diff --git a/json/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/merged.json b/json/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1ab38bc99945c5b56de3f2f344876b24036732b1 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Aggadah/Seder Olam Rabbah/Seder Olam Rabbah/English/merged.json @@ -0,0 +1,93 @@ +{ + "title": "Seder Olam Rabbah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Seder_Olam_Rabbah", + "text": { + "Introduction": [], + "": [ + [ + "Chapter 1", + "From Adam to the Flood was 1656 years, and this is their enumeration: Adam 130, Seth 105, Enosh 90, Kenan 70, Mahalalel 65, Jared 162, Enoch 65, Methuselah 187, Lamech 182, and Noah was six hundred years old, etc.\" (Genesis 7, 6). Enoch buried Adam, and lived after him 57 years. Methuselah exhausted his days just before the Flood. From the Flood to the division [of languages] was 340 years. Noah lived ten years after the division [of languages]. Our father Abraham was at the division [of languages] 48 years old. Rabbi Yosei said: Eber was so great a prophet that he [preemptively] named his son Peleg [\"division\"], [aided] by the Holy Spirit. [Eber having foreseen what was to come] as it says \"in his days the earth was divided\" (Genesis 10, 25)." + ], + [ + "Chapter 2", + "Our forefather Jacob was 63 when he was blessed. Ishmael died at that time as is written, \"Esau saw that Isaac had blessed...Jacob listened to his father...Esau saw [the Canaanite women] were bad [in the eyes of Isaac]...Esau went to Ishmael...\"(Genesis 28:9). There seems no need for the verse to state \"sister of Nebaioth.\" What do we learn from the fact that it says \"sister of Nebaioth\"? We learn that Ishmael died and Nebaioth [Ishmael's firstborn therefore] married off his sister to Esau. Jacob our forefather hid [from Esau] 14 years in the land of Israel and served Eber. Eber died two years after Jacob went to Aram-Naharaim. [Jacob] left and went to Aram-Naharaim and he was found by the well when he was 77 years old and he was in Laban's house for 20 years: 7 before he married any matriarchs, 7 from when he married in the Matriarchs and 6 years after the 11 tribes and Dinah were born. It comes out that all the tribes were born in seven years besides Benjamin. Each and every one each 7 months. He left Aram-Naharaim and came to Succoth and stayed there 18 months as is written \"And Jacob went to Succoth\" (Genesis 33:17). He left Succoth and went to Bet El and made 6 new encampments close to the place. " + ], + [ + "", + "... The judgment of the wicked in Gehinnom lasts twelve months, as it says “And it shall be from new moon to new moon…” (Yeshayahu 66:23) R’ Yochanan ben Nuri says: from Pesach until Atzeret (Shavuot), as it says “…and from Sabbath to Sabbath…” (ibid.) After twelve months the souls of the sinners of Israel who transgressed the Torah and the commandments are consumed and their bodies are consumed and they are turned to dust. Gehinnom spits them out and the wind scatters them underneath the feet of the righteous, as it says “And you shall crush the wicked, for they will be as ash under the soles of your feet…” (Malachi 3:21) But those who separated from the ways of the community, like the Sadducees, and the betrayers and the hypocrites and the heretics, and those who ‘spread their terror in the land of the living,’ and those who denied the resurrection, and those who say Torah is not from heaven, and those who scoff at the words of the Sages – Gehinnom is locked before them and they are judged there forever, as it says “And they shall go out and see the corpses of the people who rebelled against Me…” (Yeshayahu 66:24) Not only this, but the netherworld will cease to be but they will not cease to be, as it says “…and their form will outlast the grave as his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) From His dwelling place He will wear out their form, and their form will wear out the netherworld. What caused this to happen to them? Because they stretched out their hands against the dwelling place, as it says ‘as his dwelling place,’ and there is no dwelling place other than the Holy Temple, as it says “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13)" + ], + [], + [], + [ + "", + "On the seventh day after the Ten Commandments Moshe went up on the mountain, as it says \"The Presence of the LORD abode on Mount Sinai, and the cloud hid it for six days...\" (Shemot 24:16) This was in order for Moshe to purify himself. \"On the seventh day He called to Moses from the midst of the cloud.\" (ibid.) \"Moses went inside the cloud and ascended the mountain; and Moses remained on the mountain forty days and forty nights.\" (Shemot 24:18) On the 17th of Tammuz he came down and shattered the tablets, \"The next day Moses said to the people, “You have been guilty of a great sin. Yet I will now go up to the LORD; perhaps I may win forgiveness for your sin.” Moshe went back up on the 18th of Tammuz and pleaded for mercy on behalf of Israel, as it is written \"When I lay prostrate before the LORD those forty days and forty nights, because the LORD was determined to destroy you,\" (Devarim 9:25) At that moment, the Holy One once again viewed Israel with favor and said to Moshe to carve new tablets and to come up the mountain once again, as it says \"Thereupon the LORD said to me, “Carve out two tablets of stone like the first, and come up to Me on the mountain; and make an ark of wood.\" (Devarim 10:1) He came down on the 28th of Av and carved the second tablets, as it says \"So Moses carved two tablets of stone, like the first, and early in the morning he went up on Mount Sinai...\" (Shemot 34:4) He went back up on the 29th of Av and the Torah was repeated to him a second time, as it says \"I had stayed on the mountain, as I did the first time, forty days and forty nights; and the LORD heeded me once again: the LORD agreed not to destroy you.\" (Devarim 10:10) 'As I did the first time,' just as the first was a time of favor, so too the second were a time of favor- we can derive from this that those in the middle were a time of anger. He came down on the 10th of Tishre, which was Yom Kippur, and announced to them that they had found favor before God (Hamakom), as it says \"Pardon our iniquity and our sin, and take us for Your own!” (Shemot 34:9) Therefore it was established as a fixed day and a remembrance for the generations, as it says \"This shall be to you a law for all time: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year...\" (Vayikra 16:34) " + ], + [], + [], + [ + "Chapter 9", + "They [the Israelites]--the entire congregation--came to the wilderness of Tzin in the first month, and the nation settled there, and Miriam died there and was buried there, and therre was not water for the congregation, and they gathered against Moses and Aaron (Numbers 20:1-2). When the well disappeared, it was Year 40, and it was the first of the month of Nissan, there in the episode when Moses sent messengers from Kadesh to the King of Edom (ibid. 20:14), and Israel made [themselves] there for 3 months. Aaron the Priest went up etc., and Aaron was 123 years old when he died at the hill of the mountain (ibid. 33). When Aaron died, the clouds of glory disappeared, and the Canaanites came to make war against Israel. The Canaanites, King of Arad, heard etc. (ibid. 33:40), but what hearing did he hear? He heard that Aaron died, and he the greatest scout traveled among them, and the cloud of glory disappeared, for he had fought for them, and he came to fight with them, and they retreated seven stations and camped at Moserah, for it says \"The Israelites traveled from Be'erot Beney Ya'akan towards Moserah; there Aaron died\" (Deuteronomy 10:6). Did Aaron die in Moserah? Lo, did he not die at the hill of the mountain? Rather, starting from the location where Aaron died, they retreated seven stations, until they encamped at Moserah, and, from there they traveled towards HaGidgad, etc. (ibid. 10:7), and, from there, towards Be'er etc. (Numbers 21:16), which is the well to which they returned. The Israelites traveled and encamped in Avot, and they traveled from Avot and encamped in Iyyey Ha'avarim etc., and from there they traveled and encamped at the Wadi Zered, and from there they traveled and encamped beyond Arnon etc. (ibid.). There they fought with Sihon, and Israel struck him with the sword etc., and they turned and arose on the path of Bashan etc., \"and the Lord said to Moses: 'Do not fear him etc.' and they struck him and his children etc.\" (ibid.). \"The Israelites traveled and encamped at Arvot Mo'av etc.\" (ibid. 22:1). \"It was after the plague etc.\" (ibid. 26:19), \"for these the land shall be divided etc.\" (ibid. 26:53), and, when staying in Arvot Mo'av, the children retreated to their parents, and their parents retracted and gave inheritance to their children. Serah bat Asher was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, \"And Serah their sister\" (Genesis 46:17), and [she was] from those who came to the Land [of Israel], as it says, \"And there was the daughter of Asher, Serah\" (Numbers 26:46). And Yokheved was among those who came to Egypt and those who left it. [She was] from those who came to Egypt, as it is written, \"And the name of the wife of Amram was Yokheved, daughter of Levi etc.\" (ibid. 26:59). Ya'ir son of Menasheh and Makhir son of Menasheh were born in the lifetime of our ancestor Jacob, and they died after the death of Moses our teacher, and Novach was among those born in Egypt, and he died after the death of Moses our teacher, and he was buried beyond the Jordan, but there was no man among them left etc. (ibid. 26:65)." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "“And in the first year of Cyrus, the king of Persia, at the completion of the word of the Lord from the mouth of Jeremiah, the Lord aroused… So said Cyrus, the king of Persia… Who is among you of all His people… And the heads of the families of Judah and Benjamin and the priests and the Levites arose…” (Ezra 1:1-5) “…forty-two thousand three hundred and sixty. Besides their slaves…” (Ezra 2:64-65) This was the overall count, but in specifics of the count they are only thirty thousand three hundred and sixty. Where did the other twelve thousand go? These are the members of the other tribes who went up. “And they set the altar on its bases… And they gave money to the quarries…” (Ezra 3:1-7) Cyrus reigned for three truncated years. “And in the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign… Then the work of the House of God, which was in Jerusalem, was stopped…” (Ezra 4:6-24) “In the third year of his reign, he made a banquet…” (Esther 1:3) Esther was hidden in Shushan the capitol for four years, “So Esther was taken to King Ahasuerus…” (Esther 2:16) Haman gathered spoils against Mordecai for five years, “In the first month, which is the month of Nisan, in the twelfth year of King Ahasuerus…” (Esther 3:7) On the thirteenth of Nisan Haman wrote the letters “…to destroy, kill, and cause to perish all the Jews…” (Esther 3:13) On the fifteenth of Nisan Esther went in to the king. On the sixteenth of Nisan they hung Haman. On the twenty-third of Nisan Mordecai wrote letters to contradict Haman’s decree. On the thirteenth of Adar “And the Jews smote all their enemies…” (Esther 9:5) They killed five hundred in Shushan, and they hung the ten sons of Haman because “…they wrote an accusation against the dwellers of Judea and Jerusalem.” (Ezra 4:6) “On that day, the number of those slain in Shushan the capital came before the king.” (Esther 9:11) And at that time in the coming year, it says “Now, Queen Esther, the daughter of Avichayil, and Mordecai the Jew wrote down…” (Esther 9:29) Behold, it says “For at the completion of seventy years of Babylon…” (Jeremiah 29:10) and “…since the destruction of Jerusalem seventy years.” (Daniel 9:2) Israel spent fifty-two years after the destruction of the Temple under the rule of the Chaldeans, and then they went up. Three years of Cyrus, fourteen of Ahasuerus, two of Darius. In the second year of Darius, the Temple was rebuilt. So Zechariah said “And the angel of the Lord replied and said, ‘O Lord of Hosts! How long will You not have mercy on Jerusalem and upon the cities of Judah, upon whom You are wroth for seventy years already?’” (Zechariah 1:12) The Temple stood for four years, as it says “And the completion of this House…” (Ezra 6:15) And at that time in the coming year Ezra came up from Babylon with a new group of exiles, as it says “Ezra ascended from Babylon… And there ascended from the Children of Israel… in the seventh year of King Artaxerxes… For on the first of the first month… For Ezra had prepared his heart…” (Ezra 7:6-10) He came and separated Israel from the foreign women." + ], + [ + "", + "... Rabbi Yossi says, \"A merit ends up being on a day of merit and a punishment ends up being on a day of punishment. For you will find to say that when the First Temple was destroyed, that day was the culmination of the Shabbat, and it was at the culmination of the sabbatical year and it was during the watch of Yehoyariv and it was the ninth of Av. And likewise with the Second. And in both this one and that one, the Levites were standing on the platform and reciting song. And what song did they recite? 'He will make their evil recoil upon them' (Psalms 94:23).\" \n" + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "https://www.sefaria.org" + ], + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "סדר עולם רבה", + "categories": [ + "Midrash", + "Aggadah", + "Seder Olam Rabbah" + ], + "schema": { + "heTitle": "סדר עולם רבה", + "enTitle": "Seder Olam Rabbah", + "key": "Seder Olam Rabbah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/Wikisource.json b/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/Wikisource.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9002363b09cc8f2f0073210044973568a8fb16f1 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/Wikisource.json @@ -0,0 +1,16051 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chafetz Chaim on Sifra", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90", + "versionTitle": "Wikisource", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "direction": "rtl", + "heTitle": "חפץ חיים על ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Introduction": [ + "הנה ידוע גודל מעלת התורה ששנה הכתוב בחיבו כמה פעמים. ורצונו יתברך שתהיה תורתו שגורה בפינו ככתוב \"והיה לך לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ד' בפיך\". ושתהיה חקוקה על לוח לבנו כמו שכתוב \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה היום על לבבך\" ורצונו יתברך שנהיה עמלים בתורה וכמו שכתוב \"אם בחקותי תלכו\" ואיתא בתורת כהנים (הובא ברש\"י) יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר \"ואת מצותי תשמרו\" הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. וחביב אצלו הדבר הזה מאוד, שמשבח את עם ישראל בזה וכמו שכתוב (ישעיהו נא, ז) \"עם תורתי בלבם\". ולהיפך מי שמסיח דעתו מן התורה ומשכח אותה מתוך עצלותו הזהיר על זה מאוד מאוד ואחז\"ל במנחות (דף צט:) המשכח דבר אחד מתלמודו עובר על כמה לאוין שנאמר \"השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו\". וכן איתא באבות דמעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:", + "ועל כן עלינו להתחזק בכל עוז לידיעת תורתו. והוא בדרך כלל לידיעת כל התורה [כל אחד לפי ערכו] וכמו שכתוב \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה היום\" שהוא כולל כל מה שצינו הש\"י, ובפרט ספר ויקרא שעליו אמר הכתוב \"וירא אלהים את האור כי טוב\" ואיתא בבראשית רבה זה ספר ויקרא שיש בו הלכות מרובות – בודאי עלינו להתחזק לידע אותו. וז\"ל המדרש משלי (פרק י) אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב\"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה. אומר הן. אומר לו הקב\"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה יהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה – הקב\"ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה – הקב\"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם. אם אומר להם הניחוהו מוטב ואם לאו וכולי. בא מי שיש בידו הלכות אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו טומאת שרצים טומאה וטהרה, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים וטהרת נתקים, טומאת בתים וטהרת בתים, טומאת זבין וטהרת זבות, טומאת לידה וטהרת לידה, טומאת מצורע וטהרת מצורע, סדר וידוי של יום הכפורים וגזירה שוה ודיני ערכים וכל דיני ישראל שהן דנין בתוכו. ", + "והנה מדברי המדרש הזה הלא יש לנו התעוררות גדולה לחיוב לימוד הזה כיון ששואלין אותנו על זה וגם באמת הלא התורת כהנים על ויקרא ומכילתא וספרי הם יסוד תורה שבעל פה שהם הולכין וסופרין כל אותיות שבתורה ומבארין אותם על פי תורה שבעל פה המסורה לנו מסיני והם מקור כל המשניות והברייתות. ועל כן נפלאתי מאד מדוע כל כך מוזר לימוד הזה מישראל כי אם למעט מזעיר יחידים שבדור כיון שהיא יסוד תורה שבעל פה. ובפרט לפי דברי המדרש הנ\"ל ששואלין על זה וחושב כמה עיקרי הלכות נמצאו בו ומקורים של סדר קדשים וטהרות בו היא:", + "ואשתבחו קמאי דקמאי בלימוד הזה גבי בניהו בן יהוידע ביארו חז\"ל (ברכות יח, ב) מה שכתב \"והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג\" דתנא ספרא דבי רב ביומא דסתיא והוא התורת כהנים, ומשלו לארי שהוא החמור שבספרים [תוספות]. וגם בר' יוחנן אמרו (יבמות עב, א) ששנאה בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי. וגם בלימוד הזה יש בו עוד מעלה גדולה שלבד מצות לימוד התורה הוא לימוד עניני עבודה ומקיימין בזה מאמרם (מנחות ק\"י והוא גירסת רש\"י בבא מציעא קי\"ד) תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישין לשמי. וכבר הארכתי בחיוב לימוד עניני עבודה בהקדמה לחבורי ליקוטי הלכות:", + "והתבוננתי שסיבת מניעת לימוד התורת כהנים מפני שהוא משובש מאד וגם שאין עליו ביאור פשוט השוה לכל נפש [שביאור הראב\"ד הלא בכמה מקומות מאריך מאוד ליישב הסוגיות שהובא שם התורת כהנים וכעין זה גם ביאור הר\"ש משאנ\"ץ וגם יש כמה ברייתות שלא ביארו כלל כי לפי רוממותן עלה על דעתם שזהו פשוט לכל מעיין אבל אנו יתמי דיתמי לא נבין בלי פירוש. וכן בספר קרבן אהרן – אף שהוא חיבור נכבד מאוד ושדרכו לפרש כל ברייתא – מכל מקום ילאה הקורא בו מפני אריכותו בסוגיות הש\"ס. וכן הגאון ר' מאיר לבוש מלבי\"ם ז\"ל הרחיב והעמיד מאוד כדעתו הרחבה לכוין כל דרשה בדקדוקי המקראות והרבה פעמים מפלפל בסוגיית הש\"ס ופסקי הרמב\"ם ושארי ראשונים, וכל זה הוא רק לגדול תורה ולא לאנשים פשוטים כמוני]:", + "והנה זה הרבה שנים שמעתי כי נמצא כת\"י הגהות הגר\"א על התורת כהנים וברוך השם שנזדמן לי לראותו אצל הגביר המפורסם נדיב לב י\"א מהר\"ר בועז ראבינאוויץ ז\"ל בעיר בברויסק, וכאשר ראיתיו שוב לא רפה ידי ממנו ובקשתי להגביר הנ\"ל שיתן על ידי להעתיקו וכן עשה בחסדו הטוב, זכרה לו אלוה לטובה תנוח נפשו בעדן אלהים. והנה העתקתי כולו עד גמירא והחזרתיו. וכאשר הרציתי הדברים בווארשא לפני ידידי הרב הגביר המפורסם בישראל לשם ולתהלה בצדקתו ופעלו מהר\"ר יעקב ברודא ז\"ל קבע סך מסוים1ולמען יקרת האיש המצוין הזה אשר הלך לעולמו בלא בנים אמרתי לתת לו מזכרת בחיבור הזה אשר היה סיוע להדפסתו לתת מזכרת לצדקותיו ופעולתיו אשר יתנו לו שם וזכר עולם. מצוין היה האיש בלבבו הטובה וצדקת פזרונו בישראל. היה ראש וראשון לכל דבר טוב ושמו מפורסם בכל עיר ווארשא הגדולה וגם בכל המדינה. הוא היה רחים ומוקיר רבנן למאוד. וביתו היתה פתוחה לרוחה ובפרט לתלמידי חכמים וגדולים אשר נהרו לווארשא קירבם בימין צדקו. והלך בדרך היראים באמת בכל דרכיו. קבע זמן ללימוד התורה יום יום יחד עם איש ת\"ח נכבד גדול. וכן בכל הנהגותיו היה הכל על דרך התורה והמצוה. באחרית ימיו תיקן תיקונים גדולים שראוין לפרסם אותן. הוזיל הון רב קרוב לארבעים אלף רו\"ב לבנות בפרור ירושלים חצר של חמשה ועשרים דירות ובהמ\"ד ומקוה הכל כפי הדרוש והוא למען לתת דירות לתלמידי חכמים עניים ויחולק על פי גבאים ממונים על זה ונקרא בשם \"אהל יעקב\". עוד הפריש עשרים אלף רו\"ב ומסרם בחייו תחת גבירים נכבדים מפורסמים ועל פי דעת גדולים מיוחדים לזה למען להושיב עשרה ת\"ח אברכים מופלגים ויחקו פרס כ\"א עשרים רו\"ב לחודש (שיספיק גם חלק עבור ב\"ב) ללמוד בחבורה יחד עדי שיזדמן להם מה' מדום להוראה. ויחולק הקרן והריוח לעשר שנים וכל ארבעה שנים יתחלפו אחרים. וב\"ה חבורתו הק' שהושיבם בפה עשה לה שם שכבר יצאו ממנה באיזה שנים רבנים מובהקים ור\"מ גדולים לשם ותפארת. ולאחרונה בצאותו הראה אהבתו הגדולה לתורת ה' וקבע חלק נכבד מהונו אבעים אלף רו\"כ למען החזק כל הישיבות הנדחקות (זולת ירושתו לקרוביו ופזרונו לצדקות) הן במדינתנו הן לכל מוסדות התורה והחסד שבארץ הקדש והן בווארשא עצמה שהגיע לכ\"א סך נכון שאמנם חיזק ידם הרבה בזה. כן אחוזה שלו באה\"ק מסרם למען חיזוק התורה שם. והוא האחד מן המיוחדים בזה שנתנו נפשם ומאדם להחזיק תורת ה' בחייו ובמותו. וזכה ששפתותיו דובבות בקבר שמעמלו ניזונין עשרה ת\"ח מופלגים גדולים לומדים תורה בשקידה עצומה יום ולילה וראוי לאיש צדיק פאר הגבירים כזה לתת לו מזכרת עולם. תנצב\"ה:", + "ועל הטוב יזכר אשתו הגבירה הכבודה מרת סימא תחיה עם חתנה הרה\"ג הנכבד מהר\"ר צבי זבלודווסקי נ\"י שהם עזרו להוציא פעולותיו הנשגבות בחייו ובמותו לפועל יהא ה' בעזרם ויתן להם אריכת ימים ושנות חיים. להוציא דברי הגר\"א לאור שלא יתכסה אור הגנוז הזה מן העולם (כי כבר היה העתקה כזו עוד במקום אחר ונשרף ולא נשאר רק זה האחד אשר נדע ממנו). אמנם בקרבי אל המלאכה להדפיס דברי הגר\"א התבוננתי כי הדבר אינו מתוקן כלל:", + "(א) כי הגהותיו בכמה פעמים הוא כספר החתום וצריך עמל ויגיעה רבה להבין כונתו", + "(ב) כי עצם דברי הספרא אינו מבואר וטרם נדע היטב עצם דבריו על פי המפרשים אי אפשר לירד לכונת הגר\"א:", + "על כן התחזקתי בעזה\"י לתקן הדבר כפי כחי הדל וד' עזרני בזכות כלל ישראל ועשיתי ביאור קצר ופשוט בלשון צח על הספרא מלוקט מכל המפרשים (אף שעל ידי זה נתרבה הוצאת הדפוס כפלים מאשר דמיתי בתחלה, בכל זה אקוה כי יעזרני הש\"י), היינו מהראב\"ד והר\"ש והקרבן אהרן, והזית רענן (שהוא מסודר מבעל מג\"א על הילקוט) ומהספר עזרת כהנים והגהות רי\"ד. ובכמה מקומות שהובא הענין בגמרא העתקתי דברי רש\"י דשם שהוא הביאור המקובל לכל ישראל. ובכמה מקומות גם פירוש רבינו הרמב\"ם והר\"ש והרע\"ב על משניות היה לי לאור עיני בזה:", + "והעיקר שמתי לבבי לביאור היותר פשוט וישר בדברי רבותינו ז\"ל ובאיזה מקומות שלא ביארו המפרשים מפני פשיטותן לגודל דעתם הרוממה בכל זה לא מנעתי לבאר כפי הדרוש לאנשים כמוני [אכן על עניני פסק הלכה לא שמתי לבי כי לא לזה באתי ורק לפרש דברי רבותינו באתי]. והנה אף שיש חלק מן הספרא שכבר הובא הלכותיהן במשנה וברייתא בש\"ס – בכל זה מועיל מאוד דברי הספרא להבין מקור ההלכות מן הכתובים כי פעמים לא ביאר הש\"ס מקורו וגם יש חלק גדול שלא הובאו בש\"ס כלל, ובפרט בסדר טהרות שאין לנו רק משניות כמו נגעים וכיוצא בו דיני טומאה וטהרה ועל ידי הברייתא דספרא יבוארו המשניות בידיעה רחבה מאירת עינים ממש:", + "ועתה אקוה לה' כי יספיק הפירוש הזה שיוכל כל אדם להבין דברי הספרא בנקל כפי שלומד אדם פרק משניות עם תפארת ישראל. והנה הדפסתי את כל ההגהות רבינו הגר\"א ז\"ל2והוי יודע שהגר\"א מכנה בהגהותיו את כל ברייתא בשם הלכה ושארי מפרשים מכנים אותן בשם פסקא, והכל אחד. כסדרן ושמתי לבבי על אורות רבינו לבאר אותם בעזה\"י בכל מקומות הצריך ביאור, וכמה מקומות היה לי לעזר דבריו הק' שבספרו אדרת אליהו [ודברי הקפתי במוקף כדי שלא יתערב להקרוא דברי בדבריו]. וכן המעיין יראה איך דבריו מאירין עינים ממש ככוכבי אור נוצצין. ובמקומות החמורין שנתלבטו בו המפרשים – על ידי הגהותיו דברי רבותינו שמחין כנתינתן מסיני וכחו של הגר\"א ניכרין בו את דרך האמת והפשוט תפס. ויהנו בעזה\"י כעת רבים לאורו. וזכות רבינו הגר\"א ז\"ל עמדה לי לבאר דבריו ולהוצאת כל הענין. ואקוה לה' כי מעתה תרבה הדעת בלימוד התורת כהנים ויהיה אצל הלומד בו מחובר התורה שבעל פה עם המקראות כפי שסובב והולך התורת כהנים. ואולי יתן ה' שיתרבה בזה הלימוד בעניני עבודה שענינו הוא גדול מאוד ומקרב את הגאולה וסותם פי המקטרגים ומעורר זכות על כלל ישראל כמו שביארתי בספרי תורה אור, עיי\"ש:" + ], + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + [], + [], + [], + [ + "(ד) מה בשומר שכר וכו' פטר את היורשין. שאין צריכין לישבע שלא שלח אביהם יד והוא מדכתיב שם \"שבועת ה' תהיה בין שניהם\" ולא בין היורשין אף שומר חנם כן והטעם דאין צריכין לידע במילי דאביהין:" + ], + [ + "(ה) מבנין אב וכתוב אחד. היא כדאמרינן בעלמא חדא מחדא. בנין אב משני כתובים - חדא מתרתי:", + "כיצד לא הרי המשכב וכו'. והנה קודם שבא ללמדנו שנלמוד בנין אב ממשכב לתולדותיו וכן ממושב לתולדותיו הניח הקדמה דצריך הכתוב לכתוב שניהן דהיינו משכב ומושב דלא ילפינן מהדדי דלא ראי זה כראי זה וכמו שנבאר לקמיה דאי לאו הכי אין בידינו למילף מינייהו איזה דבר דהם כשני כתובין הבאין כאחד שאין מלמדין:", + "לא הרי המשכב וכו'. היינו שמשכב דינו בשלשה טפחים ומושב דינו בטפח וע\"כ אילו כתב במושב ולא כתב המשכב לא הייתי למד אותו מן המושב שזה די לו למלאכתו בטפח וזה אין די לו רק בשלשה טפחים ואם כתב במשכב ולא כתב במושב הייתי למד אותו ממנו לטמא בשיעור המשכב בשלשה טפחים אבל בטפח לא כדי שלא יהא חמור הלמד מן המלמד ולכן הוצרכו שניהם. והשתא אתי למילף הדומה להו במה הצד והיא כי המשכב והמושב כך הם המטה והכסת והכר הוא משכב המיוחד והכסא והספסל והקתדרא היא מושב המיוחד ואנו באין ללמד תולדותיהן כגון תיבת הבלנין והתיבה שפתחלה מן הצד וערבה משני לוגין עד ט' קבין שהן תולדות למשכב והסגוס והחלוק והטלית והקלסטר של ד' קבין שהן תולדות למושב כדאיתא לקמן בפרק זבין (פ\"ב) כל אלה אינן משכב ומושב מיוחדין אלא שהן משמשין שכיבה וישיבה עם מלאכתן וגמרינן להו ממשכב המיוחדין בבנין אב תולדות המשכב ממשכב ותולדות המושב ממושב והיינו בנין אב מכתוב אחד:", + "הצד השוה שבהן שהן עשויין לנוח אדם לבד. כלומר שאינו לתשמיש אחר והזב מטמאו בזובו כ\"כ שיכול לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אף כל וכו' כלומר כל אלו התולדות כיון שאינן עשויות אלא לנוח אדם לבד הזב מטמא אותו בזובו וכו'. ומה שכתב ברובו הוא ממה דאיתא לקמן סוף פ\"ב בפרשת מצורע \"אשר ישכב עליו ואשר ישב עליו\" עד שינשא רובו עליו. (כתב הראב\"ד דלא רוב גופו אמרינן אלא רוב משענתו דאי לאו כן סנדל לא משכחת לה שיהא טמא מדרס דהא רוב גופו אינו נושא עליו אלא ודאי רוב משענתו קאמר ואפשר שעומד לפרקים על רגל אחד א\"נ כשאדם הולך מריך רגלו אחת ונשען על האחרת):", + "יצא המרכב שהוא עשוי לסבלין אחר. פירוש, לטעינת משא אחר פעמים לרכיבה פעמים למשא בשעה שאין שם רכיבה משום הכי לא גמרינן ליה ממשכב ומושב להשוות מגעו כמשאו לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אלא משא בלבד הכתובה בו זו היא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו אבל מגעו אינו חמור כ\"כ. ומה דקיימא לן דסאה ותרקב אין מטמאין במדרס כלל לא במגע ולא במשא כשכפה אותן וישב הזה עליהן. תשובה לדבר מרכב עשוי לרכיבה ולתשמיש אחר פעמים לזה ופעמים לזה אבל סאה ותרקב אינן עשוין לישיבה כלל אלא לתשמיש אתי בלבד וכשישב עליו במקרה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו והתורה אמרה \"אשר ישב עליו\" שיהא עשוי לישיבה (וכדאיתא בשבת דף נט) כל זה מלשון הראב\"ד ומכל מקום קשה מאוד דברי הברייתא שהתחילה ללמד בצד השוה לרבות דבר שאינו כתוב בתורה בהדיא מפני שהן דומין למשכב ומושב שהוא עשוי לנוח אדם עליה יהיה לה לסיים דלא נוכל לרבות דבר שאינו עשוי לנוח אדם עליה שאינו מתטמא במדרס הזב ולא לסיים אודות מרכב שכתוב בתורה בהדיא שמתטמא על ידי הזב וממילא אדם הנוגע בה נטמא (ואך שבפרטיה אינו דומה שאינו מטמא אותו כ\"כ לטמא בגדים שעליו אלא אם כן נושאה וע\"כ נכון מאוד גירסת הגר\"א שגורס יצא תרקב שהוא עשוי לסבלון אחר ור\"ל שסובלת ענין אחר דהיינו להכניס בה איזה דבר ולא לכפותה לישב עליה והוא ממש כעין מה דאיתא בשבת (דף נט.) יכול כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליה ת\"ל אשר ישב עליו הזה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:" + ], + [ + "(ו) לא פרשת הנרות. שהיא תדירא לעבודת פנים ושילוח טמאים אינו כן ויש מעלה בשילוח טמאים שהוא בכרת ונרות אינן בכרת ובשתיהן מצינו שהן מיד ולדורות בנרות כתיב בפרשת אמור אל הכהנים (כ\"ד) חוקת עולם הרי דורות אמור ובפרשת בהעלותך כתיב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה הרי מיד וכן בשילוח טמאים בפרשת נשא כתיב \"ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם\" ובפרשת זאת חוקת התורה כתיב \"והיתה להם לחוקת עולם\" ותרוויהו מגמרי לשאר צוואות שבתורה שהן מיד ולדורות ולא הוו שני כתובים הבאים כאחד דהא מיצרך צריכי כדאמרן:" + ], + [ + "(ז) מן הבהמה. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה - כלל דהיינו אף חיה שהרי חיה הוא בכלל בהמה:", + "בקר וצאן פרט. ונתמעטה חיה מן הקרבן:" + ], + [ + "(ח) נעשה כלל מוסיף על הפרט. הא מילתא פליגא אגמרא דילן (שבועות מג, א) דקדרשי לחיה להאי קרא בכלל ופרט וכלל כי יתן איש אל רעהו - כלל, חמור או שור או שה וכל בהמה - פרט, לשמור - חזר וכלל. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכולי:", + "מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ. היין והשכר והצאן ולד ולדות הארץ כי היין יוצא מן הענבים והבהמה נולדת מן הבהמה וכולן תחלת ברייתן מן הארץ אף כל ולד ולדות מן הארץ למעוטי מים ומלח דלאו ולד הוא שאינו פרי ולמעוטי כמהין ופטריות דאף על גב דפירות הן לאו ולדות נינהו שהרי אינן יוצאין מזרע אחר ולמעוטי עופות שלא נבראו מן הארץ אלא מן הרקק והכי מפרש לה בעירובין (דף כז:) ע\"כ לשון הראב\"ד. אמנם לדבריו מיותר מה שכתב כאן בברייתא וגידולי קרקע דהוא לשון ברייתא אחרת המובא שם דחולקת על ברייתא זו בדין עופות דלמעוטי כמהין ופטריות נפקא מולד ולדות ואפשר דלא היה בגירסתו גידולי קרקע אכן הגר\"א כתב בהגהותיו דיותר תיבות \"ולד ולדות הארץ\" וצריך לגרוס \"מה הפרט מפורש דבר שהוא פרי מפרי וכו' אף כל אין לי אלא פרי מפרי וכולי\", ולדבריו האי תנא הוא המובא בגמרא דמרבה עופות:" + ], + [ + "(ט) מכלל הצריך לפרט. שהכלל צריך שיהא הפרט עמו:", + "מפרט הצריך לכלל. יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו:", + "כיצד קדש לי וכו'. הך רישא לאו פירושא דכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא:", + "כל בכור. כלל אפילו נקבות ת\"ל זכר אשר תולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי מקודם בשלשה עשרה מידות שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "אי בכור זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו. בגמרא מגיה דצריך לומר אי זכר יכול אפילו יוצא דופן תלמוד לומר פטר רחם, והכי פירושא יכול אפילו יצא דרך דופן נמי בכלל בכור הוא וליכא למעוטי מדכתיב בכור דהא לא קדמו אחר מעולם. תלמוד לומר פרט רחם לגלות לנו על בכור דדוקא כשהוא פרט רחם וזהו כלל הצריך לפרט דאצטריך הא פרט לפרושי דלא מקרי בכור עד דהוי בכור לרחמים משום דלא הוה ידעינן מאי משמעותא דכללא ולא דמי לכלל ופרט דעלמא דשם אהני פרט למעוטי כללא ולא לפרושי משמעותא, כאן רישא דברייתא הכור יכול אפילו נקבה ת\"ל זכר היינו כלל ופרט ??? דלא אצטריך לפרושי היכי דמי בכור דהא הנקבה בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא תימא אף הנקבות קדושות בבכורה:", + "אי פטר רחם יכול אפילו יצא מרחם אחר יוצא דופן. דהא לא קדמו אחר דרם רחם:", + "תלמוד לומר בכור. דמשמע בכור לכל מילי בעינן והיינו פרט הצריך לכלל דזכר ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור לפרשו שאילו לא נאמר הייתי אומר אף על פי שאינו בכור ללידה כיון שהוא פטר רחם יקדש. ורוב פרטות שבתורה אינן צריכות לכללות שעמהן כגון (ויקרא, א) מן הבקר ומן הצאן – לא היו צריכין שיכתב \"מן הבהמה\"; \"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה\" – אינן צריכין לו \"כל בהמה\", אלא שבא להיות מוסיף על הפרט:", + "והנפש אשר תאכל בשר מזבח. בצו את אהרן כתיב:", + "והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו. ר\"ל וכבר כלל כרת בפר' אמור \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וכו' וטומאתו עליו ונכרתה\" (והאי 'יקרב' לאכילה הוא כמובאר בכמה מקומות). והגר\"א הגיה זו בפנים:", + "יצאו קדשי בדק הבית. לאו דוקא קדשי בדק הבית קממעט אלא כלומר קדושה שהוא כעין קדושת בדק הבית שאין קדושתו אלא לדמיו ואפילו למזבח – \"קדשי בדק הבית\" קרי ליה, ולא מחייב משום טומאה עד דאכיל דבר הקדוש קדושת הגוף למזבח (מספר עזרת כהנים):" + ], + [], + [], + [ + "(ב) לטעון טוען אחר שהוא כענינו. פי' פרט אחר שיש בו מקצת הענין הראשון הכתוב בכלל והזכיר בפרט זה רק מקצת הענין והניח מקצת וכדלקמיה:", + "בכלל כל הנגעים היו. לידון כמשפט המפורש בפרשה של מעלה \"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו' נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'\" דמסברא לא היינו מחלקים בין כשהנגע במקום שחין או מכוה או לא:", + "שהוא כענינו. שפירש בהן הכתוב חומר אחד שהוא כענינו של כלל דהיינו שער לבן דכתיב בכללא שהוא סימן טומאה והדר כתביה בשחין ומכוה באנפי נפשייהו מדפריט בהו קראי קצת מחומרי הכלל ושארא שייר לגלויי אתי דלא תילף שחין ומכורה מכללא להחמיר ואין לך בהן להחמיר אלא האמור בהן. והיינו \"יצאו להקל\", שלא יהא נידן בהן סימן טומאה דמחית בשר חי ולטהר העומד בשבוע ראשון:", + "ולא להחמיר. דלא תימא כי היכי דלחומרא לא ילפי מכללא לידון במחיה ולטעון הסגר שני – לקולא נמי לא תילף מיניה כגון כולו הפך לבן טהור הוא. קמ\"ל דלהחמיר לא אפקינהו מכללא אלא להקל עליו:", + "ושלא ידונו אלא בשבוע אחד. שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון – טהור ואין צריך הסגר שני. ומה שכתיב \"ואם תחתיה תעמוד הבהרת וגו' וטהרו הכהן\" – בשבוע ראשון קאמר:" + ], + [ + "(ג) מן הכלל וכו' שלא כענינו. שנאמר בהן סימן טומאה דשער בענין אחר ממה שהיו בכלל שבכלל עשה סימן טומאה כשהוא לבן ובראש וזקן כשהוא צהוב:", + "יצאו להקל ולהחמיר. שלא תאמר לא בא הכתוב אלא להוסיף בנתקים שאף שער צהוב סימן טומאה בהן וקל לוחומר לשען לבן – קמ\"ל דכך הוא המדה שמאחר שחומרא שבכלל כתוב בפרט בענין אחר יצא להקל ולהחמיר:", + "שלא ידונו בשער לבן. שאין לך בנתקים אלא האמור בהן ויש בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה:", + "אי אתה יכול להחזירו לכללו. שיהא עוד כשאר הכלל:", + "שאין ת\"ל כי כחטאת וגו'. שהרי כלול הוא לכל דיני האדם עם כל האשמות בפרשת צו שכתוב שם \"זאת תורת האשם\":", + "אלא לפי שיצא. אשם מצורע מכלל ד\"זאת תורת האשם\":", + "לידון בדבר החדש וגו'. דלא אשכחן זה בשום קרבן:", + "יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים - כצ\"ל (וכן איתא בגמרא) דכך היא המדה דדבר שיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו והוה אמינא מתן בהונות אין, מתנות מזבח לא:", + "אף אשם זה טעון מתן דמים ואימורין למזבח:" + ], + [], + [ + "(ה) יכול יהא טהור מכל טומאה. מטומאת נתקים ומשאת ותולדתה ומבהרת ותולדתה בין חלקים ובין פתוכים:", + "דבר הלמד מענינו. דהאי \"ואיש כי ימרט ראשו..טהור הוא\" בענינא דטומאת נתקים כתיב:", + "משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר. דסתם 'בית' כך הוא:", + "יכול אף בית שאין בו וכו'. ר\"ל אף דסתם בית יש בו שלשתן מכל מקום הוה אמינא דהוא הדין אם לא היה בו אלא חד או תרי מנייהו גם כן יהא מטמא בנגעים שאף הוא קרוי 'בית':", + "דבר למד מסופו וכו'. דבית שאני מקיים בו \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית\" כדכתיב – הוא דמיטמא בנגעים אבל בית שאין בו אלא חד או תרי מנייהו אינו מטמא בנגעים:" + ], + [], + [ + "(ז) וכתוב אחד אומר מן השמים וכו' עד ליסרך. טעות סופר, וכצ\"ל וכתוב אחד אומר \"כי מן השמים דברתי עמכם\", בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם דכתיב \"מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש\" – קולו מן השמים ודיבורו על הארץ [גירסת הגר\"א]. וכן הוא במכילתא פרשה יתרו \"דבר אחר מלמד וכו'\" [הגר\"א, ובמכילתא אית זה בשם רבי עקיבא]:", + "הלל הזקן וכו'. הגר\"א הגיה שצריך לגרוס זה אחר סוף פסקא חי\"ת ונכון הוא דלמה לו להכניס דבריו באמצע הענין:", + "דרש שבע מדות וכו'. הלל נמי לא פליג אכולהו י\"ג מדות דר' ישמעאל מיהו כשדרש לפני זקני בתירא לא אצטריך ליה אלא הני שבע מדות ודרשינהו. ואית דמפרשי דהלל לשון קצר נקט וקמ\"ל דהני י\"ג מדות דר' ישמעאל איכא למכללינהו בהני שבע:", + "וכלל ופרט. כלול בזה כל עניני פרט וכלל המבואר למעלה:", + "וכיוצא בו במקום אחר. זהו מדת בנין אב בין מכתוב אחד בין משני כתובים:", + "ודבר למד מענינו. והוא הדין ללמד מסופו:" + ] + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + [ + "(א) והלא דין הוא. מן הדין נוכל לידע שהיתה קריאה קודם ומה צריך לכתוב \"ויקרא\":", + "ונאמר בסנה דיבור. לאו דוקא דבסנה לא כתיב 'דבור' אלא \"ויאמר\" אלא דיליף דבור דהכא מאמירה דהתם במה מצינו:" + ], + [ + "(ב) שהוא תחלה לדברות. שנדבר עם משה ואורחא דמלתא לקרותו תחלה ואחר כך לדבר עמו:" + ], + [ + "(ג) שהוא לכל ישראל. היינו לצורך כל ישראל ועדיין לא שמעו קולו:", + "שהן דבור ובאש. בסנה כתיב \"בלבת אש\" ובהר סיני כתיב \"ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל\":", + "יצא דבור אוהל מועד שאינו באש. לא היה מדבר עמו מתוך האש אלא מתוך שני בדי ארון היה הקול יוצא וכיון שאינו עושה רושם כל כך הוי סלקא דעתך שלא היה מקדים קריאה לדיבור:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ז) אלא לדברות בלבד. לפרשיות שנאמר בהן \"דבר אל בני ישראל\" כמו כאן:", + "מנין אף לאמירות. לפרשיות שנאמר בלשון 'אמירה' כגון \"אמור אל הכהנים\" ובלשון צווין \"צו את בני ישראל\":", + "תלמוד לומר דבר וידבר לאמר. [כן הוא גירסת הראב\"ד] ויתורא דלאמר קדריש והכי קאמר כיון דכתיב \"דבר אל בני ישראל\" למה לי דכתיב \"לאמר\", אלא לאתויי אמירות וציווין אצטריך. והגר\"א הגיה תלמוד לומר דבר ואמרת:" + ], + [ + "(ח) אף להפסקות. פרשיות כגון במקום שיש בתורה פתוחה או סתומה:" + ], + [ + "(ט) ובין ענין לענין. פסוקין כל אחד לעצמו כמו בפרשת פסח שבכל פסוק יש מצוה בפני עצמה ובן בפרשת קדושים:" + ], + [ + "(י) משה משה. לשון חבה וכמו שכתוב שם כן היה בכל מקום:" + ], + [ + "(יא) שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר מלמד וכו'. כן צריך לגרוס, והכי פירושא שאין תלמוד לומר ויאמר היינו ויאמר קמא [הגר\"א], ור\"ל כמו שלמדנו תחלה מתיבת ויאמר זה שכל הקריאות היה משה משה כן מה שהשיב משה הנני היה גם כן בכל הקריאות:" + ], + [ + "(יב) הוא משה עד שלא נדבר עמו. היה עומד בצדקו כמו לאחר שנדבר עמו:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [], + [ + "(ב) ואלו הן. ואכתוב למטה בהג\"ה*ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו , וישמע את הקול מדבר אליו , וידבר אליו – אלו ג' מיעוטין כתוב סוף פרשת נשא פסוק אחרון: ונועדתי לך , ודברתי אתך , את כל אשר אצוה אתך אל בני ישראל (ובגרסתנו כתיב את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל\" מאוחר קצת והגר\"א הקדימו אחר שבפסוק אחד כתיבב כל אלו ג' מיעוטין) – הוא בריש תרומה פסוק כ\"ב. הרי וי\"ו מיעוטין: אשר אעוד לכם שמה לדבר אליך שם – הוא בתצוה כ\"ט פסוק מ\"ב. הרי שבעה מיעוטין: אשר אועד לך שמה – הוא בתצוה ל' פסוק ו\"יו. הרי שמונה מיעוטין: אשר צוה ה' את משה ביום צוותו את בני ישראל – הוא בפרשת צו ז פסוק ל\"ח. הרי תשעה מיעוטין: עד בואו לדבר אתו (כן הוא גירסת הגר\"א) – הוא פסוק אחרון מפרשת כי תשא. הרי עשרה מיעוטין: ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. הרי אחד עשר: ואלה תולדות וגו' אל משה בהר סיני – הרי י\"ב: ויקרא אל משה וידבר אליו – הרי י\"ג מיעוטין: את מקומן עיין שם:", + "אשר אועד לך שמה. נ\"ל דהוא קרא דמזבח הקטרת בסוף פרשת תצוה ובקרבן אהרן גריס רק \"אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם\" ועל ידי זה הוכרח ומר לקמיה \"אשר צוה ה' את משה צוותו\" (דפרשת צו) חשוב לשנים והוא דוחק. ולענ\"ד נראה כדכתבינא דמתחילה הכתוב \"אשר אועד לכם שמה לדבר אליך\" ואחר כך הפסוק \"אשר אועד לך שמה\":" + ], + [ + "(ג) את אשר צוה ה' אל משה – טעות סופר, ועיין בקרבן אהרן שנדחק גם כן בזה. והגר\"א הגיה שצריך לומר \"עד בואו לדבר אתו\":", + "את כל אשר אצוה אותך וגו'. הגר\"א הגיה שצריך לומר זה אחר \"ודברתי אתך\" שפסוק אחד הוא בפרשת תרומה:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות. דכתיב \"ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל:", + "שלא נראו בדבור. דכתיב \"ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה\":", + "ולא אוציא את אהרן שנתועד בדיבור. \"וידבר ה' אל משה ואל אהרן\" ולא לבניו:" + ], + [ + "(ז) או אוציאם מן היעידה. שלא היו באהל מועד לשמוע הדבור עם משה:", + "ולא אוציאם מן הדברות. שהיו שומעים בכל מקום שהיו:" + ], + [ + "(ח) שומעים את הקול. קול הברה בעלמא כעין רעם:", + "ת\"ל קול לו. והוא מה שכתוב \"וישמע את הקול מדבר אליו\" דמלת \"אליו\" יתירא שהרי אמר \"וידבר אליו\" ואם כן הוה ליה לכתוב \"וישמע את הקול מדבר וידבר אליו\":" + ], + [ + "(ט) שאין משה יכול להכנס לתוכן עד שיקרא. דכתיב \"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן\" והוא מפני אימת המלאכים עד שיקרא ה' אותו ובזה נראה שהם קרובים אליו יתברך יותר ממשה ולזה אפשר שאם משה שומע הקול כל שכן הם שהם בענן עם כבוד השכינה:", + "ת\"ל קול לו קול אליו. היה לו לכתוב \"וישמע את הקול מדבר לו\" וכתיב \"אליו\" ונפקא מתיבת 'אליו' ב' דרשות:" + ], + [], + [], + [ + "(יב) יכול מכל הבית. פעמים ממזרח פעמים ממערב:", + "כמוסיף על דבריו. היינו שזהו לעילוי דישראל שלא עשה כן אלא להראות חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד המרובה הזה כ\"כ לדחוק ולדבר מבין שני הכרובים והוא כעין שאמרו בסנהדרין (דף ז.) כד הוי עזיזא רחימתן אפותיא דספסירא קא שכיבן:", + "ר' דוסא אומר. איידי דאייתי לעיל מלתא דבן עזאי דאמר איני כמשיב וכו' אייתי נמי הא מילתא דר' דוסא דאמר בן עזאי על זה גם כן איני כמשיב וכו':", + "בחייהם אינם רואים וכו'. כי כשהנשמה צריכה לפרוש מן הגוף יש לה רשות לראות מדור העליון כמו קודם שניתנה בגוף כן יש לה שעה אחת קודם שתצא מן הגוף ורוה\"ק שורה עליהם ואומרים העתידות קודם שנפטרים לגן עדן. ובפרקי דר' אליעזר (פרק לד) אין הנשמה יוצאה מן הגוף עד שתראה את השכינה, עכ\"ל. ר\"ש משאנ\"ץ, וכונתו ליחידים שבדור:", + "אבל רואים בשעת מיתתם. מדכתיב חי בלשון עבר והוה ליה לכתוב \"ויחי\" דהוי משמע שישאר חי אחר הראיה:", + "לפניו יכרעו. משמע שרואים את הכבוד:", + "ונפשו לא חיה. אימתי כשנפשו לא חיה, שאינה מחיה עוד את הגוף אלא נפרדת ממנו:", + "אף חיות הקודש. גירסת הגר\"א וחי - אף חיות הקודש, וכן איתא בילקוט רמז תל\"א:", + "כמוסיף על דבריו. היינו שהוסיף אף מלאכים דס\"ד כיון שהם עושין שליחותו של מקום יש להם יותר רשות לראות, לכך הוסיף אף מלאכים [ר\"ש משנ\"ץ]:" + ], + [ + "(יג) בשבילכם מדבר עמי. ולא תהיו סוברים שאני גדול מכם כדי שיקבלו דבריו בשמחה:", + "והשיבני. אם יקבלום:", + "אלעזר בן אהויי אומר וכו'. והנפקא מינה בין דידיה לתנא קמא דלתנא קמא פי' לאמר שיאמר לישראל בשבילכם מדבר עמי ולר\"א אינו אלא הודעה שהכתוב מודיע שבשביל ישראל הקב\"ה מדבר עמו כדי שיודיע לישראל ולא שהשם יתברך ציוה לאמר להם דבר זה [קרבן אהרן]:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) ואין עובדים כוכבים סומכין. ואף על גב דנודרין נדרים ונדבות כישראל (לקמן פ' אמור) – אפילו הכי מיעטם הכתוב מסמיכה:", + "שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים. כגון אשם מצורע טעון תנופה חי, זבחים חיין ושחוטין, והיינו שני כבשי עצרת, וכל זה קורא דבר שיש בו רוח חיים כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות צג, א) ושלמי יחיד שחוטין כדתנן בפרק כל המנחות באות (דף סא.) ובדבר שאין בו רוח חיים כגון לוג שמן של מצורע והבכורים כדברי ראב\"י ומנחת העומר ושתי הלחם ומנחת קנאות:", + "וסמיכה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים. לאו דוקא אלא בבעלי חיים:", + "אם מיעטתם מתנופה. דבני ישראל כתיב בה כדתנן שם (בדף סא:):", + "בכל החברים. שאם קנו קרבן אחד כמה בני אדם כולן צריכין לסמוך כדתנן בפרק שתי מדות (דף צב:):" + ], + [ + "(ב) וסמכו עליו הנשים. שלהם היה דאין סמיכה אלא בבעלים ואמרינן להו אקפו ידייכו (שיהיו צפין שלא יהיה בכל כחן) דלא תהוי עבודה בקדשים כדמפורש בפרק ב' דחגיגה (דף טז:):" + ], + [ + "(ג) אדם לרבות את הגרים. שהם נמי בכלל \"צאני צאן מרעיתי אדם אתם\" אבל לא מקרי \"בני ישראל\" שאינן בני יעקב ולכך נמי לענין תנופה וברכת כהנים צריך לרבויינהו:", + "מכם להוציא את המומרים. לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה. ועיין בפרק קמא דחולין (דף ה.):", + "יצאו המומרים שאינם מקבלי ברית אי מה ישראל בני מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית וכולי – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) כשיקדים הקדשו להקרבתו. שצריך להקדישו קודם שיאמר \"הרי זה לעולה\" ואחר כך יקריבנה ובזה נקרא קרבן קודם שיקריבנו לה':", + "שלא יאמר אדם לה' עולה. דלמא יאמר \"להשם\" וימלך אחר כך מלגמור דבריו ונמצא שאמר שם שמים לבטלה (נדרים ט, א):", + "לבטלה על הקרבן – טעות סופר וצריך לומר אלא על הקרבן:" + ], + [ + "(ה) כל מקום שנאמר קרבן. אפילו במנחה וקרבן העוף שאם היה כתוב שם שם אלהים ושם בן ד' אותיות כתוב אצל קרבן עולה וחטאת שהוא קרבן גדול היו המינין אומרים שאינו מקבל מכם אלא קרבן גדול [ר\"ש משנ\"ץ ועיין מנחות דף ק\"י ברש\"י]. ובמדרש הנעלם בזוהר חדש בראשית מבואר הטעם דשם 'אלהים' כולל וי\"ה לא ניתן לשום דבר רק לה' לבדו:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל בקר וצאן תקריבו. שכבר כתב מתחלה אדם כי יקריב ושוב כתב \"תקריבו\" והיינו לעיכובא:" + ], + [], + [ + "(ח) טול לך מה שהבאת. דלאו פירכא היא מהאי טעמא:", + "יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה. דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא פוסלתו מן הקרבה:", + "פוסלתו מן האכילה. שהרי בסקילה הוא:", + "אינו דין שתהא יעידה עד אחד או בעלים פוסלתו מן הקרבה – כצ\"ל. (וכן הוא בתמורה דף כ\"ח):" + ], + [ + "(ט) מן הבקר. ולא כל הבקר להוציא את הנעבד ואף על פי שהוא מותר להדיוט – אסרו הכתוב לגבוה:" + ], + [ + "(י) מן הבקר למטה. \"אם עולה קרבנו מן הבקר\", שאין תלמוד לומר 'מן':", + "הטרפה. שאם הקדיש בהמה ונטרפה פסולה מעל גבי המזבח:", + "שכולה אסורה. בחולין דמליקת חולין נבלה:", + "שקדושתה אוסרתה. בדבר שהיא קדושה לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט והלכך דין הוא דדבר שהיא קדושה בו לגבוה לא תפסל על ידה למזבח:", + "שאין קדושתה אוסרתה. שאינה קדושה משום טריפות:", + "לא תפסל מעל גבי המזבח - בתמיה. הא לא אשכחן כהאי גוונא דכשר על גבי המזבח ואיכא למילף מק\"ו דבעל מום ול\"צ קרא. ויותר נכון כגירסת הגר\"א תפסל:", + "הא אם השבת. סתם ולא פירש מה תשובה יש להשיב ואדלעיל (משנה ח) סמיך דאר\"ע מה לבעל מום שמומו בגלוי וה\"נ יש להשיב בדידן תאמר טריפה דיש בה לפעמים שאין מומה בגלוי כגון טריפה בבני מעיים (פ\"ק דמנחות דף ה:):" + ], + [ + "(יא) מן הצאן. ולא כל הצאן להוציא את המוקצה שהקצוה לתקרובת עבודה זרה:", + "להוציא את הנוגח. את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דלא נסקל:", + "אם נאמר רובע למה נאמר נוגח. הרי שניהן שוין בסקילה כשיש עדים:", + "רובע עשה בו אונס כרצון. אף על גב שבא עליה אדם לאונסה דכתיב \"ואת הבהמה תהרוגו\":", + "נוגח לא עשה בו אונס כרצון. דתנן (בבא קמא לט, א) שור האצטדין (שמלמדין אותו ליגח) אינו חייב מיתה דכתיב \"כי יגח\" ולא שיגיחוהו אחרים:", + "נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה. דאף על פי שנסקל, בעלמים משלמים כופר:", + "רובע וכו' לאחר מיתה. אם רבע שור לאשה וקטלה על ידי הרביעה. ולא דמי לקרן דקרן כונתו להזיר והאי כונתו להנאת עצמו [גמרא שם]:", + "נעבד שלו אסור של אחרים מותר. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) תקריבו מלמד שהיא באה נדבת שנים. דשנים יכולים להביא בהמה אחת לעולה מה שאין כן במנחה (מנחות קד, ב):", + "והלא דין הוא. בלא קרא:", + "הרי היא באה נדבת שנים. כדלקמן ריש פ\"ה מדכתיב \"והקריב\":" + ], + [ + "(ב) מנחה אינה באה נדבת שנים. כדכתיב בה 'נפש' [שם במנחות]:" + ], + [ + "(ג) מנחה שאין וכו'. שהשיריים נאכלין לכהנים:", + "שהיא באה חובת צבור. בהמות הבאות לתמידין ומוספין, וכן מנחת העומר דצבור מייתי לה:" + ], + [ + "(ד) קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור. שהצבור מתנדברים עולה. גם מותרות נקראו 'נדבת צבור' שקונין בהם עולות לקייץ המזבח כדתנן בשקלים פרק ו (משנה, שקלים ו), אכן האי קרא דהכא לא מיירי בזה:" + ], + [ + "(ה) עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים. כדלקמן ריש פ\"ח:" + ], + [ + "(ו) שלמים יוכיחו שבאין חובת צבור. שלמי עצרת:" + ], + [], + [ + "(ח) צבור שהוא מביא עולת חובה בכל יום. דהיינו התמידין:" + ], + [ + "(ט) מה לצבור שאינו מביא עולת העוף נדבה. דין הוא להם שהרי גם אינן מביאין אותה חובה:" + ], + [], + [ + "(יא) את קרבנכם. ממקום שהיחיד מביא וכו', פי' למעוטי רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) עולה מה תלמוד לומר. דהוי מצי למכתב \"אם קרבנו מן הבקר\", וכי תימא לא הוי ידעינן איזה קרבן – הרי הוא אומר למטה \"וסמך את ידו על ראש העולה\":", + "הפסולין האלו. מוקצה ונעבד ונוגח רובע ונרבע:", + "עולת חובה. כגון עולת יולדת ועולת מצורע:" + ], + [ + "(ב) שאין לה חלופין. שאין יכול להביא עולת העוף תחתיה כמו בעולת חובה שפעמים באה עולת העוף תחת עולת בהמה:" + ], + [], + [ + "(ד) שאין קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע. שאם הקדיש בעל מום קבוע למזבח יוצאת לחולין על ידי פדיון אפילו ליגזז וליעבד מה שאין כן בתמורה שאם המיר בעל מום קבוע אינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד:" + ], + [ + "(ה) מנין שינהגו בשלמים. פסולין שלמעלה:" + ], + [ + "(ו) ק\"ו. כמו, ועוד קל וחומר ולמה לי קרא:" + ], + [ + "(ז) מן הבקר זהו שאמרנו וכו'. היינו מה שאמרנו לעיל כשהוא אומר מן הבקר למטה:", + "וכשהוא אומר למטה זכר. היינו בבן צאן:" + ], + [ + "(ח) שלא כשרו לבוא מן העוף. דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו ואמרינן לקמן עוף עולה ואין עוף שלמים:", + "חטאת תוכיח. שכשרה מן העוף ולא כשרה לבוא טומטום ואנדרוגינוס דכתיב \"נקבה תמיה יביאנה\" ואמרינן נקבה ודאית:" + ], + [ + "(ט) שלא כשרה לבוא כל מין זכרים. שלא כל מיני זכרים כשרים בה אלא פר או שעיר אבל לא מזכרי הכבשים והואיל וקפיד קרא למפסל בה חד מין זכרים לגמרי הלכך כי אקדיש נמי טומטום ואנדרוגינוס לא קדשו:", + "תאמר בעולה וכו'. הלכך כי אקדיש נמי טומטום ואנדרוגינוס סד\"א תיחול עלה קדושה:", + "בכור יוכיח וכו' ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס. כדתנן פרק על אלו מומין (בכורות מא, ב) ואמרו שם בגמרא גבי בכור תרי קראי כתיבי הזכרים:" + ], + [ + "(י) מעשר יוכיח וכו' ולא כשר לבוא טומטום ואנדרוגינוס. שם (דף נז.) וכר\"ש בן יהודא שאמר טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר:" + ], + [ + "(יא) לא אם אמרת וכו' שכן הוא אחד מעשרה. ולא ריבה בו הכתוב בהבאתו:", + "תאמר בעולה שהוא אחד מאחד. שאפילו אם יש לו בהמה אחת יכול לעשותה עולה והוא הדין כל עדרו:" + ], + [ + "(יב) כך אם אינו כענין הזה. שיש בו פסולין דרובע ונרבע מוקצה ונעבד אינו לרצון והוא לעיכובא:", + "תמים יקריבנו תמים יקדישנו. אשמועינן דמצות עשה להקדיש תמימין ולא בעלי מומין מלבד מה שיש על זה לאו, כדאיתא בפרק א דתמורה (דף ו.):", + "שהוא חייב חטאת. על שעשה מלאכה בשבת. ועיין סוכה (דף מב.):" + ], + [ + "(יג) מיטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. ולא מצי לומר לכהן כיון שעבודה שלך תטרח בו להביאו:", + "מהו אומר יקריב יקריב. פי' דכבר כתיב ברישא דקרא \"יקריבנו\":", + "עולה בעולה. אפילו בעולת חבירו ויקריב כל אחד למי שהוא:", + "עולה בחולין. וימכרו חולין לצרכי עולה ויקדישנה בכל מקום שהיא ויקריב כולם:" + ], + [ + "(יד) נתערב בחטאות הפנימיות. בפר העלם דבר של צבור ובפר כהן משיח ושעיר עבודה זרה שכולן מתן דמים בפנים:", + "והגר\"א בהגהותיו גריס מתחלה ומנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות אוציא וכולי, ואחר כך ומנין אפילו נתערבה בחטאת החצונה וכולי. ונכון הוא, שמתחלה ראוי למעט חטאות הפנימיות ואחר כך חטאת החצונה. וכן מוכח לקמן בפרשתא ד' הלכה א', עיי\"ש:", + "שאלו מתן ארבע. עולה טעונה שתי מתנות שהן ארבע אבל אלו מתנה אחת:", + "אפילו נתערב בשלמים ובתודה. עולה שנתערבה בשלמים ותודה שבכולן הוא שתי מתנות שהן ארבע:", + "ואלו קדשים קלים. וסברא הוא דתערובת כזה לא ריבה הכתוב להקרבה:", + "יכול אפילו נתערב באשם. הוא חוזר אדלעיל דקאמר יקריב יקריב לרבות כשנתערב שיקרב ועל זה קאמר יכול אפילו נתערב באשם ששניהן קדשי קדשים שיקרב, תלמוד לומר וכו':" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) ואין סמיכה בבמה. היינו בבמת יחיד אבל בבמה גדולה היתה סמיכה כדתנן בסוף זבחים (דף קיב:) איזהו במה קטנה בשעת היתר הבמות עושה אדם במה על פחח ביתו וכו' ומקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו (תוספתא דזבחים בסופו):", + "ואין צפון בבמה. ואף על גב דלא כתיב צפון כאן נקט ליה משום דבעי למידן מיניה:", + "שהצפון נוהג בקרבנות היחיד וכו'. דכתיב צפונה בעולה וכתיב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת\" וכתיב \"על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם\". הקיש שלמי צבור לעולה. מה עולה טעונה צפון אף שלמי צבור כדאיתא בפרק איזהו מקומן (דף נה.):", + "והסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבן יחיד. ברוב קרבנות קאמר שהרי בכור ומעשר ופסח אין בהם סמיכה כדתנן (מנחות צב, א) וכן בקרבנות צבור אין סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושערי המשתלח:", + "אף על פי שסמך מבחוץ. לעזרה לא מהני:" + ], + [ + "(ב) וסמך ידו לא יד בנו וכו'. דארבעה \"וסמך\" כתיבי – חד בעולה ותלתא בשלמים:", + "והגר\"א מחק תיבת \"בנו\" וצריך לגרוס ולא יד אשתו כגירסת הגמרא, ובנו נפקא לקמן מ\"קרבנו\" ולא קרבן אביו:", + "לא יד עבדו לא יד שלוחו. ועיין בגמרא שם דמצריך להו:", + "על הראש. בין שתי קרניו של זבח כדמוכח ביומא (דף לו.) והיכא שאין מקום רחב בין הקרנים להשים שתי ידיו סומך על קרניו כדתניא בתוספתא דמנחות (פרק י) כיצד סומך מניח שתי ידיו על קרניו של זבח [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "ולא על גב. הזבח, והיינו על השדרה כנגד חללה:", + "ולא על הצואר. פירוש גרון:", + "לא על הגביים. פי' על גבי צואר דהיינו מול העורף:" + ], + [ + "(ג) אלא עולת נדבה. דקרא בנדבה משתעי כמו דדרשינן לעיל \"כי יקריב\" אינו אלא רשות:", + "עולת חובה. כגון מצורע עשיר שמביא כבש לעולה:" + ], + [ + "(ד) שאין לה חלופין עוף וכו'. שהנודר עולת בהמה והעני אינו מביא במקומו עוף לפוטרו:", + "שיש לה חלופין עוף. שהמצורע בעניות מביא חלופו עוף:" + ], + [ + "(ה) עולת הצאן מנין. שתטעון סמיכה:", + "ודין הוא. ולא צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(ו) שנתרבה בנסכים. כמו שכתוב בפרשת שלח:", + "ת\"ל עולה. דהוי מצי למכתב \"וסמך ידו על ראשו\" ולשתוק ואנא ידענא מסיפא דענינא דבעולה משתעי ואתי לרבות בן צאן:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל העולה. מיעוטא הוא דמשמע זו לא אחרת:" + ], + [ + "(ח) שהמקום מרצה לו. שאם עבר עבירה במזיד ועשה תשובה על ידי דורון זה יפק רצון מה' דאי בשוגג רצוי ועומד הוא ואין צריך קרבן לרצוי אלא כפרה להטהר מחטאתו:", + "שיש בה קום עשה. שניתק לעשה כגון הלאו דלא תכלה פאת שדך שיש בה עשה דלעני ולגר תעזוב אותם וכיוצא בזה. ואם עבר על אחת מאלו כיון שאין לוקין עליהם אם עשה תשובה נתכפר לו:", + "ר' שמעון אומר ונרצה לו ולזבחו וכו'. פי' משמשע ליה לר' שמעון דהאי \"לו\" אזבח נמי קאי והזבח מאי ריצוי בעי אלא שמע מינה שאף על פי שחסר סמיכה. [זו היא גירסת הראב\"ד ופירושו]:", + "והגר\"א גריס כגירסת הר\"ש משאנ\"ץ לו ולא לזבחו. וז\"ל הר\"ש האדם צריך בשורה שנרצה לו אף על פי שחיסר מצות סמיכה אבל הזבח אין צריך בשורת ריצוי לומר שנרצה לו בדיעבד כמו בנטמא הדם וזרקו כי ודאי הזבח כשר לכתחלה לזרוק ולכפר. עכ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אם תאמר עון פיגול כבר נאמר לא יחשב וכו'. רש\"י בגמרא מגיה הגירסא להיפך ורבינו תם מקים הגירסא שלפנינו. והיא על פי מסקנת הגמרא (זבחים כח, א) דתרווייהו, דהיינו חוץ לזמנו וחוץ למקומו, נפקא מקרא דפרשת צו דכתיב שם \"ואם האכל יאכל וגו' ביום השלישי לא ירצה\" ומוקמינן דקאי אמחשבת חוץ לזמנו וזהו שאמר כאן ואם עון נותר היינו שחשב להיות נותר חוץ לזמנו (דאנותר ממש ליכא לאוקמיה דאחרי שיכשר יחזור ויפסל) הרי כבר נאמר לא ירצה וסיפא דקרא לא יחשב לו פיגול יהיה מוקמינן ליה שם אחוץ למקומו וזהו שאמר כאן אם תאמר עון פיגול דהיינו חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא יחשב:", + "שהותרה מכללה בצבור. לכתחלה הלכך יחיד שלא הותרה אצלו יביא הציץ וירצה בדיעבד:" + ], + [ + "(י) אין לי. שהציץ מרצה:", + "מנחת כהנים. דנדר או נדבה:", + "ומנחת כהן משיח. מנחת חביתין:", + "ת\"ל לכל מתנות קדשיהם. כלל את הכל שאם הקריבן בטומאה הורצו:", + "אלא של אנשים. דהא כתיב \"אשר יקדישו בני ישראל\" ונימא בנים ולא בנות:", + "עון הקדשים ריבה. שהרי תלה הכתוב ההרצאה בקדשים ולא המקדישים ואם כן כל אלו בכלל:", + "הואיל שמצינו וכו'. אלעיל קמהדר דאמר שם אין כפרה אלא בדם שנאמר וכו' מה תלמוד לומר וסמך ונרצה אחרי שאין הרצאה תלויה בסמיכה:", + "שירי מצוה. שלא נחשבה בעיניו ולא עשאה:", + "וכפר. שיצא ידי חובת נדרו:", + "לכפר עליו. האי 'עליו' קרא יתירא הוא:", + "את שהוא עליו. כגון דנדר שאמר הרי עלי עולה:", + "חייב באחריותו. כשמתה או נגנבה:", + "ואת שאינו עליו. כגון דאמר הרי זו עולה אינו חייב באחריותיו דהרי זו קאמר והא ליתיה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) במקום שסומכין שוחטין ותיכף וכו'. מסיק בגמרא (מנחות צג, ב) דהכי קאמר שתיכף לסמיכה שחיטה ופירושו דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה:", + "מה סמיכה בטהורים. דאין טמא נכנס לעזרה:", + "אף שחיטה בטהורים. ואף על גב דאפשר בטמאים וכגון דעביד סכין ארוכה ושחיט, קמ\"ל דלא:" + ], + [ + "(ב) שחיטה כשרה בזרים וכו'. דהא לא כתיב \"ושחט הכהן\" אלא \"ושחט\" סתמא, משמע בכל אדם:", + "ובטמאים. ואף על גב דלעיל קאמר דבעינן טהורים – הוא מדרבנן דגזרו שמא יגע בבשר וכדקאמר נמי הכא ובלבד שלא יגעו בבשר:", + "וכי מנין באתה. לומר דאינו אלא בכהן כיון ד\"ושחט\" סתמא כתיב:", + "יכול אף לשחיטה. דהוא נמי צורך המזבח:", + "הכהנים את הדם. מדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה דכתיב ברישא לא כתיב – מכלל ד\"ושחט\" אבעלים קאי:", + "מכאן ואילך. מקבלה ואילך ד\"והקריבו\" זו קבלת הדם כדלקמן:" + ], + [ + "(ג) ואין השוחט לפני ה'. פי' דעביד סכין ארוך ושחיט מאבראי:", + "לפנים מן הנשחט. פי' שצריך שיהא השוחט בפנים דוקא, ת\"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' – השוחט את בן הבקר יהא לפני השם:" + ], + [ + "(ד) והקריבו זו קבלת הדם. בכלי שצריכה כהן ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה (לכל הלכותיה). גמרא בריש זבחים:", + "יכול זריקה. כלומר קרא מיירי בזריקה כדכתיב \"המקריב את דם השלמים\"", + "זו קבלת הדם. דזמנין הולכה ליכא כלל כמו שוחט בצד המזבח אם כן עיקר קרא בקבלה הוא דכתיב א\"נ כיון דאפקינן לה מזריקה יהבינן לה לעבודה שסמוכה לשחיטה דהיינו קבלה:", + "שלא תהא אלא בכהן כשר. לאפוקי בעלי מומין וחלל:", + "ובכלי שרת. מלובש בבגדי כהונה, ד\"כהנים\" משמע בכיהונם והיינו בגדי כהונה:", + "אמר ר' עקיבא וכו'. ר' עקיבא לא משמע ליה מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונן לא משמע ליה:", + "נאמר כאן כיהון. \"בני אהרן הכהנים\":", + "ונאמר להלן כיהון. \"אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא אדם לכהן\":", + "מה להלן בכהן כשר. דהא אלעזר ואיתמר כתיבי:", + "ובכלי שרת. ד\"אשר מלא ידם\" לשון ריבוי בגדי כהונה הוא דכתיב \"ומלא את ידו ללבוש את הבגדים\":" + ], + [ + "(ה) מגבב. מלקט:", + "אפקח את בני. מצטער היה על התורה שמשתכחת:", + "אם לא שמעתי שיש הפרש. ואתה עושה קבלה כזריקה:", + "לא עשה בה מחשבה כמעשה. שאם חשב בשחיטה על מנת לקבל דם למחר אינו פיגול:", + "זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. שאם שחט על מנת לזרוק דם למחר - פיגל, דהיינו אכילת מזבח דאתרבי בהדיא אפילו שפיכת שיריים כדתניא לקמן (פרשה צו פ' חית פסקא וי\"ו) מנין לרבות זריקה והקטר ושפיכת שיריים (דהיינו שחשב עליהם חוץ לזמנן) תלמוד לומר ואם האכל יאכל – אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח:", + "המקבל בחוץ פטור. מכרת דשחיטה כתיב לחיובא וזריקה נפקא לן מ\"או זבח\" לקמן (בפרשת אחרי מות בפרק יו\"ד פיסקא ג):", + "קבלוהו טמאים. או זרים ושתויי יין והדומין להן:", + "אין חייבין עליהן. מיתה דבעינן עבודה תמה שאין אחריה עבודה:", + "זרקוהו טמאין חייבין עליהן. מיתה. דעבודה תמה היא דזריקה עבודה אחרונה שבדם היא:", + "אקפח את בני. אם אין זה דבר אמת שלא וכו':" + ], + [ + "(ו) יצאו חללים. שאינם כהנים כלל דכתיב בכה\"ג \"ולא יחלל זרעו\" וילפינן מניה כהן הדיוט כדלקמן (פר' אמור פ\"ג פסקא ג) ולמדך כאן שאף בקבלה פסולין:", + "ולא אוציא את בעלי מומין. שאני קורא בהן \"הכהנים\" שהרי חולק ואוכל בקדשים כדכתיב בקרא, אלמא כהן הוא:", + "ת\"ל בני אהרן. ר\"ל מדסמיך 'בני אהר' אצל 'הכהנים' - מה כהנים מיעוטא הוא אף בני אהרן מיעוטא הוא. אי נמי דסמיך עיקר דרשא על דברי רבי עקיבא דמשנה ד':" + ], + [ + "(ז) דם עולה בדם עולה. של חבירו שיקרב כל אחד לשם מי שהוא:", + "שכן אם נתערבו חיים יקרבו. כדתנן בפרק התערובות (זבחים עא, ב) קדשים בקדשים מין במינו יקרב למי שהוא. וכן אם נתערבו בחולין ימכרום לצרכי אותו המין ויקדישום:", + "ומנין אפילו נתערבו באשם. ואף על גב שאם נתערבו חיים ירעו עד שיסתאבו שזה מין בשאינו מינו:", + "אביא את שנתערב בבכור ובמעשר ובפסח – תיבות אלו מיותר [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר דם דם. אכן אם לזרקן במתן אחת או במתן ארבע יש בזה פלוגתא בין ר\"א לר' יהושע בזבחים (זבחים פ, א), עיי\"ש:" + ], + [ + "(ח) יכול אפילו נתערב בפסולין. לא יהא בטל ויזרוק אותו:", + "ת\"ל דמו. משמע דם המיוחד לזריקה דוקא וקרא אחרינא הוא דכתיב \"וזרקו את דמו על המזבח סביב\":", + "מנין אפילו נתערב בחטאות החצונות. דאסור לזרוק אף על גב דכולהו ממין בחוץ:", + "ת\"ל דם דמו [הגר\"א וכן הוא בפירוש רש\"י על התורה], והכי פירושו כיון דכתיב דמו למעוטי וגלי לך דאת הדם לאו מקרא מלא הוא לרבויי כל מילי לית לן לאוקמא ריבויא אלא לבכור ומעשר ופסח שאלו ואלו זריקת דמן למטה מחוט הסיקרא וממעט אני חטאות החצונות שאלו למעלן ואלו למטן:", + "ותיבות \"אביא את שנתערב בחטאות החצונות\" מיותר. הגר\"א ופשוט:" + ], + [ + "(ט) זריקת אחת. באחת מן הרוחות:", + "ת\"ל סביב. דמשמע שיגיע הדם לכל ד' רוחות המזבח:", + "יכול יקיפנו בחוט. סביב יתן באצבע כל המזבח או בכלי:", + "שתי מתנות שהן ארבע. שזורק על זוית יסוד המזבח מזרחית צפונית וכח הזריקה מתהלך והולך לצדדין אילך ואילך וכן באלכסון במחנה שניה ומתקיים על ידי זה זריקה וגם סביב:" + ], + [ + "(י) ונאמר להלן סביב. בדם החטאת הניתן למעלה על הקרנות דכתיב בחטאת דמלואים ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב:", + "מה סביב האמור להלן בהפסק ארבע מתנות. ארבע נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות הוא נותן:", + "אף סביב האמור כאן. אף על פי שבשתי קרנות הוא נותן:", + "הפסק ארבע מתנות. בעינן הלכך לא יהיה מתנה אחת כמין גאם אלא זורק מן הכלי למזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח [גמרא שם בדף נד:]:" + ], + [ + "(יא) והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם אליו - [\"אליו\" מיותר. הגר\"א. וכן בקרא לא כתיב \"אליו\"]. וזרקו מה תלמוד לומר שוב את הדם, כבר דריש ליה לעיל להביא נתערב בבכור וכו' ואפשר דתנאי נינהו, מר דריש ליה להכי ומר להכי. ובפסיקתא זוטרתי גרסינן דבר אחר: והקריבו בני אהרן את הדם שני פעמים שאם נפשך וכולי:", + "שוב את הדם. יתירא לרבויי:", + "יחזור ויאספנו. לתוך הכלי ויהא כשר לזריקה:", + "ת\"ל הדם. בה\"א דמשמע הדם הידוע דאיירי ביה לעיל:", + "שנתקבל בכלי. ד\"והקריבו\" זו קבלת הדם:" + ], + [ + "(יב) ואין הזורק על גבי המזבח. שלא יעמוד על גבי היסוד וזורק אלא עומד על גבי הרצפה וזורק מרחוק דבעינן שיהא אויר קרקע הרצאה מפסיק בין הזורק למזבח:", + "דבר אחר. הא דסמכינהו אהדדי להכי אתי:", + "אף על פי שאין בשר. כגון שנטמא או אבד ור\"א הוא דסבירא ליה הכי בפרק כיצד צולין (דף עז.):", + "מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם. דדריש מניה ר' יהושע התם דאם אין בשר אין דם:", + "מה הדם בזריקה. דכתיב \"וזרקו\":", + "אף הבשר בזריקה. שלא היה ראש הכבש סמוך למזבח אלא אויר יש בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקו על מערכת העצים לקיים זריקה:", + "יהא זורק ורובג. שיזרוק אבר על אבר כעין גל של אבנים בלי סדר:", + "זורק ועורך. מכוון בשעת זריקה שיהיו נופלים מסודרים בשוה זו בצד זו:" + ], + [ + "(יג) בזמן שהוא סביב. שכל סבובו שלם:", + "שניטלה קרנו של מזבח. שנחסר כלום מזוית המזבח שאין זה סביב:" + ], + [ + "(יד) ולא בזמן פירוקו. שאם נתפרק המשכן הדם נפסל שאין כאן אהל מועד:", + "שגללה הרוח את היריעה. של משכן כגון שניתק אחר מיתדות האהל דכיון שנגללה אין כאן צורת פתח ואנן אהל מועד ופתח בעינן:", + "והיכן היה הכיור נתון. לקים כיור בין אהל מועד ובין המזבח ואין הכיור פתח אוהל מועד:", + "משוך. מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו מפסיק הכיור כלל בין האולם ולמזבח אלא כנגד האויר שבין האולם ולמזבח:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [], + [], + [], + [ + "(ד) של נשים מנין. דאימא כי היכי דמעטינהו קרא מסמיכה הכי נמי מהפשטה:", + "של גרים ושל עבדים מנין. הגר\"א כתב דגרים מיותר, ופשוט, דטעמו מהיכא תיתי למעטי כיון דאתרבי גם כן לסמיכה כדלעיל בפרשתא ב':", + "ת\"ל העולה. ומה דדרש במשנה א' מן העולה דמפשיטה כולה ואחר כך מנחתה – ההיא דרשא מה\"א והכא מתיבת 'עולה' גופא דיתירא הוא דהוה ליה לכתוב \"והפשיט אותה\":", + "שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם. ואין צריך בעלים ואם כן מסתברא דלא איכפת לן לענין הפשטה בעלים מאן נינהו ואפילו עכו\"ם ונשים נמי:", + "שאין הסמיכה אלא בבעלים. ומשום הכי מסתבר דכי מיעט רחמנא בני ישראל אתי למעוטי בעלים של עכו\"ם ונשים:" + ], + [ + "(ה) את המקריבים. את הבהמה דהיינו בני אדם:", + "הוי אומר את המקריבים מיעט. כדכתיב אדם כי יקריב מכם ודרשינן להוציא את המומר ולכן אף אני ממעט לנשים וגוים מן הסמיכה:", + "לא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאני ממעט וכו'.. ר\"ל ועדיין לא מיעטנו שום מעשה אחרת מה שהוא בגוף העלה עצמה:" + ], + [ + "(ו) שלא לשמה מנין. שהרי לא עלתה לבעלים וס\"ד דישתנה דינה גם לענין העיר:" + ], + [ + "(ז) אותה לנתחיה ולא וכו'. והיינו כמו שמפורש בתמיד סדר הנתוח:", + "אף הפסולה. כגון שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה:", + "ת\"ל אותה. ונתח אותה מיעוטא הוא כשרה ולא פסולה דאין צריך נתוח והוא הדין הפשט דאתקשי להדדי אלא שורפה בעורה:", + "ופסולה שעלתה על גבי המזבח. דקיימא לן לא תרד דקדשה מזבח קריבה כמות שהיא בעורה ובלא נתוח:" + ], + [ + "(ח) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. פשטיה דקרא לנתינת אש דהדיוט אתי דבעיא כהונה וכדדריש בסמוך פסקא יו\"ד, ומיהו השתא על המזבח יתירא קדריש דפשיטא דעל המזבח הוא ניתן במקום המערכה דהא כתיב \"וערכו עצים על האש\":", + "להצתת האליתא. הדלקת קיסמין דקין להבעיר בהן המערכה כשהאש קרוב לכלות וקמ\"ל קרא דכתיב \"בני אהרן הכהן\" דאותו הצתת אליתא שצריכה שתהיה בראשו של מזבח כדלקמן בפרשת צו דדריש ר' יהודה \"והאש על המזבח תוקד בו\" צריכה שתהיה בכהן כשר ומלובש בבגדי כהונה:", + "א\"ר שמעון וכי עלה על לב וכו'. אמרינן בגמרא דר\"ש קאמר לר' יהודה לדידך דילפת הצתת אליתא שתהיה בראש המזבח מ\"והאש על המזבח\" היכי ס\"ד למימר שתהא כשרה בזר דאצטריך קרא לאשמועינן ור' יהודה אמר לך קמ\"ל קרא שלא תימא קאי זר אארעא ועביד במפוח שתהא נדלקת בראש המזבח:", + "אלא בראשו של מזבח. וממילא אפשיטא דבעיה כהונה:" + ], + [ + "(ט) הכהן בכיהונו וכו'. בשעה שהוא מלובש בבגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא לבוש בגדי כהן הדיוט וכן הוא הדין לכהן הדיוט שעבד בפחות מד' בגדים שעבודתו פסולה:", + "שתהא עבודתו פסולה. דעד כאן לא שמענו אלא מחוסר בגדים אכתי מיותר בגדים מנא לן:", + "ת\"ל הכהנים. וערכו בני אהרן הכהנים ואבני קאי דהוו הדיוטות:", + "בכיהונם. הראוי להם שנתלית כהונתן בהן וכיון דלמחוסר בגדים לא אצטריך דהא כבר אימעוט תנהו ענין למיותר בגדים:", + "הא כהן גדול וכו'. כלומר הרי למדנו:" + ], + [ + "(י) לא נסתלקה. שבשעת המסעות כופין עליה פסכתר ומניחין אותה במקומה:", + "עד שבאו לבית עולמים. שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה אבל כל ימי שילה ונוב וגבעון היה האש על מזבח הנחושת:", + "עד שנסתלקה בימי מנשה. שבא מנשה וסילקה שהרי לאחר שעשה תשובה כתיב (דה\"א יב, לג) ויבן את מזבח ה' מכלל דנתצו מקמי הכי. אי נמי קבלה היתה בידם כך:" + ], + [ + "(יא) עצים על גבי האש וכו'. שלא יניח עצים מלמטה ויניח האש על גביהן:", + "מנין לרבות שני גזרי עצים בשני כהנים למערכה וכו'. כצ\"ל. והכי איתא ביומא (דף כו:) וקאמר שם אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב \"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר\" והאי קרא אתי לסדור שני גזרי עצים ושם סגי בכהן אחד דהא \"ובער\" כתיב, תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וקאמר רחמנא וערכו שנים ואף על גב דהאי קרא בעולת נדבה של בן בקר קיימינן הני קראי ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים עד על האש אשר על המזבח לאו בעולת נדבה משתעי אלא בעולת תמיד של שחר דבתר דכתיב \"ונתח אותה לנתחיה\" בא לפרש היכן יקריבם והכי קאמר וכבר נתנו אש וערכו עצים לצורך תמיד של שחר וערכו הנתחים שלו ומעתה גם כאן קרבו וכרעיו ירחץ במים והקריב את הכל על אותה מערכה והכי בעינן לפרושי בריש פרקין דלקמן בסמוך משמא דגמרא גבי וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) יכול אפילו מאה. ואף על פי שאין שני אברים אלא עשרה כדבסמוך, סד\"א שיהיו עשרה כהנים ראשין להיות אוחזין באבר אחד ויעלוהו:", + "ת\"ל וערך הכהן אותם. גבי בן צאן כתיב וערך לשון יחיד וכתיב אותם לשון רבים דמשמע חד כהן יערוך אברים הרבה:", + "יכול יהא כהן אחד וכו'. אי הוה כתיב \"וערך\" ולא כתיב \"וערכו\" הוה אמינא דכהן אחד יעלה את כולם:", + "ת\"ל וערכו. לשון רבים דהרבה כהנים במשמע:", + "אחד עורך שני אברים. ומתקיים שפיר \"וערך הכהן אותם\":", + "וכמה הן אברים עשרה. אותן המפורשים בפ\"ב דיומא במשנה הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל [של שמאל] והחזה והגרה ושתי הדפנות בחמשה כהנים שנים שנים לכל כהן:", + "ואחד בקרביים. נראה דנפקא ליה מדכתיב \"והקרב והכרעים וגו' והקטיר\":", + "נמצא טלה עולה בששה. ומתקיים נמי 'וערכו' לשון רבים לששה כהנים:", + "ר\"ע אומר וערכו שנים. דהוי מצי למכתב \"וערך הכהן\" כדכתיב גבי בן צאן וכתיב \"וערכו\" לשון רבים:", + "מלמד שטלה עולה בששה. אף על גב דהאי קרא בפרשתא דבן בקר הוא דכתיב וקדריש ליה לטלה – הא מילתא קשיה ליה לר' אלעזר בפ\"ב דיומא (דף כז.) ומתרץ שם ומכריח דהאי קרא בעולת תמיד קאי דהוא טלה, עי\"ש בגמרא:", + "הכהנים לרבות. אפשר דר' יהודא דריש כר' ישמעאל מ'וערך וערכו' לטלה שעולה ששה ואייתר ליה 'הכהנים' לרבות הקרחנים כצ\"ל:", + "שכשרים לעבודה. הא מילתא מייתה לה בבכורות (דף מג:) ומפרש התם דכשר הוא מן התורה אלא שאמרו פסול מפני מראית העין ורבנן פליגי עליה שם וסברי דפסולו הוא מן התורה מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן, ומכל מקום לא נחשב בכלל מומין ואינו מחלל עבודה:" + ], + [ + "(ב) שהוא דרך כבוד. מפני שמקום החתך מלוכלך בדם:", + "ת\"ל את ראשו ואת פדרו וערך וכו'. והאי \"וערך\" קרא יתירא הוא דהא כתיב \"וערכו\" אלא ע\"כ לאשמועינן דיעריך ראשו ופדרו ברישא:" + ], + [ + "(ג) שהוא מן הצואר. דלא תימא מזנבו או מלבו:", + "אלא לפי שנאמר \"והפשיט את העולה ונתח וכו' וערכו וכו' נתחים שהיו בכלל הפשטה.. היינו דהוה אמינא מי הם הקרויים נתחים שצריך להעריך אותן על העצים – אותן שישנן בכלל הפשטה כדכתיב \"והפשיט..ונתח\". וגבי עריכה דכתיב גם כן נתחים – בנתחים הנפשטים משמע:", + "ומנין. לרבות בכלל עריכה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז משחיטה קודם הפשטה דכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמאן דמנח בדיקולא דמיא ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהיא כדאמירנן בזבחים (דף פה עיי\"ש) ומדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר דאי לאו הכי במאי הותז:", + "ת\"ל את ראשו ואת פדרו וערך. הנה בגמרא הקשו דהיה להברייתא לסיים \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\" והוא מסיים בקרא אחרינא, ומשני אין הכי נמי דצ\"ל בברייתא \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\", וראשו ופדרו מיבעי ליה לכדתניא לעיל שהם קודמין בעריכה לכל האברים אך הברייתא קצרה בלשונה. ובזה תבין מה שהגיה הגר\"א \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\" כמסקנת הגמרא:" + ], + [ + "(ד) עצים נתונים – צ\"ל נתוכים, גרסינן בכ\"ף מלשון התכה. ומפרש בגמרא פ\"ב דתמיד דהיינו עצים בחורים דלא קטרי שאין בהם קשרים דלא מפקי מיא שנוחין לישרף ונעשין אש מהרה:", + "וכי כל העצים וכו'. התנא שואל לעצמו ומשיב:", + "הן כל העצים. כלומר רוב העצים:", + "חוץ משל זית ושם גפן. לפי שאפילו בבחרותן יש בתוכן קשרים והקשרים כל שעה לחין הן ואין שורפין יפה ומעלין עשן דרך הקשר:", + "אף של חרוב וכו'. דהני נמי פסולין דאף על פי שאין בבחרותן קשרים מתוכן יש בהן קשרים מבחוץ ואין שורפים יפה כשאר עצים:" + ], + [ + "(ה) יהא מביא עצים עם האש. דכיון דצרכי קרבן נינהו יביאם מתוך ביתו כדרך שאדם מביא נסכים מתוך ביתו:", + "ת\"ל וכו'. יתורא דעל המזבח קדריש:", + "אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. לאפוקי מוריגין וכלי בקר ועצי סחורה שהרי נשתמש בהן הדיוט דפסולין:", + "שלא יהא הגזרין. שמסדרין לתמיד של שחר שני גזרי עצים בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים שני גזרין בשני כהנים כדלעיל:" + ], + [ + "(ו) והקרב ירחץ והכרעים ירחץ. דירחץ דקרא אתרוויהו קאי:", + "אפילו נתערבו וכו'. יקרבו:", + "יכול אפילו נתערבו בפסולין. כגון של רובע ונרבע וכיוצא בזה:", + "תלמוד לומר והקרב. ה' מיעוטא הוא, דמשמע הקרב הידוע הכשר להקרבה. ויותר נכון כגירסת הגר\"א תלמוד לומר וקרבו, וכן הוא גם כן גירסת הילקוט. והיינו בבן בקר כתיב \"וקרבו\" דמשמע כשהן בפני עצמו ולא על ידי תערובות ובודאי למעוטי פסולים אתי דכשרים הלא נתרבו מאידך קרא והקרב והכרעים סתמא דמשמע אפילו אינו יודע מאיזה הם:", + "ולא אוציא את שתערב בק\"ק וכו'. אף על גב דבעינייהו לא קרבי כדתניא לקמן (פרשתא יב) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו – אפשר שכאשר נתערבו בקרבי עולה, כיון דעליהן יש חיוב להקריב, יתקרבו בהדי הדדי:", + "ת\"ל וקרבו וכרעיו. מיעוטא משמע בכל גווני:" + ], + [ + "(ז) יכול מה רחיצה אמור להלן. לענין בעל קרי:", + "ת\"ל במים. מים קמא קדריש מים כל שהן אפילו מעט כפי הצורך לרחיצה:", + "ולא במזוג. שני חלקים מים ואחד יין:", + "במים להכשיר וכו'. במים יתירא כתיב דבבן צאן נמי כתיב \"והקרב והכרעים ירחץ במים\" ולמים כל שהן לא אצטריך דמבן בקר נפקא:", + "את כל המים. אפילו מכונסין שאינן מים נובעין וקמ\"ל דלא בעינן מים חיים וק\"ו למי כיור שכשרין לרחיצת קרב וכרעים דהא מים חיים נינהו. והא דאמר למי כיור היינו מים הראויים לכיור דהיינו מים חיים אבל מי כיור עצמן פסולין מפני שיש להם שם לווי, דמים קדושים אקרי, מים סתמא לא מקרי (גמרא פרק ב דזבחים):" + ], + [ + "(ח) והקטיר. יתירא כתיב גבי בן צאן דכבר כתיב גבי בן בקר:", + "אף על פי שפסול. כגון שקבלו פסולין וזרקו או דמו או שנתן דמו בפנים או למעלה מחוט הסקרא:", + "אף על פי שיוצא. שיצא הבשר חוץ לעזרה:", + "אע\"פ שטמא. ד\"והקטיר\" ריבויא הוא דיקטיר מכל מקום דהיינו כשעלו:", + "יכול כשהן למטה. היינו כשירדו גם כן יעלו:", + "ת\"ל המזבחה. נמי קרא יתירא הוא גבי בן צאן דכבר כתיב \"המזבחה\" גבי בן בקר:", + "ולא כשהן למטה. שאם ירדו לא יעלו:" + ], + [ + "(ט) פירוש אף על פי שהן בראשו של מזבח ירדו. דהא כתיב \"הבשר\" למעוטי:", + "עולה לשם עולה. שיעשה כל עבודותיה לשמה ולא לשם זבח אחר:", + "לשם אישים. מפרש בזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא, שלא ישחטנו על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים אלא על מנת שתאכלם האש:", + "לשם ריח. שלא יצלה באברים תחלה ואחר כך יעלה למערכה דעל ידי זה לא מסקי תו ריחא:", + "לשם נחת רוח. לפני הקב\"ה שאמר ונעשה רצונו:", + "להשם. לשם מי שעשה את העולם. דהיינו לשמו המיוחד לו יתברך בלבד דהיינו שם הוי\"ה יתברך ולא שם אחר. ועיין בסוף מנחות במימרא דבן עזאי:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ואם. וא\"ו קדריש:", + "מוסיף על ענין ראשון. וילמד תחתון מעליון לכל מילי כגון לסמיכה ולהפשטה וכה\"ג ועליון מתחתון לענין צפון כדאיתא בזבחים (דף מח.):" + ], + [ + "(ב) ולמוקצה לא גרסינן [הגר\"א]. והדין עמו דמוקצה כבר נתמעט לעיל גבי בן בקר. וכן בגמרא ליתא:", + "ולמזוהם. שריח רע יוצא ממנו ומשום דמאיס. וכל הני פסולין ה\"ה לבן בקר, וכן רובע ונרבע וכה\"ג, כל פסולין דגבי בן בקר ה\"ה גבי בן צאן דילפי מהדדי וכנ\"ל:", + "קרבנו. קרא יתירא הוא:", + "להוציא את הגזול. כגון שגזל בהמה ונתיאשו הבעלים ואחר כך הקדישה דאף על גב דהוה ליה יאוש ושנוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש – אפילו הכי קמ\"ל קרא דפסול להקרבה:", + "כבשים ועזים. יתירא נינהו דהא איתנהו בכלל צאן. [והגר\"א גריס כבשים או עזים ואתי שפיר טפי להוציא את הכלאים שבא משניהם.]", + "כגון שחרש בשור ובחמור. והשתא אותו שור יהיה פסול להקדישו לעולם ואם הקדישו יהא אסור להקריבו:", + "והן מוקדשין. היינו כגון שהקדיש בהמה ואחר כך עבד בה עבודה. ויש על זה לאו בתורה \"לא תעבוד בבכור שורך\" ומרבינן בספרי דהוא הדין לכל קדשי מזבח:", + "וכלאים בכרם. שחיפה כלאים בחרישתו ומחפה כזורע ומחייב משום \"לא תזרע כרמך כלאים\":", + "ושביעית. נמי כגון שחיפה זרעים בחרישתו ועבר על 'שדך לא תזרע':", + "ויום טוב. לוקה משום חרישה וכל הני חייבי לאו נינהו:", + "ויום הכפורים. חייבי כריתות:", + "ושבת. חייבי מיתות בית דין וכולהו או או קתני:", + "ת\"ל כבשים לעולה וכו'. כלומר כיון שכתוב עולה לבסוף שדינן ליה על כבשים ועל עזים והי ריבויא להתיר דאפילו נעבדה בו עבירה קאמר רחמנא דהוי עולה וממילא מיעוטא ע\"כ לזקן וחולה ומזוהם אתי דכחישי ומאיסי לגבוה דכתיב \"הקריבהו נא לפחתך וגו'\":" + ], + [ + "(ג) לרבות תמורה. שכשרה ליקרב דאף על גב דכתיב \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\", הוה אמינא קדושה ואינה קריבה. ור' שמעון ור' יהודה לא פליגי אלא דר\"י סבירא ליה דלתמורה לא צריך קרא ור' שמעון סבירא ליה דלנעבדה בו עבירה לא צריך קרא מדפרט קרא בעלי מומין מכלל דשאר שרי:" + ], + [ + "(ד) ר\"א אומר וכו' לרבות תמורה – צריך לגרס לרבות מותר [הגר\"א], והיינו מותר חטאת וכהאי גוונא המבואר לקמיה דמותר עולה (שהפריש מעות לעולתו והוזלו בהמות וניתותרו) לא צריך קרא שיקרבו עולה דהא לשם עולה הוקדשו:", + "מותר חטאת. שהפריש מעות לחטאתו וניתותרו וכהאי גוונא בכולהו:", + "וקרבנות הנזיר והמצורע. אשמות שלהן קאמר ואף על גב דכבר תני מותר אשמות תני הני משום דשני משאר אשמות דהם אילים בני שתים נינהו והני הוו כבשים בני שנה:", + "שימכרו לצרכי אותו המין. יין לנסכים, שמנים וסלתות למנחות, ועופות לקינין. אבל לחולין לא מזדבני דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם:", + "לנדבה. לנדבת צבור לקייץ בהן המזבח כשאין שם קרבנות כדי שלא יהא בטל:", + "בזמן שהיא באה חובה. שמוטלת על היחיד להקריבה:", + "עבודתה ועורה שלו. שהוא מקריבה ונוטל את העור ואפילו אינו מאותה משמר כדתניא בבבא קמא (דף קט.):", + "אינו סומך עליה. דקרבן צבור אין בו סמיכה חוץ מפר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח:", + "אבל אם היה כהן - ט\"ס, וצריך לגרוס ואם היה כהן עבודתה ועורה וכו:" + ], + [ + "(ה) ואין העוף. מליקת תורים ובני יונה:", + "והלא דין הוא. כלומר, אי לאו קרא הוה אמינא מק\"ו דטעונה צפון:" + ], + [ + "(ו) הפסח שקבע לו זמן לשחיטה. בין הערבים:" + ], + [ + "(ז) ואין השוחט וכו'. אלא אם רצה עומד בדרום ושוחט בצפון:" + ], + [ + "(ח) ירך המזבח. רגלי המזבח:", + "והיכן הן פנים לדרום. כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום:", + "והגר\"א גריס והיכן הוא הפנים:", + "שהכבש בדרום. שהכבש נקרא \"פני המזבח\" שהוא בית כניסתו שבית הכניסה קרוי פנים כמו \"אל מול פני האהל\" (שמות כו, ט):", + "ומעלותיהו פונות קדים. ביחזקאל (יחזקאל מג, יז) כתיב גבי מזבח \"ומעלותיהו\", כבש שעולים בו היה ברוח שהעולה בו פונה למזרח וכל פינות היו לימין וכשאתה נותן כבש בצפון אין העולה בו פונה בדרך ימין אלא למערב אל כשאתה נותן כבש בדרום העולה בו ופונה דרך ימין פונה למזרח:", + "פונה לימינו. שכל פינות אינם אלא לימין כדיליף בגמרא (זבחים סב, א) מקרא:", + "למזרח. דכתיב \"קדים\", וקדים היינו מזרח:" + ], + [ + "(ט) שהמזבח כולו וכו'. היינו שהמזבח כולו מלמעלה דינו כאלו נשחט בצפון העזרה דהוא סבירא ליה דכל המזבח עומד בצפון העזרה וגם יליף מקרא דכתיב \"וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך\" דהוא כולו כשר לעולה וכשר לשלמים:", + "מחצי המזבח ולצפון וכו'. דמשמע ליה \"את עולותיך ואת שלמיך\" היינו חציו לעולה [השטח שהוא לצד צפון] וחציו לשלמים:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) צפונה לפני ה' שהצפון פנוי. מדהוה ליה למכתב צפון וכתיב צפונה לדרשא אתי לאסמוכה ל\"לפני השם\" אתי ולמימר צפון העזרה יהיה לפני ה' אויר פנוי שלא יהא בו שום דבר ואפילו מזבח:", + "המזבח מכוון וכו'. סיומא דמלתא דראב\"י היא לפרושי דמקום המזבח כולו בדרום והצפון פנוי:", + "כנגד חצי וכו'. פתחו של היכל רחב עשר אמות ובו שתי דלתות כל אחד חמש אמות והפתח חציו היה בצפון העזרה וחציו בדרום וכן שתי הדלתות והיה המזבח מתחיל במקום סגירת שתי הדלתות בחצי הפתח ועומד כנגד חצי הדרומי של פתח דהיינו כנגד אחד מן הדלתות ומשם והלאה כלפי הדרום והצפון פנוי מכלום:", + "ר' יהודה אומר וכו'. סבירא ליה מזבח חציו בצפון וחציו בדרום כדמפרש ואזיל:", + "יו\"ד אמות. האמצעיות של מזבח:", + "נמצא המזבח מכוון כנגד ההיכל. שחללו עשרים אמה:", + "וכותליו. שהן שש שש הרי ל\"ב והיה המזבח מכוון ועומד כנגדם ממש:" + ], + [ + "(ב) איזהו צפון. הכשר לשחיטת קדשי קדשים:", + "ועד כותל העזרה הצפוני. זהו ברוחב מן הצפון לדרום:", + "וכנגד המזבח. באורך מן המזרח למערב הוא כנגד כל צפונו של מזבח אבל מן המזבח והלאה לצד מזרח או לצד מערב לא דבעינן על דרך המזבח וליכא:", + "אף בין האולם ולמזבח. שהוא מערבי של מזבח ובלבד שיהא בחלק צפוני של עזרה אבל מזרחו של מזבח לצד שער נקנור שבו נכנסין לעזרה לא מכשר אפילו חלק צפוני דקילא קדושתיה, דהוא מקום דריסת ישראל והכהנים – י\"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל מן השער ולפנים, וי\"א אמה עד המזבח מקום דריסת רגלי הכהנים:", + "רבי מוסיף. אף צפון שבאותן כ\"ב אמה של צד מזרח שהן דריסת ישראל והכהנים. בזבחים (דף כ.) הגירסא מקום דריסת רגלי הכהנים וישראל. ונכון הוא:", + "ועד כותל העזרה – כצ\"ל:", + "אבל מכנגד בית החלפות וכו'. תא שבצפון אולם ובדרומו קורא בית החלפות ששם גונזים הסכינים ולפני בית החלפות לצד צפון פסול שם לד\"ה לשחיטת קדשי קדשים דהתם לא מתראה המזבח ולא קרינן ביה \"על ירך המזבח\":" + ], + [ + "(ג) ונתח אותו כשר ולא הפסול. שאין צריך ניתוח, וה\"ה הפשט דאיתקשו גבי בן בקר ולעיל בפ\"ה ברייתא ז' נמי מידריש כה\"ג גבי בקר. ועיין בזית רענן למה אצטריך תרוויהו:", + "את ראשו ואת פדרו וכו'. כבר פרשנוהו לעיל פרק ו' פיסקא ד' והכא עיקר והתם אגב גררא נסבא:", + "כסדרן. שהיה מכוין בזריקתו שיהיו האברים נופלים מסודרים בשוה:", + "שלא ישנה בהם מקום המערכה. שלא יעשה להם מערכה אחרת רק המערכה שמקריבין עליה קרבן התמיד:" + ], + [ + "(ד) והקרב ירחץ וכו' יכול אפילו נתערב בפסולין ת\"ל וקרבו – כצ\"ל [הגר\"א]:", + "ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו וכרעיו – כצ\"ל [הגר\"א]. והנה עד סוף הברייתא כבר פירשנוהו לעיל בפרק ו' פסקא ו':" + ], + [ + "(ה) והקריב הכהן את הכל. לכבש דיתירא הוא דהא כתיב בתר הכי והקטיר ופשיטא דאין הקטרה בלא הקרבה למזבח אלא האי \"והקריב\" בהולכה לכבש מיירי שכשבאו להקטיר האברים היו נותנין אותן מתחלה על גבי הכבש ואחר כך חוזרין ומעלין אותן משם להערכה:", + "והקטיר אף על פי שפסול. ע\"ש במשנה ח' שפירשנו הכל:" + ], + [ + "(ו) עולה. ריבויא הוא:", + "אף על פי שלא הפשיט. דהפשט וניתוח לא מעכבי:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. לא מסרו אלא לחכמים:", + "שהן לאחר הרציה. שכבר נזרק הדם ונרצה:", + "שהוא לפני הרציה. שהפסול בשחיטה וקבלה שעדיין לא נזרק הדם הלכך כשזרק לא הורצה:" + ], + [ + "(ז) שאין סמיכה נוהגת בכל העולות. ומשום הכי אף על פי שלא סמך קרינן ביה עולה כיון דאיכא עולה שאין טעונין סמיכה כגון עולת צבור:", + "שהצפון נוהג בכל העולות. וזו ששחטה בדרום איכא למעטה דלא מתרביא מעולה דאיכא למימר שחטה בדרום לאו עולה מקריא כיון דאין לך עולה שאין טעונה צפון:" + ], + [ + "(ח) עולה לשם עולה. פירשתיו לעיל סוף פ\"ו גבי עולת בקר:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) עולה שלא כשרה וכו'. שמיעט הכתוב בהבאתה זכר ולא נקבה:" + ], + [ + "(ב) א\"ר יהודה מה נקבות וכו'. והנפקא מינה בין דידיה לדר' שמעון דלר' שמעון כיון דתחלת דינא מעולה אמרינן דיו ולא יוכשרו לשלמים אלא עוף זכר, לכן אמר ר\"י דיליפינן מנקבה [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ג) תמות זכרות בבהמה ואין וכו'. הכי דרשינן האי קרא לקמן (אמור פרשה ז' פסקא ד'):", + "נסמית צריך לגרוס נחטטית [הגר\"א]. וכן מייתי הגמרא בפרק קמא דקידושין (דף כד.) דהיינו שנחטטה לחוץ דהוי מחוסר אבר:", + "מן העוף ולא כל העוף. למעוטי מחוסר אבר:" + ], + [ + "(ד) א\"ר שמעון מה אם וכו'. אין לו שום ביאור ואמאי קאי והגר\"א גורס אמר ר\"ש יכול יהא אתנן ומחיר כשר בעוף. והלא דין הוא ומה אם המוקדשין וכולי. ונכון הוא:", + "שהמום פוסל בהם. אף משהוקדשו:", + "אין אתנן ומחיר חל עליהם. שמשהוקדשו לאו ממונם הוא לתתם באתנן ומחיר:", + "העוף. תורים ובני יונה של חולין:", + "שאין המום פוסל בו. מלהקדישו דאין תמות בעופות כדבסמוך:", + "אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו. כיון שהקלנו בעוף דחולין אפילו לענין מום דחמיר דפוסל בבהמה אפילו במוקדשין כל שכן שיש להקל בו אפילו לענין אתנן ומחיר הקל:", + "ת\"ל לכל נדר. גבי אתנן ומחיר כתיב (דברים, כב):", + "להביא את העוף. בכלל פסול דאתנן ומחיר ולא אצטריך הך מיעוטא דמן העוף אלא למעוטי מחוסר אבר כנ\"ל (ולהכי אתייה עך מימרא דר' שמעון הכא כדי לתרוצי למה נאמר למעוטי מחוסר אבר ולא נאמר דאתי למעוטי דלא נביא עוף שהוא באתנן זונה):" + ], + [ + "(ה) כל מקום שנאמר זכר ונקבה וכו'. דכונת התורה זכר ודאי נקבה ודאית ולא זה, דאי לאו הכי לא לכתיב כלל זכר ונקבה כיון דהכל כשרים:" + ], + [ + "(ו) קרבנו. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ואם מן העוף עולה לה' והקריב וגומר\":" + ], + [ + "(ז) שהיא באה בנדר ונדבה. דכתיב \"כי תקריב\" אינה אלא רשות (לקמן פרשתא ח' פסקא ג'):", + "ואינה באה נדבת צבור. כצ\"ל, דכתיב נפש, היחיד מביא מנחת נדבה ולא הצבור (לקמן שם פסקא ב'):", + "שאינה באה נדבת שנים. דכתיב נפש:", + "שהיא באה נדבת שנים. כדמרבינן בסמוך מ\"והקריבו\" וכיון שנתרבית לבוא בשותפות כעולת בהמה ולא כמנחה גם לענין נדבת צבור אית לן למילף מעולה ולא ממנחה, להכי אצטריך קרא למעט:", + "שהם באים נדבת שנים. כדרבינן לקמן (בפרשת אמור פרשה ז' פסקא ז') מ\"ואיש\":", + "ואין באין נדבת צבור. כדלקמן (שם) היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא ואם כן ה\"ה עולת עוף אף שבאה בשותפות לא תבוא נדבת צבור וקרא למה לי:" + ], + [ + "(ח) שהרי נתמעטו בתמות. שבעל מום פסול בהן דבעינן תמים:", + "ובזכרות. כלומר דפסול בהן טומטום ואנדרוגינוס דבעינן זכר ודאי נקבה ודאית מה שאין כן בעוף וכר\"א דלעיל:" + ], + [ + "(ט) דין אחר. היינו באופן אחר היינו למדים דעוף יכול לבוא בנדבת צבור ולכך אצטריך קרא:", + "שמיעט הכתוב בהבאתה שאינה באה וכולי – כצ\"ל:", + "שריבה הכתוב בהבאתה שבאה וכולי – כצ\"ל" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) כך לא תבא נדבת שנים. דקרבנו של יחיד משמע:", + "ת\"ל והקריב. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ואם מן העוף עולה קרבנו לה' מן התורים\" ומשמע והקריב בכל ענין:" + ], + [ + "(ב) הרי הוא אומר אשר יקריב וכו' אשר יקריבו. דפתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים ללמדך דבכל הקדשים אף על גב דכתיב בלשון יחיד הוא הדין לשותפים:", + "את המנחה. דכתיב נפש:" + ], + [ + "(ג) אלא תורים ובני יונה. דהוה ליה עוף כלל ותורים ובני יונה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "תורים גדולים. דכיון דלא כתיב בהו \"בני\" גדולים משמע:" + ], + [ + "(ד) בני יונה וכו'. הנה תורים ובני יונה שני מינים נינהו. במין תורים לא הכשירה התורה אלא גדולים ובמין בני יונה לא הכשירה התורה אלא קטנים:", + "ת\"ל בני יונ קטנים ולא גדולים. ולא מצינן למימר דבבני יונה גילתה התורה דמכשרת לקטנים והוא הדין גדולים ובתורים גילתה התורה להכשיר גדולים והוא הדין קטנים ונילף חד מחבריה – על זה מתרץ רבא בגמרא לא לישתמיט קרא בכל הני דמייתי עוף (כגון האי דנדבה ובשמיעת הקול וביולדת ובזב ובזבה ובמצורע) ולכתוב \"מן בני התורים או מן היונים\", שמע מינה דתורים דוקא גדולים ויונה דוקא קטנים:" + ], + [ + "(ה) כל התורים יהו כשרים. משיצאו מכלל קטנות:", + "וכל בני יונה יהו כשרים - כצ\"ל - כל זמן שלא באו לכלל גדולים:", + "לתחלת הציהוב. כשמתחילין לצהב כנפים שסביבות צוארם פסולין בזה ובזה דיצאו מכלל קטנים ונפסלו תבני יונה ולכלל גדולים לא באו שיוכשרו בתורים:", + "משיזהיבו. שיהיה כנפי גופן גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב:", + "משיצהיבו. שיתחילו לצהב:" + ], + [], + [ + "(ו) קרבנו תורים ובני יונה. קרבנו דסיפא דקרא קדריש דכתיב \"מן התורים או מן בני היונה את קרבנו\":", + "ואין הכשרו תורים. דאין יכול להביאן במקום צפורי מצורע להכשיר גופו לבוא אל המחנה:", + "שיכול והלא דין הוא – כצ\"ל [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "שלא כשרו לכפר בפנים. שלא הוכשרו להקריבן בפנים אלא תורים ובני יונה:", + "לכפר בחוץ. היינו לטהר בם את המצורע דהכשרו מחוץ למחנה:" + ], + [ + "(ח) ומה אם במקום. דהיינו במצורע עשיר:", + "ששוה מכשיר שבפנים למכפר. ששניהם בהמות אשם להכשירו לאכול בקדשים וחטאתו לכפר:", + "חלק המכשיר שבחוץ מהם. דפשיטא שאין הכשרו בהמה דבעי ושלח על פני השדה:", + "מקום שלא שוה המכשיר שבפנים למכפר. כגון קרבן מצורע עני שמכשירו לאכול קדשים הוא אשם ומכפר קן תורים או בני יונה:", + "אינו דין שנחלוק המכשיר שבחוץ מהן. שלא יהא יכול לבוא תורים ובני יונה כמכפר שלו בפנים:", + "הא דין דין לעני. היינו לעני למדנו מן הדין שאין יכול להביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ ככפרתו בפנים אבל לעשיר אפילו אם יביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ גם כן אין זה ככפרתו בפנים שהוא חטאת בהמה אימא שיכול להביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ מקל וחומר דלעיל (בפסקא ז'). ת\"ל קרבנו וכו' – דאפילו עשיר לא יכול להביא להכשיר תורים ובני יונה כ\"א צפרים:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) והקריבו. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"והקריב מן התורים וגו' ומלק הכהן את ראשו על המזבח\":", + "יכול אין פחות משתי פרידין. כדאשכחן בחובה שלא מצינו בכל התורה פרידה אחת שתקרב עולה בלא חטאת בהדה והוה אמינא דהוא הדין לנדבה אין פחות משתי פרידין. קמ\"ל קרא:" + ], + [ + "(ב) והקריבו אל המזבח מה ת\"ל והקריבו הכהן ומלק. המפרשים דחקו עצמן בפירושו. וגירסת הגר\"א והקריבו הכהן ומלק מלמד וכולי, ומה שכתב מתחלה \"והקריבו אל המזבח מה תלמוד לומר\" – הכל מיותר:", + "שקבע לו צפון. לשחיטתו:", + "לא קבע לו כהן. דשחיטה בזר כשרה:", + "מליקה שלא קבע לה צפון. דמדינא כל הרוחות כשרים לה:" + ], + [ + "(ג) קבע לה כלי. דנפקא לן מ\"ויקח את המאכלת\" (זבחים צז, ב):", + "ת\"ל הכהן ומלק אמר רבי עקיבא וכו'. כולה רבי עקיבא קאמר לה:", + "ואם כן למה נאמר הכהן ומלק. כיון דלאפוקי זה לא איצטריך ולא ס\"ל מה דאמר בפסקא ב' דהכהן אתי למעוטי זר אלא ללמד וכולי:", + "בעצמו של כהן. בצפורנו ולא בסכין:" + ], + [ + "(ד) ימלקנו בין מלמעלן ובין מלמטה. חוט של סיקרא היה חוגרו באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים ויכול הייתי לומר דמותר לעשות המליקה אפילו למטה מחוט הסיקרא:", + "בהמה שחטאתה למעלה. דקרנות כתיב בה:", + "עולתה למטה. מחוט הסיקרא דכתיב בחטאת בהמה \"הכהן המחטא אותה\" – אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה:", + "עוף שחטאתו למטה. כדכתיב \"והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח\" ודרשינן לקמן איזה קיר שהשיריים שלו מתמצין ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון:", + "אף מליקה למעלן. היינו דבשעת מליקה היה עומד למעלה מחוט הסיקרא כדתנן בזבחים (דף סד:) עולת העוף וכו' עלה בכבש ופנה לסובב וכו' היה מולק את ראשה וכו':", + "ודע דגירסת הגר\"א הוא בקיצור: יכול ימלקנו בין מלמעלן ובין מלמטן תלמוד לומר וכולי, ומה שבינתיים נמחק. וטעמו פשוט כמו שמתמיה בספר עזרת כהנים על גירסתנו דבחטאת העוף רק ההזאה היתה למטה מחוט הסיקרא אבל מליקה לא נקבע לה מקום ובכל מקום במזבח כשרה כמבואר בזבחים (דף סג:) בהדיא. וכן הוא הדין בעולת העוף כ\"כ דלא גילתה התורה לקבוע לה מקום צריכה להיות כשרה בכל מקום ולמה נצריך ללמדה מחטאת העוף. וכן בגמרא דף ס\"ה איתא בקיצור יכול ימלקנו בין מלמעלה ובין מלמטן תלמוד לומר וכולי. ובאמת בעניינו לא שייך כלל האי \"ודין הוא\", רק לקמן בהלכה ז', עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) ומלק יכול מכל מקום - כצ\"ל [הגר\"א] ופשוט:", + "יכול מכל מקום. היינו אף מן הצואר:", + "ונאמרה להלן מליקה. בחטאת העוף שכתוב בה \"ממול ערפו\":", + "מולק ואינו מבדיל. בחטאת כתיב \"ולא יבדיל\" שמולק בסימן אחד:", + "מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה. בתמיה, וא\"ת דהאי 'ונמצה דמו' קאי על מיצוי הגוף, אי אפשר לומר כן דהא בעינן \"ונמצה דמו\" דם כולו שאוחז בראש ובגוף ומזה כדבסמוך בהלכה ז':" + ], + [], + [ + "(ו) כשהוא אומר והקטיר. לאחר ששיסע אותו בכנפיו כתיב \"והקטיר אותו וכולי\":", + "כן. בפת\"ח, וקיצר לשונו והוא כמו \"כאן\" באל\"ף:", + "מה מצינו וכו' עד סוף הברייתא – מיותר [הגר\"א] ופשוט:", + "דם כולו. מדלא כתיב \"ונמצה מדמו\" והיינו שאוחז בראש ובגוף וכו':", + "לא על קיר היסוד. בגמרא לא גרס לה דאפילו למעלה מן היסוד פסול דבעינן קיר העליון וכדלקמיה:", + "על קיר העליון. בעליונו של קיר המזבח:", + "יכול על קיר התחתון. בתחתונו של קיר לצד הרצפה:", + "בהמה שחטאתה למעלה. דכתיב קרנות:", + "עוף שחטאתו למטה. דכתיב בה \"והנשאר בדם ימצה אל יסוד\" וזהו קיר התחתון שהשיריים מתמצין ליסוד:", + "המזבח האמור וכו'. דאיתקש מצייה להקטרה:" + ], + [ + "(ח) עלה לכבש. לפי שכל מעשיה למעלה כדאמרן:", + "בא לו לקרן דרומית מזרחית. לפי שקרובה לבית הדשן להשליך שם מוראה ונוצה [גמרא]:", + "ומבדיל. בשני סימנין כדלעיל בהלכה ה':", + "למטה מרגליו. היינו למטה מן הסובב:", + "אפילו אמה אחת. שחוט הסקרא החוזר באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים הוא למטה מן הסובב אמה:", + "כשרה. כיון שהוא למעלה מן החוט מתקיים שפיר מה הקטרה בראש אף מיצוי בראש, דקסבר האי תנא הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר - עושה, הלכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה הוא אבל מן החוט ולמטה לא דהוה ליה קיר התחתון:", + "אלא בראשו של מזבח. דסבירא ליה אין הקטרה אלא בראשו של מזבח ובעינן מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה (זבחים סה, א):" + ], + [ + "(ט) והסיר את מוראתו זה הזפק. דמוראתו היינו מקום הרעי כמו \"ושמתיך כרואי\" (נחום ג, ו):", + "יכול יעקור בסכין ויטלנו. לזפק לבדו בלא עור ובלא נוצה כמו שצולי עוף עושין:", + "נוטל את הקורקבן. דנוצה היינו קורקבן דלשון פרש ודבר מאוס הוא כמו \"כי נצו וגם נעו\" [רש\"י]:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אותה כשרה ולא פסולה. כגון שמלקה חוץ לזמנה אין טעונה השלכת מוראה ונוצה לבית הדשן אלא מורידם למטה ושורפן ככל פסולי המוקדשין [עזרת כהנים]:", + "לא חטאת העוף. דאם רצה הכהן לאכול את הזפק אוכל:", + "ואין עולת בהמה. כגון כרס והמסת ובית הכוסות שהם כנגד זפק וקורקבן בעוף אינן בהשלכה אלא מדיחן ומקריבן:", + "שיכול והלא דין הוא - כצ\"ל [ר\"ש משאנ\"ץ]:" + ], + [ + "(ב) במקום שהכשיר את העור. בעוף שאינו מפשיטו:", + "פסל בית הרעי - כצ\"ל. וכן לקמיה:", + "מקום שפסל את העור. בבהמה:" + ], + [ + "(ג) אל מקום הדשן ששם יהו נותנין את הדשן. תרומת הדשן כדתנן פרק א' דתמיד:", + "שם היו שורפין פסולי ק\"ק. שמחיצת אכילתן בעזרה:", + "ואימורי ק\"ק. היינו פסולי אימוריהן דהואיל שהקטרתן בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה:" + ], + [ + "(ד) ושסע אותו כשר לא הפסול. שאם מלק חוץ לזמנו דקיימא לן שאם עלה לא ירד קריבה שלימה בלא שיסוע:", + "אותו בשיסוע. שצריך לשסעו מגבו כנגד כל השדרה ונשאר מחובר מלפניו:", + "ואין עולת בהמה בשיסוע. אלא מנתחה אבר אבר מן השלימה ואין פותחה אלא מלפניה כדי להוציא בני מעיים להדיחן ולהוציא את הפדר ליתנו על בית שחיטת הראש:" + ], + [ + "(ה) בכנפיו להכשיר את העור. פי' מדלא קאמר בין כנפיו משמע שהעור והכנפים היה מקטיר, ואם הכנפים שריחו רע – כל שכן העור:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל והקטיר. וי\"ו קדריש:", + "ת\"ל אותו. משמע מיעוטא, שלא יקטיר אלא אותו דמשתעי ביה קרא שהיתה מליקתו בעצמו של כהן כנ\"ל:", + "שהוא לאחר הרציה. דדם; שעיקר ריצוי הקרבן בדם הוא:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל הוא. מיעוטא הוא שאם לא מיצה כל דמה פסול. ומסתברא כי מיעט קרא דפסול, בדם הגוף הוא, דרוב דמים בגוף שכיחי (גמרא בדף סו.):", + "לשם עולה. פירשתיו לעיל גבי עולת בקר סוף פ\"ו:", + "ואחד ממעט. מפני שאין ספוק בידו מאחר שעשה כפי השגת ידו הרי עשה נחת רוח ליוצרו כמו המרבה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) משיח שהוא מביא וכו'. דהיינו מנחת חביתין:", + "אם אמרת ביחיד. שמתנדב מנחה:", + "שהוא מביא מנחה. בדלי דלות:", + "על טומאת מקדש וקדשיו. והוא הדין לשמיעת קול וביטוי שפתים:", + "תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. לאו דוקא דהוא הדין דלא מייתי אשמיעת קול וביטוי שפתים כדילפינן בהוריות (דף ט:) דכתיב במנחת חביתין \"זה קרבן אהרן וגו'\" – זו באה חובה לו ואין מנחה אחרת באה חובה לו:" + ], + [ + "(ב) הוא הדין לצבור. דאיכא נמי למילף ק\"ו מיחיד שיביאו מנחת נדבה:", + "צבור שהוא מביא מנחת חובה. מנחת נסכים הבאה עם התמיד:", + "שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. אלא פטורים לגמרי כדילפינן בפרק ב' דהוריות (דף ח:) בגזירה שוה עיי\"ש:", + "ומביא מנחת נדבה. דכתיב \"ונפש\" וכדלעיל:", + "ת\"ל נפש. לשון יחיד משמע:" + ], + [ + "(ג) נפש תקריב. אילו נאמר \"נפש תקריב\" ולא כתב \"כי תקריב\":", + "יכול גזירה. על כל יחיד להקריב מנחה:", + "קרבן. יתירא הוא דהוה מצי למכתב \"כי תקריב מנחה וגו\":", + "מתנדב לבונה. אם רצה מתנדב לבונה בפני עצמה ונקטרת על גבי המזבח:", + "והבא מנחה חובה לה. מנחת נסכים (במדבר, טו):", + "מה מנחה וכו' באה נדבה בפני עצמה. דכתיב \"ונפש כי תקריב וגו'\" והוא הדין למנחת נסכים כדאמרינן סוף פרק המנחות והנסכים:" + ], + [ + "(ד) שכן היא באה חובה בפני עצמה. כגון מנחת חוטא וסוטה ומנחת חביתין:", + "לא יפחות מקומץ. כשיעור לבונה הבאה בהדי מנחה דהויא מלא הקומץ:" + ], + [ + "(ה) והבא יין חובה לה. לנסך חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל קרבן מלמד וכו'. דיין נמי איכא לרבויי מקרבן מנחה מפני שלנסכי בהמה היין קרב תמיד בהדי מנחה:", + "מתנדב יין. ומנסכו לשיתין או שמזלפו על גבי אישים (עיין זבחים דף צא:):", + "לא יפחות מג' לוגין. בפחות שבנסכים דהוא רביעית ההין:" + ], + [ + "(ז) הוא הדין. שעשינו בלבונה יש לעשות בשמן, נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה הבא מנחה והבא שמן חובה לה, מה מנחה שבאה חובה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה – אף שמן שהוא בא חובה עם המנחה יבוא נדבה בפני עצמה:", + "והיא התשובה. שהשבנו בלבונה יש להשיב בשמן מה למנחה שכן באה חובה בפני עצמה תאמר בשמן שאינו בא חובה בפני עצמה:", + "ת\"ל קרבן. וילפינן מיניה נמי שמן שאף הוא קרוי קרבן מנחה שהרי הוא קרב בגלל המנחה שאם רצה להביא בפני עצמה יביא:", + "א\"ר טרפון מה מצינו וכו'. בא לחזק לימודו שתיבת קרבן כולל נמי שמן:", + "מה מצינו ביין וכו'. שעל יין יש עוד לימוד שמתנדבין יין בפני עצמו כדתניא במנחות (דף קז.) אזרח מלמד שמתנדבין יין:", + "שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו. דאף על פי שהוא בא חובה בגלל הזבח עם המנחה אינו מעורב במנחה:", + "שאינו קרב חובתו בפני עצמו. אלא בלול עם הסולת וכיון דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמה השתא נמי לא ליתי:", + "מתנדב עצים. למערכה:", + "ת\"ל קרבן. ודרוש נמי עצים שקרויין קרבן מנחה לפי שהמנחה קריבה על גבי עצים:", + "לא יפחות משני גזירין. שתי בקעיות גדולים כמדת רוחב המערכה שכן המערכה טעונה בכל יום שני גזירין בשחר ושנים בין הערבים:" + ], + [ + "(ח) קורא אני קרבן. ואיכא למימר דקרא אתי לאתויי כל דבר הקרב לגבוה יביא נדבה:", + "וקורא אני עליו מוצא וכו'. דכיון שבא בנדבה חייב לקיים נדרו להביא:", + "ומה אני מקיים לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה על מזבח הפנימי אבל יתנדב ויביא על מזבח החצון – כצ\"ל [הגר\"א]. דהיינו דומיא דעולה דלא הקפידה התורה רק שלא להעלות על מזבח הפנימי:", + "וקטורת הסמים לקודש. דהיינו להקטירו בהיכל שהוא קודש מזה ילפינן שאין קטורת קרב על מזבח החצון ועל כן על כרחך כי כתיב \"קרבן\" לאו לאתויי כל מידי דקרב אתי אלא לאתויי כל מידי דקריב בהדי מנחה כגון לבונה ואינך דאייתינן לעיל:", + "אין שמן המשחה וכו'. לאו דוקא דשמן המשחה לאו בר הקרבה הוא אלא לישנא דקרא נקט. והגר\"א הגיה אין קטורת הסמים קרבים אלא בפנים:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) מנחה ליתן וכו'. שכל המנחות הוקשו זו לזו דכתיב בפרשת צו \"זאת תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות:", + "את האמור כאן. שמן ולבונה ליתן בכל המנחות ואפילו במנחת כהן שאין שיריה נאכלין וכן ליתן הגשה ובלילה שאמור בשאר מנחות כאן:", + "אמורה להלן מן החטים. במלואים כתיב \"סלת חטים תעשה אותם\":", + "סלת קרבנו הוה מצי למכתב, וכתיב \"סולת יהיה\" לעיכובא:", + "צבור מביא מן החיטין חובה. מנחת נסכים ושתי הלחם ולחם הפנים:", + "מה צבור וכו' מביא מנחה מן השעורין חובה. כגון מנחת העומר:" + ], + [ + "(ב) יביא מן החיטין. בפרק המנחות והנסכים (דף קג:) מוקי לה באומר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר אלא כך, וכן בכל הני דלקמיה:", + "יביא סולת. בא מן החטים שלתתו אותן והשירו קליפה עליונה שלהן:", + "ר\"ש פוטר. אכולהו קאי:" + ], + [ + "(ג) הרי היא באה נדבת שנים. דכתיב \"תקריבו\" (לעיל פרשה ג' פסקא ג'):" + ], + [ + "(ד) שהיא באה נדבת צבור. דכתיב \"קרבנכם\" (שם פסקא ז):", + "במנחה שאינה באה נדבת צבור. דהא ממעטינן לעיל מדכתיב 'נפש' (פרשתא ח' פסקא ב'):" + ], + [], + [ + "(ו) כך אין מביאין לא יין וכו'. דכל הני ילפינן (בפרשתא ח') מדכתיב \"קרבן מנחה\" ואתקש קרבן למנחה, מה מנחה אינה באה בשותפות אף כל וכו':" + ], + [ + "(ז) ויצק עליה שמן על כולה. דמשמע \"עליה\" - על כולה:" + ], + [ + "(ח) ולא נקמצת עמה. דכתיב \"על כל לבונתה\", שלאחר שקמץ מלקט הלבונה כולה מעליה ומקטירה משום הכי אי יהיב לה על מקצת המנחה סגי:" + ], + [ + "(ט) אם מיעט לבונתה כשרה. היינו שנתמעט לאחר הפרשה אבל בשעת הפרשה צריך קומץ גם לדידיה (כן מוכח במנחות דף יא:):" + ], + [ + "(י) ונתן עליה לבונה. והדר \"והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ וגו'\" מלמד שכל עבודות עד הקמיצה כשרים בזר:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) והביא יכול לכתוב, וכתיב \"והביאה\", שלא יביאנה חציים, דאף שבכהאי גוונא מקריב חביתין בחצאין, נדבה אינו יכול להביאה לחצאין, לא הוא ולא אחרים:", + "הא אם אמר. כלומר מעתה למדת דאם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונים – לא יביאנה בשני כלים מאחר שקבעם במנחה אחת קרינן ביה והביאה כולה ביחד:", + "אפילו רבואות וכן וכו'. כלומר כל מה שהם יכולים לעסוק במנחה עוסקים ומצותה בכך כגון אחד מגיש ושלשה יכולים לעסוק בקמיצה, אחד אוחז הכלי שהמנחה בתוכו ואחד קומץ ואחר תופש את הכלי שרת שמקדש בו את הקומץ כדאמרינן במנחות דף זיין (דף ז.) ואחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע למזבח ואחד מולחו ואחד מקטירו. [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "שהקמיצה מצות כהונה. ואינה כשרה בזר:", + "שלא קבע לה צפון. שעולת העוף היה מולק בקרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק ק\"ק (זבחים סד, ב) אף קמיצה אף על גב דלא קבע לה צפון דכתיב \"וקמץ משם\" ממקום שרגלי הזר עומדות גם כן צריך כהן:", + "שקבע לה מזבח. שמולק ונותן דמה למזבח מה שאין כן בקמיצה שמקדש קומץ בכלי שרת:" + ], + [ + "(ב) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, דהיינו קמיצה:" + ], + [ + "(ג) קומץ אחד לששים עשרון. אם הביא בכלי אחד:", + "מה לבונה קומץ אחד לס' עשרון. הוא מסברא הואיל ואינה מגופה דמנחה:" + ], + [], + [ + "(ה) דבר שכולו עולה לאשים. קומץ ולבונה כולו עולה לאשים:", + "שאין כולו עולה לאשים. שרק מעט נכנס בקומץ והשאר כולו נאכל לכהנים עם השיריים:", + "דבר שמיעוטו מעכב את רובו. קומץ ושמן תרוייהו מיעוטו מעכב את רובו כדתנן במנחות (דף כז.):", + "שאין מיעוטה מעכב את רובה. סתמא כר' יהודה דאמר לעיל (פ\"י פסקא ט') אם מיעט לבונתה כשרה:", + "ת\"ל וקמץ. מדלא כתיב \"וקומץ\" דהוי משמע הרבה פעמים מהרבה עשרונים:", + "ממקום שרגלי הזר עומדות. דאף דהגשה צריך להיות בקרן דרומית מערבית של מזבח, הקמיצה יכולה להיות בכל מקום בעזרה:", + "אם קמץ בשמאל. והוא הדין לכל הפסולים – זר ואונן וכהאי גוונא:", + "יחזיר. מה שקמץ לתוך הכלי:", + "ויקמוץ בימין. ולא אמרינן נתחלל עבודה ואין לה תקנה:", + "כבר. בפסול ותנא קמא מיבעי ליה האי משום למקום שרגלי הזר עומדות:" + ], + [ + "(ו) מלא קומצו יכול מבורץ. כלומר אילו אמר \"מלא קומצו\" ולא אמר \"בקומצו\" כמו שאמר בפרשת צו הייתי אומר דבעינן מבורץ גדוש ומבצבץ ויוצא מכל צד:", + "אי בקומצו. היינו אילו אמר בשניהם \"בקומצו\" הייתי אומר שדי שיקמוץ בראשי אצבעותיו ולא בעינן שיגיע עד פס ידו:", + "ת\"ל מלא קומצו. ובשניהם יפורש שירצה שיהיה בקומצו בתוך קומצו ולא יבצבץ לחוץ ויהיה מלא קומצו:", + "חופה את פס ידו. בגמרא איתא חופה ג' אצבעותיו על פס ידו, וכך הגיה הגר\"א והיינו שפושט שלש אצבעותיו – אצבע אמה וקמיצה – על פס ידו כל מה שיוכל שזהו קומץ במשמע לשון העברית ומה שבתוכן הוא שיעור הקמיצה:", + "ובמחבת במרחשת מוחק - כצ\"ל היינו דבהם מעשיהם אפויים ולאחר האפייה פותת וקומץ ולזה אי אפשר לפותתו לפתיתים דקים כל כך ולפיכך כשהיה קומץ היה יוצר מהקומץ הלכך מוחק אבל בסולת יזדמן שאין צריך מחיקה שמאליו הוא נופל:", + "ומוחק בגודלו ובאצבעו וכו'. היינו בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. והגר\"א הגיה כן בהדיא – מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כמו דאיתא בגמרא:" + ], + [], + [ + "(ח) שאם חיסר סולתה כל שהוא. משיעור עשרון וכן שמנה משיעור לוג:" + ], + [ + "(ט) שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד. שאם אמר הרי עלי שתי מנחות של עשרון לא יביא שתיהן בכלי אחד שנמצא קומץ מאחת על חברתה:", + "אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמו וכולי. שנפלו זו בצד זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב בו כלום משל חברתה לא סלת ולא שמן:" + ], + [ + "(י) שאם קמץ ועלה בידו וכו'. דהוה ליה קומץ חסר:", + "מסלתה ומשמנה על כל לבונתה. לא הוה ליה לכתוב \"על כל לבונתה\" הכא גבי \"וקמץ\" כיון דאין הלבונה בכלל קמיצה אלא הוה ליה לכתוב \"וקמץ וגו'.. מסלתה ומשמנה והקטיר הכהן על כל לבונתה\":", + "שתהא שם לבונה. בשעת קמיצה בכלי:", + "שילקט לבונה. כולה מעל המנחה אחר שקמץ ונתן בכלי שרת הוא נותנה על גבי הקומץ ומעלה אותן לאישים:" + ], + [ + "(יא) אף על פי שאין שיריים. כגון שנאבד השיריים קודם הקטרה:", + "שהורע כח המזבח בשתי הלחם וכו'. שאין למזבח בהם כלום:", + "יפה כח הכהנים בהם. שהם זוכין בלחם הפנים ובשתי הלחם:", + "אינו דין שיפה כח הכהנים בשיריים. דאף שאין למזבח חלקו מכל מקום יאכלו הכהנים:", + "מה אני מקיים וכו' מאשי השם. תירוצה הוא, כלומר אי ילפת קל וחומר לא מקיימת \"מאשי השם\" דהא משכחת לה דאכלי כהנים ואף על פי שאין קומץ לאשים ואתי קרא ופקיה מקל וחומר. והגר\"א גריס בקיצור כשהוא אומר מאשי ד' אין להם וכולי:" + ], + [ + "(יב) אזכרתה נזכרים בה. כשהכהן עושה בה מצות הגשה למזבח נזכרים בה הבעלים לטובה שמחפשים זכיותיו ומכריעים אותו לכף זכות:", + "נזכרים בקמיצה. במצות הקטרת קומצה וכן בהקטרת לבונתה:", + "ר\"ש אומר וכו' מה אזכרה אמורה כאן מלא הקומץ אף להלן מלא הקומץ – כן הוא גירסת הראב\"ד ופירושו פשוט. דגבי לחם הפנים כתיב 'אזכרה' ולא כתיב שיעור, ילפינן מהכא בגזירה שוה דהוא מלא הקומץ:", + "והנה הגר\"א כתב \"נאמר להלן ונאמן כאן כצ\"ל\", ואין לו שום ביאור. ואולי נאמר דהיה קשה לו להגר\"א לומר דר' שמעון שנה דבריו בכפלים דבעניננו אמר מה כאן הקומץ אף להלן בלחם הפנים מלא הקומץ, וכשבא בלימודו בלחם הפנים אמר מה להלן מלא הקומץ אף כאן בלחם הפנים מלא הקומץ, דהכי איתא לקמן פרק י\"ח פסקא ז בפרשה אמור ר' שמעון אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה. מה להלן מלא קומץ אף כאן מלא קומץ וכולי. ועל כן הגיה הגר\"א דצ\"ל \"נאמר להלן ונאמן כאן\" והוא הוא הברייתא דפרשה אמור ואך שהמסדר הספרא העתיקה בכאן. [מפי חתני הרה\"ג ר' צבי נ\"י]:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) והנותרת. כתב באדרת אליהו ג' פעמים כתיב \"והנותרת\"; שנים בפרשה זו ואחד בפרשת צו (פסוק ט) להורות על אלו השלשה - לא הומלחה ולא הוגשה וחיסר מלבונתה. ולא גרס אף על פי שלא הקטיר מלבונתה כלום דבאופן זה בודאי פסול הוא:", + "אף על פי שלא הומלחה. הקטיר קומץ בלא מלח והרי חיסר מצוה אפילו הכי השיריים מותרים באכילה (ועיין במנחות י\"ח ובדף כ'):", + "מן המנחה. דריש גם כן למעט ג' דברים לפי שכתוב ג' פעמים כנ\"ל:", + "פרט לשחסרה היא. המנחה אחר הקמיצה שחסרו שיריים בין קמיצה להקטרה (דאי לחסרה קודם קמיצה לא אצטריך דהא כבר כתיב \"מסלתה\" שאם חסר כל שהוא פסול כדלעיל פרשה ט' פסקא ח'). ודעת ר' יוחנן בגמרא (דף ט') דמקטיר קומץ עליהן וקרא אתי לאסור באופן זה השיריים לאכילה ועיין שם בגמרא הלימוד לזה מקרא:", + "פרט לשחסר קומצה. היינו בין קמיצה להקטרה:", + "ולא הקטיר וכולי צ\"ל פרט שלא הקטיר מלבונתה כלום (הגר\"א). ואלו תרי פרטים הוא לעיכובא דפסול המנחה:", + "לאהרן ולבניו. גם כן תלתא כתיבי להנך תלתא דרשות:", + "לאהרן תחלה. שהוא נוטל חלק בראש:", + "שלא במחלוקת. שאינו חולק עם אחיו הכהנים חלק כחלק לפי ריבוי הכהנים ומיעוטם אלא נוטל כמו שירצה שאם אמר מנחה זו אני אוכל כולה שומעין לו:" + ], + [ + "(ב) קודש קדשים להתיר וכולי. דקודש קדשים יתירא הוא דהא כתיב בפרשה קרח \"לכל מנחתם וגו' קודש קדשים\" ועל כן דרשו להתיר מנחת ישראל שיהא שיריהם נאכלין לכהנים דהיינו כל שהוא קודש קדשים יהיה לאהרן ולבניו לאכילה:", + "ופריך וכי מנין יצאו. כלומר מנין יצאו לאסור שיהא צריך קרא להתיר. ומשני מכלל שנאמר (בפרשת נסכים) \"כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח נחוח להשם\" שאם רצה לרבות ירבה:", + "והגר\"א הגיה שצ\"ל שאם רצה להביא יביא, ופירושו דממקרא זה ילפינן (מנחות קד, א) שמתנדבין נסכים אף בלא קרבן דקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים ועל זה קאמר דאו אינו אומר וכולי – היינו דאי לא כתב רחמנא קדש קדשים לרבויי להתיר מנחת ישראל הייתי אומר דהאי קרא אינו בא לרבות שיכול לנדב נסכים בלא קרבן ורק ללמד שיהא מנחת ישראל נתונות אף השיריים לגבי אישים והוי דרשינן קרא הכי \"כל האזרח\" דהיינו ישראל הזכרים \"יעשה ככה\" כמנחת נסכים שכולה כליל כך יעשה \"את אלה\" מנחת נדבה \"להקריב אשה וגו'\". ועיין בקרבן אהרן שמגיה גם כן הגירסא באופן אחר. וגירסת הגר\"א מתיישב יותר:", + "של גרים טעות סופר דמהיכא תיתי למעטינהו וצ\"ל של עובדי כוכבים וכן איתא בראב\"ד:" + ], + [ + "(ג) אלא מנחותיהן. שאין בהם שום איסור חוץ מקדושתן:", + "מלוקותיהן. דהיינו חטאת העוף מנין שיהא נאכל לכהנים:", + "א\"ר שמעון וכו'. דמשום זה הוי ס\"ד דלא יאכלו הכהנים דהא בעלמא מליקה נבילה היא:", + "ת\"ל וכו' קדש קדשים. עוד פעם אחת יתירא גבי מנחת מרחשת:" + ], + [ + "(ד) מלוקת כהנים מנין. כהן שהביא חטאת העוף ונמלקה מנין שתהא נאכלת:", + "ודין הוא. מדין קל וחומר הוי לן למילף עוף שנמלק מסלת דמנחה לאיסורא ומשום הכי אצטריך קרא כדלקמיה:", + "שהתיר סלת רשות. דהיינו בסתם סולת שכל סולת מותר לאכול:", + "אסר סולת מצוה. של מנחת כהן כדכתיב \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל\":", + "מקום שאסר מליקת רשות. דשלא במקום קרבן מליקת העוף הוי נבילה:", + "אינו דין שנאסור מלוקת מצוה. שאם המצוה אוסרת דבר המותר באכילה כל שכן שלא יותר בה דבר האסור:" + ], + [ + "(ה) שהרי התיר סלת מצוה שלהן. שמנחת ישראל נאכלת לכהנים כדלעיל:", + "ת\"ל וגו' מאשי השם. קרא יתירא הוא לרבות כל שהוא מאשי ה' הוא לאהרן ולבניו. והגר\"א כתב מאשי ה' מיותר, והיינו דיש ג' פעמים בקרא \"קודש קדשים\" – תרי בעניינו וחד בפרשה צו פסוק י' (ויקרא ו, י). חד אתי למנחת ישראל וחד למלוקת ישראל וחד למלוקת כהנים. כן כתב באדרת אליהו הנדפס מחדש עם הגהותיו מה שתיקן הגר\"א בעצמו. וזהו שכתב בעניננו מאשי ה' מיותר, והיינו \"מאשי השם\" קמא. והדין עמו דהא צריכינן ליה לדרשא בתרא:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) כשתקריב. ד\"כי\" משמע בלשון אי:", + "קרבן מנחה. הוי מצי למכתב \"וכי תקריב מנחה\", \"קרבן\" למה לי:", + "קרבן אחד מביא. קרבן שלם והוא מין אחד ולא חלות ורקיקין בשביל שנדר קרבן אחד וסבירא ליה לר' יהודא דשני מיני קרבן כתיבי בהאי קרא והא דפריך ליה ר' שמעון והלא לא כתיב אלא קרבן אחד – סבירא ליה לר' יהודא כיון דכתיב \"בשמן\" יתירא דכתיב \"חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן\" - כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי, ור' שמעון סבירא ליה דלכך כתיב \"בשמן\" לומר לך בנודר מאפה תנור רצה חלות יביא רצה רקיקין יביא אבל אי לא כתיב אלא חד שמן הוה אמינא מחצה רקיקין ומחצה חלות דוקא (מנחות סג, א):" + ], + [ + "(ב) בולל. מערב. דלאחר אפייתן פותתן עד שמחזירן לסלתן כדאמר באלו מנחות (דף עה:). ואחר כך מערבן כאחד וקומץ משניהם יחד:", + "הא אם קמץ – צ\"ל ואם קמץ (שם בגמרא):", + "דיו. הואיל וקרבן אחד הוא:" + ], + [ + "(ג) כופח. מין תנור קטן מקום שפיתת קדרה אחת ולא מקרי תנור:", + "יורות הערביים. של אותו מקום ומסיקין אותו ואופין בהם חלות:", + "ר' יהודה אומר מה ת\"ל וכו' שני פעמים. חד הכא וחד בצו את אהרן \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור\". דהוה מצי למכתב \"וכל מנחה אשר תאפה\" ולשתוק:", + "להכשיר את הכופח. דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "ר' שמעון אומר. לעולם מאפה כופח לא יביא. וחד שיהא הקדשה בתנור, כלומר לשם תנור, שכשיקדישנה לסלת יאמר על מנת לאפות בתנור אני מקדישה. וחד שכל מעשיה בתנור לאפוקי כופח ורעפים ויורות הערביים דלא יביא:" + ], + [ + "(ד) להלן. בפרשת מלואים (שמות, כט) \"וחלות מצות ורקיקי מצות וגו'.. סלת חטים תעשה אותם\":", + "ואין ברקיקין בלולות. שהחלות בעודן סולת יוצק בהן שמן ובוללן. מה שאין כן ברקיקין שאין בהן בלילה בשמן אלא לש אותן במים ואופה אותן בלא שמן כלל:", + "ופריך הלא דין הוא – שאף הרקיקין יהיו טעונין בלילה מלבד המשיחה שאחר אפייתן:", + "אם החלות שאינן טעונות משיחה. שלא מצינו מקרא מפורש להטעינן משיחה:", + "אינו דין שיטענו בלילה. ואימא דבלולות דקרא ארקיקין דלבתריה נמי קאי:", + "ת\"ל חלות בלולות וכו'. כלומר מדלא אישתמיט קרא בשום דוכתא (כגון בלחמי תודה ובמלואים ובלחמי נזיר ובהני דהכא) להזכיר בלילה אלא גבי חלות – שמע מינה דוקא קאמר חלות בלולות ולא רקיקין:" + ], + [ + "(ה) אינו דין שיטענו משיחה. ונימא דמשוחים דקרא אתרוויהו קאי:", + "תלמוד לומר רקיקין משוחין. בכל דוכתא ולא אישתמיט לאדכורי בחד דוכתא משיחה גבי חלות, שמע מינה אין משיחה אלא ברקיקין ולא בחלות:" + ], + [ + "(ו) בשמן בשמן שני פעמים. ותרוייהו מייתרו דאי לקבוע לה שמן פשיטא דהרי היא ככל מנחות ללוג:", + "להכשיר בשמן השני ולהכשיר וגו'. תרי קראי – חד לרבויי שמן שני וחד לשמן שלישי, וכדתנן במנחות (דף פו.) \"ג' זיתים הן ובהן שלשה שמנים. הראשון מגרגר בזית ונותן לתוך הסל. טעם בקורה זהו שני. חוזר וטען זהו שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות\":", + "כמין כי. כף יוונית. שבלשוננו קורין לכף שלכן \"כי\":", + "אלא למעט. שאינו מושחן אלא מעט והשאר נאכל לכהנים:", + "ר' יהודה אומר וכו'. אדלעיל קאי אמאי דאמר חלות בלולות ואין רקיקין בלולות רקיקין משוחין ואין חלות משוחות והוא מדלא אדכר בשום דוכתא באופן אחר. ואמר ר\"י דאין צריך לזה, אלא מדהוצרך לומר בשניהם \"מצות\" – דהוי ליה לכתוב בחד והאחר יליף מיניה – משמע דאינן שוות אלא במה ששניהם מצות אבל לא במשיחה ובלילה:" + ], + [ + "(ז) כשם שזה כפול. החושן כתיב ביה \"רבוע יהיה כפול\", שלאחר שארגו כולו היה ארכו פי שנים ברחבו, וכפלו לשנים כדי שיהא זרת ארכו וזרת רחבו:", + "זה כפול. שיארוג האפוד פי שנים מכשיעור הצריך לו ויכפלנו:", + "תלמוד לומר זהב. ואי לאקשינהו בעי לכל מילי למה לי לפרושי זהב, הא נמי ניתי בהיקישא, אלא שמע מינה לא בעי קרא דניתי בהיקישא אלא למאי דפריש ותו לא:", + "לזהב שוה לו. ה\"ה דשוה לענין מעשה חושב ולתכלת וארגמן ותולעת שני שש משזר המופרשין בקרא אלא מאי דאתי קרא להשוותו לאפוד העיקר בשביל זהב דלשאר מילי דמי נמי לפרוכת ויריעות המשכן:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) ואם מנחה על המחבת מלמד שהיא טעונה כלי. הגר\"א גריס \"מלמד שהיא כלי\" והיינו דאילו היה כתיב \"ואם מנחת מחבת קרבנך\" הייתי אומר דהמנחה עצמה קרויה מחבת, אבל השתא דכתיב \"על מחבת\" משמע דהכלי קרויה מחבת. ונפקא מינה דאם אמר הרי עלי מחבת צריך להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש אם לא שאמר \"מנחת מחבת\". וכן איתא במנחות דף ס\"ג (דף סג.) דעת בית הלל שם, עיין שם. ועיין שם עוד דהוא הדין מרחשת גם כן כלי הוא ששמו כך מדכתיב קרא אחרינא \"וכל נעשה במרחשת\". ועיין בביאור הראב\"ד שמצדד גם כן בראית התורת כהנים דהוא כלי:", + "קרבנך קרבנך לגזירה שוה. במחבת ובמרחשת בתרוויהו דכתיב \"קרבנך\" ויתירי נינהו:", + "האמור כאן. במחבת:", + "טעונה יציקה ובלילה. דכתיב \"בלולה בשמן וגו' ויצקת עליה שמן\":", + "למטן. במנחת מרחשת:", + "ומה קרבנך אמור למטן. במנחת מרחשת:", + "טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה. דכתיב \"סלת בשמן תעשה\" וכדלקמן בפרקין בסופו:" + ], + [ + "(ב) מלמד שהוא בולל סלת. דהכי משמע: \"סלת בלולה\" - שתהא בלילתה בעודה סלת. וכתיב במחבת והוא הדין לשאר מנחות:", + "רבי אומר חלות בוללן. שאחר אפיית החלות מפרכן עד שמחזירן לסלתן ונותן בה שמן ובולל כדמפרש ואזיל:", + "שנאמר חלות וכו'. במנחת מאפה כתיב והוא הדין לשאר מנחות האפויות:", + "נאמר בהן וכו'. דכתיב \"חלות מצות בלולות וגו'..וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן\":", + "וא\"א לבוללן כשהן חלות. מפני מיעוט שמנן שאפילו ברבוכה אין בה אלא רביעית שמן כדתניא לקמן נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינין, מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ולאחר אפייתן יבשות הן מחמת האור ובולעות שמן הרבה וברביעית שמן לא ספקא להו וע\"כ סלת צריך לבוללן וכיון דבלחמי תודה חלות בלולות על כרחך הכונה שהיו בלולות כבר בעודן סלת – גבי מאפה תנור נמי איכא למימר הכי:", + "כיצד עושה. הוא מפרש והולך איך נוהגין במחבת ומרחשת אליבא דרבנן והדר מפרש אליבא דרבי. הכי גרסינן ונותנה ונותן שמן עליה: שנותן הסלת לתוך השמן שנתן בכלי וחוזר ונותן מתנה שניה של שמן עליה ובוללה בו בעודה סלת ואופה במחבת או במרחשת:", + "ונותן עליה שמן. לקיים מצות יציקה:", + "ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה. דקודם פתיתה אין זו בלילה אי יהיב שמן לתוך החלות השלימות שאין השמן נבלל ומתערב עמהן, הלכך ברישא פותת והדר מערב הפתיתין ומגבלן עם השמן דהיינו בלילה:", + "יכול מצוה. שתהיה כולה מצה אבל בדיעבד אם החמיצו שיריה אף על גב דקאי גברא בלאו דכתיב \"לא תאפה חמץ חלקם וגו'\", מכל מקום איפסולי לא מפסלא ומקטיר קומץ עליהן:", + "תלמוד לומר תהיה. דהויה עיכובא הוא:" + ], + [ + "(ג) פתות יכול שתים. ישברנה לשנים ודי בזה:", + "ת\"ל פתים. דיתירא הוא לרבויי דבעינן פתיתין הרבה:", + "אי פתים. כלומר אי לא כתב אלא \"פתות פתים\" וא כתב \"אותה\":", + "יכול יעשנה כפרורים. ד\"פתות פתים\" הוי משמע שכל מה שיוכל לפתות יותר ויותר עד שתעשה כפירורים הוא יותר טוב:", + "ת\"ל אותה. מיעוטא הוא:" + ], + [ + "(ד) ושנים לארבעה. והיינו דאמר קרא \"פתות אותה\" והיינו כל חלה חולק אותה לשנים ואחר כך מאלו השנים יעשה פתים, והם שנים מכל חלק. הרי לך ארבעה:", + "ומבדיל. כשכופלה משברה עד שיבדיל בכל עוביה של חללה:", + "מנחת כהנים. שאין בה קמיצה כופל אותה לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דתורה אחת לכל המנחות לפתיתה אבל אינו מבדיל שההבדלה הוא בעבור הקמיצה והיא כולה כליל:", + "ואינו מבדיל. בכל עוביה של חללה:", + "מנחת כהן משיח. דהיינו מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה ועושין ממנה י\"ב חלות ומקריב מהן י\"ב חצאין בבקר וי\"ב חצאין בין הערבים:", + "לא היה מקפלה. אותן י\"ב חצאין לא היה מקפלה. ובגמרא מפרש שלא היה מקפלן אשנים לארבעה קאי אבל מכל מקום מקפלן אחד לשנים לקיים בהן מצות פתיתה. אלא לפי שלא היה מקריב בכל פעם אלא חצי החלות לא היה מקפלן אלא לשנים וממילא הוו להו ארבע פתיתין בכל חלה וחלה:", + "אין בהן פתיתה. כלומר אין צריך לקפלן כלל שאין מצות פתיתה נוהגת אלא במנחות הנקמצות:", + "אין בה פתיתה. והא דכתיב במנחת כהן משוח \"תופיני מנחת פתים\" (ויקרא, ו) – האי לאו למצות פתיתה אתי אלא לומר שיקריבנה חצאין י\"ב חצאין שחרית וי\"ב חצאין בין הערבים:", + "וכל פתיתין בכזיתים. דהיינו אחר שמשברה אחד לשנים ושנים לארבעה משבר עוד את הפתיתין עד שיעמידם על כזיתים אבל לא יפחות משיעור זה דהוה ליה בכלל פירורים:", + "וזו המשנה אתיא לדברי הכל (כן משמע מפירוש רש\"י שלפנינו ומפירוש רגמ\"ה וכן מהרמב\"ם שהעתיקו בהלכותיו). ויש אומרים דזה הכל דברי ר'ש שמעון היא בל לתנא קמא אינו חולק רק לארבעה (מפירוש רש\"י כת\"י שם בדף ע\"ה):" + ], + [ + "(ה) פתות אותה פתים מנחה. בתר זה כתיב \"ויצקת עליה שמן מנחה היא\", ויתירה היא לרבויי שאר מנחות לכל מאי דכתיב בהאי קרא:", + "תלמוד לומר אותה. עיין לעיל במשנה ג'. ותרתי שמע מינה:", + "שאין מהן לאשים. דהיינו מגופן אלא כולן נאכלין לכהנים:" + ], + [ + "(ו) כל המנחות ליציקה. פירוש לאתויי מנחת כהנים מנחת העומר מנחת נסכים:", + "ולא אוציא את הרקיקין. דהא בחלות איירינן וחלות דכוותיהו אבל רקיקין לא נמעט מיציקה:", + "תלמוד לומר היא. והויא שני מיעוטין לשני המינין חלות ורקיקין:" + ], + [ + "(ז) אלא שהמרחשת וכו'. גמרא גמיר לה מרביה (ש\"ס):", + "עמוקה ומעשיה רוחשין. שמתוך שהיא עמוקה לא היה שורף השמן כל כך:", + "מחבת צפה. שלא היו דפנותיה גבוהין ומתוך כך מעשה קשין, פירוש נגובין, מפני שהאור שורף את השמן שבה:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) אלו נאמר והבאת אשר וגו'. ולא כתב \"את המנחה\":", + "אלא הקומץ בלבד. ד\"אשר יעשה להשם\" משמע החלק הגבוה שנעשה להשם:", + "תלמוד לומר המנחה. מלמד שההגשה בכל המנחה קודם קמיצה:", + "מנין לרבות את כל המנחות. דמקרא לא משתמע אלא אשר יעשה מאלה דהיינו ה' מנחות האמורות בענין – מנחת סולת וחלות ורקיקין ומחבת ומרחשת, אבל שאר מנחות כגון מנחת כהן וכהן משוח ונכרים ונשים מנא לן:", + "תלמוד לומר את המנחה. \"את\" יתירא לרבות כל הני דטעונה הגשה:" + ], + [ + "(ב) יכול אין לי טעון הגשה אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין. (ויש גורסים מנחת חוטא, והיא היא). והנה לפי גירסתנו המשנה השנייה הוא ענין אחר אבל הגר\"א הגיה אותה והעמידה על גירסתנו בש\"ס והכל משנה אחת היא והכי גרסינן: \"מנין לרבות כל המנחה? תלמוד לומר מנחה. ומנין לרבות מנחת חוטא? תלמוד לומר המנחה שיכול וכולי\". (וכן משמע מסוף ברייתא דמתיבת \"המנחה\" נתרבה מנחת חוטא):" + ], + [ + "(ג) שהיא טעונה שמן ולבונה. הלכך חשיבה לטעון הגשה לגבי מזבח:", + "וטעונה הגשה. כדלקמן (פרק יג פסקא ה) \"\"והקריבה\" לרבות מנחת סוטה להגשה\":" + ], + [ + "(ד) שהיא טעונה תנופה. דכתיב \"והניף את המנחה לפני השם\" (במדבר ה, כה):", + "תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה. כדתנן בפרק כל המנחות (דף ס.):" + ], + [ + "(ה) ששוו לקמיצה. דבתרוייהו דכתיב \"והקטיר הכהן את אזכרתה\" והלכך חשיבי לטעון הגשה אף אני אביא וכו':" + ], + [ + "(ו) ששוו לבוא בעשיר כבעני. תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא אלא בעני כתיב \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה, יא), וכיון בלאו קרבן חשוב הוא לבוא בעשיר לא תטעון הגשה:", + "תלמוד לומר המנחה גרסינן, מה\"א יתירא קדריש, איזה מנחה שהיא:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) שאינה מן החטין. ואינה מאכל אדם לזה אינה ראוי להגישה אל המזבח:" + ], + [], + [], + [ + "(ד) שלא כשרו לבוא קמח. דבמנחת חוטא כתיב \"עשירית האיפה סלת\" ובעומר בפרשת \"ואם מנחת בכורים\" כתיב \"גרש\" דהיינו סלת. מה שאין כן במנחת סוטה כתיב \"קמח\":" + ], + [ + "(ה) חוץ מאלו שבענין. שאלו החמשה מנחות כולם מסולת חטים והוא יביא מן השעורין:", + "מנחה מן החטין חובה. שתי הלחם בעצרת:", + "מן השעורים חובה. מנחת העומר:", + "אין לך אלא אלה בלבד. דהיינו מן החטין:", + "או אינו אומר אלה. להך דרשא אלא ללמד על האומר הרי עלי עולה מנחה סתם שיביא כל אלו חמשתן בעל כרחו:", + "תלמוד לומר מאלה. מקצת אלה:", + "יש מביא אחת מהן. כגון שאמר הרי עלי מנחה סתם כדתנן ריש פרק בתרא דמנחות, עיין שם:", + "ויש מביא חמשתן. כדתנן התם: \"\"פירשתי ואיני יודע מה פירשתי\" – יביא חמשתן\":" + ], + [ + "(ו) את כל המנחות. כגון מנחת עכו\"ם מנחת נשים:", + "מאלה. משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו:", + "מה אלו. חמש מנחות המפורשות בענין:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר והקריבה. דאי לרבות מנחת סוטה לחוד אתי כדלעיל הוה ליה לכתוב \"והקריב\". מאי \"והקריבה\", דמשמע זו ולא אחרת – למעוטי מנחת נסכים:", + "שאין באה בגלל עצמה. אלא בגלל זבח ולא דמיא לה:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר והגישה. דהוה ליה לכתוב \"והגיש\", \"והגישה\" משמע לזו ולא לאחרת:", + "אחר שריבה הכתוב. וכתב \"מנחה\":", + "מיעט. דכתיב הני תלתא מיעוטי וצריכין אנו לקיים את כולם ועל כרחך לא מוקמינן ריבויא אלא להני דדמו לגמרי להנך מנחות האמורין בפרשה:", + "מה אלו מיוחדות וכו'. אף כל שיש בהן השלשה מעלות ונתרבה בזה עכו\"ם ונשים:", + "יצאו שתי הלחם ולחם הפנים. דכתיב \"מאלה\":", + "יצאת מנחת נסכים. דכתיב \"והקריבה\":", + "יצאו מנחת כהנים וכו'. דכתיב \"והגישה\":", + "יכול בכלי. שיהא רשאי לעשות כלי למדת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר להלן והרים ממנו בקומצו בצו את אהרן (ויקרא ו, ח) ושם במנחת סולת מיירי כדכתיב התם \"מסלת המנחה\"?", + "להלן. במנחת סולת:", + "בקומצו. לא בכלי דכן משמע לשון \"בקומצו\":", + "אף כאן. במנחות האפויות אף על גב דעבודה קשה היא אפילו הכי ביד ולא בכלי:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) הכי גרסינן אלו אומר אשר תקריבו לה' וגומר ולא כתב \"כל המנחה\":", + "אלא הקומץ בלבד. שקרב להשם:", + "את כל המנחה. קודם קימוצה שהוא בל\"ת על חימוצה:", + "מנין לרבות את כל המנחות. דהאי קרא בענינא דמרחשת כתיב:" + ], + [ + "(ב) מנחות שאין שיריהן נאכלין. כגון מנחת כהנים וכהן משיח:", + "תלמוד לומר כל המנחה. ד\"כל\" הוא כולל כל המנחות כדלעיל ואפילו מנחות שאין שיריהן נאכלין. והגר\"א בהגהותיו גריס במשנה א' \"ומנין לרבות את כל המנחות שיכול אין לי אלא מנחה ששיריהן נאכלין וכו' תלמוד לומר כל המנחה\". (ולדידיה לא אצטריך לרבויי שאר מנחות חוץ ממרחשת כדפירש\"י דידוע דכל המנחות דין אחד להם ואצטריך רק מנחות שאין שיריהן נאכלין, ומיושב הכל בפשיטות:", + "לביא את לחם הפנים. לחימוץ דכיון דאיכא בזיכי לבונה בהדיה דקרבי לגבי מזבח \"אשר תקריבו\" קרינא ביה:", + "ר\"ע אומר להביא מנחת נסכים. לחימוץ אף על פי שאין שיריהן נאכלין אבל בלחם הפנים פליג על ר\"י הגלילי וטעם פלוגתייהו עיין בגמרא (מנחות נז, א):" + ], + [ + "(ג) יכול לאו אחד לכולם. שאפילו עשה כל הפעולות שבה כדלקמיה לא יעבור אלא בלאו אחד:", + "תלמוד לומר לא תאפה חמץ. בפרשה צו:", + "מיוחדת. הגר\"א גריס \"שהיא מיוחדת\" ור\"ל שהיא פעולה בפני עצמה:", + "ומעשה יחידי. היינו שהוא מעשה חשוב (רש\"י):", + "וכל מעשה ומעשה שיש בה. לאתויי קיטוף (גמרא):" + ], + [ + "(ד) המרובה. שהקטיר כל הקומץ שנתחמץ:", + "המועט מנין. שהקטיר חצי קומץ חמץ (גמרא):", + "עירובו מנין. שנתערב החצי קומץ חמץ עם חצי קומץ מצה והקטירם:", + "שהן במצה תהיה. היינו כל המנחות שציותה התורה עליהן ואמרה \"מצה תהיה\" (ויקרא ב, ה) עליהן ציותה התורה בלאו \"לא תקטירו חמץ\", אבל מנחות שאינן במצה תהיה כגון חמץ שבתודה ושתי הלחם אף שאינן בני הקטרה מכל מקום אם עבר והקטיר יכול דלא יעבור על זה בלאו ד\"לא תקטירו\":", + "תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש. הקיש השאור לדבש. מה הדבש נוהג בכולם כן איסור הקטרת השאור בכולם (קרבן אהרן). ולענ\"ד דלא נצרך כאן להיקש ד\"כי כל שאור\" כולל הכל ואף דלמעלה ילפינן מזה עירובו – תרתי שמע מינה:", + "וכל דבש לא תקטירו. הוא ענין בפני עצמו שמתחיל הספרא לפרש דיני דבש:", + "אין לי אלא המרובה. שהקטיר מלא קומצו דבש תמרים:", + "תלמוד לומר וכל דבש – צ\"ל תלמוד לומר כל דבש (הגר\"א), והריבוי מתיבת \"כל\" וכן הגירסא בילקוט:", + "עירובו מנין תלמוד לומר וכל דבש. והיינו מרביויא דוי\"ו:", + "שהפטמין וכו' ת\"ל וכל דבש. הגר\"א הגיה \"תלמוד לומר כי כל דבש\" והוא מפני שהיה קשה לו הא \"וכל דבש\" כבר נדרש לענין עירובו, לכך הגיה \"כי כל דבש\" וכונתו דתיבת \"כי\" הכתוב בראש הקרא קאי גם אדבש:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר כל שאור ומה תלמוד לומר וכל דבש. לאסור בכל אחד המועט ועירובו כנ\"ל, לכתוב בחדא ונילף אידך מניה:", + "שאור הותר מכללו למקדש. בשתי הלחם שהם חמץ והותר ליקרב עליהם שני כבשי עצרת הקרבים עם הלחם:", + "דבש הותר בשירי מנחות. שהכהן ברשותו לאכול השיריים בדבש:", + "מן השחור ומן הדבש – מיותר (הגר\"א):", + "עובר עליהם בבל תקריבו. כמו שעובר על השאור והדבש:", + "לא תקטירו ממנו אשה לד'. והאי \"ממנו\" יתירא הוא ודרשו בו שהזהירה שלא להקטיר דבר שנטלו ממנו לה' ובשר הקרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו כבשי עצרת שהם באים עמהם ומלחם הפנים עלו בזיכי לבונה. ואף דלגבי הגשה אמרנו למעלה דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם לאישים – היינו דאין מגופן לאשים ולזה לא דמי לשאר מנחות:" + ], + [], + [ + "(ז) קרבן ראשית וכו'. קרא דא בשתי הלחם ובכורים משתעי, ופי' מה יש לך להביא מן שאור ומן דבש קרבן ראשית שתי הלחם משאור ובכורים מדבש כגון בכורים של תמרים ולזה אמרו דלמה קרי לשתי הלחם ראשית שהיא ראשית וכו' (דבכורים טעם קראו אותה ראשית מבואר ולזה לא בעי טעמא):", + "שיהיה ראשית לכל המנחות. ולא יקדם להביא שום מנחה מן החדש עד דמקרבי שתי הלחם ברישא:", + "אלא מנחת חטין. דוגמת שתי הלחם שהיה של חטין ולזה אמר קרא שתהיה חדשה וראשונה לכל המנחות של חטין:", + "מנחת שעורין. כגון מנחת קנאות מנין שלא יקריב אותה קודם לשתי הלחם:", + "וכשהוא אומר וביום הבכורים וגו'. בפרשת פנחס:" + ], + [ + "(ח) ומנין שיקדימו. אותם לבכורים, שלא יביא בכורים עד שיקריבו שתי הלחם:", + "תלמוד לומר בכורי קציר חטים. בקרא כתיב \"חג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים\" וה\"ק מה שאתה עושה בחג שבועות דהוא זמן הבאת שתחי הלחם יהיה בכורים לכל קציר חטים:", + "אלא של חטין. לבכורים הבאים משל חטים:", + "תלמוד לומר אשר בשדה. ופי' הכתוב אשר תזרע אתה או אשר יעלה בשדה מבלי זריעה:", + "שבגג וכו'. היינו שיהיו קודמין שתי הלחם לבכורים אשר יביא ממה שיעלה בגג וחצר:", + "ת\"ל בפ' קרח בכורי כל אשר בארצם. שירצה שיהיו שתי הלחם בכורים וראשונים לכל מה שבארצם וזהו דהוקשו כל הבכורים זה לזה:", + "ומנין שיקדימו לנסכים ולפירות האילן. שלא יביא נסכים מן החדש ולא פירות ביכורים מן התמרים וזיתים קודם לשתי הלחם. והנה פירות האילן מבכורי כל אשר בארצם נפיק אלא כיון דבעי נסכים בעי נמי פירות האילן:", + "תלמוד לומר בכורי מעשיך. בפרשה משפטים גבי חג הקציר:", + "ואומר. גבי חג הסוכות בסיפ' דהאי קרא \"וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך\" דמשמע כל מעשיך, ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן. מה להלן מעשיך כלל יין ופירות האילן אף כאן בחד הקציר אף על גב דכתיב \"אשר תזרע\" – יין ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם:" + ], + [ + "(ט) אם קדמן ד\"א. כגון שעבר והביא מנחה מן החדש קדום לשתי הלחם לא יקריבו עוד שתי הלחם דבעינן מנחה חדשה וליכא:", + "תלמוד לומר תקריבו. מכל מקום, דהוה ליה לכתוב \"תקריב\" וכתב וי\"ו יתירא לרבויי דאפילו אינה חדשה נמי יקריב ולא בעינן חדשה אלא למצוה:", + "תלמוד לומר אותם. משמע אותם המפורשים במקום אחר שזמנן עצרת אבל אחר עצרת עבר יומו בטל קרבנו:", + "יכול יביא היחיד וכו'. שיהיה היחיד מתנדב בחול כשירצה שתי הלחם כעין שמביא שאר מנחות נדבה:", + "ת\"ל אותם. בגמרא גריס תלמוד לומר תקריבו דמשמע צבור ולא יחיד. והוא כעין דרשא אחרת מן \"תקריבו אותם\" וס\"ל דממילא משתמע דאחר עצרת לא יוכל להביא השתי הלחם וכן דין הראשון דחדשה אינה אלא למצוה כ\"ז דלא ידעינן דאתי לעיכובא:", + "יביא צבור כיוצא בהן נדבה. ממעות שופרותיהן יביאו שתי הלחם באיזה זמן אם ירצו:", + "שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה. בעצרת:", + "ת\"ל אותם. של חובה הצבור מביאין ולא אחרים של נדבה:", + "את הכבש. שאף עליו לא יעלו שאור ודבש:", + "ת\"ל ואל המזבח. דהוה מצי למכתב \"ולהמזבח\" וכתיב \"ואל\" – יתירא לרבות הכבש:", + "ושלא לעבודה. אלא לשם עצים נמי עובר בלא תעשה:", + "ת\"ל וכו' אלא לעבודה. אבל מותר להעלותן לשם עצים:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) הכי גרסינן אלו אומר וכל קרבן במלח יכול וכו והכי פירושו: דכתיב \"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח\" וקשיא ליה לתנא \"מנחתך\" למה לי כיון שסופנו לרבות כל הנקטרים כדבסמוך. להכי קאמר דאלו נאמר \"וכל קרבן במלח תמלח\" ולא כתיב \"מנחתך\" יכול אף על העצים שנקרא 'קרבן' שנאמר \"והגורלות הפלנו על קרבן העצים\" והמתנדב עצים יהא טעון מלח:", + "אף על הדם. שנקרא קרבן שהוא עיקר הזבח:", + "ת\"ל קרבן מנחתך. לאשמועינן שאין טעון מלח אלא כעין קומץ דמנחה:", + "שאחרים באין חובה לו. שצריכין עצים להקטרה אף כל שצריכין עצים להקטרה טעונין מלח:", + "יצאו העצים והדם שאין אחרים באין חובה להן. שאין צריכין עצים להבעיר אותן העצים וכן הדם הוא לזריקה על המזבח ולא צריך עצים לזה אין טעונין מלח:" + ], + [ + "(ב) אי מה קרבן מנחתך דבר שהוא מתיר. דקרבן מנחתך היינו קומץ דמנחה לחודיה כדבסמוך והוא מתיר להשיריים אף אני אביא את הדם שהוא מתיר אימורים למזבח ובשר לכהנים והכי פריך או אימא כי היכי דמרבית כל דדמי ליה בהאי צד שאחרים באין חובה להן תרבי נמי דם דדמי לאידך גיסא בחד צד דמתיר כמותה:", + "תלמוד לומר. מיעוטא אחרינא למעוטי צד דמתיר כמותה ולא תרבי אלא הני דדמו בצד דאחרים באין חובה:", + "מעל מנחתך ולא מעל דמך. שאין אחרים באין חובה לו:", + "כולה. גם השיריים:", + "תלמוד לומר קרבן. וכל קרבן מנחתך דמשמע הקרב מן המנחה לאשים דהיינו הקומץ:" + ], + [ + "(ג) ומנין לרבות את הלבונה. של מנחות דלאו מינא דמנחה היא (ומה שכתוב באמצע \"ת\"ל על כל קרבנך תקריב מלח\" לא גרסינן ליה עד לבסוף). וחוזר ואומר דהא לאו קושיא היא ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה שכן באה עמה בכלי אחד ואף היא קרויה קרבן מנחה שהרי היא קריבה לאשים מן המנחה להתירה ומנין לבונה הבאה בפני עצמה (כדתניא לעיל בפרשה ח קרבן מלמד שהיחיד מתנדב לבונה):", + "עם לחם הפנים. בשני בזיכין. והגר\"א הגיה כאן והקטרת, וכן הוא בגמרא:", + "קדשי קדשים. דהיינו כבשי עצרת דקדשי קדשים הן:", + "מנחת כהנים. מנחת נדבות הן דכליל הן:", + "כהן משיח. חביתין:", + "מנין. שאף הן טעונין מלח:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן יצא הדם והיין וכן איתא בגמרא:", + "שאינו עולה לאשים. שאין לך דם ויין עולה לאשים אלא הדם לזריקה והיין לספלים:", + "יצא הקטורת שאינה על מזבח החצון. שאינה טעונה מלח ותנא קמא דלעיל דממעט רק דברים שאין אחרים באין חובה לה ממילא הקטורת טעונה מלח וכ\"ז בשעת הקטרה אבל בשעת עשיית הקטורת לכולי עלמא טעונה מלח כדאמרינן \"מלח סדומית רובע הקב\" (הראב\"ד):", + "יכול תבונהו. בהקומץ רבה מפרש תבונהו לשון בינה דהיינו כל דהו מלח עד כדי להבין שיש בו טעם מלח (ערוך והראב\"ד):", + "תלמוד לומר תמלח. כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו (גמרא):", + "אי תמלח. ולא כתיב \"במלח\":", + "יכול במי מלח. נמי סגי:", + "תלמוד לומר במלח. דמלח ממש בעינן:", + "שאינה שובתת. שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית הים משליכה לאגפיו:", + "אסתרוקנית. מין הקרקע נעשית בידי אדם:", + "תקריב מלח ריבה. דמלח כל דהו משמש בין סדומית בין אסתרוקנית:", + "מביא עמה מלח. משלו:", + "לבונה מתוך ביתו. דכתיב \"ונתן עליה לבונה\" והדר \"והביאה אל בני אהרן\":" + ], + [ + "(ה) או כלך לדרך הזו. ונילף דמלח משל צבור ולא צריך קרא:", + "והבא עצים. דאין הקטרה בלא עצים דכתיב \"על העצים אשר על האש\":", + "מה עצים משל צבור. כלעיל (פרק ו' פסקא ה') \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח - מה מזבח משל צבור אף אש ועצים משל ציבור\":" + ], + [ + "(ו) דנין דבר וכו'. עצים ומלח נוהגין בכל הזבחים הלכך דין הוא שיהיו משל צבור:", + "עם מנחה עצמה. כלומר בכלי אחד שהמלח בא עם הקומץ בכלי אחד וכן לבונה באה עם המנחה בכלי אחד, הלכך דין הוא שיהיו משל בעל המנחה:", + "הכי גרסינן שאין קרבין עם המנחה עצמה. וכן הוא גמרא, והיינו שאין באין עם המנחה בכלי אחד:", + "ולהלן הוא אומר. גבי לחם הפנים:", + "להלן משל צבור. דכתיב \"מאת בני ישראל\"", + "אף כאן. גבי מלח דכתיב בה \"ברית\" - משל צבור היא:" + ], + [ + "(ז) תקריב. יתירא הוא דלא הוה ליה לכתוב אלא על כל קרבנך ותו לא:", + "אף בשבת אף בטומאה. אם קרבן צבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:", + "כל שהוא. בין סדומית בין אסתרוקנית:", + "מכל מקום. ואפילו מחוץ לארץ. ואית דמפרשי כל שהוא ממש דאף על גב דלכתחלה בעי מליחה משני צדדין על פני כל האבר וכנ\"ל – זהו רק למצוה ובדיעבד סגי בכל שהוא:" + ] + ], + "Section 13": [ + [], + [], + [ + "(ג) אלא לצורך עצמכם. דהיינו כדי שתהיו רשאין לאכול חדש ועל זה מסיים שנאמר \"ולחם וגו' (כפי גרסת הגר\"א), שעד הקרבה אסורין לאכול חדש ומשקרב אפילו בבקר מותרין תיכף לאכול:" + ], + [ + "(ד) אמור במצרים שעורים. שנאמר שם \"כי השעורה אביב\":", + "נאמר לצבור וכו'. כלל דין זה הוא שכמו שהיחיד מביא חובתו משתי מינין מן החטין כגון סתם מנחה כשנתחייב בה ומביא חובתו גם כן מן השעורין כגון מנחת קנאות – אף הצבור יביאו חובתן משתי מינין ואחר דבעצרת מביאין השתי הלחם מן החטין כדכתיב \"סלת תהיינה\" ואין סלת אלא מן החטין וע\"כ בפסח שמביאין העומר יביאו מן השעורין:", + "ואם תאמר מן החטין. הוא כמו ד\"א (וכן איתא בגמרא):", + "אין שתי הלחם ביכורים. שכבר הקריב למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו 'בכורים' דכתיצב \"וביום הבכורים\":" + ], + [ + "(ה) מן הכתוב. כנ\"ל:" + ], + [ + "(ו) וחכמים אומרים אין לשון קלוי וכו'. דעתם דאם היו מהבהבין אותן ממש באור אינו לשון קלי אלא על ידי דבר אחר נקרא קלי:", + "אביב של קלאים. מוכרי קליות:" + ], + [ + "(ז) הדבר שקול. אם קאי הקלוי על האביב דעד שלא יטחן נעשה קלוי או על גרש דלאחר טחינה נעשה קלוי וזהו דקמסיים התורת כהנים אפשר יקלנו גרש:", + "כשהוא אומר אביב קלוי באש באש הפסיק הענין (כן הוא גירסת הגר\"א וכ\"מ בגמרא) הפסיק הענין דלא קאי אגרש:" + ], + [ + "(ח) רק ומל. נמלל ביד:", + "וכן הוא אומר. דדרשינן נוטריקון:", + "בצקלונו. ב' בא, צ\"ק ויצוק לנו, וי\"ו ואכלנו, נ\"ו ונאוה היה נאה היה הלחם. והגר\"א אינו גורס תיבת \"ואכלנו\" ומתיישב טפי הנוטריקון על פי המקרא:" + ], + [ + "(ט) נעלסה. נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקינו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו – נ' נושא, ע' עולה, ל' למעלה, והאי חטוי לשון הורדה עיי\"ש ברש\"י:", + "נתעלסה באהבים. במנאפת כתיב שאומרת למנאף נישא וניתן בינינו ונעלה למטה ונשמח:", + "ונתחטא. נטייל, כמו בן המתחטא לפני אביו:", + "ירט. הוא נוטריקון – יראה וכולי:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) תקריב מנחת בכוריך מה תלמוד לומר. שאחר שאמר מתחלה \"ואם תקריב\" לא היה צריך לשוב לומר \"תקריב\":", + "לבוא מן הקציר. דכתיב \"ראשית קצירך\":", + "מן העליה. שכבר קצר והניחו בעליה:" + ], + [ + "(ב) בכורי כל יחיד ויחיד. היינו שיש לכולם חלק בו:", + "ונאמר להלן. בשתי הלחם \"בכורים להשם\" ושם בודאי משל צבור דכתיב \"ממושבותיכם תביאו\" לשום רבים:", + "אם תאמר זו משל יחיד וכו'. הוא כמו ראיה אחרת דבפרשה אמור כתיב לענין עומר גופא לשון רבים דכתיב \"והבאתם את עומר ראשית קצירכם\" ואם תרצה לדחות ולומר דכאן מיירי לענין יחיד שרוצה להביא בכורים מתבואתו ושם מיירי לענין צבור שמביאין זה – אי אפשר, דאם היחיד מביא מקודם אין של צבור נקרא 'ראשית קציר' ואם של צבור מקודם אין של יחיד נקרא 'בכורים'. אלא על כרחך דזו וזו איירי בשל צבור. זו פירוש המפרשים. וגירסת הגר\"א יפה הרבה יותר:", + "דבריו מחוסרין כאן. דהיינו תנופה ושהיא מתרת חדש:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ו) והלא דין הוא אם מעטתים וכו'. כלומר למה הוצרך לומר \"היא\" בסוף פסוק כדי שיכלול שמן ולבונה למעט משניהם, היה לו לכתוב המיעוט בחד מהם, או בשמן או בלבונה, ואני אמעט אותם מאחד מהם וממילא יתמעט גם השני. דאם מעטתים כלומר אם יאמר המיעוט לגבי שמן ממילא נלמוד מקל וחומר לענין לבונה והוא הדין אם יאמר המיעוט לגבי לבונה ממילא נלמוד מקל וחומר לענין שמן:", + "הוא הדין אם מיעטתים וכו'. ר\"ל באותו הדין יוכל לומר בהיפך, אם כתב המיעוט לגבי שמן הייתי אומר דהתורה השוה לגמרי ללחם הפנים וממילא נוהג בלבונה כמו בלחם הפנים. ואם כתב המיעוט לגבי לבונה הייתי משוה לגמרי למנחת נסכין וממילא נוהג בשמן כמו שם:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) שהיא באה ממין השלמים כצ\"ל (הגר\"א). וכדכתיב \"וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו\":", + "תלמוד לומר שלמים קרבנו. מתיבת \"קרבנו\" דייק:", + "הא כל המביא קרבן – כצ\"ל (קרבן אהרן):" + ], + [], + [], + [ + "(ד) לרבות את אחד עשר. דקיימא לן גבי מעשר בהמה בהכניס צאן לדיר והוא מונה אחת אחת ובעת הוצאתו טעה וקרא לאחד עשר עשירי שהוא קדוש וקרב שלמים וטעון נסכים ותנופת חזה ושוק כשלמים, ולזה אמר דמדאמר \"הבקר\" בה\"א ולא אמר \"בקר\" אתא לרבות הי\"א דקרב שלמים:", + "להוציא את התשיעי. היינו אם קרא לתשיעי עשירי אף דהוא גם כן מקודש מכל מקום אינו קרב שלמים אלא נאכל במומו:", + "הוי אומר לאחריו. היינו כשכבר נתקדש הבהמה שייך אחר כך שם תמורה על אחרת וע\"כ טוב יותר לרבות י\"א שהוא לאחר שנתקדש העשירי ונמשך הקדושה מניה גם אדבתריה:" + ], + [ + "(ה) הוא. מלה יתירא הוא דהיה לו לומר \"אם מן הבקר מקריב\":" + ], + [ + "(ו) שאינה באה נדבת שנים. ואחר שהשתוף נשלל ממנה דכתיב בה \"נפש\" לזה גם הצבור לא יביאו אותה:" + ], + [ + "(ז) תאמר בשלמים שהן באין חובת צבור. שהם שתי כבשי עצרת הבאים עם לחם התנופה ואם כן אחר שהוא קרבן צבור כמו שמביאין אותה חובה יביאו אותה נדבה. תלמוד לומר וכולי:" + ], + [ + "(ח) זכר ונקבה. קרא יתירא הוא דשם 'בקר' כולל שניהם, ואם כן לכתוב בקר ולשתוק. ואתא 'זכר' לרבות ולד שלמים שאם ילדה בהמת שלמים ולד יקרב כמוה. ו'נקבה' לרבות תמורת שלמים שקרבה כמוה:", + "הלא דין הוא. ולמה הוצרך לרבות שניהם:", + "שהוא גידול הקדש. שנולדה מבהמת הקדש:", + "תאמר בולד וכו'. דהא עולה ואשם זכרים נינהו ואין להם וולד:" + ], + [], + [ + "(י) של תמימים. דהכתוב מדבר בתמימים כדכתיב בקרא:", + "תלמוד לומר אם זכר. כצ\"ל, דהאי \"אם\" יתר הוא:", + "כל שקדם הקדשן את מומן. דחל עליהן שם קדושת הגוף וילדו קודם פדיון אבל אם קדם מומן להקדשן – ולדן מותר ואין עושין תמורה דאין קדושתן קדושת הגוף אלא קדושת דמים:", + "הרי הוא אומר וכולי. ר\"ל דגם שם מרבינן מגם יותר ממה דכתיב בקרא. ולפי גרסת הגר\"א מתיישב יותר דהוא כמו לעיל לרבוי ולד ובפסיקתא זוטרתי משמע כוותיה:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) וסמך ידו וכו'. תלתא \"ידו\" כתיבי בשלמים – בבקר ובכבש ובעז. וכן \"ראשו\":", + "על גב. היינו על גב השדרה אף דקאי בגובהו בשוה עם הראש:", + "לא על הצואר. היינו כנגד בית השחיטה:", + "הגביין. היינו מול העורף (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ב). תלתא קרבנו דכתיב גבי צאן דריש – \"ואם מן הצאן קרבנו..ואם כשב הוא מקריב את קרבנו...וסמך ידו על ראש קרבנו\":", + "לרבות כל בעלי קרבן. דחמשה שהביאו בשותפות כולן סומכין זה אחר זה:", + "בחיים ובשחוטין. כגון כבשי עצרת ואשם מצורע דכתיב בהו הנאה בעודם חים בשחוטין כגון חזה ושוק של שלמים ותודה:", + "נתמעטה בחוברין. שרק אחד מניף בשביל כולם (מנחות צד, א):", + "תלמוד לומר קרבנו. כצ\"ל, ואידך שני 'קרבנו' מיותר (הגר\"א). וכן איתא במנחות צד דדרשא זו מחד 'קרבנו' נפקא:" + ], + [ + "(ג) לא קרבן אביו. הא דעת ר' יהודא וכדמסיים לקמיה \"שר' יהודא אומר וכולי\". ובגמרא איתא דרבנן פליגי על זה וסברי דיורש סומך:", + "לא קרבן אחר. אפילו על ידי שלוחו דסמיכה בבעלים בעינן:", + "לא קרבן הגר – צ\"ל העכו\"ם (הגר\"א). וכן איתא בגמרא דאין סומכין על קרבנן:", + "שר' יהודא וכו'. אבל באידך דרשא גם רבנן מודו:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר קרבנו לא הבכור. בגמרא מסיק דעיקר מיעוטא דתלתא 'קרבנו' קאי אדרש דלעיל ובכור ומעשר ופסח לא צריך קרא למעוטינהו דמשלמים ליכא למילף דמה לשלמים שכן טעונין מתן ארבע ונסכים ותנופת חזה ושוק. וקראי דמייתי הכא אסמכתא בעלמא היא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ח) שהן כשרין לקרב. לכן מיעטו התורה דהיה אפשר לו להקדישו ולהקריבו:", + "העופות. שדינן בסימן אחד:", + "תלמוד לומר ושחטו וכו'. חד בבן בקר וחד בכבש וחד בעז:" + ], + [], + [ + "(י) תלמוד לומר לכלב וגו'. גבי בשר בשדה טרפה כתיב:" + ], + [ + "(יא) הלא דין הוא. היינו דלא צריך קרא להכשיר צפון ואתי לאפוקי מדר\"א. ור\"א סבירא ליה דצריך קרא, שהיה בדין לומר בהיפוך כדלקמיה:" + ], + [ + "(יב) הרוח צ\"ל הרוחות:", + "המזבחה צ\"ל מזבח. והאי מזבח קרא יתירא הוא דהול\"ל מהשלמים אלא לרמז אף על פי ששחט מזבח אחר את השלמים – כשר בדיעבד. (ואגב רמוז בזה מה שאמר רבא בריש זבחים דשם 'שלמים' נשאר עליה):", + "השלמים אף על פי שלא סמך. דקרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"והקריב ממנו\" אלא לרמז כיון שנקרא שם קודש של שלמים עליו צריך ליתן ממנו אשה להשם:", + "לשם אישים. להקטירם ולא לעשותם צלי:" + ] + ], + "Section 14": [ + [], + [ + "(ב) מכאן אמרו וכו'. אף על פי דמזה הפסוק לא נלמד כ\"א איזה דברים (ויתר הדברים יליף מקרא בסוף פרק ג' דזבחים) נקט בזה לשון המשנה שם:", + "לשם זבח. היינו לשם אותו הזבח:", + "לשם זובח. היינו לשם בעליו:", + "לשם השם. כמו שאמר מתחלה מקרא דלה':", + "לשם ריח. לאפוקי אברים שצלאן והעלן דכיון שצלאן מתחלה שוב אין בהם ריח:", + "לשם ניחוח. לנחת רוח להקב\"ה שאמר ונעשה רצונו:", + "לשם חטא. לשם אותו החטא:", + "מכל אלו. אלא ששחט סתם:", + "שהוא תנאי ב\"ד. אתנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי לומר שלא לשמו:", + "לאחר העובד. ולא בבעלים בין להקל ובין להחמיר:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר את החלב וכו'. דחמשה פעמים כתיב בתורה – ג' כאן בשלמים בבקר ובצאן ובעז, וחד בפר כהן המשיח, וחד באשם בפרשת צו. להשמיענו דאין חלב אסור באכילה אלא זה בלבד ואין על זה לא עונש ולא אזהרה, לא בחולין ולא במוקדשין, ולמעטו מהקרבה:", + "אבל יהא בכלל הקרב. שאם רצה להקריב יקריבנו אף על פי שהוא מותר באכילה מידי דהוי איותרת וב' כליות שהם מותרים באכילה ונקרבים על גבי המזבח:" + ], + [ + "(ד) ולא אוציא את חלב השליל. ונאמר שגם הוא בכלל חלב:", + "חלב ושתי כליות. ואם נאסור גם חלב השליל נמצא שאסרנו בבהמה ד' כליות:", + "תלמוד לומר חלב ושתי כליות. עוד הפעם בקרא למעט גם מאזהרה:" + ], + [ + "(ה) שאין כל מינן טעון אליה. דאין אליה אלא מכבש, ושלמים באים מבקר ועז גם כן, אבל אשם אינו בא אלא איל ואיל טעון אליה:", + "נלמד ממנו. היינו שהוא בא ללמד:", + "באשם מוציא מכלל השליל. דבאשם לא שייך שליל דאינו בא רק זכר ולא נקבה:", + "כל זה העתקנו לפי פירוש המפרשים אבל קשה דאם כן לפי המסקנא דילפינן מאשם בגזירה שוה אייתר ליה חלב ושתי כליות. ויותר נכון כפי גירסת הגר\"א דמוחק מן \"תלמוד לומר\" הראשון עד \"תלמוד לומר\" השלישי, וכמו שציינתי בפנים. (ו) להביא את החלב שעל הקיבה. שהוא קרום ונקלף כמו חלב הקרב וכ\"ש חלב שעל הדקין:", + "שעל הדקין. דבעינן גם כן שיהיה תותב (פרוש כשמלה) כמו חלב הקרב אבל חלב שעל הקיבה שאיננו תותב אלא חתיכות חתיכות - לא:" + ], + [], + [ + "(ז) לא בעל כוליא אחת. דכתיב \"תמים יהיה לרצון\" – תמין אין, חסרון לא:", + "ולא בעל שלש. דכל יתר כנטול דמי:", + "לא הבשר שעליהן. דהבשר מותרות באכילה ואינם נקרבות:", + "הפקוקלות. רבו בו הפירושים ועיין בקרבן אהרן:", + "שעל העוקץ. וזהו תרבא דקליבוסתא האמור בגמרא (חולין צג, א) [הראב\"ד]. ומרבי ליה שזהו גם כן בכלל חלב שעל הכסלים [הר\"ן]:", + "קרום נקלף צ\"ל ונקלף:", + "אין לי אלא וכו'. ר\"ל דלא בעינן רק שיהא קרום ונקלף וקאי לפרושי טעמי דפלוגתייהו דלעיל:" + ], + [ + "(ח) דבר שקול וכו'. היינו שאין אנו יודעין אם כונת הכתוב שיחתוך מקצת מן הכבד עם היותרת להקטיר, או להיפך, שיחתוך מעט מן היותרת עם הכבד והשאר יסירנה:", + "ואת היותרת מן הכבד – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שאין כליות. שנחסרו לאחר קבלת הדם (בכורות לט, א):", + "אפילו כוליא אחת. דהוה אמינא דזה ניכר חסרון יותר שמקריב השנית:" + ], + [ + "(י) והקטירו אותו והקטירו והקטירם. בבן הבקר ובכבש ובעז, כל אחד בשינוי לשון. ובא ללמד:", + "אותו כשר. קאי אדלעיל דמיירי בכשר:", + "חלבים בחלבים. היינו חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר:", + "כולם כאחד. שלא יפסיק בהקטרתם:", + "נאמר כאן אשה. בבן בקר:", + "נאמר למטן לחם. בכבש כתיב גם לחם ללמד שגם אימורין קרויים לחם ונ\"מ לבעל מום המקריב שעובר בלאו \"את לחם אלהיו לא יגש להקריב\":", + "נאמר למטן ריח ניחוח. היינו בעז כתיב \"לחם אשה\" וגם \"ריח ניחח\" אבל לא נאמר בו \"להשם\" כמו בכולן:", + "לגזירה שוה. שבין בבקר ובין בכבש ובין בעז בעינן בהקטרת אימורין שיהא לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח לשם השם (כמו דדרשינן בזבחים (דף מו:) לענין זביחה, עיי\"ש). וגם שכולן קרויים 'לחם':" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן. נלמוד אחד מחבירו. ואף דבכבש כתיב אליה נלמוד מפרשת מלואים דכתיב \"ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה\" (הראב\"ד):", + "לפי שיש וכו'. לכך לא הוי ילפינן אחד מחבירו:", + "נתרבה בנסכין. כמבואר בשלח בפרשת נסכין:", + "בן הצאן נתרבו בצבור. שבכל יום מביא שני כבשים ובמוסף שבת שני כבשים ובראש חדש ז' כבשים וכן בכל המועדים. והו\"א דהם החביבים ולזה מביא מהם שלמים, מה שאין כן בבן הבקר:" + ], + [ + "(ב) זכר ודאי וכו'. דאי לאו הכי לשתוק קרא ובמלת 'כבש' משמע תרוייהו:" + ], + [ + "(ג) כל מין זכרים. דלא מצינו חטאת זכר אלא שעיר נשיא ופר העדה ופר כהן משיח:", + "וכל מין נקבות. דחטאת יחיד אינה באה רק כשבה או שעירה:", + "ולא כשר לבוא וכו'. דילפינן מעשר מבכור, העברה העברה, ובבכור כתיב \"הזכרים\" למעוטי טומטום ואנדרוגינוס:", + "שהוא אחד מעשרה. שאינו חייב בו אלא כשיהיה לו עשרה ולזה דין הוא שיקח היותר טוב זכר ודאי ונקבה ודאית, מה שאין כן בשלמים אם נדר להביאו אף שאין לו אלא אחד חייב להביאו ולכן לא נחמיר עליו כ\"כ ויכול להביא אף הספק:" + ], + [ + "(ד) למה נאמר כשב. דכיון דכתיב לעיל מיניה \"ואם מן הצאן קרבנו\" ובפרשה שתחתיה כתיב \"ואם מן העז קרבנו\" – מכלל דעד השתא בכבש מיירי:", + "לרבות פסח. שבא מן הכבש שתקרב אליתו עם שאר אימורין:", + "ושלמים הבאין מחמת פסח. כגון תמורת פסח או שנתכפרו בעליו באחד (תוספות בזבחים פ\"ק):", + "ומה אם אביו. היינו פסח שבאין מכחו:", + "פסח שעבר זמנו ושלמים – כצ\"ל", + "כתחלת הקדשן. דהיינו הפסח:" + ], + [ + "(ה) הוא. מלה יתירה היא דהוה ליה למכתב \"אם כשב מקריב\". ולזה אמר דבא להורות דוקא הוא היחיד מקריב נדבה ולא הציבור:", + "שכן הוא מביא וכו'. והם שלמי כבשי עצרת, וכיון דמביאין צבור מהן חובה היל\"ל שיביאו מהן גם כן נדבה:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [ + "(א) חלבו האליה. אי אפשר לפרש חלב האליה דאליה קריבה כולה ולא חלבה לבד. לזה אמר ר\"ע חלב הסמוך לאליה:", + "מה חלב בשני לאוין. \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" , \"וכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\":", + "אף אליה וכו'. פי' מאן דאכל אליה של מוקדשין עובר בשני לאוין של אוכל חלב:" + ], + [], + [ + "(ג) מצות אליה. ר\"ל שיחתוך בצמצום האליה לבד:", + "ת\"ל תמימה. משמע דמה שמחובר להאליה גם כן יחתוך:", + "עם השדרה. שחוליות השדרה מדובק לאליה:", + "העצה. היינו נגד מקום שהכליות יועצות:", + "תלמוד לומר יסירנה. שהוא יתר, דכיון שמקטירו פשיטא שיסירו. אלא בא לרבות הסרה אחרת שיכנס לפנים מן העצה והוא כמו זרת למעלה מן האליה. והראב\"ד אמר שחוליה אחת מן השדרה יטול:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. היינו למה לא נלמד בצאן מבן הבקר:", + "לידון בדבר החדש. היינו באליה:" + ], + [ + "(ה) לימד על החלבים וכו'. וכנ\"ל סוף פרק יז':" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) הפסיק הענין. בפרשה בפני עצמו אף שהוא גם כן בכלל צאן:" + ], + [ + "(ב) מן המחובר. שיטול את האימורין בהיותם מחוברים לשה לאפוקי שלא ינתח הבשר מקודם:", + "מה תלמוד לומר. האימורין כאן אחר שכבר אמר בבקר ובצאן:" + ], + [], + [ + "(ד) כולם כאחת. שלא יפסיק בהקרבתם:", + "לחייב על חלב מעילה. פירוש אף על פי שאין מעילה בקדשים קלים דלא קרינן בהו קדשי ה' אבל בחלב מועלין דהא כתיב \"כל חלב להשם\":" + ], + [], + [ + "(ו) לבית העולמים. דקרא דקודם כתיב \"לפני אוהל מועד\" ואשמועינן דהוא הדין במקדש צריך להקטיר החלב להשם:", + "לדורותיכם וכו'. השתא מהדר הקרא על איסור חלב דכתיב בתריה:", + "מה חלב בשני לאוין. חדא הא, ואידך \"כל חלב שור וכשב ועז\" דכתיב בפרשת צו (ועיין בכריתות דף ד:):" + ], + [ + "(ז) יכול אף דם וכו'. סיומא דדברי ר' יהודא היא:", + "משום שני לאוין. לאו דדם ולאו דזר האוכל קדשים:", + "אף החלב בלאו אחד. היינו שאין בו רק איסור חלב ולא לאו דזרות:" + ], + [ + "(ח) מכלל פסולי המוקדשין. שהוא נאכל במומו ואין לו פדיון:", + "משום שני לאוין. דהיינו גם משום לאו דזרות:", + "אף החלב בלאו אחד. היינו לאפוקי לאו דזרות:" + ] + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + [ + "(א) צ\"ל דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא:", + "בני נח אין מביאין – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ב) ומה אם עכו\"ם החמורה. שהיה בדין שלא ישאר בעונו אלא יבוקש לו תקנה כשעשה תשובה – עם כל זה לא עשה בה את הזדון כשגגה דהא כתיב בפרשה שלח \"ואם נפש אחת תחטא בשגגה\":", + "מצות הקלות. והם המצות שחייבין על זדונן כרת דקלות נינהו לגבי עבודה זרה, אינו דין וכו', ואם כן למה הוצרך קרא למעט זדון:", + "הן. ר\"ל אמת שעבודה זרה יש לה חומר אבל בזה גופא יש לסתור קל וחומר שלך:", + "אם הונח זדונה של ע\"ז. שלא התרו בו ליום הכפורים מפני שהיא חמורה וע\"כ לא יספיק לכפר עליה קרבן חטאת אלא ימתין עד יוה\"כ:" + ], + [ + "(ג) קל וחומר לעבודת אלילים מעתה. ר\"ל אם כן למה הוצרך הכתוב למעט זדון בע\"ז:", + "הונח זדונן ליוה\"כ. ולא יוכל להתכפר בקרבן:", + "הן. אמת שעבודה זרה חמורה ולא תוכל להתכפר בקרבן אבל על כל פנים יביא קרבן שיהיה תלוי לו העון עד יום הכפורים. מה שאין כן בשאר מצות אין העון חמור כל כך לירא ממנו ביני וביני שיהיה צריך לתלות:" + ], + [ + "(ד) בשעיר. דהיינו שעיר נשיא:", + "בשעירה. דהיינו שעירת יחיד ור\"ל שנלמוד אחד מחבירו:", + "שעיר נתרבה בצבור. במוספי ר\"ח ושל מועדות ושל יום הכפורים ובע\"א דמביא בכולם שעיר, מה שאין כן בשעירה ולהכי אילו לא נכתב בשגגה לגבי שעיר למעוטי זדון לא הייתי יכול ללמוד משעירה דמה לשעירה שאין כפרתה מרובה שאין לה כח לכפר בצבור, תאמר בשעיר שכן כפרת הצבור על ידו:", + "נתרבה בע\"ז. ביחיד שכל יחיד שחטא בעבודה זרה מביא שעירה בין נשיא או הדיוט או כהן גדול הכל שוים בהבאת שעירה ולזה אינו יכול ללמוד משעיר דמה לשעיר שאין כחו גדול בע\"א שהיא עבירה חמורה ולזה אין לו כח לכפר על הזדון כשאר מצות מה שאין כן בשעירה:" + ], + [ + "(ה) ולא מצות המלך וכו'. דאם המלך ציוהו לעשות דבר ועבר בשגגה אינו חייב קרבן אף דהעובר על דבריו חייב מיתה וכן בית דין אף דהעובר על דבריהם חייב מיתה בידי שמים:", + "פרט לשמיעת קול וכו'. דעל אלו כולם אין מביאין קרבן קבוע אלא קרבן עולה ויורד ומשיח כהדיוט בזה לכל דבריו:" + ], + [ + "(ו) שומע אני עשה ולא תעשה. שבין אם עבר על עשה שבתורה שלא עשה אותה או שעבר על לא תעשה. ת\"ל אשר לא תעשינה – דוקא על לא תעשה ולא על עשה:", + "החמורה. כגון \"ונתצתם אל מזבחותם\" האמור בעבודה זרה החמורה:", + "תלמוד לומר אשר לא תעשינה וכו'. היינו מדכתיב ארבעה פעמים \"אשר לא תעשינה\" במשיח ובצבור ובנשיא וביחיד, אתא למעוטי מצות עשה הקלה ומצות עשה החמורה ופסח ומילה:", + "מצות עשה שבנדה. שצריך לפרוש מן הנדה סמוך לווסתה דכתיב \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם\" וסמיך ליה \"והדוה בנדתה\" ועבר על זה בשגגה ולא פירש ונטמאה:", + "שיש בה בלא תעשה. דכתיב \"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב\":" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר תורה אחת וכו'. בפרשת ע\"ז דכתיב שם \"כי דבר ה' בזה\" וזו דיבור ראשון של אנכי ולא יהיה לך:", + "מעשה שחייבין על זדונה כרת. דכתיב שם \"והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה\":", + "ועל שגגתו חטאת. דצבור מביאין שעיר לחטאת (מלבד פר לעולה) ויחיד מביא שם שעירה לחטאת:", + "אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת. הוא אשר יביא על שגגתו חטאת ולא על מה שאין בו כרת:" + ], + [ + "(ח) או דבר וכו'. ר\"ל אתה לומדו מע\"ז צריך אתה ללמוד בכל הפרטים שיהיה דומה לו:", + "שמשנאסרה לא הותרה. פי' שאין היתר לאיסורה כמו שתמצא בנדה לאחר נדותה על ידי טבילה ובאשת איש ונערה המאורסה על ידי גט:", + "ואיסורן נוהג בבני נח. דמצווין על ע\"ז כישראל ולאפוקי מקצת עריות שאין נוהגות בבני נח:", + "אלא שיש בזכור וכו'. כלומר, אף על פי שרבינו את שתיהן מכל מקום אינן דומין זה לזה, ובכל זה כיון שיש בהן הדרכים הללו הנמצאים בעבודה זרה רבינו שתיהן:", + "הזכור בין במינו וכו'. במינו – ישראל על ישראל, שלא במינו – ישראל על נכרי או נכרי על ישראל:", + "בהמה במינה. כגון סוס על סוסיא, שלא במינה כגון סוס על חמורה, אף על פי שאינו אדם וכל שכן בהמה עם אדם:", + "את הקטן כגדול. פי' לא עשו משכב קטן שאינו בן תשע כגדול דמקשינן נשכב לשוכב:", + "את הקטנה. הנרבעת קטנה כגדולה:" + ], + [ + "(ט) כשהוא אומר מכל מצוה ד' וכו'. הנה שבעה פעמים דרשו בתורת כהנים קרא ד\"מכל מצות השם\" ולא תמצא אותו זולת ג' פעמים, והוא במשיח ובצבור ובנשיא. וביחיד לא כתב \"מכל\" אלא \"אחת ממצות השם\". אכן כיון ש\"מצות\" כתיב ד' פעמים הוו להו ד' ריבוים, ושלשה \"מכל\" דהוו להו ז'. וראשונה מרבים היותר חמור והיותר דומה לע\"ז ואחר כך מרבים היותר קל ובלתי דומה כי כל עוד שמוסיף ברבוי נוסיף היותר קל:", + "לרבות את האם ואשת אב והכלה. שיש להן כל הפרטים שבעכו\"ם אלא שבאשת אב וכלתו אין איסורן נוהג בבני נח. ואם אף על גב דאסורה לב\"נ אפשר משום דהותרה לאחרים ולא דמיא לע\"ז:", + "ומוסף עליהם בתו וכו'. ונחית חד דרגא שהיא בשריפה ולא בסקילה כעבודה זרה, ומ\"מ נוכל לרבותם מפני ששאר פרטים יש בה כעבודה זרה:" + ], + [ + "(י) שמשנאסרו לא הותרו. לא בגט ולא במיתת אשתו ואף על פי שאינם שארו כאמו ואשת אב וכלתו ועוד שיש להן היתר אצל אחרים מה שאין כן בע\"ז:", + "מוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אף על גב דאלו שוו בכל מילי ולא נחתי דרגא מבת אשתו ובת בתה – אף על פי כן לא כללן יחד לפי שאלו כתובין בתורה בפירוש ואם חמותו ואם חמיו מדרשא אתו כדאיתא בסנהדרין באלו הן הנשרפין. ונקט חמותו אף דכתיב בקרא משום דהיא המקור אשר ממנו בא האיסור לאם חמותו:" + ], + [ + "(יא) לרבות נערה המאורסה וכו'. דאף על גב דאלו בסקילה כעבודה זרה, מכל מקום הם קלות שיש היתר להן; לנערה המאורסה יש לה היתר על ידי גט ומיתת הבעל, ושבת יש לה היתר במקדש:", + "יש לה היתר. לגמרי על ידי גט ומיתת הבעל אבל שבת אין לה היתר עולמית:", + "הותרה מכללה. דשבת מותר בהקרבת תמידין ומוספין אבל נערה מאורסה שהוא בחיי בעלה לא הותרה כלל:" + ], + [ + "(יב) לרבות אשת איש והנדה. דאלו קילי טפי דאינם בסקילה ועוד דאשת איש אף על גב דאסורה לכל אדם מותרת לבעלה ונערה מאורסה אסורה גם לבעלה עד שתכנס לחופה ושבת נמי אסורה לכל אדם חוץ מעבודת בית המקדש ונדה קילא גם כן מתרוויהו דאין בה מיתת בית דין ויש לה היתר אחר איסורה:" + ], + [ + "(יג) לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. דהני קילי מאשת איש ונדה דאלו מותרות לכל אדם חוץ מן הקרובים:" + ], + [ + "(יד) לרבות אחותו וכו'. דקילי טפי מן אשת אחיו ואשת אחי אביו לפי שהם על כל פנים יש בהם מיתת בית דין בחיי אוסרן ונאסרו אז לכל אדם. מה שאין כן באלו:", + "לרבות אחותו אשתו. דקילי מכל הנך לפי שהיא מותרת אף לו במיתת אשתו:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) אחר שריבינו וכו'. היינו אחר שריבתה התורה הרבה דברים שאינן דומין לעבודה זרה בפרטיהן ואף על פי כן חייבה להן חטאת בשגגה – אם כן למה כתבה התורה \"תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה\" אצל שגגת ע\"ז? על כרחך לענין זה, דמה עבודה זרה מיוחדת וכו':" + ], + [ + "(ב) או מה ע\"ז וכו'. ר\"ל דמרבינן לעיל אף חייבי כריתות לבד אף שאין בהן מיתת בית דין, אימא דההיקש אתא לרבות רק מיתת בית דין לבד:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ונכרתה – כצ\"ל (הגר\"א). והיינו הכתוב שאחר זה \"והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ונכרתה\" ובא להורות לנו דמה דמרבינן מ\"תורה אחת\" היינו דבר שחייבין על זדונו כרת – אז חייבין על שגגתו חטאת. מה שאין כן באלו אין בזדונן כרת, אלא כשהיה בהן התראה חייב מיתת בית דין:" + ], + [ + "(ד) ועשה אחת. פי' אילו כתיב \"ועשה אחת\" יכול וכו'.תלמוד לומר ועשה אחת היינו בשאר הפרשיות לבד מכהן המשיח:" + ], + [ + "(ה) וכי משום כותב וכו'. ולכן אפילו לא היה על ידי האותיות שם כלל, כגון א' ס’, דלא גרע מרושם בעלמא:" + ], + [ + "(ו) ועשה שני צריך להגיה ועשה הנה, שכן איתא בגמרא. וביאורו שפעמים נחשב הרבה מלאכות כמלאכה אחת ופעמים שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה. ומבואר דיוקו מהמקרא בפרק כלל גדול (דף ע.):" + ], + [ + "(ז) שאין יודע עיקר שבת. כסבור שאין שבת בתורה:", + "שמענין אבות מלאכות עשה. ר\"ל מאבות מלאכות חלוקות:", + "כל ימיו. שחדא שגגה היא:", + "חייב על כל שבת ושבת. חטאת אחת. שהטעות היה בשבתות אף שעשה בכל שבת ושבת מלאכות הרבה, דחדא שגגה היא בכל שבת:", + "חייב על כל מלאכה ומלאכה. דכל חדא שגגה בפני עצמה היא:", + "חייב על כל העלם. דהתולדה והאב נחשב לחדא אלא אם כן היה לו ידיעה בינתיים:" + ], + [ + "(ח) הבא על אחותו וכו'. בגמרא (כריתות טו, א) מפרש דשאלתו היתה באחותו שהיא אחות אביו והיא גם אחות אמו (ומשכחת לה ברשיעא בר רשיעא, עיי\"ש) ומיבעי ליה אי דיי במה שהם שמות מחולקין דיש על כל אחת לאו בפני עצמו או בעינן שיהא גופין מחולקין:", + "זו לא שמענו. כלומר זו של גוף אחד וג' לאוין לא שמענו אבל שמענו גופין חלוקין ולאו אחד ומקל וחומר נידון דאזלינן בתר שמות מחולקין אף על גב דאינן גופין מחולקין דס\"ל דזה עדיף טפי:" + ], + [ + "(ט) ועוד שאלם רבי עקיבא – כצ\"ל:", + "אבר המדולדל. תלוש רובו ומעורה קצת:", + "מהו. אם נחשוב אותו כאילו כבר נטל לגמרי ומטמא טומאת נבלה משום אבר מן החי:", + "המדולדל באדם. שגם שם אם היה נתלש לגמרי מטמא כמת ומפני שלא נתלש לגמרי אמרו שהוא טהור וקל וחומר לענין בהמה וכדלקמיה:", + "מוכי שחין עושין. שהיו רוצין שלא יהיה מאוס ברגל באבר המדולדל אף שהוא עדיין טהור:", + "כשערה. דאם היה הרופא חותכו לגמרי היה מטמא לרופא:", + "ותוחבו. החולה בעצמו בסירה המחובר לקרקע או לכותל והחולה נשמט ממנו ואז ממילא נשמט לגמרי ולא יצטרך ליגע בו:", + "שהדברים קל וחומר. ומה אדם – שמטמא מחיים (כגון זב או מצורע) – אבר המדולדל בו טהור, קל וחומר לבהמה:" + ], + [ + "(י) חמשה זבחים בחוץ. היינו גם כן גופין מחולקין בשם אחד ולא פשט ליה מה' נידות בהעלם אחד דחייב דאפשר דבהמות לא חשיב כ\"כ בשם גופין (הראב\"ד). ופשט ליה מקל וחומר דאם ה' תמחויין מזבח אחד חשיב ליה גופין מחולקין כל שכן בהמות חלוקות:" + ], + [ + "(יא) וכי מאי ראיה מאוכל לשוחט. דמה לאוכל שכן נהנה מכל תמחוי ותמחוי הנאה מחודשת וחושב לחלק. מה שאין כן בשוחט:" + ], + [ + "(יב) המאכיל כאוכל. המאכיל הקדש לחבירו חייב כאוכלו בעצמו:", + "והמהנה כנהנה. בדבר שאינו בר אכילה:", + "לזמן מרובה. שאם נהנה בחצי פרוטה היום וחצי פרוטה לאחר זמן מצטרף לענין מעילה:", + "שאין בו אחת מכל אלו. דבעינן דוקא שיאכל בעצמו ושיהא בו כזית בכדי אכילת פרס:" + ], + [ + "(יג) בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו'. שעשה הרבה תולדות שמאב אחד בשבת זו וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאחר כך והכל היה בהעלם אחד מה דינו ותרתי שאל ממנו:", + "א) אם כל התולדות שעשה בשבת אחת בהעלם א' מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם אחד וחייב רק חטאת אחת או דלמא דתולדות חלוקים הו\"ל כאבות מחולקין וחייב על כל אחת ואחת:", + "ב) שאל ממנו אם ימים שבינתיים בין שבת לשבת הויין כידיעה וחייב על כל שבת ושבת לבד או דלמא מדהיה הכל בהעלם אחד מחייב על כל השבתות רק חטאת אחת:", + "א\"ל חייב על כל אחת. פשט ליה תרוייהו לחומרא דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד וכן לכל שבת ושבת:", + "ומה אם הנדה. כשבא על ה' נשים נדות בהעלם אחד:", + "שאין בה תוצאות הרבה. היינו שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות ונדה אין בה רק איסור ביאה:", + "וחטאות הרבה. היינו שאין בה הרבה מיני חטאת אבל בשבת לבד שיש לכל אב כמה תולדות יש כמה מיני אבות:", + "אינו דין וכו'. מיהו מהך ק\"ו לא מיפשט רק כשעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת אבל בעשה בשבת אחת תולדות הרבה שמאב אחד לא מיפשיט מנדה דהרי אין בנדה תולדות רק מסברא קאמר שחייב גם בזה חטאת על כל תולדה ותולדה:", + "והנדה מוזהרת עליו. לפיכך חשובה כל ביאה להיות כחטא אחר:", + "אזהרה אחת. שהרי הקטנה פטורה כשבעלה בנדתה:", + "הבא על הבהמה יוכיח. שחייב על כל ביאה וביאה ואף דאין שייך עליה שם אזהרה כלל (ומה דהיא נהרגת הוא רק משום שלא יהא קלון לחוטא שלא יאמר זו היא שנכשל פלוני בה):", + "בהמה כשבת. שאף בה מיבעי לי כמו לענין שבת:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) נפש בני ישראל הרי הצבור וכו'. היינו מדכתיב \"דבר אל בני ישראל לאמר נפש וכו'\" האי \"נפש\" א\"בני ישראל\" קאי דכולל נמי צבור, דאי לאו הכי לא היה לו להזכיר כלל בני ישראל:", + "מה יחיד אינו מביא וכו'. כדלעיל בפרשה א' הלכה ז':", + "אף צבור. שטעו בית דין להורות באיזה דבר וצבור עשו על פיהם:" + ], + [ + "(ב) צבור שאינו מביא על שגגת מעשה. לבד דבעינן העלם דבר מבית דין עם שגגת מעשה דצבור:", + "תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע. כגון שעירי הרגלים וראשי חדשים שמכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:", + "משיח יוכיח שהוא מביא וכו'. דהיינו פר יום הכפורים שכהן גדול מביא שהוא מכפר עליו על טומאת מקדש וקדשיו על לא הודע:", + "ואינו מביא אלא על דבר וכו'. כדלקמן בסמוך ברייתא ה':" + ], + [ + "(ג) לא אם אמרת במשיח שאינו מביא וכו'. דפר כהן גדול שהוא מכפר על לא הודע בפנים הוא:", + "תאמר בצבור שהוא מביא וכו' במזבח החצון. היינו מה שמביאין שעירי הרגלים ור\"ח על מזבח החצון וראינו שהתורה מרבה בו להביא חטאות אפשר שמרבה בו התורה לענין העלם דבר אף בדבר שאין בזדונו כרת:" + ], + [ + "(ד) שאינו מביא על שגגת מעשה – כצ\"ל. ור\"ל על שגגת מעשה לחוד כ\"א כשהוא שגג מתחלה בהוראה לעצמו ועשה אחר כך בשגגה על פי הוראתו וכדאיתא בריש פרק ב דהוריות:", + "תאמר במשיח שהוא מביא וכו'. כגון בפר יום הכפורים וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ה) בצבור שאין מביא אשם ודאי. כגון אם טעו ב\"ד בהוראה בדין מעילה ועשו הצבור שוגג על פיהם כדאיתא בהוריות דף ט' (דף ט.) ופירש\"י שם מדכתיב \"באשמת נפש\" למעט צבור:" + ], + [ + "(ו) אי אף טעות סופר וצריך לומר אי משיח יכול אף כהן משוח מלחמה:", + "יחטא מה תלמוד לומר. פירוש - לכתוב \"אם הכהן המשיח חטא\" כדכתיב בסיפא דקרא \"והקריב על חטאתו אשר חטא\":", + "שיכול יביא על הקודמות. פי' על מה שחטא קודם שנתמנה:", + "ודין הוא. ר\"ל שאין צריך קרא לזה:", + "אינו מביא על הקודמות. כדתנן ריש פרק ג דהוריות:", + "בנשיא שאין מביא חטאתו משעבר. היינו כשעבר מגדולתו ואחר כך חטא הרי הוא כהדיוט מה שאין כן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר וכדאיתא כל זה במשנה שם:" + ], + [ + "(ז) ר' שמעון אומר וכו'. דהוא בעי חטא וידיעה בגוף אחד דוקא:", + "ואחר כך נתמנה חייב. פי' כהדיוט:", + "ואם משנתמנה וכו'. פטור מכלום דכהדיוט לא מייתי מפני שלא הודע לו עד שנתמנה וכהן לא מייתי מפני שחטא והוא הדיוט. ולרבנן בתר חטא אזלינן ולא בתר ידיעה ואם חטא והוא הדיוט ואחר כך נתמנה ונודע לו – מביא כהדיוט:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מה צבור וכו' העלם דבר ועם שגגת המעשה. דהיינו שנעלם דבר מבית דין בהוראה ועשו הקהל בשגגה על פיהם:", + "אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר וכו'. דהיינו שהורה מתחלה היתר לעצמו בשגגה ואחר כך עשה מעשה על פי היתר זה:", + "צבור מוצא וכו'. שאין קרבנם שוה לשל יחיד וכן גם כן במשיח:" + ], + [ + "(ב) נשיא מוצא מכלל היחיד. שאין קרבנו שוה לשל יחיד וכן במשיח:", + "מה נשיא מביא על שגגת המעשה. לחוד:" + ], + [ + "(ג) ואינו מביא אשם תלוי. פי' בפרשה אשם תלוי כתיב \"על שגגתו אשר שגג\" - מי שחטאו בשגגה, יצאו צבור שאין חטאם בשגגה אלא בהוראה:", + "ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי. במסכת הוריות (דף ז.) מתרץ אשם תלוי כדי נסבה דהא אכתי לא ברירא לן דין זה עד לבסוף דמסקינן דמשיח לא יביא אלא בהוראה:" + ], + [ + "(ד) נשיא מביא שעירה לע\"ז וכו' ומשיח מביא שעירה לע\"ז. דכתיב בפרשת ע\"ז \"ואם נפש\" - אחד היחיד ואחד הנשיא ואחר המשיח במשמע:", + "ומביא אשם ודאי. דכתיב באשם גזילות ואשם מעילות \"נפש\" ונשיא ומשיח בכלל 'נפש' מה שאין כן צבור אינו נפש יחיד:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל אשר חטא. דהוא יתירא דהא כתיב \"והקריב על חטאתו\":" + ], + [ + "(ו) והקריב על חטאתו וכו'. דהוא גם כן יתר דהא כתיב מעיקרא \"אם הכהן המשיח יחטא\":", + "מלמד וכו' משעבר. היינו לאחר שהעבירוהו ממשיחתו הורה לעצמו וחטא בהוראתו, מביא פר:", + "הלא דין הוא. היינו שאם לא גילתה התורה היינו דנין קל וחומר להיפך:", + "אינו מביא חטאתו משעבר. לאחר שנסתלק מנשיאותו אם חטא דינו כהדיוט:" + ], + [ + "(ז) יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו. פי' שישב עם ב\"ד והורה לצבור והלך הוא בעצמו ועשה על פי ההוראה ואחר כך נודע להם שטעו, יכול יביא פר בפני עצמו:" + ], + [ + "(ח) תאמר במשיח. שאין מתכפר בכל כפרותיו עם הצבור שהרי טומאת מקדש וקדשיו צבור מתכפרין בשעירים ומשיח בפר ולא הושוו בכפרה אחת כדאיתא בשבועות (דף ב:):" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) פר יכול זקן. דהכי אשכחן קרא דכתיב ופר השני שבע שנים[?]:", + "אי בן יכול קטן. פי' בן שנתו או בן שנתים דהוא נמי נקרא עגל בן בקר:", + "בן שלש כדברי חכמים. קסברי רבנן בעינן פר שהוא סמוך לבן בקר דהיינו שנה שלישית ולא יותר:", + "ר' מאיר אומר וכו'. קסבר לא בעינן בפר שיהא סמוך לבן בקר דוקא אלא דמאז והלאה כשר אפילו בן ה' שנים:", + "[והגר\"א מהפך הגירסא שצריך לומר בתחלה בן שלש כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף בני ארבע וכולי, ולדבריו מיושב הקושיא שהקשו הראשונים מראש השנה דף י' דר' מאיר אדר' מאיר:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר ופר שני וכו'. בפר הלוים בסדר בהעלתך:", + "ופר שני. היינו שני בשנים:" + ], + [ + "(ג) יכול תקדום חטאת לעולה בכל מעשיה - כצ\"ל, ותיבת \"בכל מקום\" מיותר [הגר\"א] ופשוט:" + ], + [], + [ + "(ה) ר' יהודה אומר על ע\"ז הביאום. לא פליגי מידי אלא טעמא קאמר; מה טעם לא נאכלו מפני שהן שעירי ע\"ז ושעירי ע\"ז ילפינן לקמן שהן בשריפה, אבל האי דלוים הוראת שעה היתה [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ו) כל מקום שנאמר בתורה וכו'. כתב הראב\"ד הא דקאמר כל מקום משום פר לחודיה קנסיב ליה דאי משום עגל סתם ומשום עגל בן בקר לא אשכחן בכל התורה בר מהנך דקמייתי הכא וקמפרש בהו קרא. ואפשר דמשום עגלה ערופה קנסיב דכתיב \"עגלת בקר\" וקאמר נמי דבעינן שתהא בת שתי שנים כדאיתא בריש מסכת פרה:", + "עגל סתם. היינו שלא נאמר בו בן בקר:", + "ואיל לעולה תמימים - כצ\"ל [ותיבת \"תמים\" מיותר. הגר\"א וכן מוכח בראב\"ד]:", + "אף בשנים. דמשמע דהקיש הכתוב העגל לאיל שיהיו שוים לגמרי אף בשנים. ואיל בן שתי שנים הוא מדכתיב בעלמא \"כבש בן שנתו\", מכלל דאיל בן שתים הוא:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) והביא אף לאחר יום הכפורים. קרא יתירא קדריש. דכתיב \"והביא את הפר אל פתח אהל מועד\", דלא הוי צריך למכתביה אלא ללמד שאין יום הכפורים מכפר על חייבי חטאות ואשמות וודאין כדאיתא בפרק בתרא דכריתות (דף כה:):", + "ואינו מביא חלופין. פי' יחיד בשאר מצות מביא כשבה ואם רצה להביא שעירה מביא כדכתיב קרא, ומשוח נמי אף על גב דמביא פר יכול אם רצה להביא חליפין שעירה יביא ופר דקאמר רחמנא היא למצוה בעלמא:" + ], + [ + "(ב) אם היחיד שלא שוה וכו' לקרבנו ליום הכפורים. שביום הכפורים מביאין שעיר המשתלח לכפר מה שאין כן כל המצות בכל השנה לא יכול להביא שעיר ואפילו הכי נתנה לו התורה רשות להשוות קרבנו לכל המצות להקרבן שצריך להביא על עבודה זרה דהיינו בעבודה זרה צריך היחיד להביא שעירה כדכתיב בפרשה שלח (והיא נקראת מצוה יחידית שנאמרה שם עליה פרשה בפני עצמה) ולכל המצות כשעבר יכול גם כן להביא שעירה ואם כן משיח שהשוה התורה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים שבשניהם הדין שמביא פר – אינו דין שיכול להשוות קרבנו דהיינו שיהיה הרשות בידו להביא שעירה כמו למצוה יחידית שהיא עבודה זרה:", + "נשיא יוכיח ששוה קרבנו וכו'. שעל חטאתו מביא שעיר כמו ביום הכפורים ואפילו הכי לא נתנה לו התורה רשות להביא שעירה כמו לקרבן של מצוה יחידית. ואם כן לפי זה לא צריך קרא למעוטי חליפין אלא לפי שנאמר \"והביא\" יכול שהוא ריבוי על חליפין. ת\"ל \"את הפר\" דהוא קרא יתירא דהא כתיב מתחלה \"והקריב וכו' פר\" אלא דשנה הכתוב לעכב וממילא אייתר \"והביא\" למה שדרש מתחלה אף לאחר יום הכפורים:" + ], + [], + [ + "(ד) על ראש הפר לרבות וכו'. ד\"על ראשו\" הוה ליה לומר ואמר \"הפר\" לרבות פר אחר שלו שהוא פר יום הכפורים:", + "שאין טעון שני וידויין. כי אם ווידוי אחד על עונו בשעת סמיכה:", + "ואינו טעון אנא. שהוא דברי הוידוי שהיה אומר בוידוי יום הכפורים:", + "שני וידויין. אחד עליו ואחד עליו ועל אחיו הכהנים:", + "וטעון אנא. דילפינן כפרה כפרה מחורב דכתיב \"אולי אכפרה בעד חטאתכם\". מה להלן באנא כו' (הכי איתא ביומא (דף לז.)):", + "שאין בא וכו'. פר יום הכפורים מכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בסוף או שאין בה ידיעה בתחלה ובסוף:", + "לפי ה' בצפון. ככל החטאות דדינן בצפון:" + ], + [ + "(ה) נאמרה להלן לקיחה. פי' ויקח משה את הדם וישם באגנות. מה להלן לקיחה בכלי והיינו קבלה:" + ], + [ + "(ו) המרובה בבגדים מנין. דאף על פי דאינו מביא פר בהוראה כדמייתינן לעיל מכל מקום כשר הוא לקבל הדם של פר כהן משיח ומן הדין כשר אפילו כהן הדיוט לזה אלא אינו בדין שיכפר הדיוט על כהן גדול אלא כהן גדול שכמותו:" + ], + [ + "(ז) מדם הפר מדם הנפש. דהוה ליה למכתב \"מדמו\" אלא אתא לאורויי שיהא הדם מעצם חיותו של הפר דהיינו כל זמן הקילוח:", + "מן הפר יקבל. אתא למעוטי כשנשפך על הרצפה ואספו. ועיין בזבחים (דף כה.) דיליף שם מקרא:", + "והביא אותו כשר ולא פסול. היינו דההולכה צריך להיות גם כן בכהן כשר:", + "למעט קרבנו למצוה יחידית. היינו השעירה של עבודה זרה שמביאה כהן גדול כשאר יחיד על מזבח החיצון לבד:" + ], + [ + "(ח) לא המספג. שלא יקנח באצבעו בדופן המזרק אלא שיעשה דרך טבילה:", + "על כל הזייה טבילה. ולא טבילה אחת לכל הזיות:", + "ונאמר להלן. גבי לוג שמן של מצורע:", + "מה אצבעו וכו' המיומנת שבימין. תרתי קאמר. חדא שיהיה אצבעו המיומן, ר\"ל היותר רגיל במלאכות כולם והוא האצבע הסמוכה לגודל שהיא מזומנת לתשמיש האדם יותר משאר אצבעות והשני שיהיה מידו הימנית. וזהו המיומנת שבימין, ר\"ל האצבע המיומן שביד ימין:" + ], + [ + "(ט) שיהא בדם כדי טבילה. היינו כדי שיעור טבילה לכל שבע הזיות (מנחות דף ז: עיי\"ש):", + "והזה לא המטיף. פי' בהתזה ולא שיטיף אצבעו מאליו:", + "והזה לא הזורק. פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה:", + "מן הדם שבענין. דהיינו מן הדם שבמזרק ולא מן הדם הנשאר באצבע אחר הזאה:", + "ולא שבע טיפין. שיהיו שבע הזאות שלמות מן הדם ולא שבע טיפין בלחוד:", + "לא אחת ושבע. כדרך שמונה ביום הכפורים:" + ], + [], + [ + "(יא) מן הדם שבענין. היינו ממה שנשאר בכל ולא ממה שנשאר באצבעו:", + "על קרן קרנות. פי' הוי ליה למכתב 'קרן' וכתיב 'קרנות' הרי כאן שתים, ולמטן בפר העלם דבר של צבור כתיב גם כן \"קרנות\" ואיתקוש להדדי כדאיתא לקמן לומר שטעון מתן דמים על ארבע קרנות ור' יהודה נפקא ליה זה מדרשא אחרינא. ועיין בהראב\"ד ובקרבן אהרן מאי בינייהו:", + "שיתחנך המזבח בקטורת. כדאיתא במנחות (דף נ.) שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת:", + "שתהא משל צבור. ולאפוקי אם נתחנך בקוטרת של יחיד כאילו לא נתחנך:", + "שיהא סממניה לתוכה. שאם חסר אחת מהן כאילו לא נתחנך. 'סמים' יתירא קדריש דמצי למכתב \"מזבח הקטורת\":", + "יכול אף זה כן. פי' בשעה שהוא מזה על הפרוכת יעמוד לפנים מן המזבח:", + "תלמוד לומר מזבח וכו' ואין הכהן לפני ה'. אלא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת באותו מקום שיהיה אחר כך בשעת מתן הקרנות והיינו שמרחוק היה מזה על הפרוכת ואם נגעו נגעו ואם לאו אין בכך כלום אלאל שהיה מכוין כנגד הארון מבחוץ:" + ], + [ + "(יב) ישפך לרבות וכו'. דמלת \"הפר\" יתירה ד\"דמו\" הוה ליה למכתב, לזה אמרו שבא לרבות פר אחר שיהא שירי דמו נשפכין והוא פר יום הכפורים:", + "ולא אל יסוד מזבח הפנימי. שלא תאמר במקום מתן הקרנות יהיה שם שפיכת שיריו:", + "אף מזבח הפנימי וכו'. ר\"ל ולזה אתא קרא למעט שלא יותן על מזבח הפנימי:" + ], + [ + "(יג) מזבח העולה שאין תלמוד לומר. דהא אתקיש להדדי אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו והכי מדריש יסוד יהיה אל מזבח העולה ולא אל מזבח הפנימי:", + "אם את שיריו וכו'. דהיינו כשהוא זורק מהפר על קרנות מזבח הפנימי אפילו הכי שיריו דוקא על מזבח החצון:", + "דבר אחר. היינו קושיא אחריתא:", + "שיהא יסוד למזבח של עולה. כצ\"ל. כלומר תן תורת שפיכת שיריים ליסוד להלכות מזבח של עולה שיהיה המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו שפיכת שיריים אל היסוד אם נשאר בכלי לאחר שזרק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיבי שפיכת שיריים יצטרך למילף מהכא:", + "זה יסוד מערבי. של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) ואת כל חלב הפר. מלת 'פר' יתירא ד\"את כל חלבו\" היה לו לכתוב:", + "לשתי כליות וכו'. דחלבים כתיבי שם וזה לא הוזכר שם:", + "לכל האמור בענין. היינו לחלבים ולכליות וליותרת. ולענין שיהא טעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב דרשינן ליה לקמן מקרא אחרינא (דכתיב בפר העדה \"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת\" ודרשינן כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח החטאת לרבות שעירי ע\"א ופרש\"י (זבחים פד, א) אלו שעירי ע\"א להביאן כדין פר העלם דבר לטעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב):", + "מן המחובר. היינו שלא ינתח הקרבן קודם שיטול אימוריו אלא שיטול אותן בהיותו מחובר כולו:" + ], + [ + "(ב) מה שלמים לשמן. כדאיתא בזבחים (דף ד.) דעיקר דינא דלשמה כתיב בשלמים לענין שחיטה ולענין קבלה ולענין זריקה, עיי\"ש במסקנא:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל משור זבח. ולא כתיב \"כאשר יורם מזבח\":", + "ר' יהודה בן שמעון אומר מה שלמים וכו'. זה כבר נאמר מתחלה ועיקרו לא בא אלא לסיים או מה זבחי וכו':" + ], + [], + [ + "(ה) והלא דין הוא. שיקטיר על מזבח הפנימי ולזה אצטריך קרא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) הכי גרסינן ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראש וכרעים – כצ\"ל. והיינו בעולה מה להלן על ידי ניתוח שכן כתוב שם מתחלה \"ונתח אותה לנתחיה\":", + "תלמוד לומר וקרבו ופרשו. מפרש ביומא (דף סח.) מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו, כלומר עור הפר ובשרו איתקש לקרבו ופרשו, מה פרשו מוציאו בקרבו ושורפו אף בשרו מוציאו בעורו ושורפו בעורו:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) \"אל מקום\" שיהא מקום מתוקן להם לכך. \"טהור\" שיהא מקומו טהור. [כן הוא גירסת הגר\"א והוא כסדר המקרא]:", + "שיהא מקום מתוקן. פי' מיוחד לכך מדקריה \"מקום טהור\":", + "אל שפך הדשן וכו'. תלת מילי נינהו וכולהו ממשמעותיה דקרא קדריש. (א) שיהא שם דשן, היינו שיניח שם דשן של הנשרפין, (ב) ושיקדים את הדשן, שאם אין שם דשן יתן שם מדשן המזבח או מדשן הנשרפין אחרים. (ג) והשלישי שיהא מקום שנותנין שם את הדשן זה דישון מזבח העולה כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ונפק זה מדכתיב \"אל שפך הדשן\" דמשמע מקום ששופכין שם את הדשן האחר:", + "שיהא מקום משופך. היינו שיהיה מקומו מקום מדרון מדלא כתיב \"אל מקום הדשן\" וכתיב \"שפך הדשן\" שמע מינה לשון מדרון קאמר שדשנו משתפך שם:" + ], + [ + "(ו) ושרף אותו כשר לא הפסול. פי' הכשר נשרף חוץ לשלש מחנות אבל הפסול נשרף בבית הבירה כדאיתא בזבחים פרק טבול יום (דף קד:):", + "הואיל ונאמר שריפה בפנים וכו'. היינו חטאת פסולה כדכתיב \"וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' באש תשרף\" לימד על חטאת פסולה שתהא שריפתה בקודש וההיא שריפה ודאי בעצים של מערכת היא:", + "ונאמר שריפה בחוץ. היינו פרים הנשרפים ששריפתן חוץ למחנה:", + "לרבות כל עצים במשמע. כצ\"ל דעצים קרא יתירא הוא דלכתוב \"ושרף אותו באש\":", + "אפילו בקש ואפילו בתבן וכו'. דכולהו בכלל עצים נינהו:", + "ישרף אף על פי שאין שם דשן. דלא תימא הדשן לעיכובא הוא ואם נטל משם הדשן לא ישרפנו שם קמ\"ל ישרף מכל מקום:", + "עד שמצית הוא בגופו. היינו בכולו, שאף על פי שהצית האור ברובו יתעסקו בו עד שתגמר שריפתו (פסחים עה: ורש\"י שם):" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואם הרי זה מוסף וכו'. דכיון שהוא בגדר הוספה הרי הוא רק כמו תוספת על העיקר והעיקר קודם:" + ], + [ + "(ב) ולהלן נאמר עדה. \"ושפטו העדה.. והצילו העדה\":" + ], + [ + "(ג) אמורה להלן כולן ראויים להוראה. וכל אלו אין ראוים להיות בסנהדרין כדתנן בסנהדרין דף ל\"ב ובדף ל\"ג, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ד) לא היה מופלא של בית דין שם. לא היה ממנין הסנהדרין, דאי הוי ממנינא מאי אריא מופלא אפילו אחר נמי ממעטינן כדקתני או שאמר אחד מהם איני יודע אלא כר' יהודה אתיא דאמר (בסנהדרין דף ב) לא היה סנהדרין גדולה אלא של שבעים ואחד ממונה על כולן, דהיינו מופלא שבבית דין, וקמ\"ל דבעינן שאף הוא יהיה עמהן בהוראה:", + "תלמוד לומר כל עדת ישראל – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ה) ישגו. אי כתב \"ישגו\" ולא כתב \"ונעלם\":", + "יהו חייבין. להביא פר:", + "על שגגת המעשה. שלא טעו בהוראה אלא שנתחלף לבית דין ורוב הקהל חלב בשומן ואכלו. ד\"ישגו\" שגגת מעשה משמע:", + "תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר. כלומר שבית דין גרמו לשגגת מעשה על ידי העלם דבר:", + "על העלם דבר עם שגגת המעשה. כצ\"ל. ששגגו הקהל או רובן במעשה על ידי שתלו בהוראת בית דין שהורו וטעו אבל אם לא תלו בהוראה כיחידים בעלמא דמו וכל יחיד ויחיד מביא כשבה או שעירה:" + ], + [ + "(ו) מתוך שיצאת עכו\"ם. מכלל כל המצות:", + "לידון בעצמה. שאין מביאין בה פר לחטאת אלא פר לעולה ושעיר לחטאת:", + "יכול יהו חייבין כו'. דהא לא כתיב בה \"ונעלם\" וכי היכי דחלוקה משאר מצות לענין קרבן חלוקה נמי בדין שגגתה:", + "תלמוד לומר כאן. גבי עכו\"ם. פרשת עכו\"ם קרי כאן משום דהשתא בענינא דעכו\"ם קאתי:", + "מעיני. \"אם מעיני העדה נעשתה לשגגה\" (במדבר טו, כד):", + "ולהלן נאמר מעיני. \"גבי שאר מצות דכתיב \"ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגו'\", דקרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"ונעלם דבר ועשו הקהל וגו'\", וכן גבי עכו\"ם הוי מצי למכתב \"אם מהעדה נעשתה וגו'\":", + "מה מעיני האמור להלן. בשאר מצות:", + "בית דין. סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית דכתיב בהו עדת ישראל וכנ\"ל:", + "אף כאן. בעכו\"ם אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול:", + "להלן העלם דבר וכו'. דכתיב \"ונעלם דבר\":", + "אף מעיני האמור כאן. בעכו\"ם בעינן שיהו העלם דבר עם שגגת מעשה שעשו הקהל על ידי שתלו בבית דין:" + ], + [ + "(ז) לא שתעלם מצוה כולה. דמשמע ליה דמלת \"דבר\" מורה על חלק מהמצוה, לא על כולה. ולקמן נבאר היכי משמע זה מקרא:", + "אין נדה בתורה. כלומר אין איסור נדה מהתורה דעקר כל גוף האיסור לגמרי:", + "אין שבת בתורה. אין איסור מלאכה בשבת מן התורה:", + "אין עכו\"ם. אין איסור העבודה וההשתחויה לעכו\"ם מן התורה:", + "לא שתעלם וכו'. שכיון שגוף הדבר מפורש בתורה לאיסור שגגתם עולה זדון; שהיה להם ללמוד ולא למדו:" + ], + [ + "(ח) אבל אמרו וכו'. מסקנא דמלתא דלעיל היא והכי קאמר לא שהורו בהעלם מצוה כולה שאמרו אין נדה בתורה אלא כך אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום (היינו דאחד עשר יום שבין נדה לנדה – ימי זיבה הן, ואם ראתה בהן דם יום אחד או שני ימים – דינה לשמור יום אחד בטהרה וטובלת וטהורה, וביום שאחר ראייתה נקראת \"שומרת יום\") פטור ולאו דוקא אלא שאמרו דזה מותר:", + "והנה בגמרא אמרינן דאם ההוראה היה בדבר שהצדוקין מודין בו לאיסור לאו הוראה היא וקפריך הגמרא הא נמי הא כתיב \"וספרה לה\" מלמד שסופרת אחד לאחד אלא כגון דאמרי זבה לא הויא אלא ביממא דכתיב \"כל ימי זובה\" (ויקרא טז, כו):", + "אבל המוציא מרשות לרשות. שאמרו מותר להושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים בדיוטא אחת:", + "ומרשות היחיד לרשות הרבים. היינו על ידי זריקה, דאי הוצאה ממש הא כתיבה \"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי\". וכן לענין השתחואה, לאו דעקרו לכולה מילתא דהשתחואה דהא כתיב \"לא תשתחוה לאל אחר\" והוי דבר שהצדוקין מודין בו אלא דאמרו אין השתחויה אלא בפישוט ידים ורגלים, הא השתחואה שלא בפישוט ידים ורגלים שריא:", + "יכול יהו פטורין. כלומר אימא איפכא, דלא מיחייבו אלא בעקירת כל הגוף אבל בקיום מקצת ובטול מקצת יהו פטורין ד\"דבר\" כולה מלתא משמע:", + "ומשני תלמוד לומר דבר ולא כל הגוף בגמרא מפרש מאי משמע ומשני יליף דבר דבר בגזירה שוה מזקן ממרא דכתיב שם \"כי יפלא ממך דבר וגו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך\", מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף כאן דבר ולא כל הגוף:" + ], + [ + "(ט) לידון בעצמה. להיות חלוקה בקרבנה משאר מצות לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת:", + "מה מעיני אמור כאן. בשאר מצות:", + "פרט לכל הגוף. דכתיב \"ונעלם דבר\" כדאמרן:", + "אף מעיני האמור להלן. בעבודה זרה דכתיב בה \"מעיני העדה\":", + "פרט לכל הגוף. והא דקתני לעיל אמרו אין עכו\"ם בתורה פטור – אגזירה שוה ד\"מעיני מעיני\" דהכא סמיך:" + ], + [ + "(י) הורו בית דין ועשו. הם עצמם על פי הוראתם ולא עשו הקהל:", + "יכול יהו חייבין. להביא פר:", + "תלמוד לומר הקהל ועשו. דהוה מצי למכתב \"ונעלם דבר מעיניהם\", \"הקהל\" למה לי?", + "ההוראה תלויה בבית דין. דכתיב \"ונעלם דבר מעיני\" דהיינו בית דין שהורו לעבור:", + "והמעשה תלויה בקהל. ד\"הקהל\" נדרש לאחריו דבעינן הקהל ועשו, שיעשו רוב צבור על פי בית דין, בין שעשו בית דין עמהן בין לא עשו:" + ], + [ + "(יא) מצות ה'. מיעוטא הוא:", + "לא מצות המלך ולא מצות בית דין. שאף על פי שאסור לעבור על ציווי המלך כדכתיב \"שום תשים עליך מצך\" שתהא אימתו עליך וכן בבית דין כתיב \"לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך\" – אפילו הכי אם הורו בית דין לעבור על מצות המלך או על מצות שתקנו וגזרו בית דין שלפניהם שגדולים בחכמה ובמנין ועשו הקהל על פיהם – פטורים להביא קרבן:", + "מצות האמורות במשיח. דבעינן מעשה שחייבין על זדונו כרת:", + "הן מצות האמורות כאן. כדילפינן לעיל מדכתב \"נפש בני ישראל\" דאתקש צבור ליחיד:", + "פרט לשמיעת הקול וכו'. דכל הני בעולה ויורד נינהו ולא מייתו עלייהו צבור קרבן בהוראה:", + "ואשמו. יתירא הוא:", + "כשם שנפרעין מן היחיד. דכתיב ביה \"ואשם\":", + "כך נפרעין מן הצבור. אם לא הביאו קרבנם סד\"א כיון דעל פי בית דין עשו לא ליענשו. קמ\"ל:" + ], + [ + "(יב) ידעו שהורו וטעו. אם נודע להם שטעו בהוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:", + "ולא ידעו מה הורו. אם בחלב אם בדם. כגון שהורו בית דין היתר באחד מהם ועשו הקהל על פיהם ואכלו שוגגין חלב ודם, חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה. ואחר כך ידעו שהורו שלא כראוי אכן לא נודע להם באיזה מהן הוא שהורו היתר, אם על החלב או על הדם:", + "תלמוד לומר ונודעה החטאת. דצריך שיוודע החטא שידעו על מה הורו, אם על החלב או על הדם:", + "לא שיוודעו החוטאים. דלא סגי בידיעה דחוטאים. דאף על גב דממה נפשך חטאו בהוראה – אפילו הכי, כיון שלא נתברר להם אותו החטא שעשו בהוראה מה הוא, פטורין. ועיין בהוריות דף ה' בגמרא:" + ], + [ + "(יג) אשר חטאו. יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"ונודעה החטאת\" ולשתוק. אלא אדבתריה קאי – אשר חטאו והקריבו – לאשמועינן דכמנין השבטים החוטאים כך מנין הפרים:", + "או אינו אלא חטאו שני יחידים וכו'. לאו דוקא שני יחידים דהא בעינן הקהל ועשו ושנים ושלשה יחידים לאו קהל הן. אלא כלומר אימא כל יחיד ויחיד מהקהל שחטאו יביא פר בפני עצמו דהא \"אשר חטאו והקריבו\" שיקריב כל אחד במשמע:", + "תלמוד לומר הקהל. \"והקריבו הקהל\":", + "הקהל חייב. להביא פר אחד לכולן ולא פר לכל אחד ואחד:", + "וכל קהל וקהל חייבין. דכתיב \"אשר חטאו\":" + ], + [ + "(יד) הכיצד. יתקיימו שתיהן דמשמע מ\"אשר חטאו\" פר לכל חוטא וחוטא, \"והקריבו הקהל\" דמשמע פר אחד לכולן:", + "חטאו שני שבטים וכו'. שאם חטאו הרבה שבטים דהיינו קהלי טובא יקריבו כל קהל וקהל פר לעצמו דהיינו פר לכל שבט ושבט אחד אקרי קהל דכתיב בדברי הימים \"ויעמו יהושפט בקהל יהודה וירושלים\":", + "מביאין על ידיהן. על ידי אותן שחטאו על פי הוראת בית דין הגדול נגררין גם שאר השבטים שלא חטאו להביא אף הן:", + "פר. בברייתא בגמרא גריס \"פר פר\", כלומר פר לכל שבט ושבט דהוו להו י\"ב פרים וקא מפרש טעמא ואזיל מנ\"ל גרירה לכך נאמר הקהל בה\"א דהוה מצי למכתב \"והקריבו קהל\" לחייב להביא כפרה על כל קהל וקהל דהיינו אפילו על אותן שלא חטאו. וכי רבינהו קרא דומיא דחוטאין רבינהו דכתיב בהו \"אשר חטאו והקריבו ה\"נ הנגררין עמהן צריכין להביא פר לכל שבט ושבט:" + ], + [ + "(טו) מביאין שבעה פרים. פר לכל שבט ושבט דלית ליה לר' שמעון גרירה וה\"א ד\"והקריבו הקהל\" מוקי לה ר' שמעון לחייב על כל קהל וקהל דשבט אחד אקרי קהל:", + "ובית דין. הגדול שהורו להם מביאין עליהן פר והוא הדין לשבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול דמביאין שני פרים פר לאותו שבט ופר לבית דין כדאמרינן בגמרא והא דנקט ז' לרבותא דאפילו בשבעה שבטים אין השאר נגררין על ידיהן לחייבן:", + "שנאמר כאן. גבי הקרבה קהל:", + "ולהלן. גבי העלם דבר נאמר קהל דכתיב \"ונעלם דבר מעיני הקהל וגו' והקריבו הקהל\":", + "מה קהל אמור להלן בית דין. דהא הוראה תלויה בבית דין דכתיב \"ואם כל עדת ישראל ישגו\" וע\"כ ה\"ק קרא ונעלם דבר מעיני בית דין:", + "אף כאן. והקריבו הקהל בית דין צריכין להקריב ומיהו צבור נמי חייבין דהא דכתיב \"אשר חטאו והקריבו\" לחיובי לצבור אתי:" + ], + [ + "(טז) חטאו שבעה שבטים. דהוו רובא דשבטים:", + "או רובן. רוב כל אחד ואחד משבעה שבטים דרוב השבט ככל שבט ורוב השבטים ככולן ואקרי כאן \"כי לכל העם בשגגה\":", + "וכולן פטורין. אפילו כי עשו כולן על פיהן:", + "מה קהל אמור להלן בית דין. ולא צבור שאין העלם דבר תלוי בצבור אלא בבית דין:", + "אף כאן בית דין. חייבין ולא צבור:" + ], + [ + "(יז) והן רובו. של צבור בגברי נמי בית דין חייבין דבחדא מינייהו סגי או רובא דשבטים או רובא דגברי ופלגא דשבטים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) תלמוד לומר זקני העדה. והם הסנהדרין:", + "יכול כל הזקנים. שנמצאים בעדה והם הסנהדרי קטנה:", + "המיוחדים שבעדה. הם הסנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית:" + ], + [ + "(ג) ידי כל יחיד ויחיד. פי' בשתי ידים של כל יחיד ויחיד והוא מדלא אמר \"וסמכו זקני העדה ידם\" ואמר \"ידיהם\" לרבות:", + "פר טעון וכו'. \"הפר\" מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"על ראשו\". להכי אמר ר\"י שבא למעט שעירי עבודת כוכבים:", + "אין שעירי עכו\"ם טעונין סמיכה בזקנים. אלא בכהן. ובפרק שתי מדות (מנחות צב, א) פריך על הברייתא הזו והא בעינן סמיכה בבעלים והבעלים הם הבית דין שעל ידי הוראתם בא זה. עיין שם במסקנא דר\"ש סבר לה דשעירי עבודה זרה טעון סמיכה בזקנים:" + ], + [ + "(ד) לפני ה' בצפון. דילפינן ליה מדכתיב בעולה \"לפני השם צפונה\":", + "ונאמר להלן. בפר כהן משיח:", + "פני פרוכת הקדש. שצריך לכוין בהזאתו כנגד הבדים ולא כנגד הפרוכת כולו:" + ], + [ + "(ה) ועשה כאשר עשה וכו'. האי קרא \"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וכו'\" קרא יתירא הוא שהרי כל עבודתו נתפרשו בו חוץ מיותרת הכבד ושתי כליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה \"וכפר עליהם\" ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כוליה לדרשא אתי וסרסהו ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה עליהם לעכב שאם חיסר וכו':", + "יכול אין לי אלא מתן שבע. כצ\"ל. דהיינו השבע שמזה על הפרוכת:", + "שכן מתן שבע מעכבת בכל מקום. בפרה דכתיב בה \"והזה אל נוכח פני אהל מועד\" (במדבר יט, ד), וכתיב \"חוקה\" לעיכובא. ובלוג שמן של מצורע דכתיב \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" (ויקרא יד, טז) וכתיב \"זאת תהיה תורת המצורע\" וכל הויה עיכובא:", + "ומנין למתן ארבע. בקרבנות מזבח הפנימי שמעכבות שאין מעכבין בחטאת החצונה כדלקמן בפרק יא:", + "ת\"ל כן יעשה. חזר וכפל, ואם אינו ענין למתן שבע תנהו ענין מתן ארבע:" + ], + [ + "(ו) ועשה לפר. \"לפר\" ריבויא הוא:", + "לרבות פר יום הכפורים. פרש בגמרא דלעכב לא אצטריך דחוקה כתיב ביה אלא לאת בדם וטבילה. והיינו דבפר יום הכפורים לא כתיב \"את\" ולא כתיב \"בדם\" ולא כתיב טבילה. דהכי כתיב \"ולקח מדם הפר והזה באצבעו\". ואקשינהו ללמד הימנו הלכות ריבויא של את והלכות בדם וטבילה. \"את\" – להכשיר אמין שבאבצע, שאם עלתה לו אם באצבעו (שקורין פאחיר) לא הויא חציצה דאתרבו מ\"את אצבעו\". \"בדם\" – שיהא בדם כדי טבילה. \"וטבל\" ולא המספג (כדלעיל פרשה ג' פסקא ח' ט'). והכי משמע קרא ועשה לפר יום הכפורים כאשר עשה לפר כהן משיח דכתיב ביה \"וטבל הכהן את אצבעו בדם\":", + "כאשר עשה לפר. ה\"נ לאו מ\"כאשר עשה\" קדריש שהרי כבר סרסו ודרשו אלא \"לפר\" קדריש:", + "לרבות פר כהן משיח. האמור בפרשה העליונה ולא נכפל שם לכך חזר והקישן יחד שילמד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:", + "החטאת. לרבות שעירי עכו\"ם להביאן בדין פר העלם דבר ליטען הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו בפרשת שלח לא נתפרשו הלכותיו:", + "יכול שאני מרבה את שעירי רגלים. להיות פנימיים ונשרפים:", + "ת\"ל לו. כצ\"ל \"כן יעשה לו\" לזה ולא לאחר:", + "ופריך מה ראית כולי ומשני אחר שריבה הכתוב החטאת מיעט דכתיב \"לו\":", + "מרבה אני שעירי עכו\"ם. לתורת פר העלם דבר שמכפרין על עבירת מצות ידועה כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שאין דומין לו בכפרתו שהן באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו:" + ], + [ + "(ז) וכפר עליהם. ד\"וכפר\" משמע מכל מקום:", + "אף על פי שלא סמכו. עליו זקנים:", + "ונסלח להם. אף על פי שלא נתן בשיריים ליסוד מזבח החצון:", + "שאין מעכבין את הכפרה. בעלמא כדלעיל (בדיבורא דנדבה בפ\"ד פסקא ח' ט') וכן שירי הדם לא מעכבא בכל מקום:", + "שהן מעכבות את הכפרה. בעלמא דמתן ז' אשכחן דמעכבי בפרה ובנגעים ואפילו מתן ד' דמזבח החצון חדא מינייהו מיהא מעכבא בכל מקום. הלכך מסתברא לרבויינהו וכולהו לעיכובא:" + ], + [ + "(ח) אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. לעיל פרק ה' פסקא ד' יליף להו שפיר:", + "הפר הראשון. משמע פר כהן משיח האמור בפרשה שלמעלה הוא יהיה ראשון:", + "בכל מעשיו. ואפילו בשריפה:" + ], + [ + "(ט) יכול אף שעירי עכו\"ם יקדמוהו. לפר הבא על שאר מצות:", + "ודין הוא. שיקדמו שעירי עכו\"ם:", + "אם פר כהן משיח שהוא פר יחידי ואין קרבן עולה עמו קודם לפר העדה כדאמרן:", + "פר ושעיר לא יקדמוהו. בתמיה הא האי שעיר עדיף טפי דאיכא פר לעולה בהדיה. (והגר\"א גריס \"שעירי עבודה זרה של צבור לא יקדמוהו\" ולפי דבריו הקל וחומר הוא מיחיד לצבור וקשה דהא פר העדה גם כן של צבור):", + "ת\"ל פר. דהוה מצי למכתב \"כאשר שרף את הראשון\", \"הפר\" למה לי? – למעוטי:", + "פר ראשון. וקודם לישרף ואין שעירי עכו\"ם קודמין ליקרב ולישרף:" + ], + [ + "(י) ופריך או אינו אומר. \"הפר\" למעוטי שעירי עכו\"ם לענין קדימה אלא לענין שריפה:", + "ת\"ל חטאת הקהל. תלה טעם השריפה לפי שהוא חטאת הקהל:", + "לכל חטאת הקהל שישרפו. ואתרבי להו שעירי עכו\"ם נמי לשרפה וע\"כ כי כתיב \"הפר\" למעטינהו שלא קדמו ולאפוקי מקל וחומר:" + ], + [ + "(יא) מרבה אני שעירי עכו\"ם. בכללא דחטאת הקהל דדמו טפי לפר העלם:", + "שמכפרין על עבירת מצות ידועה. כמותו:", + "ומוציא שעירי רגלים שאין באין. וכדפירשנו לעיל בפסקא וי\"ו:" + ], + [ + "(יב) והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצות ידועה. – כצ\"ל. ור\"ל שפר יום הכפורים בא לכפר על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וטעון שריפה ואם כן איכא למימר נמי דחטאת הקהל כייל שעירי הרגלים כי היכי דכייל פר יום הכפורים ומיעוטא דהוא לשעירי עכו\"ם אתי:", + "ומשני מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים אף כל שדמו נכנס לפנים – כצ\"ל [הגר\"א]. כלומר לית לן לאתויי בכללא דחטאת הקהל אלא פנימיים דהיינו שעירי עבודה זרה דדמו לפר העלם ולפר יום הכפורים ולאפוקי שעירי רגלים שאין דמן נכנס לפנים דהא מיעט רחמנא לו כנ\"ל בפסקא וי\"ו:", + "כל מעשיו. שחיטה וקבלה והולכה וזריקה:", + "הוא פרט לששרפו שלא לשמו. ולאו למימרא דשרפו שלא לשמו פסול – דמאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! ועוד דהוא עצמו שלא נשרף כשר. אלא ארישא קאי דקתני שיהיו כל מעשיו לשם חטאת ואם שחט וזרק שלא לשמו פסול ואהא קאמר דלא תימא הוא הדין לשריפה אלא פרט לששרפו שלא לשמו, פי' אף על פי שכל מעשיו לשמו שריפה לא בעינן לשמו. אבל באמת כל זה דחוק:", + "והנכון כגירסת הגר\"א \"פרט לששחטו שלא לשמו\", וכן הוא הגירסא בילקוט. ואף דממעיטינן מעיקרא מ\"חטאת\" אפשר דאי לא ממעטינן מ\"הוא\" הוה אמינא דמ\"חטאת\" ממעטינן רק מקבלה ואילך דהקפידה התורה להיות בכהנים, מה שאין כן בשחיטה:" + ], + [ + "(א) אשר נשיא יחטא. מדשני קרא בדיבוריה דבכולהו כתיב \"אם\" – \"אם הכהן המשיח\" \"ואם כל עדת ישראל\" \"ואם נפש אחת\" – והכי נמי היה ליה למכתב \"ואם נשיא יחטא\" וכתב \"אשר\":", + "אשר הדור. \"אשר\" כמו \"אשרי\":", + "צ\"ל על זדונו בתמיה, כלומר אם על שגגתו מרגיש להביא חטאת כל שכן שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:", + "ואם נשיא שלו. היינו כשההדיוט רואה שהנשיא שאין לבו כפוף מרגיש על חטאו ומביא חטאת על שגגתו לוקח מזה מוסר על עצמו:", + "יכול נשיא שבט כנחשון. שחטא יביא שעיר:", + "מכל מצות ה' אלהיו. דהוה מצי למכתב \"מכל מצות השם\" כדכתיב בכולהו אלא לגזירה שוה אצטריך:", + "ולהלן. בפרשת מלך:", + "אלא ה' אלהיו. דבמלך משתעי שם קרא דכתיב \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז, טו):", + "אף נשיא האמור כאן. שאין על גביו שלטון אחר אלא ה' הוא שנדון בשעיר אבל נשיא שבט שהוא כפוף למלך הרי הוא כהדיוט ומייתי כשבה או שעירה:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. דהוה מצי למכתב \"אשר נשיא יעשה אחת מכל וגו'\", \"יחטא\" למה לי?", + "שיכול יביא על הקודמות. אם חטא בעודו הדיוט ולא הספיק להביא כפרתו או שלא נודע לו עד שנתמנה למלך יביא שעיר. קמ\"ל \"נשיא יחטא\" שחטא בעת נשיאותו. יצא זה שאינו מיבא אלא כשבה או שעירה כהדיוט:", + "ופריך ודין הוא ולמה לי קרא:", + "משעבר. ממשיחותו כדמרבינן לעיל (פ\"ב פסקא וי\"ו) מדכתיב \"על חטאתו\":", + "אינו מביא על הקודמות. פר אלא כהדיוט כדלעיל (פרשתא ב' פסקא וי\"ו):", + "נשיא שאין מביא חטאתו. שעיר:", + "משעבר. מנשיאותו, שהרי אין כאן נשיאות לא בשעת החטא ולא בשעת הבאה ובמשיח הוא דרבי רחמנא מדכתיב \"על חטאתו\" אבל נשיא דלא כתיב בו ריבויא אם חטא משעבר לא מייתי אלא כהדיוט:", + "לא אם אמרת במשיח. שאינו מביא פר על הקודמות:", + "שאינו מביא על שגגת מעשה. בלחוד אלא על העלם דבר (דהיינו שהורה ע\"ז מקודם ותלה עכשיו עצמו בהוראתו) עם שגגת מעשה (כדלעיל פרשתא ב' פרק ב'). הלכך על הקודמות כיון דבשעת החטא הוי דינו בשגגת מעשה לאו בר אתויי פר הוא כיון דלאו על מה שתלה בהוראתו מחייבינן ליה ההיא שעתא לית לן לחיוביה לאתויי פר דהא אלו חטא השתא נמי לא מייתי אי לאו דתלה בהוראתו:", + "תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה. כמו קודם שנתמנה. וכיון דאשתני דיניה ממשיח לענין שגגה אימא זיל בתר שעת הקרבה ולייתי שעיר. קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ר\"ש. פליג אתנא קמא דממעט לקודמות משעיר וסבירא ליה דלעולם מייתי כהדיוט אפילו לא נודע לו חטאו עד שנתמנה ור' שמעון סבירא ליה דחטא וידיעה בעי:", + "חייב. בכשבה או שעריה:", + "פטור. לגמרי דכהדיוט לא מייתי כיון שלא נודע לו בעודו הדיוט וכנשיא נמי לא דהא בשעת החטא הדיוט הוי (הוריות י, א):", + "יכול גזירה. דבר ברור הוא שהכתוב מחליט שעתיד הנשיא לחטוא:", + "תלמוד לומר יחטא. כלומר דגמרינן הך \"יחטא\" מ\"יחטא\" דכתיב גבי כהן משיח והתם כתיב \"אם יחטא\" דהיינו במקרה (גמרא). והגר\"א גריס \"תלמוד לומר אשר יחטא – כשיחטא\", וגם כן הכונה מגזירה שוה זו אנו למדין ד\"אשר יחטא\" היינו כשיחטא:" + ], + [ + "(ד) ועשה אחת. היה לו למכתב \"ועשה מכל מצות השם\", \"אחת\" למה לי?", + "חלב וחלב. שני זיתי חלב:", + "משם אחד. חלב הכליות או חלב הדקין:", + "בשני העלמות. שנודע לו בינתיים דהוו להו שתי שגגות דחטאת בידיעה תלה רחמנא דכתיב \"או הודע אליו\":", + "או משני שמות. כזית משל כוליא וכזית משל דקין אפילו אכל שתיהן בהעלם אחד חייב:", + "שני חטאות. ובפרק קמא דכריתות פריך אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מחולקין וליכא. דאף על גב דזה חלב הכליות וזה חלב הדקין מכל מקום שם חלב אחד הוא ואזהרתן מ\"כל חלב לא תאכלו\". ומשני הכא במאי עסקינן כגון שאכלן בשני תמחוין ואליבא דר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין:", + "חלב ודם. כזית מזה וכזית מזה אפילו בתמחוי אחד ובהעלם אחד חייב שני חטאתו דשמות מוחלקין \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\". חייב שני חטאתו ה\"ג וכן איתא במשנה בכריתות (דף יא:):" + ], + [ + "(ה) סקילה וסקילה משם אחד. כגון קצר וקצר בשבת אך שנודע לו בינתיים:", + "משני שמות. כגון קצר וטחן, אי נמי בא על אמו שהיא אשת אביו:", + "סקילה ושריפה. כגון בת אשתו דבשריפה ונעשית כלתו דבסקילה חייב על כל אחת ואחת לפי שחלוקין במיתה:" + ], + [ + "(ו) לא מצות המלך וכו'. כדי נקטיה דהכא במלך קיימינן וסירסא דלישנא דגבי משיח ועדה ויחיד נקט:", + "ולא מצות בית דין. אם שגג ועבר על מצותן שאף המלך מוזהר בלא תסור מן הדבר וגו':", + "מצות האמורות במשיח וכו'. דהיינו מעשה שחייבין על זדונו כרת:", + "הן מצות האמורות כאן. דילפינן לעיל (פרשה א' פסקא ז') מהיקישא דכתיב \"תורה אחת\" והאי הקישא גבי שעירה דעכו\"ם כתיב ואחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח שוין בה:", + "פרט לשמיעת הקול כו'. דכל הני כיון דאין הדיוט מביא עליהן חטאת קבוע אלא בעולה ויורד אין הנשיא מביא עליהן שעיר:", + "מלמד שמביא על שגגת מעשה. דהוה אמינא נלמוד אותו ממשיח דאינו מביא על שגגת מעשה:", + "ואשם. יתירא הוא:", + "מלמד שמביא אשם תלוי. על לא הודע ואשם תלוי זכר הוא איל מן הכבשים:" + ], + [ + "(ז) שאין מביא על הודעו זכר. אלא נקיבה כשבה או שעירה:", + "מביא אשם תלוי. שהוא זכר על לא הודע:", + "נשיא שמביא על הודעו זכר. שעיר:", + "משיח יוכיח. היינו דאי לאו קרא הוה אמינא משיח יוכיח שלא כל המתכפר בזכר על הודע מביא אשם תלוי:", + "שמביא על הודעו זכר. פר:", + "ואין מביא אשם תלוי. כדילפינן בריש פרק ב' דהוריות מקרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר ואשם. היינו דאצטריך קרא:" + ], + [ + "(ט) דין אחר. נהי דקל וחומר ליתא כדאמרינן משיח יוכיח, מיהו מדין מה מצינו איכא למילף ולא צריך קרא:", + "יחיד מוצא מכלל צבור. דמביא אשם ודאי וצבור אינן מביאין כדתנן בהוריות \"אשם ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין ובית דין פטורין\":" + ], + [ + "(י) משיח מוצא מכלל צבור. דגם הוא חייב באשם ודאי מה שאין כן צבור כנ\"ל:" + ], + [ + "(יא) ממי שמביא וכו'. דנשיא ויחיד שניהם מביאים בשגגת מעשה:", + "מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא וכו'. נשיא ומשיח שניהן מביאין זכר, זה פר וזה שעיר. מה שאין כן יחיד – כשבה או שעירה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) הכי גרסינן הודע אליו ולא שאמרו לו אחרים. ד\"אליו\" משמע לו לעצמו נודע לו שחטא, פרט לשהודיעוהו אחרים; שאינו מביא על פיהן. וכשהוא מכחישן קאמר כדמפרש בסיפא וקמפרש ואזיל הי ניהו אחרים דאיצטריך קרא למעטינהו:", + "וקאמר אין לי. אי לאו קרא לא הוי ידענא למעוטי אלא שאמרה לו שפחה, שאינה ראויה לבוא בקהל, וסברא היא דלא מהימנא לחיוביה חטאת ולא צריך קרא:", + "מנין אפילו אמרה לו אשה. שראויה לבוא בקהל ואיכא להימנוה טפי:", + "אוציא את שאמרה לו אשה. נמי מסברא ולא צריכא קרא:", + "שאין אשה כשרה לעדות. הלכך פשיטא דלאו כל כמינה לחיובי חטאת. ובאופן זה צריך לפרש כל הברייתא:", + "ת\"ל הודע אליו [כצ\"ל] ולא שיודיעוהו אחרים. כלומר להכי הוא דאצטריך קרא דהוה מצי למכתב \"הודע חטאתו\" וכתיב \"הודע אליו\" לאשמועינן דאפילו שנים אין מחייבין אותו קרבן:" + ], + [ + "(ב) יכול אף על פי שאינו מכחיש. אין מחייבין אותו כיון דהוא גופיה לא ברירא ליה שחטא:", + "ת\"ל או הודע. משמע מפי אחרים מדלא כתיב \"נודע\":", + "אליו והביא. מיותר [הגר\"א]:", + "שכן מחייבין אותו מיתה. וכל שכן שהן נאמנין לחייב קרבן ולומר לו עמוד והתודה שאנו יודעין שחטאת והוא אינו יודע להכחישן:", + "אביא את שאמר לו עד אחד. והוא שותק מסברא וגם בזה לא צריך קרא:", + "מנין אפילו אמרו לו שנים קרובים. שאין מחייבין אותו אפילו שבועה:", + "להעיד במקום אחר. למי שאינם קרובים, הלכך מתסברא גם בזה דשתיקתו הודאה היא להם:", + "מנין אפילו אמרה לו אשה. שאינה כשרה להעיד בשום מקום דאפילו הכי אמרינן שתיקתו הודאה היא:", + "ת\"ל או הודע. ולהכי הוא דאצטריך קרא לרבויי דמהימנא:", + "מתיבת \"עליו\" עד \"קרבנו\" - מיותר [הגר\"א] ופשוט:" + ], + [ + "(ג) א\"ר מאיר וכו'. ר' מאיר פליג אהא דקממעט תנא קמא לעיל אפילו אמרו לו שנים והוא מכחישן, והוא סבירא ליה דחייב מקל וחומר:", + "לידי מיתה חמורה. כגון שהעידו בו שהרג הנפש:", + "האיך אומרים לו עמוד והתודה. ויתכפר עונך לטוב לך:", + "והוא אומר לא חטאתי. ואינו רוצה להתכפר. וכיון דמלתיה דנפשיה הוא - הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש. דמה לנו בכך מאחר דלכפרה דידיה קאתי. אם אינו רוצה להתכפר - אל יתכפר:", + "א\"ר שמעון. תשובה לדברי ר' מאיר דיליף מקל וחומר דשנים מחייבין אותו קרבן ואתי ר' שמעון למימר דשאני קרבן אם אמר \"מזיד אני\" פטור, כלומר ואיכא מיגו דמצי לתרוצי דיבוריה ולמימר מה שאמרתי \"לא אכלתי\" - לא אכלתי שוגג אלא מזיד, ועדים לא ידעי לאכחושי בהא ומהימן בהך טענה למיפטר נפשיה מקרבן. דמזיד לאו בר אתויי קרבן הוא:", + "ואיכא בינייהו בין ר' יהודה לר' שמעון היכא דליכא לתרוצי לדיבוריה כגון אמרו לו שנים נטמאת ונכנסת למקדש והוא אומר לא נטמאתי. דלטעמיה דר' יהודה לא שנא טומאה חדשה לא שנא טומאה ישינה - פטור; דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים. ולטעמיה דר' שמעון דלא מיפטר אלא משום מיגו - ליכא למיפטר אלא בטומאה ישנה שאמרו לו \"מאתמול נטמאת והיום נכנסת\" דמצי לתרוצי דיבוריה מאי \"לא נטמאתי\"? לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי. אבל בטומאה חדשה דליכא בזה מגו. ד-\"טבלתי\" ליכא למימר דהא אמרו לו בשעת טומאה נכנסת ואי נמי טבלת לא העריך שמשך וטבול יום הנכנס במקדש שוגג חייב חטאת:" + ], + [ + "(ד) רבי מאיר אומר. לר' שמעון קמהדר, דאמר דמגו דאי בעי אמר \"מזיד הייתי\" מעיקרא מהימן השתא נמי דאמר \"לא אכלתי\" מהימן לתרוצי דיבוריה ולמימר דלכך נתכוין ואתי איהו למימר דלא היא:", + "אם אמר מתחלה וכו'. כשאמרו לו \"אכלת חלב\" לא הכחישן אלא השיב \"כן אכלתי\" אבל \"מזיד הייתי\" בהא מידינא לך דמהימן:", + "אבל אם היה דן עמהם. לאמור לא אכלתי:", + "אין שומעין לו. לתרץ דבריו הראשונים:" + ], + [ + "(ה) נזיר אתה. ונטמאת ואתה חייב להביא קרבן טומאה:", + "ואמר תנאי היה בלבי. תנאי התניתי קודם לכן שאם אדור בנזיר ואטמא - תפקע נזירותי ואותו תנאי היה בלבי בשעה שאמרתי \"הריני נזיר\" לומר על דעת הראשונה נזרתי:", + "אבל אם היה מיגען כל היום. מתעצם וחולק עמהן לומר \"לא נדרתי בנזיר\" ובאחרונה הוא בא לתרץ דבריו לומר מה שאמרתי לא נדרתי לפי שהיה על תנאי – תו לא מהימן:" + ], + [ + "(ו) אשתו נדה ואחותו עמו בבית. בא על האחת וכסבור זו אשתו וכסבור שטהורה היא ונמצא שאשתו היתה נדה ועוד ספק על איזה מהן בא:", + "באחד מהם. וכסבר שכבר עבר יום הכפורים והוא לילה:", + "חלב ונותר לפניו. וכסבור שניהן שומן דהיתרא:" + ], + [ + "(ז) עד שתתודע לו חטאתו. היינו שידע באיזה עון חטא:" + ], + [ + "(ח) ומקצת עשה למחר. וכתיב \"כל העושה בו מלאכה\" ודרשינן במכילתין בו ולא בו ובחבירו:", + "ואיני יודע מעין איזה מלאכה עשה. אם חרש או זרע:", + "אף מאשם תלוי. היינו דלא נימא שיביא אשם תלוי עד שיתודע לו איזה מלאכה עשה ויביא חטאת:" + ], + [ + "(ט) לא נחלקו. ר\"א דאמר לא בעינן שידע במה חטא ור' יהושע דאמר בעינן שידע במה חטא:", + "על דבר שהוא משום שם אחד. כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט או מזה - שהוא חייב, שהרי ידע במה חטא, איזה מלאכה עשה, שבלקיטת תאנים חטא:", + "על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות. כגון ספק קצר ספק טחן. אי נמי ספק תאנים ספק ענבים. וכן בנתכוין בזו ועשה את זו ד-\"בה\" דכתיב בקרא - בין אידיעה בין אחטאת היא לר' יהושע, עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא:", + "ולר' אליעזר כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת הידיעה נודע לו שחטא - סגי:", + "אף על דבר שהוא משום שם אחד וכו'. סבירא ליה כשמואל דאמר בגמרא דאפילו השני היה מאותו המין כל שלא נתכוין לו פטור דאינה מלאכת מחשבת. והאי דנקט אחר כך תאנים וענבים דהוא שני מינים משום ר\"א נקטיה דאפילו בזה מיחייב:" + ], + [ + "(י) שתי נשיו נדות נתכוין לבוא על זו ובא על זו. הקשה הראב\"ד היכי פטר בהו ר' יהושע דומיא דתאנים וענבים דפטר משום דמתעסק שלא בבקשתו והא קיימא לן המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה. ועיי\"ש שהאריך ומתקשה בזה מאד:", + "ויש שאינם גורסים זה כלל שכן במשנה בכריתות ליתא דנדה ואחיות כלל. ודע דדברי ר' יהודה דאף על שם אחד היה ר' יהושע פוטרו גם כן ליתא שם במשנה:", + "אם פטר בה ר' יהושע. כלומר על מה פטר בה ר' יהושע הלא נתכוין על דבר האסור:", + "א\"כ. דמתעסק כי האי גוונא חייב למה נאמר \"בה\"?", + "פרט למתעסק. בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. אבל זה המתעסק באיסור - חייב:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) והביא. \"יביא\" הוה ליה למכתב דתחלת דבור הוא, ומדכתב \"והביא\" וי\"ו יתירא לרבויי:", + "אף לאחר יום הכפורים. דאין יום הכפורים פוטרו בשעיר שהביאו אף דחטאו הוא גם כן בשעיר:", + "קרבנו. גם כן כתיב \"קרבנו\" גבי חטאת. חד הכא ותרין בשעירה ובכשבה וכולהו יתירא נינהו:", + "ואינו יוצא בקרבן אביו. על חיוב שלו:" + ], + [ + "(ב) שהפריש מן הקלה. כגון אם חטא אביו חטא קל כגון שבועת עדות ושבועת פקדון ושבועת ביטוי:", + "על החמורה. שחטא הבן חמור כגון שאכל חלב או דם או חילל שבת וכן בהיפך:" + ], + [ + "(ג) שכן אינו מגלח על בהמת נזירות. על בהמת אביו שהפריש אביו לנזירותו:", + "בזמן שהם סתומים. שלא פירש אלו לקרבנות חטאת ואלו לקרבנות עולה:" + ], + [ + "(ד) יכול לא יצא כו'. בכאן חסר הרבה, וכך צריך לגרוס", + "יכול לא יצא בקרבן אביו ואפילו במעות שהפריש אביו ואפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר קרבנו על חטאתו – עד שיהא לשם חטאת. יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביאה על החלב שהרי לא מעל ולא כיפר אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש מעות לעצמו על החלב והביאן על הדם או על הדם והביאן על החלב שהרי מעל וכיפר? תלמוד לומר קרבנו על חטאתו – עד שיהא קרבנו לשם חטאתו [הגר\"א וכן הוא בכריתות דף כז:] ובזה נכלל הלכה ד' וה':", + "ומאי דקאמר שהרי לא מעל ולא כיפר מפרש שם בגמרא דהכי קאמר כיון דלא מצי מעיל דהקדש שאינו בעל מום לא יצא לעולם לחולין ואינו יכול לשנותה לכן אף דמשני לה בקדושתה קיימא וכפורי נמי לא מכפר אבל מעות דשייכא בהו מעילה ונפקי לחולין וכפר אם עבר אימא בתחלה ניתי ת\"ל קרבנו על חטאתו. ואיתא שם במשנה דאפילו הפריש על חלב שאכל היום לא יביאנו על חלב שאכל אתמול:" + ], + [], + [ + "(ו) שעיר ולא שעירת עזים. היינו אפילו אם לא מצא שעיר אינו יכול להביא שעירה:", + "והלא דין. דיביא שעירה ולזה אצטריך קרא למעוטי:", + "ולא חילופה – לא גרסינן שהוא כתוב אחר כך:", + "שלא שוה וכו' לקרבן יום הכפורים. שהוא מביא כשבה או שעירה וביום הכפורים מביאין שעיר לה' בשביל כלל ישראל:", + "שוה על כל המצות לקרבן מצוה יחידות. (יחידות נקרא קרבן שהוא מביא על איסור ע\"א שהוא כנגד יחידו של עולם) דבכל המצות מביא שעירה ואף על עבודה זרה מביא שעירה:", + "נשיא ששוה קרבנו וכו'. דגם הוא מביא שעיר:", + "אינו דין שישוה קרבנו וכו'. שיהיה יכול להביא שעירה אם לא ימצא שעיר:", + "ששוה קרבנו לקרבן יום הכפורים. שעל חטאתו מביא פר כמו כהן גדול ביום הכפורים:", + "ולא שוה קרבנו על כל המצות כו'. דבעבודה זרה מייתי שעירה ובשאר מצות אינו יכול להתכפר בשעירה כדממעטינן לעיל (פרשה ג' פסקא ג'):" + ], + [ + "(ז) שאין מביא זה וזה מן הצאן. וכיון שהם חלוקים בסוג דין הוא שלא יוכל להביא אם ירצה שעירה שהשינוי בהם רב שצריך להחליף פר בשעירה. תאמר בנשיא שקרבנו על כל המצות יש בו שיווי אחד ששניהם מן הצאן ואין חילוף ביניהם אלא מזכר לנקבה ולזה הוה אמינא שאם ירצה להביא שעירה על כל המצות יביא. להכי אתי קרא למעט זה:", + "ולא חלופין. שאם החליף קרבנו דאחר אחר שהפרישו לא יקריב האחר ויליף מאומרו עזים דהוא יתר להורות שהשעיר עזים אשר הפריש לקרבנו הוא אשר יקריב ולא חליפין:", + "ולא נקבה. דשעיר ולא שעירה הוה אמינא דהוא רק למצוה אבל בדיעבד כשר. קמ\"ל לעיכובא. (קרבן אהרן). ודוחק. והגר\"א הגיה דצריך לגרוס \"ולא טומטום ואנדרוגינוס\":" + ], + [ + "(ח) השעיר. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"על ראשו\":", + "לרבות שעיר נחשון. שעיר חטאת שהביאו נחשון והוא הדין שאר נשיאים לסמיכה דמסתברא קאי בנשיא מרבה נשיא:", + "לרבות שעירי עכו\"ם. של צבור שטעונין סמיכה בזקנים:" + ], + [ + "(ט) ולא תמורתו. שאם המיר בו שעיר אחר אינו קרב לא על חטא אחר ולא על אותו חטא:", + "כשהוא אומר למטה. בכבשה דיחיד:", + "ושחט אותה. דמייתר נמי למעוטי:", + "ולא חלופה. שאם הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה דמתכפר באיזה מהן שירצה והשניה קרויה חלופה של הנקרבת. ולקמן ריש פי\"א מפיק זה מקרא אחרינא \"יביאנה - אחת ולא שתים\". ואפשר דהכא אגב גררא מיתני. והגר\"א בהגהותיו לא גריס ליה כלל:", + "ולא ולדה. שאם הפריש חטאת ונתעברה וילדה אין הולד קרב:", + "ולא תמורתה לא גרסינן דכבר אמעוט [הגר\"א]:", + "מכאן היה ר' שמעון אומר. לאו דוקא דעיקרן מהלכה למשה מסיני היא:", + "הן מתות. שמכניסן לכיפה ונועל דלת בפניהן ומתות ברעב:", + "שמתו בעליה. דאין כפרה למתים:", + "ושכיפרו בעליה. היינו חלופה דפרישית בסמוך:", + "ושעברה שנתה. דבת שנתה בעינן דיליף משעירה דעכו\"ם כדלקמן (פרק י' פסקא ב):", + "אי אתה יכול לומר וכו'. ר' שמעון שמעיה לר' יהודה דאמר חטאת צבור מתה (בפרק ב דתמורה דף ט\"ו) וקאמר ליה ר' שמעון \"אי אתה וכולי\":", + "שאין הצבור מביאין נקבה. כדתנן (שם יד, א) \"קרבנות הצבור אין נוהגין אלא בזכרים\":", + "שאין הצבור ממירין. דקרבן צבור אין עושה תמורה כדלקמן בפרשת בחוקותי (פ\"ד פסקא ד'):", + "שכיפרו בעליה ושעברה שנתה. דמצינן לאשכחינהו בצבור:", + "אמרת לאו. ע\"כ אית לן למימר דאינן מתות דילמד סתום מן המפורש:", + "סתומות. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה:", + "מפורשות. ולד ותמורה ושמתו בעליה שמפורש לנו דאינן בצבור:", + "אף וכו' ביחיד דברים אמורים ולא בצבור. דמדאורייתא חטאת צבור שכיפרו בעליה מקרב נמי קרבה על חטא אחר וכן בעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ויביאו בדמיה חטאת אחרת אלא דרבנן גזור בה משום חטאת יחיד:" + ], + [ + "(י) וכי מכאן. צריך ללמד לשעיר נשיא בפ\"ע והלא כל החטאות בכלל תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה וגו':", + "ולמה יצא מעתה. למכתב ביה צפון:", + "לקובעו. לשנות עליו לעכב קיבועו בכך:" + ], + [ + "(יא) אתה אומר לכך יצא. לעכב:", + "או לא יצא. לעכב ואם שחטו בדרום יהא כשר ולא איצריך הכא \"במקום העולה\" אלא למכתביה גבי \"אותו\" למדרש מניה מיעוטא – אותו טעון צפון למצוה אבל יש לך חטאות אחרות שאין טעונות צפון כלל והקרא דכתיב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת\" יהיה קאי רק על שעיר נשיא וכן בשעירה וכשבה דיחיד דלא אמעטו מ\"אותו\" דכתיב בשעיר נשיא דהא גלי בהו קרא בהדיא דטעונות צפון ואפקינהו מהך מיעוטא. והכי גרסינן:", + "אתה אומר לכך כו' אלא ללמד שאין טעון צפון אלא זו בלבד. ת\"ל ושחט את החטאת במקום העולה – לרבות כל וכולי [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום וגו'. בשעירה דיחיד דלא צריך למכתב \"החטאת\" דהוה ליה לכתוב \"אותה\" אלא ללמד כל ששמו חטאת:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אלא כיוצא בזה. פי' דאהני ריבויא ואהני מיעוטא. אהני ריבויא לרבות כל שהוא דומיא דשעיר ואהני מיעוטא דאותו למעוטי כיוצא בו:", + "חטאת זכר קבוע. פי' חטאת זה הוא זכר קבוע שאינו בעולה ויורד:", + "מכפר. שאינו רק מכשיר לאישתרי בקדשים אלא שהוא מכפר על חטא:", + "חטא ידוע. שנודע לו שחטא. ושעירי הרגלים אין באין על חטא ידוע שהם באים על חטא מקדש וקדשיו שלא היה לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:", + "שעירי עכו\"ם. של צבור:", + "או פרים הנשרפים. כלומר או ארבה גם כן פרים הנשרפים לפי שעם היות שאינם דומים בכל הצדדים הם דומים בכולם חוץ מאחד:", + "או שעירי הרגלים. שיש להם גם כן כל המעלות וחסר להם רק פרט אחד ושקולים הם שהם שוים במעלות:" + ], + [ + "(ב) וכשהוא אומר תשחט. החטאת דהוא יתר דלכתוב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט\", וממילא משמע דאחטאת קאי דהא כתיב ברישא דקרא \"זאת תורת החטאת\". ואמר \"החטאת\" לרבות חטאת עכו\"ם של יחיד שהיא שעירת עזים או שעיר יום הכפורים שגם כן אינו נבדל אלא בד\"א שאינו בא על חטא ידוע ומסיים הברייתא שגם זה שקול הוא ואינו צריך לקרא:" + ], + [ + "(ג) ואינה באה קבוע. שהיא בעולה ויורד:", + "שקול הוא שיבואו שניהם. ר\"ל ואף על פי כן אינו צריך לרבות אחרי שבשלשה דברים שהם הרוב הם דומים וע\"כ כי אתא קרא לרבות חאת מצורע שאינו דומה לשעיר אלא במה שהוא חטאת הבאה מן הצאן אבל אינו זכר שהיא כבשה בת שנתה ואינו קבוע דאם דל הוא מביא תור או בן יונה לחטאת ואינו בא על חטא ידוע אלא שמכפרת על עונו:", + "ויש גורסים \"ולא מכפרת\" ור\"ל דקרבנו הוא רק לאשתרויי בקדשים ועל עונו אתכפר ליה בנגעים אלו:" + ], + [ + "(ד) ולמה יצאת מעתה. ר\"ל אחר שלבסוף רבינו את הכל דטעונות צפון למה אצטריך לכתוב בשעיר נשיא שישחטוהו במקום אשר ישחט את העולה לקובע וכו':" + ], + [], + [ + "(ו) הוא. משמע בהוייתו יהא עיכובא ואם לאו פסול:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) באצבעו ולקח וכו'. דכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו'\" – הטילו הכתוב לאצבע בין לקיחה לנתינה וקסבר האי תנא מקרא נדרש לפניו ולאחריו. הלכך דרשינן \"באצבעו\" אתרוויהו א\"ולקח\" דהיינו קבלה ומשכחת לה קבלה באצבע כגון דעבד אוזן לשפת מזרק ומקבל בה:", + "שיקבל בימין. דכל מקום שנאמר \"אצבע\" אינו אלא ימין דגמרינן ממצורע דכתיב \"וטבל הכהן את אצבעו הימנית\":", + "באצבעו ונתן. היינו לאחריו:", + "שיתן בימין. מתן דמו למזבח:", + "אמר ר\"ש וכי נאמר בו יד. כלומר אילו נאמר יד בקבלה או אצבע כדאמריתו, מודינא דהוי בעינן ימין דאיכא למגמר יד יד מידו הימנית דמצורע (ויקרא יד, יד) אי נמי אצבע אצבע מאצבעו הימנית. אבל השתא שלא נאמר בו יד בקבלה – אין לנו, דהאי \"באצבעו\" לא דרשינן ליה אקבלה, דסבירא ליה לר' שמעון מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו:", + "הואיל ולא נאמר בו יד. ה\"ה דהוה ליה למיתני \"הואיל ולא נאמר בו אצבע\" אלא דהיא היא ואורחא דמילתא נקט דסתם קבלה ביד היא ולא באצבע:", + "והלא דין הוא. אי לא אשמעינן קרא סלקא דעתך אמינא דיצטרך ליתן על הפנימי:", + "משיח מוצא מכלל יחיד. לידון בפר:", + "ונשיא מוצא מכלל יחיד. לידון בשעיר:" + ], + [ + "(ב) תן יסוד למזבחה של עולה. לפי שלא נאמר שפיכת שיריים ליסוד אלא בחטאת אבל בעולה לא שמענו שאם נשאר במזרק כלום מן הדם לאחר שזרק שתי מתנותיו יהא טעון שפיכה ליסוד. קמ\"ל \"העולה\" יתירא לרבויי, ודרוש ביה הכי: אל יסוד ישפך מזבח של עולה דהיינו הנשאר מעיקר מתנותיו:", + "אמר ר' ישמעאל ק\"ו וכו'. בגמרא גרס מקודם \"או אינו אלא מזבחה של עולה יהא ליסוד. א\"ר ישמעאל קל וחומר וכו'\". והכי פירושא: או אינו בא ללמד כלום על שפיכת שיריים של עולה ושל שאר דמים אלא בא ללמד על הלכות המזבח במתן דמה של עולה שיתן שתי מתנותיה כנגד היסוד ולמעוטי קרן מזרחית דרומית שלא היה לו יסוד כדאמרינן בזבחים (דף נד:). ועל זה משני ר' ישמעאל דלא צריך קרא להכי דאיכא קל וחומר:", + "אמר רבי עקיבא. ועיין בזבחים (דף נב.) הנ\"מ שיש בין ר' ישמעאל לרבי עקיבא:", + "אל יסוד מזבח העולה זה יסוד דרומי. כצ\"ל. ולא גרסינן \"אשר פתח אהל מועד\" דהאי בחטאות הפנימיות הוא דכתיב שטעונין יסוד שכנגד פתח אהל מועד דהיינו מערבי אבל הכא לא כתיב אלא \"אל יסוד מזבח העולה\" סתמא ואשמועינן תנא דזהו יסוד דרומי:" + ], + [ + "(ג) יכול זה יסוד מערבי. כדאשכחן בפנימים:", + "ביציאתו מן ההיכל. ושירי דמים הפנימים בידו:", + "אף בירידתו מן המזבח. בחצונות ושירי הדם בידו:", + "זה יסוד דרומי. דכי נחית בהאי פגע בו ברישא שהכבש בדרום:" + ], + [ + "(ד) חלב תותב קרום ונקלף. דבשלמים כתיב \"החלב המכסה את הקרב\" ותניא לעיל (דיבורא דנדבה פרשתא י\"ד פסקא ז) דזהו תותב קרום ונקלף:", + "אף כאן. דכתיב סתמא \"כל חלבו\" דוקא חלב זה לאפוקי חלב הדפנות וחלב הקיבה וסתמא כרבי עקיבא:", + "ושתי הכליות ויותרת. דגם הם קרבים עמו:" + ], + [ + "(ה) לשמו. דהיינו לשם הבעלים שהביאוהו:", + "שלא יכפר לשנים כאחד. דהיינו שלא יערב דם שני חטאות במזרק אחד ויזרוק לשם שניהם ד\"עליו\" על אחד משמע:", + "שיהא כהן מכפר על ידי עצמו. דהוה אמינא כי היכי דבזר גזרה התורה שאחר יביא עליו הקרבן הכי נמי בכהן החוטא בעינן שעל כל פנים כהן אחר יקריב בשבילו. קמ\"ל ד\"עליו\" על עצמו נמי משמע כמו \"ונשא השעיר עליו\":", + "אין משיירין לו ליום הכפורים. דלא תימא קרבנו תולה ויום הכפורים מכפר. קמ\"ל דלגמרי נמחל לו:", + "אף על פי שישב ולא הביא. יצא הישראל במה שמסר הקרבן לכהן להקריב, דמה הו\"ל למיעבד יותר אם הכהן פושע. ויתכפר לו על ידי יוה\"כ או בתשובה בעלמא:", + "תלמוד לומר לו. לזה שהביא עליו הכפרה ונסלח:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) נפש תחטא. דכתיב \"ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת וגו'\" והוה מצי למכתב \"ואם תחטא בשגגה מעם הארץ באחת מכל מצות\", למה לי למכתב \"נפש אחת בעשותה\"? הרי כאן ג' מיעוטים. ובפרק המצניע (דף צג.) מפרש דכולהו צריכי. חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי שנים אוחזין במלגז ולוגזין דאף דכל חדא מסייע בכולהו אפילו הכי שניהם פטורין, וחד למעוטי תולה בבית דין כדמפרש ואזיל:", + "העושה על פי עצמו. שנתחלף לו חלב בשומן או שטעה וסבר חלב מותר ואכלו - חייב:" + ], + [ + "(ב) יכול יהא חייב. להביא כשבה או שערה, קמ\"ל דכאנוס חשבינן ליה ופטור:", + "תלמוד לומר נפש וכו'. ר\"ל כתיב ג' מיעוטים ואשתייר חד מיעוט לדין זה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ור' שמעון מוסיף. דאפילו עשה אחר שחזרו בהן נמי משכחת לה דתולה בבית דין הוי:", + "הורו בית דין. ועשו רוב צבור על פיהם:", + "וחזרו בהן. מהוראתם:", + "ועשה על פיהם. לאחר שידעו שטעו כי הוא לא היה יודע שחזרו בהן וסובר ר' שמעון דזה מקרי תולה בבית דין:", + "ור' מאיר מחייב. מאחר שכבר חזרו בהן בית דין - תולה בעצמו מקרי:", + "ספק. הלכך מביא אשם תלוי:", + "סומכוס אומר תלוי. דין אוכל ספק חלב לאחר שהביא אשם תלוי יש לו שהוא תלוי מן היסורין אף זה בלא הבאת קרבן תלוי הוא ואין לו לדאוג מן היסורין:", + "בעשותה התולה וכו'. עד השתא פריש דין התולה בבית דין והשתא פריש דין התולה בעצמו:", + "וידע אחד מהם. מבית דין:", + "יושב לפניהם. וידע שטעו:", + "והלך. אותו אחד או אותו תלמיד:", + "ועשה על פיהן. דידע שאסור וטעה במצוה לשמוע דברי חכמים דכסבור אפילו למיעבד איסורא הלך אחריהן:", + "יכול יהא פטור. כיון שעל פי בית דין עשה:", + "תלמוד לומר בעשותה. כל שחטאו תלוי בעשייתו:", + "התולה בעצמו חייב. וזה לא תלה בבית דין ממש שהרי ידע שטעו אלא בעצמו תלה כסבור מותר לעשות כטעות בית דין:" + ], + [ + "(ד) המיעוטין הללו כו'. למדרש בעשותה תחטא פרט לתולה בבית דין:", + "או אינו אומר. להך דרשה כלל:", + "אלא. למעוטי מרובים אתי לאשמועינן:", + "פטורין. ודרוש ביה הכי \"בעשותה\" - כשנפש יחידית תחטא חייב, לאפוקי מרובין דפטורין:", + "ת\"ל עם הארץ. קרא יתירא הוא לרבויי דאפילו מרובין שעשו חייבין כל אחד להביא כשבה או שעירה:" + ], + [ + "(ה) ועדיין אני אומר וכו'. נהי דלישנא ד\"בעשותה\" לאו דוקא והוא הדין למרובין, אכתי לא ידענא אי דוקא היכא דלא הוו הנך מרובין רוב צבור הוא דחייבין:", + "מיעוט הקהל שעשו. בשגגת מעשה:", + "חייבין. להביא כל אחד כשבה או שעירה:", + "שאין בין דין מביאין עליהן פר. בהוראה דבהוראה דבית דין בעינן \"הקהל ועשו\" וליכא, ונידונין כיחיד. הלכך לענין שגגת מעשה נמי כיחיד דיינינן להו לחייב כל אחד מהם קרבן יחיד:", + "אבל רוב הקהל שעשו. בשגגת מעשה:", + "יהו פטורין. לגמרי:", + "שכן בית דין מביאין עליהן פר. בהוראה שאם הורו בית דין ועשו רוב הקהל על פיהם בית דין מביאין עליהן פר והן פטורין (והאי תנא כר' מאיר סבירא ליה דאמר לעיל (פרשה ד' פסקא ג) בית דין מביאין ולא צבור). הלכך לענין שגגת מעשה מהיכא תיתי לחייבינהו:", + "ת\"ל עם הארץ. מדלא כתיב \"מאנשי הארץ\" אלא \"עם\" משמע אפילו רוב העם או כולו:" + ], + [ + "(ו) מעם הארץ. מ\"ם קדריש דמשמע מיעוטא למעוטי נשיא ומשיח ומומר וכולהו מחד קרא נפקי דשקולין הן ויבואו כולן:", + "הכי גרסינן עם הארץ פרט לנשיא ופרט למשיח. שאין מביאין כשבה או שעריה כהדיוט:", + "אם תאמר כבר יצא. ל\"ל מעם הארץ למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר והנשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:", + "שיכול על העלם דבר עם שגגת מעשה. דהיינו ששגג בהוראה ואחר כך עשה מעשה על ידי הוראה זו יביא פר כדכתיב \"לאשמת העם\" וכדלעיל (פרק ב' פסקא א). אבל על שגגת מעשה גרידא דהיינו שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו, נהי דפר לא מייתי דבעינן \"לאשמת העם\", מיהו יביא כשבה או שעירה כהדיוט:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר מעם הארץ פרט לנשיא ולמשיח. שאין משיח מביא בשגגת מעשה לחודה כלום אלא פטור לגמרי. יעוין בהרויות (דף יא.) פריך הגמרא תינח משיח אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי שעיר ובמאי ממעטו דקאמר פרט לנשיא, עיי\"ש באורך:" + ], + [ + "(ז) מעם הארץ. ולא כל עם הארץ פרט למומר והא נמי ממ\"ם ד\"מעם\" קממעט כנ\"ל בהלכה וי\"ו:", + "פרט למומר. לאותה עבירה ששגג בה דאם הביא עליה קרבן אין מקבלין ממנו אבל מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם מקבלין ממנו:", + "ר' שמעון וכו'. מכאן אתה למד:", + "מה תלמוד לומר אשר לא תעשינה בשגגה. דסמיך ליה \"או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא וגו'\" דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור אבל שגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא:", + "היושב לו מידיעתה. היינו אם היה יודע שהוא עבירה היה יושב ובטל מעבירה זו:", + "ויצא מומר שאין יושב לו מידיעתה. שאפילו היה יודע שהוא חלב לא היה נמנע מחמת הידיעה מלאכול במזיד:" + ], + [], + [ + "(ט) בעשותה אחת. מכל מצות ד' וגו':", + "העושה כולה. ד\"אחת מכל מצות\" כולה מצוה משמע:", + "כיצד שנים אוחזין וכו'. דלמעוטי זה עוקר וזה מניח לא אצטריך דמ\"נפש\" נפקא, והמיעוט יתירא למעוטי גם זה כיון דבלתו גם כן היה נעשה מקרי דעשה מקצתו:", + "מלגז. כמו מזלג והוא כלי בת שלש שינים ומהפכין בה תבואה בגורן:", + "ולוגזין. מאספין השבלים וזהו מעמר:", + "בכרכר ושובטין. הוא מיסך (שבת עה, ב):" + ], + [ + "(י) בעיגול. עיגול וקורה גדולים הם ואין אחד יכול להוציאו כיון דאי לא איהו לא היתה המלאכה נעשית אית לן למימר דכל חד מינייהו כולה קעביד:", + "תלמוד לומר בעשותה וכו'. ס\"ל דאופן זה גם כן מקרי עושה מקצתה ונתמעט מקרא:" + ], + [ + "(יא) לא מצות המלך ולא מצות ב\"ד. פירשתי לעיל פרשה א' פסקא ה':", + "מצות האמורות במשיח ובעדה ובנשיא. שכולם הם דוקא על דבר שזדונו כרת כדלעיל בכל חדא מינייהו, עיי\"ש:", + "הן מצות האמורות כאן. ביחיד דכתיב בעכו\"ם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה – הוקשה כל התורה לעכו\"ם, מה עכו\"ם דבר שחייבין על זדונו כרת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת הוא דשגגתו חטאת והא דתלי יחיד במשיח ועדה ונשיא לאו דמינייהו קא יליף אלא משום דאינהו כתיבי ברישא וכבר נתפרשו כל חד בדוכתיה משום הכי כי מטא לפרשת יחיד קתני דהאי נמי הכי דיניה:", + "ממצות ולא כל המצות פרט לשמיעת הקול וכו'. לכאורה הכונה דהני לא מייתו עלייהו חטאת קבועה אלא הרי הן בעולה ויורד כמפורש בסמוך. והקשה הראב\"ד לא ידעתי לאיזה דבר מיעט אותם הרי למטה הכתיב לזה פרשה בפני עצמה שהן בעולה ויורד. עוד הקשה על מה שאמר בסמוך \"מלמד שהוא מביא אשם תלוי\" למה איצטריך קרא זה הרי יש לזה פרשה בפני עצמה. ואפשר דהא דקאמר פרט לשמיעת הקול וכו' היינו דבאלו אינו מביא אשם תלוי על לא הודע, והיינו דמסיים \"ואשם מלמד שהוא מביא אשם תלוי\", ר\"ל דוקא בעניננו וכדעת חכמים בפ\"א דכריתות דאשם תלוי הוא דוקא על דבר שזדונו הוא חטאת קבועה. ואף דשם בגמרא יליף רבא מדרשא אחרת, האי תנא יליף ממצות ולא כל מצות (זית רענן):" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) הכי גרסינן תלמוד לומר או הודע. (הגר\"א). היינו \"הודע\" משמע מפי אחרים מדלא כתיב \"נודע\":" + ], + [ + "(ב) שיש עמה דמים אחרים. עולה ושלמים וכן בחטאת מצורע מביא עמה אשם ועולה:", + "תאמר בזו שאינה קבועה. שהרי יכול לשנותה בכבשים:", + "מה חטאת עבודה זרה בשעירה אף זו בשעירה. ר\"ל דכשם דתנאי בת שנתה בעבודת כוכבים הוא בשעירה אף זו דבעניננו שהיא בשעירה דוקא לאפוקי מי שיהיה שעיר זכר:", + "כשהוא אומר יהיה. דקרא יתירא הוא דהוה מצי למכתב \"תורה אחת לשגגה\", \"יהיה לכם\" למה לי?", + "לרבות שעירי רגלים. והוא הדין לשעירי ר\"ח:", + "לכם לרבות שעירי עכו\"ם. של צבור הפנימיים דזכרים נינהו:", + "לעושה לרבות שעיר נשיא. ד\"לכם\" לשון רבים עדיף טפי לרבויי חטאת צבור ו\"לעושה\" לשון יחיד אתי לשעיר נשיא:" + ], + [ + "(ג) לרבות וכו'. ד\"על ראשה\" הוה מצי למכתב:", + "חטאת עכו\"ם. היינו שעירה דיחיד:", + "במקום העולה ולקח וכו'. דהוה מצי למכתב \"ושחט במקום העולה את החטאת\", ומדסמיך \"במקום העולה\" ל\"ולקח\" משמע במקום העולה יקח:" + ], + [ + "(ד) ולמעלן. בפרשה בשיריים דשעיר נשיא:", + "מזה אחת ומזה אחת. על ארבע קרנות:", + "שכולן נשפכין על היסוד. כהלכות שיריים ולא אמרינן מתנה קמייתא עיקר דהא קיימא לן דחטאת שנתן מתנה אחת כיפר וממילא אדחו להו אידך כוסות וישפכו לאמה:", + "ת\"ל ואת כל דמה ישפוך. דלמצוה מיהא ד' כוסות בעינן וכי יהיב מינייהו לקיים מצות נתינה תורת שיריים יש להן ליטען יסוד:" + ], + [ + "(ה) הוא. אותו הכוס שנתן ממנו:", + "והן. שאר הכוסות שלא נתן מהן כלום:", + "נשפכין לאמה. לאמת המים שבעזרה ככל דמים הפסולים:" + ], + [ + "(ו) ר' אלעזר בר' שמעון וכו' כולן נשפכין וכו'. ומה דכתיב \"ואת דמו ישפוך\" אתי למעוטי רק דם הנשאר בצואר בהמה דכיון שהמתנות נותן מדם שנתקבל בכלי אדחי ליה האי דם (גמרא):", + "הא כיצד הכתוב בספרים במלתא דר' אלעזר בר' שמעון לא גרסינן וכן הוא בגמרא:" + ], + [ + "(ז) ואת כל חלבה יסיר וכו'. פסקא זו ופסקא שלאחריו עד \"תלמוד לומר לו\" פירשתי לעיל בפרק ט' בסופו:" + ], + [], + [ + "(ט) בכל מקום. שהוזכרו דהיינו (ויקרא א, י) (במדבר טו, יא):", + "יכול מפני שהן מובחרין מהן. ולפי זה אם אמר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא:", + "תלמוד לומר אם כבש. ולעיל מניה כתיב \"והביא קרבנו שעירת עזים\", כאן הקדים עז לכבש:" + ], + [ + "(י) בכל מקום. בויקרא א' י\"ד שם ה' ז':", + "תלמוד לומר ובן יונה או תור. גבי יולדת עשירה כתיב:", + "האב קודם לאם בכל מקום. (שמות כ, יא) (שמות כ\"א, ט\"ז-י\"ז) (דברים ה, טז):", + "תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו. כאן הקדים אם לאב:", + "אבל אמרו חכמים וכו' מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. ולא משום דכבוד האב עדיף ונפקא מינה להיכא דנתגרשה אמו ואביו אומר השקני ואמו אומרת השקני דאיזה שירצה יקדים (גמרא פרק קמא דקידושין דף ל\"א):" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר יביא יביא. דכתיב \"אם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה\", לכתוב \"אם כבש קרבנו לחטאת\":", + "שיביא איזה מהן שירצה. ולא אמרינן מצוה בראשון:", + "תלמוד לומר יביא יביא. מכל מקום:", + "יכול יביא שתיהן. אי הוי כתיב נמי בסיפא \"נקבה תמימה יביא\" ולא הוי כתיב \"יביאנה\" הוה אמינא דהריבוי הוא שיקריב שתיהן:", + "ואינו מביא שתים. אלא האחרת תדחה:", + "ר' יהודה אומר תרעה ר' שמעון אומר תמות (תמורה טו, א):" + ], + [ + "(ב) על שתי חטאים. כגון אם הופרשו הראשונות לשם חלב ונתכפר באחת לא תקרב האחרת לשם דם:", + "אבל יביא שתיהן על חטא אחד. כגון אם הופרשו הראשונות לשם חלב שאכל אמש ונתכפר באחת מהן אימא יביא האחרת על חלב שאכל היום:", + "ת\"ל יביאנה. דהוה מצי למכתב \"יביאה\" וכתיב \"יביאנה\" לאלומי מיעוטא דאפילו על חטא אחד לא יביאנה:" + ], + [ + "(ג) על ראש החטאת. \"על ראשה\" הוה מצי למכתב וכתיב \"החטאת\":", + "הוליך שלא לשמה. דהולכה היא בכלל קבלה:" + ], + [], + [ + "(ה) וכפר וכו'. פי' ג' פעמים כתיב \"וכפר\" – בשעיר נשיא ובשעירת יחיד ובכבשת יחיד, דיתירא הוא דהא כתיב \"ונסלח לו\":", + "מפני הדין. שהייתי סבור לומר שמעכב:", + "והלא דין הוא. שאינו מעככ ולמה צריך קרא לזה:", + "למטן. מחוט הסקרא דהיינו עולה ושאר קרבנות:", + "למעלן. דהיינו חטאת דכתיב ביה \"על קרנות המזבח\":", + "מה דמים וכו' במתנה אחת כיפר. כדתניא בריש פרק בית שמאי (דף לו:) מנין לניתנין על מזבח החצון שנתנן במתנה אחת כיפר? תלמוד לומר \"ודם זבחיך ישפך\". וחטאת מהאי קרא לא מצינן למילף דלא שייך בה לשון 'שפיכה' שהיא במתנה באצבעו:" + ], + [ + "(ו) בפנים. בחטאות הפנימיות:", + "בחוץ. בחטאת החצונות:", + "לא כיפר. כדלעיל פרק ו פסקא ה':" + ], + [ + "(ז) מדמים שבחוץ. דהיינו חטאת מעולה:", + "תלמוד לומר וכפר עליו. מכל מקום:", + "אף על פי שלא נתן וכו'. דתלת \"וכפר\" חד לחיסר אחת מן המתנות וחד דאפילו חיסר שתים וחד דאפילו חיסר שלש ולא נתן אלא אחת כשרה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) אילו אמר ושמעה. היינו אילו הוי כתיב \"נפש כי תחטא ושמעה קול\" ולא הוי כתיב \"אלה\" הוה אמינא דהקרא מיירי כששמע מאחד נלך ונעבוד עכו\"ם והוא עד דהיינו שהיה יכול לילך ולהעיד בבית דין על זה או ראה שראה מרחוק שמסית אדם על ידי קריצות ורמיזות או ידע כגון שכתב הסתה לשום אדם והוא מכיר כתב ידו, אם לא יגיד לבית דין ונשא עונו שחייב בקרבן עולה ויורד:", + "יהא חייב. על שלא הגיד לבית דין:", + "אם האומר אינו חייב. כדתנן בפרק ד' מיתות העובד עכו\"ם ודייקינן שם בגמרא עובד אין אומר לא ולא הוי בכלל מסית דבעינן שיאמר כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה:", + "זה יוכיח. היינו שומע קול אלה יוכיח שהמשביע עצמו פטור אפילו אם מכיר בחבירו שיקבל שבועה ויעבור עליה וגרם לו חטא והשומע חייב:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר ושמעה קול אלה. מלמד שאין הכתוב מדבר אלא בשמיעת קול דשבועת העדות:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא מפי עצמו מזיד. והגר\"א הגיה \"אין לי אלא מפי אחרים מזיד\" (דעיקר קרא במושבע מפי אחרים כתיב וכ\"כ הקרבן אהרן) \"מפי אחרים שוגג ומפי עצמו שוגג מנין\" (דהיינו שלא השביעו חבירו אלא בעצמו אמר שבועה שאני יודע לך עדות). \"תלמוד לומר וכולי\":", + "תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע לרבות את כולן. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) שלח להן. התובע ביד בנו שיבוא ויעיד לו עדות:", + "תלמוד לומר ושמעה קול אלה וכו'. טעות סופר וצריך להגיה תלמוד לומר אם לא יגיד ונשא עונו (הגר\"א). וכן הוא בגמרא (שבועות לה, א). ומפרש שם דכתיב \"אם לא יגיד\" מלא (דהיינו \"לוא\") למדרש היה לו אם לא יגיד ונשא עונו הא לאחר אם לא יגיד פטור:" + ], + [ + "(ה) יכול יהו חייבין. כיון דקבלינהו נתבע עליה דאי לאו הכי פשיטא דכפירת דברים בעלמא הוא:", + "לא בזמן שהן פסולין. דאף על גב דקבלינהו עליה ואיכא כפירת ממון מכל מקום כיון דלא בכח עדות היה מועיל לא קרינן בהו והוא עד ופטורין:" + ], + [ + "(ו) בבית הכנסת. בצבור שעדיו ביניהן:", + "יכול יהו חייבין. עדיו אם כפרו בבית דין:", + "תלמוד לומר וכו' והוא עד. \"הוא\" משמע המיוחד שייחדו בשעת שבועה:" + ], + [], + [ + "(ח) נאמר כאן אואין וכו'. \"או ראה או ידע\", דפקדון \"או בתשומת יד או בגזל או עשר את עמיתו\", דרוצח \"או באיבה הכהו או השליך עליו בצדיה\", דסוטה \"או עבר עליו רוח קנאה.. או איש אשר תעבור עליו\":" + ], + [], + [ + "(י) ואל יוכיח אואין דרוצח - כצ\"ל. ואל יוכיח אואין דסוטה - כצ\"ל:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) בראיה שלא בידיעה. כגון שאמר לו מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני שראו זה אבל לא הודעתים אם הם מתנה או הלואה או פקדון ואמר לו הנתבע יבואו פלוני ופלוני ויעידו שמניתם לי בפניהם ואני פורע לך:", + "בידיעה ושלא בראיה. כגון שאמר לו מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני והלוה משיב יבואו פלוני ופלוני ויעידו ואני פורע לך:", + "רבי עקיבא אומר וכו'. רבי עקיבא אינו חולק על דרשת ר\"א או ר\"י הגלילי רק הוסיף דאפילו בדבר של ממום יש שהוא פטור דהיינו שאינו של ממון רק תביעת קנס (שבועות לד, א). והגר\"א גורס בכאן כגירסת הגמרא \"תבעו ממון חייב, תבעו דבר אחר פטור\":" + ], + [ + "(ב) חייב כאן. קרבן בשבועת העדות:", + "וחייב בפקדון. קרבן על השבועה:" + ], + [ + "(ג) קרובים כרחוקים פסולים ככשרים. שאם היה זה שהפקדון אצלו קרוב לבעל הפקדון או שהיה פסול לעדות חייב בשבועת הפקדון דלענין זה ליכא לפלוגי בקרוב ופסול מידי:", + "וחייב על כל אחת ואחת. כדתנן (שבועות לה, א) השביע עליו ה' פעמים וכפר חייב על כל אחת ואחת:", + "ושלא בפני בית דין. שאפילו כפר חוץ לבית דין נמי חייב דכתיב \"וכחש בעמיתו\" - כל דהו:", + "שלא עשה בו נשים וכו'. כדלעיל פרשה ח' פסקא ה':", + "ולא חייב אלא אחת. כדלקמן פסקא וי\"ו ותנן לה בפרק שבועת העדות \"השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת\":", + "בפני בית דין. שאינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דכתיב \"אם לא יגיד\" - במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וזו היא בבית דין דוקא:", + "לא אם אמרת בפקדון. היינו אי לא כתיב גזירה שוה דמסיים לבסוף ליכא למילף מדינא משום דאיכא למיפרך מה לפקדון:", + "שלא עשה בו את המושבע. מפי אחרים ולא ענה אמן:", + "כנשבע. מפי עצמו דגבי שבועת הפקדון \"אשר ישבע עליו לשקר\" כתיב דמשמע מושבע מפי עצמו אבל מפי אחרים אין לנו:", + "ואת המזיד כשוגג. דמזיד בשבועת הפקדון פטור דילפינן ממעילה. נאמר שבועת הפקדון \"ומעלה מעל\" ונאמר במעילה \"כי תמעול מעל\". מה להלן מזיד פטור אף כאן מזיד פטור:", + "שעשה בו את המושבע כנשבע. דבהדיא כתיב \"ושמעה קול אלה\" דהיינו מושבע מפי אחרים וכל שכן מפי עצמו דחייב:", + "ואת המזיד כשוגג. מדכתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו ובכולן כתיב \"ונעלם\" ובשבועת העדות לא כתיב \"ונעלם\" לחייב על המזיד גם כן:", + "ולהלן. בשבועת הפקדון:", + "מה נפש כי תחטא אמור להלן. בפקדון ובתשומת יד וגזל ואבידה:" + ], + [ + "(ד) תובע ממון ויש לו. זכות עליו לתבעו:", + "אף נפש וכו' ויש לו. יצא זה שהוא תובע ממון שאין לו בהן מדינה זכות שיכול לחזור בו:" + ], + [ + "(ה) חוץ לבית דין. וכפרו על כל שבועה:", + "לא אמרתי וכו'. דכיון דאהגדה קפיד קרא ע\"כ במקום הראוי להגדה קאי:", + "זה בית דין. שאילו היה מגיד שם היה זה מתחייב ממון בעדותו לאפוקי כפירה שחוץ לבית דין שאפילו היה מגיד שם לא היה מועיל כלום:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן מכאן אמרו השביען בחוץ וכפרו ובאו לבית דין והודו פטורין בחוץ כולי", + "בחוץ. השביען והודו:", + "ובאו לבית דין וכפרו חייבין. כיון דכפירה בבית דין הוא:", + "השביע עליהן ה' פעמים. סיפא אצטריכא ליה:", + "כפרו. בבית דין:", + "חייבין על כל אחת ואחת. דכפירה אכולהו קיימא וילפינן מקרא דכתיב \"והיה כי יאשם לאחת מאלה\" לחייב על כל אחת ואחת:", + "הכי גריס הגר\"א וכן הוא במשנה (דף לא:) השביע עליהן ה' פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת. אמר ר' שמעון מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות. וה\"פ: אינן חייבין אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן בזה דכפירה קיימא אכולהו כמו ברישא:", + "שאינן יכולין לחזור ולהודות. אילו כפרו בראשונה הואיל ובבית דין הם שוב לא היו ראוין להעיד שכבר הגידו שאינן יודעין לו עדות ושוב אינו חוזר ומגיד. הלכך אף על גב דלא כפרו אלא לבסוף כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה שאם שתיקתן בראשונה כפירה היא שוב אינם ראויין להשביען ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין ומה זה שבועה על שבועה:" + ], + [ + "(ז) כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור:", + "הראשון חייב. אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להגיד:", + "הכופר חייב. עיין שם בגמרא דף ל\"ב:", + "שתיהן חייבות. עיין שם בגמרא:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) במגע טומאות וכו'. היינו שנגע בדבר שנגע בטומאה יהא חייב אחר כך כשנכנס למקדש או אכל קדש:", + "יצא דבר שאין אב הטומאה. ולדידהו אפילו משכב ומושב ומרכב שהם אב הטומאה אבל אינן מצד עצמן רק קיבלו טומאתן מאחרים (הראב\"ד) אבל רבי עקיבא מרבה להו כדמפרש ואזיל ואינו ממעט אלא אוכלין ומשקין וכלי חרס לפי שאין נעשין אב הטומאה שהרי מדרס כלי חרס טהור כדנפקא לן במסכת שבת (דף פד:)" + ], + [], + [ + "(ג) אתה למידו בכל דרכים שיש בו. כלומר אם בבנין אב אתה למידו אין אתה יכול ללמוד אלא מה שהוא דומה לו לגמרי אבל מסקנא בכלל ופרט אתה למד וכעין הפרט אתה מרבה אף על פי שאינו דומה לפרט לגמרי:", + "שחלק מגעה ממשאה. שעל ידי מגע אין נטמא הבגדים שעליו, מה שאין כן במשא:", + "את מיעוט מי חטאת. היינו שאין בהן כדי הזייה. ולפי זה קשה מהו שמסיים שחלק מגעה ממשאה הלא במיעוט מי חטאת אין מטמא במשא כלל. והגורסים כך דחקו עצמן דקאי רק אמרכב והוא דוחק גדול. ויותר נכון כגרסת הגר\"א (וכן גרס גם כן הזית רענן) \"את רוב מי חטאת\" והיינו שיש בהן כדי הזייה דאז על נגיעה אינו מטמא בגדיו שלבוש בהן מה שאין כן כשנושאן. וכן הדין במרכב הזב:", + "כשהוא אומר בכל לרבות משכב ומושב. כצ\"ל. [הגר\"א. והשמיט מיעוט מי חטאת שהלא אין שוה מגעו למשאו דאינו מטמא במשא]:", + "ששוה מגען למשאן. היינו דבשניהן הדין דמטמא אדם לטמא בגדים:", + "ופרים. פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכפורים:", + "שהן מטמאין במשא. היינו שהן מטמאין בגדים שעליהן כשנושאין אותן ואף על פי שאין מטמאין במגע וקרא מתיבת \"טמא\" מרבינן להו דהנכנס למקדש או אכל קודש חייב:", + "והגר\"א גריס בהדיא \"שלא במגע\" [והיינו דכל הדברים מיירי שנגע בהטומאה ונכנס למקדש וזה לא מיירי כשנגע בהן אדם שהן אינן מטמאין אדם]:", + "וכשהוא אומר בכל דבר טמא [היינו מתיבת \"דבר\". כן משמע מהגר\"א] לרבות הסככות. אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת נוף אחד מהן ואין ידוע לאדם והלך אדם תחתיהן ונכנס למקדש חייב:", + "והפרעות. אבנים הפרועות והיוצאות מן הגדר הסמוך לבית הקברות ונפל תחת אחת מהן ואם הלך תחתיהן ונכנס למקדש חייב לר' יהודה:", + "והקרי. היינו שנגע בקרי, דהגם דאינו מטמא רק במגע ולא במשא, מכל מקום ריבה בהו קרא דחייב כשנכנס למקדש:", + "דברי ר' יהודה. אבל לרבי עקיבא לא מחייב על סככות ופרעות כי אין הנזיר מגלח עליהן ורבי עקיבא סבר לה כר' יהושע דכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש, והכי איתא בנזיר (דף נו:) (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ד) בנבלת חיה מה תלמוד לומר טמאה. דהא אפילו טהורה כיון שנתנבלה מטמאה כדמפרש בקרא:", + "ת\"ל טמאה. שירצה מה שיפול עליו שם טומאה אשר הוא כזית ממנה:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר טמאה. ולכזית הלא נילף זה מחיה:", + "קרנה שערה חיבורה. פי' כשהן מחוברין עמה:" + ], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר טמא. אי לאשמועינן אתי דדוקא אשמונה שרצים הוא דמיחייב, אשאר שרצים לא מיחייב בביאת מקדש – פשיטא, דאפילו טמויי לא מטמא כלל:", + "דמו. דדם השרץ כבשרו:", + "צירופו. חצי עדשה משרץ זה וחצי עדשה משרץ אחר דתנן \"כל השרצים מצטרפין זה עם זה\":", + "עירובו. היינו שנתערב ההוא שרץ במיני אחריני:" + ], + [ + "(ז) או יכול ונעלם ממנו מקדש. נעלם ממנו שזה מקדש וידע שהוא טמא:", + "על העלם שרץ הוא חייב. ואמרינן בשבועות (דף יח:) דלר' אליעזר צריך שידע מקודם במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה, ואחר כך יתעלם ממנו. ולרבי עקיבא אין צריך רק שידע שנטמא, הגם שלא ידע במה, ואחר כך יהא נעלם ממנו:", + "שני פעמים. דהיה לו לומר כל הטומאות ביחד ולומר פעם אחת על כולם \"ונעלם ממנו\". ורבי עקיבא ור\"א דרשי ליה להא דלקמן במשנה י\"א:" + ], + [ + "(ח) ימי חומרן. הן ימי הראיה:", + "ימי קולן. הן ימי הלבון. ואף שקודם טבילה אין נפקא מינה כלל מיירי שאחר ימים שבעה היו טובלות קודם ספירת שבעה נקיים וכמ\"ש ר\"ת בשבת (דף יג:) שהיו נוהגות לטבול ב' פעמים (הגהות מהרי\"ד):" + ], + [ + "(ט) אם נאמרו הקלות. טומאת שרץ ונבילה שהן קלות חייב עליהן קרבן – כל שכן על מת זב וזבה שהן חמורות:", + "הייתי אומר על הקלות בעולה ויורד ועל החמורות בקבוע. פי' הואיל ומטמא מקדש הוא בכרת ככל חייבי כריתות שבתורה, אם לא היו מפורשין אלא הטומאות הקלות, כיון שקרבן עולה ויורד חידוש הוא בחייבי כריתות, אין לך בו אלא חידושו – קלות שנתפרשו בו, אבל חמורות הן בכלל חייבי כריתות שהן בקרבן קבוע:", + "ועל הקלות יהא פטור. פי' הואיל ובחמורות עצמן הקל לדונן בעולה ויורד הייתי אומר שעל קלות יהא פטור לגמרי:" + ], + [ + "(י) אלא בטומאת מקדש וקדשיו. פי' אבל אם נטמא ולא נכנס אחר כך למקדש ולא אכל קדשים אינו חייב:", + "אמורין להלן. בפרשת אמור:" + ], + [ + "(יא) שני פעמים. משמע שידע מקודם וידע בסוף:", + "רבי אומר וכו'. מ\"ונעלם\" אחת גם כן יש ללמוד זה דמדכתיב \"ונעלם\" מכלל שהיה לו ידיעה, \"והוא ידע\" – הרי שתי ידיעות. ובגמרא מסיים ד\"ונעלם\" שני הוא לחייבו על העלם טומאה ועל העלם מקדש וכדעת ר' ישמעאל במשנה ז':" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) יכול הנודר בנזיר וכו'. פירוש יכול על כל ביטוי שפתים אם לא יקיים יביא קרבן והמחלל נדרו יהא בכלל זה:", + "לא שנדר וכו'. ואינו עובר אלא בלא יחל דברו:" + ], + [ + "(ב) את הגומר בלב. מסיק בגמרא (שבועות כו, ב) דהיינו שנתכוין וגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם דאשמועינן קרא דאזלינן בתר מחשבתו:" + ], + [ + "(ג) להרע לאחרים. דהיינו להכות את פלוני:", + "מה הטבה רשות. דהיינו אוכל:" + ], + [ + "(ד) להרע לעצמו. דהיינו שלא לאכול ואיכא דמפרש לה (בבבא קמא צא:) דהיינו לחבול בעצמו גם זה בכלל להרע לעצמו:" + ], + [ + "(ה) וכשהוא אומר או להטיב. \"או\" רבויא הוא:" + ], + [], + [ + "(ז) ולא אוציא הנשבע לקיים וכו'. כגון לאכול מצה בליל פסח וכהאי גוונא:", + "שכן עשה לאו כהן. שיצוייר בו אוכל ולא אוכל:", + "שלא עשה בה לאו כהן. דאם נשבע שלא לאכול מצה הרי הוא עובר על המצוה:" + ], + [ + "(ח) שאין בהן הרעה והטבה. כגון שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק:", + "תלמוד לומר לבטא. כל שעבר על ביטוי שפתים:", + "לשעבר מנין. כגון אכלתי ולא אכל:", + "תלמוד לומר לכל אשר יבטא. הגר\"א גריס תלמוד לומר אשר יבטא וכונתו דלאו מ\"לכל\" דריש לרבות הכל אלא מ\"אשר יבטא\" דהוא ריבוי כמו \"לבטא\" קמא ובריבוי מיעוט וריבוי דריש כדמוכח בגמרא ומה דאמר שם \"תלמוד לומר לכל אשר יבטא\" גם כן הכונה מ\"אשר יבטא\":" + ], + [ + "(ט) פרט לאנוס. שהיה סובר שנשבע באמת:", + "פרט למזיד. ושב, דאינו מביא קרבן:", + "הכי גרסינן שנתעלמה ממנו שבועה. אבל החפץ הוא זכור כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבר שאוכל קאמר:", + "או יכול ונעלם ממנו החפץ. כגון שאמר שבועה שלא אוכל פת חטין ואכלו מחמת שסבר ששבועתו היה על של שעורין דשבועה היה זוכר אבל החפץ היה נעלם ממנו. ובגמרא מסיק דבזה נמי איכא העלם שבועה כיון שאינו זוכר על מה נשבע (ועיין בריטב\"א שדעתו דמ\"מ הוא פטור דלא חייבה התורה רק בהעלם שבועה לחוד ולא בהעלם שבועה וחפץ):" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) שהוא חייב על כל אחת ואחת. פירוש דהוה אמינא שלא יהא חייב אלא אם עשה שלשתן שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו:", + "תלמוד לומר לאחת. \"והיה כי יאשם לאחת מאלה\":" + ], + [ + "(ב) שמיעת וכו'. היינו שעל אלו השתים יהיה חייב אחת ועל טומאת מקדש וקדשיו אחת ת\"ל לאחת וכו'. והנה למוד זה וכן כל הפרק דריש להו מחדא תיבה כיון דסתם הקרא \"לאחת\" כל חדא וחדא הוי בכלל \"לאחת\" ומחייב עלייהו:" + ], + [ + "(ג) יכול על טומאת מקדש וקדשיו. שאם נטמא ונכנס למקדש וגם אכל קודש:", + "אלא אחת. על שתיהן:", + "מנין על טומאת מקדש וכו'. מפרש מה שאמר מתחלה \"יכול\":", + "אפילו בהעלם אחד שהוא חייב. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) מן יכול עד יכול השני מיותר (הגר\"א וכן בילקוט ליתא):", + "יכול על כל טומאת מקדש. אפילו נכנס וחזר ונכנס ונודע לו בינתיים כדמפרש בסמוך:" + ], + [ + "(ה) ונכנס למקדש ויצא וידע. ונעלם ממנו טומאה ונכנס למקדש:" + ], + [ + "(ו) נטמא וידע. צריך לומר כיצד נטמא וידע:", + "ואכל את הקודש וידע. ונעלם ממנו טומאה ואכל את הקודש וידע:" + ], + [ + "(ז) שהן בהכרת חייב על כל אחת. היינו אם כפל אותן כמה פעמים וכנ\"ל:", + "לא יהא חייב אלא אחת. היינו אפילו כפלן כמה פעמים:", + "מן תלמוד לומר עד סוף - מיותר (הגר\"א), שהרי הוא מסיים לבסוף בהלכה א' בפרק ט\"ו \"תלמוד לומר לאחת וכו'\":" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך – כצ\"ל. (הגר\"א. והדין עמו דלכולי עלמא לכם כללא הוי והיכי קתני דחייב על כל אחת מפני שהם חמשה וכן הוא בילקוט כגירסת הגר\"א):" + ], + [ + "(ב - ד) במשנה ב' החיוב מפני שהוא הרבה מיני תביעות וקאי שבועה על כל חדא וחדא. במשנה ג' מפני שהוא הרבה מינין בעצם. ובמשנה ד' מפני שכל תביעה הוא בזמן אחר:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) שעשה בה את המזיד כשוגג. דלא כתיב בה \"ונעלם\":", + "לא יהא חייב אלא אחת. אפילו היה השבועה על כמה מינים כדלקמיה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) על דברים הרבה. כדמפרש בסמוך:", + "תלמוד לומר אחת על חטאתו אשר חטא. מוקשה מאוד דזה הכתוב לא נמצא כלל וגירסת הגר\"א תלמוד לומר על אחת, וכונתו להא דכתיב בשבועת הפקדון \"על אחת מכל אשר יעשה\". עיין לקמן פרק כ\"ג שהוא ממש כענינו והוא הדין לענין שבועת ביטוי ושבועת העדות וכן גמרינן מעניננו לשם היכא דפרט בשבועתו לכל אחד בפני עצמו לחייב על כל אחד מתיבת \"לאחת\". עיין שם בראש הפרק (ובחנם דחקו עצמן שם המפרשים ושבשו הגירסא):", + "הלכה ה' כולה מיותרת (הגר\"א) שכתובה לקמיה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ו) שבועה שאיני יודע לך עדות. מדלא סיים בדבריו את הזמנים שבועה חדא אכולהו קאי וכן בהלכות דלקמיה:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(י) אכל את הקודש ולא ידע אכל את הקודש ולא ידע ובאחרונה ידע – כצ\"ל:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) כלל אינו חייב וכו'. כגון הני דפרקין דבסמוך:", + "פרט. כגון הנך דפרק ט\"ו:", + "ר\"י אומר לא לך לא לך וכו'. סבירא ליה לר' יהודה דבוי\"ו פרטא הוי ובלא וי\"ו כללא הוי (קרבן אהרן, עיין שם שהאריך בזה):", + "עד שיאמר שבועה באחרונה. דאז אמרינן דשבועה אכל חדא קאי:", + "רבי עקיבא אומר מאלה וכו'. הנה בכתוב כתיב \"כי יאשם לאחת מאלה\" ועד כה דרשו וביררו מה דכתיב בתורה \"לאחת\" ופעמים כתיב \"על אחת\" ועתה דרשו על תיבת \"מאלה\":" + ], + [ + "(ב) ובנבלתם לא תגעו. שקאי על כל ישראל ברגל שמוזהרין על זה מתוך שצריכין לעלות לעזרה:" + ], + [ + "(ג) שהן מוזהרין על אבות הטומאה וכו'. יכול אם עברו על זה חייבין קרבן אף על פי שלא אכל קודש ולא נכנס למקדש:", + "תלמוד לומר מאלה. כלומר על טומאת מקדש וקדשיו יש בהן כרת מה שאין כן במגעות וכן אתה אומר באכילת מעשר ותרומה בטומאה הואיל ואין בהם כרת שרינן מיעוטא עלייהו ואכילת קדשיו בטומאה ודאי חמור יותר מאכילת תרומה כדאיתא בכמה דוכתי:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) והיה מיד כו'. פי' דבקרא כתיב \"והיה כי יאשם והתודה אשר חטא והביא\", והוה אמינא דברישא יתודה ואחר כך יביא קרבן. קמ\"ל דמיד יביא קרבן ואחר כך יתודה עליו:", + "ונאמר להלן. בשעיר המשתלח:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר עליה. \"והתודה אשר חטא עליה\" ולהלן בשעיר המשתלח נאמר \"והתודה עליו\":", + "טעון סמיכה. כדכתיב שם \"וסמך אהרן וגו'\":" + ], + [ + "(ג) אף לאחר יום הכפורים. שאין יום הכפורים מכפר אלא על עונות שאין נודעים עליו כדאמרן לעיל:", + "ונאמר להלן אשמו. דכתיב \"אשם הוא אשם אשם להשם\" דהוא יתר ואתיא לגזירה שוה. מה להלן מותריו נדבה – שאם הפריש מעות ליקח אשם זה ונותר מהמעות המותר נדבה (לקיץ המזבח) כדיליף לקמן מקרא (קרבן אהרן):", + "ובהגהות הגר\"א כתב שהלכה זו מיותרת ונראה טעמו בפשיטות לפי מה דגרס לקמיה \"מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה\", אם כן לא צריך לעניננו גזירה שוה \"אשמו אשמו\" ולומר דשם לשאר חטאות וכאן לחטאת. זה הוא דוחק גדול. דמאי נפקא מינה חטאת זו משאר חטאות:" + ], + [ + "(ד) אף אשם מותרו נדבה – טעות סופר הוא, דעיקר דין דמותרו נדבה יליף לקמן פרק כ\"א באשם עיי\"ש וכתב בהגהות הגר\"א שצריך לגרוס מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה, וכן כתב הקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ה) נקבה. ודאית לא טומטום וכו' שהוא רק ספק:", + "כל משמע וכו'. כל דבר שהוא בכלל צאן:", + "אף החרשת וכו'. דאף במין אדם אין רשאי לעבוד עבודה באלו בבהמה כשר כדתנן בבכורות (דף מה:):", + "לא הפלגס. דחטאת בת שנתה כדלעיל פ\"י פסקא ב'. וכל חודש י\"ג קרוי פלגס. וסלקא דעתך אמינא כיון דעדיין לא נכנס חודש שלם קרוי \"בת שנתה\". קמ\"ל:", + "החטאת הבאה וכו'. ר\"ל חטאת קבוע שאיננה בעולה ויורד:", + "שאין לה חלופין עוף. אפילו בדלות שהרי חטאת קבוע הוא:", + "יש לה חלופין שעירה. כדכתיב \"והביא את קרבנו שעירת עזים וגו' ואם כבש יביא קרבנו\":", + "אין לה וכו'. בתמיה:" + ], + [ + "(ו) ואין לה חלופין שעירה. כדכתיב \"וכבשה אחת בת שנתה וגו'\" (ויקרא יד, י), וכל \"תהיה\" עכובא כדאמרינן ביומא (דף סב:):" + ], + [ + "(ז) שהיה בדין וכו'. ואשמועינן דאין צריך רק חטאת:" + ], + [ + "(ח) מהשג יד. בעולה ויורד כפי השגת ידו:", + "מה מצורע מביא שנים תחת שנים. כצ\"ל (הגר\"א וקרבן אהרן). ר\"ל שמביא בדלות שתי תורים או ב' בני יונה תחת כבש לעולה וכבשה לחטאת:", + "יהא העשיר שלו מביא שנים. כבש לעולה מלבד כשבה שמביא לחטאת:" + ], + [ + "(ט) מחטאתו וכו'. גבי כשבה \"מחטאתו\" וגבי עוף \"מחטאתו\" וגבי עשירית האיפה \"על חטאתו\":", + "מביאין מהקדש כשבה שעירה. אף שהפריש מעות לקנות כשבה יכול לקנות שעירה:" + ], + [ + "(י) הפריש לכשבה וכו'. שהפריש מעות לקנות כשבה והעני, יכול לקנות מהן עוף והשאר חולין בידו, וזהו שנאמר \"מחטאתו\":", + "העני. עוד, יביא עשירית האיפה והשאר חולין בידו, וע\"כ נאמר גם בעוף \"מחטאתו\":", + "העשיר יביא עוף. ר\"ל יוסיף עוד מעות ויקנה עוף וכן אם העשיר עוד יוסיף עוד ויקנה כשבה או שעירה. וזהו שנאמר בו \"על חטאתו\":", + "יביא בדמיה עוף. והשאר חולין בידו וגם זהו בכלל \"מחטאתו\":", + "לא בדמיו. אלא יביא מביתו כפי השגת ידו או עוף או עשירית האיפה:", + "שאין לעוף פדיון. כדילפינן לקמן (בחקותי פרשה ד' פסקא ה') \"והעמיד את הבהמה לפני הכהן – בהמה נפדית ואין העוף נפדין\":", + "לכך נאמר. אדלעיל קאי, ולא על 'הפריש עוף ונסתאב', דזה לא ילפינן מקרא זה אלא מסברא:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) ידו. משמע מעצמו, ואינו מחוייב ללוות אף על פי שמוצא ממי ללוות:", + "ולא לעסוק באומנותו. עד שירויח ויביא קרבן עשיר, דחביבה מצוה בשעתה כדלקמן ריש פי\"ט:", + "ואין לו צרכיו. של שה כגון שהוא רחוק מירושלים והוא אין לו אלא דמים שצריך ליתן בעד שה ועדיין צריך הוא למעות להוצאת הדרך ולזון את השה כמה ימים עד שיביאנו לעזרה:", + "תלמוד לומר די שה. שהיה יכול לכתוב \"ואם לא תגיע ידו לשה\", \"די\" משמע כל הצריך לשה עד שיוכל להקריבו:", + "שתי תורים וכו'. יתירא הוא דהיה לו לכתוב \"תורים\" ומיעוט תורים שנים. וגם דהא כתיב בתריה \"אחד לחטאת ואחד לעולה\":", + "אינו מביא אחד. פירוש לעיכובא (זית רענן):" + ], + [ + "(ב) מביא אחד תחת אחד. שאינו מביא יותר בהיותו עני מהיותו עשיר אלא תחת חטאת מביא חטאת ותחת עולה מביא עולה:", + "מביא אחד. כשבה לחטאת לבד גם בעני לא יביא אלא חטאת תחת חטאת:" + ], + [ + "(ג) אחד לחטאת ואחד לעולה. קרא יתירא דהא כתיב בתריה \"והקריב את אשר לחטאת ראשונה וגו'\", והוה מצי למכתב \"והקריב אשר לחטאת ראשונה וגומר\":", + "שתקדים חטאת לעולה. היינו בשעת הקדשה שיקדיש החטאת קודם לעולה:", + "הכי גרסינן ד\"א שממין חטאת יביא עולה (הגר\"א). שאם הביא חטאתו תור לא יביא עולתו בן יונא אלא תור ממין החטאת. וכן אם הביא חטאתו בן יונה. ונפקא זה מדכתיב \"שתי תורים\" משמע דתרוייהו יביא ממין התורים או מבני יונה אי מייתי מינייהו:", + "יביאו יורשים עולתו. ואף על גב דהך עולה לכפרה אתיא ואין כפרה לאחר מיתה – אפילו הכי קרבה לאחר מיתה. ועיין בפרק קמא דקידושין (דף יג:) בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן, ומשמע שם דלתרוייהו נפק דין זה מסברא ולא צריך קרא. ולפי זה ברייתא זו אסמך דין זה אקרא דאחר שהביא חטאת יביאו אחר כך עולה אבל לא מיתורא:", + "הואיל ושנים באים. שתי הפרידות:", + "תחת חטאת. במקום חטאת בהמה שיש לו להביא בעשירות:", + "יהא שנים חטאת. והא דכתיב \"ואת השני יעשה עולה\" – אימא האי למצוה ואי אייתי שניהן לחטאת שפיר דמי:", + "תלמוד לומר אחד לחטאת. לעיכובא:" + ], + [ + "(ד) אחד לחטאת ואחד לעולה שיפרישם הבעלים אחד לחטאת ואחד לעולה. ומנין שאם הפרישם הכהן שהפרשו הפרש תלמוד לומר וכולי – כצ\"ל (הגר\"א). וכן הוא בילקוט. והנה מה שאמר מתחלה שיפרישם הבעלים היינו בשעת לקיחה. ומה שאמר מנין שאם הפרישם הכהן – היינו שאם הבעלים לא זכרו בשעת לקיחתן איזו לחטאת ואיזו לעולה והביאום לכהן להקריבם, מועיל דיבורו מה שהוא מיחד בשעת עשייה איזו לחטאת ואיזה לעולה. \"ת\"ל וכו'\":", + "והוא כמו שאמרו חז\"ל (יומא מא, א) \"אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן\". אכן לפי זה צריך לסיים תלמוד לומר \"ועשה אותם הכהן אחד לחטאת והאחד עולה\" האמור לקמן בפרשת זבים דמזה הכתוב מפיק בגמרא הנ\"ל דבעשיית כהן מתפרשות. וכן הוא לקמן בפרשת מצורע פרשתא ג' פ\"ה פסקא ט\"ו:" + ], + [ + "(ה) והביא אותם אין לעוף פדיון. דהאי \"והביא אותם\" יתירא הוא דהא אומר מקודם \"והביא\". אלא קמ\"ל דאותם דוקא יביא ולא אחרים בדמיהם, דהיינו שאם הפריש עוף ונסתאב (ששברו אגפיו וכיוצא) אין יכול לפדותו ולהביא בדמיו עוף אחר:" + ], + [ + "(ו) בין חטאת העוף עם עולת בהמה. פירוש ביולדת, ואף על גב דבהמה עדיפא מעוף – מכל מקום מפני שהיא חטאת היא קודמת. הגר\"א גריס מתחלה חטאת העוף עם עולת העוף ואחר כך חטאת בהמה עם עולת בהמה ואחר כך חטאת העוף עם עולת בהמה. ונכון הוא:" + ], + [ + "(ז) מול הרואה את העורף. העורף ידעינן שהוא מה שיש מן העורף אחורי הפנים דכתיב \"כי פנו אלי עורף ולא פנים\". ומול הרואה את העורף הוא למטה מזה מה שהוא נגד הצואר:", + "ממולי. מנגדי:", + "לא יבדיל. דהיינו שימלוק רק סימן אחד ולא יותר:" + ], + [ + "(ח) מעצמה של חטאת. שלא יזה בכלי או באצבע אלא אוחז בעוף עצמו ומזה [רש\"י]. והראב\"ד פירש עוד דצריך להזות מגוף החטאת דהוא מעכב בהזאה; שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה, אלא בהיפוך, דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האברים הוא. (והא דאיתא בזבחים פרק ק\"ק \"אוחז בראש ובגוף ומזה הראש\" – לאו לעיכובא אלא לפי ששניהם מחוברים אי אפשר שלא יזה משניהם):", + "התחתון. ולא על קיר העליון דהיינו למטה מן הסקרא ולא למעלה:", + "חטאתה למעלה. דקרנות כתיבי בה:", + "עוף שעולתו למעלן. כדילפינן לעיל (בדיבורא דנדבה פרשתא ח' פסקא ז):", + "ת\"ל והנשאר בדם ימצה. ולא כתיב \"תמצה\" אלא \"ימצה\", משמע מאליהן מתמצה מן הקיר אל היסוד וזהו קיר התחתון:" + ], + [], + [ + "(י) כמשפט. משמע שקצוב המשפט במקום אחר. ואהיכא קאי? אחטאת בהמה דפרשה דלעיל קאי, שהרי עולה זו באה חליפין לה, הלכך לה אקשה. ויליף מינה כדמפרש לקמיה דאינה באה אלא מן החולין וכו':", + "כמשפט חטאת העוף. שלא תטען הבדלה במליקתה:", + "כשהוא אומר והקריבו. בעולת העוף של נדבה בויקרא \"והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו'\". ומדלא כתיב \"והקריב\" אלא \"והקריבו\" משמע דחלוקה הקרבתו של זה מהקרבת אחרים. גילה לך הכתוב שלא תלמד מליקת עולה ממליקת חטאת:", + "כמשפט חטאת בהמה וכו' מן החולין. ולא ממעות מעשר שני. ויליף לה שם בחולין (דף כב.) מדכתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – משלו ולא ממעות מעשר שני:", + "וביום. שאין חטאת קרבה אלא ביום כדכתיב \"כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'\":", + "ובידו הימנית. שאין עבודותיה כשרות אלא בימין כדכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו\" וקיימא לן במנחות (דף י.) \"כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין\":", + "כמשפט חטאת העוף. דסליק מיניה ולהכי איתקש משום דבחטאת כתיב \"ממול ערפו\" ובמליקת עולת נדבה לא כתיב אלא \"ומלק את ראשו והקטיר\":", + "אוחז בראש ובגוף ומזה. מסיק שם בחולין דהכי קאמר כשהוא אחוז הראש בגוף מזה, דהיינו שמחובר הראש בגוף בשעת הזאה דהא כתיב \"ולא יבדיל\":", + "תלמוד לומר והקריבו. שחלקו הכתוב ממליקת אחרים. גילה לך שחלוקה מליקתו ממליקת אחרים והיינו דלא סגי בסימן אחד:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [], + [ + "(ב) הוא מביא סלע. ודוקא נקיט סלע דבבציר מהכי לא מיפטר כדתנן בריש פ\"ב דערכין \"נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר נותן נ' סלעים\":" + ], + [], + [], + [ + "(ה) אחד מעשרה לג' סאין שהן שבעה רבעים ועוד. לפי שהאיפה ג' סאין, וכל סאה הוא ששה קבין, וכל קב הוא ד' לוגין שכל לוג הוא רובע הקב. נמצא באיפה יש י\"ח קבין שהם ע\"ב לוגין. נמצא עשירית האיפה הוא שבעה רביעי הקב מן השבעים לוגין ועוד עשירית משני לוגין הוא חומש הלוג. וזהו מה שאמר \"שבעה רבעים ועוד\":", + "להלן. גבי מלואים (שמות כט, ב):", + "מן החטים. דכתיב \"סולת חטים תעשה אותם\":", + "על שיריה. פי' שירי המנחה הנאכלת לכהנים אם ירצו לתת בה שמן יתנו:", + "תלמוד לומר כי חטאת. ומה חטאת בהמה אינה נפסלת בלבונה אף ה\"נ אינה נפסלת בלבונה:", + "שהוא יכול ללקטה. שאינה נדבקת בהמנחה. ומה שאין כן בשמן:" + ], + [ + "(ו) או אינו וכו'. הגר\"א גריס יכול שאינו, דלשון \"או אינו\" משמע שבא לסתור הדרשה דלעיל ובאמת הוא ענין בפני עצמו:", + "שאינו מדבר אלא בשני כהנים. שלא יתחייבו שני הלאוין עד שיהיו שם ב' כהנים, אחד נותן שמן ואחד לבונה. אבל חד כהן לא מיחייב אלא חד לאו על שניהם:", + "בגופה של מנחה. שהקפידה הוא שעל מנחה כזו לא ינתן בה שמן ולא לבונה, לא שנא חד ולא שני תרין:" + ], + [ + "(ז) או אינו. הגר\"א גם בזה גריס יכול שאינה דזה הוא גם כן ענין בפני עצמו:", + "שלא יתן כלי על גבי כלי. היינו שלא יתן כלי עם שמן או לבונה על גבי הכלי של המנחה:", + "תלמוד לומר עליה. שלא יערב שמן בגוף המנחה:" + ], + [ + "(ח) הא מנחת כה\"ג. עשירית האיפה של מנחת חביתין שכהן גדול מביא בכל יום:", + "אינה חטאת. אין דינה כחטאת לענין לבונה ואף על גב דאקרייא חטאת כדדרשינן בפרק ואלו מגלחין \"וביום בואו יקריב חטאתו (יחזקאל, מד) – זו עשירית האיפה שלו\":" + ], + [ + "(ט) שיהו מקטיר לאשים. וסיפא ד\"על אשי השם\" קדריש:", + "ומתכוין לשם. מדכתיב \"על אשי השם\" צריך שיתכוין לשם מי שעשה את העולם:", + "חטאת. סיפא דקרא \"חטאת היא\":", + "כל מעשיה לשם חטאת. קמיצתה וקידוש קומצה בכלי שרת והולכתה והקטרתה:", + "היא. פרט לשנקמצה שלא לשמה והוא הדין לכל עבודותיה:" + ], + [ + "(י) מה תלמוד לומר. \"מאלה\":", + "החמורים שבהם וכו'. שיש בהם ג' מינים של עברות: טומאת מקדש וקדשיו חמורה מכולן שזדונה כרת, ושמיעת הקול קלה ממנה שאין זדונה כרת ומיהו אית בה חומרא שחייב על המזיד כשוגג, ושבועת ביטוי קל מכולן שאין זדונה כרת ולא עשה בה מזיד כשוגג. ושלשה קרבנות כתובים כאן כשבה או שעירה ועוף ומנחה:", + "החמורים שבהן. דהיינו טומאת מקדש וקדשיו:", + "יהו בכשבה ושעירה. בעשירות ובדלות לייתי עוף אבל דלי דלות לאתויי מנחה לא. וכי כתיב \"ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו'\" אשמיעת קול הוא דכתיב דבדלות לייתי מנחה אבל בטומאת מקדש וקדשיו לא:", + "הקלים. דהיינו שמיעת הקול יהיו בעוף אפילו בעשירות, כדלות דטומאת מקדש וקדשיו. וכי כתיב \"ואם לא תגיע ידו די שה וגו'\" – דאלמא דוקא בעניות מייתי עוף ולא בעשירות – אטומאת מקדש וקדשיו הוא דכתיב, אבל שמיעת הקול בעשירות עוף ובדלות עשירית האיפה:", + "הקלים שבקלים. דהיינו שבועת ביטוי:", + "יהו בעשירית האיפה. לעולם ואפילו בעשירות כדלות דשמיעת הקול:", + "לכשבה ושעירה. כשמשיג ידם:", + "לעשירית האיפה. כשאינו משיג ידם:" + ], + [ + "(יא) והיתה לכהן שתהא וכו'. כצ\"ל (הגר\"א). ותיבת \"כמנחה\" נדרש לקמיה:", + "כשרה בו. כצ\"ל (הגר\"א). והיינו שאם הכהן הוא החוטא יכול בעצמו להקריבה ולכפר בה על עצמו:", + "להתיר עשירית האיפה של כהן. חוטא שיהיו שיריה נאכלים:", + "אבל עשירית האיפה שלו. דהיינו מנחת חוטא:", + "ר' שמעון אומר והיתה לכהן כמנחה. מדלא כתיב \"כמנחתו\" משמע דלא קאי אמנחה שלו אלא אמנחת חוטא של ישראל שהוזכרה כאן:", + "אף זו נקמצת אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהן תהא נקמצת ושיריה נאכלין. ת\"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה. הא כיצד? הקומץ וכולי – כצ\"ל (הגר\"א). וכן הוא בגמרא ופירושה דלעבודת כהן דהיינו הקמיצה דינה כמנחת ישראל אבל להקטרת האישים אינו כן אלא גם השיריים נקטרין:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) לרבות כהן משיח. דמהו דתימא – \"אשר יתן ממנו על זר\", והאי לאו זר הוא דאימשח בגויה, קמ\"ל. (גמרא):", + "אלא שינוי. שמשנה מקודש לחול:", + "וימעלו באלהי אבותיהם. ששינו עצמם מעבודת המקום לעבודת אלהי עמי הארץ. אף כאן אם נתכוין להוציא את ההקדש מרשות שהוא לרשות אחר הרי זו מעילה:" + ], + [ + "(ב) כי תמעול מעל מקדשי ה'. הוה מצי למכתב, למה לי למכתב \"וחטאה\"? ומשני יכול נהנה ולא פגם נמי הוי מעילה ואפילו בדבר שיש בו פגם כגון לבש בחלוק או בקע בקרדום של הקדש דאורחייהו לאיפגומי על ידי תשמיש והוא לא פגמם אפילו הכי הוי אמינא דהוא חייב כיון שנהנה משל הקדש:", + "או פגם ולא נהנה. כגון שיבר כלי של הקדש:", + "במחובר לקרקע. נמי יהא חייב כגון דר במערה של הקדש:", + "ובשליח וכו'. היינו שיכול לחייב שליח שעשה שליחותו של בעל הבית כמו שחייב בשאר עבירות מטעם דאין שליח לדבר עבירה כדאמרינן בפרק ב' דקידושין (דף מב:):", + "ונאמר חטא בתרומה. \"ולא תשאו עליו חטא\" לומר שענין שנוהגת בתרומה באותו ענין נוהגת נמי מעילה:" + ], + [ + "(ג) מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה. שפגם התרומה ונהנה ממנה באכילתה:", + "בתלוש מן הקרקע. שאין התרומה חלה על המחובר שהרי גורן ויקב כתיבי בתרומה:", + "ובשליח שעשה שליחותו. חל השליחות כמו שעשה בעל הבית בעצמו (ולאפוקי אם תרם שלא מדעת בעל הבית אינו חל):" + ], + [ + "(ד) פגם ונהנה. ולאפוקי שבר כלי או קרע שיראין של הקדש דפגם ולא נהנה:", + "ומי שפגם הוא נהנה. למעוטי מי שנטל קרדום של הקדש ובקע בו עצים של חבירו ונפגם בשוה פרוטה שהמבקיע הוא הפוגם אבל לא נהנה:", + "ובדבר שפגם בו נהנה. למעוטי בקע בקרדום ונהנה בפרוטה (והוא לא נפחת בפרוטה) וקרע שיריים של הקדש בפרוטה:", + "ופגמו והנאתו כאחד. למעוטי בקע בשוה פרוטה ולא פגמו ואחר כך פגמו בפרוטה שלא על ידי בקיעה, שאף על פי שהנאה והפגימה בד\"א אינו כאחד:", + "ובתלוש מן הקרקע. למעוטי שנהנה מן אילן של הקדש וכיוצא בזה:", + "ובשליח שעשה שליחותו. דחל השליחות כמו שעשה בעצמו וחייב המשלח:", + "[והנה פירשתי את הביאור לפי גירסתנו בהלכה ב' \"ובשליח שעשה שליחותו\", והוא דוחק קצת, דבין בס\"ד ובין במסקנא הלשון אחד ורק דצריך לפרש בתחלה הכונה לענין שיתחייב השליח ובסוף הכונה להתחייב המשלח. והגר\"א גריס בהלכה ב' \"ובשליח שלא עשה שליחותו\", ולדבריו הוא כפשוטו – יכול אף שלא עשה שליחותו יתחייב המשלח (דהוא גרס שיצא ההקדש לחולין). ויליף מתרומה דאין שליחות חל אלא אם כן כשעשה שליחותו כדאמרינן בקידושין (דף מא.) מ\"כן תרימו גם אתם – מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם\". ואחר כך מצאתי בביאור ר\"ש משנ\"ץ שנדחק גם כן בגירסתנו ובאופן אחד כתב: יש לגרוס בתחלה \"ובשליח שלא עשה שליחותו\":" + ], + [ + "(ה) אי מה חטא האמור בתרומה אוכל ונהנה. פי' הוא עצמו אכל התרומה בפרוטה ונהנה ממנה דכתיב \"ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו\". ואם האכילה לפועליו ולאורחיו אינו משלם כלום אלא הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתם (משנה, תרומות ו, ג):", + "מנין אכילתו ואכילת חבירו. שיצטרפו להדדי לשוה פרוטה:", + "הנאתו וכו'. כגון שסך מהשמן:", + "ואפילו לזמן מרובה – מיותר [הגר\"א], דזה מקומו במשנה וי\"ו:" + ], + [ + "(ו) לא יצרף שתי אכילות כאחת. פי' דבעינן אכילת כזית בכדי אכילת פרס ומנין שאפילו בענין הזה מצטרפין ת\"ל תמעול וכו':" + ], + [ + "(ז) מנין לקח קיני זבים. צ\"ל כגון הביא קיני זבים וקיני יולדות חטאתו וכו' (הגר\"א):", + "לא מעל עד שיזרקו דמם. ס\"ל דמכיון שהוא מקודש לקודש לא מקרי שינוי כל כך כל זמן שלא עשו מעשה בהבהמה עצמה:" + ], + [ + "(ח) תאמר במעילה שהוא בעון מיתה. דאף דכרת חמור ממיתה שגם בניו נענשין על ידו – אבל גם במיתה יש חומרא שעל עון כרת מת בחמשים שנה ובעון מיתה אין ממתינין לו כל כך (הראב\"ד):" + ], + [], + [ + "(י) מה שאר אשמות. כגון אשם גזילות אשם שפחה חרופה:" + ], + [ + "(יא) מדבר שהיא עון מיתה. כגון חטאת חלב, דמיתה וכרת שניהם קרויים עון מיתה:", + "ואל יוכיח שאר חטאות – צריך לגרוס אשמות", + "אשם קשה. דכתיב \"איל\" והוא לשון קשה דכתיב (יחזקאל יז, יג) \"ואת אילי הארץ לקח\", והוא כשנתקשה ונתחזק. הגר\"א אל גריס \"קשה\" אלא \"זכר\", וכן מוכיח לשון הברייתא:" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) שאינן לשם. דממון בעלים הם הלכך לית בהו מעילה לא בבשר ולא באימורים לפי זריקת דמים:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות את החלב למעילה. אימא כיון דאית ביה איסור כרת לא אתי איסור מעילה וחייל:", + "יכול שאני מרבה את הדם. של ק\"ק לפני זריקה דדם נמי בכלל \"קדשי השם\" המיוחדין לשם:", + "תלמוד לומר מקדשי השם. מ\"ם מיעוטא הוא ללמד שאין מעילה בדם אפילו של קדשי קדשים לפי זריקה ואין צריך לומר לאחר זריקה דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:", + "ששוה לבשר וכו'. היינו דאף על חלב שייך שם פיגול ונותר וטומאה, הלכך מרבינן אותו גם למעילה. מה שאין כן בדם. וכדאיתא בזבחים (דף מו.), עיי\"ש:", + "דברים הראויין למזבח. כגון בהמה ותורים וסלתות וכיוצא בזה:", + "הראויים לבה\"ב. כגון אבנים או קירות דאלימא קדושתן כיון דחזו גופן למה שהוקדשו:", + "הקדיש לבה\"ב דברים הראויין למזבח. דאף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשו כדאמרינן ריש תמורה (דף ו.) וימכרו לצרכי מזבח ויפלו דמיהן לבדק הבית:", + "הקדיש למזבח דברים הראויין לבדק הבית. למכרן וליקח בדמיהן קרבנות המזבח:" + ], + [], + [ + "(ד) תרנגולת למזבח. לא חזיא אלא לדמי:", + "מועלין בה ובביצתה. דביצה נמי חזיא לדמיה למזבח והוא הדין בהקדישה לבדק הבית והא דקתני למזבח אפשר דרבותא קמ\"ל דאף על גב דקודשת מזבח היא כיון דלא חזו אלא לדמי מועלין בה ובביצתה וכל שכן בהקדישן לבדק הבית דעיקרה אינו אלא לקדושת דמים וה\"ה בכל זה לענין חמורתא. והגר\"א גרס \"הקדיש תרנגולת לבדק הבית וכן לענין חמרותא\" וכ\"מ במשנה (דף יב:):", + "תורים לבדק הבית. דוקא לבדק הבית דקדושת דמים היא אבל אי אקדשינהו למזבח מועלין בהן ואין מועלין בביציהן כדקתני סיפא משום דכיון דלקדושת הגוף אקדשינהו אינהו דחזו לגופן למזבח אית בהו מעילה ביצים שלהן דלא חזו לגופן אף על גב דחזו לדמי לית בהו מעילה דלדמי לא אקדיש מה שאין כן בהקדישה לבדק הבית דעיקר הקדישה לדמי היה:", + "בור מלא מים. דחזו לגבל בהן טיט לבדק הבית:", + "אשפה מלאה זבל. דלא חזו כלל אלא לדמי:", + "ומנין שמועלין בהן ובמה שבתוכן. כצ\"ל (הגר\"א) ופשוט:" + ], + [ + "(ה) שדה וכו'. יכול יהא מועלין בהמ שבתוכן – כצ\"ל (הגר\"א). וסבירא ליה דאין מעילה בגידולין ור' יוסי סבירא ליה דיש מעילה בגידולים:" + ], + [ + "(ו) והביא אף לאחר יום הכפורים. לפי שמצינו באשם תלוי שיום הכפורים מכפר כפרתו כדאיתא בכריתות (דף כה.) יכול אף שבאדם כן. לכך הוצרך לומר \"והביא\" אף לאחר יום הכפורים:", + "ולא הפלגס. ואף על פי שכבר עברה שנתו כל זמן שלא עבר עליו חדש י\"ג עדיין אינו כשר והכי נמי תנן בפרק קמא דפרה \"בן י\"ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש\":", + "בערכך כסף. אי הוי כתיב הכי ולא כתיב \"שקלים\":", + "יכול דינר. שהוא הפחות שבמטבעות של כסף:", + "תלמוד לומר שקלים. דבעינן שיהא שוה משקל שני שקלים:", + "יכול שקלי נחושת תלמוד לומר כסף. כצ\"ל (הגר\"א). דבעינן שיהא שוה משקל שני שקלים מן הכסף:", + "תלמוד לומר בשקל הקודש. ללמדך דבעינן סלעים של קודש שהיו בימי משה דהיינו סלעים של צורים היוצאים במדינת צור ששם נשארו כל המשקלות של משה:", + "לשם אשם. פי' ולא לשם חטאת ולא לשם קרבן אחר שאם הפרישן לשם קרבן אחר אינו רשאי לשהותן עוד לאשם אלא על ידי חילול מפני שהמעות גם כן נתפסין בקדושתן כמו הבהמה:" + ], + [ + "(ז) לאותו הקדש – כצ\"ל. והיינו אם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם לבדק הבית ואם מקדשי מזבח ישלם לקדשי מזבח:", + "שיכול הואיל ואינו חייב משום מעילה. דכתיב \"ונתן אותו לכהן\" ואין נתינה בפחות משוה פרוטה:", + "מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו. ר\"ל שהתשלומין נעשו קדש גמור וכל מי שנהנה מהן משלם עליהן חומש ואשם כתחלת הקדש. תלמוד לומר הקדש ישלם וחמישתו – מלמד שאף על התשלומין מוסיף חומש ומביא אשם. וכי אמרינן בעלמא \"על הקדש ראשון מוסיף חומש, על הקדש שני אין מוסיף חומש\" – התם בדרך חילול, אבל הכא בדרך מעילה שאם נהנה זה מן התשלומין מביא עליהם חומש ואשם (הראב\"ד וכן משמע מגירסת הגר\"א):" + ], + [ + "(ח) שיהא הוא וחומשו חמשה. שאם מעל בסלע יוסיף דינר שהוא רביע הקרן מלגאו וחומשו מלבר והוא מדכתיב \"יוסף עליו\", משמע שהחומש יהא תוספת על הקרן:", + "ונתן אותו. משמע שיש להן שום דמים פרט לחמש חטאות מתות שאין להם שום דמים שאם נהנה מהן אינו מביא קרבן מעילה ואינו מוסיף חומש:", + "והמעילה באה ליד כהן. פי' להשלימה ליד הגזבר ואם היא מקדשי מזבח הוא עצמו נעשה עליה גזבר ולוקח בה מאותו המין שמעל בה המועל:", + "לא יהא הכהן מועל. במוקדשים, תלמוד לומר וכו'" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו, הביא אשמו ולא הביא מעילתו, לא יצא? תלמוד לומר באיל האשם. (הגר\"א) וכן הוא בגמרא (בבא קמא קיא, א). והכי פירושו: מעילתו היינו הקרן דהקדש שמעל בו:", + "תלמוד לומר באיל האשם ונסלח. משמע אין סליחה אלא בשניהם: איל – כמשמעו, האשם – קרן, דומיא ד\"אשם\" דכתיב בגזל הגר דהוא הקרן כדכתיב \"והשיב את אשמו בראשו\":", + "ואין החומש מעכב. את הכפרה:", + "מלמד שאין משיירין וכו' יכול אף על פי שישב. כצ\"ל, ופירשתיו לעיל בפרשה וי\"ו סוף פ\"ט:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) מוסיף על ענין ראשון. דסליק מיניה דאיירי במעילה וילמד עליון מתחתון:", + "לומר שספק מעילות באשם תלוי. הקדש וחולין לפניו ואינו יודע איזה מהם אכל, מביא אשם תלוי להגן מן היסורים עד שיודע לו ויביא אשם ודאי:", + "מביא מעילה וחומשה. דאי לאו הכי לא מצי לאתויי אשם ודאי דהא קיימא לן לעיל \"הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא\". ובתר הכי מביא אשם בשתי סלעים:", + "אם ודאי מעלתי. היינו אם יודע לי שמעלתי:", + "ואם ספק. היינו אם בספקי אעמוד לעולם ואם כן אני חייב בתשלומי קרן וחומש:", + "מעות לנדבה. היינו אם מעילתו בקדשי מזבח יאמר מעות לנדבה לקדשי מזבח ואם בקדשי בדק הבית לבדק הבית:", + "ואשם. יהא תלוי להגן מן היסורין עד שיודע:", + "שממין שמביא על הודע. דהיינו אשם מעילות ודאי:", + "מביא על לא הודע. דהיינו ספק מעילות:" + ], + [ + "(ב) במעילה המעוטה. שאף על פי שעל ידי ריוח זה הוא זקוק להביא עכשיו קרן וחומש על הספק, נוח לו להפסיד עכשיו ספק הפסד של קרן וחומש המועט כדי שאם יוודע לו שמעל לא יצטרך להביא אשם אחר ויהיה הפסדו שתי סלעים:", + "לא יפה לו. בתמיה:", + "שיביא אשם. אחר כשיוודע לו שלא יהיה הפסדו במה שלא התנה מתחלה אלא שני סלעים:", + "ולא יביא ספק מעילה במאה מנה. בשביל להתנות להרויח שני סלעים אם יודע לו:", + "במעילה מעוטה. דמייתי ומתני ולא אמר ר\"ע אלא לקולא במעילה מרוב דבאשם תלוי סגי ליה:" + ], + [ + "(ג) ועשתה אחת לחייב על כל אחת ואחת שאם בא לפניו ספק חלב ודם וכו'. והטעם משום שהם שמות מחולקין. ואף דבפרק כ\"א יליף זה מקרא אחרינא – אפשר דחד מינייהו הוא אסמכתא:", + "[ואפשר עוד דמטעם זה גריס הגר\"א לקמן בפרק כ\"א באופן אחר דהתחלת הברייתא שם הוא מחלב וחלב בהעלם אחד והדרש של שגגתו הוא כשהיה לו ידיעת ספק בינתיים]:", + "חלב ושומן לפניו וכו'. אחר כך מתחיל הברייתא לבאר דין דאשם תלוי דהוא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בזה מביא על ספיקו אשם תלוי ולא על ספק ל\"ת דעלמא:", + "באחת מהם בין השמשות. לאו דוקא, וכן במשנה בכריתות (דף יז.) ליתא. ואפשר דנקט בין השמשות משום דבלאו הכי אין דרך לטעות:" + ], + [ + "(ד) ר' אליעזר מחייב חטאת. דממה נפשך עביד איסורא:", + "ור' יהושע פוטר. מחטאת דכתיב \"אשר חטא בה\" - עד שיודע לך במה חטא כדאיתא לעיל. ור' יהודה הביאה הכא משום אשם תלוי:", + "זה הוא עצמו מביא. היינו דבזה הוא עיקר דין דאשם תלוי הכתוב בפרשה שנאמר ועשתה ולא ידע ומשמע שודאי חטא ולא ידע מה עשה. אבל באיסור והיתר לפניו שהוא ספק אם חטא ספק לא חטא – צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי, כלומר דמהאי קרא לא משמע שמביא והתם בגמרא פשט דבהא ובהא אמר ר' שמעון שמביא אשם תלוי:", + "ועשה ואינו יודע צריך לומר שעשה ואינו יודע:" + ], + [ + "(ה) ולא ידע פרט להודע. שאם נתודע לו אחר כך שחטא צריך להביא רק קרבן חטאת שמחוייב עליו:", + "של קלות. כגון נבילה וכיוצא בה מחייבי לאוין שאין בזדונן כרת:", + "חמורות. חייבי כריתות:", + "הכל בכלל. שיביא אשם תלוי עליהן, שאף על פי שאינו מביא על הודע שלהן חטאת אבל על לא הודע שלהן יכול יביא אשם תלוי:", + "אם את הודע שלהם פטרתי. שהרי כתיב \"ולא ידע\" פרט להודע שאין בה אשם:", + "או חילוף וכו'. היינו אימא דהכל בכלל לחייב גם בחייבי לאוין באשם תלוי בלא הודע וקל וחומר לחייבו בזה בהודע ואיזה הודע פטרתו הכתוב הודע של חמורות (חייבי כריתות) שפטרו מאשם משום שיצא לידון בחטאת, אבל חייבי לאוין שאין בהן חטאת מחוייב על כל פנים באשם:" + ], + [ + "(ו) והלא דין הוא. המפרשים פירשו דקאי אדלעיל וכלשון הברייתא והלא דין הוא ועלה הפירוש בדוחק גדול כמבואר להמעיין (שאמר במקום שפטר את הודע והלא אנו עומדין בדין שגם הודע חייב בחייבי לאוין כנ\"ל). אכן הגר\"א לא גריס \"והלא דין הוא\" אלא כך הוא גירסתו – \"דין אחר וכו'\". והנראה דמפרש כפשוטו דאין שייך זה כלל לקל וחומר דלעיל אלא דהדר מביא לשון קל וחומר אחר והדר מביא עוד \"ודין אחר וכו'\" וכל אלו אין חילוק ביניהם אלא בשינוי אופן לשון הקל וחומר בלבד (כמו שכתב הראב\"ד) דהיינו מתחלה בברייתא ראשונה של הלכה ה' מביא קל וחומר לפטור לא הודע דחייבי לאוין מהודע דחייבי לאוין עצמו מצד הסברא והדר בהלכה וי\"ו הביא קל וחומר שלא בסברא רק בהוכחה מדין חטאת שהודע חמור מלא הודע וכיון דחייבי לאוין בהודע פטור מאשם כל שכן בלא הודע. ודין השלישי עדיף ליה למילף לא הודע מלא הודע אף על פי שהוא קלות מחמורות ואשם מחטאת. ועל זה השיג בכל אלו ואמר \"או חילוף\", שאפשר לעשות קל וחומר בהיפוך. ועל כולם מסיק לבסוף ואמר \"תלמוד לומר אשם אשם לגזירה שוה\":", + "במקום שפטר את הודע של קלות מן האשם. כדכתיב \"לא ידע\" למעוטי הודע דאין בו אשם:", + "אינו דין שנחייב וכו'. ומה דכתיב לא ידע למעוטי הודע יהיה קאי רק על חמורות ומשום שיצא לידון בחטאת וכנ\"ל בהלכה ה':", + "ודין אחר וכו' אינו דין שנתחייב וכו'. והפטור דהודע יהיה קאי רק על חמורות וכנ\"ל:", + "תלמוד לומר ואשם ואשם. כתיב הכא \"ואשם\" וכתיב בחטאת יחיד \"ואשם\". מה להלן מיירי בדבר שזדונו כרת אף כאן מיירי בדבר שזדונו כרת. אז מחייב על ספיקו אשם תלוי ולא בחייבי לאוין. וכיון דאין לנו קל וחומר ממילא גם בהודע פטור מאשם:", + "וספיקו אשם תלוי מיותר וכן אחר כך גם כן מיותר (הגר\"א ופשוט):" + ], + [ + "(ז) שיענוש למי שיודע. ועובר במזיד:" + ], + [ + "(ח) מביא בשתי סלעים. כי התורה החמירה עליו כדי שלא יקל הדבר בעיניו ויבקש לעצמו צדדין לומר כי לא חטא כלל:", + "שישלם שכר לעושה מצוה. היינו גם כן שאינו יודע אם מחוייב הוא לעשות אותה ואף על פי כן מזרז את עצמו לעשותה אולי הוא מחוייב בזה. ודוחק. והגר\"א גריס פה ה\"אם כך\" דסעיף ט', ובסעיף ט' גריס \"אם כך\" דסעיף ח, ומה שקראו ספק עבירה אפשר דר' מנחם סבר כרבי עקיבא דעל ספק מעילה מביא גם כן אשם תלוי:" + ], + [ + "(ט) קרוב לאלפים. עיין בקידושין דף י\"ב. בגמרא:" + ], + [], + [ + "(יא) לעוברי עבירה כעוברי עבירה. כצ\"ל:", + "שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה. כצ\"ל:" + ], + [], + [], + [ + "(יד) אף השוטה וכו'. וכן הוא לעיל פ\"ב ברייתא וי\"ו:", + "האמור להלן. במעילה:" + ] + ], + "Chapter 21": [ + [ + "(א) וכפר עליו הכהן מה תלמוד לומר. אסיפא דקרא קאי דכתיב \"על שגגתיו אשר שגג\" והוא מיותר שהרי בחטאת לא כתיב כן אלא \"וכפר עליו ונסלח לו\" אלא לרבות שאם בא לידו ספק חלב וכו' בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת אשם תלוי אחד מדלא כתיב שגגותיו שמע מינה על כל אחת צריך כפרה בפ\"ע:", + "בא לפניו וכו'. היינו שבא לפניו ספק חלב ולא נודע לו כלל (לא ידיעה ודאית ולא ידיעת ספק) ובא לפניו עוד פעם אחת ספק חלב ואחר כך נודע לו על שתיהן ידיעת ספק, מנין שאין חייב אלא אחת. תלמוד לומר \"אשר שגג\", פירוש - ריבויא הוא לכל השגגות שיתכפרו כלום בכפרה אחת ומסתברא לאוקמי הכתוב על אופן זה משום שהוא בשם אחד:", + "בא לפניו ולא ידע ובא לפניו ולא ידע. כצ\"ל:", + "[ודע דהגר\"א גריס ברישא דברייתא \"מנין אתה אומר שאם בא לפניו ספק חלב ולא ידע ספק חלב ולא ידע מנין שאין חייב כו' רבי אומר מנין כשם שמביא כו' תלמוד לומר על שגגתו\" כצ\"ל. וטעמו שחיסר רישא דברייתא וגם מה שגורס בדברי רבי \"ת\"ל על שגגתו\" – כבר כתבתי לעיל בפרשה י\"ב משנה ג' דהיכא דהוי שמות מחולקין נפקא שם בברייתא מדכתיב \"ועשתה אחת\" לחייב על כל אחת ואחת וממילא אייתר ליה לרבי הדרש ד\"שגגתו\" לחייב על כל אחת היכא דהוי שם אחד וידיעת ספק בינתיים]", + "כשם שמביא חטאת על כל אחת. מסיק ר' יוחנן בכריתות (דף יח.) דהכי קאמר כשם שאם היתה ידיעה ודאי ביניהם היו חלוקות לחטאות כן על ידיעות ספק שביניהם חלוקות לאשמות:" + ], + [ + "(ב) והוא לא ידע פרט לשאמרו לו אחרים. פי' כשנודע לו לעצמו ידיעת ספק אז הוא חייב אשם תלוי אבל אם ידיעת ספק הוא מפי אחרים והוא מכחישן אינו מביא כלום ודיוקא דברייתא הוא מדכתיב \"והוא\":", + "תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא. זה הפסוק כתיב גבי חיוב חטאת ואם מועיל זה לענין ידיעה ודאית על ידי אחרים לחייבו בחטאת כל שכן שמועיל זה לענין ידיעת ספק לחייבו באשם. והגר\"א גריס \"תלמוד לומר ולא ידע\" ור\"ל דהכא לא כתיב \"והוא\" משמע כל שיש לו ידיעה אפילו מפי אחרים שהעירו לו שהוא ספק חייב. ובאמת גירסתו נכונה מאד למילף מעניננו גופא:", + "הא אם ידע. ידיעה ודאית לאחר שהביא האשם תלוי אין מתכפר לו וצריך להביא חטאת:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן אשם מה תלמוד לומר (הגר\"א). דתיבת \"אשם אשם\" נדרש לקמיה בברייתא וי\"ו:", + "מנין שמותר באכילה. פי' ואין זה כחולין שנשחטו בעזרה:", + "תלמוד לומר אשם. כצ\"ל:", + "אפילו הדם בכוס וכו'. קסבר כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב (כריתות כד, ב):" + ], + [ + "(ד) יכול אף על פי שלא נשחט תלמוד לומר הוא. כצ\"ל (הגר\"א וכן כתב הקרבן אהרן). ופי' יכול ישחטנו לכתחלה אף על פי שאין צריך לו לזרוק דמו:", + "תלמוד לומר הוא. דוקא אשם שצריך לו, יצא זה שאין צריך:", + "וירעה בעדר. כאשר בהמות, דחולין גמור הוא. ובגמרא שם קאמר טעמייהו דר' מאיר סבר כיון דלא צריך ליה לא מקדש ליה וכאלו מקדישו על תנאי והשתא הלא א\"צ לו ורבנן סברי מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדישו:", + "ירעה עד שיסתאב וכו'. מפני שהוא כמותר אשמות שהם באים נדבה כדלקמיה:" + ], + [ + "(ה) אשם להשם יכול יפול כולו לבדק הבית. כצ\"ל. פי' מותר אשמות דהא במותרות איירי הכא כדלעיל (הראב\"ד) ויכול שיפול כולו לבדק הבית שהוא כולו להשם ואין לכהנים חלק בו:", + "ת\"ל אשם לכהן. פי' דכתיב לעיל \"בערכך לאשם אל הכהן\" אי אשם לכהן וכו'. והגר\"א גרס \"תלמוד לומר אשם הוא אי אשם הוא יכול ינתן וכו'\", והדין עמו דמלשון \"אשם הוא\" משמע גם כן דדין שלו כממו אשם ממש כדמייתי לקמיה דרשת יהוידע הכהן, ע\"ש:", + "יכול ינתן כולו לכהן. כדין אשם שהבשר והעור שייך לכהנים:", + "מותר אשמות. כגון הפריש מעות לאשמו וניתותרו מהן כגון שהוזל בהמות או כגון הנך דאזלי לרעיה דקיימא לן כל שבחטאת מתה באשם רועה:" + ], + [ + "(ו) ומנין מותר חטאות. באמת מותר חטאות כבר נפקא לן לעיל בפרשה יו\"ד משנה ד' אלא אגב גררא משום שאר דברים שחשב בה וכן המקדיש נכסיו והיו בהן וכו' לא מהאי דרשא נפקא דהא לית בהו חטא ואשמה ובראש הסדר מפיק ליה להאי מילתא מכבשים [הראב\"ד] ועיין שם מה שתירץ עוד:", + "זה הכלל וכו' זה מדרש דרש וכו'. הגר\"א מהפך הגירסא וצריך להיות כך:", + "תלמוד לומר אשם אשם זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול אשם הוא אשם אשם להשם, (ור\"ל ד\"אשם הוא\" משמע שהמותר ישאר אשם וכתיב \"אשם להשם\" משמע שיהיה כולו לה', ועל כרחך דיקח בדמיהן עולות ויקויים תרוויהו כנ\"ל).זה הכלל וכו' הבשר לשם ועורות לכהנים נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהן. ובאמת כדבריו כן משמע בזבחים דף ק\"ג:", + "לכהנים יהיו. פי' למותר חטאות ולמותר אשמות לא יפול לבדק הבית אלא חלק יהיה לכהנים ומאי ניהו עורות:" + ], + [ + "(ז) מנין לאשם שפחה חרופה וכו'. דלא כתיב בה \"כסף שקלים\" כמו שכתוב באשם מעילות וגם לא כתיב ביה \"בערכך\" כמו דכתיב באשם תלוי למילף גזירה שוה מאשם מעילות:", + "תלמוד לומר אשם אשם. שהשוה כל האשמות שיהיה ערכם אחד והוא כסף שקלים:", + "אף אשם נזיר ומצורע. אף על פי שהם באים בני שנתן יהא צריך לחזור אחר כבש גדול דישוה דמיו שתי סלעים:", + "תלמוד לומר הוא. אשם הוא גבי אשם תלוי כתיב למעט שאר שא\"צ כסף שקלים:" + ] + ], + "Chapter 22": [ + [ + "(א) עמיתו פרט לגבוה. שאין צריך להביא אשם על כפירתו:", + "פרט לאחרים. לעכו\"ם:", + "וכיחש פרט טעות סופר וצריך לומר יכול האומר לחבירו (הגר\"א וכן הוא בילקוט) והוא מדכתיב \"או מכל אשר ישבע עליו לשקר\":", + "שקדמו חטא. ומאי ניהו שבועת כפירת ממון שאפילו קודם שנשבע לו משעת כפירה נמי קם ליה בחטא:" + ], + [], + [ + "(ג) להביא את קדשים קלים. אם כפר בהן ונשבע חייב שהן ממון בעלים:", + "להביא את השלמים. למעוטי מעשר בהמה דלא חשוב כממונו דתניא \"מעשר אינו נמכר לא חי ולא שחוט\":", + "שחייב באחריותן וכו'. דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי:" + ], + [ + "(ד) אלא שלישי שביניהם. דהיינו המקום יתברך:" + ], + [ + "(ה) יכול בדברים. שאמר ליתן לו חפץ ואינו נותן:" + ], + [ + "(ו) או מה וכו'. רצה התורת כהנים לבאר למה פרט התורה כל הני אופני הכחשה:", + "מלוה שיש לו רשות להוציאו. שיש לו רשות ללוה להוציאה לצרכו שעל מנת כן הלוה לו:", + "מנין. שאם כפר ונשבע שחייב:", + "שיש בהם מתנת יד. שנתן המפקיד והמלוה ברצונו:", + "גזל וכו' מנין. וא\"ת מכ\"ש שבא לידו בעבירה? ואפשר דבזה הוה אמינא דלא יועיל להתכפר לו אפילו כשיביא אשם:", + "אבידה שאין דעת שניהם יודעת. אלא המוצאה מנין:", + "וכחש בה ולא במוצאה. שהוא עצמו מצאה וכחש בה ולא שמצאו אותו אחרים וזה ראה וכחש:", + "בן עזאי אומר שלש אבדות הן. היינו שיש ג' גווני שבועה לענין אבידה:", + "היודע בה ולא במוצאה. פי' שראה אותה באותה שכונה ולא ידע מי מצאה ונשבע שלא ראה אותה. וגורם לממון הוי, שאם אמר לו היה שואל באותה שכונה ומוצאה. וכן הכיר במוצאה ולא בה, שלא ראה סימניה היטיב אבל הכיר וראה מי מצאה, ומסתמא אם היה אומר לו מי מצאה היה בא ומוצאה בידו וגרם לו הפסד. הכיר בה ולא במוצאה ונשבע. והתם בבבא קמא (דף קה.) פריך אם כן קושטא אישתבע שלא הכירם. וקאמר אימא בה ובמוצאה, ונשבע שלא הכירם. וע\"ש בבבא קמא דאיכא מאן דאמר התם כל שבועות של בן עזאי לפטור דקסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי:" + ], + [ + "(ז) המערב מים ביין. והרויח בכך פרוטה ונשבע שלא עשה:", + "גלוביא בשמן. שמין עשב הוא ומים העוצרים ממנו דומה לשמן:", + "מי מעיין בדבש. עשב הוא ס\"א מי מעיין:", + "חלב חמור. דומה הוא לקטף:", + "חול בפול. הוא מין קטנית ועוקרין אותו והחול מצוי בהם וזה עירב בו מחול אחר:", + "וקימום. הוא מין גרוע ודומה לו:", + "עלי גפנים בפילון. יש עלין של פולין שהוא מין בושם דומה לעלי גפנים וזה מערב בהן ומוכרן כמו חומרתא דפילון:" + ], + [ + "(ח) או מה אלו שאין נזיקים. שכופר דבר שאין שייך בו נזק:", + "של ממון מיותר (הגר\"א) ונכון:", + "דברים הנזקים. שכופר דברים שהזיק ונתחייב ונשבע כגון חבלה של אדם באדם:", + "ושל קנין בקנין. שור בשור:" + ], + [ + "(ט) תשלומי כפל וכו'. כל אלו אינו ממין ממון אלא קנס ומפרש בפרק נערה שנתפתתה (דף מב.) כגון שעמד בדין ונתחייב ואחר כך כפר ונשבע, דאי לא עמד בדין כפילא מי אית ליה:" + ], + [ + "(י) אחת בה ובהנה או. צ\"ל אחת מכל בה ובהנה או מכל (הגר\"א) והיינו \"מכל\" משמע ולא הכל – הרי זה מיעוט אחת. (\"בה\" הוא גם כן מיעוט אלא שהוא נדרש מקודם \"\"בה\" ולא במוצאה\" והוא כתיב קודם ל\"אחת\", שתפס סדר שלו באלף בי\"ת), ו\"בהנה\" גם כן מיעוט – \"בהנה\" ולא יותר. \"או מכל\" הוא גם כן מיעוט – \"מכל\" ולא הכל. הרי אלו ג' מיעוטי למעט ג' דברים שחשב אחר כך:", + "תלמוד לומר אחת – צ\"ל אחת מכל:", + "שנידון עליהם בנפשו. ואינו משלם ממון אפילו אם היה מודה:" + ], + [ + "(יא) אנסת ופתית את בתי. בכתובות (דף מב.) מוקי לה כשעמד בדין דומיא דרישא דתני תשלומי כפל וכו' דמיירי כשעמד בדין וכנ\"ל ורישא רבנן אף על גב שבאו מקנס כיון שהוא לאחר שעמד בדין חייב. ור' שמעון סובר דאף כשעמד בדין פטור כדקתני הטעם בסיפא מה אלו מיוחדין שהן ממון ולא קנס אף כל וכו' יצאו אלו שהן קנס היינו שעיקרן קנס על כן פטור מקרבן שבועה והפלת את שיני גם כן חירותו קנס הוא שהרי הוא ממונו כשורו וחמורו:" + ] + ], + "Section 13": [ + [ + "(א) והיה מיד מה יעשה והשיב. כלומר כשיראה שחטא יש לו מיד להתעסק בחזירתו גזילתו ולא יאחר הגזל בידו:", + "אי והשיב ת\"ל ושלם. אין לו ביאור וגירסת הגר\"א \"אי והשיב יכול והשיב דוקא. ת\"ל ושילם\". וביאורו ד\"והשיב את הגזילה\" משמע כשהגזילה קיימת אבל אם אינה בעין יכול שאין בו דין השבה. ת\"ל אחר כך \"ושילם אותו בראשו\" שצריך לשלם בממון:", + "יכול יהא משיב. בעין ועל כל זה ישלם דמים אחרים כעין תשלומי כפל:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן שיכול ישלם אשם על מה שגזל אביו. תלמוד לומר אשר גזל – על גזילו הוא משלם ולא על מה שגזל אביו (הגר\"א). וכן הוא בילקוט:" + ], + [ + "(ג) יכול לא ישיב כל עיקר. תלמוד לומר אשר גזל. כצ\"ל (הגר\"א). ופי' כל עיקר היינו אפילו אם הגזילה בעין אלא דמיו:", + "תלמוד לומר אשר גזל. ו\"אשר\" ריבויא הוא:", + "את העושק וכו'. הוא ענין אחר:" + ], + [ + "(ד) יכול לא ישיבנו כל עיקר. תלמוד לומר את העושק. כצ\"ל (הגר\"א). ור\"ל ד\"את\" ריבויא הוא (ועיין תוס' שאנץ מה שנדחק מאד בפירושו לפי גרסתנו וגרסת הגר\"א הוא כפשוט ומאי עינים):", + "הפיקדון. מיותר:", + "מה תלמוד לומר אשר הפקד אותו מתחיל ענין אחר:", + "כל זמן שעמו ישיבנו. ואינו יוצא במה שיחזיר לו דמיו:" + ], + [ + "(ה) לא הוא ולא בניו. כדי נסבה שאפילו על גזל עצמו אינו משלם חומש ואשם אם לא נשבע:", + "הוא ואביו מנין. היינו שנשבעו שניהם על אותו הגזילה:", + "תלמוד לומר אשר גזל ואשר עשק וכו'. כלומר כל הני למה לי, אי גלי בחד או בתרי מנייהו גם כן הוי ילפינן לאחריני שאינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו אלא ע\"כ דאתי לאגמורי שאפילו נשבע הוא ואביו הואיל דהוא לא גזל ולא עשק אינו משלם חומש ואשם על גזל אביו:" + ], + [ + "(ו) עד מתי. צ\"ל \"אימתי\":", + "תלמוד לומר הגזילה והעושק וכו'. פי' מריבויא ד\"את\" דכתיב בכולהו והוי סגי בחד למילף שכשיש אתו הוא צריך להחזיר וכנ\"ל אלא למילף שצריך להחזירו אפילו לא נשבע לא הוא ולא אביו:" + ], + [ + "(ז) את האמור למעלה למטה. פי' על תשומת יד קאמרינן שלא החזירו הכתוב לדין השבה מנין שיהא דינו כדין האחרים לכל דבר:", + "עליו לשקר עד שיהא מתכוין לו. פי' עד שיתכוין לכפור בפקדון פרט למי ששכח את הפקדון ונשבע לו עליו:", + "שחייב על זדון שבועה. אם כפר ונשבע מזיד:", + "ועל שגגתה. שאינו יודע ששבועה זו אסור אבל הוא מזיד על הפקדון:", + "אשם בכסף שקלים. יליף כערכך כערכך כדאמר בפרק דם שחיטה:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן אשר ישבע עליו לשקר ושילם וגו' וחמישיתו אין משלם אלא לאחר שבועה. (הגר\"א) ואחומש קאי:", + "אין משלם אלא לאחר השבועה. ולא בכפירה בלא שבועה:", + "טוען טענת גנב. דמשלם כפל הוא דוקא לאחר שבועה כדיליף בפרק מרובה (בבא קמא פג, ב):", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ישבע עליו ושלם:" + ], + [ + "(ט) ואינו משלם תשלומי כפל. דסלקא דעתך דחומש דחייבו הכתוב הוא לבד מן הכפל ואף דכבר יליף לעיל דלא ישלם שניים – התם שניהם בתורת קרן והכא בתורת כפל ממש שהוא קנס כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) ולא אוציא תשלומי ד' וה'. כגון ששחטו או מכרו להגזילה ושנה בחטא. ומיהו אגב אורחיה נקט ליה דכיון שאין כאן כפל אין כאן ד' וה' אלא ג' וד' וזה לא חייבתו התורה כדאיתא בפרק מרובה (דף עה:) [ר\"ש משנץ ובספר זית רענן מיישבו, עיי\"ש]:" + ], + [ + "(יא) שישלם חומש ואשם. עם הכפל:" + ], + [ + "(יב) שמוסיף חומש על חומש. אם כפר ונשבע על החומש נעשה הוא כמו קרן ומוסיף חומש עליו:", + "עד שיתמעט. הקרן של חומש:", + "יוסיף עליו שיהא וכו'. דלשון \"עליו\" משמע שיהא החומש מלבר ולא מלגאו:", + "לא יתננו לשלוחו שיוליך לו. דהיינו שאינו יוצא ידי השבה בכך ואם נאנסו מידו עדיין הוא חייב באחריותו אם לא שעשה הנגזל שליח לקבלה דאז הוא כמו שנתן לידו ממש:", + "תלמוד לומר יתננו. דיתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ושלם אותו בראשו לאשר הוא לו\", ומסתברא דב\"ד הוא כמו ידו של המקבל וכן היורש אחר מיתת המורישו:" + ], + [ + "(יג) בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר. פי' ביום אשמתו זהו יום הגזילה שנאשם בו וסברי ב\"ש שאם כיחש יתן כשעת הגזילה וכן אם ניתוסף שייך להנגזל:", + "ובית הלל אומרים כשעת הוצאה. מבית הבעלים (דאז הוא יום גזילתו) בין לחסר שיצטרך להשלים ובין ליתר שהוא שייך להגזלן ולענין פקדון משעה ששלח בה יד דאז נעשה גזלן עליו וחייב באונסין והיא שעת הגזילה שלו לחסר וליתר. וע\"כ אם נטענה אצלו אחר כך בגיזות או נתעברה אצלו וגזזה וילדה – הגיזות והולדות שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ואם היתה באותה שעה מעוברת ואחר כך נתרוקנה משלם כאותה שעה והיינו ביום אשמתו:", + "רבי עקיבא אומר כשעת התביעה. ס\"ל דהפקדון נחשב כגזילה משעה שיתבענו בבית דין ויכפור בו ואף על פי שלא שלח בו יד וכן אם שלח בו יד עד שלא תבעו אינו נעשה גזלן עד שיתבענו דכתיב \"ביום אשמתו\". ובי דינא הוא דמחייב ליה אשמה, פי' חיוב תשלומיין. ולענין דינא הלכה כבית הלל:" + ], + [ + "(יד) ואת אשמו יביא. כצ\"ל. אף אחר יום הכפורים. דאין יום הכפורים מכפר על זה:", + "צאן לרבות כל צאן משמע. דאינה בכלל בעלת מומין עי\"ז:", + "האמור להלן. דהיינו אשם מעילות:", + "בכסף שקלים – כצ\"ל" + ] + ], + "Chapter 23": [ + [ + "(א) אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות. זירוז דכתיב \"צו את יהושע וחזקהו ואמצהו\". מיד ולדורות דכתיב (במדבר, טו) \"מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם\" [(קידושין כט, א)]", + "חסרון כיס. דכתיב \"על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו\" שיש כאן חסרון ממון בספוק עצים:" + ], + [ + "(ב) מתוך שנאמר. (שמות, כט):", + "כל הנוגע במזבח. אפילו פסולין יקדש ולא ירד", + "ודברים שאינם ראויים. כגון שאור ודבש ואיל וצבי וחולין [רש\"י סנהדרין לד:]:", + "תלמוד לומר כבשים. סמיך ליה \"וזה אשר תעשה על המזבח כבשים וגומר\":" + ], + [ + "(ג) ת\"ל עולה. בההוא פרשתא נמי כתיב עולת תמיד", + "מה עולה וכולי. ואיכא בין רבי עקיבא לר' יוסי הגלילי עולת העוף פסולה. דלר' יוסי הגלילי דמייתי מכבשים - כבשים או שאר בהמה אין, עולת העוף לא. ולרבי עקיבא דמייתי מעולה אפילו עולת העוף לא ירד (זבחים פג, ב):", + "מנין שחייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת. כלומר כשם שהוא חייב על כל איש ואשי כך הוא חייב על כל תביעה ותביעה. ודע דהא דקאמר \"יכול וכו' תלמוד לומר לאחת\" – לאו משום דיש יתורא דקרא על כל ענין בפני עצמו אלא דהברייתא מבאר כל הפרטים שיש לטעות בזה ואחר כך מסיים האמת כאשר הוא דיש דברים שמסברא האמיתית הוא לחייב על כל אחת בפני עצמו ובזה קרינן \"לאחת\", ויש דברים ששבועה אחת היא ועל זה כתיב \"על אחת\". וכעין זה כתב הקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ד) ר\"י אומר וכולי. רבן גמליאל ור' יהושע דרשי לה להא מילתא מ\"היא העולה על מוקדה על המזבח\" - משמע היא העולה על המזבח - בהוויתה תהא על המזבח, בין כשרה בין פסולה מ\"מ בראויה למזבח – יצא דבר שאין ראוי למזבח. מיהו מר דריש לה מ\"על מוקדה\" ומר דריש ליה מ\"על המזבח\". ואיכא בינייהו דם ונסכים פסולין שהן ראויין למזבח ואינן ראויין לאישים כדמפרש ואזיל:", + "לאחת. לחייב על כל אחת ואחת, שהשבועה חלה על כל מין בפני עצמו:" + ], + [ + "(ה) מנין שחייב על כל אחת ואחת. שהשבועה חלה על כל זמן בפני עצמו:" + ], + [], + [ + "(ז) זאת היא העולה. הרי אלו ג' מיעוטים וממעטינן להנך תלת. ובגמרא אמרינן דלהכי ממעטינן לאלו ולא מרבינין להו מ\"זאת תורת העולה\" כשאר פסולין משום דהנך יש להו הכשר במקום אחר כדתניא מפני מה אמרו לן בדם כשר? שהרי לן כשר בבשר [שלמים]. יוצא? שהרי יוצא כשר בבמה. טמא? הואיל והותר בצבור וכולי. ומסתברא דמריבויא מרבינן מאי דאית ליה הכשרא בדוכתא אחריתא והמיעוט לאלו השלשה דלית להו הכשר בשום מקום:", + "שנשפך דמה. צ\"ל \"מנין לנשפך דמה וכו' חוץ לקלעים והלן והיוצא וכולי\" - כן צריך לומר [הגר\"א]. וכן איתא בגמרא:", + "והנשפך. מיותר [הגר\"א]. וטעמו דכבר חשבו מקודם:", + "והניתנים למטה. מחוט הסקרא כגון עולה ושלמים:", + "והניתנים למעלה. כגון חטאת:" + ], + [ + "(ח) והמוקצה. לעכו\"ם לעבדה:", + "ת\"ל זאת היא העולה הרי אלו מיעוטים. הנה מלשון זה משמע דיש על זה ג' מיעוטים. ובאמת לר' שמעון אין צריך לזה רק מיעוט אחד וממעט לכולם מטעם שלא היה פסולן בקודש. וכן בגמרא איתא \"תלמוד לומר זאת ומה ראית וכולי\". וכן הגיה הגר\"א:", + "שהיה פסולן בקדש. אחר שבאו לעזרה. מה שאין כן כל אלו נפסלו מקודם שבאו לעזרה:" + ], + [ + "(ט) שתמצא לומר. כמו נמצאת אומר:", + "שרבי עקיבא אומר. צריך לומר \"שרבי שמעון אומר\":", + "חוץ מבעל מום שבעוף כשר. ור\"ל לכך אפילו בבהמה אם עלה לא ירד. והאי דפוסל למעלה בבעל מום מיירי במחוסר אבר שגם בעוף פסול, והכא מיירי בדוקין שבעין או שאר מום שאין מחוסר אבר שכשר בעוף. והגם דזה איתא בגמרא דלכולי עלמא אין להכשיר ??? בדוקין שבעין – מכל מקום קשה דהוה ליה לגמרא להוכיח דבר זה מן ברייתא זו. וע\"כ יותר נכון כגירסת הגר\"א - \"וכל שאין פסולו בקודש אין הקודש מקבלו. רבי עקיבא מכשיר בבעל מום מפני שכשר בעוף\":", + "דוחה היה אבא בעלי מומין. היינו כלאחר יד אבל בידים לא. ופליג אתנא קמא דאמר מורידין בעלי מומין מע\"ג המזבח [גמרא]" + ], + [ + "(י) הזבח פסול והנסכים כשרין. מאחר שהנסכים באין בגלל זבח נפסלו עמו ונתבטלה קדושתן:", + "תלמוד לומר אל המזבח לא יעלו וגו'. על שאור ודבש קאמר דאם העלה מהם לכבש לוקה דכתיב \"ואל המזבח לא יעלו\" - זה הכבש שעולין בו למזבח. ומדלענין מלקות כבש כמזבח - לענין קידוש נמי כבש כמזבח, ואם עלו למזבח המזבח מקבלן. [הראב\"ד והוא ממנחות דף נז:]. וגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר את המזבח\" [והוא מזבחים דף פז.] וטעמו דיותר טוב ללמוד מקרא דמיירי לענין קדוש גופא. ופירש\"י \"ומשחת את המזבח\" לרבות את הכבש" + ], + [], + [ + "(יב) כלי הלח. קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן:", + "מדות היבש. שתי מדות של יבש היו שם - עשרון וחצי עשרון. עשרון למדידת כל המנחות וחצי עשרון לחצות בו מנחת חביתי כהן גדול, מחציתה בבקר ומחציתה בערב:", + "ואין כלי הלח וכו'. עיין בזבחים (דף פח.) בגמרא:", + "אלא בקודש. בעזרה:", + "שיהא נותנן מבוא השמש. שמצוה לכתחלה [אם לא הקריבן ביום] ליתנן תיכף אחר שקיעת החמה ויהיו על מוקד של המזבח כל הלילה:", + "דברים שהם ראוים ליקרב בלילה. כגון אברים ופדרים של העולה ופדרים של שאר קרבנות:", + "דברים שהם ראוים ליקרב ביום. כגון הקומץ וכולי דנפקא לן מביום צוותו דכל הקרבנות אין קרבין אלא ביום ולא יצא מאותו הכלל אלא איברים של עולה וחלבים של שאר קרבנות:", + "והעצים. כגון שאחד התנדב קרבן עצים:", + "ומנחת נסכים. שבאין עם הזבח דהזבח קדשן והרי הם כמוהו דדוקא ביום. לאפוקי בנסכים הבאים בפני עצמן דקרבין אף בלילה (תמורה יד, ב):", + "שמעלן מבוא השמש. בגמרא פריך והא אמרת דרכו ליקרב ביום?. ומשני לא תימא מבוא השמש אלא עם בוא השמש, דהיינו רגע אחת קודם שקיעה שימשול בו האור ומיד קולטו המזבח שלא יפסל בלינה:", + "ת\"ל זאת תורת העולה. ריבה כל הלילה אכן אלו צריך ליתנן קודם שקיעה:" + ], + [], + [ + "(יד) או אינו וכו'. פירוש, שאין כאן מצוה לכתחלה שמניחן אחר השקיעה כדי שיהיו מונחין כל הלילה על המזבח אלא שיהיו יכולים להעלות אותן מן הרצפה למזבח כל הלילה ולא מיפסלי אלא אם נשארו עד שעלה עמוד השחר:", + "כשהוא אומר לא ילין חלב חגי עד בקר. דמשמע עד בקר לא ילין - הא כל הלילה ילין:", + "זה הוא האמור לימד וכו'. ר\"ל הלא הכתוב הזה אמר ולימד לנו שיהיו מעלים וכולי. והגר\"א כתב דתיבות \"זה הוא האמור\" מיותר:" + ], + [ + "(טו) הא מה אני מקיים כל הלילה. היינו הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:", + "מה תלמוד לומר עד הבקר. דכל הלילה משמע גם כן עד בקר", + "לתרומת הדשן. דכתיב בתריה \"והרים את הדשן\" וגילה לנו הכתוב שכל הלילה עד הבקר כשר לתרומת הדשן ומשום הכי אמרינן ביומא (דף כ.) דזמנין דמקדמינן ליה קודם חצות דהיינו ברגלים:" + ], + [ + "(טז) לאש המזבח הפנימי. גחלים של קטורת שהם על המזבח הזהב:", + "אלא ממזבח החצון. ולא יביא מן ההדיוט כמו שמביאין למזבח החצון אם כבתה האש שלו:", + "ת\"ל אש המזבח וגו'. דהאי \"המזבח\" יתירא הוא דביה קיימינן. אלא לרמז בו דאש של המזבח הפנימי תוקד בו ומניה ילפינן ביומא (דף לג.) דהיו עושין מערכה בכוון בשביל זה על מזבח החצון:", + "אש מחתה. היינו הגחלים שמביא לפני ולפנים להקטיר עליהן הקטורת ביום הכפורים ואש של מנורה להדליק בהיכל בכל יום:", + "תן אש במזבח הפנימי. דכתיב \"יקטירנה\" ואין הקטרה בלא אש:", + "ממזבח חוצה להם. והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה וחוצה לה שהוא משוך קצת לצד פתח ושולחן ומנורה לפנים הימנו כדמוכח ביומא (דף לג:):", + "ת\"ל אש תמיד תוקד וגו'. יתירא שכבר כתיב \"מוקדה\" ברישא. אלא ללמד אש שנאמר בה \"תמיד\" (והוא של מנורה שנאמר בה \"להעלות נר תמיד\") אף היא מעל המזבח החצון תוקד:", + "מה להלן בסמוך לו. דהיינו ממזח החצון שהוא סמוך לפנימי:", + "אף כאן. שהוא נוטל גחלים למחתה להכניס לפני ולפנים יטול ממזבח הפנימי שהוא סמוך לו ולא ממזבח החצון שהוא רחוק ממנו:", + "הוי אומר זה מזבח החצון. פירוש: איזה מזבח שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב לומר \"מלפני השם\" הוי אומר זה מזבח החצון ויטול ממנו מצד מערבי דאילו הפנימי כולו לפני ה' הוא שעומד בהיכל:", + "ואין כולו להשם. צ\"ל \"ואין כולו לפני השם\" [הגר\"א כלשון הגמרא]:" + ] + ] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) כמדתו. של הכהן. שלא יחסר ושלא יותיר:", + "בד שיהו של בוץ וכו'. לאו ממשמעותא ד-'בד' נפקא לן כולהו אלא הכי קאמר - בגדים שנאמר בהן 'בד' צריכין שיהיו של בוץ וצריכין שיהו חדשים וצריכים שיהיו כפולים ושלא ילבש עמהן בגדים אחרים (של קודש או של חול). יש מהן למצוה ויש מהן לעכב, כדמפרש בזבחים (דף יח.) וביומא (דף עא:), עיי\"ש:", + "שיהו חדשים. דבעינן שיהא ל\"כבוד ולתפארת\":", + "שיהו כפולים. חוטין כפול ששה:", + "שלא ילבש עמהן בגדים אחרים. יתור בגדים. ד-'בד' הוא כמו 'לבדו' ומשמע לבדו ילבש:", + "בגדי פשתן. דמשמע דלא יוסיף עוד של בוץ עמהן:", + "לא ילבש עמהן בגדי קדש אבל וכולי. דמשמע דמין דידיה קממעט:", + "ת\"ל ומכנסי בד וגו'. הגר\"א גריס \"תלמוד לומר בד\" [וכדבריו איתא בזבחים בדף יח ע\"ב] ור\"ל ד-'בד' משמע שלא יוסיף דבר עמהן כלל. ויותר נראה דדרש התורת כהנים הוא מדכתיב הכא שני פעמים \"בד\" ובפרשה אחרי כתיב שם ד' פעמים \"בד\" – \"כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגומר\" – הרי ששה. ומהני מרבה כל אלו. וכן משמע קצת בראב\"ד דכתב מדכתיב \"בד\" יתירא דרשינן לכל הני. ואחר כך מצאתי בתורת כהנים גופא להלן בפרשה אחרי על הפסוק \"כתונת בד קדש ילבש\" כעין דברי. [ודע דמה שכתב שם ומה תלמוד לומר ד' פעמים הוא כמו 'דבר אחר'. וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי]:", + "להביא את המצנפת וכו'. קסבר דהרמת הדשן עבודה היא ובעיא ד' בגדים:", + "ר' דוסא אומר להביא וכו'. סבירא ליה דהרמה לאו עבודה היא ואין צריך ד' בגדים. ור' יוחנן סבירא ליה [ביומא דף כג:] דסברת ר' דוסא דלא צריך קרא לריבויא דודאי עבודה היא אלא האי \"ילבש\" יתירא להביא שהכהן הדיוט יכול ללבוש לעבודתו הארבעה בגדי בד שלבשן הכהן הגדול ביום הכפורים, דגמרינן \"ילבש\" \"ילבש\" מהתם דכתיב בפרשה אחרי \"כתונת בד קדש ילבש\" ובהנהו בגדים מיירי הכא:", + "וכי אבנטו וכו'. והלא של כהן הגדול ביום הכפורים של בוץ לבדו כדכתיב \"ובאבנט בד יחגור\" ואבנט של כהן הדיוט של כלאים – תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר:", + "ד\"א. צריך לומר \"ועוד\" [הגר\"א ופשוט]:", + "קדושה חמורה. כהן גדול בפנים:", + "אפילו הם שחקין. ומאי דאמרינן לעיל בד שיהיו חדשים היינו למצוה (זבחים יח, ב):" + ], + [ + "(ב) ממשמע שנאמר בד שומעני ד' כלים. אר' יהודא קאי; דאין צריך 'ילבש' לרבות עוד שני כלים דמגופיה דקרא מוכח. דכיון שנאמר בהן 'בד' שומע אני כל הד' בגדים שנאמר בפרשה אחרי \"ולבש את בגדי הבד\" והתם הלא היו כל הד' בגדים:", + "אם כן למה נאמר מדו בד. פירוש, אם כן למה פרט הכתוב \"מדו בד\" [ומכנסי בד] - יכתוב \"ולבש בגדי בד\" ויכלול בזה כל הארבע בגדים. ועל זה משני ד-\"מדו\" לאורויי שיהא כמדתו, ו\"מכנסי בד\" כבסמוך:" + ], + [ + "(ג) ולא רטייה על בשרו. שהיא חוצצת:", + "להלן. בפרשה אחרי:", + "ומכנסי בד יהיו על בשרו. משמע יהיו כבר קודם הכתונת. וכן בהרמת הדשן צריך להיות כן. וילבש לא דריש ר\"ש. ואפשר דסבירא ליה לרבות שחקים וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ד) יכול עצים ת\"ל עולה. פירוש, יכול אפר העצים בלבד - תלמוד לומר \"עולה\" שאף מן העולה היה מרים [הראב\"ד]. והקרבן אהרן פירש שהיה נזהר שלא ליטול מאפר העצים אלא מן גחלים של העולה בלבד:", + "יכול אברי עולה. היינו אפילו לא נשרפו לגמרי בכלל 'דשן' הם:", + "תלמוד לומר אשר תאכל האש. לומר שלא ירים אותם עד שיתעכלו ותאכלם האש:", + "מן המאוכלות הפנימיות. שאותם בודאי נתאכלו לגמרי:", + "ושמו בנחת. מדלא כתיב \"והשליך\" כמו במוראה ונוצה:", + "ושמו כולו. מדלא כתיב \"ושם\" – אלמא צריך שישים את כולו אצל המזבח:", + "ושמו שלא יפזר. פירוש, צוברו במקום אחד ולא יתננו בשנים או שלשה מקומות מדכתיב \"ושמו\" - משמע כולו כאחד:", + "ומחזירם למערכה ת\"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח. כלומר אפילו עיכולי עולה אתה מחזיר על המזבח:", + "שפקעו מעל המזבח. לארץ. ואשמועינן דאפילו הכי יחזיר מדכתיב \"אשר תאכל האש את העולה על המזבח\" קרי לה עולה אחר אכילת האש:", + "קודם לחצות יחזיר וכולי. בגמרא פריך אי דאית בהו ממש (שלא נתאכלו) אפילו לאחר חצות נמי יחזיר, ואי דלית בהו ממש (שנתאכלו לגמרי) אפילו קודם לחצות נמי לא יחזיר? ומשני בשרירי. ופירש\"י אברים קשים שנתקשו מחמת האש. ששלטה האש בכולן ונשרפו אלא שלא נעשו פחם, וכעצים יבשים הם מתוכן. ובהם אמר דקודם חצות לא חשיבי כמעוכלין וצריך להחזירן ולאחר חצות חשיבי כמעוכלין ולא יחזיר. ויליף שם בזבחים (דף פו.) זה מקרא:", + "ומועלין בהן. דעדיין לא נעשית מצותן:" + ], + [], + [ + "(ו) יכול במצות יוה\"כ וכו'. כלומר יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומת הדשן להוצאתו אם בא להוציא את הדשן לאחר הרמה מיד כדרך שהוא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו – ראשונה בבגדי זהב, שניה בבגדי לבן, וכן כולם. והכא שהוא כהן הדיוט סלקא דעתך ישנה מבגדי קודש שהרים בהן הדשן ויפשוט אותם וילבש בגדי חול ויוציא את הדשן:", + "ת\"ל בגדיו בגדים. \"ופשט את בגדיו ולבד בגדים אחרים\":", + "מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. כן צריך לומר:", + "מה בגדים שפושט הראוים למלאכתן. דהיינו בגדי קודש, אף בגדים שלובש הראוים למלאכתן דהיינו בגדי קודש:", + "והגר\"א גריס \"מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קודש\" כלשון הגמרא:", + "פחותים מהם. ובפרק ב' דיומא (דף כג.) מפרש כדתנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו - פירוש: לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול הקדרה. אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד לשרת בהן שירות אחר:", + "ר\"א אומר אחרים והוציא וכו'. [הגר\"א וכן הוא בגמרא] סבירא ליה דהאי אחרים קאי אדלבתריה - אהוצאה - וללמד שכשר בהן כהנים אחרים המרוחקין משאר עבודות. דסבירא ליה דהוצאה לאו עבודה היא ולא בעי בגדי כהונה:" + ], + [ + "(ז) להצתת האש וכו'. היינו קיסמין דקין להצית בהן אור מערכה גדולה. ואין לו להציתם על הרצפה ולהעלותם על המזבח כשהן דולקים:", + "מערכה אחת לקיום האש. שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר - מוסיף עליו מזה:", + "ת\"ל והאש וכו'. והצתה בראש המזבח נפקא ליה לר' יוסי מקרא אחרינא. עיין (יומא מה, א):" + ], + [ + "(ח) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. בשני גזרי עצים מוקי לה הגמרא (יומא לג, א); שלאחר סידור המערכה גדולה היו מביאין ונותנין שם שני גזרי עצים:", + "ונאמר בתמיד בבקר. \"את הכבש אחד תעשה בבקר\" (במדבר כח, ד):", + "איזה מהן יקדים. אם גזרי עצים ולאחר כן ישחוט התמיד או למפרע:", + "יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר. דהיינו שני גזירין; דמשמע בקרו של בקר, שצריך השכמה יותר:", + "ונאמר בקטרת בבקר בבקר. דכתיב \"בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה\" (שמות, ל):", + "עצים מכשירים הקטרת. ובגמרא פריך והא אמרת שני גזרי עצים למערכה גדולה אזלי ובהנהו לא מקטרא קטרת אלא יש לה מערכה אחרת בפני עצמה? ומשני - שום עצים. היינו דאף על גב דהני לאו לקטרת אזלי - שמם עצים ועצים מכשירי קטרת הם:" + ], + [ + "(ט) ונאמר בנרות בבקר בבקר. היינו בהטבת נרות דכתיב \"והקטיר וגו' בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה\" והאי 'בבקר בבקר' קאי אקטרת וקאי אהטבת נרות", + "סמכו ענין לקטורת. כלומר עשאו יסוד וענין לקטרת באמרו \"בהטיבו את הנרות יקטירנה\" דמשמע דקטרת בא על הטבת הנרות ואם כן הטבת הנרות קודם:", + "ובגמרא קאמר בקיצור \"אמר קרא בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה\":", + "מנין למערכה גדולה שתקבל את כל העולות. פירוש: אף על פי שרבינו מערכה אחת על מזבח החיצון מדכתיב \"היא העולה על מוקדה\" ואמרו חז\"ל (יומא לג, א) דזו היא המערכה גדולה – מנין שיהיו כל העולות, בין עולת מוספין בין עולת נדבה, קריבה על גבי עולה של תמיד?", + "ת\"ל עליה העולה. כן צריך לומר. פירוש: סתם קאמר ומשמע דעל כל העולות:", + "ומנין לאימורי חטאת וכו'. שיקריבו כולם על המערכה גדולה:", + "ואימורי ק\"ק. של שלמי עצרת:", + "ת\"ל עליה חלבי השלמים. והוא הדין של שאר קרבנות:", + "מנין הקומץ והלבונה וכו'. שגם הם יהיו נקטרין עליה:", + "ת\"ל \"והקטיר. ...עליה\" - כל הקטרות יהיו עליה. [ומאי דכתיב לבסוף \"השלמים\" ידוע מה שאמרו שהוא לשון השלמה - עליה השלם כל הקרבנות]:", + "יכול אף הקטורת תהא עליה. פירוש: אש שהיה בכל יום מכניס ממזבח העולה לפנימי להקטרת קטורת - יכול יהא נוטלו גם כן מן המערכה זו:", + "ת\"ל ובער עליה וערך עליה וכו'. הרבה נוסחאות יש בברייתא זו, ועמלו עליה המפרשים מאוד. וגירסת הגר\"א הוא כך: \"תלמוד לומר וערך עליה העולה והקטיר עליה - עשה הבערה אחת למערכה ועשה הבערה אחת לקטורת\". ומִשְני פעמים \"עליה\" קדריש. ובאמת כדבריו איתא בירושלמי דיומא (פ\"ד ה\"ו) בענין מנין המערכות - \"וערך עליה העולה\" - זו מערכה גדולה, \"והקטיר עליה\" - זו קטורת. (היינו מערכה שניה של קטורת). והביאו הגר\"א באדרת אליהו שלו:" + ], + [ + "(י) עליה העולה. אמרינן בגמרא (פסחים נח, ב) דהדיוק הוא מדכתיב \"העולה\" - משמע העולה המיוחדת, והיא התמיד:", + "ת\"ל עליה שלמים. ואמר רבא בגמרא דהוא לשון השלמה - עליה השלם כל הקרבנות כולן, ופירוש הכתוב: והקטיר עליה חלבי השלמים – אותן החלבים שבהן יהיה נשלם כל ההקטרות, ולא תעזוב דבר מהם לאחר תמיד של בין הערבים:", + "וכתב הקרבן אהרן דלפיכך הוציא הכתוב מפשוטו, דהוקשה לו ה\"א ד-\"השלמים\", דשלמים לא נזכרו כאן עד שיאמר \"השלמים\" דמשמע השלמים הנזכרים?! ולזה אמר דאין 'שלמים' כפשוטו אלא מלשון השלמה:", + "תמיד אף בשבת. שעושים מערכה לתמידין ומוספין:", + "תמיד אפילו בטומאה. פירוש: אף בזמן שהתמיד קרב בטומאה אברים כמו כן יקרבו בטומאה והכהנים הטמאים כמו כן יסדרו המערכה להקטירם עליה:", + "פסכתר. כלי גדולה של נחושת היא ששמה כך:", + "אף בשעת מסעות. כן צריך לומר [הגר\"א]. והכא איתא בירושלמי סוף פרק טרף בקלפי ובילקוט כאן:", + "מדשנין אותה. מסירין האש מעל המזבח ונותנין אותה בכלי עד שעת חניתן:", + "ולשון \"אף\" קשה. ויש לומר משום דר' יהודא קאמר \"אף\" - אמר הוא גם כן בלשון \"אף\" [ר\"ש]:", + "שנאמר ודשנו את המזבח. שהיו מסירים אף הדשן. ובירושלמי איתא ומה מקיים ר\"י ודשנו את המזבח? דרוי - כההיא \"ואכל ושבע ודשן\" – כלומר שהיה שבע ממה שעליו, שהאש היה מכוסה עליו פסכתר:" + ], + [ + "(יא) ושלש ביום הכפורים. שמוסיפין מערכה בשביל גחלי אש שנוטל במחתה:", + "וכל הך ברייתא דריש להו מקראי ביומא (דף מה.):" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) זאת תורת המנחה לבית עולמים. כלומר תורה אחת נוהגת לבית עולמים כמו במשכן:", + "זאת אינה נוהגת בבמה. היינו דממעט במה מ\"וזאת\" והיא דעת ר' יהודה בזבחים פרק בתרא. ובגמרא שם (דף קיט:) קאמר המיעוט זבחים ולא מנחות, עיי\"ש:", + "לכל המנחות שיהו טעונות שמן ולבונה. היינו אפילו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שהוא כליל:" + ], + [ + "(ב) וכי מנין יצאו?. ומה צריך לרבויי:" + ], + [ + "(ג) אמר ר\"ע מה מצינו. היינו כשם שמצינו שלא חלק הכתוב וכולי:", + "ללתיתין. צריך לומר \"ללא תתן\" [הגר\"א וכן איתא בילקוט ובפירוש הר\"ש]. כלומר בשניהם נאמר \"לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה\" כי לא מצינו שחילק ביניהם. ועוד שתלה הכתוב בחטאת שנאמר \"כי חטאת הוא\" ומשמע בין של כהן ובין של ישראל:", + "לא נחלוק. ר\"ל דין הוא גם כן שלא נחלוק בין מנחת נדבה של ישראל לשל כהן לתתן. כצ\"ל. היינו למצות נתינה של שמן ולבונה דשניהם צריכין לזה ול\"ל הדרש של \"תורת\" לזה:", + "וכי מאי ראיה לאו להן. אם השוה אותם הכתוב ל'לא יתן' - ששניהם שוים דנקרא חוטא, כיצד נשוה אותם ל'הן' לומר מאותה הטענה גם במנחת נדבה שיהיו שניהם שוין במצות נתינת שמן?", + "ת\"ל תורת המנחה. כלומר לכך צריך קרא:" + ], + [ + "(ד) והקריב אותה. צ\"ל \"הקרב אותה\":", + "ולא פסולה. פירוש דהוה אמינא כיון שהקדישה – אף שנפסלה ביוצא או בטומאה - יגישה למזבח ויקמוץ אותה ואחר כך ישרפנה ולבית הדשן. קמ\"ל דלא; ד\"הקרב אותה\" משמע הראויה להקרבה:", + "כולה כאחת. שלא יעשה הגשה לחצאין:", + "בני אהרן ולא בנות אהרן. היינו שאינן מגישות בעצמן מנחתן אבל גם מנחתן טעון הגשה כדתנן במנחות (דף ס.) [הראב\"ד]:", + "לפני ה' יכול במערב המזבח, ששם הוא לפני ההיכל:", + "ת\"ל אל פני המזבח. זה הדרום שהכבש שם:", + "בקרן דרומית מערבית. של מזבח ששם מתקיים תרוייהו, והיינו בחודה של קרא. וכן הגירסא בגמרא (דף יט:):" + ], + [ + "(ה) ר' אליעזר אומר. מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול יגישנה באיזה שירצה:", + "אמרת לאו. היינו אי אפשר לומר כן דשני כתובים וכולי:", + "קיימת לפני ה' במערב. פריך בגמרא הנ\"ל היכן קיימת? ומשני רב אשי קסבר האי תנא כולא מזבח בצפון העזרה קאי ופתח ההיכל היה מכוון נגד אמצע העזרה - נמצא דרומו של מזבח היה כולו לפני ה' נגד פתח ההיכל:", + "בדרומה של קרן. ולא בחודה כדקאמר תנא קמא:", + "מן המחובר. שיהא הקומץ מחובר לכל העשרון. ולאפוקי כשחלקו מתחלה - אין הקומץ מחובר לכולו:", + "שלא יעשה מדה לקומץ. ויקמוץ בו. והוא מדכתיב \"בקומצו\" - משמע שלא בכלי:", + "ולא מסלת חבירתה וכו'. והוא כדמפרש ואזיל שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד ויתערבו בהדדי דנמצא הקומץ מעורב משתיהן:", + "שתהא שם לבונה. בכלי בשעת קמיצה. דאף שאינה נקמצת עמה מכל מקום היא צריכה להיות בכלי דאי לאו הכי למה סמכה להרמת הקמיצה:", + "שילקוט את הלבונה. ולא יקמצנה בקומץ דאילו היתה נקמצת היה לו לומר \"מסלת המנחה ומשמנה ומלבונתה\". ולפי שלא פירש זה בויקרא אלא באחת מן המנחות הוצרך לאומרו כאן לכלול כל המנחות כמשפט:", + "ובפרק ב' דסוטה (דף יד:) קאמר ונותנה על גבי קומץ ומקטיר:" + ], + [ + "(ו) נזכרים בה. במה שמגיש המנחה כולה לפני ה'. וכן בקומצה ובלבונתה כשמקטירן על המזבח:" + ], + [ + "(ז) והנותרת ממנה - כשירה. ולא פסולה, דאין כהן זוכה בה. דסלקא דעתך שיהא שלו דומיא דתרומה טמאה להסיקה תחת תבשילו:", + "יאכלו תאכל יאכלוה. זכר שם 'אכילה' ג' פעמים והיה די באחד מהם לכתוב \"יאכלו אהרן ובניו מצות בחצר אהל מועד\". אלא ריבה אכילתה בכל מאכל שירצה – מטוגנת, מבושלת, ואפויה. ובפרק כל התדיר (דף צא.) דורשו מ\"למשחה בהם\" – כדרך שהמלכים אוכלין:", + "יאכלו. כן צריך לומר [הגר\"א]. פירוש: דקשה ליה לברייתא דמתחלה אמר \"יאכלו אהרן ובניו\" ובסוף קאמר \"בחצר אהל מועד יאכלוה\". לכן חילק הברייתא דבזמן שהמנחה מועטת וכדי שתהא נאכלת על השובע יאכלו עמה חולין ותרומה (ולאו ביחד – דהא היא נאכלת בעזרה והם אינם נכנסים לעזרה – אלא הם במקומן מתחלה חוץ לעזרה והיא בעזרה), ובזמן שהמנחה מרובה לא יאכלו עמה חולין ותרומה; כדי שלא יאכלו המנחה אכילה גסה או שמא יביאוה לידי נותר. ובזה אמר הכתוב \"יאכלוה\" דהיינו היא לבדה. וזהו שסיימה הברייתא בהלכה י\"ב יאכלוה שלא יאכל עמה וכולי:" + ], + [ + "(ח) לאהרן ולבניו וכולי. פירשתי לעיל בפר' ויקרא בדיבורא דנדבה בריש פי\"א:" + ], + [ + "(ט) מצות תאכל מצוה. שיאכלנה הכהן המרים והמקריב. ומפרש בגמרא (יבמות מ, א) הכי – לפי שהיתה בכלל היתר בתחלה קודם שהוקדשה, רצה אוכלה רצה אינה אוכלה, ונאסרה משהוקדשה, וחזרה הותרה הנותרת ממנה לאחר קמיצתה - יכול תחזור להיתרה הראשון? רצה הוא יאכלנה, רצה שלא לאכול בעצמו הרשות בידו? (והיינו שכהן אחר יאכלנה, דשלא לאכול כלל אי אפשר דכתיב \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים). תלמוד לומר \"מצות תאכל\" - מצוה:", + "ופירש הראב\"ד שמצוה על המקריב בעצמו לאכלה מפני שהוא מקרא יתר, דהא כתיב במנחת המילואים \"ואכלוה מצות\", ולהכי תנא ביה קרא הכא לומר שמצוה על העובד לאכלה. ודעת הר\"ש משנ\"ץ דלכל בית אב קורא \"הוא עצמו אוכלה\", לאפוקי בית אב אחר שאין לו לאכול:" + ], + [ + "(י) יבמה יבא עליה - מצוה. לייבם יותר מלחלוץ. לפי שבתחלה היתה בכלל היתר – רצה כונסה רצה אינו כונסה – נאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתרה הראשון? רצה מייבם רצה חולץ? תלמוד לומר \"יבמה יבוא עליה\" - מצוה לייבם:" + ], + [ + "(יא) מנין אף מקצתה. ולא שנפסלה אלא אם נאבד מקצת שיריים מצוה על כל פנים שיאכל הנותר:" + ], + [ + "(יב) יכול במחנה לויה. שגם שם מקום קדוש הוא דאסור לכנס בו זבין:", + "תלמוד לומר בחצר אהל מועד. בעזרה:", + "ופתוחות לקדש. דאזלינן בהו בתר פתחן:", + "בזמן שהיא מרובה. כדי שלא תהיה נאכלת על הגסה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) לא תאפה חמץ ל\"ל. היינו שכבר נאמר זה בפרשה ויקרא \"לא תעשה חמץ\". ועיין לעיל בויקרא פרשתא י\"ב משנה ג' ובביאורנו שם:" + ], + [ + "(ב) אינן רשאין לחלק אלא מותר. פי' אין להם לחלק את המנחה ביניהם עד לאחר מתנת קומץ לאישים:", + "את כל הקדשים. כגון חטאות ואשמות שלא חלקו קודם מתנות האישים:", + "יכול אף הפסולה במחלוקת. יחלקוה ביניהם וכל אחד ישרוף חלקו [הר\"ש]:", + "תלמוד לומר אותה. כצ\"ל (הגר\"א), וכן איתא בפסיקתא זוטרתי וגם בפרשתא ב' לעיל ברייתא ד' איתא \"אותה – כשירה ולא פסולה\":", + "הכשירה ולא הפסולה. דהאי \"אותה\" אדלעיל קאי דאיירי הפרשה במנחה כשירה:", + "יכול אף אם חלקוה תהא פסולה. כצ\"ל, ור\"ל דהיינו שחלקוה קודם מתנת האישים:" + ], + [ + "(ג) מן החולין. ולא ממעשר דכתיב בפר כהן גדול ביום הכפורים \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" ודרשינן \"משלו ולא משל מעשר\":", + "וביום. דכתיב בפר יוה\"כ \"כי ביום הזה יכפר עליכם\" ועיין במנחות בפרק התודה (דף פג.):", + "ובידו הימנית. דכתיב ביה \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו\" וקיימא לן דכל מקום שנאמר 'אצבע' ו'כהונה' אינו אלא ימין:" + ], + [ + "(ד) ר' שמעון אומר. לפיכך כתבה התורה כחטאת וכאשם להורות לנו דפעמים דינו כחטאת ופעמים דינו כאשם:" + ], + [ + "(ה) כבר אמור. דכתיב \"לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל\":", + "למחלוקת. שחולקין לאכול:", + "הכי גרסינן יאכלנה כשירה וכו'. דהוה ליה למימר \"יאכל\", \"יאכלנה\" משמע כמו שהיא. וכתב הר\"ש דהוא לחייב על הפסולה גם בלאו הבא מכלל עשה:", + "חק עולם לבית עולמים. דאכילת זכרי כהונה וחלוקתם נוהגת לבית עולמים:", + "שינהוג הדבר לדורות. לבית שני ולעתיד:", + "אין להם אלא אחר מתן אישים. ואף על גב דכבר יליף לעיל ברייתא ב' – הכא אתא לאורויי דאפילו אם עברו וחלקו קודם אסור באכילה [זית רענן]:" + ], + [ + "(ו) יקדש. דהיינו שצריכין ליאכל כחומר שבהם וכדלקמיה:", + "יכוף אף על פי שלא בלע. משמנוניתו ורק נגיעה בעלמא יש לנהוג בה חומרא זו:", + "יהא כולו פסול. אם היא פסולה:", + "להיות כמוה. דהיינו אם היא פסולה וכן בשאר קרבנות אם הקרבן פסול יפסל:", + "כחמור שבו. כחומר שבה – לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה. וכן כתוב בחטאת. ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח, א) מצריך להו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) תלמוד לומר בניו אשר יקריבו. קרא יתירא הוא דהוי מצי למימר \"זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח\":", + "ובניו מביאין לעצמם. ביום חנוכן לעבודה כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ב) או בניו הרי כהנים גדולים. פי' או נאמר ד\"בניו\" דאמר הם הדומים לו בכהונה גדולה והכי קאמר: זה קרבן אהרן ובניו הבאים אחריו להיות כהנים גדולים:", + "הרי כה\"ג אמור. פי' הרי כהן גדול הבא מבניו אחריו אמור, דהכי קאמר קרא: הכהן המשיח שיעמוד מבני אהרן תחתיו לאחר מותו יקריב קרבן זה:" + ], + [ + "(ג) תחלה לעבודה. היינו תחלת עבודתו יהיה בקרבן שיביא משלו והיא ביום חנוכו:", + "ועובדה בידו. הוא בעצמו עובד:", + "עבודתו פסולה. אפשר דיליף דבר זה מדכתיב \"זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו\" דמשמע דקרבן זה מועיל אשר על ידו יוכל להקריב עוד ובלתם לא יצוייר דיוכל להקריב:" + ], + [ + "(ד) עד לעולם. בכל יום כל זמן שהוא כהן גדול:", + "אחד מעשרה בשלש סאין. כי איפה הוא שלש סאין:", + "שהם שבעה רבעים ועוד. הוא שבעה לוגין וביצה וחומש-ביצה. כי סאה הוא ששה קבין וג' סאין הוא י\"ח קבין וכל קב הוא ד' לוגין. נמצא עשירית מן ט\"ו קבין הוא ששה לוגין. ועוד ג' קבין – הרי י\"ב לוגין. וכל לוג הוא ששה ביצים. נמצא מן י\"ב לוגין הוא לוג וביצה וחומש ביצה. סך הכל ז' לוגין וביצה וחומש ביצה:" + ], + [ + "(ה) האמור להלן. בפרשה תצוה \"סלת חטים תעשה אותה\":", + "תמיד אף בטומאה ותמיד אף בשבת. היינו דחביתי כהן גדול שהיו מקריבין בכל יום הוא אפילו בשבת ובטומאה ככל קרבן שזמנו קבוע אף שהוא קרבן יחיד. וקרבן של כהן הדיוט ביום חינוכו לעבודה אינו דוחה שבת וטומאה:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אילו נאמר מחצית בבקר ומחצית בערב יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב. תלמוד לומר מחציתה בבקר מחצה משלם הוא מביא. כיצד הוא עושה וכולי [הגר\"א וכן הוא במנחות דף ח. וכ\"כ ש\"א] וביאורו: אילו נאמר \"מחצית\" בלא ה\"א הייתי אומר יביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב וכן יביא חצי עשרון בערב ומקריב אבל כשהוא אומר \"מנחת תמיד מחציתה בבקר\" משמע מחציתה של שלימה זו שלפניה דהיינו שיביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואחר כך חוצהו לחצאין ומקריב מחצית אחד בבקר ומחצית אחרת בערב:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר ומחציתה בערב משלם. היינו שהמחצית שבערב גם כן צריך להביא דוקא ממנחה שלמה וע\"כ מסיים הברייתא \"כיצד הוא עושה\":" + ], + [ + "(ח) כהן שהקריב מחצה שחרית. ומת או שנעשה בעל מום ומינו כהן אחר תחתיו קודם בין הערבים:", + "יכול יביא חצי עשרון מביתו. כצ\"ל [הגר\"א וכן הוא במנחות דף נ]" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) מלמד שטעונה כלי. הגר\"א גריס \"מלמד שהיא כלי\", ועיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פסקא א' בביאורנו שם איך שהגהתו נכונה מאוד:", + "בשמן להוסיף לה שמן. דלקבוע לה שמן לא צריך דלא גריעא ממנחת מחבת של ישראל:", + "מה מנחת נסכים ג' לוגין לעשרון. והם נסכי כבש הפחותים:" + ], + [ + "(ב) מה נדבה. אם כה\"ג נדב מנחה מביא עשרון ולוג אחד:" + ], + [ + "(ג) ממנחה שהיא באה תמיד. מנחת נסכים באה בכל יום עם קרבן התמיד:" + ], + [ + "(ד) דנים מנחת יחיד. מנחת מחבת של כה\"ג:", + "ממנחת יחיד. מנחת נדבתו:", + "הכי גרסינן ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה מנחת יחיד ואינה באה בגלל עצמה וכו'. שהיא באה עם הזבח. ובגמרא (מנחות נא, א) מקשה אמרת בשמן להוסיף לה שמן (יתר מכפי הרגיל בשאר מנחת נדבה) והדר אמרת נילף ממנחת נדבה שיצטרך רק לוג אחד כשאר מנחת נדבה ואם כן בזמן למה לי? ויש על זה כמה תירוצים בגמרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) רבן שמעון אומר. לא צריך קרא להכי:", + "ריבה שמן במנחת חביתים. דכתיב \"בשמן\" וריבה שבזה יצטרך יותר שמן משאר מנחת מחבת ישראל:", + "וריבה שמן במנחת כבשים. שבשאר עשרון של מנחת טעון רק לוג אחד שמן ולעשרון של נסכים ג' לוגין:", + "מנחת אילים שני לוגין לעשרון אחד. דכתיב בפרשת שלח \"לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין\" דהיינו ד' לוגין:", + "ממנחה שכולה עשרון. דהיינו מנחת כבשים:", + "שאין כולה עשרון. ר\"ל שצריכה שני עשרונים סלת:" + ], + [ + "(ו) ברותחין כל צורכה. בעודה בצק קודם אפייה:", + "אלא זו. דכתיב בה \"מורבכת תביאנה\" ובשל תודה דכתיב \"סולת מורבכת חלות בלולות בשמן\" ושבמילואים שהיה בימי משה דכתיב \"לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת וגו'\" ואמרו חז\"ל דחלת לחם שמן הוא רבוכה:", + "יכול לפני וכו'. רבו בזו הנוסחאות, והגר\"א גרס \"יכול לאחר הנסכים? תלמוד לומר תקריב – לפני הנסכין\". והוא כמסקנת הגמרא (יומא לד, א) וכעין זה משמע בגירסת הר\"ש, עיי\"ש:", + "תאפה נא. בשעת אפייתה תהא נא כמו (שמות, יב) \"אל תאלכו ממנו נא\" כך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טיגון מתחלה דבהא מודו כולי עלמא דתרוויהו בעינן כדכתיב \"על מחבת בשמן\" וכתיב \"תופיני\", תאפה נאה, בשעת אפייתה בתנור תהא נאה. ולפי זה הטיגון צריך להיות אחר האפייה דאם מטגנה מתחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:", + "הכי גרסינן תאפה רבה (הגר\"א וכלשון ראשון שברש\"י) פי' שיהיה בה אפיות רבה וזה שאופה ומטגנה ואחר כך אופה דאית ליה לר\"י דדרשינן שניהם – 'תאפה נאה' ולהכי אמר שאופה תחילה, ו'תאפה נא' ולהכי אמר שחוזר ואופה אותה אחר הטגון (רש\"י):", + "שכופל וכו'. (היינו כל חצי חלה) ושנים לארבעה וכולי – טעות סופר הוא דלא כמאן (עיין מנחות דף עה:). וגירסת הראב\"ד וכן הוא גם כן גירסת הגר\"א \"שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל\", והוא כמסקנת הגמרא שם אלא שהגר\"א הוסיף \"ומנחת כהן הדיוט כופל א' לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל\". ועיין בפירוש הר\"ש והוא כדברי המשנה שם. וביאור הלכה זו עיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פי\"ב הלכה ד' בדברינו שם:", + "אף בניו. משנכנסים לחינוך:", + "אף בניו. כשנכנסים לחינוך וכן בכולהו:", + "אף בניו יהיו מביאים חצאים. ותהא מנחת חנוכם קריבים בשתי פעמים:", + "מה אהרן מביא ג' לוגין ועשרון. כדאמרינן לעיל:", + "תלמוד לומר זה. דאין מביאין אלא עשרון ולוגה כמו שאר מנחת כהנים:", + "מה אהרן מביא רבוכה וכו' ת\"ל זה. דדוקא הוא בעצמו אבל בניו מנחת חינוכם כסתם מנחת נדבתם:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) מרובה בגדים מנין. שמביא מנחת חביתין בכל יום:", + "ת\"ל והכהן. דיתירא הוא דהוה מצי למכתב \"והמשוח תחתיו וכו'\":", + "מנין שאין בנו עומד תחתיו. להיות גם כן משוח מלחמה תחתיו:" + ], + [ + "(ב) יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו. בחכמה וביראה:", + "תלמוד לומר. בויקרא גבי יום הכפורים:", + "ואשר ימלא את ידו. ודרשינן ידו מקומו ואאביו קאי:" + ], + [ + "(ג) קריבה משל יורשים. כ\"ז שלא מינו אחר להיות כהן גדול:", + "תלמוד לומר מבניו יעשה. אף שלא נתמנה להיות כהן גדול:", + "יכול יביאנה לחצאין. כמו אביהן:", + "ת\"ל אותה כולה. היינו שמקריבה כולה עם תמיד השחר:", + "חק עולם ממי שהברית שלו. והיינו של צבור שהקב\"ה כרת ברית עמהם. ובגמרא הגירסא \"חק עולם משל עולם תהא\":", + "כליל להקטרה. שלא יקטירנה לחצאין כ\"ז שהיא קריבה משל צבור והאי \"אותה\" דר' יהודה דריש ליה לדרשא אחרינא עיין בגמרא:" + ], + [ + "(ד) מנחת חובתו. כעין מנחת חביתין האמורה למעלה:", + "אלא כולה. כשהיא כולה עובר עליה בלא תאכל:", + "מנין אף מקצתה. כגון שאבדה מקצתה שהיא בלא יאכל וגם צריך להקטיר:", + "אלא עליונה בכליל תקטר. מנחת חביתין הכתובה למעלה שנאמר בה \"כליל תקטר\":", + "והתחתונה בלא תאכל. שאר מנחת כהנים הכתובים למטה נאמר בה \"לא תאכל\" [ואף שנאמר בה גם כן \"כליל תהיה\" – אפשר שהוא רק לישרף על בית הדשן ולא להקטיר על המזבח. ראב\"ד]:", + "מנין העליונה בלא תאכל. היינו מנחת חביתין שיהיה בלאו העובר ואוכלה:", + "כל שבכליל. אפילו עולה ואימורין שמצותן להיות כליל על המזבח העובר ואוכלן עובר בלא תאכל דקרי ביה נמי 'כל כליל לא תאכל' (והכי איתא במנחות דף עד:):" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) זאת אינה נוהגת בבמה. באמת לא אצטריך קרא להכי דלאו בר נידר ונידב הוא אלא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא איצטריך למעט חטאת העוף כדלקמיה בברייתא ב':", + "לכל חטאות בין נאכלות בין פנימיות. טעון כבוס כדכתיב בענינא \"אשר יזה עליה תכבס\":", + "וכי מאין יצאת. מקצת חטאת מדין כבוס דאיצטריך לריבוייא ומשני מכלל שנאמר \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\", אלמא בחטאות הנאכלות לכהנים הכתוב מדבר ועלייהו קאי \"ואשר יזה מדמה וגו' תכבס\", ומשום הכי יכול וכו':", + "החיצונות. שהן נאכלות:", + "הפנימיות. שהן נשרפות:", + "ודין הוא. כלומר ועוד דאי לאו ריבויא מקל וחומר נמי איכא למעוטי חטאות הפנימיות מכיבוס:", + "ומה אם קדשי קדשים. אשמות, ששוו לחטאות החיצונות למריקה ושטיפה הכלים שנתבשלו בהן:", + "לא שוו לכיבוס. שדם אשם אינו טעון כיבוס:", + "חטאות הפנימיות. שלא שוו למריקה ושטיפה דאין נאכלות ואין מתבשלות:" + ], + [ + "(ב) יכול אף חטאת העוף. כשמלקה תהא טעון כיבוס שגם היא נקראת חטאת:", + "תלמוד לומר זאת. ובגמרא זבחים (דף צב.) פריך ואי תורה אחת לכל חטאות אפילו חטאת העוף נמי. ומשני אמר קרא \"תשחט\" בנשחטות הכתוב מדבר ולא בנמלקות ומה דדרשינן \"תורה אחת\" היינו לכל הנשחטות דמיירי בהו קרא בין נאכלות בין פנימיות וע\"ש בסוגיא דמאריך בזה:", + "במקום אשר תשחט וגו'. יתירא הוא:", + "זהו שאמרנו וכו'. פי' לעיל בפרשת ויקרא (דיבורא דחטאת פ\"ח פסקא ג' ד'):", + "מכאן לעולת חובה וכו'. דעולה דהאי קרא בעולת חובה מיירי דומיא דחטאת דסד\"א האי דכתיב צפון בריש ויקרא בעולת נדבה דוקא:", + "אלא בצפון. והרי הוא בא ללמד על החטאת ונמצאת למידה הימנה:", + "זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת:", + "אלא בצפון. דהיא נמי קדש קדשים כדכתיב \"על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם\" ואמרינן בזבחים (דף נה.) \"מה עולה ק\"ק אף זבחי שלמי צבור קודש קדשים\" [ואף דאמרינן התם \"מה עולה בצפון אף זה בצפון\" – אולי הוי אמרינן דהיקשא אתי רק למצוה. עיין בתוספות שם ד\"ה מה. או דהוי ממעטינן זבחי שלמי צבור גם כן מדכתיב \"היא\"]:", + "היא פרט לתודה ואיל נזיר. דס\"ד הואיל ודמו לשלמי צבור שטעונין לחם ונאכלים ליום ולילה הוה אמינא דליבעי נמי צפון כוותייהו. קמ\"ל דלא דמכל מקום קדשים קלים הוא:" + ], + [ + "(ג) הכהן המחטא וכו' פרט לטבול יום וכו'. פי' מחטא מכפר ואלו אין ראויין לכפר ומשום הכי אינם אוכלים ממנה:", + "ולא פסולה. כגון שיצאה או נטמאה:", + "אותה שיתן וכו' ולא שיתן. צריך לגרוס שניתן ושלא ניתן:", + "למטה. שנעשית שלא כדין:", + "וכי מאין באתה. לומר שהיא כשרה במתן דמים למטה:", + "יכול. כמו \"שיכול\":", + "ואם נתנם מתנה אחת כיפר. דארבע קרנות אינו אלא למצוה:" + ], + [ + "(ד) דמים ניתנים למטה. מחוט הסקרא, והוא בחטאת העוף דכתיב ביה \"והזה מדם החטאת על קיר המזבח\" ודרשינן לעיל זה קיר התחתון. ונאמרו דמים למעלה מחוט הסקרא בחטאת בהמה דכתיב ביה \"קרנות\":", + "אם נתנם למעלה לא כיפר. דכתיב בהזאת דם חטאת העוף \"והזה וכו' חטאת היא\" לומר שאם שינה בהזאות פסול:", + "שאין מהם קרב למעלה. פי' שאין סופן לעלות למעלה:", + "תאמר בעליונים וכו'. ר\"ל תאמר מפני זה שאף בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו, הרי יש מהן קרב למטה דהיינו שסופן קרב למטה וגם שיריהן נשפכין לכתחלה למטה ואפשר שמפני זה אף אם זרק עיקר הדם למטה על כל פנים בדיעבד הורצה:", + "שיש מהם קרב לחוץ. והוא שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ועם כל זה אם עשה הזאותיו בחוץ לא כיפר דמרבינן ביה לעיכובא מ\"ועשה..כאשר עשה\":", + "שאין מזבח הפנימי ממרקן. שאין שם גמר מתן דמי שעדיין צריכין עבודה אחרת ומפרש בגמרא (זבחים נב, ב) שאין מזבח הפנימי לבד ממרקן אלא צריך הזאה על הפרוכת תחלה ולכך גם כן חמירי לעכב אם עשאן בחוץ:", + "שהרי קרנות ממרקות אותם. שאין צריכין לעבודה אחרת:", + "תלמוד לומר אותה וכו'. קשה הא איצטריך \"אותה\" למעט פסולה כנ\"ל. אכן באמת איכא לדייק אמאי אצטריך למעט פסולה שלא לאכול הלא ידוע דבשר שיצא חוץ למחיצה נאסרה וכן הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. ואפשר דהאי דרשא \"כשרה ולא פסולה\" הוא אסמכתא בעלמא ועיקר המיעוט \"אותה\" לאשמועינן שיתן דמה למעלה דוקא. ותדע דבזבחים (דף נב:) העתיק הגמרא ברייתא זו ושם לא נזכר כלל \"אותה ולא פסולה\":" + ], + [ + "(ה) יכול במחנה לויה. בהר הבית שגם שם מקום קדוש הוא שטמאים משתלחים משם:", + "תלמוד לומר במקום קדוש תאכל. וגם הם בכלל זה שעל ידי הפתח גם תוכן קדוש:" + ], + [ + "(ו) כל אשר יגע וכו'. פירשתי לעיל פרשתא ב' פ\"ג פסקא וי\"ו:", + "בבשרה ולא בעצמות וגידין. אפילו אם התיך לחלוחית שלהן באוכל אחר לית ביה מששא [הר\"ש]:", + "יאכל כחמור שבה. אם נבלע בשלמים ממנה יאכל ליום ולילה ובפרק דם חטאת (זבחים צז, ב) יליף גם לשאר קדשים דמקדשין בבליעה דכתיב \"זאת התורה לעולה למנחה וגו'\":" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ולא מדם הפסולה. אין טעון כבוס ואחר כך מבאר הברייתא איזה פסולה מיעט קרא:", + "שעת הכושר ונפסלה. כגון שלן דמה ונטמא דמה:", + "טעון כבוס. ולא מיעט קרא אלא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנפסלה בשחיטתה או בקבלת דמה שלא היה לה שעת היתר להזאה:", + "אין דמה טעון כבוס. דבתר קראי דמריקה ושטיפה כתיב \"כל זכר בכהנים יאכל אותה\" דמשמע מיעוטא וכתיב \"מדמה\" חד לשלא היתה לה שעת הכושר וחד להיתה לה שער הכושר. ורבי עקיבא מוקי להאי \"אותה\" פרט לתרומה שאין טעון מריקה ושטיפה (זבחים צג, א):" + ], + [ + "(ב) מדמה ולא מדם קדשי קדשים. כגון דם זבחי שלמי צבור ואשם אם ניתז על הבגד אין טעון כבוס:", + "והלא דין הוא. להיפך ולכך אצטריך למעוטי:", + "שלא שוו לחטאות החצונות למריקה ושטיפה. דדבר זה אין שייך אלא בדבר הנאכל:", + "שוו להם לכבוס. דאתרבו מדכתיב \"תורת החטאת\" כנ\"ל בריש הפרשה:", + "ק\"ק ששוו כו' למריקה ושטיפה. כדלקמן בפרק ז':", + "תלמוד לומר מדמה. לאפוקי מקל וחומר, ואף על גב דאוקימנא לעיל \"מדמה\" למעוטי פסולה – תרתי שמע מינה:", + "הכי גרסינן מדמה ולא מרוטבה. שאם ניתז רוטבה על הבגד אין טעון כבוס דהוה אמינא תיתי בקל וחומר מדם:", + "שאין טעון מריקה ושטיפה. דאינו נאכל:", + "הרוטב שטעון מריקה ושטיפה. דרוטב כבשר שויה רחמנא דכתיב \"כל אשר יגע בבשרה יקדש\" להיות כמוה:" + ], + [], + [ + "(ד) ניתז מן הצואר. עד שלא נתקבל בכלי:", + "תלמוד לומר ואשר יזה וכו'. דריש לשון הזאה ומתן דמים:", + "מקום שכשר וכו'. שנתקבל בכלי:", + "ושאין כשר. מצואר בהמה:" + ], + [ + "(ה) מידו של מזה. על הבגד:", + "עד שלא הזה. ר\"ל שלא יצאת הזאה מידו מתחלה על הקרן הזה קודם הזאה זו טעון כבוס:", + "משהזה. ר\"ל שיצאת הזאה מידו וזה ניתז מן השיריים שבאבצעו אין טעון כבוס לפי שהשיריים שבאצבעו אינן ראויין להזאה כדדרשינן בסדר ויקרא בפרשה כהן משוח:", + "נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו. ומשם ניתז על הבגד טעון כבוס דעדיין ראוי לזריקה הואיל ונתקבל מתחלה בכלי כדתנן בריש פ\"ג דזבחים:", + "מצואר בהמה. היינו שנשפך על הרצפה ואספו ומשם ניתז על הבגד אין טעון כבוס דאין ראוי להזאה הואיל ולא נתקבל מתחלה בכלי:", + "מן הקרן וכו' אין טעון כבוס. דכתיב \"ואשר יזה מדמה\" ולא שכבר הוזה:", + "ומן היסוד. אפילו רק מן הראוי ליסוד דאין בשיריים כיבוס (זבחים לט, א):" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר אשר יזה. משמע על איזה דבר שיזה צריך כבוס:", + "פרט לעור עד שלא הופשט. דחסר עדיין מלאכת הפשטה ובעינן ראוי לקבל טומאה בלא חסרון מלאכה אבל משהופשט אף דעדיין אינו מקבל טומאה כ\"ז שלא חשב עליה לישאר כך מ\"מ ראוי לקבל טומאה מקרי דאין חסר רק מחשבה ואי בעי חשיב עלה:", + "יכול שאני מרבה את העור משהופשט. כצ\"ל [הגר\"א וכן גירסת קרבן אהרן בשם ראשונים] ס\"ל לר\"א דאף משהופשט כל זמן שלא ניתקן להיות כלי אין טעון כבוס דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה:", + "מה בגד מיוחד לקבל טומאה. היינו שאין חסר לו שום דבר לקבל טומאה (ומיעט בזה מטלית שהוא פחות מג' על ג' דאינו מקבל טומאה כ\"ז שלא חישב עליה לתקן חלוקו ומה שאין כן לר' יהודה ג\"ז ראוי לקבל טומאה מקרי. גמרא):", + "וראוי לכבוס. לאפוקי אם ניתז דם על כלי דאין שייך בו כבוס רק גרירה בזה לא איירי קרא ודין זה הוא לכולי עלמא אף לר' יהודה ונקטו רק דרך אגב.ובאמת דוחק הוא. והגר\"א מחקו דאין שייך לעיננו:", + "יצא דבר שאין מקבל טומאה. כצ\"ל [הגר\"א]. ופשוט:" + ], + [ + "(ז) הא כיצד. דאי כמשמעו פשיטא דלמה יוציאנו לחוץ אלא ודאי להשמיענו היכא דיצא איצטריך:", + "שיצא חוץ לקלעים. לאחר שניתז עליו הדם:", + "וכלי חרס ישבר. וי\"ו מוסיף על ענין ראשון:", + "הכי גרסינן מרקיה ושטיפה בכלי נחושת מנין תלמוד לומר ואם בכלי נחושת בושלה. כצ\"ל [הגר\"א]. וכן הוא בגמרא והיינו שגם המריקה ושטיפה דוקא במקום קדוש:" + ], + [ + "(ח) נטמא חוץ לקלעים. ואין להכניס דבר טמא לעזרה:", + "קורעו ונכנס וכו'. ופריך בגמרא בגד אמר רחמנא שיהא שם בגד עליו בשעת כביסה ומשני דמשייר בו כדי מעפורת דמטומאה טהור כיון שנקרע רובו וכשמשייר בו כדי מעפורת שהוא רוחב סודר שאינו מבדיל את הקרע ע\"פ כולו לחלוק את הקרע לשתים עדיין ראוי לחברו ושמו עליו ו'בגד' קרינן ביה:", + "נטמא חוץ לקלעים נוקבו וכו'. בגמרא פריך כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא. ומשני דנקיב ליה בשורש קטן דעדיין כלי הוא לכמה דברים כדאיתא בשבת (דף צה:):", + "נכנס ומורקו ושוטפו וכו'. דכתיב \"ואם בכלי נחשת בושלה וגו\", וי\"ו מוסף על ענין ראשון:", + "הכי גרסינן נטמא חוץ לקלעים פוחתו ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. כן הוא במשנה וכן היה גירסת הראב\"ד והר\"ש והקרבן אהרן, וכן הוא בהגהות הגר\"א. והטעם שאמר בזה פוחתו דכלי מתכות אינו נטהר מטומאתו בנקב כל דהו אלא בנקב גדול והכא פריך נמי בגמרא דהא בעינן כלי בשעת מריקה ושטיפה וליכא. ומשני דרציף ליה מרציף, פי' שחוזר ומרדדו עד שיסתם הפחת ואף על פי כן טהור מן התורה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) מנין לרבות כלי נתר. לטעון שבירה:", + "תלמוד לומר וכלי חרס. וי\"ו יתירא לרבות:", + "עירה וכו' מנין. שטעון שבירה:", + "תלמוד לומר אשר תבושל בו ישבר. מדסמיך \"ישבר\" אצל \"בו\" ולא כתב \"אם בכלי חרס תבושל ישבר\" למדרש אם נבלע בו מכל מקום ישבר:", + "הכי גרסינן אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת. [הגר\"א בקיצור תו\"כ שלו] ור\"ל דמדסמיך ליה דינם שוה בזה:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר ואם בכלי נחשת. וי\"ו יתירא לרבויי שאר כלי מתכות למריקה ושטיפה:", + "בושלה. מלה יתירא היא, דכיון דאמר מתחלה \"אשר תבושל בו\" הוה ליה למימר \"ואם בכלי נחשת ומורק וגו'\", אלא ללמד שעד שיגיע זמן הנותר יכול לבשל בו כמה פעמים ובאחרונה כשיגיע זמן הנותר מורקו ושוטפו:", + "תלמוד לומר ישבר ואם בכלי נחשת בושלה. וילמד עליון מתחתון:", + "ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל. בגמרא (זבחים צז, א) מפרש שכל יום נעשה גיעול לחבירו דמתוך שהשלמים מצוין ברגל אין בילוע שלהם נעשה נותר שהרי זמן שלמים לשני ימים וכי מבשל בו שלמים האידנא ביום ראשון והדר מבשל בו שלמים חדשים שנשחטו ביום המחרת פולט ביום שני מה שבלע אתמול ועדיין לא נעשה נותר ובולע מן האחרונים נמצא שאינו בא לידי נותר. וכן בכל יום ויום מימי הרגל שמבשל שלמים חדשים בכל יום. ואם בא לבשל חטאת יזהר לבשל אחריו שלמים שנשחטו בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים:", + "עד זמן אכילה. הרבה ראשונים גרסי \"כל זמן אכילה\" [רש\"י ותוס' והראב\"ד] והוא דאם בישל בשר חטאת ממתין עד למחר בעמוד השחר שנעשה נותר וכן כל קרבן ממתין לפי זמן אכילתו כדי שיחול על הבליעה שבתוכו שם נותר והדר מקיים בו מצות מריקה ושטיפה. ודעת הרמב\"ם דאין להמתין עד סוף הזמן שמותר לאכלו אלא בכל אכילה ואכילה בכלות אכילתו מצוה לקיים מריקה ושטיפה בכלי מתכות ובכל נחשת שבירה:", + "מריקה כמריקת הכוס. מבפנים ככוס של ברכה דקיימא לן שטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ:", + "ושטיפה כשטיפת הכוס. מבחוץ:", + "מריקה ושטיפה בצונן. והם שניהם אחר הגעלה שהוא בחמין וזו דעת רבי אבל חכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן, עיי\"ש בדף צ\"ז ע\"א:", + "מגעילן בחמין. ואין צריך ליבון ועיין במסכת ע\"ז דף ט\"ז:" + ], + [ + "(ג) יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה. דכתיב גבי זב \"וידיו לא שטף במים\" ולקמן ממעטינן מיניה בית הסתרים שאין צריכין ביאת מים בשעת טבילה, אלמא במי מקוה מיירי:", + "במים. צריך לעשות הכיבוס ולא ביין:", + "ולא במזוג. מים ויין כאחד:", + "להכשיר את כל המים. ואפילו אינן מים חיים:", + "ק\"ו למימי הכיור. היינו מים חיים שראויין אף למי הכיור כדאיתא בפ\"ב דזבחים (דף כב.):" + ], + [ + "(ד) ומורק ושוטף וגו' יאכל אותה הכשרה ולא הפסולה. דאינה בת אכילה:", + "ר' יעקב אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו'. ואזלי לטעמייהו דלעיל דגבי כיבוס פליגי נמי כהאי גוונא ולעיל גבי כיבוס מפרש טעמא בגמרא (זבחים צג, א) וי\"ל דילפי מריקה ושטיפה מכיבוס:" + ], + [ + "(ה) קדשים וחולין וקדשי קדשים וק\"ק. \"או..או\" קאמר, או קדשים וחולין בכלי אחד או קדשי קדשים וקדשי קדשים. וכן הוא במשנה (דף צז.):", + "אם יש בהן. בקדשים כדי ליתן טעם בחולין א\"נ בקדשי קדשים ליתן טעם בקדשים קלים:", + "הרי אלו הקלים נאכלים כחמורים. לפנים מן הקלעים ליום ולילה וכן חולין שקבלו טעם מן הקדשים נאכלין כקדשים במקום אכילתן ובזמן אכילתן:", + "וטעונים מריקה ושטיפה. משום הק\"ק:", + "ופסולה במגע. היינו אם היו החמורים פסולין והקלין כשרים נעשו הקלין כחמורים ונפסלו כמוהם לפסול את הנוגעים בהם כמ\"ש למעלה אם פסולה תפסל. הגר\"א כתב דכולה הך משנה מיותר, דבאמת מקומה סוף פרקין דשם שייך המשך המשנה זו, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ו) כל. ריבויא הוא:", + "ופריך למה. לענין מאי אצטריך האי ריבויא:", + "אם לאכילה. שיהא בעל מום מותר לאכול בקדשים:", + "כבר אמור. \"מן הקדשים יאכל\" (ויקרא כא, כב):", + "אם למחלוקת. שיקבל חלק כאחד הכשרים:", + "כבר אמור. גבי מנחה \"כל זכר\" לרבות בעלי מומין למחלוקת כדלעיל פרק ג' הלכה ה':", + "אלא בעל מום עובר. שאף על פי שאינו ראוי לעבוד עכשיו יהיה ראוי לאחר זמן:", + "בעל מום קבוע. שלא יהיה ראוי לעבודה עולמית מנין שאף הוא חולק? תלמוד לומר וכו':", + "אותה פרט לתרומה. אבל קדשים קלים ס\"ל דבעו מריקה ושטיפה וק\"ק לאו דוקא דאי קדשים קדשים דוקא ל\"ל דכתב רחמנא \"אותה\" למעוטי תרומה, השתא קדשים קלים לא בעו מריקה ושטיפה וכל שכן תרומה:", + "ואין קדשים קלים וכו'. ס\"ל דקדשי קדשים דוקא והאי \"אותה\" מיבעי ליה למעוטי פסולה אפילו היכא דהיתה לו שעת הכושר ונפסלה דהכי סבירא ליה לר\"ש לעיל במשנה ה' [גמרא]:" + ], + [ + "(ז) בישל בו וכו'. כבר ביארתי מקצתו לעיל במשנה ה':", + "ואין טעונים מריקה ושטיפה. בגמרא (דף צז.) פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ופשיטא דבעינן מריקה ושטיפה. ומתרצינן לה דהך סיפא אאין בהן בנותן טעם קאי והכי קאמר אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהן בנותן טעם אין הקלין נאכלין כחמורין ואין טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע, ור' שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. ואיכא דמוקי לה התם כר' יהודה והא דקתני קדשי קדשים וקדשי קדשים אין טעונין מריקה ושטיפה כלומר אין טעונין מריקה ושטיפה בזמן אכילת קדשי קדשים אלא בזמן אכילת קדשים קלים:", + "הכי גרסינן ואין פוסלים במגע. [הגר\"א] וכן הוא במשנה שם וקאי נמי אשאין בהן בנותן טעם שאם היה החמור שנתבשל עם הקל פסול הואיל ומיעוט הוא ואין בו כדי ליתן טעם בקלין לא נעשו הקלין כמוהו לפסול הבולע מהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דקתני רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין [רש\"י]:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אין לי אלא חטאת יחיד. דהא כתיב פסוק זה אצל פרשת אשם ושלמים ותודה שהן של יחידים:", + "חטאת צבור. כגון שעירי ר\"ח ושל רגלים:", + "חטאת נקבה מנין. בזבחים (דף פב.) מפיך לה להא מילתא דהא כולהו חטאות נקבות נינהו חוץ משעיר נשיא וגם קרא בנקבה קמיירי דהא כתיב \"אשר יובא את דמה\" אלא הכי קתני אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מנין כגון שעיר נשיא ת\"ל וכל חטאת:", + "ר\"א אומר אף האשם. גם הוא סבירא ליה כר' יוסי הגלילי דלא נוכל לרבות מהאי קרא כל הקדשים ורק באשם סבירא ליה דדינו כחטאת מהיקשא:" + ], + [ + "(ב) יצא אחד מהם לחוץ. חוץ לעזרה:", + "הפנימי כשר. ונותן ממנו מתנותיו והקרבן עולה לו:", + "נכנס אחד מהן לפנים. להיכל:", + "מכשיר בחיצון. לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר:", + "ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ. כלומר מה בחוץ שהיא מקום שהמחשבה פוסלת שאם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה בחוץ פסול:", + "לא עשה. אצל מוציא מקצת הדם בחוץ את המשוייר בפנים כיוצא כדאמריתו הפנימי כשר:", + "מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים. כלומר היכל שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים, שאם שחט על מנת ליתן את הניתנין בחוץ בפנים כשר כדאמרינן בפ' כל הפסולין:", + "צ\"ל אמרו לו תלמוד לומר מדמה [הגר\"א]:" + ], + [ + "(ג) א\"ל קל וחומר ליוצא מעתה. מהשתא דאוקימתון קרא להכי:", + "צ\"ל אמרו לו ת\"ל אשר יובא [הגר\"א וכן הוא בגמרא]:", + "הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל. ד\"מדמה\" מיעוטא היא, דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת:" + ], + [ + "(ד) צ\"ל אמר ר\"א נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן לכפר בקדש:", + "האמור להלן. גבי \"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש\" (ויקרא טז, יד) שמזהיר לפרוש מן ההיכל בשעת הקטרה:", + "בשלא כיפר. ד\"בבואו לכפר\" משמע מתחלת ביאת המכפר הוזהרו חביריו לפרוש:", + "אף לכפר האמור כאן. בדם שנכנס נמי מתחלת הבאתה ע\"מ לכפר משמע שנפסל:", + "ונאמר להלן לכפר בקדש. דר' שמעון גמר מקרא \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש\":", + "מה וכו' שכבר כיפר. הכתוב מדבר דהא שריפה בתר כפרה היא:", + "אף לכפר בקדש האמור כאן שכבר כיפר. שנתן ממנו על המזבח הוא דמיפסל אבל בהכנסה גרידא לא מיפסל וע\"ש בגמרא טעם לכ\"א אמאי לא אמר כחבירו:", + "ואם הכניס שוגג כשר. פי' אף על פי שכיפר [גמרא]:" + ], + [ + "(ה) בקדש באש תשרף מלמד וכו'. דלגופיה ללמד דטעונה שריפה לא איצטריך דמדכתיב \"דרש משה והנה שורף וגו' הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" איכא למימשע הא הובא את דמה שפיר עביד דשרפוה אלא ללמד ששריפתה במקום הקדש בעזרה דמ\"והנה שורף\" לא הוי שמעינן מקום שריפתו היכן הוא:", + "פסולי כל שאר קדשי קדשים. כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ואימורי קדשים קלים שנטמאו ולהכי נקט אימורין דאי נטמא בשרן של קדשים קלים דנאכל בכל העיר שריפתן נמי בכל העיר כדתנן גבי פסח (דף פ\"א):", + "כל בקדש וכו'. ד\"וכל\" דכתיב ברישא דקרא קאי אסיפיה:" + ], + [ + "(ו) מכן אמרו. מזה שאמרנו שכל פסולי קדשי קדשים נשרפין בעזרה נולד מחלוקת לענין פסול טומאה כדמפרש ואזיל:", + "הכל ישרף בפנים. אפילו נטמא באב הטומאה בחוץ דאיכא תרתי לריעותא, חדא שאירעה לה טומאה בחוץ וצריך להכניס טומאה בידים לעזרה ועוד שטומאתה חמורה שנגע באב הטומאה. אפילו הכי סברי בית שמאי שמכניסו לעזרה ושורפו בקודש:", + "ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ. מיבעי נטמא באב הטומאה בחוץ אלא אפילו נטמא בולד הטומאה בחוץ, א\"נ באב הטומאה בפנים, דחדא לריעותא הוא דאיכא נמי ישרף בחוץ שלא להכניס טומאה בידים לעזרה ואפילו טומאה קלה ושלא להשהות טומאה חמורה בעזרה ואפילו אירעה בפנים:", + "חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים. דאיכא תרתי למעליותא שבפנים אירעה הטומאה ולא מעייל לה בידים וא\"נ משהי לה עד דשרף לה לא משהי אלא טומאה קלה. משום הכי מוטב לשורפה בפנים לקיים \"בקדש באש תשרף\":", + "ר' יהודה. ס\"ל דבתרתי לריעותא אפילו בית שמאי מודו דישרף בחוץ שלא להכניס טומאה חמורה בידים לעזרה ובחדא לריעותא הוא דפליגי דלבית שמאי ישרף בפנים ולבית הלל בחוץ" + ], + [ + "(ז) ר' אליעזר. לא אזיל בתר מקום שאירעה הטומאה כלל אלא בתר הטומאה אי חמורה אי קלה:", + "ר' עקיבא. ס\"ל מקום שאירעה הטומאה לא שנא קלה לא שנא חמורה שם שריפתן:", + "כל שטעון שריפה וכו'. אין הענין הזה מדבר בפסולי חטאות החיצוניות אלא בפרים הנשרפין, שמצוה להזות דמם לפנים ליתן לא תעשה על אכילתן ולומר על פסוליהן שהן נשרפין לפני הבירה שאותן שהן נשרפין כמצותן שלא נפסלו חוץ לשלש מחנות הן נשרפין וכאן הוא אומר \"בקדש באש תשרף\" משמע ששריפתן בקדש אלא ודאי בפסוליהן קמיירי שהן נשרפין בבית הבירה:", + "ליתן לא תעשה על אכילתן. בין כשרין בין פסולין דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן וכתבו כאן:", + "לפני הבירה. פעמים בעזרה פעמים בהר הבית. עיין בזבחים (דף קד:):", + "אמרו לו מנין. פי' לדבריך מנין לחטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים וכו':", + "אמר להם מהן לא הובא את דמה וגו'. ומתמה משה על ששרפוה בני אהרן – משמע שאם הובא בדין שרפוה:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) לבית עולמים זאת אינה נוהגת בבמה. עיין זה לעיל ריש פרשה ב' וריש פרשה ג', עיי\"ש:", + "תורה אחת לכל אשמות. היינו אפילו לאשם מצורע:", + "שיהא דמם ניתן למטה. כדכתיב בהאי ענינא \"ואת דמם יזרוק\", אלמא דם אשם בזריקה מן המזרק ולא במתנה באצבע וממילא שמעת מינה שמקומו למטה מחוט הסקרא כשאר כל הנזרקין שכולן ניתנין למטה:" + ], + [ + "(ב) וכי מאין באת. להוציא מקצת אשמות מכלל דמצרכת תורה לרבויי:", + "מכלל שנאמר. גבי אשם מצורע \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" אימא איתקש אשם לחטאת:", + "מה חטאת דמה ניתן למעלה. על קרנות המזבח באצבע אף אשם כן:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר תורת האשם ואת דמו יזרק [וכן הוא בילקוט פרשה מצורע]:", + "שיהא דמם ניתן למטה. היינו שאף הוא בזריקה מן הכלי מחוט הסיקרא ולמטה:", + "שנתערב בדם שלמים. דאידי ואידי ניתנין למטה:", + "יזרק. לשם מה שהוא ושניהם כשרים:", + "תלמוד לומר קדש קדשים ואת דמו יזרוק. הרי אלו שני מיעוטין – (א) קדש קדשים למעוטי זה שנתערב בו גם דם קדשים קלים, (ב) ואת דמו יזרוק ולא כתיב \"ואת הדם\" משמע דוקא דמו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "יכול אפילו נתערבו חיים. איל אשם באיל של זבחי שלמים יקרבו:", + "ת\"ל הוא. משמע של המבורר וידוע שהוא אשם יקרב:", + "שיסתאבו. שיוממו שא\"א לחללן בעודן תמימין:", + "ויביא מדמי היפה וכו'. דשמא היפה אשם היה וכן מדמי היפה שלמים דשמא היפה שלמים היה:", + "מותר מביתו. היינו אותו מותר שהוא צריך להוסיף מחמת ספק:", + "ישחטו בצפון. כחומר אשם:", + "כחמור שבהם. כאשם שדינו ביום ולילה:", + "ויניף אשם. טעמו כיון דמשום ספיקא קעביד אין כאן בל תוסיף. א\"נ יכוין בפירוש דאי אשם הוא הולכה והבאה בעלמא היא ולא לשם מצוה:", + "לבית הפסול. את השלמים שממעט בזמן אכילתן ושורף הנותר עד בקר שלא כדין וגם ממעט באוכליהן שאינו נאכל לזרים ובאים לידי נותר. הלכך מוטב ירעו ויאכלו כמשפטן. ור\"ש ס\"ל מוטב להביאן לבית הפסול מלתקן לרעיה:", + "קדש קדשים הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה – הגר\"א מחקה מכאן וקבעה על משנה ח' על הפסוק \"אשם הוא\" והיינו הפסוק הכתוב אחר הקטרת אימורין והאי קרא (ויקרא ז, ז) כבר דרשינן ליה לעיל במשנה ב' למעט נתערבו חיים:" + ], + [ + "(ג) ישחטו. הוה מצי למכתב \"ישחט\":", + "ריבה כאן שוחטים הרבה. ואף דלעיל בפרשת ויקרא (פרשה ד') תניא מכלל שנאמר \"ואתה ובניך וכו'\" מקבלה ואילך מצות כהונה – סד\"א כהונה לא בעינן אבל להכשיר בגרים בנשים ועבדים אין לנו. קמ\"ל:", + "אלא משיכה. דבעינן הולכה והבאה שלא יתיז הראש בבת אחת:", + "שנאמר זהב שחוט. לשון משיכה, זהב רק שנמשך:", + "רא\"א וכו'. היינו דלפיכך נאמר \"ישחטו\" לשון רבים להורות לעולת צבור שגם היא דוקא בצפון ולפי שבפרשת ויקרא מיירי רק בעולת יחיד הוצרך לרבות כאן:", + "קדש קדשים לרבות וכו'. הגר\"א מחק עד תיבת \"והקטיר\", כי ברייתא זו ממש כולה הובא לעיל בפרשה ג' בהלכה ב' מן קודש קדשים היא הכתובה בפרשת חטאת. ואיזה מפרשים תירצו דשם למצווה וכאן לעיכובא – אישטמיט להו דבעניננו ליכא קרא כלל ד\"קדש קדשים הוא\" הכתוב בפסוק א' כבר נדרש כאן בהלכה ב' לענין אחר ו\"קדש קדשים הוא\" הנאמר בפסוק וי\"ו הוא רק לענין אכילה ונדרש לענין זה לקמן בהלכה יו\"ד ולא לענין צפון כלל:" + ], + [ + "(ד) יכול אף על פי שלא שחטו בצפון. ר\"ל דנימא דשחיטת צפון באשם הוא רק למצוה ונרבינן אותו מתיבת \"אשם\" כמו דרבינן לקמיה לענין סמיכה. תלמוד לומר הוא ותיבת \"אשם\" לרבות הוא רק לענין סמיכה אבל קשה דמדקאמר לקמן ר' אליעזר אומר משמע דרישא רבנן היא ולדידהו הלא ס\"ל ד\"אשם הוא\" הנאמר אחר הקטרת אימורין לא נוכל לומר דהוא לעיכובא אחרי דהקטרת אימורין הוא רק למצוה בעלמא כדאיתא בזבחים (דף י.) וגם הלא צריכינן לתיבת \"הוא\" להוא קרב ואין תמורתו קריבה וכדלקמיה או כדמסיק במנחות דף ה' לכדרב הונא אמר רב. ואולי מפני זה לא גרסו הגר\"א וגרס \"אשה להשם ר' אליעזר אומר אשה לשם אישים וכו'\". ומ\"יכול\" עד \"ר\"א אומר\" שבהלכה ה' – טעות סופר:" + ], + [ + "(ה) אף על פי שלא סמך עליו. דתיבת \"אשם\" יתר הוא אלא לרבות דסמיכה הוא רק למצוה:", + "יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו. נרבה אותו מתיבת \"אשם\" דיהיה כשר בדיעבד כמו שאר קדשים:", + "תלמוד לומר הוא. דמשמע כשהוא בהוויתו שלא עקר שמו הוא דמיקרי \"אשם\" ואי לא, לא:" + ], + [ + "(ו) אמר ר' אליעזר חטאת וכו'. הברייתא באה לבאר את דבריו הראשונים שלמד פסול שלא לשמו מן \"הוא\" דמתחלה אמר ר\"א דלא צריך קרא להכי דממה מצינו איכא למילף דבר זה עד לבסוף דפריך ליה ר' יהושע את המה מצינו והוצרך למילף מתיבת \"הוא\":" + ], + [ + "(ז) תאמר באשם שניתן דמו למטה. פי' ויש לנו ללמוד אותו מעולה שדמה למטה כמותו ואל יוכיח עליו חטאת שדמה למעלה:", + "אמר להם הפסח יוכיח. עיין בהראב\"ד שברייתא הזו קיצרה הדברים שנאמרו בה בגמרא מה שהשיבו לו ומה שהשיב הוא מפני שכבר הוא מפורש במקום אחר ומפני זה העתיק הגר\"א דברי הגמרא כאן. וז\"ל אמר ליה מה לפסח שכן זמנו קבוע. אמר להם חטאת פסולה שלא לשמה שנאמר בה \"היא\" ופסח פסול שלא לשמו שנאמר בו \"הוא\" אף באשם נאמר בו \"הוא\". א\"ל פסח וחטאת נאמר הוא בשחיטה ואשם נאמר בו הוא לאחר הקטרה והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר אם כן למה נאמר \"הוא\"? הוא קרב ואין תמורתו קריבה [סוף דברי הגר\"א הוא מתמורה דף יז]", + "נאמר בו הוא לאחר הקטרה. ולא ילפינן מניה דהוא לא נאמר בו אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בו דליבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר דאין כפרה בדם:" + ], + [], + [ + "(ט) כל זכר וכו'. ביארתיה לעיל פרשה פ\"ג ברייתא ה':", + "ת\"ל בכהנים – צ\"ל כל זכר בכהנים [הגר\"א]:" + ], + [ + "(י) ולא פסול. אם הקרבן פסול כגון נשחט בלילה או בדרום ואף על גב דיש לאו על אכילת פסול כדאמרינן (פסחים כד, א) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו סד\"א ניתי עשה דאכילת קדשים ונידחי הלא תעשה. קמ\"ל המיעוט ד\"יאכלנו\":", + "לרבות זבחי שלמי צבור. דקדשי קדשים נינהו כדאמרינן בפרק איזהו מקומן (דף נה.) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולה ק\"ק אף זבחי שלמי צבור דהיינו כבשי עצרת קדשי קדשים:", + "הוא פרט לתודה ואיל נזיר. אף לאשם דנאכלין ליום ולילה מ\"מ נמתעטו מהוא:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) מה חטאת מן החולין וכו'. ביארתי לעיל פרשתא ב' פ\"ג הלכה ג':", + "תורה אחת לסמיכה. שלא פירש בו בהדיא:", + "אשר יכפר בו. הראוי לכפרה חולק, פרט לטבול יום וכו' דלאו בני כפרה נינהו:", + "פרט לעולת הקדש. מפורש בזבחים (דף קג.) פרט לעולה הבאה מן המותרות שהיא לקיץ המזבח ועורה להקדש. עוד מוקי לה פרט למתפיס עולה לבדק הבית ושחטה קודם פדייה דלא קרינן ביה \"את עולת איש\" ועורה לבדק הבית. עוד מוקי לה במקדיש נכסים וכר' יהושע דאמר כרים יקרבו עולות והנהו עולות הם להקדש ולא לכהן:", + "אף עולת הגר. היינו גר שמת ואין לו יורשים דעולתו צריכה להקריב דעולה באה אף לאחר מיתה מ\"מ הלא אין לו בעלים ולא מקרי \"עולת איש\" וע\"כ עורו לבדק הבית ומאי דקאמר אף אדר' יהודה קאי דאמר פרט לעולת הקדש והוא מוסיף אף עולת הגר למעט דג\"ז לאו עולת איש הוא. וכן איתא בתוספתא דקרבנות:", + "והגר\"א גריס \"פרט לעולת הגר\" כלשון הגמרא וכונתו דלא ניטעי לומר דר' יוסי בר\"י סבר דאף עולת הגר צריך להנתן לכהן:", + "עולת איש וכו'. הוא דעת חכמים דפליגי אר' יוסי ב\"ר יהודה וכן אר' יהודה כדאיתא בתוספתא:", + "עולת גרים. היינו גר שמת ואין לו יורשים ופליגי אר' יוסי בר\"י [ראב\"ד וכ\"מ בתוספתא הנ\"ל דבזה הגר איירינן]:", + "עולה העולה ריבה. קרא יתירא הוא דלא אצטריך למכתב אלא \"העור לכהן\" אלא לרבות בא:", + "פרט שנשחטה חוץ למקומה. וחוץ לזמנה ודינן שאין עורותיהן לכהנים אלא נשרפת עם עורן וכדאיתא בזבחים (דף פה.) דפסולה לאו בת הפשט וניתוח היא אלא נשרפת עם עורה:" + ], + [ + "(ב) יכול אף אם נשחטה. כצ\"ל [הגר\"א] דתיבת \"שאני מרבה\" אין לו ביאור:", + "הואיל ולא עלתה וכו'. לא יהיה נקרא עולת איש ויהיה שייך העור לבדק הבית:", + "יצאו קדשים קלים. ודינן לבעלים:" + ], + [], + [ + "(ד) לא וכו' שלא זכו במקצתן. לא מצינו בתורה שום זכיה למזבח דהיינו אף בעולה שנתנה התורה זכות למזבח הוא רק בבשר ולא בעור לאפוקי כהנים מצינו שזכו בעור העולה ק\"ו שיזכו בעורות שאר קדשי קדשים:", + "כל עצמו וכו'. אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה בק\"ו מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד ולפיכך פרט בה הכתוב:", + "שבכל המקום העור וכו'. ר\"ל ופשיטא דעורות ק\"ק לכהנים כמו הבשר:", + "פרים הנשרפים וכו'. וכן בהלכה ה' סיום דברי רבי היא:", + "ניתנים מתנה לכהן רצו וכו'. כצ\"ל [הגר\"א]:" + ], + [ + "(ה) לפי שנאמר בה והפשיט. והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמרו מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו דבהדיא פרט הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהם:", + "הכי גרסינן אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום – כצ\"ל, ותיבת \"ינתן לכהן\" מיותר [הגר\"א וכן בגמרא ליתא]:", + "לו יהיה. רישיה דקרא \"המקריב את עולת איש\" ועליה קאי \"לו יהיה\":", + "פרט לטבול יום וכו'. דלא חזו להקרבה:", + "יכול. כמו שיכול לא יזכו בבשר וכלומר אף על פי שנתמעטו מלחלוק בשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:", + "שהוא לאכילה. והן אינן ראוין לאכילת היום:", + "ת\"ל עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. שגם העור ינתן דוקא למי שראוי להקרבה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) שיביא – צ\"ל שלא יביא:", + "מה כל וכל וכו'. בילקוט איתא \"מה כל\" וכ\"מ במנחות דף ע\"ג דהוי\"ו של \"וכל\" איצטריך לדרשא אחרינא:", + "האמור למטה ב' מינים. דמרחשת ומחבת שני מינין הם ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה לא יצא וכן בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:", + "אף כל האמור כאן. דהיינו חלות ורקיקין של מאפה תנור האמור בויקרא – שני מינין הן ואין מצטרפין להדדי:", + "על שום כליין נקראו וכו'. שיש כלי ששמו \"מרחשת\" ויש ששמו \"מחבת\" והוה ליה כאלו אמר קרא מנחה של מרחשת ומנחה של מחבת:", + "ולא על שום מעשיהן. דמרחשת מעשיהן רוחשין שהיה הכלי עמוק ומתקבץ השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה רוחש ומנענע. ומחבת מעשיה קשין שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ולזה היא קשה. ונפקא מינה מכל זה דהאומר \"הרי עלי מחבת\" אמרינן דכוונתו לא היתה למנחה אלא התנדב להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש. והביא ראיה לזה מקרא דכתיב מתחלה בקרא תנור ואחר כך מחבת ומרחשת וילמד תחתון מעליון, מה תנור כלי וכו'. ובגמרא (דף סג:) הביאו עוד ראיה אחרת מקרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ב) זה בית אב. שבאותו מקום:", + "המקריבים אותה. שמוטל עליהם היום להקריב אף על פי שלא הקריבה אלא אחד מהם:" + ], + [ + "(ג) כנגד זבחים. שלא יאמר הכהן לחבירו טול אתה זבחים ואני מנחות:", + "לכל בני אהרן תהיה. שלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:" + ], + [ + "(ד) יכול לא יחלקו מנחת מאפה תנור וכו'. הגר\"א ציין עיין במנחות עג. ורצונו לומר דשם ליתא להאי בבא. ובאמת לכל הבבות שאמר יכול וכו' יש שם סברא לזה כדלקמיה מה שאין כן בזה:" + ], + [ + "(ה) יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים. שהרי לא קמו תחתיהן בדלות:", + "אבל יחלקו עופות כנגד מנחות. שמחוייבין קינין ואין לו יכול להביא מנחה:", + "תלמוד לומר ועל מחבת וגו'. בגמרא איתא \"תלמוד לומר וכל נעשה במרחשת\":" + ], + [ + "(ו) עופות כנגד מנחות. שהללו מיני קמחין והללו מיני דמים:", + "אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות. בגמרא איתא \"אבל יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו והללו מיני דמים\":", + "תלמוד לומר וכו'. עיין בגמרא:" + ], + [ + "(ז) מחבת כנגד מרחשת. שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר איש כאחיו וסמיך ליה \"ואם על תודה\". [גמרא] וכתוב זה בתר \"וזאת תורת זבח השלמים\" לומר שאין חולקין תודה נגד שלמים:" + ], + [ + "(ט) איש חולק אף על פי שהוא בעל מום. זה כבר כתיב למעלה ועיקר אתי למעוטי דאין קטן חולק:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) זמן בבמה בזמן אהל מועד. דהיינו שיהיה זמן לאכילת קדשים בבמה בשעת היתר הבמות כמו שיש זמן באהל מועד שלמים לשני ימים ולילה אחד ותודה ליום ולילה ושייך בזה שם נותר וגם מחשבת פיגול:", + "הלן. דהיינו שנותר לאחר זמנו:", + "והיוצא. חוץ למחיצתו ותרוייהו בשריפה כדלקמן (פרשה ט' הלכה ג' ד') ואית לן למילפינהו מהדדי:", + "מה היוצא וכו'. דבמה לית לה מחיצה כלל:", + "אף הלן. דהיינו פסול זמן לא ינהוג בבמה:" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. מקל וחומר איכא למילף דגם בבמה איכא פסול זמן:", + "שאין המום פוסל בו. דקיימא לן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:", + "זמן פוסל בו. דלקמן פי\"ג הלכה ד' מרבינן עופות לפגול:", + "קדשי במה שהמום פוסל בהן. דכתיב \"לא תזבח לד' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום\" ומוקמינן להאי קרא בפ\"ב דבכורות (דף יד:) דאתי לבמת יחיד:", + "לאו. פי' מהאי דינא לא תילוף להחמיר:", + "שכן הזר פוסל בו. דכתיב \"הכהן..ומלק\" ולא זר:", + "תאמר בקדשים. היינו בקדשי במה:", + "הואיל ואין הזר פוסל כו'. ר\"ל מאי חזית להחמיר מטעם פסול מום אימא להקל בזמן מטעם שכשר בזר כדתניא לקמן (אחרי פ\"ט הלכה ז') \"וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' - זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה\":", + "תלמוד לומר תורת וכו'. תורת ריבויא היא לרבות תורה אחת לכל הקדשים בין קדשי אהל מועד בין קדשי במה לכל האמור שם בענין דהיינו זמן לתודה זמן לשלמים ומחשבת פגול ונותר נמי מגזירה שוה יליף מפגול עון עון כדאיתא בכריתות (דף ה.):" + ], + [ + "(ג) לשם תודה ולשם שלמים. דהכי אמר רחמנא \"תודת שלמיו\" - שדי על תודה שם שלמים:", + "תלמוד לומר זאת. מיהו אף דמיעט רחמנא דלא ישחוט לשם תודה משום דהא לא על תודה הביאה, ומכל מקום בדיעבד אם שחטו לשם תודה כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:" + ], + [ + "(ד) תורת זבח השלמים אם על תודה. כלומר תו אהני הא דקרי לתודה שלמים דדינה כשלמים:", + "מה שלמים טעונים סמיכה וכו'. כמפורש הכל בקרא:", + "ותנופה וחזה ושוק. משמע דמילי מילי קאמר, תנופה באימורים וחזה ושוק ועוד דחזה ושוק ינתן לכהן ומדברי הרב קרבן אהרן נראה דגרס \"ותנופת חזה ושוק\":" + ], + [ + "(ה) דברי ר' ישמעאל אמרו לו מפני וכו'. אין לו שום ביאור. והגיה הגר\"א דצ\"ל \"משום ר' ישמעאל אמרו מפני וכו'\" והיינו דאתי לפרושי למה איצטריך קרא להכי מהיכא תיתי לומר דתודה לאו שלמים היא הרי יש בה לשם ולבעלים ולכהן וכמו גבי שלמים כדתניא לעיל (ויקרא דיבורא דנדבה פט\"ז ה\"ב) דמה ואימורים למזבח ולחמי התרומה לכהן והעור והבשר לבעלים:", + "מפני שיצאת תודה לידון בדבר החדש. פי' שטעונה לחם מה שאין כן בשלמים:", + "יכול אין לה אלא חידושה. שכך היא המדה כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש וכו' כדלעיל בריש מכילתין:" + ], + [ + "(ו) מה שלמים באים מן המעשר. פי' בזמן שפירש בשעה שנדר להביא שלמים שיביאם ממעות מעשר שני וכדלקמיה ובמנחות פרק התודה (דף פב.) מפיק לה מקראי דאתו שלמים שם שם ממעשר דכתיב \"וזבחת שלמים ואכלת שם\" וכתיב במעשר \"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואכלת שם לפני אלהיך\", מה להלן מן המעשר וכו':" + ], + [ + "(ז) אמר הרי עלי. תודה סתם שלא פירש להביאה ממעות מעשר:", + "ת\"ל תורת זבח השלמים. כלומר עיקר מילתא דתודה באה מן המעשר הרי למדנו משלמים אם כן דינה כשלמים:", + "אין מביא אלא מן החולין. דהוה ליה דבר שבחובה ואינה באה אלא מן החולין כדבסמוך בהלכה י\"א אף תודה כן:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר אשר יקריב. דקרא יתירא הוא להביא לחמי תודה שאף הן כשלמים להביא מן המעשר:" + ], + [ + "(ט) יכול יביא היא ולחמה. פי' אחרי דלחם הוא טפל להתודה יכול שרשאי אף להביא לחם ממעשר:", + "תלמוד לומר שלמים אשר יקריב וכו'. פי' אשר יקריב הרי אתי ללחם כנ\"ל והשוהו הכתוב לשלמים:", + "יכול יביא. לחמה מן המעשר כמו שפירש:", + "תלמוד לומר שלמים אשר יקריב. לחם דומיא דשלמים שלא נתחייב להביא מן החולין כלום כשפירש ואמר הרי עלי שלמים מן המעשר אבל בזמן שאמר וכו' שמיד נתחייב בה ובלחמה שאין תודה בלא לחם וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, לכן אף על פי שפירש לחמה מן המעשר מיהדר הוא דבעי ולא מצי מיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:" + ], + [ + "(י) יכול יביא מחטי מעשר שני. היינו שיביא לחמי תודה מן חטי מעשר שני בעצמם:" + ], + [ + "(יא) ומנין לאומר הרי עלי שלמים וכו'. דמהם למדנו לתודה כנ\"ל וקאתי לפרושי אנהו גופייהו מנלן:", + "מה פסח וכו' ואינו בא אלא מן החולין. דילפינן מפסח מצרים שהרי לא היה להם עדיין לא הקדשות ולא מעשר:", + "הרי עלי תודה וכו'. כלומר לפיכך האומר הרי עלי שלמים ותודה סתם שמיד נתחייב להביא הרי הוא ככל דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין:", + "ונסכים בכל מקום. היינו אפילו פירש ואמר הרי עלי שלמים ונסכיהם מן המעשר, לפי שהנסכים לא הוקשו לשלמים כמו שהוקשו לחמי תודה:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מהו תודה יקריב. דבקרא קמא כתיב \"יקריב להשם\" והדר כתיב \"אם על תודה יקריבנו\" והוה מצי למכתב \"וזאת תורת זבח השלמים אשר לה' אם על תודה והקריב\". למה לי \"יקריב\"? ולמה לי \"יקריבנו\"? אלא היקריב בא לרבות דאיזה מהן שירצה יקריב עם הלחם:", + "תלמוד לומר תודה יקריב. מכל מקום איזה תודה שהיא [ומה שכתוב בגירסתנו \"ושניה יביא בלא לחם\" הוא מיותר (הגר\"א) ואגב גררא נקטיה דזה לא נפיק כלל מ\"יקריב\"]:", + "תלמוד לומר יקריבנו. מיעוטא הוא לאחד ולא לשנים והואיל וריבה הכתוב ומיעט ריבויא להקרבה ומיעוטא מלחם. הלכך שניה תיקרב בלא לחם. ועיין במנחות דף עט: ובליקוטי הלכות שם:" + ], + [ + "(ב) ומנין לרבות וכו'. ואפילו נתכפר בראשונה הויין הני בני הקרבה:", + "אם על. ריבה דכל אלו קרבין תודה:", + "תלמוד לומר התודה. דיתירא הוא דהוי מצי למכתב \"והקריב על הזבח חלות וגו'\":", + "ולא חילופה. היינו שאבדה והפריש אחרת חילוף תחתיה ונמצאת הראשונה. אם קדם והקריב שוב השניה שהיתה חילופה אינה טעונה לחם:" + ], + [ + "(ג) והקריב על זבח. הוה מצי למכתב \"והקריב התודה\" ואתי 'זבח' לרבויי לחייבו על כל זבח דהיינו שאם הביא שלש בהמות לתודה חייב לחם על כל אחת ואחת:", + "והלא דין הוא. היינו דאי לאו קרא הוה אמינא למילף מדינא דסגי ליה בהארבעים חלות לכולן:", + "שמיעט בלחם. בעצרת שאינו מביא אלא שתי לחם:", + "ריבה בכבשים. שמביא שני כבשים:", + "כאן שריבה בלחם. ארבעים חלות:", + "אינו דין שירבה בכבשים. היינו שיהיה דיי בזה הלחם על כמה כבשים:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר בשמן בשמן ב' פעמים. היה לו לכתוב \"חלות מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים בשמן\":", + "ואין ריבוי אחר ריבוי. בגמרא (דף פט.) פריך האי ריבוי אחד הוא דהאחד בשמן צריך לגופיה ומתרץ הכי קאמר אילו לא נאמר בשמן בלול כלל אלא חלות מצות בלולות בלבד גם כן הייתי אומר לוג ככל המנחות והשתא שנאמר ב' פעמים \"בשמן\" הוו תרי ריבויי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:" + ], + [ + "(ה) יכול. אי לא כתיב אלא הני תרי \"בשמן\" הוה אמינא:", + "ישליש. יחלוק:", + "חצי הלוג לשלשה מינים. בשוה כביצה לכל מין ומין:", + "תלמוד לומר סולת מורבכת חלות בלולות בשמן. דהאי \"בשמן\" יתירא הוא דלא איצטריך דממילא ידעינן שהרבוכה בשמן כדאשכחן בחביתין בשמן תעשה מורבכת:", + "ריבה. להוסיף שמן לרבוכה:", + "ואן ריבוי אחר מיעוט. דתרי \"בשמן\" קמאי מסקינין מעיקרא דהוא למעוטי:" + ], + [ + "(ו) מחצה לחלות. לבוללן:", + "ומחצה לרקיקין. למשיחה ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה שמינית הלוג שלה:", + "כמין כי. כ\"ף יוונית קרווין בלשונני כי. וטובל אצבעו בשמן ומושח על הרקיק:", + "לתודה. היינו חציו לרבוכה וחציו לחלות ורקיקין [רש\"י בפרק שתי מדות]:", + "ורביעית שמן לנזיר. לחלות ורקיקין שבו:", + "ואחד עשר יום שבין נדה לנדה. בין סוף נדה לתחלת נדה שמשכלו ימי נדה אינה חוזרת להיות נדה לישב לראיה אחת ששה והוא בין ראתה בהן בין לא ראתה עד שיכלו י\"א יום ואותן י\"א יום דין אחד להם שהרואה בהן ג' ימים רצופים הרי זו זבה וצריכה שבעה נקיים והרואה בהן יום אחד או ב' ימים שומרת יום אחד:" + ], + [ + "(ז) למדנו לרבוכה. חלות מבושלות במים תחלה שבאה סלת ולא קמח:", + "מנין לכולן. חלות ורקיקין ולחם חמץ:", + "תלמוד לומר סלת חלות. גבי רבוכה דהכי כתיב \"סלת מורבכת חלות\" וילפינן חלות חלות לגזירה שוה:", + "אף חלות האמורות בכולן. \"חלות מצות בלולות בשמן\" \"על חלות לחם חמץ\":" + ], + [ + "(ח) והלא רקיקין לא נאמר בהם חלות. אימא יכשרו לבוא קמח:", + "מה מצות האמורות בחלות סלת. דכבר ילפינן ליה מגזירה שוה דרבוכה:" + ], + [ + "(ט) ואפ נפשך לומר. דלא ניחא לך לימודנו שהם תחלה בפסוק וסלת מורבכת כתב בסוף ומדשבקיה עד הכא אלמא הוא דהוי סולת אבל הנך לא, להכי אמר וסלת מורבכת, מדכתיב בוי\"ו מוסיף על ענין ראשון ללמד עליון מתחתון:", + "סולת מורבכת צ\"ל וסולת [הגר\"א] ופשוט:", + "הרי הוא כמוסיף על רבוכה. פי' הרי הוא כמוסיף שאר הנזכרים למעלה על רבוכה. וחלת לחם חמץ דכתיב בסוף ילפינן ליה דהוא סלת מגזירה שוה דחלות חלות:" + ], + [ + "(י) כנגד חמץ. היינו כפי שיעור שהביא סלת לצורך לחם חמץ כן הבא לצורך מצה:", + "מה חמץ עשרה עשרונות. כדיליף לקמיה:", + "מלמד שאין הלחם מתקדש. היינו דלקמיה ילפינן דהלחם מתקדש קדושת הגוף [ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה] בשחיטת הזבח ואשמועינן הכא דאין שם לחם עליו להתקדש על ידי השחיטה כ\"ז שלא קרמו פניו בתנור מדכתיב \"לחם\" ואן לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב \"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד\":", + "יקריב קרבנו על זבח מלמד וכו'. קרבנו דהיינו לחם מתקדש על ידי זבח:", + "שאין הלחם מתקדש. כצ\"ל:", + "על זבח תודת. משמע זבח לשם תודה שצריך לשוחטו לשמו ואז מתקדש הלחם:", + "הלחם מקודש. דעיקר תלוי בשחיטה מדכתיב \"זבח\". ועיין בהגהות הגר\"א וכדבריו איתא בתוספתא דמנחות פ\"ה משנה ג' בגירסת אור הגנוז שם וכ\"מ בפסחים דף יג ע\"ב בגמרא ע\"ש דמדמה תודה לכבשי עצרת.ועיין בראב\"ד. ומשמע גם כן דהיה לו הגירסא כמו שכתב הגר\"א:", + "אין הלחם מקודש. כלל ואפילו ביוצא אינו נפסל אבל לדעת רבי נפסל ביוצא. ועיין שם בדף מ\"ז דאף לדעת רבי אינו מקודש גמור כיון שנזרק שלא לשמה ולכולי עלמא בין לאביי בין לרבא שם אינו ניתר באכילה דהא ממעות תרומת הלשכה בא וזריקת דם לא הואי לשמה דתשתרייה באכילה:" + ], + [ + "(יא) שלמיו. יתירא הוא:", + "לכל האמור בענין. שיטעון אף רבוכה:", + "תלמוד לומר בו. באיל נזיר:", + "מצות. דכתיב מצות סלת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן ופריך הגמרא (דף עח.) \"מאי תלמודא?\" היכי ממעט ממצות, ומשני \"דבר שנאמר בו מצות\" בתודה דהיינו חלות ורקיקין לההיא אתקש המצות האמורות בנזיר אבל לרבוכה דאין כתיב בה \"מצות\" לא הוקשו לחם נזיר:", + "ואינו בא חמץ. צ\"ל ואינו בא רבוכה [הגר\"א], וכן מוכח מגמרא הנ\"ל:", + "לעשרה קבין ירושלמיות. שיטענו שיעור סלת זה להשני מינין חלות ורקיקין דכל השלשה מינין מצה של תודה היו ט\"ו קבין ירושלמיות כדאיתא במשנה שם ונזיר דלא היה בו אלא שני מינין, חלות וריקיקין ולא רבוכה, צריך עשרה קבין:", + "ולרביעית שמן. מפני שהמצה כולה של תודה לא היה לה אלא חצי לוג שמן שהוא שתי רביעיות ונותן רביעית אחד לרבוכה ורביעית השני מתחלק לחלות ורקיקין כנ\"ל. נמצא לנזירות, שאין לו רבוכה, אין לו אלא רביעית שמן:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) מן המחובר. דבעינן שיהא כל החלות ביחד בשעת תרומה:", + "שלא יטול פרוס. שאם נפרס מקצת הלחם אחר זריקת הדם לא יטול מן הפרוס אלא מן השלם משום דכתיב \"אחד\" אבל אם נפרס קודם הלחם פסול כדאיתא במנחות דף מ\"ו:", + "שיהא כל הקרבנות שוים שלא וכו'. דהיינו שיטול אחד מכל מין ולא יטול ממין אחד שנים וממין השני לא יטול כלום:", + "איני יודע מכמה. חלות הוא נוטל אחת:" + ], + [ + "(ב) ונאמר בבכורים תרומה. דאמר מר \"ותרומת ידך\" אלו הבכורים:", + "מה תרומה דבכורים אין להו שיעור. דכמה שירצה מביא כדאיתא בפרק א' דפאה:" + ], + [ + "(ג) מתרומה שאין אחריה תרומה. דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת:", + "שיש אחריה תרומה. שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו:", + "במקום תרומה. אין לו ביאור. והגר\"א הגיה \"במקום המיוחד\" והוא ירושלים \"מתרומה הנאכל במקום המיוחד\" דהיינו בכורים שגם כן נאכל בירושלים:", + "ואל תוכיח תרומת מעשר שאינה נאכלת במקום המיוחד. כצ\"ל. אלא בכל מקום:" + ], + [ + "(ד) שהיא אחד מעשרה. וממילא צריך לעשות מכל מין עשר חלות שלא יטול פרוס כנ\"ל:", + "איני יודע מכמה. קמח הוא עושה החלה של חמץ:", + "מה חמץ וכו' עשרון לחלה. דכתיב \"שתים שני עשרונים\":", + "תודה ושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח:", + "אף לחם האמור כאן עשרון לחלה. נמצא לעשר חלות עשרה עשרונים:" + ], + [ + "(ה) מה חלות וכו' שני עשרונים לחלה. כדכתיב \"שני עשרונים יהיה החלה האחת\":" + ], + [ + "(ו) ובאה עם הזבח. כמותה דחמץ בגלל תודה ושתי הלחם בגלל כבשים:", + "שאינו בא חמץ. כדתנן \"כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם\" (מנחות נב, ב):", + "ואינו בא עם הזבח. אלא בגלל עצמו:" + ], + [ + "(ז) או כלך לדרך זו. היינו דהדר פריך דאדרבה יותר הו\"ל למילף מלחם הפנים:", + "דנים וכו' ממנחה וכו'. כדתנן \"כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחו\"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם\":", + "שאינן באות אלא מן הארץ. דכתיב בהו \"ממושבותיכם\":", + "ואין באות אלא מן החדש. דכתיצב \"מנחה חדשה\" (ויקרא, כג)", + "שאין ת\"ל תביאו. שהרי כבר נאמר \"והקרבתם מנחה חדשה\" ומצי למימר \"ממושבותיכם תנופה\" אלא בא לרבות חמץ שבתודה לומר לך שכל מה שאתה מביא ממקום אחר שהוא כעין זה דהיינו חמץ ועם הזבח יהיה דינו גם כן כזה:" + ], + [ + "(ח) אי מה להלן. בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא:", + "תלמוד לומר תהיינה. בשני יודין ויו\"ד יתירא לרבויי ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה באם אינו ענין לשתי הלחם תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים. [ותיבת \"אלו שני עשרונים\" מחקו הגר\"א וכן בגמרא ובילקוט ליתא]" + ], + [ + "(ט) יכול וכו'. יהו כולן קרבן אחד. פי' רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה רבוכה מביא כדאשכחן במנחת מאפה רצה זה מביא רצה זה מביא ולעולם רק מין אחד מביא כמו שהחמץ שלו מין אחד:", + "תלמוד לומר והקריב וכו' חלות בלולות בשמן. הרי כאן ארבעה מינין:", + "ואומר והקריב ממנו אחד מכל קרבן. שהיא אחד מעשרה כנ\"ל הרי כאן ארבעים חלות. שלשמים מהן מצה וע\"ז היה עשרה עשרון. נמצא כל מין ומין דהיינו חלות או רקיקין או רבוכה היה בו ג' עשרונים ושליש עשרון. וזהו שסיים נמצא ג' עשרונים וכו':", + "ונמצא שלש לעשרון. כצ\"ל, דהיינו שלש חלות לעשרון:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) שאכילתן ליום אחד צ\"ל שאכילתן ליום ולילה [הגר\"א וכן איתא בזבחים לו.]:", + "תלמוד לומר קרבנו. לרבות לחמי תודה שקרויים קרבן \"והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה\". ובגמרא איתא דחלות ורקיקין שבנזיר גם כן ילפינן מיניה דזמנו ליום ולילה. ובאמת חלות ורקיקין שבנזיר איתקש לעיל בספי\"א ללחמי תודה לענין שיעור הבאת הקמח לזה וה\"ה לענין זמן אכילתן:", + "הולדות והתמורות. ולד תודה ותמורת תודה כולן קרבין כדאמרינן בבכורות (דף יד.) מקרא:", + "תלמוד לומר ובשר. דהוי ליה למכתב \"ותודתו ביומו יאכל\" הוי ליה קרא יתירא לדרשא. והנה בגמרא שם מרבינן מזה גם החילופים [דהיינו במפריש תודתו ואבדה והרפיש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה הויא שניה חליפי תודה וקריבה כדילפינן לעיל פי\"א] וכן הגיה הגר\"א כאן:", + "תלמוד לומר זבח. ושאר קדשי קדשים הנאכלין ילפינן מנייהו:", + "שלמי נזיר. לפי שטעון לחם כמותה:", + "ושלמים הבאים מחמת פסח. היינו מותר הפסח דקיימא לן מותר הפסח קרב שלמים כדלעיל (ויקרא דיבורא דנדבה פרק י\"ח הלכה ד') ולפי שבאה מחמת פסח זמן אכילתה כפסח:" + ], + [], + [ + "(ג) תלמוד לומר וכו'. (ויקרא כ\"ב, כ\"ט-ל'):", + "אם אינו ענין לאכילה. דנפקא לן מקרא קמא:", + "שלא תהא אלא וכו'. ר\"ל שלא יחשב בזביחה מחשבת חוץ לזמנו:" + ], + [], + [ + "(ה) להרחיק מן העבירה. שלא יבוא לאכלו אחר עלות השחר ויתחייב כרת:", + "אבל אין מחשבה פוסלת. שאם חישב לאכול אחר חצות לא נפסלו:", + "ואין חייבין וכו'. אם עבר ואכלן אחר חצות אינו חייב כ\"א מכות מרדות מדרבנן:", + "עד שיעלה עמוד השחר. שאז נעשה נותר גמור מדאורייתא וחייבים עליו ואם חישב לאכול משיעלה עמוד השחר פיגל:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא שלמים. דבשלמים משתעי דכתיב בתריה \"ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו\":", + "הבאה בזמנה. ביום טוב ראשון:", + "מנין חגיגה הבאה תשלומין. כצ\"ל [הגר\"א. ותיבת \"חגיגה הבאה מחמת פסח\" (שהוא חגיגת י\"ד) מחקו ומקומה בתחלת הלכה ז' לקמיה כגון אם לא חג ביום טוב א' שיש לו תשלומין כל שבעה:", + "שלמים הבאים בתוך המועד. הם שלמי שמחה שחייב אדם להקריב שלמים נוספים על שלמי חגיגה שנאמר \"וזבחת שלמים ואכלת שם\":", + "שלמים הבאים אחר המועד. שהפרישן לשלמי שמחה ונתותרו עד אחר המועד:", + "תלמוד לומר נדר ואם נדר או נדבה. ר\"ל דהוה ליה לומר נדר וכתב \"ואם נדר\", בא לרבות אלו:" + ], + [ + "(ז) מתוך שנאמר וכו'. צ\"ל מתחלה \"חגיגה הבאה עם הפסח מנין מתוך וכו' אשר תזבח בערב\". בחגיגת י\"ד מיירי שנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של יו\"ט הראשון עצמו קאמר קרא דאם כן מאי בערב הלא שחיטתן כל היום כולו:", + "לשני ימים. דהאי \"בקר\" בקר של ששה עשר הוא:", + "יכול ליום ולילה אחד. דהאי \"בקר\" בוקרו של ט\"ו קאמר:", + "תלמוד לומר לבקר. פי' כשהוא אומר ביום ראשון לבקר מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יו\"ט וקאמר \"לבקר\" דלא תלין עד בקר שני:", + "או אינו אלא בקר ראשון. מפרש בגמרא (פסחים עא, ב) דהכי קאמר דלמא בשתצי חגיגות הכתוב מדבר אחת בחגיגת י\"ד ואחת בחגיגת ט\"ו ולא ילין אתרוייהו קאי והכי משמע קרא: לא ילין מבשר חגיגת י\"ד אשר תזבח בערב והיינו עד הבקר דסתם לינה הוא עד בקר וגם אשר תזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת ט\"ו לא ילין לבקר של ששה עשר:", + "ומה אני מקיים. פי' דהדר אמר תנא אם נאמר דעל שתי החגיגות אמר קרא דנאכלות ליום ולילה באיזה חגיגה חוץ מזו אקיים מה שאני מוצא בקרא אחרינא דנאכלות לשני ימים הרי השווית את כולן וא\"ת היכן אני מוצא זה? תלמוד לומר אם נדר, האי \"אם\" בא לרבות עוד דבר דנאכל לשני ימים והוא על החגיגה ואם כן ע\"כ האי \"אם נדר\" בא לרבות על חגיגת ט\"ו וקרא ד\"לא ילין\" אתי לחגיגת י\"ד דנאכלת לשני ימים והאי \"לבקר\" היינו בקר שני וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ח) התמורות. של הנאכלולת לשני ימים:", + "תלמוד לומר נדר ואם נדר או נדבה. בקרבן אהרן פירש דהריבוי מן הוי\"ו ד\"ואם נדר\" והגר\"א באדרת אליהו פירש מן \"או\" דלגבי נדבה:", + "תלמוד לומר אם זבח צ\"ל תלמוד לומר זבח. דהאי זבח יתירא הוא ואתי לרבות:" + ], + [ + "(ט) תלמוד לומר וכי תזבחו. בפרשה קדשים שאין תלמוד לומר שהרי כבר כתב בפרשה צו:" + ], + [ + "(י) תלמוד לומר וכי תזבחו זבח. כצ\"ל. וכן איתא לקמן בפרשת קדשים וכן גרס הגר\"א ומתיבת \"זבח\" קדייק דהוא יתירא:" + ], + [ + "(יא) ביום וכו' מצוה לאכול ממנו ביום הראשון. דאי לאו הכי הוה ליה לומר \"ביום הקריבו את זבחו וממחרת יאכל\" ומשום הכי אמר דלהורות בא דעיקר מצוה היא לאכול ביום הראשון:", + "יכול לשני ימים. הרבה מפרשים יגעו על הברייתא הזו והגיהו אותה, זה בכה וזה בכה. ולפי הנראה מהגר\"א באדרת אליהו שגירסתו \"יכול ליום אחד\" ויעלה הכל כהוגן. וזהו ביאורו: יכול ליום אחד היינו שלעיכובא הוא יום אחד ואחר כך יהיה עליו שם נותר. תלמוד לומר \"וממחרת\". אי ממחרת יכול מצוה לאוכלו לשני ימים, היינו דהמ\"ע הוא יום שני כמו יום הראשון והאי דכתב \"יאכל וממחרת\" היינו רק משום דזריזין מקידימין למצות. ת\"ל \"והנותר\" משמע מזה דרק אם הותיר רשות לאכלו גם ביום שני אבל עיקר המצוה הוא ביום הראשון:" + ], + [ + "(יב) אי והנותר יכול אם הותירו כולו וכו'. דהוה אמינא \"והנותר\" היינו הנותר מאכילתו שלא אכלו כולו ביום הראשון כעין מה שכתוב \"ותאכל ותשבע ותותר\", אבל אם לא אכל כלל ביום הראשון לא מצי לאכלו ביום שני:", + "תלמוד לומר יאכל ואפילו כולו. דהאי \"יאכל\" בתרא יתירא הוא דהוה ליה לכתוב \"וממחרת הנותר ממנו\":" + ], + [ + "(יג) אף זבחים הנאכלים לשני ימים לילה אחריהם. כצ\"ל:", + "ת\"ל עד יום. בפרשה קדשים דהוה ליה לכתוב \"והנותר ליום השלישי\":" + ], + [ + "(יד) תיכף לזמן אכילתן. כצ\"ל:", + "אף זבחים וכו' תיכף לאכילתן שריפתן. היינו באור שלישי שכבר נגמר אכילתן. והכא לא קאמר הברייתא זמן אכילתן דעצם זבמנו הוא רק ביום הראשון כנ\"ל:", + "תלמוד לומר ביום. היינו בפרשה שלנו:", + "לא ישרף. אלא יקבר:", + "תלמוד לומר ישרף אפילו לעולם. פי' הראב\"ד מדקרינא \"ישרף\" ולא קרינא \"ישרוף\":" + ], + [ + "(טו) מבשר ולא העצמות וכו'. דלאו בכלל בשר נינהו ואין בהן משום נותר:", + "פרט לעובר ולשליא. דשליא פירשא בעלמא הוא ועובר קסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ולא במעי אמן לפיכך אינן בכלל קדשים שניתותרו [הראב\"ד]. ועיין בסוף תמורה:", + "בנה אב לכל הנשרפים וכו'. במה מצינו מנותר וזו היא מדה בתורה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) כוף אזנך לשמוע וכו'. היינו שלא תפרש המקרא כפשוטו דמיירי במי שעשה העבודה כדין אלא שאחר כך אכל הקרבן שלא בזמנו דזה אי אפשר לומר דאחר שהוכשר בעבודת דמו כתקונו יחזור ויפסל?! אלא הכתוב מיירי במחשב בשעת עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי ומאי דנקט שהשוחט לאו דוקא דהוא הדין בכל ד' עבודות הדם. ועיין בהגהות הגר\"א דגרס \"במחשב לאכול כו'\" כגרסת הגמרא משום דלקמן בה\"ד קאמר \"יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה וכו'\":", + "הרי זה בלא ירצה. שנפסל הקרבן לאפוקי אם עשה העבודות כדין ואחר כך קלקל שאכלו שלא בזמנו או שלא אכלו כלל לא נפסל הקרבן:", + "אמר רבי עקיבא שומע אני וכו'. פי' שכונת הכתוב כפשוטו וכונתו היתה לפרש דבריו כמו שאמר אחר כך הן מצינו אלא שר\"א הפסיקו ואמר לו וא\"א לומר כן דמאחר שהוכשר יחזור ויפסל בתמיה:", + "הן מצינו. כצ\"ל ופי' השיב ר\"ע לפרש דבריו הן מצינו בזב וזבה בשביעי שלהן וכן בשומרת יום כנגד יום באחד עשר יום שבין נדה לנדה בשני שלה:", + "שהן בחזקת טהרה. שכבר כלה מנינם דמקצת היום ככולו וטבילתן ביום וכשראו אחר טבילתן בו ביום סתרו טהרתן ואדם וכלים שנגעו בהן היום אחר טבילתן טמאים למפרע כדתנן בפרק קמא דזבים משנה ב' גבי זב ראה זוב אפילו יום שביעי סותר שלפניו וה\"נ תנן גבי שומרת יום בפרק בתרא דנדה ושוין ברואה תוך אחד עשר יום וטבלה ביום שלאחריו ושמשה מגען ובעילתן תלויין וזהו תלייתן אם תראה היום יהיו טמאין למפרע וחייבין בקרבן, אלמא אשכחן כה\"ג דלאחר שהוכשר ונשלמה טהרתו ועלתה לו טבילה אם ראה אחר כך בטלה טהרתו:", + "אף זה שהיה בחזקת היתר. כשנזרק דמו בהכשר:", + "יהיה פסול. ויתבטל הכשרו למפרע. והיינו דבכיון שבאכילת בשר גם כן קצת כפרה יש בזה כדכתיב \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכיון שאכלוהו חוץ לזמנו פסלוהו להקרבן [הראב\"ד] ומשמע מניה דה\"ה בעניננו דאיירינן בשלמים ששייך הבשר להבעלים גם כן יש קצת כפרה באכילתן הואיל דמצוה לאכלן בתוך העיר שהן קדשים:", + "תלמוד לומר המקריב. בגמרא איתא דהשיב לו כן ר\"א ת\"ל המקריב אותו לא יחשב לו בשעת הקרבה הוא נפסל כשמחשב שלא כהוגן ואינו נפסל ביום השלישי אם אכל ממנו שלא כהוגן כל שלא חישב ע\"מ כן בשעה שהיה מקריב:" + ], + [ + "(ב) אלא זה כהן המקריב. ואמר לך הכתוב שלא יהא כשר לכהונה ושמע מינה תרתי שעת הקרבה ופסול כהן:", + "תלמוד לומר אותו. דאם כן לכתוב \"המקריב לא יחשב\", השתא דכתיב \"אותו\" - הזבח ב'לא יחשב' ואין המקריב ב'לא יחשב':" + ], + [ + "(ג) יכול המאחר נדרו וכו'. נקט פסול זה דדמי למאחר בשר זבחו ודרש אותו פרט למאחר נדרו:", + "במחשבה הוא נפסל. מקרא זה מפורש מן הראשון דהמקריב לא משמע להו שעת הקרבה עד דגמר קרא למילתיה ואמר \"המקריב אותו לא יחשב\" במחשבה זאת, דהאי \"לא יחשב\" לדרשא הוא דאתי דהא כתיב מתחלה \"לא ירצה\":" + ], + [ + "(ד) אלא בזריקה. דהיינו שחישב בשעת זריקה לאכול חוץ לזמנו דהא ילפינן לעיל מן \"המקריב אותו\" בשעת הקרבה הוא נפסל והקרבה הוא זריקה:", + "תלמוד לומר אם האכל יאכל וכו'. בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר [גמרא] שהשחיטה וקבלה הלא הם מהדברים המביאים את הקרבן לידי היתר אכילה:", + "שירי הדם והקטר חלבים. אם חישב בהן על מנת לאכול הבשר חוץ לזמנו. ובכלל דברים המביאין לידי היתר אכילה הם דהא כן הוא המצוה לכתחלה לשפוך השיריים אל מקומן ולהקטיר החלבים ואחר כך לאכול הבשר:", + "ואכילת בשר לא גרסינן בגמרא:", + "תלמוד לומר המקריב. דהוא הזריקה והלא זריקה בכלל דברים המביאין לידי אכילה דנפקא לן מ\"ואם האכל יאכל\":", + "שמעכבים את הכפרה. שבלתם לא יוכל לבוא לידי כפרה:", + "שירי הדם והקטרת חלבים שאין מעכבין. כצ\"ל. דאפילו אם לא שפך השיריים ליסוד הורצה הקרבן וכן אם חיסר הקטרת אמורין דכתיב \"הדם הוא בנפש יכפר\":" + ], + [ + "(ה) פוסלת בהילוך. פי' שהמחשבה פוסלת אף אם חישב בשעת הולכת הדם למזבח:", + "בלא הילוך. הדם מן העזרה למזבח ועל כן חשיבה עבודה:", + "אבל אפשר לה שלא בהילוך. והלכך לא חשיבה עבודה למיפסל בה:", + "במקום שהוא צריך להלך. הולכה זו מחשבה פוסלת בה אם חישב בה מחשבת פגול. ואיתא בגמרא \"כיצד? קבלו בחוץ והכניסו לפנים\" (דהיינו שקבלו להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח\\'7d \"זהו הילוך שצריך להלך. קבלו בפנים והוציאו לחוץ\" (כלומר ריחקו מן המזבח. הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה) \"זהו הילוך שאין צריך להלך\":", + "שאין מחשבה וכו'. צ\"ל אין דהוא מלתא באנפי נפשיה:", + "בדבר הראוי לעבודה. כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים הוא אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר חדש ולא משום קרבן אתיא:", + "ובמי שראוי לעבודה. לאפוקי אם חשב בה כהן בעל מום אין מחשבתו מועלת לפגל הקרבן:", + "ובמקום שהוא כשר לעבודה. לאפוקי כשחישב בעת שנפגם המזבח לא נעשה הקרבן פיגול על ידי מחשבתו (כל זה מבואר במנחות דף ה:):" + ], + [ + "(ו) אלא באכילת בשר. היינו על אכילת בשר לאכול חוץ לזמנו:", + "מנין לרבות זריקה וכו'. פי' אם חשב בשעת שחיטה וקבלה לזרוק או להקטיר חלבים או לשפוך שיריים ליסוד חוץ לזמנו מנין דהוי פיגול על ידי זה:", + "אכילה לאדם ואכילה למזבח. בשתיהן נעשה פיגול אם חישב להאכילן חוץ לזמנו:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) תלמוד לומר אם האכל יאכל לרבות וכו'. באדרת אליהו משמע דהריבוי הוא מ\"ואם\" דדרשא הראשונה דהלכה וי\"ו הוא מ\"האכל יאכל\". ובראב\"ד משמע דהריבוי כאן מ\"ביום\" דהוה ליה לכתוב \"בשלישי\":" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) חוץ למקומו מנין. שפוסלת בקדשים כגון שמחשב על אימורין להקטירן חוץ למקומן או על בשר קדשי קדשים לאכלן חוץ לקלעים ועל קדשים קלים לאכלן חוץ לחומה:", + "זמן פוסל. אם נשאר מבשר שלמים עד יום השלישי נפסלו וכן אם יצאו חוץ לחומה:" + ], + [ + "(ב) שאין מחשבה וכו'. צ\"ל שאין מחיצה [הגר\"א], דבמה דאינה צריכה מחיצה והכל הוא חוץ:", + "תלמוד לומר בפרשה קדושים אם האכל יאכל והאי קרא גם כן במחשב לאכול ביום השלישי ולא בנותר ממש מדסיים בסיפא דקרא \"פגול הוא לא ירצה\", ואי בנותר – לאחר שהוכשר יחזור ויופסל?! והשתא כיון דבפגול מיירי אם אינו ענין וכו':", + "תלמוד לומר בשלמים. בפרשה צו \"והנפש האוכלת ממנו עונה תשא\" ועון זה הוא כרת דילפינן לה גזירה שוה דעון עון מנותר. נאמר כאן \"עונה תשא\" ונאמר להלן גבי נותר \"ואוכליו עונו ישא\". מה להלן כרת דכתיב שם \"כי את קדש ה' חילל ונכרתה\", אף כאן כרת. ואמר \"והנפש האוכלת ממנו\" והאי \"ממנו\" יתירא הוא ולמעט בא – ממנו ולא מאחר דהיינו ממנו דהוא חוץ לזמנו ודאיירינן בה חייב כרת ולא מאחר דהיינו חוץ למקומו:", + "וא\"ת הא בהאי קרא דחוץ למקומו גם כן כרת כתיב דכתיב \"ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה הנפש ההיא\" – על זה תירצו בפרק ב' דזבחים (דף כז.) וביררו שם דהאי \"ואוכליו עונו ישא\" דכתיב שם הוא מיירי באוכל נותר ממש [דקרא הקודם מיירי במחשב בשעת עבודה לאכול חוץ לזמנו (ורק באם אינו ענין אמרינן דאתי לרבות חוץ למקומו) וזה המקרא מיירי באוכל ממש הנותר חוץ לזמנו] ולא קאי אאוכל קרבן שחשב עליה תחלה מחשבת חוץ למקומו:", + "[ודע דלפי פירוש הקרבן אהרן שהעתקנו צריך לגרוס בפנים \"תלמוד לומר בשלמים ממנו עונה תשא חוץ וכו'\"]:", + "לערלים ולטמאים. היינו שיאכלוהו או שיקריבו את האימורים:", + "תלמוד לומר אותו. \"לא ירצה המקריב אותו\", והאי \"אותו\" קרא יתירא הוא לדרשא – אותו בלא ירצה, שאם הקטיר אימורים לאחר שנפסלו על ידי חוץ לזמנו וחוץ למקומן קאי בלא תעשה. אבל אין השוחט וכו':" + ], + [ + "(ג) הלן. שלן הדם או האימורים:", + "והיוצא. שיצאו האימורים חוץ לעזרה דאי בדם הא תני מקודם:", + "והפסח והחטאת וכו'. מנין בכל אלו שאם עבר והקטיר לוקה משום לא ירצה:", + "תלמוד לומר לא ירצה ולא יחשב. דחד מהני לאוי דלא איצטריך לגופיה לרבויי שאר פסולים הוא דאתי:", + "תיבת \"לאוכל\" מיותר [הגר\"א. והזית רענן כתב שצ\"ל \"לאוכלם\" והיינו מי שאוכלם יהיה בלא ירצה. ודוחק]. ובעזרת כהנים כתב שצ\"ל תיבת \"לאוכל\" אחר כך – \"יכול יהו חייבים עליו כרת לאוכל\", והיינו אם אכל בשר מזבח שנפסל באחד מכל הפסולין הללו יהא ענוש כרת כיון דכולהו אתרבי ללא ירצה וכתיב בסיפא דקרא \"עונה תשא\" דהיינו שהיא בכרת כנ\"ל אימא האי \"עונה תשא\" על כל הני פסולים קאי ובכולן אני קורא \"והנפש האוכלת עונה תשא\":", + "תלמוד לומר אותו הוא ואוכליו. תלתא מיעוטי כתיבי הכא. כתיב \"לא ירצה המקריב אותו וגו' עונה תשא\" דמשמע אותו דהיינו חוץ לזמנו היא בעונה תשא בכרת, שאר פסולין לא. וכתיב \"הוא\" יתירא בקדושים תהיו – \"פגול הוא\". ועוד כתיב שם מיעוט \"ואוכליו עונו ישא ונכרתה\" ואנותר קאי ומיעט קרא הוא בכרת ולא פסול אחר ואוכליו דהיינו אוכל נותר בכרת לאפוקי אוכל משאר פסולים שאינן בהכרת אלא בלא תעשה דכל שבקדש פסול נתן הכתוב לא תעשה על אכילתו (פסחים כד, א):" + ], + [ + "(ד) לכך נאמרו. למעט שאר פסולים מכרת:", + "לא ירצה ולא יחשב לאוכל - מיותר [הגר\"א וכ\"כ ש\"א]:", + "או לא נאמרו. המיעוטין אלא ללמד שאין חייבין כרת על הפיגול ועל הנותר אלא בשלמים בלבד:", + "תלמוד לומר וינזרו מקדשי בני ישראל. בפרשת אמור אל הכהנים לענין טומאה. מה להלן יש בכללן גם שאר קדשים אף כאן נמי שאר קדשים. [והגר\"א גריס \"תלמוד לומר איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים\" דמיירי התם לענין טומאה. והיא היא. וטעמו משום דהתורת כהנים מסיים לבסוף מן המקרא הזה והראב\"ד מתרץ דתרוייהו קראי צריכי לענין, עיי\"ש]:", + "או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים. פי' אף על גב דמהלימוד \"וינזרו\" גלי על הנך מיעוטי דפגול ונותר דלאו למעוטי שאר קדשים אתו אלא למעוטי שאר פסולים מכרת, מיהו מנ\"ל דבכולהו קדשים מיחייב עלייהו כרת בפיגול ונותר, דלמא לא מרבינן אלא דומיא דשלמים דהיינו בכור ומעשר. ומפרש בזבחים בפרק בית שמאי (דף מד.) דמרבינן להו בכלל ופרט ד\"האכל יאכל\" הוו להו שני כללות הסמוכות זה לזה והטל \"שלמים\" דהוא הפרט ביניהם ודינם בכלל ופרט. מה הפרט שהוא נאכל לשני ימים אף בכור ומעשר. אבל שאר קדשים הנאכלים ליום אחד מנין:", + "תלמוד לומר בשר. פי' \"מבשר זבח שלמיו\":", + "מיני זבחים העופות. מפרש הגר\"א דהעופות אדלעיל קאי דאף דלאו זבח ממש הוא מכל מקום מין זבח מקרי. ומדברי הראב\"ד משמע דכלל העופות עם המנחות משום שאינו בזביחה אלא במליקה:", + "עד שאני מרבה. כלומר אחרי שאני מרבה ארבה עמהם אף לוג שמן של מצורע אם פיגל בדם האשם נתפגל הלוג:", + "תלמוד לומר. לענין טומאה \"אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו\" והתם הלא כלול כל הקדשים ואתי נותר חילול חילול מטומאה [דבטומאה כתיב \"וינזרו\" ולא \"יחללו\" ובנותר כתיב בפרשה קדושים \"כי את קדש ה' חילל] מה התם כל הקדשים אף בנותר כל הקדשים שייך בהם שם נותר ואחר כך יליף פגול עון עון מנותר דבפגול כתיב \"והנפש האוכלת עונה תשא\" ובנותר כתיב \"ואוכליו עונו ישא\", מה נותר שייך בכל הקדשים אף פגול כן (זבחים מד, א). ועיין בראב\"ד שהאריך בביאור דברי הברייתא:" + ], + [ + "(ה) שלמים מיוחדים שיש להם מתירים. לאדם באכילת בשר וכן אימוריהם למזבח ומתיר שלהם הוא הדם שניתן על המזבח:", + "חטאת העוף. דמה המזה על המזבח מתיר לכהנים לאכלו:", + "פרים הנשרפים וכו' יש להם מתיר למזבח. דם הזיית פנים מתיר אימוריהן למזבח:", + "ומוציא אני את הקומץ והלבונה וכו'. אפילו אם חשב בשעה שקמץ או בשעה שנתן הקומץ בכלי [שהיא נגד קבלה] או בשעת הולכה למזבח להקטיר הקומץ חוץ לזמנו [אף דהשיריים נתפגלו על ידי זה] וכן באינך כולהו – אפילו הכי אין בהן משום פגול:", + "ומנחת כהנים. שהיא כולה כליל ואינה נקמצת:", + "מנחת כהן משיח. חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא, ו):", + "ומנחת נסכים. מוקים לה בזבחים (דף מד:) בנסכין הבאים בפני עצמם קאמר דאין בהן משום פגול ומה דקמרבה למעלה לוג שמן של מצורע לפגל מיירי כשהוא בא עם האשם שדם האשם מתירו [פי' מוציאו מידי מעילה ומתירו לבהונות] וע\"כ כשנתפגל האשם נתפגל הלוג גם כן אבל כשהוא בא בפני עצמו – כמו שאמרו \"אדם מביא אשמו היום והלוג למחר\" – אין בו משום פגול:", + "והדם. הוא המתיר:", + "שאין להם מתירין. אחרים כדי להקריבן למזבח על ידי מתיר שלהם. והאי דנקט הכא \"לא לאדם\" בכדי נקט שהרי לית מינייהו לאדם:", + "ר' שמעון אומר וכו'. אפרים הנשרפים פליג וסבירא ליה דבעינן שיהא דומה לשלמים גם במקום עבודתן כגון במזבח החצון:" + ], + [ + "(ו) ר' אלעזר אומר משום ר' יוסי כו'. כעין מכריע הוא בפרים הנשרפין:", + "פיגל בדבר הנעשה בחוץ. העבודה שהיה עובד במחשבה והאכילה שחישב עליה אם מעשה עזרה הם - פיגל, ואם מעשה היכל הם - לא פיגל:", + "הכי גרסינן בפרק בית שמאי (זבחים מד, ב) הריני שוחט להזות דמו למחר. ששחיטה היא בעזרה שהיא חוץ דכל חוץ דהכא עזרה היא וחישב על הזאה שנעשה בפנים על הפרוכת או על מזבח הפנימי והיא האכילה שלפנים והכא גרסינן בספרים לשון זריקה והכונה גם כן הזאה. וה\"ג \"כיצד שחט וקבל\":" + ], + [ + "(ז) זרק את הדם. גם כן הכונה הזאה וכן איתא בגמרא. והכונה שהזה על הפרוכת או על מזבח הפנימי על מנת להקטיר אימוריו למחר בעזרה:" + ], + [ + "(ח) אבל שחט או קיבל ע\"מ לשפוך השיריים למחר או להקטיר אימוריו למחר פיגל שהמחשבה היא בעבודת חוץ ובדבר הנעשה בחוץ. ובגמרא יליף לטעמיה מקראי:" + ], + [ + "(ט) הנפש ולא הצבור. פי' אף על פי שמצינו מקצת כריתות עונו נפקד בו ובמשפחתו מיעט הכתוב בזה שאין הצבור נענשין עליו [ראב\"ד]:", + "ולא המאכלת. אין חיוב כרת על המאכילו אבל עובר משום לפני עור:", + "האוכלת אכילת כזית. שהוא שיעור אכילה בכל מקום:", + "עונו ישא. אמור בפרשה קדשים לענין נותר. ואמרינן גזירה שוה עון עון מה עון האמור להלן בנותר כרת דכתיב ביה \"ונכרתה\", אף עון זה דפגול הוא כרת:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) מטמא בשר הקדש במשא. כגון שהסיטו במקל והיינו אפילו אותו שבעלמא אינן מטמאין במשא הכא משום חומר הקדש טמא:", + "שאין טבול יום מטמא במגע. שהרי אף לכתחלה כשר להתעסק בפרה כדאמרינן ביומא (דף מא.) שטבול יום כשר בפרה:", + "הטמא מטמא במשא. כדתנן בפרה \"כל הטעון ביאת מים מטמא את מי חטאת ואפר פרה במשא ומגע\":", + "בשר קדש שטבול יום מטמא במגע. שאפילו טבל והעריב שמשו אסור בקדשים כ\"ז שלא הביא כפרתו כדתנן טבל ועלה וכו' הביא כפרתו אוכל בקדשים וכ\"ש טבול יום:" + ], + [ + "(ב) אין לי אלא טומאות קלות. כגון טמא שרץ או נבילה שאין מטמאין את האדם:", + "וכל המטמאין את האדם. אלא שאין מטמאין במשא בחולין מנין שאף בקדש אין מטמאין במשא תלמוד לומר \"אשר יגע בכל טמא\" ואפילו הכי דוקא נגיעה ולא משא. מיהו באותן שמטמאין בעלמא במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת בודאי מטמאים בשר קדש במשא:", + "בכל טמא אפילו במחוסר כפורים. אם נגע בו בשר קדש נטמא דכתיב התם עוד קרא אחרינא ביולדת \"וכפר עליה הכהן וטהרה\" מכלל שעד כאן קרויה טמאה:", + "שאין פוסל בתרומה. דקיימא לן העריב שמשו אוכל בתרומה:", + "פוסל בקדשים. בנגיעתו וכנ\"ל מדכתיב \"וכפר..וטהרה\":", + "לשלישי מן הכתוב. דהיינו מן מה דכתיב בתורה \"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל\", \"מי לא עסקינן דנגע בשני\" (ועל ידי זה נעשה שלישי) \"וקאמר רחמא לא יאכל\" [גמרא]:", + "ורביעי מקל וחומר. היינו הך ק\"ו דאמרן וענינו הוא כך: ומה מחוסר כפורים שאין טומאתו רבה עליו שאין בו שום סרך טומאה לענין תרומה שהתרומה שנגעה בו טהורה היא אפילו הכי לענין קודש קראו הקב\"ה 'טמא' ופוסל התרומה, 'שלישי' – שבא מכח שני שיש בו שם טומאה לענין תרומה שתרומה שנעשתה שלישי פסולה היא – כל שכן ששלישי זה יפסול הקודש דהלא חמור הוא ממחוסר כפורים. ומה דלא אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומה שלישי בתרומה אינו עושה רביעי אף הכי נמי לענין קודש – תירץ רש\"י (פסחים יח, ב) משום דמיפרך ק\"ו דלענין שלישי לא צריכינן לקל וחומר דמן התכוב הוא כנ\"ל, וכל היכא דמיפרך קל וחומר לא אמרינן דיו:" + ], + [ + "(ג) אין לי. טעון שריפה:", + "אלא וכו'. היינו אותם שהוזכר בכתוב בהדיא דהיינו בטמא ונותר בשל שלמים ולענין חטאת שנכנס מדמה לפנים ומנין לרבות נותרות של שאר קדשים שיטענו שריפה:", + "וחטאת העוף הבאה על הספק. כגון אשה שהפילה ספק ולד ספק אינו ולד כיון דחטאת יולדת מן העוף היא כדכתיב \"ובן יונה או תור לחטאת\" מביאתה על הספק (ואין בזה משום חולין לעזרה דהואיל ואינה נקטרת על המזבח לא איכפת לן מה דזריק דם על הספק) ואינה נאכלת דשמא לא ולד היה וחולין היא זו ונבילה היא דאין חולין נאכלין על ידי מליקה ותשרף דהוי לה כשאר קדשים פסולין:", + "ואשם תלוי. כגון ששחטו וקודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא והשתא הוי כזבח פסול אבל אם לא נודע לו יאכל כשאר אשמות דאשם קרייה רחמנא בפרשת ויקרא לכפר על הספק ולהגין מן היסורים עד שיודע לו אם ודאי חטא ויביא חטאת כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (דף כו:):", + "תלמוד לומר לא יאכל וכו'. היינו הקרא הנ\"ל \"ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם\":" + ], + [], + [ + "(ה) יכול אף שמתו. אחר שהפרישן או שהפילו שהנפל ישרף גם הוא:", + "ונטמאו בחוץ. כ\"ז הוא בכלל שפסולן שלא בקדש ואינן בשריפה אלא בקבורה ואף דמבואר לעיל בסוף פ\"ח דאם נטמא בחוץ ישרף מבחוץ – אפשר דשריפה בחוץ שלא בקודש כקבורה חשיבה. ויש גורסין \"שנשחטו בחוץ\":", + "תלמוד לומר הוא. \"כי קודש הוא\", משמע דוקא אותם שפסולן בקדש לאפוקי אלו:", + "ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף וכו'. טעמו משום דכולהו פסולי הקדש מנותר דמילואים קמרבינן להו דהאי \"לא יאכל כי קדש הוא\" במילואים כתיב. הלכך דומיא דמילואים בעינן דודאי קדשים נינהו ולמעוטי הנך דעל הספק באו מתחלתן:", + "וחולין שנשחטו בעזרה. לאו קדש נינהו ותנא קמא סבירא ליה כיון שנשחטו בעזרה בזבח פסול מיחלפי וכדעת ר\"ש בתמורה סוף פרק בתרא:" + ], + [ + "(ו) והבשר. מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"כל טהור יאכל בשר\" ותו לא:", + "לרבות בשר הפנימי. פי' שאם יצא מקצת האבר חוץ למחיצתו אף על פי שנפסל מה שבחוץ, מה שבפנים לא נפסל:", + "אף היוצא אם יצא מקצתו. כצ\"ל:", + "תלמוד לומר והבשר. והכי פירושו: והבשר שיצא - כל טהור יאכל בשר המחובר בו:" + ], + [ + "(ז) וקולף. הבשר מן המקום ההוא שאינו רשאי לחתוך בו העצם:", + "חותך בקופיץ. אפילו במקום העצם:", + "שאין בו. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. \"כל\":", + "יכול לא יאכלו אלא בעליו. ד\"תאכל\" הוא לנוכח ואבעלים קאי:", + "וק\"ו לפסח. עיין בהר\"ש שנדחק מאוד בזה. והגר\"א הגיה דצ\"ל \"מפסח\", וכן הוא הגירסא בהראב\"ד, והיינו מה פסח שאין טעון סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק אינו נאכל אלא לבעלים דהיינו למנוייו ק\"ו לשלמים:", + "לכך נאמר כל טהור. לרבות אפילו מי שלא הזמינו עליו מתחלה:", + "תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש וכו'. קדריש סמוכין. ואפשר עוד דאף מאן דלא דריש בעלמא סמוכין הכא דריש דאי לאו הכי הוה ליה לכתוב תחלה אזהרה שלא יאכל טמא בשר קודש ואחר כך יכתוב העונש ולא למסמך על דיוקא - כל טהור ולא טמא, אלא ודאי להך דרשא סמכינהו:", + "ושאינו ניתר לטהורין. דקודם זריקת דם עדיין אינו ניתר לטהורין דזריקה היא המתרת:", + "או אינו. אלא הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שכבר ניתר לטהורין ואם כן יוצא לאחר זריקת דמים והוא הדין לן הבשר הואיל שאירע בו פסול שעל ידי זה אינו נאכל לטהורין לא יתחייב האוכלו בטומאת הגוף:", + "תלמוד לומר אשר לה'. \"מזבח השלמים אשר להשם\" דיתירא הוא לרבות שכל מי שעלה לה' ונזרק דמו להשם אף על פי שאירע אחר כך בו פסול האוכלו חייב כרת:" + ], + [ + "(ט) את הפגול ואת הנותר. בגמרא פריך היינו לן היינו נותר וכבר איתרבי לן ומשני דהכי קאמר: את הפגול כנותר, והוא אם חשב עליו באחת מד' עבודות לאכלו שלא בזמנו כמו שרבית הנותר:", + "תלמוד לומר מזבח השלמים. \"מזבח\" ולא כל הזבחים:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט:", + "שהיתה להן שעת הכושר. שהרי זריקתו היה בהכשר:", + "ואת הנותר. לאו דוקא ונקט איידי דרישא:" + ], + [ + "(י) אם תאמר נטמא לפני זריקת דמים. פי' ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה:", + "מפני מה חייבין עליו לאחר זריקת דמים. כצ\"ל. ר\"ל הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן רק פיגול הוא דממעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואכלו לאחר זריקה חייב:", + "מפני שהציץ מרצה עליו. למיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואף על פי שלא נאכל:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) ואכלו ממנו זבים וזבות. ר\"ל אף על גב דאסורים לאכול ממנו אפילו אם היה רוב הצבור זבים – דלא הותר למי שהטומאה יוצא עליו מגופו – אפילו הכי אם אכלו אין חייבים:" + ], + [ + "(ב) יכול יהו חייבים. כרת על ביאה זו כמו שחייבים כרת על זה בזמן אחר:" + ], + [ + "(ג) טומאת הגוף. והאי 'עליו' א'והנפש' קאי דהכי ריהטיה דקרא: כל טהור יאכל בשר, דמשמע - הא גופיה טמא לא יאכל, ועלה קאמר והנפש אשר תאכל בטומאת הגוף ונכרתה:", + "או יכול בטומאת בשר. ואדלעיל קמהדר דכתיב \"אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף\" ובא במקרא הזה לחייב כרת על טומאת בשר ו'עליו' אבשר קאי דהא 'עליו' לשון זכר הוא והאוכל הנזכר בלשון נקבה – \"והנפש אשר תאכל\" ולא כתיב \"אשר יאכל\":", + "תלמוד לומר וטומאתו עליו. ועוד כתיב קרא אחרינא בפרשה חקת \"עוד טומאתו בו\":", + "הכי גרסינן מה טומאתו האמור להלן בטומאת הגוף מדבר. כדכתיב ברישא דקרא \"כל הנוגע במת..מי נדה לא זורק עליו\":", + "ולא בטומאת בשר. כרת אלא מלקות משום לא יאכל באש ישרף:" + ], + [ + "(ד) רבי אומר ואכל בטומאת הגוף דיבר. רבי מקרא דבתריה קמייתי והכי פירושו: רבי אומר לא צריך גזירה שוה דבלאו הכי לית לן לפרושי דקאי \"עליו\" אבשר אלא א\"והנפש\". ואף על גב ד\"והנפש\" לשון נקבה ו\"עליו\" לשון זכר - אין מזה הכרע דכהאי גוונא אשכחן בקרא דבתריה שפתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה – \"נפש כי תגע...ונכרתה הנפש ההיא מעמיה\" - ואפילו הכי כתב באמצע לשון זכר דכתיב \"ואכל\" ולא כתיב \"ואכלה\" – אלמא אורחיה דקרא לאשתעויי הכי. וכיון דלשון זכר דנקט קרא לא מכרע מידי - הדרינן לסברא קמא דכתיבנא לעיל דמסתברא שבטומאת הגוף מדבר שבו הוא עוסק והולך. שכבר פסק מלדבר בטומאת בשר והתחיל לדבר בגופו של אוכל. שאם הוא טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל ואינו טהור אלא טואמתו על גופו - ונכרתה:", + "ואכל וטומאתו עליו. ה\"פ מדכתיב בקרא שני \"ואכל\" ידעינן ד\"וטומאתו עליו\" נמשך למטה א\"והנפש\". ואי קשיא שני כריתות בטומאת הגוף למה? שלש כריתות הן בטומאת הגוף. ולקמן פרק ט\"ו מפרש למאי איצטריך:" + ], + [ + "(ה) ר' חייא אומר. עוד ראיה אחרת:", + "נאמרו קדשים על שם רבים. \"שלמים\" לשון רבים הם:", + "וטומאתו על שם יחיד. ואי בטומאת שלמים משתעי קרא הוה ליה למכתב \"וטומאתם עליהם\":" + ], + [ + "(ו) אחרים אומרים וכו'. ממקומו הוא מוכרע ד\"וטואמתו עליו\" משמע שעדיין הטומאה על הטמא שעוד לא נטהר, מכלל שהכתוב מדבר רק במי שהטומאה פורחת ממנו שיש לו טהרה:", + "יצא בשר שאין הטומאה פורחת ממנו. שאין לו טהרה:" + ], + [ + "(ז) ולא הצבור. שאין הצבור נכרתים על ידו. ואפילו היה ביכולתם למחות שנענשים על זה - אבל כרת אין חייבים. ויש מפרשים \"ולא הצבור\" היינו אם עבר הצבור על זה העון אף שבודאי נענשים, מכל מקום אין נכרתים:", + "ההוא. משמע שיהא בהוייתו ובישוב דעתו:", + "ולא מוטעה. היינו 'אומר מותר', דקרוב למזיד הוא, אימא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת - קמ\"ל:", + "בשלום. ואין עליהם עונש של כלום. והיינו כשאין בידם למחות:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) מטמא את הטהור לקדש. פירוש: שאם הסיט טהור את הטמא או טמא את הטהור יהא טהור מביא קרבן אם אכל קודש או נכנס למקדש. ומיירי זו הברייתא דוקא בטמאים שאין מטמאין בעלמא במשא כגון טמא מת ובועל נדה, ורק לענין קדשים - הוה אמינא דחמירי. אבל זב וזבה ונדה ומשכב ומושב הזב דמטמאין בעלמא במשא - בזו לא מייר הברייתא:", + "ואין מטמא במשא. ואף דכבר ילפינן זה לעיל דאפילו בשר קודש אין נטמא במשא – י\"ל דהו\"א דהתם הוי דיעבד שלא ישרפו הקדשים אבל הכא לכתחלה לא יאכל אדם ההוא קודש או לא ישתמשו בכלי זה קדשים. קמ\"ל קרא זה. [ז\"ר]" + ], + [ + "(ב) ואפילו טומאת מת. שאינו טמא אלא מפני מגעו ואין הטומאה יוצאה עליו מגופו:", + "בטומאת אדם או וכולי. שנגע בזב או בנבילה או בשרץ:", + "אם נאמרו קלות. מגע זב ונבילה ושרץ:", + "למה נאמרו חמורות. טומאת מת:", + "הייתי אומר על הקלות יהא חייב על טומאת הגוף וכולי. דהוה אמינא כי ממעטינן בקרא קמא דאינו מדבר בטומאת בשר כדלעיל בפי\"ד – הני מילי באותן טומאות קלות דמשתעי בהו הקרא דבתריה דהיינו שנגע הבשר בזב ובנבילה ובשרץ שמגען קל הוא לגבי מגע מת. אבל בשר שנגע בטומאת מת - לא ממעטינן ובטומאת בשר נמי דיבר הכתוב ועל שניהם הוא אומר בקרא קמא \"ונכרתה\", בין על זב ובעל קרי האוכל קדש בין על האוכל בשר שנטמא במת:", + "צריך לומר חמורות. \"בכל טמא\" דאוקימנא בטמא מת. וכיון דענינא בחמורות נמי משתעי ואיירי הקרא רק בטומאת הגוף ה\"ה הקרא קמא נמי איירי רק בכהאי גוונא:", + "אילו נאמר חמורות. דהוי כתיב \"בכל טמא\" בטומאת אדם:", + "ולא נאמרו קלות. נבילה ושרץ:", + "הייתי אומר. על החמורות יהיה חייב כרת על טומאת הגוף:", + "ועל הקלות יהא פטור. אם נגע בנבילה או בשרץ ואכל קדש יהא פטור מכרת:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר לפי וכולי. הגר\"א לא גריס מן \"מה תלמוד לומר\" עד \"יכול\":", + "ת\"ל אמור אליהם לדורותיכם. בפרשת אמור (ויקרא כב, ג):", + "אין לי אלא כיוצא בשלמים. מתחלה בא התנא לומר דלא נרבה אלא כיוצא בשלמים דהיינו בכור ומעשר, ומוסיף והולך עד שלבסוף אמר דהקרא מרבה את כולן דהוא כעין כלל מוסיף על הפרט ומרבה הכל:", + "ת\"ל בשר. היינו הקרא ד\"מבשר זבח השלמים\" [וכ\"מ בזבחים דף מד]:" + ], + [ + "(ד) על דבר שחייבין עליו משום פגול. דהיינו דברים הניתרים ולא דברים המתירים:", + "ודין הוא. לומר כן:", + "שהוא בקבוע. שצריך להביא על שגגתו חטאת קבוע ולא בטומאה שהוא בעולה ויורד:", + "ובידיעה אחת. באחרונה אף על גב דקודם שאכלו לא ידע מעולם שזה היה פגול - חייב. ומה שאין כן בטומאה בעינן שיהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים כדאיתא לעיל בויקרא:", + "ולא הותר מכללו. דפגול אפילו בצבור אסור. מה שאין כן בטומאה שהותר בצבור:", + "אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירים. כנ\"ל בפרק י\"ג:", + "ומנין הקומץ וכולי. דכל הני אין בהן משום פגול כנ\"ל בפרק י\"ג:", + "תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו. פירוש: ד\"אשר יקדישו\" בא לרבות הכל:" + ], + [ + "(ה) יכול יהיו חייבים עליו. מיד אם אכלו בשר בטומאה קודם שנזרק הדם:", + "ת\"ל אשר יקרב. ר' אלעזר מפרש לה ואזיל וכי יש נוגע חייב? והלא אינו חייב אלא אם כן אכל כדכתיב \"איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וגו':", + "שיוכשר ליקרב. ואקדשים קאי והכי קאמר - איש אשר יקרב מתירי קדשים ואחר כך יאכלם וטומאתו עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:", + "יש לו מתירין. כגון אימורים ובשר שהדם מתירן. ושירי מנחה שהקומץ מתירן:", + "ואת שאין לו מתירין. כגון מנחת כהנים ומנחת כהן משיח:", + "משקדשו בכלי. שהוא המכשירו לאכילת מזבח האמורה בהן:" + ], + [ + "(ו) אחר שרבינו וכולי. השתא מסיק למלתיה לפרושי קרא ד\"ואכל מבשר זבח השלמים\" דפתח ביה בברייתא ג' למאי איצטריך אחרי דאתרבי מקרא ד\"אשר יקרב מכל הקדשים\":", + "דבר שהן כשלמים. כגון בכור ומעשר:", + "ודברים שאינן כשלמים. חטאות ועולות עופות ומנחות ולוג שמן של מצורע - כולהו איתרבו מכללא דקרא דפרשת אמור:", + "למה נאמרו שלמים מעתה. דהיינו קרא ד\"ואכל\" למה נאמר:", + "פרט לדם. שאין חייבין עליו משום טומאה דדומיא דשלמים בעינן. מה שלמים אין בהם איסור מצד עצמו - יצאדם שיש בו איסור מצד עצמו:", + "יצאו עצים ולבונה וקטרת. סד\"א כיון דקיימא לן (פסחים כד, ב) והבשר לרבות עצים ולבונה, שאם אכלן בטומאת עצמן לוקה – הוה אמינא דהוא הדין אם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת. דכיון דקרינן בהן \"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל\" קרינין ביה נמי \"וטומאתו עליו ונכרתה\" דהא גבי הדדי כתיבי. קמ\"ל:" + ], + [ + "(ז) בין טומאות לטומאות. פירוש: בין טומאת בשר לטומאת דם לתנא קמא, או בין דברים הנאכלים לדברים שאינן נאכלים לדברי ר' שמעון:", + "על קדשים קלים חייבים עליהם לאחר זריקת דמים. שהם דומיא דשלמים ובהם גילתה התורה דחיובם דוקא לאחר זריקה כדאיתא לעיל (פרשה ט הלכה ח) \"הניתר לטהורים חייבין עליהם משום טומאה וכולי\":", + "ועל קדשי קדשים בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה. ו\"אשר יקרב\" לא אתי למעט דוקא משהוכשר אלא לרבות הקרב לאכילת קדשים מ\"מ [הראב\"ד]:", + "תלמוד לומר ואכל בשר ואכל זבח ואכל שלמים. דהוה ליה לומר \"ואכל שלמים\" ואמר 'בשר' ו'זבח' לרבות גם ק\"ק דכולם שוים דלא מחייב בהו משום טומאה אלא לאחר זריקת דמים:", + "ונכרתה הנפש וכולי. פירשתי לעיל ספי\"ד:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) בני ישראל. היינו מדכתיב \"בני ישראל\":", + "והלא דין הוא. שיהיו בני נח מוזהרים על החלב ולזה אתי קרא למעטינהו:", + "איסורו נוהג בבני נח. דכתיב \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\"" + ], + [ + "(ב) פרט לבהמה טמאה וכולי. דהוה ליה לכתוב \"כל חלב בהמה\", אלא למעוטי אתי" + ], + [ + "(ג) שאין חייבין עליו משום פגול וכולי. כדאמרינן בזבחים (דף מו.) מקראי:" + ], + [ + "(ד) המיוחדים. שבאין ממין אחד:", + "את הכלאים. דהיינו הבאים מכשב ועז שעיבורן שוה, דאילו משור ועז אין יכול להולד כלאים שאין עיבורן שוה ואין מתעברין זה מזה:", + "ואם נפשך לומר. להקשות על מדרש זה דקרא דשור וכשב ועז מצריכין למלתא אחריתא בפרק א דכריתות (דף ד.):", + "מן הבהמה. דכתיב \"כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו\" לאתויי כל שהוא מין בהמה:", + "את הכלאים. שחלבו ענוש כרת. והא דכתיב \"אשר יקריבו\" לא מין הראוי להקרבה קאמר אלא חלב שכמותו קרב בקרבן כשר קאמר, ולמעוטי חלב דפנות, וכדלקמן (הלכה ט'):", + "ה\"ג כל חלב מה תלמוד לומר. כן הוא גירסת הגר\"א וכן מוכח מסוף הענין וקפריך כל לאתויי מאי:", + "שיכול כל שהיה בכלל עונש. כגון חולין ובעלי מומין וכלאים דאתרבו בכרת הוא דישנן בכלל אזהרה דלא תאכלו", + "כוי. בריה בפני עצמה היא ולא מכלאי בהמה וחיה הוא בא. דסבירא ליה להאי תנא אין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה ממנה:", + "שאינן בכלל עונש. דגבי עונש \"מן הבהמה\" כתיב וכוי בריה בפני עצמה היא ואין מין בהמה ולא מין חיה:", + "לא יהיו בכלל אזהרה. ויהא מותר:", + "ת\"ל כל חלב. לרבות כוי וחצי שיעור. ומכל מקום אינו לוקה על חצי שיעור והריבוי היא רק לאיסורא בעלמא:" + ], + [ + "(ה) בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. פירוש: שהחלב טהור מנבלה שאין עליו תורת בשר אבל חלב נבלת בהמה טמאה טמא כבשר שאין חלבה חלוק מבשרה לכל דבר:", + "יכול נבלת בהמה טמאה במשמע. פירוש ולא בטהורה, כי כמו שנתמעט טמאה מכרת דחלב, לענין טומאה נמי שמא נתמעט מטומאה:", + "טיהר כאן מכלל חלב. שאין עליו טומאת נבילה כדכתיב \"יעשה לכל מלאכה\" ואפילו מלאכת הקדש", + "וטיהר במקום אחר מכלל נבילה. פי' שכל הבשר טיהר במקום אחר ומאי ניהו? נבלת עוף טמא שאין לה שום טומאה בעולם כדנפקא לן מקראי בפרק כסוי הדם (דף פה.):", + "מה כשטיהר מכלל נבילה. לא טיהר אלא בטמאה (אבל טהורה מטמא את האוכלה מכיון שבלעה), אף כשטיהר מכלל חלב הוא דוקא בבהמה טמאה לבד", + "וטיהר מכלל שחוטה. טיהר טומאת נבילה על ידי שחיטה. שאם מתה בשחיטה - טהורה. אבל בהמה טמאה אפילו נשחטה - לא מהניא לה שחיטה לטהרה מנבילתה. ולקמן תני כל הנוגע בהם במותם אפילו בשחיטה יטמא:", + "אף לא טיהר מכלל חלב. הוא גם כן דוקא בבהמה טהורה ולא בטמאה:", + "כשאתה בא כלך לדרך זו. פירוש כשאתה בא לדון בדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה דחלבה טהור מנבילה", + "וכשאתה וכולי. ומעתה מדינא לא נפקא דיש פנים לכאן ולכאן", + "תלמוד לומר טריפה. יצאת בהמה טמאה דלא שייך בה טריפה:" + ], + [ + "(ו) ומביא את חיה טהורה. שיש לה מיני טריפה ויהיה חלבה טהור מטומאת נבילה:", + "ת\"ל חלב לא תאכלוהו. סיפא דקרא הוא \"ואכל לא תאכלוהו\"- חלב שאסרתי לך באכילה דהיינו מבהמה טהורה טיהרת לך מנבילה ולאפוקי חיה דחלבה מותר" + ], + [ + "(ז)לא יאכילנו לאחרים. לנכרים:", + "ת\"ל ואכל. דיתירא הוא להורות דמותר להאכיל להם:", + "יכול חלב שמותר בהנאה טהור. פירוש: על זה אמר קרא דיעשה לכל מלאכה אבל חלב של שור הנסקל דאסור בהנאה (כדאיתא בבבא קמא דף מא.) וכן עגלה ערופה שמתה ולא נעשית מצותה דהשתא היא נבילה ואסורה בהנאה שגם קודם עריפתה נאסרה (אבל אם נערפה אפילו בשרה טהורה מטומאת נבילה דכפרה כתיב כקדשים), יכול שלא יהיה חלבה טהור", + "ת\"ל כל חלב. הנה באמת הריבוי דכל חלב כבר נדרש בהלכה ד'. וכן \"כל אוכל חלב\" נדרש בהלכה ב'. והנכון כגרסת הגר\"א \"תלמוד לומר וחלב וחלב\" - ר\"ל דכתיב \"וחלב נבילה וחלב טריפה\" והיה לו לכתוב \"וחלב נבלה וטריפה\". לרמז דכל חלב שהוא יעשה לכל מלאכה והיינו רק לענין זה שאין עליה טומאת נבילה, אבל מ\"מ אסורה בהנאה [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ח) יכול במלאכת הקדש יהא מותר וכולי. למשוח בו עורות קדשים כמו שציוה להקריב החלב לשמים, אבל למלאכת חולין לא יהיה מותר. ואף דכתיב \"או מכור לנכרי\" סבירא ליה דכשהותרה נבילה היא לבדה הותרה אבל חלבה וגידה לא הותרו ולהכי איצטריך קרא למשרי:", + "רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור. כלומר לטומאה ולטהרה איצטריך קרא אבל לאיסור ולהיתר לא צריך קרא למישרייה שכשהותרה נבילה למוכרה לעכו\"ם היא וחלבה וגידה הכל הותרו כי איצטריך האי קרא לטהרת מלאכת הקדש כגון למשוח עורות לתוך בכלים ובמשכן למכסה עורות האלים והתחשים:" + ], + [ + "(ט) חלב בעלי מומין מנין? ת\"ל מן הבהמה. משמע איזה בהמה שהיא", + "חלב חולין מנין? ת\"ל כי כל אוכל חלב. הנה מתיבת \"כל\" דרשינן לעיל במשנה ב' לרבויי והכא מריבוי ד\"כי\". ואף על גב דקרא באוכלין מיירי, כיון דליכא לריבויי עוד מידי באוכלין - תנהו לנאכלין דאפילו חלב חולין חייב (פסחים מג, א)", + "חלב שכמותו כשר לקרב. דבר העומד להקרבה", + "יצא חלב דפנות וכולי. שהרי נתפרש בסדר ויקרא \"את החלב המכסה את הקרב וכולי\"" + ], + [ + "(י) ולא הצבור. שאין נענשין על ידי היחיד:", + "להביא את השותה. היינו שהמחה את החלב וגמעו כדאיתא בחולין (דף קב.). ופירש\"י שם דנפש דריש - כל דבר המיישב נפשו של אדם:", + "ולא המאכלת. היינו שתחב בבית הבליעה של חבירו. אף דבודאי עובר בפני עור - מכל מקום אין עליו עונש כרת:", + "כדי אכילת. הגר\"א גריס \"שיעור אכילה\"" + ], + [ + "(יא) יכול אף דם מהלכי שתים. היינו דם האדם שמהלך בשתי רגלים", + "מיוחדין שיש להם טומאה קלה. טומאת אוכלין", + "טומאה חמורה. כשהיא נבלה מטמאה במשא", + "יש בהם איסור. קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה (הגם דאיסור דם הוא אפילו בטמאין כדתנן בכריתות בפר' דם שחיטה – מכל מקום במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר - תוספות שם)", + "יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. הנוגע במת נטמא בגדים שעליו", + "שאין בו טומאה חמורה. שאינו מטמא במשא", + "דם ביצים. פירוש שנתחממו ליצירת אפרוח ונותר בהם דם", + "שכולו מותר. שאין צריכין שחיטה", + "לעוף ולבהמה. צריך לומר \"אי מה עוף\":", + "שאין בו כלאים. בנוצה שלו", + "אף בהמה. כגון שור ועז חמור וסוס - מרבינן מניה כעין הפרט של עוף, אבל צאן שיש בצמרו כלאים אין בכלל זה", + "ת\"ל ולבהמה. מרבינן מזה כל מין בהמה:", + "או מה בהמה. כלומר, אי כתיב 'בהמה' ולא כתיב 'עוף' הוה אמינא מה בהמה שאין בה מצות שילוח אם על הבנים אף עוף (כגון עוף טמא) שאין טעון שילוח חייבין על דמו; לאפוקי עופות טהורין דלא:", + "ת\"ל ולעוף. לרבות כל מיני עוף:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) בני ישראל מניפין. \"דבר אל בני ישראל\" קדריש דקרא יתירא הוא אלא למעוטי עכו\"ם מתנופת חזה ושוק של שלמים שבו הענין מדבר:", + "ואין הגוים מניפין. שהם נודרים נדרים ונדבות כישראל כדלעיל (אמור פרשה ז' הלכה ב'):", + "וכי איזה מדה מרובה. לעיל בריש ויקרא פרשה ב' בראשה דריש נמי כה\"ג לענין סמיכה \"דבר אל בני ישראל וסמך ואין הנכרים סומכין\" ואתי תנא לאצרוכי תרוייהו דלא אתיין חד מחבריה והיינו דקאמר \"וכי איזה מדה מרובה\", כלומר נחזי אנן איזה מדה מרובה ונילף אידך מינה:", + "שהסמיכה נוהגת בכל החוברין. השותפין שכולן צריכין לסמוך ואין אחר סומך בשביל כולן כדתניא (פי\"ז הלכה ב') \"קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה\":", + "תנופה אינה נוהגת בכל החוברין. אלא אחד מניף בשביל כולם דהיכי ליעבד לינפו כולהו בהדדי הוי חציצה, לינף והדר לינף - תנופה אמר רחמנא ולא תנופות (מנחות צד, א):", + "סמיכה נוהגת בקרבנות היחיד עד תיבת \"אם\" - לא גרסינן [הגר\"א וקרבן אהרן] שהוא נגד משנתנו שם דתנן בהדיא איפכא:", + "אם מיעטתים מסמיכה מרובה. לעיל בריש ויקרא:", + "לא אמעטם מתנופה מעוטה. בתמיה הא איכא למילף ק\"ו:", + "אתה אומר בצד זה. וחמירא לך סמיכה וקשיא לך:", + "או בצד זה. איכא לאשכוחי גוונא אחרינא שתהא תנופה חמירא מסמיכה ואיכא למיפרך:", + "הכי גרסינן \"שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים בחיין ובשחוטין וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש רוח חיים ובחיים בלבד. תנופה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות צבור וסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות יחיד אם מעטתים כו'\" [הגר\"א והוא ממשנה שם דקחשיב החומר שיש באחד מה שאין בחבירו]. והכי פירושו:", + "בדבר שאין בו רוח חיים. כגון מנחת העומר ומנחת קנאות שתי הלחם ולוג שמן של מצורע:", + "בחיין ובשחוטין. כדתנן (שם בדף ס\"א) \"זבחי שלמי צבור טעונין תנופה חיים ושחוטין\":", + "ובחיים בלבד. היינו דכלפי שאמר שתנופה נוהגת אף בשחוטין קאמר בסמיכה שאינה נוהגת אלא בעודה בחיים אבל כשנשחטה שוב אין סמיכה נוהגת בה:", + "בקרבנות היחיד. כגון חזה ושוק של שלמי יחיד:", + "ובקרבנות הצבור. כגון כבשי עצרת:", + "וסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד. כדתנן (דף צב.) \"כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח\". ואפילו הני דאית בהו סמיכה אין כל ישראל סומכין עליהן אלא או זקני העדה או אהרן הכהן:", + "הא מפני וכו'. וחד מחבריה לא אתי:", + "הכי גרסינן צ\"ל בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין:" + ], + [ + "(ב) בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות. ממלת \"בני\" דייק למעוטי בנות וממלת \"ישראל\" דייק למעוטי עכו\"ם:", + "אם מצינו וכו'. כלומר אין אנו צריכין קרא למעט בנות ישראל מתנופה דכשם שמצינו בסמיכה דלא חלק הכתוב בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים ומיעט שניהם ממנו:", + "לא נחלוק וכו'. כלומר כן לא נחלוק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה אלא ששניהם אין טעונים תנופה דמה מצינו בסמיכה שכשם שמיעט את העכו\"ם ממנו כך מיעט את הנשים תנופה גם כן כאשר נמצא שמיעט את העכו\"ם נמעט את הנשים ולמה לי קרא ד\"בני\" למעט בנות?", + "מה לי כו'. חזר והשיב מה לי כלומר לא נלמוד מהסמיכה דמה לי בסמיכה שלא חלק והשוה אותם ששניהם אינם טעונים סמיכה יש טעם גדול לזה לפי שהסמיכה צריכה לבעלים שדינה בבעלים ונשים ועכו\"ם כולם שוים שאינם יכולים לבוא לעזרת נשים לסמוך ולזה מיעט את שניהם ממנה:", + "לא נחלוק וכו' לתנופה. בתמיה כלומר ומזה האם נלמוד שלא נחלוק בתנופה שהיא בכהן ולא בבעלים ואחר שאחר מניף ולא המה למה לא נחלוק ונאמר דעל של עכו\"ם לא יניף הכהן אבל על של נשים יניף הכהן ואם כן כפי זה אף שמיעטתים לנשים מסמיכה לא הייתי ממעט אותם מהתנופה. (וטעם להפרש זה בין קרבן עכו\"ם לקרבן נשים כבר אסבר לנו הראב\"ד מפני שנתרבו הנשים בענין תנופה במקום אחד במנחת סוטה והנזירה הלכך הייתי סבור שיש הפרש כאן בתנופת כהן בין קרבן עכו\"ם לקרבן נשים). לפיכך תלמוד לומר \"בני ישראל\" בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל לומר שקרבן עכו\"ם ונשים שוים הם ואין בהם תנופה כלל. ולפי זה לא גרסינן \"ומה תלמוד לומר\" אלא \"תלמוד לומר\" (קרבן אהרן בביאורו הראשון כפי פשטות הברייתא. ואף שכתב אחר כך שלפי זה הוא נגד מסקנת המגרא וע\"כ בחר לו דרך אחרת מכל מקום בחרתי יותר בביאור הזה שהוא כפשטות הברייתא ואף שהוא שלא כמסקנת הסוגיא דילן דלפי הנראה תרי תנאי הוא ואליבא דר' יוסי כמו שמסיק הראב\"ד בביאורו, עי\"ש):", + "אמר רבי צ\"ל ר' יוסי, דכן הוא במנחות דף ס\"א:", + "התנופה. צ\"ל שהתנופה:" + ], + [ + "(ג) הגרים וכו'. הא לאו מזרע ישראל הם:", + "תלמוד לומר המקריב. כל דהוא ומסתברא דאית לן לרבויי הני שחייבים בכל המצות כישראל:", + "או אינו אומר המקריב אלא זה כהן המקריב. אין זה ככל ה\"או אינו\" שבתורת כהנים דלא קאי כן והכא קאי כן במסקנא. וע\"כ הנכון כגרסת הגר\"א דגרס \"דבר אחר המקריב זה כהן המקריב\", דלדרשה קמייתא מפרשינן \"המקריב\" דהיינו בעלים ותנופת כהן לא הוזכרה כאן אלא מגזירה שוה יד יד מביכורים נפקא לן כתיב התם \"ולקח הכהן הטנא מידיך\" וכתיב הכא \"ידיו תביאנה\". מה התם כהן אף כאן כהן וכדעת ר' אליעזר בן יעקב (במנחות ס\"א עיי\"ש):", + "כשהוא אומר ידיו תביאנה. דקרא יתירא הוא לרבות ידי הבעלים לתנופה:", + "הא כיצד. יתקיימו שני המקראות, \"המקריב\" דמשמע תנופה בכהן ו\"ידיו תביאנה\" בבעלים:", + "כהן מניח תחת יד בעלים. ר\"ל שמניח ידיו תחת יד בעלים ומניף:" + ], + [ + "(ד) יצאו עופות. שאינן בזביחה אלא במליקה וכן מנחות שאינן זבחים אין טעונין תנופה ואף על גב דשתי הלחם ומנחת העומר ומנחת קנאות טעונין תנופה הני תנופה בהדיא כתיב בהו אבל שאר מנחות דלא כתיב בהו תנופה ממעטינן הכא מ'זבח':" + ], + [ + "(ה) ולא אוציא את הבכור וכו'. והאי דכתיב \"זבח שלמיו\" הוא הדין לכל הקרבנות שהם בכלל 'זבח':", + "תלמוד לומר מזבח. בסיפא דקרא למעוטי:" + ], + [ + "(ו) שהם טעונים סמיכה. כשלמים:", + "תלמוד לומר שלמיו. דהוא כלל ופרט, שלמים אין וקרבן אחר לא:", + "שיש למינו תנופה. והוא אשם מצורע שטעון תנופה חי דכתיב \"ולקח הכהן את כבש האשם וגו'\" ולכן אין להוציא גם שאר אשמות מתנופת חלביהם:", + "אוציא את כל אשמות. פי' אפילו אם נוציא שאר אשמות על כל פנים לא נוציא את אשם מצורע עצמו שיהא טעון תנופה לאחר שחיטה:", + "תלמוד לומר שלמיו. עוד זמנא אחריתא כדי שלא תדון ק\"ו זה:" + ], + [ + "(ז) או אינו אומר שלמיו אלא לרבות. הגר\"א לא גריס ליה עד \"וכשהוא אומר\", וכן בדין דאי ס\"ד דשלמים לא אתי למעוטי אלא לרבויי ולא מימעט ליה אשם מצורע דטעון תנופה מקל וחומר כדאמרן, אם כן זבחי שלמי צבור נמי לא צריכי קרא לרבויי דמהאי קל וחומר גופא נפקא כדבסמוך בהלכה ח'. וכן שלמים הבאין מחמת פסח נמי לא צריכי \"שלמיו\" לרבויי דכבר נפקא ליה לעיל (ויקרא דבורא דנדבה פי\"ח הלכה ד) מקרא אחרינא עיי\"ש. אלא ודאי לא גרסינן להא מילתא כלל ופשיטא לן ד\"שלמיו\" למעוטי אתי כנ\"ל:", + "מזבחי שלמיכם. דכתיב \"תרומה לכהן מזבחי שלמיכם\" דהוא לשון רבים לרבות על שני כבשי עצרת:" + ], + [], + [ + "(ט) ואין טעון תנופה שחוט. כדממעטינן לעיל מ\"שלמיו\":" + ], + [ + "(י) יכול. אי לא פרט קרא את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו יכול כולו זבחא בעי תנופה:", + "תלמוד לומר חלב. ולא בשר:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר על החזה – ללמד שהחלב והחזה שניהם טעונים תנופה:", + "כשהוא אומר יביא. היינו \"יביא את קרבנו\". ו\"את קרבנו\" יתירא קדריש (קרבן אהרן):", + "לרבות את האליה. של שלמי כבשים דכיון שקרב כמו חלב רבייה קרא דטעון תנופה:", + "הכי גרסינן את אשי ה' לרבות שתי הכליות. ד\"אשי\" לשון רבים משמע תו שנים הקרבים לגבוה ומאי ניהו כליות:", + "יביאנו. יתירא ריבויא הוא:", + "לרבות יותרת הכבד. הרי נתרבו כל האימורים והחזה לתנופה:" + ], + [ + "(יא) טעונין תנופה. הולכה והבאה לד' רוחות העולם:", + "הרמה. מעלה לרום ומוריד:", + "תלמוד לומר שוק התרומה. לשון הרמה:", + "שאין תלמוד לומר שיכול לא גרסינן [הגר\"א וכן כתבו שארי מפרשים]:", + "הכי גרסינן \"אין לי אלא שוק בהרמה וכולן בתנופה מנין ליתן את של זה בזה וזה בזה, תלמוד לומר וקדשת וגו' שאין תלמוד לומר אשר הונף ואשר הורם אלא זה בנה אב כל שטעון תנופה טעון הרמה וכל שטעון הרמה טעום תנופה\" [הגר\"א וש\"מ], והכי פירושו:", + "כיון דלא כתיבא הרמה גבי אימורים וחזה וגבי שוק לא כתיבא תנופה, אימא לא בעינן למיעבד אלא כדכתיב – שוק בהרמה מעלה ומוריד, וכל האימורים והחזה בתנופה מוליך ומביא, ותו לא:", + "מנין ליתן וכו'. הרמה דכתיב בשוק ליתן באימורים וחזה ותנופה דכתיב באימורים וחזה ליתן בשוק:", + "תלמוד לומר וקדשת וגו' (בפרשה תצוה) שאין תלמוד לומר אשר הונף ואשר הורם. דאי \"אשר הונף\" אחזה קאי ו\"אשר הורם\" אשוק – לשתוק קרא מיניה שהרי כבר נאמר \"חזה התנופה ושוק התרומה\", אלא ודאי אתרוויהו קאי וללמד שכל אחד מהם טעון תנופה והרמה:", + "אלא זה בנה אב. פי' אף על גב דהאי קרא במילואים כתיב זה בנין אב למילף מניה נמי בעלמא דכל שטעון תנופה – דהיינו אימורים וחזה של שלמים – טעון נמי הרמה. וכל שטעון הרמה – דהיינו השוק – טעון נמי תנופה. כיצד הוא עושה? מוליך ומביא, מעלה ומוריד:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) או אינו מביא. בהאי בנין אב:", + "אלא כיוצא בזה. דדמי לאיל המלואים:", + "איל קשה. 'איל' לשון חוזק כמו \"ואת אילי הארץ לקח\" (יחזקאל, יז) שהוא חזק וקשה דהיינו בן ב' שנים:", + "אף אין לי. ללמוד תנופה והרמה כאחד אלא במביא איל לתודה דדמי למלואים:", + "קשה ואין טעון לחם. איל לשלמים:", + "רך וטעון לחם. כבש בן שנתו לתודה:", + "רך ואין טעון לחם. כבש לשלמים:", + "בכבשים. בכדי נקטיה אלא כלומר מנין לרבות בקר ועזים ככבשים דהיה במלואים ממין זה:", + "לרבות את כולן. שכולן צריכין תנופה והרמה כאחד וכנ\"ל סוף הפרק:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר החזה וכו'. \"החלב על החזה יביאנו\" - את החזה להניף להכי הדר וכתב \"את החזה\" לאשמועינן שאין מעכבות זו את זו למצות תנופה ואי ליכא אלא חזה - מניף. והוא הדין לכולהו, דאי נשתייר אחד מהן טעון תנופה:", + "אותו ואפילו כוליא אחת. דהוה אמינא אף על גב דלא מעכב חלב לכליות ולא חלב וכליות לחזה, דכל חד באפי נפשיה כתיב, אבל כליות אהדדי מעכבי. קמ\"ל \"אותו\" לשון יחיד וא\"אשי השם\" קאי דהיינו שתי כליות דאפילו \"אותו\" דהיינו כוליא אחת טעון תנופה אף על פי שנטמאת השנית:", + "תנופה ולא תנופות. פי' אף דשייך שם תנופה אפילו בכוליא אחת היינו דוקא בנטמאו השאר ונשתייר כוליא אחת אבל בלא נטמאו אין לו רשות להניף מקצת ולחזור ולהניף דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתי תנופות. והגר\"א גריס בהדיא \"ואפילו כוליא אחת. או יניף ויחזור ויניף. התנופה ולא תנופות\", וכדבריו איתא בהדיא לקמן בפרשת מצורע (פרשה ג' פסקא ז'). ועיין שם בקרבן אהרן דמשמע דהוא רק לכתחלה:" + ], + [ + "(ג) לפני השם במזרח. כלומר אפילו במזרחו של מזבח יכול להניף וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל [רש\"י]. ודעת הראב\"ד כיון דאפשר למיעבד כלפי חוץ אינו מן הדין שיכנס אדם לפנים שלא לצורך. [ודע דהגר\"א כתב \"לפני השם במזרח\" מיותר, וטעמו דלא היה לו להפסיק במקום ההנפה ואחר כך לבאר כיצד הוא עושה את עצם ההנפה, ומקומו בסוף משנה ג' שאמר שם מתחלה שהתנופה במזרח ומבאר שהיא קודמת להגשה, והטעם דכתיב \"והניף את המנחה לפני השם\" והדר \"והקרבי אותה אל המזבח\", ואגב מבאר את סוף הפסוק \"לפני השם\" במזרח.]:", + "כיצד הוא עושה. כלומר הא דכתיב \"החלב על החזה\" לא תימא דאשעת תנופה קאי אלא היינו בשעת הבאה מבית המטבחיים דכי מייתי כהן חלב על החזה מייתי להו אבל כי יהיב להו על יד בעלים להניף והופכן מידיו לידי בעלים נמצאו עליונים למטה ותחתונים למעלה:", + "החלבים על ידי הבעלים. על פיסת ידיהם ממש:", + "וחזה ושוק כו'. כדלקמן פרשת שמיני (סוף פ\"א) \"שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו – מלמד שהחלבים למטה\":", + "אם יש שם לחם. כגון תרומה לחמי תודה ואיל נזיר ומלואים:", + "לחם נותן למעלה מהם. דכתיב במלואים \"ומסל המצות אשר לפני השם לקח חלת מצה אחת וגו' וישם על החלבים ועל שוק הימין\" (ויקרא, ח):", + "תנופות קודמות להגשות. תחלה מניף ואחר כן מגיש. ובמנחת העומר ומנחת קנאות קאמר שיש בהם תנופה והגשה. ומנין שהתנופה קודמת דכתיב במנחת סוטה \"והניף את המנחה לפני השם\" והדר \"והקריב אותה אל המזבח\" (במדבר ה, כה):" + ], + [], + [ + "(ה) תלמוד לומר והיה. ריבויא הוא דהוה מצי למכתב \"והחזה לאהרן ולבניו\" ומדכתיב \"והיה\" משמע מ\"מ לרבות נטמאו אימורים או שאבדו:", + "וכן הוא אומר. ארישא קאי דאם לא נטמאו אימורים אין כהנים זכאין קודם הקטרה כדאשכחן בבני עלי:", + "גם בטרם יקטירון וגו'. והתם באיתנהו לאימורים הוי דכתיב בתריה \"ואמר אליו האיש קטר יקטירון כיום וגו'\":" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אין לי אלא שוק שהוא ימין זרוע חולין מנין תלמוד לומר תתנו זרוע מוקדשין מנין תלמוד לומר תרומה. [הגר\"א], וכן הוא בחולין דף קל\"ד ע\"ב:", + "זרוע חולין מנין. שאינו נוהג אלא בשל ימין:", + "תלמוד לומר תתנו. תרומה לכהן לרבות נתינה אחרת שהוזכרה בשחוטי חולין שאף הוא של ימין נתנית לכהן:", + "זרוע מוקדשין. של איל נזיר:", + "תלמוד לומר תרומה. פי' לרבות תרומה אחרת דהיינו זרוע בשלה של איל נזיר שאף הוא של ימין:", + "מזבחי שלמיכם זהו שאמרנו. לעיל בפרק ט\"ו הלכה ט':" + ], + [ + "(ז) וטהור בשעת הקטר חלבים. שהוא כל הלילה כגון שטבל וטהר בהערב שמש:", + "תלמוד לומר המקריב את דם השלמים. דהיינו שטהור בשעת זריקה שהיה ראוי לזרוק לו תהיה שוק הימין למנה:" + ], + [ + "(ח) אבא שאול. הקטר חלבים נמי בעי. ותנא קמא סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב את דם השלמים לבד קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ולא כתיב מקטיר חלבים והכא דכתיב \"את החלב\" לא לראוי אתי אלא למודה בעבודות כדדריש ליה ר' שמעון לקמיה שצריך שיהיה מודה בכל עבודות אף בהקטרת חלבים וא\"ל אין לו חלק בכהונה. וכן הביא רש\"י בשם ר\"ש בהדיא בזבחים (דף קב:). ומשמע דהיה לו גירסא אחרת בחולין דף קל\"ב ע\"ב:" + ], + [ + "(ט) א\"ר שמעון. ר' שמעון כתנא קמא סבירא ליה דטמא בשעת הקטרה חולק ומשום הכי מוקי לקרא למילתא אחרינא:", + "(שאינו מודה בעבודה3שאינו מודה בעבודה. עיין פירש\"י שהעתקנו בביאורנו דהיינו שכופר שהוא מפי ה' וקשיא דאם כן כופר גמור הוי והוא בכלל האפיקורסים וכידוע שאפילו האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או אות אחת שמשה מפי עצמו אמרו אינו בכלל ישראל ומורידין ולא מעלין ומאי אין לו חלק בכהונה דקאמר? ולולא דברי רש\"י הייתי מפרש דלאו בכפירה מיירי אלא שאינו מקבל עליו לעסוק בעניני עבודה וכן משמע בבכורות דל ל ע\"ש שזה לשון הגמרא שם: \"עכו\"ם שבא לקבל ד\"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו וכן בן לוי שבא לקבל עליו דברי לוויה\" (לשורר ולשרת ולהיות שוער) \"וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו שנאמר \"המקריב את דם השלמים וגו'\" העבודה מסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה\". עכ\"ל הגמרא.. שאומר בלבו דברי הבל הן ולא ציוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו (רש\"י חולין דף קל\"ב):", + "אין לו חלק בכהונה. אינו חולק בקדשים דהכי קאמר קרא: המקריב את דם השלמים ואת החלב – המודה בהקרבת הדם והחלב, לו תהיה שוק הימין למנה. שאינו מודה – לא:", + "לא זו בלבד. הקרבה דהיינו הולכה דשייכא בדם ובחלב בעינן מודה בה אלא הוא הדין לשאר עבודות המסורות לבני אהרן:", + "יציקות ובלילות. שנותן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותן סולת וחוזר ונותן שמן ובולל וחוזר ונותן שמן לקיים מצות יציקה ויצק עליה שמן כדלעיל בפרשה ויקרא ולית ליה לר' שמעון מקמיצה ואילך מצות כהונה דדריש ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן וא\"ו ד\"והביאה\" מוסיף על ענין ראשון. מה קמיצה בכהן אף יציקה ובלילה בכהן. הכי מפרש בהקומץ רבה (דף יט.):", + "ופתיתות. מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסלתן וקומץ דכתיב \"פתות אותה פתים וגו'\":", + "והמליחות. \"במלח תמלח\":", + "והתנופות. בקרבנות הטעונים תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד:", + "וההגשות. במנחות הטעונות הגשה מגיעה בקרן דרומית מערבית בחודה של קרן:", + "וההקטרות. של חלבים ואימורים. [והגר\"א בהגהותיו כתב \"וההקטרות מיותר\", וטעמו דהא קאמר מתחלה \"לא זו בלבד\" וקאי על הפסוק \"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן\" ומה דחשיב אחר כך הזאות קסבר האי תנא דהמקריב היינו הולכת הדם כפירש\"י אבל את החלב בודאי הקטרה היא דסמיך ליה \"והקטיר החלב\". אי נמי לדברי הגר\"א להכי קחשיב הזאות משום דכלל נמי הזאת שמן של מצורע]:", + "והקמיצות. של מנחות:", + "והמליקות. של תורים ובני יונה:", + "והקבלות. דם במזרק:", + "וההזאות. מתן דמים של קרבנות והזאות שמן של מצורע:", + "ועריפה עגלה. בכהנים הוא כדכתיב \"ונגשו הכהנים בני לוי\":", + "וטהרת מצורע. הצפרים:", + "ונ\"כ בפנים. במקדש כדכתיב \"וישא אהרן את ידיו וגו'\" (ויקרא, ט):", + "ובחוץ. בגבולין בבית הכנסת:", + "תלמוד לומר מבני אהרן לרבות כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן. כהן שאינו מודה בה אינו חולק בקדשים ולאפוקי שחיטה והפשט וניתוח שהיא אינה מסורה לבני אהרן:" + ], + [ + "(י) וכן היה ר' שמעון אומר. איידי דאיירי בדרשא דר' שמעון דכל כהן שאינו מודה מייתי נמי אידך דר' שמעון דדריש בקרא דמלאכי שהוכיח את בני דורו וזירזם על עניני עבודה:", + "המשמשים את הגוף. שהגוף מקבל הנאה מהם:", + "אינם נמנעים לעשותם. אדם לחבירו:", + "ואין נוטלים עליהם שכר. אלא עושהו בחנם:", + "הדלק לי את הנר הזה. מנרך שזה נהנה וזה לא חסר:", + "ואגף לי את הדלת אחרי. [כצ\"ל]. עם יציאתי שהוא דבר שאין בו טורח:", + "לא עשיתם עמי חנם. כצ\"ל [הגר\"א] וביאורו הלא הגפת הדלת של בהמ\"ק וכן להאיר על המזבח הוא דברים קטנים שעשיתם עתיד אני לשלם שכר ועל אחת כמה וכמה דברים שדרך העולם לשלם שכר בודאי לא יקופח שכרכם ואם כן מנחה בודאי לא ארצה מידכם בחנם וע\"כ יש לכם להיות זהיר מאוד בעבודה ומש\"כ אין לי חפץ בכם גם כן על בחנם קאי אלא עתיד אני לשלם שכר עבור הכל:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) ר' אלעזר בר\"ש. אתי למיעבד צריכותא בתלתא קראי. דכתיב במנחה \"לכהן המקריב אותה\" - פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ואונן, ובחטאת כתיב (פרשה ג' הלכה ג') \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\" - פרט לטבול יום וכולי, וגבי שלמים כתיב \"לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה\" - פרט לטבול יום וכו'. ואשמועינן ראב\"ש דחד מחבריה לא אתי והיינו דקאמר:", + "בא טבול יום ואמר לכהן. חבירו הטהור של בית אב שלו:", + "תן לי. חלק מן המנחה של ישראל שאוכל לערב:", + "אמר לו. טהור לטבול יום, כלומר כן יש להשיבו:", + "ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך. דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו. בפרק הגוזל (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר \"ובא בכל אות נפשו ושרת\". ומנין שעבודתה ועורה שלו? תלמוד לומר \"ואיש את קדשיו לו יהיו\":", + "דחיתיך מחטאת ישראל. דטבול יום אינו חולק בה דכתיב \"המחטא\":", + "מקום שהורע כחך במנחתך. שאם התנדבת מנחה והקרבת – אפילו אתה טהור – אי אתה אוכלה, כדכתיב \"כל מנחת כהן כליל תהיה וגו'\":", + "אינו דין שאדיחך היום. שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב מנחת ישראל:", + "לכהן המקריב וגו'. במנחה כתיב:" + ], + [ + "(ב) אמר לו. טבול יום לטהור:", + "אם לאו. אם אי אתה נותן לי מן המנחה שהורע כחי בה:", + "תן לי מן החטאת. שלא הורע כחי בה:", + "אמר לו ומה במקום וכו'. טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא יחלוק עמו:", + "אמר לו. טבול יום:", + "לא אם דיחיתני ממנחת ישראל שהרי הורע כחי במנחתי. כשם שהורע כחך במנחתך:", + "תדחני מחטאת ישראל. בתמיה:" + ], + [ + "(ג) תן לי מחזה ושוק. חלק כמוך ואוכל לערב:", + "שהרי הורע כחי אצל נשיי ועבדיי. אף כשאני טהור, שאיני רשאי להאכילם להם:" + ], + [ + "(ד) יצא טבול יום. בפחי נפש:", + "בקוליו וחומריו. שהיה דורש קל וחומר להנאתו ואומר למה דחיתני וכולי:", + "אונן מימינו וכו'. שאף הם נדחים מן מקראות הללו שאינם ראויים לעבודה:" + ], + [ + "(ה) חזה. פירוש דכתיב \"כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה\". והנה \"חזה\" זה חזה, והוה ליה למכתב \"כי את החזה והשוק לקחתי וגומר\". מאי \"התנופה והתרומה\"? ולזה אמר התנופה זו תנופת הסל של איל נזיר דכתיב \"ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד וגו' והניף אותם\", ולא נתפרש בלחם שהם מתנה לכהן. וריבה לך הכתוב \"תנופה\" לרבות דבר המינף באיל נזיר שאף הוא מתנה לכהן:", + "התרומה זו תרומת תודה. היינו תרומת הארבע חלות שבלחמי תודה. ומפני שהכל מתנה לכהן מן השלמים ומן הבא עמהם ואחר התנופה לכך כלל את כולם:", + "ראוים היו לישראל. אילו לא עשו את העגל היתה עבודה בבכורות של כל ישראל והם נוטלים חזה ושוק ושאר מתנות כהונה:", + "יכול כשם שכשנתחייבו וכו'. פירוש, כיון שלא איבדו זכותם אלא משום חטא, כך אם יזכו – דהיינו לעתיד לבא, שימחה חטא העגל לגמרי – יהיו הם חוזרים לעבוד העבודה ולזכות במתנות:" + ], + [ + "(ו) יכול וכו' במתנות. זרוע ולחיים וקיבה:", + "ודין הוא. אף על גב דכי כתיב \"ונתן לכהן הזרוע וגומר\" - בענינא דחולין הוא דכתיב, דלעיל מיניה כתיב \"דגנך...גז צאנך\", וראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין כדאיתא בפרק ראשית הגז – אפילו הכי הוה אמינא נילף קדשים מחולין בקל וחומר:", + "חולין שאין חייבין בחזה ושוק. דכתיב \"וזה יהיה משפט הכהנים\" (דברים יח, ג) – זה אין, מידי אחרינא לא:", + "ת\"ל ואתן אותם לאהרן וגו'. \"אותם\" מיעוטא הוא, לומר אין לך אלא מה שאמור בענין. חזה ושוק - אין, זרוע ולחיים וקיבה - לא:", + "מאת בני ישראל מרצון ישראל. דהאי \"מאת וגומר\" יתירא הוא, דהא כתיב במקרא הקודם. אלא לדרוש שאין הכהנים רשאין ליטול מהן בזרוע אלא כמו מתנה הם משלמים של בני ישראל שהם נותנים אותם לכהן:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) אר\"ש לכך נאמר משחת משחת שני פעמים. משום דאילו כתיב \"משחת אהרן ובניו\" הוה אמינא דלא זכו להמשח בשמן המשחה אלא אהרן בזכות בניו עמו ובניו בזכות אביהם עמם:", + "תלמוד לומר זאת משחת אהרן. לומר דכדאי אהרן בזכות עצמו לבד להמשח בשמן המשחה:", + "ומשחת בניו. שהבנים בעצמם כדאיי למשיחה:", + "לעתיד לבוא. בתחיית המתים:", + "תלמוד לומר זאת. מיעוטא הוא – זאת לאהרן ובניו ואין אחרת להם אלא עומדים בקדושתם ממשיחה הראשונה ואין צריך משיחה אחרת:", + "הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר. כלומר אם על אהרן ובניו נאמר שמשחתן קיימת הרי שלשה הם אלא זה אהרן ודוד שנמשחו ביצהר וקמ\"ל שאף דוד אין צריך משיחה אחרת. יצהר זה השמן והראהו המלאך שתשוב העבודה על ידי זרעו של אהרן ותשוב המלוכה לזרעו של דוד:", + "מאשי ה' מלמד שאף האישים סייעו. קדושת האש שהיתה עתידה לירד מן השמים על המזבח סייעו לאהרן להיות זוכה להמשח בשמן המשחה וכן לבניו:", + "ביום הקריב וגו'. יתירא הוא:", + "מלמד שאף היום סייעו. כי קדוש היום כדאמרינן לקמן בפרשה שמיני אותו היום נטל עשר עטרות:" + ], + [ + "(ב) לתת להם. וקרא יתירא הוא דכבר כתיב נתינת חזה ושוק לכהנים וכתיב \"זאת משחת אהרן וגו'\" אר\"ש הא קמ\"ל דלא תימא משנמשחו אהרן ובניו הוא שהתחילו להפריש חזה ושוק של שלמיהן ומקמי הכי לא הפרישו כלל:", + "ומנין שהיו ישראל מפרישין מתנות כהונה. ונותנין אותן לבכורות. ועל שם סופן קרי להו \"מתנות כהונה\" היינו הניתנות עכשיו לכהן (דאי לאו הכי מהר סיני עד הקמת המשכן היה קרוב לעשרה חדשים ואיך לא הסריח הבשר וגם הלא נעשה נותר):", + "מהר סיני. שאז התחילו ישראל להקריב שלמים וכדכתיב \"ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים\":", + "ולא זכו בהן אהרן ובניו. כלומר לענין זכות אהרן ובניו לחוד הוא דנתחדשה הלכה לאחר משיחתן אבל לא לענין עיקר ההפרשה:", + "תלמוד לומר אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם. פי' אתי קרא לאשמועינן דוקא לענין לתת להם שיהו חזה ושוק ניתנים לאהרן ובניו הוא דתלי ביום שהן היו כהנים באותה שעה וכמ\"ד וגם הכהנים ניגשים אל ה' יתקדשו זו פרישת בכורות (זבחים קטו, ב):", + "מאת בני ישראל מרצון ישראל. היינו הך דרשה גופה דלעיל (סוף פי\"ז) ותלתא מאת בני ישראל – חד לגופיה, וחד לכשנתחייבו ניטלו מהם, וחד לרצון ישראל. וכבר פירשנא לעיל, עיי\"ש:", + "לבית עולמים. בבית המקדש דהוה אמינא לא זכו בהן אלא אהרן ובניו שהיו בעת הקמת המשכן:", + "לדורות. אפילו בבית שני דהוה אמינא לא זכו בחזה ושוק אלא כהנים שנמשחו בשמן המשחה כגון כהנים גדולים שבבית ראשון אבל כהנים הדיוטות לא וכל שכן בבית שני דלא היה שמן המשחה כלל דנגנז השמן, לא. קמ\"ל דכיון שנמשחו אהרן ובניו זכו להם ולדורותיהם אחריהם:" + ], + [ + "(ג) זאת התורה. היקשא הוא:", + "ולמילואים. הוקשו כולם למילואים:", + "מה מילואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם בסיני. עד שלא הוקם המשכן שכל פרטי דיני המלואים נתפרשו ב\"ואתה תצוה\":", + "אף כולם וכו' בסיני. וכל הקרבנות שהקריבו בכורות בסיני כולם קרבו כמשפט המפורש בהן באהל מועד בספר ויקרא וס\"ל להאי תנא עולת סיני היתה טעונה הפשט ונתוח ובפרק בתרא דזבחים (דף קטו:) פליגי בה ר' ישמעאל ורבי עקיבא וס\"ל לרבי עקיבא שם כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב והיינו מהאי קרא דהכא דאתקוש כולהו קרבנות למילואים:" + ], + [ + "(ד) אף אין לי. להקיש למלואים:", + "קרבן יחיד מנין. שנאמר בסיני כללותיהן ודקדוקיהן:", + "תלמוד לומר ולאשם. דהוי קרבן יחיד שאין אשם בצבור ואשמועינן קרא דקרבן יחיד כעין אשם נמי אתקש למלואים:", + "אין לי אלא קרבן יחיד. דאימא כיון דכתיב אשם לא ילפינן ממלואים אלא אשם וכיוצא בזה שהוא קרבן יחיד:", + "תלמוד לומר ולמילואים. פי' כיון דממלואים ילפינן כל שכן דאית לן למילף מינייהו קרבנות הצבור דדמו למלואים גופייהו והאי לאשם לרבויי נמי קרבנות יחיד:", + "כשתמצא לומר. כשתתבונן במה שאמרנו נמצאת אומר לעולה וכו' למנחת יחיד וכו':", + "לעולה. דכתיב בקרא דאתקש למילואים וכן למנחה ולחטאת דכתיבי וכן לזבח השלמים כולהו בין דצבור ובין דיחיד נאמרו בסיני כללותיהם ודקדוקיהם:", + "הכי גרסינן ולחטאת לחטאת יחיד ולחטאת צבור:", + "ולזבחי שלמי צבור. כבשי עצרת ואפילו למאן דאמר לא קרבו כבשים במדבר (מנחות מה, ב) נאמרו הלכותיהם מסיני ללמדם על העתיד לכשיבואו לארץ ישראל. אי נמי היינו שלמי סיני דכתיב \"וישלח את נערי וגו' ויזבחו זבחים שלמים\" והני שלמים שלמי צבור הוו כדאמרינן בסוף פרק דם חטאת (דף צד:):" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן להקריב את קרבניהם להשם. יתירא הוא:", + "זה הבכור והמעשר והפסח. דלא כתיבי בקרא קמא ואתי האי לאשמועינן דהני נמי איתקש למילואים:", + "לרבות את כולן. להגר\"א קאי זה אבכור ומעשר ופסח:", + "שכולן נאמרו וכו'. שהוקשו למילואים:", + "ביום צוותו. יתירא הוא:", + "אלא ביום. ולא בלילה חוץ מהקטר חלבים ואברים דכתיב \"על מוקדה על המזבח כל הלילה\" וחוץ ממנחת נסכים הבאה בפני עצמה דאמר מר \"\"מנחתם ונסכיהם\" - אפילו בלילה\" (תמורה יד, א):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(י) אשר צוה ה' את משה בהר סיני. ביום צוותו את בני ישראל וגו' במדבר סיני, ומזה למדני לדברות מדבר סיני וגו'. היינו מה שדיבר עמו הקב\"ה שלא בהר סיני וכמו שנאמר \"ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה\" ויש דברות שדיבר עמו הש\"י על הר סיני והם כל הדברות שדיבר עמו ממתן תורה עד הקמת המשכן ויש דברות שדיבר עמו באהל מועד:", + "והנה לפי גירסתנו נמצא שדיבר הש\"י עם משה בשלשה מקומות. ודעת הגר\"א שהר סיני ומדבר סיני ענין אחד והוא והיינו ההר אשר הוא במדבר סיני. וגירסתו הוא כך: \"למדנו לדברות מדבר סיני שלא נאמרו אלא ביום ומנין לדברות מצרים שלא נאמרו אלא ביום שנאמר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים\". ופשוט דטעמו שנד מגירסא שלנו – אחד, דאמאי דילג הברייתא הדיבורים שהיה בארץ מצרים. שנית, דהלא איתא לעיל בריש ויקרא פ\"ב הלכה ד' \"ר' יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמרו בתורה דבור למשה: בארץ מצרים, בהר סיני, באהל מועד\". ואם איתא כגירסתנו ארבעה הוו:" + ] + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + [ + "(א) קח את אהרן ואת בניו מה תלמוד לומר. פירוש: היה לו לומר \"דבר אל אהרן ואל בניו ויעמדו פתח אהל מועד\", אלא לפי שישראל היו סבורין שנתרחק אהרן על ידי מעשה העגל לעולם וגם משה היה סבור כן וגם אהרן בעצמו היה סבור כן – לפיכך נאמר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידעו ישראל שנתקרב וכן משה ידע שנתקרב וכן אהרן בעצמו ידע לו שנתקרב. זהו תוכן דברי הברייתא:", + "שנתרחק אהרן. מלפני המקום שהרי תלה בו סרחון העגל ומשה במצות הבורא יתברך כתב פסוק זה:", + "כשהוא אומר קח את אהרן. שהוא לשון קירוב, ידעו הכל שנתקרב עתה ונתרצה לפני המקום. והכי גרסינן \"כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו ידעו הכל שנתקרב אהרן\" [הגר\"א]:", + "מנין שידע משה שנתרחק אהרן. עד שמפני זה הוצרך לומר לו \"קח את אהרן\":", + "ולא נאמר בו \"וישמע ה' אלי וגו'. פירוש: כי על ישראל נאמר למעלה מזה הפסוק שהועיל תפלתו. מלמד שלא נתקרב עד כאן:", + "נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח. אחר שסידר לפניו בפרשה הקודמת כל העבודות כדי שילמוד אותם ויעשה, ומה היה צריך עוד לציווי הזה?", + "אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. פירוש: מוכח מזה שהיה אהרן מתפחד שמא לא יהיו מעשיו רצויין לפני המקום ושלא יתקבלו קרבנותיו:", + "כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו. ועל ידי זה אמר לו משה \"קרב אל המזבח\" וגילה לו שהקב\"ה אמר לו אודותו בלשון 'קיחה' שהוא לשון קירוב – ידע אהרן שנתקרב:" + ], + [ + "(ב) ולקחת אותם אל אוהל מועד. כשמינה השבעים זקנים:", + "אשר נקבו בשמות. תחלת פר' במדבר שיסייעו לפקוד את ישראל:", + "קח לך את יהושע בן נון. להיות רועה ישראל:", + "לאחריו. על כתפו:", + "קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר. לומר \"עכשיו אנו נכנסים לכל הטורח הזה\", והוא מפייס אותם בדברים ואומר להם \"אשריכם שאתם זוכים לעבודת המקום ושאתם קרובים למקום ובחר בכם\":" + ], + [ + "(ג) את הבגדים אלו הבגדים שפקדתיך וכולי. פירוש: לפי שלא פירש איזה בגדים ואיזה שמן המשחה אלא סתם אמר לו \"הבגדים ואת שמן המשחה\", אלא לפי שכבר נצטוה עליהם לעשותם לכך נאמר לו סתם וידע משה כי עליהם נאמר לו. וכן בפר החטאת, וכן בשני האילים – על הכל נצטוה בפרשת \"ואתה תצוה\":", + "ואת סל המצות שלא כסדר האמורים להלן אמורים כאן. פירוש: אף על פי כן כולם אחד הוא. וביאורו: דלעיל בפר' תצוה (שמות, כט) כתיב \"והקרבת אותם בסל ואת הפר ואת שני האילים\" – משמע דלענין לקיחה לפתח אוהל מועד הלחם קודם, דאין שוחטין הקרבן עד שיאפה הלחם כדאיתא בפרק התודה. וכאן נאמר \"פר החטאת ושני האלים וסל המצות\":" + ], + [ + "(ד) שיהו נוהגים קדושה בכהונה. כי בראותם רצון האל יתברך עם אהרן ומה שצוה לעשות להקריבו אליו ינהגו כבוד בכהונה אחר שהוא שירות ועבודה אליו יתברך:", + "כשם שהסדיר וכולי. דקשה ליה למה צריך למכתב \"ויעש משה כאשר צוה וגו'\", הלא מפרש ואזיל בתר הכי \"ויקרב משה את אהרן ואת בניו ויקח משה את שמן המשחה..ויקרב את איל העולה..\", וכתיב בכל פרט \"כאשר צוה ה' את משה\"; \"ויעש משה\" דכתב רחמנא למה לי? להכי דריש דכשם שהסדיר עבודת המקדש בכל פרטיו כאשר נתפרש בפרשה - כך סידר עבודת כהונה ולויה. כל דבר ששייך לכהן וכל דבר ששייך בעבודה ללוי. ובעבודת הלוים גופא – יש דבר ששייך לשוערים, ויש דבר ששייך למשוררים. וכבר אמרו משורר ששיער במיתה:", + "בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקריב. ואכהנים קאי. דלתרומת הדשן היו בגדים יותר חשובים מהוצאת הדשן כדכתיב \"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים\", ואמרו חז\"ל דהיו פחותין מהן. אך הלשון \"מקריב\" קשה קצת לפי זה. ובאמת הגר\"א מחק תיבת \"מקריב\". והקרבן אהרן פירש הכונה דכהן גדול צריך להיות לו שמנה בגדים בכל השנה לבד מיום הכפורים ד' בגדים ובכהן הדיוט ד' בגדים בכל השנה. [דבאמת יש ספיקות בכל דבר. כגון אם כהן משוח מלחמה צריך ד' בגדים או שמונה - עיין סוף פרק בא לו. וכן איזה אבנט היה לובש הכהן הדיוט, אם של כלאים או לא. ויש בזה פלוגתא בין רבי ובין ראב\"ש. והכל סידר משה רבינו ע\"ה בפירוש]. ולפי זה היה ניחא קצת הגירסא \"לפי מה שהוא מקריב\":" + ], + [ + "(ה) לקידוש ידים ורגלים. אף על גב דלא הוזכר כאן קידוש ידים ורגלים – מכל מקום קיימא לן דכל טבילה טעון קידוש ידים ורגלים כדאיתא ביומא (פרק ג)", + "ובאותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים. פירוש: התחילו בטבילת פרישת שבעה ליום הכפורים כשהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכפורים והיו מטבילין אותו – כן עשה לאהרן ולבניו. שהרי מכאן למדנו פרישת שבעה כדאיתא ביומא וכדאיתא לקמן בסוף הפרשה [הראב\"ד]. והגר\"א גריס \"לטבילת יום הכפורים\". ואפשר דלדידיה הכונה בזכות מצוה זו זכו אחר כך שנתן להם דין קידוש ידים ורגלים וטבילת יום הכפורים:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן מלמד שנעשה משה סגן לאהרן [הגר\"א]. כמשנה המשמש למלך:", + "והוא היה מפשיטו. במותו כבסמוך", + "והוא היה מלבישו. בימי המלואים:", + "וכי האיך היה משה יכול להפשיט את הבגדים כסדרן והלא העליונים..תחתונים לעולם. פירוש: לפי שראינו מן המקרא שלא מת אהרן עד שראה אלעזר לבוש בגדי כהונה, וכי אפשר שיהא אהרן עומד ערום עד שלבש אלעזר כל שמונה בגדים?! ואם תאמר ראשון ראשון שהיה אהרן פושט היה אלעזר לובש – נמצא אם כן הבגד שהיה עליון לאהרן היה תחתון לאלעזר. ואי אפשר לעשות כן; שהעליונים צריכין להיות עליונים לעולם. אלא מעשה ניסים עשה לו המקום שבגדי שכינה נלבשים תחתיהם כדמסיים בברייתא:", + "אלא אלו מעשה נסים שעשה לו הקב\"ה. כן צריך לומר. ותיבת \"שעשה משה\" נמחק. וגם בילקוט ליתא:", + "וילבש אותם את אלעזר בנו וכי האיך היה יכול משה להלביש את אלעזר בגדים כסדרן. פירוש: הלא מוכרח על ידי זה אהרן להמתין ערום עד שילביש לאלעזר כל השמנה בגדים:", + "שלבשו. רוצה לומר לאהרן:", + "בגדי שכינה תחלה למטה. היינו קודם שפשטן לבשו תחלה בבגדי שכינה למטה מבגדיו כדי שלא יעמוד ערום. ובאמת היינו הך דלמעלה בברייתא שמפרש הפסוק של \"ויפשט משה\" עד \"וילבש אותם\" והן שתי נוסחאות, ובטעות נכתבו שתיהם. [וביש ספרים לא כתיב רק הנוסחא הראשונה לבד עד \"וילבש אותם\"]:", + "אכן יש קצת נפקא מינה בין שתי הנוסחאות. לנוסחא הראשונה לא נזדמן לו בגדי שכינה אלא לאחר שהפשיטו נתלבש תחתם בבגדי שכינה. ולנוסחא השניה נתלבש בבגדי שכינה תחלה למטה מבגדיו קודם שהפשיטן. [כל זה מפירוש הראב\"ד. וידע הקורא שיש טעות סופר בסוף דבריו וצריך לומר שם \"וכך נראה לי. ומכל מקום לכולי עלמא לא נלבשו וכולי\", והתיבות שבינתיים טעות סופר, ומחמת זה נשתבשו איזה אחרונים בדבריו והשיגו עליו] ועיין בהגהת הגר\"א דעתו בענין זה:" + ], + [ + "(ז) נלמדה בשעתה ונלמדה לדורות. פירוש: מה שהתורה ביארה סדר לבישה היה מזה הלימוד לשעתו וגם לדורות הבאים דהיינו לשירות יום יום (שיהיה לבישת הבגדים על זה הסדר האמור כאן ואם חיסר אחד מהם עבודתו פסולה), ולשירות יום הכפורים (דהיינו לפרישת שבעה לכהן גדול, והוא עובד בידיו בכל ימי הפרישה כדי להיות רגיל בעבודה כמו שעשה אהרן בשבעת ימי המילואים שהיה רואה ומסייע למשה כדי להרגיל את ידיו, ובשמיני עבד אהרן לבד - דוגמת יום הכפורים שאין עבודה כשרה אלא בו) בכל יום משמש בבגדי זהב וכו' פירוש: אלא שבזה יש נ\"מ בעיננו בכל יום משמש בבגדי זהב ואפילו אהרן ביום השמיני וביום הכפורים משמש הכהן גדול דוקא בבגדי לבן לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ח) ולא כסדר האמור להלן אמורים כאן. פירוש: בסדר \"ואתה תצוה\" מצנפת וציץ קודם לאבנט, וכאן אבנט קודם למצנפת ומעיל ואפוד:", + "להלן הסדיר את הקרבנות כסידרן וכאן הוא מסרגן כצ\"ל. כן הוא בראב\"ד וכן הוא בפסיקתא זוטרתי. ופירושו:", + "להלן ב\"ואתה תצוה\" איל העולה ניתוחו ורחיצתו ואחר כך כל סדר הקטרתו; וכאן ניתוחו והקטרת נתחיו ואחר כך רחיצתו:", + "להלן הזאת הדם והשמן על אהרן ובניו לקדשם ואחר כך תנופת האימורין והקטרתם; וכאן תנופת האימורין והקטרתם ואחר כך הזאת הדם והשמן על אהרן ובניו. וזה אינו כסדר. שבתחלה נתקדשו אהרן ובניו בדם ובשמן ואחר כך הניף על ידיהם. ועוד הואיל ופתח בדם דין הוא שיגמור כל מעשה הדם תחלה:", + "וזהו 'סירוג'. ללמד שאין עיכוב בהקדמה זו:", + "להלן הסדיר את הקרבנות תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים וכאן הסדיר את הבגדים תחלה ואחר כך את הקרבנות. פירוש: בהגשת הקרבנות והלחם לפתח אוהל מועד קאמר, שבצוואה נצטוה להגיש תחלה הקרבנות לפתח אוהל מועד ואחר כך להגיש אהרן ובניו ולהרחיצם ולהלבישם כדכתיב \"לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים\"..ולחם מצות וחלות מצות ונתת אותם על סל אחד והקרבת אותם בסל ואת הפר ואת שני האילים\". והקרבה זו לפתח אהל מועד. וכאן הקריב אהרן ובניו והרחיצם והלבישם ואחר כך \"ויגש את פר החטאת..ויקרב את איל העולה\", וזו היא ההגשה אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "(ט) לסוך בו עצים. דהיינו עקרי הבשמים שיש בהן רק ריח ואין בו טעם כעץ. ויש גורסין \"עקרים\":", + "הכי גרסינן: ממנו נמשח המשכן וכל כליו. ממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת וכו'. כל שמועה זו בהוריות פרק בתרא (דף יא:):", + "צריך לומר: ואת יואש מפני מחלוקתו של עתליה ואת יהואחז מפני מחלוקתו וכולי שנאמר שמן וכו' יהיה זה לי לדורותיכם. ו'זה' בגימרטיה י\"ב דהיינו י\"ב לוגין [גמרא]" + ], + [ + "(י) לא כמשחת אהרן ובניו. היה משיחת המשכן וכליו. כי שם באהרן ובניו לאחר שמלביש היה מושחם, ר\"ל שלא היתה משיחת השמן על הבגדים בפני עצמם אלא משיחה שלהן יורדת מאליה על הבגדים. מה שאין כן במשכן – כל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו ולא היה מועיל אם ירד מן המשכן על איזו כלי:", + "יכול שמשחם עד שלא הלבישם. אף על גב דקרא כתיב שמשח אהרן אחר שהלבישו – הכא אבגדים קאי, ורצונו לומר שמשח הבגדים קודם שהלבישן:", + "על פי מדותיו. מלשון 'מדו בד' – פירוש, שהשמן ירד על בגדיו. \"על פי\" כמו \"והיה פי ראשו בתוכו\", כלומר בשעת משיחתו היה השמן יורד מראשו לזקנו ומזקנו לפתח בית הצואר על בגדיו:", + "אבל משיחת וכו'. פירוש, קודם שנשתמשו בכלי היה כל כלי טעון משיחה בפני עצמו:" + ], + [ + "(יא) כך נעשה סגן לבניו. שהלבישם בעצמו ולא על ידי ציוויו:", + "בגדי קדש וגו'. וסיפא דקרא \"ועשו בגדי קדש לאהרן ולבניו\":", + "ואומר \"ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות\". תירץ בזה האיך היה משה רבינו ע\"ה רשאי להשפיל כבודו כל כך נגד בני אהרן ולא הספיק עצמו על ידי ציוויו. ולזה אמר דכן ציוה לו ה', שאמר \"ואת בניו תקריב\" ולא אמר \"תלבישם\" – משמע שיקריב אותם ויהיה בעצמו המלביש, לא על ידי ציוויו. ולזה סיים הפסוק בעניננו \"כאשר צוה ה' את משה\":" + ], + [ + "(יב) מתחלה לא נקרא פר החטאת. פירוש, בפרשה תצוה לא נקרא מתחלתו 'פר חטאת' עד לאחר שהוא פורט את כל מעשיו היה נקרא פר החטאת שנאמר וכולי', ורצונו לומר אבל בכאן בפרשת צו בתחלתו קראו 'פר החטאת' כדכתיב \"קח את אהרן וגו' ואת פר החטאת\":", + "כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\"... \"..ואת פר החטאת\"", + "הוי אומר חטאת אהרן ובניו. שאילו היה חטאת הצבור היה לו להזכירו אחר \"ואת כל העדה וגומר\" ללמד שהם וקרבנם הקריב כאחד:" + ], + [ + "(יג) ויסמוך וגו'. פירוש: וגם נלמוד זה מן הסמיכה שנאמר \"ויסמכו אהרן ובניו וגומר\" אלא מפני שהן קרבנותיהן סמכו עליו:", + "מקיש קרבנות צבור וכו'. הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש הברייתא והגיהו בה כמה נוסחאות. ואחר כל הנוסחאות אין לה ביאור נכון. והגר\"א ז\"ל האיר עינינו בהגהותיו על ברייתא זו וזה לשונו: \"מקיש קרבנות שותפין לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעון סמיכה לכל אחד ואחד אף קרבנות שותפין כל אחד ואחד סומך\". ואחרי זה צריך לומר \"הלכה י\"ד\", עד כאן לשונו. וביאורו שידוע שפרשה זו של מילואים נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות, והקרבן של אהרן ובניו היה כדלעיל, ולכך הוצרך אהרן וגם בניו לסמוך עליו. ומזה נלמוד לדורות בקרבן של שותפין שכל אחד ואחד צריך לסמוך עליו וכדאיתא בויקרא פרק יז:" + ], + [ + "(יד) הוא היה שוחט. ולא חשיב קבלה, שבעת השחיטה היה מוכרח משה רבינו ע\"ה לקבל גם כן תיכף שעדיין לא היו כהנים בעולם. מה שאין כן ביום השמיני חשיב קבלה:", + "הוא היה זורק. פירוש: זריקה מדם האילים שנאמר בהם זריקה:", + "הוא היה מזה. הזאה נאמר בשמן המשחה שנאמר \"ויז ממנו על המזבח שבע פעמים\"; אי נמי \"ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגומר\":", + "הוא היה מחטא. מדם הפר ליתן על קרנות המזבח סביב כמו שנאמר \"ויחטא את המזבח\":", + "יוצק. \"ואת הדם יצק וגומר\":", + "הוא היה מכפר. נ\"ל כי מתנה יתירא היה נותן מן החטאת על המזבח לכפר כפרת המזבח עצמו שמא נעשה בו דבר שלא מדעת המתנדבים וכדלקמיה בברייתא [ראב\"ד]:", + "לכך נאמר וישחט ויקח. כלומר, לכך סידר בפרשה זו בפרט בציווי ובעשייה לומר כי משה היה עושה הכל כדי ללמד את אהרן ובניו ומשלו משל לבת מלכים וכולי:" + ], + [ + "(טו) מנין אתה אומר שלא וכו'. הלשון דחוק מאד. והגר\"א הגיה שצריך לומר \"איני יודע מהו אלא שאמר משה וכולי\", וכן איתא בפסיקתא זוטרתי:", + "שלא בטובתם. אלא מחמת הבושה שלא היו יכולים להשיב פני השואלים מהם ורחמנא אמר \"מאת כל איש אשר ידבנו לבו\":", + "תהא כפרה זו. דעת הראב\"ד שמתנה יתירה ניתנה על המזבח בשביל זה לכפר עליו. ומרש\"י בפרשה תצוה (פסוק לו) משמע דלא היתה מתנה יתירה בשביל זה רק על ידי פר החטאת גופא נתכפר זה", + "שלא יתנדב אדם. הלשון דחוק, דהכפרה הוא על העבר. והגר\"א הגיה \"שלא יהי גזל במקדש\" והיינו מחמת שהביאו שלא ברצונם יש בזה חשש גזל:" + ], + [ + "(טז) משתי פרשיות אלו מנהג לדורות. היינו מן הצוואה שבפרשת תצוה ומן העשייה שבפרשה זו. ואף שכבר נאמר זה בפרשת ויקרא – פרשת המלואים נאמר מקודם. שפרשת ויקרא נאמר אחר שהוקם המשכן וזה נאמר בשבעת ימי המלואים. וכן בענין הסמיכה וזריקה המבואר לקמיה:", + "יהיו כולם נשרפים וכו'. פירוש כמו שהעולה כולה כליל כך פרים הנשרפים; למקום שהבשר הולך שם יהיו האימורים הולכים:" + ], + [ + "(יז) כאן למדנו סמיכה וכו' זריקה לעולה. עיין במה שכתבנו מקודם. ועוד פירש הראב\"ד בשם יש מפרשים כי מכאן למדנו מעשה עולת חובה שהיא כמעשה עולת נדבה. שאף על פי שלמדנו שחיטת צפון לעולת חובה בפרשת חטאת בתחלת סדר צו (ר\"ל שתלה שם התורה חטאת בעולה) – הזריקה והסמיכה והניתוח וההקטרה לא למדנו בפירוש אלא מכאן שזו ודאי היתה חובה לאהרן:", + "ויש אומרים אין ניתוח בלא הפשט. פירוש: לא מצינו במוקטרים על המזבח נתוח בלא הפשט. אבל בנשרפים ודאי מצינו כדאיתא בפרק כהן משיח:" + ], + [ + "(יח) ויקטר משה וגו' כמה שנאמר. היינו בעולת נדבה \"ונתח אותו לנתחיו\" מכאן למדו לעולת חובה:", + "ואת הקרב ואת הכרעים רחץ וכו'. כמו שנאמר להלן בעולת נדבה של בן בקר \"וקרבו וכרעיו ירחץ\":", + "מכאן למדו שכולם נתנים לאישים. שכל אברי עולה נתונים לאישים שכולה כליל:" + ], + [ + "(יט) והלא כבר וכו'. פירוש: למה נאמר \"השני\"? אם ללמד שיהיו שניהם שוים – הלא כבר זיווג הכתוב שני האילים זה כנגד זה דכתיב לעיל \"ואת שני האילים\" - משמע שיהיה שניהם שוים:", + "לא יצא ידי קידושם. פירוש: לפי שקרבנות הללו נעשו לקדש המזבח ולקדש אהרן ובניו לכך הוא לעיכובא:" + ], + [ + "(כ) שמושלם על הכל. שממנו היה חלק לאהרן ובניו ולמזבח ולמשה. והוא החזה שניתן למשה, ומדמו היה כמו כן למזבח, ולאהרן ובניו בבהונות. וזהו שסיים מלמד שהמילואים וכולי:", + "סמכו ידיהם עליו בשמחה. והלא סמיכה בזה אחר זה סגי, ומדכתיב \"ויסמכו\" משמע שכולם כאחד סמכו, ואין זה אלא מחמת רוב שמחתם לא הספיקו להמתין זה על זה וסמכו כולם כאחד:", + "עבודת יום וקידושיו. כן צריך לומר [הגר\"א]:", + "וסמכו ידיהם. נראה שצריך לומר \"סמכו ידיהם\":", + "ועשו יום טוב. דוגמת יום הכפורים שעשה כהן גדול לאחיו הכהנים יום טוב בשעה שיצא בשלום מן הקודש:" + ], + [ + "(כא) שלשה דמים האמורים בפרשה וכו'. מבואר לקמיה בהלכה ל\"ג:", + "לכך נאמר וישחט ויקח משה מדמו. ולא כתיב \"את הדם\" - משמע שדמו המיוחד שלא כדמו של ראשון:", + "זה גדר האמצעי. שאינו נותן על אליה של אזן ולא על שפת האזן המקפת כל האוזן שהם רכים. וגם אינו נותן תוך נקב האזן. אלא הקשה של אזן שהוא אמצעי בין המקיף הרך ובין נקב האזן. (פי\"ד מהל' נגעים):", + "זו פרק האמצעי. שהאגודל יש בו ג' פרקים. פרק אחד שבו הצפורן, ופרק אחד שבסוף היד – ואינו נותן לא על זה ולא על זה, אלא על פרק האמעצי שביניהם. ויליף לה מדאתקש לתנוך. ועיין לקמן בפרשת מצורע (פ\"ג הלכה ה):" + ], + [], + [ + "(כג) אין לך דבר ודבר שאין בו מצוה למקום. כלומר כמו שמצינו בשאר דברים שכל המתנות שהקב\"ה נותן לאדם ציוה עליו שיעשה ממנו מצוה למקום - כך השלמים, אף על פי שהן נאכלין לבעלים - הפריש מהם חלק לעצמו שיהיו מקטירין לפניו. ובפסיקתא מסיים \"לפיכך צריך אדם שיהא ממנו מצוה למקום בכל יום ויום\":" + ], + [], + [], + [ + "(כו) אשר יחרים וגו', זה קדשי גבולין קדשי מקדש יש בהם מעלות על גבי מעלות. כן צריך לומר [הגר\"א. וכן נראה שהיה גירסת הראב\"ד]:", + "הכי גרסינן: כיצד פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמר הכתוב יהי דמם ואימוריהם למזבח והבשר ועורם ישרף. [הגר\"א]. פירוש: המקודש שבהם חשב תחלה. כי אלו היו מקודשים מכולם שלא היה מהם כלום לכהנים ולא לבעלים. והעולה אף על פי שכולה כליל – עורה לכהנים:" + ], + [ + "(כז) שלמים וכו'. היינו שהיא למטה מהם שכולם נאכלים לבעלים חוץ מן הדם והאימורים שהוא למזבח וחזה ושוק לכהנים:", + "זו היתה תרומתם למזבח. במילואים. ובשלמים דעלמא היה חזה והשוק לכהנים:" + ], + [ + "(כח) ויתן את הכל וכו' וכי כל הקרבנות ניתנין לידי הבעלים. דתיבת \"הכל\" יתר הוא, דהוה ליה למכתב \"ויתן אותם\". ואי אפשר לומר דמרבה גם חטאת ועולה הכתובים למעלה – דהא חטאת ועולה בודאי לא בעינן תנופה. וזהו דקמתמה וכי כל הקרבנות היינו חטאת ועולה? וכן לדורות גם כן לא מצינו תנופה כי אם בשלמים ותודה ואיל נזיר שהם גם כן שלמים [הראב\"ד]:", + "ומה שאמר \"לידי הבעלים\" – שבמילואים היו אהרן ובניו הבעלים ומשה היה כהן:", + "אלא ללמדך וכו'. היינו שבא לרמז כאן לתנופה אחרת שהיא על כפי בעלים ואינה בשלמים כזו והיא תנופת מנחת סוטה ותנופת אשם מצורע. לכך אמר \"ומטהרים את המצורעים\". ומה שכתוב \"ואת היולדות\" הסכימו המפרשים שהוא טעות סופר, שאין לו בכאן שום שורש דבר. ודע, דמה שכתוב בתורה \"ועל כפי בניו\" הסכים הראב\"ד שהוא הוראת שעה, דמדינא בקרבן השותפים אסורים להיות הכל מניפין – לא בבת אחת ולא בזה אחר זה – אלא אחד מן השותפים מניף בשביל כולם כדאיתא במנחות (דף צד.):" + ], + [ + "(כט) מניפה. איני יודע. דהא התנופה היה ביחד – האשה עם הכהן. וצריך עיון:" + ], + [ + "(ל) מלמד שהמילואים קרויים ריח נחוח. כלומר כל קרבן זה קרוי ריח נחוח אף מה שאכלו אהרן:", + "ועושה לו יום טוב. לאוהב, אף כאן מפני שקנה לו הקב\"ה אוהב (והוא אהרן ובניו) – היה לפניו יום טוב גדול וריח ניחוח במה שאכלו לפניו:" + ], + [ + "(לא) ויניפהו תנופה לפני ה' מאיל המילואים למשה היה למנה. מלמד שאין הקב\"ה מקפח וכו':", + "וכן הוא אומר מי גם בכם וגו'. עיין לעיל (פרק ט\"ז הלכה י) בביאורנו שם. והכונה דהוא לראיה שהקב\"ה נותן שכר אפילו על כל טרחה קלה וכל שכן על עבודה:" + ], + [ + "(לב) המשמש בכהונה לעולם. כגון אהרן בעצמו שעשה העבודה כל ימי חייו - כמה חלקו גדול:" + ], + [ + "(לג) שלשה דמים האמורים בפרשה. היינו פר החטאת ואיל העולה ואיל המלואים:", + "טעון שש מתנות וכו'. וכדלקמיה", + "הראשון. הוא דם הפר וניתן ממנו על גבי המזבח בזריקה. וקשה דהא לא כתיב זריקה בפר? וגם הוא חטאת שאין טעון אלא הנתינה באצבע על הקרנות? וי\"ל מדכתיב \"סביב\" ילפינן מעולה דכתיב גם כן \"סביב\" והיה בזריקה שתים-שהן-ארבע. אף כאן, מלבד הנתינה על ד' קרנות, צריך גם כן זריקה שתים-שהן-ארבע כמו עולה:", + "ומתן סביב. הוא על הקרנות ארבעה:", + "הזאה. הוא מה שכתוב שהזה מן הדם ומן השמן אשר על המזבח על אהרן על בגדיו וכו':", + "וחיטוי. פירוש: שנתן על גג המזבח מתנה יתירה כדי לטהרו. וכן הוא אומר בפרשת תצוה (שמות כט, לו) \"וחטאת על המזבח בכפרך עליו\" - משמע דחיטוי לחוד וכפרה לחוד. [ויש מפרשים חיטוי היינו מה שמחטא באצבע על הקרן קרוי 'חיטוי' כדאיתא ביומא \"מחטא ויורד\". ולא נהירא כל כך בעניננו מדחשיב לזה בחשבון המתנות]:", + "יציקה. היא ליסוד:", + "וכפרה. דכתיב \"ויקדשהו לכפר עליו\" והיא כפרה יתירה שניתן על גבי המזבח בשבעת ימי המילואים לכפר עליו שמא בא עליו דבר מן הגזל וכדלעיל בהלכה ט\"ו. [כל זה מפירוש הראב\"ד]:", + "והשני. הוא איל העולה:", + "שתים. זריקה ומתן סביב. היינו שהיה מתן סביב שתים שהן ד' כמו בכל עולה וגם לבד זה היה זורק עוד שתים שהן ד'. והקשה הראב\"ד מנין זה? ומסיק דאפשר צריך לומר \"הזאה ומתן סביב\" – שגם דם העולה היה מעורב עם השמן ומהם היה מזה על אהרן ועל בגדיו וכו':", + "והשלישי. שהוא איל המלואים:", + "שלש באהרן. על בהן יד ובהן רגל ותנוך אזנו:", + "ושלש בבניו. קחשיב לכולהו בניו כחדא:", + "וי\"א תשעה. דחשב שני בני אהרן. דאפשר שלא הזה על הבהונות כי אם הגדולים והחשוב שבבניו והם נדב ואביהוא, וכדכתיב \"וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר\" – משמע שקודם לכן לא כיהנו:", + "וטעון זריקה. לגבי מזבח כמו שנאמר \"ויזרוק משה את הדם על המזבח סביב\":", + "והנה עד כאן חשב ששה – מתן בהונות שלו ושל בניו (וכדעת הראשונה), וזריקה אחת על המזבח ושש הזאות שעל אהרן ועל בניו וכדלקמיה בברייתא – הרי י\"ג:" + ], + [ + "(לד) טעון הזאה. היינו מה דכתיב אצל איל המלואים \"ויקח משה משמן השמחה ומן הדם אשר על המזבח ויז וגומר\":", + "שלש באהרן. פירוש: מה דכתיב \"ויז על אהרן\" סבירא ליה להברייתא דזה היה גם כן נתינתו על בהן יד ובהן רגל ותנוך אוזן כמו הנתינה הראשונה שהיה מן הדם לבד ולכך חשבו בשלשה. והזאת הבגדים לא קחשיב בברייתא:", + "הא למדת שלא שילם. היינו אף שהתחלת הקידוש היה על ידי יציקת השמן לבד כדכתיב בפסוק י\"ב \"ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו\" – מכל מקום לא נשלם הקידוש אלא בהזאת הדם גם כן כדכתיב \"ויז על אהרן..ויקדש את אהרן\":" + ], + [ + "(לה) בשלו את הבשר פתח אהל מועד וגו' (ויקרא ח לא). גרסינן. דסיפא דקרא אתי לפרושי דכתיב \"כאשר ציויתי לאמור אהרן ובניו יאכלוהו\":", + "כמה שנאמר להלן. בפרשת תצוה \"ואכל אהרן וגומר\" והיינו שאינן כשאר שלמים שנאכלין לנשיהם ולעבדיהם:", + "שהמילואים מותרם לשריפה. ר\"ל כמו שנאמר שם בפר' תצוה (שמות כט, לד) \"ואם יותר עד הבקר ושרפת וגומר\" ואינם כשאר שלמים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד:" + ], + [ + "(לו) באחד בניסן שלמו המילואים. והוא היה השמיני. והנה הא דקתני \"מכאן אמרו\" – אין לנו ראיה מכן שהשמיני היה באחד בניסן. אלא הראיה לכך מדכתיב בשעיר הנשרף (ויקרא י, יז) \"ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה\", ושמענו מכאן שהוא היה שעיר של ראש חדש שהוא בא לכפרה כשאר שעירי הרגלים שכתוב בהן \"לכפר עליכם\" (אבל שעיר החטאת אשר לעם שקרב בשמיני ושעיר נחשון שהקריב לחנוכת המזבח לא מצינו בהם כפרת עון) – אלמא שמיני למילואים ראש חדש היה. ומדכתיב \"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים\" שמע מינה בכ\"ג באדר התחילו המילואים ובאחד בניסן שהיה שמיני שלמו. ואדר חסר היה. ולקמן בפרשת שמיני מפיק להא מילתא מקרא אחרינא:", + "כי שבעת ימים וגו' כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד. ענין זה אינו יוצא לנו מכאן אלא מכיון שראינו שכל המילואים התחילו בכ\"ג באדר וכתיב \"ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד\" – ואי אפשר להקריב שבעת ימי המילואים אלא אם כן הוקם המשכן – ומה תלמוד לומר \"ביום החדש הראשון תקים את המשכן\"? אלא שהקימו הקמה גמורה, שלא פרקו עד שעה שנסעו משם. מכלל דשבעת ימי המילואים הקמתו לא היתה הקמה גמורה; שהיה מעמידו בכל יום ומפרקו:", + "ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר אף בשמיני וכו'. אי אפשר לומר שר' יוסי סבר שלא נשאר המשכן בנוי ביום שמיני אחר דקרא אמר שבזה היום כלו הקמותיו וכנ\"ל. אלא ר' יוסי סבר כר' חייא בר יוסף שאמר בנשא רבה פי\"ב (במ\"ר, יב) ששני פעמים בכל יום היה מעמידו ומפרקו - אחת לתמיד של שחר ואחת לתמיד של בין הערבים. דלדעת זה המילואים היה מקריבן בעת הקמתו לתמיד של שחר. ולזה אמר ר' יוסי ב\"ר יהודה כאן שאף בשמיני העמידו ופרקו - היינו שבבקר העמידו לתמיד של שחר ומילואים - ופרקו. וכשהעמידו לתמיד של בין הערבים - אז הוקם ולא פרקו עוד. [וגם יוכל לסבור כדעת ר' חנינא הגדול שאמר שם ששלשה פעמים בכל יום היה מקימו; אחת לתמיד של שחר ואחת למילואים ואחת לתמיד של בין הערבים]. וזהו שכוון הגר\"א ז\"ל בהגהתו \"אף בשמיני שחרית העמידו ופרקו ערבית העמידו ולא פרקו\":" + ], + [ + "(לז) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם גרסינן מכאן אמרו שבעת וכולי. וכונתו כמו שדרשו חז\"ל (יומא ג, ב) \"לכפר\" אלו מעשה יום הכפורים. והכונה כמו במילואים היה אהרן בפתח אהל מועד שבעת ימים והיה מכין עצמו לעבודה וביום השמיני שירת אהרן בעצמו לפני ה' – כן קודם יום הכפורים היו מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין להכין עצמו לעבודה ולחנכו בזה, וביום הכפורים ישרת לפני ה' בקדש הקדשים:", + "כך מפרישין כהן השורף את הפרה. שבעת ימים קודם שריפתה. ועיין ביומא (דף ב) וב(דף ג) הטעם לזה:", + "ולמד מפרישין שבעה. במסכת יומא פריך מה שאלתו למה מפרישין?! הרי אמר הטעם מן המקרא \"כאשר עשה וגומר\"! ומשני: מביתו למה פירש דהיינו מאשתו? ישמש מיטתו ויטבול סמוך לערב ויישן בלשכת פרהדרין ויקיים \"ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים\":", + "שמא תמצא אשתו ספק נדה. היינו לאחר שיבוא עליה דהיינו שתמצא דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה דם זה או לאחר שבא עליה, ובועל נדה טמא שבעת ימים, ויהא אסור לבוא במקדש ביום הכפורים. וזה שאמר \"וידחה כל שבעת הימים\":", + "כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים. דהאי \"עליכם\" יתירא הוא, ודרשו מזה דהכפרה זו (דהיינו משיחת השמן המשחה וקרבנות המילואים) יועיל עד שיחיו המתים. והכונה דלא נימא דמכיון שנתבטל המקדש ועבודתו איזה משך רב כגון בבנין הבית שלישי יצטרך כפרה אחרת משיחת השמן וקרבנות המילואים ז' ימים. קמ\"ל קרא דהכפרה זו תועיל עד שיחיו המתים:", + "[וזה אין שייך למה דכתיב ביחזקאל (יחזקאל מג, יח) \"אלה חוקת המזבח ביום העשותו ונתת אל הכהנים ואל הלוים פר בן בקר לחטאת וגומר\", וכעין זה היה גם כן בימי עזרא. זהו רק כעין חנוכת המזבח]:", + "והנה לעיל (בפרק י\"ח) על הפסוק \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" ר' יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכין לשמן המשחה לעתיד לבא? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו וכולי – ולא דמו לדרש זה שלמדנו כאן מ\"לכפר עליכם\". דמכאן לא היינו למדין רק לדורות הבאים מזרעו של אהרן עד שיחיו המתים אבל אחר התחיה – שכבר נעשים עפר והוא כעין בריאה חדשה – הוה אמינא דאז יוצרך שמן המשחה ומילואים כמקדם ובלא זה לא יהיה עליהם שום קדושת כהונה. קמ\"ל קרא דאין צריכין קדושה אחרת:" + ], + [ + "(לח) ומה אם מקיים דברי בשר ודם. היינו הדיבורים ששמעו מפי משה שהוא בשר ודם שאמר בשם השם:", + "המקום מקבלו. כנראה מסמיכת הכתובים שאמר \"ולא תמותו כי כן צוותי ויעש אהרן ובניו וגומר\" – משמע שבשביל שקיימו דברי משה בשביל זה נשארו בחיים:", + "המקיים דברי המקום. כגון עשרת הדברות או על כל פנים \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\" ששמעו מפי הקב\"ה בעצמו – על אחת כמה וכמה שיוסיפו לו חיים בשביל זה:", + "כשומעים מפי הקב\"ה. נראה דדייק ממה דכתיב \"אשר צוה השם\" – הלא משה ציוה אותם, והיה לו לומר \"כאשר צוה משה על פי השם\" – אלא היום ששים ושמחים לקבל מפי משה כשומעים מפי הקב\"ה. ועל זה אמר \"לכך נאמר...אשר צוה השם\":", + "ביד משה. כדאי השליח לשולחיו. זה המקום. ורוצה לומר אף דכל נברא שבעולם אין נחשב לגבי הקב\"ה - מכל מקום איש אלהים כזה הגון הוא להיות שלוחו של הקב\"ה, כמה דאת אמר \"בכל ביתי נאמן הוא\":", + "כדאי המִצוה. בחיריק. ורצונו לומר שאף האיש שנצטווה והוא אהרן קדוש השם כדאי למצות אלו שהוסיפו עליו:" + ] + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + [ + "(א) אם שלישי לשבת. הגר\"א גריס אם שלישי לחדש, וכן משמע מסוף דברי הברייתא:", + "אם שלישי למנין. היינו למנין ימי הפרישה:", + "כשהוא אומר כי ביום השלישי. פירוש, מתחילה כתב \"היו נכונים לשלשת ימים...כי ביום השלישי ירד ה' וגו'\" מוכח שזה אמר משה ביום שציוה שיפרשו ג' ימים \"כי ביום השלישי\" – שמע מינה שזהו שלישי למנין. ועל כן מה שכתב אחר כך \"ויהי ביום השלישי בהיות הבקר\" על כרחך שלישי למנין ימי הפרישה:", + "שהוא בחודש. טעות סופר וצ\"ל \"שאינו בחודש\" [הגר\"א]. ר\"ל שאינו לחשבון ימי החודש. ולא רצה להגיה \"שהוא ששה בחודש\" משום דאית בזה פלוגתא אם היה בששי או בשביעי:", + "אם שמיני למנין. ימי המילואים:", + "ראשון למעשה בראשית. באחד בשבת היה ראש חדש ניסן ובניסן נברא העולם:", + "ראשון לנשיאים. אותו היום התחילו להקריב קרבניהם:", + "ראשון לכהונה. כי מקודם היה העבודה בבכורות ובשבעת ימי המילואים היה משה עובד עבודה:", + "ראשון לעבודה. באותו היום התחילו להקריב תמידין וכל קרבנות צבור:", + "ראשון לאכילת קדשים. רש\"י פירש (שבת פז, ב) היינו במקום מיוחד, ועד עכשיו [ר\"ל קודם שהוקם המשכן שלא היו אז דין ג' מחנות] היו נאכלים בכל מקום. ולשון \"לאכילת קדשים\" דחוק דמשמע לעצם אכילה. והראב\"ד פירש דהיינו לאכילת קדשי קדשים מבשר חטאות ושירי מנחות דזה לא קרבו בבמות מתחלה:", + "והגר\"א גרס \"לשחיטת צפון\", דמתחלה כשקרבו בבמות הלא ידוע דאין צפון בבמה (עיין זבחים דף ק\"ב). וכן היה גירסא זו לפני התוספות בתורת כהנים (עיין שבת דף פ\"ז:) בתוספות שם:" + ], + [ + "(ב) ולפי שכיבדו וכו'. דמלשון הכתוב משמע שקרא תחלה לאהרן ואחר כך לזקני ישראל. דאי לאו הכי היה לו לומר \"וזקני ישראל\", ומדקאמר \"ולזקני\" משמע שקראם אחר כך. וקאמר הטעם דלאו משום קורבה הוא אלא שלמד כן מהקב\"ה:" + ], + [ + "(ג) ויאמר אל אהרן קח לך וכו' מלמד שאמר וכו'. ממלת \"לך\" מדייק דהוא יתירא, משמע לטובתך:", + "שמא ישנאך וכו'. הרמב\"ן בחומש גרס \"שמא ישטינך\":", + "ומה שאמר לתוך פיו של שטן – אולי הכונה דאברים ופדרים של חטאת נהנין מהן הסטרא אחרא כדאיתא בזוהר [זית רענן]:", + "ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני. בתמיה קאמר:", + "והלא אף. צריך להגיה \"אף\", והוא תשובת משה רבינו ע\"ה:", + "יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים. היינו עון מכירת יוסף:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) אותו יצר הרע. של עון עבודה זרה:", + "עבודתכם מיוחדת לפניו. שכל הפעולות שתעשו בעולם לא תהיה לשום הנאת עצמכם כי אם יהיה הכל מיוחד לשמו. כי באמת כאשר נתבונן היטב נוכל לקיים בכל פעולה גשמיית רצון ה'. לדוגמא כשהולך לאכול יכוין לקיים \"ושמרתם את נפשותיכם\", כשעושה איזה מסחר להרויח יכוין שיהיה לו במה לשלם שכר למוד בניו שהוא מצות עשה של פעולת שכיר, או לפרנס אשתו שהוא גם כן מן התורה 'שארה כסותה..לא תגרע', או לשלם חובותיו שהוא גם כן מצוה מן התורה, או לפרנס בניו הקטנים שהם גם כן בכלל עניים. כללו של דבר כאשר ירצה האדם באמת יוכל למצוא בכל פעולה שהוא עושה מצוה דאורייתא ממש ויכוין לשמו:", + "ונוכל לומר שזהו כונת הכתוב \"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו\", והיינו שכל הפעולות שעולה במחשבתו לעשות יתבונן אם הוא רצון ה', וכאשר ימצא שהוא רצון ה' יעשנה וייחד הפעולה לשם ה':" + ], + [ + "(ז) זהו שאמר הכתוב משה ואהרן בכהניו וגו'. כלומר על אותה שעה נאמר לפי שבכל שבעת ימי המלואים היה משה לבדו משמש והיה כהן, ועכשיו כשאמר לו \"קרב אל המזבח\" - גם אהרן כהן. וכיון שהביא אותו פסוק דרש ממנו שגם שמואל היה שקול כאחד מהם:" + ], + [ + "(ח) למה הדבר דומה וכו'. כלומר לפי שהיה אהרן מתבייש לעבוד לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה כאשה חדשה שמתביישת לשמש את המלך לכך אמר לו משה \"קְרב\":", + "ויש אומרים היה אהרן רואה וכו'. פירוש: היה אהרן מתבייש גם כן מן המזבח ומתיירא ממנו שהיה רואה אותו בקרנותיו כתבנית שור בקרניו (ורצונו לומר שהיה נדמה לו בדעתו), והיה זוכר המזבח שבנה לעגל ולפיכך היה מתירא ממנו ולכן אמר לו משה אל תירא ממנו, קרב [הראב\"ד]:", + "אחי אל תתירא ממנו - כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם. פירוש: תדע שכך היה מדת הדין לעשות שהרי קרבנו מכפר עליו ועל העם כדכתיב \"ועשה...בעדך ובעד העם\", אבל של העם לא כיפר על הכהנים:", + "חיטוי. על הקרן באצבע:", + "מה הראשון טעון ב' מתנות שהן ארבע – טעות סופר, וצריך לומר מה הראשון טעון ד' מתנות אף זה טעון ד' מתנות [הגר\"א וקרבן אהרן וכן מוכח מפירש\"י בחומש פר' שמיני. ועיין בראב\"ד]:", + "מה הראשון. היינו עגל שלו", + "אף זו עומד בצד המזבח וזורק. למטה מחוט הסקרא. מה שאין כן בחטאת שנותן למעלה על הקרנות ובאצבע ולא בזריקה:", + "מעל המזבח. לארץ:" + ], + [], + [ + "(יא) להלן מילוי. \"מלא קומצו\" בויקרא:", + "מה מילוי האמור להלן קמץ ועלה בידו וכו'. פירוש, דהתם כתיב \"מלא קומצו\" תרי זימני וילפינן מזה דהוא לעיכובא:" + ], + [ + "(יב) מה זה בא ללמדנו וכו'. הרבה עמלו המפרשים על זה הברייתא. ואעתיק בזה מה שפירש הרמב\"ן בחומש, וזה לשונו: דהוה ליה לומר \"ויקרב את העולה מלבד עולת הבקר\", ולמה כתוב גבי מנחה \"מלבד עולת הבקר\"? ואם בא ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה, ולכן קאמר במנחה \"מלבד עולת הבקר\" – כלומר שלא הקריבו מנחה לתמיד של שחר ולא לעולה, רק זו המנחה לבד – הרי כבר נאמר \"וכו' ויעשה כמשפט\" – משמע שהקריבוה כדינה במנחה ונסכים. אלא בא ללמד ששתי מנחות וכולי, פירוש, שמנחה זו אינה מנחת נסכים אלא מנחת נדבה של ישראל4ומכל מקום גם לפירוש זה דחוק מאד לשון הברייתא דהכתוב ישמיענו שאם לא מצא מנחה יביא בהמה, דלכאורה הוא מלתא דפשיטא מאוד. ועיין בהגר\"א שהגיה ודבריו מאירין העינים וזה לשונו: מה בא זה ללמדנו אם ללמד על מנחת התמיד והרי נאמר \"ועשירית האיפה וגו'\", אם ללמד על מנחת העולה הרי נאמר \"ויקרב את העולה וגו'\", אם כן וכו' מלמד ששתי מנחות קריבין זה אחר זה, עד כאן לשונו. וביאורו, אם ללמד על מנחת התמיד היינו מלבד עולת התמיד ומנחתה – הרי נאמר אצל התמיד \"ועשירית האיפה סלת וגו\" ובודאי כשהקריב עולת התמיד הקריב עם המנחה. ואם ללמד על מנחת העולה דהיינו עולת הבקר קרא הכתוב להעולה שהקריב מקודם וקמ\"ל קרא דאותה המנחה היא לבד מנחת העולה שהקריב מקודם הרי נאמר \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\" והיינו כמשפט שאר עולה, וידוע שכל עולה צריך להקריב מנחת נסכים. אם כן למה נאמר \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\"? מלמד ששתי מנחות קריבין זה אחר זה, ורצונו לומר דלעולם כונת הכתוב מלבד עולת התמיד ומנחתה, והכתוב קמ\"ל דמנחה זו צריך להקריב אחר מנחת התמיד ולא תימא דצריך להקריב העולה ומנחתה מקודם ואחר כך מנחה זו. קמ\"ל שאין שום מנחה אחרת מפסיק בינה לבין מנחת התמיד. כן נראה לפי עניות דעתי ביאור דבריו הקדושים. , עכ\"ל:" + ], + [ + "(יג) זבח השלמים אשר לעם מכאן למדו שלמים לצבור. אף על גב דשלמי צבור מפורשין במקרא בפרשה אמור – מכל מקום אהרן למד מכאן סדר עבודה כמ\"ש סוף פרשת צו [זית רענן]:", + "אכן קשה דהא שלמי צבור טעונין תנופה חיים וכאן לא היה כי אם לאחר שחיטה תנופת חזה ושוק כשאר שלמי יחיד? ואפשר דהכי קאמר, מכאן למדנו תנופת שחוטים בשלמי צבור, לפי שלא מצינו בכבשי עצרת אלא תנופת חיים וכיון שמצינו באלו שהיו שלמי צבור והוטענו תנופה שחוטים בחזה ושוק – הרי הוא דוגמא לכבשי עצרת ולהטעינם כן (וכדעת רבנן דסברי כן, עיין במנחות דף ס\"ב). ואף על פי שאין דינן שוה בתנופת החיים – מכל מקום במה שהשוו מעשיהם למדנו אלו מאלו [הראב\"ד]:", + "להגיד גדולתו וכו'. קשה מה ענין זה למקרא זה? ויש לומר מדכתיב \"כאשר ציוה משה\" משמע שעשה הכל כאשר ציוה משה:", + "שבשעה קלה למדו וכו'. ואף שבשבעת ימי המילואים למדו סדר עבודה – מכל מקום לא היה בקי כל כך כיון שלא שימש עדיין במעשה. אבל עתה הורגלו מיד בפעם ראשון ועשו בזריזות ולא פשעו בשום דבר:", + "שבעה עבודות. שחיטה וקבלה – והוא ממה דכתיב \"וישחט..ויקריבו בני אהרן את הדם\" דהוא קבלה; זריקה היינו שתים שהן ארבע מאיל העולה ומשלמים; הזאה על ארבע קרנות המזבח; וחיטוי היינו ממה שכתוב \"ויחטאהו כראשון\" וכפירוש הראב\"ד שנתן על המזבח מתנה יתירה כדי לטהרו, או מה שנתן באצבע על הקרן חשיב הדבר לעבודה בפני עצמו; וכפרה – אפשר שגם בשמיני נתן מתנה יתירה על המזבח כמו בהשבעה ימים:", + "ועיין בראב\"ד שהקשה למה לא חשב תנופה הנאמר במקרא זה? והגר\"א הגיה במקום ’כפרה’ - ’תנופה’, ואזיל לשיטתו דסבירא ליה דגם בשבעת ימי המילואים לא ניתן כפרה יתירה בפני עצמו כמו שמוכח מהגהתו במכילתא דמילואים הלכה ל\"ג, עיי\"ש. אך קשה למה לא חדש הקטרה, וצריך עיון:" + ], + [], + [ + "(טו) מה ברכה בירכן אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם. הביא הענין הזה בכאן לומר שהברכה שבירכן משה נתקיימה בהם שכבר שרתה שכינה עליהם בשמיני כמה דכתיב (שמיני פסוק כ\"ג) \"וירא כבוד ה' אל כל העם\":", + "רבי מאיר אומר כך בירכך ה' אלקי אבותיכם וגו'. טעמו דכיון שאמר כאן \"ויברך אותם משה\" ואין אנו רואין שום ברכה למשה על ישראל אלא במקום אחד והוא אותו הפסוק שנאמר \"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו'\" שבמשנה תורה (לבד הברכות שבירכן לפני מותו):", + "שנאמר ולאומי אלי האזינו. ואומה לשון אמי. והגר\"א גרס אל תקרי לאומי אלא לאמי, ומצאתי כן בילקוט פר' פקודי דהכתיב הוא לאמי:" + ], + [ + "(טז) ביום ששרתה שכינה בבית. המקדש:", + "ביום שירדה אש חדשה ממרום. כל זה היה במקדש וכיוצא בו היה במשכן. ומה שאמר בתחלה על אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה וכולי – שלמה המלך אמרו ברוח הקדש על המשכן ועל המקדש:" + ], + [ + "(יז) זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים וכו'. פירוש, כדכתיב בסדר שופטים \"וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם..ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה..ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתו לו כי בו בחר ה' אלהיך...לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים\". ואמרו חז\"ל איזהו שירות שהוא בשם השם? הוי אומר זו ברכת כהנים. נמצא שבשכר אשר מברכים את ישראל זכו במתנותיהם בגבולין:" + ], + [ + "(יח) משנפנה מקרבנותיו וכו'. דאי לאו הכי האי פסוק יתירא הוא, דהעליה היתה כדי להקריב, ואחר שגמר פשיטא שירד. אלא השמיענו כיון שנפנה מקרבנותיו והתבונן בכל פעולותיו של החטאת והעולה והשלמים שהיה הכל כדין ולא נכשל בשום דבר – ירד מן המזבח בשמחה:", + "ועוד נ\"ל לפרש לפי מה דאיתא לקמן (באות כ\"ט) שמקרא זה מסורס הוא וראוי להכתב \"וירד מעשות..וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\", ואיתא בשו\"ע או\"ח (סימן קכח ס' מ\"ד) שנשיאת כפים ראוי להיות בשמחה. ועיין שם בביאור הגר\"א שכן איתא בזוהר הקדוש בכמה מקומות. וזהו הכונה כאן – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה לברך את ישראל:" + ], + [ + "(יט) יודע אני שכעס עלי המקום. על ידי עון העגל, ובשבילי לא נתקיים מה שאמר משה \"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד השם\":" + ], + [], + [ + "(כא) באותה שעה קפצה פורענות וכו'. על דבר שחטא באותה שעה:", + "ויש אומרים מסיני נטלו להם. כלומר מסיני חטאו וזהו שהביא להם החטא הגדול שנענשו מיתה עליו:", + "הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם וכו' עוד שני זקנים הללו מתים וכו'. אנשים גדולים כאלו אי אפשר שיהיה דבריהם כאנשים פחותי ערך. ולפי עניות דעתי הכונה במה שאמרו \"מסיני\" שבעת שאמר הקב\"ה עלה אתה ואהרן עמך והכהנים היינו שהכהנים מחיצה בפני עצמם והעם אל יהרסו לעלות אל השם פן יפרץ בם (שמי שאינו ראוי לאיזה מדרגה גבוה הוא נזוק על ידה). אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו – רצה לומר, הנה כבר הזקינו ובמשך קטן בודאי ימותו, ובעל כרחנו אנו נהיה מוכרחים להנהיג הקהל ולשאול במשפט האורים לפני השם כמו שהיה לבסוף על ידי אלעזר הכהן (וכמו דכתיב \"וימת נדב ואביהוא...ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם\", ואמרו חז\"ל שאם היו הם בחיים היה שייך רק להם). ומי יודע אם נהיה ראוים למדרגה זו. והנה לשון זה עוד שני זקנים הללו מתים הוא לשון גרוע מאד והיה להם לומר פן חס ושלום ימותו, ולכן - אף שמחשבתם היה לטובה - הדיבור לא היה יפה ולכן השיב הקב\"ה נראה מי קובר מי:" + ], + [ + "(כב) דבר אחר כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ולא ירדה שכינה וכו'. פי' – הלשון הראשון אמר כי משירדה שכינה וירדה אש ממרום וליחכה ואחר כך חטאו בני אהרן וקפצה עליהם פורענות; ועכשיו בלשון הזה הוא אומר שקודם שירדה שכינה וקודם שירדה האש חטאו, ובאותה שעה ירדה שכינה וירדה האש וליחכה הקרבנות ושרפה אותם. וזה אינו על סדר המקראות (דבקרא כתיב תחלה \"ותצא אש וגו'\" ואחר כך \"ויקחו בני אהרן\"). ועוד איני יודע מאין לו שנכנסו לבית קדשי הקדשים? ושמא משום דכתיב \"ויקריבו לפני ה' אש זרה\" וכתיב \"ותצא אש מלפני השם\", שיצא האש מבית קדשי הקדשים – מה זה מבית קדשי הקדשים אף זה כך:", + "ואם תאמר מהו \"ותצא אש\", הלא הם היו בפנים? אפשר שלא נשרפו עד שיצאו לאהל מועד. עוד יש סעד לזה הלשון כי בקטורת שהקטירו בני אהרן מה היה? אם ההקטרה שהקטירו בכל יום שהוא קרב על המזבח הזהב – אותו כבר הכניסו אהרן שהרי שנינו קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים. אלא ודאי קטורת אחרת היתה שנכנסו בה לפני ולפנים [ראב\"ד]:", + "אכן מכל מקום קשה ששאלו וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש – מה יועיל לזה מה שיקחו אש עם קטרת להכניסם לפני ולפנים? וכי על ידי זה יתאכלו העולה והחלבים על מזבח החיצון? ואולי חשבו שעל ידי שיכניסו קטורת לפני ולפנים כדרך שעושה הכהן גדול ביום הכפורים – ימשיכו רצון מאת השם להשרות השכינה בישראל ולהוריד אש מן השמים. והתחכמו המצאה חדשה להשראת השכינה אשר לא נצטוו על זה וזהו שאמר הכתוב \"אשר לא צוה אותם\". ומשה רבינו ע\"ה אמר \"זה הדבר אשר צוה השם תעשו וירא אליכם כבוד השם\" ואין צריכין לעצה אחרת. [עיין ברמב\"ן]:", + "וללשון הראשון נאמר שאף על פי שירדה האש על האברים שעל מזבח החצון ועל הקטרת שבפנים – אמרו אף על פי כן מצוה להביא מן ההדיוט וחשבו בדעתם להכניס קטורת חדשה עם האש השני ולהקטיר על מזבח הזהב. עכ\"ל הראב\"ד:" + ], + [ + "(כג) מבית קדשי הקדשים. שנאמר \"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם\" – 'מלפני השם' זה בית קדשי קדשים:", + "שנאמר ותצא אש מלפני ה'. אסיפא דקרא סמיך דכתיב \"ותאכל אותם\", משמע ולא בגדיהם. ועיין לקמיה:", + "היה אהרן עומד ותוהא וכו'. מרומז דרש מדהשיב לו משה \"הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש...וידם אהרן\", מכלל דבתחלה לא חשב אהרן כן:" + ], + [], + [], + [ + "(כו) מכאן אמרו וכו'. הראב\"ד גריס מכאן שאין הכהנים מטמאים למתים, ופירש שנרמז להם מעט מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים, מיהו כבר אנו רואין שהכהן הדיוט מטמא לאחיו אבל עתה נמשלו לכהן גדול שאינו מטמא לשום מת:" + ], + [ + "(כז) מלמד וכו' במיתתן יותר מבחייהן. פירוש על חייהן לא חס כדי שיקבלו עונשן ויהא להם כפרה אבל אחר פטירתן חס עליהן שלא יתבזו [קרבן אהרן]:", + "שאילו נשרפו גופן וגם בגדיהן, היו מפורסמים וניכרים לבזיון, אבל השתא שבגדיהם נשארו עליהם – דגופן גם כן נשרף ואך דהיה שלדו קיימת מבפנים להבגדים – אין הבזיון ניכר מלמעלן כל כך:", + "ומשמע דהאי תנא סבירא ליה דנשמתן וגם גופן נשרף. ויש תנא לקמן (באות ל\"ד) דסבירא ליה דרק נשמתן בלבד נשרף ולא גופן כלל:" + ], + [ + "(כח) מכאן אמרו הרוגי בית דין וכו'. כל אלה רמזים הם שהם הרוגי בית דין של מעלה. ואין זה דמיון ממש. לפי שהרוגי בית דין לא הקרובים ולא הרחוקים מתאבלין עליהם, אבל אלו רק אהרן ובניו הוזהרו אבל כל ישראל בכו אותם:", + "שמא תאמרו אנו הולכין לבתינו ומתאבלים וכו'. פירוש נהי דהוזהרו על פריעה ופרימה והכל כדי שלא להראות על אבילות לכל, אבל לילך לבתינו לבכות אנו רשאים. ולזה מסיים הלא פקדנו המקום5ולכאורה דבר זה הוא כר' יהודא דאמר בסנהדרין (דף יח.) אצל כהן גדול אינו יוצא מבית המקדש כל עיקר שנאמר \"ומן המקדש לא יצא\". ולבסוף מסיים מכאן אמרו הוא דעת ר' מאיר שם? ואולי י\"ל דסתם פה כר' מאיר, והיינו לדורות. והאי דקאמר מתחלה אנו פקדנו המקום הוא הוראת שעה להם לבד שלא להתאבל כל עיקר אלא הבכיה יהיה לכלל ישראל כמו שנאמר \"ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגו'\": מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת וכו' הנה לכאורה בפסוק כתיב \"לא תצאו\" ומסיים דמותרין לצאת. אמנם באמת ניחא עיין לקמן (באות מ\"ב) דמשוינן פסוק זה ד\"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" עם הפסוק ד\"ומן המקדש לא יצא\". ועיין בסנהדרין (דף יט.). וכן הוא לקמן בתורת כהנים בפרשה אמור, דלדעת ר' מאיר \"ומן המקדש לא יצא\" היינו שלא יצא עמהן בעת שמלוין אותו אבל הוא יוצא אחריהן. והכא נמי \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" היינו לא תצאו עמהן אבל הוא יוצא אחריהן. שלא תצאו:", + "הן נכסין והוא נגלה. כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן – הוא נגלה ונכנס שם:", + "הן נגלין והוא נכנס. ר\"ל כל זמן שהן נגלין באותו מבוי הוא נכסה משם:" + ], + [ + "(כט) זה מקרא מסורס. הוכרחו לזה דקרא אמר \"וירד מעשות החטאת וגו'\" ואילו בירך אותם קודם שירד היה לו לומר \"ומלברך את ישראל\", ולזה בהכרח לומר שאחר שירד בירך. ואם כן הרי זה מקרא מסורס:", + "אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה - כצ\"ל:", + "מה שירות בעמידה. דכתיב \"לעמוד לשרת בשם השם\":", + "בדורות האחרים - כצ\"ל:" + ], + [ + "(ל) וחזר הכתוב ופירש להלן. פירוש, גבי כהנים כה תברכו בנוסח זה, אף כאן אהרן שהיה כהן מסתמא בירך בנוסח זה:", + "ירידה טעונה ברכה. שכאשר ירד בירך אותם כמ\"ש למעלה שאחר הירידה בירך אותם:", + "וביאה. אל אהל מועד טעונה ברכה כדיליף לקמיה:", + "ה\"ג מה ירידה מעין עבודה. שהברכה באה אחר עבודה שכן אמר \"וירד מעשות החטאת וגו' ויברכם\" וכנ\"ל, אף הביאה – אחר שטעונה ברכה כמו הירידה – אינה אלא מעין עבודה והיינו עבודת הקטורת. ואם כן לא נכנסו אלא להקטיר קטורת:", + "אם יציאה שאינה טעונה רחיצה. כאשר יצא מאוהל מועד:", + "טעונה ברכה. כדכתיב \"ויצאו ויברכו את העם\"", + "ביאה שטעונה רחיצה. דכתיב \"בבואם אל אהל מועד ירחצו..או בגשתם אל המזבח..ורחצו\"", + "או חלוף. שלא נלמוד הברכה מהרחיצה אלא בהיפך – הרחיצה מהברכה, ונאמר שאין ביאה טעונה ברכה:", + "ומה אם ביאה שאינה טעונה ברכה. פירוש, שלא מצינו מקום מבואר ללמוד שתהא טעונה ברכה – טעונה רחיצה; יציאה – שמצינו שטעונה ברכה – אינו דין שטעונה רחיצה. ואם כן נלמוד מזה רחיצה ליציאה מהברכה שמצינו בה מפורש אבל לא נלמוד ברכה לביאה ואם כן אין לנו מה מצינו מירידה:", + "תאמר ביציאה שכן יוצא מקודש לחול. ר\"ל ואין סברא להצריך בה רחיצה ואם כן נשאר הקל וחומר הראשון מיציאה לביאה על מקומו להצריך ברכה לביאה ואם כן חזר המה מצינו מירידה וביאה על מקומו. וזהו שסיים הברייתא בטל החילוף וחזרנו לדין וכולי:" + ], + [ + "(לא) ותצא אש מלפני השם. סמך אסיפא דקרא דכתיב \"ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם\", ותרגם אונקלוס \"וירונו\" ושבחו:", + "כימי משה. כמו שנאמר בתורה שנתקבל ברצון וירד האש וליחכה על המזבח העולה והחלבים:", + "כשנות שלמה. שנאמר (דה\"ב, ז) \"וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והחלבים וגומר\":", + "כימי נח. שנאמר \"וירח ה' את ריח הניחח\":", + "כשנות הבל וכו'. שנאמר בו \"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו\":", + "שלא היתה עבודה זרה בעולם. אשנות הבל קאי, כי רק בימי אנוש כתב \"אז הוחל לקרוא בשם השם\":" + ], + [ + "(לב) אהבה על אהבה. פירוש, תוספת דורון חדש מפני אהבת האל יתברך:", + "אין קיחה אלא שמחה. אנו למדין \"ויקחו בני אהרן\" מן \"ויקחו את אשר צוה משה ויקרבו כל העדה ויעמדו\" האמור למעלה. מה להלן בזריזות ובשמחה אף כאן:", + "מה ת\"ל בני אהרן. וכי אין אנו יודעין שהם בני אהרן? אלא ללמד שלא חלקו כבוד לאהרן והתורה מרמז גנותם בדרך רמז שהם בני אהרן ולא שאלוהו:", + "נדב ואביהוא וכו'. הברייתא קדריש כל הקרא כסדר. מתחלה על תיבת 'קיחה' ואחר כך על \"בני אהרן\" ואחר כך על תיבת \"נדב ואביהוא\" שהוא גם כן יתר דהוה ליה לכתוב סתם כענין שנאמר \"אחרי מות שני בני אהרן\" וממילא אנו יודעים מדכתיב לקמיה אל אלעזר ואיתמר בניו הנותרים. אלא לרמז שסמכו על דעתם בעצמם ולא שאלו לשום אדם. ובפרט לדעת רבי עקיבא שדרש לקמיה מ\"אשר לא צוה אותם\" שלא נמלכו במשה רבן:", + "יכול אש זרה ממש. דהיינו אש של הדיוט:", + "ת\"ל אשר לא צוה אותם. דמשמע שלא היה החטא אלא מצד שלא המתינו עד שיצוה אותם לעשותו אבל הדבר מצד עצמו ראוי והגון היה, דאילו היה אש זרה ממש איך היה מצוה אותם עליה:", + "מן הכיריים. שהוא אש הדיוט ממש והזרות בה בעצמה:", + "שלא נמלכו במשה רבן. דאילו נמלכו בו בודאי היה מוחה בם. והאי \"אשר לא צוה\" קאי על משה דאילו יתר הדברים הנאמרים בפרשה היה הכל מה שציוה משה להם כמה דכתיב \"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה השם וגו'\":", + "לא נתחייבו אלא על שהורו וכו'. לדברי ר' אליעזר אף על פי שאש של הדיוט היה על המחתה, מה שעשו כדין וכהלכה עשו, אלא שכל חטאתם היה לפי שהורו המה בהלכה ולא המתינו למשה רבם שידרוש להם זה. ומן הפסוק עצמו אין ראיה כל כך דאפשר היכא שיש אש השמיימי מצוה להביא דוקא ממנו. ונפקא ליה לר' אליעזר דבר זה מדכתיב \"אשר לא צוה אותם\" דמשמע שהעון היה על אשר לא נטלו עצה לזה ממשה רבם אלא הם עשו דבר זה מעצמם:" + ], + [], + [ + "(לד) ושרף נשמתן. ולא גופן דכתיב בהן וימותו כעין מיתה (סנהדרין נב, א):", + "ואכלה אותם ולא בגדיהם כצ\"ל, דהוא סובר דגם גופן נשרפו ולא נשאר אלא כתנותם (כן איתא בגמרא בהדיא):", + "או יכול בכתנות הנושאים. פירוש, אבל הנישאים נשרף אפילו כתנותם", + "ולא כתנות ללוים. פירוש, לפי שלא הוזקקו לעשות ללוים כתנות אף על פי שנמסרו לעבודת המשכן ואם כן למה הוזכרו כאן כתנות אלא שמע מינה בכתנות של כהנים הכתוב מדבר:" + ], + [ + "(לה) לא מתו אלא בחוץ. פירוש, חוץ לאוהל מועד בעזרת ישראל וכהנים:", + "נגפם המלאך. ודחפן והוציאן לחוץ. ועל שם שקבלו מכת מיתתן בפנים נאמר \"וימותו לפני השם\" אבל לא מתו לגמרי עד שיצאו לחוץ:" + ], + [ + "(לו) ולא ידעו וכו'. מדקאמר \"הוא אשר דבר השם\":", + "ונקדש בכבודי. פירוש במכובדי, והיה קדושה על ידם. שכל אדם מתיירא מגשת אליו שלא ברשות שכל אלו היו כהנים ומשוחים ועל שם שקרבו שלא ברשות טעו ונכשלו ומתו – קל וחומר לשאר בני אדם:", + "שבניו ידועי המקום. כלומר מכובדים היו בעיניו:", + "וקיבל שכר על שתיקתו. שנתייחד אליו הדיבור בפרשה של \"יין ושכר אל תשת\":" + ], + [ + "(לז) אוי לי שמעלתי בשמן המשחה. שחשש שנשפך יותר מדאי ונהנה ממנו:", + "שבת אחים גם יחד. היינו כשם שמשה לא מעל כך אהרן לא מעל:", + "כטל חרמון וגו'. גם הפסוק הזה בשרו שלא מעל - מה טל וכו':" + ], + [ + "(לח) שלא הרהר אחר המקום. וכנ\"ל באות ל\"ו:", + "כדרך שלא הרהר אברהם. שהבטיחו ליתן לו את הארץ ולבסוף לא מצא מקום לקבור את שרה עד שהשתחוה לבני חת:", + "ואומר מישרים אהבוך. כלומר וכן הוא משבח במקום אחר מי שמוכיח את הבריות בדברי שלום ונחת כאהרן כדכתיב מישרים אהבוך. בדברי מישרים אדם אוהב את בוראו ומקבל מצותיו יותר ממה שהוא מקבל בדברי זעף:" + ], + [], + [ + "(מ) יכול לא תפרעו מן הכובע. כלומר אל תגלו ראשיכם:" + ], + [ + "(מא) ועל כל העדה יקצוף. לפני הראב\"ד היה הגירסא \"זה המקרא מסורס\", ופירש הראב\"ד 'מסורס' פירושו מהופך, אין ראוי לומר אלא \"אחיכם יבכו ועל כל העדה יקצוף\". כלומר ואחיכם יבכו את השריפה, ואם לא יבכו – על כל העדה יקצוף המקום. וכתב מהופך הוא שכתב תחלה קצף המקום עד שלא הודיענו למה יקצוף:", + "ולפי הגר\"א לא היה גירסא זו ועל כן כתב בהגהתו \"ועל כל העדה יקצוף\" מיותר:", + "ונאמר להלן שריפה. היינו האמורה בבת כהן ובאשה ואמה:", + "מה שריפה האמורה כאן שריפת נשמה וגוף קיים‎‎. כדלעיל באות ל\"ד:", + "שריפה האמורה וכו'. מפרש התנא מה שאמר מעיקרא ונאמר להלן. ודוחק. ויותר טוב לגרוס כמו שכתב הגר\"א ונאמר להלן צריך לגרוס ונאמר באשה ואמה ובבת כהן:" + ], + [ + "(מב) אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה. כלומר באיזה שעה הייתי סבור שהיה מחלל אם לא יצא שהכתוב אומר שאם לא יצא לא יחלל בעמידתו. הוי אומר בשעת עבודה – שהייתי סבור שאם הקריב אונן שיחלל עבודתו כשאר כהנים והוצרך לומר דכהן גדול מקריב אונן ואינו מחלל:", + "הוי אומר בשעת עבודה. ר\"ל אף לא תצאו האמור כאן בשעת עבודה:", + "מנין לכהנים של כל הדורות. היינו6ודעת הרמב\"ם (פ\"ב מהל' ביאת מקדש ה\"ה) דדין זה שייך לכל הכהנים אפילו הדיוטים מוזהרים שלא לצאת בשעת עבודה וחייבין על זה מיתה בידי שמים. לכהנים גדולים אף על פי שאינם משוחים שאם יצאו מן המקדש בשעת עבודה שהן במיתה? תלמוד לומר \"כי שמן משחת השם\" – ר\"ל ד'משחת' יתירא קדריש ולשון משחת נופל על ריבוי בגדים ועל משיחה כדכתיב \"ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\" [ראב\"ד]:", + "עוד כתב דמאי דנתרבה מרובה בגדים להלן בפרשה אמור מ\"כי נזר שמן וכולי\" – שם מרבינן להיתר שאם אינו יוצא ועובד אינו מחלל, וכאן לעונש שאם יוצא ואינו עובד שהוא חייב מיתה:", + "עוד תירץ דשם הוקשו מרובה בגדים למשוח לענין אזהרה שבשניהם הוא עובר על \"ומן המקדש לא יצא\", וכאן לעונש מיתה אם עבר ויצא בשעת עבודה. (ואולי שמפני זה הוסיף הגר\"א על מה דאיתא בברייתא כי שמן משחת השם עליכם תיבות להגיד מה גרם, וכונתו כמו דאיתא לקמן בפרשה אמור הלכה וי\"ו זה הלשון ממש לבאר הטעם על מה אנו מרבינן מרובה בגדים כמו משוח ת\"ל \"כי נזר שמן משחת אלהיו עליו\", וענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו וממילא מרובה בגדים נמי בכלל זה שעל ידי זה נמלא ידו להיות כהן גדול וכנ\"ל):" + ] + ], + "Section 1": [ + [ + "(א) אלא כדי לשכר. ששיעורו רביעית דוקא ובן ארבעים יום שעד ארבעים יום מתוק הוא:", + "אם כן למה נאמר יין. לכתוב שכר לבד ואנא ידענא שהוא יין דוקא ולא שאר משקה המשכר דגמרינן שכר שכר מנזיר [גמרא שם]:", + "מוזהרים עליו. בלאו בעלמא אבל מיתה דוקא רביעית וכן מ' יום:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות כל המשכרין. דהוא לא יליף שכר שכר מנזיר:", + "אם כן למה נאמר יין. פי' וכי יין אינו בכלל שאר משכרין:", + "ועל שאר כל המשכרין. ואפילו אם נשתכר על ידי דבש וחלב [גמרא]:", + "באזהרה. ולמעוטי יין מגיתו וכל שהוא שמעינן לר' יהודה מדכתיב \"יין ושכר\" - הוקש יין לשכר עד דמשכר [ראב\"ד]:", + "אל תשתהו בדרך שכרותו. היינו ששתהו להרביעית בבת אחת, הא אם הפסיק בה או שנתן לתוכה מים כל שהוא פטור [כן איתא שם] וכתב הראב\"ד דאפילו אזהרה אין בו. ואיתא בגמרא דדוקא ברביעית אבל ביותר מרביעית אפילו נתן בו מים חייב:" + ], + [ + "(ג) יכול חללים תלמוד לומר אתך. הבאים אתך לחלק בקדשים ויצאו חללים:", + "ולא אוציא את בעלי מומים. שהם באים גם כן לחלק בקדשים:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. דומיא דאתה שיהיו כשרים ולפי זה אימעטו שניהם וממילא אייתר ליה \"אתך\" להנך דרשות לקמיה:" + ], + [ + "(ד) בבואכם אין לי אלא בביאה ביציאה מנין. פי' בשעת שגמר עבודתו בפנים בהיכל והוא יוצא ובא לו לצד חוץ אפילו הכי אם ישתה יין דרך יציאתו והוא עובד שהיא במיתה:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. ור\"ל מ\"אתך\" דקרא יתירא הוא, ואם אינו ענין לביאה תנהו ענין ליציאה [כ\"מ]:", + "ומנין לעשות את המזבח כאהל מועד. פי' כבר למדנו שאם נכנס לאהל מועד ואז אפילו דרך יציאה אם שתה שהוא במיתה ומנין אפילו לא נכנס לאוהל מועד אלא שהוא רוצה להקריב על מזבח החצון אם שתה ועבד שהוא במיתה. ת\"ל אתה ובניך אתך, פי' בדבר שאתה ובניך חלוקין משאר ישראל [סמ\"ג]:", + "אלא בשעת עבודה. כלומר אם שתה ועבד:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. כלומר כי היכי דממעטינן חללין ובעלי מומין מ\"אתה ובניך\" שאינן בני עבודה הכי נמי ממעטינן שלא בשעת עבודה בכל כהן [ראב\"ד] והזית רענן פי' תלמוד לומר אתה ובניך אתך והיינו בשעת עבודה שכולן היו מתעסקין כאחד משום ברוב עם הדרת מלך כדאיתא בפרק ב' דיומא:", + "ונאמר להלן בבואם. בפרשת כיור בבואם אל אהל מועד:", + "מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה. דכתיב ברישא \"בבואם אל אהל מועד\" והדר כתיב \"בגשתם אל המזבח\" משמע דהוא הדין כשיוצא מאהל מועד למזבח [זית רענן]:", + "ואינו חייב. בלא קידוש:", + "אלא בשעת עבודה. דלשרת כתיב והיינו עבודה:" + ], + [], + [ + "(ו) יכול יהא ישראל חייבין על ההוראה. פי' אם הורו שתויי יין שהרי אף ישראל מוזהרין שלא להורות שתויי יין כדלקמיה:", + "תלמוד לומר אתה ובניך ולא תמותו. ר\"ל מדלא דכתב \"ולא תמותו\" לבסוף:" + ], + [ + "(ז) יכול יהא אהרן ובניו חייבין וכו'. פי' הואיל וחייבין מיתה על ביאת האהל:", + "ודין הוא. שלא נוכל לומר כן:", + "יצאו ישראל מן הכתוב. היינו כנ\"ל בהלכה וי\"ו:", + "אהרן ובניו מקל וחומר. היינו מה שאמר \"ודין הוא\":" + ], + [ + "(ח) חקת עולם לדורותיכם לרבות יציקות ובלילות וכו'. הנה לכאורה כונת הברייתא לומר שאיסור שתויי יין נוהג בכל ענינים אלו אף לחייב ע\"ז מיתה אבל באמת זה אינו כדמוכח בזבחים (דף יח.) דשתוי יין ומחוסר בגדים דינן שוה וכי היכי דמחוסר בגדים אין חייב מיתה ביוצק ובולל ומניף ומגיש וקומץ ומקבל כדתנן בפרק בתרא דזבחים – הוא הדין בשתויי יין. אלא הכונה לענין חילול עבודה ור\"ל דאף שאין חיוב מיתה בזה מכל מקום נתחללה עבודתו וכדמסיק שם בגמרא דילפינן גזירה שוה חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמחלל עבודה בכל גווני ועל מחוסר בגדים יליף שם בגמרא מקרא אחרינא אכן זה התנא סובר דלא צריכין למילף זה ממחוסר בגדים דמ\"חוקת עולם\" דכתיב גבי שתויי יין גופא נוכל ללמוד זה דבא לרבות אף אלו דברים דמחלל עבודה והיינו דזו יהיה חוקה לעולם בכל העבודות שלא לעשות בשתויי יין:", + "והקטרות והזאות – אגב שיטפיה נקט דזו מעבודות שזר חייב ע\"ז מיתה והוא הדין שתויי יין וכן כתב הראב\"ד דזו אגב שיטפיה נקט:", + "תלמוד לומר ולהבדיל בין הקדש ובין החול. אלמא אם שתה ועבד לא הבדיל הקודש מן החול שכבר חילל את הקודש:", + "ומנין למחוסר בגדים וכו'. היינו שגם שם אם עבד חילל:", + "תלמוד לומר חוקת עולם. בשתויי יין ובבגדי כהונה כתיב (שמות, כט) \"וחגרת אותם אבנט וגו' לחוקת עולם\" וברחיצת ידים ורגלים כתיב \"חק עולם\":" + ], + [ + "(ט) ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלו הערכין והדמים והחרמין וההקדשות. כצ\"ל [הגר\"א וכן איתא בגמרא]. דוי\"ו ד\"ולהבדיל\" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם אל אוהל מועד ובבואכם להבדיל בין קודש לחול נמי אל תשת יין ושכר וכולל כל אלו הדברים דהיינ שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר [רש\"י]. והראב\"ד כתב כדי שידע להפריש בדיניהם איזה ענין הוא קודש ואיזה ענין הוא חול:", + "אלו ההוראות. איזהו אסור ואיזהו מותר כגון איסור חלב ודם ושאר איסורין:", + "אלו מדרשות. שדורשין בפרקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:", + "אלו ההלכות. מה שהוא הלכה למשה מסיני אף על פי שהן דברים סדורים בפי החכמים שאין משיבין על ההלכה ואין דנין מהם קל וחומר ולא בנין אב – אפילו הכי אסור להורות בהן. ונפקא לן זה מ\"אשר דבר השם\" היינו שדיבר ה' אלינו ביד משה ולא כתבם בתורה:", + "הכי גרסינן ביד משה זה גמרא. והיינו ללמוד ברבים כשהוא שתוי יין דאי אפשר שלא יבין ויורנו משם:", + "יכול אף המשנה תלמוד לומר ולהורות. כצ\"ל [הגר\"א] וכן איתא בגמרא. לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות. וגירסתנו \"ביד משה – זה המקרא\" טעות הוא דזה לכולי עלמא שרי כדאיתא בגמרא. ודע דבגמרא איתא דר' יוסי ב\"ר יהודה מיקל אף בגמרא ואיפסקא כותיה:" + ] + ], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) שעיר זה וכולי. דהוה ליה למכתב \"ואת החטאת דרש משה\" וכתב \"ואת שעיר\", לכך דרשו דשעיר הוא שעיר נחשון של יום חנוכת המזבח שהיה ראש חדש ניסן:", + "חטאת זה חטאת של יום השמיני. והוא מה שנאמר \"קחו שעיר עזים לחטאת\":" + ], + [ + "(ב) דרש דרש משה זה שעיר של ראש חדש. דמדכתב \"דרש דרש\" משמע שעוד דרישה אחרת היתה שם גם כן והיא שעיר של ראש חדש, ונמצא דקרא משתעי בשלשה שעירים:", + "מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו. פירוש: אם אתם חוששים לאנינות היה לכם לשרוף כולם, ואם אינכם חוששים היה לכם לאכול כולם:", + "זה שעיר ראש חדש. שהוא מכפר על טומאת מקדש כדאמר בסמכת שבועות:" + ], + [ + "(ג) וכעס כנגד אהרן. מדכתב \"בני אהרן\" דהוא יתר משמע שחשב שבניו עשו מדעת אביהם או שלא מיחה בהם אך מפני הכבוד הפך פניו כנגד בניו:", + "הנותרים לא היה פנחס עמהם. ר\"ל שרק הם נותרו אז בכהונה, לא זולתם מבני אהרן. שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. או ר\"ל שעליו לא היה יכול לדרוש מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו וכנ\"ל שהוא בודאי לא היה יכול לאכול ממנחה ומחטאת שהוא היה עדיין בבחינת זר:", + "לאמר השיבוני על דברי. דהיינו שנתן להם רשות להשיב לבל יראו כמשיבים על דברי משה רבם:" + ], + [ + "(ד) אמר להם וכו'. ר\"ל כך אמר להם מדוע לא אכלתם את החטאת הואיל ובמקום קודש היתה ולא יצאת לחוץ:", + "כהנים אוכלים. שירי הקדשים:" + ], + [ + "(ה) אמר להם שמא וכו'. דמדהוכיח להם שלא הובא בודאי ששאל מהם על זה והשיבו לו שלא הובא ועל זה תמה ואמר \"הן לא הובא\" - ומדוע לא אכלתם?", + "שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. נקט לפנים מפני המסקנא דיליף ר\"י הגלילי לקמיה מ\"ואל הקדש\" שאפילו אם הכניס בהיכל נפסלה:", + "שנכנס דמה לפני ולפנים וכו'. דתיבת \"פנימה\" משמע לפני ולפנים (עיין זבחים דף פב:):", + "ואין חטאת פסולה עד שיכנס כל דמה לפנים. [כן גירסת הראב\"ד וכן איתא בילקוט]. והא דקתני לכתחלה מדמה הוא דעת רבנן דילפי עצם איסור הכנסת דם חטאת החצונה לפנים ממה דכתיב \"וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל\", והתם הלא \"מדמה\" כתיב:", + "מנין שאף שריפתה בפנים. אם נפסלה על ידי טומאה וכיוצא בה. תלמוד לומר אכול תאכלו אותה בקדש – אחד לאכילת אדם ואחד לאכילת אש אם נפסלה שתהא גם כן בקודש:", + "מה זו מיוחדת טומאתה בפנים. פירוש דמה שריבה הכתוב להחטאת זו שלא יצאת חוץ לקלעים שאם היתה טמאה היתה נשרפת בפנים הלא לא מצינו רק בנטמאה בפנים כי לא יצאת לחוץ:", + "יצאת שנטמאת בחוץ כצ\"ל [הגר\"א]:" + ], + [], + [], + [ + "(ח) מפני אנינות נשרפה. ואף על פי שנצטוה משה באנינות יאכלוה א\"ל אהרן שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה כגון מותרי המנחות ושעיר של נחשון ושעיר של יום השמיני שהן לשעה, אבל בקדשי דורות כגון בשעיר של ראש חדש - לא. קל וחומר ממעשר הקל דכתיב \"לא אכלתי באוני ממנו\". ומפני כך לא שרפו אלא זו בלבד:" + ], + [ + "(ט) אלא בנים. כמעשה אהרן:", + "כל האמור בפרשה. היינו שהכהן מטמא להם:", + "מוסיף עליהם וכו' ואחותו הנשואה. ריבה בזה לאסמכתא אף אלו שהוא אונן עליהם מדבריהם:", + "יכול יהיו הלוים וכו' בשיר. פירוש: הואיל ושיר שהלוים משוררים נקרא 'עבודה' כדכתיב \"לעבוד עבודת עבודה\" ואמרו חז\"ל איזהו עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר:", + "ת\"ל אותי אני וכו'. פירוש: אותי ולא אותך שאתה לוי:" + ], + [ + "(י) וכי מפני אנינות נשרפה. דהם סברי דקדשי שעה וקדשי דורות שוין ובשניהם לא הותר לאכול ביום המיתה מפני האנינות אלא שהרשה להם הקב\"ה הוראת שעה במנחה ושארי הקרבנות לאכול בלילה שאחר יום המיתה וגם זה החטאת היה דעתם להשהותו עד הלילה ולאכלו אלא שבינתיים נטמא באונס:", + "היה להם לשלשלתם לישרף. דלדידהו קדשי שעה וקדשי דורות שוין:", + "דבר אחר והלא מותרים לאוכלם לערב. ור' נחמיה סבר אנינות לילה דאורייתא דהיום תופס לילו עמו ופנחס לא נתכהן עד שהרג לזמרי ולא היה לו רשות לאכול בשר חטאת. ור' יהודה לאו דסבירא ליה דאנינות לילה מותר מן התורה – דהא איהו גופיה סבירא ליה לקמיה דלדורות אסור ביום ובלילה – אלא דבזה היה הוראת שעה דבלילה מותר מדכתיב \"ואכלתי חטאת היום\" - היום אסור והלילה מותר. ור\"נ סבר דלא שנא לשעה ולא שנא לדורות בקדשי שעה הותרה להם אנינות לגמרי אבל בקדשי דורות לא הותר להם כלל:", + "מה ת\"ל אלה. כלומר למה הזכיר המקרה שקרה אותו הואיל ומפני טומאה נשרף אלא כך אמר להם משה שמא מתוך טרדותיכם פשעיתו בו וטמאיתו ליה. אמה ליה אהרן כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ופושע בשמירתם? וכי לא היה לי להסתכל באלו הבנים שכשעשו דבר שלא בעצה נשטפו בפשיעתם. אלא טומאה באונס הוא כגון שנפל עליו שרץ מת:", + "ובזבחים (דף קא.) מפרש מאי הן היום הקריבו את חטאתם וכולי שאמר להם משה שמא באנינות הקרבתם ופסלתם ואמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם (בתמיה) דפסלה בהו אנינות אני שאני כה\"ג הקרבתי דמותר להקריב אונן ואפילו הכי לא היינו יכולים לאכלה ושרפנו לתנא קמא כדאית ליה מפני אנינות של קדשי שעה לא הותר ולר' יהודה מפני הטומאה שנגעה בו וזהו שמסיים ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה':" + ], + [ + "(יא) ולדורות אסור ביום ובלילה. קסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא לדורות ובזבחים מפרש לה ר' יהודה במה תפס אהרן על משה ובמה טעה משה דקאמר ליה משה למה לא אכלתם אותה אף על פי שאתם אוננים שכך שמעתי באנינות יאכלוה ואמר לו אהרן ואכלתי חטאת היום כלומר שמא לא שמעת אלא באנינות לילה אבל באנינות יום קל וחומר ממעשר הקל ועל כן הוכרחתי להניח אותו עד הלילה ובינתיים אירע טומאה באונס וכנ\"ל ועל כן נשרף:", + "ר' אומר אין האונן אסור. מן התורה בשום מקום ותדע שכן הוא שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב ואי אמרת בשלמא דרבנן הוא משום הכי גבי פסח דבכרת לא העמידו דבריהם אלא אי אמרת אנינות לילה דאורייתא מאי שנא פסח ומאי שנא שאר קדשים:" + ], + [ + "(יב) ולא בוש לומר לא שמעתי. אלא שמעתי ושכחתי:", + "וכי מי גרם לו שהקפיד. פירוש: מכח שטעה וסבר דהיה להם לאכול החטאת לפיכך כעס ואם כן איך אמר מתוך כעס בא לכלל טעות?!" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) הא למה אני מקיים וכו' לאמור לבנים לאלעזר ואיתמר. ללמדך שנוהגין בהם כבוד שהם לומדים תחלה ואחר כך ישראל:" + ], + [ + "(ב) מלמד שהיה משה תופס בחיה ומראה להם. וכן בדגים וכן בעופות וכן בשרצים:" + ], + [ + "(ג) משמע מוציא מיד משמע. משום דנראה דקראי סתרי אהדדי, דבראשונה התירה התורה לאכול הכל, שכן אמר \"כירק עשב נתתי לכם את כל\", ועכשיו אמר \"את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו\". לזה אמר דאינם דברים סותרים אלא משום דפרשה זו נאמרה לישראל ביארה בפירוש להוציא מכלל הפרשה שנאמרה לבני נח:", + "ת\"ל זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה וכו' ותאו וזמר. באמת היה לו לסיים \"תלמוד לומר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וכולי\", אלא משום שבפה עדיין אין מבורר היטב שמות בהמה וחיה המותרים רק שהתורה ביארה לנו הסימנים של דברים המותרים – לכן נקטה הברייתא הפסוק של שמות בהמות וחיה המותרים דהני לישראל ותו לא:" + ], + [ + "(ד) יכול וכולי. חשב עוד כמה דברים שמקרא אחד בא לאסור ולהוציא ממשמעות היתרו של מקרא ראשון:", + "ושלא בזביחה. ר\"ל בחניקה:" + ], + [ + "(ה) אין לי. מותר באכילה:", + "אלא שור שה כבשים ועזים המיוחדים. פירוש, ד\"שה כבשים ושה עזים\" משמע שה הבא משני כבשים וזה הבא משני עזים משמע:", + "מנין לרבות את הכלאים. הוא שה הבא מכבש ועז או מתאו וזמר:", + "תלמוד לומר חיה ובהמה. פירוש, להכי כתב הכא סתם חיה ובהמה בלא שם פרט מיוחד, לרבות דכל שיש לה שם 'חיה' או 'בהמה' עם סימני הטורה הרי זו מותרת לאכול:", + "אין לי אלא חיה ובהמה. האמור למעלה אלא שהחיה נולד מן חיה דהיינו שאביו ואמו הוו שניהם מין חיה ובהמה מן בהמה שאביו ואמו היו שניהם מין בהמה:", + "הכי גרסינן מנין בהמה מן חיה. כגון צבי הבא על התיישה ונולד תיישה שהיא בהמה אבל אביה הוא צבי שהוא חיה. (ונקט הברייתא דבר זה לדעת ר\"א ומחלקותו בבכורות (דף ז.) שבהמה וחיה מתעברים זה מזה):", + "וחיה מן בהמה. כגון תייש הבא על הצביה וילדה צביה שהיא חיה אבל אביה היה בהמה, מנין שאפילו כלאים כזו מותר באכילה?", + "ת\"ל חיה מכל מקום וכולי. דמשמע כל ששם 'חיה' עליו או שם 'בהמה' עליו. אי נמי מדכתיב \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה\" – משמע חיה הבא מן בהמה והוא הדין להיפך:" + ], + [ + "(ו) יכול אף חיה ובהמת הים. פירוש,7והנה סבור הייתי לפרש כפשטי לפי מה שידוע דכל מה שיש ביבשה יש בים, ואתי לאפוקי שור הנמצא בים או צבי הנמצא בים דאפילו יש לו סימנים האמורים בתורה גם כן אסור. והוא כעין מה שאמרו בע\"ז (דף לט.) תורא דימא אסור. אבל באמת זה אינו. דהתוספות הוכיחו שם דרק תורא דימא אסור אבל עז הים שרי, והכא קאמר סתמא דבהמת הים אסור. אם לא שנאמר דמה שאסרו הכא היינו דאינו מועיל להן הסימנים של מפריס פרסה אבל הסימנים של סנפיר וקשקשת מועיל. ורבא דאכל השיבוטא – היה לה הסימנים. ועדיין צריך עיון. יכול אף הבהמה הטהורה שילדה דמות בהמת הים או חית הים יהא מותר? תלמוד לומר על הארץ. וכן אמרו השוחט בהמה ומצא בתוכה דמות יונה - אסורה. מאי טעמא? בעינן פרסה וליכא. והנה שם אסרו דמות עוף ואפילו במעי בהמה, וכל שכן אם נולדה. וכן כאן אסור דמות חית הים במעי חיה וכל שכן אם נולדה כגון עיזא דימא או תורא דימא וכיוצא בזה. [הראב\"ד]:", + "ת\"ל על הארץ להוציא את מה שבים. ומשמע דאין נפקא מינה בין אם יש לה סימנים או לא, דאפילו אם יהיה לה סימנים של מפריס פרסה או סימני טהרה של דגים – לא, דבעינן אותה שעל הארץ תלד את מה שעל הארץ ולא מה שבים:" + ], + [ + "(ז) או אינו ממעט אלא שעל הארץ מותרת בסימנים. פירוש מפרסת פרסה ומעלת גרה. אבל אם ילדה חית הים אינה צריכה סימנים הללו. תלמוד לומר \"זאת אשר על הארץ\" אין לך וכולי – ר\"ל ד\"אשר על הארץ\" הדר ל\"זאת אשר תאכלו\" ואם כן \"אשר על הארץ\" הוא תנאי לאכילה, לא לסימנים:" + ], + [ + "(ח) מלמד שהבהמה בכלל חיה. אמרינן בחולין (דף עא.) נ\"מ ליצירה דתנן המפלת כמין בהמה חיה ועוף ר' מאיר אומר תשב לזכר ולנקבה, וטעמו הואיל ונאמר בו יצירה כאדם דכתיב \"ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגומר\", ומהאי קרא שמעינן דגם בהמה בכלל זה:", + "מנין שאף חיה בכלל בהמה וכולי. נפקא מינה לסימנים דהיינו מפרסת פרסה ומעלת גרה שאם נמצא זה בחיה היא טהורה:" + ], + [ + "(ט) וכל בהמה מפרסת וכו'. האי קרא בפרשת ראה אנכי ומלת \"בבהמה\" יתר הוא שם, דהא אמר \"כל בהמה מפרסת פרסה\". ולזה דרשו דכוונת הכתוב לומר כל בהמה בבהמה, דשדי 'בהמה' דרישא דקרא א\"בבהמה\" דסיפא דקרא ודרוש הכי – בהמה הנמצאת בבהמה אותה תאכלו. וזהו שאמרו לרבות את השליל - אף על פי שהוא כעין נבילה. אי נמי לענין להתירו בשחיטת אמו ואף על פי שהוא חי דהאי \"בבהמה\" הכי משמע במעי בהמה:", + "מותר באכילה. פירוש מותר בשחיטת אמו (והיינו רק הולד אבל ידו אסור משום בשר שיצא חוץ למחיצה). אבל אם הוציא ראשו והחזירו – אינו מותר עוד בשחיטת אמו מפני שהוא כילוד:", + "ת\"ל אך את זה לא תאכלו, ומקרא נדרש לפניו דכתיב לעיל מיניה \"מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו אך את זה וגומר\":" + ], + [ + "(י) בין אברים לאברים. בין הוציא ראשו להוציא ידו:", + "אלא בין עוברים לעוברים. היינו אף על פי שלא הוציא לא יד ולא ראש, שיש שליל שאינו ניתר בשחיטת אמו כגון בן תשעה מת או בן שמנה חי או מת, שהרי אם נולד אסור הוא משום נבילה. ומה שנקט בחולין משום דבקדשים לפעמים אפילו בן ט' חי נמי יהא אסור כגון ולד חטאת דבזה אפילו אם היה נולד גם כן אסור כידוע דולד חטאת למיתה אזיל, אכן בשאר קדשים כגון שלמים אם ימצא בן ט' חי בודאי יהיה מותר דהא אם היה נולד היה גם כן נקרב בקודש כמוהו. אכן בן ט' מת או בן שמנה חי או מת דאפילו אם נולד היה אסור משום נבילה – אפשר דאפילו אם ימצא בתוכו גם כן אסור:", + "ולד מעושרת. היינו אם יצאת בעשירי מעוברת דהעובר קדוש עם אמו ומצאו בה כששחטוה בן ט' חי או בן שמנה חי או מת:", + "ת\"ל כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע וכו' בבהמה אותה תאכלו. וזה גם כן בא לרבות שליל היינו אפילו אותן שאם נולד היה אסור גם כן מותר כשנמצא בתוכו. ומהגהות הגר\"א משמע דהכל מקרא דפרשה ראה דהתם כתיב \"בהמה בבהמה\" דהוא מרמז על שליל ודרשא דהכא מתיבת \"כל\":" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) הכי גרסינן כל בבהמה תאכלו (הגר\"א והכי איתא בחולין דף עז):", + "לרבות את השליא. הנמצאת בבהמה דאין בה משום אבר מן החי וניתרת בשחיטת האם:", + "יכול אפילו יצאת מקצתה ת\"ל אך [הגר\"א]. ר\"ל מהא דכתיב בתריה \"אך את זה לא תאכלו\" ומקרא נדרש אלפניו וכנ\"ל בהלכה ט' לענין אם יצא ראשו והוא הדין הכא לענין שליא דאין שליא בלא ולד וחיישינן שמא באותה מקצת יצא ראשו. ושם בהלה ט' נלמד מן \"אך\" דכתיב בפרשת ראה והכא מן \"אך\" דכתיב בההוא פרשה:", + "אותה באכילה. פירוש אותה שיש לה סימני טהרה:" + ], + [ + "(ב) בלא תעשה מנין ת\"ל הגמל וכולי. פירוש מרישא דקרא דכתיב \"אך את זה לא תאכלו וגומר את הגמל וגו'\". [כן מוכח מהגר\"א בספרו אדרת אליהו]:", + "ומה אלו שיש בהם סימני טהרה. פירוש שיש בהם מקצת סימני טהרה:", + "ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר. ועיין ברמב\"ן בפרשה זו ובהרב המגיד ריש פ\"ב ממאכלות אסורות ובקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן את זה לא תאכלו ממעלי הגרה – דהוא יתר, דהוה ליה לכתוב \"אך את זה לא תאכלו את הגמל וכולי\", אלא לרבות דיש לך דברים שיש לו סימני טהרה כגון טלה שנולד מן חזירה ואף על פי כן אי אתה אוכלו:", + "יכול אף טמא שנולד מן הטהור. כגון קלוט בן פרה ונפרש ממעלה גרה היינו שהוא בא ממעלי גרה ואף על פי כן אסור מפני שאין לו בעצמו סימן טהרה:", + "ת\"ל גמל טמא הוא. פירוש וסתם גמל נולדים מן הגמלה וכתב \"הוא\" דמשמע זה הוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה:", + "שני פעמים. אחד כאן ואחד במשנה תורה:" + ], + [], + [ + "(ה) הכי גרסינן אך את זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה – כצ\"ל [הגר\"א]. פירוש, דבהלכה ג' דרשו מתיבת \"מעלי גרה\" והכא דרשו מתיבת \"מפריסי פרסה\" דהוא גם כן יתר:", + "הכי גרסינן יש לך במפריסי הפרסה שאי אתה אוכל וכולי ואלו הן הטרפות שמנו חכמים אף על פי שהן חיות זמן ארוך שיכול לא אסר הכתוב את הטרפה אלא אותה שהיא מת בשעתה שהיא סמוכה לנבלה אבל אלו הטרפות שמנו חכמים פעמים שהן חיות כל ימי הקיץ עד שתפגע בהן צינה והן מתות – יכול לא יהיו אסורות. לכך הוצרכו לרבות. ונראה כי כל זה הוא אסמכתא דרבנן שהרי י\"ח טרפות הלכה למשה מסיני הם והכי איתא במסכת חולין [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ו) נקובת הוושט. כל נקב במשהו:", + "ופסוקת הגרגרת. דהיינו שנפסק לרחבה ברובה:", + "נפסק חוט השדרה. עיין בהגהות הגר\"א דצריך לומר \"נשברה השדרה ונפסק החוט\", וכן הוא בריש פרק אלו טרפות במשנה. וחדא היא וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט על ידי שבירת שדרה היא [רש\"י שם]. ופירושו כמין חוט לבן יוצן מן המוח ועובר על פני אורך השדרה כולה וקרום מקיף את החוט. ואם נפסק רובו הקיפו של קרום זה ברחבו – טרפה, ואפילו לא נשברה השדרה כלל וכדפירש\"י לעיל דעיקר טרפות משום החוט הוא ולזה לא גרסינן לקמן \"נשברה השדרה\":", + "לבית חללו. ואם לא הגיע לחללו קתני לקמיה דכשרה:", + "או שחסרה. כגון שחסר אחד מחמשה אונות שיש להריאה:", + "סמפונות. קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה שהדם נובע בה כשחותכים אותה:", + "נקבה הקיבה. נקב מפולש לתוך חללה בכל שהוא:", + "הדקין. בני מעיים:", + "אף נקבה המרה. הכיס שלה:" + ], + [ + "(ז) שניקב. במשהו:", + "או שנקרע רוב החצונה. בגמרא מפרש דהוא בשר החופה את רוב הכרס ופירש\"י זהו קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה עד הירכים והכרס מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום. ורוב החצונה דקאמר מתניתין רואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס - טרפה:", + "בגדולה טפח. בשור הגדול אם נקרע טפח אף דלא הוי רוב ובקטנה רוב אף על גב דלא הוי טפח:" + ], + [ + "(ח) המסס ובית הכוסות. סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי 'בית הכוסות' והמסס מחובר בו וסביב וסביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס להקיבה ומקיבה לדקין:", + "שניקבו לחוץ. שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי כשניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:", + "נפלה מן הגג. ושחטה מיד – טרפה, אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה. ואין טעם לטרפות דהלכה למשה מסיני הם. ובגמרא (חולין נא, א) איתא שאם שהתה מעת לעת ושחטה – כשרה, ואף על פי שלא עמדה:", + "נשבתרו רוב צלעותיה. בלא שום נפילה שיש לבהמה בשתי צלעותיה צלעות גדולות שיש בהם מוח, י\"א מכאן וי\"א מכאן, ואם נשתברו ששה מכאן וששה מכאן או י\"א מכאן ואחת מכאן זהו נשתברו רוב צלעותיה וטרפה:", + "ודרוסת הזאב. שמכה בציפורניו בבהמה ומטיל ארס בה ושורפה:", + "בדקה. דבגסה לא אלים זיהריה למקלייה. ותנא קמא סבר דאלים זיהריה למקלייה אף בגסה [רש\"י]. ויש מפרשים דר\"י לפרושי מילתיה דתנא קמא אתי:", + "בעוף הדק. כגון יונים וצפרים:", + "בעוף הגס. אווזים ותרנגולים:", + "ניקב הלב ולא לבית חללו – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) ניטל הלחי התחתון. מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר:", + "ניטלה האם שלה. היינו השלחופית שהעובר מונח בה:", + "וחרותה. דהיינו שצמקה הריאה שלה ויבשה כחריות של דקל:", + "בידי שמים. כגון מקול רעם. אבל בידי אדם כגון שהבעיתה אדם או שאר כל הבריות כגון שאגת אריה וקול שחל – טרפה:" + ], + [ + "(י) הרדופני. עשב מר והוא סם המות לבהמה:", + "צואת תרנגולים. הבהמות האוכלות ממנה מתות:", + "מים הרעים. מים מגולים:", + "יצאת זו שהיא בת חיים. מצד עצמה רק המאכל עתיד להמיתה והיא בכלל מסוכנת. והראב\"ד כתב דאי מבדרא לה סמא חיי:", + "הגלודה. שהופשט עורה מעליה:", + "עור כסלע. על פי השדרה כולה שנמצאו כל חוליות השדרה מכוסין:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) מנין לרבות חמש חטאות מתות. וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחרת ושעברה שנתה – דכל הני למיתה אזלי ולא מתאכלי:", + "ת\"ל ממעלי הגרה טמא. פי' הגם שהוא ממעלי הגרה ומפריסי הפרסה אף על פי כן טמא הוא וכעין דדריש לעיל בפ\"ג הלכה ג' לענין טהור הנולד מן הטמא אך שם דריש מההוא דכתיב בפרשה שמיני והכא דריש ממעלי הגרה דכתוב בפרשה ראה:", + "מנין לרבות פסולי המוקדשין. בגמרא (בכורות טז, א) גרס \"מנין לתמורת פסולי המוקדשין\" [קרבן אהרן וכן העתיק באדרת אליהו] ופירושו כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסו בתמורה דלא מצי למקרביה:", + "ת\"ל וממפריסי הפרסה טמא. ופי' יש לך מפריסי הפרסה טמא הוא אף על פי שיש לו סימני טהרה:", + "מנין לרבות חלב וכולי ת\"ל ממעלי הגרה. דהוה ליה למכתב \"את זה לא תאכלו מעלה גרה\" וכתב \"ממעלי גרה\" והיינו דבר היוצא ונמשך ממעלה גרה והוא החלב שגם זה טמא ואסור באכילה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ממפריסי הפרסה השסועה [הגר\"א], וגם זהו מן המ\"ם ד\"ממפריסי\" דריש, דמשמע דבר הנמשך ויוצא מהם והוא החלב:" + ], + [ + "(ב) שהוא בגופן. דיין היוצא מן הענבים הלא הוא גופן של הענבים בעצמן וראיה שכאשר יסחוט היין מהם לא ישאר בהם אלא חרצנים וזגים לבד ותתבטל צורתם ומהותם. מה שאין כן חלב בהמה דאינה גופה אלא מחמת אכילה ושתיה של הבהמה קאתי ואינו דבר המתמצה מגופה:", + "שאסור בפסולתם. דאסור לנזיר אף פסולתן של הענבים דהיינו חרצנים וזגים:", + "שאין אסור בפסולתם. דפרשה מותר וכן מי רגלים שלה:", + "תרומה תוכיח שאין אסור בפסולתה. שאם סחט ענבים או רמונים דתרומה לעשות מהם משקים אין חרצנים שלהם אסורים באכילה לזרים דלאו בני אכילה נינהו (וכמו דתנן בתרומות פרק יא גרעיני תרומה בזמן שמכנסן אסורות ואם השליכן מותרות) ואפילו הכי עשה את היין היוצא מן הענבים כמותן וכדאיתא בפרק העור והרוטב:" + ], + [ + "(ג) באיסור חמור. דאית ביה חיוב מיתה לזה אשר יאכלנה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "נחמיר באיסור הקל. שאינו אלא בלאו דלא תאכל:", + "גמל גמל. חד כאן וחד בפרשה ראה:" + ], + [ + "(ד) בשר מהלכי שתים. אדם שמהלך על שתי רגלים:", + "וחלב מהכלי שתים. חלב של אשה:", + "שהקלת במגעה. שאינה מטמאה מחיים:", + "מהלכי שתים שהחמיר במגען. נדה:", + "ת\"ל זה. אך את זה לא תאכלו:", + "שאינו נוהג בכל. שאינו נוהג בזכרים:", + "ת\"ל זה טמא הוא. פי' תרי מיעוטי – זה והוא – דכתיב \"טמא הוא לכם\". חד למעוטי בשר וחד למעוטי חלב:" + ], + [ + "(ה) מה ת\"ל. פי' למה צריך להזכיר שמותיהן הוה ליה לכתוב בקיצור \"את זה לא תאכלו את שהיא מעלה גרה ואינה מפריס פרסה או מפרסת פרסה ואינה מעלת גרה\":", + "ואם לתקון המקרא:8הגר\"א לא גריס \"אם לתקון המקרא\" ולדידיה הברייתא כפשטה מה תלמוד לומר הרי כבר נאמר הגמל וכולי במשנה תורה ולמה נאמר כאן. ומשני לרבות הריבוים שאמרנו היינו גמל גמל וכנ\"ל בהלכה ג' וכן כל יתר הדרשות. כדי שיהא בקי בהן ובשמותיהן, הרי כבר נאמר במשנה תורה שמותיהן וטעמיהן לאיסור:", + "לרבות הריבוים שאמרנו. לעיל בהלכה ג' גמל גמל חד לאסור בשרה וחד לאסור חלבה, וכן הדרשה נשנה בהלכה ד' מתיבת \"זה\" ו\"הוא\", וכן הדרש שנשנה בפ\"ג הלכה ג' לענין טהור הנולד מן הטמא שהוא אסור, וארנבת ושפן דכתיבי שני פעמים איתא בגמרא דכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:" + ], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר וכו'. פי' אי לא היה כתוב בפירוש לאסור את הגמל אף שיש בו סימן טהרה אחד הייתי מכשירו. ומה דכתיב בתחלה \"כל מפרסת פרסה וגומר מעלת גרה בבהמה\" הייתי אומר דאו או קאמר:", + "ודין הוא. ר\"ל האיך יכול לטעות בזה ויכתוב חזיר לאיסור וילמוד זה בקל וחומר:" + ], + [], + [ + "(ח) ולא מן העצמות ולא מן הגידים וכולי. פירוש שאינו עובר עליהם באכילתם. הגידים שאמרנו הן הגידים הקשים כמו גידי הצואר שאינן ראוים לאכילה:" + ], + [ + "(ט) לא תגעו ברגל. מפני שהם חייבים בראיה ונכנסים לעזרה ולפיכך צריך אדם לטהר עצמו ברגל:" + ], + [ + "(י) הא כיצד הוי אומר רשות. היינו שכל פסוק מלמד על חבירו ואם כן יהיה כונת הכתוב \"ובנבלתם לא תגעו\" היינו אם תרצו להיות טהורים הוו זהירין שלא תגעו בנבלתם כי לאלה תטמאו תהיו מקבלים טומאה:" + ], + [ + "(יא) מלמד שמצטרפין זה עם זה. כל המינים יחד, בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה:", + "בשר בחלב. לפי שהחלב של בהמה טמאה הרי היא כבשר בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה דמשום טומאה אית ביה משום איסור חלב לית ביה כדאיתא בחולין פרק כל הבשר (דף קיז.):", + "בין בחייהן. לענין אבר מן החי:", + "ובין במיתתן. לענין איסור נבלות:" + ], + [ + "(יב) טמאים לאסור וכולי. היינו טמאים הכתוב בפרשה ראה (כן מוכח באדרת אליהו):", + "צירן ורוטבן וקיפה. תבלין והכי איתא בחולין (דף קכ.). וכל אלו אסורים מפני תערובת איסור שבהן (ראב\"ד):", + "הן צריך לומר הם:", + "פרט שאין בהם בנותן טעם. דהם משמע כפי מה שהם לאפוקי אם נכנס מהם באיזה דבר מעט מן המעט שאין בהם בנותן טעם לא חשיבי ובטלי:", + "לכם מותרים הם בהנאה. ר\"ל דיעבד אם נזדמנו כגון צייד שצד טמאים וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה. אבל לכתחלה אסור לעשות בהם סחורה והכי איתא בפסחים פ\"ב:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) למה נשנו ליתן עליהם עשה וכו'. דכתיב \"כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים...אותם תאכלו\", \"אותם\" משמע מיעוטא; הא אם אין לו – לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה – עשה. ולא תעשה היינו קרא דבתריה \"וכל אשר אין לו סנפיר...מבשרם לא תאכלו\":", + "שיכול הואיל וכו'. חסר כאן תחלת הברייתא המובאה בגמרא: \"תאכלו אשר במים\" מה תלמוד לומר? שיכול הואיל וכולי. ופירושו, והא מ\"אותם תאכלו\" דסיפא דקרא נפקא לן היתרא ביש לו סימנים ואיסור עשה באין לו, ו\"תאכלו\" קמא למאי אתא? [רש\"י]:", + "שיכול הואיל והותר במפורש והותר בסתום וכולי. הברייתא הזו קשה מאוד לבארה בקיצור, ואבארה בעזה\"י על פי מסקנת הגמרא. והוא, דיש שני מקראות המורות לנו להתיר הנמצאים במים שבכלים אפילו אין לו סימני טהרה. אחד יותר מפורש בו להתיר והשני סתום קצת. והוא דכתיב \"כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו\", ומשמע הנמצאים בימים ובנחלים צריכים סימני טהרה אבל הנמצאים במים שבכלים אין צריך סימני טהרה. ועוד קרא אחרינא בתריה \"וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים..שקץ הוא לכם\". ומוכח מזה גם כן דדוקא הנמצאים בימים ובנחלים אסור כשאין לו סימנים אבל במים שבכלים מותר אפילו בלא סימנים. וקרא הראשון נקראהו 'מפורש' להתיר במים שבכלים והשני 'סתום' קצת. (ויש אמורא דסבירא ליה בגמרא להיפך, שמקרא השני יותר מבורר להתיר, עי\"ש.)", + "וזהו מה דקאמרה הברייתא הואיל והותר במפורש והותר בסתום (היינו שני מקראות הנ\"ל שבאו להתיר במים שבכלים), מה כשהתיר במפורש לא נוכל ללמוד הימנו היתר אלא במים שבכלים (שאינו דומה כלל למים שבנחלים) אבל לא במים שבבורות (שדומה קצת לימים ונחלים שגדלים על גבי קרקע כמותם), אף כשהתיר בסתום לא נוכל ללמוד הימנו היתר אלא לכלים. כי שני המקראות צריכים לזה להורות שיש היתר בכלים כדאיתא בגמרא. ואם כן מנין שאפילו נמצאים במים שבבורות להתיר בלא סימני טהרה? לזה תלמוד לומר \"תאכלו מכל אשר במים\" יתירא, שאפילו בלא סימנים, וכגון בשארי מימות שאינן בימים ונחלים:", + "וכתב הראב\"ד דוקא לשחות ולשתות מן הבור מותר אבל לשאוב בכלי ולשתות אסור. דדלמא אגב דדלה להו קפריש אגבא דמנא ואסור, וכעין זה מוכח מגמרא, עכ\"ל:" + ], + [ + "(ב) ימים זה ים הגדול שנאמר ולמקוה המים קרא ימים. פירוש למקוה אחד קרא ימים, ואיזהו? זה ים אוקינוס שרוב מי העולם נכנסים לתוכו. אכן באמת מאי שנא שאר ימים מים הגדול והלא אף הנחלים שוים לו. אלא הכי קאמר, אילו לא נאמר אלא \"בימים\" לבד הייתי אומר זה ים הגדול כענין שנאמר וכולי, והשתא דכתיב \"בנחלים\" שהם הנהרות כענין שנאמר \"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן\" – שמעינן שכל הימים שוים לו לענין זה שמותרין על ידי סנפיר וקשקשת:", + "שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים. כלומר כעין ים הגדול שנקרא \"ימים\" וכעין נהר גדול מארבע נהרות היוצאים מעדן שאינם פוסקים:", + "ואינם מושכין בימות החמה. שמתייבשין:", + "עד שאתה מרבה מים שבביברין. כצ\"ל (וכן איתא בילקוט וכן איתא באדרת אליהו ובק\"א), הם חפירות שעושין הציידין שמאספין בהם דגים והם זוחלין אבל אינם נובעין:", + "תלמוד לומר במים. היינו דכתיב \"במים\" \"במים\" תרי זמני לרבות כל אלו המקומות שמותרין על ידי סימני סנפיר וקשקשת. (ומה דאיתא לעיל דבבורות ומערות מותר אפילו בלא סנפיר וקשקשת – התם מפני שהם מים מכונסים במקום אחד ואינן זוחלין):", + "ודע עוד דאיתא בגמרא דהוא הדין הנמצאים במים שבחריצין ונעיצין שהם מים נובעין ואינם זוחלין – דינם כמו ימים ונחלים שמותרים על ידי סנפיר וקשקשת (ובלא זה אסורים). וכתב הראב\"ד דהוא הדין הנמצאים בבאר מים חיים אף על פי שהוא עמוק ואין מימיו הולכין – דינו כימים ונחלים מפני שמימיו נובעין:" + ], + [ + "(ג) יכול לענין היתר עשה כל המים וכולי. פירוש זהו המקרא הראשון שאמר את שיש לו סנפיר וקשקשת אכול, וכבר ריבינו לענין זה כל הימים ואפילו מי ביברין, ומנין לענין איסור זהו המקרא השני שאמר את שאין לו לא תאכל, שיהו כל המים כימים ונחלים. והנה לענין איסורא מקרא קמא גופיה שמעינן ליה – דאית ליה סנפיר וקשקשת אכול ודלית ליה לא תיכול. אלא לענין לאיחיובי בלאו קמהדר הברייתא, דמקרא קמא עשה הוא דאיכא, לאו ליכא [ראב\"ד]" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן: אתה אומר לכך נאמר בימים במים וכולי. ופירושו: אתה אומר לכך באתה גזירה שוה זו דימים ימים מהיתרא לאיסורא; או לא בא לזה אלא להראות מה הם המינים הנאסרים. לומר, מה המינים המותרים הם מי שהוא בסנפיר וקשקשת (אשר זה לא ימצא אלא בבעל עצמות ופרה ורבה) – גם המינים הנאסרים באשר אין להם סנפיר וקשקשת לא יהיה אסור אלא באופן זה שיהיה בעל עצמות ופרה ורבה. מנין לבעל עצמות ואין פרה ורבה וכולי דהכי נמי אסורי משום דלית בהו סנפיר וקשקשת:", + "ואין בעל עצמות ופרה ורבה. \"ואין בעל עצמות ואין פרה ורבה\" – כצ\"ל [הגר\"א]", + "תלמוד לומר כל אשר אין לו וכולי. \"כל\" קדריש לרבות כל המינין הללו ואף על פי שאין דומין כלל למי שהתרנו, לא בגדלים ולא בבעלי עצמות ופרה ורבה שהם בלאו:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל קשקשת. צריך לומר תלמוד לומר \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת\" [הגר\"א], דמשמע אפילו סנפיר וקשקשת אחת אין לו:", + "ר' יהודה אומר שני קשקשים. כצ\"ל, דמצריך דוקא שני קשקשים:", + "ושריון קשקשים הוא לבוש. דגָלית. ורצונו לומר ונלמוד קשקשת מקשקשים שהם שתים. ואף על פי שהם דברי תורה מדברי סופרים – מכל מקום זכר לדבר איכא:" + ], + [ + "(ו) הטהור שבמעי הטמא. היינו דג טהור שנמצא במעי דג טמא:", + "תלמוד לומר אותם תאכלו, והיינו אותם שיש להם סימנים לבד תאכלו, ולא דגים טמאים הנבלע בהם:", + "מה ראית לומר בבהמה שבמעי הטמא טמא. היינו טהור שנולד מן הטמא - טמא, ולהיפך טהור. וכנ\"ל בפרק ג הלכה ג' וד':", + "לפי שאין גידוליו. אלא שהוא בולע אותו:", + "לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא. כתב הראב\"ד כבישה זו אינה במי מלח דהא קיימא לן כבוש הרי הוא כמבושל; אלא או ביין או בחומץ, עיי\"ש שהאריך בזה. אבל דעת הפוסקים בטור יו\"ד (סימן פד) אינו כן אלא דאפילו במלת מותר מן התורה [זית רענן]:", + "יכול אף על פי שנימוק. הטמא לתוך הכבישה יהא הטהור מותר?", + "ת\"ל אותם. משמע מזה דדוקא אותם לבדם מתירים הסימנים, ולא האיסור הנבלע עמם:" + ], + [ + "(ז) חיה זו חית הים. כגון עיזא דימא וכהאי גוונא דכל מה שיש ביבשה יש בים. ולפי שאמר \"מכל שרץ המים\" הוה אמינא לא אסרה תורה בלא סימני טהרה אלא שרצי המים אבל אלה הנמצאים בים שכיוצא בהן נקראות חיות או בהמות ביבשה – הייתי אומר שהן טהורות אפילו בלא סימני טהרה. תלמוד לומר \"מכל נפש החיה\" לרבות אותם לאיסורא. ובסימנא של סנפיר וקשקשת שרי:", + "[כן מוכח מראב\"ד. ובהא ניחא מה דאמרינן בקידושין (דף מא.) רבא מלח שיבוטא, והוא עז של ים כדאמרינן בבבא קמא (דף נה.) הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו, דמיירי בסימנים]:", + "להביא את הסילונית. בראב\"ד הגירסא \"הסירונית\", ובהגהת הגר\"א הסרני, והיא מחציה ולמעלה כצורת אשה ומחציה ולמטה בצורת דג. ומסתברא דאסרתו התורה אפילו אם יש לו סנפיר וקשקשת דאי לאו הכי פשיטא:", + "תהא מטמא באוהל כדברי וכולי. ושמא מפני שהוא נקרא 'אדם שבים' קרינא ביה \"לכל נפש אדם\":", + "תלמוד לומר \"ואת\" טעות סופר וצריך לומר זאת [כן הוא הגירסא בראב\"ד]. וביאורו תלמוד לומר זאת בפרשה \"זאת חוקת התורה\" כתיב \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\" בא למעט את הסירוני אף על פי שהוא נקרא 'בן אדם' [ראב\"ד]. והגר\"א גריס תלמוד לומר \"ושקץ\" – משמע דסוף סוף שקץ הוא ולא אדם. וכן הוא גם כן בקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ח) ושקץ, צ\"ל שקץ לאסור וכולי [הגר\"א]. דברייתא זו דרש הקרא כסדר, דבאמת יתר הוא דכיון דכתיב \"מבשרם לא תאכלו\" – ידוע דשקץ הם. ודרש תחלה תיבת \"שקץ\" ואחר כך תיבת \"הם\" ואחר כך תיבת \"לכם\". ופסוק דבתריה \"ושקץ יהיו לכם\" דרש אחר כך בהלכה ט':" + ], + [ + "(ט) קיפה. דק דק של בשר ותבלין המתאסף בשולי הקדירה:", + "ואם – צ\"ל הם", + "פרט לשאין בהם בנותן טעם. דאחר דאין שם לא הם ולא טעמם אינם הם כלל:", + "(ט) לאסור את עירובן. אם נתערב דג טמא בתוך דגים טהורים ואינו ניכר:", + "כמה יהיה בו ויהא אסור. פירוש, כמה יהיה בטמא שיאסור את הטהורים:", + "הכי גרסינן משקל עשר זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל – שזוזי יהודה היו כבדים הרבה משל גליל:", + "בגרב שמחזיק סאתים. פירוש, בחבית של דגים טהורים שמחזיק סאתים נמצא שם דגים טמאים כמשקל עשרה זוז שהוא לפי החשבון אחד מתתק\"ס9כיצד? סאה עבדה כ\"ד לוגים, וכל לוג ב' ליטרות, וכל ליטרא מאה זוז. נמצא דסאתים עולים לצ\"ו מאות זוז. וצ' מאות הם עשרה פעמים ט' מאות, ות\"ר הם עשרה פעמים ששים – אלמא איכא לעשרה זוזי בסאתים עשרה פעמים תתק\"ס. נמצא כל עשרה זוז אחד מתתק\"ס. – הכל אסור. אבל אם הוא פחות משיעור זה מותר דהא דסבירא ליה דבריה אינה בטלה היינו עד שיעור תתק\"ס אבל בפחות מזה אף בריה בטלה. [זהו מפירוש הר\"ש במשנה דתרומות פ\"י הלכה ח, והסכים עמו הקרבן אהרן]:", + "דגם טמא צירו אסור. כנ\"ל במשנה ח', וחזר לפרש כמה יהיה מהטמא בטהורים שיהיה אוסר הציר דהיינו שהיה ציר טמא עם ציר דגים טהורים. ועל זה אמר ר' יהודה רביעית בסאתיים – רביעית הלוג מציר של דג טמא בתוך סאתים של ציר דג טהור. ושיעור זה קרוב למאתים שהוא אחד מן קצ\"ב (דסאה הוא ששה קבין וכל קב ד' לוגין, נמצא כל קב ט\"ז פעמים‏10נלע\"ד דצ\"ל כל קב ט\"ז רביעיות – ויקיעורך. וממילא בכל סאה צ\"ו רביעית הלוג, וסאתים הוא קצ\"ב רביעית הלוג):", + "ובפרק גיד הנשה פריך: והא ר' יהודה סבירא ליה דמין במינו לא בטיל? ומשני: שאני ציר דזיעה בעלמא הוא. פירוש, ולא אסור בדגים אלא מדרבנן ולכן בטל בשיעור זה. ור' יוסי מיקל יותר וסבירא ליה דבטל בט\"ז:", + "והנה הך ברייתא לכאורה סותר להא דלעיל דאמר פרט לשאין בהם בנותן טעם. והנה הבעל גור אריה תירץ דבזה גופא פליגי, כמה הוא נותן טעם בציר. זה סבירא ליה בקרוב למאתיים וזה סבירא ליה בט\"ז. והקרבן אהרן מסכים לתירוץ הרא\"ם דרישא איירי במין בשאינו מינו והכא איירי במין במינו:" + ], + [ + "(י) הכי גרסינן להביא היבחושים שסיננן [הגר\"א] והוא כמין יתושים דקים הנמצאים בבורות ושיחין או במרתף של יין הגדלים במים וביין. דאף על גב דשרו בלא סימנין כדלעיל – אין זה אלא כשלא פירשו. אבל אם פירשו כגון שסיננן – הוו כשרץ השורץ על הארץ ואסירי. ויליף זה מדכתיב \"ואת נבלתם תשקצו\" דהוא יתר, דכבר כתיב \"שקץ הם\", ולזה אמרינן דפירושו הכי \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מבשרם לא תאכלו\" – הא בבורות ושיחין או בכלים מותרים. ופעמים יש ד\"את נבלתם תשקצו\" אפילו הגדלים בבורות, והיינו כשפרשו:", + "ואין אלו יתושין. ממה שהמין הזה הוא פורח תמיד באויר ופורש מן היין ונח על הארץ וקרינן בהו \"השרץ השורץ על הארץ\". אלא היינו תולעים הגדלים במים וביין [קרבן אהרן בשם הרמב\"ן]" + ], + [ + "(יא) מה תלמוד לומר. דהא אמר זה כבר:", + "ת\"ל במים. לומר דלא קפיד בסימנין אלא בעוד היותם במים; שאם היה להם במים – אף על גב דנשרו – מותרים:", + "שקץ הוא לכם שלא יעשה בהם סחורה. דרש זה מיתורא, דכבר ידענו דשקץ הם ולא בא אלא דאפילו לסחור בהם אסור. והא דאיתא לעיל בהלכה ח' דמותרים הם בהנאה – הקרבן אהרן תירץ דקאי רק אצירן ורוטבן וקיפה. ויותר נראה כמו שתירץ הראב\"ד בפרשתא ב' סוף פ\"ד דשם איירי בדיעבד אם נזדמנו כגון בצייד שנזדמנו לו טמאים וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה, אבל לכתחלה אסור לעשות בהן סחורה:" + ], + [ + "(יב) תשקצו. קאי על הפסוק דכתיב \"ואת אלה תקשצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם\". והאי \"תשקצו\" ו\"שקץ\" יתר הוא, דהיה לו לומר \"ואת אלה מהעוף לא יאכלו\". ולזה אמרו שבא להוסיף בהם איסור לאסור צירן וכולי. ונראה שקאי הכל אקראי דלעיל מיניה דכתיב (בפסוק י) \"שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם\" ואמרינן בהלכה ח' וט' דבא לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ולאסור עירוביהן, ולזה בא הכתוב לומר \"ואת אלה תשקצו\" גם מן העוף שקץ הם וכללו נמי ביצים ועורות דגם שם אסור הכל. ונראה דבשביל זה סנפו ברייתא זו לכאן ולא לפרק ה' משום דשייכא לדלעיל כמו שכתבנו:", + "הם ומן. \"הם\" דכתיב \"שקץ הם\", ו\"מן\" דכתיב \"מן העוף\" דמשמע מן העוף גופא פרט לאלו:", + "פרט לחרטום. פירוש, פיו של עוף ושל בהמה נקרא חרטום [ערוך ערך חרטום]:", + "ולצפרניים ולכנפיים. פירוש, נוצה שעל הכנפיים:", + "ולנוצה שלהם. היינו שעל שאר העוף:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל. דמלת \"יאכלו\" יוצא לאחרים. והכי משמע מינה: לא יאכלו על ידיך לאחרים:", + "תלמוד לומר לא תאכלו. במשנה תורה. ועיין בראב\"ד ובקרבן אהרן שהאריכו בברייתא זו:" + ], + [ + "(ב) מה נשר האמור כאן וכו' בל תאכיל כבל תאכל וכולי. פירוש, דבעניננו הוזהר אף להאכיל לאחרים כאוכל עצמו, מה שאין כן במשנה תורה לא כתיב אלא \"לא תאכל\":", + "אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר. היינו אף ראה ודיה שנאמרו שם שלא נאמרו בתורת כהנים – גם בדידהו חייב המאכיל כאוכל:" + ], + [ + "(ג) עשה את הראה מין איה. פירוש: כעין איה לאסור בבל תאכלו, אף כאן נעשה את הראה כעין איה לאסור בבל תאכיל. והוא הדין שנלמוד דיה שנאמרה במשנה תורה ולא נאמרה כאן לאסור בבל תאכיל אלא שתפס הראה שהיא ראשונה. והני תנאי לית להו מאי דאמרינן בחולין \"ראה ואיה ודיה ודאה אחת היא\" [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ד) עורב זו עורב. פירוש: עורב שחור. וכן הוא אומר (שה\"ש, ה) \"שחורות כעורב\":", + "הכי גרסינן בגמרא (חולין סג, א) \"ואת כל עורב וכולי\", פירוש: 'את' 'כל' שני ריבויין. לרבות עורב העמק שהוא לבן ולכן נקרא עמק כמה דכתיב אצל בהרת \"ומראהו עמוק\". וחד לרבות הבא בראש יונים והיינו דדמי רישיה ליונה. [גמרא שם]:", + "למינו להביא את הזרזירין וכולי. ר' אליעזר קתני לה בברייתא בגמרא (חולין סב, א). וטעמו משום דהוא שוכן אצלו לפיכך מחזיק אותו ממינו אף על פי שאינו דומה לו במראיתו. ואיתא בגמרא דרבנן פליגי עליה וסברי דבעינן שיהא שוכן אצלו ונדמה לו במראיתו וע\"כ לדידהו תרוויהו שרי:", + "ואיתא בגמרא בסנונית ירוקתא כולי עלמא לא פליגי דאסירא, כי פליגי בחיוורתא; ולרבנן שרי מפני שקרקרבנה נקלף ולא ראו אותה דורסת. ולרבנן יהיה הריבוי דלימני סנונית ירוקתא:" + ], + [ + "(ה) נץ זה הנץ. פירוש זה הנץ הידוע שקורין אותו נץ:", + "להביא בר חריא. בגמרא בעי מאי בר חריא? ומפרש שורינקא והוא מין עוף מהטמאין:", + "הכי גרסינן מה תלמוד לומר למינה למינה למינו למינהו ד' פעמים שיכול וכולי – כלומר אילו לא כתב 'למינהו' ד' פעמים הייתי יכול לומר שאלו שמנה הכתוב הם האסורים אבל השאר (והם אותם שלא מנה) כולם טהורים. להכי כתב \"למינה וגומר\" ללמד שיש אחרים הדומים לאלו שהם גם כן טמאים. ואיני יודע מי הם אלו. אלא שעזב הכתוב מלפרש אותם מפני שנוכל ללמוד סתום (שהם הכלולים במה שכתוב \"למינה וגומר\") מהמפורש (שהוא הנשר), כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ו) מה הנשר וכולי. נשר יתר הוא בקרא. דהשתא, כל המנוים בקראי –שיש בהם סימני טהרה– עם כל זאת הם אסורים, הנשר –שיש לו ד' סימני טומאה ואין בו סימן טהרה– כל לא כל שכן?! ולזה על כרחך נשר שהוזכר בטמאים לא הוזכר אלא כדי שנלמוד ממנו בנין אב; דמה נשר מיוחד דאין לו אחד מכל הסימנין הללו וטמא – אף כל שאין לו אחד מארבעה סימנין הללו הוא טמא, דמין נשר הוא. אבל העוף אשר יהיה בו אחד מכל אלו – הוא טהור. וכל שכן שנים או שלשה או כולם. חוץ מעופות אלו המפורשים בתורה שהם כ\"ד – עשרים דכתיבי בהדיא וארבעה שרמזה התורה במה דכתיב ד' פעמים \"למינה למינה למינו למינהו\". שגזירת הכתוב הוא שאף על פי שיש בהם סימן טהרה – טמאים. דעשרים מהם יש להם ג' סימני טהרה, ובעורב שתים, ובפרס ועזניה אחד, והוה ליה כאילו אמר הכתוב אלו שאמרתי לך טמאים אף על פי שיש בהם סימני טהרה אבל כל האחרים כולם אינם טמאים אלא אם כן כשיהיו דומים לנשר שאין בו סימן טהרה כלל אבל אם יהיה בו סימן טהרה – טהור:", + "וכל זה דוקא אם הוא מכיר המינים המפורשים בתורה ויודע שאינו מהם. אבל אם אינו מכירם – אפילו אם יש בו ג' סימנים – חיישינן שמא הוא מהמינים הטמאים. וכן שתים – שמא הוא מהמין עורב. וכן אחד – שמא הוא פרס ועזניה. ויש עוד שיטות בענין זה אך אנכי לקצר באתי:", + "ואין לו אצבע יתירה. רש\"י ז\"ל פירש שהוא אצבע שאחורי הרגל והוא אצבע הגבוה שאחורי האצבעות. והקשו עליו שהרי אצבע זו יש גם בנשר. ולזה פירשו דאצבע יתירא היא אצבע שלפניו שהיא גדולה ויתירה מחברותיה ואצבע זו ליכא בנשר:", + "ואין קורקבנו נקלף. מוכח בגמרא דסימן של קורקבן נקלף דוקא כשנקלף ביד ואינו צריך לסכין. אבל אם לא נקלף אלא בסכין - ספיקא הוי:", + "ודורס ואוכל. רש\"י פירש שאוחז בצפרניו בשעה שהוא אוכל ומגביה מן הקרקע מה שאוכל כדי שלא ינטל כולו לתוך פיו. והקשו עליו דהא אפילו התרנגלות עושה כן. ופירש רבינו תם דדורס ואוכל הוא שבדריסה אוכל מהרה מחיים ואינו ממתין שתמות:", + "מה תורים וכולי. בגמרא פריך \"ואלא תורים למה לי?\" – פירוש, הואיל דלא ילפינן מתורים אלא מנשר דאפילו אין לו אלא סימן אחד טהור, למה כתבה רחמנא תורים? ולגופייהו להתירם לא אצטריך דהא אפילו בסימן אחד טהור. משני, \"לקרבן\" – שהם לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר:", + "ובזה נתיישבו דברי הברייתא דנראה לכאורה שהם סותרים זה את זה. דמתחלה מכשיר אפילו בסימן אחד ובסיפא עד דאיכא כולהו. אכן באמת ניחא דרישא דוקא וסיפא סימנא בעלמא. אורי לן שאלו הם סימני טהרה, אותם שהנשר והתורין חלוקין בהם והתורה לא כתבה אותם אלא להראות שהם לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר:" + ], + [ + "(ז) כל שרץ העוף וגו'. עכשיו מדבר במיני חגבים שהן נקראים \"שרץ העוף\" אודות סימני טהרתם:", + "יכול הכל יהא מותר. ונפרש לקרא הכי: אך את זה תאכלו וגו' כל אשר לו כרעים ממעל לרגליו וגומר, דבזה הסימן לבד יהא מותר:", + "אין לי אלא אלו בלבד. דהוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "הא כיצד?‎‎. פירוש: מנין נדע איזה הוא הטהור מהם, הריני למד הסתום מהמפורש:" + ], + [ + "(ח) מה ארבה. וסלעם וכולי המפורשים יש להם ארבע וכולי:", + "וקרסולין. הם שני רגלים ארוכים לבד הארבעה. והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם; כשהוא רוצה לקפוץ מתעצם בהם וקופץ:", + "והנה ארבע סימנים אלו – שנים מהם מפורשין בתורה, והם רגלים וקרסולין דכתיב \"אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם\" (והכרעים הם הקרסולין). וד' כנפים וחופים את רובו ילפינן לה בגמרא מכלל ופרט וכלל, שהפרטות האמור בתורה דהיינו ארבה וסלעם ואינך כולם יש בהם ד' סימנים אלו. וכאן יליף לה מלמינהו שהוא יורה לנו שנלמוד מהמפורש עוד דברים כשיש ד' סימנים האלו אצלם:", + "ר' יוסי אומר ושמו חגב. יש דעות בראשונים אי ר' יוסי מפרש דברי תנא קמא; דעוד יש תנאי אחר שצריך שיהיה שמו חגב ותנא קמא גם כן מודה לו בזה. ויש אומרים דר' יוסי פליג אתנא קמא, דלתנא קמא לא בעי שיהיה שמו 'חגב' ודי בארבע סימנין אלו (עיין בר\"ן סוף פרק אלו טרפות):", + "אף על פי שאין לו עכשיו. ד\"אשר לא כרעים\" כתיב באל\"ף וקרינן בוי\"ו. שירצה – אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד להיות אחר זמן גם כן מהני:" + ], + [ + "(ט) ארבה זה גובאי. איתא בגמרא דמי ששנה ברייתא זו לא שנה ברייתא הקודמת. דלברייתא הקודמת בעינן רק שיהיה לו ד' סימנין הנ\"ל ואפילו אם הוא ראשו ארוך גם כן מותר. ולברייתא זו בעינן דוקא שלא יהיה ראשו ארוך לבד ד' סימנים הנ\"ל והיינו דקאמר הכא ארבה זה גובאי למעוטי ראשו ארוך:", + "חרגול זה נפול וכולי. כולן מיני חגבים הם:", + "צפורת כרמים. מין ארבה דאין לו גבחת כמו לארבה:", + "יוחנא. מין סלעם דיש לו גבחת:", + "והצדיא. מיותר [הגר\"א] דהתנא לא חשב רק ד' דברים. וגם בגמרא ליתא:", + "ואת הערצוביא. מין חרגול שיש לו זנב. ולשנים הראשונים אין זנב:", + "ואת הארזבונית. מין חגב:" + ], + [ + "(י) אשר לו ארבע רגלים וגומר. קרא יתירא הוא דהא אמר זה לעיל. ולזה דרש דאינו טמא במיני חגבים אלא אם יש לו ד' בלא סימנים, הא יותר הוא טהור. ועיין בראב\"ד שמסיק דלתנא דבי רב המובא בגמרא הכל אסור בלא סימנים:", + "שקץ הוא פרט לעירוביו. ד\"הוא\" מיעוטא, דמשמע הוא טמא כשיהיה הוא לבדו אבל אינו מטמא ואוסר הדברים המתערבים בו:", + "לא פסלו את צירן. והכל מותר. אבל ציר חגבים טמאים בפני עצמם אסור. ורבי צדוק העיד דאפילו הוא בפני עצמו שהוא טהור. לפי שהחגבים אינם מהבעלי חיים שיש בהם דם, ומה ששותת מהם אינו אלא לחלוחית בלבד. ועיין בראב\"ד שהאריך בזה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) יכול כל האמור בענין. פירוש דהנה לקמן בהלכה ב' ובהלכה ה' מוכיח הברייתא דהפסוקים האלה קאי גם על אבר מן החי שיהא מטמא ולזה אמר דיכול שאלו הפסוקים קאי לכל האמור בענין למעלה שיהא אבר מן החי מהם מטמא:", + "ת\"ל בהמה. הוא מה שכתב לקמיה \"לכל הבהמה וגומר\"", + "שאין מקבלין טומאה. כדאיתא לקמן או בגד או עור יכול אף עורות של ים יהיו טמאים ת\"ל וכולי. והוא הדין שאין מטמאין אחרים כדאמרינן לקמן גבי שרצים \"על הארץ\" – להוציא עכבר של ים, ולכך אין אבר מן החי ממנו גם כן מטמא:", + "ויותר נראה לפרש שהמקום שבים אינו עשוי לקבל טומאה, שהדגים שגדלים באותו מקום אינם מקבלים טומאה ולאפוקי חגבים הגדלים בארץ שארץ הוא מקום לקבל טומאה:", + "אוציא את החגבים שאין למינן טומאה. פירוש, שאין טומאה מפורשת בהן:", + "שיש למינן טומאה. היינו שעוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה:", + "ת\"ל פרסה. דהיא מלה יתירא אלא דאתי לאפוקי עוף שאין לו פרסה:", + "אם בהמה שאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה. פירוש אם תחב לו חבירו נבילה בבית בליעתו ובלעה – אינו נטמא על ידי זה:", + "ת\"ל שסע. דלא שייך בעוף:", + "חיה טהורה מנין ת\"ל מפרסת. מעיקרא דריש מלות אלו מעוטין מדיוקא; דדייקינן מפרסת - אין, שאינה מפרסת - לא; ולזה אמעיטו כל מאי דלא שייכי ביה. ועכשיו דריש להו ריבויא מהמלות בעצמם שמרבים כל מאי דשייכא בהו אלו סימנים, וידוע דחיה בכלל בהמה:", + "לשסועים מנין. שסועים נקרא כשהיא סדוקת הפרסה ומובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנים:", + "ת\"ל ושסע. דמלה יתירא היא דהיה לו לומר \"ואינה שוסעת\". ולזה אמרו דתרי מילי קאמר – \"ושסע\" אמר על השסועים, ו\"איננה שוסעת\" אמר על אינה שסועה שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינם שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה הם מחוברות. וכן דרשו באומרו \"וגרה איננה מעלה\". דלא היה לו לומר אלא \"ואיננה מעלה גרה\". ולזה אמרו ד'גרה' - שהיא מעלת גרה, ו'אינה גרה' - שאיננה מעלת גרה. וכונת התנא לומר דאין סימנים אלו בבהמה אחת אלא כל חד נדרש לעצמו ור\"ל בין שתהיה שוסעת, בין אינה שוסעת, בין מעלת גרה או לא – בכולם אבר מן החי מהן מטמא:", + "והלא חזיר מפריס ומשוסע וכולי. קשה דהא קאמר מתחלה לשאין מעלה גרה מנין וכולי. ובאמת הגר\"א בהגהותיו מחקו עד הלכה ב'. ועל פי הדחק יש לפרש דחוזר לבאר דמה שכתוב בתורה \"וגרה איננה מעלה\" הוא בשביל חזיר דהוא מפריס ומשוסע יכול וכולי:" + ], + [ + "(ב) אם במיתתן הרי מיתתן אמורה. פירוש, בפרשת \"וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה\" ומרבינן התם גם בהמה טמאה מדכתיב \"לכם\" וגם לעיל כתיב \"ובנבלתם לא תגעו\" [קרבן אהרן]:", + "הרי אבר מן המת אמור למטה. בסוף פרשה זו פ\"ו הלכה ו' דאיתא התם תלמוד לומר הנוגע והנושא לרבות אבר מן המת:", + "הא במה זה מדבר באבר מן החי. ומה דכתיב \"כל הנוגע בנבלתם\" כלול נמי האבר הניפול מן הבהמה כשהיא חיה דזה האבר כלה ממנו חיותו דומיא מה שכתוב בשרץ \"וכי יפול מנבלתם עליו\" מדבר באברים הנושרים מן השרץ:", + "מה אדם אבר מן החי מטמא הימנו. כדאיתא בספרי בפרשת פרה על הפסוק \"או בעצם אדם\" ודרשינן ממנו בספרי זה אבר מן החי:" + ], + [], + [ + "(ד) אם החמיר באדם בטומאה חמורה. שטמא על ידו שבעה ימים:", + "בטומאה קלה. אותו היום עד הערב:", + "טימא בשרץ. הם שמונה שרצים המטמאים אדם וכלים וכדכתיב בפרשת אמור \"או אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו\":", + "שרץ אבר מן החי ממנו מטמא. כדיליף לקמן:" + ], + [ + "(ה) שעשה דמו כבשרו. כדיליף לקמן מדכתיב \"וזה לכם הטמא\":", + "אני אדיננו מן אבר מן המת. אני אדין שיהא אבר מן החי מן הבהמה מטמא מאבר מן המת ממנה דהיינו אבר שנחתך ממנה כאשר היא מתה:", + "אבר מן המת שאין איסורו נוהג בבני נח. שהרי לא נצטוו על השחיטה אלא נוחר ואוכל:", + "אבר מן החי איסורו נוהג בבני נח. שנצטוו עליו דכתיב \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\":", + "שהבשר הפורש ממנו טמא. דהא איכא כזית נבילה:", + "אבר לא נקרא בבשר בעלמא אלא אם כן יש בו גידים ועצמות:", + "תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו. מן החי, והוא הדין מן האבר, ואפילו אם יש בו כזית טהור כדיליף לקמיה:", + "והואיל והבשר הפורש ממנו טהור. נראה שאין חלק הנפרד ממנו חשוב כמת והוה אמינא דהוא הדין לאבר הפורש ממנו שלא יהא מטמא:" + ], + [ + "(ו) יכול אף בשר וכולי ת\"ל נבילה. ר\"ל דאין לנו להרבות טומאה יותר ממה שנמצא בתורה:", + "מה נבילה שאין לה חלופין. שהרי מתה:", + "אף אבר מן החי וכולי. ר\"ל שאין לנו לרבות מפסוק \"כל הנוגע בם יטמא\" רק דבר שאין לו חלופים ולאפוקי בשר מן החי שיש לו חלופין שהבשר חוזר וגדל במקומו:", + "רבי עקיבא אומר מה נבילה וכולי. הראב\"ד גריס \"לכל הבהמה...מה בהמה גידים ועצמות וכולי\":", + "ואיתא בגמרא הנפקא מינה בין ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא – כוליא וניב שפתים הנחתכין מן החי שאין חוזרין וגדלין ואין בהם גידין ועצמות; דלר' יוסי הלילי מטמאין, ולרבי עקיבא דבעי דוקא גידים ועצמות - טהורין:", + "רבי אומר וכולי. הוא מוסיף דבעינן שיהא על האבר גם כן בשר ואי לאו הכי אין שם 'אבר' עליו. ואיכא בינייהו ארכובה הנמכרת עם הראש שאין עליה בשר כראוי אלא גידים ועצמות; דלרבי עקיבא אבר היא אף על גב דלית בה בשר ולרבי אין שם 'אבר' עליה:" + ], + [ + "(ז) משא מועט. שאינה נוהגת בכל הטומאות; דלא כל הטומאות המטמאות במגע מטמאות במשא:", + "מגע מרובה. דכל טומאות שמטמאות במשא מטמאות גם כן במגע, ועודף עליהם המגע שיש מקומות דמטמאות במגע ולא במשא:" + ], + [], + [ + "(ט) יכול אף הציפה. אי גרסינן \"ציפי\" הוא המחצלת שיושב או שוכב עליו. ואית דמפרשי ציפי צמר והיינו צמר שאינו טווי כדתניא בתוספתא דכלאים הפוקרין והציפין אין בה משום כלאים [קרבן אהרן]:", + "ת\"ל בגד. וזה לא מיקרי בגד:", + "אי בגד יכול בגד גדול לבן שמטמא בזב [כצ\"ל] ומטמא בנגעים. פירוש בגד גדול של ג' על ג' טפחים שהוא ראוי למדרס הזב ושיהא לבן כדי שיהא ראוי ליטמא בנגעים (כדדרשינן במסכת נגעים \"בבגד צמר או בבגד פשתים\" מה בגד פשתים כברייתו אף צמר כברייתו). אבל בגד גדול צבוע (שהוא מטמא בזב ואינו מטמא בנגעים), או בגד קטן שהוא מטמא בנגעים (אם יש בו שלש על שלש אצבעות) ואינו מטמא במדרס הזב, או בגד קטן צבוע שאינו מטמא בזב ולא בנגעים:", + "עד שאתה מרבה שביס כצ\"ל:", + "שביס של סבכה. כדכתיב השביסים והסהרונים. והוא שעל הסבכה עושים ציור ועומד על מצחה ומקיף מאוזן אל אוזן ועליו מניחין טסי זהב וחוליות של מרגליות כמה דכתיב \"את תפארת העכסים והשביסים\":", + "סבכה. שמונח שם שער ראשה כשהיא מתקשטת:", + "והגילגלין. והוא גילגילין הנזכר בפרק י\"א ממסכת נגעים שהיא צלצול קטן מצמר או מפשתים:", + "ת\"ל בגד בגדיו. פירוש, דהיה יכול לכתוב \"בגד\" וכתב \"בגדיו\" לשון רבים – כל מיני בגדים, גדולים וקטנים, לבנים וצבועים:", + "שאר כלים. אף על פי שאינו ??? בהן אלא שנוגע בהן בשעה שהוא נושא את אבר מן החי או הנבילה כי היכי דמטמא בגדיו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. דמילה יתירה היא דהרי בנוגע אמר \"יטמא עד הערב\" ולא היה לו לכתוב בנושא אלא מה שניתוסף עליו שהוא טומאת בגדים:", + "יכול יטמא אדם וכלי חרס. פירוש כלי חרס הרי הוא כאדם מפני שהוא רחוק לקבל טומאה כאדם הואיל ואינו מטמא מגבו וניצול בצמיד פתיל באהל המת ומציל כל מה שבתוכו:", + "מנין לרבות הציב וכולי. משנה היא בפרק העור והרוטב (דף קכד.) עור שיש עליו כזית בשר (במקום אחד) הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא. ופירש\"י ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:", + "ובשערה שכנגדו. היינו שער על העור שכנגד אותו בשר:", + "טמא. דשער והעור הוי שומר לאותו בשר ועביד מעשה יד להכניס ולהוציא הטומאה ומפיק זה בגמרא (דף קיח.) מדכתיב \"יטמא\" (היינו הפסוק ל\"ט – \"הנוגע בנבלתה יטמא\") וזהו ששנינו בברייתא כאן מנין לרבות הציב היוצא היינו בציב היוצא מכזית בשר נבילה או בשער שכנגדו ואנוגע קאי ולא אנושא וצריך לומר \"תלמוד לומר יטמא\", וכן איתא בראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) להביא את השליל וכולי. היינו שתחב ידו במעי בהמה בחייה וחתך אבר מן הולד – מטמא משום אבר מן החי, ולא אמרינן דאין שם אבר מן החי כל זמן שלא נולד:", + "מלמד שמצטרפין זה עם זה. פירוש, חצי אבר מבהמה זו וחצי אבר מבהמה זו בין טמאים עם טמאים ובין טמאים עם טהורים (ראב\"ד ועיין שם שמאריך בזה):", + "יכול יצטרפו למתים. פירוש חצי אבר מן החי מן הבהמה עם חצי זית מן המת לטמא על כל פנים טומאת אבר. תלמוד לומר \"הם\" דמשמע הם בעצמם ולא עם אחרים:", + "למתים החמורים. ר\"ל דבעלמא הם חמורים שמטמאים טומאת שבעה:", + "עם הנבילות הקלות. שהרי שוה טומאתן ליום אחד ונאמר דיצטרף חצי אבר מן החי וחצי אבר מן הנבילה לשיעור שלם:", + "ת\"ל הם. עוד הפעם בקרא ד\"הולך על כפיו\" דמיירי באבר מן המת כדלקמיה למעט דדוקא הם בעצמם ולא יצטרף חצי אבר מן החי עם חצי אבר מן הנבילה:", + "שלא תהא שחיטתה טהרתה. מטומאת נבילות דמקראי דלעיל הוה אמינא דרק שהשחיטה לא מהני להתירה לאכילה משום דאין לה סימני טהרה אבל על כל פנים מהני להתירה מטומאת נבילות:" + ], + [ + "(ב) מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו. כדדרשינן לקמן בפ\"ז הלכה ה' מקרא:" + ], + [], + [ + "(ד) דנין דבר שהוא מטמא במשא. פירוש, טריפה ראויה לטמא במשא כשתמות ובהמה טמאה מטמאה במשא כשמתה ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא לעולם:" + ], + [ + "(ה) וכל הולך על כפיו. הנה למעלה אמר לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגומר ואף שהיא אינה מעלת גרה על כל פנים פרסה איתה לה כגון חמור וחמורה וסוס וחזיר. אבל חיה שאין לה פרסה כלל כגון הכלב והארי והדוב והנמר והקוף והקפוד שאין להם פרסה כלל אלא צפרנים ואצבעות אדם והם דורסין על פס ידיהם ורגליהם כאדם – עדיין לא שמענו שהם בכלל כל הטומאות הללו. תלמוד לומר \"וכל הולך על כפיו\":", + "והנה בברייתא זו דרש כל הכתוב הזה כסדר הולך על כפיו זה הקוף ורבותא קאמר שאף על פי שדומה בצורתו לאדם ובאצבעות ידיו ורגליו כאדם אף על פי כן טומאתו כבהמה:", + "וכל הולך להביא את הקפוד. חיה קטנה מאוד ומפני שדומה לשרצים כגון החולד והעכבר לכך הוצרך לומר כי מין חיה הוא:", + "וחולדת הסנאים. פירוש חולדה הגדלה בין הסנה והיא גדולה מן החולד אלא שהיא דומה לה בצורתה ולכך הוצרך לומר כאן שהיא מין חיה:", + "ואת אדני השדה. בירושלמי מפרש בר נש דטוריי והוא חי מטיבורו וכשנפסק טיבורו לא חיי:", + "ואת כלב הים. פירוש אף על גב דכל מה שבים טהור – כלב הים שאני מפני שכשרוצין לתפסו בורח ליבשה. ועיין (משנה, כלים יז, יג). הכי גרסינן החיה זו חיה טהורה:", + "הכי גרסינן בכל חיה להביא את הפיל:' מפני שהוא בריה משונה שמברכין עליו \"משנה הבריות\" הוה אמינא דאינו בכלל שאר חיה:" + ], + [ + "(ו) למה נאמרו למטה. פירוש \"כל הנוגע בנבלתם יטמא והנושא את נבלתם יכבס\" – למה החזירן הכתוב פעם אחרת כיון דאמר \"טמאים הם לכם\" ממילא ידעינן דבטומאה האמורה בפרשה זו קאמר שהרי פירש תחלה מגע ומשא ומפרש ואזיל דנוהגות אותן הטומאות על מפרסת פרסה ועל הולך כל כפיו:", + "והתחתונים באבר מן המת. ר\"ל ואפילו אין בו כזית בשר דאי אית ביה כזית בלאו הכי טמא משום כזית מן הנבילה דמטמא במגע ומשא:", + "ת\"ל הנוגע והנושא. פעם אחרת:" + ], + [ + "(ז) ומה במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא. פירוש, שאם היו הבגדים בכף מאזנים והנבילה בכף שניה והכריעו הבגדים את הנבילה, לא נטמאו הבגדים במשאם את הנבילה, מכל מקום נטמאו הבגדים המחוברים על האדם בשעה שנושא את הנבילה:", + "מקום שיטמאו מחמת עצמן במגע. אם נגעו הבגדים מאליהן בנבילה נטמאו – אינו דין שיטמאו הבגדים המחוברים על האדם בעת שנוגע בנבילה?!" + ], + [], + [ + "(ט) ת\"ל כל הנוגע וכולי. והאי \"כל\" יתירא הוא לרבות שכלים שנגעו בנבילה נטמאו מחמת עצמם.11וקצת קשה מה שציין הברייתא תלמוד לומר כל הנוגע בהם דהא דרשינן לעיל להביא בהמה טמאה שאין שחיטה מטהרתה שתירצו דזה נפקא מעצם הכתוב המובא לעיל \"הנוגע בהם יטמא\" והכא מריבויא ד\"כל\". אכן זה דוחק דמהמשך לשון הברייתא משמע דקאי על הכתוב \"הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב\". ועל כן נלענ\"ד דצריך לומר \"כל הנוגע בנבלתם יטמא\" בין אדם ובין כלים. והנה זה הענין מיירי באבר מן המת וכן צריך לומר בפסוק כ\"ד \"כל הנוגע בנבלתם\" ששם מיירי באבר מן החי התם נמי \"כל\" לרבויי שנטמאו כלים במגע באבר מן החי מחמת עצמם וכדאמרינן לעיל בהלכה ו' דהוצרך הכתוב לומר תרוויהו, עיי\"ש. ונ\"ל ברור שמטעם זה הגיה הגר\"א בפרשה ד' הלכה ה' שצריך לומר תלמוד לומר הנוגע וכולי, ומחק תיבת \"כל\" משום דאיצטריך תיבת \"כל\" לרבות בנגעו מחמת עצמן באבר מן החי. " + ], + [ + "(י) תלמוד לומר לכם. שאחר אומרו \"והנושא את נבלתם יכבס בגדיו\" אמר \"טמאים המה לכם\", והוא יתר, דאחר שטעונים כבוס – פשיטא דהם טמאים. וגם לא היה צריך לומר למי הם טמאים. ולזה אמר שבא למעט שאם הם נשאו הנבילה לא יקבלו טומאה ופירוש הפסוק טמאים המה בעבורכם, שעל ידי עצמכם הם טמאים במשא; אבל אם הם נשאו את הנבילה - לא:", + "ואין מטמאים. היינו שאין מתטמאים אם הם נושאים כגון אם בכף שהם מונחים הכריעו הם את הנבילה. והוא הדין להיפך אם הנבילה הכריע אותם דהוו הם נישאים:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. דהיה לו לכתוב \"מכל השרץ השורץ על הארץ אלה הם טמאים לכם\":", + "שומע אני טומת הגויות. כגון שאכל אוכלין טמאים ראשון לטומאה או שני דעל זה רמז הכתוב שנטמא גופו על ידי אכילתן וטומאת הקדשות היינו מעלות שעשו חז\"ל בהקדש כדאיתא (סוף פרק ב דחגיגה). וכל הני אסמכינהו רבנן אלאו ד\"לא תטמאו בהם\" ואם כן הוה אמינא דכל זה הוא מדאורייתא. תלמוד לומר \"וזה לכם הטמא החולד והעכבר וגומר\" – דוקא אם נגע באלו טמא מדאורייתא, וקרא ד\"לא תטמאו בהם ונטמתם בם\" לאו לאכילה אתה שאין לך דבר שמטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור ועיקר קרא דרשינן (יומא לט, א) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה [זית רענן]:", + "ואלו . פירוש, טומאת גויות והקדשות יהיו מטמאים אדם ולא כלים וכולי:", + "או אינו מוציא אלא אלו כל שאינו כעין הפרט כצ\"ל:", + "כל שאינו בעל עצמות ופרה ורבה. הך תיבות \"שאינו\" קאי גם על \"ופרה ורבה\" ופירושו שאינו בעל עצמות ואין פרה ורבה:", + "מנין בעל עצמות אין פרה ורבה. ר\"ל שגם אותו נמעטנו מלטמא:", + "עד שאתה מרבה את בעל עצמות שהם פרים ורבים. ר\"ל שגם הם יהיו בכלל המיעוט מלטמא, תלמוד לומר אלה וכולי. [ועיין בהגהות הגר\"א שגירסתו מכוונת מאד בלי שום דוחק]:" + ], + [ + "(ב) זה. צריך לומר \"וזה\" [הגר\"א]:", + "להביא את דמו שיטמא כבשרו. בכעדשה. ועיין בבראשית רבה דפליגי פה רשב\"י ור' אליעזר בר' יוסי, דרשב\"י יליף לה מן ה' ד\"הטמא\" דאמר 'טמא הטמא', כלומר היה לו לכתוב \"טמא\" ואמר \"הטמא\". ור' אלעזר בר' יוסי יליף לה מן ו' יתירא ד\"וזה\" דהיה לו לכתוב \"זה\" ואמר \"וזה\":", + "לא עשה דמה כבשרה. דבשרה מטמא בכזית כדאיתא בתוספתא דשביעית פרק קמא ודמה ברביעית:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וזה:" + ], + [ + "(ג) יכול יכשיר הזרעים. לקבל טומאה כמו בדם בהמה:", + "שאינו מטמא טומאה חמורה. לטמא אדם וכלים רק אוכלין ומשקין ועל כל זה מכשיר הזרעים לקבל טומאה כדמייתי לקמן מקרא דם השרץ שמטמא טומאה חמורה אינו דין שיכשיר הזרעים:", + "ת\"ל לכם. דמשמע לכם הוא מטמא אבל אינו מכשיר הזרעים ליטמא דבדם הכתוב מדבר כמ\"ש:" + ], + [ + "(ד) עכבר שבים. דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו:", + "ודין הוא. דלא מטמא ואין צריך קרא:", + "טימא בחולדה עם העכבר. שחיברן יחד, החולד והעכבר, להשוות אותם:", + "מה חולדה מין הגדל על הארץ. ולא שבים שאין בים חולדה כדתניא בפרק ט דחולין כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:", + "אף עכבר. אף על פי שיש ממנו בים לא טימא אלא מין הארץ:", + "אי מה חולדה. כלומר, או נאמר שהשיווי אינו אלא לומר דהעכבר יהיה כולל כל מה שיקרא עכבר כי לא נשגיח למקומות אלא לשם כמו שבחולדה כל מה שיקרא חולדה הוא טמא:", + "ת\"ל על הארץ. שהוא יתר דהיה לו לכתוב \"בשרץ השורץ\" ובאמרו \"על הארץ\" אין זה אלא תנאי דמה שעל הארץ טמא ומה שבים לא:" + ], + [ + "(ה) או אינו אומר. כלומר, או אומר אני דאמרו \"על הארץ\" אינו למעט מין העכבר אלא המקום אשר בו יהיה בשעה שיטמא דהיינו שצריך שיהיה בארץ כאשר יטמא הנוגע בו. והכי קאמר: על הארץ ונגע בטהור איזה עכבר שהוא – יטמאנו, נפל בים ושם נגע בטהור – לא יטמאנו:", + "ת\"ל השורץ וכולי. דהוה ליה למכתב \"בשרץ שעל הארץ\" וכתב \"השורץ\" אייתר ליה לומר כל מקום שהוא שורץ, פירוש כל מקום שהוא יכול לרחוב ולנענע והרי גם בהיותו בים הוא שט, הלכך על כרחך \"על הארץ\" לא אתי אלא להראות המין:" + ], + [ + "(ו) או אינו. כלומר או אינו אומר \"השורץ\" לדרשא זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה ומלת \"השורץ\" מלשון 'פריה ורביה' כמו \"פרו וישרצו\" ורצונו לומר השורך (והוא הפרה ורבה) - יטמא, שאינו שורץ - לא יטמא; ו\"על הארץ\" נדרוש לרמז דאם ירד לים לא יטמאנו:", + "ודין הוא. דלא נמעט חציו עכבר וחציו אדמה מכלל טומאה הואיל ששמו עכבר כמו חולדה:", + "אי מה חולדה פרה ורבה וכולי. וממילא נדרוש \"השורץ\" לרמוז דעכבר שחציו בשר שאינו שורץ לא יטמא, ו\"על הארץ\" למעט שכשירד לים לא יטמא:", + "ת\"ל בשרץ. דקרא יתירא הוא דהא כתיב בתריה \"אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" וע\"כ אמרינן דאתי לרבויא דאפילו שרץ זו יטמא וממילא השורץ אתי לרבויי דעכבר היבשה אפילו ירד לים יטמא ועל הארץ אתי למעוטי עכבר של ים שאינו מטמא:", + "שכנגד הבשר מאחוריו טמא. אפשר שטעמו דומיא דהנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו שהוא טמא וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) צב זה הצב. הידוע:", + "חברבר. בגמרא גריס הערוד והוא בא מן הצב והנחש:", + "הנפילים. שרץ מין צב:", + "וסלמנדרא. פירש\"י שרץ הבא מן האור מעצי הדס על ידי מכשפות וקים להו דמין צב הוא:", + "לפסוק זה. משום דמיירי בסלמנדרא:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) טמאים וכולי. כלומר טמאים היה לו לכתוב ואמר \"הטמאים\" לרבות עורות השרצים הרכין שיהיו מטמאין כבשרן. ומהאי ה' יתר מרבינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דאיהו נמי אוכל הוא והוה אמינא מרבה כל מה שהוא אוכל יחד:", + "ת\"ל אלה. \"אלה הטמאים\" והוא מיעוטא דלא לרבות כל מי שהוא טמא ומסתברא דאתי לרבות רק מי שעורו דק כבשר והוא אלו דקחשיב בברייתא:", + "הלטאה כחולדה. סבירא ליה דעור של הלטאה יש לו ממש כעור של חולדה:", + "יש להם עורות. דסבר הטמאים הוקשו זה לזה, מה חולד ועכבר וצב ותנשמת יש להם עורות - אף הנך נמי אית להו עורות אף על גב דהאי קליש והאי עב. וה' ד\"הטמאים\" אתי לרבות רק צירן ורוטבן וקיפה שלהן:" + ], + [ + "(ב) טמאים. ה' יתירה ד\"הטמאים\" נדרש לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן וקיפה ולעורות כבשרן ועכשיו דריש לה לביצתן, דהה' מרבה להם טומאה לכל מה שיהיה אוכל ויוצא מהם:", + "ביצת השרץ. יש שרץ שמטיל ביצים – צב והלטאה והחומט:", + "וקליפת השרץ. בראב\"ד גרס \"וקילית השרץ\":", + "אף ביצה משריקמה. פירוש \"ריקמה\" כמו 'שפיר מרוקם'; שיש עליו צורת שרץ. והכי מפרש בתוספתא דחולין כמה הוא ריקמה? כדי שיראה שרץ מתוכה:", + "יכול אף על פי שהיא סתומה. פירוש, בין בביצה בין בקולית:", + "ת\"ל הנוגע יטמא. הקולית אינה מטמאה אלא מפני המוח שבה וכן הביצה מפני השרץ ומשום הכי בעינן שיהיה אפשר לו ליגע בהם. מיהו אף על פי שלא נגע אלא במה שבחוץ - טמא מפני שהם שומרים למה שבפנים, דשומר מכניס ומוציא טומאה והוא שיש בפנים מוח כעדשה:", + "שכן אפשר לו ליגע בכשערה. דהיינו שער ראשו וזקנו אם יכניסנו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר; בין שער טהור הנוגע בטומאה, בין שער טמא שנגע בו הטהור – נטמא:" + ], + [ + "(ג) הטמאים מלמד שמצטרפין וכולי. היינו מדחברן כולם כאחד וקראן 'טמאים' הנה הוא לומר דמצטרפין זה לזה:", + "דם בבשר ובשר בדם. פירוש, בין שהוא רוב השיעור מן הדם ומיעוט מן הבשר ובין להיפך:", + "בין במין אחד וכולי. כגון בשר עכבר זה או דמו עם של עכבר אחר ובין שהוא חצי שיעור מעכבר וחצי שיעור מחולד. מפרש במעילה פרק קדשי מזבח (דף יז.) דוקא בכולן אבל במקצתן לא, פירוש, כשיהיה כל דם השרץ משלים לכעדשה מן הבשר אז הוא מצטרף אפילו עם מין אחר אבל מקצת דמו אין מצטרף אלא עם בשרו ממש [ראב\"ד]. ועיין שם ברש\"י ותוספות עוד ביאורים על זה:" + ], + [ + "(ד) ידות הכלים. שאם נגעו בשרץ תטמא הכלי כולו ודריש ליה מדאמר \"כל הנוגע\" דהיינו כל הנוגע מהכלי – או הוא הוא ידו – יטמא הכלי:", + "יכול שאני מרבה יתר מהשיעור. היינו שהיה היד יותר מהשיעור שצריך להכלי להשתמש בו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר \"בהם\" לכל שהוא לצרכיכם. פירוש, נוגע שהוא היד שאתם משתמשים בהם יהיה לצרכיכם ואז חשוב כמו הכלי בעצמו ומקרי שנגע בהם השרץ. אבל מה שהוא יותר משיעור זה לא יקרא 'יד' ואם נגע שרץ בזה המקום אין הכלי נטמא:", + "הכתוב אומר במטמא. שהוא השרץ ד\"בהם\" הדר לשרצים האמורין מקודם שהם המטמאין ואת דרשת אותו על הלכים המיטמאין:", + "אף אני אומר וכולי. ר\"ל גם אני מודה לדבריך דמה דכתיב \"בהם\" מיירי במי שנוגע בדבר המטמא דהיינו בשרץ ועל ידי זה מיעטנו להאוכל אוכלין טמאים שאינו מתטמא על ידם. ומה שאמרתי ד\"בהם\" אתי למעט בנגיעת השרץ ביותר מכשיעור – הוא אסמכתא בעלמא מקרא ועיקר הדין הוא מסברא דאין על זה שם 'יד':", + "אין האוכל וכולי. קמשמע לן הכא דטומאת גויה לאו דאורייתא ומשום הכי לא בעי הערב שמש ואפילו בתרומה וקדשים [ראב\"ד]. וכן איתא ביומא (דף פ:). וטומאת גויה נקרא מה דקיימא לן דהאוכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה:" + ], + [ + "(ה) אף על פי שהם שחוטים. לומר שאין שחיטתן מטהרתן:" + ], + [ + "(ו) יכול בכולם. היינו בשרץ שלם ולא כשנגע בחתיכה ממנו:", + "ת\"ל מהם. \"וכי יפול עליו מהם\" דמשמע אפילו בחתיכה מהם:", + "שיגע במקצתו שהוא ככולו. פירוש דלפעמים כל השרץ אינו מחזיק יותר משיעור הזה:", + "כזנב הלטאה. שהיא מפרכסת לאחר שנחתכה והיינו מקצתו שהוא חי ככולו והלכך בדידיה משערינן:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) הרי מיתתן אמור. דכתיב \"כל הנוגע בהם במותם\" וריבינו לעיל דאפילו כלים בכלל:", + "הרי אמור למטן. באמצע הפרשה דכתיב \"וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא, תנור וכירים וגומר\":", + "אלא באבר מן החי. ומאי \"במותם\" – במיתת האבר:" + ], + [ + "(ב) יכול אפילו תלוי בו בשערה. היינו שלא נחתך האבר מן השרץ החי לגמרי אלא תלוי בו עדיין כחוט השערה גם כן יטמא במגע:" + ], + [ + "(ג) שאין לה חליפים. שאינו יכול לחזור ולחיות:", + "אף אבר מן החי וכולי. פירוש, מה דריבינו מהכתוב \"אשר יפול עליו מהם במותם\" היינו דוקא אבר שאין יכול לשוב ולחיות, לאפוקי בשר, שישוב ויתגדל באותו מקום ויש לו חליפין:", + "אף אבר המן החי גידים ועצמות. ואיכא בינייהו ניב שפתים הנחתך דאין חוזרין וגדלין ואין לו גידים ועצמות. דלר' יוסי הגלילי מטמא ולרבי עקיבא לא מטמא:", + "רבי אומר מה השרץ וכולי. הוא מוסיף עליהם דבעינן שיהיה על האבר גם כן בשר ואי לאו הכי אף אבר לא מטמא:" + ], + [ + "(ד) והקולב. הוא עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל ומעמידין אותו לפני פתח חנות ותולין עליו חפצים [רש\"י שבת דף ס]:", + "והנחותא. הוא פשוטי כלי עץ כדאיתא במשנה דטבול יום פרק ד:", + "ת\"ל מכלי עץ. \"מכל כלי עץ\" דמשמע מקצתם ולא כולם:", + "הכי גרסינן או יכול שאני מוציא – (הגר\"א וכן הגירסא בראב\"ד):", + "והדולפקי. הוא כלי עץ שמניחין עליו צלוחית וכלים כדאיתא במשנה דכלים (ריש פרק כב):", + "ת\"ל כל כלי עץ ריבה. והגר\"א גרס \"תלמוד לומר כל עץ ריבה\", דתיבת \"כלי\" איצטריך למה דדרשינן לקמיה בהלכה ה':", + "מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם. שלפעמים מתכסה בו:", + "ואת משמשי האדם. פירוש שנותן לתוכו כליו:", + "אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם וכולי ואת משמשי האדם. שלבד שמניחין עליהם כלים לפעמים סומכין את עצמן גם כן עליהם:", + "ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש משמשי האדם. פירוש, שדרך לעלות בעצמו עליו אבל אין דרך להשים עליו כליו:", + "הכי גרסינן ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותה שהם משמשין משמשי האדם ואין משמשין את האדם. (הגר\"א וכן הוא בראב\"ד ובסמ\"ג עשין רמ\"ה וכן כתב הזית רענן). פירוש קולב וכולי דרך להשים עליהן כליו וכל צרכיו אבל אינו רגיל בעצמו לסמוך עליהן שיקראו \"משמשי האדם\" ולא הוי דומיא דשק. ובאותן כלים שיש להם בית קיבול אין מחלקין בכך אלא כולם טמאים חוץ מן אותם שאין דרך לטלטלן כשהם מלאים וכדמפרש לקמיה:" + ], + [ + "(ה) ובור ספינה אלכסנדרית. היא ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול וקרויה \"ספינה אלכסנדרית\" שפורשין בה מארץ ישראל לאלכסנדריה ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויים לשתיה עושים בספינה כמו בור של עץ וממלאין בו מים מתוקים הראויים לשתיה:", + "והם מחזיקים ארבעים סאה. שזהו השיעור שאין אדם יכול לטלטל הדבר כשהוא מלא:", + "שהם כוריים ביבש. שביבש נוכל להוסיף גודש מלמעלה, שליש יותר, וכוריים הם ששים סאה:", + "דרדור עגלה. מלשון דרי אכתפיה. והיא גדולה שאין מוליכין אותה אלא בעגלה. מכל מקום אינה מחזקת ארבעים סאה בלח ואדם מוליכה ממקום למקום כשהיא מלאה. וכן קסטות מלכים לגינים גדולים שמוליכין אותם על הגמלים בשיירות:" + ], + [ + "(ו) רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה. דהיינו שידה תיבה ומגדל וכוורת הקש והקנים וכל אותן שפירשנו למעלה לענין טהרה:", + "כל שמנו חכמים בטומאה. דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון:", + "אלא עריבת בעל הבית. דלדברי רבי מאיר שאמר דלבד מה שמנו במשנה הקודמת לטהרה הכל טמא – ממילא עריבה של בעל הבית שלא מנו אותה לטהרה - טמאה מפני שאינה מחזקת ארבעים סאה (ראב\"ד):", + "ודעת הר\"מ בפירוש במשנה פרק טו דכלים דאפילו מחזקת ארבעים סאה גם כן טמאה אחרי שלא נמנית עם הכלים הטהורים. ולדברי ר' יהודה שסבר דאין לך לטמא אלא מה שמנו לעיל לטומאה - טהורה, מפני שהיא עבה וכבדה ואינה מטלטלת במילואה. כן כתב הראב\"ד. ודעת הרמב\"ם שם דאינה טהורה אלא אם כן מחזקת ארבעים סאה בלח:" + ], + [ + "(ז) קופות הגדולות והסאים הגדולים. פירוש שהן עשויות מן הזמורות והן קלות:", + "הכי גרסינן שיש להן שוליים והן מקבלין מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש טמאים שאף על פי שאין מטלטלין במלואן מטלטלין במה שנשאר בהן. ומה שאמרו 'מטלטל מלא וריקן' – לאו דוקא מלא אלא אפילו מקצתו. ודוקא הנך שמפני שהם קלים וחזקים אדם יכול לטלטלן עם מקצת מה שבתוכן, מה שאין כן בשידה תיבה ומגדל והדומה להן שמפני שהם כבדים אין דרך לטלטלם בזמן שיש בהם שום דבר. וכוורת הקש והקנים אף על פי שהם קלים – חלשים הם, ואינם יכולים לקבל טורח הטלטול בזמן שיש בתוכן כלים [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ח) יכבס יכול וכולי. הברייתא הזו שנויה לעיל גבי בהמה טמאה פרשתה ד' הלכה ט' ושם ביארנוה:", + "מנין לעשות שאר כלים וכולי יכול יטמא אדם וכלי חרס – לא גרסינן לה דהא בהדיא כתיב דשרץ מטמא אדם וכלי חרס ושאר כלים והמדפיס טעה מברייתא לעיל. [קרבן אהרן וכן הגר\"א מחקו]:", + "ת\"ל או בגד. דמלת \"או\" מורה על חלוקה אחרת קודמת אליה ואין זה אלא מה שאינו בגד ממש והם הלבדין. ואף דבריש הברייתא מרבה גם כן מ\"או בגד\" – אפשר דתרתי שמע מינה:", + "ויותר נכון כהגר\"א דגריס \"דבר אחר: או בגד לרבות את הלבדין\" ודינא דרישא סבירא ליה דילפינן מהא דגילתה התורה לעיל גבי בהמה טמאה בפרשתא ד':" + ], + [ + "(ט) יהו טמאים. רצונו לומר יקבלו טומאה:", + "טימא בנגעים. טימא הכלים בנגעים והוא נגעי בגדים וטימא אותם בשרצים. מה נגעים פטר את של ים דכתיב \"לפשתים ולצמר או בעור\" ודרשינן מה צמר ופשתים מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ:" + ], + [ + "(י) קל וחומר. פירוש, ועוד נלמוד דבר זה דשרצים שאין עור של ים מטמא בהם מקל וחומר מנגעים:", + "שטימא בהם שתי וערב. כדכתיב בקרא:", + "שלא טימא בהם צבועים. כדילפינן לקמן מדכתיב \"לפשתים ולצמר\" מה פשתים לבן אף צמר לבן:", + "הואיל וטימא בהם צבועים. הרי חזינן שהחמיר בהם הכתוב:", + "שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ. כגון אם עשה כלים מעור הגדל בים וחבר לעור הים חלק קטן מעור הגדל בארץ:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או עור דמלת \"או עור\" ריבה לחלק קטן מהגדל בארץ אם יהיה מחובר לכלי שנעשה מעור הים:", + "ובלבד שיחברנו. חיבור שלם:", + "כדרך חיבורו לטומאה. כחבור אשר יצטרך לשני בגדים שיטמא האחד בהטמא האחר והוא בשתי תכיפות:" + ], + [ + "(יא) יכול אף עור מצה ועור החיפה. כצ\"ל. במסכת שבת (דף עט.) מפרש מצה דלא מליח ודלא קמיח, שלא נעשה לו שום תיקון כמו מצה שלא נתקנה כלל, דלא מליח - שלא נמלח, ולא קמיח - שלא השהו אותו במים וקמח. ועור החיפה דמליח אבל לא קמיח:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה [הגר\"א] ובעינן שיעשה בו ממלאכות הנעשים בעור, יצאו אלו דלא נעשה בהם גמר מלאכה הנעשים בעור:", + "והנה שם בגמרא איתא עוד עור שלא תקנו אותו בשחיקת עפיץ – כתב הראב\"ד דזה לא נעשה אלא בקלף אבל סתם עורות במלח וקמח היא גמר מלאכתן:", + "ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים. פירוש, עור העומד לעשות ממנו רצועות או סנדלים אבל עדיין לא עשאום. ועל זה מסיק דאינן מקבלין טומאה דאם עשאן כבר והם רצועות מתוקנות הא תנן במסכת נגעים (משנה, נגעים יא) דרצועות מנעלים וסנדלים מטמאין (קרבן אהרן ועיין בראב\"ד וברמב\"ם פכ\"ז מכלים דין י\"א (פכ\"ז מהל' כלים הי\"א) ובפירוש המשניות פכ\"ד דכלים משנה י\"א (משנה, כלים כד, יא):", + "עורות אוהלים. שהן מתוקנים לעשות מהם אוהלים:", + "שכן כלי– צ\"ל שאינן כלים.", + "תלמוד לומר כל כלי אשר וכולי. והריבוי הוא מתיבת \"כל\". ודוקא בזמן שאינם קבועים אהלים אלא שהן מתוקנים לצורך אהלים. אי נמי שהם פרוסים לאהל ואינם קבועים לקרקע. אבל בשעת קביעותן ודאי טהורים מפני שנעשים כבנין. והכי איתא (בכלים פרק א) [ראב\"ד]:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) קלקלים. מסרק של סוס:", + "חבק. פירש\"י צינבלא של סרג ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי וארוג:", + "יכול. שאני מרבה חבלים ומשיחות שעושים למדוד וקולעים ועושים אותם מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי:" + ], + [ + "(ב) והלא הוא אומר צ\"ל וכן הגר\"א. ר\"ל דכן הוא במת וכל מעשה עזים לרבות הקלקלי והחבק דהוא נעשה מנוצה של עזים:", + "יכול. שאני מרבה במת חבלים ומשיחות דיטמא כיון דכתיב ביה \"כל\":", + "ודין הוא. שלא נרבה ולא איצטריך קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ג) הן. בתמיה. כלומר וכי דברים אמתיים ומכוונים הם אלו?!", + "אם היקל בשרץ הקל. שטומאתו רק טומאת ערב – נקל גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת שבעה?! ואם כן בודאי הוה אמינא דבמת מטמו חבלים ומשיחות ולזה הוצרך גזירה שוה למעט:" + ], + [ + "(ד) העשוי מן העזים. דסתם שק משער עזים הוא עשוי:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או שק. ואף דכבר דרשנו אותו לרבות קלקלי וחבק – אכן זהו מקמי דאתי גזירה שוה, אבל אחרי דידענו אותה והוקש בה שרץ ומת אין אנו צריכים לקרא ד\"או\" לקילקלי וחבק, דכי היכי דיליף מת משרץ בגזירה שוה למעט חבלים ומשיחות – הכי נמי יליף שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קלקלי וחבק:", + "אין לי אלא השרץ. ד\"או שק\" בשרץ כתיב:" + ], + [ + "(ה) אם ריבה. לטמא דבר הבא מזנב פרה ומחזיר:", + "בטומאת ערב. הוא דריבה שהוא מרובה שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבלה ושכבת זרע ומגע הזב ומגע טמא מת. ארבה אנכי בטומאת ז' שמועטת היא – שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד?!" + ], + [ + "(ו) כל כלי לרבות הקלע. שזורקין בו אבנים ובית קיבול שלה של עור שהוא טמא ואף על פי שאינו משמש שום תשמיש אלא כמעשה מקל בעלמא ואף על פי שאין בעור ד' על ד':", + "קמיע ותפלה. גם כן מחופין בעור וקמ\"ל דבכלל כלים הם ולא צריכי ארבעה על ארבעה. ואף על פי שאין עושין בהן שום מלאכה:", + "את העץ צ\"ל העין [הגר\"א]. עין ועבות תשמישי העול הם שעושים מעור או של בגד בעגול הדומה לעין ונותנין אותו בצואר הבהמה ותחת העול שלא יכביד קושי העול על הצואר ואינם כלים משום שנאמר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" - ולא באחרים, ואלו מלאכות נעשים על ידי הסוסים והם באים רק להקל. והכי תנן בכלים (משנה, כלים כא) הנוגע בעול בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה – טהור:" + ], + [ + "(ז) חפוי כלים. כסוי כלים:", + "ת\"ל בהם. ובכיסוי אינו נעשה מלאכה שאינו אלא לכסות:" + ], + [ + "(ח) יכול מקצתו. דהיינו שלא יהיה כולו כאחת אלא חלק אחר חלק:", + "ת\"ל ובא השמש וטהר. פירוש בפרשת אמור כתיב \"כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר\" – מקיש רחיצתו במים לביאת שמשו:", + "ביאת שמש כולו כאחת. שלא יראה ממנו כלום, אף כאן ביאת כלי כולו כאחת, פרט לטובל לחצאין; שבשעה שטובל חציו החצי השני נראה על המים:" + ], + [ + "(ט) יכול לכל דבר. היינו אפילו להשתמש בכלי מעשר שני צריך להמתין עד הערב:", + "ת\"ל וטהר. דהוא לישנא יתירא אלא לאשמועינן דתיכף אחר טבילה נטהר:", + "הא כיצד. יהיה טהור וטמא בשעה אחת:", + "טהור לחולין – טעות סופר, וצ\"ל למעשר [הגר\"א וכן הוא ביבמות (דף עד.), דלחולין לא צריך ביאת מים כלל]" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) ת\"ל וכלי חרס. פירוש, הוי\"ו ד\"וכל\" דריש לרבות כלי נתר:", + "מנין לרבות את האהלים. פירוש, שעשה אהל מכלי חרס דאית ליה בית קבול כגון שכפאו על השרץ והטומאה בתוכו, ודין הוא שיטהר אהל זה, ולזה צריך אני לקרא לרבות אותו שיטמא:", + "ומה כלי עץ שטימא פשוטים. היינו אותן דחזי למדרס הזב דכתיב ביה \"כל המשכב אשר ישכב עליו\" והיינו כל העשוי למשכב כגון שולחן וטבלא וכיוצא בו:", + "טיהר אהליו. שאינוו מטמא מאוירו כדלקמן:", + "כלי חרס שטיהר פשוטים. שאינו מטמא אלא אם יהיה לו תוך' ד\"אל תוכו\" בעינן כדלקמן, ומדרס כלי חרס טהור כדיליף מקראי בפרק רבי עקיבא:", + "ת\"ל כלי חרס. והוא כמו וגומר אשר יפול מהם אל תוכו, וזה נמי באויר שבתוכו מונח השרץ. ועיין בביאורנו להגהות הגר\"א12הנה לכאורה מוקשה הגהתו מאוד, דכל המפרשים פירשו כפשטות הברייתא שבא לרבות האהלים והוא בא להוציא. אכן כאשר נתבונן אין חולק כלל על כל המפרשים. והוא, דהנה על מימרא דהברייתא זו יש לנו שני ביעורים. אחד מה שהעתקתי בביאורנו מקרבן אהרן והוא מרמב\"ם בפי\"ג מהלכות כלים הלכה ה' (פי\"ג מהל' כלים ה\"ה), או ביאור הראב\"ד שם שמרבה מ\"כל כלי חרס\" שידה תיבה ומגדל של חרס אשר השרץ באוירו לטמא כל מה שבתוכה אם לא שהם מוקפים בצמיד פתיל, דאף על פי שהיא כבית לענין הצלה באוהל שאין צריכין צמיד פתיל ומצלת על מה שבתוכה בכיסוי העלמא – אפילו הכי אם השרץ באוירן נחשבין ככלי ולא נחשב אוירן כאויר בית:", + "והגר\"א לא רצה לפרש כפירוש הרמב\"ם דתוכו של כלי נקרא ולא אוהל וכקושית הראב\"ד שם, וגם כפירוש הראב\"ד לא רצה דקאי על שידה תיבה ומגדל דלעיל בפרשה וי\"ו משנה ה' קורא אותן שידה תיבה ומגדל וכאן משנה שמותן וקראן בשם \"אוהלים\". עוד דחוק הוא דלעיל ממעטינן להו שאלו אין נכנסין בכלל כלי דבעינן דומיא דשק דוקא וכאן מרבינן להו מדכתיב \"כל כלי\" ובאמת איצטריך \"וכל כלי\" לרבות שברי כלי חרס כדמסיים בברייתא. גם עצם דינו הוא דבר חדש כיון דלענין הצלה נחשב שידה תיבה ומגדל כבית בפני עצמו שאין צריכין צמיד פתיל וכנ\"ל ומנא לן לחדש דלענין אויר שרץ יהיה נחשב ככלי בעלמא ולא כבית:", + "לכן הגיה הגר\"א דהתנא בא להשמיענו באהל חרס ממש. וזה ביאורו: יכול שאני מרבה את האהלים (מריבוי זה), ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטין (היינו היכא דחזו למדרס הזב) טיהר אוהלים (אוהל ממש של עץ לא נטמאו הכלים שבתוכו על ידי השרץ שיש בתוכו), כלי חרס שטיהר פשוטין (דכלי חרס טהור ממדרס הזב) – אינו דין שנטהר אוהלים. לא. אם טיהר אוהלים בכלי עץ – שכן אוירו טהור, יטהר אוהלים בכלי חרס שכן אוירו טמא?! (כדאמרינן בחולין (דף כד:) אויר כלי חרס טמא אויר' כל הכלים טהור). תלמוד לומר כלי להוציא את האוהלים:", + "והנה לפי מה שביארנו דינו מוסכם לכולי עלמא אשר אוהל של חרס אינו נטמא אוירו על ידי שרץ וכדאיתא בכלים (משנה, כלים א, ד) חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל מה שאין כולם מטמאין, ולא מפליג בין אוהל לאוהל. ולענ\"ד דין המשנה נובע מברייתא זו.:", + "ת\"ל וכל כלי חרס. ד\"כל\" מרבה אף השברים אם יהיה עדיין שם כלי עליו והוא שיהיה עושין מעין מלאכתו ויש לו תוך לקבל:" + ], + [ + "(ב) ויש מהם שלא לטמא. ד\"מהם\" משמע מקצת מהם, לומר שלא כל הנופלים מטמאים:", + "ונפל לאויר התנור טהור. דטומאה בלועה אינה מטמא:", + "ואם מת. כשבלעו, שלא שהה שיעור עיכול משעה שבלעו עד שמת – התנור טמא:" + ], + [ + "(ג) מכאן אמרו וכולי. משנה זו שייכה לסוף משנה א' ואחר כך צריך להיות המשנה ב' (הגר\"א וכן הוא בילקוט וכן נראה מהראב\"ד). וזהו שאמרו מכאן אמרו ז\"ל אחרי שאמר מתחלה לרבות שברי כלי חרס אמר שמכאן למדו לטמא שברי כלי חרס כשהם עדיין ראויין לקבל:", + "הדקין שבכלי חרס. כלי חרס הדקין וקטנים:", + "הם וקרקרותיהן. פירוש, בין שהן עצמן אין מחזיקין אלא כדי סיכת קטן, בין שנשברו ונשארו קרקרותיהן (פירוש: כמו קרקעותיהן, דהיינו שוליים כלפי הקרקע), או נשארו דפנותיהן ויכולין לבדן לישב בלא סמיכה – עדיין כלים הם ואם מחזיקין שמן כדי סיכת קטן (כלומר כדי סיכת אצבע קטנה של קטן בן יומו) – טמאין. והכי מפרש הגמרא במסכת שבת (דף עח:):", + "עד לוג. שיעור זה של סיכת קטן לשברי כלים שלא היה מתחלתו אלא לוג. דאם היה מתחילתו יותר מלוג – בעינן שיעור גדול לשבריו יותר מכדי סיכת קטן:", + "מלוג עד סאה. כלי שהיה מתחלתו מחזיק מלוג ויותר מלוג עד סאה – שיעור שבריו ברביעית הלוג. וליתר מסאה עד סאתיים שיעור שבריו בחצי לוג. וכן כולם:", + "אני איני נותן בהם מדה. לפי גודל הכלי וקטנו אלא לפי המקומות שרגילין לעשותן ולפי צורת הכלים:", + "אלא הדקין שבכלי חרס וכולי. שאין להם צורת קדרות והן קטנים ביותר – שיעור שבריהן כדי סיכת קטן. ומשהגיעו להיות כתבנית קדרות קטנות – שיעורן ברביעית:", + "חביות לודיות. שנעשות בלוד:", + "לחמיות‎‎‎. שנעשות בבית לחם והן גדולות מאותן שנעשות בלוד:", + "חצבין גדולים. כדות גדולות כל מה שאפשר:", + "נשתקע הדבר וכולי. פירוש, ר' נחמיה וראב\"י הם היו שאמרו לו נשתקע הדבר ולא אנרמ כמו שמצינו שהם חולקין עליו:", + "הפכין הגלילים. שנעשו בארץ הגליל:", + "והחביונות. חביות קטנות והיינו דקין שבכלי חרס:", + "ואין להן דפנות. לפי שצדיהן שוה השטח וכל מה שנשבר מהן נשאר דומה ללוח פשוט וע\"כ הדפנות טהורות:" + ], + [ + "(ד) ואת שאין לו תוך. אלא שהוא פשוט – אינו מקבל טומאה:", + "פרט למיטה וכולי. דכל אלו אף על פי שיש להם בית קבול אינם עשויים לקבלה. ותרי מילתי איצטריך לשיהיו מקבלין טומאה: שיהיו ראויין לקבל ועשויים לקבלה. וגם במדרס אינם טמאים לפי שאין מדרס בכלי חרס, שאינו ראוי לישיבה, שאם ישב עליו ישבר:", + "והספינה. לא מהאי קרא מפיק ספינה שהספינה יש לה בית קיבול והיא עשויה לקבלה, אלא בשבת בפרק רבי עקיבא תנינא \"מנין לספינה שהיא טהורה וכולי\":", + "אין לו אחוריים. דהנה חכמים גזרו על משקין טמאים שיטמאו כלי ואף על פי שלא נטמאו המשקין אלא מחמת שרץ דהשתא הם ראשון לטומאה – מטמאים כלים מדברי סופרים, ואם נגעו באחורי הכלי נטמא אחוריו ולא נטמא תוכו. והשתא קמ\"ל דאין טומאת אחוריים נוהגת אלא כשיש לו תוך אבל כל שאין תוך – אין לו טומאת אחוריים ואם נגעו משקין טמאים מאחוריו (דהיינו באותו צד שאין רגילין להשתמש בו) – לא נטמא אחורי הכלי:" + ], + [ + "(ה) אל תוכו מתוכו הוא מטמא. פירוש: מאוירו, ואף על פי שלא נגע ויליף במסכת חולין (דף כה.) בגזירה שוה נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא דכתיב \"כל אשר בתוכו יטמא\" וזהו ליטמא מה התם אף על פי שלא נגע בכל מה שבתוכו הרי הוא טמא שהתורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל, אף תוכו האמור לטמא דהיינו כל אשר יפול אל תוכו אף על פי שלא נגע בו:", + "(ה) מה כלי שטף. פירוש כלי עץ וכלי מתכות דיש להם טהרה בשטיפת מים דכתיב \"וכל כלי עץ ישטף במים\":", + "שאינו מטמא מתוכו. פירוש: מאוירו דהיינו כשנתלה השרץ באוירו, לא נטמא הכלי על ידי זה וכדלקמיה, וכן כל מתוכו היינו מאוירו:", + "מטמא מאחוריו. אם נגע השרץ בגבו נטמא דכתיב \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ וגומר\":", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אל תוכו:" + ], + [ + "(ו) קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו. ר\"ל שנתלה באוירו ולא נגע בו:", + "ת\"ל כלי חרס אל תוכו. דתנאי אל תוכו התנהו בכלי חרס לומר דבכלי חרס לחוד תוכו מטמא ולא כלי שטף:" + ], + [ + "(ז) ופיה למעלה מן התנור. דאי למטה מן התנור מקרי זה תוכו של אויר התנור:", + "השרץ בחבית. ואפילו היא של עץ:", + "מידת לטמא. אחרים:", + "או מדת ליטמא. היינו לקבל טומאה מאחרים:", + "שהוא מטמא את אחרים מאחוריו. פירוש, כשנטמא התנור מתוכו ונגעו אוכלין ומשקין אפילו מאחוריו הרי הם טמאין שהרי כולו טמא והוא עצמו אינו מיטמא מאחוריו כדאמרן לעיל:", + "ומה מקום שמטמא מאחוריו. שהיא מדת לטמא, אף על פי כן לא טימא את תוך תוכו (פירוש: שאם השרץ בתנור והאוכלין בחבית שבתוכו טהורים כדבעינן למימר קמן) מקום שאין נטמא מאחוריו (דהיינו מדת ליטמא שהיא מעוטה) אינו דין שלא יתטמא התנור מן השרץ שבחבית שהוא מתוך תוכו. ואם כן למה לי קרא להכי? ועל זה משני \"או מרובה ליטמא מלטמא\" – כלומר פעמים מצינו להיפך דמדת ליטמא הוא יותר מרובה ממדת לטמא:", + "הכי גרסינן שהוא מיטמא מתוך בית שאור ולבאר זה צריך להקדים שני שרשים. והוא:", + "(א) דמוקף צמיד פתיל כשם שהוא מציל באהל המת ככתוב בתורה כך מציל בשרץ דהיינו תנור שנמצא שרץ בתוכו ובאותו תנור היה כלי מוקף צמיד פתיל – מציל על אוכלין שבתוכו שיהו טהורין:", + "(ב) מוקף צמיד פתיל אינו מועיל רק על אוכלין משקין שבתוך אותו הכלי שלא יתטמא, אבל אם היה שרץ בכלי ומוקף צמיד פתיל והוא מונח בתוך כלי גדול – אינו מועיל ההיקף כלל ונטמא על ידו כל מה שנמצא בכלי גדול:", + "ועתה נבוא לבאר הברייתא דהיינו אם הבית שאור היה מונח בתנור (שכן היה דרכן), והיה מוקף צמיד פתיל, ובאותו בית שאור נמצא שרץ בתוכו – נטמא על ידו כל מה שבתנור, שההיקף אינו חוצץ כנ\"ל. (גם אינו נידון משום תוך תוכו אחרי שכל אותו בית שאור נתון בתוך התנור ולא אמרו למעלה תוך תוכו אלא כשכל פי החבית למעלה מן התנור). וזה שאמרה הברייתא שהוא מיטמא מתוך בית שאור:", + "ואינו מטמא את השאור. פירוש אם השרץ בתנור ובאותו תנור היה מונח בית שאור עם שאור והיה מוקף צמיד פתיל – אין בכח השרץ לטמא את השאור אף שתוכו הוא כמו שאמרנו אף על פי כן טהור הוא מפני שמוקף צמיד פתיל. וכיון שמצינו מדת ליטמא מרובה מלטמא בצד זה – דין הוא שיתטמא מתוך תוכו אף על פי שלא טימא את תוך תוכו. תלמוד לומר \"אל תוכו כולי\":" + ], + [ + "(ח). הברייתא הזאת מבוארת ממה שביארנו בברייתא הקודמת והכונה בשניהם לומר שהוצרך הכתוב ללמד דין מה שבתוך תוכו בין במדת לטמא ובין במדת ליטמא לפי שאי אפשר ללמוד זה מזה אחר שמצד אחד מרובה מדת לטמא ממידת ליטמא ומצד אחר מרובה מידת ליטמא ממידת לטמא:" + ], + [ + "(ט) יכול אף על פי שניקבה. החבית והאוכלין בתוכה לא יתטמאו האוכלין, דאף על פי שניקב נאמר שהוא תוך תוכו. או כשהשרץ בתוך החבית והאוכלין בתנור וניקבה החבית לא יתטמאו האוכלין:", + "תלמוד לומר כל. מלת \"כל\" מרבה מה שבתוך תוכו, דכיון דניקב הוה ליה מה שבחבית תוכו:", + "בכונס משקה. דכיון שניקב בשיעור הזה אין דרך בני אדם לתקנו עוד למשקה אלא שמייחדו לפירות ולדבר ישב. נמצא שלענין משקה לעולם הוא פחות אבל כלי עץ במוציא זיתים כי עד כאן דרך בני אדם לתקנו ולקיימו לתשמישו הראשון:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו כורת פחותה. להכי נקט פחותה דלאו כלי היא, דאי היא שלמה מצלת על מה שבתוכה ואפילו כלי שטף מציל. אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא:", + "ופקוקה בקש. לרבותא נקט, דאף על גב דפקוקה בקש לאו כלי היא ואפילו פיה למעלה מפי התנור אינה מצלת על מה שבתוכה:", + "ומשולשלת. תלויה:", + "התנור טמא. דכיון דהכורת פחותה הוה ליה כאילו מונח השרץ בתוך התנור:", + "אם הצילה במת החמור. שהוא מטמא אדם וכלים טומאת שבעה ומצלת כגון שהציגה על פי ארובה – הרי הפקק חוצץ, שכל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה:", + "בכלי חרס הקל. שהוא מטמא רק אוכלין ומשקין:", + "מקום שמחיצה מצלת. פירוש מפני שכוורת זו נידונית כמחיצה והמחיצה במת מצלת מן המטומאה ולזה מצלת אמנם בכלי חרס לא נאמר זה לפי שאין המחיצה מצלת בו דהכי תנן בפ\"ז תנור שחצצו בנסרים או ביריעות ונמצא שרץ במקום אחד – הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה:" + ], + [ + "(יא) אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור. פירוש, היא הכורת הפקוקה בקש הנתונה על פי הארובה שנעשית אהל לעצמה ומצלת מן המת שבאוהל התחתון מפני שמצינו בו קולא אחרת:", + "שכן חולקים אוהלים. ר\"ל שמועלת חלוקת מחיצה באהלים שכן אמרו במסכת אהלות \"בית שחצצו בנסרים או ביריעות וטומאה בבית – כלים שבתוך המחיצה טהורים\", ואם כן דין הוא שתציל במת החמור:", + "יצילו אהלים מיד אהלים בכלי חרס. פירוש, לר\"א קאמר שהוא מחשיב לכוורת המשולשל בתנור כאילו היה אוהל בפני עצמו ולזה אמר שאין כוורת זו יכולה להציל בכלי חרס לפי שאין חלוקת הכלי חרס במחיצה מועלת כמו ששנינו התנור שחצצו וכולי וכנ\"ל:", + "אמר ר' יוסי וכולי מפני שהוא הנידון. כלומר ועליה אני דן אם הצילה מחיצה במת החמור לא תציל בשרץ הקל ויכול הוא להעמידו על המקרא דכיון שיש שם מחיצה אין זה תוכו:", + "אלא התשובה לדבריו לא אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן העושה טפח על טפח ברום טפח בבית טהור שהוא הלכה למשה מסיני שהכלים שבאותו טפח טהורים אבל יצילו בשרץ שכן העושה טפח על טפח ברום טפח בכלי חרס טמא ואפילו כולו סתום שהרי תוכו של כלי חרס הוא:", + "אמר לו הוא הנידון. כלומר גם על זה יכול ר' אליעזר לדון קל וחומר אם הציל במת החמור לא יציל בשרץ הקל מלטמא אוכלין שבתוכו מן השרץ שבתנור. ועיין בפירוש הראב\"ד שמאריך בזה:" + ], + [ + "(יב) וללמד על ככר השני. להכי נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור שהוא כלי חרס:", + "שיטמא השלישי. בתרומה ואפילו בחולין דקרא סתמא כתיב:", + "עתיד דור אחר. מן העתידין לבוא שיטהר את השלישי אף בתרומה שאין לו מקרא מן התורה ואנן הוא דמטמינן ליה בתרומה מקל וחומר כדמפרש בגמרא (ומה טבול יום שמותר בחולין ובמעשר שני פסול בתרומה, ככר שני שפסול בחולין כדכתיב \"כל אשר בתוכו יטמא\" שכולל גם חולין והרי אוכלין ומשקין שם הם רק שני לטומאה שתנור ראשון והאוכלין שם שניים וקראו הכתוב טמא – אינו דין שפוסל בתרומה). ודור אחר פריך ליה לקל וחומר כדמפרש שם בגמרא:", + "הביא מקרא מן התורה שהוא טמא. אף בחולין:" + ], + [ + "(יג) יכול ישברנו ודאי. שהוא מצוה לשברו כמו שהוא בנותר דכתיב \"וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר\" דהתם ודאי מצוה ששבירתו הוא כמו שרפת הנותר שהוא מצוה, והכא נמי אפשר שנאמר כן. ועל זה משיב דהנה בזב גם כן נאמר \"וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר\" ושם גם כן יכול ישברנו ודאי דהיינו שהוא מצוה לשברו מדכתיב \"ישבר\" – תלמוד לומר \"אותו תשבורו\" דהיינו שלפיכך דקדק הכתוב בעניננו וכתב \"אותו תשבורו\" למעט בשל זב שאינו מצוה. ומעתה יש לדון בעניננו בקל וחומר שאינו מצוה. ומה אם הנוגע וכולי – אלא ודאי בין בשרץ ובין בזב אינו טעון שבירה ומאי \"תשבורו\" דקאמר - מלמד שאין לו וכולי:", + "אלא שבירתו. כלומר אם אתה רוצה לטהרו שברהו שאין לו טהרה אחרת אלא שבירה אבל אם רצה לקיימו בטומאתו - מקיימו. וכן ישבר דכתיב גבי זב נמי להכי אתא. ומעתה דהפסוק מיירי לענין טהרה יש לנו לדעת דהאי \"אותו\" בא למעט אותו אתה שובר לטהרתו (דהיינו שהוא נטהר על ידי שבירה), ואין אתה שובר אוכלין לטהרתן (שאף על פי שפיררן לפירורים דקים נשארו בטומאתן). [העתקתי מהראב\"ד וכזה ממש איתא בשבת בשה\"ג סביב המרדכי בפרק ג' בהגהות בשם רבינו תם ולדידהו מה שכתוב בפנים דבר אחר אותו – האי דבר אחר אינו מדוקדק ואולי לא גריס הראב\"ד \"דבר אחר\". גם הגר\"א בהגהותיו לא גריס \"דבר אחר\":" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) יכול אף הכלים מטמאים מאויר. פירוש משום דנחזייה להאי תנור כמלא טומאה שהרי הוא מטמא מאוירו כאילו נגע בו:", + "ואין כלים. בין כלים של עץ או של חרס:", + "ת\"ל האוכל. בה\"א, משמע אוכל המיוחד שהוא לאדם ולא כל אוכל:", + "יכול כל אוכל. היינו אף אוכל סרוח וממילא לא יהיה לנו ריבוי לאוכלי בהמה שחישב לאכילת אדם. ויותר טוב כגירסת הגר\"א \"יכול אף אוכל סרוח\":", + "פרט לאוכל סרוח. שנפסל מאכילת כלב:", + "אוכל יטמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא. ר\"ל שלקבל טומאה מן השרץ אין צריך שיעור כלל אלא אפילו כל שהוא, דסתם אוכל מונח אפילו אכל שהוא:", + "ת\"ל אשר יאכל. ומשמע אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא ה, א):" + ], + [ + "(ב) יהא טמא. ר\"ל יהא מה שבתוכו טמא הואיל ואין פיו נתון למעלה מן התנור:", + "אם כלי חרס שלא הציל עצמו בלא צמיד פתיל וכולי. כדכתיב בקרא \"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא\", דהוא קאי על כלי חרס:", + "כלי שטף שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס. כדלעיל בהלכה א' דדוקא אוכלים מיטמאים ולא כלים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף וכולי. דבתיבת \"מכל\" יש גם כן ריבוי, דהוה ליה למכתב \"מהאוכל\", ושדינן מיעוטא אכלי חרס וריבוי אכלי שטף. ואם תאמר מה ראית לומר כן, אימא להיפך? וי\"ל מפני שמצינו שכלי חרס ניצול באהל המת בצמיד פתיל וכלי שטף אינו ניצול ולפיכך מרבינן כלי שטף ושדינן מיעוטא אכלי חרס. [ראב\"ד]:", + "הכי גרסינן ת\"ל האוכל אוכל מיטמא וכולי – [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר וכל כלי פתוח וכולי. ואף שאין כלי חרס מפורש דייקינן ליה מדכתיב \"פתוח\", איזהו כלי שהטומאה קודמת לפתחו, כלומר שעיקר טומאתו כתובה בו דרך פתחו, הוי אומר זה כלי חרס דכתיב ביה \"אל תוכו\" – אלמא שהרגילה התורה לבוא הטומאה לתוכו דרך פתחו (חולין כה, א):", + "הא יש צמיד פתיל עליו טהור. היינו אפילו מה שבתוכו דהא דייקה התורה \"כלי פתוח\", משמע דעיקר הטומאה מה שנטמא הכלי וכל אשר בו הוא מפני שהוא פתוח ונכנס הטומאה דרך פתחו וכנ\"ל, ואם כן כשהוא מוקף צמיד פתיל טהור לגמרי:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) מנין הטל וכולי. בתוספתא שבת (פרק ח) מפיק להו להנך ז' משקין מקראי שכולם קרויין משקין. מנין לדם שהוא משקה שנאמר \"ודם חללים ישתה\" ומנין ליין שהוא משקה שנאמר \"ודם ענב תשתה חמר\". דבש דכתיב \"וינקהו דבש מסלע\". שמן דכתיב (ישעיהו כה, ו) \"משתה שמנים\". חלב דכתיב (שופטים ד, יט) \"ותפתח את נאד החלב ותשקהו\". טל דכתיב (שופטים ו, לח) \"וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים\":", + "ת\"ל וכל משקה. סתם כאן ופירש קרא כר\"א דלקמן דאין משקין לטומאה כלל מן התורה אפילו לעצמן. ופירש קרא דאמר \"וכל משקה\" דהוא מחובר עם אמרו \"מים\", וירצה – מים, וכל מה שיהיה משקה, אם יבוא על האוכל - יטמא האוכל על ידי הכשר זה. ופירוש \"וכל משקה\" - כל מה שיקרא משקה:", + "משנה ב-ג:13כל זה מפירוש קרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמו והעתקתי בפנים. ויש עוד גירסא אחרת והעתקתיה תחת הקו. יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת\"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים? ת\"ל אשר יבא עליו מים. יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני מרבה את שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני את שהם בבורות ובשיחין ובמערות שאין עמהם מחשבה. יכול אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאו בכלים, מנין מלאן להדיח בהם עצים ואבנים? ת\"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא אפילו חשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהיו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. מה כלי מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אני מרבה את שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא אני את שירדו לבורות שיחין ומערות שאינם תלושים מן הקרקע." + ], + [ + "(ב) יכול אפילו הם בבורות וכולי. פירוש: שאם נפלו הפירות בבורות ומערות יהיו מוכשרין לקבל טומאה:", + "ת\"ל אשר ישתה בכל כלי. והשתא סלקא דעתן דהכי קאמר שיהיו מוכנים לשתיה דהיינו שמלאן כבר לשתיה מה שאין כן במים אשר יהיו עדיין בבורות שאינם מוכנים כלל לשתיה:", + "ת\"ל אשר יבוא עליו מים. שהוא כלל לומר דלא חיישינן אלא למים ולכל דבר שמלאן נקראו מים:", + "יכול אפילו וכולי. הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו הוי כתיב הריבוי דמים לחוד הייתי יכול לרבות גם אם יהיו בבורות וכולי דגם מים שבבור נקראו מים – לכך הוצרך לומר המיעוט ד\"אשר ישתה\". והשתא דכתיב תרוויהו חזינן דאין הכונה שיהיו מוכנים לשתיה דוקא אלא שיהיו מים דומים למים אשר ישתה האדם, שקודם שישתה מלאן וחשב עליהם לדבר זה. כיוצא בזה יהיו כל מים המכשירין שהם המים שקדם להם מחשבה. ולזה מרבה אני כשמלאן לגבל, שהרי קדם להם מחשבת הגיבול שמלאן לגבל או לכבס. ומוציא אני את שבבורות שאין בהם מחשבה כלל, שאין אדם חושב עליהם בהיותם בבור לשום דבר מיוחד:" + ], + [ + "(ג) יכול וכולי. כיון דמחשבה אנו צריכים שתוקדם אליהם. שאם חשב על הגשמים קודם שירדו לבורות להורידן לבורות – שיהיו מכשירין גם כאשר הם בבורות; שמה לי אם חשב לגבל או אם חשב להוריד לבור?", + "ת\"ל בכלי יטמא. דמשמע שאינו מכשיר אלא בהיותו בכלי ולא כאשר הוא בבורות. והשתא סלקא דעתן שהכונה שמילאן מן הבור והשימם בכלי ולהכי אמר שאם כן אין לרבות אלא כשיהיו בכלי מנין אם להדיח וגומר שאינם בכלי כלל אלא מדיח העצים והכלים, מנין שגם אז יוכשרו? ת\"ל בכל. והיינו מה שכתוב \"בכל כלי\" ולא כתב \"בכלי\", רבויא הוא דמשמע דבכל מקום שיהיו יכשירו:", + "אי בכל יטמא וכולי. הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו היה לנו הריבוי ד\"בכל\" לבד הייתי מרבה גם מי בורות אם קידם להם מחשבה שירדו לבורות ולזה הוצרך לנו המיעוט דבכלי. ואילו הוי כתיב המיעוט ד\"בכלי\" לחוד הייתי אומר דבעינן להכשר שיהיו בהיותם בכלי ולא כששפכן מן הכלי על עצים ואבנים. והשתא דכתיב תרוויהו חזינן ד\"בכלי\" הוא לאו שיהיו בכלי אלא שיחשוב עליהם לדבר שהוא ככלי והוא לדבר אשר יהיו תלושים מן הקרקע. ובזה אוציא את אשר חשב עליהם להורידן לבורות; שחשב לחברן לקרקע ולא לתלוש אותה ממנו:" + ], + [ + "(ד) וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה. למעלה מזה הוא אומר \"ידין בגוים מלא גויות..מנחל בדרך ישתה\" כלומר שפך דם אויביו והיה יכול לשתות מהם בדרך כמו מן הנחל – אלמא כמים משוה ליה לדם:", + "הכי גרסינן אין משקים יוצאים לא מידי עופות ולא מידי פרה. כלומר הרי אין העופות והפרות נמנעות מלשתות מהן הלכך כיון שלא נפסלו מן הבהמות ומן העופות אין נפסלין מהכשר כדאמרינן באוכלין עד שיפסל מאכילת כלב [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ה) שהמשקים מטמאים את הכלים דברי ר\"י. ר\"י לא דריש ליה להכשר כדאמרינן לעיל אלא לטומאה ממש ומוקי להאי \"טמא\" אכלי עצמו:", + "אין טומאת משקין לכלים מן התורה. שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:", + "אלא מדברי סופרים. גזירה משום משקה זב וזבה שהם מטמאים מן התורה:", + "שאין וכולי. הוא כמו תדע, ורצונו לומר דכל טומאה מן התורה צריכה הערב שמש וקודם הערב שמש לא נטהר לגמרי מטומאתו:", + "עולין מידי טומאתן – כצ\"ל:", + "וכלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתם בו ביום. היינו תיכף אחר טבילה:", + "שאין וכולי שאין תוכו טמא. ור\"ל כשנטמא מאחוריו ממילא נטמא גם תוכו והאוכל שנגע בו נטמא:", + "תוכו טהור. דחכמים עשאו היכר בטומאת משקין לכלים להודיע שטומאת כלים מהמשקין הוא רק מדבריהם כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים:", + "מלמד שהכלים מטמאים את המשקין. האי תנא נמי בטומאה ממש מוקים ליה לקרא אלא דקמפרש ליה על המשקה כלומר יטמא המשקה מחמת הכלי שנטמא בשרץ:", + "כל עיקר. ר\"א דריש האי \"יטמא\" אהכשר כדלעיל בהלכה ב':", + "על בי מטבחיא שהם דכיון. היינו הדם והמים הנמצאים בבית המטבח [היינו בעזרה] שהם טהורים שאינם מקבלים טומאה והיינו משום שמן התורה אין משקים מקבלים טומאה אלא מדברי סופרים והכא לא גזרו משום הפסד קדשים:", + "רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקין מטמאים את הכלים. בסוף פרק קמא דפסחים (דף כ.) מסיק דהכי איבעי ליה למיתני: השרץ מטמא את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים והאוכלין מטמאין את המשקין:", + "הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ. היינו מטמאין, ורבי עקיבא לטעמיה דאמר שני עושה שלישי בחולין:", + "הערה 1: זו היא נוסחת הקרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמה עד סוף משנה ג'. ויש עוד נוסחא והיא נוסחת הראב\"ד ורש\"י בחולין (דף טז:) וז\"ל: יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאן בכלים [לשתות - זו היא נוסחת רש\"י], מנין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? ת\"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות ובשיחין ובמערות? ת\"ל כלי. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל תלוש מן הקרקע. מרבה אני את שמלאן לגבל בהן ולהדיח בהם את הכלים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא את שבבורות ובשיחים ובמערות שאין תלוש מן הקרקע. יכול אפילו חישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהיו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים? ת\"ל מים. אי מים יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני שחישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עמהם מחשבה, עכ\"ל הברייתא. וביאורה. ת\"ל בכלי יטמא היינו מה שכתוב \"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי\" ובעינן שיהו מקבלין אותם בכלי ומאי \"יטמא\" – הכשר כדאיתא בפסחים (דף טז.). אין לי אלא שמלאן בכלים כלומר כלי הראוי לשתיה מדכתב \"אשר ישתה\", ומנין אם מלאן לגבל בהם את הטיט או לכבס בהם את הכלים ואפילו בכלי שאינו ראוי לשתיה [ראב\"ד. ולפי גירסת רש\"י \"לשתות\" אין צריך לכל זה]. ת\"ל בכל יטמא היינו מה שכתוב \"בכל כלי אשר ישתה יטמא\" והא \"בכל\" יתירא הוא לרבות. אי בכל יכול אפילו בבורות וכולי ת\"ל כלי פירוש לא חזר כל זה אלא שרצה לפרש מה הפרש יש בין זה לזה ולומר שאלו תלושין ואלו מחוברין. יכול אפילו חישב עליהן שירדו לבורות וכולי כלומר הגשמים הללו חישב עליהן בעוד שהם תלושים ויורדים מן העבים קודם שירדו לבורות וכיון שחשב עליהם בתלושים בכל מקום שהם יהו מכשירים ואפילו במחוברין תלמוד לומר אשר ישתה כלומר את שחשב עליהן לשתיה ולא שחשב עליהן למחובר. או אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה פירוש שחשב עליהם לשתיה, ומנין כשחשב עליהם בעוד שהם יורדים להדיח בהם עצים או אבנים שהן מכשירין ואף על פי שנגעו בארץ קודם שנגעו לפירות, תלמוד לומר מים מכל מקום. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה פירוש היינו שמחשב לצורך דבר תלוש דהיינו שתיה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שהוא גם כן לצורך דבר תלוש. ומוציא אני את שחישב עליהם שירדו לבורות שאין עמהם מחשבה פירוש לצורך דבר תלוש אלא לצורך דבר מחובר. [כל זה הוא תמצית פירוש הראב\"ד ורש\"י בחולין (דף טז.). ומדברי הרמב\"ם (פרק ד ממכשירין משנה ו') בפירושו שם משמע גם כן שהיה לו נוסחא זו בתורת כהנים]:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) הרי מיתתן אמור. למעלה בתחלה הפרשה \"כל הנוגע בהם במותם יטמא\":", + "הרי אבר מן החי אמור למעלן. \"כל אשר יפול עליו מהם במותם\" ואוקימנא לעיל בריש פרק ו דקאי על אבר מן החי:", + "אלא באבר מן המת. מפני שהוא נבילה ממש וכתיב \"מנבלתם\" משמע אבר אחד מנבלתם. אבל \"אשר יפול עליו מהם במותם\" – \"מהם\" משמש שהם בחיים אלא שהאבר מהם מת:" + ], + [ + "(ב) יטמא תנור וכולי. הוא קאי על לשון התורה יטמא תנור וכיריים יותץ ומתחיל לבאר דכל זמן שהוא שלם הוא טמא ואין מועיל לו טבילה כמו לכלי שטף. תנור שבימיהם היה עשוי כמין קדרה ומיטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדבק טיט ומעביהו בסביביו כדי שישמור חומו ולזה הטיט קרי \"טפילה\" שמטפלו ומחברו בו:", + "אם חתכו טהור. פירוש דסתם תנור האמור במקרא שלם משמע וכשחותכו באופן שמסיים הוא בכלל 'נתיצה':", + "חולקו לשלשה. דאם יחלקנו לשנים שניהם טמאים כדלקמן בהלכה ג':", + "וגורר את הטפילה. סבירא ליה דכל זמן שהטפילה עומדת היא מחברתו:", + "עד שיהא בארץ. פירוש כשחולקו צריך לחלקו מלמעלה עד למטה לארץ שאף על פי שחתכו רובו לאו כלום הוא ועדיין כלי הוא:", + "ר' מאיר אומר אין צריך לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מד' טפחים. פירוש מבפנים מפני שהטפילה נשאר מבחוץ ואין צריך לחלקה ולא עד שיהא בארץ שאפילו מבפנים אין צריך לחלקה עד למטה אלא עד רובו או עד שלא יהא מן החתוך ולמטה שלם כדי ארבעה טפחים [ראב\"ד ועיין בפרק ה' דכלים משנה א' ברא\"ש שם]:", + "הכי גרסינן ממעטו מבפנים מארבעה טפחים, וכן איתא בגמרא:", + "צריך להסיעו. כלומר אפילו חתכו כולו מלמעלה עד למטה אפילו הכי טמא עד שיסיענו ממקומו ויפריד השברים זה מזה ואחר כך אם ירצה יוכל לחבר אותם זה בצד זה והוא טהור:" + ], + [ + "(ג)הגדול טמא. לפי שנשאר רובו ועדיין שם 'תנור' עליו:", + "ואחד גדול כשנים הגדול טמא. לפי שאי אפשר לצמצם ושמא הגדול מרובה מעט מן השנים הקטנים והוא רוב:", + "שאי אפשר. לצמצם, וכל אחד חיישינן שהוא הוא הגדול:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן יטמא תנור [ראב\"ד והגר\"א]: פירוש התנור מקבל טומאה אימתי אם הוא שלם דוקא ואם חותכו פירוש שבא מבית האומן כשהוא מחותך אינו מקבל טומאה. והגר\"א גריס \"ואם מחותך\" והיינו הך:", + "שבא מחותך מבית האומן. היינו שעשאו האומן דפים דפים מתחלתו לעשות מהן תנור ולחברן יחד על ידי לימודים – הם מסגרות כדרך שעושים לחביות של עץ העשויות מנסרים:", + "נראה שצריך לגרוס עשה לו לימודים ונתנן עליו והוא טהור נטמא לאחר שנתן עליו הלימודים והיה התנור טהור מתחלה לפי שהיה דפים דפים ולא היה מחובר, חזר להיות מקבל טומאה על ידי הלימודים הללו שמחברים אותו:", + "סילק את הלימודים. ונתפרקו הדפין זה מזה – אין לך נתיצה גדולה מזו ונטהר התנור. ואף על פי שהחזיר הלימודים פעם שניה – שוב אינו מקבל טומאה שאין הלימודים מביאין לו הטומאה אלא בפעם ראשונה בלבד כשבא מחותך מבית האומן:", + "מרחו בטיט. תנור זה לאחר שהחזיר הלימודים – טמא על ידי מריחת הטיט ואין צריך להסיקו כשאר כל תנורים שאין מקבלין טומאה עד שיסיקם לפי שכבר הוסק בפעם ראשונה כשבא מחותך מבית האומן. [זה מפירוש הרמב\"ם בפרק ה דכלים משנה ט'. והראב\"ד בעיננו פירש בפנים אחרים, עיי\"ש. ואופן אחד פירש על פי התוספתא וכעין זה פירש הגר\"א בא\"ר, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) בין חדש ובין ישן. יהא טמא. פירוש \"חדש\" שלא הוסק אך שנתייבש כל צרכו בחמה. ו\"ישן\" משהוסק אחר כך באור:", + "ודין הוא. שכן צריך להיות:", + "אף תנור משתגמר מלאכתו. פירוש משנתייבש כל צרכו שהוא ראוי להשתמש בו את תשמישו אף על פי שלא הוסק בו אחר כך:", + "דנים אפשר משאי אפשר. פירוש הכלי חרס עשוי הוא לכל דבר, ללח וליבש, ואין דרך להסיק בו אור אחר כך. אבל התנור שאינו עשוי אלא לאפות בו את הפת ולא לתשמיש אחר ולאותו תשמיש אינו ראוי עד שיוסק בתוכו אור – מסתברא דאינו מקבל טומאה עד שיוסק:", + "הכי גרסינן אמר לו ר\"א אף על פי שאי אפשר [ראב\"ד וכן הוא גירסת הילקוט]:", + "אף על פי שאי אפשר. ר\"ל שאין דרך להסיק אור בכלי חרס:" + ], + [ + "(ו) חזר רבי עקיבא וחילף את הדין. היינו דחזר בו רבי עקיבא מדבריו הראשונים שפשיטא ליה דכלי חרס נקרא כלי לקבל טומאה משתגמר מלאכתו ולא דנו רק אי נוכל ללמוד תנור ממנו, ועכשיו סבירא ליה להיפך – דכלי חרס נקרא רק משתגמר מלאכתו באור דהיינו משיוצרף בכבשן דמקודם שיוסק באור רק כלי יוצר נקרא ולא כלי חרס. (וכן הוא אומר באגדה \"ככלי יוצר תנפצם\" - ככלי חרס אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. מה כלי יוצר אף על פי שנשבר יש לו תקנה שחוזר וכותשו ועושה אותו כלי אף אדם שמת יש לו תקנה. מכאן לתחית המתים). אף תנור משתגמר מלאכתו באור דהיינו שיוסק בתוכו כדרכו:", + "אי מה וכולי. ר\"ל או שמא לא הושוו אלא לשם כלי חרס מה כלי חרס כשמו אף תנור כשמו ותנור שלא הוסק שמו תנור אבל כלי חרס מיהת בעינן שיוסק באור כדאמר שאין שמו כלי חרס עד שיוסק והקיש שם התנור לשם הכלי חרס זה משהוסק בשמו וזה בשמו:", + "ת\"ל אך. מעיין ובור מקוה מים מדסמיך תיבת \"אך\" לכאן הוא מיעוט לומר דלא לטמא לתנור אף ששמו עליו עד שיוסק:", + "והנה מה מאד דחק הקרבן אהרן איך נדרש מתיבת \"אך\". ולפי עניות דעתי אפשר לומר לפי מה שידוע דמעין מטהר בכל שהוא ובור מקוה מים הוא עד שיהיה בו שיעור מקוה והוא מ\"ם סאה. והטעם דמעין אפילו כל שהוא שם מעין עליו. וזהו שסמך הכתוב \"אך מעין\" אצל תנור וכירים לומר דרק במעין אמרינן כל ששם מעין עליו יש לו דין מעין ולאפוקי תנור אף ששם תנור עליו, דתיכף משנגמר מלאכתו תנור שמו מכל מקום אין לו עדיין דין תנור עד שיוסק בו:", + "סופגנים. פירוש דלא בעי היסק גדול כדי לאפות בו פת אלא סופגנים, פת שבלילתה רכה העשויה כספוג דבהיסק מועט סגי ליה:", + "משיסיק את החדש כדי לאפות בישן. דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן, ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים היינו גמר מלאתכו:" + ], + [ + "(ז) תנור של אבן ושל מתכת טהור. של אבן טהור לגמרי ושל מתכות טהור מדין כלי חרס שאינו מטמא מאוירו ויש לו טהרה במקוה:", + "וטמא משום כלי מתכות. שמטמא מגבו ונעשה אב הטומאה כאשר נגעה בו כזית מן המת ואם הוא מחובר לקרקע אינו מטמא דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע חוץ מתנור וכירים של חרס דכתיב בהו \"תנור וכירים יותץ\" - את שיש בו נתיצה:", + "ניקב נפגם נסדק. ועשה טיפול של סיד לסתום הנקב והפגם והסדק:", + "או שעשה על פיו. תוספת של טיט:", + "טמא. כדין תנור של חרס:", + "וכמה יהיה בנקב. שיעור גדלו שישיה חשוב הטפילה של טיט שעליו להקרא תנור של חרס:", + "וכן בכירה. וכן שיעור נקב של כירה כדי שיצא ממנו האור:" + ], + [ + "(ח)עשה לה פטפוטין. של חרס. הכא לא תני \"ועשה לה טפילה\" שאין עושין טפלה לכירה שנקבה או נפגמה כמו שעושין לתנור אלא כשנקבה או נפגמה הכירה במקום מושבה רגילין במקום הנקב לעשות פטפוטין הן רגלי הכירה (כמין דרייפוס) שהכירה יושבת עליהן:", + "מרחה בטיט וכולי טהורה. שאין מירוח של טיט מועיל אלא בתנור שאופין הלחם בתוכו אבל לא בכירה לפי שאין אופין ומבשלין בתוך הכירה עצמה אלא מניחין בתוכה או על גבה הקדירה:", + "מבפנים טמאה. שהטיט מועיל לה:" + ], + [ + "(ט) עליה ועל התנור. והאבן מחוברת בטיט:", + "ועל הכופח. היא גם כן כעין כירה אלא שכירה היא מקום שפיתת שתי קדרות וכופח מקום שפיתת קדרה אחת:", + "עליה ועל האבן. היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט. [ר\"ש. ומפירוש הרמב\"ם משמע דשתיהן שלא בטיט]:", + "ועל הסלע. המחובר מששת ימי בראשית:", + "ועל הזיז. היוצא מן הכותל:", + "והוא עומד בפני עצמו טמא. דנחשב כאילו הוא תלוש מן הכותל:" + ], + [ + "(י) יכול יתצם ודאי. היינו שהוא מצות עשה שיתצם ואינו רשאי לקיימם:", + "ת\"ל וטמאים יהיו. דהוא קרא יתירא דכבר אמר \"טמאים הם\" אלא לרמז דאם רצה יכול לקיימם בטומאתם אלא שאם רוצה שיטהרו אין לו עצה אחרת כי אם בנתיצה ולא בטבילה כשאר כלים. וכעין זה לעיל סוף פרשה ז, עייי\"ש:", + "כל שהוא לצורכיכם. מתיבת \"לכם\" דייק:", + "לרבות ידות הכלים. שהן צורך לכם לאחוז בהן את הכלים:", + "האבן היוצא. רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה וכתנור דמיא ואם נטמא התנור נטמא האבן ונטמאת הפת שנגע בה מפני שהוא יד לתנור:", + "טפח. אבל מה שיוסיף על טפח טהור תפני שאין התנור צריך אליו.הכופח\\'7d\\'7d חומו רב מחום התנור ופעמים שנעשה לאפות בו הפת:", + "לא אמרו. דיותר מטפח בתנור ומשלשה אצבעות בכירה לא הוי חיבור אלא כשהאבן בין התנור ולכותל מפני שמעכבת אין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה – יד היא לתנור:", + "סמוכים זה לזה. ואבן אחת היה מחברן:", + "והשאר טהור. ואתאן לתנא קמא [תוי\"ט בשם מהר\"ם]:", + "ת\"ל הם. טמאים הם דמשמע הם בעצמם ולא היוצא מהם. ואם הכתוב ריבה באומרו \"לכם\" נרבה רק מה שהוא צורך להכלי ונמעט מה שהוא יותר מכשיעור:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) יצא המניח קנקנים בראש הגג וכולי. שהתחלת הפעולה היה על ידי אדם והוה אמינא שאף אם נשברו הקנקנים ונתמלאו בבור יתחשבו המים כשאובים ויפסלו:", + "ת\"ל בור. ויש בו תפיסת ידי אדם מתחלה שהרי חפר את הבור:", + "בור שבספינה. בספינה עושים בתוכה בור וממלאין אותה מים מתוקין לשתיה שמי הים מלוחין. יכול אם נתמלאו מים שם מאליהן יקרא עליה שם \"מקוה מים\" ויהיה טהור מלקבל טומאה:", + "ת\"ל אך מעין. ייחד המעין והבדילו מן בור מקוה מים לומר שדינו משונה ממנו וזה במה שהוא מטהר בכל שהוא דהיינו שאין צריך שיעור. ומכל מקום בעינן שדבר הנטבל בו יהא יכול לעלות בו בבת אחת ולא לחצאין:" + ], + [ + "(ב) מנין אם טמא יטהרנו. פירוש, אי לית ליה ארבעים סאה (שהוא טמא דלא מטהר) – ימשיך בו מן המעין עד שיתחברו יחד ויהיה טהור:", + "הכי גרסינן מעין ומקוה יהיה טהור. דהיה לו לומר \"ומקוה מים טהור\" אלא הכונה לומר דמקוה מים יהיה טהור אחר שלא היה טהור מתחלה שלא היה בו כשיעור ארבעים סאה, שעל ידי המשכת המים מן המעין יטהר:", + "אין לי אלא מעין. שהוא מטהר את המקוה, מנין שהמקוה יטהר את המקוה דהיינו שימשיך מן המקוה השלמה לתוך החסרה עד שיתחברו יחד ויטהר:", + "תלמוד לומר מעין יהיה טהור ובור יהיה טהור וכולי. פירוש שכולם יהיו טהורים זה מזה אחר שלא היו טהורים מתחלה, ד\"יהיה טהור\" חוזר לכל אחד ואחד מהם:" + ], + [ + "(ג) אי מה מעין וכולי. חוזר לדלעיל להלכה א' שהקיש מקוה למעין שיהא בידי שמים ואמר אולי נקיש גם לזה. ויותר נכון כמו שכתב הקרבן אהרן וכן הסכים הגר\"א בהגהתו שהלכה זו של אות ג' צריך להיות קודם אות ב':", + "בזוחלין. פירוש מים מהלכין כגון \"זוחלי עפר\". אף מי מקוה יטהרו בזוחלים. תלמוד לומר \"אך מעין\" – \"אך\" מיעוטא הוא לומר דמעין מטהר אף בזוחלין ולא מקוה:", + "והמקוה באשבורן. הם המים הנקוים במקום אחד ואינם נמשכים:" + ], + [ + "(ד) לא מקוה כל משקים. דאין נעשין מקוה אלא ממים:", + "פרט לשנפל וכולי. הוסיף עוד דין אחר דאפילו היה מקוה ממים ונפל לתוכו מי כבשים דהיינו מים שנכבשו בהם ירקות ופירות או מי צבעים ושינו את מראיו. והיינו שאפילו פחות משלשה לוגין שאין ג' לוגין לשינוי מראה:", + "כל הפוסלו בג' לוגין. היינו מי כבשים ומי צבעים ומי שלקות והתמד (השנוי בפרק ז דמקואות משנה ב) ורבותא קאמר אף דפוסלו בשלשה לוגין שאובין – אלמא דמיא מיקרי – אפילו הכי פוסל אם היה שינוי מראה על ידן:", + "פוסלים אותו בשינוי מראה. ר\"ל אף בשינוי מראה:", + "כל הפוסלו בשלשה לוגין אין פוסלין וכולי. דכיון שהן כמים אין פוסלין בשינוי מראה פחות משלשה לוגין והרי הן כמים ששרה בהן סימנים או שהדיח בהן סלי זיתים וענבים ונשתנו מראיהן שהן כשרים. הלכך מי צבעים פוסלים בשלשה לוגין שאובין, דמיא דציבעא מקרו, ואין פוסלין בשינוי מראה בפחות מג' לוגין. (אבל ג' לוגין לא עדיפי משלשה לוגין שאובין דעלמא). [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ה) ונוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים. פירוש דקרא יתירא הוא דהא אמר לעיל \"כל הנוגע במותם יטמא\". ולזה אמר דבא לרבות אפילו יהיה הנוגע והשרץ בתוך המקוה – מטמא אותו. שהייתי אומר הואיל והארץ היה מעלה טמאים מטומאתם (פירוש בזריעה, כדאיתא לקמן \"אשר יזרע..טהור הוא\"), ומקוה גם כן מעלה האדם מטומאה לטהרה – מה הארץ מעלה וכולי (שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה) – אף מקוה כל דבר שהוא בתוכו לא יקבל טומאה וכולי:" + ], + [], + [ + "(ז) לרבות כלי עצם. הנוגע בהנבילה יטמא:", + "ומה אם העץ שאביו טהור. כלומר עד שלא נעשה כלי העץ טהור ואף על פי כן כשנעשה כלי מטמא. עצם מן הבהמה – שאביו טמא (שהרי הבשר שהוא אביו של עצם מקבל טומאה) – אינו דין שהכלים הנעשים ממנו יקבלו טומאה:", + "שהוא מכשיר בבית המנוגע. פירוש כגון עץ הארז. וכיון שיש לו שייכות בענין טומאה דין הוא שיהו הכלים הנעשין ממנו מקבלין טומאה:", + "ר' ישמעאל אומר. דאינו צריך, הרי הוא אומר \"כל מעשה עזים תתחטאו\" אפילו מן הקרנים שהוא עצמות:", + "פרט לעופות. היינו לעצמות העוף, שכל הכלים הנעשים מהן טהורים לפי שלא ריבה אלא מין בהמה כעזים:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) וכי יפול מנבלתם. דמ\"ם יורה שאין כולם מטמאין:", + "שאין יכולה להשרות. שהשרייה אינה מועיל לה להשיבה ללחותה. ובפרק דם הנדה במשנה בעי \"וכמה שרייתן? בפושרין מעת לעת\", והיינו דכל מאי דהדרא בהיותה במים פושרין מעת לעת עדיין היא לחה אבל אי בעי מים חמין או זמן יותר ממעת לעת, אף על גב דהדרא בזה – יבשה היא ואינה מטמאה:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר אשר יזרע טהור. דהוא יתר בקרא דהזרוע פשיטא שנזרע, לזה אמרו שהוא סמוך למלת \"טהור\" והכי קאמר הטמא אשר יזריע טהור הוא מטומאתו, דחבורו לקרקע בטל ליה מתורת אוכל:", + "או יכול אף על פי שלא השרישו תלמוד לומר הוא. בהוויתו יהא כבתחלה והיינו כשלא השרישו בקרקע לא נבטלו אגבו:", + "וכי יפול מנבלתם וכו' וכי יותן וכו' יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים. כתב הראב\"ד נראה כי על הפסוק השני עצמו דורש ולפי שהפסוק הראשון הוא מדבר בטהרתו כשאין הזרע מוכשר (דכן הוא פשטיה דקרא) ולפיכך הוא טהור כתיב בו \"כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא\" שלא חלק בשום זרע לטהרה בפירות שאינם מוכשרין אבל בפירות המוכשרין שכתב בהם טומאה לא פירש בהם \"כל זרע זרוע\" ומשמע שיש חילוק בפירות המוכשרין שיש מהן טמאים ויש מהן טהורים ויש בזרעים שני מינים מחוברין ותלושין מתן (מים) בידי שמים ומתן מים בידי אדם פי' הוכשר בידי שמים והוכשר בידי אדם אוכלי אדם ואוכלי בהמה ויש לך לחלק בין הזרעים הללו כמו שאמרנו למעלה שלא כלל הכתוב כל הזרעים לטומאה בהכשר כמו שכלל יותר לטהרה בלא הכשר. ומעתה יש לך לדעת ולהבחין איזה מהם לטומאה ואיזה מהם לטהרה:", + "אם אומר אתה מחוברין וכו' טמאת את הכל. פי' שכל הזרעים שבעולם מחוברים הם בתחלתן ומי ישמור אותן כל זמן שהן מחוברין וכמה שרצים מתים נמצאים בין הזרעים והירקות ואם כן אין לך פירות בעולם שלא יהו טמאים או ספק טמאים אלא על כרחך מכיון שטיהר הכתוב בזרעים מקצת שמע מינה על המחוברים טיהר. וכן אתה אומר במוכשרין בידי שמים וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ד) אם אתה אומר בידי שמים טמאים וכו' טמאת הכל. פי' אם כל המוכשרין בידי שמים מקבלין טומאה - טמאת הכל שאי אפשר שלא נשאר עליהן כשנתלשו משקה טופח מן העת שהיו מחוברין או שירד עליהן הטל בעוד שהיו מונחין על פני השדה ליבש וכיון שאמר הכתוב \"וכי יותן מים על זרע\" – מכלל שיש זרע שלא נתן עליו מים ועל כרחך מה שטיהר הוא המוכשר בידי שמים בלא שום מחשבת אדם [דאם היה שם מחשבת אדם דהיה ניחא ליה בההכשר הרי הוא כמו שהוכשר בידי אדם כדלקמן]. וכן הוא לענין אוכלי בהמה ואוכלי אדם:", + "דאם אומר אתה אוכלי בהמה טמאים ואוכלי אדם טהורים טמאת את הכל. דכולהו זרעים חזו לבהמה ואין חלוק כלל ועל כרחך כשטיהר, אוכלי בהמה טיהר:" + ], + [ + "(ה) והלא דין הוא. פי' ולמה איצטריך קרא:", + "מה כלי חרס וכו' אלא לאחר הכשר. כדכתיב קרא \"מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים\":", + "הן. בתמיה:", + "אם הקל בכלי חרס הקל. דהוא רק ראשון לטומאה דשרץ הוי אב והכלי הוא ראשון, נקל בשרץ החמור דהוי אב הטומאה ואם כן הוה אמינא דשרץ החמור יטמא הזרעים אף על פי שלא הוכשרו. להכי אתי קרא:" + ], + [ + "(ו) מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים. פי' על שבעת משקין האמורים למעלה קאמר ולא על שאר מי פירות:", + "או כלך לדרך זו. ותמצא טומאה חמורה בכלי חרס ולא תוכל ללמוד שרץ הימנו:", + "שהוא מטמא מאוירו. למה שיהיה באוירו תלוי מבלי שיגע בו, מה שאין כן בשרץ שאינו מטמא את האוכל בשאר כלים מאוירו עד שיגע בו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר מים מים. לגזירה שוה. נאמר \"מים\" למעלה – \"מכל האוכל אשר יבוא עליו מים\", ומים אמורים למטה – \"וכי יותן מים\". מה מים וכו' עשה בו שאר משקין כמים דכתיב \"וכל משקה\" וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) דין אחר. לעשות שאר משקין כמים ולא הוצרכנו ללמוד זה מגזירה שוה:", + "שהם חוזרין לידי אביהם ליטהר. שהמים טמאים נטהרין במים שהוא אביהם על ידי השקה כדתנן במסכת יום טוב \"ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם\" – ועם כל זה הם מכשירים לאוכל ליטמא, שאר משקין כגון היין והשמן והדבש והחלב – שאין חוזרין ליטהר, דאוכלין ומשקין לית להו טהרה במקוה – אינו דין וכו':", + "לא אם אמרת במים. שיכינו את הזרעים לקבל טומאה שהם עלולים לקבל טומאה חמורה שנעשים אב הטומאה והם מי הזייה שהנושאן מטמא אדם לטמא בגדים שעליו:" + ], + [ + "(ח) ומה אם כלי חרס הקל עשה בה את המחשבה כמתנה. דהא לא כתיב ביה 'נתינה' אלא \"אשר יבוא עליו מים יטמא\" – מכל מקום, ומוכח מזה דאם רצה במים הרי הוא כמי שנתן כדכתיבנא לעיל:" + ], + [ + "(ט) אין לי אלא שנתן מים וכו' זרע על גבי מים מנין תלמוד לומר ונפל מנבלתם עליו טמא [כן הוא גירסת הילקוט], ופי' דהאי \"עליו\" יתירא הוא דהיה לו לכתוב \"ונפל מנבלתם\" ואנא ידענא דעל זרע קאי [דהא כתיב מקודם \"וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו'], אלא להורות דכיון שנפל נבלתם עליו טמא בין מים על גבי זרע ובין זרע על גבי מים, בכל אופן הוכשר הזרע ונטמא על ידי נפילת הנבילה:", + "טמא הוא לכם. כל שהוא לצורכיכם. דהאי \"לכם\" יתירא הוא לרבות שכל שהוא לצורכיכם לאחוז בו האוכל מיטמא על ידו וכן אם נטמא היד מיטמא כל האוכל:", + "יד הפרכיל. כמו פרכילי ענבים (שבת כב, א) כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראים כך:", + "טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלוים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד. טפי לא:", + "יד האשכול כל שהוא. אשכול תלוי בחתיכה אחת של זמורה ודי לו ביד כל דהוא, ויד שלו הוא העוקץ שתלוי בזמורה:", + "וזנב של אשכול שריקנה. מן הגרגרים גם כן בכל שהוא [ראב\"ד ור\"ש בפרק א' דעוקצים משנה ג' והרמב\"ם פירש שם דאלמטה קאי שצריך בו ד' טפחים, עיי\"ש טעמו]:", + "ויד מכבד של תמרה. הוא אשכול שבו השרביטין של תמרים תלויין בעינן לידו ד' טפחים וע\"ש בפירוש הרמב\"ם:", + "ושאין דרכן להקצר. כגון הקטניות:", + "ומלעין של שבולין. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות של הזקן גם כן בכל שהוא:", + "שבססן בגורן. שדשן לידות ברגלי בהמה או במקלות מלשון \"והוא יבוס קמינו\":", + "תלמוד לומר הוא. \"טמא הוא לכם\" דמשמע הוא לבדו ולא הדבוק עמו, דכיון שדשן ודרכן תו לא חזו למיהוי ידות לאוכל ואין לגורן צורך לידות:", + "כתב הראב\"ד: כל השיעורין שאמרו חכמים \"כל שהוא\" – כמה שהם קאמרי, שאם נאמר \"כל שהוא\" ממש – מאי שיעורא קיהיב, ותנא לשיעורא קמכוין, וכל שהוא לאו שיעורא הוא, שאם מוסיף על כל שהוא אפילו חוט השערה בטל השיעור:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) זו היא מיתה ודאי. לפי שמדבר למעלה באבר מן החי וכאן הוא מדבר בנבילה ממש:", + "מן הבהמה. דתיבת \"מן\" יתר הוא להראות דיש מן הנבילה שמתה שהיא מטמאה ויש מן המתה שאינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה שאף על פי שהיא מתה אינה מטמאה שהשחיטה טיהרה:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא:", + "שלא השם פוסלה וכו'. פי' כמו בבהמה טמאה אין השם הפוסלה מידי אכילה מביאה לידי טומאה אלא מיתתה, כי כל הטמאים אף על פי שנקראו טמאים בחייהם אינם מטמאים עד שימותו. אף טרפה – אף על פי שנפסלת מן האכילה בשביל טרפות – אין לה טומאה עד שתמות וממילא אם שחטה טהורה:", + "וטרפה אסורה קודם למיתתה. ר\"ל דעל ידי שנטרפה קודם למיתתה נאסרה ואינו מועיל לה השחיטה להתירה באכילה:", + "מה בהמה וכו' אף וכו'. ר\"ל כמו שאין השחיטה מועלת לה להטרפה להיתר אכילה כך לא תועיל לה לטהרה ותשוה הטרפה לבהמה טמאה בשני הדרכים – לאכילה ולטומאה. תלמוד לומר \"מן הבהמה וכולי\":" + ], + [], + [ + "(ג) שלא היתה לה שעת הכושר. שאסורה מעולם ולכך דין הוא שלא תועיל לה השחיטה לטהרה:", + "שהיתה לה שעת הכושר. קודם שנטרפה:", + "הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין. שאף באופן זה תהיה השחיטה מטהרתה ואי לא אשמועינן קרא לא הוי ידעינן:", + "שיש למינה שחיטה. ואם כן דין הוא שיטהרנה השחיטה בכל גווני:", + "בן שמנה יוכיח. ר\"ל שנולד לשמנה חדשים חי שאף על פי שיש למינו שחיטה, דהיינו אם לא היה נולד היה מועיל לו שחיטת אמו אף להתירו באכילה, מכל מקום השתא שיצא ממעילה אין מועיל לו השחיטה כלל לטהרו מידי נבילה. אף אתה וכו':", + "אשר היא וכו'. דתיבת \"היא\" יתירא דהוה ליה לומר \"אשר לכם לאכלה\" ולזה דרשו שהוא מיעוט למה שלמעלה דמיירי בשרץ:", + "שלא עשה דמה כבשרה. דשיעור נבילה בכזית ודמה שיעורו ברביעית קודם שיקרוש:", + "השרץ שעשה דמו כבשרו. לטמא בכעדשה וכדאיתא לעיל בפרשתא ה':" + ], + [ + "(ד) לכם להביא וכו'. דמלת \"לכם\" יתירא דהוה ליה לכתוב \"אשר היא לאכלה\" ודרשו דהוא ריבוי לבהמה טמאה ואף דכתיב \"לאכלה\" אשמועינן קרא דלא נימא להיפך והוי דרשינן \"מן הבהמה\" מקצת מ הבהמות דהייו דוקא טמאה אבל טהורה אינה מטמאה כלל [זית רענן]:", + "שתטמא במשא. פי' למעלה ריבינו בהמה וחיה טמאה וטהורה לטומאת אברים וכאן ריבה לטומאת שאר בשר נבילה. ומה דאמר במשא משום דמגע נבילה של בהמה טמאה כתיב קרא בהדיא – \"כל הנוגע בהם יטמא\" ואמרינן לעיל בריש פ\"ו דאתא קרא לאשמועינן דאפילו שחיטה אין מועיל לה לטהרה:" + ], + [ + "(ה) לאכלה להביא וכו'. סבירא ליה לתנא קמא דהוה ליה לכתוב \"אשר תאכלו אותו\", ובאמרו \"לאכלה\" משמע העומד לאכילה ואינו נאכל, ר\"ל שהיה מוכן לאכלו אילו נשחטה אמו:", + "ר' יוסי ב\"ר יהודה וכו' שחיטתו מטהרתו. אינהו מדמו ליה לטרפה ותנא קמא מדמה ליה למת ממש (שבת קלו, א):", + "או יכול אפילו בשעת חיבורן. לבשר:", + "תלמוד לומר יטמא. יו\"ד יתירא קדריש דהוה ליה לומר \"טמא\" ואמר \"יטמא\" לרבות בשעת חיבורן:", + "בנבלתה ולא בקולית סתומה. פי' אף על פי שיש בה כזית מוח ואף על פי שהוא שומר למוח. והטעם מפני שאינה מטמאה משום שומר אלא אם כן יכול ליגע בנבילה עצמה דהיינו נקובה כל שהוא משום דכתיב \"הנוגע בנבלתה\" – את שאפשר לו ליגע טמא:" + ], + [ + "(ו) ולא באלל המפוזר. פי' בשר שפלטתו סכין ויש כאן מעט שהעור מבטלו אף על פי שיש בכולו יותר מכזית:", + "תלמוד לומר טמא צריך לומר יטמא, וכן בכל הענין:", + "בנבלתה ולא בעור. ר\"ל עור שהפשיטו דאם נגע בו אינו טמא:", + "מפשיט לשטיח. הוא ענין בפני עצמו ור\"ל דאם הפשיטו לעשות מן העור שטיח לצורך מטה ושולחן דמפשיטו פשוט כדרך שאנו עושין אז כשהפשיט כדי אחיזה הוי חבור יד להוציא טומאה מן הנבילה אם נוגע בו ולהכניס טומאה לבשר אם טהורה היא וטפי מהכי לא הוי יד להכניס ולהוציא טומאה ושיעור כדי אחיזה מפרש בגמרא (חולין קכג, א) דהוא טפחיים:", + "ולחמת. אם מפשיטו כפול לצורך חמת כעין אותן שעושין לדבש ומתחיל מפיה והופכו כלפי זנבה:", + "עד שיוציא את כל החזה. הוי חבור והנוגע בעור כנוגע בבשר, בין ליטמא בין לטמא, מפני שהחזה קשה להפשיט מכל האברים לפיכך קודם שיוציאנו מקרי העור מחובר לבשר:", + "פחות מכשיעור. דהיינו פחות מכדי אחיזה הוה אמינא דלא חשוב יד [כל זה ביארנו לפי דעת רש\"י וראב\"ד וכפי גירסתנו בגמרא שם דף קכג ע\"ב ועיין בהגהות הגר\"א]:", + "ולא בעור שאין עליו כזית בשר. בין כשנוגע בעור ובין כשנוגע בבשר דבנבילה בעינן שיהיה בה שיעור נבילה והוא כזית ופחות מכזית לא הוי נבילה אף שהעור משלימה לכזית ואשמועינן דאין שומר מצטרף לטומאה חמורה של טומאת נבילות:", + "או יכול שאני מוציא וכו'. ומסיק בגמרא דהיינו אפילו יש בבשר גופא כזית הוה אמינא דכיון שאין נוגע בבשר אלא בעור שכנגדו מאחוריו יהיה טהור. תלמוד לומר \"יטמא\", דכיון שיש בבשר שיעורא העור הוי שומר לו ומכניס ומוציא טומאה:", + "לא בכשני חצאי זיתים שעל גבי העור. היינו אפילו אם נגע בהבשר והטעם דלא קרינא ביה \"והנוגע בנבלתם\" (ויקרא, יא) דאין בכל נגיעה כשיעור נבילה ושתי נגיעות אין מצטרפות:", + "תלמוד לומר והנושא יטמא. והרי זה נושא את הנבילה:", + "הנוגע והנושא. קראי גבי הדדי כתיבי בההיא נבילה דכתיב בה הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא יטמא:", + "הכי גרסינן ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן וכולי, דאף על גב דלא הוי כזית מעורה במקום אחד מכל מקום כיון דלאו עור הוא הוי חבור שהמסיט שני חצאי זיתים ביחד טמא:" + ], + [ + "(ז) יכול תהא נבלת בהמה וכו'. דנפרש קרא כפשטיה דעל האכילה טעון כיבוס בגדים שכן אמר \"והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו\":", + "בבית הבליעה. שתחב לו חבירו בבית בליעתו שלא נגע ונשאה מתחלה:", + "תלמוד לומר. בפרשה אמור:", + "נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה. ועל כרחך בנבלת עוף טהור מיירי שאינה מטמאה אלא באכילה דאי בנבלת בהמה למה הזהירם על האכילה משום טומאה, הא במגע ובמשע נמי מטמאה. אלא לאו בנבלת עוף טהור מיירי וממילא שמעת מיהנ שאין לך דבר שמטמא בבית הבליעה אלא נבלת עוף טהור בלבד שהרי לא דיבר הכתוב אלא במי שאין לו טומאה רק אכילה ואינו מדבר בנבלת בהמה שמטמאה מקודם:", + "תלמוד לומר בה. בה בגדים טמאים בבית הבליעה ולא באחרת:" + ], + [ + "(ח) יכבס יכול וכו'. האי ברייתא איתא כולה לעיל בסוף פ\"ה דמיירי שם לענין נושא אבר מן החי וכאן מיירי לענין נושא נבילה ופירשנוה שם עיי\"ש:", + "תלמוד לומר בגד בגדים צ\"ל בגד בגדיו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) להוציא את היתושין שבכליסין. כלמר שהן מותרין דלאו שורץ על הארץ נינהו ומוקים לה בחולין (דף סז:) דאיתלע פרי לאחר תלישה אבל בעוד שהיא מחוברת אסורה מן התורה וכדלקמיה בסוף הלכה ב':", + "את המאכיל. הקטן כאוכל הוא עצמו [ראב\"ד]. וכן משמע ביבמות (דף קיד.) אלא דשם נפקא ליה מ\"לא תאכלום\" - קרי ביה לא תאכילום, ועי\"ש ברש\"י:" + ], + [ + "(ב) השלשולין. אותם התולעים הארוכין שיוצאין מן הארץ שאין להם לא יד ולא רגל:", + "ואת הדומה לדומה. שיש מינין שאין הולכין על גחון ממש אלא שהם מתגלגלין על מעיהן כעין נחש והשלשולין:", + "עקרב והחיפושית הולכים על ארבע רגלים ארוכים וחזקים והחיפושית יש לה יותר מארבע רגלים אלא שהעליונים אין משמשין כ\"כ ויש מינין אחרים דומי להם אלא שאין רגליהם ניכרין כל כך:", + "מרבה רגלים זה נדל. שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן ולכאן:", + "עד כל מרבה להביא את הדומה וכו'. כי יש מינין שהן מרבה רגלים קרובים לנדל ויש אחרים מועטים מהם אבל מכל מקום יש להם יותר מארבעה ומשום הכי תנא \"את הדומה ואת הדומה לדומה\":", + "להביא את התולעים שבעיקרי זיתים. פי' שהתליע הפרי בעוד שהוא בעיקרו במחובר:", + "תלמוד לומר לא יאכלו. הוא הפסוק שרמז עליו בראש הפרק:" + ], + [ + "(ג) להביא את שפירשו לארץ וחזרו. פי' אפילו נוצרו בתוך הפרי אחר תלישה כיון שיצאו ממנו ויצאו חוץ לפרי אף על פי שחזרו לתוכו כבר נאסרו, ד\"שורץ על הארץ\" קרינא בהו:", + "יכול טומאה חמורה. אם אכלן דהיינו שיטמא אדם וכלים:", + "תלמוד לומר ולא תטמאו בהם. ר\"ל שאינו נטמא על ידם:", + "יכול לא יהו פוסלים את הגוף. פי' שאף גופו לא יפסל על ידי שיאכלן ויהיה רשאי לאכול בתרומה. תלמוד לומר \"ונטמתם בם\" וכדי שלא יהא סתירה בפסוק שתחלה כתב \"ולא תטמאו בהם\" ואחר כך כתב \"ונטמתם בם\" לכך אמרינן ד\"ולא תטמאו בהם\" היינו שאינו נטמא טומאה חמורה , \"ונטמתם בם\" היינו שעל כל פנים נפסל גופו מלאכול בתרומה. וביומא (דף פ.) מסיק דהוא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לכדלקמיה:", + "יכול אף דמם וחלבם וכו'. אף על גב דבעלמא קיימא לן דם שרץ כבשרו, הכא לענין טומאת גויה שהוא דרבנן דמדאורייתא אין אוכל מטמא את הגוף, אפשר שהקילו לענין דם וחלב <החי\"ת קמוצה> ומיירי שתחב לו חבירו בבית הבליעה דאי לאו הכי הלא נטמא בנגיעה:", + "ובאדרת אליהו ראיתי שהוא מפרש דעיקר קרא ד\"אל תטמאו בהם\" כולל גם אכילת נבלת בהמה ו\"בם\" מיעט רחמנא דאין על חלב ודם טומאת נבילה וממילא אוכלין הנוגעין בהן טהורין ואדם האוכל אינו נפסל גופו. ולפי דבריו משמע דלא קאי כלל אשרצים ואדם האוכל דמו יהא נפסל גופו מלאכול בתרומה:", + "סופכם ליטמא בם. היינו להיות נמאסים וטמאים לפני הקב\"ה. אי נמי משום דעבירה גוררת עבירה וכמו שאמרו ביומא (דף לח.) \"אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה\" ופירש\"י \"מניחין אותו ליטמא\". ופירוש הפסוק אל תטמאו בהם משום דאם תטמאו נטמאתם תמיד בם:", + "כשם שאני קדוש וכו'. הוא ביאור על מה שכתוב \"כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם\" דהיינו כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם - קדשו עצמכם למטה:", + "כשם שאני פרוש ומובדל מגשמיות כך אתם תהיו פרושים מהנאות גשמיות אלא הוראת השכל לבד שזהו גדר הקדושה [קרבן אהרן]:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן כי קדוש אני : כשם שאני קדוש וכולי אף שכבר אמר הש\"י זה למעלה בפסוק הקודם – חזר לומר כאן להורות להם שהיציאה מארץ מצרים היה בשביל זה לקדש אותם ולפרוש אותם מכל טומאה ותאות העולם כשם שהוא קדוש:" + ], + [ + "(ה) והעוף אינו מטמא במגע ובמשא. כדילפינן לעיל מקרא דנבילה וטרפה לא יאכל לטמאה בה – אין לך אלא מה שכתוב בה לא יאכל לטמאה בה:", + "בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה. אם תחב לו חבירו בבית הבליעה [דאילו אם בעצמו אכל הרי נושאה] כדתניא לעיל:", + "מה בהמה בשחיטה. יוצאה מידי נבילה כדכתיב \"ושחט את בן הבקר\" וקרא הכי קאמר אחר שביאר ענין נבילות אמר זאת התורה המוציאה לבהמה מידי נבלות שוה לבהמה ולעוף:", + "אי מה בהמה בשנים. בפרק ב' דחולין (דף כז.) ילפינן שם מקרא דדוקא בשנים והיינו לכתחלה ובדיעבד סגי ברוב שנים:", + "תלמוד לומר זאת. מיעוטא הוא לומר דנשתוה רק דבעינן שחיטה ובזה יצא מכלל נבילה ולא בשיעור השחיטה אלא בעוף סגי בסימן אחד או ברובו:", + "העוף הכשרו מן הצואר. דהיינו מליקתו אף בהמה הכשרה דהיינו שחיטתה מן הצואר:", + "תלמוד לומר ראשו. \"ומלק את ראשו ממול ערפו\" דהיה לו לומר \"ומלק את הראש\" ואמר \"ראשו\" למעוטי בהמה:" + ], + [ + "(ו) להביא את הדגים. שגם בהם צריך להבדיל וכן בחגבים:", + "ולמה בא להבדיל. פי' בשלמא תורת הבהמה והעוף נכתב לכדאמרן לעיל בברייתא אבל אלו למה נכתבו כאן. לא נכתבו אלא להבדלה בלבד שחייב אדם להכיר אותם ולהבדיל בין הטהורים והטמאים שלא לשנות בפיו בלבד אלא שידע ויכיר אותם איזה טמא ואיזה טהור וכל זה כדי שלא יטעה כשיבוא לידי מעשה:" + ], + [ + "(ז) והלא כבר הם מפורשים. סימניהם בתורה ולמה אמר \"להבדיל\" דמשמע שאנו הם המבדילים:", + "בין טמאה לך. פי' שאינה טמאה מצד עצמה אלא טמאה לך בסיבתך שלא נשחט כראוי או טהורה ללך בסיבתך שנשחט רובה ובזה טיהרת אותה ובזה צריך הכרה והתבוננות ולפיכך נאמר \"להבדיל\":", + "רובו של קנה. אחר שנשחט הוושט:", + "לשנשחט חציו. אחר שחיטת הוושט שבזה היא נבלה:" + ], + [ + "(ח) בין טרפה כשרה לטרפה פסולה. פי' טרפה כשרה מוכה היא בגופה אלא שהיא כשרה כגון נקובת הגרגרת נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח וכיוצא בהן ששנו חכמים כשרות בבהמה ובעוף:", + "ליתן אזהרה לחיה. פי' לחיה טמאה אף על פי שחיה בכלל בהמה לסימנים בא הכתוב ליתן אזהרת לאו מיוחד לאכילתה:" + ] + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם בענין הזה. היינו אפילו נתגיירה תיכף אחר הלידה בתוך ז' לזכר ושבועיים לנקיבה אין עליה טומאת לידה:", + "תלמוד לומר אשה. דשם 'אשה' כולל לכל אשה מאיזה מין שיהיה, בין בת ישראל ובין גיורת ושפחה, דכולהו שייכי במצות:", + "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים מה תלמוד לומר. פי' למה לו לכתוב אחר כך כאן פרטי דיני הטומאה \"ואל המקדש לא תבוא\" כיון שכתב \"וטמאה שבעת ימים\" ממילא ידעינן דאסורה לבוא למקדש:", + "בין מאחוריו. ר\"ל הנודע במקדש מאחוריו:", + "תלמוד לומר ואל המקדש לא תבוא. משמע דוקא מתוכו היא מוזהרת ולא מאחוריו:" + ], + [ + "(ב) יכול יולדת הקלה. שהקיל בה הכתוב בדם טוהר מה שאין כן בשארי רואי דם כגון זבה ונדה:" + ], + [ + "(ג) הבא מידי טומאה חמורה כיולדת. וכן נדה וזב וזבה שטומאה יוצאת מגופן ועושין משכב ומושב עליהן הזהיר הכתוב בביאת מקדש:", + "טמא מת וכו'. פי' כגון טמא מת ואף על גב דבפרשת חוקת כתיב בהדיא \"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא את משכן ה' טמא\" – התם לעונש והכא לאזהרה [זית רענן]:", + "וכל המטמא את האדם מנין. היינו כגון אדם שנטמא על ידי שרץ ונבלה מנין שאף הוא הוזהר על ביאת מקדש:", + "תלמוד לומר ולא ימותו וכו' לרבות את כולם. ר\"ל וכן הושוו לאזהרת \"והזרתם\" האמור בתחלת המקרא וכן לאזהרת \"ואל המקדש לא תבוא\" האמור ביולדת:" + ], + [ + "(ד) וילדה פרט לשילדה וכו'. דתיבת \"וילדה\" יתר הוא דהא כתיב \"כי תזריע\" אלא להורות דבר אל בני ישראל וידלה, ר\"ל מעת שתדבר ויצטוו על זה אבל מי שילדה מקודם איננה טמאה למפרע:", + "או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור. דהייתי דורש דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע - שהזריעה גופא דהיינו תחלת היצירה צריך להיות אחר הדבור דוקא ואז היא טמאה:", + "ממקום שמזרעת. מדכתיב \"אשה כי תזריע וילדה\":", + "פרט ליוצא דופן. שעל ידי סם נפתחו מעיה ונתרפאת:", + "הרי הוא כילוד. לענין טומאת לידה והקרא ד\"כי תזריע\" לדידיה אתא לאורויי דאפילו הולד נימוק כעין זריעה אמו טמאה לידה:", + "שהוא פטור מחמש סלעים של בן. דפטר רחם אמר רחמנא:" + ], + [ + "(ה) אשה וכו' זכר מה תלמוד לומר. פי' דאפילו אי לא כתב זכר הוי ידעינן דאזכר קאי מדכתיב בתריה \"וביום השמיני וגו'\":", + "מנין ליוצא מת וכו'. פי' להכי כתב \"זכר\", כל שהוא זכר, בין חי בין מת:", + "הריני דן. פי' מקל וחומר ידעינן זה ולא איצטריך קרא להכי:", + "שאינו מטמא את אמו וכו' טומאת שבעה. פי' כי היא עצמה אף על פי שטמאה שבעה אינה צריכה הזאת שלישי ושביעי וכל שכן האדם והכלים שעמה באוהל ואף על פי כן מטמא את אמו טומאת לידה למשכב ולמושב ולקרבן:", + "היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל. כמאמר הכתוב \"כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים\":", + "כל דין שאתה דן וכו'. ודין זה יש בו להקל שאם אתה נותן לו ימי טומאה מן הולד מת כמו כן תתן לו ימי טהרה ממנו:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא בן תשעה. כזמן לידה של רוב נשים:", + "תלמוד לומר וילדה זכר כל שתלד. היינו כל מין לידה שתלד טמאה:", + "סנדל. מפרש בגמרא חתיכת בשר עשויה כמין לשון של שור ומפני שיש לו צורת סנדל קרי ליה סנדל והוא רגיל לבוא עם הולד:", + "שליא. כמין קרום שהולד מונח בתוכו וקבלו חז\"ל שאין שליא בלא ולד:", + "ושפיר מרוקם. שתראה בו צורת אדם אם יבדקוהו כפי מה שאפשר ואמרו בגמרא מאי מרוקם? אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו והוא כעדשה ושתי עיניו כשני טיפין של עיני זבוב ומרוחקין זה מזה ושני חוטמין כשני טיפי זבוב ופיו מתוח כחוט השערה וגופו כעדשה וחתוך ידים ורגלים אין לו:", + "מחותך. אברים אברים:", + "תלמוד לומר כי תזריע וילדה. שסמך \"וילדה\" ל\"כי תזריע\" לומר כל זרע שתלד:" + ], + [ + "(ז) שיש בו מצורת אדם. בגמרא איתא דחכמים סברי דאפילו רק מקצת צורתו כגון חצי פרצופו דומה לצורת אדם גם כן בכלל ולד הוא וטמא:" + ], + [ + "(ח) בריית ראש שאינה חתוכה. אלא כלו שלם כעין דף ואין בו חתוך אברים וצורה:", + "וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא. דהיה לו לומר \"יטמאו שבעת ימים\" ד\"יהיה\" קאי גם אולד דוגמת \"וביום השמיני\" דקאי אולד ומדכתיב \"וטמאה\" להורות דדוקא האם שהולידה היא שטמאה ולא הולד:", + "והלא דין הוא. שיהא הולד טמא ולזה אצטריך למעוטי:", + "שהולד גרם לה טומאה. שהוא הביא לה הטומאה ולא מעצמותה:", + "שגרם לטומאה. כדכתיב \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\":", + "שאין לו טומאה. פי' שאין טומאה יוצאה מגופו בעוד שהוא חי, תאמר בולד שטומאה יוצאה מגופו שהרי אמרו תינוק בן יומו מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת הואיל ויש לו טומאה יהא טמא טומאת לידה כאמו:", + "תלמוד לומר היא. היינו מה שדקדק בלשון \"וטמאה\":" + ], + [ + "(ט) שתספור שבעה לולד האחרון. שאם ילדה תאומים ויצא האחד ביום ראשון והשני למחר מן השני מונה בין לטומאה בין לטהרה:", + "הלא דין הוא. ולמה לן קרא לזה:", + "אלא לטומאה האחרונה. שנטמאה על ידי המת:" + ], + [ + "(י) כשהיא מיטמאה בדמים. דהיינו בנדה דמדאורייתא אינה סופרת שבעה אלא לראיה הראשונה:" + ], + [ + "(יא) שהיא ממקום אחר. שבא לה על ידי הולד מטומאת המת שהוא גם כן על ידי מקום אחר:", + "תלמוד לומר וילדה וטמאה וכו'. היינו דהיה לו לומר \"ותלד זכר\" דומיא ד\"תזריע\" שהוא לשון עתיד אלא כתיב \"וילדה\" שהוא לשון עבר אלא שהוי\"ו הופכו לעתיד להורות שכבר ילדה הכל ואחר כך תספור שבעת ימים. ואף על גב דאמרינן דמולד שני מונה ימי טומאה וימי טהרה – לאו משום דולד ראשון בטל לגמרי, שאם ילדה נקבה בתחלה וביום שני ילדה זכר נותנתין לה ימי טומאה וימי טהרה של נקבה והכי מוכח בפרק המפלת (דף כה:) בשמעתא דסנדל [ראב\"ד. ועיין שם שהאריך בזה מסוגיא דכריתות (דף ט.)]:" + ], + [ + "(יב) יכול בין סמוכים וכו'. דסלקא דעתך אלו ז' ימים לנקיים וקאמר יכול בין סמוכים שעשתה נקיים כל שבעה זה אחר זה ובין מפוזרים פי' לאחר שפסקה עשתה שלשה ימים נקיים ושוב ראתה ושוב עשתה ד' ימים נקיים שבין כולם הפרישה ז' ימים נקיים ולאחר כן תטבול לישב על דמי טהרה. תלמוד לומר \"כימי נדת דותה תטמא\". מה ימי נדתה סמוכין דנדה משראתה ראיה ראשונה מונה ז' ימים סמוכין בין ראתה ובין לא ראתה והכי נמי יולדת ולא מיירי בנקיים:" + ], + [ + "(יג) מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה. שאין זיבה אלא לאחר נדה כדכתיב בזבה \"בלא עת נדתה\", כך ימי לידתה אינן ראוין לזיבה שאפילו ילדה בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה וראתה כל ז' לא נעשית בהם זבה ומשבעה ואילך הרי היא בימי טהור בליל ז' וטהורה לבעלה:", + "ומה ימי נדתה אין ספירת שבעה. של נקיים עולה בהן כי לעולם ספירת שבעה נקיים של זיבה אינן יכולין לבוא בימי נדה כי ימי נדה אין חלין עליה עד שתסתלק מזיבות ומספירת ז' נקיים, אם כן אין ספירת ז' נקיים של זיבות עולה בימי נדתה דלא אפשר לימי נדה להיות כל זמן שלא כלו ימי ז' נקיים של זיבות. אף ימי לידתה אין ספירת שבעה מהם, דהיינו אם היתה זבה קודם לידה וצריכה לספור ז' נקיים לזיבות וילדה ואינה שופעת דם בימי לידה – אפילו הכי אותן הימים אין עולין לה לז' נקיים לזיבתה דחשבינן לימי לידה כיון שהכתוב טימאן כאילו היתה שופעת דם כל הזמן ההוא אפילו אם היתה לידה יבישתא:" + ], + [ + "(יד) דותה תטמא. קרא יתירא דהוה ליה לומר \"כימי נדה\" ולשתוק:", + "לרבות בועלה. בימי נדה דטמא ז' כבועל נדה והיינו אפילו היתה לידה יבשתא וגם לרבות כל הלילות שטמאה כנגד דאף על גב דכתיב \"וטמאה שבעת ימים\" הרי הוקשה לנדה ובנדה דרשינן \"תהא בנדתה\" לרבות הלילות:", + "היולדת בזוב. שראתה ג' ימים רצופים מתוך י\"א יום ואחר כך ילדה:", + "עד שתשב שבעה נקיים. אחר ז' ימי הלידה דאין ימי הלידה עולין לה לספירת שבעה ואפילו לא ראתה דם בהן כדלעיל בברייתא הקודמת. [ומכל מקום איצטריך היקשא דלעיל דאי לאו הכי הוי אמרינן דיצטרך ימי לידה לספירת ז' נקיים אם לא ראתה בהן דם ומה דאמרינן נקיים היינו נקיים מדם סגי]:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בשמיני. פי' היה לו להכתוב לכתוב \"ובשמיני ימול וגומר\" וכתב \"וביום\" להורות דדוקא ביום:", + "מנין לתשעה ולעשרה וכו'. כגון אם נולד בין השמשות נימול לתשעה שהרי מונין יום שמיני ממחרת ושמא בין השמשות היה יום נמצא נימול לט':", + "ולעשרה. כגון שנולד בין השמשות של ערב שבת ואי אפשר למולו בשבת הבא דשמא ט' הוא והוי מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד אחר שבת שהוא עשירי:", + "לי\"א. אם חל יום טוב אחר השבת ומילה שלא בזמנה אין דוחה יום טוב וצריך להמתין על יום ב' שהוא ספק אחד עשר:", + "ושאר כל הנימולים. שלא בזמנן כיון שהיה חולה ביום ח' וצריך להמתין עד שיבריא:", + "תלמוד לומר וביום. ר\"ל מוי\"ו יתירה:" + ], + [ + "(ב) צריך לאומרו. האי \"וביום\" ואיינו מיותר לדרשא:", + "הכי גרסינן וטמאה שבעת ימים ובשמיני ימול. פי' אילו היה נאמר \"ובשמיני ימול\" הייתי אומר שאין שמיני זה לימים האמורים אלא לשמונה ימים אחרים ואם כן זמן מילה ליום ט\"ו. תלמוד לומר \"וביום\" דאחר דאמר \"ימים\", \"וביום\" משמע דשמיני הוא לימים האמורים מקודם:" + ], + [], + [ + "(ד) הא מה אני מקיים השמר בנגע הצרעת. שהוא לאו לקציצת בהרת, דכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וקאמר קרא דהשמר שלא לקוצו כי אם לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וגו':", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|בשר ריבויא הוא ולדרשא:" + ], + [ + "(ה) ואין הספק דוחה את השבת. דהאי \"ימול ערלתו\" על \"ביום השמיני\" קאי דמרבינן מניה לעיל אפילו בשבת וקאמר דדוקא אם הוא ודאי מצוה למול ערלתו אבל אם הוא ספק כגון שאין אנו יודעין אם הוא בן ז' חדשים או בן ח' דהרי הוא כמת ואין מילתו מצוה, אינו דוחה:", + "אנדרוגינוס. ספק הוא ונולד בין השמשות נמי ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר:", + "אנדרוגינוס דוחה. דערל זכר קרינא ביה:", + "וחייבים עליו כרת. אינו מדוקדק דעל האב אינו רק חיוב מצות עשה. ובגמרא איתא וענוש כרת ועל עצמו קאי כשיגדיל ולא מל את עצמו:", + "הכי גרסינן ולא נולד בין השמשות וכולי", + "שבית שמאי אומרים צריך להטיף כו'. דחיישינן שמא ערלה כבושה היא ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי:" + ], + [ + "(ו) אמר ר' שמעון ב\"א לא נחלקו בית שמאי ובית הלל וכו' שהוא צריך להטיף. היינו בחול ומפני שהיא ערלה כבושה ר\"ל חיישינן שמא ערלה כבושה היא ובשבת לכולי עלמא אין צריך להטיף [כן הוא דעת רבה ור\"נ שבת דף קל\"ה בגמרא]:", + "על גר. דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול:" + ], + [ + "(ז) ושלשים יום יכול בין סמוכין בין מפוזרין. פי' שאם הפילה תאומים האחד תחלה והשני הפילה משהתחילה ימי טהרה של הראשון ונמצא שהפסיק ביניהם ימי הטומאה של ולד השני ולר' יהודה דאמר בכריתות (דף ט.) דולד ראשון הוא העיקר לקרבן יכול דלאחר השלמת ימי הטהרה של הראשון ימנה להשלים עוד לימי טהרה אותן הימים שהפסיקה בטומאה על ידי לידה השניה ונמצא שיהיה ימי טוהר שלה מפוזרין תלמוד לומר יום. מה יום כולו אחד אף שלשים כולן רצופין בעינן וכיון דנפסק אין צריך להשלים עבור הימים שהפסיקה ביניהם כ\"ז פירשתי לדעת רש\"י בכריתות (דף ט.) אולם דעת הראב\"ד בעניננו לפרש לדעת ר' יהודה דהברייתא אזלא כוותיה כדאמר שם בגמרא] דכיון שהפסיקה ימי טוהר של הראשונה מפני ימי טומאת לידה שניה שוב אין מונין לה ימי טוהר לראשונה כלל דבעינן דוקא רצופים וליכא ובפרט לידה שניה לדעת ר' יהודה אין מונין דכמאן דליתא דמיא:", + "וג' בין סמוכים בין מפוזרים. היינו שאם ספרה השלשים ונשארו השלשה וילדה ולד שני בתוך אותם השלשה יכול תחזור ותשלים ימי הטומאה אשר הפיקה מחמת לידה השניה לימי טוהר שלה תלמוד לומר ושלשים יום ושלשת ימים הוקשו שלשה לשלשים שאין צריך להשלים:", + "ושלשים יום ושלשת ימים מה תלמוד לומר. פי' כיון שמצינו בנקבה שכפל בה ימי טומאה מן הזכר וס\"ו יום לימי טהרה ממילא ידעינן דימי טהרה של זכר חצי ימי טוהר של נקבה הם ודרשה של סמוכין נילף גם כן משם כדלקמן פ\"ב הלכה ג' ועל זה משני שיכול וכו':", + "תשב להביא וכו'. דהאי \"תשב\" יתירא, דהיה לו לומר \"ול\"ג יום בדמי טהרה\":", + "המקשה . היינו דמים הבאים מפני חבלי לידה והיה הקישוי נמשך ג' ימים בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה כיון שבקושי ראתה אין זו יולדת בזוב ובתוך הקושי טהורה לבעלה:", + "יכול תהא טהורה מן הנדה. כלומר אפילו קשתה בימי נדה:", + "תלמוד לומר דותה תטמא. דמלת \"דותה\" יתירא דהוה ליה לומר \"כימי נדתה תטמא\" ואמר \"דותה\" שכל מה שתהא דוה בימי נדה הכל טמא משום נדות:", + "אף על פי שהיא רואה. דם דאי לאו כן הוה ליה לומר \"תשב בטהרה\" ואמר \"בדמי\" להורות שהדמים בעצמם שהיא שופעת טהורים והוא שטבלה לסוף טומאת לידתה:" + ], + [ + "(ח) יכול אף למעשר שני דאקרי נמי קודש דכתיב בסוף בחוקותי \"וכל מעשר הארץ וגו' קודש הוא להשם\":", + "מה מקדש וכו' נשמה. שהטמא הנכנס למקדש חייב כרת אף אזהרת הקודש הוא בתרומה שהאוכלה בטומאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "אי מה מקדש וכו' אף קודש. ר\"ל דלמא כונת הכתוב לאסור עליה דוקא מין קודש שעונשו כרת כמקדש והוא בשר קודש לאפוקי תרומה שהוא רק במיתה בידי שמים:", + "אף מקדש משמע נגיעה. היינו דוקא בנגיעה לאפוקי הנכנס בארון שאין רגליו נוגעות ברצפה ולא בכותלים:", + "תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא. והרי בא:", + "עד מלאת ימי טהרה. ד\"טהרה\" יתירא הוא דהוה ליה לומר \"עד מלאת הימים\" אלא לרבות יולדת נקבה שהיא כמו כן מוזהרת על ביאת מקדש ואכילת קדשים כיולדת זכר אף שלא נזכר בה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) נקבה אין לי אלא נקבה. ר\"ל נקבה ודאית והוא הדין זכר ודאי, מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס לימי טומאה וטהרה:", + "תלמוד לומר ואם נקבה תלד. ופי' דהאי \"תלד\" יתירא דהיה לו לומר \"ואם נקבה וטמאה שבועים\", אלא להורות שאין הדבר תלוי אלא בלידה ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ומחמת שהוא ספק נותנין לה ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה:" + ], + [ + "(ב) שומעים אנחנו שבעים. מפני שהוא חסר ויש אם למסורת:", + "לא הייתי צריך להזקק לכם. פי' לזה הטעם מפני שיש אם למקרא ושבועיים קרינן:", + "אלא זו תשובה לדבר. פי' ולא עוד אלא שיש תשובה על הטעם שאמרתי לכם טימא וטיהר בזכר וכו':", + "או כלך לדרך זו וכו'. פי' אם אנו באין לדון אחר דעתנו יש קל וחומר שאין צריך אלא שבעה ימים לימי טומאה ורק שגילתה לנו התורה ואם כן אין אנו יודעין כונת התורה וע\"כ אמיתת הדבר דהקריאה הוא שבועיים ואזלינן בתר המקרא:" + ], + [ + "(ג) וששים יום יכול בין סמוכין וכו'. כולה כדפרשינן לעיל בפרק הקודם בהלכה ז', עיי\"ש:", + "וששים יום וששת ימים מה תלמוד לומר. פי' מעצמנו אנו יודעין זה כשם שטומאתה כפלים בזכר כך טהרתה כפלים בזכר ומשני שהייתי דן ק\"ו בהיפך:" + ], + [ + "(ד) תשב. על דמי טהרה:", + "המקשה בתוך שמונים. שנשתהה הולד אחר חבירו שני חדשים וחצי; אחד נגמרה צורתו באמצע שביעי, ואחד נגמרה לסוף תשיעי:", + "טהורין. דכל תוך מלאת הוי דם טוהר:", + "עד שיצא הולד. יצא הולד טמאה לידה:", + "ומה אם במקום שהחמיר. בשאר יולדת בדם שופי שלפני הולד דהיינו כשעומדת בימי זיבות ושפעה בשופי [היינו שלא בקושי] כרגילתה ושפעה ג' ימים קודם שילדה הויא זבה:", + "היקל בשופי שלאחר הולד. בשופעת בימי טהרתה ואפילו עומדת בימי זיבות הקיל עליה שהדמים טהורין:", + "מקום שהיקל בקושי שלפני הולד. אם עומדת בימי זיבות וקשתה ושפעה דמים מחמת ולד היקל עליה שאינה זבה:", + "אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד. שאם קשתה מחמת לידה שניה ושפעה דמים שהן טהורין:", + "דיו לבא מן הדין. כגון קושי של תוך מלאת שאנו למדים מקושי שלפני הלידה:", + "להיות כנדון. כקושי שלפני הלידה:", + "אבל טמאה טומאת נדה. פי' אם קשתה בימי נדה נדה:", + "הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת. שלא נלמוד קושי שלאחר הולד מקושי שלפני הולד דהכא הוא דאיכא למימר דיו בקושי שלאחריו להיות כקושי שלפניו שהרי ממנו אנו למדים. אלא הכי גמרינן: מקום שהיקל בשופי שלאחריו אינו דין שנקל בקושי שעמו, שעם השופי דהשתא יליף בקושי שלאחריו דטהור לגמרי וליכא למימר ממה היקל מטומאת זיבה כדקאמר:", + "דיו לבא וכו'. שהרי סוף סוף הקל וחומר אינו נידון אלא מכח קושי שלפניו כדקתני ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) אינה מביאה בתוך מלאת. פי' כמו שיש מחוסר זמן בגופו של קרבן כגון בתוך שמונה, כך בבעלים כשהם מחוסרי זמן אינם ראוים להביא קרבנם:", + "יכול לא תביא על הולדות הראשונים. פי' שכבר ילדה ונתחייבה אלא ששהתה קרבנותיה שעברה כבר שנה ולא הביאה ועתה תרצה לשלחו בתוך מלאת של ולד אחרון, יכול לא תביא? תלמוד לומר תביא. ר\"ל כיון שהוא לאחר מלאת של ולד ראשון קרינן בה ובמלאת תביא. והרמב\"ם בפ\"א ממחוסרי כפרה נראה שהיה לו גירסא אחרת בברייתא זו:", + "לבן לחייב וכו'. פי' הוה ליה למכתב רק \"ובמלאת ימי טהרתן\" וזכר או נקבה כבר כתוב למעלה:", + "על כל בן ובן. היינו שאם ילדה עכשיו ולאחר השלמת ימי טהרתה הפילה או ילדה הרי היא חייבת קרבן על כל ולד וולד. ועיין לקמן הלכה ו':", + "אור לשמונים ואחד. פי' ליל שמונים ואחר שכבר יצאו כל שמונים של נקבה אלא שעדיין לא הגיע ליום של אחד ושמונים ואינה ראויה להביא קרבנה וקסברי לילה אין מקרי מחוסר זמן. אי נמי משום דקרבייה רחמנא דכתיב \"או לבת\":", + "שבית שמאי פוטרים מן הקרבן. מלידה שניה אף על גב דלאחר מלאת היא הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן דכתיב (ויקרא, ז) \"ביום צוותו\", הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:", + "אי אתם מודים ברואה אור לשמונים ואחד שהיא טמאה. נדה, מפני שכבר כלו ימי טוהר שלה ואם כן אחר מלאת היא:", + "אמרו להן בית שמאי אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן. הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש ברייתא זו ורבינו שמשון משאנ\"ץ גורס \"אמרו להן בית שמאי אבל\" (והוא לשון אמת וקבלת דברים כמו \"אבל שרה אשתך\"), וכל שאר הלשון אינו גורס:", + "אמרו להן בית הלל מ\"ש אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד. פי' כמו ביום שמונים ואחד לכולי עלמא מקרי זה 'אחר מלאת', והוא הדין אור ליום זה גם כן ויחייב להביא קרבן שני:", + "אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן. פי' כאילו אמר ועוד אם שיוה לו לטומאה, ושתי קושיות הקשו בית הלל לבית שמאי וגם הם השיבו על שתיהן וכדלקמיה. ופירושו אם שיוה לו דהיינו שדומה אור של שמונים ואחד ליום שמונים ואחד שהדמים שראתה בהן נטמאה על ידן, לא ישוה לו לקרבן בתמיה:", + "שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. דהיום הוא ראוי להקרבת קרבן ולא לילה וכל זמן שילדה ועדיין לא הגיע זמן הקרבת קרבן הכל בכלל ולד ראשון:", + "שלא יצאה לשעה שהיא ראויה [להביא] בה קרבן. שאין קרבן יחיד קרב בו ומכל מקום אתם מודים בזה שחייבת קרבן:", + "ראוי לקרבן צבור. ומקרי זה שעה הראויה להביא קרבן:" + ], + [ + "(ב) הרואה דם אינה מוכחת. פי' לקושיא שאמרתם למה לא נלמוד קרבן מן הטומאה תשובתכם דאין ללמוד זה מזה שהמפלת תוך מלאת לכולי עלמא דמיה טמאין ופטורה מן הקרבן:", + "כשהוא אומר או לבת להביא וכו'. ומה דאמרי לעיל טעם אחר לדבריהם דבית שמאי קאמרי לדידכו דלא סברי האי ריבויא אודו לן מיהת מצד הסברא ודחו את דבריהם:" + ], + [ + "(ג) שנתו שלו וכו'. דהיינו מיום אל יום מעת לעת ולא שנה למנין עולם שלא תאמר נולד לו יום אחד לפני ראש השנה תעלה לו לשנה וכשנכנס בו יום אחד אחר ראש השנה תחשוב אותו לשנה שניה:", + "או זה או זה. דכונת הכתוב לתת לו רשות באחד משתי אלו איזה שירצה אבל לא בהמה כלל:", + "והלא דין הוא. שיוכל להביא חטאת בהמה:", + "ומה אם במקום שלא כשרה וכו'. פי' כגון במצורע עשיר ובנזיר טהור או כהן גדול ביום הכפורים שמביאין חטאת ועולה של בהמה:", + "כאן שכשרה חטאת העוף וכו'. אינו דין שאם תרצה להביא הכל בהמה חטאת ועולה שיהא כשרה תלמוד לומר וכו':", + "או זה או זה. אבל לא באופן אחר:" + ], + [ + "(ה) והקריבו מה תלמוד לומר. דהיה לו לומר \"והקריבם\":", + "מעכבין אותה. פי' מלאכול בזבחים:" + ], + [ + "(ו) לאכול בזבחים. פי' אבל בתרומה מותרת לאכול מהעריב שמשה אתמול וביבמות (דף עד:) מייתי לה מקראי:", + "שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור. פי' כל דמים שהיא טמאה מהם בשאר הימים אינה טמאה מהם אלא אם כן באים מן המקור למעט דם המכה שבצדדין ודם העליה וכן אמרו (נדה יז, ב) משלו משל חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה דם החדר טמא שהוא דם המקור שהוא בא מבית הרחם:", + "והשחור. גם כן אדום הוא אלא שלקה והתם בגמרא מפרש להו להנך כולהו ומקראי:", + "וכמזוג. מים ביין:", + "כמימי תלתן. מים השורין בהם תלתן:", + "וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא ממנו:", + "הכי גרסינן תורת היולדת מלמד שהיא מביאה קרבן אחד על ולדות הרבה כיצד האשה שילדה ולדות הרבה. דכל היכא דכתיב \"תורת\" משמע רבים:", + "הכי גרסינן הפילה בתוך שמונים לנקבה וכו'. הוא חוזר ומפרש מה שאמר מתחלה ולדות הרבה וכגון שילדה נקבה ובתוך שמונים שלה חזרה והפילה נקבה ובתוך שמונים של השניה חזרה עוד והפילה ויצויר כל זה כגון שטבלה לאחר שבועיים דטומאה ושמשה ונתעברה והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירת הולד דהיינו נ\"ד ללידה ראשונה וחזרה והפילה לסוף נ\"ד של זו ולהכי נקט נקבה דבעינן דוקא כשהפילה הולד בתוך מלאת של לידה הקודמת (דלאחר מלאת חייב על כל לידה ולידה) ובזכרים ליכא למימר הכי דמלאת דזכר הוא רק ארבעים יום ואם הפילה בתוך ארבעים שלו מיא בעלמא הוא האי שני דאין הולד נוצר עד יום ארבעים ולא נחשב לולד:", + "וכן המפלת תאומים. אפילו זכרים כגון שנתעברה ג' והפילה אחד לאחר ארבעים יום והשני נשתהא ויצא בתוך ימי טוהר הראשון ושלישי בתוך ימי טוהר דשני – על כולם מביאה קרבן אחד על האחרון ופטורה:", + "ר' יהודה אומר וכו'. פליג בין אולדות בין אתאומין ואמר מביאה קרבן אחד על הראשון על הולד הראשון ולא על השני מפני שנולד בתוך מלאת של ראשון ומביאה על השלישי משום דהוא לא נולד תוך מלאת דלא חשבינן מלאת לשני דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחלת לידה ואינה מביאה קרבן על הרביעי הואיל ונולד תוך מלאת של שלישי אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון דהא עברו ימי טומאה דראשון ויצירת שני וטומאתו ויצירת שלישי דהוי טפי משמונים לראשון וגבי תאומים נמי דקפליג ר' יהודה כגון שנולד שלישי לאחר מלאת דראשון ועל מלאת דשני לא איכפת ליה דכמאן דליתיה דמי:" + ], + [ + "(ז) זאת תורת היולדת האשה וכו'. פי' תורת היולדת דמשמע קרבן אחד על ולדות הרבה להביא האשה וכו' דמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דלהכי רבייה רחמנא 'תורת' לקרבן אחד להתירה בזבחים אבל לא לפטרו ידי חובתו דכיון שהן ודאות חייבות להביאן כדאמרן לעיל \"לבן לחייב על כל בן ובן\" [ראב\"ד]. ואף דבמשנה שלפניה הביא מתורת היולדת לדרשה אחרת – הוא כמו 'דבר אחר' על הכתוב הזה. ולפי הנראה זהו כונת הגר\"א שהגיה \"דבר אחר תורת היולדת\". אכן מדברי רש\"י בכריתות (דף ח.) ונעתיקה לקמיה משמע דאכילת זבחים שמותרת על ידי קרבן אחד אפילו בודאות הוא מצד הסברא:", + "ספק זיבה. כגון טועה שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה או בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל:", + "ספק לידה. כגון שהפילה ואין ידוע מה:", + "האשה שיש עליה ה' ספיקות של לידה או חמשה של ספק זיבה מביאה קרבן אחד. חטאת העוף הבאה על הספק:", + "ואוכלת בזבחים. שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:", + "ואין השאר עליה חובה. לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח ומשום שאי לאו כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:", + "ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים. כמו שפירשתי:", + "והשאר עליה חובה. כדאמרינן בפרק ב' דכריתות (דף ט.) \"יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם תלמוד לומר זאת\":", + "קינין. שני קינין ד' תורין:", + "בדינרי זהב. בשני זהובין, קן לדינר זהב:", + "המעון הזה. שבועה:", + "נכנס לבית דין ולימד וכו'. אף על פי שהיקל על ד\"ת – עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף:", + "קינין בריבעתים. שני קינין בשני רביעית דינר כסף לא'. ריבעתים לשון חצי הוא:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) הכי גרסינן יכול אף ללידה ולזיבה תביא וכו'. ובפרק ב' דכריתות פריך \"אלא מעתה אכלה חלב וילדה הכי נמי דאינה מביאה אלא קרבן אחד?!\" (פי' היכי סלקא דעתך שיהיה לשניהן קרבן אחד הלא ענין אחר הוא) \"אלא אימא הכי יכול אף על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת תלמוד לומר זאת\". ופירושו, אחר שאמרנו למעלה תורת היולדת ריבויא הוא – ליולדת כמה ולדות דסגי בקרבן אחד יכול שנרבה להצטרף גם אלו שני הלידות לקרבן אחד. תלמוד לומר זאת דהוא מיעוט למעט באופן זה ואף דדרשו כבר לעיל בריש פרק ג' לבן לחייב על כל בן ובן, אתא חד לריבויא דאפילו היה זה בחד עיבור שנתעברה בתאומים אלא שנשתהה הולד שני ונולד לאחר מלאת וסלקא דעתך דכחד דמי. קמ\"ל. (גמרא דף י.):", + "לזכר או לנקבה להביא וכו'. דהאי \"או\" יתירא הוא דהוה ליה לומר \"לזכר ולנקבה\" ואתא לרבות לידה אחרת שאינו לא זכר ולא נקבה:", + "סנדל וכו'. עיין לעיל בריש הפרשה הלכה ו':", + "אין אומרים לה ללוות. ד\"ידה\" כתיב:", + "ולא לעסוק באומנותה. שתרויח כדי שתביא הקרבן בעשירות ד\"לא תמצא ידה\" משמע דכיון שעתה אינה יכולה להביא קרבן עשיר, תביא קרבן עני:", + "צורכין. היינו נסכים שלו:", + "תלמוד לומר די שה. דהוה ליה לכתוב \"לשה\" וכתב \"די שה\" משמע כל הענינים הצריכין לשה:" + ], + [ + "(ב) ואינה מביאה שלשה. דהיינו שתים שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה תחת החטאת והעולה שמביאה כשהיא עשירה ועוד א' לעולה תחת הכבש בן שנתו שמביאה עשירה:", + "והלא דין הוא. ולמה לי קרא לזה:", + "זו מביאה מהשג יד. פי' אם לא השיגה ידו:", + "מה מצורע מביא א' תחת א'. שבעשירות מביא כבש לעולה וכבשה לחטאת ובהשג יד מביא תורים אחד תחת אחד – אחד לחטאת ואחד לעולה. אף זו וכו':", + "טמא מקדש מביא שתים תחת אחד. עשיר – כשבה לחטאת, ועני – שתי תורים, אחד לחטאת ואחד לעולה:", + "מחוסר כפורים ממחוסר כפורים. יולדת ממצורע דתרוייהו אסירי בקדשים קודם הבאת קרבן כי לא גמרה טהרתם עדיין:", + "שאינו מחוסר כפורים. פי' שאף על פי שהוא חייב קרבן לכפרתו מכל מקום אינו מעוכב לאכול זבחים בשביל זה:", + "מי שאין העני שלו מביא בהמה. לאשם דהיינו יולדת וכן מטמא מקדש ולאפוקי מצורע דהוא מביא כבש לאשם אף בעניותו ולהכי הוה אמינא דטוב יותר ללמוד יולדת ממטמא מקדש:", + "תלמוד לומר ולקחה שתי תורים וגו'. דהוה ליה לכתוב \"ולקחה תורים\" ומיעוט \"תורים\" שנים, אלא דהוה אמינא דתביא שלשה, ולהכי אצטריך קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ג) כל מקום שנתחלפה חטאת. כגון מטמא מקדש:", + "הקדים חטאת לעולה. דכתיב ביה \"אחד לחטאת ואחד לעולה\" משום דעיקר חטאת היא:", + "וכאן. ביולדת שנתחלפה עולת בהמה לעוף כתיב בה \"אחד לעולה ואחד לחטאת\":", + "כל שהיא באה על חטא. מטמא מקדש:", + "כאן. ביולדת שאין באין על חטא ב\"א לטהרה כמו שכתוב בקרא:", + "ששנים באים תחת חטאת. במטמא מקדש ואנו שוקלים זה כנגד זה חטאת קודמת שהיא העיקר:", + "וכאן. ביולדת שאין בא תחת הבהמה אלא עוף העולה דאילו בעשירות נמי היה באה עוף לחטאת עם עולת בהמה עולה קודמת. וכל זה נתן הברייתא טעם למה כתב שם חטאת קודם וכאן כתב עולה קודם. ובפרק כל התדיר (דף צ.) מסיק דרק למקראה הקדימה הכתוב כלומר שכתוב בפסוק קודם אבל ודאי חטאת קריבה קודם ויש מפרשים \"למקראה\" – לקרות שם לעולה קודם לחטאת כשמקדישה:", + "דבר אחר מה תלמוד לומר אחד לעולה. פי' והלא בכל מקום נאמר \"אחד לחטאת ואחד לעולה\":", + "לפי שנאמר וכו'. כלומר דקיימא לן שצריך להביא שניהם החטאת והעולה ממין אחד, או תורים או בני יונה, כדתנן בפרק ב' דקנים, והשמיענו הכתוב במה שהקדים בכל מקום לכתוב \"אחד לחטאת ואחד לעולה\" שאם עבר ושינה (שהביא תור לחטאת ואחר כך בן יונה לעולה) שצריך לחזור ולהביא תור לעולה. ובעניננו שהקדים עולה לחטאת ללמדנו שכן אם עשה הדבר בהיפך – שהביא תחלה בן יונה לעולה ואחר כך שינה והביא תור לחטאת – צריך לחזור ולהביא ממין העולה לחטאת. וזהו מה שסיים הברייתא \"תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת\":", + "הכי גרסינן דבר אחר הביאה חטאתה וכולי, וכן איתא בילקוט:", + "עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה. פליג אתנא קמא וסבירא ליה דבכל גווני מקדמינן לחטאת וטעמו דכתיב \"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה\" כלומר אחר הכפרה הכל הולך והיא החטאת, בין מוקדמת בין מאוחרת [כן פירש הראב\"ד טעם לברייתא זו]:", + "הולכים אחר הראשונה. סבירא ליה כתנא קמא:", + "ואחד לחטאת וכפר. דחטאת מכשירה לאכול בזבחים:" + ] + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + [ + "(א) אדם כי יהיה בעור בשרו מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"אדם אשר בעור בשרו\":", + "לפי שנאמר ואיש או אשה. דאמר קרא שבהרות אלו הם טהורות שנאמר שם \"פרח בעור טהור הוא\" ואין צריך לומר זה כאשר היו אלו הבהרות כהות שאינם מד' מראות שהנגעים מיטמאין בהם, שאלו לא באו לכלל טומאה מעולם, אלא הוצרך הכתוב ללמדנו דאפילו בהרות שיש בהן מראות נגעים עם כל זה הויין טהורות כדמפרש ואזיל:", + "בעכו\"ם ונתגייר. דכיון דהוה ליה הנגע מקמי דנתגייר דאז לא הוי מיטמא בנגעים אף על גב דנשאר הנגע במראיתו אחר שנתגייר טהור:", + "בקטן. בעובר במעי אמו דאינו מיטמא בנגעים משום דלא חזי להי כהן לטמויי וצריך שיהיה במקום שיכול הכהן לראות נגעו אם אחר כך נולד ונשאר הנגע בו במראה שלו טהור כיון שנולד בשעה שלא היה מיטמא:", + "בקמט ונגלה. הם הקמטים אשר יעשו בבשר האדם בהיותו שמן שהנגעים שנולדו שם אינם מיטמאים מפני שאינם נראים לעיני הכהן. אם אחר כך כחש הבשר ונראה הנגע במראה שלו – עם כל זה אינו מטמא כיון דבשעה שנתהוה לא היה מטמא:", + "בראש ובזקן. פי' ואחר כך נקרחו כדאיתא במשנה פרק ז דנגעים והיינו שאין סימני נגע המטמאים בעור ובשר מטמא בראש וזהו דכתיב כי \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" לומר שהנתק הוא צרעת הראש והזקן ואין בהרת מטמא בהם בהיות השער בהם ולזה אם נולדו בראש או בזקן בהיות השער בהם ואחר כך נקרחו אף על גב דאז מטמא בהם הוא טהור כיון שנולד בשעה שאין הנגע מטמא בהם:", + "בשחין ובמכוה. שחין באה בכל מה שיוכה האדם בין בעץ או באבן, בין בברזל וזולת זה. ומכוה הוא הנכוה באש או בתולדות האש כגון בברזל שנתחמם באש והדומה לו. ובקדח הוא הנגע ההוה מליחה שרופה נלהבת בגוף והם המורסות אשר ינקבו העור והוא נגזר מ\"אש קדחה באפי\", ר\"ל התלהבות:", + "המורדים. אשחין ואמכוה ואקדח קאי, ופי' המורדים שהיה עדיין הנגע לח שלא העלה צרבת שלא נתקשה הבשר אלא עדיין הוא בשר לח ויכאיב אותו לפי שאין לו עור (ולזה הושאל לו שם מורד שיזיק לו המישוש) וכל זה אינו מטמא בנגעים אם לא העלה מקודם עור כקליפת השום אף על גב דאית בהו בהרות שיש בהם מראה נגעים ולזה אם נולד הנגע באחד מאלו ואחרי זה העלו צרבת על גבן כקליפת השום שראייתן לטמא בהם אף על גב דעדיין הנגע במראהו – טהור, כיון דבשעה שנולד לא היה מטמא בהם:", + "וכולהו הנך איתנהו בכלל בהק טהור דלהכי כתיב התם \"בהרות בהרות לבנות\" ולבסוף כתיב \"בהרות כהות לבנות\", כהות הם למטה מארבע מראות נגעים ובהרות לבנות היינו שהיה בהם מראות נגעים רק שנולדו במקום טהרה ואחר כך באו לכלל טומאה וככל הני שציירנו ואפילו הכי טהורים [ראב\"ד]. וזה רמז הכתוב גם כן בעניננו \"כי יהיה בעור בשרו ספחת וגו'\" היינו בעת הוייתו ולידתו של הנגע יהיה במקום הראוי ליטמא לאפוקי בקטן ונולד או בעכו\"ם ונתגייר וכל הנ\"ל [הר\"ש ושארי מפרשים]. והראב\"ד פירש באופן אחר:", + "נשתנו מראיהן. קאי אדלעיל שנולדו בפטור ובאו לכלל חיוב וטיהרנום ושוב נשתנו מראיהם:", + "בין להקל. שנשתנה הנגע להקל, שהיתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל או שהיתה כצמר לבן ונעשה כקרום ביצה:", + "ולהחמיר. כגון שהיתה כקרום ביצה ונעשית כצמן לבן. היתה כסיד ונעשית כשלג:", + "ר' אלעזר בן עזריה מטהר. דאף על גב דשינה להקל או להחמיר הכל מכח הנגע הראשון בא:", + "להקל טהור. שהוא מן הנגע הראשון שמכהה והולך לו:", + "להחמיר. דשינתה מסיד לשלג:", + "תראה בתחלה. להכהן דכיון דנשתנית הוי לה נגע חדש:", + "לכך נאמר אדם כי יהיה. לראב\"ע למעוטי לכל הנ\"ל גם בנשתנו מראיהן דבכולהו מטהר ולר\"א חסמא למעוטי כשהוא להקל, ולר\"ע למעוטי רק בלשא נשתנו מראיהן אבל בנשתנו מראיהן נגע חשיבי.וק\"ק הלא בלא נשתנו מראיהן נפקא לן זה מקרא ד\"כי יהיה בעור בשרו בהרות לבנות\" הנ\"ל. ואולי רבי עקיבא לא סבירא ליה הך דרשא:" + ], + [ + "(ב) מן הדבור ואילך. ממתן תורה ולא קודם, דלא כתיב \"אדם אשר בעור בשרו שאת\", וזהו ממש כעכו\"ם ונתגייר הנ\"ל שגם ישראל קודם מתן תורה היו כבני נח [הר\"ש]:", + "זבין פטר בהם לפני הדבור. לקמן דרש מ\"כי יהיה זב\":" + ], + [ + "(ג) זבין טומאתן וטהרתן בכל אדם. טמא כשרואה וטהור כשמנה נקיים וטבל ומטומאתן הוא דאתא למידן אבל מטהרתן קולא היא שטהרתן בכל אדם ולא בכהן:", + "שלא טימא בהם אנוסים. כדדרשינן \"מבשרו ולא מחמת דבר אחר\", ממאכל ומשתה או הרהור וכיוצא בזה:", + "שטימא בהם אנוסים. כגון שנכוה באש או בתולדתו וכהאי גוונא:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. היה לו לכתוב \"כי יהיה בו\":", + "מקום שאין ראוי לגדל שער לבן. כגון בכף ידו שאינו ראוי לגדל שער כלל וממילא לא יצוייר להיות שער הפך לבן:", + "זו שאת זו בהרת. כלומר הם בעצמם שמות מיוחדים לנגעים ואמר זה לפי שרצה לומר דספחת אינו שם לנגע אלא הוא נגזר מלשון \"ספחני נא\" שהוא על החבור:", + "הכי גרסינן ספחת זו שני לשאת ומראהו עמוק שני לבהרת. ופי', דלמה לי לכתוב \"ומראה הנגע\", לכתוב \"ומראהו עמוק\"? אלא לרבות תולדה לבהרת והכי איתא במסכת שבועות (דף ו.) דספחת טפילה לשאת. מיהו התם מייתי טפילה לבהרת בגזירה שוה דנאמר לבנה בשאת וכו' במתניתא תנא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת טפילה לזו וטפילה לזו והכא מייתי טפילה לבהרת ממראה עמוק ותנאי נינהו, איכא דמייתי לה מהכא ואיכא מהכא [ראב\"ד]:", + "מובהקת. צ\"ל מוגבהת [הגר\"א וכן מצדד בקרבן אהרן] דשאת הוא לשון גובה כדכתיב \"על הגבעות הנשאות\":", + "כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה. דדבר השחור נראה גבוה יותר ואף דשאת לבנה היא ונראה עמוקה מעור הבשר – מכל מקום נגד הבהרת היא שחורה קצת ונראית גבוה:", + "מה לשון עמוק עמוקה וכו'. אתולדה דבהרת קאי, שהיא לבנה ביותר ונראית עמוקה מן הבשר:", + "והיה - מלמד שהם מצטרפים זה עם זה. ד\"והיה\" אכולהו קאי, דאיבעי למימר \"והיו\", ומדכתב \"והיה\" משמע אפילו נגע אחד יהיה משניהם דהיינו חצי גריס מזה וחצי גריס מזה – מצטרפין. ומפרש בריש מסכת שבועות שאין תולדתו של זה מצטרפת לא עם אביו של זה ולא עם תולדתו של זה אבל האבות שניהן מצטרפות ותולדה מצטרפת עם אביה:", + "לפטור ולהחליט ולהסגיר. פי' לפטור – שאם היה כגריס בהרת וכגריס שאת זו בצד זו, והסגירו, וכשחוזר ורואהו בסוף שבוע נתמעטה אחת מהם מכגריס פוטרו והוא טהור ולא נאמר שנחשוב אותו כשני נגעים ואם כן אף על פי שנתמעטה האחת עדיין השנית במקומה ויסגירנה אלא מטהרו מיד כאלו הוא נגע אחת שנתמעט:", + "ולהחליט. בפשיון, שאם היה הנגע בהרת ובסוף השבוע פשה ממראה שאת או מסיד ההיכל, מחליטו:", + "ולהסגיר. שאם היה כחצי גריס בהרת וכחצי גריס שאת מסגירו:", + "בעור בשרו של נראה. מדלא כתיב \"בעור הבשר\":", + "בגרומני. הוא אדם לבן (תרגום עצם גרמא ועצם לבן הוא) והיינו באדם לבן נראית כהה לפעמים למטה מארבעה מראות שעור בשרו מסביב מכהה אותה ואין צריך להסגירו.והכהה באדם כושי שהוא שחור נראית עזה ולהחמיר שמסגירו מכאן נראה שהשחרורית מסביב נותן כח ללבנונית שנראית כשלג וכצמר א\"נ כקרום ביצה ואם היה בשאר בשר לא היה הנגע לבן כ\"כ וכן לבנונית הבשר שמסביב מכהה ליבון הנגע עד שנראה בוהק:" + ], + [ + "(ה) ר' ישמעאל אומר וכו' הרי הן כאשכרוע. עץ הוא שאינו לא שחור ולא לבן אלא בינוני ותמונת בני ישראל כמוהו. ופי' דפליג ואומר שאין הגרמוני והכושי טמאין כלל מפני שאין אנו יכולין לעמוד בהם על תוכם למראה הנגע ורק הבינונים מטמיאן בנגעים ובהם מיירי התורה ואיהו קדריש \"בעור בשרו\" לכבסמוך [ראב\"ד ור\"ש]:", + "הכי גרסינן שהם צרים צורות כצ\"ל [הגר\"א]. קסבר רואין נגעים בכולן בענין זה שמביא סממנים בינונים ומצייר סביב הנגע ורואה הנגע מתוך הסממנים:", + "מצינו שמראות נגעים להקל. כדאיתא בפרשת שחין \"וטימא אותו\" – את הודאי, ואין מטמא את הספק, עד שלא נזקק לטומאה. וכן מצינו שנותנין לו כל ימי הרגל וכל ימי המשתה כדאיתא לקמן והכי נמי בעניננו:", + "והכושי בבינונית. היינו שאף שבבשרו היה נראה עזה לא יראה בעורו אבל מציירין לו מבחוץ סם בינוני כדי לעמוד על מתכונתו של נגע וזהו בעור בשרו להקל:", + "זה וזה בבינוני. קשה – חכמים היינו רבי עקיבא?! וי\"ל אומד מדעת איכא בינייהו דלדידהו אין צריך ציור סממנים רק באומד:" + ], + [ + "(ו) והיה בעור בשרו נגע מלמד וכו'. דהוי מצי למכתב \"והיה בעור בשרו צרעת\", אלא מדכתיב \"נגע\" אלמא חולי שמכאיבו ומצערו הוא ואיננו מראה בעלמא:", + "ומנין שאף אחרים רואין אותו שהוא מצטער (כן הוא גירסת ר\"ש) ופי' שגונח ממכאובו עד שאחרים יודעים ואינו יכול להתאפק ולפי גירסתנו פירושו שצערו ממכאובו גדול כל כך עד שאחרים הרואין את צערו הגדול מצטערים הם גם כן:", + "תלמוד לומר לנגע. מלמ\"ד יתירא קדריש. והראב\"ד מסתפק דאפשר שהוא סימן לטומאה שאם אינו מרגיש בה אינו מין צרעת:", + "צרעת כגריס. דצרעת יתירא הוא דדי במה שכתוב לנגע אלא ללמד על שיעורו שהוא כגריס דילפינן צרעת מצרעת האמור בנגע מחיה שהוא כגריס כדאיתא לקמן בפרשת שאת:", + "הלא דין הוא. ולמה לי קרא לזה:" + ], + [ + "(ז) שהיא צריכה כעדשה. פי' שצריכה להיות באמצע כעדשה לכן צריך הנגע להיות כגריס כדאיתא בפרק ו דנגעים:", + "תאמר בשער לבן. היינו בהרת שסימן טומאה שלה שער לבן שאין צריך לזה שיעור מקום כלל ולזה הוה אמינא דמטמאו אפילו בנגע כל שהוא:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר הכהן. דהוא יתירא שידענו שהוא כהן אלא לרבות כל מי שיקרא כהן:", + "תלמוד לומר מבניו. דהוא יתירא דכבר רבינו כל כהן אלא אפילו בעל מום דאף על פי שאינו כהן לעבודה מכל מקום בנו הוא:", + "יצאו חללים. דהוא כזר ממש:", + "תלמוד לומר או אל אחד. דהאי \"אחד\" יתירא, דהוה ליה לכתוב \"או אל בניו\". מאי \"אחד\"? לומר אחד אף על פי שלא יהיה כהן:" + ], + [ + "(ט) רואה את הנגעים. ומתבונן בדינו אם הוא טמא או טהור ואומר לכהן אף על פי שהוא שוטה, פי' שהוא סכל שלא ידע להבדיל בין הטמא והטהור אלא על פי חכם שיודיענו, עם כל זה יובא אל החכם שיודיענו אבל הגוזר עליה על הטומאה והטהרה הוא הכהן. והא דאמרינן בפרק קמא דשבועות כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה הנגעים – היינו בפני עצמו להורות ולהבדיל בין הטומאה והטהרה אבל אחר שיורנו חכם ישראל אומר הכהן אף על פי שאינו בקי בהם ובשמותיהם [קרבן אהרן]:", + "ד\"א מה תלמוד לומר או אל אחד. האי דבר אחר סבירא ליה דאי לרבות כל ישראל די במלת \"או\" לחוד ומאי \"אחד\":", + "מה נגעים ביום. דכתיב \"וביום הראות בו בשר חי\":" + ], + [ + "(י) אי מה ריבים בשלשה. פי' יכול הייתי לטעות וללמוד מהיקש דבעינן גם שלשה לרבות הנגע וכו' תלמוד לומר או אל אחד:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) שיהא עיניו בו. פי' שיהיה מסתכל בו כשהוא רואה אותו ולא יראנו דרך העברה כדי שיבחין המראה היטיב ונפקא לן דבר זה מדכתיב \"את הנגע\" דהוא יתירא:", + "בעור בעור הבשר הבינוני. פי' אפילו הוא כושי רואין אותו כבינוני, עיין לעיל בפ\"א הלכה ה' ונפקא לן דבר זה מדכתיב \"בעור הבשר\" ולא כתיב \"בשרו\" וכנ\"ל:", + "בעור הבשר שיהא רואה כל הבשר וכו'. דרש דהאי \"וראה\" קאי גם על עור הבשר שסביבו שיתבונן בו היטיב עד איזה מקום הגיע הנגע כדי שיוכל להכיר אם פשה:", + "הכי גרסינן שיהא חוצה לו עור הבשר וכו' [הגר\"א] ופי' דהאי בעור הבשר קאי אתנאי הנגע דאימתי הנגע מטמא כשיש עור הבשר סמוך לו כדי שיהא ראוי לפשיון לאפוקי אם הוא סמוך לראש וכו' אינו מטמא והר\"מ בפירושו מבאר שצריך שיהיה כל סביבו עור הבשר ולמעוטי אם במקום אחד סמוך לראש וכו':", + "ולקרח המורדין. עיין פירושו לעיל ריש פ\"א והיינו אפילו קרמו השחין והמכוה והקרח כקליפת השום מכל מקום אין דיניהם שוה לעור הבשר ולכך אין פסיון שם [הר\"ש]:" + ], + [ + "(ב) ושער מיעוט שער שתי שערות. לכל הפחות כדכתיב \"את שער ראש נזרו\", אבל לאחת קורין 'שערה' כמו \"קולע אל השערה ולא יחטיא\" [הר\"ש]:", + "בנגע להביא את שבתוכו וכו'. פי' מדכתיב \"בנגע\" משמע שעיקר השער צריך שישיה בתוך הנגע ואף על פי שראש השער שוכב חוץ לנגע הוא טמא ופרט לשחוצה לו וכו' היינו שעיקרו עומד חוץ להנגע אף שכל השער הוא על הנגע הוא טהור:", + "בנגע הפך לבן. משמע בעת שהיה כבר הבהרת נתהפך השער ללבן ולאפוקי אם נתהפך מקודם ואחר כך נעשה הבהרת סביבו טהור:", + "מכאן אמרו. חכמים הראשונים [והוא אצלנו בפרק ד דנגעים]:", + "ר' יהושע אומר כהה. ופרכינן במסכת נזיר (דף סה.) מאי כהה אמר רבא כהה טהור, כלומר סימנא דטהרה נקט שלא יחליטנו באותו שער אלא יסגירנו ושמא יהיה טהור ומפרש התם טעמא משום דספק נגעים להקל מדכתיב \"לטהרו או לטמאו\" - פתח בו הכתוב לטהרה. ובכתובות (דף עה:) מפרש טעמא משום דאוקי גופיה אחזקתו:" + ], + [ + "(ג) מכאן אמרו וכו'. ד\"שער בנגע\" משמע דהשער שהוא בנגע והוא הסמוך לנגע שהוא העיקר היוצא מן הנגע הוא אשר הפך ללבן ואז יהיה טמא:", + "בלבנונית. היינו מן השער בלובן סמוך לעיקרו:", + "כשיעור. היינו כדי שיקרוץ הזוג וכדעת ר\"ש בפרק ד' דנגעים והיינו שיהיה לו שיעור לאחוז בהם כשירצה ליטלו בזוג של מספרים [הראב\"ד]:", + "שבגולם הם נידונים. כלומר שצריך שיהיה כל גולמו של השער לבן אלא העיקר הוא בחודו דהוא עיקרו שאם העיקר הוא לבן טמא ואם העיקר אינו לבן אף על פי שנהפך כל הנשאר ללבן אינו טמא. והגר\"א גרס \"שבכולם הם נידונין\", ר\"ל שבכל השער אלא תלוי בחוד דהוא עקרו והיינו הך וכן גרס הזית רענן:" + ], + [ + "(ד) לבן ולא צהוב. הרבה פעמים כתיב לבן ואין להקשות אם כן הוה ליה מיעוט אחר מיעוט ולרבות, י\"ל דאצטריך למעט אדום וירוק ושחור [הר\"ש]:" + ], + [ + "(ה) אין ממשו עמוק. בעצם אלא לעין הרואה נראה כעמוק מצד לבנוניתו כמראה חמה העמוקה מן הצל:", + "מראה הנגע עמוק אין מראה וכו'. השתא קמדייק תיבת \"הנגע\" דהוא יתר דהוה ליה לכתוב \"ומראהו עמוק\":", + "שער לבן עמוק. דשער לבן מטמא בכל מראות לובן אפילו מראה שלמטה מד' מראות כדתנן בפרק ד' דנגעים:", + "הכי גרסינן ומראה הנגע עמוק לרבות וכו', וכן איתא בילקוט:", + "לרבות לו מראה רביעי. שבתורה כתיב \"שאת או ספחת או בהרת\" וכאן מרבה רביעית ומהכא נפקא לן טפילה לבהרת כדלעיל פ\"א הלכה ד' עיי\"ש:", + "הוא. \"נגע צרעת הוא\", דסלקא דעתך אמינא ד\"מראה הנגע עמוק\" בא לרבות כל המראות להכי איצטריך \"הוא\":" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן נגע צרעת הוא וראהו מה תלמוד לומר. פי' היה לו לכתוב \"נגע הוא וראהו וכולי\" או \"צרעת הוא וראהו וכולי\" וכדמסיק בהלכ הח' עי\"ש. ומה שנדפס בפנים \"ומראה הנגע עמוק מעור בשרו\" – יתר הוא וכן הגיה הגר\"א:", + "לפי שנאמר בשאת. והוא הדין בכל מראות נגעים:", + "שאין מסגירין את המוחלט. פי' דאי לנגע זה פשיטא דלמה יסגירנו הרי טמא מוחלט הוא אלא דאתי להורות שאם החליטו לנגע שיש בו שער לבן ואחר כך נולד בו נגע אחר בלא שער לבן אין מסגירו באותו הנגע ואם נרפא מן הנגע הראשון מיד לאלתר הוא מטהרו בצפרים ואינו נמנע ואחר כך יסגירנו בנגע השנית:" + ], + [ + "(ז) שאין מחליטין את המוסגר. תוך ימי הסגרו אינו יכול להחליטו אף על פי שנולדו לו סימני טומאה לא לאותו נגע ולא לנגע אחר ואם הלכו סימני טומאה תוך הסגרו אין עליו תורת טהור מתוך החלט אלא תורת טהור מתוך הסגר ואינו טעון צפרים ואינו טעון עכשיו פריעה ופרימה:", + "ואין מסגירין את המוסגר. שלא יעלה לו הסגר לנגע שני מתוך הסגרו הראשון כדפרשינן לעיל:", + "ואין מחליטין את המוחלט. שאם הוחלט על נגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להחליטו, אין טומאת החלט שני חלה עליו ואין נזקקין לו עד שיתרפא ויביא צפרים על הראשון ונפקא מינה לביני וביני שבין כך ובין כך טהור כדין מוחלט הנרפא ליכנס לפנים מן המחנה ומלטמא בביאה ומלטמא במשכב ומושב וגזירת מלך היא שאין טומאה חלה על טומאה. [הראב\"ד ועיין שם מה שכתב עוד בזה]:", + "כל שנקרא עליו טמא. והעיקר אצלנו שמוסגר גם כן טמא הוא:" + ], + [ + "(ח) יכול. שהוא הדין אם נולדו שניהם יחד כגון שנולד הנגע השני קודם שהסגירו על הראשון שגם בזה לא יהיה זקוק אלא לאחד מהם ולא יאמר לו הרי אתה מוסגר על זה ומוחלט על זה דהיינו שנגע אחד ראוי להסגר והשני ראוי להחלט או בהיפך שנולד לו מתחלה אותו שראוי להחליטו ועד שלא החליטו נולד לו אותו שראוי להסגר או שניהם ראוים להחלט לא ידין אותו אלא על אחד מהם:", + "תלמוד לומר נגע וראהו צרעת וראהו. פי' דכתיב \"נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטימא אותו\" ואמרינן דהאי \"וראהו\" קאי על שניהם, אנגע ואצרעת, דהיינו נגע וראהו ואם עם הנגע היה צרעת וראהו גם כן יהיה נזקק לשניהם. והטעם בכל זה לפי שלא נקרא עליו טומאה בתחלה. ואגב דאיירינן בהאי פסוקא ד\"וראהו\" העתיקה הברייתא עוד הלכה דילפינן מ\"וראהו\" דהיה ליה למכתב \"וראה הכהן\", ואמר \"וראהו\" לומר שבראיה אחת יראה כולו, שיהיה הנגע בשטח אחד עד שיכלול כולו בראיה אחת, לאפוקי אם היה בראש חוטמו וכו' שהוא שופע הילך והילך וצריך לשתי ראיות לראותו – אינו טמא:" + ], + [ + "(ט) שאינן מטמאין משום מחיה. הא דנקט משום מחיה ולא נקט משום שער לבן מפני שמקומות אלו אינן מקום גידול שער כלל:", + "היבולות. לשון או חרוץ או יבלת (ויקרא, כג):", + "והדלדולים. בשר שפירש ונדלדל:", + "והמסמרות. חתיכת בשר הבולטת כמו מסמר:", + "אינן מטמאין משום מחיה. סבירא ליה שגם בהן אין יכול לראות הנגע כאחת:" + ], + [ + "(י) אותו הוא מטמא וכו'. דהוה ליה למכתב \"וטמאו\", מאי \"אותו\"? למעוטי:", + "עד שלא בא. ולא קנסינן ליה הואיל ולא ראהו ולא טמאהו:", + "לנדבת. שם מקום:", + "תוך הסגרו מהו. פי' שנולדו לו סימני טומאה בתוך הסגרו ותלשן עד שלא חזר לפני כהן ביום השמיני מי אמרינן כיון דנזקק לטומאה קנסינן ליה או דלמא הרי לא ראהו ולא טמאהו עדיין:", + "לישנא אחרינא אחד עומד לפני כהן. היינו שבא לפניו וראה הכהן סימני טומאה אך שלא אמר לו טמא אתה ובתוך כך תלש את סימני טומאה שלו ואחד עמד בתוך הסגרו ותלשן, בשניהם טהור כיון שלא טמאו הכהן עדיין. והנה בלישנא אחרינא זה הוסיף דאפילו כבר עמד לפני הכהן וראה אצלו סימן טומאה מכל מקום טהור כיון שלא טמאו הכהן:", + "מאימתי הוא טהרתו. פי' מי שתלש לאחר חלוטו דאמרינן שהוא טמא:", + "כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. ואז טהור גם מן הראשונה דאיגלאי מילתא דאי הוי קמייתא מתסי נמי כי האי:", + "עד שתפרח בכולו. נגע האחרון דליכא למיחש למידי דהא אי הוי קמא ביה השתא נמי הואי טהור כדכתיב \"וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו' טהור הוא\":", + "או עד שתמעט בהרתו מכגריס. קודם שקצצה דלא נשתייר בו שיעור נגע וממילא היה טהור מתחלה ולא אהני מעשיו אבל אי בשעה שקצצה הוי ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) מנין לרבות השאת. שהיא לבנה:", + "תלמוד לומר למטן. היינו בפרשה שלמטה:", + "שאר המראות. שהם לבנות:", + "תלמוד לומר ואם בהרת. \"ואם\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(ב) שהוא שלישי לכתוב. שאת או ספחת או בהרת:" + ], + [ + "(ג) ושאר כל המראות יהיו טהורים. דאף דרבינן לעיל עוד תולדה לבהרת ותולדה לשאת, הוה אמינא דוקא שיהיו כולן קרוב למראה שלג:", + "בהק טהור. ושאר כל המראות ממנו ולמעלה טמאות. פי' בהק הוא בהרות כהות לבנות כלומר הכהות הם טהורות אבל כל הלבנות שאינם כהות טמאות וכל הטמאות הללו אפילו אותם שהיא כקרום ביצה לבנות הם במזגן ואינן כהות:" + ], + [ + "(ד) השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן. אף על גב דבלובן הצמר לבן עזה לבנוניתה יותר מקרום ביצה אפשר דקרא ר\"מ לקרום ביצה בגדר אב משום דתניא בשבועות דף ו' \"שאת, אין שאת אלא גבוה, וכן הוא אומר על הגבעות הנישאות\", וכיון שהוא גבוה כמראה הצל שהוא גבוה מן החמה משמע שבלבנינותה היא נמוכה מכולן [ר\"ש]:", + "הכי גרסינן השאת כצמר לבן. שהוא לבן יותר מקרום ביצה תולדתה:" + ], + [ + "(ה) הפתוך. הוא מעורב לובן עם אודם והוא מה שכתוב בתורה \"בהרת לבנה אדמדמת\" והוא גם כן ממראה נגעים:", + "שבשלג. המעורב בלובן ואודם שבבהרת העזרה כשלג נראה:", + "כיין המזוג בשלג. שלבנוניתו מרובה ואמומית שבו מועט:", + "והפתוך שבסיד. והמעורב שבנגע שהוא כסיד ההיכל נראה:", + "כדם המזוג בחלב. שאדמימות שבו מרובה ואף על גב דלא תני פתוך אלא בבהרת ותולדתו – הוא הדין דיש פתוך נמי בשאת ותולדתו כדלקמן פ\"ז משנה ה':", + "שבזה ושבזה. שבשלג ושבסיד:", + "כיין המזוג במים. שסביבותיו לבן אבל דם בחלב מראהו לא אדום ולא לבן:", + "דיהה הימנה. חסרה מן הלובן שאינה צחה בלבנינות כמותה. וכן בשאת ותולדתו כל שאינו לובן כל כך ניכר האדמימות בו יותר והליבון אינה צחה כל כך:" + ], + [ + "(ו) מראות נגעים ששה עשר. ארבעה מראות חלוקות וארבע מראות פתוחות דעור ובשר וכנגדן בשחין ומכוה ששחין ומכוה אחד הן ולא חלקן הכתוב אלא לומר לך שאין מצטרפין:", + "שלשים וששה. ששה עשר דהנ\"ל והוסיף עוד כנגדן בנתקים – הרי כ\"ד. וכנגדן בקרחת וגבחת עוד שמנה, שקרחת וגבחת אחד הן – הרי ל\"ב מראות. וירקרק ואדמדם דנגעי בגדים וירקרק ואדמדם דנגעי בתים – הרי שלשים וששה:", + "שבעים ושנים. הנ\"ל ל\"ו הנ\"ל בתחלה כשהובא אל הכהן ול\"ו אחריני כנגדן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני של הסגר או בסוף שבוע ג' לנגעי בתים להבחין בין מראה שלכתחלה למראה שבסוף – הרי ע\"ב. ועיין בתוספות יום טוב פ\"א דנגעים משנה ד':", + "אמר ר' יוסי שאל וכו' עד אמר ר' יוסי השני – כולה יתר [הגר\"א וכן בילקוט אינו וכ\"כ ש\"א]:", + "ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. פי' למה הוצרכו לומר שיש אבות ותולדות:", + "לומר לך שמצטרפין זה עם זה. כלומר כיון שלמדנו שהם אבות ותולדות למדנו שהאב והתולדה מצטרפין לשיעור נגע שהוא כגריס שאלמלא כך הייתי אומר דכל מראה שהוא מקרום ביצה ולמעלה בעינן כגריס שלם דוקא:", + "ויאמרו כל שהוא וכו' ומצטרפין זה עם זה. וקשה אי אמר הכי הוי משמע דכולהו מצטרפי בהדי הדדי ואנן סבירא לן דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי אב דהאיך ולא בהדי תולדה דאידך וי\"ל משום דאכתי הוי מצי לאקשויי ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה שלג וסיד וצמר וקרום ביצה ולמה הוצרכו לומר מי הוא אב ומי הוא תולדה שלו [הראב\"ד]:", + "כל כהן שאינו בקי בהם ובשמותיהם. לידע מאיזה נגע הוא מטמאה לא יראה את הנגעים ואם לא ידע האב ותולדתו לא ידע אם בהרת מטמאתו או בשאת:" + ], + [ + "(ז) לא שער מחייתה. ר' שמעון הוא דדריש לה כדמפרש ואזיל:", + "בהרת כגריס. בלא מקום מחיה דהיינו תשע עדשות בהרת ועדשה אחת מחיה והוא עשר עדשות בין הכל דגריס הן תשעה עדשות ומחיה אין פחות מכעדשה:", + "הלכה המחיה. שהוסרה המחיה ונתפשט נגע הבהרת על מקומה ונמצא שכעת שער לבן הוא בתוך הבהרת טמאה מפני שער לבן:", + "הלך שער לבן. שנשר או נהפך לשחור:", + "טמאה מפני המחיה. וכידוע דכל אחד הוא סימן טומאה:", + "שלא הפכתו הבהרת. ששער לבן קדם לבהרת של אותו מקום המחיה וזהו שדקדק מתחלה ושערה דהיינו שער של בהרת צריך להתהפך ללבן ולא מה שהמחיה הפכתה ללבן:", + "והלא כבר נאמר ושער בנגע הפך לבן. והאי \"בנגע\" יתר הוא אלא דאתי להורות באיזה מקום שהוא אם הנגע הפכתה ללבן מועיל זה לטמאותה אף שהוסרה הנגע כיון שהיא עתה בתוך הבהרת:" + ], + [ + "(ח) ולא שער מקצתה. גם זה ר' שמעון דריש לה ד\"ושערה\" בכינוי משמע שער הבהרת האמור שהוא כגריס אבל אם בשעת ההיפוך לא היה בה כגריס – שהיה בה מחיה שהיא ממעטת אותו – אין השער מטמא דנמצא שאין כל שער הבהרת הפכתה:", + "ר' שמעון מטהר. בהלכה המחיה שאינו טמא משום שער לבן:", + "שלא הפכתו בהרת כגריס. שהשער קדם לבהרת כגריס שבשעה שנהפך השער המחיה מיעטה הבהרת מכגריס:", + "שאם יש במקום שער לבן כגריס. היינו לבד המחיה:", + "שהוא טמא. הוא מלתא דפשיטא, ועיין בתוספות יום טוב דקמ\"ל אף על גב דלא ידעינן אם קדם הבהרת או השער וכתנא קמא דר' יהושע לעיל בפ\"ב משנה ב':" + ], + [ + "(ט) ושערה לא הפך לבן. משמע שהיה שם שער אלא שלא הפך לבן עדיין, ואמר \"ושערה\" בכינוי דהדר לבהרת הנזכר שהוא כגריס ואמר שעם היות בה שער שחור והסגיר למדנו דשער שחור אינו ממעט את שיעור הבהרת דאילו היה ממעט אותו לא הי בעי הסגר:", + "בהרת ובשער לבן חיישינן וכו'. בתמיה, כלומר וכי אם היה בהרת כגריס ובה שער לבן מי אמרינן שהשער לבן מיעט את הגריס ונטהרנו וכשם דלא ימעט השער לבן כך לא ימעט השחור:", + "שהוא סימן טומאה. וצריך להחמיר לחשוב שמקום השער הוא בכלל הנגע מה שאין כן בשחור שעדיין אינו מוחזק לטמא:", + "אלא שתים. ופשו לה עוד שמנה שאינם סימן טומאה וכי אנו חוששין שממעטין את הבהרת וכשם שאין אנו חוששין לאלו כך אין אנו חוששין לשחור:", + "שהוא מין טומאה. ואף על גב שאין אנו צריכין אליהם לטמא זה הנגע – עם כל זה חלק מהטומאה הם:", + "אף שער שחור וכו'. כלומר שחור נמי מתהפך ללבן דהוי מין טומאה:", + "ואומר ושערה וכו'. כלומר ואם לא יספיק זה לכם להשיב אתכם הרי קרא אמר זה בהדיא וכמו שמסיים:", + "תחלה. כלומר זה ההתחלה למה שיעשה אחר כך [קרבן אהרן], ועיין בראב\"ד מה שמבאר כפשוטו דהיינו רק בתחלה צריך הסגר פעם אחת או שני פעמים אבל לאחר שהחליטו בשער לבן או בפשיון והלך השער לבן והפשיון וחזר – אין צריך עוד הסגר שני וכך צריך לפרש לקמן פרשתא ה' סוף פ\"ח:" + ] + ], + "Chapter 2*": [ + [], + [ + "(ב) תלמוד לומר לכל מראה עיני הכהן ומה כהן וכו'. ר\"ל דכיון שהקפיד הכתוב שעיני הרואה יהיה בשלימות דאפילו אם הוא רק סומא בעין אחת לא יוכל לראות הנגעים כדלקמן בפ\"ד הלכה ד' והוא הדין אם חשך קצת מאור היום דאין המובט נראה בשלימות אם לא באור העין ובאור היום:" + ], + [ + "(ג) בשחרית. שעדיין אין אור היום בשלימות:", + "לפי שכהה נראית עזה וכו'. דהנה כל מראה לובן תראה לבנינותו כפי ההצטרפות אל לובן אחר ואם יחשך היום יראה הכהה עזה בערך שחרות היום שלובן מעט יראה בו גדול ולהיפך בצהרים שהאור גדול יאיר הדבר כ\"כ עד שכל לובן אף על פי שיהיה עזה יראה כהה:", + "בשלש וכו'. שקודם שלש על היום עדיין אין האור בשלמות וכן אחר תשע מתחיל להעריב ונתמעט האור ודילג שש מפני שאז הוא שעת הצהרים:", + "ר\"י אומר בארבע וכו'. סבירא ליה דעד ארבע לא נשלם עדיין האור ומוסיף שש ופליג אתנא קמא דאמר ולא בצהרים והוא דוחק גדול דכיון שר' יהודה השמיט שבע אלמא סבירא ליה דגם בשבע האור גדול ודומה לצהרים וכל שכן שש גופא ונכון דברי הגר\"א שמוחק תיבת \"בשש\". אחר כך מצאתי בילקוט שגם הוא לא גריס אצל ר' יהודה שש:", + "ר' יוסי אומר וכו' בעשר. סבירא ליה דעשר לענין אור שוה תשע:", + "רואה אני את דברי רבי. צ\"ל ברבי [הגר\"א וכן גירסת הר\"ש] וביאורו אדם גדול:" + ], + [ + "(ד) שאם העז והכהה. היינו שאם היתה עזה כשלג כשהסגירו והכהה בסוף שבוע ראשון שנעשית כסיד או כקרום או להיפך שהיתה כקרום בשעת הסגר ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון [הר\"ש והקרבן אהרן]:", + "כאילו לא כהה. וטעונה הסגר שני דכל זה הוא בכלל עמד בעיניו כל זמן שלא ירד למטה מארבע מראות כדאיתא בפרק ד' דנגעים משנה ז':", + "שאם כנס ופשה. פי' דהסגירה בבהרת כגריס ובתוך השבוע כנס ונתמעט מכגריס ואחר כך פשתה את מקום הכינוס ולא יותר כאילו לא פשה שאין אנו חוששין למה שהיה באמצע ההסגר אחרי שבעת שראהו הכהן בסוף שבוע לא היה בשיעורו יותר מעת ההסגר ודרשו זה מאומרו \"וראהו הכהן והנה עמד בעיניו ולא פשה\" משמע שתלוי בעת ראיתו וכן להיפך אם באמצע השבוע פשה מכגריס ואחר כך כנס מה שפשה ונתמעט ונשאר בשיעורו הראשון בעת שראהו הכהן בסוף שבוע הרי הוא כאילו מתחלה ועד סוף נשאר בשיעורו ויסגירנו הכהן פעם שנית:", + "בין מלפניו בין מלאחריו. היינו שאם הסגירו ביום שני וראהו אחר כך ביום א' שהוא השביעי מסגירו באותו היום ונחשב לו ליום אחד נמצא שזה היום עולה לו לפניו ולאחריו ודרשו זה מדכתיב \"שנית\" משמע שזה ההסגר שוה להסגר ראשון ששם בודאי נחשב יום ההסגר ליום אף זה הוא כן:", + "כהן שרואהו בראשונה רואה בשניה. דהאי \"שנית\" יתר הוא ודרשו דהכהן רואהו פעם שניה:" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר הנגע. דעדיין שם נגע עליו:", + "אי הנגע. פי' אי לא כתב רק \"והנה הנגע לא פשה\" הוה אמינא דעדיין עומד במראהו הראשונה בזה הוא דאמרינן שנפטור אותו אבל אם נשתנה למראה אחרת אימא נגע אחר הוא:", + "לא למטה מארבעה מראות. ואפילו הכי פוטרין אותו:" + ], + [ + "(ו) שם העז וכהה. כלומר שאם היה עזה כשראהו הכהן מתחלה והדרא למראה היותר כהה מהמראות דיינינן לה כאילו לא היתה עזה מעולם אלא כהה תמיד מתחלה ועד סוף:", + "הנגע. השתא דרש מתיבת \"הנגע\" עוד ענין אחר דהיינו אם היתה כהה מתחילה דהיינו מקרום ביצה והדרא להיות עזה אפילו כשלג דיינינן לה כאילו לא היתה כהה מעולם אלא עזה מתחלה ועד סוף וה\"פ והנה כהה היינו אותה שהיתה כהה חזרה להיות הנגע דהיינו בהרת שהפרשה מדבר בה ובשתי החלוקות האלו קרינן ליה עומד בעיניו וטהור:" + ], + [ + "(ז) לא פשה שאם כנס ופשה וכו'. היינו בתוך זמן ההסגר נתמעט משיעור כגריס ואחר כך פשה וחזר לשיעורו הראשון לא מקרי זה פשה והוי כאילו לא נתמעט מתחלה אחרי דבעת שראהו הכהן בסוף שבוע שניה לא היה יותר ממה שהיה בעת ההסגר:", + "הנגע שאם פשה וכנס וכו'. הכל כמו למעלה בהלכה ד' דאין אנו דנין על מה שהיה בתוך ימי הסגרו ומתיבת \"הנגע\" דריש זה דמשמע דתלוי הדבר בעת ראית הכהן הנגע:" + ], + [ + "(ח) אם נאמרו בשבוע ראשון למה וכו'. פי' אחרי שאמרנו שבשבוע שני גם כן מה דכתיב \"והנה כהה הנגע\" הוא הדין אם עמד בעיניו הוה ליה לומר בקיצור \"וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית וטיהרו\" ואנא ידענא דא\"לא פשה\" קאי מדכתיב בתריה \"ואם פשה תפשה\":", + "שבבגד העומד בראשון. פי' בשבוע ראשון כשעמד בלא שינוי:", + "ובשני. אם היה גם כן בלי שינוי שורפו להבגד:", + "ובאדם העומד. בלי שינוי בראשון מסגיר ובשני פוטרו:", + "צריך לומר בשבוע ראשון וכו'. פי' כדי שלא נטעה ללמוד אדם מבגדים מה בגדים בשבוע שני שורפו אף באדם בשבוע שני מחליטו היכא דעמד ומה שנאמר \"וטיהרו\" הוה אמינא דמיירי היכא דנרפא הנגע:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שלא נשתנו מראיה. פי' שלא נשתנו לירד מארבעה מראות רק נשתנה ממראה שלה למראה אחר מד' מראות:", + "או יכול אף על פי שהלכה. מקצת הגריס לאחר הפטור וחזר למקומו יהיה טהור תלמוד לומר היא:", + "תראה בתחלה. פי' כאלו הוא נגע חדש:", + "וחכמים מטהרין. קסברי רבנן כיון שעדיין מקצת הגריס עמד במקומו כשחזר הגריס למקומו חזר ואינו נגע בתחלה אלא אם כן הלך כולו וחזר דבזה לכולי עלמא תראה בתחלה כדמוכח במשנה נגעים פרק ד [ראב\"ד]. עוד כתב דהוא הדין אם כהה למטה מארבעה מראות ואחר כך חזרה למקומה הרי הוא כמו שהלכה לגמרי וחזרה:" + ], + [ + "(י) מלטמא משכב ומלטמא בביאה. משמע מזה דקודם לזה בעודנו מוסגר הוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאתו לבית כל אשר בבית אפילו כלים ובגדים שלא לבש אותן ד\"וכבס בגדיו\" כולל כל בגדיו וכל שכן אם הוא מצורע מוחלט. זו היא דעת הרמב\"ם (בפרק י\"א מהלכות טומאת צרעת). והראב\"ד לקמן בפ' מצורע פרשה ב' הלכה ו' והר\"ש שם כתבו דאף מצורע מוחלט אינו מטמא משכב ומושב כדאיתא בפסחים (דף סז.) ומפרשים דמה דמשמע הכא דמקודם הוא מטמא משכב ומושב היינו רק לענין לטמא אוכלין ומשקין לחוד אבל לא לטמא אדם כדין משכב ומושב דעלמא:", + "וטהר מן הפריעה ומן הפרימה. היינו דבמצורע מוחלט כתיב \"בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע\" אבל במצורע מוסגר אף בימי הסגרו אין טעון פריעה ופרימה וילפינן זה (במגילה דף ח) מדכתיב \"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מי שצרעתו תלויה בגופו\" (שכל זמן שלא נתרפא מנגעו אינו נטהר) \"יצא מצורע מוסגר שטומאתו תלויה בימי הסגר\" שאם לא ימצא ביום השביעי סימן טומאה עליו, שער לבן או פסיון, יטהרנו ואף על פי שנגעו עומד עליו:", + "ומן התגלחת ומן הצפרים. היינו שאין צריך להתגלח ולהביא צפרים כשמטהרו הכהן לאחר הסגרו ונפקא לזה בגמרא שם מדכתיב \"וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת\" (וכתיב בתריה \"שתי צפרים חיות טהורות וגלח את כל שערו\" מי שצרעתו תלויה ברפואות, יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים:", + "מסולק. אותו מקום מן הטומאה לגמרי דאף על גב דיראו בו סימני טומאה של פסיון אחר כך יהיה טהור מן הנגע כל זמן שלא ימצא פסיון לבדו שיעור גריס:", + "תלמוד לומר תפשה טמא. דמשמע דאפילו אין בו לבדו שיעור גריס מצטרף עם הנגע שנטהר ונטמא:" + ], + [ + "(יא) אין לי אלא כמראה. כגון שאם היה כשלג יהיה הפשיון נמי כשלג ואז מצטרף עם הנגע שמכבר. שלא כמראה דהיינו שהיה לו מראה אחרת מהד' מראות, מנין שאף בזה מצטרף ולא בעינן בו בעצמו שיעור גריס:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר פשה תפשה. לרבות בכל גווני:" + ], + [ + "(יב) הלך שער לבן. שהוחלט בעבורו:", + "וחזר שער לבן. אחר תחתיו:", + "וכן המחיה והפשיון. פי' שלא חזר שער לבן אלא שנולדה בו מחיה שהיא גם כן סימן טומאה או שפשה הנגע:", + "בתחלה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני לאחר הפטור. כלומר בין שההחלט היה מתחלה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו. בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן או מחיה או פשיון:", + "הרי הוא כמות שהוא. כלומר נשאר בטומאתו הראשונה כמו שהיה בתחלה וכשיטהר אינו מביא אלא קרבן אחד (ולא אמרינן דהוא נגע אחר וכשיטהר יביא שני קרבנות) ואף על פי שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט:", + "החליטו במחיה וכו'. פי' ה\"ה אם החליטו במחיה מתחלה והלכה המחיה וחזרה המחיה וכן אם חזר על אותו מקום שער לבן או פשיון:", + "הרי הוא כמות שהוא. כמו שביארנו למעלה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אם פשה תפשה. פי' ריבוי הוא שחזר ופשה אף על פי שהלך הפשיון הראשון והוא הדין במחיה ובשער לבן כשחזר הרי היא בטומאתו הראשונה וכן אם נתחלפו סימני הטומאה סבירא ליה לתנא מצד הסברא דלא אמרינן נגע חדש הוא:" + ], + [ + "(יג) יכול יהיה הפסיון מטמא בתחלה. פי' קודם הסגר כמו שמטמא שער לבן או מחיה שאם בא לפני כהן ובתחלה נגעו היה כגריס ועד שלא בא לפני כהן חזר להיות כסלע יכול יהא הכהן מחליטו מיד, תלמוד לומר \"אחרי הראותו אל הכהן\". ועדיין אני אומר אם ראהו הכהן מתחלה שהוא כגריס ועד שלא הסגירו ראהו שפשה וחזר להיות כסלע הריני קורא בו 'אחרי הראותו אל הכהן' ויחליטנו, תלמוד לומר \"לטהרתו\" – אינו נזקק להחליטו אלא משעה שהוא רואהו מתוך ימי טומאה לטהרה דהיינו לאחר הסגר שהכהן בא לראותו אם יטהרנו מטומאתו, אבל קודם הסגר אין ראייתו מטומאה לטהרה אלא מטהרה לטומאה וע\"כ ימתין לו עד שיפשה לגמרי ואז יסגירנו:" + ], + [ + "(יד) וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור. פי' מסיפא דקרא דכתיב \"צרעת\" וכמו שמסיים בסוף ברייתא:", + "אלא בארבע מראות. היינו שהפשיון יהיה עליו אחד מד' מראות דוקא אבל לא למטה מזה והיינו מדכתיב \"צרעת היא\" משמע שיהיה עליו מראה צרעת:", + "ובהם המראות וכו'. פי' וכמו שהאום דהוא עצם הנגע מטמא בכמה מראות דהיינו פתוך וירקרק ואדמדם, כן הפסיון מטמא במראות הללו. ומה שאמר \"ובהם\" ר\"ל באלו הארבעה מראות, שלג וצמר לבן וסיד וקרום ביצה, אם כל אחד מהם פתוך, דהיינו מעורב לובן ואודם או ירוק, נקרא נגע, כן הוא הדין בפשיון:" + ], + [ + "(טו) הלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(טז) מטמא בכל מראה לובן. היינו אפילו מראית לובן שלהם שהוא למטה מד' מראות:" + ], + [ + "(יז) דנים דבר שהוא מטמא בכל נגעים. דהיינו ששייך פשיון בנגעי בתים ובגדים ואדם:", + "מדבר שהוא וכו'. דהיינו האום ששם נגע שייך בכל דבר:", + "שאין מטמא בכל נגעים. כי אם בעור הבשר:", + "היא פרט לשפשה לבוהק. פי' אם היה לו בהרת הנקרא בוהק והיינו בהרת לבנות, ופשתה בהן, לא הוי טמא אפילו אם בפשיון היה מראה נגע. ונפקא זה מדכתיב \"צרעת היא\" - משמע שהפשיון יהיה דבוק דוקא לצרעת ולא לבוהק, אם לא שיהיה בפשיון בעצמו שיעור נגע שהוא כגריס:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) נגע צרעת וגו'. פי' למה צריך לומר \"נגע צרעת\"? לכתוב \"וכי יראה הכהן מחית בשר חי בשאת\"? והוא מפני שלא למדנו רק לשאת שהוא מטמא במחיה ומנין וכו' תלמוד לומר נגע צרעת כמו שמסיים בסוף:", + "ודין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "ליטמא בשער לבן. דשער לבן כתיב גבי כולהו:", + "קל וחומר. ר\"ל ועוד קל וחומר לזה שהמחיה יטמא בכל המראות:", + "שאין שער לבן מטמא בקרחת וגבחת. כדמייתי לקמן:", + "לא אם שוו. פי' בבחינה אחרת השער לבן כולל יותר שהוא כולל השחין והמכוה מה שאין כן במחיה שאינו מטמא בשחין ומכוה כדאיתא לעיל בריש הספר בברייתא דר' ישמעאל עיין שם:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. לרבות כולם בכלל זה:", + "ומה השאת אום אף בהרת אום. פי' בתחלה מרבה לזה בהרת דהוא אב כמו השאת:", + "ומנין לרבות שאר המראות. דהוא התולדות:", + "הוא הדין והיא תשובה. ר\"ל דגם בזה שייך ודין הוא כנ\"ל וגם התשובה כנ\"ל:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. דסגי למכתב נגע, וצרעת לרבות תולדות:" + ], + [ + "(ב) כי תהיה מן הדבור ואילך. משעה שנאמרה הפרשה זו ד\"כי תהיה\" לשון עתיד:", + "באדם. מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"כי תהיה בו\":", + "בכולו לבן. שפרח הנגע בכולו וזה משמע מאומרו \"באדם\" שמשמע בכל גוף האדם דאף על גב דטהור הוא כדכתיב \"כולו הפך לבן טהור הוא\", אי הוי ביה מחיה טמא משום מחיה:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "בהרת קטנה. כגריס:", + "שאינו סימן טומאה. דאי הפך כולו לבן טהור הוא ואם כן מן הבהרת לא ילפינן ולהכי אתא קרא:" + ], + [ + "(ג) וצמח בו נגע אחר. קודם שהסגירו או החליטו:", + "מנין שזקוק לו. לומר לו מה דינו דהא כתיב \"נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן\" משמע שהיתה בו קודם שהובא אל הכהן אבל צמח בו לפני כהן מנין שזקוק לו – תלמוד לומר וכו':", + "תלמוד לומר וראה הכהן והנה שאת. מתיבת \"והנה\" משמע שנתהוה דבר חדש לעיניו:", + "והיא הפכה שהפכתו היא וכו'. פי' שהפכתו השאת לשער לבן והוא שבהיות עדיין השאת בו הפכה זו השאת לשער לבן:", + "ולא שהפכתו חברתה. שאם הלכה השאת דהוי ביה השער לבן ונשאר השער לבן לבד ובאה שאת אחרת בההוא מקום דאיכא שער לבן לא הוי טמא:" + ], + [ + "(ד) זהו שער פקודה וכו'. מלשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער לבן בעור הבשר והלכה לה וזהו טעם עקביא שמטמא אותו לפי שלכך נקרא 'שער פקודה' שהבהרת הפקידה אותו והלכה לה עד שתחזור ולדעתו מה שאמר \"והיא הפכה\" לא הדר לזה הבהרת הפרטי אלא לבהרת בכלל וירצה שבהרת הפכה אותו ולזה כאשר בא זה השני הוא טמא לפי שגם הראשון בהרת היה ובהרת הפכה אותו:", + "וחכמים מטהרין. שהם סוברין שמלת \"היא\" קאי על הבהרת שאנו עוסקין בו עתה לטמאו על ידו:", + "שהוא טהור. כיון שהבהרת הראשון הלך לו לגמרי וכשבא השני כבר היה שער לבן מקודם ולא מהני לטמאו:", + "כחצי גריס וכו'. סבירא ליה דבזה כיון שלא נסתלק לגמרי מוכח שהניחה שם בפקדון השער לבן בעור הבשר עד שתחזור למקומה והיא הבהרת הראשון וקרינן בה \"והיא הפכה\":", + "אף כך דבריך אינן מקוימין. דכיון שנתמעט הנגע משיעורו כמאן דליתא דמיא וזהו נגע חדש שקדמתו שער לבן:" + ], + [ + "(ה) והיא הפכה וכו'. דלשון \"והיא\" משמע שהיא כולה הפכה השער ללבן ולא מקצתה:", + "ובה שתי שערות. שהחצי גריס קדם לשתי השערות ונמצא דרק מקצת הנגע הפך לשער לבן ואפילו אם נולד לה בהרת עוד כחצי גריס ובה עוד שער אחת, מכל מקום יסגיר ולא יחליטו, ואין מצטרפין השערות דשערות הראשונות כמאן דליתא דמיא שהרי הפכן מקצת הנגע:" + ], + [ + "(ו) והיא הפכה כו' ולא שהפך כולו את מקצתו. דקרא הכי קאמר והיא שהיא כולה הפכה השער שהם שנים דמיעוט שער שנים אבל לא שהיא הפכה מקצת השער והוא אחד כדמפרש ואזיל:", + "הרי זו להסגיר. ואף על פי שעכשיו נשלם שיעור הבהרת והפכה לשער האחרון לא מהני דבעינן שיוקדם שיעור הנגע לשתי שערות דוקא ולא חזי לאצטרופי השער הראשון דהוא נולד קודם שנשלם שיעור הנגע:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר שער לבן ומחית. דהוקשו להדדי לומר דשער לבן ומחיה שוים בשעור מקומם. מה שער מקום שתי שערות, דמיעוט שער שנים, אף מחיה:" + ], + [ + "(ח) יכול. פי' ועדיין יכול אני לומר דלא אתי קרא לאקושי להדדי אלא לומר שלא יהיה טמא עד שיהיו בה שניהם שער לבן וגם מחיה ואף על גב שכבר טמאו הכתוב בשער לבן לבדו בפרשה הראשונה וכן במחיה לבדה דכתיב \"וביום הראות בו בשר חי יטמא\", הוה אמינא דאין זה אלא בבהרת שהיא עזה אבל שאת שהיא למטה ממנה צריך לשתי סימנים:", + "תלמוד לומר צרעת נושנת היא. אמחיה לבדה קאי דאי אתרוויהו הוה ליה לומר \"הם\" ואמר \"היא\" לומר שהיא לבדה יטמאנו ואין צריך לסיוע אחר:" + ], + [ + "(ט) ואם כן למה נאמר שער לבן ומחית. ולא אמר \"או מחית\". ללמדך שלא תהא טומאת השאת או שאר המראות עד שיהא בה מקום לקבל את שניהם ופי' הפסוק: המרחק אשר יצטרך לשער לבן ומחית בשר חי צריך שיהיה בשיעור השאת:" + ], + [ + "(י) שער לבן מצד זה. היינו שיהיה מקום ד' שערות זה בצד זה דהכי משמע מאומר שיהיה בה מקום לקבל כו':", + "תלמוד לומר בשאת. שיראה שיהיה היינו בשר חי בלא נגע באמצע השאת באופן שתהיה מבוצרת כמבצר שעומד באמצע העיר ולזה בכל צד מצידיה מעלה ומטה וימין ושמאל צריך שיהיה מקום שתי שערות שמכל צד שניקח אותה יהיה בה שיעור מקום צמיחת שתי שערות ושיעור המחיה:", + "הכי גרסינן הא כיצד מקום ב' שערות מימינה ומשמאלה וכו'", + "מרובעות. היינו כל מקום ומקום הוא שתי שערות על שתי שערות:", + "ונמצאו ל\"ו שערות. דריבוע המחיה שבאמצע הבהרת הוא ב' שערות על ב' שערות וכן מכל צד מעלה ומטה ימין ושמאל מקום שתי שערות על ב' שערות וכן בארבע קרנותיה. נמצא דכי מרבעת לה כולה הוי שש שערות על שש שערות דהוו להו ל\"ו שערות והיא על צורה זו:", + "<כאן יש ציור של 36 נקודות מסודרות בריבוע של שש על שש>", + "נמצא גופה של בהרת. היינו עם המחיה שבתוכה:", + "כגריס. חצי פול:", + "הקילקי. שם מקום שהיו גריסיה גדולות:", + "מרובע. דגריס הוא כתשעה עדשים וכל עדשה הוא כשתי שערות על שתי שערות ובסך הכל הוא ל\"ו. ושיעור המחיה שבאמצעה הוא כעדשה אחת והיקפה מכל צד הוא כשמנה עדשים [עיין ריש פרק ו דנגעים]:", + "בשר חי לא השחין בשר חי לא בוהק. שאם נולד לו שחין כעדשה בתוך השאת או כעדשה בהק שהיא למטה מד' מראות אינו מטמא ואף על פי שאינו שאת ובהרת וע\"כ אם יש בשאת לבדו כשיעור גריס יסגירנו ואם לאו יפטרנו שאין אותו מקום האמצעי עולה מן החשבון כלל:", + "הכי גרסינן בשאת לא בשחין בשאת לא בבהק [כן הוא גירסת הראב\"ד וכן משמע מהגהות הגר\"א]. פי' שאין המחיה מטמא בשחין ומכוה ולא בבהק שהוא למטה מארבעה מראות דאף על פי שיש לו מחיה באמצע אינו טמא. והקרבן אהרן הוסיף עוד דאפילו אם המחיה עומד בתוך השאת והבהרת והם עומדים בתוך השחין אינו טמא. ולא אדע מנין לו זה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) בנין אב לכל הצרעת. וכל מקום שנאמר בו \"צרעת\" נלמוד אותו מזה לשיעור גריס:", + "נושנת וכו'. נושנת משמע שהיא קדמה לשאת וכל דבר המוקדם מחבירו נקרא ישן ממנו:", + "הלא דין הוא. שיהיה צריך שיקדם לה הבהרת ואחר כך נתהפך ונעשה באמצע בשר חי ולזה אתא קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ב) היא מלמד שהיא מטמאה הפוכה. ואף דבעלמא \"היא\" מיעוטא וכאן הוא ריבוי – אפשר דנושנת הוא גם כן מיעוטא דהיינו שהמחיה קדמה לבהרת ו\"היא\" גם כן מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "הלא דין הוא הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "תלמוד לומר היא וכו'. והנה ניכר שחסר באמצע, ועיין בר\"ש מה שכתב בזה. ואפשר עוד לומר דאף דיש לנו קל וחומר הוי ממעטינן מדכתיב \"נושנת\" דדוקא בשאינה הפוכה, ולזה מסיים \"תלמוד לומר היא וכו'\", ואף דבברייתא חסר באמצע דכוותה אשכחן טובא בקידושין (דף ד.) ובתמורה (דף כח.) ובחולין (דף קיד.) ועיין בביאור הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) לא יסגירנו מלמד וכו'. עיין לעיל פרשה א' פרק ב' הלכה ו' בביאורנו:", + "הכי גרסינן מנין שאין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ולא מחליטין את המוסגר תלמוד לומר כו' כל שנקרא שמו טמא אין זקוק לו [הגר\"א] וכן הוא לעיל שם בברייתא ועיין שם בביאורנו:" + ], + [ + "(ד) או אינו אלא וכו'. כלומר אילו אמר הכתוב \"כי טמא\" ולא אמר \"הוא\" הייתי אומר דקאי זה על כהן המסגירו ונאמר שהכונה שאם נטמא הכהן אין לו רשות אפילו להסגירו וכל שכן לטמאו, אבל האיש המוחלט יסגירנו על נגע אחר אם נולד בו:", + "תלמוד לומר כי טמא הוא וכו'. מוכח דלא קפיד הכתוב על הכהן הרואה אלא על המוחלט הנראה:" + ], + [ + "(ה) פורחת וחוזרת וכו'. ר\"ל וחוזרת מלפרוח והיינו שפורחת רק מעט מעט עד שהלבין כולו ולא בבת אחת מנין שאף בזה נטהר ולא נימא דהוא בכלל פשיון:", + "תלמוד לומר פרוח תפרח. משמע שפורח וחוזר ופורח. ומדברי הגר\"א בהגהתו ובספרו אדרת אליהו משמע דהוא מדהוה ליה לכתוב \"ואם תפרח\" וכתיב \"פרוח תפרח\", הוא ריבוי מכל מקום. וכן מבאר דכל הני דרשות לקמיה הוא הכל מריבוי \"פרוח תפרח\" - מכל מקום:" + ], + [ + "(ו) מלמטה למעלה. כדרך הפריחה:", + "תלמוד לומר תפרח. היינו דהיה לו לומר \"תפרח\" וכתיב \"ואם פרוח תפרח\" הוא ריבוי מכל מקום:" + ], + [ + "(ז) מטמאה לטהורה. שהתחלת הפריחה היה מנגע טמא דהיינו באחד מד' מראות עד שנתכסה גם הנגע הטהור דהיינו בהק במראות הנגע וגם על כל גופו:", + "מטהורה לטמאה מנין. פי' כי העיקר אצלנו שהפורח מן הטמא כגון בנגע שהיה בו אחד מסימני טומאה ואחר כך פרחה בכולו - טהור. והפרוח מן הטהור כגון מראה בוהק שנתכסה במראה הנגע כל עור בשרו - טמא כדלקמן בפ\"ד. ואמר בכאן אם הפריחה היה מן הטהורה לטמאה כגון שהיו לו שתי בהרות, אחת מד' מראות ואחת למטה מד' מראות שזה הכל בכלל מראה בהק, ופרחה הטהורה במראות הנגע טמא עד שהגיע לטמאה ואחר כך פרחה הטמאה משם ולהלן עד שנתפשטת על כל עורו במראית הנגע מנין שהוא טהור שלא תאמר תפרח הצרעת אמרה והבהק אינו מראה צרעת. תלמוד לומר אם פרוח תפרח מכל מקום. ואינו דומה זה למאי דקיימא לן הפורח מן הטהור טמא כיון שפרחה מן הטהורה לטמאה נעשית כולו כאחת ונטהר:", + "רבי נחמיה וכו' מטהורה לטמאה טמא. סבירא ליה דכיון דהתחלת הפריחה היה מן הטהורה הרי הוא בכלל פורח מן הטהור וטמא:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) צרעת מה תלמוד לומר. דבצרעת משתעי קרא ולא הוי צ\"ל אלא \"ואם פרח תפרח בעור\":", + "אלא בשאת בלבד. דביה משתעי קרא:", + "מנין לרבות שאר המראות. בנגע הבהרת וכה\"ג דבהם גם כן אם פרחו בכולם טהור:", + "ולא הבוהק. שאם פרחה בכולו במראה בוהק שהוא מראה לובן למטה מד' מראות טמא דלא קרינן ביה פרחה בכולו אחר שאין זה ממראה נגע:", + "הואיל והוא סימן טהרה בסוף. פי' שאם החליטו באחד מסימני טומאה ופרח בכולו ואחר כך חזרה בו מחיה טמא ואם חזרה המחיה ונהפכה אפילו למראה בוהק טהור כאילו פרח בכולו פעם אחרת נגע שהיא מד' מראות כדאיתא לקמן בפ\"ו הלכה ב':", + "תלמוד לומר וכו' לא הבהק. שאף על פי שבפריחה שניה נחשב מראה בהק לפריחה בפריחה ראשונה לא נחשב בהק לפריחה:" + ], + [ + "(ב) עור הראוי וכו'. ר\"ל דאף על גב דבעינן שיהא מכסה את כל עור גופו הוא דוקא במקום הראוי לקבל נגע לאפוקי מקום שחין ומכוה כשעדיין לא נרפאו דשם אין מטמאין משום נגע כדכתיב בם ונרפא לא בעינן שיכסה הפורחת באלו המקומות:", + "פרט לשחין המורד וכו'. היינו שלא נרפאו ועדיין הם במרדן:", + "או אינו וכו'. פי' דלמא כונת הכתוב לא בא למעט שחין המורד רק בא לאשמועינן שלא ישייר הפורחת בעורו שיעור גריס שהוא שיעור נגע אבל אם שייר פחות מזה אינו מעכב ודינו כאילו פרח כולו:", + "יכול תוך ראשו. היינו שבעינן שיפרח הנגע גם על ראשו ותוך רגליו הוא פרסת הרגל [דבין אצבעות רגליו יתרבה לקמן]:", + "תלמוד לומר מראשו ולא תוך ראשו. דתוך ראשו אינו מטמא בנגע אלא אם כן נקרח דכתיב \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן וכו'\" וממילא לא בעינן שיפרח על אותו מקום וכנ\"ל:", + "ומה דקאמר תוך ראשו למעוטי עור הפנים דמעכב מפני שהוא נידון כעור הבשר:", + "להוציא תוך רגליו. דעד ולא עד בכלל:" + ], + [ + "(ג) פרט לבית הסתרים. ד\"לכל מראה\" משמע שצריך שיראהו להדיא ולא שיעמיק לראות:", + "כעודר לבית הסתרים. עודר שוחה ומה שנראה ממנו באותו מקום הוא ראוי לקבל נגע:", + "מוסק. זיתים הוא המרים זרועו ומלקט זיתים ולפי שהזית אינו גבוה כשאר אילנות ואדם מלקט אותן מן הקרקע בהרמת זרועותיו, לפיכך שיער בזית תחת השחי מה שאין כן בשאר אילנות שאדם עולה בהם ומלקט אותם בלי הרמת זרועותיו:", + "כעורכת. העיסה שהיא שוחה ומה שנתגלה אז לא נחשב לבית הסתרים וראוי לקבל נגע:", + "תחת הדד. היינו לענין מה שיהיה לה מהנגע תחת הדד דמה שנראה בהיותה מניקה את בנה אינו בית הסתרים:", + "כאורגת בעומדים לשחי וכו'. במגבהת ידה הימנית לארוג בעמידה ומגלה בית השחי שלה:", + "כטוה פשתן. שדרך הטוה להגביה ידה השמאלית:", + "כך נראה להתגלחתו. ביום טהרתו שצריך לגלח את כל שערו דמה שאינו מטמא בנגעים משום בית הסתרים אין צריך גילוח כדדריש לקמן מגבות עיניו. מה גבות עיניו נראה אף כל שערו הנראה, פרט לבית הסתרים:" + ], + [ + "(ד) פרט לכהן שחשך מאור עיניו. שהחליש ראיתו ד\"לכל מראה\" משמע שכח ראיתו הוא בשלימות:", + "באחת מעיניו. ד\"עיני הכהן\" כתיב והם שתי עיניו:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. הצרעת:", + "אלא מן השאת בלבד. ר\"ל שמראית הפריחה היה כמראה השאת בעצמה מנין לרבות כשהיתה מראית הפריחה משאר ד' מראות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וכסתה הצרעת. משמע דלא בעינן רק שיהיה בכיסוי מראה צרעת:", + "להביא בין האצבעות וכו'. ואשמועינן דלא נימא דהוא בכלל בית הסתרים:", + "מנין אתה אומר פרחה בכולו וכו'. כדי להבין ענין הברייתא אקדים לזה איזה פרטים:", + "א) שהפריחה שאינו בכולו אפילו כחצי עדשה מעכבת:", + "ב) למעלה מבואר שהפריחה אין צריך להיות על ראש וזקן כ\"ז שלא נקרחו ואם נקרחו אחר הפריחה אינו מעכב את הפריחה:", + "ג) אם נקרחו קודם הפריחה דינם כעור הבשר ומעכבים את הפריחה אם לא נמשך הפריחה גם עליהם:", + "ד) אפילו אם היתה הפריחה קודם שנקרחו אלא שחסר ממנה חצי עדשה ואחר כך נקרחו הראש והזקן ואחר שנקרחו נמשך הפריחה במראות הנגע גם על החצי עדשה - לא מהני הפריחה ולא מידי כל זמן שלא ימשך הפריחה גם על הראש והזקן דכיון שלא נגמר הפריחה בשלמות קודם שנקרחו מעכבים גם הם את הפריחה כשאר עור הבשר:", + "ועתה נבוא לבאר הברייתא:", + "אבל לא כחצי עדשה. פי' וזה מעכב את הפריחה מליטהר:", + "חזר תוך הראש והזקן ונקרחו וכו' ונעשו צרבת. היינו שנמשך כקרום עליהן ונרפאו קצת דמאז והלאה דינם כעור הבשר ומעכבין את הפריחה:", + "יכול יהיה טהור. היינו אם בינתיים נמשך הפריחה במראית נגע גם על החצי עדשה – תלמוד לומר \"את כל בשרו\", עד שתפרח בכולו, וכיון שלא נגמר הפריחה קודם שנקרח נחשב כמו שנקרח קודם הפריחה:" + ], + [ + "(ו) טהור מה תלמוד לומר. היינו דכתיב אחר כך \"כולו הפך לבן טהור הוא\", דכיון דאמר \"וטהר את הנגע\" פשיטא דטהור הוא:", + "אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. שבזה הכתוב מדבר דכתיב \"והובא אל הכהן וראה הכהן ומחית בשר חי וגו'\", דמשמע דבתחלה כשראהו היה בו מחיה והחליטו ועל זה אמר קרא \"ואם פרוח תפרח\":", + "מנין וכו' בסוף שבוע ראשון וכו'. כלומר מנין דפריחה מטהרת גם אם פרח אחר החלט מחיה שנמצאת בסוף שבוע ראשון או בהחלט מחיה בסוף שבוע שני שנמצאת בו מחיה או החלט מחיה אחר הפטור דפטרו בסוף שבוע שני מפני שעמד בעיניו ואחר הפטור נולד בו מחיה והחליטו ופרח מתוך החלט אחר הפטור:", + "הכי גרסינן בסוף שביעי שני לאחר הפטור:", + "לאחר החלט שער לבן בתחלה וכו'. פי' או שהיה הפריחה לאחר החלט שער לבן שהיה בו בתחלה או שהיה לאחר החלט שער לבן שנמצאת בו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר החלט שער לבן שנמצאת בו אחר הפטור. וכן כה\"ג לענין פסיון. ורק לענין פסיון לא צייר בתחלה, דפסיון לא משכחת בתחלה:", + "הכי גרסינן אחר החלט הפסיון וכו' בסוף שבוע שני לאחר הפטור:", + "ופריחת הסגר. הפורח מן ההסגר דאחר ההסגר לא פשה אלא שמצאו שפרח בכולו דגם זה פורח מן הטמא יקרא דמוסגר טמא הוא כמ\"ש לעיל:", + "לרבות את כולן. כל מיני פריחות אשר יהיו אחר טומאה בכל זמן שתהיה:" + ], + [ + "(ז) יכול הפורח מן הטהור. כגון שלאחר הפטור פרח בכולו או שהיה בו מראה בהק ואחר זה פרח בכולו מראה נגע וכה\"ג:", + "תלמוד לומר הוא. דמיעוטא הוא, זה ולא אחר, ולא מיעט אלא הפריחה אחר טהרה שאינו דומה לפריחה הכתובה כאן שהיא לאחר החלט טומאה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ללמד על ראשי אברים שנתגלו. בתוך הפריחה דהיינו שסר מהם הנגע הרי הם כמחיה בבהרת שהיא טמאה ואף על פי שראשי אברים אינם מטמאין משום מחיה כדלעיל בפרשה א' פ\"ב הלכה ט' – עכשיו מטמאין וגזירת מלך היא. ובדואי בראשי אברים קאמר רחמנא דאי בשאר הגוף קאמר למה לי למיהדר ביה קרא, פשיטא דבשר חי מטמא ליה דמחיה החוזרת ופשיון החוזר ושער לבן החוזר כולהו נפקי מ\"פשה תפשה\" כדדרשינן לעיל, אלא ודאי בראשי אברים קאמר דכי היכי דמעכבי מעיקרא בפריחה הכי נמי אם פרח בהם וחזר הנגע וסר מעליהן ונתגלו הרי זה טמא מוחלט:", + "וכי משום מחיה הוא מטמא. בראשי אברים המתגלים בתוך הפריחה והלא שאר מחיה אין מטמא וכו':", + "אמר ר' יוסי וכי משום ראשי אברים וכו'. פי' וכי כונת הכתוב \"וביום הראות בו בשר חי\" דוקא על ראשי אברים שתאמר גזירת מלך הוא, והלא הכתוב כולל נמי אם חזר הבשר חי לאמצעיתו [דהיינו שאינו על ראש האבר] לטמאו והתם ודאי אתה מודה דבעינן כעדשה מאי טעמא דילפינן בשר חי דהכא מבשר חי דהתם. הלכך כי חזר ה\"הבשר חי\" לראשי אברים נמי בעינן כעדשה דהקרא כולל תרי גווני:", + "אלא נאמר כאן וכו'. פי' אלא ע\"כ אתה צריך לילף בשר חי דהכא מבשר חי דהתם לכעדשה ואם כן הכא נמי לראשי אברים:" + ], + [ + "(ב) וביום מלמד וכו'. דהוה ליה למכתב \"ובהראות בו בשר חי וכו'\", מאי \"ביום\", להורות דיש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה דהיינו לחתן בשבעת ימי המשתה וברגל שהוא זמן שמחיה אין הכהן נזקק לו. וזהו שאמר ר' יהודה \"נותנים לו שני ימים\" היינו תרי גווני ימים, יום המשתה ויום הרגל, וזה נותנים לו דהיינו לנגעי גופו וכן לנגעי ביתו וכן לנגעי כסותו:", + "ר' אומר וכו'. ס\"ל דאין צריך קרא לזה דהרי הוא אומר \"וצוה הכהן ופנו את הבית וגו'\", אם ממתינים לדבר הרשות וכו' דהיינו הפסד ממום שלא יטמא כל אשר בבית:" + ], + [ + "(ג) מנין אתה אומר וכו' המורדים. דכל הני כולהו ודאי לא מעכבי בפריחה בתחלה שהרי אינן ראוין ליטמא בנגעי בהרת כדלעיל בפ\"ד הלכה ב' ומנין אתה אומר שאם חזר הראש והזקן ונקרחו והשחין והמכוה והקדח (הוא גם כן כעין שחין) ונעשו צרבת שנרפא העור שעליהן ונמשך כקרום שהם ראוים עכשיו ליטמא בנגע בהרת יכול יהא טמא כאילו נראה בו שאר בשר חי שהרי הם עכשיו בענין שאילו היו כן בתחלה קודם הפריחה היו מעכבין בפריחה ונאמר גם עתה אחרי שאין עליהן מראות נגע כאילו חזר בו בשר חי ויהא טמא:", + "תלמוד לומר בו בהופך. פי' אותו העור שהפך ללבן מתחלה וטיהרו הוא שאם חזר והפך בו בשר חי יטמא. אבל ראש וזקן ושחין וכו' שלא הפכו מתחלה ללבן ולא עיכבו בפריחה כנ\"ל, אף על פי שבאו אחר כן לכלל עור הנגע, אינן מטמאין:" + ], + [ + "(ד) ואין שער לבן החוזר. אם אחר שפרח בכולו ונטהר נולד בו שער לבן אינו מטמא אותו דקרא דוקא אמר בשר חי ולא שער לבן:", + "ור\"י מטמא. סבר דבשר חי לאו דוקא אלא חד מסימני טומאה נקט:", + "הכי גרסינן אף שער לבן החוזר יטמא:", + "יפה כחו. פי' כח טומאתו:", + "בזמן ששימש החלט. ששימש להחליט את האדם כאשר היה בו הנגע ונהפך בו שער לבן והחליטו הכהן ואחר כך פרח בכולו ותאמר גם בשער לבן זה שאם נמצא בו עדיין מטמאו:", + "או בזמן שלא שימש החלט. שנולד אחר הפריחה:", + "א\"ל מה בזמן וכו' אינו מעכב את הפריחה. אף שיפה כחו שמתחלה נטמא על ידו מ\"מ הפריחה מתשת כחו ונטהר אף שעדיין הוא בו:", + "בזמן שלא שימש החלט. שבא רק אחר הפריחה אינו דין שהפריחה דוחה אותו שלא יטמא:", + "ועוד. אפילו אם תדחה ק\"ו שלי הרי פשטיה דקרא מוכח דדוקא בשר חי ולא שער לבן:" + ], + [ + "(ה) ולא הבהק החוזר. ר\"ל הנולד וקרי ליה חוזר שחזר להיות במקום בשר חי ואין לו מראה צרעת ולא בשר חי וכיון דאינו בשר חי אינו טמא:", + "בהק מעכב. בפריחה תחלה שאם היה בו מקום בהק טמא כאילו נשאר בו בשר חי:", + "תלמוד לומר בשר חי וכו'. שאף על פי שבפריחה מעכב בחוזר אינו מעכב:" + ], + [ + "(ו) ראשי אברים שנתגלו שיהו טמאין. פי' שנתגלה הנגע מעליהם ונראה בהם בשר חי שיהו טמא:", + "אלא לאחר פריחת החלט מחיה בתחלה. פי' שהחליטו במחיה בתחלה קודם הסגר ופרחה בכולו ונטהר ואחר כך חזרו בו ראשי אברים לבשר חי וטימאהו שכך הוא סדר המקראות:", + "מנין וכו' בסוף שבוע ראשון. היינו שבסוף שבוע ראשון הוחלט על ידי מחיה ואחר כך פרחה בכולו ונטהר ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים וכן אם היה באופן זה החלט בסוף שבוע שני או לאחר הפטור ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים וכן כה\"ג אחר פריחת החלט שער לבן או אחר פריחת החלט הפסיון בכל הני גווני או אחר פריחת הסגר ור\"ל שלאחר הסגר פרח בכולו ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים מנין שיהא טמא שאף על פי שנתרבו כולם לעיל בפרק ד' לפריחת טהרה מ\"וטהר את הנגע\" טהור מ\"מ אפשר לענין טהרה נתרבו לענין טומאה לא נתרבו:" + ], + [ + "(ז) יכול וכו' יהא טמא. פי' שהסגירו ועמד בעיניו בסוף שבוע שני ופטרו ואחר כך נתגלה הנגע מעל ראשי אבריו יכול יהא טמא:", + "תלמוד לומר הוא. \"טמא הוא\", למעט אופן זה:", + "שחזרו בו ראשי אברים בין מתוך החלט וכו'. פי' שהחליטו בשער לבן ובעוד שהוא נחלט נתגלו בו ראשי אברים ואחר כך הלך השער לבן שהשחירו והראשי אברים נשארו במקומן. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר ובכולן טהור:", + "אלא טהור. ר\"ל שנשאר באופן הראשון או להסגר או להפטר:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) הרי בא ללמד על ראשי אברים וכו'. דהא קאי אדלעיל דמיירי בראשי אברים:", + "תלמוד לומר ישוב או כי ישוב. פי' היה לו לומר \"וכי ישוב\" וכתב \"או\". הוא לרבות:" + ], + [ + "(ב) אפילו למראה בהק. פי' אף שמתחלה אם היה מראה בוהק אינו חשוב כפריחה בכולו לבן כדדרשינן לעיל \"\"וכסתה הצרעת\" ולא הבהק\", אבל אם נעשה זה בחזרת ראשי אברים, שנתגלו מן הנגע וחזרו ונתכסו, אפילו במראה בהק טהור כמו שפרחה צרעת בכולו. והוא הדין לשאר הגוף:", + "תלמוד לומר ונהפך ללבן וכו'. דהיה צ\"ל \"ונהפך לנגע\", מאי \"ללבן\"? לרבות כל שיש בו מראה לובן אף שהוא למטה מד' מראות והוא הבוהק:" + ], + [ + "(ג) וראהו הכהן וכו' טהור הוא מה תלמוד לומר. דאם טיהרו הכהן פשיטא שהוא טהור:", + "אלא לאחר חזרת פריחת וכו'. הכל מבואר ממש\"כ בפרק ה':" + ], + [ + "(ד) יהא טהור. כמו שפרח אחר החלט או הסגר:", + "אלא טמא. ר\"ל דבעינן הסגר:" + ], + [ + "(ה) שחין יכול מורד. שלא נקרם העור כלל:", + "עד שיעשה צלקת. שנתקשה העור הרבה ונעשה במקדם:", + "תלמוד לומר שחין. דהוה ליה למכתב \"ובשר אשר יהיה בעורו שחין נרפא\" ומדכתיב \"כי יהיה בעורו שחין ונרפא\" משמע שעדיין שחין הוא:", + "צרבת השחין הוא. רושם השחין הוא, משמע שעדיין לא נרפא לגמרי:", + "עד שתקרום כקליפת השום. היינו קרום דק מאוד, הא אם נעשה צלקת נדון כעור הבשר והכי איתא במשנת נגעים:" + ], + [ + "(ו) ובגפת. פסולת זיתים שהוא חם מאוד:", + "שלפני הדבור מנין. דבקרא כתיב \"כי יהיה בעורו שחין\", משמע כי יהיה מכאן ולהבא:", + "עד שלא נתגייר מנין. דהוא דומיא לפני הדיבור:", + "תלמוד לומר שחין ריבה. וכתב הראב\"ד הא דגמרינן אפילו לפני הדבור הוא דוקא לענין שחין לבד אבל השאת והבהרת שנתהוו בשחין דוקא כשנתהוו אחר הדבור וכדלעיל בריש הפרשה:", + "אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה. דמדכתיב בתריה \"ואם פשה תפשה\" משמע דמיירי קרא בבהרת שלא נתפשט על כל מקום השחין ויכול הנגע להפשות בזה אמר קרא שצריך להסגירו:", + "שחין שאין לו להיכן שיפשה. היינו שכל השחין נתמלא בבהרת באופן שלא נשאר בשחין מקום שיפשה בו הבהרת [אם לא שיצא הבהרת חוץ למקום השחין על עור הבשר וקיימא לן דאין הבהרת פושה לעור הבשר] מנין דאף בזה צריך להסגירו:", + "תלמוד לומר כי יהיה בו אפילו בכולו. היינו שכיסתה הבהרת כל השחין [כן איתא בר\"ש פ\"ט משנה ג']:", + "הכי גרסינן אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין, מקצת שחין וכולו בהרת, כולו שחין וכולו בהרת מנין. תלמוד לומר וכולי [כן הוא גירסת הראב\"ד והגר\"א]:", + "שמקצת שחין ומקצת בהרת. היינו שמקצת הגוף שחין ומקצת מזה מכוסה בבהרת:", + "ומקצת בהרת וכולו שחין. היינו שכל גופו לקה בשחין ומקצתו מכוסה בבהרת ובשתי אלו האופנים יוכל להיות בבהרת פשיון בפשיטות:", + "מקצת שחין וכולו בהרת. היינו שנתמלא כל מקום השחין בבהרת ואף גם בזה יוכל להיות לפעמים פשיון בבהרת כגון שיולד לו שחין אחר חוצה לו ויתחבר עם שחין זה ואחר כך יפשה הבהרת לתוכו:", + "כולו שחין וכולו בהרת. היכא שכל גופו לקה בשחין וגם מכוסה כולו בבהרת שלא יצוייר שום פשיון כלל בבהרת זה [אם לא שיכניס לתוכו וכדלקמיה] מנין שאף בזה צריך הסגר:", + "תלמוד לומר כי יהיה בו אפילו בכולו. היינו מקצת שחין וכולו בהרת הנ\"ל:", + "בעורו אפילו בכולו. היינו כולו שחין וכולו בהרת הנ\"ל שגם בזה צריך הסגר ותועלת ההסגר שמא יולד בו שער לבן:" + ], + [ + "(ז) לתוך ידו. לכף ידו שהוא מקום שאינו ראוי לגדל שער:", + "ומקומה צרבת השחין. פי' שנתפשט הבהרת על כל מקום הצרבת:", + "אמרו לו למה. מה תועלת יבוא מזה ההסגר כיון דכל הסגר הוא רק עד שיראו אם יולד בו סימני טומאה וכאן אי אפשר:", + "לפסיון אינו פוסה. דהרי מילא הבהרת כל מקום השחין. ולומר שמא יפשה הבהרת חוץ למקום השחין זה אי אפשר דהא קיימא לן דאין הבהרת פושה לעור הבשר ומטעם זה אין לחשוב גם כן שמא יפשה צרבת השחין ואחר כך יפשה הבהרת לתוכה דהא קיימא לן דאין השחין יכול להפיש לעור הבשר כמו הבהרת:", + "ולמחיה אינה מטמאה. דהא קיימא לן דאין בשחין ומכוה משום מחיה:", + "שמא תכנס. ביום השביעי ותשוב כגריס ונמצא שבכינוס פנה מקום מן השחין לפסיון ופוטרו הכהן ולאחר הפטור יחזור ויפשה הבהרת ויוחלט בזה דהא קיימא לן דיש פשיון אחר הפטור. והא דאמרינן לעיל \"כנסה ופשתה הרי היא כמו שהיתה\" – התם מיירי שכנסה ופשתה בתוך ז' אבל הכא מיירי שפשתה אחר הפטור:", + "והלא מקומה כגריס. פי' הא תינח אם היה הבהרת כסלע כמו ששאלנו אבל אם היה הבהרת כגריס וכן הצרבת שתחתיה שאין לה מקום לכנוס ולפוש מה איך לך למימר, למה יסגיר. ולחשוב שמא יוגרע משיעור גריס ואחר כך יחזור ויפשה – זה אינו דכיון דנגרע משיעור נגע פוטרו לגמרי ואחר כך אף אם יחזור ויפשה לשיעור גריס אין שם פשיון על זה דיוחלט בשביל זה אלא הרי הוא כמו נגע בתחלה:", + "כך שמעתי יסגיר. ר\"ל שאף בזה יסגיר אבל הטעם לא אדע:", + "אלמדנו. פי' אם רוצה שאומר דברי טעם על זה:", + "אם לקיים וכו'. פי' אם הטעם שיאמר יהיה לקיים דבריהם - אמור, ואם לחלוק עליהם ולומר שאינו טעון הסגר - לא אקבל ממך, שאני שמעתי שאף בזה יסגיר:", + "חוצה לו. ויתחבר אצל זה ויהיה כאחד ואחר כך יפשה הבהרת לתוכו:", + "חכם אתה וכו'. פי' שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) שיקדום השחין וכו'. פי' מאומרו \"והיה במקום השחין\" משמע שהשחין היה קודם לבהרת ובשביל זה נקרא זה המקום \"מקום השחין\":", + "הכי גרסינן קרוי הוא מקומו וכולי ס\"ל דאין ראיה מ\"מקום השחין\" דהכונה במקום אשר נראה עתה השחין לעינינו היה מתחלה שאת וכו':" + ], + [ + "(ב) עד שלא נעשה שחין והיה. פי' והיה אחר כך השחין ויש גורסין \"וחיה\", ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) חלקה. לובן מבלי עירוב אדמימות:", + "בפתוך. שמעורב אדמימות בהלובן:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. דהדר אחר כך וכלל את שניהם בשם אחד לומר שהם שוות ובשניהם מטמא חלק ופתוך:" + ], + [ + "(ד) את השוה. לעור הבשר בגובה שאין מראה שפל מן העור ואת הגבוה שמראה עור הבשר נראה עמוק ממנה קצת:", + "תלמוד לומר ושפלה וכו'. פי' דכתיב \"אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור\", משמע הא אם יש בה שער לבן אף אם איננה שפלה - טמא, וכיון שגילה לנו הכתוב דשפלה לאו דוקא (ומה דנקט בקרא הקודם שפלה נקט דבר המצוי דברוב פעמים היא שפלה) משמע דהוא הדין אם אתרמי דגבוה מעור הבשר מעט. ויש ספרים שאינן גורסין \"ואת הגבוה\" וגורסין \"את השוה לגבוה\", היינו ששוה לעור הבשר שהוא גבוה:", + "בשחין פרחה ולא בעור הבשר. פי' אם בשחין בעצמו פרחה הנגע ופשתה אבל לא נקרא פשיון אם פשתה בעור הבשר חוץ לשחין:", + "אבל תפשה בעור המכוה. פי' אם היה המכוה סמוך לה ופשתה הבהרת לתוכה:", + "תלמוד לומר ואם תחתיה תעמוד וכו'. דהוה ליה למכתב \"ואם תעמוד הבהרת ולא תפשה\", ואמר \"תחתיה\" להורות דאינו פושה אלא תחתיה לבד בשחין ולא חוצה לה:" + ], + [ + "(ה) ואם יראנה. דהוה ליה למכתב \"ואם יראה\", מאי \"יראנה\", כולה כאחת, שאם היתה בראש אצבעו או בראש חוטמו שופעת אילך ואילך טהורה כדדרשינן בעור הבשר \"וראהו – כולו כאחת\":", + "והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה. \"בה\" משמע דוקא בה אבל אם היה השער לבן בחוט היוצא ממנה אינו טמא:", + "יכול אפילו אם היה החוט רחב שתי שערות. גם כן לא יהא נידון כגופה של בהרת:", + "תלמוד לומר. במכוה:", + "והנה אין בבהרת שער לבן. ולא כתיב \"בה\" לרבות דאם יש בבהרת באיזה מקום שהוא טמא והיינו כשהחוט רחב שתי שערות דהוא שיעור חשוב אי נמי כדי שיהו יכולין לעמוד ברחבו זו אצל זו:" + ], + [ + "(ו) אם פשה תפשה בעור מה תלמוד לומר. פי' דהוה ליה למכתב \"ואם תפשה\":", + "אלא בשביעי בלבד. ר\"ל קודם שפטרו ראהו הכהן שפשה אבל אם פטרו בשביעי ובשמיני או לאחר כך פשה הוה אמינא דאין נחשב זה לפשיון קמ\"ל הריבוי ד\"פשה תפשה\":" + ], + [ + "(ז) החליטו בשער לבן. אפילו אחר הפטור הלך שער לבן שהשחיר השער ופטרו ואחר כך חזר השער לבן שחזרו ונתלבנו וכן בפסיון היינו הסימן דטומאה דשער לא חזר וחזר סימן טומאה אחרת דהיינו שפשה הנגע ואחר כך מבאר הברייתא אימתי החליטו בשער לבן בין בתחלה כשראהו הכהן מצאו שנהפך השער ללבן והחליטו או שמצאו בשער לבן בסוף שבוע לאחר ההסגר והחליטו או שפטרו ואחר כך נמצא בו השער לבן והחליטו. והוא על הדרך שפירשנו למעלה בפרשה ב' פ\"ב הלכה י\"ב בעור הבשר אלא שחסרה מכאן מחיה סימן טומאה שאינה מטמאה בשחין ומכוה וחסר מכאן בסוף שבוע שני שאין בשחין ומכוה יותר משבוע אחד שאם עמד בעיניו בסוף שבוע פוטרו מיד:", + "החליטו בפסיון והלך הפסיון. שכנס בתוך הנגע ופטרו ואחר כך חזר הפסיון:", + "וכן בשער לבן. היינו שלא חזר הפסיון אלא שנמצא שער לבן בתוך הנגע:", + "הכי גרסינן בסוף שבוע לאחר הפטור (ולא גרסינן \"בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני\" כי אין שייך זה בשחין וכן איתא לקמן בהדיא גבי מכוה כמו שכתבנו) דהיינו שהתחילה הברייתא לבאר אימתי החליטו בפסיון בסוף שבוע או לאחר הפטור. ועל כל אלו הפרטים מסיים הברייתא לכך נאמר פשה תפשה דבכל גווני הפסיון מטמאו ונלמוד מזה לשער לבן דהוא גם כן סימן טומאה דאם הלך וחזר מחליטו:" + ], + [ + "(ח) בין באיש אחד. שהיה לו שני נגעים בשני מקומות בגופו אחד בהרת כגריס ואחר בהרת כסלע ובסוף שבוע היו שניהם כסלע ואיני יודע איזה מהם פשה ואף על גב דממה נפשך יש לו נגע אחד שפשה אפילו הכי גזירת הכתוב הוא שידע הכהן באיזה נגע הוא מחליטו:", + "באיש אחד טמא. דממה נפשך נגע וקרא מוקים ליה בשני אנשים:", + "א\"ל והלא נאמר נגע הוא. משמע שיהיה נגע ודאי ולא מטמאינן מספקא אם כן למה לי למכתב וטמא אותו לרבות דאפילו באיש אחד לא מטמאין עד שידע בבירור על איזה נגע הוא מטמאו:", + "שיהא מקומה צרוב. רשום והוא מה שחזר לומר ושיהא מקומה ניכר כדפרשינן לעיל שיהא עדיין מכח השחין ניכר בו שאם נרפא לגמרי ונעשה מקומו צלקת הרי הוא נידון כעור הבשר:", + "הכי גרסינן ויהא מקומה ניכר [הגר\"א בהגהותיו וכן משמע מהראב\"ד], והוא פירוש על מה שאמר שיהא מקומה צרוב:", + "וטיהרו את הודאי וכו'. דהוה ליה למכתב \"וטהר הכהן, \"וטהרו\" משמע אותו שידוע לו שהוא טהור ולא מספיקא אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע ואם כן אותו שהיה בתחלה כסלע הלך לו הפשיון ואם כן הוה ליה לטהרו מ\"מ כיון דלא ידעינן איזהו לא נוכל לטהרו ושניהם טמאים והטעם בעניננו דמשנזקק לטומאה הרי יש לו חזקת טומאה ולא מטהרינן מספיקא ואינו דומה להנ\"ל:", + "עד שיחזרו להיות כגריס. והלך הפשיון משניהם:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) ובשר וכו' או בשר וכו' מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפין זה עם זה. פי' מדחלקן הכתוב לשתי פרשיות ופירש משפט כל אחת ולא צירפם יחד שהרי משפטן שוה והיה לו לכתוב \"כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה\":" + ], + [ + "(ב) לא שבאו וכו'. פי' ולא תימא דהאי שחלקן ואשמועינן דאין ענינם אחד רק להכי הוא דאתא שאם בא עליו ולא ידע אם היה שחין או מכוה כגון שנכוה במים חמין ולא ידע אם בחמי האור או בחמי טבריה, אינו יכול הכהן לטמאו (ואינו דומה לשאת ובהרת שאם היה ספק לו אם הוא מראה זו או זו מטמאו ממ\"נ דהתם ענינם אחד) עד שיתודע לו בבירור מה הוא אלא למעוטי אפילו כחצי גריס וכו':" + ], + [ + "(ג) יכול מורדת. פי' שהמכה מורד בו ומכאיבו שלא נתרפא כלל:", + "תלמוד לומר והיתה מחית המכוה. משמע שחיתה ונתרפא המכה:", + "צלקת. היינו שנתרפאה לגמרי ובשרה קשה שם:", + "תלמוד לומר מכות אש. משמע שעדיין יש היכר שהוא מכות אש:", + "צרבת המכוה. היינו שיש רושם שם באותו מקום:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא וכו'. עד סוף הברייתא כולה מבוארת לעיל בפ\"ו הלכה ו' גבי שחין והוא הדין בזה גבי מכוה:" + ], + [ + "(ה) מנין לרבות שאר המראות. שאת וכה\"ג שגם הם יטמאו בחלקה ובפתוך:", + "תלמוד לומר או לבנה. וא\"ו לרבות הוא:", + "הלכה ו' ז' ח' ט' עד \"מה תלמוד לומר\" – כולה מבוארת לעיל בפרשה ד' גבי שחין והוא הדין הכא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ט) מה תלמוד לומר צרעת ג' פעמים. גבי מכוה יכתוב חדא כדכתיב בשחין:", + "צרעת כגריס. בנין אב הוא מצרעת דכתיב גבי מחיה וכדאמרינן בכולהו נגעים:", + "צרעת ליתן את האמור בשאת בבהרת. פי' דגבי שחין כתיב \"שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת\" ואין לי אלא דשאת מטמא חלקה ובהרת בפתוך, מנין ליתן את האמור של זה בזה וזה בזה, ילפינן זה מיתורא ד\"נגע צרעת\" דבין פתוך ובין חלק בכל אחד בכלל \"נגע צרעת\" הוא ואף על גב דיתורא דנגע צרעת גבי מכוה כתיב, כיון דילפינן לקמיה שחין ומכוה בגזירה שוה למילף מהדדי כחדא ענינא חשיב להו ולכן האי \"צרעת\" דמכוה דמייתר אתי לאגמורי לשחין למילף שאת ובהרת חדא מאידך:", + "(וזהו דדרשינן לעיל בפרשה ד' בהלכה ג' \"ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת\" מדכתיב \"נגע צרעת\" מהאי \"נגע צרעת\" יתירא דכתיב גבי מכוה הוא דדרשינן הכי):", + "צרעת. שלישי:", + "ליתן את האמור בשחין במכוה. היינו דבשחין כתיב \"שאת\" ולמידין מגזירה שוה \"צרעת צרעת\" דגבי מכוה נמי מטמא בשאת (דמאי דאמרינן לעיל בהלכה ה' \"מנין לרבות שאר המראות\" הוה אמינא דלא אתי לשאת רק לתולדות בהרת):", + "ואת האמור במכוה בשחין. פי' דיש דינים שמבוארין רק במכוה היינו מה שכתוב שם והנה אין בבהרת שער לבן ודרשינן בהלכה ו' לרבות חוט היוצא וכו' וכן מה דממעטינן לקמיה מדכתיב \"היא היא\" גבי מכוה למידין מגזירה שוה דגבי שחין נמי דינא הכי:", + "מה תלמוד לומר היא היא היא. היינו גבי מכוה – \"צרעת היא..נגע צרעת היא..נגע צרעת היא\":", + "ג' פעמים. באיזה ספרים הגירסא \"ד' פעמים\" וכן מוכח בסוף ברייתא:", + "היא אינה מטמאה במחיה. דאחר שזכר הכתוב תרי סימנין, שער לבן ופשיון, אמר דהיא היא הטמא ולא אחרת, ואיזה היא הבאה במחיה דמכוה אינה מטמאה במחיה:", + "בתחלה וכו'. כלומר בשום זמן מהזמנים שהמחיה מטמא בעור בשר הכא אינה מטמאה:", + "היא פרט לשפשתה לבוהק. דהכי קאמר היא אשר פשתה במכוה ושחין טמאה, ולא אותה שפשתה לבוהק. ולא מיירי שהבהק עומד חוץ לשחין ומכוה דזה פשיטא דהא ילפינן לעיל בפ\"ו הלכה ט' דדוקא מקום שתחתיה היא פושה אלא מיירי שהבהק עומד בתוך השחין:", + "בסוף השבוע לאחר הפטור. דאז הוא זמן הפשיון:", + "היא אין לה מראה חמישית. והכי קאמר נגע צרעת היא שדינה כשארי נגעים שמטמאין רק בארבעה מראות ולא יותר:", + "היא אין השחין והמכוה מצטרפין וכו'. כתב הקרבן אהרן זאת החלוקה יתירה דכבר למדנו זה למעלה בראש הפרק ועוד הקשה דאיה עוד תיבת \"היא\" ד\"היא\" דכתיב גבי טהרה לא נוכל לחשוב בחשבון וע\"כ הסכים דיש לגרוס \"שלש פעמים\". אכן בראב\"ד משמע ד\"והיא כהה\" גם כן מצטרף לחשבון דהוא כתיב גבי הסגר ומוסגר גם כן טמא הוא ולפי זה צריך לגרוס בברייתא \"מה תלמוד לומר היא היא היא היא ד' פעמים\". ומה שהקשה דכבר למדנו זה למעלה בראש הפרק – תירץ הראב\"ד דמהתם הוה אמינא דקרא לא אתי רק למעוטי כשבאו ואינו ידוע אם שחין הוא או מכוה אבל לא לענין צירוף. וע\"ש דעתו בגירסת הברייתא ופירושו:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) הכי גרסינן ואיש להביא וכו'. נגעים שבראש או בזקן קרויים נתקים על שם שהשער ניתק ונופל ונושר. ואין קרוי נתק אלא אלא כל שיש לו קרחה באמצע ראשו ושער בכל סביבותיה אבל אם נשר כל שער ראשו או שנשר ממול פניו או מאחוריו - טהור הוא כדכתיבי קראי בהדאי \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא\" ודרשינן לקמן ימרט ראשו שניתק כל ראשו אי נמי קרח הוא טהור הוא וכן גבח טהור ומפרש לקמן קרחת כשהקדקוד שופע לאחוריו גבחת מקדקוד שופע לפניו שכל אלו אין בכלל נתק. ודרש בברייתא מדכתיב \"ואיש\", וי\"ו יתירא להביא את שניתק נתק בתוך נתק דהיינו שהיה לו נתק ושיטה של שער מקיפו מכל סביבו וחוץ לאותו השיטה מקיף עוד נתק וחוץ לאותו הנתק מקיף עוד שער מבחוץ:", + "תלמוד לומר או. דהוה מצי למכתב \"ואיש ואשה\" וה\"או\" לרבות הוא אותם שיש בהם ספק אם הוא בכלל \"איש או אשה\" (ואפשר שזהו שאמר הכתוב \"ואיש או אשה\"):", + "מלמד שאין הראש והזקן מצטרפים וכו'. והאי \"או\" לחלק הוא:", + "זה עם זה. שאם היה כחצי גריס בראש וחצי בזקן אין מצטרפים לכשיעור:" + ], + [ + "(ב) כך אין פוסין מזה לזה. שאם יש לו נתק כגריס בראשו סמיך לזקן ולאחר הסגרו פשה בזקן לא חשיב פשיון:" + ], + [ + "(ג) \"לא בראש ולא בזקן\" לא גרסינן דאם כן במאי יטמא [קרבן אהרן וגם הגר\"א מחקו]:", + "תלמוד לומר ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן. עיין בהגהות הגר\"א דהדרש הוא מתיבת \"בו\" (דהוא יתירא ואתי לרבות כל שיש בו נגע אפילו מראש או מזקן לחוד). דתיבת \"או\" כבר דרש מקודם להורות שאין מצטרפין זה עם זה:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר והנה אין מראהו עמוק. פי' ועל זה מסיים התורה לבסוף דוקא כשלא היה בו שער צהוב ומשמע דאם היה בו שער צהוב אף בזה טמא:", + "אין לי אלא בידי שמים. אבל בידי אדם לא מקרי נתק וטהור אף כשיש בו שער צהוב:" + ], + [ + "(ה) ובו להביא את שבתוכו וכו'. דעקרו בתוך הנתק אף שכל השער שוכב חוצה לו ולאפוקי אם הוא להיפך:", + "תלמוד לומר צהוב. פי' דכמה פעמים כתיב צהוב למעוטי כל שאינו צהוב:" + ], + [ + "(ו) דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא. שאם היה ארוך כשאר שערות ראשו אינו סימן טומאה בנתק עד שיהא נקטף כשער הנלקה וכן אם היה עבה כשאר שערות ראשו אין זו סימן טומאה אלא שיהא דק בעובי וגם קצר וזהו לקותו [ראב\"ד]:", + "אפילו ארוך. כיון שהוא דק זהו לקותו. וטעמא דר' יוחנן בן נורי מפיק ליה לקמן בפ\"ט מ\"ולא היה בו שער צהוב\" ולא כתיב \"דק\", שמע מינה אפילו ארוך ואף על גב דלכולי עלמא דק בעינן אפילו הכי מדלא כתיב ביה כי האיך שמע מינה לאגמורי דאפילו ארוך מטמא כיון שהוא דק בעובי שם \"דק\" עליו:", + "או דק לקוי ארוך. בודאי אפילו הוא ארוך כיון שהוא דק בעובי שם \"דק\" עליו והכי נמי בעניננו:" + ], + [ + "(ז) יכול יהא מוסף וכו'. פי' יכול יהא נגע זה האמור בראש ובזקן מוסיף על ענין ארבע מראות שבעור הבשר כדאמרינן בעלמא וי\"ו מוסיף על ענין ראשון ואם כן לא יהא הנתק מטמא על ידי שער צהוב אלא אם כן יש בו גם כן מארבע מראות האמורים בעור הבשר:", + "תלמוד לומר וטימא אותו הכהן נתק הוא. הרי פירש מהו הנגע שהוא נתק ולשון נתק אינו אלא נשירת השער כאדם הניתק ממקומו:" + ], + [ + "(ח) יכול לא יהיה מוסיף כו' אבל יהא מטמא מקום הבהרת. כלומר כיון שלמדנו לראש ולזקן דנשירת השער לבד אף אם אותו המקום אין לה מארבעה מראות הוא גם כן סימן טומאה מעתה אף בכל מקום כינוס שער שבגוף יהיה נתק מטמא. ושאר הגוף נקרא מקום הבהרת מפני שהבהרת מטמאה בו:", + "תלמוד לומר נתק הוא. וסומך התנא על סיפיה דקרא דכתיב \"צרעת הראש או הזקן הוא\" ותיבת \"הוא\" מיעוט הוא – בראש ובזקן הוא מטמא ואינו מטמא הנתק על מקום הבהרת דהיינו על כל הגוף:" + ], + [ + "(ט) יכול לא יטמא מקום הבהרת. פי' הנתק לא יטמא בשאר הגוף שהוא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש וזקן אפילו במקום שער, נמצאו ראש וזקן יתרים על שאר הגוף שמטמאים בארבע מראות כשאר עור בשר וגם מוספים על הגוף טומאת נתקים. תלמוד לומר \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" - אין לראש וזקן אלא טומאת נתקים בלבד כי \"הוא\" האמור בקרא מיעוטי נינהו:", + "אלא מטומאת נתקים בלבד. דע דדעת הראב\"ד דטומאת נתקים האמור בתורה הוא שאף על פי שאין בראש ובזקן שום נגע אחר אלא נשירת השער באמצע ראשו דהוא בא מחמת חולי ובו שער צהוב או פשיון שהוא טמא ודעת הרמב\"ן דאף על פי דלא בעינן שיהיה על אותו מקום דנשירת השער אחד מארבעה מראות האמורים בעור הבשר כדמפרש בברייתא, אבל שיהיה על כל פנים נגע באותו מקום דאז נקרא \"נגע הנתק\":" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר נגע נתק. דהיה לו לכתוב \"וכי יראה הכהן והנה וגו'\":", + "אלא הפוך. מחמת הנגע שהנגע קדם לשער לבן דכתיב שם \"והיא הפכה שער לבן\" וזהו שמסיים שער צהוב דק היינו שעל ידי הנגע נתהפך לשער צהוב דק:" + ], + [ + "(ב) קל וחומר. כלומר אי להא לא צריך קרא דמקל וחומר נלמוד אותו:", + "שאין שער אחר מציל מידו. שאם יש בו שתי שערות לבנות אפילו אם במקום הנגע יש עוד כמה שערות שחורות אף על פי כן טמא הוא:", + "שיש שער אחר מציל. שאם יש בו שער שחור וצהוב - טהור כדדרשינן לקמן מן \"ושער שחור צמח בו\":", + "שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה. דבעינן שיהיה מקום הנגע אחד מן ד' מראות:", + "ליטמא בכל מראה. כדאיתא בפרק הקודם בהלכה ז':" + ], + [ + "(ג) ר' יהודה אומר כל מקום שצ\"ל הפוך. פי' דכל מקום שצריך להתנות בהפוך אמר הכתוב בהדיא ולא בהיקש שכן אמר \"ושער בנגע הפך לבן\" והדר אמר \"והיא הפכה שער לבן\" ובשחין ובמכוה אמר \"ושערה הפך לבן\" ואחר שאמרו בכל המקומות ובמקום אחד לא אמרו בהדיא אין זה אלא שאין ההפוך תנאי בו:" + ], + [ + "(ד) מה נתק שאין הפסיון לתוכו. מדכתיב \"והתגלח ואת הנתק לא יגלח\" ואיתא לקמן דהיינו שמשייר סביבות הנתק שיטה אחת שער כדי שיהא ניכר אם יפשה הנתק דהיינו שינתק עוד שער הרי שהפשיון מבחוץ הוא:", + "אף נגע שאין הפשיון לתוכו. דאי הוי מחיה בתוך הבהרת ונתמעטה המחיה ופשתה הבהרת לתוך המחיה לא מקרי פשיון וכדתנן בפרק ו' דנגעים משנה ג' דעת חכמים שם:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן מנין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן תלמוד לומר ושער [ר\"ש וכן איתא בילקוט]. ו' ריבויא הוא:", + "והצהוב אינו מציל. וכגון שקדם שתי שערות צהובות קודם הנתק דלמדנו לעיל בהלכה ב' דאינם סימן טומאה וקמ\"ל הכא דאף על פי שהוא טהור אינו מציל מיד הצהוב הטמא. אבל שחור ושאר מראות מצילות אף אם קדמו קודם הנתק [\"והאדום\" לא גרסינן וכן בילקוט ובר\"ש ליתא]:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן איזהו צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא לדברי ר' יהודה פי' הציור שציירנו כגון שקדם את הנתק לא משכחת לה אלא לתנא קמא דר' יהודה בהלכה ב' דאמר דאם קדם הצהוב להנתק אינו מטמא אבל לדברי ר' יהודה דאמר שם דטמא היכי משכחת לה צהוב שהוא טהור דאצטריך למעוטי דאינו מציל:", + "אלא. להכי אצטריך למעוטי כגון וכו':", + "הואיל ואינן מצטרפים לטומאה. דשער צהוב אחד אינו סימן טומאה והוה אמינא דהוא כשאר מראות של שער ויצטרף לטהרה. ונקט אחת צהובה ואחת לבנה דבשתיהם לבנות אמר לעיל דמצילות. תלמוד לומר שחור וכו' למעוטי צהוב דאינו מצילו מן החלטתו שהיו לו על ידי הפסיון:", + "לא מטמא. דסבירא ליה כתנא קמא דר' יהודה:", + "ולא מציל. דנתמעט משחור וכנ\"ל:", + "הרי סימן טהרה בנתק. ומצילות אחר כך:" + ], + [ + "(ז) אין בו. פי' דכתיב \"ושער שחור אין בו\" ו\"בו\" משמע בתוכו דהיינו ששער שחור יהיה בתוך הנתק והנתק מקיפו כמבצר אבל אם עומד בתוך הנתק מן הצד אינן מצילות עד שיהא רחוק מן מקום השער המקיף את הנתק מקום שתי שערות דאז נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע כדתנן בנגעים פרק י משנה ג':", + "ושיטה של שער. שחור מפסקת ביניהם שנשארו מקודם והם אינם יכולים להציל את הנתקים דהרי בעינן שיהיו מבוצרות דהיינו שהנתק יקיפו מכל צד ובזה אין הנתק מקיפו מכל צד:", + "נפרץ. זה אל תוך זה ממקום אחד טמא שעדיין אין השער שחור מבוצר:", + "משני מקומות טהור. שהרי נשאר שער שחור בין שתי הפרצות והרי הן כנתק אחד והשחור מבוצר בו:", + "מקום שתי שערות. בכל פרצה וקמסיים הברייתא דדוקא כשיש שתי פרצות בשיטה אף שהם פרצות קטנות כשתי שערות אבל אם נפרץ במקום אחד אפילו פרצה גדולה כגריס טמא מפני וכו':" + ], + [ + "(ח) ושיטה של שער מפסקת ביניהם. פירוש שהם כמו כיגול בתוך עיגול:", + "נפרץ ממקום אחד טמא. הפנימי שהרי שער שחור בצדו ואינו מבוצר לתוכו אבל החיצון טהור דהא שערות שחורות מבוצרות לתוכו:", + "משני מקומות טהור. הפנימי וכל שכן החצון שנעשו שניהם על ידי הפרצות נתק אחד ובתוכן שתי שערות שחורות מבוצרות:", + "כמה תהא הפרצה. משני מקומות ויהא טהור:", + "מקום שתצי שערות. אבל אם נפרץ במקום אחד כגריס שהוא שיעור גדול טהור והא דאמרן מקודם נפרץ במקום אחד טמא היינו בפחות מכגריס אבל מאחר דנפרצה כגריס אפילו ממקום אחד נעשו שתי הנתקים אחד ושערות הנשארים הרי הן מבוצרות. ולעיל בשתי נתקים זה בצד זה דאמרן אפילו נפרץ כגריס במקום אחד טמא דלא חשיבי מבוצרות כיון דבקצה השיטה דבוקות לשערות שבראש שחוץ לנגע:" + ], + [ + "(ט) ואם יש בו מטמא. והאי דכתיב בסוף פרשה אם שער שחור צמח בו נרפא הנתק וטהור הוא – התם הלא איירי בצמח השחור אחר שבא הנתק והשחור היא לאות שנרפא הנגע אבל הכא איירי בשער שחור שנשאר בו מקודם אפשר דבזה החמירה התורה שיטמא על ידם:", + "הרי זה בא ללמד וכו'. פי' דבזה מוכח שהשער שחור סימן טהרה וע\"כ אין סברא לומר דשערות שחורות שנשארות מקודם יהיה על ידם סימן טומאה ואם כן הא מה אני מקיים וכו' ע\"כ דלהקל הוא בא:", + "שבעת ימים תחלה. עיין לעיל פרשה א' סוף פ\"א מה שכתבנו בשם הראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) יכול בין ביום ובין בלילה. שלפניו דגם הוא בכל \"שביעי\":" + ], + [ + "(ב) יכול. פי' שיכול:", + "מטמא בארבע מראות וכו'. וצריך להבחין אם הוא מכללם:", + "שאין מטמאין בד' מראות. אלא בכל מראה שהיא:", + "לא יהו צריכים יום. וע\"כ לא היינו יכולים ללמוד זה במה מצינו מהתם:" + ], + [ + "(ג) אינו אומר לא הפך וכו'. ד\"ולא הפך\" משמע דעל ידי הנתק שנתהוה בו נהפך השער להיות צהוב אלא נאמר \"לא היה בו\" מכלל דאם היה בו אפילו קודם לנתק גם כן טמא:", + "ר' יוחנן בן נורי אומר וכו'. התנא מביא עוד דרש שדרש ר' יוחנן בן נורי על האי קרא ולא אתי למפלג אדלעיל:", + "לא היה בו שער צהוב דק. היה משמע דשער צהוב דוקא כשהוא דק אלא נאמר סתם \"לא היה בו שער צהוב\" משמע דאם היה בו אפילו אינו דק אלא ארוך גם כן בכלל שער צהוב הוא וטמא. ועיין לעיל פרשה ה' הלכה ו':", + "ומראה הנתקן וכו' לא ממשו. פי' מדכתיב \"ומראה\" ולא כתיב \"והנתק\" משמע דלענין ממשו לא איירי קרא כלל:" + ], + [ + "(ד) והתגלח בכל אדם. ר\"ל מדלא כתיב \"וגילחו\" והיה משמע דאכהן דאיירי ביה קרא לעיל קאי אלא \"והתגלח\" משמע דכל שהוא מגולח שפיר דמי ואצטריך ללמדנו זה לפי שמצינו וכו':", + "שתגלחת האחרונה. דהיינו ביום טהרתו שהוא בכהן דוקא כדלקמן בפרשה מצורע פ\"א הלכה ג':" + ], + [ + "(ה) בכל דבר. דלשון \"והתגלח\" משמע דמשמיענו הכתוב דבכל אופן שנתגלח על ידי איזה דבר שהוא (וכן על ידי איזה אדם שהוא וכנ\"ל) שפיר דמי:", + "שתגלחת אחרונה בתער. כדיליף לה במסכת נזיר פרק ג' מינין (דף מ.):" + ], + [ + "(ו) אף על פי שהוא נזיר. דלשון \"והתגלח\" משמע שלא יהא להמצורע שום עיכוב מלהתגלח דהיינו אפילו אם הוא עומד באמצע ימי נזירותו:", + "לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו. וקיימא לן דחייב בין בתער ובין במספרים וכל דבר מדכתיב \"לא יעבור\" לרבות כל המעבירים ואם כן בעניננו אפילו אם יתגלח על ידי מספרים יהא חייב.:" + ], + [ + "(ז) בזמן שהוא ודאי. פי' בזמן שהנגע ודאי וגילתה התורה דמצות גילוח המצורע דוחה לאיסור תגלחת הנזיר:", + "הכי גרסינן כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ודאי [הגר\"א וכן הראב\"ד מסכים על גירסא זו עי\"ש] ופירושו בזמן שהוא ודאי בזמן שהנזיר ודאי ופירוש הברייתא כן הוא: יכול דבעת שהנזיר השלים ימי נזירותו וצריך לגלח אי איתרמי שהוא מנוגע ידחה מצות תגלחתו את איסור תגלחת הנגע היינו מה דכתיב \"ואת הנתק לא יגלח\" וזהו שיטה של שער שמניח סביבות הנגע וכדלקמיה בברייתא:", + "תלמוד לומר ואת הנתק לא יגלח. והיינו אפילו אם הוא נזיר מדרישא דקרא \"והתגלח\" איירי אפילו בנזיר כך סיפא דקרא \"ואת הנתק לא יגלח\" הוא אפילו בנזיר:", + "וכי מה יש בו. פי' הלא נתק הוא שניתקו כל השער משם ומה הצריך הכתוב שלא לגלחו:", + "מגלח חוצה לו. הוא מה דכתיב \"והתגלח\":", + "ומניח שתי שערות סמוך. היינו כל סביבות הנתק מניח שיטה של רוחב שתי שערות:", + "כדי שיהא ניכר אם פשה. הנתק והיינו שיהא ניתק עוד שתי שערות מן השיטה מבפנים ואפילו רק במקום אחד כי אין שיעור לפשיון:", + "ומנין וכו'. פי' אם את הנתק הוא סמוך לנתק למה לא אמר כך בהדיא אלא ללמדנו אגב אורחיה דבר אחר והוא שהתולש סימני טומאה והוא התולש שער צהוב מתוך נתקו שעובר בלא תעשה \"ואת הנתק לא יגלח\" והוא כל מה שבנתק:", + "מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. דקודם לזה בעודנו מוסגר הוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאתו לבית כל אשר בבית ועיין לעיל בפרשה ב' פרק ב' הלכה י' מה שכתבנו שם:", + "וטהר מן הפריעה וכו'. עיין לעיל בפרשה ב' פרק ב' הנ\"ל שביררנו הכל:", + "וכבס בגדיו וטבל. הברייתא מבאר מה הוא הכיבוס - טבילה. וכן מוכח בפסיקתא:", + "יכול הרי הוא מסולק וכו'. עיין לעיל שם:" + ], + [], + [ + "(ט) ומנין אף בסוף שבוע ראשון. דאף דשם כתיב והנה לא פשה ולא היה בו שער צהוב צריך הסגר לא הוי ידעינן דאם פשה הוי מוחלט אלא הוי מפרשינן דאו או קאמר והיינו דאחר הסגר לא נטמא על ידי שער צהוב לחוד או פשיון לחוד אלא על ידי שניהם דוקא:", + "ובסוף שבוע שני. היינו שכבר הכהן לראותו ואף דשם כתיב גם כן \"לא פשה\" הוי אמרינן דאם פשה אינו מטהרו אלא מסגירו עוד אבל להחליטו לא הוי ידעינן:", + "תלמוד לומר יפשה וכו'. ר\"ל דהוי מצי למכתב \"יפשה\" וכתיב \"פשה יפשה\" לרבות:" + ], + [ + "(י) החליטו בשער צהוב והלך וכו'. ונפטר ואחר כך חזר שער צהוב:", + "וכן בפסיון. דהיינו אם מה שחזר הוא הפסיון אף על פי שלא חזר הצהוב שבו הוחלט:", + "בתחלה וכו'. ר\"ל אימתי החליטו בשער צהוב בתחלה כשבא אל הכהן להראות או בסוף שבוע ראשון לאחר הסגר או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור:", + "אחר החליטו. פי' אחר שהחליטו בכל אלו הזמנים הלך וחזר עוד. [ובילקוט לא גרס כלל \"אחר החליטו\" ונכון הוא דהיינו רישא]:", + "הרי הוא כמות שהיה. כלומר הרי הוא בהחליטו כמו שהיה:", + "לכך נאמר יפשה. הגר\"א לא גרס זה דלענין שער צהוב החוזר יליף לקמיה בהלכה י\"א:", + "החליטו בפסיון הלך הפסיון וכו'. כלמר שחזרו וצמחו שערות במקום שפשה וחזר הפסיון שלאחר שצמחו חזרו וניתקו:", + "וכן שער צהוב. דהיינו או שבא הסימן האחר והוא השער הצהוב:", + "בסוף שבוע ראשון. ר\"ל אימתי החליטו בפסיון בסוף שבוע ראשון וכו' דבתחלה לא שייך פסיון דאינו אלא לאחר הסגר:" + ], + [ + "(יא) ומנין לשער צהוב החוזר אחר הפטור. דקרא לא ביאר אחרי טהרתו אלא בפסיון לחוד. תלמוד לומר לא יבקר הכהן לשער הצהוב, משמע לא יבקרו אם חזר דדלמא אית ביה טהרה משום דהלך מתחלה אלא כיון דחזר טמא הוא [וממילא ילפינן אחר כך דהוא הדין אם הלך עוד הפעם וחזר גם כן טמא הוא וכמו לענין פסיון דמרבינן מ\"אם פשה יפשה\" אם החליטו בפסיון אחר הפטור והלך וחזר עוד הפעם כן הוא הדין לענין שער צהוב] ויהיה פירושא דקרא הכי \"וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור\" הוא טמא אף שהוא אחר טהרתו והוא הדין לענין שער צהוב אם הוא לאחר טהרתו גם כן טמא ולא יבקרנו הכהן להקל בו משום דהוא לאחר טהרתו:" + ], + [ + "(יב) ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפסיון. אף דכתיב בראש הפרשה דשער צהוב לחוד מטמא וכן בפסוק ל\"ד מוכח דפשיון לחוד מטמא אפשר דהוא דוקא קודם טהרתו אבל לאחר שטיהרו הכהן וחזר אפשר דבעינן דוקא תרוויהו לטמאו ויהיה פירוש פסוק (ל\"ט) כך: וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור וגם היה בו שער צהוב שחזר לאחר טהתרו לא יבקר לשער הצהוב לומר שלאחר טהרתו כשחוזר שוב אינו סימן טמא וישאר פשיון לחוד ולא יטמא על ידו אלא טמא הוא אבל לעולם תרוויהו בעינן:", + "תלמוד לומר לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא. משמע פשטיה דקרא דכיון שיש בו פשיון אין צריך לבקר ולחפש אחר שער צהוב אלא דבפשיון לבד נטמא ומדכתב טמא אחר שער צהוב משמע דשער צהוב הוא גם כן סימן טומאה בענין דמיירי ביה דהוא לאחר טהרתו והוקשו להדדי לענין טומאה:" + ], + [ + "(יג) ומנין אין מסגירין וכו'. כבר מבואר זה לעיל בפרשה א' פ\"ב ברייתא ז' אלא דשם איירי לענין נגע בעור הבשר וכאן מיירי לענין נתקים. ועיין שם בביאורנו:", + "תלמוד לומר לא יבקר טמא הוא. הנה הפסוק לא יבקר מדסתם התורה מוכח שכלול בו כמה ענינים וכולהו בכלל \"לא יבקר\" נינהו והוא מה שדרשנו בהלכות הקודמות וגם בהלכה זו:", + "אין מסגירין את המוסגר. היינו אם נסגר פ\"א על ידי נגע נתק ונראה בו נתק אחר לימדנו התורה שלא יסגירו לבקרו שמא יוולד לו שער צהוב וכן אין מחליטין את המוחלט אם נחלט על ידי נתק ונולד לו נתק במקום אחר עם שער צהוב אין מחליטין אותו על ידו וזהו שכתב \"לא יבקר הכהן לשער הצהוב\" החדש כי \"טמא הוא\" מכבר. וכן אין מחליטין להמוסגר ואין מסגירין להמוחלט הכל בכלל \"לא יבקר\" הוא שכבר טמא הוא:" + ], + [ + "(יד) ואם בעיניו. אף דפשטיה דקרא קאי על הנתק מכל מקום דרשוהו על הכהן גם כן שבעיני הכהן יראה שעומד על שיעורו הראשון מדלא כתיב \"לא פשה\" כמו בפסוקים הקודמים:", + "בעיני עצמו. פי' אם הכהן הראשון יכול לראות בעצמו ולהתבונן שלא פשה הנגע:", + "בעיני בנו וכו'. היינו שהכהן הראשון מסופק בפשיונו בסוף שבוע ראשון כשבא לראותו וראהו בנו ותלמידו עמו מתחלה והם אומרים שלא פשה אלא שעמד בעיניו – יסגיר ולא יחוש לספיקו להעמידו בספק מוחלט לחומרותיו:", + "תלמוד לומר ואם בעיניו עמד וכו'. היינו מדלא כתיב \"בעינו\" אשמועינן קרא דרך אגב דאפילו אחר שמכיר שלא פשה משיעורו הראשון גם כן סמכינן עליו. והנה האי קרא אסוף שבוע ראשון קאי דאמר לעיל שאם עמד בעיניו שמגלחו ומסגירו שבוע שני וקאמר הכא דההיא עמד בעיניו דאמרינן לעיל שהוא מגלח ומסגיר דוקא שלא צמח בו שער שחור אבל אם צמח בו שער שחור כבר נתרפא ואין זקוק לא לתגלחת ולא להסגר והוא הדין שאם פשה בסוף שבוע או שהיה בו שער צהוב וצמח בו שער שחור שהוא טהור. ובאמת לאו דוקא כשצמח בתוך הנתק שער שחור מחדש דהוא הדין אם נשארו מתחלה בתוך הנתק איזה שערות שחורות גם כן מטהרים אותו כמו דכתיב (בפסוק ל\"א) ושער שחור אין בו לדיוקא דאם יש בו טהור ואפילו אם יש בו גם כן שער צהוב או שפשה אחר כך וזהו הנקרא משואר היינו שנשארו מתחלה בתוך הנתק וכל זה שנינו במשנה \"הצומח מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון וכו' המשואר מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון וכו'\":", + "תלמוד לומר ושער שחור. הוי\"ו אתי לרבות:", + "צמח בו אף על פי שאינו מבוצר בו. פי' אף דלגבי משואר*הקשו המפרשים מ\"ש דלגבי משואר אמרינן מדכתיב \"ושער שחור אין בו דדוקא כשהוא מבוצר בתוך הנתק והכא הלא גם כן כתיב \"בו\" ואמרינן אפילו אינו מבוצר. אפשר לומר דהתם היה צריך לכתוב \"ושער שחור אין לו\" ומדכתיב \"בו\" היינו בתוכו והנתק מקיפו. אבל הכא הלא כתיב \"ושער שחור צמח בו\" – מוכרח לכתוב \"בו\" דהיינו בנתק באיזה מקום שהוא: אמרינן לעיל בפ\"ח הלכה ז' דדוקא כשהוא מבוצר בו אבל כשצמח בו שער שחור אפילו אינו מבוצר דהיינו שמצד אחד אינו מקיף אותו הנתק גם כן טהור הוא:", + "הכי גרסינן אין לי אלא צומח בסוף והמשואר בתחלה ומנין למשואר בסוף וצומח בתחלה תלמוד לומר וכו' [כן גירסת הקרבן אהרן במסקנתו וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהתו]. ופי' תרי קראי כתיבי הכא בפרשה זו לענין שער שחור. חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר. קודם הסגר כתיב \"ושער שחור אין בו\" והמובן מזה הוא שלא נשאר שער שחור בתוך הנתק הא אם הוא משואר טהור ובסוף הסגר כתיב \"ושער שחור צמח בו\" דמשמע שער חדש והיינו צומח וזהו שקאמר \"אין לי אלא צומח בסוף\" דהיינו לאחר הסגר בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני והמשואר בתחלה דהיינו בעת ביאתו לכהן ומנין למשואר בסוף כגון שהנתק היה כגריס והסגירו ובסוף שבוע שני פשה עד כסלע ובאותו פשיון נשארו שתי שערות בתוך הנתק וזהו משואר בסוף. וצומח בתחלה היינו קודם הסגר ראה הכהן שצמח שער שחור בנתק:", + "תלמוד לומר שער שער ריבה. דהוה ליה לכתוב \"ושחור אין בו\" [קרבן אהרן] וקשה דהא בעינן למיעוט שער שתים. ויותר נראה כגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר ושער ושער לגזירה שוה\" והיינו דילפינן חדא מאידך לתחלה וסוף:" + ], + [ + "(טו) כל נתק שטיהר שעה אחת. כגון שצמח בו שחור אין לו טומאה לעולם אף על פי שנשר הצומח כיון שטיהרוהו שעה אחת:" + ], + [ + "(יז) הכי גרסינן לא שניתק נתק בתוך נתק [כן הוא גירסת הילקוט והפסיקתא והראב\"ד והגר\"א]. בא הלל להוציא מן הדרך שאמר ר\"ש ואמר כי יש נתק שטהור שעה אחת שיחזור ויטמא כגון שצמח בו קבוצה של שער שחור ואחר כך ניתק אותו שער מתוכו ונעשה נתק בתוך נתק וזה חידוש גדול שאם הלך אותו שער כולו עדיין הוא טהור כי הנתק הראשון חזר למקומו וכיון שטהר שוב לא יטמא אבל כשניתק מאמצעיתו הוא טמא מה טעם מפני שהוא נתק אחר ואינו אותו שטיהר:", + "לא טיהרתי אלא הרפוי. פי' ר\"ע לא להוסיף ולא לחלוק אלא לפרש הטעם לדברי הלל מ\"ט נתק בתוך נתק טמא כי התורה אמרה נרפא הנתק טהור הוא לא טיהרה אלא הרפוי וזה השער הואיל וניתק מתוכו לא היה רפוי אלא נתק אחר הוא. ואל תתמה האיך בא הלל ורבי עקיבא להוציא מדברי ר' שמעון והלא הוא היה תלמידו, דכולה מלתא המסדר התורת כהנים קאמר לה דהלל ורבי עקיבא קמפקי מהאי כללא דר' שמעון:", + "יכול יפטור וילך לו. שלא ימתין לטהרת הכהן. תלמוד לומר וטיהרו הכהן – עד שיטהרנו הכהן:", + "על דבר זה עלה הילל מבבל לארץ ישראל. לשאול מפי שמעיה ואבטליון את מדרש הפסוק הזה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) מלמד שבוהק טהור. ואין צריך שום הסגר:", + "יכול לא יטמא משום אום. אום נקרא עיקר הנגע ואינה מטמאה שהיא בהק ואף הסגר אין צריך:", + "אבל יטמא משום פסיון. אם פשתה הבהק תהא מטמאה ואפילו אם הפשיון גם כן אין לה רק מראה בהק [שהוא למטה מארבע מראות] כמו שאר נגעים שהפשיון סימן טומאה אפילו אחר טהרתו שעל ידי הפשיון נתברר שהוא נגע ואף בזה כן:", + "תלמוד לומר פרח בעור. דיתירא הוא ללמד שאף אם פשה טהור:", + "יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנה. שאם קדם במראה בוהק ונתחזק הלובן עד שעלה למראה בהרת יכול יהיה טהור מפני שקדם לו הבוהק:", + "תלמוד לומר הוא. בוהק הוא. ר\"ל הוא בהק אבל לא הבהרת שיצתה ממנו:", + "יכול לא יטהר את הבהרת שיצתה ממנו. כי הלא נשתנה לבהרת ואין עליו עתה שם בהק כלל:", + "אבל יטהר את הבהרת שנסמך לה. ר\"ל אם הבהק לא נשתנה למראה אחרת רק פשתה ממנה פשיון שהוא מארבעה מראות ושם בהרת על הפשיון הוה אמינא כיון דלעיל אמרינן דפשיון של בוהק הוא טהור הוא בכל גווני ואף אם יש לו שיעור נגע ומראהו בהרת:", + "תלמוד לומר בהק הוא טהור הוא. תרי מיעוטי למעט גם את הפשיון אם יש לו מראה בהרת ולעיל דממעטינן מיירי שהפשיון היה לה גם כן מראה בוהק:" + ], + [ + "(ב) שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור. פי' אף שמתחלה היה בו רק נתק כגריס ויש עליו שם נגע שבראש אפילו הכי כיון שאחר כך ניתק השער מכל הראש מפניו ומאחוריו - טהור כדין פרח בכולו בצרעת עור בשר:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. דפירוש הכתוב \"כי ימרט ראשו\" משמע כל ראשו אי נמי קרח הוא מאחוריו לבד טהור הוא וראשו דקרא אי לטהרו מטומאת נתקים בלבד אתא למה ליה למימר השתא קרחת דלאו אורחיה טהור כוליה רישיה מבעיא אלא שמע מינה להציל מטומאת נתק שבא עליו מתחלה קאמר רחמנא טהור:", + "שיש דבר אחר מפסיק ביניהם. היינו שער הזקן מפסיק בין עור הפנים לשאר עור הבשר:", + "מעכבים זה את זה. לענין כולו הפך לבן:", + "אינו דין שיעכבו זה את זה. דנימא דראש וזקן כחדא חשיב וליבעי עד שיקרח הראש וגם הזקן:", + "תלמוד לומר ואיש כי ימרט ראשו. פשטיה דקרא מורה שבראשו לבד נטהר:" + ], + [ + "(ג) או אינו וכו'. היינו מדבריך משמע דבא הכתוב להשמיענו דראשו וזקנו כל חד באנפיה נפשיה הוא ולפיכך אם נמרט ראשו לבד טהור והוא הדין אם נמרט זקנו לבד גם כן טהור או אינו כן אלא דבא הכתוב להורות דדין נמרט כולו טהור הוא רק בראש ולא בזקן וממילא נשמע דין שלמעלה דהזקן אינו מעכב לראש לענין מריטה אחרי דביה אין שייך מריטה כלל:", + "תלמוד לומר ואיש. וי\"ו יתירא:", + "להביא את הזקן. דביה שייך גם כן אם ימעט זקנו טהור הוא וממילא מקשינן חדא לאידך דכי היכי דשם אשמועינן קרא דראש לבד אם נמרט טהור והוא הדין גם כן בזקן:" + ], + [ + "(ד) או אינו אומר איש. פי' או נאמר דאינו אומר איש להביא את הזקן אלא למעט איש ואשה מתורת נגעי עור בשר בקרחת וגבחת:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר צרוע. פי' דכתיב איש צרוע הוא ודרשינן לקמיה בפרק שאחר זה דבין איש ובין אשה ובין קטן בכלל זה:" + ], + [ + "(ה) ר' שמעון אומר ודין הוא וכו'. ר' שמעון פליג אר' יהודה וסבירא ליה דמעכבין זה את זה מפני דין קל וחומר:", + "דבר אחר. היינו דנוכל ללמוד דבר זה במה מצינו שכמו שבנגעי עור בשר שהפריחה מטהרת בהן כל הראוי ליטמא בנגע הצרעת מעכב את הפריחה שלא נקרא פרח בכולו כך בנתק דהמירוט מועיל בהן ליטהר כל שהוא מטמא בנתק מעכב וא\"כ הזקן מעכב להראש:", + "תלמוד לומר לא גרסינן ליה [הגר\"א]. ואי גרסינן ליה ע\"כ דהתנא מסיים אף דר' שמעון קאמר בקל וחומר או במה מצינו מכל מקום האמת עם ר' יהודה דקרא מסייע ליה:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן \"תלמוד לומר קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער. אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים, מנין אכל נשם סך נשם. תלמוד לומר קרחה קרחה ריבה\". [זו היא גירסת הילקוט הראב\"ד והר\"ש בפ\"י דנגעים וכן גרס הגר\"א] וכן העתקתיה בפנים:", + "והנה לזו הברייתא אקדים הקדמה קצרה. והוא: התורה אמרה דבמקום שער נטמא בטומאת נתק ובכל הגוף נטמא בנגעי עור בשר ואם נמרט שער ראשו שוב אינו נטמא בטומאת נתק ונטמא בטומאת נגעי עור בשר ואתי הברייתא לאשמועינן דדוקא אם אינו ראוי לגדל שער לעולם אבל אם ראוי לגדל עוד שער כגון שנמרט מחמת חולי דאז דרכו לגדל עוד שער נקרא מקום זה מקום שער ואינו נטמא בנגעי עור בשר. ועתה אבוא לפרש הברייתא:", + "יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי. אף על פי שסופו לגדל שער יהא טמא בנגע לבן אדמדם:", + "תלמוד לומר קרחת וגבחת כו'. קרחת הוא השופע קרחתו מן הקדקוד לאחוריו עד העורף וענין זו דקרחה אין דרכה לבוא מחמת חולי הגוף שכל החליים המשירים שער ראשו של אדם לעולם לא ישירו אותו מאחוריו ושלפניו יהא עומד אלא או ימרט מלפניו דהיינו גבחת או ימרט כולו. ומי שנמרט ראשו מאחוריו בידוע שלא בא עליו מחמת חולי הגוף שדרכו לגדל אחר כך השער אלא שמא נשר שערו מפני פחדו שראה את הנחש השרף ונמרט והדומה לו ומריטה זו אין דרכה לגדל שער לעולם. הלכך גבחת גופיה או שנמרט כל שער ראשו אף על פי שאפשר להיות מחמת חולי והיא ראויה לגדל שער ילפינן לה מקרחת לענין זה שאם נמרטו מחמת חולי לא יהא מטמא בנגע לבן אדמדם מפני שראויה לגדל שער וכל מקום שראוי לגדל שער בראש הרי הוא במקום שער בראש ואינו מטמא בנגע. ואי קשיא לך הא דתנן בנגעים פ\"ו \"הראש והזקן שלא העלו שער בעור הבשר\" אלמא ראש וזקן אף על פי שסופן לגדל שער השתא מיהת נידון בעור הבשר – איכא למימר שאני היכא דלא העלה שער כלל ממי שהעלה שער ונמרט שכיון שתחלתו לא היה ראוי לנגעי עור בשר ועדיין הוא ראוי לגדל שער הרי הוא כתחלתו ואינו מטמא בנגע עור בשר:", + "אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים. פי' שהרי הקרחת דרכה שאינה מגדלת שער כדאמרן והיא קרחה הבאה בידי שמים על ידי פחד פתאום וכנ\"ל:", + "ומנין אכל נשם וסך נשם. שהוא דבר שהאוכלו או סך ממנו אין דרכו לגדל שער לעולם והוא בידי אדם. מנין שמטמא בנגעי עור בשר:", + "תלמוד לומר קרחת קרחת ריבה. [והוא הדין לגבחת שאם אכל הסם נשם ונמרט ראשו או סך ונמרט מקום שסך בקרחתו או בגבחתו מטמא בנגעי עור בשר]. כל זה העתקתי מפירוש הראב\"ד. [ועיין בפ\"י דנגעים משנה י' בר\"מ ובר\"ש שם ובתוספות יום טוב ובקרבן אהרן. ויש גירסות מחולפות ואריכות דברים מאוד ואני לקצר באתי]:" + ], + [ + "(ז) ואם מפאת פניו ימרט ראשו וגו' אין לי אלא פאת פניו. היינו מלפניו כל כנגד המצח והעינים נקרא פאת פניו והוא נקרא גבח:", + "תלמוד לומר ואם מפאת פניו. וי\"ו ריבויא הוא דגם זה הוא בכלל פאת פניו:" + ], + [ + "(ח) מלמד שאין מצטרפין. דהאי \"או\" לחלק ולומר שאין מצטרפין לכגריס:", + "אבל יפסו מזה לזה. שאם היה על אחד מהם נגע עור הבשר כגריס ופשה לתוך חבירו יכול נחשב לפשיון:", + "תלמוד לומר וכו'. עוד הפעם או לחלק ביניהם שגם אין פוסות מזו לזו:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) בפתוך. שמעורב לובן ואודם:", + "צרעת מלמד שהיא מטמאה במחיה. דמחיה נקראת גם כן צרעת דכתיב בה \"צרעת נושנת היא\":", + "אין מטמאים במחיה. כדלעיל בפרשה ד' סוף פ\"ז:" + ], + [ + "(ב) היא אינה מטמאה בשער לבן. דלמחיה ליכא למעוטי דכבר נתרבה מצרעת:", + "הלא דין הוא. להיפך ולכך צריך קרא:" + ], + [ + "(ג) ומנין לרבות שאר המראות. שהם מטמאות גם כן בפתוך ת\"ל בקרא הקודם \"נגע לבן אדמדם\" כולל שאר מראות נגעים שהם מטמאות גם כן בעניננו בפתוך:" + ], + [ + "(ד) הלא דין הוא. דיש לנו מה מצינו ולמה צריך היקשא:" + ], + [], + [ + "(ו) דנין דבר שהוא בשני סימנים. קרחת וגבחת נטמאים במחיה ופשיון ושחין ומכוה גם כן בשני סימנים פשיון ושער לבן:", + "שהוא מטמא בשלשה סימנים. שער לבן ומחיה ופשיון:", + "תלמוד לומר כמראה צרעת עור בשר בשני שבועות הרי עור הבשר כו'. פי' דכיון שהקישה התורה עניננו לעור הבשר ממילא הוקש עור הבשר גם כן לעניננו שמטמאה בפתוך:", + "רבי אומר. דרש \"כמראה\" להורות שמטמאה בקרחת וגבחת במראה חלקה כעור הבשר:", + "צרעת כגריס. דהיה לו לכתוב \"כמראה עור בשר\" וכתב \"צרעת\" להורות דשיעור נגע בקרחת הוא גם כן כגריס כמו דכתיב צרעת לענין מחיה דשיעורה כגריס כמבואר לעיל סוף פרשה ג':", + "מה שחין ומכוה כגריס. כמבואר לעיל פרשה ד' סוף פ\"ז:" + ], + [ + "(ז). ואין מקום שער לבן צריך כלום:", + "ומחיה צריכה כעדשה. ועל ידי זה נתמעט הנגע ולפיכך צריכה הנגע להיות יותר מכגריס נגד המחיה:" + ], + [ + "(ח) שאין מטמאות אלא בשנים. הרי שהקילה בהן התורה ואפשר דצריך דוקא יותר מכגריס:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) לענין שלמטן. היינו למה שכתוב בפסוק שלאחריו:" + ], + [ + "(ב) מלמד שטומאתו בכהן. שכל זמן שאינו אומר לו שהוא טמא אינו טמא:" + ], + [ + "(ג) שבראשו נגעו. בקרחת ובגבחת:", + "את הנתקים שבראשם נגעם. היינו טומאת נתק האמור בפרשה הקודם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר טמא הוא טמא יטמאנו [הגר\"א]. ומרבינן לכולהו קרחת וגבחת ושאר נתקים ושאר המנוגעים:" + ], + [ + "(ד) אף שאר הטמאים. כגון טמא מת ושרץ יהיה תלי באמירת הכהן:", + "שטומאתם מגופו. ודומה למצורע שגם כן טומאתו מגופו:", + "תלמוד לומר טמא הוא טמא יטמאנו. פי' מדכתיב \"יטמאנו\" ולא כתיב \"יטמא\" משמע לזה ולא לאחר ובא להוציא אפילו זב וזבה:" + ], + [ + "(ה) והצרוע אף על פי שהוא כה\"ג. מדכתיב בתריה \"אשר בו הנגע\" שהוא מיותר להורות דכיון שבו הנגע אפילו כה\"ג בגדיו וגו' וכדמסיים הברייתא בסוף:" + ], + [ + "(ו) אף הוויה האמורה בראש. ראשו יהיה פרוע משמע מגולה כעין דכתיב \"ופרע ראש האשה\" (במדבר, ה) דבר שהוא חוץ מגופו דהיינו שיהיה מגולה ממצנפת שרגיל ללבוש בראשו אלא יהיה ראשו ושפמו מכוסה כאבל וכדמסיים לקמיה:" + ], + [ + "(ז) אומר פרוש. משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו:", + "תלמוד לומר טמא טמא יקרא. אף דכבר דרש ליה בהלכה ז' אלא כיון דדרשינן לעיל מן \"יטמאנו\" דאתי לרבות שאר נגעים וע\"ז מסיים הקרא \"טמא טמא יקרא\":" + ], + [], + [ + "(ט) מנין לרבות שאר הטמאים. שגם הם צריכין לומר פרוש:", + "תלמוד לומר וטמא טמא יקרא. פי' שגם זה סמך אדלעיל דכתיב מקודם \"טמא יטמאנו\" מרבינן מזה שאר הטמאים הקרא \"וטמא טמא יקרא\":", + "ארבה את הטמאים החמורים. כגון זב וזבה שטומאה יוצאה עליו מגופו:", + "תלמוד לומר טמא טמא יקרא. פי' דכתיב לעיל עוד ריבוי שלישי \"טמא הוא טמא יטמאנו\" ועל זה מסיים הקרא \"וטמא טמא יקרא\" לרבות דאפילו טמאים הקלים צריכין להזהיר לאנשים שיפרשו מהם כיון שמטמאים את האדם. [ביאור זה למדתי מתורתו של הגר\"א ז\"ל בהגהתו]:" + ], + [ + "(י) לא ימים וכו' ונקצצה. מדכתיב \"אשר הנגע בו\", ולמעוטי כשנרפא הנגע – פשיטא, אלא למעט היכא שנקצצה:", + "תלמוד לומר כל ימי. כתבו הר\"ש והראב\"ד דאף על גב דנסיב לה קרא אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן הוא דקנסוהו כדי שלא יהנה בקציצתו והכי מפורש בבכורות (דף לד.):", + "לכשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו. אז אמרינן אי הוי קמייתא מתסי נמי כי האי:", + "עד שתפרח בכולו. אבל כשיוולד לו נגע אחר לא מהני דכיון דאיכוין ליטהר בהאי קציצה קנסוהו רבנן דלא ליהני מעשיו אבל כי פרח בכולו נגע אחר אז ליכא למיחש למידי דהא אי הוי ביה קמא השתא נמי הוי טהור:", + "וקצץ עמה בשר חי. היינו שקצץ בשר חי אשר סביבות הנגע:", + "שאין לו טהרה עולמית. ולא מהני פריחה בכולו ולא כשיולד נגע אחר דקנסוהו רבנן מאחר דנתכוין לשרש אחריה:", + "ושייר ממנה כל שהוא. לא קנסינן כולי האי וסגי בפריחה לכולי עלמא:", + "מובאות. היינו מצומצמות שלא שייר ממנה וגם לא נגע בבשר חי שסביבותיה:", + "כשיוולד לו נגע אחר. פי' ופריחה לא מהני בזה לדידיה כיון דנתכוין לקצצה כולה [דבשייר מקצתה מודה ר\"א דסגי בפריחה]:", + "וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו. ולא סגי במה שיוולד לו נגע אחר22ועיין בפ\"ז דנגעים משנה ה' בחידושי רבי עקיבא איגר שכתב דר\"א מודה בפריחה בכולו דמהני דבריו הוא רק על המשנה דהוא רישא דברייתא דידן בהלכה יו\"ד אבל לדברי ר' אלעזר שאמר לא נחלקו וכו' דבשייר כל שהוא מודה ר\"א דמהני פריחה ע\"כ דבמכוין לא מהני פריחה לדידיה. סבירא להו דיותר טוב לקנסו בפריחה בכולו ור\"א ס\"ל דיותר טוב לקנסו כשיוולד לו נגע אחר:" + ], + [], + [ + "(יב) הכי גרסינן תלמוד לומר טמא הוא בדד ישב. פי' מאחר דכתיב מעיקרא יטמא וחזר ואמר טמא הוא בדד ישב משמע דכל טמא מנגע בדד ישב:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר יטמא טמא בדד ישב [הגר\"א]. פי' דאתי לרבות שאר מנוגעים:", + "יכול יהיו שנים טמאים עמו. פי' יכול יהו שנים טמאים היינו זב וטמא נפש המיוחדים עמו במקום אחר דכתיב \"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש\", יהו משתלחים למחנה שלו. תלמוד לומר הוא בדד ישב שלא יהו שנים טמאים עמו:" + ], + [ + "(יד) חוץ לשלש מחנות. דנמצא משתלח חוץ למחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל:", + "מושבו טמא. פי' שיהא מושבו טמא כלומר שאינו מטמא באהל אלא כם כן ישב או עמד אבל דרך העברתו אינו מטמא. ומצורע דמטמא באהל מדוכתא אחרינא נפקא לן מדכתיב \"אל נא תהי כמת\", מה מת מטמא באהל וכו'. והכי איתא בספרי:", + "וכן באבן המנוגעת טהור. פי' דאיהו נמי מטמא באהל מדכתיב \"והשליכו אתהן וכו'\" ומשמע דבהשלכה הן מטמאות ולא בהעברה בעלמא וע\"כ אם אדם נושאן ועובר תחת האילן לא נטמא היושב שם ואם עמד שם טמא אפילו העובר:", + "ואם הסיט. פי' שהאבן הסיט את האדם. נטמא. אכן באמת אין הדין כן כדאיתא בשבת (דף פג:) כל הטומאות המסיטות טהורות וכו' וכ\"פ הרמב\"ם בפרק ח' ממשכב ומושב (פ\"ח מהל' משכב ומושב) וע\"כ גרס הגר\"א בהגהתו \"ואם הניח\" כלשון המשנה פי\"ג דנגעים משנה ז' (משנה, נגעים יג, ז):", + "והבגד לימד וכו'. דוי\"ו של \"והבגד\" מוסיף על ענין ראשון לומר דבגד שהוא מנוגע טעון גם כן שילוח:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) תלמוד לומר בבגד צמר או בבגד פשתים. ואין קרוי צמר סתם אלא של רחלים דכתיב (מלכים ב ג, ד) \"ומישע מלך מואב היה נוקד וגו' ומאה אלף אילים צמר\":" + ], + [ + "(ב) המיוחדים. כלומר צמר בפני עצמו ופשתן בפני עצמו:", + "הכי גרסינן \"מנין לרבות הכלאים הבא במקצתו ואחד מן שאר המינים הבא במקצתו, כלאים שבא בכולו ואחד מן המינים הבא בכולו תלמוד לומר בגד\". והכי פירושו:", + "הכלאים. בגד של צמר ופשתים יחדיו:", + "הבא במקצתו. שהיה כלאים רק במקצת הבגד:", + "ואחד מן שאר המינים הבא במקצתו. פי' שנתערב צמר ארנבים או צמר גמלים במקצת הבגד של צמר ופשתים:", + "כלאים שבא בכולו. היינו שכל הבגד היה של כלאים שאין ראוי ללבוש ולהתכסות בו:", + "ואחד מן המינים הבא בכולו. כגון שטרפן זה בזה ועשה מהן בגד:", + "תלמוד לומר בגד. וריבה כל הני דלא נפקי מכלל בגד ונטמאו בנגעים:", + "בגד ולא ארג בו שלש על שלש מנין ת\"ל בגד. קשיא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (דף כז.) דדוקא כשארג בו שלש על שלש וכן תנן בנגעים פרק יב'. ואפשר דתנאי נינהו והני תנאי סברי כר' ישמעאל דפליג על ר\"א. והגר\"א גריס בסוגיין \"אין לי אלא בגד שארג בו שלשה על שלשה\" [היינו טפחים] \"שלש על שלש מנין תלמוד לומר הבגד\":", + "בגד שאין לו להיכן שיפשה. כגון שעלה הנגע בכולו וליכא לקיומי ביה \"כי פשה וגו'\":", + "תלמוד לומר והבגד. וי\"ו יתירא לרבות:", + "שתוק עד שאדרוש. כלומר המתן אותי עד שאדרוש כל צרכי ומנין לך לדרוש כל אלו הדרשות:", + "דקל הרים אתה. בילקוט גריס \"עוקר הרים אתה\" ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) מה פשתן כברייתו. שפשתן אין דרכו לצביעה אלא להשתמש ממנו כדרך ברייתו:" + ], + [ + "(ד) ולא אוציא את הצבוע בידי שמים. שיש צמר שמברייתו הוא שחור:", + "תלמוד לומר לפשתים ולצמר. השוה אותם פעם שני שיהיו שוות בלובן:" + ], + [ + "(ה) של נפה וכברה. פי' שעושין אותו מזנב הסוס והפרה ואף דממעטינן לעיל שאר מינים הוה אמינא דהיינו דוקא בבגד:", + "ולא אוציא את של שער. אדם:", + "שלא הוכשר וכו'. פי' שלא מצינו שיצטרך צמר להשרף בשביל שנטמא, מכל מקום בעניננו מצינו ששתי וערב שלו שנטמא על ידי נגע צריך אחר כך שרפה כדכתיב \"ושרף את הבגד או את השתי וגו'\":" + ], + [ + "(ו) שער שהוכשר וכו'. כגון שער של נזיר טמא אפילו גילח במקדש משלחו תחת הדוד של אשם ואליבא דר\"מ כדאיתא בנזיר (דף מה:) אינו דין ששתי וערב שלו דהיינו של שער יקבל טומאה וישרפנו גם כן לבסוף:" + ], + [ + "(ז) מיד. כלומר יכול יהיו שתי וערב של צמר ופשתים יטמאו מיד אחר שנטוו דאז אקרו שתי וערב אפילו לא נתלבן הפשתן ונשלק הצמר:", + "תלמוד לומר בגד. פי' דסמיך בגד צמר ובגד פשתן לשתי שכן אמר \"בבגד או בשתי\" להקישם להדדי:", + "השתי משישלק. ששורין אותו במים חמין שישים אותו רך ונמשך:", + "והאונין של פשתן. הוא מטוה של פשתן והוא גם כן שתי וערב אלא דקרא להו אונין מפני שאין ניכר בהם שתי מהערב מה שאין כן בצמר ניכר ההבדל שהשתי החוט בו הוא דק מאוד והערב החוט עבה:", + "משיתלבנו. נותנין היו האונין של פשתן לתוך התנור כדי שיהבלו ויתלבנו:", + "בכל שהוא. כיון דלא פירש השיעור:", + "משיארג בו שלש על שלש. דפחות מזה אינו חזי לא לעניים ולא לעשירים [ומזה סייעתא לגירסת הגר\"א הנ\"ל]:", + "אף כולו. דהיינו שתי וערב אינו מטמא עד שיהיה שיעור בפקעת לארוג בו שיעור זה:", + "אפילו כולה שתי וכו'. פי' שיהא בפקעת שיעור לעשות הכל ממנה, גם שתי גם ערב. וכן אם היא כולה ערב לחלק ממנה גם לשתי:", + "היתה פסיקות וכו'. פי' פקעת זו יש בה כדי לארוג שלש על שלש אלא שהחוטין שבה מופסקין אינה מטמאה בנגעים לפי שאין ראוי לעשות מזה בגד אבל אם היו קשורים הוי חיבור ור' יהודה סבר דאפילו פסיקה אחת וקשרה שכל הפקעת לא נפסקה אלא במקום אחד וקשרה לא הוי חיבור:" + ], + [ + "(ח) ודין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "מה שרצים וכו'. כדילפינן בשמיני בפרשת שרצים:" + ], + [ + "(ט) קל וחומר. ר\"ל ועוד ק\"ו:", + "שלא טימא בהם שתי וערב. דרק בגד או עור או שק כתיב שם:", + "תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב. ר\"ל הואיל ומצינו בהם חומרא זו יש להחמיר גם לענין זה שלא יפטור עורות שבים:", + "יפטור בהם עורות שבים. בתמיה:", + "תלמוד לומר בגד. פי' דכתיב \"בבגד או בעור\" ומקשינן עור לבגד:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או בעור [הגר\"א]. ור\"ל ד\"או\" ריבויא הוא:", + "כדרך חיבורו לטומאה. כדרך חיבורי שני בגדים אשר ישיבם אחת לענין טומאה שאם נטמא זה יטמא האחר והיא בשתי תכיפות:" + ], + [ + "(י) יכול אף עור המצה. שלא נעשה לו עדיין שום תקון דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ (שלא נמלח ובלא קמח ובלא שחיקת עפצים):", + "ועור האיפה. צ\"ל החיפה. דהיינו שמליח וקמיח ולא עפיץ:", + "תלמוד לומר מלאכת עור. ומשמע עור אשר נגמר לו כל מלאכתו העשוי לו:" + ], + [ + "(יא) עורות רצועות. עור העומד לעשות ממנו רצועות ועדיין לא עשאם והא דתנן בנגעים פי\"א משנה י\"א (משנה, נגעים יא, יא) כל הראוי ליטמא טמא מת מטמא בנגעים כגון רצועות מנעל וסנדל – התם מיירי ברצועות מתוקנתו כבר אבל הכא בעור העומד לכך שעדיין מחוסר מלאכה הצריכה לענינה:" + ], + [ + "(יב) עורות אוהלים. המתוקנים למלאכת אוהלין:", + "שאינם כלים. פי' שאינם עשויים לקבל כדרך הכלים:", + "לרבות עורות אוהלים. וכ\"ש עור שנעשה בהם כלי או עור האיצבא:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) אי מה צמר וכו'. פי' כיון דהקיש עור לבגד צמר יכול אני לומר שיוקש לכל דבר, מה צמר הוא צמר רחלים שהוא הנקרא צמר סתם והוא מן הבהמה דקה הנאכל, אם כן אף עור לא יטמא בנגעים אלא אם כן יהיה של בהמה דקה ומן המותר באכילה:", + "תלמוד לומר בעור בעור ריבה. דכתיב \"בעור\" שני פעמים לרבות כל מין עור:", + "תלמוד לומר בגד. הוא מה דכתיב \"בבגד או בעור\" וקרא יתירא הוא דהא אדכרינהו לכולהו בקרא קמא והוי ליה למכתב \"והיה הנגע ירקרק או אדמדם והראה אל הכהן\" ולמה ליה למכתב \"בבגד או בעור וגו'\", שמע מינה לאקושי עור לבגד:", + "או בעור לרבות את הצבועין. היינו דהוה ליה למכתב \"או עור\" וכתיב \"בעור\" לרבות [כ\"מ מהגהות הגר\"א וכעין מה דדריש בשבת (דף כז.) עי\"ש, אלא דשם דרש מזה לרבות את הטמאים והכא כבר דרש זה בהלכה א' מן בעור בעור]:", + "ר\"ש אומר וכו'. הכריע ואמר תרוויהו לדרשא \"בבגד\" לאקושי לעור ולמעוטי מצבוע בידי אדם \"או בעור\" לרבות צבוע בידי שמים:" + ], + [ + "(ב) מלמד שאין מטמאים בפתוך. דהיינו מעורב ירוק ואדום ודרש זה מדכתיב \"או\" לחלק:", + "יכול לא יצטרפו. לשיעור גריס:", + "ת\"ל והיה הנגע, משמע דשניהם מצטרפים לשיעור נגע:" + ], + [ + "(ג) בבגד ולא בנימין. שאם נראה הנגע בנימי הבגד אשר נשארים בסופו הנימין טמאים, מידי דהוי אשתי וערב. אבל הבגד טהור. והכי איתא בנגעים פרק יא:", + "בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור מה תלמוד לומר. פי' דהכתוב מסיים על כולם \"נגע צרעת הוא\" מה תלמוד לומר:", + "שיש בו לעשיר ולעני. דסתמא דקרא מיירי בבגד הבינוני שראוי להשתמש בו עשיר ועני. ומנין כשיש בו לעשיר ולא לעני, כגון שהוא בגד דק יותר מדאי שאינו לעני להשתמש בו מפני שהוא עסוק בטרחו ובמשאו. אי נמי יש בו לעני ולא לעשיר, כגון שהוא עב מאוד ואין דרכו של עשיר ללבשו כלל [ראב\"ד]:", + "לא לעני ולא לעשיר. כגון שהוא בלוי כ\"כ שאינו חזי אף לעניים:" + ], + [ + "(ד) צרעת כגריס. פי' דהוה ליה למכתב \"נגע הוא\" וכתב \"צרעת\" ללמוד ממחית בשר חי דכתיב שם \"צרעת נושנת היא\" והתם שיעורו כגריס:", + "הלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(ה) מה בבתים כשני גריסים. כדלקמן בפרשה מצורע ריש פ\"ו:" + ], + [], + [ + "(ז) תחלה. עיין לעיל בפרשה ה' סוף פ\"ח:" + ], + [], + [ + "(ט) זה פשיון הסמוך כל שהוא. שאם הנגע עצמו ניתוסף בשיעורו אפילו כל שהוא נטמא:", + "את הרחוק. דהיינו שנתהוה עוד נגע בבגד אף על פי שבשאר נגעים נידון כנגע אחר וצריך רק הסגר עבורו אבל בעניננו נידון כפשיון ונטמא על ידי זה:", + "תלמוד לומר בבגד. דמשמע בכל שטח הבגד אפילו ברחוק:" + ], + [ + "(י) והחוזר כגריס. פי' לאחר שקרע הנגע מן הבגד ואם תראה עוד באותו הבגד נגע כגריס שורף לאלתר:" + ], + [ + "(יא) מוסגר מנין שאסור בהנאה. בעת הסגרו:", + "הכי גרסינן אי מה מוחלט עשאו מוכין. כצ\"ל. ור\"ל דאפילו אם הכהו וטרפו ונעשו כעין מוכין לא הועילו מעשיו ואסור בהנאה:", + "יכול אף מוסגר כן. יהא אסור בהנאה אפילו לאחר שקצצו מחתיכת בגד ועשאו מוכין:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כי צרעת ממארת טמא הוא. משמע הוא טמא ולא המוסגר והיינו באופן זה:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) ת\"ל היא באש תשרף. ד\"באש תשרף\" יתר שכבר אמר \"ושרף את הבגד\" אלא דהדר לומר להסמיכו למלת \"היא\" לומר שהיא לבדה תשרף מבלי לערב דבר אחר:" + ], + [ + "(ב) להוציא את האמריות. פי' עדי שאדם נותן על בית הצואר או על בתי ידים שאינן נשרפות עם הבגד:" + ], + [ + "(ג) שמינן מטמא בנגעים. פי' אף שארגמן הוא צמר צבוע עכ\"פ מינן מטמא בנגעים:", + "אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע. יצאו אלו שהן צבועים הלכך אינן נשרפות עמה:" + ], + [ + "(ד) זה העומד. שעמד בשיעורו הראשון ולא ניתוסף בו כלום וכונת הברייתא שלא לפרש פשיון בבגד היינו שניתוסף בו עוד נגע שגם זה הוא בבגד בכלל פשיון כנ\"ל בפי\"ד הלכה ט':" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן תלמוד לומר את אשר בו הנגע. דמשמע המקום אשר בו הנגע והמקום הוא המקיף לנגע, לא הנגע לחוד:" + ], + [ + "(ו) בין מלפניו בין מלאחריו. פי' יום השביעי שרואה בו הוא יום ז' להסגר ראשון שהוא מלאחריו ויום א' להסגר שני שהוא לפניו דמקצת היום ככולו וע\"כ החלק ממנו אשר היה לו קודם ראיה עולה לו ליום ז', החלק אשר יהיה אחר ההסגר שניה עולה לו ליום א'. ונמצא ההסגר רק י\"ג יום. ויליף ליה מדכתיב שנית שאם הוא לומר שאלו ז' ימים שניים לא צריך לזה דפשוט הוא. לזה אמרו דהדר הוא ליום השביעי שיחשב לו פעם שנית:" + ], + [ + "(ז) הא אם וכו'. כמו הרי אם לא הפך ולא פשה כלומר שלא נתהפך המראה כלל בודאי טמא ואם נתהפך מירקרק לאדמדם:", + "תלמוד לומר והסגירו שבעת ימים שנית. מדאמר קרא \"שנית\" משמע דצריך עוד פעם הסגר והגר\"א גורס כאן \"יראה בתחלה דברי ר' יהודה\" והוא לשון המשנה פי\"א דנגעים (משנה, נגעים יא) והכונה דנחשב כנגע חדש דצריך להראות לכהן [ולפי זה לדברי ר' יהודה יצטרך שני הסגרים לזה]:", + "אינו טמא אלא משום עומד. פי' אינו כמו שאמרת שצריך רק הסגר אלא טמא משום עומד כעומד בסוף שבוע שני שצריך שריפה הא מה אני מקיים \"והנה לא הפך\" דמשמע הא אם הפך הוא דין אחר:", + "בכל מין שהוא מטמא לו. אף דנשתנה מירוק לאדום כיון דהוא מין המטמא מקרי לא הפך אם לא דנשתנה למראה שאינו מטמא לו [כ\"ז ביארתי לפי גירסת הראב\"ד וביאורו וכן משמע מהגהות הגר\"א ועיין ברמב\"ם פי\"ב מהלכות טומאת צרעת הלכה א']:" + ], + [ + "(ח) פחתת. שיהו כל מראיה שוקעין. זהו עזה ועי\"ז נראה כמראה עמוקה שאילו כהה כלום ממראה עזה אינו שורף אלא קורע הנגע מן הבגד ושורפו:", + "או אינו פחתת אלא כמראה שני. פי' שנפחתו מראיו מעזה לכהה ואפילו הכי שורף ומאי דכתיב בתריה \"והנה כהה\" היינו למראה שלישית:", + "כשהוא אומר היא. פי' הרי היא כמו שהיתה:" + ], + [ + "(ט) בקרחתו אלו השחקים. כי קרחת משמע כל דבר שנמרט שערו והבגדים השחקים כמו כן נמרט המוך שלהן מפני רוב תשמישן:", + "(ט) בגבחתו אלו החדשים. כאילו כתיב \"בגבהתו\" (כי אותיות אחה\"ע מתחלפין) שבגד החדש השער שלו גבוה [פסיקתא זוטרתי]:", + "סגוס. בגד עב מאוד והוא כאדרת שער:", + "באריג ובמוכין. בגוף האדרת ובשערות הבולטין ממנה:" + ], + [ + "(י) שכהה למראה שני. מירוק-שבירוקים לירוקים או מאדום-שבאדומים לאדום:", + "או כהה למראה שלישי. כלומר דבעינן שיכהה לגמרי שלא יהא בו מראה אדום וירוק כלל:", + "תלמוד לומר הנגע. \"והנה כהה הנגע\", דמשמע אף על פי שהיא כהה - מראה נגע עליה:", + "יכול במראיו. שעומד במראהו הראשון והאי דהקילה לקרוע ולא לשרוף אפשר דמיירי בהפך הנגע את עינו מירוק לאדום ובזה גילה לנו הכתוב שדי בקריעה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) יכול ישספנו ויניחנו במקומו. ישספנו לשון ניתוח כמו וישסף שמואל את אגג. יכול ינתחנו משם ויניחנו במקומו שיהא דבוק במשהו ויהא תלוי בו:", + "תלמוד לומר מן הבגד ינתקנו. לגמרי:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר באש תשרפנו את אשר בו הנגע לימד וכו'. דלשון זר \"בו הנגע\" יתר הוא וגם דהלא כל הבגד צריך לשרפו וע\"כ דקרא זה קאי גם אלמעלה שצריך לקרוע את מקום הנגע וקמ\"ל דטעונין שריפה:" + ], + [ + "(ג) שהוא מכבסו. פי' מכבסו ומסגירו כאילו עמד בעיניו:", + "נאמר כאן נגע. והנה כהה הנגע:", + "ונאמר להלן. בסוף שבוע ראשון \"וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע\":", + "מה הנגע האמור כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף נגע האמור להלן וכו'. כלומר מה כאן דיבר בכהה למראה שני אף להלן דיבר בכהה למראה שני וקאמרה התורה דיכבס ויסגיר וכיון שלמדנו מכאן וכאן לענין קריעה הוא דוקא במראה שני ממילא אף שם לענין כיבוס והסגר הוא רק דוקא במראה שני:" + ], + [ + "(ד) ומנין שהוא טולה עליו מטלית. פי' במקום הקרע:", + "אלא מקומו. שאז יצדק לומר עוד דמשמע פעם אחרת ולא יאמר זה אלא אם בא למקומו ואם ישאר קרוע לא יתכן זה:" + ], + [ + "(ה) א\"צ מטלית. ולדעתו הא דכתיב \"עוד\" הדר ל\"בגד אשר היה בו הנגע\" אף על גב דלא חזר למקום הנגע:", + "חזר הנגע לבגד. אם לאחר שטלה את הקרע במטלית מבגד טהור חזר הנגע ובא בבגד במקום אחר:", + "מציל על המטלית. פי' הבגד ישרף והמטלית מותר לפי שאינו מעיקר הבגד אלא כדי לראות אם ישוב בו הנגע:", + "חזר הנגע על המטלית. שורף את הבגד ואת המטלית עמו שהרי עשאו הכתוב כאילו חזר על הבגד לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן:", + "הטולה. לשון טלאי שחתך חתיכה מן הבגד המוסגר וחיברו בבגד טהור:", + "חזר נגע על הבגד. קרוי חוזר מפני שהמטלית ההוא שהיה מתחלה מוסגר כל מקום שהוא הנגע הולך אחריו וכיון שבא נגע לבגד השני שנתחבר בו הרי הוא לו פשיון וכל פשיון שבא על הסגר שורף בין בשבוע ראשון ובין בשבוע שני והבגד יסגר. וכן אם חזר הנגע עוד לבגד הראשון לאחר קריעת מקום הנגע ממנו כמו ששורף הבגד הראשון כך שורף את המטלית שעדיין טומאת הבגד הראשון עליו ומשום הכי קתני סתם \"וחזר נגע\" ולא פירש אם בבגד ראשון או בשני*ואי קשיא לך היכי אמרינן הכא שאם חזר הנגע לבגד השני שורף את המטלית אלמא מניה חשבינן והא אמרינן לעיל חזר נגע לבגד מציל את המטלית אלמא לא חשיב כגופיה. לא קשיא מידי דהתם אמטלית לא הוי ביה נגע מעיקרא ולא בא עליו הסגר מעולם ולא אמרה תורה לשרוף בגד בתחלה אפילו בבגד שבא עליו נגע אלא או לאחר שבוע בפסיון או לשני שבועות בעומד וזה המטלית אין בו אחת הלכך כשישרף הבגד שנתחבר עמו נמצא המטלית ניצל שאינו ראוי לא להסגר ולא לשריפה שהרי אין בו נגע. אבל כאן שהמטלית מוסגר היה כיון שבא נגע לבגד השני שנתחבר בו הרי הוא לו פשיון וכל פשיון שבא על הסגר שורף בין בשבוע ראשון בין בשני [ראב\"ד]: לפי שדינם שוה אצל שריפת המטלית:", + "חזר על המטלית הבגד הראשון ישרף. מפני שעדיין טומאת בגד הראשון ונחשב כאילו הוא עומד עדיין בתוך הבגד. וכתב הראב\"ד והוא שיהיה הנגע כגריס מפני שהוא בכלל פשיון הרחוק. עוד כתב הבגד השני נראה שהוא טהור שכיון שהמטלית מיד הוא נשרף מה יעשה עוד לבגד השני? אם להסגיר, הרי אין בו כלום. ואפילו נראה בו נגע מכאן ולהבא יראה בתחלה לפי שזה הבגד לא הוסגר מעולם משבא עליו נגע:", + "והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים. הוא ענין בפני עצמו ור\"ל כאשר תולין הטלאי מן המוסגר בבגד שני להשתמש בו צריך לעשות בו סימנים להיכרא שלא יתחלף באחר כי המטלית הזה יש עליו חומר כאילו הוא מחובר עדיין בבגד הראשון וכשיהיה עוד נגע בבגד הראשון הוא נשרף עליו משום פשיון וכן בשביל השני הוא נשרף שלא ניצל בפרידתו מן הטמא ועדיין הסגרו עליו לכך צריך לעשות בו סימנים להיכרא. והאי דקתני תשמש משמע שמותר להשתמש בו לאחר שעברו ימי הסגרו קאמר כגון שכהה הנגע מן הבגד הראשון למראה השני (בסוף שבוע ראשונה) וקרע ממנו מקום הנגע ועד שלא חזר בו הנגע עומד בחזקת היתר אבל בתוך ימי הסגרו אסור בהנאה כדלעיל בסוף פרק י\"ד הלכה י\"א:" + ], + [ + "(ו) אלא מקומו. שחזר למקומו הראשון מנין אם חזר שלא במקומו שטעון שריפה ולא אמרינן ה\"ז נגע חדש ותראה כבתחילה:", + "אף שניה כגריס. מאחר שהיא מרחוק:" + ], + [ + "(ז) שלא במראה מנין. דהיינו מירקרק לאדמדם או להיפך:" + ], + [ + "(ח) עד שתחזור ותפשה. יותר משיעורו הראשון:" + ], + [ + "(ט) קיטא. וילון של בוץ:", + "פספסין. כמין טבלאות של צבע ושל לבן:", + "פוסין זה לזה. פי' מלבנים ללבנים ופסיון רחוק הוא וצריך כגריס:", + "והרי הוא פספס יחידי. פי' שאין בו פספס אחר לבן והוא כגריס שאין בו להיכן יפשה והשאר כולם צבועים וקיימא לן לעיל דצבועים אין מטמא בנגעים מה תאמר בזה אי צריך הסגר כלומר מאחר שאין תועלת להסגרו:", + "לא שמעתי. כלומר יסגיר אבל לא שמעתי טעם לזה:", + "אלמד בו. אתבונן בזה:", + "אם לקיים דברי חכמים. דהיינו לחפש טעם על דבריהם אבל לא לסתרם:", + "שמא יעמוד וכו'. ולא יהיה כהה והעומד בבגדים שני שבועות אפילו לא פשה כלל טמא:" + ], + [ + "(י) הכי גרסינן יכול לקיים בו מצות כיבוס. פי' אי לא אמר וסר מהם הנגע הייתי אומר מה שאמר הכתוב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע יקיים בו מצות כיבוס לחוד מבלי שישפשף היטיב:", + "תלמוד לומר וסר. והיינו שישפשף וידקדק היטיב כדי שיסור מהם הנגע לגמרי או שיכהה למראה שלישי ואם יראה שלא סר יסגירו שבעת ימים שנית:" + ], + [ + "(יא) השניה לטהרו. מענין טומאה והיינו טבילה כפירש\"י בחומש:", + "והראשונה. היינו מה שאמר הכתוב בפסוק נ\"ד וצוה הכהן וכבסו וגו' להסגיר את נגעו ור\"ל שיראו אם לא יסור הנגע יסגירנו כמו שמסיים הקרא והסגירו וגו' ומה דאמר בקרא אשר תכבס וסם מהם הנגע הוא קאי על כבוס הראשון הזה וכמו שפירש\"י בחומש:" + ], + [ + "(יב) מקישם לבית. היינו מה דכתיב בפרשת מצורע בסוף פרשת נגעי בתים דכתיב שם \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק, ולצרעת הבגד ולבית\", הוקשו כולם לבית, מה בית מטמא בביאה דכתיב \"והבא אל הבית וגו'\" אף הבגד המנוגע אם הובא אל הבית או האדם המנוגע מטמא כל אשר בבית ואף על פי שהם שני פסוקים שהרי הפסיק המקרא בסוף פסוק בין נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים לא נחשוב אותם הפסק ונלמוד אותם זה מזה:", + "אי מה בית טעון צפרים. כדכתיב בפרשת מצורע:", + "רבי אומר הרי הוא אומר כו'. פי' חשש להפסק זה שזכרנו ואמר כי הבגד נלמד מן הבית שהוקש עמו בפסוק אחד ושאר נגעים נלמד מן הבגד שהוקשו עמו בזה הפסוק הראשון \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכו'\":", + "בכל הטומאות. כגון טומאת שרצים ושכבת זרע ושאר הטומאות:", + "אף כולן. דהיינו שתי וערב דכתיב בחד קרא:", + "תלמוד לומר זאת. דממעט לשתי וערב דאינו מטמא אלא בנגעים לחוד ורבנן נמי מודו בהאי מיעוטא וכן רבי מודה במיעוטא דצפרים וכולהו ממעטינן להו ממלת \"זאת\":" + ], + [ + "(יג) כך מצוה בחוץ לארץ. דלא ייחד להו מקום:", + "כך מצוה לטמאו. דהוקשו להדדי והכל לטובת האדם כדי שיקח מוסר כמו שכתבו הסה\"ק:" + ] + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + [ + "(א) לבית עולמים. פי' בבית המקדש ששם נוהג כל ענין הקרבנות האמורות בפרשה לענין מצורע:", + "זאת אינה נוהגת בבמה. פי' על הבאת קרבנות קאמר שאינן נוהגות בבמה לפי שאינן נידר ונידב ואפילו בבמה גדולה נמי לא נהיג דחובות שאין להם זמן קבוע הכא והכא לא קריב אבל טומאתו וטהרתו מפי כהן והבאת צפורים והזאתו ותגלחתו נוהגין בזמן הזה וכל שכן בבמה כדדרשינן בסמוך תהיה בזמן הזה וממעשה דר' טרפון לקמן בהלכה י\"ג נמי שמעינן לה:", + "וכי מנין יצאו. שאיצטריך לרבות:", + "בטומאותיהן. בין סימני טומאה שלהן, דאיכא דמטמא בשער לבן ואיכא בצהוב וכיו\"ב:", + "ובשבועותיהן. דאיכא בשבוע אחת ואיכא בשתי שבועות:" + ], + [], + [ + "(ג) ביום צ\"ל ביום טהרתו מלמד וכו'. שתהא טומאתו וטהרתו ביום. טומאתו נקט דרך אגב דכבר למדנו אותו מ\"וביום הראות בו וגו'\":", + "מנין שחיטת וכו' תלמוד לומר תורת המצורע ביום. יכול אף לקיחת צפוריו ושילוח צפוריו וכבוס בגדיו ורחיצתו יהו צריכים ביום תלמוד לומר זאת- כצ\"ל. וה\"נ דרשינן לקמן לענין כהן ומסתברא דכיבוס בגדיו ורחיצתו היינו טעמא דלא צריכי יום וכהן משום דבעלמא נמי הא לא בעינן. ושילוח צפרים נמי משום דלא מעכבא טהרה כדאיתא לקמן. ולקיחת צפרים נמי משום דאכתי לא מתסרי עד שעת שחיטה וכיון דאי בעי מחליף להו ועביד להו מאי דבעי לא בעי יום וכהן. ובשחיטת צפוריו פליג ר' יהודה לקמן משום דכתיב וצוה הכהן ושחט:", + "תלמוד לומר תורת המצורע בכהן. היינו הקרא \"והובא אל הכהן\" וקאי זה אמאי דכתיב מעיקרא תורת המצורע דריבה כמה דברים:", + "שלא ישהה. כלומר שאין צריך לשהות כלום משיתרפא אלא מיד הוא מטהרו ומגלח וסופר ומגלח שניה ומביא קרבנותיו ואינו ממתין שבעת ימים בחלטו כמו שהיה שוהה בהסגרו לפי שהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא להיפך כו':" + ], + [ + "(ד) ומה מי שפטרתו בעמידתו וכו'. פי' עמידתו היא טהרתו בעומד לפנים מן המחנה הליכתו היא טומאתו שמשלחין אותו חוץ למחנה והיה דן ק\"ו שהמוחלט כשיתרפא יהיה צריך לעמוד בחלוטו שלא יתחיל הכהן לטהרו עד שבעה ימים מקל וחומר: ומה מצורע מוסגר, כשהוא טהור מתוך הסגר, טהור מיד לגמרי ואין צריך ספירת שבעה והיינו מי שפטרתיו בעמידתו אפילו הכי אחזתיו בהליכתו (דהיינו שאחזתיו בטומאתו) שבעה ימים. מצורע מוחלט שאחזתיו בטהרתו שבעה, דהיינו שבעה ימים שסופר לאחר תגלחתו הראשונה והם עמידתו שהוא נכנס לפנים מן החומה, אינו דין שאחזתיו בחלוטו שבעה דהיינו הליכתו:", + "בימי גמר או בימי ספר. ימי גמר הם ימי חלוטו. ימי ספר הם ימי ספרו שבין תגלחת לתגלחת:", + "ואינו מטמא בביאה. דהיינו כשבא אל הבית:", + "כל שכן שהוספת. שאין בין רבי עקיבא למונבז אלא שרבי עקיבא היה דן ק\"ו מן המוחלט עצמו ומונבז היה דן מוחלט מן מוסגר וא\"ל מונבז כ\"ש שסייעת את דברי והוספת לי ראיות על כך:", + "א\"ל רבי עקיבא. כשנתת לימי גמר שבעה והבאת אותם מקל וחמר מימי ספר אף הם עצמם נעשין ימי ספר דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואי אתה רשאי לחשבן ולהחמיר עליהן יותר מימי סיפורו ואם כן ע\"כ מיד הוא מביא צפוריו ומגלח ומטהר מן הטומאה החמורה ואחר כך סופר שבעה לגמור ימי החלטתו ושבעה לספר, הרי שנוספו עוד שבעה על ימי הספר ונמצאו י\"ד יום מבין שניהם. והם הכל ימי הספר שאין אמצעי בין ימי גמר לימי ספר אלא תיכף שסר ממנו הנגע אם ימנה שבעת ימים ימי ספר הם לו עם היות שלא טבל ואם כן יתחברו אלו עם אלו ותקרא אותם ימי ספר ואם כן תחזור עוד לדון ק\"ו, אם לימי ספר הקלים נתת י\"ד יום, על אחת כמה וכמה שניתן לימי גמר החמורים עוד י\"ד ולא נתחיל למנות הי\"ד עד שתוסיף עוד י\"ד יום לימי גמר החמורים ובזה נמצאת עוד מרבה והולך עד עולם [אחר שכל מה שתדון להוסיף על ימי גמר יתחבר לימי ספר ויעשה הכל ימי ספר ותרצה לדון ממנו לידי גמר] שלא יגלח תגלחת שניה ולא יביא קרבנותיו עד עולם. הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר \"ביום טהרתו והובא\" שלא ישהא:" + ], + [ + "(ה) ויצא הכהן וראה הכהן מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר וראה הכהן, לכתוב ויצא הכהן וראה והנה וגו':", + "אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה. ויצא אל מחוץ למחנה והכי מסתבר שהוא מיושב בדעתו:", + "היה בימים וכו'. שאינו מיושב בדעתו כ\"כ מנין שיהיה מטהר את המצורע:", + "תלמוד לומר וראה הכהן. דהדר אמר \"הכהן\" לומר שאינו מדבר בכהן הנזכר שהוא היוצא אלא בכהן אחר שלא הוצרך לצאת מן העיר שיהיה חוץ:", + "כהן שאפשר לו ליכנס וכו'. ויוכל להתקיים בו \"ויצא אל מחוץ למחנה\" מטהר את המצורע וכו':" + ], + [ + "(ו) והנה נרפא שהלך לו נגעו. היינו אפילו השער לבן לא הוסר ממנו, כיון שסר עצם הנגע:", + "נגע וכו'. דאלו ד' תיבות \"נגע הצרעת מן הצרוע\" יתירים דהו\"ל לכתוב \"והנה נרפא\" לחוד. לכן דרש מכל תיבה בפני עצמה:", + "שהלך לו שער לבן וכו'. אפילו עצם הנגע לא סר כיון שהלכו ממנו סימני טומאה שער לבן או מחיה:", + "תלמוד לומר מן הנגע. אף ד\"מן\" כתוב בסוף – \"מן הצרוע\", כיון דתיבת \"מן\" יתר הוא דהו\"ל לכתוב \"והנה נרפא צרעת הצרוע\", שדייה לתיבת \"מן\" א\"נגע\" וא\"צרעת\" להורות דאפילו לא הלכו כל הסימני טומאה רק מקצתם כגון שנשר שער אחד מן השתי שערות או שנתקטן המחיה מכגריס גם כן דיי:", + "הצרוע להביא את שפרחה. היינו שפרח הנגע בכל גופו דגם זה בכלל \"נרפא\" הוא שנרפא מטומאת הנגע ודייקו זה מתיבת \"הצרוע\" דהוא יתר להורות דאפילו לאחר שנרפא עדיין צרוע הוא דהיינו כשפרח בכולו:" + ], + [ + "(ז) והלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "ואין סימנים מיטמים עמו. היינו שגם סימני טומאה סר ממנו:", + "מי שטיהר וסימנים מיטמים עמו. היינו מי שפרח הצרעת בכולו דהוא טהור אף שיהיה סימני טומאה בו:", + "הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח וכו'. היינו כשנטהר מתוך הסגר, שהוסגר שני שבועות ועמד הנגע בלא סימני טומאה, שטהור. ועם היות שעדיין נשאר לו סימני טומאה אשר בעבורו היה מוסגר כגון שאת או ספחת או בהרת, ולא ניטהר אלא משום דלא פשה אבל הנגע עמד בעיניו, ועם כל זה אינו צריך לטהרתו צפרין כדתנן בפ\"ב דכריתות:" + ], + [], + [], + [ + "(י) ולקח למיטהר לשם מטהר. פי' שא\"צ שיקח אותם לשם זה הפרטי המטהר אלא לשם מצורע המטהר ולזה בין איש בין אשה בין קטן ניטהר בהם דכולן צריכין לטהרה זו:", + "מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה וכו'. כדכתיב \"ולקח למיטהר\" ולא כתיב \"ולקח המטהר\", דאי כתב הכי הוי משמע שהמטהר יקח לעצמו ולשמו והשתא דכתיב \"למיטהר\" משמע לכל מי שהוא מטהר אפילו מזה לזה וקמ\"ל דאין בהן קפידא בשינוי בעלים:" + ], + [ + "(יא) שיהו שוות. במראה ובקומה ובדמים (יומא סב, ב):", + "צפור צפור. דהדר אמר \"את הצפור החיה יקח אותה\" והו\"ל לומר \"את החיה\" אלא דהוא לרבות:" + ], + [ + "(יב) חיות לא שחוטות. פי' אפילו אותה השחוטה שבמצורע לא יביא אותה כך שחוטה אלא יביא את שתיהן חיות:", + "ולא טריפות. שאסורות ולא נטהר לישראל לאכלה:", + "יכול טרף. עלה של ארז:", + "ובראשה טרף. כדי לקיים עץ וגם ארז:" + ], + [ + "(יג) שבתי היתה וכו'. פי' שבת הראויה לי לדרוש כי היו דורשים לשבתות והלך ליטול רשות מר\"ט רבו:", + "שהיא של ברות. ברות הוא מין ארז כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה עשרה מיני ארזים הן ואחד מהם ברוש ותרגום ברוש ברותא:", + "ובראשה טרף. כדעת ר' חנניה בן גמליאל הנ\"ל:", + "וארכה אמה וכו'. מדכתיב עץ משמע שהוא למלאכה ושיערו בפחות ממשמשי כלים והוא יד הקרדום וכדכתיב אם בכלי עץ יד וגו':", + "ועביה כרביע כרע המטה. דהיינו שחולקין עוביה לשנים ואח\"כ חולקין השנים לארבעה:", + "ומזים ושונים ומשלשים. הוא מה שאמר לעיל טיהרתי ג' מצורעים:" + ], + [ + "(יד) ושני יכול פיקס. הוא צבע אדום הבא מן העץ שחותכין קיסמין ומרתיחין אותן והוא אדום. יכול שיצבע בו הצמר:", + "ת\"ל תולעת. צבע הבא מתולעת:", + "יכול אחד מן הצבעים. שבתולעת כגון תכלת הצבוע בדם חלזון:", + "תלמוד לומר ושני. המשונה שבצבעים לחשיבות שאין אחר כיוצא בו וזו היא זהורית טובה:", + "שני שבתולעת. אפילו אם כבר צבע באותו יורה שאר בגדים עתה יכול לצבוע בה צמר לטהרת מצורע אף על פי שאינו מן הכח החזק שבו:" + ], + [ + "(טו) ומנין שאם טעמה פסלה. פי' טעימה היא נסיון שלוקח אדם מעט צמר ומכניס לתוך הצבע לראות אם נתבשל כל צרכו ואותו הנסיון נקרא טעימה כמו טעימת התבשיל:", + "תלמוד לומר ושני תולעת. עיין בראב\"ד ור\"ש דהיה להם הגירסא \"ושני תולעת ואזוב מה אזוב בתחלתו אף שני תולעת בתחלתו שלא טעם\" וכתבו דהא סיפא אתאן לת\"ק וקאמר דאפילו לא נצבע באותו הצבע שום דבר ורק לנסיון בעלמא פסול:" + ], + [ + "(טז) אזוב ולא אזוב יון כו'. מדכתיב בתורה אזוב סתם משמע דדוקא אזוב שאין לו שם לוויי:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם. מדכתיב הכהן אצל הציווי ודעת רבי משום דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן משמע דעניני המצורע הוא שייך רק אל הכהן וכנ\"ל בריש הפרשה בהלכה ג':" + ], + [ + "(ב) הברורה שבשתים. היינו המובחרת מדכתיב \"האחת\" ולא כתיב \"אחת\" משמע המיוחדת:", + "האחת שאם מתה וכו'. זה דרשו מעצם תיבת אחת דהוא יתר לאשמועינן דאפילו היכא שנשארה אחת שהשני אליו מת או שנעשה טרפה, אינה נדחית ויקח זוג אליה וא\"צ ליקח שתי צפורים אחרים:", + "או שנעשה טרפה. פי' ר\"ש לאחר לקיחה אבל אם נמצאת טריפה דהיינו שמקודם לקיחה היתה טריפה לא אצטריך למיתני יקח זוג לשניה דפשיטא כיון דלקיחתן בפסול אין מעכבות זו לזו אבל היכא דלקיחתן בכשרות ס\"ד דקבעה הלקיחה ומעכבות זו לזו קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ואין שתיהם אל כלי חרס. פי' שאין שוחטין שתי צפרים לשני מצורעים בכלי חרס אחד ואם נתערבו דמים בדמים פסולין:", + "והלא דין הוא. שיהיו כשרים:", + "ומה במקום שלא כשרו משם לשם. שאם שחט חטאת זה לשם בעלים אחרים פסול ואם נתערבו דמים בדמים כשר דתנן (זבחים פ, א) מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע:", + "כאן שכשרו משם לשם. כדאמרינן בפירקין דלעיל בהלכה י', אינו דין שיוכשרו לערובי דם בדם. ת\"ל האחת וכו':" + ], + [ + "(ד) אי חרס יכול מקידה. שהיא גסתרא, פי' שברי כלי חרס:", + "זו פיילי. מזרק דתרגום \"השותים במזרקי יין\" (עמוס ו, ו) - בפיילין:", + "ולא מים מלוחים ולא מים פושרים. דמים חיים משמע שהם בריאים ולאפוקי אלו. והראב\"ד כתב דמים פושרים היינו שכבר נתבשלו ולא מקרי חי כדכתיב (שמואל א ב, טו) \"ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי\":", + "ולא מים מכזבין. הפוסקין כדכתיב (ישעיהו נח, יא) \"ולא יכזבו מימיו\" ופסולין משום דאינן מים חיים:", + "המנטפין. שיוצאין מן המעיין טיפין טיפין ואינם נמשכין שגם אלו אינם חיים:", + "מה מים שלא נעשה בהם מלאכה. דאם נעשה אינם בכלל מים חיים:", + "הברורים שבמינן. שהם מים חיים:", + "זו קיפל. פי' הר\"ש שהיא תואר למקום שנקרא שמו כך שהצפורים שיש שם הם הברורין שבמינם וראית ר\"ש הוא מקרא דבתריה דכתיב \"הצפור השחוטה על המים החיים\" והקיש צפור למים:" + ], + [ + "(ה) ושני תולעת. לשון של צמר צבוע שני:", + "וכורכן בשירי לשון. בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתיב \"את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וגו'\", הרי לקיחה לצפור בפני עצמה ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת לעצמה, \"וטבל אותם ואת הצפור וגו'\" – טבילה אחת לכולן, אלמא שלשתן היו באגודה וצפור לבדה:", + "ומקיף להם. סומך אותה להן [כדאמרינן מצוה לתרום מן המוקף]:", + "ראשי כנפים וראש הזנב משל שניה. של צפור החיה:", + "וטובל ומזה. אבל לא היתה באגודה עמהן:", + "בדם יכול בדם ודאי. היינו שהטבילה יהיה בדם גרידא מבלי מים כלל:", + "אי מים. כלומר ומקרא דאמר על המים שומע אני דיהיה כולו מים שיהיה הרבה מים שיהיה הדם בלוע בו ובלתי ניכר בו כלל:", + "תלמוד לומר בדם. דמשמע שהטבילה יהיה בדם:", + "שיערו חכמים רביעית. מים ניכר בהם דם הצפור ואף דמראית דם ניכר אפילו ביותר מרביעית כדמוכח לקמן בפ\"ז ניכר דקאמרינן הכא אינו מראה לחוד אלא ממשות הדם כדמשמע פשטיה דקרא \"וטבל אותם בדם\" (קרבן אהרן ובשם התוספות):" + ], + [ + "(ו) תמות המשתלחת. ולא נאמר דיביא אחרת וישחוט אותה והמשתלחת תשאר במקומה אלא יביא תרי אחריני וישחוט אחת וישלח השניה וזאת שהיה לו מניחין אותה שתמות:", + "ישפך הדם. היינו שיביא תרי אחריני והדם ישפך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר את הצפור החיה וגו'. וטבל אותם בדם הצפור השחוטה [הגר\"א וזית רענן]. ופי' מלמד שמעכבין זה את זה:", + "ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב. פי' הם שלשתן גם כן לעצמן באגודה אחת:", + "וטבל מה תלמוד לומר. פי' מה הוסיף עוד לומר אותם ואת הצפור החיה, היה לו לומר וטבל בדם הצפור השחוטה ואנא ידענא דאכולהו קאי:" + ], + [ + "(ז) השחוטה ולא המלוקה. דהשחוטה מלה יתירה דכבר אמר \"ושחט את הצפור\" אלא לאשמועינן דבמליקה פסולה:", + "והלא דין הוא. להכשירה במליקה ולהכי אצטריך קרא:", + "הואיל ודרך הכשרו. של מצורע בפנים הוא בעוף כאשר יהיה דל ורק והכשרו בחוץ הוא גם כן בעוף בצפרים ואם כן היה לנו לומר שיהיה אופן בהם שוים:", + "אין כלי חרס על מים חיים. פי' משום דכתיב לעיל ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים מהאי קרא הוה אמינא שישחט את הצפור לכלי חרס ואותו הכלי חרס יעמידנו על מים חיים ואין כאן תערובת דם ומים כלל. משום הכי כתב רחמנא האי קרא אחרינא בדם הצפור על המים החיים ולא כלי חרס על מים חיים דבעינן לערבו דוקא:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) לאחר ידו. היינו על גב ידו לפי שמצינו טהרתו של מצורע על היד בבהן יד ורגל אף כאן על היד:", + "ויש אומרים על מצחו. מפני שהוא מקום מועד לצרעת כדכתיב \"והצרעת זרחה במצחו\":", + "המטהר מן הצרעת טעון וכו'. ד\"מן הצרעת\" יתר הוא, דביה משתעי קרא, ולזה אמרו שבא למעט ז' הזיות מטמא מת:" + ], + [ + "(ב) הלא דין הוא. שיהא טעון שבע ולזה איצטריך קרא למעטו:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר שבע פעמים וטיהרו. דמלת \"וטיהרו\" יתירא דכבר אמר למטהר ז' פעמים, לזה אמרו דלא אתי לומר אלא שדי בו בזה לטהרו ואינו טעון שלישי ושביעי:" + ], + [ + "(ד) וטיהרו בדברים הנעשים בגופו. כגון הזאת דם ומים שבא על גופו:", + "מסולק. בהזאה לחוד ולא יצטרך עוד:", + "אף טהרה וכו'. היינו גילוח ורחיצת גופו במים ולאפוקי שילוח הצפור וכיבוס בגדים דאינן מעכבין:" + ], + [ + "(ה) שלא יעמוד וכו' וישלחנה לים וכו' ולמדבר וכו' כלפי העיר. פי' דעל פני השדה משמע למקום זרע ולא לים ולא למדבר ולא לצידי העיר:", + "גבת. חומתה למדבר ויפו חומתה לים:", + "אל פני השדה הא אם וכו'. ר\"ל דלא הקפידה התורה רק בשלוח אבל לאח\"כ מותרת באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה, שהצודה אותה לא ידע שהיא מצפרי מצורע וכיון שהיא מותרת לאחרים שאין מכירין בה אף הוא עצמו אשר שלחה מותר בה:" + ], + [ + "(ו) אם ללמוד. שהיה מטמא בגדים במגע ועל אותם בגדים שנגע אמר הכתוב שיכבס:", + "אם בימי סיפורו. היינו מה שסופר השבעה ימים אחר הבאת צפרים:", + "שאינו מטמא בביאה. כאשר בא אל הבית אינו מטמא את אשר בה:", + "מטמא בגדים במגע. דהא כתיב ביה נמי \"וכבס בגדיו\":", + "מלטמא משכב ומושב. כלומר על בגדיו שהיו מונחין תחת משכבו קאמר אף על פי שלא נגע. והא דאמרינן הכא שמטמא משכב ומושב בימי גמרו – לא לטמא אדם כדאמרינן בפסחים (דף סז.) אלא לטמא אוכלין ומשקין:", + "מפני שהם שני כיבוסי בגדים וכו'. רצה לומר שיש שני מיני כיבוסין וכיבוס האמור בעניננו לענין משכב ומושב א\"צ לימי סיפורו שאינו מטמא משכב ומושב כלל וכיבוס שני האמור שם הוא לטהר בגדיו ממגע:" + ], + [ + "(ז) מה תגלחת האמור בימי סיפורו פרט לבית הסתרים. דהא כתיב ביה ראשו וזקנו ודרשינן ביה כלל ופרט וכלל שיהא דוקא בנראה אל תגלחת וכו' והא דאמרינן לקמן בפרק ב' הלכה ג' דאף בתגלחת אחרונה מגלח אף בית הסתרים חוץ מתוך החוטם – עיין בסוטה (דף טז.) דמתרץ לה רב אשי שם דתלי זה בפלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא (ראב\"ד). אי נמי האי בית הסתרים היינו רק השער שבתוך החוטם דזה לכולי עלמא נתמעט, ע\"ש בסוגיא:" + ], + [], + [ + "(ט) הכי גרסינן ורחץ במים אפילו במי מקוה. דהאי \"במים\" יתר הוא להורות דכל מיני מים כשר לזה:", + "טעון ביאת מים חיים. כדכתיב שם בהדיא:" + ], + [ + "(י) ואין צפרים מעכבים וכו'. היינו שילוח צפרים אבל עצם הבאת צפרים בודאי מעכב דהא בעינן לטהרו בהזאת הדם כדלעיל וה\"ה דאין כבוס בגדים מעכב כדלעיל בהלכה ד' ואף דכל זה ילפינן לעיל שם דרק דבר שבגופו מעכב – אפשר דלעיל לבוא לפנים מן המחנה צריך עוד לימוד אחר:" + ], + [ + "(יא) וישב מחוץ לאהלו יהא כמנודה. הברייתא מפרש סדר המקרא דמה שהצריכו לישב לחוץ היינו שיהא כמנודה שנבדל מן האנשים כן יהיה נבדל מביתו ומה שאמר לאהלו להורות שבאותן שבעת ימים אסור בתשמיש שנאמר אהלו וכו':", + "ולא ימי החלטו. דקרא דוקא אמר אלו ז' ימים ולא יותר:", + "קל וחומר לימי חלוטו. ולא הוצרך הכתוב לומר לימי חלוטו דמק\"ו נלמוד אותו ורבי סבר דאסור חה\"מ למצורע חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו:", + "שלא היה יותם לעוזיהו וגו'. כלומר לא נתעברה אמו ממנו אלא בימי חלוטו דעוזיהו מצורע היה עד יום מותו כדכתיב בקרא. ועיין החשבון ברש\"י בפירוש הכתוב במלכים שם. ומקשה ר\"? מזה על דברי ר' יוסי בר' יהודה ור' יוסי סבר מאן לימא לן דכדין עבד או אפשר דנתעברה אמו קודם שהוחלט כי לא נולדו לו סימני טומאה תיכף. עיין בראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [], + [ + "(ב) מה גבות עיניו בנראה וכו'. ומה דלא אמר כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ראשו וזקנו וגבות עיניו אין, מידי אחרינא לא – מסיק בסוטה (דף טז.) דהאי תנא רבי עקיבא הוא דדריש כל התורה בריבה ומיעט ולא בכלל ופרט:" + ], + [ + "(ג) אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה. דהיינו מקום בית הערוה (רש\"י בסוטה שם והראב\"ד בביאורו ס\"ל דהוא בכלל בית הסתרים ומפרש מה דאמר שם מקום הרגלים בענין אחר. וכן לענין שוק וחזה ס\"ל דהוא בכלל כינוס שער ונראה ומה דאמר בעניננו פזור שער ונראה היינו בצלעות ובכרס):", + "שאינו נראה. דהיינו מקום בית השחי:", + "פיזור שער בנראה. דהיינו על השוק וחזה וכוליה גופיה:", + "פזור שער ואינו נראה. כגון שבבית הקמטים שבכרס ושבבין פרקי שוקיים. והנה אחרי דמרבינן הכל ע\"כ מה דממעטינן לעיל בית הסתרים היינו שער שנמצא בחוטם לאיזה אנשים וכדאמרינן בסוטה דזה לכולי עלמא נתמעט והטעם דנתמעט זה לפי שאינו מצוי זה השער בכל אדם (ראב\"ד). ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ד) ראשו מה תלמוד לומר. פי' דדי הריבה ומיעט וריבה בגבות עיניו לחוד:", + "לפי שנאמר. בנזיר תער וגו':", + "הכי גרסינן יכול אף מנוגע וכן לקמיה:", + "מה תלמוד לומר ראשו ומה תלמוד לומר זקנו. פי' הואיל וגילתה התורה דמצות גילוח המצורע דוחה הלאו דנזיר או הלאו ד\"ופאת זקנם\" ממילא נדע דהוא הדין באידך:", + "הראש אסור במספרים ובתער. פי' הראש שבנזיר אסור בכל דבר דכתיב לא יעבור לרבות כל המעבירים:", + "והזקן. פי' השחתת הזקן אינו אסור במספרים ובתער כ\"א בתער לחוד. (והגר\"א לא גריס \"ובתער\" ונכון הוא). וע\"כ אי לא כתב אלא זקן לחוד הוה אמינא דבנזיר כיון דהחמירה בו התורה כ\"כ בעלמא דאפילו במספריים אסור לא ניתן לדחות איסורו אף במצורע:", + "הראש מותר בכל אדם. שאינו נוהג אלא בנזיר:" + ], + [ + "(ה) ולא ריסי עינים. דאי לאו הכי לכתוב \"ואת שער עיניו\" ויכלול תרוויהו:", + "מה תלמוד לומר יגלח. דהא בראשו דקרא כתיב \"יגלח את כל שערו את ראשו וגו' ואת כל שערו\" ומה תלמוד לומר עוד הפעם \"יגלח\":" + ], + [ + "(ו) ותגלחתן מצוה. בגמרא מקשה פשיטא דהא קראי כתיב ומשני מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא (סם המשיר השער) קמ\"ל דעצם הגילוח הוא מצוה:", + "הנזיר. דכתיב \"וגילח את ראש שער נזרו\":", + "והמצורע. דכתיב \"וגלח את כל שערו\":", + "והלוים. דכתיב \"והעבירו תער על כל בשרם\":", + "וכולן שגלחו שלא בתער וכו'. בנזיר (דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים:" + ], + [ + "(ז) מביא קרבנותיו. הר\"ש בפי\"ד משנה ז' גרס \"לא יביא\" וכן גם דעת הרמב\"ם בפ\"ו דנזיר בפירושו למשנה וכן הוא דעת התוספות שם בדף מ\"ד ע\"ב ד\"ה ומגלח, שאם גילח המצורע בשמיני יביא קרבנו בתשיעי וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהותיו. ועתה נבאר דברי הברייתא לא יביא קרבנותיו בו ביום אלא למחר בתשיעי כמו שאם גילח בשביעי קרבנותיו למחר:", + "מה בין זה. לנזיר טמא ששמעתי ממך שאם גילח בשמיני יביא קרבנותיו בו ביום כדאיתא בנזיר פ\"ו במשנה (דף מד:):", + "טהרתו תלויה בימים. פי' שאם היזה בשלישי ובשביעי על טומאתו וטבל והעריב שמשו נטהר לגמרי מדכתיב \"וגילח ראשו ביום טהרתו\" משמע שטהרתו תלוייה בימיו והגילוח אף דלכתחלה מצוה לגלח בשביעי אין הטהרה תלויה בכך ויכול לגלח בדיעבד ליום מחר וא\"צ טבילה אחר תגלחתו וע\"כ יביא תיכף קרבנותיו:", + "ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. שקודם שגילח הטבילה כמאן דליתא דמיא מדכתיב \"והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו\" והדר \"ורחץ את בשרו במים וטהר\", ולכן אם גילח בשמיני צריך לחזור ולטבול ולהעריב שמשו וע\"כ אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום אלא בתשיעי:" + ], + [ + "(ח) שיהו שוים. במראה ובקומה ובדמים וכמו גבי צפורי מצורע בפי\"ד דנגעים משנה ה':" + ], + [ + "(ט) וכבשה אחת. היינו דאותה שלישית שהוא מביא לחטאת תהא ברורה שתהיה מובחרת מאותם השנים:", + "מלמד שהוא מביא אחת וכו'. אף דהאי קרא רק גבי חטאת כתיב באמת הוא רק אסמכתא בעלמא דעיקר אחת לאורויי שתהא ברורה ודין זה שמביא אחת על נגעים הרבה ילפינן בכריתות פ\"ב מדכתיב \"זאת תהיה תורת המצורע\" תורה אחת לצרעת הרבה:", + "לבהמה. פירוש מנחת נסכים הבאה עם הזבח שקרבנותיו של מצורע טעון נסכים ולזה מביא שלשה עשרונים לשלשה כבשים:", + "הכי גרסינן יכול למנחה. פי' שהצריך הכתוב למצורע מנחה בפ\"ע של ג' עשרון והיא נקמצת כשאר מנחה אבל קרבנותיו של מצורע לא בעו נסכים:", + "כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה. משמע דהעלאה דמנחה כהעלאה דעולה שהיא כולה כליל ולא יתכן להיות זה במנחה הבאה לעצמה שהיא נקמצת ושיריה נאכלין ואין זה אלא בבאה עם הזבח שהיא כולה כליל:" + ], + [ + "(י) ועדיין הדבר צריך תלמוד. כלומר דלמא האי \"ואת המנחה\" על מנחה הבאה בפני עצמה קאמר ולא נאמר דהוא דומיא דעולה:", + "כשהוא אומר. בפרשת נסכים:", + "תעשה על העולה או לזבח. ותיבות אלו יתירים דהא לעיל איירי קרא בהם אלא הני ג' ריבויים על מצורע קאי וכדמסיים:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) הרי הוא אומר וכו'. אף הוא מביא ראיה על המנחה שהיא מנחת נסכים לבהמות של מצורע:", + "הא מה אני מקיים וכו'. ומשום הכי כי מייתי בדלות ולא מייתי אלא חד כבש לא מייתי נמי אלא חד עשרון דאי מנחה הבאה מחמת עצמה היא לא מצינו מנחה מתמעטת בדלות:" + ], + [ + "(ב) ולוג אחד שמן שהיה בדין וכו'. פי' דלהכי כתב \"אחד\" ולא כתב \"ולוג שמן\" משום דהיינו סוברין דלוג שמן היינו לכל עשרון ועשרון כמו שמצינו גבי עני שלעשרון אחד שהוא מביא צריך לוג שמן:" + ], + [ + "(ג) כך יטענו תנופה. ר\"ל מה דכתיב אח\"כ \"והניף אותם\" יהיה גם כן קאי אכולם:", + "תלמוד לומר האיש. דהוא יתירא דהוה מצי למכתב \"את המיטהר\", ואתי למעוטי חטאת ועולה, ואם אינו ענין לעמידה דהא כתיב \"ואותם\" - תניהו ענין למעטם מתנופה:" + ], + [], + [ + "(ה) אם כן למה נאמר אשם. פי' דכתיב \"אותו לאשם\" למעט קרבנות אחרים מתנופה הא כבר מיעט אותם:", + "ואשם בא להכשיר. שמזה עליו מדמו והאיש בא לקבל ההכשר ולאכול אח\"כ בקדשים:" + ], + [ + "(ו) מעמידו בשער נקנור. ולא בתוכו שמחוסר קרבנות עדיין ומעמידו שם כדי להכניס ידיו לבהונות להזות עליהן:" + ], + [ + "(ז) למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. היינו מדכתיב \"לאשם ואת לוג השמן והניף אותם\" אתרוויהו קאי:", + "תלמוד לומר אותו לאשם. והוא כמו \"וגו' ואת לוג השמן והניף\", דמשמע והניף אלוג לחודיה קאי:", + "יכול יניף ויחזור ויניף. פי' דיניף שתיהן כאחד ויחזור ויניף כל אחד לעצמו לקיים מה שנאמר \"ואת לוג השמן והניף\" (רש\"י במנחות סא.):", + "תלמוד לומר והניף תנופה. דהאי \"תנופה\" יתירא להורות דתנופה ולא תנופות:", + "לפני ד' במזרח. לפי שהשכינה במערב:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. והלא כבר כתיב בפרשת אשם שהאשם מקומו בצפון:" + ], + [ + "(ט) יכול על טבעתו. פי' על אותו טבעת ששחט החטאת והעולה ישחט האשם שבבית המטבחיים היו ששה סדרים של ארבע טבעות כדאיתא בתמיד:", + "תלמוד לומר במקום הקודש להכשיר את כל הרוח. של הצפון דכולו אקרי מקום הקודש:" + ], + [ + "(י) מנין אף חטאת ועולה במקום הקודש. שהרי אף הן עמידתן לפני העזרה ואם כן הוה אמינא שישחט שם:", + "תלמוד לומר את החטאת ואת העולה. דאי אחטאת ועולה דעלמא לחוד קאי יכתוב חטאת לחוד:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) מה חטאת מן החולין. דכתיב בפר יום הכפורים \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" ודרשינן אשר לו ולא משל מעשר שני:", + "וביום. דכתיב שם \"כי ביום הזה יכפר עליכם\":", + "ובידו הימנית. דכתיב \"והזה באצבעו אל פני וגו'\" וידוע דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:", + "מה חטאת טעונה כלי. דכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת\" ולקיחה הוא בכלי דכתיב \"ויקח משה חצי הדם וישם באגנות\":", + "מה חטאת דם מזבח. היינו דם הנזרק על המזבח מתיר הבשר לאכילה להכהן דכתיב \"לכהן המחטא וגו'\" אף האשם דם הנזרק ממנו על המזבח מתירו להכהנים לאכילה דלא תימא דסגי בדם הניתן על הבהונות להתירו להכהנים:", + "דמה ניתן למעלה. מחוט הסקרא דכתיב ביה קרנות:", + "אף אשם. ר\"ל אשם זה ישתנה משאר אשם בזה אחרי דהקישו הכתוב לחטאת ונימא דדמו יהיה נזרק על המזבח למעלה מחוט הסקרא:", + "תלמוד לומר קודש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות וכו'. פי' בפרשת צו את אהרן כתיב \"וזאת תורת האשם קודש קדשים הוא\" וכתיב התם \"ואת דמו יזרוק על המזבח סביב\" שירצה שתורה אחת לכל האשמות שבכולם יזרוק דמו על המזבח סביב שהוא למטה מחוט הסקרא:" + ], + [ + "(ב) איזה יקדום. אם צריך לזרוק על המזבח קודם או מתן בהונות קודם:", + "הכהן יקדום. פי' דבר המכשירו לכהן הוא יקדום. ומאי ניהו? דם הניתן על גבי המזבח, שבכל מקום הוא מכשיר הבשר לכהנים:", + "הוא פרט לששחטו שלא לשמו. דלא עלו לבעלים לשם חובה ד\"הוא\" משמע שיהיה בהוייתו ולא ישנהו:", + "קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע. שגם הוא שייך לכהן לאחר מתנות הראש כחטאת ואשם:", + "הוא פרט לשחסר וכו'. ד\"הוא\" משמע כשהוא בהוייתו:" + ], + [], + [ + "(ד) נמצאת אומר שני כהנים וכו'. דבשני ידים בכהן אחד א\"א דכל קבלה צריך להיות דוקא בימין:", + "ומצורע טובל וכו'. אף דכבר טבל בשביעי והעריב שמשו אפילו הכי צריך ביום השמיני לחזור ולטבול משום דמצורע דייש בטומאה ואימור דנגע בטומאה אחר שטבל בשביעי:" + ], + [ + "(ה) יכול על תוך ודאי. האוזן יש בו ג' חלקים: א) מחוץ לה יש לה בשר רך מקיף בסביב האוזן כולו, ב) והפנימי הוא אשר הוא תוך האוזן, ג) ובאמצע אלו השנים ימצא שטח שכאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ולזה אמר דאילו אמר קרא על תוך אוזן היה משמע שיהיה במקום הפנימי מהאוזן:", + "תלמוד לומר נוך. לא ידעתי פי' מלת נוך האיך מורה על החצון (קרבן אהרן):", + "אי על נוך. פי' אילו היה כתוב נוך בלי תי\"ו הייתי אומר שהוא בגובה האוזן והוא הבשר החצון הרך שהוא מקיף:", + "זה גדר האמצעי. שהוא למעלה מן הפנימי ותוך של החצון:" + ], + [ + "(ו) חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. פי' כיון דדרשינן לעיל הוא פרט לשחסר כל שהוא לא סגי דלא ממלא ליה אכן אימתי הוא ממלא עליו עד שלא יצק ממנו על כפו השמאלית אבל משיצק על כפו לצורך הזאה הוא כהתחלת עבודה ואם נשפך קצת ממנו נדחה לגמרי ויביא לוג אחר מחדש:", + "חסר הלוג עד שלא נתן וכו'. קסבר יציקה לא הוי התחלה עד דיהיב מניה הזאות:", + "משנתן. היינו מה דכתיב \"וטבל הכהן את אצבעו והזה וגו'\":" + ], + [ + "(ז) מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו. מדכתיב על כף הכהן משמע דהוא כהן אחר:", + "יצא. דהרי הדר אמר \"מן השמן אשר על כפו השמאלית\":", + "ולא מספג. מקנח מן הכף אלא צריך מעט יותר שיוכל לטבול אצבעו שם:" + ], + [ + "(ח) על כל הזייה טבילה. שבכל פעם שיזה צריך לטבול אצבעו בשמן ויליף לה מדכתיב \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" דהאי \"מן השמן\" יתר הוא שהרי אמר \"וטבל הכהן את אצבעו מן השמן\" והוה ליה לומר \"והזה באצבעו ז' פעמים\", אלא ה\"ק מן השמן האמור בענין מקודם בענין טבילה יזה דהיינו שצריך לחזור ולטבול אבל לא יזה מן השמן שנשאר באצבעו:", + "ונאמר להלן אצבעו. בפר כהן משיח \"וטבל הכהן את אצבעו\":", + "המיומנת שבימין. המיומנת שביד ימין דהיינו אצבע הסמוכה לגודל דהויא מיומנת מכל שאר אצבעות דאי לאו הכי הימנית יתירא הוא דהא בלאו הכי מוכח בקרא דאיד ימין קאי:" + ], + [ + "(ט) שבע פעמים לפני ה' מלמד וכו'. היינו שעומד בעזרה והופך פניו כנגד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה:" + ], + [ + "(י) על דם האשם שיקדום הדם לשמן. שמתחלה נתן הדם והשמן אחריו ולאו דוקא על הדם ממש דאפילו נתקנח הדם נותן השמן:", + "או אינו. שהתורה משמיענו דין קדימה לחוד אלא לעיכובא קאמר שיתן דוקא על הדם:", + "אין שם דם. כגון שנתקנח הדם לא יתן השמן:", + "תלמוד לומר. אצל עני מצורע \"אל מקום דם האשם\" ומשמע דאינו חושש לדם אלא למקום אשר היתה בו קודם:" + ], + [ + "(יא) אין לו טהרה עולמית. דסבר בעינן קרא כדכתיב:", + "נותן הוא על מקומו. דסבר לא בעינן קרא כדכתיב לעיכובא אלא למצוה:", + "אם נתן על שמאל יצא. הוא סבר גם כן כר' אליעזר דלא בעינן קרא כדכתיב, אלא בהא פליגי – ר\"א סבר על מקומו עדיף דהא ידו הימנית הוא ואף על גב דליכא בהן, ור\"ש סבר שמאל עדיף דהיא נעשה עכשיו אצלו ימין ומקיים בה מצות בהן (ראב\"ד):" + ], + [ + "(יב) אם לא נתן לא כיפר. דכפרה אמתנת הראש כתיבא:", + "בין שלא נתן כיפר. דשירי מצוה הם דכתיב \"ומיתר השמן\", הלכך הו\"ל כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי:", + "ומעלים עליו כאלו לא כיפר. שלא קיים מצות קונו מן המובחר:" + ], + [ + "(יג) שיהא כל מעשיה. היינו כל ארבע עבודות לשם חטאת ואם אינו ענין למצוה, דהא נפקא לן משאר חטאות, תניהו ענין לעיכובא (זבחים ח, א):", + "מה תלמוד לומר. פי' דהא כתיב בסוף הענין וכפר וטהר:", + "יכול יהיו כולם מעכבים אותו. מלאכול בקדשים עד שיקריב כולם:", + "תלמוד לומר ועשה הכהן את החטאת וכפר. חלקו לענין כפרה בפני עצמו לומר דכיון שהקריב חטאת נתכפר ונטהר לאכול בקדשים:", + "מטומאתו ולא מזובו. פי' שאם היה זב ומנוגע והיום גם כן יום ח' לטהרת זיבתו, אין קרבן זה עולה לו לטהרו גם כן מזובו (קרבן אהרן). וכתב הזית רענן וצ\"ע דהא כאן מיירי במצורע עשיר שמביא בהמות וזב מביא עופות? וי\"ל שבא ללמוד על מצורע עני אף על פי שמביא עופות אין עולה לו לזיבו:", + "אחר המעשה הזה. של זריקת דם חטאת:" + ], + [ + "(יד) והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה לחטאת. היינו דהו\"ל למכתב \"ואת העולה יעלה\" וכתיב \"והעלה\", משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר, והיינו לענין דיעבד דהא כתיב מתחלה \"ואחר ישחט את העולה\":", + "והעלה הכהן את העולה מלמד שאברי עולה וכו'. פי' אף דלענין זריקה בודאי החטאת קודם אבל לענין הקטרה אברי עולה קודמין מפני שכולה כליל ונפקא לן זה מדכתיב בה כפרה בהעלאה דכתיב \"והעלה את העולה ואת המנחה וכפר\", משמע כי היכי דכתיב כפרה בחטאת ה\"נ כתיב כפרה בעולה והיינו לענין לומר שאינו גומר מעשה חטאת עד שיגמור מתחלה מעשה עולה (ראב\"ד):", + "אמר ר\"ש למה חטאת דומה וכו'. הלכך הדורון הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו אברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם בחטאת שהוא מכפר:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואם דל הוא וכו'. הוקשה לו למה כתב דל וגם אין ידו משגת? לכתוב אחד מהם. לזה השיב דאם כתב \"אם דל הוא\" לחוד הו\"א שנתדלדל מעט ממה שהיה קודם מביא קרבן עני, תלמוד לומר \"ואין ידו משגת\" - משמע שנתדלדל לגמרי דאין לו במה לקנות:", + "הכי גרסינן \"אי ואין ידו משגת שומע אני יש לו וכו'\"", + "ואינו מוצא ליקח. הכבשים הצריכים לו דגם בזה יכול להביא קרבן עני:" + ], + [ + "(ב) הוא ולא נודריו. שהנודר להביא קרבן מצורע שהוא עשיר והנודר הוא עני מחויב להביא קרבן עשיר:" + ], + [ + "(ג) שאין העשיר חייב כלום. אלא החיוב בא עליו ע\"י אמירתו והרי הוא עני:", + "ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי. הרי נדר להביא קרבן עשיר ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גונא נמי נותן ערך עני דכתיב \"על פי אשר תשיג יד הנודר\" והאי נמי נודר הוא:", + "אף זה הואיל וכו'. ר\"ל שדין הערכין ודינינו שוין הם ושלא כדברי ת\"ק שמחלק ביניהם:", + "היה עשיר והעני או עני והעשיר. דין זה לגבי ערכין שנינו בפרק השג יד ולא שייכא לגבי מצורע כלל אלא הביא כל לשון המשנה שם ויש דלא גרסי אותה כלל:" + ], + [ + "(ד) זה מביא מהשג יד. פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות:", + "מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת. שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אחת, אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיה אחד חטאת ואחד עולה:", + "והעולה תעלה חובה. פי' העולה שהעשיר מביא ע\"ז כבש לעולה יהיה חוב גם להעני להביאו ויהיה אם כן צריך להביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה לפיכך צריך הכתוב לומר כבש אחד לאשם ולא יותר:", + "ממקום שבאת. כלומר ממקום שאתה מביא שיביא שנים אביא אני שאינו מביא אלא אחד:", + "תחת כפרתו. תחת חטאת שהוא כפרתו ויותר אינו צריך להביא כלל אף מצורע עני לא יצטרך להביא כ\"א אלו השתי תורים לכפרתו ולא יותר:", + "הכי גרסינן ואם לאו מה אתה מקיימו. פי' אם לא כמה שאני אומר לך מה תתרץ להפסוק הזה:", + "ובערכין מביא מהשג יד. דגם שם כתיב \"על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'\":", + "מה שם מביא כל השג ידו. דכך משמע מאומרו \"על פי אשר תשיג\" שהוא כפי מה שישיג, אף מצורע יביא כל השג ידו, דאי משיג להביא ב' עופות ושני כבשים, יביא. תלמוד לומר \"אחד\", דאף על גב דמשיג ידו להביא שני כבשים לא יביא אלא כבש אחד לאשם ושתי עופות אחד לעולה ואחד לחטאת:" + ], + [ + "(ה) לתנופה לכפר וכי וכו'. והלא אין כפרה אלא בדם:", + "שירי מצוה. דהיינו שלא הניף:", + "כאילו לא כיפר. אף דנתכפר ע\"י זריקה על החטא שבידו מכל מקום לא קיים מצות קונו כראוי:", + "הכי גרסינן ועשרון ולוג שמן. מלמד וכו'. דלגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע עשיר ג' קרבנות וג' עשרונות, הכא דחד קרבן חד עשרון, וכי איצטריך קרא ללמד על כל עשרון שיהא טעון לוג:", + "שנאמר למנחה וכו'. והאי למנחה יתירא היא ללמד כמה שתהא המנחה גדולה א\"צ אלא לוג שמן והאי דנקט ששים דבהכי יוכל לקיים בהן מצות בלילה ולא יותר:" + ], + [ + "(ו) ולוג מה תלמוד לומר. כיון דאמר בעשיר דמביא לוג נלמוד מניה גם לעני כ\"ז דלא פטריה בהדיא. ואף דדרשו אותו מקודם הת\"ק וראב\"י מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו ללמד שצריך להביא לוג שלם כמו שמסיים ולעיל דרשו מדסמכיה להעשרון והמנחה להלוג שמן:" + ], + [ + "(ז) ושתי תורים וכו' ואינו מביא ארבעה. דאי לאו הכי לכתוב \"ותורים או בני יונה\" ומיעוט \"תורים\" שנים, אלא דאי לאו דפרט בהדיא \"שנים\" הוי אתי למטעי דיביא ארבעה כדלקמיה:" + ], + [ + "(ח) הלא דין הוא. דיביא רק שנים ולמה צריך קרא לזה:", + "מה יולדת מביאה אחד תחת אחד. דבעשירה מביאה כבש לעולה ובעניה מביאה תור או בן יונה תחת הכבש:", + "אף זה יביא אחד תחת אחד. היינו תחת שני כבשים יביא שתי תורים או שני בני יונה:" + ], + [ + "(ט) מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת כצ\"ל. שתי תורים, חטאת ועולה, תחת חטאת כבשה שהוא בעשירות:", + "אף זה יביא שנים תחת א'. היינו שתי תורים תחת חטאת ושתי תורים תחת עולה:" + ], + [ + "(י) מן מחוסר כפורים. שהיא יולדת:", + "שאינו מחוסר כפורים. שאין הקרבן בא לטהר אותו אלא כיון שנטהר מטומאתו אוכל בקדשים ואפילו לא הביא הקרבן:", + "דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה. מצורע שהוא נוהג בשתיהם וכן מטמא מקדש נוהג בשתיהם:" + ], + [ + "(יא) אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו. ר\"ל כי יש ג' פסוקים נכתב בתורה בזה בשינוי לשון ומבארם אחת לאחת:" + ], + [ + "(יב) בזמן שהוא עני מתחילתו. דלשון \"ואם דל הוא\" משמע שתמיד הוא דל:", + "תלמוד לומר אשר תשיג ידו. דזה הלשון מורה שאיננו דל (דעל דל כתיב בסוף הפרשה \"אשר לא תשיג ידו\") והיינו כשהיה עשיר מתחלתו והעני דיכול להביא קרבן עני:" + ], + [ + "(יג) הביא את אשמו עשיר והעני. עד שלא גמר להביא שאר הקרבנות מנין שיוכל לגמור שאר הקרבנות בעני. תלמוד לומר \"ועשה את האחד מן התורים וגו' מאשר תשיג ידו\" דמשמע דרק למקצת השיגה ידו דהיינו שהתחיל להביא האשם כשעדיין היה עשיר ואחר כך העני שיכול לגמור קרבנו בתורים:", + "בזמן שהתחיל בעשיר. פי' בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שיהא עשיר מתחלתו ועד סופו אבל הביא אשמו עני ואחר כך העשיר מנין שיביא בעשיר. תלמוד לומר \"את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה\", כלומר כל מה שתשיג ידו חייב להביא החטאת והעולה כדין והאי סתמא כולה ר\"ש היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות ופלוגתייהו בכריתות (דף ט.):" + ], + [ + "(יד) יכול אפילו הביא קרבנו וכו'. פי' עיקר קרבנו דהיינו חטאת הביא כשהוא עני והעשיר:", + "יגמור בעשיר כצ\"ל. דהיינו שיביא עולת עשיר:", + "תלמוד לומר וכו'. כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף:", + "שתקדים מנחה לחטאת העוף. האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב \"ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה\", שמע מינה שכבר קדמה:" + ], + [ + "(טו) תלמוד לומר זאת. לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאף על פי שהביאה חטאתה בשעת עניה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות:" + ], + [ + "(טז) מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא. האי דבעינן ריבוי לזה משום דכתיב מיעוט \"זאת\" להכי איצטריך \"תורת\" לרבות והשתא דכיב ריבוי ומיעוט מסתברא דהריבוי אתי לעני שהביא קרבן עשיר ומיעוט לעשיר שהביא קרבן עני דמעלין בקודש ואין מורידין:", + "תלמוד לומר זאת תורת. פי' דמסיים קרא \"אשר לא תשיג ידו\" משמע הא אם משיג ידו אינו יכול להביא קרבן של דל:", + "אשר בו נגע צרעת מלמד וכו'. מדכתיב \"אשר בו נגע צרעת\" משמע דדוקא באופן זה שבעצמו יש נגע צרעת אינו יכול להביא קרבן עני כשהוא עשיר אבל אם הצרעת הוא בבנו ובתו וכו' שהם עניים יכול להביא קרבן עני שבשבילם אף על פי שהם ברשותו:", + "תלמוד לומר זאת. ומסתברא דלא מיעט אלא אשתו מפני שהיא כגופו:", + "אם פטרה. פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה אינו חייב להביא עליה אף שכבר נתחייב בהן קודם שגירשה שכך כותבת לו בשובר כתובתה \"ואחראין דאית לי עלך מקדמת דנא יהא תביר וחליף מינך\". ומאי דקאמר \"לפיכך\" – אפשר דהכי קאמר, אם פרטה אינו חייב וע\"כ אם ירצה אח\"כ להביא בשבילה יכול להביא קרבן עני אם היא ענייה. ויש דלא גרסי האי \"לפיכך\":" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) יכול משבאו לעבר הירדן. תחלת ביאתכם לארץ סיחון ועוג יהא בתיהם מיטמאים בנגעים:", + "אל הארץ המיוחדת. החשובה מכל הארצות וזו היא ארץ ישראל שהיא ארץ זבת חלב ודבש:" + ], + [ + "(ב) יכול משבאו לעמון ומואב. שאף היא היתה זבת חלב ודבש:" + ], + [ + "(ג) לאחוזה עד שיכבשו. כלומר \"לאחוזה\" משמע עד שיכבשו שאינו מקפיד אלא על הכיבוש לפי שכיון שכבשוה מיד היתה אחוזתם:" + ], + [ + "(ד) בשורה היא להם וכו'. דאיתא בויקרא רבה פי\"ז (ויק\"ר יז, ו) תני רשב\"י כיון ששמעו כנענים שישראל באים הטמינו מטמונות בקירות הבית. מה הקב\"ה עושה? מגרה בהם נגעים לבתים וניתוצים:", + "פרט לנגעי אנסין. מפרש בהוריות פרט לנגעי רוחות ולנגעי כשפים אבל אונסין אחרים כגון מחמת מלחת או מחמת דברים אחרים המזיקין את האבנים מטמאין כדאמרינן לעיל בתחלת נגעים לא אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אונסים תאמר בנגעים שטמא בהם אונסים:", + "ובאסדיא. רפסודות והן חבילות של קורות ובאות ע\"פ המים:", + "על ארבע קורות. ר\"ל או על ארבעה קורות היוצאים מן הכתלים הואיל שהקורות עומדין באויר:", + "הבנוי על העצים. שמוטים על צידיהם על הארץ:", + "ועל העמודים. היינו שיש ארבעה עמודים תחובים בארץ כנגד ד' זויות הבית ועליהם הבית בנוי דהוי מחובר לארץ הואיל ובנה ע\"ג העמודים הנעוצים בארץ:" + ], + [ + "(ה) ואין ירושלים מטמאה בנגעים. סבר האי תנא דלא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא מקרי אחוזתכם:", + "בלבד. סבר דנתחלקה לשבטים:" + ], + [], + [ + "(ז) תלמוד לומר ובא. דהיה לו לכתוב \"ואשר לו הבית יגיד וגו'\":", + "והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. מדלא כתיב \"ואמר\" כי אם \"והגיד\" היינו בביאור הדברים כמו שכתוב \"הגדתי היום לה' אלהיך\" בפרשה תבוא:", + "לאמר יאמר לו הכהן וכו'. דהאי לאמר יתירא הוא אלא שבא להורות דלפיכך הצריכו הכתוב לבוא בעצמו ולספר לפניו ענין נגעו כדי שיאמר לו הכהן23תניא בתוספתא (תוספתא נגעים, ו#הלכה ו) כיצד ראית הנגע וכו' היה בא אצל כהן אומר לו הכהן בני צא ופשפש במעשיך וחזור בך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע ואין המקום דן את האדם אלא בדיינים [גירסת הגר\"א \"בהתראה\"] הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה הרי הן באין על בגדיו [ר\"ל כשלא חזר בו אף על ידי נתיצת ביתו] חזר בו טעון קריעה ואם לאו טעון שריפה הרי הן באין על גופו [ר\"ל כשלא עשה תשובה אף לאחר שנשרף בגדו] חזר בו חוזר הנגע מעליו ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, עכ\"ל התוספתא:", + "ונוכל להתבונן מטומאתו גודל העון שיש בזה שמשכבו ומושבו הן אב הטומאה ומטמאין את האדם וגם הבגדים שהוא לבוש וכל מעינותיו טמאין כגון רוקו ומימי רגליו כי דומה לזב ויותר ממנו שמטמא באוהל דהיינו כל הבא אל אהלו נטמא וגם הוא מרוחק מכל השלש מחנות דהיינו אפילו ממחנה ישראל מה שאין כן בזב. מכל זה יוכל האדם להתבונן שהטומאה מקיף אותו מכל עבריו מפנים ומבחוץ ואשרי מי שנותן ללבו להשמר מזה העון החמור. סיבת הדבר שבא הנגע לביתו:", + "שנאמר השמר בנגע הצרעת וגו'. היינו השמר מעון המביא לידי צרעת:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(יא) אין פותחים בו. היינו שאינו זקוק לפתוח דנראה לי משמע שיכול לראות בלא שום תחבולה לזה ואם אינו נראה כמו שהוא טהור:", + "בבית. יתירא הוא דהא בבית מיירי אלא דבא לרבות איזה בית שהוא אפילו צבוע אף דלענין נגעי בגדים ממעטינן לעיל כשהוא צבוע, לענין בית מטמא:", + "בבית להביא העליה. והיינו דאף דאיתא בתוספתא פ\"ו דיציע אינו מיטמא בנגעים אבל עליה בכלל בית הוא ואם נראה נגע בתוכו נטמא:", + "בבית מתוכו וכו'. דהוה מצי למכתב כנגע נראה לי בביתי, ומה דכתיב \"בבית\" לשון בפנים הוא:", + "ואינו מטמא מאחוריו. היינו כל זה שלא נעשה הבית מוחלט עיין ביבמות דף ק\"ג (זית רענן):" + ], + [ + "(יב) אפילו חבילי עצים וכו'. שאין מקבלין טומאה:", + "הכי גרסינן ר\"ש אומר עסק הוא לפנוי. ר\"ש כר' יהודה ס\"ל ולפרושי טעמא דר' יהודה אתי כלומר שלא אמרה תורה \"ופנו את הבית\" אלא להתעסק בפינוי ושמא בין כך ובין כך ילך לו הנגע מן הבית או יכהה מירקרק או מאדמדם לשאר מראה ירוק ואדום על ידי תשובתו של בעל הבית:", + "א\"ר מאיר וכי מה מיטמי ליה וכו'. ר\"מ לית ליה דר' יהודה ודר\"ש ולא ימתין לו הכהן לחבילי עצים וחבילי קנים ולא לכל דבר שאינו מקבל טומאה אלא לכלים המקבלים טומאה:", + "אם כן חסה התורה על ממון הבזוי. פי' שלא לאבדו מיד כי כלי חרס כיון שנטמא מיד הוא אבוד לטהרות שאין לו טבילה במקוה. וא\"ת הרי ביתו ממון החביב ולא חסה עליו התורה לנתצו – התם לאחר ג' שבועות הוא וכיון שהיה לו לחזור בתשובה ולא חזר ינתץ את ביתו אבל טומאת כלי חרס אם אינו ממתין לפנוי מיד יהא אבוד והתורה חסה עליו שמא יחזור בו:" + ], + [ + "(יג) ולא לראות את הפינוי. כצ\"ל וכן הוא בילקוט וכ\"מ מהגר\"א. והכונה מדכתיב \"את הנגע\" דהוא יתר להורות שלא יבוא לראות בעת שמפנין את הבית כ\"א אחר כך:", + "ולא יטמא כל אשר בבית מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"ולא יטמאו\" ואנא ידענא דהפינוי כדי שלא יטמאו מה תלמוד לומר \"כל אשר בבית\":", + "עד שישהא וכו'. כדילפינן לקמן מקרא דכתיב \"והאוכל בבית יכבס את בגדיו\" דהיינו שישהא כדי שיעור אכילה:", + "יכול לא יהיו טמאים עד ששהו וכו'. כמו הבגדים אשר הוא לבוש בהן:", + "תלמוד לומר ולא יטמא כל אשר בבית מיד. פי' הנמצאים בבית שאין לבוש בהן נטמא מיד כשהכהן יאמר שהבית טמא:", + "ואחר כן אחרים ביוצא בהן. פי' דבקרא כתיב \"ואחר כן יבוא הכהן לראות את הבית\"והו\"ל למכתב \"ויבוא הכהן לראות את הבית\", מאי \"ואחר כן\"? אלא בא לרבות דיש עוד אופנים אחרים כיוצא בהם שצריך הכהן להמתין עבורם ואחר כן יבוא לראות דהיינו כשם שממתין הכהן עד שיפנו הבית לטובתו כן ימתין הכהן לחתן שבעת ימי המשתה מלראות את הבית וכן ברגל עד שיעברו ימי הרגל:", + "ר' אומר. א\"צ קרא לזה דאם ממתינים לדבר הרשות וכו':", + "בחתן נותנים לו וכו'. כדי שלא לערבב את שמחתו:", + "ולכסותו. פי' כשהנגע בבגדו דילפינן נגעי בגדים מנגעי ביתו:" + ] + ], + "Section 6": [ + [], + [ + "(ב) בקירות הרי שנים. דהול\"ל \"בקיר הבית\" ואמר \"קירות\" מיעוט רבים שתים:", + "ולמטה הוא אומר. במקום שהיה לו לומר \"בקיר\" אמר \"קירות\" הם שתים אחרים שכן אמר \"והנה פשה הנגע בקירות הבית\":", + "אלא בד' כותלים. שיהיה מרובע ובעל ד' זוית:" + ], + [ + "(ג) עגול. היינו דלית ליה זוית כלל דכולו קיר אחד:", + "טריגון. בר ג' זוית ועיין בריש פ' גט פשוט דהוא הדין בר ב' זוית ובר ה' דארבעה בעינן לא פחות ולא יותר:" + ], + [ + "(ד) יכול עד שיראה בשני כתלים. פי' דלמא האי דאמר קרא \"והנה הנגע נראה בקירות הבית\" אינו קאי על מנין הקירות אלא על מקום הנגע אמר זה שיהיה בשתי הקירות אבל בקיר אחד טהור:", + "יכול אפילו על אבן אחת. דאבן אחת קיר יקרא:", + "דברי רבי עקיבא. ולזה אמר בפרק י\"ב דנגעים במשנה רבי עקיבא אמר ח' שיהיו שמנה אבנים, שתים בכל קיר מהארבע קירות שצריך שיהיה בבית וזה לפי שלדעתו צריך שיהיה הנגעים בשתי אבנים:", + "הכי גרסינן ר' ישמעאל אומר וחלצו את האבנים שתי אבנים [הגר\"א]. ופי' נהי דמלת \"אבנים\" יורה על שתי אבנים אמנם להראות שאפילו על אבן אחת לזה הדר לומר \"ומראיהן שפל מן הקיר\" והקיר יובן אפילו על אבן אחת ולזה אמר ר' ישמעאל שם במשנה שהבית שיטמא בנגעים צריך שיהיה בו רק ארבעה אבנים לחוד שהם אבן אחת בכל קיר שבזה די ליטמא:", + "ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. פי' דשיעור נגע כגריס באורך וברוחב וצריך שני גריסין על שני אבנים בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה ומחוברים. נמצא שהוא נגע ארכו שני גריסין ורחבו גריס אחד דכשהוא מוטל לרחבו של שני אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס ולזה אורך הנגע ב' גריסין ורחבו גריס. ובמסכת סנהדרין (דף עא.) אמרינן טעמא דר\"א בר\"ש כתיב \"קיר\" וכתיב \"קירות\" איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ואם כן צריך שיהיה אם יהיה למשל בקרן דרומית מזרחית בדרום גריס ובמזרח גריס על ב' אבנים והנגע כולו מחובר כאחד:" + ], + [ + "(ה) שוקעות במראיהן. פי' מלת \"שקע\" מלשון שקיעה ואמר שפירוש הפסוק שיהיו שוקעות ולא בממשן אלא במראה לחוד לא שיהיו בעצם שוקעות וזה למדו אותו ממה שכתיב \"ומראיהן שפל\" וזה לפי שאמר מתחלה \"שקערורות\" דהיינו שיהיו שוקעין והוי משמע שוקעין בעצם לזה הדר הכתוב ואמר \"ומראיהן שפל\" דהיינו מראיהן לא ממשן כמו דדריש לקמיה:" + ], + [ + "(ו) יכול ילך לביתו. דהיינו שיהיה לו רשות לילך לביתו ולחזור ולסגור:", + "תלמוד לומר אל פתח הבית. דמשמע שצריך לעמוד על הפתח:", + "יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר. פי' אילו אמר \"על פתח הבית\" ולא אמר \"מן הבית\" הייתי אומר שיעמוד תחת המשקוף והוא המפתן העליון ויסגיר:", + "תלמוד לומר מן הבית. דמשמע על‏24אולי צ\"ל עד. ויקיעורך. שיעקור מן הבית לגמרי:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) כל שהוא. ד\"פשה\" משמע שיפשה הנגע בעצמו:", + "תלמוד לומר בבית. היינו מה שכתוב \"בקירות הבית\" דמשמע כל שיהיה הפשיון בבית אף על גב דלא הוי סמוך לנגע טמא:", + "יכול כל שהוא. דהיינו שפשיון הרחוק יהיה גם כן דיי בכל שהוא כמו הסמוך:", + "מה נגע האמור להלן כגריס. דסתם נגעים כגריס חוץ מנגעי בתים בתחלתן שיעורו כשני גריסין:" + ], + [ + "(י) והחוזר כשני גריסין. היינו מה שכתוב \"אם ישוב הנגע ופרח בבית\" וזה אין נלמד מכאן אלא ממקום אחר כדלקמן בריש פרשה יו\"ד וע\"כ כתב הקרבן אהרן וכן הגר\"א דלא גרסינן הכא:" + ], + [ + "(יא) ולא בקירות היציע. היינו דאי הוה הנגע בבית והיה יציע סמוך לבית והיה שם הפשיון לא חל שם פשיון על ידי זה והוא הדין דאם היה לכתחלה הנגע ביציע אין עליו דין נגע כדאיתא בפרק י\"ב דנגעים משנה ד':", + "אבוס. של בהמה דלאו בית מקרי:", + "בקירות המחיצה. של גנות ופרדסים:", + "המגורה. פי' מגורה מלאה פירות והוא מלשון \"נהרסו ממגורות\" (יואל א, יז):" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [], + [ + "(ב) וחלצו. לשון רבים ובעה\"ב אינו אלא אחד שנאמר \"אשר לו הבית\" לזה אמרו שהוא שכנו דאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה בעל הבית אחר מטפל עמו:", + "אוי לרשע. לזה שהנגע כלפי ביתו הוי רשע שהוא הבעל לשון הרע:", + "שניהם קוצעין. דכתיב \"אשר הקצו\":", + "שניהם מביאים את האבנים. דכתיב \"ולקחו אבנים אחרות וגו'\":", + "יכול הכותל הסמוך לאויר. היינו שהיה כותל מפסיק בין בית לחצר חבירו ומה דאמר אויר היינו אויר של חצר חבירו דגם זה שכנו אקרי:", + "תלמוד לומר ואחר חלץ. לשון יחיד שאחד חולץ ואין אחר מסייעו ומסתברא שזה קאי רק כשהכותל סמוך לאויר לבד:" + ], + [ + "(ג) יכול אפילו קרמודים. רעפים:" + ], + [ + "(ד) אתהן חוץ לכל עיר. דהאי \"אתהן\" יתירא הוא לזה אמרו שבא למעוטי אדם מצורע שכתוב בו \"מחוץ למחנה מושבו\" והיינו חוץ למחנה ישראל ואינו נוהג דבר זה בכל עיירות אלא בעיירות המוקפות חומה בלבד שקידשם יהושע בן נון ומצורעין משתלחין מהן:", + "אל מקום טמא שיהא מקומו טמא. דקשיא להו מאי שייך על מקום שהוא טמא והלא קרקע עולם היא ולזה דרשו שיהא מקומו טמא דהיינו שהם מטמאות באוהל כדדרשו באדם מחוץ למחנה מושבו שיהא מושבו טמא:", + "אל מקום טמא לרבות את הניטל. כלומר דאפילו ניטלו האבנים משם עדיין מקומו טמא וגזירת הכתוב הוא (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ה) יכול מבפנים ומבחוץ. דהכל הוא בכלל \"בית\":", + "אי מבית. פי' אם אמר \"מבית\" ולא אמר \"סביב\" הייתי אומר שכל מה שבבית יקציע אף הקרקע וכל הקירות:", + "אלא סביב לנגע. והוא שאחר שישליך האבנים אשר בהם הנגע יקלוף את טיחת הבית מבפנים מסביב הנגע:" + ], + [ + "(ו) ושפכו אשר הקצו. פי' הו\"ל לכתוב כן ואנן ידעינן שהוא עפר אלא דבכלל זה היה גם כן צרורות הנושרים מן האבנים בעת ההקצאה:", + "יכול אף הנושר. מאליו כגון שהוא מכה במקום זה ועפר נושר מאליו במקום אחר:", + "תלמוד לומר את אשר הקצו. כלומר אותו בלבד הנופל מתחת הקרדום:" + ], + [ + "(ז) ואין מביא אחת תחת שתים. היינו אפילו אחת גדולה תחת שתים קטנים שהיו בכותל ולא שתים קטנות תחת אחת גדולה שהיה בכותל דהתורה הקפידה בין על הלקיחה ובין על החליצה שיהיה לא פחות משתים אבל משתים ולמעלה לא הקפידה ויכול להיות שתים גדולות תחת שלש קטנות או ארבע. והוא הדין להיפך - ארבע קטנות תחת שתים או שלש גדולות:" + ], + [ + "(ח) קרמודים. עשויין כעין טבלאות והן של חרס:" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן ועפר משמע כל עפר אפילו לבנים וכו'. דלשון \"עפר\" משמע כל מין עפר:", + "אפילו מדד. פי' בערוך קווזות אדמה:", + "אי אחר. פי' אילו כתיב \"ואחר יקח וטח וגו'\" ולא כתיב \"ועפר\":", + "סיד וגבסיס. שנעשה משרפת אבנים:" + ], + [ + "(י) אין חבירו. היינו אפילו שכנו שחייבו התורה בלקיחת אבנים אבל בטיחה אינו חייב:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) מה נגע האמור להלן כשני גריסין. כדלעיל ריש פרשה ו':" + ], + [ + "(ב) נמצאת אומר הפסיון סמוך וכו'. לאו מהכא נפקא כולהו ואגב גררא נקט כולהו:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא כמראיו. דכתיב \"ואם ישוב\" משמע ששב למראהו הראשון:", + "שלא כמראיו. כגון מירקרק לאדמדם:" + ], + [ + "(ד) מה בבגדים וכו' עף אל פי שאינו פושה. כדלעיל בפרשה תזריע פט\"ז:" + ], + [ + "(ה) שהעומד בהם בסוף שני שבועות שורף. שם בפרשה תזריע פט\"ו הלכה ז':", + "אינו נותץ. כדלקמן בהלכה ח':" + ], + [ + "(ו) אם סופנו לרבות את החוזר. אף על פי שאינו פושה:", + "הנח לו. פי' אין זה מקומו דהיינו שאינו מדבר אחר חליצה וקיצוע כמו שנראה מפשטיות המקרא אלא בפושה בסוף שבוע שני הוא מדבר וכדלקמיה בהלכה זיי\"ן:", + "או שומע אני וכו'. ר\"ל אחר שלמדנו דהחוזר אף על פי שלא פשה טמא מסתברא דאם ראינו שחוזר הנגע בו ביום אחר הטוח נטמא אותו מיד ולנתוץ את הבית דלאיזה תועלת נמתין אחרי דאפילו לא יפשה כלל יותר בסוף שבוע גם כן נטמאנו:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה. היינו מה דאמרינן לעיל בהלכה ו' הנח לו:", + "הן אם היקל בפושה בראשון. פי' ודי לו בחליצה וקצוע, שהרי היקל בעומד בו ודיי לו בהסגר, נקל בפושה בשני שיהיה דיי לו גם כן בחולץ וקוצה וטח שהרי החמיר בעומד בו שאפילו עומד צריך חליצה וקיצוע:", + "ויהיה הפושה כעומד. בתמיה:", + "תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן. היינו בסוף שבוע ראשון כתיב ושב הכהן וכאן הוא אומר ובא הכהן:", + "זו היא שיבה זו היא ביאה. ר\"ל אף דהוא תיבה אחרת מכל מקום ילפינן גזירה שוה דחד כונה היא:", + "ונותן לו שבוע. היינו לראות בסוף שבוע אם חזר הנגע ונתץ את הבית ואם לא יחזור מטהרו בצפרים:", + "אף ביאה זו וכו' ונותן לו שבוע. היינו גם כן דינו כמו בסוף שבוע ראשון בפשה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ח) מנין אם עמד בזה ובזה. היינו שבא בסוף שבוע ראשון וגם בסוף שבוע שני וראה שלא פשה כלל:", + "תלמוד לומר ובא ואם בא יבוא. פי' היה לו לכתוב \"ובא\" וכתיב \"ואם בא יבוא\":", + "הרי כאן שתי ביאות. שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני:", + "אם בפושה בראשון וכו'. סירכא דמלתא נקט ואתא דבלאו הכי בפושה לא אפשר לאוקמי כלל דהא כתיב בהדיא \"ואם בא יבוא וראה והנה לא פשה הנגע\" (ראב\"ד):", + "הכי גרסינן מה יעשה לו יכול יפטר וילך לו תלמוד לומר וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע וכו'" + ], + [ + "(ט) מה יעשה לו. פי' אחרי דהכריח שלא יוכל הכהן לפטור ולילך לו חזר ושאל עוד מה יעשה לו:" + ], + [ + "(י) שהרי היקל בעומד בראשון. שא\"צ רק הסגר:", + "ויהיה עומד כפושה בשני. בתמיה:", + "ביאה האמורה למעלה. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע ושם הלא למדנו מן \"ושב הכהן\" שחילץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. והרוצה לידע סדר המקראות לפי מדרש חז\"ל יעיין ברש\"י בפרשת מצורע:" + ], + [ + "(יא) אחרי הקצות וכו'. קאי על הפסוק \"ואם ישוב\":", + "מה תלמוד לומר. ר\"ל הלא ידוע שאין חליצה בלא קיצוע וטיחה ודיי במה שכתוב אחר חילץ לבד וכדמסיים לקמיה:", + "אחר פושה בשני ואחר העומד בשני. שהדין בשניהם שצריך חליצה וקיצוע וטח ואם חזר אח\"כ הנגע שיטעון נתיצה:" + ], + [ + "(יב) מנין לכהה בשני והולך לו. פי' שעמד בעיניו בסוף שבוע ראשון והוסגר שבוע שני ובסוף השבוע נמצא שכהה הנגע או שהלך לגמרי:", + "תלמוד לומר ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר. פי' דהו\"ל למכתב \"ולקח לחטאתו\" אלא לרבות בית אחר שלא נעשו בו כל הדינין האמורין למעלה (דהיינו פושה בראשון ופושה בשני ועומד בסוף שבוע שני דבכולם חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם לא חזר טעון צפרים) וקאמר טעון צפרים וכיון דכתביה רחמנא בתר תרי שבועות שמעינן דכהה והולך לו בשני הוא דטעון צפרים אבל כהה והולך לו בראשון אין טעון צפרים אלא קולפו למקום הנגע והולך לו (ראב\"ד):", + "עשרה בתים הן. פי' בתים שנגמר דינם או לטומאה או לטהרה קא חשיב הלכך כהה והולך לו דשבוע ראשון ושבוע שני הרי כאן ארבעה שנגמרין בטהרה. השלש זוגות האחרונות יש בכל אחת מהן אחת שנגמרה לטומאה והיינו חזר נותץ ואחת שנגמרה לטהרה והיינו לא חזר טעון צפרים אבל חולץ וקוצה וטח שהן קודם הנתיצה אינם מן החשבון לפי שלא נגמר דינם לא לטומאה ולא לטהרה:" + ], + [ + "(יג) הכי גרסינן טמא הוא מה תלמוד לומר. פי' וכי טהור היה עד עכשיו שאמר שעכשיו הוא טמא והלא טמא הוא מהיותו מוסגר בלא חזרה:", + "שאינו מטמא אלא מתוכו. דכתיב \"והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא\":", + "בין מאחוריו. הנוגע בו נטמא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר. ר\"ל בכל רוח כדי שיהא כל ארבע קירות ראויין לנגע וכדמוכח לקמיה:" + ], + [ + "(ב) ר' ישמעאל אומר ארבע. אחת לכל פיאה ופיאה:", + "רבי עקיבא אומר שמונה. ולטעמייהו אזלי דפליגי לעיל בפרשה וי\"ו הלכה ד' בנגע דר' ישמעאל סבר שם אפילו על אבן אחת טמא ורבי עקיבא סבר בעינן על שתי אבנים ולתרוויהו בעינן שיהא כל ארבע קירות ראויין לנגע הלכך לר\"י צריך שיהא בבית ארבע אבנים ולרבי עקיבא צריך שמונה אבנים:", + "עד שיראה כשני גריסים וכו'. עיין לעיל שם בביאורינו ולפלא קצת אמאי כפל מסדר הספרא לאתויי הכא:" + ], + [ + "(ג) אבניו שלו וכו'. מדלא כתב \"את האבנים\" וכתב \"אבניו\" למעוטי של שכנו דאם היה כותל של שותפות אינו נותץ אלא שלו היינו הצד שהנגע בו:", + "מלמד שגורר ומוציא. פי' גורר במגירה לפי שאינו נותץ אלא חלקו ומניח חלק חבירו:", + "את אבניו כל אבניו שנבנו עמו. פי' מדלא כתיב \"ונתץ את האבנים\" כדכתיב בחליצה ש\"מ כל אבניו קאמר ומה דקאמר שנבנו עמו לאפוקי מה שהכניס משנבנה וכדלקמיה:", + "אבניו ולא אבני העלייה. מדכתיב \"את הבית את אבניו\" משמע דוקא אבניו של הבית ולא של העלייה:", + "הכי גרסינן עציו ולא כו' עפר הבית ולא כו'", + "ולא אבנים שהכניס לו משנבנה. אף דהיו בו בעת הנגע ובודאי נטמאו גם כן מכל מקום לענין נתיצה אינו מחוייב לנתצם והטעם מדכתיב \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו\" - אבני הבית משמע אותם שהם עיקרו של בנין שנבנו עמו (ראב\"ד):", + "ולא עפר המתכות שלו. פי' מתכות לשון התכה והיינו העפר שניתק ממנו מאליו כבר קודם נתיצה אלא אותם שנשר בשעת נתיצה עליהם נאמר \"והוציא אל מחוץ לעיר וגו'\":", + "אם נאמר בחליצה וכו'. פי' למה צריך הכתוב למכתב בחליצה \"וחלצו את האבנים\" וכן \"העפר יקציע\" וכן כתוב בנתיצה – לילף חד מחבריה, אבל על עציו לא שאל דעצים ליתנהו בחליצה רק בנתיצה:", + "האבן שבזוית. כל רוח נקרא זוית:", + "חולץ את כולה. אפילו של שכנו כדלעיל סוף פרשה וי\"ו בפרק ד' הלכה ב':", + "נותץ את שלו וכו'. כדלעיל בריש הפרק וה\"ה לענין עפר בנתיצה הוא דוקא שלו כדלעיל:", + "ובחליצה אינו חולץ וכו'. וה\"ה לענין עפר אינו משליך אלא העפר אשר הקצו סביב הנגע מה שאין כן בנתיצה כתיב \"כל עפר הבית\":" + ], + [ + "(ד) והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו. דבציר מהכי לא מקרי ביאה:", + "לא ימים שקלף את נגעו. פי' שאם קלף את נגעו בתוך ימי הסגרו והשליכו לחוץ אף על פי שעבר עליו בלאו כדאיתא בספרי בפרשת השמר בנגע הצרעת אפילו הכי הבא אל תוכו לא נטמא בו:", + "יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו. מוחלט הוא הנגמר דינו לחליצה אם קלף אותם האבנים והשליך מקום הנגע בחוץ עדיין הבית טמא שהרי כל אותם האבנים שהיה בהם הנגע טמאות והעפר שבסביבותיהם טמא (הראב\"ד) ועי\"ש שהאריך הרבה בזה:" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר והאוכל בבית יכבס. ר\"ל דמניה ילפינן בסוף ברייתא דהשוהא כדי שיעור אכילה מטמא בגדיו וכדמסיים והולך לפרש דבריו:" + ], + [], + [ + "(ז) הכי גרסינן אין לי אלא אוכל ושוכב לא אוכל ולא שוכב מנין תלמוד לומר יכבס יכבס ריבה. (כן הוא גירסת רש\"י בחומש וכן העתיק הגר\"א באדרת אליהו):", + "אלא אוכל ושוכב. היינו אוכל או שוכב:", + "יכבס יכבס ריבה. דכתיב \"והאוכל בבית יכבס והשוכב בבית\" דהו\"מ למכתב \"והאוכל והשוכב יכבס בגדיו\":" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן אם סופינו לרבות את הכל. (כן הוא גירסת הילקוט והר\"ש והגר\"א):", + "כדי שיאכל. היינו שישהא כדי שיעור אכילה:", + "אכילת פרס. חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב שהוא כולו מזון ב' סעודות וחציו הוא מזון סעודה אחת:", + "פת חטין. נאכלת מהר:", + "מיסב ואוכל. דרך הסיבה נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה:", + "בליפתן. ממהר באכילתו שלא יצטרך ללעוס אותו שיעור רב:" + ], + [ + "(ט) כל כיבוס בגדים וכו' להחמיר וזה להקל. פי' הנושא את הנבלה ואוכל את נבלת עוף טהור וכיו\"ב שטעון כבוס בגדים נאמרו להחמיר על הבגדים לומר שמקבלין טומאה להיות ראשונים מפני שמחוברין לגופו וכאן נאמרו להקל מפני חבוריהן שאם לא היה לובשן אלא שמכניסן על כתפו יהיו טמאין מיד וכשהוא לובשן אינן מיטמאין עד שישהא כדי אכילת פרס:", + "אפילו לבוש וכו' כולם טהורים וכו'. פי' כי הייתי סבור לומר כיון שאינן צורך לבישתו אותם שהם יתירים עליו נחשוב אותם כאילו הן על כתפו ויהיו טמאים מיד אפילו הכי אינם טמאין עד שישהא השיעור כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) יכול הבהמה. באוכף שעליה:", + "והעכו\"ם. שלבוש בגדים:", + "יהו מצילים בגדים בבית המנוגע. מליטמא מיד:", + "תלמוד לומר יכבס בגדיו ריבה וכו'. ר\"ל דכתיב בפסוק הקודם יטמא עד הערב ובתריה \"והאוכל בבית יכבס בגדיו\", כל מי שמיטמא מציל בגדים והבהמה והעכו\"ם הואיל שאינם מיטמאין אינם מצילין בגדים ונחשבו הבגדים שעליהן כאילו בא אל הבית ונטמא מיד ומה דנקט הברייתא בגדים – לאו דוקא ושיגרא דלישנא הוא איידי דמסיים מציל בגדיו נקט מתחלה המטמא בגדיו וכן מוכח מהלכה י\"ג לקמיה דהעיקר תלוי בקבלת טומאה:" + ], + [ + "(יא) מכאן אמרו וכו'. על ר' יהודה קאמר דיליף טעמא בסוף מבהמה ועכו\"ם:", + "היה עומד בפנים. תוך בית המנוגע. ואאדם דעלמא קאי ולא אבהמה ועכו\"ם:", + "וטבעותיו בידו. היינו כשהיו על אצבעותיו דרך מלבוש וע\"כ בעינן שישהא שם כדי אכילת פרס ואז יהיה טמא גם הטבעת, דידו בתר גופו גרירא, והוי כאילו ידו בפנים. ובשביל שהוא דרך מלבוש ע\"כ בעינן שישהא כדי אכילת פרס, דאם היה הטבעת בפס ידו דרך משאוי הוא טמא מיד:", + "היה עומד בחוץ וכו' ר' יהודה מטמא מיד. הטבעות. ס\"ל דכיון דהוא לא נכנס לבית המנוגע ולא נטמא אין הבגדים בטלין לגבי גופו ודינם כשאר כלים הבאין אל הבית שנטמאין מיד:", + "וחכמים אומרים עד שישהא וכו'. ס\"ל דכיון דהוא דרך מלבוש בעינן עד שישהא השיעור:" + ], + [ + "(יב) בזמן שאין כל גופו טמא. כגון הכא דהוא עומד בחוץ ולא נטמא כל זמן שלא הכניס ראשו ורובו:" + ], + [], + [ + "(יד) על השקוף. המשקוף שכן כתיב בפסח \"על הבתים אשר יאכלו אותו בהם\" והוא על המשקוף שנאמר \"והגעתם אל המשקוף\" ואם כן בית יאמר על משקוף הבית:", + "וי\"א על כולו. דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי:", + "ושילח את הצפור החיה ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. סמך על סוף הפסוק \"אל מחוץ לעיר\" וכן איתא ברמב\"ן על החומש וכ\"כ הגר\"א:" + ], + [ + "(טו) וכפר על הבית וטהר אם נאמר במצורע. סדר הטהרה שע\"י צפרים, למה נאמר בבתים? ואם נאמר וכו' היינו שיכתוב רק במקום אחד ובשני יכתוב וכפר עליו וטהר ונילף במה מצינו דמטמא בנגעים ומייתי צפרים דבזה נתכפר ונטהר אף השני כן:", + "מצורע יש לו טהרה. דאם הוסר הנגע או כהה או כולו הפך לבן נטהר אבל הבית אם הוחלט אין לו טהרה אלא צריך נתיצה כדכתיב בקרא:" + ], + [ + "(טז) כהן שבקי בנגעים. היינו בשאת וספחת ובהרת:", + "בקרחת אבל לא באדם. קשה דכולהו הני דקחשיב עד כה הלא באדם נינהו ואולי דר\"ל בשאר נגעי אדם היינו שחין ומכוה. והגר\"א גריס בהדיא \"אבל לא בשחין ומכוה\":", + "הכי גרסינן בבגדים אבל לא בבתים. וכן איתא בילקוט:", + "תלמוד לומר זאת התורה וגו' להורות. ללמד שלא יורה לאחרים עד שיהיה בקי בכל זה:", + "ולמה בא להורות ביום. הוא דרש הסמיכות של \"ביום\" לתיבת \"להורות\":", + "עד שיורנו רבו. היינו שאף על פי שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל מדעתו אינו רשאי להורות ולעשות מעשה עד שיורנו רבו ומפיק זה גם כן מדכתיב \"זאת התורה וגו'\" היינו אף על פי שהוא בקי בכל זה לא יעשה עד שיורנו רבו וזהו מה דכתיב \"להורות\" (ראב\"ד):" + ] + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + [ + "(א) ואף על פי שאינן מיטמאין בזיבה. מן התורה:", + "הכי גרסינן מטמאין כזבים. את אחרים מדרבנן דגזרו על העכו\"ם שיהא כזבין לכל דבריהם כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:", + "ושורפים עליהן את התרומה. היינו אם נגעו הן עצמן בתרומה אבל על זובן וקריין אין שורפין כדאמרינן בפרק בנות כותים (דף לד.) דעבדו בהו רבנן היכרא כי היכא דלא לישרוף עליהן תרומה וקדשים ולכך טיהרו קריו של עכו\"ם (הר\"ש משנ\"ץ והסמ\"ג עשין ר\"כ):", + "הכי גרסינן ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש. היינו אם נגע באדם ונכנס למקדש בשוגג אינו חייב קרבן על ביאתו דטומאתו לאו דאורייתא (כן גרס הר\"ש והגר\"א וכ\"כ הקרבן אהרן וכן איתא בילקוט):", + "ואת העבדים. אפילו אינם משוחררים כדאיתא במשנה ריש פ\"ב דזבים (הגהות מהרי\"ד):", + "איש אין לי אלא איש. פי' אילו לא כתיב אלא פעם אחד \"איש\" היינו ממעטינן קטן:", + "הכי גרסינן מנין לרבות את הקטן. ולא גרסינן \"את האשה\" דאשה בהדיא כתיב בה דמטמאה בזיבתה וכן בפרק בנות כותים לא גרס אלא קטן (קרבן אהרן והגר\"א בהגהותיו). ויש דמתרצין גירסא זו מפני שיש הרבה דינים שלא נתפרשו בה כגון הסיטות מגופה ומשכבה ומושבה ורוקה ומימי רגליה וזובה ומרכבה גם כן אינו מפורש בה (ראב\"ד ור\"ש):", + "תלמוד לומר איש איש. ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "הכי גרסינן ולנקבה בין גדולה וכו':" + ], + [ + "(ב) כי יהיה מן הדבור ואילך. מדלא כתיב \"כי יזוב\" וכתב \"יהיה\" לשון עתיד משמע מעת שדיבר אל בני ישראל אבל הראיות שראה מקודם כמאן דליתא דמיא:", + "ק\"ו. כמו ועוד ק\"ו:", + "שטימא בהם אנסים. כגון מחמת מלחת או דברים אחרים המזיקין את האבנים:", + "פטר בהם לפני הדיבור. כדלעיל בפרשת נגעים פ\"א הלכה ב':", + "זבים שלא טימא בהם אנסים. כדלקמן בהלכה ז':", + "אלא בכהן. שצריך לזה אמירת כהן כדלעיל שם בפ\"א הלכה ט':", + "בכל אדם. היינו מעצמם ע\"פ הדין שיאמר לו מי שהוא:" + ], + [ + "(ג) אפילו זב מ\"מ. מחוטמו או מפיו:", + "טימא בזב וטימא בזבה. ששניהם מענין אחד מענין זיבות:", + "מה זבה מקום שמטמאה. כלומר המקום אשר ממנו בא אליה טומאה קלה והוא דם נדות וקרא לה טומאה קלה בערך הזיבה לפי שאינה טעונה ז' נקיים ולא קרבן הוא מקום אשר ממנו לצא לה טומאה חמורה והיא טומאת זיבות שהיא חמורה שממנו צריכה ז' נקיים לטהרתה וקרבן:", + "אף הזב מקום אשר ממנו מיטמא טומאה קלה. והיא טומאת קרי מהמקום ההוא יטמא טומאה חמורה ולא אם זב ממקום אחר:" + ], + [ + "(ד) אלא בשלשה. ראיות לג' ימים. שעל ידי זה נעשית זבה גדולה להזקק לז' נקיים ולקרבן:", + "בג' ראיות ליום אחד. כדלקמן והואיל דמחמרינן ביה כל כך נחמיר ביה גם כן דיטמא מכל מקום:" + ], + [ + "(ה) אחר שחילק הכתוב. וגילה לנו שמקצת בשרו מטמא ולא מכולו בזה זכינו לדין שאמרנו שמהמקום אשר יצא ממנו טומאה קלה ממנו יצא החמורה כמו הזבה כי בזה בודאי יש לסמוך על הדין ואהני קרא ואהני דינא:" + ], + [ + "(ו) עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו. אבל כל זמן שלא יצא אף על פי שעומד לצאת לא נטמא האדם:", + "והלא דין הוא. שיטמא אף על פי שלא יצא חוץ לבשרו ולזה צריך קרא:", + "מטמאה בפנים כבחוץ. דמדאתא דם לבית החצון אף על גב דהעמידוהו כותלי הרחם טמאה כדדרשינן ליה לקמן בפרשתא ד' הלכה ד':" + ], + [ + "(ז) ולא מחמת ד\"א. ד\"מבשרו\" משמע שיזוב בהיות בשרו שלם מבלי שום אונס כלל:", + "עד שלא נזקק לזיבה. היינו בראיה ראשונה וראיה שניה, דמשניה ואילך אין בודקין אותו, דאף על גב דראה שלישית באונס – מטמא והוא זב גמור אף לקרבן:", + "במאכל ובמשתה. שמא אכל הרבה או שתה הרבה שלפעמים גורם זה לזיבה וכן כל הני דקחשיב:", + "ובמראה ובהרהור. מראה אשה אף על פי שלא הרהר והרהור אף על פי שלא ראה:", + "משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. פי' משראה שתים שלא מחמת אונס בשלישית אין בודקין אותו לקרבן הואיל ויש עליו כל טומאת זב למשכבות ומושבות ולספירת שבעה:", + "אונסו. היינו אפילו ראה באונסו לאחר שנעשה זב בשתים וכנ\"ל:", + "וספיקו ושכבת זרעו. איתא בגמרא דאין הכונה ספק חזי זיבה או לא דבזה אין להחמיר אלא ודאי חזי וספיקו היינו ספיקו מחמת שכבת זרעו כגון אם ראה שכבת זרע תחלה וטיפת זיבה הבאה אחר כך אינה מטמאה שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ועד שלא נזקק לטומאה הקרי מטהר את הזיבה משום דהוי אונס ולאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה שאין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה (רע\"ב ועיין בפירוש הר\"ש):", + "כי רגלים לדבר. שאין אותה ראיה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:" + ], + [ + "(ח) זובו טמא לימד וכו'. דתיבת זובו יתר הוא:", + "על הזוב שהוא טמא. היינו למשא דלמגע לא צריך קרא דלא גרע משכבת זרע דהוא מטמא במגע (נדה נה, א):", + "שגרם לטומאה. דכתיב \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:", + "והרי הוא טהור. שאין בע\"ח מקבלין טומאה מחיים:" + ], + [], + [ + "(י) יכול הדם וכו' יהיה טמא. פי' הדם עצמו יכול יהא טמא כזובו ורוקו ומימי רגליו. תלמוד לומר הוא. ולקמן בפ\"א הלכה ו' קבעי על הדם היוצא מן האמה יהא טמא כמי שראה זיבה דמק\"ו הוי אמרינן דאודם מטמאינן כמו לובן וקממעט ליה שם מקרא, וא\"ת למה צריכין למיעוטא דידן תיפוק ליה מהתם. י\"ל דהתם ממעט שאינו נעשה זב על פי ראיות דם מפי האמה ומיעוט דהכא דאחר שנעשה זב הדם היוצא מפי האמה אינו טמא כמו רוקו, דהוה אמינא דליהוי כרוקו ואפילו אם הוא יוצא מפיו יהא טמא וכדאיתא בגמרא, להכי איצטריך קרא (תוספות ד' נ\"ו):" + ], + [ + "(יא) שהם יוצאים ממקום טומאה. ממקום הזיבה:" + ], + [ + "(יב) תלמוד לומר וזאת לרבות וכו'. דכתיב \"זובו טמא הוא וזאת וגו'\" ודרשי האי \"וזאת\" אקרא דלעיל – זובו טמא וזאת, כלומר ד\"א נמי כזוב (רש\"י בגמרא):" + ], + [ + "(יג) והליחה. היוצאה מן המורסה:", + "והראי. מנקבים גדולים:", + "תלמוד לומר הוא. והנה בגמרא מקשינן מה ראית לרבות מי רגלים מ\"וזאת\" וממעטינן דם מזובו טמא הוא, איפוך. ומשני דומיא דרוק, מה רוק שהוא מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע (פי' שהן מתאספין הרבה ביחד סמוך לבית יציאתן בשעה שהן צריכין לצאת וכשהוא רוצה להעמיד את עצמו ולשהות את נקביו חוזרין ונבלעין במקומן) ולאפוקי דם האמה שאינו מתעגל אלא ראשון ראשון מטפטף ויוצא. ובגמרא איתא לאפוקי נמי חלב האשה זבה שאף על פי שהוא מתעגל אינו חוזר ונבלע וממילא אימעט נמי זיעה וליחה וראי שאין מתעגל וחוזר ונבלע (ומכל מקום איצטריך עוד מיעוט להלן למעט חלב האשה וכה\"ג משום דיש להם יתרון שהם מטמאים טומאת משקים):", + "מגפתו. מכתו:", + "וחלב האשה. זבה:", + "שהם מטמאים טומאת משקים. לטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים דכולהו אקרו משקה. דמעת עינו דכתיב (תהלים פ, ו) \"ותשקמו בדמעות שליש\", ודם מגפתו דכתיב (במדבר כג, כד) \"ודם חללים ישתה\" - אלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דמה לי קטליה כוליה ומה לי קטליה פלגא, חלב האשה דכתיב (שופטים ד, יט) \"ותפתח את נאד החלב ותשקהו\":", + "תלמוד לומר זאת. דמיעוטא הוא דלא דרשינן לריבויא אלא הוי\"ו ד\"וזאת\" אבל מלת \"זאת\" מיעוטא הוא:", + "טהורים מכלום. אפילו מטומאת משקין דלא אקרו משקה:", + "מטמאים טומאת משקים. כנ\"ל אבל אינם מטמאים אדם וכלים:", + "מטמאים טומאה חמורה. כדילפינן להו מקראי ולזה הם מטמאים אדם וכלים כמו הזב ודם היוצא מפי האמה דנתמעט למעלה אפשר דהוא בכלל דם מגפתו שהוא נקרא משקה וכי אימעיט מטומאה חמורה אבל לא מטומאת משקה:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בזובו. מלה יתירה הוא דהרי ביה משתעי קרא ולא היה צ\"ל אלא \"וזאת תהיה טומאתו\":", + "בזובו תלויה. פי' בראיות הזיבה שיהיה ב' לטומאה וג' לקרבן ולא בימים שאפילו ראה אותם ביום א' טמא בשתים וחיוב קרבן בג':" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. ולזה צריך קרא:", + "ומה אם הזבה. דטומאתה חמורה שהיא מטמאה את בועלה להיות כמוה דכתיב \"כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה\" ודרשינן מלמד שהיא מטמאה את בועלה כנדה דכתיב בה \"ותהי נדתה עליו\" ואם כן היה מן הראוי שטומאה חמורה כזו לא תצטרך לימים לקנות אותה ועכ\"ז אינה מטמאה אלא אם ראתה ג' ראיות דג' ימים כדילפינן לקמן מ\"ימים רבים\":" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן זוב רר מזובו. כלומר זכרה התורה ג' פעמים זוב – חד \"טומאתו בזובו\", וחד \"רר בשרו את זובו\", וחד \"החתים בשרו מזובו\" ללמד שצריך לשלשה ראיות להיות זב גמור לטומאה ולקרבן:", + "אין לי אלא גדולות. דאפילו זב כמה שעות ולא הפסיק הוי ראיה אחת שכן משמע לשון זוב דדבר שזב מאליו יש בו הרבה שהמשהו אינו זב אלא עומד כמשקה טופח:", + "תלמוד לומר תהיה. דמשמע מה שתהיה הוי טומאתו:", + "החתים כל שהוא. דפירושו כל שהחתים ועשה סימן ניכר בבשרו אף על פי שלא יהיה גדול:", + "בשרו. היינו רר בשרו ואמר שלשה ריבויים לשלשה ראיות שאף על פי שיהיו כולם קטנות יטמאו. ויש מהראשונים דגרסי סתמא \"תלמוד לומר תהיה אפילו כל שהוא\", ועיין בראב\"ד:", + "הכי גרסינן אם נאמרו קטנות למה נאמרו גדולות. (קרבן אהרן והגר\"א):", + "אלא ליתן שיעור וכו'. פי' לא הוזכרו גדולות לגופן אלא לומר שאפילו אחת גדולה מטמאה כשלש קטנות וההפסקה שביניהן שהן כשיעור שתי טבילות ושתי סיפוגין ר\"ל שיטבול אדם ויקנח את גופו אחר כל טבילה וטבילה שדרך אדם להיות מסתפג באלונטית אחר טבילה והטעם לזה שצריך להיות בין ראיה לראיה כדי שתחשב לשתי ראיות כדי טבילה וסיפוג ופחות משיעור זה לא חשיבה הפסק ולא נחשב אלא לראיה אחת והנה בעניננו שצריך הגדולה להיות כשיעור ג' ראיות קטנות ע\"כ צריכה להיות המשך הזמן של הגרת הזיבה כשתי טבילות ושתי סיפוגין דהיינו להפסקות בין הראיות (ולא הוצרך לתת הזמן לזיבה בעצמה לפי ששיעורה כל שהוא ולכל שהוא אין זמן) ונתן לנו התנא סימן לשהיית הראיה גדולה שהוא כשיעור הולך מגדיון לנהר שילוח הידוע:" + ], + [ + "(ד) ר' אומר למה הדבר דומה וכו'. פי' לא בא אלא לפרש על הקטנות עצמן שאמרנו שהם מטמאות עם הפסקן ואמר שצריך לאותם שיהו משולשין שלא תאמר אם שהה מתחלת הראשונה עד סוף השלישית כמגדיון לשילוח שיהא טמא ואף על פי שלא הפסיק בין הראשונה לשניה או בין השניה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אלא אינו טמא אלא אם כן היתה ההפסקה שוה ביניהם ולא נתמעטה מכדי טבילה וסיפוגה:" + ], + [ + "(ה) מזובו אף מקצת זובו וכו'. מלבד שדייקו שהמ\"ם מקצתית ותורה על הקצת דייקו גם כן אומרו \"טומאתו היא\" דהוא יתר כיון דכבר אמר \"וזאת תהיה טומאתו\" ולזה דרשו שפי' הפסוק 'מקצת זובו טומאתו היא':", + "להביא את שראה שתי ראיות וכו'. אף דשתי ראיות לא נזכר בפסוק סמך על מה דאמרינן בעלמא מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כצד שתים לטומאה ושלש לקרבן ואי לא דגלה לן הכא דאפילו מקצת מטמא לא הוי דרשינן זה:" + ], + [ + "(ו) הזבה אינה סופרת שבעה לשתי ראיות. כדילפינן לקמן בפרשה זבה:", + "מטמאה משכב ומושב בשתי ראיות. כדיליף לקמן מאומרו \"כל ימי זובה כמשכב נדתה\":", + "זב שהוא סופר שבעה לשתי ראיות. כדילפינן לקמן בריש פרק ה':" + ], + [ + "(ז) ואינו מטמא בדם. אם היה טהור ויצא ממנו דם מפי האמה:" + ], + [ + "(ח) ק\"ו לזבה. פי' אחרי דביררנו שהזב אינו מטמא באדם ואף על פי כן מטמא בלובן – קל וחומר לזבה וכו':", + "תלמוד לומר מטומאתו היא. דמלת \"היא\" יתירה אלא בא ללמד דטומאתו של איש הוא הלובן הזה ולא טומאתו של אשה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) אשר ישכב עליו. פי' אילו לא אמר קרא אלא \"כל אשר ישכב עליו\" ולא אמר המשכב הוי אמינא שאין צריך שיהיה הוא משכב בעצמו קודם שישכב עליו אלא אם הוא עשאו משכב ושכב עליו יהיה טמא אף על פי שאינו ראוי למשכב ולזה יכול אני לומר שאם שכב על הדלת או על העדינה, שהוא כסוי הבור, יטמא:", + "תלמוד לומר משכב. דמשמע שצריך שיהיה משכב בעצמו ר\"ל ראוי לשכיבה קודם שישכב עליו:" + ], + [ + "(ב) אוציא את אלו. שאינם ראוים כלל לשכיבה אבל לא אוציא מחצלת של קנים ושל חלף שהם ראויים לשכיבה. חלף הוא מין עשב ועושים ממנו חבלים ומחצלאות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר המשכב המיוחד [הגר\"א]. פי' מדכתיב בה\"א משמע שיהיה מיוחד לשכיבה אבל אלו קשים הם ואינם ראוים לשכיבה. והכא איירי בשעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה שסתמא לסיכוך ולזה אף על גב דהיא ראויה לשכיבה כיון דלא עשאה לשכיבה לא תקרא 'משכב' אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן פ\"ק דסוכה (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא מטה וכו'. כלומר כיון דאמרת ד\"המשכב\" משמע המיוחד לשכיבה אם כן אין לי לרבות אלא המטה וכו' שהם דברים מיוחדים ועשויים תמיד למשכב ומנין דברים שהם ראוים לשכיבה ולמלאכה אחרת כגון הסגוס שהוא מלבוש עב מאוד והוא כאדרת שער ורדיד הוא בגד דק קורין אותו בלשון ישמעאל רדא:", + "והקלסטר. כלי של עור והוא כמין סל או כיס שנותנין בפי הבהמה ותולין אותה ונותנין בה מספוא לבהמה לאכילתה וכשהיא מחזקת ד' קבין שהם שני שלישי סאה ראויה לשכיבה:", + "תורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן בה חפציו והוא ילקוט:", + "כריתית. גדול מתורמל שמחזיק סאה וחמת גדול מכריתית דמחזיק ז' קבין:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל המשכב ריבה. לומר שאם הם כזה השיעור שכל אחד מחזיק זה השיעור הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לשכוב עליו (דכשהוא מגיע למלון או בדרך כשהוא רוצה לישן נוטלן ומניח תחתיו וישן עליהם אף כשהם מלאים) דמלשון כל ריבה גם מה שהוא לדבר אחר אם הוא ראוי למשכב:", + "או יכול וכו'. דכיון דמלת \"כל\" ריבה כל הראוי לשכיבה אף על גב שלא יהיה תמיד:", + "הסרוד. הוא כלי שעורכין עליו הפת:", + "והדף של נחתומין. היינו נסר גדול דמנחי ביה הנחתומין ככרות של לחם עד שיחמיצו:", + "שהנדות שוכבות. ר\"ל שרוחצות בה:", + "תלמוד לומר אשר ישכב. מדלא כתיב \"אשר שכב\" אלא \"אשר ישכב\" משמע שיכול לשכב בה כל עת שירצה ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר שאם נרצה לשכב עליו בעת אשר הוא משמש למלאכתו אומרים לו עמוד (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ד) שהם משמשים שכיבה עם מלאכתן. שכאשר הם עושין בהן יוכלו לשכב עליהם מבלי שיאמרו לו קום כו' ומוציא את אלו שבשעה שירצו לעשות בהם מלאכתם צריך להקימו מלשכב עליהם:", + "אשר ישב וכו'. ר\"ל אילו אמר קרא \"וכל אשר ישב עליו\" ולא אמר \"כלי\" הייתי אומר שאפילו ישב על האבן ועל הקורה שאינם כלי:", + "תלמוד לומר כלי. שיהיה כלי לאפוקי אלו:", + "של גללים. הם כלים עשויים מרפת בקר:", + "וכלי אדמה. עשויים מאדמה שמייבשים אותם בחמה ואינם נצרפים בכבשן וכיון שהם כלים אף על פי שאינם מקבלים טומאה הייתי אומר דבכלל כלים הם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר הכלי המיוחד [הגר\"א]. ר\"ל המיוחד לקבל טומאה:" + ], + [ + "(ה) המיוחדים. לישיבה:", + "הבלנים. ארגז שבעלי המרחץ נותנין תיבה בבית של פני המרחץ ונוקבין בה נקב אחד מלמעלה ודרך הנקב כל הבא למרחץ נותן שם פרוטות והיא עשויה לישב בה מלמעלה:", + "ותיבה שפתחה מצידה. אדם יושב עליה מלמעלה ומשתמשין בה מן הצד ואינו מעכב זה את ישיבתה:", + "משני לוגין עד תשעה קבין שנסדקה. פי' שנסדקה ואינה ראויה לרחיצה כ\"א ללישה וכדלקמן, כופה אותה על פיה ומיחדה לישיבה ואם היתה פחותה משני לוגין אינה ראויה לישיבה ואם היתה גדולה יותר מתשעה קבין אינו מיחדה לשיבה אלא ממעטה ומתקנה לתשמיש:", + "שאינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת. פי' שהמים ממהרים לצאת ממנה ואין שהות אפילו לרחוץ בה רגלו אחת:", + "תלמוד לומר אשר ישב עליו. דהוא לעתיד ולא כתיב \"אשר ישב\", משמע שמיוחד לישיבה ולא בזה שיאמרו לו עמוד ונעשה מלאכתנו:" + ], + [ + "(ו) שהם משמשים ישיבה עם מלאכתן. פי' תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצידה משמשים ישיבה עם מלאכתן ואין אומרים לו עמוד וכו', וכן עריבה שנסדקה משמשת ישיבה עם מלאכתה דחזיא ללישת העיסה שמתערבין המים עם הקמח דאין המים יוצאין מתוך הסדק (ר\"ש בפרק י\"ט דכלים משנה י'). [והנה לכאורה משמע מזה דלא בעינן שישמש הישיבה עם מלאכתן בבת אחת ודלא כקרבן אהרן]:" + ], + [ + "(ז) ונתלה. כגון שהזב בכף אחד והמשכב והמושב בכף שניה והכריעו הם את הזב דהשתא הזב נתלה וכאילו יושב עליהן:", + "תלמוד לומר יטמא יטמא ריבה. דהוה ליה לומר \"כל המשכב וגו' וכל המושב וגו' יטמא\", ואמר עוד \"יטמא\" לרבות שיטמאו בכל אופן שיהיה הזב בהם:" + ], + [ + "(ח) הזב ולא בעל קרי וכו'. ד\"הזב\" מלה יתירא הוא דביה משתעי קרא ולזה דרשו שבא למעט כל הטמאים אשר היינו יכולים ללמוד שיטמאו משכב ומושב לטמא אדם ולא יהא ראשון לטומאה אלא אב הטומאה לטמא בגדים:", + "והלא דין הוא. שבעל קרי יטמא משכב ולזה צריך קרא למעטו:", + "הזב מטמא משכב ומושב. ר\"ל לטמא אדם לטמא בגדים:" + ], + [ + "(ט) הזב אינו מטמא בביאה. אדם הנכנס עם הזב בבית אינו ט מא אף שהבית מאהיל על שניהם:", + "אבן המנוגעת שהיא מטמאה בביאה. אדם הנכנס לבית שיש בה אבן מנוגע דכתיב \"והבא אל הבית וגו'\" וכן אם הביאוהו לבית ונכנס שם אדם נטמא:" + ], + [ + "(י) טמא מת שטעון הזייה וכו'. ובלא זה לא נטהר אלמא שטומאתו חמורה אינו דין וכו':" + ], + [ + "(יא) ומה הזב שאינו מטמא טומאת שבעה. להנוגע בו:" + ], + [ + "(יב) אשר ישכב ואשר ישב. משמע מעצמו ולא על ידי אחרים שישכיבוהו ויושיבוהו:", + "ואין זב שמת וכו'. דכיון שמת בטל ממנו טומאת זיבתו:" + ], + [ + "(יג) מטמא במשא וכו'. האי משא לאו משא ממש שמזיזו ממקום למקום כמו בשאר מקומות דזה הלא כל מת מטמא במשא מן התורה ואפילו משנימוק הבשר אלא הכונה במשכב ומושב שהזב נישא עליו מלמעלה ואין המשכב והמושב זז ממקומו ומשמיענו דאף ששאר מתים אין מטמאין משכב ומושב הכא כיון שהיה זב והזב מטמא בחיים מן התורה גזרו רבנן שמא יתעלף שדומה למת ועדיין חי הוא ולזה אמרו עד שימוק הבשר שאז הוא מת ודאי ולא יתחלף להם במתעלף ועיין בנדה דף ס\"ט ע\"ב בגמרא ובר\"ש פ\"ה דזבים משנה ג':", + "אשר ישכב עליו וכו' עד שינשא רובו עליו. דאי לאו הכי לא מקרי ששוכב ויושב עליו. ועיין לעיל בברייתא דר' ישמעאל בפירוש הראב\"ד וז\"ל הא דאמרינן עד שינשא רובו עליו לא רוב גופו אמרינן אלא רוב משענתו אמרינן דאם כן סנדל לא משכחת לה שיהא טמא מדרס דהא רוב גופו אינו נושא אלא ודאי רוב משענתו קאמר ואפשר שעומד לפרקים על רגל אחת או כשהולך מרים רגל אחת ונשען על אחרת וע\"ש עוד מה שהאריך בזה:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) ואין המשכב וכו'. פי' דאי נגע משכב הזב במשכב אחרינא והיו מונחים בגדים עליו לא נטמאו הבגדים אלא הרי הוא ראשון לטומאה ככלים הנוגעים באב הטומאה דאינם מטמאים אדם וכלים:", + "והלא דין הוא. שיהיה המשכב מטמא משכב לטמא בגדים אלולי קרא דמיעטו:", + "אם במקום שלא נטמא אדם וכו'. פי' שהרי אדם אינו עלול כ\"כ לקבל טומאה שהרי אם היה מונח תחת הזב לא נעשה אב הטומאה כשאר משכב הזב שיהא יכול לטמא אדם לטמא בגדים ואף על פי כן משכב הזב מקבל טומאה לטמא אדם לטמא בגדים:", + "מקום וכו'. מקום שהאדם מקבל טומאה לטמא בגדים דהיינו כשנגע במשכב הזב, אינו דין שהמשכב יש לו כח זה שאם נגע במשכב הזב שיטמא בגדים:", + "תלמוד לומר ואיש. דלא אמר \"ואשר יגע\" אלא \"ואיש\", ללמד דאיש מיטמא ממשכב לטמא בגדיו ולא משכב:" + ], + [ + "(ב) קל וחומר שיטמא וכו'. פי' עכשיו שהוכחת מקרא דאין משכב עושה משכב לטמא בגדים אדין‏25אולי צ\"ל אדון – ויקיעורך. הקל וחומר לומר דזב מטמא אדם אם ישכב עליו כדין משכב:", + "ומה במקום שלא נטמא משכב וכו'. פי' שאין המשכב עלול לקבל טומאה כ\"כ דהרי אם נגע במשכב הזב אינו נטמא לטמא בגדים ובאדם אמרינן דאם נגע במשכב הזב מטמא בגדים:", + "מקום שנטמא משכב וכו'. ר\"ל מקום שאנו רואין שהמשכב יש לו כח זה לטמא אדם לטמא בגדים, אינו דין אם היה אדם תחת הזב שיהיה לו דין משכב לטמא אדם לטמא בגדים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב מיטמא מתחת הזב וכו'. וכן איתא בילקוט:" + ], + [ + "(ג) משכב במשכבו ואם נשבר טהור. פי' הוה ליה למכתב \"משכב\", מאי \"משכבו\"? אלא להורות דוקא כשהוא כעין משכבו, הא אם נשבר אחר שכיבתו שאינו ראוי לשכיבה נטהר על ידי זה:", + "שאין נעשה אב הטומאה. פי' שאין טומאתו חמורה כ\"כ לפיכך תספיק השבירה לטהרו תאמר במשכב וכו':" + ], + [ + "(ד) בחבל היוצא מן המטה. לאחר שנגמר הסירוג של החבלים משאירין מהחבל ופחות מחמשה טפחים לא חזי לצורך מטה ולא חשיב יד אבל מחמשה ועד עשרה חשיב יד שבו משלשלין את המטות כשבאין להורידה מלמעלה למטה ויותר מעשרה לא צריך לכך ולא חשיב יד:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא [הגר\"א וכ\"כ הקרבן אהרן]. פי' דהוה ליה למכתב \"ואיש כי יגע וכו' ורחץ במים\" ואנא ידענא דיטמא עד הערב וכתיב \"וטמא\" לרבות להוסיף טומאה על הנוגע בחבל או בנימין המבואר לקמיה:" + ], + [ + "(ה) ולא בנימין היוצאין מן הקשר. פי' ראש החבל היוצא מן הקשרים של המטה שמשאירין אותו כדי להדקו ולהתירו באותו היוצא עד שלש אצבעות הוא צורך הקשר אבל חוץ לשלש אינו צורך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ו) במשכבו ולא הגזול. כגון שגזל הזב משכב של חבירו ושכב עליו מדכתיב \"במשכבו\" ולא כתיב \"במשכב\" משמע במשכב של זב אם נגע הוי טמא לטמא בגדים ולא הגזול דלאו דידיה הוא ואינו מטמא אדם לטמא בגדים דגזרת רחמנא היא (רש\"י ב\"ק דף ס\"ז וע\"ש בתוספות):", + "תלמוד לומר וטמא. ס\"ל דגנוב קנייה ביאוש בעלים דמתייאשי הבעלים מניה דלא ידע מאן גנביה ולזה דרשי רבנן המיעוט בגזלן והריבוי בגנב:" + ], + [ + "(ז) ר\"ש אומר במשכבו ולא הגנוב וכו'. ס\"ל להיפוך וכדמפרש לקמיה דבגנוב לא מתייאשי הבעלים דמהדר בתר הגנב למשכחיה ולמתבעיה בדינא ולא קרינא ביה משכבו של זה והריבוי ד\"וטמא\" מרבה הגזול דבגזלה מתייאשי דכיון דלעיניה גזלו גברא אלמא הוא ולא יכול למתבעיה בדינא וקרינא ביה משכבו של זב:" + ], + [], + [ + "(ט) בשעת מגעו מטמא בגדים פירש וכו'. דרש לה מדכתיב \"אשר יגע\" ולא כתיב \"אשר נגע\" כיון דאינו מטמא משום דיגע לעתיד אלא משום דנגע כבר ולזה דרשו ד\"אשר יגע\" היינו בהיותו נוגע אז יכבס בגדיו ולא כאשר נגע לשעבר ועכשיו אינו נוגע שנגע ופירש שאז אינו מטמא בגדים והוא הדין שאר כלים דכיון שפירש הוא רק ראשון לטומאה ואין כלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(י) יכול הציפה. עיין בשמיני פרשה ד' פרק ה' הלכה ט' ששם ביארנו היטיב בעז\"ה ורק דשם מיירי לענין נושא אבר מן החי וכאן מיירי לענין נוגע במשכב הזב:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. וכמו שפירשנו למעלה דכמה פעמים כתיב בפרשה \"וטמא עד הערב\":" + ], + [ + "(יא) כל המטמא בגדים בשעת מגעו. והוא הנוגע בזב ובזבה וביולדת ובמשכבן ובמושבן מטמא אוכלין להיות תחלה והם יטמאו ב' בחולין ושלישי בתרומה ורביעי בקודש מפני שהוא נחשב כאב הטומאה בשעת מגעו:", + "והידים להיות שניות. היינו הידים שנגעו באדם זה נעשים שניות והם יטמאו שלישי בתרומה ורביעי בקודש אבל לא חולין. אבל גופו של אדם אינו מיטמא כלל כדאמרן שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס והאי דמטמא ידים הוא מדרבנן:", + "ומטמא שאר כלים. כנ\"ל במשנה הקודמת:", + "לאחר פרישתן. ר\"ל שכבר פירש מן המשכב והמושב אינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא בגדים וכלים שנגע אחר כך ומכל מקום את המשקין מטמאין להיות תחלה משום דמשקין עלולין לקבל טומאה שאינם צריכין הכשר וגזרו חכמים עליהם להיות תחלה לעולם אבל אוכלים שנגעו בו לאחר פרישתן אינם אלא שניים דהוא ראשון ולפיכך אוכלים שניים וכן הידים שנגעו בו לאחר פרישתן הם שניים:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) אין לי וכו'. כלומר מקרא דהיושב על הכלי לא משמע אלא שיושב עליו ממש ונוגע בו:", + "זה על זה. פי' שישב על עשרה מושבות שמושב הזב תחת כולם כגון אם היו בינו ובין מושב הזב עשר מושבות מבדילות ולא מיבעיא אם המבדיל יהיה דבר המקבל טומאה אלא אפילו ישב על גבי אבן מסמא שהמושב תחתיו והוא ישב על האבן מנין דהוי טמא אף על גב דלא נגע במושב:", + "אבן מסמא. מלשון (דניאל ו, יח עיי\"ש) \"ואייתון אבן חדא ושומת על פום גובא\", דירצה דהאבן שומה ע\"ג המושב:", + "תלמוד לומר כו' אשר ישב וגו'. ד\"אשר ישב\" יתר, דהיה לו לומר \"והיושב על משכבו\" כמ\"ש \"והנוגע במשכבו\" ואמר \"אשר ישב\" להקיש הטהור היושב לזב אשר ישב לומר דכמו שהזב מטמא כך הטהור מיטמא מה הזב טומאתו בוקעת ויורדת למושב התחתון אפילו עשר מצעות מבדילות בינו לתחתון ואפילו אבן מסמא כולן טמאין אפילו תחתון משום מושב הזב כדלקמן, אף הטהור המקבל טומאה עולה לו ממושב הזב אפילו יהיו עשר מצעות מבדילות והוא יושב על העליון דכשם שיורד הטומאה מהזב למושב כך עולה הטומאה מהמושב לטהור:" + ], + [ + "(ב) והזב שם. פי' שגם הזב26ואף דרבינן לעיל אפילו עשר מושבות זו ע\"ג זו ומושב הזב למטה והטהור יושב על העליון ואם כן היכי מצוייר שהזב שם. י\"ל כגון שמושב התחתון רחב הרבה והזב יושב על קצה אחד ועל קצה השני יש עשר מושבות זו ע\"ג זו והטהור יושב מלמעלה ואם כן מצוייר בזמן שהוא יושב עליו והזב גם כן שם. יושב שם:", + "ריקם כמלא. פי' אף על פי שנתרוקן שקם הזב משם אפ\"ה חשבינן כאילו היה אותו מקום מלא מהזב:", + "תלמוד לומר כלי. מדלא אמר \"והיושב על אשר ישב עליו הזב\" אלא אמר \"על הכלי\" משמע דלא קפיד אלא על הכלי בעצמו, לא לישיבת הזב, ואם כן מלא וריקם הכל אחד:", + "[ובר\"ש פ\"א דכלים גרס \"ת\"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא\", והכונה דילפינן כלי הכתוב בזה ממה דכתיב מתחלה \"כל כלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" ולרבות לעשותו ריקן כמלא כמו שם דהכלי טמא אפילו בשכבר קם הזב משם כן בעניננו]:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא משכב. לכאורה הלא במושב עסקינן אלא האמת דאגב אורחיה אשמועינן דמשכב ומושב הכל דבר אחד ואין חילוק זה מזה. והר\"ש בפ\"א דכלים משנה ג' גרס \"אין לי אלא משכב ומושב\", וה\"פ אין לי אלא משכב דבו מצינו שהיושב עליו נטמא לטמא בגדים וזהו שקראו התנא בעניננו נישא שהטהור נישא על גביהן מרכב מנין שהנישא ע\"ג יהיה גם כן טמא לטמא בגדים:", + "ודין הוא. שיהא שוה מרכב למשכב בזה ולא צריך קרא:", + "אם מצינו. כמו מה מצינו:", + "שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא. דשניהן טמאין לטמא בגדים הנושא את המשכב והנישא ע\"ג המשכב דכתיב \"והנושא אותם יכבס בגדיו\" ואף דכתיב זה גבי מרכב קאי גם על משכב ומושב כדתניא לקמן והנישא על המשכב הא כתיב בהדיא גבי מושב וה\"ה גבי משכב:", + "כך לא נחלוק בין נישא לנושא במרכב. דכשם שהמרכב מטמא את הנושא כן הוא מטמא להנישא על גביו:", + "מה לי. פי' מה לי ההיקש הזה והיינו מה שלא חלק בין נושא לנישא במשכב מפני שמצינו בו עוד חומרא שלא חלק מגעו ממשאו שבשניהן מיטמאין לטמא בגדים כדכתיב בקרא מה שאין כן במרכב האם בזה גם כן לא נחלוק בין נישא לנושא שהרי מצינו בו עוד קולא שחלק מגעו ממשאו שהנוגע בו כתוב בו רק יטמא עד הערב ולא מטמא בגדים והנושאו מטמא בגדים ואם כן אפשר שנחלוק בו בין נישא לנושא שהנישא לא יטמא בגדים:", + "תלמוד לומר כלי. פי' דכתיב מתחלה \"והיושב על הכלי\" וכלי סתם כולל משכב ומושב ומרכב:" + ], + [ + "(ד) אם בדרך וכו'. כלומר ממקום אחר נוכל ללמוד לטהור הנישא על המרכב של הזב שיהיה טעון כבוס בגדים ואם כן למה לי קרא:", + "אם בדרך שלא ירדה עליו טומאה. פי' בזב הנושא את המרכב אין על המרכב הנישא רק טומאת מגע:", + "יצאת ממנו. אם טהור נושא את מרכב הזב טמא כדכתיב \"והנושא אותם יכבס בגדיו\":", + "בדרך שירדה עליו טומאה. אם הזב ישב עליו הגם שלא נגע בו נטמא לטמא אדם:", + "אינו דין שתצא ממנו. שאם ישב עליו הטהור נטמא:", + "מה לי שהחמיר במרכב הנישא. פי' לטמא הנושאו לטמא בגדים שהרי מצינו שהחמיר הכתוב בזב הנישא על הבגד שהבגד מטמא אדם לטמא בגדים וכמו דכתיב בקרא \"והיושב על הכלי וגו'\" ופי' שכמו שיורד הטומאה מהזב להבגד היושב עליו כן מרכב הזב נותן טומאה לטהור הנושא אותו:", + "הכי גרסינן נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא. ופי' האם נחמיר במרכב הנושא את האדם הטהור דהיינו שהטהור ישב עליו [ובלי נגיעה]. שהרי היקל בזב הנושא. פי' שמשאו של זב אין מטמא אדם וכיון שמצינו שהיקל במשאו הוא הדין במרכבו שגם כן לא יטמא אלא אם כן נגע בו:" + ], + [ + "(ה) ולא בצואה שעליו. הדבוקה על גופו:", + "ולא בקלקין שעליו. היינו שער תלוש המתקשה ונאסף בהשערות (רש\"י חולין קכ\"ו):", + "אף על פי שאין יוצאין. שהם מהודקים היטיב בבשר:" + ], + [ + "(ו) ולא בעצם הפורש וכו'. דכיון שנפרש בטל ממנו טומאת זיבה ודוקא עצם בלא בשר או בשר בלא עצם, הא שניהם ביחד הוא בכלל אבר מן החי:", + "הא מה אני מקיים או בעצם אדם. האמור בפרשה חוקת:", + "בין פרק לפרק. כלומר אבר שלם עם הבשר שלו:" + ], + [ + "(ז) אם נאמר בזב וכו'. פי' אם נאמר בזב שהפורש ממנו הוא טהור למה נאמר (לעיל פרשתא ב' ברייתא ג') במשכב שאם נשבר הוא טהור ואם נאמר משכב וכו' ואין המשכב עושה משכב (כן גירסת הילקוט והר\"ש בפ\"א דכלים משנה ג'):", + "חבורי הזב טהורים. כבסמוך ברייתא ה' ולא בנזמים:", + "חבורי המשכב טמאים. כדלעיל פרשתא ג' ברייתא ד' בחבל מחמשה ועד עשרה:" + ], + [ + "(ח) יכול אפילו רקק ולא נגע בו. דס\"ד שנילף מיבמה דלא בעינן שם רק שיראה לפניו לעיני הזקנים (נדה נה, ב):", + "תלמוד לומר וכי ירוק. וי\"ו דריש לרבות כל אלו דבכלל רוק הן:" + ], + [ + "(ט) יכול אפילו רכב וכו'. פי' אילו לא כתיב \"וכל המרכב\" אלא \"וכל אשר ירכב\" הו\"א דאפילו רכב על המשכב והמושב יהיה שם מרכב עליו שדינו חלוק מגעו ממשאו. תלמוד לומר מרכב להוציא דאם רכב על המשכב ומושב דין משכב ומושב יש לו:" + ], + [ + "(י) אוציא את אלו. מתורת מרכב:", + "תלמוד לומר המרכב מרכב המיוחד. הידוע לרכיבה יצא האוכף והוא המרדעת הקטן שנותנין תחת העץ שנקרא תופית של חמור והוא כעין מלבוש לחמור והוא ראוי לישיבה ואם רכב עליו טמא מחמת מושב:" + ], + [ + "(יא) זרז האשקלוני. הוא חגורה רחבה שבה חובשין את הבהמה ויחבוש את חמורו תרגם וזריז את חמריה ובאשקלון עושין אותה של עץ ועל זה נקרא האשקלוני:", + "ומדוכה המדית. מכתשת העשויה במדי שלוקחין חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה וחוקקין כמין מכתשת באמצעה ורוכבין עליה מכאן ומכאן וכותשין ולפיכך יש עליה תורת מרכב:", + "ועביט של גמל. \"בכר הגמל\" מתרגם בעביטא דגמלא:", + "וטפיטו של סוס. הוא האוכף של סוס בלשון משנה טפיטן שמו ושל גמל עביט שמו ושל נאקה אוכף שמו וכולן מרכב הן אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישב עליהן:", + "טפיטן של סוס טמא מושב. ואין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה בפיסוק רגלים ואינו עשוי לישיבה כלל:", + "בקומפון. שדה ששוחקין שם המלכים ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך הלכך טמא מושב:", + "אבל אוכף של נאקה טמא. פי' טמא מושב ות\"ק קאמר לה דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב:" + ], + [ + "(יב) ונוגע עליו. לאו דוקא אלא ר\"ל שאין דבר מפסיק בינו להמרכב ומנין לעשרה מרכבות דטמא התחתון אף על פי שאינו נוגע בו ואפילו יהיה על גביהן אבן מסמא (דהוא אבן גדולה) והוא עליה ור\"ל אף דמפסיק ביניהן דבר שאינה מקבלת טומאה:", + "ת\"ל וכל המרכב. ריבוי הוא שמטמא כולם ובכל גווני:", + "עד שינשא רובו עליו. דאי רובו לחוץ רובו ככולו ולא מקרי שרוכב עליו ואפשר דאף מחצה על מחצה גם כן לא מהני דירכב עליו משמע דעצם משענתו הוא עליו. ודוגמתו מצינו לעיל סוף פ\"ב גבי משכב ומושב:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) תחתיו של זב. פי' שנגע במרכב:", + "יכול תחתיו של מרכב. פי' שהמרכב גם הוא מטמא אחרים (דהיינו מה שתחתיו) לטמא אדם או כלים:", + "ודין הוא. שלא נאמר כן:", + "אם הזב החמור לא טימא כלי שטף אלא במגע. פי' אינו טמא אותם אלא במגע עצמו וכדכתיב \"וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים\" אבל מגעו אינו מטמא כלי שטף, תולדת מרכב הקל אינו דין שלא יהא מגעו מטמא כלי שטף אלא במגע עצמו. וא\"א לומר שכונת הכתוב באוכלין ומשקין ואפילו מגעו של מרכב יטמא אותם דהא כתיב ביה יטמא עד הערב ואי באוכלין ומשקין אינן יוצאין מידי טומאה לעולם (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ב) והנושא אותם מה תלמוד לומר. יכתוב \"והנושא\":", + "ודין הוא. פי' הלא אי אפשר לומר כן ולא צריך קרא לזה:", + "שאין מגעו מטמא בגדים. דלא כתיב ביה כיבוס בגדים כמו בנושא:", + "גולל ודופק יוכיחו. דכתיב \"וכל אשר יגע על פני השדה\" ואמרו בספרי דהוא לרבות גולל ודופק:", + "[דופק הוא מה שמשימין בצדדין וגולל הוא הכיסוי שמכסין הקבר וכדכתיב \"וגללו את האבן\"]:", + "ואין משאם מטמא. ד\"אשר יגע\" כתיב ולא הנושא:" + ], + [], + [ + "(ד) לרבות כל האמור בענין. למעלה זובו ורוקו ומימי רגליו. ושכבת זרע ילפינן שם בבא קמא סוף פ\"ב מרוקו מקל וחומר, עי\"ש. ודם הנדה ילפינן בנדה (דף נה:) מקרא עי\"ש. ואגב גררא נקטיה בהדי הנך דלעיל:" + ], + [ + "(ה) בו ולא בצואה שעליו. כפול לעיל פ\"ג ברייתא ה' אך דשם מיירי בטהור שנגע בצואת הזב הדבוק בו וכאן מיירי בזב שנגע בדבר הדבוק בטהור (זית רענן). וכל הברייתא פירשתיה לעיל שם, עי\"ש:", + "מה תלמוד לומר. פי' דהא כונת הכתוב שלא טבל עדיין הזב מטומאתו (דהא אפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאותיו) ושטיפת הידים אין מועיל לזה ולמה הוציא זה הכתוב בלשון שטיפת ידים:", + "אף כל בנראה וכו'. ר\"ל ללמדך שאין בית הסתירה טעון ביאת מים אלא אברים הגלוים מגופו כמו הידים:" + ], + [ + "(ו) מנין לעשות אחר ספרו של זב וכו'. היינו כשכלה לספור השבעת ימים כל עוד שלא טבל:", + "כימי גמרו. פי' שדינם כמו בעת שנגמר והוסר ממנו הנגע קודם שמתחיל לספור השבעה ימים:", + "תלמוד לומר וידיו לא שטף במים. דר\"ל כל עוד שלא שטף דהיינו הטבילה על אשר יגע בו טעון כבוס בגדים:", + "אפילו לאחר ק' שנים. שאין הזמן מטהרו אלא הטבילה ולהא אתי קרא דאי ללמד שמטמאה במגע הרי כבר אמר למעלה \"והנוגע בבשר הזב וגו'\":", + "מכאן סמכו. כלומר מדהוציא הטבילה שהיא בכל גופו בשטיפת ידים סמכו חכמים לומר דידים שניות הן ומטמאות בלא טהרה והיא הרחיצה וה\"ק קרא: והנוגע וגם כל אדם שלא שטף ידיו במים הם טמאות מפני שסתם ידים טעונים נטילה (גמרא חולין דף קו):" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) כלי נתר. מין אדמה לבנה:", + "ודין הוא. שלא יטמא ולא צריך קרא לזה:", + "ומה אם מת החמור. שטעון הזאת שלישי ושביעי:", + "ולהלן הוא אומר. בפרשה צו פסוק כ\"א:" + ], + [ + "(ב) מאחר וכו' מאוירו מה תלמוד לומר אשר יגע בו. דמלשון זה משמע דעל ידי הנגיעה נטמא ולא מחמת אוירו דמאוירו ודאי אפילו לא נגע בו הזב כלל כי אם הושיט אצבעו באוירו נטמא הכלי:", + "מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו. שהוא נדנודו דאין היסט למקצתו אלא אם נתנדנד והוסט מכח הזב - הוסט כולו, ובזה מטמאו אף על גב דלא נגע בו ולא נשאו:" + ], + [ + "(ג) אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע. ואיירי התורה שהזב נגע בכלי שטף והוא קאי אריש המקרא דכתיב \"אשר יגע בו הזב\" והלא כבר נאמר \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\" וכלול בזה גם שאר כלים שנוגע בהן כדלעיל סוף פרשה ב':", + "אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שע\"ג הזב. פי' כאשר היה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקין נטמאו ואפילו אם היה בינו וביניהם חציצות רבות וכן כאשר יש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואף שבינו ובין הזב חציצות רבות ואין חילוק בין הבגד הדבק בגופו מלמעלה ובין הבגד העליון אשר כנגד הרקיע – הכל טמא טומאת מדף. (ולשון מדף הוא מלשון ריחו נודף, שריח טומאתו של הזב נודף למרחוק ואפילו היה ביניהם חציצות רבות לא יועיל):", + "אמנם יש חילוק בין הכלים שע\"ג הזב ובין הכלים שתחת הזב דאלו שהם תחת הזב אם הם ראויין למשכב ומושב הם נעשים אב הטומאה ומטמאים אדם וכלים ואלו שע\"ג הזב למעלה ממנו הם יש להם רק טומאה קלה שאינו אב הטומאה אלא דינו כדין כלים שנגעו בזב שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלים ומשקים בלבד (רמב\"ם בפ\"ד ממסכת זבים משנה וי\"ו, עי\"ש):", + "וזהו פירוש הברייתא כאן: אלו אוכלים ומשקין וכלים שע\"ג הזב שכולן הם ראשון לטומאה כאילו נגעו דמדאמר כל כלי עץ ולא אצטריך ללמד שמטמו במגע לזה נאמר דאתא לעליוני של זב ואף על פי שלא נגעו. ועיין לקמן במשנה ה' דאפילו אם הכלים ההם ראוים למשכב ומושב מ\"מ אין עליהם שם זה להיות אב הטומאה אלא ראשון לבד:" + ], + [ + "(ד) והלא דין הוא. הוא נמשך למעלה לבאר דצריך קרא לזה להשמיענו שיטמא ע\"ג אף על פי שלא נגעו בו דאי לאו הכי נוכל לדון שלא לטמא:", + "אם במקום שעשה משכב תחתיו. כגון דברים הראוים לשכיבה הם מטמאים אדם לטמא בגדים ונטמא אפילו התחתון שתחת משכבו שלא נגע בו. לא עשה תחתיו מדף, שאם שכב על כלים שאינם ראוים לשכיבה לא נטמאו כלל היכא דלא נגע בהן:", + "מקום שלא עשה ע\"ג משכב. כגון שהיו למעלה מעל ראשון אפילו דברים הראוים לשכיבה אין עליהם שם משכב כדלקמן במשנה ה', אינו דין שלא יהיה לו כח לעשות ע\"ג מדף והוא לטמא אוכלין ומשקין אף על פי שלא יהיו נוגעין בו. תלמודל ומר וכל כלי עץ וכו':" + ], + [ + "(ה) ק\"ו שיעשה על גביו משכב. היכא שמונחים על ראשו דברים הראוים לשכיבה תחתיו:", + "ומה אם במקום וכו'. פי' הלא ראינו שכח המשכב עלול מאוד לקבל טומאה שאפילו במקום שהמדף אין לו כח כלל להיטמא שם המשכב נעשה אב הטומאה, מקום שעשה ע\"ג מדף וכו':", + "תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו. ד\"עליו\" משמע שהוא תחת הזב ולא מלמעלה ע\"ג הזב:" + ], + [ + "(ו) ק\"ו שיעשה וכו'. פי' אחר שביררנו שאין עושה ע\"ג משכב נעשה ק\"ו שיעשה תחתיו מדף, והוא דנעשה ק\"ו ממקום למקום, דהרי חזינן דלמעלה אין להכח הטומאה לטמא כ\"כ דהרי אין עושה משכב ומכל מקום עושה טומאה קלה לענין מדף, מקום מתחתיו שיש לו כח לעשות משכב, אינו דין שיעשה בכלים שאינם ראוים לשכיבה להיות עליהן על כל פנים טומאה קלה כמו למעלה במדף:" + ], + [ + "(ז) ק\"ו שלא יעשה תחתיו משכב. היינו היכא דלא נגע כגון בכמה מצעות תחתיו דהריבוי בסוף פ\"ג הוא רק לענין מרכב:", + "תלמוד לומר כל המשכב. היינו ד'כל' אתא לרבות כמו למעלה לענין מרכב:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) כשיפסוק מזובו. פי' דאין טהרה מהטומאה כמו שאר טהרה דהא כתיב אחר כך \"וספר וגו' ורחץ במים וגו'\", אלא להפסקת הזוב קרי טהרה והוא מלשון נקיות וזיכוך מהעפוש היורד ממנו והוא מלשון \"ורוח עברה ותטהרם\":", + "ולא מזובו ומנגעו. דמלת \"מזובו\" יתירא היא וע\"כ דרשו להורות דאם היה גם כן מנוגע אין צריך להמתין עד שיתרפא גם כן מנגעו אלא מונה והולך מיד הז' ימים ואף שעדיין לא נטהר בזה לאכול בקדשים עד שיספור ז' אחרים לצרעת כשיתרפא ממנו ויטבול עוד טבילה אחרת כדכתיב שם \"ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וגו' והיה ביום השביעי יגלח וגו' ורחץ את בשרו\", עם כל זה אהני ליה לזב טבילתו שעולה לו לטבילת זובו שבה נטהר מלטמא משכב ומושב ומלטמא כלי חרס בהיסט שזו טומאה שבאה לו מן הזיבות לחוד:", + "מזובו וספר אף מקצת זובו וכו'. דרשו זה מדסמך ספירה אצל זובו ללמדך שאפילו אם לא היה עליו אלא מקצת טומאת זוב וכדלקמיה גם כן טעון ספירת שבעה ימים:" + ], + [ + "(ב) להביא את שראה שתי ראיות. דבעל ראיה אחת לא יקרא אב לשום דבר וקרא אמר שיטהר מי שנקרא זוב ממקצת זובו:", + "והלא דין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "אם מטמא וכו'. בתמיה:", + "משכב ומושב בשתי ראיות וכו'. ר\"ל דכיון שמטמא משכב ומושב בשתי ראיות לכל חומר טומאת זב מהיכן יתמעט מספירה:", + "זבה תוכיח. דאין טומאת משכב ומושב סיבה לספירת שבעה:", + "שהיא מטמא וכו'. הרואה יום אחד או שתים בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה דאף שהיא מטמאה משכב ומושב באותו העת כדלקמן בפ\"ח הלכה וי\"ו – אפילו הכי אינה סופרת שבעה אלא שהיא מונה יום אחד ובאותו יום תטבול:" + ], + [], + [ + "(ד) וספר לו לעצמו. היינו הגם דאיתחזק איסורא דטומאה אף על פי כן הוא נאמן על עצמו לספור הימים ולומר שלא הרגיש כלל בזיבה באלו הימים (ראב\"ד). והנה אופן הספירה מבואר לקמיה בהלכה וי\"ו דבעינן דוקא שבעת ימים רצופים ולא בסירוגין ומוסיף עוד לומר דאם אמר שבדק עצמו ביום ראשון ומצא עצמו טהור היינו שלא הרגיש כלל זיבה, וכן ביום השביעי, ובימים שבינתיים לא נתן דעתו לזה, ר\"א אומר דאף בזה הוא בחזקת טהרה הואיל ותחלתן וסופן בטהרה וטובל לערב של שביעי:", + "אלא יום ראשון ויום השביעי. וצריך למנות עוד חמשה ימיה בבדיקה דחוששין שמא ראו בינתיים ואילו הוי ידע ודאי דראה בינתיים לא היה עולה לו מה שספר כלל דסותר הימים שראה וכדלקמיה, אכן משום דמספקא לן ואינו אלא חששא בעלמא, לזה מונה ראשון ושביעי אף על גב דמני להו בסירוגין:", + "אין להם אלא יום הז' בלבד. דחוששין שמא ראה וסתר אפילו יום ראשון:" + ], + [ + "(ה) נראין דברי ר\"א. שהוא השוה מידותיו וסבר דכיון דתחלתן וסופן הוי בטהרה מחזקינן ליה לאמצעיים שהיו גם כן בטהרה:", + "מדברי ר' יהושע. דכיון דחייש ליה לטומאה באמצעיים היה לו לסתור גם טהרת יום ראשון:", + "ודברי ר\"ע מדברי שניהם. דמן הסברא נראה שיש לחוש לזה אבל בעצם הדין הלכה כדברי ר\"א דמחזקינן לאלו האמצעיים שהיו בטהרה:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר לטהרתו. דמשמע שיהיו אלו השבעת ימים כולם לטהרה אחת וזה כשלא יהיה טומאה מפסקת ביניהם:" + ], + [ + "(ז) הקיש כבוס בגדים וכו'. מדכתיב חד במים לכיבוס הבגדים ולרחיצת בשרו:", + "מה רחיצת גופו בנקיות. שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו למים:", + "אף. בגדיו כשיטבלם צריכים שיהיו נקיים ולא יהיה דבר חוצץ בינם למים:", + "הא למדנו וכו'. ר\"ל מכאן למדנו בעלמא דיש חציצה בכלים:" + ], + [ + "(ח) ורחץ בשרו וגו'. דמלת \"בשרו\" מיותר, דהוה ליה למימר \"ורחץ במים חיים\", ולזה אמרו דבא למעט דוקא בשרו של זב:" + ], + [ + "(ט) מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים. דכתיב \"וטבל אותם ואת הצפור וגו' על המים החיים והזה על המיטהר\", דנראה דמים חיים הם המטהרין אותו ואם כן אינו דין שגם טבילתו תהיה במים חיים:" + ], + [ + "(י) יכול אף כליו. כבוס בגדיו דכיון דאמר במים חד אכולהו הוי אמרינן דשניהם טעונין מים חיים:", + "תלמוד לומר בשרו. דאי למעט מצורע לחוד הול\"ל \"ורחץ הזב\", ואמר \"בשרו\" לומר בשרו טעון מים חיים ולא בגדיו:" + ], + [ + "(יא) מלטמא כ\"ח במשא. ובפרק קמא דמגילה (דף ח:) איתא בהיסט והיא היא ופי' שהזב נשא אותם או הסיט אותם דהיינו שמונחים על איזה דף ארוך והזב הכריע את קצה השני. ואיתא התם בגמרא דהרבותא הוא דאף על גב דהדר חזי לא מטמא למפרע ופירש\"י דאף על גב שטבילתו ביום ואם ראה אחר טבילה בו ביום סתר את הכל ומטמא למפרע משכב ומושב וכל שכן אדם – אפילו הכי מהניא ליה טבילה מלטמא כלי חרס אשר הסיט אותם בין טבילה לראיה. ומה דתלו דוקא הטהרה לענין היסט כלי חרס משום דקראי דלעיל מניה איירי לענין היסט כלי חרס עי\"ש ברש\"י:", + "בן עזאי אומר ומה וכו'. פי' ולקרא אנו צריכין לזה משום דמדינא הוא דמטמא למפרע כלי חרס בהיסט כמו שהוא מטמא משכב ומושב ואדם:", + "הכי גרסינן ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל בולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה הקל, עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל ליטמא באב הטומאה, מקום שעשה ולד הטומאה חמור בולד הטומאה ליטמא באב הטומאה חמור, אינו דין וכו' [גירסת הקרבן אהרן וכעין זה גירסת הגר\"א וש\"א]. ואקדים לזה הקדמה קצרה, והוא: שרץ, אף שהוא אב הטומאה, נקרא 'טומאה קלה' לגבי זב שהוא חמור ממנו שצריך ספירה ז' ימים ליטהר. ואדם שנגע בשרץ נקרא 'ולד הטומאה קלה' וכל שכן הבגדים שלבוש בהן בודאי אין נקראים רק 'ולד הטומאה קלה'. והנה אם אדם נגע בשרץ והוא לבוש בגדים אף שהבגדים נוגעין בגופו, לא עשה אותם כאילו נגעו בשרץ והם טהורין. עוד צריך שתדע דולד הטומאה של הזב והוא האדם שנוגע בו מיטמאין בגדיו גם כן כדכתיב בקרא \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\":", + "ועתה נבאר הברייתא. ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל בולד הטומאה קל בולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה,]פי' אדם שנגע בשרץ שהוא ולד הטומאה קלה ובגדיו שהוא לבוש בהן ונוגעין בו לא עשה אותם הכתוב כאילו נוגעין בשרץ שהוא אב הטומאה (והאי \"ליטמא\" פירושו כאילו נטמא), עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל ליטמא באב הטומאה, פי' שכלי חרס שהוא ולד הטומאה מקבל טומאה מן השרץ כדרך שאדם מקבל טומאה מן השרץ שהוא אב, מקום שעשה כו' פי' שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים כמו שמטמא אותן הזב עצמו, על אחת כמה וכמה שהזב יטמא כלי חרס בהיסט כדרך שמטמא אדם אף על פי שטבל:", + "והתוכן בקיצור הוא כך, אם במקום שלא החמירה התורה לעשות הבגדים שנגעו באדם שנגע באב הטומאה להיותם טמאין כהאדם אף על פי כן החמירה התורה שם לענין כלי חרס שנגעו בשרץ שנטמאו כאדם שנגע בשרץ, מקום שהחמירה התורה דהיינו בזב לעשות בגדים של הנוגעין בזב כאילו נגעו הן עצמן בזב על אחת כמה וכמה שהוא יטמא כלי חרס בהיסט אף על פי שטבל כדרך שמטמא אדם. וזהו בעצמו הקל וחומר דר' יוסי הגלילי:", + "א\"ל ר' יוסי הגלילי פרשהו. פרש לי דבריך:", + "א\"ל שנהו. אמור לי עוד הפעם ואבין מעצמי:" + ], + [], + [ + "(יג) לו לעצמו. כלומר לעצמה של ראיה זו דהיינו שההפרשה תהיה לזיבה שהוא עכשיו בה שאם הפרישו וכו':", + "חלופי תורים ובני יונה. שאם הפריש מעות לקנות תורים ולא מצאן יכול לקנות בני יונה או להיפך כנ\"ל:", + "ואין חלופיהן עשירית האיפה. כמו בסוטה והמצורע:" + ], + [ + "(יד) שהוא טובל מבעוד יום. פי' ביום השביעי ולא משחשיכה:", + "אלא אם כן היה מעורב שמש. מאתמול ואי יטבול היום צריך להמתין על ביאת שמשו דטבול יום אסור לכנוס לעזרה:" + ], + [ + "(טו) שיפרישם הכהן וכו'. ר\"ל שיברר דבריו בשעת הקרבה איזו לחטאת ואיזו לעולה והיינו אם הבעה\"ב לא בירר דבריו בשעת לקיחה:", + "שאם הפרישם הוא. היינו הבעלים בשעת לקיחה אמרו איזו לחטאת ואיזה לעולה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן (ראב\"ד והגר\"א). והוא בויקרא ה' פסוק ח' (ויקרא ה', ז'-ח') ולמדנו מזה שבשעת הבאה להכהן היו כבר אחד חטאת ואחד עולה והיינו שבשעת לקיחה הפרישו הבעלים לזה וכן מצינו לעיל בויקרא פ' י\"ח הלכה ד' שדרש שם כן מהאי קרא ומשם למדנו גם לעניננו שהפרשת בעלים הויא הפרשה ואין הכהן יכול לשנותם:" + ], + [ + "(טז) והלא מי שראה שלש ראה שתים. וכבר נתחייב בקרבן ואיך יפטר על ידי שיוסיף לראות:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ואיש פרט לקטן. דשכבת זרע שלו אינו מטמא:", + "תלמוד לומר ואיש. וי\"ו ריבויא הוא אף על פי שלא הגיע עדיין לכלל איש. ובמסכת נדה (דף לב:) מסיק דהלכתא גמירא לה דאינו מטמא עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד ואסמכינהו רבנן אקראי:" + ], + [ + "(ב) עד שתצא וכו'. וכן לענין זיבה דכתיב \"כי יהיה זב מבשרו\" - עד שיצא זובו מבשרו (גמרא):", + "והרגישו. פי' שהיו אוכלים בתרומה כי היו טהורים והרגישו שנעקר שכבת זרע או זוב מגופן:", + "אוחזים באמה. שלא יצא מגופן עד שיבלעו את התרומה:" + ], + [ + "(ג) שכבת זרע פרט למערה. הראב\"ד תמה אמאי ממעטינן העראה כיון שהוציא שכבת זרע הרי בעל קרי אפילו אינו משמש כלל טמא וכל שכן אם הערה באשה וראה קרי שהוא טמא. וכתב שנ\"ל שעיקרו למטה בענין משמשת דכתיב \"ואיש אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב\" והתם ודאי אצטריך שלא תאמר משמשת טמאה ואף על פי שלא הזריע בה, קמ\"ל שכבת זרע פרט למערה. ונעתקה לכאן ע\"י שיבוש המעתיקים, עכ\"ל. וכן הוא גם כן דעת הגר\"א שכתב בעניננו27ומדעת הרמב\"ם פ\"ה מאבות הטומאה דין יו\"ד (פ\"ה מהל' אבות הטומאה ה\"י) משמע שהוא גרס בעניננו \"פרט למערה\" אך שמיירי שלא הוציא שכבת זרע וז\"ל שם: הבועל את האשה ולא הוציא שכבת זרע - טהור אף על פי שהערה. וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש. וכתב שם הכסף משנה מקורו מברייתא זו. אכן קשה מאי שנא העראה דנקט ואולי דמפני שלא הוציא שכבת זרע קרי לה בלשון העראה ודוחק או אפשר שאינו מצוי בגמר ביאה בלא הוצאת שכבת זרע. שהוא מיותר:", + "אמה על אמה ברום שלש אמות. והא דקיימא לן דגבהו של אדם ארבע אמות – ההיא בפישוט ידים ורגלים כשהוא פושט זרועו למעלה מראשו ופושט כמו כן אצבעות רגליו למטה, אז הם ד' אמות [הראב\"ד]:", + "שיעור המקוה ארבעים סאה. שבשיעור זה ימצא אמה על אמה ברום ג' אמות:" + ], + [ + "(ד) ואם נפשך לומר. פי' שמא תאמר דמ\"וכל בגד\" מרבינן שאר מיני בגד שאינן צמר ופשתים ומ\"וכל עור\" מרבינן כל מיני עור אבל שאר כלים לא [זית רענן]:", + "האמור בשרץ ובמת עשה כו'. דבמת כתיב \"וכל מעשה עזים וכל כלי עץ\" ובשרץ כתיב \"כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו'\":" + ], + [ + "(ה) אף על מקצתו. גם כן טמא כולו דהיל\"ל \"בו\", ד'בו' משמע על כולו, אבל \"עליו\" כאשר יהיה על מקצתו הוא עליו כמו כאשר יהיה בכולו:", + "מה שכבת זרע האמור למטה כברייתה. היינו מה דכתיב \"ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע\" כברייתה, שלא נשתנית מכמות שהיתה ולא נסרחה שכן משמע \"אשר ישכב שכבת זרע\" שהוא שכבת זרע בשעת השכיבה שלא היה בו עדיין שינוי, אף שכבת זרע דמטמא הבגדים כברייתו:", + "פרט לשכבת זרע שנסרחה. בשבת פרק רבי עקיבא מוקי לה בשפרשה מן האשה כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מן הזכר דמסרחה מפני שמחממת בגופה אבל פירשה מן האיש מטמאה תמיד כל זמן שהיא לחה:", + "מכאן אמרו וכו'. ממאי דאמרינן שכבת זרע שנסרח אינו מטמא אמרו וכו':", + "הפולטת שכבת זרע וכו'. הנה השכבת זרע אם תפלטנו ולא תשתנה הנה היא כמו רואה שכבת זרע וטמאה ופליגי הני תנאי בכמה מן הזמן תצא ממנה השכבת זרע ותהיה טהורה לפי שבזה הזמן נפסד מגדר הזרע שאינו ראוי שוב להזריע. ודע שעונה הוא עת מהזמן, או יום שלם או לילה שלמה:", + "ביום השלישי טהורה. כגון ששמשה ביום החמישי ופלטה בשבת, ל\"ש אם שמשה בתחלת ליל ה' דאישתהי ד' עונות שלמות – ליל ה' ויום ה', ליל וי\"ו ויום וי\"ו, לא שנא אם שמשה יום ה' קודם שחשכה דלא אשתהי בגופה אלא מקצת יום ה' וליל ששי וששי, דליכא אלא ב' עונות שלמות, אם פלטתו ביום שבת טהורה דבתר ימים אזילנן ולא בתר עונות ומקצת היום ככולו והרי אית לה מקצת יום ה' ויום וי\"ו כולו ומקצת יום שבת והו\"ל שבת יום ג' וטהורה:", + "ר' ישמעאל אומר פעמים שהם ד' עונות וכו'. בא לחלוק ולומר דפולטת בג' לשימוש טמאה אבל פולטת בד' טהורה ולזה אמר פעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שימשה יום ד' עם חשיכה, פליטתה טמאה, עד תחלת ליל שבת דהוו להו ד' עונות שלימות – ליל ה' ויום ה', ליל וי\"ו ויום וי\"ו, והם ד' ימים – יום ד' ויום ה' ויום וי\"ו ויום שבת הרביעי, דמקצת היום ככולו. ופעמים שהם ה' עונות כגון אם שימשה תחלת יום ד'. ופעמים שהם וי\"ו עונות כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' בין השמשות:", + "רבי עקיבא אומר לעולם ה'. רבי עקיבא פליג אתרוויהו וסבירא ליה דלא אזלינן בתר ימים אלא בתר עונות:" + ], + [ + "(ו) ואם יצאת מקצת עונה ראשונה. כגון שלא פירש מתחילת היום נותנין לו מקצת עונה ששית להשלים החמש עונות שיהיו שלימות דכל הפולטת בתוך ה' עונות טמאות ועיין בשבת דף פ\"ו טעמייהו דכולהו תנאי:" + ], + [ + "(ז) או יכול שאני מוציא וכו'. דגם זו קטנה היא ואינה בכלל אשה, תלמוד לומר ואשה, באת לרבות דאף זו בת ביאה היא ומקבל טומאה על ידי השכיבה. ובפרק בנות כותים מסיק דהלכה למשה מסיני היא ואסמכוה רבנן אקראי:" + ], + [ + "(ח) פרט לקטן. פחות מבן תשע דאין ביאתו ביאה לטמא אותה:", + "אותה פרט לכלה דברי ר\"י. מפרש ביבמות (דף לז.) קסבר לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ובעינן שכבת זרע הראוי להזריע, לפיכך היא פטורה מטבילה על טומאת ביאה ראשונה:", + "וכי מאי ראיה לכלה. כמו מה ענינו לכלה:", + "אלא אותה פרט לדבר אחר. היינו לשלא כדרכה ד\"שכב אותה\" משמע השכיבה המיוחדת לה דהיינו כדרכה:", + "פרט למערה. דעל ידי העראה בודאי אינו מזריע ולא נטמאה ור' יהודא סבירא ליה דשלא כדרכה והעראה מ\"שכבת זרע\" נפקא ו\"אותה\" פרט לכלה:" + ], + [ + "(ט) הקיש רחיצתה לרחיצתו. מדכתיב \"ורחצו\" דזכרן יחד ולרחיצה דידיה לא אצטריך דהא אמר למעלה \"ואיש כי תצא ממנו וכו'\" ולזה לא אתא אלא להקשה:", + "מה רחיצתו בנקיות. היינו בלא חציצה כדדרשינן מ\"את כל בשרו\" שלא יהיה דבר חוצץ בין מים לבשרו:", + "מה רחיצתו בארבעים סאה. כדדרשינן לעיל בהלכה ג':", + "הכי גרסינן ומה רחיצתו פרט לבית הסתרים. כדילפינן לעיל פ\"ד הלכה ה' אף רחיצתה פרט לבית הסתרים דא\"צ שיבואו בהן המים:" + ], + [ + "(י) מה תלמוד לומר ורחצו וכו'. פי' מה בא ללמדנו בטבילה זו דמשום טבילה דידיה לא אצטריך קרא וכמו שכתבנו למעלה, ואם ללמד עליה שהיא צריכה טבילה, טבילה זו למה?", + "אם לענין הנוגע. פי' אי טבילה זו משום דנגע הוא בא ללמדנו דאם נגע בשרה מבחוץ בהשכבת זרע שלו כאשר יצתה ממנו טעונה טבילה, הרי כבר אמור למטן בפרשת אמור \"או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע\" ודרשינן שם ד\"או איש\" מרבה הנוגע בשכבת זרע:", + "הכי גרסינן אלא מפני שהוא בית הסתרים. פי' אלא מה בא זה ללמדנו דאשה זו טעונה טבילה הוא אף על פי שלא נגע בשרה מבחוץ והוצרך להשמעינו זה מפני שהיא טומאת בית הסתרים ובכל מקום טומאת בית הסתרים אינה מיטמאה וכאן מיטמאה מפני שגזירת מלך היא דבהא מיטמאה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אין לי אלא אשה גמורה. גדולה דכך משמע \"אשה\":", + "בת יום אחד מנין. דאם ראתה דם הויא טמאה:", + "תלמוד לומר ואשה. דוי\"ו מרבה הכל:", + "מכאן אמרו. מה שאמר \"מכאן\" אינו אלא לבת יום אחד לנדה, דבת י' ימים לזיבה מקרא ד\"ואשה כי תזוב זוב דמה\" דריש לה דמשתעי בזיבה והכא בנדה משתעי:", + "בת י' ימים לזיבה. דבתר דחזיא ז' ימים דנדה אי חזיא דם בתר הכי ג' ימים הויא זבה דאין זיבה אלא לאחר נדות כדמפרש לקמן:" + ], + [ + "(ב) מן הדיבור ואילך. דאי לאו כן \"אשר היא זבה\" היה לו לכתוב:", + "אפילו זבה מכל מקום. דאפילו יהיה הדם זב מפיה או מחוטמה יהא טמא:", + "תלמוד לומר. בויקרא כ' \"והיא גלתה את מקור דמיה\", ד\"את דמיה\" היל\"ל, ואמר \"מקור\" להורות דאין הדם מטמא אלא הבא מן המקור:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר דם. דסתם דם הוא אדום וכן הוא אומר במואב (מ\"ב ג, כב) \"ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם\":", + "כשהוא אומר. בפרשה תזריע \"וטהרה ממקור דמיה\" ללמד שדמים הרבה טמאין בה דכל הני דקחשיב הם בכלל אדומים ושחור דקחשיב הוא גם כן אדום אלא שלקה דלא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר [גמרא]:", + "האדים וכו'. ביארנוה למעלה בריש פרשה תזריע בפ\"ב הלכה ו' עיי\"ש:" + ], + [ + "(ד) בבשרה וכו' בפנים כבחוץ. פי' מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידוהו כותלי בית הרחם מיד היא טמאה ד\"בבשרה\" משמע בהיותו תוך בשרה:", + "והלא דין הוא. שלא תטמא בפנים ולהכי אצטריך קרא:", + "אין מטאמ בפנים כבחוץ. כדדרשינן לעיל \"מבשרו - עד שתצא טומאתו לחוץ\":", + "תלמוד לומר זובה. \"דם יהיה זוב בבשרה\" דמשמע דזובה מטמא בבשרה ואף על גב דהאי קרא גבי נדה כתיב מדאפקיה בלשון זביה ילפינן לזיבה:", + "פולטת שכבת זרע מנין. שאף היא מטמאה אף בעודם בפנים כבחוץ. תלמוד לומר \"יהיה\" דמלה יתירא היא דהול\"ל \"דם זובה בבשרה\" וכתב \"יהיה\" דמשמע כל מה דיהיה זב מאותו מקום מטמאה בבשרה דהיינו בפנים לרבות פולטת שכבת זרע דכיון דהיא מטמאה בפליטתו משפלטה לבית החצון טמאה:", + "דיה כבועלה. דיה לפולטת שכבת זרע שתהיה כבועלה דבעל קרי אינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ וכנ\"ל בפרק וי\"ו הלכה ב':" + ], + [ + "(ה) לא בזיבתה כל שבעה. שכל שבעת ימים אלו כל דם שרואה הם דם נדות ולא יחשב לה לדם זיבות כל מה שתראה באלו הימים מהדם:", + "יכול עד שתהא רואה דם כל שבעה תלמוד לומר תהיה. פי' דהתורה לא אמרה רק שטומאתה ימשך עליה עד שבעה ימים אבל לא שתמשך ראיתה שבעת ימים:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא ימים. פי' אף דהחמירה התורה אף על פי שאינה רואה אפשר דבאופן זה לא החמירה עליה להיות עליה טומאת נדתה רק בימים ולא בלילות וטובלת מטומאתה וטהורה לבעלה ואפשר עוד דהכי קאמר אין לי אלא ימים דבזה גילה הכתוב אף על פי שאינה רואה בו לילות מנין דסגי אף על פי שאינה רואה כלל לא בימים ולא בלילות. תלמוד לומר תהיה לרבות את הלילות היינו דאף שלא ראתה כלל חוץ מפעם ראשונה הצריכה הכתוב לישב שבעת ימים בנדתה:" + ], + [ + "(ז) יכול בין סמוכים וכו'. פי' ס\"ד אלו ז' לנקיים לאחר שפסקה מלראות ויהיו בין סמוכין כולם נקיים זה אחר זה בין מפוזרין שראתה בינתיים ויעלו ראשונים ואחרונים לשבעה נקיים (שהרי כך מצינו לומר גבי נקיים דזבה אלא שכתב שם \"ואחר תטהר\" (נדה לג, ב) אחר אחר לכולם שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם):", + "תלמוד לומר תהיה תהא הווייתן אחת. פי' כל השבעה ימים הן במדרגה אחת בין ראתה כל שבעה ובין לא ראתה אלא ראיה ראשונה ובין שראתה בהפסק א\"צ אלא שבעת ימים ואח\"כ טובלת וטהורה דלא בעינן נקיים (מפירוש הר\"ש משנ\"ץ בפ' תזריע):" + ], + [ + "(ח) מבעוד עוד. של יום השביעי כמו שאר חייבי טבילתן שטבילתן ביום:" + ], + [ + "(ט) הן אם מטמאה משכב וכו'. כדכתיב \"וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו\":", + "לא תטמא בגדים במגע. פי' אדם הנוגע בה בעצמה ק\"ו שיטמא בגדים:", + "יכול יהיה נוגע מטמא אדם וכלי חרס. פי' להכי כתב רחמנא \"יטמא עד הערב\" להורות דהא לבדו יטמא אבל אדם וכלי חרס הנוגעין בו אין מיטמאין כלל:", + "ודין הוא. חזר התנא להקשות באמצע דבריו דהלא גם לזה אין צריך קרא:", + "מה הנוגע בזב אינו מטמא אדם וכלי חרס. כדלעיל סוף פרשה ב' הלכה י\"א:" + ], + [ + "(י) לא אם אמרת בזב וכו'. פי' לא תוכל ללמוד זה מדינא דזב לנדה דבזב דין הוא להקל בזה אחרי שיש לו עוד קולא והוא שאינו מטמא אדם לטמא אדם ממקום אחר דהיינו הנבעלת לזב אין בכחה לטמא עוד אדם וכלי חרס מה שאין כן בנדה שמטמא את בועלה ונותנת לו טומאה שגם הוא יטמא אדם וכלי חרס דכתיב \"ותהי נדתה עליו\":", + "יהא הנוגע בה וכו'. פי' האדם הנוגע בה יהיה גם כן בכחו לטמא עוד אדם וכלי חרס:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל הנוגע בה וכו'. וכן איתא בילקוט:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר. למטה:", + "כל הנוגע במשכבה. שלא אמר \"במשכב\" אלא \"במשכבה\", משמע משכב המיוחד לה לשכיבה וכל הנוגע כלומר וכן במושב כתיב כלי דמשמע כלי המיוחד לישיבה:" + ], + [], + [ + "(יג) שהרבה מיטמאין ואינן מטמין. פי' מיטמאין ואינן מטמאין אחרים כגון אוכל פחות מכביצה או שני בחולין שמקבלין טומאה ואינן מטמאין את אחרים:" + ], + [ + "(יד) ואם וכו'. האי קרא משתעי בטהור הנישא על משכב הנדה או על מושבה דמלת \"הוא\" אדלעיל מניה קאי והוא לטהור דביה איירי דכתיב \"וכל הנוגע במשכבה וגו'\" ועליו אמר \"ואם על המשכב\" היינו דאם זה הטהור לא נגע במשכב ולא במושב אלא נישא על המשכב ועל המושב שגם הוא יהיה לו דין האמור מקודם שיכבס בגדיו ולזה אמר כאן שאינו טמא עד שינשא רובו עליו שכן אמר הכתוב \"אם על המשכב הוא\", ו'הוא' אינו נקרא אלא כשנישא כולו או רובו עליו, אז הוא מקבל טומאה מן התחתון. וכן אם הוא להוריד הטומאה ממנו על התחתון בין אם העליון הוא זב או נדה דאיירינן בה בכל זה בעינן שינשא רובו עליו. וכ\"ז לענין עליון אבל לענין תחתון דהיינו משכב ומושב של הזב והנדה, אפילו אם נישא הטהור על מקצתו גם כן נטמא מדכתיב \"או על הכלי\" מרבינן אפילו על מקצתו:", + "ודע עוד דכל זה לענין טומאת משכב ומושב ע\"י הזב בעינן שינשא רובו של זב עליו ואי לאו הכי לא נטמאו אבל אם מקצתו של זב נישא על האדם אפילו באצבע קטנה – נטמא האדם. והוא הדין אם הזב למטה והאדם נישא עליו אפילו באצבע קטנה נטמא. ועתה נבוא לבאר הברייתא:", + "או על מקצתו. פי' אפילו על מקצתו:", + "רוב טמא. והוא הזב או הנדה על האדם הטהור או על המשכב הטהור ואפילו רק על מקצתן וזה הוא לענין להוריד טומאה והוא הדין שמהני זה לענין לקבל טומאה כגון שרוב טהור על הזב או על המשכב הטמא ואפילו על מקצתן:", + "אחד זב ואחד משכב. ר\"ל בענין זה שהיה רוב אין חילוק בין זב למשכב:", + "מקצת טמא. והוא הזב או הנדה על אדם טהור או על מקצתו או מקצת טהור והוא האדם על הזב או על מקצתו:", + "בזב טמא. ר\"ל אם הוא בזב עם האדם וכנ\"ל דבזה בין טמא על הטהור או להיפך לא בעינן שינשא רובו עליו:", + "ובמשכב טהור. ר\"ל אם היה מקצת הזב על המשכב הטהור לא נטמא המשכב וכן אם היה מקצת האדם הטהור על המשכב הטמא לא נטמא האדם. כללא דמלתא, זב לגבי אדם טהור, בין מסיט בין ניסט, לא בעינן רוב. אבל לגבי משכב בעינן רוב. עוד כלל – אין צריכין רוב אלא בעליון ולא בתחתון:", + "ר' שמעון אומר אף מקצת טמא וכו'. ר\"ל כמו ברישא זב ומשכב שוה, כן בסיפא זב ומשכב שוין דגם בעינן שינשא רובו עליו אכן באמת בזבים פרק ה' במשנה שם איתא דר' שמעון סבר מקצת טמא על הטהור טמא, מקצת טהור על הטמא טהור, וכתב הראב\"ד דכן נכון להיות וגירסא זו שלפנינו משבשתא היא:" + ], + [ + "(טו) הכי גרסינן על הכלי זה המרכב שנאמר בנגעו בו. פי' שנאמר בנגעו יטמא עד הערב, משמע שאין טעון כבוס בגדים ואם כן ע\"כ איירי במרכב דהנוגע במשכב טעון כיבוס בגדים (כדכתב לעיל מזה) כמו בנושא ורק במרכב חלק הכתוב בין נוגע לנושא:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) הכי גרסינן שכב ישכב לרבות שתי שכיבות. כדרכה ושלא כדרכה שבאיזה אופן שבא עליה תהי נדתה עליו:", + "אם שכב ישכב לרבות העראה. היינו דאם בא לרבות דאף שלא גמר ביאתו נטמא בטומאת הנדה:", + "תלמוד לומר ואם. היינו דוי\"ו אתי לרבות ומרבינן בן ט' דכיון שהוא ראוי אז לשכיבה דביאתו ביאה קרינא ביה \"ואם שכב ישכב\":" + ], + [ + "(ב) אותה פרט למצורעת. דלא מטמאה את בועלה דליהוי כמותה כנדה דלזה אמר \"אותה\" ולא אמר \"ואם שכב ישכבנה\":", + "והלא דין הוא. דתטמא ולזה הוצרך קרא למעטה:", + "מצורעת שמטמאה בביאה. בבואה אל הבית שכל שבבית טמא ואפילו אדם:" + ], + [ + "(ג) יכול יעלה לרגלה. פי' אם שכב אותה ביום ג' לנדתה יכול ישלים עוד ד' ימים כמותה ויטבול ויטהר:", + "תלמוד לומר וטמא ז' ימים. ואפילו בא עליה בשביעי שלה:", + "מה היא מטמאה אדם. לטמא בגדים שעליו דאתי בקל וחומר ממשכבה, אף הוא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו:", + "וכלי חרס. דשאר כלים פשיטא דכיון שהוא מטמא בגדים כולל בזה כל הכלים כדאיתא לעיל בתורת כהנים על מה שכתוב בתורה \"יכבס בגדיו\", אלא הרבותא הוא על כלי חרס דאף על גב דאין כלי חרס בעלמא מקבל טומאה אלא מאוירו, על ידי היסט זב וזבה מיהא מיטמא, ונדה שוה לזה וילפינן לבועל נדה בהיקשא מנדה לענין זה (רש\"י בנדה לג.):", + "שאין תלמוד לומר. וכל המשכב וכו', שהרי כבר נאמר \"ותהי נדתה עליו\" ובדידה כתיב \"וכל הנוגע במשכב יכבס בגדיו\":", + "מטומאה חמורה. שלא יהא משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו:", + "אלא אוכלין ומשקין. ואפילו אדם אינו יכול לטמא דמשכבו הוא רק ראשון לטומאה לבד ד'יטמא' טומאה קלה משמע (גמרא שם). ומה דכתיב \"ותהי נדתה עליו\" אינו אלא לומר שיהא גופו כמו גופה לטמא אדם לטמא בגדים אבל לא לענין המשכב:" + ], + [ + "(ד) משכבו כמגעו. פי' כנוגע בבועל נדה, מה נוגע בו דינו כראשון לטומאה (לאחר שפירש ממטמאיו) דאינו יכול לטמא רק לאחד ואותו האחד הוא שני ופוסל בתרומה, אף משכבו כן - מטמא אחד ופוסל אחד:" + ], + [ + "(ה) נמצאת וכו'. מזה שאמר שמשכבו אין לו טומאה רק מטעם שנגע בבועל נדה ולזה אינו מטמא אלא אחד ופוסל אחד אתה למד דין זה:", + "ככר של תרומה כרוך במפה ונתון בין כר לחבירו. במטה שבועל נדה שוכב עליה, אם המפה בככר הוא נתון כנגדו של בועל נדה באופן שהוא שוכב עליה הרי המפה טמאה משום משכב ומטמא הככר דמשכבו מטמא אוכלין ומשקין כנ\"ל, ואף על פי שהכר מפסיק בינו למפה לית לן בה שזהו העיקר בטומאת משכב שטומאה יורדת לתחתון כעליון. אבל אם המפה שכרוך בה הככר היא שלא כנגדו הככר והמפה טהורין שהרי עכשיו אין המפה משכב לו ואם תבא להם שום טומאה הוא מן הכר שהוא משכבו של בועל נדה וזה אי אפשר שהרי המפה אינה מיטמאה מהכר שאין משכב בועל נדה מטמא בגדיו והככר לא יטמא מפני שאין המשכב נוגע בו שהמפה מפסקת בינו לכר ומצלת אותו:", + "שאין מגעו. כלומר שאין מגעו של משכב:", + "מטמא בגדים. שיתטמא המפה על ידי זה:" + ], + [ + "(ו) שיספור שבעה לביאה אחרונה. שאם בא עליה היום והדר בא למחרתו וכן אחר כך לא יספור הז' ימים אלא לביאה אחרונה. דמתחלה אמר \"שכב ישכב\" דמשמע שכיבות רבות ואח\"כ אמר \"וטמא שבעת ימים\" ומשמע דלאחר כל השכיבות יטמא ז' ימים:", + "והלא דין הוא. ולמה צריך קרא:" + ], + [ + "(ז) אלא לראיה ראשונה. שאפילו ראתה אחר כך כל שבעה טובלת בשביעי לערב:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן או כלך:" + ], + [], + [], + [ + "(יא) תלמוד לומר משכב. פי' דהול\"ל \"וכל אשר ישכב עליו\", מאי \"המשכב\"? שמע מינה המיוחד לישיבה דאי לאו הכי טהור לגמרי:", + "אלא משכב. והוא הדין למושב דדינם שוה:", + "מרכב מנין. ולא יוכל ללמוד ממשכב שהוא חלוק מהם בדינו שחלוק מגעו ממשאו, מנין שמטמא אותו בועל נידה לטומאה קלה:", + "תלמוד לומר וכל. דוי\"ו ד\"וכל\" מרבה אף המרכב:", + "אין לי אלא בזמן וכו'. כלומר כיון דהקלנו במשכבו של בועל נדה שאינו מטמא אלא טומאה קלה, נקל בו גם כן שלא יטמא אלא מה שנוגע בו שכן משמע מאומר אשר ישכב עליו שהוא עליו ממש:", + "תלמוד לומר וכל המשכב. אשר ישכב. דמשמע כל המשכבות שיהיה הוא עליהם הכל טמאים אפילו עשר וכו' ומרכב הנ\"ל לא ממלת \"כל\" מרבינן ליה אלא מהוי\"ו שמרבה דבר אחר על המשכב:", + "עד שינשא רובו עליו. דאי לאו הכי אפילו טומאה קלה לא יטמא. ואין להקשות למה לי קרא ומי עדיף מזב ונדה עצמה דגם שם בעינן עד שינשא רובו על המשכב. יש לומר דגם שם הוה אמינא דאימעטו רק מטומאה חמורה וכמו שתירץ הברייתא מקודם בהלכה יו\"ד:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ואשה בין גיורת וכו'. עיקר הרבותא משום שפחה שאינה משוחררת:", + "מחמת עצמה. מדכתיב \"דמה\" בה\"א, משמע שהדם הוא מחמת עצמה והיינו מטבעה ולא דם היוצא מחמת ולד, והיינו דאי מקשה לילד בימי זיבה דהוא באחד עשר יום שבין נדה לנדה, ורואה דם כמה ימים, לא נעשית זבה על ידי זה משום דקושי הסמוך ללידה, כל דם שהיא רואה – מחמת ולד היא, ולא מחמת זיבה. ודוקא אם לא שפתה מצערה קודם לידה. הא אם שפתה לילה ויום קודם לידה, שלא היה לה צער – איגלאי למפרע שהדם לא היה מחמת לידה ונקראת יולדת בזוב:", + "ולא דמה מחמת אונס. כמו שטיהר בזב הזיבה הבאה מחמת אונס אבל אין כונת הכתוב למעט דם הבא מחמת ולד:", + "כשהוא אומר זוב. דהוא יתר, דהו\"ל לומר \"כי יזוב דמה\", מאי \"זוב דמה\"? לרבות כל מה שתזוב ואפילו מחמת אונס:", + "ולא דמה מחמת ולד. ומתבאר שם בגמרא דדוקא מקשה בתוך האחר עשר יום, הא אי מקשה בימי נדה דהיינו בשבעה ימים הראשונים, לא מיעטו הכתוב ואפילו על ידי יום אחד נעשית נדה על ידי זה:" + ], + [ + "(ב) כמה יהיה וכו'. פי' כמה הוא הזמן קודם הלידה שאם תראה בהם בקושי תהא תולה בולד ויהיו הדמים שתראה טהורים מן הזיבה:", + "דיה חדשה. דיה אם נטהר את דם הקושי מזיבות חדשה דהיינו חודש ט' אבל אם קשתה ג' ימים בתוך י\"א ימי זיבה בחודש השמיני, אפילו מקשה והולכת כל החודש ט', הרי זו יולדת בזוב מחמת ג' ימים של חודש ח':" + ], + [ + "(ג) ויש מקשה עשרים וחמשה יום. היינו מן הקושי ומן השופי יהיהי בס\"ה כ\"ה יום:", + "שנים בלא עת. דהיינו בי\"א שבין נדה לנדה דהכי קרינהו רחמנא בלא עת נדתה וכגון שראתה יום עשירי ויום י\"א ועדיין לא נעשית זבה בהם דאין זבה אלא בג' ימים ואם ראתה שתים בסופן כשתראה למחר הוי פתח של נדותה ואינו מצטרף לו לזיבה אלא תחלת נדה הויא ואחר כך שבעה שהיא נדה ושנים לאחר הנדה הרי י\"א וכל זה היה בלא קישוי ואח\"כ י\"ד יום של קישוי לדעת ר' יוסי ור\"ש הרי בסך הכל כ\"ה:", + "הכי גרסינן וי\"ד יום שהולד מטהר. ר\"ל הבאין על ידי קישוי הולד וכן איתא בגמרא:", + "אבל א\"א שתקשה כו'. לפי כאשר בצרת לה הי\"ד יום נשאר י\"ב יום וכאשר תחשוב השני מים שקודם ימי נדה וימי נדה נשארו לאחר זה שלשה ימים והויא זבה:", + "מקום שאין ולד ולא ילדה בזב. הא מלתא מקשה ע\"ז בגמרא (דף לח.) מקום שאין ולד בתמיה אפילו בתלתא לאחר הנדה נמי הויא זב ותו מאי יולדת בזוב איכא הכא והרי לא ילדה כלום. ומשני הכי קאמר א\"א שתתקשה כ\"ו יום אפילו במקום שיש ולד ומקום שאין ולד אלא נפל אפילו בבציר מהכי נמי הוי יולדת בזוב דאין קישוי לנפלים והיינו דאין הנפל מטהר קישויו:" + ], + [ + "(ד) ויש רואה וכו'. היינו דראתה בלא קישוי מאה ימים רצופין ואפילו הכי לא נעשית זבה, דאי הלידה היתה בקישוי אפילו לדעת ר' יוסי ור' שמעון היינו יכולין לחשוב עוד י\"ד יום והויא קי\"ד:", + "ושמונים של נקבה. דאפילו ראתה כל השמונים לא נעשית זבה:" + ], + [ + "(ה) ימים שנים. פי' דאי הוי כתיב \"ימים\" לבד ולא כתיב \"רבים\" הוי משמע שנים, והשתא דכתיב \"ימים רבים\" לרבות עוד אחד והוא שלשה, וכדלקמיה בהלכה ט':", + "יכול לימים הרבה. היינו יותר משנים ומה דכתיב \"רבים\" היינו עוד יותר:", + "תפסת מרובה לא תפסת וכו'. פי' אם אתה תופס את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה הוא, ואם באת לתפוס את המרובה יאמרו לך הבא ראיה וטול:" + ], + [ + "(ו) רבי יהודא ב\"ב אומר שתי מדות וכו'. הא לתת טעם ממנהג העולם מה מצינו בנוהג שבעולם שתופשין את המדה כלה ומניחין את שאינה כלה, אף כאן תופסין את החשבון המועט שיש לו סוף:" + ], + [ + "(ז) וכי למה בא הכתוב לפתוח וכו'. ר\"נ בא לתת טעם מדרך המקראות שלא באו לסתום אלא לפרש:" + ], + [ + "(ח) רבי מונא אומר וכו'. סברתו דאין אנו צריכין לכל אלו הדמיונים דמגופה דקרא משמע דאחר דאמר רבים אחר אומרו ימים בודאי כי לא יובן מן ימים אלא שנים:", + "והלא כבר נאמר רבים. פי' הלא לזה ביאר הכתוב ואמר \"רבים\" מכלל דבתיבת \"ימים\" לא משמע ריבוי:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) יכול הרואה שלשה בתחלה. היינו בתחלת נדה ראתה ג' ימים רצופים תהא זבה לספירת ז' נקיים ולקרבן דכתיב (ויקרא, טו) ימים רבים וקמצריך לה ספירה וקרבן:", + "ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה דם. האמור בפרשה ראשונה שלא הצריכה ספירת נקיים וקרבן:", + "תלמוד לומר בפרשה שנייה על נדתה. משמע מזה דמיירי קרא בזובה דם בזמן הנוסף על נדתה:", + "אחר נדתה היא מטמאה. על ידי ראית ג' ימים להיותה זבה עי\"ז ולא בתחלה:" + ], + [ + "(ב) סמוך לנדתה. שראתה יום ראשון אחר ז' ימים נדתה וראתה שמיני ותשיעי ועשירי:", + "או כי תזוב. לרבות ראתה ט' ויו\"ד וי\"א:", + "מנין שנים שלשה כו'. שכולן יש להן דין אחד שיהו ראויין לזיבה:", + "אמרת מה מצינו ברביעי. לימים שאחר הנדה:", + "שהוא ראוי. לספירת נקיים אם ראתה אב\"ג ופסקה:", + "ראוי לזיבה. להצטרף עם ב\"ג אם לא ראתה ביום א' דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא ד\"או כי תזוב\" דהיינו בג\"ד. אף אני מרבה כל אלו עד יו\"ד ויו\"ד בכלל שהן ראויין לספירה אם ראתה ג' ראשונים דמשכי ז' נקיים עד יו\"ד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהן שתראה ג' רצופין:" + ], + [ + "(ג) מנין לרבות י\"א. שיצטרף עם הראשונים לזיבה לג' רצופין ואף על גב שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת ג' ראשונים:", + "תלמוד לומר בלא עת נדתה. ואפילו מופלג לימים הרבה:", + "או יכול. כיון דכתיב \"בלא עת נדתה\":", + "שאני מרבה אף י\"ב. שאם ראתה יו\"ד י\"א י\"ב תהא זבה גמורה ולא תהא תחלת נדה בראיה י\"ב אלא מצטרף לזיבה:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. יש דלא גרסי לה, וגם בגמרא ליתא. ועל פי הדחק נוכל ליישבו דהכתוב \"בלא עת נדתה\" משמע אפילו מופלג הרבה והכתוב \"על נדתה\" משמע סמוך לנדתה, וע\"כ צריך למעט איזה מהם מאי עדיפא זה מזה:", + "מרבה אני את אחד עשר. שהוא ראוי לספירת זיבה או כי תזוב דזיבה רביעית מתרבי מן \"או כי תזוב\" ולאותה זיבה משכי ימי ספירה עד י\"א:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא הרואה שלשה וכו'. ברייתא זו מיירי לענין טומאה שתהיה עכ\"פ טמאה אפילו בפחות מג' ימים אף דלענין קרבן אינה חייבת:", + "תלמוד לומר ימי. דהו\"ל לכתוב \"כל זוב טומאתה\" וכתיב \"כל ימי\" ומיעוט ימים שנים:", + "תלמוד לומר כל זוב וכו'. היינו דממלת \"כל\" מרבינן לה דהוה ליה לכתוב \"ימי זוב טומאתה\" וכתב \"כל\" לרבות ובגמרא (דף עג.) הגירסא \"תלמוד לומר כל ימי\", והוא הנכון:" + ], + [ + "(ה) שהיא משמרת להם יום אחד. של טהרה מלבד היום שראתה בו כגון אם ראתה יום אחד תשמור יום ב':", + "תלמוד לומר טמא יהיה. הנה זה הפסוק נזכר אצל מושב נדה ולא נזכר שם כלל ימים ובגמרא הגירסא \"תלמוד לומר יהיה לה\" ופירש\"י הוסיף לה הויה של שימור והכונה שאחר שלמד ראיה אחת וב' ראיות לטומאה מ\"כל ימי\" אמר שיהיה לה עוד יום אחד לספירה:", + "הזב שאינו סופר אחד לאחד. דזב בעל ראיה אחת דינו כבעל קרי וטובל בו ביום ומ\"מ לשני ראיות סופר שבעה ימים:", + "זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שבעה לשנים. כן הוא הגירסא בגמרא וכתב הקרבן אהרן דהיא הגירסא האמיתית:", + "תלמוד לומר יהיה לה. היינו מדלא כתציב \"יהיו לה\" אלא \"יהיה לה\" לשון יחיד להורות דבכל גווני אין להוסיף אלא הויה אחת:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר ימי זובה כמשכב נדתה. דמשמע שימי זובה שהם שתים גם בהם משכבה כמשכב נדתה:" + ], + [], + [ + "(ח) תהיה וכו'. אף שזה הפסוק מוזכר מקודם איידי דדרש מתחלה לרבות יום אחד לטומאת זיבה מסיים לנו דבמשכב ומושב גם כן דינא הכי ואחר כך חוזר לענינו הראשון ואמר ש\"תהיה טמאה\" דהוא יתר, דדי במה דכתיב \"ימי זוב טומאתה כימי נדתה\", לרבות שהזבה מטמא' את בועלה וזהו שאמר הכתוב כימי נדתה תהיה טמאה ובנדה הלא כתיב בהדיא:", + "היא מטמאה. ד\"היא\" יתירא דהו\"ל לכתוב \"כימי נדתה תהיה טמאה\", ואתי להורות דדוקא היא מטמאה את בועלה כשהיא זבה אבל אין הזב מטמא את מי שהוא בועל:" + ], + [ + "(ט) הלא דין הוא. שיטמא את מי שהוא בועל ולזה איצטריך קרא:", + "אלא בשלש ראיות לשלשה ימים. דזבה תלה הכתוב טומאתה בימים:", + "אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. ר\"ל דהו\"ל לחכמים לומר אין הזב מטמא את בועלו דהיינו הזכר הבועל דומיא דאמרינן הזבה את מי שהוא בועלה אלא שדברו בלשון נקיה ואמרו \"את שהוא בועל\":" + ], + [ + "(י) כטומאת נדתה ולא כימי נדתה. היינו מה דכתיב \"וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטומאת נדתה\", והל\"ל \"כמושב נדתה יהיה\", ולזה אמרו שהכונה דדוקא לענין טומאה השוה הכתוב למשכב ומושב לנדה עצמה שמטמא טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים אבל לא ישוה לה במנין הימים של טומאה להיות טמא ז' ימים כנדה:", + "והלא דין הוא. להיפך ולזה איצטריך קרא:", + "ומה במקום שלא עשה טומאת המיטמא כמטמא. היינו בועל נדה שלא עשה טומאת המיטמא ממנה כטומאתה הטמא אותו. שטומאתה חמור, שמשכבה ומושבה מטמא אדם לטמא בגדים מה שאין כן הבועל, משכבו ומושבו אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ואף על פי כן עשה ימי המיטמא כמטמא ור\"ל לענין זמן השוה אותו לנדה עצמה שטמא ז' ימים כדכתיב בקרא:", + "כאן שעשה טומאת המיטמא כמטמא. פי' שמשכבה ומושבה של זבה יש עליה כל חומר טומאה חמורה כזבה עצמה, אינו דין שנעשה ימי המיטמא גם כן כמטמא, והיינו שימשך ז' ימים. להכי כתיב למעוטי:", + "כל הנוגע בהם יטמא על ידי חיבוריהם. פי' דאי ללמד שהמשכב ומושב מטמא ואדם לטמא בגדים – הרי כבר למדנו אותו מאומרו \"כטומאת נדתה\". אלא להורות דאף מי שנוגע בחיבוריהם טמא כגון הנוגע בשער וצפורן של זבה המחוברין בהם או בחבורי המשכב והמושב כגון החבל היוצה מהמטה מחמשה ועד עשרה כדאמרינן לגבי זב (ראב\"ד):" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) ואם טהרה מזובה כשתפסוק מזובה. פי' האי \"ואם טהרה\" אינו ר\"ל שתטבול מקודם אלא האי \"ואם טהרה\" ר\"ל לשון נקיות והפסקת טומאה ותיכף שתפסוק תספור לאלתר:", + "הכי גרסינן ולא מזובה ומנגעה. ועיין לעיל בריש פ\"ה לגבי זב בביאורנו והוא הדין לגבי זבה:", + "ולא מלידתה וזיבתה. היינו דאם חל ימי לידתה כשפסקה מזיבתה אפילו הכי תספור הנקיים שלה דימי לידתה כשלא תראה בהם דם גם הם משלימין לספירתה ועיין בנדה (דף לז.) דפליגי בזה אביי ורבא ואביי לא גריס דבר זה בברייתא אלא מזובה ולא מנגעה בלחוד:", + "וספרה לה לעצמה. פי' מדכתיב \"לה\" משמע שהיא בעצמה נאמנת על זה כשאומרת שאינה רואה בהן דם:", + "בין מפוזרים. פי' דאם ראתה בינתיים תשוב להשלים ספירתה אחר שתטהר מראיה זו:", + "ואחר תטהר אחר אחר לכולם. פי' האי \"אחר\" משמע אחר לכל השבעת ימים ביחד שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם:" + ], + [ + "(ב) אחר המעשה. של הטבילה ביום השביעי אחר שספרה מקצת היום תטהר דכיון שטבלה וכו':", + "להתעסק בטהרות. וגם לשמש עם בעלה:", + "לידי ספק. שמא תראה באותו היום ונמצא שסתרה כל מנינה דהא לא הוי נקיים כל שבעה ונמצא משמשת זבה וגם תטמא כל הטהרות למפרע:" + ], + [ + "(ג) תקח לה וכו'. כל אלו הברייתות ג' ד' ה' מבוארות למעלה בפ\"ה בזב עיי\"ש בביאורנו ונאמר בשניהם לפי שיש בזב מה שאין בזבה שהזב מטמא בראיות כבימים וזבה לא ויש בזבה מה שאין בזב דזבה מיטמאה באונס וזב לא:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) אלא הפרשה. שיפרשו מן הטומאות. אי נמי רמז למה שאמרו שיפרשו מן הנשים סמוך לווסתן:" + ], + [ + "(ז) הרי זו אזהרה. שיפרשו מן הקדשים ומן המקדש בימי טומאתן:", + "זו עונש. מיתה האמור כאן הוא כרת הבא על מטמא מקדש (רש\"י בחומש):" + ], + [ + "(ח) זה שראה ראיה אחת וכו'. שאם היה בעל שתי ראיות לא היה הכתוב מקישו לבעל קרי שהלא טעון ז' נקיים אלא אראיה אחת דקאי שזה דינו כבעל קרי בעלמא:" + ], + [ + "(ט) והדוה בנדתה והזב וכו'. דהוא קשה דאחר דכבר אמר הזב למה הדר להזכירו? לזה אמר שזהו מין זב אחר שידמה לנדה שהוא מי שראה שתי ראיות מטמא משכב ומושב וכו' והוא הדין שטעון ספירת שבעה כנדה:", + "וצריך ביאת מים חיים. שבזה עוד חמור מן הנדה:", + "תורת הזב והזב את זובו. הוא אסמכתא אקרא דכתיב ג' פעמים זיבה דבאמת תורת הזב כבר נדרש מקודם ועיקר הדין ומקורו מקרא החילוק בין בעל שתי ראיות לשלש מבואר לעיל בפרק ה':" + ], + [ + "(י) מה וכו'. דהוקשו להדדי:", + "מה הזוב סותר. דזב שפסק והתחיל למנות ז' נקיים וראה זוב סותר מה שמנה וחוזר לספור כך אם ראה שכבת זרע בימי סיפורו סותר. ובגמרא אמר הטעם דסותר לפי שאי אפשר לשכבת זרע בלא צחצוחי זיבה, כלומר לשכבת זרע מזב:", + "תסתור את הכל. ר\"ל כל השבעה ימים:", + "תלמוד לומר לטמאה בה. דהוא יתר דכבר ידענו שהמוציא שכבת זרע נטמא אלא להורות דאם אירע שכבת זרע בימי הספירה הוא מוסיף על עצמו רק טומאה בעלמא והוא עוד יום אחד שהיום שראה בו שכבת זרע נתקלקל וצריך ליתן יום אחר תחתיו. וגזירת הכתוב הוא דדוקא אם ראה זיבה גמורה דלא נתערב בו שכבת זרע סותר כל השבעה נקיים אבל זיבה דערבה עם שכבת זרע אינו סותר אלא אותו היום (גמרא):" + ], + [ + "(יא) יכול אף מימי רגליו וכו'. דנחוש גם כן בהם שמא מעורב צחצוחי זיבה:" + ], + [ + "(יב) והדוה בנדתה. דתיבת \"בנדתה\" יתירא שאם היא דוה ע\"כ היא בנדתה וע\"כ החסידים הראשונים מתוך חסידותן היו דורשים לקרא לומר שתראה עצמה שהיא בנדתה לא תכחול וכו':", + "תהא בנדתה עד וכו'. פי' שלא אמר זה אלא על הימים והיינו שלא נחשוב שהוסר ממנה טומאת הנדה כאשר פסק הנדות ולזה אמר שהיא בנדתה עד שתטבול:" + ], + [ + "(יג) והזב את זובו וכו'. דהקיש הכתוב זובו של הזב להזב בעצמו:", + "לרבות את המצורע. שהוא מוקש לזב להיות מעינותיו אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמו בזב דכתיב \"וכי ירוק הזב וגו'\":", + "ולנקבה לרבות את היולדת. שמעינותיה טמאים לטמא אדם וכלים. והקשה הראב\"ד יולדת בהדיא כתיב – \"כימי נדת דותה תטמא\" ומהתם דרשינן שהוקשה לידה לנדה ולזבה. ותירץ דהאי יולדת דקתני יולדת מצורע קאמר, ולטפויי לה מעינות אתא לטמא דם טהרה שלה שיהא מטמא כרוקה וכמימי רגליה כדמפרש במסכת נדה אליבא דב\"ה (עיי\"ש בדף לד):", + "הרי הוא אומר. הלשון דחוק והקרבן אהרן מיישבו דהוא קאי אדלעיל דרבינו שם בן יום אחד וכן לבת מקרא דכתיב באיש או וכן באשה לזה אמר ר' ישמעאל דאין אנו צריכין ללמוד זב דהרי אמר כאן קרא \"לזכר ולנקבה\" שהם שמות אשר יאמרו על קטן וגדול בשוה:", + "הבא על שומרת יום כנגד יום. דנטמא משום בועל זבה:" + ] + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פי' דהי\"ל לכתוב \"אחרי מות בני אהרן\", מאי \"שני\" דנקט? אלא למדרש שמיתת שניהן היה שוה כדמסיים לבסוף:", + "בני אהרן וכו'. לעיל פרשה שמיני מכילתא דמילואים הלכה ל\"ב ע\"ש בביאורנו:", + "שעבירת שניהם שוה. פי' שלא הקדים בפעולה זו אחד לחבירו דנימא שהוא היה המתחיל בעבירה והשני נגרר אחריו אלא צמצמו שניהן בזמן אחד כך מיתת שניהן היה ברגע אחת:" + ], + [ + "(ב) על הקריבה מתו. מפני שנתקרבו ונכנסו לפני ולפנים בלא רשות ולא מתו על ההקרבה של הקטורת שבזה לא היה העונש כדאי למות:", + "רבי עקיבא אומר כו' הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה [כן הוא גירסת הראב\"ד וכן הוא בילקוט וכן גרס הגר\"א באדרת אליהו]:", + "כדאיי ההקרבה לעצמה. פי' שכל חטא לבדו גרם להם העונש וע\"כ שני הכתובים מדוקדקים:" + ], + [ + "(ג) ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור ראשון. פי' דכתיב \"וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' ויאמר ה' אל משה דבר וגו'\", ובדבור הראשון לא כתיב ביה מה דיבור עמו:", + "לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן. פי' שהדבור האחרון והוא מה שנאמר \"ויאמר ד' אל משה דבר וגו'\" נאמר קודם מיתת בני אהרן והדבור הראשון נאמר אחרי מיתתם וזרזו יותר [זית רענן]. ונראה שבפעם הראשון אף אם נאמר שהזכיר עונש מיתה לא הזכיר שימות כדרך שמת פלוני אבל אחרי פטירת שני בני אהרן זרזו ביותר שלא ימות כדרך שמתו בניו:", + "הכי גרסינן ואל יבוא בכל עת ואם בא מת הוא כאשר מתו בניו שנאמר ואל יבוא ואת ימות הא אם בא מת הוא [הגר\"א]. ונכון מאוד ורעיון אחד הוא בברייתא מן תיבת \"לכך נאמר\" עד סוף (והמדפיס הראשון שהעמיד אות ד' באמצע ענין היה בטעות):" + ], + [], + [ + "(ה) זה בצד זה. כמו שכתבתי למעלה:", + "אחד פתוח. היינו דיבור האחרון שפירש מה דיבר עמו:", + "ואחד סתום. דיבור ראשון לא פירש מה דיבר עמו:", + "ואיזה זה דיבור של יין. פי' הא דכתיב כאן \"וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו'\" היינו שציוהו שיאמר לאהרן \"יין ושכר אל תשת וגו'\":", + "שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגו'. ואחר כך כתיב מיד \"יין ושכר אל תשת\" אם כן משמע שנאמרה מיד אחר מיתתם ואף על גב דכתיב התם \"וידבר ה' אל אהרן\" הו\"ל כאילו כתיב אל משה שיאמר לאהרן כמו שאמרו חז\"ל:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אהרן באל יבוא [הגר\"א וכן הוא גם כן גירסת הראב\"ד] ואין משה בבל יבוא. שמותר לו לכנוס בכל עת:", + "הכי גרסינן או אהרן בבל יבוא ואין הבנים בלא יבוא [הראב\"ד והגר\"א]. פי' או אינו שבא המיעוט למשה דאחר שאהרן ומשה שקולים היו ונצטוה אהרן הוא הדין משה אלא המיעוט הוא לבני אהרן:", + "שנצטוה לבוא. כה\"ג שנצטוה לבוא ביוה\"כ לפני ולפנים נצטוה שלא לבוא בכל עת מי שלא נצטוה כהן הדיוט וכו':", + "תמימים יוכיחו וכו'. ר\"ל יש סברא להיפך שהאנשים שלא נצטוו לבוא בשום פעם אינן כלל בסוג זה של הבאה לפנים ולא שייך עליהן ציווי לומר שלא יבוא וכעין זה אשכחן אצל איסור שתויי יין שלא לכנס למקדש ולא הוזהרו על זה אלא תמימים ולא בעלי מומין:", + "לרבות את הבנים. וכן הוא אומר \"וישמע אברם כי נשבה אחיו\" ולוט הוא בן אחיו:" + ], + [], + [ + "(ח) ואל יבוא בכל עת זה יוה\"כ. פי' מדלא כתיב \"בכל יום\" אלא \"בכל עת\" שמע מינה בעתות היום הקפיד הכתוב שאף על פי שיש עת שהוא רשאי לבוא, לא כל עתות היום ראויין לו לבוא ושמע מינה ביום הכפורים הכתוב מדבר:", + "אל הקודש לרבות שאר ימות השנה. דקרא יתירא דהא כתיב \"מבית לפרכת אל פני וגו'\":", + "ודין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "על יום שנצטוה לבוא. כגון ביום הכפורים:", + "נצטוה שלא לבוא. בשאר עתות היום:", + "ישראל יוכיחו. פי' אין ראיה דיחול הציווי יותר על מי שלא נצטוה דאפשר כיון שלא נצטוה כלל אינו בסוג ציווי ולא שייך כלל ציווי עליה:", + "שלא לבוא ריקנים. כדכתיב \"ולא יראו פני ריקם\":", + "אף כאן על יום שנצטוה נצטוה. ותו לא:" + ], + [], + [ + "(י) מבית לפרכת להזהיר על כל הבית. פי' דבקרא כתיב \"אל הקדש מבית לפרכת\", ו'קודש' זו ההיכל דאקרי \"קדש\", ו\"מבית לפרכת\" זו קדש הקדשים דהוא מבית לפרכת, וקאמר האי תנא דהפסוק \"אל יבוא\" דהוא אזהרה, קאי על שניהם:", + "יכול על כל הבית במיתה. פי' דהאי \"ולא ימות\" יהיה קאי על כל הקרא:", + "תלמוד לומר אל פני הכפרת וכו'. פי' אי ס\"ד דהאי \"ולא ימות\" קאי אכולהו, לא לכתוב \"אל פני הכפורת\" כלל (אל פני הכפרת מיקרי נגד הארון ממש) וממילא ידענא דיש על הנכנס חיוב מיתה דהרי נתחייב תיכף מקודם משבא אל הקדש קודם שנתקרב נגד הארון. אלא מדכתיב \"אל פני הכפרת\" שמע מינה דהאי \"ולא ימות\" קאי רק על \"פני הכפרת\" ולא על \"מבית לפכרת\" (כן איתא במנחות כז:):" + ], + [ + "(יא) מה תלמוד לומר. \"אשר על הארון\":", + "לפי שנאמר כפורת. ר\"ל על פי שנאמר כפורת אילו לא היה נאמר \"אשר על הארון\" היינו אומרים שנעשה תחתיו כסוי על הארון:", + "כסוי לארון. היינו כיסוי של עץ ממין עצי שיטים שנעשה ממנו הארון (הראב\"ד):" + ], + [ + "(יב) דבר חוצץ בין כפורת לעדות. היינו כמו בגד שש ורקמה ומשי לכבוד הלוחות לכסותם מלמעלה:" + ], + [ + "(יג) הרי זה עונש. פי' אם בא ביאה ריקנית דבהכי מיירי קרא:", + "כי בענן אראה כו' הרי זו אזהרה. קאי א\"ואל יבוא\" דהוא אזהרה והא דנקט \"כי בענן אראה\" משום דלא מתפרש \"ואל יבוא\" עד דאמר \"כי בענן\", כלומר אל יבוא בכל עת אלא בעת שמכניס הקטרת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן (הראב\"ד):", + "תלמוד לומר כי בענן אראה. מפרש בגמרא (יומא נג, א) מדקאמר \"כי בענן אראה\" משמע דעדיין לא נראה ואם איתא דאחר מיתת בני אהרן נאמרו שניהם הרי נראה ביום שמיני למילואים קודם מיתתם כדכתיב \"וירא כבוד ה' אל כל העם\", אלא ש\"מ \"אל יבוא וכו' כי כענן אראה\" שהיא אזהרה נאמר קודם מיתת בני אהרן ו\"לא ימות\" שהוא עונש נאמר אחר מיתתם. ובמסכת יומא מפרש דלר\"א שלא נאמר העונש עד אחר פטירתם מפני מה נענשו וקאמר שם דעונש היה עליהם העיקר מפני שהורו הלכה בפני משה רבן עי\"ש:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [], + [ + "(ב) אתה אומר לכך נאמר אל הקדש שהוא לעשות קודש שאין בו וכו' בפר זה. שגם שם יכנס בפר זה:", + "או אינו אומר. אל הקדש אלא לתת לו ביאה אחרת אל הקודש בפר אחר שאינו כזה דהוא פר הבא על כל המצות גם כן מקומו בקודש זו דהוא לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ג) והלא דין הוא. שיכנס בדם פרו זה בשאר ימות השנה לפני ולפנים:", + "פרו הבא על לא הודע. הוא פר יוה\"כ דכה\"ג שהוא בא לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו שלא נודע להם, נכנס בו לפני ולפנים ואין לחוש שמא לא נטמא. פרו הבא על כל המצות שהוא בא על חטא ידוע לו אינו דין וכו':", + "תלמוד לומר בזאת וכו'. דמשמע בזאת שהוא בפר בן בקר של יוה\"כ יבוא, ולא בפר אחר:" + ], + [ + "(ד) שם מתן דמו של איל. דהכי משמע מאומרו \"בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר ואיל\", דמשמע שבמקום אחד ינתן דמם:", + "אמר ר\"י מה אני מקיים. ר\"ל אם כן מה אני מקיים הפסוק \"לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה וגו'\" היינו דסתם עולה הלא מקומה על מזבח החצון ופשיטא שלא יקטירוה על הפנימי אלא פשיטא דקאי על איל העולה דסד\"א שיזרקו דמה במקום הפר שנזרק דמו על הפנימי קמ\"ל קרא דאפילו איל העולה לא יעלוה:" + ], + [ + "(ה) בד שיהו של בוץ וכו'. עיין לעיל בפרשה צו פ\"ב הלכה א' בביאורנו:" + ], + [ + "(ו) ומה תלמוד לומר וכו'. הוא כמו 'דבר אחר', וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי:", + "ד' פעמים. כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגו' ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף וגו':", + "שנאמר בהן לפני ה'. ואפילו הכי אינו נכנס בהן לפני ולפנים:", + "תלמוד לומר בד ולא בחושן. ד\"בד\" משמע הן לבדן דוקא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(י) שיהו משל קודש. דהיינו מתרומת הלשכה:", + "תלמוד לומר בגדי קודש. ד\"בגדי\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(יא) מנין שהוא טעון טבילה. פי' אף על פי שהטביל את עצמו מקודם לעבודת שחרית:", + "תלמוד לומר ורחץ וגו' ולבשם. משמע שהטבילה היא לא משום טומאה אלא משום לבישת בגדים אחרים לעבודת היום:" + ], + [ + "(יב) מבגדי לבן לבגדי זהב. היינו כשפושט בגדי לבן שכלה בהן עבודת היום לעשות אילו ואיל העם שהם היו בבגדי זהב אף שקדושתם אינם כ\"כ כמו הבגדי לבן:", + "מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. ואף שכבר הביא ראיה דבשחרית היכא שהכין עצמו לעבודת היום בבגדי לבן אף שמתחלה היה עובד עבודת שחרית בבגדי זהב שטעון טבילה – אפשר שהוא רק בלבישה ראשונה אבל לא כל פעם שמשנה:", + "תלמוד לומר בגדי קודש ורחץ וגו' ולבשם. לומר דכל בגדי קודש שלובש בזה היום טעון טבילה, בין כשפושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן לעבודת היום, ובין להיפך:" + ], + [ + "(יג) יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב וכו'. כגון אם עשה אילו בבגדי הזהב ופשט להנהו בגדי זהב ולבש בגדי זהב אחריני לעשות איל העם. וכן לענין בגדי לבן שבהם הוא עושה פר ושעיר וקטרת בפנים, ששינה בבגדי לבן כשהשלים עבודת הפר ולבש בגדי לבן אחרים לעשות הקטורת. הייתי אומר דבשינוי הלבוש יטעון טבילה:", + "תלמוד לומר הם. \"בגדי קודש הם\", השוה הכתוב כל הבגדי קודש ביחד להטעין טבילה אחת. ולשני מינים כגון זהב ולבן – אי אפשר, דכבר למדנו דצריך ב' טבילות. וע\"כ דקאי זה על הרבה בגדים ממין אחד דצריך רק טבילה אחת:", + "בין מכנסים לכתונת. היינו לכל בגד בפעם ראשון יטעון טבילה חדשה וע\"כ יפשוט המכנסים ויטבול לשם כתונת וכן כולם:" + ], + [ + "(יד) ומה תלמוד לומר ילבש יחגור ויצנוף. דאחר ששם 'לבישה' כולל הכל הול\"ל \"כתונת בד קדש ומכנסי בד ומצנפת ואבנט ילבש\":", + "בין הערבים. כשהיה נכנס לפני ולפנים פעם אחרת להוציא כף ומחתה כדתניא לקמן בפ\"ח הלכה ז':", + "יכול לא ילבש בשחרית. שיהיו כלים של בין הערבים מעכבין של שחרית ואם אין לו של בין הערבים לא ילבש של שחרית בשחרית. אי נמי לא ילבש בין הערבים של שחרית, דכלים של בין הערבים צריכין להיות פחותין משל שחרית כדאיתא ביומא פ\"ג (דף לה.), ולזה הו\"א שלא ילבש היקרים להוציא כף ומחתה אלא לשבקינהו לפנים עד דעביד בגדי לבן אחריתא והדר לעייל לאפוקינהו (קרבן אהרן וכן איתא פי' ראשון בביאור ר\"ש משנ\"ץ. ומהגהות הגר\"א משמע שמפרש כפירוש השני וכ\"כ בהדיא באדרת אליהו שלו):", + "תלמוד לומר ילבש ויחגור ויצנוף. לרבות להם לבישה אחרת והוא בערבית בבגדים של שחרית. ולפירוש הראשון בא לרבות דבכל גווני ילבש בשחרית:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) שיהו משל צבור. לאפוקי שלא יתנדב יחיד ע\"ז:", + "שיהיו שוים. במראה ובקומה ובדמים דכתיב תלתא זימני \"שני\" (גמרא):", + "שעיר שעיר. \"השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל\":", + "ריבה. דאף על פי שאין שוים כלל - כשר:" + ], + [ + "(ב) ר' אומר איל אחד הוא וכו'. פי' מדכתיב \"אחד\" להראות דאיל אחד היה לבד לפי שזה האיל האמור כאן הוא איל המוספין הכתוב בחומש הפקודים בפרשת פנחס. וקרי ליה \"חומש הפקודים\" לספר במדבר סיני דכתיב ביה פקודי בני ישראל:", + "שני אילים הם. ומאי דכתיב \"אחד\" לא בא אלא להורות דצריך ליקח המיוחד שבעדרו. ואף על גב דזה נפקא לן מ\"מבחר נדריך\" – סבר ר\"א דחד לחובה וחד לנדבה (גמרא):", + "אשר לו שלא יביא משל צבור. דהאי \"אשר לו\" יתר הוא:", + "מתכפרים בו. דכתיב \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" ובכלל ביתו הוא אחיו הכהנים דכתיב \"בית אהרן ברכו את ה'\" וכיון דמתכפרין בו הול\"ל דיתנו חלק בו:", + "תלמוד לומר אשר לו. פעם שנית דכתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\":", + "תלמוד לומר שוב אשר לו. פעם שלישי דכתיב \"ושחט את פר החטאת אשר לו\":", + "זה וידוי דברים. דכפרה זו בוידוי דברים היה:", + "יכול כפרה בדמים. אשר יזרוק, דסתם כפרה בדמים הוא:", + "ונאמר כפרה בשעיר. המשתלח:", + "מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים. שלא היה שם דם:" + ], + [ + "(ג) ואם נפשך לומר. שלא תלמוד האי כפרה בגזירה שוה משעיר המשתלח אלא משעיר הנעשה בפנים דכתיב ביה \"וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל\", וההיא במתן דמים כתיב, דבתר מתן דמים נכתב – להכי אצטריך ללמוד מיניה וביה (גמרא):", + "והקריב וכו'. ר\"ל דהרי כתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר\" ואחר זה אמר \"ושחט אהרן את פר וגו'\" ואם כן ע\"כ לומר דכפרה ראשונה בוידוי דברים הוא כיון דעדיין לא שחט:" + ], + [ + "(ד) ואומר והתודה. פי' וכן בשעיר המשתלח הוא אומר בוידויו סדר זה:", + "עונות אלו הזדונות. שכן מצינו \"הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה\" ואין כרת בא אלא על המזיד:", + "המרדים. העושה להכעיס כמה דאת אמר \"מלך מואב פשע בי\":", + "אלו השגגות. כמו שנאמר \"נפש כי תחטא בשגגה\":", + "חוזר ומתודה כו'. בתמיה. אם על זדונות ימחלו לו איך צריך תו לבקש על השגגות:", + "לטהר אתכם וגו' והן עונין אחריו וכו'. דכתיב \"כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו\", אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב\"ה אתם הבו גודל (גמרא):" + ], + [ + "(ה) וכן מצינו וכו'. הוסיף להביא ראיה לדברי רבנן:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) ולקח את שני השעירים מלמד וכו'. מדלא אמר \"והעמיד את שני השעירים\" אלא \"ולקח\" בא ללמד שצריך ליקח את שניהם שהם מעכבין זה את זה:", + "מעמידן בשער ניקנור. הוא שער המזרחי שהיה מכוון כנגד בית קדשי הקדשים והוא נגד האויר שבין מזבח לכותל צפוני:" + ], + [ + "(ב) גורלות של כל דבר. היינו שיעשם מכל דבר שירצה:", + "יכול שנים על זה ושנים על זה. והכי קאמר קרא – ונתן על כל אחד משניהם גורלות, דמשמע שנים, והיינו מתחלה יתן אחד על זה ואחד על זה כדי שעל ידי זה יוקבע מי לה' ומי לעזאזל, ואחר כך יניח אצל השם גורל של עזאזל ואצל גורל של עזאזל יניח הגורל להשם (ר\"ש משנ\"ץ):", + "תלמוד לומר גורל וכו'. מוכח מדכתיב \"גורל\" ולא \"גורלות\" דאין כתיב שם אלא על אחד מהם ואין כתיב עזאזל אלא על אחד מהם:", + "יכול של שם ושל עזאזל ע\"ז וכו'. דהיינו לאחר שנתן של שם על של שם ושל עזאזל על של עזאזל יחליף ויתן של זה על של זה לקייים מה שנאמר \"גורלות \"דמשמע גורלות על כל אחד (תוספות בשם הירושלמי):", + "תלמוד לומר גורל אחד. ממשמע שנאמר \"גורל לשם\" יודע אני שהוא אחד, וכי כתיב \"אחד\" לדרשא כתביה:" + ], + [], + [ + "(ד) יכול יהא נותנו על גביו. פי' אילו לא היה כתיב \"עלה\" הוה אמינא דלא יהיה קודש עד שיטול מן הקלפי ויתן על גביו והגורל שנכתב עליו לה' יהיה השעיר לה':", + "תלמוד לומר אשר עלה. ללמד כיון שעלה לשמו מתוך קלפי נקבע בכך דגורל שנטל בימינו הוא להשעיר שעומד נגדו לימינו וכן הגורל שנטל בשמאל הוא להשעיר שעומד לשמאלו. ועיין ביומא (דף מ:) דלמצוה צריך להניחו על גביו זמן מועט:" + ], + [ + "(ה) ועשהו וכו'. פי' דהאי \"ועשהו\" יתירא הוא דהול\"ל \"והקריב וגו' חטאת\" אלא לרבות עשיה אחרת כגון אם מת אחד מהם:", + "ואומר אם של שם מת וכו'. אין זה מכלל מה שיאמר, דכיון דאחר שהגריל מת לא נשאר לו ספק איזה מת כי ידוע אצלו איזה לשם ואיזה לעזאזל, אלא הכי מיפרשא אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר וכו':", + "יתקיים תחתיו. אותו שמת. ונמצא שיהיה לו שנים של עזאזל – אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד משני. ואחד מהם ישתלח, ובשני פליגי ר' יהודה וחכמים מה יעשה בו וכדלקמיה:", + "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. תחת הראשון לעזאזל:", + "והשני ימות. שהלא נשאר שנים לשם, אחד מזוג ראשון ואחד משני, ודעת ר\"י דהשני מזוג ראשון ימות דס\"ל לר\"י דבע\"ח נידחין (פי' שכיון שנדחה פעם אחת השני מזוג ראשון מלהקריב קודם שהגרילו פעם שניה נדחה לעולם) ומקריבין השני מזוג שני, וממילא הו\"ל השעיר לשם מזוג ראשון 'חטאת שכיפרו בעליה באחרת' דקי\"ל דמתה. ואף דהוא חטאת צבור – סבירא ליה לר\"י דאין חילוק בזה. וה\"ה במת של שם ונשארו שנים לעזאזל – לדעת ר' יהודה השעיר שמזוג הראשון ימות כיון שנדחה פעם אחת ומשתלח לעזאזל השעיר שמזוג השני:", + "ירעה עד שיסתאב. לפי מה דמסיק הגמרא (לרב דקיימא לן כוותיה בזה) לא קאי דינא דחכמים על שני שבזוג ראשון דמיירי ביה ר' יהודה, דלדידהו השני שבזוג ראשון יקרב, דס\"ל בעלי חיים אינם נידחים, אלא קאי דבריהם על שני שבזוג שני. דלדעת ר' יהודה יקרב, והם ס\"ל דירעה עד שיסתאב. ואף דהוא חטאת שכיפרו בעליה באחרת – כיון דהוא חטאת צבור סבירא להו דאינה מתה אלא ירעה. והוא הדין לדידהו לענין אם של שם מת והוגרל ונשאר עכשיו שני לעזאזל – השני שבזוג ראשון ישתלח והשני ירעה. (כל זה מתבאר מסוגית הגמרא יומא דף סד):", + "שיאמר לה' חטאת. היינו שאינו מדבר קרא בעשיית החטאת במעשה אלא הכונה לומר, שיאמר בפה \"לה' חטאת\":", + "אינו אומר אלא לשם. דהכי משמע ליה לישנא דקרא, אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו, שלא יזכיר יותר (תו\"י בדף לט):" + ], + [ + "(ו) והשעיר אשר עלה וכו'. ביארתי לעיל בהלכה ד' והאי דשנה קרא בזה איתא בגמרא (דף לט.) לדעת ר' יהודה להורות דעליית גורל מתוך קלפי מעכב:", + "מה תלמוד לומר. \"יעמד חי\", הוי ליה למכתב \"ישלח אותו לעזאזל\". ולזה משני דאילו אמר כך הייתי אומר דשילוחו שם הוא לחיים והיינו כדי שישאר חי, אחרי דלא פירש הפסוק מה יעשו בו אם ישאר חי או ימיתוהו:", + "תלמוד לומר יעמד חי לפני ה'. הכונה לומר שהוא חי בעודנו עומד לפני ה' קודם שישולח אבל אחר שישולח ימות בצוק כדתנן \"הגיע לצוק דוחפו לאחריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים\":", + "צוק. שם ההר שאליו משלחו:" + ], + [ + "(ז) עד מתי הוא זקוק להיות חי. שאם מת אתה צריך להביא אחר:", + "עד מתן דמו של חבירו. דכתיב \"לכפר\" - עד שיכפר בדמו של חבירו. אבל משעת מתן דמים ואילך, אף על פי שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא, טז) וסמך אהרן וגו', אם מת א\"צ להביא אחר דוידוי לא מעכב:", + "ר\"ש אומר עד עת וידויו. ואם מת מקודם צריך להביא אחר דסבר ד\"לכפר עליו\" היינו וידוי דברים כדלקמיה:", + "לכפר עד שיכפר שנאמר וכו'. עכשיו מבאר במאי קמיפלגי דר' יהודה סבר דהאי \"לכפר\" הוא כפרת דמים דיליף מן \"וכילה מכפר וכו'\" - מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים. ור' שמעון ס\"ל ד\"לכפר עליו\" משמע כפרת דברים שהוא על גופו של שעיר:", + "לשלח אותו שאם נשפך וכו'. הוא דעת ר' יהודה כדאיתא שם במשנה (דף סב.). והטעם דהא צריך להביא דם אחר לזריקה וא\"א בלא הגרלה וכיון דאית ליה לר' יהודה בעלי חיים נידחין – ימות המשתלח הראשון. ואסמיך זה גם כן אקרא דכתיב \"לכפר עליו לשלח אותו\", ומשמע דאימתי יכול לשלח אותו שעלה עליו הגורל לעזאזל - בשעה שנוכל לקיים לכפר במי שעלה עליו הגורל לשם, וכמו דסבר ר' יהודה לעיל דהאי \"וכפר\" הוא בכפרת דמים ולאפוקי אם נשפך וכיון דנדחה ידחה לעולם וכנ\"ל:", + "מת המשתלח ישפך הדם. והטעם איתא בגמרא דכתיב \"יעמד חי לפני ה' לכפר עליו\", ומשמע שזקוק להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו, הא אם מת קודם לכן אין כפרת הדם כלום, לכך צריך תשלומין, ובלא הגרלה אי אפשר, וזקוק לשנים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטין שנדחין:" + ], + [ + "(ח) לעזאזל למקום הקשה שבהרים. דעז הוא לשון קשה וכן איל דכתיב \"ואת אילי הארץ לקח\" (גמרא):", + "שיהיה בצוק. דהיינו הר זקוף מקום אבנים וצורים ומשופע כמדרון:", + "תלמוד לומר אל ארץ גזירה. משמע דמתגזר ויחנק עי\"ז:", + "‏‏(ט) שלא יביא משל צבור. ואפילו משל אחיו דלהאי דרשינן ליה לעיל:", + "זהו וידוי דברים. ר\"ל זהו וידוי שני שמתודה עליו ועל אחיו הכהנים שהם כולם קרוים ביתו כדכתיב \"בית אהרן ברכו את ה'\". ועוד יש לפרש זהו וידוי דברים לא כפרה ממש בזריקת השם דהא כתיב אח\"כ \"ושחט\":", + "ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה. אין שום ביאור לדברים אלו וניכר שחסר כאן תיבת \"אנא השם כפר נא וכו'\" וכדלעיל בפרשה ב' הלכה ד' עי\"ש וע\"ז שייך לומר \"ככתוב בתורת משה וכו'\". והנכון שחסר בפנים אחר תיבת \"קדושך\" תיבת \"וגו'\". והגר\"א רמז לזה בהגהותיו:", + "כי ביום הזה. גם כאן חסר תיבת \"וגו'\":" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) ולקח מלא המחתה ומביא אותו שם. היינו תיכף לאחר ששחט ונתקבל הדם לקח מלא המחתה גחלי אש עם קטורת והביא אותו מבית לפרוכת להקטירן וקמפרש הברייתא אם כן כיון שהלך להקטיר הקטורת הלא בתוך כך יוכל הדם להיות נקרש ואיתא במנחות (דף כא.) דם שנקרש בחטאות הפנימיות פסול דאין ראוי להזאה ולזה אמר דהכהן הגדול נותנו לכהן אחר למרס (היינו להניע ולהגיס) את דמו כדי שלא יקרש בתוך כך:", + "על הרובד הרביעי שבהיכל. כל הרצפה עשויה שורות שורות של אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה 'רובד', ועשויה מעלות מעלות לעלות להיכל וקמסיק בגמרא דהרובד הרביעי שבהיכל דקאמר היינו מן ההיכל ולמטה לצד העזרה דבהיכל גופא אסור לכהן לכנס בשעת הקטרת הקטורת:" + ], + [ + "(ב) בכל יום. כשהיה חותה הגחלים ממערכה שניה של קטורת להכניסן למזבח הפנימי להקטיר היה חותה במחתה של כסף כדמפרש בגמרא שהתורה חסה על ממונם של ישראל דחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרת אותו:", + "והיום החיתוי גם כן בשל זהב ובה מכניס. משום חולשא דכה\"ג דטורח הוא לערות מכלי אל כלי וכן לקמיה גם כן משום חולשא דכהן גדול:" + ], + [], + [ + "(ד) גחלי יכול עוממות. היינו אם היה כתוב \"גחלים\" יכול עוממות כהות שעלה האפר עליהם אבל לא לוחשות דזה בכלל אש הוא:", + "אי אש יכול שלהבת. היינו דגם שלהבת שפיר הוא, והיינו באוד, גחלת שעוד השלהבת בוער בו. ועיין פסחים (דף עה:) בגמרא וברש\"י שם:", + "תלמוד לומר גחלי אש. היינו דלקיחה מעל המזבח יהיה גחלי אש בלא שלהבת הבוער בו. הא כיצד? שיקח מן הגחלים הלוחשות, לא שלהבת ולא עוממות דלא אקרו \"גחלי אש\":", + "ומנין שתהא האש בטילה ע\"ג הגחלים תלמוד לומר גחלי אש. כצ\"ל. על ברייתא זו עמלו כל המפרשים ולא מצאו בה ביאור נכון וחפשתי בירושלמי שהובא שם ביומא סוף פ\"ד ברייתא הזו ולמד שם מגחלי אש שעושין מערכה חדשה ביוה\"כ בשביל הקטורת שמכניסין לפני ולפנים וז\"ל הירושלמי (פ\"ד ה\"ו): \"מנין שתהא האש בטילה ע\"ג גחלים ת\"ל גחלי אש\". ופירש הפני משה מנין שאלו הגחלים שלוקחין בשביל אלו הקטורת שמכניסין לפני ולפנים הוא מערכה חדשה שניתוספה היום רק בשביל כך וכשנוטלין ממנה עכשיו הגחלים יהיה בטלה כל מערכת האש הזאת (דאי מערכה שניה של קטורת הלא אינה בטלה וצריך ליטול ממנה להקטיר קטורת של בין הערבים כמו בכל יום). ת\"ל גחלי אש. ונראה פירושו פשוט דבפסוק י\"ג כתיב \"את הקטורת על האש\" והכא כתיב \"גחלי אש\" להורות דמערכה זו של האש תלוי בגחלים וכשניקח הגחלים בטל כל מערכת האש הזו:" + ], + [ + "(ה) הסמוך למערב. כלומר מצד שלפני הפתח של ההיכל שהוא צד מערבי, משם יטול את הגחלים:" + ], + [ + "(ו) כל הניטל בחוץ וכו'. מפרש בזבחים (דף נח.) דכלל בזה גחלים דכל יומא ויומא הניטלים ממערכה שניה של קטורת לינתן על מזבח הפנימי שניטלין גם כן מן הסמוך לפנים דגמרינן מגחלים של יוה\"כ דקבע להן לנטילתן ממקום הסמוך לפנים:" + ], + [ + "(ז) וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ וכו'. כלל בזה שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הניטלין בשבת מן השולחן לינתן על מזבח החצון להקטירן שניתנין שם גם כן על המערכה במקום הסמוך לפנים דגמרינן משיורי הדם של חטאות הפנימיות דכתיב בהו בהדיא דניתנין ביסוד שכנגד הפתח דכתיב \"אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד\":", + "ניתן על הסמוך לפנים. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ח) הגדול וכו'. היינו שיהא כמדת חפני הכהן גדול מדלא כתיב \"חפנים\":", + "וכך היתה המדה. מלא חפניו מצומצמין שלא יחסר ושלא יותיר ע\"ש בגמרא (ריש פרק הוציאו לו):", + "משל צבור. כשאר קטורת:", + "סמים שיהו סממניה לתוכה. דהיינו שלא יחסר מן הסמנים ולא יתן בה סימנים אחרים:" + ], + [], + [ + "(י) שהרי הצדוקים וכו'. פי' אף דדבר פשוט הוא מ\"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים:", + "מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. היינו שאינו עשן הקטורת כאשר פירשו הם אלא הוא מעלה עשן שהיה צריך ליתן בקטרת והוא עשב שמעלה עשן הקטורת זקוף כמקל. והאי דאמר \"כי בענן\" - לא הדר למאמרו \"ולא יבוא\", שביאה זו היא אזהרה לביאה ריקנית שלא יבא, ואחר כך אמר שגם כאשר הורשה לבוא שהוא בקטרת לא ירצה לפני ה' אלא בקטרת שיהיה מתמר ועולה כענן:", + "ומנין שהיה נותן וכו'. בגמרא פריך תרי קראי בעשן למה לי, ומשני חד לאזהרה וחד לעונש. היינו \"כי בענן אראה\" לאזהרה (דהאי \"ולא ימות\" דכתיב שם קאי רק אביאה ריקנית), דהיינו אל יבוא בכל עת אל הקודש כי אם בעת שמכניס שם קטורת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן. וחד לעונש, היינו הפסוק דכתיב \"וכסה ענן הקטורת\" דכתיב שם \"ולא ימות\":", + "תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת. והוא על ידי מעלה עשן שהעשן שעולה מן העשב מעלה עשן הוא מתמר ועולה כמקל ומכסה את הכפורת אבל אם לא היה נותן בה מעלה עשן היה מתפזר עשן הקטורת לצדדין:" + ], + [ + "(יא) ולקח מדם הפר נוטלו וכו'. היינו דהכא אינו כמו בעלמא דקאי אקבלת הדם שהרי כבר נשחט הפר ונתקבל הדם קודם הקטרת הקטורת אלא הלקיחה קאי שנוטלו ממי שהוא ממרס בו:", + "והזה ולא המטיף. פי' בהתזה ולא שיטיף אצבעו מאליו:", + "והזה ולא הזורק. פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה:", + "אצבעו נאמר וכו'. עיין לעיל בויקרא דיבורא דחובה פרשתא ג' הלכה ח' בביאורנו:" + ], + [ + "(יב) כל מקום שנאמר פני כפורת וכו'. פי' הוא מלמד לכל פני הכפורת הכתוב בכל התורה שהוא הפנים הפונים למזרח ובגמרא גריס \"כל מקום שנאמר פני\":", + "זה הפנים למזרח. לאו אפני אדם קאי אלא פני הכפורת קרוי רוח מזרחית אבל הכהן פניו למערב:" + ], + [ + "(יג) דבר אחר28קשה לי דמלישנא \"דבר אחר\" משמע דלפ\"ז אינו מוכרח דעל פני אתי ללמד ממנו בנין אב לכל מקום והמעיין בסוגיא (יומא נה, א) יראה להיפך, דאימתי אנו אומרין דאינו מתכוין להזות וכו' כשנסבור דעל פני אתי ללמד לבנין אב לכל מקום שנאמר על פני, ע\"ש בסוגיא אם לא דלא נגרוס \"דבר אחר\", וצ\"ע: על פני הכפורת כו'. פי' דמפשטיה דקרא מוכח דהיה צריך להזות אחת למעלה על הכפורת ושבע למטה דכתיב \"והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים\", אכן בגמרא מוכיח דעל נמי לאו ממש הוא דלא היה נוגע בכפורת כלום אלא היה מזב מכנגד וזהו שאמר בברייתא \"אינו מתכוין להזות לא למעלה וכו'\", ור\"ל שתהא אחת למעלה בחודה העליון של הכפורת והשבע למטה מאמצעה בעוביה (שהכפורת היה עוביו טפח) שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא בארץ נופלות:", + "אלא כמצליף. בשורה זו תחת זו כל שמונה הזאות (ומפרש בגמרא כמנגדנא ופירש\"י כמכה ברצועות שמתחיל מן הכתפיים ומכה והולך למטה. ויש עוד פירושים עיין ברא\"ש) אלא שיש נ\"מ ביניהם כדאיתא בגמרא דבאחת של מעלה מצדד גב ידו למטה ואצבעותיו כלפי מעלה וההזאה שהוא מזה באצבעו עולה נגד ראש העליון של הכפורת וכשהוא מזה השבע שלמטה מצדד גב ידו למעלה ואצבעותיו למטה ומזה באצבעו כנגד עוביה של כפורת ולכן כתיב בהזאה של מעלה \"על הכפורת\" ובהזאה של מטה כתיב \"ולפני הכפורת\". אבל לא היו נוגעות כלל בכפורת אלא כל השמונה הזאות נופלות לארץ:" + ], + [ + "(יד) ולא שבע טיפין. דיזה ז' פעמים משמע שבכל פעם צריך שיהיה שיעור הזאה ולא טיפה:", + "שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים. פי' מדלא כתיב \"שבע הזאות\" אלא \"פעמים\" הוא לשון מנין וש\"מ דצריך למנות:", + "הרי אחת ושבע. פי' דבעניננו צריך הזאות, אחת למעלה ושבע למטה ולא כמו בפר כהן משיח דצריך רק שבע לחוד, וכדאיתא לעיל בויקרא דחובה פרשה ג' הלכה ט', והכא לעיכובא כל אלו הזאות (ועיין ברש\"י בחומש משמע קצת גם כן שהוא מפרש כדברינו) ולענין דצריך למנות האחת שלמעלה עם כל אחת לא נזכר בברייתא ואפשר דס\"ל כדעת ר' אלעזר בגמרא דהוא רק תקנת חז\"ל:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) אשר לעם שלא יהיו וכו'. דאי לאשמועינן דמדעם ליהוי, שיהיו משל צבור, הרי כבר נאמר \"ומאת עדת בני ישראל יקח וגו', וע\"כ דלכפרה קאתי והיינו שיועיל רק לכפרת העם בלבד ולא לכהנים שאינם בכלל עם:", + "ובמה הם מתכפרים. שידוע לנו שהם מתכפרים כמו שנאמר לקמיה:", + "שכן מצינו שחלק מכללו. פי' דאף שאמר \"אשר לו\" שלא יהיה משלהם, כבר הותר מזה הכלל לזולתו והוא לביתו, וכיון שלביתו אין אנו יכולין לומר שלו לבד תהיה הכפרה נאמר דהותר גם כן לאחיו הכהנים ואל יתכפרו בשל צבור שמה שסתם קרא ואמר \"אשר לעם\" דמשמע שאין כפרה אלא לעם – לא מצינו שהותר לאחר כלל:", + "ואם נפשך לומר. מרש בשבועות (דף יד.) דה\"ק ואם נפשך לומר הרי כתיב והקריב אהרן וגו' וכפר בעדו ובעד ביתו דמשמע רק בעדם לבד וע\"ז משני ביתו של אהרן הם דכתיב בית אהרן ברכו את ה':" + ], + [ + "(ב) מלמד שהוא נכנס וכו'. היינו שמכניס שם הדם ושם טובל אצבעו בדם ולא שיטבול אצבעו בחוץ ויכנס לפנים ויזה:", + "מנין לדם הפר שיכנס וכו'. דביה לא כתיב \"והביא\" אלא \"ולקח\". הוה אמינא דלא היה מכניסו אלא בחוץ טובל אצבעו ונכנס ומזה:" + ], + [ + "(ג) מלמד שהיה נותן אחת למעלה. דלהכי אמר \"אותו\", ד\"אותו\" לא יובן אלא הזאה אחת:" + ], + [], + [ + "(ה) מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה אחת. דכתיב \"והזה אותו\" ואחת משמע:" + ], + [], + [ + "(ז) שאין תלמוד לומר כאשר עשה. דהיה לו לכתוב \"ועשה את דמו כדם הפר\":" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) להביא שלש טומאות. ובאופן דלא אתחייב מיתה ולא קרבן כגון במזיד ובלי התראה ובשוגג ולא נודע וסד\"א דבקרבן הזה יתלה לו עד שיודע לו ויביא קרבן (גמרא):" + ], + [ + "(ב) מטומאות ולא כל טומאות. והואיל ולא פירש לך על איזה מהם, לא מסרו אלא לחכמים לפרש על איזו מדבר. צא ולמד בבנין אב:", + "מה מצינו שחלק כו'. כלומר איזהו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ומפרש שם (שבועות דף ח') בגמרא דחלק לה במה שהקיל עליה שדי לה בקרבן עולה ויורד אף שהיא מחייבי כריתות:", + "אף כאן לא נחלוק וכו'. פי' מה שחלק להיות בכפרה ואין שאר טומאות עמה דע שבטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר:", + "ממקומו הוא מוכרע. אין אתה צריך להכריעו ממקום אחר כי בו עצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו:" + ], + [ + "(ג) יכול על כל טומאה שבקודש וכו'. בין שיש בה ידיעה בין שאין בה ידיעה:", + "הכי גרסינן וחטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן מכאן אמרו כל שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף תולה לו עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד שכן הוא אומר לכל חטאתם במחוייבי חטאות (והנחתי נוסחא הישנה כפי מה שהיא רק תיקנתי קצת כדי שיהיה שווה עם נוסחת הגמרא). וזה ביאורו: וחטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שהם במזיד ואינם בני קרבן אף חטאים שאינן בני קרבן, יצא שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים שהיא בת קרבן:", + "שכן הוא אומר לכל חטאתם וכו'. מייתי ראיה מקרא זה דלא ניתא דקרא אתא לשאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף דהיא אינה בת קרבן לעולם. לזה מסיים דלכל חטאתם מחוייבי חטאת במשמע דהיינו הראוי לבוא לכלל חטאת כשיתודע לו. יצא שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם:" + ], + [], + [ + "(ה) כך הוא עושה בהיכל וכו'. דהיינו על הפרוכת ולא ממש אלא נגדו אחת למעלה ושבע למטה וכנ\"ל לענין לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ו) אלא בשעה שנכנס לכפר בקטרת:29וקפריך הגמרא וקטורת מי מכפרת ומתרץ אין דהקטורת היה מכפר על עון לשה\"ר דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי דסתם לשון הרע בחשאי, ומייתי ראיה על זה מקרא. מזה יוכל האדם להתבונן את חומר העון דלשון הרע דכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים הוא פעם אחת בשנה ובתחלת הכל היה עסקו לכפר על חטא הלשון והטעם בפשיטות דעון לשון הרע הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד כדאיתא בתנא דבי אליהו והנה הוא עומד נגד ארון ברית ה' לכפר על ישראל וחטא הלשון עומד נגדו לקטרג וע\"כ תחלת הכל בא בקטורת לכפר על חטא זה ואחר כך על טומאת מקדש וקדשיו ולבסוף בשעיר המשתלח לכפר על שאר עונות של חייבי לאוין וכריתות ומיתת ב\"ד כדאיתא בגמרא]. מאי דפשיטא ליה בקטרת טפי מדמים מפרש ביומא (דף מד.) מדכתיב בתריה \"וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל\" איזהו כפרה שהיא שוה לכולם הוי אומר זה קטורת דאילו מתן דמים אינו שוה לכולם דהפר מכפר בנתינת דמו עליו ועל אחריו הכהנים שהם כולם בכלל 'ביתו' והשעיר הפנימי מכפר על ישראל:", + "ביציאתו מנין. בשעה שהוא יוצא:", + "תלמוד לומר בצאתו עד צאתו. פי' דהיל\"ל \"ובצאתו\" ואז היינו מבינים כאשר נעתק לצאת. ואמר \"עד צאתו\" דמשמע עד שיצא לגמרי:", + "כפרתו קודם לכפרת ביתו וכו'. הקשו בת\"י הלא הקטורת רק פ\"א היה מקטיר ומה שייך קודם ואפשר דהכונה שמתחלה יכוין לכפר בשביל עצמו ואח\"כ בשביל ביתו ואח\"כ בשביל קהל ישראל והוא כענין שאמרו קשוט עצמך ואח\"כ קשוט אחרים:" + ], + [ + "(ז) מה תלמוד לומר. היה לו לכתוב \"וכפר על המזבח אשר לפני ה'\", מה תלמוד לומר \"ויצא\":", + "שהוא עומד חוץ למזבח כו'. ואינו עומד בין המזבח ולפרכת וכדלעיל בפרשת ויקרא בדיבורא דחובה פרשתא ג' הלכה י\"א:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ויצא אל המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד לפנים מן המזבח:" + ], + [ + "(ח) או אינו מדבר אלא במזבח החצון. ובשביל זה כתיב \"ויצא\" דהיינו שיצא מן ההיכל לשם להזות עליו אבל בהזאות שעל הפרוכת אימא לך דדינו שוה לפר הבא על כל המצות:" + ], + [ + "(ט) וכפר עליו. כפרה שהיא בגופו. פי' כפרת הדם שהיא על קרנותיו ולא כפרת דברים שהיא וידוי דלא היה מתודה אלא הוידוים האמורים למעלה:", + "הכי גרסינן ולקח מדם הפר ומדם השעיר מעורבים. היינו שיערבם יחד:", + "יכול מזה בפני עצמו וכו'. כמו או יכול לומר דמדם הפר ומדם השעיר אינו אלא כל אחד בפני עצמו ולא מעורבין:", + "תלמוד לומר מדם חטאת הכיפורים אחת. בשנה יכפר עליו ומשמע דרק פעם אחת בשנה יכפר עליו ואי אמרת דלא יערב הרי יזה שתי פעמים:" + ], + [ + "(י) מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו'. סבר לה כר' יוסי דאמר לא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון, ר\"ל שאצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרוסה כלפי חוץ וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך צפון פגע תחלה בצפונית מערבית דמזבח ושם לא נתן עד שיצא ובא לו למזרחית צפונית ונתן שם דכתיב \"ויצא אל המזבח\" עד דנפיק מכוליה מזבח ואח\"כ חוזר לצפונית מערבית דרך ימין:", + "מקום שהוא מתחיל וכו'. שהוא קרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק איזהו מקומן:", + "במקומו היה עומד ומחטא. פי' במקום שממנו התחיל להזות עומד ומחטא כל הקרנות דבידו היה מקיף ולא ברגליו שהרי כלו אינו אלא אמה על אמה ומקום המזבח הפנימי כולו כמקום חדא קרן דמזבח החצון וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו דכיון דהיא סמוכה לו אם היה נותן מלמטה למעלה היה הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו אלא צריך לצדד ראשי אצבעותיו למעלה ולמשוך המתנה ממעלה למטה:" + ], + [ + "(יא) ונאמר להלן סביב. במזבח החצון בעולה ושלמים ואשם \"וזרקו על המזבח סביב\":", + "מה סביב האמור כאן הפסק ד' מתנות. דנפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות היה נותן אף סביב האמור להלן אף על גב שהיה נותן שתי מתנות שהם ד' בעינן פיסוק דהיינו דנותן וחוזר ונותן, ר\"ל זורק מן הכלי ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה וכן בקרן שכנגדה באלכסון ונמצא שנותן ד' מתנות לארבע רוחות של מזבח ולאפוקי ממ\"ד שזורק זריקה אחת מן הכלי נגד פינת המזבח ושם מתפשט לשתי רוחות הפינה ועוד זריקה אחת באלכסון נגד הפינה שכנגדה:" + ], + [ + "(יב) והזה עליו על טהרו של מזבח. מפרש בגמרא על גילויו של מזבח כדכתיב כעצם השמים לטוהר\", דהיינו שהיה מוציא ממנו בכל יום מותר הגחלים והדשן מן הקטרת שהיה נקטר עליו והיה נזהר שיזה הדם כל מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא על עצם המזבח והיינו דכתיב \"עליו\" פי' עליו ממש:", + "הכי גרסינן מן הדם מן הדם שבענין. פי' מן הדם האמור בענין והוא הדם שבמזרק לאפוקי שיורי אצבע אלא צריך לקנח אצבעו בשפת מזרק על כל הזאה וכנ\"ל בפרשת כהן משיח עי\"ש:", + "לא שבע טיפים. עיין לעיל בפ\"ג הלכה י\"ד בביאורנו:", + "לא אחת ושבע. ר\"ל שלא ללמוד מהזאת פרוכת ומבפנים שיהא צריך גם כן עוד אחת למעלה בראש המזבח:" + ], + [ + "(יג) טיהרו לשעבר וקידשו לעתיד לבא. פי' טיהרו ממה שהיה בו מהטומאה ובזה יהא מקודש מכאן ולהבא:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אם כיפר. פי' אם כיפר מה שאמור בענין כילה דכתיב חוקה לעיכובא אבל שיריים שאינה אמור בענין לא מעכבי:", + "מפני מה לא נאמר. היינו מפני מה לא נדרשנו כסדר מכתבו:", + "אם כילה כיפר. היינו אם כילה כל צרכי עבודותיו ואף שיריים בכלל (דאף ששיריים אינם אמורים בפירוש בעניננו הרי נלמדין לו מפר יוה\"כ) הוא דכיפר ואם לא כילה לא כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות וכו' וגם מתן יסוד בכלל זה:", + "זה לפני ולפנים. הזאות שבין הבדים:", + "זה היכל. הזאות שעל הפרוכת:" + ], + [ + "(ב) מכאן אמרו. לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן למדנו שא\"צ לחזור ולעשות את זו שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא:", + "נתן מקצת מתנות וכו'. מקומות היו של מתן דמים על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ושיריים ביסוד מזבח החצון וכל אחת חשיבה כפרה בפ\"ע ולכך אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא דם פר או דם שעיר אחר שישחוט בהמות אחרות ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים שעל בין הבדים ומתנות הראשונות נפסלו וכן בשאר מקומות וטעמו דכתיב \"מדם חטאת הכפורים אחת בשנה\", חטאת אחת נאמר ולא שתי חטאות, שאין לו לעשות כפרה אחת משתי חטאות:", + "אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. וטעמם דמה דכתיב \"חטאת הכפורים אחת\" היינו חיטוי ואמר הכתוב חיטוי אחד ולא שני חיטויין שלא לעשות הזאות שני פעמים:" + ], + [ + "(ג) וכולם מטמאים בגדים ונשרפין וכו'. פי' כל פרים שנשחטו לכל כפרה מחמת שנשפך הדם מטמאים בגדים להשורפם כדכתיב \"והשורף אותם יכבס בגדיו\" ומקום השריפה בבית הדשן ולא בעזרה מפני שכל אחת כפרה בפני עצמה:", + "הכי גרסינן דברי ר\"א ור\"ש וחכמים אומרים וכו' (כן איתא בגמרא):", + "והקריב את השעיר החי עד כאן הוא זקוק לו להיות חי. כרבי יהודא דלעיל פ\"ב ברייתא ח' שזקוק להיות חי עד שיכלו המתנות של שעיר הפנימי:" + ], + [], + [ + "(ה) החי טעון וכו'. דתיבת \"החי\" יתר הוא, דהא כתיב מעיקרא \"והקריב את השעיר החי\" ואתי למעוטי דדוקא שעיר זה טעון סמיכה אבל יש עוד שעיר והוא צבור שעבדו עכו\"ם בשגגה שצריכין להביא שעיר ככתוב בפרשה שלח, אותו השעיר אין טעון סמיכה ואיצטריך קרא למעוטי דלא נילף מפר העלם דבר של צבור שהצריכה התורה שם סמיכה כדכתיב בפרשת ויקרא \"וסמכו זקני העדה את ידיהם\":", + "ר\"ש אומר חי טעון סמיכה באהרן וכו'. ס\"ל דהמיעוט אתי רק למעוטי דאין טעון בשעיר עכו\"ם סמיכה באהרן ובניו אלא בזקנים אבל סמיכה מיהו בעי דס\"ל מאי דכתיב בשעיר נשיא \"וסמך ידו על ראש השעיר\" לרבות שעיר עכו\"ם לסמיכה:", + "כל חטאת צבור וכו'. היינו פר העלם דבר של צבור ושעיר עכו\"ם של צבור:" + ], + [], + [ + "(ז) אין לי אלא ודאיהם כצ\"ל. פי' אין לי שמתודה אלא ודאיהם דפשעים ועונות וחטאות דהיינו דידע שפשע ועוה ברצון או שגג וידע ודאי שחטא:", + "ספיקותיהם. דהיינו שספק לו אם חטא בכל זה:", + "ואנסיהם. שעבר עבירה ע\"פ עדי שקר שהעידו היתר על דבר איסור או שאנסוהו לעבור עבירה:", + "ושגגותיהם. כגון ספק שגג או לא שגג:", + "תלמוד לומר עונות. פי' דהול\"ל \"לעונות\" וכתב \"את כל עונות\", וכן בכולם, ואתו לרבות כל הני דברים לכל חד מאי דשייך ביה:", + "יכול אף חייבי חטאות וכו'. היינו דמלת \"כל\" ירבה אפילו הני דבר קרבן נינהו:", + "תלמוד לומר אותם. \"ונתן אותם\", דהאי \"אותם\" יתירא הוא ואתי למעוטי הני דבר קרבן ומאי דכתיב \"לכל חטאתם\" מיירי בחייבי לאוין כגון ששגג כסבור שחוטה והיתה נבילה:" + ], + [ + "(ח) וחייבי אשמות תלויין. כגון דהיו לפניו ב' חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ולא ידע איזה אכל, דחייב להביא אשם תלוי, ועבר עליהן יוה\"כ – פטור להביאו דכתיב \"מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו\", ודרשינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' תטהרו על ידי יום זה (גמרא):", + "עתי שיהא מזומן. מאתמול ד\"עתי\" משמע שקבעו לו עת לבוא לעשות דבר זה:", + "עתי אף בשבת. ד\"עתי\" כמו \"בעתו\" דהיינו שיהיה בעתו ובזמנו שלא ידחה אפילו מפני השבת ובגמרא מבאר מה חלול שבת יש בשילוח דאצטריך לרבות דהיינו כגון שחלה השעיר ואצטריך לשאת אותו על כתפו בשבת ואפילו הכי שרי:", + "עתי אף בטומאה. היינו דנטמא האיש המוכן לזה מאתמול ואפילו הכי נכנס לעזרה לקבלו מיד כהן המוסרו לו שם:" + ], + [ + "(ט) עליו הוא נושא וכו'. \"עליו\" מלה יתירה היא ולזה אמר שבא לומר שעליו לבדו הוא כל עונות ואין שאר שעירים דהיינו שעיר הפנימי וכן שעיר החצון, הם אינם מועילים לו בעונותיו:", + "ועל מה שאר שעירים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. דהיינו שעיר הפנימי מכפר על מזידים ועל יש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף הוא תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד, ועל אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר חטאת הנעשה בחוץ מכפר:", + "מזידים וכו'. באמת לאו דוקא מזידים דהוא הדין כל הני דלקמיה בפרק הסמוך וכמו שכתבנו מקודם אלא משום דקאי על מיעוטא ד\"עליו\" דמבואר בהדיא בקרא דכתיב \"ונשא השעיר עליו את כל עונותם\", ו\"עון\" משמע מזיד ובא לומר דכעין זה מצינו בשאר שעירים גם כן דמכפר על המזיד והוא בטומאת מקדש וקדשיו:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) מכאן אמרו וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות. והנה הלשון \"מכאן אמרו\" אינו קאי על ראש הפרק הזה אלא המאמר שהולך ומבאר אח\"כ דיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, וכן מה שאמר אח\"כ בהלכה ב' וכו' הוא הכל ביאור על מה שאמר בסוף פרק דלעיל ששאר שעירים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו:", + "ידיעה בתחלה. שידע שנטמא. וידיעה בסוף – משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש ויצא ונודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:", + "והעלם בינתים. כשאכל את הקודש או נכנס למקדש נעלמה ממנו טומאה או קודש:", + "הרי זה בעולה ויורד. בקרבן המפורש בפרשת ויקרא – לעשיר בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה. והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום. ובשבועות דף ז' מבאר שם הגמרא מנין שהכתוב מדבר שם בטומאת מקדש וקדשיו. גם מבאר שם מקרא דמיירי בידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים:", + "תולה. להגין עליו מן היסורים עד שיודע לו וכו'. וכבר ביארתי לעיל בפ\"ד הלכה ד' מקרא:" + ], + [ + "(ב) שנאמר מלבד וכו'. בפרשה פנחס אצל חטאת המוספין – \"מלבד חטאת הכפורים\" והיינו שעיר הפנימי:", + "אלא על דבר שיש בה ידיעה. וכדלעיל בהלכה א':" + ], + [ + "(ג) שעירי הרגלים ושעירי ר\"ח מכפרין. היינו שעירי המוספין שהביאו בהן לחטאת לה' ואמרינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהיינו שאין לאדם שום ידיעה בהן לא בתחלה ולא בסוף יהא שעיר זה מכפר ושעירי הרגלים ילפינן שם משער ראש חדש, עי\"ש:", + "ר' שמעון אומר וכו'. בגמרא מפרש טעמו:", + "על טהור שאכל את הטמא. אדם טהור שאכל את הקודש טמא ואף על פי שאין בה חיוב כרת ניתנה כפרה זו על כך:", + "כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי מוספין בין שעיר הנעשה בחוץ דיום הכפורים, בין של רגלים, בין של ראש חדש – כפרתן שוה, כולם מכפרים על כל, בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה לבסוף, בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה. אבל בשעיר הנעשה בפנים לא נחלקו עליו שאינו מכפר עם אלו ולא אלו תולין את תלייתו כשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כדאמר בגמרא (דף ח:):" + ], + [ + "(ד) היה ר' שמעון אומר. האי נקט לה משום דבעי למימר א\"ל מהו שיקרבו זה בזה אם אבד שעיר שהופרש ליוה\"כ ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בראש חדש, מהו שיקריב לשם שעירו של יום:" + ], + [ + "(ה) האיך הם קריבין. והלא כשהופרש לא לכפר על כפרה זו הופרש:", + "כולן באין על טומאת מקדש וקדשיו לכפר. כל דהו וכיון דבכך שוין ואף על פי שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב דהא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הופרש ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא קרב:" + ], + [ + "(ו) משמו. של ר' שמעון וסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי:" + ], + [ + "(ז) אם כן של יוה\"כ קריבין בראש חדש. דהא של יוה\"כ מכפר גם על טהור שאכל את הטמא:" + ], + [ + "(ח) ועל זדון טומאת וכו'. סתמא היא:", + "שעיר הנעשה בפנים וכו'. דכתיב ביה \"וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו'\", ו'פשע' היינו זדון:", + "הקלות. היינו עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא את שם וגו' שהוא בכלל חמורות:", + "והחמורות. היינו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא:", + "והשגגות. במידי דלאו בר קרבן, דאי בר קרבן לא נתכפר על ידו:", + "הודע. שידע ועשה דהיינו מזיד. 'לא הודע' – היינו שבשגגה עשה:", + "עשה ולא תעשה. היינו קלות:", + "כריתות ומיתות בית דין. היינו חמורות. וכולה פירושא דרישא הוא:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) המדברה המדברה במדבר. תלתא זימני כתיב בפרשה 'מדבר' – \"לשלח אותו לעזאזל המדברה\", \"ושילח ביד איש עתי המדברה\", \"ושילח את השעיר במדבר\":", + "לרבות מדבר נוב וגבעון וכו'. דבכולהו צריך שילוח לצוק שבהם אף דבנוב וגבעון לא היה משכן קבוע:" + ], + [ + "(ב) כל הפרשה כולה אמורה על הסדר. פי' שכל הפפרשה נאמרו המקראות על סדר העבודות במתחלפות, שכסידרן בפרשה כך סדר עבודתם חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא הפסיק עבודת אילו ואיל העם בינתים שהיה לו לכתוב בתחלה \"ויצא ועשה את עולתו וגו'\" ואחר כך \"ובא אהרן\" להוציא כף ומחתה, ואח\"כ \"ופשט את בגדי הבד והניחם שם ורחץ את בשרו במים ולבש את בגדיו\" שמונה של כל השנה ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים (רש\"י ביומא דף לב.):" + ], + [ + "(ג) ולבש את בגדיו. היינו שמונה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה לעבודה והיה לובשן עתה לעבודת חוץ:", + "מעבודה לעבודה. היינו מעבודת פנים לעבודת חוץ והוא הדין מחוץ לפנים:", + "מלמד שחמש טבילות ועשרה קידושין כו'. וכדמסיים לקמיה בהלכה ה' דחמש עבודות היה עושה בשינוי מחוץ לפנים ומפנים לחוץ, הרי דצריך ה' טבילות. וכל טבילה צריך שני קידושין כדיליף ר\"א בר' שמעון לקמיה:" + ], + [ + "(ד) רבי אומר וכי מכאן אני למד. פי' והלא מכאן אין ללמוד רק מפנים לחוץ ולא מחוץ לפנים. וגם אין לנו ראיה דצריך עשרה קידושין אלא ממאי דכתיב \"בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\", הרי דמבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה והכתוב אומר \"בגדי קודש הם\" והוקשו כל הבגדים זה לזה וזהו שמסיים \"מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן וכן מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. וחמש עבודות היה\" וכדמסיק לקמיה:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן וחמש עבודות היה עושה. ואף דהברייתא מזכיר זה בסיום דברי רבי – גם ר' יהודה מודה בזה וכמו שכתבנו למעלה:", + "תמיד של שחר בבגדי זהב. והיה נצרך לטבול קודם שלובשן:", + "את עולתו ואת עולת העם אילו ואיל העם. פי' דהוא אילו ואיל העם:", + "ושבעת כבשים תמימים. דהם המוספין האמורים בפ' פנחס:", + "ואומר בגדי קודש הם. השתא חוזר ר' ומפרש דבריו הראשונים דנאמר \"בגדי קודש הם\" והוקשו הבגדים זה לזה דכל היכא דמשנה צריך טבילה:" + ], + [ + "(ו) אם כן למה נאמר וכו'. רבי קמסיים דבריו, אם כן דגמרינן מ\"בגדי קודש הם\" דהוקשו כל הבגדים זה לזה אם כן למה צריך לכתוב \"ורחץ וגו'\", וע\"כ אם אינו ענין קרא זה לטבילה תנהו ענין לקידוש ידים ורגלים דגם זה 'רחיצה' מקרי כדכתיב בפרשת כיור:", + "תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש. פי' הטיל הכתוב \"ורחץ\" בין \"ופשט\" ו\"לבש\" ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:", + "במקום שאין טעון טבילה. כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים:", + "טעון קידוש. דכתיב (שמות, מ) \"בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו\":", + "מקום שטעון טבילה. ביום הכפורים לכל חליפות בגדים:", + "טול לך מה שהבאת. קח לך מה שהבאת ואמור דיו לבא מן הדין להיות כנידון, מה להלן קידוש אחד וכו':", + "מה לבישה וכו'. דנפקא לן מקל וחומר מטבילה כדאמרן:" + ], + [ + "(ז) שהם טעונים גניזה. ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים טעונים גניזה דאינם ראויים לא לכהן הדיוט בשאר ימות השנה ולא לכהן גדול ביום הכפורים הבא, ד\"והניחם שם\" משמע שיניח אותם שם גנוזים שלא ישמשו בשום צד פעם אחרת בהם:", + "ואינם כשרים ביום הכפורים הבא – לא גרסינן ליה בדברי תנא קמא כדמוכח בגמרא:", + "כשרים לכהן הדיוט. כל השנה וקרא ד\"והניחם שם\" אינו אלא לגבי כהן גדול ביום הכפורים:", + "בלשכת בית הפרוה. בדרום עזרה היתה כדתנן במדות פ\"ב:", + "חוץ מן הראשונה. שהיה עושה לשחיטת התמיד שאותה היה עושה בחול:", + "וכפרתו קודמת לכפרת העם. כדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב:" + ], + [ + "(ח) יקטיר אף בשבת וכו'. ד\"יקטיר\" משמע מכל מקום:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) לא המשלח וכו'. היינו המלוין את המשלח אינן מטמאין בגדים:", + "תלמוד לומר לעזאזל יכבס בגדיו. דמלת \"לעזאזל\" יתירא היא, דכבר כתיב למי נשלח אלא להסמיכו לתיבת \"יכבס\" דהיינו רק משהגיע לעזאזל:", + "תלמוד לומר והמשלח. משמע תיכף אחר שילוח:", + "הא כיצד. יתקיימו שני תיבות הללו:", + "כיון שיצא מחומת ירושלים. שאז הוא דורך לעזאזל שנשלח מן העיר למדבר:" + ], + [ + "(ב) הזורקו בבת ראש מטמא בגדים. קסבר דחיפתו וזריקתו היא שילוחו ואז מטמא בגדים, לא קודם:" + ], + [ + "(ג) יכול גזירת מלך. שיהא מחוייב לטבול כדרך שכה\"ג טובל:", + "תלמוד לומר ואחר יבוא אל המחנה. ר\"ל ובפרה אדומה גם כן כתיב \"ואחר יבוא אל המחנה\":", + "מה ואחר האמור להלן. הוא מפני טומאה דהתם כתיב \"וטמא הכהן עד הערב\", ואם ירצה לשהות בטומאה ולא לטבול הרשות בידו – הכא נמי כן הוא (זית רענן):" + ], + [ + "(ד) יוציא. כמו \"וגו' אל מחוץ למחנה ושרפו באש וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו\". נמצא דהנשרפין מחוץ למחנה והיינו בבית הדשן מטמאין בגדים להשורפן:", + "מה תלמוד לומר. פי' למה לו למכתב חטאת חטאת שתי פעמים, דהו\"ל למכתב \"ואת פר החטאת ואת שעירו\":", + "אלא אלו בלבד. פי' ציותה התורה אצלם שתי הדברים, שריפה בבית הדשן וטומאת בגדים:", + "מנין לרבות פר כהן משיח וכו'. שנזכר בהם שריפה בבית הדשן דכתיב בפר כהן משיח \"אל שפך הדשן ישרף\" ובפר העלם דבר של צבור כתיב \"ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון\". מנין שגם בהם השורפן מטמא בגדים כמו בפר ושעיר יום הכפורים. תלמוד לומר 'חטאת חטאת' לרבות כל חטאת שהובא דמם לפנים שהשורפן מטמא בגדים:", + "ממקומו הוא מוכרע אשר הובא וגו'. שלא היה לו לכתוב \"אשר הובא וגו'\" אלא \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא וגו'\", משמע דתלי טעמא דטומאת בגדים משום דהובא את דמה לכפר, למדנו שכל הפנימים השורפן מטמא בגדים:", + "לכפר בקודש. וסמיך ליה \"יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו\", משמע דכל זה דוקא אם כיפר בקודש:", + "אם לא כפרו כמצותן. שנפסלו וטעונין שרפה כשאר פסולי המוקדשין:", + "נשרפין בבית הבירה. מקום בהר הבית נקרא \"בירה\":" + ], + [ + "(ה) להלן וכו' וכאן אתה נותן מחנה אחת. התנא קמתמה ואמר להלן בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להם לשריפתן חוץ לשלש מחנות – עזרה והר הבית וירושלים, כדילפינן לעיל (בויקרא דיבורא דחובה פרשה ג' פ\"ה), וכאן אתה אומר \"אל מחוץ למחנה ושרפו\" דמשמע דשורפן חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה, והלא אף אלו פנימיים ואתקשו להדדי לשריפה ולטומאת בגדים כדאמרינן לעיל 'חטאת חטאת' – אלמא כי הדדי נינהו, ואם כן למה נאמר כאן מחנה אחת? וע\"כ לא נאמרה אלא על טומאת בגדים הכתובה אחריה \"והשורף אותם יכבס בגדיו\" ולומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא בגדים ואף שלשריפת פר כהן משיח מכאן למד שהרי לא נכתב בו טומאת בגדים ומריבויא דחטאת חטאת אתיא כדפרישית:" + ], + [ + "(ו) מכאן אמרו וכו'. פי' דהראשונים מטמאין בגדים כיון שיצאו חוץ לעזרה:", + "היו סובלין אותם במוטות. להוציאן לחוץ ויצאו הראשונים האנשים ההולכים לפניהם חוץ לחומת העזרה והאחרונים עדיין לא יצאו:" + ], + [ + "(ז) נאמר כאן וכו'. דכתיב \"ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם\":", + "ונאמר להלן. בפר כהן משיח דכתיב \"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו\":", + "מה וכו' ע\"י ניתוח. כדאמרינן ביומא (דף סח.) דילפינן גזירה שוה ראשו וכרעיו מראש וכרעים דכתיב גבי עולה דהתם היה על ידי ניתוח כדכתיב בקרא:", + "אף כאן ע\"י ניתוח. ואופן הניתוח מבואר שם בגמרא דלא הפשיט את העור מתחלה כמו בעולה אלא היה מנתח את העור ע\"ג הבשר קודם שריפתן וגם זה ילפינן מפר כהן משיח דהיה באופן זה וכמבואר לעיל בויקרא דיבורא דחובה בפרק ה':" + ], + [ + "(ח) לא המצית את האור ולא וכו'. ד\"השורף אותם\" משמע המתעסק בשריפת עצמם לא במה שהוא חוץ מגופן:", + "המסייע בשעת שריפה. כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והחותה בגחלים כדי שתבער האש (רמב\"ם):", + "יכול יטמא בגדים משיעשה אפר. פי' אף ההופך בהם או המשליך גחלים אחר שנעשו אפר:", + "תלמוד לומר אותם. דמשמע שיש בהן עדיין קצת קיום:", + "ר\"ש וכו'. פליג בתרתי אר' יהודה דקאמר המסייע בשעת שריפה דמשמע כל אימת דסייע אפילו רק בתחלתו, ועוד ס\"ל דעד שיעשה אפר אפילו ניתך הבשר אם סייע אז מטמא בגדים והוא ס\"ל דאינו מטמא בגדים עד שיוצת האור ברובן דאז יקרא 'שורף' אבל כל עוד שלא הוצת האור ברוב גופן לא יקרא בשם 'שורף'. ועוד ס\"ל דמאי דכתיב \"אותם\" ממעט משניתך הבשר דתו לא מקרי \"אותם\":", + "הכי גרסינן אותם מטמא בגדים ניתך הבשר וכו' (כן איתא בזבחים קו.):" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) ולא לאחרים. היינו עכו\"ם שאינם מתכפרים בו:", + "לחוקת עולם לבית עולמים. לבהמ\"ק ששם קריבין אלו הקרבנות לאפוקי בבמה שאין להקריבן:", + "תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו. אצל \"תענו את נפשותיכם\" והוקשו להדדי, מה מלאכה דבר שהוא אסור במקום אחר כגון בשבת אסר אותה הכתוב גם ביום הכפורים, אף עינוי שאסר הכתוב הוא דוקא מה שאסר במקום אחר ובחיוב כרת כגון פיגול ונותר אסר לנו הכתוב ביום הכפורים ולחייבו שתי חטאות לאפוקי ישיבה בחמה או בצונן לא מצינו חיוב לזה בשום מקום:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות הטבלים. שאין עליהם חיוב כרת במקום אחר וא\"כ לא הוי דומיא דמלאכה:", + "תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה. פי' דהוי מצי למכתב \"תתענו\", ומה דכתיב \"נפשותיכם\" ריבה. ובגמרא הגירסא \"תלמוד לומר תענו ועניתם ריבה\":" + ], + [ + "(ג) ולא ארבה את החולין וכו' תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה. פי' דגבי יוה\"כ כתיב כמה פעמים עינוי נפש בפרשה אחרי ובפרשה אמור לרבות כל הני:", + "שהם בעמוד ואכול. ואם כן אפשר שלא אסרה התורה אכילה בהם ביום הכפורים:", + "בבית נפשותיכם. פי' שהמזון הוא להעמיד הנפש ולכן העינוי בו הוא לפנים הנפש בעצמה:" + ], + [], + [ + "(ה) לא יקנב את הירק. לנתק העלים מן הקלחים כדי שיהיו מוכנים לחתכם לערב:", + "את הכוסות. כל זה מדכתיב \"וכל\" משמע אפילו דבר שיש בו טרחה כל דהו:", + "ודין הוא. שלא לומר כן:", + "שיש עמה מחשבה. היינו מחשבה ועיון שכן קראה הכתוב מלאכת מחשבת:" + ], + [ + "(ו) אי מה וכו' מלאכה גמורה. דכתיבה \"מלאכה\" סתמא והא דמחייב אדם בשבת אפילו על מקצתה – ההוא מקרא אחרינא דכתיב \"ועשה מאחת מהנה\" וכדלעיל בפרשת ויקרא בדיבורא דחובה פ\"א עי\"ש:", + "הכי גרסינן שלא יכתוב את הספר", + "ולא יעשה שני בתים. שנותן ב' חוטין של שתי בנירה שקורין לי\"ס שכל זה רק חלק ממלאכה ולא שלמה:" + ], + [ + "(ז) במכנסים. בבגדי כהונה והזכיר לבוש ראשון שלובש בתחלה לכסות בשר ערוה:", + "ובפרוכת. קדושים יותר:", + "תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה. דכתיב כמה פעמים \"כל מלאכה\" בפרשת אמור:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה. פי' אף על גב דאינה מלאכה גמורה לחייב עליה כרת ובשוגג חטאת על כל פנים איסור דאורייתא יש בזה וכענין שאמר ר' יוחנן ביומא (דף עד:) חצי שיעור אסור מן התורה ולדעת ר\"ל שם הוא אסמכתא בעלמא:" + ], + [ + "(ט) שלא יעלה באילן. וכן כל הני דקחשיב לקמיה מדרבנן הוא ואסמכינהו אקרא שלא יעלה באילן שמא יתלוש:", + "ושלא ירכב. שמא יחתוך זמורה:", + "ולא ישוט על המים. שמא יעשה חבית של שייטין:", + "ולא יספוק. בירושלמי שהוא עושה מכעסו כמו ויספוק את כפיו\":", + "ולא יטפח. טיפוח לרצונו:", + "ולא ירקד. שמא יעשה כלי שיר:", + "לא יקדיש. קרבן:", + "ולא יעריך. משום דדמי למקח וממכר:", + "ולא יגביה. חלה. ויש דלא גרסי משום דהיינו \"ולא יתרום\":", + "ולא יתרום. תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום:", + "ולא יקדש ולא יגרש וכו'. וכולהו משום גזירה שמא יכתוב:", + "האזרח לרבות נשי אזרח. היינו מה\"א ד\"האזרח\" ומקשה הגמרא (סוכה כח, א) פשיטא דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ומשני דנצרכה לתוספת עינוי שגם בזה אף דאין על זה לאו וכרת רק מצוה בעלמא אפילו הכי נשים חייבות:", + "הערת שוליים30הערה זו של החפץ חיים מוסבת על הטקסט של הספרא על המילים \"ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבילות שאינן במיתה. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה\" - ויקיעורך – ואף דעכשיו אינו דומיא דמלאכה כלל ואפילו הכי נתרבה אם כן נרבה גם שישב בחמה ויצטער – י\"ל דאפילו הכי אכילה מקרי דומיא דמלאכה מפני שמצינו שחייב על ענין אכילה במקום אחר כגון פגול ונותר מה שאין כן לענין ישיבה בחמה לא מצינו כלל. ועיין ביומא דף ע\"ד ע\"ב ברש\"י ד\"ה מה מלאכה דבר וכו':" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) בקרבנות. דלכתחלה חייבה התורה להביא כפרה על ידי קרבנות:", + "תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר. פי' מדאמר \"כי\" משמע דקאי טעם אלמעלה דלפיכך תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו משום דהיום יום כפורים הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) ומנין שיוה\"כ אסור באכילה ושתיה. ואף דענוש כרת הוא נקט לשון אסור משום שארא (גמרא):", + "תלמוד לומר שבתון שבות. גבי עינוי כתיב, ואלו הד' דברים מביא הגמרא בפרק יוה\"כ דאקרי גם כן עינוי ואף על גב דלאו עינוי גמור הוא כמו אכילה ושתיה מרבינן להו מדכתיב \"שבתון\" וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן הכי נמי שבתון דגבי עינוי דכתיב \"שבתון הוא לכם ועניתם\" להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי:" + ], + [ + "(ד) מרובה בגדים מנין. והן כל הכהנים הגדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה:", + "תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. ומילוי ידים נאמר על הבגדים כדכתיב בפרשה תצוה \"והלבשתם וחגרת אותם וגו' ומלאת את ידם\":", + "מנין לרבות לו כהן אחר המתמנה תלמוד לומר וכפר הכהן. פי' מנין שצריכים אנו להתקין לו כהן אחר שמא יארע בו פסול קרי או שאר ד\"א המעכבין מלבוא למקדש וזו התקנה תהא במקום משיחה או ריבוי בגדים שצריך להיות בכה\"ג קודם יוה\"כ ולפי שא\"א לו למשחו קודם לכן או להלבישו ח' בגדים לפי שאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד משום איבה ההתקנה הזו היא במקום משיחה וריבוי בגדים (ראב\"ד ור\"ש):" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. דמדאפקיה לריבוי בגדים בלשון מילוי ידים אגב אורחיה לימדנו שצריך שהבן ימלא ידו ומקומו של אביו:", + "אם כן. דחיישת למיתה אין לדבר סוף שמא גם זו תמות:" + ], + [], + [ + "(ז) מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים. פי' להוצאת כף ומחתה היה לובש בגדי הבד אחרים:", + "תלמוד לומר ולבש את בגדי הבד. וקרא יתירא הוא לדרשה:", + "לכל בגדי בוץ. היינו אפילו דערביים היו נעשין מתרומת הלשכה:" + ], + [ + "(ח) וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. היינו מתנות של לפני ולפנים:", + "זה ההיכל. מתנות שבהיכל:", + "המזבח זה מזבח. המתנות שעל מזבח הזהב:", + "יכפר אף לעזרות. היינו שיריים שנשפכין ליסוד של מזבח החצון ור' יהודא לטעמיה דאית ליה שיריים מעכבין. והנה עד כאן מדבר בפר ושעיר מכאן ואילך בשעיר המשתלח בשאר עברות שכולן שוין בכפרתו כדקא מפרש ואזיל:", + "מלמד וכו' בשעיר המשתלח. שא\"א לפרש הקרא בפר ושעיר הפנימי דהם לא הושוו בכפרה אחת על כולם שהפר מכפר על הכהנים והשעיר על ישראל:", + "ר' שמעון אומר וכו'. לחלוק בא על שאומר ר' יהודה השוה כולם בכפרה אחת על שאר עבירות בשעיר המשתלח וקאמר ר' שמעון כשם שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי אלא כפרת הזיית הדם שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא במשתלח – כך דם הפר מכפר בלא שום וידוי על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו אייתר ליה ווידויו של פר במקום וידויו של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין להם כפרה בשעיר המשתלח:" + ], + [ + "(ט) מה תלמוד לומר. \"אחת בשנה\", דמקודם כתיב \"בעשור לחודש השביעי\":", + "שלא בשעיריו. כמו שלמדנו מדכתיב \"כי ביום הזה\" דעצם היום מכפר אף שלא הביאו השעירים כלל:", + "יכול אף שאר הימים. כגון שעיר ר\"ח ושעירי הרגלים שמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כשאין להם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יכפרו גם הם בדיעבד אף אם לא הביאו שעיריהם:", + "תלמוד לומר אחת בשנה. פי' שכפרת היום בעיצומו של יום אינו אלא פעם אחת בשנה והוא יום הכפורים:", + "שהם שבעת ימים. ולא הוי דומיא דיוה\"כ שזה אחד וזה שבעה:", + "תלמוד לומר אחת בשנה. בפרשה תצוה:", + "שהוא רגל ברגלים. ולא נוכל לחלקו משארי רגלים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר זאת אחת בשנה (כן גריס רבינו הלל המובא בקרבן אהרן וכן איתא בילקוט). והוי מיעוטי דרק יום זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים וכו':" + ], + [ + "(י) על הסדר. ואין לשנות מזה הסדר:", + "תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה'. משמע כסדר שציוהו:", + "כמקיים גזירת מלך. ולא לכבודו מדכתיב \"כאשר ציוה\" משמע שאם היה דבר הרשות בזה לא היה לובשו:", + "כשומע מפי הקודש תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה'. דאי לאו הכי יכתוב \"כאשר ציוהו משה\", וכדכתיב בראש הפרשה \"דבר אל אהרן אחיך וגו'\":", + "בריתי היתה אתו תורת אמת וגו'. פי' שהמאמר ששמע מפי משה בשם ה' היתה בפיהו כאילו הקב\"ה כרת עמו בעצמו ברית:", + "ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה. משמע דבלא תורה לא נוכל להשיב מעון ובתורה נוכל להשיב אפילו אותם שהיו עד כה במדרגת פושעים וזה הוראה בזמננו שהעיקר לחזק רבים בלמוד התורה וכמו שאמרו \"המאור שבה מחזירן למוטב\":" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) בני ישראל וכו'. ר\"ל מדכתיב \"בני ישראל\":", + "מנין לרבות את הגרים וכו'. פי' מדפרט הכתוב גרים בהעלאה ולא הזכירם בשחיטה:", + "יכול ישראל שחייבים וכו'. פי' שהישראל שהתורה אסרה להם העבודה לה' בפנים כדכתיב \"וזר לא יקרב אליכם\", אסרה להם לעשות במה לחוץ להקטיר לה' ובזה אסרה להם גם השחיטה ולאפוקי אהרן ובניו שהם מותרים בהעבודה בפנים מותרים גם בחוץ:", + "מנין לרבות ראשי המטות. בנדרים (דף עח:) מפרש דלהכי מרבינן כאן ראשי המטות לומר דיש שאלה בהקדש כמו בנדרים ועל ידי שאלה שהחכם מתירו נעקר ההקדש למפרע ופטור מן הכרת והקרבן:", + "ולהלן נאמר זה הדבר. בפרשת נדרים:", + "ומה זה וכו' ובני ישראל וכו'. גם זה מפרשינן בגמרא דאתי לרבות ששלשה הדיוטות מתירין הנדרים. ופי' כמו בשחוטי חוץ דכתיב \"וכל ישראל\" אף בנדרים כן ולא נאמר ראשי המטות אלא להתיר במומחים ביחיד:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן שהפרשה נאמרה בכה אמור (הגר\"א). פי' זה הוראה שהפרשה ששמע מפי הקב\"ה היה אומר מלה במלה לישראל ולא שנאמר לו הכלל והוא היה מסדר הסגנון מפי עצמו אלא הדברים כולם כאשר היה שומע אותם היה אומרם (ואח\"כ היה מבאר אותם ע\"פ התורה שבעל פה):", + "תלמוד לומר וכו' בנין אב לכל הפרשיות. פי' שהתורה גילתה זה במקום זה וכתבה זה הדבר דמשמע מילה במילה והוא הדין לכל הפרשיות (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ג) השוחט חטאת בדרום וכו'. פי' דהוה אמינא דאף בעזרה שהיא מחנה שכינה אם שינה מקומו דהיינו חטאת שראוי להיות בצפון ושחטו בדרום יתחייב:", + "תלמוד לומר מחוץ למחנה. דהוא יתר דמק\"ו הוא אלא להורות דדוקא חוץ למחנה שכינה:", + "אי מחוץ למחנה. פי' אילו נאמר \"מחוץ למחנה\" לחוד היייתי אומר חוץ לג' מחנות:", + "תלמוד לומר מחוץ למחנה. פי' לגלויי דבמחנה יהיה דומה למחוץ למחנה לענין שאינו כשר לשום זבח כלל:", + "אף מחנה שאינו כשר לשחיטת כל זבח. דהיינו הר הבית שהוא מחנה לויה וכל שכן מחנה ישראל:" + ], + [ + "(ד) אלא השוחט את הבהמה. מדכתיב \"שור או כשב וכו'\":", + "תלמוד לומר או אשר ישחט. ד\"אשר ישחט\" יתירא, דהוי מצי למכתב \"או מחוץ למחנה\", לרבות כל אשר ישחט:", + "שאין דרך הכשירה בכך בפנים. שאם נשחט עוף קרבן בפנים פסול:", + "תלמוד לומר אשר ישחט. בגמרא גרסינן \"תלמוד לומר זה הדבר\" ופי' וסמיך ליה \"אשר ישחט\" ומשמע דדוקא באופן זה כדכתיב הוא דחייב ונראה דאף לפי גירסתנו בברייתא זו \"תלמוד לומר אשר ישחט\" סמך גם כן על \"זה הדבר\" דכתיב מעיקרא דמשמע דוקא זה כדכתיב (ואף דלעיל בהלכה א' מפיק הברייתא \"זה הדבר\" לגזירה שוה לראשי המטות ס\"ל דתרתי שמעת מינה ועיין בנדה דף כ\"ג דר' ישמעאל ס\"ל דמופנה מצד אחד גם כן למידין והאי ברייתא אתיא כוותיה כדאיתא בזבחים דף ק\"ז):" + ], + [ + "(ה) שהיה להם שעת היתר בחוץ. פי' קודם שהוקדשו:" + ], + [ + "(ו) אי קרבן יכול יהו חייבים על קדשי בדק הבית. פי' דכתיב \"ונקרב את קרבן ה' אצעדה וצמיד\", הרי שנקרא 'קרבן'. אבל לא בא למעוטי שחיטת חולין בפנים:", + "תלמוד לומר ואל פתח אוהל מועד לא הביאו. משמע מי שהועתד לבוא אל אהל מועד:" + ], + [ + "(ז) ולא אוציא את הרובע וכו'. בזבחים (דף קיג:) מקשה הא אלו כולם נמי אינם ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד ומשני לה עי\"ש:", + "והמוקצה. שהקצהו לעכו\"ם:", + "ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח. שהשעיר מקרי ראוי לבוא אל פתח אהל מועד משום הגרלה ווידוי ופרת חטאת מחקו הגר\"א וכן רש\"י בפרק קמא דתמורה כתב דלא גרסינן משום דהיא אינה ראויה לבוא אל פתח אוהל מועד:" + ], + [ + "(ח) עולה ומחוסר זמן. פי' עולה שהיא מחוסר זמן בגופה בתוך שמנה ימי לידתה. וחטאת יצוייר מחוסר זמן אף בבעלים כגון חטאת של זב וזבה ויולדת קודם שנטהרו:", + "ותורים שלא הגיע זמנם. שעדיין קטנים הם:", + "ובעלי מומין עוברים. שראויין להקריב כשיעבור מומן ומקרי מיוחדים לשם:", + "תלמוד לומר לפני משכן ה'. היינו שיהיו ראויים עכשיו לבוא לפני משכן ה' דאי לאח\"כ הרי מ\"להקריב\" נפקא:", + "הואיל והם כשירים לאחר זמן. אף שאין בו כרת – ל\"ת יש בזה. ובזבחים דף קי\"ד מפרש שם בגמרא טעמו:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) עולה מחוסר זמן בבעלים. כגון דזב וזבה דעוף ודיולדת בהמה וקמסיים ע\"ז \"תלמוד לומר שור וכו'\" והטעם דעדיף עולה מחטאת אף דגם עולה אין מתקבל בפנים לשם חוב כשהבעלים מחוסרי זמן מכל מקום כגון שראויין הבעלים להקריבן בפנים לשם נדבה חשיב מתקבל בפנים וחייב ככשוחטן בחוף אף כששוחטן לשם חוב:", + "ואשם נזיר וכו' ששחטן שלא לשמן. פי' שהיו גם כן מחוסרי זמן בבעלים ואילו היה שוחטן לשמן בחוץ פטור דאינו מתקבל בפנים כשבעליו מחוסר זמן אבל כששחטן בחוץ שלא לשמן מרבינן מקרא לחיובא דאילו היה שוחטן בפנים שלא לשמן כשרים כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים (ואפילו כשהם מחוסרי זמן בבעלים דבלאו הכי לא עלו לבעלים) הלכך מקרי מתקבל בפנים (זבחים קיד, ב):", + "ולא לשולחיו. דאין שליח לדבר עבירה:", + "דם שפך וכו'. דהוא יתירא לומר שהשופך חייב אם הוא אחד אבל שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין:" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. שיהיו חייבין ולהכי אצטריך קרא למעטם:", + "ומה במקום וכו'. פי' במעלה שיש בו קולא שהמעלה להדיוט פטור משום העלאת חוץ דכתיב \"לעשות אותו לה'\" למעט העלאה להדיוט ועכ\"ז החמיר בו הכתוב דחייב שנים שהעלו לה' כדלקמן אם כן השוחט דאחמיר ביה דהשוחט להדיוט חייב כדאיתא בזבחים (דף קח.) אינו דין שנחמיר וכו':", + "ולא אנוס. ד\"ההוא\" משמע שהוא בהוייתו בדעתו ולא אנוס או שוגג מאליו או מוטעה מאחרים:" + ], + [ + "(ג) עד כאן הוא מדבר וכו'. כלומר עד המקרא הזה דלמען יביאו מדבר הענין העליון שענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאה בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות שהוא משהוקם המשכן דאילו הך שהוקדשו מעיקרא אי לא מרבה להו קרא בהדיא לאיסורא לא שמעינן להו:", + "שהרי ענשן אמור. פי' מסתמא בהו משתעי והרי ענשן אמור כאן שענשן כרת:", + "פן תעלה עולותיך וגו'. וזביחה ילפינן מהעלאה בגזירה שוה הבאה הבאה דבשחיטה כתיב \"לא הביאו\" ובהעלאה \"לא יביאנו\" (תוספות שם):" + ], + [ + "(ד) בשעת היתר הבמות. קודם שהוקם המשכן והזהיר הכתוב שאף על פי שהיו מוקדשין כבר לא יקריבום בבמה לגבוה:", + "אשר הם זובחים. משמע שהיו מוכנים לבוא בבמה ואמר הכתוב שמעתה יביאום לה':", + "מלמד שכל הזובח בבמה. בשעת איסור הבמות:" + ], + [ + "(ה) מצות לא תעשה מנין. בהנך דהוקדשו בשעת היתר הבמות:", + "תלמוד לומר ולא יזבחו עוד. דמשמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו מותרין (ואף על גב דקרא מסיים לשעירים אשר הם זונים אחריהם הוה מצי למכתב \"ולא עוד את זבחיהם לשעירים\" והוי קאי ארישא דקרא \"והביאום לה' ולא עוד את זבחיהם לשעירים\" ומדכתב \"לא יזבחו\"לאזהרת שחוטי חוץ אתי דסמיך לההיא פרשתא). ובגמרא מסיים הכי: \"יכול יהיו חייבין כרת. תלמוד לומר חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ולא אחרת להם\". פי' זאת העונש להם והוא עשה ולא תעשה שעוברים עליו, ואין אחרת שהוא עונש כרת עליהם. (ובעניננו הובאה זו המימרא בסוף הפרק בהלכה ט' ושייך לכאן וכ\"כ הגר\"א שם. ונראה דמשום זה העתיקו זה בסוף משום דדרש הדרשות כסדר על כל תיבה ותיבה):", + "הכי גרסינן ואיני יודע איזו קדשים (הגר\"א). פי' איני יודע הי נינהו קדשים דקרבין בבמה בשעת היתר הבמות דאסר הכתוב למקרבינהו בשעת הבמות:", + "תלמוד לומר שלמים. דהוא יתר אלא שבא להודיענו איזו היו קרבים בשעת היתר הבמות:", + "תלמוד לומר זבחי. ולא אמר \"זבח שלמים\" לרבות עולה דהוא נמי זבח הוא:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר אותם. דמשמע אותם ולא אחרים:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. לא נדע איזה מרבה ואיזה ממעט:", + "תלמוד לומר שלמים. ממנו נדע איזה דבר הדומה לשלמים לרבות:", + "אף המנחות והנזירות. דמנחות גם הם באים בנדר ונדבה ונזירות אף על גב דבמלאת נזרו הוו קרבנותיו עליו חובה מכל מקום קרינן להו נדר ונדבה כיון דעל ידי נדר בא החובה עליו:", + "עולה ושלמים בלבד. דמנחה ממעטי רבנן מדכתיב \"זבחי\" – זבחים ולא מנחות, ונזירות חובה הוא לדעתייהו דהוא לא התנדב אלו הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאיסור זה ממילא נתחייב בקרבנות אלו:" + ], + [ + "(ז) זריקת כהן וכו'. דלא היה צריך עכשיו ללמדנו שצריך כהן לזריקה ולא שהמזבח פתח אוהל מועד ולא היותו לריח ניחוח שכל זה נתבאר בפרשת ויקרא אלא לשלול כל זה מהבמה כדמסיים:", + "אלא אפילו וכו' חייב. בגמרא פריך יצא מיבעי ליה והיינו דיצא ידי חובתו בבמה בשעת היתר אפילו על הסלע ומשני דהכי קאמר לפיכך הואיל דבבמה בשעת היתר הבמות הויא הקטרה אפילו על הסלע אם כן בשעת איסורו אם העלה על הסלע חייב:", + "עד שיבנה כמין מזבח וכו'. טעמו מפרש בגמרא משום דכתיב \"ויבן נח מזבח לה'\", אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח. ור\"מ דעתו דההוא לא היה אלא גובהה בעלמא שיהיה נוח להשתמש עליו ואינה לחובת מזבח:", + "ואין ריח ניחוח בבמה. כדתנן (זבחים מו, א) לשם ו' דברים הזבח נזבח וקחשיב אחד מהם לשם ריח ולאפוקי אברים שצלאן ואח\"כ העלן דאין בהם משום ריח ולזה אמר דבבמה לא חיישינן לזה:" + ], + [ + "(ח) לבית עולמים. לאפוקי דלא נימא דאסר הכתוב במה דוקא בזמן שיש אוהל מועד:" + ], + [ + "(ט) תהיה בזמן הזה. כר' יוחנן דאמר המעלה בחוץ בזה\"ז חייב דסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא והויא לה ירושלים בית הבחירה ולפיכך גם עכשיו שעת איסור הבמות הוא:", + "זאת להם וכו'. עיין לעיל בביאורנו בהלכה ה' בד\"ה תלמוד לומר:", + "שינהוג הדבר לדורות. ואף דמרבינן מקודם אף בזמן הזה אי לא היה כתוב \"לדורותיכם\" הוה אמינא \"תהיה\" לרבות לדורות ולא הוי ידעינן בזמן הזה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) ככל האמור בענין. צ\"ל \"על האמור בענין\" (הגר\"א). ופי' דבגמרא מבאר מנלן דאפילו בשחוטי חוץ חייב אח\"כ על העלאתן בחוץ ומסקנא \"ואליהם תאמר\" לערב פרשיות והיינו דוי\"ו מוסיף על ענין ראשון דמיירי שם בשחוטי חוץ וקאמר דאם עבר אח\"כ והעלן בחוץ חייב כרת:" + ], + [ + "(ב) וא\"כ למה נאמר איש איש. אחר שמתחלה ריבה הכל:", + "לרבות שנים שהעלו. ופי' הכתוב שנים שנשתתפו והעלו:", + "רבי יוסי אומר ההוא. פ' דכתיב \"ונכרת האיש ההוא\" ובגמרא מסיים אם כן למה נאמר איש איש דסברה תורה כלשון בני אדם:" + ], + [ + "(ג) ואימורי קדשי קדשים. כבשי עצרת:", + "את הדם. שזרק הדם בחוץ:" + ], + [ + "(ד) מנחת כהנים. שהיא כלול וראויה להעלאה כקומץ מנחת ישראל אבל שירי מנחת ישראל אינו חייב על העלאתם בחוץ דאינו ראוי לבוא לפנים:", + "ומנחת כהן משיח. עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום:", + "ושלש לוגין מים. בחג קאמר ובמוקדשין לחג שאין העלאת חוץ נוהגת בחולין:", + "ושלשת לוגין יין. שהוא פחות שבנסכים:" + ], + [ + "(ה) פסולין מנין. הנך דאם עלו לא ירדו דלא מתרבו מ\"לא יביאנו\" דהא אינם ראוים להביא לכתחלה:", + "הלן. בין דם ובין אימורים:", + "והיוצא. שיצא לחוץ ונפסל ואף דכל העלאת חוץ יוצא נינהו וריבתה התורה זריקת הדם וכדלעיל – התם בשהוציא לכתחלה את הדם מבפנים כדי לזרקו לחוץ וכיון שקודם שהוציאן היה הדם ראוי ליזרק לפנים חייביה רחמנא אבל הכא מיירי בשכבר יצא הדם לחוץ ונפסל ואח\"כ נטלן וזרקן לחוץ הוה אמינא דהכא מיגרע גרע:", + "ושקיבלו הפסולין וזרקו את דמו. ועכשיו מעלה את האימורין לחוץ:", + "ששחטן שלא לשמן. והעלה הדם או אימוריהן לחוץ:", + "תלמוד לומר לעשות. משמע הראוין לעשות אפילו אינו ראוי לבוא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להעלותן מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא ביה:" + ], + [ + "(ו) חייב על השחיטה וחייב על העלייה. אם שחט בחוץ והעלה בחוץ בהעלם אחד חייב על שניהם דהם תרי גופי עבירה דתרוייהו כתיבי – \"אשר ישחט ואשר יעלה\":", + "פטור. על העלאה דכיון דשחטו בחוץ נפסל ואינו מתקבל בפנים ולא קרינא ביה \"ואל פתח אהל מועד לא יביאנו\":", + "כיון שהוציאו פסלו. ואפילו הכי חייביה רחמנא וה\"ה לשוחט ומעלה בחוץ:" + ], + [ + "(ז) רבי אומר וכו'. בא לומר דקושית חכמים לר' יוסי הגלילי לאו קושיא היא דמה לשוחט בפנים וכו':", + "שהיתה לו שעת הכושר. ליקרב בפנים לאחר שחיטה:", + "ר\"א בר' שמעון אומר וכו'. בא להשיב גם כן על קושית חכמים מה לשוחט וכו':", + "שכן המזבח מקבלו. דאף על פי שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (דף פד.) הלן והיוצא וכו':", + "הטמא שאכל וכו'. משום דדמו להדדי ופליגי בתרוייהו להכי תננהו גבי הדדי:", + "כיון שנגע בו טימאהו. ואפילו הכי כי הדר אכיל ליה מיחייב כרת ומה לי נטמא הבשר על ידו מה לי נטמא על ידי אחרים:", + "שאינו חייב אלא על טומאת הגוף. כדכתיב \"וטומאתו עליו ונכרתה\" ודרשינן בפרק בית שמאי (דף מג.) בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר אותו. \"לעשות אותו לה'\":", + "על השלם. על הקטרה השלמה דהיינו שיעור הקטרה דהוא כזית חייב ולא על החסר דהוא פחות מזה:" + ], + [ + "(ט) ומותר העומר. לאחר קמיצה:" + ], + [ + "(י) היוצק. שמן על המנחה כדכתיב \"ויצקת עליה שמן\":", + "והמגיש. מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה:", + "והמטיב את הנרות. מדשן את המנורה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה יצאו אלו שאינם גמר עבודה (ראב\"ד וקרבן אהרן והגר\"א וכן איתא בגמרא). ופירושו מה העלאה שהוא גמר עבודה שאין אחריה עבודה אחרת ויצאו כל אלו שעדיין יש אחריהם עבודה אחרת. ובגמרא גריס \"אף כל מה שהוא גמר עבודה\" ופירש\"י דאתרבו מ\"אף כל\" כגון המנסך והמקטיר את הקטורת ומקטיר קמצים ומקטיר מנחת כהנים:" + ], + [ + "(יא) ולא הצבור. מ\"האיש\" דריש ליה דהול\"ל \"ונכרת מעמיו\" וכמו לעיל בפ\"ט הלכה ב':", + "העלה וחזר והעלה וכו'. ונודע לו בין כל העלאה והעלאה. ולפי מסקנת הגמרא אליבא דר' יוחנן מיירי באבר אחד והקטיר כמה זיתים ונודע לו בין כל זית וזית אבל בכמה אברים אפילו לר' יוסי חייב על כל אבר ואבר:", + "ראש המזבח וכו'. כבר ביארתי לעיל בפ\"ט הלכה זיי\"ן ע\"ש:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) אלו ישראל. ר\"ל אילו לא כתב \"גר\" הו\"א דדוקא ישראל, להכי כתב \"גר\". ודוחק. ויותר נכון כגרסת \"מבית ישראל - אלו נשים\". (ומה דאיתא אח\"כ לרבות נשים ועבדים – האי נשים שיטפא דלישנא הוא על כרחך דמאי גריעה נשי ישראל מנשי הגר דאיתרבו מקודם):" + ], + [ + "(ב) למה נאמר איש איש. שכבר נתרבו כל המדרגות:", + "מן העכו\"ם ומן העבד. והיינו עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל ואשמועינן דלא נימא דאזלינן בתר אביו אלא בתר אמו והוא בכלל ישראל ומוזהר על הדם (והאי דנקט עבד על כרחך שיגרא דלישנא הוא דעבדים כבר נתרבו מקודם דהוא בכלל ישראל לענין דם):" + ], + [ + "(ג) אשר יאכל כל דם מה תלמוד לומר. \"כל\":", + "כי נפש הבשר בדם. \"ואני נתתיו על המזבח\" דמשמע דאיסורו הוא משום דהוא דם הנפש וגם דהוא שייך רק למזבח. ודם הנפש מקרי דם המקלח בשעת שחיטה ודם התמצית מה שמתמצה אחר כך:", + "אינן חייבין. ר\"ל כרת אבל לאו יש בזה כדאיתא בכריתות דף ד':" + ], + [ + "(ד) ולא המאכלת. שהמאכיל לאחרים אף דהוא עובר בלאו כדלקמיה בהלכה וי\"ו אינו חייב כרת:", + "האוכלת את הדם. ד\"את הדם\" יתירא הוא אלא להורות שאם אכל חצי זית מדם וחצי מחלב אין מצטרפין:", + "ועמה שלום. היינו שאפילו בדין הקל אין נענשים (זית רענן). והיינו כשאין בידם למחות:" + ], + [ + "(ה) להגיד מה גרם. כלומר ללמוד מאיזה טעם הוא נאסר:", + "הכי גרסינן ואני נתתיו אם נתנם וכו'. דמשמע דבנתינה בעלמא אף בחטאת סגי בדיעבד ואסמכתא בעלמא דבזבחים (דף לח.) מייתי שם קראי אחריני על זה וכך דרך התורת כהנים דאגב אורחיה מסמיך מאי דנפק ממקום אחר (ר\"ש משנ\"ץ):", + "לכם ולא לאחרים. פי' שאין העכו\"ם מביאין חטאות ואשמות:", + "על המזבח. כל מקום וכו'. ד\"על המזבח\" יתר הוא דידוע דכפרת הדם במזבח הוא אלא להורות שכל מקומות המזבח שוים הם אצל כפרה בדיעבד שאם נתן הדם ע\"ג הכבש שאינו מקום מתן דמים או הניתנין למעלה שנתנן למטה או הניתנין למטה שנתנן למעלה – אף דהקרבן נפסל בזה – מכל מקום בעלים נתכפרו. ועיין בזבחים דף כ\"ו ע\"ב:", + "ולא על קרקעו. דהיל\"ל \"במזבח\" ואמר \"על\" למעוטי קרקע העזרה:", + "לא עשה כלום. שאין בעליו מתכפרין בכך:" + ], + [ + "(ו) להזהיר וכו'. דבאומרו \"כל נפש\" משמע כל שיהיה מכם אפלו קטנים לא תעשה אותו שיאכל דם. ועיין ביבמות דף קי\"ד:" + ], + [ + "(ז) אבל יהיה נכרתין ע\"י גדולים. אם הוא מאכילן:", + "תלמוד לומר. בפרשה שאחר זה:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) אלו ישראל. עיין ריש פ\"ד ועוד אפשר דהכונה לאפוקי עכו\"ם:", + "תלמוד לומר איש איש. וה\"ק קרא – איש אשר לקח או ניתן לו ואיש אשר יצוד מכל מקום וכסהו:" + ], + [ + "(ב) נצוד וכו'. פי' דבר הניצוד מאליו:", + "אלא בהזמנה זאת. פי' שלא יאכל בשר תדיר שלא יעני אלא כמי שהוא צריך לצוד שאינו אוכל עד שתזדמן לו מה יצוד (ומזה נידון ק\"ו ומה אם הבשר שהוא מחזק כחותיו של האדם צריך האדם לדקדק שלא להרבות בו עאכ\"ו יש לאדם ליזהר שלא להוציא מעותיו לשאר דברים שאינם הכרחים ובפרט בדברים שאינם רק לכבוד מדומה ובעונותינו הרבים זהו דבר המכלה את העולם):" + ], + [ + "(ג) עוף יאכל וכו'. הולך ומפרש דאצטריך ליה \"אשר יאכל\" ולא נלמוד בהיקש מחיה דבנאכלת מיירי:", + "תלמוד לומר חיה. דסמיכי להדדי ובאופן אחד מיירי:", + "מה חיה שהיא מטמאה בגדים. כשהיא נבלה:", + "יצא עוף טמא וכו'. דהאוכל נבלת עוף טמא אינו מטמא בגדים כדלקמן בפי\"ב הלכה ז' ור\"ל ואם כן לא איצטריך למכתב \"אשר יאכל\" ועל זה משני דהו\"א ההיקש בענין אחר דדוקא בעוף טמא מיירי:", + "שאינה באם על הבנים. אין בה משום \"לא תקח אם על הבנים\", אף העוף דוקא עוף טמא שאינו מוזהר עליה ב'אם על הבנים' כדאיתא בפרק שילוח הקן:" + ], + [ + "(ד) חיה נאכלת מנין. דדלמא \"אשר יאכל\" קאי רק אעוף לבד מדלא כתיב \"אשר יאכלו\":", + "תלמוד לומר חיה או עוף. ומקשינן חיה לעוף:", + "שנאמר חיה או עוף אשר יאכל. במלת \"או\" הפרידם להטעין כיסוי לכל אחד בפני עצמו:", + "והלא כבר נאמר וכו'. בגמרא פריך מאי קמהדרי ליה ומשני דאו מיבעי לחלק דהו\"א דאינו חייב כיסוי אלא אם כן שחט שניהם. ור' יהודה ס\"ל דלחלק מ\"ושפך את דמו\" נפקא ולא כתיב \"דמם\". ורבנן ס\"ל ד\"דמו\" טובא משמע שהרי אמר \"כי נפש כל בשר\" דמיירי ברבים וקמסיים \"דמו\" וע\"כ מיבעי \"או\" לחלק:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן אשר יאכל ושפך פרט וכו'. ר\"ל דבעינן שחיטה ראויה לאכילה מדכתב \"אשר יאכל\" ומדכתב \"ושפך\" משמע דאפילו אין כונתו לאכול בעצמו רק להאכיל לכלבים כיון שעל כל פנים ראויה לאכול:", + "ולנוחר. היינו דנוקר הסימנין בחודו של סכין:", + "מעקר. היינו דמעקר הסימנין:", + "להביא צריך לגרוס ולהביא – והיינו דמ\"ושפך\" מרבינן זה. והגר\"א גריס כן בפנים – \"ושפך להביא כו'\":" + ], + [ + "(ו) חיה ועוף הנסקלים. שעומדים ליסקל ושחטן שכל אלו הוא שחיטה שאינה ראויה לאכילה:", + "שנאמר ושפך וכיסה. פי' וגמר ר\"מ שפיכה שפיכה משחוטי חוץ דכתיב שם \"דם שפך\", מה שפיכה דשם שחיטה שאינה ראויה דהא שוחט קדשים בחוץ והוא שחיטה דחייב עליה משום שוחט בחוף, אף כאן שמה שחיטה וחייב לכסות. ובשוחט ונתנבלה השנויה לעיל גם ר\"מ מודה דהא התם לית שחיטה כלל:", + "אשר יאכל ושפך וכיסה וכו'. ור'מ ס\"ל ד\"אשר יאכל\" למעט עוף טמא לחוד משום דלאו בר מינו דאכילה הוא:", + "במה ששפך בו יכסה. בידו או בסכין שבידו:", + "ולא יקפיד אם אחר יכסה. פי' אף על פי שמצוה שיכסה הוא בעצמו אף על פי כן אם אחר כיסה לא יקפיד על זה האחר שהמצוה הוא גם על האחר (קרבן אהרן). והוא דחוק. אכן בר\"ש משאנ\"ץ הגירסא \"אם לא הקפיד\" - שלא חשש, פי' אז מחויבין אחרים לכסותו כיון שלא כיסה הוא והיא גירסא נכונה. ויותר נכון כהגר\"א שלא גרס כלל תיבות אלו אלא גרס \"מנין שאף אחרים מוזהרים עליו תלמוד לומר וכו'\" (והוא ממש כגירסת הש\"ס חולין דף פ\"ז):", + "דמו בנפשו הוא. מסיפא דקרא דריש דכתיב \"ואומר לבני ישראל\" וסבר דהוא חוזר נמי למצות הכיסוי דהכל חייבים לכסותו:" + ], + [], + [ + "(ח) מצוה שיכסנו. פי' אין מוטל על האדם לראות שלא יהיה הדם מגולה דאי נימא הכי היה מחוייב לעולם לכסות אלא מצוה בעלמא לכסות ולהכי כיון דכיסהו פעם אחת הרי יצא ידי כיסוי אף שחזר ונתגלה פטור מלכסות:", + "כיסהו הרוח חייב לכסות. כי חזר ונתגלה אבל מקודם פטור (גמרא):" + ], + [ + "(ט) את דמו וכיסה מלמד שכל דמו כו'. ס\"ל ד\"דמו\" כל דמו משמע:", + "דם הניתז. מעל הגומא:", + "א\"ר יהודה אימתי וכו'. ס\"ל ד\"דמו\" ואפילו מקצת דמו משמע (גמרא):" + ], + [ + "(י) בנעורת של פשתן. מה המנערין מן הפשתן:", + "בנסורת של חרשים. דבזמן שנוסר במגרה החרש דהיינו הנגר נופל מהן נסורת דקה כעפר:", + "ובחרסית. פירש הרע\"ב בפרק ה' דמעשר שני שהוא מין אדמה שעושה ממנה היוצר כלי חרס:", + "שכתשן. שם אלבנה קאי:", + "תלמוד לומר וכסהו. פירש\"י מדלא כתיב \"ובעפר יכסנו\" דהוי משמע עפר ולא דבר אחר כיון דלא כתיב כיסוי אלא לבתר עפר אבל השתא דכתיב \"וכסהו\" קודם דרשינן ליה באנפי נפשיה ונרבה כל הדברים האלו:", + "אי וכסהו. פי' כיון ד\"וכסהו\" הוא ריבוי נרבה בו גם אלו הדברים ונמעט רק כפיית כלי ואבנים שאינם דומין לכיסוי עפר כלל:", + "תלמוד לומר עפר. שאין לנו לרבות אלא דומיא דעפר ממש:", + "מרבה אני את אלו שהן מין עפר. ר\"ל שהן ממינו שמגדלין צמחים כיוצא בו כדמסיים בשם רשב\"ג דהוא אתי לפרושי דברי תנא קמא ולאו לאפלוגי כדמוכח בסוגית הגמרא ע\"ש וכל הנך קים להו לרבנן דמגדל צמחין (רש\"י):" + ], + [ + "(יא) שתמצא אומר כלל וכו'. פי' כאשר נדייק בזה נמצא שאנו צריכין לכלל שהיה רשב\"ג אומר:" + ], + [ + "(יב) להגיד מה גרם. ללמד מאיזה טעם הדם נאסר ושצריך כיסוי:", + "ואומר לבני ישראל וכו' להזהיר גדולים על הקטנים. פי' מדכתיב \"ואומר לבני ישראל\" שכבר כתיב \"ואיש איש מבני ישראל\" אלא בא להזהיר לכלל ישראל על הקטנים שלהם. והנה אף דלעיל בסוף פ\"י הלכה ו' כבר הוזכר זה – שם מיירי בדם בהמה וכאן מיירי בדם עוף הצריך כיסוי וכיסהו ונתגלה וקמ\"ל דאף בזה מוזהרין גדולים על הקטנים דבכלל דם הוא ולזה כתיב הכא \"דם כל בשר\":", + "יכול יהו נכרתים על ידיהם וכו'. הברייתא קיצרה כאן וסמכה אדלעיל בסוף פ\"י \"תלמוד לומר האוכלת ולא המאכיל. יכול לא יהיו נכרתים גדולים על ידי הקטנים שאין הקטנים נכתרין על ידי עצמן אבל נכרתין על ידי גדולים. תלמוד לומר כל אוכליו וכו'\", וכן משמע באדרת אליהו על הפסוק. ועיקר מה ששנה הברייתא זו בכאן משום דהפסוק \"כל אוכליו\" נזכר בפרשה זו:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) יכול אף העכו\"ם. יהיה מטמא בגדים בנבלת עוף:", + "תלמוד לומר אזרח. \"באזרח ובגר\" הקיש גם לאזרח:" + ], + [ + "(ב) פרט לחרטום. חוטם העוף שאינו בר אכילה:", + "ולביצים. שלל של ביצים הקבועים וכבושים בשדרה וקמ\"ל דאין זה בכלל נבילה דאי ביצים גמורים פשיטא. עיין ביצה דף ז':" + ], + [ + "(ג) יכול יהא וכו'. פי' שהבגדים שלבש אחר אכילה גם כן יטמאו כיון שעדיין קימים בתוך המעיים ולא נתעכלו:", + "תלמוד לומר וכבס בגדיו וכו' וטהר. ומשמע מזה דלאחר הערב שמש אם יגע בבגדים שוב לא יטמאו ומי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדיין לא נתעכלה הנבילה בתוך כך ואפילו הכי טהריה רחמנא:", + "הכי גרסינן הא אינו מטמא וכו'. ור\"ל דמזה מוכח דאינו מטמא כיון שנבלע:", + "יכול לא יטמא בתוך המעיים. דשוב לא מקרי אכילה אבל תטמא בגדים שהיה לבוש בשעה שהיה הנבילה בתוך פיו דהיה לו הנאת החיך אפשר דזהו בכלל אכילה:", + "תלמוד לומר נפש. \"וכל נפש אשר תאכל\" ועיקר הנאת הנפש הוא בעת הבליעה ואז נקרא אכילת הנפש:" + ], + [ + "(ד) יכול אם הקיאה וכו'. משום דהנבילה יוצאה דרך בית הבליעה ותטמא כשעדיין לא נתעכלה:" + ], + [ + "(ה) יכול תהא נבלת בהמה וכו'. כיון דכתיב סתם נבילה והכל במשמע:", + "אבית הבליעה. ר\"ל שלא נתן הנבילה בעצמו לתוך פיו דאם כן נטמאו בגדיו על ידי משא אלא כגון שתחב לו חבירו בבית הבליעה:", + "תלמוד לומר. בפרשה אמור \"נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה\" – הרי דלא מיירי הכתוב רק בעוף שאין לה טומאה אחרת:" + ], + [ + "(ו) יכול נבלת עוף וכו'. אף דהכתוב ע\"כ לא מיירי רק באכילת נבילת עוף אפשר דהכתוב קמ\"ל דגם היא מטמאה באכילתה אף שאינה מטמאה במגע ומשא וק\"ו בנבילת בהמה שמטמאה במגע ומשא בודאי תטמא גם באכילתה:", + "תלמוד לומר בה. דהוא יתירא דהוה ליה למכתב \"לא יאכל לטמאו\" אלא דקמ\"ל דרק בה נטמא על ידי אכילתה ולא בנבילת בהמה:" + ], + [ + "(ז) שאין איסורו. וה\"ק קרא נבלה לא יאכל היינו הנבילה אשר מפני היותה נבילה לא יאכל אותה אמרתי לך לטמאה בה בבית הבליעה ולא אותה שאסורה משום טומאה:", + "וחכמים אומרים נבילה וטריפה. פי' מה שהוסיף לומר טריפה שע\"פ אמת אין מטמא באכילתה בא למעט עוף טמא ופי' הכתוב הנבילה שיש במינו איסור טרפה והוא עוף הטהור יצא עוף טמא שאין במינו איסור טרפה:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר טרפה. לר' יהודה בעי דאילו לרבנן איצטריך טרפה לאפוקי נבילת עוף טמא:", + "אם טרפה חיה והלא כבר נאמר נבילה. פי' אם על הטרפה כשהיא בחיים דיבר הכתוב כי האוכל ממנה כזית מטמא בגדים בבית הבליעה והלא כבר נאמר נבילה אלמא לאחר מיתה היא שמטמאה אבל בחיים לא מטמאה (שאם היא מטמאה מחיים ק\"ו לאחר מיתה ולא היה צריך למכתב נבילה כלל):", + "ואם טרפה מתה. פי' ואם על טרפה לאחר שמתה דיבר הכתוב הרי היא בכלל נבילה [פירוש זה העתקתי מהראב\"ד והוא הפירוש השני שהובא בתוספות דף ס\"ט ע\"ב בזבחים עי\"ש]:", + "הכי גרסינן וא\"כ מה תלמוד לומר טרפה להביא טרפה ששחטה (כן הגירסא בגמרא וכעין זה הוא גם כן גירסת הילקוט וכן גרס הראב\"ד והקרבן אהרן במסקנתו עי\"ש). פי' שלא מתה מאליה אלא שנשחטה וקמ\"ל דמטמאה כנבילה שאין שחיטתה מטהרתה וה\"ה מליקת קדשים בפנים כשנמצאת טרפה מטמא בבית הבליעה וה\"מ בעוף אבל בבהמה לכולי עלמא שחיטה מטהרת טרפה מטומאתה כדאיתא בזבחים דף ס\"ט ע\"ב עי\"ש):" + ], + [ + "(ט) שחיטתה מטהרת. כדילפינן בגמרא מקרא דכתיב \"וכי ימות מן הבהמה\" – מקצת בהמה מטמאה ומקצת אינה מטמאה, ואיזה זו טרפה ששחטה:", + "דיה כנבלת בהמה וכו'. כיון דמ\"מ תחלת הלימוד מנבלת בהמה לא נוכל להקל יותר ממנה:" + ], + [ + "(י) יכול המלוקה שבפנים תהא וכו'. נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב מ\"לכל חטאתם\" כדאמרן בפרק בית שמאי (זבחים מד, א), עולה שלא הותרה להם אם אכל ממנה תהא מטמא כנבילה דבאמת על ידי מליקה נעשית נבילה:", + "תלמוד לומר נבילה וטרפה. והאי \"טרפה\" יתר הוא דלא נוכל לפרשו כפשוטו וכנ\"ל בברייתא בהלכה ח' והדרש דדרש ר' יהודה להביא טרפה ששחיטה לא ס\"ל דהאי ברייתא ר' יוסי מסיים לה דס\"ל שחיטתה מטהרת טרפתה מטומאה:", + "הכי גרסינן מה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף נבילה שאינה מתרת את האיסור יצא וכו'. ומשמע קרא הכי נבילה שהיא כטרפה היא דמטמאה מה טריפה אין טרפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה אף נבילה שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור יצא נבילות הבא לה ע\"י מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את האיסור שבחייה לא היתה ראויה ליקרב לגבוה והותרה במליקה זו אין מטמא וכו':", + "ובא המולק וכו'. ר\"ל ממילא נתרבה אם מלק עוף קדשים בחוץ ואח\"כ אכל ממנה או חולין אפילו מלקה בפנים דנבילה גמורה היא דלא הותרה מליקה רק בקדשים מטמא בבית הבליעה. ומליקת קדשים בפנים שנעשה בפסולין עיין בזבחים דף ס\"ח במשנה וגמרא שם:" + ], + [ + "(יא) באזרח ובגר וכו'. דהו\"ל למכתב \"וכל נפש באזרח ובגר אשר תאכל וכו'\" משמע דכונת הכתוב להראות באיזה נבילה מדבר בזו שאיסורה שוה לכל האזרחים ולגרים, יצאת מלוקה שבפנים שאין איסורו שוה באזרח ובגר, דיש אזרחים שנבילה זו מותרת להם כגון כהנים בחטאת העוף:" + ], + [ + "(יב) יכול השוחט חולין וכו'. פי' כיון דשחיטתן אין מתירתן לאכילה יהיו נחשבין כנבילה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר נבילה וטרפה מה טרפה ששוותה בפנים כבחוץ אף נבילה ששוותה בפנים כבחוץ יצא וכו'. פי' תלמוד לומר \"נבילה וטרפה\" והאי \"טרפה\" יתר הוא וכנ\"ל אלא לאשמועינן באיזה נבילה מיירי קרא באותה ששותה כטרפה, מה טרפה דשוה איסורה בפנים כבחוץ, דבשני מקומות היא אסורה, אף נבילה וכו', יצא השוחט חולין בפנים שאין השחיטה שוה בהם בפנים כבחוץ שהרי עופות חולין ששחטן בחוץ אין מיטמאין (ובגמרא פריך בשלמא חולין לא שוו בפנים כבחוץ כדאמרן אבל בקדשים שוו דהא אידי ואידי בין בפנים ובין בחוץ שוה בהם דאין כאן תורת שחיטה ופסולים נינהו. ומשני הגמרא דעופות קדשים שחוטין בחוץ לא איצטריך להו קרא לאשמועינן דלא מטמאו בבית הבליעה דאם הועילן שחיטת חוץ לחייב עליו כרת משום שחוטי חוץ אלמא שמה שחיטה מכ\"ש שתועיל לו לטהרו מידי נבילה. ופריך אשכחן חוץ, פנים מנלן. ומשני אם כן לא שוו בפנים כבחוץ. פי' אם תאמר שהשוחט קדשים בפנים ליטמו נמצא שלא השוה טואמאתם בפנים כבחוץ דומיא דטרפה והלכך כיון דבחוץ לא מיטמו בפנים נמי לא מיטמאו):", + "וכיבס יכול אף הציפה וכו'. עיין לעיל סדר שמיני סוף פרשתא ד' ופרשתא וי\"ו הלכה ח' שם פירשנוהו:" + ], + [ + "(יג) שניהם טהורים. שאינו מטמא אלא בגדים וכלים ולא תנור שהוא כלי חרס ולא אדם:", + "יכול על כבוס בגדים. פי' שהוא עצמו כבר טבל ונטהר אלא שבגדיו היו טמאים ונכנס בהן למקדש:", + "תלמוד לומר ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. פי' דמלת \"בשרו\" יתירא דהרי באזהרה כתיצב \"וכבס בגדיו ורחץ\" ולא כתיב \"בשרו\" וכך היה לו לכתוב הכא, ומאי \"בשרו\", אלא בא למעט שאין הכרת אלא על בשרו אם לא רחץ ונכנס למקדש אבל איכא מלקות משום \"ולא יטמאו את מחניהם\", דבגדים נמי טעונין שילוח:" + ], + [ + "(יד) מנין שאינו מדבר אלא וכו'. דלא נזכר כאן טומאת מקדש וקדשיו ודלמא הקב\"ה מקפיד על ישראל על חסרון רחיצה לבד מפני שעם קדוש הוא לה':", + "הזהיר וענש על ידי טומאה. \"ולא יטמאו את מחניהם\" – אזהרה, \"כי את מקדש ה' טימא\" – עונש, וכן לגבי אכילת קדשים בטומאה איכא אזהרה ועונש בפרשה אמור:", + "וחייב קרבן על הטומאה. כשהיה בשגגה כדכתיב בפרשה ויקרא \"או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'\":", + "מה קרבן שחייב להלן וכו'. באמת היה יכול לומר מה עונש ואזהרה האמורים להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה האמורים כאן וכו', וכן היה יכול ללמוד מקרבן לבד ולומר מה קרבן שחייב להלן הוא בטומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה האמורים כאן בטומאת מקדש וקדשיו וכה\"ג איתא לעיל בויקרא דיבורא דחובה פי\"ב הלכה יו\"ש עי\"ש. אלא דנקט תרוייהו לאלומי מילתיה:" + ], + [ + "(טו) ונשא עונו ונשא עונו לגז\"ש. היינו מה דכתיב בנותר \"ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה הנפש\" וממילא ילפינן גם כן משם דמיירי בטומאת מקדש וקדשיו:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) אני ה' שאמרתי וכו'. הקדשים הכתוב בזה מפני שגלוי לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא והזהיר עליה כמה אזהרות שלא יהיו נכשלין בהן:", + "והיה העולם אני מלא רחמים כצ\"ל [הגר\"א]. ושניהם כלולים בשם הוי\"ה שהיוה את העולם והוא מלא רחמים ובודאי כונתן בזה לטובתן:", + "אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר. זה נכלל במה שאמר \"אלהיכם\" שהוא אלהים אמת ושופט צדק:" + ], + [ + "(ב) אני הוא שפרעתי וכו' ומן המצריים. זה רמז במה שאמר \"כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען\":" + ], + [ + "(ג) מנין שלא היתה אומה וכו' תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים. מדפרט מצרים מוכח שתועבתן יותר מכולם:", + "הכי גרסינן מנין לדור אחרון וכו' יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם [ראב\"ד והגר\"א]. והיינו אותו הזמן אשר ישבתם:", + "ומנין למקום שישבו בו ישראל. שמצרים מדינה גדולה היתה מאוד:", + "תלמוד לומר אשר ישבתם בה. מתיבת \"בה\" דייק לרמז שאותו המקום היה מקולקל ביותר (הגר\"א באדרת אליהו):", + "ומנין שישיבתן של ישראל וכו'. פי' מאותו עון ששעבדו בישראל באו לידי עברות הללו כדי שיתחייבו ויפלו לפניהם שעבירה גוררת עבירה (ראב\"ד):", + "תלמוד לומר אשר ישבתם וכו'. דרש \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם\" היינו שהישיבה גרמה למעשיהם:" + ], + [ + "(ד) ומנין שלא היתה אומה באומות וכו'. פי' חוץ מצרים שהיא היתה שוה להן במדרגת התיעוב (קרבן אהרן):", + "הכי גרסינן ומנין לדור אחרון וכו' תלמוד לומר וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם. ומנין וכו' תלמוד לומר אשר אני מביא אתכם שמה. ומתיבת \"שמה\" דייק דמשמע דאותו המקום היה מקולקל ביותר:", + "ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם וכו'. נ\"ל ביאורו לפי שמצינו כמה פעמים דרחמי ה' הוא על כל ברואיו ואפילו על עכו\"ם וכמו שמצינו בנינוה ששלח אליהם יונה בן אמיתי לעוררם לתשובה כדי שלא יכלו כמה שהשיב הקב\"ה ליונה \"ואני לא אחוס וגו'\", ולענין כנענים עזבם במעשיהם הרעים עד אשר קאה אותם הארץ אלא מפני שהיתה הארץ מוכנת לישראל לבוא שמה:" + ], + [], + [ + "(ו) שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. ר\"ל ועוד ארבעים שנה שנשתהו בעת שהיו ישראל במדבר:" + ], + [], + [ + "(ח) האיש נושא לאיש. למשכב זכור:", + "והאשה לאשה. מסוללות זו בזו (זית רענן):" + ], + [ + "(ט) לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד. תרגום \"וימשכו\" – ונגידו. ופירושו, מעשים טובים שאדם עושה בעוה\"ז הם הממשיכים אותו ומביאין אותו לחיי העולם הבא אבל אינו יוצא בלמוד לבד:" + ], + [ + "(י) ושמירה ועשייה למשפטים. פי' לפי שבפסוק הקודם נזכר רק עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) להביא את העכו\"ם שיהיו מוזהרים וכו'. בפ\"ז דסנהדרין (דף נז:) מסיק דהיינו לעריות דישראל, שבא על אשת איש של ישראל, דאילו לעריות דעכו\"ם, שבא על א\"א דעכו\"ם, נפקא שם מקרא אחרינא עי\"ש:", + "לא תקרבו מה תלמוד לומר. דאחר דאמר \"איש איש\" לשון יחיד היל\"ל \"לא יקרב\":", + "שיכול אין לי אלא איש וכו'. אף על גב דבעלמא קיימא לן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, הכא הוה אמינא דמיעטה הכתוב מפני דהיא לא עבדה מעשה:" + ], + [ + "(ב) הוא שנאמר להלן אנכי ה' אלהיך וגו'. הוקשה לו לרשב\"י למה הוצרך לומר כאן \"אני ה' אלהיכם\" אחר שזה המאמר כבר נאמר להם בסיני ולזה אמר דהדבר בעצמו שאמר להם שם והביאם במסורת הברית לקבל עליהם עול המצות ואמר להם תחלה קבלת עול מלכותו ית' מה שקבלו עליהם בעצמם מקודם כי לא יוכל לזרזם לקבל עליהם עול המצות בלתי קבלת עול מלכותו מקודם (ולזה אמר רשב\"י שאמירת אנכי ה' אלהיך בסיני אינו הוראת מציאותו ית' אלא כשואל מהם קודם שגוזר קבלת עול המצות אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים וכמו דכתיב בפרשת אמור \"ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים\" ואיתא לקמן בתורת כהנים על הכתוב הזה שעל תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתמסרו עצמכם לקדש את שמי והוא קבלת מלכות שמים שלמה וע\"ז השיבו הן והן שקבלנו עלינו בעת היציאה להיות לנו לאלהים ואחר שהשיבו הן אמר להם קבלתם מלכותי קבלו גזרותי – לא יהיה לך אלהים אחרים, וכן כל הדברות) הוא שנאמר כאן גם כן באופן זה שמתחלה אמר להם \"אני ה' אלהיכם\" – אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני שענו כולם \"כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע\" וקבלו עליהם הברית והשיבו הן ואמר להם קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי:", + "שהוא פותח בהם ביו\"ד ה\"א וכו'. כאומר אנכי היודע ועד נאום ה' ולהטיל אימה עליהם והלואי ואולי יפרשו מהם:" + ], + [ + "(ג) שסופן לינתק בעריות. בימי עזרא:", + "בוכה למשפחותיו. על עסקי משפחותיו שנאסרו להם:", + "אין זו תחלה לכם וכו'. זה מבואר ממה שאמר וזאת שני תעשו:", + "ושאר רוח לו. פי' גם שארי הרוחות הלא הם שייכים לו:", + "ומה האחד מבקש זרע אלהים. פי' אף שכל הרוחות הם שלו העיקר מבקש זרע קדוש שהם זרע אלהים וכמו שכתוב \"ועמך כולם צדיקים..נצר מטעי וגו'\":", + "ענו כולם ואמרו. הגר\"א גריס \"ענה ואמר\":", + "ואם היה כהן ומגיש מנחה לה'. ו\"מגיש מנחה\" לישנא דקרא הוא וקאי על ראש המקרא \"יכרת ה'\" וזהו שאמרו (סנהדרין פב, א) \"ואם היה כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה\":", + "וכן הוא אומר ומבני יוידע וגו' חתן לסנבלט החרני. אסיפא דקרא סמיך דכתיב שם \"ואבריחם מעלי\" שהבריחם מהכהונה מפני שנתחתנו לשאר אומות:" + ], + [ + "(ד) אמור להן אף אני מוזהר. פי' דס\"ל שהקב\"ה אמר למשה שיפרוש מן האשה כדאיתא סוף פרשת בהעלותך ואם כן ק\"ו להם שיפרשו מן העריות (זית רענן):", + "ואמרת וכו'. הוא כמו \"דבר אחר\":", + "אזהרה לבית דין. שיפרשו את ישראל מן העריות:", + "[אות (ה - ז) כולם ביארנו למעלה]." + ], + [], + [], + [ + "(ז) ואם כן למה קידמו מצרים וכו'. ר\"ל היה לו להקב\"ה להעניש גם את כנענים באותו הזמן:", + "האדם הגדול בענקים. ומרמז על אברהם אבינו ועיין לעיל פרשה ח' הלכה זיי\"ן שמסיים שם הראיה:" + ], + [ + "(ח) נימוסות שלהם. היינו המנהגים שלהם:", + "תיטראות. היינו בתי עכו\"ם הקבועים להם:", + "קרקסיאות. היינו בתי משתאות שלהם הקבועים לאנשי לצון ונגינות שותי שכר:", + "שמנו חכמים. כמו שפירש בשבת (דף סז.) עי\"ש:", + "ושלא יגדל ציצית. היינו בלורית:", + "ושלא יספר קומי. פי' כגון אותם שהם קוצצים שער ראשיהם מלפנים עד האוזן כלפי מצח והיו מניחין השער שכנגד העורף ומטה ומתפזר לאחוריהם [ערוך]:" + ], + [ + "(ט) ואלו שיצר הרע משיב עליהם. קאי על סוף פסול \"ואת חוקותי תשמורו\":" + ], + [ + "(י) שלא משאך ומתנך אלא בהם. מתיבת \"בהם\" דייק:", + "שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' תלמוד לומר ללכת בהם. בדרשה ראשונה דרש שלא תערב בשעת לימוד ד\"א ועכשיו דרש לאיסור אפילו שלא בבת אחת וכן הוא אומר \"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך\":", + "וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר. סמיך אסיפא דקרא \"כי טל אורות טליך\" ואמרו חז\"ל \"כל מי שיש בידו אור תורה היא מחייהו\":", + "שמא תאמר אבד סברי וכו'. פי' כיון שכל עסקי הוא תמיד רק בתורה מאין אתפרנס:", + "תלמוד לומר וכו'. ועלי בטחונך:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר ושמרתם את חוקותי וגו'. פי' \"את\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(יב) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' כהנים לוים וישראל לא נאמר אלא \"אדם\" וזה כולל אפילו נכרי (בבא קמא לח, א):", + "אלא צדיקים יבואו בו. רמז לחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא:" + ], + [ + "(יג) אף אני אקדש את שמי על ידיכם. הוא שמסיים הכתוב \"אני ה' מקדשכם\":", + "היום אני נפרע להן משונאיהן. כמו שאמרו חז\"ל שנשרפו אז כמה אומות על ידי הכבשן:", + "היום אני מחיה להם את המתים. כמו שאמרו חז\"ל בפרק חלק (דף צב.) שבאותו היום החיה יחזקאל מתים בבקעת דורא:" + ], + [ + "(יד) אין בכלל אלא מה שבפרט. פי' ויותר אין לכללם בעריות אף דנוכל ללמוד אותם במה מצינו לאסור גם בהם והברייתא מפרש והולך איך ס\"ד להביא עוד עריות מדין לאסור בהם שהיה בדין לומר הואיל ומותר וכו':", + "בבת אחי אביו וכו'. פי' שהייתי דן מסברא שכמו שההיתר מתהפך שהוא מותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו, כן יתהפך גם האיסור ויהיה אחי אביו אסור באשתו כמו שהוא אסור באשת אחי אביו. וכן מצינו עוד דבר שההיתר מתהפך דהיינו שהוא מותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו, וכן נידון לאיסור גם כן באופן זה שחורגו יהא אסור בבתו אחר שהוא אסור בבת חורגו דהיא אשה ובת בנה:" + ], + [ + "(טו) מנין שלא תקרב. היינו קירוב בשר בעלמא:", + "תלמוד לומר לא תקרב. דהוא יתר אלא מילי מילי קאמר ומלת \"לא\" משמש לשנים והכי קאמר – לא תקרב בקירוב בשר ולא לגלות ערותה, ותרי אזהרות נינהו, חד בקירוב בשר וחד בגילוי ערוה:", + "תלמוד לומר לא תקרבו לגלות. היינו מה שכתוב בריש הפרשה \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" גלה הכתוב בכל העריות לאסור הקירוב גם כן:", + "אני נאמן לשלם שכר. גם על הזהירות מהקירוב:" + ], + [], + [ + "(יז) אתם נאים שומרים. פי' נאים וראוים לשמור אותם:", + "שאתם פתחתם. תחלה במצרים לשמור אותם קודם שהזהרתי אתכם וכן הוא אומר \"גן נעול וגו'\", שזה נדרש על שנשמרו מעריות כמו דאיתא במכילתא פרשה בא ובויקרא רבה פרשה לב:" + ], + [], + [ + "(יט) חייבת גלות. פי' מחייבת גלות ליושבי הארץ:" + ], + [ + "(כ) בין מכולן בין מקצתן. לעיל בהלכה י\"ח איירי לענין לאו וכאן לענין חיוב כרת:", + "אין לי אלא איש. שהוא עיקר הפועל והאשה רק מקבלת הפעולה:" + ], + [ + "(כא) העושות מה תלמוד לומר. שכבר אמר \"כי כל אשר יעשה\":" + ], + [ + "(כב) שמרו לי משמרת. כענין שאמרו (יבמות כב, א) \"עשו משמרת למשמרתי לרבות שניות לעריות\", וזה דריש מריבוי הכתוב. ואח\"כ דרש הברייתא מתיבה \"ושמרתם\" גופא להזהיר בית דין על כך:", + "לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו'. פי' שהם יזרזו את העם וישגיחו שלא יעשה עוד מחוקות התועבות וגו':", + "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חזר להביא הפסוק דסוף שמיני כדי לבאר הסמיכות דסוף פסוק \"אני ה' אלהיכם\" ופירוש הפסוק כך הוא: ולא תטמאו בהם שאילו תטמאו הלא ידוע שהטומאה מטמטם הלב ונטמתם בם ונפסלים אתם מאחרי ואיני מקושר בכם וכביכול איני אלהיכם. אבל אם תשמרו משמרתי לבלתי עשות מחוקות וגו' ולא תטמאו בהם אז אני ה' אלהיכם:" + ], + [ + "(כג) ה' אלהי ישראל צדיק אתה. פי' אם נשוב לקיים תורתיך הלא צדיק אתה ותתנהג עמנו במדת הרחמים וזהו שאמר בסוף פרשה \"אני ה'\", שכתוב בשם הוי\"ה שהוא רחמים. אבל אם ח\"ו נשוב להפר מצותיו ולהתחתן בהם – \"אלהיכם\"; אתנהג עמכם בדין ותתחייבו כליה ח\"ו. וע\"כ הביאה הברייתא הפסוק דעזרא:" + ] + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + [ + "(א) פרושים היו. מן העריות שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (רש\"י. ועיין ברמב\"ן):", + "לומר אם מקדישים וכו'. הוקשה להם איך תלה קדושתנו בקדושתו ית' דמשמע שנדמה אליו ית' בקדושה מה שלא יתכן. לזה אמרו שלא תלה קדושתנו בקדושתו אלא כביכול תלה קדושתו בקדושתנו ופי' הפסוק קדושים תהיו כי בזה קדוש אני ה' אלהיכם (קרבן אהרן). ועוד נראה לפרש משום דבפרשה זו כתיב \"קדושים תהיו\", משמע שרצונו שאנחנו נהיה קדושים ובפרשה אמור כתיב \"ונקדשתי בתוך בני ישראל\" – הרי שרצון הש\"י שהוא יתקדש על ידינו, ולזה פירשו דהכונה אחת ולזה אמר או אינו כן אלא מה שאמר \"ונקדשתי\" הוא כפשטיה דהוא צריך לקדושתנו דעל ידינו הוא נתקדש:", + "פמליא למלך וכו' מחקה למלך. בילקוט איתא \"מחכה למלך\" ופירושו החיל של מלך מה לו לשאול איזה דרך ילך לו המלך אם למלחמה אם לשלום אלא שילכו עמו. כך ישראל שהם חילו, מה להם לעשות אלא לשמוע בקולו ולדבקה בו ולהיות קדושים:" + ], + [], + [ + "(ג) והאשה וכו' מפני שרשות אחרים עליה. הגם דהך עניני מורא המוזכרים בסמוך ברייתא יו\"ד גם האשה יכולה לקיים – מכל מקום יש עניני מורא שמצוה אביה עליה שתלך לאיזה מקום וזה אין רשות בידה לעשות (מהר\"ל בספר גור אריה):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ח) כבשים קודמים לעזים בכל מקום. ר\"ל דברוב מקומות כתיב כבשים קודם:", + "יכול מפני שהם מובחרים. נ\"מ שאם אמר \"הרי עלי עולה מן הצאן\" יביא כבש:", + "תלמוד לומר אם כבש גו'. והקדים העז שם שנאמר \"והביא את קרבנו שעירת עזים\", הדר אמר \"אם כבש\" שהוקדם עז לחטאת:" + ], + [ + "(ט) מפני שהוא ואמו וכו'. וע\"כ במקום דליכא טעם זה, כגון שנתגרשה – שניהם שקולים:" + ], + [ + "(י) אל תפנו לעובדם. פי' במחשבה לעובדם דאי לעבודה ממש הרי כבר כתיב \"לא תעבדם\":", + "לראותם ודי. הגר\"א גריס \"ודאי\". ופי' ראיה ודאית, ר\"ל בעיון ובהסתכלות היטיב לאפוקי ראיה דרך עראי:" + ], + [ + "(יא) עצבים על שם שנעשים פרקים. מלשון \"אין מעצבין את הקטן\" (שבת קלז, א):", + "שמרקיבין. בפרק לא יחפור (דף יט:) \"גרוגרות שהתריפו\":", + "שהם מתאשרים מאחרים. פי' מתחזקים מאחרים שצריכים לסמוך ולהעמידן מלשון \"אשרו חמוץ\":" + ], + [ + "(יב) יכול יעשו להם אחרים וכו'. אם נעזוב קרא כפשטיה דמלת \"לא\" אינה משמשת אלא למלת \"תעשו\" יובן לנו ב' היתרים מקרא שלא אסרה התורה בזה אלא שלא יעשו להם, ר\"ל שלא יהיה אדם עושה לעצמו אל אם עושה לאחרים או אחרים עושין לו מותר וזה א\"א לפרשו דהרי אמר קרא אחרינא \"לא יהיה לך אלהים אחרים\" – מכל מקום. ולזה הוכרחו חז\"ל לפרש דמלת \"לא\" תשמש לשנים והו\"ל כאילו אמר \"ולא תעשו ולא לכם\", פי' לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) שאין תלמוד לומר. פי' שאם בא ללמדנו זמן אכילתו אין צריך לזה שהרי אמר כבר בפרשה צו \"ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'\":", + "לאכילה. כלומר לזמן אכלו בפועל תנהו למחשבה בזביחה, שצריך לזבוח הזבח על מנת שביום זבחכם יאכל וממחרת:", + "לא יהיה אלא ע\"מ וכו'. לאו דוקא שיחשוב כן אלא בא לאפוקי שלא יחשוב בזביחה ע\"מ לאכול חוץ לזמנו דאז לא ירצה:" + ], + [], + [ + "(ג) תזבח תזבחוהו. פי' היה צריך לכתוב \"תזבחו\" וכתב \"תזבחהו\" – משמע דוקא אחד ולא שנים:" + ], + [ + "(ד) שאין תלמוד לומר. דכפשוטו, והוא באוכל בפועל, אין אנו יכולין לפרשו, דהא כתיב \"לא ירצה\" ואמרינן בזבחים \"וכי מאחר שהוכשר לאחר זריקת הדם יחזור ויפסל?\", אלא ודאי במחשב איירי. ואי במחשב על אכילת חוץ לזמנו ואשמועינן שלא ירצה – כבר כתיב בפרשה צו \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" ודרשוהו גם כן שקאי על המחשב לאכול ביום השלישי. ואם כן קרא דא מה תלמוד לומר. אלא אם וכו':", + "לחוץ למקומו. שאם שחט את הזבח על מנת שיאכלנו חוץ למקומו דהיינו בשלמים חוץ לירושלים לא ירצה:" + ], + [ + "(ה) ואוכליו עונו ישא. האי קרא איירי בנותר ליום השלישי ואכלו דיליף קודש קודש מנותר דמלואים דכתיב שם \"ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא\", מה להלן באיסור נותר אף כאן באיסור נותר. [ואי מחשב חוץ למקומו ואכלו אין חייב עליו כרת דממעטינן ליה מדכתיב \"ואוכליו\" ולא כתיצב \"והאוכל\" להורות דדוקא מי שאוכל הנותר ליום השלישי ולא המחשב לאכול חוץ למקומו ואכלו. גמרא]:", + "זה בנין אב. פי' מדנתן הכתוב טעם על החיוב כרת משום שחילל קודש ה' דהיינו שאכל הנותר בנין אב הוא לחייב כרת על כל הקדשים שנתותרו ואכלן ולאפוקי דלא תימא דדין נותר הוא דוקא בשלמים דמיירי בהו קרא:" + ], + [ + "(ו) ובקוצרכם וכו'. מדלא כתיב \"ובהקצר קציר ארצכם\" אלא \"ובקוצרכם\" פרט לשקצרוהו לסטים שאינו חייב בפאה לפי שאין חיוב פאה אלא במחובר וזה כבר נקצר ולא קצרוהו בעליו להתחייב בפאה:", + "קירסמוה נמלים. דהכריחתו הנמלים קנה השיבולת מלמטה והוא מלשון \"יכרסמנה\", ומתחלף כ\"ף בקו\"ף שהם ממוצא אחד:", + "שברתה הרוח. שאין כאן קצירה כלל:", + "ובקוצרכם פרט לשקצרוהו עכו\"ם. זה גם כן נתמעט ממילת \"ובקוצרכם\" דמשמע דאתם הקוצרים לעצמכם ולא נכרי הקוצר לעצמו אפילו נתן אחר כך התבואה לישראל במתנה, הואיל דבעת הקצירה לא הוטל עליה חיוב פאה. וכן לקט דכתיב \"ולקט קצירך\" דמשמע דוקא מקצירך:", + "מכאן אמרו עכו\"ם שקצר שדהו וכו'. דהיינו הך דלעיל הואיל דבעת הקצירה עכו\"ם היה – לא הוטל עליה החיוב. וגבי שכחה כתיב גם כן \"כי תקצור קצירך\" – פרט לשקצרה עכו\"ם:", + "אלא בשעת העימור. כשמוליכין העמרים ממקום למקום כדכתיב \"ושכחת עומר בשדה\" וזה בשעת שכחה גר היה. ובירושלמי מפרש טעמא דרבנן דפליגי אר' יהודה דכתיב \"ושכחת עומר בשדה\" לרבות שכחת קמה וכיון שחיברן הכתוב יחד למדנו שלא יתחייב בשכחת עמרין אלא מי שנתחייב בשכחת קמה וזה שבשעת קמה היה עכו\"ם ולא נתחייב בשכחה גם משכחת עמרין פטור אף על פי שהיה אז גר:" + ], + [ + "(ז) אין לי אלא קוצר. בכלי, תולש ביד, וקוטף הוא העוקר עם השרשים:", + "תלמוד לומר לקצור. \"לא תכלה פאת שדך לקצור\", והאי \"לקצור\" הוא מלה יתירה לרבות תולש:", + "תלמוד לומר קצירך. \"ולקט קצירך\" דהו\"ל למכתב \"ולקט לא תלקט\":", + "תלמוד לומר ארצכם. שמורה כל מה שבארץ:", + "אילנות. שפרים אינם בארץ מנין:", + "תלמוד לומר שדך. דשם 'שדה' יאמר על שדה אילנות גם כן:", + "שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה שהם מיני צבעים ואינן בכלל אוכל:", + "ונשמר. למעוטי הפקר מי שזכה בהן אינו חייב בפאה:", + "וגידולו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות דהן גדלים מן האויר:", + "ולקיטתו כאחת. דהיינו בזמן אחד למעוטי תאנה שאינם נגמרין בזמן אחד:", + "ומכניסו לקיום. למעוטי ירק שאין מכניסן לאוצר שיתקיימו:", + "והתבואה והקיטניות בכלל הזה. פי' שיש בהם כל החמשה דברים הנ\"ל לחיוב:" + ], + [ + "(ח) ובאילן וכו'. מפני שכל אלו יש בהן כל החמשה דברים הנ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אין פאה אלא מחמת הכילוי. כשמכלה הקצירה אפילו באמצע השדה דהתורה לא הקפידה אלא שלא יכלה הקצירה:", + "ואין פיאה אלא שיש לה שם. היינו שיקרא לה שם פיאה אבל כל עוד שלא קרא לה שם פיאה אין דין פיאה עליה וחייבת במעשר:", + "אין פיאה אלא בסוף מכאן אמרו וכו'. כתבו הר\"ש והראב\"ד שהוא לדעת ר\"ש דמצריך ליתן פאה בסוף שדהו והאי דאמר \"מכאן אמרו\" היינו מה שמסיים \"ובלבד\", ר\"ל אף דבודאי אם נתן בתחלה פי' שקרא שם בתחלת הקצירה או באמצע הרי זו פאה [וכדיליף בירושלמי מקרא דכתיב \"לא תכלה פאת שדך לקצור\" משמע אף שיש לו עדיין לקצור אפילו הכי נקרא פאה] מכל מקום צריך ליתן בסוף כשיעור דפאה נקרא מה שהוא בסוף שדה:" + ], + [ + "(י) שעה פנויה. בזמן שאין העניים מצויים שם:", + "ומשום שאמרה תורה לא תכלה. ופריך בגמרא מה חידש בזה הלא כל הטעמים שאמר מקודם הוא רק לפרש מפני מה בשעה שמכלה השדה ומשני הגמרא דהכי קאמר מפני הרמאים שעוברים על לא תכלה ואומרים כבר הנחנוה ולא הניחו כלום אמנם אם יהיה מקום מסויים לזה לא יוכלו לומר זה:" + ], + [ + "(יא) שדך ולא שדה אחרים. פי' אם קבל עליו לקצור קמתו של נכרי פטור מן הפאה ומכולן:", + "שדך ולא שותף. שאפילו יש לו חלק בקרקע כיון שידו של עכו\"ם בשותפות – פטור:", + "לחייב על כל שדה ושדה. שאם יש לו שתי שדות ויש הפסק ביניהן וכדלקמיה, חייב להניח פאה בכל אחת, ד\"שדך\" יתירא הוא להורות דיש על כל שדה של ישראל חיוב בפני עצמו, וממילא אין לו להניח משדה אחת על חברתה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מכאן אמרו וכו'. פי' אחר שלמדנו מ\"שדך\" לחייב על כל שדה בפני עצמה בא ללמדנו ענין ההפסק שיהיה נחשב על ידי זה לשתי שדות:", + "הנחל. נחל מים:", + "והשלולית. מפרש בפרק הכונס, מקום שמי גשמים שוללין שם, פירוש: מושכין ועוברין דרך שם:", + "דרך היחיד. ארבע אמות:", + "ודרך הרבים. ט\"ז אמה ולכך נאמר דרך הרבים אף דהוא כל שכן לאשמועינן דאפילו הכי אינו מפסיק רק לזרעים ולא לאילן כדמסיים לבסוף [ירושלמי]:", + "שביל. זוטרא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא:", + "הקבוע. אתרוויהו קאי דאפילו שביל הרבים דוקא כשהוא קבוע תמיד ולהכי תנא שביל הרבים לאשמועינן דאפילו ביה בעינן שיהא קבוע תמיד ולא דמי לדרך היחיד והרבים דשם לא בעינן שיהא קבוע תמיד:", + "הבור. שדה בור שאינה חרושה ונשארה שממה. תרגום \"והאדמה לא תשם\" – לא תבור:", + "והניר. הוא שדה שחרשו אותו והפכו אותו בחרישה ולא זרעו שם:", + "וזרע אחר. כגון שזרע עדשים בין שתי ערוכות של חטים:", + "והקוצר לשחת. למאכל בהמה קצר תבואה שלא הביאה שליש באמצע השדה:", + "מפסיק. דסבר ר' מאיר דכל לשחת לאו קצירה היא ולא חשבינן ליה אתחלתא דקצירה:", + "אלא א\"כ חרש. מקום הקרחה והו\"ל שדה ניר, אבל לא חרש - לא, דקוצר לשחת הוי קצירה ותחלת קצירה היא, וכי גמיר בישולייהו וקצר ליה לכולא שדה כגומר קצירתו דמי ואינו נותן אלא פאה אחת על שניהם:" + ], + [ + "(ב) אמת המים. היינו שלולית דלעיל וקאמר תנא קמא דבכל ענין מפסיק ואתא ר' יהודה לומר דדוקא כשאינה יכולה להקצר כאחת והיינו שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן, אבל אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן אינה מפסקת:", + "אשר במעדר יעדרון אף על פי וכו' הוא נותן פאה לכל. פי' הרים שהם טרשים טרשים סלעים סלעים שאינו יכול לחרוש בם בבקרים אלא עודר בו במעדר ביד כאן מעט וכאן מעט, המקומות שבין הסלעים ונראה בינתיים כשדה בור – אף על פי כן אינו כשתים ושלש שדות אלא כולן כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל (ראב\"ד ור\"ש). ולישנא דברייתא \"אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו\" הכי פירושו: אף על פי שאין וכו' ועל ידי זה נשאר כמה מקומות בורות בינתיים, אף על פי כן אינו נחשב אותו מקום כשדה בור להפסיק:" + ], + [ + "(ג) ואינו מפסיק לאילן. דדרך אילנות להיות מפוזרין:", + "שער כותש. ענפי האילן נקראין 'שער' ואמר שאם היו הענפים כותשין זה את זה על גבי הגדר, שבזה מתערב אילן זה עם אילן זה, נותנין פאה אחת לשניהם:" + ], + [ + "(ד) לחרובים וכו'. פי' מה שאמרנו למעלה שהגדר הוא הפסק בין האלנות הוא חוץ מחרובים וזיתים דהיינו לחרובים כל זמן שהעומד אצל אחד מהאלנות יוכל לראות האילן האחר אף על פי שיש ביניהם גדר המפסיק אינו מפסיק ונותן פאה מאחד לחבירו:", + "לזיתים שהיה להם בכל רוח. פאה אחת היו נותנים על כל הזיתים שהיה להם לצד מזרחה של עיר ופאה אחרת על כל הזיתים של צד מערבה של עיר וכן לארבע רוחות:", + "אף לחרובין שהיו להם בכל העיר. גם כן אין נותנין כ\"א פאה אחת על כולן:" + ], + [ + "(ה) לא לקט קיטוף. שאם היה הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות בידו ונושר מידו אין זה לקט דסתם קציר לא הוי אלא במגל והכי קאמר קרא: ולקט הנושר בשעה שאתה קוצר:", + "אלא מחמת הקציר. ולא באונס כדמפרש ואזיל:", + "קצר מלא ידו. בדברים שדרכן בקצירה:", + "תלש מלא קומצו. בדברים שדרכן ליתלש ביד כגון עדשים ואפונין שתלישתן ביד היא קצירתן. אבל דבר שדרכו ליקצר בכלי הרי אמר ברישא \"לקט קצירך, לא לקט קיטוף\", והוא הדין תלישה, ואם כן אפילו נפל בלי אונס גם כן לא הוי לקט:", + "תוך היד וכו'. הוא ענין בפני עצמו ואנשר קאי. כלומר – תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים, אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל לבעל הבית, דאין זה דרך קצירה:", + "ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו. הנושר מהן. וכן הנושר מראש המגל:", + "ר' ישמעאל אומר לעניים. דדמי לתוך היד ותוך המגל:", + "ורבי עיקבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל:" + ], + [ + "(ו) לא תלקט לעני וכו'. דרשו זה מדאסמיך מילתא לעני ל\"לא תלקט\" [דהו\"ל למכתב \"לא תלקט פרט כרמך\"] דכתיב \"ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם\" ודרשו לא תלקט לעני דהיינו אם היו עניים מלקטים לא תסייע אתה את אחד מהם מפני שהוא גוזל עניים אחרים:", + "לא תלקט הזהיר וכו'. הוא כמו 'דבר אחר'. לא תלקט לעני הזהיר את העני בשלו שאם היה לו שדה וקצרה לא ילקט לקט שדהו והכי קאמר: ולקט קצירך לא תלקט ולעני גם כן אני מזהיר דבר זה. ועיין בקרבן אהרן שמביא מהגמרא דמאן דדרש זה לא דרש לאסור הסיוע לעני ולפיכך דרש האי קרא להזהיר לעני:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) וכרמך לא תעולל. פי' לא תקח העוללות, ומדסתם הכתוב משמע דאפילו כל הכרם עוללות גם כן אסור ליקחם:", + "מכאן אמרו. אסוף דברי רבי עקיבא קאי:", + "אר\"א וכי תבצור וכו'. פי' הלא כתיב בפרשת תצא \"וכי תבצור\", משמע דיש בציר ואז ציוהו על העוללות להשאיר לעניים אבל אם אין בציר מנין לחייבו להניח עוללות:" + ], + [ + "(ב) אין פרט אלא מחמת הבציר. שנופל ממה שהוא בוצר ולא על ידי דבר אחר מאונס:", + "עקץ. פי' חתך את האשכולות והוסבך האשכול בעלים ועל ידי כך נפל לארץ ונפרט:", + "הרי הוא של בעה\"ב. שלא נפל מחמת בצירה אלא מההסתבכות:", + "כלכלה תחת הגפן. שהניח סל תחת הענבים כדי שיפול בו הפרט ולא יפול לארץ כדי שלא יזכו בו עניים:", + "ע\"ז נאמר אל תשיג וכו'. עיין בפירוש המשנה להרמב\"ם בפרק ה':" + ], + [ + "(ג) איזהו עוללות. האמורה בתורה \"וכרמך לא תעולל\":", + "כתף. השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה, וכשהן שוכבין זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם הוא נקרא 'כתף'. וכשהן מחוברין בשרביט, אחד לכאן ואחד לכאן, אין כאן כתף:", + "נטף. הן גרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט שרגילים להיות תלוים שם ענבים הרבה ועל שם שענביו נוטפות למטה נקרא 'נטף'. ולשון המקרא קורא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף 'עולל' לפי שהוא לפני שאר אשכולות כעולל לפני איש:", + "אם ספק. שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על גבי זו ואין שוכבות יפה דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו:", + "שבארכובה. יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה והבוצר קוצצה והיא נקראת 'ארכובה'. ופעמים שיש בה עוללות עם האשכולות:", + "נקרצת. נקצצת ונחתכת מלשון \"קרץ מצפון בא\" (ירמיהו מו, כ):", + "עם האשכול. כשחותך האשכול מן הארכובה נחתך גם העולל עם האשכול דאינו רחוק ממנו – היא של בעה\"ב:", + "גרגר יחידי. כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו:", + "רבי יהודה אומר אשכול. דכתיב (ישעיה, יז) \"ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים\", שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכול:", + "וחכמים אומרים עוללות. דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף:" + ], + [ + "(ד) יכול לעני מאחרים. דהיינו עכו\"ם דגם הוא בכלל 'עני':", + "תלמוד לומר לגר. לאפוקי עכו\"ם כיון דהוצרך לומר לגר אשר יתגייר מהם:", + "תלמוד לומר ללוי. ואף על גב דהכא לא כתיב \"ללוי\", כיון דכתיב גבי מעשר עני \"ללוי ולגר\" אקשינהו להדדי:" + ], + [ + "(ה) הנח לפניהם. פי' מדאמר \"תעזוב\" ולא אמר \"תתן לפניהם\", שמע מינה שאין לחלק אלא לעזוב אותם בידם והם יטלו כל אחד מה שיכול ליטול:", + "אפילו ידיו יפות. פי' שהוא בריא וחזק ואם כן יש לתלות שאמר לטובת עצמו:", + "יכול אפילו בדלית. גפן המודלית ונשואה על גבי עצים או על גבי אילנות אחרות:", + "תלמוד לומר אותם. דהוי מיעוטא, דהיינו אותם שאין בהם טורח וחשש סכנה – תעזוב, ויבזבזו כל אחד. אבל אותם שיש בהם טורח וחשש סכנה שלא ידחפו זה את זה במהירותם – לא:" + ], + [ + "(ו) שהקטן מושל בו כגדול. ד\"קציר\" הוא על הארץ:", + "יצאו הדלית והדקל שאין הקטן וכו'. מצד גבהו של הדקל. ובדלית מפני חלישותו, שאם יעלו בו שנים או שלשה תשבר ויבואו לידי סכנה. הלכך אחד מלקט ואח\"כ חולקין ביניהן:", + "חלוקי אגוזים. אילן של אגוזים. ונקרא \"חלוקי\" מפני שקליפתן חלקה ואין אדם יכול לעלות בהן כשאר אילנות, לכך דינם כדלית וכדקל:" + ], + [ + "(ז) תעזוב לפניהם. הנח תבואה בקשה. פי' כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם ולא יעכבן בעה\"ב לעצמו:", + "תלתן. הוא קטניות יניח לפניהם בעמרים אשר עם התלתן:", + "יכול אפילו אם השירה. דהיינו שהרוח השיר הקש וכיו\"ב:", + "תלמוד לומר אותם. מיעוטא הוא ומשמע אותם שהם כמו שגדלו תעזוב אותם כמו שהם אבל אם נשר הרוח מה שעליהם מן הקש וכיו\"ב אין לעניים זכות בהם:", + "הפרישן. לעניים כדין התבואה בקשיה וכו':", + "ואח\"כ השירה אותם הרוח. לפירות מפסוליהן:", + "כשם שזכו. העניים בפירות משעה שהפרישן להם כך זכו בעציהן כלומר בפסולת שלהם:", + "מנין שספק לקט. כגון שאינו יודע אם נפל מחמת הקצירה או לאו:", + "תלמוד לומר תעזוב אותם. יתירא, אחד כאן ואחד בפרשה אמור:", + "איני גובה מכם אלא נפשות. \"אלהים\" לשון דיין הוא וגביית נפשות מן המקרא האחר יוצא (ראב\"ד):", + "שנאמר אל תגזל דל וגו'. ומה יש לגזול לדל אם לא הדברים שזיכתו התורה:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. דכבר נאמר בפרשה משפטים איסור גנבה:", + "אזהרה מנין. ובגונב ממון הכתוב מדבר דדבר הלמד מענינו וקראי דילן למעלה ולמטה בממון משתעי וקרא דעשרת הדברות בגונב נפשות דבדבר שיש בו מיתה הכתוב מדבר שם דאמר \"לא תרצח\":" + ], + [ + "(ב) על מנת למיקט. להקניט ולצער את בעליו ואח\"כ להחזיר לו ואף על גב דכבר דרשנו אותו לאזהרה אמר בבבא מציעא דף ס\"א דבמקום שיש חסרון ממון לחבירו לא צריכנא דיליף זה מריבית ואונאה דאסר הכתוב ואמרו שם דאם אינו ענין למקום שיש ע\"י הגנבה חסרון ממון תנהו ענין לגנבה שאין בה חסרון ממון ואפילו הכי אסר הכתוב לגנבה בכל צד:", + "ע\"מ לשלם וכו'. דאף שכונתו להטיב בזה לחבירו אפילו הכי אסור:", + "לא תגנוב את שלך וכו'. אם אדם גנב לך ומצאת את שלך במקום שתוכל לגנוב אותו תבע את שלך ולא תגנוב אותו אלא בעל כרחו הוציאו מידו וטול את שלך:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. והרי כבר נאמר \"וכחש בה ונשבע על שקר\" דמחייב קרבן ומדמחייב קרבן שמעינן מינה דאסור לכחש:", + "למדנו עונש. דמחייב קרבן על השבועה וגם נתחייב באונס עי\"ז:", + "הכי גרסינן אזהרה מנין תלמוד לומר ולא תכחשו [הגר\"א והראב\"ד וכן איתא בב\"ק דף ק\"ה:]. ופירושו שנענש גם על ההכחשה בצרוף השבועה (כן פירש בשיטה מקובצת ב\"ק דף קו ע\"ש) ובספר המצות להרמב\"ם מצוה רמ\"ח כתב שמשעה שכפר בפקדון שהופקד אצלו או בהחובות שנתחייב בהם תיכף עובר בלאו זה ואף על פי שלא בא עדיין לידי שבועה:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא איש באיש. ד\"איש בעמיתו\" משמע הדומה לו דהיינו איש באיש והראב\"ד גריס \"איש לאשה ואשה לאיש ואשה לאשה מנין\":", + "תלמוד לומר בעמיתו מכל מקום. פי' מדלא כתיב \"איש ברעהו\" משמע אפילו אששה ומדרבי רחמנא אשה לענין גזילות הוא הדין לאשה באשה וכל שכן אשה לאיש (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ה) אם גנבת סופך לכחש וכו'. פי' שהגונב כשיתבע אדם אותו אף על פי שהוא רוצה להחזיר הגנבה מכל מקום מכחיש הגנבה כדי שלא יתפס כגנב ואומר לא גנבתי אלא במציאה בא לידי ואם חזר וגנב סופו לשקר שיהא לבו משוך אחרי הממון וחומדו וכופר בו לגמרי ואם יחזור ויגנוב סופו לישבע לשקר. נמצא שהגונב ממון מכחש ומשקר ונשבע לשקר ומחלל השם:" + ], + [ + "(ו) לא תשבעו בשמי לשקר מה תלמוד לומר. אין הכונה שלא יכתוב כלל דהא אמרינן בשבועות \"אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל הרי זה עובר משום לא תשבעו. נשבע לשנות את הידוע כגון על עץ שהוא אבן הרי זה שבועת שוא\", אלא ר\"ל בשמי מה תלמוד לומר דהו\"ל למכתב \"ולא תשבעו לשקר\" ולזה כוון הגר\"א בהגהתו:" + ], + [ + "(ז) נעשה אתה חולין לחי' ולבהמה. דאף על גב דכתיב \"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה\", כיון שנשבעת לשקר נעשה אתה חולין להם שלא יהא מוראך עליהם אבל יהיה מוראם עליך ויאכלו אותך:" + ], + [ + "(ח) על כן אלה שהיא שבועת שוא אכלה הארץ וגו' ונשאר אנוש מזער. שהם מתמעטין והולכין שנעשו חולין לחיה ולבהמה:" + ], + [ + "(ט) איש פלוני גבור הוא והוא אינו גבור. רבים נתקשו בזה דמאי עשק שייך בזה כשמשבחו בדבר שאין בו. והר\"ש משנ\"ץ תירץ קצת כגון שמתבייש בדבר שאומרין עליו ואין בו. וכן כה\"ג בחכמה ועושר שהוא איש עני ואומר עליו שהוא העשיר שבעיר. ויצוייר עוד כגון שמקלקלו במה שהוא משבחו וכידוע שאדם מחוייב להטיב לחבירו במה שחננו ה', הן בחכמה והן בגבורה והן בעושר, אבל מכל מקום רק לפי מה שיש ביכולתו ולא יותר. בעושר לענין צדקה וכן לצרכי העיר אינו מחוייב ליתן האדם שדחוק לו בפרנסתו כמו העשיר וכשהוא מפרסמו לעשיר ממילא מתבזה על ידי זה ובא על ידי זה לידי חירופין וגם לפעמים להפסד ממון ויצוייר גם כן לענין גבורה שהרבה טוב לאדם יותר בין האומות כשהוא איש חלש מכשהוא גבור. וכן לענין חכמה יצוייר גם כן ואין כאן מקום להאריך:", + "אף עושק דבר של ממון ואיזה וכו'. פי' מה הדבר שיהיה זולת גזילה כובש ממון חבירו:", + "הכובש שכר שכיר. שאינו גודל ממנו דבר אלא כובש על ממונו שבידו:", + "אין לי אלא שכר האדם. פי' אילו אמר קרא \"לא תלין שכר שכיר\" לא היה לו לומר דעובר על לאו זה אלא שכירות האדם כאשר שכר עצמו שהוא יקרא 'שכיר':", + "מנין שכר הבהמות והכלים. אם השכיר לו בהמתו וכליו שאם הלין השכירות אצלו עובר על לאו זה:", + "שכר הקרקעות. אם השכיר לו קרקע והלין שכרו:", + "תלמוד לומר פעולת. כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים:" + ], + [ + "(י) אינו עובר עליו. פי' בלאו זה של \"לא תלין\" אלא עד בקר ראשון (דעד בקר קרא יתירא הוא דממשמע שנאמר \"לא תלין\" יודע אני שהוא עד בקר דכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא) אבל עובר משום בל תשהה והוא מה שאמר הכתוב (משלי ג, כח) \"אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך\":", + "תלמוד לומר אתך וכו'. דאי אפשר לפרש \"אתך\" כפשטיה דאינו עובר אלא אם הלינה אתו דבאמת כל עוד שלא נתנה לשכיר עובר בכל מקום שתלין ולזה דרשוהו \"אתך\" - לדעתך ומפאת רצונך, שהוא בא ותבעו ואתה לא נתת לו:" + ], + [ + "(יא) יכול אפילו המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני כגון שהיה הפועל צריך לפירות ואמר בעה\"ב תן לו בדינר פירות ועלי לשלם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אתך לא ילין אתך. ולאפוקי זה שלא לנה אצלו שכבר נמסר לחנוני ואין תביעתו עוד עליו אלא על החנוני ליקח ממנו הפירות או על השולחני ליקח ממנו המעות:" + ], + [ + "(יב) שהוא גובה כל הלילה. שנתנה התורה רשות לבעה\"ב כל הלילה לבקש מעות כי ביום פעולתו לא היה שום חיוב עליו כי שכירות אין משתלמת אלא בסוף ומתחיל החיוב אחר גמר היום:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאור. דמלת \"בעמך\" יתירא אלא הכי קאמר ונשיא וכל מי שבעמך לא תאור אותו:", + "מה חרש מיוחד שהוא בחיים. שאינו חסר לו כי אם חוש השמיעה לבד:" + ], + [ + "(יד) היה נוטל ממך עצה. כי הוא סומא בדבר:", + "ואתה עוקף עליו. בחובך שיש לך עליו:", + "והרי הדבר מסור ללב. והקב\"ה יודע שכונתך לא לטובתו:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) קרוי עול וכו'. שהעול קרוי תועבה שנאמר (דברים, כה) \"כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול\" והתועבה קרויה שקץ וחרם שנאמר (דברים, ז) \"ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו וגו'\":", + "מטמא את הארץ וכו'. שכיון שהעול נקרא תועבה הרי הוא כעובד כוכבים שגורמת לכל הדברים הללו כמו שמפורש בתורה ובנביאים בכמה מקומות (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ב) לא תשא פני דל וכו'. קראי יתירי נינהו דבכלל \"לא תעשו עול\" הוא העני והעשיר שלא יעול המשפט להעני מפני העשיר ולא להעשיר מפני העני. לזה אמרו שהוצרך לומר זה מפני צד ההתרות שיכול האדם להטעות עצמו בזה:" + ], + [ + "(ג) עד כמה שאני צריך לגרוס עד כמה אני (הגר\"א) וכן הוא בילקוט:" + ], + [ + "(ד) שלא יהיה כו' ושלא יהיה כו'. שלא יראה את חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו טענותיו:", + "אמר ר' יהודה שמעתי וכו'. בגמרא (שבועות ל, א) איתא זה על מה שאמר שם בתחלה \"ועמדו שני האנשים מצוה לבעלי דין שיעמדו. אמר ר' יהודה וכו'\":", + "הוי דן וכו'. ולא בבעלי דינים איירי אלא ברואה את חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות, הכריעו לזכות ולא תחשדהו בעבירה:" + ], + [ + "(ה) שלא תהא רך לזה וקשה לזה. לפי שנכתב לאו זה אצל לאוי הדיינים הוצרכו חז\"ל לדרשו גם כן על הדיין ורכיל הוא נוטריקון רך לי תהיה:", + "דבר אחר. לפי שכפי פי' הראשון לא יתיישב מלת \"לא תלך\" לזה חזרו ודרשו אותו על רכילות ממש:", + "הכי גרסינן שהוא מטעין דברים והולך. פי' שהרוכל המחזר בעיירות עם מיני תכשיטין מוליך חדושין מעיר לעיר כדאמרינן ממהדורי מילי שהוא מספר בעיר הזו מה שראה באחרת וכן מספר בעיר אחרת מה שרואה בזו ולפיכך דומה הרכילות לרוכל כי המוליך רכילות מגיד לזה מה ששמע מזה:" + ], + [ + "(ו) ומוציאים אותם לחוץ. כדי שלא ישאו פנים לבעלי דינין וגם כדי שלא ידעו הבעלי דינים מי הוא המחייב ומי המזכה:" + ], + [ + "(ז) ומנין שכיצא אחד מן הדיינים. פי' שכשיצא לחוץ לא יאמר לבעל הדין (והוא הדין לאחרים עיין בחפץ חיים כלל ג' הלכה ג') אני הייתי רוצה לזכות אבל מה אעשה וכו':" + ], + [ + "(ח) שאם אתה יודע לו עדות וכו'. לפי שבתחלה אמר שלא יגלה סוד חבירו לשום אדם ולזה הוצרך לומר שאם הוא עדות שיודע לשכנגדו שהוא חייב לגלות העדות ולהגידו:", + "תלמוד לומר לא תעמוד וכו'. דריש לשון שתיקה מדכתיב \"ובפתחו עמדו כל העם\":", + "שחייב אתה להצילו תלמוד לומר לא תעמוד. לא תעמיד עצמך על דמו אלא הצילהו:", + "להצילו בנפשו. של הרודף כי ניתן ליהרג בכל אדם כדי להצילו מן העבירה ההיא שמוטב שימות ואל יעבור העבירה:", + "תלמוד לומר לא תעמוד וגו'. והכי קאמר קרא לא תעמוד מהציל רעך בשביל הדם כלומר בשביל שאתה צריך לשפוך דמו אלא שפוך והציל ובגמרא שם מקשה דהא קרא דא צריך לדרשא דלעיל לרואה חבירו טובע בנהר וכו' ומשני דאין הכי נמי ומה שאמר שחייב להציל הרודף בנפשו יליף מהיקשא דכתיב בקרא בנערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, בא רוצח ללמד לנערה ונמצא למד הימנה מה נערה הרודף אחריה ניתן להצילה בנפשו דכתיב \"ואין מושיע לה\" משמע דהמושיע לה יכול להושיעה בכל דבר שיכול להושיעה אף רוצח כן ורודף אחר הזכור והוא הדין אחר שאר כל העריות שחייבין עליהן מיתת בית דין או כרת יליף שם בגמרא מקרא אחרינא דניתן להצילן בנפשו של רודף להרגו עי\"ש. ודע דכל אשה אפילו פנויה כל זמן שלא טבלה היא בכלל חייבי כריתות וניתן להצילה בנפשו של הרודף אחריה ומזה יוכל האדם להבין את חומר העבירה ואפילו אם היא מתרצה גם כן לעון זה הרי עון זה של איסור נדה הוא בכלל כל העריות שהדין בהן שאפילו אם יאנסוהו לעבור עבירה זו יהרג ואל יעבור ומזה ימלאו רתת ופחד האנשים הפושעים ומזנים ברצון עם נדות. וכל בתולה בחזקת נדה היא כדאיתא ביורה דעה:", + "יכול אפילו וכו' תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. והיינו שיוכיחנו בנחת ובלשון רכה ובסתר כדי שלא יתבייש ועיין בחינוך:" + ], + [ + "(ט) יכול להוכיח. לפי שכולם חוטאים ואם יאמר למוכח טול קיסם מבין עיניך שהיא עבירה קלה יאמר למוכיח טול קורה שהיא עבירה חמורה:", + "יכול לקבל תוכחה. היינו שיקבלנו לשוב מחטאו ואם כן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' חוץ מדבר המפורש בקרא שבכל גווני צריך לומר לו כדאיתא בשו\"ע או\"ח סימן תר\"ח עי\"ש בהג\"ה:", + "יודע האיך מוכיחים. דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין:", + "שהייתי קובל לו עליו. אם ראיתי בו שום דבר שאינו הגון:", + "וכל כך הייתי יודע. ר\"ל וכל כך עשיתי מפני שהייתי יודע וכו' ומינה שאם נדע שישנא אין להוכיחו שכן אמר שלמה המלך ע\"ה \"אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך\":" + ], + [ + "(י) לכך נאמר לא תקום. תימה שלא כתב לאו על ראשון שהתחיל בתקלה ולא השאילו י\"ל משום שלא עשה מחמת שנאה אלא שלא יאבד חפצו או יפגום אבל השני גילה שהוא מחמת נקימה אבל אם גם הראשון מנעו מלהשאיל מחמת איבה כל שכן שעובר משום \"לא תשנא את אחיך\" ומשום נקימה ואף על פי שלא הזכיר הנקימה בפיו כי הקב\"ה בוחן לב חוקר כליות:" + ], + [ + "(יא) איני כמותך וכו'. שמשאיל לו אלא שמורה לו שיש לו שנאה קבועה ונטורה בלבו:" + ], + [ + "(יב) ונוטר לאחרים. לעכו\"ם:", + "זה כלל גדול בתורה. דכל מה דעלך סני לחברך לא תעביד:", + "זה כלל גדול מזה. דאי מקרא קמא הוה אמינא הרי אדם שהוא בזוי יכול לומר גם אני אבזה את חבירי שאיני מקפיד גם אם מבזים אותו אבל מפסוק \"זה ספר תולדות אדם\" שמוזכר בו בדמות אלהים עשה אותו כלל גדול מזה כי את מי אתה מבזה? דמות דיוקנו של מקום:" + ], + [ + "(יג) ויעמידנה לפני הזכר. אפילו מינה משום שמא יבוא לידי הרהור:", + "תלמוד לומר כלאים. דהיינו מין בשאינו מינו אבל במינו בעבידתיה טריד ולא יבוא לידי הרהור (גמרא):" + ], + [ + "(יד) מנין בהמתך על בהמת אחרים. פי' עכו\"ם ודריש הכא שאפילו בהמת עכו\"ם על בהמת עכו\"ם אסור להרביע מין בשאינו מינו. וכתב הראב\"ד נ\"ל שאף בהרכבת אילן שלא במינו שייך זה הדין שלא ירכיב ישראל מין בשאינו מינו אפילו לעכו\"ם דכתיב \"את חוקותי תשמורו\" ודוקא בהני תרתי שהעכו\"ם מוזהרין עליהם כישראל מימות אדם הראשון דכתיב \"תוצא הארץ נפש חיה למינה\" וכתיב \"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו\", והיינו דדרשינן \"את חוקותי תשמורו - חוקים שחקקתי לך כבר\", אבל לבישת שעטנז וכיוצא בו שאין העכו\"ם מוזהרים עליהם אין ישראל נמנע מלעשות להם ומזמינים אותו להם:", + "תלמוד לומר את חוקותי תשמורו. חוקי טבע הבריאה אשר חקק בתחלת היצירה כל דבר למינו:" + ], + [], + [ + "(טז) שלא יקיים מנין. אם זרען אחר ובא זה ועשה להם סייג וגדר כדי לקיימן מנין שעובר על לאו זה. תלמוד לומר לא כלאים. פי' דאם האיסור הוא משום הזריעה לחוד מלת \"שדך\" יתירא אחר דבכל מקום שיזרע עובר לא יצטרך לומר מקום הזריעה והוי ליה לומר \"לא תזרע כלאים\" אבל באומרו \"שדך\" בזה הראה דאין האיסור בכלאים מפני הזריעה אלא מפני היות לו כלאים בשדה דהאיסור הוא מפני קיומם וזהו שאמר \"לא כלאים\" - שלא ימצא בשדך כלאים:" + ], + [ + "(יז) ולא עץ מאכל ע\"ג עץ מאכל. כשהם שני מינים:" + ], + [ + "(יח) מה תלמוד לומר. שהרי בפרשה תצא אמר \"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו\", אם כן מה תלמוד לומר \"בגד\" והיה די שיאמר \"וכלאים שעטנז לא יעלה עליך\" – להוסיף איסור על העלאה:", + "תלמוד לומר בגד. לומר שאינו אסור אלא אם כן בגד עשוי מהם והוא לובשן:", + "שוע טווי ונוז. שוע – חלק, נוז – ארוג. ומשמע דהכי דריש ליה: או שוע או טווי או נוז. ולבדים הרי הן שוע דסורקין אותן במסרק להחליקן ובמכסת נדה (דף סא.) אמרינן והלכתא כמר זוטרא דאמר מדאורייתא שוע וטווי ונוז בעינן מדאפקיה רחמנא בחד לישנא ואפשר דהכא מדרבנן קאמר וקרא אסמכתא בעלמא (ראב\"ד):", + "וכתב עוד: מיהו היכא דהוי שוע וטווי חד חד לחודיה וקטר ליה בהדי הדדי – ההוא קוטרא עביד להו כאלו הוי שוע טווי ונוז בהדי הדדי מעיקרא והא מילתא גמרינן לה מדאיצטריך רחמנא למישרי כלאים בציצית דהתם ליכא חיבור לא בשועם ולא בטווייהם אלא בנוזם לחוד והוא הקשר וטעמא דציצית הוא דשרי אבל בעלמא הוי אסור מן התורה ושמע מינה דקשר חמור יותר מן הארוג. ועיין בפירוש הר\"ש ובתוספות שם בנדה שהאריכו הרבה בזה:", + "נלוז. כמו \"אל יליזו מעיניך\" ופי' נטוי ומוסר מן האמת ומסיר רחמי הש\"י ממנו והסיבה בזה כמו שכתב הרמב\"ם בפי' המשנה לפי שהוא מונע עצמו ממה שציוה הש\"י בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו לעשות כן:", + "מכלל שנאמר לא וכו'. עכשיו חוזר ומפרש צריכות תרי קראי:", + "את הקופה לאחוריו. פי' קופה שיש בה כלאים לאחריו שאין מתכוין ליהנות ממנה כלל, אסור, דהרי הכלאים עולה עליו. תלמוד לומר בפרשה תצא \"לא תלבש\" דמשמע שאינו אסור אלא דרך לבישה:", + "אין לי אלא שלא ילבש. דהנאתו מרובה ותמידי אבל כיסוי שאין הנאתו כל כך, לא. תלמוד לומר לא יעלה עליך דאפילו עלייה שאינה מלבוש אסור ואיך יתיישבו שני כתובים אלו. אלא אם נאמר שצריך שיהיה עלייה שיהיה לה סגולת המלבוש והוא דאית ליה מניה הנאה אף על פי שהיא הנאה מועטת:", + "להציעו תחתיך. מדכתיב \"עליך\" משמע דוקא עליך:", + "שמא תכרך לו נימא. ויש נימין גדולים וגסים כגון של גלופקרין ומחממת. ואף דהוא אינו מתכוין ליהנות – פסיק רישא הוא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד. דגם הוא קטן:", + "תלמוד לומר ואיש. דהוי\"ו מרבה לרבות בן ט' ויום אחד דביאתו ביאה ואם בא עליה היא חייבת אף על גב דלא מיחייב איהו דאכתי לא אתי לכלל עונשין:" + ], + [ + "(ב) פרט לקטנה. דאז גם הגדול הבא עליה פטור מלהביא קרבן:", + "פרט למערה. ד\"שכבת זרע\" משמע עד שיפלוט הזרע והמערה, בין אם היא נשיקה או הכנסת עטרה, אינו פולט זרע:", + "יכול בשפחה כנענית וכו'. ואפילו הכי הוה אמינא שיתחייב אביאה דידה הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה:", + "תלמוד לומר והפדה. דהיה די שיאמר \"ולא נפדית\", \"והפדה\" משמע שהיה בה פדייה:", + "הא כיצד. יפול בה שהיא פדויה ולא נפדית:", + "שחציה שפחה וחציה בת חורין. כגון שהיא של שני שותפין ואחד שחררה:", + "המאורסת לעבד עברי. פי' דמדמחייב בה קרא בהכרח אנו צריכין לומר שהיא מאורסת למי שקדושין תופסין לו בה ולישראל בן חורין אי אפשר שהשפחה אסורה לבן חורין ולעבד כנעני אי אפשר שהרי חציה בת חורין ואסורה לו ואם כן אין זה אלא שמאורסת לעבד עברי שרבו מוסרה לו בעל כרחו אפילו כולה שפחה כנענית וכל שכן חציה שפחה וחציה בת חורין:", + "בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי. דרבו מוסרה לו בעל כרחו והאי \"מאורסת\" – מיוחדת, דקידושין לא תפסי בשפחה כנענית. והאי דכתיב \"והפדה לא נפדתה\" – דברה תורה כלשון בני אדם והאי דמוקי לה במיוחדת לעבד עברי ולא מוקי לה במיוחדת לעבד כנענית משום דכתיב \"לא יומתו כי לא חופשה\", מכלל דהוא חפשי, אלמא עבד עברי הוא שאין עבודתו רק עד שש:", + "כל עריות כבר אמורות. פי' מפורשות לנו שהם בנות חורין וזו שייר לנו והוציא מהם בודאי מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין ואיתא בגמרא דטעמו דלא סבר כר' ישמעאל דמיירי בשפחה גמורה דמכדי כתיב \"כי לא חופשה\", \"והפדה לא נפדתה\" למה לי? שמע מינה לחציה שפחה וחציה בת חורין כרבי עקיבא:", + "בשפחה כנענית וכו'. דסבירא ליה מה דכתיב \"והפדה לא נפדתה\" – דברה תורה כלשון בני אדם:", + "המאורסת לעבד כנעני. דסבירה ליה מה דכתיב \"כי לא חופשה\" אם אינו ענין לדידה דהא כתיב \"והפדה לא נפדתה\", תנהו ענין לדידיה שגם הוא אינו מחופש:" + ], + [ + "(ג) אלא בכסף. דסתם פדייה בכסף ושוה כסף ואם כן אין לי דיוצאה לחירות אלא בזה:", + "אף כאן בשטר. ושיעור הכתוב או חופשה לא ניתן לה במה דינתן לה והוא שטר שחרור שהוא דבר הניתן לה דאילו כסף לא ניתן לה אלא היא נותנת לו:", + "כסף בחציה. וכנ\"ל מדכתיב \"והפדה לא נפדתה\":", + "ובשטר בכולה. דהא גמרינן מגט דהתם אינה מגורשת כלל לחצאין:", + "מנין אף שטר בחציה. דאם שחרר חציה בשטר דהיא משוחררת חציה:", + "תלמוד לומר או חופשה וכו'. דהוקשו להדדי:" + ], + [ + "(ד) בקורת תהיה מכות. פי' שהיא לוקה ומפרש בכריתות פ\"ב \"בקריאה תהא כדתנן האחד מונה והשני קורא והשלישי אומר הכהו\", פי' קורא עליו המקרא \"והפלא ה' את מכותך וגו'\":" + ], + [ + "(ה) הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. מפרש בגיטין פרק השולח (דף לט:) הא חופשו ואח\"כ נתקדשה לו יומתו דסד\"א כיון דקידושי קמאי קידושי טעות הוו קידושי בתראי נמי לאו כלום הוא דדעתיה אקדושי קמאי קמ\"ל:", + "יכול יהיה הכסף גומר בה וכו'. פי' גומר שחרורה לגמרי אף להפקיע מידי אסור ולהתירה בבן חורין:", + "עירה כל הפרשה כולה. \"עירה\" כמו \"המערה מכלי אל כלי\", פי' שעירה הכתוב כל כח השחרור שנאמר בפרשת שפחה חרופה לכי לא חופשה המדבר בשטר, והיינו מדלא כתיב בסיפא \"לא ימותו כי לא נפדתה או חופשה\" אלא \"כי לא חופשה\", שמע מינה כי נפדתה נמי לא יומתו דאין בקידושין משום אשת איש הואיל ולא נכתב לה גט שחרור. והאי דהוזכר פדויה בקרא – דאי לא נפדתה כלל אין כאן אפילו אשם. והא דכתיב \"לא נפדתה\" – רבותא אשמועינן דאף על גב דלא נפדתה כולה אלא חציה איכא אשם:" + ], + [ + "(ו) ונאמר להלן. באשם מעילות \"והכהן יכפר עליו באיל האשם\":", + "מה איל האמור להלן בכסף שקלים. דכתיב \"בערכך כסף שקלים\":" + ], + [ + "(ז) אשר חטא מלמד וכו'. ד\"אשר חטא\" יתר הוא להורות דעל כמה חטאות מביא רק קרבן אחד:", + "אשר חטא. דזה גם כן יתר הוא לרבות דיכול להביא קרבן על המזיד ובמסכת כריתות פריך והא עיקר קרא במזיד כתיב דהא בקורת כתיב והיינו מלקות כנ\"ל בהלכה ד' ואין מלקות אלא מזיד ועליה קאמר \"והביא את אשמו\". ומשני אימא לעשות שוגג כמזיד דסד\"א דדוקא מזיד מביא קרבן אבל שוגג אין צריך קרבן. קמ\"ל הריבוי ד\"אשר חטא\" לרבות שוגג:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן כל העריות עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה לא עשה הקטנה כגדולה (כן הוא גירסת הראב\"ד וכן הסכים הקרבן אהרן). והכי פירושו כל העריות הראוי מהם לעונשין נענש אפילו על ידי קטן או קטנה ובלבד שיהא הקטן מבן תשעה ולמעלה או הקטנה מבת שלש שנים ולמעלה אבל בשפחה לא עשה בה קטנה כגדולה, שאם אינה בת עונשין אף הוא אינו נענש עליה דבדידה תלה רחמנא וכדלעיל בהלכה ב' אבל היא נענשת על ידי קטן בן תשעה וכדלעיל בהלכה א':" + ], + [ + "(ט) עשה בהם המערה כגומר. וכדאיתא בפרק הבא על יבמתו מקרא:", + "ושפחה לא עשה. וכדלעיל בהלכה ב':" + ], + [ + "(י) שוים במכות ובקרבן. אם במזיד שניהם לוקין כדקיימא לן \"איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה\", ואם שוגגין שניהם מביאין קרבן. דבתרוייהו כתיב במזיד כרת דכתיב \"ונכרתו הנפשות העושות\", וכל מי שחייב על זדונו כרת חייב על שגגתו חטאת:", + "כל העריות בנקבה. שהחטאת באה נקבה:", + "ושפחה זכר. איל אשם:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) יכול משבאו לעבר הירדן. שכבר היה להם מקום לנטוע בו:", + "אל הארץ. בה\"א הידיעה שהיא הארץ המיוחדת שלא יתחייבו בערלה עד שיבואו לארץ ישראל:" + ], + [ + "(ב) או יכול שאני מוציא וכו'. דנדייק מלת \"ונטעתם\" דוקא אתם ולא עכו\"ם:", + "תלמוד לומר כל עץ. והאי \"כל\" יתר הוא דהא כתיב \"עץ מאכל\" וכולל כל המינים ואם אינו ענין להנטועים תנהו ענין להנוטעים דכל מי שנוטע חייב בערלה:", + "מכאן אמרו עד שבאו וכו'. כלומר מה שנטעו עד שבאו אבותינו:", + "נטעו. העכו\"ם משבאו לארץ אף על פי שלא כיבשו חייב דבביאה תלה רחמנא מדכתיב \"כי תבואו\":", + "פרט לעולה מאליו. איתא בירושלמי דדוקא ברשות הרבים אבל העולה מאליו ברשות היחיד חייב:", + "ונטעתם פרט למבריך. מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא ראש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן וראשו השני נשאר מחובר באילן. אין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו:", + "ומרכיב. שהרכיב זמורה באילן זקן אינה נחשבת נטיעה חדשה לאסור עליה משום ערלה דהא קיימא לן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה דיניקתה הוא מכח אילן זקן:", + "מכאן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק ע\"ג סיפוק וכו'. פי' סיפוק גפנים כמו סיבוך גפנים והוא הרכבה שהרכיב זמורה תלושה במחוברת שכבר נפטרה מערלה ובראש אותה הזמורה הרכיב אחרת ע\"ג ובראש האחרת הרכיב אחרת עד שנעשית ארוכה ולאחר שקלטו ההרכבות כולן אף על פי שאחר כך הבריך אותם בארץ גם כן ויצא אילן מראשו השני – מותר, ולא נחשוב אותם כאילו נטעם עכשיו בקרקע הואיל וכבר קלטה הרכבתם וכל יניקתם מן האילן הזקן הוא וכ\"ז בשלא נפסקה מן האילן הזקן אבל משיפסיקנה מעיקרא אז ודאי נחשב לה ערלה משעת פסיקה ואם נפסקה אחר שצמחו בה פירות עיין בערלה פרק א' משנה ה':", + "מקום שכחה יפה מותר וכו'. כלומר אם הבריך בארץ הרכבה שכחה יפה פי' שכבר קלטה יפה יפה ונעשית כזמורה אחת מותר אבל אם הבריך בארץ הרכבה שכחה רע שהיא דקה ועדיין לא נקלטה יפה יפה אז אמרינן דמה שהבריכה בקרקע באותו מקום הרי הוא כנוטע אותה הזמורה מתחלתה ואסורה משום ערלה:", + "שנטע אגוז ושקד. דסתם נטיעה הוא נטיעת הזרע:", + "נטע יחור. והוא ענף מן האילן מנין:", + "תלמוד לומר כל עץ. משמע שנטע העץ בעצמו והוא יחור ממנו:", + "פרט לנוטע לסייג. דלא בעי למיכל ממנו אלא נטיעתו היה כדי שיעשה גדר לכרם:", + "ולקורות ולעצים. שיגדל הנטיעה ויקח ממנו קורות לבנין או עצים לשרפה:", + "הפנימי למאכל. כגון שנטע אילן וכונתו היה שיהיו הענפים החצונים הנוטים לרשות הרבים סייג וגדר לכרמו והצד הנוטה לפנים יהיו למאכל, הנה אז רק הפנימי חייב בערלה והחצון פטור אף שהוא אילן אחד:" + ], + [ + "(ג) במה דברים אמורים. שהנוטע לסייג ולקורות ולעצים פטור בזמן שהוא ראוי להם, ור\"ל יש עצים שהם ראויים לסייג ולקורות שיש להם ענפים מרובים ועולה קורותם יפה ישרים וגבוהים ויש שאינם ראויים אלא לעצים בלבד שאין להם לא קורה ולא ענפים מרובים שיהיו ראויים לסייג ולא פירותיו יפין:", + "שאין ראוי להם מנין. דהיינו שנטע אילן לסייג שאין ראוי לסייג מחשבתו בטלה והוי כעולה מאליו וחייב בערלה וכדכתבינן לעילח דברשות היחיד העולה מאליו חייב בערלה:", + "וחישב עליו לאכילה מנין תלמוד לומר כל עץ מאכל. דמשמע אפילו חישב עליו רק לבסוף לאכילה גם כן חייב:", + "משעת נטיעתו. ולא משעת שמוציא פרי שנאמר \"ונטעתם וגו'\" וסמיך ליה \"שלש שנים\":", + "ולולבים. הם הענפים הרכים היוצאים בראש הבדים והם רכים מאוד:", + "ומי גפנים. הם המים היוצאים מהגפנים כשחותכין ופוצעין אותם בימי ניסן או שכותש עץ הגפן כשהוא רך ומוציא ממנו מים:", + "סמדר. הוא הפרח שממנו יהיה הפרי הנאכל:", + "עקנקלות. פי' בירושלמי שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האלנות:", + "תלמוד לומר פריו פריו. שני פעמים כתיב לרבות אף הפרי המקולקל:", + "לרבות את כולם. שכולם אסורים בשנות הערלה:" + ], + [ + "(ד) ולאחר ג' שנים יהיה מותר. אם הצפינה שלש שנים:", + "תלמוד לומר יהיה. פי' דאותה ההויה של איסור שהוא בתוך השלש שנים יהיה לעולם:", + "להביא הנטוע לרבים. כגון דנטע ברה\"י בתוך שלו אלא שכונתו שיאכלו כל בני אדם את פריו וכאילו הפקיר את הפירות הצומחים ולא פליגי כשנטע בר\"ה דבהא אפילו ר\"י מודה דחייב ומפרש בפרק כל שעה (פסחים כג, א) דבהא קמיפלגי, ת\"ק סבר \"ונטעתם\" איבעי ליה למכתב וקאי אכל חד וחד מי שהוא נוטע, כתב רחמנא \"לכם\" להביא הנטוע לרבים. ור' יהודה סבר \"ונטעתם\" בין ליחיד בין למאה, משמע הדר כתב רחמנא \"לכם\" להביא דמשמע נמי רבים הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט הנטוע לרבים:" + ], + [ + "(ה) והעולה מאליו לרבים פטור. מדכתיב \"ונטעתם\" והאי תנא הוא דקתני לעיל \"ונטעתם פרט לעולה מאליו\", ועולה מאליו בר\"ה הוא דקממעט כדכתבינן לעיל:" + ], + [ + "(ו) שלא יצבע. בפרי הראוי לצבוע כגון קליפות דשומר לפרי אסור כפרי:", + "ושלא יהנה בו. פי' שלא יחליפנו באוכל אחר ויאכל את חלופיו:" + ], + [ + "(ז) הרי הם ככל השנה. וע\"כ אם הגיע ר\"ה שהוא יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה ומונה עוד רק שתי שנים ותו לא:", + "תלמוד לומר ובשנה הרביעית. פי' דמלת \"ובשנה\" יתירה דהו\"ל למכתב \"וברביעית\" אלא אמר שנה ללמוד שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב \"מראשית השנה\", אלמא דשנות הערלה מתשרי מנינן ואחר שידענו דתשרי ראש השנה לנטיעה – ממילא שלשים יום בשנה חשוב שנה כמו שלמדו בראש השנה דף י' מקרא וע\"כ אם נטע שלשים יום קודם כיון שהגיע ראש חדש תשרי מונה לו שנה שניה:", + "להביא את הפרט. הנושר בשעת הבצירה. וכן העוללות ששניהם קודש הלולים וצריך הבעל הבית לאכלן בירושלים והוא מדכתיב \"כל פריו\" משמע דלא יוסר ממנו כלל:", + "יש לו פרט וכו'. ס\"ל דכרמך קרינא ביה וחשיב להו כחולין לענין שצריך לעזוב ממנו פרט ועוללות אבל העניים אוכלים אותו בירושלים או פודין אותו ומעלין את דמיו לירושלים:", + "כולו לגת. דורכין גם את הפרט והעוללות דסבר בית הלל דלא קרינן ביה כרמך, דממון גבוה הוא וחשיב כמעשר שני דיליף קודש קודש ממעשר שני וכדלקמיה:" + ], + [ + "(ח) קודש מה קודש אמור להלן. במעשר שני טעון חומש אם חילל פירותיו להעלות דמיהן לירושלים צריך ליתן קרן וחומש כדכתיב \"ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו\":", + "וביעור. בערב יו\"ט הראשון של פסח של שנה רביעית כמו דכתיב \"בערתי הקדש מן הבית\":", + "אף כאן. בנטע רבעי אם רוצה לאכלו חוץ לירושלים פודהו ומוסיף חומש משלו, וצריך להבעירו בשנים שמבער המעשר:" + ], + [ + "(ט) הלולים מלמד וכו'. דדרשינן קדש שטעון שני הלולים באכילתו כאשר תאכלנו בשנה הרביעית שהוא מותר באכילה:", + "מכאן אמר רבי עקיבא וכו'. ובברכות דף ל\"ו מסיק דעצם הדין סברא הוא דאסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה דצריך להודות למי שבראם וקרא דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לדרשא אחרינא עי\"ש:", + "מנין לשלשים יום לפני ר\"ה וכו'. פי' מנין שכשם לענין שנות הערלה מנינן מתשרי שהוא שנות העולם כן הוא הדין לענין נטע רבעי ועל כן אם נטע ל' יום לפני ראש השנה יחשב שנה ולא יחשוב עוד רק שלש שנים ואח\"כ יהיה נחשב לשנה החמישית:", + "תלמוד לומר ובשנה החמישית. פי' דגמרינן גם כן שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב שם \"מראשית השנה\":", + "[ודע עוד דמהווי\"ם ד\"ובשנה הרביעית ובשנה החמישית\" ילפי בפרק קמא דראש השנה עוד לימוד דאף דאשלימו השנים בראש השנה ושלשים יום קודם ראש השנה חשיב שנה – עם כל זה הפירות שחנטו מראש השנה עד ט\"ו בשבט אסורים דכתיב \"ובשנה\", הוי\"ו מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית גם כן שאינם מותרים עד ט\"ו בשבט וכן בחמישית אינם יוצאים מידי רבעי עד ט\"ו בשבט דחמישית, והפירות שחנטו בה קודם שבט טעונים חלול דוי\"ו ד\"ובשנה החמישית\" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: ובשנה החמישית גם כן קודש הלולים והוא לפירות שחנטו קודם ט\"ו בשבט שטעונים חלול אבל אם אחרה חניטתם עד לאחר ט\"ו בשבט מותרים ואין בהם איסור ולהכי אהני השלשים יום קודם ראש השנה להתירם מט\"ו בשבט עד ראש השנה]:", + "הרי אתה כמוסיף כו'. פי' מדכתיב \"להוסיף\" משמע שתבואת שנה זו ושל רבעי דינם אחד:", + "אף פירות רביעית לבעלים. אף שרבעי כתיב בה \"קודש\" ודינה כמעשר שני, ס\"ל דגם מעשר שני ממון הדיוט הוא (ירושלמי פ\"ז דפאה) ורבי עקיבא ס\"ל כרבי מאיר דמעשר שני ממון גבוה הוא ולכך דרש תיבת \"להוסיף\" לענין אחר:" + ], + [ + "(י) אלא תבואה. פי' שלא ילקט קודם שנגמר ונתבשל כל צרכו:", + "לעונת המעשרות. ואף על גב דבשנה חמישית קאי – הרי הוא מוסיף על שנה רביעית מוכח שגם שם צריך להיות פירות גמורים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) עד שלא תצא נפשה. פי' שחטוה ועדיין מפרכסת:", + "לא תאכלו על הדם. פי' לא תאכלו הבשר בעוד הדם בו שהוא הנפש. והנה דעת רש\"י בחולין דף קכ\"א דהוא מדרבנן, דמדאורייתא בשחיטה בעלמא משתרי לישראל, וקרא אסמכתא בעלמא. ודעת רמב\"ם בפ\"א מהלכות שחיטה (פ\"א מהל' שחיטה) דהוא מדאורייתא אלא שאין לוקין על לאו זה, ולדידיה השחיטה מהניא רק להוציאה מידי נבלה ואבר מן החי:", + "במזרק. שאסור לכהנים לאכול הזבח עד שיזרק הדם על גבי המזבח:", + "שאין מברין וכו'. פי' סעודת הבראה לקרוביו האבלים:", + "לא תאכלו על הדם. פי' על המתחייב דם ליהרג. ומסברא מוקמינן על הרוגי בית דין שנהרגין על עונש שלא ינהגו בהם כבוד כדי שיתכפרו:", + "אזהרה לבן סורר ומורה. דלא ענש אלא אם כן הזהיר:", + "תלמוד לומר לא תאכלו על הדם. פי' לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה:" + ], + [ + "(ב) מנחשים בחולדה וכו'. שהיו נותנים בהם סימנים לנחש בהם:", + "אלו אוחזי עינים. האוחזים וסוגרים עיני הרואים ומראים להם כאילו עושים דברים של פלא והם אינם עושים מאומה. ופי' \"תעוננו\" לשון עין, והכונה שלא תאחוז את העין:", + "המעביר על העינים. שכבת זרע משבעה מיני בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים:", + "אלו נותני עתים. רבי עקיבא דורשו מלשון עונה:", + "למודי ערב שביעית. פי' למודים ורגילים הם ערבי שביעית להיות החיטים שנזרעות בהן יפות אבל הקטניות שנזרעו אז עקורות הן מן הטובות להיותן רעות ונמצא שאינו בוטח בהקב\"ה ואומר שהעולם כמנהגו נוהג ואין בו כח לשנות:" + ], + [ + "(ג) לא תקיפו וכו'. פי' דבזקן אמר \"לא תשחית את פאה זקנך\" לשון יחיד, ובהשחתה אמר \"לא תקיפו\" לשון רבים, משמע דאתרי קמהדר, אמקיף ואניקף:", + "הצדעים מכאן ומכאן. פי' ב' פירקי דרישא, מקום שמתחבר עצם הגולגולת עם עצם הלחיים ולמטה, משם פיאות הזקן:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. פי' למה שינה הכתוב ואמר כאן \"לא תשחית\" ולא אמר \"לא תגלח\" כדרך שאמר גבי כהנים בפרשת אמור \"ופאת זקנם לא יגלחו\":", + "תלמוד לומר לא תשחית. ומספרים אינם משחיתים שאין חותכין שער בצד עיקר כתער:", + "גילוח שיש בו השחתה. דרך לגלח בו ומשחית. והיינו תער. אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, ומספרים מגלחין ואין משחיתים. וממשמעות הברייתא משמע דלמידין אלו מאלו, ואף על גב דהאי גבי כהנים כתיב והאי גבי ישראלים כתיב – ילפינן בפרק קמא דקדושין בגזירה שוה מפאה פאה האי מהאי:" + ], + [ + "(ה) אחת מכאן ואחת מכאן. כמבואר לעיל אלו הם הצדעים:", + "ועל הזקן שתים מיכן וכו'. פי' פרק ראשון של זקן היינו תחת האזן מקום שלחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פיאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ושתי השיבולת שבסנטר מקום חיבור שני הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד שמכאן ושמכאן גם כן נקרא פיאה שכל אחד מהם לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה והוא השער שבין ב' השיבולת שבסנטר ופרק הוא בפני עצמו:", + "אינו חייב אלא אחת. קסבר חד לאו הוא כתיב על כל חמשה פאות הזקן. ותנא קמא סבר דגמרינן לענין פאה מקרחה ושריטה, דשם חייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה, מדכתיב בהו \"לא יקרחו קרחה בראשם ולא ישרטו שרטת\", הכי נמי חייב על כל פאה ופאה:" + ], + [ + "(ו) אפילו לקטו וכו'. קסבר דדרך לגלח בהן והוי כמו גילוח בתער:" + ], + [], + [ + "(ח) תלמוד לומר ושרט. דמצי למיכתב \"לנפש לא תשרטו\" במקום \"ושרט לנפש לא תתנו\", משמע דאתי לאורויי לחייב על כל שריטה ושריטה:" + ], + [ + "(ט) על חמש מתים. כגון שהיו כולם מונחים לפניו ושרט שריטה אחת על כולם:" + ], + [ + "(י) וכתובת קעקע. כותבין תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואחר כך מקעקע הבשר במחט ונכנס הצבע בעור ובבשרו, ונראה בו לעולם:", + "שם השם. שם עכו\"ם על בשרו שנאמר \"וכתובת קעקע לא תתנו וכו'\", פי' לא תתנו בכם שום כתובת קעקע שאני ה', ואסורין אתם לכתוב שם אחר על בשרכם:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) יכול וכו'. דהיינו כהן לא יתן בתו ללוי ולישראל ונקרא חילול שפוסלה על ידי זה מתרומה:" + ], + [], + [ + "(ג) מזנים הם הפירות. מדיין זה ממילת \"הארץ\" שגם היא מזנה ולא תוציא הזרע כראוי כגון שזורעין חיטים וגדל הזונין שהוא מין פרי והאוכל ממנה משתעמם בראשו ובלבו [ר\"ש]:" + ], + [ + "(ד) הרי הוא אומר וכו'. דמשמע מיניה בהדיא דבעונש ריבוי הזנות לא תוליד הארץ דכתיב \"וימנעו רביבים\", ואם אין רביבים לא תוליד הארץ:" + ], + [], + [], + [ + "(ז) יכול יהיה בנין בהמ\"ק וכו'. רצה לבאר למה הסמיך שמירת שבת למורא מקדש ולזה אמר אילו לא כתב קרא שמירת שבת קודם הייתי יכול לומר דבנין בהמ\"ק דוחה שבת, דאתי עשה ד\"ועשו לי מקדש\" ודחי לא תעשה ועשה דשבת, כמו דאשכחן בקרבנות דדחי שבת – הכי נמי, כיון דמקדש צורך גבוה הוא, הוי אמינא דאתי עשה דידיה ודחי לא תעשה ועשה דשבת:", + "תלמוד לומר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. לומר לך שלא תהא מורא בהמ\"ק אלא אחר שיהיה שמירת שבת שנשמור שבת ולא נבנה בהמ\"ק ביה:", + "אמר שבת וכו'. פי' כיון דקרא לא אמר במקדש מה שאמר בשבת אלא שבשבת אמר שמירה ובמקדש מורא, יכול אני לומר שמורא המקדש הוא מגוף המקדש בעצמו:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו\\'7d הוקשו להדדי:", + "מה שבת וכו'. לא מן השבת אתה מתירא, שהרי לא נאמר ביה יראה:" + ], + [ + "(ח) בזמן שאין בית המקדש קיים מניין. שצריך לנהוג מורא האמורה להלן בהלכה ט':" + ], + [ + "(ט) איזה מורא. שצוה המקום להתנהג בו:", + "אפונדתו. ארנקי שאוזר במתניו:", + "קפנדריא. לקצר הלוכו שלא יכנוס בפתח זה ויצא בפתח אחר שכנגדו:", + "מקל וחומר. מה מנעל שאין בו דרך בזיון – אמרה תורה 'של נעליך', רקיקה לא כל שכן?!" + ], + [ + "(י) פיתום. שם המכשף:", + "המדבר משחיו. מעלה את המת מן הארץ ומושיבו בשחיו תחת זרועותיו מבין אצילי ידיו:", + "וידעוני המדבר מפיו. \"ידוע\" שם חיה, כדמפרש בפרק ד' מיתות‏31(דף ס\"ה. ברש\"י) \"חיה אחת יש ששמה ידוע ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו על ידי כשפים\":", + "בסקילה. כדכתיב \"מות יומתו דמיהם בם באבן ירגמו גו'\":", + "והנשאל בהם. שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:", + "באזהרה. ד\"אל תפנו אל האובות\". ואזהרה דמכשפות גופה היינו מי שעושה דבר הכישוף של אוב וידעוני מ\"לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני\" (רש\"י בסנהדרין דף ס\"ה, ועיין בתוספות שם):" + ], + [ + "(יא) הפנה דעתו להם. פי' שנתן דעתו להתדבק להם. ועתה מבאר מה שסיים הכ' \"אני ה' אלהיכם\", פי' כיון דלאיזה צורך שאתה מכוין ליהנות שישיבוך לא יפנו אליך אלא אם כן תפנה דעתך ומחשבתך אליהם להתדבק להם אם כן הרבה טוב היה לך יותר אם היית מתדבק לה' אלהים. [וכענין שאמרו בסנהדרין ס\"ה \\'7b\\'7bצ|ומה המרעיב עצמו והולך ולן בבה\"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה]. ולזה מסיים דע מה אתה מחליף וכו':", + "מה במה. קדושה וטהרה בטומאה והבל:" + ], + [ + "(יב) אפילו אשמאי. רש\"י פי' רשע ועם הארץ. ותופות פירוש שהוא לשון שממה כלומר בור ועם הארץ:", + "מזקני ישראל. גמר זקן מזקני, מה להלן גדולים וחכמים דכתיב (במדבר, יא) \"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו\":", + "זה שקנה חכמה. נוטריקון דיבר הכתוב ובגמרא מפרש דפליגי ביניק וחכים, דלתנא קמא זקן דוקא ולר\"י הגלילי אפילו יניק וחכים:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר והדרת פני זקן. פי' אצל \"תקום\" כתיב \"והדרת\", משמע דבעינן קימה במקום שיש הידור בעמידתו, דהיינו תוך ד' אמות דמוכח מלתא שמפניו הוא עומד:", + "יכול יהדרנו בממון. יכול יהא הידור זה הידור ממון לכבדו בממון:" + ], + [ + "(יד) יכול אם ראהו יעצים עיניו. בגמרא פריך היכי ס\"ד דשרי הרי עובר על מצות קימה ומשני יכול יעצים עיניו מקמי דלמטי זמן חיובא דהיינו קודם שיגיע לד' אמותיו דכי מטי לד' אמותיו הא לא חזי ליה. ועל זה מסיים \"הרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת\", פי', יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותיו:" + ], + [ + "(טו) מנין לזקן שלא יטריח. פי' אם יכול לילך על דרך אחרת ילך ולא יעבור בפני הצבור שלא יטריח אותם לקום מפניו:", + "תלמוד לומר זקן ויראת. מדאסמיך \"זקן\" ל\"ויראת\" לומר שגם הזקן יש לו לירא:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) יכול יקבלנו. להשיאו בת ישראל:", + "תלמוד לומר אתך. דהוא יתירא:", + "את שבאו עדים מנין. במסכת יבמות פריך פשיטא שתקבלהו ולמה לקרא בזה? ומסיק דהעדים אינם עדי ראייה שראוהו שנתגייר אלא עדי שמיעה שאומרים שמענו שנתגייר בבית דין פלוני. סד\"א לא נהימנינהו:", + "תלמוד לומר וכי יגור. משמע כי יגור מכל מקום:", + "אין לי אלא בארץ. שמקבלים גרים דמשום חשיבותא דארץ ישראל לא מהדרי:", + "בחוץ לארץ מנין. דלמא הדר ביה:", + "תלמוד לומר אתכם. \"הגר הגר אתכם\":", + "צריך להביא ראיה. שנתגייר דחיישינן שמא גבעוני מהול ומשום שבחא דארץ ישראל קאמר הכי ומשקר אבל בחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה שבודאי לא בא אלא אם כן מהול בבית דין:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) כבר הדין אמור. בריש קדושים בפ' ט\"ו:", + "שהמודד נקרא דיין. פי' כשם שהדיין צריך ליזהר שלא יוותר ממון מאחר לחבירו כך המודד צריך ליזהר שלא יגע מממון חבירו:", + "שאם שקר במידה קרוי עוול שנאוי וכו'. וכמו שמבואר לעיל פרק ד' הלכה א' גבי דיין, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ו) במידה. זו מידת הארץ כגון שותפים שרוצים לחלוק, לא ימדוד לזה חלקו בחבל בימות הגשמים שאז החבל לח ונמשך ביותר ולזה בימות החמה שאז החבל קשה ואינו נמשך:", + "במשקל זו טריטני. מאזנים של כסף וזהב וטריטני על שם הצורף שהוא נקרא כן:", + "זיר הגדול וקוטית קטנה. שמות מידות הלח והיבש הן:", + "ויש אומרים זו המחק גרסינן. והוא העץ שמוחקין בו את המידה שמוליך ומביא על המידה להשוותן והעוול בו פירשו בגמרא שלא יעשה צדו אחד עבה וצדו אחד קצר, שהקצר נכנס בתוך התבואה והעב אינו נכנס כל כך:" + ], + [ + "(ז) צדק את האיפות וכו'. איפה הוא מדת יבש והין זו מידת הלח:", + "והלא בכלל איפה הוא. שנודע מידת הלח ממידת היבש:", + "שיהא לאו שלך צדק. שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב:" + ], + [ + "(ח) יהיה לך מנה אגרדמים. קרא יתירא קדריש דהיה לו לומר \"לא תעשו עוול במשפט כי אם מאזני צדק וכו'\" והדר אמר \"יהיה לך\" לומר דכך יהיה בהכרח למנות אגרדמים, פי' ממונים להלקות ולייסר למעוות המדות:", + "מכאן אמרו. ממה שאמרו \"צדק את המאזניים וכו'\":", + "הסיטון. הוא חנוני גדול שקונה הרבה יחד מקנח מידותיו בשביל שנקרש בהם היין והשמן ומתמעטת המידה ובכלי הלח מוקי לה בגמרא ובעל הבית שאינו מוכר תמיד כסיטון די ליה פעם אחת לי\"ב חדש:", + "חילוף הדברים. סיטון פעם אחת בשנה כיון שמודד תמיד אין המשקה נקרש בתוכו אבל בעל הבית שאינו מוכר תמיד היין נתייבש בתוכו לפיכך מקנח אחד לשלשים יום:", + "החנוני מקנח וכו'. יש מפרשים שהם דברי תנא קמא ורשב\"ם פי' דהוא אליבא דכולי עלמא דאפילו רשב\"ג מודה דחנוני אף על פי שהוא מוכר תמיד כיון שהוא אינו חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר:", + "וממחה. מקנח:", + "משקלותיו. הוא אבני משקל ששוקל בהם דבר לח או בשר:", + "על כל משקל ומשקל. בכל פעם ששוקל בהן שנדבק בהם יותר מן המשקולת לפי שיש בהם בית קבול לפיכך צריך לקנח בכל פעם ופעם:" + ], + [ + "(ט) במה דברים אמורים. שצריך לקנח:", + "בלח. כגון בשר יין ושמן אבל בדבר יבש כגון פירות ופלפלין וכהאי גוונא אין צריך לקנח שאין דבר נדבק מהן מאומה:", + "טפח. היינו שיהיה דבר הנשקל שוקל יותר מהליטרא שבו ישקל, ובגמרא מוקי לה במקום שנהגו להכריע אבל במקום שלא נהגו ישקול עין בעין. וטפח דאמר היינו לליטרא והוא הדין לעשרה ליטרים, אין צריך להכריע אלא טפח, אבל בפחות מליטרא אין צריך להכריע טפח דנפיש יותר מדי:", + "עין בעין. בצמצום:", + "נותן לו גירומיו. פי' במקום שאין נוהגין להכריע נותן לבד המשקל את גרומיו והוא התוספת שמוסיף לו כדמפרש ואזיל. ובגמרא יליף לה מקרא:", + "א' מעשרה בלח. בגמרא מבואר דהאי א' מעשרה היינו לכל עשרה קבים נותן אחד מעשירית מקב. וביבש בעי לה בגמרא עי\"ש (בבא בתרא פח, א):" + ], + [ + "(י) על תנאי כך וכו'. שאם לא כן למה הזכיר יציאת מצרים אלא לומר צַדקו המדות שעל מנת כן הוצאתי אתכם וכו' שהוא על מנת שתרדפו הצדק:", + "שכל המודה וכו'. היינו שמודה שהבורא משגיח על עולמו על כל פרט ופרט מודה ביציאת מצרים ששם הראה השגחה פרטיות כמה שנאמר \"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ\":", + "וכל הכופר במצות מדות. שמרמה את חבירו במדות ודומה בנפשו כאילו אין עין רואה עליו מלמעלה – כופר ביציאת מצרים:" + ], + [ + "(יא) ליתן שמירה ועשייה וכו'. דשמירה הוא הלימוד כמה דכתיב בפרשה אמור \"ושמרתם\" ואמרו חז\"ל \"זו המשנה\", \"ועשיתם זו מעשה\", והיינו דבין החוקים ובין המשפטים החיוב ללמדם ולקיימם:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואל בני ישראל תאמר וכו'. הקדים לומר שיש כמה לשונות שמשתנים בענין האמירה לבני ישראל:", + "ר' יוסי אומר וכו' בלשונות הרבה וכולם צריכים להדרש. פי' לפי פשוטו הוא משום שדברה תורה כלשון בני אדם אך באמת כולם צריכין להדרש אלא שאין בנו כח לדרוש [מפירוש הר\"ש משאנ\"ץ]:" + ], + [ + "(ב) אם כן. פי' כיון שכבר רבינו הכל מה יש לנו עוד לרבות וע\"כ דרשו שבהכרח נאמר שלא ריבה אלא במה שהם חוץ מישראל שהם העכו\"ם:", + "שבאו על עריות האומות. שיש עריות שנאסרו על האומות מן התורה כגון אשת איש ואמו דכתיב \"יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו\" ודייקינן דוקא באשתו ולא באשת חבירו. ויש עוד כגון אשת אביו ואמו אליבא דרבי עקיבא (עיין בסנהדרין דף נ\"ח):", + "שידונו בדיני האומות. דהיינו בסייף, דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא בסייף:", + "ושבאו על עריות ישראל. פי' אבל אם באו על עריות ישראל מרבינן מריבויא ד\"איש איש\" שידונו בדיני ישראל. ופירשו בסנהדרין (דף נז:) דהני מילי שידונו אותם בדיני ישראל ולא בדיני עכו\"ם הוא לענין שני דברים: אחד לענין נערה המאורסה דלדידהו לית להו מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל דכתיב \"והיא בעולת בעל\", אבל כשבא על נערה המאורסה של ישראל נידון משום ריבוי הכתוב בדינא דידן דהוא בסקילה. ועוד נפקא מינה לענין אשת איש כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה ובא עליה עכו\"ם, דלדידהו לית להו מיתה בזה דכל זמן שלא נבעלה אין עליה שם אשת איש ודיינינן ליה בדינא דידן דהוא בחנק:", + "והנה התנא דרש הריבוי ד\"איש איש\" לגבי עריות דכתיב בתר הכי בההיא פרשה משום דעל ע\"ז מולך בלאו הכי בן נח מוזהר כשאר עבודה זרה (זית רענן):", + "שידונו בדיני ישראל. ואף על גב דלעיל בפרשה אחרי פי\"ג הלכה א' אמרינן התם \"איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות את העכו\"ם שמוזהרין על עריות כישראל\", ומוקמינן בסנהדרין (דף נז:) דקאי על עריות ישראל כגון בארוסה וכנ\"ל – אפשר דמהתם לא הוי ידעינן באיזה מיתה דנין אותו דאפשר שדנין אותו בדינא דידיה דהוא בסייף והכא מרבינן דדנין ליה בדינא דידן דבסקילה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ג) אשר יתן מזרעו למולך לא שיתן מזרעו מכך וכך. הקרבן אהרן פירש דר\"ל דוקא למולך ולא לשאר עבודה זרה ור\"ל \"מכך וכך\" – אפילו הוא בזה האופן שהוא עושה למולך:", + "אשר יתן מזרעו למולך מה תלמוד לומר. פי' והלא כבר כתיב לעיל \"ומזרעך לא תתן\". ועל זה משני יכול אפילו העביר ולא מסר יהיה חייב. פי' שלא מסר את בנו לכומרים להעבירו באש שזו היה דרך עבודתן אלא העבירו בעצמו גם כן עיינו אומרים שהוא חייב, ומה שאמר \"לא תתן להעביר\" לרבותא דאפילו המסירה על ידי אחר חייב. תלמוד לומר \"אשר יתן מזרעו\", ר\"ל שחזר ושנה וכתב \"אשר יתן מזרעו\" לאשמועינן דדוקא על ידי נתינה לכומרים אבל שלא על ידי נתינה פטור:", + "תלמוד לומר לא תתן להעביר. ומשמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחייבו על ידי נתינה לחוד:", + "שלא באש. אלא שיהיה מוליך ומביא לחוד גם כן יהיה חייב:" + ], + [ + "(ד) מות יומת בבית דין. כשאר \"מות יומת\" האמור בכל מקום:", + "ד\"א עם הארץ שבגינו וכו'. הוסיף דרש זה דאי לאו הכי הול\"ל \"העם ירגמוהו\":", + "על ידי הדברים הללו. פי' שבשביל קיום כל הדברים הללו עתידים לירש את הארץ כדכתיב בקרא \"כי כל אלה עשו ואקוץ בם ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם\":", + "ירגמוהו ולא בכסותו. שיהיה ערום בשעת הרגימה:", + "באיש ולא בצבור. שאין כל הציבור נכרתין:", + "ולא שוגג ולא מוטעה. דשוגג ומוטעה כשעושה אינו הוא הוא העושה כי אילו ידע מהו עושה לא יעשנו:", + "ועמו שלום. כי לא ילכדו עמו כשאין בידם למחות:" + ], + [], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר. הלא ידוע על מה הענישו הכתוב:" + ], + [ + "(ז) זרע פסול. כגון שהיה לו ממזר והעבירו:", + "תלמוד לומר. עוד קרא אחרינא \"בתתו מזרעו למולך\", דיתירא הוא להך דרשא לרבות כל המתהוה מזרעו בין זרע כשר ובין זרע פסול:" + ], + [ + "(ח) ומסלק את השכינה וכו'. דעל ידי חילול השם נסתלק השכינה ובסילוק השכינה מפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם:" + ], + [ + "(ט) מנין אם העלימו בדבר אחד וכו'. פי' דכיון דלא יסרו העם על דבר אחד לא יוכלו עוד ליסר על דברים אחרים:" + ], + [ + "(י) סוף שבבתי דינים הרבה מעלימים. דיחשוב כל אחד \"מה אני מחוייב להעמיד הדבר על זו הדין יותר מחבירי שבב\"ד פלוני\":" + ], + [ + "(יא) שסוף שסנהדרי גדולה וכו'. וכל זה גורם היות ישראל כגוף אחד שאם יחלה החלק יחלה הכל:" + ], + [ + "(יב) בכל מיתה שירצו. היינו אם אין יכולת בידם להמיתו במיתה הכתובה בו:" + ], + [], + [], + [ + "(טו) לרבות שאר ע\"ז בכרת. פי' אם עבדה באותה עבודה שעושין למולך והיינו אפילו אם עבודה ההיא היתה שלא כדרכה (ר\"ש וראב\"ד). והאי תנא לא סבירא ליה מה דאמר לעיל בריש הפרק \"לא שיתן מזרעו מכך וכך\", לפי מה שפירשנו שם:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אביו ודאי ולא הספק. כגון ששהתה שני חדשים אחר שנתגרשה מבעלה ונשאת לאחר וילדה לשבעה חדשים ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון:", + "אמו ודאית ולא הספק. כגון נשים שילדו ונתערבו ולדותיהן זה בזה:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. והלא כבר אמר \"אשר יקלל את אביו וגו'\":", + "תלמוד לומר אביו קילל אמו קילל. פי' דברישא דקרא סמך קללה לאביו ובסיפא סמך קללה לאמו לומר לך שאפילו קילל לאחד מהם חייב:", + "והלא גר. פי' עכשיו שאמרנו שעל אחד מהם חייב, מכאן נוליד שהגר, אף על פי שאינו חייב על אביו, שאין אבות לעכו\"ם – עם כל זה חייב על קללת אמו. והגר\"א גרס \"נמצא הגר וכו'\". והנה הברייתא מיירי במי שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, דאי לידתו היתה גם כן שלא בקדושה ונתגיירה אחר כך היה פטור לכולי עלמא אף אאמו. וכן אם היתה הורתו ולידתו בקדושה שנתגיירו אביו ואמו קודם שנתעברה – ישראל מעליא הוא וחייב לכולי עלמא אאביו ואמו (ירושלמי פי\"א דיבמות הלכה ב, ועי\"ש בק\"ע):", + "ר\"ע אומר וכו' את שהוא חייב וכו'. ולית ליה דרשא דרישא דס\"ל כר' יונתן לקמן בפ\"י:", + "בשתוקי. שקורא אביו, ואמו משתקו, דלא ידעינן מי הוא:", + "שהוא חייב על אמו. דהא יש לו אב אלא דלא ידעינן ליה:", + "אביו ואמו קילל אפילו לאחר מיתה. בגמרא (סנהדרין פה, א) מוקי לה כר' יונתן דס\"ל דאביו ואמו קילל לא צריכנא לההוא דרשא דדרשינן מעיקרא לרבות אפילו אחד מהם וכדלקמיה בפרק יו\"ד הלכה ה'. לפיכך אייתר ליה קרא לרבות אפילו אחר מיתה, וגם לית ליה ההוא דרשא דר\"ע וההוא תנא דרישא ור\"ע ילפי להו לאחר מיתה מפסוק \"ומקלל אביו ואמו\" דפרשת משפטים:", + "והלא דין הוא. שאינו חייב לאחר מיתה ולכך צריך קרא:", + "מה המכה אינו חייב אלא מחיים. דהא אינו חייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה שייך אלא מחיים:", + "דמיו בו בסקילה. דילפינן ממה דכתיב \"באבן ירגמו אותם דמיהם בם\":" + ], + [], + [ + "(ד) לשבת בה ואני וכו'. דייק תיבת \"לשבת בה\" דהיינו שאתם תהיו קבועים שם:" + ], + [ + "(ה) בחוקות הגוי אלו המצריים וכו'. דאם יהיה הכונה על הכנענים יהיה \"אשר אני משלח\" יתר, דידוע הוא שהוא הגוי המשתלח:" + ], + [ + "(ו) אתם נאים יורשים. פי' אתם ראוים להיות יורשים ודייק זה מתיבת \"אתם\":", + "שאתם פותחים תחלה. פי' שישראל היו גדורים מן העריות במצרים כמו שאמרו זונה אחת היתה במצרים שלומית בת דברי ופרסמה הכתוב:" + ], + [ + "(ז) ירושת עולם. דייק מתיבת \"אתננה לרשת\" וגם דייק תיבת \"לכם\" דהיינו משלכם היא:" + ], + [ + "(ח) מקשט את עצמו. למשכב זכור:", + "ונמסר לאחר. ואני הבדלתי אתכם ואמרתי לא יהיה קדש:" + ], + [], + [ + "(י) הבדלתי אתכם לטמא לאסור. דאינו טמא ממש דהרי אמרנו שאינו מדבר מטמא אלא באיסור:" + ], + [], + [ + "(יב) פורש מן העבירה. ר\"ל לפיכך פורש מן העבירה:", + "ומקבל. ר\"ל מפני שמקבל מלכות שמים:" + ], + [ + "(יג) איש ואשה. פי' אילו אמר איש ואשה הייתי אומר דוקא איש ואשה ודאית, טומטום ואדרוגינוס מנין. תלמוד לומר \"או אשה\" ד\"או\" לרבות:", + "הרי אלו. פי' המכשף העושה המעשה:" + ], + [ + "(יד) זה בנין אב. דמילת \"דמיהם בם\" יתירא הוא ללמד לכל מי שנאמר \"דמיהם בם\":" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) והנפש אשר תפנה וגו' למה נאמר כו'. מביא ג' פסוקים, חד למיתת ב\"ד כשיש עדים והתראה, וחד לאזהרה דאין עונשין אלא אם כן מזהירין, וחד לכרת כשהוא במזיד בלי התראה:" + ], + [ + "(ב) קדושת פרישת עכו\"ם. היינו לפרוש לגמרי מעכו\"ם אפילו מן אביזרייהו וכן שלא ליהנות ממנה כלל:", + "אלא קדושת כל המצות. היינו שעל ידי המצות מתקדש האדם לה' כמו שכתוב \"ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם\":" + ], + [ + "(ג) שאר דקדוקי הפרשה. דברים שדקדקו בהם מיתורים או במדה מן י\"ג מדות דברים שאינם כתובים בהדיא:" + ], + [ + "(ד) כשם שאני קדוש. ופרוש ונבדל מחומר – כך אתם אחר שאתם עבדי ומשמשים לפני, כי א\"א לעבוד לקדוש ית' אלא בדברים שיש בהם קדושה ופרישות מהחומר בכל מה שיוכל:", + "תלמוד לומר אביו ואמו קילל מכל מקום. כמ\"ש למעלה בריש פ\"ט:", + "ר' יונתן אומר. אין צריך קרא לזה:", + "עד שיאמר לך הכתוב יחדיו. כמו בכלאים ואי לאו כן גם שם הייתי אוסר זה לעצמו וזה לעצמו בין בשעטנז ובין בחרישת כלאים, ומאי דכתיב \"אביו ואמו קילל\" איצטריך לדידיה לרבות לאחר מיתה. ור' יאשיה דורש ל\"יחדיו\" בענין אחר, כי לא כתב יחדיו הו\"א אסור להנהיג שור וחמור יחד אף על פי שאין קשורים יחד. וגם גבי שעטנז אי לא כתב \"יחדיו\" הוה אמינא דאסור ללבוש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן (ר\"ש משאנ\"ץ):" + ], + [], + [ + "(ו) בשם. היינו בשם גמור שאינו כינוי והיינו בשם בן ד' אותיות כמו שנקרא באלף דלת:", + "או אינו אלא בכינוי. והיינו שדי צבאות חנון ורחום וכדעת ר\"מ בשבועות (דף לה.):", + "שאין תלמוד לומר שם. ד\"בנקבו יומת\" היה לו לומר דממילא ידעינן דהדר לשם דהרי אמר \"ונוקב שם ה'\", ואם אינו ענין לו תנהו למקלל אביו ואמו שצריך שיהיה בשם:", + "הואיל ואמרה תורה השבע. \"שבועת ה' תהיה בין שניהם\":", + "ואל תשבע. לשקר (ויקרא, יט):", + "קלל. \"יתן ה' אותך לאלה\":", + "ואל תקלל. \"אביו ואמו\":", + "מה השבע בשם. כדאיתא במכילתא על פסוק \"שבועת ה' וגו'\" דהיינו ביו\"ד ה\"א:", + "מה קילל בשם אף לא תקלל בשם. כצ\"ל [הגר\"א] וכן איתא בגמרא. ומה דכתיב \"בנקבו שם\" איצטריך ליה לכדדרשינן בסנהדרין (דף נו.) עד שיברך שם בשם:" + ], + [ + "(ז) שנאמר להלן בסקילה. דכתיב \"באבן ירגמו אותם\"", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר אלהים לא תקלל אם דיין הוא הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ואם נשיא הוא אביו הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא וכו'. שיש בכל אחד מעלה מה שאין בשני שהדיין אתה מצווה וחייב מיתה על הוראתו כדכתיב \"ושמרת לעשות ככל אשר יורוך והאיש אשר יעשה בזדון וגו'\" ובנשיא יש גם כן מעלה שחייבין מיתה על המראתו שלא למרוד בצוויו כדכתיב ביהושע \"כל איש אשר ימרה את פיך יומת\", ואם כן אין אנו יכולין לומר שבדיין מעלתו גרמה לו שלא לקללו שהרי חבירו הנשיא אין לו מעלה זו ואפילו הכי הזהירה התורה עליו וכן ה\"ה לענין נשיא וע\"כ יש שום דבר בשניהן בשוה שזהו הגורם והיינו שהן בעמך ואם כן הוא הדין לענין אב וכן שאר כל אדם שהוא גם כן מעמך ואתה מוזהר על קללתו:", + "שהן גדולים. פי' חשובין, זה מפני שהוא דיין וזה מפני נשיאותו ואם כן במה מצינו זה אין יכול לרבות סתם אביו שאינו לא דיין ולא נשיא אם לא שהוא גם כן גדול וזהו מה שמסיים \"אף אביו שהוא גדול וכו'\", ר\"ל כשהוא גדול - נשיא או דיין, אבל סתם מעלת אביו מנין שאתה מוזהר על קללתו:", + "באומללין. פי' שפלים, ואם כן הרי אנו רואין דאינו תלוי הדבר מפני הגדלות:", + "שכן חרשיותו גרמה לו. שמתוך שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו ולא תצערהו מפני שנותן צערו על לבו:", + "אף אביך שהוא בעמך. והוא הדין לכל אדם:", + "שכן משונין. משאר בני אדם זה מפני חרישותו וזה שהוא יוצא מהכלל להיות דיין וזה להיות נשיא שחשיבותו גרם להשתנות משאר אדם. מה שאין כן אב ושאר אדם מנין:", + "אם כן נכתוב אלהים וחרש או נשיא וחרש. פי' לא אתיא אביו בבנין אב אלא באם אינו ענין, נכתוב אלהים וחרש וניתי בהצד השוה, לא ראי דיין שהוא גדול שאתה מצווה על הוראתו כראי חרש שאי אתה מצווה על הוראתו, ולא ראי חרש ששפלותו גרמה לו כראי דיין שאין שפלותו גרמה לו. הצד השוה שבהן שהן בעמך. אף אני אביא נשיא. והכא ליכא למיפרך שכן משונין דהא נשיא נמי משונה הוא:", + "או נשיא וחרש. וניתי דיין מינייהו:", + "תנהו ענין לאביו. ומקלל חבירו גרמינן או מאב ונשיא או מאב וחרש (תוספות סנהדרין ס\"ו ע\"ב, עי\"ש):" + ], + [ + "(ח) להוציא את הקטן. כל זמן שלא הגיע לכלל מצות אבל אשה מתה על ידו משהגיע לט' שנים ויום אחד שאז ביאתו ביאה:", + "אשת קטן. דקטן שלא הגיע לכלל מצות אין קידושיו קידושין:", + "את אשת אחרים. עכו\"ם. ומכל מקום איסור נכרית גדול מאוד, ואפילו היא פנויה, ועונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר \"כי חילל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ולא יהיה לו ער ועונה\":", + "אלא להקל עליה. וחנק היא הקלה מכל הארבע מיתות:", + "לא מפני שהיא קלה. דס\"ל כר\"ש דאמר חנק חמור מהרג:", + "רבי אומר נאמרה מיתה בידי שמים וכו'. רבי לפרושי דברי ר' יונתן אתי ולזה אמר דהטעם במיתה בידי שמים שהוא חנק משום דנאמר מיתה בידי שמים דכתיב \"וימת\":", + "אין בם רושם. אין בה זכירה וסימן אלא דהנפש יוצאה והגוף קיים:", + "היו משקעין אותו בזבל וכו'. מפני ריח רע של זבל שכשיפתח את פיו ימות במהרה מפני הריח רע (ראב\"ד):", + "הכי גרסינן עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תנאף וכו'. [הגר\"א וכן איתא בילקוט]:", + "אחד האיש ואחד האשה. דתרווייהו בכלל לא תנאף:" + ], + [ + "(ט) משמע היא אשת אביו שהיא אמו אשת אביו שאינו אמו. פי' דכתיב סתם אשת אביו וכולל בכל גווני:", + "אמו שאינה אשת אביו. כגון דאנס אביו אשה והוליד ממנה בן, מנין דחייב עליה משום אמו ואעונש קבעי דאילו אזהרה הרי כתציב \"ערות אמך לא תגלה\":", + "תלמוד לומר ערות אביו גילה מופנה וכו'. פי' דפשיטא דהוא ערות אביו אלא דהוא מופנה להקיש ולדון גזירה שוה לרבות אמו שאינה אשת אביו כדמסיים בסוף ברייתא אלא דבראשונה מפרש קרא עד דאתי לפרש הגזירה שוה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ערות אמך לא תגלה. [הגר\"א וכן איתא בגמרא]:", + "נאמר כאן ערות אביו. בפרשה קדושים:", + "ונאמר להלן ערות אביו. אצל האזהרות בפרשת אחרי:", + "אף כאן עשה אמו כו'. וזו היא הגזירה שוה האמור למעלה:", + "אמך היא משום אמו וכו'. פי' אפילו אם היא אשת אב אינו חייב אלא חטאת אחת משום אמו בלבד דסבירא ליה דארישא דקרא קאי דכתיב ערות אביך דמיירי באשת אביך וכלול בזה בין אשת אביו שהיא אמו ובין שאינה אמו וכנ\"ל ועל זה מסיים הקרא דאפילו אם היא אשת אביו שהיא אמו אינו חייב אלא משום אם בלבד:", + "וזו היא דעת ר' יהודה במשנה פרק ארבע מיתות אבל רבנן פליגי עליה שם וסברי דהבא על האם שהיא אשת אב חייב משום אם ומשום אשת אב וטעמם עיי\"ש בגמרא:" + ], + [ + "(י) שתיבל את החוט. כלומר שעירבו חוט של שלשלת כיון דבא הוא ובנו על אשה אחת:", + "שחיתו את החטא. לשון נבילה ומיאוס שעשו חטא כדאמרינן במכות (דף כג.) \"ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו\":", + "אפילו שפחה אפילו נכרית. אם נשא הבן אותן יהא חייב האב הבא עליה משום כלתו:", + "יצאו השפחה והנכרית שאין לו אישות בה. פי' שאין הקידושין תופסין בם ולא נקראת אשתו:" + ], + [ + "(יא) אף הקטן במשמע. מדלא כתיב איש לא חילק בנשכבים בין גדול בין קטן להתחייב השוכב עליו:", + "ששני משכבות באשה. ושוין זה בזה לחייב בכל עריות כדרכה ושלא כדרכה:", + "הרי זה בא ללמד. על הזכר שחייב אפילו שלא כדרכה:", + "ונמצא למד. דלמשכב זכור לא איצטריך קרא דפשיטא לן דכל משכב זכור שלא כדרכה היא אלא האי משכבי לאשמועינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב:", + "וגם קדש היה בארץ. מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף ב\"לא יהיה קדש\" יש בו תועבה. והדר גמרינן תועבה האמור ב\"לא יהיה קדש\" מתועבה האמור במשכב זכור דכתיב \"אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם\", מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף בלא יהיה קדש גם כן הכי:", + "קרי ביה תשכב. היינו מבנין נפעל תִשָכֵב:", + "היו בכלל כל העריות. דכלל כל עריות אקרי תועבה דכתיב \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ\" ומשכב זכור והבהמה איתנהו בכללן דבהדייהו כתיבי והרי הכתוב הוציאן מכללן וקראן תועבה בפ\"ע דכתיב בפרשת אחרי מות \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא\" וסמיך ליה \"ובכל בהמה לא תתן שכבתך ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא\", וזה הוא גם כן כמו תעבה לומר לך מה אלו וכו':", + "אף כל וכו'. לכאורה הלא כתיב בהדיא בסוף פרשת אחרי על כל עריות \"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ואפקוד עונה עליה וגו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'\", וי\"ל דהוה אמינא דוקא עבור כל התועבות נגלו ממקומם ולא עבור אחד מהם וממילא גם כן לכלל ישראל דוקא אם ח\"ו יעברו על הכל, לכן אמר דהלא משכב זכור ובהמה הם בכלל כל עריות, שעל כולן כתיב \"תועבה\", והוציאן הכתוב מכללן שכתוב עליהן \"תועבה\" בפרט ללמדך שבשיל אלו בלבד שעברו מחובים היו לגלות ממקומם. וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא על עצמו בלבד יצא אלא למד על הכלל כולו יצא, שעל כל אחד מהעריות מחוייבים היו לגלות ממקומם ומה שכתוב בפרשה \"אל תטאמו בכל אלה ולא תעשו מכל התועבות האלו\" היינו בין כולן ובין במקצתן וכדאיתא לעיל בסוף פרשת אחרי:" + ], + [ + "(יב) בכולן הוא אומר שכיבה. בכל העריות שבפרשה זו, בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:", + "וכאן. באשה אמה בקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו נאמר קיחה ואיש כי יקח את אשה ואת אמה, ואשה אל אחותה לא תקח:", + "דרך ליקוחין. כשהיתה ראשונה לקוחה לו חייב על השניה כשבא עליה דבשנייה ליכא ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:", + "מכאן אמרו. במסכת יבמות פרק י\"א:", + "נושאין על האנוסה. אם אנס אשה מותר ליקח בתה ואמה ואחותה:", + "והאונס והמפתה על הנשואה. כגון דנשא אשה ואנס או פתה את בתה חייב עליה ובגמרא דיבמות פריך אלא מעתה גבי אחותו דכתיב \"ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וכו'\" הכא נמי דרך קיחה אסור דרך שכיבה שרי? ומשני ליקוחין כתיבי בתורה סתם, הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה. וע\"כ בזה דליכא למימר לקיחה ממש אסור שכיבה:" + ], + [ + "(יג) אין לי אלא אשה ואמה. אמה היינו חמותו בתה אפילו שנולדה לה מאיש אחר דאיננה בכלל בתו:", + "בתה ובת בתה ובת בנה מנין. שבשריפה:", + "כאן זימה. לעונש שריפה שנאמר ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה:", + "ונאמר להלן. באזהרת דבתה ובת בתה ובת בנה זימה דכתיב \"ערות אשה ובתה לא תגלה וגו' שארה הנה זימה היא\":", + "אף זימה שנאמר כאן. לענין שריפה בתה ובת בתה ובת בנה גם כן בכלל זה:" + ], + [ + "(יד) מנין לעשות זכרים כנקבות. דהיינו שיהא הבעל כאשתו דמה אלו הקרובות לאשתו והם בתה ובת בתה ובת בנה, נענש עליהם בשריפה – אף הבאים אליו מעצמו והם בתו ובת בתו ובת בנו הוא נענש עליהם בשריפה. והיינו בבתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו דאינם בכלל אשה ובתה דקרא דאשה ובתה דקרא באשתו על ידי קידושין דרשי לה ביבמות מקרא והקרא דערות בת בנך או בת בתך לא תגלה מוקמי לה שם כשבאים מאנוסתו וכאן בברייתא שאל מנין דנענש עליהם בשריפה:", + "נאמר כאן זימה. לענין שריפה ונאמר להלן בלאו דבת בנך ובת בתך זימה, ופריך הגמרא והא לא כתיב שם זימה, ומשני הגמרא אתיא הנה הנה, פי' בשאר דידיה כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה, והיינו כשבאים מאנוסתו ובשאר דידה דהיינו כשבאים על ידי נישואין כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה וגו' שארה הנה זימה היא, הרי דבשניהם כתיב הנה ובקרא דנישואין כתיב נמי זימה ואמרינן מה התם הנה וזימה עמו אף בקרא דאנוסה הנה וזימה עמו, והשתא דאתינן זימה בשאר דידיה ילפינן ליה דהוא גם כן בשריפה בגזירה שוה דזימה זימה והיינו דקאמר נאמר כאן זימה וכו' דהיינו לענין שריפה ונאמר להלן לענין אזהרה דמאנוסתו:", + "אף זימה האמורה כאן. לענין שריפה כלל בזה גם כן הזכרים כנקבות:", + "מנין לעשות למטה כלמעלה. היינו שאם חמותו ואם חמיו יהיו אסורין ונענשין בשריפה כחמותו וקרא אם חמותו אם חמיו למטה שהן למטה בגדר התקרבות אצלו וחמותו קרא למעלה שהיא למעלה בהתקרבות אצלו שהיא אם אשתו:", + "נאמר כאן זימה. היינו בחמותו ונאמר להלן זימה היינו בבת אשתו, מה להלן עשה הכתוב למטה באיסור כלמעלה באיסור, שחייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה, שהיא יותר קרובה אצלו ונקראת למעלה, אף כאן נעשה אם חמיו ואם חמותו כחמותו והיינו למטה באסור כלמעלה באיסור:" + ], + [ + "(טו) אותו ואתהן את אחת מהן. דלא יתכן לשרוף רק אותה שעשתה האיסור. ולשון יוני היא 'הן' - אחת:", + "עד שיהיו שתיהן. והוא כדעת רבא (סנהדרין עו, ב) דאמר שם חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו, ר' ישמעאל סבר אף על גב שכבר מתה אשתו ובא על חמותו חייב וה\"ק קרא אפילו אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף, והא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף אלא אחמותו כשמתה אשתו.ור\"ע אתהן שתיהן משמע. וה\"ק קרא אם אשתו קיימת תשרף חמותו, ואם לאו אין כאן עונש שריפה, וה\"ה לענין אשה ובתה, אם אשתו קיימת אז חייב שריפה על בתה, ולזה קאמר הכא דאם היה נשוי אשה ובא על בתה בעוד אשתו קיימת חייב, אבל אם אשתו מתה ובא על בתה פטור. וכן אם נשא בתה ובא על אמה שהיא חמותו בעוד אשתו קיימת חייב. ואם לאו פטור:", + "[ועיין בפירוש הר\"ש דכתב דהפטור הוא רק משריפה אבל חיוב כרת יש בזה וכן דעת הרמב\"ם בפרק ב' מהלכות איסורי ביאה, וכן כתבו התוספות ביבמות דף צ\"ד ע\"ב. ודעת רש\"י ועוד פוסקים דהוא רק איסורא דאורייתא משום ארור שוכב עם חותנתו]:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו. השתא מפרש מאי דקאמר לעיל בהלכה י\"ג זימה זימה לגזירה שוה דאף על אשה ובתה וכו' חייב שריפה כעל אשה ואמה דילפינן העונש מאזהרה דכתבה בהדיא וקאמר הכא אזהרה זו היכן נאמרה וגם זימה היכן נכתבה באזהרה, וקאמר ת\"ל ערות אשה ובתה לא תגלה וכונת הברייתא על כל הפסוק דשם נזכר בתה ובת בתה ובת בנה, זימה היא, וה\"ה דילפינן זימה זימה דיכלול האזהרה גם על אשה ואמה כמו על אשה ובתה [מפירוש ר\"ש]:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) ונאמר להלן. במסית דכתיב כי הרג תהרגנו:", + "האמורה להלן סקילה. דכתיב וסקלתו באבנים:" + ], + [ + "(ב) נשכב מנין. זכר שנרבע לבהמה דלא כתיב בהדיא:", + "אם אינו ענין לשוכב. דהא כתיב קרא אחרינא \"ואיש אשר יתן שכבתו וגו'\":", + "הכי גרסינן תלמוד לומר לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים – פירוש מה קדש זה יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש נמי דבר שיש בו תועבה הוזהרנו על זה בלא יהיה קדש ושכיבת בהמה נמי בכלל תועבותיהם הוא דכתיב בפרשת עריות \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'\":", + "לא תתך שכבתך. וכלול נמי בזה הנשכב לבהמה:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) ק\"ו ומה אם בהמה וכו'. אין הכונה ליסר את הבהמה מפני שבאת תקלה על ידה אלא כדי שילמוד האדם מזה ויתרחק מלגרום לחבירו לחטוא וכן בכל הדמיונים שהביא לזה:" + ], + [ + "(ו) ומה אם כך חס הקב\"ה על הרשעים וכו'. אף על גב שציוה הקב\"ה לאבדן מן העולם כדאמרינן לקמן לענין רשעים הוא אומר רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל וגו' אפילו הכי כיון שאבדו מן העולם וקבלו הדין שיש להם לקבל הקב\"ה מקפיד למי שמספר בגנותן (מפי' הר\"ש):" + ], + [], + [], + [ + "(ט) הברזל נברא לקצר וכו'. דהיינו החרב:" + ], + [ + "(י) תלמוד לומר אחותו מכל מקום. דהדר אמר ערות אחותו גילה:" + ], + [ + "(יא) עד שיהיו שניהן מזידין. פי' על זה מסיים הכתוב ונכרתו, הא אם אחד יודע את חומר האיסור והשני שוגג, המזיד חייב כרת והשוגג פטור וחייב קרבן:", + "ושמא תאמר קין נשא אחותו. פי' למה לא נאסרה לו מתחלה. על זה תירץ שחסד עשה הקב\"ה כדי שיבנה עולמו:" + ], + [ + "(יב) תלמוד לומר אחותך מכל מקום. פי' דכתיב אחותך היא לא תגלה ערותה דמשמע מכל מקום. [והא דכתיב \"היא\" דרש ר' יוסי ב\"ר יהודה מזה דרשא אחרת עיי\"ש בגמרא דההיא ברייתא אתיא כוותיה כדמוכח ביבמות דף כ\"ב וכ\"ג עיי\"ש]:" + ], + [ + "(יג) אי אחותך. פי' אי דרשינן אחותך מכל מקום נרבה אפילו אחותו מן השפחה דבא אביו על שפחה ונכרית והוליד ממנה בת ליהוי חייב אחיה הבא עליה בכרת:", + "תלמוד לומר בת אשת אביך. היינו כשיש לו אישות לאביך בה, פרט לשפחה ונכרית דלא תפסי בה קידושין כדאמרינן בקידושין (דף סז.):", + "ואם כן למה נאמר וכו' או מולדת חוץ. דמשמע אפילו לא נולדה בבית אביו אלא מאיש אחר ועל זה משני דכונת הכתוב בין שנולדה מאשה כשרה דאומרים לו לאדם קיים את אמה ובין שנולדה מאותה שאומרים לו הוצא את אמה ולא תקיימנה כגון מחייבי לאוין או חייבי כריתות – אפילו הכי אחותו היא:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) אין דוה אלא נדה. פי' דאף על גב דמלת \"דוה\" משמע כל דבר המחליאה, אין דוה סתם אלא נדה:", + "שנאמר והדוה בנדתה והזב את זובו מכל מקום. הוא כמו \"וגו'\", דכתיב שם \"והזב את זובו לזכר ולנקבה\" ופי' דהקיש שם נדה וזבה בהדדי לומר דעל תרוייהו יש עונש ואזהרה להבא עליהן וזהו שאמר \"מכל מקום\":" + ], + [ + "(ב) שעשה בה את המערה. נשיקה או הכנסת עטרה כגומר ביאתו:", + "שיש בה טומאה. שמטמאה את בועלה לפיכך החמיר בה לענין העראה:", + "תלמוד לומר כי את שארו הערה. באחות ואחות אם הרי דגם שם אף על פי שאינה מטמאה את בועלה מכל מקום החמירה בהן התורה לענין העראה ומכל מקום אינם בכלל שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין דיש בכל אחד מעלה מה שאין בחבירו ולפיכך יכול ללמוד בנין אב מבין שניהן לעלמא ולזה קאמר הרי את למד בנין אב מבין שניהן:", + "לא ראי נדה. שיש בה טומאה כראי אחות אב שאין בה טומאה ולא ראי אחות אב שהוא איסור הבא משום שאר ותוכל לפשוט כל עריות הבאות משום שאר אבל אשת איש שאין איסורו משום שאר מהיכא תיתי לן כהרי נדה שאין איסורה משום שאר ואפילו הכי השוה בה הכתוב להעראה שיהא כגומר, הצד השוה שבהן וכו':" + ], + [], + [ + "(ד) מה אשת אחי אביו מן האב. כדיליף לקמיה בהלכה וי\"ו:", + "תלמוד לומר ערות אחות אמך וגו'. ר\"ל וכבר כתיב לעיל בפרשה אחרי ערות אחות אביך וגו' ערות אחות אמך וגו', ולמה שנה כאן עוד הפעם לרבות דאפילו רק מן האם:", + "לענין שאמרנו. לעיל בהלכה ב' דאפילו המערה חייב:" + ], + [ + "(ה) עונם ישאו עונש שמענו. דכל היכא דכתיב \"עונו ישא\" הוא מרמז על עונש כרת, עיין לעיל בפרשה צו פרק י\"ג הלכה ב':", + "תלמוד לומר ערות אחות אביך וגו'. הכתוב בפרשת אחרי והא דלא הביא מקרא זה גופא דכתיב \"ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" משום דעיקרו דההוא קרא אתי כדי לסיים העונש עונו ישא:" + ], + [ + "(ו) אסר מכלל אשת אחיו מאמו. דיבום לא שייך אלא באשת אחיו מאביו, ר\"ל ואם כן הלא ראינו דהחמירה התורה יותר באחי אמו מאחיו מאביו, ואם כן בזה שהחמירה התורה באשת אחי אביו מאביו כל שכן שיש לנו להחמיר באשת אחי אביו מאמו:", + "תלמוד לומר דודו. ערות דודו גילה:", + "ונאמר להלן דודו. גבי גאולה \"או דודו או בן דודו יגאלנו\":", + "מה דודו שנאמר להלן במשפחת אביו. דכתיב \"ממשפחתו יגאלנו\" ומשפחת אם אינם קרויה 'משפחה':" + ], + [ + "(ז) אם יש וכו'. דבאשת אחיו אמר \"ערירים יהיו\" ומפרש מה שכתב ערירים יהיו הוא שאם יש להם בנים ימותו בניהם והם יהיו ערירים, ומה שכתב \"ערירים ימותו\" היינו אם אין להם בנים ישארו כך עד מותם ולכן כפל המאמר הזה בברייתא ט' שנית:", + "גבר לא יצלח בימיו וגו'. היינו דבסוף פסוק כתיב \"לא יצלח איש מזרעו וגו'\" ויש זכר לדבר דערירי הוא בענין זרע האדם:", + "תלמוד לומר ערות אחי אביך לא תגלה. היינו מה שכתוב בסוף \"אל אשתו לא תקרב\":" + ], + [ + "(ח) מה אחות וכו' בין מן האב בין מן האם. כדלעיל בברייתא ד':", + "יש לה איסור. קודם שטובלת:", + "אף אשת אח. מיירי באותה שיש לה איסור ויש לה היתר אבל לא מיירי באשת אחיו מאמו. והנה משמע לכאורה מזה דאשת אחיו מאמו אין בה כרת, ותמהו התוספות בריש יבמות דמוכח שם במשנה דיש בה כרת מדחשיב שם במשנה אשת אחיו מאמו בט\"ו נשים שפוטרות צרותיהן וחייבין לאוין אין פוטרות צרותיהן, וכן לקמן חשיב גם כן ט\"ו נשים שפוטרות צרותיהן ומסתמא אשת אחיו מאמו גם כן בכלל זה כמו במשנה. ולבד זה איתא בהדיא ביבמות (דף נד.) דמרבינן מקרא האמור בפרשת אחרי ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא, בין מן האב בין מן האם, ומחמת זה דעת הקרבן אהרן דמשבשתא היא והעתיק כאן תחת ברייתא זו הברייתא שהובאה ביבמות (דף נ\"ד) דהקרא מיירי בין באשת אחיו מן האב ובין מן האם, וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהותיו:", + "והראב\"ד בביאורו מתרץ קצת דהך ברייתא נמי מודה לההיא דרשא דדרשינן מאזהרה דפרשת אחרי לרבות אף באשת אחיו מאמו דרחמנא אזהר עלה. דהיא נכללת גם כן באשת אחיו והכא הכי קאמר, אי לאו קרא יתירא דכתיב שם גבי אזהרה מהאי קרא דעונשין לא הוי ידעינן זה דהוי אמרינן דמיירי דוקא במן האב ולא מן האם מדכתיב ביה \"נדה היא\", לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ביבום, והשתא דכתיב קרא יתירא גבי אזהרה שמעינן דאשת אחיו בין מן האב ובין מן האם ו\"נדה היא\" דכתב רחמנא גבי אשת אחיו לדרשא אחריתא אתי למימרא דרב הונא עיי\"ש (יבמות נד, א):" + ], + [], + [ + "(י) על אחת מכל עריות. פי' שאם אחיו נשא בתו וכדומה אותן שאסורות עליו משום ערוה, ומת, יכול שיבוא מצות יבום וידחה האיסורים:", + "אף עליה שנאמר כאן ביבמה הכתוב מדבר. פי' שאחיו נשא אחות אשתו ומת ואמר רחמנא לא תקח:", + "צרתה מנין. פי' שאחיו נשא עוד אשה לבד אחות אשתו מנין שגם היא אסורה להתייבם:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר לצרור. דהוא יתר להורות דאפילו הצרה לא יקח:", + "וצרות צרותיהן. כגון שהלכה צרתה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת. כשם שצרתה פטורה כך צרת צרתה פטורה, ומפיק לה בגמרא מדכתיב \"לצרור\" ולא כתיב \"לצור\" – משמע צרות הרבה. והנך ט\"ו נשים מנויות במשנה ביבמות ריש פ\"א:" + ], + [ + "(יב) או אף וכו'. פי' יכול שאני מרבה שש עריות חמורות דמנו שם במשנה ואלו הם אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, ואחותו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אחיו מאביו. וקרי להו חמורות לפי שאינם נשואות לאחיו כי היכי דנשואות ט\"ו נשים אלא אסורין הן לכולהו אחין ואמר יכול שאני מרבה את אלו אם נישאו שש עריות אלו לעלמא והוו להו נשים אחרים ומתו בעליהם, יכול כי היכי דהנך ט\"ו נשים דנשואות לאחים - צרותיהן אסורות, אף אלו השש עריות דנשאו לעלמא אם מתו בעליהן או נתגרשו יהיו צרותהן אסורות גם כן:", + "אמרת. כלומר אתה יכול להשיב דאי אפשר לפי דתאמר מה אחות אשתו וכו':", + "הכי גרסינן אף כל ערוה וכו' ומותרת לינשא לאחיו צרתה אסורה:", + "שאין צרה אלא מאח. פי' הואיל ופטרה הכתוב מזיקתו ממילא הרי היא עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים דהיא בכרת אבל בעלמא הלא לא רמי איסור אשת אח עליה ושריא:" + ], + [ + "(יג) עונש לא שמענו. שהיא לא נשנה בפרשת קדושים לגבי עונשין, תלמוד לומר \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלו ונכרתו\", וממילא כלול בזה נמי אם ייבם ערוה או צרתה:" + ] + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + [ + "(א) בני אהרן אין מיטמים וכו'. דיתר הוא דידוע שהכהנים הם בני אהרן:", + "מטמאות הן בנות אהרן. ואיצטריך למעוטי דשם \"הכהנים\" היה אפשר לומר גם כהנת בכלל זה (וכדעת עולה בחולין דף קלא:):", + "יצאו חללים. שאין עליהם שום קדושת כהונה שמותרים לישא כל הפסולות לכהונה מה שאין כן בעלי מומין:", + "ומנין לרבות בעלי מומין. דדלמא כונת הכתוב אותן הראויין לעבודת כהונה:", + "בני אהרן. אף הקטנים דהיינו שלא יטמאו אותם ויש מראשונים דס\"ל דמוזהרין הגדולים להפרישם מן הטומאה:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות את הדם. של מת שמוזהר עליו וטומאתו ברביעית:", + "תלמוד לומר לנפש. ולא תכיב \"למת\", לרבות שמוזהרות מלהטמא בדם המת:" + ], + [ + "(ג) כל הטומאות. כגון כזית בשר ועצם כשעורה וכל הני דקתני באהלות פ\"ד (משנה, אהלות ד):", + "תלמוד לומר ואמרת אליהם לרבות וכו'. היינו מריבוי הכתוב שיאמר אליהם עוד אמירות לפרוש מעניני טומאת המת. והגירסא הנכונה כגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר לנפש\" (וכן הוא גירסת הרמב\"ן בספר תורת האדם), והיינו מן למ\"ד של \"לנפש\", דהו\"ל למיכתב \"על נפש לא יטמא בעמיו\" כמו דכתיב לקמהי אצל כהן גדול, וממילא הוה ידעינן לפרוש מדם המת. ומדכתיב \"לנפש\" מרבינן כל המצטרף לנפש המת:", + "בזמן שעמיו שם. שיש שם בני ישראל שיתעסקו עמו לקברו:" + ], + [ + "(ד) אלא אשתו שנאמר שאר אביך היא. פי' דאחות אביו מקרי שאר אביו משום שהיא בשר אחד עם אביו, וכן אשתו היא בשר אחד עם בעלה כדכתיב \"והיו לבשר אחד\" (זית רענן):", + "הקרוב לא את הארוסה. אם הכהן אירס אשה ומת אינו מטמא לה שעדיין לא נתקרב לה:", + "אליו לא את הגרושה. ד\"אליו\" משמע שהיא מיוחדת אליו, לאפוקי זו שגירשה:", + "מה תלמדו לומר לאביו. הלא בק\"ו אנו למידין שיטמא לו דמה אמו שאין קדושתה גדולה, שאם בא עליה פסול נתחללה מכהונה לעולם, ואפילו הכי מטמא לה – קל וחומר לאביו שקדושתו דבקה אליו, שאינו מחלל כהונתו על ידי ביאת פסולים כדדרשינן לקמן \"ולא יחלל זרעו\" – את זרעו הוא דמחלל אבל הוא עצמו אינו מתחלל, אינו דין שיטמא לו בנו:", + "אילו כן הייתי אומר. כיון דמקל וחומר אנו למידין בעינן שיהא ידוע לכל שהוא אביו כגון שהיו חבושין אביו ואמו בבית האסורין עד שנתעברה:", + "אביו חזקה. סתם אביו שהוא על ידי חזקה שהוחזק לכל שהוא אביו:" + ], + [ + "(ה) או אילו נאמר וכו'. קושיא היא ופירוש או אולי יש להקשות איפכא, שיכתוב לאביו ולא יכתוב לאמו והייתי דן מק\"ו שיטמא לה מה אביו וכו':", + "אלו כן וכו'. פי' אלו לא נאמר אמו בפירוש לא היינו למידין שמותר לטמא לה רק באמו שלא נתחללה אבל אמו שנתחללה כגון שאחר שנולד ממנה מת אביו שהיה כהן והיא נבעלה לפסול לה:" + ], + [], + [ + "(ז) ומה תלמוד לומר לבנו ומה ת\"ל לבתו. נלמוד אחר מחבירו, ומשני \"לפי וכו'\":", + "הבת אביה זכאי וכו'. פירוש וע\"כ הוא מקורב עמה יותר:" + ], + [ + "(ח) באחיו ובאחותו. פי' מה באחיו ואחותו:" + ], + [ + "(ט) הקטנה ולא הגדולה. לכאורה גדולה היינו בוגרת שאינו מטמא לה, ולקמיה בהלכה י\"ב מרבינן בוגרת. ומצאתי בר\"ש שפירש מה אחיו בין גדול בין קטן, היינו בין בעל דהיינו שהוא נשוי, בין לא בעל שאינו נשוי, אף אחותו בין קטנה ובין גדולה, היינו בין בתולה ובין בעולה. תלמוד לומר ולאחותו הבתולה וכו'. והאי דנקט 'גדול וקטן וקטנה וגדולה' – לישנא מעליא נקט, עכ\"ל הר\"ש. והגר\"א גריס להדיא כן \"מה אחיו בין נשוי ובין שאינו נשוי אף אחותו בין בתולה בין בעולה ת\"ל ולאחותו הבתולה ולא הבעולה\". וכעין זה איתא בפסיקתא זוטרתי עיי\"ש:" + ], + [ + "(י) שהיא קטנה ולא גדולה. לפי' הר\"ש הנ\"ל היינו שהיא בתולה ולא בעולה, אף אחיו דוקא כשאינו נשוי. והגר\"א גריס בהדיא כן עיין בהגהתו:" + ], + [ + "(יא) פרט לאנוסה ומפותה. שאינה בתולה:", + "תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש. והויה זו אינה על ידי קידושין אלא אשר לא היתה למשכב האיש:" + ], + [ + "(יב) הקרובה לרבות את הארוסה. שלא תאמר אשר לא היתה לאיש לשון הויה דקדושין, וארוסה מקודשת היא, ולזה אמר הקרובה כ\"ז שתהיה קרובה אליו ולא נתרחקה:", + "אליו לרבות את הבוגרת. אף שכלו מקצת בתוליה או דהוה אמינא נילף בתולה בתולה מקרא ד\"כי ימצא נערה בתולה\", מה להלן נערה אף כאן נערה, קמ\"ל מיתורא דקרא לרבות:", + "לה יטמא מצוה. פי' אינו לרשות לבד דאם לרשות באמרו \"לא יטמא כי אם וכו'\" הרי נתן רשות להטמא לאלו, אלא לאו דהיא למצוה לטמא לשבעה קרובים הנזכרים בפסוק:" + ], + [ + "(יג) מטמא הוא על הודאי וכו'. תיבת \"לה\" יתירא קדריש דהו\"ל לומר \"יטמא\" ולזה אמר שר\"ל לה לאחותו שהיא אצלו אחותו ודאי דוקא יטמא, ואינו מטמא על הספק כגון שנתערב לאמו ולדה בולד חברתה או ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון:", + "לה יטמא אינו מטמא על איבריה. פי' דכתיב \"לנפש לא יטמא כי אם לשארו\", משמע דרק לנפש של שארו ולא לאבר מן החי שלו:", + "מאביו. נקט אביו לרבותא וכל שכן על שאר קרובים:", + "אבל מטמא הוא על עצם כשעורה. מן אביו המת לקברו (ראב\"ד). ולפי זה פשוט דכל שכן דעל אבר שלם שלו דמטמא וכן הוא באמת דעת ר' יהודה בנזיר (דף מג:) וסתם ספרא ר' יהודה:", + "ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו. הנה לפי גירסתינו נוכל לומר בפשיטות דסבר כרב דאמר שם דאף על אביו כשהוא שלם הוא דמטמא לו ולא בזמן שהוא חסר. והראב\"ד היה לו גירסא \"אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו\", וז\"ל אינו מטמא לעצם כשעורה לכתחלה דנפש בעינן אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו דלא קפיד רחמנא על נפש אלא על הבא ליטמא לכתחלה אבל אם נטמא כבר ושכח ממנו עצם מותר לחזור עליו ולקברו (וטעות סופר יש שם שכתוב ר' יהודה אומר וצ\"ל ר' יוסי כמו בגירסתנו). ויש בסוגיא זו כמה ביאורים. ועיין ברא\"ש הלכות טומאה:" + ], + [ + "(יד) מעשה ביוסף בן פסכס. כהן היה:", + "נומא. היה מכה והוצרך לחתוך רגלו שלא יכלה הגוף:", + "צא לך. דאבר מן החי מאדם מטמא באהל כאבר מן המת דנפקא לן בספרי \"או בעצם אדם - זה אבר מן החי\", ואיתקש בהאי קרא למת לטומאת שבעה ולאוהל:", + "הצדיק אבד וצדקו עמו. דליכא למימר כפשטיה שהצדקות גורם לצדיק שיאבד הא כתיב \"דרכיה דרכי נועם\" אלא הכי קאמר הצדיק באבידתו עומד בצדקו כגון יוסי שסבל היסורים בשהיית חיתוך אברו שלא יטמא בנו:" + ], + [ + "(טו) לא יטמא בעל בעמיו מה תלמוד לומר. פי' והלא כבר נאמר למעלה שהוא מטמא לאשתו דכתיב כי אם לשארו וע\"כ איירי הך קרא באשה פסולה שהיא מחללת אותו ופשיטא שאינו מטמא לה:", + "בין פסולים. כגון כהן שהיה לו אח ממזר מיטמא לו כדלעיל בהלכה ה' לענין אמו והוא הדין לשאר קרובים:", + "תלמוד לומר לא יטמא בעל בעמיו. והיינו לאשה שהיא מחללת את זרעו כגון אלמנה לכה\"ג גרושה לכהן הדיוט, וזהו מה דמסיים הכתוב \"להחלו\", באשה שהיא מחללת אותו:" + ], + [ + "(טז) בעמיו בזמן שעושים כמעשה עמו. פי' דכל הדין שאמרנו דמטמא לאשה כשרה ולשאר קרובים דוקא כשעושים מעשה עמיו ושיעור הכתוב: לא יטמא הבעל לאשתו אף כשהיא עושה מעשה עמך אם הוא להחלו, לא כשפירשו מדרכי ציבור, היינו כגון שפירשו מדרכי צבור ונעשה מומר אפילו לעבירה אחת (ראב\"ד):", + "נהג מנהג בזה. שנשא אשה פסולה הרי הוא חולים. ר\"ל שנעשה חולין ואסור לעבוד עבודה כדתנן כהן שנשא נשים בעבירה פסול עד שידור הנייה ואף דהוא מדרבנן אסמכינהו אקרא:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בראשם מה ת\"ל. פי' מה לימדנו במה שאמר כאן בראשם ולא אמר כמה שאמר בישראל \"בין עיניכם\":" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) ומה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת. דכתיב \"לנפש\":", + "קדשים יהיו לאלהיהם על כרחם. מדלא כתב \"והם\" ואמר \"יהיו\" משמע שבית דין יכריחום על זה שישארו קדשים והיינו שאם רצה להטמא למתים ויחשוב בנפשו הלא הקב\"ה עשה זה לטובתי להקדישני אני איני מקפיד על זה לפיכך גילה הכתוב שע\"כ יקדישום בית דין בכך ולא יניחום:", + "להגיד מה גרם. דמשמעות הכתוב דעל ידי שפורק מעליו מצות כהונה מסיר מעצמו הקדושה:", + "לרבות בעלי מומין. דאף שהוא פסול לעבודה מכל מקום גם הוא קודש ובית דין מכריחים אותו לקיים מצות כהונה:" + ], + [], + [ + "(ז) זו אילונית. פי' דגם איילונית היא בכלל זונה ואסורה לכהן וסימני איילונית מבואר ביבמות (דף פ:) כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות או שאין לה דדין כאשה ועוד איזה סימנים, עיי\"ש. וטעמו דר' יהודה מדכתיב \"אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו\" (הושע ד, י) כל ביאה שאין בה פרצה (מלשון ויפרוץ לרוב) דהיינו שאינה ראויה לילד קרי לה הכתוב \"הזני\" שהיא בעילת זנות ולא ממעט מכאן קטנה משום דקטנה אתיא לכלל פירצה לכשתגדל מה שאין כן זו דלא אתיא לעולם לכלל פרצה‏.32(יבמות סא, ב) – ויקיעורך", + "אלא גיורת וכו'. דביאת עכו\"ם ועבד פסלה וסתמן הן בכלל זונה:", + "ושנבעלה בעילת זנות. דהיינו שנבעלה לפסול לה כגון חייבי כריתות או לעכו\"ם ועבד שאין קידושין תופסין בהן. ואם נבעלה לחייבי לאוין יש דיעות בין ראשונים אם נפסלה לכהונה:" + ], + [ + "(ח) זו שנולדה מאחד מכל הפסולים. לכהונה דהיינו כהן שנשא גרושה או אלמנה לכה\"ג ואף על גב דאיכא עוד מיני חללה דלא נולדה מפסולי כהונה ואפילו הכי שם חללה עלה דהיינו כהן שנשא גרושה וזונה נתחללה בביאתו ויש עליה גם שם חללה, אכן משנתינו הכי קאמר איזה היא חללה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב \"חללה לא יקחו\" ואין צריכה לפירוש מדברי סופרים? זו שנולדה מאחר מכל הפסולים לכהונה, דסתם חלל היינו ולד פסול דכתיב \"ולא יחלל זרעו\" אבל חללה שנעשית חללה על ידי ביאה שהיתה כשרה ונתחללה הוצרכו לדרוש בה ממקראות:" + ], + [ + "(ט) ודין הוא. שתהא פסולה ולא צריך קרא, שהיא אסורה לחזור לחולץ, מדכתיב \"אשר לא יבנה\" ולא כתיב \"אשר לא בנה\", ודרשו כיון שלא בנה שוב לא יבנה:", + "צרה תוכיח. והיא צרת חלוצתו שאם היתה לו צרה ונפטרה בחליצתו של זו דכתיב בית חלוץ הנעל – בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים, ואותה גם כן אסורה עליו ד\"אשר לא יבנה - כיון שלא בנה שוב לא יבנה\" גם עלה קאי, ועל כל זאת מותרת לכהונה, אף אני אביא חלוצה וכו':" + ], + [ + "(י) הפרש. כלומר הפרש גדול יש בין הגרושה ובין צרת החלוצה, ולא תלמוד ממנה, דחליצה וגרושה עשה בהם מעשה בגט כריתות או בחליצת החולץ ואם כן זו דומה לזו ותלמוד חלוצה מגרושה. אבל לא תלמוד מצרת חלוצה שלא נפטרה במעשה אלא ממילא נפטרה בחליצה צרתה וע\"כ כשרה לכהונה:", + "ואם נפשך לומר. היינו להשיב על זה דגם בחליצה אינו עושה מעשה, דהשטר חליצה שניתן לה הוא רק לראיה וההפטר ממנו הוא על ידי שחלצה את נעלו ואם כן היא עשתה מעשה בו ולא הוא בה ואם כן דומה חלוצה לצרת חליצה שתהא מותר לכהונה – לזה אתא קרא וריבה אותה לאסור באומרו \"ואשה\", דוי\"ו מרבה אשה אחרת והיא החלוצה דדומה בצד מה לגרושה שנתרחקה מהחולץ ואסורה לכהונה. ובגמרא פ\"ג דיבמות דחלוצה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:", + "שגירושיה ביד אישה. בעלה ולא הצרה שאין גירושיה על ידי האיש אלא על ידי אשה שהיא צרתה שמחליצת צרתה הותרה היא:" + ], + [ + "(יא) שאף על פי שנתן לה האחרון גט וכו'. דמן הדין לא היתה צריכה גט כלל אפילו מדרבנן דאין קידושין תופסין בא\"א, וע\"כ אף על פי שנתן לא מהני לאוסרה:", + "לא יקחו לא יקחו. תרי זימני למה לי שהאשה מוזהרת על ידי האיש, שהאשה הפסולה לכהונה כגון גרושה וחללה היא מוזהרת מלינשא לכהן כשם שהוא מוזהר עליה ודוקא באופן זה שהוא מוזהר אבל אם הוא חלל לא הוזהרו כשרות ואפילו כהנות מלינשא לו (גמרא):" + ], + [], + [ + "(יג) דפנו. הכהו ויסרהו בע\"כ להפריש עצמו:", + "ת\"ל וקדשתו. דלא אמר \"ויתקדש\" אלא \"וקידשתו\", משמע על ידי אחרים שהם יכריחוהו לזה. ומה דאמר למעלה \"קדושים יהיו - בע\"כ\" – ההוא להכריחו בדברים והכא על ידי עונשין (רא\"ם וקרבן אהרן):", + "להגיד מה גרם. פי' שלפיכך הזהירה התורה לקדשו בע\"כ משום דלחם אלהיך הוא מקריב:", + "לרבות בע\"מ. שאף הם מוזהרים אף שאסורים להקריב:", + "להזהיר ב\"ד על כך. ואף דאמר לעיל וקדשתו בעל כרחו – אפשר דאתי לרבות דאף בבעלי מומים יכריחוהו בית דין להיות קדוש:" + ], + [], + [ + "(טו) ונאמר להלן אביה. בנערה המאורסה \"אל פתח בית אביה\":", + "אלא להוציא את כל האדם. וביאור הכתוב לזנות את אביה היינו שהיא זינתה עם אביה. ואפילו כשהיא פנויה ואשמועינן האי קרא דדוקא בבת כהן שזינתה עם אביה היא מחויבת שריפה אבל בעלמא כשבא על בתו אינה בשריפה:", + "כשהוא אומר היא מחללת וכו'. פי' משמע שהיא מחללת אותו ואי הוא בא עליה הרי הוא מחללה:", + "אי מה וכו'. פי' כיון דאביה אתי לגז\"ש ניבעי נערה ארוסה כמו התם:", + "תלמוד לומר ובת כהן מכל מקום. מוי\"ו ד\"ובת\" קדריש ליה:" + ], + [], + [ + "(יז) אלא בת כהן לכהן וכו'. פי' דמשמעות הכתוב כי תחל לזנות היינו שהיא מתחללת עתה על ידי הזנות לאפוקי כשהיא היתה נשואה מתחלה לנתין ולממזר שכבר נתחללה על ידן אם זינתה אח\"כ לא תדין בשריפה ואפילו אם נישאת ללוי ולישראל גם כן ירדה ממדרגתה שהיא בת כהן דכיון שנשאת להן אסורה לאכול בתרומה וע\"כ הו\"א דהכתוב שדנה בשריפה משום שהיא בת כהן דוקא כשנשאת לכהן וזהו שאמר אין לי אלא בת כהן לכהן וכו':", + "תלמוד לומר ובת איש כהן וכו'. מ\"איש\" קדריש דהל\"ל \"ובת כהן\":" + ], + [ + "(יח) עם אביה בשריפה וכו'. מסיק בגמרא דצ\"ל בהיפך – עם אביה בסקילה ועם חמיה בשריפה, ופירושו עם אביה היינו כשזינתה בעודה ברשות אביה דהיינו כשהיא ארוסה בסקילה, דס\"ל כרבנן דסקילה חמורה, ובארוסה בת ישראל בסקילה, ולא בא הכתוב להקל עליה משום שהיא בת כהן, ומה שאמר הכתוב בשריפה אנשואה קאי, דבת ישראל שזינתה מיתתה בחנק והיא בשריפה. וזה שמסיים הברייתא \"עם חמיה\", דהיינו כשזינתה לאחר נשואין כשהיא בבית חמיה \"בשריפה\":", + "ואין בועלה בשריפה. אלא בחנק:", + "ואין זוממיה בשריפה. פי' כשבאו עדים עליה שזינתה ואח\"כ הוזמו אף שבעדותן רצו לחייבה שריפה מכל מקום מיתתן בחנק כמו הבועל. ובגמרא (פרק הנחנקין דף צ:) מסיק עיקר הלימוד מדכתיב \"כאשר זמם לעשות לאחיו\" ולא לאחותו:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) שיהא גדול וכו'. דמילת \"גדול\" כולל כל מיני שלמות:", + "חוצב. בהר אבנים:", + "את המחצב. פי' מקום שהסיעו ממנו האבן דנשארה גומא ומלאוה דינרי זהב:", + "והלא חתניני היה. פי' ואנו בקיאין בו יותר מכם:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. פי' שכבר ידענו שכהן גדול על ידי משיחה ובגדים הוא:", + "שנמשח שבעה ונתרבה שבעה. בגמרא יליף משיחה שבעה מדכתיב \"ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיה לבניו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\". איתקש משיחה לריבוי, מה ריבוי שבעה אף משיחה שבעה:", + "נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד. \"או\" קאמר, כדמוכח בסוף הפרק:", + "של סוטה. דכתיב \"ופרע את ראש האשה\" ותנן במסכת סוטה (דף ז.) \"הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו\", והזהיר הכתוב שהכהן גדול מפני כבודו לא יעשה זאת:", + "ר\"מ אומר וכו'. בא לאפוקי מדעת ר' יהודה המובא בגמרא (הוריות יב, ב) שסובר שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר:", + "פורם מלמטה. היינו בשפת חלוקו:", + "וההדיוט מלמעלה. היינו בצואר בשפה במפתח חלוקו (כן הוא דעת רב שם):", + "ומת אחד. היינו שיעור מת אחד והוא רביעית:", + "לא יבוא ולא יטמא. היינו אהל ונגיעה:", + "חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. היינו כגון שנכנס לאהלו כשהוא גוסס ונפק נשמתא, דטומאה וביאה בהדדי קאתיין, ואף על גב דהיא ענין אחד – אפילו הכי לוקה שתים משום שני שמות. אבל נטמא קודם על ידי ביאה מקצתו שהכניס רגליו – תו לא מיחייב משום ביאה כיון שמחולל ועומד (נזיר מג, א):", + "אין לי אלא כה\"ג. דביה כתיב ביאה וטומאה דכתיב \"על כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא\", מנין לכהן הדיוט דלא כתיב ביה \"לא יבוא\" כי אם \"לא יטמא\", איפשר דאינו מחוייב שתים:", + "לאביו ולאמו לא יטמא. דיתירא הוא דכבר כתיב \"על כל נפשות מת לא יבוא\", אלא דהוא מיעוטא – דוקא להם אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אפילו אינו קרובו כלל:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) יוצא הוא אחריהם הן נכסין והוא נגלה. כשהן יוצאין במבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן – הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון, והן נכסין ממבוי השני והוא נגלה ונכנס לתוכו:", + "אינו יוצא כל עיקר. בגמרא פריך שפיר קאמר ר' יהודה דהא כתיב \"לא יצא\". אמר לך ר' מאיר אי הכי לביתו נמי לא, אלא ה\"ק ממקדש לא יצא מקדושתו לא יצא (יעשה חיזוק לדבריו ולא יגרום לצאת ממקדש וליטמא), וכיון דאית ליה הכירא לא אתי למינגע. ור' יהודה ס\"ל דאגב מרירות לבו דלמא מקרי ואתי ונגע:" + ], + [ + "(ו) ומנין אם עבד כה\"ג בהיותו אונן עבודתו כשרה.", + "תלמוד לומר ולא יחלל. דאם ר\"ל דביציאתו מן המקדש הוא מחלל והכונה שלא יצא כי יחלל – היה לו לומר \"לא יצא כי יחלל\", אלא לאו דהוא מילתא באנפי נפשיה וה\"ק – מן המקדש לא יצא אחר המת כלל ובהיותו במקדש אם רצה לעבוד רשאי לפי שהוא לא יחלל העבודה אם יעבוד בהיותו אונן. ומדהוצרך להתיר זה בכה\"ג משמע דכהן הדיוט אם עבד אונן חילל ועבודתו פסולה (קרבן אהרן):", + "מרובה בגדים מנין. שגם עליה יש אזהרה \"ומן המקדש לא יצא\" (והוא הדין שעובד כשהוא אונן):", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה' להגיד מה גרם. [וכן איתא בילקוט]. והיינו שענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו ומרובה בגדים נמי בכלל זה דהא כתיב \"כי נזר\" והיינו ציץ שהיא אחד משמונה בגדים (הר\"ש משנץ). וראב\"ד פירש לעיל בפרשת שמיני דמשחת כולל נמי מרובה בגדים כדכתיב \"ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\":" + ], + [ + "(ז) הוא ולא המלך הוא ולא הנזיר. קאי אמאי דכתיב \"והוא אשה בבתוליה יקח\", ומלת \"והוא\" יתירא, ואתי למעוטי מלך ונזיר, והיינו אף על פי שיש נזר על ראש המלך וכן בנזיר כתיב ביה \"כי נזר אלהיו על ראשו\" – אפילו הכי מותרין בבעולה וגרושה וכדומה:", + "הוא לרבות כהן משוח מלחמה. דרש ליה מן וי\"ו ד\"והוא\", דאתי לרבות (קרבן אהרן):", + "פרט לבוגרת שכלו בתוליה. איתא ביבמות (דף נט.) דבקראי פליגי, ת\"ק סבר אי הוי כתיב \"בתולה יקח\" מקצת בתולה משמע ומישתרי בוגרת, השתא דכתיב \"בתוליה\" מתסרא בוגרת דבעינן כל בתוליה. ור\"א ור\"ש סברי אי הוי כתיב \"בתולה\" שלימה משמע ומתסרא בוגרת, השתא דכתיב \"בתוליה\" אפילו מקצת מבתוליה ומתרבי בוגרת:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) ת\"ל גרושה ולא יחלל. חלולין הא עושה ואין עושה ממזרין:" + ], + [ + "(ב) או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה. אין הכונה שלא יאמר אלמנה כלל דאם כן מנין היינו יודעין שכה\"ג אסור באלמנה אלא ר\"ל דמדכתב הכתוב בפסוק אחד אלמנה וגרושה ולא כתב לאלמנה בפני עצמה משמע דכונת הכתוב כדי לכתוב על שניהם ולא יחלל, דרק חלולין הוא עושה והלא זה היינו יודעין מק\"ו, דבאלמנה אין עושה ממזרין. ועל זה משני דאלו לא נאמר אלמנה שם היינו אומרים דבאלמנה כשר הזרע לגמרי:" + ], + [ + "(ג) מאחר מכל הפסולים שבכהונה. כגון אלמנה לכה\"ג, זונה וגרושה לכהן הדיוט:" + ], + [ + "(ד) זונה מה ת\"ל. פי' דמק\"ו דכהן הדיוט ילפינן לה ואין לומר דהו\"א דעושה ממזרין דגרושה תוכיח:", + "מנין לכהן הדיוט וכו'. דביה לא כתיב \"ולא יחלל\":", + "תלמוד לומר זונה. דלא איצטריך לעצמה אלא לאפנויי ללמוד ממנה גז\"ש לכהן הדיוט שגם זרעו מן הפסולות לא יעשו חלולין:" + ], + [ + "(ה) את אלה וכו'. פי' דתיבת \"את אלה\" יתר הוא, אלא להורות דרק על ידי אלה נעשו חללים ולא על ידי נדה:" + ], + [ + "(ו) מלמד שהוא מצוה על הבתולה. דפסוק \"והוא אשה בבתוליה יקח\" הוא להורות דלא יקח אלא בתולה, ומאי דהדר כתביה להורות דמצווה על זה במצות עשה:", + "מעמיו להביא בת גיורת עמונית וכו'. דהאי מעמיו יתר הוא, דפשיטא שלא יקח אלא מעמו, אלא להורות דין זה, וריבוי דמעמיו דריש דהיינו בתולה הבאה משני עממין והוא ישראל שנשא עמונית בתו כשרה לכהונה ודוקא באופן זה דהיה מותר לישא אותה דדרשינן עמוני ולא עמונית אבל עמוני שנשא בת ישראל בתו פסולה שביאתו בעבירה:", + "יקח אשה מה תלמוד לומר. הי\"ל לכתוב כי אם בתולה מעמיו יקח:", + "תלמוד לומר יקח אשה. אף על פי שאינה בתולה כיון שקיחה באירוסין היתה בהיתר:", + "יכול אפילו עשה מאמר וכו'. לאו דוקא ממעט ליה מהאי קרא דמאמר קונה רק מדרבנן ואם כן אין כאן אפילו אירוסין, אלא אסמכתא בעלמא הוא:" + ], + [ + "(ז) היא עצמה מנין. שמתחללת והבא עליה כגון כהן הדיוט הבא עליה אחריו חייב משום חללה:", + "שעבר עבירה ואינו מתחלל. דכתיב \"ולא יחלל זרעו\" – זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל (סוטה כג, א):" + ], + [ + "(ח) תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום. כדאמרינן ביבמות (דף סח.) על הפסוק כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול (דהיינו גר עמוני מצרי ואדומי) פסלה. ואם תאמר מההוא קרא תיפוק לן גם הכא שהרי נבעלה לפסול לה. יש לומר דזה הפסול הוא רק משום זרות והכא איירינן לענין שילקה עליה משום חללה:", + "ואם נפשך לומר. מפרש (בקידושין דף ע\"ז) מאי אם נפשך לומר משום דאיכא למיפרך מהיכן קמייתת לה מזרעה מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה:", + "ת\"ל לא יחלל ולא יחלל. משמע דמריבויא דוי\"ו קדריש, וכן הגירסא בקידושין דף ע\"ז. אבל בראב\"ד ובר\"ש הגירסא \"תלמוד לומר לא יחל ולא יחלל\", משמע דכפל הלמ\"ד יורה על שני חילולין:" + ], + [ + "(ט) שתהא פסולה מן הכהונה. כגון שיש לו לכה\"ג בן חלל ואותו חלל נשא ישראלית והוליד בת, אותה בת אסורה לכהונה, והיינו בעמיו שמתייחסת על שם אביה והוא פסול. אבל אם היא בת חללה נקבה כשרה לכהונה דלא קרינן בה \"בעמיו\" של כה\"ג דאינה מתייחסת אלא על אביה ישראל. ובפרק עשרה יוחסין (קידושין עז, א) יליף זה הדבר בגז\"ש נאמר כאן בעמיו נאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו, מה להלן זכרים ולא נקבות דכתיב \"בני אהרן\" ולא בנות אהרן, אף כאן דוקא זכרים:", + "בת גר זכר. אפילו מישראלית פסולה לכהונה. ועי\"ש בדף ע\"ז בגמרא טעמו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) הא תינוק פסול. מדכתיב \"איש\":", + "לאחר הדבור. שנאמר להם הפרשה דכן משמע מלת \"יהיה\":", + "כזיבה וכנגעים. פי' כאשר פירשנו לעיל ב\"כי יהיה\" בזיבה ובנגעים שאמרנו ש\"יהיה\" אחר הדיבור:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר\"א בהגהותיו וכן הוא גם כן גירסת הילקוט והסמ\"ג לאוין ש\"ח] והיינו בפסוק השני, ומשמע מזה דאפילו היה בו המום ההוא מקדם לכן גם כן לא נפיק מכלל בעל מום:", + "אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. בין שהיה דבר זה לאחר הדיבור או קודם הדבור:", + "ממעי אמו מנין. דאפשר כיון דבפסוק הראשון כתיב \"אשר יהיה בו מום\" משמע דנתהוה אחר שנולד אבל ממעי אמו כיון דתחלת ברייתו כך אין זה בכלל בעל מום:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר\"א וכן הוא גירסת הילקוט], והיינו מה דכתיב עוד הפעם \"אשר בו מום\" להורות דבכל גווני בכלל בעל מום הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) ושאר כל הקרבנות מנין. כגון מוספין ושעירי הרגלים:", + "ומנין אמורי חטאת ואשם. דאי מלחם אימא עולה דכולה כליל דומיא דתמיד אבל אימורין אימא נשתרו בבעל מום. תלמוד לומר \"לא יגש להקריב\", ד\"לא יקריב\" היל\"ל, ואמר \"לא יגש להקריב\" לרבות כל דבר הנקרב:", + "מנין היציקות והבלילות. וא\"ת והא אמרינן בהקומץ (מנחות כ, א) לא יצק כהן אלא זר כשר, ומשמע דהוא הדין לכתחלה יכול לעשות, והכא פסלינן בעל מום לכתחלה. וי\"ל דהכא ר' שמעון הוא דחשיב להו להני גבי עבודות המסורות לבני אהרן אבל לרבנן אין הכי נמי דכשר זר והוא הדין בעל מום:", + "והקמיצות והקטרות. כתב הראב\"ד שיגרא דלישנא הוא דהא קתני לעיל הקומץ והקטורת, והקטרת אימורין נמי תנינהי לעיל:", + "והזיות. היינו בהזאת לוג שמן של מצורע, דאי בהזאת הדם כבר איתרבי למעלה. והגר\"א מחקו:", + "שהוא עבודה. דהיינו הקטרת אימורין כדכתיב \"לחמי לאישי\", אי נמי \"לחם אשה\":", + "אף כל שהיא עבודה יצאו היציקות והבלילות התנופות וההגשות שאינן עבודה. שהרי אם לא יצק ולא בלל ולא הניף ולא הגיש - כשר, כדאיתא במנחות (דף יח.):" + ], + [], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר כל איש אחר שאמר מקודם איש מזרעך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל איש אשר בו מום פי' בין איש אשר יש לו מום קבוע ובין אשר יש לו מום עובר:", + "חורור. שיש טיפין לבנות בעין. אי נמי חורור שנתלבנו עיניו וכהה מאורו לגמרי (ראב\"ד):", + "והמים הקבועין. שעיניו נוטפות מים תמיד:" + ], + [], + [ + "(ז) רגלו חלולה. בתוספתא תני פרסתו חלולה. ה\"ג ת\"ל או פסח ואו ריבויא הוא:", + "שקוע. למעלה בין עיניו:", + "חוטמו בלום. נסתמו נקביו:", + "סולד. שקצר באורכו:", + "חוטמו נוטף. אריך ותלוי למטה משפתו:" + ], + [ + "(ח) הכוחל שתי עיניו כאחת. שאין לו חוטם בין שתי עיניו, וכשהוא כוחל במכחול יכול למשוך מעין לעין ואין החוטם מעכבו:", + "הפלגתה יותר מדאי. שאין צריך כל זה להקרא חרום, שאף על פי שאין חוטמו שקוע כל כך נקרא חרום:", + "פיקה יוצא מגודלו. חתיכת בשר עגילה כפיקה יוצא מגודלו:", + "עקבו יוצא לאחוריו. פירשו בגמרא ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל עומד לפנים וחצי לאחור:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|כשל אווז שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יתר על רחבן:" + ], + [], + [ + "(י) הקשן. שמקיש בקרסולין שארכובותיו הם עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשים זו לזו כשהוא הולך:", + "והעיקלן. פירשו בגמרא כל שהוא מקיף פרסותיו כשהוא יושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו נוקשות זו לזו שעקומות כלפי חוץ:", + "והקולבן. רש\"י פירש שהוא פיקה היוצאת מגודלו וכאן בתו\"כ משמע דהוא בכלל שרוע. והקרבן אהרן פירש מי שרגליו מהופכות והוא הולך על צידי רגליו (ועיין בראב\"ד ובר\"ש ובמה שכתבנו בליקוטינו על בכורות):", + "תלמוד לומר איש – טעות סופר, וצ\"ל תלמוד לומר או איש וגו' (וכן משמע בילקוט), והיינו דאו לרבות היא וכן מוכח בגמרא:" + ], + [ + "(יא) עד הפרק. שהיו קלוטות עד הפרק האמצעי:", + "למטה מן הפרק. לצד הצפורן שמחוברין כולן:", + "חתכה כשר. דלא גרע זה משאר מום עובר כשעבר מומו:", + "מנין ת\"ל או שבר יד. לפי מסקנת הגמרא (בכורות מה, א) האי מנין אדלעיל קאי וה\"ק מנין דבעינן דוקא חתכה ואי לא\"ה פסול דכתיב או שבר יד ואו לרבות הוא:" + ], + [ + "(יב) שיש לו שני גבינים. היינו ששני גבות עיניו מצטרפות זו לזו ואין הפרש חלק ביניהם (רש\"י):", + "הכי גרסינן או אין לו אלא גבין אחד ת\"ל או גבין (הגר\"א) וכן איתא בגמרא, ופי' דמרבינן זה מ\"או\". וגבין האמור בתורה הוא שיש לו שני גבינין ומאי דמסיים \"זהו גבן האמור התורה\" פי' זה הדרש מן \"או גבן\" האמור בתורה (גמרא שם):", + "שגביניו שוכבין. ששערות גביניו גדולים ומוטלים על עיניו:", + "ושתי שדראות. מסקינן בגמרא דלאו שתי שדראות ממש דבאופן זה לאו חיי, אלא שהיה לו שדרה עקומה ומחזי כשתי גבים ושתי שדראות:", + "זה הדוק. שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל\"א כמו (ישעיהו, מ) \"הנוטה כדוק\":", + "חלזון נחש עינב. מפרש בבכורות (דף לח.) חלזון זהו נחש והוא בדוק שבעין ויש לה צורת חלזון ולפעמים הוא עגול כעובה של אשכול וקמרבה ליה מן \"או דק\":" + ], + [ + "(יג) איזהו תבלול. ר' יוסי מסיים לדבריו:", + "לבן הפוסק בסירא. סירא היינו שורה שבעין סביב לשחור, שחור הוא העיגול שמשם מראית העין באה. ואם חוט של לבן יוצא מן הלבן ופוסק אותה שורה ונכנס בשחור הוי מום:" + ], + [ + "(יד) להביא את שבעינו. היינו כל המומין שבעיניו וכדמסיים:", + "שתי עיניו למעלה. בגובה המצח שלא כשאר בני אדם:", + "למטה. מן המקום הראוי להם:", + "עינו אחת למעלה. דקיימא עינו אחת למעלה מן המקום הראוי:", + "ולמטה. מן המקום הראוי:", + "ורואה את החדר ואת העלייה כאחת. פי' שעיניו עומדות במקומן הראוי אבל רואה באחת למטה ובאחת למעלה, היינו החדר למטה והעלייה למעלה ורואה אותן כאחת:", + "סני שמש. ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם (רש\"י):", + "זוגדום. פי' כל האברים שיש בגוף זוגות הם שווים כגון הב' עינים והאזנים ואם יש שינוי כגון אחד לבן ואחד שחור או אחד גדול ואחד קטן זה הוי מום ומרבה מ\"בעינו\" כל שינוי שיש באבריו:" + ], + [ + "(טו) גרב זה החרס. שחין יבש כחרס שאין לו רפואה:", + "וילפת זה חזזית המצרית. שחין שהובא על המצריים זה יבש מבפנים ולח מבחוץ:", + "כל שנמרחו אשכיו. פי' שנמחו בציו:", + "רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. פי' שרוח בתוכם והם נפוחים:", + "כל שמראיו חשוכים. פי' שמראיו שחור ככושי ולא בבצים משתעי כלל:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) שאר המומין. היינו המומין הכשרין בבהמה ופסולין באדם מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן וקחשיב להו בריש פ\"ז דבכורות כגון הכליון עי\"ש ובהם אינו מחלל עבודה בדיעבד (גמרא שם):", + "ת\"ל מום מום. היינו מה שחזר ושנה בפרשה \"כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן\". והגר\"א גריס כן בהדיא וכן הוא בגמרא (בכורות מג, א):" + ], + [ + "(ב) מנין הכושי. ור\"ח בן אנטיגנוס דסבירא ליה לעיל דזהו מרוח אשך לא תני כושי (גמרא):", + "והגיחור. אדום ביותר:", + "והלבקן. לבן ביותר:", + "והקיפח. גבוה וארוך ומיירי שהוא דק ביותר דאי לאו הכי אינו מום כלל:", + "ובעלי נגעים טהורים. דאלו טמאים טמא הוא ומחלל עבודה גם כן וחייב כרת בביאתו למקדש:", + "ת\"ל איש איש ריבה. שהרבה פעמים כתיב \"איש\" בפרשה (זית רענן). והגר\"א הגיע \"תלמוד לומר כל איש\":" + ], + [ + "(ג) הכשיר בו הכושי וכו'. דלא כתב בהו קרא לפסול:", + "ובעלי נגעים טהורים. נקט טהורים משום הרישא דאלו בבמה לא שייך נגעים כלל:" + ], + [ + "(ד) אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו. כהן ובנו כשרים שניהם לעבודה:", + "וטריפה. שנקבו מעיו ואינו בגלוי:", + "הכי גרסינן מום בו פרט לאותו וכו' (הגר\"א), ומה דדרשינן לקמן \"מום בו פרט לשעבר מומו\" הוא ממה שכתוב אח\"כ בפסוק כ\"ג (כן כתב באדרת אליהו):", + "קדשי קדשים שהותרו לזר. לאו בחטאת ואשם קאמר, דאין נאכל לזרים, ובבמה לא קרבו. אלא במנחה וכמאן דאמר יש מנחה בבמה קטנה ומנחה קדשי קדשים היא ואוכלים שיריה זרים שהיו עובדין בבמה קטנה שהזר עובד שם. ולכך הוה אמינא כשם שהזר מותר כך בעל מום מותר. אבל קדשים קלים לא יאכל הבעל מום בחזה ושוק של כהנים שהרי לא הותרו לזר, דלא אשכחן זר חולק במורם מן שלמי יחיד דבמקדש הלא היה נאכל לכהנים ובבמה קטנה לא היה חזה ושוק כדתניא בפרק בתרא דזבחים \"חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה\":" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ט) יאכל אף במחלוקת. דהיינו לא מיבעי שמותר לאכול אם יזמנוהו שארי הכהנים אלא שגם חולק עם בית אב שלו:", + "אינן אוכלין במחלוקת. כדדרשינן בפרק טבול יום (זבחים צט, א) כהן המחטא יאכל שאינו מחטא לא יאכל:", + "ת\"ל יאכל אף במחלוקת. פי' דלענין היתר אכילה יש עוד קרא בפרשת צו כל זכר בבני אהרן יאכלנה, ובזבחים (דף קב.) איתא להיפך דהאי קרא אתצי לענין היתר אכילה וההוא קרא דפרשת צו אתי לענין חלוקה:" + ], + [ + "(י) אל המזבח שהוא כשר לעבודה. פי' לעבודת הקרבנות אבל הפרוכת אינה כשרה לעבודת הקרבנות אלא לזריקת דמים בלבד:" + ], + [ + "(יא) רקועות. טסין של זהב שמחפין בהם כתלי ההיכל שלא יכנס בעל מום לרקעם בכתלי ההיכל:", + "ת\"ל אך. מיעוטא היא, דלצורך תיקון מותר:", + "ומנין אם עבד וכו'. אדלעיל קאי על בעל מום שעבד במזבח:", + "ונאמר להלן חילול. בטמא שאכל תרומה נאמר בו \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "אין בעל מום במיתה. דכתיב \"ומתו בו\" ולא בבעל מום:", + "אלא באזהרה. דכתיב \"איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב\":" + ], + [ + "(יב) הזהיר את אהרן על ידי הבנים. שיזהיר הבנים:", + "ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על זה. שיזהירו זה את זה מלהכנס לשם בעלי מומין לפנים ממחיצתן וישראל לפנים ממחיצתן (ראב\"ד). ועיין בהגהות הגר\"א:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אלא הפרשה. שיפרשו מקדשים בימי טומאתן:", + "על קדשי בני ישראל חייבים וכו'. מדכתיב \"מקדשי בני ישראל\" ולא כתיב \"מן הקדשים\" אתי למעט דדוקא על קדשי בני ישראל חייב כשאוכלן בטומאה, לאפוקי קדשי עכו\"ם דקיימא לן שמקבלין מהם נדרים ונדבות כישראל, אין חייב כשיאכלן בטומאה ופגול ונותר כדלקמן דיליף נותר חלול חלול מטומאה, כתיב כאן \"ולא יחללו\" וכתיב גבי נותר \"כי את קודש ה' חלל\". ופגול יליף עון עון מנותר דכתיב גבי נותר \"ואוכליו עונו ישא\" וגבי פיגול כתיב \"והנפש האוכלת ממנו עונה תשא\":", + "קדשי עצמן. דאהרן ובניו:", + "תלמוד לומר אשר הם מקדישים לי. דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי\", אלא ודאי דהוא ענין בפני עצמו וקאי על אהרן ובניו על קדשי עצמן:", + "לרבות את כולה. דמקדשי כולם צריך ליזהר:" + ], + [ + "(ב) מנין שאין מדבר אלא בזמן. הנה כל המפרשים נדחקו בברייתא זו וכולם הגיהו אותה. והגר\"א גם כן הגיה אותה שצ\"ל \"בטומאה\", והכי גרסינן: \"מנין שאינו מדבר אלא בטומאה וכו' מה חילול שנאמר להלן בטומאה אף כאן בטומאה\". ופירוש הברייתא היא דהפסוק \"וינזרו\" מיירי בכהן שהוא טמא שיפרוש עצמו אז מלעבוד עבודה (והפסוק דלקמיה \"אמור אליהם לדורותם כל איש\" אזהר שלא לאכול קדשים בימי טומאה כפירש\"י). נאמר כאן חילול ונאמר להלן חילול בתרומה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\". מה להלן בטומאה דכתיב שם בהדיא, אף חילול זה מיירי בטומאה. ומה חילול שנאמר להלן מיתה, אף כאן אם עבר על זה ועבד בימי טומאה עונשו הוא במיתה בידי שמים. וכן הוא בהדיא בסנהדרין (דף פג.) דהקרא מיירי בעבודה בטומאה וגזירה שוה מתרומה דהיא במיתה, וכן גם כן בריש פ\"ב דזבחים דפשטיה דקרא ד\"וינזרו\" מיירי בטמא ששימש:", + "ומה חילול שנאמר להלן בהרצייה וכו'. גם בזה נדחקו הרבה מאוד. ולענ\"ד דפירושו מה להלן לענין תרומה אם אכלו בטומאה בודאי אין לזה ריצוי, דציץ אין שייך לגבי תרומה, אף בזה אם שימש בטומאה בקרבן יחיד אפילו בטומאת מת – הקרבן מחולל ואין הציץ מרצה, וכמסקנת הגמרא בזבחים (דף כב:) וזהו שאמר \"אף כאן הרצייה\", פי' דבקרבן כתיב \"ונרצה לו לכפר\" מה שאין כן כששימש בטומאה הוא מחלל ואין לו ריצוי:", + "ונאמן להלן אני ה'. היינו בפסוק דלקמיה:", + "אף אני ה' האמור כאן מכרית. ולפי זה הוא יסבור דטמא ששימש בכרת, וכן כתב בקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ג) אלו העומדים לפני הר סיני. שהם אהרן ובניו וכל בני ישראל של הדור ההוא:", + "באבות מהו אומר וכל בת יורשת נחלה וכו'. דלא הותרו שבטים לבוא זה בזה וזהו רק ליוצאי מצרים נאמר ולא לדורות הבאים אחריהם כמו שדרשו בפרק בתרא דתענית מקרא, עיי\"ש:", + "והרבה מצות בבנים מה שאין באבות. דהיינו מצות התלויות בארץ דהוא שייך רק לבנים שנכנסו לארץ:" + ], + [ + "(ד) מנין לרבות כל ישראל. שאינם מזרע אהרן:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' הלא מבואר לקמיה דהאי \"אשר יקרב\" אינו נגיעה אלא אכילה, דהיינו שאוכל קדשים בטומאה, לכן בעי מה תלמוד לומר, והלא כבר בשלמים נאמר זה:", + "או אינו וכו'. פי' עכשיו שאמרת שאל הקדשים הוא כלל, אם כן לא נאמר דבא לרבות כל הקדשים דאם כן שלמים למה לי, אלא נאמר דהי ליה שלמים דבר שהיה בכלל כל הקדשים, ולא יצא מן הכלל אלא ללמד על הכלל כולו, שלא נרבה בו אלא הדומה לשלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד כגון בכור ומעשר:", + "ת\"ל בשר. והנפש אשר תאכל בשר, דהו\"ל למכתב \"אשר תאכל מזבח השלמים\" ואמר \"בשר\" לרבות כל בשר שאכלו בטומאה חייב:" + ], + [ + "(ו) יכול כל שחייבים וכו'. פי' לאפוקי דבר שאין חייבן עליו משום פגול כגון הקומץ והלבונה וכו' לא יהיו חייבין עליו משום טומאה. ופירוש הברייתא כולה כתבתי לעיל בפרשת צו פט\"ו הלכה ד', עיי\"ש:" + ], + [ + "(ז) יכול יהיו חייבים עליו מיד. משהוקדשו מתחייב עליו מיד אם אכלו בטומאה:", + "ת\"ל אשר יקרב. מכל זרעכם, ור\"א קמפרש לה ואזיל:", + "וכי יש נוגע חייב. והלא אינו חייב אלא אם כן אכלו כדכתיב (ויקרא, כב) \"איש איש וכו' בקדשים לא יאכל\". אלא מה תלמוד לומר יקרב. פי' והלא ע\"כ קריבה זו אכילה היא ולמה הוציאו בלשון קריבה:", + "בהוכשר ליקרב. ואקדשים קאי וה\"ק ואשר יקריב קדשים ואח\"כ יאכלנו וטומאה עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:", + "ושאין לו מתירין. כגון מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ונסכים משיקדשו בכלי שהוא המכשירן לאכילה האמורה בהן:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן תלמוד לומר טומאתו טומאתו לגזירה שוה, מה טומאתו נאמר להלן (קרבן אהרן והגר\"א וכגירסת הש\"ס זבחים מ\"ג:):" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן רבי אומר ואכל בטומאת הגוף דיבר (הגר\"א וכגירסת הש\"ס שם). ושתי הברייתות אלו של אות ח' וטי\"ת כבר הובאו לעיל בפרשת צו פי\"ד אות ג' ואות ד' על הפסוק \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו'\", ונכתב כאן אגב שיטפא דגירסא. וכן הסכימו הר\"ש והראב\"ד שאלו הברייתות אין עיקרם כאן וביאורם כבר כתבנו שם עי\"ש:" + ], + [ + "(י) מצד זה לצד זה. היינו שיהיה עונשו כמו קין נע ונד תהיה בארץ. ת\"ל וכו' בכל מקום אני וע\"כ כרת ממש שיכרת וימות:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) אהרן עצמו מנין. כל כה\"ג בכלל (ר\"ש):", + "תלמוד לומר והוא. דהאי \"והוא\" יתר הוא, דהו\"ל לומר \"איש איש מזרע אהרן צרוע או זב\", אלא ד\"והוא\" אתי לרבות על אהרן עצמו:", + "בקדשים לא יאכל וכו'. פי' דהאי \"מזרע אהרן\" יתר הוא, דהא בזרע אהרן הכתוב מדבר, אלא ללמד דזרע אהרן הוא דלא יאכלו מקדשים הראוים להן, דהיינו תרומה, עד יערב השמש עליהם, דהאי \"אשר יטהר\" בהערב השמש קאמר כדלקמיה. אבל ישראל אוכלין במעשר שני הראוין להן לאכילה אפילו טבולי יום אבל טמאים ממש לא דהוא גם כן קודש ועל זה כתיב \"ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים\" וכדאמרינן ביבמות דף ע\"ד:", + "אין טמא נפש אלא במגע. פי' אין טמא נפש מטמא אלא במגע אם נגע בו אדם וכלים אבל לא במשא לפיכך כתב \"הנוגע בו\":", + "ת\"ל או איש. דהאי \"או\" ריבויא הוא לרבות שהנוגע דומה לרואה שאם נגע במשהו טמא:" + ], + [ + "(ב) ת\"ל בכל שרץ. \"בכל\" הוא לרבות כל דבר:", + "לרבות השיעורים. ד\"אשר יטמא\" בא ללמד דלא בעינן שרץ שלם אלא כל הראוי לטמא כל אחד כפי דינו; השרץ בכעדשה, והנבילה בכזית. והיינו \"אשר יטמא לו\" - הראוי לטמא על ידו:", + "אדם זה המת. ואף דכתיב אח\"כ \"נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב\" ובמת הלא טמא ז' ימים – יש לומר דהאי \"נפש אשר תגע בו\" היינו במי אשר נגע במת וזה קאי על מה דסליק הקרא \"או באדם\". ואף דכבר כתב \"והנוגע בכל טמא נפש\" יש לומר משום דרצה לרבות השיעורים:", + "הכי גרסינן אין לי אלא ימי חומרן וכו' פי' אין לי דנוגע אסור לאכול בתרומה אלא דנגע בימי חומרן והם ימי הראיה בזבים ונדות ויולדות וימי ההסגר וההחלט במצורע:", + "ימי כולן. והם ימי ספירתן מנין דאם נגע בהן דאסור לאכול בתרומה. ת\"ל לכל טומאתו - לכל הימים אשר עדיין טומאתו בו:", + "לרבות בועל נדה. ועל זה קאי קרא \"או איש אשר יגע\" דבועל נדה כנדה ומטמא אדם וכלים:", + "לרבות בולע נבלת עוף הטהור. דגם הוא אסור בתרומה. והגר\"א מחקו. ואפשר דטעמו דאין שייך על זה הכתוב \"או איש אשר יגע\", דאין אדם מטמא אדם אלא אם כן הוא אב הטומאה והכא הוא רק ראשון לטומאה:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) ולא המסיט. דאי הוי הטומאה בקצה הדף והטהור בסוף הדף והסיטו והניעו כאשר ישב הטהור בדף זה קרוי היסט. ומדכתיב \"אשר תגע\" אתי למעוטי היסט, והיינו דהקרא תפס נגיעה ששוה בכולן ולא היסט דאינו בכולן והיינו טמא מת ושרץ. אבל זב וזבה נדה ויולדת וכ\"ש מת מטמאין בהיסט:", + "והנה כדי לבאר ברייתא ה' וברייתא וי\"ו וברייתא ט' ויו\"ד אקדים הקדמה קצרה:", + "קיימא לן דתרומה שנתערב בחולין ושניהם טהורין, אף דמן התורה חד בתרי בטל – מכל מקום מדרבנן אסורה עד שיעלו באחד ומאה, ואסמכו זה אקרא. ואז בטל התרומה ומותר לכהן טמא ולזר לאכול אותה. ואפילו היתה התרומה טמאה גם כן מותר כיון שנתבטלה. וכן להיפך, אם נתערב סאה חולין טמאין במאה תרומה טהורה נבטלה וכהן טהור יכול לאכול אותה. וכן אם נתערב תרומה טמאה בטהורה באחד ומאה מותר לכהן טהור לאכול אותה אבל בפחות ממאה אינה בטלה. וכן אם נתערב תרומה טמאה בקודש באחד ומאה מותר לאכול אותה. וכן להיפך אם נתערב קודש טמא בתרומה טהורה גם כן באחד ומאה נבטלה ומותר לכהן טהור לאכול. וכן הוא הדין בכל זה לענין משקה במשקה בפחות ממאה אינה נבטלה וביתר ממאה נבטלה:", + "ועתה נבאר הברייתות:", + "ולא יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שהוא אוכל בהם. פי' דהכא כתיב \"לא יאכל מן הקדשים\" ובתר הכי כתיב \"ואחר יאכל מן הקדשים\", ואסמכו רבנן אקרא זה דקאי על תערובות היכי שנתערב קדשים עם עוד מינים דפעמים מותר לאכול ופעמים אסור, והיינו אם התערובות היה באחד ומאה – מותר, ובפחות ממאה אסור. וזהו שקאמר פרט לעירובין פחות ממאה וקמפרש והולך אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, פי' אם נתערב סאה תרומה טמאה בפחות ממאה תרומה טהורה - אסור לכהן לאכול משום תרומה טמאה שבו. מנין אוכלי תרומה, פי' שנתערב סאה תרומה בפחות ממאה חולין שאסור לזר ולכהן טמא לאוכלה:", + "אוכלי חולין באוכלי תרומה. פי' שנתערב סאה חולין טמאה בפחות ממאה תרומה טהורה, מנין שאסור לאכול התרומה משום חולין טמאה שבו:", + "אוכלי תרומה באוכלי קודש. פי' שנתערב סאה אוכל תרומה טמאה בפחות ממאה סאה אוכלי קודש, מנין שגם זה אסור לאכול משום תרומה טמאה שבו. וכן להיפך, אם נתערב סאה אוכל קדש טמא בפחות ממאה סאה אוכל תרומה טהורה דאסור לאכול התרומה משום קדוש טמא שבו [והוא הדין כעין זה אם נתערב אוכל קודש באוכל קודש ואיתא בילקוט]:", + "משקה תרומה. פי' אם נתערב משקה במשקה בכל אלו האופנים האמורים לגבי תערובת אוכלין דפחות ממאה לא נתבטל:", + "ת\"ל מן הקדשים ריבה. פי' דכל אלו האופנים פחות ממאה לא נתבטל ולא יאכל:", + "[ותמצית ביאורינו לקחתי מפירוש הר\"ש משאנץ]:" + ], + [], + [ + "(ז) מה ביאת שמשו כולו כאחת. דעד שלא שקע כל עיגול השמש למטה אין שם שקיעה עלה:", + "אף במים. ר\"ל ביאתו במים:" + ], + [ + "(ח) ואין כפרתו מעכבתו וכו'. כמו שאמר הכתוב \"ואחר יאכל\":" + ], + [ + "(ט) ואחר יאכל מן הקדשים. הכי גרסינן \"יש לך קדשים שאוכל בהם לרבות עירובן יותר ממאה\" (הגר\"א), וכמו שמפרש והולך שנתערב סאה תרומה טמאה במאה סאין תרומה טהורה מותר לכהן טהור לאוכלן:" + ], + [ + "(י) מנין אוכלי תרומה באוכלי חולין. פי' אם נתערב סאה אוכלי תרומה במאה סאה אוכלי חולין מנין שנתבטל:", + "אוכלי חולין באוכלי תרומה. פי' אם נתערב סאה אוכלי חולין טמאה במאה סאין אוכלי תרומה טהורה, מנין שנתבטל ומותר לכהן טהור לאוכלן [משקי תרומה טמאה במאה קדש טהור אם נתערב בטלה טומאתן ואף על פי שטומאת משקין בכל שהן ומטמאין זה לזה אפילו הן מאה – מכל מקום כיון שנתערב במאה טהורין כאחת בטלה טומאתן] (ראב\"ד). וכן בכולן שנתבטל במאה אם נתערב:", + "ת\"ל מן הקדשים. פי' \"ואחר יאכל מן הקדשים\", דבאופן זה מותר לאכול:" + ], + [ + "(יא) כי לחם כי לחמו. פי' דהי\"ל למכתב \"מן לחם הקדשים\" וכתב \"לחמו\" להורות שהוא ברשותו שיעשה ממנו כאשר יערב לו ולזה מסלת את החטים ומוציא ממנו הסולת לאכלו:", + "מקנב את הירק. מנקב:", + "יכול תהיה קניבת ירק חול. פי' הפסולת שמנקה יהיה חול ולא יהיה בזה קדושת תרומה. ועיין בפי\"א דתרומות משנה ה':", + "יכול תהיה נבלת בהמה כו'. פי' אלו לא אמר קרא לטמאה הייתי אומר כי בכלל נבילה האמורה כאן היא גם כן נבילת בהמה שתחב לו חבירו בבית הבליעה אף שלא נשאה מקודם שיהא מטמא הבגדים שעליו:", + "אלא אכילתה. היינו שבלעה:", + "שהוא מטמא עד שלא יאכלנה. שהרי היא מטמאה במגע ובמשא:", + "מק\"ו. ומה נבילת העוף שאינה מטמאה במגע ומשא – מטמאה בבית הבליעה, נבילת בהמה שמטמאה במגע ומשא – אינו דין שמטמא בבית הבליעה:", + "ת\"ל בה. לטמאה בה, משמע דוקא בה דהיינו בנבילת עוף טהור:" + ], + [], + [], + [ + "(יד) ישמרו לי משמרת. כמו שאחז\"ל עשו משמרת למשמרת, דהיינו לעשות סייגים שלא לבוא לידי טומאה:", + "להזהיר ב\"ד על כך. מדכתיב \"ושמרו\" לשון רבים, דאי אכהנים מהדר היה לו לכתוב לשון יחיד כמו כל הפרשה, אלא קאי אב\"ד שהם יזהירו לכהנים שלא יבוא תרומתו לידי טומאה:", + "יכול בנבילה. פי' וקאי אקרא שלמעלה \"נבילה וטריפה לא יאכל\":", + "ת\"ל עליו. דאי אנבילה היה לו למכתב \"עליה\" דהיינו על ידה או שלא יכתוב כלל ומאי \"עליו\" דהיינו על הקודש שלא יאכלנו בטומאת הגוף:" + ], + [ + "(טו) ולא במעשר. היינו במעשר שני אף שיש עליו לא תעשה לאוכלו בטומאה דעל זה כתיב \"ולא יאכל מן הקודש כי אם רחץ בשרו במים\" כדאמרינן ביבמות (דף עג:) מיעטו רחמנא ממיתה:", + "פרט לטהור שאכל את הטמא. ד\"כי יחללוהו\" משמע שמחולל על ידי אכילתו, יצאת זו שמחוללת מקודם על ידי הטומאה:" + ], + [ + "(טז) אם נאמרו הקלות. פי' דבפסוק זה נזכר נגיעה בשרץ ונגיעה במת, ושרץ נקרא קלות ומת נקרא חמורות, ובשניהם אסרה התורה לאכול מעשר והוא קלות ויש על זה לא תעשה ד\"לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים\" (וא\"נ הערב שמש), ואם אכל תרומה שהיא חמור יש על זה מיתה בידי שמים. ושאל הברייתא אם נאמרו הקלות דהיינו על ידי שרץ אסור לאכול מעשר למה נאמר מת החמור והלא בק\"ו היינו יודעין ועל זה משני דאלו לא נאמר הייתי אומר דבנגיעה במת שהוא חמור אף במעשר יש מיתה (כי היינו אומרים כשם שבנגיעה בשרץ שהוא קל יש, על תרומה שהוא חמור מיתה ה\"ה דבנגיעה במת שהוא חמיר יש על מעשר הקל מיתה). או אלו נאמרו חמורות, דהיינו נגיעה במת יש על מעשר רק ל\"ת וכ\"ש דבנגיעה בשרץ שהוא קל בודאי אין על מעשר כ\"א ל\"ת. ועל זה משני דאלו לא נאמר שרץ הקל הייתי אומר דעל ידי נגיעת שרץ שהוא קל יהיה פטור על המעשר לגמרי:", + "אין אכילה פחותה מכזית. ובפחות מזה הוא רק איסורא בעלמא:", + "מה קודש אמור להלן בקדשי הגבול. היינו מה דכתיב \"בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר\" דהאי קרא איירי בתרומה כדאיתא ביבמות (דף עד.) ונקראת קדשי הגבול שנאכלת בכל הגבול:" + ], + [ + "(יז) זה קנוי קנין עולם. עבד עברי הנרצע היושב אצלו עד היובל ואפילו הכי אין גופו קנוי כעבד כנעני להאכילו בתרומה:", + "שהוא קנוי קנין עולם. ואפילו הכי אינו אוכל:" + ], + [ + "(יח) פסל בו את הערל. כדכתיב \"וכל ערל לא יאכל בו\":", + "איש איש. דהוה מצי למכתב \"איש צרוע או זב בקדשים לא יאכל\", וכתב \"איש איש\", לרבות דיש עוד מין איש שאינו טמא ואפילו הכי חשבינן אותו כטמא ואיזהו - זה ערל:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ת\"ל כי יקנה נפש קנין כספו וגו'. ואלו שניהם הלא נקנין בכסף:", + "אף קנינו שקנה קנין אוכל. דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"וכהן כי יקנה בכספו הוא יאכל בו\":" + ], + [ + "(ב) יצא עבד עברי. שאין כסף, שכשנשלם השש יצא לחפשי חנם בלא כסף:", + "ולא אוציא את של שותפין. פי' עבד כנעני שהוא שותף עם רבו, חציו עבד לרבו וחציו בן חורין לעצמו, שהרי יש לו בו כסף, אף על פי שאינו בכולו. ויש מפרשים שותפין ממש של כהן ושל ישראל:", + "ת\"ל כספו הוא. דמלת \"הוא\" יתר, דהו\"מ למכתב \"קנין כספו יאכל בו\". מאי \"הוא\"? ולזה אמרו דמלת \"הוא\" דבק עם כספו ור\"ל כספו הוא כולו אז יאכל בו, ולאפוקי אם אין לו בו אלא חציו:", + "אף יליד בית שיש בו כסף. היינו שהוא שוה כסף ואז נחשב כמו קנין כסף, ולאפוקי אם הוא מוכה שחין שאין שוה כלום:", + "ת\"ל ויליד בית. דבתר לידה אזלינן אף על פי שאין שוה כלום:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) אבל קנין כסף וכו' אם אין בו כסף. כגון שנעשה מוכה שחין אחר קנייתו לא יאכל:", + "ת\"ל קנין כספו ויליד ביתו. שיתף הכתוב לשניהן כחדא מדכתיב \"ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו\", לומר ששניהן שוין בדין:" + ], + [ + "(ו) שיאכיל את אמו בתרומה. כגון בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן שאוכלת בתרומה על ידי בנה:", + "אם עשה זרע כאב לפסול. כגון בת כהן שנשאת לישראל ומת ולה הימנו בן שאינה אוכלת בתרומה כדכתיב \"וזרע אין לה ושבה אל בית אביה\", מכלל דכי יש לה לא אכלה:", + "הן. פי' וכי אתה יכול למילף אכילה מהפסול:", + "שמדת הפסול מרובה. דיש רבים פוסלין ולא מאכילין כדתנן בפרק אלמנה לכה\"ג שהעובר והיבם והאירוסין החרש ובן ט' שנים פוסלין את אמם מלאכול אם היתה בת כהן לישראל ואין מאכילין אם היתה בת ישראל לכהן:", + "שמידת מאכיל מעוטה. שמעט הם המאכילין ולכן נאמר גם כן שהזרע פוסל ולא מאכיל:", + "ת\"ל ויליד ביתו יאכיל. פי' יליד ביתו נקרא הבן הנולד בביתו, יאכיל דקרי ביה יאכילו, וא\"א לומר כשאביו הכהן חי דאז אין צריך לדידיה, אלא אפילו כשאביו מת הוא מאכיל את אמו:", + "הם יאכלו אם אוכלים ואין הבהמה אוכלת. שלא יאכילנה חטים ולחם הראוי לאדם:", + "יכול לא תאכל בכרשינין. אסמכתא היא דאין תרומה לכרשינין מן התורה (ר\"ש):", + "ת\"ל נפש. וכהן כי יקנה נפש, וגם בהמה בכלל כדדרשינן בפ\"ב דביצה דקרא ד\"אך אשר יאכל לכל נפש\":", + "בלחמו יצא המת וכו'. פי' אם מת הכהן ואין יורשיו כהנים אין עבדיו אוכלין בתרומה אפילו לא זכו בהן עדיין היורשים (זית רענן):" + ], + [ + "(ז) אלמנה לכה\"ג. אלמנה בת כהן שנשאת לכה\"ג או גרושה לכהן הדיוט שעשאום חללה, מנין שהם פוסלים אותם מן התרומה ולא תאכל תרומה עם היות שבעלה אוכל:", + "ת\"ל לאיש לאיש המאכיל. פי' אפילו המאכיל בעלמא כגון כה\"ג באלמנה כיון שהוא זר אצלה פוסל:" + ], + [ + "(ח) והלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "ומה אם ישראל. שלא בא עליה בעבירה – אין פוסלה מן הכהונה שאלמנת ישראל מותרת לכהן:", + "ביאתו פוסלתה מן התרומה. כדכתיב \"ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'\":", + "כה\"ג שביאתו פוסלתה מן הכהן. שנעשית חללה על ידו:", + "תאמר בכה\"ג שמאכיל אחרות. ואפילו לאחר שפוסלה מן הכהונה הוא נשאר בכהונתו ויש בכחו להאכיל נשים אחרות בתרומה:" + ], + [ + "(ט) היא בתרומת הקדשים לא תאכל. היינו במורם מקדשים והוא חזה ושוק כיון דנשאת לזר או שנבעלה לזר אצלה לא תאכל:", + "הכי גרסינן מאכלת היא את אמה:", + "שניסת לכהן. ומת הכהן:", + "והלכה הבת ונשאת לישראל. הר\"ש גורס \"וניסת לעבד או לנכרי\", דאפילו בכי האי גווני אף שנפסלה בעצמה מכל מקום מאכלת היא את אמה:", + "הכי גרסינן אבל מאכלת היא לאמה:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) אם נאמר וכו' ואם נאמר וכו'. פי' הרי למדנו למעלה בתרומה שהבן מאכיל לאמו דכתיב \"ויליד ביתו הם יאכלו\", וקרי ביה הם יאכילו, וכאן למדנו בחזה ושוק שהיא קדשים שהיא מאכלת אמה, ומה הוצרכו שניהם לומר:", + "קדשים הותרו לזר. קדשים קלים:", + "ותרומות אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא. אף דבתרומה יש גם כן איסור טומאה אבל אין חייבין עליה קרבן חטאת כמו בקדשים (קרבן אהרן). והזית רענן פירש עוד שבקודש שלישי עושה רביעי מה שאין כן בתרומה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) יאמר גרושה וכו'. קאי אקרא דכתיב \"ואשה כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה\", ושאל התנא יאמר גרושה שהיא חוזרת וכל שכן אלמנה:" + ], + [ + "(ב) אלמנה להחמיר עליה וכו'. דביש לה זרע לא תחזור וגרושה להקל עליה דבאין לה זרע תחזור:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל וזרע אין לה. פי' מדכתיב אין ביו\"ד דהוא יתר, דמצינו \"מאן יבמי\" דכתיב בלא יו\"ד, והכא כתיב ביו\"ד – שמע מינה דאתי למדרש \"אין\" בשלימות, שאפילו זכר מזרע אין לה, דהיינו אם יש לה זרע זרעה גם כן מעכב אותה מלאכול בתרומה:", + "בת כהן שניסת לישראל. והישראל מת:", + "והלכה הבת ונשאת לכהן וכו'. דרך אגב משמיענו דאף זרע זרעה כזו שהוא כה\"ג אפילו הכי פוסל את אם אמו שיש לה זרע זרעה מישראל:" + ], + [ + "(ד) זרע פסול מנין ת\"ל וזרע אין לה. ואף דאפקתיה לעיל לזרע זרעה מסיק בגמרא (קידושין ד, א) דלזרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים, כי איצטריך קרא לזרע פסול:", + "כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל. ובשניהם מיירי שהבעל מת. והנה באמת הו\"ל לתנא למינקט בציורו רק בת כהן לישראל ואגב נקט בת ישראל לכהן, להשמיענו דכשם שזרע זרעה פסול מהני לפסול אותה מן התרומה כן בבת ישראל לכהן מהני זרע זרעה פסול להאכילה תרומה:", + "והלכה הבת וניסת וכו'. וגם היא מתה:", + "בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. דהא יש לה ממנו זרע זרעה, אף על גב דהוא פסול. וכן להיפך בבת כהן לישראל:" + ], + [ + "(ה) וילדה ממנו בן. והבן מת:", + "יכול יפסול. אצל בת כהן לישראל או יאכיל אצל בת ישראל לכהן:", + "תלמוד לומר אין לה. דמשמע דהזרע נחשב על שמה, יצא הזרע מן השפחה ומן הנכרית דבשפחה כתיב \"האשה וילדיה תהיה לאדוניה\" – אלמא דהזרע נחשב על שמה. וגם בישראל שבא על הנכרית מוכיח הגמרא ביבמות דף כ\"ג מקרא דאין קרוי \"בנך\" אלא \"בנה\":" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) פרט לשומרת יבם. שאינה אוכלת בתרומה בעודה שומרת לו אף שהיא בת כהן דהא אגודה ביבם ולא שבה אל בית אביה:", + "כנעוריה פרט למעוברת. דיתר הוא, אלא להורות כנעוריה - מה נעוריה ריקנית אף עכשיו תהיה ריקנית:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "ומה במקום כו' כולד מן האחרון. פי' אם היו בנים מן הראשון ומת ונישאת לאחר ומת בלא בנים, בנה שיש לה מבעל ראשון אינו פוטרה מן היבום:", + "עשה את העובר כולד. אם יש לה עובר פטור מן היבום:", + "כאן עשה ולד מן הראשון וכו'. לפוסלה מן התרומה, שהרי יש לה זרע:", + "אינו דין שנעשה את העובר. של בת כהן מישראל לחשבו כיולד ולפסלה מן התרומה:", + "שכן עשה את המתים כחיים. שאם היה לו בן ומת אחר מיתת אביו - פטורה היא מן היבום, ר\"ל וע\"כ הקיל הכתוב עוד קולא לפוטרה מיבום על ידי עובר:", + "נעשה וכו'. שלא עשה את המתים כחיים. שרק בנה חי פוסלה מתרומת אביה ולא בנה מת שהיה לה מישראל:", + "אלא בקדשי הגבול. שהיא התרומה לומר דחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף דבר זה מקרא מדאמר \"לחם\" ולא \"בשר\". אי נמי מדקרייה \"לחם אביה\" וזה לא יאמר אלא על התרומה שהיא קנויה לו שאינה משיורי שולחן המלך, מה שאין כן בקדשים שאינם אלא משאת פני האלהים משלו ומשולחן גבוה קזכו (שם בגמרא דף פ\"ז):" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן תלמוד לומר וכל זר לא יאכל בו ואיש כו'. [וכן איתא בילקוט], פי' מדסמיך \"ואיש\" אצל \"וכל זר\" - שמע מינה דהאי איש גם כן זר הוא:", + "פרט לקטן. קשה, פשיטא דקטן לאו בר חיובא הוא. וי\"ל דאשמועינן דאפילו המאכיל לבניו קטנים פטור מחומש כדאיתא שם פ\"ז מ\"ג [זית רענן]:", + "או יכול שאני מוציא בן ט' ויום אחד ת\"ל ואיש. הוי\"ו בא לרבות. קשה מה ענין בן ט' שנים ויום אחד לכאן. זה שייך רק דביאתו ביאה ואשת איש חייב מיתה על ידו והוא פטור אבל לענין אכילה מה חילוק בין בן ט' לפחות מן ט'? [זית רענן. עיי\"ש שהאריך וגרס באופן אחר. והגר\"א כתב בהגהותיו דכל זה מיותר, וכן באדרת אליהו שלו השמיט מאמר זה לגמרי.]:" + ], + [ + "(ג) אין אכילה פחותה מכזית. לחייבו חומש:", + "מה קודש האמור להלן. \"וכל זר לא יאכל קודש:", + "בקדשי הגבול. דכל הפרשה שם איירי בזה:" + ], + [ + "(ד) פרט למזיד. שאינו משלם חומש ומיירי בשלא התרו בו, דאי התרו ביה מחייב מלקות משום \"וכל זר לא יאכל קודש\" וקיי\"ל דאינו לוקה ומשלם ופטור אפילו מקרן (קרבן אהרן):", + "מבשר ק\"ק. כגון חטאת ואשם לאחר זריקת דמים דאין בו מעילה דגבי מעילה כתיב \"וחטאה בשגגה מקדשי ה'\" – קדשים המיוחדים לה' יש בו מעילה ומשלם חומש ואשם. ולא שאינן מיוחדים, דהיינו לאחר זריקה, דאינו משלם אלא קרן ולא חומש אף שהיה בשגגה:", + "לוקחים בדמו שלמים. שלא להוציא דמי קדשים לחולין. וכתב הראב\"ד שאין זה אלא מעלה בעלמא שהרי התשלומין חולין גמורים הן, עיי\"ש:", + "הוא וחומשו חמשה. היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן ודייק זה מדכתיב \"עליו\" - משמע שהחמישית יהיה עליו של קרן, נמצא שעם חומשו יהיה הקרן וחומשו חמשה, והוא רביעית מה שאכל שהוא חומש הכל (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ה) מנין שאין משלמים. מה שאכל מן התרומה:", + "הכי גרסינן מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר. דהיינו לאחר שזכו בההפקר. והטעם בכל זה שאנן בעינן שהתשלומין יהיה ראוי לעשות קודש כדכתיב \"ונתן לכהן את הקודש\", שהתשלומין נעשין תרומה, וכיון דכל אלו פטורין מן התרומות ומן המעשרות - לא מקרי זה ראוי לעשות קודש. ולא דמי לחולין מתוקנים שמשלמין בהן דהנהו היו ראויין לעשות קודש קודם שנתקנו אבל לקט שכחה ופאה מעולם נראו להיות קודש:", + "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא וכו' שנפדו. והטעם כדמסיים לקמיה שאין הקדש פודה וכו' דענין אלו התשלומין הוא כמין פדיה לקודש הראשון וחל ההקדש על אלו התשלומין וקאמר דאף על גב דנטלו תרומתן וההקדש נפדה כיון דקודם שנטלו תרומתן וההקדש קודם שנפדה לא היו חזו לתשלומין שאין הקדש פודה הקדש - השתא נמי לא חזו:", + "משלמים מכולם. דכיון שנטלו תרומתן וכן מעשר שני והקדש שנפדו הן כחולין לכל דבר:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר ונתן לכהן את הקודש. הוה אמינא ד\"הקודש\" משמע הקודש שאכל וזה אי אפשר שכבר אכלו, אלא הכונה ממינו שאין משלמין רק ממינו:", + "לפיכך וכו'. פי' מפני שאינו יכול לשלם ממין על שאינו מינו אם אכל בשנה השביעית קישואין של תרומה של ערב שביעית ואין קישואין של ששית מצויין לשלם מהן דכבר נתקשו ולא חזו לאכילה ומין אחר אין יכול לשלם ומשל שביעית בעצמו אינו יכול לשלם דאסור לפרוע חובו מפירות שביעית כדאמרינן בפרק בתרא דעכו\"ם מפני שהן הפקר לכל, ולפיכך צריך להמתין עד מוצאי שביעית וישלם:", + "משלמין ממין על שאינו מינו. דהוא מוכיח מן המקרא להיפך \"ונתן לכהן את הקודש\" - כל שהוא ראוי להיות קודש, וגם זה ראוי להיות קודש (שם בפ\"ו דתרומות):" + ], + [ + "(ז) יכול תהא הפרשתו וכו'. היינו שמשעה שהפריש הזר התבואה להתשלומין עבור התרומה שאכל יהיה חייב על זה קרן וחומש כשאוכלה:", + "מתנתו מקדשתו. היינו משעה שנתן ולא קודם:", + "אף הפרשתו מקדשתו. טעמו ד\"את הקדש\" כתיב, שהיה כבר קודם נתינה (ראב\"ד. וכתב דבתרומה עצמה כולי עלמא לא פליגי דמשעת הפרשה חייב עליה קרן וחומש כדמוכח בפ\"ו דתרומות במשנה ועוד ראיות עיי\"ש):", + "ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. סך בשמן של תרומה או שותה יין של תרומה והיינו ד\"ולא יחללו\" יתירא הוא דכבר כתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\", אלא לרבות אלו. ובגמרא (נדה לב, א) מפרש שהוא להביא את הסך כשותה, דשתיה גופא לא אצטריך לרבויא דשתיה בכלל אכילה:" + ], + [], + [ + "(ט) יכול יהיו חייבים. קרן וחומש על התרומה שבטבל אם אכל טבל קודם שהפרישו התרומה ממנה בשגגה:", + "תלמוד לומר אשר ירימו לה'. דמשמע מה שהרימו הוא דחייבין עליו ולא מה שירימו עדיין לעתיד:" + ], + [ + "(י) והשיאו אותם וכו' חייבין מיתה. קרא יתירא קדריש דכיון דכתיב \"ולא יחללו את קדשי בני ישראל\" דהוא קאי שלא להאכיל תרומה לזרים, ויש על זה חיוב מיתה דילפינן חלול חלול מטמא שאכל תרומה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\" – למה לי למכתב \"והשיאו אותם עון אשמה\"? אלא ודאי להביא הטבל עצמו שהתרומה באה ממנו שהכל זרים אצלו קודם שהופרש התרומה ממנו שהוא בעון אשמה האמור בתרומה כשאוכלה זר, ומאי ניהו? מיתה כנ\"ל:", + "באכלם את קדשיהם פרט לזורע ולמטמא. פי' קרא קדריש באכלם קדשיהם דהיינו הם עצמם ולאפוקי אם זרעם ואכלם גידוליהן, שהזורע התרומה והטבל גידוליהן חולין וזר האוכל מהן פטור אלא שאסורין לזרים כדאיתא במשנת תרומות. וקדריש נמי \"באכלם\" - על אכילתם בטומאה יש נשיאת עון מיתה אבל המטמא הטבל והתרומה אין בו עון מיתה, ואף על פי שהזהיר הכתוב על שמירת התרומה שלא תטמא התרומה כדכתיב \"ושמרו את משמרת ולא ישאו עליו חטא\" – אפילו הכי לא חייב מיתה אלא על אכילתה ולא על טומאתה:", + "ואי קשיא לך הא אוקימנא להאי קרא בטבל וטומאת תרומה מאי עבידתא הכא? הא לא קשיא, דפשטיה דקרא בתרומה קעסיק ואתי דהא כתיב לעיל מינה \"ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'\", והכא נמי כתיב \"באכלם את קדשיהם\" ותרומה ודאי אקרי קודש (כל זה מראב\"ד):", + "כי אני ה' מקדשם להגיד מה גרם. פי' מאיזה טעם חייב מיתה שפגם בכבוד הקב\"ה:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) ישראל אלו ישראל. פי' אלו נאמר \"מבית ישראל\" לבד הייתי אומר דרק לישראל נאמר זו המצוה:" + ], + [ + "(ב) אם כן מה תלמוד לומר איש איש. פי' מאחר שרבינו הכל, מה יש לנו עוד לרבות. וע\"כ דאתי לרבות גם עכו\"ם:", + "מנין לרבות את השלמים. שמקבלין מן העכו\"ם:", + "ת\"ל נדריהם. ושלמים הם מדברים הבאים בנדר:", + "מנין לרבות את התודה ת\"ל נדבותם. פי' מדכתיב תרי ריבוי מרבינן גם תודה, דאי לאו הכי לא היו מרבינן אלא שלמים שמצויים יותר, דתודה באה רק על ארבעה דברים שצריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד.):", + "מנין לרבות את העופות וכו'. דבפסוק זה לא נזכר רק בקר וכשבים ועזים:", + "והיין והלבונה והעצים. שיוכל העכו\"ם להתנדב כל אלו:", + "ת\"ל נדריהם לכל נדריהם. פי' דהיה לו לומר \"נדריהם\" ואמר \"לכל\" לרבות גם אלו:", + "אם כן למה נאמר וכו' לעולה. דמשמע שאין מביאין אלא עולה:", + "פרט לנזירות. כלומר עולה סתם יכולין להביא ולא עולה נזירות, שאם נדר בנזיר אין נזירות חלה עליו:", + "דברי ר\"ע אמר לו ר\"י הגלילי. ובמנחות (מנחות עג, ב) הגירסא להיפך \"דברי ר\"י הגלילי אמר לו ר\"ע\":", + "אין כאן אלא עולה בלבד. ומפרש שם בגמרא דה\"ק, אפילו הוא מביא שלמים יהיו עולות:", + "לרצונכם אין כופין את הצבור על כרחם. פי' לפי מה שידוע שקרבנות באין בשותפות ובנדבת צבור דהיינו קיץ המזבח כשהוא בטל, וסד\"א שהבית דין יכופו את הצבור על כך כשם שכופין אותן על התמידין כדאיתא בספרי פרשת פנחס – קמ\"ל דאין כופין (זית רענן):", + "ומיהו על שקלים להביא לתרומת הלשכה כדי ליקח מהן קרבנות צבור ודאי דכופין כדתנן פרק קמא דשקלים שממשכנין על זה עי\"ש:", + "ואין תמות וזכרות בעופות. ר\"ל דאפילו בעל מום כשר וגם אין חילוק בין זכר לנקבה:", + "ושנסמית עינה. היינו שנחטטה והוא בכלל מחוסר אבר, דאילו סימוי עין בלבד הוא בכלל בעל מום וכשר:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל כל אשר בו מום. פי' \"כל\" אתי לרבות מום עובר:" + ], + [ + "(ד) הרי בל תשחט אמור למטה. מפרש בפרק קמא דתמורה תרי לא תקריבו אמרו בפרשה, חד \"כל אשר בו מום לא תקריבו\" והשני עורת וגו' לא תקריבו, ותרתי למה לי, אלא הראשון על המקדיש בעל מום והשני על השחיטה הבא אחר ההקדש. ואם כן המקדיש בעל מום ושוחטו עובר על שני לאוין - בל תקדיש ובל תשחט:" + ], + [ + "(ה) ובל תזרק את הדם. היינו מלא תקריבו דגבי מעוך וכתות, ובל תקטיר את כל החלב מן הפסוק \"ואשה לא תתנו מהם\". ובל תקטיר מקצתו מדכתיב \"מהם\" (תמורה ה, א):", + "אף משום בל תקבל את הדם. טעמו דכתיב \"ומיד בן נכר לא תקריבו\" דלא איצטריך דמאי שנא קרבן זה משאר קרבנות, אלא לרבות קבלת הדם. ורבנן ס\"ל דאצטריך לגופיה דסד\"א הואיל ובני נח אין מצווין על המומין כשהם מקריבים לשמים על במתם - אנן נמי נקבל מינהון במומין, ורק שלא יהא מחוסר אבר. קמ\"ל לא תקריבו מכל אלה דלא מקבלינן:", + "מלמד שאין מרצין. פי' אין דם בעלי מום מרצה כלל שאפילו עלה למזבח ירד (זבחים פד, א):" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן איש היחיד מביא וכו' או אינו אומר איש וכו' כשהוא אומר ואיש לרבות השותפין. הא מה אני מקיים איש וכו'. [קרבן אהרן והגר\"א]. ושורש הדבר דיש כאן מיעוט וריבוי. איש הוא מיעוט (דהוי מצי למיכתב וכי יקריב). והוי\"ו של \"ואיש\" היא ריבוי. ומסבתרא יותר שהמיעוט קאי על צבור שהוא רבים ורחוק יותר מן יחיד, מה שאין כן שותפין אינו רחוק כל כך מן יחיד:", + "ועתה נבאר הברייתא. איש היינו הפסוק \"ואיש כי יקריב זבח שלמים לפלא נדר או נדבה. תיבת \"איש\" בא למעט דוקא איש דהוא היחיד מביא שלמה נדבה ולא הצבור דאין יכולין לנדב שלמים רק שלמי חובה והוא כבשי עצרת:" + ], + [ + "(ז) אלא להוציא את השותפים. פי' וכל שכן צבור דבודאי אינו בכלל יחיד כשהוא אומר ואיש לרבות השותפין דגם הם בכלל יחידים. הא מה אני מקיים איש, ר\"ל המיעוט, דאיש ע\"כ אתי למעט רק צבור לבד:" + ], + [ + "(ח) מנין לרבות העולה. אין הכוונה שיהא פסול במומין דהרי כתיב בריש הפרשה בהדיא, אלא שיהא גם בו נוהג מה דמסיים הכתוב במ\"ע ול\"ת \"כל מום לא יהיה בו\" דהיינו שלא יעשה בו מום:", + "תלמוד לומר נדר. ועולה באה נדר:", + "מנין לרבות התודה ת\"ל נדבה. דשני אלו באים בנדר ונדבה, ומה דנקט נדר גבי עולה משום דהיא באה על דרישת סליחת עון ההרהור ולזה היה באה על נדר שהוא הרי עלי שהוא כמין חובה, ותודה באה על הודאת טובו ועל שמחה ולזה היא נדבת הלב פשוטה מבלי מכריח, ולזה מרבה לה ממילת \"נדבה\" [קרבן אהרן]:", + "לרבות את היולדת ואת הנזירות. קרבן יולדת דמביא כבש לעולה וקרבן נזירות דגם הם צריך שיהיו תמימים:", + "ת\"ל לפלא. וכתיב בנזירות \"כי יפליא לנדור\", מה כאן תמימים אף התם תמימים. ויולדת אתיא מקרבן נזירות משום דשניהם אתו להפריש מהטומאה אשר היתה לו:", + "ת\"ל בצאן. דחטאת ואשם דיחיד לא אתי אלא מן הצאן חוץ מפר כה\"ג והכא ביחיד קמישתעי דכתיב \"ואיש כי יקריב\":", + "מנין לרבות את המעשר ת\"ל בבקר. דבכור ומעשה באין גם מן הבקר:", + "ת\"ל בבקר או בבקר. פי' דהוה מצי למכתב \"בקר\" וכתב \"או בבקר\" (דהיינו מה דכתיב או לנדבה דשם לא מרבי מידי ושדי ליה גבי בקר), וכן הוה מצי למכתב \"בצאן\" וכתב \"או בצאן\" לרבות. ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ט) תמים יהיה לרצון מצוה עשה. היינו שישאר כן בלא מום ופירושו דאם עבר ועשה בו מום הרי זה עובר בעשה זו מלבד הלא תעשה דלקמיה:", + "ת\"ל כל מום לא יהיה בו. שהוא יתר, דיש כמה לאוין על ההקדש בע\"מ ועל שחיטתו ועל זריקתו וכנ\"ל, אלא דבא להורות שלא יעשה בו מום ודרשו \"לא יהיה\" כמו לא יהיה בו מום:", + "ונשתבר. היינו שנעשה בו מום:", + "יכול יהיה עובר עליו. דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ולשמרו שלא יפול מן הגג:", + "ת\"ל כל מום לא יהיה בו. ולא כתיב \"לא יפול בו מום\", אכן אם הניחו שם כדי שיפול בו מום זהו נמי לא יהיה כיון שמתחלה כונתו לכך:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו. פי' מקרא זה נולד הפלוגתא בין החכמים:", + "שאחזו דם. חולי הבא מחמת ריבוי הדם:", + "את הדם. היינו אפילו במקום שאין עושין בו מום דמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה במקום שאין עושין בו מום אתי למעבד במקום שעושין בו מום ואף על פי שהמום יעשה מאיליו ואינו מתכוין אליו סבר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אסור:", + "יקיז. בין מת בין שלא מת:", + "ובלבד שלא יעשה בו מום. דסברי רבנן דלא גזרינן מקום שאין עושין בו מום אטו מקום שעושין בו מום, אכן צריך להזהר בהקיזו שלא יבוא לידי מום שאם מקיז סמוך לאוזן או לניב שפתיים או לחוטם צריך ליזהר שלא יפגום את אזנו או את נבי שפתיו:", + "ואם עשה בו מום. על ידי ההקזה הרי זה לא ישחוט עליו אע\"ג שעשאו שלא בכוונה ס\"ל דבר שאין מתכוין אסור והוי כמו שהטיל בכונה:", + "יקיז אף על פי שעושה בו מום. פי' אף על פי שאפשר שעל ידי ההקזה יעשה בו מום סבר ר\"ש דדבר שאין מתכוין מותר, ולא שיקיז במקום שודאי עושה בו מום דהא מודה ר\"ש בפסיק רישיה ולא ימות. ולר' שמעון אם נעשה בו מום נשחט עליו (בכורות לז, א):" + ], + [ + "(יא) אפילו בעינו אחת. דעורת שם דבר של עורון וכונת הכתוב שלא יהיה בו עורון:", + "מה ת\"ל. שפשיטא ששבר הוא מום:", + "לפי שנאמר. באדם ולקמן ילפינן ליתן מה שנכתב באדם בבהמה:", + "שבר זנב. אם נשבר עצם מהזנב:", + "ת\"ל או שבור. בכל מקום:", + "ת\"ל שבר יד. פי' להכי נתייחד באדם השבר ליד או לרגל ללמד שכל שבר שלא יהיה בגלוי כשברם אינו מום ולזה שבר הצלע אינו מום שהוא שבר נסתר:" + ], + [ + "(יב) חרוץ. כמו חריצין ונעוצין שנראה מקומו חסר:", + "ריס של עיניו. היינו עפעף של עין אחת:", + "שניקב ושנפגם. תרוויהו יש על ידם חסרון ונסדק אין בו חסרון. ושיעור הפגימה כדי חגירת צפורן:", + "חוטיו החיצונית. רמב\"ם פירש שהם שני החוטין הבולטין בגופו של חיך קרוב לשיפוי כובע והם נראים לעין בשעה שפותח את פיו והפנימיות הן הפיקות ולהן קרא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות ורש\"י פירש חיטיו החצונית הם שיניו שבאמצע הפה:", + "ושנגממו. נימוקו ולא נשאר מהם אלא רושם מעט ואינם בולטות כמו שרגילים להיות. והפנימיות שינים הגדולים שקורין משילי\"ש שנעקרו לגמרי ואז הוי מום:", + "המתאימות. לרש\"י הם שינים הגדולים שאחת נראית כשתים המתאימות כתאומות ומשם ולפנים אינו נחשב מום אליבא דכולי עלמא והמחלוקת הוא במתאימות עצמן שלתנא קמא אם נעקרו לגמרי הוי מום, ור\"ח אמר שהן עצמן כלפנים והוי מום שבסתר ואינו מום אפילו נעקרו:" + ], + [ + "(יג) יבלת זה בעל יבלת. עיין בקרבן אהרן שנדחק מאוד למה קראו \"בעל\", והגר\"א מחק תיבת \"בעל\" מדלא הזכירו בשארי דברים. והאי יבלת פירשו בגמרא שהוא ביבלת שבעין, שיבלת שבגוף תלתול בעלמא הוא ואינו מום לפסול אלא קרא מיירי ביבלת שבשחור העין ואית ביה שער:", + "גרב זה החרס. שחין שקשה כחרס:", + "חזזית מצרית. שהובא על המצריים:", + "ולהלן. גבי אדם:", + "ת\"ל גרב גרב לגז\"ש ילפת ילפת לגז\"ש. בגמרא אמר דהוא מופנה, דאי לאו הכי איכא למפרך דאדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קריבה ע\"ג המזבח ולכך החמיר בה התורה, ובהמה מאדם לא יליף שכן נתרבה במצות. ואיזה מהן הוא מופנה? איתא בגמרא דגרב מופנה דהוי מייתינן ליה בק\"ו, דמה ילפת דלא מאוסה הוי מומא, גרב דמאיסא לא כל שכן. ואם כן גרב דכתיב בבהמה ולמעלה באדם שניהם יתירים ולא נכתבו אלא לגזירה שוה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) אמור למעלה. דהראשון דרשנו אותו לפועל ראשון שהוא ההקדש:", + "הא. אינו אומר פעם שניה לא תקריבו אלא לפועל השני אשר יעשה אחר ההקדש שהיא השחיטה וכאילו אמר לא תשחטו:" + ], + [ + "(ב) אלה אין וכו'. דמלת \"אלה\" מיעוטא הוא למעט אלו שנעשו בהם שום מלאכה דהיה נראה לנו דגם הם לאו בר הקרבה הוא, קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) העגלה. ערופה שאין המום פוסלה, דלא כתיב בה תמימה, העבודה פוסלת בה דהא כתוב \"אשר לא עובד בה\", ומשמע שהעבודה יותר חסרון מן מום קדשים וכו':", + "אבל אתה מקריב וכו'. דאע\"ג דעל ידי העבודה עבר על לאו דלא תעבוד בבכור שורך, מכל מקום לא מיפסל בזה להקרבה:" + ], + [ + "(ד) על המזבח זה הדם. דהיינו הזורק מהם הדם על המזבח גם כן עובר בלאו:", + "לה' לרבות שעיר המשתלח. דמום פוסל בו דכתיב לה', דהוא יתר דכל אשה לה' הוא, אלא הכונה כל הנעשה לה' ושעיר הזה אף דהוא משתלח לעזאזל אפילו הכי לשם השם הוא נשלח לעזאזל. וצריך לריבוייה משום דכתיב ואשה לא תתנו מהם, והאי אינו עולה לאשים, קמ\"ל כיון דמרצה כאשים הוא עובר נמי בלאו:" + ], + [ + "(ה) כל הפסולים. כגון מחוסר זמן ואותו ואת בנו דהוא גם כן כמחוסר זמן:", + "ת\"ל ושור ושה. דיתירא הוא, דהוה ליה למכתב ושרוע וקלוט, אלא למסמכיה למעלה דעובר בזה גם בחמשה לאוין האמור מקודם. ובחולין (דף פא.) מסיק דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, אבל לא קודם, ולאו הבא מכלל עשה - עשה. וכתב הר\"ש דלאו זה הוי כלאו שבכללות דכלל נמי פגול וטמא שלא לזרקם ושלא להקטירם:" + ], + [ + "(ו) שרוע. שנשמטה יריכו:", + "דומה לשל חמור. שהיתה פרסתו עגולה ואף על גב דאין דומה מכל וכל לחמור דהיתה פרסתו סדוקה מכל מקום הוי מום דפרסות בהמה טהורה אינם עגולין. ונראה דכל שכן אם לא היתה סדוקה אע\"ג דלא היתה עגולה, בודאי הוי מום. וזהו קלוט האמור בתורה:", + "לבדק הבית. פי' לקדשי בדק הבית יוכל לנדב בעל מום, דלמזבח לא אפשר לאקרוביה דהא כתיב \"לא תתנו מהם\":", + "ומנין אף לנדר. נדבה נקרא כשאמר הרי זו, ונדר כשאמר הרי עלי, וקאמר התנא מנין כשאומר הרי עלי בהמה לקדשי בה\"ב שיכול להפריש בהמת בעלת מום:", + "ת\"ל ולנדר. דאי מלת \"ולנדר\" לא קאי אלא על לא ירצה הול\"ל ולא ירצה לנדר, או יאמר על כל פנים לנדר לא ירצה, כיון דהוא דבר בפני עצמו, אלא ע\"כ דמלת \"ולנדר\" קאי גם כן על תעשה אותו, והכי קאמר קרא נדבה תעשה אותו ולנדר גם כן תעשה אותו לבדק הבית:", + "ת\"ל לא ירצה. ואין הרצאה אלא בקדשי מזבח דשייך בהו הרצאה כדכתיב ונרצה לו לכפר עליו, וה\"ק נדבה תעשה אותו לבדק הבית ולנדר גם כן רשאי לבדק הבית אבל לא ירצה למזבח:", + "אין לי אלא נדר. דפשטיה דקרא לא ירצה אנדר קאי, דהיינו האומר הרי עלי בהמה זו לקרבן, אם הוא בעל מום לא ירצה למזבח. ומנין להאומר הרי זו למזבח דאסור גם כן מבעלי מום:", + "ת\"ל ולנדר ולנדבה לא ירצה. והוא כמו שאמר מקודם דהאי \"ולנדר\" אלמעלה קאי והכי קאמר נדבה תעשה אותו (לבה\"ב) ולנדר גם כן תעשה אותו ושניהם בין נדר ובין נדבה לא ירצה למזבח. ופשטיה דקרא הוא כמו שכתב הרמב\"ן בפירושו דרוב הנותנים דבר מה להקדש בדק הבית הוא בנדבה, והנותנים למזבח הוא בתורת נדר, עיי\"ש שהוכיח כן מסברא ומקרא. ולכך תפס הכתוב לשון נדבה אצל בדק הבית ולשון נדר אצל הנותנים למזבח:", + "ועיקר הוכחת חכמים דלא יתכן לומר שיחלק התכוב אצל שרוע וקלוט, דלנדבה מותר להקריבו ע\"ג המזבח ולנדר לא, מה שלא חלק הכתוב בשום מום אחר. ועוד אי לנדבה מותר להקריבו על המזבח המל\"ל נדבה תקריב אותו לשון הקרבה. אלא לאו דעל בדק הבית קאי:", + "ממקומו הוא מוכרע. דאיירי הכתוב בקדשי מזבח:", + "ה\"ג שנאמר ונרצה לו. בתמורה (תמורה ז, א) פריך רבי היינו ת\"ק דגם ת\"ק מלא ירצה יליף ליה. ומשני דאיכא בינייהו אם הקדיש הבעל מום שיקנו מדמיו נסכים למזבח, דלת\"ק חייב דהא נסכים נמי מקריבין לגבי מזבח, ולרבי פטור דהאי לא ירצה אינו מדבר אלא בהרצאת גופיה אבל לנסכין פטור:" + ], + [ + "(ז) אותו אתה עושה. דהאי \"אותו\" מיעוטא הוא להורות דדוקא לבעל מום אתה עושה נדבה לקדשי בדק הבית ולא לתמימים:" + ], + [ + "(ח) ומנין אף בל\"ת וכו' לאמור. והוא כמו דכתיב לא אמור, פי' אמור להם לישראל שיש בזה לאו. ודוקא כל היכי דאיכא בפרשה לאו הבא מכלל עשה כי הכא ונאמר בתחלת הפרשה לאמור – אז ס\"ל לר' יהודה דהוי כמו לאו גמור ולוקין עליו אבל אשר לאמור שבשאר הפרשיות לא דרשינן כן:" + ], + [ + "(ט) ומעוך וכתות. כתות כתוש יותר ממעוך:", + "נתוק. תלוש ביד וכרות הוא על ידי כלי:", + "כולן בביצים. פי' שהיו הביצים מעוכין או כתושין או נתוקין (דהיינו שהיו תלושין ביד עד שנפסקו חוטים שתלויין בהן אבל נתונים המה בתוך הכיס והכיס לא נתלש), או כרותין בכלי ועודן בכיס ומפרש בבכורות (דף לט:) דהאי בביצים היינו אף בביצים נקרא מום שבגלוי וכל שכן בגיד. ור\"א אומר כולן בגיד, היינו דוקא בגיד אבל בביצים לא הוי מום שבגלוי דהא הם בתוך הכיס. ור' יוסי סבר מעוך וכתות אף בבצים הוי מום דהא ליתנהו, נתוק וכרות בגיד ולא בבצים דהא איתנהו אלא שהם בתוך הכיס ולא הוי מום שבגלוי:" + ], + [ + "(י) זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה. פי' מזה הכתוב הוכיח דאף המקבל את הדם של בעל מום כדי לזרוק גם כן עובר בלאו. והנה מסגנון סדר הברייתא על פסוקי התורה משמע דקאי על \"ולא תקריבו\" האמור אצל מעוך וכתות אבל מסקנת הגמרא דזה מיבעי לזריקת הדם ור' יוסי ברבי יהודא נפיק ליה מ\"לא תקריבו\" האמור אח\"כ \"ומיד בן נכר לא תקריבו וכו'\":" + ], + [ + "(יא) אלא שלא יקריב. המעוך וכתות כבר:", + "שלא יעשו. שלא יהיו מסרסים הבהמות:", + "ת\"ל לא תעשו. דעשייה זו להקרבה לא איצטריכא דהא כבר אמר לא תקריבו אלא להורות שלא יעשה המעיכה והכתיתה:", + "אלא תמימים. דעל ידי זה יפסלם להקרבה בעלי מומים מנין דבלאו הכי לא חזו להקרבה:", + "ת\"ל לא תעשו. דסתמא כתיב ובכל גוונא אסור:", + "אין לי אלא בהמה. דרישיה דקרא בבהמה הראויה ליקרב משתעי:", + "ת\"ל בארצכם. שמשמעו כל שבארצכם לא תעשו זה וחיה ועוף וכן בהמה טמאה בכלל מה שבארצכם הוא:", + "בכל מקום שאתם. מדלא כתיב \"ובארצכם לא יעשה\" דהיה דבר התלוי בארץ אלא \"לא תעשו\" הטיל הכתוב דבר זה על האדם והוא חובת הגוף ונוהגת אף בחוץ לארץ:", + "ת\"ל ובכם. היינו מדלא דכתיב \"ובארץ לא תעשו\" צרף אות ו' ב' מהתחלת התיבה עם אות כ' ם' מסוף התיבה, דגורעין ומוסיפין ודורשין הוי תיבת ובכם:" + ], + [ + "(יב) מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו\"ם וכו'. הוא כונה שניה בפסוק דלא מיירי כלל לענין מומין:", + "ת\"ל מכל אלה. והוא קאי על כל הפרשה דמיירי גם בתמימים וא\"א לומר שלא נקבל מהם כלל דהא מרבינן לעיל מאיש איש וע\"כ דשם הוא לבד מקרבנות צבור:", + "ומנין שהנקיבות בסירוס. דהיינו שלא יחתוך האם שלה כדי שלא תלד:", + "ת\"ל כי משחתם בהם. וקאי זה גם על מה שכתב \"בארצכם לא תעשו\" דהיינו לסרס אותם כי על ידי זה היא משחית אותם וחיתוך האם גם כן בכלל השחתה הוא:", + "ר\"י אומר בהם אין נקיבות בסירוס. ד\"בהם\" משמע דיהיה מינכר השחתה בהם לאפוקי בנקיבות על ידי חיתוך האם אין מינכר כלל מלמעלה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) לא אדם. דכהן יוצא דופן כשר לעבודה:", + "בחולים. כמו בחולין:", + "לא עשה בה את המקריבים כקריבים. דכהן טריפה כשר לעבודה ובהמה טריפה פסולה לקרבן כדאמרינן במנחות (דף ה:):" + ], + [], + [ + "(ג) פרט לכלאים. הבא משור וכשב ביחד:", + "או עז פרט לנדמה. שהוא רחל ודומה לעז:", + "פרט ליתום. שמתה אמו או נשחטה קודם שנגמר לידתה:", + "ונאמר להלן תחת. במעשר \"תחת השבט\":", + "אף תחת האמור להלן פרט לכלאים וכו'. שאינו נכנס לדיר להתעשר:", + "ומה להלן פרט לטריפה. דכתיב \"כל אשר יעבור תחת השבט\" פרט לטרפה שאינה עוברת שהרי אחת מן הטריפה כשנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה כדאמרינן בחולין (דף עה.):", + "אף תחת האמור כאן פרט לטריפה. בפרק כל האסורין (תמורה כט, ב) מצריך להו להני תרי קראי דממעט בהו טריפה האי קרא וקרא דמן הבקר:" + ], + [ + "(ד) מה ת\"ל והיה שבעת ימים תחת אמו. פי' מפני מה שינה הכתוב לכתוב תחת:", + "לפי שנאמר וכו'. בבכור:", + "ת\"ל תחת אמו. פי' שיתקיים כל שבעה:", + "שעה אחת. דבעינן שיהיה גמר לידה כשהיא חיה ואח\"כ גם כן כאיזה רגעים ור\"י הגלילי בא לפרש קראי למה הכא כתיב תחת אמו וגבי בכור אומר עם אמו, וגם שתחת אמו לא ממש תחתה דבעינן שהיא גם כן תתקיים איזה רגעים אחר יציאת הולד:" + ], + [ + "(ה) ובשמיני עצמו יהיה אסור. דהכי משמע מתיבת \"והלאה\" דלא התיר אלא הלאה ליום השמיני:", + "ת\"ל בבכור וכו'. ולמידין אנו משם לכאן:", + "ת\"ל במוקדשים וכו'. ולמידין אנו מן המוקדשין לבכור:", + "אדון אני וכו'. פי' נאמר דדיניהם חלוקין ולא נלמוד זה מזה וע\"כ נאמר דבכור מותר רק בח' ולאחר ח' יהיה אסור ובמוקדשים להיפך:", + "ת\"ל אמו אמו לגז\"ש. ליתן האמור של זה בזה:" + ], + [ + "(ו) ירצה אשה לאישים. היינו להעלות אותו לאישים:", + "מנין אף להקדש. שלא יקדישנו בעודו מחוסר זמן:", + "ת\"ל לקרבן. שלא יאמר עליו לקרבן בעודו מחוסר זמן:", + "לרבות שעיר המשתלח. אף שאינו עולה לאישים מכל מקום כל ענינו לשם השם הוא:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה וכו'. וי\"ו מוסיף על ענין ראשון דמיירי בקדשים ולהורות דאף בקדשים נוהג דין זה והוא בתנאי אימתי ירצה מיום השמיני והלאה כשלא תשחטו אותם ביום אחד:" + ], + [ + "(ח) והלא דין הוא. שתהא נוהגת ולזה איצטריך קרא למעוטי:", + "חיה שהוא במצות כיסוי. כדכתיב קרא \"כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר\":" + ], + [ + "(ט) עוף שהוא באם על הבנים. ומצוה זו קרובה למצות אותו ואת בנו דנראה דטעם אחד יש להם ולהכי היה מן הראוי לומר אחר שהיא נוהגת בבהמה אשר לא הראה הכתוב רחנות זה מכל שכן שתהיה נוהגת בעוף דהראה הכתוב רחמנות זה:" + ], + [], + [ + "(יא) נוהג בזכרים כבנקיבות. דהיינו יהיה נוהג באב ובנו כאם ובנה דקרא \"אותו\" אמר דהוא מורה על זכר ובאומרו \"ובנו\" משמע לאמו דהוא כרוך אחריה:", + "ודין הוא. שלא נעשה אב כאם ואין צריך קרא לזה:", + "מה אם על הבנים לא עשה וכו'. דכתיב \"והאם רובצת\" ולא האב רובץ. אי נמי מדהדר כתב \"שלח תשלח את האם\" משמע דהאם דוקא:" + ], + [ + "(יב) שלא עשה בו את המזומן וכו'. ר\"ל שיש בהם גם כן קולא אחרת שאינו נוהג במזומן, היינו בעוף שהוא תחת ידו אינו נוהג דין זה כלל, לכך הקיל גם בזה שלא יהיה חייב אלא באם, תאמר באותו ואת בנו דהחמיר בו וכו', והואיל וחמור הוא דין הוא שינהוג בשניהם:", + "ת\"ל אותו. פי' מקרא זה ידעינן דאינו נוהג רק באחד ולא בשנים, אכן עדיין לא ידענו באיזה מהם אם באב או באם:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אחר שחלק הכתוב. כצ\"ל. [וכן איתא בגמרא חולין ע\"ח], פירוש: אחר דחלק הכתוב וגילה לנו דעל אחד חייב ולא על שנים, זכית לדין שדנת בראשונה ללמוד ממנו שאין חייב אלא על האם (ולא נוכל עתה לפרוך פירכא מה לאם על הבנים שלא עשה בו את המזומן כאינו מזומן תאמר כאן וכו' – שזה לא שייך אלא בעת שרצינו בענינינו לחייב בשניהם):" + ], + [ + "(ב) ואם נפשך לומר. להשיב תשובה על דברינו דהיינו מדכתב \"אותו\" משמע דיורה על זכר ולא נקיבה (גמרא):", + "אותו ואת בנו את שבנו כרוך אחריו וכו'. פי' הרי מלת \"בנו\" מורה דוקא על האם וע\"כ נחזור למה מצינו הראשון מאם על הבנים:" + ], + [ + "(ג) אותו ואת אמו מנין. שהקדים הבן לאם מנין:", + "ת\"ל לא תשחטו הרי כאן שנים. דמשמע דאשנים קמזהר ולא משכחת לה שיהיו שניהם עוברים אלא בשלשה בהמות ובקדימת הבן לאם והאם לבת וכדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ד) שנים האחרונים חייבים. דמי ששחט את אמה הרי שחטה ביום שנשחטה הבת וחייב וזה הקדים הבן לאם והשני ששחט את בנה הרי שחטה ביום שנשחטה אמה וחייב, וזה שחט האם ואח\"כ הבת ונמצא דחייב השוחט את האם והשוחט את הבת ולזה בא מלת \"תשחטו\" - הרי כאן שנים:", + "אינו חייב אלא אחת. דאין כאן אלא איסור אחד שהוא שחיטת האם דהו\"ל התראה אחת דכולהו בהיתר שחטינהו:", + "חייב על כל אחת ואחת. דעל כל חד וחד ששחט יקרא \"אותו ואת בנו\" ולזה חייב על כל אחת ואחת דהוו להו חמש התראות בחמשה אחים:" + ], + [ + "(ה) ולא אותו ואת אם אמה. דכבר ריבה הכתוב בנו ואותו וע\"ז אמר שצריך שיהיה בנו ואח\"כ אמו אבל אם שחט אם אמו אחר שחיטת בנו לא עשה איסור עדיין:", + "כיצד וכו'. נקט התנא רבותא בציורו דאפילו באופן זה לא עבר כ\"א פעם אחד על הלאו דלא תשחטו:", + "ואחר כך שחט את האמצעית. והיא אם של הבת ששחט תחלה, הרי יש כאן שתי איסורין ועובר על שני לאוין בעת אשר שחט האחד משום בתה ששחט בתחלה דהו\"ל בנו ואותו וגם עובר על ידי זה ממילא משום אם אמו ששחט מקודם דהו\"ל אותו ואת בנו, ועם כל זה לתנא קמא אינו חייב אלא אחת לפי שחדא התראה הוא על הלאו דלא תשחטו וחד מעשה שהוא בשחיטת האמצעית דאי לא שחט האמצעית לא מיחייב ולא מודי:", + "סופג שמונים. דסבר סומכוס דמחייב על לאו אחד ובהתראה אחת שתי מלקיות ולידיה ה\"ה דאם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות (קרבן אהרן):", + "שחטה ואת אמה וכו' סופג שמונים. זהו לכולי עלמא דעבר בכל פעם על בנו ואותו:" + ], + [ + "(ו)ולא אותה ואת בת בתה. דבת בתה לא הוי בכלל בנו ואפילו גבי עריות צריך למכתב \"את בת בנה ואת בת בתה\", ואם לא כתב לא הוי בכלל בתה:", + "סופג ארבעים. הטעם במשנה זו הכל כנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) ונתנבלה בידו וכו'. דכל זה אינו בכלל שחיטה וע\"כ מותר לשחוט אח\"כ את בנו:", + "והנוחר. תוחב סכין בנחיריו וחותך:", + "והמעקר. שעקר הסימנין:", + "הכי גרסינן ולהביא וכו'. דכל זה שחיטה ראויה היא אף על גב דדעתו שלא לאכלה כלל:" + ], + [ + "(ח) השוחט ונמצאת טריפה וכו'. דכל אלו שחיטה שאינה ראויה היא לאכילה וסבר ר\"מ שמה שחיטה, ור\"ש סבר לאו שמה שחיטה:", + "פרת חטאת. פרה אדומה היא דלאו לאכילה:", + "ושור הנסקל. לאחר שנגמר דינו דקיימא לן דאסור בהנאה אפילו שחט אותו:", + "ועגלה ערופה. דס\"ל שנאסרה מחיים ואפילו שחטה אסורה. ובגמרא אסיק דפרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה דשתיהן הוי שחיטתן שחיטה ראויה:", + "השוחט ונתנבלה בידו. היינו ששהה או שדרס והאי דהדר ואמרם אע\"ג דכבר שנינהו לעיל לומר דר\"מ מודה בהאי דלאו שם שחוטה עליה כלל ודרך אגב תני גם כן נוחר ומעקר:" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן יום מיוחד טעון כרוז [הגר\"א וכן הוא בגמרא דף פג.]. פי' יום המיוחד בשנה שהוא יו\"ט שהכל שוחטין בהמה לכבוד יו\"ט והלוקח בודאי כדי לשחוט הוא לוקחו רמז הכתוב שבזה צריך אתה לומר ללוקח אותו ואת בנו לא תשחטו דהאי יום א' דקאמר ע\"כ להטעינן כרוז קאמר דאי לאו הכי מאי אריא יום אחד אפילו כל השנה נמי אסור לשחוט שור ושה ביום אחד:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה וכו'. שבאלו הפרקים רגילים לשחוט בו ביום:", + "אמה מכרתי. לשחוט. או בתה מכרתי לשחוט:", + "ערב יו\"ט האחרון של חג. היו מרבין בשמחה מפני שרגל בפנ\"ע הוא וחביב עליהם ומה שאין כן עיו\"ט האחרון של פסח דלאו רגל בפני עצמו הוא ולאו כו\"ע שוחטין והאי דלא חשיב יו\"ט הראשון של חג משום דכולי עלמא טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחוטה:", + "וערב יו\"ט הראשון של פסח. דכולם שוחטין פסחים ושלמים כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע:", + "בזמן שאין לו ריוח. כלומר הפסק שמכר האם היום ורוצה למכור הבת אבל יש לו ריוח שמכר האם אתמול והשניה היום א\"צ להודיע שאני אומר אתמול שחט הראשון:" + ], + [ + "(יא) כופין את הטבח לשחוט. שאם קבל דינר מלוקח ליתן לו בשר אפילו היה השאר שוה אלף דינרים ואין ללוקח בו אלא דינר שנתן לו כופין אותו ושוחטו בעל כרחו כדי לתת לו עבור הדינר בשר והאי מתניתין ע\"כ מיירי בשלא משך כדקתני בסיפא ואע\"ג דבעלמא מעות אינן קונות – בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה דמן התורה מעות קונות (אלא שחכמים אמרו דמשוכה קונה דשמא יזדמן שריפה או סיבה אחרת ולא יטרח להצילם ויאמר לו כבר נשרפו חיטיך בעלייה). לפיכך אם מת - מת ללוקח, דברשותו מת ומפסיד הדינר שנתן לו כדי להיות לו חלק בו על ערך דינר שלו אבל בשאר ימות השנה שהדין מעות אינם קונות, אם מת מת למוכר, כיון דלא משך:" + ], + [ + "(יב) היום הולך אחר הלילה. שאם שחט ביום ד' בערב אחר שמשכה – לא ישחוט הבת לא ליל ה' ולא יום ה'. אבל שחט האם ביום ה' – ישחט הבת ליל וי\"ו דאין הלילה הולך ונגרר אחר היום:", + "זו דרש ר\"ש בן זומא. פי' הגז\"ש האמור לקמיה ומבאר הדבר למה הוצרך לגז\"ש:", + "שלמעלן ושלמטן. היינו מה דכתיב בפסוק שלפניו \"לא ירצה לקרבן אשה לה'\" וכן הפסוק שאחריו \"וכי תזבחו וגו'\":", + "ובמוקדשים הלילה הולך אחר היום. דכתיב \"ביום קרבנו יאכל.. לא יניח ממנו עד בקר\" דמשמע דלילה שלאחר יום ההקרבה קרי לה גם כן \"יום קרבנו\" עד בקר:", + "מה יום אחד וכו' היום הולך אחר הלילה. דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) שאין תלמוד לומר. פי' שכבר נאמר בפרשת צו \"ובשר זבח תודת שלמיו וגו'\":", + "תנהו ענין לזביחה. ר\"ל לעת הזביחה שיזבחנו במחשבה שביום א' יאכל, ופי' הפסוק \"וכי תזבחו\" היינו כאשר תזבחו \"זבח תודה\" אז \"לרצונכם\" ומחשבתכם תהיה ש\"ביום ההוא יאכל\":" + ], + [ + "(ב) ת\"ל וכי תזבחו זבח. דהאי זבח יתירא הוא דהול\"ל וכי תזבחו תודה, אלא דאתי לרבות שאר זבחים הנאכלים ליום אחד שיהיה גם כן באופן זה:" + ], + [ + "(ג) וכל שאינו במשנה וכו'. דלא עם הארץ חסיד:", + "ליתן שמירה ועשיה במצות. היינו בלבד שהלימוד הוא תועלת כדי שיבוא מזה לידי מעשה אלא שהלימוד שלהם הוא גם כן מצוה בפ\"ע:", + "אני נאמן לשלם שכר. עבור הלימוד ועבור המעשה:" + ], + [ + "(ד) ממשמע שנאמר ולא תחללו אמור קדש. היינו שאמר בזה קדש את שם ה' שאם לא יקדש הרי הוא מחלל (והגר\"א גרס \"שומע אני שיקדשו\"), ולמה אם כן נאמר ונקדשתי מסור את עצמך וקדש שמי, ופי' היינו שימסור עצמו עצמו במחשבתו ע\"מ שלא לעשות לו נס אלא שיתקדש שמו יתברך על ידי זה וכדמסיים והיינו כשיאנסוהו לעבוד בעכו\"ם או אפילו על שאר עבירות אם הוא להעביר על דת:", + "יכול ביחידי. ר\"ל אף ביחיד אם יאמרו בינם לבינו לעבור ימסור נפשו:", + "ת\"ל בתוך בני ישראל. היינו אם הוא בפרהסיא אז מחוייב למסור נפשו. עיין ביו\"ד סימן קנ\"ז:", + "המרובים. היינו בעשרה מישראל דיליף תוך תוך ממרגלים דאמור שם הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה:" + ], + [], + [ + "(ו) על תנאי הוצאתי וכו'. דאי לאו הכי מאי שייך היציאה לזה:", + "על תנאי שתמסרו עצמיכם. והענין כידוע שבמצרים היו הרבה עובדי עכו\"ם ובשגגה כדי שיקילו מהם את עבודתם וכדאיתא בתנא דבי אליהו (אליהו רבא, כג) שהיו אומרים להם מפני מה לא תעבדו את אלהי מצרים ויקיל עבודתו מכם ובודאי היה משה רבינו ע\"ה מוכיחם על זה וקבלו על עצמם על להבא שאם יבואו פעם שנית לזה ימסרו את נפשם לזה ויקדשו את שמו ולא יחללוהו ח\"ו, וזה שאמרו בשירה זה אלי ואנוהו והיינו שאכבד את שמו ואקדשו היפך מה שעשיתי בתחילה, וזהו שאמר כאן על תנאי הוצאתי אתכם:", + "על כרחכם. כמו שנאמר חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) על הגליות שגלו. היינו שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות פסחיהן ועדיין לא הגיעו שאם לא יעברו השנה לא ירגילו לבוא בפסח דהנך דיתבי בא\"י א\"צ לעבר בשבילם דאפילו האחרון יכול להגיע מראש חדש ניסן עד הפסח כדמוכח בפרק קמא דתענית:", + "ת\"ל בני ישראל מועדי ה'. הוא כמו \"גו' אשר תקראו אותם מקראי קודש\", משמע שיהא באופן שכל ישראל יקראו אותם מקראי קודש ואם לא הגיעו כל הגליות לא יקראו אותם כולם:" + ], + [ + "(ב) צריכה להתעבר. שהיה שם אחד מהסבות אשר בשבילם מעברין השנה וגם ישבו ב\"ד ונשאו ונתנו בדבר וגמרו ביניהם שצריכה להתעבר:", + "עד שאירע ניסן. פי' שאירע איזה דבר שעבר יום כ\"ט של אדר דאין מעברין אותה יותר:", + "יכול תהא מעוברת. כיון שהסכימו לעבר אך מפני איזה אונס לא יצא לפועל:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם מועדי. פי' אשר תקראו אותם וגו' אלה הם מועדי – קראתם אתם בפה הרי הם מועדי, ואם לאו אינם מועדי:" + ], + [ + "(ג) ועיברוה אנוסים. שאנסים ע\"ז או שוגגים מעצמן בחשבם שיש שם סיבה המחייבת לעבר ושגגו בזה או מוטעים מאחרים:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם וכו'. והנה \"אותם\" כתיב בתורה חסר וי\"ו וקרי ביה \"אתם\" וכתיב לשון זה ג' פעמים, בפסוק א' ופסוק ד' ופסוק ל\"ז – לרמז על אלו ג' דברים, שוגגים, ואנוסים, ומוטעין:" + ], + [ + "(ד) עיברוה בלילה. דאין מעברין אלא ביום דהוקש עיבור השנה לקידוש החודש וקידוש החודש ביום ילפי לה בגמרא מקראי דהוא ביום:", + "עברוה משנה לחברתה. בפרק קמא דסנהדרין \"ת\"ר אין מעברין את השנה משנה לחברתה\", ופרש\"י אם שנה הבאה צריכה להתעבר אין מעברין שנה זו בשביל צרכי שנה הבאה אלא הצריכה תתעבר. והרמב\"ם פי' שאין אומרים לפני ר\"ה שנה זו הבאה מעוברת:", + "פחות חודש או יתר חודש. פי' שלא עיברו את השנה בהוספת חודש אלא בפחות מזה או ביתר מזה, שעל פי דין אין לעשות כן דכתיב \"לחדשי השנה\", חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה. יכול אם שגגו באחד מאלו הדברים יהא בדיעבד אם עיברוה מעוברת – ת\"ל אותם אלה הם מועדי, ופי' מדכתיב \"אלה\" מיעוטא הוא וקאי אדלעיל \"אשר תקראו אותם מקראי קודש\", מכל מקום דוקא אלה שנעשו כדין אז הם מועדי ואם לאו לא יהיו מועדי:" + ], + [ + "(ה) מפני הצורך. כגון מפני הדרכים שאינם מתוקנים ואין העם יכולין לעלות, מעברין השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ועוד כמה דברים המבוארים בפרק קמא דסנהדרין:", + "הכי גרסינן ת\"ל אשר תקראו אותם במועדם [ראב\"ד ור\"ש והגר\"א] . פי' \"אשר\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(ו) כך יעברוה מפני הטומאה. שהיו רוב הצבור טמאי מתים וכלתה אפר הפרה ואינם יכולים למצוא עכשיו פרה אדומה:", + "אל יצא חדש הראשון בלא פסח. פי' שלא יעשהו בחודש שני על ידי עיבור דאין הטומאה אונס כמו אחרים דקסבר (סנהדרין יב, א) טומאה היתר הוא בצבור:" + ], + [ + "(ז) ומה ענין שבת וכו'. והלא שבת א\"צ לקידוש ב\"ד כדאמרינן במסכת בבא בתרא דף קכ\"א (בבא בתרא קכא, א):" + ], + [ + "(ח) ת\"ל שבת הוא יום הכפורים הוא. דמשמע שכל אחת קדושתו בפני עצמו וחייב עליו, ואם בא איסור אחר עמה יתחייב עליו גם כן. ועיין בחולין דף ק\"א (חולין קא, ב):" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) למעלן וכו'. פי' למעלה שאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בעיבור שנה, כלומר בקריאת ב\"ד לעבור השנה לסיבות המחייבות לזה מכאן דהדר לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בקריאת ב\"ד לקדש החודש וקרי ליה מועדי ה' לפי שהמועדים תלויים בקביעות החודש:", + "נראה בעליל. בגלוי כמו \"כסף צרוף בעליל לארץ\", והיינו שנראה הלבנה בגלוי ביום שלשים לב\"ד וכל ישראל:", + "והעידו לפניהם. שראוה ביום ל' וקבלו עדותן:", + "הכי גרסינן מנין שהוא מעובר. פי' החודש שעבר ולא מהני מה שראו בעצמן או מה שקבלו לו עדותן ולא יתקדש ר\"ח זה עד יום ל\"א:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם. פי' וריש המקרא הוא אלה מועדי ה' אם קריתם אתם מועדיי פי' נקראו מועדי ה':", + "ואם לאו אינם מועדיי. דדינו הוא כמו עיבור שנה לעיל בפרשה ט' הלכה ב':" + ], + [ + "(ב) קידשוהו שלא בעדים. שטעו ב\"ד וחשבו שבקריאתם שהוא קודש די והנה זו המשנה חלוקה בענינה היפך מן הראשונה שהראשונה היא אם לא קידשוה ביום שהיה ראוי לקדש אינו מקודש, וזו אם קידשוה ביום שלא היה ראוי לקדש שהוא מקודש. והשני חלוקות באמרו \"אשר תקראו אותם\" דדרשינן אשר תקראו אותם הם מועדי:", + "או שבאו עדים והעידו. וקבלו עדותן וקידשו החודש על פיהן:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם אם קריתם אתם מועדי. ופירושו כמו שמסיים אח\"כ במשנה שאחריה אתם אפילו מוטעין וכו' ולפלא למה חלק דבר זה לשני בבות. והגר\"א בהגהותיו גרס \"ונמצאו זוממין קדשוהו אונסים וכו'\" והוא בבא אחת ונכון מאוד:" + ], + [], + [ + "(ד) קדשוהו קודם זמנן. דהיינו ביום כ\"ט:", + "או לאחר עיבורו יום אחד. דעיבור החודש הוא כשמקדשין ביום ל\"א דעל ידי זה נעשה החודש שעבר מעובר, והם קידשו יום אחד לאחר עיבורו דהיינו ביום ל\"ב. והטעם דאין מקדשין קודם זמנו דכתיב \"החדש הזה לכם\" קדשהו בשעת חידושו, דהיינו ביום שלשים. ואין מקדשים ביום ל\"ב דהיינו שיתחיל החודש מיום זה ונמצא שהוסיפו על החודש שני ימים וקי\"ל דאין מוסיפין על החודש יותר מיום אחד דנפקא לן במכילתא מדכתיב \"ובחשמה עשר יום לחודש\" דהאי \"יום\" יתר הוא ובא להורות דיום לחודש אתה מעבר ואי אתה מעבר יותר מן יום אחד (וכן איתא לקמיה בברייתא וי\"ו). והכא קמ\"ל דאפילו אם עברו והוסיפו יותר מיום אחד או שפתחו יום אחד לא עשו ולא כלום:", + "הכי גרסינן ת\"ל אותם אלה מועדי [ראב\"ד] . פי', דבריש ענינא כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם וקאמר אלה היא למעוטי אם קראתם להחדשים במועדם הם מועדי ה' ואם לאו אין אלו מועדי. והכלל דאין מקדשין את החודש אלא ביום ל' או ביום ל\"א:" + ], + [ + "(ה) יכול כשם שמעברין השנה מפני הצורך. פי' שמוסיפין בה חודש לצורך מפני האביב ופירות האילן ותקופה כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין:", + "כך יקדשו וכו'. הנה לפי מסקנת הגמרא מעברין את החודש לצורך דהיינו לפעמים אפילו הלבנה נראית ביום שלשים מצי ב\"ד לעבר את החודש ולעשותו מלא ולקבוע את החודש ביום ל\"א כגון שרואין דמקלע יוה\"כ באחד בשבת חיישינן דלמא מיית אינש בשבת ולא מצו לקברו עד יום ב' ואתי למסרח יכולין בית דין לעבר ליה לאלול בעבור המת כי היכי דליחול יוה\"כ ביום שבת.33אולי צריך להגיה כאן ביום שני... – ויקיעורך‏", + "אכן להיפך לעשות מן מלא חסר דהייו שהלבנה לא נראית ביום ל' וראוי לעשות החודש מלא וירצו לעשות אותו חסר מפני הצורך ויקדשו את החודש בו ביום אין רשאין. והכא הכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה ואת החודש מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך (דהיינו לעשות מן מלא חסר) ת\"ל החודש (דהיינו מה דכתיב החודש הזה לכם] אחר החודש הם הולכים, ר\"ל אחר שאתה רואה חידושה של לבנה אתה יכול לקדש ולא מקודם:" + ], + [ + "(ו) יכול אם הוצרך שני ימים וכו'. פי' אחר שלא שללת אלא שאין מקדשין אבל מעברין לעשות החסר מלא לצורך, יכול שאם חסרו לו שני ימים לצורך שמוסיפין בו שני ימים:", + "ת\"ל יום. פי' ובחמשה עשר יום לחודש, דמלת \"יום\" בא להורות יום אתה נותן לחודש למלאו ולעברו ולא שני ימים:", + "שמחללין את השבת. עדים שראו את החודש מחללין את השבת לבוא לב\"ד ולהעיד:", + "הכי גרסינן ת\"ל אלה מועדי ה' וגו'. ומסיפא דקרא יליף לה דכתיב \"אשר תקראו אותם במועדם\" דהזהיר שלא יעבור זמן מועדים דמקראי קודש היינו קידוש ב\"ד. ובזמן שבהמ\"ק היה קיים היו מחללין על כל החדשים משום תקנת קרבן של ר\"ח דכתיב ביה \"עולת חודש בחדשו\" דאם עבר יומו בטל קרבנו ואחר שנחרב שנינו במשנה דעל שני חדשים בלבד מחללין והם ניסן ותשרי ומן התורה על כולן מחללין אלא שחכמים אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ושני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהם:" + ], + [ + "(ז) להעיד עליו. כדי שיתקדשו החדשים בזמנן:", + "כך יחללו להודיע עליהם שנתקיימו. פי' יחללו השלוחין אשר ישלחו להודיע לגולה יום קביעותם כדי שיתקיימו המועדים בזמנן כיון דעילת הקידוש הוא קביעת המועדים בזמנן:", + "על קריאתם אתה מחלל. דהיינו קידוש החודש:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) יכול משתחשך. בירושלמי פרק תמיד נשחט קאמר יכול עם דמדומי חמה ת\"ל יום. פירוש, יכול עם שקיעת החמה ת\"ל יום, והיינו מה שכתוב בפרשת פנחס \"ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח\" דמשמע דיום הוי פסח:", + "יכול משתי שעות. היינו משתי שעות מהיום שהוא תחלת עליית האור היה נשחט הפסח. והזית רענן פי' שבשעה ראשונה יקריבו התמיד ובשעה שניה הפסח:", + "ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. כי דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן אפילו הכי זכר לדבר דכתיב אוי לנו כי פנה היום כי נטו צללי ערב, אלמא מכי ינטו הצללים ערב מיקרי, הלכך משש שעות ומחצה ולמעלה שכבר נטו הצללים בין הערבים הוא:" + ], + [ + "(ב) יום זה טעון מצה וכו'. ד\"הזה\" יתר, דהיל\"ל ובט\"ו לחודש ופשיטא דעל חודש הזה הוא מדבר, ולזה אמרו דחג המצות הוא סמוך לחודש הזה ולאשמועינן דדוקא יום זה שהוא בחודש הזה טעון מצה ולא י\"ד שבחודש תשרי טעון מצה:", + "זה שטעון סוכה וכו'. ששניהם הלא הם זכר לייאת מצרים:" + ], + [ + "(ג) חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו מה תלמוד לומר. פי' שאם בא לחייב אותנו באכילת מצה הרי כבר אמר בפרשת בא שבעת ימים תאכל מצות, וגם יש לנו ראיה מקרא אחר שהם כולם רשות לבד מלילה ראשונה כמו שמסיים יכף, ואם כן ע\"כ מקרא זה בא ללמד שאין יוצאים רק במצה הנאכלת כל שבעה כמו שמסיים בהלכה ד' וזהו מה שמסיים לפי שנאמר וכו', והוא הכל מאמר אחד עד אם כן למה נאמר וכו' בהלכה ד':", + "שביעי בכלל היה. בכלל מה שאמר הכתוב שבעת ימים תוכל מצות, ויצא מן הכלל בהאי קרא דששת ימים כתיב, ללמד שהשביעי היא רשות ולא ללמד על עצמו לבדו יצא אלא על הכלל כולו דכל הששת ימים הם גם כן רשות ואינו מצוה אלא שלא לאכול חמץ ויכול לאכול בשר וירקות. וזו אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (רשב\"ם בפרק ערבי פסחים):", + "תלמוד לומר עליו תאכלו מצות. בפרשת ראה והאי עליו היינו על הפסח והתם בודאי הוזקק לאכול מצה דכן הוא מצות הפסח. ובגמרא הנ\"ל יליף לה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והיינו הך:" + ], + [ + "(ד) יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר. פי' שאף על פי שהן מצה כהלכתה אם רצה לצאת בם ידי חובת מצה של לילה ראשונה לא יצא לפי שאינם נאכלים אלא ליום ולילה ולא יוכל לאכול מהם כל שבעה. ופירוש הפסוק \"שבעת ימים\", כלומר המצה אשר תוכלו לאכול ממנה שבעת ימים הם המצות אשר הוא חובה עליכם שתאכלו שהיא מצת לילה ראשונה:" + ], + [ + "(ה) והקרבתם וגו' מנין וכו'. דקרא יתירא הוא דהא כתיב בפרשת פנחס קרבן המוספין:", + "אם אין לך פרים. דשם נאמר פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים וקרא דא בא לומר שאין מעכבין זה את זה:", + "ת\"ל והקרבתם וכו'. דהיינו מ\"מ יקריבו ולא יהיה עיכוב משום צד:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) הכי גרסינן תלמוד לומר אל הארץ המיוחדת. והיא ארץ ישראל שהיא זבח חלב ודבש אבל עבר הירדן אינו זבת חלב ודבש כדאיתא בספרי בפרשת בכורים:" + ], + [ + "(ב) יכול משבאו לעמון ומואב. היינו ארץ סיחון שנטל מעמון ומואב כדכתיב והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו, ואף היא היתה זבת חלב ודבש ואם היו שם בפסח קודם שעברו הירדן יכול יהו חייבין בעומר:", + "ולא עמון ומואב. כי הסיבה שבאה לישראל הוא על ידי שבקשו ישראל מאתם לשבור להם אוכל בכסף ולא רצו ויצאו כנגדם ללחום עמהם:" + ], + [ + "(ג) וקצרתם את קצירה. הכונה על סוף הפסוק והבאתם את עומר ראשית קצירכם וכן גרס הגר\"א בהדיא:", + "שתהא תחלה וכו'. דאסור לקצור קודם העומר:", + "יכול אף של בית השלחים וכו'. יהא גם כן אסור לקצור קודם העומר:", + "קצירכם של כולכם. היינו סתם תבואה שהאנשים רגילים לקצרם שהם טובים וראוי להביא מהם עומר לאפוקי אלו שהם רעות ואין העומר בא מהם וכדתנן בפרק כל הקרבנות שאין העומר בא מהם ובפרק ר' ישמעאל (מנחות עא, א) מפיק מוקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם דדוקא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר לפני העומר:" + ], + [ + "(ד) ולא הקטניות. שאין קוצרין אותן אלא עוקרין אותן ובלאו האי טעמא אין אסור לקצור לפני העומר רק חמשת המינין דגמיר ראשית ראשית מחלה (מנחות ע, א):", + "לא השחת. דקצירת השחת לבהמה אינה בכלל קצירה:", + "אם התחיל. לקצור לשחת:", + "קוצר ומאכיל לבהמה. אף לאחר שהביאה שליש:", + "ופטור מלקט וכו'. דהנהו לא מחייבי אלא בקצירה מעליא ולא בקצירת השחת:", + "וחייב במעשרות. לאחר שהביאה שליש כשקצר לבהמה ונמלך לאכילה חייב במעשר דלא שייכי מעשרות אצל קצירה אלא כשהיא תבואה הראויה להזריע דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך תבואה שזורעין אותה ומצמחת והיינו לאחר שהביאה הפרי שליש אבל אם התחיל בה לאחר שהביאה שליש אסור דקצירה היא וחייב בלקט שכחה ופאה וכ\"ש במעשר:", + "אף משהביאה שליש וכו'. קסבר כל לשחת לאו קצירה היא וכל זמן שלא נתבשלה לגמרי קרי לה שחת:", + "אין מצות קצירה בכהן. מדלא כתיב כהונה רק גבי הבאה ולא גבי קצירה:" + ], + [ + "(ה) שלשה שמות יש לו. פי' בלשון זה יש במשמע ג' ענינים כי עומר השבלים נקרא עומר כדכתיב ושכחת עומר בשדה, וגם זה נקרא עומר התנופה, ועומר שמו על שם מדה וימודו בעומר:", + "לרצונכם אין כופין וכו'. אין באין עליהן ב\"ד לקיים מצות אלא ברשות וברצון כי גנאי הוא לקרבן צבור להיות קרבן בהכרח אפילו אמרו רוצין אנו (ר\"ש משאנץ). ובזית רענן מיאן בזה דהא איתא בספרי פרשה פנחס דכופין על התמידין. אלא לפי שהוא מתיר חדש בודאי לא יתרשלו בזה:", + "ממחרת השבת מחרת יו\"ט. פי' דהאי מחרת שבת מחרת יו\"ט קאמר (והיינו מחרת יו\"ט ראשון והוא יום י\"ו), דיו\"ט קרוי \"שבת\" דכתיב \"ביום הראשון שבתון\", ובפרקין דלקמן מביא כמה ראיות על זה:", + "בנין אב לכל התנופות וכו'. דהאי יניפנו מלה יתירה דכבר אמר והניף והיה לו לומר והניף הכהן אלא להורות לכל התנופות שלא נתפרש בם בהדיא שיהיו גם כן בכהן:" + ], + [ + "(ו) ועשיתם וכו' אף על פי שאין עומר. דאי לאו הכי הול\"ל ביום אשר הנפתם את העומר וקאמר ביום הניפכם היינו יום שראוי להניף בו העומר:", + "עומר אף על פי שאין כבש. מדכתיב העומר כבש הוקשו להדדי (כן משמע באדרת אליהו):", + "לא שנה למנין עולם. מדלא כתיב בן שנה, דאילו אמר הכי אלו נולד באלול היה נחשב שנה שניה כשנכנס תשרי והיה נפסל אבל בן שנתו חשבינן ליה שנה מיום שנולד מעת לעת לשנה הבאה באלול:" + ], + [], + [ + "(ח) כשם שנכפל סולתו. דכל הכבשים אין להם אלא עשרון סולת לכבש:", + "ת\"ל ונסכו וכו'. במנחות (דף פט.) בעי הגמרא מאי תלמודא אמר ר' אלעזר ונסכה כתיב וקרינן ונסכו, הא כיצד, נסכה דמנחה (שהוא השמן שנבלל עם הסולת) כנסכו דיין, מה יין רביעית אף שמן רביעית:" + ], + [ + "(ט) יכול אף הקטניות בכלל. שאף מהם עושים קליות:", + "שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. וכתיב שם סלת וסולת באה מן החטים שנאמר וסלת חטים תעשה אותם:", + "ת\"ל וקלי וכרמל. וגם ממינים אלו עושים קלי וכרמל ומסתברא יותר לרבות מינים אלו שעל כל פנים עושים מהם לחם וכדכתיב (בשמואל) לחם שעורים וכן שאר המינים אף שאינינו לחם חטים אבל קטניות אין עושין מהם לחם כלל. והר\"ש משאנץ כתב דעיקר דרשא היא כדאמרינן במנחות (דף ע:) דילפינן לחם לחם ממצה דקאי על חמשת המינים:" + ], + [ + "(י) מה אמור למטן הבאת עומר. דכתיב מיום הביאכם את עומר התנופה אף הבאה האמור כאן הוא הבאת עומר דגמרינן הבאה הבאה:", + "הכי גרסינן משקרב העומר יוצאין ומוצאין [כן הוא לשון המשנה מנחות ס\"ז] . ור\"ל מיד כשיוצאין מוצאין שוקי ירושלים מלאות קמח וקלי מתבואה חדשה ולא שקצרו דהא קצירה אסורה לפני העומר, אלא קטוף ביד ולא במגל וזהו איננו בכלל קצירה, דקצירה הוא בחרמש, וכדכתיב וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף וגו' או שהיה משדה בית השלחין דמותר לקצור קודם העומר וכנ\"ל:", + "שלא ברצון חכמים. דגזרינן שמא יאכל בעת שיקצור ויאכל חדש קודם העומר וזה שכבר הוא קמח ודאי נקצר קודם העומר:", + "ברצון חכמים היו עושים. דלא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה:", + "והרחוקים. שאין יודעין אם עדיין קרב, מותרין מחצות היום ולהלן כדקתני טעמא לקמן:", + "שיהא יום הנף. יום י\"ו שבו מניפין את העומר כולו אסור לאכול חדש:", + "א\"ר יהודה. להתנא קמא וכי רבן יוחנן התקין והלא מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה, וקסבר עד ועד בכלל ובזמן שאין בהמ\"ק קים משתעי קרא:", + "מפני מה הרחוקים וכו'. בין לת\"ק ובין לר' יהודה, דאפילו ר\"י מודה דבזמן שיש עומר עומר מתיר דכתיב עד הביאכם את עומר:" + ], + [ + "(יא) חוקת עולם לבית עולמים. דבקרא כתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם חוקת עולם לדורותיכם, ומבאר דהאי חוקת עולם היינו שקרבן העומר הוא עף בבהמ\"ק ולא דוקא במשכן. והר\"ש מפרש דאתי לאפוקי במה שבבמה אינו נוהג עומר ואפילו למ\"ד יש מנחה בבמה אין עומר בבמה:", + "שינהוג הדבר לדורות. לא לדור המדבר בלבד, ור\"ש פירש דרבותא היא דנוהג אפילו בשביעית ולא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה עיין בכורות י\"ב (בכורות יב, א):", + "ג' דברים תלוים בארץ. פי' שהוא חובת קרקע ובעלמא דבר שהוא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ, ואף על פי כן אלו ג' דברים נוהגים אף בחו\"ל:", + "בכל מקום. מדכתיב בכל מושבותיכם, ומשמע כל מקום שאתם יושבים:", + "הערלה הלכה. למשה מסיני:", + "והכלאים מדברי סופרים. דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסירי בהנאה מן התורה - בחו\"ל גזרו בהו רבנן, אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה - בחו\"ל לא גזרו בהו רבנן, והרכבת האילן אסורה בחו\"ל מן התורה דכתיב \"בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים\", מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך בין בארץ ובין בחו\"ל, דחובת הגוף היא, אף שדך בהרכבה בין בארץ ובין בחו\"ל (קידושין לט, א):" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) כל אחד ואחד. מדכתיב וספרתם לשון רבים:", + "כל ספירתם וכו'. פי' כל ספירות שאתה סופר לעולם יהיו שוות שלא יהא בכולן אלא חמישים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת שהוא יו\"ט שני של פסח חמישים יום אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמישים. וא\"ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד שהתחלת למנות מיום ב' יהא עכשיו נ\"א כגון חל פסח בערב שבת ואתה מונה מאחד בשבת ופעמים נ\"ב כגון אם חל בחמישי בשבת, נ\"ג כגון אם חל ברביעי בשבת, נ\"ד בשלישי, נ\"ה בשני, נ\"ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת:" + ], + [], + [ + "(ג) תספר לך. מדנקט לשון יחיד הוא לב\"ד שלהם ציוה לספור ואין זה אלא ספירה התלויה בב\"ד והמועדות הם התלוים בב\"ד, שב\"ד תובעין המועדות ולהם צריך לשאול אימתי חל יו\"ט ראשון של פסח כדי למנות הספירה ממחרת:", + "בכל אדם. שא\"צ אדם לישאל לב\"ד אימתי חל אלא מיו\"ט ראשון ימתין עד שבת שבתוך הפסח וימנה:" + ], + [ + "(ד) וכי נאמר ממחרת שבת בפסח. דתדע שבשבת של פסח התחיל לימנות:", + "והלא כל השנה מליאה שבתות. וא\"ת שבת ממש צא ובדוק איזה שבת והתורה לא באת לנעול אלא לפתוח, אלא ודאי יו\"ט של פסח הוא:", + "נאמר כאן. ר\"ל ועוד נאמר כאן:", + "ונאמר למטה. עד ממחרת השבת השביעית:", + "מה ממחרת שבת האמור למטן. בשתי הלחם:", + "רגל. ותחלת רגל הוא והוא סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה השבוע דאותה שבת:", + "אף שבת שלמעלה. האמור בעומר, רגל ותחלת רגל הוי סמוך לה, דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך לעומר וממחרת השבת מחרת יו\"ט קאמר, דיו\"ט קרוי שבת דכתיב ביום הראשון שבתון:" + ], + [ + "(ה) אתה אוכל ששה מן החדש. שהחדש מותר עם הבאת העומר שהביאוהו ביום י\"ו, ואם תמתין עד לאחר השבת נמצאת מבטל מקרא זה כגון חל פסח בשני בשבת ולא תביא העומר עד לאחר השבת נמצא שלא תאכל מצה אלא אותו היום לבדו:" + ], + [ + "(ו) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור וכו'. פי' מקרא זה לא ידעינן אלא דהבאה והספירה צריך להם זמן אחד, אבל הקצירה יכול להיות מקודם והספירה והבאה יעשה אימת שירצה:", + "ת\"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור. הרי דהקצירה והספירה צ\"ל בזמן אחד:", + "יכול יקצור וכו'. פי' ומהאי קרא לחוד הו\"א דהקצירה והספירה בזמן אחד אבל הבאת העומר יכול להביא אימתי שירצה:", + "ת\"ל מיום הביאכם. הרי קבע זמן אחד לכולן לקצירה ולספירה ולהבאה, וספירה מפורשת היא מתי סופר דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת:", + "יכול יקצור ויספור ויביא ביום. דהשתא זמן אחד לכולן:", + "בזמן שמתחיל. לספור בערב דהוא התחלת היום וממילא צריך אז גם כן לקצור:", + "אין הבאה. של מנחת העומר אלא ביום:", + "קצירה וספירה בלילה והבאה ביום. ומ\"מ נקרא זה זמן אחד לכולן דכולם עכ\"פ ביום אחד הוא:" + ], + [], + [ + "(ח) ויקדש חמשים ואחד. פי' שיעשה חג שבועות וכן הקרבת מנחה חדשה ביום זה:" + ], + [ + "(ט) שתהיה חדשה לכל המנחות. פי' שאין מביאין מן החדש מנחות במקדש עד שיביאו שתי הלחם בעצרת:", + "מנחת שעורים מנין. פי' מנחת סוטה הבאה מן השעורים שהרי כבר הביאו מנחת העומר מן השעורים:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) אף מן העליה. שא\"צ כאן קצירה לשמה כמו בעומר, א\"נ שיכול להביא אפילו מן הישן אע\"ג דכתיב כאן קרבן ראשית בפרשת ויקרא ההוא למצוה. ובפרק כל הקרבנות (מנחות פג, ב) דריש מן תביאו יתירא:", + "תביאו מה וכו'. דתביאו יתירא הוא דהרי כבר נאמר והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה, אלא להורות שכל מה שאתה מביא ממקום אחר כעין זה (דהיינו בעניננו יש חמץ עם הזבח וכן בלחמי תודה יש חמץ עם הזבח) יהיה גם כן בשיעורו כעין זה, מה זה עשרון לחלה דהא כתיב שתים שני עשרונים, אף שם עשרון לחלה בכל החלות של לחם חמץ:", + "אף הללו. ר\"ל בכל העשרה חלות של לחם חמץ שבתורה יהיו שני עשרונות ולא יותר:", + "ת\"ל תהיינה. יתירא הוא, ואתי למעוטי אלו שני עשרונות ואין הללו שני עשרונות, וממילא נשאר הלימוד של תביאו כפשטיה כל מה שאתה מביא הוא כזה ממש כזה עשרון לכל חלה וכיון דבעניני תודה קי\"ל דבעינן עשרה חלות ממילא צריך עשרה עשרונות להלחמי חמץ:", + "(כן הוא לפי גירסת התו\"כ, אכן ממנחות (דף עז.) משמע דתהיינה ריבויא הוא דכתיב בשני יודין, וחד יו\"ד אתי לרבות דבעינן בתודה עשרה חלות ואע\"ג דתהיינה כתיב בשתי הלחם, אם אינו ענין לשתי הלחם תניהו ענין לתודה, וכדפי' רש\"י שם):" + ], + [ + "(ב) שתים שיהו שוות. בתמונתן וצורתן:", + "שני עשרונים שיהו שוות. פי' בשיעורן א\"נ שלא ימדוד אחד גדוש ואחד מחוק ושוב יערבם ויחלקם לשתי חלות אלא מדת שניהם במחוק וכדאמרינן בפרק שתי מדות דמדידת עשרון במחוק (ראב\"ד):", + "שאור בודה להן מתוכו. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור שהיה לש מן הסולת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסולת ומתחמץ מאליו וממנו מחמץ את השאור:", + "אף היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:", + "אלא מביא שאור. המחומץ יפה מתוך ביתו ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סולת:", + "אף היא היתה יתירה או חסירה. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי במעט מים אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יתר לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא העשרון חסר שאם לא בשביל המים לא היה מלא:" + ], + [ + "(ג) ביכורים לה' וכו'. ברייתא זו כפולה לעיל בפרשה ויקרא דיבורא דנדבה פט\"ו ועיין שם בביאורינו ובהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ד) חובה ללחם. כלומר מפני חדוש הלחם הם באים אבל אינם אותם של מוספין האמורין בסדר פנחס אלא אותם למוספין כשאר מוספי המועדות ואלו האמורים כאן מפני חידוש הלחם הן והכי מפרש לקמן:", + "כבשים אף על פי שאין לחם דברי ר\"ט. דאי לאו הכי היה לו למכתב והקרבתם שבעת כבשים על הלחם (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ה) דיבר הכתוב בקצרה. שלא פירש כמה עשרונים וכמה בלילות שמן שלהם כמו שמפורש בפרשת פנחס ומיהו דין אחד לכולן:" + ], + [ + "(ו) כשאתה מגיע לפרים ואילים אינם הן. דהכא כתיב פר ושני אילים ובפרשת פנחס כתיב פרים בני בקר שנים ואיל אחד:" + ], + [ + "(ז) אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרים. בפ\"א דזבחים (דף ו.) פריך כבשי עצרת שלמים הם ואין באין כלל לכפר אלא החדש במקדש למנחות אלא שני שעירים (דהיינו חד דתורת כהנים וחד דמוספין בפרשת פנחס) למה הן באין. ולפי תירוץ הגמרא גם הקרא דקמייתי בברייתא גם כן בשיבוש הביא וצ\"ל ועשיתם שעיר עזים אחד וגו' א\"ר שמעון:", + "על טומאה שאירעה בין זה לזה. היינו אחר שנזרק דמו של ראשון:", + "אלא שחיסך הכתוב. חס הקב\"ה על חסרונן:" + ], + [ + "(ח) עדיין הדבר צריך. פי' לחפש ראיה ממקום אחר כיון דמפסוק זה יש פנים לכאן ולכאן:", + "להוציא שבעה. שלא נטעה לומר ד\"והניף הכהן\" קאי גם על שבעה כבשים האמורים למעלה דהם גם כן באין חובה ליום זה:", + "בין ירכותיהם. שמשכיב הכבשים על ירכותיהן על ידו ונותן הלחם על ירך התחתון:", + "לחם ע\"ג כבשים. על ירך התחתון וכבשים על הלחם ירך העליון מוטל על הלחם ובעודן חיין קמיירי:", + "אין עושין כן. לתת לחם בין יריכים:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שאין כבשים. הנך ב' כבשים דשלמים שהוזקקו לתנופה עם הלחם, לר\"ע הלחם מעכב את הכבשים, דבלא לחם לא יביא כבשים, אבל הכבשים אין מעכב את הלחם דאפילו אם אין לו כבשים יביא לחם. וטעמו ד\"יהיו\" עיכובא הוא ואלחם קאי דאיזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם (גמרא מה:). וטעמא דבן ננס שאומר כבשים עיקר ועליה קאי תיבת \"יהיו\" דמשמע עיכובא משום דכתיב האי קרא לה' לכהן, משמע שמקצתו לה' ומקצתו לכהן וזהו כבשים:", + "אמר רבי שקול. הדבר שקול, דיכולין לומר דיהיו קאי אלחם ויהיו קאי אכבשים, דתרוויהו נזכר בקרא אחד:", + "בלא לחם. דשתי הלחם הוא דוקא מארץ ישראל ולא מחוץ לארץ כדלעיל בריש הפרק:", + "אף כאן בלא לחם. ואם כן עיקר הוא הכבשים וממילא לא יוכל להקריב לחם להניף אותו בלא כבשים:" + ], + [ + "(י) הלכה כדברי ב\"נ. שיכולין להקריב כבשים בלא לחם אבל אין הטעם כדבריו שאמר מפני שבמדבר הקריבו כבשים בלא לחם שבאמת כל מה שאמור בתו\"כ לא הקריבו אלא הטעם כמו שמסיים מפני שהכבשים מתירין את עצמן בזריקת דמן והקרבת אימוריהן אבל הלחם אין לו מי שיתירנו, שאין הלחם מותר באכילה עד שיקרבו הכבשים:", + "שאין לו מי יתירנו. ור\"ע נמי סבירא ליה דבשחיטת כבשים נתקדש הלחם אלא דס\"ל דזהו דוקא ביש לו כבשים אבל באין לו כבשים קדוש הלחם אף בלא כבשים:" + ], + [ + "(יא) וקראתם בעצם היום הזה וכו' " + ], + [ + "(יב) ובקוצרכם. כלומר מה ענין זה לזה, ולזה הביא דברי ר' אוורדימס:", + "מעלים וכו'. והוא אפילו בזה\"ז:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם מקרא קודש. דס\"ד אמינא כיון שכולם נידונין בו יהיו חייבין כולם לקדשו קמ\"ל ומטעם זה צריך גם גרים לרבויי דלא נימא דוקא ישראל כמו שממעט עכו\"ם אף על גב דשייכי בה:", + "ת\"ל יהיה לכם. דמלת \"לכם\" יתירא, דהלא הוא מדבר עם בני ישראל אלא הכונה לנלוים אליכם:", + "שבתון זו קדושת היום. והוא אתה בחרתנו שחותם בה מקדש ישראל ויום הזכרון וגם הוא מודה שזכרון אלו הזכרונות ותרועה אלו השופרות:", + "מקרא קודש קדשיהו. מעשיית מלאכה שקדושה תורה על הבדל מעשיית מלאכה:", + "אלא שבות. דתיבת \"שבתון\" מורה על שביתה מעשיית מלאכה:", + "שכן הוא פותח בשביתה ראשון. פי' שכך יפה לדרוש על השביתה ממלאכה שהיא העיקר הואיל והוא ראשון במקרא שנזכר זה מקודם והשביתה ראשונה לכולם ומשמעות דורשין איכא בינייהו, וליכא למימר דר\"ע אית ליה קדושת היום לבסוף שהרי קאמר כולל מלכיות עם קדושת היום והדר זכרונות ושופרות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אני ה' אלהיכם בחודש השביעי. ופירש\"י לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחודש השביעי שהוא ר\"ה:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן ר' יוסי בר' יהודא אומר א\"צ כתיב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ת\"ל וכו'. פי' א\"צ לבקש מלכיות מן אני ה' אלהיכם הכתוב בפרשה הקודמת דהרי בגופה של פרשה (במדבר, י) כתיב אני ה' אלהיכם שאין תלמוד לומר דכתיב והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם שהוא יתר אחרי דאמר מתחלה לפני אלהיכם, אלא הכי קאמר והיה לכם פי' כל יום אשר יהיה לכם חיובא לזכרון, כלומר לומר זכרונות לפני אלהיכם צריך שתזכירו גם כן שאני ה' אלהיכם אדון ומלך עליכם ואלו הם המלכיות וזהו שאמר כל יום שאתה אומר זכרונות אתה סומך לו מלכיות:" + ], + [ + "(ג) אבות. מגן אברהם:", + "וגבורות. אתה גבור:", + "וקדושת השם. אתה קדוש:", + "וכולל מלכיות עמהן. היינו כל הברכה של מלכיות כוללה קודם החתימה של המלך הקדוש:", + "קדושת היום. אתה בחרתנו:", + "הכי גרסינן זכרונות ותוקע שופרות ותוקע. [כן איתא במשנת ראש השנה ל\"ב.]:" + ], + [ + "(ד) למה הוא מזכיר. פי' דקיימא לן אין פוחתין מעשרה פסוקים למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות, וקאמר ליה ר\"ע אם כדבריך שאישתני מלכיות מן זכרונות ושופרות שאינו תוקע בו ישתנה נמי לענין שלא יזכירו בו כל עשרה פסוקים אלא יפחתו בו פסוק אחד (גמרא):" + ], + [ + "(ה) מה מצינו בכל יום. מימי יו\"ט אומר אתה בחרתנו בברכה הרביעית:", + "מה מצינו בכל יום באמצע. שביו\"ט יש במוסף שבע ברכות וממילא הברכה הרביעית היא באמצע ובראש השנה יש במוסף ט' ברכות ואמצעה היא ברכה חמישית שהיא זכרונות ואומר שם גם קדושת היום:", + "ואמר כדברי ר' יוחנן ב\"נ. שאין תוקעין למלכיות:", + "ביום השני. מפרש בגמרא שהוא יום השני לשנה הבא דא\"א שיהיו ב' ימים של ר\"ה ועברוה לאלול דהא אמר ר\"ח מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר:", + "כך היינו נוהגין ביבנה. היינו לענין זה שתוקעין למלכיות אבל לא ס\"ל כר\"ע דאמר שקדושת היום עם המלכיות אלא עם הזכרונות:" + ], + [ + "(ו) שאין תלמוד לומר בחודש השביעי. דידוע דיוה\"כ הוא בשביעי:", + "הרי תריעת שביעית. פי' תרועה שכתוב לענין ר\"ה שהוא בחודש שביעי:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל והעברת. דהעברה פשוטה משמע העברת קול אחד מבלי תנועה בה:", + "ת\"ל. ביוה\"כ תעבירו הרי העברה תחלה וסוף ותרועה כתיב בינתיים:" + ], + [ + "(ח) מנין שלש של שלש שלש. שמריע ג' פעמים ועל כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:", + "תלמוד לומר והעברת וגו' זכרון וכו' מקרא קודש וכו'. שהם ג' פסוקים של ג' תרועות ולכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:" + ], + [ + "(ט) ומנין ליתן את האמור ביובל וכו'. דבאמת ביובל כתיב רק פעם אחד דכתיב והעברת שופר תרועה, ובר\"ה כתיב שתי פעמים דהכא נאמר זכרון תרועה ובפרשת פנחס כתיב יום תרועה יהיה לכם:" + ], + [ + "(י) שלש תקיעות שהם תשע. פי' שלש פעמים שהם תשע ולשון תקיעות לאו דוקא:", + "שיעור תקיעה. דצריך למשוך התקיעה כשיעור תרועה:", + "ושיעור תרועה שלשה שברים. האי תנא סבר דתרועה הוא מה שאנו עושין ג' שברים (ר\"ש וכן מוכח בגמרא לג:]:", + "שיעור שופר. בארכו כדי שיהא תוקע והיינו כדי שיאחזנו בידו ותוקע והוא שיעור טפח כדאיתא בדנה דף כ\"ז:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) מקרא קודש יום כיפורים הוא וכו' כי כפורים וכל מלאכה לא תעשו כי כפורים. פי' דפעם ראשון שכתוב בקרא יום הכיפורים הוא קאי אמקרא קודש וגם על ועניתם את נפשותיכם, והוי כאילו כתוב ב' פעמים. ועוד כתיב יוה\"כ אצל מלאכה – הרי ג' פעמים. ולמה כתב כ\"ז משום שיכול:", + "עשאו מקרא קודש. היינו בברכות שאמר מקדש ישראל ויוה\"כ (רש\"י ותוספות השיגו דלא מצינו דברכות יוה\"כ יהיה דאורייתא ובכריתות דף ז' פירשו שם בת\"י שקידשו בכסות נקיה):", + "שיכול וכו'. פי' לזה לבד היה די שיסיים הפסוק בסוף הענין כי יום כפורים הוא פעם אחד, ולמה צריך עוד ב' פעמים? לרבות דאפילו לא הביא הקרבנות השייכים ליום זה וגם לא הביא השעירים, השעיר פנימי והשעיר החיצון – אפילו הכי עיצומו של יום מכפר:", + "מה חטאת וכו' על השבים. דכתציב והתודו את חטאתם וגו' והתודה אשר חטא עליה (רש\"י). והר\"ש פירש מדכתיב \"או הודע אליו\" - השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב וכו:" + ], + [ + "(ב) שאין מכפרים על הזדון. פירש\"י דרוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא חטאת דשבועת העדות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון:", + "ת\"ל אך. בעשור לחודש השביעי הזה יוה\"כ הוא למעט דאינו מכפר אא\"כ עשה תשובה. ומקשה בגמרא (שבועות יג, א) רישא לסיפא דהא קאמר לעיל אפילו לא התענה בו ועשה בו מלאכה - ומשמע דאפילו עשה זה בסוף היום ומשני הגמרא הא רבי הא ר' יהודה, דרבי ס\"ל דיוה\"כ מכפר אפילו בשלא שב (וכתבו הספרים דכ\"ז אפילו לדעת רבי דעיצומו של יום הוא מכפר בכל גווני הוא דוקא בשנזהר עכ\"פ על להבא שלא לעשות כן). ועוד יש תירוץ אחר בגמרא עי\"ש:" + ], + [], + [ + "(ד) הרי זו עונש עינוי. ואזהרה לעינוי יליף התנא לקמן בסוף הפרק:", + "והאבדתי מה תלמוד לומר. כלומר מה למדנו במה שאמר הכרת בשם אבידה:", + "שאינו אלא אבדן. דלשון כרת משמע רק שיהיה נכרת בקוצר שנים והוא על הכרתת הנפש מהגוף, ועל זה מורה לשון אבדן שהוא אבידת הנפש שלא יהיה לה השארות כדבר הנאבד שלא ימצא עוד (קרבן אהרן):", + "ת\"ל שבתון שבות. גבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינם מלאכה גמורה – ה\"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועיניתם להוסיף על עינוי דאכילה ושתייה קאתי, וכל אלו הדברים כשהוא שובת מהם מוסיף בזה על עינוי שלו:", + "יכול תהא שבת בראשית וכו'. דגם בה כתיב שבת שבתון ונילף מהאי שבתון דהכא:" + ], + [ + "(ה) מתחיל ומתענה מבעוד יום. היינו בעוד יום כאשר יקרב לערב:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר מערב עד ערב. ערב לילה הוא וערב בכלל דעד ועד בכלל:", + "ת\"ל תשבתו. דאי לשביתת יוה\"כ כבר אמר שבת שבתון הוא לכם, ולמה הדר אמר תשבתו, אלא לומר דכן צריכים אתם להוסיף כאשר תשבתו:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) אבל יהיו מוזהרים על תוספות עינוי. ר\"ל בלאו גמור:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פי' שהרי כתיב למטה אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, ואיני יודע אם ז' ימים ראשונים או ז' ימים אחרונים, שהרי כתיב בחודש השביעי תחוגו אותו וסמיך ליה בסוכות תשבו ז' ימים, ואיני יודע אם ז' ראשונים דלולב היינו מה שכתוב ושמחתם וגו' שבעת ימים הן ז' ימי הסוכה. או ז' אחרונים דז' ראשונים ללולב כדאמר למעלה וביום השמיני יהיה עצרת ולאחר אלו שמנה יהיו שבעה אחרות למצות סוכה. לכך נאמר כאן בט\"ו יום חג הסוכות הא למדת שהם ז' ראשונים וסוכה ולולב חג אחד הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) לגבוה. פי' שיעשה סוכה בהר הבית ויקדשנה לשמים מלבד סוכה לישב בה כמו שכתוב בסוכות תשבו:", + "יכול תהא חגיגה וסוכה להדיוט. פי' שישחטנה בחג ויאכל בשר ולא יקדשנה:", + "ת\"ל חג הסוכות שבעת וגו'. ופי' דכתיב בתריה שבעת ימים תקריבו אשה וגו' ואם כן החגיגה ע\"כ לה':", + "הא כיצד חגיגה לגבוה. ונפרש הקרא החג שעושין בה הסוכות יהיה החג לה':" + ], + [ + "(ד) במה אתה מקדשו. דא\"א לומר ממלאכה דהרי כתוב אח\"כ בהדיא:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן וכל מלאכת עבודה וכו'. [קרבן אהרן וכן איתא בגמרא וילקוט]:", + "הרי זה בא ללמד על ימי וכו'. דסמיך ליה שבעת ימים תקריבו אשה ודריש סמוכין לא תעשו שבעת ימים:" + ], + [ + "(ו) יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה. והוא מלאכה חשובה שיש לך עבודה וצורך ממנה כגון דבר האבד (רש\"י בחומש):", + "ת\"ל הוא. עצרת הוא כל מלאכת עבודה לא תעשו, ומשמע דוקא הוא אסור במלאכת עבודה אבל הימים שקודם ימי השמיני אין אסור במלאכת עבודה:" + ], + [ + "(ז) הכי גרסינן שנאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. [גמרא וילקוט]:", + "אלא אלו ימי מועד. שכל השבעת ימים גם כן תקראו אותם מקראי קודש דהיינו שהוא קדוש בעשיית מלאכה:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר הוא. עצרת הוא כנ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אם אין עולה אין מנחה. דהאי מנחה מכח העולה הקודמת היא באה שהצריך הכתוב להעולה להביא אח\"כ מנחתה השייך לה:", + "פסולה. שהרי דם הזבח מתירה וקודם דם הזבח אינה קדושה ליקרב. ודוקא כשקדמה המנחה לזריקת דם העולה אבל אם קדמה להקטרת האיברים של העולה – כשרה בדיעבד (כן מוכח ביומא (דף לג:) דהטעם שם רק שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וזהו רק לכתחלה כדאיתא במנחות דף מ\"ט):", + "אם אין זבח אין נסכים. הטעם גם כן כנ\"ל:", + "שאם קדמו נסכים לזבחים פסולין. דאין נסכין מתקדשין אלא בזביחה:", + "אינו חייב באחריותו. ר\"ל שעבר זמנו ואינו יכול להביא קרבן אחר בשבילו:", + "יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים. דהיינו שגם זה לא יוכל להביא למחר כיון שהם באים בגלל הזבח:", + "הכי גרסינן ת\"ל ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם למחר. [קרבן אהרן והגר\"א וכן הוא בגמרא] ומנחתם ונסכיהם יתירא דקרבנות החג קדריש ללמד שאין לנסכים זמן קבוע שיכול להביאן אף בלילה ואף למחר:" + ], + [ + "(י) מנין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל. ולא נאמר כיון שבמוספי הרגל הם ז' כבשים יעלו גם לשבת ולא יביאו ברגל שני כבשים של שבת:", + "קרבנות הרגל. מה שהם לצורך הרגל:", + "מנין קרבנות היחיד. כגון של נזיר ומצורע או שאר נדרים ונדבות:", + "וקרבנות הצבור. כגון שהקדישום לקייץ המזבח וכל זה מיירי שהקדישום לפני הרגל:", + "ושהוקדשו ברגל. פי' קרבנות היחיד והצבור שהקדישום ברגל שעבר מנין לכל הני שמחוייב להביאם ברגל זה:", + "ת\"ל מלבד וכו'. דמשמע דמייתי נמי נדרים ונדבות וכו' מלבד קרבנות הרגל. לכל הני איכא ריבויא שיבואו ברגל ועיין ביצה י\"ט לענין נדרים ונדבות אי קריבין ביו\"ט ובחוה\"מ בודאי שרי:", + "לרבות העופות והמנחות. דקרא משמע דכל מה שתתנו לה' כולם יבואו ברגל:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) יכול רשות. היינו כל הדברים הנזכרים בפרק הקודם הוא רק רשות שהרשה הכתוב להקריבם ברגל:", + "ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. הוא כמו וגו' שכתוב שם בפרשת פנחס אלה וגו' לבד מנדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב להתיר כבר התיר בפרשת אמור, אם כן למה נאמר עוד הפעם אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם, אלא לקבעם בחובה שמחוייב להביאן ברגל:" + ], + [ + "(ב) יכול באיזה רגל שירצה. פי' אי לא הוי לן אלא האי קרא הוה אמינא דנהי דחייב להקריבן ברגל אבל הרשות בידו להקריבן באיזה רגל שירצה ולא ברגל הראשון שאחר נדריו:", + "תלמוד לומר. פסוק אחר בפרשת ראה ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' ונדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב הזה להתיר ולקבוע חובה כבר אמור בפרשת ראה ולא בא אלא לומר כאשר באת שמה ברגל ראשון למקום אשר יבחר ה' והבאתם שמה וגו' כלומר אז אתה חייב להביא:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. ומיעוט מועדים הוא שנים, בא ולימד שאינו עובר ברגל אחד ועדיין אני אומר שעובר בשני רגלים. לכך חזר וכתב ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, אף דכבר זכרם מקודם, היה לו למכתב שלש פעמים האלה בשנה יראה כל זכורך, אלא ללמד אם יעברו עליו ג' רגלים ולא יביא עובר בבל תאחר לשלמו והכי קאמר היו נראין לפניו לשלם נדריכם ולא תבואו ריקם [הר\"ש ומגמרא דראש השנה דף ד'] ועיין באדרת אליהו מה שכתב בביאור ברייתא זו:", + "אינו עובר עליו משום בל תאחר. אבל העשה דובאת שמה והבאתם שמה עובר ברגל ראשון:", + "שלש רגלים כסדרן. הכתוב בתורה דוקא. וטעמו דחג הסוכות א\"צ הכתוב להזכיר שבו דיבר בפרשה בתחלה ולמה החזירו הכתוב אלא לומר דאף לענין בל תאחר אינו עובר אלא אם יהיה זה האחרון ולזה לדידיה אינו עובר עד שיהיו השלשה רגלים כסדרן:" + ], + [], + [ + "(ה) הכי גרסינן ב\"ש אומרים יכול יחוג אדם ביו\"ט. ר\"ל שיביא עולת ראיה ויקריבם ביו\"ט כמו שמביא שלמי חגיגה ומקריב ביו\"ט:", + "תלמוד לומר אך. דהוא מיעוט דכתיב אך בחמשה וגו' תחוגו את חג ה', ואך מיעט את החמשה עשר מהחג מהביא עולת ראיה, והאי דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים אוקמיה בשלמי חגיגה:", + "ובית הלל אומרים. דיו\"ט עולת ראיה דוחה אותו ולא בא מיעוט \"אך\" אלא למעט שבת דאינו דוחה אותה כיון דיש לה תשלומין, ובהכי יתיישב קרא עדיף דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים וכתיב אך לומר דאין לך שבעת ימים שלימים דצריך אתה למעט מהם שבת:" + ], + [ + "(ו) שתיעשה החג באסיפת הפירות. מדקבע הכתוב ואמר שיהיה באספכם את תבואת הארץ - בזה אמר לנו דאם היתה השנה באופן דאין חג הסוכות בא בה באספכם עבר את השנה והוא אדר השני כדי שתעשה חג הסוכות באספך, והוא אחד מן ג' סיבות שמעברין עבורם השנה כדאיתא בסנהדרין פ\"ק על ג' דברים מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה:" + ], + [ + "(ז) ולא כל גרנך ולא כל יקבך. פי' שכל הפירות יש להן גורן ויש מהן שיש להן יקב והם אותן פירות שעושין מהן משקה:", + "יכול מקצתם. פי' אפילו מיעוטו:", + "ברוב אסיפת כל הפירות. פי' ברוב אסיפת המינין. כיצד? אם הם עשרים מיני פירות ונאספו מהן י\"ג קודם החג כבר בא החג בזמנו. ונ\"ל שאין הולכין אלא אחר המינין המצויין בישוב ועיקריהן למאכל אדם או למשקה אדם (ראב\"ד ור\"ש, והוא דלא כפירוש הקרבן אהרן):" + ], + [ + "(ח) בתשלומים כל שבעה. כמו שמוכיח לקמן בריש פי\"ז:", + "שבות. ממלאכה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) ונאמר להלן לקיחה. ולקחתם אגודת אזוב:", + "כשר. דלא יליף להו ג\"ש דלקיחה ואין אדם דן גז\"ש מעצמו אא\"כ קבלה מרבו ומ\"מ מודו דלכתחלה מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו (גמרא):" + ], + [ + "(ב) כל אחד ואחד. מקשים הלא זהו מצוה המוטלת על הגוף כמו ציצית ותפילין ובודאי יש חיוב על כל אחד ואפשר דעל \"לכם\" קאי והיינו דהשמיענו דכל אחד יש עליו חיוב ליטול הלולב משלו ואינו יוצא בשאול (וכגירסת הגר\"א \"ולא את השאול ולא את הגזול\"):" + ], + [ + "(ג) ביום הראשון ואפילו בשבת. לפי מסקנת הגמרא בדף מ\"ב ברייתא זו אתיא לר' אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת ולשיטתיה מותר לקצוץ לכתחלה לולב בשבת אם לא היה לו מאתמול וע\"ז אתיא האי קרא דלמישרי טלטול בעלמא לא אצטריך קרא ועיקר לימודו מתיבת \"ביום\" דיתירא הוא אלא להורות דאיזה יום שיזדמן מותר, ומה שאמר מקודם ביום ולא בלילה אתיא אליבא דרבנן דס\"ל מכשירי מילה אין דוחין השבת והאי \"ביום\" אתיא לאפוקי דביום ולא בלילה עי\"ש:" + ], + [ + "(ד) הדר באילנו משנה לחברתה. פי' מלת \"הדר\" מלשון דירה, והיינו שבהיות קטנים של שנה זו באילן עדיין יש בו גידולים של שנה שעברה לפי שהאתרוג דר וגדל באילנו שנים ושלשה שנים וכשבאים וחונטין של שנה זו עדיין של אשתקד קיימין בו:" + ], + [ + "(ה) כפות ואם פרוד יכפתנו. כפות לשון אסירה וקשירה היא, ופי' ר\"ט דבר אשר אם יהיה נפרד העלין יוכל לכפותו שיהי כולם מחוברים אצל אביהם שהם מחוברים בו ובזה מיעט חרותא שהוא ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש ויוצאין בו לולבין הרבה ונתקשו גם הם ונעשו עץ, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות שזה פירוד שאי אתה יכול לכפותו:" + ], + [ + "(ו) דומה לקליעה. ד\"עבות\" לשון קליעה הוא:", + "של בעל. קרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים:", + "ושל הרים. שגדילה על ההרים:", + "תלמוד לומר וערבי. לשון רבים:", + "אבא שאול אומר. ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל אתי אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה, אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאיתא בפרק לולב וערבה:" + ], + [ + "(ז) כפת תמרים אחד. ד\"כפת\" כתיב בלא וי\"ו, ויש אם למסורת:", + "שלשה. דתלתא תיבת הוא:", + "וערבי נחל שתים. ד\"ערבי\" לשון רבים הוא:", + "שתי דליות. ענפי הדס והיינו אפילו קטומים:", + "ואחד שאינו קטום. בגמרא מקשה דמתחלה קאמר ג' והשתא קאמר דסגי בשנים קטומים ואחד אינו קטום ממ\"נ היה לו להצריך דכל השלשה לא יהיו קטומות דקטום כמאן דליתא דמיא, ואם סובר דקטום הוי גם כן הדר היה לו לומר דסגי בכולהו קטומים. ומשני דחזר בו ר' ישמעאל מדבריו הראשונים וס\"ל דבחד סגי והא דקאמר שנים קטומים הוא הדין דאפילו ליתנהו כלל כשר והא דנקט שנים קטומים היינו דאפילו אם יש לו שנים קטומים לא סגי אא\"כ יש לו עוד אחד שאינו קטום:", + "אפילו שלשתן קטומים. דלא בעי הדר בהדס. אי נמי, ס\"ל דקטום הוי גם כן הדר:" + ], + [ + "(ח) שנאמר ולקחתם לכם. היינו לקיחה תמה מדלא כתיב \"וקחו לכם\":" + ], + [ + "(ט) ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו'. היינו במקדש שם צריך ליטול הד' מינים כל השבעה ימים:", + "ולא בגבולין כל שבעה. היינו רק ביום הראשון בלבד כדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון:", + "זכר למקדש. דבעינן למיעבד זכר מדכתיב \"ציון היא דורש אין לה\", מכלל דבעי דרישה (גמרא):", + "ושיהא יום הנף. יום שמניפין בו העומר כולו אסור לאכול חדש. וטעמו דמהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכילנן בהאיר המזרח, השתא נמי ניכול. ולא ידעי דאישתקד לא הוי עומר והאיר המזרח מתיר והשתא דאיכא עומר - עומר מתיר (גמרא):" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) וחגותם אותו חג וגו'. קרא יתירא הוא. דכבר אמר תחוגו את חג ה' שבעת ימים, לזה אמר דאיצטריך כדי להוסיף בו ולומר אותו למיעוט:", + "תלמוד לומר אותו. בלשון יחיד דהדר איום ראשון דאמר מעיקרא \"ולקחתם לכם ביום הראשון\" ועליה הדר \"וחגותם אותו\" לזה היום ראשון:" + ], + [ + "(ב) בתשלומין כל שבעה. שאם לא חג ביום הראשון חוגג ומשלים בשאר ימי החג:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר בחודש השביעי וכו'. וגם הוא בחודש השביעי:", + "תלמוד לומר תחוגו אותו. בסיפיה דקרא תחוגו אותו דתרי \"אותו\" כתיב ביה ומלת \"אותו\" הדר לרגל, ור\"ל אותו והוא ימי החג תחוגו ולא חוצה לו:" + ], + [ + "(ד) בסוכות ולא בסוכה שבתוך הבית. שכפי זה הוא יושב בסוכה ובבית וקרא אמר \"בסוכות\":", + "ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת סוכה. דכתיב \"בסוכת\" חסר ובזה הוא יושב תחת שתי סככות:", + "אם אין דיורין בעליונה. היינו שאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אז העליונה כמאן דליתא דמיא וכשרה התחתונה ובזה גם רבנן מודו וקמיפלגי ביכולה לקבל ע\"פ הדחק, דלרבנן פסולה התחתונה דסוכה תחת סוכה קרינן בה, ולר' יהודה כשרה:" + ], + [ + "(ה) ונאמר שבעה באהל מועד. \"ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים\":" + ], + [ + "(ו) בלולב ולא עשה וכו'. דכתיב \"ביום הראשון\" ודרשינן ביום ולא בלילה:" + ], + [ + "(ז) שהם תדירים כל היום. דהיינו סוכה שצריך להיות כעין דירה. מאוהל מועד שצריך להיות שם תמיד שכן כתיב שם \"לא תצאון פן תמותון\":", + "שבעה שבלולב שאינן תדירין. דמדאגביה נפיק ביה:" + ], + [], + [ + "(ט) אזרח זה אזרח. פי' אי כתיב \"האזרח\" בה\"א היינו המיוחד שבאזרחים והוא רק גברי ולהוציא נשים. ובגמרא מסיק דלהוציא נשים לא איצטריך קרא דיש על זה הלכה למשה מסיני, והא דקאמרה הברייתא האזרח להוציא הוא אסמכתא בעלמא אקרא אבל באמת הה\"א לרבות הוא ואתי לרבות גרים דלא נימא למעטיה מדכתיב \"כל האזרח בישראל\":", + "כל האזרח לרבות קטנים. היינו קטן שהגיע לחינוך. ואף על גב דגם זה הוא רק מדרבנן - אסמכיה אקרא:", + "בישראל לרבות גרים. לאו דוקא, דמן \"בישראל\" ממעטינן להו, וה\"א ד\"האזרח\" מרבה להו כדאיתא בגמרא:" + ], + [ + "(י) ישבו בסוכות בסוכות של כל דבר. דקרא יתירא הוא דהרי כבר אמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ולזה דרשו דאתי למימר בכל דבר המסכך אף על פי שאינו מארבעה מינים:", + "וסופו להקל אינו דין. כי הלא הק\"ו הוא כדי להחמיר עליו אבל לא שתצא קולא על ידו, והכא הלא יצא קולא על ידי הק\"ו:" + ], + [ + "(יא) ועלי עץ זית וגו'. והלא הוא אינו מד' מינים ור' יהודה סבר דעלי עץ זית ועלי עץ שמן הוא לדפנות (גמרא):" + ], + [ + "(יב) מלמד שהיה משה וכו'. מדהוצרך לומר בזה שאמר משה מה שנצטוה לומר להם כמו שאמר בראש הפרשה, מה שלא נאמר כן בפירוש בכל המצות, אלא בא לומר שהיה משה מדבר כל אחד בזמנו:", + "בלשון שהיה שומע וכו'. פי' שהיה משה אומר להם לשון הפרשה ממש כמה שהקב\"ה אמר לו ואח\"כ אמר ביאור הפרשה שהוא תורה שבע\"פ כפי מה שקבל מאת הקב\"ה:", + "וכל פרשיות וכו'. פי' לאו דוקא בזה, דהוא הדין בכל הפרשיות שבתורה ששמע מהקב\"ה היה אומר להם מתחלה לשון הפרשה ממש ואח\"כ הביאור על זה:", + "ר' יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהם בן עזאי אומר וכו'. בבבא בתרא דף קכ\"א (בבא בתרא קכא, א) ביארו הברייתא מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית א\"צ קידוש ב\"ד, סד\"א הואיל וכתיבה גבי מועדות תבעי קידוש בית דין כמועדות, קמ\"ל:", + "והנה הראשונים פירשו דדרשא דידהו קאי על מה דכתיב \"אלה מעדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש\", ד\"מועדי ה'\" יתר הוא, דהוה מצי למכתב \"אלה אשר תקראו אותם מקראי קודש\", ואמר \"מועדי ה'\" למדרש מועדי ה' תקראו אתם ב\"ד אבל לא שבת בראשית (קרי לה 'שבת בראשית' דהיא היתה בעת בריאת עולה כדכתיב בקרא), דלעולם יום שביעי קדוש בלא קידוש בית דין, דסד\"א דכיון דשבת נאמרה בפרשה אחת עם מועדות תבעי קידוש בית דין בכל ערב שבת כמועדות, קמ\"ל. ובן עזאי אומר דאתי למעוטי פרשת נדרים. והוא משום דסמוכה לפרשת המועדות ומשום הכי הוי אמינא דכמו שלקידוש בית דין צריכה ג' מומחין דכתיב \"אשר תקראו אתם\", ואם משה ואהרן מדבר, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד כדאיתא בראש השנה – הוא הדין לענין הפרת נדרים. להכי כתיב מועדי ה' אשר תקראו אתם היינו שעל ידיכם שאתם מומחין נתקדש החודש ונעשו מועדים אבל להפרת נדרים סגי אפילו בשלשה הדיוטות:" + ], + [ + "(יג) מה תלמוד לומר וידבר משה. דר' יוסי הגלילי ובן עזאי הלא נפקא להו מאלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וכנ\"ל:", + "שנאמר בהן במועדו. ומשמע שלא יאחר המועד:", + "ושאר כל קרבנות הצבור. כגון קרבנות המוספין:", + "אלה תעשו לה' במועדיכם. בפרשה פנחס אחר כל קרבנות המוספין, ו\"מועדיכם\" משמע שיעשה כל אחד בזמנו ולא ידחה מפני השבת והטומאה:", + "לעומר והקרב עמו. ועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא, כג):", + "ולשתי הלחם ולקרב עמהם. היינו הכבשים הקריבים עמהם דכל זה אמור בתורת כהנים ואינו אמור בפרשת פנחס:", + "וכשהוא אומר. בשלהי פרשתא באמור וידבר משה את מועדי ה' וגו' כלל הפסוק הכל ביחד ועל כולם לשון מועד דקבע להם זמן. ובפסחים דף ע\"ז (פסחים עז, א) בגמרא משוה שם צריכותא לכולהו דלא נוכל למילף כל חד מחבריה ולהכי כתב רחמנא לכל חד בפני עצמו:" + ] + ], + "Section 13": [ + [ + "(א) אתה גיזבר. שקשה לו הלא הלקיחה הוא לאהרן ומתרץ שהוא הגיזבר על זה:", + "שמן זית מזיתו. שיתבשל כל צרכו על הזית שהוא האילן ולא יצטרך להוציא ממנו שמן על ידי הדחק בכתישה ובשליקה:", + "שלשה זיתים. בשלשה פעמים מלקטין זיתים:", + "ובו שלשה שמנים. בכל לקיטה יש ג' שמנים וכל אחרון גרוע מן הראשון:", + "מגרגרו בראש הזית. בפרק כל הקרבנות (מנחות פו, א) מסיק דמגלגלו תנן, והיינו שמניחן להיות מגולגלין ומבושלים כל צרכן בראש הזית:", + "וכונסו לתוך הבד. שיש שם כלים מזומנים לשמן:", + "וטוחנם בריחיים. במנחות במשנה לא גרסינן שם \"וטוחנם בריחיים\", אולם ממה שאמר אח\"כ \"פורקם וטוחנם שנייה\" משמע דס\"ל להתורת כהנים שגם בפעם ראשון היה טחינה, ולפי גירסת המשנה היה רק טעינה בקורה בפעם שניה ובפעם שלישי היה טחינה וטעינה:", + "ונותנם בסלים. להגרגרים כדי שיזוב הצליל שבשמן חוץ לסל והפסולת והשמרים שבשמן נשארים בסל:", + "וטוענם בקורה. גם זה לא גרסינן שם במשנה (ראב\"ד):", + "והיוצא מהם ראשון. פי' זהו ראשון:", + "פורקם. מן הסל או מן הקורה:", + "וטוחנן שניה. היינו שחוזר ונותן לתוך הריחיים:", + "היוצא מהם שני. פי' השמן שמתמצה עכשיו אחר הטחינה בריחיים או לפי גירסת המשנה אחר הטעינה בקורה - זהו שמן שני:", + "הכי גרסינן חזר וטחן וטען זהו שלישי. פי' שהיה בו טחינה וגם טעינה בקורה:" + ], + [ + "(ב) הזית השני מגרגרו בראש הגג. פי' מלקט גרגרים בעמדו על הגג שהם זיתים בענפים נמוכים ולא נתבשלו כראשונים שהם למעלה בראש הזית כנגד השמש ומלקטן בזמן שני:" + ], + [ + "(ג) הזית השלישי. ליקט זיתים התחתונות ולפי שאין החמה זורחת עליהם תדיר אין מתבשלין יפה ומאחר בלקיטתן ומשום הכי עטונו בבית הבד, פי' מניחן במעטן (הוא גומא שם מלשון הכתוב (איוב כא, כד) \"עטיניו מלאו חלב\") עד שילקה שיתרכך קליפתן וישתנו מראיהן ומניחן בראש הגג ועושה אותו כתמרים עד שינגבו שכשהיו במעטן בדוחק נתעפשו ויצא מהן מוהל שאינו יפה לפיכך צריך לנגבן ואח\"כ כונסן לבית:" + ], + [ + "(ד) ר' יהודה וכו' בריחיים. לגרגרים אלא כותשן כדי שלא יתערבו שמרים בשמן הזב ממנו ומשום הכי גם כן סבירא ליה דלא היו טוענין בקורה שהוא מכביד הרבה ולא היה נותן הגרגרים בתוך הסל, כלומר בשולי הסל, מפני שמתערב שמן ושמרים יחד ויוצאים ונמצא שמן עכור ולא זך, אלא סביבות דופני הסל נותן הגרגרים ושמנם זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל:" + ], + [ + "(ה) שוין. לאו לכל מילי שוין דהא בכולהו הראשון למנורה והשאר למנחות אלא שוין למנחות קאמר, ומשום דקיימא לן בכל מקום מבחר נדריך שיביא מן המובחר קמ\"ל השתא שאלו שניהם שוין, שאם צריך להביא מנחה ויש לו משניהם יכול להביא מאיזה שירצה אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר, ועל אופן זה תדין בכל השיוויים דקאמר:" + ], + [ + "(ו) שיהא נקי. בלי שמרים ולרבנן אפילו נטחנו הזיתים בריחיים הוא נקי שלא הקפידה תורה אלא שיהיה בלא שמרים וכיון שיוצא בלא שמרים מה לי כתית מה לי טחון. וסברי דשם \"כתית\" נופל על שתיהם. ור' יהודה סבר דשם \"כתית\" אינו נופל אלא על כתישה ולא על טחינה בריחיים:", + "יכול לא יהא כתית כשר למנחות. פי' דהא כתיב כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות, ת\"ל ועשרון וכו':", + "לא כתית למנחות. פי' שא\"צ להביא כתית למנחות וכשר אף שלישי שבשלישי, ואיתא במנחות הטעם על זה מפני שהתורה חסה על ממונן של ישראל כי למנחות צריך הרבה שמן ואלו היה נצרך לכתית כמו במנורה היו לוקחין אותו בדמים הרבה:" + ], + [ + "(ז) להעלות נר שתהא שלהבת עולה. שלא ידליק הפתילה ויניחנה שתהיה היא מדלקת מאליה אלא צריך להדליקה עד שתהא שלהבת עולה עד שיתלכד האש בכל חלקי הפתילה ותתחיל השלהבת להיות עולה מאיליה. ודריש לה מדלא כתיב \"להדליק נר\" וכתב \"להעלות נר\":", + "שתהא נר המערבי דולק. מדלא כתיב להעלות נרות וכתיב \"להעלות נר\" משמע דהוקבע אחד, דאע\"ג דכתיב בנרות \"מערב עד בוקר\" - הני מילי שאר נרות אבל נר אחד הוקבע שיהיה דולק תמיד שממנו מתחיל להדליק שאר נרות בין הערבים ובו היע מסיים הטבת הנרות שהשאר היה מטיב שחרית וזה מטיב בין הערבים, ואוחז הפתילה הישנה בידו או מניחה בכלי עד שמטיב נר מערבי ונותן לתוכו שמן ופתילה חדשה ומדליקה (בפתילה הישנה) ומדליק השאר ממנה, כך פי' רש\"י בפרק במה מדליקין. והתוספות פירשו ובה היה מסיים בהדלקה, וזהו שאחר שהיה דולק ממנו בפתילה הישנה נרות בין הערבים היה מטיבה ונותן בה פתילה חדשה ונותן בו שמן למדת שאר נרות לאלתר ומדליקה:", + "הוא היה מקדים לפניהם. הכהן שזכה בפייס בענין הטבת הנרות בשעה שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם להטיב הנרות:", + "נכנס. בבקר:", + "ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים. האי תנא סבר דמזרח ומערב מונחים סדר הקנים, וקרי נר מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא השני מהשלשה שהיו במזרח:", + "מדשן את המזרחי. את הראשון מכבה אותו ומתקנו, שמסיר הפתילה הישינה והשמן שבו, ומניח בו פתילה חדשה ושמן אחר כדי שיהיה מוכן להדליקו בערב עם שאר הנרות, ומניח את השני הסמוך לו והוא נר מערבי דולק עד הערב שמדליק ממנו הנרות ואח\"כ מטיבו ומדליק אותו. ומאי דאמר רבנן קביעותא בנר שני כתב רש\"י בפרק במה מדליקין משום דאין מעבירין על המצות וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא והוא הראשון שבשלשה המזרחיים וביה לא מצי לאתחולי דכתיב \"יערוך אותו לפני ה'\" דמשמע שצריך שיהא אחר חוצה לו, דאי לא לא קרינן ביה \"לפני ה'\":", + "ומדליקו ממזבח העולה. שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא ממזבח העולה דכתיב \"אש תמיד תוקד על המזבח\" ודרשינן ביה אש אותו שנאמר בו להעלות נר תמיד תוקד מעל המזבח:", + "תמיד אף בשבת. שמדליק בשבת למוצאי שבת:", + "אף בטומאה. דאם נטמאו השמנים שבבית המקדש או שנטמאו כל הכהנים שנמצאו אז מדליקין אף בטומאה:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. שהרי כבר כתיב \"ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השולחן\":", + "ואיני יודע וכו' ואם סמוכה לפתח. פי' דשמא נוכח השולחן בארכו ואם כן היא סמוכה לפתח:" + ], + [ + "(ט) העדות עדות וכו'. סמיך אמאי דמסיים בסוף ומבאר דבריו:", + "וכי צריכים לנר. פי' אהרן ובניו הכהנים ששמשו בו והלא וכו' לא צרכו לנר שנאמר כי וכו' וכדאיתא בברייתא דמלאכת המשכן מסתכל בטפיח ורואה מה שבו בחבית ורואה מה שבתוכה:", + "עדות היא וכו' שהשכינה שורה בישראל. שהרי היו נותנין בנר מערבי שמן כמדת חברותיה והיא היתה דולקת עד הערב וכלומר לא הצריכם הכתוב נרות אלא להראות בהם הנס ומפני כך צוה עליהם שיעמדו מחוץ לפרוכת כדי שיראו הכל הנס:" + ], + [ + "(י) יערוך אותו אהרן ובניו מה תלמוד לומר. בפרשה ואתה תצוה כתיב ושואל למה כתיב שם אהרן ובניו ובעניננו כתיב רק אהרן:", + "לפי שנאמר. בפרשה בהעלותך \"דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות\", יכול יהיה כהן אחד דהיינו אהרן והוא הדין שאר כהן יהיה נכנס ומדליק ז' נרות בבת אחת כגון בשבעה קינסות וראשי קינסות בידו ביחד וראשיהן מפוצלין ומדליק ז' נרות ביחד – תלמוד לומר \"להעלות נר\" משמע שנר אחד מדליק. והדר קאמר יכול לא יהא רשות ביד כהן אחד להדליק כולן בידו כי אם בזה אחרי זה דכתיב \"להעלות נר\" וזהו מאי דכתיב בעניננו \"יערוך אותו אהרן\" אבל רשות לשבעה כהנים ליכנס ביחד ומדליקין כל אחד ואחד את שלו דאז נמצא שנתקיימו שני המקראות – גם להעלות נר וגם יאיר שבעת הנרות (וכן מוכח בספרי זוטא בפרשה בהעלותך דזה לשונו שם: יאירו שבעת הנרות - יכול שיהא מעלה כולן כאחד, תלמוד לומר להעלות נר - אחד. יכול אהרן לא היה מעלה כולן כאחד ובניו יהיו מעלין כולן כאחד, והכונה על ידי שיכנסו כולן ביחד וידליק כל אחד ואחד את שלו):", + "תלמוד לומר יערוך אותו אהרן ובניו. פי' הקיש בניו לו, מה הוא אינו רשאי להדליק כולן כאחת, אף בניו אינן רשאין להדליק כולן כאחת, אלא דוקא בזה אחר זה:", + "הא אהרן ובניו וכו'. \"הא\" כמו 'הרי', ופי' שבין אהרן בעצמו ובין בניו אינן יכולין לערוך אלא אחד, ור\"ל אחד אחד בזה אחר זה:" + ], + [ + "(יא) מערב עד בוקר תן להם מידתן שיהא דולקים מערב עד בוקר. והוא חצי לוג לכל נר כדאיתא במנחות פ\"ט (מנחות פט, א), ואפילו בקיץ היה נותן שיעור זה, ואם יוותר יוותר. ובירושלמי סוכה פרק החליל מפרש שהממונה על הפתילות היה מזווב הפתילות לפי הלילות:", + "שלא תהא עבודה מערב עד בוקר אלא הם. זה ילפינן בפסחים (דף נט.) מדכתיב \"יערוך אותו\" מיעט שלא תהא עבודה אחרת אחר הנרות, ואפילו פסח שנאמר בו בערב ובין הערבים:" + ], + [ + "(יב) על המנורה הטהורה. הוקשה לו דידעינן מכבר שהמנורה היה מזהב טהור, ולכך דרש על טהרה של מנורה, על גילויה כדאמרינן יומא (יומא נח, א) על טיהרו של מזבח, והיינו שיניח הנרות על ראשי הקנים וקני המנורה היו רחבים מלמעלה להושיב עליהם הנרות וזהו דקמסיים שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות דהיינו שלא יסמוך את הנרות בקיסמין בין קנה לנר דהוי חציצה ואין זה על גלויה של מנורה:", + "שלא יתקן מבחוץ ויכניס. פי' שלא ידליק נרות מבחוץ ויכניס ויושיבם על הקנים וס\"ל שהנרות לא היו קבועין ואפילו למ\"ד קבועין היו מ\"מ היו נשמטין שהיו מטין אותן לערות שירי שמן ופתילה בשעת הטבת הנרות וגם שם היה יכול לסמכם בקוסם ולהיות חציצה בין קנה לנר ולהכי איצטריך התנא מעיקרא למעט דבר זה מקרא אחרינא:", + "תמיד אף בשבת וכו'. שלשה תמיד כתיבי, אחד שיהא תדיר ושנים לשבת ולטומאה:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) מנין אף חטים יקח ת\"ל ולקחת סולת. פי' מלת \"ולקחת\" יתירה, דהיה לו לומר \"ואפית סולת\", ובודאי שלא יאפה עד שיקחנו, ולזה אמר דבא לרבות שיכול ליקח חטים כדי לעשות סולת:", + "ת\"ל אותה. \"ואפית אותה\", הוא מיעוטא – אותה תוכל ליקח חטים כדי לעשות סולת ולא שאר מנחות, מי שצריך להביא מנחה אין לו רשות ליקח חטים ולעשות סולת אלא דוקא סולת יקח ומפרש שם בגמרא הטעם לפי שחסה התורה על ממון של ישראל לפי שלחם הפנים הם כ\"ד עשרונות והם בכל שבת ושבת ועולים לחשבון גדול, לזה הותר לקנות חטים כדי שיביא להם בזול ולא שיהיו לוקחים אותו מן חנוני התגר ביוקר, אבל שאר מנחות שהם דבר מועט לא הותר לקנותם אלא סלת:" + ], + [ + "(ב) שיהו שוות. בתמונתן וצורתן:", + "שני עשרונים שיהו שוים. היינו במדת הקמח שיהיה כל חלה וחלה עשויה משני עשרונים וכן משמע מהגהות הגר\"א:", + "החלה האחת כל וכו'. דמלת \"האחת\" יתירא, ולזה אמר שבא לומר שכל חלה יהיה לישתה לבדה באופן שיהיו נילושות אחת אחת:", + "הכי גרסינן מנין שאף שתי הלחם וכו' ת\"ל יהיה החלה האחת. דהאי \"יהיה\" יתירא לרבות דכל מה שיהיה כזו דהיינו שתי עשרונים ויהיה עשוי מהם חלות יהיו גם כן נילוש אחת אחת:", + "ומנין שירדו לתנור וכו'. דהיינו האפייה יוכל להנתן שתים שתים:", + "תלמוד לומר ושמת אותם. שימה ראשונה שאתה עשוה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון \"אותם\" דהיינו שיהיה נותן שתים בשני דפוסים, כל אחד בדפוס בפני עצמו יחד בתנור:", + "יכול אף שתי הלחם. שכמו שהושוו ללחם הפנים בלישה ישוו באפיה וגם הוא יאפה שתיהם יחד:", + "ת\"ל אותם. מיעוטא הוא, דדוקא אותם נאפו שתים שתים ולא שתי הלחם. ובגמרא פריך האי \"אותם\" הא אפיקתיה לדרשא קמייתא, ומשני דלדרשא קמייתא היה די שיכתוב \"ושמתם\" דהוא גם כן לשון רבים, ומיעוט רבים שנים, מאי \"ושמת אותם\" – שמע מינה תרתי:", + "ושמת אותם לטפוס. היינו שישימם בטפוס דאי לדרשא שישימם שתים שתים היה די לכתוב ונתת אותם וגו' על השולחן וגו', אבל \"ושמת\" משמע שימה בדפוס. תוספות:", + "נותנם לטפוס כשהם בצק. פי' מתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:", + "ובתנור היה להם טפוס. ר\"ל כמין דפוס היה בתנור שהיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:", + "שלא יתקלקל. שישבר. ובגמרא פריך ליהדר אותה לדפוס קמא שתיקן הבצק שם, ומשני כיון דאפי לה נפחה רב וצריכה דפוס גדול מן הראשון:" + ], + [ + "(ג) שתים מערכות. פי' אי לא כתב רק שתים עשרה ושתים מערכות ולא כתיב \"שש המערכת\":", + "אי שש המערכת. פי' דלכתוב שתים מערכות ושש המערכת ולא לכתוב שתי עשרה. ומשני דהייתי אומר שתים מערכות וגם שש המערכת ונמצא שלש של שש שש:", + "אי שתים עשרה. פי' דלכתוב שתים עשרה חלות ומערכות ולא לכתוב שתים ושש:" + ], + [ + "(ד) על טהרו של שולחן. פי' על גילויו שלא יהיה דבר מפסיק בינתיים:", + "שלא יהא הסניפים. ר\"ל הקנים שתחובים בהסניפים להפסיק בין החלות כלדקמיה והודיענו הכתוב שזהו דוקא בשאר החלות אבל התחתונות היו מונחים על עצם השולחן בלי הפסק:", + "סניפים של זהב. כמין יתדות זהב רחבים עומדים בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם שהיו עומדים בארץ בשני צידי אורך השולחן השנים מהם סמוכים לכתלי מערכת הלחם האחד מכאן ומכאן, והשנים האחרים סמוכים לכתלי מערכת הלחם השנית מכאן ומכאן, והיו הסניפים גבוהים מן הארץ עד השטח העליון של כתלי המערכות:", + "מפוצלים מראשיהם. דבכל סניף היו פיצולים כדמות חריצין זו למעלה מזו כדי לסמוך בהן ראשי הקנים המונחים על ראשי כתלי הלחם מכאן ומכאן כדי שלא יכבד משא החלות העליונות על התחתונות ותשברנה. ואלו הסניפים היה רחבם כרוחב שיעור מה שצריך מן הקנה הראשון עד הקנה השלישי מן השלשה קנים כדי שיספיק החריץ שבסניף להסמך בו כל הג' קנים יחד:", + "הכי גרסינן כחצי קנה חלול. ר\"ל כל קנה היה עשוי חצי קנה חלול ומונח על הלחם וחלול היה כדי שתהא רוח מנשבת בהם:", + "י\"ד לסדר זה וכו'. שש חלות שהיה בסדר כל מערכת לארבעה מהן לכל אחת ג' קנים הרי י\"ב קנים, והעליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי, הרי י\"ד. והחלה התחתונה א\"צ כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שולחן כנ\"ל. והאי דאמר מעיקרא מכאן אמרו אינו מבואר במפרשים. ואפשר דאמסקנא סמוך דמסיים דדי י\"ד קנים לסדר זה וע\"כ מטעם דחלה התחתונה אינה צריכה לקנים תחתיה שהיתה מונחת על טהרו של שולחן:" + ], + [ + "(ה) יכול מערכת אחת. היה נותן עליה לבונה ולא על שתיהם, ד\"מערכת\" חדא משמע:", + "ונאמר להלן מערכת. \"ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת\":", + "מה וכו' תופס שתים מערכות. דמה דכתיב שש המערכת ר\"ל כל אחת מחזיק שש, אף מערכת האמור כאן הכונה על כל אחת מן המערכת תתן לבונה:" + ], + [ + "(ו) שתהא ברורה. שתהא ברור ובהיר:", + "חובה ללחם. שלא יוצא ידי חובת הלחם אלא בהבאת הלבונה כיון דהלבונה היא הנקטרת במקום הקומץ דשאר מנחות:", + "והיתה ללחם מלמד שהיא מעכבת. כצ\"ל. ור\"ל דכל היכא דכתיב הויה היא לעיכובא וכדאיתא במנחות דף כ\"ז, וע\"כ אם אין לבונה לא יביא לחם ובמנחות דריש מדכתיב \"חוקה\" עי\"ש:", + "ומפגלת ופוסלת את הלחם. שמחשבת פגול או פסול אשר יהיה בלבונה כגון שחשב להקטיר הלבונה חוץ לזמנה או חוץ למקומה מתפגל הלחם ונפסל גם כן:", + "אינה ע\"ג לחם אלא נותנה לשני בזיכין. פי' אינה על הלחם ממש אלא לתוך בזיכין מדלא כתיב \"והיתה על הלחם\":", + "שיש להם שוליים. אבל עגולים למטה לא כדי שלא יתגלגלו על דופני הלחם ויבצעהו (מנחות צח, א) (ר\"ש משאנ\"ץ):" + ], + [ + "(ז) ונאמר להלן אזכרה. במנחה:", + "מלמד שטעונה שתי קמצים. דאזכרתה לכל מערכה קאי שהם שתי אזכרות:" + ], + [ + "(ח) ביום השבת וכו'. דחד ביום השבת יתירא, דאי לאורויי על כל שבתות אין צריך דהא כתיב \"תמיד\", אלא לאורויי דההקטרה צריך להיות גם כן בשבת:", + "אין עורך עמו קנים בשבת. דאין עלייהו שם כלי ומוקצה הם ע\"כ לא עריכתן ולא נטילתן דוחה שבת ואע\"ג דאיסור טלטול שבות הוא ואין שבות במקדש - הכא לא צריך לדחות השבות דטעמא מאי צריכין הקנים כדי שלא יתעפשו החלות ובהאי פורתא לא מיתעפשא וע\"כ נכנס מע\"ש כשבא להדליק הנרות ושומטם מבין החלות ונותנם לאורכו של שולחן:", + "אורכן לאורך של בית. וס\"ל דשולחן ומנורה מזרח ומערב הם מונחין:", + "חוץ מן הארון. שהיה ארכו לרוחב של בית והבדים נתונים בהם ובולטין בפרוכת לארכו של בית שנאמר \"ויאריכו הבדים\" (מנחות צח, א עיי\"ש):" + ], + [ + "(ט) ואחר שבת. היינו במוצאי שבת כדאיתא בגמרא:", + "וסודר שלשה. מגביה החלה ונותן קנים שלשה תחת כל אחת מארבע האמצעיות:", + "ושנים תחת העליונה. בין ראשונה לשניה לפי שאין משוי עליה שיכבדנה על שלמטה הימנה ותחת התחתונה א\"צ כלום כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) מלמד שאכילתה במקום קדוש. פי' מזה הכתוב אין אנו יודעין רק שאכילתה במקום קדוש, מנין אף לישתה וכו':", + "ת\"ל והיתה. כל הוייתה צריכה להיות במקום קדוש והוא כדעת ר' יהודה דלקמן:", + "הכי גרסינן ומנין שאף שתי הלחם וכו' [הגר\"א בהגהותיו].", + "ת\"ל כי קודש קדשים. ושתי הלחם גם כן קודש קדשים וכי היכי דמרבינן לישה ועריכה לענין לחם הפנים הוא הדין לענין שתי הלחם:", + "בבית פאגי. היא אפי' חוץ לחומת ירושלים דלא ס\"ל הדרש ד\"והיתה\":" + ], + [ + "(יא) היא שאם נפרסה וכו'. ד\"היא\" משמע בהויתו יהא וה\"ק קודש קדשים כאשר היא שלם בהויתו. ובפרק א' במנחות (ח.ט.) (מנחות ח, א) מפרש בין שנפרסה משנפרקה מעל השולחן קודם שהקטירו הבזיכין ובין שנפרסה בעודנה על השולחן. מיהו אם משפרקה נפרסה אף דהלחם פסול מכל מקום מקטיר הבזיכין:", + "ת\"ל לאהרן הא כיצד וכו'. הנה יש כאן כמה גרסאות וכולן דחוקות. והנכון שבכולם גירסת הגר\"א \"תלמוד לומר לאהרן ולבניו, אי לאהרן ולבניו יכול לכולם, ת\"ל לו, הא כיצד וכו'\". והכי פירושו: אי היה כתיב לאהרן ולבניו לחוד ולא כתוב \"לו\" הוה אמינא שיחלקו לכולם בשוה, ת\"ל לו, הרי דגילתה התורה שהוא העיקר. הא כיצד? ר\"ל וע\"כ מההכרח שכונת התורה שהוא שקול כנגד כל בניו, וע\"כ יטול הוא מחציתו שלא על ידי חלוקה ובניו מחצית השנית על ידי חלוקה:", + "מה אהרן כה\"ג וכו'. דמה שזיכתה התורה לאהרן ליטול מחצה הוא מפני היותו כה\"ג, ואם כן הוא הדין למי מזרעו שיהיה כה\"ג:", + "אלא לאחר מתנות האישים. לאחר שנקטר קומץ לבונה:", + "לבית עולמים. ולא בבמה דאין מנחה בבמה (ר\"ש):" + ] + ], + "Section 14": [ + [ + "(א) אף על פי שלא היו ממזרים באותו השעה הוא היה ממזר. כן הוא גירסת הילקוט והראב\"ד, וכן גרס הגר\"א באדרת אליהו וביאורו נראה פשוט אף על פי שלא וכו' מפני שכל ישראל היו מיוחסים וכשרים, שהקב\"ה העיד עליהם וחתם שמו כמו שכתב רש\"י בפרשת פנחס, אך זה האחד היה ממזר. וכתב הראב\"ד דס\"ל עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. ויש גורסים \"כממזר\", דמדינא עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אך דחשבוהו בני ישראל כממזר מפני שאמו היתה זונה:", + "מלמד שנתגייר. אע\"ג דלא היה צריך גיור, דבין אם הוא ממזר ובין כשר עכ\"פ ישראל הוא – תירץ הרמב\"ן דמה שאמרו שנתגייר הוא שנכנס לברית מילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה ככל ישראל והוצרכו לומר בזה שנתגייר לומר שהיה בתוך בני ישראל בקבלת הברית ולא נמשך אחר אביו:" + ], + [ + "(ב) אינו אומר ויברך וכו'. פי' דהיה ראוי לכותב התורה לכתוב בלשון כבוד שלא ליחס שם קללה בשם, אלא שהוצרך לומר כן ללמדינו שלא לחייב המקלל עד שיקלל בהדיא, אבל אם כינה הקללה בשם ברכה, אף דבודאי כונתו לקללה, והוא הדין אם אמר קללתו על כינוי השם, אף דבודאי כונתו לשם – אינו חייב כל זמן שלא העידו העדים שקילל השם המיוחד:" + ], + [ + "(ג) בכל יום. כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקת עדים דנין עמהם ובודקים אותם בכינוי:", + "יכה יוסי את יוסי. הוא מרמז על השם שהוא גימטריא פ\"ו כמנין אלהים, ולהכי נקט יכה זה את זה משום דילפינן התם דאינו חייב עד שיקלל שם בשם:", + "לא היו הורגים בכינוי. שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:", + "לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:", + "ולא מאחין. שנשארו קרועים תמיד:" + ], + [ + "(ד) ולא הביאו המקושש עמו. מדכתיב \"אותו\" משמע שהיה אז עוד אחד שראוי להביאו ע\"ד משפטו והוא המקושש ששניהם היו בפרק אחד כדלקמיה, דענין ההבאה כדי להניחו במשמר עד שיתברר להם משפטו ואין חובשין שנים ביחד כדלקמיה:" + ], + [ + "(ה) ולא הניחו המקושש עמו. מדכתיב \"ויניחוהו\" משמע אותו לבדו אף על פי שהיה עוד אחר עמו, והטעם דגזירת הכתוב שאין חובשין שנים ביחד (ר\"ש). והראב\"ד כתב הטעם שלא היה ספיקו כספיקו של מברך את השם:", + "באיזה מיתה ימות. אם בחנק כסתם שאר מיתה הנזכרת בתורה או בסקילה דע\"א ושבת שקולים הם, דכל אחד מהם שקול כנגד כל המצות, ועל זה אמר כי לא פורש מה יעשה לו, ר\"ל מה מיתה יעשה לו:", + "וכאן הוא אומר לפרוש להם ע\"פ ה'. אם ימות או לא:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [ + "(א) מלמד שב\"ד מבפנים וכו'. עיין מה שכתבנו בסוף הסדרא:" + ], + [ + "(ב) סומכים ידיהם. וזה לא היה אלא במברך השם (ר\"ש):", + "דמך בראשך. ואין אנו נענשין במיתתך:" + ], + [ + "(ג) אותו ולא כסותו. דלא הוו רגמי ליה והוא לבוש אלא ערום:", + "יכול הוראת שעה היתה. פי' דאי לא הוי כתוב פרשה בפ\"ע למברך השם לא הוי גמרינן ממעשה זו דבאמת במעשה זו היתה רק הוראת שעה, דהא קי\"ל דצריך להתרותו שהוא חייב מיתה ועדיין לא נאמרה פרשת מקלל:", + "יהי מנהג לדורות. במקלל השם שיסקלוהו:" + ], + [ + "(ד) אלא דין הרג בלבד. דכתיב בהו שופך דם האדם דמו ישפך, ומיתה אחרת לא נזכרה בהם:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. מאחר שעתיד לכתוב ונוקב שם ה' יומת, לכתוב איש איש כי יקוב שם ה' ונשא חטאו ויומת:", + "שם המיוחד. הוא שם בן ד' אותיות דיו\"ד ה\"א, והיינו שם המיוחד דעליה כתיב \"זה שמי לעולם\":", + "ת\"ל כי יקלל אלהיו. דהיינו כינוי וסמיך ליה מיתה - ונוקב שם ה' יומת, ופי' הכתוב כי יקלל אלהיו ונוקב שם ה' שניהם מות יומת, ר\"ל כל אחד משניהם:", + "על שם המיוחד במיתה. ד\"מות ימות\" לא קאי אלא א\"ונוקב שם ה'\":", + "ועל הכינויין באזהרה. ד\"אלהים לא תקלל\" שהוא קודש וקרא ד\"איש איש כי יקלל אלהיו\" שהוא כינוי על זה אמר \"ונשא חטאו\" שהוא כרת כדאמרינן דאיכא כרת בכינויין והא דאמרינן באזהרה למעוטי מיתה ולא מכרת:" + ], + [ + "(ו) ונאמר להלן. חטאו ישא האיש ההוא בפרשה בהעלותך במי שחדל לעשות הפסח:", + "מה נשיאת וכו' כרת. דכתיב שם ונכרתה:" + ], + [ + "(ז) כבעלי דבב לו. אויבים לו ומסכימים במיתתו דא\"א לומר שכל העדה ירגמוהו אלא בהיותם אויביו ורוצים בזה אז הוי להו הרוגמים שלוחם ושלוחו של אדם כמותו:", + "בנקבו שם יומת. תיבת \"שם\" יתירא, דהא כתיב מתחלה \"ונוקב שם וגו'\" – תנהו ענין למקלל אביו ואמו דגם בזה בעינן שם המיוחד דוקא:" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) אין לי וכו'. תרי קראי כתיבי בענין זה, חד בפרשה משפטים דכתיב מכה איש ומת מות יומת, והכא ואיש כי יכה כל נפש אדם. ולזה אמר דתרוויהו צריכי. דאלו כתיב רק ואיש כי יכה הייתי אומר דווקא כשהאדם המכה הוא איש, אשה שהכתה מנין שחייבת מיתה – תלמוד לומר שם בפרשת משפטים מכה איש, שהמוכה היה איש, אבל במכה סתם התורה ומשמע דאפילו אשה שהכתה חייבת:", + "אין לי אלא שהכה את האיש. פי' ואלו כתיב רק הפסוק בפרשת משפטים מכה איש ומת הייתי אומר דדוקא כשהמוכה הוא איש, אשה וקטן מנין? תלמוד לומר ואיש כי יכנה נפש - כלל כל מי שיש בו נפש:", + "אפילו הכה את הנפלים יהיה חייב. שהפילה בתוך ימי עיבורה והוא חי שיש בו נפש:", + "עד שיכה כל נפשו להביא וכו'. הנה בסנהדרין ע\"ח (סנהדרין עח, א) הובא ברייתא הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן פטורין (דס\"ל \"כל נפש\" - עד דאיכא כל נפש). ר' יהודא בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו דסבירא ליה \"כל נפש\" - כל דהו נפש אפילו מקצתה (גמרא שם). ודוקא האחרון מפני שהוא היה הגומר להוציא נפש ונחשב מקצתו לדידיה \"כל נפשו\", וזהו שאמר עד שיכה כל נפשו להביא וכו':" + ], + [], + [ + "(ג) צרם באזנו. משך:", + "כאשר עשה כן יעשה לו. מרבה בזה כל העשיות שעשה לו ואפילו בזה שאין לו צערו דגופא אלא שביישו בזה גם כן חייב:" + ], + [ + "(ד) ובטימסמירוס. פי' הרמב\"ם בחבורו מטפחת. ואית דאמרי אגודה של שטרות:", + "הכי גרסינן כאשר עשה כן יעשה לו (כן איתא בילקוט ובקרבן אהרן. והיינו דפסוק זה כולל כל גווני, והגר\"א גורס \"תלמוד לומר כן ינתן בו\", וכתב הראב\"ד וקשה והא כל הני מדוכתא אחרינא נפקי דהנך דאית בהו צערא דגופא נפקי מכויה ומפצע, והנך דלית בהו אלא בשת בלחוד נפקי לן מקרא אחרינא \"והחזיקה במבושיו וקתוצה את כפה\" (דהוא ממון), ואפשר דאסמכתא בעלמא אסמכינהו הכא גבי שאר תשלומי נזק, עכ\"ל:" + ], + [ + "(ה) אחזו. והכריחו לעמוד בחמה עד שנשתרב דהיינו שנתחמם והוזק על ידי זה:", + "השיך בו את הכלב וכו'. שנטל הכלב או הנחש בידו והגיע פיו ליד חבירו עד שנשכו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כאשר עשה וכו'. ובזה עשה גם כן אף על פי שאינו הוא המזיק הקריב המזיק אליו:" + ], + [ + "(ו) יכול וכו'. דבכל אלה היה הוא סיבה לנזקו אבל לא עשה מעשה:", + "ת\"ל מום. היינו מה שכתוב \"כאשר יתן מום באדם\" דהאי תיבת \"מום\" יתר דהוה לו לכתוב \"כאשר יתן באדם וגו'\", אלא לרבות את אלו. דוקא שהיה מעשה ביד כעין מום:", + "שאין מעשה ביד. אלא גרמא בנזקין ופטור:" + ], + [ + "(ז) יכול סימא את עינו וכו'. כדמשמע מאומרו כן יעשה לו:", + "תלמוד לומר מכה בהמה מכה אדם. לכאורה הכונה על הפסוק \"מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת\", ופריך הגמרא (בבא קמא פג, ב) ההוא בקטלא כתיב, שצריך להמיתו, ותשלומין אין שם. ומשני הכאה הכאה גמרינן דכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה וסמיך ליה ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו':", + "ואם נפשך לומר. דהיינו להשיב על זה ומפרש שם בגמרא דיש להשיב מאי חזית דילפת אדם מבהמה אדרבה נילף ממכה אדם יומת דהוא אדם מאדם, מה התם לא ניתן לפדיון אף הכא וכו', והיינו דקמשיב כתיב \"לא תקחו כופר לנפש רוצח וכו'\":" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. פי' דקרא \"ומכה אדם יומת\" ודאי איירי במכה אביו ואמו דבאחר אינו חייב על הכאה מיתה, ושאל הברייתא מה תלמוד לומר דהרי כבר נאמר בפרשה משפטים ומכה אביו ואמו מות יומת, וגם שאל לאיזה ענין אתקישו להדדי בחד קרא מכה בהמה ומכה אדם, והשיב הברייתא על שני הדברים אכן מתחלה השיב על מאי דסליק:", + "מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה. דכתיב לעיל מכה נפש בהמה ונפש משמע דם דהיינו חבורה. ובפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין פד, א) במסקנא לא נפיק ליה מהאי הקישא אלא מדכתיב לעיל מכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לבהמה דאפילו הכחישה באבנים חייב אף שאין שם נפש, תנהו ענין להאי נפש למכה אביו ואמו דבעינן שיהיה נצרר הדם כדכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר, והתם מתרץ דהאי הקישא דכתיב מכה בהמה למטה אצל מכה אדם לומר לך מה מכה בהמה לרפואה פטור, דהא לא הזיקה, אף מכה אדם דהיינו מקיז אביו ואמו לרפואה פטור:", + "יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהיה חייב. דומיא דקללה דחייב אף לאחר מיתר מדכתיב אביו ואמו קילל - לרבות לאחר מיתה, וכדלעיל בפרשה קדושים פ\"ט, ואף דקאמר מקודם דאינו חייב עד שיעשה בו חבורה – אפשר דוקא במכהו כשהוא בחיים דאז שייך בו חבורה אבל לאחר מיתה דלא שייך בו כלל ענין חבורה אפשר דחייב, ובפרט להני תנאי דסברי דמקשינן הכאה לקללה (סנהדרין פה, ב)..34ולענ\"ד מברייתא זו נלמד מה ששנינו שם במשנה זה חומר במקלל מבמכה וכו' והמכה לאחר מיתה פטור, ומרש\"י ותוספות שם מוכח דמכיון דקי\"ל דצריך לעשות בו חבורה ממילא לאחר מיתה פטור, ומברייתא זו משמע דאכתי צריך קרא לזה אח\"כ מצאתי בעז\"ה בפסיקתא כדברי.", + "מה מכה בהמה בחייה. דאי לאו כן לא שייך לומר ישלמנה:" + ], + [ + "(ט) משפט אחד יהיה כמשפט דיני נפשות וכו'. דהא קאי אקרא דלעיל מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת והקישן להדדי:", + "מה דיני נפשות בדרישה וחקירה. דכתיב שם ודרשת וחקרת:", + "אף דיני ממונות בדרישה וחקירה. שחוקרין את העדים באיזה יום ובאיזה שעה הלוהו, ובריש סנהדרין קאמר דתקנו רבנן דלא ניבעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין:", + "תלמוד לומר עין תחת עין ריבה. פי' דבריש סנהדרין קאמר דעיקר מילתא דבעינן שלשה בגזילות וחבלות כתיבי דכתיב \"ונקרב בעל הבית אל האלהים [וכתיב שם אלהים תלתא זימני], אם לא שלח ידו במלאכת רעהו\", דהיינו גזילות. וממילא ידעינן גם חבלות דמה לי חבל בגופו ומה לי חבל בממונו. ולהאי תנא דברייתא לא ניחא ליה למילף חבלה משם משום דגופו חמור מממונו, ומפיק מדכתיב כאן עין תחת עין וגו' וכתיב בתריה ומכה בהמה ישלמנה, דמשמע לכל דיני ממון שוין שאין צריכין כ\"ג (ר\"ש משאנץ):" + ], + [ + "(י) זו הוא שאמר. למעלה בריש פרק י\"ט:", + "מלמד שבית דין מבפנים. ובריש פרק נגמר הדין איתא שם הוצא את המקלל חוץ לתחום ישראל דלחוץ לבית דין לא צריך קרא דהתם כי היכי דלא ליתחזי בית דין רוצחין (ר\"ש):", + "אותו ולא כסותו. דנסקל ערום ואף על גב דגבי צואה כתיב כבר \"אותו\" ודרשנו הא כיון דהוצרך לכתוב אבן לדרשא כתב אותו:", + "אף לסמיכה. דכתיב בצואה וסמכו השומעים את ידיהם וגו' וכן עשו:", + "אף לדחיה. בסיני כתיב \"או ירה יירה\" - מלמד שכל הנסקלין בדחיה כדתנן בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וכו':", + "אף לתליה. כדכתיב \"כי קללת אלהים תלוי\", והיינו מפני שקילל את ה':", + "אף ללא תלין וגו'. שלא הלינוהו:" + ] + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + [ + "(א) והלא כל המצות וכו'. פי' רש\"י בחומש לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנישנית בערבות מואב במשנה תורה למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני ובא הכתוב ולמד כאן על כל דיבור ודיבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב:", + "והרמב\"ן פי' וז\"ל שהשמיטה נאמרו כללותיה מסיני דכתיב בפרשת ואלה המשפטים \"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמיך וגו', ואלו דיני השמיטה בדרך כלל. ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה שהרי כולן נזכרו בפרשה הזאת ובסוף הענין כתוב \"אלה המצות אשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני\" - להקיש כל המצות אל השמיטה הנזכרת שכולן היו כן שנאמרו בכלל ופרט והכל מסיני, עכ\"ל. ועיין ברא\"מ ובקרבן אהרן שהאריכו בזה:" + ], + [ + "(ב) משבאו לעבר הירדן. מתחיל חיוב שמיטה אף שלא באו עדיין בתוכה:", + "המיוחדת. המשובחת שהיא זבת חלב ודבש אבל עבר הירדן אינה זבת חלב ודבש כדאיתא בספרי פרשת בכורים:", + "יכול משבאו לעמון ומואב. שגם הם בכלל הארץ לפי שהבטיח הקב\"ה לאברהם ליתנם לזרעו לעתיד לבוא:", + "תלמוד לומר אשר אני נותן לכם. משמע שהוא נותן להם עכשיו:", + "מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו. שגם בזה לא נתחייבו עדיין בשמיטה:", + "הכי גרסינן ולא חילקו לבתי אבות או חילקו לבתי אבות ואין כל אחד וכו'. :", + "ת\"ל שדך. שהיה יכול לומר השדה לא תזרע וגו':" + ], + [ + "(ג) בחלה ובערלה ובחדש. פי' שבכולן נאמרה ביאה, ו\"מושבותיכם\" האמור בחדש פי' מקום שאתם יושבים ולא לאחר ירושה וישיבה כי בכל אלו הדרים לא התנה בהם כיבוש וחילוק, ולזה נתחייבו בהם לאלתר כאשר באו:", + "נתחייבו במעשרות. דכתיב \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא וגו'\" - זרעך המיוחד לך דהיינו לאחר כיבוש וחילוק שנשתהא י\"ד שנה. אי נמי, דקודם שחלקו הוי ליה הפקר וכתיב \"ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך\" – יצא הפקר שידו וידך שוין בו:", + "התחילו מונים לשמיטה. אחר שחלקו שאז נתחייבו בה כנ\"ל עד שנת כ\"א שאז היא השנה השביעית:", + "לששים וארבע. היינו שנת הששים וארבע שהוא חמישים שנה אחר י\"ד דכיבוש וחילוק:" + ], + [ + "(ד) יכול מלחפור וכו'. כלומר בכלל שביתת הארץ היא והזריעה והזימור, ואם כן הול\"ל \"ושבתה הארץ\" ותו לא. לז\"א שאילו אמר \"ושבתה הארץ\" ותו לא יכול אני לומר שתשבות אפילו מחפירות בורות בה ומלתקן המקואות שבה, ולזה הדר ופרט \"שדך לא תזרע וגו'\" לומר שאין השביתה האמורה אלא מאלו:", + "לחרוש. בבקר:", + "לעדור. שאינו יכול לחרוש בבקרים מפני השרשים ועודרין במעדר כמו שעודרין תחת הגפן:", + "לנכש. עוקר העשבים מבין התבואה:", + "לכיסוח. חותך עשבים רעים ואינו תולש מעיקרן:", + "לביקוע. כשאילן זית מתיישן מבקיעין את הענפים שלו ומתלחלח:", + "תלמוד לומר שדך לא וכו'. דהו\"ל למכתב \"שדך לא תזרע ולא תזמור כרמך\", וכתב בהיפוך כדי למדרש \"שדך לא\", כלומר כל מיני העבודות שבשדך לא תוכל לעשות אותה וכן נדרוש לענין כרם:" + ], + [ + "(ה) ומנין שאין מזבלים. למקשאות ולמדלעות ס\"א אין מובלין, ובירושלמי פרק ד' דשביעית (ירושלמי שביעית, ד) מפרש אין מעבירין את היבלות, פי' עולה באילן כעין יבלת באדם ומכחיש האילן:", + "ואין מפרקין. בעלים מרובים המכחישים אותו. ל\"א מפרקין אבנים ועפר מעל שרשיו כמו שעושין לאגוז שאין עושה פירות, מגלה שרשיו ועושה, כדאיתא בפסיקתא:", + "מעשנין. להמית התולעים:", + "מאבקין. נותנין אבק על שרשיו. וי\"מ אבק של סמנים משימין על עיקרו כדי לפטמו:", + "ומנין שאין מקרסמין. חותכין ענפים יבשים:", + "ואין מזרדין. זירוד ענפים דקים העולים בעיקר האילן ומכחישים האילן:", + "ואין מפסלין. מענפי אילן הארוכים ועל שם שעושה בפסל וקרדום:" + ], + [ + "(ו) יכול לא יקשקש תחת הזיתים. קשקוש היינו סתומי פילי דשרי, ואיתא במועד קטן דף ג' תרי קשקושי הוו, חד אברויי אילנא וחד סתומי פילי. אברויי אילנא אסור דהוי משום רווחא, וחד סתומי פילי שרי דהוי משום פסידא, פי' אברויי אילנא מלשון להברות את דוד, שירצה לזון את האילנות והוא שמניחים זבל תחת האילנות לזון ולהחיות אותם וזה אסור דהוא כדי להרויח לענג ולהשמין אילן ולא משום שלא יפסד. והאי דשרי הוא סתומי פילי ופילי היינו בקעים שהוא לסתום בעפר בקעי האילן והאי שרי דהוא משום פסידא כדי שלא יפסד האילן:", + "נקעים. היינו גומות:", + "עוגיאות. חופר גומות תחת הגפנים והזיתים עיגול סביב להמשיך המים להם:", + "בכלל היו. בכלל ובשנה השביעית שבת שבתון יהיו, ולמה יצאו להקיש להם העבודות האסורות ולפרש מה הם העבודות האסורות שהם דומים לאלו:", + "מה אלו שהם עבודות בשדה ובכרם. וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בשדה ובכרם, יצא קשקוש ומלוי נקעים ועוגיות שתחת הזיתים שאינם בשניהם. וכתבו התוספות דאע\"ג דהני דלעיל יש מהם שאינם נוהגים עתה בשדה ובכרם – י\"ל שבמקומם היו עושים כך בשדה ובכרם:", + "תהיה עולה וכו'. פי' ששנת מ\"ט היה שנת השמיטה ושנת החמישים הוי יובל, ולזה הייתי אומר דלימנו שנת החמישים לשנה ראשונה של שמיטה הבאה:", + "ת\"ל שש שנים תזרע וכו'. דקרא יתירא הוא, דאין צריך להודיע אימתי נזרע, והיה לו לומר רק שבשביעית לא נזרע. אלא להודיע לנו דששת השנים שלפני השביעית יהיו כולם שנים של זריעה:" + ], + [ + "(ז) מנין לאורז ודוחן. מיני קטניות הם:", + "ולפרגיס. גם הוא ממיני זרעים:", + "כונסן אתה בשביעית. שהם נחשבים מזרע השנה השישית ואין בהם קדושת שביעית:", + "ת\"ל ואספת את תבואתה בשביעית. דקרא יתרה הוא, דפשיטא שנאסוף מה שנזרע אלא למסמכיה להכתוב שאחריו ובשנה השביעית דהיינו שלפעמים מותר לאסוף גם בשנה השביעית דהיינו היכי שהשרישו קודם ר\"ה של שביעית ואף דבשארי דברים לא אזלינן בתר השרשה (עיין בראש השנה דף יג:) בקטניות שאני מתוך שעשויין פרכין פרכין שאין מתבשלין ביחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט ולא מצו למיקם עלה לא בתר לקיטה ולא בתר שליש ולכך אזול בתר השרשה שהרי נזרעין בבת אחת וממילא השרשה בזמן אחד (גמרא שם):" + ], + [ + "(ח) ששה זרעים וששה אסופים וכו'. פי' דפשטיה דקרא ואספת קאי על שש שנים דזריעה הכתוב בפסוק זה ויש לנו עוד ריבוי שפעמים ששבעה אוספין וכנ\"ל ומסתברא לאוקמי הא דאוספין היינו כשהשרישו לפני ר\"ה והא דאין אוספין היכי דהשרישו אחר ר\"ה:" + ], + [ + "(ט) מנין לתבואה. דגן וזיתים קרויים תבואה כדכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב:", + "שהביאה שליש. ר\"ל שנתבשלה שליש בישולה לפני ר\"ה שאז היא נחשבת משנה שעברה:", + "ת\"ל ואספת את תבואתה. ר\"ל בשביעית, ואף שלא נגמר בישולה בשישית, ורק משהביאה שליש בששית גם כן מותר לאסוף אותה בשביעית אכן לא נדע מאין הוציא ר' יונתן דאיירי בשהביאה שליש ובגמרא ראש השנה דף י\"ג (דף יג.) הזכיר ר' יונתן ראיה לזה מקרא אחרינא דכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרי לשלש אלא לשליש, ור\"ל עשיית התבואה כשהיא בשליש בישולה שאז נחשבת כמו שנגמרה וממילא לענין שביעית מותר והגר\"א גריס כן בפנים ת\"ל ועשת את התבואה לשלש השנים לשליש, ומהראב\"ד ור\"ש משמע גם כן דהיה להם גירסא זו:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ומנין לשלשים יום וכו'. פי' שאם נטע והבריך והרכיב שלשים יום בערב שביעית מותר לקיימן בשביעית כאילו נטע בתחלת השנה:", + "תלמוד לומר ובשנה השביעית. פי' סמיך ליה על ואספת את תבואתה האמור למעלה למעלה ממנו כדדרשי לעיל לענין זרעים. מיהו ל' יום דקליטה לאו מהאי קרא נפקא לן אלא סברא דנפשיה קאמר דכל הרכבה אינה קולטת בפחות משלשים יום. ופליגי בהא תנאי במסכת שביעית פ\"ב, איכא מאן דאמר שלשה ואיכא מ\"ד שתי שבתות ואיכא מאן דאמר שלשים יום. ומובא בר\"ה דף יו\"ד. ואיתמר עלה אמר רב נחמן לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים, פי' שלשה לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה. אית דמפרשי להאי מימרא לענין שביעית ומשיג הראב\"ד דהאי מימרא רק לענין ערלה אתמר לחשבו כשנה אבל לענין שביעית כיון דנקלט לפני ר\"ה מותר לקיימו בשביעית:", + "הכי גרסינן שבת שבתון יהיה לארץ מיכן אמרו וכו'. פי' מדכתיב שבת שבתון שתי שביתות להביא את שנחנטו פירותיהם בשביעית ולא נגמרו עד אח\"כ שאתה נוהג בהם שבת אחר דהיינו עוד הפעם שביתה. מכאן אמרו בנות שוח תאנים לבנות שנותנים פריים מג' לג' שנים שביעית שלהם שנה שנייה דפירות החונטים בשביעית אין בישולם נגמר עד שנה שנייה של שמיטה ואז נוהג בהם דין שביעית דבאילן אזלינן בתר חנטה:", + "הפרסיות. תמרי פרסייתא (ערוך):", + "לא אמרו אלא בנות שוח. ובהא פליגי ר' יהודה סבר חנטתן בשנה זו וגמרן בשנה שניה, וחכמים סברי עיקר גדילתן בשנה ראשונה אלא שנמשכין בתוך שנה שנייה (הרא\"ש בפירושו):" + ], + [ + "(ב) כך נאמר בשביעית שבת לה'. פי' אל תהי קלה בעיניך מצוה זו ששקולה כשבת בראשית שהרי נאמר בשתיהן שבת לה':", + "כל מלאכה שבשדך. וכדלעיל בהלכה ד':" + ], + [ + "(ג) את ספיח קצירך וגו'. ספיח נקרא מה שתוציא הארץ בשביעית בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו. הכל יקרא ספיח ומותר לאכלו מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור, היינו כדרך שקוצרין בכל שנה כגון שקוצר כל השדה ומעמיד כרי ודש בבקר אבל קוצר מעט מעט וחובט ואוכל וזהו מן התורה אבל מדברי סופרים שיהו כל הספיחים אסורים בשביעית ואסרו זה מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאמר שספיחים הם וזהו שאמר מכאן סמכו חכמים וכו' שאינם רק אסמכתא מדבריהם. והרמב\"ן מפרש דברייתא זו אתיה כר\"ע לקמיה פ\"ד דסבירא ליה דספיחין אסורין מדאורייתא ושם נאמר גם כן בלשון זה \"מכאן סמכו\":", + "מן השמור בארץ. פי' מה שנזרת והפרשת מהם בני אדם ולא הפקרת לא תבצור אותו:", + "אבל אתה בוצר מן המופקר. פי' כל זמן שהוא שמור ולא הפקרתו אי אתה בוצר אבל אם אחר ששמרתו הפקרתו אתה בוצר ממנו כאחד מן העניים. כן הוא דעת רש\"י. ויש מן הראשונים דס\"ל שצריך שיהיה הפקר מתחלה אבל אם לא הפקירו אע\"פ שירצה עתה להפקירו אחר שהיה שמור אצלו לא יבצור אותו:", + "לא תבצור כדרך הבוצרים. פי' לא תבצור בשביעית כדרך שבוצרים בשאר שני שבוע שא\"א לומר שלא יבצור כלל שהרי כתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, וא\"א בלא בצירה אלא הכונה שישנה וכדלקמיה. וגם זה דוקא אם הוא מן המופקר אבל אם הוא שמור אסור בכל ענין. ומכן אמרו תאנים של שביעית על מופקרין קאי:", + "מכאן אמרו. משנה בפרק ח' דמסכת שביעית:", + "אין קוצין במוקצה. ר\"ש פירש שהוא כלי ברזל המיוחד לחתוך בו תאנים והוא הקופץ אבל קוצה אותה בחרבה, ר\"ל בחרב והוא הסכין. והרמב\"ם פירש דמוקצה הוא שם מקום ששוטחין עליו התאנים וחרבה כמשמעה:", + "בעריבה. שלשין בה העיסה:", + "בבד. הוא שם ליקבים שדורכין בהם הזיתים דשל ענבים נקרא גת ושל זיתים נקרא בד:", + "ובקוטב. הרמב\"ם פי' שהוא גת קטן לזיתים, ור\"ש פירש שהוא עץ גדול וכבד ובראשו אבן גדולה שנותנים על הזיתים בבית הבד:", + "לבדידה. בית הבד קטן הרבה כמין עריבה שאין דרך לדרוך בו:" + ], + [ + "(ד) כיון שיצאת שביעית אע\"פ שפירותיה שמיטה. פי' שכל מה שחנט לאחר שנה שביעית עד ט\"ו שבט הכל הוא כדין פירות שביעית ונפיק לו בערלה ורבעי במסכת ר\"ה דף יו\"ד מדכתיב ובשנה הרביעית פעמים שפירות רביעית הן ערלה ומהדר על שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל והיינו שחנטו מתשרי של רביעית עד ט\"ו שבט שאז הוא ר\"ה לאילנות וה\"ה נמי לענין שביעית. וטעמא דקים להו לחכמים שהפירות שחונטים מתשרי עד ט\"ו שבט בידוע שהן חונטין משרף שבאילן שנכנס בו מקודם תשרי:", + "מותר אתה לעשות מלאכה. כגון לזמור הכרם או קירסום וזירוד בשאר אילנות המבואר בריש הפרשה בהלכה ה' ונפיק זה מדכתיב שנת שבתון משמע ששבתון בארץ לא תהא אלא שנתו בלבד (ראב\"ד):", + "אבל פירותיו אסורין וכו'. וזה רמז הכתוב במה שאמר יהיה שאם אין שבות מהם אלא שביעית בלבד היה לו לומר הוא, ומאי יהיה משמע שעדיין יהיה אף שעבר שביעית. והטעם לקביעת ט\"ו שבט כתבתי לעיל:" + ], + [ + "(ה) מן השמור. פי' שלא נשבתה אלא נעבדה בה עבודה כדי לגדל פירות הוי שמור ואפילו לא שמרם לאחר מכן ומיהו גם בשמירה בעלמא אסר לעיל גבי לא תבצור:", + "מכאן אמרו. ב\"ש שהחמירו בכך או ב\"ה אליבא דר' יהודה:", + "שדה שנטייבה. שנעבדה ונחרשה היטיב (ופירושו אפילו אם מפני אונס המלכות היה מוכרח לחרוש אותה פעם אחת אבל הוא חרש פעמיים להטיבה ראב\"ד מירושלמי):", + "אין אוכלין פירותיה בשביעית. אע\"פ שהפקירן:", + "אוכלים. הפירות שאין הפירות נאסרים ולא בא הכתוב אלא לאסור לנו שלא נשמור אבל אם שמרנו ואח\"כ הפקרנו אוכלים אותם:", + "בטובה. שמחזיק טובה לחבירו על שעוזב אותו לאכול או אלקוט משדך ואני אגמול לך כל זה אסור דאין אוכלין פירות שביעית אלא משום דרחמנא אפקרינהו ואין זה הפקר אחר שנשאר מגע יד לבעלים בהם מדמחזיקין לו טובה:" + ], + [ + "(ו) ולא לאחרים. שאינו רשאי לתת ממנו לנכרי אפילו בדמים כדתניא בתוספתא פרק ו' דמסכת שביעית (תוספתא שביעית, ו):", + "ולא להביא ממנה מנחות. דלא מייתי מפירות הארץ השובתת מנחות ונסכים אלא מייתי מדאישתקד:", + "מה תלמוד לומר. מלת \"לך\" שהרי כבר נאמר \"לכם לאכלה\":", + "אלא לעניים. דהכי משמע ממאמרו אביוני עמך, ולזה הייתי אומר דאף על גב דכתיב להם לעניים אחרים הנמצאים בביתך קאי אבל עשירים אינם אוכלים:", + "תלמוד לומר לך ולעבדך. דהדר אמר בעלים דהיינו עשירים ועבדים ושפחות דהם עניים ואם כן עשירים ועניים אוכלים:", + "לאחר הביעור. לקמן יליף מדכתיב ולבהמתך וגו' - כל זמן שחיה אוכלת מן השדה תאכיל לבהמתך מן הבית, והענין בזה שאם יקבץ מין ממיני זרעונים או פירות והביאו אל ביתו יוכל לאכול מאותו המין כל זמן שימצא בארץ או באילנות, וכשפסק המין ההוא מן השדה נתחייב להסיר ולבער מה שיש ממנו ברשותו בבית. וזהו ביעור הזכר בשביעית כגון אם אסף תאנים ושטחם ויבשם ואכל מהם, אין לו להחמיר באכילתן כל שנת השביעית אבל יאכל כל זמן שהתאנים הלחים נמצאים באילנות. וכשיפסקו ונפלו ולא נשאר מהם אלא היבשים לבד – יסיר כל מה שיש ברשותו מן התאנים היבשים או שיאכלם כולם אם יכול, או יזרקם או ישרפם. וזהו ענין הביעור. ולזה אמר דמה שכתוב \"ואכלו אביוני עמיך\" דמשמע דעניים אוכלים ולא עשירים - הוא לאחר הביעור, דאי אית להו לעניים פירות בבתיהם אע\"ג דכלה להו מן השדה אכלי להו אפילו אחר הביאור. אבל עשירים לא:", + "ובירושלמי דמסכת שביעית אמרו דטעמא דר' יהודה דדריש ואכלו אביוני עמיך ויתרם – כלומר ד\"ויתרם\" נדרש לפניו והכי קאמר, ואכלו אביוני עמיך ולא עשירים וזה ביתרם שהוא מה שהותיר להם בביתם אחר הביעור:", + "אחד עניים ואחד עשירים. דלר' יוסי אביוני עמך תרי מילי קאמר, אביוני ועמך, דאי לאו כן מלת עמיך יתר, דהול\"ל אביונך, אלא דה\"ק ואכלו אביוני ועמיך שהם העשירים מה שראוי להם ויתרם תאכל חית השדה:" + ], + [ + "(ז) הראוי לאדם לאדם. דאין נותנין אוכלי אדם לבהמה בשביעית שזהו הפסד:", + "ולשכירך מן הנכרי. פי' אפילו מן הנכרי דישראל פשיטא שהרי רשות לכל אדם ללקוט בין עניים ובין עשירים. ועיין ברמב\"ם פ\"ה מהלכות שמיטה דין י\"ג (רמב\"ם הלכות שמיטה ויובל, ה) דדוקא אם היה אצלו שכיר שבת או שכיר חודש ושנה מפני ששוהא אצלו הרבה והוי כב\"ב, אבל שכיר יום אסור אם לא שקצץ מזונותיו עליו דהוי כבן בית, והוא מתוספתא פרק ה' (תוספתא שביעית, ה). ובר\"ש משמע דאינו סובר כן:", + "ולתושבך. ששרוי אצלו תמיד:", + "אכסניא. חיל של מלך. וי\"א אכסנאי זהו העובר ממקום למקום:" + ], + [ + "(ח) מה אני מקיים ביעור פירות שביעית. פי' דהא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמיך דאוקימנא אחר הביעור:", + "בפירות אדם. דכתיב ואכלו אביוני עמיך:" + ], + [ + "(ט) מה שבארצך אוכלים. כלומר עבדך ואמתך וגו' אשר יהיו בארצך אוכלים אבל אם הם חו\"ל לא תוציא להם לאכול שם דאין מוציאין פירות שביעית לחוץ לארץ:", + "שמוציאים לסוריא. אפשר שטעמו דהוא ס\"ל דכיבוש יחיד שמיה כיבוש והוי כארץ ישראל:" + ], + [ + "(י) תהיה. מלה יתירא היא, ואמרו תהיה לרבות להם הויה אחרת שיעשו ממנו והוא שמדליק הנר משמן שביעית. וזה בשמן שביעית עצמו אבל אם מכרו ולקח בדמיו שמן אחר או החליף שמן בשמן – שניהם אסורין בהדלקה (ירושלמי דשביעית):", + "אף לצבוע. דברים שדרכן לצבוע בהן אף על פי שהן מאכלי אדם צובעין למה שיצטרך האדם:", + "מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה. משיהיה שם תבואה עליה והוא משהביאה שליש, ודריש ליה משום דהוא קרא יתירא שכבר אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, שהוא תבואת שבת הארץ. ובפרק הגוזל קמא דריש לה מדכתיב לאכלה ודריש ולא להפסד, ואם היה אוכל קודם שיתבשלו היינו להפסד. וזה אינו אלא לאסיפתו לבית אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהן פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע כדמפרש ואזיל:", + "מכאן אמרו. משנה פרק ד' דשביעית משנה ז' (משנה, שביעית ד, ז):", + "הפגין. פגי תאינה כדכתיב התאנה חנטה פגיה:", + "משהזריחו. האדימו, וזהו התחלת בישולן. והרמב\"ם פירש משהזריחו שיבהקו וישוב גופם חלק:", + "אוכל בהם פיתו בשדה. ששם מנהג בני אדם לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיבשולו, וזהו שאמר ביחלו כונס לתוך ביתו ופירושו בישלו. ובנדה דף מ\"ז (נדה מז, א) ביחלו אמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן. ובירושלמי יליף לאכילת השדה והבית מדכתיב תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה – בשתי תבואות הכתוב מדבר, אחת מן הבית ואחת מן השדה:" + ], + [ + "(יא) וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע. אם ביחלו חייבין במעשרות כדתנן במסכת מעשרות (משנה, מעשרות א, ב) התאנים משיבחילו:", + "הבוסר משגרע. פי' משהכניס בהם גרעין וזהו כאשר יהיה שיעורו כפול הלבן:", + "אוכל בהם פיתו בשדה. ואינו אבוד דכבר הוא מאכל אצל בני אדם:", + "הבאישו. בירושלמי משיקראו באושה, והיינו שהתחילו להתבשל ונקראו באושה שאז הם קרובים להתעפש אם יניחוהו. והרמב\"ם פירש ש\"הבאיש\" הוא כאשר יהיה הגרגיר נראה מבחוץ לרוב צחות הגרגיר. ולענין מעשר גם כן השיעור משהבאישו כדתנן במסכת מעשרות:", + "כל זמן וכו'. בזמן שכאשר יתבשלו כל צרכן הם מוציאין מסאה של זיתים ג' לוגין שמן אז יהיה דינם כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(יב) הכניסו רביעית לסאה. פי' שנתבשלו עד שמסאה יכול להוציא רביעית לוג שמן:", + "פוצע. דרך הזיתים לאכול אותן על ידי שהם פוצעין אותן כדי שיתמתקו:", + "ואוכל בשדה. דדבר שדרכו לאכול הוא, אבל לסוך לא דהו\"ל כיין וחומץ דאין סכין בהם משום דאין סכין אלא בדבר שדרכו לסוך:", + "הכניסו חצי לוג. שנתבשלו עד שהוא יכול להוציא חצי לוג מסאה:", + "הכניסו שליש. ויש גורסין \"לוג\", והכל דבר אחד, שהכונה שליש ממה שהוא מוציא מהם כשהם מבושלים כל צרכן, והוא ג' לוגין לסאה וכנ\"ל, ואם כן שליש מהם הוא לוג:", + "ושאר פירות האילן אי אתה רשאי לכבוש וכו'. דאין דרך שאר פירות לאכלן בפניהן ובטלה דעתו והרי הוא מפסידו:", + "זלפין. לזלפו על גבי הבית:", + "מלוגמא. רפואה:", + "איספלנית. לערב עם עשבים ולהניח על גבי מכה:", + "אפקטוזין. להקיא, וכל אלו אינן שוין בכל אדם:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) בבית דין. בית דין הגדול היו מונין בתחלת השנה והיו מברכין על ספירת היובל היום נכנסה שנה אחת, היום שבת שנים שהם שמיטה אחת, וכן היום תשע וארבעים שנה שהם שבע שמיטות. והכל כמו שמונים לספירת העומר (ראב\"ד ור\"ש):", + "יכול שבע שבתות ימים. כענין שנאמר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\", וכשיסיים יחזור וימנה לעולם עד היובל וגם ימנה שבע שנים שבע פעמים:", + "יכול יספור שבע שמיטין זו אחר זו. שהרי \"שבתות\" משמע שמיטין שהן שבתות, ולאחר שיספור שבע שמיטין זו אחר זו שוב יחזור ויספור שנים פשוטות עד היובל. תלמוד לומר שבע שנים וכו':" + ], + [ + "(ב) ומנין שיספור לשני שבוע. כדאמרינן לעיל - שנה אחת , שתי שנים:", + "תלמוד לומר והיו לך ימי שבע. ולא קאמר \"יהיו לך שבע שבתות\", ולאיזה דבר מונין ימים - הוי אומר לשנה:", + "ומנין שיספור לשני יובל. פירוש אי לא כתב יותר הוה אמינא שימנה בכל שנה ושנה לשמיטה, ולבסוף יאמר שבע שנים שהן שמיטה אחת. וכן לשמיטה שניה ושלישית יאמר בתחלת מנינו היום שנה אחת , היום שתי שנים לשמיטה. ומנין שיספור לשני יובל; שיאמר היום שנה אחת ליובל וכן היום שבע שנים ליובל שהן שמיטה אחת, וכן י\"ד שנים ליובל שהן שתי שמיות וכן כולן? תלמוד לומר והיו לך ימי שבע וגו' תשע וארבעים שנה – אלמא מונה כולן ולא כל שבע ושבע בפ\"ע:", + "מנין עשה שביעית אף על פי שאין יובל. פירוש שיש לך לעשות שביעית אע\"פ שאין יובל כגון משגלו עשרת השבטים דבטל יובל מכל מקום שביעית לא בטלה משבט יהודה ובנימין:", + "תלמוד לומר והיו לך. כלומר יהיו לך שבע שבתות שהם השמיטות אע\"פ שאין יובל אחריהן:", + "ומנין עשה יובל אע\"פ שאין שביעית. כגון שאם חזרו לארץ לסוף חמישים, אף על פי שלא עשו שמיטין, עושין יובל:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר והיו לך תשע וארבעים שנה. דמלת \"והיו לך\" משמש לפניו ולאחריו, והיו לך ימי שבע שבתות השנים - שיהיו נספרים לשמיטה, והיו לך תשע וארבעים שנה שיהיו נספרים לך ליובל גם כן (שאי לאו כן האי תשע וארבעים יתר, דמי לא ידע ששבע פעמים שבע הוא מ\"ט). והא דאמרינן סוף פרק ב' דערכין אליבא דר' יהודה דהנך שני דאגלינהו סנחרב עד דאתא ירמיה ואהדרינהו לא קחשיב – אלמא אין עולין מן המנין למספר יובל אותן השנים שלא היו כל ישראל בארץ – התם דחיאתא בעלמא היא, ולא קאי התם הכי. ויש מראשונים דמפרשי עשה יובל אע\"פ שאין שביעית נוהג כגון שעברו וזרעו בשביעית:", + "שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל. פי' בהאי מודה לר' יהודה. וכולהו דלא כרבי דאמר בגיטין (דף לו.) בזמן שאין היובל נוהג אין השמיטה נוהג:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא וכו' שאין ת\"ל בחודש השביעי. דידוע דיוה\"כ הוא בשביעי:", + "הרי תרועת שביעי. פירוש תרועה שכתוב לענין ראש השנה שהוא בחודש השביעי:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר והעברת. דהעברה פשוטה משמע העברת קול אחד מבלי תנועה בה:", + "תלמוד לומר תעבירו שופר. הרי העברה תחלה וסוף ותרועה כתיב בינתיים:" + ], + [ + "(ה) ביום הכפורים אפילו בשבת. אסמכתא היא, דאינה מלאכה אלא חכמה ואין צריך להתיר כדאמרינן בראש השנה (דף כט:) אלא אשמועינן דאפילו רבנן לא גזרו על שופר של יובל ומותר לתקוע אף בשבת כדי לפרסם שהעבדים נפטרים והולכים להם אבל ר\"ה גזרו שלא לתקוע בשבת משום דרבה:", + "מלמד שכל יחיד ויחיד חייב. מדכתיב \"תעבירו\" ולא כתב \"תעביר\" כמו דכתב ברישא דקרא \"והעברת\", אלא לאשמועינן דלא נימא העברת שופר היא בבית דין כמו ספירה בבית דין:", + "יכול וכו'. הגר\"א גרס מתחלה \"ודוחה את השבת אפילו בגבולין יכול וכו'\", פירוש דהלא רוצה לסיים יכול אף תרועת ראש השנה דוחה את השבת, והכונה אפילו בגבולין חוץ לירושלים, ת\"ל והעברת וכו' ואין תרועת ר\"ה דוחה שבת בכל ארצכם וכו' מכלל דמתחלה איירי הברייתא לענין יוה\"כ שחל להיות בשבת:", + "הכי גרסינן ת\"ל והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ממשמע שנאמר ביום הכיפורים איני יודע שהוא בעשור לחודש אם כן למה וכו'.", + "בעשור לחודש דוחה את השבת בכל ארצכם. היינו שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אף בביתו ואפילו בשבת (אכן בגמרא מסיק שם דדוקא בזמן שבית דין יושבין):", + "ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם. ורק במקדש ובירושלים (ועיין בפירוש המשנה להרמב\"ם). ומה דמסיים \"אלא בבית דין\" – היינו לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שהתקין משחרב המקדש שיהו תוקעין אפילו בגבולין מקום שיש שם ב\"ד, ובגמרא מסיק דדוקא בפני ב\"ד, ועיין ברמב\"ם פ\"י מהלכות שמיטה הלכה י\"א (פ\"י מהל' שמיטה הי\"א). ודע דמן התורה מצות תקיעה הוא אפילו בשבת דאינה מלאכה אלא מדרבנן אסור ואסמכו זה אקרא:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פירוש מלת \"שנה\" קרא יתירא, דהול\"ל \"את שנת החמישים\" (ראב\"ד וכן איתא בפסיקתא זוטרתי):", + "מלמד שהיא מתקדשת מר\"ה. שמראש השנה נאסר בחרישת קרקע ד\"שנה\" משמע שנה שלימה:", + "אמר ר' יוחנן וכו'. פירוש, וא\"ת כיון שקידוש מתחיל מראש השנה למה אמר \"בעשור לחודש\"? לזה אמר ר' יוחנן שאף שהקידוש מראש השנה התחלת דיני היובל שהוא השבת עבדים לבתיהם ושדות לבעליהם לא היה אלא מעשור ואילך, ואותם העשרה ימים היו אצלם ימי משתה ושמחה כדמפרש ואזיל:", + "הכי גרסינן לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרים לבתיהם. [כן איתא בגמרא], ופי' לא משועבדים לאדוניהם דכתיב \"וקדשתם את שנת החמישים\", ולא נפטרים לבתיהם דכתיב \"תעבירו שופר\" והדר \"וקראתם דרור\":", + "ועטרותיהם בראשיהם. אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי:", + "מה הלשון דרור. פי' איך יובן חירות מלשון דרור:", + "כמדייר וכו'. פי' שהוא ברשותו לדור בכל מקום אשר ירצה לדור וסוחר בכל מקום שירצה:" + ], + [], + [ + "(ג) יושביה בזמן שיושבין עליה. מתחלה דרש ממלת \"יושב\" שצריך להיות יושבין עליה, ואח\"כ דרש מדכתיב \"יושביה\", ואח\"כ דרש עוד מדכתיב \"לכל יושביה\". זהו תמצית הברייתא. ועתה נבארה:", + "ולא בזמן שגלו מתוכה. היינו שכל ישראל גלו או רובן:", + "הכי גרסינן יכול יהיה היובל נוהג ת\"ל יושביה בזמן שיושביה כתיקונה ולא בזמן שהן מעורבבין. [הגר\"א וכן איתא בערכין דף ל\"ב ע\"ב]. ובאמת ממקרא זה לבד היינו אומרין דוקא שמעורבבין כולן או רובן דוקא ולא מקצתן, אך אחר שמברר לקמיה דאפילו גלו מקצתן מדכתיב \"לכל יושביה\" – ממילא אמרינן דמה דצריכין שיהיה יושביה כתיקונן ולא מעורבבין גם כן דוקא כולן וע\"כ נקט דאפילו רק שבט יהודה בבנימין. כנלע\"ד:", + "לכל יושביה. פי' מדכתיב \"לכל\" משמע דוקא שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן וע\"כ נמצאת אומר כיון שגלו וכו' וכן איתא בגמרא:" + ], + [ + "(ד) יובל אף על פי וכו'. דקרא יתירא הוא, דלעיל מיניה כתיב \"תעבירו שופר וקדשתם את וכו' וקראתם דרור\" והדר כתיב \"יובל היא\", ויתירא היא לדרוש יובל מכל מקום אף על פי שלא שמטו, שלא החזירו הקרקע לבעליהן כגון בדורו של יהויקים וצדקיהו שהיו רשעים ומ\"מ הכשרין שבהן נוהגין יובל מלחרוש ולזרוע ובתקיעת שופר:", + "ת\"ל היא. דמשמע מיעוטא, כשהיא מתנהגת בפרטיה דוקא. וטעמייהו מפרש בראש השנה (דף ט:). דר' יוסי כדמפרש טעמיה לקמיה, ור' יהודה סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולא לפני פניו, דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ושבתם איש לאחוזתו, דהיינו השמטת קרקעות. והשתא \"יובל היא\" דהוא מיעוט – יותר טוב שנאמר דקאי על קריאת דרור שלפניו דהוא שילוח עבדים, ואינו קאי על העברת שופר שהוא לפני פניו, ולא על השמטת קרקעות שהוא לאחריו, דזה אתרבי מדכתיב \"יובל\". ושמיטת קרקע דחרישה וזריעה כתיב קרא אחרינא \"יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו וכו':", + "אחר שהכתוב תולה אותה וכו'. פירוש, אחר שבמקום אחד מצינו ריבוי והוא מתיבת \"יובל\", ובמקום אחר מצינו מיעוט והוא מתיבת \"היא\", וע\"כ דפסוק אחד מיירי לענין תקיעת שופר והשני מיירי לענין שילוח עבדים מפני מה וכו':", + "הכי גרסינן מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים ואין יובל אלא אם כן תקעו לפי שאפשר וכו'. פי' יובל שלא בשילוח עבדים וע\"ז קאי הריבוי ואין היובל אא\"כ תקעו ועל זה קאי המיעוט. ועל זה משני לפי שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, דפעמים שאין עבד עברי נמכר בישראל שיהיה טעון שילוח, ואי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר, דאי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם, לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם, והא דקאמר אף על פי שלא שמטו וענין קניית קרקע הוא בודאי גם כן דבר המצוי – יש לומר דעיקר סמך ר' יוסי אטעמא בתרא (אח\"כ מצאתי זה בחידושי רשב\"א):", + "תקיעת שופר תלויה בב\"ד. לצוות לשלוחם לתקוע, ושילוח עבדים מסורה ליחידים, ואם ימאן היבטל היובל. והוא הדין לענין שמיטת קרקעות. הלכך בודאי לא תלה הכתוב בהן:" + ], + [ + "(ה) אם בנמכר שש. פי' שמכרוהו ב\"ד שיצא בסוף שש, ולאו ביובל קמיירי הרי אמור בפרשה משפטים כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ואלו הכא ביציאת יובל קמיירי גם בנמכר מעצמו שנה או שנתיים לפני היובל הרי אמור דכתיב \"ושב אל משפחתו\" כדאיתא לקמן בפרשת וכי ימוך אחיך (הראב\"ד):", + "שיהא היובל מוציאו. פי' ואף על פי שלא עבד שש אחר הרציעה, ואשמועינן קרא דאע\"פ ששנה האיסור שנמכר ונרצע ועבר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים – אפילו הכי לא קנסינן ליה ויצא ביובל. (גם זה מפירוש הראב\"ד עי\"ש):", + "למה שהוחזקה משפחתו הוא שב. פי' שאם היו בה שרים - ישוב הוא לשררה שבמשפחתו ולא הפסיד כלום משררתו בעבור העבדות:", + "למשפחתו הוא שב. שלא ירד ממשפחתו אבל לשררה אשר במשפחתו לא ישוב:", + "וכן הוא אומר בגולה. אל ערי המקלט כאשר ישוב דכתיב שמה \"ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו\" כמו דפליג הכא ר\"מ ור\"י פליגי התם:", + "תשובו לרבות את האשה. ד\"תשובו\" מלה יתירא הוא ובא לרבות את האשה אם מכרה אביה ומטא יובל ועדיין לא הביאה סימנין – היובל מוציאה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) יובל היא שנת החמישים שנה. פי' הלא כבר אמר וקדשתם את שנת החמישים שנה, ועל זה משני שיכול וכו':", + "בכניסתה תהיה מקודשת מר\"ה. אע\"פ שעיקרו של יובל לענין שילוח עבדים ולחזור השדה לבעליהן הוא מן תקיעת שופר שביוה\"כ ומפני זה יכול אני לומר שגם ביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יוה\"כ של שנת אחת וחמישים:" + ], + [ + "(ב) כשם שנאמר וכו'. פי' איסור זה הוא כאיסור זה:" + ], + [ + "(ג) מה קודש תופס דמיו. שאם פדאם בדמים, הדמים נתפסים בהקדושה, שזה יוצא וזה נכנס תחתיו להיות קודש:", + "אף שביעית וכו'. שביעית ויובל חדא היא כמו שאמר לעיל:", + "ת\"ל היא. \"יובל היא\", דיובל נשאר בהוית קדושה שלו, דאע\"ג דתופס את דמיה, היא אינו יוצא לחולין:", + "האחרון אחרון וכו'. כדלקמיה:", + "ופירי עצמו. של שביעית אסור, שאינו יוצא לחולין לעולם, אלא אוכלו בקדושת שביעית. ואי כלה מינו מן השדה – מבערו:", + "יצא בשר ונכנסו דגים. תחתיהן. דמאמר הכתוב \"קודש היא\" גילה לנו רק שהפרי עצמו נשאר בקדושה אף שלקח בו דבר אחר כגון הבשר שפרקינהו בדבר אחר נתפס הקדושה על הדבר אחר והיא יוצא לחולין:" + ], + [ + "(ד) כ\"ז שאתה אוכל מן השדה. דא\"א לומר כפשטיה שמה שתביא מן השדה ביומיה אתה אוכל ולא מן הצבור בבית, שהרי מקרא דכתיב ולבהמתך ולחיה גבי שביעית משמע שאוכל אף מן הצבור בבית כ\"ז שלא כלה לחיה מן השדה, וע\"כ מה שאמר כאן \"מן השדה\" הכונה מן השדה תקחו זמן אכילתו, שכל זמן שאתה אוכל מן השדה שלא כלה ממנו אתה אוכל מה שיש לך צבור מפירות שביעית בבית. כלה מן השדה - אתה חייב לבער ולכלות מה שיש לך בבית:" + ], + [ + "(ה) ג' כבשים. ג' מיני ירק בחבית אחת של חומץ או ציר כדי שיתקיימו:", + "יבער כל החבית. דנאסרו כולם אפילו אותם שלא כלו משום דבלע ההיתר אותו שלא כלה מאותו שכלה, ואסרו דתנן שביעית אוסרת במינה במשהו ושלא במינה בנותן טעם:", + "אוכל והולך וכו'. פי' אע\"פ שכבר כלו השנים מן השדה. וטעמו דאלו שכלו בלועים מטעם אותו שלא כלו אוכל על סמך אותו הטעם שיש בהם מאותו שלא כלו. והטעם דמקילינן כל כך משום דשביעית בזה\"ז דרבנן ורבי היא (ר\"ש). ועיין בקרבן אהרן שהאריך עוד בזה בשם ר\"ת:", + "יבער מינו מן החבית. ואוכל השאר:", + "כל הירק אחד לביעור. שמותר לאכול כל מין שירצה ממיני הירקות כל זמן שינמצא במדבריות איזה מין ירק, שכל הירקות לענין הביעור מין אחד הם ולא מיחייב לבערן עד שיכלה כל מין ירק מן השדה:", + "אוכלים ברגילה וכו'. רגילה וסנדריון מיני ירקות הן:" + ], + [ + "(ו) בשנת היובל הזאת. פי' קרא יתירא הוא דהא ביובל משתעי, והול\"ל \"תאכלו תבואתה ותשובו איש אל אחוזתו\", אלא הדר לומר \"בשנת היובל\" למעט בשנת היובל תשובו ולא בשביעית:", + "והלא דין הוא. שיהיה שביעית מוציא ולהכי אצטריך קרא למעטו:", + "אם היובל שאינו משמט כספים. כדיליף לקמיה מקרא:", + "ת\"ל וזה דבר השמיטה. דמשמע זה דבר השמיטה ולא דבר היובל:", + "תשובו וגו'. קרא יתירא הוא, דכבר אמר ושבתם איש אל אחוזתו, ולזה אמרו שבא לרבות וכו':", + "ובא בנו וגאלה. שהוא הקרוב כדכתיב \"ובא גואלו הקרוב אליו\" - הקרוב קרוב קודם, וסד\"א דכיון דבנו במקום אביו הוא ועדיין ירשנה ותשיב אליו דאחוזתו קרינא ביה ולא שייך בה השבה כלל, ת\"ל תשובו דמשמע בכל מקום ואפילו הבן חוזר לאביו. והגר\"א גרס \"המקדיש\", וכן הוא גירסת הילקוט, והוא גמרא מפורשת בערכין דף כה ע\"א, וביאורו דהא קי\"ל המקדיש שדה ובא אחר ופדה אותה כשמגיע ביובל חוזרת לכהנים וקמ\"ל קרא דאם בנו פדה אותה מן ההקדש כשמגיע יובל חוזרת לאביו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) אלא לעמיתך. דישראל קודם:", + "ת\"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך. דהאי \"לעמיתך\" יתר, דהול\"ל וכי תמכרו או קנה מיד עמיתך:", + "ת\"ל או קנה מיד עמיתך. דכי היכי דאמירת \"לעמיתך\" הכתוב מקודם מורה לנו דצריך למכור לעמיתך, כן המאמר \"או קנה\" גם כן צריך לפרש ע\"כ בכהאי גוונא:", + "אין לי אלא קרקעות. פי' אין לי שימכור לעמיתו או יקנה מעמיתו אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב מקודם דכתיב \"ושבתם איש אל אחוזתו\":", + "ת\"ל ממכר לרבות וכו'. ד\"ממכר\" משמע איזה ממכר שהוא, בין קרקע בין מטלטלין, הכל צריך להקדים לישראל. והאי דקאמר לקמיה דהכתוב לא מיירי בקרקע – הוא רק לענין אונאה:", + "ת\"ל או קנה מיד. משמע דבר המטלטל מיד ליד:" + ], + [], + [ + "(ג) ת\"ל ממכר. ד\"ממכר\" משמע דגוף הדבר נמכר ונקנה:", + "לבושם. לצור בהם אבקת סמנין, נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא:" + ], + [ + "(ד) הרי אונאת דברים אמורה. דשם לא מתשעי במקח וממכר כלל, וגם נאמר בו ויראת מאלהיך שיש בזה דברים המסורים ללב כדאיתא בבבא מציעא דף נ\"ח (בבא מציעא נח, א):" + ], + [ + "(ה) אונאה ארבעה כסף. מעות כסף, שהם שש בדינר:", + "מעשרים וארבע כסף לסלע. אם היה המקח בדמי הסלע שהוא כ\"ד מעות, דהשתא הוי האונאה שתות למחק – חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:", + "עד מתי מותר להחזיר. מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:", + "עד כדי שיראה. המקח לתגר או לקרובו, ואם שהא יותר - מחל לו:", + "ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:" + ], + [ + "(ו) אחד לוקח ואחד המוכר וכו'. דכתיב \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו'\", ובגמרא עביד צריכותא דלא נילף חד מחבריה:", + "אין אונאה לתגר. כשהוא מוכר. ופריך הגמרא וכי משום דהוא תגר אין לו אונאה? ומסיק דאיירי בתגר ספסר שקונה ומוכר מיד תמיד דיודע זבינתיה כמה שוה שהרי לא שהא בין קנייתה למכירתה ויודע כמה שילם בעבורה, ואחולי אחיל גביה. והאי דזבנה הכי משום דאתרמי ליה זבינתה אחריתא והשתא קהדר ביה:", + "מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:", + "תן לי מעותי. אם נתאנה לוקח מבקש מעותיו ומבטל המקח לגמרי. ומוכח בגמרא דהוא הדין אם נתאנה המוכר גם כן הברירה בידו להחזיר לו הסחורה או להשלים לו מה שנתאנה:" + ], + [ + "(ז) כמה תהא הסלע חסירה. מטבע היוצא, ותמיד הוא שוחק וחסר – כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה:", + "ד' איסרות. לסלע:", + "מאיסר לדינר. והוא אחד מכ\"ד בו, דששה מעה כסף - דינר, מעה שני פונדיונין, פונדיון - שני איסרים:", + "ארבע פונדיונות. אחד משנים עשר. ובגמרא מפרש מאי שנא בטלית דלא פליגי דלכולי עלמא הוא שיעור שתות, ובסלע פליגי בשיעורו. ומשני בטלית מחיל איניש עד שתות, דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך (פי' הצריך לכסות גופיך וגביך קנה ביוקר ולמאכלך לא תקנה אלא בשויין), אבל סלע כיון דלא סגי ליה שאינו יוצא בהוצאה לא מחיל. ופליגי בכמה דרך האדם להקפיד שלא ליטלו בהוצאה:", + "שמונה פונדיונות. הוא ס\"ל דשיעורו שתות כשאר אונאה:" + ], + [ + "(ח) עד מתי מותר להחזיר. הסלע:", + "בכרכים. שיש שולחני - עד כדי שיראה לשולחני:", + "ובכפרים. שאין שם שולחני – עד ערבי שבתות. שבא להוציאה ביומא דשוקא בע\"ש לסעודת שבת אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו:", + "ואם היה מכירה. הנותן:", + "לאחר י\"ב חודש מקבלה ממנו. בגמרא מסיק דהוא ממידת חסידות, אבל מדינא הא קאמר מקודם דלכל היותר אפילו בכפרים הוא רק עד ערב שבת:", + "ואין לו עליו אלא תרעומות. לא איירי בחסיד דלא יקבל ממנו ולא יהיה לו על ישראל תרעומת, אלא איירי באדם אחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה אפילו הכי אין לזה עליו אלא תרעומת דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:", + "ונותנה. לסלע זו בחילול מעשר שני והיינו בדמים פחותים כפי שוויה:", + "שאינו אלא נפש רעה. פי' שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה:" + ], + [ + "(ט) אין לי וכו'. הנכון כגירסת הילקוט - אין לי אלא איש את איש. איש את אשה, אשה את איש מנין? ואין לי אלא תגר לתגר, הדיוט להדיוט. תגר להדיוט והדיוט לתגר מנין? תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו הונייה:", + "והכי פירושו: אין לי אלא איש את איש. דסתם איש ועמיתו הם שניהם אנשים כדכתיב \"איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה\":", + "ואין לי אלא תגר לתגר הדיוט להדיוט. שהוא עמיתו ממש, איש כמותו. תגר להדיוט והדיוט לתגר שאינו עמיתו ממש מנין?:", + "ת\"ל את אחיו. דמשמע כל שיפול עליו שם אחוה, והוא מרבה אשה ותגר להדיוט או להיפך:", + "ר' יהודה אומר וכו' הדיוט לתגר אין לו אונאה. כנ\"ל במשנה וי\"ו:" + ], + [ + "(י) בשעת היובל. פי' בשעה שהיובל נוהג:", + "אינו מותר לגאול. \"אינו גואל\" לא קתני אלא \"אינו מותר לגאול\", דאפילו איסורא נמי איכא. ואפילו אם לוקח רוצה – יש לו איסורא (ערכין כט, ב):", + "תלמוד לומר שנים תקנה מאת עמיתך. ומיעוט שנים - שנים. והיינו דשתי שנים ראשונים מוכרח השדה להיות ביד הלוקח ואח\"כ יש לו רשות להמוכר לגאלה בדמים אך ינכה לו לפי החשבון עבור אלו השתי שנים:", + "מופלג מן היובל מנין. פי' הרי כתיב \"במספר שנים אחר היובל תקנה\", ומשמע בהשנים שסמוך להן היה יובל שעבר תקנה. במופלג מן היובל מנין שיוכל אדם לקנות שדה מחבירו. ת\"ל לפי רוב השנים וגו' ולפי מעוט השנים וגו', ומקרא זה בא ללמדינו לפי דרכו שיוכל אדם למכור שדהו סמוך ליובל או מופלג, אבל עיקרו לא בא אלא להזהיר את הקונה שיזהר במקחו שלא ירבה לו בדמיו אם הוא סמוך לפני היובל ובא להודיע כי השדה תחזור לבעליה ביובל. מיהו אם ריבה לו בדמיו או מיעט אין לו אונאה שהרי אמרנו אין אונאה לקרקעות:", + "שני תבואות. פי' בכתוב כתיב \"במספר שני תבואות ימכר לך\", משמע דהשנים שתים שציוה התורה להיות ביד הלוקח יהיו שנים של תבואה, אבל שנת שדפון או ירקון אינו עולה במנין השתי שנים. והוא הדין שנת שביעית אינו עולה מן המנין:", + "נרה או הובירה. פי' היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה, שאפילו ניר לא עשה בה – איהו דאפסיד אנפשיה:", + "יכול לומר לו. פי' יכול הייתי לומר שיוכל המוכר לומר לו בעת שבא לפדותה הניחה לפני מליאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה, דהרי אכל אז פירות שנתן לו והם פירות שנה אחת ופירות השנה הראשונה שהיתה בידו, ואם כן אם נתבכרה וצמח בה פרות השנה השנית קודם שנתמלא השתי שנים יאמר לו שיעזוב אותם לפניו מלאה:", + "ת\"ל כי מספר תבואות וגו'. בגמרא הגירסא: \"ת\"ל במספר שני תבואות ימכר לך\",ופירש\"י במספר שני תבואות משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוי ליה למכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) הרי אונאת ממון אמורה. דשם מיירי בעסקי ממון כדכתיב וכי תמכרו ממכר וגו':" + ], + [ + "(ב) והוא לא מכר חטה מימיו. וכונתו להתלוצץ ממנו:", + "לא יתלה עיניו על המקח. בש\"ס איתא בשעה שאין לו דמים, ובתוספתא איתא ולא יתלה עיניו על המקח ויאמר לו בכמה חפץ זה וכו', ואם כן הוא ענין אחד:", + "הכי גרסינן ואם תאמר עצה טובה אני נותן לו. פי' בשעה שאמרתי לו זכור מעשיך הראשונים, לא כיונתי לאנותו אלא שיהיה חטאתו נגדו תמיד ויתחזק בתשובה, וכן באידך דברים כדי שיכנע לבו. וביו חמרים מבקשים תבואה יאמר גם כן לא דיברתי כי אם לטובה, הייתי סבור שיש לו תבואה למכור, וכן במקח יאמר שבאמת הייתי חפץ לקנות. והנה כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה לבני אדם להכיר אלא ללבו של עושה, הוא בעצמו יודע אם כונתו לטובה או לצער את חבירו:", + "הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך וכל דבר וכו':", + "וכל דבר המסור ללב. של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות:" + ], + [ + "(ג) ליתן שמירה ועשייה למשפטים. שמירה זו המשנה ללמדם, דעל ידי זה נשמר הדבר. ושמירה לחוקים כבר נאמר בפרשה אחרי אלא ששם נזכר שעל ידי זה של שמירת החוקים והמשפטים יחיה לעולם שכולו טוב כמה דכתיב שם \"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם\", ופי' רש\"י וחי בהם לעוה\"ב. ובפרשה זו הבטיח לנו הש\"י שעל ידי קיום התורה נשב על הארץ לבטח:", + "ולא גולים. שבעון שמיטה ישראל גולים כמו שכתוב בפרשה בחוקותי:", + "ולא מפוחדים. אפילו להתפחד שמא תגלו אלא בבטחון גמור:" + ], + [ + "(ד) שיהא אדם אוכל הרבה ושבע. פי' יהיה לכם פירות הרבה ותוכלו לאכול מהן הרבה עד שתשבעו ולא יהא צריך למעט אכילתו בשביל להניח ליום מחר:", + "אף היא אינה סימן ברכה. שאינו שבע עד שיאכל הרבה:", + "אוכל ולא גוסי. פי' ר\"ש אינו צריך למלאות בטנו עד שיהא פותח פה מחמת הבלו ועשן של מאכל, אלא באכילה מועטת ישבע וקל ובריא בה. (ולפי הנראה רש\"י גם כן כיוון לפירוש זה שהרי פירש אוכל קמעא ומתברך במעיו, ובודאי כונתו למאמר זה של התורת כהנים):", + "שלא יהיה דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. פי' שלא יתמלא רצונו אלא מכל מה שיתאווה יתמלא לו רצונו:", + "ולא גולים. כבר אמר למעלה. אלא הכא בא לומר בארצכם אתם יושבים בטח אבל אם תגלו לחו\"ל לא תשבו בטח:" + ], + [ + "(ה) וכי תאמרו עתידים אתם לומר. דאם הכונה שאפשר שיאמרו הול\"ל \"ואם תאמרו\", אבל \"וכי\" משמע שבודאי תאמרו:", + "על הספיחים שיהו אסורים. והכונה לא נאסוף אפילו הספיחים שצמחו מעצמן מהזרע שנפל בארץ:", + "וחכמים אומרים וכו'. מלשון זה משמע דדעת רבי עקיבא שמן התורה אסור לקצור ספיחים אפילו שלא כדרך הקוצרים:", + "אלא מדברי סופרים. גזירה שמא יזרע ויאמר שמאליו גדל:", + "ומה שאנו אוספים. מן הזרוע בשישית וגדל בשביעית לא נאסוף אותו אל בתינו כשאר השנים לקיום אלא בשנה הזו נצטוינו לבערו בזמן הביעור ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך:", + "אין לי אלא בשישית. שבשישית יהיה ברכה בפירותיה להספיק על השנה שאחריה:", + "בחמישית וברביעית וכו' מנין משנה לחברתה. פי' שגם בהם ימצא ברכה בפירותיהן להספיק אף לחברתה:", + "ת\"ל בשנה. דהוא יתר, דהול\"ל \"בשישית\", ואמר \"בשנה\" לרבות כל השנים שבין שמיטה לשמיטה, והם החמשה שנים מלבד השמיטה שבכולם היה ברכה אלא שבשישית צריכה ברכה יתירה שתספיק לשלש שנים כדכתיב \"ועשת את התבואה לשלש שנים\" (ראב\"ד). וכונתו שבשאר השנים היה מספיק רק משנה לחבירתה דהיינו אף שזמן קצירה בו בניסן היו אוכלין כל הקיץ מפירות שנה שעברה:", + "לשישית. פי' למקצת השישית מן הפסח שהוא זמן קצירה ואילך ולשביעית ולמוצאי שביעית עד הפסח שיקצורו. נמצאו הללו שלש שנים אינם אלא שתים – חצי השישית, ושביעית, וחצי שמינית:", + "ד\"א לשלש השנים לשביעית וליובל ולמוצאי יובל. הרי אלו שתי שנים ומחצה – שביעית ויובל הסמוך לה וחצי מוצאי יובל, והכל היה הברכה לפי צורך הזמן. אבל השישית כולה משל חמישית היא ניזונית כדאמרן שהן מספיקות משנה לחברתה (ראב\"ד):" + ], + [], + [ + "(ז) וזרעתם את השמינית זו שמינית וכו'. פי' אילו לא אמר קרא רק \"את השמינית\" הוה אמינא דקאי רק אשמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר \"השנה\" ריבה עוד שנה והוא תשיעית שלאחר השמינית דהיינו כאשר איקלע יובל בשמינית ויובל דינה כשמיטה – אז יזרעו בתשיעית, והכתוב דיבר בהדיא על הנמצא ברוב שהם שאר השמיטות וברמז דיברה על ענין יובל הנמצא פעם אחת בחמישים שנה:", + "בלא סלמנטון. הוא תולעת המרקיב התבואה ואינו מניחה ליישן דהא כתיב \"ואכלתם ישן\":", + "עד התשיעית זו תשיעית וכו'. פי' אילו לא נאמר אלא \"עד התשיעית\" הייתי אומר שהפירות של שישית יהיה די לשישית ושביעית ושמינית, עד זמן אסיפה של שמינית שהוא בחג הסוכות של תשיעית, כמו שכתוב \"עד בא תבואתה\" דהיינו עד זמן שמביאים התבואה החדשה מן הגרנות לתוך הבית. וכשנאמר \"השנה התשיעית\" האי \"השנה\" יתירה בא לרמז על זמן היובל שצריך להספיק עוד על שנה דהיינו גם על שנה תשיעית כולה, עד זמן אסיפה שהוא בתחלת עשירית:", + "תאכלו ישן שהיא אחת עשרה לזית. פי' שהזית שנחנט בעשירית אינו נגמר עד אחת עשרה כדמוכח בפרק בתרא דפאה (משנה, פאה ח, א) וברכה זו קמ\"ל קרא שיהא כל ברכותיה של שביעית שוין לזרעים ולפירות האילן וכמו שימצא להם זרעים שהם תבואה של ששית שיספיק להם עד עשירית – כך ימצא להם כל פירות האילן של שישית שיספיק עד עשירית, ואף שיש מהפירות שאין נגמרין עד אחת עשרה כגון זית, הכל יספיק מן הקודם. וזהו שאמר \"תאכלו ישן\". ובילקוט גרס \"שהיא י\"א ליובל\", ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ח) לחולטנית. היינו שיהיה בהחלט להלוקח שלא תשוב עוד לבעלים:", + "אל תרע עיניך בה. שלא נתתי לך רשות למוכרה לחלוטין שאיננה שלך:", + "כי גרים ותושבים אתם. פי' אם תלכו בדרכי תהיו תושבים ואם לאו ח\"ו תהיו רק גרים לפי שעה כדכתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו':", + "אל תעשו עצמיכם עיקר. היינו בארץ:", + "כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו. היינו שלא יחשוב האדם שכיון שנכנס בארץ, הארץ היא שלו לחלוטין, ובפרט כשנמשך כמה דורות שכל אחד ירש מאביו כרמו וזיתו, היא שלו בעצם. אלא לעולם היא שייך להקב\"ה ובכל דור הוא נותן לנו על תנאי שנשמור מצותיו וכמו בדור הראשון של אבותינו כשנכנסו לארץ ציוה אותם יהושע שעל מנת כן מנחילין להם את הארץ כשיקיימו התורה כדכתיב בקרא:", + "וכן דוד אומר וכו'. פי' אף שאני מלך גם כן אינני בטוח כי אנכי רק בבחינת גר:", + "כשתהיה שלי. פירוש, כשתלכו בדרכי ואשרה את שכינתי בה וכדכתיב \"ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה\", והוא נקרא אז \"אלהי הארץ\" – אז הרי היא שלכם, אבל אם ח\"ו לא תלכו בדרכי ואגלה שכינתי מתוכה ויקויים \"ובפשעכם שולחה אמכם\" – אז גם אתם תהיו מוכרחים לגלות מתוכה, וזהו שאמר דיו לעבד להיות כרבו:" + ], + [ + "(ט) ובכל גאולה תתנו. פירוש, אילו אמר הכתוב \"ובכל גאולה תתנו\" הייתי אומר דאף כשמוכר עבד כנעני ושטרות ומטלטלין יכול לגאלה אחר כך. תלמוד לומר \"ארץ אחוזתכם\" דוקא. עוד אמרו דבא לרבות דאף המוכר בית בבתי ערי חצרים או עבד עברי הנמכר לישראל גם כן יש גאולה אף בקרובים. ועיין בקידושין דף כ\"א ע\"ב לענין בתי ערי חומה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ולהניח באפונדתו וכו'. קמ\"ל דאין לו למכור שדהו אלא לצורך מזונותיו, אבל לא להניח מעותיו באפונדתו לשמרם או ליקח בהם בהמה וכלים או אפילו ליקח לו בית אלא אם כן העני דכתיב \"כי ימוך ומכר\". והאי בהמה פירושו סוס לרכוב עליו, אבל לקנות שוורים כדי לחרוש מותר כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין נב, א):", + "ולא כל אחוזתו. פן יכלה הכסף וישאר ריק מכל:", + "אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו. דכתיב \"אשר יחרים איש לה' מאדם ועד בהמה\" – מאדם ולא כל אדם:", + "חייב להיות חס על נכסיו. שלא יהא אדם מזלזל ומפקיר נכסיו לצורך ענייני הבלים:", + "וגאל את ממכר אחיו לרבות את הנותן מתנה. דהו\"ל למכתב \"וגאל את אחוזתו\", ובא לרבות מתנה דהוי כמכר. ושמין את השדה כמה שויה למכירה ולפי השנים שהיתה ביד המקבל מתנה יגרע לו מן הדמים עד היובל:" + ], + [ + "(ב) וכי יש לך אדם וכו'. ואינו יכול לאוקמי בגר שאין לו קרובים דהא הכתוב איירי לענין שדה אחוזה וגרים לא נטלו חלק בארץ:", + "גואל שהוא יכול לגאול. שהוא עשיר:", + "ומצא - שלא ימכור ברחוק וכו'. ד\"ומצא\" משמע שעכשיו מצא ידו ולא מה שהיה מצוי בידו בשעה שמכר:", + "ולא ילוה. מעות מאחרים כדי לגאול, ד\"והשיגה ידו\" כתיב, משמע יד עצמו. (ואף דכבר אמר \"ידו\" - יד עצמו, אפשר דשם היינו ממעטים רק אם נתן לו אחד מעות במתנה דאין על זה שם \"הישג יד\" כלל, אבל אם השיג ללות אפשר דזהו השיג יד. לכן איצטריך למעט עוד דעל כל פנים לא מקרי השגת ידו):", + "שלא יגאל חציים. פירוש, שלא יגאל חצי שדהו והחצי השני ישאר ביד הלוקח:" + ], + [ + "(ג) שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים וכו'. יש בברייתא זו פירושים הרבה ואעתיק בכאן פירוש הראב\"ד שהוא בקצרה, וז\"ל: בא הכתוב לומר שידו של המוכר על העליונה, שאם מכרה לו חמש שנים לפני היובל, ואכלה שתי שנים ומחצה, ובא הגואל לפדותה, אינו נותן לו אלא דמי השתי שנים שנשארו שלימות עד היובל אבל אותם ששה חדשים היתרים לא יחשב ולא יתן לו בשבילם יותר. ואם יש מקום שיהיה לו הנאה למוכר אם יחשב החדשים ויצרף אותם לחשבון שנה הרשות בידו לחשוב ולצרף, כגון אם מכרה לו בחצי השנה בפרוס הפסח ואכלה שתי שנים מקוטעות - חצי הראשונה וחצי האחרונה ואמצעית שלימה, יחשוב המוכר החדשים הראשונים והאחרונים ויעשה אותם שנה והרי אכלה שתי שנים, ואם רצה לגאול את שדהו הרשות בידו. ואילו לא חשבנו החדשים המפוזרים לשנה לא היה מותר לגאול בפחות משתי שנים , עכ\"ל:", + "ת\"ל וחשב מכל מקום [כן הוא גירסתו], ונ\"ל דפירושו מדלא כתיב \"וינכה את שני ממכרו\" וכתיב \"וחישב את שני\", משמע שיראה לחשוב גם החדשים שעל ידם יהיה שני ממכרו ומיעוט שנים שתים כמו שפירש רש\"י בחומש על הפסוק שני תבואות ימכר לך. ועיין בהגהת הגר\"א דהוא גורס \"ת\"ל והשיב את העודף\" ופירושו דהתם לא כתיב שנים, משמע דמצרפינן לחשבון גם החדשים והיינו היכא דהוא לטובת המוכר, ואפשר דמה דמחשבין הכל לטובת המוכר הוא על פי מסקנת הגמרא בערכין דף ל' דילפינן גז\"ש גאולתו גאולתו מעבד עברי והעתקנוה לקמיה בברייתא הסמוכה עי\"ש:", + "ומכר הראשון לשני במאתים וכו'. ואכל חצי השנים שעד היובל:", + "אלא עם הראשון. ונותן רק חצי מנה ולא מנה לפי מה שקנאה זה האחרון:", + "ת\"ל לאיש. דהיה יכול למכתב \"לאשר מכר לו\" ומאי \"לאיש\" - משמע האיש אשר הוא מחזיק השדה והיינו היכא דהוא קולא להמוכר הראשון. והטעם דדרשינן לקולא עבורו ולא דרשינן להיפך אלו התרי מיעוטא ויהיה לחומרא עבורו נבאר לקמיה:" + ], + [ + "(ד) רבי דוסתאי וכו'. גם הוא דרש אלו התרי מיעוטי לקולא עבור המוכר אלא באופן אחר:", + "ממנה מנה. פירוש, כל שנה במנה:", + "ת\"ל העודף. משמע העודף שבידו הנשאר לו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה:", + "שהכסיפה. נתקלקלה מעצמה:", + "ת\"ל והשיב את העודף מה שנשתייר בקרקע. פי' עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למידרש להכי ולהכי ואמרינן שם בגמרא מאי בינייהו בין לרבי ובין לר' דוסתאי אזלינן לקולא להמוכר. ומשני איכא בינייהו כגון דאייקר וזל ואייקר, ופירש\"י שמכרה לו במאתים, ומכר ראשון לשני במנה, ונתייקרה ביד השני ועמדה לו במאתיים. לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהב בה שני. לר' דוסתאי יהיב מאתיים, דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא:", + "עוד איתא שם בגמרא מאי חזית דאקשת לקולא לגבי מוכר, אקשי לחומרא. ומשני גמרינן גאולתו גאולתו מעבד עברי, שהחשבון יהיה תמיד לטובת המוכר כמו ששם הוא לטובת העבד כדאיתא שם:", + "ולא במוכר למוכר. פי' בשני מוכרים שיחזור למוכר האמצעי, אלא למוכר הראשון יחזור שהוא בעל אחוזה, אבל מוכר אמצעי אינו יכול לגאול מיד הלוקח כיון שמכרה לו כבר הלך זכותו שיש לו. וכן לענין יובל אינה חוזרת לו אלא לבעלים הראשונים:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' שהרי כבר נאמר \"והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו\", ודרשינן שלא ילוה ויגאול, ומצא - שלא ימכור ברחוק, כדי גאולתו - שלא יגאל לחצאין. והשתא אמאי כתיב קרא אחרינא והיה לו לכתוב \"ואם לא יהיה ממכרו ביד הקונה אותו\", אלא אם אינו ענין לבעל השדה, תנהו ענין לקרובו הגואל שיגאל כסדר הזה. ומפרש והולך אם לא מצא היינו כנ\"ל שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאול ביפה וכנ\"ל. ידו לאפוקי שלא ילוה. די השיב לו בא לאפוקי שלא יגאל חציים:" + ], + [ + "(ו) והיה ממכרו וכו'. דתיבת \"ממכרו\" יתירא הוא, למעט הקדש, שבהקדש אינו צריך לכל התנאים הנ\"ל:", + "הכי גרסינן ילוה וגואל וגואל לחצאים. :" + ], + [ + "(ז) א\"ר שמעון מה הטעם. פי' דלכאורה היה צריך התורה להחמיר בהקדש מבהדיוט ועל זה משני לפי שבהדיוט אפילו אם לא תגאל הוא רק עד שנת היובל, וביובל חוזרת היא לו בחנם. מה שאין כן בהקדש, אם לא תגאל חוזרת היא ביובל לבעליה, והיינו לכהנים, כדכתיב \"והיה השדה בצאתו ביובל קודש\", לפיכך חס רחמנא עליה ונתן לו רשות לגאול בכל גווני:", + "חליטה היא שדה לבעליה בהקדש. פי', בהקדש חלוטה היא לכהנים. והגר\"א גורס ובהקדש החלוטה היא שדה לבעלי':", + "עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. דכיון שנשלם שנת מ\"ט יוצא השדה מרשות הלוקח, דרגע ראשונה של יובל משמט:", + "נמצאת אומר. פי', הואיל שאתה אומר שלא יכנס בה כלום שמיטת שדות שנשמט מיד הלוקח ושמיטת כספים הוא כאחד, ששמיטת כספים הוא בסוף שביעית דכתיב \"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה\" והפקעת קרקעות הוא גם כן באותו רגע:", + "אף מן ההקדש. שהקדיש הלוקח את השדה, דהלא השדה אחוזה אינו שלו ואין בכחו להקדיש אלא עד היובל. אמנם תמוה לי דהלא קרא כתיב בהדיא בפרשה בחוקותי \"בשנת היובל ישוב השדה וגו' לאשר לו אחוזת הארץ\". והגר\"א גריס \"אף מן הנגאל\", ופירושו אף אם גאלה אחד מן הקרובים כשהגיע יובל יוצאת לבעלים. וזו היא באמת רבותא. דס\"ד דהגואל כיון שנתן לו הכתוב רשות ליטול מיד הלוקח הוא עומד במקום המוכר ממש. קמ\"ל:", + "ושב לאחוזתו לרבות האשה. לכל סדר הגאולות, ואפילו לקרובים דס\"ד \"ואיש כי לא יהיה לו גואל\" כתיב. קמ\"ל:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ת\"ל בית מושב עיר חומה. בית שהושב ונבנה בעיר חומה, דמשמע שהוקף ולבסוף ישב:", + "המוקפת חומה וכו'. פי' עוד פרט אחד דאפילו אם הוקף ולבסוף ישב בעינן דוקא שיהא מוקף מימות יהושע בן נון, וחסר כאן בברייתא ראיה לזה. ובגמרא (ערכין לג, ב) למדוה לזה בגזירה שוה - נאמר כאן חומה ונאמר להלן \"ששים עיר כל חבל ארגוב חומה גבוה וגו'\". מה להלן שמוקפת חומה (דהיינו בימות יהושע בן נון הוקפה כבר על ידי עכו\"ם), אף כאן דוקא באופן זה. והגר\"א בהגהותיו העתיקה כאן:", + "ג' חצרות. שבכל חצר מהן שני בתים מקרי עיר חומה, ופחות מכאן לא מקרי עיר חומה:", + "קצרא. שם עיר קטנה שמחוץ לצפורי:", + "וגמלא הרי בגליל. בגמרא שם פריך מאי קאמר (וכי אין עיר מוקפת חומה אלא גמלא בגליל ובעבר הירדן גדוד וכו', והלא קאמר שם במתניתין וכן כיוצא בהן). ומשני רבא דתנא דברייתא בא לפרושי מתניתין דאמר שם גמלא וגדוד וחדוד ויש שם כמה מקומות שנקרא גמלא וגדוד וכו', לכך נתן הברייתא סימן גמלא הרי בגליל, כמו שאמר הרי היא גמלא שבגליל, וגדוד הרי היא גדוד שבעבר הירדן, ולאפוקי גמלא וגדוד שבשאר ארצות, דהיינו גמלא שבעבר הירדן ויהודה או גדוד שבגליל או יהודה, דלא, כי הם אינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכה\"ג חדוד ואונו – דוקא ביהודה וירושלים הנזכר כאן איתא שם בגמרא דתרי ירושלים הוו ולאו היא ירושלים שביהודה ובנימין שבהמ\"ק שרוי בתוכה שאותה ירושלים אף שהיא מוקפת חומה - אין הבית חלוט בה כדילפינן בגמרא מקראי:", + "לא מנו אלא אלו. בגמרא איתא הלשון \"למה מנו חכמים את אלו\", פי' והלא כתיב ששים עיר כל חבל ארגוב חומה גבוה וכו':", + "שקידשום. והוצרכו לקדש דקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, אבל למאן דאמר קידשה גם לעתיד לבא אפילו אותם שלא מצאו בנויות קדושות הם (גמרא):", + "אבל הראשונות וכו'. היינו השישים עיר כל חבל ארגוב, אבל אפשר שיש עוד עיירות שקידשום וכמו דתנן במתניתין \"וכל כיוצא בהן\". וכדמקשה שם סתמא דגמרא אמתניתין. ועוד אפשר לומר דפליג אמתניתין וס\"ל דלא קידשום יותר:", + "כיון שבטלה הארץ. פי' שנחרבה:" + ], + [ + "(ב) מיד. דלא כרבי דלקמיה:", + "לא שנה למנין העולם. דממכרו משמע מעת שמכרו לו:", + "אין פחות משני ימים. פי' אין יכול לגאלו ביום שמכרו לו עד שיעמוד שני ימים ביד הלוקח. ורבנן פליגי עליה וס\"ל דימים מיבעי להו למעת לעת, והיינו דאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של ניסן הבא:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. פי' לו מה ת\"ל היה לו לכתוב עד מלאת שנה תמימה:", + "הוי שנה לראשון. ד\"השנה\" נחשבת מן ממכר ראשון, לא מן המכירה השנייה:" + ], + [ + "(ד) תמימה שס\"ה ימים. ס\"ל דמה שכתוב \"תמימה\" היינו להשלים לה האחד עשר יום ששנת החמה יתירה על הלבנה (ששנת הלבנה י\"ב חודש שכל חודש נחשבת כ\"ט יום וחצי (ומעט יותר) - הרי שנ\"ד) שמהם אנו מעברין את השנה:", + "שנה תמימה י\"ב חדש. והא דכתב \"תמימה\" להורות דאם נתעברה השנה, דהיינו השנה דלקחה הלוקח, הוי שנה מעוברת, לא נחלט להלוקח עד דתעבור כל הי\"ג חודש וזהו מאי דסיים \"לפיכך\" – ר\"ל לפי שאמר הכתוב תמימה וכו':" + ], + [ + "(ה) וקם הבית. כלומר אילו לא אמר קרא אלא \"וקם הבית\" הייתי יכול לומר דוקא הבית המיוחד הנקרא בית סתם:", + "בתי בדים. שכותשים בו הזיתים ועושים השמן:", + "והמגדלות. הקבועים בקרקע:", + "תלמוד לומר אשר בעיר. והכי קאמר, הבית או כל מה שיהיה לפנים מן החומה בעיר אף שלא יקרא בית:", + "בית דירה. פי' מקום הראוי לכנס שם להשתמש:" + ], + [ + "(ו) והשדות ת\"ל אשר בעיר. הוא מרבה מן \"אשר בעיר\" אפילו שדות. ובגמרא מסיק דשדות דמרבה ר\"מ אינם בשדות ממש, דהא \"בית\" כתיב, אלא אם כן יהיה חולסית ומצולה, פי' חולסית ליטול ממנו אבנים, ומצולה ליטול ממנו חול, והוא מקום דלאו בני זריעה נינהו וראוין לבנין בית. באילו קאמר ר\"מ דדמי לבית במה שראוים לבנין הבית. ור' יהודה סבר דלא הוי אלא כשאר שדות ולשדות דמי:" + ], + [ + "(ז) פרט לבית הבנוי בחומה. שאינו נחלט לסוף שנה, ד\"אשר לו חומה\" משמע שהחומה הוא חוצה לו והוא לפנים ממנה, אבל הבית הבנוי בחומה אין לו חומה אלא ההיא חומה הוא כותל הבית:", + "ר\"ש אומר כותל החיצון הוא חומתו. כלומר אינו כותל הבית אלא צד כותל החומה הפנימי הפונה לבית, וצד כותל החומה החיצון הוא החומה לבית וקרינא ביה \"אשר לו חומה ונגאל\" עד שנה. ובגמרא אמר דבקראי פליגי, עיי\"ש:", + "אשר לו חומה. רש\"י פירש דכתיב תבנית:לוא בוא\"ו ואלף, ולזה דרשינן לא חומה ולו חומה. והכונה אשר אין לו חומה עכשיו אבל היתה לו חומה מקדם. ועיי\"ש בתוס':" + ], + [ + "(ח) לצמיתות לחולטנות. כמו חלוט, שהוא דבר נפסק ונכרת שאינו חוזר:", + "לרבות הנותן מתנה. שאם גאל בתוך שנתו גואל ואם לאו חלוט לו למקבל. ובגמרא דריש לה מכפל אותיות המלה, דהול\"ל \"לצמית\", ואמר \"לצמיתות\" – תרי צמיתות, חד למוכר וחד לנותן:", + "בראשונה היה נטמן. הלוקח ביום י\"ב חודש כדי שלא ימצאהו המוכר ליתן לו מעותיו:", + "חולש. ר\"ל שיהיה נותן מעותיו בלשכות והם הלשכות שבעזרה:" + ], + [ + "(ט) יכול לו לבדו. פי' הייתי אומר שלא יהי' נחלט אלא לקונהו בעצמו אבל אם מת הוא בתוך השנה ונשארו דורותיו אינו נחלט בידם אלא ליהדר ליה למוכר:", + "ת\"ל לדורותיו. והכי קאמר, לקונה אותו או לדורותיו:", + "אי לדורותיו וכו'. כלומר אילו אמר לדורותיו לחוד הייתי אומר שאינו נחלט אלא לדורותיו, והיינו שאם בחייו לא גאל מידו ונשאר הבית לזרעו, אינו יכול להוציא מידם ונשאר להם לצמיתות. אבל מידו יגאל בזמן שירצה, ואפילו לאחר שנה:" + ], + [ + "(י) יצא הקדש שאין לו דורות. אין שייך דורות גבי הקדש, ואם הקדישו אינו חלוט להקדש ויכול לפדותו אפילו לאחר כמה שנים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) אשר אין להם וכו'. פי' דהיה לו לכתוב \"ואשר אין להם חומה סביב\", מה ת\"ל \"ובתי החצרים\"? אלא דבתי החצרים היינו שני חצרות, ובכל אחד שני בתים, ובזה אפילו יש להם חומה סביב אינו חשוב לעיר חומה, וה\"ק קרא: ובתי החצרים ואשר אין להם חומה סביב:", + "וכמה הם. הבתים דלא נחשוב חומה דידהו כעיר חומה:" + ], + [ + "(ב) ביובל יצא. אף אם לא פדה כלל:", + "ובגירעון כסף. אם בא לגאלה קודם היובל מנכה להלוקח לפי השנים ששהה בידו:", + "ת\"ל גאולה תהיה לו מיד. אם הוא רוצה לגאלה ובזה ייפה הכתוב כחה כבתי עיר חומה:" + ], + [ + "(ג) כח יפה. שבבתי ערי חומה שגואל מיד וכח יפה שבשדות שיוצא בגירעון כסף, יכול לא יצא ביובל. ופריך בגמרא מאי קאמר, שהרי ודאי יוצא ביובל כשדות. ומשני דאצטריך קרא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה, דאי מדמית ליה לבתי ערי חומה איחלט ליה ללוקח כיון דעבר שנה ראשונה ולא גאלה. ואי מדמית ליה לשדה אחוזה הלא עכ\"פ היה צריך להשלים אחר היובל עוד שנה אחת משתי שנים שצריך שתשהא ביד הלוקח כדתניא התם אכלה שנה אחת לפני היובל משלימים לו שנה אחרת לאחר היובל. להכי איצטריך קרא \"וביובל יצא\", שבזה נתן הכתוב לו כח יפוי אחר לחודיה שאינו לא בבתי ערי חומה ולא בשדה אחוזה. וברייתא ה\"ק: הואיל ונתתי לבתי החצרים כח יפה, שבבתי ערי חומה ושבשדות, ומדמית להו לתרוויהו, אם כן היכי דפגע בו יובל בשנה שניה לא יצא ביובל לפי שלכל מי שתדמה אותו לא יצא כמו שכתבנו. ת\"ל \"וביובל יצא\". ויש עוד תירוץ אחר בגמרא ואנכי לקצר באתי ולפי שבזה מודו כולי עלמא:" + ], + [ + "(ד) וערי הלוים וכו' מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"וגאולת עולם תהיה ללוים\" וקאי על כל ענינים הנכתב מקודם, ולמה לו לכתוב \"וערי הלוים וגו'\":", + "יכול בעבדים וכו'. דאף בהם אם מכר הלוי יכול אח\"כ לגאול? תלמוד לומר \"וערי הלוים וגו'\"\" דדוקא בהם לבד יכול לגאול:", + "מה ת\"ל. פי' דלמה לו למכתב \"עולם\". ומשני לפי שנאמר \"שנים תקנה מאת עמיתך\", דהיינו ששדה אחוזה לא יוכל לגאלה עד שתשהא שתי שנים ביד הלוקח והייתי אומר שאף לוים שמכרו הדין כן שאינם גואלים שדה דידהו פחות משתי שנים:", + "ת\"ל גאולת עולם. ופי' \"עולם\" אזמן הגאולה שתמיד יגאל אפילו מיד:" + ], + [ + "(ה) מתוך שנאמר וכו'. פי' וגם מטעם אחר הוצרך לומר \"גאולת עולם\", שממה שאמר בבתי ערי חומה שאם לא יגאל בתוך שנה שמכר ששוב אינו גואל אלא הבית נחלט ללוקח כדכתיב \"וקם הבית וגו'\", יכול אם מכר בן לוי ביתו אשר בעיר חומה שלא יהיה נגאל אחר עבור שנה. ת\"ל \"גאולת עולם תהיה ללוים\" ופירושו אחר כמה שנים משמכרה יכול לגאול אותה תמיד. ופריך הגמרא מי אית להו ללוים בתי ערי חומה, והתניא ערים הללו של ערי מקלט אין עושין אותן כרכים גדולים שלא ירגיל גואל הדם לבוא שם ויהרוג הרוצח, אלא עיירות בינוניות דהיינו פרזות מבלי חומה סביב. ומשני כגון דנפלו להן בגורל בימי יהושע בן נון ואף דעומדות ליסתר ולעשות מהן ערי הפרזות סד\"א אם מכרום הלוים קודם סתירתם יהיו נחלטים אחר עבור שנה כבתי ערי חומה. קמ\"ל:", + "מתוך שנאמר ואם לא יגאל את וכו'. פי' ועוד לענין אחר הוצרך לומר \"גאולת עולם\":", + "יכול אף בלוים כן. פי' שהלוי הקדיש את השדה ולא גאלה ומכר הגזבר השדה ליד אחר, יכול שיפסידנה ביובל? ת\"ל \"גאולת עולם וגו'\" (כן פירש\"י בערכין לג:):", + "ומדברי הרמב\"ם פ\"ד מערכין (פ\"ד מהל' ערכין) משמע עוד דאף דבאיש אחר כתוב בכתוב \"לא יגאל עוד\" אבל בן לוי גואל לעולם ומסתברא דתרוויהו איתנהו בבן לוי, ולהכי מביא הברייתא כל הכתוב:" + ], + [ + "(ו) ואשר יגאל מן הלוים. הנה פשטיה דקרא הוא ד\"יגאל\" לשון קנין, וקאמר קרא דאיש אשר יקנה מן הלוים בית או עיר מהם לא יהיה חלוט לסוף שנה ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל (כפירש\"י בחומש). ולזה שאל מה תלמוד לומר שהרי כבר למד הברייתא דבר זה ממה שכתב \"גאולת עולם תהיה ללוים\":", + "שיכול לוי וכו'. פירוש יכול אני לומר שלוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם שהורע כחו של ישראל בממכרו דנחלט לסוף שנה, ולזה כיון שמכר למי שהורע כחו בביתו הורע כחו במה שיקח מן הלוי שיגאל הלוי ממנו לעולם, אבל לוי שמכר ללוי ששניהם כחם יפה, שממכרם אינו נחלט לעולם, לא יגאל אלא עד מלאת לו שנה כמו ישראל שמכר לישראל, ואם לא גאל יהיה הבית חלוט לעולם:", + "ת\"ל ואשר יגאל. והכי קאמר קרא גאולת עולם תהיה וגם אשר יגאל מלוי אחר יגאל לעולם כמו אם היה פודה מישראל. ומה דכתיב \"ויצא ממכר בית\" – הוא מצוה אחרת שאם לא גאלה יוצאה ביובל:" + ], + [ + "(ז) פרט לבן לוי נתין. שאביו הלוי נשא נתינה או שבא מן הממזרת, והכי משמע: \"מן הלוים\" – למקצת הלוים נתתי רשות לגאל ולא לכולם, וכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא:", + "ויצא ממכר. פי' אלו כתב רק \"ויצא ממכר\" ולא כתב \"בית\" הוה אמינא אפילו שטרות ומטלטלין של לוי אם מכרם יוצא ביובל, דהכל נכלל בשם \"ממכר\":", + "ת\"ל בית ועיר ואחוזה. למעט אלו השלשה דברים:", + "ואם כן מה ת\"ל ממכר. פי' אחר שבית אין ושאר דברים לא – למה כתב \"ממכר\"? לומר שגם בקרקע אינו יוצא ללוי ביובל אלא מה שמכר אבל מה שהקדיש אינו יוצא מיד הקדש אלא בפדיון:" + ], + [ + "(ח) מה ת\"ל. \"כי בתי ערי הלוים\"? לכתוב \"כי היא אחוזתם\" וממילא דבבתי עריהם משתעי קרא דהא אמר מקודם \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\":", + "ישראל שירש וכו'. התשובה על שאלתו \"מה תלמוד לומר\" איננו מיושב עדיין עד סוף דבריו מפני שהוא רוצה לסדר דרשותיו על סדר הכתובים, על ראשון ראשון, כדרך התורת כהנים:", + "יכול יגאל כסדר הזה. היינו כסדר גאולת לוים שהיא לעולם, ואינו ממתין ב' שנים ואינו חלוט לסוף שנה אחרי שהיא מערי הלוים:", + "ת\"ל ואשר יגאל מן הלוים. ודרשינן לעיל לאפוקי בן לוי נתין וממזר, וכ\"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שישראל גמור הוא:", + "אי אשר יגאל. כלומר, אילו לא אמר קרא רק \"אשר יגאל\" הייתי אומר דלא חש קרא אלא אגואל שיהיה מן הלוים אבל לא אבית, ואם כן לוי שירש את אבי אמו ישראל והבית מישראל יכול יגאל לעולם כמו הלוים בקרקעות שלהם:", + "ת\"ל כי בתי ערי הלוים. דמשמע דבערי הלוים תלה רחמנא גם כן, לאפוקי לוי שירש קרקע מאבי אמו ישראל, ואם בעינן שהגואל יהיה לוי והבית יהיה בערי הלוים:", + "אלא בערי הלוים. שצריך שיהיו בתי הלוים, אבל עד שיהיה לוי לא בעינן, ואם כן ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל לעולם וכל שכן בן לוי נתין או ממזר בודאי גואל לעולם:", + "להגיד מה גרם. פי' לכך הרבה להם להלוים כמה גאולות, שמתחלה בחר בהם ורוצה שתתקיים אחוזתם לעולם:" + ], + [ + "(ט) שאין עושין שדה מגרש. שדה שרחוק מן העיר לא יעשהו מגרש. ומגרש אין לו להיות אלא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, והוא מקום פנוי לנוי העיר:", + "ת\"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר. ומפרש בגמרא (דף לג:) מאי לא ימכר? אילימא לא ימכר כלל - והא כתיב גאולת עולם תהיה ללוים, אלא מאי לא ימכר - לא ישתנה כמו (מלכים א, כא) \"התמכר לעשות הרע\" וקאמר הכתוב \"ושדה מגרש עריהם\" – כלל בזה כל השלשה שכל אחד מהם אסור לשנותו אפילו למעליותא דומיא דשדה:", + "לא ימכר מכר גיזבר. שאם הקדיש בן לוי שדהו או מגרשו ולא גאלו – אין רשאי הגזבר למכרו לאחר כדי שיצא לכהנים ביובל כמו שמתנהג בישראל שהקדיש, אלא לעולם תחזור ללוי כמו שאמרנו למעלה בבית ועיר שחוזרין אצלו ביובל בלא דמים - כך דינו בשדה ומגרש:", + "או לא ימכר מכר עולם. לענין שתחזור ביובל ושיכול לפדותה בדמים אפילו בתוך שנתיים, ולא מיירי בהקדש ובמכירת גיזבר. ואף שדבר זה כבר למדנו דכתיב \"גאולת עולם תהיה ללוים\" וכנ\"ל בפ\"ו בברייתא ד' וה' – התם מיירי לענין בית ועיר, והכא קמ\"ל דהוא הדין לשדה ומגרש:", + "ת\"ל כי אחוזת עולם היא להם. פי' כיון שהבטיחם המקום שתהא אחוזתם לעולם למדנו שהן חוזרין ביובל וגם יש להם פדיון (היינו אפילו בתוך שנתיים) ואינם נחלטין ללוקח (והיינו אפילו בערי חומה והיתה שדה של חילסית ומצולה דבישראל נחלטת היא לדעת ר\"מ לעיל בפ\"ה ברייתא וי\"ו). הא למה נאמר \"לא ימכר\"? מכר גיזבר:", + "ואי קשיא לך הא אפיקנא לדרשא דלעיל \"לא ימכר - לא ישתנה\" – אם כן הוה ליה למימר \"לא ימכרנו\", מאי \"לא ימכר\"? משמע על ידי אחר והיינו גיזבר (ראב\"ד):", + "להגיד מה גרם. עיין לעיל סוף ברייתא הקודמת:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ומטה ידו עמך אל תניחנו שירד. דלשון \"ומטה ידו\" משמע שעדיין לא נפל אלא שעומד להתמוטט אם לא תחזיק בו:", + "ת\"ל והחזקת בו. המפרשים נדחקו בביאורו. והגר\"א גורס \"תלמוד לומר והחזקת בו והחזקת וחי\" [ר\"ל מדכתיב אח\"כ \"וחי אחיך עמך\" משמע שאתה מחויב להחזיקו עד שיחיה]:", + "אתה מפסידו לתרבות רעה. פי' אם מטה ידו מפני תרבות רעה שיש בו, שהוא שוכר הזונות ומשחק בקוביא ומפסיד ממונו:", + "ת\"ל עמך. בדומה לך:" + ], + [ + "(ב) אבל אתה נעשה לו ערב. פי' אם העכו\"ם מלוה לישראל בריבית, ישראל אחר יכול להיות ערב בחבירו לנכרי שאם לא ישלם לו הלוה - ישלם לו הערב הקרן והריבית אף על גב שחוזר וגובה מישראל חבירו. וא\"ת כיון שאחריות המלוה על הערב - אמאי לא יהיה אסור דהוי כאילו ישראל חבירו מלוה לו בריבית? תריץ דהכא מיירי כגון שקיבל עליו נכרי לדון בדיני ישראל ולא ילך בתר ערב תחלה אלא בתר הלוי, אם כן בשעת הלואה אין הערב באחריות אלא כשיגיע החוב ולא ימצא ליקח ממנו ונעשה כמו שאומר לוה לערב באותה שעה \"פרע לו חוב מה שאני חייב לו ותחזור ותפרע ממני\" - שזה מותר. (גמרא בפרק איזהו נשך ב\"מ ע\"א):", + "איזהו תרבית המרבה בפירות. בריש איזהו נשך מסיק בגמרא דאין נשך בלא תרבית ואין תרבית בלא נשך, דנשך היינו מה שהוא נושך ללוה ותרבית הוא מה שנתרבה מעות המלוה, ואי אפשר זה בלא זה, ושניהם שייכי בין בכסף ובין באוכל, ולא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין. והאי דקאמר איזהו תרבית, ר\"ל איזה תרבית דרבנן, דתרבית דאורייתא צייר מקודם שהלוה לו סאתיים חטים בשלשה, והכא מפרש תרבית דרבנן שאינו על ידי הלואה אלא דרך מקח וממכר:", + "וכן השער. כך היו נמכרין בעיר שבזה הותר לו לתת המעות עכשיו על מנת שיתן לו חטים כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו, ואף על פי שעכשיו אין לו חטין כדתנן יצא השער פוסקים שאף על פי שאין לזה יש לזה, ויכול המוכר בזה לקנותם עתה במעות אלו:", + "עמדו חטין בל' דינרים. לאחר זמן ואמר לו תן לי חטים שלקחתי ממך, וזה מותר אם היה נותן לו חטים כמ\"ש, אבל אם קבל עליו ליתן לו מדמי החטים שהם שלשים דינרים יין, אף על פי שיצא השער ופסק עמו כמו ששוה עכשיו, אם אין לו יין זה אסור. דאף על גב דקי\"ל דפוסקין על השער אע\"פ שאין לזה יש לזה – אין זה אלא כשנותן לו המעות. אבל אם היו לו עליו ממעות שהלוהו קודם וא\"ל תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים, וא\"ל והרי חטים יש לי צא ועשה עלי כשער של עכשיו, אע\"פ שיצא השער – אסור לפי שטעמא מאי אמרינן שאם יצא השער מותר לפסוק עליו אע\"פ שאין לו משום דאיהו יכול למזבניה בדמים שהוא נותן לו ואי לא זבין איהו דאפסיד אנפשיה וברשותו של לוקח הוקר. אבל כשאינו נותן לו דמים אלא שהם עליו במלוה ובמלוה הוא פוסק – הרי אינו יכול לקנות שאין לו מעות מזומנים, ולזה אמר התנא בעניננו גם כן שאסור ליתן לו היין לפי שפסק עמו במה שהיה חייב לו מדמי החטים, והיין לא היה לו בשעה שפסק עמו, ולזה אם יש לו יין בשעה שפסק עמו חייב ליתן לו דכי אייקר אח\"כ ברשותיה דלוקח אייקר:" + ], + [ + "(ג) מגיע לישוב. וימצא שם מים:", + "שנאמר וחי אחיך עמך. הוא סבר \"עמך\" ממש שדומה לך:", + "חייך קודמים וכו'. הוא סבר דלשון \"עמך\" משמע שהוא טפל לך:", + "ולא כסף אחרים. פי' כספו של עכו\"ם ביד ישראל מותר להלוותו בריבית, וכן שנינו בתוספתא והביאה הרא\"ש עכו\"ם שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי בריבית - מותר:", + "או כספך. פי' או נאמר ד\"כספך\" בא למעט כסף מעשר שני ו\"אכלך\" ימעט אוכל בהמה, ד\"ואכלך\" משמע מה שהיא אוכל לך שהוא מאכל אדם:", + "כשהוא אומר נשך כסף ונשך אוכל. בלא כינוי ריבה כל כסף וכל אוכל, דהיינו כסף מעשר ואוכל בהמה, ומסתברא לרבות הני, אפילו אם נאמר דמעשר ממון גבוה דמכל מקום יש לו זכות בהם, וכן אוכל בהמה לאפוקי של עכו\"ם דאין לו זכות בהם כלל:", + "מקבל עול שמים. שריבית הוא דבר קשה לפרוש ממנו והפורש ממנו הוא אות שיש עליו עול שמים:", + "שכל המודה במצות בריבית. מורה שמאמין בה' שהוא משגיח על העולם ומפרנסם ומכלכלם ולא יחסר לו מהשפעתו כמלא נימא אף אם לא יקח ריבית. וענין זה הורה לנו בארץ מצרים שהוא אלהי העולם כמו שכתוב \"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ\". וכל הכופר במצות ריבית שחושב בנפשו שתלוי פרנסתו רק בכחו ועוצם ידו וזה יעשה לו חיל, מורה שהוא כופר בהשגחה:" + ], + [ + "(ד) כאילו מקבל עליו עול מלכות שמים. עיין בקרבן אהרן שמאריך בזה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) אלא לך. ולא לעכו\"ם:", + "ת\"ל עבד. פי' נקרא עבד במקומות מרובים על כן יש לו לנהוג עצמו כעבד לקרות אותך אדוני, אבל אתה לא תקראנו עבד אלא תאמר לו אחי עשה אתי מלאכה זו:" + ], + [ + "(ב) שלא יטיל אחריך בלנטייא. פי' בשוק שלא תוליכהו לטייל אחריך בשוק שיראו הכל שהוא עבדך והוא מתבייש בזה (קרבן אהרן). ובילקוט הגירסא \"שלא יטייל אחריך בגלאטקא\", ופי' בזית רענן הוא מרכבה שטוענין בה בני אדם. (וכן משמע בהגהות הגר\"א):", + "ולא יטול לפניך כלים במרחץ. היינו שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ:", + "אבל עובד אתה בבן חורין וכו'. מפני שבן חורין עושהו מרצונו:" + ], + [ + "(ג) אף זה ביומו וכו'. והיינו לאחר שש שנים מפני שהוא אצלו כשכיר על שש שנים ותנן (בבא מציעא קי, א) היה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום. וי\"מ דמיירי שהתנה עמו שישלם לו תיכף דמי ממכרו וע\"כ אם לא שילם לו דמיו עובר עליו תיכף:", + "מה תושב בטוב לו לא תונינו. האי קרא כתיב גבי \"לא תסגיר עבד אל אדוניו\" ובספרי דריש לה שם על תושב:", + "הכי גרסינן שלא ימסור לו אומנתו לאחר. וכן הוא בילקוט, ופי' שהעבד א\"צ לעשות מלאכה לאחרים אף שרבו רוצה למסור העבד לאחרים, וכדמסיים שאם היה רבו בלן לאחרים אין העבד מחוייב לעשות זאת לאחרים שיכול לומר לו לך נשכרתי ולא לאחרים:", + "אומנתו לפנים מכן. דהיינו שהיה העבד מתחלה גם כן בלן או ספר מסתמא אדעתא דהכי נשכר לו:", + "אבל אמרו חכמים מספר לו שערו. פי' אף שלאחרים לא יכול להכריחנו, על כל זה אבל לעצמו של האדון מחוייב לו לעשות כל אלו:", + "שלא תהי' וכו'. דמ\"עמך\" משמע שהוא דר אצלו:", + "אף רבו חייב וכו'. דמי הכניס לבניו שיצאו וע\"כ דבעודו בבית רבו שאין יכול בעצמו לפרנסם מוטל הדבר על רבו וכן אשתו נמי למידין ממה שאמר הכתוב בפרשה משפטים \"ויצאה אשתו עמו\" – מכלל דבעודו שם מוטל על הרב לפרנסה:", + "יכול אפילו נשא אשה וכו'. והוליד ממנה בנים:", + "ת\"ל הוא ואשתו ובניו. פי' דכתיב הכא \"הוא ובניו עמו\" וכתיב התם \"ויצאה אשתו עמו\" – הוקשו אשתו ובניו לו:", + "אף אשתו ובניו מדעת רבו. פי' שהיה לו קודם שנמכר אשה ובנים וידע רבו מהם:" + ], + [ + "(ד) במי הוא מדבר. באומרו שהיובל מוציאו:", + "אם בנרצע. שנים או שלש שנים לפני היובל ופגע בו יובל:", + "הרי אמור. כבר בקרא דכתיב לעיל בפרשת יובל \"ושבתם איש אל אחוזתו\", והוכחנו לעיל שבנרצע הכתוב מדבר:", + "אי במוכר עצמו. שנתיים או שלש לפני היובל ופגע בו יובל הרי כבר אמור מקודם דכתיב \"עד שנת היובל יעבוד עמך\":", + "הא אינו מדבר אלא בנמכר וכו'. ר\"ל שנמכר על ידי בית דין:", + "הכי גרסינן וכן בגולה וכו'. כבר פירשתי לעיל בפרשתא ב' סוף פ\"ב עיי\"ש:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) שטרי קדם עליהם ראשון. ולזה אין לך רשות להשתעבד בהם אלא מה שארשך אני:", + "על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד. ולפי זה האי \"לא ימכרו\" שייך למה שאמר מקודם, והיינו שלא ימכר העברי כסתם עבד שנמכר לעולם:", + "דבר אחר לא ימכרו וכו'. פי' הוא ענין בפני עצמו:", + "בסמטא. הוא מקום שמוכרין בו העבדים:", + "אבן הלקח. הוא אבן שמעמידים עליו העבדים כאשר ירצו למכור אותם, והרוצה לקנות עבד הולך לשם וקוראין אותו אבן הלקח:" + ], + [ + "(ב) שמא תאמר. לפני הבריות:", + "הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר \"אשר יהיה לך\":", + "מותר אתה וכו'. שהולד נמשך אחר שפחתו:", + "ת\"ל אשר יהיו לך. היינו מה שיתהוה מאתך:", + "ולא מן הכנענים שבארץ. שעליהם מוזהר ב\"לא תחיה כל נשמה\":", + "עבד ואמה. קרא יתירא הוא דכבר אמר \"ועבדך ואמתך\":", + "מה אמה. אין קידושיה קידושין דכתיב בה \"האשה וילידה תהיה לאדניה\", שאין צריכה ממנו גט – אף עבד אם קידש לבת ישראל אין צריך הימנו גט:" + ], + [ + "(ד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם. פירוש, שאומות אחרות שאינם משבעה אומות נתיישבו כאן הם ונשיהם והולידו בנים, התיר הכתוב לקנות הבנים לעבדים:", + "הכי גרסינן אין לי אלא בניהן ובנותיהן, הן עצמם מנין. אפשר שהחמיר בהן הכתוב כדי שלא ילמדו ממעשיהם והתיר בדורות שיצאו מהם, וכעין שמצינו כעין זה במצרי ואדומי לגבי גיור, ואפשר דהוא הדין בענינינו:", + "מה תלמוד לומר. פירוש, מה בא הכתוב לרבות בזה הלא הכל נכלל במה שאמר \"וגם מבני התושבים\":", + "מכל משפחות האדמה. פי' שאינם משבעה אומות:", + "מותר אתה לקנותו עבד. דשדינן ליה בתר אביו ולא בתר אמו:", + "ת\"ל וממשפחתם אשר עמכם. פי' שיוצאים ממשפחתם של אלו התושבים אשר עמכם אף שהולידו אותם מבנות הארץ:", + "ת\"ל אשר הולידו בארצכם. דמשמע שהמולידים יהיו מבני התושבים, וההולדה שהיא אמם היולדת יהיה בארצכם, ר\"ל מבנות הארץ, אבל לא אם המולידים מארצכם. ורש\"י פרק ג' דקידושין (דף טז.) גריס בשם התורת כהנים \"ולא מן הכנענים שבארצכם\", ופי' שהמולידים הם כנענים, וכן הסכים הר\"ש לגירסא זו:", + "מה אחוזה ניקנית בכסף וכו'. כדיליף בפרק קמא דקידושין:" + ], + [ + "(ה) אותם לבניכם וכו'. דהאי \"אותם\" מיעוטא הוא, ובא להורות דאין אדם מוריש זכות שזכתה לו תורה בבתו, והוא מעשה ידיה, לבניו אם לא מה שעשתה בחייו דכבר זכה בהם האב:", + "המוחזק אחריו בנו. דכל בן לאביו בחזקה אתי, דדלמא שכיב אשתו עם איש אחר וילדה ליה, ולזה אמר מנין דמחזקינן שהוא בנו:", + "ת\"ל וכו' אחריכם. דמלת \"אחריכם\" יתירה, ולזה פירשו דה\"ק \"לבניכם\" הנגררים ומוחזקים \"אחריכם\" דבזה הם בניכם:", + "מה אחוזה וכו'. כדילפינן לעיל מ\"או קנה מיד\" - בדבר המטלטל מיד ליד אל תונו, ולא בקרקע:" + ], + [ + "(ו) אלא עבודה בלבד. שאסור להכותו ולצערו בחנם. ובמסכת נדה (נדה מז, א) \"לעבודה נתתים ולא לבושה\", אף על גב שאם הכהו וביישו לעבדו פטור כדתנן בבא קמא (בבא קמא פז, א), וכן נהרג עליו בתוך יום או יומים (ר\"ש):", + "רודה אתה בבן חורין בפרך. האי \"בפרך\" לא דמי למה שכתוב בפסוק מ\"ג \"לא תרדה בו בפרך\", דשם מיירי בעבודה שא\"צ לה, שלא תאמר לו החם את הכוס והוא א\"צ לו, דעל זה כתיב \"ויראת מאלהיך\" כמבואר שם. והכא מיירי בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:", + "רודה אתה בבן חורין בפרך. אם הוא שכירו ונשתכר לעבודה קשה:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) דיבוקו עמו. על ידי שלמד ממעשיו, ומשמע דאפילו לגר צדק אין כדאי להתדבק דקשה גרים לישראל כספחת דלמדין ממעשיו שהורגל בהם מעודו וזה גרם לו לירד מנכסיו, ומזה נלמוד לכל כיוצא בזה:", + "הנמכר לעכו\"ם עצמה. לכבד ולרבץ לפניה ונקרא עקר שצריך לעקרה ולשרש אחריה:", + "הרי אני נמכר. שמאיים על קרוביו, ואליבא דמאן דאמר גאולת קרובים לשחרור, ואומר להם אם לא תתנו כדי דמיי אני אמכור את עצמו ואתם צריכים לפדות ואני אהיה בן חורין:", + "אל תניחהו שיטמע. עד שנת היובל, אף שכל עצמו לא קנאו אלא עד שנת היובל כדכתיב בקרא:", + "ת\"ל אחד מאחיו. המיוחד שבאחיו שהוא אחיו מאביו:" + ], + [ + "(ב) מלמד. שהקרוב קרוב קודם בחיוב הגאולה, והיינו מדסידר הכתוב מתחילה דודו ואח\"כ בן דודו ואח\"כ משאר בשרו – שמע מינה שקרוב קרוב קודם:" + ], + [ + "(ג) ונגאל ביד כל אדם. ואין האדון יכול לעכב:", + "כל הגאולות. היינו בתי החצרים ושדה אחוזה:", + "שיהו נגאלות כסדר הזה. והיינו דקרוב קרוב קודם דלענין הגאולה בעצמה שיהו נגאלים בקרובים כתיב בהדיא בשדה אחוזה, ובתי חצרים כתיב \"על שדה הארץ יחשב\". ומאי דכתיב ג' פעמים \"יגאלנו\" - חד לגופיה, וחד לבתי חצרים ושדה אחוזה, וחד יגאלנו לזה ולא לאחר דהיינו עבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים:" + ], + [ + "(ד) עם היורשים. שא\"צ לעבוד להבן כדאיתא בפרק א' דקדושין (דף כא.):", + "בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים. בילקוט הגירסא \"בכסף הוא נמכר ואינו נמכר בתבואה ולא בכלים\", וכעין זה בגמרא: \"בכסף הוא נקנה ואינו נקנה וכו'\". וכן גורס הגר\"א. ועיין בגמרא דדוקא אם לא היה שוה פרוטה בהן, דמהו דתימא הואיל ומקרבא הנאתייהו גמר ומקנה אפילו בפחות, קמ\"ל. אבל אם היה שוה פרוטה - שוה כסף ככסף. ויש מהראשונים דגרסי כמו שהוא לפנינו דאינו יכול לפדות עצמו בתבואה וכלים אפילו אם הם שוה פרוטה:" + ], + [ + "(ה) בגירעון כסף. שמגרע לו מפדיונו דמי השנים שעבד ונותן לו השאר לפי החשבון שיש עד היובל:", + "ממנה מנה. עבור כל שנה שיש עד היובל במנה:", + "והשביח. העבד בגופו, והרי הוא שוה כל שנה במאתים:", + "שאין מחשב לו. כשבא לגרע ולפדות עצמו:", + "מכסף מקנתו. היינו מה דכתיב \"ישיב גאולתו מכסף מקנתו\", דמשמע דההשבה יהיה לפי הכסף שקנאו:", + "הכי גרסינן ואינו יפה וכו'. ר\"ל שנתקלקל ואינו שוה בשעת הפדיון אלא מנה לשנה:", + "ת\"ל כפי שניו ישיב. דהיינו בשעת השבה יחשוב לו כפי השנים ששוה עכשיו אם הוא לקולא לגבי עבד. ופריך הגמרא מאי חזית דדרשת לקולא - נדרוש לחומרא? ומוכיח הגמרא דכונת הכתוב אם עוד רבות בשנים דהיינו שהשביח ונתרבה כספו בשנים הללו, ישיב גאולתו מכסף מקנתו - שיהיה ההשבה לפי הקנין, ואם מעט נשאר בשנים דהיינו שהכסיף ונתמעט כספו בשנים הללו יהיה כפי שניו:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) ואם לא יגאל באלה. האי \"באלה\" יתירא הוא, דהו\"ל למכתב \"ואם לא יגאל ויצא בשנת היובל\", וע\"כ דרש ר\"י הגלילי באלה לשיחרור אם נגאל בקרובים יוצא לחירות, ובשאר כל אדם לשיעבוד יעבוד להם מה שהיה לו לעבוד לנכרי. והכי משמע ליה: \"אם לא יגאל באלה\" אלא באחר כדתנינן לעיל ונגאל ביד כל אדם, וקאמר \"ויצא בשנת היובל\", כלומר שיהא משועבד לגואל עד היובל:", + "ר\"ע אומר גאולת קרובים לשיעבוד ושאר כל אדם לשחרור. לאו מהאי קרא נפיק ליה, ונקט ליה בלישניה דר\"י הגלילי, אלא נפיק ליה מהאי קרא דלעיל \"או דודו יגאלנו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל\" – הרי כאן שלש גאולות - גאולת קרובים, גאולת עצמו, גאולת כל אדם. והשתא כיון דנאמר מיעוטא באם לא יגאל בהם שדינהו להאי מיעוטא אשאר כל אדם וה\"ק קרא: \"אם לא יגאל באלה\", דהיינו בגאולת עצמו ובגאולת שאר כל אדם אלא בקרובים, אז יהיה לשעבוד שנאמר \"ויצא בשנת היובל\". שאם אתה אומר בקרובים לשחרור כל יומא ויומא אזיל ומזבין נפשיה. אבל בשאר כל אדם לשחרור דמימר אמר אי מזדבן זימנא אחריתא תו לא פרקי ליה:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן ת\"ל אחרי נמכר גאולת תהיה לו שלא ימשכנו ויצא. ופי' ימשכנו מבית הנכרי בלא דמים ויגזלנו ממנו:", + "יכול יגלום עליו. יטעה אותו ויעשהו כגולם להוציא העבד מידו בדמים מועטים:" + ], + [ + "(ג) וכי מה אתה יכול לעשות לו. ולכך כתב הכתוב שידקדק עמו אבל לא משום דגזל עכו\"ם אסור:", + "הא בעכו\"ם שתחת ידיך וכו'. דאי לאו הכי מי יכפהו להוציא:" + ], + [], + [ + "(ה) מה פסל אם עשיתו פסלתו. שאף על פי שלא עבדו אלא שעשאו לבד פסלו ונאסר בהנאה, ונפיק זה מדכתיב \"ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' תועבת ה'\" – משעת עשייה היא תועבת ה' (בע\"ז דף נ\"א (עבודה זרה נא, א) לדעת ר' ישמעאל שם):", + "אף מצבה אם עשיתה פסלתה. הראב\"ד והר\"ש פירשו דמצבה דהכא היינו בימוס שהוא מושב לעכו\"ם להעמיד עליה, והיא אסורה מיד כמו העכו\"ם עצמה, וכדתנן שם (עבודה זרה מז, ב) אבן שעשאה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה. ומדברי הגר\"א בהגהותיו משמע שהוא מפרש מצבה דהכא כמו בשאר מקומות שהוא אבן אחד שמעמידו לנסך עליו, שהוא גרס \"אף מצבה אם הקמתה פסלתה\", ופי' מכיוון שהעמידו לזה אף שלא ניסך עליו עדיין מכל מקום נאסר מיד:", + "אף פסל בבל תקימו. וא\"ת ל\"ל הקישא, הכתיב \"ופסל ומצבה לא תקימו לכם\". וי\"ל דהו\"א דקאי אלמעלה \"לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם\", ומלת \"פסל\" קאי אלמעלה (זית רענן):", + "אלו המרקוליס שע\"ג הדרכים. שהיא מרגמת אבנים והנהגתה דמקימין אבן מכאן ואבן מכאן ואבן ע\"ג, וזורקין עליה אבנים, והיא עבודתה. וקמ\"ל קרא דעל הקמתה לכתחלה יש גם כן לאו מיוחד:", + "אלו החמנים שבראשי הגגות. וקורין אותה 'חמנים' על שם שעומדים נגד החמה, וקמ\"ל קרא דעל הקמה יש לא תעשה מיוחד:", + "בארצכם אי אתם וכו'. דלא אתא לאפוקי חוץ לארץ דהוא חובת הגוף ונוהגת בכל מקום, אלא אתא לאפוקי מקדש דשם הוא השראת השכינה והתירה התורה להשתחות שם לה':", + "משתחוים על האבנים. ומפרש במגילה (מגילה כב, א) לא אסרה תורה אלא רצפת אבנים ופישוט ידים ורגלים:" + ], + [ + "(ו) כנגד הנמכר לעכו\"ם הכתוב מדבר. דאי לאו הכי מה שייך אלו האזהרות פה, וגם זה הענין דשבת ומקדש הלא כתוב לעיל בקדושים (ויקרא יט, ל) אלא בשביל הנמכר לעכו\"ם כפלו כאן, ו\"מקדשי תיראו\" הזהירו הכתוב על כל המצות. דבאמת ענין יראת המקדש הלא ידוע שלא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו וכהאי גונא, ומה שייך זה לגבי הנמכר לנכרי בעת שהוא כבוש תחת ידו. לכן פירשו דהכונה להיות ירא מלעבור על מצות ה' דהוא דברים המקדשים להאדם כמו שכתוב \"למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם\". וענין יראה הוא שייך במצות כדכתיב במשלי \"וירא מצוה הוא ישולם\":", + "אני נאמן לשלם שכר. פי' אף דהוא דבר הקדש מאוד להעבד בעת שהוא תחת העכו\"ם, אבל הקב\"ה נאמן לשלם לו כי לפום צערא אגרא:" + ] + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + [ + "(א) אם בחוקותי תלכו מלמד שהקב\"ה מתאוה וכו'. מדקאמר \"אם\" קדריש שהוא לשון בקשה דכתיב \"אם נא מצאתי חן בעיניך\":", + "וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו. דהתם נמי לשון בקשה כדכתיב \"לו יהי כדבריך\":" + ], + [], + [ + "(ג) הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. תהא שונה הלכות שבת:", + "זכור את אשר הקצפת. במעשה עגל:", + "שתהא שונה בפיך. הלכות עבודה זרה:", + "זכור את אשר עשה למרים שתהא שונה בפיך. הלכות נגעים והיינו שעל ידי זה יזהר מאיסור לשון הרע כדי שלא יענש בזה. ועיין ברמב\"ן פרשת כי תצא שהאריך בזה:" + ], + [ + "(ד) וכן הוא אומר ונתתי וכו'. כל הני \"וכן הוא אומר\" דקאמר מביא ראיה שמשמע הדבר לשני ענינים כמו הני דלעיל וצריכי תרי קראי לפרש:", + "מן הגדודיות. חיילות של עולי רגלים:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ברביעיות. והוא מליל ד' לליל ד', שאין בני אדם הולכין בדרכים באלו הזמנים בלילות, וכתניא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיב, ב) \"אל יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בליל שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא ויש אומרים ריבוא של מלאכי חבלה וכל אחת יש לה רשות לחבל\".35בפסחים שלנו הנוסחא היא \"מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו \" - ויקיעורך‏", + "או אינו אלא בערבי שבתות. פי' אפשר דכונת הכתוב \"בעתם\" - בעת שהעולם צריכים אליהם אפילו שיהיו בערבי שבתות שהם מטרידים לאנשים ומונעים מהכנת צרכי שבת:", + "אפילו שנים כשני אליהו. שהיה זמן עצירת גשמים בעולם:", + "אינו אלא סימן קללה. שהוא מופת שאינם נשלחים מההשגחה מאתו יתברך אחר שהוא מבטלם על ידי זה מרצונו יתברך:", + "מעשה בימי הורדוס. בעת בנין הבית שסתרו ובנאו מחדש כדאיתא בריש בבא בתרא:", + "בלילי שבתות. לפי שלילי רביעיות הן אמת שאין האנשים יוצאים יחידים אבל הרבה בני אדם יחד אין כאן סכנת מזיקין ומותר לצאת, אבל בלילי שבתות איכא מונע אחר מלצאת מלבד המזיקין שהוא אסור במלאכה ואין בני אדם יוצאין מבתיהן אפילו הרבה יחד, ולזה בלילי רביעיות עדיין איכא ביטול להרבה אנשים יחד אבל בלילי שבתות ליכא ביטול כלל על ידי הגשמים, ולזה הדר אמר ד\"בעתם\" הוא בלילי שבתות:" + ], + [ + "(ב) הא מה אני מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה. דמשמע שנתברכו כל העכו\"ם באמצעות ישראל:", + "שיהיה שבע. כלומר שלא תהיה הברכה מגעת להם מברכת ארץ ישראל אלא שיהיה בא\"י שבע תמיד אף כאשר יהיה רעב בכל הארצות ויהנו מברכת א\"י במה שימצאו לקנות מהם מה שיספיק להם:" + ], + [ + "(ג) ונתנה הארץ יבולה. דהיל\"ל \"יבול\", וכתב \"יבולה\" משמע מה שניתן לה בכח הטבעי קודם שנתקללה:", + "בימי אדם הראשון. קודם שחטא:", + "ת\"ל זכר עשה לנפלאותיו. פי' שמה שעשה ה' ית' בימי אדם הראשון הוא זכר והוראה למה שיעשה לעתיד לבא מן הנפלאות כדי שיאמינו להאותות שיהיו אז ולא יאמרו אין כל חדש תחת השמש, כי באמת כבר היה כן בימי אדם הראשון:", + "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. כצ\"ל. וכתיב בתריה \"ויהי כן\" – משמע שבאותו היום גופא הוציאה מיני דשא ועשב עם הזרעים שבהם כדי שנוכל לזרוע במקום אחר. הרי שעשתה פירות באותו יום:" + ], + [ + "(ד) מלמד שבו ביום שהוא נטוע וכו'. דגם על זה כתיב \"ויהי כן\":" + ], + [], + [], + [ + "(ז) שתהיו עסוקים בדיש. היינו שיהא הדיש מרובה כל כך עד שיהיו עסוקים בו עד זמן בצירת ענבים:", + "אין צ\"ל וכו'. דזה איננו ברכה:" + ], + [ + "(ח) וכן הוא אומר עושה שלום ובורא רע וכו'. פי' שהכתוב אומר שהבורא יתברך בורא דבר והפכו, ומדהעמיד \"שלום\" נגד \"רע\" מכלל שהשלום הוא מקור הטוב שהוא כולל הכל. והגר\"א גריס \"ובורא כל\", וכן איתא בילקוט:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) לא יראים מכל בריה. מן הבריות המזיקות דאי מאדם הרי כבר אמר \"וישבתם לבטח בארצכם\":", + "ליום השבת למשבית וכו'. דהול\"ל \"ליום שבת\", מאי \"השבת\"? אלא דהוא ליום ההשבתה והיא השבתת המזיקין:" + ], + [ + "(ב) לתוך גלגל עינו וכו'. פירשו \"מאורת\" על גלגל עינו המאירה אליו:", + "גמול ידו הדה. פי' תינוק הגמול משדי אמו ידו ישלוט על הדה זו חיה ההורגת הדה שמה כפי דעת חז\"ל:" + ], + [ + "(ג) אין צ\"ל שלא יהו באים וכו'. שזה אמור כבר \"ונתתי שלום בארץ\":", + "אלא שלא יהו העוברים והשבים. למלחמה, עוברים ממדינה לחברתה דרך ארצכם, וזהו שאמר \"לא תעבור\" – אפילו דרך העברה בעלמא:", + "כדרך שעברו בימי יאשיהו. פרעה נכה כאשר בא להלחם בכרכמיש ויצא לקראתו יאשיהו ושלח אל מלך יהודה לא עליך היום כ\"א אל בית מלחמתי, ולא רצה יאשיהו, ויורו המורים אל יאשיהו, כי בעון דורו לא נתקיים בו הברכה שהבטיח הקב\"ה \"וחרב לא תעבור בארצכם\":", + "שיהו נופלים לפניכם וכו'. דאם בחרבם הול\"ל \"והפלתם את אויביכם\", אלא \"לפניכם\" היינו איש בחרב רעהו:" + ], + [ + "(ד) שלא כדרך הארץ. דאי לאו כן הלא כבר אמר \"ונפלו לפניכם לחרב\", אלא בא להורות שהנפילה יהיה שלא כדרך הארץ, דדרץ הארץ היא שילחמו עד שינוצחו, וזה היה שבא מורך בלבבם ולא הרימו ראש נגד ישראל, וכענין שמצינו אצל יונתן בן שאול, ויפלו לפני יונתן ותהי המכה הראשונה אשר הכה יונתן כעשרים איש וגו' ותהי חרדה במחנה, עיי\"ש בקרא (שמואל ב, יד):" + ], + [ + "(ה) ופניתי אליכם בטובה. אחר שפירש ופניתי שירצה אפנה מכל עסקי וכו' וחזר לפרש כל מלות הפסוק. \"ופניתי\" היינו הפנייה להטיב לכם:", + "בקומה זקופה. כאשר יבואר לקמן על הפסוק \"ואולך אתכם קוממיות\", עי\"ש:", + "לא כברית הראשונה. דכן משמע לשון \"והקימותי\" שאתן קיום ונצחיות לברית אשר אכרות עמכם כי לא תופר כלל:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) מלמד שכל המתיישן וכו'. דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן:", + "יין. והוא הדין חטים שדרכן להתיישן:", + "מנין לרבות כל המתיישנים. כגון מיני פירות שמרקיבין:", + "ת\"ל ישן נושן. מכל מקום, להודיע שבח ארץ ישראל שאפילו אותן שאין דרכן ליישנן יתיישנו ויתקיימו:", + "שיהו גרנות מלאות חדש וכו'. הוקשה להם דנראה שהכתוב סותר סופו לראשו, דברישא אמר \"ואכלתם ישן\" דמשמע שהישן יפה מן החדש, והדר אמר \"וישן מפני חדש תוציאו\" דמשמע שהחדש יפה מן הישן. ולכן אמר דכונת הכתוב לומר ואכלתם ישן שהוא היפה ועם כל זה ההכרח יכריחכם שישן מפני חדש תוציאו אף על פי שאתם מקפידים בזה עם כל זה להיות האוצרות יפות לחדש כדי שיתיישן בם תוציאו מהם הישן בע\"כ:" + ], + [ + "(ב) שוב איני מואס בכם. לסלק שכינתי מביניכם, וזה על מקדש שיבנה ב\"ב בימות משיחנו שעליו יאמר \"ולא תגעל נפשי אתכם\". שאם על מקדש ראשון ושני – הרי געל וסילק שכינתו מבינינו, ואמר משאני גואל אתכם שהוא לעתיד שהוא יתברך יגאלנו, אבל הגאולות העוברות היו על ידי אמצעיים במצרים על ידי משה רבינו ע\"ה ובבית שני על ידי עזרא:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: הריני כיוצא בך כך עתיד הקב\"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו והקב\"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם, יכול וכו'. וכן איתא בילקוט. ופירושו שהיא אמר לאריסו הריני כיוצא בך שאני נטעתיו ואתה משמרו ומשקה אותו תמיד, וכן הקב\"ה אמר לצדיקים בגן עדן הריני כיוצא בכם, שאני נטעתיו ואתם משמרים את פירותיו ומשקים אותו מכח מצות ומעשים טובים שעשיתם. כן פירש באדרת אליהו:" + ], + [ + "(ד) ת\"ל והייתי לכם לאלהים. שהוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לנו לאלהים כמו שהיה בעת יציאת מצרים:", + "אם אין אתם מאמינים בי וכו'. שלפעמים מפני גודל הצרות אדם מיאש עצמו מן הגאולה ולא נתן לו לבו להאמין בזה:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. מלת \"להם\", דהול\"ל \"מהיות עבדים\":", + "יכול עבדים לעבדים. שכן משמע מאמר \"מבית עבדים\", שהבית אשר בו היו משועבדים היו עבדים:", + "ת\"ל להם. שהוא להמצריים בעצמם אשר הם שריהם ומלכיהם, ואם כן פירוש \"מבית עבדים\" - מן הבית אשר בו הייתם משועבדים:" + ], + [ + "(ו) נכנסו כל הפרות וכו'. היינו שכל האומות בתקפן וממשלתן ועם ישראל נחלשו ואין בם כח לעמוד על רגליהן:", + "לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש. היינו שימתין עד שאותו האיש יתיר מעליה העול אלא ברגע אחד שובר העול והרצועות הכרוכים עליה:", + "אין אומר הקב\"ה לאומות כך וכך עשיתם לבני. דהיינו לה?ינם התנהגותם שהיה ברע עד שיתירו מהם העול, אלא מיד הוא בא ושובר את העול. והדמיון שלא יהיה כמו במצרים שהמתין עד ששלחם פרעה אלא הגאולה יהיה בבת אחת:", + "הסמיונים. הם הרצועות שבהם קשור העול:" + ], + [ + "(ז) מאתיים אמה. דריש מלת \"קוממיות\" כאילו אמר קומה מאת, שהם שני מאות. ורבי יהודה פירש קומה גבוה באופן היותר נעלה מאוד, והיינו כאדם הראשון דאמרינן בחגיגה שמיעטו הקב\"ה לאדם הראשון והעמידו על מאה אמה:", + "תבנית היכל מאה אמה. היינו כנגד היכל וכותליו ((סנהדרין ק, א) עי\"ש בפירוש רש\"י):", + "בקומה זקופה. והיינו שיתבוננו בעצמם אז את מדרגתם שהם בני אל חי ולא יהיו שפלים ברוחם, ויתנו על זה תודה לה':", + "ולא יהיו יראים מכל בריה. וכענין שאמר הכתוב \"מי את ותראי מאנוש ימות וגו'\":" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) למדרש חכמים. דהיינו תורה שבע\"פ שאינו נכתב ובו שייך לשון שמיעה שנשמע באוזן מהחכמים שבא להם בקבלה מסיני:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן: ואם לא תשמעו לי מה תלמוד לומר. פי' מלת \"לי\" יתירא:", + "שהוא יודע את רבונו. שהוא אדון הכל:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן בילקוט: מה תלמוד לומר לא תעשו יש לך אדם וכו'. פי' דהתנא שאל מה תלמוד לומר \"לא תעשו\" כיון דאינו לומד ממילא לא יעשה. ועל זה משני יש לך אדם וכו', פי' שיכול שימצא אדם שאינו למד אבל עושה וכו'. והגר\"א גריס בהדיא \"שיכול שיש לך אדם וכו'\":" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) איני מדבר אלא באף. שהיה לו לומר \"גם אני\":", + "אני אשר בניתי אני אהרוס. הוקשה להם דהול\"ל \"אף אעשה זאת\", לכן אמרו דהוא כמתלונן על ישראל ואומר על ידיכם מוכרח אני בעצמי לקלקל מעשה ידי:", + "הגר\"א גריס אני אעשה זאת וכו'. בזה ניחא מאוד מה שמסיים ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב ש\"אני\" הוא משמותיו של הקב\"ה כמו שאנו אומרים \"אני והו הושיעה נא\", וכפירש\"י בסוכה (דף מה.):", + "לכם מידיכם היתה זאת. פי' אף שאני הוא העושה זאת - מכל מקום לכם יתייחס זאת ולא לי, שאתם הסיבותם דבר זה שימשך הרעה עליכם ממני:", + "[כי דבר זה דומה למי שיעמיד עצמו תחת המשקולת (שקורין ווא\"ג) של המורה שעות, והמשקולת מכה על ראשו, האם יתכן שיאמר שהבע\"ב הכהו על ראשו? הלא הוא בעצמו הסיבה לזה שעמד במקום הזה, וכאילו המשיך בעצמו המשקולת על ראשו. כן הוא הדבר הזה כמו שאמר \"ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות והרע\", וציוה בעצמו \"ובחרת בחיים\", והרי הוא כמו שציוה בעצמו, אף שזה לעומת זה עשה האלהים אני מייעצך שלא תעמיד עצמך תחת המורה שעות להמשיך עליך את המשקולת, כי סוף דבר יהיה שיכה אותך על ראשך]:", + "הרעות והטוב. כצ\"ל, וכן גרס הילקוט:" + ], + [ + "(ב) והפקדתי. דרשו מלשון 'פוקד', שהם יהיו פוקדות אתכם, והוא מלשון \"ביום פקדי ..ופקדתי\":", + "זו מכת מותן. היא מכת מות שהיא מכה חזקה שבבואה יתברר להרואים כי היא מבשרת המות:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: את השחפת יש לך אדם. וכן איתא בילקוט:", + "מלמד שהוא נשחף. חולי שמשחף את הבשר והוא דומה לנפוח ומראית פניו זעופה:", + "שהוא מקדיח. חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו:", + "ת\"ל מכלות עינים. העינים צופות וכלות לראות שיקל מחלתו ויתרפא וסוף שלא ירפא:", + "ת\"ל ומדיבת נפש. ידאבו נפשות של משפחתו במותו:", + "מה אויבים באים ואוכלים. פי' מהו זהו שסיים הכתוב ואכלוהו איביכם:" + ], + [], + [ + "(ה) שיהא המות וכו'. דרשו \"ונגפתם\" לשון 'מגפה':", + "שאיני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם. דייקו דהו\"ל לומר \"ורדו עליכם השונאים\", אלא אשמועינן ד\"בכם\" היינו בתוך עצמיכם גופא אני מעמיד עליכם השונאים שלכם והיינו לאפוקי השונאים עכו\"ם. וגם זהו מן הקללה שבשעה שאומות העולם וכו':", + "שנאמר ואשר אכלו שאר עמי. הוא במיכה (מיכה, ג) והפסוק מיירי שם בקציני בית ישראל הממונים על העם שגוזלים וחומסים אותם עי\"ש:", + "ואין רודף אתכם מבלי כח. לא יהיו צריכים לרדוף אתכם שלא יהיה בכם כח אלא ישיגו אתכם בלי רדיפה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ואם עד אלה. דהו\"ל לכתוב \"ואם באלה\", וע\"כ ר' אליעזר דריש ליה מלשון 'עד' שהוא מעיד בהם. ור' יהושע דריש מלשון 'עוד':", + "אתם עברתם לפני ז' עבירות. האמורות למעלה – אינו לומד, ואינו עושה, ומואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את אחרים, כופר במצות, כופר בעיקר:" + ], + [ + "(ב) ר\"ע אומר ושברתי וכו' אלו הגבורים שבישראל וכו'. דלשון 'שבירה' שייך יותר באנשים מן ביהמ\"ק:" + ], + [ + "(ג) שיהו השמים מזיעים. מלחות הטל:", + "והיא משמרת פירותיה. שלא ירקבו כיון שאין בה לחות, שהלחות מרקיב ומאבד הפירות, ואעפ\"כ קללה היא שהארץ לא תוציא פירות והשמים לא יתנו מטר. אבל היא קללה שבבחינת מה יש עמה ברכה – שאם השמים לא יתנו מטר - יתנו טל, ואם הארץ לא תתן פירות, תשמור מה שיש באוצרם:", + "רבי אומר זה הכרם. שצריך לכח וטורח הרבה מפני שיצטרך לעבודות רבות וזה יתום לריק:", + "זה הפשתן. שהוא גם כן יצטרך לעבודות רבות:", + "זה הכח. שיהיו יגעים בכל כחם עד שיתום כחם ויהיה ללא הועיל, שלא יוציאו ממנו תועלת כלל:", + "קובר בתו ומאבד ממונו. שבעלה יורשה והוא לריק שתם הממון ולא נהנית הבת ממנו:" + ], + [ + "(ד) הרי שיניו שלו קהות. שנשאר בלא כח שהוציא כל כחותיו ולא הועיל כלום:", + "מה שאתה מוביל לה. שאפילו הזרע שהבאת לה לא תתן. ודרשו \"יבולה\" כמו שכתוב \"יובילו שי למורא\", שהוא לשון 'הבאה', דאי אפשר לומר שכונת הכתוב שלא תצליח – הרי כתיב מקודם \"ונתתי את שמיכם וגו'\":", + "ועץ הארץ לא יתן פריו. בזה האחרון דרשינן שתי קללות: שלא יהא חונט העץ פירותיו בשעה החנטה, וזהו שכתוב \"ועץ הארץ\" - שאפילו בצאתו מן הארץ יהא לקוי. ואם היה מפרה יהא נושר פירותיו:", + "מקליח. משיר:", + "את פירותיו. ויש באלו שתי פסוקים (פסוק י\"ח וי\"ט)‏36לכאורה יש כאן טעות והוא מתכוון לפסוקים י\"ט ו-כ' - ויקיעורך (ויקרא כ\"ו, י\"ח-כ') ז' קללות ומקויים בזה מה שאמר \"שבע על חטאותיכם\":" + ], + [ + "(ה) עריי בעולם. כדבר שהוא במקרה שאינו אלא לפרקים כן תלכו עראי במצותי:", + "אעשה אתכם עריי בעולם. דבר שאין לה קביעות חשובה:" + ], + [ + "(ו) אלא חיה משכלת. שדרכה להיות משכלת כדכתיב \"ושיכלה אתכם\":" + ], + [ + "(ז) דרך דרכיכם. פי' \"דרך\" היה לו לומר, וכתב \"דרכיכם\" לשון רבים:", + "לרבות שבילים גדולים וקטנים. הרי ז' קללות:", + "שן בהמה", + "ושן חיה", + "חמת זוחלי עפר", + "ושכלה", + "והכריתה", + "והמעיטה", + "ונשמו:", + "הרי שבע מיני פורעניות:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ונקם שאינו בברית וכו' כגון סימוי עיניו של צדקיהו. שלא היה ראוי לכל אותו הדין אלא בשביל עון דורו שהיו רשעים, ומשמע ליה \"נוקמת נקם\" שהם שני עניני נקמות. זהו כפי גירסתינו:", + "ויותר נכון לגרוס: \"איזהו נקם שהוא בברית, כגון סימוי עיניו של צדקיהו שמרד בנבוכדנצר והפר הברית אשר כרת אתו\". ויש נקם שאינו בברית כגון סתם נקמה דאז אין הנקמה כ\"כ גדולה, אבל הנקמה שהוא בשביל הפרת ברית הנקמה גדולה מאוד (קרבן אהרן). וכן הסכים הגר\"א לגירסא זו:", + "מפני המצודה. ר\"ל מפני המצור, וכן הוא בפסיקתא זוטרתי:", + "הלכה וכו'. דייקו שאמר \"ושילחתי דבר בתוככם\" - משמע שמיתתן על ידי דבר, ואח\"כ אמר \"ונתתי ביד אויב\" - משמע שהוא על ידי חרב, ולזה פירשו שעל ידי הדבר יהיו ניתנים ביד אויב:", + "הכי גרסינן: היו קוברים מיתיהם ניתנין וכו'. :" + ], + [ + "(ב) בשברי לכם מטה לחם. מלת \"מטה\" יתירא, ולזה דרשו מסעדי לחם הם פרפראות שבו נאכל הלחם:", + "מבלי עצים. ר\"ל שלא יהיה להם עצים להחם תנורים רבים, דאין לפרש ממיעוט הלחם, דהרי אמר \"בשברי לכם מטה לחם\":", + "שתהא פת ניפולת. שיהא פת קיבר שחור הרבה שאינו מתדבק החלקים זה עם זה, ולזה הוא משתבר בתנור:", + "משל ביד אדם וכו'. רבי יוסי פירש \"משקל\" מלשון 'שקול הדעת', שמחסרון מעותיו אם יהיה לו איסר או פרוטה יהיה שוקל במחשבתו מה יקנה שישבע בו:", + "זה רעב של מהומה. שיהיה מארה בתוך המעיים, ודייקו חז\"ל מלת \"ואכלתם\" לומר שלא יהיה העדר השבע מפני מיעוט האכילה אלא ואכלתם כדי אכילת שובע ואעפ\"כ ולא תשבעו מפני המארה:" + ], + [], + [ + "(ד) והכרתי את חמניכם אלו הנחשים. היינו המנחשים והקוסמים. דאי לאו הכי קשה מאי עונש היא שיכרתו הע\"ז מישראל? אלא אלו המנחשים והקוסמים שבזה היו ממשיכים לעם לסור מאחרי ה' ולהתדבק בעכו\"ם:", + "זו הגולה. כמשליך דבר הנמאס מלפניו כד\"א \"שלח מעל פני ויצאו\":", + "עיר ערי וכו'. דהול\"ל \"עיר ערי\", ואמר \"עריכם\" – לרבות אותם שיש להם שם כרך או מחוז - הכל יחרב:", + "לרבות בתי כנסיות וכו'. שהכל ישארו שממה שיחריבם האויב:", + "כמשמעו. היינו מן הקרבנות וכדלעיל בריש פרשת בחוקותי:" + ], + [ + "(ה) זו מדה טובה לישראל. לפי שייחס אותה אליו יתברך ואמר \"והשימותי אני וגו'\", ולזה אמרו שלא אמר זה אלא מפני שהיא מדה טובה לישראל וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ז) זו חרב הנשלחת. דייקו מלת \"והריקותי\" שלא תפול על החרב, ולזה אמרו שהוא משל לה?מדה שתהיה נשלחת בהם ולא תשוב כמים אשר יורקו מן הכלי שלא ישוב לכלי, כך החרב לא ישוב מעשות מה שנשלחה והוא ילך תמיד אחריהם:", + "אינם חוזרים לכלים. כי מאורך הגלות נראה ח\"ו כאילו שאין להם לחזור:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) זו מדה קשה לישראל. לפי שאמר למעלה \"והשימותי אני את הארץ\" ואמר שהיא מדה טובה – לזה אמר שזו קשה לפי שהכונה בה לומר שתמיד תהיה שם שממה עליה וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ג) אינו אומר והבאתי מורך בלבבכם אלא והבאתי מורך בלבבם וכו'. זו היא גירסת הראב\"ד, ונדחק בביאורו עי\"ש. ובזית רענן מסכים לגירסא זו ופירשו דהכי קאמר: דהנה בקרא מתחיל בלשון נוכח ואמר \"והנשארים בכם\" ומסיים בלשון נסתר - \"בלבבם\", והול\"ל מורך בלבבכם. אלא הכי קאמר שאתן מורך בלב אויביהם שלא ירדפו אותם ואפילו הכי ינוסו ישראל מפני אימה ופחד. וזהו שמסיים \"ורדף אותם קול עלה נדף\". עכ\"ל:", + "ויש עוד גירסות, עיין בקרבן אהרן:", + "והנכון יותר מכולם גירסת הגר\"א דגרס \"אינו אומר והבאתי מורך בם אלא והבאתי מורך בלבבם\":" + ], + [], + [ + "(ה) אינו אומר איש באחיו וכו'. הקרבן אהרן פירש דהכי קאמר, אינו אומר שיכשל איש באחיו כפשוטו, דאם כן הול\"ל \"איש באיש\", ומאי \"איש באחיו\"? אלא הכונה איש בעון אחיו שהוא מפני האחוה שביניהם שהם ערבים זה בזה. והגר\"א גרס \"אינו אומר איש מפני אחיו אלא כו'\". ונכון מאוד:" + ], + [ + "(ו) זו שעה שנלכדה בה ירושלים. שגם צדקיהו שברח דרך המערה רדפו אחריו ונמסר בידם, שאילו לאחר הגלות היה מדבר הרי אפילו קול העלין רודפין אותם ואצ\"ל האיובים:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אלו עשרת השבטים שגלו למדי. דאילו על כלל ישראל הרי אמור \"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם\", אלא על י' שבטים ואזיל לטעמיה דס\"ל בפרק חלק (סנהדרין קי, ב) י' שבטים אינם עתידים לחזור, ועיי\"ש שר' יהושע פליג עליו:", + "אין אובדן אלא גולה. חולקין על רבי עקיבא וס\"ל כדעת ר' יהושע שם:", + "הרי אובדן ממש אמור. ולמה ליה למכתב \"ואבדתם בגוים\", אלא ע\"כ ד\"אבדתם\" הוא רק גלות וכיון ד\"אבדתם\" הוא רק גלות אם כן אף על פי שאמר \"ואכלה אתכם ארץ אויביכם\" אין זה לשון כליון אלא כאכילת קשואין שאוכלין את אלו וימצאון אחרים תחתיהם:" + ], + [ + "(ב) אינו אומר ימקו. פירוש המלה מלמדנו התורת כהנים שהוא לשון המסה:", + "אלא בזמן שהם תופסים וכו'. וזהו שאמר \"ואף בעונות אבותם אתם\" – היינו שהעונות שעושים הם חוזרים בזה מעשה אבותיהם:" + ], + [ + "(ג) מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר והתודו וכו'. והנה לא פירש הברייתא מה הוא הרחמים, והנה הקרבן אהרן פירש דהרחמים הוא דאף שמעלו בה' אף על פי כן מועיל להם הוידוי. והוא דוחק. והזית רענן פירש דדייק מדכתיב \"והבאתי אותם בארץ אויביהם\" דקשה כיון ששבו בתשובה למה יביאם בארץ אויביהם, אלא ה\"ק כיון שיהפכו לבם לתשובה ויתודו – אביא אותם בארץ אויביהם כדי שיחזרו תשובה במעשה והיינו דמסיים הכתוב \"או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם\", עכ\"ל. ואם כן הרחמים הוא מה שמעורר הקב\"ה על ידי סיבוביו להחזירם לתשובה כדי שירצו את עונם ויגאלו. וזהו באמת רחמים גדולים. והגר\"א בהגהותיו משמע דמפרש גם כן כעין זה:" + ], + [], + [ + "(ה) זו מדה טובה לישראל. אחר שאמר זה אחר שאמר הכתוב \"והתודו\" וע\"כ דהוא לטובה שהוא יעוררם שם לתשובה על ידי נביאיו וכדמסיים:" + ], + [ + "(ו) הם מכניעים. צ\"ל שהם:" + ], + [ + "(ז) ולמה נאמרו אבות אחורנית אלא אם אין מעשה אברהם כדאי וכו'. מוקשה מאוד דהאו סותר לעצמו. והקרבן אהרן יישבו בדוחק גדול. והנכון כמו שהגיה הגר\"א \"אם אין מעשה יעקב כדאי מעשה יצחק כדאי ואם אין מעשה יצחק כדאי מעשה אברהם כדאי, וכדאי כל אחד ואחד\". וכעין זה הוא גירסת רש\"י בחומש. ועיין מה שכתבנו שם בהגהותיו:" + ], + [ + "(ח) כאילו הוא צבור על גבי המזבח. ולא שייך זכירה בדבר הנראה תמיד:", + "שלימה. שכל בניו היו כשרים:" + ], + [], + [ + "(י) הכי גרסינן: והם לא עשו כן עמדו וגלו ממנה. :", + "הכי גרסינן: וכי ראש בראש פרע מהם מישראל, והלא לא פרע מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפניו. וכן איתא באדרת אליהו \"וכי ראש בראש\" דלשון \"יען וביען\" משמע דגמול העונש בא בערך גודל החטא, לכן מתמה דהלא אינו כן. ועל זה משני דאין כונת הכתוב כן אלא להורות לנו דהעונש בא בשביל שמאסו במשפטים וגו' וזהו שאמר \"יען במשפטי מאסו\" שהם הדינין, \"וביען\" את \"חוקותי געלה נפשם\" אלו המדרשות שנראין כמין חוקים שאין מפורשין בתורה אלא הם קבלה מסיני (ראב\"ד ור\"ש):" + ], + [ + "(יא) של מדבר. היינו של עגל וכדומה:", + "של מלכי האמורי. מה שנדמו בפעולתם לשאר מלכי האומות:", + "לא מאסתים בימי אספסינוס וכו'. פי' שכל אלו היו באים לכלותם ולא הניחם הקב\"ה בידם:" + ], + [ + "(יב) שהברית כרותה לשבטים. פי' לשנים עשר בני יעקב שאף עמהם כרת הקב\"ה ברית שלא יכלה זרעם כדכתיב (חבקוק, ב) \"שבועות מטות אומר סלה\". ומביא הברייתא ראיה לזה מן הכתוב בתורה:" + ], + [ + "(יג) זכה משה ליעשות שליח. סמך התנא על סוף המקרא \"ביד משה\":", + "מלמד שניתנה התורה הלכותיה ופירושיה וכו'. זה אזיל לדעת ת\"ק דס\"ל ד\"והתורות\" היא מורה על תורה שבע\"פ שהוא כולל כל אלו הדברים, ורבי עקיבא גם כן מודה לזה אלא דהוא נפיק זה מקרא אחרינא, עיין ברכות דף ה' ע\"א (ברכות ה, א):" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם מעריכין. שאם אמר העכו\"ם \"ערכי עלי\" או \"ערך אחרים עלי\" לא אמר כלום. וקסבר ר\"מ שאין מקבלים מידם הקדש בדק הבית כדכתיב \"לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו\", וסתם ערכין קדש בדק הבית הוא:", + "יכול לא יהיו נערכים. אם אמר ישראל ערכו של עכו\"ם זה עלי גם כן לא אמר כלום דקרא דאמר \"בני ישראל\" על כל הפרשה קאי דמשתעי במעריך ונערך:", + "ת\"ל איש. דהדר ואמר \"ואיש\" שהוא שם משותף לישראל ולעכו\"ם ובזה ריבה העכו\"ם לענין נערך:", + "א\"ר מאיר וכו'. חוזר ומפרש לתת טעם לדבריו למה אמר דהריבוי קאי לענין נערך והמיעוט לענין מעריך אימא איפכא:", + "שריבה מדת הנערכין. דמשמע שלהיות נערך לא קפיד קרא כל כך:", + "אבל לא מעריכים. שאינן בני דעה:" + ], + [ + "(ב) שהרי טומטוס ואנדרוגינוס וכו'. כדלקמן בברייתא ט' והאי קרא ד\"לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו\" שלא רצה לקבל מהם הטעם משום רפיון ידים, פי' שלא היו מתכונים לטובה אלא שיסמכו עליהם וישמעו לעצתם להשתתף עמהם והם יאחרו בנין הבית עד שישיבו את לב כורש שלא לבנותו:" + ], + [ + "(ג) שיש בו הפלאה. שיודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש, והוא הנקרא בגמרא \"מופלא סמוך לאיש\", והוא מבן י\"ב שנה ויום אחד עד בן י\"ג שנה ויום אחד דאז הוא \"איש\" ממש:", + "ת\"ל כי יפליא. דהיל\"ל \"כי ידור נדר\" ואמר \"כי יפליא\", אלא ודאי דה\"ק איש שהוא גדול או כאשר יפליא דהיינו שיודע להפלות:", + "הכי גרסינן: כי יפליא נדר נאמר כאן וכו'.", + "ונאמר להלן נדר. גבי נדרים \"איש כי ידור נדר\", דמלת \"נדר\" יתירא דהיה לו לומר \"כי ידור\", אלא דאתי למידן גזירה שוה:", + "מה נדר האמור כאן כי יפליא. פי' לרבות מופלא סמוך לאיש שמעריך, אף נדר האמור להלן בפרשת נדרים בסמוך לאיש נודר:", + "ומה נדר האמור להלן בבל תאחר לשלמו. אם איחר ג' רגלים ולא שילם עובר בבל תאחר. והך ברייתא שאחר זו שהביא בל תאחר לערכין מקרא אחרינא – תרי תנאי. אי נמי, דה\"ק שם, אפילו אי לא היה מרבה גזירה שוה לכל מילי היינו למדים מקרא זה גופא:" + ], + [], + [ + "(ה) להביא ערך סתום. דאמר הרי עלי ערך ולא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי. ומפרש שם (ערכין ד, א) שנותן כפחות שבערכין ומאי ניהו ג' שקלים:", + "ואינו נותן ערך איבריו. אם אמר \"ערך ידי עלי\" לא אמר כלום, דאין ערך לאיברים. דאף על גב דאי אמר \"דמי ידי עלי\" נותן דמי ידו, אם אמר \"ערך ידי עלי\" פטור בלא כלום ובגמרא פריך והא \"בערכך\" אפיקתיה לערך סתם. ומשני קרי ביה ערך בערכך, ופירש\"י \"ערך\" הו\"ל למכתב והוא מייתי ערך סתם, ומדכתב \"ערכך\" למדרש נמי האי:" + ], + [ + "(ו) או יכול וכו'. פי' ואילו לא אמר אלא וערכך הייתי ממעט כל האיברים אפילו איברים שהנפש תלוי בהם כגון שאמר ערך ראשי או ערך לבי עלי:", + "ת\"ל נפשות. \"בערכך נפשות\", דבנפש תלה רחמנא לומר שאם העריך דבר שהנשמה תלויה בו הוה ליה ככולו ונותן דמי כולו:", + "לא המת. שאם אמר \"ערך מת זה עלי\" לא אמר כלום. ובגמרא פריך והא אפיקתיה. ומשני קרי ביה נפש נפשות. ואע\"ג דמת אסור בהנאה מן התורה ואין לו דמים – מכל מקום איצטריך קרא סד\"א דאיתיה בערכין דומיא דמנוול ומוכה שחין דליתיה בדמים ואיתרבי. קמ\"ל:", + "ולא אוציא את הגוסס. שאם אמר גוסס \"ערכי עלי\" יהא מחוייב לקיים:", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר והעמיד והעריך. דכתיב \"ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן\":", + "ואת שאין לו העמדה. וגוסס אינו יכול לעמוד. ובגמרא פריך דמת נמי תיפוק ליה מקרא ד\"והעמיד והעריך\", וקרא ד\"נפשות\" יתירא הוא. ומשני דאין הכי נמי, וקרא ד\"נפשות\" לא אתא אלא לרבות מנוול ומוכה שחין כדדריש לקמיה:" + ], + [ + "(ז) ד\"א מה תלמוד לומר נפשות. דאילו למעט מת דאמרנו – מקרא ד\"והעמיד\" נפקא לן:", + "שיכול אין לי אלא וכו'. פי' אלו אמר נפש ולא אמר נפשות יכול הייתי לומר דוקא כשהנערך הוא אחד וקרא ה\"ק בערכך נפש שהמעריך והנערך אחד:", + "אחד שהעריך מאה. כגון דאמר \"ערך מאה עלי\", דבזה היה לנו לומר דלא הוי ערך:", + "ת\"ל נפשות. וה\"ק קרא, בערכך לנפשות הרבה, ומדאמר \"בערכך\" משמע דבערך שהוא לשון יחיד מעריך לנפשות הרבה:", + "אין לי אלא איש וכו'. דהא כתיב \"איש כי יפליא בערכך נפשות\", ונפש כולל אפילו אשה:", + "ואשה שהעריכה את האיש מנין. וה\"ה אשה שהעריכה את האשה:", + "ת\"ל נפשות. לשון רבים דכולל בין איש ובין אישה, וקאי אמעריך ואנערך, דהכי משמע \"בערכך\" כאשר תעריך כל מה שיהיה נפשות יכול להעריך בין איש ובין אשה:", + "מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים. שאם יאמר דמי עלי או אחר יאמר דמיהם עלי - אין צריך לתת כלום דאין שוים מאומה:", + "ת\"ל נפשות. איזה נפש שהוא. ובגמרא פריך והא אפיקתיה להנך דרשות – לאבר שהנשמה תלויה בו ולאחד שמעריך מאה ולאשה שהעריכה. ומשני שקולות הן. פי' כל הדרשות הוי ילפינן גם כן מתיבת נפש (דאין לך חומר בזה יותר מזה דנימא הך קמרבי לחודיה), דנפש משמע אשה ומשמע נפשות הרבה דשם הסוג הוא, וכן כתיב \"ונפש אדם מן הנשים ששה עשר אלף\", וכי איצטריך קרא למנוול ומוכה שחין לבד דלא נימא מדכתיב \"נדר בערכך\" נקיש בזה ערך לנדר דהוא דמים:" + ], + [ + "(ח) והיה מה ת\"ל. מלת \"והיה ערכך\" דהוא יתר, דהול\"ל \"בערכך נפשות לה' הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל\":", + "שלא היו בכלל ערכים. וכדלקמיה. ופחות מחודש דכתיב \"ואם מבן חודש וגו'\" משמע דפחות מזה אין לו ערך:", + "ת\"ל והיה. דאם אינו ענין לערכין דהא ליתנהו בערכין, תנה את הריבוי הזה לדמים. ובגמרא (ערכין ד, א) מפרש דהא פשיטא אם אמר דמיו של טומטום זה עלי דחייב ליתן דמי שויו, דלא גרע מאילו אמר דמי דקל זה עלי דצריך לשלם לבה\"ב, אלא עיקר הרבותא אפילו אם אמר דמי ראשו או שאר אבר שהנשמה תלויה בו חייב ליתן דמי כולו:" + ], + [ + "(ט) ולא טומטום ואנדרוגינוס. שאם אמר ערכי עלי או שאחרים אמרו עליהם ערכם עלי אינו נערך אבל הוא מעריך את אחרים כדלעיל בברייתא ב':", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|יכול לא יהיו בכלל איש מחמת ספק אבל יהיו בכלל אשה ליתן עכ\"פ שלשים שקלים:", + "ת\"ל ואם. דהוא יתר, ובא למעט דוקא נקבה ודאית:", + "ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו. שהזכר יהיה צריך ליתן נ' שקלים דדלמא כיון דכתיב \"ועד בן ששים שנה\" - עד ולא עד בכלל:" + ], + [ + "(י) אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה. דבשנת חמש יתן רק חמשה שקלים ובן עשרים יתן רק עשרים שקלים:" + ], + [ + "(יא) הרי היא כשנת ששים. דצריך שיהיה למעלה משנת ששים חודש ויום אחד מן השנה האחרת ועד זו הזמן חשיב שנת ששים:", + "ונאמר להלן. גבי לויים \"ופדויו מבן חודש ומעלה\":", + "מה להלן חודש אחד ויום אחד אחר החודש. דכן כתיב \"מבן חודש ומעלה\" – דכבר נכנס בחודש האחר יום אחד דהוא למעלה מהחודש – אף \"ומעלה\" דכתיב כאן צריך שיהיה למעלה מהששים חודש ויום אחד:" + ], + [ + "(יב) מנין. דגם בזה צריך חודש ויום אחד:" + ], + [ + "(יג) והעמידו לפני הכהן. דהיינו להנערך, ולכן אם אמר על מת \"ערכי עלי\" פטור מליתן דאין אנו יכולים לקיים בו \"והעמידו\":" + ], + [ + "(יד) ת\"ל יעריכנו. שהוא יתר, דהרי כבר אמר \"והעריך אותו הכהן\", אלא לרבות דאפילו מת הנערך אחר שאמר \"ערך פלוני זה עלי\", כיון שהיה חי בשעה שנתחייב בערכו, לזה יעריכנו אחר היותו מת:", + "שלא יתן אלא בזמן הערך. דאם העריך עצמו והיה פחות מן בן כ' דהוא ערך קטן, ואח\"כ כשבא לפני הכהן להעמידו וליתן ערכו גדל על עשרים – אינו נותן אלא הערך שנתחייב בשעה שאמר \"ערכי עלי\". והוא הדין לחומרא, דאם העריך עצמו והיה פחות מששים, ואח\"כ בשעת נתינת הערך נעשה יתר מששים – מחוייב ליתן ערך גדול כזמן הערך. ויליף זה בגמרא (ערכין יח, א) מדכתיב \"כערכך יקום\", משמע דאזלינן בתר זמן הערך:", + "לא יד הנידר. שאינו תלוי בהשגת יד הנידר, אלא בנודר, דהיינו עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני נותן כערך הקצוב בתורה:", + "בין איש וכו'. פי' תחלה השמיענו דהשג יד נידון לפי השגת ידו של הנודר, אבל פרטי דיני ערכין דהיינו שיש חילוק בערכין בין איש לאשה ובין קטן לזקן – זה אינו תלוי בנודר אלא בנידר. וזהו דמסיים \"מכאן אמרו וכו'\" והוא משנה ריש פרק ד' דערכין:", + "השיג יד בנודר. עיין בערכין דף י\"ז (ערכין יז, א) דמסיק הגמרא דתנא נקט לישנא דקרא \"על פי אשר תשיג יד הנודר\", אבל באמת היה לו לומר השג יד במעריך והשנים בנערך, עיי\"ש:", + "והשנים בנידר. דהיינו שיש חילוק בין קטן לגדול ולזקן:", + "והערכין בנערך. דהיינו שיש חילוק בין זכר לנקבה והכל תלוי בנערך:", + "והערך בזמן הערך. כנ\"ל:", + "בנין אב וכו'. דתיבת \"הכהן\" יתירא, דביה משתעי קרא, והיה לו לומר \"יעריכנו\" ותו לא. אלא בא לרבות לכל הנערכים שיהו בכהן. ועיין בסנהדרין דף י\"ד בגמרא:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אמר רגלה וכו'. התנא דורש והולך על סדר הפרשה, דאחר פרשת ערכין הכתוב מבאר דיני הקדשות הקרבנות:", + "יכול תצא לחולין. על ידי פדיון שיפדה אותו אבר, שאם לא מה יועיל לו כיון דלא יכול למשחטיה לשם חולין:", + "ת\"ל יהיה קודש. בהווייתה תהא (גמרא):", + "מה יעשה לה. כלומר כיון דההיא אבר הוא קדוש ואין לו תקנה להוציאו לחולין:", + "חוץ מדמי אותה הרגל. שדמי הרגל לא יטול לפי שאינו שלו. ובתמורה פריך והא קמייתי אותו שקנאה עולה מחוסרת אבר, והוא הלא היה מחוייב עולה שלמה. ומשני דמיירי שמוכר אותה למי שנדר להביא בהמה אחת חוץ מרגלה והרי בין שניהם מביאין אותה - זה רגלה וזה שאר כל גופה:", + "לרבות את כולה. דהו\"ל למכתב \"כל אשר יתן ממנו לה' קודש\", ומדכתיב \"יהיה\" - ריבויא הוא דאפילו לא נתן לה' אלא ממנו, דהיינו מקצתה, יהיה קודש כולה:" + ], + [ + "(ב) ת\"ל קרבן. דכתיב \"אשר יקריבו ממנה קרבן לה'\", ועל זה מסיים קרא \"לא יחלפינו ולא ימיר וגו' ואם המר ימיר וגו'\". אבל קדשי בדק הבית דלא מקרי קרבן - אין תמורתן קודש:" + ], + [ + "(ג) ולא אוציא את של ציבור. קדשי מזבח של צבור:", + "ת\"ל לא יחליפנו. בלשון יחיד דמשמע דיחיד עושה תמורה ולא צבור:", + "ולא אוציא את של שותפין. דקרבן יחיד מקרי:", + "ת\"ל ולא ימיר אותו. שנה הכתוב פעם שני בלשון יחיד לומר דדוקא יחיד עושה תמורה ולא של שותפין:" + ], + [ + "(ד) אר\"ש וכו'. ר' שמעון סבירא ליה דאף קדשי בדק הבית איקרי קרבן דכתיב \"ונקרב את קרבן ה' אצעדה וצמיד\", ולהכי סבר דממלת \"קרבן\" לא נפקי למעוטי בדק הבית וה\"נ קרבן צבור וקרבן שותפין לא נפקי ליה למעטינהו מ\"לא יחלפינו ולא ימיר\", ולזה אמר דמהכא נפקי הכל:", + "והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה. דהוא נמי נקרב על גבי המזבח ונאכל לבעלים בירושלים ואם כן בכלל כל הקדשים היה לענין תמורה דעבדי תמורה, ולמה יצא דכתיב בסוף הפרשה \"ולא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו\", אלא ללמד על הכלל כולו יצא לומר שאינו מדבר אלא במה שיוקש אליו:", + "מה מעשה קרבן יחיד. דמעשר ליתיה בשותפות מדכתיב \"יהיה לך\" - ולא של שותפות:", + "אף אין לי אלא קרבן יחיד. במשנה שם בתמורה (דף יג.) מסיים נמי \"ומה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית\". והתורת כהנים קיצר בדבר:", + "או דבר. כלומר אם אתה בא להקיש למעשר צריך אתה להקישו לכל דבר:", + "שהוא הקדש מזבח. הגר\"א מחקו וכן בילקוט ליתא, דהא כבר למד זה מקודם:", + "ונוהג בבקר ובצאן. איני יודע מה מיעט בזה. ואפשר דבא לומר דוקא דומיא דמעשר שהוא נוהג בבקר וגם בצאן, לאפוקי פר כהן משיח שאינו נוהג בצאן. וכן אילו של כה\"ג ביוה\"כ שאינו נוהג בבקר. והא דקאמר לקמיה מנין לרבות קדשי קדשים – היינו שאר קדשי קדשים שנוהג בבקר ובצאן, אכן אין דומין להן בזמני אכילה שאכילתן רק ליום ולילה לבד:", + "וקדשים קלים של יחיד. כגון זבח תודה ואיל נזיר שהוא נאכל רק ליום ולילה:", + "ת\"ל בהמה ואם בהמה. דהו\"ל למכתב \"ובהמה אשר יקריבו\", וכתב \"אם\" - לרבות אלו דגם הם עושים תמורה:" + ], + [ + "(ה) ולא ימיר אותו הקדש וכו'. מדכתיב \"אותו\" משמע דאותו דוקא אם המיר תמורתו קודש, אבל התמורה אם המיר אין תמורתו קודש. ובגמרא (ערכין יג, א) יליף לה מדכתיב \"ותמורתו יהיה קודש\" - ולא תמורת תמורתו:", + "הולד. של קדשי מזבח עושה תמורה דכתיב \"ותמורתו יהיה קודש\", \"יהיה\" לרבות הולד:", + "ולא הולד. טעמם דכתיב \"והיה הוא ותמורתו\", \"הוא\" למעט הולד. ומאי דכתיב \"יהיה\" סבירא להו דבא לרבות שוגג כמזיד כגון כסבור להמיר בהמה שחורה והמיר לבן, דגבי הקדש לא קדיש דהוי הקדש טעות, ולגבי תמורה קדוש:" + ], + [ + "(ו) תמימים בבעלי מומין. כלומר תמימים דחולין בבעלי מומין של קודש. ואיתא שם דדוקא אם קדם הקדישן למומן, אבל אם קדם מומן להקדישן אין בכחן לעשות תמורה:", + "ובעלי מומין בתמימין. בעלי מומין דחולין בתמימין של קודש, והיינו \"טוב ברע ורע בטוב\", כלומר טוב דחולין ברע של קודש, ורע דחולין בטוב דקודש:", + "ואם וכו'. דע דבסוגיא ריש תמורה איתא פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה לענין יורש. דר' יהודה סבירא ליה דיורש אינו מימר, ור' מאיר ס\"ל דיורש מימר, ונפקא ליה מדכתיב כפל לשון \"המר ימיר\" לרבות היורש שיכול להמיר קרבן שהקדיש אביו, והאי וי\"ו יתירא של \"ואם\" דהוי מצי למכתב \"אם המר ימיר\" בא לרבות האשה שיכולה להמיר קרבנה, ומשום דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון זכר הוה אמינא דבאשה לא חייל תמורה. ותנא דידן מבאר סדר הכתוב אליבא דר' מאיר דסבירא ליה יורש מימר, \"ואם המר ימיר\" לרבות את האשה, היינו מיתורא דוי\"ו. \"ואם המר ימיר\" – היינו הכפל לשון דהמר ימיר – לרבות את היורש:", + "א' בב'. א' של חולין בשנים של הקדש ואמר הרי זו תחת אלו:", + "וב' בא'. שנים של חולין באחת של הקדש, ואומר הרי אלו תחת זו:", + "ר\"ש אומר וכו'. ס\"ל ד\"בהמה\" אחת משמע, ולא חייל תמורה אלא אחת באחת ולא אחת בב'. והוא הדין דלא ב' באחת כדאיתא במשנה שם:", + "ובהמות הרבה קרויה בהמה. שנאמר \"ובהמה רבה\":" + ], + [ + "(ז) לא בהמה בעופות. היינו בהמה של חולין בתורים ובני יונה של קודש. והוא הדין להיפך:", + "ולא בהמה במנחות. בהמה של חולין במנחות של קודש. וכן מנחות כשהם עדיין חולין בבהמה של קודש. וכל זה מדכתיב \"בהמה בבהמה\" - משמע דבין הקודש ובין החול יהיו שניהם דוקא בהמה:", + "ולא בהמה בהם. היינו בעופות ומנחות:" + ], + [ + "(ח) ולא בהמה בעוברין. של הקדש, כגון שיאמר \"הרי בהמה זו תמורת עובר שבמעי בהמת הקדש זו\" - אין בהמה מתקדשת:", + "ולא עוברין בבהמה. כגון שיאמר \"תהא עובר שבבהמה זו של חולין תחת בהמת הקדש זה:", + "הכי גרסינן: ולא איברים בעוברין ולא עוברין באיברים. פי' לא איברים דחולין בעוברין דהקדש, שאם אמר \"תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו\" - אין הקדושה חל על האבר:", + "ולא עוברין באיברים. שאם אמר \"הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל קודש זו\" - אין העובר קודש:", + "ולא איברין דחולין בבהמה שלימה של קודש, ולא בהמה שלימה של חולין באיברים של קודש:" + ], + [ + "(ט) ממירין איברים בשלמים וכו'. אם אמר \"הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת הקדש זו\" – חלה תמורה על האבר ומתפשטת בכל הבהמה והוי כולה תמורה וקרבה. אבל לא שלמים בהן, דאין כח באבר אחד של בהמת הקדש לעשות תמורה:", + "והלא במוקדשין. כלומר בתחלת הקדש כשמקדישו אמר \"רגלה של זו עולה\", מתפשטת הקדושה בכולה כדלעיל בריש פרקין לדעתו אף כשיאמר וכו' ר\"ל ואשתכח דהמיר בהמה כולה וקרינא \"בהמה בבהמה\":" + ], + [ + "(י) היכן קדושה חלה עליו. כל זמן שהוא בבית הבעלים - שם הוא ממיר וחלה הקדושה על התמורה. אבל אם נתנה לכהן שיקריב לו אין יכול להמיר אותו:" + ], + [ + "(יא) והלא הבכור וכו'. כלומר ממקרא זה אנו למדין שהבכור עושה תמורה בבית הבעלים שהוא הבית אשר בו חלה הקדושה שם יכולין הבעלים להמירו ואינו עושה בבית כהן – לא הבעלים ולא הכהן, שהלא אינינו המקום אשר בו נתקדש:", + "וכי מפני מה אין ממירין. הכהנים בבכור. והלא כולו שלהן הוא, ומחיים הוא נותנו לו ואין הכהן מתכפר בו:", + "מה חטאת ואשם אין ממירין בהן. דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהן זוכה בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך:", + "מה אינו מימר. כלומר מה לחטאת ואשם שאינו מימר בהן שכן הדין נותן שאין זכין בהן בחייהן ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו:", + "שאין זכין בהן בחייהן. אלא לאחר שחיטה, מהקטרת אימורין ואילך:", + "השבת על הדין. כלומר אילו מן הדין לבד ילפינן ליה בודאי שהשבת על הדין ופרכתך פירכא. אבל אנן ילפינן ליה מן המקרא ומה תשיב על המקרא דכן גזר הכתוב שקדושת התמורה לא תהיה אלא במקום שהוקדש הקרבן וההיקש אתי לכל מילי אף על הבכור הלכך אין כהן ממיר בבכור אף לאחר שנתנו לו והוא בביתו, אבל ישראל אם המירו בעודו בביתו נתפס התמורה בקדושה שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור:" + ], + [ + "(יב) אם משנתנו לכהן. בכור וחטאת ואשם:", + "זה וזה. היינו בין הכהן ובין הישראל וכנ\"ל:" + ], + [ + "(יג) והיה הוא הקודש וכו'. מדכתיב \"והיה הוא ותמורתו\" משמע דהוא ותמורתו לבדו יהיה קודש אבל אינו מתפשט לתמורת תמורתו:" + ], + [ + "(יד) והלא דין הוא. שהתמורה עושה תמורה ולהכי איצטריך קרא למעטו:", + "תמורה שהקדשה חלה בבעלת מום קבוע. כדיליף לקמיה דנראה מזה שיש לה כח גדול בתפיסה יותר מתחלת הקדש, אינו דין שיהיה לה כח גם כן לתפוס תמורתה ותהיה תמורה עושה תמורה:" + ], + [ + "(טו) יהיה קודש מלמד וכו'. ד\"יהיה\" משמע יהיה מכל מקום, אפילו שתהיה התמורה בלתי ראויה דהיינו שהמיר בעל מום בתמימה של קודש – חלה עליה קדושת תמורה לענין שאינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד אפילו על ידי פדיון. מה שאין כן בתחלת הקדש. ואף דזה משמע ממה דכתיב \"רע בטוב\", ד\"רע\" היינו בעל מום וכנ\"ל ומסיים הכתוב על זה \"והיה הוא ותמורתו\" – אפשר דהיינו אומרים שיוצא לחולין מקדושתו על ידי פדיון ליגזז וליעבד כמו בשאר הקדש שקדם מומן להקדשן, ובזה אשמועינן ד\"יהיה קודש\" שקדושתו חמורה ודינו כמו בשאר הקדש שקדם הקדשן למומן. אי נמי, היינו אומרים ד\"רע בטוב\" היינו דוקא מום עובר, וגלי בזה דאפילו מום קבוע:" + ], + [ + "(טז) לעשות את השוגג כמזיד. בפרק ב' דתמורה (תמורה יז, א) מתרץ חזקיה היכי דמי שוגג דהיינו שכסבר שמותר להמיר וקמ\"ל קרא דחייל התמורה וע\"כ אם גזז ועבד אח\"כ באותה תמורה לקי אף על גב שתחלת התמורה היה בטעות:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) יכול בבהמה טמאה וכו'. דאי אקדשה טעונה פדיון ובעי חומש:", + "הא אינו מדבר. פי' אם כן בהכרח תאמר שאין הכתוב הזה מדבר בטמאה ממש אלא בבעלת מום, וקרי לה טמאה משום דאינה קריבה והיא טמאה למזבח, ואתא לאשמועינן דכאשר הוממו יוצאין לחולין על ידי פדיון כדכתיב \"והעריך אותה הכהן\", אבל קודם שהוממו לא מהני פדיון. וא\"ת ואימא איפכא דהאי קרא בטמאה ממש וקרא דלמטה דהיא היתירה אתיא לבעלת מום. י\"ל דקרא ד\"אשר לא יקריבו\" משמע דאינה פסולה אלא להקרבה אבל להדיוט שריא (תוספות):", + "ת\"ל אשר לא יקריבו. משמע שאינה קריבה כל עיקר:" + ], + [ + "(ב) לרבות את המתה. פי' דהאי דאפיק לבעל מום בשם 'טמאה' לכלול גם אם הקדיש בהמה מתה, היא קדושה לדמים והרי זו תפדה כשאר מטלטלין:", + "יכול אפילו אמר וכו'. דמה לי מתה קודם שתקדש או לאחר שתקדש:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|הכי גרסינן: ת\"ל והעמיד והעריך את שיש לו העמדה דהיינו שצריך להעמידה לפני בית דין ולהעריכה, ואם אין לה העמדה אין לה הערכה אלא טעונה קבורה לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים:" + ], + [ + "(ג) מנין לרבות המתה ולהוציא וכו'. אחרי ששניהם אין להם העמדה, מה ראית לרבות זו ולהוציא זו:", + "הרי אנו למידין אותה מבהמה טמאה. פי' מדהוציאו בלשון 'טמאה' ללמד דמתה שמרבינן צריכה להיות כעין טמאה, מה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, דבתרוויהו לא חזיא להקרבה דהא טמאה היא – אף אני ארבה המתה קודם שהקדישה שבשעת הקדשה ובשעת פדיונה לא חזיא להקרבה, וממעט את שהקדישה ואח\"כ מתה לפי שבעת הקדישה היתה ראויה להקרבה ואחר מיתתה לא. (ועיין בר\"ש שמביא בשם ירושלמי דמע\"ש פירוש אחר בברייתא זו):" + ], + [ + "(ד) מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש. בפרק הזהב (בבא מציעא נד, ב) מיתנייא כי הך ברייתא ומייתי בה קרא אחרינא דכתיב לקמן \"אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך וגו'\", ודריש התם שאין מוסיף חומש אלא על הקדש ראשון ולא על הקדש שני, דומיא דבהמה טמאה שהיא ראשונה דכתיב \"הטמאה\" - טמאה ראשונה. אבל אם פודה הקדש שני שחילל ראשון עליו אינו מוסיף חומש והכא ברייתא אחרינא היא ומייתי לה קרא קמא, והכי קאמר מנין לנו לכל הקדשים שהוממו שיהיה להם פדיון, ושמא אינו מרבה אלא כיוצא בבהמה טמאה, מה בהמה טמאה מיוחדת ומאי ניהו בעלת בום שהקדיש שהיא תחלת הקדש, פירוש שאינה סוף הקדש שהרי אינה קרבה לגבי מזבח ואינה צורך הבנין ומועלין בה, פי' מעילה ממש שהיא קדשי ה', הואיל ואין בה היתר אלא על ידי פדיון וכולה לשמים, פירוש כל זמן שלא נפדת אין בה שום היתר לכהנים ולא לשום אדם, שאינו יכול לשחטה ולא לאכול ממנה – אף אני מרבה כיוצא בה. ומה יש לנו להביא פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין, פירוש שכולן לשמים ואף עורותיהן ומועלין בהם והוא שיהיו תחלת הקדש שלא הוממו ושלא נתחללו אלא הם היו הראשונים שהוקדשו תחלה לכך ועכשיו הוממו ויש להם פדיון:", + "ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של ציבור ושל יחיד. דאע\"ג שהן תחלת הקדש אכתי יש מהן שאין כולן לשמים דכהנים ובעלים אכלי להו ובקדשים קלים אין בהם מעילה. מנין שניפדים:", + "ת\"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה. לרבות את כולן לפדיון ועכשיו נוכל לומר שבא לרבות אף אמצע הקדש שיהא לפדיון כגון שהקדיש בהמה והוממה וחללה על אחרת ועוד הוממה גם זו בא הכתוב לומר שהוא מחללה על אחרת אף על פי שהוא אמצע. וכל זה נפיק מקרא קמא והוא לענין פדיון שכל הקדשים נפדין בין הקדש ראשון בין הקדש שני, לפי שאין כאן הטמאה, דיהיה משמע דוקא ראשונה ובהמה טמאה דהיינו בעלת מום משכחת בתחלת הקדש ובאמצע הקדש וההיא ברייתא דפרק הזהב דיליף התם דאהקדש ראשון מוסיף חומש ולא על הקדש שני – יליף התם מקרא ד\"אם בבהמה הטמאה\", מדכתיב \"הטמאה\" בה\"א משמע טמאה ראשונה, ועל כרחך בא המיעוט לענין חומש דהקדש שני אם הומם וחללו אין מוסיף עליו חומש. דאי לענין פדיון הרי רבינו אותם כולם מן \"כל בהמה\" דהכא לא כתיב \"הטמאה\" למיעוטא. אלא לאו לענין חומש (ראב\"ד בפירושו ועיין שם שהאריך שם לבאר הסוגיא דבבא מציעא דף נ\"ד וכן הר\"ש האריך מאוד עי\"ש):" + ], + [ + "(ה) בהמה נפדית ואין העופות וכו'. היינו שנעשות העופות מחוסרות אבר אחר שהוקדשו וכן בשארי הדברים שנטמאו או שנעשים מקולקלים אפילו הכי אין מועיל להם פדיון מדכתיב \"בהמה\" דהוא יתירא, דהו\"ל לכתוב \"אותה\" דהא בבהמה קאי, אלא דאתי למעוט. (ועיין בפרק המנחות דף ק\"א] בגמרא וברמב\"ם פ\"ו מאיסורי מזבח דין ד' (פ\"ו מהל' איסורי מזבח ה\"ד) ובילקוטי הלכות):" + ], + [ + "(ו) אכסרה. היינו כפי אומדנא בעלמא אבל אינו מדוד ולא שקול ולא מנוי והכונה שאם לא היה יודע ודאי כמה שוה בהמת קדשים לא היה פודה אותה דלכך נאמר והעריך וגו':", + "כערכך הכהן כן יהיה. הוא קרא יתירא ובא להורות שהערך הגדול אשר ינתן בהם לפני הכהן לא יפחות ממנו כיצד אמר אחד וכו' דכשהיו פודים ההקדשות מיד ההקדש היו מכריזין אותן בפני כל הבאים לפדות:", + "ממשכנים מנכסיו עד עשר. דכיון שנתרצה ליתן להקדש חמישים נחשב אמירתו לגבוה כאילו מסר כבר המעות ושייך לו הבהמה או המטלטלין וע\"כ צריך לשלם היתרון שהוסיף על בעל ארבעים וישאר ברשות בעל ארבעים:", + "נפרעין מבעל העשר את המותר. על עשר כגון אם נמכר בשלשה נפרעין ממנו שבעה, ומן האחרים צריך שיושלם להקדש כל מה שהוסיף כל אחד ואחד עד שיפדה בערך העליון שנתן עבורו ואופן התשלומין אם חל על כל אחד רק במה שהוסיף או באופן אחר מבואר בערכין (דף כז:) שיש חילוק באם חזרו בהן בבת אחת או שחזרו בזה אחר זה עי\"ש:" + ], + [ + "(ז) ואם כו'. אין לו ביאור על מה הוא מחלקו לשתים. ומצאתי באדרת אליהו שגורס \"גאל יגאלנה לרבות את האשה, ואם גאול יגאלנה לרבות את היורש\", פי' דהיורש או אשתו הפודין את הקדשו מוסיפין חומש ולא אמרינן דהויין כאחרים הפודין את הקדש חביריהם דאין מוסיפין חומש:", + "הרי כאן שנים וכו'. פי' בקרא דלעיל כתיב \"כערכך הכהן כן יהיה\", משמע שא\"צ להוסיף יותר על דמיה, ובקרא שלאחריו מצריך להוסיף חומש:", + "בגאולות האמורין למטה. במקדיש בית ושדה אחוזה שהבעלים מוסיפין חומש כמו שמפורש שם בהדיא, וכל אדם אין מוסיפין בהם חומש, אף כאן כן:" + ], + [ + "(ח) יכול בבית דירה וכו'. פי' אבל שאר נכסים אין יכול להקדיש:", + "הכי גרסינן: במקדיש את נכסיו. פי' אשמועינן דיכול להקדיש והקדש חל עליהן אף על גב דאינו בית דירה, והאי דקרי להו \"ביתו\" - לומר שאינו יכול להקדיש אלא אם כן יש ברשותו, ד\"ביתו\" כתיב, מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. פי' אחר, יכול בבית דירה הכתוב מדבר – שעל בית דירה מוסיף חומש ולא על שאר הקדש. כשהוא אומר וכו' הא מה אני מקיים ואיש כי יקדיש - במקדיש כל נכסיו שגם עליהם מוסיף חומש כשפודה אותו. (אבל הוא דוחק דאם כן היה לו להתנא לומר דרשתו על הפסוק האחרון דמיירי לענין חומש):" + ], + [ + "(ט) לבדק הבית. ולא למזבח, שקדשי מזבח אין כולו לה' שאפילו עולות עורותיהן לכהנים:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) אמר אחד וכו'. אחר שאמרו הבעלים בעשרים כסף הבעלים נותנים בע\"כ כו' דלהאי לא יהבינן הואיל ואמרו הבעלים בעשרים ועם החומש עולה החשבון לכ\"ה, ואי יהבינן להאיך דשל כ\"א נמצא ההקדש מפסיד. לפיכך נותנים אותו לבעלים והם נותנים כ\"ו אותו סלע שהוסיף זה עליהם בקרן, וכ\"ה דידהו. אבל על סלע שהוסיף זה לא יתן חומש. וזה למדנו מהאי קרא דכתיב \"כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום\", ועל זה אמר הכתוב \"ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית וכו'\", ולא כאשר יעריך אותו האחר על עצמו:", + "הבעלים נותנים שלשים וכו'. מוקי לה בערכין (ערכין כז, ב) כגון שאומרים בעלים בעשרים ופרוטה וצריך ליתן כ\"ה סלעים ופרוטה וחומשא דפרוטא, הלכך כי אמר אחד הרי היא שלי בעשרים וחמשה – כופין הבעלים לפדות מפני שהם אמרו תחלה יותר ממה שאמר זה, ופרוטה וחומשא דפרוטה לא קתני במתניתין משום דלא חשיבא, אבל אם לא אמר תחלה אלא עשרים סלעים – ה\"נ דאינו חייב ליתן אלא כ\"ה סלעים, הקרן והחומש. ואף שבא אחר ואמר הרי היא שלי בעשרים וחמשה - אין כופין הבעלים לפדות משום דמצי למימר יבוא זה במקומי ויפדה:", + "אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחת דינר. מפרש שם בגמרא אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן לחשבון המגיע לשלשים ואחד ודינם כגון דאמרי הבעלים עשרים ואחד סלעים, פי' כי עשרים ואחד יעלו עם החומש שלהם ששה ועשרים סלעים ודינר (שהוא חומש על סלע הנוסף על עשרים), וחמש סלעים שזה מוסיף עליו – הרי ל\"א ודינר. אם כך אמרו מתחלה הבעלים קודמין בעל כרחן שהוא יותר מן האחר:", + "ואם לאו אומרים לו הגעתיך. פי' ואם לא אמרו הבעלים מתחלה כדי שיעלו לזה החשבון שאמרנו אלא לשלשים בלבד, כגון שלא אמרו אלא עשרים סלעים ופרוטה שיעלו עם החומש לכ\"ה סלעים ומעט יותר וכנ\"ל, אומרים לזה האחר הגעתיך על כרחך אתה תפדה אותה כי אתה אמרת סלע אחד יותר מן הבעלים ואין מניחין אותו לחזור מן עילויו של הקדש, אבל הבעלים אין כופין אותן דאמר להו אתא גברא אחר במקומי ויותר ממני:" + ], + [ + "(ב) ואם המקדיש יגאל לרבות את האשה וכו'. אשתו של מקדיש או יורש שלו, שאם באו לפדות מוסיפין גם הם חומש:", + "ואם המקדיש יגאל. מ\"אם\" קדריש (ר\"ש). ובילקוט ראיתי שכתב \"ואם המקדיש יגאל את - לרבות את האשה\", ואפשר שזהו כונת הגר\"א בהגהתו שכתב \"ואם הראשון מיותר\":", + "אם נתן את הכסף הרי היא שלו. פי' שאין קונין מן הקדש אלא בכסף:" + ], + [ + "(ג) מאביו. דהירושה באה על האדם ע\"פ רוב מאביו:", + "ת\"ל יקדיש איש. דמלת \"איש\" יתר, לרבות יורש מאמו שאפילו הקדיש אותו שבידו עכשיו והוא איש ועד הנה לא היה ביד איש אפילו הכי יש לה דין שדה אחוזה:", + "ולא לפי גידוליו. שאין פודין בנ' שקלים אלא קרקע גדולה שנופל בזריעתה חומר שעורים, ולא קרקע קטנה שגדל בה ויצא ממנה כור שעורים:", + "אחד המקדיש בחולת המחוז. סביבות העיר, ו\"מחול\" לשון סביב כמו \"מחול הכרם\". וזו אינה חשיבה כ\"כ מפני שהוא למדרס הרגלים:", + "בפרדיסות סווסטי. שם מקום שהכרמים שם מעולים מאוד:", + "נותן בזרע חומר שעורים. ר\"ל מקום הראוי לזרוע בו זרע חומר שעורים שהוא שלשים סאה, והוא המקום שיש ברבוע מאתים וע\"ד אמה על מאתיים וע\"ד אמה בקרוב (קרבן אהרן, עיי\"ש):" + ], + [ + "(ד) מנין וכו'. האי \"מנין\" ע\"כ אסוף ברייתא קאי - \"מנין שאם הקדישה תהא מקודשת מדכתיב ואם משנת היובל יקדיש\". (והאי \"משנת\" ע\"כ אשנת היובל גופא קאי מדכתיב אח\"כ \"ואם אחר היובל יקדיש איש שדהו\"). הרי דאם הקדיש בשנת היובל גם כן קדושה וזהו שיטת רב בגמרא. ושמואל ס\"ל דאינה מקודשת, והאי דכתיב \"משנת היובל\" היינו משנת היובל ואילך, דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"ואם בשנת היובל\". ועיין בהראב\"ד שמפרש הטעם דלפיכך אין להקדיש לכתחלה בשנת היובל לכו\"ע דצריך האדם לחוס על נכסיו ובזה אם יפדה יצטרך לשלם כל החמישים שקל עם החומש שלהם. ועיין בהגהת הגר\"א:", + "נקעים. בקעים, והוא שיהיו מלאים מים דמוכח שאינם לזריעה ועכ\"ז צריך שיהיו עמוקים עשרה טפחים דפחות מזה נגאני דארעא מיקרו, פי' ספלים של קרקע שהמים מתנכסים שם ועל שם הקרקע הם נקראין ואינם חשובים בפ\"ע ונמדדין עמו (גמרא):", + "אין נמדדין עמה. ונפדין בשוויין והשאר לפי חשבון חמשים שקלים לבית כור:", + "ת\"ל שדהו. ואין זה מקרי שדה כיון שאינם עומדים לזריעה:" + ], + [ + "(ה) כערכך יקום נותן וכו'. בא הברייתא לבאר השיעור:", + "וארבעים ותשא פונדיונות. שהסלע מ\"ח פונדיונין, הוא שהסלע ד' דינרין, וכל דינר שש מעין – נמצא שהסלע כ\"ד מעין. וכל מעה שני פונדיונין – נמצא שהסלע מ\"ח פונדיונין. ואמר שיתן מ\"ט סלעים ומ\"ט פונדיונין ומסיים הברייתא מה טיבו של פונדיון זה היתר על נ' סלעים? ומשני זה קולבון לפרוטרוט, פי' האי פונדיון הוא משום דכשיתן פונדיונין לשולחני ליקח בהם סלע נותן לו מ\"ט פונדיונין (רמב\"ם בפירוש המשנה). וקולבון הוראתו הוא תוספות בחליפין, ופרוטרוט נגזר משם פרוטה, ור\"ל הפרוטה הקטנה שמוסיף (שם), והיינו דכשנותן לכל שנה סלע ופונדיון והיה צריך להחליף הפודניונות אצל שולחני ליקח בהם סלע היה צריך ליתן לו מ\"ט פונדיון לסלע, שיעור זה צריך ליתן גם להקדש כדי שיוכלו ליקח בהם סלע. ועיין בראב\"ד שכתב דכונת הברייתא הוא אפילו כששוקל חמישים שקלים כאחד נמי צריך ליתן נ' סלעים ופונדיון וקא דריש ליה מהאי קרא \"כערכך יקום\" - כערך שנה בשנה כן יקום אפילו משנת היובל, עכ\"ל. ועיין בבכורות (דף נ:) בתוספות שמסתפקין בזה:" + ], + [ + "(ו) סמוך ליובל. היינו בשנה ראשונה:", + "מופלג מן היובל. היינו שנה שניה ושלישית וכל השנים:", + "ת\"ל ואם. וי\"ו יתירא ד\"ואם\" קדריש דמרבה זמן אחר מבלי הנזכר בקרא:", + "הכי גרסינן: נמוכין פחות מיו\"ד טפחים או סלעים גבוהים פחות מיו\"ד טפחים הרי אלו נמדדין עמה ת\"ל שדהו. (כן איתא בילקוט וכן מוכח מראב\"ד ור\"ש דגירסתם היה כך וכן גרס הגר\"א):", + "ת\"ל שדהו. דכיון שהם פחותים מיו\"ד טפחים נקראים כולם על שם שדהו:" + ], + [ + "(ז) מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים. פי' דהמקדיש באמצע היובל כגון י' שנים או עשרים אחר היובל מחשבים השנים הנותרות עד היובל הבא ונותן סלע ופונדיון לכל שנה כדכתיב \"ואם אחר היובל יקדיש את שדהו וחישב לו וגו' ונגרע מערכך\", והיינו גירוע שאינו נותן חמישים שלמים. והמקדיש שתי שנים לפני היובל פודה אותה בשתי סלעים ושתי פונדיונות כדכתיב \"על פי השנים הנותרות\". אבל המקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע ואם בא לגאלה נותן חמישים שקלים שלמים דגבי גירוע כתיב \"על פי השנים הנותרות ונגרע\", ומיעוט \"שנים\" שנים, ולהכי קמ\"ל מתניתין בעצה טובה שיהא אדם חס על נכסיו ולא יקדיש שדהו פחות משתי שנים לפני היובל שלא יפסיד מ\"ח סלעים (אבל ודאי בדיעבד אם הקדיש אפילו יום אחד לפני היובל מקודשת). וזהו שמסיים הברייתא \"ת\"ל וחישב לו וכו' ע\"פ השנים הנותרות\", ר\"ל ומיעוט שנים שתים, ואם כן יפסיד מ\"ח סלעים:", + "ולא גואלים לאחר היובל. לאו לאחר היובל סמוך ליובל קאמר אלא האי אחר אפילו אחר כ' או ל' שנה קאי, והכי קאמר הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע השנה, לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ויהיב גאולת שנה שלימה:", + "ת\"ל וחשב לו וכו השנים הנותרות. החלוקה הראשונה יליף לה מריבוי שנים שהם שתים והשנייה מאומרו שנים דמשמע שנה שלמה ולא חציו:" + ], + [ + "(ח) מנין שאין מחשבין חדשים להקדש. הגר\"א כתב דברייתא זו מיותרת היא, דכבר שנאה מקודם עם הטעם מקרא. וע\"פ הדחק אפשר ליישב קצת דברייתא זו מפרש לברייתא הקודמת מ\"ט אין גואלין לאחר היובל פחות משנה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש והיינו שאם בא לגאול באמצע איזה שנה אין מחשבין להקדש החדשים שעברו ולנכות אותם אלא משלם בעד החדשים שבאים לפניו כבעד שנה שלמה. ומ\"מ תיבת \"מנין\" לא אתיא שפיר:", + "אבל הקדש מחשבים חדשים. פי' ואם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה כגון שבא לגאלה מן ההקדש בפלגא דארבעים ותמניא דאי חשבת לההיא יציאה להקדש הו\"ל פחות משתי שנים וגובה ההקדש חמשים סלעים שלמים דלא מיפרקא בגירוע ואם לא נחשיב אותן חדשים שיצאו הו\"ל שתי שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונין – הכא ודאי מחשבין אותן ביציאה גמורה:", + "ת\"ל וחשב לו הכהן מ\"מ. הכי גרסינן בגמרא והיינו דתיבת \"וחשב\" משמע דצריך לחשוב הדבר כמו שהוא, ומה דמסיים הברייתא את הכסף על פי השנים הנותרות, דרצה לכלול בזה גם טעם לרישא דברייתא דהיכא שאין בזה ריוח להקדש כגון שהוא איזה שנים לפני יובל כגון ב' וחצי אז צריך הגואל לשלם בעד חצי השנה כבעד שנה שלמה:" + ], + [ + "(ט) הריני נותן דבר שנה בשנה. פי' כל שנה אתן בעד המגיע ממני להקדש כפי חשבון נ' שקלים לזרע חומר שעורים:", + "ת\"ל וחשב וכו' את הכסף על פי השנים הנותרות. דמשמע שצריך ליתן כל הכסף לפי חשבון השנים הנותרות:" + ], + [ + "(י) שנים הנותרות וכו' ומנין אם רצה הקדש וכו'. היינו היכא שיש ריוח בזה להקדש וכנ\"ל. והיא באמת משנה יתירה דכבר שנה הכל למעלה. אכן יש מפרשים דברייתא זו אשמועינן הלכה חדשה דתלה הכתוב בגזבר דהיינו היכא שיש שנה ואיזה חדשים לפני היובל יש רשות ביד הגזבר לחשוב לאלו החדשים כמו שנה ונמצא שיש שתי שנים לפני היובל ודיו בשני סלעים ושני פונדיונין. וזהו שסיים \"ת\"ל וחשב\". אבל אם אין הגזבר רוצה בכך אין רשות ביד המקדיש לומר דבר זה ונמצא שאין בידו רק שנה וחדשים ומשלם נ' שקלים כנ\"ל (רמב\"ם בפירוש המשנה ובהלכותיו, וענין הברייתא הוא כעין אמר מר הנאמר בגמרא):", + "עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. פי' שאינו חושב שנת היובל להחמישים שקל כסף שנותן לזרע חומר שעורים:", + "אף מן ההקדש שאם אכלה וכו'. פי' דה\"א שאינו גורע אלא אותן השנים שהקדיש אחר היובל אבל מה שהיה ביד הקדש אינו גורע. לכן אתי לאשמועינן דגורע. ו\"מערכך\" דייק, דהיינו אפילו מה שהיה בשעת ההקדש יגרע אם לא גאל תיכף:", + "לפני היובל. לאו דוקא אלא ר\"ל באותן השנים שבין יובל ליובל:", + "שהיתה לפניו. דהיינו שהובירה ולא זרעה אפילו הכי מנכה לפי הזמן:" + ], + [ + "(יא) לרבות את האשה. אשתו של מקדיש אם גאלה השדה וכן היורש מוסיפין חומש. חד דרש מכפל הגאולות, וחד מן וי\"ו הנוספת:", + "שדה מה תלמוד לומר. ד\"אותו\" היה לו לומר:", + "המקדיש בית כור. מקום ראוי לזרוע בית כור:", + "בענין הזה. פי' הוא אשר חייב בענין הזה שאמר קרא:", + "לתך. חצי כור:", + "ת\"ל השדה. דמשמע כל שיש שם שדה עליו נפדה לפי החשבון נ' סלעים עבור בית כור:" + ], + [ + "(יב) לאחר ולא לבנו. דבנו לא מקרי אחר לגבי אביו, והו\"ל כאילו גאלה אביו אם גאלה בנו, ואינו יוצאה לכהנים ביובל אלא יוצאה לאביו:", + "או לאחר ולא לאחיו. דאם מכרה לאחיו אינו יוצאה ביובל לכהנים:", + "כשהוא אומר לאיש. דהוא יתר, דהול\"ל \"ואם מכר את השדה לאחר\":", + "ומה ראית לרבות את הבן וכו'. דהוא כאביו לענין זה ולהוציא את האח דהוא נחשב כאחר:", + "ליעוד. שאם קנה אביו אמה עבריה ורוצה ליעדה לו מיעדה וא\"צ לכסף אחר לקדשה בו אלא באותו הכסף שנתן בה אביו כאשר קנאה היא מקודשת לבנו כדאיתא בפרק קמא דקידושין:", + "ולעבד עברי. שאם מת אדוניו בתוך שש שנים שקנאו עובד להבן, אבל אם מת בלא בנים ואחיו יורשו אינו עובד את האח כדאמרינן בפרק קמא דקידושין. לפיכך ה\"נ מוקמינן לבן במקום אביו לשדה אחוזה:" + ], + [ + "(יג) לא יגאל עוד יכול וכו'. בפרק ו' דערכין דף כ\"ו מוקי האי ברייתא בשדה שיצאה לכהנים, כלומר שהקדיש אדם שדה אחוזה וגאלה אחר ויצאת מידו ביובל לכהנים והקדישה כהן ביובל שני ואתו בעלים למפרקה מיד גיזבר. סד\"א לא תפרוק כלל הואיל ולא גאלה בהקדש ראשון כשקידשה הוא. ת\"ל \"עוד\" שיוכל לגאלה אבל לא לענין שתהיה לפניו כשדה אחוזה אלא גואלה שתהיה לפניו כשדה מקנה וכשיגיע יובל תצא מידו ותתחלק לכהנים:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מה קודש אמור להלן. גבי מקדיש בית דכתיב \"כי יקדיש איש את ביתו קודש\", ושם לא תצא לעולם מיד הקדש אלא בפדיון כדכתיב התם \"והעריכו הכהן וגו'\", ובית לא נפקא לכהנים לעולם אלא שדה אחוזה לחודה דגזירת מלך היא אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא פדיון הלכך כי פריק לה אחר הרי יש דמים לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים אבל אי לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמישים שקל לבדק הבית ושקלי לה:" + ], + [ + "(ב) שהכהנים וכו'. כהנים של משמר היובל נכנסין לתוכה והיא חלוטה בידם אבל נותנים דמים כמה שכתבנו:", + "אבל לא נותנין. טעמא דר\"ש מפרש בגמרא דהוא גמיר גז\"ש קודש קודש מכבשי עצרת דכתיב שם \"קודש יהיו לה' לכהן\", מה התם בחנם אף הכא בחנם. וטעמו דיליף יותר מכבשי עצרת משום דשדה אחוזה וכבשי עצרת שניהם הם ממתנות כהונה דכתיב שם \"קודש יהיו לה' לכהן\". ור\"י סבר כי אגמרא לן גז\"ש קודש קודש מסתברא יותר דנגמור ממקדיש בית דשניהם קדשי בדק הבית לאפוקי כבשי עצרת דהוא קדשי מזבח:", + "שדה רטושין. עזובה עד שיגאלנה אחד וכשיבוא היובל תצא מידו לכהנים אבל כ\"ז שנשארה ביד הקדש שלא גאלה אחר אינה יוצאה לכהנים. ומפרש בגמרא טעמו דר\"א מדכתיב \"והיה השדה בצאתו ביובל\" - בצאתו מיד אחר, והיינו מיד הקונה אותה מן ההקדש שיוצאה ממנו ביובל בההוא קאמר דתיהוי לכהנים אבל בצאתו מיד הקדש לא משמע כי לא מצינו בשום מקום שציוה שיצא השדה ביובל מיד ההקדש, ואיך קאמר \"והיה השדה בצאתו וגו'\". ופשטיה דקרא לדידיה הכי משמע: ואם לא יגאל את השדה הבעלים ואם מכר, כלומר אלא שמכרו הגזבר, לאיש אחר והיה בצאתו ביובל לכהנים:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: מה תלמוד לומר לשדה שהיא וכו'. ופי' מה תלמוד לומר \"אחוזתו\":", + "לשדה. שהדין הוא שהיא יוצאה מיד הגואל אותה מן ההקדש ביובל לכהנים, שאם הגואל שגאלה היה אחד מן הכהנים של המשמרה שבזה היה אפשר לומר שיוכל הכהן הזה לומר הואיל ואלו גאלה ישראל היא יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי, אם כן למה תצא מידי, אזכה אני בה שהרי היא תחת ידי, והאי \"יכול לומר\" דאיתא בברייתא פי' יכול שיוכל לומר:", + "ת\"ל לכהן תהיה אחוזתו. דה\"ק אחוזתו שירש הכהן מאביו היא שתהיה שלו אבל זו אינה שלו אלא יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים בעלי המשמרה:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן: מה תלמוד לומר ללוקח שדה וכו'. פי' מה תלמוד לומר אשר לא משדה אחוזתו, דאם שדה מקנה היא פשיטא שאינה שדה ירושה:", + "יכול תהיה לפניו כשדה מקנה. דכיון שמתחלה באתה בתורת קנין לידו תהיה כשדה מקנה דאם רצה לפדותה פודה אותה בשויה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר תשוב אליו ביובל (שהיא חוזרת לאביו כדין שאר מכירות וכשאר מקדיש שדה מקנה היא שהגואלה מיד הגזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ דהיינו אביו וזה יורש כח אביו):", + "יצתה זו שהיא שדה אחוזה. וע\"כ אם בא לפדות יפדנה בית כור בחמשים שקלים ואם גאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל ולא אליו. ודוקא בזו שבשעה שהקדישה כבר מת אביו ונעשית שדה אחוזה שלו ממש בזה גילתה התורה דדינה כשדה אחוזה. אבל אם הקדישה ואח\"כ מת אביו דבשעת הקדש היתה שדה מקנה ממש ס\"ל לר\"מ דדינה כשדה מקנה:", + "יכול תהיה לפניו כשדה מקנה. ר\"ל דניזל בתר זמן ההקדש:", + "ת\"ל וכו' אשר לא משדה אחוזתו - שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזתו. דהיינו אם בעת הפדיון היה אביו עדיין חי מה שאין כן בזו שבשעת הפדיון כבר מת אביו, ראויה להקרא עליה שם שדה אחוזה. וטעמם דאי כדר\"מ לכתוב רחמנא \"אשר לא שדה אחוזתו\" ונמעט אותה שנעשית שדה אחוזה ממש דהיינו מת אביו ואח\"כ הקדישה. מאי \"משדה\"? לרבות דאפילו מת אביו אחר שהקדישה גם כן ראויה להקרא בשם שדה אחוזה (ערכין כז, א):", + "שדה מקנה. שהקדישה ולא גאלה אדם ונשארה ביד הגזבר אינה יוצאה לכהנים ביובל אפילו אם ירצו ליתן דמי שויה אלא תחזור למי שמכרה למקדיש בלי כסף כלל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא יכול להקדישה אלא עד זמן היובל (וזהו רבותא דברייתא דאי לאשמועינן היכי שגאלה אחר שחוזרת למי שמכרה למקדיש – הרי קרא כתיב):", + "במכסת. לשון מנין הוא ור\"ל מנין דמיו שהוא שויו:" + ], + [ + "(ה) אר\"א צא וראה. פליג אתנא קמא וסבר דאפילו בשדה המקנה נמי נותן לפי זרע חומר שעורים:", + "ונאמר להלן. בשדה אחוזה \"וחשב לו הכהן את הכסף\". מה להלן וכו' ופירוש לפי זה מלת \"מכסת\" היינו במנין הקצוב הנאמר למעלה:" + ], + [ + "(ו) שלא ישהא. בלי איחור מדכתיב ביום ההוא:", + "שאפילו מרגלית בקלים. פירוש: אדם קל ועני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית – לא ישהנה הגיזבר לומר לו העלה אותה לכרך ולפי אותן הדמים תן אלא לפי מה ששוה כאן שמין וזה משהא אותה וימכרנה כמה שירצה ולפי דמים ששמאוה יתן שהרי בזמן ששמאה כהן לא היה לו יותר:" + ], + [ + "(ז) יכול הגזבר וכו'. וכל אשר קנהו, ר\"ל לגזבר דקנהו הלוקח האחרון מאתו:", + "ת\"ל לאשר לו אחוזת הארץ. ד\"הוא\" פי' ל\"אשר קנהו\", שר\"ל לאשר קנהו המקדיש מאתו שהם בעליו הראשונים אשר מכרוהו לאותו שהקדישו שלהם אחוזת הארץ:", + "הכי גרסינן: לאשר קנהו מאתו לשדה שיצאת לכהנים וכו' יכול תחזור לבעלים הראשונים. ביובל שני, שהרי לזה המקדיש היתה בידו שדה מקנה:", + "ת\"ל אשר קנהו מאתו. והיינו לכהן שמכרה אבל בעלים הראשונים לא מכרו אותה:", + "אין נערכין פחות מסלע. דאפילו עני הנידון בהשג יד לא יתן פחות מסלע ואם היה לו סלע נותנו ואם היה לו פחות מסלע לא יתן פחות מסלע אלא ישאר עליו חוב עד שיהיה לו סלע, וה\"ק קרא וכל ערכך יהיה בשקל שלם ולא פחות משקל. ובריש פרק ב' דערכין מפרש שאם היה עני ונתן סלע והעשיר, אינו נותן עוד כלום. אבל אם נתן פחות מסלע והעשיר – נותן חמשים דבנתינה קמייתא לא יצא ידי חובתו דאין ערך פחות מסלע:", + "לפי שנאמר ופדה. \"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך\", ומשמע בכל דבר:", + "פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות. דבעינן דומיא דשקל שיהיה דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון:" + ], + [ + "(ח) מנין אם רצה לרבות ירבה. פי' אם רצה להגדיל הסלע דהיינו שיהא כ\"ה גרה ירבה וחייבין ליתן סלע כזו כיון שנתגדל הסלע:", + "ת\"ל יהיה. דהוא יתירה, דהיה לו לכתוב \"עשרים גרה שהקל\", ואמר \"יהיה\" משמע דיהיה לו עוד הויה אחרת דהיינו בתוספות:", + "יכול אם רצה לפחות יפחות. פי' אם רצה להקטין הסלע יכול שיפדה בפחות:", + "ת\"ל הוא. בפרשת קרח במתנות כהונה כתיב \"גרה הוא\" - בהווייתו יהא שלא יפחות. ועיין בראב\"ד שכתב בקצרה וז\"ל אם הוסיפו עליו כמו שהיו נותנין נ' סלעים בזרע חומר שעורים וחמש סלעים לפדיון הבן כך הם נותנין עתה לאחר התוספות וכן בכל מקום שהם זקוקין ליתן בשקל הקודש ואם פחתו ממנו חייב ליתן לחשבון הראשון:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) אלו נאמר וכו'. קאי אקרא (ויקרא, כז) \"אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו\", אלו נאמר \"בכור אשר יבוכר לא יקדיש\" ולא כתיב \"איש אותו\" ולא כתיב \"בבהמה\" הייתי אומר בכור אדם לא יקדיש שום דבר להקדש. והא דקאמר \"אם שור אם שה לה' הוא\" – משם ואילך מיירי בבכור בהמה:", + "ת\"ל אותו. ללמד שעל בכור בהמה קאי:", + "עדיין אני אומר וכו'. דאכתי הוי אמרינן \"אך בכור\" אבכור אדם קאי, וה\"ק אך בכור אדם, לאשר יבוכר לה' - דהיינו בכור בהמה, לא יקדיש אותו לקדושה אחרת, אבל אחרים יהיו מקדישין אותו לקדושה אחרת, דהיינו אותן שאינן בכור מותרין להקדיש בכור בהמה לקדושה אחרת להיות עולה או שלמים:", + "ת\"ל בבהמה בבהמה עסקתי ולא באדם. פי' לכך כתיב \"בבהמה\" דלא אצטריך, לגלוי דהאי קרא רק בבכור בהמה מיירי שאין שום אדם רשאי להקדישו לשאר קדושה:" + ], + [ + "(ב) מן הבטן. שאפילו בעודו בבטן לא יוכל להקדישו לקדושה אחרת:", + "משיתבכר. משיקדש ברחם אבל בבטן עדיין חולין הוא:", + "הכי גרסינן: מכאן אמרו מערימים על הבכור. להפקיעו מכהן ולהפרישו לשלם בו חובתו, ובפרק ה' דתמורה מפרש כיצד מערימין על הבכור, מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר הוא עולה וילדה זכר הרי הוא עולה וכו' והטעם משום דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא בהיותו חול אקדשיה בקדושה אחריתא לא חיילא תו עליו קדושת בכורה:", + "מנין לא יקדיש אדם בכור. היינו שלא יקדיש שום אדם את הבכור למזבח:", + "ת\"ל לא יקדיש איש אותו. היינו מדכתיב \"איש אותו\" מוכח דין זה וכנ\"ל בריש הפרק:", + "הקדש עילוי. לבדק הבית, והיינו להעלותו בדמים דפי טובת הנאה שיש לו בו שאומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעה\"ב בעליו של בכור זה כדי שיתן בכורו לבן בתו כהן, ואותו טובת הנאה יתן אותו לבדק הבית:", + "ת\"ל זכר תקדיש. היינו מה דכתיב בפרשת ראה \"כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאן הזכר תקדיש\" – הרי משמע דיכולין להקדישו ואהקדש עילוי קאי:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. שכתוב אחר מרבה וכתוב אחד ממעט:", + "שהוא חל על הכל. מפרש בתמורה (תמורה לא, א) אפילו בנסורת ובשיפויין ובעלין הנושרין שהוא הנביה והוא מלשון תנובה וכן במסכת עירובין (עירובין עט, א) ניב של תבן. אבל גיזברים שלקחו עצים למזבח אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה, והכי איתא במעילה (מעילה יד, א) (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ג) מנין לכל הקדשים וכו'. בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, כדתנן בסוף תמורה (משנה, תמורה ז, ג) אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה, בקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום, והוא הדין להיפך. ובקדשי מזבח גם כן אין משנין גם כן מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה וכיוצא בזה:", + "ת\"ל בבהמה לא יקדיש איש אותו. ואע\"ג דמלת \"בבהמה\" כבר דריש בריש הפרק – התם דריש מן המלה בעצמה שהיא יתרת, אבל הכא דריש הסמכיות ל\"לא יקדיש\", דהיה לו לומר \"אשר יבוכר בבהמה לה'\", אחר שמלת \"בבהמה\" ל\"אשר יבוכר\" קאי, ולא \"לה' \". ושינה הכתוב הלשון כדי לסמוך \"בבהמה\" ל\"לא יקדיש\" לומר שכל הקדושות אשר יהיו בבהמה מכל מיני קדושה לא ישוב להקדישם ולשנות אותם מקדושתם. ופירוש הכתוב לה' בבהמה, ר\"ל כל מה שיהיה קודש לה' בבהמה לא תקדישהו קדושה אחרת:" + ], + [ + "(ד) הקדש עילוי. כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית, מעלין אותה בדמים לפי הכח שיש לו בה ונותן לגיזבר כדתנן בערכין דף כ\"ח (ערכין כח, א) \"מחרים אדם את קדשיו, אם נדר נותן את דמיהן, ואם נדבה נותן את טובתה\". כלומר אם בהמה זו היתה נדר, כגון דאמר הרי עלי עולה, והפריש זו לנדרו, כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה נמצא שכולו שלו ונותן כל דמיה לחרם הכהן. והוא הדין נמי לבדק הבית אם התפיס קדשי מזבח לבדק הבית. ואם נדבה, דאם מתה אינו חייב באחריותן, נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה, דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו זה לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור, וכפי אותה טובת הנאה יתן לבדק הבית:" + ], + [ + "(ה-ו). ר' ישמעאל ור' עקיבא לא פליגי בענינינו, אלא דרבי עקיבא דריש ליה להקדש עילוי ממלת \"אך\" דכתיב \"אך בכור אשר יבוכר וגו'\", ובא למעט מה דכתיב בסיפא דקרא \"לא יקדיש\", לומר דלפעמים יכול להקדיש והיינו הקדש עילוי. ומלת \"כל זכר תקדיש\" דמיניה יליף ר' ישמעאל דריש ליה איהו לכדתניא \"מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש\", ופי' שאע\"פ שהוא קדוש מאליו – מצוה להקדישו:", + "ור' ישמעאל לא ס\"ל דבר זה, דכיון דקדושתו מרחם א\"צ להקדישו והאי קרא דר\"ע מה דכתיב \"אך בכור\" מפיק ליה ר' ישמעאל למעוטי שאר ולדות קדשים שאף בבטן אינו יכול להקדישם לקדושה אחרת משום דקסבר ולדות קדשים ממעי עמן הם קדושים:" + ], + [], + [ + "(ז) מנין לכל הקדשים שאין משנין וכו'. והדרש דר' ישמעאל ממה דכתיב \"בבהמה\" לא ס\"ל, דהאי \"בבהמה\" מיבעי למאי דדרשינן לעיל בבהמה עסקתי, וסמיכות לא דריש, להכי יליף מאמרו \"אם שור אם שה\" דיתר הוא, דשור ושה בכלל בהמה הם, ולזה אמר דאתי לשאר קרבנות לומר דלא ישנה אותם מקדושתן:" + ], + [ + "(ח) ת\"ל אך. פי' דמיעוט אך דכתיב ברישא דקרא קאי על כל הפסוק דמיירי גם בשאר קדשים לפי דרשת ר\"ע:" + ], + [ + "(ט) ואין תמורתו קריבה. דמלת \"לה' הוא\" יתירא, ואתי למימר דהוא בעצמו שהוא הבכור יקרב לה' ואין תמורתו קריבה למזבח:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. \"ופדה מערכך\", לכתוב \"והעריך הכהן ויסף חמישיתו\":", + "אין לי. שמעריך ופודה אלא בסלעים, שכן אמר \"בשקל הקודש\":", + "ת\"ל ופדה. דמשמע בכל דבר אפילו מטלטלין:", + "פודה בכל דבר שהוא מטלטל. ר\"ל דוקא אם הוא מטלטל דומיא דשקל, לאפוקי קרקעות דמן \"ופדה\" הלא היה משמע בכל דבר וממילא אמעוט נמי עבדים דהוקשו לקרקעות, ואמעיט נמי שטרות דגם אינם דומיא דשקל שאין גופן ממון, וכדלעיל בסוף פרק יא הלכה ז'. והברייתא קיצר בדבר וסמך אדלעיל. (וכהאי גוונא קיצר הברייתא שם דלא זכר שיהא נישום בכסף כדאמר כאן דסמך על מה ששנה פה לענין בהמה טמאה דדינם חד וכמו שכתב הראב\"ד שם):", + "ובלבד שהוא צריך לישום בכסף. ר\"ל נהי דהרשה התורה לפדות בכל דבר, מכל מקום צריך לראות לישום המטלטלין שיהיו שוין שיעור הכסף, ולא יהיה הפדיון להם דרך חליפין מבלי שומת דמים, אלא צריך לישום בכסף כמה שוה האי דחולין וכמה שוה האי דקודש:", + "יצא לחולין. החמור:", + "וצריך לעשות דמים. פי' אם אינו שוה הטלית כמו החמור צריך להוסיף עליו עד כדי שויו אבל אינו מעכב לצאת לחולין (אדרת אליהו ועיין ב\"מ דף נ\"ה ודף נז. דקי\"ל כשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל):" + ], + [ + "(ב) שיהא הוא וחומשו חמשה. והוא רביע הקרן, וחומש מלבר כגון דשוו עשרים מוסיף חמשה. וממלת \"עליו\" דייק דמשמע שיהיה החומש מלבר:", + "ואם לא יגאל בבעלים. דבהם משתעי קרא מקודם:" + ], + [ + "(ג) ולא כל אשר לו. דאין אדם רשאי להחרים כל נכסיו:", + "לרבות עבדו ושפחתו העברים. דבכלל שם 'אדם' הם:", + "ת\"ל מאדם ולא כל אדם. רבים תמהו, דהלא המ\"ם ד\"מאדם\" צריכין למעוטי דאין לו רשות להחרים כל עבדיו ושפחותיו אלא מקצתן, והסכימו שצ\"ל \"תלמוד לומר ובהמה\", והוא כמו שאמר בגמרא \"בהמה למה לי\" (פי' הלא אם אדם יש לו רשות להחרים כל שכן בהמה, ועוד דהוא נכלל במה דכתיב \"מכל אשר לו\"). ואמר דבא להורות מה בהמה שיש לו רשות למכרה, אף אדם אותן שיש לו רשות למכרן והם עבדיו ושפחותיו הכנענים יש לו רשות להחרימן (וצריך ליתנם לכהנים, ואם הם חרמי גבוה נפדין בשוייהן ומקודם אסור להשתמש בהן דהן קודש), יצאו עבדיו ושפחותיו העברים דאין לו רשות למכרן - אין לו רשות להחרימן:", + "מאדם ולא כל אדם. והיינו דאפילו ישייר כל המינים לעצמו, דהיינו מטלטלין ובהמות ושדה אחוזה ויחרים רק מן האדם לבד – גם כן אסור, והוא הדין בשאר כל המינים (גמרא):", + "מבהמה ולא כל בהמה. אף דבקרא כתיב \"ובהמה\" ולא כתיב \"מבהמה\" – המ\"ם ד\"מאדם\" קאי נמי אבהמה:", + "משדה אחוזתו ולא כל וכו'. בגמרא (ערכין כח, א) מצריך להו לכולהו:", + "א\"ר אלעזר ב\"ע ומה אם לגבוה וכו'. בגמרא פריך היינו תנא קמא, ומשני איכא בינייהו דר' אילא דאמר באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, דהיינו כנגד שני עישורין הכתובין ביעקב אבינו. ר\"א ב\"ע אית ליה ות\"ק לית ליה. ויכול לבזבז יותר לצדקה ויניח לעצמו כל שהוא:" + ], + [ + "(ד) לא ימכור לגזבר. פי' שהגזבר אין לו רשות למכרו וליתנו לבדק הבית דהאי קרא לכו\"ע מיירי בחרמי כהנים דאפילו מאן דאית ליה סתם חרמים לבדק הבית מוקי האי קרא במפרש לכהנים:", + "ולא יגאל לבעלים. שאין הבעלים יכולין לפדותו כמו שפודין קדשי בדק הבית דאין פודין לחרמי כהנים:", + "מה יעשה לו. פי' אם כן מה יעשה בשדה זו. ומשני כבר ביאר זה במקרא הקודם דכתיב \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\", והאי ברייתא ס\"ל דסתם חרמים לכהנים ומפרש דהאי \"כשדה החרם\" מיירי בחרם סתם:", + "או יכול אף על פי שפירש לשם. יהיה גם כן שייך לכהנים:", + "ת\"ל הוא. היינו מה שכתב \"כל חרם קודש קדשים הוא לה' \", וממה דכתב \"הוא לה' \" אלמא דיש חרם שהוא לה' והיינו כשפירש לשם אז שייך לבדק הבית ומ\"מ עיקר קרא ד\"כל חרם קודש קדשים\" איירי בחרמי כהן וילפינן מניה דחרמי כהנים חל על קדשי קדשים ועל ק\"ק כדאיתא בערכין (ערכין כח, א) במשנה ומובא לקמיה בהלכה וי\"ו:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל כל חרם. וס\"ל דבסתם חרם הכתוב מדבר:", + "ת\"ל הוא. פי' זה שאמרתי שהוא קודש קדשים לה' - דוקא באופן דמיירי קרא דהיינו בחרם סתם, לאפוקי כשפירש ינתן לכהן, ובזה מיירי לדידיה רישא דענינא דכתיב שם \"לא ימכר ולא יגאל\", דאלו חרמי בדק הבית יש להם פדיון:" + ], + [ + "(ו) מנין שמחרים אדם את קדשיו. שחל שם חרם אף על הקדשים ליתנן לכהן. ולענין איזה פרט חל שם חרם – והלא אינן שלו – מבואר שם במשנה הנ\"ל עי\"ש:", + "ת\"ל אך. למעט שלא כל המחרים יהיה חרם, לאפוקי כהנים ולוים. ובגמרא מסיק הטעם שאין מחרימין לדברי ר\"י משום דבקרקע כתיב \"כי אחוזת עולם הוא להם\", ומטלטלין הוקשו לקרקעות דכתיב \"מכל אשר לו ומשדה אחוזתו\", ואפשר דממלת \"אך\" הו\"א דהקרא לא מיעט אלא כהנים משום דהחרמין שלהם אבל לא לוים, וכדעת ר\"ש, ולהכי אצטריך הקישא. ומהקישא לבד הוי אמינא דהקישא להחמיר קרקע למטלטלין דחל החרם אף בקרקע:", + "שהחרמים שלהם. דכתיב \"כל חרם בישראל וגו'\", וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוי מחרים איהו גופיה זכי ביה ולא יהיב ליה לכהן אחר:", + "אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בקרקעות וכו'. בגמרא מסיק דאף ר\"ש מודה בקרקעות מטעם זה, ורבי הכי קאמר: נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות, שר' שמעון לא פליג אלא במטלטלין:" + ], + [ + "(ז) מחוייבי מיתות. שנידון ליהרג ואמר ערכי עלי:", + "ת\"ל חרם לא יפדה. מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אין לו פדיון:", + "מחוייבי מיתות החמורות. שלא ניתנה שגגתן לכפרה כגון מסית ומדיח ומברך את השם וכיוצא בהם, שאין מביאין קרבן בשגגתן כדדרשינן בסדר ויקרא, הלכך כיון שהן חמורות כל כך דין הוא שאין להם פדיון:", + "מחוייבי מיתות הקלות. שניתנה שגגתן לכפרה כגון מחלל שבת וכיוצא בהם:", + "ת\"ל כל חרם. כל מי שהוא מוחרם לא יפדה:", + "יכול עד שלא נגמר דינו. פי' דאפילו אם עדיין לא נגמר דינו גם כן לא יהיה נערך:", + "ת\"ל אשר יחרם מן האדם. בגמרא דריש ליה מדכתיב \"מן האדם\" דמשמע מקצת ולא כל אדם, ור\"ל מקצת אדם אשר הוא חייב מיתה לא יפדה ומקצתו דהיינו כשלא נגמר דינו יפדה, וע\"כ אם אמר ערכי עלי - חייב:" + ], + [ + "(ח) נערך מפני שדמיו קצובין. בפרשת ערכין לפי השנים והאי \"כל יחרם\" מיבעי ליה לדרשא אחרינא דהיינו אותן שחייבין מיתה בידי אדם לא יתכפר להם בממון אלא מות יומת:", + "אבל לא נידר וכו'. דהא כנמכר בשוק בעי למישיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו:", + "ר' יוסי אומר נודר ומעריך וכו'. ופריך הגמרא ותנא קמא מי אמר דאינו נודר וכו' והלא לא אמר אלא שאינו נידר ונערך (כ\"א במשנה שם), אבל נודר ומעריך את אחרים ומקדיש הוא דהא בר דעת הוא. ומשני אין הכי נמי ופליגי רק באם הזיק, דת\"ק סבר פטור, דמלוה על פה היא ואינו גובה מן היורשין, ושהויי נמי לא משהינן להאי עד שעת העמדה בדין, הלכך מלוה על פי היא. ור' יוסי סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ונזיקין נמי במלוה על פה היא דלא הוי כתוב הכתוב בשטר. ויש עוד שם בגמרא תירוץ אחר עי\"ש:" + ], + [ + "(ט) זרע הארץ לרבות שום ושחלים וכו'. דרגילין העולם לאכול אותם ולכך הוי בר מעשר. ובילקוט גרס \"זרע שום\":", + "זרע לפת וכו'. פי' דוקא זרע שלהם אבל הלפת וצנון עצמו חייב דהן נאכלין:", + "לרבות כל פירות האילן. דלאו דוקא תירוש ויצהר:", + "חרובי שקמה וצלמונה. שאינם ראוין לאכילה. וזרעים אלו ופירות האילן מעשרותיהן מן התורה כדכתיב \"זרע הארץ מפרי העץ\", ורק תרומה שלהן היא מדרבנן דכתיב \"ראשית דגנך תירושך ויצהרך\", ומעשרות ירק אינו מן התורה אלא מדרבנן, וסמיכי להו \"מכל מעשר\" כי פשטיה דקרא בזרעים ובפירות הארץ מיירי וכ\"כ נמי \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך\", אבל ירקות לא כתיבי. וכן משמע בירושלמי דמעשרות:", + "ויש מפרשים שגם זרעים ופירות האילן מעשרותיהן מדרבנן בעלמא והאי קרא הוא אסמכתא דכל מעשר הארץ בדגן ותירוש יצהרו כתיב שהם זרע הארץ כפרי העץ (ראב\"ד ור\"ש):", + "יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר. פי' שיפדה אותם, ומאי ניהו, מעשר ראשון ומעשר שני:", + "ת\"ל הוא הוא האמור להלן. פי' בפרשת עשר תעשר דלא איירי התם אלא במעשר שני כדכתיב \"ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'\", וקאמר התם דבעי פדיון כי הכא. הלכך הוא האמור כאן הוא האמור להלן, ודברים המחוסרים כאן אמרן להלן כי הרבה ענינים נתפרשו שם בענין פדיונו שלא נאמרו כאן:", + "הכי גרסינן: הוא האמור כאן הוא האמור להלן. ויותר נכון לגרוס כמו שגרס הגר\"א \"הוא האמור להלן הוא האמור כאן\", דהלא אנו צריכין למילף דבענינינו מיירי גם כן רק במעשר שני כמו התם:" + ], + [ + "(י) לרבות את האשה. דאם פדאה מעשר שני שלה מוסיפה חומש ומשום דכתיב \"איש ממעשרו\" והו\"א למעוטה אשה - קמ\"ל לרבויה. אי נמי, דכשפודה מעשר בעלה אפילו במעות דידה מוספת חומש משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה והוי כזוזי דידיה ושליחותיה קעבדא (ראב\"ד ועיין בקידושין כ\"ד ע\"א ברש\"י ותוספות שם):", + "לרבות את היורש. דאי הוי למורישו מעשר שני ולא הספיק לפדות עד שמת ופדאוהו יורשים מוסיפים חומש:", + "או יכול שאני מרבה בן ט' שנים ויום אחד. דהו\"א כיון דבאותו ביאה יחשב כאיש לכל דבר:", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר ואם גאל יגאל איש (הגהות מהרי\"ד). ומלת \"איש\" משמע דשל שאינו איש אינו יכול לגאלו:", + "ממעשרו ולא כל מעשרו. אין לו ביאור, ולקמיה איתא להאי דרשא על ענין אחר, ואפשר דצריך לומר \"ממעשרו ולא ממעשר חבירו\", ופיר' דאין צריך ליתן חומש אם פודה מכספו מעשר חבירו. ודרשא זו הובא בפסיקתא וגם בפירש\"י על התורה והיא פשוט בש\"ס. ואח\"כ מרבה דאם נתן לו במתנה חשיב זה מעשרו אף שאינו משדותיו:", + "שנכנס משדותיו. ד\"ממעשרו\" משמע ממעשר תבואה שצמח בשדהו:", + "מנין. דמוסיף חומש אי בעי למפרקיה:", + "ת\"ל ואם גאל יגאל. ריבה גאולות הרבה, וברישא דברייתא ריבה יורש דבו בודאי מסבתרא דהוא קם תחתיו ואח\"כ מוסיף והולך מריבוי זה אפילו לקוח וניתן לו במתנה ודרך אגב נקט ירש גם כן:", + "הכי גרסינן: ולא כל מעשרו פרק וכו'. ד\"ממעשרו\" משמע דלא כל המעשרות ניפדין:", + "שנכנס לירושלים ויצא. דשוב אין לו פדיון אלא שיחזיר אותו לירושלים ויאכלנו שם מאחר שקלטוהו מחיצות ירושלים והוא אסמכתא בעלמא שהרי מחיצות לקלוט היא רק מדרבנן (בבא מציעא נג, א):", + "ופרט לפחות משוה פרוטה. דאינו בר פדיון ואינו תופס פדיונו. ובפרק הזהב (שם) איכא מאן דאמר אין בו שוה פרוטה ואיכא מאן דאמר אין בחומשו שוה פרוטה גם כן נתמעט מהאי קרא דלאו בר גאולה הוא עד שיהא שוה ד' פרוטות כדי שיהא ראוי לתוספות חומש דכתיב בהאי קרא. ויש מפרשים דהיינו רק לענין שאינו מוסיף חומש אבל בר גאולה הוא ותופס פדיונו וכל זה נתמעט ממה שכתוב ממעשרו ולא כל מעשרו. ותיבת \"חמישיתו\" הכתוב בספרים טעות סופר הוא וצ\"ל אח\"כ \"וחמישיתו יוסף עליו - שיהא הוא וחומשו חמישה\". והיינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן וילפינן זה מתיבת \"עליו\":" + ], + [ + "(יא) ת\"ל וכל מעשר בקר וצאן. מדלא כתיב \"כל מעשר בהמה\" וכתיב \"בקר וצאן\" משמע דמכל אחד בעי לעשורי:" + ], + [ + "(יב) מן הכבשים ומן העזים. שהם שני מינים:", + "החדש והישן. דאלול ר\"ה למעשה בהמה וחדש שנולדו לאחר אלול וישן שנולדו קודם אלול ואינם מתעשרים מזה על זה:", + "ת\"ל וצאן. פי' דבעלמא כתיב \"ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים\", והכא לא הזכיר כבשים ועזים:" + ], + [ + "(יג) ק\"ו וכו'. ר\"ל השתא דמרבינן מן \"וצאן\" דמתעשרין מן העבשים על העזים, נלמוד ק\"ו דיתעשרו במין אחד מן החדש לישן וכו':", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר עשר תעשר שתי מעשרות שנה שנה אין מעשרין וכו'. בפרשת ראה כתיב \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה\", ואמרינן בגמרא (בכורות נג, ב) מריבויא דעשר תעשר דבשתי מעשרות דיבר הכתוב, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן אין מעשרין מן החדש על הישן דכתיב \"היוצא השדה שנה שנה\", ומשמע דכל שנה מתעשרת בפני עצמה, ה\"נ לענין מעשר בהמה. וזהו גם כן כוונת הברייתא \"ת\"ל עשר תעשר\", ומוכח מזה דהכונה על שתי מעשרות לענין מה דכתיב באותו הפסוק \"שנה שנה\" דאין מעשרין משנה לחברתה:", + "דברי ר\"ע. זה הדין פשוט בש\"ס לכו\"ע ומה דקאמר \"דברי ר\"ע\" משום דלקמן בפרקין בהלכה וי\"ו נמי דריש ר\"ע מעשר בהמה מקרא דעשר תעשר, אמר כאן \"דברי ר\"ע\" (ראב\"ד):" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) אקדים הקדמה קצרה מן המשנה, ובזה נבין מה שנאמר פה.", + " איתא שם בפרק ט': כיצד מעשרין כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהא שנים יכולין לצאת כאחת (שאם יצאו שנים כאחד יהיו שניהם מקולקלין כדלקמן), ומונין בשבט: א'. ב'. ג'. ד'. ה'. ו'. ז'. ח'. ט'. והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר \"הרי זה מעשר\". והנה כ\"ז ילפינן מן המקרא מדכתיב \"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי\" – משמע דבעינן שיהיה המנין דרך העברה ובשבט וגם יהיה קרוא שמו 'עשירי':", + "ועתה נבאר הברייתא:", + "פרט לטרפה שאינה עוברת. והיינו שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמעלה, אבל מן הארכובה ולמטה – בעלת מום היא וחשבינן לה שיכולה לעבור. מיהו מכאן גם שאר טריפות ילפינן דכיון דגלי גלי:", + "אין לי אלא בזמן שמונין בשבט, לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מנין. כצ\"ל (כן איתא בש\"ס) רבוצים שכובים או עומדים במקום אחד ולא היה דרך העברה:", + "ת\"ל העשירי יהיה קודש. דמלת \"העשירי\" - יתר, דכתיב ברישא דקרא \"וכל מעשר בקר וצאן\", אלא להורות דכיון שמנאן והוא עשירי אע\"פ שלא נתקיים \"יעבור תחת השבט\" הוא קדוש:", + "מנין אע\"פ שלא קרא שמו עשירי. אבל מכל מקום מנאן עד עשר:", + "ת\"ל העשירי יהיה קודש. בגמרא איתא \"ת\"ל יהיה קודש - מכל מקום\", דתיבת \"יהיה\" יתירא:", + "היה לו מאה ונטל עשרה. פי' שלא מנאן אחד שנים ג' אלא עשרה בבת אחת נטל ממאה לשם מעשר או שמעשרה נטל אחד לשם מעשר:", + "אין זה מעשר. משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינא קודש:", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשר. ואמר בגמרא טעמו דס\"ל כאבא אליעזר בן גומל דאית ליה דתרומה ניטלת באומד, שאומד בדעתו בלא מידה כמה סאין יש ונותן תרומה לפי אומדו, ומקיש לה מעשר בהמה שגם היא ניטל במחשבה שאינו מונה עשירי בפיו אלא מפריש כל מה שעולה בדעתו לשם מעשר:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן: תלמוד לומר העשירי יהיה קודש לה'. (כן איתא בפסיקתא ובראב\"ד ובאדרת אליהו) ופירו' דכתיב \"וכל מעשר וגו' העשירי יהיה קודש\", ומשמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא קראו עשירי:", + "הכי גרסינן: את השמיני ואת הי\"ב. אם קראם עשירי:", + "מה הוא. העשירי גמור אינו מקודש אלא בסמוך לו, שאין לך סמוך בו יותר מגופו:", + "אף טעותו. מה שהוא טעה וקראו עשירי אינו מקודש אא\"כ שטעה באותו שסמוך למעשה גמור כגון תשיעי ואחד עשר שהם סמוכים לו, זה מלפניו וזה מלאחריו:" + ], + [ + "(ג) התשיעי וכו'. עתה מבאר מה יהיה בהם:", + "נאכל במומו. פי' אינו יכול להקריבו לא לשם מעשר ולא לשם שלמים אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו בעליו וטעם ברייתא זו מבואר לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פט\"ז עי\"ש:", + "ועושה תמורה. היינו אם המיר האחד עשר:", + "וכי יש תמורה. דאחד עשר שקרא עשירית היינו תמורת מעשר. ובמסכת תמורה (דף יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה משום דכתיב \"תמורתו\" ולא תמורת תמורתו:", + "אלו היה תמורה. אותו אחד עשר לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה כדגמרינן בתמורה (דף ה.), אלא ודאי מדריבה התורה להקריבו שלמים כדלעיל בויקרא פט\"ז ע\"ש הקדש ראשון חשבינן ליה לכך עושה תמורה כדין שלמים אחרים:", + "אין י\"א מקודש. פי' כיון דאמר עשירי בראוי לו שוב אין שם עשירי מקדש אחריו אבל לפניו דהיינו תשיעי ודאי קדוש ויאכל במומו שהרי כשקדשו בשם עשירי עדיין לא נתקדש העשירי בראוי לו:", + "הכי גרסינן: קרא לתשיעי עשירי ולעשירי אחד עשר ולאחד עשר עשירי רבי אומר וכו' שהיה רבי אומר כל שלא נעקר שם וכו'. (הגר\"א בהגהתו והיא נכונה מאוד):", + "רבי אומר אינו מוקדש. האחד עשר. ובגמרא פריך והלא נעקר שם עשירי דהלא קרא לעשירי אחד עשר ואמאי אין אחד עשר מקודש. ומוקי לה כגון דאית ליה בהמות טובא בעדרו למעשר דאז נוכל לפרש מה שאמר אחד עשר היינו חד עישורא, כלומר זה עישור ראשון, ולסימן אמר כן, אבל היכא דלית ליה בהמות כ\"כ על עוד עישור אחר ליכא למימר הכי שאין מנהגו של עולם לומר זה עישור אחד אא\"כ יודע שיהו לו עשיריות הרבה, הלכך אמרינן דבזה גם רבי מודה דאחד עשר ממש קאמר ועקר שם עשירי ממנו וממילא גם הי\"א קדוש:", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. לא ס\"ל דחד עישורא קאמר, וגם כאן נעקר שם עשירי ממנו וממילא האחד עשר קדוש:", + "כל שלא נעקר שם עשירי ממנו. כגון הכא דאמרינן חד עישורא קאמר והוי כמו שקראו בהדיא עשירי וממילא לפניו קדוש היינו מה שקרא לתשיעי עשירי ולאחריו דהיינו האחד עשר אינו קדוש:" + ], + [ + "(ד) מתוך שנאמר וכו'. פי' להכי הוצרך לומר \"לא יבקר\" לפי שמתוך שנאמר \"ומבחר נדריכם\" משמע שהנדרים צריך להיות מן המובחר, ולזה הייתי אומר דאף כאן יהיה מרגל ומעיין בעדרו להיות בוחר בשמינים ומוציאם בעשיריות:", + "ת\"ל לא יבקר. אלא איזה שיצא יהיה קדוש למעשר:", + "בין טוב לרע. היינו בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקריב בעל מום אלא יאכל בתורת מעשר ואסור להגזז ולהעבד:", + "הא אם המיר סופג את הארבעים. ואף דהו\"ל לאו הניתק לעשה (\"ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\") משום דהו\"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי דהוא \"לא יחליפנו ולא ימיר\" דשייך בכל הקרבנות (גמרא בריש תמורה):", + "לרבות את האשה. דס\"ד תמורה לאו שאין בו מעשה הוא ואשה לא תתחייב. (שם):", + "ואם המר ימירנו וכו'. הגר\"א מפרש דלרבות את האשה מכפל לשון ולרבות היורש מתיבת \"ואם\":", + "לרבות את היורש. פי' שאם הקדיש אביו קרבן ומת ובא בנו והמיר בו מומר ואע\"פ שאין אדם ממיר בקרבן שאינו שלו, הכא גבי יורש כקרבן דידיה דמי ור\"מ ור' יהודה פליג ע\"ז ואמר דיורש אינו ממיר עיין ריש תמורה:", + "בבכור נאמר אך בכור שור וגו' לא תפדה. פדיון הוא דלית ליה דליפוק מקדושת בכור למכור באיטליז ולשקול בליטרא אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם או אם הבית קיים יקריבנו, אבל תם שחוט לא דמשולחן גבוה קזכו הכהנים ובעל מום נמכר חי ושחוט דממון כהן הוא:", + "במעשר הוא אומר לא יגאל ואינו נמכר וכו'. גאולה הוא המוציא מהקדש לחולין ומכירה כמו שהוא בקדושתו ובכור מותר למכרו באופן זה אבל מעשר גמרינן (בכורות לב, א) האי \"לא יגאל\" מ\"לא יגאל\" דחרמים דכתיב בהן \"לא ימכר ולא יגאל\". מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו. הלכך אינו נמכר לא חי ולא שחוט וכו'. והנה אף דהברייתא כללה חי ושחוט בחדא – מ\"מ בשחוט איסור מכירה הוא רק מדרבנן דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה (שם):" + ], + [ + "(ה) ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר. דבמעשר דגן כתיב ציווי - \"עשר תעשר\", אבל הכא כתיב \"וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו'\" ולא כתיב \"תעבורו\" ומשמע דרשות בעלמא הוא:", + "ת\"ל יהיה קודש. ציווי הוא לעשר כדי שיהיה בו הקדושה:", + "ר' יוסי הגלילי אומר והעברת. \"כל פטר רחם\" בבכור כתיב, ומצוה ליתן אותו לגבוה, וכן נמי מצות עשה לעשר בהמה דילפינן העברה העברה דכתיב \"כל אשר יעבור\" מבכור:" + ], + [ + "(ו) ר\"ע אומר עשר תעשר. הוא כפל לשון ואתי לרבות מעשר בהמה, והרי כתיב בו מצות עשה:" + ], + [ + "(ז) רבי אומר אלה המצות וכו'. פי' מדסמיך \"אלה המצות\" בא לומר שאלה אשר אמר ממעשר בהמה מ\"ע הוא:", + "אלה המצות אין נביא וכו'. פי' מדסמיך ליה \"אשר צוה ה' את משה\" וע\"כ אם יבוא ויאמר שהקב\"ה הוסיף לו עוד איזה מצוה נדע שנביא שקר הוא אם לא שמוחזק הוא לנביא אמת מכבר וגם הוא איננו לדורות רק לפי שעה כגון אליהו הנביא בהר הכרמל – אז שומעין לו:" + ], + [ + "סיימתי בעז\"ה ביאורי ביום י\"ח תמוז שנת תרע\"א לפ\"ק:" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "חפץ חיים על ספרא", + "enTitle": "Chafetz Chaim on Sifra", + "key": "Chafetz Chaim on Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5fb315e4d1b21cd866c4919c378f52b30700898c --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Chafetz Chaim on Sifra/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,16053 @@ +{ + "title": "Chafetz Chaim on Sifra", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chafetz_Chaim_on_Sifra", + "text": { + "Introduction": [ + "הנה ידוע גודל מעלת התורה ששנה הכתוב בחיבו כמה פעמים. ורצונו יתברך שתהיה תורתו שגורה בפינו ככתוב \"והיה לך לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ד' בפיך\". ושתהיה חקוקה על לוח לבנו כמו שכתוב \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה היום על לבבך\" ורצונו יתברך שנהיה עמלים בתורה וכמו שכתוב \"אם בחקותי תלכו\" ואיתא בתורת כהנים (הובא ברש\"י) יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר \"ואת מצותי תשמרו\" הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. וחביב אצלו הדבר הזה מאוד, שמשבח את עם ישראל בזה וכמו שכתוב (ישעיהו נא, ז) \"עם תורתי בלבם\". ולהיפך מי שמסיח דעתו מן התורה ומשכח אותה מתוך עצלותו הזהיר על זה מאוד מאוד ואחז\"ל במנחות (דף צט:) המשכח דבר אחד מתלמודו עובר על כמה לאוין שנאמר \"השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו\". וכן איתא באבות דמעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:", + "ועל כן עלינו להתחזק בכל עוז לידיעת תורתו. והוא בדרך כלל לידיעת כל התורה [כל אחד לפי ערכו] וכמו שכתוב \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה היום\" שהוא כולל כל מה שצינו הש\"י, ובפרט ספר ויקרא שעליו אמר הכתוב \"וירא אלהים את האור כי טוב\" ואיתא בבראשית רבה זה ספר ויקרא שיש בו הלכות מרובות – בודאי עלינו להתחזק לידע אותו. וז\"ל המדרש משלי (פרק י) אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב\"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה. אומר הן. אומר לו הקב\"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה יהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה – הקב\"ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה – הקב\"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם. אם אומר להם הניחוהו מוטב ואם לאו וכולי. בא מי שיש בידו הלכות אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו טומאת שרצים טומאה וטהרה, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים וטהרת נתקים, טומאת בתים וטהרת בתים, טומאת זבין וטהרת זבות, טומאת לידה וטהרת לידה, טומאת מצורע וטהרת מצורע, סדר וידוי של יום הכפורים וגזירה שוה ודיני ערכים וכל דיני ישראל שהן דנין בתוכו. ", + "והנה מדברי המדרש הזה הלא יש לנו התעוררות גדולה לחיוב לימוד הזה כיון ששואלין אותנו על זה וגם באמת הלא התורת כהנים על ויקרא ומכילתא וספרי הם יסוד תורה שבעל פה שהם הולכין וסופרין כל אותיות שבתורה ומבארין אותם על פי תורה שבעל פה המסורה לנו מסיני והם מקור כל המשניות והברייתות. ועל כן נפלאתי מאד מדוע כל כך מוזר לימוד הזה מישראל כי אם למעט מזעיר יחידים שבדור כיון שהיא יסוד תורה שבעל פה. ובפרט לפי דברי המדרש הנ\"ל ששואלין על זה וחושב כמה עיקרי הלכות נמצאו בו ומקורים של סדר קדשים וטהרות בו היא:", + "ואשתבחו קמאי דקמאי בלימוד הזה גבי בניהו בן יהוידע ביארו חז\"ל (ברכות יח, ב) מה שכתב \"והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג\" דתנא ספרא דבי רב ביומא דסתיא והוא התורת כהנים, ומשלו לארי שהוא החמור שבספרים [תוספות]. וגם בר' יוחנן אמרו (יבמות עב, א) ששנאה בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי. וגם בלימוד הזה יש בו עוד מעלה גדולה שלבד מצות לימוד התורה הוא לימוד עניני עבודה ומקיימין בזה מאמרם (מנחות ק\"י והוא גירסת רש\"י בבא מציעא קי\"ד) תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישין לשמי. וכבר הארכתי בחיוב לימוד עניני עבודה בהקדמה לחבורי ליקוטי הלכות:", + "והתבוננתי שסיבת מניעת לימוד התורת כהנים מפני שהוא משובש מאד וגם שאין עליו ביאור פשוט השוה לכל נפש [שביאור הראב\"ד הלא בכמה מקומות מאריך מאוד ליישב הסוגיות שהובא שם התורת כהנים וכעין זה גם ביאור הר\"ש משאנ\"ץ וגם יש כמה ברייתות שלא ביארו כלל כי לפי רוממותן עלה על דעתם שזהו פשוט לכל מעיין אבל אנו יתמי דיתמי לא נבין בלי פירוש. וכן בספר קרבן אהרן – אף שהוא חיבור נכבד מאוד ושדרכו לפרש כל ברייתא – מכל מקום ילאה הקורא בו מפני אריכותו בסוגיות הש\"ס. וכן הגאון ר' מאיר לבוש מלבי\"ם ז\"ל הרחיב והעמיד מאוד כדעתו הרחבה לכוין כל דרשה בדקדוקי המקראות והרבה פעמים מפלפל בסוגיית הש\"ס ופסקי הרמב\"ם ושארי ראשונים, וכל זה הוא רק לגדול תורה ולא לאנשים פשוטים כמוני]:", + "והנה זה הרבה שנים שמעתי כי נמצא כת\"י הגהות הגר\"א על התורת כהנים וברוך השם שנזדמן לי לראותו אצל הגביר המפורסם נדיב לב י\"א מהר\"ר בועז ראבינאוויץ ז\"ל בעיר בברויסק, וכאשר ראיתיו שוב לא רפה ידי ממנו ובקשתי להגביר הנ\"ל שיתן על ידי להעתיקו וכן עשה בחסדו הטוב, זכרה לו אלוה לטובה תנוח נפשו בעדן אלהים. והנה העתקתי כולו עד גמירא והחזרתיו. וכאשר הרציתי הדברים בווארשא לפני ידידי הרב הגביר המפורסם בישראל לשם ולתהלה בצדקתו ופעלו מהר\"ר יעקב ברודא ז\"ל קבע סך מסוים1ולמען יקרת האיש המצוין הזה אשר הלך לעולמו בלא בנים אמרתי לתת לו מזכרת בחיבור הזה אשר היה סיוע להדפסתו לתת מזכרת לצדקותיו ופעולתיו אשר יתנו לו שם וזכר עולם. מצוין היה האיש בלבבו הטובה וצדקת פזרונו בישראל. היה ראש וראשון לכל דבר טוב ושמו מפורסם בכל עיר ווארשא הגדולה וגם בכל המדינה. הוא היה רחים ומוקיר רבנן למאוד. וביתו היתה פתוחה לרוחה ובפרט לתלמידי חכמים וגדולים אשר נהרו לווארשא קירבם בימין צדקו. והלך בדרך היראים באמת בכל דרכיו. קבע זמן ללימוד התורה יום יום יחד עם איש ת\"ח נכבד גדול. וכן בכל הנהגותיו היה הכל על דרך התורה והמצוה. באחרית ימיו תיקן תיקונים גדולים שראוין לפרסם אותן. הוזיל הון רב קרוב לארבעים אלף רו\"ב לבנות בפרור ירושלים חצר של חמשה ועשרים דירות ובהמ\"ד ומקוה הכל כפי הדרוש והוא למען לתת דירות לתלמידי חכמים עניים ויחולק על פי גבאים ממונים על זה ונקרא בשם \"אהל יעקב\". עוד הפריש עשרים אלף רו\"ב ומסרם בחייו תחת גבירים נכבדים מפורסמים ועל פי דעת גדולים מיוחדים לזה למען להושיב עשרה ת\"ח אברכים מופלגים ויחקו פרס כ\"א עשרים רו\"ב לחודש (שיספיק גם חלק עבור ב\"ב) ללמוד בחבורה יחד עדי שיזדמן להם מה' מדום להוראה. ויחולק הקרן והריוח לעשר שנים וכל ארבעה שנים יתחלפו אחרים. וב\"ה חבורתו הק' שהושיבם בפה עשה לה שם שכבר יצאו ממנה באיזה שנים רבנים מובהקים ור\"מ גדולים לשם ותפארת. ולאחרונה בצאותו הראה אהבתו הגדולה לתורת ה' וקבע חלק נכבד מהונו אבעים אלף רו\"כ למען החזק כל הישיבות הנדחקות (זולת ירושתו לקרוביו ופזרונו לצדקות) הן במדינתנו הן לכל מוסדות התורה והחסד שבארץ הקדש והן בווארשא עצמה שהגיע לכ\"א סך נכון שאמנם חיזק ידם הרבה בזה. כן אחוזה שלו באה\"ק מסרם למען חיזוק התורה שם. והוא האחד מן המיוחדים בזה שנתנו נפשם ומאדם להחזיק תורת ה' בחייו ובמותו. וזכה ששפתותיו דובבות בקבר שמעמלו ניזונין עשרה ת\"ח מופלגים גדולים לומדים תורה בשקידה עצומה יום ולילה וראוי לאיש צדיק פאר הגבירים כזה לתת לו מזכרת עולם. תנצב\"ה:", + "ועל הטוב יזכר אשתו הגבירה הכבודה מרת סימא תחיה עם חתנה הרה\"ג הנכבד מהר\"ר צבי זבלודווסקי נ\"י שהם עזרו להוציא פעולותיו הנשגבות בחייו ובמותו לפועל יהא ה' בעזרם ויתן להם אריכת ימים ושנות חיים. להוציא דברי הגר\"א לאור שלא יתכסה אור הגנוז הזה מן העולם (כי כבר היה העתקה כזו עוד במקום אחר ונשרף ולא נשאר רק זה האחד אשר נדע ממנו). אמנם בקרבי אל המלאכה להדפיס דברי הגר\"א התבוננתי כי הדבר אינו מתוקן כלל:", + "(א) כי הגהותיו בכמה פעמים הוא כספר החתום וצריך עמל ויגיעה רבה להבין כונתו", + "(ב) כי עצם דברי הספרא אינו מבואר וטרם נדע היטב עצם דבריו על פי המפרשים אי אפשר לירד לכונת הגר\"א:", + "על כן התחזקתי בעזה\"י לתקן הדבר כפי כחי הדל וד' עזרני בזכות כלל ישראל ועשיתי ביאור קצר ופשוט בלשון צח על הספרא מלוקט מכל המפרשים (אף שעל ידי זה נתרבה הוצאת הדפוס כפלים מאשר דמיתי בתחלה, בכל זה אקוה כי יעזרני הש\"י), היינו מהראב\"ד והר\"ש והקרבן אהרן, והזית רענן (שהוא מסודר מבעל מג\"א על הילקוט) ומהספר עזרת כהנים והגהות רי\"ד. ובכמה מקומות שהובא הענין בגמרא העתקתי דברי רש\"י דשם שהוא הביאור המקובל לכל ישראל. ובכמה מקומות גם פירוש רבינו הרמב\"ם והר\"ש והרע\"ב על משניות היה לי לאור עיני בזה:", + "והעיקר שמתי לבבי לביאור היותר פשוט וישר בדברי רבותינו ז\"ל ובאיזה מקומות שלא ביארו המפרשים מפני פשיטותן לגודל דעתם הרוממה בכל זה לא מנעתי לבאר כפי הדרוש לאנשים כמוני [אכן על עניני פסק הלכה לא שמתי לבי כי לא לזה באתי ורק לפרש דברי רבותינו באתי]. והנה אף שיש חלק מן הספרא שכבר הובא הלכותיהן במשנה וברייתא בש\"ס – בכל זה מועיל מאוד דברי הספרא להבין מקור ההלכות מן הכתובים כי פעמים לא ביאר הש\"ס מקורו וגם יש חלק גדול שלא הובאו בש\"ס כלל, ובפרט בסדר טהרות שאין לנו רק משניות כמו נגעים וכיוצא בו דיני טומאה וטהרה ועל ידי הברייתא דספרא יבוארו המשניות בידיעה רחבה מאירת עינים ממש:", + "ועתה אקוה לה' כי יספיק הפירוש הזה שיוכל כל אדם להבין דברי הספרא בנקל כפי שלומד אדם פרק משניות עם תפארת ישראל. והנה הדפסתי את כל ההגהות רבינו הגר\"א ז\"ל2והוי יודע שהגר\"א מכנה בהגהותיו את כל ברייתא בשם הלכה ושארי מפרשים מכנים אותן בשם פסקא, והכל אחד. כסדרן ושמתי לבבי על אורות רבינו לבאר אותם בעזה\"י בכל מקומות הצריך ביאור, וכמה מקומות היה לי לעזר דבריו הק' שבספרו אדרת אליהו [ודברי הקפתי במוקף כדי שלא יתערב להקרוא דברי בדבריו]. וכן המעיין יראה איך דבריו מאירין עינים ממש ככוכבי אור נוצצין. ובמקומות החמורין שנתלבטו בו המפרשים – על ידי הגהותיו דברי רבותינו שמחין כנתינתן מסיני וכחו של הגר\"א ניכרין בו את דרך האמת והפשוט תפס. ויהנו בעזה\"י כעת רבים לאורו. וזכות רבינו הגר\"א ז\"ל עמדה לי לבאר דבריו ולהוצאת כל הענין. ואקוה לה' כי מעתה תרבה הדעת בלימוד התורת כהנים ויהיה אצל הלומד בו מחובר התורה שבעל פה עם המקראות כפי שסובב והולך התורת כהנים. ואולי יתן ה' שיתרבה בזה הלימוד בעניני עבודה שענינו הוא גדול מאוד ומקרב את הגאולה וסותם פי המקטרגים ומעורר זכות על כלל ישראל כמו שביארתי בספרי תורה אור, עיי\"ש:" + ], + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + [], + [], + [], + [ + "(ד) מה בשומר שכר וכו' פטר את היורשין. שאין צריכין לישבע שלא שלח אביהם יד והוא מדכתיב שם \"שבועת ה' תהיה בין שניהם\" ולא בין היורשין אף שומר חנם כן והטעם דאין צריכין לידע במילי דאביהין:" + ], + [ + "(ה) מבנין אב וכתוב אחד. היא כדאמרינן בעלמא חדא מחדא. בנין אב משני כתובים - חדא מתרתי:", + "כיצד לא הרי המשכב וכו'. והנה קודם שבא ללמדנו שנלמוד בנין אב ממשכב לתולדותיו וכן ממושב לתולדותיו הניח הקדמה דצריך הכתוב לכתוב שניהן דהיינו משכב ומושב דלא ילפינן מהדדי דלא ראי זה כראי זה וכמו שנבאר לקמיה דאי לאו הכי אין בידינו למילף מינייהו איזה דבר דהם כשני כתובין הבאין כאחד שאין מלמדין:", + "לא הרי המשכב וכו'. היינו שמשכב דינו בשלשה טפחים ומושב דינו בטפח וע\"כ אילו כתב במושב ולא כתב המשכב לא הייתי למד אותו מן המושב שזה די לו למלאכתו בטפח וזה אין די לו רק בשלשה טפחים ואם כתב במשכב ולא כתב במושב הייתי למד אותו ממנו לטמא בשיעור המשכב בשלשה טפחים אבל בטפח לא כדי שלא יהא חמור הלמד מן המלמד ולכן הוצרכו שניהם. והשתא אתי למילף הדומה להו במה הצד והיא כי המשכב והמושב כך הם המטה והכסת והכר הוא משכב המיוחד והכסא והספסל והקתדרא היא מושב המיוחד ואנו באין ללמד תולדותיהן כגון תיבת הבלנין והתיבה שפתחלה מן הצד וערבה משני לוגין עד ט' קבין שהן תולדות למשכב והסגוס והחלוק והטלית והקלסטר של ד' קבין שהן תולדות למושב כדאיתא לקמן בפרק זבין (פ\"ב) כל אלה אינן משכב ומושב מיוחדין אלא שהן משמשין שכיבה וישיבה עם מלאכתן וגמרינן להו ממשכב המיוחדין בבנין אב תולדות המשכב ממשכב ותולדות המושב ממושב והיינו בנין אב מכתוב אחד:", + "הצד השוה שבהן שהן עשויין לנוח אדם לבד. כלומר שאינו לתשמיש אחר והזב מטמאו בזובו כ\"כ שיכול לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אף כל וכו' כלומר כל אלו התולדות כיון שאינן עשויות אלא לנוח אדם לבד הזב מטמא אותו בזובו וכו'. ומה שכתב ברובו הוא ממה דאיתא לקמן סוף פ\"ב בפרשת מצורע \"אשר ישכב עליו ואשר ישב עליו\" עד שינשא רובו עליו. (כתב הראב\"ד דלא רוב גופו אמרינן אלא רוב משענתו דאי לאו כן סנדל לא משכחת לה שיהא טמא מדרס דהא רוב גופו אינו נושא עליו אלא ודאי רוב משענתו קאמר ואפשר שעומד לפרקים על רגל אחד א\"נ כשאדם הולך מריך רגלו אחת ונשען על האחרת):", + "יצא המרכב שהוא עשוי לסבלין אחר. פירוש, לטעינת משא אחר פעמים לרכיבה פעמים למשא בשעה שאין שם רכיבה משום הכי לא גמרינן ליה ממשכב ומושב להשוות מגעו כמשאו לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אלא משא בלבד הכתובה בו זו היא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו אבל מגעו אינו חמור כ\"כ. ומה דקיימא לן דסאה ותרקב אין מטמאין במדרס כלל לא במגע ולא במשא כשכפה אותן וישב הזה עליהן. תשובה לדבר מרכב עשוי לרכיבה ולתשמיש אחר פעמים לזה ופעמים לזה אבל סאה ותרקב אינן עשוין לישיבה כלל אלא לתשמיש אתי בלבד וכשישב עליו במקרה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו והתורה אמרה \"אשר ישב עליו\" שיהא עשוי לישיבה (וכדאיתא בשבת דף נט) כל זה מלשון הראב\"ד ומכל מקום קשה מאוד דברי הברייתא שהתחילה ללמד בצד השוה לרבות דבר שאינו כתוב בתורה בהדיא מפני שהן דומין למשכב ומושב שהוא עשוי לנוח אדם עליה יהיה לה לסיים דלא נוכל לרבות דבר שאינו עשוי לנוח אדם עליה שאינו מתטמא במדרס הזב ולא לסיים אודות מרכב שכתוב בתורה בהדיא שמתטמא על ידי הזב וממילא אדם הנוגע בה נטמא (ואך שבפרטיה אינו דומה שאינו מטמא אותו כ\"כ לטמא בגדים שעליו אלא אם כן נושאה וע\"כ נכון מאוד גירסת הגר\"א שגורס יצא תרקב שהוא עשוי לסבלון אחר ור\"ל שסובלת ענין אחר דהיינו להכניס בה איזה דבר ולא לכפותה לישב עליה והוא ממש כעין מה דאיתא בשבת (דף נט.) יכול כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליה ת\"ל אשר ישב עליו הזה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:" + ], + [ + "(ו) לא פרשת הנרות. שהיא תדירא לעבודת פנים ושילוח טמאים אינו כן ויש מעלה בשילוח טמאים שהוא בכרת ונרות אינן בכרת ובשתיהן מצינו שהן מיד ולדורות בנרות כתיב בפרשת אמור אל הכהנים (כ\"ד) חוקת עולם הרי דורות אמור ובפרשת בהעלותך כתיב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה הרי מיד וכן בשילוח טמאים בפרשת נשא כתיב \"ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם\" ובפרשת זאת חוקת התורה כתיב \"והיתה להם לחוקת עולם\" ותרוויהו מגמרי לשאר צוואות שבתורה שהן מיד ולדורות ולא הוו שני כתובים הבאים כאחד דהא מיצרך צריכי כדאמרן:" + ], + [ + "(ז) מן הבהמה. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה - כלל דהיינו אף חיה שהרי חיה הוא בכלל בהמה:", + "בקר וצאן פרט. ונתמעטה חיה מן הקרבן:" + ], + [ + "(ח) נעשה כלל מוסיף על הפרט. הא מילתא פליגא אגמרא דילן (שבועות מג, א) דקדרשי לחיה להאי קרא בכלל ופרט וכלל כי יתן איש אל רעהו - כלל, חמור או שור או שה וכל בהמה - פרט, לשמור - חזר וכלל. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכולי:", + "מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ. היין והשכר והצאן ולד ולדות הארץ כי היין יוצא מן הענבים והבהמה נולדת מן הבהמה וכולן תחלת ברייתן מן הארץ אף כל ולד ולדות מן הארץ למעוטי מים ומלח דלאו ולד הוא שאינו פרי ולמעוטי כמהין ופטריות דאף על גב דפירות הן לאו ולדות נינהו שהרי אינן יוצאין מזרע אחר ולמעוטי עופות שלא נבראו מן הארץ אלא מן הרקק והכי מפרש לה בעירובין (דף כז:) ע\"כ לשון הראב\"ד. אמנם לדבריו מיותר מה שכתב כאן בברייתא וגידולי קרקע דהוא לשון ברייתא אחרת המובא שם דחולקת על ברייתא זו בדין עופות דלמעוטי כמהין ופטריות נפקא מולד ולדות ואפשר דלא היה בגירסתו גידולי קרקע אכן הגר\"א כתב בהגהותיו דיותר תיבות \"ולד ולדות הארץ\" וצריך לגרוס \"מה הפרט מפורש דבר שהוא פרי מפרי וכו' אף כל אין לי אלא פרי מפרי וכולי\", ולדבריו האי תנא הוא המובא בגמרא דמרבה עופות:" + ], + [ + "(ט) מכלל הצריך לפרט. שהכלל צריך שיהא הפרט עמו:", + "מפרט הצריך לכלל. יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו:", + "כיצד קדש לי וכו'. הך רישא לאו פירושא דכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא:", + "כל בכור. כלל אפילו נקבות ת\"ל זכר אשר תולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי מקודם בשלשה עשרה מידות שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "אי בכור זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו. בגמרא מגיה דצריך לומר אי זכר יכול אפילו יוצא דופן תלמוד לומר פטר רחם, והכי פירושא יכול אפילו יצא דרך דופן נמי בכלל בכור הוא וליכא למעוטי מדכתיב בכור דהא לא קדמו אחר מעולם. תלמוד לומר פרט רחם לגלות לנו על בכור דדוקא כשהוא פרט רחם וזהו כלל הצריך לפרט דאצטריך הא פרט לפרושי דלא מקרי בכור עד דהוי בכור לרחמים משום דלא הוה ידעינן מאי משמעותא דכללא ולא דמי לכלל ופרט דעלמא דשם אהני פרט למעוטי כללא ולא לפרושי משמעותא, כאן רישא דברייתא הכור יכול אפילו נקבה ת\"ל זכר היינו כלל ופרט ??? דלא אצטריך לפרושי היכי דמי בכור דהא הנקבה בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא תימא אף הנקבות קדושות בבכורה:", + "אי פטר רחם יכול אפילו יצא מרחם אחר יוצא דופן. דהא לא קדמו אחר דרם רחם:", + "תלמוד לומר בכור. דמשמע בכור לכל מילי בעינן והיינו פרט הצריך לכלל דזכר ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור לפרשו שאילו לא נאמר הייתי אומר אף על פי שאינו בכור ללידה כיון שהוא פטר רחם יקדש. ורוב פרטות שבתורה אינן צריכות לכללות שעמהן כגון (ויקרא, א) מן הבקר ומן הצאן – לא היו צריכין שיכתב \"מן הבהמה\"; \"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה\" – אינן צריכין לו \"כל בהמה\", אלא שבא להיות מוסיף על הפרט:", + "והנפש אשר תאכל בשר מזבח. בצו את אהרן כתיב:", + "והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו. ר\"ל וכבר כלל כרת בפר' אמור \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וכו' וטומאתו עליו ונכרתה\" (והאי 'יקרב' לאכילה הוא כמובאר בכמה מקומות). והגר\"א הגיה זו בפנים:", + "יצאו קדשי בדק הבית. לאו דוקא קדשי בדק הבית קממעט אלא כלומר קדושה שהוא כעין קדושת בדק הבית שאין קדושתו אלא לדמיו ואפילו למזבח – \"קדשי בדק הבית\" קרי ליה, ולא מחייב משום טומאה עד דאכיל דבר הקדוש קדושת הגוף למזבח (מספר עזרת כהנים):" + ], + [], + [], + [ + "(ב) לטעון טוען אחר שהוא כענינו. פי' פרט אחר שיש בו מקצת הענין הראשון הכתוב בכלל והזכיר בפרט זה רק מקצת הענין והניח מקצת וכדלקמיה:", + "בכלל כל הנגעים היו. לידון כמשפט המפורש בפרשה של מעלה \"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו' נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'\" דמסברא לא היינו מחלקים בין כשהנגע במקום שחין או מכוה או לא:", + "שהוא כענינו. שפירש בהן הכתוב חומר אחד שהוא כענינו של כלל דהיינו שער לבן דכתיב בכללא שהוא סימן טומאה והדר כתביה בשחין ומכוה באנפי נפשייהו מדפריט בהו קראי קצת מחומרי הכלל ושארא שייר לגלויי אתי דלא תילף שחין ומכורה מכללא להחמיר ואין לך בהן להחמיר אלא האמור בהן. והיינו \"יצאו להקל\", שלא יהא נידן בהן סימן טומאה דמחית בשר חי ולטהר העומד בשבוע ראשון:", + "ולא להחמיר. דלא תימא כי היכי דלחומרא לא ילפי מכללא לידון במחיה ולטעון הסגר שני – לקולא נמי לא תילף מיניה כגון כולו הפך לבן טהור הוא. קמ\"ל דלהחמיר לא אפקינהו מכללא אלא להקל עליו:", + "ושלא ידונו אלא בשבוע אחד. שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון – טהור ואין צריך הסגר שני. ומה שכתיב \"ואם תחתיה תעמוד הבהרת וגו' וטהרו הכהן\" – בשבוע ראשון קאמר:" + ], + [ + "(ג) מן הכלל וכו' שלא כענינו. שנאמר בהן סימן טומאה דשער בענין אחר ממה שהיו בכלל שבכלל עשה סימן טומאה כשהוא לבן ובראש וזקן כשהוא צהוב:", + "יצאו להקל ולהחמיר. שלא תאמר לא בא הכתוב אלא להוסיף בנתקים שאף שער צהוב סימן טומאה בהן וקל לוחומר לשען לבן – קמ\"ל דכך הוא המדה שמאחר שחומרא שבכלל כתוב בפרט בענין אחר יצא להקל ולהחמיר:", + "שלא ידונו בשער לבן. שאין לך בנתקים אלא האמור בהן ויש בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה:", + "אי אתה יכול להחזירו לכללו. שיהא עוד כשאר הכלל:", + "שאין ת\"ל כי כחטאת וגו'. שהרי כלול הוא לכל דיני האדם עם כל האשמות בפרשת צו שכתוב שם \"זאת תורת האשם\":", + "אלא לפי שיצא. אשם מצורע מכלל ד\"זאת תורת האשם\":", + "לידון בדבר החדש וגו'. דלא אשכחן זה בשום קרבן:", + "יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים - כצ\"ל (וכן איתא בגמרא) דכך היא המדה דדבר שיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו והוה אמינא מתן בהונות אין, מתנות מזבח לא:", + "אף אשם זה טעון מתן דמים ואימורין למזבח:" + ], + [], + [ + "(ה) יכול יהא טהור מכל טומאה. מטומאת נתקים ומשאת ותולדתה ומבהרת ותולדתה בין חלקים ובין פתוכים:", + "דבר הלמד מענינו. דהאי \"ואיש כי ימרט ראשו..טהור הוא\" בענינא דטומאת נתקים כתיב:", + "משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר. דסתם 'בית' כך הוא:", + "יכול אף בית שאין בו וכו'. ר\"ל אף דסתם בית יש בו שלשתן מכל מקום הוה אמינא דהוא הדין אם לא היה בו אלא חד או תרי מנייהו גם כן יהא מטמא בנגעים שאף הוא קרוי 'בית':", + "דבר למד מסופו וכו'. דבית שאני מקיים בו \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית\" כדכתיב – הוא דמיטמא בנגעים אבל בית שאין בו אלא חד או תרי מנייהו אינו מטמא בנגעים:" + ], + [], + [ + "(ז) וכתוב אחד אומר מן השמים וכו' עד ליסרך. טעות סופר, וכצ\"ל וכתוב אחד אומר \"כי מן השמים דברתי עמכם\", בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם דכתיב \"מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש\" – קולו מן השמים ודיבורו על הארץ [גירסת הגר\"א]. וכן הוא במכילתא פרשה יתרו \"דבר אחר מלמד וכו'\" [הגר\"א, ובמכילתא אית זה בשם רבי עקיבא]:", + "הלל הזקן וכו'. הגר\"א הגיה שצריך לגרוס זה אחר סוף פסקא חי\"ת ונכון הוא דלמה לו להכניס דבריו באמצע הענין:", + "דרש שבע מדות וכו'. הלל נמי לא פליג אכולהו י\"ג מדות דר' ישמעאל מיהו כשדרש לפני זקני בתירא לא אצטריך ליה אלא הני שבע מדות ודרשינהו. ואית דמפרשי דהלל לשון קצר נקט וקמ\"ל דהני י\"ג מדות דר' ישמעאל איכא למכללינהו בהני שבע:", + "וכלל ופרט. כלול בזה כל עניני פרט וכלל המבואר למעלה:", + "וכיוצא בו במקום אחר. זהו מדת בנין אב בין מכתוב אחד בין משני כתובים:", + "ודבר למד מענינו. והוא הדין ללמד מסופו:" + ] + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + [ + "(א) והלא דין הוא. מן הדין נוכל לידע שהיתה קריאה קודם ומה צריך לכתוב \"ויקרא\":", + "ונאמר בסנה דיבור. לאו דוקא דבסנה לא כתיב 'דבור' אלא \"ויאמר\" אלא דיליף דבור דהכא מאמירה דהתם במה מצינו:" + ], + [ + "(ב) שהוא תחלה לדברות. שנדבר עם משה ואורחא דמלתא לקרותו תחלה ואחר כך לדבר עמו:" + ], + [ + "(ג) שהוא לכל ישראל. היינו לצורך כל ישראל ועדיין לא שמעו קולו:", + "שהן דבור ובאש. בסנה כתיב \"בלבת אש\" ובהר סיני כתיב \"ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל\":", + "יצא דבור אוהל מועד שאינו באש. לא היה מדבר עמו מתוך האש אלא מתוך שני בדי ארון היה הקול יוצא וכיון שאינו עושה רושם כל כך הוי סלקא דעתך שלא היה מקדים קריאה לדיבור:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ז) אלא לדברות בלבד. לפרשיות שנאמר בהן \"דבר אל בני ישראל\" כמו כאן:", + "מנין אף לאמירות. לפרשיות שנאמר בלשון 'אמירה' כגון \"אמור אל הכהנים\" ובלשון צווין \"צו את בני ישראל\":", + "תלמוד לומר דבר וידבר לאמר. [כן הוא גירסת הראב\"ד] ויתורא דלאמר קדריש והכי קאמר כיון דכתיב \"דבר אל בני ישראל\" למה לי דכתיב \"לאמר\", אלא לאתויי אמירות וציווין אצטריך. והגר\"א הגיה תלמוד לומר דבר ואמרת:" + ], + [ + "(ח) אף להפסקות. פרשיות כגון במקום שיש בתורה פתוחה או סתומה:" + ], + [ + "(ט) ובין ענין לענין. פסוקין כל אחד לעצמו כמו בפרשת פסח שבכל פסוק יש מצוה בפני עצמה ובן בפרשת קדושים:" + ], + [ + "(י) משה משה. לשון חבה וכמו שכתוב שם כן היה בכל מקום:" + ], + [ + "(יא) שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר מלמד וכו'. כן צריך לגרוס, והכי פירושא שאין תלמוד לומר ויאמר היינו ויאמר קמא [הגר\"א], ור\"ל כמו שלמדנו תחלה מתיבת ויאמר זה שכל הקריאות היה משה משה כן מה שהשיב משה הנני היה גם כן בכל הקריאות:" + ], + [ + "(יב) הוא משה עד שלא נדבר עמו. היה עומד בצדקו כמו לאחר שנדבר עמו:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [], + [ + "(ב) ואלו הן. ואכתוב למטה בהג\"ה*ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו , וישמע את הקול מדבר אליו , וידבר אליו – אלו ג' מיעוטין כתוב סוף פרשת נשא פסוק אחרון: ונועדתי לך , ודברתי אתך , את כל אשר אצוה אתך אל בני ישראל (ובגרסתנו כתיב את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל\" מאוחר קצת והגר\"א הקדימו אחר שבפסוק אחד כתיבב כל אלו ג' מיעוטין) – הוא בריש תרומה פסוק כ\"ב. הרי וי\"ו מיעוטין: אשר אעוד לכם שמה לדבר אליך שם – הוא בתצוה כ\"ט פסוק מ\"ב. הרי שבעה מיעוטין: אשר אועד לך שמה – הוא בתצוה ל' פסוק ו\"יו. הרי שמונה מיעוטין: אשר צוה ה' את משה ביום צוותו את בני ישראל – הוא בפרשת צו ז פסוק ל\"ח. הרי תשעה מיעוטין: עד בואו לדבר אתו (כן הוא גירסת הגר\"א) – הוא פסוק אחרון מפרשת כי תשא. הרי עשרה מיעוטין: ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. הרי אחד עשר: ואלה תולדות וגו' אל משה בהר סיני – הרי י\"ב: ויקרא אל משה וידבר אליו – הרי י\"ג מיעוטין: את מקומן עיין שם:", + "אשר אועד לך שמה. נ\"ל דהוא קרא דמזבח הקטרת בסוף פרשת תצוה ובקרבן אהרן גריס רק \"אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם\" ועל ידי זה הוכרח ומר לקמיה \"אשר צוה ה' את משה צוותו\" (דפרשת צו) חשוב לשנים והוא דוחק. ולענ\"ד נראה כדכתבינא דמתחילה הכתוב \"אשר אועד לכם שמה לדבר אליך\" ואחר כך הפסוק \"אשר אועד לך שמה\":" + ], + [ + "(ג) את אשר צוה ה' אל משה – טעות סופר, ועיין בקרבן אהרן שנדחק גם כן בזה. והגר\"א הגיה שצריך לומר \"עד בואו לדבר אתו\":", + "את כל אשר אצוה אותך וגו'. הגר\"א הגיה שצריך לומר זה אחר \"ודברתי אתך\" שפסוק אחד הוא בפרשת תרומה:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות. דכתיב \"ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל:", + "שלא נראו בדבור. דכתיב \"ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה\":", + "ולא אוציא את אהרן שנתועד בדיבור. \"וידבר ה' אל משה ואל אהרן\" ולא לבניו:" + ], + [ + "(ז) או אוציאם מן היעידה. שלא היו באהל מועד לשמוע הדבור עם משה:", + "ולא אוציאם מן הדברות. שהיו שומעים בכל מקום שהיו:" + ], + [ + "(ח) שומעים את הקול. קול הברה בעלמא כעין רעם:", + "ת\"ל קול לו. והוא מה שכתוב \"וישמע את הקול מדבר אליו\" דמלת \"אליו\" יתירא שהרי אמר \"וידבר אליו\" ואם כן הוה ליה לכתוב \"וישמע את הקול מדבר וידבר אליו\":" + ], + [ + "(ט) שאין משה יכול להכנס לתוכן עד שיקרא. דכתיב \"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן\" והוא מפני אימת המלאכים עד שיקרא ה' אותו ובזה נראה שהם קרובים אליו יתברך יותר ממשה ולזה אפשר שאם משה שומע הקול כל שכן הם שהם בענן עם כבוד השכינה:", + "ת\"ל קול לו קול אליו. היה לו לכתוב \"וישמע את הקול מדבר לו\" וכתיב \"אליו\" ונפקא מתיבת 'אליו' ב' דרשות:" + ], + [], + [], + [ + "(יב) יכול מכל הבית. פעמים ממזרח פעמים ממערב:", + "כמוסיף על דבריו. היינו שזהו לעילוי דישראל שלא עשה כן אלא להראות חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד המרובה הזה כ\"כ לדחוק ולדבר מבין שני הכרובים והוא כעין שאמרו בסנהדרין (דף ז.) כד הוי עזיזא רחימתן אפותיא דספסירא קא שכיבן:", + "ר' דוסא אומר. איידי דאייתי לעיל מלתא דבן עזאי דאמר איני כמשיב וכו' אייתי נמי הא מילתא דר' דוסא דאמר בן עזאי על זה גם כן איני כמשיב וכו':", + "בחייהם אינם רואים וכו'. כי כשהנשמה צריכה לפרוש מן הגוף יש לה רשות לראות מדור העליון כמו קודם שניתנה בגוף כן יש לה שעה אחת קודם שתצא מן הגוף ורוה\"ק שורה עליהם ואומרים העתידות קודם שנפטרים לגן עדן. ובפרקי דר' אליעזר (פרק לד) אין הנשמה יוצאה מן הגוף עד שתראה את השכינה, עכ\"ל. ר\"ש משאנ\"ץ, וכונתו ליחידים שבדור:", + "אבל רואים בשעת מיתתם. מדכתיב חי בלשון עבר והוה ליה לכתוב \"ויחי\" דהוי משמע שישאר חי אחר הראיה:", + "לפניו יכרעו. משמע שרואים את הכבוד:", + "ונפשו לא חיה. אימתי כשנפשו לא חיה, שאינה מחיה עוד את הגוף אלא נפרדת ממנו:", + "אף חיות הקודש. גירסת הגר\"א וחי - אף חיות הקודש, וכן איתא בילקוט רמז תל\"א:", + "כמוסיף על דבריו. היינו שהוסיף אף מלאכים דס\"ד כיון שהם עושין שליחותו של מקום יש להם יותר רשות לראות, לכך הוסיף אף מלאכים [ר\"ש משנ\"ץ]:" + ], + [ + "(יג) בשבילכם מדבר עמי. ולא תהיו סוברים שאני גדול מכם כדי שיקבלו דבריו בשמחה:", + "והשיבני. אם יקבלום:", + "אלעזר בן אהויי אומר וכו'. והנפקא מינה בין דידיה לתנא קמא דלתנא קמא פי' לאמר שיאמר לישראל בשבילכם מדבר עמי ולר\"א אינו אלא הודעה שהכתוב מודיע שבשביל ישראל הקב\"ה מדבר עמו כדי שיודיע לישראל ולא שהשם יתברך ציוה לאמר להם דבר זה [קרבן אהרן]:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) ואין עובדים כוכבים סומכין. ואף על גב דנודרין נדרים ונדבות כישראל (לקמן פ' אמור) – אפילו הכי מיעטם הכתוב מסמיכה:", + "שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים. כגון אשם מצורע טעון תנופה חי, זבחים חיין ושחוטין, והיינו שני כבשי עצרת, וכל זה קורא דבר שיש בו רוח חיים כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות צג, א) ושלמי יחיד שחוטין כדתנן בפרק כל המנחות באות (דף סא.) ובדבר שאין בו רוח חיים כגון לוג שמן של מצורע והבכורים כדברי ראב\"י ומנחת העומר ושתי הלחם ומנחת קנאות:", + "וסמיכה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים. לאו דוקא אלא בבעלי חיים:", + "אם מיעטתם מתנופה. דבני ישראל כתיב בה כדתנן שם (בדף סא:):", + "בכל החברים. שאם קנו קרבן אחד כמה בני אדם כולן צריכין לסמוך כדתנן בפרק שתי מדות (דף צב:):" + ], + [ + "(ב) וסמכו עליו הנשים. שלהם היה דאין סמיכה אלא בבעלים ואמרינן להו אקפו ידייכו (שיהיו צפין שלא יהיה בכל כחן) דלא תהוי עבודה בקדשים כדמפורש בפרק ב' דחגיגה (דף טז:):" + ], + [ + "(ג) אדם לרבות את הגרים. שהם נמי בכלל \"צאני צאן מרעיתי אדם אתם\" אבל לא מקרי \"בני ישראל\" שאינן בני יעקב ולכך נמי לענין תנופה וברכת כהנים צריך לרבויינהו:", + "מכם להוציא את המומרים. לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה. ועיין בפרק קמא דחולין (דף ה.):", + "יצאו המומרים שאינם מקבלי ברית אי מה ישראל בני מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית וכולי – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) כשיקדים הקדשו להקרבתו. שצריך להקדישו קודם שיאמר \"הרי זה לעולה\" ואחר כך יקריבנה ובזה נקרא קרבן קודם שיקריבנו לה':", + "שלא יאמר אדם לה' עולה. דלמא יאמר \"להשם\" וימלך אחר כך מלגמור דבריו ונמצא שאמר שם שמים לבטלה (נדרים ט, א):", + "לבטלה על הקרבן – טעות סופר וצריך לומר אלא על הקרבן:" + ], + [ + "(ה) כל מקום שנאמר קרבן. אפילו במנחה וקרבן העוף שאם היה כתוב שם שם אלהים ושם בן ד' אותיות כתוב אצל קרבן עולה וחטאת שהוא קרבן גדול היו המינין אומרים שאינו מקבל מכם אלא קרבן גדול [ר\"ש משנ\"ץ ועיין מנחות דף ק\"י ברש\"י]. ובמדרש הנעלם בזוהר חדש בראשית מבואר הטעם דשם 'אלהים' כולל וי\"ה לא ניתן לשום דבר רק לה' לבדו:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל בקר וצאן תקריבו. שכבר כתב מתחלה אדם כי יקריב ושוב כתב \"תקריבו\" והיינו לעיכובא:" + ], + [], + [ + "(ח) טול לך מה שהבאת. דלאו פירכא היא מהאי טעמא:", + "יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה. דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא פוסלתו מן הקרבה:", + "פוסלתו מן האכילה. שהרי בסקילה הוא:", + "אינו דין שתהא יעידה עד אחד או בעלים פוסלתו מן הקרבה – כצ\"ל. (וכן הוא בתמורה דף כ\"ח):" + ], + [ + "(ט) מן הבקר. ולא כל הבקר להוציא את הנעבד ואף על פי שהוא מותר להדיוט – אסרו הכתוב לגבוה:" + ], + [ + "(י) מן הבקר למטה. \"אם עולה קרבנו מן הבקר\", שאין תלמוד לומר 'מן':", + "הטרפה. שאם הקדיש בהמה ונטרפה פסולה מעל גבי המזבח:", + "שכולה אסורה. בחולין דמליקת חולין נבלה:", + "שקדושתה אוסרתה. בדבר שהיא קדושה לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט והלכך דין הוא דדבר שהיא קדושה בו לגבוה לא תפסל על ידה למזבח:", + "שאין קדושתה אוסרתה. שאינה קדושה משום טריפות:", + "לא תפסל מעל גבי המזבח - בתמיה. הא לא אשכחן כהאי גוונא דכשר על גבי המזבח ואיכא למילף מק\"ו דבעל מום ול\"צ קרא. ויותר נכון כגירסת הגר\"א תפסל:", + "הא אם השבת. סתם ולא פירש מה תשובה יש להשיב ואדלעיל (משנה ח) סמיך דאר\"ע מה לבעל מום שמומו בגלוי וה\"נ יש להשיב בדידן תאמר טריפה דיש בה לפעמים שאין מומה בגלוי כגון טריפה בבני מעיים (פ\"ק דמנחות דף ה:):" + ], + [ + "(יא) מן הצאן. ולא כל הצאן להוציא את המוקצה שהקצוה לתקרובת עבודה זרה:", + "להוציא את הנוגח. את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דלא נסקל:", + "אם נאמר רובע למה נאמר נוגח. הרי שניהן שוין בסקילה כשיש עדים:", + "רובע עשה בו אונס כרצון. אף על גב שבא עליה אדם לאונסה דכתיב \"ואת הבהמה תהרוגו\":", + "נוגח לא עשה בו אונס כרצון. דתנן (בבא קמא לט, א) שור האצטדין (שמלמדין אותו ליגח) אינו חייב מיתה דכתיב \"כי יגח\" ולא שיגיחוהו אחרים:", + "נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה. דאף על פי שנסקל, בעלמים משלמים כופר:", + "רובע וכו' לאחר מיתה. אם רבע שור לאשה וקטלה על ידי הרביעה. ולא דמי לקרן דקרן כונתו להזיר והאי כונתו להנאת עצמו [גמרא שם]:", + "נעבד שלו אסור של אחרים מותר. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) תקריבו מלמד שהיא באה נדבת שנים. דשנים יכולים להביא בהמה אחת לעולה מה שאין כן במנחה (מנחות קד, ב):", + "והלא דין הוא. בלא קרא:", + "הרי היא באה נדבת שנים. כדלקמן ריש פ\"ה מדכתיב \"והקריב\":" + ], + [ + "(ב) מנחה אינה באה נדבת שנים. כדכתיב בה 'נפש' [שם במנחות]:" + ], + [ + "(ג) מנחה שאין וכו'. שהשיריים נאכלין לכהנים:", + "שהיא באה חובת צבור. בהמות הבאות לתמידין ומוספין, וכן מנחת העומר דצבור מייתי לה:" + ], + [ + "(ד) קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור. שהצבור מתנדברים עולה. גם מותרות נקראו 'נדבת צבור' שקונין בהם עולות לקייץ המזבח כדתנן בשקלים פרק ו (משנה, שקלים ו), אכן האי קרא דהכא לא מיירי בזה:" + ], + [ + "(ה) עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים. כדלקמן ריש פ\"ח:" + ], + [ + "(ו) שלמים יוכיחו שבאין חובת צבור. שלמי עצרת:" + ], + [], + [ + "(ח) צבור שהוא מביא עולת חובה בכל יום. דהיינו התמידין:" + ], + [ + "(ט) מה לצבור שאינו מביא עולת העוף נדבה. דין הוא להם שהרי גם אינן מביאין אותה חובה:" + ], + [], + [ + "(יא) את קרבנכם. ממקום שהיחיד מביא וכו', פי' למעוטי רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) עולה מה תלמוד לומר. דהוי מצי למכתב \"אם קרבנו מן הבקר\", וכי תימא לא הוי ידעינן איזה קרבן – הרי הוא אומר למטה \"וסמך את ידו על ראש העולה\":", + "הפסולין האלו. מוקצה ונעבד ונוגח רובע ונרבע:", + "עולת חובה. כגון עולת יולדת ועולת מצורע:" + ], + [ + "(ב) שאין לה חלופין. שאין יכול להביא עולת העוף תחתיה כמו בעולת חובה שפעמים באה עולת העוף תחת עולת בהמה:" + ], + [], + [ + "(ד) שאין קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע. שאם הקדיש בעל מום קבוע למזבח יוצאת לחולין על ידי פדיון אפילו ליגזז וליעבד מה שאין כן בתמורה שאם המיר בעל מום קבוע אינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד:" + ], + [ + "(ה) מנין שינהגו בשלמים. פסולין שלמעלה:" + ], + [ + "(ו) ק\"ו. כמו, ועוד קל וחומר ולמה לי קרא:" + ], + [ + "(ז) מן הבקר זהו שאמרנו וכו'. היינו מה שאמרנו לעיל כשהוא אומר מן הבקר למטה:", + "וכשהוא אומר למטה זכר. היינו בבן צאן:" + ], + [ + "(ח) שלא כשרו לבוא מן העוף. דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו ואמרינן לקמן עוף עולה ואין עוף שלמים:", + "חטאת תוכיח. שכשרה מן העוף ולא כשרה לבוא טומטום ואנדרוגינוס דכתיב \"נקבה תמיה יביאנה\" ואמרינן נקבה ודאית:" + ], + [ + "(ט) שלא כשרה לבוא כל מין זכרים. שלא כל מיני זכרים כשרים בה אלא פר או שעיר אבל לא מזכרי הכבשים והואיל וקפיד קרא למפסל בה חד מין זכרים לגמרי הלכך כי אקדיש נמי טומטום ואנדרוגינוס לא קדשו:", + "תאמר בעולה וכו'. הלכך כי אקדיש נמי טומטום ואנדרוגינוס סד\"א תיחול עלה קדושה:", + "בכור יוכיח וכו' ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס. כדתנן פרק על אלו מומין (בכורות מא, ב) ואמרו שם בגמרא גבי בכור תרי קראי כתיבי הזכרים:" + ], + [ + "(י) מעשר יוכיח וכו' ולא כשר לבוא טומטום ואנדרוגינוס. שם (דף נז.) וכר\"ש בן יהודא שאמר טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר:" + ], + [ + "(יא) לא אם אמרת וכו' שכן הוא אחד מעשרה. ולא ריבה בו הכתוב בהבאתו:", + "תאמר בעולה שהוא אחד מאחד. שאפילו אם יש לו בהמה אחת יכול לעשותה עולה והוא הדין כל עדרו:" + ], + [ + "(יב) כך אם אינו כענין הזה. שיש בו פסולין דרובע ונרבע מוקצה ונעבד אינו לרצון והוא לעיכובא:", + "תמים יקריבנו תמים יקדישנו. אשמועינן דמצות עשה להקדיש תמימין ולא בעלי מומין מלבד מה שיש על זה לאו, כדאיתא בפרק א דתמורה (דף ו.):", + "שהוא חייב חטאת. על שעשה מלאכה בשבת. ועיין סוכה (דף מב.):" + ], + [ + "(יג) מיטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. ולא מצי לומר לכהן כיון שעבודה שלך תטרח בו להביאו:", + "מהו אומר יקריב יקריב. פי' דכבר כתיב ברישא דקרא \"יקריבנו\":", + "עולה בעולה. אפילו בעולת חבירו ויקריב כל אחד למי שהוא:", + "עולה בחולין. וימכרו חולין לצרכי עולה ויקדישנה בכל מקום שהיא ויקריב כולם:" + ], + [ + "(יד) נתערב בחטאות הפנימיות. בפר העלם דבר של צבור ובפר כהן משיח ושעיר עבודה זרה שכולן מתן דמים בפנים:", + "והגר\"א בהגהותיו גריס מתחלה ומנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות אוציא וכולי, ואחר כך ומנין אפילו נתערבה בחטאת החצונה וכולי. ונכון הוא, שמתחלה ראוי למעט חטאות הפנימיות ואחר כך חטאת החצונה. וכן מוכח לקמן בפרשתא ד' הלכה א', עיי\"ש:", + "שאלו מתן ארבע. עולה טעונה שתי מתנות שהן ארבע אבל אלו מתנה אחת:", + "אפילו נתערב בשלמים ובתודה. עולה שנתערבה בשלמים ותודה שבכולן הוא שתי מתנות שהן ארבע:", + "ואלו קדשים קלים. וסברא הוא דתערובת כזה לא ריבה הכתוב להקרבה:", + "יכול אפילו נתערב באשם. הוא חוזר אדלעיל דקאמר יקריב יקריב לרבות כשנתערב שיקרב ועל זה קאמר יכול אפילו נתערב באשם ששניהן קדשי קדשים שיקרב, תלמוד לומר וכו':" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) ואין סמיכה בבמה. היינו בבמת יחיד אבל בבמה גדולה היתה סמיכה כדתנן בסוף זבחים (דף קיב:) איזהו במה קטנה בשעת היתר הבמות עושה אדם במה על פחח ביתו וכו' ומקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו (תוספתא דזבחים בסופו):", + "ואין צפון בבמה. ואף על גב דלא כתיב צפון כאן נקט ליה משום דבעי למידן מיניה:", + "שהצפון נוהג בקרבנות היחיד וכו'. דכתיב צפונה בעולה וכתיב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת\" וכתיב \"על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם\". הקיש שלמי צבור לעולה. מה עולה טעונה צפון אף שלמי צבור כדאיתא בפרק איזהו מקומן (דף נה.):", + "והסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבן יחיד. ברוב קרבנות קאמר שהרי בכור ומעשר ופסח אין בהם סמיכה כדתנן (מנחות צב, א) וכן בקרבנות צבור אין סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושערי המשתלח:", + "אף על פי שסמך מבחוץ. לעזרה לא מהני:" + ], + [ + "(ב) וסמך ידו לא יד בנו וכו'. דארבעה \"וסמך\" כתיבי – חד בעולה ותלתא בשלמים:", + "והגר\"א מחק תיבת \"בנו\" וצריך לגרוס ולא יד אשתו כגירסת הגמרא, ובנו נפקא לקמן מ\"קרבנו\" ולא קרבן אביו:", + "לא יד עבדו לא יד שלוחו. ועיין בגמרא שם דמצריך להו:", + "על הראש. בין שתי קרניו של זבח כדמוכח ביומא (דף לו.) והיכא שאין מקום רחב בין הקרנים להשים שתי ידיו סומך על קרניו כדתניא בתוספתא דמנחות (פרק י) כיצד סומך מניח שתי ידיו על קרניו של זבח [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "ולא על גב. הזבח, והיינו על השדרה כנגד חללה:", + "ולא על הצואר. פירוש גרון:", + "לא על הגביים. פי' על גבי צואר דהיינו מול העורף:" + ], + [ + "(ג) אלא עולת נדבה. דקרא בנדבה משתעי כמו דדרשינן לעיל \"כי יקריב\" אינו אלא רשות:", + "עולת חובה. כגון מצורע עשיר שמביא כבש לעולה:" + ], + [ + "(ד) שאין לה חלופין עוף וכו'. שהנודר עולת בהמה והעני אינו מביא במקומו עוף לפוטרו:", + "שיש לה חלופין עוף. שהמצורע בעניות מביא חלופו עוף:" + ], + [ + "(ה) עולת הצאן מנין. שתטעון סמיכה:", + "ודין הוא. ולא צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(ו) שנתרבה בנסכים. כמו שכתוב בפרשת שלח:", + "ת\"ל עולה. דהוי מצי למכתב \"וסמך ידו על ראשו\" ולשתוק ואנא ידענא מסיפא דענינא דבעולה משתעי ואתי לרבות בן צאן:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל העולה. מיעוטא הוא דמשמע זו לא אחרת:" + ], + [ + "(ח) שהמקום מרצה לו. שאם עבר עבירה במזיד ועשה תשובה על ידי דורון זה יפק רצון מה' דאי בשוגג רצוי ועומד הוא ואין צריך קרבן לרצוי אלא כפרה להטהר מחטאתו:", + "שיש בה קום עשה. שניתק לעשה כגון הלאו דלא תכלה פאת שדך שיש בה עשה דלעני ולגר תעזוב אותם וכיוצא בזה. ואם עבר על אחת מאלו כיון שאין לוקין עליהם אם עשה תשובה נתכפר לו:", + "ר' שמעון אומר ונרצה לו ולזבחו וכו'. פי' משמשע ליה לר' שמעון דהאי \"לו\" אזבח נמי קאי והזבח מאי ריצוי בעי אלא שמע מינה שאף על פי שחסר סמיכה. [זו היא גירסת הראב\"ד ופירושו]:", + "והגר\"א גריס כגירסת הר\"ש משאנ\"ץ לו ולא לזבחו. וז\"ל הר\"ש האדם צריך בשורה שנרצה לו אף על פי שחיסר מצות סמיכה אבל הזבח אין צריך בשורת ריצוי לומר שנרצה לו בדיעבד כמו בנטמא הדם וזרקו כי ודאי הזבח כשר לכתחלה לזרוק ולכפר. עכ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אם תאמר עון פיגול כבר נאמר לא יחשב וכו'. רש\"י בגמרא מגיה הגירסא להיפך ורבינו תם מקים הגירסא שלפנינו. והיא על פי מסקנת הגמרא (זבחים כח, א) דתרווייהו, דהיינו חוץ לזמנו וחוץ למקומו, נפקא מקרא דפרשת צו דכתיב שם \"ואם האכל יאכל וגו' ביום השלישי לא ירצה\" ומוקמינן דקאי אמחשבת חוץ לזמנו וזהו שאמר כאן ואם עון נותר היינו שחשב להיות נותר חוץ לזמנו (דאנותר ממש ליכא לאוקמיה דאחרי שיכשר יחזור ויפסל) הרי כבר נאמר לא ירצה וסיפא דקרא לא יחשב לו פיגול יהיה מוקמינן ליה שם אחוץ למקומו וזהו שאמר כאן אם תאמר עון פיגול דהיינו חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא יחשב:", + "שהותרה מכללה בצבור. לכתחלה הלכך יחיד שלא הותרה אצלו יביא הציץ וירצה בדיעבד:" + ], + [ + "(י) אין לי. שהציץ מרצה:", + "מנחת כהנים. דנדר או נדבה:", + "ומנחת כהן משיח. מנחת חביתין:", + "ת\"ל לכל מתנות קדשיהם. כלל את הכל שאם הקריבן בטומאה הורצו:", + "אלא של אנשים. דהא כתיב \"אשר יקדישו בני ישראל\" ונימא בנים ולא בנות:", + "עון הקדשים ריבה. שהרי תלה הכתוב ההרצאה בקדשים ולא המקדישים ואם כן כל אלו בכלל:", + "הואיל שמצינו וכו'. אלעיל קמהדר דאמר שם אין כפרה אלא בדם שנאמר וכו' מה תלמוד לומר וסמך ונרצה אחרי שאין הרצאה תלויה בסמיכה:", + "שירי מצוה. שלא נחשבה בעיניו ולא עשאה:", + "וכפר. שיצא ידי חובת נדרו:", + "לכפר עליו. האי 'עליו' קרא יתירא הוא:", + "את שהוא עליו. כגון דנדר שאמר הרי עלי עולה:", + "חייב באחריותו. כשמתה או נגנבה:", + "ואת שאינו עליו. כגון דאמר הרי זו עולה אינו חייב באחריותיו דהרי זו קאמר והא ליתיה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) במקום שסומכין שוחטין ותיכף וכו'. מסיק בגמרא (מנחות צג, ב) דהכי קאמר שתיכף לסמיכה שחיטה ופירושו דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה:", + "מה סמיכה בטהורים. דאין טמא נכנס לעזרה:", + "אף שחיטה בטהורים. ואף על גב דאפשר בטמאים וכגון דעביד סכין ארוכה ושחיט, קמ\"ל דלא:" + ], + [ + "(ב) שחיטה כשרה בזרים וכו'. דהא לא כתיב \"ושחט הכהן\" אלא \"ושחט\" סתמא, משמע בכל אדם:", + "ובטמאים. ואף על גב דלעיל קאמר דבעינן טהורים – הוא מדרבנן דגזרו שמא יגע בבשר וכדקאמר נמי הכא ובלבד שלא יגעו בבשר:", + "וכי מנין באתה. לומר דאינו אלא בכהן כיון ד\"ושחט\" סתמא כתיב:", + "יכול אף לשחיטה. דהוא נמי צורך המזבח:", + "הכהנים את הדם. מדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה דכתיב ברישא לא כתיב – מכלל ד\"ושחט\" אבעלים קאי:", + "מכאן ואילך. מקבלה ואילך ד\"והקריבו\" זו קבלת הדם כדלקמן:" + ], + [ + "(ג) ואין השוחט לפני ה'. פי' דעביד סכין ארוך ושחיט מאבראי:", + "לפנים מן הנשחט. פי' שצריך שיהא השוחט בפנים דוקא, ת\"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' – השוחט את בן הבקר יהא לפני השם:" + ], + [ + "(ד) והקריבו זו קבלת הדם. בכלי שצריכה כהן ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה (לכל הלכותיה). גמרא בריש זבחים:", + "יכול זריקה. כלומר קרא מיירי בזריקה כדכתיב \"המקריב את דם השלמים\"", + "זו קבלת הדם. דזמנין הולכה ליכא כלל כמו שוחט בצד המזבח אם כן עיקר קרא בקבלה הוא דכתיב א\"נ כיון דאפקינן לה מזריקה יהבינן לה לעבודה שסמוכה לשחיטה דהיינו קבלה:", + "שלא תהא אלא בכהן כשר. לאפוקי בעלי מומין וחלל:", + "ובכלי שרת. מלובש בבגדי כהונה, ד\"כהנים\" משמע בכיהונם והיינו בגדי כהונה:", + "אמר ר' עקיבא וכו'. ר' עקיבא לא משמע ליה מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונן לא משמע ליה:", + "נאמר כאן כיהון. \"בני אהרן הכהנים\":", + "ונאמר להלן כיהון. \"אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא אדם לכהן\":", + "מה להלן בכהן כשר. דהא אלעזר ואיתמר כתיבי:", + "ובכלי שרת. ד\"אשר מלא ידם\" לשון ריבוי בגדי כהונה הוא דכתיב \"ומלא את ידו ללבוש את הבגדים\":" + ], + [ + "(ה) מגבב. מלקט:", + "אפקח את בני. מצטער היה על התורה שמשתכחת:", + "אם לא שמעתי שיש הפרש. ואתה עושה קבלה כזריקה:", + "לא עשה בה מחשבה כמעשה. שאם חשב בשחיטה על מנת לקבל דם למחר אינו פיגול:", + "זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. שאם שחט על מנת לזרוק דם למחר - פיגל, דהיינו אכילת מזבח דאתרבי בהדיא אפילו שפיכת שיריים כדתניא לקמן (פרשה צו פ' חית פסקא וי\"ו) מנין לרבות זריקה והקטר ושפיכת שיריים (דהיינו שחשב עליהם חוץ לזמנן) תלמוד לומר ואם האכל יאכל – אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח:", + "המקבל בחוץ פטור. מכרת דשחיטה כתיב לחיובא וזריקה נפקא לן מ\"או זבח\" לקמן (בפרשת אחרי מות בפרק יו\"ד פיסקא ג):", + "קבלוהו טמאים. או זרים ושתויי יין והדומין להן:", + "אין חייבין עליהן. מיתה דבעינן עבודה תמה שאין אחריה עבודה:", + "זרקוהו טמאין חייבין עליהן. מיתה. דעבודה תמה היא דזריקה עבודה אחרונה שבדם היא:", + "אקפח את בני. אם אין זה דבר אמת שלא וכו':" + ], + [ + "(ו) יצאו חללים. שאינם כהנים כלל דכתיב בכה\"ג \"ולא יחלל זרעו\" וילפינן מניה כהן הדיוט כדלקמן (פר' אמור פ\"ג פסקא ג) ולמדך כאן שאף בקבלה פסולין:", + "ולא אוציא את בעלי מומין. שאני קורא בהן \"הכהנים\" שהרי חולק ואוכל בקדשים כדכתיב בקרא, אלמא כהן הוא:", + "ת\"ל בני אהרן. ר\"ל מדסמיך 'בני אהר' אצל 'הכהנים' - מה כהנים מיעוטא הוא אף בני אהרן מיעוטא הוא. אי נמי דסמיך עיקר דרשא על דברי רבי עקיבא דמשנה ד':" + ], + [ + "(ז) דם עולה בדם עולה. של חבירו שיקרב כל אחד לשם מי שהוא:", + "שכן אם נתערבו חיים יקרבו. כדתנן בפרק התערובות (זבחים עא, ב) קדשים בקדשים מין במינו יקרב למי שהוא. וכן אם נתערבו בחולין ימכרום לצרכי אותו המין ויקדישום:", + "ומנין אפילו נתערבו באשם. ואף על גב שאם נתערבו חיים ירעו עד שיסתאבו שזה מין בשאינו מינו:", + "אביא את שנתערב בבכור ובמעשר ובפסח – תיבות אלו מיותר [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר דם דם. אכן אם לזרקן במתן אחת או במתן ארבע יש בזה פלוגתא בין ר\"א לר' יהושע בזבחים (זבחים פ, א), עיי\"ש:" + ], + [ + "(ח) יכול אפילו נתערב בפסולין. לא יהא בטל ויזרוק אותו:", + "ת\"ל דמו. משמע דם המיוחד לזריקה דוקא וקרא אחרינא הוא דכתיב \"וזרקו את דמו על המזבח סביב\":", + "מנין אפילו נתערב בחטאות החצונות. דאסור לזרוק אף על גב דכולהו ממין בחוץ:", + "ת\"ל דם דמו [הגר\"א וכן הוא בפירוש רש\"י על התורה], והכי פירושו כיון דכתיב דמו למעוטי וגלי לך דאת הדם לאו מקרא מלא הוא לרבויי כל מילי לית לן לאוקמא ריבויא אלא לבכור ומעשר ופסח שאלו ואלו זריקת דמן למטה מחוט הסיקרא וממעט אני חטאות החצונות שאלו למעלן ואלו למטן:", + "ותיבות \"אביא את שנתערב בחטאות החצונות\" מיותר. הגר\"א ופשוט:" + ], + [ + "(ט) זריקת אחת. באחת מן הרוחות:", + "ת\"ל סביב. דמשמע שיגיע הדם לכל ד' רוחות המזבח:", + "יכול יקיפנו בחוט. סביב יתן באצבע כל המזבח או בכלי:", + "שתי מתנות שהן ארבע. שזורק על זוית יסוד המזבח מזרחית צפונית וכח הזריקה מתהלך והולך לצדדין אילך ואילך וכן באלכסון במחנה שניה ומתקיים על ידי זה זריקה וגם סביב:" + ], + [ + "(י) ונאמר להלן סביב. בדם החטאת הניתן למעלה על הקרנות דכתיב בחטאת דמלואים ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב:", + "מה סביב האמור להלן בהפסק ארבע מתנות. ארבע נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות הוא נותן:", + "אף סביב האמור כאן. אף על פי שבשתי קרנות הוא נותן:", + "הפסק ארבע מתנות. בעינן הלכך לא יהיה מתנה אחת כמין גאם אלא זורק מן הכלי למזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח [גמרא שם בדף נד:]:" + ], + [ + "(יא) והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם אליו - [\"אליו\" מיותר. הגר\"א. וכן בקרא לא כתיב \"אליו\"]. וזרקו מה תלמוד לומר שוב את הדם, כבר דריש ליה לעיל להביא נתערב בבכור וכו' ואפשר דתנאי נינהו, מר דריש ליה להכי ומר להכי. ובפסיקתא זוטרתי גרסינן דבר אחר: והקריבו בני אהרן את הדם שני פעמים שאם נפשך וכולי:", + "שוב את הדם. יתירא לרבויי:", + "יחזור ויאספנו. לתוך הכלי ויהא כשר לזריקה:", + "ת\"ל הדם. בה\"א דמשמע הדם הידוע דאיירי ביה לעיל:", + "שנתקבל בכלי. ד\"והקריבו\" זו קבלת הדם:" + ], + [ + "(יב) ואין הזורק על גבי המזבח. שלא יעמוד על גבי היסוד וזורק אלא עומד על גבי הרצפה וזורק מרחוק דבעינן שיהא אויר קרקע הרצאה מפסיק בין הזורק למזבח:", + "דבר אחר. הא דסמכינהו אהדדי להכי אתי:", + "אף על פי שאין בשר. כגון שנטמא או אבד ור\"א הוא דסבירא ליה הכי בפרק כיצד צולין (דף עז.):", + "מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם. דדריש מניה ר' יהושע התם דאם אין בשר אין דם:", + "מה הדם בזריקה. דכתיב \"וזרקו\":", + "אף הבשר בזריקה. שלא היה ראש הכבש סמוך למזבח אלא אויר יש בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקו על מערכת העצים לקיים זריקה:", + "יהא זורק ורובג. שיזרוק אבר על אבר כעין גל של אבנים בלי סדר:", + "זורק ועורך. מכוון בשעת זריקה שיהיו נופלים מסודרים בשוה זו בצד זו:" + ], + [ + "(יג) בזמן שהוא סביב. שכל סבובו שלם:", + "שניטלה קרנו של מזבח. שנחסר כלום מזוית המזבח שאין זה סביב:" + ], + [ + "(יד) ולא בזמן פירוקו. שאם נתפרק המשכן הדם נפסל שאין כאן אהל מועד:", + "שגללה הרוח את היריעה. של משכן כגון שניתק אחר מיתדות האהל דכיון שנגללה אין כאן צורת פתח ואנן אהל מועד ופתח בעינן:", + "והיכן היה הכיור נתון. לקים כיור בין אהל מועד ובין המזבח ואין הכיור פתח אוהל מועד:", + "משוך. מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו מפסיק הכיור כלל בין האולם ולמזבח אלא כנגד האויר שבין האולם ולמזבח:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [], + [], + [], + [ + "(ד) של נשים מנין. דאימא כי היכי דמעטינהו קרא מסמיכה הכי נמי מהפשטה:", + "של גרים ושל עבדים מנין. הגר\"א כתב דגרים מיותר, ופשוט, דטעמו מהיכא תיתי למעטי כיון דאתרבי גם כן לסמיכה כדלעיל בפרשתא ב':", + "ת\"ל העולה. ומה דדרש במשנה א' מן העולה דמפשיטה כולה ואחר כך מנחתה – ההיא דרשא מה\"א והכא מתיבת 'עולה' גופא דיתירא הוא דהוה ליה לכתוב \"והפשיט אותה\":", + "שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם. ואין צריך בעלים ואם כן מסתברא דלא איכפת לן לענין הפשטה בעלים מאן נינהו ואפילו עכו\"ם ונשים נמי:", + "שאין הסמיכה אלא בבעלים. ומשום הכי מסתבר דכי מיעט רחמנא בני ישראל אתי למעוטי בעלים של עכו\"ם ונשים:" + ], + [ + "(ה) את המקריבים. את הבהמה דהיינו בני אדם:", + "הוי אומר את המקריבים מיעט. כדכתיב אדם כי יקריב מכם ודרשינן להוציא את המומר ולכן אף אני ממעט לנשים וגוים מן הסמיכה:", + "לא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאני ממעט וכו'.. ר\"ל ועדיין לא מיעטנו שום מעשה אחרת מה שהוא בגוף העלה עצמה:" + ], + [ + "(ו) שלא לשמה מנין. שהרי לא עלתה לבעלים וס\"ד דישתנה דינה גם לענין העיר:" + ], + [ + "(ז) אותה לנתחיה ולא וכו'. והיינו כמו שמפורש בתמיד סדר הנתוח:", + "אף הפסולה. כגון שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה:", + "ת\"ל אותה. ונתח אותה מיעוטא הוא כשרה ולא פסולה דאין צריך נתוח והוא הדין הפשט דאתקשי להדדי אלא שורפה בעורה:", + "ופסולה שעלתה על גבי המזבח. דקיימא לן לא תרד דקדשה מזבח קריבה כמות שהיא בעורה ובלא נתוח:" + ], + [ + "(ח) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. פשטיה דקרא לנתינת אש דהדיוט אתי דבעיא כהונה וכדדריש בסמוך פסקא יו\"ד, ומיהו השתא על המזבח יתירא קדריש דפשיטא דעל המזבח הוא ניתן במקום המערכה דהא כתיב \"וערכו עצים על האש\":", + "להצתת האליתא. הדלקת קיסמין דקין להבעיר בהן המערכה כשהאש קרוב לכלות וקמ\"ל קרא דכתיב \"בני אהרן הכהן\" דאותו הצתת אליתא שצריכה שתהיה בראשו של מזבח כדלקמן בפרשת צו דדריש ר' יהודה \"והאש על המזבח תוקד בו\" צריכה שתהיה בכהן כשר ומלובש בבגדי כהונה:", + "א\"ר שמעון וכי עלה על לב וכו'. אמרינן בגמרא דר\"ש קאמר לר' יהודה לדידך דילפת הצתת אליתא שתהיה בראש המזבח מ\"והאש על המזבח\" היכי ס\"ד למימר שתהא כשרה בזר דאצטריך קרא לאשמועינן ור' יהודה אמר לך קמ\"ל קרא שלא תימא קאי זר אארעא ועביד במפוח שתהא נדלקת בראש המזבח:", + "אלא בראשו של מזבח. וממילא אפשיטא דבעיה כהונה:" + ], + [ + "(ט) הכהן בכיהונו וכו'. בשעה שהוא מלובש בבגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא לבוש בגדי כהן הדיוט וכן הוא הדין לכהן הדיוט שעבד בפחות מד' בגדים שעבודתו פסולה:", + "שתהא עבודתו פסולה. דעד כאן לא שמענו אלא מחוסר בגדים אכתי מיותר בגדים מנא לן:", + "ת\"ל הכהנים. וערכו בני אהרן הכהנים ואבני קאי דהוו הדיוטות:", + "בכיהונם. הראוי להם שנתלית כהונתן בהן וכיון דלמחוסר בגדים לא אצטריך דהא כבר אימעוט תנהו ענין למיותר בגדים:", + "הא כהן גדול וכו'. כלומר הרי למדנו:" + ], + [ + "(י) לא נסתלקה. שבשעת המסעות כופין עליה פסכתר ומניחין אותה במקומה:", + "עד שבאו לבית עולמים. שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה אבל כל ימי שילה ונוב וגבעון היה האש על מזבח הנחושת:", + "עד שנסתלקה בימי מנשה. שבא מנשה וסילקה שהרי לאחר שעשה תשובה כתיב (דה\"א יב, לג) ויבן את מזבח ה' מכלל דנתצו מקמי הכי. אי נמי קבלה היתה בידם כך:" + ], + [ + "(יא) עצים על גבי האש וכו'. שלא יניח עצים מלמטה ויניח האש על גביהן:", + "מנין לרבות שני גזרי עצים בשני כהנים למערכה וכו'. כצ\"ל. והכי איתא ביומא (דף כו:) וקאמר שם אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב \"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר\" והאי קרא אתי לסדור שני גזרי עצים ושם סגי בכהן אחד דהא \"ובער\" כתיב, תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וקאמר רחמנא וערכו שנים ואף על גב דהאי קרא בעולת נדבה של בן בקר קיימינן הני קראי ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים עד על האש אשר על המזבח לאו בעולת נדבה משתעי אלא בעולת תמיד של שחר דבתר דכתיב \"ונתח אותה לנתחיה\" בא לפרש היכן יקריבם והכי קאמר וכבר נתנו אש וערכו עצים לצורך תמיד של שחר וערכו הנתחים שלו ומעתה גם כאן קרבו וכרעיו ירחץ במים והקריב את הכל על אותה מערכה והכי בעינן לפרושי בריש פרקין דלקמן בסמוך משמא דגמרא גבי וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) יכול אפילו מאה. ואף על פי שאין שני אברים אלא עשרה כדבסמוך, סד\"א שיהיו עשרה כהנים ראשין להיות אוחזין באבר אחד ויעלוהו:", + "ת\"ל וערך הכהן אותם. גבי בן צאן כתיב וערך לשון יחיד וכתיב אותם לשון רבים דמשמע חד כהן יערוך אברים הרבה:", + "יכול יהא כהן אחד וכו'. אי הוה כתיב \"וערך\" ולא כתיב \"וערכו\" הוה אמינא דכהן אחד יעלה את כולם:", + "ת\"ל וערכו. לשון רבים דהרבה כהנים במשמע:", + "אחד עורך שני אברים. ומתקיים שפיר \"וערך הכהן אותם\":", + "וכמה הן אברים עשרה. אותן המפורשים בפ\"ב דיומא במשנה הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל [של שמאל] והחזה והגרה ושתי הדפנות בחמשה כהנים שנים שנים לכל כהן:", + "ואחד בקרביים. נראה דנפקא ליה מדכתיב \"והקרב והכרעים וגו' והקטיר\":", + "נמצא טלה עולה בששה. ומתקיים נמי 'וערכו' לשון רבים לששה כהנים:", + "ר\"ע אומר וערכו שנים. דהוי מצי למכתב \"וערך הכהן\" כדכתיב גבי בן צאן וכתיב \"וערכו\" לשון רבים:", + "מלמד שטלה עולה בששה. אף על גב דהאי קרא בפרשתא דבן בקר הוא דכתיב וקדריש ליה לטלה – הא מילתא קשיה ליה לר' אלעזר בפ\"ב דיומא (דף כז.) ומתרץ שם ומכריח דהאי קרא בעולת תמיד קאי דהוא טלה, עי\"ש בגמרא:", + "הכהנים לרבות. אפשר דר' יהודא דריש כר' ישמעאל מ'וערך וערכו' לטלה שעולה ששה ואייתר ליה 'הכהנים' לרבות הקרחנים כצ\"ל:", + "שכשרים לעבודה. הא מילתא מייתה לה בבכורות (דף מג:) ומפרש התם דכשר הוא מן התורה אלא שאמרו פסול מפני מראית העין ורבנן פליגי עליה שם וסברי דפסולו הוא מן התורה מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן, ומכל מקום לא נחשב בכלל מומין ואינו מחלל עבודה:" + ], + [ + "(ב) שהוא דרך כבוד. מפני שמקום החתך מלוכלך בדם:", + "ת\"ל את ראשו ואת פדרו וערך וכו'. והאי \"וערך\" קרא יתירא הוא דהא כתיב \"וערכו\" אלא ע\"כ לאשמועינן דיעריך ראשו ופדרו ברישא:" + ], + [ + "(ג) שהוא מן הצואר. דלא תימא מזנבו או מלבו:", + "אלא לפי שנאמר \"והפשיט את העולה ונתח וכו' וערכו וכו' נתחים שהיו בכלל הפשטה.. היינו דהוה אמינא מי הם הקרויים נתחים שצריך להעריך אותן על העצים – אותן שישנן בכלל הפשטה כדכתיב \"והפשיט..ונתח\". וגבי עריכה דכתיב גם כן נתחים – בנתחים הנפשטים משמע:", + "ומנין. לרבות בכלל עריכה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז משחיטה קודם הפשטה דכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמאן דמנח בדיקולא דמיא ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהיא כדאמירנן בזבחים (דף פה עיי\"ש) ומדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר דאי לאו הכי במאי הותז:", + "ת\"ל את ראשו ואת פדרו וערך. הנה בגמרא הקשו דהיה להברייתא לסיים \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\" והוא מסיים בקרא אחרינא, ומשני אין הכי נמי דצ\"ל בברייתא \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\", וראשו ופדרו מיבעי ליה לכדתניא לעיל שהם קודמין בעריכה לכל האברים אך הברייתא קצרה בלשונה. ובזה תבין מה שהגיה הגר\"א \"תלמוד לומר את הראש ואת הפדר\" כמסקנת הגמרא:" + ], + [ + "(ד) עצים נתונים – צ\"ל נתוכים, גרסינן בכ\"ף מלשון התכה. ומפרש בגמרא פ\"ב דתמיד דהיינו עצים בחורים דלא קטרי שאין בהם קשרים דלא מפקי מיא שנוחין לישרף ונעשין אש מהרה:", + "וכי כל העצים וכו'. התנא שואל לעצמו ומשיב:", + "הן כל העצים. כלומר רוב העצים:", + "חוץ משל זית ושם גפן. לפי שאפילו בבחרותן יש בתוכן קשרים והקשרים כל שעה לחין הן ואין שורפין יפה ומעלין עשן דרך הקשר:", + "אף של חרוב וכו'. דהני נמי פסולין דאף על פי שאין בבחרותן קשרים מתוכן יש בהן קשרים מבחוץ ואין שורפים יפה כשאר עצים:" + ], + [ + "(ה) יהא מביא עצים עם האש. דכיון דצרכי קרבן נינהו יביאם מתוך ביתו כדרך שאדם מביא נסכים מתוך ביתו:", + "ת\"ל וכו'. יתורא דעל המזבח קדריש:", + "אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. לאפוקי מוריגין וכלי בקר ועצי סחורה שהרי נשתמש בהן הדיוט דפסולין:", + "שלא יהא הגזרין. שמסדרין לתמיד של שחר שני גזרי עצים בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים שני גזרין בשני כהנים כדלעיל:" + ], + [ + "(ו) והקרב ירחץ והכרעים ירחץ. דירחץ דקרא אתרוויהו קאי:", + "אפילו נתערבו וכו'. יקרבו:", + "יכול אפילו נתערבו בפסולין. כגון של רובע ונרבע וכיוצא בזה:", + "תלמוד לומר והקרב. ה' מיעוטא הוא, דמשמע הקרב הידוע הכשר להקרבה. ויותר נכון כגירסת הגר\"א תלמוד לומר וקרבו, וכן הוא גם כן גירסת הילקוט. והיינו בבן בקר כתיב \"וקרבו\" דמשמע כשהן בפני עצמו ולא על ידי תערובות ובודאי למעוטי פסולים אתי דכשרים הלא נתרבו מאידך קרא והקרב והכרעים סתמא דמשמע אפילו אינו יודע מאיזה הם:", + "ולא אוציא את שתערב בק\"ק וכו'. אף על גב דבעינייהו לא קרבי כדתניא לקמן (פרשתא יב) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו – אפשר שכאשר נתערבו בקרבי עולה, כיון דעליהן יש חיוב להקריב, יתקרבו בהדי הדדי:", + "ת\"ל וקרבו וכרעיו. מיעוטא משמע בכל גווני:" + ], + [ + "(ז) יכול מה רחיצה אמור להלן. לענין בעל קרי:", + "ת\"ל במים. מים קמא קדריש מים כל שהן אפילו מעט כפי הצורך לרחיצה:", + "ולא במזוג. שני חלקים מים ואחד יין:", + "במים להכשיר וכו'. במים יתירא כתיב דבבן צאן נמי כתיב \"והקרב והכרעים ירחץ במים\" ולמים כל שהן לא אצטריך דמבן בקר נפקא:", + "את כל המים. אפילו מכונסין שאינן מים נובעין וקמ\"ל דלא בעינן מים חיים וק\"ו למי כיור שכשרין לרחיצת קרב וכרעים דהא מים חיים נינהו. והא דאמר למי כיור היינו מים הראויים לכיור דהיינו מים חיים אבל מי כיור עצמן פסולין מפני שיש להם שם לווי, דמים קדושים אקרי, מים סתמא לא מקרי (גמרא פרק ב דזבחים):" + ], + [ + "(ח) והקטיר. יתירא כתיב גבי בן צאן דכבר כתיב גבי בן בקר:", + "אף על פי שפסול. כגון שקבלו פסולין וזרקו או דמו או שנתן דמו בפנים או למעלה מחוט הסקרא:", + "אף על פי שיוצא. שיצא הבשר חוץ לעזרה:", + "אע\"פ שטמא. ד\"והקטיר\" ריבויא הוא דיקטיר מכל מקום דהיינו כשעלו:", + "יכול כשהן למטה. היינו כשירדו גם כן יעלו:", + "ת\"ל המזבחה. נמי קרא יתירא הוא גבי בן צאן דכבר כתיב \"המזבחה\" גבי בן בקר:", + "ולא כשהן למטה. שאם ירדו לא יעלו:" + ], + [ + "(ט) פירוש אף על פי שהן בראשו של מזבח ירדו. דהא כתיב \"הבשר\" למעוטי:", + "עולה לשם עולה. שיעשה כל עבודותיה לשמה ולא לשם זבח אחר:", + "לשם אישים. מפרש בזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא, שלא ישחטנו על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים אלא על מנת שתאכלם האש:", + "לשם ריח. שלא יצלה באברים תחלה ואחר כך יעלה למערכה דעל ידי זה לא מסקי תו ריחא:", + "לשם נחת רוח. לפני הקב\"ה שאמר ונעשה רצונו:", + "להשם. לשם מי שעשה את העולם. דהיינו לשמו המיוחד לו יתברך בלבד דהיינו שם הוי\"ה יתברך ולא שם אחר. ועיין בסוף מנחות במימרא דבן עזאי:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ואם. וא\"ו קדריש:", + "מוסיף על ענין ראשון. וילמד תחתון מעליון לכל מילי כגון לסמיכה ולהפשטה וכה\"ג ועליון מתחתון לענין צפון כדאיתא בזבחים (דף מח.):" + ], + [ + "(ב) ולמוקצה לא גרסינן [הגר\"א]. והדין עמו דמוקצה כבר נתמעט לעיל גבי בן בקר. וכן בגמרא ליתא:", + "ולמזוהם. שריח רע יוצא ממנו ומשום דמאיס. וכל הני פסולין ה\"ה לבן בקר, וכן רובע ונרבע וכה\"ג, כל פסולין דגבי בן בקר ה\"ה גבי בן צאן דילפי מהדדי וכנ\"ל:", + "קרבנו. קרא יתירא הוא:", + "להוציא את הגזול. כגון שגזל בהמה ונתיאשו הבעלים ואחר כך הקדישה דאף על גב דהוה ליה יאוש ושנוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש – אפילו הכי קמ\"ל קרא דפסול להקרבה:", + "כבשים ועזים. יתירא נינהו דהא איתנהו בכלל צאן. [והגר\"א גריס כבשים או עזים ואתי שפיר טפי להוציא את הכלאים שבא משניהם.]", + "כגון שחרש בשור ובחמור. והשתא אותו שור יהיה פסול להקדישו לעולם ואם הקדישו יהא אסור להקריבו:", + "והן מוקדשין. היינו כגון שהקדיש בהמה ואחר כך עבד בה עבודה. ויש על זה לאו בתורה \"לא תעבוד בבכור שורך\" ומרבינן בספרי דהוא הדין לכל קדשי מזבח:", + "וכלאים בכרם. שחיפה כלאים בחרישתו ומחפה כזורע ומחייב משום \"לא תזרע כרמך כלאים\":", + "ושביעית. נמי כגון שחיפה זרעים בחרישתו ועבר על 'שדך לא תזרע':", + "ויום טוב. לוקה משום חרישה וכל הני חייבי לאו נינהו:", + "ויום הכפורים. חייבי כריתות:", + "ושבת. חייבי מיתות בית דין וכולהו או או קתני:", + "ת\"ל כבשים לעולה וכו'. כלומר כיון שכתוב עולה לבסוף שדינן ליה על כבשים ועל עזים והי ריבויא להתיר דאפילו נעבדה בו עבירה קאמר רחמנא דהוי עולה וממילא מיעוטא ע\"כ לזקן וחולה ומזוהם אתי דכחישי ומאיסי לגבוה דכתיב \"הקריבהו נא לפחתך וגו'\":" + ], + [ + "(ג) לרבות תמורה. שכשרה ליקרב דאף על גב דכתיב \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\", הוה אמינא קדושה ואינה קריבה. ור' שמעון ור' יהודה לא פליגי אלא דר\"י סבירא ליה דלתמורה לא צריך קרא ור' שמעון סבירא ליה דלנעבדה בו עבירה לא צריך קרא מדפרט קרא בעלי מומין מכלל דשאר שרי:" + ], + [ + "(ד) ר\"א אומר וכו' לרבות תמורה – צריך לגרס לרבות מותר [הגר\"א], והיינו מותר חטאת וכהאי גוונא המבואר לקמיה דמותר עולה (שהפריש מעות לעולתו והוזלו בהמות וניתותרו) לא צריך קרא שיקרבו עולה דהא לשם עולה הוקדשו:", + "מותר חטאת. שהפריש מעות לחטאתו וניתותרו וכהאי גוונא בכולהו:", + "וקרבנות הנזיר והמצורע. אשמות שלהן קאמר ואף על גב דכבר תני מותר אשמות תני הני משום דשני משאר אשמות דהם אילים בני שתים נינהו והני הוו כבשים בני שנה:", + "שימכרו לצרכי אותו המין. יין לנסכים, שמנים וסלתות למנחות, ועופות לקינין. אבל לחולין לא מזדבני דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם:", + "לנדבה. לנדבת צבור לקייץ בהן המזבח כשאין שם קרבנות כדי שלא יהא בטל:", + "בזמן שהיא באה חובה. שמוטלת על היחיד להקריבה:", + "עבודתה ועורה שלו. שהוא מקריבה ונוטל את העור ואפילו אינו מאותה משמר כדתניא בבבא קמא (דף קט.):", + "אינו סומך עליה. דקרבן צבור אין בו סמיכה חוץ מפר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח:", + "אבל אם היה כהן - ט\"ס, וצריך לגרוס ואם היה כהן עבודתה ועורה וכו:" + ], + [ + "(ה) ואין העוף. מליקת תורים ובני יונה:", + "והלא דין הוא. כלומר, אי לאו קרא הוה אמינא מק\"ו דטעונה צפון:" + ], + [ + "(ו) הפסח שקבע לו זמן לשחיטה. בין הערבים:" + ], + [ + "(ז) ואין השוחט וכו'. אלא אם רצה עומד בדרום ושוחט בצפון:" + ], + [ + "(ח) ירך המזבח. רגלי המזבח:", + "והיכן הן פנים לדרום. כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום:", + "והגר\"א גריס והיכן הוא הפנים:", + "שהכבש בדרום. שהכבש נקרא \"פני המזבח\" שהוא בית כניסתו שבית הכניסה קרוי פנים כמו \"אל מול פני האהל\" (שמות כו, ט):", + "ומעלותיהו פונות קדים. ביחזקאל (יחזקאל מג, יז) כתיב גבי מזבח \"ומעלותיהו\", כבש שעולים בו היה ברוח שהעולה בו פונה למזרח וכל פינות היו לימין וכשאתה נותן כבש בצפון אין העולה בו פונה בדרך ימין אלא למערב אל כשאתה נותן כבש בדרום העולה בו ופונה דרך ימין פונה למזרח:", + "פונה לימינו. שכל פינות אינם אלא לימין כדיליף בגמרא (זבחים סב, א) מקרא:", + "למזרח. דכתיב \"קדים\", וקדים היינו מזרח:" + ], + [ + "(ט) שהמזבח כולו וכו'. היינו שהמזבח כולו מלמעלה דינו כאלו נשחט בצפון העזרה דהוא סבירא ליה דכל המזבח עומד בצפון העזרה וגם יליף מקרא דכתיב \"וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך\" דהוא כולו כשר לעולה וכשר לשלמים:", + "מחצי המזבח ולצפון וכו'. דמשמע ליה \"את עולותיך ואת שלמיך\" היינו חציו לעולה [השטח שהוא לצד צפון] וחציו לשלמים:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) צפונה לפני ה' שהצפון פנוי. מדהוה ליה למכתב צפון וכתיב צפונה לדרשא אתי לאסמוכה ל\"לפני השם\" אתי ולמימר צפון העזרה יהיה לפני ה' אויר פנוי שלא יהא בו שום דבר ואפילו מזבח:", + "המזבח מכוון וכו'. סיומא דמלתא דראב\"י היא לפרושי דמקום המזבח כולו בדרום והצפון פנוי:", + "כנגד חצי וכו'. פתחו של היכל רחב עשר אמות ובו שתי דלתות כל אחד חמש אמות והפתח חציו היה בצפון העזרה וחציו בדרום וכן שתי הדלתות והיה המזבח מתחיל במקום סגירת שתי הדלתות בחצי הפתח ועומד כנגד חצי הדרומי של פתח דהיינו כנגד אחד מן הדלתות ומשם והלאה כלפי הדרום והצפון פנוי מכלום:", + "ר' יהודה אומר וכו'. סבירא ליה מזבח חציו בצפון וחציו בדרום כדמפרש ואזיל:", + "יו\"ד אמות. האמצעיות של מזבח:", + "נמצא המזבח מכוון כנגד ההיכל. שחללו עשרים אמה:", + "וכותליו. שהן שש שש הרי ל\"ב והיה המזבח מכוון ועומד כנגדם ממש:" + ], + [ + "(ב) איזהו צפון. הכשר לשחיטת קדשי קדשים:", + "ועד כותל העזרה הצפוני. זהו ברוחב מן הצפון לדרום:", + "וכנגד המזבח. באורך מן המזרח למערב הוא כנגד כל צפונו של מזבח אבל מן המזבח והלאה לצד מזרח או לצד מערב לא דבעינן על דרך המזבח וליכא:", + "אף בין האולם ולמזבח. שהוא מערבי של מזבח ובלבד שיהא בחלק צפוני של עזרה אבל מזרחו של מזבח לצד שער נקנור שבו נכנסין לעזרה לא מכשר אפילו חלק צפוני דקילא קדושתיה, דהוא מקום דריסת ישראל והכהנים – י\"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל מן השער ולפנים, וי\"א אמה עד המזבח מקום דריסת רגלי הכהנים:", + "רבי מוסיף. אף צפון שבאותן כ\"ב אמה של צד מזרח שהן דריסת ישראל והכהנים. בזבחים (דף כ.) הגירסא מקום דריסת רגלי הכהנים וישראל. ונכון הוא:", + "ועד כותל העזרה – כצ\"ל:", + "אבל מכנגד בית החלפות וכו'. תא שבצפון אולם ובדרומו קורא בית החלפות ששם גונזים הסכינים ולפני בית החלפות לצד צפון פסול שם לד\"ה לשחיטת קדשי קדשים דהתם לא מתראה המזבח ולא קרינן ביה \"על ירך המזבח\":" + ], + [ + "(ג) ונתח אותו כשר ולא הפסול. שאין צריך ניתוח, וה\"ה הפשט דאיתקשו גבי בן בקר ולעיל בפ\"ה ברייתא ז' נמי מידריש כה\"ג גבי בקר. ועיין בזית רענן למה אצטריך תרוויהו:", + "את ראשו ואת פדרו וכו'. כבר פרשנוהו לעיל פרק ו' פיסקא ד' והכא עיקר והתם אגב גררא נסבא:", + "כסדרן. שהיה מכוין בזריקתו שיהיו האברים נופלים מסודרים בשוה:", + "שלא ישנה בהם מקום המערכה. שלא יעשה להם מערכה אחרת רק המערכה שמקריבין עליה קרבן התמיד:" + ], + [ + "(ד) והקרב ירחץ וכו' יכול אפילו נתערב בפסולין ת\"ל וקרבו – כצ\"ל [הגר\"א]:", + "ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו וכרעיו – כצ\"ל [הגר\"א]. והנה עד סוף הברייתא כבר פירשנוהו לעיל בפרק ו' פסקא ו':" + ], + [ + "(ה) והקריב הכהן את הכל. לכבש דיתירא הוא דהא כתיב בתר הכי והקטיר ופשיטא דאין הקטרה בלא הקרבה למזבח אלא האי \"והקריב\" בהולכה לכבש מיירי שכשבאו להקטיר האברים היו נותנין אותן מתחלה על גבי הכבש ואחר כך חוזרין ומעלין אותן משם להערכה:", + "והקטיר אף על פי שפסול. ע\"ש במשנה ח' שפירשנו הכל:" + ], + [ + "(ו) עולה. ריבויא הוא:", + "אף על פי שלא הפשיט. דהפשט וניתוח לא מעכבי:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. לא מסרו אלא לחכמים:", + "שהן לאחר הרציה. שכבר נזרק הדם ונרצה:", + "שהוא לפני הרציה. שהפסול בשחיטה וקבלה שעדיין לא נזרק הדם הלכך כשזרק לא הורצה:" + ], + [ + "(ז) שאין סמיכה נוהגת בכל העולות. ומשום הכי אף על פי שלא סמך קרינן ביה עולה כיון דאיכא עולה שאין טעונין סמיכה כגון עולת צבור:", + "שהצפון נוהג בכל העולות. וזו ששחטה בדרום איכא למעטה דלא מתרביא מעולה דאיכא למימר שחטה בדרום לאו עולה מקריא כיון דאין לך עולה שאין טעונה צפון:" + ], + [ + "(ח) עולה לשם עולה. פירשתיו לעיל סוף פ\"ו גבי עולת בקר:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) עולה שלא כשרה וכו'. שמיעט הכתוב בהבאתה זכר ולא נקבה:" + ], + [ + "(ב) א\"ר יהודה מה נקבות וכו'. והנפקא מינה בין דידיה לדר' שמעון דלר' שמעון כיון דתחלת דינא מעולה אמרינן דיו ולא יוכשרו לשלמים אלא עוף זכר, לכן אמר ר\"י דיליפינן מנקבה [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ג) תמות זכרות בבהמה ואין וכו'. הכי דרשינן האי קרא לקמן (אמור פרשה ז' פסקא ד'):", + "נסמית צריך לגרוס נחטטית [הגר\"א]. וכן מייתי הגמרא בפרק קמא דקידושין (דף כד.) דהיינו שנחטטה לחוץ דהוי מחוסר אבר:", + "מן העוף ולא כל העוף. למעוטי מחוסר אבר:" + ], + [ + "(ד) א\"ר שמעון מה אם וכו'. אין לו שום ביאור ואמאי קאי והגר\"א גורס אמר ר\"ש יכול יהא אתנן ומחיר כשר בעוף. והלא דין הוא ומה אם המוקדשין וכולי. ונכון הוא:", + "שהמום פוסל בהם. אף משהוקדשו:", + "אין אתנן ומחיר חל עליהם. שמשהוקדשו לאו ממונם הוא לתתם באתנן ומחיר:", + "העוף. תורים ובני יונה של חולין:", + "שאין המום פוסל בו. מלהקדישו דאין תמות בעופות כדבסמוך:", + "אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו. כיון שהקלנו בעוף דחולין אפילו לענין מום דחמיר דפוסל בבהמה אפילו במוקדשין כל שכן שיש להקל בו אפילו לענין אתנן ומחיר הקל:", + "ת\"ל לכל נדר. גבי אתנן ומחיר כתיב (דברים, כב):", + "להביא את העוף. בכלל פסול דאתנן ומחיר ולא אצטריך הך מיעוטא דמן העוף אלא למעוטי מחוסר אבר כנ\"ל (ולהכי אתייה עך מימרא דר' שמעון הכא כדי לתרוצי למה נאמר למעוטי מחוסר אבר ולא נאמר דאתי למעוטי דלא נביא עוף שהוא באתנן זונה):" + ], + [ + "(ה) כל מקום שנאמר זכר ונקבה וכו'. דכונת התורה זכר ודאי נקבה ודאית ולא זה, דאי לאו הכי לא לכתיב כלל זכר ונקבה כיון דהכל כשרים:" + ], + [ + "(ו) קרבנו. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ואם מן העוף עולה לה' והקריב וגומר\":" + ], + [ + "(ז) שהיא באה בנדר ונדבה. דכתיב \"כי תקריב\" אינה אלא רשות (לקמן פרשתא ח' פסקא ג'):", + "ואינה באה נדבת צבור. כצ\"ל, דכתיב נפש, היחיד מביא מנחת נדבה ולא הצבור (לקמן שם פסקא ב'):", + "שאינה באה נדבת שנים. דכתיב נפש:", + "שהיא באה נדבת שנים. כדמרבינן בסמוך מ\"והקריבו\" וכיון שנתרבית לבוא בשותפות כעולת בהמה ולא כמנחה גם לענין נדבת צבור אית לן למילף מעולה ולא ממנחה, להכי אצטריך קרא למעט:", + "שהם באים נדבת שנים. כדרבינן לקמן (בפרשת אמור פרשה ז' פסקא ז') מ\"ואיש\":", + "ואין באין נדבת צבור. כדלקמן (שם) היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא ואם כן ה\"ה עולת עוף אף שבאה בשותפות לא תבוא נדבת צבור וקרא למה לי:" + ], + [ + "(ח) שהרי נתמעטו בתמות. שבעל מום פסול בהן דבעינן תמים:", + "ובזכרות. כלומר דפסול בהן טומטום ואנדרוגינוס דבעינן זכר ודאי נקבה ודאית מה שאין כן בעוף וכר\"א דלעיל:" + ], + [ + "(ט) דין אחר. היינו באופן אחר היינו למדים דעוף יכול לבוא בנדבת צבור ולכך אצטריך קרא:", + "שמיעט הכתוב בהבאתה שאינה באה וכולי – כצ\"ל:", + "שריבה הכתוב בהבאתה שבאה וכולי – כצ\"ל" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) כך לא תבא נדבת שנים. דקרבנו של יחיד משמע:", + "ת\"ל והקריב. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ואם מן העוף עולה קרבנו לה' מן התורים\" ומשמע והקריב בכל ענין:" + ], + [ + "(ב) הרי הוא אומר אשר יקריב וכו' אשר יקריבו. דפתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים ללמדך דבכל הקדשים אף על גב דכתיב בלשון יחיד הוא הדין לשותפים:", + "את המנחה. דכתיב נפש:" + ], + [ + "(ג) אלא תורים ובני יונה. דהוה ליה עוף כלל ותורים ובני יונה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "תורים גדולים. דכיון דלא כתיב בהו \"בני\" גדולים משמע:" + ], + [ + "(ד) בני יונה וכו'. הנה תורים ובני יונה שני מינים נינהו. במין תורים לא הכשירה התורה אלא גדולים ובמין בני יונה לא הכשירה התורה אלא קטנים:", + "ת\"ל בני יונ קטנים ולא גדולים. ולא מצינן למימר דבבני יונה גילתה התורה דמכשרת לקטנים והוא הדין גדולים ובתורים גילתה התורה להכשיר גדולים והוא הדין קטנים ונילף חד מחבריה – על זה מתרץ רבא בגמרא לא לישתמיט קרא בכל הני דמייתי עוף (כגון האי דנדבה ובשמיעת הקול וביולדת ובזב ובזבה ובמצורע) ולכתוב \"מן בני התורים או מן היונים\", שמע מינה דתורים דוקא גדולים ויונה דוקא קטנים:" + ], + [ + "(ה) כל התורים יהו כשרים. משיצאו מכלל קטנות:", + "וכל בני יונה יהו כשרים - כצ\"ל - כל זמן שלא באו לכלל גדולים:", + "לתחלת הציהוב. כשמתחילין לצהב כנפים שסביבות צוארם פסולין בזה ובזה דיצאו מכלל קטנים ונפסלו תבני יונה ולכלל גדולים לא באו שיוכשרו בתורים:", + "משיזהיבו. שיהיה כנפי גופן גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב:", + "משיצהיבו. שיתחילו לצהב:" + ], + [], + [ + "(ו) קרבנו תורים ובני יונה. קרבנו דסיפא דקרא קדריש דכתיב \"מן התורים או מן בני היונה את קרבנו\":", + "ואין הכשרו תורים. דאין יכול להביאן במקום צפורי מצורע להכשיר גופו לבוא אל המחנה:", + "שיכול והלא דין הוא – כצ\"ל [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "שלא כשרו לכפר בפנים. שלא הוכשרו להקריבן בפנים אלא תורים ובני יונה:", + "לכפר בחוץ. היינו לטהר בם את המצורע דהכשרו מחוץ למחנה:" + ], + [ + "(ח) ומה אם במקום. דהיינו במצורע עשיר:", + "ששוה מכשיר שבפנים למכפר. ששניהם בהמות אשם להכשירו לאכול בקדשים וחטאתו לכפר:", + "חלק המכשיר שבחוץ מהם. דפשיטא שאין הכשרו בהמה דבעי ושלח על פני השדה:", + "מקום שלא שוה המכשיר שבפנים למכפר. כגון קרבן מצורע עני שמכשירו לאכול קדשים הוא אשם ומכפר קן תורים או בני יונה:", + "אינו דין שנחלוק המכשיר שבחוץ מהן. שלא יהא יכול לבוא תורים ובני יונה כמכפר שלו בפנים:", + "הא דין דין לעני. היינו לעני למדנו מן הדין שאין יכול להביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ ככפרתו בפנים אבל לעשיר אפילו אם יביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ גם כן אין זה ככפרתו בפנים שהוא חטאת בהמה אימא שיכול להביא תורים ובני יונה להכשיר בחוץ מקל וחומר דלעיל (בפסקא ז'). ת\"ל קרבנו וכו' – דאפילו עשיר לא יכול להביא להכשיר תורים ובני יונה כ\"א צפרים:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) והקריבו. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"והקריב מן התורים וגו' ומלק הכהן את ראשו על המזבח\":", + "יכול אין פחות משתי פרידין. כדאשכחן בחובה שלא מצינו בכל התורה פרידה אחת שתקרב עולה בלא חטאת בהדה והוה אמינא דהוא הדין לנדבה אין פחות משתי פרידין. קמ\"ל קרא:" + ], + [ + "(ב) והקריבו אל המזבח מה ת\"ל והקריבו הכהן ומלק. המפרשים דחקו עצמן בפירושו. וגירסת הגר\"א והקריבו הכהן ומלק מלמד וכולי, ומה שכתב מתחלה \"והקריבו אל המזבח מה תלמוד לומר\" – הכל מיותר:", + "שקבע לו צפון. לשחיטתו:", + "לא קבע לו כהן. דשחיטה בזר כשרה:", + "מליקה שלא קבע לה צפון. דמדינא כל הרוחות כשרים לה:" + ], + [ + "(ג) קבע לה כלי. דנפקא לן מ\"ויקח את המאכלת\" (זבחים צז, ב):", + "ת\"ל הכהן ומלק אמר רבי עקיבא וכו'. כולה רבי עקיבא קאמר לה:", + "ואם כן למה נאמר הכהן ומלק. כיון דלאפוקי זה לא איצטריך ולא ס\"ל מה דאמר בפסקא ב' דהכהן אתי למעוטי זר אלא ללמד וכולי:", + "בעצמו של כהן. בצפורנו ולא בסכין:" + ], + [ + "(ד) ימלקנו בין מלמעלן ובין מלמטה. חוט של סיקרא היה חוגרו באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים ויכול הייתי לומר דמותר לעשות המליקה אפילו למטה מחוט הסיקרא:", + "בהמה שחטאתה למעלה. דקרנות כתיב בה:", + "עולתה למטה. מחוט הסיקרא דכתיב בחטאת בהמה \"הכהן המחטא אותה\" – אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה:", + "עוף שחטאתו למטה. כדכתיב \"והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח\" ודרשינן לקמן איזה קיר שהשיריים שלו מתמצין ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון:", + "אף מליקה למעלן. היינו דבשעת מליקה היה עומד למעלה מחוט הסיקרא כדתנן בזבחים (דף סד:) עולת העוף וכו' עלה בכבש ופנה לסובב וכו' היה מולק את ראשה וכו':", + "ודע דגירסת הגר\"א הוא בקיצור: יכול ימלקנו בין מלמעלן ובין מלמטן תלמוד לומר וכולי, ומה שבינתיים נמחק. וטעמו פשוט כמו שמתמיה בספר עזרת כהנים על גירסתנו דבחטאת העוף רק ההזאה היתה למטה מחוט הסיקרא אבל מליקה לא נקבע לה מקום ובכל מקום במזבח כשרה כמבואר בזבחים (דף סג:) בהדיא. וכן הוא הדין בעולת העוף כ\"כ דלא גילתה התורה לקבוע לה מקום צריכה להיות כשרה בכל מקום ולמה נצריך ללמדה מחטאת העוף. וכן בגמרא דף ס\"ה איתא בקיצור יכול ימלקנו בין מלמעלה ובין מלמטן תלמוד לומר וכולי. ובאמת בעניינו לא שייך כלל האי \"ודין הוא\", רק לקמן בהלכה ז', עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) ומלק יכול מכל מקום - כצ\"ל [הגר\"א] ופשוט:", + "יכול מכל מקום. היינו אף מן הצואר:", + "ונאמרה להלן מליקה. בחטאת העוף שכתוב בה \"ממול ערפו\":", + "מולק ואינו מבדיל. בחטאת כתיב \"ולא יבדיל\" שמולק בסימן אחד:", + "מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה. בתמיה, וא\"ת דהאי 'ונמצה דמו' קאי על מיצוי הגוף, אי אפשר לומר כן דהא בעינן \"ונמצה דמו\" דם כולו שאוחז בראש ובגוף ומזה כדבסמוך בהלכה ז':" + ], + [], + [ + "(ו) כשהוא אומר והקטיר. לאחר ששיסע אותו בכנפיו כתיב \"והקטיר אותו וכולי\":", + "כן. בפת\"ח, וקיצר לשונו והוא כמו \"כאן\" באל\"ף:", + "מה מצינו וכו' עד סוף הברייתא – מיותר [הגר\"א] ופשוט:", + "דם כולו. מדלא כתיב \"ונמצה מדמו\" והיינו שאוחז בראש ובגוף וכו':", + "לא על קיר היסוד. בגמרא לא גרס לה דאפילו למעלה מן היסוד פסול דבעינן קיר העליון וכדלקמיה:", + "על קיר העליון. בעליונו של קיר המזבח:", + "יכול על קיר התחתון. בתחתונו של קיר לצד הרצפה:", + "בהמה שחטאתה למעלה. דכתיב קרנות:", + "עוף שחטאתו למטה. דכתיב בה \"והנשאר בדם ימצה אל יסוד\" וזהו קיר התחתון שהשיריים מתמצין ליסוד:", + "המזבח האמור וכו'. דאיתקש מצייה להקטרה:" + ], + [ + "(ח) עלה לכבש. לפי שכל מעשיה למעלה כדאמרן:", + "בא לו לקרן דרומית מזרחית. לפי שקרובה לבית הדשן להשליך שם מוראה ונוצה [גמרא]:", + "ומבדיל. בשני סימנין כדלעיל בהלכה ה':", + "למטה מרגליו. היינו למטה מן הסובב:", + "אפילו אמה אחת. שחוט הסקרא החוזר באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים הוא למטה מן הסובב אמה:", + "כשרה. כיון שהוא למעלה מן החוט מתקיים שפיר מה הקטרה בראש אף מיצוי בראש, דקסבר האי תנא הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר - עושה, הלכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה הוא אבל מן החוט ולמטה לא דהוה ליה קיר התחתון:", + "אלא בראשו של מזבח. דסבירא ליה אין הקטרה אלא בראשו של מזבח ובעינן מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה (זבחים סה, א):" + ], + [ + "(ט) והסיר את מוראתו זה הזפק. דמוראתו היינו מקום הרעי כמו \"ושמתיך כרואי\" (נחום ג, ו):", + "יכול יעקור בסכין ויטלנו. לזפק לבדו בלא עור ובלא נוצה כמו שצולי עוף עושין:", + "נוטל את הקורקבן. דנוצה היינו קורקבן דלשון פרש ודבר מאוס הוא כמו \"כי נצו וגם נעו\" [רש\"י]:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אותה כשרה ולא פסולה. כגון שמלקה חוץ לזמנה אין טעונה השלכת מוראה ונוצה לבית הדשן אלא מורידם למטה ושורפן ככל פסולי המוקדשין [עזרת כהנים]:", + "לא חטאת העוף. דאם רצה הכהן לאכול את הזפק אוכל:", + "ואין עולת בהמה. כגון כרס והמסת ובית הכוסות שהם כנגד זפק וקורקבן בעוף אינן בהשלכה אלא מדיחן ומקריבן:", + "שיכול והלא דין הוא - כצ\"ל [ר\"ש משאנ\"ץ]:" + ], + [ + "(ב) במקום שהכשיר את העור. בעוף שאינו מפשיטו:", + "פסל בית הרעי - כצ\"ל. וכן לקמיה:", + "מקום שפסל את העור. בבהמה:" + ], + [ + "(ג) אל מקום הדשן ששם יהו נותנין את הדשן. תרומת הדשן כדתנן פרק א' דתמיד:", + "שם היו שורפין פסולי ק\"ק. שמחיצת אכילתן בעזרה:", + "ואימורי ק\"ק. היינו פסולי אימוריהן דהואיל שהקטרתן בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה:" + ], + [ + "(ד) ושסע אותו כשר לא הפסול. שאם מלק חוץ לזמנו דקיימא לן שאם עלה לא ירד קריבה שלימה בלא שיסוע:", + "אותו בשיסוע. שצריך לשסעו מגבו כנגד כל השדרה ונשאר מחובר מלפניו:", + "ואין עולת בהמה בשיסוע. אלא מנתחה אבר אבר מן השלימה ואין פותחה אלא מלפניה כדי להוציא בני מעיים להדיחן ולהוציא את הפדר ליתנו על בית שחיטת הראש:" + ], + [ + "(ה) בכנפיו להכשיר את העור. פי' מדלא קאמר בין כנפיו משמע שהעור והכנפים היה מקטיר, ואם הכנפים שריחו רע – כל שכן העור:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל והקטיר. וי\"ו קדריש:", + "ת\"ל אותו. משמע מיעוטא, שלא יקטיר אלא אותו דמשתעי ביה קרא שהיתה מליקתו בעצמו של כהן כנ\"ל:", + "שהוא לאחר הרציה. דדם; שעיקר ריצוי הקרבן בדם הוא:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל הוא. מיעוטא הוא שאם לא מיצה כל דמה פסול. ומסתברא כי מיעט קרא דפסול, בדם הגוף הוא, דרוב דמים בגוף שכיחי (גמרא בדף סו.):", + "לשם עולה. פירשתיו לעיל גבי עולת בקר סוף פ\"ו:", + "ואחד ממעט. מפני שאין ספוק בידו מאחר שעשה כפי השגת ידו הרי עשה נחת רוח ליוצרו כמו המרבה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) משיח שהוא מביא וכו'. דהיינו מנחת חביתין:", + "אם אמרת ביחיד. שמתנדב מנחה:", + "שהוא מביא מנחה. בדלי דלות:", + "על טומאת מקדש וקדשיו. והוא הדין לשמיעת קול וביטוי שפתים:", + "תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. לאו דוקא דהוא הדין דלא מייתי אשמיעת קול וביטוי שפתים כדילפינן בהוריות (דף ט:) דכתיב במנחת חביתין \"זה קרבן אהרן וגו'\" – זו באה חובה לו ואין מנחה אחרת באה חובה לו:" + ], + [ + "(ב) הוא הדין לצבור. דאיכא נמי למילף ק\"ו מיחיד שיביאו מנחת נדבה:", + "צבור שהוא מביא מנחת חובה. מנחת נסכים הבאה עם התמיד:", + "שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו. אלא פטורים לגמרי כדילפינן בפרק ב' דהוריות (דף ח:) בגזירה שוה עיי\"ש:", + "ומביא מנחת נדבה. דכתיב \"ונפש\" וכדלעיל:", + "ת\"ל נפש. לשון יחיד משמע:" + ], + [ + "(ג) נפש תקריב. אילו נאמר \"נפש תקריב\" ולא כתב \"כי תקריב\":", + "יכול גזירה. על כל יחיד להקריב מנחה:", + "קרבן. יתירא הוא דהוה מצי למכתב \"כי תקריב מנחה וגו\":", + "מתנדב לבונה. אם רצה מתנדב לבונה בפני עצמה ונקטרת על גבי המזבח:", + "והבא מנחה חובה לה. מנחת נסכים (במדבר, טו):", + "מה מנחה וכו' באה נדבה בפני עצמה. דכתיב \"ונפש כי תקריב וגו'\" והוא הדין למנחת נסכים כדאמרינן סוף פרק המנחות והנסכים:" + ], + [ + "(ד) שכן היא באה חובה בפני עצמה. כגון מנחת חוטא וסוטה ומנחת חביתין:", + "לא יפחות מקומץ. כשיעור לבונה הבאה בהדי מנחה דהויא מלא הקומץ:" + ], + [ + "(ה) והבא יין חובה לה. לנסך חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש:" + ], + [ + "(ו) ת\"ל קרבן מלמד וכו'. דיין נמי איכא לרבויי מקרבן מנחה מפני שלנסכי בהמה היין קרב תמיד בהדי מנחה:", + "מתנדב יין. ומנסכו לשיתין או שמזלפו על גבי אישים (עיין זבחים דף צא:):", + "לא יפחות מג' לוגין. בפחות שבנסכים דהוא רביעית ההין:" + ], + [ + "(ז) הוא הדין. שעשינו בלבונה יש לעשות בשמן, נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה הבא מנחה והבא שמן חובה לה, מה מנחה שבאה חובה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה – אף שמן שהוא בא חובה עם המנחה יבוא נדבה בפני עצמה:", + "והיא התשובה. שהשבנו בלבונה יש להשיב בשמן מה למנחה שכן באה חובה בפני עצמה תאמר בשמן שאינו בא חובה בפני עצמה:", + "ת\"ל קרבן. וילפינן מיניה נמי שמן שאף הוא קרוי קרבן מנחה שהרי הוא קרב בגלל המנחה שאם רצה להביא בפני עצמה יביא:", + "א\"ר טרפון מה מצינו וכו'. בא לחזק לימודו שתיבת קרבן כולל נמי שמן:", + "מה מצינו ביין וכו'. שעל יין יש עוד לימוד שמתנדבין יין בפני עצמו כדתניא במנחות (דף קז.) אזרח מלמד שמתנדבין יין:", + "שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו. דאף על פי שהוא בא חובה בגלל הזבח עם המנחה אינו מעורב במנחה:", + "שאינו קרב חובתו בפני עצמו. אלא בלול עם הסולת וכיון דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמה השתא נמי לא ליתי:", + "מתנדב עצים. למערכה:", + "ת\"ל קרבן. ודרוש נמי עצים שקרויין קרבן מנחה לפי שהמנחה קריבה על גבי עצים:", + "לא יפחות משני גזירין. שתי בקעיות גדולים כמדת רוחב המערכה שכן המערכה טעונה בכל יום שני גזירין בשחר ושנים בין הערבים:" + ], + [ + "(ח) קורא אני קרבן. ואיכא למימר דקרא אתי לאתויי כל דבר הקרב לגבוה יביא נדבה:", + "וקורא אני עליו מוצא וכו'. דכיון שבא בנדבה חייב לקיים נדרו להביא:", + "ומה אני מקיים לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה על מזבח הפנימי אבל יתנדב ויביא על מזבח החצון – כצ\"ל [הגר\"א]. דהיינו דומיא דעולה דלא הקפידה התורה רק שלא להעלות על מזבח הפנימי:", + "וקטורת הסמים לקודש. דהיינו להקטירו בהיכל שהוא קודש מזה ילפינן שאין קטורת קרב על מזבח החצון ועל כן על כרחך כי כתיב \"קרבן\" לאו לאתויי כל מידי דקרב אתי אלא לאתויי כל מידי דקריב בהדי מנחה כגון לבונה ואינך דאייתינן לעיל:", + "אין שמן המשחה וכו'. לאו דוקא דשמן המשחה לאו בר הקרבה הוא אלא לישנא דקרא נקט. והגר\"א הגיה אין קטורת הסמים קרבים אלא בפנים:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) מנחה ליתן וכו'. שכל המנחות הוקשו זו לזו דכתיב בפרשת צו \"זאת תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות:", + "את האמור כאן. שמן ולבונה ליתן בכל המנחות ואפילו במנחת כהן שאין שיריה נאכלין וכן ליתן הגשה ובלילה שאמור בשאר מנחות כאן:", + "אמורה להלן מן החטים. במלואים כתיב \"סלת חטים תעשה אותם\":", + "סלת קרבנו הוה מצי למכתב, וכתיב \"סולת יהיה\" לעיכובא:", + "צבור מביא מן החיטין חובה. מנחת נסכים ושתי הלחם ולחם הפנים:", + "מה צבור וכו' מביא מנחה מן השעורין חובה. כגון מנחת העומר:" + ], + [ + "(ב) יביא מן החיטין. בפרק המנחות והנסכים (דף קג:) מוקי לה באומר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר אלא כך, וכן בכל הני דלקמיה:", + "יביא סולת. בא מן החטים שלתתו אותן והשירו קליפה עליונה שלהן:", + "ר\"ש פוטר. אכולהו קאי:" + ], + [ + "(ג) הרי היא באה נדבת שנים. דכתיב \"תקריבו\" (לעיל פרשה ג' פסקא ג'):" + ], + [ + "(ד) שהיא באה נדבת צבור. דכתיב \"קרבנכם\" (שם פסקא ז):", + "במנחה שאינה באה נדבת צבור. דהא ממעטינן לעיל מדכתיב 'נפש' (פרשתא ח' פסקא ב'):" + ], + [], + [ + "(ו) כך אין מביאין לא יין וכו'. דכל הני ילפינן (בפרשתא ח') מדכתיב \"קרבן מנחה\" ואתקש קרבן למנחה, מה מנחה אינה באה בשותפות אף כל וכו':" + ], + [ + "(ז) ויצק עליה שמן על כולה. דמשמע \"עליה\" - על כולה:" + ], + [ + "(ח) ולא נקמצת עמה. דכתיב \"על כל לבונתה\", שלאחר שקמץ מלקט הלבונה כולה מעליה ומקטירה משום הכי אי יהיב לה על מקצת המנחה סגי:" + ], + [ + "(ט) אם מיעט לבונתה כשרה. היינו שנתמעט לאחר הפרשה אבל בשעת הפרשה צריך קומץ גם לדידיה (כן מוכח במנחות דף יא:):" + ], + [ + "(י) ונתן עליה לבונה. והדר \"והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ וגו'\" מלמד שכל עבודות עד הקמיצה כשרים בזר:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) והביא יכול לכתוב, וכתיב \"והביאה\", שלא יביאנה חציים, דאף שבכהאי גוונא מקריב חביתין בחצאין, נדבה אינו יכול להביאה לחצאין, לא הוא ולא אחרים:", + "הא אם אמר. כלומר מעתה למדת דאם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונים – לא יביאנה בשני כלים מאחר שקבעם במנחה אחת קרינן ביה והביאה כולה ביחד:", + "אפילו רבואות וכן וכו'. כלומר כל מה שהם יכולים לעסוק במנחה עוסקים ומצותה בכך כגון אחד מגיש ושלשה יכולים לעסוק בקמיצה, אחד אוחז הכלי שהמנחה בתוכו ואחד קומץ ואחר תופש את הכלי שרת שמקדש בו את הקומץ כדאמרינן במנחות דף זיין (דף ז.) ואחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע למזבח ואחד מולחו ואחד מקטירו. [ר\"ש משאנ\"ץ]:", + "שהקמיצה מצות כהונה. ואינה כשרה בזר:", + "שלא קבע לה צפון. שעולת העוף היה מולק בקרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק ק\"ק (זבחים סד, ב) אף קמיצה אף על גב דלא קבע לה צפון דכתיב \"וקמץ משם\" ממקום שרגלי הזר עומדות גם כן צריך כהן:", + "שקבע לה מזבח. שמולק ונותן דמה למזבח מה שאין כן בקמיצה שמקדש קומץ בכלי שרת:" + ], + [ + "(ב) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, דהיינו קמיצה:" + ], + [ + "(ג) קומץ אחד לששים עשרון. אם הביא בכלי אחד:", + "מה לבונה קומץ אחד לס' עשרון. הוא מסברא הואיל ואינה מגופה דמנחה:" + ], + [], + [ + "(ה) דבר שכולו עולה לאשים. קומץ ולבונה כולו עולה לאשים:", + "שאין כולו עולה לאשים. שרק מעט נכנס בקומץ והשאר כולו נאכל לכהנים עם השיריים:", + "דבר שמיעוטו מעכב את רובו. קומץ ושמן תרוייהו מיעוטו מעכב את רובו כדתנן במנחות (דף כז.):", + "שאין מיעוטה מעכב את רובה. סתמא כר' יהודה דאמר לעיל (פ\"י פסקא ט') אם מיעט לבונתה כשרה:", + "ת\"ל וקמץ. מדלא כתיב \"וקומץ\" דהוי משמע הרבה פעמים מהרבה עשרונים:", + "ממקום שרגלי הזר עומדות. דאף דהגשה צריך להיות בקרן דרומית מערבית של מזבח, הקמיצה יכולה להיות בכל מקום בעזרה:", + "אם קמץ בשמאל. והוא הדין לכל הפסולים – זר ואונן וכהאי גוונא:", + "יחזיר. מה שקמץ לתוך הכלי:", + "ויקמוץ בימין. ולא אמרינן נתחלל עבודה ואין לה תקנה:", + "כבר. בפסול ותנא קמא מיבעי ליה האי משום למקום שרגלי הזר עומדות:" + ], + [ + "(ו) מלא קומצו יכול מבורץ. כלומר אילו אמר \"מלא קומצו\" ולא אמר \"בקומצו\" כמו שאמר בפרשת צו הייתי אומר דבעינן מבורץ גדוש ומבצבץ ויוצא מכל צד:", + "אי בקומצו. היינו אילו אמר בשניהם \"בקומצו\" הייתי אומר שדי שיקמוץ בראשי אצבעותיו ולא בעינן שיגיע עד פס ידו:", + "ת\"ל מלא קומצו. ובשניהם יפורש שירצה שיהיה בקומצו בתוך קומצו ולא יבצבץ לחוץ ויהיה מלא קומצו:", + "חופה את פס ידו. בגמרא איתא חופה ג' אצבעותיו על פס ידו, וכך הגיה הגר\"א והיינו שפושט שלש אצבעותיו – אצבע אמה וקמיצה – על פס ידו כל מה שיוכל שזהו קומץ במשמע לשון העברית ומה שבתוכן הוא שיעור הקמיצה:", + "ובמחבת במרחשת מוחק - כצ\"ל היינו דבהם מעשיהם אפויים ולאחר האפייה פותת וקומץ ולזה אי אפשר לפותתו לפתיתים דקים כל כך ולפיכך כשהיה קומץ היה יוצר מהקומץ הלכך מוחק אבל בסולת יזדמן שאין צריך מחיקה שמאליו הוא נופל:", + "ומוחק בגודלו ובאצבעו וכו'. היינו בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. והגר\"א הגיה כן בהדיא – מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כמו דאיתא בגמרא:" + ], + [], + [ + "(ח) שאם חיסר סולתה כל שהוא. משיעור עשרון וכן שמנה משיעור לוג:" + ], + [ + "(ט) שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד. שאם אמר הרי עלי שתי מנחות של עשרון לא יביא שתיהן בכלי אחד שנמצא קומץ מאחת על חברתה:", + "אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמו וכולי. שנפלו זו בצד זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב בו כלום משל חברתה לא סלת ולא שמן:" + ], + [ + "(י) שאם קמץ ועלה בידו וכו'. דהוה ליה קומץ חסר:", + "מסלתה ומשמנה על כל לבונתה. לא הוה ליה לכתוב \"על כל לבונתה\" הכא גבי \"וקמץ\" כיון דאין הלבונה בכלל קמיצה אלא הוה ליה לכתוב \"וקמץ וגו'.. מסלתה ומשמנה והקטיר הכהן על כל לבונתה\":", + "שתהא שם לבונה. בשעת קמיצה בכלי:", + "שילקט לבונה. כולה מעל המנחה אחר שקמץ ונתן בכלי שרת הוא נותנה על גבי הקומץ ומעלה אותן לאישים:" + ], + [ + "(יא) אף על פי שאין שיריים. כגון שנאבד השיריים קודם הקטרה:", + "שהורע כח המזבח בשתי הלחם וכו'. שאין למזבח בהם כלום:", + "יפה כח הכהנים בהם. שהם זוכין בלחם הפנים ובשתי הלחם:", + "אינו דין שיפה כח הכהנים בשיריים. דאף שאין למזבח חלקו מכל מקום יאכלו הכהנים:", + "מה אני מקיים וכו' מאשי השם. תירוצה הוא, כלומר אי ילפת קל וחומר לא מקיימת \"מאשי השם\" דהא משכחת לה דאכלי כהנים ואף על פי שאין קומץ לאשים ואתי קרא ופקיה מקל וחומר. והגר\"א גריס בקיצור כשהוא אומר מאשי ד' אין להם וכולי:" + ], + [ + "(יב) אזכרתה נזכרים בה. כשהכהן עושה בה מצות הגשה למזבח נזכרים בה הבעלים לטובה שמחפשים זכיותיו ומכריעים אותו לכף זכות:", + "נזכרים בקמיצה. במצות הקטרת קומצה וכן בהקטרת לבונתה:", + "ר\"ש אומר וכו' מה אזכרה אמורה כאן מלא הקומץ אף להלן מלא הקומץ – כן הוא גירסת הראב\"ד ופירושו פשוט. דגבי לחם הפנים כתיב 'אזכרה' ולא כתיב שיעור, ילפינן מהכא בגזירה שוה דהוא מלא הקומץ:", + "והנה הגר\"א כתב \"נאמר להלן ונאמן כאן כצ\"ל\", ואין לו שום ביאור. ואולי נאמר דהיה קשה לו להגר\"א לומר דר' שמעון שנה דבריו בכפלים דבעניננו אמר מה כאן הקומץ אף להלן בלחם הפנים מלא הקומץ, וכשבא בלימודו בלחם הפנים אמר מה להלן מלא הקומץ אף כאן בלחם הפנים מלא הקומץ, דהכי איתא לקמן פרק י\"ח פסקא ז בפרשה אמור ר' שמעון אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה. מה להלן מלא קומץ אף כאן מלא קומץ וכולי. ועל כן הגיה הגר\"א דצ\"ל \"נאמר להלן ונאמן כאן\" והוא הוא הברייתא דפרשה אמור ואך שהמסדר הספרא העתיקה בכאן. [מפי חתני הרה\"ג ר' צבי נ\"י]:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) והנותרת. כתב באדרת אליהו ג' פעמים כתיב \"והנותרת\"; שנים בפרשה זו ואחד בפרשת צו (פסוק ט) להורות על אלו השלשה - לא הומלחה ולא הוגשה וחיסר מלבונתה. ולא גרס אף על פי שלא הקטיר מלבונתה כלום דבאופן זה בודאי פסול הוא:", + "אף על פי שלא הומלחה. הקטיר קומץ בלא מלח והרי חיסר מצוה אפילו הכי השיריים מותרים באכילה (ועיין במנחות י\"ח ובדף כ'):", + "מן המנחה. דריש גם כן למעט ג' דברים לפי שכתוב ג' פעמים כנ\"ל:", + "פרט לשחסרה היא. המנחה אחר הקמיצה שחסרו שיריים בין קמיצה להקטרה (דאי לחסרה קודם קמיצה לא אצטריך דהא כבר כתיב \"מסלתה\" שאם חסר כל שהוא פסול כדלעיל פרשה ט' פסקא ח'). ודעת ר' יוחנן בגמרא (דף ט') דמקטיר קומץ עליהן וקרא אתי לאסור באופן זה השיריים לאכילה ועיין שם בגמרא הלימוד לזה מקרא:", + "פרט לשחסר קומצה. היינו בין קמיצה להקטרה:", + "ולא הקטיר וכולי צ\"ל פרט שלא הקטיר מלבונתה כלום (הגר\"א). ואלו תרי פרטים הוא לעיכובא דפסול המנחה:", + "לאהרן ולבניו. גם כן תלתא כתיבי להנך תלתא דרשות:", + "לאהרן תחלה. שהוא נוטל חלק בראש:", + "שלא במחלוקת. שאינו חולק עם אחיו הכהנים חלק כחלק לפי ריבוי הכהנים ומיעוטם אלא נוטל כמו שירצה שאם אמר מנחה זו אני אוכל כולה שומעין לו:" + ], + [ + "(ב) קודש קדשים להתיר וכולי. דקודש קדשים יתירא הוא דהא כתיב בפרשה קרח \"לכל מנחתם וגו' קודש קדשים\" ועל כן דרשו להתיר מנחת ישראל שיהא שיריהם נאכלין לכהנים דהיינו כל שהוא קודש קדשים יהיה לאהרן ולבניו לאכילה:", + "ופריך וכי מנין יצאו. כלומר מנין יצאו לאסור שיהא צריך קרא להתיר. ומשני מכלל שנאמר (בפרשת נסכים) \"כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח נחוח להשם\" שאם רצה לרבות ירבה:", + "והגר\"א הגיה שצ\"ל שאם רצה להביא יביא, ופירושו דממקרא זה ילפינן (מנחות קד, א) שמתנדבין נסכים אף בלא קרבן דקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים ועל זה קאמר דאו אינו אומר וכולי – היינו דאי לא כתב רחמנא קדש קדשים לרבויי להתיר מנחת ישראל הייתי אומר דהאי קרא אינו בא לרבות שיכול לנדב נסכים בלא קרבן ורק ללמד שיהא מנחת ישראל נתונות אף השיריים לגבי אישים והוי דרשינן קרא הכי \"כל האזרח\" דהיינו ישראל הזכרים \"יעשה ככה\" כמנחת נסכים שכולה כליל כך יעשה \"את אלה\" מנחת נדבה \"להקריב אשה וגו'\". ועיין בקרבן אהרן שמגיה גם כן הגירסא באופן אחר. וגירסת הגר\"א מתיישב יותר:", + "של גרים טעות סופר דמהיכא תיתי למעטינהו וצ\"ל של עובדי כוכבים וכן איתא בראב\"ד:" + ], + [ + "(ג) אלא מנחותיהן. שאין בהם שום איסור חוץ מקדושתן:", + "מלוקותיהן. דהיינו חטאת העוף מנין שיהא נאכל לכהנים:", + "א\"ר שמעון וכו'. דמשום זה הוי ס\"ד דלא יאכלו הכהנים דהא בעלמא מליקה נבילה היא:", + "ת\"ל וכו' קדש קדשים. עוד פעם אחת יתירא גבי מנחת מרחשת:" + ], + [ + "(ד) מלוקת כהנים מנין. כהן שהביא חטאת העוף ונמלקה מנין שתהא נאכלת:", + "ודין הוא. מדין קל וחומר הוי לן למילף עוף שנמלק מסלת דמנחה לאיסורא ומשום הכי אצטריך קרא כדלקמיה:", + "שהתיר סלת רשות. דהיינו בסתם סולת שכל סולת מותר לאכול:", + "אסר סולת מצוה. של מנחת כהן כדכתיב \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל\":", + "מקום שאסר מליקת רשות. דשלא במקום קרבן מליקת העוף הוי נבילה:", + "אינו דין שנאסור מלוקת מצוה. שאם המצוה אוסרת דבר המותר באכילה כל שכן שלא יותר בה דבר האסור:" + ], + [ + "(ה) שהרי התיר סלת מצוה שלהן. שמנחת ישראל נאכלת לכהנים כדלעיל:", + "ת\"ל וגו' מאשי השם. קרא יתירא הוא לרבות כל שהוא מאשי ה' הוא לאהרן ולבניו. והגר\"א כתב מאשי ה' מיותר, והיינו דיש ג' פעמים בקרא \"קודש קדשים\" – תרי בעניינו וחד בפרשה צו פסוק י' (ויקרא ו, י). חד אתי למנחת ישראל וחד למלוקת ישראל וחד למלוקת כהנים. כן כתב באדרת אליהו הנדפס מחדש עם הגהותיו מה שתיקן הגר\"א בעצמו. וזהו שכתב בעניננו מאשי ה' מיותר, והיינו \"מאשי השם\" קמא. והדין עמו דהא צריכינן ליה לדרשא בתרא:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) כשתקריב. ד\"כי\" משמע בלשון אי:", + "קרבן מנחה. הוי מצי למכתב \"וכי תקריב מנחה\", \"קרבן\" למה לי:", + "קרבן אחד מביא. קרבן שלם והוא מין אחד ולא חלות ורקיקין בשביל שנדר קרבן אחד וסבירא ליה לר' יהודא דשני מיני קרבן כתיבי בהאי קרא והא דפריך ליה ר' שמעון והלא לא כתיב אלא קרבן אחד – סבירא ליה לר' יהודא כיון דכתיב \"בשמן\" יתירא דכתיב \"חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן\" - כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי, ור' שמעון סבירא ליה דלכך כתיב \"בשמן\" לומר לך בנודר מאפה תנור רצה חלות יביא רצה רקיקין יביא אבל אי לא כתיב אלא חד שמן הוה אמינא מחצה רקיקין ומחצה חלות דוקא (מנחות סג, א):" + ], + [ + "(ב) בולל. מערב. דלאחר אפייתן פותתן עד שמחזירן לסלתן כדאמר באלו מנחות (דף עה:). ואחר כך מערבן כאחד וקומץ משניהם יחד:", + "הא אם קמץ – צ\"ל ואם קמץ (שם בגמרא):", + "דיו. הואיל וקרבן אחד הוא:" + ], + [ + "(ג) כופח. מין תנור קטן מקום שפיתת קדרה אחת ולא מקרי תנור:", + "יורות הערביים. של אותו מקום ומסיקין אותו ואופין בהם חלות:", + "ר' יהודה אומר מה ת\"ל וכו' שני פעמים. חד הכא וחד בצו את אהרן \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור\". דהוה מצי למכתב \"וכל מנחה אשר תאפה\" ולשתוק:", + "להכשיר את הכופח. דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "ר' שמעון אומר. לעולם מאפה כופח לא יביא. וחד שיהא הקדשה בתנור, כלומר לשם תנור, שכשיקדישנה לסלת יאמר על מנת לאפות בתנור אני מקדישה. וחד שכל מעשיה בתנור לאפוקי כופח ורעפים ויורות הערביים דלא יביא:" + ], + [ + "(ד) להלן. בפרשת מלואים (שמות, כט) \"וחלות מצות ורקיקי מצות וגו'.. סלת חטים תעשה אותם\":", + "ואין ברקיקין בלולות. שהחלות בעודן סולת יוצק בהן שמן ובוללן. מה שאין כן ברקיקין שאין בהן בלילה בשמן אלא לש אותן במים ואופה אותן בלא שמן כלל:", + "ופריך הלא דין הוא – שאף הרקיקין יהיו טעונין בלילה מלבד המשיחה שאחר אפייתן:", + "אם החלות שאינן טעונות משיחה. שלא מצינו מקרא מפורש להטעינן משיחה:", + "אינו דין שיטענו בלילה. ואימא דבלולות דקרא ארקיקין דלבתריה נמי קאי:", + "ת\"ל חלות בלולות וכו'. כלומר מדלא אישתמיט קרא בשום דוכתא (כגון בלחמי תודה ובמלואים ובלחמי נזיר ובהני דהכא) להזכיר בלילה אלא גבי חלות – שמע מינה דוקא קאמר חלות בלולות ולא רקיקין:" + ], + [ + "(ה) אינו דין שיטענו משיחה. ונימא דמשוחים דקרא אתרוויהו קאי:", + "תלמוד לומר רקיקין משוחין. בכל דוכתא ולא אישתמיט לאדכורי בחד דוכתא משיחה גבי חלות, שמע מינה אין משיחה אלא ברקיקין ולא בחלות:" + ], + [ + "(ו) בשמן בשמן שני פעמים. ותרוייהו מייתרו דאי לקבוע לה שמן פשיטא דהרי היא ככל מנחות ללוג:", + "להכשיר בשמן השני ולהכשיר וגו'. תרי קראי – חד לרבויי שמן שני וחד לשמן שלישי, וכדתנן במנחות (דף פו.) \"ג' זיתים הן ובהן שלשה שמנים. הראשון מגרגר בזית ונותן לתוך הסל. טעם בקורה זהו שני. חוזר וטען זהו שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות\":", + "כמין כי. כף יוונית. שבלשוננו קורין לכף שלכן \"כי\":", + "אלא למעט. שאינו מושחן אלא מעט והשאר נאכל לכהנים:", + "ר' יהודה אומר וכו'. אדלעיל קאי אמאי דאמר חלות בלולות ואין רקיקין בלולות רקיקין משוחין ואין חלות משוחות והוא מדלא אדכר בשום דוכתא באופן אחר. ואמר ר\"י דאין צריך לזה, אלא מדהוצרך לומר בשניהם \"מצות\" – דהוי ליה לכתוב בחד והאחר יליף מיניה – משמע דאינן שוות אלא במה ששניהם מצות אבל לא במשיחה ובלילה:" + ], + [ + "(ז) כשם שזה כפול. החושן כתיב ביה \"רבוע יהיה כפול\", שלאחר שארגו כולו היה ארכו פי שנים ברחבו, וכפלו לשנים כדי שיהא זרת ארכו וזרת רחבו:", + "זה כפול. שיארוג האפוד פי שנים מכשיעור הצריך לו ויכפלנו:", + "תלמוד לומר זהב. ואי לאקשינהו בעי לכל מילי למה לי לפרושי זהב, הא נמי ניתי בהיקישא, אלא שמע מינה לא בעי קרא דניתי בהיקישא אלא למאי דפריש ותו לא:", + "לזהב שוה לו. ה\"ה דשוה לענין מעשה חושב ולתכלת וארגמן ותולעת שני שש משזר המופרשין בקרא אלא מאי דאתי קרא להשוותו לאפוד העיקר בשביל זהב דלשאר מילי דמי נמי לפרוכת ויריעות המשכן:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) ואם מנחה על המחבת מלמד שהיא טעונה כלי. הגר\"א גריס \"מלמד שהיא כלי\" והיינו דאילו היה כתיב \"ואם מנחת מחבת קרבנך\" הייתי אומר דהמנחה עצמה קרויה מחבת, אבל השתא דכתיב \"על מחבת\" משמע דהכלי קרויה מחבת. ונפקא מינה דאם אמר הרי עלי מחבת צריך להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש אם לא שאמר \"מנחת מחבת\". וכן איתא במנחות דף ס\"ג (דף סג.) דעת בית הלל שם, עיין שם. ועיין שם עוד דהוא הדין מרחשת גם כן כלי הוא ששמו כך מדכתיב קרא אחרינא \"וכל נעשה במרחשת\". ועיין בביאור הראב\"ד שמצדד גם כן בראית התורת כהנים דהוא כלי:", + "קרבנך קרבנך לגזירה שוה. במחבת ובמרחשת בתרוויהו דכתיב \"קרבנך\" ויתירי נינהו:", + "האמור כאן. במחבת:", + "טעונה יציקה ובלילה. דכתיב \"בלולה בשמן וגו' ויצקת עליה שמן\":", + "למטן. במנחת מרחשת:", + "ומה קרבנך אמור למטן. במנחת מרחשת:", + "טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה. דכתיב \"סלת בשמן תעשה\" וכדלקמן בפרקין בסופו:" + ], + [ + "(ב) מלמד שהוא בולל סלת. דהכי משמע: \"סלת בלולה\" - שתהא בלילתה בעודה סלת. וכתיב במחבת והוא הדין לשאר מנחות:", + "רבי אומר חלות בוללן. שאחר אפיית החלות מפרכן עד שמחזירן לסלתן ונותן בה שמן ובולל כדמפרש ואזיל:", + "שנאמר חלות וכו'. במנחת מאפה כתיב והוא הדין לשאר מנחות האפויות:", + "נאמר בהן וכו'. דכתיב \"חלות מצות בלולות וגו'..וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן\":", + "וא\"א לבוללן כשהן חלות. מפני מיעוט שמנן שאפילו ברבוכה אין בה אלא רביעית שמן כדתניא לקמן נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינין, מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ולאחר אפייתן יבשות הן מחמת האור ובולעות שמן הרבה וברביעית שמן לא ספקא להו וע\"כ סלת צריך לבוללן וכיון דבלחמי תודה חלות בלולות על כרחך הכונה שהיו בלולות כבר בעודן סלת – גבי מאפה תנור נמי איכא למימר הכי:", + "כיצד עושה. הוא מפרש והולך איך נוהגין במחבת ומרחשת אליבא דרבנן והדר מפרש אליבא דרבי. הכי גרסינן ונותנה ונותן שמן עליה: שנותן הסלת לתוך השמן שנתן בכלי וחוזר ונותן מתנה שניה של שמן עליה ובוללה בו בעודה סלת ואופה במחבת או במרחשת:", + "ונותן עליה שמן. לקיים מצות יציקה:", + "ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה. דקודם פתיתה אין זו בלילה אי יהיב שמן לתוך החלות השלימות שאין השמן נבלל ומתערב עמהן, הלכך ברישא פותת והדר מערב הפתיתין ומגבלן עם השמן דהיינו בלילה:", + "יכול מצוה. שתהיה כולה מצה אבל בדיעבד אם החמיצו שיריה אף על גב דקאי גברא בלאו דכתיב \"לא תאפה חמץ חלקם וגו'\", מכל מקום איפסולי לא מפסלא ומקטיר קומץ עליהן:", + "תלמוד לומר תהיה. דהויה עיכובא הוא:" + ], + [ + "(ג) פתות יכול שתים. ישברנה לשנים ודי בזה:", + "ת\"ל פתים. דיתירא הוא לרבויי דבעינן פתיתין הרבה:", + "אי פתים. כלומר אי לא כתב אלא \"פתות פתים\" וא כתב \"אותה\":", + "יכול יעשנה כפרורים. ד\"פתות פתים\" הוי משמע שכל מה שיוכל לפתות יותר ויותר עד שתעשה כפירורים הוא יותר טוב:", + "ת\"ל אותה. מיעוטא הוא:" + ], + [ + "(ד) ושנים לארבעה. והיינו דאמר קרא \"פתות אותה\" והיינו כל חלה חולק אותה לשנים ואחר כך מאלו השנים יעשה פתים, והם שנים מכל חלק. הרי לך ארבעה:", + "ומבדיל. כשכופלה משברה עד שיבדיל בכל עוביה של חללה:", + "מנחת כהנים. שאין בה קמיצה כופל אותה לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דתורה אחת לכל המנחות לפתיתה אבל אינו מבדיל שההבדלה הוא בעבור הקמיצה והיא כולה כליל:", + "ואינו מבדיל. בכל עוביה של חללה:", + "מנחת כהן משיח. דהיינו מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה ועושין ממנה י\"ב חלות ומקריב מהן י\"ב חצאין בבקר וי\"ב חצאין בין הערבים:", + "לא היה מקפלה. אותן י\"ב חצאין לא היה מקפלה. ובגמרא מפרש שלא היה מקפלן אשנים לארבעה קאי אבל מכל מקום מקפלן אחד לשנים לקיים בהן מצות פתיתה. אלא לפי שלא היה מקריב בכל פעם אלא חצי החלות לא היה מקפלן אלא לשנים וממילא הוו להו ארבע פתיתין בכל חלה וחלה:", + "אין בהן פתיתה. כלומר אין צריך לקפלן כלל שאין מצות פתיתה נוהגת אלא במנחות הנקמצות:", + "אין בה פתיתה. והא דכתיב במנחת כהן משוח \"תופיני מנחת פתים\" (ויקרא, ו) – האי לאו למצות פתיתה אתי אלא לומר שיקריבנה חצאין י\"ב חצאין שחרית וי\"ב חצאין בין הערבים:", + "וכל פתיתין בכזיתים. דהיינו אחר שמשברה אחד לשנים ושנים לארבעה משבר עוד את הפתיתין עד שיעמידם על כזיתים אבל לא יפחות משיעור זה דהוה ליה בכלל פירורים:", + "וזו המשנה אתיא לדברי הכל (כן משמע מפירוש רש\"י שלפנינו ומפירוש רגמ\"ה וכן מהרמב\"ם שהעתיקו בהלכותיו). ויש אומרים דזה הכל דברי ר'ש שמעון היא בל לתנא קמא אינו חולק רק לארבעה (מפירוש רש\"י כת\"י שם בדף ע\"ה):" + ], + [ + "(ה) פתות אותה פתים מנחה. בתר זה כתיב \"ויצקת עליה שמן מנחה היא\", ויתירה היא לרבויי שאר מנחות לכל מאי דכתיב בהאי קרא:", + "תלמוד לומר אותה. עיין לעיל במשנה ג'. ותרתי שמע מינה:", + "שאין מהן לאשים. דהיינו מגופן אלא כולן נאכלין לכהנים:" + ], + [ + "(ו) כל המנחות ליציקה. פירוש לאתויי מנחת כהנים מנחת העומר מנחת נסכים:", + "ולא אוציא את הרקיקין. דהא בחלות איירינן וחלות דכוותיהו אבל רקיקין לא נמעט מיציקה:", + "תלמוד לומר היא. והויא שני מיעוטין לשני המינין חלות ורקיקין:" + ], + [ + "(ז) אלא שהמרחשת וכו'. גמרא גמיר לה מרביה (ש\"ס):", + "עמוקה ומעשיה רוחשין. שמתוך שהיא עמוקה לא היה שורף השמן כל כך:", + "מחבת צפה. שלא היו דפנותיה גבוהין ומתוך כך מעשה קשין, פירוש נגובין, מפני שהאור שורף את השמן שבה:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) אלו נאמר והבאת אשר וגו'. ולא כתב \"את המנחה\":", + "אלא הקומץ בלבד. ד\"אשר יעשה להשם\" משמע החלק הגבוה שנעשה להשם:", + "תלמוד לומר המנחה. מלמד שההגשה בכל המנחה קודם קמיצה:", + "מנין לרבות את כל המנחות. דמקרא לא משתמע אלא אשר יעשה מאלה דהיינו ה' מנחות האמורות בענין – מנחת סולת וחלות ורקיקין ומחבת ומרחשת, אבל שאר מנחות כגון מנחת כהן וכהן משוח ונכרים ונשים מנא לן:", + "תלמוד לומר את המנחה. \"את\" יתירא לרבות כל הני דטעונה הגשה:" + ], + [ + "(ב) יכול אין לי טעון הגשה אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין. (ויש גורסים מנחת חוטא, והיא היא). והנה לפי גירסתנו המשנה השנייה הוא ענין אחר אבל הגר\"א הגיה אותה והעמידה על גירסתנו בש\"ס והכל משנה אחת היא והכי גרסינן: \"מנין לרבות כל המנחה? תלמוד לומר מנחה. ומנין לרבות מנחת חוטא? תלמוד לומר המנחה שיכול וכולי\". (וכן משמע מסוף ברייתא דמתיבת \"המנחה\" נתרבה מנחת חוטא):" + ], + [ + "(ג) שהיא טעונה שמן ולבונה. הלכך חשיבה לטעון הגשה לגבי מזבח:", + "וטעונה הגשה. כדלקמן (פרק יג פסקא ה) \"\"והקריבה\" לרבות מנחת סוטה להגשה\":" + ], + [ + "(ד) שהיא טעונה תנופה. דכתיב \"והניף את המנחה לפני השם\" (במדבר ה, כה):", + "תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה. כדתנן בפרק כל המנחות (דף ס.):" + ], + [ + "(ה) ששוו לקמיצה. דבתרוייהו דכתיב \"והקטיר הכהן את אזכרתה\" והלכך חשיבי לטעון הגשה אף אני אביא וכו':" + ], + [ + "(ו) ששוו לבוא בעשיר כבעני. תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא אלא בעני כתיב \"ואם לא תשיג ידו\" (ויקרא ה, יא), וכיון בלאו קרבן חשוב הוא לבוא בעשיר לא תטעון הגשה:", + "תלמוד לומר המנחה גרסינן, מה\"א יתירא קדריש, איזה מנחה שהיא:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) שאינה מן החטין. ואינה מאכל אדם לזה אינה ראוי להגישה אל המזבח:" + ], + [], + [], + [ + "(ד) שלא כשרו לבוא קמח. דבמנחת חוטא כתיב \"עשירית האיפה סלת\" ובעומר בפרשת \"ואם מנחת בכורים\" כתיב \"גרש\" דהיינו סלת. מה שאין כן במנחת סוטה כתיב \"קמח\":" + ], + [ + "(ה) חוץ מאלו שבענין. שאלו החמשה מנחות כולם מסולת חטים והוא יביא מן השעורין:", + "מנחה מן החטין חובה. שתי הלחם בעצרת:", + "מן השעורים חובה. מנחת העומר:", + "אין לך אלא אלה בלבד. דהיינו מן החטין:", + "או אינו אומר אלה. להך דרשא אלא ללמד על האומר הרי עלי עולה מנחה סתם שיביא כל אלו חמשתן בעל כרחו:", + "תלמוד לומר מאלה. מקצת אלה:", + "יש מביא אחת מהן. כגון שאמר הרי עלי מנחה סתם כדתנן ריש פרק בתרא דמנחות, עיין שם:", + "ויש מביא חמשתן. כדתנן התם: \"\"פירשתי ואיני יודע מה פירשתי\" – יביא חמשתן\":" + ], + [ + "(ו) את כל המנחות. כגון מנחת עכו\"ם מנחת נשים:", + "מאלה. משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו:", + "מה אלו. חמש מנחות המפורשות בענין:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר והקריבה. דאי לרבות מנחת סוטה לחוד אתי כדלעיל הוה ליה לכתוב \"והקריב\". מאי \"והקריבה\", דמשמע זו ולא אחרת – למעוטי מנחת נסכים:", + "שאין באה בגלל עצמה. אלא בגלל זבח ולא דמיא לה:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר והגישה. דהוה ליה לכתוב \"והגיש\", \"והגישה\" משמע לזו ולא לאחרת:", + "אחר שריבה הכתוב. וכתב \"מנחה\":", + "מיעט. דכתיב הני תלתא מיעוטי וצריכין אנו לקיים את כולם ועל כרחך לא מוקמינן ריבויא אלא להני דדמו לגמרי להנך מנחות האמורין בפרשה:", + "מה אלו מיוחדות וכו'. אף כל שיש בהן השלשה מעלות ונתרבה בזה עכו\"ם ונשים:", + "יצאו שתי הלחם ולחם הפנים. דכתיב \"מאלה\":", + "יצאת מנחת נסכים. דכתיב \"והקריבה\":", + "יצאו מנחת כהנים וכו'. דכתיב \"והגישה\":", + "יכול בכלי. שיהא רשאי לעשות כלי למדת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר להלן והרים ממנו בקומצו בצו את אהרן (ויקרא ו, ח) ושם במנחת סולת מיירי כדכתיב התם \"מסלת המנחה\"?", + "להלן. במנחת סולת:", + "בקומצו. לא בכלי דכן משמע לשון \"בקומצו\":", + "אף כאן. במנחות האפויות אף על גב דעבודה קשה היא אפילו הכי ביד ולא בכלי:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) הכי גרסינן אלו אומר אשר תקריבו לה' וגומר ולא כתב \"כל המנחה\":", + "אלא הקומץ בלבד. שקרב להשם:", + "את כל המנחה. קודם קימוצה שהוא בל\"ת על חימוצה:", + "מנין לרבות את כל המנחות. דהאי קרא בענינא דמרחשת כתיב:" + ], + [ + "(ב) מנחות שאין שיריהן נאכלין. כגון מנחת כהנים וכהן משיח:", + "תלמוד לומר כל המנחה. ד\"כל\" הוא כולל כל המנחות כדלעיל ואפילו מנחות שאין שיריהן נאכלין. והגר\"א בהגהותיו גריס במשנה א' \"ומנין לרבות את כל המנחות שיכול אין לי אלא מנחה ששיריהן נאכלין וכו' תלמוד לומר כל המנחה\". (ולדידיה לא אצטריך לרבויי שאר מנחות חוץ ממרחשת כדפירש\"י דידוע דכל המנחות דין אחד להם ואצטריך רק מנחות שאין שיריהן נאכלין, ומיושב הכל בפשיטות:", + "לביא את לחם הפנים. לחימוץ דכיון דאיכא בזיכי לבונה בהדיה דקרבי לגבי מזבח \"אשר תקריבו\" קרינא ביה:", + "ר\"ע אומר להביא מנחת נסכים. לחימוץ אף על פי שאין שיריהן נאכלין אבל בלחם הפנים פליג על ר\"י הגלילי וטעם פלוגתייהו עיין בגמרא (מנחות נז, א):" + ], + [ + "(ג) יכול לאו אחד לכולם. שאפילו עשה כל הפעולות שבה כדלקמיה לא יעבור אלא בלאו אחד:", + "תלמוד לומר לא תאפה חמץ. בפרשה צו:", + "מיוחדת. הגר\"א גריס \"שהיא מיוחדת\" ור\"ל שהיא פעולה בפני עצמה:", + "ומעשה יחידי. היינו שהוא מעשה חשוב (רש\"י):", + "וכל מעשה ומעשה שיש בה. לאתויי קיטוף (גמרא):" + ], + [ + "(ד) המרובה. שהקטיר כל הקומץ שנתחמץ:", + "המועט מנין. שהקטיר חצי קומץ חמץ (גמרא):", + "עירובו מנין. שנתערב החצי קומץ חמץ עם חצי קומץ מצה והקטירם:", + "שהן במצה תהיה. היינו כל המנחות שציותה התורה עליהן ואמרה \"מצה תהיה\" (ויקרא ב, ה) עליהן ציותה התורה בלאו \"לא תקטירו חמץ\", אבל מנחות שאינן במצה תהיה כגון חמץ שבתודה ושתי הלחם אף שאינן בני הקטרה מכל מקום אם עבר והקטיר יכול דלא יעבור על זה בלאו ד\"לא תקטירו\":", + "תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש. הקיש השאור לדבש. מה הדבש נוהג בכולם כן איסור הקטרת השאור בכולם (קרבן אהרן). ולענ\"ד דלא נצרך כאן להיקש ד\"כי כל שאור\" כולל הכל ואף דלמעלה ילפינן מזה עירובו – תרתי שמע מינה:", + "וכל דבש לא תקטירו. הוא ענין בפני עצמו שמתחיל הספרא לפרש דיני דבש:", + "אין לי אלא המרובה. שהקטיר מלא קומצו דבש תמרים:", + "תלמוד לומר וכל דבש – צ\"ל תלמוד לומר כל דבש (הגר\"א), והריבוי מתיבת \"כל\" וכן הגירסא בילקוט:", + "עירובו מנין תלמוד לומר וכל דבש. והיינו מרביויא דוי\"ו:", + "שהפטמין וכו' ת\"ל וכל דבש. הגר\"א הגיה \"תלמוד לומר כי כל דבש\" והוא מפני שהיה קשה לו הא \"וכל דבש\" כבר נדרש לענין עירובו, לכך הגיה \"כי כל דבש\" וכונתו דתיבת \"כי\" הכתוב בראש הקרא קאי גם אדבש:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר כל שאור ומה תלמוד לומר וכל דבש. לאסור בכל אחד המועט ועירובו כנ\"ל, לכתוב בחדא ונילף אידך מניה:", + "שאור הותר מכללו למקדש. בשתי הלחם שהם חמץ והותר ליקרב עליהם שני כבשי עצרת הקרבים עם הלחם:", + "דבש הותר בשירי מנחות. שהכהן ברשותו לאכול השיריים בדבש:", + "מן השחור ומן הדבש – מיותר (הגר\"א):", + "עובר עליהם בבל תקריבו. כמו שעובר על השאור והדבש:", + "לא תקטירו ממנו אשה לד'. והאי \"ממנו\" יתירא הוא ודרשו בו שהזהירה שלא להקטיר דבר שנטלו ממנו לה' ובשר הקרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו כבשי עצרת שהם באים עמהם ומלחם הפנים עלו בזיכי לבונה. ואף דלגבי הגשה אמרנו למעלה דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם לאישים – היינו דאין מגופן לאשים ולזה לא דמי לשאר מנחות:" + ], + [], + [ + "(ז) קרבן ראשית וכו'. קרא דא בשתי הלחם ובכורים משתעי, ופי' מה יש לך להביא מן שאור ומן דבש קרבן ראשית שתי הלחם משאור ובכורים מדבש כגון בכורים של תמרים ולזה אמרו דלמה קרי לשתי הלחם ראשית שהיא ראשית וכו' (דבכורים טעם קראו אותה ראשית מבואר ולזה לא בעי טעמא):", + "שיהיה ראשית לכל המנחות. ולא יקדם להביא שום מנחה מן החדש עד דמקרבי שתי הלחם ברישא:", + "אלא מנחת חטין. דוגמת שתי הלחם שהיה של חטין ולזה אמר קרא שתהיה חדשה וראשונה לכל המנחות של חטין:", + "מנחת שעורין. כגון מנחת קנאות מנין שלא יקריב אותה קודם לשתי הלחם:", + "וכשהוא אומר וביום הבכורים וגו'. בפרשת פנחס:" + ], + [ + "(ח) ומנין שיקדימו. אותם לבכורים, שלא יביא בכורים עד שיקריבו שתי הלחם:", + "תלמוד לומר בכורי קציר חטים. בקרא כתיב \"חג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים\" וה\"ק מה שאתה עושה בחג שבועות דהוא זמן הבאת שתחי הלחם יהיה בכורים לכל קציר חטים:", + "אלא של חטין. לבכורים הבאים משל חטים:", + "תלמוד לומר אשר בשדה. ופי' הכתוב אשר תזרע אתה או אשר יעלה בשדה מבלי זריעה:", + "שבגג וכו'. היינו שיהיו קודמין שתי הלחם לבכורים אשר יביא ממה שיעלה בגג וחצר:", + "ת\"ל בפ' קרח בכורי כל אשר בארצם. שירצה שיהיו שתי הלחם בכורים וראשונים לכל מה שבארצם וזהו דהוקשו כל הבכורים זה לזה:", + "ומנין שיקדימו לנסכים ולפירות האילן. שלא יביא נסכים מן החדש ולא פירות ביכורים מן התמרים וזיתים קודם לשתי הלחם. והנה פירות האילן מבכורי כל אשר בארצם נפיק אלא כיון דבעי נסכים בעי נמי פירות האילן:", + "תלמוד לומר בכורי מעשיך. בפרשה משפטים גבי חג הקציר:", + "ואומר. גבי חג הסוכות בסיפ' דהאי קרא \"וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך\" דמשמע כל מעשיך, ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן. מה להלן מעשיך כלל יין ופירות האילן אף כאן בחד הקציר אף על גב דכתיב \"אשר תזרע\" – יין ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם:" + ], + [ + "(ט) אם קדמן ד\"א. כגון שעבר והביא מנחה מן החדש קדום לשתי הלחם לא יקריבו עוד שתי הלחם דבעינן מנחה חדשה וליכא:", + "תלמוד לומר תקריבו. מכל מקום, דהוה ליה לכתוב \"תקריב\" וכתב וי\"ו יתירא לרבויי דאפילו אינה חדשה נמי יקריב ולא בעינן חדשה אלא למצוה:", + "תלמוד לומר אותם. משמע אותם המפורשים במקום אחר שזמנן עצרת אבל אחר עצרת עבר יומו בטל קרבנו:", + "יכול יביא היחיד וכו'. שיהיה היחיד מתנדב בחול כשירצה שתי הלחם כעין שמביא שאר מנחות נדבה:", + "ת\"ל אותם. בגמרא גריס תלמוד לומר תקריבו דמשמע צבור ולא יחיד. והוא כעין דרשא אחרת מן \"תקריבו אותם\" וס\"ל דממילא משתמע דאחר עצרת לא יוכל להביא השתי הלחם וכן דין הראשון דחדשה אינה אלא למצוה כ\"ז דלא ידעינן דאתי לעיכובא:", + "יביא צבור כיוצא בהן נדבה. ממעות שופרותיהן יביאו שתי הלחם באיזה זמן אם ירצו:", + "שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה. בעצרת:", + "ת\"ל אותם. של חובה הצבור מביאין ולא אחרים של נדבה:", + "את הכבש. שאף עליו לא יעלו שאור ודבש:", + "ת\"ל ואל המזבח. דהוה מצי למכתב \"ולהמזבח\" וכתיב \"ואל\" – יתירא לרבות הכבש:", + "ושלא לעבודה. אלא לשם עצים נמי עובר בלא תעשה:", + "ת\"ל וכו' אלא לעבודה. אבל מותר להעלותן לשם עצים:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) הכי גרסינן אלו אומר וכל קרבן במלח יכול וכו והכי פירושו: דכתיב \"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח\" וקשיא ליה לתנא \"מנחתך\" למה לי כיון שסופנו לרבות כל הנקטרים כדבסמוך. להכי קאמר דאלו נאמר \"וכל קרבן במלח תמלח\" ולא כתיב \"מנחתך\" יכול אף על העצים שנקרא 'קרבן' שנאמר \"והגורלות הפלנו על קרבן העצים\" והמתנדב עצים יהא טעון מלח:", + "אף על הדם. שנקרא קרבן שהוא עיקר הזבח:", + "ת\"ל קרבן מנחתך. לאשמועינן שאין טעון מלח אלא כעין קומץ דמנחה:", + "שאחרים באין חובה לו. שצריכין עצים להקטרה אף כל שצריכין עצים להקטרה טעונין מלח:", + "יצאו העצים והדם שאין אחרים באין חובה להן. שאין צריכין עצים להבעיר אותן העצים וכן הדם הוא לזריקה על המזבח ולא צריך עצים לזה אין טעונין מלח:" + ], + [ + "(ב) אי מה קרבן מנחתך דבר שהוא מתיר. דקרבן מנחתך היינו קומץ דמנחה לחודיה כדבסמוך והוא מתיר להשיריים אף אני אביא את הדם שהוא מתיר אימורים למזבח ובשר לכהנים והכי פריך או אימא כי היכי דמרבית כל דדמי ליה בהאי צד שאחרים באין חובה להן תרבי נמי דם דדמי לאידך גיסא בחד צד דמתיר כמותה:", + "תלמוד לומר. מיעוטא אחרינא למעוטי צד דמתיר כמותה ולא תרבי אלא הני דדמו בצד דאחרים באין חובה:", + "מעל מנחתך ולא מעל דמך. שאין אחרים באין חובה לו:", + "כולה. גם השיריים:", + "תלמוד לומר קרבן. וכל קרבן מנחתך דמשמע הקרב מן המנחה לאשים דהיינו הקומץ:" + ], + [ + "(ג) ומנין לרבות את הלבונה. של מנחות דלאו מינא דמנחה היא (ומה שכתוב באמצע \"ת\"ל על כל קרבנך תקריב מלח\" לא גרסינן ליה עד לבסוף). וחוזר ואומר דהא לאו קושיא היא ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה שכן באה עמה בכלי אחד ואף היא קרויה קרבן מנחה שהרי היא קריבה לאשים מן המנחה להתירה ומנין לבונה הבאה בפני עצמה (כדתניא לעיל בפרשה ח קרבן מלמד שהיחיד מתנדב לבונה):", + "עם לחם הפנים. בשני בזיכין. והגר\"א הגיה כאן והקטרת, וכן הוא בגמרא:", + "קדשי קדשים. דהיינו כבשי עצרת דקדשי קדשים הן:", + "מנחת כהנים. מנחת נדבות הן דכליל הן:", + "כהן משיח. חביתין:", + "מנין. שאף הן טעונין מלח:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן יצא הדם והיין וכן איתא בגמרא:", + "שאינו עולה לאשים. שאין לך דם ויין עולה לאשים אלא הדם לזריקה והיין לספלים:", + "יצא הקטורת שאינה על מזבח החצון. שאינה טעונה מלח ותנא קמא דלעיל דממעט רק דברים שאין אחרים באין חובה לה ממילא הקטורת טעונה מלח וכ\"ז בשעת הקטרה אבל בשעת עשיית הקטורת לכולי עלמא טעונה מלח כדאמרינן \"מלח סדומית רובע הקב\" (הראב\"ד):", + "יכול תבונהו. בהקומץ רבה מפרש תבונהו לשון בינה דהיינו כל דהו מלח עד כדי להבין שיש בו טעם מלח (ערוך והראב\"ד):", + "תלמוד לומר תמלח. כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו (גמרא):", + "אי תמלח. ולא כתיב \"במלח\":", + "יכול במי מלח. נמי סגי:", + "תלמוד לומר במלח. דמלח ממש בעינן:", + "שאינה שובתת. שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית הים משליכה לאגפיו:", + "אסתרוקנית. מין הקרקע נעשית בידי אדם:", + "תקריב מלח ריבה. דמלח כל דהו משמש בין סדומית בין אסתרוקנית:", + "מביא עמה מלח. משלו:", + "לבונה מתוך ביתו. דכתיב \"ונתן עליה לבונה\" והדר \"והביאה אל בני אהרן\":" + ], + [ + "(ה) או כלך לדרך הזו. ונילף דמלח משל צבור ולא צריך קרא:", + "והבא עצים. דאין הקטרה בלא עצים דכתיב \"על העצים אשר על האש\":", + "מה עצים משל צבור. כלעיל (פרק ו' פסקא ה') \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח - מה מזבח משל צבור אף אש ועצים משל ציבור\":" + ], + [ + "(ו) דנין דבר וכו'. עצים ומלח נוהגין בכל הזבחים הלכך דין הוא שיהיו משל צבור:", + "עם מנחה עצמה. כלומר בכלי אחד שהמלח בא עם הקומץ בכלי אחד וכן לבונה באה עם המנחה בכלי אחד, הלכך דין הוא שיהיו משל בעל המנחה:", + "הכי גרסינן שאין קרבין עם המנחה עצמה. וכן הוא גמרא, והיינו שאין באין עם המנחה בכלי אחד:", + "ולהלן הוא אומר. גבי לחם הפנים:", + "להלן משל צבור. דכתיב \"מאת בני ישראל\"", + "אף כאן. גבי מלח דכתיב בה \"ברית\" - משל צבור היא:" + ], + [ + "(ז) תקריב. יתירא הוא דלא הוה ליה לכתוב אלא על כל קרבנך ותו לא:", + "אף בשבת אף בטומאה. אם קרבן צבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:", + "כל שהוא. בין סדומית בין אסתרוקנית:", + "מכל מקום. ואפילו מחוץ לארץ. ואית דמפרשי כל שהוא ממש דאף על גב דלכתחלה בעי מליחה משני צדדין על פני כל האבר וכנ\"ל – זהו רק למצוה ובדיעבד סגי בכל שהוא:" + ] + ], + "Section 13": [ + [], + [], + [ + "(ג) אלא לצורך עצמכם. דהיינו כדי שתהיו רשאין לאכול חדש ועל זה מסיים שנאמר \"ולחם וגו' (כפי גרסת הגר\"א), שעד הקרבה אסורין לאכול חדש ומשקרב אפילו בבקר מותרין תיכף לאכול:" + ], + [ + "(ד) אמור במצרים שעורים. שנאמר שם \"כי השעורה אביב\":", + "נאמר לצבור וכו'. כלל דין זה הוא שכמו שהיחיד מביא חובתו משתי מינין מן החטין כגון סתם מנחה כשנתחייב בה ומביא חובתו גם כן מן השעורין כגון מנחת קנאות – אף הצבור יביאו חובתן משתי מינין ואחר דבעצרת מביאין השתי הלחם מן החטין כדכתיב \"סלת תהיינה\" ואין סלת אלא מן החטין וע\"כ בפסח שמביאין העומר יביאו מן השעורין:", + "ואם תאמר מן החטין. הוא כמו ד\"א (וכן איתא בגמרא):", + "אין שתי הלחם ביכורים. שכבר הקריב למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו 'בכורים' דכתיצב \"וביום הבכורים\":" + ], + [ + "(ה) מן הכתוב. כנ\"ל:" + ], + [ + "(ו) וחכמים אומרים אין לשון קלוי וכו'. דעתם דאם היו מהבהבין אותן ממש באור אינו לשון קלי אלא על ידי דבר אחר נקרא קלי:", + "אביב של קלאים. מוכרי קליות:" + ], + [ + "(ז) הדבר שקול. אם קאי הקלוי על האביב דעד שלא יטחן נעשה קלוי או על גרש דלאחר טחינה נעשה קלוי וזהו דקמסיים התורת כהנים אפשר יקלנו גרש:", + "כשהוא אומר אביב קלוי באש באש הפסיק הענין (כן הוא גירסת הגר\"א וכ\"מ בגמרא) הפסיק הענין דלא קאי אגרש:" + ], + [ + "(ח) רק ומל. נמלל ביד:", + "וכן הוא אומר. דדרשינן נוטריקון:", + "בצקלונו. ב' בא, צ\"ק ויצוק לנו, וי\"ו ואכלנו, נ\"ו ונאוה היה נאה היה הלחם. והגר\"א אינו גורס תיבת \"ואכלנו\" ומתיישב טפי הנוטריקון על פי המקרא:" + ], + [ + "(ט) נעלסה. נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקינו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו – נ' נושא, ע' עולה, ל' למעלה, והאי חטוי לשון הורדה עיי\"ש ברש\"י:", + "נתעלסה באהבים. במנאפת כתיב שאומרת למנאף נישא וניתן בינינו ונעלה למטה ונשמח:", + "ונתחטא. נטייל, כמו בן המתחטא לפני אביו:", + "ירט. הוא נוטריקון – יראה וכולי:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) תקריב מנחת בכוריך מה תלמוד לומר. שאחר שאמר מתחלה \"ואם תקריב\" לא היה צריך לשוב לומר \"תקריב\":", + "לבוא מן הקציר. דכתיב \"ראשית קצירך\":", + "מן העליה. שכבר קצר והניחו בעליה:" + ], + [ + "(ב) בכורי כל יחיד ויחיד. היינו שיש לכולם חלק בו:", + "ונאמר להלן. בשתי הלחם \"בכורים להשם\" ושם בודאי משל צבור דכתיב \"ממושבותיכם תביאו\" לשום רבים:", + "אם תאמר זו משל יחיד וכו'. הוא כמו ראיה אחרת דבפרשה אמור כתיב לענין עומר גופא לשון רבים דכתיב \"והבאתם את עומר ראשית קצירכם\" ואם תרצה לדחות ולומר דכאן מיירי לענין יחיד שרוצה להביא בכורים מתבואתו ושם מיירי לענין צבור שמביאין זה – אי אפשר, דאם היחיד מביא מקודם אין של צבור נקרא 'ראשית קציר' ואם של צבור מקודם אין של יחיד נקרא 'בכורים'. אלא על כרחך דזו וזו איירי בשל צבור. זו פירוש המפרשים. וגירסת הגר\"א יפה הרבה יותר:", + "דבריו מחוסרין כאן. דהיינו תנופה ושהיא מתרת חדש:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ו) והלא דין הוא אם מעטתים וכו'. כלומר למה הוצרך לומר \"היא\" בסוף פסוק כדי שיכלול שמן ולבונה למעט משניהם, היה לו לכתוב המיעוט בחד מהם, או בשמן או בלבונה, ואני אמעט אותם מאחד מהם וממילא יתמעט גם השני. דאם מעטתים כלומר אם יאמר המיעוט לגבי שמן ממילא נלמוד מקל וחומר לענין לבונה והוא הדין אם יאמר המיעוט לגבי לבונה ממילא נלמוד מקל וחומר לענין שמן:", + "הוא הדין אם מיעטתים וכו'. ר\"ל באותו הדין יוכל לומר בהיפך, אם כתב המיעוט לגבי שמן הייתי אומר דהתורה השוה לגמרי ללחם הפנים וממילא נוהג בלבונה כמו בלחם הפנים. ואם כתב המיעוט לגבי לבונה הייתי משוה לגמרי למנחת נסכין וממילא נוהג בשמן כמו שם:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) שהיא באה ממין השלמים כצ\"ל (הגר\"א). וכדכתיב \"וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו\":", + "תלמוד לומר שלמים קרבנו. מתיבת \"קרבנו\" דייק:", + "הא כל המביא קרבן – כצ\"ל (קרבן אהרן):" + ], + [], + [], + [ + "(ד) לרבות את אחד עשר. דקיימא לן גבי מעשר בהמה בהכניס צאן לדיר והוא מונה אחת אחת ובעת הוצאתו טעה וקרא לאחד עשר עשירי שהוא קדוש וקרב שלמים וטעון נסכים ותנופת חזה ושוק כשלמים, ולזה אמר דמדאמר \"הבקר\" בה\"א ולא אמר \"בקר\" אתא לרבות הי\"א דקרב שלמים:", + "להוציא את התשיעי. היינו אם קרא לתשיעי עשירי אף דהוא גם כן מקודש מכל מקום אינו קרב שלמים אלא נאכל במומו:", + "הוי אומר לאחריו. היינו כשכבר נתקדש הבהמה שייך אחר כך שם תמורה על אחרת וע\"כ טוב יותר לרבות י\"א שהוא לאחר שנתקדש העשירי ונמשך הקדושה מניה גם אדבתריה:" + ], + [ + "(ה) הוא. מלה יתירא הוא דהיה לו לומר \"אם מן הבקר מקריב\":" + ], + [ + "(ו) שאינה באה נדבת שנים. ואחר שהשתוף נשלל ממנה דכתיב בה \"נפש\" לזה גם הצבור לא יביאו אותה:" + ], + [ + "(ז) תאמר בשלמים שהן באין חובת צבור. שהם שתי כבשי עצרת הבאים עם לחם התנופה ואם כן אחר שהוא קרבן צבור כמו שמביאין אותה חובה יביאו אותה נדבה. תלמוד לומר וכולי:" + ], + [ + "(ח) זכר ונקבה. קרא יתירא הוא דשם 'בקר' כולל שניהם, ואם כן לכתוב בקר ולשתוק. ואתא 'זכר' לרבות ולד שלמים שאם ילדה בהמת שלמים ולד יקרב כמוה. ו'נקבה' לרבות תמורת שלמים שקרבה כמוה:", + "הלא דין הוא. ולמה הוצרך לרבות שניהם:", + "שהוא גידול הקדש. שנולדה מבהמת הקדש:", + "תאמר בולד וכו'. דהא עולה ואשם זכרים נינהו ואין להם וולד:" + ], + [], + [ + "(י) של תמימים. דהכתוב מדבר בתמימים כדכתיב בקרא:", + "תלמוד לומר אם זכר. כצ\"ל, דהאי \"אם\" יתר הוא:", + "כל שקדם הקדשן את מומן. דחל עליהן שם קדושת הגוף וילדו קודם פדיון אבל אם קדם מומן להקדשן – ולדן מותר ואין עושין תמורה דאין קדושתן קדושת הגוף אלא קדושת דמים:", + "הרי הוא אומר וכולי. ר\"ל דגם שם מרבינן מגם יותר ממה דכתיב בקרא. ולפי גרסת הגר\"א מתיישב יותר דהוא כמו לעיל לרבוי ולד ובפסיקתא זוטרתי משמע כוותיה:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) וסמך ידו וכו'. תלתא \"ידו\" כתיבי בשלמים – בבקר ובכבש ובעז. וכן \"ראשו\":", + "על גב. היינו על גב השדרה אף דקאי בגובהו בשוה עם הראש:", + "לא על הצואר. היינו כנגד בית השחיטה:", + "הגביין. היינו מול העורף (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ב). תלתא קרבנו דכתיב גבי צאן דריש – \"ואם מן הצאן קרבנו..ואם כשב הוא מקריב את קרבנו...וסמך ידו על ראש קרבנו\":", + "לרבות כל בעלי קרבן. דחמשה שהביאו בשותפות כולן סומכין זה אחר זה:", + "בחיים ובשחוטין. כגון כבשי עצרת ואשם מצורע דכתיב בהו הנאה בעודם חים בשחוטין כגון חזה ושוק של שלמים ותודה:", + "נתמעטה בחוברין. שרק אחד מניף בשביל כולם (מנחות צד, א):", + "תלמוד לומר קרבנו. כצ\"ל, ואידך שני 'קרבנו' מיותר (הגר\"א). וכן איתא במנחות צד דדרשא זו מחד 'קרבנו' נפקא:" + ], + [ + "(ג) לא קרבן אביו. הא דעת ר' יהודא וכדמסיים לקמיה \"שר' יהודא אומר וכולי\". ובגמרא איתא דרבנן פליגי על זה וסברי דיורש סומך:", + "לא קרבן אחר. אפילו על ידי שלוחו דסמיכה בבעלים בעינן:", + "לא קרבן הגר – צ\"ל העכו\"ם (הגר\"א). וכן איתא בגמרא דאין סומכין על קרבנן:", + "שר' יהודא וכו'. אבל באידך דרשא גם רבנן מודו:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר קרבנו לא הבכור. בגמרא מסיק דעיקר מיעוטא דתלתא 'קרבנו' קאי אדרש דלעיל ובכור ומעשר ופסח לא צריך קרא למעוטינהו דמשלמים ליכא למילף דמה לשלמים שכן טעונין מתן ארבע ונסכים ותנופת חזה ושוק. וקראי דמייתי הכא אסמכתא בעלמא היא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ח) שהן כשרין לקרב. לכן מיעטו התורה דהיה אפשר לו להקדישו ולהקריבו:", + "העופות. שדינן בסימן אחד:", + "תלמוד לומר ושחטו וכו'. חד בבן בקר וחד בכבש וחד בעז:" + ], + [], + [ + "(י) תלמוד לומר לכלב וגו'. גבי בשר בשדה טרפה כתיב:" + ], + [ + "(יא) הלא דין הוא. היינו דלא צריך קרא להכשיר צפון ואתי לאפוקי מדר\"א. ור\"א סבירא ליה דצריך קרא, שהיה בדין לומר בהיפוך כדלקמיה:" + ], + [ + "(יב) הרוח צ\"ל הרוחות:", + "המזבחה צ\"ל מזבח. והאי מזבח קרא יתירא הוא דהול\"ל מהשלמים אלא לרמז אף על פי ששחט מזבח אחר את השלמים – כשר בדיעבד. (ואגב רמוז בזה מה שאמר רבא בריש זבחים דשם 'שלמים' נשאר עליה):", + "השלמים אף על פי שלא סמך. דקרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"והקריב ממנו\" אלא לרמז כיון שנקרא שם קודש של שלמים עליו צריך ליתן ממנו אשה להשם:", + "לשם אישים. להקטירם ולא לעשותם צלי:" + ] + ], + "Section 14": [ + [], + [ + "(ב) מכאן אמרו וכו'. אף על פי דמזה הפסוק לא נלמד כ\"א איזה דברים (ויתר הדברים יליף מקרא בסוף פרק ג' דזבחים) נקט בזה לשון המשנה שם:", + "לשם זבח. היינו לשם אותו הזבח:", + "לשם זובח. היינו לשם בעליו:", + "לשם השם. כמו שאמר מתחלה מקרא דלה':", + "לשם ריח. לאפוקי אברים שצלאן והעלן דכיון שצלאן מתחלה שוב אין בהם ריח:", + "לשם ניחוח. לנחת רוח להקב\"ה שאמר ונעשה רצונו:", + "לשם חטא. לשם אותו החטא:", + "מכל אלו. אלא ששחט סתם:", + "שהוא תנאי ב\"ד. אתנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי לומר שלא לשמו:", + "לאחר העובד. ולא בבעלים בין להקל ובין להחמיר:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר את החלב וכו'. דחמשה פעמים כתיב בתורה – ג' כאן בשלמים בבקר ובצאן ובעז, וחד בפר כהן המשיח, וחד באשם בפרשת צו. להשמיענו דאין חלב אסור באכילה אלא זה בלבד ואין על זה לא עונש ולא אזהרה, לא בחולין ולא במוקדשין, ולמעטו מהקרבה:", + "אבל יהא בכלל הקרב. שאם רצה להקריב יקריבנו אף על פי שהוא מותר באכילה מידי דהוי איותרת וב' כליות שהם מותרים באכילה ונקרבים על גבי המזבח:" + ], + [ + "(ד) ולא אוציא את חלב השליל. ונאמר שגם הוא בכלל חלב:", + "חלב ושתי כליות. ואם נאסור גם חלב השליל נמצא שאסרנו בבהמה ד' כליות:", + "תלמוד לומר חלב ושתי כליות. עוד הפעם בקרא למעט גם מאזהרה:" + ], + [ + "(ה) שאין כל מינן טעון אליה. דאין אליה אלא מכבש, ושלמים באים מבקר ועז גם כן, אבל אשם אינו בא אלא איל ואיל טעון אליה:", + "נלמד ממנו. היינו שהוא בא ללמד:", + "באשם מוציא מכלל השליל. דבאשם לא שייך שליל דאינו בא רק זכר ולא נקבה:", + "כל זה העתקנו לפי פירוש המפרשים אבל קשה דאם כן לפי המסקנא דילפינן מאשם בגזירה שוה אייתר ליה חלב ושתי כליות. ויותר נכון כפי גירסת הגר\"א דמוחק מן \"תלמוד לומר\" הראשון עד \"תלמוד לומר\" השלישי, וכמו שציינתי בפנים. (ו) להביא את החלב שעל הקיבה. שהוא קרום ונקלף כמו חלב הקרב וכ\"ש חלב שעל הדקין:", + "שעל הדקין. דבעינן גם כן שיהיה תותב (פרוש כשמלה) כמו חלב הקרב אבל חלב שעל הקיבה שאיננו תותב אלא חתיכות חתיכות - לא:" + ], + [], + [ + "(ז) לא בעל כוליא אחת. דכתיב \"תמים יהיה לרצון\" – תמין אין, חסרון לא:", + "ולא בעל שלש. דכל יתר כנטול דמי:", + "לא הבשר שעליהן. דהבשר מותרות באכילה ואינם נקרבות:", + "הפקוקלות. רבו בו הפירושים ועיין בקרבן אהרן:", + "שעל העוקץ. וזהו תרבא דקליבוסתא האמור בגמרא (חולין צג, א) [הראב\"ד]. ומרבי ליה שזהו גם כן בכלל חלב שעל הכסלים [הר\"ן]:", + "קרום נקלף צ\"ל ונקלף:", + "אין לי אלא וכו'. ר\"ל דלא בעינן רק שיהא קרום ונקלף וקאי לפרושי טעמי דפלוגתייהו דלעיל:" + ], + [ + "(ח) דבר שקול וכו'. היינו שאין אנו יודעין אם כונת הכתוב שיחתוך מקצת מן הכבד עם היותרת להקטיר, או להיפך, שיחתוך מעט מן היותרת עם הכבד והשאר יסירנה:", + "ואת היותרת מן הכבד – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שאין כליות. שנחסרו לאחר קבלת הדם (בכורות לט, א):", + "אפילו כוליא אחת. דהוה אמינא דזה ניכר חסרון יותר שמקריב השנית:" + ], + [ + "(י) והקטירו אותו והקטירו והקטירם. בבן הבקר ובכבש ובעז, כל אחד בשינוי לשון. ובא ללמד:", + "אותו כשר. קאי אדלעיל דמיירי בכשר:", + "חלבים בחלבים. היינו חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר:", + "כולם כאחד. שלא יפסיק בהקטרתם:", + "נאמר כאן אשה. בבן בקר:", + "נאמר למטן לחם. בכבש כתיב גם לחם ללמד שגם אימורין קרויים לחם ונ\"מ לבעל מום המקריב שעובר בלאו \"את לחם אלהיו לא יגש להקריב\":", + "נאמר למטן ריח ניחוח. היינו בעז כתיב \"לחם אשה\" וגם \"ריח ניחח\" אבל לא נאמר בו \"להשם\" כמו בכולן:", + "לגזירה שוה. שבין בבקר ובין בכבש ובין בעז בעינן בהקטרת אימורין שיהא לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח לשם השם (כמו דדרשינן בזבחים (דף מו:) לענין זביחה, עיי\"ש). וגם שכולן קרויים 'לחם':" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן. נלמוד אחד מחבירו. ואף דבכבש כתיב אליה נלמוד מפרשת מלואים דכתיב \"ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה\" (הראב\"ד):", + "לפי שיש וכו'. לכך לא הוי ילפינן אחד מחבירו:", + "נתרבה בנסכין. כמבואר בשלח בפרשת נסכין:", + "בן הצאן נתרבו בצבור. שבכל יום מביא שני כבשים ובמוסף שבת שני כבשים ובראש חדש ז' כבשים וכן בכל המועדים. והו\"א דהם החביבים ולזה מביא מהם שלמים, מה שאין כן בבן הבקר:" + ], + [ + "(ב) זכר ודאי וכו'. דאי לאו הכי לשתוק קרא ובמלת 'כבש' משמע תרוייהו:" + ], + [ + "(ג) כל מין זכרים. דלא מצינו חטאת זכר אלא שעיר נשיא ופר העדה ופר כהן משיח:", + "וכל מין נקבות. דחטאת יחיד אינה באה רק כשבה או שעירה:", + "ולא כשר לבוא וכו'. דילפינן מעשר מבכור, העברה העברה, ובבכור כתיב \"הזכרים\" למעוטי טומטום ואנדרוגינוס:", + "שהוא אחד מעשרה. שאינו חייב בו אלא כשיהיה לו עשרה ולזה דין הוא שיקח היותר טוב זכר ודאי ונקבה ודאית, מה שאין כן בשלמים אם נדר להביאו אף שאין לו אלא אחד חייב להביאו ולכן לא נחמיר עליו כ\"כ ויכול להביא אף הספק:" + ], + [ + "(ד) למה נאמר כשב. דכיון דכתיב לעיל מיניה \"ואם מן הצאן קרבנו\" ובפרשה שתחתיה כתיב \"ואם מן העז קרבנו\" – מכלל דעד השתא בכבש מיירי:", + "לרבות פסח. שבא מן הכבש שתקרב אליתו עם שאר אימורין:", + "ושלמים הבאין מחמת פסח. כגון תמורת פסח או שנתכפרו בעליו באחד (תוספות בזבחים פ\"ק):", + "ומה אם אביו. היינו פסח שבאין מכחו:", + "פסח שעבר זמנו ושלמים – כצ\"ל", + "כתחלת הקדשן. דהיינו הפסח:" + ], + [ + "(ה) הוא. מלה יתירה היא דהוה ליה למכתב \"אם כשב מקריב\". ולזה אמר דבא להורות דוקא הוא היחיד מקריב נדבה ולא הציבור:", + "שכן הוא מביא וכו'. והם שלמי כבשי עצרת, וכיון דמביאין צבור מהן חובה היל\"ל שיביאו מהן גם כן נדבה:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [ + "(א) חלבו האליה. אי אפשר לפרש חלב האליה דאליה קריבה כולה ולא חלבה לבד. לזה אמר ר\"ע חלב הסמוך לאליה:", + "מה חלב בשני לאוין. \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" , \"וכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\":", + "אף אליה וכו'. פי' מאן דאכל אליה של מוקדשין עובר בשני לאוין של אוכל חלב:" + ], + [], + [ + "(ג) מצות אליה. ר\"ל שיחתוך בצמצום האליה לבד:", + "ת\"ל תמימה. משמע דמה שמחובר להאליה גם כן יחתוך:", + "עם השדרה. שחוליות השדרה מדובק לאליה:", + "העצה. היינו נגד מקום שהכליות יועצות:", + "תלמוד לומר יסירנה. שהוא יתר, דכיון שמקטירו פשיטא שיסירו. אלא בא לרבות הסרה אחרת שיכנס לפנים מן העצה והוא כמו זרת למעלה מן האליה. והראב\"ד אמר שחוליה אחת מן השדרה יטול:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. היינו למה לא נלמד בצאן מבן הבקר:", + "לידון בדבר החדש. היינו באליה:" + ], + [ + "(ה) לימד על החלבים וכו'. וכנ\"ל סוף פרק יז':" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) הפסיק הענין. בפרשה בפני עצמו אף שהוא גם כן בכלל צאן:" + ], + [ + "(ב) מן המחובר. שיטול את האימורין בהיותם מחוברים לשה לאפוקי שלא ינתח הבשר מקודם:", + "מה תלמוד לומר. האימורין כאן אחר שכבר אמר בבקר ובצאן:" + ], + [], + [ + "(ד) כולם כאחת. שלא יפסיק בהקרבתם:", + "לחייב על חלב מעילה. פירוש אף על פי שאין מעילה בקדשים קלים דלא קרינן בהו קדשי ה' אבל בחלב מועלין דהא כתיב \"כל חלב להשם\":" + ], + [], + [ + "(ו) לבית העולמים. דקרא דקודם כתיב \"לפני אוהל מועד\" ואשמועינן דהוא הדין במקדש צריך להקטיר החלב להשם:", + "לדורותיכם וכו'. השתא מהדר הקרא על איסור חלב דכתיב בתריה:", + "מה חלב בשני לאוין. חדא הא, ואידך \"כל חלב שור וכשב ועז\" דכתיב בפרשת צו (ועיין בכריתות דף ד:):" + ], + [ + "(ז) יכול אף דם וכו'. סיומא דדברי ר' יהודא היא:", + "משום שני לאוין. לאו דדם ולאו דזר האוכל קדשים:", + "אף החלב בלאו אחד. היינו שאין בו רק איסור חלב ולא לאו דזרות:" + ], + [ + "(ח) מכלל פסולי המוקדשין. שהוא נאכל במומו ואין לו פדיון:", + "משום שני לאוין. דהיינו גם משום לאו דזרות:", + "אף החלב בלאו אחד. היינו לאפוקי לאו דזרות:" + ] + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + [ + "(א) צ\"ל דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא:", + "בני נח אין מביאין – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ב) ומה אם עכו\"ם החמורה. שהיה בדין שלא ישאר בעונו אלא יבוקש לו תקנה כשעשה תשובה – עם כל זה לא עשה בה את הזדון כשגגה דהא כתיב בפרשה שלח \"ואם נפש אחת תחטא בשגגה\":", + "מצות הקלות. והם המצות שחייבין על זדונן כרת דקלות נינהו לגבי עבודה זרה, אינו דין וכו', ואם כן למה הוצרך קרא למעט זדון:", + "הן. ר\"ל אמת שעבודה זרה יש לה חומר אבל בזה גופא יש לסתור קל וחומר שלך:", + "אם הונח זדונה של ע\"ז. שלא התרו בו ליום הכפורים מפני שהיא חמורה וע\"כ לא יספיק לכפר עליה קרבן חטאת אלא ימתין עד יוה\"כ:" + ], + [ + "(ג) קל וחומר לעבודת אלילים מעתה. ר\"ל אם כן למה הוצרך הכתוב למעט זדון בע\"ז:", + "הונח זדונן ליוה\"כ. ולא יוכל להתכפר בקרבן:", + "הן. אמת שעבודה זרה חמורה ולא תוכל להתכפר בקרבן אבל על כל פנים יביא קרבן שיהיה תלוי לו העון עד יום הכפורים. מה שאין כן בשאר מצות אין העון חמור כל כך לירא ממנו ביני וביני שיהיה צריך לתלות:" + ], + [ + "(ד) בשעיר. דהיינו שעיר נשיא:", + "בשעירה. דהיינו שעירת יחיד ור\"ל שנלמוד אחד מחבירו:", + "שעיר נתרבה בצבור. במוספי ר\"ח ושל מועדות ושל יום הכפורים ובע\"א דמביא בכולם שעיר, מה שאין כן בשעירה ולהכי אילו לא נכתב בשגגה לגבי שעיר למעוטי זדון לא הייתי יכול ללמוד משעירה דמה לשעירה שאין כפרתה מרובה שאין לה כח לכפר בצבור, תאמר בשעיר שכן כפרת הצבור על ידו:", + "נתרבה בע\"ז. ביחיד שכל יחיד שחטא בעבודה זרה מביא שעירה בין נשיא או הדיוט או כהן גדול הכל שוים בהבאת שעירה ולזה אינו יכול ללמוד משעיר דמה לשעיר שאין כחו גדול בע\"א שהיא עבירה חמורה ולזה אין לו כח לכפר על הזדון כשאר מצות מה שאין כן בשעירה:" + ], + [ + "(ה) ולא מצות המלך וכו'. דאם המלך ציוהו לעשות דבר ועבר בשגגה אינו חייב קרבן אף דהעובר על דבריו חייב מיתה וכן בית דין אף דהעובר על דבריהם חייב מיתה בידי שמים:", + "פרט לשמיעת קול וכו'. דעל אלו כולם אין מביאין קרבן קבוע אלא קרבן עולה ויורד ומשיח כהדיוט בזה לכל דבריו:" + ], + [ + "(ו) שומע אני עשה ולא תעשה. שבין אם עבר על עשה שבתורה שלא עשה אותה או שעבר על לא תעשה. ת\"ל אשר לא תעשינה – דוקא על לא תעשה ולא על עשה:", + "החמורה. כגון \"ונתצתם אל מזבחותם\" האמור בעבודה זרה החמורה:", + "תלמוד לומר אשר לא תעשינה וכו'. היינו מדכתיב ארבעה פעמים \"אשר לא תעשינה\" במשיח ובצבור ובנשיא וביחיד, אתא למעוטי מצות עשה הקלה ומצות עשה החמורה ופסח ומילה:", + "מצות עשה שבנדה. שצריך לפרוש מן הנדה סמוך לווסתה דכתיב \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם\" וסמיך ליה \"והדוה בנדתה\" ועבר על זה בשגגה ולא פירש ונטמאה:", + "שיש בה בלא תעשה. דכתיב \"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב\":" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר תורה אחת וכו'. בפרשת ע\"ז דכתיב שם \"כי דבר ה' בזה\" וזו דיבור ראשון של אנכי ולא יהיה לך:", + "מעשה שחייבין על זדונה כרת. דכתיב שם \"והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה\":", + "ועל שגגתו חטאת. דצבור מביאין שעיר לחטאת (מלבד פר לעולה) ויחיד מביא שם שעירה לחטאת:", + "אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת. הוא אשר יביא על שגגתו חטאת ולא על מה שאין בו כרת:" + ], + [ + "(ח) או דבר וכו'. ר\"ל אתה לומדו מע\"ז צריך אתה ללמוד בכל הפרטים שיהיה דומה לו:", + "שמשנאסרה לא הותרה. פי' שאין היתר לאיסורה כמו שתמצא בנדה לאחר נדותה על ידי טבילה ובאשת איש ונערה המאורסה על ידי גט:", + "ואיסורן נוהג בבני נח. דמצווין על ע\"ז כישראל ולאפוקי מקצת עריות שאין נוהגות בבני נח:", + "אלא שיש בזכור וכו'. כלומר, אף על פי שרבינו את שתיהן מכל מקום אינן דומין זה לזה, ובכל זה כיון שיש בהן הדרכים הללו הנמצאים בעבודה זרה רבינו שתיהן:", + "הזכור בין במינו וכו'. במינו – ישראל על ישראל, שלא במינו – ישראל על נכרי או נכרי על ישראל:", + "בהמה במינה. כגון סוס על סוסיא, שלא במינה כגון סוס על חמורה, אף על פי שאינו אדם וכל שכן בהמה עם אדם:", + "את הקטן כגדול. פי' לא עשו משכב קטן שאינו בן תשע כגדול דמקשינן נשכב לשוכב:", + "את הקטנה. הנרבעת קטנה כגדולה:" + ], + [ + "(ט) כשהוא אומר מכל מצוה ד' וכו'. הנה שבעה פעמים דרשו בתורת כהנים קרא ד\"מכל מצות השם\" ולא תמצא אותו זולת ג' פעמים, והוא במשיח ובצבור ובנשיא. וביחיד לא כתב \"מכל\" אלא \"אחת ממצות השם\". אכן כיון ש\"מצות\" כתיב ד' פעמים הוו להו ד' ריבוים, ושלשה \"מכל\" דהוו להו ז'. וראשונה מרבים היותר חמור והיותר דומה לע\"ז ואחר כך מרבים היותר קל ובלתי דומה כי כל עוד שמוסיף ברבוי נוסיף היותר קל:", + "לרבות את האם ואשת אב והכלה. שיש להן כל הפרטים שבעכו\"ם אלא שבאשת אב וכלתו אין איסורן נוהג בבני נח. ואם אף על גב דאסורה לב\"נ אפשר משום דהותרה לאחרים ולא דמיא לע\"ז:", + "ומוסף עליהם בתו וכו'. ונחית חד דרגא שהיא בשריפה ולא בסקילה כעבודה זרה, ומ\"מ נוכל לרבותם מפני ששאר פרטים יש בה כעבודה זרה:" + ], + [ + "(י) שמשנאסרו לא הותרו. לא בגט ולא במיתת אשתו ואף על פי שאינם שארו כאמו ואשת אב וכלתו ועוד שיש להן היתר אצל אחרים מה שאין כן בע\"ז:", + "מוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אף על גב דאלו שוו בכל מילי ולא נחתי דרגא מבת אשתו ובת בתה – אף על פי כן לא כללן יחד לפי שאלו כתובין בתורה בפירוש ואם חמותו ואם חמיו מדרשא אתו כדאיתא בסנהדרין באלו הן הנשרפין. ונקט חמותו אף דכתיב בקרא משום דהיא המקור אשר ממנו בא האיסור לאם חמותו:" + ], + [ + "(יא) לרבות נערה המאורסה וכו'. דאף על גב דאלו בסקילה כעבודה זרה, מכל מקום הם קלות שיש היתר להן; לנערה המאורסה יש לה היתר על ידי גט ומיתת הבעל, ושבת יש לה היתר במקדש:", + "יש לה היתר. לגמרי על ידי גט ומיתת הבעל אבל שבת אין לה היתר עולמית:", + "הותרה מכללה. דשבת מותר בהקרבת תמידין ומוספין אבל נערה מאורסה שהוא בחיי בעלה לא הותרה כלל:" + ], + [ + "(יב) לרבות אשת איש והנדה. דאלו קילי טפי דאינם בסקילה ועוד דאשת איש אף על גב דאסורה לכל אדם מותרת לבעלה ונערה מאורסה אסורה גם לבעלה עד שתכנס לחופה ושבת נמי אסורה לכל אדם חוץ מעבודת בית המקדש ונדה קילא גם כן מתרוויהו דאין בה מיתת בית דין ויש לה היתר אחר איסורה:" + ], + [ + "(יג) לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. דהני קילי מאשת איש ונדה דאלו מותרות לכל אדם חוץ מן הקרובים:" + ], + [ + "(יד) לרבות אחותו וכו'. דקילי טפי מן אשת אחיו ואשת אחי אביו לפי שהם על כל פנים יש בהם מיתת בית דין בחיי אוסרן ונאסרו אז לכל אדם. מה שאין כן באלו:", + "לרבות אחותו אשתו. דקילי מכל הנך לפי שהיא מותרת אף לו במיתת אשתו:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) אחר שריבינו וכו'. היינו אחר שריבתה התורה הרבה דברים שאינן דומין לעבודה זרה בפרטיהן ואף על פי כן חייבה להן חטאת בשגגה – אם כן למה כתבה התורה \"תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה\" אצל שגגת ע\"ז? על כרחך לענין זה, דמה עבודה זרה מיוחדת וכו':" + ], + [ + "(ב) או מה ע\"ז וכו'. ר\"ל דמרבינן לעיל אף חייבי כריתות לבד אף שאין בהן מיתת בית דין, אימא דההיקש אתא לרבות רק מיתת בית דין לבד:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ונכרתה – כצ\"ל (הגר\"א). והיינו הכתוב שאחר זה \"והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ונכרתה\" ובא להורות לנו דמה דמרבינן מ\"תורה אחת\" היינו דבר שחייבין על זדונו כרת – אז חייבין על שגגתו חטאת. מה שאין כן באלו אין בזדונן כרת, אלא כשהיה בהן התראה חייב מיתת בית דין:" + ], + [ + "(ד) ועשה אחת. פי' אילו כתיב \"ועשה אחת\" יכול וכו'.תלמוד לומר ועשה אחת היינו בשאר הפרשיות לבד מכהן המשיח:" + ], + [ + "(ה) וכי משום כותב וכו'. ולכן אפילו לא היה על ידי האותיות שם כלל, כגון א' ס’, דלא גרע מרושם בעלמא:" + ], + [ + "(ו) ועשה שני צריך להגיה ועשה הנה, שכן איתא בגמרא. וביאורו שפעמים נחשב הרבה מלאכות כמלאכה אחת ופעמים שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה. ומבואר דיוקו מהמקרא בפרק כלל גדול (דף ע.):" + ], + [ + "(ז) שאין יודע עיקר שבת. כסבור שאין שבת בתורה:", + "שמענין אבות מלאכות עשה. ר\"ל מאבות מלאכות חלוקות:", + "כל ימיו. שחדא שגגה היא:", + "חייב על כל שבת ושבת. חטאת אחת. שהטעות היה בשבתות אף שעשה בכל שבת ושבת מלאכות הרבה, דחדא שגגה היא בכל שבת:", + "חייב על כל מלאכה ומלאכה. דכל חדא שגגה בפני עצמה היא:", + "חייב על כל העלם. דהתולדה והאב נחשב לחדא אלא אם כן היה לו ידיעה בינתיים:" + ], + [ + "(ח) הבא על אחותו וכו'. בגמרא (כריתות טו, א) מפרש דשאלתו היתה באחותו שהיא אחות אביו והיא גם אחות אמו (ומשכחת לה ברשיעא בר רשיעא, עיי\"ש) ומיבעי ליה אי דיי במה שהם שמות מחולקין דיש על כל אחת לאו בפני עצמו או בעינן שיהא גופין מחולקין:", + "זו לא שמענו. כלומר זו של גוף אחד וג' לאוין לא שמענו אבל שמענו גופין חלוקין ולאו אחד ומקל וחומר נידון דאזלינן בתר שמות מחולקין אף על גב דאינן גופין מחולקין דס\"ל דזה עדיף טפי:" + ], + [ + "(ט) ועוד שאלם רבי עקיבא – כצ\"ל:", + "אבר המדולדל. תלוש רובו ומעורה קצת:", + "מהו. אם נחשוב אותו כאילו כבר נטל לגמרי ומטמא טומאת נבלה משום אבר מן החי:", + "המדולדל באדם. שגם שם אם היה נתלש לגמרי מטמא כמת ומפני שלא נתלש לגמרי אמרו שהוא טהור וקל וחומר לענין בהמה וכדלקמיה:", + "מוכי שחין עושין. שהיו רוצין שלא יהיה מאוס ברגל באבר המדולדל אף שהוא עדיין טהור:", + "כשערה. דאם היה הרופא חותכו לגמרי היה מטמא לרופא:", + "ותוחבו. החולה בעצמו בסירה המחובר לקרקע או לכותל והחולה נשמט ממנו ואז ממילא נשמט לגמרי ולא יצטרך ליגע בו:", + "שהדברים קל וחומר. ומה אדם – שמטמא מחיים (כגון זב או מצורע) – אבר המדולדל בו טהור, קל וחומר לבהמה:" + ], + [ + "(י) חמשה זבחים בחוץ. היינו גם כן גופין מחולקין בשם אחד ולא פשט ליה מה' נידות בהעלם אחד דחייב דאפשר דבהמות לא חשיב כ\"כ בשם גופין (הראב\"ד). ופשט ליה מקל וחומר דאם ה' תמחויין מזבח אחד חשיב ליה גופין מחולקין כל שכן בהמות חלוקות:" + ], + [ + "(יא) וכי מאי ראיה מאוכל לשוחט. דמה לאוכל שכן נהנה מכל תמחוי ותמחוי הנאה מחודשת וחושב לחלק. מה שאין כן בשוחט:" + ], + [ + "(יב) המאכיל כאוכל. המאכיל הקדש לחבירו חייב כאוכלו בעצמו:", + "והמהנה כנהנה. בדבר שאינו בר אכילה:", + "לזמן מרובה. שאם נהנה בחצי פרוטה היום וחצי פרוטה לאחר זמן מצטרף לענין מעילה:", + "שאין בו אחת מכל אלו. דבעינן דוקא שיאכל בעצמו ושיהא בו כזית בכדי אכילת פרס:" + ], + [ + "(יג) בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו'. שעשה הרבה תולדות שמאב אחד בשבת זו וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאחר כך והכל היה בהעלם אחד מה דינו ותרתי שאל ממנו:", + "א) אם כל התולדות שעשה בשבת אחת בהעלם א' מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם אחד וחייב רק חטאת אחת או דלמא דתולדות חלוקים הו\"ל כאבות מחולקין וחייב על כל אחת ואחת:", + "ב) שאל ממנו אם ימים שבינתיים בין שבת לשבת הויין כידיעה וחייב על כל שבת ושבת לבד או דלמא מדהיה הכל בהעלם אחד מחייב על כל השבתות רק חטאת אחת:", + "א\"ל חייב על כל אחת. פשט ליה תרוייהו לחומרא דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד וכן לכל שבת ושבת:", + "ומה אם הנדה. כשבא על ה' נשים נדות בהעלם אחד:", + "שאין בה תוצאות הרבה. היינו שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות ונדה אין בה רק איסור ביאה:", + "וחטאות הרבה. היינו שאין בה הרבה מיני חטאת אבל בשבת לבד שיש לכל אב כמה תולדות יש כמה מיני אבות:", + "אינו דין וכו'. מיהו מהך ק\"ו לא מיפשט רק כשעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת אבל בעשה בשבת אחת תולדות הרבה שמאב אחד לא מיפשיט מנדה דהרי אין בנדה תולדות רק מסברא קאמר שחייב גם בזה חטאת על כל תולדה ותולדה:", + "והנדה מוזהרת עליו. לפיכך חשובה כל ביאה להיות כחטא אחר:", + "אזהרה אחת. שהרי הקטנה פטורה כשבעלה בנדתה:", + "הבא על הבהמה יוכיח. שחייב על כל ביאה וביאה ואף דאין שייך עליה שם אזהרה כלל (ומה דהיא נהרגת הוא רק משום שלא יהא קלון לחוטא שלא יאמר זו היא שנכשל פלוני בה):", + "בהמה כשבת. שאף בה מיבעי לי כמו לענין שבת:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) נפש בני ישראל הרי הצבור וכו'. היינו מדכתיב \"דבר אל בני ישראל לאמר נפש וכו'\" האי \"נפש\" א\"בני ישראל\" קאי דכולל נמי צבור, דאי לאו הכי לא היה לו להזכיר כלל בני ישראל:", + "מה יחיד אינו מביא וכו'. כדלעיל בפרשה א' הלכה ז':", + "אף צבור. שטעו בית דין להורות באיזה דבר וצבור עשו על פיהם:" + ], + [ + "(ב) צבור שאינו מביא על שגגת מעשה. לבד דבעינן העלם דבר מבית דין עם שגגת מעשה דצבור:", + "תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע. כגון שעירי הרגלים וראשי חדשים שמכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:", + "משיח יוכיח שהוא מביא וכו'. דהיינו פר יום הכפורים שכהן גדול מביא שהוא מכפר עליו על טומאת מקדש וקדשיו על לא הודע:", + "ואינו מביא אלא על דבר וכו'. כדלקמן בסמוך ברייתא ה':" + ], + [ + "(ג) לא אם אמרת במשיח שאינו מביא וכו'. דפר כהן גדול שהוא מכפר על לא הודע בפנים הוא:", + "תאמר בצבור שהוא מביא וכו' במזבח החצון. היינו מה שמביאין שעירי הרגלים ור\"ח על מזבח החצון וראינו שהתורה מרבה בו להביא חטאות אפשר שמרבה בו התורה לענין העלם דבר אף בדבר שאין בזדונו כרת:" + ], + [ + "(ד) שאינו מביא על שגגת מעשה – כצ\"ל. ור\"ל על שגגת מעשה לחוד כ\"א כשהוא שגג מתחלה בהוראה לעצמו ועשה אחר כך בשגגה על פי הוראתו וכדאיתא בריש פרק ב דהוריות:", + "תאמר במשיח שהוא מביא וכו'. כגון בפר יום הכפורים וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ה) בצבור שאין מביא אשם ודאי. כגון אם טעו ב\"ד בהוראה בדין מעילה ועשו הצבור שוגג על פיהם כדאיתא בהוריות דף ט' (דף ט.) ופירש\"י שם מדכתיב \"באשמת נפש\" למעט צבור:" + ], + [ + "(ו) אי אף טעות סופר וצריך לומר אי משיח יכול אף כהן משוח מלחמה:", + "יחטא מה תלמוד לומר. פירוש - לכתוב \"אם הכהן המשיח חטא\" כדכתיב בסיפא דקרא \"והקריב על חטאתו אשר חטא\":", + "שיכול יביא על הקודמות. פי' על מה שחטא קודם שנתמנה:", + "ודין הוא. ר\"ל שאין צריך קרא לזה:", + "אינו מביא על הקודמות. כדתנן ריש פרק ג דהוריות:", + "בנשיא שאין מביא חטאתו משעבר. היינו כשעבר מגדולתו ואחר כך חטא הרי הוא כהדיוט מה שאין כן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר וכדאיתא כל זה במשנה שם:" + ], + [ + "(ז) ר' שמעון אומר וכו'. דהוא בעי חטא וידיעה בגוף אחד דוקא:", + "ואחר כך נתמנה חייב. פי' כהדיוט:", + "ואם משנתמנה וכו'. פטור מכלום דכהדיוט לא מייתי מפני שלא הודע לו עד שנתמנה וכהן לא מייתי מפני שחטא והוא הדיוט. ולרבנן בתר חטא אזלינן ולא בתר ידיעה ואם חטא והוא הדיוט ואחר כך נתמנה ונודע לו – מביא כהדיוט:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מה צבור וכו' העלם דבר ועם שגגת המעשה. דהיינו שנעלם דבר מבית דין בהוראה ועשו הקהל בשגגה על פיהם:", + "אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר וכו'. דהיינו שהורה מתחלה היתר לעצמו בשגגה ואחר כך עשה מעשה על פי היתר זה:", + "צבור מוצא וכו'. שאין קרבנם שוה לשל יחיד וכן גם כן במשיח:" + ], + [ + "(ב) נשיא מוצא מכלל היחיד. שאין קרבנו שוה לשל יחיד וכן במשיח:", + "מה נשיא מביא על שגגת המעשה. לחוד:" + ], + [ + "(ג) ואינו מביא אשם תלוי. פי' בפרשה אשם תלוי כתיב \"על שגגתו אשר שגג\" - מי שחטאו בשגגה, יצאו צבור שאין חטאם בשגגה אלא בהוראה:", + "ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי. במסכת הוריות (דף ז.) מתרץ אשם תלוי כדי נסבה דהא אכתי לא ברירא לן דין זה עד לבסוף דמסקינן דמשיח לא יביא אלא בהוראה:" + ], + [ + "(ד) נשיא מביא שעירה לע\"ז וכו' ומשיח מביא שעירה לע\"ז. דכתיב בפרשת ע\"ז \"ואם נפש\" - אחד היחיד ואחד הנשיא ואחר המשיח במשמע:", + "ומביא אשם ודאי. דכתיב באשם גזילות ואשם מעילות \"נפש\" ונשיא ומשיח בכלל 'נפש' מה שאין כן צבור אינו נפש יחיד:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל אשר חטא. דהוא יתירא דהא כתיב \"והקריב על חטאתו\":" + ], + [ + "(ו) והקריב על חטאתו וכו'. דהוא גם כן יתר דהא כתיב מעיקרא \"אם הכהן המשיח יחטא\":", + "מלמד וכו' משעבר. היינו לאחר שהעבירוהו ממשיחתו הורה לעצמו וחטא בהוראתו, מביא פר:", + "הלא דין הוא. היינו שאם לא גילתה התורה היינו דנין קל וחומר להיפך:", + "אינו מביא חטאתו משעבר. לאחר שנסתלק מנשיאותו אם חטא דינו כהדיוט:" + ], + [ + "(ז) יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו. פי' שישב עם ב\"ד והורה לצבור והלך הוא בעצמו ועשה על פי ההוראה ואחר כך נודע להם שטעו, יכול יביא פר בפני עצמו:" + ], + [ + "(ח) תאמר במשיח. שאין מתכפר בכל כפרותיו עם הצבור שהרי טומאת מקדש וקדשיו צבור מתכפרין בשעירים ומשיח בפר ולא הושוו בכפרה אחת כדאיתא בשבועות (דף ב:):" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) פר יכול זקן. דהכי אשכחן קרא דכתיב ופר השני שבע שנים[?]:", + "אי בן יכול קטן. פי' בן שנתו או בן שנתים דהוא נמי נקרא עגל בן בקר:", + "בן שלש כדברי חכמים. קסברי רבנן בעינן פר שהוא סמוך לבן בקר דהיינו שנה שלישית ולא יותר:", + "ר' מאיר אומר וכו'. קסבר לא בעינן בפר שיהא סמוך לבן בקר דוקא אלא דמאז והלאה כשר אפילו בן ה' שנים:", + "[והגר\"א מהפך הגירסא שצריך לומר בתחלה בן שלש כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף בני ארבע וכולי, ולדבריו מיושב הקושיא שהקשו הראשונים מראש השנה דף י' דר' מאיר אדר' מאיר:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר ופר שני וכו'. בפר הלוים בסדר בהעלתך:", + "ופר שני. היינו שני בשנים:" + ], + [ + "(ג) יכול תקדום חטאת לעולה בכל מעשיה - כצ\"ל, ותיבת \"בכל מקום\" מיותר [הגר\"א] ופשוט:" + ], + [], + [ + "(ה) ר' יהודה אומר על ע\"ז הביאום. לא פליגי מידי אלא טעמא קאמר; מה טעם לא נאכלו מפני שהן שעירי ע\"ז ושעירי ע\"ז ילפינן לקמן שהן בשריפה, אבל האי דלוים הוראת שעה היתה [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ו) כל מקום שנאמר בתורה וכו'. כתב הראב\"ד הא דקאמר כל מקום משום פר לחודיה קנסיב ליה דאי משום עגל סתם ומשום עגל בן בקר לא אשכחן בכל התורה בר מהנך דקמייתי הכא וקמפרש בהו קרא. ואפשר דמשום עגלה ערופה קנסיב דכתיב \"עגלת בקר\" וקאמר נמי דבעינן שתהא בת שתי שנים כדאיתא בריש מסכת פרה:", + "עגל סתם. היינו שלא נאמר בו בן בקר:", + "ואיל לעולה תמימים - כצ\"ל [ותיבת \"תמים\" מיותר. הגר\"א וכן מוכח בראב\"ד]:", + "אף בשנים. דמשמע דהקיש הכתוב העגל לאיל שיהיו שוים לגמרי אף בשנים. ואיל בן שתי שנים הוא מדכתיב בעלמא \"כבש בן שנתו\", מכלל דאיל בן שתים הוא:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) והביא אף לאחר יום הכפורים. קרא יתירא קדריש. דכתיב \"והביא את הפר אל פתח אהל מועד\", דלא הוי צריך למכתביה אלא ללמד שאין יום הכפורים מכפר על חייבי חטאות ואשמות וודאין כדאיתא בפרק בתרא דכריתות (דף כה:):", + "ואינו מביא חלופין. פי' יחיד בשאר מצות מביא כשבה ואם רצה להביא שעירה מביא כדכתיב קרא, ומשוח נמי אף על גב דמביא פר יכול אם רצה להביא חליפין שעירה יביא ופר דקאמר רחמנא היא למצוה בעלמא:" + ], + [ + "(ב) אם היחיד שלא שוה וכו' לקרבנו ליום הכפורים. שביום הכפורים מביאין שעיר המשתלח לכפר מה שאין כן כל המצות בכל השנה לא יכול להביא שעיר ואפילו הכי נתנה לו התורה רשות להשוות קרבנו לכל המצות להקרבן שצריך להביא על עבודה זרה דהיינו בעבודה זרה צריך היחיד להביא שעירה כדכתיב בפרשה שלח (והיא נקראת מצוה יחידית שנאמרה שם עליה פרשה בפני עצמה) ולכל המצות כשעבר יכול גם כן להביא שעירה ואם כן משיח שהשוה התורה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים שבשניהם הדין שמביא פר – אינו דין שיכול להשוות קרבנו דהיינו שיהיה הרשות בידו להביא שעירה כמו למצוה יחידית שהיא עבודה זרה:", + "נשיא יוכיח ששוה קרבנו וכו'. שעל חטאתו מביא שעיר כמו ביום הכפורים ואפילו הכי לא נתנה לו התורה רשות להביא שעירה כמו לקרבן של מצוה יחידית. ואם כן לפי זה לא צריך קרא למעוטי חליפין אלא לפי שנאמר \"והביא\" יכול שהוא ריבוי על חליפין. ת\"ל \"את הפר\" דהוא קרא יתירא דהא כתיב מתחלה \"והקריב וכו' פר\" אלא דשנה הכתוב לעכב וממילא אייתר \"והביא\" למה שדרש מתחלה אף לאחר יום הכפורים:" + ], + [], + [ + "(ד) על ראש הפר לרבות וכו'. ד\"על ראשו\" הוה ליה לומר ואמר \"הפר\" לרבות פר אחר שלו שהוא פר יום הכפורים:", + "שאין טעון שני וידויין. כי אם ווידוי אחד על עונו בשעת סמיכה:", + "ואינו טעון אנא. שהוא דברי הוידוי שהיה אומר בוידוי יום הכפורים:", + "שני וידויין. אחד עליו ואחד עליו ועל אחיו הכהנים:", + "וטעון אנא. דילפינן כפרה כפרה מחורב דכתיב \"אולי אכפרה בעד חטאתכם\". מה להלן באנא כו' (הכי איתא ביומא (דף לז.)):", + "שאין בא וכו'. פר יום הכפורים מכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בסוף או שאין בה ידיעה בתחלה ובסוף:", + "לפי ה' בצפון. ככל החטאות דדינן בצפון:" + ], + [ + "(ה) נאמרה להלן לקיחה. פי' ויקח משה את הדם וישם באגנות. מה להלן לקיחה בכלי והיינו קבלה:" + ], + [ + "(ו) המרובה בבגדים מנין. דאף על פי דאינו מביא פר בהוראה כדמייתינן לעיל מכל מקום כשר הוא לקבל הדם של פר כהן משיח ומן הדין כשר אפילו כהן הדיוט לזה אלא אינו בדין שיכפר הדיוט על כהן גדול אלא כהן גדול שכמותו:" + ], + [ + "(ז) מדם הפר מדם הנפש. דהוה ליה למכתב \"מדמו\" אלא אתא לאורויי שיהא הדם מעצם חיותו של הפר דהיינו כל זמן הקילוח:", + "מן הפר יקבל. אתא למעוטי כשנשפך על הרצפה ואספו. ועיין בזבחים (דף כה.) דיליף שם מקרא:", + "והביא אותו כשר ולא פסול. היינו דההולכה צריך להיות גם כן בכהן כשר:", + "למעט קרבנו למצוה יחידית. היינו השעירה של עבודה זרה שמביאה כהן גדול כשאר יחיד על מזבח החיצון לבד:" + ], + [ + "(ח) לא המספג. שלא יקנח באצבעו בדופן המזרק אלא שיעשה דרך טבילה:", + "על כל הזייה טבילה. ולא טבילה אחת לכל הזיות:", + "ונאמר להלן. גבי לוג שמן של מצורע:", + "מה אצבעו וכו' המיומנת שבימין. תרתי קאמר. חדא שיהיה אצבעו המיומן, ר\"ל היותר רגיל במלאכות כולם והוא האצבע הסמוכה לגודל שהיא מזומנת לתשמיש האדם יותר משאר אצבעות והשני שיהיה מידו הימנית. וזהו המיומנת שבימין, ר\"ל האצבע המיומן שביד ימין:" + ], + [ + "(ט) שיהא בדם כדי טבילה. היינו כדי שיעור טבילה לכל שבע הזיות (מנחות דף ז: עיי\"ש):", + "והזה לא המטיף. פי' בהתזה ולא שיטיף אצבעו מאליו:", + "והזה לא הזורק. פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה:", + "מן הדם שבענין. דהיינו מן הדם שבמזרק ולא מן הדם הנשאר באצבע אחר הזאה:", + "ולא שבע טיפין. שיהיו שבע הזאות שלמות מן הדם ולא שבע טיפין בלחוד:", + "לא אחת ושבע. כדרך שמונה ביום הכפורים:" + ], + [], + [ + "(יא) מן הדם שבענין. היינו ממה שנשאר בכל ולא ממה שנשאר באצבעו:", + "על קרן קרנות. פי' הוי ליה למכתב 'קרן' וכתיב 'קרנות' הרי כאן שתים, ולמטן בפר העלם דבר של צבור כתיב גם כן \"קרנות\" ואיתקוש להדדי כדאיתא לקמן לומר שטעון מתן דמים על ארבע קרנות ור' יהודה נפקא ליה זה מדרשא אחרינא. ועיין בהראב\"ד ובקרבן אהרן מאי בינייהו:", + "שיתחנך המזבח בקטורת. כדאיתא במנחות (דף נ.) שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת:", + "שתהא משל צבור. ולאפוקי אם נתחנך בקוטרת של יחיד כאילו לא נתחנך:", + "שיהא סממניה לתוכה. שאם חסר אחת מהן כאילו לא נתחנך. 'סמים' יתירא קדריש דמצי למכתב \"מזבח הקטורת\":", + "יכול אף זה כן. פי' בשעה שהוא מזה על הפרוכת יעמוד לפנים מן המזבח:", + "תלמוד לומר מזבח וכו' ואין הכהן לפני ה'. אלא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת באותו מקום שיהיה אחר כך בשעת מתן הקרנות והיינו שמרחוק היה מזה על הפרוכת ואם נגעו נגעו ואם לאו אין בכך כלום אלאל שהיה מכוין כנגד הארון מבחוץ:" + ], + [ + "(יב) ישפך לרבות וכו'. דמלת \"הפר\" יתירה ד\"דמו\" הוה ליה למכתב, לזה אמרו שבא לרבות פר אחר שיהא שירי דמו נשפכין והוא פר יום הכפורים:", + "ולא אל יסוד מזבח הפנימי. שלא תאמר במקום מתן הקרנות יהיה שם שפיכת שיריו:", + "אף מזבח הפנימי וכו'. ר\"ל ולזה אתא קרא למעט שלא יותן על מזבח הפנימי:" + ], + [ + "(יג) מזבח העולה שאין תלמוד לומר. דהא אתקיש להדדי אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו והכי מדריש יסוד יהיה אל מזבח העולה ולא אל מזבח הפנימי:", + "אם את שיריו וכו'. דהיינו כשהוא זורק מהפר על קרנות מזבח הפנימי אפילו הכי שיריו דוקא על מזבח החצון:", + "דבר אחר. היינו קושיא אחריתא:", + "שיהא יסוד למזבח של עולה. כצ\"ל. כלומר תן תורת שפיכת שיריים ליסוד להלכות מזבח של עולה שיהיה המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו שפיכת שיריים אל היסוד אם נשאר בכלי לאחר שזרק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיבי שפיכת שיריים יצטרך למילף מהכא:", + "זה יסוד מערבי. של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) ואת כל חלב הפר. מלת 'פר' יתירא ד\"את כל חלבו\" היה לו לכתוב:", + "לשתי כליות וכו'. דחלבים כתיבי שם וזה לא הוזכר שם:", + "לכל האמור בענין. היינו לחלבים ולכליות וליותרת. ולענין שיהא טעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב דרשינן ליה לקמן מקרא אחרינא (דכתיב בפר העדה \"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת\" ודרשינן כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח החטאת לרבות שעירי ע\"א ופרש\"י (זבחים פד, א) אלו שעירי ע\"א להביאן כדין פר העלם דבר לטעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב):", + "מן המחובר. היינו שלא ינתח הקרבן קודם שיטול אימוריו אלא שיטול אותן בהיותו מחובר כולו:" + ], + [ + "(ב) מה שלמים לשמן. כדאיתא בזבחים (דף ד.) דעיקר דינא דלשמה כתיב בשלמים לענין שחיטה ולענין קבלה ולענין זריקה, עיי\"ש במסקנא:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל משור זבח. ולא כתיב \"כאשר יורם מזבח\":", + "ר' יהודה בן שמעון אומר מה שלמים וכו'. זה כבר נאמר מתחלה ועיקרו לא בא אלא לסיים או מה זבחי וכו':" + ], + [], + [ + "(ה) והלא דין הוא. שיקטיר על מזבח הפנימי ולזה אצטריך קרא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) הכי גרסינן ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראש וכרעים – כצ\"ל. והיינו בעולה מה להלן על ידי ניתוח שכן כתוב שם מתחלה \"ונתח אותה לנתחיה\":", + "תלמוד לומר וקרבו ופרשו. מפרש ביומא (דף סח.) מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו, כלומר עור הפר ובשרו איתקש לקרבו ופרשו, מה פרשו מוציאו בקרבו ושורפו אף בשרו מוציאו בעורו ושורפו בעורו:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) \"אל מקום\" שיהא מקום מתוקן להם לכך. \"טהור\" שיהא מקומו טהור. [כן הוא גירסת הגר\"א והוא כסדר המקרא]:", + "שיהא מקום מתוקן. פי' מיוחד לכך מדקריה \"מקום טהור\":", + "אל שפך הדשן וכו'. תלת מילי נינהו וכולהו ממשמעותיה דקרא קדריש. (א) שיהא שם דשן, היינו שיניח שם דשן של הנשרפין, (ב) ושיקדים את הדשן, שאם אין שם דשן יתן שם מדשן המזבח או מדשן הנשרפין אחרים. (ג) והשלישי שיהא מקום שנותנין שם את הדשן זה דישון מזבח העולה כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ונפק זה מדכתיב \"אל שפך הדשן\" דמשמע מקום ששופכין שם את הדשן האחר:", + "שיהא מקום משופך. היינו שיהיה מקומו מקום מדרון מדלא כתיב \"אל מקום הדשן\" וכתיב \"שפך הדשן\" שמע מינה לשון מדרון קאמר שדשנו משתפך שם:" + ], + [ + "(ו) ושרף אותו כשר לא הפסול. פי' הכשר נשרף חוץ לשלש מחנות אבל הפסול נשרף בבית הבירה כדאיתא בזבחים פרק טבול יום (דף קד:):", + "הואיל ונאמר שריפה בפנים וכו'. היינו חטאת פסולה כדכתיב \"וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' באש תשרף\" לימד על חטאת פסולה שתהא שריפתה בקודש וההיא שריפה ודאי בעצים של מערכת היא:", + "ונאמר שריפה בחוץ. היינו פרים הנשרפים ששריפתן חוץ למחנה:", + "לרבות כל עצים במשמע. כצ\"ל דעצים קרא יתירא הוא דלכתוב \"ושרף אותו באש\":", + "אפילו בקש ואפילו בתבן וכו'. דכולהו בכלל עצים נינהו:", + "ישרף אף על פי שאין שם דשן. דלא תימא הדשן לעיכובא הוא ואם נטל משם הדשן לא ישרפנו שם קמ\"ל ישרף מכל מקום:", + "עד שמצית הוא בגופו. היינו בכולו, שאף על פי שהצית האור ברובו יתעסקו בו עד שתגמר שריפתו (פסחים עה: ורש\"י שם):" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואם הרי זה מוסף וכו'. דכיון שהוא בגדר הוספה הרי הוא רק כמו תוספת על העיקר והעיקר קודם:" + ], + [ + "(ב) ולהלן נאמר עדה. \"ושפטו העדה.. והצילו העדה\":" + ], + [ + "(ג) אמורה להלן כולן ראויים להוראה. וכל אלו אין ראוים להיות בסנהדרין כדתנן בסנהדרין דף ל\"ב ובדף ל\"ג, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ד) לא היה מופלא של בית דין שם. לא היה ממנין הסנהדרין, דאי הוי ממנינא מאי אריא מופלא אפילו אחר נמי ממעטינן כדקתני או שאמר אחד מהם איני יודע אלא כר' יהודה אתיא דאמר (בסנהדרין דף ב) לא היה סנהדרין גדולה אלא של שבעים ואחד ממונה על כולן, דהיינו מופלא שבבית דין, וקמ\"ל דבעינן שאף הוא יהיה עמהן בהוראה:", + "תלמוד לומר כל עדת ישראל – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ה) ישגו. אי כתב \"ישגו\" ולא כתב \"ונעלם\":", + "יהו חייבין. להביא פר:", + "על שגגת המעשה. שלא טעו בהוראה אלא שנתחלף לבית דין ורוב הקהל חלב בשומן ואכלו. ד\"ישגו\" שגגת מעשה משמע:", + "תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר. כלומר שבית דין גרמו לשגגת מעשה על ידי העלם דבר:", + "על העלם דבר עם שגגת המעשה. כצ\"ל. ששגגו הקהל או רובן במעשה על ידי שתלו בהוראת בית דין שהורו וטעו אבל אם לא תלו בהוראה כיחידים בעלמא דמו וכל יחיד ויחיד מביא כשבה או שעירה:" + ], + [ + "(ו) מתוך שיצאת עכו\"ם. מכלל כל המצות:", + "לידון בעצמה. שאין מביאין בה פר לחטאת אלא פר לעולה ושעיר לחטאת:", + "יכול יהו חייבין כו'. דהא לא כתיב בה \"ונעלם\" וכי היכי דחלוקה משאר מצות לענין קרבן חלוקה נמי בדין שגגתה:", + "תלמוד לומר כאן. גבי עכו\"ם. פרשת עכו\"ם קרי כאן משום דהשתא בענינא דעכו\"ם קאתי:", + "מעיני. \"אם מעיני העדה נעשתה לשגגה\" (במדבר טו, כד):", + "ולהלן נאמר מעיני. \"גבי שאר מצות דכתיב \"ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגו'\", דקרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"ונעלם דבר ועשו הקהל וגו'\", וכן גבי עכו\"ם הוי מצי למכתב \"אם מהעדה נעשתה וגו'\":", + "מה מעיני האמור להלן. בשאר מצות:", + "בית דין. סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית דכתיב בהו עדת ישראל וכנ\"ל:", + "אף כאן. בעכו\"ם אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול:", + "להלן העלם דבר וכו'. דכתיב \"ונעלם דבר\":", + "אף מעיני האמור כאן. בעכו\"ם בעינן שיהו העלם דבר עם שגגת מעשה שעשו הקהל על ידי שתלו בבית דין:" + ], + [ + "(ז) לא שתעלם מצוה כולה. דמשמע ליה דמלת \"דבר\" מורה על חלק מהמצוה, לא על כולה. ולקמן נבאר היכי משמע זה מקרא:", + "אין נדה בתורה. כלומר אין איסור נדה מהתורה דעקר כל גוף האיסור לגמרי:", + "אין שבת בתורה. אין איסור מלאכה בשבת מן התורה:", + "אין עכו\"ם. אין איסור העבודה וההשתחויה לעכו\"ם מן התורה:", + "לא שתעלם וכו'. שכיון שגוף הדבר מפורש בתורה לאיסור שגגתם עולה זדון; שהיה להם ללמוד ולא למדו:" + ], + [ + "(ח) אבל אמרו וכו'. מסקנא דמלתא דלעיל היא והכי קאמר לא שהורו בהעלם מצוה כולה שאמרו אין נדה בתורה אלא כך אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום (היינו דאחד עשר יום שבין נדה לנדה – ימי זיבה הן, ואם ראתה בהן דם יום אחד או שני ימים – דינה לשמור יום אחד בטהרה וטובלת וטהורה, וביום שאחר ראייתה נקראת \"שומרת יום\") פטור ולאו דוקא אלא שאמרו דזה מותר:", + "והנה בגמרא אמרינן דאם ההוראה היה בדבר שהצדוקין מודין בו לאיסור לאו הוראה היא וקפריך הגמרא הא נמי הא כתיב \"וספרה לה\" מלמד שסופרת אחד לאחד אלא כגון דאמרי זבה לא הויא אלא ביממא דכתיב \"כל ימי זובה\" (ויקרא טז, כו):", + "אבל המוציא מרשות לרשות. שאמרו מותר להושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים בדיוטא אחת:", + "ומרשות היחיד לרשות הרבים. היינו על ידי זריקה, דאי הוצאה ממש הא כתיבה \"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי\". וכן לענין השתחואה, לאו דעקרו לכולה מילתא דהשתחואה דהא כתיב \"לא תשתחוה לאל אחר\" והוי דבר שהצדוקין מודין בו אלא דאמרו אין השתחויה אלא בפישוט ידים ורגלים, הא השתחואה שלא בפישוט ידים ורגלים שריא:", + "יכול יהו פטורין. כלומר אימא איפכא, דלא מיחייבו אלא בעקירת כל הגוף אבל בקיום מקצת ובטול מקצת יהו פטורין ד\"דבר\" כולה מלתא משמע:", + "ומשני תלמוד לומר דבר ולא כל הגוף בגמרא מפרש מאי משמע ומשני יליף דבר דבר בגזירה שוה מזקן ממרא דכתיב שם \"כי יפלא ממך דבר וגו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך\", מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף כאן דבר ולא כל הגוף:" + ], + [ + "(ט) לידון בעצמה. להיות חלוקה בקרבנה משאר מצות לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת:", + "מה מעיני אמור כאן. בשאר מצות:", + "פרט לכל הגוף. דכתיב \"ונעלם דבר\" כדאמרן:", + "אף מעיני האמור להלן. בעבודה זרה דכתיב בה \"מעיני העדה\":", + "פרט לכל הגוף. והא דקתני לעיל אמרו אין עכו\"ם בתורה פטור – אגזירה שוה ד\"מעיני מעיני\" דהכא סמיך:" + ], + [ + "(י) הורו בית דין ועשו. הם עצמם על פי הוראתם ולא עשו הקהל:", + "יכול יהו חייבין. להביא פר:", + "תלמוד לומר הקהל ועשו. דהוה מצי למכתב \"ונעלם דבר מעיניהם\", \"הקהל\" למה לי?", + "ההוראה תלויה בבית דין. דכתיב \"ונעלם דבר מעיני\" דהיינו בית דין שהורו לעבור:", + "והמעשה תלויה בקהל. ד\"הקהל\" נדרש לאחריו דבעינן הקהל ועשו, שיעשו רוב צבור על פי בית דין, בין שעשו בית דין עמהן בין לא עשו:" + ], + [ + "(יא) מצות ה'. מיעוטא הוא:", + "לא מצות המלך ולא מצות בית דין. שאף על פי שאסור לעבור על ציווי המלך כדכתיב \"שום תשים עליך מצך\" שתהא אימתו עליך וכן בבית דין כתיב \"לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך\" – אפילו הכי אם הורו בית דין לעבור על מצות המלך או על מצות שתקנו וגזרו בית דין שלפניהם שגדולים בחכמה ובמנין ועשו הקהל על פיהם – פטורים להביא קרבן:", + "מצות האמורות במשיח. דבעינן מעשה שחייבין על זדונו כרת:", + "הן מצות האמורות כאן. כדילפינן לעיל מדכתב \"נפש בני ישראל\" דאתקש צבור ליחיד:", + "פרט לשמיעת הקול וכו'. דכל הני בעולה ויורד נינהו ולא מייתו עלייהו צבור קרבן בהוראה:", + "ואשמו. יתירא הוא:", + "כשם שנפרעין מן היחיד. דכתיב ביה \"ואשם\":", + "כך נפרעין מן הצבור. אם לא הביאו קרבנם סד\"א כיון דעל פי בית דין עשו לא ליענשו. קמ\"ל:" + ], + [ + "(יב) ידעו שהורו וטעו. אם נודע להם שטעו בהוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:", + "ולא ידעו מה הורו. אם בחלב אם בדם. כגון שהורו בית דין היתר באחד מהם ועשו הקהל על פיהם ואכלו שוגגין חלב ודם, חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה. ואחר כך ידעו שהורו שלא כראוי אכן לא נודע להם באיזה מהן הוא שהורו היתר, אם על החלב או על הדם:", + "תלמוד לומר ונודעה החטאת. דצריך שיוודע החטא שידעו על מה הורו, אם על החלב או על הדם:", + "לא שיוודעו החוטאים. דלא סגי בידיעה דחוטאים. דאף על גב דממה נפשך חטאו בהוראה – אפילו הכי, כיון שלא נתברר להם אותו החטא שעשו בהוראה מה הוא, פטורין. ועיין בהוריות דף ה' בגמרא:" + ], + [ + "(יג) אשר חטאו. יתירא הוא דהוה ליה למכתב \"ונודעה החטאת\" ולשתוק. אלא אדבתריה קאי – אשר חטאו והקריבו – לאשמועינן דכמנין השבטים החוטאים כך מנין הפרים:", + "או אינו אלא חטאו שני יחידים וכו'. לאו דוקא שני יחידים דהא בעינן הקהל ועשו ושנים ושלשה יחידים לאו קהל הן. אלא כלומר אימא כל יחיד ויחיד מהקהל שחטאו יביא פר בפני עצמו דהא \"אשר חטאו והקריבו\" שיקריב כל אחד במשמע:", + "תלמוד לומר הקהל. \"והקריבו הקהל\":", + "הקהל חייב. להביא פר אחד לכולן ולא פר לכל אחד ואחד:", + "וכל קהל וקהל חייבין. דכתיב \"אשר חטאו\":" + ], + [ + "(יד) הכיצד. יתקיימו שתיהן דמשמע מ\"אשר חטאו\" פר לכל חוטא וחוטא, \"והקריבו הקהל\" דמשמע פר אחד לכולן:", + "חטאו שני שבטים וכו'. שאם חטאו הרבה שבטים דהיינו קהלי טובא יקריבו כל קהל וקהל פר לעצמו דהיינו פר לכל שבט ושבט אחד אקרי קהל דכתיב בדברי הימים \"ויעמו יהושפט בקהל יהודה וירושלים\":", + "מביאין על ידיהן. על ידי אותן שחטאו על פי הוראת בית דין הגדול נגררין גם שאר השבטים שלא חטאו להביא אף הן:", + "פר. בברייתא בגמרא גריס \"פר פר\", כלומר פר לכל שבט ושבט דהוו להו י\"ב פרים וקא מפרש טעמא ואזיל מנ\"ל גרירה לכך נאמר הקהל בה\"א דהוה מצי למכתב \"והקריבו קהל\" לחייב להביא כפרה על כל קהל וקהל דהיינו אפילו על אותן שלא חטאו. וכי רבינהו קרא דומיא דחוטאין רבינהו דכתיב בהו \"אשר חטאו והקריבו ה\"נ הנגררין עמהן צריכין להביא פר לכל שבט ושבט:" + ], + [ + "(טו) מביאין שבעה פרים. פר לכל שבט ושבט דלית ליה לר' שמעון גרירה וה\"א ד\"והקריבו הקהל\" מוקי לה ר' שמעון לחייב על כל קהל וקהל דשבט אחד אקרי קהל:", + "ובית דין. הגדול שהורו להם מביאין עליהן פר והוא הדין לשבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול דמביאין שני פרים פר לאותו שבט ופר לבית דין כדאמרינן בגמרא והא דנקט ז' לרבותא דאפילו בשבעה שבטים אין השאר נגררין על ידיהן לחייבן:", + "שנאמר כאן. גבי הקרבה קהל:", + "ולהלן. גבי העלם דבר נאמר קהל דכתיב \"ונעלם דבר מעיני הקהל וגו' והקריבו הקהל\":", + "מה קהל אמור להלן בית דין. דהא הוראה תלויה בבית דין דכתיב \"ואם כל עדת ישראל ישגו\" וע\"כ ה\"ק קרא ונעלם דבר מעיני בית דין:", + "אף כאן. והקריבו הקהל בית דין צריכין להקריב ומיהו צבור נמי חייבין דהא דכתיב \"אשר חטאו והקריבו\" לחיובי לצבור אתי:" + ], + [ + "(טז) חטאו שבעה שבטים. דהוו רובא דשבטים:", + "או רובן. רוב כל אחד ואחד משבעה שבטים דרוב השבט ככל שבט ורוב השבטים ככולן ואקרי כאן \"כי לכל העם בשגגה\":", + "וכולן פטורין. אפילו כי עשו כולן על פיהן:", + "מה קהל אמור להלן בית דין. ולא צבור שאין העלם דבר תלוי בצבור אלא בבית דין:", + "אף כאן בית דין. חייבין ולא צבור:" + ], + [ + "(יז) והן רובו. של צבור בגברי נמי בית דין חייבין דבחדא מינייהו סגי או רובא דשבטים או רובא דגברי ופלגא דשבטים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) תלמוד לומר זקני העדה. והם הסנהדרין:", + "יכול כל הזקנים. שנמצאים בעדה והם הסנהדרי קטנה:", + "המיוחדים שבעדה. הם הסנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית:" + ], + [ + "(ג) ידי כל יחיד ויחיד. פי' בשתי ידים של כל יחיד ויחיד והוא מדלא אמר \"וסמכו זקני העדה ידם\" ואמר \"ידיהם\" לרבות:", + "פר טעון וכו'. \"הפר\" מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"על ראשו\". להכי אמר ר\"י שבא למעט שעירי עבודת כוכבים:", + "אין שעירי עכו\"ם טעונין סמיכה בזקנים. אלא בכהן. ובפרק שתי מדות (מנחות צב, א) פריך על הברייתא הזו והא בעינן סמיכה בבעלים והבעלים הם הבית דין שעל ידי הוראתם בא זה. עיין שם במסקנא דר\"ש סבר לה דשעירי עבודה זרה טעון סמיכה בזקנים:" + ], + [ + "(ד) לפני ה' בצפון. דילפינן ליה מדכתיב בעולה \"לפני השם צפונה\":", + "ונאמר להלן. בפר כהן משיח:", + "פני פרוכת הקדש. שצריך לכוין בהזאתו כנגד הבדים ולא כנגד הפרוכת כולו:" + ], + [ + "(ה) ועשה כאשר עשה וכו'. האי קרא \"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וכו'\" קרא יתירא הוא שהרי כל עבודתו נתפרשו בו חוץ מיותרת הכבד ושתי כליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה \"וכפר עליהם\" ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כוליה לדרשא אתי וסרסהו ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה עליהם לעכב שאם חיסר וכו':", + "יכול אין לי אלא מתן שבע. כצ\"ל. דהיינו השבע שמזה על הפרוכת:", + "שכן מתן שבע מעכבת בכל מקום. בפרה דכתיב בה \"והזה אל נוכח פני אהל מועד\" (במדבר יט, ד), וכתיב \"חוקה\" לעיכובא. ובלוג שמן של מצורע דכתיב \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" (ויקרא יד, טז) וכתיב \"זאת תהיה תורת המצורע\" וכל הויה עיכובא:", + "ומנין למתן ארבע. בקרבנות מזבח הפנימי שמעכבות שאין מעכבין בחטאת החצונה כדלקמן בפרק יא:", + "ת\"ל כן יעשה. חזר וכפל, ואם אינו ענין למתן שבע תנהו ענין מתן ארבע:" + ], + [ + "(ו) ועשה לפר. \"לפר\" ריבויא הוא:", + "לרבות פר יום הכפורים. פרש בגמרא דלעכב לא אצטריך דחוקה כתיב ביה אלא לאת בדם וטבילה. והיינו דבפר יום הכפורים לא כתיב \"את\" ולא כתיב \"בדם\" ולא כתיב טבילה. דהכי כתיב \"ולקח מדם הפר והזה באצבעו\". ואקשינהו ללמד הימנו הלכות ריבויא של את והלכות בדם וטבילה. \"את\" – להכשיר אמין שבאבצע, שאם עלתה לו אם באצבעו (שקורין פאחיר) לא הויא חציצה דאתרבו מ\"את אצבעו\". \"בדם\" – שיהא בדם כדי טבילה. \"וטבל\" ולא המספג (כדלעיל פרשה ג' פסקא ח' ט'). והכי משמע קרא ועשה לפר יום הכפורים כאשר עשה לפר כהן משיח דכתיב ביה \"וטבל הכהן את אצבעו בדם\":", + "כאשר עשה לפר. ה\"נ לאו מ\"כאשר עשה\" קדריש שהרי כבר סרסו ודרשו אלא \"לפר\" קדריש:", + "לרבות פר כהן משיח. האמור בפרשה העליונה ולא נכפל שם לכך חזר והקישן יחד שילמד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:", + "החטאת. לרבות שעירי עכו\"ם להביאן בדין פר העלם דבר ליטען הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו בפרשת שלח לא נתפרשו הלכותיו:", + "יכול שאני מרבה את שעירי רגלים. להיות פנימיים ונשרפים:", + "ת\"ל לו. כצ\"ל \"כן יעשה לו\" לזה ולא לאחר:", + "ופריך מה ראית כולי ומשני אחר שריבה הכתוב החטאת מיעט דכתיב \"לו\":", + "מרבה אני שעירי עכו\"ם. לתורת פר העלם דבר שמכפרין על עבירת מצות ידועה כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שאין דומין לו בכפרתו שהן באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו:" + ], + [ + "(ז) וכפר עליהם. ד\"וכפר\" משמע מכל מקום:", + "אף על פי שלא סמכו. עליו זקנים:", + "ונסלח להם. אף על פי שלא נתן בשיריים ליסוד מזבח החצון:", + "שאין מעכבין את הכפרה. בעלמא כדלעיל (בדיבורא דנדבה בפ\"ד פסקא ח' ט') וכן שירי הדם לא מעכבא בכל מקום:", + "שהן מעכבות את הכפרה. בעלמא דמתן ז' אשכחן דמעכבי בפרה ובנגעים ואפילו מתן ד' דמזבח החצון חדא מינייהו מיהא מעכבא בכל מקום. הלכך מסתברא לרבויינהו וכולהו לעיכובא:" + ], + [ + "(ח) אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. לעיל פרק ה' פסקא ד' יליף להו שפיר:", + "הפר הראשון. משמע פר כהן משיח האמור בפרשה שלמעלה הוא יהיה ראשון:", + "בכל מעשיו. ואפילו בשריפה:" + ], + [ + "(ט) יכול אף שעירי עכו\"ם יקדמוהו. לפר הבא על שאר מצות:", + "ודין הוא. שיקדמו שעירי עכו\"ם:", + "אם פר כהן משיח שהוא פר יחידי ואין קרבן עולה עמו קודם לפר העדה כדאמרן:", + "פר ושעיר לא יקדמוהו. בתמיה הא האי שעיר עדיף טפי דאיכא פר לעולה בהדיה. (והגר\"א גריס \"שעירי עבודה זרה של צבור לא יקדמוהו\" ולפי דבריו הקל וחומר הוא מיחיד לצבור וקשה דהא פר העדה גם כן של צבור):", + "ת\"ל פר. דהוה מצי למכתב \"כאשר שרף את הראשון\", \"הפר\" למה לי? – למעוטי:", + "פר ראשון. וקודם לישרף ואין שעירי עכו\"ם קודמין ליקרב ולישרף:" + ], + [ + "(י) ופריך או אינו אומר. \"הפר\" למעוטי שעירי עכו\"ם לענין קדימה אלא לענין שריפה:", + "ת\"ל חטאת הקהל. תלה טעם השריפה לפי שהוא חטאת הקהל:", + "לכל חטאת הקהל שישרפו. ואתרבי להו שעירי עכו\"ם נמי לשרפה וע\"כ כי כתיב \"הפר\" למעטינהו שלא קדמו ולאפוקי מקל וחומר:" + ], + [ + "(יא) מרבה אני שעירי עכו\"ם. בכללא דחטאת הקהל דדמו טפי לפר העלם:", + "שמכפרין על עבירת מצות ידועה. כמותו:", + "ומוציא שעירי רגלים שאין באין. וכדפירשנו לעיל בפסקא וי\"ו:" + ], + [ + "(יב) והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצות ידועה. – כצ\"ל. ור\"ל שפר יום הכפורים בא לכפר על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וטעון שריפה ואם כן איכא למימר נמי דחטאת הקהל כייל שעירי הרגלים כי היכי דכייל פר יום הכפורים ומיעוטא דהוא לשעירי עכו\"ם אתי:", + "ומשני מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים אף כל שדמו נכנס לפנים – כצ\"ל [הגר\"א]. כלומר לית לן לאתויי בכללא דחטאת הקהל אלא פנימיים דהיינו שעירי עבודה זרה דדמו לפר העלם ולפר יום הכפורים ולאפוקי שעירי רגלים שאין דמן נכנס לפנים דהא מיעט רחמנא לו כנ\"ל בפסקא וי\"ו:", + "כל מעשיו. שחיטה וקבלה והולכה וזריקה:", + "הוא פרט לששרפו שלא לשמו. ולאו למימרא דשרפו שלא לשמו פסול – דמאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! ועוד דהוא עצמו שלא נשרף כשר. אלא ארישא קאי דקתני שיהיו כל מעשיו לשם חטאת ואם שחט וזרק שלא לשמו פסול ואהא קאמר דלא תימא הוא הדין לשריפה אלא פרט לששרפו שלא לשמו, פי' אף על פי שכל מעשיו לשמו שריפה לא בעינן לשמו. אבל באמת כל זה דחוק:", + "והנכון כגירסת הגר\"א \"פרט לששחטו שלא לשמו\", וכן הוא הגירסא בילקוט. ואף דממעיטינן מעיקרא מ\"חטאת\" אפשר דאי לא ממעטינן מ\"הוא\" הוה אמינא דמ\"חטאת\" ממעטינן רק מקבלה ואילך דהקפידה התורה להיות בכהנים, מה שאין כן בשחיטה:" + ], + [ + "(א) אשר נשיא יחטא. מדשני קרא בדיבוריה דבכולהו כתיב \"אם\" – \"אם הכהן המשיח\" \"ואם כל עדת ישראל\" \"ואם נפש אחת\" – והכי נמי היה ליה למכתב \"ואם נשיא יחטא\" וכתב \"אשר\":", + "אשר הדור. \"אשר\" כמו \"אשרי\":", + "צ\"ל על זדונו בתמיה, כלומר אם על שגגתו מרגיש להביא חטאת כל שכן שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:", + "ואם נשיא שלו. היינו כשההדיוט רואה שהנשיא שאין לבו כפוף מרגיש על חטאו ומביא חטאת על שגגתו לוקח מזה מוסר על עצמו:", + "יכול נשיא שבט כנחשון. שחטא יביא שעיר:", + "מכל מצות ה' אלהיו. דהוה מצי למכתב \"מכל מצות השם\" כדכתיב בכולהו אלא לגזירה שוה אצטריך:", + "ולהלן. בפרשת מלך:", + "אלא ה' אלהיו. דבמלך משתעי שם קרא דכתיב \"שום תשים עליך מלך\" (דברים יז, טו):", + "אף נשיא האמור כאן. שאין על גביו שלטון אחר אלא ה' הוא שנדון בשעיר אבל נשיא שבט שהוא כפוף למלך הרי הוא כהדיוט ומייתי כשבה או שעירה:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. דהוה מצי למכתב \"אשר נשיא יעשה אחת מכל וגו'\", \"יחטא\" למה לי?", + "שיכול יביא על הקודמות. אם חטא בעודו הדיוט ולא הספיק להביא כפרתו או שלא נודע לו עד שנתמנה למלך יביא שעיר. קמ\"ל \"נשיא יחטא\" שחטא בעת נשיאותו. יצא זה שאינו מיבא אלא כשבה או שעירה כהדיוט:", + "ופריך ודין הוא ולמה לי קרא:", + "משעבר. ממשיחותו כדמרבינן לעיל (פ\"ב פסקא וי\"ו) מדכתיב \"על חטאתו\":", + "אינו מביא על הקודמות. פר אלא כהדיוט כדלעיל (פרשתא ב' פסקא וי\"ו):", + "נשיא שאין מביא חטאתו. שעיר:", + "משעבר. מנשיאותו, שהרי אין כאן נשיאות לא בשעת החטא ולא בשעת הבאה ובמשיח הוא דרבי רחמנא מדכתיב \"על חטאתו\" אבל נשיא דלא כתיב בו ריבויא אם חטא משעבר לא מייתי אלא כהדיוט:", + "לא אם אמרת במשיח. שאינו מביא פר על הקודמות:", + "שאינו מביא על שגגת מעשה. בלחוד אלא על העלם דבר (דהיינו שהורה ע\"ז מקודם ותלה עכשיו עצמו בהוראתו) עם שגגת מעשה (כדלעיל פרשתא ב' פרק ב'). הלכך על הקודמות כיון דבשעת החטא הוי דינו בשגגת מעשה לאו בר אתויי פר הוא כיון דלאו על מה שתלה בהוראתו מחייבינן ליה ההיא שעתא לית לן לחיוביה לאתויי פר דהא אלו חטא השתא נמי לא מייתי אי לאו דתלה בהוראתו:", + "תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה. כמו קודם שנתמנה. וכיון דאשתני דיניה ממשיח לענין שגגה אימא זיל בתר שעת הקרבה ולייתי שעיר. קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ר\"ש. פליג אתנא קמא דממעט לקודמות משעיר וסבירא ליה דלעולם מייתי כהדיוט אפילו לא נודע לו חטאו עד שנתמנה ור' שמעון סבירא ליה דחטא וידיעה בעי:", + "חייב. בכשבה או שעריה:", + "פטור. לגמרי דכהדיוט לא מייתי כיון שלא נודע לו בעודו הדיוט וכנשיא נמי לא דהא בשעת החטא הדיוט הוי (הוריות י, א):", + "יכול גזירה. דבר ברור הוא שהכתוב מחליט שעתיד הנשיא לחטוא:", + "תלמוד לומר יחטא. כלומר דגמרינן הך \"יחטא\" מ\"יחטא\" דכתיב גבי כהן משיח והתם כתיב \"אם יחטא\" דהיינו במקרה (גמרא). והגר\"א גריס \"תלמוד לומר אשר יחטא – כשיחטא\", וגם כן הכונה מגזירה שוה זו אנו למדין ד\"אשר יחטא\" היינו כשיחטא:" + ], + [ + "(ד) ועשה אחת. היה לו למכתב \"ועשה מכל מצות השם\", \"אחת\" למה לי?", + "חלב וחלב. שני זיתי חלב:", + "משם אחד. חלב הכליות או חלב הדקין:", + "בשני העלמות. שנודע לו בינתיים דהוו להו שתי שגגות דחטאת בידיעה תלה רחמנא דכתיב \"או הודע אליו\":", + "או משני שמות. כזית משל כוליא וכזית משל דקין אפילו אכל שתיהן בהעלם אחד חייב:", + "שני חטאות. ובפרק קמא דכריתות פריך אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מחולקין וליכא. דאף על גב דזה חלב הכליות וזה חלב הדקין מכל מקום שם חלב אחד הוא ואזהרתן מ\"כל חלב לא תאכלו\". ומשני הכא במאי עסקינן כגון שאכלן בשני תמחוין ואליבא דר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין:", + "חלב ודם. כזית מזה וכזית מזה אפילו בתמחוי אחד ובהעלם אחד חייב שני חטאתו דשמות מוחלקין \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\". חייב שני חטאתו ה\"ג וכן איתא במשנה בכריתות (דף יא:):" + ], + [ + "(ה) סקילה וסקילה משם אחד. כגון קצר וקצר בשבת אך שנודע לו בינתיים:", + "משני שמות. כגון קצר וטחן, אי נמי בא על אמו שהיא אשת אביו:", + "סקילה ושריפה. כגון בת אשתו דבשריפה ונעשית כלתו דבסקילה חייב על כל אחת ואחת לפי שחלוקין במיתה:" + ], + [ + "(ו) לא מצות המלך וכו'. כדי נקטיה דהכא במלך קיימינן וסירסא דלישנא דגבי משיח ועדה ויחיד נקט:", + "ולא מצות בית דין. אם שגג ועבר על מצותן שאף המלך מוזהר בלא תסור מן הדבר וגו':", + "מצות האמורות במשיח וכו'. דהיינו מעשה שחייבין על זדונו כרת:", + "הן מצות האמורות כאן. דילפינן לעיל (פרשה א' פסקא ז') מהיקישא דכתיב \"תורה אחת\" והאי הקישא גבי שעירה דעכו\"ם כתיב ואחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח שוין בה:", + "פרט לשמיעת הקול כו'. דכל הני כיון דאין הדיוט מביא עליהן חטאת קבוע אלא בעולה ויורד אין הנשיא מביא עליהן שעיר:", + "מלמד שמביא על שגגת מעשה. דהוה אמינא נלמוד אותו ממשיח דאינו מביא על שגגת מעשה:", + "ואשם. יתירא הוא:", + "מלמד שמביא אשם תלוי. על לא הודע ואשם תלוי זכר הוא איל מן הכבשים:" + ], + [ + "(ז) שאין מביא על הודעו זכר. אלא נקיבה כשבה או שעירה:", + "מביא אשם תלוי. שהוא זכר על לא הודע:", + "נשיא שמביא על הודעו זכר. שעיר:", + "משיח יוכיח. היינו דאי לאו קרא הוה אמינא משיח יוכיח שלא כל המתכפר בזכר על הודע מביא אשם תלוי:", + "שמביא על הודעו זכר. פר:", + "ואין מביא אשם תלוי. כדילפינן בריש פרק ב' דהוריות מקרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר ואשם. היינו דאצטריך קרא:" + ], + [ + "(ט) דין אחר. נהי דקל וחומר ליתא כדאמרינן משיח יוכיח, מיהו מדין מה מצינו איכא למילף ולא צריך קרא:", + "יחיד מוצא מכלל צבור. דמביא אשם ודאי וצבור אינן מביאין כדתנן בהוריות \"אשם ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין ובית דין פטורין\":" + ], + [ + "(י) משיח מוצא מכלל צבור. דגם הוא חייב באשם ודאי מה שאין כן צבור כנ\"ל:" + ], + [ + "(יא) ממי שמביא וכו'. דנשיא ויחיד שניהם מביאים בשגגת מעשה:", + "מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא וכו'. נשיא ומשיח שניהן מביאין זכר, זה פר וזה שעיר. מה שאין כן יחיד – כשבה או שעירה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) הכי גרסינן הודע אליו ולא שאמרו לו אחרים. ד\"אליו\" משמע לו לעצמו נודע לו שחטא, פרט לשהודיעוהו אחרים; שאינו מביא על פיהן. וכשהוא מכחישן קאמר כדמפרש בסיפא וקמפרש ואזיל הי ניהו אחרים דאיצטריך קרא למעטינהו:", + "וקאמר אין לי. אי לאו קרא לא הוי ידענא למעוטי אלא שאמרה לו שפחה, שאינה ראויה לבוא בקהל, וסברא היא דלא מהימנא לחיוביה חטאת ולא צריך קרא:", + "מנין אפילו אמרה לו אשה. שראויה לבוא בקהל ואיכא להימנוה טפי:", + "אוציא את שאמרה לו אשה. נמי מסברא ולא צריכא קרא:", + "שאין אשה כשרה לעדות. הלכך פשיטא דלאו כל כמינה לחיובי חטאת. ובאופן זה צריך לפרש כל הברייתא:", + "ת\"ל הודע אליו [כצ\"ל] ולא שיודיעוהו אחרים. כלומר להכי הוא דאצטריך קרא דהוה מצי למכתב \"הודע חטאתו\" וכתיב \"הודע אליו\" לאשמועינן דאפילו שנים אין מחייבין אותו קרבן:" + ], + [ + "(ב) יכול אף על פי שאינו מכחיש. אין מחייבין אותו כיון דהוא גופיה לא ברירא ליה שחטא:", + "ת\"ל או הודע. משמע מפי אחרים מדלא כתיב \"נודע\":", + "אליו והביא. מיותר [הגר\"א]:", + "שכן מחייבין אותו מיתה. וכל שכן שהן נאמנין לחייב קרבן ולומר לו עמוד והתודה שאנו יודעין שחטאת והוא אינו יודע להכחישן:", + "אביא את שאמר לו עד אחד. והוא שותק מסברא וגם בזה לא צריך קרא:", + "מנין אפילו אמרו לו שנים קרובים. שאין מחייבין אותו אפילו שבועה:", + "להעיד במקום אחר. למי שאינם קרובים, הלכך מתסברא גם בזה דשתיקתו הודאה היא להם:", + "מנין אפילו אמרה לו אשה. שאינה כשרה להעיד בשום מקום דאפילו הכי אמרינן שתיקתו הודאה היא:", + "ת\"ל או הודע. ולהכי הוא דאצטריך קרא לרבויי דמהימנא:", + "מתיבת \"עליו\" עד \"קרבנו\" - מיותר [הגר\"א] ופשוט:" + ], + [ + "(ג) א\"ר מאיר וכו'. ר' מאיר פליג אהא דקממעט תנא קמא לעיל אפילו אמרו לו שנים והוא מכחישן, והוא סבירא ליה דחייב מקל וחומר:", + "לידי מיתה חמורה. כגון שהעידו בו שהרג הנפש:", + "האיך אומרים לו עמוד והתודה. ויתכפר עונך לטוב לך:", + "והוא אומר לא חטאתי. ואינו רוצה להתכפר. וכיון דמלתיה דנפשיה הוא - הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש. דמה לנו בכך מאחר דלכפרה דידיה קאתי. אם אינו רוצה להתכפר - אל יתכפר:", + "א\"ר שמעון. תשובה לדברי ר' מאיר דיליף מקל וחומר דשנים מחייבין אותו קרבן ואתי ר' שמעון למימר דשאני קרבן אם אמר \"מזיד אני\" פטור, כלומר ואיכא מיגו דמצי לתרוצי דיבוריה ולמימר מה שאמרתי \"לא אכלתי\" - לא אכלתי שוגג אלא מזיד, ועדים לא ידעי לאכחושי בהא ומהימן בהך טענה למיפטר נפשיה מקרבן. דמזיד לאו בר אתויי קרבן הוא:", + "ואיכא בינייהו בין ר' יהודה לר' שמעון היכא דליכא לתרוצי לדיבוריה כגון אמרו לו שנים נטמאת ונכנסת למקדש והוא אומר לא נטמאתי. דלטעמיה דר' יהודה לא שנא טומאה חדשה לא שנא טומאה ישינה - פטור; דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים. ולטעמיה דר' שמעון דלא מיפטר אלא משום מיגו - ליכא למיפטר אלא בטומאה ישנה שאמרו לו \"מאתמול נטמאת והיום נכנסת\" דמצי לתרוצי דיבוריה מאי \"לא נטמאתי\"? לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי. אבל בטומאה חדשה דליכא בזה מגו. ד-\"טבלתי\" ליכא למימר דהא אמרו לו בשעת טומאה נכנסת ואי נמי טבלת לא העריך שמשך וטבול יום הנכנס במקדש שוגג חייב חטאת:" + ], + [ + "(ד) רבי מאיר אומר. לר' שמעון קמהדר, דאמר דמגו דאי בעי אמר \"מזיד הייתי\" מעיקרא מהימן השתא נמי דאמר \"לא אכלתי\" מהימן לתרוצי דיבוריה ולמימר דלכך נתכוין ואתי איהו למימר דלא היא:", + "אם אמר מתחלה וכו'. כשאמרו לו \"אכלת חלב\" לא הכחישן אלא השיב \"כן אכלתי\" אבל \"מזיד הייתי\" בהא מידינא לך דמהימן:", + "אבל אם היה דן עמהם. לאמור לא אכלתי:", + "אין שומעין לו. לתרץ דבריו הראשונים:" + ], + [ + "(ה) נזיר אתה. ונטמאת ואתה חייב להביא קרבן טומאה:", + "ואמר תנאי היה בלבי. תנאי התניתי קודם לכן שאם אדור בנזיר ואטמא - תפקע נזירותי ואותו תנאי היה בלבי בשעה שאמרתי \"הריני נזיר\" לומר על דעת הראשונה נזרתי:", + "אבל אם היה מיגען כל היום. מתעצם וחולק עמהן לומר \"לא נדרתי בנזיר\" ובאחרונה הוא בא לתרץ דבריו לומר מה שאמרתי לא נדרתי לפי שהיה על תנאי – תו לא מהימן:" + ], + [ + "(ו) אשתו נדה ואחותו עמו בבית. בא על האחת וכסבור זו אשתו וכסבור שטהורה היא ונמצא שאשתו היתה נדה ועוד ספק על איזה מהן בא:", + "באחד מהם. וכסבר שכבר עבר יום הכפורים והוא לילה:", + "חלב ונותר לפניו. וכסבור שניהן שומן דהיתרא:" + ], + [ + "(ז) עד שתתודע לו חטאתו. היינו שידע באיזה עון חטא:" + ], + [ + "(ח) ומקצת עשה למחר. וכתיב \"כל העושה בו מלאכה\" ודרשינן במכילתין בו ולא בו ובחבירו:", + "ואיני יודע מעין איזה מלאכה עשה. אם חרש או זרע:", + "אף מאשם תלוי. היינו דלא נימא שיביא אשם תלוי עד שיתודע לו איזה מלאכה עשה ויביא חטאת:" + ], + [ + "(ט) לא נחלקו. ר\"א דאמר לא בעינן שידע במה חטא ור' יהושע דאמר בעינן שידע במה חטא:", + "על דבר שהוא משום שם אחד. כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט או מזה - שהוא חייב, שהרי ידע במה חטא, איזה מלאכה עשה, שבלקיטת תאנים חטא:", + "על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות. כגון ספק קצר ספק טחן. אי נמי ספק תאנים ספק ענבים. וכן בנתכוין בזו ועשה את זו ד-\"בה\" דכתיב בקרא - בין אידיעה בין אחטאת היא לר' יהושע, עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא:", + "ולר' אליעזר כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת הידיעה נודע לו שחטא - סגי:", + "אף על דבר שהוא משום שם אחד וכו'. סבירא ליה כשמואל דאמר בגמרא דאפילו השני היה מאותו המין כל שלא נתכוין לו פטור דאינה מלאכת מחשבת. והאי דנקט אחר כך תאנים וענבים דהוא שני מינים משום ר\"א נקטיה דאפילו בזה מיחייב:" + ], + [ + "(י) שתי נשיו נדות נתכוין לבוא על זו ובא על זו. הקשה הראב\"ד היכי פטר בהו ר' יהושע דומיא דתאנים וענבים דפטר משום דמתעסק שלא בבקשתו והא קיימא לן המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה. ועיי\"ש שהאריך ומתקשה בזה מאד:", + "ויש שאינם גורסים זה כלל שכן במשנה בכריתות ליתא דנדה ואחיות כלל. ודע דדברי ר' יהודה דאף על שם אחד היה ר' יהושע פוטרו גם כן ליתא שם במשנה:", + "אם פטר בה ר' יהושע. כלומר על מה פטר בה ר' יהושע הלא נתכוין על דבר האסור:", + "א\"כ. דמתעסק כי האי גוונא חייב למה נאמר \"בה\"?", + "פרט למתעסק. בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. אבל זה המתעסק באיסור - חייב:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) והביא. \"יביא\" הוה ליה למכתב דתחלת דבור הוא, ומדכתב \"והביא\" וי\"ו יתירא לרבויי:", + "אף לאחר יום הכפורים. דאין יום הכפורים פוטרו בשעיר שהביאו אף דחטאו הוא גם כן בשעיר:", + "קרבנו. גם כן כתיב \"קרבנו\" גבי חטאת. חד הכא ותרין בשעירה ובכשבה וכולהו יתירא נינהו:", + "ואינו יוצא בקרבן אביו. על חיוב שלו:" + ], + [ + "(ב) שהפריש מן הקלה. כגון אם חטא אביו חטא קל כגון שבועת עדות ושבועת פקדון ושבועת ביטוי:", + "על החמורה. שחטא הבן חמור כגון שאכל חלב או דם או חילל שבת וכן בהיפך:" + ], + [ + "(ג) שכן אינו מגלח על בהמת נזירות. על בהמת אביו שהפריש אביו לנזירותו:", + "בזמן שהם סתומים. שלא פירש אלו לקרבנות חטאת ואלו לקרבנות עולה:" + ], + [ + "(ד) יכול לא יצא כו'. בכאן חסר הרבה, וכך צריך לגרוס", + "יכול לא יצא בקרבן אביו ואפילו במעות שהפריש אביו ואפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר קרבנו על חטאתו – עד שיהא לשם חטאת. יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביאה על החלב שהרי לא מעל ולא כיפר אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש מעות לעצמו על החלב והביאן על הדם או על הדם והביאן על החלב שהרי מעל וכיפר? תלמוד לומר קרבנו על חטאתו – עד שיהא קרבנו לשם חטאתו [הגר\"א וכן הוא בכריתות דף כז:] ובזה נכלל הלכה ד' וה':", + "ומאי דקאמר שהרי לא מעל ולא כיפר מפרש שם בגמרא דהכי קאמר כיון דלא מצי מעיל דהקדש שאינו בעל מום לא יצא לעולם לחולין ואינו יכול לשנותה לכן אף דמשני לה בקדושתה קיימא וכפורי נמי לא מכפר אבל מעות דשייכא בהו מעילה ונפקי לחולין וכפר אם עבר אימא בתחלה ניתי ת\"ל קרבנו על חטאתו. ואיתא שם במשנה דאפילו הפריש על חלב שאכל היום לא יביאנו על חלב שאכל אתמול:" + ], + [], + [ + "(ו) שעיר ולא שעירת עזים. היינו אפילו אם לא מצא שעיר אינו יכול להביא שעירה:", + "והלא דין. דיביא שעירה ולזה אצטריך קרא למעוטי:", + "ולא חילופה – לא גרסינן שהוא כתוב אחר כך:", + "שלא שוה וכו' לקרבן יום הכפורים. שהוא מביא כשבה או שעירה וביום הכפורים מביאין שעיר לה' בשביל כלל ישראל:", + "שוה על כל המצות לקרבן מצוה יחידות. (יחידות נקרא קרבן שהוא מביא על איסור ע\"א שהוא כנגד יחידו של עולם) דבכל המצות מביא שעירה ואף על עבודה זרה מביא שעירה:", + "נשיא ששוה קרבנו וכו'. דגם הוא מביא שעיר:", + "אינו דין שישוה קרבנו וכו'. שיהיה יכול להביא שעירה אם לא ימצא שעיר:", + "ששוה קרבנו לקרבן יום הכפורים. שעל חטאתו מביא פר כמו כהן גדול ביום הכפורים:", + "ולא שוה קרבנו על כל המצות כו'. דבעבודה זרה מייתי שעירה ובשאר מצות אינו יכול להתכפר בשעירה כדממעטינן לעיל (פרשה ג' פסקא ג'):" + ], + [ + "(ז) שאין מביא זה וזה מן הצאן. וכיון שהם חלוקים בסוג דין הוא שלא יוכל להביא אם ירצה שעירה שהשינוי בהם רב שצריך להחליף פר בשעירה. תאמר בנשיא שקרבנו על כל המצות יש בו שיווי אחד ששניהם מן הצאן ואין חילוף ביניהם אלא מזכר לנקבה ולזה הוה אמינא שאם ירצה להביא שעירה על כל המצות יביא. להכי אתי קרא למעט זה:", + "ולא חלופין. שאם החליף קרבנו דאחר אחר שהפרישו לא יקריב האחר ויליף מאומרו עזים דהוא יתר להורות שהשעיר עזים אשר הפריש לקרבנו הוא אשר יקריב ולא חליפין:", + "ולא נקבה. דשעיר ולא שעירה הוה אמינא דהוא רק למצוה אבל בדיעבד כשר. קמ\"ל לעיכובא. (קרבן אהרן). ודוחק. והגר\"א הגיה דצריך לגרוס \"ולא טומטום ואנדרוגינוס\":" + ], + [ + "(ח) השעיר. יתירא הוא דהוי מצי למכתב \"על ראשו\":", + "לרבות שעיר נחשון. שעיר חטאת שהביאו נחשון והוא הדין שאר נשיאים לסמיכה דמסתברא קאי בנשיא מרבה נשיא:", + "לרבות שעירי עכו\"ם. של צבור שטעונין סמיכה בזקנים:" + ], + [ + "(ט) ולא תמורתו. שאם המיר בו שעיר אחר אינו קרב לא על חטא אחר ולא על אותו חטא:", + "כשהוא אומר למטה. בכבשה דיחיד:", + "ושחט אותה. דמייתר נמי למעוטי:", + "ולא חלופה. שאם הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה דמתכפר באיזה מהן שירצה והשניה קרויה חלופה של הנקרבת. ולקמן ריש פי\"א מפיק זה מקרא אחרינא \"יביאנה - אחת ולא שתים\". ואפשר דהכא אגב גררא מיתני. והגר\"א בהגהותיו לא גריס ליה כלל:", + "ולא ולדה. שאם הפריש חטאת ונתעברה וילדה אין הולד קרב:", + "ולא תמורתה לא גרסינן דכבר אמעוט [הגר\"א]:", + "מכאן היה ר' שמעון אומר. לאו דוקא דעיקרן מהלכה למשה מסיני היא:", + "הן מתות. שמכניסן לכיפה ונועל דלת בפניהן ומתות ברעב:", + "שמתו בעליה. דאין כפרה למתים:", + "ושכיפרו בעליה. היינו חלופה דפרישית בסמוך:", + "ושעברה שנתה. דבת שנתה בעינן דיליף משעירה דעכו\"ם כדלקמן (פרק י' פסקא ב):", + "אי אתה יכול לומר וכו'. ר' שמעון שמעיה לר' יהודה דאמר חטאת צבור מתה (בפרק ב דתמורה דף ט\"ו) וקאמר ליה ר' שמעון \"אי אתה וכולי\":", + "שאין הצבור מביאין נקבה. כדתנן (שם יד, א) \"קרבנות הצבור אין נוהגין אלא בזכרים\":", + "שאין הצבור ממירין. דקרבן צבור אין עושה תמורה כדלקמן בפרשת בחוקותי (פ\"ד פסקא ד'):", + "שכיפרו בעליה ושעברה שנתה. דמצינן לאשכחינהו בצבור:", + "אמרת לאו. ע\"כ אית לן למימר דאינן מתות דילמד סתום מן המפורש:", + "סתומות. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה:", + "מפורשות. ולד ותמורה ושמתו בעליה שמפורש לנו דאינן בצבור:", + "אף וכו' ביחיד דברים אמורים ולא בצבור. דמדאורייתא חטאת צבור שכיפרו בעליה מקרב נמי קרבה על חטא אחר וכן בעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ויביאו בדמיה חטאת אחרת אלא דרבנן גזור בה משום חטאת יחיד:" + ], + [ + "(י) וכי מכאן. צריך ללמד לשעיר נשיא בפ\"ע והלא כל החטאות בכלל תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה וגו':", + "ולמה יצא מעתה. למכתב ביה צפון:", + "לקובעו. לשנות עליו לעכב קיבועו בכך:" + ], + [ + "(יא) אתה אומר לכך יצא. לעכב:", + "או לא יצא. לעכב ואם שחטו בדרום יהא כשר ולא איצריך הכא \"במקום העולה\" אלא למכתביה גבי \"אותו\" למדרש מניה מיעוטא – אותו טעון צפון למצוה אבל יש לך חטאות אחרות שאין טעונות צפון כלל והקרא דכתיב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת\" יהיה קאי רק על שעיר נשיא וכן בשעירה וכשבה דיחיד דלא אמעטו מ\"אותו\" דכתיב בשעיר נשיא דהא גלי בהו קרא בהדיא דטעונות צפון ואפקינהו מהך מיעוטא. והכי גרסינן:", + "אתה אומר לכך כו' אלא ללמד שאין טעון צפון אלא זו בלבד. ת\"ל ושחט את החטאת במקום העולה – לרבות כל וכולי [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום וגו'. בשעירה דיחיד דלא צריך למכתב \"החטאת\" דהוה ליה לכתוב \"אותה\" אלא ללמד כל ששמו חטאת:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אלא כיוצא בזה. פי' דאהני ריבויא ואהני מיעוטא. אהני ריבויא לרבות כל שהוא דומיא דשעיר ואהני מיעוטא דאותו למעוטי כיוצא בו:", + "חטאת זכר קבוע. פי' חטאת זה הוא זכר קבוע שאינו בעולה ויורד:", + "מכפר. שאינו רק מכשיר לאישתרי בקדשים אלא שהוא מכפר על חטא:", + "חטא ידוע. שנודע לו שחטא. ושעירי הרגלים אין באין על חטא ידוע שהם באים על חטא מקדש וקדשיו שלא היה לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:", + "שעירי עכו\"ם. של צבור:", + "או פרים הנשרפים. כלומר או ארבה גם כן פרים הנשרפים לפי שעם היות שאינם דומים בכל הצדדים הם דומים בכולם חוץ מאחד:", + "או שעירי הרגלים. שיש להם גם כן כל המעלות וחסר להם רק פרט אחד ושקולים הם שהם שוים במעלות:" + ], + [ + "(ב) וכשהוא אומר תשחט. החטאת דהוא יתר דלכתוב \"במקום אשר תשחט העולה תשחט\", וממילא משמע דאחטאת קאי דהא כתיב ברישא דקרא \"זאת תורת החטאת\". ואמר \"החטאת\" לרבות חטאת עכו\"ם של יחיד שהיא שעירת עזים או שעיר יום הכפורים שגם כן אינו נבדל אלא בד\"א שאינו בא על חטא ידוע ומסיים הברייתא שגם זה שקול הוא ואינו צריך לקרא:" + ], + [ + "(ג) ואינה באה קבוע. שהיא בעולה ויורד:", + "שקול הוא שיבואו שניהם. ר\"ל ואף על פי כן אינו צריך לרבות אחרי שבשלשה דברים שהם הרוב הם דומים וע\"כ כי אתא קרא לרבות חאת מצורע שאינו דומה לשעיר אלא במה שהוא חטאת הבאה מן הצאן אבל אינו זכר שהיא כבשה בת שנתה ואינו קבוע דאם דל הוא מביא תור או בן יונה לחטאת ואינו בא על חטא ידוע אלא שמכפרת על עונו:", + "ויש גורסים \"ולא מכפרת\" ור\"ל דקרבנו הוא רק לאשתרויי בקדשים ועל עונו אתכפר ליה בנגעים אלו:" + ], + [ + "(ד) ולמה יצאת מעתה. ר\"ל אחר שלבסוף רבינו את הכל דטעונות צפון למה אצטריך לכתוב בשעיר נשיא שישחטוהו במקום אשר ישחט את העולה לקובע וכו':" + ], + [], + [ + "(ו) הוא. משמע בהוייתו יהא עיכובא ואם לאו פסול:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) באצבעו ולקח וכו'. דכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו'\" – הטילו הכתוב לאצבע בין לקיחה לנתינה וקסבר האי תנא מקרא נדרש לפניו ולאחריו. הלכך דרשינן \"באצבעו\" אתרוויהו א\"ולקח\" דהיינו קבלה ומשכחת לה קבלה באצבע כגון דעבד אוזן לשפת מזרק ומקבל בה:", + "שיקבל בימין. דכל מקום שנאמר \"אצבע\" אינו אלא ימין דגמרינן ממצורע דכתיב \"וטבל הכהן את אצבעו הימנית\":", + "באצבעו ונתן. היינו לאחריו:", + "שיתן בימין. מתן דמו למזבח:", + "אמר ר\"ש וכי נאמר בו יד. כלומר אילו נאמר יד בקבלה או אצבע כדאמריתו, מודינא דהוי בעינן ימין דאיכא למגמר יד יד מידו הימנית דמצורע (ויקרא יד, יד) אי נמי אצבע אצבע מאצבעו הימנית. אבל השתא שלא נאמר בו יד בקבלה – אין לנו, דהאי \"באצבעו\" לא דרשינן ליה אקבלה, דסבירא ליה לר' שמעון מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו:", + "הואיל ולא נאמר בו יד. ה\"ה דהוה ליה למיתני \"הואיל ולא נאמר בו אצבע\" אלא דהיא היא ואורחא דמילתא נקט דסתם קבלה ביד היא ולא באצבע:", + "והלא דין הוא. אי לא אשמעינן קרא סלקא דעתך אמינא דיצטרך ליתן על הפנימי:", + "משיח מוצא מכלל יחיד. לידון בפר:", + "ונשיא מוצא מכלל יחיד. לידון בשעיר:" + ], + [ + "(ב) תן יסוד למזבחה של עולה. לפי שלא נאמר שפיכת שיריים ליסוד אלא בחטאת אבל בעולה לא שמענו שאם נשאר במזרק כלום מן הדם לאחר שזרק שתי מתנותיו יהא טעון שפיכה ליסוד. קמ\"ל \"העולה\" יתירא לרבויי, ודרוש ביה הכי: אל יסוד ישפך מזבח של עולה דהיינו הנשאר מעיקר מתנותיו:", + "אמר ר' ישמעאל ק\"ו וכו'. בגמרא גרס מקודם \"או אינו אלא מזבחה של עולה יהא ליסוד. א\"ר ישמעאל קל וחומר וכו'\". והכי פירושא: או אינו בא ללמד כלום על שפיכת שיריים של עולה ושל שאר דמים אלא בא ללמד על הלכות המזבח במתן דמה של עולה שיתן שתי מתנותיה כנגד היסוד ולמעוטי קרן מזרחית דרומית שלא היה לו יסוד כדאמרינן בזבחים (דף נד:). ועל זה משני ר' ישמעאל דלא צריך קרא להכי דאיכא קל וחומר:", + "אמר רבי עקיבא. ועיין בזבחים (דף נב.) הנ\"מ שיש בין ר' ישמעאל לרבי עקיבא:", + "אל יסוד מזבח העולה זה יסוד דרומי. כצ\"ל. ולא גרסינן \"אשר פתח אהל מועד\" דהאי בחטאות הפנימיות הוא דכתיב שטעונין יסוד שכנגד פתח אהל מועד דהיינו מערבי אבל הכא לא כתיב אלא \"אל יסוד מזבח העולה\" סתמא ואשמועינן תנא דזהו יסוד דרומי:" + ], + [ + "(ג) יכול זה יסוד מערבי. כדאשכחן בפנימים:", + "ביציאתו מן ההיכל. ושירי דמים הפנימים בידו:", + "אף בירידתו מן המזבח. בחצונות ושירי הדם בידו:", + "זה יסוד דרומי. דכי נחית בהאי פגע בו ברישא שהכבש בדרום:" + ], + [ + "(ד) חלב תותב קרום ונקלף. דבשלמים כתיב \"החלב המכסה את הקרב\" ותניא לעיל (דיבורא דנדבה פרשתא י\"ד פסקא ז) דזהו תותב קרום ונקלף:", + "אף כאן. דכתיב סתמא \"כל חלבו\" דוקא חלב זה לאפוקי חלב הדפנות וחלב הקיבה וסתמא כרבי עקיבא:", + "ושתי הכליות ויותרת. דגם הם קרבים עמו:" + ], + [ + "(ה) לשמו. דהיינו לשם הבעלים שהביאוהו:", + "שלא יכפר לשנים כאחד. דהיינו שלא יערב דם שני חטאות במזרק אחד ויזרוק לשם שניהם ד\"עליו\" על אחד משמע:", + "שיהא כהן מכפר על ידי עצמו. דהוה אמינא כי היכי דבזר גזרה התורה שאחר יביא עליו הקרבן הכי נמי בכהן החוטא בעינן שעל כל פנים כהן אחר יקריב בשבילו. קמ\"ל ד\"עליו\" על עצמו נמי משמע כמו \"ונשא השעיר עליו\":", + "אין משיירין לו ליום הכפורים. דלא תימא קרבנו תולה ויום הכפורים מכפר. קמ\"ל דלגמרי נמחל לו:", + "אף על פי שישב ולא הביא. יצא הישראל במה שמסר הקרבן לכהן להקריב, דמה הו\"ל למיעבד יותר אם הכהן פושע. ויתכפר לו על ידי יוה\"כ או בתשובה בעלמא:", + "תלמוד לומר לו. לזה שהביא עליו הכפרה ונסלח:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) נפש תחטא. דכתיב \"ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת וגו'\" והוה מצי למכתב \"ואם תחטא בשגגה מעם הארץ באחת מכל מצות\", למה לי למכתב \"נפש אחת בעשותה\"? הרי כאן ג' מיעוטים. ובפרק המצניע (דף צג.) מפרש דכולהו צריכי. חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי שנים אוחזין במלגז ולוגזין דאף דכל חדא מסייע בכולהו אפילו הכי שניהם פטורין, וחד למעוטי תולה בבית דין כדמפרש ואזיל:", + "העושה על פי עצמו. שנתחלף לו חלב בשומן או שטעה וסבר חלב מותר ואכלו - חייב:" + ], + [ + "(ב) יכול יהא חייב. להביא כשבה או שערה, קמ\"ל דכאנוס חשבינן ליה ופטור:", + "תלמוד לומר נפש וכו'. ר\"ל כתיב ג' מיעוטים ואשתייר חד מיעוט לדין זה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ור' שמעון מוסיף. דאפילו עשה אחר שחזרו בהן נמי משכחת לה דתולה בבית דין הוי:", + "הורו בית דין. ועשו רוב צבור על פיהם:", + "וחזרו בהן. מהוראתם:", + "ועשה על פיהם. לאחר שידעו שטעו כי הוא לא היה יודע שחזרו בהן וסובר ר' שמעון דזה מקרי תולה בבית דין:", + "ור' מאיר מחייב. מאחר שכבר חזרו בהן בית דין - תולה בעצמו מקרי:", + "ספק. הלכך מביא אשם תלוי:", + "סומכוס אומר תלוי. דין אוכל ספק חלב לאחר שהביא אשם תלוי יש לו שהוא תלוי מן היסורין אף זה בלא הבאת קרבן תלוי הוא ואין לו לדאוג מן היסורין:", + "בעשותה התולה וכו'. עד השתא פריש דין התולה בבית דין והשתא פריש דין התולה בעצמו:", + "וידע אחד מהם. מבית דין:", + "יושב לפניהם. וידע שטעו:", + "והלך. אותו אחד או אותו תלמיד:", + "ועשה על פיהן. דידע שאסור וטעה במצוה לשמוע דברי חכמים דכסבור אפילו למיעבד איסורא הלך אחריהן:", + "יכול יהא פטור. כיון שעל פי בית דין עשה:", + "תלמוד לומר בעשותה. כל שחטאו תלוי בעשייתו:", + "התולה בעצמו חייב. וזה לא תלה בבית דין ממש שהרי ידע שטעו אלא בעצמו תלה כסבור מותר לעשות כטעות בית דין:" + ], + [ + "(ד) המיעוטין הללו כו'. למדרש בעשותה תחטא פרט לתולה בבית דין:", + "או אינו אומר. להך דרשה כלל:", + "אלא. למעוטי מרובים אתי לאשמועינן:", + "פטורין. ודרוש ביה הכי \"בעשותה\" - כשנפש יחידית תחטא חייב, לאפוקי מרובין דפטורין:", + "ת\"ל עם הארץ. קרא יתירא הוא לרבויי דאפילו מרובין שעשו חייבין כל אחד להביא כשבה או שעירה:" + ], + [ + "(ה) ועדיין אני אומר וכו'. נהי דלישנא ד\"בעשותה\" לאו דוקא והוא הדין למרובין, אכתי לא ידענא אי דוקא היכא דלא הוו הנך מרובין רוב צבור הוא דחייבין:", + "מיעוט הקהל שעשו. בשגגת מעשה:", + "חייבין. להביא כל אחד כשבה או שעירה:", + "שאין בין דין מביאין עליהן פר. בהוראה דבהוראה דבית דין בעינן \"הקהל ועשו\" וליכא, ונידונין כיחיד. הלכך לענין שגגת מעשה נמי כיחיד דיינינן להו לחייב כל אחד מהם קרבן יחיד:", + "אבל רוב הקהל שעשו. בשגגת מעשה:", + "יהו פטורין. לגמרי:", + "שכן בית דין מביאין עליהן פר. בהוראה שאם הורו בית דין ועשו רוב הקהל על פיהם בית דין מביאין עליהן פר והן פטורין (והאי תנא כר' מאיר סבירא ליה דאמר לעיל (פרשה ד' פסקא ג) בית דין מביאין ולא צבור). הלכך לענין שגגת מעשה מהיכא תיתי לחייבינהו:", + "ת\"ל עם הארץ. מדלא כתיב \"מאנשי הארץ\" אלא \"עם\" משמע אפילו רוב העם או כולו:" + ], + [ + "(ו) מעם הארץ. מ\"ם קדריש דמשמע מיעוטא למעוטי נשיא ומשיח ומומר וכולהו מחד קרא נפקי דשקולין הן ויבואו כולן:", + "הכי גרסינן עם הארץ פרט לנשיא ופרט למשיח. שאין מביאין כשבה או שעריה כהדיוט:", + "אם תאמר כבר יצא. ל\"ל מעם הארץ למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר והנשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:", + "שיכול על העלם דבר עם שגגת מעשה. דהיינו ששגג בהוראה ואחר כך עשה מעשה על ידי הוראה זו יביא פר כדכתיב \"לאשמת העם\" וכדלעיל (פרק ב' פסקא א). אבל על שגגת מעשה גרידא דהיינו שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו, נהי דפר לא מייתי דבעינן \"לאשמת העם\", מיהו יביא כשבה או שעירה כהדיוט:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר מעם הארץ פרט לנשיא ולמשיח. שאין משיח מביא בשגגת מעשה לחודה כלום אלא פטור לגמרי. יעוין בהרויות (דף יא.) פריך הגמרא תינח משיח אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי שעיר ובמאי ממעטו דקאמר פרט לנשיא, עיי\"ש באורך:" + ], + [ + "(ז) מעם הארץ. ולא כל עם הארץ פרט למומר והא נמי ממ\"ם ד\"מעם\" קממעט כנ\"ל בהלכה וי\"ו:", + "פרט למומר. לאותה עבירה ששגג בה דאם הביא עליה קרבן אין מקבלין ממנו אבל מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם מקבלין ממנו:", + "ר' שמעון וכו'. מכאן אתה למד:", + "מה תלמוד לומר אשר לא תעשינה בשגגה. דסמיך ליה \"או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא וגו'\" דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור אבל שגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא:", + "היושב לו מידיעתה. היינו אם היה יודע שהוא עבירה היה יושב ובטל מעבירה זו:", + "ויצא מומר שאין יושב לו מידיעתה. שאפילו היה יודע שהוא חלב לא היה נמנע מחמת הידיעה מלאכול במזיד:" + ], + [], + [ + "(ט) בעשותה אחת. מכל מצות ד' וגו':", + "העושה כולה. ד\"אחת מכל מצות\" כולה מצוה משמע:", + "כיצד שנים אוחזין וכו'. דלמעוטי זה עוקר וזה מניח לא אצטריך דמ\"נפש\" נפקא, והמיעוט יתירא למעוטי גם זה כיון דבלתו גם כן היה נעשה מקרי דעשה מקצתו:", + "מלגז. כמו מזלג והוא כלי בת שלש שינים ומהפכין בה תבואה בגורן:", + "ולוגזין. מאספין השבלים וזהו מעמר:", + "בכרכר ושובטין. הוא מיסך (שבת עה, ב):" + ], + [ + "(י) בעיגול. עיגול וקורה גדולים הם ואין אחד יכול להוציאו כיון דאי לא איהו לא היתה המלאכה נעשית אית לן למימר דכל חד מינייהו כולה קעביד:", + "תלמוד לומר בעשותה וכו'. ס\"ל דאופן זה גם כן מקרי עושה מקצתה ונתמעט מקרא:" + ], + [ + "(יא) לא מצות המלך ולא מצות ב\"ד. פירשתי לעיל פרשה א' פסקא ה':", + "מצות האמורות במשיח ובעדה ובנשיא. שכולם הם דוקא על דבר שזדונו כרת כדלעיל בכל חדא מינייהו, עיי\"ש:", + "הן מצות האמורות כאן. ביחיד דכתיב בעכו\"ם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה – הוקשה כל התורה לעכו\"ם, מה עכו\"ם דבר שחייבין על זדונו כרת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת הוא דשגגתו חטאת והא דתלי יחיד במשיח ועדה ונשיא לאו דמינייהו קא יליף אלא משום דאינהו כתיבי ברישא וכבר נתפרשו כל חד בדוכתיה משום הכי כי מטא לפרשת יחיד קתני דהאי נמי הכי דיניה:", + "ממצות ולא כל המצות פרט לשמיעת הקול וכו'. לכאורה הכונה דהני לא מייתו עלייהו חטאת קבועה אלא הרי הן בעולה ויורד כמפורש בסמוך. והקשה הראב\"ד לא ידעתי לאיזה דבר מיעט אותם הרי למטה הכתיב לזה פרשה בפני עצמה שהן בעולה ויורד. עוד הקשה על מה שאמר בסמוך \"מלמד שהוא מביא אשם תלוי\" למה איצטריך קרא זה הרי יש לזה פרשה בפני עצמה. ואפשר דהא דקאמר פרט לשמיעת הקול וכו' היינו דבאלו אינו מביא אשם תלוי על לא הודע, והיינו דמסיים \"ואשם מלמד שהוא מביא אשם תלוי\", ר\"ל דוקא בעניננו וכדעת חכמים בפ\"א דכריתות דאשם תלוי הוא דוקא על דבר שזדונו הוא חטאת קבועה. ואף דשם בגמרא יליף רבא מדרשא אחרת, האי תנא יליף ממצות ולא כל מצות (זית רענן):" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) הכי גרסינן תלמוד לומר או הודע. (הגר\"א). היינו \"הודע\" משמע מפי אחרים מדלא כתיב \"נודע\":" + ], + [ + "(ב) שיש עמה דמים אחרים. עולה ושלמים וכן בחטאת מצורע מביא עמה אשם ועולה:", + "תאמר בזו שאינה קבועה. שהרי יכול לשנותה בכבשים:", + "מה חטאת עבודה זרה בשעירה אף זו בשעירה. ר\"ל דכשם דתנאי בת שנתה בעבודת כוכבים הוא בשעירה אף זו דבעניננו שהיא בשעירה דוקא לאפוקי מי שיהיה שעיר זכר:", + "כשהוא אומר יהיה. דקרא יתירא הוא דהוה מצי למכתב \"תורה אחת לשגגה\", \"יהיה לכם\" למה לי?", + "לרבות שעירי רגלים. והוא הדין לשעירי ר\"ח:", + "לכם לרבות שעירי עכו\"ם. של צבור הפנימיים דזכרים נינהו:", + "לעושה לרבות שעיר נשיא. ד\"לכם\" לשון רבים עדיף טפי לרבויי חטאת צבור ו\"לעושה\" לשון יחיד אתי לשעיר נשיא:" + ], + [ + "(ג) לרבות וכו'. ד\"על ראשה\" הוה מצי למכתב:", + "חטאת עכו\"ם. היינו שעירה דיחיד:", + "במקום העולה ולקח וכו'. דהוה מצי למכתב \"ושחט במקום העולה את החטאת\", ומדסמיך \"במקום העולה\" ל\"ולקח\" משמע במקום העולה יקח:" + ], + [ + "(ד) ולמעלן. בפרשה בשיריים דשעיר נשיא:", + "מזה אחת ומזה אחת. על ארבע קרנות:", + "שכולן נשפכין על היסוד. כהלכות שיריים ולא אמרינן מתנה קמייתא עיקר דהא קיימא לן דחטאת שנתן מתנה אחת כיפר וממילא אדחו להו אידך כוסות וישפכו לאמה:", + "ת\"ל ואת כל דמה ישפוך. דלמצוה מיהא ד' כוסות בעינן וכי יהיב מינייהו לקיים מצות נתינה תורת שיריים יש להן ליטען יסוד:" + ], + [ + "(ה) הוא. אותו הכוס שנתן ממנו:", + "והן. שאר הכוסות שלא נתן מהן כלום:", + "נשפכין לאמה. לאמת המים שבעזרה ככל דמים הפסולים:" + ], + [ + "(ו) ר' אלעזר בר' שמעון וכו' כולן נשפכין וכו'. ומה דכתיב \"ואת דמו ישפוך\" אתי למעוטי רק דם הנשאר בצואר בהמה דכיון שהמתנות נותן מדם שנתקבל בכלי אדחי ליה האי דם (גמרא):", + "הא כיצד הכתוב בספרים במלתא דר' אלעזר בר' שמעון לא גרסינן וכן הוא בגמרא:" + ], + [ + "(ז) ואת כל חלבה יסיר וכו'. פסקא זו ופסקא שלאחריו עד \"תלמוד לומר לו\" פירשתי לעיל בפרק ט' בסופו:" + ], + [], + [ + "(ט) בכל מקום. שהוזכרו דהיינו (ויקרא א, י) (במדבר טו, יא):", + "יכול מפני שהן מובחרין מהן. ולפי זה אם אמר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא:", + "תלמוד לומר אם כבש. ולעיל מניה כתיב \"והביא קרבנו שעירת עזים\", כאן הקדים עז לכבש:" + ], + [ + "(י) בכל מקום. בויקרא א' י\"ד שם ה' ז':", + "תלמוד לומר ובן יונה או תור. גבי יולדת עשירה כתיב:", + "האב קודם לאם בכל מקום. (שמות כ, יא) (שמות כ\"א, ט\"ז-י\"ז) (דברים ה, טז):", + "תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו. כאן הקדים אם לאב:", + "אבל אמרו חכמים וכו' מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. ולא משום דכבוד האב עדיף ונפקא מינה להיכא דנתגרשה אמו ואביו אומר השקני ואמו אומרת השקני דאיזה שירצה יקדים (גמרא פרק קמא דקידושין דף ל\"א):" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר יביא יביא. דכתיב \"אם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה\", לכתוב \"אם כבש קרבנו לחטאת\":", + "שיביא איזה מהן שירצה. ולא אמרינן מצוה בראשון:", + "תלמוד לומר יביא יביא. מכל מקום:", + "יכול יביא שתיהן. אי הוי כתיב נמי בסיפא \"נקבה תמימה יביא\" ולא הוי כתיב \"יביאנה\" הוה אמינא דהריבוי הוא שיקריב שתיהן:", + "ואינו מביא שתים. אלא האחרת תדחה:", + "ר' יהודה אומר תרעה ר' שמעון אומר תמות (תמורה טו, א):" + ], + [ + "(ב) על שתי חטאים. כגון אם הופרשו הראשונות לשם חלב ונתכפר באחת לא תקרב האחרת לשם דם:", + "אבל יביא שתיהן על חטא אחד. כגון אם הופרשו הראשונות לשם חלב שאכל אמש ונתכפר באחת מהן אימא יביא האחרת על חלב שאכל היום:", + "ת\"ל יביאנה. דהוה מצי למכתב \"יביאה\" וכתיב \"יביאנה\" לאלומי מיעוטא דאפילו על חטא אחד לא יביאנה:" + ], + [ + "(ג) על ראש החטאת. \"על ראשה\" הוה מצי למכתב וכתיב \"החטאת\":", + "הוליך שלא לשמה. דהולכה היא בכלל קבלה:" + ], + [], + [ + "(ה) וכפר וכו'. פי' ג' פעמים כתיב \"וכפר\" – בשעיר נשיא ובשעירת יחיד ובכבשת יחיד, דיתירא הוא דהא כתיב \"ונסלח לו\":", + "מפני הדין. שהייתי סבור לומר שמעכב:", + "והלא דין הוא. שאינו מעככ ולמה צריך קרא לזה:", + "למטן. מחוט הסקרא דהיינו עולה ושאר קרבנות:", + "למעלן. דהיינו חטאת דכתיב ביה \"על קרנות המזבח\":", + "מה דמים וכו' במתנה אחת כיפר. כדתניא בריש פרק בית שמאי (דף לו:) מנין לניתנין על מזבח החצון שנתנן במתנה אחת כיפר? תלמוד לומר \"ודם זבחיך ישפך\". וחטאת מהאי קרא לא מצינן למילף דלא שייך בה לשון 'שפיכה' שהיא במתנה באצבעו:" + ], + [ + "(ו) בפנים. בחטאות הפנימיות:", + "בחוץ. בחטאת החצונות:", + "לא כיפר. כדלעיל פרק ו פסקא ה':" + ], + [ + "(ז) מדמים שבחוץ. דהיינו חטאת מעולה:", + "תלמוד לומר וכפר עליו. מכל מקום:", + "אף על פי שלא נתן וכו'. דתלת \"וכפר\" חד לחיסר אחת מן המתנות וחד דאפילו חיסר שתים וחד דאפילו חיסר שלש ולא נתן אלא אחת כשרה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) אילו אמר ושמעה. היינו אילו הוי כתיב \"נפש כי תחטא ושמעה קול\" ולא הוי כתיב \"אלה\" הוה אמינא דהקרא מיירי כששמע מאחד נלך ונעבוד עכו\"ם והוא עד דהיינו שהיה יכול לילך ולהעיד בבית דין על זה או ראה שראה מרחוק שמסית אדם על ידי קריצות ורמיזות או ידע כגון שכתב הסתה לשום אדם והוא מכיר כתב ידו, אם לא יגיד לבית דין ונשא עונו שחייב בקרבן עולה ויורד:", + "יהא חייב. על שלא הגיד לבית דין:", + "אם האומר אינו חייב. כדתנן בפרק ד' מיתות העובד עכו\"ם ודייקינן שם בגמרא עובד אין אומר לא ולא הוי בכלל מסית דבעינן שיאמר כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה:", + "זה יוכיח. היינו שומע קול אלה יוכיח שהמשביע עצמו פטור אפילו אם מכיר בחבירו שיקבל שבועה ויעבור עליה וגרם לו חטא והשומע חייב:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר ושמעה קול אלה. מלמד שאין הכתוב מדבר אלא בשמיעת קול דשבועת העדות:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא מפי עצמו מזיד. והגר\"א הגיה \"אין לי אלא מפי אחרים מזיד\" (דעיקר קרא במושבע מפי אחרים כתיב וכ\"כ הקרבן אהרן) \"מפי אחרים שוגג ומפי עצמו שוגג מנין\" (דהיינו שלא השביעו חבירו אלא בעצמו אמר שבועה שאני יודע לך עדות). \"תלמוד לומר וכולי\":", + "תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע לרבות את כולן. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) שלח להן. התובע ביד בנו שיבוא ויעיד לו עדות:", + "תלמוד לומר ושמעה קול אלה וכו'. טעות סופר וצריך להגיה תלמוד לומר אם לא יגיד ונשא עונו (הגר\"א). וכן הוא בגמרא (שבועות לה, א). ומפרש שם דכתיב \"אם לא יגיד\" מלא (דהיינו \"לוא\") למדרש היה לו אם לא יגיד ונשא עונו הא לאחר אם לא יגיד פטור:" + ], + [ + "(ה) יכול יהו חייבין. כיון דקבלינהו נתבע עליה דאי לאו הכי פשיטא דכפירת דברים בעלמא הוא:", + "לא בזמן שהן פסולין. דאף על גב דקבלינהו עליה ואיכא כפירת ממון מכל מקום כיון דלא בכח עדות היה מועיל לא קרינן בהו והוא עד ופטורין:" + ], + [ + "(ו) בבית הכנסת. בצבור שעדיו ביניהן:", + "יכול יהו חייבין. עדיו אם כפרו בבית דין:", + "תלמוד לומר וכו' והוא עד. \"הוא\" משמע המיוחד שייחדו בשעת שבועה:" + ], + [], + [ + "(ח) נאמר כאן אואין וכו'. \"או ראה או ידע\", דפקדון \"או בתשומת יד או בגזל או עשר את עמיתו\", דרוצח \"או באיבה הכהו או השליך עליו בצדיה\", דסוטה \"או עבר עליו רוח קנאה.. או איש אשר תעבור עליו\":" + ], + [], + [ + "(י) ואל יוכיח אואין דרוצח - כצ\"ל. ואל יוכיח אואין דסוטה - כצ\"ל:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) בראיה שלא בידיעה. כגון שאמר לו מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני שראו זה אבל לא הודעתים אם הם מתנה או הלואה או פקדון ואמר לו הנתבע יבואו פלוני ופלוני ויעידו שמניתם לי בפניהם ואני פורע לך:", + "בידיעה ושלא בראיה. כגון שאמר לו מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני והלוה משיב יבואו פלוני ופלוני ויעידו ואני פורע לך:", + "רבי עקיבא אומר וכו'. רבי עקיבא אינו חולק על דרשת ר\"א או ר\"י הגלילי רק הוסיף דאפילו בדבר של ממום יש שהוא פטור דהיינו שאינו של ממון רק תביעת קנס (שבועות לד, א). והגר\"א גורס בכאן כגירסת הגמרא \"תבעו ממון חייב, תבעו דבר אחר פטור\":" + ], + [ + "(ב) חייב כאן. קרבן בשבועת העדות:", + "וחייב בפקדון. קרבן על השבועה:" + ], + [ + "(ג) קרובים כרחוקים פסולים ככשרים. שאם היה זה שהפקדון אצלו קרוב לבעל הפקדון או שהיה פסול לעדות חייב בשבועת הפקדון דלענין זה ליכא לפלוגי בקרוב ופסול מידי:", + "וחייב על כל אחת ואחת. כדתנן (שבועות לה, א) השביע עליו ה' פעמים וכפר חייב על כל אחת ואחת:", + "ושלא בפני בית דין. שאפילו כפר חוץ לבית דין נמי חייב דכתיב \"וכחש בעמיתו\" - כל דהו:", + "שלא עשה בו נשים וכו'. כדלעיל פרשה ח' פסקא ה':", + "ולא חייב אלא אחת. כדלקמן פסקא וי\"ו ותנן לה בפרק שבועת העדות \"השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת\":", + "בפני בית דין. שאינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דכתיב \"אם לא יגיד\" - במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וזו היא בבית דין דוקא:", + "לא אם אמרת בפקדון. היינו אי לא כתיב גזירה שוה דמסיים לבסוף ליכא למילף מדינא משום דאיכא למיפרך מה לפקדון:", + "שלא עשה בו את המושבע. מפי אחרים ולא ענה אמן:", + "כנשבע. מפי עצמו דגבי שבועת הפקדון \"אשר ישבע עליו לשקר\" כתיב דמשמע מושבע מפי עצמו אבל מפי אחרים אין לנו:", + "ואת המזיד כשוגג. דמזיד בשבועת הפקדון פטור דילפינן ממעילה. נאמר שבועת הפקדון \"ומעלה מעל\" ונאמר במעילה \"כי תמעול מעל\". מה להלן מזיד פטור אף כאן מזיד פטור:", + "שעשה בו את המושבע כנשבע. דבהדיא כתיב \"ושמעה קול אלה\" דהיינו מושבע מפי אחרים וכל שכן מפי עצמו דחייב:", + "ואת המזיד כשוגג. מדכתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו ובכולן כתיב \"ונעלם\" ובשבועת העדות לא כתיב \"ונעלם\" לחייב על המזיד גם כן:", + "ולהלן. בשבועת הפקדון:", + "מה נפש כי תחטא אמור להלן. בפקדון ובתשומת יד וגזל ואבידה:" + ], + [ + "(ד) תובע ממון ויש לו. זכות עליו לתבעו:", + "אף נפש וכו' ויש לו. יצא זה שהוא תובע ממון שאין לו בהן מדינה זכות שיכול לחזור בו:" + ], + [ + "(ה) חוץ לבית דין. וכפרו על כל שבועה:", + "לא אמרתי וכו'. דכיון דאהגדה קפיד קרא ע\"כ במקום הראוי להגדה קאי:", + "זה בית דין. שאילו היה מגיד שם היה זה מתחייב ממון בעדותו לאפוקי כפירה שחוץ לבית דין שאפילו היה מגיד שם לא היה מועיל כלום:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן מכאן אמרו השביען בחוץ וכפרו ובאו לבית דין והודו פטורין בחוץ כולי", + "בחוץ. השביען והודו:", + "ובאו לבית דין וכפרו חייבין. כיון דכפירה בבית דין הוא:", + "השביע עליהן ה' פעמים. סיפא אצטריכא ליה:", + "כפרו. בבית דין:", + "חייבין על כל אחת ואחת. דכפירה אכולהו קיימא וילפינן מקרא דכתיב \"והיה כי יאשם לאחת מאלה\" לחייב על כל אחת ואחת:", + "הכי גריס הגר\"א וכן הוא במשנה (דף לא:) השביע עליהן ה' פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת. אמר ר' שמעון מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות. וה\"פ: אינן חייבין אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן בזה דכפירה קיימא אכולהו כמו ברישא:", + "שאינן יכולין לחזור ולהודות. אילו כפרו בראשונה הואיל ובבית דין הם שוב לא היו ראוין להעיד שכבר הגידו שאינן יודעין לו עדות ושוב אינו חוזר ומגיד. הלכך אף על גב דלא כפרו אלא לבסוף כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה שאם שתיקתן בראשונה כפירה היא שוב אינם ראויין להשביען ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין ומה זה שבועה על שבועה:" + ], + [ + "(ז) כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור:", + "הראשון חייב. אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להגיד:", + "הכופר חייב. עיין שם בגמרא דף ל\"ב:", + "שתיהן חייבות. עיין שם בגמרא:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) במגע טומאות וכו'. היינו שנגע בדבר שנגע בטומאה יהא חייב אחר כך כשנכנס למקדש או אכל קדש:", + "יצא דבר שאין אב הטומאה. ולדידהו אפילו משכב ומושב ומרכב שהם אב הטומאה אבל אינן מצד עצמן רק קיבלו טומאתן מאחרים (הראב\"ד) אבל רבי עקיבא מרבה להו כדמפרש ואזיל ואינו ממעט אלא אוכלין ומשקין וכלי חרס לפי שאין נעשין אב הטומאה שהרי מדרס כלי חרס טהור כדנפקא לן במסכת שבת (דף פד:)" + ], + [], + [ + "(ג) אתה למידו בכל דרכים שיש בו. כלומר אם בבנין אב אתה למידו אין אתה יכול ללמוד אלא מה שהוא דומה לו לגמרי אבל מסקנא בכלל ופרט אתה למד וכעין הפרט אתה מרבה אף על פי שאינו דומה לפרט לגמרי:", + "שחלק מגעה ממשאה. שעל ידי מגע אין נטמא הבגדים שעליו, מה שאין כן במשא:", + "את מיעוט מי חטאת. היינו שאין בהן כדי הזייה. ולפי זה קשה מהו שמסיים שחלק מגעה ממשאה הלא במיעוט מי חטאת אין מטמא במשא כלל. והגורסים כך דחקו עצמן דקאי רק אמרכב והוא דוחק גדול. ויותר נכון כגרסת הגר\"א (וכן גרס גם כן הזית רענן) \"את רוב מי חטאת\" והיינו שיש בהן כדי הזייה דאז על נגיעה אינו מטמא בגדיו שלבוש בהן מה שאין כן כשנושאן. וכן הדין במרכב הזב:", + "כשהוא אומר בכל לרבות משכב ומושב. כצ\"ל. [הגר\"א. והשמיט מיעוט מי חטאת שהלא אין שוה מגעו למשאו דאינו מטמא במשא]:", + "ששוה מגען למשאן. היינו דבשניהן הדין דמטמא אדם לטמא בגדים:", + "ופרים. פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכפורים:", + "שהן מטמאין במשא. היינו שהן מטמאין בגדים שעליהן כשנושאין אותן ואף על פי שאין מטמאין במגע וקרא מתיבת \"טמא\" מרבינן להו דהנכנס למקדש או אכל קודש חייב:", + "והגר\"א גריס בהדיא \"שלא במגע\" [והיינו דכל הדברים מיירי שנגע בהטומאה ונכנס למקדש וזה לא מיירי כשנגע בהן אדם שהן אינן מטמאין אדם]:", + "וכשהוא אומר בכל דבר טמא [היינו מתיבת \"דבר\". כן משמע מהגר\"א] לרבות הסככות. אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת נוף אחד מהן ואין ידוע לאדם והלך אדם תחתיהן ונכנס למקדש חייב:", + "והפרעות. אבנים הפרועות והיוצאות מן הגדר הסמוך לבית הקברות ונפל תחת אחת מהן ואם הלך תחתיהן ונכנס למקדש חייב לר' יהודה:", + "והקרי. היינו שנגע בקרי, דהגם דאינו מטמא רק במגע ולא במשא, מכל מקום ריבה בהו קרא דחייב כשנכנס למקדש:", + "דברי ר' יהודה. אבל לרבי עקיבא לא מחייב על סככות ופרעות כי אין הנזיר מגלח עליהן ורבי עקיבא סבר לה כר' יהושע דכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש, והכי איתא בנזיר (דף נו:) (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ד) בנבלת חיה מה תלמוד לומר טמאה. דהא אפילו טהורה כיון שנתנבלה מטמאה כדמפרש בקרא:", + "ת\"ל טמאה. שירצה מה שיפול עליו שם טומאה אשר הוא כזית ממנה:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר טמאה. ולכזית הלא נילף זה מחיה:", + "קרנה שערה חיבורה. פי' כשהן מחוברין עמה:" + ], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר טמא. אי לאשמועינן אתי דדוקא אשמונה שרצים הוא דמיחייב, אשאר שרצים לא מיחייב בביאת מקדש – פשיטא, דאפילו טמויי לא מטמא כלל:", + "דמו. דדם השרץ כבשרו:", + "צירופו. חצי עדשה משרץ זה וחצי עדשה משרץ אחר דתנן \"כל השרצים מצטרפין זה עם זה\":", + "עירובו. היינו שנתערב ההוא שרץ במיני אחריני:" + ], + [ + "(ז) או יכול ונעלם ממנו מקדש. נעלם ממנו שזה מקדש וידע שהוא טמא:", + "על העלם שרץ הוא חייב. ואמרינן בשבועות (דף יח:) דלר' אליעזר צריך שידע מקודם במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה, ואחר כך יתעלם ממנו. ולרבי עקיבא אין צריך רק שידע שנטמא, הגם שלא ידע במה, ואחר כך יהא נעלם ממנו:", + "שני פעמים. דהיה לו לומר כל הטומאות ביחד ולומר פעם אחת על כולם \"ונעלם ממנו\". ורבי עקיבא ור\"א דרשי ליה להא דלקמן במשנה י\"א:" + ], + [ + "(ח) ימי חומרן. הן ימי הראיה:", + "ימי קולן. הן ימי הלבון. ואף שקודם טבילה אין נפקא מינה כלל מיירי שאחר ימים שבעה היו טובלות קודם ספירת שבעה נקיים וכמ\"ש ר\"ת בשבת (דף יג:) שהיו נוהגות לטבול ב' פעמים (הגהות מהרי\"ד):" + ], + [ + "(ט) אם נאמרו הקלות. טומאת שרץ ונבילה שהן קלות חייב עליהן קרבן – כל שכן על מת זב וזבה שהן חמורות:", + "הייתי אומר על הקלות בעולה ויורד ועל החמורות בקבוע. פי' הואיל ומטמא מקדש הוא בכרת ככל חייבי כריתות שבתורה, אם לא היו מפורשין אלא הטומאות הקלות, כיון שקרבן עולה ויורד חידוש הוא בחייבי כריתות, אין לך בו אלא חידושו – קלות שנתפרשו בו, אבל חמורות הן בכלל חייבי כריתות שהן בקרבן קבוע:", + "ועל הקלות יהא פטור. פי' הואיל ובחמורות עצמן הקל לדונן בעולה ויורד הייתי אומר שעל קלות יהא פטור לגמרי:" + ], + [ + "(י) אלא בטומאת מקדש וקדשיו. פי' אבל אם נטמא ולא נכנס אחר כך למקדש ולא אכל קדשים אינו חייב:", + "אמורין להלן. בפרשת אמור:" + ], + [ + "(יא) שני פעמים. משמע שידע מקודם וידע בסוף:", + "רבי אומר וכו'. מ\"ונעלם\" אחת גם כן יש ללמוד זה דמדכתיב \"ונעלם\" מכלל שהיה לו ידיעה, \"והוא ידע\" – הרי שתי ידיעות. ובגמרא מסיים ד\"ונעלם\" שני הוא לחייבו על העלם טומאה ועל העלם מקדש וכדעת ר' ישמעאל במשנה ז':" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) יכול הנודר בנזיר וכו'. פירוש יכול על כל ביטוי שפתים אם לא יקיים יביא קרבן והמחלל נדרו יהא בכלל זה:", + "לא שנדר וכו'. ואינו עובר אלא בלא יחל דברו:" + ], + [ + "(ב) את הגומר בלב. מסיק בגמרא (שבועות כו, ב) דהיינו שנתכוין וגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם דאשמועינן קרא דאזלינן בתר מחשבתו:" + ], + [ + "(ג) להרע לאחרים. דהיינו להכות את פלוני:", + "מה הטבה רשות. דהיינו אוכל:" + ], + [ + "(ד) להרע לעצמו. דהיינו שלא לאכול ואיכא דמפרש לה (בבבא קמא צא:) דהיינו לחבול בעצמו גם זה בכלל להרע לעצמו:" + ], + [ + "(ה) וכשהוא אומר או להטיב. \"או\" רבויא הוא:" + ], + [], + [ + "(ז) ולא אוציא הנשבע לקיים וכו'. כגון לאכול מצה בליל פסח וכהאי גוונא:", + "שכן עשה לאו כהן. שיצוייר בו אוכל ולא אוכל:", + "שלא עשה בה לאו כהן. דאם נשבע שלא לאכול מצה הרי הוא עובר על המצוה:" + ], + [ + "(ח) שאין בהן הרעה והטבה. כגון שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק:", + "תלמוד לומר לבטא. כל שעבר על ביטוי שפתים:", + "לשעבר מנין. כגון אכלתי ולא אכל:", + "תלמוד לומר לכל אשר יבטא. הגר\"א גריס תלמוד לומר אשר יבטא וכונתו דלאו מ\"לכל\" דריש לרבות הכל אלא מ\"אשר יבטא\" דהוא ריבוי כמו \"לבטא\" קמא ובריבוי מיעוט וריבוי דריש כדמוכח בגמרא ומה דאמר שם \"תלמוד לומר לכל אשר יבטא\" גם כן הכונה מ\"אשר יבטא\":" + ], + [ + "(ט) פרט לאנוס. שהיה סובר שנשבע באמת:", + "פרט למזיד. ושב, דאינו מביא קרבן:", + "הכי גרסינן שנתעלמה ממנו שבועה. אבל החפץ הוא זכור כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבר שאוכל קאמר:", + "או יכול ונעלם ממנו החפץ. כגון שאמר שבועה שלא אוכל פת חטין ואכלו מחמת שסבר ששבועתו היה על של שעורין דשבועה היה זוכר אבל החפץ היה נעלם ממנו. ובגמרא מסיק דבזה נמי איכא העלם שבועה כיון שאינו זוכר על מה נשבע (ועיין בריטב\"א שדעתו דמ\"מ הוא פטור דלא חייבה התורה רק בהעלם שבועה לחוד ולא בהעלם שבועה וחפץ):" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) שהוא חייב על כל אחת ואחת. פירוש דהוה אמינא שלא יהא חייב אלא אם עשה שלשתן שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו:", + "תלמוד לומר לאחת. \"והיה כי יאשם לאחת מאלה\":" + ], + [ + "(ב) שמיעת וכו'. היינו שעל אלו השתים יהיה חייב אחת ועל טומאת מקדש וקדשיו אחת ת\"ל לאחת וכו'. והנה למוד זה וכן כל הפרק דריש להו מחדא תיבה כיון דסתם הקרא \"לאחת\" כל חדא וחדא הוי בכלל \"לאחת\" ומחייב עלייהו:" + ], + [ + "(ג) יכול על טומאת מקדש וקדשיו. שאם נטמא ונכנס למקדש וגם אכל קודש:", + "אלא אחת. על שתיהן:", + "מנין על טומאת מקדש וכו'. מפרש מה שאמר מתחלה \"יכול\":", + "אפילו בהעלם אחד שהוא חייב. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ד) מן יכול עד יכול השני מיותר (הגר\"א וכן בילקוט ליתא):", + "יכול על כל טומאת מקדש. אפילו נכנס וחזר ונכנס ונודע לו בינתיים כדמפרש בסמוך:" + ], + [ + "(ה) ונכנס למקדש ויצא וידע. ונעלם ממנו טומאה ונכנס למקדש:" + ], + [ + "(ו) נטמא וידע. צריך לומר כיצד נטמא וידע:", + "ואכל את הקודש וידע. ונעלם ממנו טומאה ואכל את הקודש וידע:" + ], + [ + "(ז) שהן בהכרת חייב על כל אחת. היינו אם כפל אותן כמה פעמים וכנ\"ל:", + "לא יהא חייב אלא אחת. היינו אפילו כפלן כמה פעמים:", + "מן תלמוד לומר עד סוף - מיותר (הגר\"א), שהרי הוא מסיים לבסוף בהלכה א' בפרק ט\"ו \"תלמוד לומר לאחת וכו'\":" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך – כצ\"ל. (הגר\"א. והדין עמו דלכולי עלמא לכם כללא הוי והיכי קתני דחייב על כל אחת מפני שהם חמשה וכן הוא בילקוט כגירסת הגר\"א):" + ], + [ + "(ב - ד) במשנה ב' החיוב מפני שהוא הרבה מיני תביעות וקאי שבועה על כל חדא וחדא. במשנה ג' מפני שהוא הרבה מינין בעצם. ובמשנה ד' מפני שכל תביעה הוא בזמן אחר:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) שעשה בה את המזיד כשוגג. דלא כתיב בה \"ונעלם\":", + "לא יהא חייב אלא אחת. אפילו היה השבועה על כמה מינים כדלקמיה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) על דברים הרבה. כדמפרש בסמוך:", + "תלמוד לומר אחת על חטאתו אשר חטא. מוקשה מאוד דזה הכתוב לא נמצא כלל וגירסת הגר\"א תלמוד לומר על אחת, וכונתו להא דכתיב בשבועת הפקדון \"על אחת מכל אשר יעשה\". עיין לקמן פרק כ\"ג שהוא ממש כענינו והוא הדין לענין שבועת ביטוי ושבועת העדות וכן גמרינן מעניננו לשם היכא דפרט בשבועתו לכל אחד בפני עצמו לחייב על כל אחד מתיבת \"לאחת\". עיין שם בראש הפרק (ובחנם דחקו עצמן שם המפרשים ושבשו הגירסא):", + "הלכה ה' כולה מיותרת (הגר\"א) שכתובה לקמיה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ו) שבועה שאיני יודע לך עדות. מדלא סיים בדבריו את הזמנים שבועה חדא אכולהו קאי וכן בהלכות דלקמיה:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(י) אכל את הקודש ולא ידע אכל את הקודש ולא ידע ובאחרונה ידע – כצ\"ל:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) כלל אינו חייב וכו'. כגון הני דפרקין דבסמוך:", + "פרט. כגון הנך דפרק ט\"ו:", + "ר\"י אומר לא לך לא לך וכו'. סבירא ליה לר' יהודה דבוי\"ו פרטא הוי ובלא וי\"ו כללא הוי (קרבן אהרן, עיין שם שהאריך בזה):", + "עד שיאמר שבועה באחרונה. דאז אמרינן דשבועה אכל חדא קאי:", + "רבי עקיבא אומר מאלה וכו'. הנה בכתוב כתיב \"כי יאשם לאחת מאלה\" ועד כה דרשו וביררו מה דכתיב בתורה \"לאחת\" ופעמים כתיב \"על אחת\" ועתה דרשו על תיבת \"מאלה\":" + ], + [ + "(ב) ובנבלתם לא תגעו. שקאי על כל ישראל ברגל שמוזהרין על זה מתוך שצריכין לעלות לעזרה:" + ], + [ + "(ג) שהן מוזהרין על אבות הטומאה וכו'. יכול אם עברו על זה חייבין קרבן אף על פי שלא אכל קודש ולא נכנס למקדש:", + "תלמוד לומר מאלה. כלומר על טומאת מקדש וקדשיו יש בהן כרת מה שאין כן במגעות וכן אתה אומר באכילת מעשר ותרומה בטומאה הואיל ואין בהם כרת שרינן מיעוטא עלייהו ואכילת קדשיו בטומאה ודאי חמור יותר מאכילת תרומה כדאיתא בכמה דוכתי:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) והיה מיד כו'. פי' דבקרא כתיב \"והיה כי יאשם והתודה אשר חטא והביא\", והוה אמינא דברישא יתודה ואחר כך יביא קרבן. קמ\"ל דמיד יביא קרבן ואחר כך יתודה עליו:", + "ונאמר להלן. בשעיר המשתלח:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר עליה. \"והתודה אשר חטא עליה\" ולהלן בשעיר המשתלח נאמר \"והתודה עליו\":", + "טעון סמיכה. כדכתיב שם \"וסמך אהרן וגו'\":" + ], + [ + "(ג) אף לאחר יום הכפורים. שאין יום הכפורים מכפר אלא על עונות שאין נודעים עליו כדאמרן לעיל:", + "ונאמר להלן אשמו. דכתיב \"אשם הוא אשם אשם להשם\" דהוא יתר ואתיא לגזירה שוה. מה להלן מותריו נדבה – שאם הפריש מעות ליקח אשם זה ונותר מהמעות המותר נדבה (לקיץ המזבח) כדיליף לקמן מקרא (קרבן אהרן):", + "ובהגהות הגר\"א כתב שהלכה זו מיותרת ונראה טעמו בפשיטות לפי מה דגרס לקמיה \"מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה\", אם כן לא צריך לעניננו גזירה שוה \"אשמו אשמו\" ולומר דשם לשאר חטאות וכאן לחטאת. זה הוא דוחק גדול. דמאי נפקא מינה חטאת זו משאר חטאות:" + ], + [ + "(ד) אף אשם מותרו נדבה – טעות סופר הוא, דעיקר דין דמותרו נדבה יליף לקמן פרק כ\"א באשם עיי\"ש וכתב בהגהות הגר\"א שצריך לגרוס מה אשם מותרו נדבה אף חטאת מותרו נדבה, וכן כתב הקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ה) נקבה. ודאית לא טומטום וכו' שהוא רק ספק:", + "כל משמע וכו'. כל דבר שהוא בכלל צאן:", + "אף החרשת וכו'. דאף במין אדם אין רשאי לעבוד עבודה באלו בבהמה כשר כדתנן בבכורות (דף מה:):", + "לא הפלגס. דחטאת בת שנתה כדלעיל פ\"י פסקא ב'. וכל חודש י\"ג קרוי פלגס. וסלקא דעתך אמינא כיון דעדיין לא נכנס חודש שלם קרוי \"בת שנתה\". קמ\"ל:", + "החטאת הבאה וכו'. ר\"ל חטאת קבוע שאיננה בעולה ויורד:", + "שאין לה חלופין עוף. אפילו בדלות שהרי חטאת קבוע הוא:", + "יש לה חלופין שעירה. כדכתיב \"והביא את קרבנו שעירת עזים וגו' ואם כבש יביא קרבנו\":", + "אין לה וכו'. בתמיה:" + ], + [ + "(ו) ואין לה חלופין שעירה. כדכתיב \"וכבשה אחת בת שנתה וגו'\" (ויקרא יד, י), וכל \"תהיה\" עכובא כדאמרינן ביומא (דף סב:):" + ], + [ + "(ז) שהיה בדין וכו'. ואשמועינן דאין צריך רק חטאת:" + ], + [ + "(ח) מהשג יד. בעולה ויורד כפי השגת ידו:", + "מה מצורע מביא שנים תחת שנים. כצ\"ל (הגר\"א וקרבן אהרן). ר\"ל שמביא בדלות שתי תורים או ב' בני יונה תחת כבש לעולה וכבשה לחטאת:", + "יהא העשיר שלו מביא שנים. כבש לעולה מלבד כשבה שמביא לחטאת:" + ], + [ + "(ט) מחטאתו וכו'. גבי כשבה \"מחטאתו\" וגבי עוף \"מחטאתו\" וגבי עשירית האיפה \"על חטאתו\":", + "מביאין מהקדש כשבה שעירה. אף שהפריש מעות לקנות כשבה יכול לקנות שעירה:" + ], + [ + "(י) הפריש לכשבה וכו'. שהפריש מעות לקנות כשבה והעני, יכול לקנות מהן עוף והשאר חולין בידו, וזהו שנאמר \"מחטאתו\":", + "העני. עוד, יביא עשירית האיפה והשאר חולין בידו, וע\"כ נאמר גם בעוף \"מחטאתו\":", + "העשיר יביא עוף. ר\"ל יוסיף עוד מעות ויקנה עוף וכן אם העשיר עוד יוסיף עוד ויקנה כשבה או שעירה. וזהו שנאמר בו \"על חטאתו\":", + "יביא בדמיה עוף. והשאר חולין בידו וגם זהו בכלל \"מחטאתו\":", + "לא בדמיו. אלא יביא מביתו כפי השגת ידו או עוף או עשירית האיפה:", + "שאין לעוף פדיון. כדילפינן לקמן (בחקותי פרשה ד' פסקא ה') \"והעמיד את הבהמה לפני הכהן – בהמה נפדית ואין העוף נפדין\":", + "לכך נאמר. אדלעיל קאי, ולא על 'הפריש עוף ונסתאב', דזה לא ילפינן מקרא זה אלא מסברא:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) ידו. משמע מעצמו, ואינו מחוייב ללוות אף על פי שמוצא ממי ללוות:", + "ולא לעסוק באומנותו. עד שירויח ויביא קרבן עשיר, דחביבה מצוה בשעתה כדלקמן ריש פי\"ט:", + "ואין לו צרכיו. של שה כגון שהוא רחוק מירושלים והוא אין לו אלא דמים שצריך ליתן בעד שה ועדיין צריך הוא למעות להוצאת הדרך ולזון את השה כמה ימים עד שיביאנו לעזרה:", + "תלמוד לומר די שה. שהיה יכול לכתוב \"ואם לא תגיע ידו לשה\", \"די\" משמע כל הצריך לשה עד שיוכל להקריבו:", + "שתי תורים וכו'. יתירא הוא דהיה לו לכתוב \"תורים\" ומיעוט תורים שנים. וגם דהא כתיב בתריה \"אחד לחטאת ואחד לעולה\":", + "אינו מביא אחד. פירוש לעיכובא (זית רענן):" + ], + [ + "(ב) מביא אחד תחת אחד. שאינו מביא יותר בהיותו עני מהיותו עשיר אלא תחת חטאת מביא חטאת ותחת עולה מביא עולה:", + "מביא אחד. כשבה לחטאת לבד גם בעני לא יביא אלא חטאת תחת חטאת:" + ], + [ + "(ג) אחד לחטאת ואחד לעולה. קרא יתירא דהא כתיב בתריה \"והקריב את אשר לחטאת ראשונה וגו'\", והוה מצי למכתב \"והקריב אשר לחטאת ראשונה וגומר\":", + "שתקדים חטאת לעולה. היינו בשעת הקדשה שיקדיש החטאת קודם לעולה:", + "הכי גרסינן ד\"א שממין חטאת יביא עולה (הגר\"א). שאם הביא חטאתו תור לא יביא עולתו בן יונא אלא תור ממין החטאת. וכן אם הביא חטאתו בן יונה. ונפקא זה מדכתיב \"שתי תורים\" משמע דתרוייהו יביא ממין התורים או מבני יונה אי מייתי מינייהו:", + "יביאו יורשים עולתו. ואף על גב דהך עולה לכפרה אתיא ואין כפרה לאחר מיתה – אפילו הכי קרבה לאחר מיתה. ועיין בפרק קמא דקידושין (דף יג:) בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן, ומשמע שם דלתרוייהו נפק דין זה מסברא ולא צריך קרא. ולפי זה ברייתא זו אסמך דין זה אקרא דאחר שהביא חטאת יביאו אחר כך עולה אבל לא מיתורא:", + "הואיל ושנים באים. שתי הפרידות:", + "תחת חטאת. במקום חטאת בהמה שיש לו להביא בעשירות:", + "יהא שנים חטאת. והא דכתיב \"ואת השני יעשה עולה\" – אימא האי למצוה ואי אייתי שניהן לחטאת שפיר דמי:", + "תלמוד לומר אחד לחטאת. לעיכובא:" + ], + [ + "(ד) אחד לחטאת ואחד לעולה שיפרישם הבעלים אחד לחטאת ואחד לעולה. ומנין שאם הפרישם הכהן שהפרשו הפרש תלמוד לומר וכולי – כצ\"ל (הגר\"א). וכן הוא בילקוט. והנה מה שאמר מתחלה שיפרישם הבעלים היינו בשעת לקיחה. ומה שאמר מנין שאם הפרישם הכהן – היינו שאם הבעלים לא זכרו בשעת לקיחתן איזו לחטאת ואיזו לעולה והביאום לכהן להקריבם, מועיל דיבורו מה שהוא מיחד בשעת עשייה איזו לחטאת ואיזה לעולה. \"ת\"ל וכו'\":", + "והוא כמו שאמרו חז\"ל (יומא מא, א) \"אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן\". אכן לפי זה צריך לסיים תלמוד לומר \"ועשה אותם הכהן אחד לחטאת והאחד עולה\" האמור לקמן בפרשת זבים דמזה הכתוב מפיק בגמרא הנ\"ל דבעשיית כהן מתפרשות. וכן הוא לקמן בפרשת מצורע פרשתא ג' פ\"ה פסקא ט\"ו:" + ], + [ + "(ה) והביא אותם אין לעוף פדיון. דהאי \"והביא אותם\" יתירא הוא דהא אומר מקודם \"והביא\". אלא קמ\"ל דאותם דוקא יביא ולא אחרים בדמיהם, דהיינו שאם הפריש עוף ונסתאב (ששברו אגפיו וכיוצא) אין יכול לפדותו ולהביא בדמיו עוף אחר:" + ], + [ + "(ו) בין חטאת העוף עם עולת בהמה. פירוש ביולדת, ואף על גב דבהמה עדיפא מעוף – מכל מקום מפני שהיא חטאת היא קודמת. הגר\"א גריס מתחלה חטאת העוף עם עולת העוף ואחר כך חטאת בהמה עם עולת בהמה ואחר כך חטאת העוף עם עולת בהמה. ונכון הוא:" + ], + [ + "(ז) מול הרואה את העורף. העורף ידעינן שהוא מה שיש מן העורף אחורי הפנים דכתיב \"כי פנו אלי עורף ולא פנים\". ומול הרואה את העורף הוא למטה מזה מה שהוא נגד הצואר:", + "ממולי. מנגדי:", + "לא יבדיל. דהיינו שימלוק רק סימן אחד ולא יותר:" + ], + [ + "(ח) מעצמה של חטאת. שלא יזה בכלי או באצבע אלא אוחז בעוף עצמו ומזה [רש\"י]. והראב\"ד פירש עוד דצריך להזות מגוף החטאת דהוא מעכב בהזאה; שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה, אלא בהיפוך, דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האברים הוא. (והא דאיתא בזבחים פרק ק\"ק \"אוחז בראש ובגוף ומזה הראש\" – לאו לעיכובא אלא לפי ששניהם מחוברים אי אפשר שלא יזה משניהם):", + "התחתון. ולא על קיר העליון דהיינו למטה מן הסקרא ולא למעלה:", + "חטאתה למעלה. דקרנות כתיבי בה:", + "עוף שעולתו למעלן. כדילפינן לעיל (בדיבורא דנדבה פרשתא ח' פסקא ז):", + "ת\"ל והנשאר בדם ימצה. ולא כתיב \"תמצה\" אלא \"ימצה\", משמע מאליהן מתמצה מן הקיר אל היסוד וזהו קיר התחתון:" + ], + [], + [ + "(י) כמשפט. משמע שקצוב המשפט במקום אחר. ואהיכא קאי? אחטאת בהמה דפרשה דלעיל קאי, שהרי עולה זו באה חליפין לה, הלכך לה אקשה. ויליף מינה כדמפרש לקמיה דאינה באה אלא מן החולין וכו':", + "כמשפט חטאת העוף. שלא תטען הבדלה במליקתה:", + "כשהוא אומר והקריבו. בעולת העוף של נדבה בויקרא \"והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו'\". ומדלא כתיב \"והקריב\" אלא \"והקריבו\" משמע דחלוקה הקרבתו של זה מהקרבת אחרים. גילה לך הכתוב שלא תלמד מליקת עולה ממליקת חטאת:", + "כמשפט חטאת בהמה וכו' מן החולין. ולא ממעות מעשר שני. ויליף לה שם בחולין (דף כב.) מדכתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – משלו ולא ממעות מעשר שני:", + "וביום. שאין חטאת קרבה אלא ביום כדכתיב \"כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'\":", + "ובידו הימנית. שאין עבודותיה כשרות אלא בימין כדכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו\" וקיימא לן במנחות (דף י.) \"כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין\":", + "כמשפט חטאת העוף. דסליק מיניה ולהכי איתקש משום דבחטאת כתיב \"ממול ערפו\" ובמליקת עולת נדבה לא כתיב אלא \"ומלק את ראשו והקטיר\":", + "אוחז בראש ובגוף ומזה. מסיק שם בחולין דהכי קאמר כשהוא אחוז הראש בגוף מזה, דהיינו שמחובר הראש בגוף בשעת הזאה דהא כתיב \"ולא יבדיל\":", + "תלמוד לומר והקריבו. שחלקו הכתוב ממליקת אחרים. גילה לך שחלוקה מליקתו ממליקת אחרים והיינו דלא סגי בסימן אחד:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [], + [ + "(ב) הוא מביא סלע. ודוקא נקיט סלע דבבציר מהכי לא מיפטר כדתנן בריש פ\"ב דערכין \"נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר נותן נ' סלעים\":" + ], + [], + [], + [ + "(ה) אחד מעשרה לג' סאין שהן שבעה רבעים ועוד. לפי שהאיפה ג' סאין, וכל סאה הוא ששה קבין, וכל קב הוא ד' לוגין שכל לוג הוא רובע הקב. נמצא באיפה יש י\"ח קבין שהם ע\"ב לוגין. נמצא עשירית האיפה הוא שבעה רביעי הקב מן השבעים לוגין ועוד עשירית משני לוגין הוא חומש הלוג. וזהו מה שאמר \"שבעה רבעים ועוד\":", + "להלן. גבי מלואים (שמות כט, ב):", + "מן החטים. דכתיב \"סולת חטים תעשה אותם\":", + "על שיריה. פי' שירי המנחה הנאכלת לכהנים אם ירצו לתת בה שמן יתנו:", + "תלמוד לומר כי חטאת. ומה חטאת בהמה אינה נפסלת בלבונה אף ה\"נ אינה נפסלת בלבונה:", + "שהוא יכול ללקטה. שאינה נדבקת בהמנחה. ומה שאין כן בשמן:" + ], + [ + "(ו) או אינו וכו'. הגר\"א גריס יכול שאינו, דלשון \"או אינו\" משמע שבא לסתור הדרשה דלעיל ובאמת הוא ענין בפני עצמו:", + "שאינו מדבר אלא בשני כהנים. שלא יתחייבו שני הלאוין עד שיהיו שם ב' כהנים, אחד נותן שמן ואחד לבונה. אבל חד כהן לא מיחייב אלא חד לאו על שניהם:", + "בגופה של מנחה. שהקפידה הוא שעל מנחה כזו לא ינתן בה שמן ולא לבונה, לא שנא חד ולא שני תרין:" + ], + [ + "(ז) או אינו. הגר\"א גם בזה גריס יכול שאינה דזה הוא גם כן ענין בפני עצמו:", + "שלא יתן כלי על גבי כלי. היינו שלא יתן כלי עם שמן או לבונה על גבי הכלי של המנחה:", + "תלמוד לומר עליה. שלא יערב שמן בגוף המנחה:" + ], + [ + "(ח) הא מנחת כה\"ג. עשירית האיפה של מנחת חביתין שכהן גדול מביא בכל יום:", + "אינה חטאת. אין דינה כחטאת לענין לבונה ואף על גב דאקרייא חטאת כדדרשינן בפרק ואלו מגלחין \"וביום בואו יקריב חטאתו (יחזקאל, מד) – זו עשירית האיפה שלו\":" + ], + [ + "(ט) שיהו מקטיר לאשים. וסיפא ד\"על אשי השם\" קדריש:", + "ומתכוין לשם. מדכתיב \"על אשי השם\" צריך שיתכוין לשם מי שעשה את העולם:", + "חטאת. סיפא דקרא \"חטאת היא\":", + "כל מעשיה לשם חטאת. קמיצתה וקידוש קומצה בכלי שרת והולכתה והקטרתה:", + "היא. פרט לשנקמצה שלא לשמה והוא הדין לכל עבודותיה:" + ], + [ + "(י) מה תלמוד לומר. \"מאלה\":", + "החמורים שבהם וכו'. שיש בהם ג' מינים של עברות: טומאת מקדש וקדשיו חמורה מכולן שזדונה כרת, ושמיעת הקול קלה ממנה שאין זדונה כרת ומיהו אית בה חומרא שחייב על המזיד כשוגג, ושבועת ביטוי קל מכולן שאין זדונה כרת ולא עשה בה מזיד כשוגג. ושלשה קרבנות כתובים כאן כשבה או שעירה ועוף ומנחה:", + "החמורים שבהן. דהיינו טומאת מקדש וקדשיו:", + "יהו בכשבה ושעירה. בעשירות ובדלות לייתי עוף אבל דלי דלות לאתויי מנחה לא. וכי כתיב \"ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו'\" אשמיעת קול הוא דכתיב דבדלות לייתי מנחה אבל בטומאת מקדש וקדשיו לא:", + "הקלים. דהיינו שמיעת הקול יהיו בעוף אפילו בעשירות, כדלות דטומאת מקדש וקדשיו. וכי כתיב \"ואם לא תגיע ידו די שה וגו'\" – דאלמא דוקא בעניות מייתי עוף ולא בעשירות – אטומאת מקדש וקדשיו הוא דכתיב, אבל שמיעת הקול בעשירות עוף ובדלות עשירית האיפה:", + "הקלים שבקלים. דהיינו שבועת ביטוי:", + "יהו בעשירית האיפה. לעולם ואפילו בעשירות כדלות דשמיעת הקול:", + "לכשבה ושעירה. כשמשיג ידם:", + "לעשירית האיפה. כשאינו משיג ידם:" + ], + [ + "(יא) והיתה לכהן שתהא וכו'. כצ\"ל (הגר\"א). ותיבת \"כמנחה\" נדרש לקמיה:", + "כשרה בו. כצ\"ל (הגר\"א). והיינו שאם הכהן הוא החוטא יכול בעצמו להקריבה ולכפר בה על עצמו:", + "להתיר עשירית האיפה של כהן. חוטא שיהיו שיריה נאכלים:", + "אבל עשירית האיפה שלו. דהיינו מנחת חוטא:", + "ר' שמעון אומר והיתה לכהן כמנחה. מדלא כתיב \"כמנחתו\" משמע דלא קאי אמנחה שלו אלא אמנחת חוטא של ישראל שהוזכרה כאן:", + "אף זו נקמצת אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהן תהא נקמצת ושיריה נאכלין. ת\"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה. הא כיצד? הקומץ וכולי – כצ\"ל (הגר\"א). וכן הוא בגמרא ופירושה דלעבודת כהן דהיינו הקמיצה דינה כמנחת ישראל אבל להקטרת האישים אינו כן אלא גם השיריים נקטרין:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) לרבות כהן משיח. דמהו דתימא – \"אשר יתן ממנו על זר\", והאי לאו זר הוא דאימשח בגויה, קמ\"ל. (גמרא):", + "אלא שינוי. שמשנה מקודש לחול:", + "וימעלו באלהי אבותיהם. ששינו עצמם מעבודת המקום לעבודת אלהי עמי הארץ. אף כאן אם נתכוין להוציא את ההקדש מרשות שהוא לרשות אחר הרי זו מעילה:" + ], + [ + "(ב) כי תמעול מעל מקדשי ה'. הוה מצי למכתב, למה לי למכתב \"וחטאה\"? ומשני יכול נהנה ולא פגם נמי הוי מעילה ואפילו בדבר שיש בו פגם כגון לבש בחלוק או בקע בקרדום של הקדש דאורחייהו לאיפגומי על ידי תשמיש והוא לא פגמם אפילו הכי הוי אמינא דהוא חייב כיון שנהנה משל הקדש:", + "או פגם ולא נהנה. כגון שיבר כלי של הקדש:", + "במחובר לקרקע. נמי יהא חייב כגון דר במערה של הקדש:", + "ובשליח וכו'. היינו שיכול לחייב שליח שעשה שליחותו של בעל הבית כמו שחייב בשאר עבירות מטעם דאין שליח לדבר עבירה כדאמרינן בפרק ב' דקידושין (דף מב:):", + "ונאמר חטא בתרומה. \"ולא תשאו עליו חטא\" לומר שענין שנוהגת בתרומה באותו ענין נוהגת נמי מעילה:" + ], + [ + "(ג) מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה. שפגם התרומה ונהנה ממנה באכילתה:", + "בתלוש מן הקרקע. שאין התרומה חלה על המחובר שהרי גורן ויקב כתיבי בתרומה:", + "ובשליח שעשה שליחותו. חל השליחות כמו שעשה בעל הבית בעצמו (ולאפוקי אם תרם שלא מדעת בעל הבית אינו חל):" + ], + [ + "(ד) פגם ונהנה. ולאפוקי שבר כלי או קרע שיראין של הקדש דפגם ולא נהנה:", + "ומי שפגם הוא נהנה. למעוטי מי שנטל קרדום של הקדש ובקע בו עצים של חבירו ונפגם בשוה פרוטה שהמבקיע הוא הפוגם אבל לא נהנה:", + "ובדבר שפגם בו נהנה. למעוטי בקע בקרדום ונהנה בפרוטה (והוא לא נפחת בפרוטה) וקרע שיריים של הקדש בפרוטה:", + "ופגמו והנאתו כאחד. למעוטי בקע בשוה פרוטה ולא פגמו ואחר כך פגמו בפרוטה שלא על ידי בקיעה, שאף על פי שהנאה והפגימה בד\"א אינו כאחד:", + "ובתלוש מן הקרקע. למעוטי שנהנה מן אילן של הקדש וכיוצא בזה:", + "ובשליח שעשה שליחותו. דחל השליחות כמו שעשה בעצמו וחייב המשלח:", + "[והנה פירשתי את הביאור לפי גירסתנו בהלכה ב' \"ובשליח שעשה שליחותו\", והוא דוחק קצת, דבין בס\"ד ובין במסקנא הלשון אחד ורק דצריך לפרש בתחלה הכונה לענין שיתחייב השליח ובסוף הכונה להתחייב המשלח. והגר\"א גריס בהלכה ב' \"ובשליח שלא עשה שליחותו\", ולדבריו הוא כפשוטו – יכול אף שלא עשה שליחותו יתחייב המשלח (דהוא גרס שיצא ההקדש לחולין). ויליף מתרומה דאין שליחות חל אלא אם כן כשעשה שליחותו כדאמרינן בקידושין (דף מא.) מ\"כן תרימו גם אתם – מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם\". ואחר כך מצאתי בביאור ר\"ש משנ\"ץ שנדחק גם כן בגירסתנו ובאופן אחד כתב: יש לגרוס בתחלה \"ובשליח שלא עשה שליחותו\":" + ], + [ + "(ה) אי מה חטא האמור בתרומה אוכל ונהנה. פי' הוא עצמו אכל התרומה בפרוטה ונהנה ממנה דכתיב \"ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו\". ואם האכילה לפועליו ולאורחיו אינו משלם כלום אלא הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתם (משנה, תרומות ו, ג):", + "מנין אכילתו ואכילת חבירו. שיצטרפו להדדי לשוה פרוטה:", + "הנאתו וכו'. כגון שסך מהשמן:", + "ואפילו לזמן מרובה – מיותר [הגר\"א], דזה מקומו במשנה וי\"ו:" + ], + [ + "(ו) לא יצרף שתי אכילות כאחת. פי' דבעינן אכילת כזית בכדי אכילת פרס ומנין שאפילו בענין הזה מצטרפין ת\"ל תמעול וכו':" + ], + [ + "(ז) מנין לקח קיני זבים. צ\"ל כגון הביא קיני זבים וקיני יולדות חטאתו וכו' (הגר\"א):", + "לא מעל עד שיזרקו דמם. ס\"ל דמכיון שהוא מקודש לקודש לא מקרי שינוי כל כך כל זמן שלא עשו מעשה בהבהמה עצמה:" + ], + [ + "(ח) תאמר במעילה שהוא בעון מיתה. דאף דכרת חמור ממיתה שגם בניו נענשין על ידו – אבל גם במיתה יש חומרא שעל עון כרת מת בחמשים שנה ובעון מיתה אין ממתינין לו כל כך (הראב\"ד):" + ], + [], + [ + "(י) מה שאר אשמות. כגון אשם גזילות אשם שפחה חרופה:" + ], + [ + "(יא) מדבר שהיא עון מיתה. כגון חטאת חלב, דמיתה וכרת שניהם קרויים עון מיתה:", + "ואל יוכיח שאר חטאות – צריך לגרוס אשמות", + "אשם קשה. דכתיב \"איל\" והוא לשון קשה דכתיב (יחזקאל יז, יג) \"ואת אילי הארץ לקח\", והוא כשנתקשה ונתחזק. הגר\"א אל גריס \"קשה\" אלא \"זכר\", וכן מוכיח לשון הברייתא:" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) שאינן לשם. דממון בעלים הם הלכך לית בהו מעילה לא בבשר ולא באימורים לפי זריקת דמים:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות את החלב למעילה. אימא כיון דאית ביה איסור כרת לא אתי איסור מעילה וחייל:", + "יכול שאני מרבה את הדם. של ק\"ק לפני זריקה דדם נמי בכלל \"קדשי השם\" המיוחדין לשם:", + "תלמוד לומר מקדשי השם. מ\"ם מיעוטא הוא ללמד שאין מעילה בדם אפילו של קדשי קדשים לפי זריקה ואין צריך לומר לאחר זריקה דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:", + "ששוה לבשר וכו'. היינו דאף על חלב שייך שם פיגול ונותר וטומאה, הלכך מרבינן אותו גם למעילה. מה שאין כן בדם. וכדאיתא בזבחים (דף מו.), עיי\"ש:", + "דברים הראויין למזבח. כגון בהמה ותורים וסלתות וכיוצא בזה:", + "הראויים לבה\"ב. כגון אבנים או קירות דאלימא קדושתן כיון דחזו גופן למה שהוקדשו:", + "הקדיש לבה\"ב דברים הראויין למזבח. דאף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשו כדאמרינן ריש תמורה (דף ו.) וימכרו לצרכי מזבח ויפלו דמיהן לבדק הבית:", + "הקדיש למזבח דברים הראויין לבדק הבית. למכרן וליקח בדמיהן קרבנות המזבח:" + ], + [], + [ + "(ד) תרנגולת למזבח. לא חזיא אלא לדמי:", + "מועלין בה ובביצתה. דביצה נמי חזיא לדמיה למזבח והוא הדין בהקדישה לבדק הבית והא דקתני למזבח אפשר דרבותא קמ\"ל דאף על גב דקודשת מזבח היא כיון דלא חזו אלא לדמי מועלין בה ובביצתה וכל שכן בהקדישן לבדק הבית דעיקרה אינו אלא לקדושת דמים וה\"ה בכל זה לענין חמורתא. והגר\"א גרס \"הקדיש תרנגולת לבדק הבית וכן לענין חמרותא\" וכ\"מ במשנה (דף יב:):", + "תורים לבדק הבית. דוקא לבדק הבית דקדושת דמים היא אבל אי אקדשינהו למזבח מועלין בהן ואין מועלין בביציהן כדקתני סיפא משום דכיון דלקדושת הגוף אקדשינהו אינהו דחזו לגופן למזבח אית בהו מעילה ביצים שלהן דלא חזו לגופן אף על גב דחזו לדמי לית בהו מעילה דלדמי לא אקדיש מה שאין כן בהקדישה לבדק הבית דעיקר הקדישה לדמי היה:", + "בור מלא מים. דחזו לגבל בהן טיט לבדק הבית:", + "אשפה מלאה זבל. דלא חזו כלל אלא לדמי:", + "ומנין שמועלין בהן ובמה שבתוכן. כצ\"ל (הגר\"א) ופשוט:" + ], + [ + "(ה) שדה וכו'. יכול יהא מועלין בהמ שבתוכן – כצ\"ל (הגר\"א). וסבירא ליה דאין מעילה בגידולין ור' יוסי סבירא ליה דיש מעילה בגידולים:" + ], + [ + "(ו) והביא אף לאחר יום הכפורים. לפי שמצינו באשם תלוי שיום הכפורים מכפר כפרתו כדאיתא בכריתות (דף כה.) יכול אף שבאדם כן. לכך הוצרך לומר \"והביא\" אף לאחר יום הכפורים:", + "ולא הפלגס. ואף על פי שכבר עברה שנתו כל זמן שלא עבר עליו חדש י\"ג עדיין אינו כשר והכי נמי תנן בפרק קמא דפרה \"בן י\"ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש\":", + "בערכך כסף. אי הוי כתיב הכי ולא כתיב \"שקלים\":", + "יכול דינר. שהוא הפחות שבמטבעות של כסף:", + "תלמוד לומר שקלים. דבעינן שיהא שוה משקל שני שקלים:", + "יכול שקלי נחושת תלמוד לומר כסף. כצ\"ל (הגר\"א). דבעינן שיהא שוה משקל שני שקלים מן הכסף:", + "תלמוד לומר בשקל הקודש. ללמדך דבעינן סלעים של קודש שהיו בימי משה דהיינו סלעים של צורים היוצאים במדינת צור ששם נשארו כל המשקלות של משה:", + "לשם אשם. פי' ולא לשם חטאת ולא לשם קרבן אחר שאם הפרישן לשם קרבן אחר אינו רשאי לשהותן עוד לאשם אלא על ידי חילול מפני שהמעות גם כן נתפסין בקדושתן כמו הבהמה:" + ], + [ + "(ז) לאותו הקדש – כצ\"ל. והיינו אם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם לבדק הבית ואם מקדשי מזבח ישלם לקדשי מזבח:", + "שיכול הואיל ואינו חייב משום מעילה. דכתיב \"ונתן אותו לכהן\" ואין נתינה בפחות משוה פרוטה:", + "מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו. ר\"ל שהתשלומין נעשו קדש גמור וכל מי שנהנה מהן משלם עליהן חומש ואשם כתחלת הקדש. תלמוד לומר הקדש ישלם וחמישתו – מלמד שאף על התשלומין מוסיף חומש ומביא אשם. וכי אמרינן בעלמא \"על הקדש ראשון מוסיף חומש, על הקדש שני אין מוסיף חומש\" – התם בדרך חילול, אבל הכא בדרך מעילה שאם נהנה זה מן התשלומין מביא עליהם חומש ואשם (הראב\"ד וכן משמע מגירסת הגר\"א):" + ], + [ + "(ח) שיהא הוא וחומשו חמשה. שאם מעל בסלע יוסיף דינר שהוא רביע הקרן מלגאו וחומשו מלבר והוא מדכתיב \"יוסף עליו\", משמע שהחומש יהא תוספת על הקרן:", + "ונתן אותו. משמע שיש להן שום דמים פרט לחמש חטאות מתות שאין להם שום דמים שאם נהנה מהן אינו מביא קרבן מעילה ואינו מוסיף חומש:", + "והמעילה באה ליד כהן. פי' להשלימה ליד הגזבר ואם היא מקדשי מזבח הוא עצמו נעשה עליה גזבר ולוקח בה מאותו המין שמעל בה המועל:", + "לא יהא הכהן מועל. במוקדשים, תלמוד לומר וכו'" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו, הביא אשמו ולא הביא מעילתו, לא יצא? תלמוד לומר באיל האשם. (הגר\"א) וכן הוא בגמרא (בבא קמא קיא, א). והכי פירושו: מעילתו היינו הקרן דהקדש שמעל בו:", + "תלמוד לומר באיל האשם ונסלח. משמע אין סליחה אלא בשניהם: איל – כמשמעו, האשם – קרן, דומיא ד\"אשם\" דכתיב בגזל הגר דהוא הקרן כדכתיב \"והשיב את אשמו בראשו\":", + "ואין החומש מעכב. את הכפרה:", + "מלמד שאין משיירין וכו' יכול אף על פי שישב. כצ\"ל, ופירשתיו לעיל בפרשה וי\"ו סוף פ\"ט:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) מוסיף על ענין ראשון. דסליק מיניה דאיירי במעילה וילמד עליון מתחתון:", + "לומר שספק מעילות באשם תלוי. הקדש וחולין לפניו ואינו יודע איזה מהם אכל, מביא אשם תלוי להגן מן היסורים עד שיודע לו ויביא אשם ודאי:", + "מביא מעילה וחומשה. דאי לאו הכי לא מצי לאתויי אשם ודאי דהא קיימא לן לעיל \"הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא\". ובתר הכי מביא אשם בשתי סלעים:", + "אם ודאי מעלתי. היינו אם יודע לי שמעלתי:", + "ואם ספק. היינו אם בספקי אעמוד לעולם ואם כן אני חייב בתשלומי קרן וחומש:", + "מעות לנדבה. היינו אם מעילתו בקדשי מזבח יאמר מעות לנדבה לקדשי מזבח ואם בקדשי בדק הבית לבדק הבית:", + "ואשם. יהא תלוי להגן מן היסורין עד שיודע:", + "שממין שמביא על הודע. דהיינו אשם מעילות ודאי:", + "מביא על לא הודע. דהיינו ספק מעילות:" + ], + [ + "(ב) במעילה המעוטה. שאף על פי שעל ידי ריוח זה הוא זקוק להביא עכשיו קרן וחומש על הספק, נוח לו להפסיד עכשיו ספק הפסד של קרן וחומש המועט כדי שאם יוודע לו שמעל לא יצטרך להביא אשם אחר ויהיה הפסדו שתי סלעים:", + "לא יפה לו. בתמיה:", + "שיביא אשם. אחר כשיוודע לו שלא יהיה הפסדו במה שלא התנה מתחלה אלא שני סלעים:", + "ולא יביא ספק מעילה במאה מנה. בשביל להתנות להרויח שני סלעים אם יודע לו:", + "במעילה מעוטה. דמייתי ומתני ולא אמר ר\"ע אלא לקולא במעילה מרוב דבאשם תלוי סגי ליה:" + ], + [ + "(ג) ועשתה אחת לחייב על כל אחת ואחת שאם בא לפניו ספק חלב ודם וכו'. והטעם משום שהם שמות מחולקין. ואף דבפרק כ\"א יליף זה מקרא אחרינא – אפשר דחד מינייהו הוא אסמכתא:", + "[ואפשר עוד דמטעם זה גריס הגר\"א לקמן בפרק כ\"א באופן אחר דהתחלת הברייתא שם הוא מחלב וחלב בהעלם אחד והדרש של שגגתו הוא כשהיה לו ידיעת ספק בינתיים]:", + "חלב ושומן לפניו וכו'. אחר כך מתחיל הברייתא לבאר דין דאשם תלוי דהוא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בזה מביא על ספיקו אשם תלוי ולא על ספק ל\"ת דעלמא:", + "באחת מהם בין השמשות. לאו דוקא, וכן במשנה בכריתות (דף יז.) ליתא. ואפשר דנקט בין השמשות משום דבלאו הכי אין דרך לטעות:" + ], + [ + "(ד) ר' אליעזר מחייב חטאת. דממה נפשך עביד איסורא:", + "ור' יהושע פוטר. מחטאת דכתיב \"אשר חטא בה\" - עד שיודע לך במה חטא כדאיתא לעיל. ור' יהודה הביאה הכא משום אשם תלוי:", + "זה הוא עצמו מביא. היינו דבזה הוא עיקר דין דאשם תלוי הכתוב בפרשה שנאמר ועשתה ולא ידע ומשמע שודאי חטא ולא ידע מה עשה. אבל באיסור והיתר לפניו שהוא ספק אם חטא ספק לא חטא – צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי, כלומר דמהאי קרא לא משמע שמביא והתם בגמרא פשט דבהא ובהא אמר ר' שמעון שמביא אשם תלוי:", + "ועשה ואינו יודע צריך לומר שעשה ואינו יודע:" + ], + [ + "(ה) ולא ידע פרט להודע. שאם נתודע לו אחר כך שחטא צריך להביא רק קרבן חטאת שמחוייב עליו:", + "של קלות. כגון נבילה וכיוצא בה מחייבי לאוין שאין בזדונן כרת:", + "חמורות. חייבי כריתות:", + "הכל בכלל. שיביא אשם תלוי עליהן, שאף על פי שאינו מביא על הודע שלהן חטאת אבל על לא הודע שלהן יכול יביא אשם תלוי:", + "אם את הודע שלהם פטרתי. שהרי כתיב \"ולא ידע\" פרט להודע שאין בה אשם:", + "או חילוף וכו'. היינו אימא דהכל בכלל לחייב גם בחייבי לאוין באשם תלוי בלא הודע וקל וחומר לחייבו בזה בהודע ואיזה הודע פטרתו הכתוב הודע של חמורות (חייבי כריתות) שפטרו מאשם משום שיצא לידון בחטאת, אבל חייבי לאוין שאין בהן חטאת מחוייב על כל פנים באשם:" + ], + [ + "(ו) והלא דין הוא. המפרשים פירשו דקאי אדלעיל וכלשון הברייתא והלא דין הוא ועלה הפירוש בדוחק גדול כמבואר להמעיין (שאמר במקום שפטר את הודע והלא אנו עומדין בדין שגם הודע חייב בחייבי לאוין כנ\"ל). אכן הגר\"א לא גריס \"והלא דין הוא\" אלא כך הוא גירסתו – \"דין אחר וכו'\". והנראה דמפרש כפשוטו דאין שייך זה כלל לקל וחומר דלעיל אלא דהדר מביא לשון קל וחומר אחר והדר מביא עוד \"ודין אחר וכו'\" וכל אלו אין חילוק ביניהם אלא בשינוי אופן לשון הקל וחומר בלבד (כמו שכתב הראב\"ד) דהיינו מתחלה בברייתא ראשונה של הלכה ה' מביא קל וחומר לפטור לא הודע דחייבי לאוין מהודע דחייבי לאוין עצמו מצד הסברא והדר בהלכה וי\"ו הביא קל וחומר שלא בסברא רק בהוכחה מדין חטאת שהודע חמור מלא הודע וכיון דחייבי לאוין בהודע פטור מאשם כל שכן בלא הודע. ודין השלישי עדיף ליה למילף לא הודע מלא הודע אף על פי שהוא קלות מחמורות ואשם מחטאת. ועל זה השיג בכל אלו ואמר \"או חילוף\", שאפשר לעשות קל וחומר בהיפוך. ועל כולם מסיק לבסוף ואמר \"תלמוד לומר אשם אשם לגזירה שוה\":", + "במקום שפטר את הודע של קלות מן האשם. כדכתיב \"לא ידע\" למעוטי הודע דאין בו אשם:", + "אינו דין שנחייב וכו'. ומה דכתיב לא ידע למעוטי הודע יהיה קאי רק על חמורות ומשום שיצא לידון בחטאת וכנ\"ל בהלכה ה':", + "ודין אחר וכו' אינו דין שנתחייב וכו'. והפטור דהודע יהיה קאי רק על חמורות וכנ\"ל:", + "תלמוד לומר ואשם ואשם. כתיב הכא \"ואשם\" וכתיב בחטאת יחיד \"ואשם\". מה להלן מיירי בדבר שזדונו כרת אף כאן מיירי בדבר שזדונו כרת. אז מחייב על ספיקו אשם תלוי ולא בחייבי לאוין. וכיון דאין לנו קל וחומר ממילא גם בהודע פטור מאשם:", + "וספיקו אשם תלוי מיותר וכן אחר כך גם כן מיותר (הגר\"א ופשוט):" + ], + [ + "(ז) שיענוש למי שיודע. ועובר במזיד:" + ], + [ + "(ח) מביא בשתי סלעים. כי התורה החמירה עליו כדי שלא יקל הדבר בעיניו ויבקש לעצמו צדדין לומר כי לא חטא כלל:", + "שישלם שכר לעושה מצוה. היינו גם כן שאינו יודע אם מחוייב הוא לעשות אותה ואף על פי כן מזרז את עצמו לעשותה אולי הוא מחוייב בזה. ודוחק. והגר\"א גריס פה ה\"אם כך\" דסעיף ט', ובסעיף ט' גריס \"אם כך\" דסעיף ח, ומה שקראו ספק עבירה אפשר דר' מנחם סבר כרבי עקיבא דעל ספק מעילה מביא גם כן אשם תלוי:" + ], + [ + "(ט) קרוב לאלפים. עיין בקידושין דף י\"ב. בגמרא:" + ], + [], + [ + "(יא) לעוברי עבירה כעוברי עבירה. כצ\"ל:", + "שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה. כצ\"ל:" + ], + [], + [], + [ + "(יד) אף השוטה וכו'. וכן הוא לעיל פ\"ב ברייתא וי\"ו:", + "האמור להלן. במעילה:" + ] + ], + "Chapter 21": [ + [ + "(א) וכפר עליו הכהן מה תלמוד לומר. אסיפא דקרא קאי דכתיב \"על שגגתיו אשר שגג\" והוא מיותר שהרי בחטאת לא כתיב כן אלא \"וכפר עליו ונסלח לו\" אלא לרבות שאם בא לידו ספק חלב וכו' בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת אשם תלוי אחד מדלא כתיב שגגותיו שמע מינה על כל אחת צריך כפרה בפ\"ע:", + "בא לפניו וכו'. היינו שבא לפניו ספק חלב ולא נודע לו כלל (לא ידיעה ודאית ולא ידיעת ספק) ובא לפניו עוד פעם אחת ספק חלב ואחר כך נודע לו על שתיהן ידיעת ספק, מנין שאין חייב אלא אחת. תלמוד לומר \"אשר שגג\", פירוש - ריבויא הוא לכל השגגות שיתכפרו כלום בכפרה אחת ומסתברא לאוקמי הכתוב על אופן זה משום שהוא בשם אחד:", + "בא לפניו ולא ידע ובא לפניו ולא ידע. כצ\"ל:", + "[ודע דהגר\"א גריס ברישא דברייתא \"מנין אתה אומר שאם בא לפניו ספק חלב ולא ידע ספק חלב ולא ידע מנין שאין חייב כו' רבי אומר מנין כשם שמביא כו' תלמוד לומר על שגגתו\" כצ\"ל. וטעמו שחיסר רישא דברייתא וגם מה שגורס בדברי רבי \"ת\"ל על שגגתו\" – כבר כתבתי לעיל בפרשה י\"ב משנה ג' דהיכא דהוי שמות מחולקין נפקא שם בברייתא מדכתיב \"ועשתה אחת\" לחייב על כל אחת ואחת וממילא אייתר ליה לרבי הדרש ד\"שגגתו\" לחייב על כל אחת היכא דהוי שם אחד וידיעת ספק בינתיים]", + "כשם שמביא חטאת על כל אחת. מסיק ר' יוחנן בכריתות (דף יח.) דהכי קאמר כשם שאם היתה ידיעה ודאי ביניהם היו חלוקות לחטאות כן על ידיעות ספק שביניהם חלוקות לאשמות:" + ], + [ + "(ב) והוא לא ידע פרט לשאמרו לו אחרים. פי' כשנודע לו לעצמו ידיעת ספק אז הוא חייב אשם תלוי אבל אם ידיעת ספק הוא מפי אחרים והוא מכחישן אינו מביא כלום ודיוקא דברייתא הוא מדכתיב \"והוא\":", + "תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא. זה הפסוק כתיב גבי חיוב חטאת ואם מועיל זה לענין ידיעה ודאית על ידי אחרים לחייבו בחטאת כל שכן שמועיל זה לענין ידיעת ספק לחייבו באשם. והגר\"א גריס \"תלמוד לומר ולא ידע\" ור\"ל דהכא לא כתיב \"והוא\" משמע כל שיש לו ידיעה אפילו מפי אחרים שהעירו לו שהוא ספק חייב. ובאמת גירסתו נכונה מאד למילף מעניננו גופא:", + "הא אם ידע. ידיעה ודאית לאחר שהביא האשם תלוי אין מתכפר לו וצריך להביא חטאת:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן אשם מה תלמוד לומר (הגר\"א). דתיבת \"אשם אשם\" נדרש לקמיה בברייתא וי\"ו:", + "מנין שמותר באכילה. פי' ואין זה כחולין שנשחטו בעזרה:", + "תלמוד לומר אשם. כצ\"ל:", + "אפילו הדם בכוס וכו'. קסבר כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב (כריתות כד, ב):" + ], + [ + "(ד) יכול אף על פי שלא נשחט תלמוד לומר הוא. כצ\"ל (הגר\"א וכן כתב הקרבן אהרן). ופי' יכול ישחטנו לכתחלה אף על פי שאין צריך לו לזרוק דמו:", + "תלמוד לומר הוא. דוקא אשם שצריך לו, יצא זה שאין צריך:", + "וירעה בעדר. כאשר בהמות, דחולין גמור הוא. ובגמרא שם קאמר טעמייהו דר' מאיר סבר כיון דלא צריך ליה לא מקדש ליה וכאלו מקדישו על תנאי והשתא הלא א\"צ לו ורבנן סברי מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדישו:", + "ירעה עד שיסתאב וכו'. מפני שהוא כמותר אשמות שהם באים נדבה כדלקמיה:" + ], + [ + "(ה) אשם להשם יכול יפול כולו לבדק הבית. כצ\"ל. פי' מותר אשמות דהא במותרות איירי הכא כדלעיל (הראב\"ד) ויכול שיפול כולו לבדק הבית שהוא כולו להשם ואין לכהנים חלק בו:", + "ת\"ל אשם לכהן. פי' דכתיב לעיל \"בערכך לאשם אל הכהן\" אי אשם לכהן וכו'. והגר\"א גרס \"תלמוד לומר אשם הוא אי אשם הוא יכול ינתן וכו'\", והדין עמו דמלשון \"אשם הוא\" משמע גם כן דדין שלו כממו אשם ממש כדמייתי לקמיה דרשת יהוידע הכהן, ע\"ש:", + "יכול ינתן כולו לכהן. כדין אשם שהבשר והעור שייך לכהנים:", + "מותר אשמות. כגון הפריש מעות לאשמו וניתותרו מהן כגון שהוזל בהמות או כגון הנך דאזלי לרעיה דקיימא לן כל שבחטאת מתה באשם רועה:" + ], + [ + "(ו) ומנין מותר חטאות. באמת מותר חטאות כבר נפקא לן לעיל בפרשה יו\"ד משנה ד' אלא אגב גררא משום שאר דברים שחשב בה וכן המקדיש נכסיו והיו בהן וכו' לא מהאי דרשא נפקא דהא לית בהו חטא ואשמה ובראש הסדר מפיק ליה להאי מילתא מכבשים [הראב\"ד] ועיין שם מה שתירץ עוד:", + "זה הכלל וכו' זה מדרש דרש וכו'. הגר\"א מהפך הגירסא וצריך להיות כך:", + "תלמוד לומר אשם אשם זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול אשם הוא אשם אשם להשם, (ור\"ל ד\"אשם הוא\" משמע שהמותר ישאר אשם וכתיב \"אשם להשם\" משמע שיהיה כולו לה', ועל כרחך דיקח בדמיהן עולות ויקויים תרוויהו כנ\"ל).זה הכלל וכו' הבשר לשם ועורות לכהנים נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהן. ובאמת כדבריו כן משמע בזבחים דף ק\"ג:", + "לכהנים יהיו. פי' למותר חטאות ולמותר אשמות לא יפול לבדק הבית אלא חלק יהיה לכהנים ומאי ניהו עורות:" + ], + [ + "(ז) מנין לאשם שפחה חרופה וכו'. דלא כתיב בה \"כסף שקלים\" כמו שכתוב באשם מעילות וגם לא כתיב ביה \"בערכך\" כמו דכתיב באשם תלוי למילף גזירה שוה מאשם מעילות:", + "תלמוד לומר אשם אשם. שהשוה כל האשמות שיהיה ערכם אחד והוא כסף שקלים:", + "אף אשם נזיר ומצורע. אף על פי שהם באים בני שנתן יהא צריך לחזור אחר כבש גדול דישוה דמיו שתי סלעים:", + "תלמוד לומר הוא. אשם הוא גבי אשם תלוי כתיב למעט שאר שא\"צ כסף שקלים:" + ] + ], + "Chapter 22": [ + [ + "(א) עמיתו פרט לגבוה. שאין צריך להביא אשם על כפירתו:", + "פרט לאחרים. לעכו\"ם:", + "וכיחש פרט טעות סופר וצריך לומר יכול האומר לחבירו (הגר\"א וכן הוא בילקוט) והוא מדכתיב \"או מכל אשר ישבע עליו לשקר\":", + "שקדמו חטא. ומאי ניהו שבועת כפירת ממון שאפילו קודם שנשבע לו משעת כפירה נמי קם ליה בחטא:" + ], + [], + [ + "(ג) להביא את קדשים קלים. אם כפר בהן ונשבע חייב שהן ממון בעלים:", + "להביא את השלמים. למעוטי מעשר בהמה דלא חשוב כממונו דתניא \"מעשר אינו נמכר לא חי ולא שחוט\":", + "שחייב באחריותן וכו'. דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי:" + ], + [ + "(ד) אלא שלישי שביניהם. דהיינו המקום יתברך:" + ], + [ + "(ה) יכול בדברים. שאמר ליתן לו חפץ ואינו נותן:" + ], + [ + "(ו) או מה וכו'. רצה התורת כהנים לבאר למה פרט התורה כל הני אופני הכחשה:", + "מלוה שיש לו רשות להוציאו. שיש לו רשות ללוה להוציאה לצרכו שעל מנת כן הלוה לו:", + "מנין. שאם כפר ונשבע שחייב:", + "שיש בהם מתנת יד. שנתן המפקיד והמלוה ברצונו:", + "גזל וכו' מנין. וא\"ת מכ\"ש שבא לידו בעבירה? ואפשר דבזה הוה אמינא דלא יועיל להתכפר לו אפילו כשיביא אשם:", + "אבידה שאין דעת שניהם יודעת. אלא המוצאה מנין:", + "וכחש בה ולא במוצאה. שהוא עצמו מצאה וכחש בה ולא שמצאו אותו אחרים וזה ראה וכחש:", + "בן עזאי אומר שלש אבדות הן. היינו שיש ג' גווני שבועה לענין אבידה:", + "היודע בה ולא במוצאה. פי' שראה אותה באותה שכונה ולא ידע מי מצאה ונשבע שלא ראה אותה. וגורם לממון הוי, שאם אמר לו היה שואל באותה שכונה ומוצאה. וכן הכיר במוצאה ולא בה, שלא ראה סימניה היטיב אבל הכיר וראה מי מצאה, ומסתמא אם היה אומר לו מי מצאה היה בא ומוצאה בידו וגרם לו הפסד. הכיר בה ולא במוצאה ונשבע. והתם בבבא קמא (דף קה.) פריך אם כן קושטא אישתבע שלא הכירם. וקאמר אימא בה ובמוצאה, ונשבע שלא הכירם. וע\"ש בבבא קמא דאיכא מאן דאמר התם כל שבועות של בן עזאי לפטור דקסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי:" + ], + [ + "(ז) המערב מים ביין. והרויח בכך פרוטה ונשבע שלא עשה:", + "גלוביא בשמן. שמין עשב הוא ומים העוצרים ממנו דומה לשמן:", + "מי מעיין בדבש. עשב הוא ס\"א מי מעיין:", + "חלב חמור. דומה הוא לקטף:", + "חול בפול. הוא מין קטנית ועוקרין אותו והחול מצוי בהם וזה עירב בו מחול אחר:", + "וקימום. הוא מין גרוע ודומה לו:", + "עלי גפנים בפילון. יש עלין של פולין שהוא מין בושם דומה לעלי גפנים וזה מערב בהן ומוכרן כמו חומרתא דפילון:" + ], + [ + "(ח) או מה אלו שאין נזיקים. שכופר דבר שאין שייך בו נזק:", + "של ממון מיותר (הגר\"א) ונכון:", + "דברים הנזקים. שכופר דברים שהזיק ונתחייב ונשבע כגון חבלה של אדם באדם:", + "ושל קנין בקנין. שור בשור:" + ], + [ + "(ט) תשלומי כפל וכו'. כל אלו אינו ממין ממון אלא קנס ומפרש בפרק נערה שנתפתתה (דף מב.) כגון שעמד בדין ונתחייב ואחר כך כפר ונשבע, דאי לא עמד בדין כפילא מי אית ליה:" + ], + [ + "(י) אחת בה ובהנה או. צ\"ל אחת מכל בה ובהנה או מכל (הגר\"א) והיינו \"מכל\" משמע ולא הכל – הרי זה מיעוט אחת. (\"בה\" הוא גם כן מיעוט אלא שהוא נדרש מקודם \"\"בה\" ולא במוצאה\" והוא כתיב קודם ל\"אחת\", שתפס סדר שלו באלף בי\"ת), ו\"בהנה\" גם כן מיעוט – \"בהנה\" ולא יותר. \"או מכל\" הוא גם כן מיעוט – \"מכל\" ולא הכל. הרי אלו ג' מיעוטי למעט ג' דברים שחשב אחר כך:", + "תלמוד לומר אחת – צ\"ל אחת מכל:", + "שנידון עליהם בנפשו. ואינו משלם ממון אפילו אם היה מודה:" + ], + [ + "(יא) אנסת ופתית את בתי. בכתובות (דף מב.) מוקי לה כשעמד בדין דומיא דרישא דתני תשלומי כפל וכו' דמיירי כשעמד בדין וכנ\"ל ורישא רבנן אף על גב שבאו מקנס כיון שהוא לאחר שעמד בדין חייב. ור' שמעון סובר דאף כשעמד בדין פטור כדקתני הטעם בסיפא מה אלו מיוחדין שהן ממון ולא קנס אף כל וכו' יצאו אלו שהן קנס היינו שעיקרן קנס על כן פטור מקרבן שבועה והפלת את שיני גם כן חירותו קנס הוא שהרי הוא ממונו כשורו וחמורו:" + ] + ], + "Section 13": [ + [ + "(א) והיה מיד מה יעשה והשיב. כלומר כשיראה שחטא יש לו מיד להתעסק בחזירתו גזילתו ולא יאחר הגזל בידו:", + "אי והשיב ת\"ל ושלם. אין לו ביאור וגירסת הגר\"א \"אי והשיב יכול והשיב דוקא. ת\"ל ושילם\". וביאורו ד\"והשיב את הגזילה\" משמע כשהגזילה קיימת אבל אם אינה בעין יכול שאין בו דין השבה. ת\"ל אחר כך \"ושילם אותו בראשו\" שצריך לשלם בממון:", + "יכול יהא משיב. בעין ועל כל זה ישלם דמים אחרים כעין תשלומי כפל:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן שיכול ישלם אשם על מה שגזל אביו. תלמוד לומר אשר גזל – על גזילו הוא משלם ולא על מה שגזל אביו (הגר\"א). וכן הוא בילקוט:" + ], + [ + "(ג) יכול לא ישיב כל עיקר. תלמוד לומר אשר גזל. כצ\"ל (הגר\"א). ופי' כל עיקר היינו אפילו אם הגזילה בעין אלא דמיו:", + "תלמוד לומר אשר גזל. ו\"אשר\" ריבויא הוא:", + "את העושק וכו'. הוא ענין אחר:" + ], + [ + "(ד) יכול לא ישיבנו כל עיקר. תלמוד לומר את העושק. כצ\"ל (הגר\"א). ור\"ל ד\"את\" ריבויא הוא (ועיין תוס' שאנץ מה שנדחק מאד בפירושו לפי גרסתנו וגרסת הגר\"א הוא כפשוט ומאי עינים):", + "הפיקדון. מיותר:", + "מה תלמוד לומר אשר הפקד אותו מתחיל ענין אחר:", + "כל זמן שעמו ישיבנו. ואינו יוצא במה שיחזיר לו דמיו:" + ], + [ + "(ה) לא הוא ולא בניו. כדי נסבה שאפילו על גזל עצמו אינו משלם חומש ואשם אם לא נשבע:", + "הוא ואביו מנין. היינו שנשבעו שניהם על אותו הגזילה:", + "תלמוד לומר אשר גזל ואשר עשק וכו'. כלומר כל הני למה לי, אי גלי בחד או בתרי מנייהו גם כן הוי ילפינן לאחריני שאינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו אלא ע\"כ דאתי לאגמורי שאפילו נשבע הוא ואביו הואיל דהוא לא גזל ולא עשק אינו משלם חומש ואשם על גזל אביו:" + ], + [ + "(ו) עד מתי. צ\"ל \"אימתי\":", + "תלמוד לומר הגזילה והעושק וכו'. פי' מריבויא ד\"את\" דכתיב בכולהו והוי סגי בחד למילף שכשיש אתו הוא צריך להחזיר וכנ\"ל אלא למילף שצריך להחזירו אפילו לא נשבע לא הוא ולא אביו:" + ], + [ + "(ז) את האמור למעלה למטה. פי' על תשומת יד קאמרינן שלא החזירו הכתוב לדין השבה מנין שיהא דינו כדין האחרים לכל דבר:", + "עליו לשקר עד שיהא מתכוין לו. פי' עד שיתכוין לכפור בפקדון פרט למי ששכח את הפקדון ונשבע לו עליו:", + "שחייב על זדון שבועה. אם כפר ונשבע מזיד:", + "ועל שגגתה. שאינו יודע ששבועה זו אסור אבל הוא מזיד על הפקדון:", + "אשם בכסף שקלים. יליף כערכך כערכך כדאמר בפרק דם שחיטה:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן אשר ישבע עליו לשקר ושילם וגו' וחמישיתו אין משלם אלא לאחר שבועה. (הגר\"א) ואחומש קאי:", + "אין משלם אלא לאחר השבועה. ולא בכפירה בלא שבועה:", + "טוען טענת גנב. דמשלם כפל הוא דוקא לאחר שבועה כדיליף בפרק מרובה (בבא קמא פג, ב):", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ישבע עליו ושלם:" + ], + [ + "(ט) ואינו משלם תשלומי כפל. דסלקא דעתך דחומש דחייבו הכתוב הוא לבד מן הכפל ואף דכבר יליף לעיל דלא ישלם שניים – התם שניהם בתורת קרן והכא בתורת כפל ממש שהוא קנס כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) ולא אוציא תשלומי ד' וה'. כגון ששחטו או מכרו להגזילה ושנה בחטא. ומיהו אגב אורחיה נקט ליה דכיון שאין כאן כפל אין כאן ד' וה' אלא ג' וד' וזה לא חייבתו התורה כדאיתא בפרק מרובה (דף עה:) [ר\"ש משנץ ובספר זית רענן מיישבו, עיי\"ש]:" + ], + [ + "(יא) שישלם חומש ואשם. עם הכפל:" + ], + [ + "(יב) שמוסיף חומש על חומש. אם כפר ונשבע על החומש נעשה הוא כמו קרן ומוסיף חומש עליו:", + "עד שיתמעט. הקרן של חומש:", + "יוסיף עליו שיהא וכו'. דלשון \"עליו\" משמע שיהא החומש מלבר ולא מלגאו:", + "לא יתננו לשלוחו שיוליך לו. דהיינו שאינו יוצא ידי השבה בכך ואם נאנסו מידו עדיין הוא חייב באחריותו אם לא שעשה הנגזל שליח לקבלה דאז הוא כמו שנתן לידו ממש:", + "תלמוד לומר יתננו. דיתירא הוא דהוי מצי למכתב \"ושלם אותו בראשו לאשר הוא לו\", ומסתברא דב\"ד הוא כמו ידו של המקבל וכן היורש אחר מיתת המורישו:" + ], + [ + "(יג) בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר. פי' ביום אשמתו זהו יום הגזילה שנאשם בו וסברי ב\"ש שאם כיחש יתן כשעת הגזילה וכן אם ניתוסף שייך להנגזל:", + "ובית הלל אומרים כשעת הוצאה. מבית הבעלים (דאז הוא יום גזילתו) בין לחסר שיצטרך להשלים ובין ליתר שהוא שייך להגזלן ולענין פקדון משעה ששלח בה יד דאז נעשה גזלן עליו וחייב באונסין והיא שעת הגזילה שלו לחסר וליתר. וע\"כ אם נטענה אצלו אחר כך בגיזות או נתעברה אצלו וגזזה וילדה – הגיזות והולדות שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ואם היתה באותה שעה מעוברת ואחר כך נתרוקנה משלם כאותה שעה והיינו ביום אשמתו:", + "רבי עקיבא אומר כשעת התביעה. ס\"ל דהפקדון נחשב כגזילה משעה שיתבענו בבית דין ויכפור בו ואף על פי שלא שלח בו יד וכן אם שלח בו יד עד שלא תבעו אינו נעשה גזלן עד שיתבענו דכתיב \"ביום אשמתו\". ובי דינא הוא דמחייב ליה אשמה, פי' חיוב תשלומיין. ולענין דינא הלכה כבית הלל:" + ], + [ + "(יד) ואת אשמו יביא. כצ\"ל. אף אחר יום הכפורים. דאין יום הכפורים מכפר על זה:", + "צאן לרבות כל צאן משמע. דאינה בכלל בעלת מומין עי\"ז:", + "האמור להלן. דהיינו אשם מעילות:", + "בכסף שקלים – כצ\"ל" + ] + ], + "Chapter 23": [ + [ + "(א) אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות. זירוז דכתיב \"צו את יהושע וחזקהו ואמצהו\". מיד ולדורות דכתיב (במדבר, טו) \"מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם\" [(קידושין כט, א)]", + "חסרון כיס. דכתיב \"על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו\" שיש כאן חסרון ממון בספוק עצים:" + ], + [ + "(ב) מתוך שנאמר. (שמות, כט):", + "כל הנוגע במזבח. אפילו פסולין יקדש ולא ירד", + "ודברים שאינם ראויים. כגון שאור ודבש ואיל וצבי וחולין [רש\"י סנהדרין לד:]:", + "תלמוד לומר כבשים. סמיך ליה \"וזה אשר תעשה על המזבח כבשים וגומר\":" + ], + [ + "(ג) ת\"ל עולה. בההוא פרשתא נמי כתיב עולת תמיד", + "מה עולה וכולי. ואיכא בין רבי עקיבא לר' יוסי הגלילי עולת העוף פסולה. דלר' יוסי הגלילי דמייתי מכבשים - כבשים או שאר בהמה אין, עולת העוף לא. ולרבי עקיבא דמייתי מעולה אפילו עולת העוף לא ירד (זבחים פג, ב):", + "מנין שחייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת. כלומר כשם שהוא חייב על כל איש ואשי כך הוא חייב על כל תביעה ותביעה. ודע דהא דקאמר \"יכול וכו' תלמוד לומר לאחת\" – לאו משום דיש יתורא דקרא על כל ענין בפני עצמו אלא דהברייתא מבאר כל הפרטים שיש לטעות בזה ואחר כך מסיים האמת כאשר הוא דיש דברים שמסברא האמיתית הוא לחייב על כל אחת בפני עצמו ובזה קרינן \"לאחת\", ויש דברים ששבועה אחת היא ועל זה כתיב \"על אחת\". וכעין זה כתב הקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ד) ר\"י אומר וכולי. רבן גמליאל ור' יהושע דרשי לה להא מילתא מ\"היא העולה על מוקדה על המזבח\" - משמע היא העולה על המזבח - בהוויתה תהא על המזבח, בין כשרה בין פסולה מ\"מ בראויה למזבח – יצא דבר שאין ראוי למזבח. מיהו מר דריש לה מ\"על מוקדה\" ומר דריש ליה מ\"על המזבח\". ואיכא בינייהו דם ונסכים פסולין שהן ראויין למזבח ואינן ראויין לאישים כדמפרש ואזיל:", + "לאחת. לחייב על כל אחת ואחת, שהשבועה חלה על כל מין בפני עצמו:" + ], + [ + "(ה) מנין שחייב על כל אחת ואחת. שהשבועה חלה על כל זמן בפני עצמו:" + ], + [], + [ + "(ז) זאת היא העולה. הרי אלו ג' מיעוטים וממעטינן להנך תלת. ובגמרא אמרינן דלהכי ממעטינן לאלו ולא מרבינין להו מ\"זאת תורת העולה\" כשאר פסולין משום דהנך יש להו הכשר במקום אחר כדתניא מפני מה אמרו לן בדם כשר? שהרי לן כשר בבשר [שלמים]. יוצא? שהרי יוצא כשר בבמה. טמא? הואיל והותר בצבור וכולי. ומסתברא דמריבויא מרבינן מאי דאית ליה הכשרא בדוכתא אחריתא והמיעוט לאלו השלשה דלית להו הכשר בשום מקום:", + "שנשפך דמה. צ\"ל \"מנין לנשפך דמה וכו' חוץ לקלעים והלן והיוצא וכולי\" - כן צריך לומר [הגר\"א]. וכן איתא בגמרא:", + "והנשפך. מיותר [הגר\"א]. וטעמו דכבר חשבו מקודם:", + "והניתנים למטה. מחוט הסקרא כגון עולה ושלמים:", + "והניתנים למעלה. כגון חטאת:" + ], + [ + "(ח) והמוקצה. לעכו\"ם לעבדה:", + "ת\"ל זאת היא העולה הרי אלו מיעוטים. הנה מלשון זה משמע דיש על זה ג' מיעוטים. ובאמת לר' שמעון אין צריך לזה רק מיעוט אחד וממעט לכולם מטעם שלא היה פסולן בקודש. וכן בגמרא איתא \"תלמוד לומר זאת ומה ראית וכולי\". וכן הגיה הגר\"א:", + "שהיה פסולן בקדש. אחר שבאו לעזרה. מה שאין כן כל אלו נפסלו מקודם שבאו לעזרה:" + ], + [ + "(ט) שתמצא לומר. כמו נמצאת אומר:", + "שרבי עקיבא אומר. צריך לומר \"שרבי שמעון אומר\":", + "חוץ מבעל מום שבעוף כשר. ור\"ל לכך אפילו בבהמה אם עלה לא ירד. והאי דפוסל למעלה בבעל מום מיירי במחוסר אבר שגם בעוף פסול, והכא מיירי בדוקין שבעין או שאר מום שאין מחוסר אבר שכשר בעוף. והגם דזה איתא בגמרא דלכולי עלמא אין להכשיר ??? בדוקין שבעין – מכל מקום קשה דהוה ליה לגמרא להוכיח דבר זה מן ברייתא זו. וע\"כ יותר נכון כגירסת הגר\"א - \"וכל שאין פסולו בקודש אין הקודש מקבלו. רבי עקיבא מכשיר בבעל מום מפני שכשר בעוף\":", + "דוחה היה אבא בעלי מומין. היינו כלאחר יד אבל בידים לא. ופליג אתנא קמא דאמר מורידין בעלי מומין מע\"ג המזבח [גמרא]" + ], + [ + "(י) הזבח פסול והנסכים כשרין. מאחר שהנסכים באין בגלל זבח נפסלו עמו ונתבטלה קדושתן:", + "תלמוד לומר אל המזבח לא יעלו וגו'. על שאור ודבש קאמר דאם העלה מהם לכבש לוקה דכתיב \"ואל המזבח לא יעלו\" - זה הכבש שעולין בו למזבח. ומדלענין מלקות כבש כמזבח - לענין קידוש נמי כבש כמזבח, ואם עלו למזבח המזבח מקבלן. [הראב\"ד והוא ממנחות דף נז:]. וגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר את המזבח\" [והוא מזבחים דף פז.] וטעמו דיותר טוב ללמוד מקרא דמיירי לענין קדוש גופא. ופירש\"י \"ומשחת את המזבח\" לרבות את הכבש" + ], + [], + [ + "(יב) כלי הלח. קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן:", + "מדות היבש. שתי מדות של יבש היו שם - עשרון וחצי עשרון. עשרון למדידת כל המנחות וחצי עשרון לחצות בו מנחת חביתי כהן גדול, מחציתה בבקר ומחציתה בערב:", + "ואין כלי הלח וכו'. עיין בזבחים (דף פח.) בגמרא:", + "אלא בקודש. בעזרה:", + "שיהא נותנן מבוא השמש. שמצוה לכתחלה [אם לא הקריבן ביום] ליתנן תיכף אחר שקיעת החמה ויהיו על מוקד של המזבח כל הלילה:", + "דברים שהם ראוים ליקרב בלילה. כגון אברים ופדרים של העולה ופדרים של שאר קרבנות:", + "דברים שהם ראוים ליקרב ביום. כגון הקומץ וכולי דנפקא לן מביום צוותו דכל הקרבנות אין קרבין אלא ביום ולא יצא מאותו הכלל אלא איברים של עולה וחלבים של שאר קרבנות:", + "והעצים. כגון שאחד התנדב קרבן עצים:", + "ומנחת נסכים. שבאין עם הזבח דהזבח קדשן והרי הם כמוהו דדוקא ביום. לאפוקי בנסכים הבאים בפני עצמן דקרבין אף בלילה (תמורה יד, ב):", + "שמעלן מבוא השמש. בגמרא פריך והא אמרת דרכו ליקרב ביום?. ומשני לא תימא מבוא השמש אלא עם בוא השמש, דהיינו רגע אחת קודם שקיעה שימשול בו האור ומיד קולטו המזבח שלא יפסל בלינה:", + "ת\"ל זאת תורת העולה. ריבה כל הלילה אכן אלו צריך ליתנן קודם שקיעה:" + ], + [], + [ + "(יד) או אינו וכו'. פירוש, שאין כאן מצוה לכתחלה שמניחן אחר השקיעה כדי שיהיו מונחין כל הלילה על המזבח אלא שיהיו יכולים להעלות אותן מן הרצפה למזבח כל הלילה ולא מיפסלי אלא אם נשארו עד שעלה עמוד השחר:", + "כשהוא אומר לא ילין חלב חגי עד בקר. דמשמע עד בקר לא ילין - הא כל הלילה ילין:", + "זה הוא האמור לימד וכו'. ר\"ל הלא הכתוב הזה אמר ולימד לנו שיהיו מעלים וכולי. והגר\"א כתב דתיבות \"זה הוא האמור\" מיותר:" + ], + [ + "(טו) הא מה אני מקיים כל הלילה. היינו הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:", + "מה תלמוד לומר עד הבקר. דכל הלילה משמע גם כן עד בקר", + "לתרומת הדשן. דכתיב בתריה \"והרים את הדשן\" וגילה לנו הכתוב שכל הלילה עד הבקר כשר לתרומת הדשן ומשום הכי אמרינן ביומא (דף כ.) דזמנין דמקדמינן ליה קודם חצות דהיינו ברגלים:" + ], + [ + "(טז) לאש המזבח הפנימי. גחלים של קטורת שהם על המזבח הזהב:", + "אלא ממזבח החצון. ולא יביא מן ההדיוט כמו שמביאין למזבח החצון אם כבתה האש שלו:", + "ת\"ל אש המזבח וגו'. דהאי \"המזבח\" יתירא הוא דביה קיימינן. אלא לרמז בו דאש של המזבח הפנימי תוקד בו ומניה ילפינן ביומא (דף לג.) דהיו עושין מערכה בכוון בשביל זה על מזבח החצון:", + "אש מחתה. היינו הגחלים שמביא לפני ולפנים להקטיר עליהן הקטורת ביום הכפורים ואש של מנורה להדליק בהיכל בכל יום:", + "תן אש במזבח הפנימי. דכתיב \"יקטירנה\" ואין הקטרה בלא אש:", + "ממזבח חוצה להם. והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה וחוצה לה שהוא משוך קצת לצד פתח ושולחן ומנורה לפנים הימנו כדמוכח ביומא (דף לג:):", + "ת\"ל אש תמיד תוקד וגו'. יתירא שכבר כתיב \"מוקדה\" ברישא. אלא ללמד אש שנאמר בה \"תמיד\" (והוא של מנורה שנאמר בה \"להעלות נר תמיד\") אף היא מעל המזבח החצון תוקד:", + "מה להלן בסמוך לו. דהיינו ממזח החצון שהוא סמוך לפנימי:", + "אף כאן. שהוא נוטל גחלים למחתה להכניס לפני ולפנים יטול ממזבח הפנימי שהוא סמוך לו ולא ממזבח החצון שהוא רחוק ממנו:", + "הוי אומר זה מזבח החצון. פירוש: איזה מזבח שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב לומר \"מלפני השם\" הוי אומר זה מזבח החצון ויטול ממנו מצד מערבי דאילו הפנימי כולו לפני ה' הוא שעומד בהיכל:", + "ואין כולו להשם. צ\"ל \"ואין כולו לפני השם\" [הגר\"א כלשון הגמרא]:" + ] + ] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) כמדתו. של הכהן. שלא יחסר ושלא יותיר:", + "בד שיהו של בוץ וכו'. לאו ממשמעותא ד-'בד' נפקא לן כולהו אלא הכי קאמר - בגדים שנאמר בהן 'בד' צריכין שיהיו של בוץ וצריכין שיהו חדשים וצריכים שיהיו כפולים ושלא ילבש עמהן בגדים אחרים (של קודש או של חול). יש מהן למצוה ויש מהן לעכב, כדמפרש בזבחים (דף יח.) וביומא (דף עא:), עיי\"ש:", + "שיהו חדשים. דבעינן שיהא ל\"כבוד ולתפארת\":", + "שיהו כפולים. חוטין כפול ששה:", + "שלא ילבש עמהן בגדים אחרים. יתור בגדים. ד-'בד' הוא כמו 'לבדו' ומשמע לבדו ילבש:", + "בגדי פשתן. דמשמע דלא יוסיף עוד של בוץ עמהן:", + "לא ילבש עמהן בגדי קדש אבל וכולי. דמשמע דמין דידיה קממעט:", + "ת\"ל ומכנסי בד וגו'. הגר\"א גריס \"תלמוד לומר בד\" [וכדבריו איתא בזבחים בדף יח ע\"ב] ור\"ל ד-'בד' משמע שלא יוסיף דבר עמהן כלל. ויותר נראה דדרש התורת כהנים הוא מדכתיב הכא שני פעמים \"בד\" ובפרשה אחרי כתיב שם ד' פעמים \"בד\" – \"כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגומר\" – הרי ששה. ומהני מרבה כל אלו. וכן משמע קצת בראב\"ד דכתב מדכתיב \"בד\" יתירא דרשינן לכל הני. ואחר כך מצאתי בתורת כהנים גופא להלן בפרשה אחרי על הפסוק \"כתונת בד קדש ילבש\" כעין דברי. [ודע דמה שכתב שם ומה תלמוד לומר ד' פעמים הוא כמו 'דבר אחר'. וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי]:", + "להביא את המצנפת וכו'. קסבר דהרמת הדשן עבודה היא ובעיא ד' בגדים:", + "ר' דוסא אומר להביא וכו'. סבירא ליה דהרמה לאו עבודה היא ואין צריך ד' בגדים. ור' יוחנן סבירא ליה [ביומא דף כג:] דסברת ר' דוסא דלא צריך קרא לריבויא דודאי עבודה היא אלא האי \"ילבש\" יתירא להביא שהכהן הדיוט יכול ללבוש לעבודתו הארבעה בגדי בד שלבשן הכהן הגדול ביום הכפורים, דגמרינן \"ילבש\" \"ילבש\" מהתם דכתיב בפרשה אחרי \"כתונת בד קדש ילבש\" ובהנהו בגדים מיירי הכא:", + "וכי אבנטו וכו'. והלא של כהן הגדול ביום הכפורים של בוץ לבדו כדכתיב \"ובאבנט בד יחגור\" ואבנט של כהן הדיוט של כלאים – תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר:", + "ד\"א. צריך לומר \"ועוד\" [הגר\"א ופשוט]:", + "קדושה חמורה. כהן גדול בפנים:", + "אפילו הם שחקין. ומאי דאמרינן לעיל בד שיהיו חדשים היינו למצוה (זבחים יח, ב):" + ], + [ + "(ב) ממשמע שנאמר בד שומעני ד' כלים. אר' יהודא קאי; דאין צריך 'ילבש' לרבות עוד שני כלים דמגופיה דקרא מוכח. דכיון שנאמר בהן 'בד' שומע אני כל הד' בגדים שנאמר בפרשה אחרי \"ולבש את בגדי הבד\" והתם הלא היו כל הד' בגדים:", + "אם כן למה נאמר מדו בד. פירוש, אם כן למה פרט הכתוב \"מדו בד\" [ומכנסי בד] - יכתוב \"ולבש בגדי בד\" ויכלול בזה כל הארבע בגדים. ועל זה משני ד-\"מדו\" לאורויי שיהא כמדתו, ו\"מכנסי בד\" כבסמוך:" + ], + [ + "(ג) ולא רטייה על בשרו. שהיא חוצצת:", + "להלן. בפרשה אחרי:", + "ומכנסי בד יהיו על בשרו. משמע יהיו כבר קודם הכתונת. וכן בהרמת הדשן צריך להיות כן. וילבש לא דריש ר\"ש. ואפשר דסבירא ליה לרבות שחקים וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ד) יכול עצים ת\"ל עולה. פירוש, יכול אפר העצים בלבד - תלמוד לומר \"עולה\" שאף מן העולה היה מרים [הראב\"ד]. והקרבן אהרן פירש שהיה נזהר שלא ליטול מאפר העצים אלא מן גחלים של העולה בלבד:", + "יכול אברי עולה. היינו אפילו לא נשרפו לגמרי בכלל 'דשן' הם:", + "תלמוד לומר אשר תאכל האש. לומר שלא ירים אותם עד שיתעכלו ותאכלם האש:", + "מן המאוכלות הפנימיות. שאותם בודאי נתאכלו לגמרי:", + "ושמו בנחת. מדלא כתיב \"והשליך\" כמו במוראה ונוצה:", + "ושמו כולו. מדלא כתיב \"ושם\" – אלמא צריך שישים את כולו אצל המזבח:", + "ושמו שלא יפזר. פירוש, צוברו במקום אחד ולא יתננו בשנים או שלשה מקומות מדכתיב \"ושמו\" - משמע כולו כאחד:", + "ומחזירם למערכה ת\"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח. כלומר אפילו עיכולי עולה אתה מחזיר על המזבח:", + "שפקעו מעל המזבח. לארץ. ואשמועינן דאפילו הכי יחזיר מדכתיב \"אשר תאכל האש את העולה על המזבח\" קרי לה עולה אחר אכילת האש:", + "קודם לחצות יחזיר וכולי. בגמרא פריך אי דאית בהו ממש (שלא נתאכלו) אפילו לאחר חצות נמי יחזיר, ואי דלית בהו ממש (שנתאכלו לגמרי) אפילו קודם לחצות נמי לא יחזיר? ומשני בשרירי. ופירש\"י אברים קשים שנתקשו מחמת האש. ששלטה האש בכולן ונשרפו אלא שלא נעשו פחם, וכעצים יבשים הם מתוכן. ובהם אמר דקודם חצות לא חשיבי כמעוכלין וצריך להחזירן ולאחר חצות חשיבי כמעוכלין ולא יחזיר. ויליף שם בזבחים (דף פו.) זה מקרא:", + "ומועלין בהן. דעדיין לא נעשית מצותן:" + ], + [], + [ + "(ו) יכול במצות יוה\"כ וכו'. כלומר יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומת הדשן להוצאתו אם בא להוציא את הדשן לאחר הרמה מיד כדרך שהוא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו – ראשונה בבגדי זהב, שניה בבגדי לבן, וכן כולם. והכא שהוא כהן הדיוט סלקא דעתך ישנה מבגדי קודש שהרים בהן הדשן ויפשוט אותם וילבש בגדי חול ויוציא את הדשן:", + "ת\"ל בגדיו בגדים. \"ופשט את בגדיו ולבד בגדים אחרים\":", + "מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. כן צריך לומר:", + "מה בגדים שפושט הראוים למלאכתן. דהיינו בגדי קודש, אף בגדים שלובש הראוים למלאכתן דהיינו בגדי קודש:", + "והגר\"א גריס \"מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קודש\" כלשון הגמרא:", + "פחותים מהם. ובפרק ב' דיומא (דף כג.) מפרש כדתנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו - פירוש: לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול הקדרה. אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד לשרת בהן שירות אחר:", + "ר\"א אומר אחרים והוציא וכו'. [הגר\"א וכן הוא בגמרא] סבירא ליה דהאי אחרים קאי אדלבתריה - אהוצאה - וללמד שכשר בהן כהנים אחרים המרוחקין משאר עבודות. דסבירא ליה דהוצאה לאו עבודה היא ולא בעי בגדי כהונה:" + ], + [ + "(ז) להצתת האש וכו'. היינו קיסמין דקין להצית בהן אור מערכה גדולה. ואין לו להציתם על הרצפה ולהעלותם על המזבח כשהן דולקים:", + "מערכה אחת לקיום האש. שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר - מוסיף עליו מזה:", + "ת\"ל והאש וכו'. והצתה בראש המזבח נפקא ליה לר' יוסי מקרא אחרינא. עיין (יומא מה, א):" + ], + [ + "(ח) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. בשני גזרי עצים מוקי לה הגמרא (יומא לג, א); שלאחר סידור המערכה גדולה היו מביאין ונותנין שם שני גזרי עצים:", + "ונאמר בתמיד בבקר. \"את הכבש אחד תעשה בבקר\" (במדבר כח, ד):", + "איזה מהן יקדים. אם גזרי עצים ולאחר כן ישחוט התמיד או למפרע:", + "יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר. דהיינו שני גזירין; דמשמע בקרו של בקר, שצריך השכמה יותר:", + "ונאמר בקטרת בבקר בבקר. דכתיב \"בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה\" (שמות, ל):", + "עצים מכשירים הקטרת. ובגמרא פריך והא אמרת שני גזרי עצים למערכה גדולה אזלי ובהנהו לא מקטרא קטרת אלא יש לה מערכה אחרת בפני עצמה? ומשני - שום עצים. היינו דאף על גב דהני לאו לקטרת אזלי - שמם עצים ועצים מכשירי קטרת הם:" + ], + [ + "(ט) ונאמר בנרות בבקר בבקר. היינו בהטבת נרות דכתיב \"והקטיר וגו' בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה\" והאי 'בבקר בבקר' קאי אקטרת וקאי אהטבת נרות", + "סמכו ענין לקטורת. כלומר עשאו יסוד וענין לקטרת באמרו \"בהטיבו את הנרות יקטירנה\" דמשמע דקטרת בא על הטבת הנרות ואם כן הטבת הנרות קודם:", + "ובגמרא קאמר בקיצור \"אמר קרא בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה\":", + "מנין למערכה גדולה שתקבל את כל העולות. פירוש: אף על פי שרבינו מערכה אחת על מזבח החיצון מדכתיב \"היא העולה על מוקדה\" ואמרו חז\"ל (יומא לג, א) דזו היא המערכה גדולה – מנין שיהיו כל העולות, בין עולת מוספין בין עולת נדבה, קריבה על גבי עולה של תמיד?", + "ת\"ל עליה העולה. כן צריך לומר. פירוש: סתם קאמר ומשמע דעל כל העולות:", + "ומנין לאימורי חטאת וכו'. שיקריבו כולם על המערכה גדולה:", + "ואימורי ק\"ק. של שלמי עצרת:", + "ת\"ל עליה חלבי השלמים. והוא הדין של שאר קרבנות:", + "מנין הקומץ והלבונה וכו'. שגם הם יהיו נקטרין עליה:", + "ת\"ל \"והקטיר. ...עליה\" - כל הקטרות יהיו עליה. [ומאי דכתיב לבסוף \"השלמים\" ידוע מה שאמרו שהוא לשון השלמה - עליה השלם כל הקרבנות]:", + "יכול אף הקטורת תהא עליה. פירוש: אש שהיה בכל יום מכניס ממזבח העולה לפנימי להקטרת קטורת - יכול יהא נוטלו גם כן מן המערכה זו:", + "ת\"ל ובער עליה וערך עליה וכו'. הרבה נוסחאות יש בברייתא זו, ועמלו עליה המפרשים מאוד. וגירסת הגר\"א הוא כך: \"תלמוד לומר וערך עליה העולה והקטיר עליה - עשה הבערה אחת למערכה ועשה הבערה אחת לקטורת\". ומִשְני פעמים \"עליה\" קדריש. ובאמת כדבריו איתא בירושלמי דיומא (פ\"ד ה\"ו) בענין מנין המערכות - \"וערך עליה העולה\" - זו מערכה גדולה, \"והקטיר עליה\" - זו קטורת. (היינו מערכה שניה של קטורת). והביאו הגר\"א באדרת אליהו שלו:" + ], + [ + "(י) עליה העולה. אמרינן בגמרא (פסחים נח, ב) דהדיוק הוא מדכתיב \"העולה\" - משמע העולה המיוחדת, והיא התמיד:", + "ת\"ל עליה שלמים. ואמר רבא בגמרא דהוא לשון השלמה - עליה השלם כל הקרבנות כולן, ופירוש הכתוב: והקטיר עליה חלבי השלמים – אותן החלבים שבהן יהיה נשלם כל ההקטרות, ולא תעזוב דבר מהם לאחר תמיד של בין הערבים:", + "וכתב הקרבן אהרן דלפיכך הוציא הכתוב מפשוטו, דהוקשה לו ה\"א ד-\"השלמים\", דשלמים לא נזכרו כאן עד שיאמר \"השלמים\" דמשמע השלמים הנזכרים?! ולזה אמר דאין 'שלמים' כפשוטו אלא מלשון השלמה:", + "תמיד אף בשבת. שעושים מערכה לתמידין ומוספין:", + "תמיד אפילו בטומאה. פירוש: אף בזמן שהתמיד קרב בטומאה אברים כמו כן יקרבו בטומאה והכהנים הטמאים כמו כן יסדרו המערכה להקטירם עליה:", + "פסכתר. כלי גדולה של נחושת היא ששמה כך:", + "אף בשעת מסעות. כן צריך לומר [הגר\"א]. והכא איתא בירושלמי סוף פרק טרף בקלפי ובילקוט כאן:", + "מדשנין אותה. מסירין האש מעל המזבח ונותנין אותה בכלי עד שעת חניתן:", + "ולשון \"אף\" קשה. ויש לומר משום דר' יהודא קאמר \"אף\" - אמר הוא גם כן בלשון \"אף\" [ר\"ש]:", + "שנאמר ודשנו את המזבח. שהיו מסירים אף הדשן. ובירושלמי איתא ומה מקיים ר\"י ודשנו את המזבח? דרוי - כההיא \"ואכל ושבע ודשן\" – כלומר שהיה שבע ממה שעליו, שהאש היה מכוסה עליו פסכתר:" + ], + [ + "(יא) ושלש ביום הכפורים. שמוסיפין מערכה בשביל גחלי אש שנוטל במחתה:", + "וכל הך ברייתא דריש להו מקראי ביומא (דף מה.):" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) זאת תורת המנחה לבית עולמים. כלומר תורה אחת נוהגת לבית עולמים כמו במשכן:", + "זאת אינה נוהגת בבמה. היינו דממעט במה מ\"וזאת\" והיא דעת ר' יהודה בזבחים פרק בתרא. ובגמרא שם (דף קיט:) קאמר המיעוט זבחים ולא מנחות, עיי\"ש:", + "לכל המנחות שיהו טעונות שמן ולבונה. היינו אפילו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שהוא כליל:" + ], + [ + "(ב) וכי מנין יצאו?. ומה צריך לרבויי:" + ], + [ + "(ג) אמר ר\"ע מה מצינו. היינו כשם שמצינו שלא חלק הכתוב וכולי:", + "ללתיתין. צריך לומר \"ללא תתן\" [הגר\"א וכן איתא בילקוט ובפירוש הר\"ש]. כלומר בשניהם נאמר \"לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה\" כי לא מצינו שחילק ביניהם. ועוד שתלה הכתוב בחטאת שנאמר \"כי חטאת הוא\" ומשמע בין של כהן ובין של ישראל:", + "לא נחלוק. ר\"ל דין הוא גם כן שלא נחלוק בין מנחת נדבה של ישראל לשל כהן לתתן. כצ\"ל. היינו למצות נתינה של שמן ולבונה דשניהם צריכין לזה ול\"ל הדרש של \"תורת\" לזה:", + "וכי מאי ראיה לאו להן. אם השוה אותם הכתוב ל'לא יתן' - ששניהם שוים דנקרא חוטא, כיצד נשוה אותם ל'הן' לומר מאותה הטענה גם במנחת נדבה שיהיו שניהם שוין במצות נתינת שמן?", + "ת\"ל תורת המנחה. כלומר לכך צריך קרא:" + ], + [ + "(ד) והקריב אותה. צ\"ל \"הקרב אותה\":", + "ולא פסולה. פירוש דהוה אמינא כיון שהקדישה – אף שנפסלה ביוצא או בטומאה - יגישה למזבח ויקמוץ אותה ואחר כך ישרפנה ולבית הדשן. קמ\"ל דלא; ד\"הקרב אותה\" משמע הראויה להקרבה:", + "כולה כאחת. שלא יעשה הגשה לחצאין:", + "בני אהרן ולא בנות אהרן. היינו שאינן מגישות בעצמן מנחתן אבל גם מנחתן טעון הגשה כדתנן במנחות (דף ס.) [הראב\"ד]:", + "לפני ה' יכול במערב המזבח, ששם הוא לפני ההיכל:", + "ת\"ל אל פני המזבח. זה הדרום שהכבש שם:", + "בקרן דרומית מערבית. של מזבח ששם מתקיים תרוייהו, והיינו בחודה של קרא. וכן הגירסא בגמרא (דף יט:):" + ], + [ + "(ה) ר' אליעזר אומר. מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול יגישנה באיזה שירצה:", + "אמרת לאו. היינו אי אפשר לומר כן דשני כתובים וכולי:", + "קיימת לפני ה' במערב. פריך בגמרא הנ\"ל היכן קיימת? ומשני רב אשי קסבר האי תנא כולא מזבח בצפון העזרה קאי ופתח ההיכל היה מכוון נגד אמצע העזרה - נמצא דרומו של מזבח היה כולו לפני ה' נגד פתח ההיכל:", + "בדרומה של קרן. ולא בחודה כדקאמר תנא קמא:", + "מן המחובר. שיהא הקומץ מחובר לכל העשרון. ולאפוקי כשחלקו מתחלה - אין הקומץ מחובר לכולו:", + "שלא יעשה מדה לקומץ. ויקמוץ בו. והוא מדכתיב \"בקומצו\" - משמע שלא בכלי:", + "ולא מסלת חבירתה וכו'. והוא כדמפרש ואזיל שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד ויתערבו בהדדי דנמצא הקומץ מעורב משתיהן:", + "שתהא שם לבונה. בכלי בשעת קמיצה. דאף שאינה נקמצת עמה מכל מקום היא צריכה להיות בכלי דאי לאו הכי למה סמכה להרמת הקמיצה:", + "שילקוט את הלבונה. ולא יקמצנה בקומץ דאילו היתה נקמצת היה לו לומר \"מסלת המנחה ומשמנה ומלבונתה\". ולפי שלא פירש זה בויקרא אלא באחת מן המנחות הוצרך לאומרו כאן לכלול כל המנחות כמשפט:", + "ובפרק ב' דסוטה (דף יד:) קאמר ונותנה על גבי קומץ ומקטיר:" + ], + [ + "(ו) נזכרים בה. במה שמגיש המנחה כולה לפני ה'. וכן בקומצה ובלבונתה כשמקטירן על המזבח:" + ], + [ + "(ז) והנותרת ממנה - כשירה. ולא פסולה, דאין כהן זוכה בה. דסלקא דעתך שיהא שלו דומיא דתרומה טמאה להסיקה תחת תבשילו:", + "יאכלו תאכל יאכלוה. זכר שם 'אכילה' ג' פעמים והיה די באחד מהם לכתוב \"יאכלו אהרן ובניו מצות בחצר אהל מועד\". אלא ריבה אכילתה בכל מאכל שירצה – מטוגנת, מבושלת, ואפויה. ובפרק כל התדיר (דף צא.) דורשו מ\"למשחה בהם\" – כדרך שהמלכים אוכלין:", + "יאכלו. כן צריך לומר [הגר\"א]. פירוש: דקשה ליה לברייתא דמתחלה אמר \"יאכלו אהרן ובניו\" ובסוף קאמר \"בחצר אהל מועד יאכלוה\". לכן חילק הברייתא דבזמן שהמנחה מועטת וכדי שתהא נאכלת על השובע יאכלו עמה חולין ותרומה (ולאו ביחד – דהא היא נאכלת בעזרה והם אינם נכנסים לעזרה – אלא הם במקומן מתחלה חוץ לעזרה והיא בעזרה), ובזמן שהמנחה מרובה לא יאכלו עמה חולין ותרומה; כדי שלא יאכלו המנחה אכילה גסה או שמא יביאוה לידי נותר. ובזה אמר הכתוב \"יאכלוה\" דהיינו היא לבדה. וזהו שסיימה הברייתא בהלכה י\"ב יאכלוה שלא יאכל עמה וכולי:" + ], + [ + "(ח) לאהרן ולבניו וכולי. פירשתי לעיל בפר' ויקרא בדיבורא דנדבה בריש פי\"א:" + ], + [ + "(ט) מצות תאכל מצוה. שיאכלנה הכהן המרים והמקריב. ומפרש בגמרא (יבמות מ, א) הכי – לפי שהיתה בכלל היתר בתחלה קודם שהוקדשה, רצה אוכלה רצה אינה אוכלה, ונאסרה משהוקדשה, וחזרה הותרה הנותרת ממנה לאחר קמיצתה - יכול תחזור להיתרה הראשון? רצה הוא יאכלנה, רצה שלא לאכול בעצמו הרשות בידו? (והיינו שכהן אחר יאכלנה, דשלא לאכול כלל אי אפשר דכתיב \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים). תלמוד לומר \"מצות תאכל\" - מצוה:", + "ופירש הראב\"ד שמצוה על המקריב בעצמו לאכלה מפני שהוא מקרא יתר, דהא כתיב במנחת המילואים \"ואכלוה מצות\", ולהכי תנא ביה קרא הכא לומר שמצוה על העובד לאכלה. ודעת הר\"ש משנ\"ץ דלכל בית אב קורא \"הוא עצמו אוכלה\", לאפוקי בית אב אחר שאין לו לאכול:" + ], + [ + "(י) יבמה יבא עליה - מצוה. לייבם יותר מלחלוץ. לפי שבתחלה היתה בכלל היתר – רצה כונסה רצה אינו כונסה – נאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתרה הראשון? רצה מייבם רצה חולץ? תלמוד לומר \"יבמה יבוא עליה\" - מצוה לייבם:" + ], + [ + "(יא) מנין אף מקצתה. ולא שנפסלה אלא אם נאבד מקצת שיריים מצוה על כל פנים שיאכל הנותר:" + ], + [ + "(יב) יכול במחנה לויה. שגם שם מקום קדוש הוא דאסור לכנס בו זבין:", + "תלמוד לומר בחצר אהל מועד. בעזרה:", + "ופתוחות לקדש. דאזלינן בהו בתר פתחן:", + "בזמן שהיא מרובה. כדי שלא תהיה נאכלת על הגסה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) לא תאפה חמץ ל\"ל. היינו שכבר נאמר זה בפרשה ויקרא \"לא תעשה חמץ\". ועיין לעיל בויקרא פרשתא י\"ב משנה ג' ובביאורנו שם:" + ], + [ + "(ב) אינן רשאין לחלק אלא מותר. פי' אין להם לחלק את המנחה ביניהם עד לאחר מתנת קומץ לאישים:", + "את כל הקדשים. כגון חטאות ואשמות שלא חלקו קודם מתנות האישים:", + "יכול אף הפסולה במחלוקת. יחלקוה ביניהם וכל אחד ישרוף חלקו [הר\"ש]:", + "תלמוד לומר אותה. כצ\"ל (הגר\"א), וכן איתא בפסיקתא זוטרתי וגם בפרשתא ב' לעיל ברייתא ד' איתא \"אותה – כשירה ולא פסולה\":", + "הכשירה ולא הפסולה. דהאי \"אותה\" אדלעיל קאי דאיירי הפרשה במנחה כשירה:", + "יכול אף אם חלקוה תהא פסולה. כצ\"ל, ור\"ל דהיינו שחלקוה קודם מתנת האישים:" + ], + [ + "(ג) מן החולין. ולא ממעשר דכתיב בפר כהן גדול ביום הכפורים \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" ודרשינן \"משלו ולא משל מעשר\":", + "וביום. דכתיב בפר יוה\"כ \"כי ביום הזה יכפר עליכם\" ועיין במנחות בפרק התודה (דף פג.):", + "ובידו הימנית. דכתיב ביה \"ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו\" וקיימא לן דכל מקום שנאמר 'אצבע' ו'כהונה' אינו אלא ימין:" + ], + [ + "(ד) ר' שמעון אומר. לפיכך כתבה התורה כחטאת וכאשם להורות לנו דפעמים דינו כחטאת ופעמים דינו כאשם:" + ], + [ + "(ה) כבר אמור. דכתיב \"לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל\":", + "למחלוקת. שחולקין לאכול:", + "הכי גרסינן יאכלנה כשירה וכו'. דהוה ליה למימר \"יאכל\", \"יאכלנה\" משמע כמו שהיא. וכתב הר\"ש דהוא לחייב על הפסולה גם בלאו הבא מכלל עשה:", + "חק עולם לבית עולמים. דאכילת זכרי כהונה וחלוקתם נוהגת לבית עולמים:", + "שינהוג הדבר לדורות. לבית שני ולעתיד:", + "אין להם אלא אחר מתן אישים. ואף על גב דכבר יליף לעיל ברייתא ב' – הכא אתא לאורויי דאפילו אם עברו וחלקו קודם אסור באכילה [זית רענן]:" + ], + [ + "(ו) יקדש. דהיינו שצריכין ליאכל כחומר שבהם וכדלקמיה:", + "יכוף אף על פי שלא בלע. משמנוניתו ורק נגיעה בעלמא יש לנהוג בה חומרא זו:", + "יהא כולו פסול. אם היא פסולה:", + "להיות כמוה. דהיינו אם היא פסולה וכן בשאר קרבנות אם הקרבן פסול יפסל:", + "כחמור שבו. כחומר שבה – לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה. וכן כתוב בחטאת. ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח, א) מצריך להו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) תלמוד לומר בניו אשר יקריבו. קרא יתירא הוא דהוי מצי למימר \"זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח\":", + "ובניו מביאין לעצמם. ביום חנוכן לעבודה כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ב) או בניו הרי כהנים גדולים. פי' או נאמר ד\"בניו\" דאמר הם הדומים לו בכהונה גדולה והכי קאמר: זה קרבן אהרן ובניו הבאים אחריו להיות כהנים גדולים:", + "הרי כה\"ג אמור. פי' הרי כהן גדול הבא מבניו אחריו אמור, דהכי קאמר קרא: הכהן המשיח שיעמוד מבני אהרן תחתיו לאחר מותו יקריב קרבן זה:" + ], + [ + "(ג) תחלה לעבודה. היינו תחלת עבודתו יהיה בקרבן שיביא משלו והיא ביום חנוכו:", + "ועובדה בידו. הוא בעצמו עובד:", + "עבודתו פסולה. אפשר דיליף דבר זה מדכתיב \"זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו\" דמשמע דקרבן זה מועיל אשר על ידו יוכל להקריב עוד ובלתם לא יצוייר דיוכל להקריב:" + ], + [ + "(ד) עד לעולם. בכל יום כל זמן שהוא כהן גדול:", + "אחד מעשרה בשלש סאין. כי איפה הוא שלש סאין:", + "שהם שבעה רבעים ועוד. הוא שבעה לוגין וביצה וחומש-ביצה. כי סאה הוא ששה קבין וג' סאין הוא י\"ח קבין וכל קב הוא ד' לוגין. נמצא עשירית מן ט\"ו קבין הוא ששה לוגין. ועוד ג' קבין – הרי י\"ב לוגין. וכל לוג הוא ששה ביצים. נמצא מן י\"ב לוגין הוא לוג וביצה וחומש ביצה. סך הכל ז' לוגין וביצה וחומש ביצה:" + ], + [ + "(ה) האמור להלן. בפרשה תצוה \"סלת חטים תעשה אותה\":", + "תמיד אף בטומאה ותמיד אף בשבת. היינו דחביתי כהן גדול שהיו מקריבין בכל יום הוא אפילו בשבת ובטומאה ככל קרבן שזמנו קבוע אף שהוא קרבן יחיד. וקרבן של כהן הדיוט ביום חינוכו לעבודה אינו דוחה שבת וטומאה:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אילו נאמר מחצית בבקר ומחצית בערב יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב. תלמוד לומר מחציתה בבקר מחצה משלם הוא מביא. כיצד הוא עושה וכולי [הגר\"א וכן הוא במנחות דף ח. וכ\"כ ש\"א] וביאורו: אילו נאמר \"מחצית\" בלא ה\"א הייתי אומר יביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב וכן יביא חצי עשרון בערב ומקריב אבל כשהוא אומר \"מנחת תמיד מחציתה בבקר\" משמע מחציתה של שלימה זו שלפניה דהיינו שיביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואחר כך חוצהו לחצאין ומקריב מחצית אחד בבקר ומחצית אחרת בערב:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר ומחציתה בערב משלם. היינו שהמחצית שבערב גם כן צריך להביא דוקא ממנחה שלמה וע\"כ מסיים הברייתא \"כיצד הוא עושה\":" + ], + [ + "(ח) כהן שהקריב מחצה שחרית. ומת או שנעשה בעל מום ומינו כהן אחר תחתיו קודם בין הערבים:", + "יכול יביא חצי עשרון מביתו. כצ\"ל [הגר\"א וכן הוא במנחות דף נ]" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) מלמד שטעונה כלי. הגר\"א גריס \"מלמד שהיא כלי\", ועיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פסקא א' בביאורנו שם איך שהגהתו נכונה מאוד:", + "בשמן להוסיף לה שמן. דלקבוע לה שמן לא צריך דלא גריעא ממנחת מחבת של ישראל:", + "מה מנחת נסכים ג' לוגין לעשרון. והם נסכי כבש הפחותים:" + ], + [ + "(ב) מה נדבה. אם כה\"ג נדב מנחה מביא עשרון ולוג אחד:" + ], + [ + "(ג) ממנחה שהיא באה תמיד. מנחת נסכים באה בכל יום עם קרבן התמיד:" + ], + [ + "(ד) דנים מנחת יחיד. מנחת מחבת של כה\"ג:", + "ממנחת יחיד. מנחת נדבתו:", + "הכי גרסינן ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה מנחת יחיד ואינה באה בגלל עצמה וכו'. שהיא באה עם הזבח. ובגמרא (מנחות נא, א) מקשה אמרת בשמן להוסיף לה שמן (יתר מכפי הרגיל בשאר מנחת נדבה) והדר אמרת נילף ממנחת נדבה שיצטרך רק לוג אחד כשאר מנחת נדבה ואם כן בזמן למה לי? ויש על זה כמה תירוצים בגמרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) רבן שמעון אומר. לא צריך קרא להכי:", + "ריבה שמן במנחת חביתים. דכתיב \"בשמן\" וריבה שבזה יצטרך יותר שמן משאר מנחת מחבת ישראל:", + "וריבה שמן במנחת כבשים. שבשאר עשרון של מנחת טעון רק לוג אחד שמן ולעשרון של נסכים ג' לוגין:", + "מנחת אילים שני לוגין לעשרון אחד. דכתיב בפרשת שלח \"לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין\" דהיינו ד' לוגין:", + "ממנחה שכולה עשרון. דהיינו מנחת כבשים:", + "שאין כולה עשרון. ר\"ל שצריכה שני עשרונים סלת:" + ], + [ + "(ו) ברותחין כל צורכה. בעודה בצק קודם אפייה:", + "אלא זו. דכתיב בה \"מורבכת תביאנה\" ובשל תודה דכתיב \"סולת מורבכת חלות בלולות בשמן\" ושבמילואים שהיה בימי משה דכתיב \"לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת וגו'\" ואמרו חז\"ל דחלת לחם שמן הוא רבוכה:", + "יכול לפני וכו'. רבו בזו הנוסחאות, והגר\"א גרס \"יכול לאחר הנסכים? תלמוד לומר תקריב – לפני הנסכין\". והוא כמסקנת הגמרא (יומא לד, א) וכעין זה משמע בגירסת הר\"ש, עיי\"ש:", + "תאפה נא. בשעת אפייתה תהא נא כמו (שמות, יב) \"אל תאלכו ממנו נא\" כך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טיגון מתחלה דבהא מודו כולי עלמא דתרוויהו בעינן כדכתיב \"על מחבת בשמן\" וכתיב \"תופיני\", תאפה נאה, בשעת אפייתה בתנור תהא נאה. ולפי זה הטיגון צריך להיות אחר האפייה דאם מטגנה מתחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:", + "הכי גרסינן תאפה רבה (הגר\"א וכלשון ראשון שברש\"י) פי' שיהיה בה אפיות רבה וזה שאופה ומטגנה ואחר כך אופה דאית ליה לר\"י דדרשינן שניהם – 'תאפה נאה' ולהכי אמר שאופה תחילה, ו'תאפה נא' ולהכי אמר שחוזר ואופה אותה אחר הטגון (רש\"י):", + "שכופל וכו'. (היינו כל חצי חלה) ושנים לארבעה וכולי – טעות סופר הוא דלא כמאן (עיין מנחות דף עה:). וגירסת הראב\"ד וכן הוא גם כן גירסת הגר\"א \"שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל\", והוא כמסקנת הגמרא שם אלא שהגר\"א הוסיף \"ומנחת כהן הדיוט כופל א' לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל\". ועיין בפירוש הר\"ש והוא כדברי המשנה שם. וביאור הלכה זו עיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פי\"ב הלכה ד' בדברינו שם:", + "אף בניו. משנכנסים לחינוך:", + "אף בניו. כשנכנסים לחינוך וכן בכולהו:", + "אף בניו יהיו מביאים חצאים. ותהא מנחת חנוכם קריבים בשתי פעמים:", + "מה אהרן מביא ג' לוגין ועשרון. כדאמרינן לעיל:", + "תלמוד לומר זה. דאין מביאין אלא עשרון ולוגה כמו שאר מנחת כהנים:", + "מה אהרן מביא רבוכה וכו' ת\"ל זה. דדוקא הוא בעצמו אבל בניו מנחת חינוכם כסתם מנחת נדבתם:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) מרובה בגדים מנין. שמביא מנחת חביתין בכל יום:", + "ת\"ל והכהן. דיתירא הוא דהוה מצי למכתב \"והמשוח תחתיו וכו'\":", + "מנין שאין בנו עומד תחתיו. להיות גם כן משוח מלחמה תחתיו:" + ], + [ + "(ב) יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו. בחכמה וביראה:", + "תלמוד לומר. בויקרא גבי יום הכפורים:", + "ואשר ימלא את ידו. ודרשינן ידו מקומו ואאביו קאי:" + ], + [ + "(ג) קריבה משל יורשים. כ\"ז שלא מינו אחר להיות כהן גדול:", + "תלמוד לומר מבניו יעשה. אף שלא נתמנה להיות כהן גדול:", + "יכול יביאנה לחצאין. כמו אביהן:", + "ת\"ל אותה כולה. היינו שמקריבה כולה עם תמיד השחר:", + "חק עולם ממי שהברית שלו. והיינו של צבור שהקב\"ה כרת ברית עמהם. ובגמרא הגירסא \"חק עולם משל עולם תהא\":", + "כליל להקטרה. שלא יקטירנה לחצאין כ\"ז שהיא קריבה משל צבור והאי \"אותה\" דר' יהודה דריש ליה לדרשא אחרינא עיין בגמרא:" + ], + [ + "(ד) מנחת חובתו. כעין מנחת חביתין האמורה למעלה:", + "אלא כולה. כשהיא כולה עובר עליה בלא תאכל:", + "מנין אף מקצתה. כגון שאבדה מקצתה שהיא בלא יאכל וגם צריך להקטיר:", + "אלא עליונה בכליל תקטר. מנחת חביתין הכתובה למעלה שנאמר בה \"כליל תקטר\":", + "והתחתונה בלא תאכל. שאר מנחת כהנים הכתובים למטה נאמר בה \"לא תאכל\" [ואף שנאמר בה גם כן \"כליל תהיה\" – אפשר שהוא רק לישרף על בית הדשן ולא להקטיר על המזבח. ראב\"ד]:", + "מנין העליונה בלא תאכל. היינו מנחת חביתין שיהיה בלאו העובר ואוכלה:", + "כל שבכליל. אפילו עולה ואימורין שמצותן להיות כליל על המזבח העובר ואוכלן עובר בלא תאכל דקרי ביה נמי 'כל כליל לא תאכל' (והכי איתא במנחות דף עד:):" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) זאת אינה נוהגת בבמה. באמת לא אצטריך קרא להכי דלאו בר נידר ונידב הוא אלא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא איצטריך למעט חטאת העוף כדלקמיה בברייתא ב':", + "לכל חטאות בין נאכלות בין פנימיות. טעון כבוס כדכתיב בענינא \"אשר יזה עליה תכבס\":", + "וכי מאין יצאת. מקצת חטאת מדין כבוס דאיצטריך לריבוייא ומשני מכלל שנאמר \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\", אלמא בחטאות הנאכלות לכהנים הכתוב מדבר ועלייהו קאי \"ואשר יזה מדמה וגו' תכבס\", ומשום הכי יכול וכו':", + "החיצונות. שהן נאכלות:", + "הפנימיות. שהן נשרפות:", + "ודין הוא. כלומר ועוד דאי לאו ריבויא מקל וחומר נמי איכא למעוטי חטאות הפנימיות מכיבוס:", + "ומה אם קדשי קדשים. אשמות, ששוו לחטאות החיצונות למריקה ושטיפה הכלים שנתבשלו בהן:", + "לא שוו לכיבוס. שדם אשם אינו טעון כיבוס:", + "חטאות הפנימיות. שלא שוו למריקה ושטיפה דאין נאכלות ואין מתבשלות:" + ], + [ + "(ב) יכול אף חטאת העוף. כשמלקה תהא טעון כיבוס שגם היא נקראת חטאת:", + "תלמוד לומר זאת. ובגמרא זבחים (דף צב.) פריך ואי תורה אחת לכל חטאות אפילו חטאת העוף נמי. ומשני אמר קרא \"תשחט\" בנשחטות הכתוב מדבר ולא בנמלקות ומה דדרשינן \"תורה אחת\" היינו לכל הנשחטות דמיירי בהו קרא בין נאכלות בין פנימיות וע\"ש בסוגיא דמאריך בזה:", + "במקום אשר תשחט וגו'. יתירא הוא:", + "זהו שאמרנו וכו'. פי' לעיל בפרשת ויקרא (דיבורא דחטאת פ\"ח פסקא ג' ד'):", + "מכאן לעולת חובה וכו'. דעולה דהאי קרא בעולת חובה מיירי דומיא דחטאת דסד\"א האי דכתיב צפון בריש ויקרא בעולת נדבה דוקא:", + "אלא בצפון. והרי הוא בא ללמד על החטאת ונמצאת למידה הימנה:", + "זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת:", + "אלא בצפון. דהיא נמי קדש קדשים כדכתיב \"על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם\" ואמרינן בזבחים (דף נה.) \"מה עולה ק\"ק אף זבחי שלמי צבור קודש קדשים\" [ואף דאמרינן התם \"מה עולה בצפון אף זה בצפון\" – אולי הוי אמרינן דהיקשא אתי רק למצוה. עיין בתוספות שם ד\"ה מה. או דהוי ממעטינן זבחי שלמי צבור גם כן מדכתיב \"היא\"]:", + "היא פרט לתודה ואיל נזיר. דס\"ד הואיל ודמו לשלמי צבור שטעונין לחם ונאכלים ליום ולילה הוה אמינא דליבעי נמי צפון כוותייהו. קמ\"ל דלא דמכל מקום קדשים קלים הוא:" + ], + [ + "(ג) הכהן המחטא וכו' פרט לטבול יום וכו'. פי' מחטא מכפר ואלו אין ראויין לכפר ומשום הכי אינם אוכלים ממנה:", + "ולא פסולה. כגון שיצאה או נטמאה:", + "אותה שיתן וכו' ולא שיתן. צריך לגרוס שניתן ושלא ניתן:", + "למטה. שנעשית שלא כדין:", + "וכי מאין באתה. לומר שהיא כשרה במתן דמים למטה:", + "יכול. כמו \"שיכול\":", + "ואם נתנם מתנה אחת כיפר. דארבע קרנות אינו אלא למצוה:" + ], + [ + "(ד) דמים ניתנים למטה. מחוט הסקרא, והוא בחטאת העוף דכתיב ביה \"והזה מדם החטאת על קיר המזבח\" ודרשינן לעיל זה קיר התחתון. ונאמרו דמים למעלה מחוט הסקרא בחטאת בהמה דכתיב ביה \"קרנות\":", + "אם נתנם למעלה לא כיפר. דכתיב בהזאת דם חטאת העוף \"והזה וכו' חטאת היא\" לומר שאם שינה בהזאות פסול:", + "שאין מהם קרב למעלה. פי' שאין סופן לעלות למעלה:", + "תאמר בעליונים וכו'. ר\"ל תאמר מפני זה שאף בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו, הרי יש מהן קרב למטה דהיינו שסופן קרב למטה וגם שיריהן נשפכין לכתחלה למטה ואפשר שמפני זה אף אם זרק עיקר הדם למטה על כל פנים בדיעבד הורצה:", + "שיש מהם קרב לחוץ. והוא שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ועם כל זה אם עשה הזאותיו בחוץ לא כיפר דמרבינן ביה לעיכובא מ\"ועשה..כאשר עשה\":", + "שאין מזבח הפנימי ממרקן. שאין שם גמר מתן דמי שעדיין צריכין עבודה אחרת ומפרש בגמרא (זבחים נב, ב) שאין מזבח הפנימי לבד ממרקן אלא צריך הזאה על הפרוכת תחלה ולכך גם כן חמירי לעכב אם עשאן בחוץ:", + "שהרי קרנות ממרקות אותם. שאין צריכין לעבודה אחרת:", + "תלמוד לומר אותה וכו'. קשה הא איצטריך \"אותה\" למעט פסולה כנ\"ל. אכן באמת איכא לדייק אמאי אצטריך למעט פסולה שלא לאכול הלא ידוע דבשר שיצא חוץ למחיצה נאסרה וכן הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. ואפשר דהאי דרשא \"כשרה ולא פסולה\" הוא אסמכתא בעלמא ועיקר המיעוט \"אותה\" לאשמועינן שיתן דמה למעלה דוקא. ותדע דבזבחים (דף נב:) העתיק הגמרא ברייתא זו ושם לא נזכר כלל \"אותה ולא פסולה\":" + ], + [ + "(ה) יכול במחנה לויה. בהר הבית שגם שם מקום קדוש הוא שטמאים משתלחים משם:", + "תלמוד לומר במקום קדוש תאכל. וגם הם בכלל זה שעל ידי הפתח גם תוכן קדוש:" + ], + [ + "(ו) כל אשר יגע וכו'. פירשתי לעיל פרשתא ב' פ\"ג פסקא וי\"ו:", + "בבשרה ולא בעצמות וגידין. אפילו אם התיך לחלוחית שלהן באוכל אחר לית ביה מששא [הר\"ש]:", + "יאכל כחמור שבה. אם נבלע בשלמים ממנה יאכל ליום ולילה ובפרק דם חטאת (זבחים צז, ב) יליף גם לשאר קדשים דמקדשין בבליעה דכתיב \"זאת התורה לעולה למנחה וגו'\":" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ולא מדם הפסולה. אין טעון כבוס ואחר כך מבאר הברייתא איזה פסולה מיעט קרא:", + "שעת הכושר ונפסלה. כגון שלן דמה ונטמא דמה:", + "טעון כבוס. ולא מיעט קרא אלא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנפסלה בשחיטתה או בקבלת דמה שלא היה לה שעת היתר להזאה:", + "אין דמה טעון כבוס. דבתר קראי דמריקה ושטיפה כתיב \"כל זכר בכהנים יאכל אותה\" דמשמע מיעוטא וכתיב \"מדמה\" חד לשלא היתה לה שעת הכושר וחד להיתה לה שער הכושר. ורבי עקיבא מוקי להאי \"אותה\" פרט לתרומה שאין טעון מריקה ושטיפה (זבחים צג, א):" + ], + [ + "(ב) מדמה ולא מדם קדשי קדשים. כגון דם זבחי שלמי צבור ואשם אם ניתז על הבגד אין טעון כבוס:", + "והלא דין הוא. להיפך ולכך אצטריך למעוטי:", + "שלא שוו לחטאות החצונות למריקה ושטיפה. דדבר זה אין שייך אלא בדבר הנאכל:", + "שוו להם לכבוס. דאתרבו מדכתיב \"תורת החטאת\" כנ\"ל בריש הפרשה:", + "ק\"ק ששוו כו' למריקה ושטיפה. כדלקמן בפרק ז':", + "תלמוד לומר מדמה. לאפוקי מקל וחומר, ואף על גב דאוקימנא לעיל \"מדמה\" למעוטי פסולה – תרתי שמע מינה:", + "הכי גרסינן מדמה ולא מרוטבה. שאם ניתז רוטבה על הבגד אין טעון כבוס דהוה אמינא תיתי בקל וחומר מדם:", + "שאין טעון מריקה ושטיפה. דאינו נאכל:", + "הרוטב שטעון מריקה ושטיפה. דרוטב כבשר שויה רחמנא דכתיב \"כל אשר יגע בבשרה יקדש\" להיות כמוה:" + ], + [], + [ + "(ד) ניתז מן הצואר. עד שלא נתקבל בכלי:", + "תלמוד לומר ואשר יזה וכו'. דריש לשון הזאה ומתן דמים:", + "מקום שכשר וכו'. שנתקבל בכלי:", + "ושאין כשר. מצואר בהמה:" + ], + [ + "(ה) מידו של מזה. על הבגד:", + "עד שלא הזה. ר\"ל שלא יצאת הזאה מידו מתחלה על הקרן הזה קודם הזאה זו טעון כבוס:", + "משהזה. ר\"ל שיצאת הזאה מידו וזה ניתז מן השיריים שבאבצעו אין טעון כבוס לפי שהשיריים שבאצבעו אינן ראויין להזאה כדדרשינן בסדר ויקרא בפרשה כהן משוח:", + "נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו. ומשם ניתז על הבגד טעון כבוס דעדיין ראוי לזריקה הואיל ונתקבל מתחלה בכלי כדתנן בריש פ\"ג דזבחים:", + "מצואר בהמה. היינו שנשפך על הרצפה ואספו ומשם ניתז על הבגד אין טעון כבוס דאין ראוי להזאה הואיל ולא נתקבל מתחלה בכלי:", + "מן הקרן וכו' אין טעון כבוס. דכתיב \"ואשר יזה מדמה\" ולא שכבר הוזה:", + "ומן היסוד. אפילו רק מן הראוי ליסוד דאין בשיריים כיבוס (זבחים לט, א):" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר אשר יזה. משמע על איזה דבר שיזה צריך כבוס:", + "פרט לעור עד שלא הופשט. דחסר עדיין מלאכת הפשטה ובעינן ראוי לקבל טומאה בלא חסרון מלאכה אבל משהופשט אף דעדיין אינו מקבל טומאה כ\"ז שלא חשב עליה לישאר כך מ\"מ ראוי לקבל טומאה מקרי דאין חסר רק מחשבה ואי בעי חשיב עלה:", + "יכול שאני מרבה את העור משהופשט. כצ\"ל [הגר\"א וכן גירסת קרבן אהרן בשם ראשונים] ס\"ל לר\"א דאף משהופשט כל זמן שלא ניתקן להיות כלי אין טעון כבוס דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה:", + "מה בגד מיוחד לקבל טומאה. היינו שאין חסר לו שום דבר לקבל טומאה (ומיעט בזה מטלית שהוא פחות מג' על ג' דאינו מקבל טומאה כ\"ז שלא חישב עליה לתקן חלוקו ומה שאין כן לר' יהודה ג\"ז ראוי לקבל טומאה מקרי. גמרא):", + "וראוי לכבוס. לאפוקי אם ניתז דם על כלי דאין שייך בו כבוס רק גרירה בזה לא איירי קרא ודין זה הוא לכולי עלמא אף לר' יהודה ונקטו רק דרך אגב.ובאמת דוחק הוא. והגר\"א מחקו דאין שייך לעיננו:", + "יצא דבר שאין מקבל טומאה. כצ\"ל [הגר\"א]. ופשוט:" + ], + [ + "(ז) הא כיצד. דאי כמשמעו פשיטא דלמה יוציאנו לחוץ אלא ודאי להשמיענו היכא דיצא איצטריך:", + "שיצא חוץ לקלעים. לאחר שניתז עליו הדם:", + "וכלי חרס ישבר. וי\"ו מוסיף על ענין ראשון:", + "הכי גרסינן מרקיה ושטיפה בכלי נחושת מנין תלמוד לומר ואם בכלי נחושת בושלה. כצ\"ל [הגר\"א]. וכן הוא בגמרא והיינו שגם המריקה ושטיפה דוקא במקום קדוש:" + ], + [ + "(ח) נטמא חוץ לקלעים. ואין להכניס דבר טמא לעזרה:", + "קורעו ונכנס וכו'. ופריך בגמרא בגד אמר רחמנא שיהא שם בגד עליו בשעת כביסה ומשני דמשייר בו כדי מעפורת דמטומאה טהור כיון שנקרע רובו וכשמשייר בו כדי מעפורת שהוא רוחב סודר שאינו מבדיל את הקרע ע\"פ כולו לחלוק את הקרע לשתים עדיין ראוי לחברו ושמו עליו ו'בגד' קרינן ביה:", + "נטמא חוץ לקלעים נוקבו וכו'. בגמרא פריך כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא. ומשני דנקיב ליה בשורש קטן דעדיין כלי הוא לכמה דברים כדאיתא בשבת (דף צה:):", + "נכנס ומורקו ושוטפו וכו'. דכתיב \"ואם בכלי נחשת בושלה וגו\", וי\"ו מוסף על ענין ראשון:", + "הכי גרסינן נטמא חוץ לקלעים פוחתו ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. כן הוא במשנה וכן היה גירסת הראב\"ד והר\"ש והקרבן אהרן, וכן הוא בהגהות הגר\"א. והטעם שאמר בזה פוחתו דכלי מתכות אינו נטהר מטומאתו בנקב כל דהו אלא בנקב גדול והכא פריך נמי בגמרא דהא בעינן כלי בשעת מריקה ושטיפה וליכא. ומשני דרציף ליה מרציף, פי' שחוזר ומרדדו עד שיסתם הפחת ואף על פי כן טהור מן התורה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) מנין לרבות כלי נתר. לטעון שבירה:", + "תלמוד לומר וכלי חרס. וי\"ו יתירא לרבות:", + "עירה וכו' מנין. שטעון שבירה:", + "תלמוד לומר אשר תבושל בו ישבר. מדסמיך \"ישבר\" אצל \"בו\" ולא כתב \"אם בכלי חרס תבושל ישבר\" למדרש אם נבלע בו מכל מקום ישבר:", + "הכי גרסינן אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת. [הגר\"א בקיצור תו\"כ שלו] ור\"ל דמדסמיך ליה דינם שוה בזה:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר ואם בכלי נחשת. וי\"ו יתירא לרבויי שאר כלי מתכות למריקה ושטיפה:", + "בושלה. מלה יתירא היא, דכיון דאמר מתחלה \"אשר תבושל בו\" הוה ליה למימר \"ואם בכלי נחשת ומורק וגו'\", אלא ללמד שעד שיגיע זמן הנותר יכול לבשל בו כמה פעמים ובאחרונה כשיגיע זמן הנותר מורקו ושוטפו:", + "תלמוד לומר ישבר ואם בכלי נחשת בושלה. וילמד עליון מתחתון:", + "ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל. בגמרא (זבחים צז, א) מפרש שכל יום נעשה גיעול לחבירו דמתוך שהשלמים מצוין ברגל אין בילוע שלהם נעשה נותר שהרי זמן שלמים לשני ימים וכי מבשל בו שלמים האידנא ביום ראשון והדר מבשל בו שלמים חדשים שנשחטו ביום המחרת פולט ביום שני מה שבלע אתמול ועדיין לא נעשה נותר ובולע מן האחרונים נמצא שאינו בא לידי נותר. וכן בכל יום ויום מימי הרגל שמבשל שלמים חדשים בכל יום. ואם בא לבשל חטאת יזהר לבשל אחריו שלמים שנשחטו בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים:", + "עד זמן אכילה. הרבה ראשונים גרסי \"כל זמן אכילה\" [רש\"י ותוס' והראב\"ד] והוא דאם בישל בשר חטאת ממתין עד למחר בעמוד השחר שנעשה נותר וכן כל קרבן ממתין לפי זמן אכילתו כדי שיחול על הבליעה שבתוכו שם נותר והדר מקיים בו מצות מריקה ושטיפה. ודעת הרמב\"ם דאין להמתין עד סוף הזמן שמותר לאכלו אלא בכל אכילה ואכילה בכלות אכילתו מצוה לקיים מריקה ושטיפה בכלי מתכות ובכל נחשת שבירה:", + "מריקה כמריקת הכוס. מבפנים ככוס של ברכה דקיימא לן שטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ:", + "ושטיפה כשטיפת הכוס. מבחוץ:", + "מריקה ושטיפה בצונן. והם שניהם אחר הגעלה שהוא בחמין וזו דעת רבי אבל חכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן, עיי\"ש בדף צ\"ז ע\"א:", + "מגעילן בחמין. ואין צריך ליבון ועיין במסכת ע\"ז דף ט\"ז:" + ], + [ + "(ג) יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה. דכתיב גבי זב \"וידיו לא שטף במים\" ולקמן ממעטינן מיניה בית הסתרים שאין צריכין ביאת מים בשעת טבילה, אלמא במי מקוה מיירי:", + "במים. צריך לעשות הכיבוס ולא ביין:", + "ולא במזוג. מים ויין כאחד:", + "להכשיר את כל המים. ואפילו אינן מים חיים:", + "ק\"ו למימי הכיור. היינו מים חיים שראויין אף למי הכיור כדאיתא בפ\"ב דזבחים (דף כב.):" + ], + [ + "(ד) ומורק ושוטף וגו' יאכל אותה הכשרה ולא הפסולה. דאינה בת אכילה:", + "ר' יעקב אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו'. ואזלי לטעמייהו דלעיל דגבי כיבוס פליגי נמי כהאי גוונא ולעיל גבי כיבוס מפרש טעמא בגמרא (זבחים צג, א) וי\"ל דילפי מריקה ושטיפה מכיבוס:" + ], + [ + "(ה) קדשים וחולין וקדשי קדשים וק\"ק. \"או..או\" קאמר, או קדשים וחולין בכלי אחד או קדשי קדשים וקדשי קדשים. וכן הוא במשנה (דף צז.):", + "אם יש בהן. בקדשים כדי ליתן טעם בחולין א\"נ בקדשי קדשים ליתן טעם בקדשים קלים:", + "הרי אלו הקלים נאכלים כחמורים. לפנים מן הקלעים ליום ולילה וכן חולין שקבלו טעם מן הקדשים נאכלין כקדשים במקום אכילתן ובזמן אכילתן:", + "וטעונים מריקה ושטיפה. משום הק\"ק:", + "ופסולה במגע. היינו אם היו החמורים פסולין והקלין כשרים נעשו הקלין כחמורים ונפסלו כמוהם לפסול את הנוגעים בהם כמ\"ש למעלה אם פסולה תפסל. הגר\"א כתב דכולה הך משנה מיותר, דבאמת מקומה סוף פרקין דשם שייך המשך המשנה זו, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ו) כל. ריבויא הוא:", + "ופריך למה. לענין מאי אצטריך האי ריבויא:", + "אם לאכילה. שיהא בעל מום מותר לאכול בקדשים:", + "כבר אמור. \"מן הקדשים יאכל\" (ויקרא כא, כב):", + "אם למחלוקת. שיקבל חלק כאחד הכשרים:", + "כבר אמור. גבי מנחה \"כל זכר\" לרבות בעלי מומין למחלוקת כדלעיל פרק ג' הלכה ה':", + "אלא בעל מום עובר. שאף על פי שאינו ראוי לעבוד עכשיו יהיה ראוי לאחר זמן:", + "בעל מום קבוע. שלא יהיה ראוי לעבודה עולמית מנין שאף הוא חולק? תלמוד לומר וכו':", + "אותה פרט לתרומה. אבל קדשים קלים ס\"ל דבעו מריקה ושטיפה וק\"ק לאו דוקא דאי קדשים קדשים דוקא ל\"ל דכתב רחמנא \"אותה\" למעוטי תרומה, השתא קדשים קלים לא בעו מריקה ושטיפה וכל שכן תרומה:", + "ואין קדשים קלים וכו'. ס\"ל דקדשי קדשים דוקא והאי \"אותה\" מיבעי ליה למעוטי פסולה אפילו היכא דהיתה לו שעת הכושר ונפסלה דהכי סבירא ליה לר\"ש לעיל במשנה ה' [גמרא]:" + ], + [ + "(ז) בישל בו וכו'. כבר ביארתי מקצתו לעיל במשנה ה':", + "ואין טעונים מריקה ושטיפה. בגמרא (דף צז.) פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ופשיטא דבעינן מריקה ושטיפה. ומתרצינן לה דהך סיפא אאין בהן בנותן טעם קאי והכי קאמר אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהן בנותן טעם אין הקלין נאכלין כחמורין ואין טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע, ור' שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. ואיכא דמוקי לה התם כר' יהודה והא דקתני קדשי קדשים וקדשי קדשים אין טעונין מריקה ושטיפה כלומר אין טעונין מריקה ושטיפה בזמן אכילת קדשי קדשים אלא בזמן אכילת קדשים קלים:", + "הכי גרסינן ואין פוסלים במגע. [הגר\"א] וכן הוא במשנה שם וקאי נמי אשאין בהן בנותן טעם שאם היה החמור שנתבשל עם הקל פסול הואיל ומיעוט הוא ואין בו כדי ליתן טעם בקלין לא נעשו הקלין כמוהו לפסול הבולע מהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דקתני רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין [רש\"י]:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אין לי אלא חטאת יחיד. דהא כתיב פסוק זה אצל פרשת אשם ושלמים ותודה שהן של יחידים:", + "חטאת צבור. כגון שעירי ר\"ח ושל רגלים:", + "חטאת נקבה מנין. בזבחים (דף פב.) מפיך לה להא מילתא דהא כולהו חטאות נקבות נינהו חוץ משעיר נשיא וגם קרא בנקבה קמיירי דהא כתיב \"אשר יובא את דמה\" אלא הכי קתני אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מנין כגון שעיר נשיא ת\"ל וכל חטאת:", + "ר\"א אומר אף האשם. גם הוא סבירא ליה כר' יוסי הגלילי דלא נוכל לרבות מהאי קרא כל הקדשים ורק באשם סבירא ליה דדינו כחטאת מהיקשא:" + ], + [ + "(ב) יצא אחד מהם לחוץ. חוץ לעזרה:", + "הפנימי כשר. ונותן ממנו מתנותיו והקרבן עולה לו:", + "נכנס אחד מהן לפנים. להיכל:", + "מכשיר בחיצון. לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר:", + "ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ. כלומר מה בחוץ שהיא מקום שהמחשבה פוסלת שאם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה בחוץ פסול:", + "לא עשה. אצל מוציא מקצת הדם בחוץ את המשוייר בפנים כיוצא כדאמריתו הפנימי כשר:", + "מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים. כלומר היכל שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים, שאם שחט על מנת ליתן את הניתנין בחוץ בפנים כשר כדאמרינן בפ' כל הפסולין:", + "צ\"ל אמרו לו תלמוד לומר מדמה [הגר\"א]:" + ], + [ + "(ג) א\"ל קל וחומר ליוצא מעתה. מהשתא דאוקימתון קרא להכי:", + "צ\"ל אמרו לו ת\"ל אשר יובא [הגר\"א וכן הוא בגמרא]:", + "הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל. ד\"מדמה\" מיעוטא היא, דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת:" + ], + [ + "(ד) צ\"ל אמר ר\"א נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן לכפר בקדש:", + "האמור להלן. גבי \"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש\" (ויקרא טז, יד) שמזהיר לפרוש מן ההיכל בשעת הקטרה:", + "בשלא כיפר. ד\"בבואו לכפר\" משמע מתחלת ביאת המכפר הוזהרו חביריו לפרוש:", + "אף לכפר האמור כאן. בדם שנכנס נמי מתחלת הבאתה ע\"מ לכפר משמע שנפסל:", + "ונאמר להלן לכפר בקדש. דר' שמעון גמר מקרא \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש\":", + "מה וכו' שכבר כיפר. הכתוב מדבר דהא שריפה בתר כפרה היא:", + "אף לכפר בקדש האמור כאן שכבר כיפר. שנתן ממנו על המזבח הוא דמיפסל אבל בהכנסה גרידא לא מיפסל וע\"ש בגמרא טעם לכ\"א אמאי לא אמר כחבירו:", + "ואם הכניס שוגג כשר. פי' אף על פי שכיפר [גמרא]:" + ], + [ + "(ה) בקדש באש תשרף מלמד וכו'. דלגופיה ללמד דטעונה שריפה לא איצטריך דמדכתיב \"דרש משה והנה שורף וגו' הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" איכא למימשע הא הובא את דמה שפיר עביד דשרפוה אלא ללמד ששריפתה במקום הקדש בעזרה דמ\"והנה שורף\" לא הוי שמעינן מקום שריפתו היכן הוא:", + "פסולי כל שאר קדשי קדשים. כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ואימורי קדשים קלים שנטמאו ולהכי נקט אימורין דאי נטמא בשרן של קדשים קלים דנאכל בכל העיר שריפתן נמי בכל העיר כדתנן גבי פסח (דף פ\"א):", + "כל בקדש וכו'. ד\"וכל\" דכתיב ברישא דקרא קאי אסיפיה:" + ], + [ + "(ו) מכן אמרו. מזה שאמרנו שכל פסולי קדשי קדשים נשרפין בעזרה נולד מחלוקת לענין פסול טומאה כדמפרש ואזיל:", + "הכל ישרף בפנים. אפילו נטמא באב הטומאה בחוץ דאיכא תרתי לריעותא, חדא שאירעה לה טומאה בחוץ וצריך להכניס טומאה בידים לעזרה ועוד שטומאתה חמורה שנגע באב הטומאה. אפילו הכי סברי בית שמאי שמכניסו לעזרה ושורפו בקודש:", + "ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ. מיבעי נטמא באב הטומאה בחוץ אלא אפילו נטמא בולד הטומאה בחוץ, א\"נ באב הטומאה בפנים, דחדא לריעותא הוא דאיכא נמי ישרף בחוץ שלא להכניס טומאה בידים לעזרה ואפילו טומאה קלה ושלא להשהות טומאה חמורה בעזרה ואפילו אירעה בפנים:", + "חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים. דאיכא תרתי למעליותא שבפנים אירעה הטומאה ולא מעייל לה בידים וא\"נ משהי לה עד דשרף לה לא משהי אלא טומאה קלה. משום הכי מוטב לשורפה בפנים לקיים \"בקדש באש תשרף\":", + "ר' יהודה. ס\"ל דבתרתי לריעותא אפילו בית שמאי מודו דישרף בחוץ שלא להכניס טומאה חמורה בידים לעזרה ובחדא לריעותא הוא דפליגי דלבית שמאי ישרף בפנים ולבית הלל בחוץ" + ], + [ + "(ז) ר' אליעזר. לא אזיל בתר מקום שאירעה הטומאה כלל אלא בתר הטומאה אי חמורה אי קלה:", + "ר' עקיבא. ס\"ל מקום שאירעה הטומאה לא שנא קלה לא שנא חמורה שם שריפתן:", + "כל שטעון שריפה וכו'. אין הענין הזה מדבר בפסולי חטאות החיצוניות אלא בפרים הנשרפין, שמצוה להזות דמם לפנים ליתן לא תעשה על אכילתן ולומר על פסוליהן שהן נשרפין לפני הבירה שאותן שהן נשרפין כמצותן שלא נפסלו חוץ לשלש מחנות הן נשרפין וכאן הוא אומר \"בקדש באש תשרף\" משמע ששריפתן בקדש אלא ודאי בפסוליהן קמיירי שהן נשרפין בבית הבירה:", + "ליתן לא תעשה על אכילתן. בין כשרין בין פסולין דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן וכתבו כאן:", + "לפני הבירה. פעמים בעזרה פעמים בהר הבית. עיין בזבחים (דף קד:):", + "אמרו לו מנין. פי' לדבריך מנין לחטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים וכו':", + "אמר להם מהן לא הובא את דמה וגו'. ומתמה משה על ששרפוה בני אהרן – משמע שאם הובא בדין שרפוה:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) לבית עולמים זאת אינה נוהגת בבמה. עיין זה לעיל ריש פרשה ב' וריש פרשה ג', עיי\"ש:", + "תורה אחת לכל אשמות. היינו אפילו לאשם מצורע:", + "שיהא דמם ניתן למטה. כדכתיב בהאי ענינא \"ואת דמם יזרוק\", אלמא דם אשם בזריקה מן המזרק ולא במתנה באצבע וממילא שמעת מינה שמקומו למטה מחוט הסקרא כשאר כל הנזרקין שכולן ניתנין למטה:" + ], + [ + "(ב) וכי מאין באת. להוציא מקצת אשמות מכלל דמצרכת תורה לרבויי:", + "מכלל שנאמר. גבי אשם מצורע \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" אימא איתקש אשם לחטאת:", + "מה חטאת דמה ניתן למעלה. על קרנות המזבח באצבע אף אשם כן:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר תורת האשם ואת דמו יזרק [וכן הוא בילקוט פרשה מצורע]:", + "שיהא דמם ניתן למטה. היינו שאף הוא בזריקה מן הכלי מחוט הסיקרא ולמטה:", + "שנתערב בדם שלמים. דאידי ואידי ניתנין למטה:", + "יזרק. לשם מה שהוא ושניהם כשרים:", + "תלמוד לומר קדש קדשים ואת דמו יזרוק. הרי אלו שני מיעוטין – (א) קדש קדשים למעוטי זה שנתערב בו גם דם קדשים קלים, (ב) ואת דמו יזרוק ולא כתיב \"ואת הדם\" משמע דוקא דמו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "יכול אפילו נתערבו חיים. איל אשם באיל של זבחי שלמים יקרבו:", + "ת\"ל הוא. משמע של המבורר וידוע שהוא אשם יקרב:", + "שיסתאבו. שיוממו שא\"א לחללן בעודן תמימין:", + "ויביא מדמי היפה וכו'. דשמא היפה אשם היה וכן מדמי היפה שלמים דשמא היפה שלמים היה:", + "מותר מביתו. היינו אותו מותר שהוא צריך להוסיף מחמת ספק:", + "ישחטו בצפון. כחומר אשם:", + "כחמור שבהם. כאשם שדינו ביום ולילה:", + "ויניף אשם. טעמו כיון דמשום ספיקא קעביד אין כאן בל תוסיף. א\"נ יכוין בפירוש דאי אשם הוא הולכה והבאה בעלמא היא ולא לשם מצוה:", + "לבית הפסול. את השלמים שממעט בזמן אכילתן ושורף הנותר עד בקר שלא כדין וגם ממעט באוכליהן שאינו נאכל לזרים ובאים לידי נותר. הלכך מוטב ירעו ויאכלו כמשפטן. ור\"ש ס\"ל מוטב להביאן לבית הפסול מלתקן לרעיה:", + "קדש קדשים הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה – הגר\"א מחקה מכאן וקבעה על משנה ח' על הפסוק \"אשם הוא\" והיינו הפסוק הכתוב אחר הקטרת אימורין והאי קרא (ויקרא ז, ז) כבר דרשינן ליה לעיל במשנה ב' למעט נתערבו חיים:" + ], + [ + "(ג) ישחטו. הוה מצי למכתב \"ישחט\":", + "ריבה כאן שוחטים הרבה. ואף דלעיל בפרשת ויקרא (פרשה ד') תניא מכלל שנאמר \"ואתה ובניך וכו'\" מקבלה ואילך מצות כהונה – סד\"א כהונה לא בעינן אבל להכשיר בגרים בנשים ועבדים אין לנו. קמ\"ל:", + "אלא משיכה. דבעינן הולכה והבאה שלא יתיז הראש בבת אחת:", + "שנאמר זהב שחוט. לשון משיכה, זהב רק שנמשך:", + "רא\"א וכו'. היינו דלפיכך נאמר \"ישחטו\" לשון רבים להורות לעולת צבור שגם היא דוקא בצפון ולפי שבפרשת ויקרא מיירי רק בעולת יחיד הוצרך לרבות כאן:", + "קדש קדשים לרבות וכו'. הגר\"א מחק עד תיבת \"והקטיר\", כי ברייתא זו ממש כולה הובא לעיל בפרשה ג' בהלכה ב' מן קודש קדשים היא הכתובה בפרשת חטאת. ואיזה מפרשים תירצו דשם למצווה וכאן לעיכובא – אישטמיט להו דבעניננו ליכא קרא כלל ד\"קדש קדשים הוא\" הכתוב בפסוק א' כבר נדרש כאן בהלכה ב' לענין אחר ו\"קדש קדשים הוא\" הנאמר בפסוק וי\"ו הוא רק לענין אכילה ונדרש לענין זה לקמן בהלכה יו\"ד ולא לענין צפון כלל:" + ], + [ + "(ד) יכול אף על פי שלא שחטו בצפון. ר\"ל דנימא דשחיטת צפון באשם הוא רק למצוה ונרבינן אותו מתיבת \"אשם\" כמו דרבינן לקמיה לענין סמיכה. תלמוד לומר הוא ותיבת \"אשם\" לרבות הוא רק לענין סמיכה אבל קשה דמדקאמר לקמן ר' אליעזר אומר משמע דרישא רבנן היא ולדידהו הלא ס\"ל ד\"אשם הוא\" הנאמר אחר הקטרת אימורין לא נוכל לומר דהוא לעיכובא אחרי דהקטרת אימורין הוא רק למצוה בעלמא כדאיתא בזבחים (דף י.) וגם הלא צריכינן לתיבת \"הוא\" להוא קרב ואין תמורתו קריבה וכדלקמיה או כדמסיק במנחות דף ה' לכדרב הונא אמר רב. ואולי מפני זה לא גרסו הגר\"א וגרס \"אשה להשם ר' אליעזר אומר אשה לשם אישים וכו'\". ומ\"יכול\" עד \"ר\"א אומר\" שבהלכה ה' – טעות סופר:" + ], + [ + "(ה) אף על פי שלא סמך עליו. דתיבת \"אשם\" יתר הוא אלא לרבות דסמיכה הוא רק למצוה:", + "יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו. נרבה אותו מתיבת \"אשם\" דיהיה כשר בדיעבד כמו שאר קדשים:", + "תלמוד לומר הוא. דמשמע כשהוא בהוויתו שלא עקר שמו הוא דמיקרי \"אשם\" ואי לא, לא:" + ], + [ + "(ו) אמר ר' אליעזר חטאת וכו'. הברייתא באה לבאר את דבריו הראשונים שלמד פסול שלא לשמו מן \"הוא\" דמתחלה אמר ר\"א דלא צריך קרא להכי דממה מצינו איכא למילף דבר זה עד לבסוף דפריך ליה ר' יהושע את המה מצינו והוצרך למילף מתיבת \"הוא\":" + ], + [ + "(ז) תאמר באשם שניתן דמו למטה. פי' ויש לנו ללמוד אותו מעולה שדמה למטה כמותו ואל יוכיח עליו חטאת שדמה למעלה:", + "אמר להם הפסח יוכיח. עיין בהראב\"ד שברייתא הזו קיצרה הדברים שנאמרו בה בגמרא מה שהשיבו לו ומה שהשיב הוא מפני שכבר הוא מפורש במקום אחר ומפני זה העתיק הגר\"א דברי הגמרא כאן. וז\"ל אמר ליה מה לפסח שכן זמנו קבוע. אמר להם חטאת פסולה שלא לשמה שנאמר בה \"היא\" ופסח פסול שלא לשמו שנאמר בו \"הוא\" אף באשם נאמר בו \"הוא\". א\"ל פסח וחטאת נאמר הוא בשחיטה ואשם נאמר בו הוא לאחר הקטרה והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר אם כן למה נאמר \"הוא\"? הוא קרב ואין תמורתו קריבה [סוף דברי הגר\"א הוא מתמורה דף יז]", + "נאמר בו הוא לאחר הקטרה. ולא ילפינן מניה דהוא לא נאמר בו אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בו דליבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר דאין כפרה בדם:" + ], + [], + [ + "(ט) כל זכר וכו'. ביארתיה לעיל פרשה פ\"ג ברייתא ה':", + "ת\"ל בכהנים – צ\"ל כל זכר בכהנים [הגר\"א]:" + ], + [ + "(י) ולא פסול. אם הקרבן פסול כגון נשחט בלילה או בדרום ואף על גב דיש לאו על אכילת פסול כדאמרינן (פסחים כד, א) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו סד\"א ניתי עשה דאכילת קדשים ונידחי הלא תעשה. קמ\"ל המיעוט ד\"יאכלנו\":", + "לרבות זבחי שלמי צבור. דקדשי קדשים נינהו כדאמרינן בפרק איזהו מקומן (דף נה.) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולה ק\"ק אף זבחי שלמי צבור דהיינו כבשי עצרת קדשי קדשים:", + "הוא פרט לתודה ואיל נזיר. אף לאשם דנאכלין ליום ולילה מ\"מ נמתעטו מהוא:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) מה חטאת מן החולין וכו'. ביארתי לעיל פרשתא ב' פ\"ג הלכה ג':", + "תורה אחת לסמיכה. שלא פירש בו בהדיא:", + "אשר יכפר בו. הראוי לכפרה חולק, פרט לטבול יום וכו' דלאו בני כפרה נינהו:", + "פרט לעולת הקדש. מפורש בזבחים (דף קג.) פרט לעולה הבאה מן המותרות שהיא לקיץ המזבח ועורה להקדש. עוד מוקי לה פרט למתפיס עולה לבדק הבית ושחטה קודם פדייה דלא קרינן ביה \"את עולת איש\" ועורה לבדק הבית. עוד מוקי לה במקדיש נכסים וכר' יהושע דאמר כרים יקרבו עולות והנהו עולות הם להקדש ולא לכהן:", + "אף עולת הגר. היינו גר שמת ואין לו יורשים דעולתו צריכה להקריב דעולה באה אף לאחר מיתה מ\"מ הלא אין לו בעלים ולא מקרי \"עולת איש\" וע\"כ עורו לבדק הבית ומאי דקאמר אף אדר' יהודה קאי דאמר פרט לעולת הקדש והוא מוסיף אף עולת הגר למעט דג\"ז לאו עולת איש הוא. וכן איתא בתוספתא דקרבנות:", + "והגר\"א גריס \"פרט לעולת הגר\" כלשון הגמרא וכונתו דלא ניטעי לומר דר' יוסי בר\"י סבר דאף עולת הגר צריך להנתן לכהן:", + "עולת איש וכו'. הוא דעת חכמים דפליגי אר' יוסי ב\"ר יהודה וכן אר' יהודה כדאיתא בתוספתא:", + "עולת גרים. היינו גר שמת ואין לו יורשים ופליגי אר' יוסי בר\"י [ראב\"ד וכ\"מ בתוספתא הנ\"ל דבזה הגר איירינן]:", + "עולה העולה ריבה. קרא יתירא הוא דלא אצטריך למכתב אלא \"העור לכהן\" אלא לרבות בא:", + "פרט שנשחטה חוץ למקומה. וחוץ לזמנה ודינן שאין עורותיהן לכהנים אלא נשרפת עם עורן וכדאיתא בזבחים (דף פה.) דפסולה לאו בת הפשט וניתוח היא אלא נשרפת עם עורה:" + ], + [ + "(ב) יכול אף אם נשחטה. כצ\"ל [הגר\"א] דתיבת \"שאני מרבה\" אין לו ביאור:", + "הואיל ולא עלתה וכו'. לא יהיה נקרא עולת איש ויהיה שייך העור לבדק הבית:", + "יצאו קדשים קלים. ודינן לבעלים:" + ], + [], + [ + "(ד) לא וכו' שלא זכו במקצתן. לא מצינו בתורה שום זכיה למזבח דהיינו אף בעולה שנתנה התורה זכות למזבח הוא רק בבשר ולא בעור לאפוקי כהנים מצינו שזכו בעור העולה ק\"ו שיזכו בעורות שאר קדשי קדשים:", + "כל עצמו וכו'. אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה בק\"ו מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד ולפיכך פרט בה הכתוב:", + "שבכל המקום העור וכו'. ר\"ל ופשיטא דעורות ק\"ק לכהנים כמו הבשר:", + "פרים הנשרפים וכו'. וכן בהלכה ה' סיום דברי רבי היא:", + "ניתנים מתנה לכהן רצו וכו'. כצ\"ל [הגר\"א]:" + ], + [ + "(ה) לפי שנאמר בה והפשיט. והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמרו מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו דבהדיא פרט הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהם:", + "הכי גרסינן אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום – כצ\"ל, ותיבת \"ינתן לכהן\" מיותר [הגר\"א וכן בגמרא ליתא]:", + "לו יהיה. רישיה דקרא \"המקריב את עולת איש\" ועליה קאי \"לו יהיה\":", + "פרט לטבול יום וכו'. דלא חזו להקרבה:", + "יכול. כמו שיכול לא יזכו בבשר וכלומר אף על פי שנתמעטו מלחלוק בשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:", + "שהוא לאכילה. והן אינן ראוין לאכילת היום:", + "ת\"ל עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. שגם העור ינתן דוקא למי שראוי להקרבה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) שיביא – צ\"ל שלא יביא:", + "מה כל וכל וכו'. בילקוט איתא \"מה כל\" וכ\"מ במנחות דף ע\"ג דהוי\"ו של \"וכל\" איצטריך לדרשא אחרינא:", + "האמור למטה ב' מינים. דמרחשת ומחבת שני מינין הם ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה לא יצא וכן בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:", + "אף כל האמור כאן. דהיינו חלות ורקיקין של מאפה תנור האמור בויקרא – שני מינין הן ואין מצטרפין להדדי:", + "על שום כליין נקראו וכו'. שיש כלי ששמו \"מרחשת\" ויש ששמו \"מחבת\" והוה ליה כאלו אמר קרא מנחה של מרחשת ומנחה של מחבת:", + "ולא על שום מעשיהן. דמרחשת מעשיהן רוחשין שהיה הכלי עמוק ומתקבץ השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה רוחש ומנענע. ומחבת מעשיה קשין שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ולזה היא קשה. ונפקא מינה מכל זה דהאומר \"הרי עלי מחבת\" אמרינן דכוונתו לא היתה למנחה אלא התנדב להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש. והביא ראיה לזה מקרא דכתיב מתחלה בקרא תנור ואחר כך מחבת ומרחשת וילמד תחתון מעליון, מה תנור כלי וכו'. ובגמרא (דף סג:) הביאו עוד ראיה אחרת מקרא, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ב) זה בית אב. שבאותו מקום:", + "המקריבים אותה. שמוטל עליהם היום להקריב אף על פי שלא הקריבה אלא אחד מהם:" + ], + [ + "(ג) כנגד זבחים. שלא יאמר הכהן לחבירו טול אתה זבחים ואני מנחות:", + "לכל בני אהרן תהיה. שלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם יחלקו המנחות:" + ], + [ + "(ד) יכול לא יחלקו מנחת מאפה תנור וכו'. הגר\"א ציין עיין במנחות עג. ורצונו לומר דשם ליתא להאי בבא. ובאמת לכל הבבות שאמר יכול וכו' יש שם סברא לזה כדלקמיה מה שאין כן בזה:" + ], + [ + "(ה) יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים. שהרי לא קמו תחתיהן בדלות:", + "אבל יחלקו עופות כנגד מנחות. שמחוייבין קינין ואין לו יכול להביא מנחה:", + "תלמוד לומר ועל מחבת וגו'. בגמרא איתא \"תלמוד לומר וכל נעשה במרחשת\":" + ], + [ + "(ו) עופות כנגד מנחות. שהללו מיני קמחין והללו מיני דמים:", + "אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות. בגמרא איתא \"אבל יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו והללו מיני דמים\":", + "תלמוד לומר וכו'. עיין בגמרא:" + ], + [ + "(ז) מחבת כנגד מרחשת. שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר איש כאחיו וסמיך ליה \"ואם על תודה\". [גמרא] וכתוב זה בתר \"וזאת תורת זבח השלמים\" לומר שאין חולקין תודה נגד שלמים:" + ], + [ + "(ט) איש חולק אף על פי שהוא בעל מום. זה כבר כתיב למעלה ועיקר אתי למעוטי דאין קטן חולק:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) זמן בבמה בזמן אהל מועד. דהיינו שיהיה זמן לאכילת קדשים בבמה בשעת היתר הבמות כמו שיש זמן באהל מועד שלמים לשני ימים ולילה אחד ותודה ליום ולילה ושייך בזה שם נותר וגם מחשבת פיגול:", + "הלן. דהיינו שנותר לאחר זמנו:", + "והיוצא. חוץ למחיצתו ותרוייהו בשריפה כדלקמן (פרשה ט' הלכה ג' ד') ואית לן למילפינהו מהדדי:", + "מה היוצא וכו'. דבמה לית לה מחיצה כלל:", + "אף הלן. דהיינו פסול זמן לא ינהוג בבמה:" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. מקל וחומר איכא למילף דגם בבמה איכא פסול זמן:", + "שאין המום פוסל בו. דקיימא לן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:", + "זמן פוסל בו. דלקמן פי\"ג הלכה ד' מרבינן עופות לפגול:", + "קדשי במה שהמום פוסל בהן. דכתיב \"לא תזבח לד' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום\" ומוקמינן להאי קרא בפ\"ב דבכורות (דף יד:) דאתי לבמת יחיד:", + "לאו. פי' מהאי דינא לא תילוף להחמיר:", + "שכן הזר פוסל בו. דכתיב \"הכהן..ומלק\" ולא זר:", + "תאמר בקדשים. היינו בקדשי במה:", + "הואיל ואין הזר פוסל כו'. ר\"ל מאי חזית להחמיר מטעם פסול מום אימא להקל בזמן מטעם שכשר בזר כדתניא לקמן (אחרי פ\"ט הלכה ז') \"וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' - זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה\":", + "תלמוד לומר תורת וכו'. תורת ריבויא היא לרבות תורה אחת לכל הקדשים בין קדשי אהל מועד בין קדשי במה לכל האמור שם בענין דהיינו זמן לתודה זמן לשלמים ומחשבת פגול ונותר נמי מגזירה שוה יליף מפגול עון עון כדאיתא בכריתות (דף ה.):" + ], + [ + "(ג) לשם תודה ולשם שלמים. דהכי אמר רחמנא \"תודת שלמיו\" - שדי על תודה שם שלמים:", + "תלמוד לומר זאת. מיהו אף דמיעט רחמנא דלא ישחוט לשם תודה משום דהא לא על תודה הביאה, ומכל מקום בדיעבד אם שחטו לשם תודה כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:" + ], + [ + "(ד) תורת זבח השלמים אם על תודה. כלומר תו אהני הא דקרי לתודה שלמים דדינה כשלמים:", + "מה שלמים טעונים סמיכה וכו'. כמפורש הכל בקרא:", + "ותנופה וחזה ושוק. משמע דמילי מילי קאמר, תנופה באימורים וחזה ושוק ועוד דחזה ושוק ינתן לכהן ומדברי הרב קרבן אהרן נראה דגרס \"ותנופת חזה ושוק\":" + ], + [ + "(ה) דברי ר' ישמעאל אמרו לו מפני וכו'. אין לו שום ביאור. והגיה הגר\"א דצ\"ל \"משום ר' ישמעאל אמרו מפני וכו'\" והיינו דאתי לפרושי למה איצטריך קרא להכי מהיכא תיתי לומר דתודה לאו שלמים היא הרי יש בה לשם ולבעלים ולכהן וכמו גבי שלמים כדתניא לעיל (ויקרא דיבורא דנדבה פט\"ז ה\"ב) דמה ואימורים למזבח ולחמי התרומה לכהן והעור והבשר לבעלים:", + "מפני שיצאת תודה לידון בדבר החדש. פי' שטעונה לחם מה שאין כן בשלמים:", + "יכול אין לה אלא חידושה. שכך היא המדה כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש וכו' כדלעיל בריש מכילתין:" + ], + [ + "(ו) מה שלמים באים מן המעשר. פי' בזמן שפירש בשעה שנדר להביא שלמים שיביאם ממעות מעשר שני וכדלקמיה ובמנחות פרק התודה (דף פב.) מפיק לה מקראי דאתו שלמים שם שם ממעשר דכתיב \"וזבחת שלמים ואכלת שם\" וכתיב במעשר \"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואכלת שם לפני אלהיך\", מה להלן מן המעשר וכו':" + ], + [ + "(ז) אמר הרי עלי. תודה סתם שלא פירש להביאה ממעות מעשר:", + "ת\"ל תורת זבח השלמים. כלומר עיקר מילתא דתודה באה מן המעשר הרי למדנו משלמים אם כן דינה כשלמים:", + "אין מביא אלא מן החולין. דהוה ליה דבר שבחובה ואינה באה אלא מן החולין כדבסמוך בהלכה י\"א אף תודה כן:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר אשר יקריב. דקרא יתירא הוא להביא לחמי תודה שאף הן כשלמים להביא מן המעשר:" + ], + [ + "(ט) יכול יביא היא ולחמה. פי' אחרי דלחם הוא טפל להתודה יכול שרשאי אף להביא לחם ממעשר:", + "תלמוד לומר שלמים אשר יקריב וכו'. פי' אשר יקריב הרי אתי ללחם כנ\"ל והשוהו הכתוב לשלמים:", + "יכול יביא. לחמה מן המעשר כמו שפירש:", + "תלמוד לומר שלמים אשר יקריב. לחם דומיא דשלמים שלא נתחייב להביא מן החולין כלום כשפירש ואמר הרי עלי שלמים מן המעשר אבל בזמן שאמר וכו' שמיד נתחייב בה ובלחמה שאין תודה בלא לחם וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, לכן אף על פי שפירש לחמה מן המעשר מיהדר הוא דבעי ולא מצי מיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:" + ], + [ + "(י) יכול יביא מחטי מעשר שני. היינו שיביא לחמי תודה מן חטי מעשר שני בעצמם:" + ], + [ + "(יא) ומנין לאומר הרי עלי שלמים וכו'. דמהם למדנו לתודה כנ\"ל וקאתי לפרושי אנהו גופייהו מנלן:", + "מה פסח וכו' ואינו בא אלא מן החולין. דילפינן מפסח מצרים שהרי לא היה להם עדיין לא הקדשות ולא מעשר:", + "הרי עלי תודה וכו'. כלומר לפיכך האומר הרי עלי שלמים ותודה סתם שמיד נתחייב להביא הרי הוא ככל דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין:", + "ונסכים בכל מקום. היינו אפילו פירש ואמר הרי עלי שלמים ונסכיהם מן המעשר, לפי שהנסכים לא הוקשו לשלמים כמו שהוקשו לחמי תודה:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מהו תודה יקריב. דבקרא קמא כתיב \"יקריב להשם\" והדר כתיב \"אם על תודה יקריבנו\" והוה מצי למכתב \"וזאת תורת זבח השלמים אשר לה' אם על תודה והקריב\". למה לי \"יקריב\"? ולמה לי \"יקריבנו\"? אלא היקריב בא לרבות דאיזה מהן שירצה יקריב עם הלחם:", + "תלמוד לומר תודה יקריב. מכל מקום איזה תודה שהיא [ומה שכתוב בגירסתנו \"ושניה יביא בלא לחם\" הוא מיותר (הגר\"א) ואגב גררא נקטיה דזה לא נפיק כלל מ\"יקריב\"]:", + "תלמוד לומר יקריבנו. מיעוטא הוא לאחד ולא לשנים והואיל וריבה הכתוב ומיעט ריבויא להקרבה ומיעוטא מלחם. הלכך שניה תיקרב בלא לחם. ועיין במנחות דף עט: ובליקוטי הלכות שם:" + ], + [ + "(ב) ומנין לרבות וכו'. ואפילו נתכפר בראשונה הויין הני בני הקרבה:", + "אם על. ריבה דכל אלו קרבין תודה:", + "תלמוד לומר התודה. דיתירא הוא דהוי מצי למכתב \"והקריב על הזבח חלות וגו'\":", + "ולא חילופה. היינו שאבדה והפריש אחרת חילוף תחתיה ונמצאת הראשונה. אם קדם והקריב שוב השניה שהיתה חילופה אינה טעונה לחם:" + ], + [ + "(ג) והקריב על זבח. הוה מצי למכתב \"והקריב התודה\" ואתי 'זבח' לרבויי לחייבו על כל זבח דהיינו שאם הביא שלש בהמות לתודה חייב לחם על כל אחת ואחת:", + "והלא דין הוא. היינו דאי לאו קרא הוה אמינא למילף מדינא דסגי ליה בהארבעים חלות לכולן:", + "שמיעט בלחם. בעצרת שאינו מביא אלא שתי לחם:", + "ריבה בכבשים. שמביא שני כבשים:", + "כאן שריבה בלחם. ארבעים חלות:", + "אינו דין שירבה בכבשים. היינו שיהיה דיי בזה הלחם על כמה כבשים:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר בשמן בשמן ב' פעמים. היה לו לכתוב \"חלות מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים בשמן\":", + "ואין ריבוי אחר ריבוי. בגמרא (דף פט.) פריך האי ריבוי אחד הוא דהאחד בשמן צריך לגופיה ומתרץ הכי קאמר אילו לא נאמר בשמן בלול כלל אלא חלות מצות בלולות בלבד גם כן הייתי אומר לוג ככל המנחות והשתא שנאמר ב' פעמים \"בשמן\" הוו תרי ריבויי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:" + ], + [ + "(ה) יכול. אי לא כתיב אלא הני תרי \"בשמן\" הוה אמינא:", + "ישליש. יחלוק:", + "חצי הלוג לשלשה מינים. בשוה כביצה לכל מין ומין:", + "תלמוד לומר סולת מורבכת חלות בלולות בשמן. דהאי \"בשמן\" יתירא הוא דלא איצטריך דממילא ידעינן שהרבוכה בשמן כדאשכחן בחביתין בשמן תעשה מורבכת:", + "ריבה. להוסיף שמן לרבוכה:", + "ואן ריבוי אחר מיעוט. דתרי \"בשמן\" קמאי מסקינין מעיקרא דהוא למעוטי:" + ], + [ + "(ו) מחצה לחלות. לבוללן:", + "ומחצה לרקיקין. למשיחה ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה שמינית הלוג שלה:", + "כמין כי. כ\"ף יוונית קרווין בלשונני כי. וטובל אצבעו בשמן ומושח על הרקיק:", + "לתודה. היינו חציו לרבוכה וחציו לחלות ורקיקין [רש\"י בפרק שתי מדות]:", + "ורביעית שמן לנזיר. לחלות ורקיקין שבו:", + "ואחד עשר יום שבין נדה לנדה. בין סוף נדה לתחלת נדה שמשכלו ימי נדה אינה חוזרת להיות נדה לישב לראיה אחת ששה והוא בין ראתה בהן בין לא ראתה עד שיכלו י\"א יום ואותן י\"א יום דין אחד להם שהרואה בהן ג' ימים רצופים הרי זו זבה וצריכה שבעה נקיים והרואה בהן יום אחד או ב' ימים שומרת יום אחד:" + ], + [ + "(ז) למדנו לרבוכה. חלות מבושלות במים תחלה שבאה סלת ולא קמח:", + "מנין לכולן. חלות ורקיקין ולחם חמץ:", + "תלמוד לומר סלת חלות. גבי רבוכה דהכי כתיב \"סלת מורבכת חלות\" וילפינן חלות חלות לגזירה שוה:", + "אף חלות האמורות בכולן. \"חלות מצות בלולות בשמן\" \"על חלות לחם חמץ\":" + ], + [ + "(ח) והלא רקיקין לא נאמר בהם חלות. אימא יכשרו לבוא קמח:", + "מה מצות האמורות בחלות סלת. דכבר ילפינן ליה מגזירה שוה דרבוכה:" + ], + [ + "(ט) ואפ נפשך לומר. דלא ניחא לך לימודנו שהם תחלה בפסוק וסלת מורבכת כתב בסוף ומדשבקיה עד הכא אלמא הוא דהוי סולת אבל הנך לא, להכי אמר וסלת מורבכת, מדכתיב בוי\"ו מוסיף על ענין ראשון ללמד עליון מתחתון:", + "סולת מורבכת צ\"ל וסולת [הגר\"א] ופשוט:", + "הרי הוא כמוסיף על רבוכה. פי' הרי הוא כמוסיף שאר הנזכרים למעלה על רבוכה. וחלת לחם חמץ דכתיב בסוף ילפינן ליה דהוא סלת מגזירה שוה דחלות חלות:" + ], + [ + "(י) כנגד חמץ. היינו כפי שיעור שהביא סלת לצורך לחם חמץ כן הבא לצורך מצה:", + "מה חמץ עשרה עשרונות. כדיליף לקמיה:", + "מלמד שאין הלחם מתקדש. היינו דלקמיה ילפינן דהלחם מתקדש קדושת הגוף [ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה] בשחיטת הזבח ואשמועינן הכא דאין שם לחם עליו להתקדש על ידי השחיטה כ\"ז שלא קרמו פניו בתנור מדכתיב \"לחם\" ואן לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב \"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד\":", + "יקריב קרבנו על זבח מלמד וכו'. קרבנו דהיינו לחם מתקדש על ידי זבח:", + "שאין הלחם מתקדש. כצ\"ל:", + "על זבח תודת. משמע זבח לשם תודה שצריך לשוחטו לשמו ואז מתקדש הלחם:", + "הלחם מקודש. דעיקר תלוי בשחיטה מדכתיב \"זבח\". ועיין בהגהות הגר\"א וכדבריו איתא בתוספתא דמנחות פ\"ה משנה ג' בגירסת אור הגנוז שם וכ\"מ בפסחים דף יג ע\"ב בגמרא ע\"ש דמדמה תודה לכבשי עצרת.ועיין בראב\"ד. ומשמע גם כן דהיה לו הגירסא כמו שכתב הגר\"א:", + "אין הלחם מקודש. כלל ואפילו ביוצא אינו נפסל אבל לדעת רבי נפסל ביוצא. ועיין שם בדף מ\"ז דאף לדעת רבי אינו מקודש גמור כיון שנזרק שלא לשמה ולכולי עלמא בין לאביי בין לרבא שם אינו ניתר באכילה דהא ממעות תרומת הלשכה בא וזריקת דם לא הואי לשמה דתשתרייה באכילה:" + ], + [ + "(יא) שלמיו. יתירא הוא:", + "לכל האמור בענין. שיטעון אף רבוכה:", + "תלמוד לומר בו. באיל נזיר:", + "מצות. דכתיב מצות סלת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן ופריך הגמרא (דף עח.) \"מאי תלמודא?\" היכי ממעט ממצות, ומשני \"דבר שנאמר בו מצות\" בתודה דהיינו חלות ורקיקין לההיא אתקש המצות האמורות בנזיר אבל לרבוכה דאין כתיב בה \"מצות\" לא הוקשו לחם נזיר:", + "ואינו בא חמץ. צ\"ל ואינו בא רבוכה [הגר\"א], וכן מוכח מגמרא הנ\"ל:", + "לעשרה קבין ירושלמיות. שיטענו שיעור סלת זה להשני מינין חלות ורקיקין דכל השלשה מינין מצה של תודה היו ט\"ו קבין ירושלמיות כדאיתא במשנה שם ונזיר דלא היה בו אלא שני מינין, חלות וריקיקין ולא רבוכה, צריך עשרה קבין:", + "ולרביעית שמן. מפני שהמצה כולה של תודה לא היה לה אלא חצי לוג שמן שהוא שתי רביעיות ונותן רביעית אחד לרבוכה ורביעית השני מתחלק לחלות ורקיקין כנ\"ל. נמצא לנזירות, שאין לו רבוכה, אין לו אלא רביעית שמן:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) מן המחובר. דבעינן שיהא כל החלות ביחד בשעת תרומה:", + "שלא יטול פרוס. שאם נפרס מקצת הלחם אחר זריקת הדם לא יטול מן הפרוס אלא מן השלם משום דכתיב \"אחד\" אבל אם נפרס קודם הלחם פסול כדאיתא במנחות דף מ\"ו:", + "שיהא כל הקרבנות שוים שלא וכו'. דהיינו שיטול אחד מכל מין ולא יטול ממין אחד שנים וממין השני לא יטול כלום:", + "איני יודע מכמה. חלות הוא נוטל אחת:" + ], + [ + "(ב) ונאמר בבכורים תרומה. דאמר מר \"ותרומת ידך\" אלו הבכורים:", + "מה תרומה דבכורים אין להו שיעור. דכמה שירצה מביא כדאיתא בפרק א' דפאה:" + ], + [ + "(ג) מתרומה שאין אחריה תרומה. דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת:", + "שיש אחריה תרומה. שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו:", + "במקום תרומה. אין לו ביאור. והגר\"א הגיה \"במקום המיוחד\" והוא ירושלים \"מתרומה הנאכל במקום המיוחד\" דהיינו בכורים שגם כן נאכל בירושלים:", + "ואל תוכיח תרומת מעשר שאינה נאכלת במקום המיוחד. כצ\"ל. אלא בכל מקום:" + ], + [ + "(ד) שהיא אחד מעשרה. וממילא צריך לעשות מכל מין עשר חלות שלא יטול פרוס כנ\"ל:", + "איני יודע מכמה. קמח הוא עושה החלה של חמץ:", + "מה חמץ וכו' עשרון לחלה. דכתיב \"שתים שני עשרונים\":", + "תודה ושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח:", + "אף לחם האמור כאן עשרון לחלה. נמצא לעשר חלות עשרה עשרונים:" + ], + [ + "(ה) מה חלות וכו' שני עשרונים לחלה. כדכתיב \"שני עשרונים יהיה החלה האחת\":" + ], + [ + "(ו) ובאה עם הזבח. כמותה דחמץ בגלל תודה ושתי הלחם בגלל כבשים:", + "שאינו בא חמץ. כדתנן \"כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם\" (מנחות נב, ב):", + "ואינו בא עם הזבח. אלא בגלל עצמו:" + ], + [ + "(ז) או כלך לדרך זו. היינו דהדר פריך דאדרבה יותר הו\"ל למילף מלחם הפנים:", + "דנים וכו' ממנחה וכו'. כדתנן \"כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחו\"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם\":", + "שאינן באות אלא מן הארץ. דכתיב בהו \"ממושבותיכם\":", + "ואין באות אלא מן החדש. דכתיצב \"מנחה חדשה\" (ויקרא, כג)", + "שאין ת\"ל תביאו. שהרי כבר נאמר \"והקרבתם מנחה חדשה\" ומצי למימר \"ממושבותיכם תנופה\" אלא בא לרבות חמץ שבתודה לומר לך שכל מה שאתה מביא ממקום אחר שהוא כעין זה דהיינו חמץ ועם הזבח יהיה דינו גם כן כזה:" + ], + [ + "(ח) אי מה להלן. בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא:", + "תלמוד לומר תהיינה. בשני יודין ויו\"ד יתירא לרבויי ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה באם אינו ענין לשתי הלחם תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים. [ותיבת \"אלו שני עשרונים\" מחקו הגר\"א וכן בגמרא ובילקוט ליתא]" + ], + [ + "(ט) יכול וכו'. יהו כולן קרבן אחד. פי' רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה רבוכה מביא כדאשכחן במנחת מאפה רצה זה מביא רצה זה מביא ולעולם רק מין אחד מביא כמו שהחמץ שלו מין אחד:", + "תלמוד לומר והקריב וכו' חלות בלולות בשמן. הרי כאן ארבעה מינין:", + "ואומר והקריב ממנו אחד מכל קרבן. שהיא אחד מעשרה כנ\"ל הרי כאן ארבעים חלות. שלשמים מהן מצה וע\"ז היה עשרה עשרון. נמצא כל מין ומין דהיינו חלות או רקיקין או רבוכה היה בו ג' עשרונים ושליש עשרון. וזהו שסיים נמצא ג' עשרונים וכו':", + "ונמצא שלש לעשרון. כצ\"ל, דהיינו שלש חלות לעשרון:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) שאכילתן ליום אחד צ\"ל שאכילתן ליום ולילה [הגר\"א וכן איתא בזבחים לו.]:", + "תלמוד לומר קרבנו. לרבות לחמי תודה שקרויים קרבן \"והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה\". ובגמרא איתא דחלות ורקיקין שבנזיר גם כן ילפינן מיניה דזמנו ליום ולילה. ובאמת חלות ורקיקין שבנזיר איתקש לעיל בספי\"א ללחמי תודה לענין שיעור הבאת הקמח לזה וה\"ה לענין זמן אכילתן:", + "הולדות והתמורות. ולד תודה ותמורת תודה כולן קרבין כדאמרינן בבכורות (דף יד.) מקרא:", + "תלמוד לומר ובשר. דהוי ליה למכתב \"ותודתו ביומו יאכל\" הוי ליה קרא יתירא לדרשא. והנה בגמרא שם מרבינן מזה גם החילופים [דהיינו במפריש תודתו ואבדה והרפיש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה הויא שניה חליפי תודה וקריבה כדילפינן לעיל פי\"א] וכן הגיה הגר\"א כאן:", + "תלמוד לומר זבח. ושאר קדשי קדשים הנאכלין ילפינן מנייהו:", + "שלמי נזיר. לפי שטעון לחם כמותה:", + "ושלמים הבאים מחמת פסח. היינו מותר הפסח דקיימא לן מותר הפסח קרב שלמים כדלעיל (ויקרא דיבורא דנדבה פרק י\"ח הלכה ד') ולפי שבאה מחמת פסח זמן אכילתה כפסח:" + ], + [], + [ + "(ג) תלמוד לומר וכו'. (ויקרא כ\"ב, כ\"ט-ל'):", + "אם אינו ענין לאכילה. דנפקא לן מקרא קמא:", + "שלא תהא אלא וכו'. ר\"ל שלא יחשב בזביחה מחשבת חוץ לזמנו:" + ], + [], + [ + "(ה) להרחיק מן העבירה. שלא יבוא לאכלו אחר עלות השחר ויתחייב כרת:", + "אבל אין מחשבה פוסלת. שאם חישב לאכול אחר חצות לא נפסלו:", + "ואין חייבין וכו'. אם עבר ואכלן אחר חצות אינו חייב כ\"א מכות מרדות מדרבנן:", + "עד שיעלה עמוד השחר. שאז נעשה נותר גמור מדאורייתא וחייבים עליו ואם חישב לאכול משיעלה עמוד השחר פיגל:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא שלמים. דבשלמים משתעי דכתיב בתריה \"ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו\":", + "הבאה בזמנה. ביום טוב ראשון:", + "מנין חגיגה הבאה תשלומין. כצ\"ל [הגר\"א. ותיבת \"חגיגה הבאה מחמת פסח\" (שהוא חגיגת י\"ד) מחקו ומקומה בתחלת הלכה ז' לקמיה כגון אם לא חג ביום טוב א' שיש לו תשלומין כל שבעה:", + "שלמים הבאים בתוך המועד. הם שלמי שמחה שחייב אדם להקריב שלמים נוספים על שלמי חגיגה שנאמר \"וזבחת שלמים ואכלת שם\":", + "שלמים הבאים אחר המועד. שהפרישן לשלמי שמחה ונתותרו עד אחר המועד:", + "תלמוד לומר נדר ואם נדר או נדבה. ר\"ל דהוה ליה לומר נדר וכתב \"ואם נדר\", בא לרבות אלו:" + ], + [ + "(ז) מתוך שנאמר וכו'. צ\"ל מתחלה \"חגיגה הבאה עם הפסח מנין מתוך וכו' אשר תזבח בערב\". בחגיגת י\"ד מיירי שנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של יו\"ט הראשון עצמו קאמר קרא דאם כן מאי בערב הלא שחיטתן כל היום כולו:", + "לשני ימים. דהאי \"בקר\" בקר של ששה עשר הוא:", + "יכול ליום ולילה אחד. דהאי \"בקר\" בוקרו של ט\"ו קאמר:", + "תלמוד לומר לבקר. פי' כשהוא אומר ביום ראשון לבקר מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יו\"ט וקאמר \"לבקר\" דלא תלין עד בקר שני:", + "או אינו אלא בקר ראשון. מפרש בגמרא (פסחים עא, ב) דהכי קאמר דלמא בשתצי חגיגות הכתוב מדבר אחת בחגיגת י\"ד ואחת בחגיגת ט\"ו ולא ילין אתרוייהו קאי והכי משמע קרא: לא ילין מבשר חגיגת י\"ד אשר תזבח בערב והיינו עד הבקר דסתם לינה הוא עד בקר וגם אשר תזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת ט\"ו לא ילין לבקר של ששה עשר:", + "ומה אני מקיים. פי' דהדר אמר תנא אם נאמר דעל שתי החגיגות אמר קרא דנאכלות ליום ולילה באיזה חגיגה חוץ מזו אקיים מה שאני מוצא בקרא אחרינא דנאכלות לשני ימים הרי השווית את כולן וא\"ת היכן אני מוצא זה? תלמוד לומר אם נדר, האי \"אם\" בא לרבות עוד דבר דנאכל לשני ימים והוא על החגיגה ואם כן ע\"כ האי \"אם נדר\" בא לרבות על חגיגת ט\"ו וקרא ד\"לא ילין\" אתי לחגיגת י\"ד דנאכלת לשני ימים והאי \"לבקר\" היינו בקר שני וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ח) התמורות. של הנאכלולת לשני ימים:", + "תלמוד לומר נדר ואם נדר או נדבה. בקרבן אהרן פירש דהריבוי מן הוי\"ו ד\"ואם נדר\" והגר\"א באדרת אליהו פירש מן \"או\" דלגבי נדבה:", + "תלמוד לומר אם זבח צ\"ל תלמוד לומר זבח. דהאי זבח יתירא הוא ואתי לרבות:" + ], + [ + "(ט) תלמוד לומר וכי תזבחו. בפרשה קדשים שאין תלמוד לומר שהרי כבר כתב בפרשה צו:" + ], + [ + "(י) תלמוד לומר וכי תזבחו זבח. כצ\"ל. וכן איתא לקמן בפרשת קדשים וכן גרס הגר\"א ומתיבת \"זבח\" קדייק דהוא יתירא:" + ], + [ + "(יא) ביום וכו' מצוה לאכול ממנו ביום הראשון. דאי לאו הכי הוה ליה לומר \"ביום הקריבו את זבחו וממחרת יאכל\" ומשום הכי אמר דלהורות בא דעיקר מצוה היא לאכול ביום הראשון:", + "יכול לשני ימים. הרבה מפרשים יגעו על הברייתא הזו והגיהו אותה, זה בכה וזה בכה. ולפי הנראה מהגר\"א באדרת אליהו שגירסתו \"יכול ליום אחד\" ויעלה הכל כהוגן. וזהו ביאורו: יכול ליום אחד היינו שלעיכובא הוא יום אחד ואחר כך יהיה עליו שם נותר. תלמוד לומר \"וממחרת\". אי ממחרת יכול מצוה לאוכלו לשני ימים, היינו דהמ\"ע הוא יום שני כמו יום הראשון והאי דכתב \"יאכל וממחרת\" היינו רק משום דזריזין מקידימין למצות. ת\"ל \"והנותר\" משמע מזה דרק אם הותיר רשות לאכלו גם ביום שני אבל עיקר המצוה הוא ביום הראשון:" + ], + [ + "(יב) אי והנותר יכול אם הותירו כולו וכו'. דהוה אמינא \"והנותר\" היינו הנותר מאכילתו שלא אכלו כולו ביום הראשון כעין מה שכתוב \"ותאכל ותשבע ותותר\", אבל אם לא אכל כלל ביום הראשון לא מצי לאכלו ביום שני:", + "תלמוד לומר יאכל ואפילו כולו. דהאי \"יאכל\" בתרא יתירא הוא דהוה ליה לכתוב \"וממחרת הנותר ממנו\":" + ], + [ + "(יג) אף זבחים הנאכלים לשני ימים לילה אחריהם. כצ\"ל:", + "ת\"ל עד יום. בפרשה קדשים דהוה ליה לכתוב \"והנותר ליום השלישי\":" + ], + [ + "(יד) תיכף לזמן אכילתן. כצ\"ל:", + "אף זבחים וכו' תיכף לאכילתן שריפתן. היינו באור שלישי שכבר נגמר אכילתן. והכא לא קאמר הברייתא זמן אכילתן דעצם זבמנו הוא רק ביום הראשון כנ\"ל:", + "תלמוד לומר ביום. היינו בפרשה שלנו:", + "לא ישרף. אלא יקבר:", + "תלמוד לומר ישרף אפילו לעולם. פי' הראב\"ד מדקרינא \"ישרף\" ולא קרינא \"ישרוף\":" + ], + [ + "(טו) מבשר ולא העצמות וכו'. דלאו בכלל בשר נינהו ואין בהן משום נותר:", + "פרט לעובר ולשליא. דשליא פירשא בעלמא הוא ועובר קסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ולא במעי אמן לפיכך אינן בכלל קדשים שניתותרו [הראב\"ד]. ועיין בסוף תמורה:", + "בנה אב לכל הנשרפים וכו'. במה מצינו מנותר וזו היא מדה בתורה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) כוף אזנך לשמוע וכו'. היינו שלא תפרש המקרא כפשוטו דמיירי במי שעשה העבודה כדין אלא שאחר כך אכל הקרבן שלא בזמנו דזה אי אפשר לומר דאחר שהוכשר בעבודת דמו כתקונו יחזור ויפסל?! אלא הכתוב מיירי במחשב בשעת עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי ומאי דנקט שהשוחט לאו דוקא דהוא הדין בכל ד' עבודות הדם. ועיין בהגהות הגר\"א דגרס \"במחשב לאכול כו'\" כגרסת הגמרא משום דלקמן בה\"ד קאמר \"יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה וכו'\":", + "הרי זה בלא ירצה. שנפסל הקרבן לאפוקי אם עשה העבודות כדין ואחר כך קלקל שאכלו שלא בזמנו או שלא אכלו כלל לא נפסל הקרבן:", + "אמר רבי עקיבא שומע אני וכו'. פי' שכונת הכתוב כפשוטו וכונתו היתה לפרש דבריו כמו שאמר אחר כך הן מצינו אלא שר\"א הפסיקו ואמר לו וא\"א לומר כן דמאחר שהוכשר יחזור ויפסל בתמיה:", + "הן מצינו. כצ\"ל ופי' השיב ר\"ע לפרש דבריו הן מצינו בזב וזבה בשביעי שלהן וכן בשומרת יום כנגד יום באחד עשר יום שבין נדה לנדה בשני שלה:", + "שהן בחזקת טהרה. שכבר כלה מנינם דמקצת היום ככולו וטבילתן ביום וכשראו אחר טבילתן בו ביום סתרו טהרתן ואדם וכלים שנגעו בהן היום אחר טבילתן טמאים למפרע כדתנן בפרק קמא דזבים משנה ב' גבי זב ראה זוב אפילו יום שביעי סותר שלפניו וה\"נ תנן גבי שומרת יום בפרק בתרא דנדה ושוין ברואה תוך אחד עשר יום וטבלה ביום שלאחריו ושמשה מגען ובעילתן תלויין וזהו תלייתן אם תראה היום יהיו טמאין למפרע וחייבין בקרבן, אלמא אשכחן כה\"ג דלאחר שהוכשר ונשלמה טהרתו ועלתה לו טבילה אם ראה אחר כך בטלה טהרתו:", + "אף זה שהיה בחזקת היתר. כשנזרק דמו בהכשר:", + "יהיה פסול. ויתבטל הכשרו למפרע. והיינו דבכיון שבאכילת בשר גם כן קצת כפרה יש בזה כדכתיב \"ואכלו אותם אשר כופר בהם\" מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכיון שאכלוהו חוץ לזמנו פסלוהו להקרבן [הראב\"ד] ומשמע מניה דה\"ה בעניננו דאיירינן בשלמים ששייך הבשר להבעלים גם כן יש קצת כפרה באכילתן הואיל דמצוה לאכלן בתוך העיר שהן קדשים:", + "תלמוד לומר המקריב. בגמרא איתא דהשיב לו כן ר\"א ת\"ל המקריב אותו לא יחשב לו בשעת הקרבה הוא נפסל כשמחשב שלא כהוגן ואינו נפסל ביום השלישי אם אכל ממנו שלא כהוגן כל שלא חישב ע\"מ כן בשעה שהיה מקריב:" + ], + [ + "(ב) אלא זה כהן המקריב. ואמר לך הכתוב שלא יהא כשר לכהונה ושמע מינה תרתי שעת הקרבה ופסול כהן:", + "תלמוד לומר אותו. דאם כן לכתוב \"המקריב לא יחשב\", השתא דכתיב \"אותו\" - הזבח ב'לא יחשב' ואין המקריב ב'לא יחשב':" + ], + [ + "(ג) יכול המאחר נדרו וכו'. נקט פסול זה דדמי למאחר בשר זבחו ודרש אותו פרט למאחר נדרו:", + "במחשבה הוא נפסל. מקרא זה מפורש מן הראשון דהמקריב לא משמע להו שעת הקרבה עד דגמר קרא למילתיה ואמר \"המקריב אותו לא יחשב\" במחשבה זאת, דהאי \"לא יחשב\" לדרשא הוא דאתי דהא כתיב מתחלה \"לא ירצה\":" + ], + [ + "(ד) אלא בזריקה. דהיינו שחישב בשעת זריקה לאכול חוץ לזמנו דהא ילפינן לעיל מן \"המקריב אותו\" בשעת הקרבה הוא נפסל והקרבה הוא זריקה:", + "תלמוד לומר אם האכל יאכל וכו'. בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר [גמרא] שהשחיטה וקבלה הלא הם מהדברים המביאים את הקרבן לידי היתר אכילה:", + "שירי הדם והקטר חלבים. אם חישב בהן על מנת לאכול הבשר חוץ לזמנו. ובכלל דברים המביאין לידי היתר אכילה הם דהא כן הוא המצוה לכתחלה לשפוך השיריים אל מקומן ולהקטיר החלבים ואחר כך לאכול הבשר:", + "ואכילת בשר לא גרסינן בגמרא:", + "תלמוד לומר המקריב. דהוא הזריקה והלא זריקה בכלל דברים המביאין לידי אכילה דנפקא לן מ\"ואם האכל יאכל\":", + "שמעכבים את הכפרה. שבלתם לא יוכל לבוא לידי כפרה:", + "שירי הדם והקטרת חלבים שאין מעכבין. כצ\"ל. דאפילו אם לא שפך השיריים ליסוד הורצה הקרבן וכן אם חיסר הקטרת אמורין דכתיב \"הדם הוא בנפש יכפר\":" + ], + [ + "(ה) פוסלת בהילוך. פי' שהמחשבה פוסלת אף אם חישב בשעת הולכת הדם למזבח:", + "בלא הילוך. הדם מן העזרה למזבח ועל כן חשיבה עבודה:", + "אבל אפשר לה שלא בהילוך. והלכך לא חשיבה עבודה למיפסל בה:", + "במקום שהוא צריך להלך. הולכה זו מחשבה פוסלת בה אם חישב בה מחשבת פגול. ואיתא בגמרא \"כיצד? קבלו בחוץ והכניסו לפנים\" (דהיינו שקבלו להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח\\'7d \"זהו הילוך שצריך להלך. קבלו בפנים והוציאו לחוץ\" (כלומר ריחקו מן המזבח. הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה) \"זהו הילוך שאין צריך להלך\":", + "שאין מחשבה וכו'. צ\"ל אין דהוא מלתא באנפי נפשיה:", + "בדבר הראוי לעבודה. כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים הוא אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר חדש ולא משום קרבן אתיא:", + "ובמי שראוי לעבודה. לאפוקי אם חשב בה כהן בעל מום אין מחשבתו מועלת לפגל הקרבן:", + "ובמקום שהוא כשר לעבודה. לאפוקי כשחישב בעת שנפגם המזבח לא נעשה הקרבן פיגול על ידי מחשבתו (כל זה מבואר במנחות דף ה:):" + ], + [ + "(ו) אלא באכילת בשר. היינו על אכילת בשר לאכול חוץ לזמנו:", + "מנין לרבות זריקה וכו'. פי' אם חשב בשעת שחיטה וקבלה לזרוק או להקטיר חלבים או לשפוך שיריים ליסוד חוץ לזמנו מנין דהוי פיגול על ידי זה:", + "אכילה לאדם ואכילה למזבח. בשתיהן נעשה פיגול אם חישב להאכילן חוץ לזמנו:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) תלמוד לומר אם האכל יאכל לרבות וכו'. באדרת אליהו משמע דהריבוי הוא מ\"ואם\" דדרשא הראשונה דהלכה וי\"ו הוא מ\"האכל יאכל\". ובראב\"ד משמע דהריבוי כאן מ\"ביום\" דהוה ליה לכתוב \"בשלישי\":" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) חוץ למקומו מנין. שפוסלת בקדשים כגון שמחשב על אימורין להקטירן חוץ למקומן או על בשר קדשי קדשים לאכלן חוץ לקלעים ועל קדשים קלים לאכלן חוץ לחומה:", + "זמן פוסל. אם נשאר מבשר שלמים עד יום השלישי נפסלו וכן אם יצאו חוץ לחומה:" + ], + [ + "(ב) שאין מחשבה וכו'. צ\"ל שאין מחיצה [הגר\"א], דבמה דאינה צריכה מחיצה והכל הוא חוץ:", + "תלמוד לומר בפרשה קדושים אם האכל יאכל והאי קרא גם כן במחשב לאכול ביום השלישי ולא בנותר ממש מדסיים בסיפא דקרא \"פגול הוא לא ירצה\", ואי בנותר – לאחר שהוכשר יחזור ויופסל?! והשתא כיון דבפגול מיירי אם אינו ענין וכו':", + "תלמוד לומר בשלמים. בפרשה צו \"והנפש האוכלת ממנו עונה תשא\" ועון זה הוא כרת דילפינן לה גזירה שוה דעון עון מנותר. נאמר כאן \"עונה תשא\" ונאמר להלן גבי נותר \"ואוכליו עונו ישא\". מה להלן כרת דכתיב שם \"כי את קדש ה' חילל ונכרתה\", אף כאן כרת. ואמר \"והנפש האוכלת ממנו\" והאי \"ממנו\" יתירא הוא ולמעט בא – ממנו ולא מאחר דהיינו ממנו דהוא חוץ לזמנו ודאיירינן בה חייב כרת ולא מאחר דהיינו חוץ למקומו:", + "וא\"ת הא בהאי קרא דחוץ למקומו גם כן כרת כתיב דכתיב \"ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה הנפש ההיא\" – על זה תירצו בפרק ב' דזבחים (דף כז.) וביררו שם דהאי \"ואוכליו עונו ישא\" דכתיב שם הוא מיירי באוכל נותר ממש [דקרא הקודם מיירי במחשב בשעת עבודה לאכול חוץ לזמנו (ורק באם אינו ענין אמרינן דאתי לרבות חוץ למקומו) וזה המקרא מיירי באוכל ממש הנותר חוץ לזמנו] ולא קאי אאוכל קרבן שחשב עליה תחלה מחשבת חוץ למקומו:", + "[ודע דלפי פירוש הקרבן אהרן שהעתקנו צריך לגרוס בפנים \"תלמוד לומר בשלמים ממנו עונה תשא חוץ וכו'\"]:", + "לערלים ולטמאים. היינו שיאכלוהו או שיקריבו את האימורים:", + "תלמוד לומר אותו. \"לא ירצה המקריב אותו\", והאי \"אותו\" קרא יתירא הוא לדרשא – אותו בלא ירצה, שאם הקטיר אימורים לאחר שנפסלו על ידי חוץ לזמנו וחוץ למקומן קאי בלא תעשה. אבל אין השוחט וכו':" + ], + [ + "(ג) הלן. שלן הדם או האימורים:", + "והיוצא. שיצאו האימורים חוץ לעזרה דאי בדם הא תני מקודם:", + "והפסח והחטאת וכו'. מנין בכל אלו שאם עבר והקטיר לוקה משום לא ירצה:", + "תלמוד לומר לא ירצה ולא יחשב. דחד מהני לאוי דלא איצטריך לגופיה לרבויי שאר פסולים הוא דאתי:", + "תיבת \"לאוכל\" מיותר [הגר\"א. והזית רענן כתב שצ\"ל \"לאוכלם\" והיינו מי שאוכלם יהיה בלא ירצה. ודוחק]. ובעזרת כהנים כתב שצ\"ל תיבת \"לאוכל\" אחר כך – \"יכול יהו חייבים עליו כרת לאוכל\", והיינו אם אכל בשר מזבח שנפסל באחד מכל הפסולין הללו יהא ענוש כרת כיון דכולהו אתרבי ללא ירצה וכתיב בסיפא דקרא \"עונה תשא\" דהיינו שהיא בכרת כנ\"ל אימא האי \"עונה תשא\" על כל הני פסולים קאי ובכולן אני קורא \"והנפש האוכלת עונה תשא\":", + "תלמוד לומר אותו הוא ואוכליו. תלתא מיעוטי כתיבי הכא. כתיב \"לא ירצה המקריב אותו וגו' עונה תשא\" דמשמע אותו דהיינו חוץ לזמנו היא בעונה תשא בכרת, שאר פסולין לא. וכתיב \"הוא\" יתירא בקדושים תהיו – \"פגול הוא\". ועוד כתיב שם מיעוט \"ואוכליו עונו ישא ונכרתה\" ואנותר קאי ומיעט קרא הוא בכרת ולא פסול אחר ואוכליו דהיינו אוכל נותר בכרת לאפוקי אוכל משאר פסולים שאינן בהכרת אלא בלא תעשה דכל שבקדש פסול נתן הכתוב לא תעשה על אכילתו (פסחים כד, א):" + ], + [ + "(ד) לכך נאמרו. למעט שאר פסולים מכרת:", + "לא ירצה ולא יחשב לאוכל - מיותר [הגר\"א וכ\"כ ש\"א]:", + "או לא נאמרו. המיעוטין אלא ללמד שאין חייבין כרת על הפיגול ועל הנותר אלא בשלמים בלבד:", + "תלמוד לומר וינזרו מקדשי בני ישראל. בפרשת אמור אל הכהנים לענין טומאה. מה להלן יש בכללן גם שאר קדשים אף כאן נמי שאר קדשים. [והגר\"א גריס \"תלמוד לומר איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים\" דמיירי התם לענין טומאה. והיא היא. וטעמו משום דהתורת כהנים מסיים לבסוף מן המקרא הזה והראב\"ד מתרץ דתרוייהו קראי צריכי לענין, עיי\"ש]:", + "או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים. פי' אף על גב דמהלימוד \"וינזרו\" גלי על הנך מיעוטי דפגול ונותר דלאו למעוטי שאר קדשים אתו אלא למעוטי שאר פסולים מכרת, מיהו מנ\"ל דבכולהו קדשים מיחייב עלייהו כרת בפיגול ונותר, דלמא לא מרבינן אלא דומיא דשלמים דהיינו בכור ומעשר. ומפרש בזבחים בפרק בית שמאי (דף מד.) דמרבינן להו בכלל ופרט ד\"האכל יאכל\" הוו להו שני כללות הסמוכות זה לזה והטל \"שלמים\" דהוא הפרט ביניהם ודינם בכלל ופרט. מה הפרט שהוא נאכל לשני ימים אף בכור ומעשר. אבל שאר קדשים הנאכלים ליום אחד מנין:", + "תלמוד לומר בשר. פי' \"מבשר זבח שלמיו\":", + "מיני זבחים העופות. מפרש הגר\"א דהעופות אדלעיל קאי דאף דלאו זבח ממש הוא מכל מקום מין זבח מקרי. ומדברי הראב\"ד משמע דכלל העופות עם המנחות משום שאינו בזביחה אלא במליקה:", + "עד שאני מרבה. כלומר אחרי שאני מרבה ארבה עמהם אף לוג שמן של מצורע אם פיגל בדם האשם נתפגל הלוג:", + "תלמוד לומר. לענין טומאה \"אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו\" והתם הלא כלול כל הקדשים ואתי נותר חילול חילול מטומאה [דבטומאה כתיב \"וינזרו\" ולא \"יחללו\" ובנותר כתיב בפרשה קדושים \"כי את קדש ה' חילל] מה התם כל הקדשים אף בנותר כל הקדשים שייך בהם שם נותר ואחר כך יליף פגול עון עון מנותר דבפגול כתיב \"והנפש האוכלת עונה תשא\" ובנותר כתיב \"ואוכליו עונו ישא\", מה נותר שייך בכל הקדשים אף פגול כן (זבחים מד, א). ועיין בראב\"ד שהאריך בביאור דברי הברייתא:" + ], + [ + "(ה) שלמים מיוחדים שיש להם מתירים. לאדם באכילת בשר וכן אימוריהם למזבח ומתיר שלהם הוא הדם שניתן על המזבח:", + "חטאת העוף. דמה המזה על המזבח מתיר לכהנים לאכלו:", + "פרים הנשרפים וכו' יש להם מתיר למזבח. דם הזיית פנים מתיר אימוריהן למזבח:", + "ומוציא אני את הקומץ והלבונה וכו'. אפילו אם חשב בשעה שקמץ או בשעה שנתן הקומץ בכלי [שהיא נגד קבלה] או בשעת הולכה למזבח להקטיר הקומץ חוץ לזמנו [אף דהשיריים נתפגלו על ידי זה] וכן באינך כולהו – אפילו הכי אין בהן משום פגול:", + "ומנחת כהנים. שהיא כולה כליל ואינה נקמצת:", + "מנחת כהן משיח. חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא, ו):", + "ומנחת נסכים. מוקים לה בזבחים (דף מד:) בנסכין הבאים בפני עצמם קאמר דאין בהן משום פגול ומה דקמרבה למעלה לוג שמן של מצורע לפגל מיירי כשהוא בא עם האשם שדם האשם מתירו [פי' מוציאו מידי מעילה ומתירו לבהונות] וע\"כ כשנתפגל האשם נתפגל הלוג גם כן אבל כשהוא בא בפני עצמו – כמו שאמרו \"אדם מביא אשמו היום והלוג למחר\" – אין בו משום פגול:", + "והדם. הוא המתיר:", + "שאין להם מתירין. אחרים כדי להקריבן למזבח על ידי מתיר שלהם. והאי דנקט הכא \"לא לאדם\" בכדי נקט שהרי לית מינייהו לאדם:", + "ר' שמעון אומר וכו'. אפרים הנשרפים פליג וסבירא ליה דבעינן שיהא דומה לשלמים גם במקום עבודתן כגון במזבח החצון:" + ], + [ + "(ו) ר' אלעזר אומר משום ר' יוסי כו'. כעין מכריע הוא בפרים הנשרפין:", + "פיגל בדבר הנעשה בחוץ. העבודה שהיה עובד במחשבה והאכילה שחישב עליה אם מעשה עזרה הם - פיגל, ואם מעשה היכל הם - לא פיגל:", + "הכי גרסינן בפרק בית שמאי (זבחים מד, ב) הריני שוחט להזות דמו למחר. ששחיטה היא בעזרה שהיא חוץ דכל חוץ דהכא עזרה היא וחישב על הזאה שנעשה בפנים על הפרוכת או על מזבח הפנימי והיא האכילה שלפנים והכא גרסינן בספרים לשון זריקה והכונה גם כן הזאה. וה\"ג \"כיצד שחט וקבל\":" + ], + [ + "(ז) זרק את הדם. גם כן הכונה הזאה וכן איתא בגמרא. והכונה שהזה על הפרוכת או על מזבח הפנימי על מנת להקטיר אימוריו למחר בעזרה:" + ], + [ + "(ח) אבל שחט או קיבל ע\"מ לשפוך השיריים למחר או להקטיר אימוריו למחר פיגל שהמחשבה היא בעבודת חוץ ובדבר הנעשה בחוץ. ובגמרא יליף לטעמיה מקראי:" + ], + [ + "(ט) הנפש ולא הצבור. פי' אף על פי שמצינו מקצת כריתות עונו נפקד בו ובמשפחתו מיעט הכתוב בזה שאין הצבור נענשין עליו [ראב\"ד]:", + "ולא המאכלת. אין חיוב כרת על המאכילו אבל עובר משום לפני עור:", + "האוכלת אכילת כזית. שהוא שיעור אכילה בכל מקום:", + "עונו ישא. אמור בפרשה קדשים לענין נותר. ואמרינן גזירה שוה עון עון מה עון האמור להלן בנותר כרת דכתיב ביה \"ונכרתה\", אף עון זה דפגול הוא כרת:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) מטמא בשר הקדש במשא. כגון שהסיטו במקל והיינו אפילו אותו שבעלמא אינן מטמאין במשא הכא משום חומר הקדש טמא:", + "שאין טבול יום מטמא במגע. שהרי אף לכתחלה כשר להתעסק בפרה כדאמרינן ביומא (דף מא.) שטבול יום כשר בפרה:", + "הטמא מטמא במשא. כדתנן בפרה \"כל הטעון ביאת מים מטמא את מי חטאת ואפר פרה במשא ומגע\":", + "בשר קדש שטבול יום מטמא במגע. שאפילו טבל והעריב שמשו אסור בקדשים כ\"ז שלא הביא כפרתו כדתנן טבל ועלה וכו' הביא כפרתו אוכל בקדשים וכ\"ש טבול יום:" + ], + [ + "(ב) אין לי אלא טומאות קלות. כגון טמא שרץ או נבילה שאין מטמאין את האדם:", + "וכל המטמאין את האדם. אלא שאין מטמאין במשא בחולין מנין שאף בקדש אין מטמאין במשא תלמוד לומר \"אשר יגע בכל טמא\" ואפילו הכי דוקא נגיעה ולא משא. מיהו באותן שמטמאין בעלמא במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת בודאי מטמאים בשר קדש במשא:", + "בכל טמא אפילו במחוסר כפורים. אם נגע בו בשר קדש נטמא דכתיב התם עוד קרא אחרינא ביולדת \"וכפר עליה הכהן וטהרה\" מכלל שעד כאן קרויה טמאה:", + "שאין פוסל בתרומה. דקיימא לן העריב שמשו אוכל בתרומה:", + "פוסל בקדשים. בנגיעתו וכנ\"ל מדכתיב \"וכפר..וטהרה\":", + "לשלישי מן הכתוב. דהיינו מן מה דכתיב בתורה \"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל\", \"מי לא עסקינן דנגע בשני\" (ועל ידי זה נעשה שלישי) \"וקאמר רחמא לא יאכל\" [גמרא]:", + "ורביעי מקל וחומר. היינו הך ק\"ו דאמרן וענינו הוא כך: ומה מחוסר כפורים שאין טומאתו רבה עליו שאין בו שום סרך טומאה לענין תרומה שהתרומה שנגעה בו טהורה היא אפילו הכי לענין קודש קראו הקב\"ה 'טמא' ופוסל התרומה, 'שלישי' – שבא מכח שני שיש בו שם טומאה לענין תרומה שתרומה שנעשתה שלישי פסולה היא – כל שכן ששלישי זה יפסול הקודש דהלא חמור הוא ממחוסר כפורים. ומה דלא אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומה שלישי בתרומה אינו עושה רביעי אף הכי נמי לענין קודש – תירץ רש\"י (פסחים יח, ב) משום דמיפרך ק\"ו דלענין שלישי לא צריכינן לקל וחומר דמן התכוב הוא כנ\"ל, וכל היכא דמיפרך קל וחומר לא אמרינן דיו:" + ], + [ + "(ג) אין לי. טעון שריפה:", + "אלא וכו'. היינו אותם שהוזכר בכתוב בהדיא דהיינו בטמא ונותר בשל שלמים ולענין חטאת שנכנס מדמה לפנים ומנין לרבות נותרות של שאר קדשים שיטענו שריפה:", + "וחטאת העוף הבאה על הספק. כגון אשה שהפילה ספק ולד ספק אינו ולד כיון דחטאת יולדת מן העוף היא כדכתיב \"ובן יונה או תור לחטאת\" מביאתה על הספק (ואין בזה משום חולין לעזרה דהואיל ואינה נקטרת על המזבח לא איכפת לן מה דזריק דם על הספק) ואינה נאכלת דשמא לא ולד היה וחולין היא זו ונבילה היא דאין חולין נאכלין על ידי מליקה ותשרף דהוי לה כשאר קדשים פסולין:", + "ואשם תלוי. כגון ששחטו וקודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא והשתא הוי כזבח פסול אבל אם לא נודע לו יאכל כשאר אשמות דאשם קרייה רחמנא בפרשת ויקרא לכפר על הספק ולהגין מן היסורים עד שיודע לו אם ודאי חטא ויביא חטאת כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (דף כו:):", + "תלמוד לומר לא יאכל וכו'. היינו הקרא הנ\"ל \"ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם\":" + ], + [], + [ + "(ה) יכול אף שמתו. אחר שהפרישן או שהפילו שהנפל ישרף גם הוא:", + "ונטמאו בחוץ. כ\"ז הוא בכלל שפסולן שלא בקדש ואינן בשריפה אלא בקבורה ואף דמבואר לעיל בסוף פ\"ח דאם נטמא בחוץ ישרף מבחוץ – אפשר דשריפה בחוץ שלא בקודש כקבורה חשיבה. ויש גורסין \"שנשחטו בחוץ\":", + "תלמוד לומר הוא. \"כי קודש הוא\", משמע דוקא אותם שפסולן בקדש לאפוקי אלו:", + "ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף וכו'. טעמו משום דכולהו פסולי הקדש מנותר דמילואים קמרבינן להו דהאי \"לא יאכל כי קדש הוא\" במילואים כתיב. הלכך דומיא דמילואים בעינן דודאי קדשים נינהו ולמעוטי הנך דעל הספק באו מתחלתן:", + "וחולין שנשחטו בעזרה. לאו קדש נינהו ותנא קמא סבירא ליה כיון שנשחטו בעזרה בזבח פסול מיחלפי וכדעת ר\"ש בתמורה סוף פרק בתרא:" + ], + [ + "(ו) והבשר. מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"כל טהור יאכל בשר\" ותו לא:", + "לרבות בשר הפנימי. פי' שאם יצא מקצת האבר חוץ למחיצתו אף על פי שנפסל מה שבחוץ, מה שבפנים לא נפסל:", + "אף היוצא אם יצא מקצתו. כצ\"ל:", + "תלמוד לומר והבשר. והכי פירושו: והבשר שיצא - כל טהור יאכל בשר המחובר בו:" + ], + [ + "(ז) וקולף. הבשר מן המקום ההוא שאינו רשאי לחתוך בו העצם:", + "חותך בקופיץ. אפילו במקום העצם:", + "שאין בו. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. \"כל\":", + "יכול לא יאכלו אלא בעליו. ד\"תאכל\" הוא לנוכח ואבעלים קאי:", + "וק\"ו לפסח. עיין בהר\"ש שנדחק מאוד בזה. והגר\"א הגיה דצ\"ל \"מפסח\", וכן הוא הגירסא בהראב\"ד, והיינו מה פסח שאין טעון סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק אינו נאכל אלא לבעלים דהיינו למנוייו ק\"ו לשלמים:", + "לכך נאמר כל טהור. לרבות אפילו מי שלא הזמינו עליו מתחלה:", + "תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש וכו'. קדריש סמוכין. ואפשר עוד דאף מאן דלא דריש בעלמא סמוכין הכא דריש דאי לאו הכי הוה ליה לכתוב תחלה אזהרה שלא יאכל טמא בשר קודש ואחר כך יכתוב העונש ולא למסמך על דיוקא - כל טהור ולא טמא, אלא ודאי להך דרשא סמכינהו:", + "ושאינו ניתר לטהורין. דקודם זריקת דם עדיין אינו ניתר לטהורין דזריקה היא המתרת:", + "או אינו. אלא הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שכבר ניתר לטהורין ואם כן יוצא לאחר זריקת דמים והוא הדין לן הבשר הואיל שאירע בו פסול שעל ידי זה אינו נאכל לטהורין לא יתחייב האוכלו בטומאת הגוף:", + "תלמוד לומר אשר לה'. \"מזבח השלמים אשר להשם\" דיתירא הוא לרבות שכל מי שעלה לה' ונזרק דמו להשם אף על פי שאירע אחר כך בו פסול האוכלו חייב כרת:" + ], + [ + "(ט) את הפגול ואת הנותר. בגמרא פריך היינו לן היינו נותר וכבר איתרבי לן ומשני דהכי קאמר: את הפגול כנותר, והוא אם חשב עליו באחת מד' עבודות לאכלו שלא בזמנו כמו שרבית הנותר:", + "תלמוד לומר מזבח השלמים. \"מזבח\" ולא כל הזבחים:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט:", + "שהיתה להן שעת הכושר. שהרי זריקתו היה בהכשר:", + "ואת הנותר. לאו דוקא ונקט איידי דרישא:" + ], + [ + "(י) אם תאמר נטמא לפני זריקת דמים. פי' ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה:", + "מפני מה חייבין עליו לאחר זריקת דמים. כצ\"ל. ר\"ל הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן רק פיגול הוא דממעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואכלו לאחר זריקה חייב:", + "מפני שהציץ מרצה עליו. למיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואף על פי שלא נאכל:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) ואכלו ממנו זבים וזבות. ר\"ל אף על גב דאסורים לאכול ממנו אפילו אם היה רוב הצבור זבים – דלא הותר למי שהטומאה יוצא עליו מגופו – אפילו הכי אם אכלו אין חייבים:" + ], + [ + "(ב) יכול יהו חייבים. כרת על ביאה זו כמו שחייבים כרת על זה בזמן אחר:" + ], + [ + "(ג) טומאת הגוף. והאי 'עליו' א'והנפש' קאי דהכי ריהטיה דקרא: כל טהור יאכל בשר, דמשמע - הא גופיה טמא לא יאכל, ועלה קאמר והנפש אשר תאכל בטומאת הגוף ונכרתה:", + "או יכול בטומאת בשר. ואדלעיל קמהדר דכתיב \"אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף\" ובא במקרא הזה לחייב כרת על טומאת בשר ו'עליו' אבשר קאי דהא 'עליו' לשון זכר הוא והאוכל הנזכר בלשון נקבה – \"והנפש אשר תאכל\" ולא כתיב \"אשר יאכל\":", + "תלמוד לומר וטומאתו עליו. ועוד כתיב קרא אחרינא בפרשה חקת \"עוד טומאתו בו\":", + "הכי גרסינן מה טומאתו האמור להלן בטומאת הגוף מדבר. כדכתיב ברישא דקרא \"כל הנוגע במת..מי נדה לא זורק עליו\":", + "ולא בטומאת בשר. כרת אלא מלקות משום לא יאכל באש ישרף:" + ], + [ + "(ד) רבי אומר ואכל בטומאת הגוף דיבר. רבי מקרא דבתריה קמייתי והכי פירושו: רבי אומר לא צריך גזירה שוה דבלאו הכי לית לן לפרושי דקאי \"עליו\" אבשר אלא א\"והנפש\". ואף על גב ד\"והנפש\" לשון נקבה ו\"עליו\" לשון זכר - אין מזה הכרע דכהאי גוונא אשכחן בקרא דבתריה שפתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה – \"נפש כי תגע...ונכרתה הנפש ההיא מעמיה\" - ואפילו הכי כתב באמצע לשון זכר דכתיב \"ואכל\" ולא כתיב \"ואכלה\" – אלמא אורחיה דקרא לאשתעויי הכי. וכיון דלשון זכר דנקט קרא לא מכרע מידי - הדרינן לסברא קמא דכתיבנא לעיל דמסתברא שבטומאת הגוף מדבר שבו הוא עוסק והולך. שכבר פסק מלדבר בטומאת בשר והתחיל לדבר בגופו של אוכל. שאם הוא טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל ואינו טהור אלא טואמתו על גופו - ונכרתה:", + "ואכל וטומאתו עליו. ה\"פ מדכתיב בקרא שני \"ואכל\" ידעינן ד\"וטומאתו עליו\" נמשך למטה א\"והנפש\". ואי קשיא שני כריתות בטומאת הגוף למה? שלש כריתות הן בטומאת הגוף. ולקמן פרק ט\"ו מפרש למאי איצטריך:" + ], + [ + "(ה) ר' חייא אומר. עוד ראיה אחרת:", + "נאמרו קדשים על שם רבים. \"שלמים\" לשון רבים הם:", + "וטומאתו על שם יחיד. ואי בטומאת שלמים משתעי קרא הוה ליה למכתב \"וטומאתם עליהם\":" + ], + [ + "(ו) אחרים אומרים וכו'. ממקומו הוא מוכרע ד\"וטואמתו עליו\" משמע שעדיין הטומאה על הטמא שעוד לא נטהר, מכלל שהכתוב מדבר רק במי שהטומאה פורחת ממנו שיש לו טהרה:", + "יצא בשר שאין הטומאה פורחת ממנו. שאין לו טהרה:" + ], + [ + "(ז) ולא הצבור. שאין הצבור נכרתים על ידו. ואפילו היה ביכולתם למחות שנענשים על זה - אבל כרת אין חייבים. ויש מפרשים \"ולא הצבור\" היינו אם עבר הצבור על זה העון אף שבודאי נענשים, מכל מקום אין נכרתים:", + "ההוא. משמע שיהא בהוייתו ובישוב דעתו:", + "ולא מוטעה. היינו 'אומר מותר', דקרוב למזיד הוא, אימא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת - קמ\"ל:", + "בשלום. ואין עליהם עונש של כלום. והיינו כשאין בידם למחות:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) מטמא את הטהור לקדש. פירוש: שאם הסיט טהור את הטמא או טמא את הטהור יהא טהור מביא קרבן אם אכל קודש או נכנס למקדש. ומיירי זו הברייתא דוקא בטמאים שאין מטמאין בעלמא במשא כגון טמא מת ובועל נדה, ורק לענין קדשים - הוה אמינא דחמירי. אבל זב וזבה ונדה ומשכב ומושב הזב דמטמאין בעלמא במשא - בזו לא מייר הברייתא:", + "ואין מטמא במשא. ואף דכבר ילפינן זה לעיל דאפילו בשר קודש אין נטמא במשא – י\"ל דהו\"א דהתם הוי דיעבד שלא ישרפו הקדשים אבל הכא לכתחלה לא יאכל אדם ההוא קודש או לא ישתמשו בכלי זה קדשים. קמ\"ל קרא זה. [ז\"ר]" + ], + [ + "(ב) ואפילו טומאת מת. שאינו טמא אלא מפני מגעו ואין הטומאה יוצאה עליו מגופו:", + "בטומאת אדם או וכולי. שנגע בזב או בנבילה או בשרץ:", + "אם נאמרו קלות. מגע זב ונבילה ושרץ:", + "למה נאמרו חמורות. טומאת מת:", + "הייתי אומר על הקלות יהא חייב על טומאת הגוף וכולי. דהוה אמינא כי ממעטינן בקרא קמא דאינו מדבר בטומאת בשר כדלעיל בפי\"ד – הני מילי באותן טומאות קלות דמשתעי בהו הקרא דבתריה דהיינו שנגע הבשר בזב ובנבילה ובשרץ שמגען קל הוא לגבי מגע מת. אבל בשר שנגע בטומאת מת - לא ממעטינן ובטומאת בשר נמי דיבר הכתוב ועל שניהם הוא אומר בקרא קמא \"ונכרתה\", בין על זב ובעל קרי האוכל קדש בין על האוכל בשר שנטמא במת:", + "צריך לומר חמורות. \"בכל טמא\" דאוקימנא בטמא מת. וכיון דענינא בחמורות נמי משתעי ואיירי הקרא רק בטומאת הגוף ה\"ה הקרא קמא נמי איירי רק בכהאי גוונא:", + "אילו נאמר חמורות. דהוי כתיב \"בכל טמא\" בטומאת אדם:", + "ולא נאמרו קלות. נבילה ושרץ:", + "הייתי אומר. על החמורות יהיה חייב כרת על טומאת הגוף:", + "ועל הקלות יהא פטור. אם נגע בנבילה או בשרץ ואכל קדש יהא פטור מכרת:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר לפי וכולי. הגר\"א לא גריס מן \"מה תלמוד לומר\" עד \"יכול\":", + "ת\"ל אמור אליהם לדורותיכם. בפרשת אמור (ויקרא כב, ג):", + "אין לי אלא כיוצא בשלמים. מתחלה בא התנא לומר דלא נרבה אלא כיוצא בשלמים דהיינו בכור ומעשר, ומוסיף והולך עד שלבסוף אמר דהקרא מרבה את כולן דהוא כעין כלל מוסיף על הפרט ומרבה הכל:", + "ת\"ל בשר. היינו הקרא ד\"מבשר זבח השלמים\" [וכ\"מ בזבחים דף מד]:" + ], + [ + "(ד) על דבר שחייבין עליו משום פגול. דהיינו דברים הניתרים ולא דברים המתירים:", + "ודין הוא. לומר כן:", + "שהוא בקבוע. שצריך להביא על שגגתו חטאת קבוע ולא בטומאה שהוא בעולה ויורד:", + "ובידיעה אחת. באחרונה אף על גב דקודם שאכלו לא ידע מעולם שזה היה פגול - חייב. ומה שאין כן בטומאה בעינן שיהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים כדאיתא לעיל בויקרא:", + "ולא הותר מכללו. דפגול אפילו בצבור אסור. מה שאין כן בטומאה שהותר בצבור:", + "אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירים. כנ\"ל בפרק י\"ג:", + "ומנין הקומץ וכולי. דכל הני אין בהן משום פגול כנ\"ל בפרק י\"ג:", + "תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו. פירוש: ד\"אשר יקדישו\" בא לרבות הכל:" + ], + [ + "(ה) יכול יהיו חייבים עליו. מיד אם אכלו בשר בטומאה קודם שנזרק הדם:", + "ת\"ל אשר יקרב. ר' אלעזר מפרש לה ואזיל וכי יש נוגע חייב? והלא אינו חייב אלא אם כן אכל כדכתיב \"איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וגו':", + "שיוכשר ליקרב. ואקדשים קאי והכי קאמר - איש אשר יקרב מתירי קדשים ואחר כך יאכלם וטומאתו עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:", + "יש לו מתירין. כגון אימורים ובשר שהדם מתירן. ושירי מנחה שהקומץ מתירן:", + "ואת שאין לו מתירין. כגון מנחת כהנים ומנחת כהן משיח:", + "משקדשו בכלי. שהוא המכשירו לאכילת מזבח האמורה בהן:" + ], + [ + "(ו) אחר שרבינו וכולי. השתא מסיק למלתיה לפרושי קרא ד\"ואכל מבשר זבח השלמים\" דפתח ביה בברייתא ג' למאי איצטריך אחרי דאתרבי מקרא ד\"אשר יקרב מכל הקדשים\":", + "דבר שהן כשלמים. כגון בכור ומעשר:", + "ודברים שאינן כשלמים. חטאות ועולות עופות ומנחות ולוג שמן של מצורע - כולהו איתרבו מכללא דקרא דפרשת אמור:", + "למה נאמרו שלמים מעתה. דהיינו קרא ד\"ואכל\" למה נאמר:", + "פרט לדם. שאין חייבין עליו משום טומאה דדומיא דשלמים בעינן. מה שלמים אין בהם איסור מצד עצמו - יצאדם שיש בו איסור מצד עצמו:", + "יצאו עצים ולבונה וקטרת. סד\"א כיון דקיימא לן (פסחים כד, ב) והבשר לרבות עצים ולבונה, שאם אכלן בטומאת עצמן לוקה – הוה אמינא דהוא הדין אם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת. דכיון דקרינן בהן \"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל\" קרינין ביה נמי \"וטומאתו עליו ונכרתה\" דהא גבי הדדי כתיבי. קמ\"ל:" + ], + [ + "(ז) בין טומאות לטומאות. פירוש: בין טומאת בשר לטומאת דם לתנא קמא, או בין דברים הנאכלים לדברים שאינן נאכלים לדברי ר' שמעון:", + "על קדשים קלים חייבים עליהם לאחר זריקת דמים. שהם דומיא דשלמים ובהם גילתה התורה דחיובם דוקא לאחר זריקה כדאיתא לעיל (פרשה ט הלכה ח) \"הניתר לטהורים חייבין עליהם משום טומאה וכולי\":", + "ועל קדשי קדשים בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה. ו\"אשר יקרב\" לא אתי למעט דוקא משהוכשר אלא לרבות הקרב לאכילת קדשים מ\"מ [הראב\"ד]:", + "תלמוד לומר ואכל בשר ואכל זבח ואכל שלמים. דהוה ליה לומר \"ואכל שלמים\" ואמר 'בשר' ו'זבח' לרבות גם ק\"ק דכולם שוים דלא מחייב בהו משום טומאה אלא לאחר זריקת דמים:", + "ונכרתה הנפש וכולי. פירשתי לעיל ספי\"ד:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) בני ישראל. היינו מדכתיב \"בני ישראל\":", + "והלא דין הוא. שיהיו בני נח מוזהרים על החלב ולזה אתי קרא למעטינהו:", + "איסורו נוהג בבני נח. דכתיב \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\"" + ], + [ + "(ב) פרט לבהמה טמאה וכולי. דהוה ליה לכתוב \"כל חלב בהמה\", אלא למעוטי אתי" + ], + [ + "(ג) שאין חייבין עליו משום פגול וכולי. כדאמרינן בזבחים (דף מו.) מקראי:" + ], + [ + "(ד) המיוחדים. שבאין ממין אחד:", + "את הכלאים. דהיינו הבאים מכשב ועז שעיבורן שוה, דאילו משור ועז אין יכול להולד כלאים שאין עיבורן שוה ואין מתעברין זה מזה:", + "ואם נפשך לומר. להקשות על מדרש זה דקרא דשור וכשב ועז מצריכין למלתא אחריתא בפרק א דכריתות (דף ד.):", + "מן הבהמה. דכתיב \"כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו\" לאתויי כל שהוא מין בהמה:", + "את הכלאים. שחלבו ענוש כרת. והא דכתיב \"אשר יקריבו\" לא מין הראוי להקרבה קאמר אלא חלב שכמותו קרב בקרבן כשר קאמר, ולמעוטי חלב דפנות, וכדלקמן (הלכה ט'):", + "ה\"ג כל חלב מה תלמוד לומר. כן הוא גירסת הגר\"א וכן מוכח מסוף הענין וקפריך כל לאתויי מאי:", + "שיכול כל שהיה בכלל עונש. כגון חולין ובעלי מומין וכלאים דאתרבו בכרת הוא דישנן בכלל אזהרה דלא תאכלו", + "כוי. בריה בפני עצמה היא ולא מכלאי בהמה וחיה הוא בא. דסבירא ליה להאי תנא אין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה ממנה:", + "שאינן בכלל עונש. דגבי עונש \"מן הבהמה\" כתיב וכוי בריה בפני עצמה היא ואין מין בהמה ולא מין חיה:", + "לא יהיו בכלל אזהרה. ויהא מותר:", + "ת\"ל כל חלב. לרבות כוי וחצי שיעור. ומכל מקום אינו לוקה על חצי שיעור והריבוי היא רק לאיסורא בעלמא:" + ], + [ + "(ה) בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. פירוש: שהחלב טהור מנבלה שאין עליו תורת בשר אבל חלב נבלת בהמה טמאה טמא כבשר שאין חלבה חלוק מבשרה לכל דבר:", + "יכול נבלת בהמה טמאה במשמע. פירוש ולא בטהורה, כי כמו שנתמעט טמאה מכרת דחלב, לענין טומאה נמי שמא נתמעט מטומאה:", + "טיהר כאן מכלל חלב. שאין עליו טומאת נבילה כדכתיב \"יעשה לכל מלאכה\" ואפילו מלאכת הקדש", + "וטיהר במקום אחר מכלל נבילה. פי' שכל הבשר טיהר במקום אחר ומאי ניהו? נבלת עוף טמא שאין לה שום טומאה בעולם כדנפקא לן מקראי בפרק כסוי הדם (דף פה.):", + "מה כשטיהר מכלל נבילה. לא טיהר אלא בטמאה (אבל טהורה מטמא את האוכלה מכיון שבלעה), אף כשטיהר מכלל חלב הוא דוקא בבהמה טמאה לבד", + "וטיהר מכלל שחוטה. טיהר טומאת נבילה על ידי שחיטה. שאם מתה בשחיטה - טהורה. אבל בהמה טמאה אפילו נשחטה - לא מהניא לה שחיטה לטהרה מנבילתה. ולקמן תני כל הנוגע בהם במותם אפילו בשחיטה יטמא:", + "אף לא טיהר מכלל חלב. הוא גם כן דוקא בבהמה טהורה ולא בטמאה:", + "כשאתה בא כלך לדרך זו. פירוש כשאתה בא לדון בדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה דחלבה טהור מנבילה", + "וכשאתה וכולי. ומעתה מדינא לא נפקא דיש פנים לכאן ולכאן", + "תלמוד לומר טריפה. יצאת בהמה טמאה דלא שייך בה טריפה:" + ], + [ + "(ו) ומביא את חיה טהורה. שיש לה מיני טריפה ויהיה חלבה טהור מטומאת נבילה:", + "ת\"ל חלב לא תאכלוהו. סיפא דקרא הוא \"ואכל לא תאכלוהו\"- חלב שאסרתי לך באכילה דהיינו מבהמה טהורה טיהרת לך מנבילה ולאפוקי חיה דחלבה מותר" + ], + [ + "(ז)לא יאכילנו לאחרים. לנכרים:", + "ת\"ל ואכל. דיתירא הוא להורות דמותר להאכיל להם:", + "יכול חלב שמותר בהנאה טהור. פירוש: על זה אמר קרא דיעשה לכל מלאכה אבל חלב של שור הנסקל דאסור בהנאה (כדאיתא בבבא קמא דף מא.) וכן עגלה ערופה שמתה ולא נעשית מצותה דהשתא היא נבילה ואסורה בהנאה שגם קודם עריפתה נאסרה (אבל אם נערפה אפילו בשרה טהורה מטומאת נבילה דכפרה כתיב כקדשים), יכול שלא יהיה חלבה טהור", + "ת\"ל כל חלב. הנה באמת הריבוי דכל חלב כבר נדרש בהלכה ד'. וכן \"כל אוכל חלב\" נדרש בהלכה ב'. והנכון כגרסת הגר\"א \"תלמוד לומר וחלב וחלב\" - ר\"ל דכתיב \"וחלב נבילה וחלב טריפה\" והיה לו לכתוב \"וחלב נבלה וטריפה\". לרמז דכל חלב שהוא יעשה לכל מלאכה והיינו רק לענין זה שאין עליה טומאת נבילה, אבל מ\"מ אסורה בהנאה [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ח) יכול במלאכת הקדש יהא מותר וכולי. למשוח בו עורות קדשים כמו שציוה להקריב החלב לשמים, אבל למלאכת חולין לא יהיה מותר. ואף דכתיב \"או מכור לנכרי\" סבירא ליה דכשהותרה נבילה היא לבדה הותרה אבל חלבה וגידה לא הותרו ולהכי איצטריך קרא למשרי:", + "רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור. כלומר לטומאה ולטהרה איצטריך קרא אבל לאיסור ולהיתר לא צריך קרא למישרייה שכשהותרה נבילה למוכרה לעכו\"ם היא וחלבה וגידה הכל הותרו כי איצטריך האי קרא לטהרת מלאכת הקדש כגון למשוח עורות לתוך בכלים ובמשכן למכסה עורות האלים והתחשים:" + ], + [ + "(ט) חלב בעלי מומין מנין? ת\"ל מן הבהמה. משמע איזה בהמה שהיא", + "חלב חולין מנין? ת\"ל כי כל אוכל חלב. הנה מתיבת \"כל\" דרשינן לעיל במשנה ב' לרבויי והכא מריבוי ד\"כי\". ואף על גב דקרא באוכלין מיירי, כיון דליכא לריבויי עוד מידי באוכלין - תנהו לנאכלין דאפילו חלב חולין חייב (פסחים מג, א)", + "חלב שכמותו כשר לקרב. דבר העומד להקרבה", + "יצא חלב דפנות וכולי. שהרי נתפרש בסדר ויקרא \"את החלב המכסה את הקרב וכולי\"" + ], + [ + "(י) ולא הצבור. שאין נענשין על ידי היחיד:", + "להביא את השותה. היינו שהמחה את החלב וגמעו כדאיתא בחולין (דף קב.). ופירש\"י שם דנפש דריש - כל דבר המיישב נפשו של אדם:", + "ולא המאכלת. היינו שתחב בבית הבליעה של חבירו. אף דבודאי עובר בפני עור - מכל מקום אין עליו עונש כרת:", + "כדי אכילת. הגר\"א גריס \"שיעור אכילה\"" + ], + [ + "(יא) יכול אף דם מהלכי שתים. היינו דם האדם שמהלך בשתי רגלים", + "מיוחדין שיש להם טומאה קלה. טומאת אוכלין", + "טומאה חמורה. כשהיא נבלה מטמאה במשא", + "יש בהם איסור. קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה (הגם דאיסור דם הוא אפילו בטמאין כדתנן בכריתות בפר' דם שחיטה – מכל מקום במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר - תוספות שם)", + "יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. הנוגע במת נטמא בגדים שעליו", + "שאין בו טומאה חמורה. שאינו מטמא במשא", + "דם ביצים. פירוש שנתחממו ליצירת אפרוח ונותר בהם דם", + "שכולו מותר. שאין צריכין שחיטה", + "לעוף ולבהמה. צריך לומר \"אי מה עוף\":", + "שאין בו כלאים. בנוצה שלו", + "אף בהמה. כגון שור ועז חמור וסוס - מרבינן מניה כעין הפרט של עוף, אבל צאן שיש בצמרו כלאים אין בכלל זה", + "ת\"ל ולבהמה. מרבינן מזה כל מין בהמה:", + "או מה בהמה. כלומר, אי כתיב 'בהמה' ולא כתיב 'עוף' הוה אמינא מה בהמה שאין בה מצות שילוח אם על הבנים אף עוף (כגון עוף טמא) שאין טעון שילוח חייבין על דמו; לאפוקי עופות טהורין דלא:", + "ת\"ל ולעוף. לרבות כל מיני עוף:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) בני ישראל מניפין. \"דבר אל בני ישראל\" קדריש דקרא יתירא הוא אלא למעוטי עכו\"ם מתנופת חזה ושוק של שלמים שבו הענין מדבר:", + "ואין הגוים מניפין. שהם נודרים נדרים ונדבות כישראל כדלעיל (אמור פרשה ז' הלכה ב'):", + "וכי איזה מדה מרובה. לעיל בריש ויקרא פרשה ב' בראשה דריש נמי כה\"ג לענין סמיכה \"דבר אל בני ישראל וסמך ואין הנכרים סומכין\" ואתי תנא לאצרוכי תרוייהו דלא אתיין חד מחבריה והיינו דקאמר \"וכי איזה מדה מרובה\", כלומר נחזי אנן איזה מדה מרובה ונילף אידך מינה:", + "שהסמיכה נוהגת בכל החוברין. השותפין שכולן צריכין לסמוך ואין אחר סומך בשביל כולן כדתניא (פי\"ז הלכה ב') \"קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה\":", + "תנופה אינה נוהגת בכל החוברין. אלא אחד מניף בשביל כולם דהיכי ליעבד לינפו כולהו בהדדי הוי חציצה, לינף והדר לינף - תנופה אמר רחמנא ולא תנופות (מנחות צד, א):", + "סמיכה נוהגת בקרבנות היחיד עד תיבת \"אם\" - לא גרסינן [הגר\"א וקרבן אהרן] שהוא נגד משנתנו שם דתנן בהדיא איפכא:", + "אם מיעטתים מסמיכה מרובה. לעיל בריש ויקרא:", + "לא אמעטם מתנופה מעוטה. בתמיה הא איכא למילף ק\"ו:", + "אתה אומר בצד זה. וחמירא לך סמיכה וקשיא לך:", + "או בצד זה. איכא לאשכוחי גוונא אחרינא שתהא תנופה חמירא מסמיכה ואיכא למיפרך:", + "הכי גרסינן \"שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים בחיין ובשחוטין וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש רוח חיים ובחיים בלבד. תנופה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות צבור וסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות יחיד אם מעטתים כו'\" [הגר\"א והוא ממשנה שם דקחשיב החומר שיש באחד מה שאין בחבירו]. והכי פירושו:", + "בדבר שאין בו רוח חיים. כגון מנחת העומר ומנחת קנאות שתי הלחם ולוג שמן של מצורע:", + "בחיין ובשחוטין. כדתנן (שם בדף ס\"א) \"זבחי שלמי צבור טעונין תנופה חיים ושחוטין\":", + "ובחיים בלבד. היינו דכלפי שאמר שתנופה נוהגת אף בשחוטין קאמר בסמיכה שאינה נוהגת אלא בעודה בחיים אבל כשנשחטה שוב אין סמיכה נוהגת בה:", + "בקרבנות היחיד. כגון חזה ושוק של שלמי יחיד:", + "ובקרבנות הצבור. כגון כבשי עצרת:", + "וסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד. כדתנן (דף צב.) \"כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח\". ואפילו הני דאית בהו סמיכה אין כל ישראל סומכין עליהן אלא או זקני העדה או אהרן הכהן:", + "הא מפני וכו'. וחד מחבריה לא אתי:", + "הכי גרסינן צ\"ל בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין:" + ], + [ + "(ב) בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות. ממלת \"בני\" דייק למעוטי בנות וממלת \"ישראל\" דייק למעוטי עכו\"ם:", + "אם מצינו וכו'. כלומר אין אנו צריכין קרא למעט בנות ישראל מתנופה דכשם שמצינו בסמיכה דלא חלק הכתוב בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים ומיעט שניהם ממנו:", + "לא נחלוק וכו'. כלומר כן לא נחלוק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה אלא ששניהם אין טעונים תנופה דמה מצינו בסמיכה שכשם שמיעט את העכו\"ם ממנו כך מיעט את הנשים תנופה גם כן כאשר נמצא שמיעט את העכו\"ם נמעט את הנשים ולמה לי קרא ד\"בני\" למעט בנות?", + "מה לי כו'. חזר והשיב מה לי כלומר לא נלמוד מהסמיכה דמה לי בסמיכה שלא חלק והשוה אותם ששניהם אינם טעונים סמיכה יש טעם גדול לזה לפי שהסמיכה צריכה לבעלים שדינה בבעלים ונשים ועכו\"ם כולם שוים שאינם יכולים לבוא לעזרת נשים לסמוך ולזה מיעט את שניהם ממנה:", + "לא נחלוק וכו' לתנופה. בתמיה כלומר ומזה האם נלמוד שלא נחלוק בתנופה שהיא בכהן ולא בבעלים ואחר שאחר מניף ולא המה למה לא נחלוק ונאמר דעל של עכו\"ם לא יניף הכהן אבל על של נשים יניף הכהן ואם כן כפי זה אף שמיעטתים לנשים מסמיכה לא הייתי ממעט אותם מהתנופה. (וטעם להפרש זה בין קרבן עכו\"ם לקרבן נשים כבר אסבר לנו הראב\"ד מפני שנתרבו הנשים בענין תנופה במקום אחד במנחת סוטה והנזירה הלכך הייתי סבור שיש הפרש כאן בתנופת כהן בין קרבן עכו\"ם לקרבן נשים). לפיכך תלמוד לומר \"בני ישראל\" בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל לומר שקרבן עכו\"ם ונשים שוים הם ואין בהם תנופה כלל. ולפי זה לא גרסינן \"ומה תלמוד לומר\" אלא \"תלמוד לומר\" (קרבן אהרן בביאורו הראשון כפי פשטות הברייתא. ואף שכתב אחר כך שלפי זה הוא נגד מסקנת המגרא וע\"כ בחר לו דרך אחרת מכל מקום בחרתי יותר בביאור הזה שהוא כפשטות הברייתא ואף שהוא שלא כמסקנת הסוגיא דילן דלפי הנראה תרי תנאי הוא ואליבא דר' יוסי כמו שמסיק הראב\"ד בביאורו, עי\"ש):", + "אמר רבי צ\"ל ר' יוסי, דכן הוא במנחות דף ס\"א:", + "התנופה. צ\"ל שהתנופה:" + ], + [ + "(ג) הגרים וכו'. הא לאו מזרע ישראל הם:", + "תלמוד לומר המקריב. כל דהוא ומסתברא דאית לן לרבויי הני שחייבים בכל המצות כישראל:", + "או אינו אומר המקריב אלא זה כהן המקריב. אין זה ככל ה\"או אינו\" שבתורת כהנים דלא קאי כן והכא קאי כן במסקנא. וע\"כ הנכון כגרסת הגר\"א דגרס \"דבר אחר המקריב זה כהן המקריב\", דלדרשה קמייתא מפרשינן \"המקריב\" דהיינו בעלים ותנופת כהן לא הוזכרה כאן אלא מגזירה שוה יד יד מביכורים נפקא לן כתיב התם \"ולקח הכהן הטנא מידיך\" וכתיב הכא \"ידיו תביאנה\". מה התם כהן אף כאן כהן וכדעת ר' אליעזר בן יעקב (במנחות ס\"א עיי\"ש):", + "כשהוא אומר ידיו תביאנה. דקרא יתירא הוא לרבות ידי הבעלים לתנופה:", + "הא כיצד. יתקיימו שני המקראות, \"המקריב\" דמשמע תנופה בכהן ו\"ידיו תביאנה\" בבעלים:", + "כהן מניח תחת יד בעלים. ר\"ל שמניח ידיו תחת יד בעלים ומניף:" + ], + [ + "(ד) יצאו עופות. שאינן בזביחה אלא במליקה וכן מנחות שאינן זבחים אין טעונין תנופה ואף על גב דשתי הלחם ומנחת העומר ומנחת קנאות טעונין תנופה הני תנופה בהדיא כתיב בהו אבל שאר מנחות דלא כתיב בהו תנופה ממעטינן הכא מ'זבח':" + ], + [ + "(ה) ולא אוציא את הבכור וכו'. והאי דכתיב \"זבח שלמיו\" הוא הדין לכל הקרבנות שהם בכלל 'זבח':", + "תלמוד לומר מזבח. בסיפא דקרא למעוטי:" + ], + [ + "(ו) שהם טעונים סמיכה. כשלמים:", + "תלמוד לומר שלמיו. דהוא כלל ופרט, שלמים אין וקרבן אחר לא:", + "שיש למינו תנופה. והוא אשם מצורע שטעון תנופה חי דכתיב \"ולקח הכהן את כבש האשם וגו'\" ולכן אין להוציא גם שאר אשמות מתנופת חלביהם:", + "אוציא את כל אשמות. פי' אפילו אם נוציא שאר אשמות על כל פנים לא נוציא את אשם מצורע עצמו שיהא טעון תנופה לאחר שחיטה:", + "תלמוד לומר שלמיו. עוד זמנא אחריתא כדי שלא תדון ק\"ו זה:" + ], + [ + "(ז) או אינו אומר שלמיו אלא לרבות. הגר\"א לא גריס ליה עד \"וכשהוא אומר\", וכן בדין דאי ס\"ד דשלמים לא אתי למעוטי אלא לרבויי ולא מימעט ליה אשם מצורע דטעון תנופה מקל וחומר כדאמרן, אם כן זבחי שלמי צבור נמי לא צריכי קרא לרבויי דמהאי קל וחומר גופא נפקא כדבסמוך בהלכה ח'. וכן שלמים הבאין מחמת פסח נמי לא צריכי \"שלמיו\" לרבויי דכבר נפקא ליה לעיל (ויקרא דבורא דנדבה פי\"ח הלכה ד) מקרא אחרינא עיי\"ש. אלא ודאי לא גרסינן להא מילתא כלל ופשיטא לן ד\"שלמיו\" למעוטי אתי כנ\"ל:", + "מזבחי שלמיכם. דכתיב \"תרומה לכהן מזבחי שלמיכם\" דהוא לשון רבים לרבות על שני כבשי עצרת:" + ], + [], + [ + "(ט) ואין טעון תנופה שחוט. כדממעטינן לעיל מ\"שלמיו\":" + ], + [ + "(י) יכול. אי לא פרט קרא את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו יכול כולו זבחא בעי תנופה:", + "תלמוד לומר חלב. ולא בשר:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר על החזה – ללמד שהחלב והחזה שניהם טעונים תנופה:", + "כשהוא אומר יביא. היינו \"יביא את קרבנו\". ו\"את קרבנו\" יתירא קדריש (קרבן אהרן):", + "לרבות את האליה. של שלמי כבשים דכיון שקרב כמו חלב רבייה קרא דטעון תנופה:", + "הכי גרסינן את אשי ה' לרבות שתי הכליות. ד\"אשי\" לשון רבים משמע תו שנים הקרבים לגבוה ומאי ניהו כליות:", + "יביאנו. יתירא ריבויא הוא:", + "לרבות יותרת הכבד. הרי נתרבו כל האימורים והחזה לתנופה:" + ], + [ + "(יא) טעונין תנופה. הולכה והבאה לד' רוחות העולם:", + "הרמה. מעלה לרום ומוריד:", + "תלמוד לומר שוק התרומה. לשון הרמה:", + "שאין תלמוד לומר שיכול לא גרסינן [הגר\"א וכן כתבו שארי מפרשים]:", + "הכי גרסינן \"אין לי אלא שוק בהרמה וכולן בתנופה מנין ליתן את של זה בזה וזה בזה, תלמוד לומר וקדשת וגו' שאין תלמוד לומר אשר הונף ואשר הורם אלא זה בנה אב כל שטעון תנופה טעון הרמה וכל שטעון הרמה טעום תנופה\" [הגר\"א וש\"מ], והכי פירושו:", + "כיון דלא כתיבא הרמה גבי אימורים וחזה וגבי שוק לא כתיבא תנופה, אימא לא בעינן למיעבד אלא כדכתיב – שוק בהרמה מעלה ומוריד, וכל האימורים והחזה בתנופה מוליך ומביא, ותו לא:", + "מנין ליתן וכו'. הרמה דכתיב בשוק ליתן באימורים וחזה ותנופה דכתיב באימורים וחזה ליתן בשוק:", + "תלמוד לומר וקדשת וגו' (בפרשה תצוה) שאין תלמוד לומר אשר הונף ואשר הורם. דאי \"אשר הונף\" אחזה קאי ו\"אשר הורם\" אשוק – לשתוק קרא מיניה שהרי כבר נאמר \"חזה התנופה ושוק התרומה\", אלא ודאי אתרוויהו קאי וללמד שכל אחד מהם טעון תנופה והרמה:", + "אלא זה בנה אב. פי' אף על גב דהאי קרא במילואים כתיב זה בנין אב למילף מניה נמי בעלמא דכל שטעון תנופה – דהיינו אימורים וחזה של שלמים – טעון נמי הרמה. וכל שטעון הרמה – דהיינו השוק – טעון נמי תנופה. כיצד הוא עושה? מוליך ומביא, מעלה ומוריד:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) או אינו מביא. בהאי בנין אב:", + "אלא כיוצא בזה. דדמי לאיל המלואים:", + "איל קשה. 'איל' לשון חוזק כמו \"ואת אילי הארץ לקח\" (יחזקאל, יז) שהוא חזק וקשה דהיינו בן ב' שנים:", + "אף אין לי. ללמוד תנופה והרמה כאחד אלא במביא איל לתודה דדמי למלואים:", + "קשה ואין טעון לחם. איל לשלמים:", + "רך וטעון לחם. כבש בן שנתו לתודה:", + "רך ואין טעון לחם. כבש לשלמים:", + "בכבשים. בכדי נקטיה אלא כלומר מנין לרבות בקר ועזים ככבשים דהיה במלואים ממין זה:", + "לרבות את כולן. שכולן צריכין תנופה והרמה כאחד וכנ\"ל סוף הפרק:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר החזה וכו'. \"החלב על החזה יביאנו\" - את החזה להניף להכי הדר וכתב \"את החזה\" לאשמועינן שאין מעכבות זו את זו למצות תנופה ואי ליכא אלא חזה - מניף. והוא הדין לכולהו, דאי נשתייר אחד מהן טעון תנופה:", + "אותו ואפילו כוליא אחת. דהוה אמינא אף על גב דלא מעכב חלב לכליות ולא חלב וכליות לחזה, דכל חד באפי נפשיה כתיב, אבל כליות אהדדי מעכבי. קמ\"ל \"אותו\" לשון יחיד וא\"אשי השם\" קאי דהיינו שתי כליות דאפילו \"אותו\" דהיינו כוליא אחת טעון תנופה אף על פי שנטמאת השנית:", + "תנופה ולא תנופות. פי' אף דשייך שם תנופה אפילו בכוליא אחת היינו דוקא בנטמאו השאר ונשתייר כוליא אחת אבל בלא נטמאו אין לו רשות להניף מקצת ולחזור ולהניף דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתי תנופות. והגר\"א גריס בהדיא \"ואפילו כוליא אחת. או יניף ויחזור ויניף. התנופה ולא תנופות\", וכדבריו איתא בהדיא לקמן בפרשת מצורע (פרשה ג' פסקא ז'). ועיין שם בקרבן אהרן דמשמע דהוא רק לכתחלה:" + ], + [ + "(ג) לפני השם במזרח. כלומר אפילו במזרחו של מזבח יכול להניף וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל [רש\"י]. ודעת הראב\"ד כיון דאפשר למיעבד כלפי חוץ אינו מן הדין שיכנס אדם לפנים שלא לצורך. [ודע דהגר\"א כתב \"לפני השם במזרח\" מיותר, וטעמו דלא היה לו להפסיק במקום ההנפה ואחר כך לבאר כיצד הוא עושה את עצם ההנפה, ומקומו בסוף משנה ג' שאמר שם מתחלה שהתנופה במזרח ומבאר שהיא קודמת להגשה, והטעם דכתיב \"והניף את המנחה לפני השם\" והדר \"והקרבי אותה אל המזבח\", ואגב מבאר את סוף הפסוק \"לפני השם\" במזרח.]:", + "כיצד הוא עושה. כלומר הא דכתיב \"החלב על החזה\" לא תימא דאשעת תנופה קאי אלא היינו בשעת הבאה מבית המטבחיים דכי מייתי כהן חלב על החזה מייתי להו אבל כי יהיב להו על יד בעלים להניף והופכן מידיו לידי בעלים נמצאו עליונים למטה ותחתונים למעלה:", + "החלבים על ידי הבעלים. על פיסת ידיהם ממש:", + "וחזה ושוק כו'. כדלקמן פרשת שמיני (סוף פ\"א) \"שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו – מלמד שהחלבים למטה\":", + "אם יש שם לחם. כגון תרומה לחמי תודה ואיל נזיר ומלואים:", + "לחם נותן למעלה מהם. דכתיב במלואים \"ומסל המצות אשר לפני השם לקח חלת מצה אחת וגו' וישם על החלבים ועל שוק הימין\" (ויקרא, ח):", + "תנופות קודמות להגשות. תחלה מניף ואחר כן מגיש. ובמנחת העומר ומנחת קנאות קאמר שיש בהם תנופה והגשה. ומנין שהתנופה קודמת דכתיב במנחת סוטה \"והניף את המנחה לפני השם\" והדר \"והקריב אותה אל המזבח\" (במדבר ה, כה):" + ], + [], + [ + "(ה) תלמוד לומר והיה. ריבויא הוא דהוה מצי למכתב \"והחזה לאהרן ולבניו\" ומדכתיב \"והיה\" משמע מ\"מ לרבות נטמאו אימורים או שאבדו:", + "וכן הוא אומר. ארישא קאי דאם לא נטמאו אימורים אין כהנים זכאין קודם הקטרה כדאשכחן בבני עלי:", + "גם בטרם יקטירון וגו'. והתם באיתנהו לאימורים הוי דכתיב בתריה \"ואמר אליו האיש קטר יקטירון כיום וגו'\":" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אין לי אלא שוק שהוא ימין זרוע חולין מנין תלמוד לומר תתנו זרוע מוקדשין מנין תלמוד לומר תרומה. [הגר\"א], וכן הוא בחולין דף קל\"ד ע\"ב:", + "זרוע חולין מנין. שאינו נוהג אלא בשל ימין:", + "תלמוד לומר תתנו. תרומה לכהן לרבות נתינה אחרת שהוזכרה בשחוטי חולין שאף הוא של ימין נתנית לכהן:", + "זרוע מוקדשין. של איל נזיר:", + "תלמוד לומר תרומה. פי' לרבות תרומה אחרת דהיינו זרוע בשלה של איל נזיר שאף הוא של ימין:", + "מזבחי שלמיכם זהו שאמרנו. לעיל בפרק ט\"ו הלכה ט':" + ], + [ + "(ז) וטהור בשעת הקטר חלבים. שהוא כל הלילה כגון שטבל וטהר בהערב שמש:", + "תלמוד לומר המקריב את דם השלמים. דהיינו שטהור בשעת זריקה שהיה ראוי לזרוק לו תהיה שוק הימין למנה:" + ], + [ + "(ח) אבא שאול. הקטר חלבים נמי בעי. ותנא קמא סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב את דם השלמים לבד קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ולא כתיב מקטיר חלבים והכא דכתיב \"את החלב\" לא לראוי אתי אלא למודה בעבודות כדדריש ליה ר' שמעון לקמיה שצריך שיהיה מודה בכל עבודות אף בהקטרת חלבים וא\"ל אין לו חלק בכהונה. וכן הביא רש\"י בשם ר\"ש בהדיא בזבחים (דף קב:). ומשמע דהיה לו גירסא אחרת בחולין דף קל\"ב ע\"ב:" + ], + [ + "(ט) א\"ר שמעון. ר' שמעון כתנא קמא סבירא ליה דטמא בשעת הקטרה חולק ומשום הכי מוקי לקרא למילתא אחרינא:", + "(שאינו מודה בעבודה3שאינו מודה בעבודה. עיין פירש\"י שהעתקנו בביאורנו דהיינו שכופר שהוא מפי ה' וקשיא דאם כן כופר גמור הוי והוא בכלל האפיקורסים וכידוע שאפילו האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או אות אחת שמשה מפי עצמו אמרו אינו בכלל ישראל ומורידין ולא מעלין ומאי אין לו חלק בכהונה דקאמר? ולולא דברי רש\"י הייתי מפרש דלאו בכפירה מיירי אלא שאינו מקבל עליו לעסוק בעניני עבודה וכן משמע בבכורות דל ל ע\"ש שזה לשון הגמרא שם: \"עכו\"ם שבא לקבל ד\"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו וכן בן לוי שבא לקבל עליו דברי לוויה\" (לשורר ולשרת ולהיות שוער) \"וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו שנאמר \"המקריב את דם השלמים וגו'\" העבודה מסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה\". עכ\"ל הגמרא.. שאומר בלבו דברי הבל הן ולא ציוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו (רש\"י חולין דף קל\"ב):", + "אין לו חלק בכהונה. אינו חולק בקדשים דהכי קאמר קרא: המקריב את דם השלמים ואת החלב – המודה בהקרבת הדם והחלב, לו תהיה שוק הימין למנה. שאינו מודה – לא:", + "לא זו בלבד. הקרבה דהיינו הולכה דשייכא בדם ובחלב בעינן מודה בה אלא הוא הדין לשאר עבודות המסורות לבני אהרן:", + "יציקות ובלילות. שנותן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותן סולת וחוזר ונותן שמן ובולל וחוזר ונותן שמן לקיים מצות יציקה ויצק עליה שמן כדלעיל בפרשה ויקרא ולית ליה לר' שמעון מקמיצה ואילך מצות כהונה דדריש ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן וא\"ו ד\"והביאה\" מוסיף על ענין ראשון. מה קמיצה בכהן אף יציקה ובלילה בכהן. הכי מפרש בהקומץ רבה (דף יט.):", + "ופתיתות. מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסלתן וקומץ דכתיב \"פתות אותה פתים וגו'\":", + "והמליחות. \"במלח תמלח\":", + "והתנופות. בקרבנות הטעונים תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד:", + "וההגשות. במנחות הטעונות הגשה מגיעה בקרן דרומית מערבית בחודה של קרן:", + "וההקטרות. של חלבים ואימורים. [והגר\"א בהגהותיו כתב \"וההקטרות מיותר\", וטעמו דהא קאמר מתחלה \"לא זו בלבד\" וקאי על הפסוק \"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן\" ומה דחשיב אחר כך הזאות קסבר האי תנא דהמקריב היינו הולכת הדם כפירש\"י אבל את החלב בודאי הקטרה היא דסמיך ליה \"והקטיר החלב\". אי נמי לדברי הגר\"א להכי קחשיב הזאות משום דכלל נמי הזאת שמן של מצורע]:", + "והקמיצות. של מנחות:", + "והמליקות. של תורים ובני יונה:", + "והקבלות. דם במזרק:", + "וההזאות. מתן דמים של קרבנות והזאות שמן של מצורע:", + "ועריפה עגלה. בכהנים הוא כדכתיב \"ונגשו הכהנים בני לוי\":", + "וטהרת מצורע. הצפרים:", + "ונ\"כ בפנים. במקדש כדכתיב \"וישא אהרן את ידיו וגו'\" (ויקרא, ט):", + "ובחוץ. בגבולין בבית הכנסת:", + "תלמוד לומר מבני אהרן לרבות כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן. כהן שאינו מודה בה אינו חולק בקדשים ולאפוקי שחיטה והפשט וניתוח שהיא אינה מסורה לבני אהרן:" + ], + [ + "(י) וכן היה ר' שמעון אומר. איידי דאיירי בדרשא דר' שמעון דכל כהן שאינו מודה מייתי נמי אידך דר' שמעון דדריש בקרא דמלאכי שהוכיח את בני דורו וזירזם על עניני עבודה:", + "המשמשים את הגוף. שהגוף מקבל הנאה מהם:", + "אינם נמנעים לעשותם. אדם לחבירו:", + "ואין נוטלים עליהם שכר. אלא עושהו בחנם:", + "הדלק לי את הנר הזה. מנרך שזה נהנה וזה לא חסר:", + "ואגף לי את הדלת אחרי. [כצ\"ל]. עם יציאתי שהוא דבר שאין בו טורח:", + "לא עשיתם עמי חנם. כצ\"ל [הגר\"א] וביאורו הלא הגפת הדלת של בהמ\"ק וכן להאיר על המזבח הוא דברים קטנים שעשיתם עתיד אני לשלם שכר ועל אחת כמה וכמה דברים שדרך העולם לשלם שכר בודאי לא יקופח שכרכם ואם כן מנחה בודאי לא ארצה מידכם בחנם וע\"כ יש לכם להיות זהיר מאוד בעבודה ומש\"כ אין לי חפץ בכם גם כן על בחנם קאי אלא עתיד אני לשלם שכר עבור הכל:" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) ר' אלעזר בר\"ש. אתי למיעבד צריכותא בתלתא קראי. דכתיב במנחה \"לכהן המקריב אותה\" - פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ואונן, ובחטאת כתיב (פרשה ג' הלכה ג') \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\" - פרט לטבול יום וכולי, וגבי שלמים כתיב \"לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה\" - פרט לטבול יום וכו'. ואשמועינן ראב\"ש דחד מחבריה לא אתי והיינו דקאמר:", + "בא טבול יום ואמר לכהן. חבירו הטהור של בית אב שלו:", + "תן לי. חלק מן המנחה של ישראל שאוכל לערב:", + "אמר לו. טהור לטבול יום, כלומר כן יש להשיבו:", + "ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך. דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו. בפרק הגוזל (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר \"ובא בכל אות נפשו ושרת\". ומנין שעבודתה ועורה שלו? תלמוד לומר \"ואיש את קדשיו לו יהיו\":", + "דחיתיך מחטאת ישראל. דטבול יום אינו חולק בה דכתיב \"המחטא\":", + "מקום שהורע כחך במנחתך. שאם התנדבת מנחה והקרבת – אפילו אתה טהור – אי אתה אוכלה, כדכתיב \"כל מנחת כהן כליל תהיה וגו'\":", + "אינו דין שאדיחך היום. שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב מנחת ישראל:", + "לכהן המקריב וגו'. במנחה כתיב:" + ], + [ + "(ב) אמר לו. טבול יום לטהור:", + "אם לאו. אם אי אתה נותן לי מן המנחה שהורע כחי בה:", + "תן לי מן החטאת. שלא הורע כחי בה:", + "אמר לו ומה במקום וכו'. טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא יחלוק עמו:", + "אמר לו. טבול יום:", + "לא אם דיחיתני ממנחת ישראל שהרי הורע כחי במנחתי. כשם שהורע כחך במנחתך:", + "תדחני מחטאת ישראל. בתמיה:" + ], + [ + "(ג) תן לי מחזה ושוק. חלק כמוך ואוכל לערב:", + "שהרי הורע כחי אצל נשיי ועבדיי. אף כשאני טהור, שאיני רשאי להאכילם להם:" + ], + [ + "(ד) יצא טבול יום. בפחי נפש:", + "בקוליו וחומריו. שהיה דורש קל וחומר להנאתו ואומר למה דחיתני וכולי:", + "אונן מימינו וכו'. שאף הם נדחים מן מקראות הללו שאינם ראויים לעבודה:" + ], + [ + "(ה) חזה. פירוש דכתיב \"כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה\". והנה \"חזה\" זה חזה, והוה ליה למכתב \"כי את החזה והשוק לקחתי וגומר\". מאי \"התנופה והתרומה\"? ולזה אמר התנופה זו תנופת הסל של איל נזיר דכתיב \"ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד וגו' והניף אותם\", ולא נתפרש בלחם שהם מתנה לכהן. וריבה לך הכתוב \"תנופה\" לרבות דבר המינף באיל נזיר שאף הוא מתנה לכהן:", + "התרומה זו תרומת תודה. היינו תרומת הארבע חלות שבלחמי תודה. ומפני שהכל מתנה לכהן מן השלמים ומן הבא עמהם ואחר התנופה לכך כלל את כולם:", + "ראוים היו לישראל. אילו לא עשו את העגל היתה עבודה בבכורות של כל ישראל והם נוטלים חזה ושוק ושאר מתנות כהונה:", + "יכול כשם שכשנתחייבו וכו'. פירוש, כיון שלא איבדו זכותם אלא משום חטא, כך אם יזכו – דהיינו לעתיד לבא, שימחה חטא העגל לגמרי – יהיו הם חוזרים לעבוד העבודה ולזכות במתנות:" + ], + [ + "(ו) יכול וכו' במתנות. זרוע ולחיים וקיבה:", + "ודין הוא. אף על גב דכי כתיב \"ונתן לכהן הזרוע וגומר\" - בענינא דחולין הוא דכתיב, דלעיל מיניה כתיב \"דגנך...גז צאנך\", וראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין כדאיתא בפרק ראשית הגז – אפילו הכי הוה אמינא נילף קדשים מחולין בקל וחומר:", + "חולין שאין חייבין בחזה ושוק. דכתיב \"וזה יהיה משפט הכהנים\" (דברים יח, ג) – זה אין, מידי אחרינא לא:", + "ת\"ל ואתן אותם לאהרן וגו'. \"אותם\" מיעוטא הוא, לומר אין לך אלא מה שאמור בענין. חזה ושוק - אין, זרוע ולחיים וקיבה - לא:", + "מאת בני ישראל מרצון ישראל. דהאי \"מאת וגומר\" יתירא הוא, דהא כתיב במקרא הקודם. אלא לדרוש שאין הכהנים רשאין ליטול מהן בזרוע אלא כמו מתנה הם משלמים של בני ישראל שהם נותנים אותם לכהן:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) אר\"ש לכך נאמר משחת משחת שני פעמים. משום דאילו כתיב \"משחת אהרן ובניו\" הוה אמינא דלא זכו להמשח בשמן המשחה אלא אהרן בזכות בניו עמו ובניו בזכות אביהם עמם:", + "תלמוד לומר זאת משחת אהרן. לומר דכדאי אהרן בזכות עצמו לבד להמשח בשמן המשחה:", + "ומשחת בניו. שהבנים בעצמם כדאיי למשיחה:", + "לעתיד לבוא. בתחיית המתים:", + "תלמוד לומר זאת. מיעוטא הוא – זאת לאהרן ובניו ואין אחרת להם אלא עומדים בקדושתם ממשיחה הראשונה ואין צריך משיחה אחרת:", + "הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר. כלומר אם על אהרן ובניו נאמר שמשחתן קיימת הרי שלשה הם אלא זה אהרן ודוד שנמשחו ביצהר וקמ\"ל שאף דוד אין צריך משיחה אחרת. יצהר זה השמן והראהו המלאך שתשוב העבודה על ידי זרעו של אהרן ותשוב המלוכה לזרעו של דוד:", + "מאשי ה' מלמד שאף האישים סייעו. קדושת האש שהיתה עתידה לירד מן השמים על המזבח סייעו לאהרן להיות זוכה להמשח בשמן המשחה וכן לבניו:", + "ביום הקריב וגו'. יתירא הוא:", + "מלמד שאף היום סייעו. כי קדוש היום כדאמרינן לקמן בפרשה שמיני אותו היום נטל עשר עטרות:" + ], + [ + "(ב) לתת להם. וקרא יתירא הוא דכבר כתיב נתינת חזה ושוק לכהנים וכתיב \"זאת משחת אהרן וגו'\" אר\"ש הא קמ\"ל דלא תימא משנמשחו אהרן ובניו הוא שהתחילו להפריש חזה ושוק של שלמיהן ומקמי הכי לא הפרישו כלל:", + "ומנין שהיו ישראל מפרישין מתנות כהונה. ונותנין אותן לבכורות. ועל שם סופן קרי להו \"מתנות כהונה\" היינו הניתנות עכשיו לכהן (דאי לאו הכי מהר סיני עד הקמת המשכן היה קרוב לעשרה חדשים ואיך לא הסריח הבשר וגם הלא נעשה נותר):", + "מהר סיני. שאז התחילו ישראל להקריב שלמים וכדכתיב \"ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים\":", + "ולא זכו בהן אהרן ובניו. כלומר לענין זכות אהרן ובניו לחוד הוא דנתחדשה הלכה לאחר משיחתן אבל לא לענין עיקר ההפרשה:", + "תלמוד לומר אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם. פי' אתי קרא לאשמועינן דוקא לענין לתת להם שיהו חזה ושוק ניתנים לאהרן ובניו הוא דתלי ביום שהן היו כהנים באותה שעה וכמ\"ד וגם הכהנים ניגשים אל ה' יתקדשו זו פרישת בכורות (זבחים קטו, ב):", + "מאת בני ישראל מרצון ישראל. היינו הך דרשה גופה דלעיל (סוף פי\"ז) ותלתא מאת בני ישראל – חד לגופיה, וחד לכשנתחייבו ניטלו מהם, וחד לרצון ישראל. וכבר פירשנא לעיל, עיי\"ש:", + "לבית עולמים. בבית המקדש דהוה אמינא לא זכו בהן אלא אהרן ובניו שהיו בעת הקמת המשכן:", + "לדורות. אפילו בבית שני דהוה אמינא לא זכו בחזה ושוק אלא כהנים שנמשחו בשמן המשחה כגון כהנים גדולים שבבית ראשון אבל כהנים הדיוטות לא וכל שכן בבית שני דלא היה שמן המשחה כלל דנגנז השמן, לא. קמ\"ל דכיון שנמשחו אהרן ובניו זכו להם ולדורותיהם אחריהם:" + ], + [ + "(ג) זאת התורה. היקשא הוא:", + "ולמילואים. הוקשו כולם למילואים:", + "מה מילואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם בסיני. עד שלא הוקם המשכן שכל פרטי דיני המלואים נתפרשו ב\"ואתה תצוה\":", + "אף כולם וכו' בסיני. וכל הקרבנות שהקריבו בכורות בסיני כולם קרבו כמשפט המפורש בהן באהל מועד בספר ויקרא וס\"ל להאי תנא עולת סיני היתה טעונה הפשט ונתוח ובפרק בתרא דזבחים (דף קטו:) פליגי בה ר' ישמעאל ורבי עקיבא וס\"ל לרבי עקיבא שם כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב והיינו מהאי קרא דהכא דאתקוש כולהו קרבנות למילואים:" + ], + [ + "(ד) אף אין לי. להקיש למלואים:", + "קרבן יחיד מנין. שנאמר בסיני כללותיהן ודקדוקיהן:", + "תלמוד לומר ולאשם. דהוי קרבן יחיד שאין אשם בצבור ואשמועינן קרא דקרבן יחיד כעין אשם נמי אתקש למלואים:", + "אין לי אלא קרבן יחיד. דאימא כיון דכתיב אשם לא ילפינן ממלואים אלא אשם וכיוצא בזה שהוא קרבן יחיד:", + "תלמוד לומר ולמילואים. פי' כיון דממלואים ילפינן כל שכן דאית לן למילף מינייהו קרבנות הצבור דדמו למלואים גופייהו והאי לאשם לרבויי נמי קרבנות יחיד:", + "כשתמצא לומר. כשתתבונן במה שאמרנו נמצאת אומר לעולה וכו' למנחת יחיד וכו':", + "לעולה. דכתיב בקרא דאתקש למילואים וכן למנחה ולחטאת דכתיבי וכן לזבח השלמים כולהו בין דצבור ובין דיחיד נאמרו בסיני כללותיהם ודקדוקיהם:", + "הכי גרסינן ולחטאת לחטאת יחיד ולחטאת צבור:", + "ולזבחי שלמי צבור. כבשי עצרת ואפילו למאן דאמר לא קרבו כבשים במדבר (מנחות מה, ב) נאמרו הלכותיהם מסיני ללמדם על העתיד לכשיבואו לארץ ישראל. אי נמי היינו שלמי סיני דכתיב \"וישלח את נערי וגו' ויזבחו זבחים שלמים\" והני שלמים שלמי צבור הוו כדאמרינן בסוף פרק דם חטאת (דף צד:):" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן להקריב את קרבניהם להשם. יתירא הוא:", + "זה הבכור והמעשר והפסח. דלא כתיבי בקרא קמא ואתי האי לאשמועינן דהני נמי איתקש למילואים:", + "לרבות את כולן. להגר\"א קאי זה אבכור ומעשר ופסח:", + "שכולן נאמרו וכו'. שהוקשו למילואים:", + "ביום צוותו. יתירא הוא:", + "אלא ביום. ולא בלילה חוץ מהקטר חלבים ואברים דכתיב \"על מוקדה על המזבח כל הלילה\" וחוץ ממנחת נסכים הבאה בפני עצמה דאמר מר \"\"מנחתם ונסכיהם\" - אפילו בלילה\" (תמורה יד, א):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(י) אשר צוה ה' את משה בהר סיני. ביום צוותו את בני ישראל וגו' במדבר סיני, ומזה למדני לדברות מדבר סיני וגו'. היינו מה שדיבר עמו הקב\"ה שלא בהר סיני וכמו שנאמר \"ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה\" ויש דברות שדיבר עמו הש\"י על הר סיני והם כל הדברות שדיבר עמו ממתן תורה עד הקמת המשכן ויש דברות שדיבר עמו באהל מועד:", + "והנה לפי גירסתנו נמצא שדיבר הש\"י עם משה בשלשה מקומות. ודעת הגר\"א שהר סיני ומדבר סיני ענין אחד והוא והיינו ההר אשר הוא במדבר סיני. וגירסתו הוא כך: \"למדנו לדברות מדבר סיני שלא נאמרו אלא ביום ומנין לדברות מצרים שלא נאמרו אלא ביום שנאמר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים\". ופשוט דטעמו שנד מגירסא שלנו – אחד, דאמאי דילג הברייתא הדיבורים שהיה בארץ מצרים. שנית, דהלא איתא לעיל בריש ויקרא פ\"ב הלכה ד' \"ר' יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמרו בתורה דבור למשה: בארץ מצרים, בהר סיני, באהל מועד\". ואם איתא כגירסתנו ארבעה הוו:" + ] + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + [ + "(א) קח את אהרן ואת בניו מה תלמוד לומר. פירוש: היה לו לומר \"דבר אל אהרן ואל בניו ויעמדו פתח אהל מועד\", אלא לפי שישראל היו סבורין שנתרחק אהרן על ידי מעשה העגל לעולם וגם משה היה סבור כן וגם אהרן בעצמו היה סבור כן – לפיכך נאמר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידעו ישראל שנתקרב וכן משה ידע שנתקרב וכן אהרן בעצמו ידע לו שנתקרב. זהו תוכן דברי הברייתא:", + "שנתרחק אהרן. מלפני המקום שהרי תלה בו סרחון העגל ומשה במצות הבורא יתברך כתב פסוק זה:", + "כשהוא אומר קח את אהרן. שהוא לשון קירוב, ידעו הכל שנתקרב עתה ונתרצה לפני המקום. והכי גרסינן \"כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו ידעו הכל שנתקרב אהרן\" [הגר\"א]:", + "מנין שידע משה שנתרחק אהרן. עד שמפני זה הוצרך לומר לו \"קח את אהרן\":", + "ולא נאמר בו \"וישמע ה' אלי וגו'. פירוש: כי על ישראל נאמר למעלה מזה הפסוק שהועיל תפלתו. מלמד שלא נתקרב עד כאן:", + "נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח. אחר שסידר לפניו בפרשה הקודמת כל העבודות כדי שילמוד אותם ויעשה, ומה היה צריך עוד לציווי הזה?", + "אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. פירוש: מוכח מזה שהיה אהרן מתפחד שמא לא יהיו מעשיו רצויין לפני המקום ושלא יתקבלו קרבנותיו:", + "כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו. ועל ידי זה אמר לו משה \"קרב אל המזבח\" וגילה לו שהקב\"ה אמר לו אודותו בלשון 'קיחה' שהוא לשון קירוב – ידע אהרן שנתקרב:" + ], + [ + "(ב) ולקחת אותם אל אוהל מועד. כשמינה השבעים זקנים:", + "אשר נקבו בשמות. תחלת פר' במדבר שיסייעו לפקוד את ישראל:", + "קח לך את יהושע בן נון. להיות רועה ישראל:", + "לאחריו. על כתפו:", + "קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר. לומר \"עכשיו אנו נכנסים לכל הטורח הזה\", והוא מפייס אותם בדברים ואומר להם \"אשריכם שאתם זוכים לעבודת המקום ושאתם קרובים למקום ובחר בכם\":" + ], + [ + "(ג) את הבגדים אלו הבגדים שפקדתיך וכולי. פירוש: לפי שלא פירש איזה בגדים ואיזה שמן המשחה אלא סתם אמר לו \"הבגדים ואת שמן המשחה\", אלא לפי שכבר נצטוה עליהם לעשותם לכך נאמר לו סתם וידע משה כי עליהם נאמר לו. וכן בפר החטאת, וכן בשני האילים – על הכל נצטוה בפרשת \"ואתה תצוה\":", + "ואת סל המצות שלא כסדר האמורים להלן אמורים כאן. פירוש: אף על פי כן כולם אחד הוא. וביאורו: דלעיל בפר' תצוה (שמות, כט) כתיב \"והקרבת אותם בסל ואת הפר ואת שני האילים\" – משמע דלענין לקיחה לפתח אוהל מועד הלחם קודם, דאין שוחטין הקרבן עד שיאפה הלחם כדאיתא בפרק התודה. וכאן נאמר \"פר החטאת ושני האלים וסל המצות\":" + ], + [ + "(ד) שיהו נוהגים קדושה בכהונה. כי בראותם רצון האל יתברך עם אהרן ומה שצוה לעשות להקריבו אליו ינהגו כבוד בכהונה אחר שהוא שירות ועבודה אליו יתברך:", + "כשם שהסדיר וכולי. דקשה ליה למה צריך למכתב \"ויעש משה כאשר צוה וגו'\", הלא מפרש ואזיל בתר הכי \"ויקרב משה את אהרן ואת בניו ויקח משה את שמן המשחה..ויקרב את איל העולה..\", וכתיב בכל פרט \"כאשר צוה ה' את משה\"; \"ויעש משה\" דכתב רחמנא למה לי? להכי דריש דכשם שהסדיר עבודת המקדש בכל פרטיו כאשר נתפרש בפרשה - כך סידר עבודת כהונה ולויה. כל דבר ששייך לכהן וכל דבר ששייך בעבודה ללוי. ובעבודת הלוים גופא – יש דבר ששייך לשוערים, ויש דבר ששייך למשוררים. וכבר אמרו משורר ששיער במיתה:", + "בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקריב. ואכהנים קאי. דלתרומת הדשן היו בגדים יותר חשובים מהוצאת הדשן כדכתיב \"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים\", ואמרו חז\"ל דהיו פחותין מהן. אך הלשון \"מקריב\" קשה קצת לפי זה. ובאמת הגר\"א מחק תיבת \"מקריב\". והקרבן אהרן פירש הכונה דכהן גדול צריך להיות לו שמנה בגדים בכל השנה לבד מיום הכפורים ד' בגדים ובכהן הדיוט ד' בגדים בכל השנה. [דבאמת יש ספיקות בכל דבר. כגון אם כהן משוח מלחמה צריך ד' בגדים או שמונה - עיין סוף פרק בא לו. וכן איזה אבנט היה לובש הכהן הדיוט, אם של כלאים או לא. ויש בזה פלוגתא בין רבי ובין ראב\"ש. והכל סידר משה רבינו ע\"ה בפירוש]. ולפי זה היה ניחא קצת הגירסא \"לפי מה שהוא מקריב\":" + ], + [ + "(ה) לקידוש ידים ורגלים. אף על גב דלא הוזכר כאן קידוש ידים ורגלים – מכל מקום קיימא לן דכל טבילה טעון קידוש ידים ורגלים כדאיתא ביומא (פרק ג)", + "ובאותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים. פירוש: התחילו בטבילת פרישת שבעה ליום הכפורים כשהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכפורים והיו מטבילין אותו – כן עשה לאהרן ולבניו. שהרי מכאן למדנו פרישת שבעה כדאיתא ביומא וכדאיתא לקמן בסוף הפרשה [הראב\"ד]. והגר\"א גריס \"לטבילת יום הכפורים\". ואפשר דלדידיה הכונה בזכות מצוה זו זכו אחר כך שנתן להם דין קידוש ידים ורגלים וטבילת יום הכפורים:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן מלמד שנעשה משה סגן לאהרן [הגר\"א]. כמשנה המשמש למלך:", + "והוא היה מפשיטו. במותו כבסמוך", + "והוא היה מלבישו. בימי המלואים:", + "וכי האיך היה משה יכול להפשיט את הבגדים כסדרן והלא העליונים..תחתונים לעולם. פירוש: לפי שראינו מן המקרא שלא מת אהרן עד שראה אלעזר לבוש בגדי כהונה, וכי אפשר שיהא אהרן עומד ערום עד שלבש אלעזר כל שמונה בגדים?! ואם תאמר ראשון ראשון שהיה אהרן פושט היה אלעזר לובש – נמצא אם כן הבגד שהיה עליון לאהרן היה תחתון לאלעזר. ואי אפשר לעשות כן; שהעליונים צריכין להיות עליונים לעולם. אלא מעשה ניסים עשה לו המקום שבגדי שכינה נלבשים תחתיהם כדמסיים בברייתא:", + "אלא אלו מעשה נסים שעשה לו הקב\"ה. כן צריך לומר. ותיבת \"שעשה משה\" נמחק. וגם בילקוט ליתא:", + "וילבש אותם את אלעזר בנו וכי האיך היה יכול משה להלביש את אלעזר בגדים כסדרן. פירוש: הלא מוכרח על ידי זה אהרן להמתין ערום עד שילביש לאלעזר כל השמנה בגדים:", + "שלבשו. רוצה לומר לאהרן:", + "בגדי שכינה תחלה למטה. היינו קודם שפשטן לבשו תחלה בבגדי שכינה למטה מבגדיו כדי שלא יעמוד ערום. ובאמת היינו הך דלמעלה בברייתא שמפרש הפסוק של \"ויפשט משה\" עד \"וילבש אותם\" והן שתי נוסחאות, ובטעות נכתבו שתיהם. [וביש ספרים לא כתיב רק הנוסחא הראשונה לבד עד \"וילבש אותם\"]:", + "אכן יש קצת נפקא מינה בין שתי הנוסחאות. לנוסחא הראשונה לא נזדמן לו בגדי שכינה אלא לאחר שהפשיטו נתלבש תחתם בבגדי שכינה. ולנוסחא השניה נתלבש בבגדי שכינה תחלה למטה מבגדיו קודם שהפשיטן. [כל זה מפירוש הראב\"ד. וידע הקורא שיש טעות סופר בסוף דבריו וצריך לומר שם \"וכך נראה לי. ומכל מקום לכולי עלמא לא נלבשו וכולי\", והתיבות שבינתיים טעות סופר, ומחמת זה נשתבשו איזה אחרונים בדבריו והשיגו עליו] ועיין בהגהת הגר\"א דעתו בענין זה:" + ], + [ + "(ז) נלמדה בשעתה ונלמדה לדורות. פירוש: מה שהתורה ביארה סדר לבישה היה מזה הלימוד לשעתו וגם לדורות הבאים דהיינו לשירות יום יום (שיהיה לבישת הבגדים על זה הסדר האמור כאן ואם חיסר אחד מהם עבודתו פסולה), ולשירות יום הכפורים (דהיינו לפרישת שבעה לכהן גדול, והוא עובד בידיו בכל ימי הפרישה כדי להיות רגיל בעבודה כמו שעשה אהרן בשבעת ימי המילואים שהיה רואה ומסייע למשה כדי להרגיל את ידיו, ובשמיני עבד אהרן לבד - דוגמת יום הכפורים שאין עבודה כשרה אלא בו) בכל יום משמש בבגדי זהב וכו' פירוש: אלא שבזה יש נ\"מ בעיננו בכל יום משמש בבגדי זהב ואפילו אהרן ביום השמיני וביום הכפורים משמש הכהן גדול דוקא בבגדי לבן לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ח) ולא כסדר האמור להלן אמורים כאן. פירוש: בסדר \"ואתה תצוה\" מצנפת וציץ קודם לאבנט, וכאן אבנט קודם למצנפת ומעיל ואפוד:", + "להלן הסדיר את הקרבנות כסידרן וכאן הוא מסרגן כצ\"ל. כן הוא בראב\"ד וכן הוא בפסיקתא זוטרתי. ופירושו:", + "להלן ב\"ואתה תצוה\" איל העולה ניתוחו ורחיצתו ואחר כך כל סדר הקטרתו; וכאן ניתוחו והקטרת נתחיו ואחר כך רחיצתו:", + "להלן הזאת הדם והשמן על אהרן ובניו לקדשם ואחר כך תנופת האימורין והקטרתם; וכאן תנופת האימורין והקטרתם ואחר כך הזאת הדם והשמן על אהרן ובניו. וזה אינו כסדר. שבתחלה נתקדשו אהרן ובניו בדם ובשמן ואחר כך הניף על ידיהם. ועוד הואיל ופתח בדם דין הוא שיגמור כל מעשה הדם תחלה:", + "וזהו 'סירוג'. ללמד שאין עיכוב בהקדמה זו:", + "להלן הסדיר את הקרבנות תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים וכאן הסדיר את הבגדים תחלה ואחר כך את הקרבנות. פירוש: בהגשת הקרבנות והלחם לפתח אוהל מועד קאמר, שבצוואה נצטוה להגיש תחלה הקרבנות לפתח אוהל מועד ואחר כך להגיש אהרן ובניו ולהרחיצם ולהלבישם כדכתיב \"לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים\"..ולחם מצות וחלות מצות ונתת אותם על סל אחד והקרבת אותם בסל ואת הפר ואת שני האילים\". והקרבה זו לפתח אהל מועד. וכאן הקריב אהרן ובניו והרחיצם והלבישם ואחר כך \"ויגש את פר החטאת..ויקרב את איל העולה\", וזו היא ההגשה אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "(ט) לסוך בו עצים. דהיינו עקרי הבשמים שיש בהן רק ריח ואין בו טעם כעץ. ויש גורסין \"עקרים\":", + "הכי גרסינן: ממנו נמשח המשכן וכל כליו. ממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת וכו'. כל שמועה זו בהוריות פרק בתרא (דף יא:):", + "צריך לומר: ואת יואש מפני מחלוקתו של עתליה ואת יהואחז מפני מחלוקתו וכולי שנאמר שמן וכו' יהיה זה לי לדורותיכם. ו'זה' בגימרטיה י\"ב דהיינו י\"ב לוגין [גמרא]" + ], + [ + "(י) לא כמשחת אהרן ובניו. היה משיחת המשכן וכליו. כי שם באהרן ובניו לאחר שמלביש היה מושחם, ר\"ל שלא היתה משיחת השמן על הבגדים בפני עצמם אלא משיחה שלהן יורדת מאליה על הבגדים. מה שאין כן במשכן – כל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו ולא היה מועיל אם ירד מן המשכן על איזו כלי:", + "יכול שמשחם עד שלא הלבישם. אף על גב דקרא כתיב שמשח אהרן אחר שהלבישו – הכא אבגדים קאי, ורצונו לומר שמשח הבגדים קודם שהלבישן:", + "על פי מדותיו. מלשון 'מדו בד' – פירוש, שהשמן ירד על בגדיו. \"על פי\" כמו \"והיה פי ראשו בתוכו\", כלומר בשעת משיחתו היה השמן יורד מראשו לזקנו ומזקנו לפתח בית הצואר על בגדיו:", + "אבל משיחת וכו'. פירוש, קודם שנשתמשו בכלי היה כל כלי טעון משיחה בפני עצמו:" + ], + [ + "(יא) כך נעשה סגן לבניו. שהלבישם בעצמו ולא על ידי ציוויו:", + "בגדי קדש וגו'. וסיפא דקרא \"ועשו בגדי קדש לאהרן ולבניו\":", + "ואומר \"ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות\". תירץ בזה האיך היה משה רבינו ע\"ה רשאי להשפיל כבודו כל כך נגד בני אהרן ולא הספיק עצמו על ידי ציוויו. ולזה אמר דכן ציוה לו ה', שאמר \"ואת בניו תקריב\" ולא אמר \"תלבישם\" – משמע שיקריב אותם ויהיה בעצמו המלביש, לא על ידי ציוויו. ולזה סיים הפסוק בעניננו \"כאשר צוה ה' את משה\":" + ], + [ + "(יב) מתחלה לא נקרא פר החטאת. פירוש, בפרשה תצוה לא נקרא מתחלתו 'פר חטאת' עד לאחר שהוא פורט את כל מעשיו היה נקרא פר החטאת שנאמר וכולי', ורצונו לומר אבל בכאן בפרשת צו בתחלתו קראו 'פר החטאת' כדכתיב \"קח את אהרן וגו' ואת פר החטאת\":", + "כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\"... \"..ואת פר החטאת\"", + "הוי אומר חטאת אהרן ובניו. שאילו היה חטאת הצבור היה לו להזכירו אחר \"ואת כל העדה וגומר\" ללמד שהם וקרבנם הקריב כאחד:" + ], + [ + "(יג) ויסמוך וגו'. פירוש: וגם נלמוד זה מן הסמיכה שנאמר \"ויסמכו אהרן ובניו וגומר\" אלא מפני שהן קרבנותיהן סמכו עליו:", + "מקיש קרבנות צבור וכו'. הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש הברייתא והגיהו בה כמה נוסחאות. ואחר כל הנוסחאות אין לה ביאור נכון. והגר\"א ז\"ל האיר עינינו בהגהותיו על ברייתא זו וזה לשונו: \"מקיש קרבנות שותפין לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעון סמיכה לכל אחד ואחד אף קרבנות שותפין כל אחד ואחד סומך\". ואחרי זה צריך לומר \"הלכה י\"ד\", עד כאן לשונו. וביאורו שידוע שפרשה זו של מילואים נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות, והקרבן של אהרן ובניו היה כדלעיל, ולכך הוצרך אהרן וגם בניו לסמוך עליו. ומזה נלמוד לדורות בקרבן של שותפין שכל אחד ואחד צריך לסמוך עליו וכדאיתא בויקרא פרק יז:" + ], + [ + "(יד) הוא היה שוחט. ולא חשיב קבלה, שבעת השחיטה היה מוכרח משה רבינו ע\"ה לקבל גם כן תיכף שעדיין לא היו כהנים בעולם. מה שאין כן ביום השמיני חשיב קבלה:", + "הוא היה זורק. פירוש: זריקה מדם האילים שנאמר בהם זריקה:", + "הוא היה מזה. הזאה נאמר בשמן המשחה שנאמר \"ויז ממנו על המזבח שבע פעמים\"; אי נמי \"ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגומר\":", + "הוא היה מחטא. מדם הפר ליתן על קרנות המזבח סביב כמו שנאמר \"ויחטא את המזבח\":", + "יוצק. \"ואת הדם יצק וגומר\":", + "הוא היה מכפר. נ\"ל כי מתנה יתירא היה נותן מן החטאת על המזבח לכפר כפרת המזבח עצמו שמא נעשה בו דבר שלא מדעת המתנדבים וכדלקמיה בברייתא [ראב\"ד]:", + "לכך נאמר וישחט ויקח. כלומר, לכך סידר בפרשה זו בפרט בציווי ובעשייה לומר כי משה היה עושה הכל כדי ללמד את אהרן ובניו ומשלו משל לבת מלכים וכולי:" + ], + [ + "(טו) מנין אתה אומר שלא וכו'. הלשון דחוק מאד. והגר\"א הגיה שצריך לומר \"איני יודע מהו אלא שאמר משה וכולי\", וכן איתא בפסיקתא זוטרתי:", + "שלא בטובתם. אלא מחמת הבושה שלא היו יכולים להשיב פני השואלים מהם ורחמנא אמר \"מאת כל איש אשר ידבנו לבו\":", + "תהא כפרה זו. דעת הראב\"ד שמתנה יתירה ניתנה על המזבח בשביל זה לכפר עליו. ומרש\"י בפרשה תצוה (פסוק לו) משמע דלא היתה מתנה יתירה בשביל זה רק על ידי פר החטאת גופא נתכפר זה", + "שלא יתנדב אדם. הלשון דחוק, דהכפרה הוא על העבר. והגר\"א הגיה \"שלא יהי גזל במקדש\" והיינו מחמת שהביאו שלא ברצונם יש בזה חשש גזל:" + ], + [ + "(טז) משתי פרשיות אלו מנהג לדורות. היינו מן הצוואה שבפרשת תצוה ומן העשייה שבפרשה זו. ואף שכבר נאמר זה בפרשת ויקרא – פרשת המלואים נאמר מקודם. שפרשת ויקרא נאמר אחר שהוקם המשכן וזה נאמר בשבעת ימי המלואים. וכן בענין הסמיכה וזריקה המבואר לקמיה:", + "יהיו כולם נשרפים וכו'. פירוש כמו שהעולה כולה כליל כך פרים הנשרפים; למקום שהבשר הולך שם יהיו האימורים הולכים:" + ], + [ + "(יז) כאן למדנו סמיכה וכו' זריקה לעולה. עיין במה שכתבנו מקודם. ועוד פירש הראב\"ד בשם יש מפרשים כי מכאן למדנו מעשה עולת חובה שהיא כמעשה עולת נדבה. שאף על פי שלמדנו שחיטת צפון לעולת חובה בפרשת חטאת בתחלת סדר צו (ר\"ל שתלה שם התורה חטאת בעולה) – הזריקה והסמיכה והניתוח וההקטרה לא למדנו בפירוש אלא מכאן שזו ודאי היתה חובה לאהרן:", + "ויש אומרים אין ניתוח בלא הפשט. פירוש: לא מצינו במוקטרים על המזבח נתוח בלא הפשט. אבל בנשרפים ודאי מצינו כדאיתא בפרק כהן משיח:" + ], + [ + "(יח) ויקטר משה וגו' כמה שנאמר. היינו בעולת נדבה \"ונתח אותו לנתחיו\" מכאן למדו לעולת חובה:", + "ואת הקרב ואת הכרעים רחץ וכו'. כמו שנאמר להלן בעולת נדבה של בן בקר \"וקרבו וכרעיו ירחץ\":", + "מכאן למדו שכולם נתנים לאישים. שכל אברי עולה נתונים לאישים שכולה כליל:" + ], + [ + "(יט) והלא כבר וכו'. פירוש: למה נאמר \"השני\"? אם ללמד שיהיו שניהם שוים – הלא כבר זיווג הכתוב שני האילים זה כנגד זה דכתיב לעיל \"ואת שני האילים\" - משמע שיהיה שניהם שוים:", + "לא יצא ידי קידושם. פירוש: לפי שקרבנות הללו נעשו לקדש המזבח ולקדש אהרן ובניו לכך הוא לעיכובא:" + ], + [ + "(כ) שמושלם על הכל. שממנו היה חלק לאהרן ובניו ולמזבח ולמשה. והוא החזה שניתן למשה, ומדמו היה כמו כן למזבח, ולאהרן ובניו בבהונות. וזהו שסיים מלמד שהמילואים וכולי:", + "סמכו ידיהם עליו בשמחה. והלא סמיכה בזה אחר זה סגי, ומדכתיב \"ויסמכו\" משמע שכולם כאחד סמכו, ואין זה אלא מחמת רוב שמחתם לא הספיקו להמתין זה על זה וסמכו כולם כאחד:", + "עבודת יום וקידושיו. כן צריך לומר [הגר\"א]:", + "וסמכו ידיהם. נראה שצריך לומר \"סמכו ידיהם\":", + "ועשו יום טוב. דוגמת יום הכפורים שעשה כהן גדול לאחיו הכהנים יום טוב בשעה שיצא בשלום מן הקודש:" + ], + [ + "(כא) שלשה דמים האמורים בפרשה וכו'. מבואר לקמיה בהלכה ל\"ג:", + "לכך נאמר וישחט ויקח משה מדמו. ולא כתיב \"את הדם\" - משמע שדמו המיוחד שלא כדמו של ראשון:", + "זה גדר האמצעי. שאינו נותן על אליה של אזן ולא על שפת האזן המקפת כל האוזן שהם רכים. וגם אינו נותן תוך נקב האזן. אלא הקשה של אזן שהוא אמצעי בין המקיף הרך ובין נקב האזן. (פי\"ד מהל' נגעים):", + "זו פרק האמצעי. שהאגודל יש בו ג' פרקים. פרק אחד שבו הצפורן, ופרק אחד שבסוף היד – ואינו נותן לא על זה ולא על זה, אלא על פרק האמעצי שביניהם. ויליף לה מדאתקש לתנוך. ועיין לקמן בפרשת מצורע (פ\"ג הלכה ה):" + ], + [], + [ + "(כג) אין לך דבר ודבר שאין בו מצוה למקום. כלומר כמו שמצינו בשאר דברים שכל המתנות שהקב\"ה נותן לאדם ציוה עליו שיעשה ממנו מצוה למקום - כך השלמים, אף על פי שהן נאכלין לבעלים - הפריש מהם חלק לעצמו שיהיו מקטירין לפניו. ובפסיקתא מסיים \"לפיכך צריך אדם שיהא ממנו מצוה למקום בכל יום ויום\":" + ], + [], + [], + [ + "(כו) אשר יחרים וגו', זה קדשי גבולין קדשי מקדש יש בהם מעלות על גבי מעלות. כן צריך לומר [הגר\"א. וכן נראה שהיה גירסת הראב\"ד]:", + "הכי גרסינן: כיצד פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמר הכתוב יהי דמם ואימוריהם למזבח והבשר ועורם ישרף. [הגר\"א]. פירוש: המקודש שבהם חשב תחלה. כי אלו היו מקודשים מכולם שלא היה מהם כלום לכהנים ולא לבעלים. והעולה אף על פי שכולה כליל – עורה לכהנים:" + ], + [ + "(כז) שלמים וכו'. היינו שהיא למטה מהם שכולם נאכלים לבעלים חוץ מן הדם והאימורים שהוא למזבח וחזה ושוק לכהנים:", + "זו היתה תרומתם למזבח. במילואים. ובשלמים דעלמא היה חזה והשוק לכהנים:" + ], + [ + "(כח) ויתן את הכל וכו' וכי כל הקרבנות ניתנין לידי הבעלים. דתיבת \"הכל\" יתר הוא, דהוה ליה למכתב \"ויתן אותם\". ואי אפשר לומר דמרבה גם חטאת ועולה הכתובים למעלה – דהא חטאת ועולה בודאי לא בעינן תנופה. וזהו דקמתמה וכי כל הקרבנות היינו חטאת ועולה? וכן לדורות גם כן לא מצינו תנופה כי אם בשלמים ותודה ואיל נזיר שהם גם כן שלמים [הראב\"ד]:", + "ומה שאמר \"לידי הבעלים\" – שבמילואים היו אהרן ובניו הבעלים ומשה היה כהן:", + "אלא ללמדך וכו'. היינו שבא לרמז כאן לתנופה אחרת שהיא על כפי בעלים ואינה בשלמים כזו והיא תנופת מנחת סוטה ותנופת אשם מצורע. לכך אמר \"ומטהרים את המצורעים\". ומה שכתוב \"ואת היולדות\" הסכימו המפרשים שהוא טעות סופר, שאין לו בכאן שום שורש דבר. ודע, דמה שכתוב בתורה \"ועל כפי בניו\" הסכים הראב\"ד שהוא הוראת שעה, דמדינא בקרבן השותפים אסורים להיות הכל מניפין – לא בבת אחת ולא בזה אחר זה – אלא אחד מן השותפים מניף בשביל כולם כדאיתא במנחות (דף צד.):" + ], + [ + "(כט) מניפה. איני יודע. דהא התנופה היה ביחד – האשה עם הכהן. וצריך עיון:" + ], + [ + "(ל) מלמד שהמילואים קרויים ריח נחוח. כלומר כל קרבן זה קרוי ריח נחוח אף מה שאכלו אהרן:", + "ועושה לו יום טוב. לאוהב, אף כאן מפני שקנה לו הקב\"ה אוהב (והוא אהרן ובניו) – היה לפניו יום טוב גדול וריח ניחוח במה שאכלו לפניו:" + ], + [ + "(לא) ויניפהו תנופה לפני ה' מאיל המילואים למשה היה למנה. מלמד שאין הקב\"ה מקפח וכו':", + "וכן הוא אומר מי גם בכם וגו'. עיין לעיל (פרק ט\"ז הלכה י) בביאורנו שם. והכונה דהוא לראיה שהקב\"ה נותן שכר אפילו על כל טרחה קלה וכל שכן על עבודה:" + ], + [ + "(לב) המשמש בכהונה לעולם. כגון אהרן בעצמו שעשה העבודה כל ימי חייו - כמה חלקו גדול:" + ], + [ + "(לג) שלשה דמים האמורים בפרשה. היינו פר החטאת ואיל העולה ואיל המלואים:", + "טעון שש מתנות וכו'. וכדלקמיה", + "הראשון. הוא דם הפר וניתן ממנו על גבי המזבח בזריקה. וקשה דהא לא כתיב זריקה בפר? וגם הוא חטאת שאין טעון אלא הנתינה באצבע על הקרנות? וי\"ל מדכתיב \"סביב\" ילפינן מעולה דכתיב גם כן \"סביב\" והיה בזריקה שתים-שהן-ארבע. אף כאן, מלבד הנתינה על ד' קרנות, צריך גם כן זריקה שתים-שהן-ארבע כמו עולה:", + "ומתן סביב. הוא על הקרנות ארבעה:", + "הזאה. הוא מה שכתוב שהזה מן הדם ומן השמן אשר על המזבח על אהרן על בגדיו וכו':", + "וחיטוי. פירוש: שנתן על גג המזבח מתנה יתירה כדי לטהרו. וכן הוא אומר בפרשת תצוה (שמות כט, לו) \"וחטאת על המזבח בכפרך עליו\" - משמע דחיטוי לחוד וכפרה לחוד. [ויש מפרשים חיטוי היינו מה שמחטא באצבע על הקרן קרוי 'חיטוי' כדאיתא ביומא \"מחטא ויורד\". ולא נהירא כל כך בעניננו מדחשיב לזה בחשבון המתנות]:", + "יציקה. היא ליסוד:", + "וכפרה. דכתיב \"ויקדשהו לכפר עליו\" והיא כפרה יתירה שניתן על גבי המזבח בשבעת ימי המילואים לכפר עליו שמא בא עליו דבר מן הגזל וכדלעיל בהלכה ט\"ו. [כל זה מפירוש הראב\"ד]:", + "והשני. הוא איל העולה:", + "שתים. זריקה ומתן סביב. היינו שהיה מתן סביב שתים שהן ד' כמו בכל עולה וגם לבד זה היה זורק עוד שתים שהן ד'. והקשה הראב\"ד מנין זה? ומסיק דאפשר צריך לומר \"הזאה ומתן סביב\" – שגם דם העולה היה מעורב עם השמן ומהם היה מזה על אהרן ועל בגדיו וכו':", + "והשלישי. שהוא איל המלואים:", + "שלש באהרן. על בהן יד ובהן רגל ותנוך אזנו:", + "ושלש בבניו. קחשיב לכולהו בניו כחדא:", + "וי\"א תשעה. דחשב שני בני אהרן. דאפשר שלא הזה על הבהונות כי אם הגדולים והחשוב שבבניו והם נדב ואביהוא, וכדכתיב \"וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר\" – משמע שקודם לכן לא כיהנו:", + "וטעון זריקה. לגבי מזבח כמו שנאמר \"ויזרוק משה את הדם על המזבח סביב\":", + "והנה עד כאן חשב ששה – מתן בהונות שלו ושל בניו (וכדעת הראשונה), וזריקה אחת על המזבח ושש הזאות שעל אהרן ועל בניו וכדלקמיה בברייתא – הרי י\"ג:" + ], + [ + "(לד) טעון הזאה. היינו מה דכתיב אצל איל המלואים \"ויקח משה משמן השמחה ומן הדם אשר על המזבח ויז וגומר\":", + "שלש באהרן. פירוש: מה דכתיב \"ויז על אהרן\" סבירא ליה להברייתא דזה היה גם כן נתינתו על בהן יד ובהן רגל ותנוך אוזן כמו הנתינה הראשונה שהיה מן הדם לבד ולכך חשבו בשלשה. והזאת הבגדים לא קחשיב בברייתא:", + "הא למדת שלא שילם. היינו אף שהתחלת הקידוש היה על ידי יציקת השמן לבד כדכתיב בפסוק י\"ב \"ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו\" – מכל מקום לא נשלם הקידוש אלא בהזאת הדם גם כן כדכתיב \"ויז על אהרן..ויקדש את אהרן\":" + ], + [ + "(לה) בשלו את הבשר פתח אהל מועד וגו' (ויקרא ח לא). גרסינן. דסיפא דקרא אתי לפרושי דכתיב \"כאשר ציויתי לאמור אהרן ובניו יאכלוהו\":", + "כמה שנאמר להלן. בפרשת תצוה \"ואכל אהרן וגומר\" והיינו שאינן כשאר שלמים שנאכלין לנשיהם ולעבדיהם:", + "שהמילואים מותרם לשריפה. ר\"ל כמו שנאמר שם בפר' תצוה (שמות כט, לד) \"ואם יותר עד הבקר ושרפת וגומר\" ואינם כשאר שלמים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד:" + ], + [ + "(לו) באחד בניסן שלמו המילואים. והוא היה השמיני. והנה הא דקתני \"מכאן אמרו\" – אין לנו ראיה מכן שהשמיני היה באחד בניסן. אלא הראיה לכך מדכתיב בשעיר הנשרף (ויקרא י, יז) \"ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה\", ושמענו מכאן שהוא היה שעיר של ראש חדש שהוא בא לכפרה כשאר שעירי הרגלים שכתוב בהן \"לכפר עליכם\" (אבל שעיר החטאת אשר לעם שקרב בשמיני ושעיר נחשון שהקריב לחנוכת המזבח לא מצינו בהם כפרת עון) – אלמא שמיני למילואים ראש חדש היה. ומדכתיב \"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים\" שמע מינה בכ\"ג באדר התחילו המילואים ובאחד בניסן שהיה שמיני שלמו. ואדר חסר היה. ולקמן בפרשת שמיני מפיק להא מילתא מקרא אחרינא:", + "כי שבעת ימים וגו' כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד. ענין זה אינו יוצא לנו מכאן אלא מכיון שראינו שכל המילואים התחילו בכ\"ג באדר וכתיב \"ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד\" – ואי אפשר להקריב שבעת ימי המילואים אלא אם כן הוקם המשכן – ומה תלמוד לומר \"ביום החדש הראשון תקים את המשכן\"? אלא שהקימו הקמה גמורה, שלא פרקו עד שעה שנסעו משם. מכלל דשבעת ימי המילואים הקמתו לא היתה הקמה גמורה; שהיה מעמידו בכל יום ומפרקו:", + "ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר אף בשמיני וכו'. אי אפשר לומר שר' יוסי סבר שלא נשאר המשכן בנוי ביום שמיני אחר דקרא אמר שבזה היום כלו הקמותיו וכנ\"ל. אלא ר' יוסי סבר כר' חייא בר יוסף שאמר בנשא רבה פי\"ב (במ\"ר, יב) ששני פעמים בכל יום היה מעמידו ומפרקו - אחת לתמיד של שחר ואחת לתמיד של בין הערבים. דלדעת זה המילואים היה מקריבן בעת הקמתו לתמיד של שחר. ולזה אמר ר' יוסי ב\"ר יהודה כאן שאף בשמיני העמידו ופרקו - היינו שבבקר העמידו לתמיד של שחר ומילואים - ופרקו. וכשהעמידו לתמיד של בין הערבים - אז הוקם ולא פרקו עוד. [וגם יוכל לסבור כדעת ר' חנינא הגדול שאמר שם ששלשה פעמים בכל יום היה מקימו; אחת לתמיד של שחר ואחת למילואים ואחת לתמיד של בין הערבים]. וזהו שכוון הגר\"א ז\"ל בהגהתו \"אף בשמיני שחרית העמידו ופרקו ערבית העמידו ולא פרקו\":" + ], + [ + "(לז) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם גרסינן מכאן אמרו שבעת וכולי. וכונתו כמו שדרשו חז\"ל (יומא ג, ב) \"לכפר\" אלו מעשה יום הכפורים. והכונה כמו במילואים היה אהרן בפתח אהל מועד שבעת ימים והיה מכין עצמו לעבודה וביום השמיני שירת אהרן בעצמו לפני ה' – כן קודם יום הכפורים היו מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין להכין עצמו לעבודה ולחנכו בזה, וביום הכפורים ישרת לפני ה' בקדש הקדשים:", + "כך מפרישין כהן השורף את הפרה. שבעת ימים קודם שריפתה. ועיין ביומא (דף ב) וב(דף ג) הטעם לזה:", + "ולמד מפרישין שבעה. במסכת יומא פריך מה שאלתו למה מפרישין?! הרי אמר הטעם מן המקרא \"כאשר עשה וגומר\"! ומשני: מביתו למה פירש דהיינו מאשתו? ישמש מיטתו ויטבול סמוך לערב ויישן בלשכת פרהדרין ויקיים \"ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים\":", + "שמא תמצא אשתו ספק נדה. היינו לאחר שיבוא עליה דהיינו שתמצא דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה דם זה או לאחר שבא עליה, ובועל נדה טמא שבעת ימים, ויהא אסור לבוא במקדש ביום הכפורים. וזה שאמר \"וידחה כל שבעת הימים\":", + "כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים. דהאי \"עליכם\" יתירא הוא, ודרשו מזה דהכפרה זו (דהיינו משיחת השמן המשחה וקרבנות המילואים) יועיל עד שיחיו המתים. והכונה דלא נימא דמכיון שנתבטל המקדש ועבודתו איזה משך רב כגון בבנין הבית שלישי יצטרך כפרה אחרת משיחת השמן וקרבנות המילואים ז' ימים. קמ\"ל קרא דהכפרה זו תועיל עד שיחיו המתים:", + "[וזה אין שייך למה דכתיב ביחזקאל (יחזקאל מג, יח) \"אלה חוקת המזבח ביום העשותו ונתת אל הכהנים ואל הלוים פר בן בקר לחטאת וגומר\", וכעין זה היה גם כן בימי עזרא. זהו רק כעין חנוכת המזבח]:", + "והנה לעיל (בפרק י\"ח) על הפסוק \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" ר' יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכין לשמן המשחה לעתיד לבא? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו וכולי – ולא דמו לדרש זה שלמדנו כאן מ\"לכפר עליכם\". דמכאן לא היינו למדין רק לדורות הבאים מזרעו של אהרן עד שיחיו המתים אבל אחר התחיה – שכבר נעשים עפר והוא כעין בריאה חדשה – הוה אמינא דאז יוצרך שמן המשחה ומילואים כמקדם ובלא זה לא יהיה עליהם שום קדושת כהונה. קמ\"ל קרא דאין צריכין קדושה אחרת:" + ], + [ + "(לח) ומה אם מקיים דברי בשר ודם. היינו הדיבורים ששמעו מפי משה שהוא בשר ודם שאמר בשם השם:", + "המקום מקבלו. כנראה מסמיכת הכתובים שאמר \"ולא תמותו כי כן צוותי ויעש אהרן ובניו וגומר\" – משמע שבשביל שקיימו דברי משה בשביל זה נשארו בחיים:", + "המקיים דברי המקום. כגון עשרת הדברות או על כל פנים \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\" ששמעו מפי הקב\"ה בעצמו – על אחת כמה וכמה שיוסיפו לו חיים בשביל זה:", + "כשומעים מפי הקב\"ה. נראה דדייק ממה דכתיב \"אשר צוה השם\" – הלא משה ציוה אותם, והיה לו לומר \"כאשר צוה משה על פי השם\" – אלא היום ששים ושמחים לקבל מפי משה כשומעים מפי הקב\"ה. ועל זה אמר \"לכך נאמר...אשר צוה השם\":", + "ביד משה. כדאי השליח לשולחיו. זה המקום. ורוצה לומר אף דכל נברא שבעולם אין נחשב לגבי הקב\"ה - מכל מקום איש אלהים כזה הגון הוא להיות שלוחו של הקב\"ה, כמה דאת אמר \"בכל ביתי נאמן הוא\":", + "כדאי המִצוה. בחיריק. ורצונו לומר שאף האיש שנצטווה והוא אהרן קדוש השם כדאי למצות אלו שהוסיפו עליו:" + ] + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + [ + "(א) אם שלישי לשבת. הגר\"א גריס אם שלישי לחדש, וכן משמע מסוף דברי הברייתא:", + "אם שלישי למנין. היינו למנין ימי הפרישה:", + "כשהוא אומר כי ביום השלישי. פירוש, מתחילה כתב \"היו נכונים לשלשת ימים...כי ביום השלישי ירד ה' וגו'\" מוכח שזה אמר משה ביום שציוה שיפרשו ג' ימים \"כי ביום השלישי\" – שמע מינה שזהו שלישי למנין. ועל כן מה שכתב אחר כך \"ויהי ביום השלישי בהיות הבקר\" על כרחך שלישי למנין ימי הפרישה:", + "שהוא בחודש. טעות סופר וצ\"ל \"שאינו בחודש\" [הגר\"א]. ר\"ל שאינו לחשבון ימי החודש. ולא רצה להגיה \"שהוא ששה בחודש\" משום דאית בזה פלוגתא אם היה בששי או בשביעי:", + "אם שמיני למנין. ימי המילואים:", + "ראשון למעשה בראשית. באחד בשבת היה ראש חדש ניסן ובניסן נברא העולם:", + "ראשון לנשיאים. אותו היום התחילו להקריב קרבניהם:", + "ראשון לכהונה. כי מקודם היה העבודה בבכורות ובשבעת ימי המילואים היה משה עובד עבודה:", + "ראשון לעבודה. באותו היום התחילו להקריב תמידין וכל קרבנות צבור:", + "ראשון לאכילת קדשים. רש\"י פירש (שבת פז, ב) היינו במקום מיוחד, ועד עכשיו [ר\"ל קודם שהוקם המשכן שלא היו אז דין ג' מחנות] היו נאכלים בכל מקום. ולשון \"לאכילת קדשים\" דחוק דמשמע לעצם אכילה. והראב\"ד פירש דהיינו לאכילת קדשי קדשים מבשר חטאות ושירי מנחות דזה לא קרבו בבמות מתחלה:", + "והגר\"א גרס \"לשחיטת צפון\", דמתחלה כשקרבו בבמות הלא ידוע דאין צפון בבמה (עיין זבחים דף ק\"ב). וכן היה גירסא זו לפני התוספות בתורת כהנים (עיין שבת דף פ\"ז:) בתוספות שם:" + ], + [ + "(ב) ולפי שכיבדו וכו'. דמלשון הכתוב משמע שקרא תחלה לאהרן ואחר כך לזקני ישראל. דאי לאו הכי היה לו לומר \"וזקני ישראל\", ומדקאמר \"ולזקני\" משמע שקראם אחר כך. וקאמר הטעם דלאו משום קורבה הוא אלא שלמד כן מהקב\"ה:" + ], + [ + "(ג) ויאמר אל אהרן קח לך וכו' מלמד שאמר וכו'. ממלת \"לך\" מדייק דהוא יתירא, משמע לטובתך:", + "שמא ישנאך וכו'. הרמב\"ן בחומש גרס \"שמא ישטינך\":", + "ומה שאמר לתוך פיו של שטן – אולי הכונה דאברים ופדרים של חטאת נהנין מהן הסטרא אחרא כדאיתא בזוהר [זית רענן]:", + "ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני. בתמיה קאמר:", + "והלא אף. צריך להגיה \"אף\", והוא תשובת משה רבינו ע\"ה:", + "יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים. היינו עון מכירת יוסף:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) אותו יצר הרע. של עון עבודה זרה:", + "עבודתכם מיוחדת לפניו. שכל הפעולות שתעשו בעולם לא תהיה לשום הנאת עצמכם כי אם יהיה הכל מיוחד לשמו. כי באמת כאשר נתבונן היטב נוכל לקיים בכל פעולה גשמיית רצון ה'. לדוגמא כשהולך לאכול יכוין לקיים \"ושמרתם את נפשותיכם\", כשעושה איזה מסחר להרויח יכוין שיהיה לו במה לשלם שכר למוד בניו שהוא מצות עשה של פעולת שכיר, או לפרנס אשתו שהוא גם כן מן התורה 'שארה כסותה..לא תגרע', או לשלם חובותיו שהוא גם כן מצוה מן התורה, או לפרנס בניו הקטנים שהם גם כן בכלל עניים. כללו של דבר כאשר ירצה האדם באמת יוכל למצוא בכל פעולה שהוא עושה מצוה דאורייתא ממש ויכוין לשמו:", + "ונוכל לומר שזהו כונת הכתוב \"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו\", והיינו שכל הפעולות שעולה במחשבתו לעשות יתבונן אם הוא רצון ה', וכאשר ימצא שהוא רצון ה' יעשנה וייחד הפעולה לשם ה':" + ], + [ + "(ז) זהו שאמר הכתוב משה ואהרן בכהניו וגו'. כלומר על אותה שעה נאמר לפי שבכל שבעת ימי המלואים היה משה לבדו משמש והיה כהן, ועכשיו כשאמר לו \"קרב אל המזבח\" - גם אהרן כהן. וכיון שהביא אותו פסוק דרש ממנו שגם שמואל היה שקול כאחד מהם:" + ], + [ + "(ח) למה הדבר דומה וכו'. כלומר לפי שהיה אהרן מתבייש לעבוד לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה כאשה חדשה שמתביישת לשמש את המלך לכך אמר לו משה \"קְרב\":", + "ויש אומרים היה אהרן רואה וכו'. פירוש: היה אהרן מתבייש גם כן מן המזבח ומתיירא ממנו שהיה רואה אותו בקרנותיו כתבנית שור בקרניו (ורצונו לומר שהיה נדמה לו בדעתו), והיה זוכר המזבח שבנה לעגל ולפיכך היה מתירא ממנו ולכן אמר לו משה אל תירא ממנו, קרב [הראב\"ד]:", + "אחי אל תתירא ממנו - כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם. פירוש: תדע שכך היה מדת הדין לעשות שהרי קרבנו מכפר עליו ועל העם כדכתיב \"ועשה...בעדך ובעד העם\", אבל של העם לא כיפר על הכהנים:", + "חיטוי. על הקרן באצבע:", + "מה הראשון טעון ב' מתנות שהן ארבע – טעות סופר, וצריך לומר מה הראשון טעון ד' מתנות אף זה טעון ד' מתנות [הגר\"א וקרבן אהרן וכן מוכח מפירש\"י בחומש פר' שמיני. ועיין בראב\"ד]:", + "מה הראשון. היינו עגל שלו", + "אף זו עומד בצד המזבח וזורק. למטה מחוט הסקרא. מה שאין כן בחטאת שנותן למעלה על הקרנות ובאצבע ולא בזריקה:", + "מעל המזבח. לארץ:" + ], + [], + [ + "(יא) להלן מילוי. \"מלא קומצו\" בויקרא:", + "מה מילוי האמור להלן קמץ ועלה בידו וכו'. פירוש, דהתם כתיב \"מלא קומצו\" תרי זימני וילפינן מזה דהוא לעיכובא:" + ], + [ + "(יב) מה זה בא ללמדנו וכו'. הרבה עמלו המפרשים על זה הברייתא. ואעתיק בזה מה שפירש הרמב\"ן בחומש, וזה לשונו: דהוה ליה לומר \"ויקרב את העולה מלבד עולת הבקר\", ולמה כתוב גבי מנחה \"מלבד עולת הבקר\"? ואם בא ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה, ולכן קאמר במנחה \"מלבד עולת הבקר\" – כלומר שלא הקריבו מנחה לתמיד של שחר ולא לעולה, רק זו המנחה לבד – הרי כבר נאמר \"וכו' ויעשה כמשפט\" – משמע שהקריבוה כדינה במנחה ונסכים. אלא בא ללמד ששתי מנחות וכולי, פירוש, שמנחה זו אינה מנחת נסכים אלא מנחת נדבה של ישראל4ומכל מקום גם לפירוש זה דחוק מאד לשון הברייתא דהכתוב ישמיענו שאם לא מצא מנחה יביא בהמה, דלכאורה הוא מלתא דפשיטא מאוד. ועיין בהגר\"א שהגיה ודבריו מאירין העינים וזה לשונו: מה בא זה ללמדנו אם ללמד על מנחת התמיד והרי נאמר \"ועשירית האיפה וגו'\", אם ללמד על מנחת העולה הרי נאמר \"ויקרב את העולה וגו'\", אם כן וכו' מלמד ששתי מנחות קריבין זה אחר זה, עד כאן לשונו. וביאורו, אם ללמד על מנחת התמיד היינו מלבד עולת התמיד ומנחתה – הרי נאמר אצל התמיד \"ועשירית האיפה סלת וגו\" ובודאי כשהקריב עולת התמיד הקריב עם המנחה. ואם ללמד על מנחת העולה דהיינו עולת הבקר קרא הכתוב להעולה שהקריב מקודם וקמ\"ל קרא דאותה המנחה היא לבד מנחת העולה שהקריב מקודם הרי נאמר \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\" והיינו כמשפט שאר עולה, וידוע שכל עולה צריך להקריב מנחת נסכים. אם כן למה נאמר \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\"? מלמד ששתי מנחות קריבין זה אחר זה, ורצונו לומר דלעולם כונת הכתוב מלבד עולת התמיד ומנחתה, והכתוב קמ\"ל דמנחה זו צריך להקריב אחר מנחת התמיד ולא תימא דצריך להקריב העולה ומנחתה מקודם ואחר כך מנחה זו. קמ\"ל שאין שום מנחה אחרת מפסיק בינה לבין מנחת התמיד. כן נראה לפי עניות דעתי ביאור דבריו הקדושים. , עכ\"ל:" + ], + [ + "(יג) זבח השלמים אשר לעם מכאן למדו שלמים לצבור. אף על גב דשלמי צבור מפורשין במקרא בפרשה אמור – מכל מקום אהרן למד מכאן סדר עבודה כמ\"ש סוף פרשת צו [זית רענן]:", + "אכן קשה דהא שלמי צבור טעונין תנופה חיים וכאן לא היה כי אם לאחר שחיטה תנופת חזה ושוק כשאר שלמי יחיד? ואפשר דהכי קאמר, מכאן למדנו תנופת שחוטים בשלמי צבור, לפי שלא מצינו בכבשי עצרת אלא תנופת חיים וכיון שמצינו באלו שהיו שלמי צבור והוטענו תנופה שחוטים בחזה ושוק – הרי הוא דוגמא לכבשי עצרת ולהטעינם כן (וכדעת רבנן דסברי כן, עיין במנחות דף ס\"ב). ואף על פי שאין דינן שוה בתנופת החיים – מכל מקום במה שהשוו מעשיהם למדנו אלו מאלו [הראב\"ד]:", + "להגיד גדולתו וכו'. קשה מה ענין זה למקרא זה? ויש לומר מדכתיב \"כאשר ציוה משה\" משמע שעשה הכל כאשר ציוה משה:", + "שבשעה קלה למדו וכו'. ואף שבשבעת ימי המילואים למדו סדר עבודה – מכל מקום לא היה בקי כל כך כיון שלא שימש עדיין במעשה. אבל עתה הורגלו מיד בפעם ראשון ועשו בזריזות ולא פשעו בשום דבר:", + "שבעה עבודות. שחיטה וקבלה – והוא ממה דכתיב \"וישחט..ויקריבו בני אהרן את הדם\" דהוא קבלה; זריקה היינו שתים שהן ארבע מאיל העולה ומשלמים; הזאה על ארבע קרנות המזבח; וחיטוי היינו ממה שכתוב \"ויחטאהו כראשון\" וכפירוש הראב\"ד שנתן על המזבח מתנה יתירה כדי לטהרו, או מה שנתן באצבע על הקרן חשיב הדבר לעבודה בפני עצמו; וכפרה – אפשר שגם בשמיני נתן מתנה יתירה על המזבח כמו בהשבעה ימים:", + "ועיין בראב\"ד שהקשה למה לא חשב תנופה הנאמר במקרא זה? והגר\"א הגיה במקום ’כפרה’ - ’תנופה’, ואזיל לשיטתו דסבירא ליה דגם בשבעת ימי המילואים לא ניתן כפרה יתירה בפני עצמו כמו שמוכח מהגהתו במכילתא דמילואים הלכה ל\"ג, עיי\"ש. אך קשה למה לא חדש הקטרה, וצריך עיון:" + ], + [], + [ + "(טו) מה ברכה בירכן אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם. הביא הענין הזה בכאן לומר שהברכה שבירכן משה נתקיימה בהם שכבר שרתה שכינה עליהם בשמיני כמה דכתיב (שמיני פסוק כ\"ג) \"וירא כבוד ה' אל כל העם\":", + "רבי מאיר אומר כך בירכך ה' אלקי אבותיכם וגו'. טעמו דכיון שאמר כאן \"ויברך אותם משה\" ואין אנו רואין שום ברכה למשה על ישראל אלא במקום אחד והוא אותו הפסוק שנאמר \"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו'\" שבמשנה תורה (לבד הברכות שבירכן לפני מותו):", + "שנאמר ולאומי אלי האזינו. ואומה לשון אמי. והגר\"א גרס אל תקרי לאומי אלא לאמי, ומצאתי כן בילקוט פר' פקודי דהכתיב הוא לאמי:" + ], + [ + "(טז) ביום ששרתה שכינה בבית. המקדש:", + "ביום שירדה אש חדשה ממרום. כל זה היה במקדש וכיוצא בו היה במשכן. ומה שאמר בתחלה על אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה וכולי – שלמה המלך אמרו ברוח הקדש על המשכן ועל המקדש:" + ], + [ + "(יז) זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים וכו'. פירוש, כדכתיב בסדר שופטים \"וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם..ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה..ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתו לו כי בו בחר ה' אלהיך...לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים\". ואמרו חז\"ל איזהו שירות שהוא בשם השם? הוי אומר זו ברכת כהנים. נמצא שבשכר אשר מברכים את ישראל זכו במתנותיהם בגבולין:" + ], + [ + "(יח) משנפנה מקרבנותיו וכו'. דאי לאו הכי האי פסוק יתירא הוא, דהעליה היתה כדי להקריב, ואחר שגמר פשיטא שירד. אלא השמיענו כיון שנפנה מקרבנותיו והתבונן בכל פעולותיו של החטאת והעולה והשלמים שהיה הכל כדין ולא נכשל בשום דבר – ירד מן המזבח בשמחה:", + "ועוד נ\"ל לפרש לפי מה דאיתא לקמן (באות כ\"ט) שמקרא זה מסורס הוא וראוי להכתב \"וירד מעשות..וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\", ואיתא בשו\"ע או\"ח (סימן קכח ס' מ\"ד) שנשיאת כפים ראוי להיות בשמחה. ועיין שם בביאור הגר\"א שכן איתא בזוהר הקדוש בכמה מקומות. וזהו הכונה כאן – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה לברך את ישראל:" + ], + [ + "(יט) יודע אני שכעס עלי המקום. על ידי עון העגל, ובשבילי לא נתקיים מה שאמר משה \"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד השם\":" + ], + [], + [ + "(כא) באותה שעה קפצה פורענות וכו'. על דבר שחטא באותה שעה:", + "ויש אומרים מסיני נטלו להם. כלומר מסיני חטאו וזהו שהביא להם החטא הגדול שנענשו מיתה עליו:", + "הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם וכו' עוד שני זקנים הללו מתים וכו'. אנשים גדולים כאלו אי אפשר שיהיה דבריהם כאנשים פחותי ערך. ולפי עניות דעתי הכונה במה שאמרו \"מסיני\" שבעת שאמר הקב\"ה עלה אתה ואהרן עמך והכהנים היינו שהכהנים מחיצה בפני עצמם והעם אל יהרסו לעלות אל השם פן יפרץ בם (שמי שאינו ראוי לאיזה מדרגה גבוה הוא נזוק על ידה). אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו – רצה לומר, הנה כבר הזקינו ובמשך קטן בודאי ימותו, ובעל כרחנו אנו נהיה מוכרחים להנהיג הקהל ולשאול במשפט האורים לפני השם כמו שהיה לבסוף על ידי אלעזר הכהן (וכמו דכתיב \"וימת נדב ואביהוא...ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם\", ואמרו חז\"ל שאם היו הם בחיים היה שייך רק להם). ומי יודע אם נהיה ראוים למדרגה זו. והנה לשון זה עוד שני זקנים הללו מתים הוא לשון גרוע מאד והיה להם לומר פן חס ושלום ימותו, ולכן - אף שמחשבתם היה לטובה - הדיבור לא היה יפה ולכן השיב הקב\"ה נראה מי קובר מי:" + ], + [ + "(כב) דבר אחר כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ולא ירדה שכינה וכו'. פי' – הלשון הראשון אמר כי משירדה שכינה וירדה אש ממרום וליחכה ואחר כך חטאו בני אהרן וקפצה עליהם פורענות; ועכשיו בלשון הזה הוא אומר שקודם שירדה שכינה וקודם שירדה האש חטאו, ובאותה שעה ירדה שכינה וירדה האש וליחכה הקרבנות ושרפה אותם. וזה אינו על סדר המקראות (דבקרא כתיב תחלה \"ותצא אש וגו'\" ואחר כך \"ויקחו בני אהרן\"). ועוד איני יודע מאין לו שנכנסו לבית קדשי הקדשים? ושמא משום דכתיב \"ויקריבו לפני ה' אש זרה\" וכתיב \"ותצא אש מלפני השם\", שיצא האש מבית קדשי הקדשים – מה זה מבית קדשי הקדשים אף זה כך:", + "ואם תאמר מהו \"ותצא אש\", הלא הם היו בפנים? אפשר שלא נשרפו עד שיצאו לאהל מועד. עוד יש סעד לזה הלשון כי בקטורת שהקטירו בני אהרן מה היה? אם ההקטרה שהקטירו בכל יום שהוא קרב על המזבח הזהב – אותו כבר הכניסו אהרן שהרי שנינו קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים. אלא ודאי קטורת אחרת היתה שנכנסו בה לפני ולפנים [ראב\"ד]:", + "אכן מכל מקום קשה ששאלו וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש – מה יועיל לזה מה שיקחו אש עם קטרת להכניסם לפני ולפנים? וכי על ידי זה יתאכלו העולה והחלבים על מזבח החיצון? ואולי חשבו שעל ידי שיכניסו קטורת לפני ולפנים כדרך שעושה הכהן גדול ביום הכפורים – ימשיכו רצון מאת השם להשרות השכינה בישראל ולהוריד אש מן השמים. והתחכמו המצאה חדשה להשראת השכינה אשר לא נצטוו על זה וזהו שאמר הכתוב \"אשר לא צוה אותם\". ומשה רבינו ע\"ה אמר \"זה הדבר אשר צוה השם תעשו וירא אליכם כבוד השם\" ואין צריכין לעצה אחרת. [עיין ברמב\"ן]:", + "וללשון הראשון נאמר שאף על פי שירדה האש על האברים שעל מזבח החצון ועל הקטרת שבפנים – אמרו אף על פי כן מצוה להביא מן ההדיוט וחשבו בדעתם להכניס קטורת חדשה עם האש השני ולהקטיר על מזבח הזהב. עכ\"ל הראב\"ד:" + ], + [ + "(כג) מבית קדשי הקדשים. שנאמר \"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם\" – 'מלפני השם' זה בית קדשי קדשים:", + "שנאמר ותצא אש מלפני ה'. אסיפא דקרא סמיך דכתיב \"ותאכל אותם\", משמע ולא בגדיהם. ועיין לקמיה:", + "היה אהרן עומד ותוהא וכו'. מרומז דרש מדהשיב לו משה \"הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש...וידם אהרן\", מכלל דבתחלה לא חשב אהרן כן:" + ], + [], + [], + [ + "(כו) מכאן אמרו וכו'. הראב\"ד גריס מכאן שאין הכהנים מטמאים למתים, ופירש שנרמז להם מעט מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים, מיהו כבר אנו רואין שהכהן הדיוט מטמא לאחיו אבל עתה נמשלו לכהן גדול שאינו מטמא לשום מת:" + ], + [ + "(כז) מלמד וכו' במיתתן יותר מבחייהן. פירוש על חייהן לא חס כדי שיקבלו עונשן ויהא להם כפרה אבל אחר פטירתן חס עליהן שלא יתבזו [קרבן אהרן]:", + "שאילו נשרפו גופן וגם בגדיהן, היו מפורסמים וניכרים לבזיון, אבל השתא שבגדיהם נשארו עליהם – דגופן גם כן נשרף ואך דהיה שלדו קיימת מבפנים להבגדים – אין הבזיון ניכר מלמעלן כל כך:", + "ומשמע דהאי תנא סבירא ליה דנשמתן וגם גופן נשרף. ויש תנא לקמן (באות ל\"ד) דסבירא ליה דרק נשמתן בלבד נשרף ולא גופן כלל:" + ], + [ + "(כח) מכאן אמרו הרוגי בית דין וכו'. כל אלה רמזים הם שהם הרוגי בית דין של מעלה. ואין זה דמיון ממש. לפי שהרוגי בית דין לא הקרובים ולא הרחוקים מתאבלין עליהם, אבל אלו רק אהרן ובניו הוזהרו אבל כל ישראל בכו אותם:", + "שמא תאמרו אנו הולכין לבתינו ומתאבלים וכו'. פירוש נהי דהוזהרו על פריעה ופרימה והכל כדי שלא להראות על אבילות לכל, אבל לילך לבתינו לבכות אנו רשאים. ולזה מסיים הלא פקדנו המקום5ולכאורה דבר זה הוא כר' יהודא דאמר בסנהדרין (דף יח.) אצל כהן גדול אינו יוצא מבית המקדש כל עיקר שנאמר \"ומן המקדש לא יצא\". ולבסוף מסיים מכאן אמרו הוא דעת ר' מאיר שם? ואולי י\"ל דסתם פה כר' מאיר, והיינו לדורות. והאי דקאמר מתחלה אנו פקדנו המקום הוא הוראת שעה להם לבד שלא להתאבל כל עיקר אלא הבכיה יהיה לכלל ישראל כמו שנאמר \"ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגו'\": מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת וכו' הנה לכאורה בפסוק כתיב \"לא תצאו\" ומסיים דמותרין לצאת. אמנם באמת ניחא עיין לקמן (באות מ\"ב) דמשוינן פסוק זה ד\"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" עם הפסוק ד\"ומן המקדש לא יצא\". ועיין בסנהדרין (דף יט.). וכן הוא לקמן בתורת כהנים בפרשה אמור, דלדעת ר' מאיר \"ומן המקדש לא יצא\" היינו שלא יצא עמהן בעת שמלוין אותו אבל הוא יוצא אחריהן. והכא נמי \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" היינו לא תצאו עמהן אבל הוא יוצא אחריהן. שלא תצאו:", + "הן נכסין והוא נגלה. כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן – הוא נגלה ונכנס שם:", + "הן נגלין והוא נכנס. ר\"ל כל זמן שהן נגלין באותו מבוי הוא נכסה משם:" + ], + [ + "(כט) זה מקרא מסורס. הוכרחו לזה דקרא אמר \"וירד מעשות החטאת וגו'\" ואילו בירך אותם קודם שירד היה לו לומר \"ומלברך את ישראל\", ולזה בהכרח לומר שאחר שירד בירך. ואם כן הרי זה מקרא מסורס:", + "אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה - כצ\"ל:", + "מה שירות בעמידה. דכתיב \"לעמוד לשרת בשם השם\":", + "בדורות האחרים - כצ\"ל:" + ], + [ + "(ל) וחזר הכתוב ופירש להלן. פירוש, גבי כהנים כה תברכו בנוסח זה, אף כאן אהרן שהיה כהן מסתמא בירך בנוסח זה:", + "ירידה טעונה ברכה. שכאשר ירד בירך אותם כמ\"ש למעלה שאחר הירידה בירך אותם:", + "וביאה. אל אהל מועד טעונה ברכה כדיליף לקמיה:", + "ה\"ג מה ירידה מעין עבודה. שהברכה באה אחר עבודה שכן אמר \"וירד מעשות החטאת וגו' ויברכם\" וכנ\"ל, אף הביאה – אחר שטעונה ברכה כמו הירידה – אינה אלא מעין עבודה והיינו עבודת הקטורת. ואם כן לא נכנסו אלא להקטיר קטורת:", + "אם יציאה שאינה טעונה רחיצה. כאשר יצא מאוהל מועד:", + "טעונה ברכה. כדכתיב \"ויצאו ויברכו את העם\"", + "ביאה שטעונה רחיצה. דכתיב \"בבואם אל אהל מועד ירחצו..או בגשתם אל המזבח..ורחצו\"", + "או חלוף. שלא נלמוד הברכה מהרחיצה אלא בהיפך – הרחיצה מהברכה, ונאמר שאין ביאה טעונה ברכה:", + "ומה אם ביאה שאינה טעונה ברכה. פירוש, שלא מצינו מקום מבואר ללמוד שתהא טעונה ברכה – טעונה רחיצה; יציאה – שמצינו שטעונה ברכה – אינו דין שטעונה רחיצה. ואם כן נלמוד מזה רחיצה ליציאה מהברכה שמצינו בה מפורש אבל לא נלמוד ברכה לביאה ואם כן אין לנו מה מצינו מירידה:", + "תאמר ביציאה שכן יוצא מקודש לחול. ר\"ל ואין סברא להצריך בה רחיצה ואם כן נשאר הקל וחומר הראשון מיציאה לביאה על מקומו להצריך ברכה לביאה ואם כן חזר המה מצינו מירידה וביאה על מקומו. וזהו שסיים הברייתא בטל החילוף וחזרנו לדין וכולי:" + ], + [ + "(לא) ותצא אש מלפני השם. סמך אסיפא דקרא דכתיב \"ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם\", ותרגם אונקלוס \"וירונו\" ושבחו:", + "כימי משה. כמו שנאמר בתורה שנתקבל ברצון וירד האש וליחכה על המזבח העולה והחלבים:", + "כשנות שלמה. שנאמר (דה\"ב, ז) \"וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והחלבים וגומר\":", + "כימי נח. שנאמר \"וירח ה' את ריח הניחח\":", + "כשנות הבל וכו'. שנאמר בו \"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו\":", + "שלא היתה עבודה זרה בעולם. אשנות הבל קאי, כי רק בימי אנוש כתב \"אז הוחל לקרוא בשם השם\":" + ], + [ + "(לב) אהבה על אהבה. פירוש, תוספת דורון חדש מפני אהבת האל יתברך:", + "אין קיחה אלא שמחה. אנו למדין \"ויקחו בני אהרן\" מן \"ויקחו את אשר צוה משה ויקרבו כל העדה ויעמדו\" האמור למעלה. מה להלן בזריזות ובשמחה אף כאן:", + "מה ת\"ל בני אהרן. וכי אין אנו יודעין שהם בני אהרן? אלא ללמד שלא חלקו כבוד לאהרן והתורה מרמז גנותם בדרך רמז שהם בני אהרן ולא שאלוהו:", + "נדב ואביהוא וכו'. הברייתא קדריש כל הקרא כסדר. מתחלה על תיבת 'קיחה' ואחר כך על \"בני אהרן\" ואחר כך על תיבת \"נדב ואביהוא\" שהוא גם כן יתר דהוה ליה לכתוב סתם כענין שנאמר \"אחרי מות שני בני אהרן\" וממילא אנו יודעים מדכתיב לקמיה אל אלעזר ואיתמר בניו הנותרים. אלא לרמז שסמכו על דעתם בעצמם ולא שאלו לשום אדם. ובפרט לדעת רבי עקיבא שדרש לקמיה מ\"אשר לא צוה אותם\" שלא נמלכו במשה רבן:", + "יכול אש זרה ממש. דהיינו אש של הדיוט:", + "ת\"ל אשר לא צוה אותם. דמשמע שלא היה החטא אלא מצד שלא המתינו עד שיצוה אותם לעשותו אבל הדבר מצד עצמו ראוי והגון היה, דאילו היה אש זרה ממש איך היה מצוה אותם עליה:", + "מן הכיריים. שהוא אש הדיוט ממש והזרות בה בעצמה:", + "שלא נמלכו במשה רבן. דאילו נמלכו בו בודאי היה מוחה בם. והאי \"אשר לא צוה\" קאי על משה דאילו יתר הדברים הנאמרים בפרשה היה הכל מה שציוה משה להם כמה דכתיב \"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה השם וגו'\":", + "לא נתחייבו אלא על שהורו וכו'. לדברי ר' אליעזר אף על פי שאש של הדיוט היה על המחתה, מה שעשו כדין וכהלכה עשו, אלא שכל חטאתם היה לפי שהורו המה בהלכה ולא המתינו למשה רבם שידרוש להם זה. ומן הפסוק עצמו אין ראיה כל כך דאפשר היכא שיש אש השמיימי מצוה להביא דוקא ממנו. ונפקא ליה לר' אליעזר דבר זה מדכתיב \"אשר לא צוה אותם\" דמשמע שהעון היה על אשר לא נטלו עצה לזה ממשה רבם אלא הם עשו דבר זה מעצמם:" + ], + [], + [ + "(לד) ושרף נשמתן. ולא גופן דכתיב בהן וימותו כעין מיתה (סנהדרין נב, א):", + "ואכלה אותם ולא בגדיהם כצ\"ל, דהוא סובר דגם גופן נשרפו ולא נשאר אלא כתנותם (כן איתא בגמרא בהדיא):", + "או יכול בכתנות הנושאים. פירוש, אבל הנישאים נשרף אפילו כתנותם", + "ולא כתנות ללוים. פירוש, לפי שלא הוזקקו לעשות ללוים כתנות אף על פי שנמסרו לעבודת המשכן ואם כן למה הוזכרו כאן כתנות אלא שמע מינה בכתנות של כהנים הכתוב מדבר:" + ], + [ + "(לה) לא מתו אלא בחוץ. פירוש, חוץ לאוהל מועד בעזרת ישראל וכהנים:", + "נגפם המלאך. ודחפן והוציאן לחוץ. ועל שם שקבלו מכת מיתתן בפנים נאמר \"וימותו לפני השם\" אבל לא מתו לגמרי עד שיצאו לחוץ:" + ], + [ + "(לו) ולא ידעו וכו'. מדקאמר \"הוא אשר דבר השם\":", + "ונקדש בכבודי. פירוש במכובדי, והיה קדושה על ידם. שכל אדם מתיירא מגשת אליו שלא ברשות שכל אלו היו כהנים ומשוחים ועל שם שקרבו שלא ברשות טעו ונכשלו ומתו – קל וחומר לשאר בני אדם:", + "שבניו ידועי המקום. כלומר מכובדים היו בעיניו:", + "וקיבל שכר על שתיקתו. שנתייחד אליו הדיבור בפרשה של \"יין ושכר אל תשת\":" + ], + [ + "(לז) אוי לי שמעלתי בשמן המשחה. שחשש שנשפך יותר מדאי ונהנה ממנו:", + "שבת אחים גם יחד. היינו כשם שמשה לא מעל כך אהרן לא מעל:", + "כטל חרמון וגו'. גם הפסוק הזה בשרו שלא מעל - מה טל וכו':" + ], + [ + "(לח) שלא הרהר אחר המקום. וכנ\"ל באות ל\"ו:", + "כדרך שלא הרהר אברהם. שהבטיחו ליתן לו את הארץ ולבסוף לא מצא מקום לקבור את שרה עד שהשתחוה לבני חת:", + "ואומר מישרים אהבוך. כלומר וכן הוא משבח במקום אחר מי שמוכיח את הבריות בדברי שלום ונחת כאהרן כדכתיב מישרים אהבוך. בדברי מישרים אדם אוהב את בוראו ומקבל מצותיו יותר ממה שהוא מקבל בדברי זעף:" + ], + [], + [ + "(מ) יכול לא תפרעו מן הכובע. כלומר אל תגלו ראשיכם:" + ], + [ + "(מא) ועל כל העדה יקצוף. לפני הראב\"ד היה הגירסא \"זה המקרא מסורס\", ופירש הראב\"ד 'מסורס' פירושו מהופך, אין ראוי לומר אלא \"אחיכם יבכו ועל כל העדה יקצוף\". כלומר ואחיכם יבכו את השריפה, ואם לא יבכו – על כל העדה יקצוף המקום. וכתב מהופך הוא שכתב תחלה קצף המקום עד שלא הודיענו למה יקצוף:", + "ולפי הגר\"א לא היה גירסא זו ועל כן כתב בהגהתו \"ועל כל העדה יקצוף\" מיותר:", + "ונאמר להלן שריפה. היינו האמורה בבת כהן ובאשה ואמה:", + "מה שריפה האמורה כאן שריפת נשמה וגוף קיים‎‎. כדלעיל באות ל\"ד:", + "שריפה האמורה וכו'. מפרש התנא מה שאמר מעיקרא ונאמר להלן. ודוחק. ויותר טוב לגרוס כמו שכתב הגר\"א ונאמר להלן צריך לגרוס ונאמר באשה ואמה ובבת כהן:" + ], + [ + "(מב) אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה. כלומר באיזה שעה הייתי סבור שהיה מחלל אם לא יצא שהכתוב אומר שאם לא יצא לא יחלל בעמידתו. הוי אומר בשעת עבודה – שהייתי סבור שאם הקריב אונן שיחלל עבודתו כשאר כהנים והוצרך לומר דכהן גדול מקריב אונן ואינו מחלל:", + "הוי אומר בשעת עבודה. ר\"ל אף לא תצאו האמור כאן בשעת עבודה:", + "מנין לכהנים של כל הדורות. היינו6ודעת הרמב\"ם (פ\"ב מהל' ביאת מקדש ה\"ה) דדין זה שייך לכל הכהנים אפילו הדיוטים מוזהרים שלא לצאת בשעת עבודה וחייבין על זה מיתה בידי שמים. לכהנים גדולים אף על פי שאינם משוחים שאם יצאו מן המקדש בשעת עבודה שהן במיתה? תלמוד לומר \"כי שמן משחת השם\" – ר\"ל ד'משחת' יתירא קדריש ולשון משחת נופל על ריבוי בגדים ועל משיחה כדכתיב \"ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\" [ראב\"ד]:", + "עוד כתב דמאי דנתרבה מרובה בגדים להלן בפרשה אמור מ\"כי נזר שמן וכולי\" – שם מרבינן להיתר שאם אינו יוצא ועובד אינו מחלל, וכאן לעונש שאם יוצא ואינו עובד שהוא חייב מיתה:", + "עוד תירץ דשם הוקשו מרובה בגדים למשוח לענין אזהרה שבשניהם הוא עובר על \"ומן המקדש לא יצא\", וכאן לעונש מיתה אם עבר ויצא בשעת עבודה. (ואולי שמפני זה הוסיף הגר\"א על מה דאיתא בברייתא כי שמן משחת השם עליכם תיבות להגיד מה גרם, וכונתו כמו דאיתא לקמן בפרשה אמור הלכה וי\"ו זה הלשון ממש לבאר הטעם על מה אנו מרבינן מרובה בגדים כמו משוח ת\"ל \"כי נזר שמן משחת אלהיו עליו\", וענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו וממילא מרובה בגדים נמי בכלל זה שעל ידי זה נמלא ידו להיות כהן גדול וכנ\"ל):" + ] + ], + "Section 1": [ + [ + "(א) אלא כדי לשכר. ששיעורו רביעית דוקא ובן ארבעים יום שעד ארבעים יום מתוק הוא:", + "אם כן למה נאמר יין. לכתוב שכר לבד ואנא ידענא שהוא יין דוקא ולא שאר משקה המשכר דגמרינן שכר שכר מנזיר [גמרא שם]:", + "מוזהרים עליו. בלאו בעלמא אבל מיתה דוקא רביעית וכן מ' יום:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות כל המשכרין. דהוא לא יליף שכר שכר מנזיר:", + "אם כן למה נאמר יין. פי' וכי יין אינו בכלל שאר משכרין:", + "ועל שאר כל המשכרין. ואפילו אם נשתכר על ידי דבש וחלב [גמרא]:", + "באזהרה. ולמעוטי יין מגיתו וכל שהוא שמעינן לר' יהודה מדכתיב \"יין ושכר\" - הוקש יין לשכר עד דמשכר [ראב\"ד]:", + "אל תשתהו בדרך שכרותו. היינו ששתהו להרביעית בבת אחת, הא אם הפסיק בה או שנתן לתוכה מים כל שהוא פטור [כן איתא שם] וכתב הראב\"ד דאפילו אזהרה אין בו. ואיתא בגמרא דדוקא ברביעית אבל ביותר מרביעית אפילו נתן בו מים חייב:" + ], + [ + "(ג) יכול חללים תלמוד לומר אתך. הבאים אתך לחלק בקדשים ויצאו חללים:", + "ולא אוציא את בעלי מומים. שהם באים גם כן לחלק בקדשים:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. דומיא דאתה שיהיו כשרים ולפי זה אימעטו שניהם וממילא אייתר ליה \"אתך\" להנך דרשות לקמיה:" + ], + [ + "(ד) בבואכם אין לי אלא בביאה ביציאה מנין. פי' בשעת שגמר עבודתו בפנים בהיכל והוא יוצא ובא לו לצד חוץ אפילו הכי אם ישתה יין דרך יציאתו והוא עובד שהיא במיתה:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. ור\"ל מ\"אתך\" דקרא יתירא הוא, ואם אינו ענין לביאה תנהו ענין ליציאה [כ\"מ]:", + "ומנין לעשות את המזבח כאהל מועד. פי' כבר למדנו שאם נכנס לאהל מועד ואז אפילו דרך יציאה אם שתה שהוא במיתה ומנין אפילו לא נכנס לאוהל מועד אלא שהוא רוצה להקריב על מזבח החצון אם שתה ועבד שהוא במיתה. ת\"ל אתה ובניך אתך, פי' בדבר שאתה ובניך חלוקין משאר ישראל [סמ\"ג]:", + "אלא בשעת עבודה. כלומר אם שתה ועבד:", + "תלמוד לומר אתה ובניך. כלומר כי היכי דממעטינן חללין ובעלי מומין מ\"אתה ובניך\" שאינן בני עבודה הכי נמי ממעטינן שלא בשעת עבודה בכל כהן [ראב\"ד] והזית רענן פי' תלמוד לומר אתה ובניך אתך והיינו בשעת עבודה שכולן היו מתעסקין כאחד משום ברוב עם הדרת מלך כדאיתא בפרק ב' דיומא:", + "ונאמר להלן בבואם. בפרשת כיור בבואם אל אהל מועד:", + "מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה. דכתיב ברישא \"בבואם אל אהל מועד\" והדר כתיב \"בגשתם אל המזבח\" משמע דהוא הדין כשיוצא מאהל מועד למזבח [זית רענן]:", + "ואינו חייב. בלא קידוש:", + "אלא בשעת עבודה. דלשרת כתיב והיינו עבודה:" + ], + [], + [ + "(ו) יכול יהא ישראל חייבין על ההוראה. פי' אם הורו שתויי יין שהרי אף ישראל מוזהרין שלא להורות שתויי יין כדלקמיה:", + "תלמוד לומר אתה ובניך ולא תמותו. ר\"ל מדלא דכתב \"ולא תמותו\" לבסוף:" + ], + [ + "(ז) יכול יהא אהרן ובניו חייבין וכו'. פי' הואיל וחייבין מיתה על ביאת האהל:", + "ודין הוא. שלא נוכל לומר כן:", + "יצאו ישראל מן הכתוב. היינו כנ\"ל בהלכה וי\"ו:", + "אהרן ובניו מקל וחומר. היינו מה שאמר \"ודין הוא\":" + ], + [ + "(ח) חקת עולם לדורותיכם לרבות יציקות ובלילות וכו'. הנה לכאורה כונת הברייתא לומר שאיסור שתויי יין נוהג בכל ענינים אלו אף לחייב ע\"ז מיתה אבל באמת זה אינו כדמוכח בזבחים (דף יח.) דשתוי יין ומחוסר בגדים דינן שוה וכי היכי דמחוסר בגדים אין חייב מיתה ביוצק ובולל ומניף ומגיש וקומץ ומקבל כדתנן בפרק בתרא דזבחים – הוא הדין בשתויי יין. אלא הכונה לענין חילול עבודה ור\"ל דאף שאין חיוב מיתה בזה מכל מקום נתחללה עבודתו וכדמסיק שם בגמרא דילפינן גזירה שוה חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמחלל עבודה בכל גווני ועל מחוסר בגדים יליף שם בגמרא מקרא אחרינא אכן זה התנא סובר דלא צריכין למילף זה ממחוסר בגדים דמ\"חוקת עולם\" דכתיב גבי שתויי יין גופא נוכל ללמוד זה דבא לרבות אף אלו דברים דמחלל עבודה והיינו דזו יהיה חוקה לעולם בכל העבודות שלא לעשות בשתויי יין:", + "והקטרות והזאות – אגב שיטפיה נקט דזו מעבודות שזר חייב ע\"ז מיתה והוא הדין שתויי יין וכן כתב הראב\"ד דזו אגב שיטפיה נקט:", + "תלמוד לומר ולהבדיל בין הקדש ובין החול. אלמא אם שתה ועבד לא הבדיל הקודש מן החול שכבר חילל את הקודש:", + "ומנין למחוסר בגדים וכו'. היינו שגם שם אם עבד חילל:", + "תלמוד לומר חוקת עולם. בשתויי יין ובבגדי כהונה כתיב (שמות, כט) \"וחגרת אותם אבנט וגו' לחוקת עולם\" וברחיצת ידים ורגלים כתיב \"חק עולם\":" + ], + [ + "(ט) ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלו הערכין והדמים והחרמין וההקדשות. כצ\"ל [הגר\"א וכן איתא בגמרא]. דוי\"ו ד\"ולהבדיל\" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם אל אוהל מועד ובבואכם להבדיל בין קודש לחול נמי אל תשת יין ושכר וכולל כל אלו הדברים דהיינ שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר [רש\"י]. והראב\"ד כתב כדי שידע להפריש בדיניהם איזה ענין הוא קודש ואיזה ענין הוא חול:", + "אלו ההוראות. איזהו אסור ואיזהו מותר כגון איסור חלב ודם ושאר איסורין:", + "אלו מדרשות. שדורשין בפרקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:", + "אלו ההלכות. מה שהוא הלכה למשה מסיני אף על פי שהן דברים סדורים בפי החכמים שאין משיבין על ההלכה ואין דנין מהם קל וחומר ולא בנין אב – אפילו הכי אסור להורות בהן. ונפקא לן זה מ\"אשר דבר השם\" היינו שדיבר ה' אלינו ביד משה ולא כתבם בתורה:", + "הכי גרסינן ביד משה זה גמרא. והיינו ללמוד ברבים כשהוא שתוי יין דאי אפשר שלא יבין ויורנו משם:", + "יכול אף המשנה תלמוד לומר ולהורות. כצ\"ל [הגר\"א] וכן איתא בגמרא. לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות. וגירסתנו \"ביד משה – זה המקרא\" טעות הוא דזה לכולי עלמא שרי כדאיתא בגמרא. ודע דבגמרא איתא דר' יוסי ב\"ר יהודה מיקל אף בגמרא ואיפסקא כותיה:" + ] + ], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) שעיר זה וכולי. דהוה ליה למכתב \"ואת החטאת דרש משה\" וכתב \"ואת שעיר\", לכך דרשו דשעיר הוא שעיר נחשון של יום חנוכת המזבח שהיה ראש חדש ניסן:", + "חטאת זה חטאת של יום השמיני. והוא מה שנאמר \"קחו שעיר עזים לחטאת\":" + ], + [ + "(ב) דרש דרש משה זה שעיר של ראש חדש. דמדכתב \"דרש דרש\" משמע שעוד דרישה אחרת היתה שם גם כן והיא שעיר של ראש חדש, ונמצא דקרא משתעי בשלשה שעירים:", + "מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו. פירוש: אם אתם חוששים לאנינות היה לכם לשרוף כולם, ואם אינכם חוששים היה לכם לאכול כולם:", + "זה שעיר ראש חדש. שהוא מכפר על טומאת מקדש כדאמר בסמכת שבועות:" + ], + [ + "(ג) וכעס כנגד אהרן. מדכתב \"בני אהרן\" דהוא יתר משמע שחשב שבניו עשו מדעת אביהם או שלא מיחה בהם אך מפני הכבוד הפך פניו כנגד בניו:", + "הנותרים לא היה פנחס עמהם. ר\"ל שרק הם נותרו אז בכהונה, לא זולתם מבני אהרן. שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. או ר\"ל שעליו לא היה יכול לדרוש מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו וכנ\"ל שהוא בודאי לא היה יכול לאכול ממנחה ומחטאת שהוא היה עדיין בבחינת זר:", + "לאמר השיבוני על דברי. דהיינו שנתן להם רשות להשיב לבל יראו כמשיבים על דברי משה רבם:" + ], + [ + "(ד) אמר להם וכו'. ר\"ל כך אמר להם מדוע לא אכלתם את החטאת הואיל ובמקום קודש היתה ולא יצאת לחוץ:", + "כהנים אוכלים. שירי הקדשים:" + ], + [ + "(ה) אמר להם שמא וכו'. דמדהוכיח להם שלא הובא בודאי ששאל מהם על זה והשיבו לו שלא הובא ועל זה תמה ואמר \"הן לא הובא\" - ומדוע לא אכלתם?", + "שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. נקט לפנים מפני המסקנא דיליף ר\"י הגלילי לקמיה מ\"ואל הקדש\" שאפילו אם הכניס בהיכל נפסלה:", + "שנכנס דמה לפני ולפנים וכו'. דתיבת \"פנימה\" משמע לפני ולפנים (עיין זבחים דף פב:):", + "ואין חטאת פסולה עד שיכנס כל דמה לפנים. [כן גירסת הראב\"ד וכן איתא בילקוט]. והא דקתני לכתחלה מדמה הוא דעת רבנן דילפי עצם איסור הכנסת דם חטאת החצונה לפנים ממה דכתיב \"וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל\", והתם הלא \"מדמה\" כתיב:", + "מנין שאף שריפתה בפנים. אם נפסלה על ידי טומאה וכיוצא בה. תלמוד לומר אכול תאכלו אותה בקדש – אחד לאכילת אדם ואחד לאכילת אש אם נפסלה שתהא גם כן בקודש:", + "מה זו מיוחדת טומאתה בפנים. פירוש דמה שריבה הכתוב להחטאת זו שלא יצאת חוץ לקלעים שאם היתה טמאה היתה נשרפת בפנים הלא לא מצינו רק בנטמאה בפנים כי לא יצאת לחוץ:", + "יצאת שנטמאת בחוץ כצ\"ל [הגר\"א]:" + ], + [], + [], + [ + "(ח) מפני אנינות נשרפה. ואף על פי שנצטוה משה באנינות יאכלוה א\"ל אהרן שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה כגון מותרי המנחות ושעיר של נחשון ושעיר של יום השמיני שהן לשעה, אבל בקדשי דורות כגון בשעיר של ראש חדש - לא. קל וחומר ממעשר הקל דכתיב \"לא אכלתי באוני ממנו\". ומפני כך לא שרפו אלא זו בלבד:" + ], + [ + "(ט) אלא בנים. כמעשה אהרן:", + "כל האמור בפרשה. היינו שהכהן מטמא להם:", + "מוסיף עליהם וכו' ואחותו הנשואה. ריבה בזה לאסמכתא אף אלו שהוא אונן עליהם מדבריהם:", + "יכול יהיו הלוים וכו' בשיר. פירוש: הואיל ושיר שהלוים משוררים נקרא 'עבודה' כדכתיב \"לעבוד עבודת עבודה\" ואמרו חז\"ל איזהו עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר:", + "ת\"ל אותי אני וכו'. פירוש: אותי ולא אותך שאתה לוי:" + ], + [ + "(י) וכי מפני אנינות נשרפה. דהם סברי דקדשי שעה וקדשי דורות שוין ובשניהם לא הותר לאכול ביום המיתה מפני האנינות אלא שהרשה להם הקב\"ה הוראת שעה במנחה ושארי הקרבנות לאכול בלילה שאחר יום המיתה וגם זה החטאת היה דעתם להשהותו עד הלילה ולאכלו אלא שבינתיים נטמא באונס:", + "היה להם לשלשלתם לישרף. דלדידהו קדשי שעה וקדשי דורות שוין:", + "דבר אחר והלא מותרים לאוכלם לערב. ור' נחמיה סבר אנינות לילה דאורייתא דהיום תופס לילו עמו ופנחס לא נתכהן עד שהרג לזמרי ולא היה לו רשות לאכול בשר חטאת. ור' יהודה לאו דסבירא ליה דאנינות לילה מותר מן התורה – דהא איהו גופיה סבירא ליה לקמיה דלדורות אסור ביום ובלילה – אלא דבזה היה הוראת שעה דבלילה מותר מדכתיב \"ואכלתי חטאת היום\" - היום אסור והלילה מותר. ור\"נ סבר דלא שנא לשעה ולא שנא לדורות בקדשי שעה הותרה להם אנינות לגמרי אבל בקדשי דורות לא הותר להם כלל:", + "מה ת\"ל אלה. כלומר למה הזכיר המקרה שקרה אותו הואיל ומפני טומאה נשרף אלא כך אמר להם משה שמא מתוך טרדותיכם פשעיתו בו וטמאיתו ליה. אמה ליה אהרן כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ופושע בשמירתם? וכי לא היה לי להסתכל באלו הבנים שכשעשו דבר שלא בעצה נשטפו בפשיעתם. אלא טומאה באונס הוא כגון שנפל עליו שרץ מת:", + "ובזבחים (דף קא.) מפרש מאי הן היום הקריבו את חטאתם וכולי שאמר להם משה שמא באנינות הקרבתם ופסלתם ואמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם (בתמיה) דפסלה בהו אנינות אני שאני כה\"ג הקרבתי דמותר להקריב אונן ואפילו הכי לא היינו יכולים לאכלה ושרפנו לתנא קמא כדאית ליה מפני אנינות של קדשי שעה לא הותר ולר' יהודה מפני הטומאה שנגעה בו וזהו שמסיים ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה':" + ], + [ + "(יא) ולדורות אסור ביום ובלילה. קסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא לדורות ובזבחים מפרש לה ר' יהודה במה תפס אהרן על משה ובמה טעה משה דקאמר ליה משה למה לא אכלתם אותה אף על פי שאתם אוננים שכך שמעתי באנינות יאכלוה ואמר לו אהרן ואכלתי חטאת היום כלומר שמא לא שמעת אלא באנינות לילה אבל באנינות יום קל וחומר ממעשר הקל ועל כן הוכרחתי להניח אותו עד הלילה ובינתיים אירע טומאה באונס וכנ\"ל ועל כן נשרף:", + "ר' אומר אין האונן אסור. מן התורה בשום מקום ותדע שכן הוא שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב ואי אמרת בשלמא דרבנן הוא משום הכי גבי פסח דבכרת לא העמידו דבריהם אלא אי אמרת אנינות לילה דאורייתא מאי שנא פסח ומאי שנא שאר קדשים:" + ], + [ + "(יב) ולא בוש לומר לא שמעתי. אלא שמעתי ושכחתי:", + "וכי מי גרם לו שהקפיד. פירוש: מכח שטעה וסבר דהיה להם לאכול החטאת לפיכך כעס ואם כן איך אמר מתוך כעס בא לכלל טעות?!" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) הא למה אני מקיים וכו' לאמור לבנים לאלעזר ואיתמר. ללמדך שנוהגין בהם כבוד שהם לומדים תחלה ואחר כך ישראל:" + ], + [ + "(ב) מלמד שהיה משה תופס בחיה ומראה להם. וכן בדגים וכן בעופות וכן בשרצים:" + ], + [ + "(ג) משמע מוציא מיד משמע. משום דנראה דקראי סתרי אהדדי, דבראשונה התירה התורה לאכול הכל, שכן אמר \"כירק עשב נתתי לכם את כל\", ועכשיו אמר \"את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו\". לזה אמר דאינם דברים סותרים אלא משום דפרשה זו נאמרה לישראל ביארה בפירוש להוציא מכלל הפרשה שנאמרה לבני נח:", + "ת\"ל זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה וכו' ותאו וזמר. באמת היה לו לסיים \"תלמוד לומר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וכולי\", אלא משום שבפה עדיין אין מבורר היטב שמות בהמה וחיה המותרים רק שהתורה ביארה לנו הסימנים של דברים המותרים – לכן נקטה הברייתא הפסוק של שמות בהמות וחיה המותרים דהני לישראל ותו לא:" + ], + [ + "(ד) יכול וכולי. חשב עוד כמה דברים שמקרא אחד בא לאסור ולהוציא ממשמעות היתרו של מקרא ראשון:", + "ושלא בזביחה. ר\"ל בחניקה:" + ], + [ + "(ה) אין לי. מותר באכילה:", + "אלא שור שה כבשים ועזים המיוחדים. פירוש, ד\"שה כבשים ושה עזים\" משמע שה הבא משני כבשים וזה הבא משני עזים משמע:", + "מנין לרבות את הכלאים. הוא שה הבא מכבש ועז או מתאו וזמר:", + "תלמוד לומר חיה ובהמה. פירוש, להכי כתב הכא סתם חיה ובהמה בלא שם פרט מיוחד, לרבות דכל שיש לה שם 'חיה' או 'בהמה' עם סימני הטורה הרי זו מותרת לאכול:", + "אין לי אלא חיה ובהמה. האמור למעלה אלא שהחיה נולד מן חיה דהיינו שאביו ואמו הוו שניהם מין חיה ובהמה מן בהמה שאביו ואמו היו שניהם מין בהמה:", + "הכי גרסינן מנין בהמה מן חיה. כגון צבי הבא על התיישה ונולד תיישה שהיא בהמה אבל אביה הוא צבי שהוא חיה. (ונקט הברייתא דבר זה לדעת ר\"א ומחלקותו בבכורות (דף ז.) שבהמה וחיה מתעברים זה מזה):", + "וחיה מן בהמה. כגון תייש הבא על הצביה וילדה צביה שהיא חיה אבל אביה היה בהמה, מנין שאפילו כלאים כזו מותר באכילה?", + "ת\"ל חיה מכל מקום וכולי. דמשמע כל ששם 'חיה' עליו או שם 'בהמה' עליו. אי נמי מדכתיב \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה\" – משמע חיה הבא מן בהמה והוא הדין להיפך:" + ], + [ + "(ו) יכול אף חיה ובהמת הים. פירוש,7והנה סבור הייתי לפרש כפשטי לפי מה שידוע דכל מה שיש ביבשה יש בים, ואתי לאפוקי שור הנמצא בים או צבי הנמצא בים דאפילו יש לו סימנים האמורים בתורה גם כן אסור. והוא כעין מה שאמרו בע\"ז (דף לט.) תורא דימא אסור. אבל באמת זה אינו. דהתוספות הוכיחו שם דרק תורא דימא אסור אבל עז הים שרי, והכא קאמר סתמא דבהמת הים אסור. אם לא שנאמר דמה שאסרו הכא היינו דאינו מועיל להן הסימנים של מפריס פרסה אבל הסימנים של סנפיר וקשקשת מועיל. ורבא דאכל השיבוטא – היה לה הסימנים. ועדיין צריך עיון. יכול אף הבהמה הטהורה שילדה דמות בהמת הים או חית הים יהא מותר? תלמוד לומר על הארץ. וכן אמרו השוחט בהמה ומצא בתוכה דמות יונה - אסורה. מאי טעמא? בעינן פרסה וליכא. והנה שם אסרו דמות עוף ואפילו במעי בהמה, וכל שכן אם נולדה. וכן כאן אסור דמות חית הים במעי חיה וכל שכן אם נולדה כגון עיזא דימא או תורא דימא וכיוצא בזה. [הראב\"ד]:", + "ת\"ל על הארץ להוציא את מה שבים. ומשמע דאין נפקא מינה בין אם יש לה סימנים או לא, דאפילו אם יהיה לה סימנים של מפריס פרסה או סימני טהרה של דגים – לא, דבעינן אותה שעל הארץ תלד את מה שעל הארץ ולא מה שבים:" + ], + [ + "(ז) או אינו ממעט אלא שעל הארץ מותרת בסימנים. פירוש מפרסת פרסה ומעלת גרה. אבל אם ילדה חית הים אינה צריכה סימנים הללו. תלמוד לומר \"זאת אשר על הארץ\" אין לך וכולי – ר\"ל ד\"אשר על הארץ\" הדר ל\"זאת אשר תאכלו\" ואם כן \"אשר על הארץ\" הוא תנאי לאכילה, לא לסימנים:" + ], + [ + "(ח) מלמד שהבהמה בכלל חיה. אמרינן בחולין (דף עא.) נ\"מ ליצירה דתנן המפלת כמין בהמה חיה ועוף ר' מאיר אומר תשב לזכר ולנקבה, וטעמו הואיל ונאמר בו יצירה כאדם דכתיב \"ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגומר\", ומהאי קרא שמעינן דגם בהמה בכלל זה:", + "מנין שאף חיה בכלל בהמה וכולי. נפקא מינה לסימנים דהיינו מפרסת פרסה ומעלת גרה שאם נמצא זה בחיה היא טהורה:" + ], + [ + "(ט) וכל בהמה מפרסת וכו'. האי קרא בפרשת ראה אנכי ומלת \"בבהמה\" יתר הוא שם, דהא אמר \"כל בהמה מפרסת פרסה\". ולזה דרשו דכוונת הכתוב לומר כל בהמה בבהמה, דשדי 'בהמה' דרישא דקרא א\"בבהמה\" דסיפא דקרא ודרוש הכי – בהמה הנמצאת בבהמה אותה תאכלו. וזהו שאמרו לרבות את השליל - אף על פי שהוא כעין נבילה. אי נמי לענין להתירו בשחיטת אמו ואף על פי שהוא חי דהאי \"בבהמה\" הכי משמע במעי בהמה:", + "מותר באכילה. פירוש מותר בשחיטת אמו (והיינו רק הולד אבל ידו אסור משום בשר שיצא חוץ למחיצה). אבל אם הוציא ראשו והחזירו – אינו מותר עוד בשחיטת אמו מפני שהוא כילוד:", + "ת\"ל אך את זה לא תאכלו, ומקרא נדרש לפניו דכתיב לעיל מיניה \"מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו אך את זה וגומר\":" + ], + [ + "(י) בין אברים לאברים. בין הוציא ראשו להוציא ידו:", + "אלא בין עוברים לעוברים. היינו אף על פי שלא הוציא לא יד ולא ראש, שיש שליל שאינו ניתר בשחיטת אמו כגון בן תשעה מת או בן שמנה חי או מת, שהרי אם נולד אסור הוא משום נבילה. ומה שנקט בחולין משום דבקדשים לפעמים אפילו בן ט' חי נמי יהא אסור כגון ולד חטאת דבזה אפילו אם היה נולד גם כן אסור כידוע דולד חטאת למיתה אזיל, אכן בשאר קדשים כגון שלמים אם ימצא בן ט' חי בודאי יהיה מותר דהא אם היה נולד היה גם כן נקרב בקודש כמוהו. אכן בן ט' מת או בן שמנה חי או מת דאפילו אם נולד היה אסור משום נבילה – אפשר דאפילו אם ימצא בתוכו גם כן אסור:", + "ולד מעושרת. היינו אם יצאת בעשירי מעוברת דהעובר קדוש עם אמו ומצאו בה כששחטוה בן ט' חי או בן שמנה חי או מת:", + "ת\"ל כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע וכו' בבהמה אותה תאכלו. וזה גם כן בא לרבות שליל היינו אפילו אותן שאם נולד היה אסור גם כן מותר כשנמצא בתוכו. ומהגהות הגר\"א משמע דהכל מקרא דפרשה ראה דהתם כתיב \"בהמה בבהמה\" דהוא מרמז על שליל ודרשא דהכא מתיבת \"כל\":" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) הכי גרסינן כל בבהמה תאכלו (הגר\"א והכי איתא בחולין דף עז):", + "לרבות את השליא. הנמצאת בבהמה דאין בה משום אבר מן החי וניתרת בשחיטת האם:", + "יכול אפילו יצאת מקצתה ת\"ל אך [הגר\"א]. ר\"ל מהא דכתיב בתריה \"אך את זה לא תאכלו\" ומקרא נדרש אלפניו וכנ\"ל בהלכה ט' לענין אם יצא ראשו והוא הדין הכא לענין שליא דאין שליא בלא ולד וחיישינן שמא באותה מקצת יצא ראשו. ושם בהלה ט' נלמד מן \"אך\" דכתיב בפרשת ראה והכא מן \"אך\" דכתיב בההוא פרשה:", + "אותה באכילה. פירוש אותה שיש לה סימני טהרה:" + ], + [ + "(ב) בלא תעשה מנין ת\"ל הגמל וכולי. פירוש מרישא דקרא דכתיב \"אך את זה לא תאכלו וגומר את הגמל וגו'\". [כן מוכח מהגר\"א בספרו אדרת אליהו]:", + "ומה אלו שיש בהם סימני טהרה. פירוש שיש בהם מקצת סימני טהרה:", + "ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר. ועיין ברמב\"ן בפרשה זו ובהרב המגיד ריש פ\"ב ממאכלות אסורות ובקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן את זה לא תאכלו ממעלי הגרה – דהוא יתר, דהוה ליה לכתוב \"אך את זה לא תאכלו את הגמל וכולי\", אלא לרבות דיש לך דברים שיש לו סימני טהרה כגון טלה שנולד מן חזירה ואף על פי כן אי אתה אוכלו:", + "יכול אף טמא שנולד מן הטהור. כגון קלוט בן פרה ונפרש ממעלה גרה היינו שהוא בא ממעלי גרה ואף על פי כן אסור מפני שאין לו בעצמו סימן טהרה:", + "ת\"ל גמל טמא הוא. פירוש וסתם גמל נולדים מן הגמלה וכתב \"הוא\" דמשמע זה הוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה:", + "שני פעמים. אחד כאן ואחד במשנה תורה:" + ], + [], + [ + "(ה) הכי גרסינן אך את זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה – כצ\"ל [הגר\"א]. פירוש, דבהלכה ג' דרשו מתיבת \"מעלי גרה\" והכא דרשו מתיבת \"מפריסי פרסה\" דהוא גם כן יתר:", + "הכי גרסינן יש לך במפריסי הפרסה שאי אתה אוכל וכולי ואלו הן הטרפות שמנו חכמים אף על פי שהן חיות זמן ארוך שיכול לא אסר הכתוב את הטרפה אלא אותה שהיא מת בשעתה שהיא סמוכה לנבלה אבל אלו הטרפות שמנו חכמים פעמים שהן חיות כל ימי הקיץ עד שתפגע בהן צינה והן מתות – יכול לא יהיו אסורות. לכך הוצרכו לרבות. ונראה כי כל זה הוא אסמכתא דרבנן שהרי י\"ח טרפות הלכה למשה מסיני הם והכי איתא במסכת חולין [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ו) נקובת הוושט. כל נקב במשהו:", + "ופסוקת הגרגרת. דהיינו שנפסק לרחבה ברובה:", + "נפסק חוט השדרה. עיין בהגהות הגר\"א דצריך לומר \"נשברה השדרה ונפסק החוט\", וכן הוא בריש פרק אלו טרפות במשנה. וחדא היא וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט על ידי שבירת שדרה היא [רש\"י שם]. ופירושו כמין חוט לבן יוצן מן המוח ועובר על פני אורך השדרה כולה וקרום מקיף את החוט. ואם נפסק רובו הקיפו של קרום זה ברחבו – טרפה, ואפילו לא נשברה השדרה כלל וכדפירש\"י לעיל דעיקר טרפות משום החוט הוא ולזה לא גרסינן לקמן \"נשברה השדרה\":", + "לבית חללו. ואם לא הגיע לחללו קתני לקמיה דכשרה:", + "או שחסרה. כגון שחסר אחד מחמשה אונות שיש להריאה:", + "סמפונות. קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה שהדם נובע בה כשחותכים אותה:", + "נקבה הקיבה. נקב מפולש לתוך חללה בכל שהוא:", + "הדקין. בני מעיים:", + "אף נקבה המרה. הכיס שלה:" + ], + [ + "(ז) שניקב. במשהו:", + "או שנקרע רוב החצונה. בגמרא מפרש דהוא בשר החופה את רוב הכרס ופירש\"י זהו קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה עד הירכים והכרס מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום. ורוב החצונה דקאמר מתניתין רואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס - טרפה:", + "בגדולה טפח. בשור הגדול אם נקרע טפח אף דלא הוי רוב ובקטנה רוב אף על גב דלא הוי טפח:" + ], + [ + "(ח) המסס ובית הכוסות. סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי 'בית הכוסות' והמסס מחובר בו וסביב וסביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס להקיבה ומקיבה לדקין:", + "שניקבו לחוץ. שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי כשניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:", + "נפלה מן הגג. ושחטה מיד – טרפה, אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה. ואין טעם לטרפות דהלכה למשה מסיני הם. ובגמרא (חולין נא, א) איתא שאם שהתה מעת לעת ושחטה – כשרה, ואף על פי שלא עמדה:", + "נשבתרו רוב צלעותיה. בלא שום נפילה שיש לבהמה בשתי צלעותיה צלעות גדולות שיש בהם מוח, י\"א מכאן וי\"א מכאן, ואם נשתברו ששה מכאן וששה מכאן או י\"א מכאן ואחת מכאן זהו נשתברו רוב צלעותיה וטרפה:", + "ודרוסת הזאב. שמכה בציפורניו בבהמה ומטיל ארס בה ושורפה:", + "בדקה. דבגסה לא אלים זיהריה למקלייה. ותנא קמא סבר דאלים זיהריה למקלייה אף בגסה [רש\"י]. ויש מפרשים דר\"י לפרושי מילתיה דתנא קמא אתי:", + "בעוף הדק. כגון יונים וצפרים:", + "בעוף הגס. אווזים ותרנגולים:", + "ניקב הלב ולא לבית חללו – כצ\"ל:" + ], + [ + "(ט) ניטל הלחי התחתון. מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר:", + "ניטלה האם שלה. היינו השלחופית שהעובר מונח בה:", + "וחרותה. דהיינו שצמקה הריאה שלה ויבשה כחריות של דקל:", + "בידי שמים. כגון מקול רעם. אבל בידי אדם כגון שהבעיתה אדם או שאר כל הבריות כגון שאגת אריה וקול שחל – טרפה:" + ], + [ + "(י) הרדופני. עשב מר והוא סם המות לבהמה:", + "צואת תרנגולים. הבהמות האוכלות ממנה מתות:", + "מים הרעים. מים מגולים:", + "יצאת זו שהיא בת חיים. מצד עצמה רק המאכל עתיד להמיתה והיא בכלל מסוכנת. והראב\"ד כתב דאי מבדרא לה סמא חיי:", + "הגלודה. שהופשט עורה מעליה:", + "עור כסלע. על פי השדרה כולה שנמצאו כל חוליות השדרה מכוסין:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) מנין לרבות חמש חטאות מתות. וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחרת ושעברה שנתה – דכל הני למיתה אזלי ולא מתאכלי:", + "ת\"ל ממעלי הגרה טמא. פי' הגם שהוא ממעלי הגרה ומפריסי הפרסה אף על פי כן טמא הוא וכעין דדריש לעיל בפ\"ג הלכה ג' לענין טהור הנולד מן הטמא אך שם דריש מההוא דכתיב בפרשה שמיני והכא דריש ממעלי הגרה דכתוב בפרשה ראה:", + "מנין לרבות פסולי המוקדשין. בגמרא (בכורות טז, א) גרס \"מנין לתמורת פסולי המוקדשין\" [קרבן אהרן וכן העתיק באדרת אליהו] ופירושו כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסו בתמורה דלא מצי למקרביה:", + "ת\"ל וממפריסי הפרסה טמא. ופי' יש לך מפריסי הפרסה טמא הוא אף על פי שיש לו סימני טהרה:", + "מנין לרבות חלב וכולי ת\"ל ממעלי הגרה. דהוה ליה למכתב \"את זה לא תאכלו מעלה גרה\" וכתב \"ממעלי גרה\" והיינו דבר היוצא ונמשך ממעלה גרה והוא החלב שגם זה טמא ואסור באכילה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ממפריסי הפרסה השסועה [הגר\"א], וגם זהו מן המ\"ם ד\"ממפריסי\" דריש, דמשמע דבר הנמשך ויוצא מהם והוא החלב:" + ], + [ + "(ב) שהוא בגופן. דיין היוצא מן הענבים הלא הוא גופן של הענבים בעצמן וראיה שכאשר יסחוט היין מהם לא ישאר בהם אלא חרצנים וזגים לבד ותתבטל צורתם ומהותם. מה שאין כן חלב בהמה דאינה גופה אלא מחמת אכילה ושתיה של הבהמה קאתי ואינו דבר המתמצה מגופה:", + "שאסור בפסולתם. דאסור לנזיר אף פסולתן של הענבים דהיינו חרצנים וזגים:", + "שאין אסור בפסולתם. דפרשה מותר וכן מי רגלים שלה:", + "תרומה תוכיח שאין אסור בפסולתה. שאם סחט ענבים או רמונים דתרומה לעשות מהם משקים אין חרצנים שלהם אסורים באכילה לזרים דלאו בני אכילה נינהו (וכמו דתנן בתרומות פרק יא גרעיני תרומה בזמן שמכנסן אסורות ואם השליכן מותרות) ואפילו הכי עשה את היין היוצא מן הענבים כמותן וכדאיתא בפרק העור והרוטב:" + ], + [ + "(ג) באיסור חמור. דאית ביה חיוב מיתה לזה אשר יאכלנה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "נחמיר באיסור הקל. שאינו אלא בלאו דלא תאכל:", + "גמל גמל. חד כאן וחד בפרשה ראה:" + ], + [ + "(ד) בשר מהלכי שתים. אדם שמהלך על שתי רגלים:", + "וחלב מהכלי שתים. חלב של אשה:", + "שהקלת במגעה. שאינה מטמאה מחיים:", + "מהלכי שתים שהחמיר במגען. נדה:", + "ת\"ל זה. אך את זה לא תאכלו:", + "שאינו נוהג בכל. שאינו נוהג בזכרים:", + "ת\"ל זה טמא הוא. פי' תרי מיעוטי – זה והוא – דכתיב \"טמא הוא לכם\". חד למעוטי בשר וחד למעוטי חלב:" + ], + [ + "(ה) מה ת\"ל. פי' למה צריך להזכיר שמותיהן הוה ליה לכתוב בקיצור \"את זה לא תאכלו את שהיא מעלה גרה ואינה מפריס פרסה או מפרסת פרסה ואינה מעלת גרה\":", + "ואם לתקון המקרא:8הגר\"א לא גריס \"אם לתקון המקרא\" ולדידיה הברייתא כפשטה מה תלמוד לומר הרי כבר נאמר הגמל וכולי במשנה תורה ולמה נאמר כאן. ומשני לרבות הריבוים שאמרנו היינו גמל גמל וכנ\"ל בהלכה ג' וכן כל יתר הדרשות. כדי שיהא בקי בהן ובשמותיהן, הרי כבר נאמר במשנה תורה שמותיהן וטעמיהן לאיסור:", + "לרבות הריבוים שאמרנו. לעיל בהלכה ג' גמל גמל חד לאסור בשרה וחד לאסור חלבה, וכן הדרשה נשנה בהלכה ד' מתיבת \"זה\" ו\"הוא\", וכן הדרש שנשנה בפ\"ג הלכה ג' לענין טהור הנולד מן הטמא שהוא אסור, וארנבת ושפן דכתיבי שני פעמים איתא בגמרא דכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:" + ], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר וכו'. פי' אי לא היה כתוב בפירוש לאסור את הגמל אף שיש בו סימן טהרה אחד הייתי מכשירו. ומה דכתיב בתחלה \"כל מפרסת פרסה וגומר מעלת גרה בבהמה\" הייתי אומר דאו או קאמר:", + "ודין הוא. ר\"ל האיך יכול לטעות בזה ויכתוב חזיר לאיסור וילמוד זה בקל וחומר:" + ], + [], + [ + "(ח) ולא מן העצמות ולא מן הגידים וכולי. פירוש שאינו עובר עליהם באכילתם. הגידים שאמרנו הן הגידים הקשים כמו גידי הצואר שאינן ראוים לאכילה:" + ], + [ + "(ט) לא תגעו ברגל. מפני שהם חייבים בראיה ונכנסים לעזרה ולפיכך צריך אדם לטהר עצמו ברגל:" + ], + [ + "(י) הא כיצד הוי אומר רשות. היינו שכל פסוק מלמד על חבירו ואם כן יהיה כונת הכתוב \"ובנבלתם לא תגעו\" היינו אם תרצו להיות טהורים הוו זהירין שלא תגעו בנבלתם כי לאלה תטמאו תהיו מקבלים טומאה:" + ], + [ + "(יא) מלמד שמצטרפין זה עם זה. כל המינים יחד, בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה:", + "בשר בחלב. לפי שהחלב של בהמה טמאה הרי היא כבשר בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה דמשום טומאה אית ביה משום איסור חלב לית ביה כדאיתא בחולין פרק כל הבשר (דף קיז.):", + "בין בחייהן. לענין אבר מן החי:", + "ובין במיתתן. לענין איסור נבלות:" + ], + [ + "(יב) טמאים לאסור וכולי. היינו טמאים הכתוב בפרשה ראה (כן מוכח באדרת אליהו):", + "צירן ורוטבן וקיפה. תבלין והכי איתא בחולין (דף קכ.). וכל אלו אסורים מפני תערובת איסור שבהן (ראב\"ד):", + "הן צריך לומר הם:", + "פרט שאין בהם בנותן טעם. דהם משמע כפי מה שהם לאפוקי אם נכנס מהם באיזה דבר מעט מן המעט שאין בהם בנותן טעם לא חשיבי ובטלי:", + "לכם מותרים הם בהנאה. ר\"ל דיעבד אם נזדמנו כגון צייד שצד טמאים וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה. אבל לכתחלה אסור לעשות בהם סחורה והכי איתא בפסחים פ\"ב:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) למה נשנו ליתן עליהם עשה וכו'. דכתיב \"כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים...אותם תאכלו\", \"אותם\" משמע מיעוטא; הא אם אין לו – לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה – עשה. ולא תעשה היינו קרא דבתריה \"וכל אשר אין לו סנפיר...מבשרם לא תאכלו\":", + "שיכול הואיל וכו'. חסר כאן תחלת הברייתא המובאה בגמרא: \"תאכלו אשר במים\" מה תלמוד לומר? שיכול הואיל וכולי. ופירושו, והא מ\"אותם תאכלו\" דסיפא דקרא נפקא לן היתרא ביש לו סימנים ואיסור עשה באין לו, ו\"תאכלו\" קמא למאי אתא? [רש\"י]:", + "שיכול הואיל והותר במפורש והותר בסתום וכולי. הברייתא הזו קשה מאוד לבארה בקיצור, ואבארה בעזה\"י על פי מסקנת הגמרא. והוא, דיש שני מקראות המורות לנו להתיר הנמצאים במים שבכלים אפילו אין לו סימני טהרה. אחד יותר מפורש בו להתיר והשני סתום קצת. והוא דכתיב \"כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו\", ומשמע הנמצאים בימים ובנחלים צריכים סימני טהרה אבל הנמצאים במים שבכלים אין צריך סימני טהרה. ועוד קרא אחרינא בתריה \"וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים..שקץ הוא לכם\". ומוכח מזה גם כן דדוקא הנמצאים בימים ובנחלים אסור כשאין לו סימנים אבל במים שבכלים מותר אפילו בלא סימנים. וקרא הראשון נקראהו 'מפורש' להתיר במים שבכלים והשני 'סתום' קצת. (ויש אמורא דסבירא ליה בגמרא להיפך, שמקרא השני יותר מבורר להתיר, עי\"ש.)", + "וזהו מה דקאמרה הברייתא הואיל והותר במפורש והותר בסתום (היינו שני מקראות הנ\"ל שבאו להתיר במים שבכלים), מה כשהתיר במפורש לא נוכל ללמוד הימנו היתר אלא במים שבכלים (שאינו דומה כלל למים שבנחלים) אבל לא במים שבבורות (שדומה קצת לימים ונחלים שגדלים על גבי קרקע כמותם), אף כשהתיר בסתום לא נוכל ללמוד הימנו היתר אלא לכלים. כי שני המקראות צריכים לזה להורות שיש היתר בכלים כדאיתא בגמרא. ואם כן מנין שאפילו נמצאים במים שבבורות להתיר בלא סימני טהרה? לזה תלמוד לומר \"תאכלו מכל אשר במים\" יתירא, שאפילו בלא סימנים, וכגון בשארי מימות שאינן בימים ונחלים:", + "וכתב הראב\"ד דוקא לשחות ולשתות מן הבור מותר אבל לשאוב בכלי ולשתות אסור. דדלמא אגב דדלה להו קפריש אגבא דמנא ואסור, וכעין זה מוכח מגמרא, עכ\"ל:" + ], + [ + "(ב) ימים זה ים הגדול שנאמר ולמקוה המים קרא ימים. פירוש למקוה אחד קרא ימים, ואיזהו? זה ים אוקינוס שרוב מי העולם נכנסים לתוכו. אכן באמת מאי שנא שאר ימים מים הגדול והלא אף הנחלים שוים לו. אלא הכי קאמר, אילו לא נאמר אלא \"בימים\" לבד הייתי אומר זה ים הגדול כענין שנאמר וכולי, והשתא דכתיב \"בנחלים\" שהם הנהרות כענין שנאמר \"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן\" – שמעינן שכל הימים שוים לו לענין זה שמותרין על ידי סנפיר וקשקשת:", + "שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים. כלומר כעין ים הגדול שנקרא \"ימים\" וכעין נהר גדול מארבע נהרות היוצאים מעדן שאינם פוסקים:", + "ואינם מושכין בימות החמה. שמתייבשין:", + "עד שאתה מרבה מים שבביברין. כצ\"ל (וכן איתא בילקוט וכן איתא באדרת אליהו ובק\"א), הם חפירות שעושין הציידין שמאספין בהם דגים והם זוחלין אבל אינם נובעין:", + "תלמוד לומר במים. היינו דכתיב \"במים\" \"במים\" תרי זמני לרבות כל אלו המקומות שמותרין על ידי סימני סנפיר וקשקשת. (ומה דאיתא לעיל דבבורות ומערות מותר אפילו בלא סנפיר וקשקשת – התם מפני שהם מים מכונסים במקום אחד ואינן זוחלין):", + "ודע עוד דאיתא בגמרא דהוא הדין הנמצאים במים שבחריצין ונעיצין שהם מים נובעין ואינם זוחלין – דינם כמו ימים ונחלים שמותרים על ידי סנפיר וקשקשת (ובלא זה אסורים). וכתב הראב\"ד דהוא הדין הנמצאים בבאר מים חיים אף על פי שהוא עמוק ואין מימיו הולכין – דינו כימים ונחלים מפני שמימיו נובעין:" + ], + [ + "(ג) יכול לענין היתר עשה כל המים וכולי. פירוש זהו המקרא הראשון שאמר את שיש לו סנפיר וקשקשת אכול, וכבר ריבינו לענין זה כל הימים ואפילו מי ביברין, ומנין לענין איסור זהו המקרא השני שאמר את שאין לו לא תאכל, שיהו כל המים כימים ונחלים. והנה לענין איסורא מקרא קמא גופיה שמעינן ליה – דאית ליה סנפיר וקשקשת אכול ודלית ליה לא תיכול. אלא לענין לאיחיובי בלאו קמהדר הברייתא, דמקרא קמא עשה הוא דאיכא, לאו ליכא [ראב\"ד]" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן: אתה אומר לכך נאמר בימים במים וכולי. ופירושו: אתה אומר לכך באתה גזירה שוה זו דימים ימים מהיתרא לאיסורא; או לא בא לזה אלא להראות מה הם המינים הנאסרים. לומר, מה המינים המותרים הם מי שהוא בסנפיר וקשקשת (אשר זה לא ימצא אלא בבעל עצמות ופרה ורבה) – גם המינים הנאסרים באשר אין להם סנפיר וקשקשת לא יהיה אסור אלא באופן זה שיהיה בעל עצמות ופרה ורבה. מנין לבעל עצמות ואין פרה ורבה וכולי דהכי נמי אסורי משום דלית בהו סנפיר וקשקשת:", + "ואין בעל עצמות ופרה ורבה. \"ואין בעל עצמות ואין פרה ורבה\" – כצ\"ל [הגר\"א]", + "תלמוד לומר כל אשר אין לו וכולי. \"כל\" קדריש לרבות כל המינין הללו ואף על פי שאין דומין כלל למי שהתרנו, לא בגדלים ולא בבעלי עצמות ופרה ורבה שהם בלאו:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל קשקשת. צריך לומר תלמוד לומר \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת\" [הגר\"א], דמשמע אפילו סנפיר וקשקשת אחת אין לו:", + "ר' יהודה אומר שני קשקשים. כצ\"ל, דמצריך דוקא שני קשקשים:", + "ושריון קשקשים הוא לבוש. דגָלית. ורצונו לומר ונלמוד קשקשת מקשקשים שהם שתים. ואף על פי שהם דברי תורה מדברי סופרים – מכל מקום זכר לדבר איכא:" + ], + [ + "(ו) הטהור שבמעי הטמא. היינו דג טהור שנמצא במעי דג טמא:", + "תלמוד לומר אותם תאכלו, והיינו אותם שיש להם סימנים לבד תאכלו, ולא דגים טמאים הנבלע בהם:", + "מה ראית לומר בבהמה שבמעי הטמא טמא. היינו טהור שנולד מן הטמא - טמא, ולהיפך טהור. וכנ\"ל בפרק ג הלכה ג' וד':", + "לפי שאין גידוליו. אלא שהוא בולע אותו:", + "לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא. כתב הראב\"ד כבישה זו אינה במי מלח דהא קיימא לן כבוש הרי הוא כמבושל; אלא או ביין או בחומץ, עיי\"ש שהאריך בזה. אבל דעת הפוסקים בטור יו\"ד (סימן פד) אינו כן אלא דאפילו במלת מותר מן התורה [זית רענן]:", + "יכול אף על פי שנימוק. הטמא לתוך הכבישה יהא הטהור מותר?", + "ת\"ל אותם. משמע מזה דדוקא אותם לבדם מתירים הסימנים, ולא האיסור הנבלע עמם:" + ], + [ + "(ז) חיה זו חית הים. כגון עיזא דימא וכהאי גוונא דכל מה שיש ביבשה יש בים. ולפי שאמר \"מכל שרץ המים\" הוה אמינא לא אסרה תורה בלא סימני טהרה אלא שרצי המים אבל אלה הנמצאים בים שכיוצא בהן נקראות חיות או בהמות ביבשה – הייתי אומר שהן טהורות אפילו בלא סימני טהרה. תלמוד לומר \"מכל נפש החיה\" לרבות אותם לאיסורא. ובסימנא של סנפיר וקשקשת שרי:", + "[כן מוכח מראב\"ד. ובהא ניחא מה דאמרינן בקידושין (דף מא.) רבא מלח שיבוטא, והוא עז של ים כדאמרינן בבבא קמא (דף נה.) הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו, דמיירי בסימנים]:", + "להביא את הסילונית. בראב\"ד הגירסא \"הסירונית\", ובהגהת הגר\"א הסרני, והיא מחציה ולמעלה כצורת אשה ומחציה ולמטה בצורת דג. ומסתברא דאסרתו התורה אפילו אם יש לו סנפיר וקשקשת דאי לאו הכי פשיטא:", + "תהא מטמא באוהל כדברי וכולי. ושמא מפני שהוא נקרא 'אדם שבים' קרינא ביה \"לכל נפש אדם\":", + "תלמוד לומר \"ואת\" טעות סופר וצריך לומר זאת [כן הוא הגירסא בראב\"ד]. וביאורו תלמוד לומר זאת בפרשה \"זאת חוקת התורה\" כתיב \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\" בא למעט את הסירוני אף על פי שהוא נקרא 'בן אדם' [ראב\"ד]. והגר\"א גריס תלמוד לומר \"ושקץ\" – משמע דסוף סוף שקץ הוא ולא אדם. וכן הוא גם כן בקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ח) ושקץ, צ\"ל שקץ לאסור וכולי [הגר\"א]. דברייתא זו דרש הקרא כסדר, דבאמת יתר הוא דכיון דכתיב \"מבשרם לא תאכלו\" – ידוע דשקץ הם. ודרש תחלה תיבת \"שקץ\" ואחר כך תיבת \"הם\" ואחר כך תיבת \"לכם\". ופסוק דבתריה \"ושקץ יהיו לכם\" דרש אחר כך בהלכה ט':" + ], + [ + "(ט) קיפה. דק דק של בשר ותבלין המתאסף בשולי הקדירה:", + "ואם – צ\"ל הם", + "פרט לשאין בהם בנותן טעם. דאחר דאין שם לא הם ולא טעמם אינם הם כלל:", + "(ט) לאסור את עירובן. אם נתערב דג טמא בתוך דגים טהורים ואינו ניכר:", + "כמה יהיה בו ויהא אסור. פירוש, כמה יהיה בטמא שיאסור את הטהורים:", + "הכי גרסינן משקל עשר זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל – שזוזי יהודה היו כבדים הרבה משל גליל:", + "בגרב שמחזיק סאתים. פירוש, בחבית של דגים טהורים שמחזיק סאתים נמצא שם דגים טמאים כמשקל עשרה זוז שהוא לפי החשבון אחד מתתק\"ס9כיצד? סאה עבדה כ\"ד לוגים, וכל לוג ב' ליטרות, וכל ליטרא מאה זוז. נמצא דסאתים עולים לצ\"ו מאות זוז. וצ' מאות הם עשרה פעמים ט' מאות, ות\"ר הם עשרה פעמים ששים – אלמא איכא לעשרה זוזי בסאתים עשרה פעמים תתק\"ס. נמצא כל עשרה זוז אחד מתתק\"ס. – הכל אסור. אבל אם הוא פחות משיעור זה מותר דהא דסבירא ליה דבריה אינה בטלה היינו עד שיעור תתק\"ס אבל בפחות מזה אף בריה בטלה. [זהו מפירוש הר\"ש במשנה דתרומות פ\"י הלכה ח, והסכים עמו הקרבן אהרן]:", + "דגם טמא צירו אסור. כנ\"ל במשנה ח', וחזר לפרש כמה יהיה מהטמא בטהורים שיהיה אוסר הציר דהיינו שהיה ציר טמא עם ציר דגים טהורים. ועל זה אמר ר' יהודה רביעית בסאתיים – רביעית הלוג מציר של דג טמא בתוך סאתים של ציר דג טהור. ושיעור זה קרוב למאתים שהוא אחד מן קצ\"ב (דסאה הוא ששה קבין וכל קב ד' לוגין, נמצא כל קב ט\"ז פעמים‏10נלע\"ד דצ\"ל כל קב ט\"ז רביעיות – ויקיעורך. וממילא בכל סאה צ\"ו רביעית הלוג, וסאתים הוא קצ\"ב רביעית הלוג):", + "ובפרק גיד הנשה פריך: והא ר' יהודה סבירא ליה דמין במינו לא בטיל? ומשני: שאני ציר דזיעה בעלמא הוא. פירוש, ולא אסור בדגים אלא מדרבנן ולכן בטל בשיעור זה. ור' יוסי מיקל יותר וסבירא ליה דבטל בט\"ז:", + "והנה הך ברייתא לכאורה סותר להא דלעיל דאמר פרט לשאין בהם בנותן טעם. והנה הבעל גור אריה תירץ דבזה גופא פליגי, כמה הוא נותן טעם בציר. זה סבירא ליה בקרוב למאתיים וזה סבירא ליה בט\"ז. והקרבן אהרן מסכים לתירוץ הרא\"ם דרישא איירי במין בשאינו מינו והכא איירי במין במינו:" + ], + [ + "(י) הכי גרסינן להביא היבחושים שסיננן [הגר\"א] והוא כמין יתושים דקים הנמצאים בבורות ושיחין או במרתף של יין הגדלים במים וביין. דאף על גב דשרו בלא סימנין כדלעיל – אין זה אלא כשלא פירשו. אבל אם פירשו כגון שסיננן – הוו כשרץ השורץ על הארץ ואסירי. ויליף זה מדכתיב \"ואת נבלתם תשקצו\" דהוא יתר, דכבר כתיב \"שקץ הם\", ולזה אמרינן דפירושו הכי \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מבשרם לא תאכלו\" – הא בבורות ושיחין או בכלים מותרים. ופעמים יש ד\"את נבלתם תשקצו\" אפילו הגדלים בבורות, והיינו כשפרשו:", + "ואין אלו יתושין. ממה שהמין הזה הוא פורח תמיד באויר ופורש מן היין ונח על הארץ וקרינן בהו \"השרץ השורץ על הארץ\". אלא היינו תולעים הגדלים במים וביין [קרבן אהרן בשם הרמב\"ן]" + ], + [ + "(יא) מה תלמוד לומר. דהא אמר זה כבר:", + "ת\"ל במים. לומר דלא קפיד בסימנין אלא בעוד היותם במים; שאם היה להם במים – אף על גב דנשרו – מותרים:", + "שקץ הוא לכם שלא יעשה בהם סחורה. דרש זה מיתורא, דכבר ידענו דשקץ הם ולא בא אלא דאפילו לסחור בהם אסור. והא דאיתא לעיל בהלכה ח' דמותרים הם בהנאה – הקרבן אהרן תירץ דקאי רק אצירן ורוטבן וקיפה. ויותר נראה כמו שתירץ הראב\"ד בפרשתא ב' סוף פ\"ד דשם איירי בדיעבד אם נזדמנו כגון בצייד שנזדמנו לו טמאים וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה, אבל לכתחלה אסור לעשות בהן סחורה:" + ], + [ + "(יב) תשקצו. קאי על הפסוק דכתיב \"ואת אלה תקשצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם\". והאי \"תשקצו\" ו\"שקץ\" יתר הוא, דהיה לו לומר \"ואת אלה מהעוף לא יאכלו\". ולזה אמרו שבא להוסיף בהם איסור לאסור צירן וכולי. ונראה שקאי הכל אקראי דלעיל מיניה דכתיב (בפסוק י) \"שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם\" ואמרינן בהלכה ח' וט' דבא לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ולאסור עירוביהן, ולזה בא הכתוב לומר \"ואת אלה תשקצו\" גם מן העוף שקץ הם וכללו נמי ביצים ועורות דגם שם אסור הכל. ונראה דבשביל זה סנפו ברייתא זו לכאן ולא לפרק ה' משום דשייכא לדלעיל כמו שכתבנו:", + "הם ומן. \"הם\" דכתיב \"שקץ הם\", ו\"מן\" דכתיב \"מן העוף\" דמשמע מן העוף גופא פרט לאלו:", + "פרט לחרטום. פירוש, פיו של עוף ושל בהמה נקרא חרטום [ערוך ערך חרטום]:", + "ולצפרניים ולכנפיים. פירוש, נוצה שעל הכנפיים:", + "ולנוצה שלהם. היינו שעל שאר העוף:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל. דמלת \"יאכלו\" יוצא לאחרים. והכי משמע מינה: לא יאכלו על ידיך לאחרים:", + "תלמוד לומר לא תאכלו. במשנה תורה. ועיין בראב\"ד ובקרבן אהרן שהאריכו בברייתא זו:" + ], + [ + "(ב) מה נשר האמור כאן וכו' בל תאכיל כבל תאכל וכולי. פירוש, דבעניננו הוזהר אף להאכיל לאחרים כאוכל עצמו, מה שאין כן במשנה תורה לא כתיב אלא \"לא תאכל\":", + "אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר. היינו אף ראה ודיה שנאמרו שם שלא נאמרו בתורת כהנים – גם בדידהו חייב המאכיל כאוכל:" + ], + [ + "(ג) עשה את הראה מין איה. פירוש: כעין איה לאסור בבל תאכלו, אף כאן נעשה את הראה כעין איה לאסור בבל תאכיל. והוא הדין שנלמוד דיה שנאמרה במשנה תורה ולא נאמרה כאן לאסור בבל תאכיל אלא שתפס הראה שהיא ראשונה. והני תנאי לית להו מאי דאמרינן בחולין \"ראה ואיה ודיה ודאה אחת היא\" [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ד) עורב זו עורב. פירוש: עורב שחור. וכן הוא אומר (שה\"ש, ה) \"שחורות כעורב\":", + "הכי גרסינן בגמרא (חולין סג, א) \"ואת כל עורב וכולי\", פירוש: 'את' 'כל' שני ריבויין. לרבות עורב העמק שהוא לבן ולכן נקרא עמק כמה דכתיב אצל בהרת \"ומראהו עמוק\". וחד לרבות הבא בראש יונים והיינו דדמי רישיה ליונה. [גמרא שם]:", + "למינו להביא את הזרזירין וכולי. ר' אליעזר קתני לה בברייתא בגמרא (חולין סב, א). וטעמו משום דהוא שוכן אצלו לפיכך מחזיק אותו ממינו אף על פי שאינו דומה לו במראיתו. ואיתא בגמרא דרבנן פליגי עליה וסברי דבעינן שיהא שוכן אצלו ונדמה לו במראיתו וע\"כ לדידהו תרוויהו שרי:", + "ואיתא בגמרא בסנונית ירוקתא כולי עלמא לא פליגי דאסירא, כי פליגי בחיוורתא; ולרבנן שרי מפני שקרקרבנה נקלף ולא ראו אותה דורסת. ולרבנן יהיה הריבוי דלימני סנונית ירוקתא:" + ], + [ + "(ה) נץ זה הנץ. פירוש זה הנץ הידוע שקורין אותו נץ:", + "להביא בר חריא. בגמרא בעי מאי בר חריא? ומפרש שורינקא והוא מין עוף מהטמאין:", + "הכי גרסינן מה תלמוד לומר למינה למינה למינו למינהו ד' פעמים שיכול וכולי – כלומר אילו לא כתב 'למינהו' ד' פעמים הייתי יכול לומר שאלו שמנה הכתוב הם האסורים אבל השאר (והם אותם שלא מנה) כולם טהורים. להכי כתב \"למינה וגומר\" ללמד שיש אחרים הדומים לאלו שהם גם כן טמאים. ואיני יודע מי הם אלו. אלא שעזב הכתוב מלפרש אותם מפני שנוכל ללמוד סתום (שהם הכלולים במה שכתוב \"למינה וגומר\") מהמפורש (שהוא הנשר), כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ו) מה הנשר וכולי. נשר יתר הוא בקרא. דהשתא, כל המנוים בקראי –שיש בהם סימני טהרה– עם כל זאת הם אסורים, הנשר –שיש לו ד' סימני טומאה ואין בו סימן טהרה– כל לא כל שכן?! ולזה על כרחך נשר שהוזכר בטמאים לא הוזכר אלא כדי שנלמוד ממנו בנין אב; דמה נשר מיוחד דאין לו אחד מכל הסימנין הללו וטמא – אף כל שאין לו אחד מארבעה סימנין הללו הוא טמא, דמין נשר הוא. אבל העוף אשר יהיה בו אחד מכל אלו – הוא טהור. וכל שכן שנים או שלשה או כולם. חוץ מעופות אלו המפורשים בתורה שהם כ\"ד – עשרים דכתיבי בהדיא וארבעה שרמזה התורה במה דכתיב ד' פעמים \"למינה למינה למינו למינהו\". שגזירת הכתוב הוא שאף על פי שיש בהם סימן טהרה – טמאים. דעשרים מהם יש להם ג' סימני טהרה, ובעורב שתים, ובפרס ועזניה אחד, והוה ליה כאילו אמר הכתוב אלו שאמרתי לך טמאים אף על פי שיש בהם סימני טהרה אבל כל האחרים כולם אינם טמאים אלא אם כן כשיהיו דומים לנשר שאין בו סימן טהרה כלל אבל אם יהיה בו סימן טהרה – טהור:", + "וכל זה דוקא אם הוא מכיר המינים המפורשים בתורה ויודע שאינו מהם. אבל אם אינו מכירם – אפילו אם יש בו ג' סימנים – חיישינן שמא הוא מהמינים הטמאים. וכן שתים – שמא הוא מהמין עורב. וכן אחד – שמא הוא פרס ועזניה. ויש עוד שיטות בענין זה אך אנכי לקצר באתי:", + "ואין לו אצבע יתירה. רש\"י ז\"ל פירש שהוא אצבע שאחורי הרגל והוא אצבע הגבוה שאחורי האצבעות. והקשו עליו שהרי אצבע זו יש גם בנשר. ולזה פירשו דאצבע יתירא היא אצבע שלפניו שהיא גדולה ויתירה מחברותיה ואצבע זו ליכא בנשר:", + "ואין קורקבנו נקלף. מוכח בגמרא דסימן של קורקבן נקלף דוקא כשנקלף ביד ואינו צריך לסכין. אבל אם לא נקלף אלא בסכין - ספיקא הוי:", + "ודורס ואוכל. רש\"י פירש שאוחז בצפרניו בשעה שהוא אוכל ומגביה מן הקרקע מה שאוכל כדי שלא ינטל כולו לתוך פיו. והקשו עליו דהא אפילו התרנגלות עושה כן. ופירש רבינו תם דדורס ואוכל הוא שבדריסה אוכל מהרה מחיים ואינו ממתין שתמות:", + "מה תורים וכולי. בגמרא פריך \"ואלא תורים למה לי?\" – פירוש, הואיל דלא ילפינן מתורים אלא מנשר דאפילו אין לו אלא סימן אחד טהור, למה כתבה רחמנא תורים? ולגופייהו להתירם לא אצטריך דהא אפילו בסימן אחד טהור. משני, \"לקרבן\" – שהם לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר:", + "ובזה נתיישבו דברי הברייתא דנראה לכאורה שהם סותרים זה את זה. דמתחלה מכשיר אפילו בסימן אחד ובסיפא עד דאיכא כולהו. אכן באמת ניחא דרישא דוקא וסיפא סימנא בעלמא. אורי לן שאלו הם סימני טהרה, אותם שהנשר והתורין חלוקין בהם והתורה לא כתבה אותם אלא להראות שהם לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר:" + ], + [ + "(ז) כל שרץ העוף וגו'. עכשיו מדבר במיני חגבים שהן נקראים \"שרץ העוף\" אודות סימני טהרתם:", + "יכול הכל יהא מותר. ונפרש לקרא הכי: אך את זה תאכלו וגו' כל אשר לו כרעים ממעל לרגליו וגומר, דבזה הסימן לבד יהא מותר:", + "אין לי אלא אלו בלבד. דהוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:", + "הא כיצד?‎‎. פירוש: מנין נדע איזה הוא הטהור מהם, הריני למד הסתום מהמפורש:" + ], + [ + "(ח) מה ארבה. וסלעם וכולי המפורשים יש להם ארבע וכולי:", + "וקרסולין. הם שני רגלים ארוכים לבד הארבעה. והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם; כשהוא רוצה לקפוץ מתעצם בהם וקופץ:", + "והנה ארבע סימנים אלו – שנים מהם מפורשין בתורה, והם רגלים וקרסולין דכתיב \"אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם\" (והכרעים הם הקרסולין). וד' כנפים וחופים את רובו ילפינן לה בגמרא מכלל ופרט וכלל, שהפרטות האמור בתורה דהיינו ארבה וסלעם ואינך כולם יש בהם ד' סימנים אלו. וכאן יליף לה מלמינהו שהוא יורה לנו שנלמוד מהמפורש עוד דברים כשיש ד' סימנים האלו אצלם:", + "ר' יוסי אומר ושמו חגב. יש דעות בראשונים אי ר' יוסי מפרש דברי תנא קמא; דעוד יש תנאי אחר שצריך שיהיה שמו חגב ותנא קמא גם כן מודה לו בזה. ויש אומרים דר' יוסי פליג אתנא קמא, דלתנא קמא לא בעי שיהיה שמו 'חגב' ודי בארבע סימנין אלו (עיין בר\"ן סוף פרק אלו טרפות):", + "אף על פי שאין לו עכשיו. ד\"אשר לא כרעים\" כתיב באל\"ף וקרינן בוי\"ו. שירצה – אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד להיות אחר זמן גם כן מהני:" + ], + [ + "(ט) ארבה זה גובאי. איתא בגמרא דמי ששנה ברייתא זו לא שנה ברייתא הקודמת. דלברייתא הקודמת בעינן רק שיהיה לו ד' סימנין הנ\"ל ואפילו אם הוא ראשו ארוך גם כן מותר. ולברייתא זו בעינן דוקא שלא יהיה ראשו ארוך לבד ד' סימנים הנ\"ל והיינו דקאמר הכא ארבה זה גובאי למעוטי ראשו ארוך:", + "חרגול זה נפול וכולי. כולן מיני חגבים הם:", + "צפורת כרמים. מין ארבה דאין לו גבחת כמו לארבה:", + "יוחנא. מין סלעם דיש לו גבחת:", + "והצדיא. מיותר [הגר\"א] דהתנא לא חשב רק ד' דברים. וגם בגמרא ליתא:", + "ואת הערצוביא. מין חרגול שיש לו זנב. ולשנים הראשונים אין זנב:", + "ואת הארזבונית. מין חגב:" + ], + [ + "(י) אשר לו ארבע רגלים וגומר. קרא יתירא הוא דהא אמר זה לעיל. ולזה דרש דאינו טמא במיני חגבים אלא אם יש לו ד' בלא סימנים, הא יותר הוא טהור. ועיין בראב\"ד שמסיק דלתנא דבי רב המובא בגמרא הכל אסור בלא סימנים:", + "שקץ הוא פרט לעירוביו. ד\"הוא\" מיעוטא, דמשמע הוא טמא כשיהיה הוא לבדו אבל אינו מטמא ואוסר הדברים המתערבים בו:", + "לא פסלו את צירן. והכל מותר. אבל ציר חגבים טמאים בפני עצמם אסור. ורבי צדוק העיד דאפילו הוא בפני עצמו שהוא טהור. לפי שהחגבים אינם מהבעלי חיים שיש בהם דם, ומה ששותת מהם אינו אלא לחלוחית בלבד. ועיין בראב\"ד שהאריך בזה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) יכול כל האמור בענין. פירוש דהנה לקמן בהלכה ב' ובהלכה ה' מוכיח הברייתא דהפסוקים האלה קאי גם על אבר מן החי שיהא מטמא ולזה אמר דיכול שאלו הפסוקים קאי לכל האמור בענין למעלה שיהא אבר מן החי מהם מטמא:", + "ת\"ל בהמה. הוא מה שכתב לקמיה \"לכל הבהמה וגומר\"", + "שאין מקבלין טומאה. כדאיתא לקמן או בגד או עור יכול אף עורות של ים יהיו טמאים ת\"ל וכולי. והוא הדין שאין מטמאין אחרים כדאמרינן לקמן גבי שרצים \"על הארץ\" – להוציא עכבר של ים, ולכך אין אבר מן החי ממנו גם כן מטמא:", + "ויותר נראה לפרש שהמקום שבים אינו עשוי לקבל טומאה, שהדגים שגדלים באותו מקום אינם מקבלים טומאה ולאפוקי חגבים הגדלים בארץ שארץ הוא מקום לקבל טומאה:", + "אוציא את החגבים שאין למינן טומאה. פירוש, שאין טומאה מפורשת בהן:", + "שיש למינן טומאה. היינו שעוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה:", + "ת\"ל פרסה. דהיא מלה יתירא אלא דאתי לאפוקי עוף שאין לו פרסה:", + "אם בהמה שאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה. פירוש אם תחב לו חבירו נבילה בבית בליעתו ובלעה – אינו נטמא על ידי זה:", + "ת\"ל שסע. דלא שייך בעוף:", + "חיה טהורה מנין ת\"ל מפרסת. מעיקרא דריש מלות אלו מעוטין מדיוקא; דדייקינן מפרסת - אין, שאינה מפרסת - לא; ולזה אמעיטו כל מאי דלא שייכי ביה. ועכשיו דריש להו ריבויא מהמלות בעצמם שמרבים כל מאי דשייכא בהו אלו סימנים, וידוע דחיה בכלל בהמה:", + "לשסועים מנין. שסועים נקרא כשהיא סדוקת הפרסה ומובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנים:", + "ת\"ל ושסע. דמלה יתירא היא דהיה לו לומר \"ואינה שוסעת\". ולזה אמרו דתרי מילי קאמר – \"ושסע\" אמר על השסועים, ו\"איננה שוסעת\" אמר על אינה שסועה שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינם שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה הם מחוברות. וכן דרשו באומרו \"וגרה איננה מעלה\". דלא היה לו לומר אלא \"ואיננה מעלה גרה\". ולזה אמרו ד'גרה' - שהיא מעלת גרה, ו'אינה גרה' - שאיננה מעלת גרה. וכונת התנא לומר דאין סימנים אלו בבהמה אחת אלא כל חד נדרש לעצמו ור\"ל בין שתהיה שוסעת, בין אינה שוסעת, בין מעלת גרה או לא – בכולם אבר מן החי מהן מטמא:", + "והלא חזיר מפריס ומשוסע וכולי. קשה דהא קאמר מתחלה לשאין מעלה גרה מנין וכולי. ובאמת הגר\"א בהגהותיו מחקו עד הלכה ב'. ועל פי הדחק יש לפרש דחוזר לבאר דמה שכתוב בתורה \"וגרה איננה מעלה\" הוא בשביל חזיר דהוא מפריס ומשוסע יכול וכולי:" + ], + [ + "(ב) אם במיתתן הרי מיתתן אמורה. פירוש, בפרשת \"וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה\" ומרבינן התם גם בהמה טמאה מדכתיב \"לכם\" וגם לעיל כתיב \"ובנבלתם לא תגעו\" [קרבן אהרן]:", + "הרי אבר מן המת אמור למטה. בסוף פרשה זו פ\"ו הלכה ו' דאיתא התם תלמוד לומר הנוגע והנושא לרבות אבר מן המת:", + "הא במה זה מדבר באבר מן החי. ומה דכתיב \"כל הנוגע בנבלתם\" כלול נמי האבר הניפול מן הבהמה כשהיא חיה דזה האבר כלה ממנו חיותו דומיא מה שכתוב בשרץ \"וכי יפול מנבלתם עליו\" מדבר באברים הנושרים מן השרץ:", + "מה אדם אבר מן החי מטמא הימנו. כדאיתא בספרי בפרשת פרה על הפסוק \"או בעצם אדם\" ודרשינן ממנו בספרי זה אבר מן החי:" + ], + [], + [ + "(ד) אם החמיר באדם בטומאה חמורה. שטמא על ידו שבעה ימים:", + "בטומאה קלה. אותו היום עד הערב:", + "טימא בשרץ. הם שמונה שרצים המטמאים אדם וכלים וכדכתיב בפרשת אמור \"או אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו\":", + "שרץ אבר מן החי ממנו מטמא. כדיליף לקמן:" + ], + [ + "(ה) שעשה דמו כבשרו. כדיליף לקמן מדכתיב \"וזה לכם הטמא\":", + "אני אדיננו מן אבר מן המת. אני אדין שיהא אבר מן החי מן הבהמה מטמא מאבר מן המת ממנה דהיינו אבר שנחתך ממנה כאשר היא מתה:", + "אבר מן המת שאין איסורו נוהג בבני נח. שהרי לא נצטוו על השחיטה אלא נוחר ואוכל:", + "אבר מן החי איסורו נוהג בבני נח. שנצטוו עליו דכתיב \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\":", + "שהבשר הפורש ממנו טמא. דהא איכא כזית נבילה:", + "אבר לא נקרא בבשר בעלמא אלא אם כן יש בו גידים ועצמות:", + "תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו. מן החי, והוא הדין מן האבר, ואפילו אם יש בו כזית טהור כדיליף לקמיה:", + "והואיל והבשר הפורש ממנו טהור. נראה שאין חלק הנפרד ממנו חשוב כמת והוה אמינא דהוא הדין לאבר הפורש ממנו שלא יהא מטמא:" + ], + [ + "(ו) יכול אף בשר וכולי ת\"ל נבילה. ר\"ל דאין לנו להרבות טומאה יותר ממה שנמצא בתורה:", + "מה נבילה שאין לה חלופין. שהרי מתה:", + "אף אבר מן החי וכולי. ר\"ל שאין לנו לרבות מפסוק \"כל הנוגע בם יטמא\" רק דבר שאין לו חלופים ולאפוקי בשר מן החי שיש לו חלופין שהבשר חוזר וגדל במקומו:", + "רבי עקיבא אומר מה נבילה וכולי. הראב\"ד גריס \"לכל הבהמה...מה בהמה גידים ועצמות וכולי\":", + "ואיתא בגמרא הנפקא מינה בין ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא – כוליא וניב שפתים הנחתכין מן החי שאין חוזרין וגדלין ואין בהם גידין ועצמות; דלר' יוסי הלילי מטמאין, ולרבי עקיבא דבעי דוקא גידים ועצמות - טהורין:", + "רבי אומר וכולי. הוא מוסיף דבעינן שיהא על האבר גם כן בשר ואי לאו הכי אין שם 'אבר' עליו. ואיכא בינייהו ארכובה הנמכרת עם הראש שאין עליה בשר כראוי אלא גידים ועצמות; דלרבי עקיבא אבר היא אף על גב דלית בה בשר ולרבי אין שם 'אבר' עליה:" + ], + [ + "(ז) משא מועט. שאינה נוהגת בכל הטומאות; דלא כל הטומאות המטמאות במגע מטמאות במשא:", + "מגע מרובה. דכל טומאות שמטמאות במשא מטמאות גם כן במגע, ועודף עליהם המגע שיש מקומות דמטמאות במגע ולא במשא:" + ], + [], + [ + "(ט) יכול אף הציפה. אי גרסינן \"ציפי\" הוא המחצלת שיושב או שוכב עליו. ואית דמפרשי ציפי צמר והיינו צמר שאינו טווי כדתניא בתוספתא דכלאים הפוקרין והציפין אין בה משום כלאים [קרבן אהרן]:", + "ת\"ל בגד. וזה לא מיקרי בגד:", + "אי בגד יכול בגד גדול לבן שמטמא בזב [כצ\"ל] ומטמא בנגעים. פירוש בגד גדול של ג' על ג' טפחים שהוא ראוי למדרס הזב ושיהא לבן כדי שיהא ראוי ליטמא בנגעים (כדדרשינן במסכת נגעים \"בבגד צמר או בבגד פשתים\" מה בגד פשתים כברייתו אף צמר כברייתו). אבל בגד גדול צבוע (שהוא מטמא בזב ואינו מטמא בנגעים), או בגד קטן שהוא מטמא בנגעים (אם יש בו שלש על שלש אצבעות) ואינו מטמא במדרס הזב, או בגד קטן צבוע שאינו מטמא בזב ולא בנגעים:", + "עד שאתה מרבה שביס כצ\"ל:", + "שביס של סבכה. כדכתיב השביסים והסהרונים. והוא שעל הסבכה עושים ציור ועומד על מצחה ומקיף מאוזן אל אוזן ועליו מניחין טסי זהב וחוליות של מרגליות כמה דכתיב \"את תפארת העכסים והשביסים\":", + "סבכה. שמונח שם שער ראשה כשהיא מתקשטת:", + "והגילגלין. והוא גילגילין הנזכר בפרק י\"א ממסכת נגעים שהיא צלצול קטן מצמר או מפשתים:", + "ת\"ל בגד בגדיו. פירוש, דהיה יכול לכתוב \"בגד\" וכתב \"בגדיו\" לשון רבים – כל מיני בגדים, גדולים וקטנים, לבנים וצבועים:", + "שאר כלים. אף על פי שאינו ??? בהן אלא שנוגע בהן בשעה שהוא נושא את אבר מן החי או הנבילה כי היכי דמטמא בגדיו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. דמילה יתירה היא דהרי בנוגע אמר \"יטמא עד הערב\" ולא היה לו לכתוב בנושא אלא מה שניתוסף עליו שהוא טומאת בגדים:", + "יכול יטמא אדם וכלי חרס. פירוש כלי חרס הרי הוא כאדם מפני שהוא רחוק לקבל טומאה כאדם הואיל ואינו מטמא מגבו וניצול בצמיד פתיל באהל המת ומציל כל מה שבתוכו:", + "מנין לרבות הציב וכולי. משנה היא בפרק העור והרוטב (דף קכד.) עור שיש עליו כזית בשר (במקום אחד) הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא. ופירש\"י ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:", + "ובשערה שכנגדו. היינו שער על העור שכנגד אותו בשר:", + "טמא. דשער והעור הוי שומר לאותו בשר ועביד מעשה יד להכניס ולהוציא הטומאה ומפיק זה בגמרא (דף קיח.) מדכתיב \"יטמא\" (היינו הפסוק ל\"ט – \"הנוגע בנבלתה יטמא\") וזהו ששנינו בברייתא כאן מנין לרבות הציב היוצא היינו בציב היוצא מכזית בשר נבילה או בשער שכנגדו ואנוגע קאי ולא אנושא וצריך לומר \"תלמוד לומר יטמא\", וכן איתא בראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) להביא את השליל וכולי. היינו שתחב ידו במעי בהמה בחייה וחתך אבר מן הולד – מטמא משום אבר מן החי, ולא אמרינן דאין שם אבר מן החי כל זמן שלא נולד:", + "מלמד שמצטרפין זה עם זה. פירוש, חצי אבר מבהמה זו וחצי אבר מבהמה זו בין טמאים עם טמאים ובין טמאים עם טהורים (ראב\"ד ועיין שם שמאריך בזה):", + "יכול יצטרפו למתים. פירוש חצי אבר מן החי מן הבהמה עם חצי זית מן המת לטמא על כל פנים טומאת אבר. תלמוד לומר \"הם\" דמשמע הם בעצמם ולא עם אחרים:", + "למתים החמורים. ר\"ל דבעלמא הם חמורים שמטמאים טומאת שבעה:", + "עם הנבילות הקלות. שהרי שוה טומאתן ליום אחד ונאמר דיצטרף חצי אבר מן החי וחצי אבר מן הנבילה לשיעור שלם:", + "ת\"ל הם. עוד הפעם בקרא ד\"הולך על כפיו\" דמיירי באבר מן המת כדלקמיה למעט דדוקא הם בעצמם ולא יצטרף חצי אבר מן החי עם חצי אבר מן הנבילה:", + "שלא תהא שחיטתה טהרתה. מטומאת נבילות דמקראי דלעיל הוה אמינא דרק שהשחיטה לא מהני להתירה לאכילה משום דאין לה סימני טהרה אבל על כל פנים מהני להתירה מטומאת נבילות:" + ], + [ + "(ב) מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו. כדדרשינן לקמן בפ\"ז הלכה ה' מקרא:" + ], + [], + [ + "(ד) דנין דבר שהוא מטמא במשא. פירוש, טריפה ראויה לטמא במשא כשתמות ובהמה טמאה מטמאה במשא כשמתה ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא לעולם:" + ], + [ + "(ה) וכל הולך על כפיו. הנה למעלה אמר לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגומר ואף שהיא אינה מעלת גרה על כל פנים פרסה איתה לה כגון חמור וחמורה וסוס וחזיר. אבל חיה שאין לה פרסה כלל כגון הכלב והארי והדוב והנמר והקוף והקפוד שאין להם פרסה כלל אלא צפרנים ואצבעות אדם והם דורסין על פס ידיהם ורגליהם כאדם – עדיין לא שמענו שהם בכלל כל הטומאות הללו. תלמוד לומר \"וכל הולך על כפיו\":", + "והנה בברייתא זו דרש כל הכתוב הזה כסדר הולך על כפיו זה הקוף ורבותא קאמר שאף על פי שדומה בצורתו לאדם ובאצבעות ידיו ורגליו כאדם אף על פי כן טומאתו כבהמה:", + "וכל הולך להביא את הקפוד. חיה קטנה מאוד ומפני שדומה לשרצים כגון החולד והעכבר לכך הוצרך לומר כי מין חיה הוא:", + "וחולדת הסנאים. פירוש חולדה הגדלה בין הסנה והיא גדולה מן החולד אלא שהיא דומה לה בצורתה ולכך הוצרך לומר כאן שהיא מין חיה:", + "ואת אדני השדה. בירושלמי מפרש בר נש דטוריי והוא חי מטיבורו וכשנפסק טיבורו לא חיי:", + "ואת כלב הים. פירוש אף על גב דכל מה שבים טהור – כלב הים שאני מפני שכשרוצין לתפסו בורח ליבשה. ועיין (משנה, כלים יז, יג). הכי גרסינן החיה זו חיה טהורה:", + "הכי גרסינן בכל חיה להביא את הפיל:' מפני שהוא בריה משונה שמברכין עליו \"משנה הבריות\" הוה אמינא דאינו בכלל שאר חיה:" + ], + [ + "(ו) למה נאמרו למטה. פירוש \"כל הנוגע בנבלתם יטמא והנושא את נבלתם יכבס\" – למה החזירן הכתוב פעם אחרת כיון דאמר \"טמאים הם לכם\" ממילא ידעינן דבטומאה האמורה בפרשה זו קאמר שהרי פירש תחלה מגע ומשא ומפרש ואזיל דנוהגות אותן הטומאות על מפרסת פרסה ועל הולך כל כפיו:", + "והתחתונים באבר מן המת. ר\"ל ואפילו אין בו כזית בשר דאי אית ביה כזית בלאו הכי טמא משום כזית מן הנבילה דמטמא במגע ומשא:", + "ת\"ל הנוגע והנושא. פעם אחרת:" + ], + [ + "(ז) ומה במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא. פירוש, שאם היו הבגדים בכף מאזנים והנבילה בכף שניה והכריעו הבגדים את הנבילה, לא נטמאו הבגדים במשאם את הנבילה, מכל מקום נטמאו הבגדים המחוברים על האדם בשעה שנושא את הנבילה:", + "מקום שיטמאו מחמת עצמן במגע. אם נגעו הבגדים מאליהן בנבילה נטמאו – אינו דין שיטמאו הבגדים המחוברים על האדם בעת שנוגע בנבילה?!" + ], + [], + [ + "(ט) ת\"ל כל הנוגע וכולי. והאי \"כל\" יתירא הוא לרבות שכלים שנגעו בנבילה נטמאו מחמת עצמם.11וקצת קשה מה שציין הברייתא תלמוד לומר כל הנוגע בהם דהא דרשינן לעיל להביא בהמה טמאה שאין שחיטה מטהרתה שתירצו דזה נפקא מעצם הכתוב המובא לעיל \"הנוגע בהם יטמא\" והכא מריבויא ד\"כל\". אכן זה דוחק דמהמשך לשון הברייתא משמע דקאי על הכתוב \"הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב\". ועל כן נלענ\"ד דצריך לומר \"כל הנוגע בנבלתם יטמא\" בין אדם ובין כלים. והנה זה הענין מיירי באבר מן המת וכן צריך לומר בפסוק כ\"ד \"כל הנוגע בנבלתם\" ששם מיירי באבר מן החי התם נמי \"כל\" לרבויי שנטמאו כלים במגע באבר מן החי מחמת עצמם וכדאמרינן לעיל בהלכה ו' דהוצרך הכתוב לומר תרוויהו, עיי\"ש. ונ\"ל ברור שמטעם זה הגיה הגר\"א בפרשה ד' הלכה ה' שצריך לומר תלמוד לומר הנוגע וכולי, ומחק תיבת \"כל\" משום דאיצטריך תיבת \"כל\" לרבות בנגעו מחמת עצמן באבר מן החי. " + ], + [ + "(י) תלמוד לומר לכם. שאחר אומרו \"והנושא את נבלתם יכבס בגדיו\" אמר \"טמאים המה לכם\", והוא יתר, דאחר שטעונים כבוס – פשיטא דהם טמאים. וגם לא היה צריך לומר למי הם טמאים. ולזה אמר שבא למעט שאם הם נשאו הנבילה לא יקבלו טומאה ופירוש הפסוק טמאים המה בעבורכם, שעל ידי עצמכם הם טמאים במשא; אבל אם הם נשאו את הנבילה - לא:", + "ואין מטמאים. היינו שאין מתטמאים אם הם נושאים כגון אם בכף שהם מונחים הכריעו הם את הנבילה. והוא הדין להיפך אם הנבילה הכריע אותם דהוו הם נישאים:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. דהיה לו לכתוב \"מכל השרץ השורץ על הארץ אלה הם טמאים לכם\":", + "שומע אני טומת הגויות. כגון שאכל אוכלין טמאים ראשון לטומאה או שני דעל זה רמז הכתוב שנטמא גופו על ידי אכילתן וטומאת הקדשות היינו מעלות שעשו חז\"ל בהקדש כדאיתא (סוף פרק ב דחגיגה). וכל הני אסמכינהו רבנן אלאו ד\"לא תטמאו בהם\" ואם כן הוה אמינא דכל זה הוא מדאורייתא. תלמוד לומר \"וזה לכם הטמא החולד והעכבר וגומר\" – דוקא אם נגע באלו טמא מדאורייתא, וקרא ד\"לא תטמאו בהם ונטמתם בם\" לאו לאכילה אתה שאין לך דבר שמטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור ועיקר קרא דרשינן (יומא לט, א) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה [זית רענן]:", + "ואלו . פירוש, טומאת גויות והקדשות יהיו מטמאים אדם ולא כלים וכולי:", + "או אינו מוציא אלא אלו כל שאינו כעין הפרט כצ\"ל:", + "כל שאינו בעל עצמות ופרה ורבה. הך תיבות \"שאינו\" קאי גם על \"ופרה ורבה\" ופירושו שאינו בעל עצמות ואין פרה ורבה:", + "מנין בעל עצמות אין פרה ורבה. ר\"ל שגם אותו נמעטנו מלטמא:", + "עד שאתה מרבה את בעל עצמות שהם פרים ורבים. ר\"ל שגם הם יהיו בכלל המיעוט מלטמא, תלמוד לומר אלה וכולי. [ועיין בהגהות הגר\"א שגירסתו מכוונת מאד בלי שום דוחק]:" + ], + [ + "(ב) זה. צריך לומר \"וזה\" [הגר\"א]:", + "להביא את דמו שיטמא כבשרו. בכעדשה. ועיין בבראשית רבה דפליגי פה רשב\"י ור' אליעזר בר' יוסי, דרשב\"י יליף לה מן ה' ד\"הטמא\" דאמר 'טמא הטמא', כלומר היה לו לכתוב \"טמא\" ואמר \"הטמא\". ור' אלעזר בר' יוסי יליף לה מן ו' יתירא ד\"וזה\" דהיה לו לכתוב \"זה\" ואמר \"וזה\":", + "לא עשה דמה כבשרה. דבשרה מטמא בכזית כדאיתא בתוספתא דשביעית פרק קמא ודמה ברביעית:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וזה:" + ], + [ + "(ג) יכול יכשיר הזרעים. לקבל טומאה כמו בדם בהמה:", + "שאינו מטמא טומאה חמורה. לטמא אדם וכלים רק אוכלין ומשקין ועל כל זה מכשיר הזרעים לקבל טומאה כדמייתי לקמן מקרא דם השרץ שמטמא טומאה חמורה אינו דין שיכשיר הזרעים:", + "ת\"ל לכם. דמשמע לכם הוא מטמא אבל אינו מכשיר הזרעים ליטמא דבדם הכתוב מדבר כמ\"ש:" + ], + [ + "(ד) עכבר שבים. דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו:", + "ודין הוא. דלא מטמא ואין צריך קרא:", + "טימא בחולדה עם העכבר. שחיברן יחד, החולד והעכבר, להשוות אותם:", + "מה חולדה מין הגדל על הארץ. ולא שבים שאין בים חולדה כדתניא בפרק ט דחולין כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:", + "אף עכבר. אף על פי שיש ממנו בים לא טימא אלא מין הארץ:", + "אי מה חולדה. כלומר, או נאמר שהשיווי אינו אלא לומר דהעכבר יהיה כולל כל מה שיקרא עכבר כי לא נשגיח למקומות אלא לשם כמו שבחולדה כל מה שיקרא חולדה הוא טמא:", + "ת\"ל על הארץ. שהוא יתר דהיה לו לכתוב \"בשרץ השורץ\" ובאמרו \"על הארץ\" אין זה אלא תנאי דמה שעל הארץ טמא ומה שבים לא:" + ], + [ + "(ה) או אינו אומר. כלומר, או אומר אני דאמרו \"על הארץ\" אינו למעט מין העכבר אלא המקום אשר בו יהיה בשעה שיטמא דהיינו שצריך שיהיה בארץ כאשר יטמא הנוגע בו. והכי קאמר: על הארץ ונגע בטהור איזה עכבר שהוא – יטמאנו, נפל בים ושם נגע בטהור – לא יטמאנו:", + "ת\"ל השורץ וכולי. דהוה ליה למכתב \"בשרץ שעל הארץ\" וכתב \"השורץ\" אייתר ליה לומר כל מקום שהוא שורץ, פירוש כל מקום שהוא יכול לרחוב ולנענע והרי גם בהיותו בים הוא שט, הלכך על כרחך \"על הארץ\" לא אתי אלא להראות המין:" + ], + [ + "(ו) או אינו. כלומר או אינו אומר \"השורץ\" לדרשא זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה ומלת \"השורץ\" מלשון 'פריה ורביה' כמו \"פרו וישרצו\" ורצונו לומר השורך (והוא הפרה ורבה) - יטמא, שאינו שורץ - לא יטמא; ו\"על הארץ\" נדרוש לרמז דאם ירד לים לא יטמאנו:", + "ודין הוא. דלא נמעט חציו עכבר וחציו אדמה מכלל טומאה הואיל ששמו עכבר כמו חולדה:", + "אי מה חולדה פרה ורבה וכולי. וממילא נדרוש \"השורץ\" לרמוז דעכבר שחציו בשר שאינו שורץ לא יטמא, ו\"על הארץ\" למעט שכשירד לים לא יטמא:", + "ת\"ל בשרץ. דקרא יתירא הוא דהא כתיב בתריה \"אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" וע\"כ אמרינן דאתי לרבויא דאפילו שרץ זו יטמא וממילא השורץ אתי לרבויי דעכבר היבשה אפילו ירד לים יטמא ועל הארץ אתי למעוטי עכבר של ים שאינו מטמא:", + "שכנגד הבשר מאחוריו טמא. אפשר שטעמו דומיא דהנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו שהוא טמא וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) צב זה הצב. הידוע:", + "חברבר. בגמרא גריס הערוד והוא בא מן הצב והנחש:", + "הנפילים. שרץ מין צב:", + "וסלמנדרא. פירש\"י שרץ הבא מן האור מעצי הדס על ידי מכשפות וקים להו דמין צב הוא:", + "לפסוק זה. משום דמיירי בסלמנדרא:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) טמאים וכולי. כלומר טמאים היה לו לכתוב ואמר \"הטמאים\" לרבות עורות השרצים הרכין שיהיו מטמאין כבשרן. ומהאי ה' יתר מרבינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דאיהו נמי אוכל הוא והוה אמינא מרבה כל מה שהוא אוכל יחד:", + "ת\"ל אלה. \"אלה הטמאים\" והוא מיעוטא דלא לרבות כל מי שהוא טמא ומסתברא דאתי לרבות רק מי שעורו דק כבשר והוא אלו דקחשיב בברייתא:", + "הלטאה כחולדה. סבירא ליה דעור של הלטאה יש לו ממש כעור של חולדה:", + "יש להם עורות. דסבר הטמאים הוקשו זה לזה, מה חולד ועכבר וצב ותנשמת יש להם עורות - אף הנך נמי אית להו עורות אף על גב דהאי קליש והאי עב. וה' ד\"הטמאים\" אתי לרבות רק צירן ורוטבן וקיפה שלהן:" + ], + [ + "(ב) טמאים. ה' יתירה ד\"הטמאים\" נדרש לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן וקיפה ולעורות כבשרן ועכשיו דריש לה לביצתן, דהה' מרבה להם טומאה לכל מה שיהיה אוכל ויוצא מהם:", + "ביצת השרץ. יש שרץ שמטיל ביצים – צב והלטאה והחומט:", + "וקליפת השרץ. בראב\"ד גרס \"וקילית השרץ\":", + "אף ביצה משריקמה. פירוש \"ריקמה\" כמו 'שפיר מרוקם'; שיש עליו צורת שרץ. והכי מפרש בתוספתא דחולין כמה הוא ריקמה? כדי שיראה שרץ מתוכה:", + "יכול אף על פי שהיא סתומה. פירוש, בין בביצה בין בקולית:", + "ת\"ל הנוגע יטמא. הקולית אינה מטמאה אלא מפני המוח שבה וכן הביצה מפני השרץ ומשום הכי בעינן שיהיה אפשר לו ליגע בהם. מיהו אף על פי שלא נגע אלא במה שבחוץ - טמא מפני שהם שומרים למה שבפנים, דשומר מכניס ומוציא טומאה והוא שיש בפנים מוח כעדשה:", + "שכן אפשר לו ליגע בכשערה. דהיינו שער ראשו וזקנו אם יכניסנו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר; בין שער טהור הנוגע בטומאה, בין שער טמא שנגע בו הטהור – נטמא:" + ], + [ + "(ג) הטמאים מלמד שמצטרפין וכולי. היינו מדחברן כולם כאחד וקראן 'טמאים' הנה הוא לומר דמצטרפין זה לזה:", + "דם בבשר ובשר בדם. פירוש, בין שהוא רוב השיעור מן הדם ומיעוט מן הבשר ובין להיפך:", + "בין במין אחד וכולי. כגון בשר עכבר זה או דמו עם של עכבר אחר ובין שהוא חצי שיעור מעכבר וחצי שיעור מחולד. מפרש במעילה פרק קדשי מזבח (דף יז.) דוקא בכולן אבל במקצתן לא, פירוש, כשיהיה כל דם השרץ משלים לכעדשה מן הבשר אז הוא מצטרף אפילו עם מין אחר אבל מקצת דמו אין מצטרף אלא עם בשרו ממש [ראב\"ד]. ועיין שם ברש\"י ותוספות עוד ביאורים על זה:" + ], + [ + "(ד) ידות הכלים. שאם נגעו בשרץ תטמא הכלי כולו ודריש ליה מדאמר \"כל הנוגע\" דהיינו כל הנוגע מהכלי – או הוא הוא ידו – יטמא הכלי:", + "יכול שאני מרבה יתר מהשיעור. היינו שהיה היד יותר מהשיעור שצריך להכלי להשתמש בו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר \"בהם\" לכל שהוא לצרכיכם. פירוש, נוגע שהוא היד שאתם משתמשים בהם יהיה לצרכיכם ואז חשוב כמו הכלי בעצמו ומקרי שנגע בהם השרץ. אבל מה שהוא יותר משיעור זה לא יקרא 'יד' ואם נגע שרץ בזה המקום אין הכלי נטמא:", + "הכתוב אומר במטמא. שהוא השרץ ד\"בהם\" הדר לשרצים האמורין מקודם שהם המטמאין ואת דרשת אותו על הלכים המיטמאין:", + "אף אני אומר וכולי. ר\"ל גם אני מודה לדבריך דמה דכתיב \"בהם\" מיירי במי שנוגע בדבר המטמא דהיינו בשרץ ועל ידי זה מיעטנו להאוכל אוכלין טמאים שאינו מתטמא על ידם. ומה שאמרתי ד\"בהם\" אתי למעט בנגיעת השרץ ביותר מכשיעור – הוא אסמכתא בעלמא מקרא ועיקר הדין הוא מסברא דאין על זה שם 'יד':", + "אין האוכל וכולי. קמשמע לן הכא דטומאת גויה לאו דאורייתא ומשום הכי לא בעי הערב שמש ואפילו בתרומה וקדשים [ראב\"ד]. וכן איתא ביומא (דף פ:). וטומאת גויה נקרא מה דקיימא לן דהאוכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה:" + ], + [ + "(ה) אף על פי שהם שחוטים. לומר שאין שחיטתן מטהרתן:" + ], + [ + "(ו) יכול בכולם. היינו בשרץ שלם ולא כשנגע בחתיכה ממנו:", + "ת\"ל מהם. \"וכי יפול עליו מהם\" דמשמע אפילו בחתיכה מהם:", + "שיגע במקצתו שהוא ככולו. פירוש דלפעמים כל השרץ אינו מחזיק יותר משיעור הזה:", + "כזנב הלטאה. שהיא מפרכסת לאחר שנחתכה והיינו מקצתו שהוא חי ככולו והלכך בדידיה משערינן:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) הרי מיתתן אמור. דכתיב \"כל הנוגע בהם במותם\" וריבינו לעיל דאפילו כלים בכלל:", + "הרי אמור למטן. באמצע הפרשה דכתיב \"וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא, תנור וכירים וגומר\":", + "אלא באבר מן החי. ומאי \"במותם\" – במיתת האבר:" + ], + [ + "(ב) יכול אפילו תלוי בו בשערה. היינו שלא נחתך האבר מן השרץ החי לגמרי אלא תלוי בו עדיין כחוט השערה גם כן יטמא במגע:" + ], + [ + "(ג) שאין לה חליפים. שאינו יכול לחזור ולחיות:", + "אף אבר מן החי וכולי. פירוש, מה דריבינו מהכתוב \"אשר יפול עליו מהם במותם\" היינו דוקא אבר שאין יכול לשוב ולחיות, לאפוקי בשר, שישוב ויתגדל באותו מקום ויש לו חליפין:", + "אף אבר המן החי גידים ועצמות. ואיכא בינייהו ניב שפתים הנחתך דאין חוזרין וגדלין ואין לו גידים ועצמות. דלר' יוסי הגלילי מטמא ולרבי עקיבא לא מטמא:", + "רבי אומר מה השרץ וכולי. הוא מוסיף עליהם דבעינן שיהיה על האבר גם כן בשר ואי לאו הכי אף אבר לא מטמא:" + ], + [ + "(ד) והקולב. הוא עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל ומעמידין אותו לפני פתח חנות ותולין עליו חפצים [רש\"י שבת דף ס]:", + "והנחותא. הוא פשוטי כלי עץ כדאיתא במשנה דטבול יום פרק ד:", + "ת\"ל מכלי עץ. \"מכל כלי עץ\" דמשמע מקצתם ולא כולם:", + "הכי גרסינן או יכול שאני מוציא – (הגר\"א וכן הגירסא בראב\"ד):", + "והדולפקי. הוא כלי עץ שמניחין עליו צלוחית וכלים כדאיתא במשנה דכלים (ריש פרק כב):", + "ת\"ל כל כלי עץ ריבה. והגר\"א גרס \"תלמוד לומר כל עץ ריבה\", דתיבת \"כלי\" איצטריך למה דדרשינן לקמיה בהלכה ה':", + "מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם. שלפעמים מתכסה בו:", + "ואת משמשי האדם. פירוש שנותן לתוכו כליו:", + "אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם וכולי ואת משמשי האדם. שלבד שמניחין עליהם כלים לפעמים סומכין את עצמן גם כן עליהם:", + "ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש משמשי האדם. פירוש, שדרך לעלות בעצמו עליו אבל אין דרך להשים עליו כליו:", + "הכי גרסינן ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותה שהם משמשין משמשי האדם ואין משמשין את האדם. (הגר\"א וכן הוא בראב\"ד ובסמ\"ג עשין רמ\"ה וכן כתב הזית רענן). פירוש קולב וכולי דרך להשים עליהן כליו וכל צרכיו אבל אינו רגיל בעצמו לסמוך עליהן שיקראו \"משמשי האדם\" ולא הוי דומיא דשק. ובאותן כלים שיש להם בית קיבול אין מחלקין בכך אלא כולם טמאים חוץ מן אותם שאין דרך לטלטלן כשהם מלאים וכדמפרש לקמיה:" + ], + [ + "(ה) ובור ספינה אלכסנדרית. היא ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול וקרויה \"ספינה אלכסנדרית\" שפורשין בה מארץ ישראל לאלכסנדריה ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויים לשתיה עושים בספינה כמו בור של עץ וממלאין בו מים מתוקים הראויים לשתיה:", + "והם מחזיקים ארבעים סאה. שזהו השיעור שאין אדם יכול לטלטל הדבר כשהוא מלא:", + "שהם כוריים ביבש. שביבש נוכל להוסיף גודש מלמעלה, שליש יותר, וכוריים הם ששים סאה:", + "דרדור עגלה. מלשון דרי אכתפיה. והיא גדולה שאין מוליכין אותה אלא בעגלה. מכל מקום אינה מחזקת ארבעים סאה בלח ואדם מוליכה ממקום למקום כשהיא מלאה. וכן קסטות מלכים לגינים גדולים שמוליכין אותם על הגמלים בשיירות:" + ], + [ + "(ו) רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה. דהיינו שידה תיבה ומגדל וכוורת הקש והקנים וכל אותן שפירשנו למעלה לענין טהרה:", + "כל שמנו חכמים בטומאה. דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון:", + "אלא עריבת בעל הבית. דלדברי רבי מאיר שאמר דלבד מה שמנו במשנה הקודמת לטהרה הכל טמא – ממילא עריבה של בעל הבית שלא מנו אותה לטהרה - טמאה מפני שאינה מחזקת ארבעים סאה (ראב\"ד):", + "ודעת הר\"מ בפירוש במשנה פרק טו דכלים דאפילו מחזקת ארבעים סאה גם כן טמאה אחרי שלא נמנית עם הכלים הטהורים. ולדברי ר' יהודה שסבר דאין לך לטמא אלא מה שמנו לעיל לטומאה - טהורה, מפני שהיא עבה וכבדה ואינה מטלטלת במילואה. כן כתב הראב\"ד. ודעת הרמב\"ם שם דאינה טהורה אלא אם כן מחזקת ארבעים סאה בלח:" + ], + [ + "(ז) קופות הגדולות והסאים הגדולים. פירוש שהן עשויות מן הזמורות והן קלות:", + "הכי גרסינן שיש להן שוליים והן מקבלין מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש טמאים שאף על פי שאין מטלטלין במלואן מטלטלין במה שנשאר בהן. ומה שאמרו 'מטלטל מלא וריקן' – לאו דוקא מלא אלא אפילו מקצתו. ודוקא הנך שמפני שהם קלים וחזקים אדם יכול לטלטלן עם מקצת מה שבתוכן, מה שאין כן בשידה תיבה ומגדל והדומה להן שמפני שהם כבדים אין דרך לטלטלם בזמן שיש בהם שום דבר. וכוורת הקש והקנים אף על פי שהם קלים – חלשים הם, ואינם יכולים לקבל טורח הטלטול בזמן שיש בתוכן כלים [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ח) יכבס יכול וכולי. הברייתא הזו שנויה לעיל גבי בהמה טמאה פרשתה ד' הלכה ט' ושם ביארנוה:", + "מנין לעשות שאר כלים וכולי יכול יטמא אדם וכלי חרס – לא גרסינן לה דהא בהדיא כתיב דשרץ מטמא אדם וכלי חרס ושאר כלים והמדפיס טעה מברייתא לעיל. [קרבן אהרן וכן הגר\"א מחקו]:", + "ת\"ל או בגד. דמלת \"או\" מורה על חלוקה אחרת קודמת אליה ואין זה אלא מה שאינו בגד ממש והם הלבדין. ואף דבריש הברייתא מרבה גם כן מ\"או בגד\" – אפשר דתרתי שמע מינה:", + "ויותר נכון כהגר\"א דגריס \"דבר אחר: או בגד לרבות את הלבדין\" ודינא דרישא סבירא ליה דילפינן מהא דגילתה התורה לעיל גבי בהמה טמאה בפרשתא ד':" + ], + [ + "(ט) יהו טמאים. רצונו לומר יקבלו טומאה:", + "טימא בנגעים. טימא הכלים בנגעים והוא נגעי בגדים וטימא אותם בשרצים. מה נגעים פטר את של ים דכתיב \"לפשתים ולצמר או בעור\" ודרשינן מה צמר ופשתים מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ:" + ], + [ + "(י) קל וחומר. פירוש, ועוד נלמוד דבר זה דשרצים שאין עור של ים מטמא בהם מקל וחומר מנגעים:", + "שטימא בהם שתי וערב. כדכתיב בקרא:", + "שלא טימא בהם צבועים. כדילפינן לקמן מדכתיב \"לפשתים ולצמר\" מה פשתים לבן אף צמר לבן:", + "הואיל וטימא בהם צבועים. הרי חזינן שהחמיר בהם הכתוב:", + "שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ. כגון אם עשה כלים מעור הגדל בים וחבר לעור הים חלק קטן מעור הגדל בארץ:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או עור דמלת \"או עור\" ריבה לחלק קטן מהגדל בארץ אם יהיה מחובר לכלי שנעשה מעור הים:", + "ובלבד שיחברנו. חיבור שלם:", + "כדרך חיבורו לטומאה. כחבור אשר יצטרך לשני בגדים שיטמא האחד בהטמא האחר והוא בשתי תכיפות:" + ], + [ + "(יא) יכול אף עור מצה ועור החיפה. כצ\"ל. במסכת שבת (דף עט.) מפרש מצה דלא מליח ודלא קמיח, שלא נעשה לו שום תיקון כמו מצה שלא נתקנה כלל, דלא מליח - שלא נמלח, ולא קמיח - שלא השהו אותו במים וקמח. ועור החיפה דמליח אבל לא קמיח:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה [הגר\"א] ובעינן שיעשה בו ממלאכות הנעשים בעור, יצאו אלו דלא נעשה בהם גמר מלאכה הנעשים בעור:", + "והנה שם בגמרא איתא עוד עור שלא תקנו אותו בשחיקת עפיץ – כתב הראב\"ד דזה לא נעשה אלא בקלף אבל סתם עורות במלח וקמח היא גמר מלאכתן:", + "ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים. פירוש, עור העומד לעשות ממנו רצועות או סנדלים אבל עדיין לא עשאום. ועל זה מסיק דאינן מקבלין טומאה דאם עשאן כבר והם רצועות מתוקנות הא תנן במסכת נגעים (משנה, נגעים יא) דרצועות מנעלים וסנדלים מטמאין (קרבן אהרן ועיין בראב\"ד וברמב\"ם פכ\"ז מכלים דין י\"א (פכ\"ז מהל' כלים הי\"א) ובפירוש המשניות פכ\"ד דכלים משנה י\"א (משנה, כלים כד, יא):", + "עורות אוהלים. שהן מתוקנים לעשות מהם אוהלים:", + "שכן כלי– צ\"ל שאינן כלים.", + "תלמוד לומר כל כלי אשר וכולי. והריבוי הוא מתיבת \"כל\". ודוקא בזמן שאינם קבועים אהלים אלא שהן מתוקנים לצורך אהלים. אי נמי שהם פרוסים לאהל ואינם קבועים לקרקע. אבל בשעת קביעותן ודאי טהורים מפני שנעשים כבנין. והכי איתא (בכלים פרק א) [ראב\"ד]:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) קלקלים. מסרק של סוס:", + "חבק. פירש\"י צינבלא של סרג ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי וארוג:", + "יכול. שאני מרבה חבלים ומשיחות שעושים למדוד וקולעים ועושים אותם מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי:" + ], + [ + "(ב) והלא הוא אומר צ\"ל וכן הגר\"א. ר\"ל דכן הוא במת וכל מעשה עזים לרבות הקלקלי והחבק דהוא נעשה מנוצה של עזים:", + "יכול. שאני מרבה במת חבלים ומשיחות דיטמא כיון דכתיב ביה \"כל\":", + "ודין הוא. שלא נרבה ולא איצטריך קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ג) הן. בתמיה. כלומר וכי דברים אמתיים ומכוונים הם אלו?!", + "אם היקל בשרץ הקל. שטומאתו רק טומאת ערב – נקל גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת שבעה?! ואם כן בודאי הוה אמינא דבמת מטמו חבלים ומשיחות ולזה הוצרך גזירה שוה למעט:" + ], + [ + "(ד) העשוי מן העזים. דסתם שק משער עזים הוא עשוי:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או שק. ואף דכבר דרשנו אותו לרבות קלקלי וחבק – אכן זהו מקמי דאתי גזירה שוה, אבל אחרי דידענו אותה והוקש בה שרץ ומת אין אנו צריכים לקרא ד\"או\" לקילקלי וחבק, דכי היכי דיליף מת משרץ בגזירה שוה למעט חבלים ומשיחות – הכי נמי יליף שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קלקלי וחבק:", + "אין לי אלא השרץ. ד\"או שק\" בשרץ כתיב:" + ], + [ + "(ה) אם ריבה. לטמא דבר הבא מזנב פרה ומחזיר:", + "בטומאת ערב. הוא דריבה שהוא מרובה שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבלה ושכבת זרע ומגע הזב ומגע טמא מת. ארבה אנכי בטומאת ז' שמועטת היא – שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד?!" + ], + [ + "(ו) כל כלי לרבות הקלע. שזורקין בו אבנים ובית קיבול שלה של עור שהוא טמא ואף על פי שאינו משמש שום תשמיש אלא כמעשה מקל בעלמא ואף על פי שאין בעור ד' על ד':", + "קמיע ותפלה. גם כן מחופין בעור וקמ\"ל דבכלל כלים הם ולא צריכי ארבעה על ארבעה. ואף על פי שאין עושין בהן שום מלאכה:", + "את העץ צ\"ל העין [הגר\"א]. עין ועבות תשמישי העול הם שעושים מעור או של בגד בעגול הדומה לעין ונותנין אותו בצואר הבהמה ותחת העול שלא יכביד קושי העול על הצואר ואינם כלים משום שנאמר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" - ולא באחרים, ואלו מלאכות נעשים על ידי הסוסים והם באים רק להקל. והכי תנן בכלים (משנה, כלים כא) הנוגע בעול בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה – טהור:" + ], + [ + "(ז) חפוי כלים. כסוי כלים:", + "ת\"ל בהם. ובכיסוי אינו נעשה מלאכה שאינו אלא לכסות:" + ], + [ + "(ח) יכול מקצתו. דהיינו שלא יהיה כולו כאחת אלא חלק אחר חלק:", + "ת\"ל ובא השמש וטהר. פירוש בפרשת אמור כתיב \"כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר\" – מקיש רחיצתו במים לביאת שמשו:", + "ביאת שמש כולו כאחת. שלא יראה ממנו כלום, אף כאן ביאת כלי כולו כאחת, פרט לטובל לחצאין; שבשעה שטובל חציו החצי השני נראה על המים:" + ], + [ + "(ט) יכול לכל דבר. היינו אפילו להשתמש בכלי מעשר שני צריך להמתין עד הערב:", + "ת\"ל וטהר. דהוא לישנא יתירא אלא לאשמועינן דתיכף אחר טבילה נטהר:", + "הא כיצד. יהיה טהור וטמא בשעה אחת:", + "טהור לחולין – טעות סופר, וצ\"ל למעשר [הגר\"א וכן הוא ביבמות (דף עד.), דלחולין לא צריך ביאת מים כלל]" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) ת\"ל וכלי חרס. פירוש, הוי\"ו ד\"וכל\" דריש לרבות כלי נתר:", + "מנין לרבות את האהלים. פירוש, שעשה אהל מכלי חרס דאית ליה בית קבול כגון שכפאו על השרץ והטומאה בתוכו, ודין הוא שיטהר אהל זה, ולזה צריך אני לקרא לרבות אותו שיטמא:", + "ומה כלי עץ שטימא פשוטים. היינו אותן דחזי למדרס הזב דכתיב ביה \"כל המשכב אשר ישכב עליו\" והיינו כל העשוי למשכב כגון שולחן וטבלא וכיוצא בו:", + "טיהר אהליו. שאינוו מטמא מאוירו כדלקמן:", + "כלי חרס שטיהר פשוטים. שאינו מטמא אלא אם יהיה לו תוך' ד\"אל תוכו\" בעינן כדלקמן, ומדרס כלי חרס טהור כדיליף מקראי בפרק רבי עקיבא:", + "ת\"ל כלי חרס. והוא כמו וגומר אשר יפול מהם אל תוכו, וזה נמי באויר שבתוכו מונח השרץ. ועיין בביאורנו להגהות הגר\"א12הנה לכאורה מוקשה הגהתו מאוד, דכל המפרשים פירשו כפשטות הברייתא שבא לרבות האהלים והוא בא להוציא. אכן כאשר נתבונן אין חולק כלל על כל המפרשים. והוא, דהנה על מימרא דהברייתא זו יש לנו שני ביעורים. אחד מה שהעתקתי בביאורנו מקרבן אהרן והוא מרמב\"ם בפי\"ג מהלכות כלים הלכה ה' (פי\"ג מהל' כלים ה\"ה), או ביאור הראב\"ד שם שמרבה מ\"כל כלי חרס\" שידה תיבה ומגדל של חרס אשר השרץ באוירו לטמא כל מה שבתוכה אם לא שהם מוקפים בצמיד פתיל, דאף על פי שהיא כבית לענין הצלה באוהל שאין צריכין צמיד פתיל ומצלת על מה שבתוכה בכיסוי העלמא – אפילו הכי אם השרץ באוירן נחשבין ככלי ולא נחשב אוירן כאויר בית:", + "והגר\"א לא רצה לפרש כפירוש הרמב\"ם דתוכו של כלי נקרא ולא אוהל וכקושית הראב\"ד שם, וגם כפירוש הראב\"ד לא רצה דקאי על שידה תיבה ומגדל דלעיל בפרשה וי\"ו משנה ה' קורא אותן שידה תיבה ומגדל וכאן משנה שמותן וקראן בשם \"אוהלים\". עוד דחוק הוא דלעיל ממעטינן להו שאלו אין נכנסין בכלל כלי דבעינן דומיא דשק דוקא וכאן מרבינן להו מדכתיב \"כל כלי\" ובאמת איצטריך \"וכל כלי\" לרבות שברי כלי חרס כדמסיים בברייתא. גם עצם דינו הוא דבר חדש כיון דלענין הצלה נחשב שידה תיבה ומגדל כבית בפני עצמו שאין צריכין צמיד פתיל וכנ\"ל ומנא לן לחדש דלענין אויר שרץ יהיה נחשב ככלי בעלמא ולא כבית:", + "לכן הגיה הגר\"א דהתנא בא להשמיענו באהל חרס ממש. וזה ביאורו: יכול שאני מרבה את האהלים (מריבוי זה), ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטין (היינו היכא דחזו למדרס הזב) טיהר אוהלים (אוהל ממש של עץ לא נטמאו הכלים שבתוכו על ידי השרץ שיש בתוכו), כלי חרס שטיהר פשוטין (דכלי חרס טהור ממדרס הזב) – אינו דין שנטהר אוהלים. לא. אם טיהר אוהלים בכלי עץ – שכן אוירו טהור, יטהר אוהלים בכלי חרס שכן אוירו טמא?! (כדאמרינן בחולין (דף כד:) אויר כלי חרס טמא אויר' כל הכלים טהור). תלמוד לומר כלי להוציא את האוהלים:", + "והנה לפי מה שביארנו דינו מוסכם לכולי עלמא אשר אוהל של חרס אינו נטמא אוירו על ידי שרץ וכדאיתא בכלים (משנה, כלים א, ד) חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל מה שאין כולם מטמאין, ולא מפליג בין אוהל לאוהל. ולענ\"ד דין המשנה נובע מברייתא זו.:", + "ת\"ל וכל כלי חרס. ד\"כל\" מרבה אף השברים אם יהיה עדיין שם כלי עליו והוא שיהיה עושין מעין מלאכתו ויש לו תוך לקבל:" + ], + [ + "(ב) ויש מהם שלא לטמא. ד\"מהם\" משמע מקצת מהם, לומר שלא כל הנופלים מטמאים:", + "ונפל לאויר התנור טהור. דטומאה בלועה אינה מטמא:", + "ואם מת. כשבלעו, שלא שהה שיעור עיכול משעה שבלעו עד שמת – התנור טמא:" + ], + [ + "(ג) מכאן אמרו וכולי. משנה זו שייכה לסוף משנה א' ואחר כך צריך להיות המשנה ב' (הגר\"א וכן הוא בילקוט וכן נראה מהראב\"ד). וזהו שאמרו מכאן אמרו ז\"ל אחרי שאמר מתחלה לרבות שברי כלי חרס אמר שמכאן למדו לטמא שברי כלי חרס כשהם עדיין ראויין לקבל:", + "הדקין שבכלי חרס. כלי חרס הדקין וקטנים:", + "הם וקרקרותיהן. פירוש, בין שהן עצמן אין מחזיקין אלא כדי סיכת קטן, בין שנשברו ונשארו קרקרותיהן (פירוש: כמו קרקעותיהן, דהיינו שוליים כלפי הקרקע), או נשארו דפנותיהן ויכולין לבדן לישב בלא סמיכה – עדיין כלים הם ואם מחזיקין שמן כדי סיכת קטן (כלומר כדי סיכת אצבע קטנה של קטן בן יומו) – טמאין. והכי מפרש הגמרא במסכת שבת (דף עח:):", + "עד לוג. שיעור זה של סיכת קטן לשברי כלים שלא היה מתחלתו אלא לוג. דאם היה מתחילתו יותר מלוג – בעינן שיעור גדול לשבריו יותר מכדי סיכת קטן:", + "מלוג עד סאה. כלי שהיה מתחלתו מחזיק מלוג ויותר מלוג עד סאה – שיעור שבריו ברביעית הלוג. וליתר מסאה עד סאתיים שיעור שבריו בחצי לוג. וכן כולם:", + "אני איני נותן בהם מדה. לפי גודל הכלי וקטנו אלא לפי המקומות שרגילין לעשותן ולפי צורת הכלים:", + "אלא הדקין שבכלי חרס וכולי. שאין להם צורת קדרות והן קטנים ביותר – שיעור שבריהן כדי סיכת קטן. ומשהגיעו להיות כתבנית קדרות קטנות – שיעורן ברביעית:", + "חביות לודיות. שנעשות בלוד:", + "לחמיות‎‎‎. שנעשות בבית לחם והן גדולות מאותן שנעשות בלוד:", + "חצבין גדולים. כדות גדולות כל מה שאפשר:", + "נשתקע הדבר וכולי. פירוש, ר' נחמיה וראב\"י הם היו שאמרו לו נשתקע הדבר ולא אנרמ כמו שמצינו שהם חולקין עליו:", + "הפכין הגלילים. שנעשו בארץ הגליל:", + "והחביונות. חביות קטנות והיינו דקין שבכלי חרס:", + "ואין להן דפנות. לפי שצדיהן שוה השטח וכל מה שנשבר מהן נשאר דומה ללוח פשוט וע\"כ הדפנות טהורות:" + ], + [ + "(ד) ואת שאין לו תוך. אלא שהוא פשוט – אינו מקבל טומאה:", + "פרט למיטה וכולי. דכל אלו אף על פי שיש להם בית קבול אינם עשויים לקבלה. ותרי מילתי איצטריך לשיהיו מקבלין טומאה: שיהיו ראויין לקבל ועשויים לקבלה. וגם במדרס אינם טמאים לפי שאין מדרס בכלי חרס, שאינו ראוי לישיבה, שאם ישב עליו ישבר:", + "והספינה. לא מהאי קרא מפיק ספינה שהספינה יש לה בית קיבול והיא עשויה לקבלה, אלא בשבת בפרק רבי עקיבא תנינא \"מנין לספינה שהיא טהורה וכולי\":", + "אין לו אחוריים. דהנה חכמים גזרו על משקין טמאים שיטמאו כלי ואף על פי שלא נטמאו המשקין אלא מחמת שרץ דהשתא הם ראשון לטומאה – מטמאים כלים מדברי סופרים, ואם נגעו באחורי הכלי נטמא אחוריו ולא נטמא תוכו. והשתא קמ\"ל דאין טומאת אחוריים נוהגת אלא כשיש לו תוך אבל כל שאין תוך – אין לו טומאת אחוריים ואם נגעו משקין טמאים מאחוריו (דהיינו באותו צד שאין רגילין להשתמש בו) – לא נטמא אחורי הכלי:" + ], + [ + "(ה) אל תוכו מתוכו הוא מטמא. פירוש: מאוירו, ואף על פי שלא נגע ויליף במסכת חולין (דף כה.) בגזירה שוה נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא דכתיב \"כל אשר בתוכו יטמא\" וזהו ליטמא מה התם אף על פי שלא נגע בכל מה שבתוכו הרי הוא טמא שהתורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל, אף תוכו האמור לטמא דהיינו כל אשר יפול אל תוכו אף על פי שלא נגע בו:", + "(ה) מה כלי שטף. פירוש כלי עץ וכלי מתכות דיש להם טהרה בשטיפת מים דכתיב \"וכל כלי עץ ישטף במים\":", + "שאינו מטמא מתוכו. פירוש: מאוירו דהיינו כשנתלה השרץ באוירו, לא נטמא הכלי על ידי זה וכדלקמיה, וכן כל מתוכו היינו מאוירו:", + "מטמא מאחוריו. אם נגע השרץ בגבו נטמא דכתיב \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ וגומר\":", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אל תוכו:" + ], + [ + "(ו) קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו. ר\"ל שנתלה באוירו ולא נגע בו:", + "ת\"ל כלי חרס אל תוכו. דתנאי אל תוכו התנהו בכלי חרס לומר דבכלי חרס לחוד תוכו מטמא ולא כלי שטף:" + ], + [ + "(ז) ופיה למעלה מן התנור. דאי למטה מן התנור מקרי זה תוכו של אויר התנור:", + "השרץ בחבית. ואפילו היא של עץ:", + "מידת לטמא. אחרים:", + "או מדת ליטמא. היינו לקבל טומאה מאחרים:", + "שהוא מטמא את אחרים מאחוריו. פירוש, כשנטמא התנור מתוכו ונגעו אוכלין ומשקין אפילו מאחוריו הרי הם טמאין שהרי כולו טמא והוא עצמו אינו מיטמא מאחוריו כדאמרן לעיל:", + "ומה מקום שמטמא מאחוריו. שהיא מדת לטמא, אף על פי כן לא טימא את תוך תוכו (פירוש: שאם השרץ בתנור והאוכלין בחבית שבתוכו טהורים כדבעינן למימר קמן) מקום שאין נטמא מאחוריו (דהיינו מדת ליטמא שהיא מעוטה) אינו דין שלא יתטמא התנור מן השרץ שבחבית שהוא מתוך תוכו. ואם כן למה לי קרא להכי? ועל זה משני \"או מרובה ליטמא מלטמא\" – כלומר פעמים מצינו להיפך דמדת ליטמא הוא יותר מרובה ממדת לטמא:", + "הכי גרסינן שהוא מיטמא מתוך בית שאור ולבאר זה צריך להקדים שני שרשים. והוא:", + "(א) דמוקף צמיד פתיל כשם שהוא מציל באהל המת ככתוב בתורה כך מציל בשרץ דהיינו תנור שנמצא שרץ בתוכו ובאותו תנור היה כלי מוקף צמיד פתיל – מציל על אוכלין שבתוכו שיהו טהורין:", + "(ב) מוקף צמיד פתיל אינו מועיל רק על אוכלין משקין שבתוך אותו הכלי שלא יתטמא, אבל אם היה שרץ בכלי ומוקף צמיד פתיל והוא מונח בתוך כלי גדול – אינו מועיל ההיקף כלל ונטמא על ידו כל מה שנמצא בכלי גדול:", + "ועתה נבוא לבאר הברייתא דהיינו אם הבית שאור היה מונח בתנור (שכן היה דרכן), והיה מוקף צמיד פתיל, ובאותו בית שאור נמצא שרץ בתוכו – נטמא על ידו כל מה שבתנור, שההיקף אינו חוצץ כנ\"ל. (גם אינו נידון משום תוך תוכו אחרי שכל אותו בית שאור נתון בתוך התנור ולא אמרו למעלה תוך תוכו אלא כשכל פי החבית למעלה מן התנור). וזה שאמרה הברייתא שהוא מיטמא מתוך בית שאור:", + "ואינו מטמא את השאור. פירוש אם השרץ בתנור ובאותו תנור היה מונח בית שאור עם שאור והיה מוקף צמיד פתיל – אין בכח השרץ לטמא את השאור אף שתוכו הוא כמו שאמרנו אף על פי כן טהור הוא מפני שמוקף צמיד פתיל. וכיון שמצינו מדת ליטמא מרובה מלטמא בצד זה – דין הוא שיתטמא מתוך תוכו אף על פי שלא טימא את תוך תוכו. תלמוד לומר \"אל תוכו כולי\":" + ], + [ + "(ח). הברייתא הזאת מבוארת ממה שביארנו בברייתא הקודמת והכונה בשניהם לומר שהוצרך הכתוב ללמד דין מה שבתוך תוכו בין במדת לטמא ובין במדת ליטמא לפי שאי אפשר ללמוד זה מזה אחר שמצד אחד מרובה מדת לטמא ממידת ליטמא ומצד אחר מרובה מידת ליטמא ממידת לטמא:" + ], + [ + "(ט) יכול אף על פי שניקבה. החבית והאוכלין בתוכה לא יתטמאו האוכלין, דאף על פי שניקב נאמר שהוא תוך תוכו. או כשהשרץ בתוך החבית והאוכלין בתנור וניקבה החבית לא יתטמאו האוכלין:", + "תלמוד לומר כל. מלת \"כל\" מרבה מה שבתוך תוכו, דכיון דניקב הוה ליה מה שבחבית תוכו:", + "בכונס משקה. דכיון שניקב בשיעור הזה אין דרך בני אדם לתקנו עוד למשקה אלא שמייחדו לפירות ולדבר ישב. נמצא שלענין משקה לעולם הוא פחות אבל כלי עץ במוציא זיתים כי עד כאן דרך בני אדם לתקנו ולקיימו לתשמישו הראשון:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו כורת פחותה. להכי נקט פחותה דלאו כלי היא, דאי היא שלמה מצלת על מה שבתוכה ואפילו כלי שטף מציל. אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא:", + "ופקוקה בקש. לרבותא נקט, דאף על גב דפקוקה בקש לאו כלי היא ואפילו פיה למעלה מפי התנור אינה מצלת על מה שבתוכה:", + "ומשולשלת. תלויה:", + "התנור טמא. דכיון דהכורת פחותה הוה ליה כאילו מונח השרץ בתוך התנור:", + "אם הצילה במת החמור. שהוא מטמא אדם וכלים טומאת שבעה ומצלת כגון שהציגה על פי ארובה – הרי הפקק חוצץ, שכל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה:", + "בכלי חרס הקל. שהוא מטמא רק אוכלין ומשקין:", + "מקום שמחיצה מצלת. פירוש מפני שכוורת זו נידונית כמחיצה והמחיצה במת מצלת מן המטומאה ולזה מצלת אמנם בכלי חרס לא נאמר זה לפי שאין המחיצה מצלת בו דהכי תנן בפ\"ז תנור שחצצו בנסרים או ביריעות ונמצא שרץ במקום אחד – הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה:" + ], + [ + "(יא) אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור. פירוש, היא הכורת הפקוקה בקש הנתונה על פי הארובה שנעשית אהל לעצמה ומצלת מן המת שבאוהל התחתון מפני שמצינו בו קולא אחרת:", + "שכן חולקים אוהלים. ר\"ל שמועלת חלוקת מחיצה באהלים שכן אמרו במסכת אהלות \"בית שחצצו בנסרים או ביריעות וטומאה בבית – כלים שבתוך המחיצה טהורים\", ואם כן דין הוא שתציל במת החמור:", + "יצילו אהלים מיד אהלים בכלי חרס. פירוש, לר\"א קאמר שהוא מחשיב לכוורת המשולשל בתנור כאילו היה אוהל בפני עצמו ולזה אמר שאין כוורת זו יכולה להציל בכלי חרס לפי שאין חלוקת הכלי חרס במחיצה מועלת כמו ששנינו התנור שחצצו וכולי וכנ\"ל:", + "אמר ר' יוסי וכולי מפני שהוא הנידון. כלומר ועליה אני דן אם הצילה מחיצה במת החמור לא תציל בשרץ הקל ויכול הוא להעמידו על המקרא דכיון שיש שם מחיצה אין זה תוכו:", + "אלא התשובה לדבריו לא אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן העושה טפח על טפח ברום טפח בבית טהור שהוא הלכה למשה מסיני שהכלים שבאותו טפח טהורים אבל יצילו בשרץ שכן העושה טפח על טפח ברום טפח בכלי חרס טמא ואפילו כולו סתום שהרי תוכו של כלי חרס הוא:", + "אמר לו הוא הנידון. כלומר גם על זה יכול ר' אליעזר לדון קל וחומר אם הציל במת החמור לא יציל בשרץ הקל מלטמא אוכלין שבתוכו מן השרץ שבתנור. ועיין בפירוש הראב\"ד שמאריך בזה:" + ], + [ + "(יב) וללמד על ככר השני. להכי נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור שהוא כלי חרס:", + "שיטמא השלישי. בתרומה ואפילו בחולין דקרא סתמא כתיב:", + "עתיד דור אחר. מן העתידין לבוא שיטהר את השלישי אף בתרומה שאין לו מקרא מן התורה ואנן הוא דמטמינן ליה בתרומה מקל וחומר כדמפרש בגמרא (ומה טבול יום שמותר בחולין ובמעשר שני פסול בתרומה, ככר שני שפסול בחולין כדכתיב \"כל אשר בתוכו יטמא\" שכולל גם חולין והרי אוכלין ומשקין שם הם רק שני לטומאה שתנור ראשון והאוכלין שם שניים וקראו הכתוב טמא – אינו דין שפוסל בתרומה). ודור אחר פריך ליה לקל וחומר כדמפרש שם בגמרא:", + "הביא מקרא מן התורה שהוא טמא. אף בחולין:" + ], + [ + "(יג) יכול ישברנו ודאי. שהוא מצוה לשברו כמו שהוא בנותר דכתיב \"וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר\" דהתם ודאי מצוה ששבירתו הוא כמו שרפת הנותר שהוא מצוה, והכא נמי אפשר שנאמר כן. ועל זה משיב דהנה בזב גם כן נאמר \"וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר\" ושם גם כן יכול ישברנו ודאי דהיינו שהוא מצוה לשברו מדכתיב \"ישבר\" – תלמוד לומר \"אותו תשבורו\" דהיינו שלפיכך דקדק הכתוב בעניננו וכתב \"אותו תשבורו\" למעט בשל זב שאינו מצוה. ומעתה יש לדון בעניננו בקל וחומר שאינו מצוה. ומה אם הנוגע וכולי – אלא ודאי בין בשרץ ובין בזב אינו טעון שבירה ומאי \"תשבורו\" דקאמר - מלמד שאין לו וכולי:", + "אלא שבירתו. כלומר אם אתה רוצה לטהרו שברהו שאין לו טהרה אחרת אלא שבירה אבל אם רצה לקיימו בטומאתו - מקיימו. וכן ישבר דכתיב גבי זב נמי להכי אתא. ומעתה דהפסוק מיירי לענין טהרה יש לנו לדעת דהאי \"אותו\" בא למעט אותו אתה שובר לטהרתו (דהיינו שהוא נטהר על ידי שבירה), ואין אתה שובר אוכלין לטהרתן (שאף על פי שפיררן לפירורים דקים נשארו בטומאתן). [העתקתי מהראב\"ד וכזה ממש איתא בשבת בשה\"ג סביב המרדכי בפרק ג' בהגהות בשם רבינו תם ולדידהו מה שכתוב בפנים דבר אחר אותו – האי דבר אחר אינו מדוקדק ואולי לא גריס הראב\"ד \"דבר אחר\". גם הגר\"א בהגהותיו לא גריס \"דבר אחר\":" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) יכול אף הכלים מטמאים מאויר. פירוש משום דנחזייה להאי תנור כמלא טומאה שהרי הוא מטמא מאוירו כאילו נגע בו:", + "ואין כלים. בין כלים של עץ או של חרס:", + "ת\"ל האוכל. בה\"א, משמע אוכל המיוחד שהוא לאדם ולא כל אוכל:", + "יכול כל אוכל. היינו אף אוכל סרוח וממילא לא יהיה לנו ריבוי לאוכלי בהמה שחישב לאכילת אדם. ויותר טוב כגירסת הגר\"א \"יכול אף אוכל סרוח\":", + "פרט לאוכל סרוח. שנפסל מאכילת כלב:", + "אוכל יטמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא. ר\"ל שלקבל טומאה מן השרץ אין צריך שיעור כלל אלא אפילו כל שהוא, דסתם אוכל מונח אפילו אכל שהוא:", + "ת\"ל אשר יאכל. ומשמע אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא ה, א):" + ], + [ + "(ב) יהא טמא. ר\"ל יהא מה שבתוכו טמא הואיל ואין פיו נתון למעלה מן התנור:", + "אם כלי חרס שלא הציל עצמו בלא צמיד פתיל וכולי. כדכתיב בקרא \"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא\", דהוא קאי על כלי חרס:", + "כלי שטף שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס. כדלעיל בהלכה א' דדוקא אוכלים מיטמאים ולא כלים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף וכולי. דבתיבת \"מכל\" יש גם כן ריבוי, דהוה ליה למכתב \"מהאוכל\", ושדינן מיעוטא אכלי חרס וריבוי אכלי שטף. ואם תאמר מה ראית לומר כן, אימא להיפך? וי\"ל מפני שמצינו שכלי חרס ניצול באהל המת בצמיד פתיל וכלי שטף אינו ניצול ולפיכך מרבינן כלי שטף ושדינן מיעוטא אכלי חרס. [ראב\"ד]:", + "הכי גרסינן ת\"ל האוכל אוכל מיטמא וכולי – [הגר\"א]:", + "תלמוד לומר וכל כלי פתוח וכולי. ואף שאין כלי חרס מפורש דייקינן ליה מדכתיב \"פתוח\", איזהו כלי שהטומאה קודמת לפתחו, כלומר שעיקר טומאתו כתובה בו דרך פתחו, הוי אומר זה כלי חרס דכתיב ביה \"אל תוכו\" – אלמא שהרגילה התורה לבוא הטומאה לתוכו דרך פתחו (חולין כה, א):", + "הא יש צמיד פתיל עליו טהור. היינו אפילו מה שבתוכו דהא דייקה התורה \"כלי פתוח\", משמע דעיקר הטומאה מה שנטמא הכלי וכל אשר בו הוא מפני שהוא פתוח ונכנס הטומאה דרך פתחו וכנ\"ל, ואם כן כשהוא מוקף צמיד פתיל טהור לגמרי:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) מנין הטל וכולי. בתוספתא שבת (פרק ח) מפיק להו להנך ז' משקין מקראי שכולם קרויין משקין. מנין לדם שהוא משקה שנאמר \"ודם חללים ישתה\" ומנין ליין שהוא משקה שנאמר \"ודם ענב תשתה חמר\". דבש דכתיב \"וינקהו דבש מסלע\". שמן דכתיב (ישעיהו כה, ו) \"משתה שמנים\". חלב דכתיב (שופטים ד, יט) \"ותפתח את נאד החלב ותשקהו\". טל דכתיב (שופטים ו, לח) \"וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים\":", + "ת\"ל וכל משקה. סתם כאן ופירש קרא כר\"א דלקמן דאין משקין לטומאה כלל מן התורה אפילו לעצמן. ופירש קרא דאמר \"וכל משקה\" דהוא מחובר עם אמרו \"מים\", וירצה – מים, וכל מה שיהיה משקה, אם יבוא על האוכל - יטמא האוכל על ידי הכשר זה. ופירוש \"וכל משקה\" - כל מה שיקרא משקה:", + "משנה ב-ג:13כל זה מפירוש קרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמו והעתקתי בפנים. ויש עוד גירסא אחרת והעתקתיה תחת הקו. יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת\"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים? ת\"ל אשר יבא עליו מים. יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני מרבה את שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני את שהם בבורות ובשיחין ובמערות שאין עמהם מחשבה. יכול אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאו בכלים, מנין מלאן להדיח בהם עצים ואבנים? ת\"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא אפילו חשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהיו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. מה כלי מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אני מרבה את שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא אני את שירדו לבורות שיחין ומערות שאינם תלושים מן הקרקע." + ], + [ + "(ב) יכול אפילו הם בבורות וכולי. פירוש: שאם נפלו הפירות בבורות ומערות יהיו מוכשרין לקבל טומאה:", + "ת\"ל אשר ישתה בכל כלי. והשתא סלקא דעתן דהכי קאמר שיהיו מוכנים לשתיה דהיינו שמלאן כבר לשתיה מה שאין כן במים אשר יהיו עדיין בבורות שאינם מוכנים כלל לשתיה:", + "ת\"ל אשר יבוא עליו מים. שהוא כלל לומר דלא חיישינן אלא למים ולכל דבר שמלאן נקראו מים:", + "יכול אפילו וכולי. הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו הוי כתיב הריבוי דמים לחוד הייתי יכול לרבות גם אם יהיו בבורות וכולי דגם מים שבבור נקראו מים – לכך הוצרך לומר המיעוט ד\"אשר ישתה\". והשתא דכתיב תרוויהו חזינן דאין הכונה שיהיו מוכנים לשתיה דוקא אלא שיהיו מים דומים למים אשר ישתה האדם, שקודם שישתה מלאן וחשב עליהם לדבר זה. כיוצא בזה יהיו כל מים המכשירין שהם המים שקדם להם מחשבה. ולזה מרבה אני כשמלאן לגבל, שהרי קדם להם מחשבת הגיבול שמלאן לגבל או לכבס. ומוציא אני את שבבורות שאין בהם מחשבה כלל, שאין אדם חושב עליהם בהיותם בבור לשום דבר מיוחד:" + ], + [ + "(ג) יכול וכולי. כיון דמחשבה אנו צריכים שתוקדם אליהם. שאם חשב על הגשמים קודם שירדו לבורות להורידן לבורות – שיהיו מכשירין גם כאשר הם בבורות; שמה לי אם חשב לגבל או אם חשב להוריד לבור?", + "ת\"ל בכלי יטמא. דמשמע שאינו מכשיר אלא בהיותו בכלי ולא כאשר הוא בבורות. והשתא סלקא דעתן שהכונה שמילאן מן הבור והשימם בכלי ולהכי אמר שאם כן אין לרבות אלא כשיהיו בכלי מנין אם להדיח וגומר שאינם בכלי כלל אלא מדיח העצים והכלים, מנין שגם אז יוכשרו? ת\"ל בכל. והיינו מה שכתוב \"בכל כלי\" ולא כתב \"בכלי\", רבויא הוא דמשמע דבכל מקום שיהיו יכשירו:", + "אי בכל יטמא וכולי. הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו היה לנו הריבוי ד\"בכל\" לבד הייתי מרבה גם מי בורות אם קידם להם מחשבה שירדו לבורות ולזה הוצרך לנו המיעוט דבכלי. ואילו הוי כתיב המיעוט ד\"בכלי\" לחוד הייתי אומר דבעינן להכשר שיהיו בהיותם בכלי ולא כששפכן מן הכלי על עצים ואבנים. והשתא דכתיב תרוויהו חזינן ד\"בכלי\" הוא לאו שיהיו בכלי אלא שיחשוב עליהם לדבר שהוא ככלי והוא לדבר אשר יהיו תלושים מן הקרקע. ובזה אוציא את אשר חשב עליהם להורידן לבורות; שחשב לחברן לקרקע ולא לתלוש אותה ממנו:" + ], + [ + "(ד) וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה. למעלה מזה הוא אומר \"ידין בגוים מלא גויות..מנחל בדרך ישתה\" כלומר שפך דם אויביו והיה יכול לשתות מהם בדרך כמו מן הנחל – אלמא כמים משוה ליה לדם:", + "הכי גרסינן אין משקים יוצאים לא מידי עופות ולא מידי פרה. כלומר הרי אין העופות והפרות נמנעות מלשתות מהן הלכך כיון שלא נפסלו מן הבהמות ומן העופות אין נפסלין מהכשר כדאמרינן באוכלין עד שיפסל מאכילת כלב [הראב\"ד]:" + ], + [ + "(ה) שהמשקים מטמאים את הכלים דברי ר\"י. ר\"י לא דריש ליה להכשר כדאמרינן לעיל אלא לטומאה ממש ומוקי להאי \"טמא\" אכלי עצמו:", + "אין טומאת משקין לכלים מן התורה. שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:", + "אלא מדברי סופרים. גזירה משום משקה זב וזבה שהם מטמאים מן התורה:", + "שאין וכולי. הוא כמו תדע, ורצונו לומר דכל טומאה מן התורה צריכה הערב שמש וקודם הערב שמש לא נטהר לגמרי מטומאתו:", + "עולין מידי טומאתן – כצ\"ל:", + "וכלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתם בו ביום. היינו תיכף אחר טבילה:", + "שאין וכולי שאין תוכו טמא. ור\"ל כשנטמא מאחוריו ממילא נטמא גם תוכו והאוכל שנגע בו נטמא:", + "תוכו טהור. דחכמים עשאו היכר בטומאת משקין לכלים להודיע שטומאת כלים מהמשקין הוא רק מדבריהם כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים:", + "מלמד שהכלים מטמאים את המשקין. האי תנא נמי בטומאה ממש מוקים ליה לקרא אלא דקמפרש ליה על המשקה כלומר יטמא המשקה מחמת הכלי שנטמא בשרץ:", + "כל עיקר. ר\"א דריש האי \"יטמא\" אהכשר כדלעיל בהלכה ב':", + "על בי מטבחיא שהם דכיון. היינו הדם והמים הנמצאים בבית המטבח [היינו בעזרה] שהם טהורים שאינם מקבלים טומאה והיינו משום שמן התורה אין משקים מקבלים טומאה אלא מדברי סופרים והכא לא גזרו משום הפסד קדשים:", + "רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקין מטמאים את הכלים. בסוף פרק קמא דפסחים (דף כ.) מסיק דהכי איבעי ליה למיתני: השרץ מטמא את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים והאוכלין מטמאין את המשקין:", + "הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ. היינו מטמאין, ורבי עקיבא לטעמיה דאמר שני עושה שלישי בחולין:", + "הערה 1: זו היא נוסחת הקרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמה עד סוף משנה ג'. ויש עוד נוסחא והיא נוסחת הראב\"ד ורש\"י בחולין (דף טז:) וז\"ל: יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין? ת\"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאן בכלים [לשתות - זו היא נוסחת רש\"י], מנין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? ת\"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות ובשיחין ובמערות? ת\"ל כלי. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל תלוש מן הקרקע. מרבה אני את שמלאן לגבל בהן ולהדיח בהם את הכלים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא את שבבורות ובשיחים ובמערות שאין תלוש מן הקרקע. יכול אפילו חישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהיו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים? ת\"ל מים. אי מים יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים? ת\"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני שחישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עמהם מחשבה, עכ\"ל הברייתא. וביאורה. ת\"ל בכלי יטמא היינו מה שכתוב \"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי\" ובעינן שיהו מקבלין אותם בכלי ומאי \"יטמא\" – הכשר כדאיתא בפסחים (דף טז.). אין לי אלא שמלאן בכלים כלומר כלי הראוי לשתיה מדכתב \"אשר ישתה\", ומנין אם מלאן לגבל בהם את הטיט או לכבס בהם את הכלים ואפילו בכלי שאינו ראוי לשתיה [ראב\"ד. ולפי גירסת רש\"י \"לשתות\" אין צריך לכל זה]. ת\"ל בכל יטמא היינו מה שכתוב \"בכל כלי אשר ישתה יטמא\" והא \"בכל\" יתירא הוא לרבות. אי בכל יכול אפילו בבורות וכולי ת\"ל כלי פירוש לא חזר כל זה אלא שרצה לפרש מה הפרש יש בין זה לזה ולומר שאלו תלושין ואלו מחוברין. יכול אפילו חישב עליהן שירדו לבורות וכולי כלומר הגשמים הללו חישב עליהן בעוד שהם תלושים ויורדים מן העבים קודם שירדו לבורות וכיון שחשב עליהם בתלושים בכל מקום שהם יהו מכשירים ואפילו במחוברין תלמוד לומר אשר ישתה כלומר את שחשב עליהן לשתיה ולא שחשב עליהן למחובר. או אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה פירוש שחשב עליהם לשתיה, ומנין כשחשב עליהם בעוד שהם יורדים להדיח בהם עצים או אבנים שהן מכשירין ואף על פי שנגעו בארץ קודם שנגעו לפירות, תלמוד לומר מים מכל מקום. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה פירוש היינו שמחשב לצורך דבר תלוש דהיינו שתיה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שהוא גם כן לצורך דבר תלוש. ומוציא אני את שחישב עליהם שירדו לבורות שאין עמהם מחשבה פירוש לצורך דבר תלוש אלא לצורך דבר מחובר. [כל זה הוא תמצית פירוש הראב\"ד ורש\"י בחולין (דף טז.). ומדברי הרמב\"ם (פרק ד ממכשירין משנה ו') בפירושו שם משמע גם כן שהיה לו נוסחא זו בתורת כהנים]:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) הרי מיתתן אמור. למעלה בתחלה הפרשה \"כל הנוגע בהם במותם יטמא\":", + "הרי אבר מן החי אמור למעלן. \"כל אשר יפול עליו מהם במותם\" ואוקימנא לעיל בריש פרק ו דקאי על אבר מן החי:", + "אלא באבר מן המת. מפני שהוא נבילה ממש וכתיב \"מנבלתם\" משמע אבר אחד מנבלתם. אבל \"אשר יפול עליו מהם במותם\" – \"מהם\" משמש שהם בחיים אלא שהאבר מהם מת:" + ], + [ + "(ב) יטמא תנור וכולי. הוא קאי על לשון התורה יטמא תנור וכיריים יותץ ומתחיל לבאר דכל זמן שהוא שלם הוא טמא ואין מועיל לו טבילה כמו לכלי שטף. תנור שבימיהם היה עשוי כמין קדרה ומיטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדבק טיט ומעביהו בסביביו כדי שישמור חומו ולזה הטיט קרי \"טפילה\" שמטפלו ומחברו בו:", + "אם חתכו טהור. פירוש דסתם תנור האמור במקרא שלם משמע וכשחותכו באופן שמסיים הוא בכלל 'נתיצה':", + "חולקו לשלשה. דאם יחלקנו לשנים שניהם טמאים כדלקמן בהלכה ג':", + "וגורר את הטפילה. סבירא ליה דכל זמן שהטפילה עומדת היא מחברתו:", + "עד שיהא בארץ. פירוש כשחולקו צריך לחלקו מלמעלה עד למטה לארץ שאף על פי שחתכו רובו לאו כלום הוא ועדיין כלי הוא:", + "ר' מאיר אומר אין צריך לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מד' טפחים. פירוש מבפנים מפני שהטפילה נשאר מבחוץ ואין צריך לחלקה ולא עד שיהא בארץ שאפילו מבפנים אין צריך לחלקה עד למטה אלא עד רובו או עד שלא יהא מן החתוך ולמטה שלם כדי ארבעה טפחים [ראב\"ד ועיין בפרק ה' דכלים משנה א' ברא\"ש שם]:", + "הכי גרסינן ממעטו מבפנים מארבעה טפחים, וכן איתא בגמרא:", + "צריך להסיעו. כלומר אפילו חתכו כולו מלמעלה עד למטה אפילו הכי טמא עד שיסיענו ממקומו ויפריד השברים זה מזה ואחר כך אם ירצה יוכל לחבר אותם זה בצד זה והוא טהור:" + ], + [ + "(ג)הגדול טמא. לפי שנשאר רובו ועדיין שם 'תנור' עליו:", + "ואחד גדול כשנים הגדול טמא. לפי שאי אפשר לצמצם ושמא הגדול מרובה מעט מן השנים הקטנים והוא רוב:", + "שאי אפשר. לצמצם, וכל אחד חיישינן שהוא הוא הגדול:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן יטמא תנור [ראב\"ד והגר\"א]: פירוש התנור מקבל טומאה אימתי אם הוא שלם דוקא ואם חותכו פירוש שבא מבית האומן כשהוא מחותך אינו מקבל טומאה. והגר\"א גריס \"ואם מחותך\" והיינו הך:", + "שבא מחותך מבית האומן. היינו שעשאו האומן דפים דפים מתחלתו לעשות מהן תנור ולחברן יחד על ידי לימודים – הם מסגרות כדרך שעושים לחביות של עץ העשויות מנסרים:", + "נראה שצריך לגרוס עשה לו לימודים ונתנן עליו והוא טהור נטמא לאחר שנתן עליו הלימודים והיה התנור טהור מתחלה לפי שהיה דפים דפים ולא היה מחובר, חזר להיות מקבל טומאה על ידי הלימודים הללו שמחברים אותו:", + "סילק את הלימודים. ונתפרקו הדפין זה מזה – אין לך נתיצה גדולה מזו ונטהר התנור. ואף על פי שהחזיר הלימודים פעם שניה – שוב אינו מקבל טומאה שאין הלימודים מביאין לו הטומאה אלא בפעם ראשונה בלבד כשבא מחותך מבית האומן:", + "מרחו בטיט. תנור זה לאחר שהחזיר הלימודים – טמא על ידי מריחת הטיט ואין צריך להסיקו כשאר כל תנורים שאין מקבלין טומאה עד שיסיקם לפי שכבר הוסק בפעם ראשונה כשבא מחותך מבית האומן. [זה מפירוש הרמב\"ם בפרק ה דכלים משנה ט'. והראב\"ד בעיננו פירש בפנים אחרים, עיי\"ש. ואופן אחד פירש על פי התוספתא וכעין זה פירש הגר\"א בא\"ר, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ה) בין חדש ובין ישן. יהא טמא. פירוש \"חדש\" שלא הוסק אך שנתייבש כל צרכו בחמה. ו\"ישן\" משהוסק אחר כך באור:", + "ודין הוא. שכן צריך להיות:", + "אף תנור משתגמר מלאכתו. פירוש משנתייבש כל צרכו שהוא ראוי להשתמש בו את תשמישו אף על פי שלא הוסק בו אחר כך:", + "דנים אפשר משאי אפשר. פירוש הכלי חרס עשוי הוא לכל דבר, ללח וליבש, ואין דרך להסיק בו אור אחר כך. אבל התנור שאינו עשוי אלא לאפות בו את הפת ולא לתשמיש אחר ולאותו תשמיש אינו ראוי עד שיוסק בתוכו אור – מסתברא דאינו מקבל טומאה עד שיוסק:", + "הכי גרסינן אמר לו ר\"א אף על פי שאי אפשר [ראב\"ד וכן הוא גירסת הילקוט]:", + "אף על פי שאי אפשר. ר\"ל שאין דרך להסיק אור בכלי חרס:" + ], + [ + "(ו) חזר רבי עקיבא וחילף את הדין. היינו דחזר בו רבי עקיבא מדבריו הראשונים שפשיטא ליה דכלי חרס נקרא כלי לקבל טומאה משתגמר מלאכתו ולא דנו רק אי נוכל ללמוד תנור ממנו, ועכשיו סבירא ליה להיפך – דכלי חרס נקרא רק משתגמר מלאכתו באור דהיינו משיוצרף בכבשן דמקודם שיוסק באור רק כלי יוצר נקרא ולא כלי חרס. (וכן הוא אומר באגדה \"ככלי יוצר תנפצם\" - ככלי חרס אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. מה כלי יוצר אף על פי שנשבר יש לו תקנה שחוזר וכותשו ועושה אותו כלי אף אדם שמת יש לו תקנה. מכאן לתחית המתים). אף תנור משתגמר מלאכתו באור דהיינו שיוסק בתוכו כדרכו:", + "אי מה וכולי. ר\"ל או שמא לא הושוו אלא לשם כלי חרס מה כלי חרס כשמו אף תנור כשמו ותנור שלא הוסק שמו תנור אבל כלי חרס מיהת בעינן שיוסק באור כדאמר שאין שמו כלי חרס עד שיוסק והקיש שם התנור לשם הכלי חרס זה משהוסק בשמו וזה בשמו:", + "ת\"ל אך. מעיין ובור מקוה מים מדסמיך תיבת \"אך\" לכאן הוא מיעוט לומר דלא לטמא לתנור אף ששמו עליו עד שיוסק:", + "והנה מה מאד דחק הקרבן אהרן איך נדרש מתיבת \"אך\". ולפי עניות דעתי אפשר לומר לפי מה שידוע דמעין מטהר בכל שהוא ובור מקוה מים הוא עד שיהיה בו שיעור מקוה והוא מ\"ם סאה. והטעם דמעין אפילו כל שהוא שם מעין עליו. וזהו שסמך הכתוב \"אך מעין\" אצל תנור וכירים לומר דרק במעין אמרינן כל ששם מעין עליו יש לו דין מעין ולאפוקי תנור אף ששם תנור עליו, דתיכף משנגמר מלאכתו תנור שמו מכל מקום אין לו עדיין דין תנור עד שיוסק בו:", + "סופגנים. פירוש דלא בעי היסק גדול כדי לאפות בו פת אלא סופגנים, פת שבלילתה רכה העשויה כספוג דבהיסק מועט סגי ליה:", + "משיסיק את החדש כדי לאפות בישן. דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן, ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים היינו גמר מלאתכו:" + ], + [ + "(ז) תנור של אבן ושל מתכת טהור. של אבן טהור לגמרי ושל מתכות טהור מדין כלי חרס שאינו מטמא מאוירו ויש לו טהרה במקוה:", + "וטמא משום כלי מתכות. שמטמא מגבו ונעשה אב הטומאה כאשר נגעה בו כזית מן המת ואם הוא מחובר לקרקע אינו מטמא דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע חוץ מתנור וכירים של חרס דכתיב בהו \"תנור וכירים יותץ\" - את שיש בו נתיצה:", + "ניקב נפגם נסדק. ועשה טיפול של סיד לסתום הנקב והפגם והסדק:", + "או שעשה על פיו. תוספת של טיט:", + "טמא. כדין תנור של חרס:", + "וכמה יהיה בנקב. שיעור גדלו שישיה חשוב הטפילה של טיט שעליו להקרא תנור של חרס:", + "וכן בכירה. וכן שיעור נקב של כירה כדי שיצא ממנו האור:" + ], + [ + "(ח)עשה לה פטפוטין. של חרס. הכא לא תני \"ועשה לה טפילה\" שאין עושין טפלה לכירה שנקבה או נפגמה כמו שעושין לתנור אלא כשנקבה או נפגמה הכירה במקום מושבה רגילין במקום הנקב לעשות פטפוטין הן רגלי הכירה (כמין דרייפוס) שהכירה יושבת עליהן:", + "מרחה בטיט וכולי טהורה. שאין מירוח של טיט מועיל אלא בתנור שאופין הלחם בתוכו אבל לא בכירה לפי שאין אופין ומבשלין בתוך הכירה עצמה אלא מניחין בתוכה או על גבה הקדירה:", + "מבפנים טמאה. שהטיט מועיל לה:" + ], + [ + "(ט) עליה ועל התנור. והאבן מחוברת בטיט:", + "ועל הכופח. היא גם כן כעין כירה אלא שכירה היא מקום שפיתת שתי קדרות וכופח מקום שפיתת קדרה אחת:", + "עליה ועל האבן. היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט. [ר\"ש. ומפירוש הרמב\"ם משמע דשתיהן שלא בטיט]:", + "ועל הסלע. המחובר מששת ימי בראשית:", + "ועל הזיז. היוצא מן הכותל:", + "והוא עומד בפני עצמו טמא. דנחשב כאילו הוא תלוש מן הכותל:" + ], + [ + "(י) יכול יתצם ודאי. היינו שהוא מצות עשה שיתצם ואינו רשאי לקיימם:", + "ת\"ל וטמאים יהיו. דהוא קרא יתירא דכבר אמר \"טמאים הם\" אלא לרמז דאם רצה יכול לקיימם בטומאתם אלא שאם רוצה שיטהרו אין לו עצה אחרת כי אם בנתיצה ולא בטבילה כשאר כלים. וכעין זה לעיל סוף פרשה ז, עייי\"ש:", + "כל שהוא לצורכיכם. מתיבת \"לכם\" דייק:", + "לרבות ידות הכלים. שהן צורך לכם לאחוז בהן את הכלים:", + "האבן היוצא. רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה וכתנור דמיא ואם נטמא התנור נטמא האבן ונטמאת הפת שנגע בה מפני שהוא יד לתנור:", + "טפח. אבל מה שיוסיף על טפח טהור תפני שאין התנור צריך אליו.הכופח\\'7d\\'7d חומו רב מחום התנור ופעמים שנעשה לאפות בו הפת:", + "לא אמרו. דיותר מטפח בתנור ומשלשה אצבעות בכירה לא הוי חיבור אלא כשהאבן בין התנור ולכותל מפני שמעכבת אין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה – יד היא לתנור:", + "סמוכים זה לזה. ואבן אחת היה מחברן:", + "והשאר טהור. ואתאן לתנא קמא [תוי\"ט בשם מהר\"ם]:", + "ת\"ל הם. טמאים הם דמשמע הם בעצמם ולא היוצא מהם. ואם הכתוב ריבה באומרו \"לכם\" נרבה רק מה שהוא צורך להכלי ונמעט מה שהוא יותר מכשיעור:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) יצא המניח קנקנים בראש הגג וכולי. שהתחלת הפעולה היה על ידי אדם והוה אמינא שאף אם נשברו הקנקנים ונתמלאו בבור יתחשבו המים כשאובים ויפסלו:", + "ת\"ל בור. ויש בו תפיסת ידי אדם מתחלה שהרי חפר את הבור:", + "בור שבספינה. בספינה עושים בתוכה בור וממלאין אותה מים מתוקין לשתיה שמי הים מלוחין. יכול אם נתמלאו מים שם מאליהן יקרא עליה שם \"מקוה מים\" ויהיה טהור מלקבל טומאה:", + "ת\"ל אך מעין. ייחד המעין והבדילו מן בור מקוה מים לומר שדינו משונה ממנו וזה במה שהוא מטהר בכל שהוא דהיינו שאין צריך שיעור. ומכל מקום בעינן שדבר הנטבל בו יהא יכול לעלות בו בבת אחת ולא לחצאין:" + ], + [ + "(ב) מנין אם טמא יטהרנו. פירוש, אי לית ליה ארבעים סאה (שהוא טמא דלא מטהר) – ימשיך בו מן המעין עד שיתחברו יחד ויהיה טהור:", + "הכי גרסינן מעין ומקוה יהיה טהור. דהיה לו לומר \"ומקוה מים טהור\" אלא הכונה לומר דמקוה מים יהיה טהור אחר שלא היה טהור מתחלה שלא היה בו כשיעור ארבעים סאה, שעל ידי המשכת המים מן המעין יטהר:", + "אין לי אלא מעין. שהוא מטהר את המקוה, מנין שהמקוה יטהר את המקוה דהיינו שימשיך מן המקוה השלמה לתוך החסרה עד שיתחברו יחד ויטהר:", + "תלמוד לומר מעין יהיה טהור ובור יהיה טהור וכולי. פירוש שכולם יהיו טהורים זה מזה אחר שלא היו טהורים מתחלה, ד\"יהיה טהור\" חוזר לכל אחד ואחד מהם:" + ], + [ + "(ג) אי מה מעין וכולי. חוזר לדלעיל להלכה א' שהקיש מקוה למעין שיהא בידי שמים ואמר אולי נקיש גם לזה. ויותר נכון כמו שכתב הקרבן אהרן וכן הסכים הגר\"א בהגהתו שהלכה זו של אות ג' צריך להיות קודם אות ב':", + "בזוחלין. פירוש מים מהלכין כגון \"זוחלי עפר\". אף מי מקוה יטהרו בזוחלים. תלמוד לומר \"אך מעין\" – \"אך\" מיעוטא הוא לומר דמעין מטהר אף בזוחלין ולא מקוה:", + "והמקוה באשבורן. הם המים הנקוים במקום אחד ואינם נמשכים:" + ], + [ + "(ד) לא מקוה כל משקים. דאין נעשין מקוה אלא ממים:", + "פרט לשנפל וכולי. הוסיף עוד דין אחר דאפילו היה מקוה ממים ונפל לתוכו מי כבשים דהיינו מים שנכבשו בהם ירקות ופירות או מי צבעים ושינו את מראיו. והיינו שאפילו פחות משלשה לוגין שאין ג' לוגין לשינוי מראה:", + "כל הפוסלו בג' לוגין. היינו מי כבשים ומי צבעים ומי שלקות והתמד (השנוי בפרק ז דמקואות משנה ב) ורבותא קאמר אף דפוסלו בשלשה לוגין שאובין – אלמא דמיא מיקרי – אפילו הכי פוסל אם היה שינוי מראה על ידן:", + "פוסלים אותו בשינוי מראה. ר\"ל אף בשינוי מראה:", + "כל הפוסלו בשלשה לוגין אין פוסלין וכולי. דכיון שהן כמים אין פוסלין בשינוי מראה פחות משלשה לוגין והרי הן כמים ששרה בהן סימנים או שהדיח בהן סלי זיתים וענבים ונשתנו מראיהן שהן כשרים. הלכך מי צבעים פוסלים בשלשה לוגין שאובין, דמיא דציבעא מקרו, ואין פוסלין בשינוי מראה בפחות מג' לוגין. (אבל ג' לוגין לא עדיפי משלשה לוגין שאובין דעלמא). [ראב\"ד]:" + ], + [ + "(ה) ונוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים. פירוש דקרא יתירא הוא דהא אמר לעיל \"כל הנוגע במותם יטמא\". ולזה אמר דבא לרבות אפילו יהיה הנוגע והשרץ בתוך המקוה – מטמא אותו. שהייתי אומר הואיל והארץ היה מעלה טמאים מטומאתם (פירוש בזריעה, כדאיתא לקמן \"אשר יזרע..טהור הוא\"), ומקוה גם כן מעלה האדם מטומאה לטהרה – מה הארץ מעלה וכולי (שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה) – אף מקוה כל דבר שהוא בתוכו לא יקבל טומאה וכולי:" + ], + [], + [ + "(ז) לרבות כלי עצם. הנוגע בהנבילה יטמא:", + "ומה אם העץ שאביו טהור. כלומר עד שלא נעשה כלי העץ טהור ואף על פי כן כשנעשה כלי מטמא. עצם מן הבהמה – שאביו טמא (שהרי הבשר שהוא אביו של עצם מקבל טומאה) – אינו דין שהכלים הנעשים ממנו יקבלו טומאה:", + "שהוא מכשיר בבית המנוגע. פירוש כגון עץ הארז. וכיון שיש לו שייכות בענין טומאה דין הוא שיהו הכלים הנעשין ממנו מקבלין טומאה:", + "ר' ישמעאל אומר. דאינו צריך, הרי הוא אומר \"כל מעשה עזים תתחטאו\" אפילו מן הקרנים שהוא עצמות:", + "פרט לעופות. היינו לעצמות העוף, שכל הכלים הנעשים מהן טהורים לפי שלא ריבה אלא מין בהמה כעזים:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) וכי יפול מנבלתם. דמ\"ם יורה שאין כולם מטמאין:", + "שאין יכולה להשרות. שהשרייה אינה מועיל לה להשיבה ללחותה. ובפרק דם הנדה במשנה בעי \"וכמה שרייתן? בפושרין מעת לעת\", והיינו דכל מאי דהדרא בהיותה במים פושרין מעת לעת עדיין היא לחה אבל אי בעי מים חמין או זמן יותר ממעת לעת, אף על גב דהדרא בזה – יבשה היא ואינה מטמאה:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר אשר יזרע טהור. דהוא יתר בקרא דהזרוע פשיטא שנזרע, לזה אמרו שהוא סמוך למלת \"טהור\" והכי קאמר הטמא אשר יזריע טהור הוא מטומאתו, דחבורו לקרקע בטל ליה מתורת אוכל:", + "או יכול אף על פי שלא השרישו תלמוד לומר הוא. בהוויתו יהא כבתחלה והיינו כשלא השרישו בקרקע לא נבטלו אגבו:", + "וכי יפול מנבלתם וכו' וכי יותן וכו' יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים. כתב הראב\"ד נראה כי על הפסוק השני עצמו דורש ולפי שהפסוק הראשון הוא מדבר בטהרתו כשאין הזרע מוכשר (דכן הוא פשטיה דקרא) ולפיכך הוא טהור כתיב בו \"כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא\" שלא חלק בשום זרע לטהרה בפירות שאינם מוכשרין אבל בפירות המוכשרין שכתב בהם טומאה לא פירש בהם \"כל זרע זרוע\" ומשמע שיש חילוק בפירות המוכשרין שיש מהן טמאים ויש מהן טהורים ויש בזרעים שני מינים מחוברין ותלושין מתן (מים) בידי שמים ומתן מים בידי אדם פי' הוכשר בידי שמים והוכשר בידי אדם אוכלי אדם ואוכלי בהמה ויש לך לחלק בין הזרעים הללו כמו שאמרנו למעלה שלא כלל הכתוב כל הזרעים לטומאה בהכשר כמו שכלל יותר לטהרה בלא הכשר. ומעתה יש לך לדעת ולהבחין איזה מהם לטומאה ואיזה מהם לטהרה:", + "אם אומר אתה מחוברין וכו' טמאת את הכל. פי' שכל הזרעים שבעולם מחוברים הם בתחלתן ומי ישמור אותן כל זמן שהן מחוברין וכמה שרצים מתים נמצאים בין הזרעים והירקות ואם כן אין לך פירות בעולם שלא יהו טמאים או ספק טמאים אלא על כרחך מכיון שטיהר הכתוב בזרעים מקצת שמע מינה על המחוברים טיהר. וכן אתה אומר במוכשרין בידי שמים וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ד) אם אתה אומר בידי שמים טמאים וכו' טמאת הכל. פי' אם כל המוכשרין בידי שמים מקבלין טומאה - טמאת הכל שאי אפשר שלא נשאר עליהן כשנתלשו משקה טופח מן העת שהיו מחוברין או שירד עליהן הטל בעוד שהיו מונחין על פני השדה ליבש וכיון שאמר הכתוב \"וכי יותן מים על זרע\" – מכלל שיש זרע שלא נתן עליו מים ועל כרחך מה שטיהר הוא המוכשר בידי שמים בלא שום מחשבת אדם [דאם היה שם מחשבת אדם דהיה ניחא ליה בההכשר הרי הוא כמו שהוכשר בידי אדם כדלקמן]. וכן הוא לענין אוכלי בהמה ואוכלי אדם:", + "דאם אומר אתה אוכלי בהמה טמאים ואוכלי אדם טהורים טמאת את הכל. דכולהו זרעים חזו לבהמה ואין חלוק כלל ועל כרחך כשטיהר, אוכלי בהמה טיהר:" + ], + [ + "(ה) והלא דין הוא. פי' ולמה איצטריך קרא:", + "מה כלי חרס וכו' אלא לאחר הכשר. כדכתיב קרא \"מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים\":", + "הן. בתמיה:", + "אם הקל בכלי חרס הקל. דהוא רק ראשון לטומאה דשרץ הוי אב והכלי הוא ראשון, נקל בשרץ החמור דהוי אב הטומאה ואם כן הוה אמינא דשרץ החמור יטמא הזרעים אף על פי שלא הוכשרו. להכי אתי קרא:" + ], + [ + "(ו) מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים. פי' על שבעת משקין האמורים למעלה קאמר ולא על שאר מי פירות:", + "או כלך לדרך זו. ותמצא טומאה חמורה בכלי חרס ולא תוכל ללמוד שרץ הימנו:", + "שהוא מטמא מאוירו. למה שיהיה באוירו תלוי מבלי שיגע בו, מה שאין כן בשרץ שאינו מטמא את האוכל בשאר כלים מאוירו עד שיגע בו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר מים מים. לגזירה שוה. נאמר \"מים\" למעלה – \"מכל האוכל אשר יבוא עליו מים\", ומים אמורים למטה – \"וכי יותן מים\". מה מים וכו' עשה בו שאר משקין כמים דכתיב \"וכל משקה\" וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) דין אחר. לעשות שאר משקין כמים ולא הוצרכנו ללמוד זה מגזירה שוה:", + "שהם חוזרין לידי אביהם ליטהר. שהמים טמאים נטהרין במים שהוא אביהם על ידי השקה כדתנן במסכת יום טוב \"ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם\" – ועם כל זה הם מכשירים לאוכל ליטמא, שאר משקין כגון היין והשמן והדבש והחלב – שאין חוזרין ליטהר, דאוכלין ומשקין לית להו טהרה במקוה – אינו דין וכו':", + "לא אם אמרת במים. שיכינו את הזרעים לקבל טומאה שהם עלולים לקבל טומאה חמורה שנעשים אב הטומאה והם מי הזייה שהנושאן מטמא אדם לטמא בגדים שעליו:" + ], + [ + "(ח) ומה אם כלי חרס הקל עשה בה את המחשבה כמתנה. דהא לא כתיב ביה 'נתינה' אלא \"אשר יבוא עליו מים יטמא\" – מכל מקום, ומוכח מזה דאם רצה במים הרי הוא כמי שנתן כדכתיבנא לעיל:" + ], + [ + "(ט) אין לי אלא שנתן מים וכו' זרע על גבי מים מנין תלמוד לומר ונפל מנבלתם עליו טמא [כן הוא גירסת הילקוט], ופי' דהאי \"עליו\" יתירא הוא דהיה לו לכתוב \"ונפל מנבלתם\" ואנא ידענא דעל זרע קאי [דהא כתיב מקודם \"וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו'], אלא להורות דכיון שנפל נבלתם עליו טמא בין מים על גבי זרע ובין זרע על גבי מים, בכל אופן הוכשר הזרע ונטמא על ידי נפילת הנבילה:", + "טמא הוא לכם. כל שהוא לצורכיכם. דהאי \"לכם\" יתירא הוא לרבות שכל שהוא לצורכיכם לאחוז בו האוכל מיטמא על ידו וכן אם נטמא היד מיטמא כל האוכל:", + "יד הפרכיל. כמו פרכילי ענבים (שבת כב, א) כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראים כך:", + "טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלוים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד. טפי לא:", + "יד האשכול כל שהוא. אשכול תלוי בחתיכה אחת של זמורה ודי לו ביד כל דהוא, ויד שלו הוא העוקץ שתלוי בזמורה:", + "וזנב של אשכול שריקנה. מן הגרגרים גם כן בכל שהוא [ראב\"ד ור\"ש בפרק א' דעוקצים משנה ג' והרמב\"ם פירש שם דאלמטה קאי שצריך בו ד' טפחים, עיי\"ש טעמו]:", + "ויד מכבד של תמרה. הוא אשכול שבו השרביטין של תמרים תלויין בעינן לידו ד' טפחים וע\"ש בפירוש הרמב\"ם:", + "ושאין דרכן להקצר. כגון הקטניות:", + "ומלעין של שבולין. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות של הזקן גם כן בכל שהוא:", + "שבססן בגורן. שדשן לידות ברגלי בהמה או במקלות מלשון \"והוא יבוס קמינו\":", + "תלמוד לומר הוא. \"טמא הוא לכם\" דמשמע הוא לבדו ולא הדבוק עמו, דכיון שדשן ודרכן תו לא חזו למיהוי ידות לאוכל ואין לגורן צורך לידות:", + "כתב הראב\"ד: כל השיעורין שאמרו חכמים \"כל שהוא\" – כמה שהם קאמרי, שאם נאמר \"כל שהוא\" ממש – מאי שיעורא קיהיב, ותנא לשיעורא קמכוין, וכל שהוא לאו שיעורא הוא, שאם מוסיף על כל שהוא אפילו חוט השערה בטל השיעור:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) זו היא מיתה ודאי. לפי שמדבר למעלה באבר מן החי וכאן הוא מדבר בנבילה ממש:", + "מן הבהמה. דתיבת \"מן\" יתר הוא להראות דיש מן הנבילה שמתה שהיא מטמאה ויש מן המתה שאינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה שאף על פי שהיא מתה אינה מטמאה שהשחיטה טיהרה:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא:", + "שלא השם פוסלה וכו'. פי' כמו בבהמה טמאה אין השם הפוסלה מידי אכילה מביאה לידי טומאה אלא מיתתה, כי כל הטמאים אף על פי שנקראו טמאים בחייהם אינם מטמאים עד שימותו. אף טרפה – אף על פי שנפסלת מן האכילה בשביל טרפות – אין לה טומאה עד שתמות וממילא אם שחטה טהורה:", + "וטרפה אסורה קודם למיתתה. ר\"ל דעל ידי שנטרפה קודם למיתתה נאסרה ואינו מועיל לה השחיטה להתירה באכילה:", + "מה בהמה וכו' אף וכו'. ר\"ל כמו שאין השחיטה מועלת לה להטרפה להיתר אכילה כך לא תועיל לה לטהרה ותשוה הטרפה לבהמה טמאה בשני הדרכים – לאכילה ולטומאה. תלמוד לומר \"מן הבהמה וכולי\":" + ], + [], + [ + "(ג) שלא היתה לה שעת הכושר. שאסורה מעולם ולכך דין הוא שלא תועיל לה השחיטה לטהרה:", + "שהיתה לה שעת הכושר. קודם שנטרפה:", + "הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין. שאף באופן זה תהיה השחיטה מטהרתה ואי לא אשמועינן קרא לא הוי ידעינן:", + "שיש למינה שחיטה. ואם כן דין הוא שיטהרנה השחיטה בכל גווני:", + "בן שמנה יוכיח. ר\"ל שנולד לשמנה חדשים חי שאף על פי שיש למינו שחיטה, דהיינו אם לא היה נולד היה מועיל לו שחיטת אמו אף להתירו באכילה, מכל מקום השתא שיצא ממעילה אין מועיל לו השחיטה כלל לטהרו מידי נבילה. אף אתה וכו':", + "אשר היא וכו'. דתיבת \"היא\" יתירא דהוה ליה לומר \"אשר לכם לאכלה\" ולזה דרשו שהוא מיעוט למה שלמעלה דמיירי בשרץ:", + "שלא עשה דמה כבשרה. דשיעור נבילה בכזית ודמה שיעורו ברביעית קודם שיקרוש:", + "השרץ שעשה דמו כבשרו. לטמא בכעדשה וכדאיתא לעיל בפרשתא ה':" + ], + [ + "(ד) לכם להביא וכו'. דמלת \"לכם\" יתירא דהוה ליה לכתוב \"אשר היא לאכלה\" ודרשו דהוא ריבוי לבהמה טמאה ואף דכתיב \"לאכלה\" אשמועינן קרא דלא נימא להיפך והוי דרשינן \"מן הבהמה\" מקצת מ הבהמות דהייו דוקא טמאה אבל טהורה אינה מטמאה כלל [זית רענן]:", + "שתטמא במשא. פי' למעלה ריבינו בהמה וחיה טמאה וטהורה לטומאת אברים וכאן ריבה לטומאת שאר בשר נבילה. ומה דאמר במשא משום דמגע נבילה של בהמה טמאה כתיב קרא בהדיא – \"כל הנוגע בהם יטמא\" ואמרינן לעיל בריש פ\"ו דאתא קרא לאשמועינן דאפילו שחיטה אין מועיל לה לטהרה:" + ], + [ + "(ה) לאכלה להביא וכו'. סבירא ליה לתנא קמא דהוה ליה לכתוב \"אשר תאכלו אותו\", ובאמרו \"לאכלה\" משמע העומד לאכילה ואינו נאכל, ר\"ל שהיה מוכן לאכלו אילו נשחטה אמו:", + "ר' יוסי ב\"ר יהודה וכו' שחיטתו מטהרתו. אינהו מדמו ליה לטרפה ותנא קמא מדמה ליה למת ממש (שבת קלו, א):", + "או יכול אפילו בשעת חיבורן. לבשר:", + "תלמוד לומר יטמא. יו\"ד יתירא קדריש דהוה ליה לומר \"טמא\" ואמר \"יטמא\" לרבות בשעת חיבורן:", + "בנבלתה ולא בקולית סתומה. פי' אף על פי שיש בה כזית מוח ואף על פי שהוא שומר למוח. והטעם מפני שאינה מטמאה משום שומר אלא אם כן יכול ליגע בנבילה עצמה דהיינו נקובה כל שהוא משום דכתיב \"הנוגע בנבלתה\" – את שאפשר לו ליגע טמא:" + ], + [ + "(ו) ולא באלל המפוזר. פי' בשר שפלטתו סכין ויש כאן מעט שהעור מבטלו אף על פי שיש בכולו יותר מכזית:", + "תלמוד לומר טמא צריך לומר יטמא, וכן בכל הענין:", + "בנבלתה ולא בעור. ר\"ל עור שהפשיטו דאם נגע בו אינו טמא:", + "מפשיט לשטיח. הוא ענין בפני עצמו ור\"ל דאם הפשיטו לעשות מן העור שטיח לצורך מטה ושולחן דמפשיטו פשוט כדרך שאנו עושין אז כשהפשיט כדי אחיזה הוי חבור יד להוציא טומאה מן הנבילה אם נוגע בו ולהכניס טומאה לבשר אם טהורה היא וטפי מהכי לא הוי יד להכניס ולהוציא טומאה ושיעור כדי אחיזה מפרש בגמרא (חולין קכג, א) דהוא טפחיים:", + "ולחמת. אם מפשיטו כפול לצורך חמת כעין אותן שעושין לדבש ומתחיל מפיה והופכו כלפי זנבה:", + "עד שיוציא את כל החזה. הוי חבור והנוגע בעור כנוגע בבשר, בין ליטמא בין לטמא, מפני שהחזה קשה להפשיט מכל האברים לפיכך קודם שיוציאנו מקרי העור מחובר לבשר:", + "פחות מכשיעור. דהיינו פחות מכדי אחיזה הוה אמינא דלא חשוב יד [כל זה ביארנו לפי דעת רש\"י וראב\"ד וכפי גירסתנו בגמרא שם דף קכג ע\"ב ועיין בהגהות הגר\"א]:", + "ולא בעור שאין עליו כזית בשר. בין כשנוגע בעור ובין כשנוגע בבשר דבנבילה בעינן שיהיה בה שיעור נבילה והוא כזית ופחות מכזית לא הוי נבילה אף שהעור משלימה לכזית ואשמועינן דאין שומר מצטרף לטומאה חמורה של טומאת נבילות:", + "או יכול שאני מוציא וכו'. ומסיק בגמרא דהיינו אפילו יש בבשר גופא כזית הוה אמינא דכיון שאין נוגע בבשר אלא בעור שכנגדו מאחוריו יהיה טהור. תלמוד לומר \"יטמא\", דכיון שיש בבשר שיעורא העור הוי שומר לו ומכניס ומוציא טומאה:", + "לא בכשני חצאי זיתים שעל גבי העור. היינו אפילו אם נגע בהבשר והטעם דלא קרינא ביה \"והנוגע בנבלתם\" (ויקרא, יא) דאין בכל נגיעה כשיעור נבילה ושתי נגיעות אין מצטרפות:", + "תלמוד לומר והנושא יטמא. והרי זה נושא את הנבילה:", + "הנוגע והנושא. קראי גבי הדדי כתיבי בההיא נבילה דכתיב בה הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא יטמא:", + "הכי גרסינן ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן וכולי, דאף על גב דלא הוי כזית מעורה במקום אחד מכל מקום כיון דלאו עור הוא הוי חבור שהמסיט שני חצאי זיתים ביחד טמא:" + ], + [ + "(ז) יכול תהא נבלת בהמה וכו'. דנפרש קרא כפשטיה דעל האכילה טעון כיבוס בגדים שכן אמר \"והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו\":", + "בבית הבליעה. שתחב לו חבירו בבית בליעתו שלא נגע ונשאה מתחלה:", + "תלמוד לומר. בפרשה אמור:", + "נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה. ועל כרחך בנבלת עוף טהור מיירי שאינה מטמאה אלא באכילה דאי בנבלת בהמה למה הזהירם על האכילה משום טומאה, הא במגע ובמשע נמי מטמאה. אלא לאו בנבלת עוף טהור מיירי וממילא שמעת מיהנ שאין לך דבר שמטמא בבית הבליעה אלא נבלת עוף טהור בלבד שהרי לא דיבר הכתוב אלא במי שאין לו טומאה רק אכילה ואינו מדבר בנבלת בהמה שמטמאה מקודם:", + "תלמוד לומר בה. בה בגדים טמאים בבית הבליעה ולא באחרת:" + ], + [ + "(ח) יכבס יכול וכו'. האי ברייתא איתא כולה לעיל בסוף פ\"ה דמיירי שם לענין נושא אבר מן החי וכאן מיירי לענין נושא נבילה ופירשנוה שם עיי\"ש:", + "תלמוד לומר בגד בגדים צ\"ל בגד בגדיו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) להוציא את היתושין שבכליסין. כלמר שהן מותרין דלאו שורץ על הארץ נינהו ומוקים לה בחולין (דף סז:) דאיתלע פרי לאחר תלישה אבל בעוד שהיא מחוברת אסורה מן התורה וכדלקמיה בסוף הלכה ב':", + "את המאכיל. הקטן כאוכל הוא עצמו [ראב\"ד]. וכן משמע ביבמות (דף קיד.) אלא דשם נפקא ליה מ\"לא תאכלום\" - קרי ביה לא תאכילום, ועי\"ש ברש\"י:" + ], + [ + "(ב) השלשולין. אותם התולעים הארוכין שיוצאין מן הארץ שאין להם לא יד ולא רגל:", + "ואת הדומה לדומה. שיש מינין שאין הולכין על גחון ממש אלא שהם מתגלגלין על מעיהן כעין נחש והשלשולין:", + "עקרב והחיפושית הולכים על ארבע רגלים ארוכים וחזקים והחיפושית יש לה יותר מארבע רגלים אלא שהעליונים אין משמשין כ\"כ ויש מינין אחרים דומי להם אלא שאין רגליהם ניכרין כל כך:", + "מרבה רגלים זה נדל. שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן ולכאן:", + "עד כל מרבה להביא את הדומה וכו'. כי יש מינין שהן מרבה רגלים קרובים לנדל ויש אחרים מועטים מהם אבל מכל מקום יש להם יותר מארבעה ומשום הכי תנא \"את הדומה ואת הדומה לדומה\":", + "להביא את התולעים שבעיקרי זיתים. פי' שהתליע הפרי בעוד שהוא בעיקרו במחובר:", + "תלמוד לומר לא יאכלו. הוא הפסוק שרמז עליו בראש הפרק:" + ], + [ + "(ג) להביא את שפירשו לארץ וחזרו. פי' אפילו נוצרו בתוך הפרי אחר תלישה כיון שיצאו ממנו ויצאו חוץ לפרי אף על פי שחזרו לתוכו כבר נאסרו, ד\"שורץ על הארץ\" קרינא בהו:", + "יכול טומאה חמורה. אם אכלן דהיינו שיטמא אדם וכלים:", + "תלמוד לומר ולא תטמאו בהם. ר\"ל שאינו נטמא על ידם:", + "יכול לא יהו פוסלים את הגוף. פי' שאף גופו לא יפסל על ידי שיאכלן ויהיה רשאי לאכול בתרומה. תלמוד לומר \"ונטמתם בם\" וכדי שלא יהא סתירה בפסוק שתחלה כתב \"ולא תטמאו בהם\" ואחר כך כתב \"ונטמתם בם\" לכך אמרינן ד\"ולא תטמאו בהם\" היינו שאינו נטמא טומאה חמורה , \"ונטמתם בם\" היינו שעל כל פנים נפסל גופו מלאכול בתרומה. וביומא (דף פ.) מסיק דהוא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לכדלקמיה:", + "יכול אף דמם וחלבם וכו'. אף על גב דבעלמא קיימא לן דם שרץ כבשרו, הכא לענין טומאת גויה שהוא דרבנן דמדאורייתא אין אוכל מטמא את הגוף, אפשר שהקילו לענין דם וחלב <החי\"ת קמוצה> ומיירי שתחב לו חבירו בבית הבליעה דאי לאו הכי הלא נטמא בנגיעה:", + "ובאדרת אליהו ראיתי שהוא מפרש דעיקר קרא ד\"אל תטמאו בהם\" כולל גם אכילת נבלת בהמה ו\"בם\" מיעט רחמנא דאין על חלב ודם טומאת נבילה וממילא אוכלין הנוגעין בהן טהורין ואדם האוכל אינו נפסל גופו. ולפי דבריו משמע דלא קאי כלל אשרצים ואדם האוכל דמו יהא נפסל גופו מלאכול בתרומה:", + "סופכם ליטמא בם. היינו להיות נמאסים וטמאים לפני הקב\"ה. אי נמי משום דעבירה גוררת עבירה וכמו שאמרו ביומא (דף לח.) \"אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה\" ופירש\"י \"מניחין אותו ליטמא\". ופירוש הפסוק אל תטמאו בהם משום דאם תטמאו נטמאתם תמיד בם:", + "כשם שאני קדוש וכו'. הוא ביאור על מה שכתוב \"כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם\" דהיינו כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם - קדשו עצמכם למטה:", + "כשם שאני פרוש ומובדל מגשמיות כך אתם תהיו פרושים מהנאות גשמיות אלא הוראת השכל לבד שזהו גדר הקדושה [קרבן אהרן]:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן כי קדוש אני : כשם שאני קדוש וכולי אף שכבר אמר הש\"י זה למעלה בפסוק הקודם – חזר לומר כאן להורות להם שהיציאה מארץ מצרים היה בשביל זה לקדש אותם ולפרוש אותם מכל טומאה ותאות העולם כשם שהוא קדוש:" + ], + [ + "(ה) והעוף אינו מטמא במגע ובמשא. כדילפינן לעיל מקרא דנבילה וטרפה לא יאכל לטמאה בה – אין לך אלא מה שכתוב בה לא יאכל לטמאה בה:", + "בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה. אם תחב לו חבירו בבית הבליעה [דאילו אם בעצמו אכל הרי נושאה] כדתניא לעיל:", + "מה בהמה בשחיטה. יוצאה מידי נבילה כדכתיב \"ושחט את בן הבקר\" וקרא הכי קאמר אחר שביאר ענין נבילות אמר זאת התורה המוציאה לבהמה מידי נבלות שוה לבהמה ולעוף:", + "אי מה בהמה בשנים. בפרק ב' דחולין (דף כז.) ילפינן שם מקרא דדוקא בשנים והיינו לכתחלה ובדיעבד סגי ברוב שנים:", + "תלמוד לומר זאת. מיעוטא הוא לומר דנשתוה רק דבעינן שחיטה ובזה יצא מכלל נבילה ולא בשיעור השחיטה אלא בעוף סגי בסימן אחד או ברובו:", + "העוף הכשרו מן הצואר. דהיינו מליקתו אף בהמה הכשרה דהיינו שחיטתה מן הצואר:", + "תלמוד לומר ראשו. \"ומלק את ראשו ממול ערפו\" דהיה לו לומר \"ומלק את הראש\" ואמר \"ראשו\" למעוטי בהמה:" + ], + [ + "(ו) להביא את הדגים. שגם בהם צריך להבדיל וכן בחגבים:", + "ולמה בא להבדיל. פי' בשלמא תורת הבהמה והעוף נכתב לכדאמרן לעיל בברייתא אבל אלו למה נכתבו כאן. לא נכתבו אלא להבדלה בלבד שחייב אדם להכיר אותם ולהבדיל בין הטהורים והטמאים שלא לשנות בפיו בלבד אלא שידע ויכיר אותם איזה טמא ואיזה טהור וכל זה כדי שלא יטעה כשיבוא לידי מעשה:" + ], + [ + "(ז) והלא כבר הם מפורשים. סימניהם בתורה ולמה אמר \"להבדיל\" דמשמע שאנו הם המבדילים:", + "בין טמאה לך. פי' שאינה טמאה מצד עצמה אלא טמאה לך בסיבתך שלא נשחט כראוי או טהורה ללך בסיבתך שנשחט רובה ובזה טיהרת אותה ובזה צריך הכרה והתבוננות ולפיכך נאמר \"להבדיל\":", + "רובו של קנה. אחר שנשחט הוושט:", + "לשנשחט חציו. אחר שחיטת הוושט שבזה היא נבלה:" + ], + [ + "(ח) בין טרפה כשרה לטרפה פסולה. פי' טרפה כשרה מוכה היא בגופה אלא שהיא כשרה כגון נקובת הגרגרת נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח וכיוצא בהן ששנו חכמים כשרות בבהמה ובעוף:", + "ליתן אזהרה לחיה. פי' לחיה טמאה אף על פי שחיה בכלל בהמה לסימנים בא הכתוב ליתן אזהרת לאו מיוחד לאכילתה:" + ] + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם בענין הזה. היינו אפילו נתגיירה תיכף אחר הלידה בתוך ז' לזכר ושבועיים לנקיבה אין עליה טומאת לידה:", + "תלמוד לומר אשה. דשם 'אשה' כולל לכל אשה מאיזה מין שיהיה, בין בת ישראל ובין גיורת ושפחה, דכולהו שייכי במצות:", + "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים מה תלמוד לומר. פי' למה לו לכתוב אחר כך כאן פרטי דיני הטומאה \"ואל המקדש לא תבוא\" כיון שכתב \"וטמאה שבעת ימים\" ממילא ידעינן דאסורה לבוא למקדש:", + "בין מאחוריו. ר\"ל הנודע במקדש מאחוריו:", + "תלמוד לומר ואל המקדש לא תבוא. משמע דוקא מתוכו היא מוזהרת ולא מאחוריו:" + ], + [ + "(ב) יכול יולדת הקלה. שהקיל בה הכתוב בדם טוהר מה שאין כן בשארי רואי דם כגון זבה ונדה:" + ], + [ + "(ג) הבא מידי טומאה חמורה כיולדת. וכן נדה וזב וזבה שטומאה יוצאת מגופן ועושין משכב ומושב עליהן הזהיר הכתוב בביאת מקדש:", + "טמא מת וכו'. פי' כגון טמא מת ואף על גב דבפרשת חוקת כתיב בהדיא \"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא את משכן ה' טמא\" – התם לעונש והכא לאזהרה [זית רענן]:", + "וכל המטמא את האדם מנין. היינו כגון אדם שנטמא על ידי שרץ ונבלה מנין שאף הוא הוזהר על ביאת מקדש:", + "תלמוד לומר ולא ימותו וכו' לרבות את כולם. ר\"ל וכן הושוו לאזהרת \"והזרתם\" האמור בתחלת המקרא וכן לאזהרת \"ואל המקדש לא תבוא\" האמור ביולדת:" + ], + [ + "(ד) וילדה פרט לשילדה וכו'. דתיבת \"וילדה\" יתר הוא דהא כתיב \"כי תזריע\" אלא להורות דבר אל בני ישראל וידלה, ר\"ל מעת שתדבר ויצטוו על זה אבל מי שילדה מקודם איננה טמאה למפרע:", + "או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור. דהייתי דורש דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע - שהזריעה גופא דהיינו תחלת היצירה צריך להיות אחר הדבור דוקא ואז היא טמאה:", + "ממקום שמזרעת. מדכתיב \"אשה כי תזריע וילדה\":", + "פרט ליוצא דופן. שעל ידי סם נפתחו מעיה ונתרפאת:", + "הרי הוא כילוד. לענין טומאת לידה והקרא ד\"כי תזריע\" לדידיה אתא לאורויי דאפילו הולד נימוק כעין זריעה אמו טמאה לידה:", + "שהוא פטור מחמש סלעים של בן. דפטר רחם אמר רחמנא:" + ], + [ + "(ה) אשה וכו' זכר מה תלמוד לומר. פי' דאפילו אי לא כתב זכר הוי ידעינן דאזכר קאי מדכתיב בתריה \"וביום השמיני וגו'\":", + "מנין ליוצא מת וכו'. פי' להכי כתב \"זכר\", כל שהוא זכר, בין חי בין מת:", + "הריני דן. פי' מקל וחומר ידעינן זה ולא איצטריך קרא להכי:", + "שאינו מטמא את אמו וכו' טומאת שבעה. פי' כי היא עצמה אף על פי שטמאה שבעה אינה צריכה הזאת שלישי ושביעי וכל שכן האדם והכלים שעמה באוהל ואף על פי כן מטמא את אמו טומאת לידה למשכב ולמושב ולקרבן:", + "היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל. כמאמר הכתוב \"כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים\":", + "כל דין שאתה דן וכו'. ודין זה יש בו להקל שאם אתה נותן לו ימי טומאה מן הולד מת כמו כן תתן לו ימי טהרה ממנו:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא בן תשעה. כזמן לידה של רוב נשים:", + "תלמוד לומר וילדה זכר כל שתלד. היינו כל מין לידה שתלד טמאה:", + "סנדל. מפרש בגמרא חתיכת בשר עשויה כמין לשון של שור ומפני שיש לו צורת סנדל קרי ליה סנדל והוא רגיל לבוא עם הולד:", + "שליא. כמין קרום שהולד מונח בתוכו וקבלו חז\"ל שאין שליא בלא ולד:", + "ושפיר מרוקם. שתראה בו צורת אדם אם יבדקוהו כפי מה שאפשר ואמרו בגמרא מאי מרוקם? אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו והוא כעדשה ושתי עיניו כשני טיפין של עיני זבוב ומרוחקין זה מזה ושני חוטמין כשני טיפי זבוב ופיו מתוח כחוט השערה וגופו כעדשה וחתוך ידים ורגלים אין לו:", + "מחותך. אברים אברים:", + "תלמוד לומר כי תזריע וילדה. שסמך \"וילדה\" ל\"כי תזריע\" לומר כל זרע שתלד:" + ], + [ + "(ז) שיש בו מצורת אדם. בגמרא איתא דחכמים סברי דאפילו רק מקצת צורתו כגון חצי פרצופו דומה לצורת אדם גם כן בכלל ולד הוא וטמא:" + ], + [ + "(ח) בריית ראש שאינה חתוכה. אלא כלו שלם כעין דף ואין בו חתוך אברים וצורה:", + "וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא. דהיה לו לומר \"יטמאו שבעת ימים\" ד\"יהיה\" קאי גם אולד דוגמת \"וביום השמיני\" דקאי אולד ומדכתיב \"וטמאה\" להורות דדוקא האם שהולידה היא שטמאה ולא הולד:", + "והלא דין הוא. שיהא הולד טמא ולזה אצטריך למעוטי:", + "שהולד גרם לה טומאה. שהוא הביא לה הטומאה ולא מעצמותה:", + "שגרם לטומאה. כדכתיב \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\":", + "שאין לו טומאה. פי' שאין טומאה יוצאה מגופו בעוד שהוא חי, תאמר בולד שטומאה יוצאה מגופו שהרי אמרו תינוק בן יומו מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת הואיל ויש לו טומאה יהא טמא טומאת לידה כאמו:", + "תלמוד לומר היא. היינו מה שדקדק בלשון \"וטמאה\":" + ], + [ + "(ט) שתספור שבעה לולד האחרון. שאם ילדה תאומים ויצא האחד ביום ראשון והשני למחר מן השני מונה בין לטומאה בין לטהרה:", + "הלא דין הוא. ולמה לן קרא לזה:", + "אלא לטומאה האחרונה. שנטמאה על ידי המת:" + ], + [ + "(י) כשהיא מיטמאה בדמים. דהיינו בנדה דמדאורייתא אינה סופרת שבעה אלא לראיה הראשונה:" + ], + [ + "(יא) שהיא ממקום אחר. שבא לה על ידי הולד מטומאת המת שהוא גם כן על ידי מקום אחר:", + "תלמוד לומר וילדה וטמאה וכו'. היינו דהיה לו לומר \"ותלד זכר\" דומיא ד\"תזריע\" שהוא לשון עתיד אלא כתיב \"וילדה\" שהוא לשון עבר אלא שהוי\"ו הופכו לעתיד להורות שכבר ילדה הכל ואחר כך תספור שבעת ימים. ואף על גב דאמרינן דמולד שני מונה ימי טומאה וימי טהרה – לאו משום דולד ראשון בטל לגמרי, שאם ילדה נקבה בתחלה וביום שני ילדה זכר נותנתין לה ימי טומאה וימי טהרה של נקבה והכי מוכח בפרק המפלת (דף כה:) בשמעתא דסנדל [ראב\"ד. ועיין שם שהאריך בזה מסוגיא דכריתות (דף ט.)]:" + ], + [ + "(יב) יכול בין סמוכים וכו'. דסלקא דעתך אלו ז' ימים לנקיים וקאמר יכול בין סמוכים שעשתה נקיים כל שבעה זה אחר זה ובין מפוזרים פי' לאחר שפסקה עשתה שלשה ימים נקיים ושוב ראתה ושוב עשתה ד' ימים נקיים שבין כולם הפרישה ז' ימים נקיים ולאחר כן תטבול לישב על דמי טהרה. תלמוד לומר \"כימי נדת דותה תטמא\". מה ימי נדתה סמוכין דנדה משראתה ראיה ראשונה מונה ז' ימים סמוכין בין ראתה ובין לא ראתה והכי נמי יולדת ולא מיירי בנקיים:" + ], + [ + "(יג) מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה. שאין זיבה אלא לאחר נדה כדכתיב בזבה \"בלא עת נדתה\", כך ימי לידתה אינן ראוין לזיבה שאפילו ילדה בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה וראתה כל ז' לא נעשית בהם זבה ומשבעה ואילך הרי היא בימי טהור בליל ז' וטהורה לבעלה:", + "ומה ימי נדתה אין ספירת שבעה. של נקיים עולה בהן כי לעולם ספירת שבעה נקיים של זיבה אינן יכולין לבוא בימי נדה כי ימי נדה אין חלין עליה עד שתסתלק מזיבות ומספירת ז' נקיים, אם כן אין ספירת ז' נקיים של זיבות עולה בימי נדתה דלא אפשר לימי נדה להיות כל זמן שלא כלו ימי ז' נקיים של זיבות. אף ימי לידתה אין ספירת שבעה מהם, דהיינו אם היתה זבה קודם לידה וצריכה לספור ז' נקיים לזיבות וילדה ואינה שופעת דם בימי לידה – אפילו הכי אותן הימים אין עולין לה לז' נקיים לזיבתה דחשבינן לימי לידה כיון שהכתוב טימאן כאילו היתה שופעת דם כל הזמן ההוא אפילו אם היתה לידה יבישתא:" + ], + [ + "(יד) דותה תטמא. קרא יתירא דהוה ליה לומר \"כימי נדה\" ולשתוק:", + "לרבות בועלה. בימי נדה דטמא ז' כבועל נדה והיינו אפילו היתה לידה יבשתא וגם לרבות כל הלילות שטמאה כנגד דאף על גב דכתיב \"וטמאה שבעת ימים\" הרי הוקשה לנדה ובנדה דרשינן \"תהא בנדתה\" לרבות הלילות:", + "היולדת בזוב. שראתה ג' ימים רצופים מתוך י\"א יום ואחר כך ילדה:", + "עד שתשב שבעה נקיים. אחר ז' ימי הלידה דאין ימי הלידה עולין לה לספירת שבעה ואפילו לא ראתה דם בהן כדלעיל בברייתא הקודמת. [ומכל מקום איצטריך היקשא דלעיל דאי לאו הכי הוי אמרינן דיצטרך ימי לידה לספירת ז' נקיים אם לא ראתה בהן דם ומה דאמרינן נקיים היינו נקיים מדם סגי]:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בשמיני. פי' היה לו להכתוב לכתוב \"ובשמיני ימול וגומר\" וכתב \"וביום\" להורות דדוקא ביום:", + "מנין לתשעה ולעשרה וכו'. כגון אם נולד בין השמשות נימול לתשעה שהרי מונין יום שמיני ממחרת ושמא בין השמשות היה יום נמצא נימול לט':", + "ולעשרה. כגון שנולד בין השמשות של ערב שבת ואי אפשר למולו בשבת הבא דשמא ט' הוא והוי מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד אחר שבת שהוא עשירי:", + "לי\"א. אם חל יום טוב אחר השבת ומילה שלא בזמנה אין דוחה יום טוב וצריך להמתין על יום ב' שהוא ספק אחד עשר:", + "ושאר כל הנימולים. שלא בזמנן כיון שהיה חולה ביום ח' וצריך להמתין עד שיבריא:", + "תלמוד לומר וביום. ר\"ל מוי\"ו יתירה:" + ], + [ + "(ב) צריך לאומרו. האי \"וביום\" ואיינו מיותר לדרשא:", + "הכי גרסינן וטמאה שבעת ימים ובשמיני ימול. פי' אילו היה נאמר \"ובשמיני ימול\" הייתי אומר שאין שמיני זה לימים האמורים אלא לשמונה ימים אחרים ואם כן זמן מילה ליום ט\"ו. תלמוד לומר \"וביום\" דאחר דאמר \"ימים\", \"וביום\" משמע דשמיני הוא לימים האמורים מקודם:" + ], + [], + [ + "(ד) הא מה אני מקיים השמר בנגע הצרעת. שהוא לאו לקציצת בהרת, דכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וקאמר קרא דהשמר שלא לקוצו כי אם לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וגו':", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|בשר ריבויא הוא ולדרשא:" + ], + [ + "(ה) ואין הספק דוחה את השבת. דהאי \"ימול ערלתו\" על \"ביום השמיני\" קאי דמרבינן מניה לעיל אפילו בשבת וקאמר דדוקא אם הוא ודאי מצוה למול ערלתו אבל אם הוא ספק כגון שאין אנו יודעין אם הוא בן ז' חדשים או בן ח' דהרי הוא כמת ואין מילתו מצוה, אינו דוחה:", + "אנדרוגינוס. ספק הוא ונולד בין השמשות נמי ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר:", + "אנדרוגינוס דוחה. דערל זכר קרינא ביה:", + "וחייבים עליו כרת. אינו מדוקדק דעל האב אינו רק חיוב מצות עשה. ובגמרא איתא וענוש כרת ועל עצמו קאי כשיגדיל ולא מל את עצמו:", + "הכי גרסינן ולא נולד בין השמשות וכולי", + "שבית שמאי אומרים צריך להטיף כו'. דחיישינן שמא ערלה כבושה היא ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי:" + ], + [ + "(ו) אמר ר' שמעון ב\"א לא נחלקו בית שמאי ובית הלל וכו' שהוא צריך להטיף. היינו בחול ומפני שהיא ערלה כבושה ר\"ל חיישינן שמא ערלה כבושה היא ובשבת לכולי עלמא אין צריך להטיף [כן הוא דעת רבה ור\"נ שבת דף קל\"ה בגמרא]:", + "על גר. דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול:" + ], + [ + "(ז) ושלשים יום יכול בין סמוכין בין מפוזרין. פי' שאם הפילה תאומים האחד תחלה והשני הפילה משהתחילה ימי טהרה של הראשון ונמצא שהפסיק ביניהם ימי הטומאה של ולד השני ולר' יהודה דאמר בכריתות (דף ט.) דולד ראשון הוא העיקר לקרבן יכול דלאחר השלמת ימי הטהרה של הראשון ימנה להשלים עוד לימי טהרה אותן הימים שהפסיקה בטומאה על ידי לידה השניה ונמצא שיהיה ימי טוהר שלה מפוזרין תלמוד לומר יום. מה יום כולו אחד אף שלשים כולן רצופין בעינן וכיון דנפסק אין צריך להשלים עבור הימים שהפסיקה ביניהם כ\"ז פירשתי לדעת רש\"י בכריתות (דף ט.) אולם דעת הראב\"ד בעניננו לפרש לדעת ר' יהודה דהברייתא אזלא כוותיה כדאמר שם בגמרא] דכיון שהפסיקה ימי טוהר של הראשונה מפני ימי טומאת לידה שניה שוב אין מונין לה ימי טוהר לראשונה כלל דבעינן דוקא רצופים וליכא ובפרט לידה שניה לדעת ר' יהודה אין מונין דכמאן דליתא דמיא:", + "וג' בין סמוכים בין מפוזרים. היינו שאם ספרה השלשים ונשארו השלשה וילדה ולד שני בתוך אותם השלשה יכול תחזור ותשלים ימי הטומאה אשר הפיקה מחמת לידה השניה לימי טוהר שלה תלמוד לומר ושלשים יום ושלשת ימים הוקשו שלשה לשלשים שאין צריך להשלים:", + "ושלשים יום ושלשת ימים מה תלמוד לומר. פי' כיון שמצינו בנקבה שכפל בה ימי טומאה מן הזכר וס\"ו יום לימי טהרה ממילא ידעינן דימי טהרה של זכר חצי ימי טוהר של נקבה הם ודרשה של סמוכין נילף גם כן משם כדלקמן פ\"ב הלכה ג' ועל זה משני שיכול וכו':", + "תשב להביא וכו'. דהאי \"תשב\" יתירא, דהיה לו לומר \"ול\"ג יום בדמי טהרה\":", + "המקשה . היינו דמים הבאים מפני חבלי לידה והיה הקישוי נמשך ג' ימים בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה כיון שבקושי ראתה אין זו יולדת בזוב ובתוך הקושי טהורה לבעלה:", + "יכול תהא טהורה מן הנדה. כלומר אפילו קשתה בימי נדה:", + "תלמוד לומר דותה תטמא. דמלת \"דותה\" יתירא דהוה ליה לומר \"כימי נדתה תטמא\" ואמר \"דותה\" שכל מה שתהא דוה בימי נדה הכל טמא משום נדות:", + "אף על פי שהיא רואה. דם דאי לאו כן הוה ליה לומר \"תשב בטהרה\" ואמר \"בדמי\" להורות שהדמים בעצמם שהיא שופעת טהורים והוא שטבלה לסוף טומאת לידתה:" + ], + [ + "(ח) יכול אף למעשר שני דאקרי נמי קודש דכתיב בסוף בחוקותי \"וכל מעשר הארץ וגו' קודש הוא להשם\":", + "מה מקדש וכו' נשמה. שהטמא הנכנס למקדש חייב כרת אף אזהרת הקודש הוא בתרומה שהאוכלה בטומאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "אי מה מקדש וכו' אף קודש. ר\"ל דלמא כונת הכתוב לאסור עליה דוקא מין קודש שעונשו כרת כמקדש והוא בשר קודש לאפוקי תרומה שהוא רק במיתה בידי שמים:", + "אף מקדש משמע נגיעה. היינו דוקא בנגיעה לאפוקי הנכנס בארון שאין רגליו נוגעות ברצפה ולא בכותלים:", + "תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא. והרי בא:", + "עד מלאת ימי טהרה. ד\"טהרה\" יתירא הוא דהוה ליה לומר \"עד מלאת הימים\" אלא לרבות יולדת נקבה שהיא כמו כן מוזהרת על ביאת מקדש ואכילת קדשים כיולדת זכר אף שלא נזכר בה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) נקבה אין לי אלא נקבה. ר\"ל נקבה ודאית והוא הדין זכר ודאי, מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס לימי טומאה וטהרה:", + "תלמוד לומר ואם נקבה תלד. ופי' דהאי \"תלד\" יתירא דהיה לו לומר \"ואם נקבה וטמאה שבועים\", אלא להורות שאין הדבר תלוי אלא בלידה ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ומחמת שהוא ספק נותנין לה ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה:" + ], + [ + "(ב) שומעים אנחנו שבעים. מפני שהוא חסר ויש אם למסורת:", + "לא הייתי צריך להזקק לכם. פי' לזה הטעם מפני שיש אם למקרא ושבועיים קרינן:", + "אלא זו תשובה לדבר. פי' ולא עוד אלא שיש תשובה על הטעם שאמרתי לכם טימא וטיהר בזכר וכו':", + "או כלך לדרך זו וכו'. פי' אם אנו באין לדון אחר דעתנו יש קל וחומר שאין צריך אלא שבעה ימים לימי טומאה ורק שגילתה לנו התורה ואם כן אין אנו יודעין כונת התורה וע\"כ אמיתת הדבר דהקריאה הוא שבועיים ואזלינן בתר המקרא:" + ], + [ + "(ג) וששים יום יכול בין סמוכין וכו'. כולה כדפרשינן לעיל בפרק הקודם בהלכה ז', עיי\"ש:", + "וששים יום וששת ימים מה תלמוד לומר. פי' מעצמנו אנו יודעין זה כשם שטומאתה כפלים בזכר כך טהרתה כפלים בזכר ומשני שהייתי דן ק\"ו בהיפך:" + ], + [ + "(ד) תשב. על דמי טהרה:", + "המקשה בתוך שמונים. שנשתהה הולד אחר חבירו שני חדשים וחצי; אחד נגמרה צורתו באמצע שביעי, ואחד נגמרה לסוף תשיעי:", + "טהורין. דכל תוך מלאת הוי דם טוהר:", + "עד שיצא הולד. יצא הולד טמאה לידה:", + "ומה אם במקום שהחמיר. בשאר יולדת בדם שופי שלפני הולד דהיינו כשעומדת בימי זיבות ושפעה בשופי [היינו שלא בקושי] כרגילתה ושפעה ג' ימים קודם שילדה הויא זבה:", + "היקל בשופי שלאחר הולד. בשופעת בימי טהרתה ואפילו עומדת בימי זיבות הקיל עליה שהדמים טהורין:", + "מקום שהיקל בקושי שלפני הולד. אם עומדת בימי זיבות וקשתה ושפעה דמים מחמת ולד היקל עליה שאינה זבה:", + "אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד. שאם קשתה מחמת לידה שניה ושפעה דמים שהן טהורין:", + "דיו לבא מן הדין. כגון קושי של תוך מלאת שאנו למדים מקושי שלפני הלידה:", + "להיות כנדון. כקושי שלפני הלידה:", + "אבל טמאה טומאת נדה. פי' אם קשתה בימי נדה נדה:", + "הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת. שלא נלמוד קושי שלאחר הולד מקושי שלפני הולד דהכא הוא דאיכא למימר דיו בקושי שלאחריו להיות כקושי שלפניו שהרי ממנו אנו למדים. אלא הכי גמרינן: מקום שהיקל בשופי שלאחריו אינו דין שנקל בקושי שעמו, שעם השופי דהשתא יליף בקושי שלאחריו דטהור לגמרי וליכא למימר ממה היקל מטומאת זיבה כדקאמר:", + "דיו לבא וכו'. שהרי סוף סוף הקל וחומר אינו נידון אלא מכח קושי שלפניו כדקתני ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) אינה מביאה בתוך מלאת. פי' כמו שיש מחוסר זמן בגופו של קרבן כגון בתוך שמונה, כך בבעלים כשהם מחוסרי זמן אינם ראוים להביא קרבנם:", + "יכול לא תביא על הולדות הראשונים. פי' שכבר ילדה ונתחייבה אלא ששהתה קרבנותיה שעברה כבר שנה ולא הביאה ועתה תרצה לשלחו בתוך מלאת של ולד אחרון, יכול לא תביא? תלמוד לומר תביא. ר\"ל כיון שהוא לאחר מלאת של ולד ראשון קרינן בה ובמלאת תביא. והרמב\"ם בפ\"א ממחוסרי כפרה נראה שהיה לו גירסא אחרת בברייתא זו:", + "לבן לחייב וכו'. פי' הוה ליה למכתב רק \"ובמלאת ימי טהרתן\" וזכר או נקבה כבר כתוב למעלה:", + "על כל בן ובן. היינו שאם ילדה עכשיו ולאחר השלמת ימי טהרתה הפילה או ילדה הרי היא חייבת קרבן על כל ולד וולד. ועיין לקמן הלכה ו':", + "אור לשמונים ואחד. פי' ליל שמונים ואחר שכבר יצאו כל שמונים של נקבה אלא שעדיין לא הגיע ליום של אחד ושמונים ואינה ראויה להביא קרבנה וקסברי לילה אין מקרי מחוסר זמן. אי נמי משום דקרבייה רחמנא דכתיב \"או לבת\":", + "שבית שמאי פוטרים מן הקרבן. מלידה שניה אף על גב דלאחר מלאת היא הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן דכתיב (ויקרא, ז) \"ביום צוותו\", הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:", + "אי אתם מודים ברואה אור לשמונים ואחד שהיא טמאה. נדה, מפני שכבר כלו ימי טוהר שלה ואם כן אחר מלאת היא:", + "אמרו להן בית שמאי אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן. הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש ברייתא זו ורבינו שמשון משאנ\"ץ גורס \"אמרו להן בית שמאי אבל\" (והוא לשון אמת וקבלת דברים כמו \"אבל שרה אשתך\"), וכל שאר הלשון אינו גורס:", + "אמרו להן בית הלל מ\"ש אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד. פי' כמו ביום שמונים ואחד לכולי עלמא מקרי זה 'אחר מלאת', והוא הדין אור ליום זה גם כן ויחייב להביא קרבן שני:", + "אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן. פי' כאילו אמר ועוד אם שיוה לו לטומאה, ושתי קושיות הקשו בית הלל לבית שמאי וגם הם השיבו על שתיהן וכדלקמיה. ופירושו אם שיוה לו דהיינו שדומה אור של שמונים ואחד ליום שמונים ואחד שהדמים שראתה בהן נטמאה על ידן, לא ישוה לו לקרבן בתמיה:", + "שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. דהיום הוא ראוי להקרבת קרבן ולא לילה וכל זמן שילדה ועדיין לא הגיע זמן הקרבת קרבן הכל בכלל ולד ראשון:", + "שלא יצאה לשעה שהיא ראויה [להביא] בה קרבן. שאין קרבן יחיד קרב בו ומכל מקום אתם מודים בזה שחייבת קרבן:", + "ראוי לקרבן צבור. ומקרי זה שעה הראויה להביא קרבן:" + ], + [ + "(ב) הרואה דם אינה מוכחת. פי' לקושיא שאמרתם למה לא נלמוד קרבן מן הטומאה תשובתכם דאין ללמוד זה מזה שהמפלת תוך מלאת לכולי עלמא דמיה טמאין ופטורה מן הקרבן:", + "כשהוא אומר או לבת להביא וכו'. ומה דאמרי לעיל טעם אחר לדבריהם דבית שמאי קאמרי לדידכו דלא סברי האי ריבויא אודו לן מיהת מצד הסברא ודחו את דבריהם:" + ], + [ + "(ג) שנתו שלו וכו'. דהיינו מיום אל יום מעת לעת ולא שנה למנין עולם שלא תאמר נולד לו יום אחד לפני ראש השנה תעלה לו לשנה וכשנכנס בו יום אחד אחר ראש השנה תחשוב אותו לשנה שניה:", + "או זה או זה. דכונת הכתוב לתת לו רשות באחד משתי אלו איזה שירצה אבל לא בהמה כלל:", + "והלא דין הוא. שיוכל להביא חטאת בהמה:", + "ומה אם במקום שלא כשרה וכו'. פי' כגון במצורע עשיר ובנזיר טהור או כהן גדול ביום הכפורים שמביאין חטאת ועולה של בהמה:", + "כאן שכשרה חטאת העוף וכו'. אינו דין שאם תרצה להביא הכל בהמה חטאת ועולה שיהא כשרה תלמוד לומר וכו':", + "או זה או זה. אבל לא באופן אחר:" + ], + [ + "(ה) והקריבו מה תלמוד לומר. דהיה לו לומר \"והקריבם\":", + "מעכבין אותה. פי' מלאכול בזבחים:" + ], + [ + "(ו) לאכול בזבחים. פי' אבל בתרומה מותרת לאכול מהעריב שמשה אתמול וביבמות (דף עד:) מייתי לה מקראי:", + "שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור. פי' כל דמים שהיא טמאה מהם בשאר הימים אינה טמאה מהם אלא אם כן באים מן המקור למעט דם המכה שבצדדין ודם העליה וכן אמרו (נדה יז, ב) משלו משל חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה דם החדר טמא שהוא דם המקור שהוא בא מבית הרחם:", + "והשחור. גם כן אדום הוא אלא שלקה והתם בגמרא מפרש להו להנך כולהו ומקראי:", + "וכמזוג. מים ביין:", + "כמימי תלתן. מים השורין בהם תלתן:", + "וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא ממנו:", + "הכי גרסינן תורת היולדת מלמד שהיא מביאה קרבן אחד על ולדות הרבה כיצד האשה שילדה ולדות הרבה. דכל היכא דכתיב \"תורת\" משמע רבים:", + "הכי גרסינן הפילה בתוך שמונים לנקבה וכו'. הוא חוזר ומפרש מה שאמר מתחלה ולדות הרבה וכגון שילדה נקבה ובתוך שמונים שלה חזרה והפילה נקבה ובתוך שמונים של השניה חזרה עוד והפילה ויצויר כל זה כגון שטבלה לאחר שבועיים דטומאה ושמשה ונתעברה והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירת הולד דהיינו נ\"ד ללידה ראשונה וחזרה והפילה לסוף נ\"ד של זו ולהכי נקט נקבה דבעינן דוקא כשהפילה הולד בתוך מלאת של לידה הקודמת (דלאחר מלאת חייב על כל לידה ולידה) ובזכרים ליכא למימר הכי דמלאת דזכר הוא רק ארבעים יום ואם הפילה בתוך ארבעים שלו מיא בעלמא הוא האי שני דאין הולד נוצר עד יום ארבעים ולא נחשב לולד:", + "וכן המפלת תאומים. אפילו זכרים כגון שנתעברה ג' והפילה אחד לאחר ארבעים יום והשני נשתהא ויצא בתוך ימי טוהר הראשון ושלישי בתוך ימי טוהר דשני – על כולם מביאה קרבן אחד על האחרון ופטורה:", + "ר' יהודה אומר וכו'. פליג בין אולדות בין אתאומין ואמר מביאה קרבן אחד על הראשון על הולד הראשון ולא על השני מפני שנולד בתוך מלאת של ראשון ומביאה על השלישי משום דהוא לא נולד תוך מלאת דלא חשבינן מלאת לשני דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחלת לידה ואינה מביאה קרבן על הרביעי הואיל ונולד תוך מלאת של שלישי אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון דהא עברו ימי טומאה דראשון ויצירת שני וטומאתו ויצירת שלישי דהוי טפי משמונים לראשון וגבי תאומים נמי דקפליג ר' יהודה כגון שנולד שלישי לאחר מלאת דראשון ועל מלאת דשני לא איכפת ליה דכמאן דליתיה דמי:" + ], + [ + "(ז) זאת תורת היולדת האשה וכו'. פי' תורת היולדת דמשמע קרבן אחד על ולדות הרבה להביא האשה וכו' דמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דלהכי רבייה רחמנא 'תורת' לקרבן אחד להתירה בזבחים אבל לא לפטרו ידי חובתו דכיון שהן ודאות חייבות להביאן כדאמרן לעיל \"לבן לחייב על כל בן ובן\" [ראב\"ד]. ואף דבמשנה שלפניה הביא מתורת היולדת לדרשה אחרת – הוא כמו 'דבר אחר' על הכתוב הזה. ולפי הנראה זהו כונת הגר\"א שהגיה \"דבר אחר תורת היולדת\". אכן מדברי רש\"י בכריתות (דף ח.) ונעתיקה לקמיה משמע דאכילת זבחים שמותרת על ידי קרבן אחד אפילו בודאות הוא מצד הסברא:", + "ספק זיבה. כגון טועה שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה או בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל:", + "ספק לידה. כגון שהפילה ואין ידוע מה:", + "האשה שיש עליה ה' ספיקות של לידה או חמשה של ספק זיבה מביאה קרבן אחד. חטאת העוף הבאה על הספק:", + "ואוכלת בזבחים. שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:", + "ואין השאר עליה חובה. לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח ומשום שאי לאו כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:", + "ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים. כמו שפירשתי:", + "והשאר עליה חובה. כדאמרינן בפרק ב' דכריתות (דף ט.) \"יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם תלמוד לומר זאת\":", + "קינין. שני קינין ד' תורין:", + "בדינרי זהב. בשני זהובין, קן לדינר זהב:", + "המעון הזה. שבועה:", + "נכנס לבית דין ולימד וכו'. אף על פי שהיקל על ד\"ת – עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף:", + "קינין בריבעתים. שני קינין בשני רביעית דינר כסף לא'. ריבעתים לשון חצי הוא:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) הכי גרסינן יכול אף ללידה ולזיבה תביא וכו'. ובפרק ב' דכריתות פריך \"אלא מעתה אכלה חלב וילדה הכי נמי דאינה מביאה אלא קרבן אחד?!\" (פי' היכי סלקא דעתך שיהיה לשניהן קרבן אחד הלא ענין אחר הוא) \"אלא אימא הכי יכול אף על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת תלמוד לומר זאת\". ופירושו, אחר שאמרנו למעלה תורת היולדת ריבויא הוא – ליולדת כמה ולדות דסגי בקרבן אחד יכול שנרבה להצטרף גם אלו שני הלידות לקרבן אחד. תלמוד לומר זאת דהוא מיעוט למעט באופן זה ואף דדרשו כבר לעיל בריש פרק ג' לבן לחייב על כל בן ובן, אתא חד לריבויא דאפילו היה זה בחד עיבור שנתעברה בתאומים אלא שנשתהה הולד שני ונולד לאחר מלאת וסלקא דעתך דכחד דמי. קמ\"ל. (גמרא דף י.):", + "לזכר או לנקבה להביא וכו'. דהאי \"או\" יתירא הוא דהוה ליה לומר \"לזכר ולנקבה\" ואתא לרבות לידה אחרת שאינו לא זכר ולא נקבה:", + "סנדל וכו'. עיין לעיל בריש הפרשה הלכה ו':", + "אין אומרים לה ללוות. ד\"ידה\" כתיב:", + "ולא לעסוק באומנותה. שתרויח כדי שתביא הקרבן בעשירות ד\"לא תמצא ידה\" משמע דכיון שעתה אינה יכולה להביא קרבן עשיר, תביא קרבן עני:", + "צורכין. היינו נסכים שלו:", + "תלמוד לומר די שה. דהוה ליה לכתוב \"לשה\" וכתב \"די שה\" משמע כל הענינים הצריכין לשה:" + ], + [ + "(ב) ואינה מביאה שלשה. דהיינו שתים שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה תחת החטאת והעולה שמביאה כשהיא עשירה ועוד א' לעולה תחת הכבש בן שנתו שמביאה עשירה:", + "והלא דין הוא. ולמה לי קרא לזה:", + "זו מביאה מהשג יד. פי' אם לא השיגה ידו:", + "מה מצורע מביא א' תחת א'. שבעשירות מביא כבש לעולה וכבשה לחטאת ובהשג יד מביא תורים אחד תחת אחד – אחד לחטאת ואחד לעולה. אף זו וכו':", + "טמא מקדש מביא שתים תחת אחד. עשיר – כשבה לחטאת, ועני – שתי תורים, אחד לחטאת ואחד לעולה:", + "מחוסר כפורים ממחוסר כפורים. יולדת ממצורע דתרוייהו אסירי בקדשים קודם הבאת קרבן כי לא גמרה טהרתם עדיין:", + "שאינו מחוסר כפורים. פי' שאף על פי שהוא חייב קרבן לכפרתו מכל מקום אינו מעוכב לאכול זבחים בשביל זה:", + "מי שאין העני שלו מביא בהמה. לאשם דהיינו יולדת וכן מטמא מקדש ולאפוקי מצורע דהוא מביא כבש לאשם אף בעניותו ולהכי הוה אמינא דטוב יותר ללמוד יולדת ממטמא מקדש:", + "תלמוד לומר ולקחה שתי תורים וגו'. דהוה ליה לכתוב \"ולקחה תורים\" ומיעוט \"תורים\" שנים, אלא דהוה אמינא דתביא שלשה, ולהכי אצטריך קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ג) כל מקום שנתחלפה חטאת. כגון מטמא מקדש:", + "הקדים חטאת לעולה. דכתיב ביה \"אחד לחטאת ואחד לעולה\" משום דעיקר חטאת היא:", + "וכאן. ביולדת שנתחלפה עולת בהמה לעוף כתיב בה \"אחד לעולה ואחד לחטאת\":", + "כל שהיא באה על חטא. מטמא מקדש:", + "כאן. ביולדת שאין באין על חטא ב\"א לטהרה כמו שכתוב בקרא:", + "ששנים באים תחת חטאת. במטמא מקדש ואנו שוקלים זה כנגד זה חטאת קודמת שהיא העיקר:", + "וכאן. ביולדת שאין בא תחת הבהמה אלא עוף העולה דאילו בעשירות נמי היה באה עוף לחטאת עם עולת בהמה עולה קודמת. וכל זה נתן הברייתא טעם למה כתב שם חטאת קודם וכאן כתב עולה קודם. ובפרק כל התדיר (דף צ.) מסיק דרק למקראה הקדימה הכתוב כלומר שכתוב בפסוק קודם אבל ודאי חטאת קריבה קודם ויש מפרשים \"למקראה\" – לקרות שם לעולה קודם לחטאת כשמקדישה:", + "דבר אחר מה תלמוד לומר אחד לעולה. פי' והלא בכל מקום נאמר \"אחד לחטאת ואחד לעולה\":", + "לפי שנאמר וכו'. כלומר דקיימא לן שצריך להביא שניהם החטאת והעולה ממין אחד, או תורים או בני יונה, כדתנן בפרק ב' דקנים, והשמיענו הכתוב במה שהקדים בכל מקום לכתוב \"אחד לחטאת ואחד לעולה\" שאם עבר ושינה (שהביא תור לחטאת ואחר כך בן יונה לעולה) שצריך לחזור ולהביא תור לעולה. ובעניננו שהקדים עולה לחטאת ללמדנו שכן אם עשה הדבר בהיפך – שהביא תחלה בן יונה לעולה ואחר כך שינה והביא תור לחטאת – צריך לחזור ולהביא ממין העולה לחטאת. וזהו מה שסיים הברייתא \"תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת\":", + "הכי גרסינן דבר אחר הביאה חטאתה וכולי, וכן איתא בילקוט:", + "עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה. פליג אתנא קמא וסבירא ליה דבכל גווני מקדמינן לחטאת וטעמו דכתיב \"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה\" כלומר אחר הכפרה הכל הולך והיא החטאת, בין מוקדמת בין מאוחרת [כן פירש הראב\"ד טעם לברייתא זו]:", + "הולכים אחר הראשונה. סבירא ליה כתנא קמא:", + "ואחד לחטאת וכפר. דחטאת מכשירה לאכול בזבחים:" + ] + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + [ + "(א) אדם כי יהיה בעור בשרו מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"אדם אשר בעור בשרו\":", + "לפי שנאמר ואיש או אשה. דאמר קרא שבהרות אלו הם טהורות שנאמר שם \"פרח בעור טהור הוא\" ואין צריך לומר זה כאשר היו אלו הבהרות כהות שאינם מד' מראות שהנגעים מיטמאין בהם, שאלו לא באו לכלל טומאה מעולם, אלא הוצרך הכתוב ללמדנו דאפילו בהרות שיש בהן מראות נגעים עם כל זה הויין טהורות כדמפרש ואזיל:", + "בעכו\"ם ונתגייר. דכיון דהוה ליה הנגע מקמי דנתגייר דאז לא הוי מיטמא בנגעים אף על גב דנשאר הנגע במראיתו אחר שנתגייר טהור:", + "בקטן. בעובר במעי אמו דאינו מיטמא בנגעים משום דלא חזי להי כהן לטמויי וצריך שיהיה במקום שיכול הכהן לראות נגעו אם אחר כך נולד ונשאר הנגע בו במראה שלו טהור כיון שנולד בשעה שלא היה מיטמא:", + "בקמט ונגלה. הם הקמטים אשר יעשו בבשר האדם בהיותו שמן שהנגעים שנולדו שם אינם מיטמאים מפני שאינם נראים לעיני הכהן. אם אחר כך כחש הבשר ונראה הנגע במראה שלו – עם כל זה אינו מטמא כיון דבשעה שנתהוה לא היה מטמא:", + "בראש ובזקן. פי' ואחר כך נקרחו כדאיתא במשנה פרק ז דנגעים והיינו שאין סימני נגע המטמאים בעור ובשר מטמא בראש וזהו דכתיב כי \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" לומר שהנתק הוא צרעת הראש והזקן ואין בהרת מטמא בהם בהיות השער בהם ולזה אם נולדו בראש או בזקן בהיות השער בהם ואחר כך נקרחו אף על גב דאז מטמא בהם הוא טהור כיון שנולד בשעה שאין הנגע מטמא בהם:", + "בשחין ובמכוה. שחין באה בכל מה שיוכה האדם בין בעץ או באבן, בין בברזל וזולת זה. ומכוה הוא הנכוה באש או בתולדות האש כגון בברזל שנתחמם באש והדומה לו. ובקדח הוא הנגע ההוה מליחה שרופה נלהבת בגוף והם המורסות אשר ינקבו העור והוא נגזר מ\"אש קדחה באפי\", ר\"ל התלהבות:", + "המורדים. אשחין ואמכוה ואקדח קאי, ופי' המורדים שהיה עדיין הנגע לח שלא העלה צרבת שלא נתקשה הבשר אלא עדיין הוא בשר לח ויכאיב אותו לפי שאין לו עור (ולזה הושאל לו שם מורד שיזיק לו המישוש) וכל זה אינו מטמא בנגעים אם לא העלה מקודם עור כקליפת השום אף על גב דאית בהו בהרות שיש בהם מראה נגעים ולזה אם נולד הנגע באחד מאלו ואחרי זה העלו צרבת על גבן כקליפת השום שראייתן לטמא בהם אף על גב דעדיין הנגע במראהו – טהור, כיון דבשעה שנולד לא היה מטמא בהם:", + "וכולהו הנך איתנהו בכלל בהק טהור דלהכי כתיב התם \"בהרות בהרות לבנות\" ולבסוף כתיב \"בהרות כהות לבנות\", כהות הם למטה מארבע מראות נגעים ובהרות לבנות היינו שהיה בהם מראות נגעים רק שנולדו במקום טהרה ואחר כך באו לכלל טומאה וככל הני שציירנו ואפילו הכי טהורים [ראב\"ד]. וזה רמז הכתוב גם כן בעניננו \"כי יהיה בעור בשרו ספחת וגו'\" היינו בעת הוייתו ולידתו של הנגע יהיה במקום הראוי ליטמא לאפוקי בקטן ונולד או בעכו\"ם ונתגייר וכל הנ\"ל [הר\"ש ושארי מפרשים]. והראב\"ד פירש באופן אחר:", + "נשתנו מראיהן. קאי אדלעיל שנולדו בפטור ובאו לכלל חיוב וטיהרנום ושוב נשתנו מראיהם:", + "בין להקל. שנשתנה הנגע להקל, שהיתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל או שהיתה כצמר לבן ונעשה כקרום ביצה:", + "ולהחמיר. כגון שהיתה כקרום ביצה ונעשית כצמן לבן. היתה כסיד ונעשית כשלג:", + "ר' אלעזר בן עזריה מטהר. דאף על גב דשינה להקל או להחמיר הכל מכח הנגע הראשון בא:", + "להקל טהור. שהוא מן הנגע הראשון שמכהה והולך לו:", + "להחמיר. דשינתה מסיד לשלג:", + "תראה בתחלה. להכהן דכיון דנשתנית הוי לה נגע חדש:", + "לכך נאמר אדם כי יהיה. לראב\"ע למעוטי לכל הנ\"ל גם בנשתנו מראיהן דבכולהו מטהר ולר\"א חסמא למעוטי כשהוא להקל, ולר\"ע למעוטי רק בלשא נשתנו מראיהן אבל בנשתנו מראיהן נגע חשיבי.וק\"ק הלא בלא נשתנו מראיהן נפקא לן זה מקרא ד\"כי יהיה בעור בשרו בהרות לבנות\" הנ\"ל. ואולי רבי עקיבא לא סבירא ליה הך דרשא:" + ], + [ + "(ב) מן הדבור ואילך. ממתן תורה ולא קודם, דלא כתיב \"אדם אשר בעור בשרו שאת\", וזהו ממש כעכו\"ם ונתגייר הנ\"ל שגם ישראל קודם מתן תורה היו כבני נח [הר\"ש]:", + "זבין פטר בהם לפני הדבור. לקמן דרש מ\"כי יהיה זב\":" + ], + [ + "(ג) זבין טומאתן וטהרתן בכל אדם. טמא כשרואה וטהור כשמנה נקיים וטבל ומטומאתן הוא דאתא למידן אבל מטהרתן קולא היא שטהרתן בכל אדם ולא בכהן:", + "שלא טימא בהם אנוסים. כדדרשינן \"מבשרו ולא מחמת דבר אחר\", ממאכל ומשתה או הרהור וכיוצא בזה:", + "שטימא בהם אנוסים. כגון שנכוה באש או בתולדתו וכהאי גוונא:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. היה לו לכתוב \"כי יהיה בו\":", + "מקום שאין ראוי לגדל שער לבן. כגון בכף ידו שאינו ראוי לגדל שער כלל וממילא לא יצוייר להיות שער הפך לבן:", + "זו שאת זו בהרת. כלומר הם בעצמם שמות מיוחדים לנגעים ואמר זה לפי שרצה לומר דספחת אינו שם לנגע אלא הוא נגזר מלשון \"ספחני נא\" שהוא על החבור:", + "הכי גרסינן ספחת זו שני לשאת ומראהו עמוק שני לבהרת. ופי', דלמה לי לכתוב \"ומראה הנגע\", לכתוב \"ומראהו עמוק\"? אלא לרבות תולדה לבהרת והכי איתא במסכת שבועות (דף ו.) דספחת טפילה לשאת. מיהו התם מייתי טפילה לבהרת בגזירה שוה דנאמר לבנה בשאת וכו' במתניתא תנא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת טפילה לזו וטפילה לזו והכא מייתי טפילה לבהרת ממראה עמוק ותנאי נינהו, איכא דמייתי לה מהכא ואיכא מהכא [ראב\"ד]:", + "מובהקת. צ\"ל מוגבהת [הגר\"א וכן מצדד בקרבן אהרן] דשאת הוא לשון גובה כדכתיב \"על הגבעות הנשאות\":", + "כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה. דדבר השחור נראה גבוה יותר ואף דשאת לבנה היא ונראה עמוקה מעור הבשר – מכל מקום נגד הבהרת היא שחורה קצת ונראית גבוה:", + "מה לשון עמוק עמוקה וכו'. אתולדה דבהרת קאי, שהיא לבנה ביותר ונראית עמוקה מן הבשר:", + "והיה - מלמד שהם מצטרפים זה עם זה. ד\"והיה\" אכולהו קאי, דאיבעי למימר \"והיו\", ומדכתב \"והיה\" משמע אפילו נגע אחד יהיה משניהם דהיינו חצי גריס מזה וחצי גריס מזה – מצטרפין. ומפרש בריש מסכת שבועות שאין תולדתו של זה מצטרפת לא עם אביו של זה ולא עם תולדתו של זה אבל האבות שניהן מצטרפות ותולדה מצטרפת עם אביה:", + "לפטור ולהחליט ולהסגיר. פי' לפטור – שאם היה כגריס בהרת וכגריס שאת זו בצד זו, והסגירו, וכשחוזר ורואהו בסוף שבוע נתמעטה אחת מהם מכגריס פוטרו והוא טהור ולא נאמר שנחשוב אותו כשני נגעים ואם כן אף על פי שנתמעטה האחת עדיין השנית במקומה ויסגירנה אלא מטהרו מיד כאלו הוא נגע אחת שנתמעט:", + "ולהחליט. בפשיון, שאם היה הנגע בהרת ובסוף השבוע פשה ממראה שאת או מסיד ההיכל, מחליטו:", + "ולהסגיר. שאם היה כחצי גריס בהרת וכחצי גריס שאת מסגירו:", + "בעור בשרו של נראה. מדלא כתיב \"בעור הבשר\":", + "בגרומני. הוא אדם לבן (תרגום עצם גרמא ועצם לבן הוא) והיינו באדם לבן נראית כהה לפעמים למטה מארבעה מראות שעור בשרו מסביב מכהה אותה ואין צריך להסגירו.והכהה באדם כושי שהוא שחור נראית עזה ולהחמיר שמסגירו מכאן נראה שהשחרורית מסביב נותן כח ללבנונית שנראית כשלג וכצמר א\"נ כקרום ביצה ואם היה בשאר בשר לא היה הנגע לבן כ\"כ וכן לבנונית הבשר שמסביב מכהה ליבון הנגע עד שנראה בוהק:" + ], + [ + "(ה) ר' ישמעאל אומר וכו' הרי הן כאשכרוע. עץ הוא שאינו לא שחור ולא לבן אלא בינוני ותמונת בני ישראל כמוהו. ופי' דפליג ואומר שאין הגרמוני והכושי טמאין כלל מפני שאין אנו יכולין לעמוד בהם על תוכם למראה הנגע ורק הבינונים מטמיאן בנגעים ובהם מיירי התורה ואיהו קדריש \"בעור בשרו\" לכבסמוך [ראב\"ד ור\"ש]:", + "הכי גרסינן שהם צרים צורות כצ\"ל [הגר\"א]. קסבר רואין נגעים בכולן בענין זה שמביא סממנים בינונים ומצייר סביב הנגע ורואה הנגע מתוך הסממנים:", + "מצינו שמראות נגעים להקל. כדאיתא בפרשת שחין \"וטימא אותו\" – את הודאי, ואין מטמא את הספק, עד שלא נזקק לטומאה. וכן מצינו שנותנין לו כל ימי הרגל וכל ימי המשתה כדאיתא לקמן והכי נמי בעניננו:", + "והכושי בבינונית. היינו שאף שבבשרו היה נראה עזה לא יראה בעורו אבל מציירין לו מבחוץ סם בינוני כדי לעמוד על מתכונתו של נגע וזהו בעור בשרו להקל:", + "זה וזה בבינוני. קשה – חכמים היינו רבי עקיבא?! וי\"ל אומד מדעת איכא בינייהו דלדידהו אין צריך ציור סממנים רק באומד:" + ], + [ + "(ו) והיה בעור בשרו נגע מלמד וכו'. דהוי מצי למכתב \"והיה בעור בשרו צרעת\", אלא מדכתיב \"נגע\" אלמא חולי שמכאיבו ומצערו הוא ואיננו מראה בעלמא:", + "ומנין שאף אחרים רואין אותו שהוא מצטער (כן הוא גירסת ר\"ש) ופי' שגונח ממכאובו עד שאחרים יודעים ואינו יכול להתאפק ולפי גירסתנו פירושו שצערו ממכאובו גדול כל כך עד שאחרים הרואין את צערו הגדול מצטערים הם גם כן:", + "תלמוד לומר לנגע. מלמ\"ד יתירא קדריש. והראב\"ד מסתפק דאפשר שהוא סימן לטומאה שאם אינו מרגיש בה אינו מין צרעת:", + "צרעת כגריס. דצרעת יתירא הוא דדי במה שכתוב לנגע אלא ללמד על שיעורו שהוא כגריס דילפינן צרעת מצרעת האמור בנגע מחיה שהוא כגריס כדאיתא לקמן בפרשת שאת:", + "הלא דין הוא. ולמה לי קרא לזה:" + ], + [ + "(ז) שהיא צריכה כעדשה. פי' שצריכה להיות באמצע כעדשה לכן צריך הנגע להיות כגריס כדאיתא בפרק ו דנגעים:", + "תאמר בשער לבן. היינו בהרת שסימן טומאה שלה שער לבן שאין צריך לזה שיעור מקום כלל ולזה הוה אמינא דמטמאו אפילו בנגע כל שהוא:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר הכהן. דהוא יתירא שידענו שהוא כהן אלא לרבות כל מי שיקרא כהן:", + "תלמוד לומר מבניו. דהוא יתירא דכבר רבינו כל כהן אלא אפילו בעל מום דאף על פי שאינו כהן לעבודה מכל מקום בנו הוא:", + "יצאו חללים. דהוא כזר ממש:", + "תלמוד לומר או אל אחד. דהאי \"אחד\" יתירא, דהוה ליה לכתוב \"או אל בניו\". מאי \"אחד\"? לומר אחד אף על פי שלא יהיה כהן:" + ], + [ + "(ט) רואה את הנגעים. ומתבונן בדינו אם הוא טמא או טהור ואומר לכהן אף על פי שהוא שוטה, פי' שהוא סכל שלא ידע להבדיל בין הטמא והטהור אלא על פי חכם שיודיענו, עם כל זה יובא אל החכם שיודיענו אבל הגוזר עליה על הטומאה והטהרה הוא הכהן. והא דאמרינן בפרק קמא דשבועות כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה הנגעים – היינו בפני עצמו להורות ולהבדיל בין הטומאה והטהרה אבל אחר שיורנו חכם ישראל אומר הכהן אף על פי שאינו בקי בהם ובשמותיהם [קרבן אהרן]:", + "ד\"א מה תלמוד לומר או אל אחד. האי דבר אחר סבירא ליה דאי לרבות כל ישראל די במלת \"או\" לחוד ומאי \"אחד\":", + "מה נגעים ביום. דכתיב \"וביום הראות בו בשר חי\":" + ], + [ + "(י) אי מה ריבים בשלשה. פי' יכול הייתי לטעות וללמוד מהיקש דבעינן גם שלשה לרבות הנגע וכו' תלמוד לומר או אל אחד:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) שיהא עיניו בו. פי' שיהיה מסתכל בו כשהוא רואה אותו ולא יראנו דרך העברה כדי שיבחין המראה היטיב ונפקא לן דבר זה מדכתיב \"את הנגע\" דהוא יתירא:", + "בעור בעור הבשר הבינוני. פי' אפילו הוא כושי רואין אותו כבינוני, עיין לעיל בפ\"א הלכה ה' ונפקא לן דבר זה מדכתיב \"בעור הבשר\" ולא כתיב \"בשרו\" וכנ\"ל:", + "בעור הבשר שיהא רואה כל הבשר וכו'. דרש דהאי \"וראה\" קאי גם על עור הבשר שסביבו שיתבונן בו היטיב עד איזה מקום הגיע הנגע כדי שיוכל להכיר אם פשה:", + "הכי גרסינן שיהא חוצה לו עור הבשר וכו' [הגר\"א] ופי' דהאי בעור הבשר קאי אתנאי הנגע דאימתי הנגע מטמא כשיש עור הבשר סמוך לו כדי שיהא ראוי לפשיון לאפוקי אם הוא סמוך לראש וכו' אינו מטמא והר\"מ בפירושו מבאר שצריך שיהיה כל סביבו עור הבשר ולמעוטי אם במקום אחד סמוך לראש וכו':", + "ולקרח המורדין. עיין פירושו לעיל ריש פ\"א והיינו אפילו קרמו השחין והמכוה והקרח כקליפת השום מכל מקום אין דיניהם שוה לעור הבשר ולכך אין פסיון שם [הר\"ש]:" + ], + [ + "(ב) ושער מיעוט שער שתי שערות. לכל הפחות כדכתיב \"את שער ראש נזרו\", אבל לאחת קורין 'שערה' כמו \"קולע אל השערה ולא יחטיא\" [הר\"ש]:", + "בנגע להביא את שבתוכו וכו'. פי' מדכתיב \"בנגע\" משמע שעיקר השער צריך שישיה בתוך הנגע ואף על פי שראש השער שוכב חוץ לנגע הוא טמא ופרט לשחוצה לו וכו' היינו שעיקרו עומד חוץ להנגע אף שכל השער הוא על הנגע הוא טהור:", + "בנגע הפך לבן. משמע בעת שהיה כבר הבהרת נתהפך השער ללבן ולאפוקי אם נתהפך מקודם ואחר כך נעשה הבהרת סביבו טהור:", + "מכאן אמרו. חכמים הראשונים [והוא אצלנו בפרק ד דנגעים]:", + "ר' יהושע אומר כהה. ופרכינן במסכת נזיר (דף סה.) מאי כהה אמר רבא כהה טהור, כלומר סימנא דטהרה נקט שלא יחליטנו באותו שער אלא יסגירנו ושמא יהיה טהור ומפרש התם טעמא משום דספק נגעים להקל מדכתיב \"לטהרו או לטמאו\" - פתח בו הכתוב לטהרה. ובכתובות (דף עה:) מפרש טעמא משום דאוקי גופיה אחזקתו:" + ], + [ + "(ג) מכאן אמרו וכו'. ד\"שער בנגע\" משמע דהשער שהוא בנגע והוא הסמוך לנגע שהוא העיקר היוצא מן הנגע הוא אשר הפך ללבן ואז יהיה טמא:", + "בלבנונית. היינו מן השער בלובן סמוך לעיקרו:", + "כשיעור. היינו כדי שיקרוץ הזוג וכדעת ר\"ש בפרק ד' דנגעים והיינו שיהיה לו שיעור לאחוז בהם כשירצה ליטלו בזוג של מספרים [הראב\"ד]:", + "שבגולם הם נידונים. כלומר שצריך שיהיה כל גולמו של השער לבן אלא העיקר הוא בחודו דהוא עיקרו שאם העיקר הוא לבן טמא ואם העיקר אינו לבן אף על פי שנהפך כל הנשאר ללבן אינו טמא. והגר\"א גרס \"שבכולם הם נידונין\", ר\"ל שבכל השער אלא תלוי בחוד דהוא עקרו והיינו הך וכן גרס הזית רענן:" + ], + [ + "(ד) לבן ולא צהוב. הרבה פעמים כתיב לבן ואין להקשות אם כן הוה ליה מיעוט אחר מיעוט ולרבות, י\"ל דאצטריך למעט אדום וירוק ושחור [הר\"ש]:" + ], + [ + "(ה) אין ממשו עמוק. בעצם אלא לעין הרואה נראה כעמוק מצד לבנוניתו כמראה חמה העמוקה מן הצל:", + "מראה הנגע עמוק אין מראה וכו'. השתא קמדייק תיבת \"הנגע\" דהוא יתר דהוה ליה לכתוב \"ומראהו עמוק\":", + "שער לבן עמוק. דשער לבן מטמא בכל מראות לובן אפילו מראה שלמטה מד' מראות כדתנן בפרק ד' דנגעים:", + "הכי גרסינן ומראה הנגע עמוק לרבות וכו', וכן איתא בילקוט:", + "לרבות לו מראה רביעי. שבתורה כתיב \"שאת או ספחת או בהרת\" וכאן מרבה רביעית ומהכא נפקא לן טפילה לבהרת כדלעיל פ\"א הלכה ד' עיי\"ש:", + "הוא. \"נגע צרעת הוא\", דסלקא דעתך אמינא ד\"מראה הנגע עמוק\" בא לרבות כל המראות להכי איצטריך \"הוא\":" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן נגע צרעת הוא וראהו מה תלמוד לומר. פי' היה לו לכתוב \"נגע הוא וראהו וכולי\" או \"צרעת הוא וראהו וכולי\" וכדמסיק בהלכ הח' עי\"ש. ומה שנדפס בפנים \"ומראה הנגע עמוק מעור בשרו\" – יתר הוא וכן הגיה הגר\"א:", + "לפי שנאמר בשאת. והוא הדין בכל מראות נגעים:", + "שאין מסגירין את המוחלט. פי' דאי לנגע זה פשיטא דלמה יסגירנו הרי טמא מוחלט הוא אלא דאתי להורות שאם החליטו לנגע שיש בו שער לבן ואחר כך נולד בו נגע אחר בלא שער לבן אין מסגירו באותו הנגע ואם נרפא מן הנגע הראשון מיד לאלתר הוא מטהרו בצפרים ואינו נמנע ואחר כך יסגירנו בנגע השנית:" + ], + [ + "(ז) שאין מחליטין את המוסגר. תוך ימי הסגרו אינו יכול להחליטו אף על פי שנולדו לו סימני טומאה לא לאותו נגע ולא לנגע אחר ואם הלכו סימני טומאה תוך הסגרו אין עליו תורת טהור מתוך החלט אלא תורת טהור מתוך הסגר ואינו טעון צפרים ואינו טעון עכשיו פריעה ופרימה:", + "ואין מסגירין את המוסגר. שלא יעלה לו הסגר לנגע שני מתוך הסגרו הראשון כדפרשינן לעיל:", + "ואין מחליטין את המוחלט. שאם הוחלט על נגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להחליטו, אין טומאת החלט שני חלה עליו ואין נזקקין לו עד שיתרפא ויביא צפרים על הראשון ונפקא מינה לביני וביני שבין כך ובין כך טהור כדין מוחלט הנרפא ליכנס לפנים מן המחנה ומלטמא בביאה ומלטמא במשכב ומושב וגזירת מלך היא שאין טומאה חלה על טומאה. [הראב\"ד ועיין שם מה שכתב עוד בזה]:", + "כל שנקרא עליו טמא. והעיקר אצלנו שמוסגר גם כן טמא הוא:" + ], + [ + "(ח) יכול. שהוא הדין אם נולדו שניהם יחד כגון שנולד הנגע השני קודם שהסגירו על הראשון שגם בזה לא יהיה זקוק אלא לאחד מהם ולא יאמר לו הרי אתה מוסגר על זה ומוחלט על זה דהיינו שנגע אחד ראוי להסגר והשני ראוי להחלט או בהיפך שנולד לו מתחלה אותו שראוי להחליטו ועד שלא החליטו נולד לו אותו שראוי להסגר או שניהם ראוים להחלט לא ידין אותו אלא על אחד מהם:", + "תלמוד לומר נגע וראהו צרעת וראהו. פי' דכתיב \"נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטימא אותו\" ואמרינן דהאי \"וראהו\" קאי על שניהם, אנגע ואצרעת, דהיינו נגע וראהו ואם עם הנגע היה צרעת וראהו גם כן יהיה נזקק לשניהם. והטעם בכל זה לפי שלא נקרא עליו טומאה בתחלה. ואגב דאיירינן בהאי פסוקא ד\"וראהו\" העתיקה הברייתא עוד הלכה דילפינן מ\"וראהו\" דהיה ליה למכתב \"וראה הכהן\", ואמר \"וראהו\" לומר שבראיה אחת יראה כולו, שיהיה הנגע בשטח אחד עד שיכלול כולו בראיה אחת, לאפוקי אם היה בראש חוטמו וכו' שהוא שופע הילך והילך וצריך לשתי ראיות לראותו – אינו טמא:" + ], + [ + "(ט) שאינן מטמאין משום מחיה. הא דנקט משום מחיה ולא נקט משום שער לבן מפני שמקומות אלו אינן מקום גידול שער כלל:", + "היבולות. לשון או חרוץ או יבלת (ויקרא, כג):", + "והדלדולים. בשר שפירש ונדלדל:", + "והמסמרות. חתיכת בשר הבולטת כמו מסמר:", + "אינן מטמאין משום מחיה. סבירא ליה שגם בהן אין יכול לראות הנגע כאחת:" + ], + [ + "(י) אותו הוא מטמא וכו'. דהוה ליה למכתב \"וטמאו\", מאי \"אותו\"? למעוטי:", + "עד שלא בא. ולא קנסינן ליה הואיל ולא ראהו ולא טמאהו:", + "לנדבת. שם מקום:", + "תוך הסגרו מהו. פי' שנולדו לו סימני טומאה בתוך הסגרו ותלשן עד שלא חזר לפני כהן ביום השמיני מי אמרינן כיון דנזקק לטומאה קנסינן ליה או דלמא הרי לא ראהו ולא טמאהו עדיין:", + "לישנא אחרינא אחד עומד לפני כהן. היינו שבא לפניו וראה הכהן סימני טומאה אך שלא אמר לו טמא אתה ובתוך כך תלש את סימני טומאה שלו ואחד עמד בתוך הסגרו ותלשן, בשניהם טהור כיון שלא טמאו הכהן עדיין. והנה בלישנא אחרינא זה הוסיף דאפילו כבר עמד לפני הכהן וראה אצלו סימן טומאה מכל מקום טהור כיון שלא טמאו הכהן:", + "מאימתי הוא טהרתו. פי' מי שתלש לאחר חלוטו דאמרינן שהוא טמא:", + "כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. ואז טהור גם מן הראשונה דאיגלאי מילתא דאי הוי קמייתא מתסי נמי כי האי:", + "עד שתפרח בכולו. נגע האחרון דליכא למיחש למידי דהא אי הוי קמא ביה השתא נמי הואי טהור כדכתיב \"וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו' טהור הוא\":", + "או עד שתמעט בהרתו מכגריס. קודם שקצצה דלא נשתייר בו שיעור נגע וממילא היה טהור מתחלה ולא אהני מעשיו אבל אי בשעה שקצצה הוי ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) מנין לרבות השאת. שהיא לבנה:", + "תלמוד לומר למטן. היינו בפרשה שלמטה:", + "שאר המראות. שהם לבנות:", + "תלמוד לומר ואם בהרת. \"ואם\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(ב) שהוא שלישי לכתוב. שאת או ספחת או בהרת:" + ], + [ + "(ג) ושאר כל המראות יהיו טהורים. דאף דרבינן לעיל עוד תולדה לבהרת ותולדה לשאת, הוה אמינא דוקא שיהיו כולן קרוב למראה שלג:", + "בהק טהור. ושאר כל המראות ממנו ולמעלה טמאות. פי' בהק הוא בהרות כהות לבנות כלומר הכהות הם טהורות אבל כל הלבנות שאינם כהות טמאות וכל הטמאות הללו אפילו אותם שהיא כקרום ביצה לבנות הם במזגן ואינן כהות:" + ], + [ + "(ד) השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן. אף על גב דבלובן הצמר לבן עזה לבנוניתה יותר מקרום ביצה אפשר דקרא ר\"מ לקרום ביצה בגדר אב משום דתניא בשבועות דף ו' \"שאת, אין שאת אלא גבוה, וכן הוא אומר על הגבעות הנישאות\", וכיון שהוא גבוה כמראה הצל שהוא גבוה מן החמה משמע שבלבנינותה היא נמוכה מכולן [ר\"ש]:", + "הכי גרסינן השאת כצמר לבן. שהוא לבן יותר מקרום ביצה תולדתה:" + ], + [ + "(ה) הפתוך. הוא מעורב לובן עם אודם והוא מה שכתוב בתורה \"בהרת לבנה אדמדמת\" והוא גם כן ממראה נגעים:", + "שבשלג. המעורב בלובן ואודם שבבהרת העזרה כשלג נראה:", + "כיין המזוג בשלג. שלבנוניתו מרובה ואמומית שבו מועט:", + "והפתוך שבסיד. והמעורב שבנגע שהוא כסיד ההיכל נראה:", + "כדם המזוג בחלב. שאדמימות שבו מרובה ואף על גב דלא תני פתוך אלא בבהרת ותולדתו – הוא הדין דיש פתוך נמי בשאת ותולדתו כדלקמן פ\"ז משנה ה':", + "שבזה ושבזה. שבשלג ושבסיד:", + "כיין המזוג במים. שסביבותיו לבן אבל דם בחלב מראהו לא אדום ולא לבן:", + "דיהה הימנה. חסרה מן הלובן שאינה צחה בלבנינות כמותה. וכן בשאת ותולדתו כל שאינו לובן כל כך ניכר האדמימות בו יותר והליבון אינה צחה כל כך:" + ], + [ + "(ו) מראות נגעים ששה עשר. ארבעה מראות חלוקות וארבע מראות פתוחות דעור ובשר וכנגדן בשחין ומכוה ששחין ומכוה אחד הן ולא חלקן הכתוב אלא לומר לך שאין מצטרפין:", + "שלשים וששה. ששה עשר דהנ\"ל והוסיף עוד כנגדן בנתקים – הרי כ\"ד. וכנגדן בקרחת וגבחת עוד שמנה, שקרחת וגבחת אחד הן – הרי ל\"ב מראות. וירקרק ואדמדם דנגעי בגדים וירקרק ואדמדם דנגעי בתים – הרי שלשים וששה:", + "שבעים ושנים. הנ\"ל ל\"ו הנ\"ל בתחלה כשהובא אל הכהן ול\"ו אחריני כנגדן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני של הסגר או בסוף שבוע ג' לנגעי בתים להבחין בין מראה שלכתחלה למראה שבסוף – הרי ע\"ב. ועיין בתוספות יום טוב פ\"א דנגעים משנה ד':", + "אמר ר' יוסי שאל וכו' עד אמר ר' יוסי השני – כולה יתר [הגר\"א וכן בילקוט אינו וכ\"כ ש\"א]:", + "ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. פי' למה הוצרכו לומר שיש אבות ותולדות:", + "לומר לך שמצטרפין זה עם זה. כלומר כיון שלמדנו שהם אבות ותולדות למדנו שהאב והתולדה מצטרפין לשיעור נגע שהוא כגריס שאלמלא כך הייתי אומר דכל מראה שהוא מקרום ביצה ולמעלה בעינן כגריס שלם דוקא:", + "ויאמרו כל שהוא וכו' ומצטרפין זה עם זה. וקשה אי אמר הכי הוי משמע דכולהו מצטרפי בהדי הדדי ואנן סבירא לן דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי אב דהאיך ולא בהדי תולדה דאידך וי\"ל משום דאכתי הוי מצי לאקשויי ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה שלג וסיד וצמר וקרום ביצה ולמה הוצרכו לומר מי הוא אב ומי הוא תולדה שלו [הראב\"ד]:", + "כל כהן שאינו בקי בהם ובשמותיהם. לידע מאיזה נגע הוא מטמאה לא יראה את הנגעים ואם לא ידע האב ותולדתו לא ידע אם בהרת מטמאתו או בשאת:" + ], + [ + "(ז) לא שער מחייתה. ר' שמעון הוא דדריש לה כדמפרש ואזיל:", + "בהרת כגריס. בלא מקום מחיה דהיינו תשע עדשות בהרת ועדשה אחת מחיה והוא עשר עדשות בין הכל דגריס הן תשעה עדשות ומחיה אין פחות מכעדשה:", + "הלכה המחיה. שהוסרה המחיה ונתפשט נגע הבהרת על מקומה ונמצא שכעת שער לבן הוא בתוך הבהרת טמאה מפני שער לבן:", + "הלך שער לבן. שנשר או נהפך לשחור:", + "טמאה מפני המחיה. וכידוע דכל אחד הוא סימן טומאה:", + "שלא הפכתו הבהרת. ששער לבן קדם לבהרת של אותו מקום המחיה וזהו שדקדק מתחלה ושערה דהיינו שער של בהרת צריך להתהפך ללבן ולא מה שהמחיה הפכתה ללבן:", + "והלא כבר נאמר ושער בנגע הפך לבן. והאי \"בנגע\" יתר הוא אלא דאתי להורות באיזה מקום שהוא אם הנגע הפכתה ללבן מועיל זה לטמאותה אף שהוסרה הנגע כיון שהיא עתה בתוך הבהרת:" + ], + [ + "(ח) ולא שער מקצתה. גם זה ר' שמעון דריש לה ד\"ושערה\" בכינוי משמע שער הבהרת האמור שהוא כגריס אבל אם בשעת ההיפוך לא היה בה כגריס – שהיה בה מחיה שהיא ממעטת אותו – אין השער מטמא דנמצא שאין כל שער הבהרת הפכתה:", + "ר' שמעון מטהר. בהלכה המחיה שאינו טמא משום שער לבן:", + "שלא הפכתו בהרת כגריס. שהשער קדם לבהרת כגריס שבשעה שנהפך השער המחיה מיעטה הבהרת מכגריס:", + "שאם יש במקום שער לבן כגריס. היינו לבד המחיה:", + "שהוא טמא. הוא מלתא דפשיטא, ועיין בתוספות יום טוב דקמ\"ל אף על גב דלא ידעינן אם קדם הבהרת או השער וכתנא קמא דר' יהושע לעיל בפ\"ב משנה ב':" + ], + [ + "(ט) ושערה לא הפך לבן. משמע שהיה שם שער אלא שלא הפך לבן עדיין, ואמר \"ושערה\" בכינוי דהדר לבהרת הנזכר שהוא כגריס ואמר שעם היות בה שער שחור והסגיר למדנו דשער שחור אינו ממעט את שיעור הבהרת דאילו היה ממעט אותו לא הי בעי הסגר:", + "בהרת ובשער לבן חיישינן וכו'. בתמיה, כלומר וכי אם היה בהרת כגריס ובה שער לבן מי אמרינן שהשער לבן מיעט את הגריס ונטהרנו וכשם דלא ימעט השער לבן כך לא ימעט השחור:", + "שהוא סימן טומאה. וצריך להחמיר לחשוב שמקום השער הוא בכלל הנגע מה שאין כן בשחור שעדיין אינו מוחזק לטמא:", + "אלא שתים. ופשו לה עוד שמנה שאינם סימן טומאה וכי אנו חוששין שממעטין את הבהרת וכשם שאין אנו חוששין לאלו כך אין אנו חוששין לשחור:", + "שהוא מין טומאה. ואף על גב שאין אנו צריכין אליהם לטמא זה הנגע – עם כל זה חלק מהטומאה הם:", + "אף שער שחור וכו'. כלומר שחור נמי מתהפך ללבן דהוי מין טומאה:", + "ואומר ושערה וכו'. כלומר ואם לא יספיק זה לכם להשיב אתכם הרי קרא אמר זה בהדיא וכמו שמסיים:", + "תחלה. כלומר זה ההתחלה למה שיעשה אחר כך [קרבן אהרן], ועיין בראב\"ד מה שמבאר כפשוטו דהיינו רק בתחלה צריך הסגר פעם אחת או שני פעמים אבל לאחר שהחליטו בשער לבן או בפשיון והלך השער לבן והפשיון וחזר – אין צריך עוד הסגר שני וכך צריך לפרש לקמן פרשתא ה' סוף פ\"ח:" + ] + ], + "Chapter 2*": [ + [], + [ + "(ב) תלמוד לומר לכל מראה עיני הכהן ומה כהן וכו'. ר\"ל דכיון שהקפיד הכתוב שעיני הרואה יהיה בשלימות דאפילו אם הוא רק סומא בעין אחת לא יוכל לראות הנגעים כדלקמן בפ\"ד הלכה ד' והוא הדין אם חשך קצת מאור היום דאין המובט נראה בשלימות אם לא באור העין ובאור היום:" + ], + [ + "(ג) בשחרית. שעדיין אין אור היום בשלימות:", + "לפי שכהה נראית עזה וכו'. דהנה כל מראה לובן תראה לבנינותו כפי ההצטרפות אל לובן אחר ואם יחשך היום יראה הכהה עזה בערך שחרות היום שלובן מעט יראה בו גדול ולהיפך בצהרים שהאור גדול יאיר הדבר כ\"כ עד שכל לובן אף על פי שיהיה עזה יראה כהה:", + "בשלש וכו'. שקודם שלש על היום עדיין אין האור בשלמות וכן אחר תשע מתחיל להעריב ונתמעט האור ודילג שש מפני שאז הוא שעת הצהרים:", + "ר\"י אומר בארבע וכו'. סבירא ליה דעד ארבע לא נשלם עדיין האור ומוסיף שש ופליג אתנא קמא דאמר ולא בצהרים והוא דוחק גדול דכיון שר' יהודה השמיט שבע אלמא סבירא ליה דגם בשבע האור גדול ודומה לצהרים וכל שכן שש גופא ונכון דברי הגר\"א שמוחק תיבת \"בשש\". אחר כך מצאתי בילקוט שגם הוא לא גריס אצל ר' יהודה שש:", + "ר' יוסי אומר וכו' בעשר. סבירא ליה דעשר לענין אור שוה תשע:", + "רואה אני את דברי רבי. צ\"ל ברבי [הגר\"א וכן גירסת הר\"ש] וביאורו אדם גדול:" + ], + [ + "(ד) שאם העז והכהה. היינו שאם היתה עזה כשלג כשהסגירו והכהה בסוף שבוע ראשון שנעשית כסיד או כקרום או להיפך שהיתה כקרום בשעת הסגר ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון [הר\"ש והקרבן אהרן]:", + "כאילו לא כהה. וטעונה הסגר שני דכל זה הוא בכלל עמד בעיניו כל זמן שלא ירד למטה מארבע מראות כדאיתא בפרק ד' דנגעים משנה ז':", + "שאם כנס ופשה. פי' דהסגירה בבהרת כגריס ובתוך השבוע כנס ונתמעט מכגריס ואחר כך פשתה את מקום הכינוס ולא יותר כאילו לא פשה שאין אנו חוששין למה שהיה באמצע ההסגר אחרי שבעת שראהו הכהן בסוף שבוע לא היה בשיעורו יותר מעת ההסגר ודרשו זה מאומרו \"וראהו הכהן והנה עמד בעיניו ולא פשה\" משמע שתלוי בעת ראיתו וכן להיפך אם באמצע השבוע פשה מכגריס ואחר כך כנס מה שפשה ונתמעט ונשאר בשיעורו הראשון בעת שראהו הכהן בסוף שבוע הרי הוא כאילו מתחלה ועד סוף נשאר בשיעורו ויסגירנו הכהן פעם שנית:", + "בין מלפניו בין מלאחריו. היינו שאם הסגירו ביום שני וראהו אחר כך ביום א' שהוא השביעי מסגירו באותו היום ונחשב לו ליום אחד נמצא שזה היום עולה לו לפניו ולאחריו ודרשו זה מדכתיב \"שנית\" משמע שזה ההסגר שוה להסגר ראשון ששם בודאי נחשב יום ההסגר ליום אף זה הוא כן:", + "כהן שרואהו בראשונה רואה בשניה. דהאי \"שנית\" יתר הוא ודרשו דהכהן רואהו פעם שניה:" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר הנגע. דעדיין שם נגע עליו:", + "אי הנגע. פי' אי לא כתב רק \"והנה הנגע לא פשה\" הוה אמינא דעדיין עומד במראהו הראשונה בזה הוא דאמרינן שנפטור אותו אבל אם נשתנה למראה אחרת אימא נגע אחר הוא:", + "לא למטה מארבעה מראות. ואפילו הכי פוטרין אותו:" + ], + [ + "(ו) שם העז וכהה. כלומר שאם היה עזה כשראהו הכהן מתחלה והדרא למראה היותר כהה מהמראות דיינינן לה כאילו לא היתה עזה מעולם אלא כהה תמיד מתחלה ועד סוף:", + "הנגע. השתא דרש מתיבת \"הנגע\" עוד ענין אחר דהיינו אם היתה כהה מתחילה דהיינו מקרום ביצה והדרא להיות עזה אפילו כשלג דיינינן לה כאילו לא היתה כהה מעולם אלא עזה מתחלה ועד סוף וה\"פ והנה כהה היינו אותה שהיתה כהה חזרה להיות הנגע דהיינו בהרת שהפרשה מדבר בה ובשתי החלוקות האלו קרינן ליה עומד בעיניו וטהור:" + ], + [ + "(ז) לא פשה שאם כנס ופשה וכו'. היינו בתוך זמן ההסגר נתמעט משיעור כגריס ואחר כך פשה וחזר לשיעורו הראשון לא מקרי זה פשה והוי כאילו לא נתמעט מתחלה אחרי דבעת שראהו הכהן בסוף שבוע שניה לא היה יותר ממה שהיה בעת ההסגר:", + "הנגע שאם פשה וכנס וכו'. הכל כמו למעלה בהלכה ד' דאין אנו דנין על מה שהיה בתוך ימי הסגרו ומתיבת \"הנגע\" דריש זה דמשמע דתלוי הדבר בעת ראית הכהן הנגע:" + ], + [ + "(ח) אם נאמרו בשבוע ראשון למה וכו'. פי' אחרי שאמרנו שבשבוע שני גם כן מה דכתיב \"והנה כהה הנגע\" הוא הדין אם עמד בעיניו הוה ליה לומר בקיצור \"וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית וטיהרו\" ואנא ידענא דא\"לא פשה\" קאי מדכתיב בתריה \"ואם פשה תפשה\":", + "שבבגד העומד בראשון. פי' בשבוע ראשון כשעמד בלא שינוי:", + "ובשני. אם היה גם כן בלי שינוי שורפו להבגד:", + "ובאדם העומד. בלי שינוי בראשון מסגיר ובשני פוטרו:", + "צריך לומר בשבוע ראשון וכו'. פי' כדי שלא נטעה ללמוד אדם מבגדים מה בגדים בשבוע שני שורפו אף באדם בשבוע שני מחליטו היכא דעמד ומה שנאמר \"וטיהרו\" הוה אמינא דמיירי היכא דנרפא הנגע:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שלא נשתנו מראיה. פי' שלא נשתנו לירד מארבעה מראות רק נשתנה ממראה שלה למראה אחר מד' מראות:", + "או יכול אף על פי שהלכה. מקצת הגריס לאחר הפטור וחזר למקומו יהיה טהור תלמוד לומר היא:", + "תראה בתחלה. פי' כאלו הוא נגע חדש:", + "וחכמים מטהרין. קסברי רבנן כיון שעדיין מקצת הגריס עמד במקומו כשחזר הגריס למקומו חזר ואינו נגע בתחלה אלא אם כן הלך כולו וחזר דבזה לכולי עלמא תראה בתחלה כדמוכח במשנה נגעים פרק ד [ראב\"ד]. עוד כתב דהוא הדין אם כהה למטה מארבעה מראות ואחר כך חזרה למקומה הרי הוא כמו שהלכה לגמרי וחזרה:" + ], + [ + "(י) מלטמא משכב ומלטמא בביאה. משמע מזה דקודם לזה בעודנו מוסגר הוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאתו לבית כל אשר בבית אפילו כלים ובגדים שלא לבש אותן ד\"וכבס בגדיו\" כולל כל בגדיו וכל שכן אם הוא מצורע מוחלט. זו היא דעת הרמב\"ם (בפרק י\"א מהלכות טומאת צרעת). והראב\"ד לקמן בפ' מצורע פרשה ב' הלכה ו' והר\"ש שם כתבו דאף מצורע מוחלט אינו מטמא משכב ומושב כדאיתא בפסחים (דף סז.) ומפרשים דמה דמשמע הכא דמקודם הוא מטמא משכב ומושב היינו רק לענין לטמא אוכלין ומשקין לחוד אבל לא לטמא אדם כדין משכב ומושב דעלמא:", + "וטהר מן הפריעה ומן הפרימה. היינו דבמצורע מוחלט כתיב \"בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע\" אבל במצורע מוסגר אף בימי הסגרו אין טעון פריעה ופרימה וילפינן זה (במגילה דף ח) מדכתיב \"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מי שצרעתו תלויה בגופו\" (שכל זמן שלא נתרפא מנגעו אינו נטהר) \"יצא מצורע מוסגר שטומאתו תלויה בימי הסגר\" שאם לא ימצא ביום השביעי סימן טומאה עליו, שער לבן או פסיון, יטהרנו ואף על פי שנגעו עומד עליו:", + "ומן התגלחת ומן הצפרים. היינו שאין צריך להתגלח ולהביא צפרים כשמטהרו הכהן לאחר הסגרו ונפקא לזה בגמרא שם מדכתיב \"וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת\" (וכתיב בתריה \"שתי צפרים חיות טהורות וגלח את כל שערו\" מי שצרעתו תלויה ברפואות, יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים:", + "מסולק. אותו מקום מן הטומאה לגמרי דאף על גב דיראו בו סימני טומאה של פסיון אחר כך יהיה טהור מן הנגע כל זמן שלא ימצא פסיון לבדו שיעור גריס:", + "תלמוד לומר תפשה טמא. דמשמע דאפילו אין בו לבדו שיעור גריס מצטרף עם הנגע שנטהר ונטמא:" + ], + [ + "(יא) אין לי אלא כמראה. כגון שאם היה כשלג יהיה הפשיון נמי כשלג ואז מצטרף עם הנגע שמכבר. שלא כמראה דהיינו שהיה לו מראה אחרת מהד' מראות, מנין שאף בזה מצטרף ולא בעינן בו בעצמו שיעור גריס:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר פשה תפשה. לרבות בכל גווני:" + ], + [ + "(יב) הלך שער לבן. שהוחלט בעבורו:", + "וחזר שער לבן. אחר תחתיו:", + "וכן המחיה והפשיון. פי' שלא חזר שער לבן אלא שנולדה בו מחיה שהיא גם כן סימן טומאה או שפשה הנגע:", + "בתחלה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני לאחר הפטור. כלומר בין שההחלט היה מתחלה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו. בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן או מחיה או פשיון:", + "הרי הוא כמות שהוא. כלומר נשאר בטומאתו הראשונה כמו שהיה בתחלה וכשיטהר אינו מביא אלא קרבן אחד (ולא אמרינן דהוא נגע אחר וכשיטהר יביא שני קרבנות) ואף על פי שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט:", + "החליטו במחיה וכו'. פי' ה\"ה אם החליטו במחיה מתחלה והלכה המחיה וחזרה המחיה וכן אם חזר על אותו מקום שער לבן או פשיון:", + "הרי הוא כמות שהוא. כמו שביארנו למעלה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אם פשה תפשה. פי' ריבוי הוא שחזר ופשה אף על פי שהלך הפשיון הראשון והוא הדין במחיה ובשער לבן כשחזר הרי היא בטומאתו הראשונה וכן אם נתחלפו סימני הטומאה סבירא ליה לתנא מצד הסברא דלא אמרינן נגע חדש הוא:" + ], + [ + "(יג) יכול יהיה הפסיון מטמא בתחלה. פי' קודם הסגר כמו שמטמא שער לבן או מחיה שאם בא לפני כהן ובתחלה נגעו היה כגריס ועד שלא בא לפני כהן חזר להיות כסלע יכול יהא הכהן מחליטו מיד, תלמוד לומר \"אחרי הראותו אל הכהן\". ועדיין אני אומר אם ראהו הכהן מתחלה שהוא כגריס ועד שלא הסגירו ראהו שפשה וחזר להיות כסלע הריני קורא בו 'אחרי הראותו אל הכהן' ויחליטנו, תלמוד לומר \"לטהרתו\" – אינו נזקק להחליטו אלא משעה שהוא רואהו מתוך ימי טומאה לטהרה דהיינו לאחר הסגר שהכהן בא לראותו אם יטהרנו מטומאתו, אבל קודם הסגר אין ראייתו מטומאה לטהרה אלא מטהרה לטומאה וע\"כ ימתין לו עד שיפשה לגמרי ואז יסגירנו:" + ], + [ + "(יד) וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור. פי' מסיפא דקרא דכתיב \"צרעת\" וכמו שמסיים בסוף ברייתא:", + "אלא בארבע מראות. היינו שהפשיון יהיה עליו אחד מד' מראות דוקא אבל לא למטה מזה והיינו מדכתיב \"צרעת היא\" משמע שיהיה עליו מראה צרעת:", + "ובהם המראות וכו'. פי' וכמו שהאום דהוא עצם הנגע מטמא בכמה מראות דהיינו פתוך וירקרק ואדמדם, כן הפסיון מטמא במראות הללו. ומה שאמר \"ובהם\" ר\"ל באלו הארבעה מראות, שלג וצמר לבן וסיד וקרום ביצה, אם כל אחד מהם פתוך, דהיינו מעורב לובן ואודם או ירוק, נקרא נגע, כן הוא הדין בפשיון:" + ], + [ + "(טו) הלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(טז) מטמא בכל מראה לובן. היינו אפילו מראית לובן שלהם שהוא למטה מד' מראות:" + ], + [ + "(יז) דנים דבר שהוא מטמא בכל נגעים. דהיינו ששייך פשיון בנגעי בתים ובגדים ואדם:", + "מדבר שהוא וכו'. דהיינו האום ששם נגע שייך בכל דבר:", + "שאין מטמא בכל נגעים. כי אם בעור הבשר:", + "היא פרט לשפשה לבוהק. פי' אם היה לו בהרת הנקרא בוהק והיינו בהרת לבנות, ופשתה בהן, לא הוי טמא אפילו אם בפשיון היה מראה נגע. ונפקא זה מדכתיב \"צרעת היא\" - משמע שהפשיון יהיה דבוק דוקא לצרעת ולא לבוהק, אם לא שיהיה בפשיון בעצמו שיעור נגע שהוא כגריס:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) נגע צרעת וגו'. פי' למה צריך לומר \"נגע צרעת\"? לכתוב \"וכי יראה הכהן מחית בשר חי בשאת\"? והוא מפני שלא למדנו רק לשאת שהוא מטמא במחיה ומנין וכו' תלמוד לומר נגע צרעת כמו שמסיים בסוף:", + "ודין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "ליטמא בשער לבן. דשער לבן כתיב גבי כולהו:", + "קל וחומר. ר\"ל ועוד קל וחומר לזה שהמחיה יטמא בכל המראות:", + "שאין שער לבן מטמא בקרחת וגבחת. כדמייתי לקמן:", + "לא אם שוו. פי' בבחינה אחרת השער לבן כולל יותר שהוא כולל השחין והמכוה מה שאין כן במחיה שאינו מטמא בשחין ומכוה כדאיתא לעיל בריש הספר בברייתא דר' ישמעאל עיין שם:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. לרבות כולם בכלל זה:", + "ומה השאת אום אף בהרת אום. פי' בתחלה מרבה לזה בהרת דהוא אב כמו השאת:", + "ומנין לרבות שאר המראות. דהוא התולדות:", + "הוא הדין והיא תשובה. ר\"ל דגם בזה שייך ודין הוא כנ\"ל וגם התשובה כנ\"ל:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. דסגי למכתב נגע, וצרעת לרבות תולדות:" + ], + [ + "(ב) כי תהיה מן הדבור ואילך. משעה שנאמרה הפרשה זו ד\"כי תהיה\" לשון עתיד:", + "באדם. מלה יתירא היא דהיה לו לומר \"כי תהיה בו\":", + "בכולו לבן. שפרח הנגע בכולו וזה משמע מאומרו \"באדם\" שמשמע בכל גוף האדם דאף על גב דטהור הוא כדכתיב \"כולו הפך לבן טהור הוא\", אי הוי ביה מחיה טמא משום מחיה:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "בהרת קטנה. כגריס:", + "שאינו סימן טומאה. דאי הפך כולו לבן טהור הוא ואם כן מן הבהרת לא ילפינן ולהכי אתא קרא:" + ], + [ + "(ג) וצמח בו נגע אחר. קודם שהסגירו או החליטו:", + "מנין שזקוק לו. לומר לו מה דינו דהא כתיב \"נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן\" משמע שהיתה בו קודם שהובא אל הכהן אבל צמח בו לפני כהן מנין שזקוק לו – תלמוד לומר וכו':", + "תלמוד לומר וראה הכהן והנה שאת. מתיבת \"והנה\" משמע שנתהוה דבר חדש לעיניו:", + "והיא הפכה שהפכתו היא וכו'. פי' שהפכתו השאת לשער לבן והוא שבהיות עדיין השאת בו הפכה זו השאת לשער לבן:", + "ולא שהפכתו חברתה. שאם הלכה השאת דהוי ביה השער לבן ונשאר השער לבן לבד ובאה שאת אחרת בההוא מקום דאיכא שער לבן לא הוי טמא:" + ], + [ + "(ד) זהו שער פקודה וכו'. מלשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער לבן בעור הבשר והלכה לה וזהו טעם עקביא שמטמא אותו לפי שלכך נקרא 'שער פקודה' שהבהרת הפקידה אותו והלכה לה עד שתחזור ולדעתו מה שאמר \"והיא הפכה\" לא הדר לזה הבהרת הפרטי אלא לבהרת בכלל וירצה שבהרת הפכה אותו ולזה כאשר בא זה השני הוא טמא לפי שגם הראשון בהרת היה ובהרת הפכה אותו:", + "וחכמים מטהרין. שהם סוברין שמלת \"היא\" קאי על הבהרת שאנו עוסקין בו עתה לטמאו על ידו:", + "שהוא טהור. כיון שהבהרת הראשון הלך לו לגמרי וכשבא השני כבר היה שער לבן מקודם ולא מהני לטמאו:", + "כחצי גריס וכו'. סבירא ליה דבזה כיון שלא נסתלק לגמרי מוכח שהניחה שם בפקדון השער לבן בעור הבשר עד שתחזור למקומה והיא הבהרת הראשון וקרינן בה \"והיא הפכה\":", + "אף כך דבריך אינן מקוימין. דכיון שנתמעט הנגע משיעורו כמאן דליתא דמיא וזהו נגע חדש שקדמתו שער לבן:" + ], + [ + "(ה) והיא הפכה וכו'. דלשון \"והיא\" משמע שהיא כולה הפכה השער ללבן ולא מקצתה:", + "ובה שתי שערות. שהחצי גריס קדם לשתי השערות ונמצא דרק מקצת הנגע הפך לשער לבן ואפילו אם נולד לה בהרת עוד כחצי גריס ובה עוד שער אחת, מכל מקום יסגיר ולא יחליטו, ואין מצטרפין השערות דשערות הראשונות כמאן דליתא דמיא שהרי הפכן מקצת הנגע:" + ], + [ + "(ו) והיא הפכה כו' ולא שהפך כולו את מקצתו. דקרא הכי קאמר והיא שהיא כולה הפכה השער שהם שנים דמיעוט שער שנים אבל לא שהיא הפכה מקצת השער והוא אחד כדמפרש ואזיל:", + "הרי זו להסגיר. ואף על פי שעכשיו נשלם שיעור הבהרת והפכה לשער האחרון לא מהני דבעינן שיוקדם שיעור הנגע לשתי שערות דוקא ולא חזי לאצטרופי השער הראשון דהוא נולד קודם שנשלם שיעור הנגע:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר שער לבן ומחית. דהוקשו להדדי לומר דשער לבן ומחיה שוים בשעור מקומם. מה שער מקום שתי שערות, דמיעוט שער שנים, אף מחיה:" + ], + [ + "(ח) יכול. פי' ועדיין יכול אני לומר דלא אתי קרא לאקושי להדדי אלא לומר שלא יהיה טמא עד שיהיו בה שניהם שער לבן וגם מחיה ואף על גב שכבר טמאו הכתוב בשער לבן לבדו בפרשה הראשונה וכן במחיה לבדה דכתיב \"וביום הראות בו בשר חי יטמא\", הוה אמינא דאין זה אלא בבהרת שהיא עזה אבל שאת שהיא למטה ממנה צריך לשתי סימנים:", + "תלמוד לומר צרעת נושנת היא. אמחיה לבדה קאי דאי אתרוויהו הוה ליה לומר \"הם\" ואמר \"היא\" לומר שהיא לבדה יטמאנו ואין צריך לסיוע אחר:" + ], + [ + "(ט) ואם כן למה נאמר שער לבן ומחית. ולא אמר \"או מחית\". ללמדך שלא תהא טומאת השאת או שאר המראות עד שיהא בה מקום לקבל את שניהם ופי' הפסוק: המרחק אשר יצטרך לשער לבן ומחית בשר חי צריך שיהיה בשיעור השאת:" + ], + [ + "(י) שער לבן מצד זה. היינו שיהיה מקום ד' שערות זה בצד זה דהכי משמע מאומר שיהיה בה מקום לקבל כו':", + "תלמוד לומר בשאת. שיראה שיהיה היינו בשר חי בלא נגע באמצע השאת באופן שתהיה מבוצרת כמבצר שעומד באמצע העיר ולזה בכל צד מצידיה מעלה ומטה וימין ושמאל צריך שיהיה מקום שתי שערות שמכל צד שניקח אותה יהיה בה שיעור מקום צמיחת שתי שערות ושיעור המחיה:", + "הכי גרסינן הא כיצד מקום ב' שערות מימינה ומשמאלה וכו'", + "מרובעות. היינו כל מקום ומקום הוא שתי שערות על שתי שערות:", + "ונמצאו ל\"ו שערות. דריבוע המחיה שבאמצע הבהרת הוא ב' שערות על ב' שערות וכן מכל צד מעלה ומטה ימין ושמאל מקום שתי שערות על ב' שערות וכן בארבע קרנותיה. נמצא דכי מרבעת לה כולה הוי שש שערות על שש שערות דהוו להו ל\"ו שערות והיא על צורה זו:", + "<כאן יש ציור של 36 נקודות מסודרות בריבוע של שש על שש>", + "נמצא גופה של בהרת. היינו עם המחיה שבתוכה:", + "כגריס. חצי פול:", + "הקילקי. שם מקום שהיו גריסיה גדולות:", + "מרובע. דגריס הוא כתשעה עדשים וכל עדשה הוא כשתי שערות על שתי שערות ובסך הכל הוא ל\"ו. ושיעור המחיה שבאמצעה הוא כעדשה אחת והיקפה מכל צד הוא כשמנה עדשים [עיין ריש פרק ו דנגעים]:", + "בשר חי לא השחין בשר חי לא בוהק. שאם נולד לו שחין כעדשה בתוך השאת או כעדשה בהק שהיא למטה מד' מראות אינו מטמא ואף על פי שאינו שאת ובהרת וע\"כ אם יש בשאת לבדו כשיעור גריס יסגירנו ואם לאו יפטרנו שאין אותו מקום האמצעי עולה מן החשבון כלל:", + "הכי גרסינן בשאת לא בשחין בשאת לא בבהק [כן הוא גירסת הראב\"ד וכן משמע מהגהות הגר\"א]. פי' שאין המחיה מטמא בשחין ומכוה ולא בבהק שהוא למטה מארבעה מראות דאף על פי שיש לו מחיה באמצע אינו טמא. והקרבן אהרן הוסיף עוד דאפילו אם המחיה עומד בתוך השאת והבהרת והם עומדים בתוך השחין אינו טמא. ולא אדע מנין לו זה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) בנין אב לכל הצרעת. וכל מקום שנאמר בו \"צרעת\" נלמוד אותו מזה לשיעור גריס:", + "נושנת וכו'. נושנת משמע שהיא קדמה לשאת וכל דבר המוקדם מחבירו נקרא ישן ממנו:", + "הלא דין הוא. שיהיה צריך שיקדם לה הבהרת ואחר כך נתהפך ונעשה באמצע בשר חי ולזה אתא קרא למעוטי:" + ], + [ + "(ב) היא מלמד שהיא מטמאה הפוכה. ואף דבעלמא \"היא\" מיעוטא וכאן הוא ריבוי – אפשר דנושנת הוא גם כן מיעוטא דהיינו שהמחיה קדמה לבהרת ו\"היא\" גם כן מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "הלא דין הוא הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "תלמוד לומר היא וכו'. והנה ניכר שחסר באמצע, ועיין בר\"ש מה שכתב בזה. ואפשר עוד לומר דאף דיש לנו קל וחומר הוי ממעטינן מדכתיב \"נושנת\" דדוקא בשאינה הפוכה, ולזה מסיים \"תלמוד לומר היא וכו'\", ואף דבברייתא חסר באמצע דכוותה אשכחן טובא בקידושין (דף ד.) ובתמורה (דף כח.) ובחולין (דף קיד.) ועיין בביאור הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) לא יסגירנו מלמד וכו'. עיין לעיל פרשה א' פרק ב' הלכה ו' בביאורנו:", + "הכי גרסינן מנין שאין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ולא מחליטין את המוסגר תלמוד לומר כו' כל שנקרא שמו טמא אין זקוק לו [הגר\"א] וכן הוא לעיל שם בברייתא ועיין שם בביאורנו:" + ], + [ + "(ד) או אינו אלא וכו'. כלומר אילו אמר הכתוב \"כי טמא\" ולא אמר \"הוא\" הייתי אומר דקאי זה על כהן המסגירו ונאמר שהכונה שאם נטמא הכהן אין לו רשות אפילו להסגירו וכל שכן לטמאו, אבל האיש המוחלט יסגירנו על נגע אחר אם נולד בו:", + "תלמוד לומר כי טמא הוא וכו'. מוכח דלא קפיד הכתוב על הכהן הרואה אלא על המוחלט הנראה:" + ], + [ + "(ה) פורחת וחוזרת וכו'. ר\"ל וחוזרת מלפרוח והיינו שפורחת רק מעט מעט עד שהלבין כולו ולא בבת אחת מנין שאף בזה נטהר ולא נימא דהוא בכלל פשיון:", + "תלמוד לומר פרוח תפרח. משמע שפורח וחוזר ופורח. ומדברי הגר\"א בהגהתו ובספרו אדרת אליהו משמע דהוא מדהוה ליה לכתוב \"ואם תפרח\" וכתיב \"פרוח תפרח\", הוא ריבוי מכל מקום. וכן מבאר דכל הני דרשות לקמיה הוא הכל מריבוי \"פרוח תפרח\" - מכל מקום:" + ], + [ + "(ו) מלמטה למעלה. כדרך הפריחה:", + "תלמוד לומר תפרח. היינו דהיה לו לומר \"תפרח\" וכתיב \"ואם פרוח תפרח\" הוא ריבוי מכל מקום:" + ], + [ + "(ז) מטמאה לטהורה. שהתחלת הפריחה היה מנגע טמא דהיינו באחד מד' מראות עד שנתכסה גם הנגע הטהור דהיינו בהק במראות הנגע וגם על כל גופו:", + "מטהורה לטמאה מנין. פי' כי העיקר אצלנו שהפורח מן הטמא כגון בנגע שהיה בו אחד מסימני טומאה ואחר כך פרחה בכולו - טהור. והפרוח מן הטהור כגון מראה בוהק שנתכסה במראה הנגע כל עור בשרו - טמא כדלקמן בפ\"ד. ואמר בכאן אם הפריחה היה מן הטהורה לטמאה כגון שהיו לו שתי בהרות, אחת מד' מראות ואחת למטה מד' מראות שזה הכל בכלל מראה בהק, ופרחה הטהורה במראות הנגע טמא עד שהגיע לטמאה ואחר כך פרחה הטמאה משם ולהלן עד שנתפשטת על כל עורו במראית הנגע מנין שהוא טהור שלא תאמר תפרח הצרעת אמרה והבהק אינו מראה צרעת. תלמוד לומר אם פרוח תפרח מכל מקום. ואינו דומה זה למאי דקיימא לן הפורח מן הטהור טמא כיון שפרחה מן הטהורה לטמאה נעשית כולו כאחת ונטהר:", + "רבי נחמיה וכו' מטהורה לטמאה טמא. סבירא ליה דכיון דהתחלת הפריחה היה מן הטהורה הרי הוא בכלל פורח מן הטהור וטמא:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) צרעת מה תלמוד לומר. דבצרעת משתעי קרא ולא הוי צ\"ל אלא \"ואם פרח תפרח בעור\":", + "אלא בשאת בלבד. דביה משתעי קרא:", + "מנין לרבות שאר המראות. בנגע הבהרת וכה\"ג דבהם גם כן אם פרחו בכולם טהור:", + "ולא הבוהק. שאם פרחה בכולו במראה בוהק שהוא מראה לובן למטה מד' מראות טמא דלא קרינן ביה פרחה בכולו אחר שאין זה ממראה נגע:", + "הואיל והוא סימן טהרה בסוף. פי' שאם החליטו באחד מסימני טומאה ופרח בכולו ואחר כך חזרה בו מחיה טמא ואם חזרה המחיה ונהפכה אפילו למראה בוהק טהור כאילו פרח בכולו פעם אחרת נגע שהיא מד' מראות כדאיתא לקמן בפ\"ו הלכה ב':", + "תלמוד לומר וכו' לא הבהק. שאף על פי שבפריחה שניה נחשב מראה בהק לפריחה בפריחה ראשונה לא נחשב בהק לפריחה:" + ], + [ + "(ב) עור הראוי וכו'. ר\"ל דאף על גב דבעינן שיהא מכסה את כל עור גופו הוא דוקא במקום הראוי לקבל נגע לאפוקי מקום שחין ומכוה כשעדיין לא נרפאו דשם אין מטמאין משום נגע כדכתיב בם ונרפא לא בעינן שיכסה הפורחת באלו המקומות:", + "פרט לשחין המורד וכו'. היינו שלא נרפאו ועדיין הם במרדן:", + "או אינו וכו'. פי' דלמא כונת הכתוב לא בא למעט שחין המורד רק בא לאשמועינן שלא ישייר הפורחת בעורו שיעור גריס שהוא שיעור נגע אבל אם שייר פחות מזה אינו מעכב ודינו כאילו פרח כולו:", + "יכול תוך ראשו. היינו שבעינן שיפרח הנגע גם על ראשו ותוך רגליו הוא פרסת הרגל [דבין אצבעות רגליו יתרבה לקמן]:", + "תלמוד לומר מראשו ולא תוך ראשו. דתוך ראשו אינו מטמא בנגע אלא אם כן נקרח דכתיב \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן וכו'\" וממילא לא בעינן שיפרח על אותו מקום וכנ\"ל:", + "ומה דקאמר תוך ראשו למעוטי עור הפנים דמעכב מפני שהוא נידון כעור הבשר:", + "להוציא תוך רגליו. דעד ולא עד בכלל:" + ], + [ + "(ג) פרט לבית הסתרים. ד\"לכל מראה\" משמע שצריך שיראהו להדיא ולא שיעמיק לראות:", + "כעודר לבית הסתרים. עודר שוחה ומה שנראה ממנו באותו מקום הוא ראוי לקבל נגע:", + "מוסק. זיתים הוא המרים זרועו ומלקט זיתים ולפי שהזית אינו גבוה כשאר אילנות ואדם מלקט אותן מן הקרקע בהרמת זרועותיו, לפיכך שיער בזית תחת השחי מה שאין כן בשאר אילנות שאדם עולה בהם ומלקט אותם בלי הרמת זרועותיו:", + "כעורכת. העיסה שהיא שוחה ומה שנתגלה אז לא נחשב לבית הסתרים וראוי לקבל נגע:", + "תחת הדד. היינו לענין מה שיהיה לה מהנגע תחת הדד דמה שנראה בהיותה מניקה את בנה אינו בית הסתרים:", + "כאורגת בעומדים לשחי וכו'. במגבהת ידה הימנית לארוג בעמידה ומגלה בית השחי שלה:", + "כטוה פשתן. שדרך הטוה להגביה ידה השמאלית:", + "כך נראה להתגלחתו. ביום טהרתו שצריך לגלח את כל שערו דמה שאינו מטמא בנגעים משום בית הסתרים אין צריך גילוח כדדריש לקמן מגבות עיניו. מה גבות עיניו נראה אף כל שערו הנראה, פרט לבית הסתרים:" + ], + [ + "(ד) פרט לכהן שחשך מאור עיניו. שהחליש ראיתו ד\"לכל מראה\" משמע שכח ראיתו הוא בשלימות:", + "באחת מעיניו. ד\"עיני הכהן\" כתיב והם שתי עיניו:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. הצרעת:", + "אלא מן השאת בלבד. ר\"ל שמראית הפריחה היה כמראה השאת בעצמה מנין לרבות כשהיתה מראית הפריחה משאר ד' מראות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וכסתה הצרעת. משמע דלא בעינן רק שיהיה בכיסוי מראה צרעת:", + "להביא בין האצבעות וכו'. ואשמועינן דלא נימא דהוא בכלל בית הסתרים:", + "מנין אתה אומר פרחה בכולו וכו'. כדי להבין ענין הברייתא אקדים לזה איזה פרטים:", + "א) שהפריחה שאינו בכולו אפילו כחצי עדשה מעכבת:", + "ב) למעלה מבואר שהפריחה אין צריך להיות על ראש וזקן כ\"ז שלא נקרחו ואם נקרחו אחר הפריחה אינו מעכב את הפריחה:", + "ג) אם נקרחו קודם הפריחה דינם כעור הבשר ומעכבים את הפריחה אם לא נמשך הפריחה גם עליהם:", + "ד) אפילו אם היתה הפריחה קודם שנקרחו אלא שחסר ממנה חצי עדשה ואחר כך נקרחו הראש והזקן ואחר שנקרחו נמשך הפריחה במראות הנגע גם על החצי עדשה - לא מהני הפריחה ולא מידי כל זמן שלא ימשך הפריחה גם על הראש והזקן דכיון שלא נגמר הפריחה בשלמות קודם שנקרחו מעכבים גם הם את הפריחה כשאר עור הבשר:", + "ועתה נבוא לבאר הברייתא:", + "אבל לא כחצי עדשה. פי' וזה מעכב את הפריחה מליטהר:", + "חזר תוך הראש והזקן ונקרחו וכו' ונעשו צרבת. היינו שנמשך כקרום עליהן ונרפאו קצת דמאז והלאה דינם כעור הבשר ומעכבין את הפריחה:", + "יכול יהיה טהור. היינו אם בינתיים נמשך הפריחה במראית נגע גם על החצי עדשה – תלמוד לומר \"את כל בשרו\", עד שתפרח בכולו, וכיון שלא נגמר הפריחה קודם שנקרח נחשב כמו שנקרח קודם הפריחה:" + ], + [ + "(ו) טהור מה תלמוד לומר. היינו דכתיב אחר כך \"כולו הפך לבן טהור הוא\", דכיון דאמר \"וטהר את הנגע\" פשיטא דטהור הוא:", + "אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. שבזה הכתוב מדבר דכתיב \"והובא אל הכהן וראה הכהן ומחית בשר חי וגו'\", דמשמע דבתחלה כשראהו היה בו מחיה והחליטו ועל זה אמר קרא \"ואם פרוח תפרח\":", + "מנין וכו' בסוף שבוע ראשון וכו'. כלומר מנין דפריחה מטהרת גם אם פרח אחר החלט מחיה שנמצאת בסוף שבוע ראשון או בהחלט מחיה בסוף שבוע שני שנמצאת בו מחיה או החלט מחיה אחר הפטור דפטרו בסוף שבוע שני מפני שעמד בעיניו ואחר הפטור נולד בו מחיה והחליטו ופרח מתוך החלט אחר הפטור:", + "הכי גרסינן בסוף שביעי שני לאחר הפטור:", + "לאחר החלט שער לבן בתחלה וכו'. פי' או שהיה הפריחה לאחר החלט שער לבן שהיה בו בתחלה או שהיה לאחר החלט שער לבן שנמצאת בו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר החלט שער לבן שנמצאת בו אחר הפטור. וכן כה\"ג לענין פסיון. ורק לענין פסיון לא צייר בתחלה, דפסיון לא משכחת בתחלה:", + "הכי גרסינן אחר החלט הפסיון וכו' בסוף שבוע שני לאחר הפטור:", + "ופריחת הסגר. הפורח מן ההסגר דאחר ההסגר לא פשה אלא שמצאו שפרח בכולו דגם זה פורח מן הטמא יקרא דמוסגר טמא הוא כמ\"ש לעיל:", + "לרבות את כולן. כל מיני פריחות אשר יהיו אחר טומאה בכל זמן שתהיה:" + ], + [ + "(ז) יכול הפורח מן הטהור. כגון שלאחר הפטור פרח בכולו או שהיה בו מראה בהק ואחר זה פרח בכולו מראה נגע וכה\"ג:", + "תלמוד לומר הוא. דמיעוטא הוא, זה ולא אחר, ולא מיעט אלא הפריחה אחר טהרה שאינו דומה לפריחה הכתובה כאן שהיא לאחר החלט טומאה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ללמד על ראשי אברים שנתגלו. בתוך הפריחה דהיינו שסר מהם הנגע הרי הם כמחיה בבהרת שהיא טמאה ואף על פי שראשי אברים אינם מטמאין משום מחיה כדלעיל בפרשה א' פ\"ב הלכה ט' – עכשיו מטמאין וגזירת מלך היא. ובדואי בראשי אברים קאמר רחמנא דאי בשאר הגוף קאמר למה לי למיהדר ביה קרא, פשיטא דבשר חי מטמא ליה דמחיה החוזרת ופשיון החוזר ושער לבן החוזר כולהו נפקי מ\"פשה תפשה\" כדדרשינן לעיל, אלא ודאי בראשי אברים קאמר דכי היכי דמעכבי מעיקרא בפריחה הכי נמי אם פרח בהם וחזר הנגע וסר מעליהן ונתגלו הרי זה טמא מוחלט:", + "וכי משום מחיה הוא מטמא. בראשי אברים המתגלים בתוך הפריחה והלא שאר מחיה אין מטמא וכו':", + "אמר ר' יוסי וכי משום ראשי אברים וכו'. פי' וכי כונת הכתוב \"וביום הראות בו בשר חי\" דוקא על ראשי אברים שתאמר גזירת מלך הוא, והלא הכתוב כולל נמי אם חזר הבשר חי לאמצעיתו [דהיינו שאינו על ראש האבר] לטמאו והתם ודאי אתה מודה דבעינן כעדשה מאי טעמא דילפינן בשר חי דהכא מבשר חי דהתם. הלכך כי חזר ה\"הבשר חי\" לראשי אברים נמי בעינן כעדשה דהקרא כולל תרי גווני:", + "אלא נאמר כאן וכו'. פי' אלא ע\"כ אתה צריך לילף בשר חי דהכא מבשר חי דהתם לכעדשה ואם כן הכא נמי לראשי אברים:" + ], + [ + "(ב) וביום מלמד וכו'. דהוה ליה למכתב \"ובהראות בו בשר חי וכו'\", מאי \"ביום\", להורות דיש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה דהיינו לחתן בשבעת ימי המשתה וברגל שהוא זמן שמחיה אין הכהן נזקק לו. וזהו שאמר ר' יהודה \"נותנים לו שני ימים\" היינו תרי גווני ימים, יום המשתה ויום הרגל, וזה נותנים לו דהיינו לנגעי גופו וכן לנגעי ביתו וכן לנגעי כסותו:", + "ר' אומר וכו'. ס\"ל דאין צריך קרא לזה דהרי הוא אומר \"וצוה הכהן ופנו את הבית וגו'\", אם ממתינים לדבר הרשות וכו' דהיינו הפסד ממום שלא יטמא כל אשר בבית:" + ], + [ + "(ג) מנין אתה אומר וכו' המורדים. דכל הני כולהו ודאי לא מעכבי בפריחה בתחלה שהרי אינן ראוין ליטמא בנגעי בהרת כדלעיל בפ\"ד הלכה ב' ומנין אתה אומר שאם חזר הראש והזקן ונקרחו והשחין והמכוה והקדח (הוא גם כן כעין שחין) ונעשו צרבת שנרפא העור שעליהן ונמשך כקרום שהם ראוים עכשיו ליטמא בנגע בהרת יכול יהא טמא כאילו נראה בו שאר בשר חי שהרי הם עכשיו בענין שאילו היו כן בתחלה קודם הפריחה היו מעכבין בפריחה ונאמר גם עתה אחרי שאין עליהן מראות נגע כאילו חזר בו בשר חי ויהא טמא:", + "תלמוד לומר בו בהופך. פי' אותו העור שהפך ללבן מתחלה וטיהרו הוא שאם חזר והפך בו בשר חי יטמא. אבל ראש וזקן ושחין וכו' שלא הפכו מתחלה ללבן ולא עיכבו בפריחה כנ\"ל, אף על פי שבאו אחר כן לכלל עור הנגע, אינן מטמאין:" + ], + [ + "(ד) ואין שער לבן החוזר. אם אחר שפרח בכולו ונטהר נולד בו שער לבן אינו מטמא אותו דקרא דוקא אמר בשר חי ולא שער לבן:", + "ור\"י מטמא. סבר דבשר חי לאו דוקא אלא חד מסימני טומאה נקט:", + "הכי גרסינן אף שער לבן החוזר יטמא:", + "יפה כחו. פי' כח טומאתו:", + "בזמן ששימש החלט. ששימש להחליט את האדם כאשר היה בו הנגע ונהפך בו שער לבן והחליטו הכהן ואחר כך פרח בכולו ותאמר גם בשער לבן זה שאם נמצא בו עדיין מטמאו:", + "או בזמן שלא שימש החלט. שנולד אחר הפריחה:", + "א\"ל מה בזמן וכו' אינו מעכב את הפריחה. אף שיפה כחו שמתחלה נטמא על ידו מ\"מ הפריחה מתשת כחו ונטהר אף שעדיין הוא בו:", + "בזמן שלא שימש החלט. שבא רק אחר הפריחה אינו דין שהפריחה דוחה אותו שלא יטמא:", + "ועוד. אפילו אם תדחה ק\"ו שלי הרי פשטיה דקרא מוכח דדוקא בשר חי ולא שער לבן:" + ], + [ + "(ה) ולא הבהק החוזר. ר\"ל הנולד וקרי ליה חוזר שחזר להיות במקום בשר חי ואין לו מראה צרעת ולא בשר חי וכיון דאינו בשר חי אינו טמא:", + "בהק מעכב. בפריחה תחלה שאם היה בו מקום בהק טמא כאילו נשאר בו בשר חי:", + "תלמוד לומר בשר חי וכו'. שאף על פי שבפריחה מעכב בחוזר אינו מעכב:" + ], + [ + "(ו) ראשי אברים שנתגלו שיהו טמאין. פי' שנתגלה הנגע מעליהם ונראה בהם בשר חי שיהו טמא:", + "אלא לאחר פריחת החלט מחיה בתחלה. פי' שהחליטו במחיה בתחלה קודם הסגר ופרחה בכולו ונטהר ואחר כך חזרו בו ראשי אברים לבשר חי וטימאהו שכך הוא סדר המקראות:", + "מנין וכו' בסוף שבוע ראשון. היינו שבסוף שבוע ראשון הוחלט על ידי מחיה ואחר כך פרחה בכולו ונטהר ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים וכן אם היה באופן זה החלט בסוף שבוע שני או לאחר הפטור ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים וכן כה\"ג אחר פריחת החלט שער לבן או אחר פריחת החלט הפסיון בכל הני גווני או אחר פריחת הסגר ור\"ל שלאחר הסגר פרח בכולו ואחר כך נתגלו בו ראשי אברים מנין שיהא טמא שאף על פי שנתרבו כולם לעיל בפרק ד' לפריחת טהרה מ\"וטהר את הנגע\" טהור מ\"מ אפשר לענין טהרה נתרבו לענין טומאה לא נתרבו:" + ], + [ + "(ז) יכול וכו' יהא טמא. פי' שהסגירו ועמד בעיניו בסוף שבוע שני ופטרו ואחר כך נתגלה הנגע מעל ראשי אבריו יכול יהא טמא:", + "תלמוד לומר הוא. \"טמא הוא\", למעט אופן זה:", + "שחזרו בו ראשי אברים בין מתוך החלט וכו'. פי' שהחליטו בשער לבן ובעוד שהוא נחלט נתגלו בו ראשי אברים ואחר כך הלך השער לבן שהשחירו והראשי אברים נשארו במקומן. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר ובכולן טהור:", + "אלא טהור. ר\"ל שנשאר באופן הראשון או להסגר או להפטר:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) הרי בא ללמד על ראשי אברים וכו'. דהא קאי אדלעיל דמיירי בראשי אברים:", + "תלמוד לומר ישוב או כי ישוב. פי' היה לו לומר \"וכי ישוב\" וכתב \"או\". הוא לרבות:" + ], + [ + "(ב) אפילו למראה בהק. פי' אף שמתחלה אם היה מראה בוהק אינו חשוב כפריחה בכולו לבן כדדרשינן לעיל \"\"וכסתה הצרעת\" ולא הבהק\", אבל אם נעשה זה בחזרת ראשי אברים, שנתגלו מן הנגע וחזרו ונתכסו, אפילו במראה בהק טהור כמו שפרחה צרעת בכולו. והוא הדין לשאר הגוף:", + "תלמוד לומר ונהפך ללבן וכו'. דהיה צ\"ל \"ונהפך לנגע\", מאי \"ללבן\"? לרבות כל שיש בו מראה לובן אף שהוא למטה מד' מראות והוא הבוהק:" + ], + [ + "(ג) וראהו הכהן וכו' טהור הוא מה תלמוד לומר. דאם טיהרו הכהן פשיטא שהוא טהור:", + "אלא לאחר חזרת פריחת וכו'. הכל מבואר ממש\"כ בפרק ה':" + ], + [ + "(ד) יהא טהור. כמו שפרח אחר החלט או הסגר:", + "אלא טמא. ר\"ל דבעינן הסגר:" + ], + [ + "(ה) שחין יכול מורד. שלא נקרם העור כלל:", + "עד שיעשה צלקת. שנתקשה העור הרבה ונעשה במקדם:", + "תלמוד לומר שחין. דהוה ליה למכתב \"ובשר אשר יהיה בעורו שחין נרפא\" ומדכתיב \"כי יהיה בעורו שחין ונרפא\" משמע שעדיין שחין הוא:", + "צרבת השחין הוא. רושם השחין הוא, משמע שעדיין לא נרפא לגמרי:", + "עד שתקרום כקליפת השום. היינו קרום דק מאוד, הא אם נעשה צלקת נדון כעור הבשר והכי איתא במשנת נגעים:" + ], + [ + "(ו) ובגפת. פסולת זיתים שהוא חם מאוד:", + "שלפני הדבור מנין. דבקרא כתיב \"כי יהיה בעורו שחין\", משמע כי יהיה מכאן ולהבא:", + "עד שלא נתגייר מנין. דהוא דומיא לפני הדיבור:", + "תלמוד לומר שחין ריבה. וכתב הראב\"ד הא דגמרינן אפילו לפני הדבור הוא דוקא לענין שחין לבד אבל השאת והבהרת שנתהוו בשחין דוקא כשנתהוו אחר הדבור וכדלעיל בריש הפרשה:", + "אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה. דמדכתיב בתריה \"ואם פשה תפשה\" משמע דמיירי קרא בבהרת שלא נתפשט על כל מקום השחין ויכול הנגע להפשות בזה אמר קרא שצריך להסגירו:", + "שחין שאין לו להיכן שיפשה. היינו שכל השחין נתמלא בבהרת באופן שלא נשאר בשחין מקום שיפשה בו הבהרת [אם לא שיצא הבהרת חוץ למקום השחין על עור הבשר וקיימא לן דאין הבהרת פושה לעור הבשר] מנין דאף בזה צריך להסגירו:", + "תלמוד לומר כי יהיה בו אפילו בכולו. היינו שכיסתה הבהרת כל השחין [כן איתא בר\"ש פ\"ט משנה ג']:", + "הכי גרסינן אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין, מקצת שחין וכולו בהרת, כולו שחין וכולו בהרת מנין. תלמוד לומר וכולי [כן הוא גירסת הראב\"ד והגר\"א]:", + "שמקצת שחין ומקצת בהרת. היינו שמקצת הגוף שחין ומקצת מזה מכוסה בבהרת:", + "ומקצת בהרת וכולו שחין. היינו שכל גופו לקה בשחין ומקצתו מכוסה בבהרת ובשתי אלו האופנים יוכל להיות בבהרת פשיון בפשיטות:", + "מקצת שחין וכולו בהרת. היינו שנתמלא כל מקום השחין בבהרת ואף גם בזה יוכל להיות לפעמים פשיון בבהרת כגון שיולד לו שחין אחר חוצה לו ויתחבר עם שחין זה ואחר כך יפשה הבהרת לתוכו:", + "כולו שחין וכולו בהרת. היכא שכל גופו לקה בשחין וגם מכוסה כולו בבהרת שלא יצוייר שום פשיון כלל בבהרת זה [אם לא שיכניס לתוכו וכדלקמיה] מנין שאף בזה צריך הסגר:", + "תלמוד לומר כי יהיה בו אפילו בכולו. היינו מקצת שחין וכולו בהרת הנ\"ל:", + "בעורו אפילו בכולו. היינו כולו שחין וכולו בהרת הנ\"ל שגם בזה צריך הסגר ותועלת ההסגר שמא יולד בו שער לבן:" + ], + [ + "(ז) לתוך ידו. לכף ידו שהוא מקום שאינו ראוי לגדל שער:", + "ומקומה צרבת השחין. פי' שנתפשט הבהרת על כל מקום הצרבת:", + "אמרו לו למה. מה תועלת יבוא מזה ההסגר כיון דכל הסגר הוא רק עד שיראו אם יולד בו סימני טומאה וכאן אי אפשר:", + "לפסיון אינו פוסה. דהרי מילא הבהרת כל מקום השחין. ולומר שמא יפשה הבהרת חוץ למקום השחין זה אי אפשר דהא קיימא לן דאין הבהרת פושה לעור הבשר ומטעם זה אין לחשוב גם כן שמא יפשה צרבת השחין ואחר כך יפשה הבהרת לתוכה דהא קיימא לן דאין השחין יכול להפיש לעור הבשר כמו הבהרת:", + "ולמחיה אינה מטמאה. דהא קיימא לן דאין בשחין ומכוה משום מחיה:", + "שמא תכנס. ביום השביעי ותשוב כגריס ונמצא שבכינוס פנה מקום מן השחין לפסיון ופוטרו הכהן ולאחר הפטור יחזור ויפשה הבהרת ויוחלט בזה דהא קיימא לן דיש פשיון אחר הפטור. והא דאמרינן לעיל \"כנסה ופשתה הרי היא כמו שהיתה\" – התם מיירי שכנסה ופשתה בתוך ז' אבל הכא מיירי שפשתה אחר הפטור:", + "והלא מקומה כגריס. פי' הא תינח אם היה הבהרת כסלע כמו ששאלנו אבל אם היה הבהרת כגריס וכן הצרבת שתחתיה שאין לה מקום לכנוס ולפוש מה איך לך למימר, למה יסגיר. ולחשוב שמא יוגרע משיעור גריס ואחר כך יחזור ויפשה – זה אינו דכיון דנגרע משיעור נגע פוטרו לגמרי ואחר כך אף אם יחזור ויפשה לשיעור גריס אין שם פשיון על זה דיוחלט בשביל זה אלא הרי הוא כמו נגע בתחלה:", + "כך שמעתי יסגיר. ר\"ל שאף בזה יסגיר אבל הטעם לא אדע:", + "אלמדנו. פי' אם רוצה שאומר דברי טעם על זה:", + "אם לקיים וכו'. פי' אם הטעם שיאמר יהיה לקיים דבריהם - אמור, ואם לחלוק עליהם ולומר שאינו טעון הסגר - לא אקבל ממך, שאני שמעתי שאף בזה יסגיר:", + "חוצה לו. ויתחבר אצל זה ויהיה כאחד ואחר כך יפשה הבהרת לתוכו:", + "חכם אתה וכו'. פי' שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) שיקדום השחין וכו'. פי' מאומרו \"והיה במקום השחין\" משמע שהשחין היה קודם לבהרת ובשביל זה נקרא זה המקום \"מקום השחין\":", + "הכי גרסינן קרוי הוא מקומו וכולי ס\"ל דאין ראיה מ\"מקום השחין\" דהכונה במקום אשר נראה עתה השחין לעינינו היה מתחלה שאת וכו':" + ], + [ + "(ב) עד שלא נעשה שחין והיה. פי' והיה אחר כך השחין ויש גורסין \"וחיה\", ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) חלקה. לובן מבלי עירוב אדמימות:", + "בפתוך. שמעורב אדמימות בהלובן:", + "תלמוד לומר נגע צרעת. דהדר אחר כך וכלל את שניהם בשם אחד לומר שהם שוות ובשניהם מטמא חלק ופתוך:" + ], + [ + "(ד) את השוה. לעור הבשר בגובה שאין מראה שפל מן העור ואת הגבוה שמראה עור הבשר נראה עמוק ממנה קצת:", + "תלמוד לומר ושפלה וכו'. פי' דכתיב \"אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור\", משמע הא אם יש בה שער לבן אף אם איננה שפלה - טמא, וכיון שגילה לנו הכתוב דשפלה לאו דוקא (ומה דנקט בקרא הקודם שפלה נקט דבר המצוי דברוב פעמים היא שפלה) משמע דהוא הדין אם אתרמי דגבוה מעור הבשר מעט. ויש ספרים שאינן גורסין \"ואת הגבוה\" וגורסין \"את השוה לגבוה\", היינו ששוה לעור הבשר שהוא גבוה:", + "בשחין פרחה ולא בעור הבשר. פי' אם בשחין בעצמו פרחה הנגע ופשתה אבל לא נקרא פשיון אם פשתה בעור הבשר חוץ לשחין:", + "אבל תפשה בעור המכוה. פי' אם היה המכוה סמוך לה ופשתה הבהרת לתוכה:", + "תלמוד לומר ואם תחתיה תעמוד וכו'. דהוה ליה למכתב \"ואם תעמוד הבהרת ולא תפשה\", ואמר \"תחתיה\" להורות דאינו פושה אלא תחתיה לבד בשחין ולא חוצה לה:" + ], + [ + "(ה) ואם יראנה. דהוה ליה למכתב \"ואם יראה\", מאי \"יראנה\", כולה כאחת, שאם היתה בראש אצבעו או בראש חוטמו שופעת אילך ואילך טהורה כדדרשינן בעור הבשר \"וראהו – כולו כאחת\":", + "והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה. \"בה\" משמע דוקא בה אבל אם היה השער לבן בחוט היוצא ממנה אינו טמא:", + "יכול אפילו אם היה החוט רחב שתי שערות. גם כן לא יהא נידון כגופה של בהרת:", + "תלמוד לומר. במכוה:", + "והנה אין בבהרת שער לבן. ולא כתיב \"בה\" לרבות דאם יש בבהרת באיזה מקום שהוא טמא והיינו כשהחוט רחב שתי שערות דהוא שיעור חשוב אי נמי כדי שיהו יכולין לעמוד ברחבו זו אצל זו:" + ], + [ + "(ו) אם פשה תפשה בעור מה תלמוד לומר. פי' דהוה ליה למכתב \"ואם תפשה\":", + "אלא בשביעי בלבד. ר\"ל קודם שפטרו ראהו הכהן שפשה אבל אם פטרו בשביעי ובשמיני או לאחר כך פשה הוה אמינא דאין נחשב זה לפשיון קמ\"ל הריבוי ד\"פשה תפשה\":" + ], + [ + "(ז) החליטו בשער לבן. אפילו אחר הפטור הלך שער לבן שהשחיר השער ופטרו ואחר כך חזר השער לבן שחזרו ונתלבנו וכן בפסיון היינו הסימן דטומאה דשער לא חזר וחזר סימן טומאה אחרת דהיינו שפשה הנגע ואחר כך מבאר הברייתא אימתי החליטו בשער לבן בין בתחלה כשראהו הכהן מצאו שנהפך השער ללבן והחליטו או שמצאו בשער לבן בסוף שבוע לאחר ההסגר והחליטו או שפטרו ואחר כך נמצא בו השער לבן והחליטו. והוא על הדרך שפירשנו למעלה בפרשה ב' פ\"ב הלכה י\"ב בעור הבשר אלא שחסרה מכאן מחיה סימן טומאה שאינה מטמאה בשחין ומכוה וחסר מכאן בסוף שבוע שני שאין בשחין ומכוה יותר משבוע אחד שאם עמד בעיניו בסוף שבוע פוטרו מיד:", + "החליטו בפסיון והלך הפסיון. שכנס בתוך הנגע ופטרו ואחר כך חזר הפסיון:", + "וכן בשער לבן. היינו שלא חזר הפסיון אלא שנמצא שער לבן בתוך הנגע:", + "הכי גרסינן בסוף שבוע לאחר הפטור (ולא גרסינן \"בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני\" כי אין שייך זה בשחין וכן איתא לקמן בהדיא גבי מכוה כמו שכתבנו) דהיינו שהתחילה הברייתא לבאר אימתי החליטו בפסיון בסוף שבוע או לאחר הפטור. ועל כל אלו הפרטים מסיים הברייתא לכך נאמר פשה תפשה דבכל גווני הפסיון מטמאו ונלמוד מזה לשער לבן דהוא גם כן סימן טומאה דאם הלך וחזר מחליטו:" + ], + [ + "(ח) בין באיש אחד. שהיה לו שני נגעים בשני מקומות בגופו אחד בהרת כגריס ואחר בהרת כסלע ובסוף שבוע היו שניהם כסלע ואיני יודע איזה מהם פשה ואף על גב דממה נפשך יש לו נגע אחד שפשה אפילו הכי גזירת הכתוב הוא שידע הכהן באיזה נגע הוא מחליטו:", + "באיש אחד טמא. דממה נפשך נגע וקרא מוקים ליה בשני אנשים:", + "א\"ל והלא נאמר נגע הוא. משמע שיהיה נגע ודאי ולא מטמאינן מספקא אם כן למה לי למכתב וטמא אותו לרבות דאפילו באיש אחד לא מטמאין עד שידע בבירור על איזה נגע הוא מטמאו:", + "שיהא מקומה צרוב. רשום והוא מה שחזר לומר ושיהא מקומה ניכר כדפרשינן לעיל שיהא עדיין מכח השחין ניכר בו שאם נרפא לגמרי ונעשה מקומו צלקת הרי הוא נידון כעור הבשר:", + "הכי גרסינן ויהא מקומה ניכר [הגר\"א בהגהותיו וכן משמע מהראב\"ד], והוא פירוש על מה שאמר שיהא מקומה צרוב:", + "וטיהרו את הודאי וכו'. דהוה ליה למכתב \"וטהר הכהן, \"וטהרו\" משמע אותו שידוע לו שהוא טהור ולא מספיקא אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע ואם כן אותו שהיה בתחלה כסלע הלך לו הפשיון ואם כן הוה ליה לטהרו מ\"מ כיון דלא ידעינן איזהו לא נוכל לטהרו ושניהם טמאים והטעם בעניננו דמשנזקק לטומאה הרי יש לו חזקת טומאה ולא מטהרינן מספיקא ואינו דומה להנ\"ל:", + "עד שיחזרו להיות כגריס. והלך הפשיון משניהם:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) ובשר וכו' או בשר וכו' מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפין זה עם זה. פי' מדחלקן הכתוב לשתי פרשיות ופירש משפט כל אחת ולא צירפם יחד שהרי משפטן שוה והיה לו לכתוב \"כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה\":" + ], + [ + "(ב) לא שבאו וכו'. פי' ולא תימא דהאי שחלקן ואשמועינן דאין ענינם אחד רק להכי הוא דאתא שאם בא עליו ולא ידע אם היה שחין או מכוה כגון שנכוה במים חמין ולא ידע אם בחמי האור או בחמי טבריה, אינו יכול הכהן לטמאו (ואינו דומה לשאת ובהרת שאם היה ספק לו אם הוא מראה זו או זו מטמאו ממ\"נ דהתם ענינם אחד) עד שיתודע לו בבירור מה הוא אלא למעוטי אפילו כחצי גריס וכו':" + ], + [ + "(ג) יכול מורדת. פי' שהמכה מורד בו ומכאיבו שלא נתרפא כלל:", + "תלמוד לומר והיתה מחית המכוה. משמע שחיתה ונתרפא המכה:", + "צלקת. היינו שנתרפאה לגמרי ובשרה קשה שם:", + "תלמוד לומר מכות אש. משמע שעדיין יש היכר שהוא מכות אש:", + "צרבת המכוה. היינו שיש רושם שם באותו מקום:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא וכו'. עד סוף הברייתא כולה מבוארת לעיל בפ\"ו הלכה ו' גבי שחין והוא הדין בזה גבי מכוה:" + ], + [ + "(ה) מנין לרבות שאר המראות. שאת וכה\"ג שגם הם יטמאו בחלקה ובפתוך:", + "תלמוד לומר או לבנה. וא\"ו לרבות הוא:", + "הלכה ו' ז' ח' ט' עד \"מה תלמוד לומר\" – כולה מבוארת לעיל בפרשה ד' גבי שחין והוא הדין הכא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ט) מה תלמוד לומר צרעת ג' פעמים. גבי מכוה יכתוב חדא כדכתיב בשחין:", + "צרעת כגריס. בנין אב הוא מצרעת דכתיב גבי מחיה וכדאמרינן בכולהו נגעים:", + "צרעת ליתן את האמור בשאת בבהרת. פי' דגבי שחין כתיב \"שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת\" ואין לי אלא דשאת מטמא חלקה ובהרת בפתוך, מנין ליתן את האמור של זה בזה וזה בזה, ילפינן זה מיתורא ד\"נגע צרעת\" דבין פתוך ובין חלק בכל אחד בכלל \"נגע צרעת\" הוא ואף על גב דיתורא דנגע צרעת גבי מכוה כתיב, כיון דילפינן לקמיה שחין ומכוה בגזירה שוה למילף מהדדי כחדא ענינא חשיב להו ולכן האי \"צרעת\" דמכוה דמייתר אתי לאגמורי לשחין למילף שאת ובהרת חדא מאידך:", + "(וזהו דדרשינן לעיל בפרשה ד' בהלכה ג' \"ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת\" מדכתיב \"נגע צרעת\" מהאי \"נגע צרעת\" יתירא דכתיב גבי מכוה הוא דדרשינן הכי):", + "צרעת. שלישי:", + "ליתן את האמור בשחין במכוה. היינו דבשחין כתיב \"שאת\" ולמידין מגזירה שוה \"צרעת צרעת\" דגבי מכוה נמי מטמא בשאת (דמאי דאמרינן לעיל בהלכה ה' \"מנין לרבות שאר המראות\" הוה אמינא דלא אתי לשאת רק לתולדות בהרת):", + "ואת האמור במכוה בשחין. פי' דיש דינים שמבוארין רק במכוה היינו מה שכתוב שם והנה אין בבהרת שער לבן ודרשינן בהלכה ו' לרבות חוט היוצא וכו' וכן מה דממעטינן לקמיה מדכתיב \"היא היא\" גבי מכוה למידין מגזירה שוה דגבי שחין נמי דינא הכי:", + "מה תלמוד לומר היא היא היא. היינו גבי מכוה – \"צרעת היא..נגע צרעת היא..נגע צרעת היא\":", + "ג' פעמים. באיזה ספרים הגירסא \"ד' פעמים\" וכן מוכח בסוף ברייתא:", + "היא אינה מטמאה במחיה. דאחר שזכר הכתוב תרי סימנין, שער לבן ופשיון, אמר דהיא היא הטמא ולא אחרת, ואיזה היא הבאה במחיה דמכוה אינה מטמאה במחיה:", + "בתחלה וכו'. כלומר בשום זמן מהזמנים שהמחיה מטמא בעור בשר הכא אינה מטמאה:", + "היא פרט לשפשתה לבוהק. דהכי קאמר היא אשר פשתה במכוה ושחין טמאה, ולא אותה שפשתה לבוהק. ולא מיירי שהבהק עומד חוץ לשחין ומכוה דזה פשיטא דהא ילפינן לעיל בפ\"ו הלכה ט' דדוקא מקום שתחתיה היא פושה אלא מיירי שהבהק עומד בתוך השחין:", + "בסוף השבוע לאחר הפטור. דאז הוא זמן הפשיון:", + "היא אין לה מראה חמישית. והכי קאמר נגע צרעת היא שדינה כשארי נגעים שמטמאין רק בארבעה מראות ולא יותר:", + "היא אין השחין והמכוה מצטרפין וכו'. כתב הקרבן אהרן זאת החלוקה יתירה דכבר למדנו זה למעלה בראש הפרק ועוד הקשה דאיה עוד תיבת \"היא\" ד\"היא\" דכתיב גבי טהרה לא נוכל לחשוב בחשבון וע\"כ הסכים דיש לגרוס \"שלש פעמים\". אכן בראב\"ד משמע ד\"והיא כהה\" גם כן מצטרף לחשבון דהוא כתיב גבי הסגר ומוסגר גם כן טמא הוא ולפי זה צריך לגרוס בברייתא \"מה תלמוד לומר היא היא היא היא ד' פעמים\". ומה שהקשה דכבר למדנו זה למעלה בראש הפרק – תירץ הראב\"ד דמהתם הוה אמינא דקרא לא אתי רק למעוטי כשבאו ואינו ידוע אם שחין הוא או מכוה אבל לא לענין צירוף. וע\"ש דעתו בגירסת הברייתא ופירושו:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) הכי גרסינן ואיש להביא וכו'. נגעים שבראש או בזקן קרויים נתקים על שם שהשער ניתק ונופל ונושר. ואין קרוי נתק אלא אלא כל שיש לו קרחה באמצע ראשו ושער בכל סביבותיה אבל אם נשר כל שער ראשו או שנשר ממול פניו או מאחוריו - טהור הוא כדכתיבי קראי בהדאי \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא\" ודרשינן לקמן ימרט ראשו שניתק כל ראשו אי נמי קרח הוא טהור הוא וכן גבח טהור ומפרש לקמן קרחת כשהקדקוד שופע לאחוריו גבחת מקדקוד שופע לפניו שכל אלו אין בכלל נתק. ודרש בברייתא מדכתיב \"ואיש\", וי\"ו יתירא להביא את שניתק נתק בתוך נתק דהיינו שהיה לו נתק ושיטה של שער מקיפו מכל סביבו וחוץ לאותו השיטה מקיף עוד נתק וחוץ לאותו הנתק מקיף עוד שער מבחוץ:", + "תלמוד לומר או. דהוה מצי למכתב \"ואיש ואשה\" וה\"או\" לרבות הוא אותם שיש בהם ספק אם הוא בכלל \"איש או אשה\" (ואפשר שזהו שאמר הכתוב \"ואיש או אשה\"):", + "מלמד שאין הראש והזקן מצטרפים וכו'. והאי \"או\" לחלק הוא:", + "זה עם זה. שאם היה כחצי גריס בראש וחצי בזקן אין מצטרפים לכשיעור:" + ], + [ + "(ב) כך אין פוסין מזה לזה. שאם יש לו נתק כגריס בראשו סמיך לזקן ולאחר הסגרו פשה בזקן לא חשיב פשיון:" + ], + [ + "(ג) \"לא בראש ולא בזקן\" לא גרסינן דאם כן במאי יטמא [קרבן אהרן וגם הגר\"א מחקו]:", + "תלמוד לומר ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן. עיין בהגהות הגר\"א דהדרש הוא מתיבת \"בו\" (דהוא יתירא ואתי לרבות כל שיש בו נגע אפילו מראש או מזקן לחוד). דתיבת \"או\" כבר דרש מקודם להורות שאין מצטרפין זה עם זה:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר והנה אין מראהו עמוק. פי' ועל זה מסיים התורה לבסוף דוקא כשלא היה בו שער צהוב ומשמע דאם היה בו שער צהוב אף בזה טמא:", + "אין לי אלא בידי שמים. אבל בידי אדם לא מקרי נתק וטהור אף כשיש בו שער צהוב:" + ], + [ + "(ה) ובו להביא את שבתוכו וכו'. דעקרו בתוך הנתק אף שכל השער שוכב חוצה לו ולאפוקי אם הוא להיפך:", + "תלמוד לומר צהוב. פי' דכמה פעמים כתיב צהוב למעוטי כל שאינו צהוב:" + ], + [ + "(ו) דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא. שאם היה ארוך כשאר שערות ראשו אינו סימן טומאה בנתק עד שיהא נקטף כשער הנלקה וכן אם היה עבה כשאר שערות ראשו אין זו סימן טומאה אלא שיהא דק בעובי וגם קצר וזהו לקותו [ראב\"ד]:", + "אפילו ארוך. כיון שהוא דק זהו לקותו. וטעמא דר' יוחנן בן נורי מפיק ליה לקמן בפ\"ט מ\"ולא היה בו שער צהוב\" ולא כתיב \"דק\", שמע מינה אפילו ארוך ואף על גב דלכולי עלמא דק בעינן אפילו הכי מדלא כתיב ביה כי האיך שמע מינה לאגמורי דאפילו ארוך מטמא כיון שהוא דק בעובי שם \"דק\" עליו:", + "או דק לקוי ארוך. בודאי אפילו הוא ארוך כיון שהוא דק בעובי שם \"דק\" עליו והכי נמי בעניננו:" + ], + [ + "(ז) יכול יהא מוסף וכו'. פי' יכול יהא נגע זה האמור בראש ובזקן מוסיף על ענין ארבע מראות שבעור הבשר כדאמרינן בעלמא וי\"ו מוסיף על ענין ראשון ואם כן לא יהא הנתק מטמא על ידי שער צהוב אלא אם כן יש בו גם כן מארבע מראות האמורים בעור הבשר:", + "תלמוד לומר וטימא אותו הכהן נתק הוא. הרי פירש מהו הנגע שהוא נתק ולשון נתק אינו אלא נשירת השער כאדם הניתק ממקומו:" + ], + [ + "(ח) יכול לא יהיה מוסיף כו' אבל יהא מטמא מקום הבהרת. כלומר כיון שלמדנו לראש ולזקן דנשירת השער לבד אף אם אותו המקום אין לה מארבעה מראות הוא גם כן סימן טומאה מעתה אף בכל מקום כינוס שער שבגוף יהיה נתק מטמא. ושאר הגוף נקרא מקום הבהרת מפני שהבהרת מטמאה בו:", + "תלמוד לומר נתק הוא. וסומך התנא על סיפיה דקרא דכתיב \"צרעת הראש או הזקן הוא\" ותיבת \"הוא\" מיעוט הוא – בראש ובזקן הוא מטמא ואינו מטמא הנתק על מקום הבהרת דהיינו על כל הגוף:" + ], + [ + "(ט) יכול לא יטמא מקום הבהרת. פי' הנתק לא יטמא בשאר הגוף שהוא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש וזקן אפילו במקום שער, נמצאו ראש וזקן יתרים על שאר הגוף שמטמאים בארבע מראות כשאר עור בשר וגם מוספים על הגוף טומאת נתקים. תלמוד לומר \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" - אין לראש וזקן אלא טומאת נתקים בלבד כי \"הוא\" האמור בקרא מיעוטי נינהו:", + "אלא מטומאת נתקים בלבד. דע דדעת הראב\"ד דטומאת נתקים האמור בתורה הוא שאף על פי שאין בראש ובזקן שום נגע אחר אלא נשירת השער באמצע ראשו דהוא בא מחמת חולי ובו שער צהוב או פשיון שהוא טמא ודעת הרמב\"ן דאף על פי דלא בעינן שיהיה על אותו מקום דנשירת השער אחד מארבעה מראות האמורים בעור הבשר כדמפרש בברייתא, אבל שיהיה על כל פנים נגע באותו מקום דאז נקרא \"נגע הנתק\":" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר נגע נתק. דהיה לו לכתוב \"וכי יראה הכהן והנה וגו'\":", + "אלא הפוך. מחמת הנגע שהנגע קדם לשער לבן דכתיב שם \"והיא הפכה שער לבן\" וזהו שמסיים שער צהוב דק היינו שעל ידי הנגע נתהפך לשער צהוב דק:" + ], + [ + "(ב) קל וחומר. כלומר אי להא לא צריך קרא דמקל וחומר נלמוד אותו:", + "שאין שער אחר מציל מידו. שאם יש בו שתי שערות לבנות אפילו אם במקום הנגע יש עוד כמה שערות שחורות אף על פי כן טמא הוא:", + "שיש שער אחר מציל. שאם יש בו שער שחור וצהוב - טהור כדדרשינן לקמן מן \"ושער שחור צמח בו\":", + "שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה. דבעינן שיהיה מקום הנגע אחד מן ד' מראות:", + "ליטמא בכל מראה. כדאיתא בפרק הקודם בהלכה ז':" + ], + [ + "(ג) ר' יהודה אומר כל מקום שצ\"ל הפוך. פי' דכל מקום שצריך להתנות בהפוך אמר הכתוב בהדיא ולא בהיקש שכן אמר \"ושער בנגע הפך לבן\" והדר אמר \"והיא הפכה שער לבן\" ובשחין ובמכוה אמר \"ושערה הפך לבן\" ואחר שאמרו בכל המקומות ובמקום אחד לא אמרו בהדיא אין זה אלא שאין ההפוך תנאי בו:" + ], + [ + "(ד) מה נתק שאין הפסיון לתוכו. מדכתיב \"והתגלח ואת הנתק לא יגלח\" ואיתא לקמן דהיינו שמשייר סביבות הנתק שיטה אחת שער כדי שיהא ניכר אם יפשה הנתק דהיינו שינתק עוד שער הרי שהפשיון מבחוץ הוא:", + "אף נגע שאין הפשיון לתוכו. דאי הוי מחיה בתוך הבהרת ונתמעטה המחיה ופשתה הבהרת לתוך המחיה לא מקרי פשיון וכדתנן בפרק ו' דנגעים משנה ג' דעת חכמים שם:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן מנין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן תלמוד לומר ושער [ר\"ש וכן איתא בילקוט]. ו' ריבויא הוא:", + "והצהוב אינו מציל. וכגון שקדם שתי שערות צהובות קודם הנתק דלמדנו לעיל בהלכה ב' דאינם סימן טומאה וקמ\"ל הכא דאף על פי שהוא טהור אינו מציל מיד הצהוב הטמא. אבל שחור ושאר מראות מצילות אף אם קדמו קודם הנתק [\"והאדום\" לא גרסינן וכן בילקוט ובר\"ש ליתא]:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן איזהו צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא לדברי ר' יהודה פי' הציור שציירנו כגון שקדם את הנתק לא משכחת לה אלא לתנא קמא דר' יהודה בהלכה ב' דאמר דאם קדם הצהוב להנתק אינו מטמא אבל לדברי ר' יהודה דאמר שם דטמא היכי משכחת לה צהוב שהוא טהור דאצטריך למעוטי דאינו מציל:", + "אלא. להכי אצטריך למעוטי כגון וכו':", + "הואיל ואינן מצטרפים לטומאה. דשער צהוב אחד אינו סימן טומאה והוה אמינא דהוא כשאר מראות של שער ויצטרף לטהרה. ונקט אחת צהובה ואחת לבנה דבשתיהם לבנות אמר לעיל דמצילות. תלמוד לומר שחור וכו' למעוטי צהוב דאינו מצילו מן החלטתו שהיו לו על ידי הפסיון:", + "לא מטמא. דסבירא ליה כתנא קמא דר' יהודה:", + "ולא מציל. דנתמעט משחור וכנ\"ל:", + "הרי סימן טהרה בנתק. ומצילות אחר כך:" + ], + [ + "(ז) אין בו. פי' דכתיב \"ושער שחור אין בו\" ו\"בו\" משמע בתוכו דהיינו ששער שחור יהיה בתוך הנתק והנתק מקיפו כמבצר אבל אם עומד בתוך הנתק מן הצד אינן מצילות עד שיהא רחוק מן מקום השער המקיף את הנתק מקום שתי שערות דאז נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע כדתנן בנגעים פרק י משנה ג':", + "ושיטה של שער. שחור מפסקת ביניהם שנשארו מקודם והם אינם יכולים להציל את הנתקים דהרי בעינן שיהיו מבוצרות דהיינו שהנתק יקיפו מכל צד ובזה אין הנתק מקיפו מכל צד:", + "נפרץ. זה אל תוך זה ממקום אחד טמא שעדיין אין השער שחור מבוצר:", + "משני מקומות טהור. שהרי נשאר שער שחור בין שתי הפרצות והרי הן כנתק אחד והשחור מבוצר בו:", + "מקום שתי שערות. בכל פרצה וקמסיים הברייתא דדוקא כשיש שתי פרצות בשיטה אף שהם פרצות קטנות כשתי שערות אבל אם נפרץ במקום אחד אפילו פרצה גדולה כגריס טמא מפני וכו':" + ], + [ + "(ח) ושיטה של שער מפסקת ביניהם. פירוש שהם כמו כיגול בתוך עיגול:", + "נפרץ ממקום אחד טמא. הפנימי שהרי שער שחור בצדו ואינו מבוצר לתוכו אבל החיצון טהור דהא שערות שחורות מבוצרות לתוכו:", + "משני מקומות טהור. הפנימי וכל שכן החצון שנעשו שניהם על ידי הפרצות נתק אחד ובתוכן שתי שערות שחורות מבוצרות:", + "כמה תהא הפרצה. משני מקומות ויהא טהור:", + "מקום שתצי שערות. אבל אם נפרץ במקום אחד כגריס שהוא שיעור גדול טהור והא דאמרן מקודם נפרץ במקום אחד טמא היינו בפחות מכגריס אבל מאחר דנפרצה כגריס אפילו ממקום אחד נעשו שתי הנתקים אחד ושערות הנשארים הרי הן מבוצרות. ולעיל בשתי נתקים זה בצד זה דאמרן אפילו נפרץ כגריס במקום אחד טמא דלא חשיבי מבוצרות כיון דבקצה השיטה דבוקות לשערות שבראש שחוץ לנגע:" + ], + [ + "(ט) ואם יש בו מטמא. והאי דכתיב בסוף פרשה אם שער שחור צמח בו נרפא הנתק וטהור הוא – התם הלא איירי בצמח השחור אחר שבא הנתק והשחור היא לאות שנרפא הנגע אבל הכא איירי בשער שחור שנשאר בו מקודם אפשר דבזה החמירה התורה שיטמא על ידם:", + "הרי זה בא ללמד וכו'. פי' דבזה מוכח שהשער שחור סימן טהרה וע\"כ אין סברא לומר דשערות שחורות שנשארות מקודם יהיה על ידם סימן טומאה ואם כן הא מה אני מקיים וכו' ע\"כ דלהקל הוא בא:", + "שבעת ימים תחלה. עיין לעיל פרשה א' סוף פ\"א מה שכתבנו בשם הראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) יכול בין ביום ובין בלילה. שלפניו דגם הוא בכל \"שביעי\":" + ], + [ + "(ב) יכול. פי' שיכול:", + "מטמא בארבע מראות וכו'. וצריך להבחין אם הוא מכללם:", + "שאין מטמאין בד' מראות. אלא בכל מראה שהיא:", + "לא יהו צריכים יום. וע\"כ לא היינו יכולים ללמוד זה במה מצינו מהתם:" + ], + [ + "(ג) אינו אומר לא הפך וכו'. ד\"ולא הפך\" משמע דעל ידי הנתק שנתהוה בו נהפך השער להיות צהוב אלא נאמר \"לא היה בו\" מכלל דאם היה בו אפילו קודם לנתק גם כן טמא:", + "ר' יוחנן בן נורי אומר וכו'. התנא מביא עוד דרש שדרש ר' יוחנן בן נורי על האי קרא ולא אתי למפלג אדלעיל:", + "לא היה בו שער צהוב דק. היה משמע דשער צהוב דוקא כשהוא דק אלא נאמר סתם \"לא היה בו שער צהוב\" משמע דאם היה בו אפילו אינו דק אלא ארוך גם כן בכלל שער צהוב הוא וטמא. ועיין לעיל פרשה ה' הלכה ו':", + "ומראה הנתקן וכו' לא ממשו. פי' מדכתיב \"ומראה\" ולא כתיב \"והנתק\" משמע דלענין ממשו לא איירי קרא כלל:" + ], + [ + "(ד) והתגלח בכל אדם. ר\"ל מדלא כתיב \"וגילחו\" והיה משמע דאכהן דאיירי ביה קרא לעיל קאי אלא \"והתגלח\" משמע דכל שהוא מגולח שפיר דמי ואצטריך ללמדנו זה לפי שמצינו וכו':", + "שתגלחת האחרונה. דהיינו ביום טהרתו שהוא בכהן דוקא כדלקמן בפרשה מצורע פ\"א הלכה ג':" + ], + [ + "(ה) בכל דבר. דלשון \"והתגלח\" משמע דמשמיענו הכתוב דבכל אופן שנתגלח על ידי איזה דבר שהוא (וכן על ידי איזה אדם שהוא וכנ\"ל) שפיר דמי:", + "שתגלחת אחרונה בתער. כדיליף לה במסכת נזיר פרק ג' מינין (דף מ.):" + ], + [ + "(ו) אף על פי שהוא נזיר. דלשון \"והתגלח\" משמע שלא יהא להמצורע שום עיכוב מלהתגלח דהיינו אפילו אם הוא עומד באמצע ימי נזירותו:", + "לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו. וקיימא לן דחייב בין בתער ובין במספרים וכל דבר מדכתיב \"לא יעבור\" לרבות כל המעבירים ואם כן בעניננו אפילו אם יתגלח על ידי מספרים יהא חייב.:" + ], + [ + "(ז) בזמן שהוא ודאי. פי' בזמן שהנגע ודאי וגילתה התורה דמצות גילוח המצורע דוחה לאיסור תגלחת הנזיר:", + "הכי גרסינן כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ודאי [הגר\"א וכן הראב\"ד מסכים על גירסא זו עי\"ש] ופירושו בזמן שהוא ודאי בזמן שהנזיר ודאי ופירוש הברייתא כן הוא: יכול דבעת שהנזיר השלים ימי נזירותו וצריך לגלח אי איתרמי שהוא מנוגע ידחה מצות תגלחתו את איסור תגלחת הנגע היינו מה דכתיב \"ואת הנתק לא יגלח\" וזהו שיטה של שער שמניח סביבות הנגע וכדלקמיה בברייתא:", + "תלמוד לומר ואת הנתק לא יגלח. והיינו אפילו אם הוא נזיר מדרישא דקרא \"והתגלח\" איירי אפילו בנזיר כך סיפא דקרא \"ואת הנתק לא יגלח\" הוא אפילו בנזיר:", + "וכי מה יש בו. פי' הלא נתק הוא שניתקו כל השער משם ומה הצריך הכתוב שלא לגלחו:", + "מגלח חוצה לו. הוא מה דכתיב \"והתגלח\":", + "ומניח שתי שערות סמוך. היינו כל סביבות הנתק מניח שיטה של רוחב שתי שערות:", + "כדי שיהא ניכר אם פשה. הנתק והיינו שיהא ניתק עוד שתי שערות מן השיטה מבפנים ואפילו רק במקום אחד כי אין שיעור לפשיון:", + "ומנין וכו'. פי' אם את הנתק הוא סמוך לנתק למה לא אמר כך בהדיא אלא ללמדנו אגב אורחיה דבר אחר והוא שהתולש סימני טומאה והוא התולש שער צהוב מתוך נתקו שעובר בלא תעשה \"ואת הנתק לא יגלח\" והוא כל מה שבנתק:", + "מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. דקודם לזה בעודנו מוסגר הוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאתו לבית כל אשר בבית ועיין לעיל בפרשה ב' פרק ב' הלכה י' מה שכתבנו שם:", + "וטהר מן הפריעה וכו'. עיין לעיל בפרשה ב' פרק ב' הנ\"ל שביררנו הכל:", + "וכבס בגדיו וטבל. הברייתא מבאר מה הוא הכיבוס - טבילה. וכן מוכח בפסיקתא:", + "יכול הרי הוא מסולק וכו'. עיין לעיל שם:" + ], + [], + [ + "(ט) ומנין אף בסוף שבוע ראשון. דאף דשם כתיב והנה לא פשה ולא היה בו שער צהוב צריך הסגר לא הוי ידעינן דאם פשה הוי מוחלט אלא הוי מפרשינן דאו או קאמר והיינו דאחר הסגר לא נטמא על ידי שער צהוב לחוד או פשיון לחוד אלא על ידי שניהם דוקא:", + "ובסוף שבוע שני. היינו שכבר הכהן לראותו ואף דשם כתיב גם כן \"לא פשה\" הוי אמרינן דאם פשה אינו מטהרו אלא מסגירו עוד אבל להחליטו לא הוי ידעינן:", + "תלמוד לומר יפשה וכו'. ר\"ל דהוי מצי למכתב \"יפשה\" וכתיב \"פשה יפשה\" לרבות:" + ], + [ + "(י) החליטו בשער צהוב והלך וכו'. ונפטר ואחר כך חזר שער צהוב:", + "וכן בפסיון. דהיינו אם מה שחזר הוא הפסיון אף על פי שלא חזר הצהוב שבו הוחלט:", + "בתחלה וכו'. ר\"ל אימתי החליטו בשער צהוב בתחלה כשבא אל הכהן להראות או בסוף שבוע ראשון לאחר הסגר או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור:", + "אחר החליטו. פי' אחר שהחליטו בכל אלו הזמנים הלך וחזר עוד. [ובילקוט לא גרס כלל \"אחר החליטו\" ונכון הוא דהיינו רישא]:", + "הרי הוא כמות שהיה. כלומר הרי הוא בהחליטו כמו שהיה:", + "לכך נאמר יפשה. הגר\"א לא גרס זה דלענין שער צהוב החוזר יליף לקמיה בהלכה י\"א:", + "החליטו בפסיון הלך הפסיון וכו'. כלמר שחזרו וצמחו שערות במקום שפשה וחזר הפסיון שלאחר שצמחו חזרו וניתקו:", + "וכן שער צהוב. דהיינו או שבא הסימן האחר והוא השער הצהוב:", + "בסוף שבוע ראשון. ר\"ל אימתי החליטו בפסיון בסוף שבוע ראשון וכו' דבתחלה לא שייך פסיון דאינו אלא לאחר הסגר:" + ], + [ + "(יא) ומנין לשער צהוב החוזר אחר הפטור. דקרא לא ביאר אחרי טהרתו אלא בפסיון לחוד. תלמוד לומר לא יבקר הכהן לשער הצהוב, משמע לא יבקרו אם חזר דדלמא אית ביה טהרה משום דהלך מתחלה אלא כיון דחזר טמא הוא [וממילא ילפינן אחר כך דהוא הדין אם הלך עוד הפעם וחזר גם כן טמא הוא וכמו לענין פסיון דמרבינן מ\"אם פשה יפשה\" אם החליטו בפסיון אחר הפטור והלך וחזר עוד הפעם כן הוא הדין לענין שער צהוב] ויהיה פירושא דקרא הכי \"וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור\" הוא טמא אף שהוא אחר טהרתו והוא הדין לענין שער צהוב אם הוא לאחר טהרתו גם כן טמא ולא יבקרנו הכהן להקל בו משום דהוא לאחר טהרתו:" + ], + [ + "(יב) ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפסיון. אף דכתיב בראש הפרשה דשער צהוב לחוד מטמא וכן בפסוק ל\"ד מוכח דפשיון לחוד מטמא אפשר דהוא דוקא קודם טהרתו אבל לאחר שטיהרו הכהן וחזר אפשר דבעינן דוקא תרוויהו לטמאו ויהיה פירוש פסוק (ל\"ט) כך: וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור וגם היה בו שער צהוב שחזר לאחר טהתרו לא יבקר לשער הצהוב לומר שלאחר טהרתו כשחוזר שוב אינו סימן טמא וישאר פשיון לחוד ולא יטמא על ידו אלא טמא הוא אבל לעולם תרוויהו בעינן:", + "תלמוד לומר לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא. משמע פשטיה דקרא דכיון שיש בו פשיון אין צריך לבקר ולחפש אחר שער צהוב אלא דבפשיון לבד נטמא ומדכתב טמא אחר שער צהוב משמע דשער צהוב הוא גם כן סימן טומאה בענין דמיירי ביה דהוא לאחר טהרתו והוקשו להדדי לענין טומאה:" + ], + [ + "(יג) ומנין אין מסגירין וכו'. כבר מבואר זה לעיל בפרשה א' פ\"ב ברייתא ז' אלא דשם איירי לענין נגע בעור הבשר וכאן מיירי לענין נתקים. ועיין שם בביאורנו:", + "תלמוד לומר לא יבקר טמא הוא. הנה הפסוק לא יבקר מדסתם התורה מוכח שכלול בו כמה ענינים וכולהו בכלל \"לא יבקר\" נינהו והוא מה שדרשנו בהלכות הקודמות וגם בהלכה זו:", + "אין מסגירין את המוסגר. היינו אם נסגר פ\"א על ידי נגע נתק ונראה בו נתק אחר לימדנו התורה שלא יסגירו לבקרו שמא יוולד לו שער צהוב וכן אין מחליטין את המוחלט אם נחלט על ידי נתק ונולד לו נתק במקום אחר עם שער צהוב אין מחליטין אותו על ידו וזהו שכתב \"לא יבקר הכהן לשער הצהוב\" החדש כי \"טמא הוא\" מכבר. וכן אין מחליטין להמוסגר ואין מסגירין להמוחלט הכל בכלל \"לא יבקר\" הוא שכבר טמא הוא:" + ], + [ + "(יד) ואם בעיניו. אף דפשטיה דקרא קאי על הנתק מכל מקום דרשוהו על הכהן גם כן שבעיני הכהן יראה שעומד על שיעורו הראשון מדלא כתיב \"לא פשה\" כמו בפסוקים הקודמים:", + "בעיני עצמו. פי' אם הכהן הראשון יכול לראות בעצמו ולהתבונן שלא פשה הנגע:", + "בעיני בנו וכו'. היינו שהכהן הראשון מסופק בפשיונו בסוף שבוע ראשון כשבא לראותו וראהו בנו ותלמידו עמו מתחלה והם אומרים שלא פשה אלא שעמד בעיניו – יסגיר ולא יחוש לספיקו להעמידו בספק מוחלט לחומרותיו:", + "תלמוד לומר ואם בעיניו עמד וכו'. היינו מדלא כתיב \"בעינו\" אשמועינן קרא דרך אגב דאפילו אחר שמכיר שלא פשה משיעורו הראשון גם כן סמכינן עליו. והנה האי קרא אסוף שבוע ראשון קאי דאמר לעיל שאם עמד בעיניו שמגלחו ומסגירו שבוע שני וקאמר הכא דההיא עמד בעיניו דאמרינן לעיל שהוא מגלח ומסגיר דוקא שלא צמח בו שער שחור אבל אם צמח בו שער שחור כבר נתרפא ואין זקוק לא לתגלחת ולא להסגר והוא הדין שאם פשה בסוף שבוע או שהיה בו שער צהוב וצמח בו שער שחור שהוא טהור. ובאמת לאו דוקא כשצמח בתוך הנתק שער שחור מחדש דהוא הדין אם נשארו מתחלה בתוך הנתק איזה שערות שחורות גם כן מטהרים אותו כמו דכתיב (בפסוק ל\"א) ושער שחור אין בו לדיוקא דאם יש בו טהור ואפילו אם יש בו גם כן שער צהוב או שפשה אחר כך וזהו הנקרא משואר היינו שנשארו מתחלה בתוך הנתק וכל זה שנינו במשנה \"הצומח מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון וכו' המשואר מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון וכו'\":", + "תלמוד לומר ושער שחור. הוי\"ו אתי לרבות:", + "צמח בו אף על פי שאינו מבוצר בו. פי' אף דלגבי משואר*הקשו המפרשים מ\"ש דלגבי משואר אמרינן מדכתיב \"ושער שחור אין בו דדוקא כשהוא מבוצר בתוך הנתק והכא הלא גם כן כתיב \"בו\" ואמרינן אפילו אינו מבוצר. אפשר לומר דהתם היה צריך לכתוב \"ושער שחור אין לו\" ומדכתיב \"בו\" היינו בתוכו והנתק מקיפו. אבל הכא הלא כתיב \"ושער שחור צמח בו\" – מוכרח לכתוב \"בו\" דהיינו בנתק באיזה מקום שהוא: אמרינן לעיל בפ\"ח הלכה ז' דדוקא כשהוא מבוצר בו אבל כשצמח בו שער שחור אפילו אינו מבוצר דהיינו שמצד אחד אינו מקיף אותו הנתק גם כן טהור הוא:", + "הכי גרסינן אין לי אלא צומח בסוף והמשואר בתחלה ומנין למשואר בסוף וצומח בתחלה תלמוד לומר וכו' [כן גירסת הקרבן אהרן במסקנתו וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהתו]. ופי' תרי קראי כתיבי הכא בפרשה זו לענין שער שחור. חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר. קודם הסגר כתיב \"ושער שחור אין בו\" והמובן מזה הוא שלא נשאר שער שחור בתוך הנתק הא אם הוא משואר טהור ובסוף הסגר כתיב \"ושער שחור צמח בו\" דמשמע שער חדש והיינו צומח וזהו שקאמר \"אין לי אלא צומח בסוף\" דהיינו לאחר הסגר בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני והמשואר בתחלה דהיינו בעת ביאתו לכהן ומנין למשואר בסוף כגון שהנתק היה כגריס והסגירו ובסוף שבוע שני פשה עד כסלע ובאותו פשיון נשארו שתי שערות בתוך הנתק וזהו משואר בסוף. וצומח בתחלה היינו קודם הסגר ראה הכהן שצמח שער שחור בנתק:", + "תלמוד לומר שער שער ריבה. דהוה ליה לכתוב \"ושחור אין בו\" [קרבן אהרן] וקשה דהא בעינן למיעוט שער שתים. ויותר נראה כגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר ושער ושער לגזירה שוה\" והיינו דילפינן חדא מאידך לתחלה וסוף:" + ], + [ + "(טו) כל נתק שטיהר שעה אחת. כגון שצמח בו שחור אין לו טומאה לעולם אף על פי שנשר הצומח כיון שטיהרוהו שעה אחת:" + ], + [ + "(יז) הכי גרסינן לא שניתק נתק בתוך נתק [כן הוא גירסת הילקוט והפסיקתא והראב\"ד והגר\"א]. בא הלל להוציא מן הדרך שאמר ר\"ש ואמר כי יש נתק שטהור שעה אחת שיחזור ויטמא כגון שצמח בו קבוצה של שער שחור ואחר כך ניתק אותו שער מתוכו ונעשה נתק בתוך נתק וזה חידוש גדול שאם הלך אותו שער כולו עדיין הוא טהור כי הנתק הראשון חזר למקומו וכיון שטהר שוב לא יטמא אבל כשניתק מאמצעיתו הוא טמא מה טעם מפני שהוא נתק אחר ואינו אותו שטיהר:", + "לא טיהרתי אלא הרפוי. פי' ר\"ע לא להוסיף ולא לחלוק אלא לפרש הטעם לדברי הלל מ\"ט נתק בתוך נתק טמא כי התורה אמרה נרפא הנתק טהור הוא לא טיהרה אלא הרפוי וזה השער הואיל וניתק מתוכו לא היה רפוי אלא נתק אחר הוא. ואל תתמה האיך בא הלל ורבי עקיבא להוציא מדברי ר' שמעון והלא הוא היה תלמידו, דכולה מלתא המסדר התורת כהנים קאמר לה דהלל ורבי עקיבא קמפקי מהאי כללא דר' שמעון:", + "יכול יפטור וילך לו. שלא ימתין לטהרת הכהן. תלמוד לומר וטיהרו הכהן – עד שיטהרנו הכהן:", + "על דבר זה עלה הילל מבבל לארץ ישראל. לשאול מפי שמעיה ואבטליון את מדרש הפסוק הזה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) מלמד שבוהק טהור. ואין צריך שום הסגר:", + "יכול לא יטמא משום אום. אום נקרא עיקר הנגע ואינה מטמאה שהיא בהק ואף הסגר אין צריך:", + "אבל יטמא משום פסיון. אם פשתה הבהק תהא מטמאה ואפילו אם הפשיון גם כן אין לה רק מראה בהק [שהוא למטה מארבע מראות] כמו שאר נגעים שהפשיון סימן טומאה אפילו אחר טהרתו שעל ידי הפשיון נתברר שהוא נגע ואף בזה כן:", + "תלמוד לומר פרח בעור. דיתירא הוא ללמד שאף אם פשה טהור:", + "יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנה. שאם קדם במראה בוהק ונתחזק הלובן עד שעלה למראה בהרת יכול יהיה טהור מפני שקדם לו הבוהק:", + "תלמוד לומר הוא. בוהק הוא. ר\"ל הוא בהק אבל לא הבהרת שיצתה ממנו:", + "יכול לא יטהר את הבהרת שיצתה ממנו. כי הלא נשתנה לבהרת ואין עליו עתה שם בהק כלל:", + "אבל יטהר את הבהרת שנסמך לה. ר\"ל אם הבהק לא נשתנה למראה אחרת רק פשתה ממנה פשיון שהוא מארבעה מראות ושם בהרת על הפשיון הוה אמינא כיון דלעיל אמרינן דפשיון של בוהק הוא טהור הוא בכל גווני ואף אם יש לו שיעור נגע ומראהו בהרת:", + "תלמוד לומר בהק הוא טהור הוא. תרי מיעוטי למעט גם את הפשיון אם יש לו מראה בהרת ולעיל דממעטינן מיירי שהפשיון היה לה גם כן מראה בוהק:" + ], + [ + "(ב) שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור. פי' אף שמתחלה היה בו רק נתק כגריס ויש עליו שם נגע שבראש אפילו הכי כיון שאחר כך ניתק השער מכל הראש מפניו ומאחוריו - טהור כדין פרח בכולו בצרעת עור בשר:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. דפירוש הכתוב \"כי ימרט ראשו\" משמע כל ראשו אי נמי קרח הוא מאחוריו לבד טהור הוא וראשו דקרא אי לטהרו מטומאת נתקים בלבד אתא למה ליה למימר השתא קרחת דלאו אורחיה טהור כוליה רישיה מבעיא אלא שמע מינה להציל מטומאת נתק שבא עליו מתחלה קאמר רחמנא טהור:", + "שיש דבר אחר מפסיק ביניהם. היינו שער הזקן מפסיק בין עור הפנים לשאר עור הבשר:", + "מעכבים זה את זה. לענין כולו הפך לבן:", + "אינו דין שיעכבו זה את זה. דנימא דראש וזקן כחדא חשיב וליבעי עד שיקרח הראש וגם הזקן:", + "תלמוד לומר ואיש כי ימרט ראשו. פשטיה דקרא מורה שבראשו לבד נטהר:" + ], + [ + "(ג) או אינו וכו'. היינו מדבריך משמע דבא הכתוב להשמיענו דראשו וזקנו כל חד באנפיה נפשיה הוא ולפיכך אם נמרט ראשו לבד טהור והוא הדין אם נמרט זקנו לבד גם כן טהור או אינו כן אלא דבא הכתוב להורות דדין נמרט כולו טהור הוא רק בראש ולא בזקן וממילא נשמע דין שלמעלה דהזקן אינו מעכב לראש לענין מריטה אחרי דביה אין שייך מריטה כלל:", + "תלמוד לומר ואיש. וי\"ו יתירא:", + "להביא את הזקן. דביה שייך גם כן אם ימעט זקנו טהור הוא וממילא מקשינן חדא לאידך דכי היכי דשם אשמועינן קרא דראש לבד אם נמרט טהור והוא הדין גם כן בזקן:" + ], + [ + "(ד) או אינו אומר איש. פי' או נאמר דאינו אומר איש להביא את הזקן אלא למעט איש ואשה מתורת נגעי עור בשר בקרחת וגבחת:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר צרוע. פי' דכתיב איש צרוע הוא ודרשינן לקמיה בפרק שאחר זה דבין איש ובין אשה ובין קטן בכלל זה:" + ], + [ + "(ה) ר' שמעון אומר ודין הוא וכו'. ר' שמעון פליג אר' יהודה וסבירא ליה דמעכבין זה את זה מפני דין קל וחומר:", + "דבר אחר. היינו דנוכל ללמוד דבר זה במה מצינו שכמו שבנגעי עור בשר שהפריחה מטהרת בהן כל הראוי ליטמא בנגע הצרעת מעכב את הפריחה שלא נקרא פרח בכולו כך בנתק דהמירוט מועיל בהן ליטהר כל שהוא מטמא בנתק מעכב וא\"כ הזקן מעכב להראש:", + "תלמוד לומר לא גרסינן ליה [הגר\"א]. ואי גרסינן ליה ע\"כ דהתנא מסיים אף דר' שמעון קאמר בקל וחומר או במה מצינו מכל מקום האמת עם ר' יהודה דקרא מסייע ליה:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן \"תלמוד לומר קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער. אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים, מנין אכל נשם סך נשם. תלמוד לומר קרחה קרחה ריבה\". [זו היא גירסת הילקוט הראב\"ד והר\"ש בפ\"י דנגעים וכן גרס הגר\"א] וכן העתקתיה בפנים:", + "והנה לזו הברייתא אקדים הקדמה קצרה. והוא: התורה אמרה דבמקום שער נטמא בטומאת נתק ובכל הגוף נטמא בנגעי עור בשר ואם נמרט שער ראשו שוב אינו נטמא בטומאת נתק ונטמא בטומאת נגעי עור בשר ואתי הברייתא לאשמועינן דדוקא אם אינו ראוי לגדל שער לעולם אבל אם ראוי לגדל עוד שער כגון שנמרט מחמת חולי דאז דרכו לגדל עוד שער נקרא מקום זה מקום שער ואינו נטמא בנגעי עור בשר. ועתה אבוא לפרש הברייתא:", + "יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי. אף על פי שסופו לגדל שער יהא טמא בנגע לבן אדמדם:", + "תלמוד לומר קרחת וגבחת כו'. קרחת הוא השופע קרחתו מן הקדקוד לאחוריו עד העורף וענין זו דקרחה אין דרכה לבוא מחמת חולי הגוף שכל החליים המשירים שער ראשו של אדם לעולם לא ישירו אותו מאחוריו ושלפניו יהא עומד אלא או ימרט מלפניו דהיינו גבחת או ימרט כולו. ומי שנמרט ראשו מאחוריו בידוע שלא בא עליו מחמת חולי הגוף שדרכו לגדל אחר כך השער אלא שמא נשר שערו מפני פחדו שראה את הנחש השרף ונמרט והדומה לו ומריטה זו אין דרכה לגדל שער לעולם. הלכך גבחת גופיה או שנמרט כל שער ראשו אף על פי שאפשר להיות מחמת חולי והיא ראויה לגדל שער ילפינן לה מקרחת לענין זה שאם נמרטו מחמת חולי לא יהא מטמא בנגע לבן אדמדם מפני שראויה לגדל שער וכל מקום שראוי לגדל שער בראש הרי הוא במקום שער בראש ואינו מטמא בנגע. ואי קשיא לך הא דתנן בנגעים פ\"ו \"הראש והזקן שלא העלו שער בעור הבשר\" אלמא ראש וזקן אף על פי שסופן לגדל שער השתא מיהת נידון בעור הבשר – איכא למימר שאני היכא דלא העלה שער כלל ממי שהעלה שער ונמרט שכיון שתחלתו לא היה ראוי לנגעי עור בשר ועדיין הוא ראוי לגדל שער הרי הוא כתחלתו ואינו מטמא בנגע עור בשר:", + "אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים. פי' שהרי הקרחת דרכה שאינה מגדלת שער כדאמרן והיא קרחה הבאה בידי שמים על ידי פחד פתאום וכנ\"ל:", + "ומנין אכל נשם וסך נשם. שהוא דבר שהאוכלו או סך ממנו אין דרכו לגדל שער לעולם והוא בידי אדם. מנין שמטמא בנגעי עור בשר:", + "תלמוד לומר קרחת קרחת ריבה. [והוא הדין לגבחת שאם אכל הסם נשם ונמרט ראשו או סך ונמרט מקום שסך בקרחתו או בגבחתו מטמא בנגעי עור בשר]. כל זה העתקתי מפירוש הראב\"ד. [ועיין בפ\"י דנגעים משנה י' בר\"מ ובר\"ש שם ובתוספות יום טוב ובקרבן אהרן. ויש גירסות מחולפות ואריכות דברים מאוד ואני לקצר באתי]:" + ], + [ + "(ז) ואם מפאת פניו ימרט ראשו וגו' אין לי אלא פאת פניו. היינו מלפניו כל כנגד המצח והעינים נקרא פאת פניו והוא נקרא גבח:", + "תלמוד לומר ואם מפאת פניו. וי\"ו ריבויא הוא דגם זה הוא בכלל פאת פניו:" + ], + [ + "(ח) מלמד שאין מצטרפין. דהאי \"או\" לחלק ולומר שאין מצטרפין לכגריס:", + "אבל יפסו מזה לזה. שאם היה על אחד מהם נגע עור הבשר כגריס ופשה לתוך חבירו יכול נחשב לפשיון:", + "תלמוד לומר וכו'. עוד הפעם או לחלק ביניהם שגם אין פוסות מזו לזו:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) בפתוך. שמעורב לובן ואודם:", + "צרעת מלמד שהיא מטמאה במחיה. דמחיה נקראת גם כן צרעת דכתיב בה \"צרעת נושנת היא\":", + "אין מטמאים במחיה. כדלעיל בפרשה ד' סוף פ\"ז:" + ], + [ + "(ב) היא אינה מטמאה בשער לבן. דלמחיה ליכא למעוטי דכבר נתרבה מצרעת:", + "הלא דין הוא. להיפך ולכך צריך קרא:" + ], + [ + "(ג) ומנין לרבות שאר המראות. שהם מטמאות גם כן בפתוך ת\"ל בקרא הקודם \"נגע לבן אדמדם\" כולל שאר מראות נגעים שהם מטמאות גם כן בעניננו בפתוך:" + ], + [ + "(ד) הלא דין הוא. דיש לנו מה מצינו ולמה צריך היקשא:" + ], + [], + [ + "(ו) דנין דבר שהוא בשני סימנים. קרחת וגבחת נטמאים במחיה ופשיון ושחין ומכוה גם כן בשני סימנים פשיון ושער לבן:", + "שהוא מטמא בשלשה סימנים. שער לבן ומחיה ופשיון:", + "תלמוד לומר כמראה צרעת עור בשר בשני שבועות הרי עור הבשר כו'. פי' דכיון שהקישה התורה עניננו לעור הבשר ממילא הוקש עור הבשר גם כן לעניננו שמטמאה בפתוך:", + "רבי אומר. דרש \"כמראה\" להורות שמטמאה בקרחת וגבחת במראה חלקה כעור הבשר:", + "צרעת כגריס. דהיה לו לכתוב \"כמראה עור בשר\" וכתב \"צרעת\" להורות דשיעור נגע בקרחת הוא גם כן כגריס כמו דכתיב צרעת לענין מחיה דשיעורה כגריס כמבואר לעיל סוף פרשה ג':", + "מה שחין ומכוה כגריס. כמבואר לעיל פרשה ד' סוף פ\"ז:" + ], + [ + "(ז). ואין מקום שער לבן צריך כלום:", + "ומחיה צריכה כעדשה. ועל ידי זה נתמעט הנגע ולפיכך צריכה הנגע להיות יותר מכגריס נגד המחיה:" + ], + [ + "(ח) שאין מטמאות אלא בשנים. הרי שהקילה בהן התורה ואפשר דצריך דוקא יותר מכגריס:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) לענין שלמטן. היינו למה שכתוב בפסוק שלאחריו:" + ], + [ + "(ב) מלמד שטומאתו בכהן. שכל זמן שאינו אומר לו שהוא טמא אינו טמא:" + ], + [ + "(ג) שבראשו נגעו. בקרחת ובגבחת:", + "את הנתקים שבראשם נגעם. היינו טומאת נתק האמור בפרשה הקודם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר טמא הוא טמא יטמאנו [הגר\"א]. ומרבינן לכולהו קרחת וגבחת ושאר נתקים ושאר המנוגעים:" + ], + [ + "(ד) אף שאר הטמאים. כגון טמא מת ושרץ יהיה תלי באמירת הכהן:", + "שטומאתם מגופו. ודומה למצורע שגם כן טומאתו מגופו:", + "תלמוד לומר טמא הוא טמא יטמאנו. פי' מדכתיב \"יטמאנו\" ולא כתיב \"יטמא\" משמע לזה ולא לאחר ובא להוציא אפילו זב וזבה:" + ], + [ + "(ה) והצרוע אף על פי שהוא כה\"ג. מדכתיב בתריה \"אשר בו הנגע\" שהוא מיותר להורות דכיון שבו הנגע אפילו כה\"ג בגדיו וגו' וכדמסיים הברייתא בסוף:" + ], + [ + "(ו) אף הוויה האמורה בראש. ראשו יהיה פרוע משמע מגולה כעין דכתיב \"ופרע ראש האשה\" (במדבר, ה) דבר שהוא חוץ מגופו דהיינו שיהיה מגולה ממצנפת שרגיל ללבוש בראשו אלא יהיה ראשו ושפמו מכוסה כאבל וכדמסיים לקמיה:" + ], + [ + "(ז) אומר פרוש. משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו:", + "תלמוד לומר טמא טמא יקרא. אף דכבר דרש ליה בהלכה ז' אלא כיון דדרשינן לעיל מן \"יטמאנו\" דאתי לרבות שאר נגעים וע\"ז מסיים הקרא \"טמא טמא יקרא\":" + ], + [], + [ + "(ט) מנין לרבות שאר הטמאים. שגם הם צריכין לומר פרוש:", + "תלמוד לומר וטמא טמא יקרא. פי' שגם זה סמך אדלעיל דכתיב מקודם \"טמא יטמאנו\" מרבינן מזה שאר הטמאים הקרא \"וטמא טמא יקרא\":", + "ארבה את הטמאים החמורים. כגון זב וזבה שטומאה יוצאה עליו מגופו:", + "תלמוד לומר טמא טמא יקרא. פי' דכתיב לעיל עוד ריבוי שלישי \"טמא הוא טמא יטמאנו\" ועל זה מסיים הקרא \"וטמא טמא יקרא\" לרבות דאפילו טמאים הקלים צריכין להזהיר לאנשים שיפרשו מהם כיון שמטמאים את האדם. [ביאור זה למדתי מתורתו של הגר\"א ז\"ל בהגהתו]:" + ], + [ + "(י) לא ימים וכו' ונקצצה. מדכתיב \"אשר הנגע בו\", ולמעוטי כשנרפא הנגע – פשיטא, אלא למעט היכא שנקצצה:", + "תלמוד לומר כל ימי. כתבו הר\"ש והראב\"ד דאף על גב דנסיב לה קרא אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן הוא דקנסוהו כדי שלא יהנה בקציצתו והכי מפורש בבכורות (דף לד.):", + "לכשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו. אז אמרינן אי הוי קמייתא מתסי נמי כי האי:", + "עד שתפרח בכולו. אבל כשיוולד לו נגע אחר לא מהני דכיון דאיכוין ליטהר בהאי קציצה קנסוהו רבנן דלא ליהני מעשיו אבל כי פרח בכולו נגע אחר אז ליכא למיחש למידי דהא אי הוי ביה קמא השתא נמי הוי טהור:", + "וקצץ עמה בשר חי. היינו שקצץ בשר חי אשר סביבות הנגע:", + "שאין לו טהרה עולמית. ולא מהני פריחה בכולו ולא כשיולד נגע אחר דקנסוהו רבנן מאחר דנתכוין לשרש אחריה:", + "ושייר ממנה כל שהוא. לא קנסינן כולי האי וסגי בפריחה לכולי עלמא:", + "מובאות. היינו מצומצמות שלא שייר ממנה וגם לא נגע בבשר חי שסביבותיה:", + "כשיוולד לו נגע אחר. פי' ופריחה לא מהני בזה לדידיה כיון דנתכוין לקצצה כולה [דבשייר מקצתה מודה ר\"א דסגי בפריחה]:", + "וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו. ולא סגי במה שיוולד לו נגע אחר22ועיין בפ\"ז דנגעים משנה ה' בחידושי רבי עקיבא איגר שכתב דר\"א מודה בפריחה בכולו דמהני דבריו הוא רק על המשנה דהוא רישא דברייתא דידן בהלכה יו\"ד אבל לדברי ר' אלעזר שאמר לא נחלקו וכו' דבשייר כל שהוא מודה ר\"א דמהני פריחה ע\"כ דבמכוין לא מהני פריחה לדידיה. סבירא להו דיותר טוב לקנסו בפריחה בכולו ור\"א ס\"ל דיותר טוב לקנסו כשיוולד לו נגע אחר:" + ], + [], + [ + "(יב) הכי גרסינן תלמוד לומר טמא הוא בדד ישב. פי' מאחר דכתיב מעיקרא יטמא וחזר ואמר טמא הוא בדד ישב משמע דכל טמא מנגע בדד ישב:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר יטמא טמא בדד ישב [הגר\"א]. פי' דאתי לרבות שאר מנוגעים:", + "יכול יהיו שנים טמאים עמו. פי' יכול יהו שנים טמאים היינו זב וטמא נפש המיוחדים עמו במקום אחר דכתיב \"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש\", יהו משתלחים למחנה שלו. תלמוד לומר הוא בדד ישב שלא יהו שנים טמאים עמו:" + ], + [ + "(יד) חוץ לשלש מחנות. דנמצא משתלח חוץ למחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל:", + "מושבו טמא. פי' שיהא מושבו טמא כלומר שאינו מטמא באהל אלא כם כן ישב או עמד אבל דרך העברתו אינו מטמא. ומצורע דמטמא באהל מדוכתא אחרינא נפקא לן מדכתיב \"אל נא תהי כמת\", מה מת מטמא באהל וכו'. והכי איתא בספרי:", + "וכן באבן המנוגעת טהור. פי' דאיהו נמי מטמא באהל מדכתיב \"והשליכו אתהן וכו'\" ומשמע דבהשלכה הן מטמאות ולא בהעברה בעלמא וע\"כ אם אדם נושאן ועובר תחת האילן לא נטמא היושב שם ואם עמד שם טמא אפילו העובר:", + "ואם הסיט. פי' שהאבן הסיט את האדם. נטמא. אכן באמת אין הדין כן כדאיתא בשבת (דף פג:) כל הטומאות המסיטות טהורות וכו' וכ\"פ הרמב\"ם בפרק ח' ממשכב ומושב (פ\"ח מהל' משכב ומושב) וע\"כ גרס הגר\"א בהגהתו \"ואם הניח\" כלשון המשנה פי\"ג דנגעים משנה ז' (משנה, נגעים יג, ז):", + "והבגד לימד וכו'. דוי\"ו של \"והבגד\" מוסיף על ענין ראשון לומר דבגד שהוא מנוגע טעון גם כן שילוח:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) תלמוד לומר בבגד צמר או בבגד פשתים. ואין קרוי צמר סתם אלא של רחלים דכתיב (מלכים ב ג, ד) \"ומישע מלך מואב היה נוקד וגו' ומאה אלף אילים צמר\":" + ], + [ + "(ב) המיוחדים. כלומר צמר בפני עצמו ופשתן בפני עצמו:", + "הכי גרסינן \"מנין לרבות הכלאים הבא במקצתו ואחד מן שאר המינים הבא במקצתו, כלאים שבא בכולו ואחד מן המינים הבא בכולו תלמוד לומר בגד\". והכי פירושו:", + "הכלאים. בגד של צמר ופשתים יחדיו:", + "הבא במקצתו. שהיה כלאים רק במקצת הבגד:", + "ואחד מן שאר המינים הבא במקצתו. פי' שנתערב צמר ארנבים או צמר גמלים במקצת הבגד של צמר ופשתים:", + "כלאים שבא בכולו. היינו שכל הבגד היה של כלאים שאין ראוי ללבוש ולהתכסות בו:", + "ואחד מן המינים הבא בכולו. כגון שטרפן זה בזה ועשה מהן בגד:", + "תלמוד לומר בגד. וריבה כל הני דלא נפקי מכלל בגד ונטמאו בנגעים:", + "בגד ולא ארג בו שלש על שלש מנין ת\"ל בגד. קשיא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (דף כז.) דדוקא כשארג בו שלש על שלש וכן תנן בנגעים פרק יב'. ואפשר דתנאי נינהו והני תנאי סברי כר' ישמעאל דפליג על ר\"א. והגר\"א גריס בסוגיין \"אין לי אלא בגד שארג בו שלשה על שלשה\" [היינו טפחים] \"שלש על שלש מנין תלמוד לומר הבגד\":", + "בגד שאין לו להיכן שיפשה. כגון שעלה הנגע בכולו וליכא לקיומי ביה \"כי פשה וגו'\":", + "תלמוד לומר והבגד. וי\"ו יתירא לרבות:", + "שתוק עד שאדרוש. כלומר המתן אותי עד שאדרוש כל צרכי ומנין לך לדרוש כל אלו הדרשות:", + "דקל הרים אתה. בילקוט גריס \"עוקר הרים אתה\" ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ג) מה פשתן כברייתו. שפשתן אין דרכו לצביעה אלא להשתמש ממנו כדרך ברייתו:" + ], + [ + "(ד) ולא אוציא את הצבוע בידי שמים. שיש צמר שמברייתו הוא שחור:", + "תלמוד לומר לפשתים ולצמר. השוה אותם פעם שני שיהיו שוות בלובן:" + ], + [ + "(ה) של נפה וכברה. פי' שעושין אותו מזנב הסוס והפרה ואף דממעטינן לעיל שאר מינים הוה אמינא דהיינו דוקא בבגד:", + "ולא אוציא את של שער. אדם:", + "שלא הוכשר וכו'. פי' שלא מצינו שיצטרך צמר להשרף בשביל שנטמא, מכל מקום בעניננו מצינו ששתי וערב שלו שנטמא על ידי נגע צריך אחר כך שרפה כדכתיב \"ושרף את הבגד או את השתי וגו'\":" + ], + [ + "(ו) שער שהוכשר וכו'. כגון שער של נזיר טמא אפילו גילח במקדש משלחו תחת הדוד של אשם ואליבא דר\"מ כדאיתא בנזיר (דף מה:) אינו דין ששתי וערב שלו דהיינו של שער יקבל טומאה וישרפנו גם כן לבסוף:" + ], + [ + "(ז) מיד. כלומר יכול יהיו שתי וערב של צמר ופשתים יטמאו מיד אחר שנטוו דאז אקרו שתי וערב אפילו לא נתלבן הפשתן ונשלק הצמר:", + "תלמוד לומר בגד. פי' דסמיך בגד צמר ובגד פשתן לשתי שכן אמר \"בבגד או בשתי\" להקישם להדדי:", + "השתי משישלק. ששורין אותו במים חמין שישים אותו רך ונמשך:", + "והאונין של פשתן. הוא מטוה של פשתן והוא גם כן שתי וערב אלא דקרא להו אונין מפני שאין ניכר בהם שתי מהערב מה שאין כן בצמר ניכר ההבדל שהשתי החוט בו הוא דק מאוד והערב החוט עבה:", + "משיתלבנו. נותנין היו האונין של פשתן לתוך התנור כדי שיהבלו ויתלבנו:", + "בכל שהוא. כיון דלא פירש השיעור:", + "משיארג בו שלש על שלש. דפחות מזה אינו חזי לא לעניים ולא לעשירים [ומזה סייעתא לגירסת הגר\"א הנ\"ל]:", + "אף כולו. דהיינו שתי וערב אינו מטמא עד שיהיה שיעור בפקעת לארוג בו שיעור זה:", + "אפילו כולה שתי וכו'. פי' שיהא בפקעת שיעור לעשות הכל ממנה, גם שתי גם ערב. וכן אם היא כולה ערב לחלק ממנה גם לשתי:", + "היתה פסיקות וכו'. פי' פקעת זו יש בה כדי לארוג שלש על שלש אלא שהחוטין שבה מופסקין אינה מטמאה בנגעים לפי שאין ראוי לעשות מזה בגד אבל אם היו קשורים הוי חיבור ור' יהודה סבר דאפילו פסיקה אחת וקשרה שכל הפקעת לא נפסקה אלא במקום אחד וקשרה לא הוי חיבור:" + ], + [ + "(ח) ודין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "מה שרצים וכו'. כדילפינן בשמיני בפרשת שרצים:" + ], + [ + "(ט) קל וחומר. ר\"ל ועוד ק\"ו:", + "שלא טימא בהם שתי וערב. דרק בגד או עור או שק כתיב שם:", + "תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב. ר\"ל הואיל ומצינו בהם חומרא זו יש להחמיר גם לענין זה שלא יפטור עורות שבים:", + "יפטור בהם עורות שבים. בתמיה:", + "תלמוד לומר בגד. פי' דכתיב \"בבגד או בעור\" ומקשינן עור לבגד:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר או בעור [הגר\"א]. ור\"ל ד\"או\" ריבויא הוא:", + "כדרך חיבורו לטומאה. כדרך חיבורי שני בגדים אשר ישיבם אחת לענין טומאה שאם נטמא זה יטמא האחר והיא בשתי תכיפות:" + ], + [ + "(י) יכול אף עור המצה. שלא נעשה לו עדיין שום תקון דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ (שלא נמלח ובלא קמח ובלא שחיקת עפצים):", + "ועור האיפה. צ\"ל החיפה. דהיינו שמליח וקמיח ולא עפיץ:", + "תלמוד לומר מלאכת עור. ומשמע עור אשר נגמר לו כל מלאכתו העשוי לו:" + ], + [ + "(יא) עורות רצועות. עור העומד לעשות ממנו רצועות ועדיין לא עשאם והא דתנן בנגעים פי\"א משנה י\"א (משנה, נגעים יא, יא) כל הראוי ליטמא טמא מת מטמא בנגעים כגון רצועות מנעל וסנדל – התם מיירי ברצועות מתוקנתו כבר אבל הכא בעור העומד לכך שעדיין מחוסר מלאכה הצריכה לענינה:" + ], + [ + "(יב) עורות אוהלים. המתוקנים למלאכת אוהלין:", + "שאינם כלים. פי' שאינם עשויים לקבל כדרך הכלים:", + "לרבות עורות אוהלים. וכ\"ש עור שנעשה בהם כלי או עור האיצבא:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) אי מה צמר וכו'. פי' כיון דהקיש עור לבגד צמר יכול אני לומר שיוקש לכל דבר, מה צמר הוא צמר רחלים שהוא הנקרא צמר סתם והוא מן הבהמה דקה הנאכל, אם כן אף עור לא יטמא בנגעים אלא אם כן יהיה של בהמה דקה ומן המותר באכילה:", + "תלמוד לומר בעור בעור ריבה. דכתיב \"בעור\" שני פעמים לרבות כל מין עור:", + "תלמוד לומר בגד. הוא מה דכתיב \"בבגד או בעור\" וקרא יתירא הוא דהא אדכרינהו לכולהו בקרא קמא והוי ליה למכתב \"והיה הנגע ירקרק או אדמדם והראה אל הכהן\" ולמה ליה למכתב \"בבגד או בעור וגו'\", שמע מינה לאקושי עור לבגד:", + "או בעור לרבות את הצבועין. היינו דהוה ליה למכתב \"או עור\" וכתיב \"בעור\" לרבות [כ\"מ מהגהות הגר\"א וכעין מה דדריש בשבת (דף כז.) עי\"ש, אלא דשם דרש מזה לרבות את הטמאים והכא כבר דרש זה בהלכה א' מן בעור בעור]:", + "ר\"ש אומר וכו'. הכריע ואמר תרוויהו לדרשא \"בבגד\" לאקושי לעור ולמעוטי מצבוע בידי אדם \"או בעור\" לרבות צבוע בידי שמים:" + ], + [ + "(ב) מלמד שאין מטמאים בפתוך. דהיינו מעורב ירוק ואדום ודרש זה מדכתיב \"או\" לחלק:", + "יכול לא יצטרפו. לשיעור גריס:", + "ת\"ל והיה הנגע, משמע דשניהם מצטרפים לשיעור נגע:" + ], + [ + "(ג) בבגד ולא בנימין. שאם נראה הנגע בנימי הבגד אשר נשארים בסופו הנימין טמאים, מידי דהוי אשתי וערב. אבל הבגד טהור. והכי איתא בנגעים פרק יא:", + "בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור מה תלמוד לומר. פי' דהכתוב מסיים על כולם \"נגע צרעת הוא\" מה תלמוד לומר:", + "שיש בו לעשיר ולעני. דסתמא דקרא מיירי בבגד הבינוני שראוי להשתמש בו עשיר ועני. ומנין כשיש בו לעשיר ולא לעני, כגון שהוא בגד דק יותר מדאי שאינו לעני להשתמש בו מפני שהוא עסוק בטרחו ובמשאו. אי נמי יש בו לעני ולא לעשיר, כגון שהוא עב מאוד ואין דרכו של עשיר ללבשו כלל [ראב\"ד]:", + "לא לעני ולא לעשיר. כגון שהוא בלוי כ\"כ שאינו חזי אף לעניים:" + ], + [ + "(ד) צרעת כגריס. פי' דהוה ליה למכתב \"נגע הוא\" וכתב \"צרעת\" ללמוד ממחית בשר חי דכתיב שם \"צרעת נושנת היא\" והתם שיעורו כגריס:", + "הלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:" + ], + [ + "(ה) מה בבתים כשני גריסים. כדלקמן בפרשה מצורע ריש פ\"ו:" + ], + [], + [ + "(ז) תחלה. עיין לעיל בפרשה ה' סוף פ\"ח:" + ], + [], + [ + "(ט) זה פשיון הסמוך כל שהוא. שאם הנגע עצמו ניתוסף בשיעורו אפילו כל שהוא נטמא:", + "את הרחוק. דהיינו שנתהוה עוד נגע בבגד אף על פי שבשאר נגעים נידון כנגע אחר וצריך רק הסגר עבורו אבל בעניננו נידון כפשיון ונטמא על ידי זה:", + "תלמוד לומר בבגד. דמשמע בכל שטח הבגד אפילו ברחוק:" + ], + [ + "(י) והחוזר כגריס. פי' לאחר שקרע הנגע מן הבגד ואם תראה עוד באותו הבגד נגע כגריס שורף לאלתר:" + ], + [ + "(יא) מוסגר מנין שאסור בהנאה. בעת הסגרו:", + "הכי גרסינן אי מה מוחלט עשאו מוכין. כצ\"ל. ור\"ל דאפילו אם הכהו וטרפו ונעשו כעין מוכין לא הועילו מעשיו ואסור בהנאה:", + "יכול אף מוסגר כן. יהא אסור בהנאה אפילו לאחר שקצצו מחתיכת בגד ועשאו מוכין:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כי צרעת ממארת טמא הוא. משמע הוא טמא ולא המוסגר והיינו באופן זה:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) ת\"ל היא באש תשרף. ד\"באש תשרף\" יתר שכבר אמר \"ושרף את הבגד\" אלא דהדר לומר להסמיכו למלת \"היא\" לומר שהיא לבדה תשרף מבלי לערב דבר אחר:" + ], + [ + "(ב) להוציא את האמריות. פי' עדי שאדם נותן על בית הצואר או על בתי ידים שאינן נשרפות עם הבגד:" + ], + [ + "(ג) שמינן מטמא בנגעים. פי' אף שארגמן הוא צמר צבוע עכ\"פ מינן מטמא בנגעים:", + "אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע. יצאו אלו שהן צבועים הלכך אינן נשרפות עמה:" + ], + [ + "(ד) זה העומד. שעמד בשיעורו הראשון ולא ניתוסף בו כלום וכונת הברייתא שלא לפרש פשיון בבגד היינו שניתוסף בו עוד נגע שגם זה הוא בבגד בכלל פשיון כנ\"ל בפי\"ד הלכה ט':" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן תלמוד לומר את אשר בו הנגע. דמשמע המקום אשר בו הנגע והמקום הוא המקיף לנגע, לא הנגע לחוד:" + ], + [ + "(ו) בין מלפניו בין מלאחריו. פי' יום השביעי שרואה בו הוא יום ז' להסגר ראשון שהוא מלאחריו ויום א' להסגר שני שהוא לפניו דמקצת היום ככולו וע\"כ החלק ממנו אשר היה לו קודם ראיה עולה לו ליום ז', החלק אשר יהיה אחר ההסגר שניה עולה לו ליום א'. ונמצא ההסגר רק י\"ג יום. ויליף ליה מדכתיב שנית שאם הוא לומר שאלו ז' ימים שניים לא צריך לזה דפשוט הוא. לזה אמרו דהדר הוא ליום השביעי שיחשב לו פעם שנית:" + ], + [ + "(ז) הא אם וכו'. כמו הרי אם לא הפך ולא פשה כלומר שלא נתהפך המראה כלל בודאי טמא ואם נתהפך מירקרק לאדמדם:", + "תלמוד לומר והסגירו שבעת ימים שנית. מדאמר קרא \"שנית\" משמע דצריך עוד פעם הסגר והגר\"א גורס כאן \"יראה בתחלה דברי ר' יהודה\" והוא לשון המשנה פי\"א דנגעים (משנה, נגעים יא) והכונה דנחשב כנגע חדש דצריך להראות לכהן [ולפי זה לדברי ר' יהודה יצטרך שני הסגרים לזה]:", + "אינו טמא אלא משום עומד. פי' אינו כמו שאמרת שצריך רק הסגר אלא טמא משום עומד כעומד בסוף שבוע שני שצריך שריפה הא מה אני מקיים \"והנה לא הפך\" דמשמע הא אם הפך הוא דין אחר:", + "בכל מין שהוא מטמא לו. אף דנשתנה מירוק לאדום כיון דהוא מין המטמא מקרי לא הפך אם לא דנשתנה למראה שאינו מטמא לו [כ\"ז ביארתי לפי גירסת הראב\"ד וביאורו וכן משמע מהגהות הגר\"א ועיין ברמב\"ם פי\"ב מהלכות טומאת צרעת הלכה א']:" + ], + [ + "(ח) פחתת. שיהו כל מראיה שוקעין. זהו עזה ועי\"ז נראה כמראה עמוקה שאילו כהה כלום ממראה עזה אינו שורף אלא קורע הנגע מן הבגד ושורפו:", + "או אינו פחתת אלא כמראה שני. פי' שנפחתו מראיו מעזה לכהה ואפילו הכי שורף ומאי דכתיב בתריה \"והנה כהה\" היינו למראה שלישית:", + "כשהוא אומר היא. פי' הרי היא כמו שהיתה:" + ], + [ + "(ט) בקרחתו אלו השחקים. כי קרחת משמע כל דבר שנמרט שערו והבגדים השחקים כמו כן נמרט המוך שלהן מפני רוב תשמישן:", + "(ט) בגבחתו אלו החדשים. כאילו כתיב \"בגבהתו\" (כי אותיות אחה\"ע מתחלפין) שבגד החדש השער שלו גבוה [פסיקתא זוטרתי]:", + "סגוס. בגד עב מאוד והוא כאדרת שער:", + "באריג ובמוכין. בגוף האדרת ובשערות הבולטין ממנה:" + ], + [ + "(י) שכהה למראה שני. מירוק-שבירוקים לירוקים או מאדום-שבאדומים לאדום:", + "או כהה למראה שלישי. כלומר דבעינן שיכהה לגמרי שלא יהא בו מראה אדום וירוק כלל:", + "תלמוד לומר הנגע. \"והנה כהה הנגע\", דמשמע אף על פי שהיא כהה - מראה נגע עליה:", + "יכול במראיו. שעומד במראהו הראשון והאי דהקילה לקרוע ולא לשרוף אפשר דמיירי בהפך הנגע את עינו מירוק לאדום ובזה גילה לנו הכתוב שדי בקריעה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) יכול ישספנו ויניחנו במקומו. ישספנו לשון ניתוח כמו וישסף שמואל את אגג. יכול ינתחנו משם ויניחנו במקומו שיהא דבוק במשהו ויהא תלוי בו:", + "תלמוד לומר מן הבגד ינתקנו. לגמרי:" + ], + [ + "(ב) תלמוד לומר באש תשרפנו את אשר בו הנגע לימד וכו'. דלשון זר \"בו הנגע\" יתר הוא וגם דהלא כל הבגד צריך לשרפו וע\"כ דקרא זה קאי גם אלמעלה שצריך לקרוע את מקום הנגע וקמ\"ל דטעונין שריפה:" + ], + [ + "(ג) שהוא מכבסו. פי' מכבסו ומסגירו כאילו עמד בעיניו:", + "נאמר כאן נגע. והנה כהה הנגע:", + "ונאמר להלן. בסוף שבוע ראשון \"וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע\":", + "מה הנגע האמור כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף נגע האמור להלן וכו'. כלומר מה כאן דיבר בכהה למראה שני אף להלן דיבר בכהה למראה שני וקאמרה התורה דיכבס ויסגיר וכיון שלמדנו מכאן וכאן לענין קריעה הוא דוקא במראה שני ממילא אף שם לענין כיבוס והסגר הוא רק דוקא במראה שני:" + ], + [ + "(ד) ומנין שהוא טולה עליו מטלית. פי' במקום הקרע:", + "אלא מקומו. שאז יצדק לומר עוד דמשמע פעם אחרת ולא יאמר זה אלא אם בא למקומו ואם ישאר קרוע לא יתכן זה:" + ], + [ + "(ה) א\"צ מטלית. ולדעתו הא דכתיב \"עוד\" הדר ל\"בגד אשר היה בו הנגע\" אף על גב דלא חזר למקום הנגע:", + "חזר הנגע לבגד. אם לאחר שטלה את הקרע במטלית מבגד טהור חזר הנגע ובא בבגד במקום אחר:", + "מציל על המטלית. פי' הבגד ישרף והמטלית מותר לפי שאינו מעיקר הבגד אלא כדי לראות אם ישוב בו הנגע:", + "חזר הנגע על המטלית. שורף את הבגד ואת המטלית עמו שהרי עשאו הכתוב כאילו חזר על הבגד לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן:", + "הטולה. לשון טלאי שחתך חתיכה מן הבגד המוסגר וחיברו בבגד טהור:", + "חזר נגע על הבגד. קרוי חוזר מפני שהמטלית ההוא שהיה מתחלה מוסגר כל מקום שהוא הנגע הולך אחריו וכיון שבא נגע לבגד השני שנתחבר בו הרי הוא לו פשיון וכל פשיון שבא על הסגר שורף בין בשבוע ראשון ובין בשבוע שני והבגד יסגר. וכן אם חזר הנגע עוד לבגד הראשון לאחר קריעת מקום הנגע ממנו כמו ששורף הבגד הראשון כך שורף את המטלית שעדיין טומאת הבגד הראשון עליו ומשום הכי קתני סתם \"וחזר נגע\" ולא פירש אם בבגד ראשון או בשני*ואי קשיא לך היכי אמרינן הכא שאם חזר הנגע לבגד השני שורף את המטלית אלמא מניה חשבינן והא אמרינן לעיל חזר נגע לבגד מציל את המטלית אלמא לא חשיב כגופיה. לא קשיא מידי דהתם אמטלית לא הוי ביה נגע מעיקרא ולא בא עליו הסגר מעולם ולא אמרה תורה לשרוף בגד בתחלה אפילו בבגד שבא עליו נגע אלא או לאחר שבוע בפסיון או לשני שבועות בעומד וזה המטלית אין בו אחת הלכך כשישרף הבגד שנתחבר עמו נמצא המטלית ניצל שאינו ראוי לא להסגר ולא לשריפה שהרי אין בו נגע. אבל כאן שהמטלית מוסגר היה כיון שבא נגע לבגד השני שנתחבר בו הרי הוא לו פשיון וכל פשיון שבא על הסגר שורף בין בשבוע ראשון בין בשני [ראב\"ד]: לפי שדינם שוה אצל שריפת המטלית:", + "חזר על המטלית הבגד הראשון ישרף. מפני שעדיין טומאת בגד הראשון ונחשב כאילו הוא עומד עדיין בתוך הבגד. וכתב הראב\"ד והוא שיהיה הנגע כגריס מפני שהוא בכלל פשיון הרחוק. עוד כתב הבגד השני נראה שהוא טהור שכיון שהמטלית מיד הוא נשרף מה יעשה עוד לבגד השני? אם להסגיר, הרי אין בו כלום. ואפילו נראה בו נגע מכאן ולהבא יראה בתחלה לפי שזה הבגד לא הוסגר מעולם משבא עליו נגע:", + "והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים. הוא ענין בפני עצמו ור\"ל כאשר תולין הטלאי מן המוסגר בבגד שני להשתמש בו צריך לעשות בו סימנים להיכרא שלא יתחלף באחר כי המטלית הזה יש עליו חומר כאילו הוא מחובר עדיין בבגד הראשון וכשיהיה עוד נגע בבגד הראשון הוא נשרף עליו משום פשיון וכן בשביל השני הוא נשרף שלא ניצל בפרידתו מן הטמא ועדיין הסגרו עליו לכך צריך לעשות בו סימנים להיכרא. והאי דקתני תשמש משמע שמותר להשתמש בו לאחר שעברו ימי הסגרו קאמר כגון שכהה הנגע מן הבגד הראשון למראה השני (בסוף שבוע ראשונה) וקרע ממנו מקום הנגע ועד שלא חזר בו הנגע עומד בחזקת היתר אבל בתוך ימי הסגרו אסור בהנאה כדלעיל בסוף פרק י\"ד הלכה י\"א:" + ], + [ + "(ו) אלא מקומו. שחזר למקומו הראשון מנין אם חזר שלא במקומו שטעון שריפה ולא אמרינן ה\"ז נגע חדש ותראה כבתחילה:", + "אף שניה כגריס. מאחר שהיא מרחוק:" + ], + [ + "(ז) שלא במראה מנין. דהיינו מירקרק לאדמדם או להיפך:" + ], + [ + "(ח) עד שתחזור ותפשה. יותר משיעורו הראשון:" + ], + [ + "(ט) קיטא. וילון של בוץ:", + "פספסין. כמין טבלאות של צבע ושל לבן:", + "פוסין זה לזה. פי' מלבנים ללבנים ופסיון רחוק הוא וצריך כגריס:", + "והרי הוא פספס יחידי. פי' שאין בו פספס אחר לבן והוא כגריס שאין בו להיכן יפשה והשאר כולם צבועים וקיימא לן לעיל דצבועים אין מטמא בנגעים מה תאמר בזה אי צריך הסגר כלומר מאחר שאין תועלת להסגרו:", + "לא שמעתי. כלומר יסגיר אבל לא שמעתי טעם לזה:", + "אלמד בו. אתבונן בזה:", + "אם לקיים דברי חכמים. דהיינו לחפש טעם על דבריהם אבל לא לסתרם:", + "שמא יעמוד וכו'. ולא יהיה כהה והעומד בבגדים שני שבועות אפילו לא פשה כלל טמא:" + ], + [ + "(י) הכי גרסינן יכול לקיים בו מצות כיבוס. פי' אי לא אמר וסר מהם הנגע הייתי אומר מה שאמר הכתוב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע יקיים בו מצות כיבוס לחוד מבלי שישפשף היטיב:", + "תלמוד לומר וסר. והיינו שישפשף וידקדק היטיב כדי שיסור מהם הנגע לגמרי או שיכהה למראה שלישי ואם יראה שלא סר יסגירו שבעת ימים שנית:" + ], + [ + "(יא) השניה לטהרו. מענין טומאה והיינו טבילה כפירש\"י בחומש:", + "והראשונה. היינו מה שאמר הכתוב בפסוק נ\"ד וצוה הכהן וכבסו וגו' להסגיר את נגעו ור\"ל שיראו אם לא יסור הנגע יסגירנו כמו שמסיים הקרא והסגירו וגו' ומה דאמר בקרא אשר תכבס וסם מהם הנגע הוא קאי על כבוס הראשון הזה וכמו שפירש\"י בחומש:" + ], + [ + "(יב) מקישם לבית. היינו מה דכתיב בפרשת מצורע בסוף פרשת נגעי בתים דכתיב שם \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק, ולצרעת הבגד ולבית\", הוקשו כולם לבית, מה בית מטמא בביאה דכתיב \"והבא אל הבית וגו'\" אף הבגד המנוגע אם הובא אל הבית או האדם המנוגע מטמא כל אשר בבית ואף על פי שהם שני פסוקים שהרי הפסיק המקרא בסוף פסוק בין נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים לא נחשוב אותם הפסק ונלמוד אותם זה מזה:", + "אי מה בית טעון צפרים. כדכתיב בפרשת מצורע:", + "רבי אומר הרי הוא אומר כו'. פי' חשש להפסק זה שזכרנו ואמר כי הבגד נלמד מן הבית שהוקש עמו בפסוק אחד ושאר נגעים נלמד מן הבגד שהוקשו עמו בזה הפסוק הראשון \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכו'\":", + "בכל הטומאות. כגון טומאת שרצים ושכבת זרע ושאר הטומאות:", + "אף כולן. דהיינו שתי וערב דכתיב בחד קרא:", + "תלמוד לומר זאת. דממעט לשתי וערב דאינו מטמא אלא בנגעים לחוד ורבנן נמי מודו בהאי מיעוטא וכן רבי מודה במיעוטא דצפרים וכולהו ממעטינן להו ממלת \"זאת\":" + ], + [ + "(יג) כך מצוה בחוץ לארץ. דלא ייחד להו מקום:", + "כך מצוה לטמאו. דהוקשו להדדי והכל לטובת האדם כדי שיקח מוסר כמו שכתבו הסה\"ק:" + ] + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + [ + "(א) לבית עולמים. פי' בבית המקדש ששם נוהג כל ענין הקרבנות האמורות בפרשה לענין מצורע:", + "זאת אינה נוהגת בבמה. פי' על הבאת קרבנות קאמר שאינן נוהגות בבמה לפי שאינן נידר ונידב ואפילו בבמה גדולה נמי לא נהיג דחובות שאין להם זמן קבוע הכא והכא לא קריב אבל טומאתו וטהרתו מפי כהן והבאת צפורים והזאתו ותגלחתו נוהגין בזמן הזה וכל שכן בבמה כדדרשינן בסמוך תהיה בזמן הזה וממעשה דר' טרפון לקמן בהלכה י\"ג נמי שמעינן לה:", + "וכי מנין יצאו. שאיצטריך לרבות:", + "בטומאותיהן. בין סימני טומאה שלהן, דאיכא דמטמא בשער לבן ואיכא בצהוב וכיו\"ב:", + "ובשבועותיהן. דאיכא בשבוע אחת ואיכא בשתי שבועות:" + ], + [], + [ + "(ג) ביום צ\"ל ביום טהרתו מלמד וכו'. שתהא טומאתו וטהרתו ביום. טומאתו נקט דרך אגב דכבר למדנו אותו מ\"וביום הראות בו וגו'\":", + "מנין שחיטת וכו' תלמוד לומר תורת המצורע ביום. יכול אף לקיחת צפוריו ושילוח צפוריו וכבוס בגדיו ורחיצתו יהו צריכים ביום תלמוד לומר זאת- כצ\"ל. וה\"נ דרשינן לקמן לענין כהן ומסתברא דכיבוס בגדיו ורחיצתו היינו טעמא דלא צריכי יום וכהן משום דבעלמא נמי הא לא בעינן. ושילוח צפרים נמי משום דלא מעכבא טהרה כדאיתא לקמן. ולקיחת צפרים נמי משום דאכתי לא מתסרי עד שעת שחיטה וכיון דאי בעי מחליף להו ועביד להו מאי דבעי לא בעי יום וכהן. ובשחיטת צפוריו פליג ר' יהודה לקמן משום דכתיב וצוה הכהן ושחט:", + "תלמוד לומר תורת המצורע בכהן. היינו הקרא \"והובא אל הכהן\" וקאי זה אמאי דכתיב מעיקרא תורת המצורע דריבה כמה דברים:", + "שלא ישהה. כלומר שאין צריך לשהות כלום משיתרפא אלא מיד הוא מטהרו ומגלח וסופר ומגלח שניה ומביא קרבנותיו ואינו ממתין שבעת ימים בחלטו כמו שהיה שוהה בהסגרו לפי שהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא להיפך כו':" + ], + [ + "(ד) ומה מי שפטרתו בעמידתו וכו'. פי' עמידתו היא טהרתו בעומד לפנים מן המחנה הליכתו היא טומאתו שמשלחין אותו חוץ למחנה והיה דן ק\"ו שהמוחלט כשיתרפא יהיה צריך לעמוד בחלוטו שלא יתחיל הכהן לטהרו עד שבעה ימים מקל וחומר: ומה מצורע מוסגר, כשהוא טהור מתוך הסגר, טהור מיד לגמרי ואין צריך ספירת שבעה והיינו מי שפטרתיו בעמידתו אפילו הכי אחזתיו בהליכתו (דהיינו שאחזתיו בטומאתו) שבעה ימים. מצורע מוחלט שאחזתיו בטהרתו שבעה, דהיינו שבעה ימים שסופר לאחר תגלחתו הראשונה והם עמידתו שהוא נכנס לפנים מן החומה, אינו דין שאחזתיו בחלוטו שבעה דהיינו הליכתו:", + "בימי גמר או בימי ספר. ימי גמר הם ימי חלוטו. ימי ספר הם ימי ספרו שבין תגלחת לתגלחת:", + "ואינו מטמא בביאה. דהיינו כשבא אל הבית:", + "כל שכן שהוספת. שאין בין רבי עקיבא למונבז אלא שרבי עקיבא היה דן ק\"ו מן המוחלט עצמו ומונבז היה דן מוחלט מן מוסגר וא\"ל מונבז כ\"ש שסייעת את דברי והוספת לי ראיות על כך:", + "א\"ל רבי עקיבא. כשנתת לימי גמר שבעה והבאת אותם מקל וחמר מימי ספר אף הם עצמם נעשין ימי ספר דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואי אתה רשאי לחשבן ולהחמיר עליהן יותר מימי סיפורו ואם כן ע\"כ מיד הוא מביא צפוריו ומגלח ומטהר מן הטומאה החמורה ואחר כך סופר שבעה לגמור ימי החלטתו ושבעה לספר, הרי שנוספו עוד שבעה על ימי הספר ונמצאו י\"ד יום מבין שניהם. והם הכל ימי הספר שאין אמצעי בין ימי גמר לימי ספר אלא תיכף שסר ממנו הנגע אם ימנה שבעת ימים ימי ספר הם לו עם היות שלא טבל ואם כן יתחברו אלו עם אלו ותקרא אותם ימי ספר ואם כן תחזור עוד לדון ק\"ו, אם לימי ספר הקלים נתת י\"ד יום, על אחת כמה וכמה שניתן לימי גמר החמורים עוד י\"ד ולא נתחיל למנות הי\"ד עד שתוסיף עוד י\"ד יום לימי גמר החמורים ובזה נמצאת עוד מרבה והולך עד עולם [אחר שכל מה שתדון להוסיף על ימי גמר יתחבר לימי ספר ויעשה הכל ימי ספר ותרצה לדון ממנו לידי גמר] שלא יגלח תגלחת שניה ולא יביא קרבנותיו עד עולם. הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר \"ביום טהרתו והובא\" שלא ישהא:" + ], + [ + "(ה) ויצא הכהן וראה הכהן מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר וראה הכהן, לכתוב ויצא הכהן וראה והנה וגו':", + "אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה. ויצא אל מחוץ למחנה והכי מסתבר שהוא מיושב בדעתו:", + "היה בימים וכו'. שאינו מיושב בדעתו כ\"כ מנין שיהיה מטהר את המצורע:", + "תלמוד לומר וראה הכהן. דהדר אמר \"הכהן\" לומר שאינו מדבר בכהן הנזכר שהוא היוצא אלא בכהן אחר שלא הוצרך לצאת מן העיר שיהיה חוץ:", + "כהן שאפשר לו ליכנס וכו'. ויוכל להתקיים בו \"ויצא אל מחוץ למחנה\" מטהר את המצורע וכו':" + ], + [ + "(ו) והנה נרפא שהלך לו נגעו. היינו אפילו השער לבן לא הוסר ממנו, כיון שסר עצם הנגע:", + "נגע וכו'. דאלו ד' תיבות \"נגע הצרעת מן הצרוע\" יתירים דהו\"ל לכתוב \"והנה נרפא\" לחוד. לכן דרש מכל תיבה בפני עצמה:", + "שהלך לו שער לבן וכו'. אפילו עצם הנגע לא סר כיון שהלכו ממנו סימני טומאה שער לבן או מחיה:", + "תלמוד לומר מן הנגע. אף ד\"מן\" כתוב בסוף – \"מן הצרוע\", כיון דתיבת \"מן\" יתר הוא דהו\"ל לכתוב \"והנה נרפא צרעת הצרוע\", שדייה לתיבת \"מן\" א\"נגע\" וא\"צרעת\" להורות דאפילו לא הלכו כל הסימני טומאה רק מקצתם כגון שנשר שער אחד מן השתי שערות או שנתקטן המחיה מכגריס גם כן דיי:", + "הצרוע להביא את שפרחה. היינו שפרח הנגע בכל גופו דגם זה בכלל \"נרפא\" הוא שנרפא מטומאת הנגע ודייקו זה מתיבת \"הצרוע\" דהוא יתר להורות דאפילו לאחר שנרפא עדיין צרוע הוא דהיינו כשפרח בכולו:" + ], + [ + "(ז) והלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "ואין סימנים מיטמים עמו. היינו שגם סימני טומאה סר ממנו:", + "מי שטיהר וסימנים מיטמים עמו. היינו מי שפרח הצרעת בכולו דהוא טהור אף שיהיה סימני טומאה בו:", + "הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח וכו'. היינו כשנטהר מתוך הסגר, שהוסגר שני שבועות ועמד הנגע בלא סימני טומאה, שטהור. ועם היות שעדיין נשאר לו סימני טומאה אשר בעבורו היה מוסגר כגון שאת או ספחת או בהרת, ולא ניטהר אלא משום דלא פשה אבל הנגע עמד בעיניו, ועם כל זה אינו צריך לטהרתו צפרין כדתנן בפ\"ב דכריתות:" + ], + [], + [], + [ + "(י) ולקח למיטהר לשם מטהר. פי' שא\"צ שיקח אותם לשם זה הפרטי המטהר אלא לשם מצורע המטהר ולזה בין איש בין אשה בין קטן ניטהר בהם דכולן צריכין לטהרה זו:", + "מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה וכו'. כדכתיב \"ולקח למיטהר\" ולא כתיב \"ולקח המטהר\", דאי כתב הכי הוי משמע שהמטהר יקח לעצמו ולשמו והשתא דכתיב \"למיטהר\" משמע לכל מי שהוא מטהר אפילו מזה לזה וקמ\"ל דאין בהן קפידא בשינוי בעלים:" + ], + [ + "(יא) שיהו שוות. במראה ובקומה ובדמים (יומא סב, ב):", + "צפור צפור. דהדר אמר \"את הצפור החיה יקח אותה\" והו\"ל לומר \"את החיה\" אלא דהוא לרבות:" + ], + [ + "(יב) חיות לא שחוטות. פי' אפילו אותה השחוטה שבמצורע לא יביא אותה כך שחוטה אלא יביא את שתיהן חיות:", + "ולא טריפות. שאסורות ולא נטהר לישראל לאכלה:", + "יכול טרף. עלה של ארז:", + "ובראשה טרף. כדי לקיים עץ וגם ארז:" + ], + [ + "(יג) שבתי היתה וכו'. פי' שבת הראויה לי לדרוש כי היו דורשים לשבתות והלך ליטול רשות מר\"ט רבו:", + "שהיא של ברות. ברות הוא מין ארז כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה עשרה מיני ארזים הן ואחד מהם ברוש ותרגום ברוש ברותא:", + "ובראשה טרף. כדעת ר' חנניה בן גמליאל הנ\"ל:", + "וארכה אמה וכו'. מדכתיב עץ משמע שהוא למלאכה ושיערו בפחות ממשמשי כלים והוא יד הקרדום וכדכתיב אם בכלי עץ יד וגו':", + "ועביה כרביע כרע המטה. דהיינו שחולקין עוביה לשנים ואח\"כ חולקין השנים לארבעה:", + "ומזים ושונים ומשלשים. הוא מה שאמר לעיל טיהרתי ג' מצורעים:" + ], + [ + "(יד) ושני יכול פיקס. הוא צבע אדום הבא מן העץ שחותכין קיסמין ומרתיחין אותן והוא אדום. יכול שיצבע בו הצמר:", + "ת\"ל תולעת. צבע הבא מתולעת:", + "יכול אחד מן הצבעים. שבתולעת כגון תכלת הצבוע בדם חלזון:", + "תלמוד לומר ושני. המשונה שבצבעים לחשיבות שאין אחר כיוצא בו וזו היא זהורית טובה:", + "שני שבתולעת. אפילו אם כבר צבע באותו יורה שאר בגדים עתה יכול לצבוע בה צמר לטהרת מצורע אף על פי שאינו מן הכח החזק שבו:" + ], + [ + "(טו) ומנין שאם טעמה פסלה. פי' טעימה היא נסיון שלוקח אדם מעט צמר ומכניס לתוך הצבע לראות אם נתבשל כל צרכו ואותו הנסיון נקרא טעימה כמו טעימת התבשיל:", + "תלמוד לומר ושני תולעת. עיין בראב\"ד ור\"ש דהיה להם הגירסא \"ושני תולעת ואזוב מה אזוב בתחלתו אף שני תולעת בתחלתו שלא טעם\" וכתבו דהא סיפא אתאן לת\"ק וקאמר דאפילו לא נצבע באותו הצבע שום דבר ורק לנסיון בעלמא פסול:" + ], + [ + "(טז) אזוב ולא אזוב יון כו'. מדכתיב בתורה אזוב סתם משמע דדוקא אזוב שאין לו שם לוויי:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם. מדכתיב הכהן אצל הציווי ודעת רבי משום דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן משמע דעניני המצורע הוא שייך רק אל הכהן וכנ\"ל בריש הפרשה בהלכה ג':" + ], + [ + "(ב) הברורה שבשתים. היינו המובחרת מדכתיב \"האחת\" ולא כתיב \"אחת\" משמע המיוחדת:", + "האחת שאם מתה וכו'. זה דרשו מעצם תיבת אחת דהוא יתר לאשמועינן דאפילו היכא שנשארה אחת שהשני אליו מת או שנעשה טרפה, אינה נדחית ויקח זוג אליה וא\"צ ליקח שתי צפורים אחרים:", + "או שנעשה טרפה. פי' ר\"ש לאחר לקיחה אבל אם נמצאת טריפה דהיינו שמקודם לקיחה היתה טריפה לא אצטריך למיתני יקח זוג לשניה דפשיטא כיון דלקיחתן בפסול אין מעכבות זו לזו אבל היכא דלקיחתן בכשרות ס\"ד דקבעה הלקיחה ומעכבות זו לזו קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) ואין שתיהם אל כלי חרס. פי' שאין שוחטין שתי צפרים לשני מצורעים בכלי חרס אחד ואם נתערבו דמים בדמים פסולין:", + "והלא דין הוא. שיהיו כשרים:", + "ומה במקום שלא כשרו משם לשם. שאם שחט חטאת זה לשם בעלים אחרים פסול ואם נתערבו דמים בדמים כשר דתנן (זבחים פ, א) מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע:", + "כאן שכשרו משם לשם. כדאמרינן בפירקין דלעיל בהלכה י', אינו דין שיוכשרו לערובי דם בדם. ת\"ל האחת וכו':" + ], + [ + "(ד) אי חרס יכול מקידה. שהיא גסתרא, פי' שברי כלי חרס:", + "זו פיילי. מזרק דתרגום \"השותים במזרקי יין\" (עמוס ו, ו) - בפיילין:", + "ולא מים מלוחים ולא מים פושרים. דמים חיים משמע שהם בריאים ולאפוקי אלו. והראב\"ד כתב דמים פושרים היינו שכבר נתבשלו ולא מקרי חי כדכתיב (שמואל א ב, טו) \"ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי\":", + "ולא מים מכזבין. הפוסקין כדכתיב (ישעיהו נח, יא) \"ולא יכזבו מימיו\" ופסולין משום דאינן מים חיים:", + "המנטפין. שיוצאין מן המעיין טיפין טיפין ואינם נמשכין שגם אלו אינם חיים:", + "מה מים שלא נעשה בהם מלאכה. דאם נעשה אינם בכלל מים חיים:", + "הברורים שבמינן. שהם מים חיים:", + "זו קיפל. פי' הר\"ש שהיא תואר למקום שנקרא שמו כך שהצפורים שיש שם הם הברורין שבמינם וראית ר\"ש הוא מקרא דבתריה דכתיב \"הצפור השחוטה על המים החיים\" והקיש צפור למים:" + ], + [ + "(ה) ושני תולעת. לשון של צמר צבוע שני:", + "וכורכן בשירי לשון. בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתיב \"את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וגו'\", הרי לקיחה לצפור בפני עצמה ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת לעצמה, \"וטבל אותם ואת הצפור וגו'\" – טבילה אחת לכולן, אלמא שלשתן היו באגודה וצפור לבדה:", + "ומקיף להם. סומך אותה להן [כדאמרינן מצוה לתרום מן המוקף]:", + "ראשי כנפים וראש הזנב משל שניה. של צפור החיה:", + "וטובל ומזה. אבל לא היתה באגודה עמהן:", + "בדם יכול בדם ודאי. היינו שהטבילה יהיה בדם גרידא מבלי מים כלל:", + "אי מים. כלומר ומקרא דאמר על המים שומע אני דיהיה כולו מים שיהיה הרבה מים שיהיה הדם בלוע בו ובלתי ניכר בו כלל:", + "תלמוד לומר בדם. דמשמע שהטבילה יהיה בדם:", + "שיערו חכמים רביעית. מים ניכר בהם דם הצפור ואף דמראית דם ניכר אפילו ביותר מרביעית כדמוכח לקמן בפ\"ז ניכר דקאמרינן הכא אינו מראה לחוד אלא ממשות הדם כדמשמע פשטיה דקרא \"וטבל אותם בדם\" (קרבן אהרן ובשם התוספות):" + ], + [ + "(ו) תמות המשתלחת. ולא נאמר דיביא אחרת וישחוט אותה והמשתלחת תשאר במקומה אלא יביא תרי אחריני וישחוט אחת וישלח השניה וזאת שהיה לו מניחין אותה שתמות:", + "ישפך הדם. היינו שיביא תרי אחריני והדם ישפך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר את הצפור החיה וגו'. וטבל אותם בדם הצפור השחוטה [הגר\"א וזית רענן]. ופי' מלמד שמעכבין זה את זה:", + "ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב. פי' הם שלשתן גם כן לעצמן באגודה אחת:", + "וטבל מה תלמוד לומר. פי' מה הוסיף עוד לומר אותם ואת הצפור החיה, היה לו לומר וטבל בדם הצפור השחוטה ואנא ידענא דאכולהו קאי:" + ], + [ + "(ז) השחוטה ולא המלוקה. דהשחוטה מלה יתירה דכבר אמר \"ושחט את הצפור\" אלא לאשמועינן דבמליקה פסולה:", + "והלא דין הוא. להכשירה במליקה ולהכי אצטריך קרא:", + "הואיל ודרך הכשרו. של מצורע בפנים הוא בעוף כאשר יהיה דל ורק והכשרו בחוץ הוא גם כן בעוף בצפרים ואם כן היה לנו לומר שיהיה אופן בהם שוים:", + "אין כלי חרס על מים חיים. פי' משום דכתיב לעיל ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים מהאי קרא הוה אמינא שישחט את הצפור לכלי חרס ואותו הכלי חרס יעמידנו על מים חיים ואין כאן תערובת דם ומים כלל. משום הכי כתב רחמנא האי קרא אחרינא בדם הצפור על המים החיים ולא כלי חרס על מים חיים דבעינן לערבו דוקא:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) לאחר ידו. היינו על גב ידו לפי שמצינו טהרתו של מצורע על היד בבהן יד ורגל אף כאן על היד:", + "ויש אומרים על מצחו. מפני שהוא מקום מועד לצרעת כדכתיב \"והצרעת זרחה במצחו\":", + "המטהר מן הצרעת טעון וכו'. ד\"מן הצרעת\" יתר הוא, דביה משתעי קרא, ולזה אמרו שבא למעט ז' הזיות מטמא מת:" + ], + [ + "(ב) הלא דין הוא. שיהא טעון שבע ולזה איצטריך קרא למעטו:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר שבע פעמים וטיהרו. דמלת \"וטיהרו\" יתירא דכבר אמר למטהר ז' פעמים, לזה אמרו דלא אתי לומר אלא שדי בו בזה לטהרו ואינו טעון שלישי ושביעי:" + ], + [ + "(ד) וטיהרו בדברים הנעשים בגופו. כגון הזאת דם ומים שבא על גופו:", + "מסולק. בהזאה לחוד ולא יצטרך עוד:", + "אף טהרה וכו'. היינו גילוח ורחיצת גופו במים ולאפוקי שילוח הצפור וכיבוס בגדים דאינן מעכבין:" + ], + [ + "(ה) שלא יעמוד וכו' וישלחנה לים וכו' ולמדבר וכו' כלפי העיר. פי' דעל פני השדה משמע למקום זרע ולא לים ולא למדבר ולא לצידי העיר:", + "גבת. חומתה למדבר ויפו חומתה לים:", + "אל פני השדה הא אם וכו'. ר\"ל דלא הקפידה התורה רק בשלוח אבל לאח\"כ מותרת באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה, שהצודה אותה לא ידע שהיא מצפרי מצורע וכיון שהיא מותרת לאחרים שאין מכירין בה אף הוא עצמו אשר שלחה מותר בה:" + ], + [ + "(ו) אם ללמוד. שהיה מטמא בגדים במגע ועל אותם בגדים שנגע אמר הכתוב שיכבס:", + "אם בימי סיפורו. היינו מה שסופר השבעה ימים אחר הבאת צפרים:", + "שאינו מטמא בביאה. כאשר בא אל הבית אינו מטמא את אשר בה:", + "מטמא בגדים במגע. דהא כתיב ביה נמי \"וכבס בגדיו\":", + "מלטמא משכב ומושב. כלומר על בגדיו שהיו מונחין תחת משכבו קאמר אף על פי שלא נגע. והא דאמרינן הכא שמטמא משכב ומושב בימי גמרו – לא לטמא אדם כדאמרינן בפסחים (דף סז.) אלא לטמא אוכלין ומשקין:", + "מפני שהם שני כיבוסי בגדים וכו'. רצה לומר שיש שני מיני כיבוסין וכיבוס האמור בעניננו לענין משכב ומושב א\"צ לימי סיפורו שאינו מטמא משכב ומושב כלל וכיבוס שני האמור שם הוא לטהר בגדיו ממגע:" + ], + [ + "(ז) מה תגלחת האמור בימי סיפורו פרט לבית הסתרים. דהא כתיב ביה ראשו וזקנו ודרשינן ביה כלל ופרט וכלל שיהא דוקא בנראה אל תגלחת וכו' והא דאמרינן לקמן בפרק ב' הלכה ג' דאף בתגלחת אחרונה מגלח אף בית הסתרים חוץ מתוך החוטם – עיין בסוטה (דף טז.) דמתרץ לה רב אשי שם דתלי זה בפלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא (ראב\"ד). אי נמי האי בית הסתרים היינו רק השער שבתוך החוטם דזה לכולי עלמא נתמעט, ע\"ש בסוגיא:" + ], + [], + [ + "(ט) הכי גרסינן ורחץ במים אפילו במי מקוה. דהאי \"במים\" יתר הוא להורות דכל מיני מים כשר לזה:", + "טעון ביאת מים חיים. כדכתיב שם בהדיא:" + ], + [ + "(י) ואין צפרים מעכבים וכו'. היינו שילוח צפרים אבל עצם הבאת צפרים בודאי מעכב דהא בעינן לטהרו בהזאת הדם כדלעיל וה\"ה דאין כבוס בגדים מעכב כדלעיל בהלכה ד' ואף דכל זה ילפינן לעיל שם דרק דבר שבגופו מעכב – אפשר דלעיל לבוא לפנים מן המחנה צריך עוד לימוד אחר:" + ], + [ + "(יא) וישב מחוץ לאהלו יהא כמנודה. הברייתא מפרש סדר המקרא דמה שהצריכו לישב לחוץ היינו שיהא כמנודה שנבדל מן האנשים כן יהיה נבדל מביתו ומה שאמר לאהלו להורות שבאותן שבעת ימים אסור בתשמיש שנאמר אהלו וכו':", + "ולא ימי החלטו. דקרא דוקא אמר אלו ז' ימים ולא יותר:", + "קל וחומר לימי חלוטו. ולא הוצרך הכתוב לומר לימי חלוטו דמק\"ו נלמוד אותו ורבי סבר דאסור חה\"מ למצורע חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו:", + "שלא היה יותם לעוזיהו וגו'. כלומר לא נתעברה אמו ממנו אלא בימי חלוטו דעוזיהו מצורע היה עד יום מותו כדכתיב בקרא. ועיין החשבון ברש\"י בפירוש הכתוב במלכים שם. ומקשה ר\"? מזה על דברי ר' יוסי בר' יהודה ור' יוסי סבר מאן לימא לן דכדין עבד או אפשר דנתעברה אמו קודם שהוחלט כי לא נולדו לו סימני טומאה תיכף. עיין בראב\"ד:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [], + [ + "(ב) מה גבות עיניו בנראה וכו'. ומה דלא אמר כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ראשו וזקנו וגבות עיניו אין, מידי אחרינא לא – מסיק בסוטה (דף טז.) דהאי תנא רבי עקיבא הוא דדריש כל התורה בריבה ומיעט ולא בכלל ופרט:" + ], + [ + "(ג) אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה. דהיינו מקום בית הערוה (רש\"י בסוטה שם והראב\"ד בביאורו ס\"ל דהוא בכלל בית הסתרים ומפרש מה דאמר שם מקום הרגלים בענין אחר. וכן לענין שוק וחזה ס\"ל דהוא בכלל כינוס שער ונראה ומה דאמר בעניננו פזור שער ונראה היינו בצלעות ובכרס):", + "שאינו נראה. דהיינו מקום בית השחי:", + "פיזור שער בנראה. דהיינו על השוק וחזה וכוליה גופיה:", + "פזור שער ואינו נראה. כגון שבבית הקמטים שבכרס ושבבין פרקי שוקיים. והנה אחרי דמרבינן הכל ע\"כ מה דממעטינן לעיל בית הסתרים היינו שער שנמצא בחוטם לאיזה אנשים וכדאמרינן בסוטה דזה לכולי עלמא נתמעט והטעם דנתמעט זה לפי שאינו מצוי זה השער בכל אדם (ראב\"ד). ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ד) ראשו מה תלמוד לומר. פי' דדי הריבה ומיעט וריבה בגבות עיניו לחוד:", + "לפי שנאמר. בנזיר תער וגו':", + "הכי גרסינן יכול אף מנוגע וכן לקמיה:", + "מה תלמוד לומר ראשו ומה תלמוד לומר זקנו. פי' הואיל וגילתה התורה דמצות גילוח המצורע דוחה הלאו דנזיר או הלאו ד\"ופאת זקנם\" ממילא נדע דהוא הדין באידך:", + "הראש אסור במספרים ובתער. פי' הראש שבנזיר אסור בכל דבר דכתיב לא יעבור לרבות כל המעבירים:", + "והזקן. פי' השחתת הזקן אינו אסור במספרים ובתער כ\"א בתער לחוד. (והגר\"א לא גריס \"ובתער\" ונכון הוא). וע\"כ אי לא כתב אלא זקן לחוד הוה אמינא דבנזיר כיון דהחמירה בו התורה כ\"כ בעלמא דאפילו במספריים אסור לא ניתן לדחות איסורו אף במצורע:", + "הראש מותר בכל אדם. שאינו נוהג אלא בנזיר:" + ], + [ + "(ה) ולא ריסי עינים. דאי לאו הכי לכתוב \"ואת שער עיניו\" ויכלול תרוויהו:", + "מה תלמוד לומר יגלח. דהא בראשו דקרא כתיב \"יגלח את כל שערו את ראשו וגו' ואת כל שערו\" ומה תלמוד לומר עוד הפעם \"יגלח\":" + ], + [ + "(ו) ותגלחתן מצוה. בגמרא מקשה פשיטא דהא קראי כתיב ומשני מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא (סם המשיר השער) קמ\"ל דעצם הגילוח הוא מצוה:", + "הנזיר. דכתיב \"וגילח את ראש שער נזרו\":", + "והמצורע. דכתיב \"וגלח את כל שערו\":", + "והלוים. דכתיב \"והעבירו תער על כל בשרם\":", + "וכולן שגלחו שלא בתער וכו'. בנזיר (דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים:" + ], + [ + "(ז) מביא קרבנותיו. הר\"ש בפי\"ד משנה ז' גרס \"לא יביא\" וכן גם דעת הרמב\"ם בפ\"ו דנזיר בפירושו למשנה וכן הוא דעת התוספות שם בדף מ\"ד ע\"ב ד\"ה ומגלח, שאם גילח המצורע בשמיני יביא קרבנו בתשיעי וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהותיו. ועתה נבאר דברי הברייתא לא יביא קרבנותיו בו ביום אלא למחר בתשיעי כמו שאם גילח בשביעי קרבנותיו למחר:", + "מה בין זה. לנזיר טמא ששמעתי ממך שאם גילח בשמיני יביא קרבנותיו בו ביום כדאיתא בנזיר פ\"ו במשנה (דף מד:):", + "טהרתו תלויה בימים. פי' שאם היזה בשלישי ובשביעי על טומאתו וטבל והעריב שמשו נטהר לגמרי מדכתיב \"וגילח ראשו ביום טהרתו\" משמע שטהרתו תלוייה בימיו והגילוח אף דלכתחלה מצוה לגלח בשביעי אין הטהרה תלויה בכך ויכול לגלח בדיעבד ליום מחר וא\"צ טבילה אחר תגלחתו וע\"כ יביא תיכף קרבנותיו:", + "ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. שקודם שגילח הטבילה כמאן דליתא דמיא מדכתיב \"והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו\" והדר \"ורחץ את בשרו במים וטהר\", ולכן אם גילח בשמיני צריך לחזור ולטבול ולהעריב שמשו וע\"כ אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום אלא בתשיעי:" + ], + [ + "(ח) שיהו שוים. במראה ובקומה ובדמים וכמו גבי צפורי מצורע בפי\"ד דנגעים משנה ה':" + ], + [ + "(ט) וכבשה אחת. היינו דאותה שלישית שהוא מביא לחטאת תהא ברורה שתהיה מובחרת מאותם השנים:", + "מלמד שהוא מביא אחת וכו'. אף דהאי קרא רק גבי חטאת כתיב באמת הוא רק אסמכתא בעלמא דעיקר אחת לאורויי שתהא ברורה ודין זה שמביא אחת על נגעים הרבה ילפינן בכריתות פ\"ב מדכתיב \"זאת תהיה תורת המצורע\" תורה אחת לצרעת הרבה:", + "לבהמה. פירוש מנחת נסכים הבאה עם הזבח שקרבנותיו של מצורע טעון נסכים ולזה מביא שלשה עשרונים לשלשה כבשים:", + "הכי גרסינן יכול למנחה. פי' שהצריך הכתוב למצורע מנחה בפ\"ע של ג' עשרון והיא נקמצת כשאר מנחה אבל קרבנותיו של מצורע לא בעו נסכים:", + "כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה. משמע דהעלאה דמנחה כהעלאה דעולה שהיא כולה כליל ולא יתכן להיות זה במנחה הבאה לעצמה שהיא נקמצת ושיריה נאכלין ואין זה אלא בבאה עם הזבח שהיא כולה כליל:" + ], + [ + "(י) ועדיין הדבר צריך תלמוד. כלומר דלמא האי \"ואת המנחה\" על מנחה הבאה בפני עצמה קאמר ולא נאמר דהוא דומיא דעולה:", + "כשהוא אומר. בפרשת נסכים:", + "תעשה על העולה או לזבח. ותיבות אלו יתירים דהא לעיל איירי קרא בהם אלא הני ג' ריבויים על מצורע קאי וכדמסיים:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) הרי הוא אומר וכו'. אף הוא מביא ראיה על המנחה שהיא מנחת נסכים לבהמות של מצורע:", + "הא מה אני מקיים וכו'. ומשום הכי כי מייתי בדלות ולא מייתי אלא חד כבש לא מייתי נמי אלא חד עשרון דאי מנחה הבאה מחמת עצמה היא לא מצינו מנחה מתמעטת בדלות:" + ], + [ + "(ב) ולוג אחד שמן שהיה בדין וכו'. פי' דלהכי כתב \"אחד\" ולא כתב \"ולוג שמן\" משום דהיינו סוברין דלוג שמן היינו לכל עשרון ועשרון כמו שמצינו גבי עני שלעשרון אחד שהוא מביא צריך לוג שמן:" + ], + [ + "(ג) כך יטענו תנופה. ר\"ל מה דכתיב אח\"כ \"והניף אותם\" יהיה גם כן קאי אכולם:", + "תלמוד לומר האיש. דהוא יתירא דהוה מצי למכתב \"את המיטהר\", ואתי למעוטי חטאת ועולה, ואם אינו ענין לעמידה דהא כתיב \"ואותם\" - תניהו ענין למעטם מתנופה:" + ], + [], + [ + "(ה) אם כן למה נאמר אשם. פי' דכתיב \"אותו לאשם\" למעט קרבנות אחרים מתנופה הא כבר מיעט אותם:", + "ואשם בא להכשיר. שמזה עליו מדמו והאיש בא לקבל ההכשר ולאכול אח\"כ בקדשים:" + ], + [ + "(ו) מעמידו בשער נקנור. ולא בתוכו שמחוסר קרבנות עדיין ומעמידו שם כדי להכניס ידיו לבהונות להזות עליהן:" + ], + [ + "(ז) למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. היינו מדכתיב \"לאשם ואת לוג השמן והניף אותם\" אתרוויהו קאי:", + "תלמוד לומר אותו לאשם. והוא כמו \"וגו' ואת לוג השמן והניף\", דמשמע והניף אלוג לחודיה קאי:", + "יכול יניף ויחזור ויניף. פי' דיניף שתיהן כאחד ויחזור ויניף כל אחד לעצמו לקיים מה שנאמר \"ואת לוג השמן והניף\" (רש\"י במנחות סא.):", + "תלמוד לומר והניף תנופה. דהאי \"תנופה\" יתירא להורות דתנופה ולא תנופות:", + "לפני ד' במזרח. לפי שהשכינה במערב:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. והלא כבר כתיב בפרשת אשם שהאשם מקומו בצפון:" + ], + [ + "(ט) יכול על טבעתו. פי' על אותו טבעת ששחט החטאת והעולה ישחט האשם שבבית המטבחיים היו ששה סדרים של ארבע טבעות כדאיתא בתמיד:", + "תלמוד לומר במקום הקודש להכשיר את כל הרוח. של הצפון דכולו אקרי מקום הקודש:" + ], + [ + "(י) מנין אף חטאת ועולה במקום הקודש. שהרי אף הן עמידתן לפני העזרה ואם כן הוה אמינא שישחט שם:", + "תלמוד לומר את החטאת ואת העולה. דאי אחטאת ועולה דעלמא לחוד קאי יכתוב חטאת לחוד:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) מה חטאת מן החולין. דכתיב בפר יום הכפורים \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" ודרשינן אשר לו ולא משל מעשר שני:", + "וביום. דכתיב שם \"כי ביום הזה יכפר עליכם\":", + "ובידו הימנית. דכתיב \"והזה באצבעו אל פני וגו'\" וידוע דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:", + "מה חטאת טעונה כלי. דכתיב \"ולקח הכהן מדם החטאת\" ולקיחה הוא בכלי דכתיב \"ויקח משה חצי הדם וישם באגנות\":", + "מה חטאת דם מזבח. היינו דם הנזרק על המזבח מתיר הבשר לאכילה להכהן דכתיב \"לכהן המחטא וגו'\" אף האשם דם הנזרק ממנו על המזבח מתירו להכהנים לאכילה דלא תימא דסגי בדם הניתן על הבהונות להתירו להכהנים:", + "דמה ניתן למעלה. מחוט הסקרא דכתיב ביה קרנות:", + "אף אשם. ר\"ל אשם זה ישתנה משאר אשם בזה אחרי דהקישו הכתוב לחטאת ונימא דדמו יהיה נזרק על המזבח למעלה מחוט הסקרא:", + "תלמוד לומר קודש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות וכו'. פי' בפרשת צו את אהרן כתיב \"וזאת תורת האשם קודש קדשים הוא\" וכתיב התם \"ואת דמו יזרוק על המזבח סביב\" שירצה שתורה אחת לכל האשמות שבכולם יזרוק דמו על המזבח סביב שהוא למטה מחוט הסקרא:" + ], + [ + "(ב) איזה יקדום. אם צריך לזרוק על המזבח קודם או מתן בהונות קודם:", + "הכהן יקדום. פי' דבר המכשירו לכהן הוא יקדום. ומאי ניהו? דם הניתן על גבי המזבח, שבכל מקום הוא מכשיר הבשר לכהנים:", + "הוא פרט לששחטו שלא לשמו. דלא עלו לבעלים לשם חובה ד\"הוא\" משמע שיהיה בהוייתו ולא ישנהו:", + "קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע. שגם הוא שייך לכהן לאחר מתנות הראש כחטאת ואשם:", + "הוא פרט לשחסר וכו'. ד\"הוא\" משמע כשהוא בהוייתו:" + ], + [], + [ + "(ד) נמצאת אומר שני כהנים וכו'. דבשני ידים בכהן אחד א\"א דכל קבלה צריך להיות דוקא בימין:", + "ומצורע טובל וכו'. אף דכבר טבל בשביעי והעריב שמשו אפילו הכי צריך ביום השמיני לחזור ולטבול משום דמצורע דייש בטומאה ואימור דנגע בטומאה אחר שטבל בשביעי:" + ], + [ + "(ה) יכול על תוך ודאי. האוזן יש בו ג' חלקים: א) מחוץ לה יש לה בשר רך מקיף בסביב האוזן כולו, ב) והפנימי הוא אשר הוא תוך האוזן, ג) ובאמצע אלו השנים ימצא שטח שכאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ולזה אמר דאילו אמר קרא על תוך אוזן היה משמע שיהיה במקום הפנימי מהאוזן:", + "תלמוד לומר נוך. לא ידעתי פי' מלת נוך האיך מורה על החצון (קרבן אהרן):", + "אי על נוך. פי' אילו היה כתוב נוך בלי תי\"ו הייתי אומר שהוא בגובה האוזן והוא הבשר החצון הרך שהוא מקיף:", + "זה גדר האמצעי. שהוא למעלה מן הפנימי ותוך של החצון:" + ], + [ + "(ו) חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. פי' כיון דדרשינן לעיל הוא פרט לשחסר כל שהוא לא סגי דלא ממלא ליה אכן אימתי הוא ממלא עליו עד שלא יצק ממנו על כפו השמאלית אבל משיצק על כפו לצורך הזאה הוא כהתחלת עבודה ואם נשפך קצת ממנו נדחה לגמרי ויביא לוג אחר מחדש:", + "חסר הלוג עד שלא נתן וכו'. קסבר יציקה לא הוי התחלה עד דיהיב מניה הזאות:", + "משנתן. היינו מה דכתיב \"וטבל הכהן את אצבעו והזה וגו'\":" + ], + [ + "(ז) מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו. מדכתיב על כף הכהן משמע דהוא כהן אחר:", + "יצא. דהרי הדר אמר \"מן השמן אשר על כפו השמאלית\":", + "ולא מספג. מקנח מן הכף אלא צריך מעט יותר שיוכל לטבול אצבעו שם:" + ], + [ + "(ח) על כל הזייה טבילה. שבכל פעם שיזה צריך לטבול אצבעו בשמן ויליף לה מדכתיב \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" דהאי \"מן השמן\" יתר הוא שהרי אמר \"וטבל הכהן את אצבעו מן השמן\" והוה ליה לומר \"והזה באצבעו ז' פעמים\", אלא ה\"ק מן השמן האמור בענין מקודם בענין טבילה יזה דהיינו שצריך לחזור ולטבול אבל לא יזה מן השמן שנשאר באצבעו:", + "ונאמר להלן אצבעו. בפר כהן משיח \"וטבל הכהן את אצבעו\":", + "המיומנת שבימין. המיומנת שביד ימין דהיינו אצבע הסמוכה לגודל דהויא מיומנת מכל שאר אצבעות דאי לאו הכי הימנית יתירא הוא דהא בלאו הכי מוכח בקרא דאיד ימין קאי:" + ], + [ + "(ט) שבע פעמים לפני ה' מלמד וכו'. היינו שעומד בעזרה והופך פניו כנגד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה:" + ], + [ + "(י) על דם האשם שיקדום הדם לשמן. שמתחלה נתן הדם והשמן אחריו ולאו דוקא על הדם ממש דאפילו נתקנח הדם נותן השמן:", + "או אינו. שהתורה משמיענו דין קדימה לחוד אלא לעיכובא קאמר שיתן דוקא על הדם:", + "אין שם דם. כגון שנתקנח הדם לא יתן השמן:", + "תלמוד לומר. אצל עני מצורע \"אל מקום דם האשם\" ומשמע דאינו חושש לדם אלא למקום אשר היתה בו קודם:" + ], + [ + "(יא) אין לו טהרה עולמית. דסבר בעינן קרא כדכתיב:", + "נותן הוא על מקומו. דסבר לא בעינן קרא כדכתיב לעיכובא אלא למצוה:", + "אם נתן על שמאל יצא. הוא סבר גם כן כר' אליעזר דלא בעינן קרא כדכתיב, אלא בהא פליגי – ר\"א סבר על מקומו עדיף דהא ידו הימנית הוא ואף על גב דליכא בהן, ור\"ש סבר שמאל עדיף דהיא נעשה עכשיו אצלו ימין ומקיים בה מצות בהן (ראב\"ד):" + ], + [ + "(יב) אם לא נתן לא כיפר. דכפרה אמתנת הראש כתיבא:", + "בין שלא נתן כיפר. דשירי מצוה הם דכתיב \"ומיתר השמן\", הלכך הו\"ל כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי:", + "ומעלים עליו כאלו לא כיפר. שלא קיים מצות קונו מן המובחר:" + ], + [ + "(יג) שיהא כל מעשיה. היינו כל ארבע עבודות לשם חטאת ואם אינו ענין למצוה, דהא נפקא לן משאר חטאות, תניהו ענין לעיכובא (זבחים ח, א):", + "מה תלמוד לומר. פי' דהא כתיב בסוף הענין וכפר וטהר:", + "יכול יהיו כולם מעכבים אותו. מלאכול בקדשים עד שיקריב כולם:", + "תלמוד לומר ועשה הכהן את החטאת וכפר. חלקו לענין כפרה בפני עצמו לומר דכיון שהקריב חטאת נתכפר ונטהר לאכול בקדשים:", + "מטומאתו ולא מזובו. פי' שאם היה זב ומנוגע והיום גם כן יום ח' לטהרת זיבתו, אין קרבן זה עולה לו לטהרו גם כן מזובו (קרבן אהרן). וכתב הזית רענן וצ\"ע דהא כאן מיירי במצורע עשיר שמביא בהמות וזב מביא עופות? וי\"ל שבא ללמוד על מצורע עני אף על פי שמביא עופות אין עולה לו לזיבו:", + "אחר המעשה הזה. של זריקת דם חטאת:" + ], + [ + "(יד) והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה לחטאת. היינו דהו\"ל למכתב \"ואת העולה יעלה\" וכתיב \"והעלה\", משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר, והיינו לענין דיעבד דהא כתיב מתחלה \"ואחר ישחט את העולה\":", + "והעלה הכהן את העולה מלמד שאברי עולה וכו'. פי' אף דלענין זריקה בודאי החטאת קודם אבל לענין הקטרה אברי עולה קודמין מפני שכולה כליל ונפקא לן זה מדכתיב בה כפרה בהעלאה דכתיב \"והעלה את העולה ואת המנחה וכפר\", משמע כי היכי דכתיב כפרה בחטאת ה\"נ כתיב כפרה בעולה והיינו לענין לומר שאינו גומר מעשה חטאת עד שיגמור מתחלה מעשה עולה (ראב\"ד):", + "אמר ר\"ש למה חטאת דומה וכו'. הלכך הדורון הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו אברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם בחטאת שהוא מכפר:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואם דל הוא וכו'. הוקשה לו למה כתב דל וגם אין ידו משגת? לכתוב אחד מהם. לזה השיב דאם כתב \"אם דל הוא\" לחוד הו\"א שנתדלדל מעט ממה שהיה קודם מביא קרבן עני, תלמוד לומר \"ואין ידו משגת\" - משמע שנתדלדל לגמרי דאין לו במה לקנות:", + "הכי גרסינן \"אי ואין ידו משגת שומע אני יש לו וכו'\"", + "ואינו מוצא ליקח. הכבשים הצריכים לו דגם בזה יכול להביא קרבן עני:" + ], + [ + "(ב) הוא ולא נודריו. שהנודר להביא קרבן מצורע שהוא עשיר והנודר הוא עני מחויב להביא קרבן עשיר:" + ], + [ + "(ג) שאין העשיר חייב כלום. אלא החיוב בא עליו ע\"י אמירתו והרי הוא עני:", + "ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי. הרי נדר להביא קרבן עשיר ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גונא נמי נותן ערך עני דכתיב \"על פי אשר תשיג יד הנודר\" והאי נמי נודר הוא:", + "אף זה הואיל וכו'. ר\"ל שדין הערכין ודינינו שוין הם ושלא כדברי ת\"ק שמחלק ביניהם:", + "היה עשיר והעני או עני והעשיר. דין זה לגבי ערכין שנינו בפרק השג יד ולא שייכא לגבי מצורע כלל אלא הביא כל לשון המשנה שם ויש דלא גרסי אותה כלל:" + ], + [ + "(ד) זה מביא מהשג יד. פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות:", + "מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת. שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אחת, אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיה אחד חטאת ואחד עולה:", + "והעולה תעלה חובה. פי' העולה שהעשיר מביא ע\"ז כבש לעולה יהיה חוב גם להעני להביאו ויהיה אם כן צריך להביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה לפיכך צריך הכתוב לומר כבש אחד לאשם ולא יותר:", + "ממקום שבאת. כלומר ממקום שאתה מביא שיביא שנים אביא אני שאינו מביא אלא אחד:", + "תחת כפרתו. תחת חטאת שהוא כפרתו ויותר אינו צריך להביא כלל אף מצורע עני לא יצטרך להביא כ\"א אלו השתי תורים לכפרתו ולא יותר:", + "הכי גרסינן ואם לאו מה אתה מקיימו. פי' אם לא כמה שאני אומר לך מה תתרץ להפסוק הזה:", + "ובערכין מביא מהשג יד. דגם שם כתיב \"על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'\":", + "מה שם מביא כל השג ידו. דכך משמע מאומרו \"על פי אשר תשיג\" שהוא כפי מה שישיג, אף מצורע יביא כל השג ידו, דאי משיג להביא ב' עופות ושני כבשים, יביא. תלמוד לומר \"אחד\", דאף על גב דמשיג ידו להביא שני כבשים לא יביא אלא כבש אחד לאשם ושתי עופות אחד לעולה ואחד לחטאת:" + ], + [ + "(ה) לתנופה לכפר וכי וכו'. והלא אין כפרה אלא בדם:", + "שירי מצוה. דהיינו שלא הניף:", + "כאילו לא כיפר. אף דנתכפר ע\"י זריקה על החטא שבידו מכל מקום לא קיים מצות קונו כראוי:", + "הכי גרסינן ועשרון ולוג שמן. מלמד וכו'. דלגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע עשיר ג' קרבנות וג' עשרונות, הכא דחד קרבן חד עשרון, וכי איצטריך קרא ללמד על כל עשרון שיהא טעון לוג:", + "שנאמר למנחה וכו'. והאי למנחה יתירא היא ללמד כמה שתהא המנחה גדולה א\"צ אלא לוג שמן והאי דנקט ששים דבהכי יוכל לקיים בהן מצות בלילה ולא יותר:" + ], + [ + "(ו) ולוג מה תלמוד לומר. כיון דאמר בעשיר דמביא לוג נלמוד מניה גם לעני כ\"ז דלא פטריה בהדיא. ואף דדרשו אותו מקודם הת\"ק וראב\"י מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו ללמד שצריך להביא לוג שלם כמו שמסיים ולעיל דרשו מדסמכיה להעשרון והמנחה להלוג שמן:" + ], + [ + "(ז) ושתי תורים וכו' ואינו מביא ארבעה. דאי לאו הכי לכתוב \"ותורים או בני יונה\" ומיעוט \"תורים\" שנים, אלא דאי לאו דפרט בהדיא \"שנים\" הוי אתי למטעי דיביא ארבעה כדלקמיה:" + ], + [ + "(ח) הלא דין הוא. דיביא רק שנים ולמה צריך קרא לזה:", + "מה יולדת מביאה אחד תחת אחד. דבעשירה מביאה כבש לעולה ובעניה מביאה תור או בן יונה תחת הכבש:", + "אף זה יביא אחד תחת אחד. היינו תחת שני כבשים יביא שתי תורים או שני בני יונה:" + ], + [ + "(ט) מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת כצ\"ל. שתי תורים, חטאת ועולה, תחת חטאת כבשה שהוא בעשירות:", + "אף זה יביא שנים תחת א'. היינו שתי תורים תחת חטאת ושתי תורים תחת עולה:" + ], + [ + "(י) מן מחוסר כפורים. שהיא יולדת:", + "שאינו מחוסר כפורים. שאין הקרבן בא לטהר אותו אלא כיון שנטהר מטומאתו אוכל בקדשים ואפילו לא הביא הקרבן:", + "דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה. מצורע שהוא נוהג בשתיהם וכן מטמא מקדש נוהג בשתיהם:" + ], + [ + "(יא) אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו. ר\"ל כי יש ג' פסוקים נכתב בתורה בזה בשינוי לשון ומבארם אחת לאחת:" + ], + [ + "(יב) בזמן שהוא עני מתחילתו. דלשון \"ואם דל הוא\" משמע שתמיד הוא דל:", + "תלמוד לומר אשר תשיג ידו. דזה הלשון מורה שאיננו דל (דעל דל כתיב בסוף הפרשה \"אשר לא תשיג ידו\") והיינו כשהיה עשיר מתחלתו והעני דיכול להביא קרבן עני:" + ], + [ + "(יג) הביא את אשמו עשיר והעני. עד שלא גמר להביא שאר הקרבנות מנין שיוכל לגמור שאר הקרבנות בעני. תלמוד לומר \"ועשה את האחד מן התורים וגו' מאשר תשיג ידו\" דמשמע דרק למקצת השיגה ידו דהיינו שהתחיל להביא האשם כשעדיין היה עשיר ואחר כך העני שיכול לגמור קרבנו בתורים:", + "בזמן שהתחיל בעשיר. פי' בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שיהא עשיר מתחלתו ועד סופו אבל הביא אשמו עני ואחר כך העשיר מנין שיביא בעשיר. תלמוד לומר \"את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה\", כלומר כל מה שתשיג ידו חייב להביא החטאת והעולה כדין והאי סתמא כולה ר\"ש היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות ופלוגתייהו בכריתות (דף ט.):" + ], + [ + "(יד) יכול אפילו הביא קרבנו וכו'. פי' עיקר קרבנו דהיינו חטאת הביא כשהוא עני והעשיר:", + "יגמור בעשיר כצ\"ל. דהיינו שיביא עולת עשיר:", + "תלמוד לומר וכו'. כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף:", + "שתקדים מנחה לחטאת העוף. האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב \"ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה\", שמע מינה שכבר קדמה:" + ], + [ + "(טו) תלמוד לומר זאת. לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאף על פי שהביאה חטאתה בשעת עניה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות:" + ], + [ + "(טז) מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא. האי דבעינן ריבוי לזה משום דכתיב מיעוט \"זאת\" להכי איצטריך \"תורת\" לרבות והשתא דכיב ריבוי ומיעוט מסתברא דהריבוי אתי לעני שהביא קרבן עשיר ומיעוט לעשיר שהביא קרבן עני דמעלין בקודש ואין מורידין:", + "תלמוד לומר זאת תורת. פי' דמסיים קרא \"אשר לא תשיג ידו\" משמע הא אם משיג ידו אינו יכול להביא קרבן של דל:", + "אשר בו נגע צרעת מלמד וכו'. מדכתיב \"אשר בו נגע צרעת\" משמע דדוקא באופן זה שבעצמו יש נגע צרעת אינו יכול להביא קרבן עני כשהוא עשיר אבל אם הצרעת הוא בבנו ובתו וכו' שהם עניים יכול להביא קרבן עני שבשבילם אף על פי שהם ברשותו:", + "תלמוד לומר זאת. ומסתברא דלא מיעט אלא אשתו מפני שהיא כגופו:", + "אם פטרה. פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה אינו חייב להביא עליה אף שכבר נתחייב בהן קודם שגירשה שכך כותבת לו בשובר כתובתה \"ואחראין דאית לי עלך מקדמת דנא יהא תביר וחליף מינך\". ומאי דקאמר \"לפיכך\" – אפשר דהכי קאמר, אם פרטה אינו חייב וע\"כ אם ירצה אח\"כ להביא בשבילה יכול להביא קרבן עני אם היא ענייה. ויש דלא גרסי האי \"לפיכך\":" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) יכול משבאו לעבר הירדן. תחלת ביאתכם לארץ סיחון ועוג יהא בתיהם מיטמאים בנגעים:", + "אל הארץ המיוחדת. החשובה מכל הארצות וזו היא ארץ ישראל שהיא ארץ זבת חלב ודבש:" + ], + [ + "(ב) יכול משבאו לעמון ומואב. שאף היא היתה זבת חלב ודבש:" + ], + [ + "(ג) לאחוזה עד שיכבשו. כלומר \"לאחוזה\" משמע עד שיכבשו שאינו מקפיד אלא על הכיבוש לפי שכיון שכבשוה מיד היתה אחוזתם:" + ], + [ + "(ד) בשורה היא להם וכו'. דאיתא בויקרא רבה פי\"ז (ויק\"ר יז, ו) תני רשב\"י כיון ששמעו כנענים שישראל באים הטמינו מטמונות בקירות הבית. מה הקב\"ה עושה? מגרה בהם נגעים לבתים וניתוצים:", + "פרט לנגעי אנסין. מפרש בהוריות פרט לנגעי רוחות ולנגעי כשפים אבל אונסין אחרים כגון מחמת מלחת או מחמת דברים אחרים המזיקין את האבנים מטמאין כדאמרינן לעיל בתחלת נגעים לא אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אונסים תאמר בנגעים שטמא בהם אונסים:", + "ובאסדיא. רפסודות והן חבילות של קורות ובאות ע\"פ המים:", + "על ארבע קורות. ר\"ל או על ארבעה קורות היוצאים מן הכתלים הואיל שהקורות עומדין באויר:", + "הבנוי על העצים. שמוטים על צידיהם על הארץ:", + "ועל העמודים. היינו שיש ארבעה עמודים תחובים בארץ כנגד ד' זויות הבית ועליהם הבית בנוי דהוי מחובר לארץ הואיל ובנה ע\"ג העמודים הנעוצים בארץ:" + ], + [ + "(ה) ואין ירושלים מטמאה בנגעים. סבר האי תנא דלא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא מקרי אחוזתכם:", + "בלבד. סבר דנתחלקה לשבטים:" + ], + [], + [ + "(ז) תלמוד לומר ובא. דהיה לו לכתוב \"ואשר לו הבית יגיד וגו'\":", + "והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. מדלא כתיב \"ואמר\" כי אם \"והגיד\" היינו בביאור הדברים כמו שכתוב \"הגדתי היום לה' אלהיך\" בפרשה תבוא:", + "לאמר יאמר לו הכהן וכו'. דהאי לאמר יתירא הוא אלא שבא להורות דלפיכך הצריכו הכתוב לבוא בעצמו ולספר לפניו ענין נגעו כדי שיאמר לו הכהן23תניא בתוספתא (תוספתא נגעים, ו#הלכה ו) כיצד ראית הנגע וכו' היה בא אצל כהן אומר לו הכהן בני צא ופשפש במעשיך וחזור בך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע ואין המקום דן את האדם אלא בדיינים [גירסת הגר\"א \"בהתראה\"] הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה הרי הן באין על בגדיו [ר\"ל כשלא חזר בו אף על ידי נתיצת ביתו] חזר בו טעון קריעה ואם לאו טעון שריפה הרי הן באין על גופו [ר\"ל כשלא עשה תשובה אף לאחר שנשרף בגדו] חזר בו חוזר הנגע מעליו ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, עכ\"ל התוספתא:", + "ונוכל להתבונן מטומאתו גודל העון שיש בזה שמשכבו ומושבו הן אב הטומאה ומטמאין את האדם וגם הבגדים שהוא לבוש וכל מעינותיו טמאין כגון רוקו ומימי רגליו כי דומה לזב ויותר ממנו שמטמא באוהל דהיינו כל הבא אל אהלו נטמא וגם הוא מרוחק מכל השלש מחנות דהיינו אפילו ממחנה ישראל מה שאין כן בזב. מכל זה יוכל האדם להתבונן שהטומאה מקיף אותו מכל עבריו מפנים ומבחוץ ואשרי מי שנותן ללבו להשמר מזה העון החמור. סיבת הדבר שבא הנגע לביתו:", + "שנאמר השמר בנגע הצרעת וגו'. היינו השמר מעון המביא לידי צרעת:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(יא) אין פותחים בו. היינו שאינו זקוק לפתוח דנראה לי משמע שיכול לראות בלא שום תחבולה לזה ואם אינו נראה כמו שהוא טהור:", + "בבית. יתירא הוא דהא בבית מיירי אלא דבא לרבות איזה בית שהוא אפילו צבוע אף דלענין נגעי בגדים ממעטינן לעיל כשהוא צבוע, לענין בית מטמא:", + "בבית להביא העליה. והיינו דאף דאיתא בתוספתא פ\"ו דיציע אינו מיטמא בנגעים אבל עליה בכלל בית הוא ואם נראה נגע בתוכו נטמא:", + "בבית מתוכו וכו'. דהוה מצי למכתב כנגע נראה לי בביתי, ומה דכתיב \"בבית\" לשון בפנים הוא:", + "ואינו מטמא מאחוריו. היינו כל זה שלא נעשה הבית מוחלט עיין ביבמות דף ק\"ג (זית רענן):" + ], + [ + "(יב) אפילו חבילי עצים וכו'. שאין מקבלין טומאה:", + "הכי גרסינן ר\"ש אומר עסק הוא לפנוי. ר\"ש כר' יהודה ס\"ל ולפרושי טעמא דר' יהודה אתי כלומר שלא אמרה תורה \"ופנו את הבית\" אלא להתעסק בפינוי ושמא בין כך ובין כך ילך לו הנגע מן הבית או יכהה מירקרק או מאדמדם לשאר מראה ירוק ואדום על ידי תשובתו של בעל הבית:", + "א\"ר מאיר וכי מה מיטמי ליה וכו'. ר\"מ לית ליה דר' יהודה ודר\"ש ולא ימתין לו הכהן לחבילי עצים וחבילי קנים ולא לכל דבר שאינו מקבל טומאה אלא לכלים המקבלים טומאה:", + "אם כן חסה התורה על ממון הבזוי. פי' שלא לאבדו מיד כי כלי חרס כיון שנטמא מיד הוא אבוד לטהרות שאין לו טבילה במקוה. וא\"ת הרי ביתו ממון החביב ולא חסה עליו התורה לנתצו – התם לאחר ג' שבועות הוא וכיון שהיה לו לחזור בתשובה ולא חזר ינתץ את ביתו אבל טומאת כלי חרס אם אינו ממתין לפנוי מיד יהא אבוד והתורה חסה עליו שמא יחזור בו:" + ], + [ + "(יג) ולא לראות את הפינוי. כצ\"ל וכן הוא בילקוט וכ\"מ מהגר\"א. והכונה מדכתיב \"את הנגע\" דהוא יתר להורות שלא יבוא לראות בעת שמפנין את הבית כ\"א אחר כך:", + "ולא יטמא כל אשר בבית מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"ולא יטמאו\" ואנא ידענא דהפינוי כדי שלא יטמאו מה תלמוד לומר \"כל אשר בבית\":", + "עד שישהא וכו'. כדילפינן לקמן מקרא דכתיב \"והאוכל בבית יכבס את בגדיו\" דהיינו שישהא כדי שיעור אכילה:", + "יכול לא יהיו טמאים עד ששהו וכו'. כמו הבגדים אשר הוא לבוש בהן:", + "תלמוד לומר ולא יטמא כל אשר בבית מיד. פי' הנמצאים בבית שאין לבוש בהן נטמא מיד כשהכהן יאמר שהבית טמא:", + "ואחר כן אחרים ביוצא בהן. פי' דבקרא כתיב \"ואחר כן יבוא הכהן לראות את הבית\"והו\"ל למכתב \"ויבוא הכהן לראות את הבית\", מאי \"ואחר כן\"? אלא בא לרבות דיש עוד אופנים אחרים כיוצא בהם שצריך הכהן להמתין עבורם ואחר כן יבוא לראות דהיינו כשם שממתין הכהן עד שיפנו הבית לטובתו כן ימתין הכהן לחתן שבעת ימי המשתה מלראות את הבית וכן ברגל עד שיעברו ימי הרגל:", + "ר' אומר. א\"צ קרא לזה דאם ממתינים לדבר הרשות וכו':", + "בחתן נותנים לו וכו'. כדי שלא לערבב את שמחתו:", + "ולכסותו. פי' כשהנגע בבגדו דילפינן נגעי בגדים מנגעי ביתו:" + ] + ], + "Section 6": [ + [], + [ + "(ב) בקירות הרי שנים. דהול\"ל \"בקיר הבית\" ואמר \"קירות\" מיעוט רבים שתים:", + "ולמטה הוא אומר. במקום שהיה לו לומר \"בקיר\" אמר \"קירות\" הם שתים אחרים שכן אמר \"והנה פשה הנגע בקירות הבית\":", + "אלא בד' כותלים. שיהיה מרובע ובעל ד' זוית:" + ], + [ + "(ג) עגול. היינו דלית ליה זוית כלל דכולו קיר אחד:", + "טריגון. בר ג' זוית ועיין בריש פ' גט פשוט דהוא הדין בר ב' זוית ובר ה' דארבעה בעינן לא פחות ולא יותר:" + ], + [ + "(ד) יכול עד שיראה בשני כתלים. פי' דלמא האי דאמר קרא \"והנה הנגע נראה בקירות הבית\" אינו קאי על מנין הקירות אלא על מקום הנגע אמר זה שיהיה בשתי הקירות אבל בקיר אחד טהור:", + "יכול אפילו על אבן אחת. דאבן אחת קיר יקרא:", + "דברי רבי עקיבא. ולזה אמר בפרק י\"ב דנגעים במשנה רבי עקיבא אמר ח' שיהיו שמנה אבנים, שתים בכל קיר מהארבע קירות שצריך שיהיה בבית וזה לפי שלדעתו צריך שיהיה הנגעים בשתי אבנים:", + "הכי גרסינן ר' ישמעאל אומר וחלצו את האבנים שתי אבנים [הגר\"א]. ופי' נהי דמלת \"אבנים\" יורה על שתי אבנים אמנם להראות שאפילו על אבן אחת לזה הדר לומר \"ומראיהן שפל מן הקיר\" והקיר יובן אפילו על אבן אחת ולזה אמר ר' ישמעאל שם במשנה שהבית שיטמא בנגעים צריך שיהיה בו רק ארבעה אבנים לחוד שהם אבן אחת בכל קיר שבזה די ליטמא:", + "ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. פי' דשיעור נגע כגריס באורך וברוחב וצריך שני גריסין על שני אבנים בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה ומחוברים. נמצא שהוא נגע ארכו שני גריסין ורחבו גריס אחד דכשהוא מוטל לרחבו של שני אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס ולזה אורך הנגע ב' גריסין ורחבו גריס. ובמסכת סנהדרין (דף עא.) אמרינן טעמא דר\"א בר\"ש כתיב \"קיר\" וכתיב \"קירות\" איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ואם כן צריך שיהיה אם יהיה למשל בקרן דרומית מזרחית בדרום גריס ובמזרח גריס על ב' אבנים והנגע כולו מחובר כאחד:" + ], + [ + "(ה) שוקעות במראיהן. פי' מלת \"שקע\" מלשון שקיעה ואמר שפירוש הפסוק שיהיו שוקעות ולא בממשן אלא במראה לחוד לא שיהיו בעצם שוקעות וזה למדו אותו ממה שכתיב \"ומראיהן שפל\" וזה לפי שאמר מתחלה \"שקערורות\" דהיינו שיהיו שוקעין והוי משמע שוקעין בעצם לזה הדר הכתוב ואמר \"ומראיהן שפל\" דהיינו מראיהן לא ממשן כמו דדריש לקמיה:" + ], + [ + "(ו) יכול ילך לביתו. דהיינו שיהיה לו רשות לילך לביתו ולחזור ולסגור:", + "תלמוד לומר אל פתח הבית. דמשמע שצריך לעמוד על הפתח:", + "יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר. פי' אילו אמר \"על פתח הבית\" ולא אמר \"מן הבית\" הייתי אומר שיעמוד תחת המשקוף והוא המפתן העליון ויסגיר:", + "תלמוד לומר מן הבית. דמשמע על‏24אולי צ\"ל עד. ויקיעורך. שיעקור מן הבית לגמרי:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) כל שהוא. ד\"פשה\" משמע שיפשה הנגע בעצמו:", + "תלמוד לומר בבית. היינו מה שכתוב \"בקירות הבית\" דמשמע כל שיהיה הפשיון בבית אף על גב דלא הוי סמוך לנגע טמא:", + "יכול כל שהוא. דהיינו שפשיון הרחוק יהיה גם כן דיי בכל שהוא כמו הסמוך:", + "מה נגע האמור להלן כגריס. דסתם נגעים כגריס חוץ מנגעי בתים בתחלתן שיעורו כשני גריסין:" + ], + [ + "(י) והחוזר כשני גריסין. היינו מה שכתוב \"אם ישוב הנגע ופרח בבית\" וזה אין נלמד מכאן אלא ממקום אחר כדלקמן בריש פרשה יו\"ד וע\"כ כתב הקרבן אהרן וכן הגר\"א דלא גרסינן הכא:" + ], + [ + "(יא) ולא בקירות היציע. היינו דאי הוה הנגע בבית והיה יציע סמוך לבית והיה שם הפשיון לא חל שם פשיון על ידי זה והוא הדין דאם היה לכתחלה הנגע ביציע אין עליו דין נגע כדאיתא בפרק י\"ב דנגעים משנה ד':", + "אבוס. של בהמה דלאו בית מקרי:", + "בקירות המחיצה. של גנות ופרדסים:", + "המגורה. פי' מגורה מלאה פירות והוא מלשון \"נהרסו ממגורות\" (יואל א, יז):" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [], + [ + "(ב) וחלצו. לשון רבים ובעה\"ב אינו אלא אחד שנאמר \"אשר לו הבית\" לזה אמרו שהוא שכנו דאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה בעל הבית אחר מטפל עמו:", + "אוי לרשע. לזה שהנגע כלפי ביתו הוי רשע שהוא הבעל לשון הרע:", + "שניהם קוצעין. דכתיב \"אשר הקצו\":", + "שניהם מביאים את האבנים. דכתיב \"ולקחו אבנים אחרות וגו'\":", + "יכול הכותל הסמוך לאויר. היינו שהיה כותל מפסיק בין בית לחצר חבירו ומה דאמר אויר היינו אויר של חצר חבירו דגם זה שכנו אקרי:", + "תלמוד לומר ואחר חלץ. לשון יחיד שאחד חולץ ואין אחר מסייעו ומסתברא שזה קאי רק כשהכותל סמוך לאויר לבד:" + ], + [ + "(ג) יכול אפילו קרמודים. רעפים:" + ], + [ + "(ד) אתהן חוץ לכל עיר. דהאי \"אתהן\" יתירא הוא לזה אמרו שבא למעוטי אדם מצורע שכתוב בו \"מחוץ למחנה מושבו\" והיינו חוץ למחנה ישראל ואינו נוהג דבר זה בכל עיירות אלא בעיירות המוקפות חומה בלבד שקידשם יהושע בן נון ומצורעין משתלחין מהן:", + "אל מקום טמא שיהא מקומו טמא. דקשיא להו מאי שייך על מקום שהוא טמא והלא קרקע עולם היא ולזה דרשו שיהא מקומו טמא דהיינו שהם מטמאות באוהל כדדרשו באדם מחוץ למחנה מושבו שיהא מושבו טמא:", + "אל מקום טמא לרבות את הניטל. כלומר דאפילו ניטלו האבנים משם עדיין מקומו טמא וגזירת הכתוב הוא (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ה) יכול מבפנים ומבחוץ. דהכל הוא בכלל \"בית\":", + "אי מבית. פי' אם אמר \"מבית\" ולא אמר \"סביב\" הייתי אומר שכל מה שבבית יקציע אף הקרקע וכל הקירות:", + "אלא סביב לנגע. והוא שאחר שישליך האבנים אשר בהם הנגע יקלוף את טיחת הבית מבפנים מסביב הנגע:" + ], + [ + "(ו) ושפכו אשר הקצו. פי' הו\"ל לכתוב כן ואנן ידעינן שהוא עפר אלא דבכלל זה היה גם כן צרורות הנושרים מן האבנים בעת ההקצאה:", + "יכול אף הנושר. מאליו כגון שהוא מכה במקום זה ועפר נושר מאליו במקום אחר:", + "תלמוד לומר את אשר הקצו. כלומר אותו בלבד הנופל מתחת הקרדום:" + ], + [ + "(ז) ואין מביא אחת תחת שתים. היינו אפילו אחת גדולה תחת שתים קטנים שהיו בכותל ולא שתים קטנות תחת אחת גדולה שהיה בכותל דהתורה הקפידה בין על הלקיחה ובין על החליצה שיהיה לא פחות משתים אבל משתים ולמעלה לא הקפידה ויכול להיות שתים גדולות תחת שלש קטנות או ארבע. והוא הדין להיפך - ארבע קטנות תחת שתים או שלש גדולות:" + ], + [ + "(ח) קרמודים. עשויין כעין טבלאות והן של חרס:" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן ועפר משמע כל עפר אפילו לבנים וכו'. דלשון \"עפר\" משמע כל מין עפר:", + "אפילו מדד. פי' בערוך קווזות אדמה:", + "אי אחר. פי' אילו כתיב \"ואחר יקח וטח וגו'\" ולא כתיב \"ועפר\":", + "סיד וגבסיס. שנעשה משרפת אבנים:" + ], + [ + "(י) אין חבירו. היינו אפילו שכנו שחייבו התורה בלקיחת אבנים אבל בטיחה אינו חייב:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) מה נגע האמור להלן כשני גריסין. כדלעיל ריש פרשה ו':" + ], + [ + "(ב) נמצאת אומר הפסיון סמוך וכו'. לאו מהכא נפקא כולהו ואגב גררא נקט כולהו:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא כמראיו. דכתיב \"ואם ישוב\" משמע ששב למראהו הראשון:", + "שלא כמראיו. כגון מירקרק לאדמדם:" + ], + [ + "(ד) מה בבגדים וכו' עף אל פי שאינו פושה. כדלעיל בפרשה תזריע פט\"ז:" + ], + [ + "(ה) שהעומד בהם בסוף שני שבועות שורף. שם בפרשה תזריע פט\"ו הלכה ז':", + "אינו נותץ. כדלקמן בהלכה ח':" + ], + [ + "(ו) אם סופנו לרבות את החוזר. אף על פי שאינו פושה:", + "הנח לו. פי' אין זה מקומו דהיינו שאינו מדבר אחר חליצה וקיצוע כמו שנראה מפשטיות המקרא אלא בפושה בסוף שבוע שני הוא מדבר וכדלקמיה בהלכה זיי\"ן:", + "או שומע אני וכו'. ר\"ל אחר שלמדנו דהחוזר אף על פי שלא פשה טמא מסתברא דאם ראינו שחוזר הנגע בו ביום אחר הטוח נטמא אותו מיד ולנתוץ את הבית דלאיזה תועלת נמתין אחרי דאפילו לא יפשה כלל יותר בסוף שבוע גם כן נטמאנו:" + ], + [ + "(ז) תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה. היינו מה דאמרינן לעיל בהלכה ו' הנח לו:", + "הן אם היקל בפושה בראשון. פי' ודי לו בחליצה וקצוע, שהרי היקל בעומד בו ודיי לו בהסגר, נקל בפושה בשני שיהיה דיי לו גם כן בחולץ וקוצה וטח שהרי החמיר בעומד בו שאפילו עומד צריך חליצה וקיצוע:", + "ויהיה הפושה כעומד. בתמיה:", + "תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן. היינו בסוף שבוע ראשון כתיב ושב הכהן וכאן הוא אומר ובא הכהן:", + "זו היא שיבה זו היא ביאה. ר\"ל אף דהוא תיבה אחרת מכל מקום ילפינן גזירה שוה דחד כונה היא:", + "ונותן לו שבוע. היינו לראות בסוף שבוע אם חזר הנגע ונתץ את הבית ואם לא יחזור מטהרו בצפרים:", + "אף ביאה זו וכו' ונותן לו שבוע. היינו גם כן דינו כמו בסוף שבוע ראשון בפשה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ח) מנין אם עמד בזה ובזה. היינו שבא בסוף שבוע ראשון וגם בסוף שבוע שני וראה שלא פשה כלל:", + "תלמוד לומר ובא ואם בא יבוא. פי' היה לו לכתוב \"ובא\" וכתיב \"ואם בא יבוא\":", + "הרי כאן שתי ביאות. שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני:", + "אם בפושה בראשון וכו'. סירכא דמלתא נקט ואתא דבלאו הכי בפושה לא אפשר לאוקמי כלל דהא כתיב בהדיא \"ואם בא יבוא וראה והנה לא פשה הנגע\" (ראב\"ד):", + "הכי גרסינן מה יעשה לו יכול יפטר וילך לו תלמוד לומר וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע וכו'" + ], + [ + "(ט) מה יעשה לו. פי' אחרי דהכריח שלא יוכל הכהן לפטור ולילך לו חזר ושאל עוד מה יעשה לו:" + ], + [ + "(י) שהרי היקל בעומד בראשון. שא\"צ רק הסגר:", + "ויהיה עומד כפושה בשני. בתמיה:", + "ביאה האמורה למעלה. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע ושם הלא למדנו מן \"ושב הכהן\" שחילץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. והרוצה לידע סדר המקראות לפי מדרש חז\"ל יעיין ברש\"י בפרשת מצורע:" + ], + [ + "(יא) אחרי הקצות וכו'. קאי על הפסוק \"ואם ישוב\":", + "מה תלמוד לומר. ר\"ל הלא ידוע שאין חליצה בלא קיצוע וטיחה ודיי במה שכתוב אחר חילץ לבד וכדמסיים לקמיה:", + "אחר פושה בשני ואחר העומד בשני. שהדין בשניהם שצריך חליצה וקיצוע וטח ואם חזר אח\"כ הנגע שיטעון נתיצה:" + ], + [ + "(יב) מנין לכהה בשני והולך לו. פי' שעמד בעיניו בסוף שבוע ראשון והוסגר שבוע שני ובסוף השבוע נמצא שכהה הנגע או שהלך לגמרי:", + "תלמוד לומר ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר. פי' דהו\"ל למכתב \"ולקח לחטאתו\" אלא לרבות בית אחר שלא נעשו בו כל הדינין האמורין למעלה (דהיינו פושה בראשון ופושה בשני ועומד בסוף שבוע שני דבכולם חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם לא חזר טעון צפרים) וקאמר טעון צפרים וכיון דכתביה רחמנא בתר תרי שבועות שמעינן דכהה והולך לו בשני הוא דטעון צפרים אבל כהה והולך לו בראשון אין טעון צפרים אלא קולפו למקום הנגע והולך לו (ראב\"ד):", + "עשרה בתים הן. פי' בתים שנגמר דינם או לטומאה או לטהרה קא חשיב הלכך כהה והולך לו דשבוע ראשון ושבוע שני הרי כאן ארבעה שנגמרין בטהרה. השלש זוגות האחרונות יש בכל אחת מהן אחת שנגמרה לטומאה והיינו חזר נותץ ואחת שנגמרה לטהרה והיינו לא חזר טעון צפרים אבל חולץ וקוצה וטח שהן קודם הנתיצה אינם מן החשבון לפי שלא נגמר דינם לא לטומאה ולא לטהרה:" + ], + [ + "(יג) הכי גרסינן טמא הוא מה תלמוד לומר. פי' וכי טהור היה עד עכשיו שאמר שעכשיו הוא טמא והלא טמא הוא מהיותו מוסגר בלא חזרה:", + "שאינו מטמא אלא מתוכו. דכתיב \"והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא\":", + "בין מאחוריו. הנוגע בו נטמא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר. ר\"ל בכל רוח כדי שיהא כל ארבע קירות ראויין לנגע וכדמוכח לקמיה:" + ], + [ + "(ב) ר' ישמעאל אומר ארבע. אחת לכל פיאה ופיאה:", + "רבי עקיבא אומר שמונה. ולטעמייהו אזלי דפליגי לעיל בפרשה וי\"ו הלכה ד' בנגע דר' ישמעאל סבר שם אפילו על אבן אחת טמא ורבי עקיבא סבר בעינן על שתי אבנים ולתרוויהו בעינן שיהא כל ארבע קירות ראויין לנגע הלכך לר\"י צריך שיהא בבית ארבע אבנים ולרבי עקיבא צריך שמונה אבנים:", + "עד שיראה כשני גריסים וכו'. עיין לעיל שם בביאורינו ולפלא קצת אמאי כפל מסדר הספרא לאתויי הכא:" + ], + [ + "(ג) אבניו שלו וכו'. מדלא כתב \"את האבנים\" וכתב \"אבניו\" למעוטי של שכנו דאם היה כותל של שותפות אינו נותץ אלא שלו היינו הצד שהנגע בו:", + "מלמד שגורר ומוציא. פי' גורר במגירה לפי שאינו נותץ אלא חלקו ומניח חלק חבירו:", + "את אבניו כל אבניו שנבנו עמו. פי' מדלא כתיב \"ונתץ את האבנים\" כדכתיב בחליצה ש\"מ כל אבניו קאמר ומה דקאמר שנבנו עמו לאפוקי מה שהכניס משנבנה וכדלקמיה:", + "אבניו ולא אבני העלייה. מדכתיב \"את הבית את אבניו\" משמע דוקא אבניו של הבית ולא של העלייה:", + "הכי גרסינן עציו ולא כו' עפר הבית ולא כו'", + "ולא אבנים שהכניס לו משנבנה. אף דהיו בו בעת הנגע ובודאי נטמאו גם כן מכל מקום לענין נתיצה אינו מחוייב לנתצם והטעם מדכתיב \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו\" - אבני הבית משמע אותם שהם עיקרו של בנין שנבנו עמו (ראב\"ד):", + "ולא עפר המתכות שלו. פי' מתכות לשון התכה והיינו העפר שניתק ממנו מאליו כבר קודם נתיצה אלא אותם שנשר בשעת נתיצה עליהם נאמר \"והוציא אל מחוץ לעיר וגו'\":", + "אם נאמר בחליצה וכו'. פי' למה צריך הכתוב למכתב בחליצה \"וחלצו את האבנים\" וכן \"העפר יקציע\" וכן כתוב בנתיצה – לילף חד מחבריה, אבל על עציו לא שאל דעצים ליתנהו בחליצה רק בנתיצה:", + "האבן שבזוית. כל רוח נקרא זוית:", + "חולץ את כולה. אפילו של שכנו כדלעיל סוף פרשה וי\"ו בפרק ד' הלכה ב':", + "נותץ את שלו וכו'. כדלעיל בריש הפרק וה\"ה לענין עפר בנתיצה הוא דוקא שלו כדלעיל:", + "ובחליצה אינו חולץ וכו'. וה\"ה לענין עפר אינו משליך אלא העפר אשר הקצו סביב הנגע מה שאין כן בנתיצה כתיב \"כל עפר הבית\":" + ], + [ + "(ד) והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו. דבציר מהכי לא מקרי ביאה:", + "לא ימים שקלף את נגעו. פי' שאם קלף את נגעו בתוך ימי הסגרו והשליכו לחוץ אף על פי שעבר עליו בלאו כדאיתא בספרי בפרשת השמר בנגע הצרעת אפילו הכי הבא אל תוכו לא נטמא בו:", + "יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו. מוחלט הוא הנגמר דינו לחליצה אם קלף אותם האבנים והשליך מקום הנגע בחוץ עדיין הבית טמא שהרי כל אותם האבנים שהיה בהם הנגע טמאות והעפר שבסביבותיהם טמא (הראב\"ד) ועי\"ש שהאריך הרבה בזה:" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר והאוכל בבית יכבס. ר\"ל דמניה ילפינן בסוף ברייתא דהשוהא כדי שיעור אכילה מטמא בגדיו וכדמסיים והולך לפרש דבריו:" + ], + [], + [ + "(ז) הכי גרסינן אין לי אלא אוכל ושוכב לא אוכל ולא שוכב מנין תלמוד לומר יכבס יכבס ריבה. (כן הוא גירסת רש\"י בחומש וכן העתיק הגר\"א באדרת אליהו):", + "אלא אוכל ושוכב. היינו אוכל או שוכב:", + "יכבס יכבס ריבה. דכתיב \"והאוכל בבית יכבס והשוכב בבית\" דהו\"מ למכתב \"והאוכל והשוכב יכבס בגדיו\":" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן אם סופינו לרבות את הכל. (כן הוא גירסת הילקוט והר\"ש והגר\"א):", + "כדי שיאכל. היינו שישהא כדי שיעור אכילה:", + "אכילת פרס. חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב שהוא כולו מזון ב' סעודות וחציו הוא מזון סעודה אחת:", + "פת חטין. נאכלת מהר:", + "מיסב ואוכל. דרך הסיבה נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה:", + "בליפתן. ממהר באכילתו שלא יצטרך ללעוס אותו שיעור רב:" + ], + [ + "(ט) כל כיבוס בגדים וכו' להחמיר וזה להקל. פי' הנושא את הנבלה ואוכל את נבלת עוף טהור וכיו\"ב שטעון כבוס בגדים נאמרו להחמיר על הבגדים לומר שמקבלין טומאה להיות ראשונים מפני שמחוברין לגופו וכאן נאמרו להקל מפני חבוריהן שאם לא היה לובשן אלא שמכניסן על כתפו יהיו טמאין מיד וכשהוא לובשן אינן מיטמאין עד שישהא כדי אכילת פרס:", + "אפילו לבוש וכו' כולם טהורים וכו'. פי' כי הייתי סבור לומר כיון שאינן צורך לבישתו אותם שהם יתירים עליו נחשוב אותם כאילו הן על כתפו ויהיו טמאים מיד אפילו הכי אינם טמאין עד שישהא השיעור כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) יכול הבהמה. באוכף שעליה:", + "והעכו\"ם. שלבוש בגדים:", + "יהו מצילים בגדים בבית המנוגע. מליטמא מיד:", + "תלמוד לומר יכבס בגדיו ריבה וכו'. ר\"ל דכתיב בפסוק הקודם יטמא עד הערב ובתריה \"והאוכל בבית יכבס בגדיו\", כל מי שמיטמא מציל בגדים והבהמה והעכו\"ם הואיל שאינם מיטמאין אינם מצילין בגדים ונחשבו הבגדים שעליהן כאילו בא אל הבית ונטמא מיד ומה דנקט הברייתא בגדים – לאו דוקא ושיגרא דלישנא הוא איידי דמסיים מציל בגדיו נקט מתחלה המטמא בגדיו וכן מוכח מהלכה י\"ג לקמיה דהעיקר תלוי בקבלת טומאה:" + ], + [ + "(יא) מכאן אמרו וכו'. על ר' יהודה קאמר דיליף טעמא בסוף מבהמה ועכו\"ם:", + "היה עומד בפנים. תוך בית המנוגע. ואאדם דעלמא קאי ולא אבהמה ועכו\"ם:", + "וטבעותיו בידו. היינו כשהיו על אצבעותיו דרך מלבוש וע\"כ בעינן שישהא שם כדי אכילת פרס ואז יהיה טמא גם הטבעת, דידו בתר גופו גרירא, והוי כאילו ידו בפנים. ובשביל שהוא דרך מלבוש ע\"כ בעינן שישהא כדי אכילת פרס, דאם היה הטבעת בפס ידו דרך משאוי הוא טמא מיד:", + "היה עומד בחוץ וכו' ר' יהודה מטמא מיד. הטבעות. ס\"ל דכיון דהוא לא נכנס לבית המנוגע ולא נטמא אין הבגדים בטלין לגבי גופו ודינם כשאר כלים הבאין אל הבית שנטמאין מיד:", + "וחכמים אומרים עד שישהא וכו'. ס\"ל דכיון דהוא דרך מלבוש בעינן עד שישהא השיעור:" + ], + [ + "(יב) בזמן שאין כל גופו טמא. כגון הכא דהוא עומד בחוץ ולא נטמא כל זמן שלא הכניס ראשו ורובו:" + ], + [], + [ + "(יד) על השקוף. המשקוף שכן כתיב בפסח \"על הבתים אשר יאכלו אותו בהם\" והוא על המשקוף שנאמר \"והגעתם אל המשקוף\" ואם כן בית יאמר על משקוף הבית:", + "וי\"א על כולו. דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי:", + "ושילח את הצפור החיה ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. סמך על סוף הפסוק \"אל מחוץ לעיר\" וכן איתא ברמב\"ן על החומש וכ\"כ הגר\"א:" + ], + [ + "(טו) וכפר על הבית וטהר אם נאמר במצורע. סדר הטהרה שע\"י צפרים, למה נאמר בבתים? ואם נאמר וכו' היינו שיכתוב רק במקום אחד ובשני יכתוב וכפר עליו וטהר ונילף במה מצינו דמטמא בנגעים ומייתי צפרים דבזה נתכפר ונטהר אף השני כן:", + "מצורע יש לו טהרה. דאם הוסר הנגע או כהה או כולו הפך לבן נטהר אבל הבית אם הוחלט אין לו טהרה אלא צריך נתיצה כדכתיב בקרא:" + ], + [ + "(טז) כהן שבקי בנגעים. היינו בשאת וספחת ובהרת:", + "בקרחת אבל לא באדם. קשה דכולהו הני דקחשיב עד כה הלא באדם נינהו ואולי דר\"ל בשאר נגעי אדם היינו שחין ומכוה. והגר\"א גריס בהדיא \"אבל לא בשחין ומכוה\":", + "הכי גרסינן בבגדים אבל לא בבתים. וכן איתא בילקוט:", + "תלמוד לומר זאת התורה וגו' להורות. ללמד שלא יורה לאחרים עד שיהיה בקי בכל זה:", + "ולמה בא להורות ביום. הוא דרש הסמיכות של \"ביום\" לתיבת \"להורות\":", + "עד שיורנו רבו. היינו שאף על פי שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל מדעתו אינו רשאי להורות ולעשות מעשה עד שיורנו רבו ומפיק זה גם כן מדכתיב \"זאת התורה וגו'\" היינו אף על פי שהוא בקי בכל זה לא יעשה עד שיורנו רבו וזהו מה דכתיב \"להורות\" (ראב\"ד):" + ] + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + [ + "(א) ואף על פי שאינן מיטמאין בזיבה. מן התורה:", + "הכי גרסינן מטמאין כזבים. את אחרים מדרבנן דגזרו על העכו\"ם שיהא כזבין לכל דבריהם כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:", + "ושורפים עליהן את התרומה. היינו אם נגעו הן עצמן בתרומה אבל על זובן וקריין אין שורפין כדאמרינן בפרק בנות כותים (דף לד.) דעבדו בהו רבנן היכרא כי היכא דלא לישרוף עליהן תרומה וקדשים ולכך טיהרו קריו של עכו\"ם (הר\"ש משנ\"ץ והסמ\"ג עשין ר\"כ):", + "הכי גרסינן ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש. היינו אם נגע באדם ונכנס למקדש בשוגג אינו חייב קרבן על ביאתו דטומאתו לאו דאורייתא (כן גרס הר\"ש והגר\"א וכ\"כ הקרבן אהרן וכן איתא בילקוט):", + "ואת העבדים. אפילו אינם משוחררים כדאיתא במשנה ריש פ\"ב דזבים (הגהות מהרי\"ד):", + "איש אין לי אלא איש. פי' אילו לא כתיב אלא פעם אחד \"איש\" היינו ממעטינן קטן:", + "הכי גרסינן מנין לרבות את הקטן. ולא גרסינן \"את האשה\" דאשה בהדיא כתיב בה דמטמאה בזיבתה וכן בפרק בנות כותים לא גרס אלא קטן (קרבן אהרן והגר\"א בהגהותיו). ויש דמתרצין גירסא זו מפני שיש הרבה דינים שלא נתפרשו בה כגון הסיטות מגופה ומשכבה ומושבה ורוקה ומימי רגליה וזובה ומרכבה גם כן אינו מפורש בה (ראב\"ד ור\"ש):", + "תלמוד לומר איש איש. ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:", + "הכי גרסינן ולנקבה בין גדולה וכו':" + ], + [ + "(ב) כי יהיה מן הדבור ואילך. מדלא כתיב \"כי יזוב\" וכתב \"יהיה\" לשון עתיד משמע מעת שדיבר אל בני ישראל אבל הראיות שראה מקודם כמאן דליתא דמיא:", + "ק\"ו. כמו ועוד ק\"ו:", + "שטימא בהם אנסים. כגון מחמת מלחת או דברים אחרים המזיקין את האבנים:", + "פטר בהם לפני הדיבור. כדלעיל בפרשת נגעים פ\"א הלכה ב':", + "זבים שלא טימא בהם אנסים. כדלקמן בהלכה ז':", + "אלא בכהן. שצריך לזה אמירת כהן כדלעיל שם בפ\"א הלכה ט':", + "בכל אדם. היינו מעצמם ע\"פ הדין שיאמר לו מי שהוא:" + ], + [ + "(ג) אפילו זב מ\"מ. מחוטמו או מפיו:", + "טימא בזב וטימא בזבה. ששניהם מענין אחד מענין זיבות:", + "מה זבה מקום שמטמאה. כלומר המקום אשר ממנו בא אליה טומאה קלה והוא דם נדות וקרא לה טומאה קלה בערך הזיבה לפי שאינה טעונה ז' נקיים ולא קרבן הוא מקום אשר ממנו לצא לה טומאה חמורה והיא טומאת זיבות שהיא חמורה שממנו צריכה ז' נקיים לטהרתה וקרבן:", + "אף הזב מקום אשר ממנו מיטמא טומאה קלה. והיא טומאת קרי מהמקום ההוא יטמא טומאה חמורה ולא אם זב ממקום אחר:" + ], + [ + "(ד) אלא בשלשה. ראיות לג' ימים. שעל ידי זה נעשית זבה גדולה להזקק לז' נקיים ולקרבן:", + "בג' ראיות ליום אחד. כדלקמן והואיל דמחמרינן ביה כל כך נחמיר ביה גם כן דיטמא מכל מקום:" + ], + [ + "(ה) אחר שחילק הכתוב. וגילה לנו שמקצת בשרו מטמא ולא מכולו בזה זכינו לדין שאמרנו שמהמקום אשר יצא ממנו טומאה קלה ממנו יצא החמורה כמו הזבה כי בזה בודאי יש לסמוך על הדין ואהני קרא ואהני דינא:" + ], + [ + "(ו) עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו. אבל כל זמן שלא יצא אף על פי שעומד לצאת לא נטמא האדם:", + "והלא דין הוא. שיטמא אף על פי שלא יצא חוץ לבשרו ולזה צריך קרא:", + "מטמאה בפנים כבחוץ. דמדאתא דם לבית החצון אף על גב דהעמידוהו כותלי הרחם טמאה כדדרשינן ליה לקמן בפרשתא ד' הלכה ד':" + ], + [ + "(ז) ולא מחמת ד\"א. ד\"מבשרו\" משמע שיזוב בהיות בשרו שלם מבלי שום אונס כלל:", + "עד שלא נזקק לזיבה. היינו בראיה ראשונה וראיה שניה, דמשניה ואילך אין בודקין אותו, דאף על גב דראה שלישית באונס – מטמא והוא זב גמור אף לקרבן:", + "במאכל ובמשתה. שמא אכל הרבה או שתה הרבה שלפעמים גורם זה לזיבה וכן כל הני דקחשיב:", + "ובמראה ובהרהור. מראה אשה אף על פי שלא הרהר והרהור אף על פי שלא ראה:", + "משנזקק לזיבה אין בודקין אותו. פי' משראה שתים שלא מחמת אונס בשלישית אין בודקין אותו לקרבן הואיל ויש עליו כל טומאת זב למשכבות ומושבות ולספירת שבעה:", + "אונסו. היינו אפילו ראה באונסו לאחר שנעשה זב בשתים וכנ\"ל:", + "וספיקו ושכבת זרעו. איתא בגמרא דאין הכונה ספק חזי זיבה או לא דבזה אין להחמיר אלא ודאי חזי וספיקו היינו ספיקו מחמת שכבת זרעו כגון אם ראה שכבת זרע תחלה וטיפת זיבה הבאה אחר כך אינה מטמאה שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ועד שלא נזקק לטומאה הקרי מטהר את הזיבה משום דהוי אונס ולאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה שאין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה (רע\"ב ועיין בפירוש הר\"ש):", + "כי רגלים לדבר. שאין אותה ראיה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:" + ], + [ + "(ח) זובו טמא לימד וכו'. דתיבת זובו יתר הוא:", + "על הזוב שהוא טמא. היינו למשא דלמגע לא צריך קרא דלא גרע משכבת זרע דהוא מטמא במגע (נדה נה, א):", + "שגרם לטומאה. דכתיב \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:", + "והרי הוא טהור. שאין בע\"ח מקבלין טומאה מחיים:" + ], + [], + [ + "(י) יכול הדם וכו' יהיה טמא. פי' הדם עצמו יכול יהא טמא כזובו ורוקו ומימי רגליו. תלמוד לומר הוא. ולקמן בפ\"א הלכה ו' קבעי על הדם היוצא מן האמה יהא טמא כמי שראה זיבה דמק\"ו הוי אמרינן דאודם מטמאינן כמו לובן וקממעט ליה שם מקרא, וא\"ת למה צריכין למיעוטא דידן תיפוק ליה מהתם. י\"ל דהתם ממעט שאינו נעשה זב על פי ראיות דם מפי האמה ומיעוט דהכא דאחר שנעשה זב הדם היוצא מפי האמה אינו טמא כמו רוקו, דהוה אמינא דליהוי כרוקו ואפילו אם הוא יוצא מפיו יהא טמא וכדאיתא בגמרא, להכי איצטריך קרא (תוספות ד' נ\"ו):" + ], + [ + "(יא) שהם יוצאים ממקום טומאה. ממקום הזיבה:" + ], + [ + "(יב) תלמוד לומר וזאת לרבות וכו'. דכתיב \"זובו טמא הוא וזאת וגו'\" ודרשי האי \"וזאת\" אקרא דלעיל – זובו טמא וזאת, כלומר ד\"א נמי כזוב (רש\"י בגמרא):" + ], + [ + "(יג) והליחה. היוצאה מן המורסה:", + "והראי. מנקבים גדולים:", + "תלמוד לומר הוא. והנה בגמרא מקשינן מה ראית לרבות מי רגלים מ\"וזאת\" וממעטינן דם מזובו טמא הוא, איפוך. ומשני דומיא דרוק, מה רוק שהוא מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע (פי' שהן מתאספין הרבה ביחד סמוך לבית יציאתן בשעה שהן צריכין לצאת וכשהוא רוצה להעמיד את עצמו ולשהות את נקביו חוזרין ונבלעין במקומן) ולאפוקי דם האמה שאינו מתעגל אלא ראשון ראשון מטפטף ויוצא. ובגמרא איתא לאפוקי נמי חלב האשה זבה שאף על פי שהוא מתעגל אינו חוזר ונבלע וממילא אימעט נמי זיעה וליחה וראי שאין מתעגל וחוזר ונבלע (ומכל מקום איצטריך עוד מיעוט להלן למעט חלב האשה וכה\"ג משום דיש להם יתרון שהם מטמאים טומאת משקים):", + "מגפתו. מכתו:", + "וחלב האשה. זבה:", + "שהם מטמאים טומאת משקים. לטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים דכולהו אקרו משקה. דמעת עינו דכתיב (תהלים פ, ו) \"ותשקמו בדמעות שליש\", ודם מגפתו דכתיב (במדבר כג, כד) \"ודם חללים ישתה\" - אלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דמה לי קטליה כוליה ומה לי קטליה פלגא, חלב האשה דכתיב (שופטים ד, יט) \"ותפתח את נאד החלב ותשקהו\":", + "תלמוד לומר זאת. דמיעוטא הוא דלא דרשינן לריבויא אלא הוי\"ו ד\"וזאת\" אבל מלת \"זאת\" מיעוטא הוא:", + "טהורים מכלום. אפילו מטומאת משקין דלא אקרו משקה:", + "מטמאים טומאת משקים. כנ\"ל אבל אינם מטמאים אדם וכלים:", + "מטמאים טומאה חמורה. כדילפינן להו מקראי ולזה הם מטמאים אדם וכלים כמו הזב ודם היוצא מפי האמה דנתמעט למעלה אפשר דהוא בכלל דם מגפתו שהוא נקרא משקה וכי אימעיט מטומאה חמורה אבל לא מטומאת משקה:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בזובו. מלה יתירה הוא דהרי ביה משתעי קרא ולא היה צ\"ל אלא \"וזאת תהיה טומאתו\":", + "בזובו תלויה. פי' בראיות הזיבה שיהיה ב' לטומאה וג' לקרבן ולא בימים שאפילו ראה אותם ביום א' טמא בשתים וחיוב קרבן בג':" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. ולזה צריך קרא:", + "ומה אם הזבה. דטומאתה חמורה שהיא מטמאה את בועלה להיות כמוה דכתיב \"כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה\" ודרשינן מלמד שהיא מטמאה את בועלה כנדה דכתיב בה \"ותהי נדתה עליו\" ואם כן היה מן הראוי שטומאה חמורה כזו לא תצטרך לימים לקנות אותה ועכ\"ז אינה מטמאה אלא אם ראתה ג' ראיות דג' ימים כדילפינן לקמן מ\"ימים רבים\":" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן זוב רר מזובו. כלומר זכרה התורה ג' פעמים זוב – חד \"טומאתו בזובו\", וחד \"רר בשרו את זובו\", וחד \"החתים בשרו מזובו\" ללמד שצריך לשלשה ראיות להיות זב גמור לטומאה ולקרבן:", + "אין לי אלא גדולות. דאפילו זב כמה שעות ולא הפסיק הוי ראיה אחת שכן משמע לשון זוב דדבר שזב מאליו יש בו הרבה שהמשהו אינו זב אלא עומד כמשקה טופח:", + "תלמוד לומר תהיה. דמשמע מה שתהיה הוי טומאתו:", + "החתים כל שהוא. דפירושו כל שהחתים ועשה סימן ניכר בבשרו אף על פי שלא יהיה גדול:", + "בשרו. היינו רר בשרו ואמר שלשה ריבויים לשלשה ראיות שאף על פי שיהיו כולם קטנות יטמאו. ויש מהראשונים דגרסי סתמא \"תלמוד לומר תהיה אפילו כל שהוא\", ועיין בראב\"ד:", + "הכי גרסינן אם נאמרו קטנות למה נאמרו גדולות. (קרבן אהרן והגר\"א):", + "אלא ליתן שיעור וכו'. פי' לא הוזכרו גדולות לגופן אלא לומר שאפילו אחת גדולה מטמאה כשלש קטנות וההפסקה שביניהן שהן כשיעור שתי טבילות ושתי סיפוגין ר\"ל שיטבול אדם ויקנח את גופו אחר כל טבילה וטבילה שדרך אדם להיות מסתפג באלונטית אחר טבילה והטעם לזה שצריך להיות בין ראיה לראיה כדי שתחשב לשתי ראיות כדי טבילה וסיפוג ופחות משיעור זה לא חשיבה הפסק ולא נחשב אלא לראיה אחת והנה בעניננו שצריך הגדולה להיות כשיעור ג' ראיות קטנות ע\"כ צריכה להיות המשך הזמן של הגרת הזיבה כשתי טבילות ושתי סיפוגין דהיינו להפסקות בין הראיות (ולא הוצרך לתת הזמן לזיבה בעצמה לפי ששיעורה כל שהוא ולכל שהוא אין זמן) ונתן לנו התנא סימן לשהיית הראיה גדולה שהוא כשיעור הולך מגדיון לנהר שילוח הידוע:" + ], + [ + "(ד) ר' אומר למה הדבר דומה וכו'. פי' לא בא אלא לפרש על הקטנות עצמן שאמרנו שהם מטמאות עם הפסקן ואמר שצריך לאותם שיהו משולשין שלא תאמר אם שהה מתחלת הראשונה עד סוף השלישית כמגדיון לשילוח שיהא טמא ואף על פי שלא הפסיק בין הראשונה לשניה או בין השניה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אלא אינו טמא אלא אם כן היתה ההפסקה שוה ביניהם ולא נתמעטה מכדי טבילה וסיפוגה:" + ], + [ + "(ה) מזובו אף מקצת זובו וכו'. מלבד שדייקו שהמ\"ם מקצתית ותורה על הקצת דייקו גם כן אומרו \"טומאתו היא\" דהוא יתר כיון דכבר אמר \"וזאת תהיה טומאתו\" ולזה דרשו שפי' הפסוק 'מקצת זובו טומאתו היא':", + "להביא את שראה שתי ראיות וכו'. אף דשתי ראיות לא נזכר בפסוק סמך על מה דאמרינן בעלמא מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כצד שתים לטומאה ושלש לקרבן ואי לא דגלה לן הכא דאפילו מקצת מטמא לא הוי דרשינן זה:" + ], + [ + "(ו) הזבה אינה סופרת שבעה לשתי ראיות. כדילפינן לקמן בפרשה זבה:", + "מטמאה משכב ומושב בשתי ראיות. כדיליף לקמן מאומרו \"כל ימי זובה כמשכב נדתה\":", + "זב שהוא סופר שבעה לשתי ראיות. כדילפינן לקמן בריש פרק ה':" + ], + [ + "(ז) ואינו מטמא בדם. אם היה טהור ויצא ממנו דם מפי האמה:" + ], + [ + "(ח) ק\"ו לזבה. פי' אחרי דביררנו שהזב אינו מטמא באדם ואף על פי כן מטמא בלובן – קל וחומר לזבה וכו':", + "תלמוד לומר מטומאתו היא. דמלת \"היא\" יתירה אלא בא ללמד דטומאתו של איש הוא הלובן הזה ולא טומאתו של אשה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) אשר ישכב עליו. פי' אילו לא אמר קרא אלא \"כל אשר ישכב עליו\" ולא אמר המשכב הוי אמינא שאין צריך שיהיה הוא משכב בעצמו קודם שישכב עליו אלא אם הוא עשאו משכב ושכב עליו יהיה טמא אף על פי שאינו ראוי למשכב ולזה יכול אני לומר שאם שכב על הדלת או על העדינה, שהוא כסוי הבור, יטמא:", + "תלמוד לומר משכב. דמשמע שצריך שיהיה משכב בעצמו ר\"ל ראוי לשכיבה קודם שישכב עליו:" + ], + [ + "(ב) אוציא את אלו. שאינם ראוים כלל לשכיבה אבל לא אוציא מחצלת של קנים ושל חלף שהם ראויים לשכיבה. חלף הוא מין עשב ועושים ממנו חבלים ומחצלאות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר המשכב המיוחד [הגר\"א]. פי' מדכתיב בה\"א משמע שיהיה מיוחד לשכיבה אבל אלו קשים הם ואינם ראוים לשכיבה. והכא איירי בשעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה שסתמא לסיכוך ולזה אף על גב דהיא ראויה לשכיבה כיון דלא עשאה לשכיבה לא תקרא 'משכב' אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן פ\"ק דסוכה (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא מטה וכו'. כלומר כיון דאמרת ד\"המשכב\" משמע המיוחד לשכיבה אם כן אין לי לרבות אלא המטה וכו' שהם דברים מיוחדים ועשויים תמיד למשכב ומנין דברים שהם ראוים לשכיבה ולמלאכה אחרת כגון הסגוס שהוא מלבוש עב מאוד והוא כאדרת שער ורדיד הוא בגד דק קורין אותו בלשון ישמעאל רדא:", + "והקלסטר. כלי של עור והוא כמין סל או כיס שנותנין בפי הבהמה ותולין אותה ונותנין בה מספוא לבהמה לאכילתה וכשהיא מחזקת ד' קבין שהם שני שלישי סאה ראויה לשכיבה:", + "תורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן בה חפציו והוא ילקוט:", + "כריתית. גדול מתורמל שמחזיק סאה וחמת גדול מכריתית דמחזיק ז' קבין:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל המשכב ריבה. לומר שאם הם כזה השיעור שכל אחד מחזיק זה השיעור הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לשכוב עליו (דכשהוא מגיע למלון או בדרך כשהוא רוצה לישן נוטלן ומניח תחתיו וישן עליהם אף כשהם מלאים) דמלשון כל ריבה גם מה שהוא לדבר אחר אם הוא ראוי למשכב:", + "או יכול וכו'. דכיון דמלת \"כל\" ריבה כל הראוי לשכיבה אף על גב שלא יהיה תמיד:", + "הסרוד. הוא כלי שעורכין עליו הפת:", + "והדף של נחתומין. היינו נסר גדול דמנחי ביה הנחתומין ככרות של לחם עד שיחמיצו:", + "שהנדות שוכבות. ר\"ל שרוחצות בה:", + "תלמוד לומר אשר ישכב. מדלא כתיב \"אשר שכב\" אלא \"אשר ישכב\" משמע שיכול לשכב בה כל עת שירצה ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר שאם נרצה לשכב עליו בעת אשר הוא משמש למלאכתו אומרים לו עמוד (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ד) שהם משמשים שכיבה עם מלאכתן. שכאשר הם עושין בהן יוכלו לשכב עליהם מבלי שיאמרו לו קום כו' ומוציא את אלו שבשעה שירצו לעשות בהם מלאכתם צריך להקימו מלשכב עליהם:", + "אשר ישב וכו'. ר\"ל אילו אמר קרא \"וכל אשר ישב עליו\" ולא אמר \"כלי\" הייתי אומר שאפילו ישב על האבן ועל הקורה שאינם כלי:", + "תלמוד לומר כלי. שיהיה כלי לאפוקי אלו:", + "של גללים. הם כלים עשויים מרפת בקר:", + "וכלי אדמה. עשויים מאדמה שמייבשים אותם בחמה ואינם נצרפים בכבשן וכיון שהם כלים אף על פי שאינם מקבלים טומאה הייתי אומר דבכלל כלים הם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר הכלי המיוחד [הגר\"א]. ר\"ל המיוחד לקבל טומאה:" + ], + [ + "(ה) המיוחדים. לישיבה:", + "הבלנים. ארגז שבעלי המרחץ נותנין תיבה בבית של פני המרחץ ונוקבין בה נקב אחד מלמעלה ודרך הנקב כל הבא למרחץ נותן שם פרוטות והיא עשויה לישב בה מלמעלה:", + "ותיבה שפתחה מצידה. אדם יושב עליה מלמעלה ומשתמשין בה מן הצד ואינו מעכב זה את ישיבתה:", + "משני לוגין עד תשעה קבין שנסדקה. פי' שנסדקה ואינה ראויה לרחיצה כ\"א ללישה וכדלקמן, כופה אותה על פיה ומיחדה לישיבה ואם היתה פחותה משני לוגין אינה ראויה לישיבה ואם היתה גדולה יותר מתשעה קבין אינו מיחדה לשיבה אלא ממעטה ומתקנה לתשמיש:", + "שאינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת. פי' שהמים ממהרים לצאת ממנה ואין שהות אפילו לרחוץ בה רגלו אחת:", + "תלמוד לומר אשר ישב עליו. דהוא לעתיד ולא כתיב \"אשר ישב\", משמע שמיוחד לישיבה ולא בזה שיאמרו לו עמוד ונעשה מלאכתנו:" + ], + [ + "(ו) שהם משמשים ישיבה עם מלאכתן. פי' תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצידה משמשים ישיבה עם מלאכתן ואין אומרים לו עמוד וכו', וכן עריבה שנסדקה משמשת ישיבה עם מלאכתה דחזיא ללישת העיסה שמתערבין המים עם הקמח דאין המים יוצאין מתוך הסדק (ר\"ש בפרק י\"ט דכלים משנה י'). [והנה לכאורה משמע מזה דלא בעינן שישמש הישיבה עם מלאכתן בבת אחת ודלא כקרבן אהרן]:" + ], + [ + "(ז) ונתלה. כגון שהזב בכף אחד והמשכב והמושב בכף שניה והכריעו הם את הזב דהשתא הזב נתלה וכאילו יושב עליהן:", + "תלמוד לומר יטמא יטמא ריבה. דהוה ליה לומר \"כל המשכב וגו' וכל המושב וגו' יטמא\", ואמר עוד \"יטמא\" לרבות שיטמאו בכל אופן שיהיה הזב בהם:" + ], + [ + "(ח) הזב ולא בעל קרי וכו'. ד\"הזב\" מלה יתירא הוא דביה משתעי קרא ולזה דרשו שבא למעט כל הטמאים אשר היינו יכולים ללמוד שיטמאו משכב ומושב לטמא אדם ולא יהא ראשון לטומאה אלא אב הטומאה לטמא בגדים:", + "והלא דין הוא. שבעל קרי יטמא משכב ולזה צריך קרא למעטו:", + "הזב מטמא משכב ומושב. ר\"ל לטמא אדם לטמא בגדים:" + ], + [ + "(ט) הזב אינו מטמא בביאה. אדם הנכנס עם הזב בבית אינו ט מא אף שהבית מאהיל על שניהם:", + "אבן המנוגעת שהיא מטמאה בביאה. אדם הנכנס לבית שיש בה אבן מנוגע דכתיב \"והבא אל הבית וגו'\" וכן אם הביאוהו לבית ונכנס שם אדם נטמא:" + ], + [ + "(י) טמא מת שטעון הזייה וכו'. ובלא זה לא נטהר אלמא שטומאתו חמורה אינו דין וכו':" + ], + [ + "(יא) ומה הזב שאינו מטמא טומאת שבעה. להנוגע בו:" + ], + [ + "(יב) אשר ישכב ואשר ישב. משמע מעצמו ולא על ידי אחרים שישכיבוהו ויושיבוהו:", + "ואין זב שמת וכו'. דכיון שמת בטל ממנו טומאת זיבתו:" + ], + [ + "(יג) מטמא במשא וכו'. האי משא לאו משא ממש שמזיזו ממקום למקום כמו בשאר מקומות דזה הלא כל מת מטמא במשא מן התורה ואפילו משנימוק הבשר אלא הכונה במשכב ומושב שהזב נישא עליו מלמעלה ואין המשכב והמושב זז ממקומו ומשמיענו דאף ששאר מתים אין מטמאין משכב ומושב הכא כיון שהיה זב והזב מטמא בחיים מן התורה גזרו רבנן שמא יתעלף שדומה למת ועדיין חי הוא ולזה אמרו עד שימוק הבשר שאז הוא מת ודאי ולא יתחלף להם במתעלף ועיין בנדה דף ס\"ט ע\"ב בגמרא ובר\"ש פ\"ה דזבים משנה ג':", + "אשר ישכב עליו וכו' עד שינשא רובו עליו. דאי לאו הכי לא מקרי ששוכב ויושב עליו. ועיין לעיל בברייתא דר' ישמעאל בפירוש הראב\"ד וז\"ל הא דאמרינן עד שינשא רובו עליו לא רוב גופו אמרינן אלא רוב משענתו אמרינן דאם כן סנדל לא משכחת לה שיהא טמא מדרס דהא רוב גופו אינו נושא אלא ודאי רוב משענתו קאמר ואפשר שעומד לפרקים על רגל אחת או כשהולך מרים רגל אחת ונשען על אחרת וע\"ש עוד מה שהאריך בזה:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) ואין המשכב וכו'. פי' דאי נגע משכב הזב במשכב אחרינא והיו מונחים בגדים עליו לא נטמאו הבגדים אלא הרי הוא ראשון לטומאה ככלים הנוגעים באב הטומאה דאינם מטמאים אדם וכלים:", + "והלא דין הוא. שיהיה המשכב מטמא משכב לטמא בגדים אלולי קרא דמיעטו:", + "אם במקום שלא נטמא אדם וכו'. פי' שהרי אדם אינו עלול כ\"כ לקבל טומאה שהרי אם היה מונח תחת הזב לא נעשה אב הטומאה כשאר משכב הזב שיהא יכול לטמא אדם לטמא בגדים ואף על פי כן משכב הזב מקבל טומאה לטמא אדם לטמא בגדים:", + "מקום וכו'. מקום שהאדם מקבל טומאה לטמא בגדים דהיינו כשנגע במשכב הזב, אינו דין שהמשכב יש לו כח זה שאם נגע במשכב הזב שיטמא בגדים:", + "תלמוד לומר ואיש. דלא אמר \"ואשר יגע\" אלא \"ואיש\", ללמד דאיש מיטמא ממשכב לטמא בגדיו ולא משכב:" + ], + [ + "(ב) קל וחומר שיטמא וכו'. פי' עכשיו שהוכחת מקרא דאין משכב עושה משכב לטמא בגדים אדין‏25אולי צ\"ל אדון – ויקיעורך. הקל וחומר לומר דזב מטמא אדם אם ישכב עליו כדין משכב:", + "ומה במקום שלא נטמא משכב וכו'. פי' שאין המשכב עלול לקבל טומאה כ\"כ דהרי אם נגע במשכב הזב אינו נטמא לטמא בגדים ובאדם אמרינן דאם נגע במשכב הזב מטמא בגדים:", + "מקום שנטמא משכב וכו'. ר\"ל מקום שאנו רואין שהמשכב יש לו כח זה לטמא אדם לטמא בגדים, אינו דין אם היה אדם תחת הזב שיהיה לו דין משכב לטמא אדם לטמא בגדים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב מיטמא מתחת הזב וכו'. וכן איתא בילקוט:" + ], + [ + "(ג) משכב במשכבו ואם נשבר טהור. פי' הוה ליה למכתב \"משכב\", מאי \"משכבו\"? אלא להורות דוקא כשהוא כעין משכבו, הא אם נשבר אחר שכיבתו שאינו ראוי לשכיבה נטהר על ידי זה:", + "שאין נעשה אב הטומאה. פי' שאין טומאתו חמורה כ\"כ לפיכך תספיק השבירה לטהרו תאמר במשכב וכו':" + ], + [ + "(ד) בחבל היוצא מן המטה. לאחר שנגמר הסירוג של החבלים משאירין מהחבל ופחות מחמשה טפחים לא חזי לצורך מטה ולא חשיב יד אבל מחמשה ועד עשרה חשיב יד שבו משלשלין את המטות כשבאין להורידה מלמעלה למטה ויותר מעשרה לא צריך לכך ולא חשיב יד:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא [הגר\"א וכ\"כ הקרבן אהרן]. פי' דהוה ליה למכתב \"ואיש כי יגע וכו' ורחץ במים\" ואנא ידענא דיטמא עד הערב וכתיב \"וטמא\" לרבות להוסיף טומאה על הנוגע בחבל או בנימין המבואר לקמיה:" + ], + [ + "(ה) ולא בנימין היוצאין מן הקשר. פי' ראש החבל היוצא מן הקשרים של המטה שמשאירין אותו כדי להדקו ולהתירו באותו היוצא עד שלש אצבעות הוא צורך הקשר אבל חוץ לשלש אינו צורך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ו) במשכבו ולא הגזול. כגון שגזל הזב משכב של חבירו ושכב עליו מדכתיב \"במשכבו\" ולא כתיב \"במשכב\" משמע במשכב של זב אם נגע הוי טמא לטמא בגדים ולא הגזול דלאו דידיה הוא ואינו מטמא אדם לטמא בגדים דגזרת רחמנא היא (רש\"י ב\"ק דף ס\"ז וע\"ש בתוספות):", + "תלמוד לומר וטמא. ס\"ל דגנוב קנייה ביאוש בעלים דמתייאשי הבעלים מניה דלא ידע מאן גנביה ולזה דרשי רבנן המיעוט בגזלן והריבוי בגנב:" + ], + [ + "(ז) ר\"ש אומר במשכבו ולא הגנוב וכו'. ס\"ל להיפוך וכדמפרש לקמיה דבגנוב לא מתייאשי הבעלים דמהדר בתר הגנב למשכחיה ולמתבעיה בדינא ולא קרינא ביה משכבו של זה והריבוי ד\"וטמא\" מרבה הגזול דבגזלה מתייאשי דכיון דלעיניה גזלו גברא אלמא הוא ולא יכול למתבעיה בדינא וקרינא ביה משכבו של זב:" + ], + [], + [ + "(ט) בשעת מגעו מטמא בגדים פירש וכו'. דרש לה מדכתיב \"אשר יגע\" ולא כתיב \"אשר נגע\" כיון דאינו מטמא משום דיגע לעתיד אלא משום דנגע כבר ולזה דרשו ד\"אשר יגע\" היינו בהיותו נוגע אז יכבס בגדיו ולא כאשר נגע לשעבר ועכשיו אינו נוגע שנגע ופירש שאז אינו מטמא בגדים והוא הדין שאר כלים דכיון שפירש הוא רק ראשון לטומאה ואין כלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(י) יכול הציפה. עיין בשמיני פרשה ד' פרק ה' הלכה ט' ששם ביארנו היטיב בעז\"ה ורק דשם מיירי לענין נושא אבר מן החי וכאן מיירי לענין נוגע במשכב הזב:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. וכמו שפירשנו למעלה דכמה פעמים כתיב בפרשה \"וטמא עד הערב\":" + ], + [ + "(יא) כל המטמא בגדים בשעת מגעו. והוא הנוגע בזב ובזבה וביולדת ובמשכבן ובמושבן מטמא אוכלין להיות תחלה והם יטמאו ב' בחולין ושלישי בתרומה ורביעי בקודש מפני שהוא נחשב כאב הטומאה בשעת מגעו:", + "והידים להיות שניות. היינו הידים שנגעו באדם זה נעשים שניות והם יטמאו שלישי בתרומה ורביעי בקודש אבל לא חולין. אבל גופו של אדם אינו מיטמא כלל כדאמרן שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס והאי דמטמא ידים הוא מדרבנן:", + "ומטמא שאר כלים. כנ\"ל במשנה הקודמת:", + "לאחר פרישתן. ר\"ל שכבר פירש מן המשכב והמושב אינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא בגדים וכלים שנגע אחר כך ומכל מקום את המשקין מטמאין להיות תחלה משום דמשקין עלולין לקבל טומאה שאינם צריכין הכשר וגזרו חכמים עליהם להיות תחלה לעולם אבל אוכלים שנגעו בו לאחר פרישתן אינם אלא שניים דהוא ראשון ולפיכך אוכלים שניים וכן הידים שנגעו בו לאחר פרישתן הם שניים:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) אין לי וכו'. כלומר מקרא דהיושב על הכלי לא משמע אלא שיושב עליו ממש ונוגע בו:", + "זה על זה. פי' שישב על עשרה מושבות שמושב הזב תחת כולם כגון אם היו בינו ובין מושב הזב עשר מושבות מבדילות ולא מיבעיא אם המבדיל יהיה דבר המקבל טומאה אלא אפילו ישב על גבי אבן מסמא שהמושב תחתיו והוא ישב על האבן מנין דהוי טמא אף על גב דלא נגע במושב:", + "אבן מסמא. מלשון (דניאל ו, יח עיי\"ש) \"ואייתון אבן חדא ושומת על פום גובא\", דירצה דהאבן שומה ע\"ג המושב:", + "תלמוד לומר כו' אשר ישב וגו'. ד\"אשר ישב\" יתר, דהיה לו לומר \"והיושב על משכבו\" כמ\"ש \"והנוגע במשכבו\" ואמר \"אשר ישב\" להקיש הטהור היושב לזב אשר ישב לומר דכמו שהזב מטמא כך הטהור מיטמא מה הזב טומאתו בוקעת ויורדת למושב התחתון אפילו עשר מצעות מבדילות בינו לתחתון ואפילו אבן מסמא כולן טמאין אפילו תחתון משום מושב הזב כדלקמן, אף הטהור המקבל טומאה עולה לו ממושב הזב אפילו יהיו עשר מצעות מבדילות והוא יושב על העליון דכשם שיורד הטומאה מהזב למושב כך עולה הטומאה מהמושב לטהור:" + ], + [ + "(ב) והזב שם. פי' שגם הזב26ואף דרבינן לעיל אפילו עשר מושבות זו ע\"ג זו ומושב הזב למטה והטהור יושב על העליון ואם כן היכי מצוייר שהזב שם. י\"ל כגון שמושב התחתון רחב הרבה והזב יושב על קצה אחד ועל קצה השני יש עשר מושבות זו ע\"ג זו והטהור יושב מלמעלה ואם כן מצוייר בזמן שהוא יושב עליו והזב גם כן שם. יושב שם:", + "ריקם כמלא. פי' אף על פי שנתרוקן שקם הזב משם אפ\"ה חשבינן כאילו היה אותו מקום מלא מהזב:", + "תלמוד לומר כלי. מדלא אמר \"והיושב על אשר ישב עליו הזב\" אלא אמר \"על הכלי\" משמע דלא קפיד אלא על הכלי בעצמו, לא לישיבת הזב, ואם כן מלא וריקם הכל אחד:", + "[ובר\"ש פ\"א דכלים גרס \"ת\"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא\", והכונה דילפינן כלי הכתוב בזה ממה דכתיב מתחלה \"כל כלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" ולרבות לעשותו ריקן כמלא כמו שם דהכלי טמא אפילו בשכבר קם הזב משם כן בעניננו]:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא משכב. לכאורה הלא במושב עסקינן אלא האמת דאגב אורחיה אשמועינן דמשכב ומושב הכל דבר אחד ואין חילוק זה מזה. והר\"ש בפ\"א דכלים משנה ג' גרס \"אין לי אלא משכב ומושב\", וה\"פ אין לי אלא משכב דבו מצינו שהיושב עליו נטמא לטמא בגדים וזהו שקראו התנא בעניננו נישא שהטהור נישא על גביהן מרכב מנין שהנישא ע\"ג יהיה גם כן טמא לטמא בגדים:", + "ודין הוא. שיהא שוה מרכב למשכב בזה ולא צריך קרא:", + "אם מצינו. כמו מה מצינו:", + "שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא. דשניהן טמאין לטמא בגדים הנושא את המשכב והנישא ע\"ג המשכב דכתיב \"והנושא אותם יכבס בגדיו\" ואף דכתיב זה גבי מרכב קאי גם על משכב ומושב כדתניא לקמן והנישא על המשכב הא כתיב בהדיא גבי מושב וה\"ה גבי משכב:", + "כך לא נחלוק בין נישא לנושא במרכב. דכשם שהמרכב מטמא את הנושא כן הוא מטמא להנישא על גביו:", + "מה לי. פי' מה לי ההיקש הזה והיינו מה שלא חלק בין נושא לנישא במשכב מפני שמצינו בו עוד חומרא שלא חלק מגעו ממשאו שבשניהן מיטמאין לטמא בגדים כדכתיב בקרא מה שאין כן במרכב האם בזה גם כן לא נחלוק בין נישא לנושא שהרי מצינו בו עוד קולא שחלק מגעו ממשאו שהנוגע בו כתוב בו רק יטמא עד הערב ולא מטמא בגדים והנושאו מטמא בגדים ואם כן אפשר שנחלוק בו בין נישא לנושא שהנישא לא יטמא בגדים:", + "תלמוד לומר כלי. פי' דכתיב מתחלה \"והיושב על הכלי\" וכלי סתם כולל משכב ומושב ומרכב:" + ], + [ + "(ד) אם בדרך וכו'. כלומר ממקום אחר נוכל ללמוד לטהור הנישא על המרכב של הזב שיהיה טעון כבוס בגדים ואם כן למה לי קרא:", + "אם בדרך שלא ירדה עליו טומאה. פי' בזב הנושא את המרכב אין על המרכב הנישא רק טומאת מגע:", + "יצאת ממנו. אם טהור נושא את מרכב הזב טמא כדכתיב \"והנושא אותם יכבס בגדיו\":", + "בדרך שירדה עליו טומאה. אם הזב ישב עליו הגם שלא נגע בו נטמא לטמא אדם:", + "אינו דין שתצא ממנו. שאם ישב עליו הטהור נטמא:", + "מה לי שהחמיר במרכב הנישא. פי' לטמא הנושאו לטמא בגדים שהרי מצינו שהחמיר הכתוב בזב הנישא על הבגד שהבגד מטמא אדם לטמא בגדים וכמו דכתיב בקרא \"והיושב על הכלי וגו'\" ופי' שכמו שיורד הטומאה מהזב להבגד היושב עליו כן מרכב הזב נותן טומאה לטהור הנושא אותו:", + "הכי גרסינן נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא. ופי' האם נחמיר במרכב הנושא את האדם הטהור דהיינו שהטהור ישב עליו [ובלי נגיעה]. שהרי היקל בזב הנושא. פי' שמשאו של זב אין מטמא אדם וכיון שמצינו שהיקל במשאו הוא הדין במרכבו שגם כן לא יטמא אלא אם כן נגע בו:" + ], + [ + "(ה) ולא בצואה שעליו. הדבוקה על גופו:", + "ולא בקלקין שעליו. היינו שער תלוש המתקשה ונאסף בהשערות (רש\"י חולין קכ\"ו):", + "אף על פי שאין יוצאין. שהם מהודקים היטיב בבשר:" + ], + [ + "(ו) ולא בעצם הפורש וכו'. דכיון שנפרש בטל ממנו טומאת זיבה ודוקא עצם בלא בשר או בשר בלא עצם, הא שניהם ביחד הוא בכלל אבר מן החי:", + "הא מה אני מקיים או בעצם אדם. האמור בפרשה חוקת:", + "בין פרק לפרק. כלומר אבר שלם עם הבשר שלו:" + ], + [ + "(ז) אם נאמר בזב וכו'. פי' אם נאמר בזב שהפורש ממנו הוא טהור למה נאמר (לעיל פרשתא ב' ברייתא ג') במשכב שאם נשבר הוא טהור ואם נאמר משכב וכו' ואין המשכב עושה משכב (כן גירסת הילקוט והר\"ש בפ\"א דכלים משנה ג'):", + "חבורי הזב טהורים. כבסמוך ברייתא ה' ולא בנזמים:", + "חבורי המשכב טמאים. כדלעיל פרשתא ג' ברייתא ד' בחבל מחמשה ועד עשרה:" + ], + [ + "(ח) יכול אפילו רקק ולא נגע בו. דס\"ד שנילף מיבמה דלא בעינן שם רק שיראה לפניו לעיני הזקנים (נדה נה, ב):", + "תלמוד לומר וכי ירוק. וי\"ו דריש לרבות כל אלו דבכלל רוק הן:" + ], + [ + "(ט) יכול אפילו רכב וכו'. פי' אילו לא כתיב \"וכל המרכב\" אלא \"וכל אשר ירכב\" הו\"א דאפילו רכב על המשכב והמושב יהיה שם מרכב עליו שדינו חלוק מגעו ממשאו. תלמוד לומר מרכב להוציא דאם רכב על המשכב ומושב דין משכב ומושב יש לו:" + ], + [ + "(י) אוציא את אלו. מתורת מרכב:", + "תלמוד לומר המרכב מרכב המיוחד. הידוע לרכיבה יצא האוכף והוא המרדעת הקטן שנותנין תחת העץ שנקרא תופית של חמור והוא כעין מלבוש לחמור והוא ראוי לישיבה ואם רכב עליו טמא מחמת מושב:" + ], + [ + "(יא) זרז האשקלוני. הוא חגורה רחבה שבה חובשין את הבהמה ויחבוש את חמורו תרגם וזריז את חמריה ובאשקלון עושין אותה של עץ ועל זה נקרא האשקלוני:", + "ומדוכה המדית. מכתשת העשויה במדי שלוקחין חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה וחוקקין כמין מכתשת באמצעה ורוכבין עליה מכאן ומכאן וכותשין ולפיכך יש עליה תורת מרכב:", + "ועביט של גמל. \"בכר הגמל\" מתרגם בעביטא דגמלא:", + "וטפיטו של סוס. הוא האוכף של סוס בלשון משנה טפיטן שמו ושל גמל עביט שמו ושל נאקה אוכף שמו וכולן מרכב הן אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישב עליהן:", + "טפיטן של סוס טמא מושב. ואין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה בפיסוק רגלים ואינו עשוי לישיבה כלל:", + "בקומפון. שדה ששוחקין שם המלכים ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך הלכך טמא מושב:", + "אבל אוכף של נאקה טמא. פי' טמא מושב ות\"ק קאמר לה דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב:" + ], + [ + "(יב) ונוגע עליו. לאו דוקא אלא ר\"ל שאין דבר מפסיק בינו להמרכב ומנין לעשרה מרכבות דטמא התחתון אף על פי שאינו נוגע בו ואפילו יהיה על גביהן אבן מסמא (דהוא אבן גדולה) והוא עליה ור\"ל אף דמפסיק ביניהן דבר שאינה מקבלת טומאה:", + "ת\"ל וכל המרכב. ריבוי הוא שמטמא כולם ובכל גווני:", + "עד שינשא רובו עליו. דאי רובו לחוץ רובו ככולו ולא מקרי שרוכב עליו ואפשר דאף מחצה על מחצה גם כן לא מהני דירכב עליו משמע דעצם משענתו הוא עליו. ודוגמתו מצינו לעיל סוף פ\"ב גבי משכב ומושב:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) תחתיו של זב. פי' שנגע במרכב:", + "יכול תחתיו של מרכב. פי' שהמרכב גם הוא מטמא אחרים (דהיינו מה שתחתיו) לטמא אדם או כלים:", + "ודין הוא. שלא נאמר כן:", + "אם הזב החמור לא טימא כלי שטף אלא במגע. פי' אינו טמא אותם אלא במגע עצמו וכדכתיב \"וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים\" אבל מגעו אינו מטמא כלי שטף, תולדת מרכב הקל אינו דין שלא יהא מגעו מטמא כלי שטף אלא במגע עצמו. וא\"א לומר שכונת הכתוב באוכלין ומשקין ואפילו מגעו של מרכב יטמא אותם דהא כתיב ביה יטמא עד הערב ואי באוכלין ומשקין אינן יוצאין מידי טומאה לעולם (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ב) והנושא אותם מה תלמוד לומר. יכתוב \"והנושא\":", + "ודין הוא. פי' הלא אי אפשר לומר כן ולא צריך קרא לזה:", + "שאין מגעו מטמא בגדים. דלא כתיב ביה כיבוס בגדים כמו בנושא:", + "גולל ודופק יוכיחו. דכתיב \"וכל אשר יגע על פני השדה\" ואמרו בספרי דהוא לרבות גולל ודופק:", + "[דופק הוא מה שמשימין בצדדין וגולל הוא הכיסוי שמכסין הקבר וכדכתיב \"וגללו את האבן\"]:", + "ואין משאם מטמא. ד\"אשר יגע\" כתיב ולא הנושא:" + ], + [], + [ + "(ד) לרבות כל האמור בענין. למעלה זובו ורוקו ומימי רגליו. ושכבת זרע ילפינן שם בבא קמא סוף פ\"ב מרוקו מקל וחומר, עי\"ש. ודם הנדה ילפינן בנדה (דף נה:) מקרא עי\"ש. ואגב גררא נקטיה בהדי הנך דלעיל:" + ], + [ + "(ה) בו ולא בצואה שעליו. כפול לעיל פ\"ג ברייתא ה' אך דשם מיירי בטהור שנגע בצואת הזב הדבוק בו וכאן מיירי בזב שנגע בדבר הדבוק בטהור (זית רענן). וכל הברייתא פירשתיה לעיל שם, עי\"ש:", + "מה תלמוד לומר. פי' דהא כונת הכתוב שלא טבל עדיין הזב מטומאתו (דהא אפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאותיו) ושטיפת הידים אין מועיל לזה ולמה הוציא זה הכתוב בלשון שטיפת ידים:", + "אף כל בנראה וכו'. ר\"ל ללמדך שאין בית הסתירה טעון ביאת מים אלא אברים הגלוים מגופו כמו הידים:" + ], + [ + "(ו) מנין לעשות אחר ספרו של זב וכו'. היינו כשכלה לספור השבעת ימים כל עוד שלא טבל:", + "כימי גמרו. פי' שדינם כמו בעת שנגמר והוסר ממנו הנגע קודם שמתחיל לספור השבעה ימים:", + "תלמוד לומר וידיו לא שטף במים. דר\"ל כל עוד שלא שטף דהיינו הטבילה על אשר יגע בו טעון כבוס בגדים:", + "אפילו לאחר ק' שנים. שאין הזמן מטהרו אלא הטבילה ולהא אתי קרא דאי ללמד שמטמאה במגע הרי כבר אמר למעלה \"והנוגע בבשר הזב וגו'\":", + "מכאן סמכו. כלומר מדהוציא הטבילה שהיא בכל גופו בשטיפת ידים סמכו חכמים לומר דידים שניות הן ומטמאות בלא טהרה והיא הרחיצה וה\"ק קרא: והנוגע וגם כל אדם שלא שטף ידיו במים הם טמאות מפני שסתם ידים טעונים נטילה (גמרא חולין דף קו):" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) כלי נתר. מין אדמה לבנה:", + "ודין הוא. שלא יטמא ולא צריך קרא לזה:", + "ומה אם מת החמור. שטעון הזאת שלישי ושביעי:", + "ולהלן הוא אומר. בפרשה צו פסוק כ\"א:" + ], + [ + "(ב) מאחר וכו' מאוירו מה תלמוד לומר אשר יגע בו. דמלשון זה משמע דעל ידי הנגיעה נטמא ולא מחמת אוירו דמאוירו ודאי אפילו לא נגע בו הזב כלל כי אם הושיט אצבעו באוירו נטמא הכלי:", + "מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו. שהוא נדנודו דאין היסט למקצתו אלא אם נתנדנד והוסט מכח הזב - הוסט כולו, ובזה מטמאו אף על גב דלא נגע בו ולא נשאו:" + ], + [ + "(ג) אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע. ואיירי התורה שהזב נגע בכלי שטף והוא קאי אריש המקרא דכתיב \"אשר יגע בו הזב\" והלא כבר נאמר \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\" וכלול בזה גם שאר כלים שנוגע בהן כדלעיל סוף פרשה ב':", + "אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שע\"ג הזב. פי' כאשר היה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקין נטמאו ואפילו אם היה בינו וביניהם חציצות רבות וכן כאשר יש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואף שבינו ובין הזב חציצות רבות ואין חילוק בין הבגד הדבק בגופו מלמעלה ובין הבגד העליון אשר כנגד הרקיע – הכל טמא טומאת מדף. (ולשון מדף הוא מלשון ריחו נודף, שריח טומאתו של הזב נודף למרחוק ואפילו היה ביניהם חציצות רבות לא יועיל):", + "אמנם יש חילוק בין הכלים שע\"ג הזב ובין הכלים שתחת הזב דאלו שהם תחת הזב אם הם ראויין למשכב ומושב הם נעשים אב הטומאה ומטמאים אדם וכלים ואלו שע\"ג הזב למעלה ממנו הם יש להם רק טומאה קלה שאינו אב הטומאה אלא דינו כדין כלים שנגעו בזב שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלים ומשקים בלבד (רמב\"ם בפ\"ד ממסכת זבים משנה וי\"ו, עי\"ש):", + "וזהו פירוש הברייתא כאן: אלו אוכלים ומשקין וכלים שע\"ג הזב שכולן הם ראשון לטומאה כאילו נגעו דמדאמר כל כלי עץ ולא אצטריך ללמד שמטמו במגע לזה נאמר דאתא לעליוני של זב ואף על פי שלא נגעו. ועיין לקמן במשנה ה' דאפילו אם הכלים ההם ראוים למשכב ומושב מ\"מ אין עליהם שם זה להיות אב הטומאה אלא ראשון לבד:" + ], + [ + "(ד) והלא דין הוא. הוא נמשך למעלה לבאר דצריך קרא לזה להשמיענו שיטמא ע\"ג אף על פי שלא נגעו בו דאי לאו הכי נוכל לדון שלא לטמא:", + "אם במקום שעשה משכב תחתיו. כגון דברים הראוים לשכיבה הם מטמאים אדם לטמא בגדים ונטמא אפילו התחתון שתחת משכבו שלא נגע בו. לא עשה תחתיו מדף, שאם שכב על כלים שאינם ראוים לשכיבה לא נטמאו כלל היכא דלא נגע בהן:", + "מקום שלא עשה ע\"ג משכב. כגון שהיו למעלה מעל ראשון אפילו דברים הראוים לשכיבה אין עליהם שם משכב כדלקמן במשנה ה', אינו דין שלא יהיה לו כח לעשות ע\"ג מדף והוא לטמא אוכלין ומשקין אף על פי שלא יהיו נוגעין בו. תלמודל ומר וכל כלי עץ וכו':" + ], + [ + "(ה) ק\"ו שיעשה על גביו משכב. היכא שמונחים על ראשו דברים הראוים לשכיבה תחתיו:", + "ומה אם במקום וכו'. פי' הלא ראינו שכח המשכב עלול מאוד לקבל טומאה שאפילו במקום שהמדף אין לו כח כלל להיטמא שם המשכב נעשה אב הטומאה, מקום שעשה ע\"ג מדף וכו':", + "תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו. ד\"עליו\" משמע שהוא תחת הזב ולא מלמעלה ע\"ג הזב:" + ], + [ + "(ו) ק\"ו שיעשה וכו'. פי' אחר שביררנו שאין עושה ע\"ג משכב נעשה ק\"ו שיעשה תחתיו מדף, והוא דנעשה ק\"ו ממקום למקום, דהרי חזינן דלמעלה אין להכח הטומאה לטמא כ\"כ דהרי אין עושה משכב ומכל מקום עושה טומאה קלה לענין מדף, מקום מתחתיו שיש לו כח לעשות משכב, אינו דין שיעשה בכלים שאינם ראוים לשכיבה להיות עליהן על כל פנים טומאה קלה כמו למעלה במדף:" + ], + [ + "(ז) ק\"ו שלא יעשה תחתיו משכב. היינו היכא דלא נגע כגון בכמה מצעות תחתיו דהריבוי בסוף פ\"ג הוא רק לענין מרכב:", + "תלמוד לומר כל המשכב. היינו ד'כל' אתא לרבות כמו למעלה לענין מרכב:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) כשיפסוק מזובו. פי' דאין טהרה מהטומאה כמו שאר טהרה דהא כתיב אחר כך \"וספר וגו' ורחץ במים וגו'\", אלא להפסקת הזוב קרי טהרה והוא מלשון נקיות וזיכוך מהעפוש היורד ממנו והוא מלשון \"ורוח עברה ותטהרם\":", + "ולא מזובו ומנגעו. דמלת \"מזובו\" יתירא היא וע\"כ דרשו להורות דאם היה גם כן מנוגע אין צריך להמתין עד שיתרפא גם כן מנגעו אלא מונה והולך מיד הז' ימים ואף שעדיין לא נטהר בזה לאכול בקדשים עד שיספור ז' אחרים לצרעת כשיתרפא ממנו ויטבול עוד טבילה אחרת כדכתיב שם \"ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וגו' והיה ביום השביעי יגלח וגו' ורחץ את בשרו\", עם כל זה אהני ליה לזב טבילתו שעולה לו לטבילת זובו שבה נטהר מלטמא משכב ומושב ומלטמא כלי חרס בהיסט שזו טומאה שבאה לו מן הזיבות לחוד:", + "מזובו וספר אף מקצת זובו וכו'. דרשו זה מדסמך ספירה אצל זובו ללמדך שאפילו אם לא היה עליו אלא מקצת טומאת זוב וכדלקמיה גם כן טעון ספירת שבעה ימים:" + ], + [ + "(ב) להביא את שראה שתי ראיות. דבעל ראיה אחת לא יקרא אב לשום דבר וקרא אמר שיטהר מי שנקרא זוב ממקצת זובו:", + "והלא דין הוא. ואין צריך קרא לזה:", + "אם מטמא וכו'. בתמיה:", + "משכב ומושב בשתי ראיות וכו'. ר\"ל דכיון שמטמא משכב ומושב בשתי ראיות לכל חומר טומאת זב מהיכן יתמעט מספירה:", + "זבה תוכיח. דאין טומאת משכב ומושב סיבה לספירת שבעה:", + "שהיא מטמא וכו'. הרואה יום אחד או שתים בתוך י\"א יום שבין נדה לנדה דאף שהיא מטמאה משכב ומושב באותו העת כדלקמן בפ\"ח הלכה וי\"ו – אפילו הכי אינה סופרת שבעה אלא שהיא מונה יום אחד ובאותו יום תטבול:" + ], + [], + [ + "(ד) וספר לו לעצמו. היינו הגם דאיתחזק איסורא דטומאה אף על פי כן הוא נאמן על עצמו לספור הימים ולומר שלא הרגיש כלל בזיבה באלו הימים (ראב\"ד). והנה אופן הספירה מבואר לקמיה בהלכה וי\"ו דבעינן דוקא שבעת ימים רצופים ולא בסירוגין ומוסיף עוד לומר דאם אמר שבדק עצמו ביום ראשון ומצא עצמו טהור היינו שלא הרגיש כלל זיבה, וכן ביום השביעי, ובימים שבינתיים לא נתן דעתו לזה, ר\"א אומר דאף בזה הוא בחזקת טהרה הואיל ותחלתן וסופן בטהרה וטובל לערב של שביעי:", + "אלא יום ראשון ויום השביעי. וצריך למנות עוד חמשה ימיה בבדיקה דחוששין שמא ראו בינתיים ואילו הוי ידע ודאי דראה בינתיים לא היה עולה לו מה שספר כלל דסותר הימים שראה וכדלקמיה, אכן משום דמספקא לן ואינו אלא חששא בעלמא, לזה מונה ראשון ושביעי אף על גב דמני להו בסירוגין:", + "אין להם אלא יום הז' בלבד. דחוששין שמא ראה וסתר אפילו יום ראשון:" + ], + [ + "(ה) נראין דברי ר\"א. שהוא השוה מידותיו וסבר דכיון דתחלתן וסופן הוי בטהרה מחזקינן ליה לאמצעיים שהיו גם כן בטהרה:", + "מדברי ר' יהושע. דכיון דחייש ליה לטומאה באמצעיים היה לו לסתור גם טהרת יום ראשון:", + "ודברי ר\"ע מדברי שניהם. דמן הסברא נראה שיש לחוש לזה אבל בעצם הדין הלכה כדברי ר\"א דמחזקינן לאלו האמצעיים שהיו בטהרה:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר לטהרתו. דמשמע שיהיו אלו השבעת ימים כולם לטהרה אחת וזה כשלא יהיה טומאה מפסקת ביניהם:" + ], + [ + "(ז) הקיש כבוס בגדים וכו'. מדכתיב חד במים לכיבוס הבגדים ולרחיצת בשרו:", + "מה רחיצת גופו בנקיות. שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו למים:", + "אף. בגדיו כשיטבלם צריכים שיהיו נקיים ולא יהיה דבר חוצץ בינם למים:", + "הא למדנו וכו'. ר\"ל מכאן למדנו בעלמא דיש חציצה בכלים:" + ], + [ + "(ח) ורחץ בשרו וגו'. דמלת \"בשרו\" מיותר, דהוה ליה למימר \"ורחץ במים חיים\", ולזה אמרו דבא למעט דוקא בשרו של זב:" + ], + [ + "(ט) מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים. דכתיב \"וטבל אותם ואת הצפור וגו' על המים החיים והזה על המיטהר\", דנראה דמים חיים הם המטהרין אותו ואם כן אינו דין שגם טבילתו תהיה במים חיים:" + ], + [ + "(י) יכול אף כליו. כבוס בגדיו דכיון דאמר במים חד אכולהו הוי אמרינן דשניהם טעונין מים חיים:", + "תלמוד לומר בשרו. דאי למעט מצורע לחוד הול\"ל \"ורחץ הזב\", ואמר \"בשרו\" לומר בשרו טעון מים חיים ולא בגדיו:" + ], + [ + "(יא) מלטמא כ\"ח במשא. ובפרק קמא דמגילה (דף ח:) איתא בהיסט והיא היא ופי' שהזב נשא אותם או הסיט אותם דהיינו שמונחים על איזה דף ארוך והזב הכריע את קצה השני. ואיתא התם בגמרא דהרבותא הוא דאף על גב דהדר חזי לא מטמא למפרע ופירש\"י דאף על גב שטבילתו ביום ואם ראה אחר טבילה בו ביום סתר את הכל ומטמא למפרע משכב ומושב וכל שכן אדם – אפילו הכי מהניא ליה טבילה מלטמא כלי חרס אשר הסיט אותם בין טבילה לראיה. ומה דתלו דוקא הטהרה לענין היסט כלי חרס משום דקראי דלעיל מניה איירי לענין היסט כלי חרס עי\"ש ברש\"י:", + "בן עזאי אומר ומה וכו'. פי' ולקרא אנו צריכין לזה משום דמדינא הוא דמטמא למפרע כלי חרס בהיסט כמו שהוא מטמא משכב ומושב ואדם:", + "הכי גרסינן ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל בולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה הקל, עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל ליטמא באב הטומאה, מקום שעשה ולד הטומאה חמור בולד הטומאה ליטמא באב הטומאה חמור, אינו דין וכו' [גירסת הקרבן אהרן וכעין זה גירסת הגר\"א וש\"א]. ואקדים לזה הקדמה קצרה, והוא: שרץ, אף שהוא אב הטומאה, נקרא 'טומאה קלה' לגבי זב שהוא חמור ממנו שצריך ספירה ז' ימים ליטהר. ואדם שנגע בשרץ נקרא 'ולד הטומאה קלה' וכל שכן הבגדים שלבוש בהן בודאי אין נקראים רק 'ולד הטומאה קלה'. והנה אם אדם נגע בשרץ והוא לבוש בגדים אף שהבגדים נוגעין בגופו, לא עשה אותם כאילו נגעו בשרץ והם טהורין. עוד צריך שתדע דולד הטומאה של הזב והוא האדם שנוגע בו מיטמאין בגדיו גם כן כדכתיב בקרא \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\":", + "ועתה נבאר הברייתא. ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל בולד הטומאה קל בולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה,]פי' אדם שנגע בשרץ שהוא ולד הטומאה קלה ובגדיו שהוא לבוש בהן ונוגעין בו לא עשה אותם הכתוב כאילו נוגעין בשרץ שהוא אב הטומאה (והאי \"ליטמא\" פירושו כאילו נטמא), עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל ליטמא באב הטומאה, פי' שכלי חרס שהוא ולד הטומאה מקבל טומאה מן השרץ כדרך שאדם מקבל טומאה מן השרץ שהוא אב, מקום שעשה כו' פי' שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים כמו שמטמא אותן הזב עצמו, על אחת כמה וכמה שהזב יטמא כלי חרס בהיסט כדרך שמטמא אדם אף על פי שטבל:", + "והתוכן בקיצור הוא כך, אם במקום שלא החמירה התורה לעשות הבגדים שנגעו באדם שנגע באב הטומאה להיותם טמאין כהאדם אף על פי כן החמירה התורה שם לענין כלי חרס שנגעו בשרץ שנטמאו כאדם שנגע בשרץ, מקום שהחמירה התורה דהיינו בזב לעשות בגדים של הנוגעין בזב כאילו נגעו הן עצמן בזב על אחת כמה וכמה שהוא יטמא כלי חרס בהיסט אף על פי שטבל כדרך שמטמא אדם. וזהו בעצמו הקל וחומר דר' יוסי הגלילי:", + "א\"ל ר' יוסי הגלילי פרשהו. פרש לי דבריך:", + "א\"ל שנהו. אמור לי עוד הפעם ואבין מעצמי:" + ], + [], + [ + "(יג) לו לעצמו. כלומר לעצמה של ראיה זו דהיינו שההפרשה תהיה לזיבה שהוא עכשיו בה שאם הפרישו וכו':", + "חלופי תורים ובני יונה. שאם הפריש מעות לקנות תורים ולא מצאן יכול לקנות בני יונה או להיפך כנ\"ל:", + "ואין חלופיהן עשירית האיפה. כמו בסוטה והמצורע:" + ], + [ + "(יד) שהוא טובל מבעוד יום. פי' ביום השביעי ולא משחשיכה:", + "אלא אם כן היה מעורב שמש. מאתמול ואי יטבול היום צריך להמתין על ביאת שמשו דטבול יום אסור לכנוס לעזרה:" + ], + [ + "(טו) שיפרישם הכהן וכו'. ר\"ל שיברר דבריו בשעת הקרבה איזו לחטאת ואיזו לעולה והיינו אם הבעה\"ב לא בירר דבריו בשעת לקיחה:", + "שאם הפרישם הוא. היינו הבעלים בשעת לקיחה אמרו איזו לחטאת ואיזה לעולה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן (ראב\"ד והגר\"א). והוא בויקרא ה' פסוק ח' (ויקרא ה', ז'-ח') ולמדנו מזה שבשעת הבאה להכהן היו כבר אחד חטאת ואחד עולה והיינו שבשעת לקיחה הפרישו הבעלים לזה וכן מצינו לעיל בויקרא פ' י\"ח הלכה ד' שדרש שם כן מהאי קרא ומשם למדנו גם לעניננו שהפרשת בעלים הויא הפרשה ואין הכהן יכול לשנותם:" + ], + [ + "(טז) והלא מי שראה שלש ראה שתים. וכבר נתחייב בקרבן ואיך יפטר על ידי שיוסיף לראות:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ואיש פרט לקטן. דשכבת זרע שלו אינו מטמא:", + "תלמוד לומר ואיש. וי\"ו ריבויא הוא אף על פי שלא הגיע עדיין לכלל איש. ובמסכת נדה (דף לב:) מסיק דהלכתא גמירא לה דאינו מטמא עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד ואסמכינהו רבנן אקראי:" + ], + [ + "(ב) עד שתצא וכו'. וכן לענין זיבה דכתיב \"כי יהיה זב מבשרו\" - עד שיצא זובו מבשרו (גמרא):", + "והרגישו. פי' שהיו אוכלים בתרומה כי היו טהורים והרגישו שנעקר שכבת זרע או זוב מגופן:", + "אוחזים באמה. שלא יצא מגופן עד שיבלעו את התרומה:" + ], + [ + "(ג) שכבת זרע פרט למערה. הראב\"ד תמה אמאי ממעטינן העראה כיון שהוציא שכבת זרע הרי בעל קרי אפילו אינו משמש כלל טמא וכל שכן אם הערה באשה וראה קרי שהוא טמא. וכתב שנ\"ל שעיקרו למטה בענין משמשת דכתיב \"ואיש אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב\" והתם ודאי אצטריך שלא תאמר משמשת טמאה ואף על פי שלא הזריע בה, קמ\"ל שכבת זרע פרט למערה. ונעתקה לכאן ע\"י שיבוש המעתיקים, עכ\"ל. וכן הוא גם כן דעת הגר\"א שכתב בעניננו27ומדעת הרמב\"ם פ\"ה מאבות הטומאה דין יו\"ד (פ\"ה מהל' אבות הטומאה ה\"י) משמע שהוא גרס בעניננו \"פרט למערה\" אך שמיירי שלא הוציא שכבת זרע וז\"ל שם: הבועל את האשה ולא הוציא שכבת זרע - טהור אף על פי שהערה. וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש. וכתב שם הכסף משנה מקורו מברייתא זו. אכן קשה מאי שנא העראה דנקט ואולי דמפני שלא הוציא שכבת זרע קרי לה בלשון העראה ודוחק או אפשר שאינו מצוי בגמר ביאה בלא הוצאת שכבת זרע. שהוא מיותר:", + "אמה על אמה ברום שלש אמות. והא דקיימא לן דגבהו של אדם ארבע אמות – ההיא בפישוט ידים ורגלים כשהוא פושט זרועו למעלה מראשו ופושט כמו כן אצבעות רגליו למטה, אז הם ד' אמות [הראב\"ד]:", + "שיעור המקוה ארבעים סאה. שבשיעור זה ימצא אמה על אמה ברום ג' אמות:" + ], + [ + "(ד) ואם נפשך לומר. פי' שמא תאמר דמ\"וכל בגד\" מרבינן שאר מיני בגד שאינן צמר ופשתים ומ\"וכל עור\" מרבינן כל מיני עור אבל שאר כלים לא [זית רענן]:", + "האמור בשרץ ובמת עשה כו'. דבמת כתיב \"וכל מעשה עזים וכל כלי עץ\" ובשרץ כתיב \"כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו'\":" + ], + [ + "(ה) אף על מקצתו. גם כן טמא כולו דהיל\"ל \"בו\", ד'בו' משמע על כולו, אבל \"עליו\" כאשר יהיה על מקצתו הוא עליו כמו כאשר יהיה בכולו:", + "מה שכבת זרע האמור למטה כברייתה. היינו מה דכתיב \"ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע\" כברייתה, שלא נשתנית מכמות שהיתה ולא נסרחה שכן משמע \"אשר ישכב שכבת זרע\" שהוא שכבת זרע בשעת השכיבה שלא היה בו עדיין שינוי, אף שכבת זרע דמטמא הבגדים כברייתו:", + "פרט לשכבת זרע שנסרחה. בשבת פרק רבי עקיבא מוקי לה בשפרשה מן האשה כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מן הזכר דמסרחה מפני שמחממת בגופה אבל פירשה מן האיש מטמאה תמיד כל זמן שהיא לחה:", + "מכאן אמרו וכו'. ממאי דאמרינן שכבת זרע שנסרח אינו מטמא אמרו וכו':", + "הפולטת שכבת זרע וכו'. הנה השכבת זרע אם תפלטנו ולא תשתנה הנה היא כמו רואה שכבת זרע וטמאה ופליגי הני תנאי בכמה מן הזמן תצא ממנה השכבת זרע ותהיה טהורה לפי שבזה הזמן נפסד מגדר הזרע שאינו ראוי שוב להזריע. ודע שעונה הוא עת מהזמן, או יום שלם או לילה שלמה:", + "ביום השלישי טהורה. כגון ששמשה ביום החמישי ופלטה בשבת, ל\"ש אם שמשה בתחלת ליל ה' דאישתהי ד' עונות שלמות – ליל ה' ויום ה', ליל וי\"ו ויום וי\"ו, לא שנא אם שמשה יום ה' קודם שחשכה דלא אשתהי בגופה אלא מקצת יום ה' וליל ששי וששי, דליכא אלא ב' עונות שלמות, אם פלטתו ביום שבת טהורה דבתר ימים אזילנן ולא בתר עונות ומקצת היום ככולו והרי אית לה מקצת יום ה' ויום וי\"ו כולו ומקצת יום שבת והו\"ל שבת יום ג' וטהורה:", + "ר' ישמעאל אומר פעמים שהם ד' עונות וכו'. בא לחלוק ולומר דפולטת בג' לשימוש טמאה אבל פולטת בד' טהורה ולזה אמר פעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שימשה יום ד' עם חשיכה, פליטתה טמאה, עד תחלת ליל שבת דהוו להו ד' עונות שלימות – ליל ה' ויום ה', ליל וי\"ו ויום וי\"ו, והם ד' ימים – יום ד' ויום ה' ויום וי\"ו ויום שבת הרביעי, דמקצת היום ככולו. ופעמים שהם ה' עונות כגון אם שימשה תחלת יום ד'. ופעמים שהם וי\"ו עונות כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' בין השמשות:", + "רבי עקיבא אומר לעולם ה'. רבי עקיבא פליג אתרוויהו וסבירא ליה דלא אזלינן בתר ימים אלא בתר עונות:" + ], + [ + "(ו) ואם יצאת מקצת עונה ראשונה. כגון שלא פירש מתחילת היום נותנין לו מקצת עונה ששית להשלים החמש עונות שיהיו שלימות דכל הפולטת בתוך ה' עונות טמאות ועיין בשבת דף פ\"ו טעמייהו דכולהו תנאי:" + ], + [ + "(ז) או יכול שאני מוציא וכו'. דגם זו קטנה היא ואינה בכלל אשה, תלמוד לומר ואשה, באת לרבות דאף זו בת ביאה היא ומקבל טומאה על ידי השכיבה. ובפרק בנות כותים מסיק דהלכה למשה מסיני היא ואסמכוה רבנן אקראי:" + ], + [ + "(ח) פרט לקטן. פחות מבן תשע דאין ביאתו ביאה לטמא אותה:", + "אותה פרט לכלה דברי ר\"י. מפרש ביבמות (דף לז.) קסבר לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ובעינן שכבת זרע הראוי להזריע, לפיכך היא פטורה מטבילה על טומאת ביאה ראשונה:", + "וכי מאי ראיה לכלה. כמו מה ענינו לכלה:", + "אלא אותה פרט לדבר אחר. היינו לשלא כדרכה ד\"שכב אותה\" משמע השכיבה המיוחדת לה דהיינו כדרכה:", + "פרט למערה. דעל ידי העראה בודאי אינו מזריע ולא נטמאה ור' יהודא סבירא ליה דשלא כדרכה והעראה מ\"שכבת זרע\" נפקא ו\"אותה\" פרט לכלה:" + ], + [ + "(ט) הקיש רחיצתה לרחיצתו. מדכתיב \"ורחצו\" דזכרן יחד ולרחיצה דידיה לא אצטריך דהא אמר למעלה \"ואיש כי תצא ממנו וכו'\" ולזה לא אתא אלא להקשה:", + "מה רחיצתו בנקיות. היינו בלא חציצה כדדרשינן מ\"את כל בשרו\" שלא יהיה דבר חוצץ בין מים לבשרו:", + "מה רחיצתו בארבעים סאה. כדדרשינן לעיל בהלכה ג':", + "הכי גרסינן ומה רחיצתו פרט לבית הסתרים. כדילפינן לעיל פ\"ד הלכה ה' אף רחיצתה פרט לבית הסתרים דא\"צ שיבואו בהן המים:" + ], + [ + "(י) מה תלמוד לומר ורחצו וכו'. פי' מה בא ללמדנו בטבילה זו דמשום טבילה דידיה לא אצטריך קרא וכמו שכתבנו למעלה, ואם ללמד עליה שהיא צריכה טבילה, טבילה זו למה?", + "אם לענין הנוגע. פי' אי טבילה זו משום דנגע הוא בא ללמדנו דאם נגע בשרה מבחוץ בהשכבת זרע שלו כאשר יצתה ממנו טעונה טבילה, הרי כבר אמור למטן בפרשת אמור \"או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע\" ודרשינן שם ד\"או איש\" מרבה הנוגע בשכבת זרע:", + "הכי גרסינן אלא מפני שהוא בית הסתרים. פי' אלא מה בא זה ללמדנו דאשה זו טעונה טבילה הוא אף על פי שלא נגע בשרה מבחוץ והוצרך להשמעינו זה מפני שהיא טומאת בית הסתרים ובכל מקום טומאת בית הסתרים אינה מיטמאה וכאן מיטמאה מפני שגזירת מלך היא דבהא מיטמאה:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אין לי אלא אשה גמורה. גדולה דכך משמע \"אשה\":", + "בת יום אחד מנין. דאם ראתה דם הויא טמאה:", + "תלמוד לומר ואשה. דוי\"ו מרבה הכל:", + "מכאן אמרו. מה שאמר \"מכאן\" אינו אלא לבת יום אחד לנדה, דבת י' ימים לזיבה מקרא ד\"ואשה כי תזוב זוב דמה\" דריש לה דמשתעי בזיבה והכא בנדה משתעי:", + "בת י' ימים לזיבה. דבתר דחזיא ז' ימים דנדה אי חזיא דם בתר הכי ג' ימים הויא זבה דאין זיבה אלא לאחר נדות כדמפרש לקמן:" + ], + [ + "(ב) מן הדיבור ואילך. דאי לאו כן \"אשר היא זבה\" היה לו לכתוב:", + "אפילו זבה מכל מקום. דאפילו יהיה הדם זב מפיה או מחוטמה יהא טמא:", + "תלמוד לומר. בויקרא כ' \"והיא גלתה את מקור דמיה\", ד\"את דמיה\" היל\"ל, ואמר \"מקור\" להורות דאין הדם מטמא אלא הבא מן המקור:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר דם. דסתם דם הוא אדום וכן הוא אומר במואב (מ\"ב ג, כב) \"ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם\":", + "כשהוא אומר. בפרשה תזריע \"וטהרה ממקור דמיה\" ללמד שדמים הרבה טמאין בה דכל הני דקחשיב הם בכלל אדומים ושחור דקחשיב הוא גם כן אדום אלא שלקה דלא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר [גמרא]:", + "האדים וכו'. ביארנוה למעלה בריש פרשה תזריע בפ\"ב הלכה ו' עיי\"ש:" + ], + [ + "(ד) בבשרה וכו' בפנים כבחוץ. פי' מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידוהו כותלי בית הרחם מיד היא טמאה ד\"בבשרה\" משמע בהיותו תוך בשרה:", + "והלא דין הוא. שלא תטמא בפנים ולהכי אצטריך קרא:", + "אין מטאמ בפנים כבחוץ. כדדרשינן לעיל \"מבשרו - עד שתצא טומאתו לחוץ\":", + "תלמוד לומר זובה. \"דם יהיה זוב בבשרה\" דמשמע דזובה מטמא בבשרה ואף על גב דהאי קרא גבי נדה כתיב מדאפקיה בלשון זביה ילפינן לזיבה:", + "פולטת שכבת זרע מנין. שאף היא מטמאה אף בעודם בפנים כבחוץ. תלמוד לומר \"יהיה\" דמלה יתירא היא דהול\"ל \"דם זובה בבשרה\" וכתב \"יהיה\" דמשמע כל מה דיהיה זב מאותו מקום מטמאה בבשרה דהיינו בפנים לרבות פולטת שכבת זרע דכיון דהיא מטמאה בפליטתו משפלטה לבית החצון טמאה:", + "דיה כבועלה. דיה לפולטת שכבת זרע שתהיה כבועלה דבעל קרי אינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ וכנ\"ל בפרק וי\"ו הלכה ב':" + ], + [ + "(ה) לא בזיבתה כל שבעה. שכל שבעת ימים אלו כל דם שרואה הם דם נדות ולא יחשב לה לדם זיבות כל מה שתראה באלו הימים מהדם:", + "יכול עד שתהא רואה דם כל שבעה תלמוד לומר תהיה. פי' דהתורה לא אמרה רק שטומאתה ימשך עליה עד שבעה ימים אבל לא שתמשך ראיתה שבעת ימים:" + ], + [ + "(ו) אין לי אלא ימים. פי' אף דהחמירה התורה אף על פי שאינה רואה אפשר דבאופן זה לא החמירה עליה להיות עליה טומאת נדתה רק בימים ולא בלילות וטובלת מטומאתה וטהורה לבעלה ואפשר עוד דהכי קאמר אין לי אלא ימים דבזה גילה הכתוב אף על פי שאינה רואה בו לילות מנין דסגי אף על פי שאינה רואה כלל לא בימים ולא בלילות. תלמוד לומר תהיה לרבות את הלילות היינו דאף שלא ראתה כלל חוץ מפעם ראשונה הצריכה הכתוב לישב שבעת ימים בנדתה:" + ], + [ + "(ז) יכול בין סמוכים וכו'. פי' ס\"ד אלו ז' לנקיים לאחר שפסקה מלראות ויהיו בין סמוכין כולם נקיים זה אחר זה בין מפוזרין שראתה בינתיים ויעלו ראשונים ואחרונים לשבעה נקיים (שהרי כך מצינו לומר גבי נקיים דזבה אלא שכתב שם \"ואחר תטהר\" (נדה לג, ב) אחר אחר לכולם שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם):", + "תלמוד לומר תהיה תהא הווייתן אחת. פי' כל השבעה ימים הן במדרגה אחת בין ראתה כל שבעה ובין לא ראתה אלא ראיה ראשונה ובין שראתה בהפסק א\"צ אלא שבעת ימים ואח\"כ טובלת וטהורה דלא בעינן נקיים (מפירוש הר\"ש משנ\"ץ בפ' תזריע):" + ], + [ + "(ח) מבעוד עוד. של יום השביעי כמו שאר חייבי טבילתן שטבילתן ביום:" + ], + [ + "(ט) הן אם מטמאה משכב וכו'. כדכתיב \"וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו\":", + "לא תטמא בגדים במגע. פי' אדם הנוגע בה בעצמה ק\"ו שיטמא בגדים:", + "יכול יהיה נוגע מטמא אדם וכלי חרס. פי' להכי כתב רחמנא \"יטמא עד הערב\" להורות דהא לבדו יטמא אבל אדם וכלי חרס הנוגעין בו אין מיטמאין כלל:", + "ודין הוא. חזר התנא להקשות באמצע דבריו דהלא גם לזה אין צריך קרא:", + "מה הנוגע בזב אינו מטמא אדם וכלי חרס. כדלעיל סוף פרשה ב' הלכה י\"א:" + ], + [ + "(י) לא אם אמרת בזב וכו'. פי' לא תוכל ללמוד זה מדינא דזב לנדה דבזב דין הוא להקל בזה אחרי שיש לו עוד קולא והוא שאינו מטמא אדם לטמא אדם ממקום אחר דהיינו הנבעלת לזב אין בכחה לטמא עוד אדם וכלי חרס מה שאין כן בנדה שמטמא את בועלה ונותנת לו טומאה שגם הוא יטמא אדם וכלי חרס דכתיב \"ותהי נדתה עליו\":", + "יהא הנוגע בה וכו'. פי' האדם הנוגע בה יהיה גם כן בכחו לטמא עוד אדם וכלי חרס:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל הנוגע בה וכו'. וכן איתא בילקוט:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר. למטה:", + "כל הנוגע במשכבה. שלא אמר \"במשכב\" אלא \"במשכבה\", משמע משכב המיוחד לה לשכיבה וכל הנוגע כלומר וכן במושב כתיב כלי דמשמע כלי המיוחד לישיבה:" + ], + [], + [ + "(יג) שהרבה מיטמאין ואינן מטמין. פי' מיטמאין ואינן מטמאין אחרים כגון אוכל פחות מכביצה או שני בחולין שמקבלין טומאה ואינן מטמאין את אחרים:" + ], + [ + "(יד) ואם וכו'. האי קרא משתעי בטהור הנישא על משכב הנדה או על מושבה דמלת \"הוא\" אדלעיל מניה קאי והוא לטהור דביה איירי דכתיב \"וכל הנוגע במשכבה וגו'\" ועליו אמר \"ואם על המשכב\" היינו דאם זה הטהור לא נגע במשכב ולא במושב אלא נישא על המשכב ועל המושב שגם הוא יהיה לו דין האמור מקודם שיכבס בגדיו ולזה אמר כאן שאינו טמא עד שינשא רובו עליו שכן אמר הכתוב \"אם על המשכב הוא\", ו'הוא' אינו נקרא אלא כשנישא כולו או רובו עליו, אז הוא מקבל טומאה מן התחתון. וכן אם הוא להוריד הטומאה ממנו על התחתון בין אם העליון הוא זב או נדה דאיירינן בה בכל זה בעינן שינשא רובו עליו. וכ\"ז לענין עליון אבל לענין תחתון דהיינו משכב ומושב של הזב והנדה, אפילו אם נישא הטהור על מקצתו גם כן נטמא מדכתיב \"או על הכלי\" מרבינן אפילו על מקצתו:", + "ודע עוד דכל זה לענין טומאת משכב ומושב ע\"י הזב בעינן שינשא רובו של זב עליו ואי לאו הכי לא נטמאו אבל אם מקצתו של זב נישא על האדם אפילו באצבע קטנה – נטמא האדם. והוא הדין אם הזב למטה והאדם נישא עליו אפילו באצבע קטנה נטמא. ועתה נבוא לבאר הברייתא:", + "או על מקצתו. פי' אפילו על מקצתו:", + "רוב טמא. והוא הזב או הנדה על האדם הטהור או על המשכב הטהור ואפילו רק על מקצתן וזה הוא לענין להוריד טומאה והוא הדין שמהני זה לענין לקבל טומאה כגון שרוב טהור על הזב או על המשכב הטמא ואפילו על מקצתן:", + "אחד זב ואחד משכב. ר\"ל בענין זה שהיה רוב אין חילוק בין זב למשכב:", + "מקצת טמא. והוא הזב או הנדה על אדם טהור או על מקצתו או מקצת טהור והוא האדם על הזב או על מקצתו:", + "בזב טמא. ר\"ל אם הוא בזב עם האדם וכנ\"ל דבזה בין טמא על הטהור או להיפך לא בעינן שינשא רובו עליו:", + "ובמשכב טהור. ר\"ל אם היה מקצת הזב על המשכב הטהור לא נטמא המשכב וכן אם היה מקצת האדם הטהור על המשכב הטמא לא נטמא האדם. כללא דמלתא, זב לגבי אדם טהור, בין מסיט בין ניסט, לא בעינן רוב. אבל לגבי משכב בעינן רוב. עוד כלל – אין צריכין רוב אלא בעליון ולא בתחתון:", + "ר' שמעון אומר אף מקצת טמא וכו'. ר\"ל כמו ברישא זב ומשכב שוה, כן בסיפא זב ומשכב שוין דגם בעינן שינשא רובו עליו אכן באמת בזבים פרק ה' במשנה שם איתא דר' שמעון סבר מקצת טמא על הטהור טמא, מקצת טהור על הטמא טהור, וכתב הראב\"ד דכן נכון להיות וגירסא זו שלפנינו משבשתא היא:" + ], + [ + "(טו) הכי גרסינן על הכלי זה המרכב שנאמר בנגעו בו. פי' שנאמר בנגעו יטמא עד הערב, משמע שאין טעון כבוס בגדים ואם כן ע\"כ איירי במרכב דהנוגע במשכב טעון כיבוס בגדים (כדכתב לעיל מזה) כמו בנושא ורק במרכב חלק הכתוב בין נוגע לנושא:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) הכי גרסינן שכב ישכב לרבות שתי שכיבות. כדרכה ושלא כדרכה שבאיזה אופן שבא עליה תהי נדתה עליו:", + "אם שכב ישכב לרבות העראה. היינו דאם בא לרבות דאף שלא גמר ביאתו נטמא בטומאת הנדה:", + "תלמוד לומר ואם. היינו דוי\"ו אתי לרבות ומרבינן בן ט' דכיון שהוא ראוי אז לשכיבה דביאתו ביאה קרינא ביה \"ואם שכב ישכב\":" + ], + [ + "(ב) אותה פרט למצורעת. דלא מטמאה את בועלה דליהוי כמותה כנדה דלזה אמר \"אותה\" ולא אמר \"ואם שכב ישכבנה\":", + "והלא דין הוא. דתטמא ולזה הוצרך קרא למעטה:", + "מצורעת שמטמאה בביאה. בבואה אל הבית שכל שבבית טמא ואפילו אדם:" + ], + [ + "(ג) יכול יעלה לרגלה. פי' אם שכב אותה ביום ג' לנדתה יכול ישלים עוד ד' ימים כמותה ויטבול ויטהר:", + "תלמוד לומר וטמא ז' ימים. ואפילו בא עליה בשביעי שלה:", + "מה היא מטמאה אדם. לטמא בגדים שעליו דאתי בקל וחומר ממשכבה, אף הוא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו:", + "וכלי חרס. דשאר כלים פשיטא דכיון שהוא מטמא בגדים כולל בזה כל הכלים כדאיתא לעיל בתורת כהנים על מה שכתוב בתורה \"יכבס בגדיו\", אלא הרבותא הוא על כלי חרס דאף על גב דאין כלי חרס בעלמא מקבל טומאה אלא מאוירו, על ידי היסט זב וזבה מיהא מיטמא, ונדה שוה לזה וילפינן לבועל נדה בהיקשא מנדה לענין זה (רש\"י בנדה לג.):", + "שאין תלמוד לומר. וכל המשכב וכו', שהרי כבר נאמר \"ותהי נדתה עליו\" ובדידה כתיב \"וכל הנוגע במשכב יכבס בגדיו\":", + "מטומאה חמורה. שלא יהא משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו:", + "אלא אוכלין ומשקין. ואפילו אדם אינו יכול לטמא דמשכבו הוא רק ראשון לטומאה לבד ד'יטמא' טומאה קלה משמע (גמרא שם). ומה דכתיב \"ותהי נדתה עליו\" אינו אלא לומר שיהא גופו כמו גופה לטמא אדם לטמא בגדים אבל לא לענין המשכב:" + ], + [ + "(ד) משכבו כמגעו. פי' כנוגע בבועל נדה, מה נוגע בו דינו כראשון לטומאה (לאחר שפירש ממטמאיו) דאינו יכול לטמא רק לאחד ואותו האחד הוא שני ופוסל בתרומה, אף משכבו כן - מטמא אחד ופוסל אחד:" + ], + [ + "(ה) נמצאת וכו'. מזה שאמר שמשכבו אין לו טומאה רק מטעם שנגע בבועל נדה ולזה אינו מטמא אלא אחד ופוסל אחד אתה למד דין זה:", + "ככר של תרומה כרוך במפה ונתון בין כר לחבירו. במטה שבועל נדה שוכב עליה, אם המפה בככר הוא נתון כנגדו של בועל נדה באופן שהוא שוכב עליה הרי המפה טמאה משום משכב ומטמא הככר דמשכבו מטמא אוכלין ומשקין כנ\"ל, ואף על פי שהכר מפסיק בינו למפה לית לן בה שזהו העיקר בטומאת משכב שטומאה יורדת לתחתון כעליון. אבל אם המפה שכרוך בה הככר היא שלא כנגדו הככר והמפה טהורין שהרי עכשיו אין המפה משכב לו ואם תבא להם שום טומאה הוא מן הכר שהוא משכבו של בועל נדה וזה אי אפשר שהרי המפה אינה מיטמאה מהכר שאין משכב בועל נדה מטמא בגדיו והככר לא יטמא מפני שאין המשכב נוגע בו שהמפה מפסקת בינו לכר ומצלת אותו:", + "שאין מגעו. כלומר שאין מגעו של משכב:", + "מטמא בגדים. שיתטמא המפה על ידי זה:" + ], + [ + "(ו) שיספור שבעה לביאה אחרונה. שאם בא עליה היום והדר בא למחרתו וכן אחר כך לא יספור הז' ימים אלא לביאה אחרונה. דמתחלה אמר \"שכב ישכב\" דמשמע שכיבות רבות ואח\"כ אמר \"וטמא שבעת ימים\" ומשמע דלאחר כל השכיבות יטמא ז' ימים:", + "והלא דין הוא. ולמה צריך קרא:" + ], + [ + "(ז) אלא לראיה ראשונה. שאפילו ראתה אחר כך כל שבעה טובלת בשביעי לערב:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן או כלך:" + ], + [], + [], + [ + "(יא) תלמוד לומר משכב. פי' דהול\"ל \"וכל אשר ישכב עליו\", מאי \"המשכב\"? שמע מינה המיוחד לישיבה דאי לאו הכי טהור לגמרי:", + "אלא משכב. והוא הדין למושב דדינם שוה:", + "מרכב מנין. ולא יוכל ללמוד ממשכב שהוא חלוק מהם בדינו שחלוק מגעו ממשאו, מנין שמטמא אותו בועל נידה לטומאה קלה:", + "תלמוד לומר וכל. דוי\"ו ד\"וכל\" מרבה אף המרכב:", + "אין לי אלא בזמן וכו'. כלומר כיון דהקלנו במשכבו של בועל נדה שאינו מטמא אלא טומאה קלה, נקל בו גם כן שלא יטמא אלא מה שנוגע בו שכן משמע מאומר אשר ישכב עליו שהוא עליו ממש:", + "תלמוד לומר וכל המשכב. אשר ישכב. דמשמע כל המשכבות שיהיה הוא עליהם הכל טמאים אפילו עשר וכו' ומרכב הנ\"ל לא ממלת \"כל\" מרבינן ליה אלא מהוי\"ו שמרבה דבר אחר על המשכב:", + "עד שינשא רובו עליו. דאי לאו הכי אפילו טומאה קלה לא יטמא. ואין להקשות למה לי קרא ומי עדיף מזב ונדה עצמה דגם שם בעינן עד שינשא רובו על המשכב. יש לומר דגם שם הוה אמינא דאימעטו רק מטומאה חמורה וכמו שתירץ הברייתא מקודם בהלכה יו\"ד:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ואשה בין גיורת וכו'. עיקר הרבותא משום שפחה שאינה משוחררת:", + "מחמת עצמה. מדכתיב \"דמה\" בה\"א, משמע שהדם הוא מחמת עצמה והיינו מטבעה ולא דם היוצא מחמת ולד, והיינו דאי מקשה לילד בימי זיבה דהוא באחד עשר יום שבין נדה לנדה, ורואה דם כמה ימים, לא נעשית זבה על ידי זה משום דקושי הסמוך ללידה, כל דם שהיא רואה – מחמת ולד היא, ולא מחמת זיבה. ודוקא אם לא שפתה מצערה קודם לידה. הא אם שפתה לילה ויום קודם לידה, שלא היה לה צער – איגלאי למפרע שהדם לא היה מחמת לידה ונקראת יולדת בזוב:", + "ולא דמה מחמת אונס. כמו שטיהר בזב הזיבה הבאה מחמת אונס אבל אין כונת הכתוב למעט דם הבא מחמת ולד:", + "כשהוא אומר זוב. דהוא יתר, דהו\"ל לומר \"כי יזוב דמה\", מאי \"זוב דמה\"? לרבות כל מה שתזוב ואפילו מחמת אונס:", + "ולא דמה מחמת ולד. ומתבאר שם בגמרא דדוקא מקשה בתוך האחר עשר יום, הא אי מקשה בימי נדה דהיינו בשבעה ימים הראשונים, לא מיעטו הכתוב ואפילו על ידי יום אחד נעשית נדה על ידי זה:" + ], + [ + "(ב) כמה יהיה וכו'. פי' כמה הוא הזמן קודם הלידה שאם תראה בהם בקושי תהא תולה בולד ויהיו הדמים שתראה טהורים מן הזיבה:", + "דיה חדשה. דיה אם נטהר את דם הקושי מזיבות חדשה דהיינו חודש ט' אבל אם קשתה ג' ימים בתוך י\"א ימי זיבה בחודש השמיני, אפילו מקשה והולכת כל החודש ט', הרי זו יולדת בזוב מחמת ג' ימים של חודש ח':" + ], + [ + "(ג) ויש מקשה עשרים וחמשה יום. היינו מן הקושי ומן השופי יהיהי בס\"ה כ\"ה יום:", + "שנים בלא עת. דהיינו בי\"א שבין נדה לנדה דהכי קרינהו רחמנא בלא עת נדתה וכגון שראתה יום עשירי ויום י\"א ועדיין לא נעשית זבה בהם דאין זבה אלא בג' ימים ואם ראתה שתים בסופן כשתראה למחר הוי פתח של נדותה ואינו מצטרף לו לזיבה אלא תחלת נדה הויא ואחר כך שבעה שהיא נדה ושנים לאחר הנדה הרי י\"א וכל זה היה בלא קישוי ואח\"כ י\"ד יום של קישוי לדעת ר' יוסי ור\"ש הרי בסך הכל כ\"ה:", + "הכי גרסינן וי\"ד יום שהולד מטהר. ר\"ל הבאין על ידי קישוי הולד וכן איתא בגמרא:", + "אבל א\"א שתקשה כו'. לפי כאשר בצרת לה הי\"ד יום נשאר י\"ב יום וכאשר תחשוב השני מים שקודם ימי נדה וימי נדה נשארו לאחר זה שלשה ימים והויא זבה:", + "מקום שאין ולד ולא ילדה בזב. הא מלתא מקשה ע\"ז בגמרא (דף לח.) מקום שאין ולד בתמיה אפילו בתלתא לאחר הנדה נמי הויא זב ותו מאי יולדת בזוב איכא הכא והרי לא ילדה כלום. ומשני הכי קאמר א\"א שתתקשה כ\"ו יום אפילו במקום שיש ולד ומקום שאין ולד אלא נפל אפילו בבציר מהכי נמי הוי יולדת בזוב דאין קישוי לנפלים והיינו דאין הנפל מטהר קישויו:" + ], + [ + "(ד) ויש רואה וכו'. היינו דראתה בלא קישוי מאה ימים רצופין ואפילו הכי לא נעשית זבה, דאי הלידה היתה בקישוי אפילו לדעת ר' יוסי ור' שמעון היינו יכולין לחשוב עוד י\"ד יום והויא קי\"ד:", + "ושמונים של נקבה. דאפילו ראתה כל השמונים לא נעשית זבה:" + ], + [ + "(ה) ימים שנים. פי' דאי הוי כתיב \"ימים\" לבד ולא כתיב \"רבים\" הוי משמע שנים, והשתא דכתיב \"ימים רבים\" לרבות עוד אחד והוא שלשה, וכדלקמיה בהלכה ט':", + "יכול לימים הרבה. היינו יותר משנים ומה דכתיב \"רבים\" היינו עוד יותר:", + "תפסת מרובה לא תפסת וכו'. פי' אם אתה תופס את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה הוא, ואם באת לתפוס את המרובה יאמרו לך הבא ראיה וטול:" + ], + [ + "(ו) רבי יהודא ב\"ב אומר שתי מדות וכו'. הא לתת טעם ממנהג העולם מה מצינו בנוהג שבעולם שתופשין את המדה כלה ומניחין את שאינה כלה, אף כאן תופסין את החשבון המועט שיש לו סוף:" + ], + [ + "(ז) וכי למה בא הכתוב לפתוח וכו'. ר\"נ בא לתת טעם מדרך המקראות שלא באו לסתום אלא לפרש:" + ], + [ + "(ח) רבי מונא אומר וכו'. סברתו דאין אנו צריכין לכל אלו הדמיונים דמגופה דקרא משמע דאחר דאמר רבים אחר אומרו ימים בודאי כי לא יובן מן ימים אלא שנים:", + "והלא כבר נאמר רבים. פי' הלא לזה ביאר הכתוב ואמר \"רבים\" מכלל דבתיבת \"ימים\" לא משמע ריבוי:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) יכול הרואה שלשה בתחלה. היינו בתחלת נדה ראתה ג' ימים רצופים תהא זבה לספירת ז' נקיים ולקרבן דכתיב (ויקרא, טו) ימים רבים וקמצריך לה ספירה וקרבן:", + "ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה דם. האמור בפרשה ראשונה שלא הצריכה ספירת נקיים וקרבן:", + "תלמוד לומר בפרשה שנייה על נדתה. משמע מזה דמיירי קרא בזובה דם בזמן הנוסף על נדתה:", + "אחר נדתה היא מטמאה. על ידי ראית ג' ימים להיותה זבה עי\"ז ולא בתחלה:" + ], + [ + "(ב) סמוך לנדתה. שראתה יום ראשון אחר ז' ימים נדתה וראתה שמיני ותשיעי ועשירי:", + "או כי תזוב. לרבות ראתה ט' ויו\"ד וי\"א:", + "מנין שנים שלשה כו'. שכולן יש להן דין אחד שיהו ראויין לזיבה:", + "אמרת מה מצינו ברביעי. לימים שאחר הנדה:", + "שהוא ראוי. לספירת נקיים אם ראתה אב\"ג ופסקה:", + "ראוי לזיבה. להצטרף עם ב\"ג אם לא ראתה ביום א' דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא ד\"או כי תזוב\" דהיינו בג\"ד. אף אני מרבה כל אלו עד יו\"ד ויו\"ד בכלל שהן ראויין לספירה אם ראתה ג' ראשונים דמשכי ז' נקיים עד יו\"ד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהן שתראה ג' רצופין:" + ], + [ + "(ג) מנין לרבות י\"א. שיצטרף עם הראשונים לזיבה לג' רצופין ואף על גב שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת ג' ראשונים:", + "תלמוד לומר בלא עת נדתה. ואפילו מופלג לימים הרבה:", + "או יכול. כיון דכתיב \"בלא עת נדתה\":", + "שאני מרבה אף י\"ב. שאם ראתה יו\"ד י\"א י\"ב תהא זבה גמורה ולא תהא תחלת נדה בראיה י\"ב אלא מצטרף לזיבה:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. יש דלא גרסי לה, וגם בגמרא ליתא. ועל פי הדחק נוכל ליישבו דהכתוב \"בלא עת נדתה\" משמע אפילו מופלג הרבה והכתוב \"על נדתה\" משמע סמוך לנדתה, וע\"כ צריך למעט איזה מהם מאי עדיפא זה מזה:", + "מרבה אני את אחד עשר. שהוא ראוי לספירת זיבה או כי תזוב דזיבה רביעית מתרבי מן \"או כי תזוב\" ולאותה זיבה משכי ימי ספירה עד י\"א:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא הרואה שלשה וכו'. ברייתא זו מיירי לענין טומאה שתהיה עכ\"פ טמאה אפילו בפחות מג' ימים אף דלענין קרבן אינה חייבת:", + "תלמוד לומר ימי. דהו\"ל לכתוב \"כל זוב טומאתה\" וכתיב \"כל ימי\" ומיעוט ימים שנים:", + "תלמוד לומר כל זוב וכו'. היינו דממלת \"כל\" מרבינן לה דהוה ליה לכתוב \"ימי זוב טומאתה\" וכתב \"כל\" לרבות ובגמרא (דף עג.) הגירסא \"תלמוד לומר כל ימי\", והוא הנכון:" + ], + [ + "(ה) שהיא משמרת להם יום אחד. של טהרה מלבד היום שראתה בו כגון אם ראתה יום אחד תשמור יום ב':", + "תלמוד לומר טמא יהיה. הנה זה הפסוק נזכר אצל מושב נדה ולא נזכר שם כלל ימים ובגמרא הגירסא \"תלמוד לומר יהיה לה\" ופירש\"י הוסיף לה הויה של שימור והכונה שאחר שלמד ראיה אחת וב' ראיות לטומאה מ\"כל ימי\" אמר שיהיה לה עוד יום אחד לספירה:", + "הזב שאינו סופר אחד לאחד. דזב בעל ראיה אחת דינו כבעל קרי וטובל בו ביום ומ\"מ לשני ראיות סופר שבעה ימים:", + "זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שבעה לשנים. כן הוא הגירסא בגמרא וכתב הקרבן אהרן דהיא הגירסא האמיתית:", + "תלמוד לומר יהיה לה. היינו מדלא כתציב \"יהיו לה\" אלא \"יהיה לה\" לשון יחיד להורות דבכל גווני אין להוסיף אלא הויה אחת:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר ימי זובה כמשכב נדתה. דמשמע שימי זובה שהם שתים גם בהם משכבה כמשכב נדתה:" + ], + [], + [ + "(ח) תהיה וכו'. אף שזה הפסוק מוזכר מקודם איידי דדרש מתחלה לרבות יום אחד לטומאת זיבה מסיים לנו דבמשכב ומושב גם כן דינא הכי ואחר כך חוזר לענינו הראשון ואמר ש\"תהיה טמאה\" דהוא יתר, דדי במה דכתיב \"ימי זוב טומאתה כימי נדתה\", לרבות שהזבה מטמא' את בועלה וזהו שאמר הכתוב כימי נדתה תהיה טמאה ובנדה הלא כתיב בהדיא:", + "היא מטמאה. ד\"היא\" יתירא דהו\"ל לכתוב \"כימי נדתה תהיה טמאה\", ואתי להורות דדוקא היא מטמאה את בועלה כשהיא זבה אבל אין הזב מטמא את מי שהוא בועל:" + ], + [ + "(ט) הלא דין הוא. שיטמא את מי שהוא בועל ולזה איצטריך קרא:", + "אלא בשלש ראיות לשלשה ימים. דזבה תלה הכתוב טומאתה בימים:", + "אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. ר\"ל דהו\"ל לחכמים לומר אין הזב מטמא את בועלו דהיינו הזכר הבועל דומיא דאמרינן הזבה את מי שהוא בועלה אלא שדברו בלשון נקיה ואמרו \"את שהוא בועל\":" + ], + [ + "(י) כטומאת נדתה ולא כימי נדתה. היינו מה דכתיב \"וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטומאת נדתה\", והל\"ל \"כמושב נדתה יהיה\", ולזה אמרו שהכונה דדוקא לענין טומאה השוה הכתוב למשכב ומושב לנדה עצמה שמטמא טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים אבל לא ישוה לה במנין הימים של טומאה להיות טמא ז' ימים כנדה:", + "והלא דין הוא. להיפך ולזה איצטריך קרא:", + "ומה במקום שלא עשה טומאת המיטמא כמטמא. היינו בועל נדה שלא עשה טומאת המיטמא ממנה כטומאתה הטמא אותו. שטומאתה חמור, שמשכבה ומושבה מטמא אדם לטמא בגדים מה שאין כן הבועל, משכבו ומושבו אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ואף על פי כן עשה ימי המיטמא כמטמא ור\"ל לענין זמן השוה אותו לנדה עצמה שטמא ז' ימים כדכתיב בקרא:", + "כאן שעשה טומאת המיטמא כמטמא. פי' שמשכבה ומושבה של זבה יש עליה כל חומר טומאה חמורה כזבה עצמה, אינו דין שנעשה ימי המיטמא גם כן כמטמא, והיינו שימשך ז' ימים. להכי כתיב למעוטי:", + "כל הנוגע בהם יטמא על ידי חיבוריהם. פי' דאי ללמד שהמשכב ומושב מטמא ואדם לטמא בגדים – הרי כבר למדנו אותו מאומרו \"כטומאת נדתה\". אלא להורות דאף מי שנוגע בחיבוריהם טמא כגון הנוגע בשער וצפורן של זבה המחוברין בהם או בחבורי המשכב והמושב כגון החבל היוצה מהמטה מחמשה ועד עשרה כדאמרינן לגבי זב (ראב\"ד):" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) ואם טהרה מזובה כשתפסוק מזובה. פי' האי \"ואם טהרה\" אינו ר\"ל שתטבול מקודם אלא האי \"ואם טהרה\" ר\"ל לשון נקיות והפסקת טומאה ותיכף שתפסוק תספור לאלתר:", + "הכי גרסינן ולא מזובה ומנגעה. ועיין לעיל בריש פ\"ה לגבי זב בביאורנו והוא הדין לגבי זבה:", + "ולא מלידתה וזיבתה. היינו דאם חל ימי לידתה כשפסקה מזיבתה אפילו הכי תספור הנקיים שלה דימי לידתה כשלא תראה בהם דם גם הם משלימין לספירתה ועיין בנדה (דף לז.) דפליגי בזה אביי ורבא ואביי לא גריס דבר זה בברייתא אלא מזובה ולא מנגעה בלחוד:", + "וספרה לה לעצמה. פי' מדכתיב \"לה\" משמע שהיא בעצמה נאמנת על זה כשאומרת שאינה רואה בהן דם:", + "בין מפוזרים. פי' דאם ראתה בינתיים תשוב להשלים ספירתה אחר שתטהר מראיה זו:", + "ואחר תטהר אחר אחר לכולם. פי' האי \"אחר\" משמע אחר לכל השבעת ימים ביחד שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם:" + ], + [ + "(ב) אחר המעשה. של הטבילה ביום השביעי אחר שספרה מקצת היום תטהר דכיון שטבלה וכו':", + "להתעסק בטהרות. וגם לשמש עם בעלה:", + "לידי ספק. שמא תראה באותו היום ונמצא שסתרה כל מנינה דהא לא הוי נקיים כל שבעה ונמצא משמשת זבה וגם תטמא כל הטהרות למפרע:" + ], + [ + "(ג) תקח לה וכו'. כל אלו הברייתות ג' ד' ה' מבוארות למעלה בפ\"ה בזב עיי\"ש בביאורנו ונאמר בשניהם לפי שיש בזב מה שאין בזבה שהזב מטמא בראיות כבימים וזבה לא ויש בזבה מה שאין בזב דזבה מיטמאה באונס וזב לא:" + ], + [], + [], + [ + "(ו) אלא הפרשה. שיפרשו מן הטומאות. אי נמי רמז למה שאמרו שיפרשו מן הנשים סמוך לווסתן:" + ], + [ + "(ז) הרי זו אזהרה. שיפרשו מן הקדשים ומן המקדש בימי טומאתן:", + "זו עונש. מיתה האמור כאן הוא כרת הבא על מטמא מקדש (רש\"י בחומש):" + ], + [ + "(ח) זה שראה ראיה אחת וכו'. שאם היה בעל שתי ראיות לא היה הכתוב מקישו לבעל קרי שהלא טעון ז' נקיים אלא אראיה אחת דקאי שזה דינו כבעל קרי בעלמא:" + ], + [ + "(ט) והדוה בנדתה והזב וכו'. דהוא קשה דאחר דכבר אמר הזב למה הדר להזכירו? לזה אמר שזהו מין זב אחר שידמה לנדה שהוא מי שראה שתי ראיות מטמא משכב ומושב וכו' והוא הדין שטעון ספירת שבעה כנדה:", + "וצריך ביאת מים חיים. שבזה עוד חמור מן הנדה:", + "תורת הזב והזב את זובו. הוא אסמכתא אקרא דכתיב ג' פעמים זיבה דבאמת תורת הזב כבר נדרש מקודם ועיקר הדין ומקורו מקרא החילוק בין בעל שתי ראיות לשלש מבואר לעיל בפרק ה':" + ], + [ + "(י) מה וכו'. דהוקשו להדדי:", + "מה הזוב סותר. דזב שפסק והתחיל למנות ז' נקיים וראה זוב סותר מה שמנה וחוזר לספור כך אם ראה שכבת זרע בימי סיפורו סותר. ובגמרא אמר הטעם דסותר לפי שאי אפשר לשכבת זרע בלא צחצוחי זיבה, כלומר לשכבת זרע מזב:", + "תסתור את הכל. ר\"ל כל השבעה ימים:", + "תלמוד לומר לטמאה בה. דהוא יתר דכבר ידענו שהמוציא שכבת זרע נטמא אלא להורות דאם אירע שכבת זרע בימי הספירה הוא מוסיף על עצמו רק טומאה בעלמא והוא עוד יום אחד שהיום שראה בו שכבת זרע נתקלקל וצריך ליתן יום אחר תחתיו. וגזירת הכתוב הוא דדוקא אם ראה זיבה גמורה דלא נתערב בו שכבת זרע סותר כל השבעה נקיים אבל זיבה דערבה עם שכבת זרע אינו סותר אלא אותו היום (גמרא):" + ], + [ + "(יא) יכול אף מימי רגליו וכו'. דנחוש גם כן בהם שמא מעורב צחצוחי זיבה:" + ], + [ + "(יב) והדוה בנדתה. דתיבת \"בנדתה\" יתירא שאם היא דוה ע\"כ היא בנדתה וע\"כ החסידים הראשונים מתוך חסידותן היו דורשים לקרא לומר שתראה עצמה שהיא בנדתה לא תכחול וכו':", + "תהא בנדתה עד וכו'. פי' שלא אמר זה אלא על הימים והיינו שלא נחשוב שהוסר ממנה טומאת הנדה כאשר פסק הנדות ולזה אמר שהיא בנדתה עד שתטבול:" + ], + [ + "(יג) והזב את זובו וכו'. דהקיש הכתוב זובו של הזב להזב בעצמו:", + "לרבות את המצורע. שהוא מוקש לזב להיות מעינותיו אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמו בזב דכתיב \"וכי ירוק הזב וגו'\":", + "ולנקבה לרבות את היולדת. שמעינותיה טמאים לטמא אדם וכלים. והקשה הראב\"ד יולדת בהדיא כתיב – \"כימי נדת דותה תטמא\" ומהתם דרשינן שהוקשה לידה לנדה ולזבה. ותירץ דהאי יולדת דקתני יולדת מצורע קאמר, ולטפויי לה מעינות אתא לטמא דם טהרה שלה שיהא מטמא כרוקה וכמימי רגליה כדמפרש במסכת נדה אליבא דב\"ה (עיי\"ש בדף לד):", + "הרי הוא אומר. הלשון דחוק והקרבן אהרן מיישבו דהוא קאי אדלעיל דרבינו שם בן יום אחד וכן לבת מקרא דכתיב באיש או וכן באשה לזה אמר ר' ישמעאל דאין אנו צריכין ללמוד זב דהרי אמר כאן קרא \"לזכר ולנקבה\" שהם שמות אשר יאמרו על קטן וגדול בשוה:", + "הבא על שומרת יום כנגד יום. דנטמא משום בועל זבה:" + ] + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פי' דהי\"ל לכתוב \"אחרי מות בני אהרן\", מאי \"שני\" דנקט? אלא למדרש שמיתת שניהן היה שוה כדמסיים לבסוף:", + "בני אהרן וכו'. לעיל פרשה שמיני מכילתא דמילואים הלכה ל\"ב ע\"ש בביאורנו:", + "שעבירת שניהם שוה. פי' שלא הקדים בפעולה זו אחד לחבירו דנימא שהוא היה המתחיל בעבירה והשני נגרר אחריו אלא צמצמו שניהן בזמן אחד כך מיתת שניהן היה ברגע אחת:" + ], + [ + "(ב) על הקריבה מתו. מפני שנתקרבו ונכנסו לפני ולפנים בלא רשות ולא מתו על ההקרבה של הקטורת שבזה לא היה העונש כדאי למות:", + "רבי עקיבא אומר כו' הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה [כן הוא גירסת הראב\"ד וכן הוא בילקוט וכן גרס הגר\"א באדרת אליהו]:", + "כדאיי ההקרבה לעצמה. פי' שכל חטא לבדו גרם להם העונש וע\"כ שני הכתובים מדוקדקים:" + ], + [ + "(ג) ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור ראשון. פי' דכתיב \"וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' ויאמר ה' אל משה דבר וגו'\", ובדבור הראשון לא כתיב ביה מה דיבור עמו:", + "לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן. פי' שהדבור האחרון והוא מה שנאמר \"ויאמר ד' אל משה דבר וגו'\" נאמר קודם מיתת בני אהרן והדבור הראשון נאמר אחרי מיתתם וזרזו יותר [זית רענן]. ונראה שבפעם הראשון אף אם נאמר שהזכיר עונש מיתה לא הזכיר שימות כדרך שמת פלוני אבל אחרי פטירת שני בני אהרן זרזו ביותר שלא ימות כדרך שמתו בניו:", + "הכי גרסינן ואל יבוא בכל עת ואם בא מת הוא כאשר מתו בניו שנאמר ואל יבוא ואת ימות הא אם בא מת הוא [הגר\"א]. ונכון מאוד ורעיון אחד הוא בברייתא מן תיבת \"לכך נאמר\" עד סוף (והמדפיס הראשון שהעמיד אות ד' באמצע ענין היה בטעות):" + ], + [], + [ + "(ה) זה בצד זה. כמו שכתבתי למעלה:", + "אחד פתוח. היינו דיבור האחרון שפירש מה דיבר עמו:", + "ואחד סתום. דיבור ראשון לא פירש מה דיבר עמו:", + "ואיזה זה דיבור של יין. פי' הא דכתיב כאן \"וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו'\" היינו שציוהו שיאמר לאהרן \"יין ושכר אל תשת וגו'\":", + "שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגו'. ואחר כך כתיב מיד \"יין ושכר אל תשת\" אם כן משמע שנאמרה מיד אחר מיתתם ואף על גב דכתיב התם \"וידבר ה' אל אהרן\" הו\"ל כאילו כתיב אל משה שיאמר לאהרן כמו שאמרו חז\"ל:" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן אהרן באל יבוא [הגר\"א וכן הוא גם כן גירסת הראב\"ד] ואין משה בבל יבוא. שמותר לו לכנוס בכל עת:", + "הכי גרסינן או אהרן בבל יבוא ואין הבנים בלא יבוא [הראב\"ד והגר\"א]. פי' או אינו שבא המיעוט למשה דאחר שאהרן ומשה שקולים היו ונצטוה אהרן הוא הדין משה אלא המיעוט הוא לבני אהרן:", + "שנצטוה לבוא. כה\"ג שנצטוה לבוא ביוה\"כ לפני ולפנים נצטוה שלא לבוא בכל עת מי שלא נצטוה כהן הדיוט וכו':", + "תמימים יוכיחו וכו'. ר\"ל יש סברא להיפך שהאנשים שלא נצטוו לבוא בשום פעם אינן כלל בסוג זה של הבאה לפנים ולא שייך עליהן ציווי לומר שלא יבוא וכעין זה אשכחן אצל איסור שתויי יין שלא לכנס למקדש ולא הוזהרו על זה אלא תמימים ולא בעלי מומין:", + "לרבות את הבנים. וכן הוא אומר \"וישמע אברם כי נשבה אחיו\" ולוט הוא בן אחיו:" + ], + [], + [ + "(ח) ואל יבוא בכל עת זה יוה\"כ. פי' מדלא כתיב \"בכל יום\" אלא \"בכל עת\" שמע מינה בעתות היום הקפיד הכתוב שאף על פי שיש עת שהוא רשאי לבוא, לא כל עתות היום ראויין לו לבוא ושמע מינה ביום הכפורים הכתוב מדבר:", + "אל הקודש לרבות שאר ימות השנה. דקרא יתירא דהא כתיב \"מבית לפרכת אל פני וגו'\":", + "ודין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "על יום שנצטוה לבוא. כגון ביום הכפורים:", + "נצטוה שלא לבוא. בשאר עתות היום:", + "ישראל יוכיחו. פי' אין ראיה דיחול הציווי יותר על מי שלא נצטוה דאפשר כיון שלא נצטוה כלל אינו בסוג ציווי ולא שייך כלל ציווי עליה:", + "שלא לבוא ריקנים. כדכתיב \"ולא יראו פני ריקם\":", + "אף כאן על יום שנצטוה נצטוה. ותו לא:" + ], + [], + [ + "(י) מבית לפרכת להזהיר על כל הבית. פי' דבקרא כתיב \"אל הקדש מבית לפרכת\", ו'קודש' זו ההיכל דאקרי \"קדש\", ו\"מבית לפרכת\" זו קדש הקדשים דהוא מבית לפרכת, וקאמר האי תנא דהפסוק \"אל יבוא\" דהוא אזהרה, קאי על שניהם:", + "יכול על כל הבית במיתה. פי' דהאי \"ולא ימות\" יהיה קאי על כל הקרא:", + "תלמוד לומר אל פני הכפרת וכו'. פי' אי ס\"ד דהאי \"ולא ימות\" קאי אכולהו, לא לכתוב \"אל פני הכפורת\" כלל (אל פני הכפרת מיקרי נגד הארון ממש) וממילא ידענא דיש על הנכנס חיוב מיתה דהרי נתחייב תיכף מקודם משבא אל הקדש קודם שנתקרב נגד הארון. אלא מדכתיב \"אל פני הכפרת\" שמע מינה דהאי \"ולא ימות\" קאי רק על \"פני הכפרת\" ולא על \"מבית לפכרת\" (כן איתא במנחות כז:):" + ], + [ + "(יא) מה תלמוד לומר. \"אשר על הארון\":", + "לפי שנאמר כפורת. ר\"ל על פי שנאמר כפורת אילו לא היה נאמר \"אשר על הארון\" היינו אומרים שנעשה תחתיו כסוי על הארון:", + "כסוי לארון. היינו כיסוי של עץ ממין עצי שיטים שנעשה ממנו הארון (הראב\"ד):" + ], + [ + "(יב) דבר חוצץ בין כפורת לעדות. היינו כמו בגד שש ורקמה ומשי לכבוד הלוחות לכסותם מלמעלה:" + ], + [ + "(יג) הרי זה עונש. פי' אם בא ביאה ריקנית דבהכי מיירי קרא:", + "כי בענן אראה כו' הרי זו אזהרה. קאי א\"ואל יבוא\" דהוא אזהרה והא דנקט \"כי בענן אראה\" משום דלא מתפרש \"ואל יבוא\" עד דאמר \"כי בענן\", כלומר אל יבוא בכל עת אלא בעת שמכניס הקטרת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן (הראב\"ד):", + "תלמוד לומר כי בענן אראה. מפרש בגמרא (יומא נג, א) מדקאמר \"כי בענן אראה\" משמע דעדיין לא נראה ואם איתא דאחר מיתת בני אהרן נאמרו שניהם הרי נראה ביום שמיני למילואים קודם מיתתם כדכתיב \"וירא כבוד ה' אל כל העם\", אלא ש\"מ \"אל יבוא וכו' כי כענן אראה\" שהיא אזהרה נאמר קודם מיתת בני אהרן ו\"לא ימות\" שהוא עונש נאמר אחר מיתתם. ובמסכת יומא מפרש דלר\"א שלא נאמר העונש עד אחר פטירתם מפני מה נענשו וקאמר שם דעונש היה עליהם העיקר מפני שהורו הלכה בפני משה רבן עי\"ש:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [], + [ + "(ב) אתה אומר לכך נאמר אל הקדש שהוא לעשות קודש שאין בו וכו' בפר זה. שגם שם יכנס בפר זה:", + "או אינו אומר. אל הקדש אלא לתת לו ביאה אחרת אל הקודש בפר אחר שאינו כזה דהוא פר הבא על כל המצות גם כן מקומו בקודש זו דהוא לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ג) והלא דין הוא. שיכנס בדם פרו זה בשאר ימות השנה לפני ולפנים:", + "פרו הבא על לא הודע. הוא פר יוה\"כ דכה\"ג שהוא בא לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו שלא נודע להם, נכנס בו לפני ולפנים ואין לחוש שמא לא נטמא. פרו הבא על כל המצות שהוא בא על חטא ידוע לו אינו דין וכו':", + "תלמוד לומר בזאת וכו'. דמשמע בזאת שהוא בפר בן בקר של יוה\"כ יבוא, ולא בפר אחר:" + ], + [ + "(ד) שם מתן דמו של איל. דהכי משמע מאומרו \"בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר ואיל\", דמשמע שבמקום אחד ינתן דמם:", + "אמר ר\"י מה אני מקיים. ר\"ל אם כן מה אני מקיים הפסוק \"לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה וגו'\" היינו דסתם עולה הלא מקומה על מזבח החצון ופשיטא שלא יקטירוה על הפנימי אלא פשיטא דקאי על איל העולה דסד\"א שיזרקו דמה במקום הפר שנזרק דמו על הפנימי קמ\"ל קרא דאפילו איל העולה לא יעלוה:" + ], + [ + "(ה) בד שיהו של בוץ וכו'. עיין לעיל בפרשה צו פ\"ב הלכה א' בביאורנו:" + ], + [ + "(ו) ומה תלמוד לומר וכו'. הוא כמו 'דבר אחר', וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי:", + "ד' פעמים. כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגו' ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף וגו':", + "שנאמר בהן לפני ה'. ואפילו הכי אינו נכנס בהן לפני ולפנים:", + "תלמוד לומר בד ולא בחושן. ד\"בד\" משמע הן לבדן דוקא:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(י) שיהו משל קודש. דהיינו מתרומת הלשכה:", + "תלמוד לומר בגדי קודש. ד\"בגדי\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(יא) מנין שהוא טעון טבילה. פי' אף על פי שהטביל את עצמו מקודם לעבודת שחרית:", + "תלמוד לומר ורחץ וגו' ולבשם. משמע שהטבילה היא לא משום טומאה אלא משום לבישת בגדים אחרים לעבודת היום:" + ], + [ + "(יב) מבגדי לבן לבגדי זהב. היינו כשפושט בגדי לבן שכלה בהן עבודת היום לעשות אילו ואיל העם שהם היו בבגדי זהב אף שקדושתם אינם כ\"כ כמו הבגדי לבן:", + "מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. ואף שכבר הביא ראיה דבשחרית היכא שהכין עצמו לעבודת היום בבגדי לבן אף שמתחלה היה עובד עבודת שחרית בבגדי זהב שטעון טבילה – אפשר שהוא רק בלבישה ראשונה אבל לא כל פעם שמשנה:", + "תלמוד לומר בגדי קודש ורחץ וגו' ולבשם. לומר דכל בגדי קודש שלובש בזה היום טעון טבילה, בין כשפושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן לעבודת היום, ובין להיפך:" + ], + [ + "(יג) יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב וכו'. כגון אם עשה אילו בבגדי הזהב ופשט להנהו בגדי זהב ולבש בגדי זהב אחריני לעשות איל העם. וכן לענין בגדי לבן שבהם הוא עושה פר ושעיר וקטרת בפנים, ששינה בבגדי לבן כשהשלים עבודת הפר ולבש בגדי לבן אחרים לעשות הקטורת. הייתי אומר דבשינוי הלבוש יטעון טבילה:", + "תלמוד לומר הם. \"בגדי קודש הם\", השוה הכתוב כל הבגדי קודש ביחד להטעין טבילה אחת. ולשני מינים כגון זהב ולבן – אי אפשר, דכבר למדנו דצריך ב' טבילות. וע\"כ דקאי זה על הרבה בגדים ממין אחד דצריך רק טבילה אחת:", + "בין מכנסים לכתונת. היינו לכל בגד בפעם ראשון יטעון טבילה חדשה וע\"כ יפשוט המכנסים ויטבול לשם כתונת וכן כולם:" + ], + [ + "(יד) ומה תלמוד לומר ילבש יחגור ויצנוף. דאחר ששם 'לבישה' כולל הכל הול\"ל \"כתונת בד קדש ומכנסי בד ומצנפת ואבנט ילבש\":", + "בין הערבים. כשהיה נכנס לפני ולפנים פעם אחרת להוציא כף ומחתה כדתניא לקמן בפ\"ח הלכה ז':", + "יכול לא ילבש בשחרית. שיהיו כלים של בין הערבים מעכבין של שחרית ואם אין לו של בין הערבים לא ילבש של שחרית בשחרית. אי נמי לא ילבש בין הערבים של שחרית, דכלים של בין הערבים צריכין להיות פחותין משל שחרית כדאיתא ביומא פ\"ג (דף לה.), ולזה הו\"א שלא ילבש היקרים להוציא כף ומחתה אלא לשבקינהו לפנים עד דעביד בגדי לבן אחריתא והדר לעייל לאפוקינהו (קרבן אהרן וכן איתא פי' ראשון בביאור ר\"ש משנ\"ץ. ומהגהות הגר\"א משמע שמפרש כפירוש השני וכ\"כ בהדיא באדרת אליהו שלו):", + "תלמוד לומר ילבש ויחגור ויצנוף. לרבות להם לבישה אחרת והוא בערבית בבגדים של שחרית. ולפירוש הראשון בא לרבות דבכל גווני ילבש בשחרית:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) שיהו משל צבור. לאפוקי שלא יתנדב יחיד ע\"ז:", + "שיהיו שוים. במראה ובקומה ובדמים דכתיב תלתא זימני \"שני\" (גמרא):", + "שעיר שעיר. \"השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל\":", + "ריבה. דאף על פי שאין שוים כלל - כשר:" + ], + [ + "(ב) ר' אומר איל אחד הוא וכו'. פי' מדכתיב \"אחד\" להראות דאיל אחד היה לבד לפי שזה האיל האמור כאן הוא איל המוספין הכתוב בחומש הפקודים בפרשת פנחס. וקרי ליה \"חומש הפקודים\" לספר במדבר סיני דכתיב ביה פקודי בני ישראל:", + "שני אילים הם. ומאי דכתיב \"אחד\" לא בא אלא להורות דצריך ליקח המיוחד שבעדרו. ואף על גב דזה נפקא לן מ\"מבחר נדריך\" – סבר ר\"א דחד לחובה וחד לנדבה (גמרא):", + "אשר לו שלא יביא משל צבור. דהאי \"אשר לו\" יתר הוא:", + "מתכפרים בו. דכתיב \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" ובכלל ביתו הוא אחיו הכהנים דכתיב \"בית אהרן ברכו את ה'\" וכיון דמתכפרין בו הול\"ל דיתנו חלק בו:", + "תלמוד לומר אשר לו. פעם שנית דכתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\":", + "תלמוד לומר שוב אשר לו. פעם שלישי דכתיב \"ושחט את פר החטאת אשר לו\":", + "זה וידוי דברים. דכפרה זו בוידוי דברים היה:", + "יכול כפרה בדמים. אשר יזרוק, דסתם כפרה בדמים הוא:", + "ונאמר כפרה בשעיר. המשתלח:", + "מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים. שלא היה שם דם:" + ], + [ + "(ג) ואם נפשך לומר. שלא תלמוד האי כפרה בגזירה שוה משעיר המשתלח אלא משעיר הנעשה בפנים דכתיב ביה \"וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל\", וההיא במתן דמים כתיב, דבתר מתן דמים נכתב – להכי אצטריך ללמוד מיניה וביה (גמרא):", + "והקריב וכו'. ר\"ל דהרי כתיב \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר\" ואחר זה אמר \"ושחט אהרן את פר וגו'\" ואם כן ע\"כ לומר דכפרה ראשונה בוידוי דברים הוא כיון דעדיין לא שחט:" + ], + [ + "(ד) ואומר והתודה. פי' וכן בשעיר המשתלח הוא אומר בוידויו סדר זה:", + "עונות אלו הזדונות. שכן מצינו \"הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה\" ואין כרת בא אלא על המזיד:", + "המרדים. העושה להכעיס כמה דאת אמר \"מלך מואב פשע בי\":", + "אלו השגגות. כמו שנאמר \"נפש כי תחטא בשגגה\":", + "חוזר ומתודה כו'. בתמיה. אם על זדונות ימחלו לו איך צריך תו לבקש על השגגות:", + "לטהר אתכם וגו' והן עונין אחריו וכו'. דכתיב \"כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו\", אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב\"ה אתם הבו גודל (גמרא):" + ], + [ + "(ה) וכן מצינו וכו'. הוסיף להביא ראיה לדברי רבנן:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) ולקח את שני השעירים מלמד וכו'. מדלא אמר \"והעמיד את שני השעירים\" אלא \"ולקח\" בא ללמד שצריך ליקח את שניהם שהם מעכבין זה את זה:", + "מעמידן בשער ניקנור. הוא שער המזרחי שהיה מכוון כנגד בית קדשי הקדשים והוא נגד האויר שבין מזבח לכותל צפוני:" + ], + [ + "(ב) גורלות של כל דבר. היינו שיעשם מכל דבר שירצה:", + "יכול שנים על זה ושנים על זה. והכי קאמר קרא – ונתן על כל אחד משניהם גורלות, דמשמע שנים, והיינו מתחלה יתן אחד על זה ואחד על זה כדי שעל ידי זה יוקבע מי לה' ומי לעזאזל, ואחר כך יניח אצל השם גורל של עזאזל ואצל גורל של עזאזל יניח הגורל להשם (ר\"ש משנ\"ץ):", + "תלמוד לומר גורל וכו'. מוכח מדכתיב \"גורל\" ולא \"גורלות\" דאין כתיב שם אלא על אחד מהם ואין כתיב עזאזל אלא על אחד מהם:", + "יכול של שם ושל עזאזל ע\"ז וכו'. דהיינו לאחר שנתן של שם על של שם ושל עזאזל על של עזאזל יחליף ויתן של זה על של זה לקייים מה שנאמר \"גורלות \"דמשמע גורלות על כל אחד (תוספות בשם הירושלמי):", + "תלמוד לומר גורל אחד. ממשמע שנאמר \"גורל לשם\" יודע אני שהוא אחד, וכי כתיב \"אחד\" לדרשא כתביה:" + ], + [], + [ + "(ד) יכול יהא נותנו על גביו. פי' אילו לא היה כתיב \"עלה\" הוה אמינא דלא יהיה קודש עד שיטול מן הקלפי ויתן על גביו והגורל שנכתב עליו לה' יהיה השעיר לה':", + "תלמוד לומר אשר עלה. ללמד כיון שעלה לשמו מתוך קלפי נקבע בכך דגורל שנטל בימינו הוא להשעיר שעומד נגדו לימינו וכן הגורל שנטל בשמאל הוא להשעיר שעומד לשמאלו. ועיין ביומא (דף מ:) דלמצוה צריך להניחו על גביו זמן מועט:" + ], + [ + "(ה) ועשהו וכו'. פי' דהאי \"ועשהו\" יתירא הוא דהול\"ל \"והקריב וגו' חטאת\" אלא לרבות עשיה אחרת כגון אם מת אחד מהם:", + "ואומר אם של שם מת וכו'. אין זה מכלל מה שיאמר, דכיון דאחר שהגריל מת לא נשאר לו ספק איזה מת כי ידוע אצלו איזה לשם ואיזה לעזאזל, אלא הכי מיפרשא אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר וכו':", + "יתקיים תחתיו. אותו שמת. ונמצא שיהיה לו שנים של עזאזל – אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד משני. ואחד מהם ישתלח, ובשני פליגי ר' יהודה וחכמים מה יעשה בו וכדלקמיה:", + "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. תחת הראשון לעזאזל:", + "והשני ימות. שהלא נשאר שנים לשם, אחד מזוג ראשון ואחד משני, ודעת ר\"י דהשני מזוג ראשון ימות דס\"ל לר\"י דבע\"ח נידחין (פי' שכיון שנדחה פעם אחת השני מזוג ראשון מלהקריב קודם שהגרילו פעם שניה נדחה לעולם) ומקריבין השני מזוג שני, וממילא הו\"ל השעיר לשם מזוג ראשון 'חטאת שכיפרו בעליה באחרת' דקי\"ל דמתה. ואף דהוא חטאת צבור – סבירא ליה לר\"י דאין חילוק בזה. וה\"ה במת של שם ונשארו שנים לעזאזל – לדעת ר' יהודה השעיר שמזוג הראשון ימות כיון שנדחה פעם אחת ומשתלח לעזאזל השעיר שמזוג השני:", + "ירעה עד שיסתאב. לפי מה דמסיק הגמרא (לרב דקיימא לן כוותיה בזה) לא קאי דינא דחכמים על שני שבזוג ראשון דמיירי ביה ר' יהודה, דלדידהו השני שבזוג ראשון יקרב, דס\"ל בעלי חיים אינם נידחים, אלא קאי דבריהם על שני שבזוג שני. דלדעת ר' יהודה יקרב, והם ס\"ל דירעה עד שיסתאב. ואף דהוא חטאת שכיפרו בעליה באחרת – כיון דהוא חטאת צבור סבירא להו דאינה מתה אלא ירעה. והוא הדין לדידהו לענין אם של שם מת והוגרל ונשאר עכשיו שני לעזאזל – השני שבזוג ראשון ישתלח והשני ירעה. (כל זה מתבאר מסוגית הגמרא יומא דף סד):", + "שיאמר לה' חטאת. היינו שאינו מדבר קרא בעשיית החטאת במעשה אלא הכונה לומר, שיאמר בפה \"לה' חטאת\":", + "אינו אומר אלא לשם. דהכי משמע ליה לישנא דקרא, אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו, שלא יזכיר יותר (תו\"י בדף לט):" + ], + [ + "(ו) והשעיר אשר עלה וכו'. ביארתי לעיל בהלכה ד' והאי דשנה קרא בזה איתא בגמרא (דף לט.) לדעת ר' יהודה להורות דעליית גורל מתוך קלפי מעכב:", + "מה תלמוד לומר. \"יעמד חי\", הוי ליה למכתב \"ישלח אותו לעזאזל\". ולזה משני דאילו אמר כך הייתי אומר דשילוחו שם הוא לחיים והיינו כדי שישאר חי, אחרי דלא פירש הפסוק מה יעשו בו אם ישאר חי או ימיתוהו:", + "תלמוד לומר יעמד חי לפני ה'. הכונה לומר שהוא חי בעודנו עומד לפני ה' קודם שישולח אבל אחר שישולח ימות בצוק כדתנן \"הגיע לצוק דוחפו לאחריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים\":", + "צוק. שם ההר שאליו משלחו:" + ], + [ + "(ז) עד מתי הוא זקוק להיות חי. שאם מת אתה צריך להביא אחר:", + "עד מתן דמו של חבירו. דכתיב \"לכפר\" - עד שיכפר בדמו של חבירו. אבל משעת מתן דמים ואילך, אף על פי שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא, טז) וסמך אהרן וגו', אם מת א\"צ להביא אחר דוידוי לא מעכב:", + "ר\"ש אומר עד עת וידויו. ואם מת מקודם צריך להביא אחר דסבר ד\"לכפר עליו\" היינו וידוי דברים כדלקמיה:", + "לכפר עד שיכפר שנאמר וכו'. עכשיו מבאר במאי קמיפלגי דר' יהודה סבר דהאי \"לכפר\" הוא כפרת דמים דיליף מן \"וכילה מכפר וכו'\" - מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים. ור' שמעון ס\"ל ד\"לכפר עליו\" משמע כפרת דברים שהוא על גופו של שעיר:", + "לשלח אותו שאם נשפך וכו'. הוא דעת ר' יהודה כדאיתא שם במשנה (דף סב.). והטעם דהא צריך להביא דם אחר לזריקה וא\"א בלא הגרלה וכיון דאית ליה לר' יהודה בעלי חיים נידחין – ימות המשתלח הראשון. ואסמיך זה גם כן אקרא דכתיב \"לכפר עליו לשלח אותו\", ומשמע דאימתי יכול לשלח אותו שעלה עליו הגורל לעזאזל - בשעה שנוכל לקיים לכפר במי שעלה עליו הגורל לשם, וכמו דסבר ר' יהודה לעיל דהאי \"וכפר\" הוא בכפרת דמים ולאפוקי אם נשפך וכיון דנדחה ידחה לעולם וכנ\"ל:", + "מת המשתלח ישפך הדם. והטעם איתא בגמרא דכתיב \"יעמד חי לפני ה' לכפר עליו\", ומשמע שזקוק להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו, הא אם מת קודם לכן אין כפרת הדם כלום, לכך צריך תשלומין, ובלא הגרלה אי אפשר, וזקוק לשנים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטין שנדחין:" + ], + [ + "(ח) לעזאזל למקום הקשה שבהרים. דעז הוא לשון קשה וכן איל דכתיב \"ואת אילי הארץ לקח\" (גמרא):", + "שיהיה בצוק. דהיינו הר זקוף מקום אבנים וצורים ומשופע כמדרון:", + "תלמוד לומר אל ארץ גזירה. משמע דמתגזר ויחנק עי\"ז:", + "‏‏(ט) שלא יביא משל צבור. ואפילו משל אחיו דלהאי דרשינן ליה לעיל:", + "זהו וידוי דברים. ר\"ל זהו וידוי שני שמתודה עליו ועל אחיו הכהנים שהם כולם קרוים ביתו כדכתיב \"בית אהרן ברכו את ה'\". ועוד יש לפרש זהו וידוי דברים לא כפרה ממש בזריקת השם דהא כתיב אח\"כ \"ושחט\":", + "ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה. אין שום ביאור לדברים אלו וניכר שחסר כאן תיבת \"אנא השם כפר נא וכו'\" וכדלעיל בפרשה ב' הלכה ד' עי\"ש וע\"ז שייך לומר \"ככתוב בתורת משה וכו'\". והנכון שחסר בפנים אחר תיבת \"קדושך\" תיבת \"וגו'\". והגר\"א רמז לזה בהגהותיו:", + "כי ביום הזה. גם כאן חסר תיבת \"וגו'\":" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) ולקח מלא המחתה ומביא אותו שם. היינו תיכף לאחר ששחט ונתקבל הדם לקח מלא המחתה גחלי אש עם קטורת והביא אותו מבית לפרוכת להקטירן וקמפרש הברייתא אם כן כיון שהלך להקטיר הקטורת הלא בתוך כך יוכל הדם להיות נקרש ואיתא במנחות (דף כא.) דם שנקרש בחטאות הפנימיות פסול דאין ראוי להזאה ולזה אמר דהכהן הגדול נותנו לכהן אחר למרס (היינו להניע ולהגיס) את דמו כדי שלא יקרש בתוך כך:", + "על הרובד הרביעי שבהיכל. כל הרצפה עשויה שורות שורות של אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה 'רובד', ועשויה מעלות מעלות לעלות להיכל וקמסיק בגמרא דהרובד הרביעי שבהיכל דקאמר היינו מן ההיכל ולמטה לצד העזרה דבהיכל גופא אסור לכהן לכנס בשעת הקטרת הקטורת:" + ], + [ + "(ב) בכל יום. כשהיה חותה הגחלים ממערכה שניה של קטורת להכניסן למזבח הפנימי להקטיר היה חותה במחתה של כסף כדמפרש בגמרא שהתורה חסה על ממונם של ישראל דחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרת אותו:", + "והיום החיתוי גם כן בשל זהב ובה מכניס. משום חולשא דכה\"ג דטורח הוא לערות מכלי אל כלי וכן לקמיה גם כן משום חולשא דכהן גדול:" + ], + [], + [ + "(ד) גחלי יכול עוממות. היינו אם היה כתוב \"גחלים\" יכול עוממות כהות שעלה האפר עליהם אבל לא לוחשות דזה בכלל אש הוא:", + "אי אש יכול שלהבת. היינו דגם שלהבת שפיר הוא, והיינו באוד, גחלת שעוד השלהבת בוער בו. ועיין פסחים (דף עה:) בגמרא וברש\"י שם:", + "תלמוד לומר גחלי אש. היינו דלקיחה מעל המזבח יהיה גחלי אש בלא שלהבת הבוער בו. הא כיצד? שיקח מן הגחלים הלוחשות, לא שלהבת ולא עוממות דלא אקרו \"גחלי אש\":", + "ומנין שתהא האש בטילה ע\"ג הגחלים תלמוד לומר גחלי אש. כצ\"ל. על ברייתא זו עמלו כל המפרשים ולא מצאו בה ביאור נכון וחפשתי בירושלמי שהובא שם ביומא סוף פ\"ד ברייתא הזו ולמד שם מגחלי אש שעושין מערכה חדשה ביוה\"כ בשביל הקטורת שמכניסין לפני ולפנים וז\"ל הירושלמי (פ\"ד ה\"ו): \"מנין שתהא האש בטילה ע\"ג גחלים ת\"ל גחלי אש\". ופירש הפני משה מנין שאלו הגחלים שלוקחין בשביל אלו הקטורת שמכניסין לפני ולפנים הוא מערכה חדשה שניתוספה היום רק בשביל כך וכשנוטלין ממנה עכשיו הגחלים יהיה בטלה כל מערכת האש הזאת (דאי מערכה שניה של קטורת הלא אינה בטלה וצריך ליטול ממנה להקטיר קטורת של בין הערבים כמו בכל יום). ת\"ל גחלי אש. ונראה פירושו פשוט דבפסוק י\"ג כתיב \"את הקטורת על האש\" והכא כתיב \"גחלי אש\" להורות דמערכה זו של האש תלוי בגחלים וכשניקח הגחלים בטל כל מערכת האש הזו:" + ], + [ + "(ה) הסמוך למערב. כלומר מצד שלפני הפתח של ההיכל שהוא צד מערבי, משם יטול את הגחלים:" + ], + [ + "(ו) כל הניטל בחוץ וכו'. מפרש בזבחים (דף נח.) דכלל בזה גחלים דכל יומא ויומא הניטלים ממערכה שניה של קטורת לינתן על מזבח הפנימי שניטלין גם כן מן הסמוך לפנים דגמרינן מגחלים של יוה\"כ דקבע להן לנטילתן ממקום הסמוך לפנים:" + ], + [ + "(ז) וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ וכו'. כלל בזה שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הניטלין בשבת מן השולחן לינתן על מזבח החצון להקטירן שניתנין שם גם כן על המערכה במקום הסמוך לפנים דגמרינן משיורי הדם של חטאות הפנימיות דכתיב בהו בהדיא דניתנין ביסוד שכנגד הפתח דכתיב \"אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד\":", + "ניתן על הסמוך לפנים. כצ\"ל:" + ], + [ + "(ח) הגדול וכו'. היינו שיהא כמדת חפני הכהן גדול מדלא כתיב \"חפנים\":", + "וכך היתה המדה. מלא חפניו מצומצמין שלא יחסר ושלא יותיר ע\"ש בגמרא (ריש פרק הוציאו לו):", + "משל צבור. כשאר קטורת:", + "סמים שיהו סממניה לתוכה. דהיינו שלא יחסר מן הסמנים ולא יתן בה סימנים אחרים:" + ], + [], + [ + "(י) שהרי הצדוקים וכו'. פי' אף דדבר פשוט הוא מ\"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים:", + "מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. היינו שאינו עשן הקטורת כאשר פירשו הם אלא הוא מעלה עשן שהיה צריך ליתן בקטרת והוא עשב שמעלה עשן הקטורת זקוף כמקל. והאי דאמר \"כי בענן\" - לא הדר למאמרו \"ולא יבוא\", שביאה זו היא אזהרה לביאה ריקנית שלא יבא, ואחר כך אמר שגם כאשר הורשה לבוא שהוא בקטרת לא ירצה לפני ה' אלא בקטרת שיהיה מתמר ועולה כענן:", + "ומנין שהיה נותן וכו'. בגמרא פריך תרי קראי בעשן למה לי, ומשני חד לאזהרה וחד לעונש. היינו \"כי בענן אראה\" לאזהרה (דהאי \"ולא ימות\" דכתיב שם קאי רק אביאה ריקנית), דהיינו אל יבוא בכל עת אל הקודש כי אם בעת שמכניס שם קטורת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן. וחד לעונש, היינו הפסוק דכתיב \"וכסה ענן הקטורת\" דכתיב שם \"ולא ימות\":", + "תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת. והוא על ידי מעלה עשן שהעשן שעולה מן העשב מעלה עשן הוא מתמר ועולה כמקל ומכסה את הכפורת אבל אם לא היה נותן בה מעלה עשן היה מתפזר עשן הקטורת לצדדין:" + ], + [ + "(יא) ולקח מדם הפר נוטלו וכו'. היינו דהכא אינו כמו בעלמא דקאי אקבלת הדם שהרי כבר נשחט הפר ונתקבל הדם קודם הקטרת הקטורת אלא הלקיחה קאי שנוטלו ממי שהוא ממרס בו:", + "והזה ולא המטיף. פי' בהתזה ולא שיטיף אצבעו מאליו:", + "והזה ולא הזורק. פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה:", + "אצבעו נאמר וכו'. עיין לעיל בויקרא דיבורא דחובה פרשתא ג' הלכה ח' בביאורנו:" + ], + [ + "(יב) כל מקום שנאמר פני כפורת וכו'. פי' הוא מלמד לכל פני הכפורת הכתוב בכל התורה שהוא הפנים הפונים למזרח ובגמרא גריס \"כל מקום שנאמר פני\":", + "זה הפנים למזרח. לאו אפני אדם קאי אלא פני הכפורת קרוי רוח מזרחית אבל הכהן פניו למערב:" + ], + [ + "(יג) דבר אחר28קשה לי דמלישנא \"דבר אחר\" משמע דלפ\"ז אינו מוכרח דעל פני אתי ללמד ממנו בנין אב לכל מקום והמעיין בסוגיא (יומא נה, א) יראה להיפך, דאימתי אנו אומרין דאינו מתכוין להזות וכו' כשנסבור דעל פני אתי ללמד לבנין אב לכל מקום שנאמר על פני, ע\"ש בסוגיא אם לא דלא נגרוס \"דבר אחר\", וצ\"ע: על פני הכפורת כו'. פי' דמפשטיה דקרא מוכח דהיה צריך להזות אחת למעלה על הכפורת ושבע למטה דכתיב \"והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים\", אכן בגמרא מוכיח דעל נמי לאו ממש הוא דלא היה נוגע בכפורת כלום אלא היה מזב מכנגד וזהו שאמר בברייתא \"אינו מתכוין להזות לא למעלה וכו'\", ור\"ל שתהא אחת למעלה בחודה העליון של הכפורת והשבע למטה מאמצעה בעוביה (שהכפורת היה עוביו טפח) שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא בארץ נופלות:", + "אלא כמצליף. בשורה זו תחת זו כל שמונה הזאות (ומפרש בגמרא כמנגדנא ופירש\"י כמכה ברצועות שמתחיל מן הכתפיים ומכה והולך למטה. ויש עוד פירושים עיין ברא\"ש) אלא שיש נ\"מ ביניהם כדאיתא בגמרא דבאחת של מעלה מצדד גב ידו למטה ואצבעותיו כלפי מעלה וההזאה שהוא מזה באצבעו עולה נגד ראש העליון של הכפורת וכשהוא מזה השבע שלמטה מצדד גב ידו למעלה ואצבעותיו למטה ומזה באצבעו כנגד עוביה של כפורת ולכן כתיב בהזאה של מעלה \"על הכפורת\" ובהזאה של מטה כתיב \"ולפני הכפורת\". אבל לא היו נוגעות כלל בכפורת אלא כל השמונה הזאות נופלות לארץ:" + ], + [ + "(יד) ולא שבע טיפין. דיזה ז' פעמים משמע שבכל פעם צריך שיהיה שיעור הזאה ולא טיפה:", + "שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים. פי' מדלא כתיב \"שבע הזאות\" אלא \"פעמים\" הוא לשון מנין וש\"מ דצריך למנות:", + "הרי אחת ושבע. פי' דבעניננו צריך הזאות, אחת למעלה ושבע למטה ולא כמו בפר כהן משיח דצריך רק שבע לחוד, וכדאיתא לעיל בויקרא דחובה פרשה ג' הלכה ט', והכא לעיכובא כל אלו הזאות (ועיין ברש\"י בחומש משמע קצת גם כן שהוא מפרש כדברינו) ולענין דצריך למנות האחת שלמעלה עם כל אחת לא נזכר בברייתא ואפשר דס\"ל כדעת ר' אלעזר בגמרא דהוא רק תקנת חז\"ל:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) אשר לעם שלא יהיו וכו'. דאי לאשמועינן דמדעם ליהוי, שיהיו משל צבור, הרי כבר נאמר \"ומאת עדת בני ישראל יקח וגו', וע\"כ דלכפרה קאתי והיינו שיועיל רק לכפרת העם בלבד ולא לכהנים שאינם בכלל עם:", + "ובמה הם מתכפרים. שידוע לנו שהם מתכפרים כמו שנאמר לקמיה:", + "שכן מצינו שחלק מכללו. פי' דאף שאמר \"אשר לו\" שלא יהיה משלהם, כבר הותר מזה הכלל לזולתו והוא לביתו, וכיון שלביתו אין אנו יכולין לומר שלו לבד תהיה הכפרה נאמר דהותר גם כן לאחיו הכהנים ואל יתכפרו בשל צבור שמה שסתם קרא ואמר \"אשר לעם\" דמשמע שאין כפרה אלא לעם – לא מצינו שהותר לאחר כלל:", + "ואם נפשך לומר. מרש בשבועות (דף יד.) דה\"ק ואם נפשך לומר הרי כתיב והקריב אהרן וגו' וכפר בעדו ובעד ביתו דמשמע רק בעדם לבד וע\"ז משני ביתו של אהרן הם דכתיב בית אהרן ברכו את ה':" + ], + [ + "(ב) מלמד שהוא נכנס וכו'. היינו שמכניס שם הדם ושם טובל אצבעו בדם ולא שיטבול אצבעו בחוץ ויכנס לפנים ויזה:", + "מנין לדם הפר שיכנס וכו'. דביה לא כתיב \"והביא\" אלא \"ולקח\". הוה אמינא דלא היה מכניסו אלא בחוץ טובל אצבעו ונכנס ומזה:" + ], + [ + "(ג) מלמד שהיה נותן אחת למעלה. דלהכי אמר \"אותו\", ד\"אותו\" לא יובן אלא הזאה אחת:" + ], + [], + [ + "(ה) מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה אחת. דכתיב \"והזה אותו\" ואחת משמע:" + ], + [], + [ + "(ז) שאין תלמוד לומר כאשר עשה. דהיה לו לכתוב \"ועשה את דמו כדם הפר\":" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) להביא שלש טומאות. ובאופן דלא אתחייב מיתה ולא קרבן כגון במזיד ובלי התראה ובשוגג ולא נודע וסד\"א דבקרבן הזה יתלה לו עד שיודע לו ויביא קרבן (גמרא):" + ], + [ + "(ב) מטומאות ולא כל טומאות. והואיל ולא פירש לך על איזה מהם, לא מסרו אלא לחכמים לפרש על איזו מדבר. צא ולמד בבנין אב:", + "מה מצינו שחלק כו'. כלומר איזהו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ומפרש שם (שבועות דף ח') בגמרא דחלק לה במה שהקיל עליה שדי לה בקרבן עולה ויורד אף שהיא מחייבי כריתות:", + "אף כאן לא נחלוק וכו'. פי' מה שחלק להיות בכפרה ואין שאר טומאות עמה דע שבטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר:", + "ממקומו הוא מוכרע. אין אתה צריך להכריעו ממקום אחר כי בו עצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו:" + ], + [ + "(ג) יכול על כל טומאה שבקודש וכו'. בין שיש בה ידיעה בין שאין בה ידיעה:", + "הכי גרסינן וחטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן מכאן אמרו כל שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף תולה לו עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד שכן הוא אומר לכל חטאתם במחוייבי חטאות (והנחתי נוסחא הישנה כפי מה שהיא רק תיקנתי קצת כדי שיהיה שווה עם נוסחת הגמרא). וזה ביאורו: וחטאים דומיא דפשעים, מה פשעים שהם במזיד ואינם בני קרבן אף חטאים שאינן בני קרבן, יצא שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים שהיא בת קרבן:", + "שכן הוא אומר לכל חטאתם וכו'. מייתי ראיה מקרא זה דלא ניתא דקרא אתא לשאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף דהיא אינה בת קרבן לעולם. לזה מסיים דלכל חטאתם מחוייבי חטאת במשמע דהיינו הראוי לבוא לכלל חטאת כשיתודע לו. יצא שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם:" + ], + [], + [ + "(ה) כך הוא עושה בהיכל וכו'. דהיינו על הפרוכת ולא ממש אלא נגדו אחת למעלה ושבע למטה וכנ\"ל לענין לפני ולפנים:" + ], + [ + "(ו) אלא בשעה שנכנס לכפר בקטרת:29וקפריך הגמרא וקטורת מי מכפרת ומתרץ אין דהקטורת היה מכפר על עון לשה\"ר דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי דסתם לשון הרע בחשאי, ומייתי ראיה על זה מקרא. מזה יוכל האדם להתבונן את חומר העון דלשון הרע דכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים הוא פעם אחת בשנה ובתחלת הכל היה עסקו לכפר על חטא הלשון והטעם בפשיטות דעון לשון הרע הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד כדאיתא בתנא דבי אליהו והנה הוא עומד נגד ארון ברית ה' לכפר על ישראל וחטא הלשון עומד נגדו לקטרג וע\"כ תחלת הכל בא בקטורת לכפר על חטא זה ואחר כך על טומאת מקדש וקדשיו ולבסוף בשעיר המשתלח לכפר על שאר עונות של חייבי לאוין וכריתות ומיתת ב\"ד כדאיתא בגמרא]. מאי דפשיטא ליה בקטרת טפי מדמים מפרש ביומא (דף מד.) מדכתיב בתריה \"וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל\" איזהו כפרה שהיא שוה לכולם הוי אומר זה קטורת דאילו מתן דמים אינו שוה לכולם דהפר מכפר בנתינת דמו עליו ועל אחריו הכהנים שהם כולם בכלל 'ביתו' והשעיר הפנימי מכפר על ישראל:", + "ביציאתו מנין. בשעה שהוא יוצא:", + "תלמוד לומר בצאתו עד צאתו. פי' דהיל\"ל \"ובצאתו\" ואז היינו מבינים כאשר נעתק לצאת. ואמר \"עד צאתו\" דמשמע עד שיצא לגמרי:", + "כפרתו קודם לכפרת ביתו וכו'. הקשו בת\"י הלא הקטורת רק פ\"א היה מקטיר ומה שייך קודם ואפשר דהכונה שמתחלה יכוין לכפר בשביל עצמו ואח\"כ בשביל ביתו ואח\"כ בשביל קהל ישראל והוא כענין שאמרו קשוט עצמך ואח\"כ קשוט אחרים:" + ], + [ + "(ז) מה תלמוד לומר. היה לו לכתוב \"וכפר על המזבח אשר לפני ה'\", מה תלמוד לומר \"ויצא\":", + "שהוא עומד חוץ למזבח כו'. ואינו עומד בין המזבח ולפרכת וכדלעיל בפרשת ויקרא בדיבורא דחובה פרשתא ג' הלכה י\"א:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ויצא אל המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד לפנים מן המזבח:" + ], + [ + "(ח) או אינו מדבר אלא במזבח החצון. ובשביל זה כתיב \"ויצא\" דהיינו שיצא מן ההיכל לשם להזות עליו אבל בהזאות שעל הפרוכת אימא לך דדינו שוה לפר הבא על כל המצות:" + ], + [ + "(ט) וכפר עליו. כפרה שהיא בגופו. פי' כפרת הדם שהיא על קרנותיו ולא כפרת דברים שהיא וידוי דלא היה מתודה אלא הוידוים האמורים למעלה:", + "הכי גרסינן ולקח מדם הפר ומדם השעיר מעורבים. היינו שיערבם יחד:", + "יכול מזה בפני עצמו וכו'. כמו או יכול לומר דמדם הפר ומדם השעיר אינו אלא כל אחד בפני עצמו ולא מעורבין:", + "תלמוד לומר מדם חטאת הכיפורים אחת. בשנה יכפר עליו ומשמע דרק פעם אחת בשנה יכפר עליו ואי אמרת דלא יערב הרי יזה שתי פעמים:" + ], + [ + "(י) מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו'. סבר לה כר' יוסי דאמר לא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון, ר\"ל שאצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרוסה כלפי חוץ וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך צפון פגע תחלה בצפונית מערבית דמזבח ושם לא נתן עד שיצא ובא לו למזרחית צפונית ונתן שם דכתיב \"ויצא אל המזבח\" עד דנפיק מכוליה מזבח ואח\"כ חוזר לצפונית מערבית דרך ימין:", + "מקום שהוא מתחיל וכו'. שהוא קרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק איזהו מקומן:", + "במקומו היה עומד ומחטא. פי' במקום שממנו התחיל להזות עומד ומחטא כל הקרנות דבידו היה מקיף ולא ברגליו שהרי כלו אינו אלא אמה על אמה ומקום המזבח הפנימי כולו כמקום חדא קרן דמזבח החצון וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו דכיון דהיא סמוכה לו אם היה נותן מלמטה למעלה היה הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו אלא צריך לצדד ראשי אצבעותיו למעלה ולמשוך המתנה ממעלה למטה:" + ], + [ + "(יא) ונאמר להלן סביב. במזבח החצון בעולה ושלמים ואשם \"וזרקו על המזבח סביב\":", + "מה סביב האמור כאן הפסק ד' מתנות. דנפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות היה נותן אף סביב האמור להלן אף על גב שהיה נותן שתי מתנות שהם ד' בעינן פיסוק דהיינו דנותן וחוזר ונותן, ר\"ל זורק מן הכלי ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה וכן בקרן שכנגדה באלכסון ונמצא שנותן ד' מתנות לארבע רוחות של מזבח ולאפוקי ממ\"ד שזורק זריקה אחת מן הכלי נגד פינת המזבח ושם מתפשט לשתי רוחות הפינה ועוד זריקה אחת באלכסון נגד הפינה שכנגדה:" + ], + [ + "(יב) והזה עליו על טהרו של מזבח. מפרש בגמרא על גילויו של מזבח כדכתיב כעצם השמים לטוהר\", דהיינו שהיה מוציא ממנו בכל יום מותר הגחלים והדשן מן הקטרת שהיה נקטר עליו והיה נזהר שיזה הדם כל מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא על עצם המזבח והיינו דכתיב \"עליו\" פי' עליו ממש:", + "הכי גרסינן מן הדם מן הדם שבענין. פי' מן הדם האמור בענין והוא הדם שבמזרק לאפוקי שיורי אצבע אלא צריך לקנח אצבעו בשפת מזרק על כל הזאה וכנ\"ל בפרשת כהן משיח עי\"ש:", + "לא שבע טיפים. עיין לעיל בפ\"ג הלכה י\"ד בביאורנו:", + "לא אחת ושבע. ר\"ל שלא ללמוד מהזאת פרוכת ומבפנים שיהא צריך גם כן עוד אחת למעלה בראש המזבח:" + ], + [ + "(יג) טיהרו לשעבר וקידשו לעתיד לבא. פי' טיהרו ממה שהיה בו מהטומאה ובזה יהא מקודש מכאן ולהבא:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אם כיפר. פי' אם כיפר מה שאמור בענין כילה דכתיב חוקה לעיכובא אבל שיריים שאינה אמור בענין לא מעכבי:", + "מפני מה לא נאמר. היינו מפני מה לא נדרשנו כסדר מכתבו:", + "אם כילה כיפר. היינו אם כילה כל צרכי עבודותיו ואף שיריים בכלל (דאף ששיריים אינם אמורים בפירוש בעניננו הרי נלמדין לו מפר יוה\"כ) הוא דכיפר ואם לא כילה לא כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות וכו' וגם מתן יסוד בכלל זה:", + "זה לפני ולפנים. הזאות שבין הבדים:", + "זה היכל. הזאות שעל הפרוכת:" + ], + [ + "(ב) מכאן אמרו. לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן למדנו שא\"צ לחזור ולעשות את זו שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא:", + "נתן מקצת מתנות וכו'. מקומות היו של מתן דמים על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ושיריים ביסוד מזבח החצון וכל אחת חשיבה כפרה בפ\"ע ולכך אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא דם פר או דם שעיר אחר שישחוט בהמות אחרות ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים שעל בין הבדים ומתנות הראשונות נפסלו וכן בשאר מקומות וטעמו דכתיב \"מדם חטאת הכפורים אחת בשנה\", חטאת אחת נאמר ולא שתי חטאות, שאין לו לעשות כפרה אחת משתי חטאות:", + "אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. וטעמם דמה דכתיב \"חטאת הכפורים אחת\" היינו חיטוי ואמר הכתוב חיטוי אחד ולא שני חיטויין שלא לעשות הזאות שני פעמים:" + ], + [ + "(ג) וכולם מטמאים בגדים ונשרפין וכו'. פי' כל פרים שנשחטו לכל כפרה מחמת שנשפך הדם מטמאים בגדים להשורפם כדכתיב \"והשורף אותם יכבס בגדיו\" ומקום השריפה בבית הדשן ולא בעזרה מפני שכל אחת כפרה בפני עצמה:", + "הכי גרסינן דברי ר\"א ור\"ש וחכמים אומרים וכו' (כן איתא בגמרא):", + "והקריב את השעיר החי עד כאן הוא זקוק לו להיות חי. כרבי יהודא דלעיל פ\"ב ברייתא ח' שזקוק להיות חי עד שיכלו המתנות של שעיר הפנימי:" + ], + [], + [ + "(ה) החי טעון וכו'. דתיבת \"החי\" יתר הוא, דהא כתיב מעיקרא \"והקריב את השעיר החי\" ואתי למעוטי דדוקא שעיר זה טעון סמיכה אבל יש עוד שעיר והוא צבור שעבדו עכו\"ם בשגגה שצריכין להביא שעיר ככתוב בפרשה שלח, אותו השעיר אין טעון סמיכה ואיצטריך קרא למעוטי דלא נילף מפר העלם דבר של צבור שהצריכה התורה שם סמיכה כדכתיב בפרשת ויקרא \"וסמכו זקני העדה את ידיהם\":", + "ר\"ש אומר חי טעון סמיכה באהרן וכו'. ס\"ל דהמיעוט אתי רק למעוטי דאין טעון בשעיר עכו\"ם סמיכה באהרן ובניו אלא בזקנים אבל סמיכה מיהו בעי דס\"ל מאי דכתיב בשעיר נשיא \"וסמך ידו על ראש השעיר\" לרבות שעיר עכו\"ם לסמיכה:", + "כל חטאת צבור וכו'. היינו פר העלם דבר של צבור ושעיר עכו\"ם של צבור:" + ], + [], + [ + "(ז) אין לי אלא ודאיהם כצ\"ל. פי' אין לי שמתודה אלא ודאיהם דפשעים ועונות וחטאות דהיינו דידע שפשע ועוה ברצון או שגג וידע ודאי שחטא:", + "ספיקותיהם. דהיינו שספק לו אם חטא בכל זה:", + "ואנסיהם. שעבר עבירה ע\"פ עדי שקר שהעידו היתר על דבר איסור או שאנסוהו לעבור עבירה:", + "ושגגותיהם. כגון ספק שגג או לא שגג:", + "תלמוד לומר עונות. פי' דהול\"ל \"לעונות\" וכתב \"את כל עונות\", וכן בכולם, ואתו לרבות כל הני דברים לכל חד מאי דשייך ביה:", + "יכול אף חייבי חטאות וכו'. היינו דמלת \"כל\" ירבה אפילו הני דבר קרבן נינהו:", + "תלמוד לומר אותם. \"ונתן אותם\", דהאי \"אותם\" יתירא הוא ואתי למעוטי הני דבר קרבן ומאי דכתיב \"לכל חטאתם\" מיירי בחייבי לאוין כגון ששגג כסבור שחוטה והיתה נבילה:" + ], + [ + "(ח) וחייבי אשמות תלויין. כגון דהיו לפניו ב' חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ולא ידע איזה אכל, דחייב להביא אשם תלוי, ועבר עליהן יוה\"כ – פטור להביאו דכתיב \"מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו\", ודרשינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' תטהרו על ידי יום זה (גמרא):", + "עתי שיהא מזומן. מאתמול ד\"עתי\" משמע שקבעו לו עת לבוא לעשות דבר זה:", + "עתי אף בשבת. ד\"עתי\" כמו \"בעתו\" דהיינו שיהיה בעתו ובזמנו שלא ידחה אפילו מפני השבת ובגמרא מבאר מה חלול שבת יש בשילוח דאצטריך לרבות דהיינו כגון שחלה השעיר ואצטריך לשאת אותו על כתפו בשבת ואפילו הכי שרי:", + "עתי אף בטומאה. היינו דנטמא האיש המוכן לזה מאתמול ואפילו הכי נכנס לעזרה לקבלו מיד כהן המוסרו לו שם:" + ], + [ + "(ט) עליו הוא נושא וכו'. \"עליו\" מלה יתירה היא ולזה אמר שבא לומר שעליו לבדו הוא כל עונות ואין שאר שעירים דהיינו שעיר הפנימי וכן שעיר החצון, הם אינם מועילים לו בעונותיו:", + "ועל מה שאר שעירים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. דהיינו שעיר הפנימי מכפר על מזידים ועל יש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף הוא תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד, ועל אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר חטאת הנעשה בחוץ מכפר:", + "מזידים וכו'. באמת לאו דוקא מזידים דהוא הדין כל הני דלקמיה בפרק הסמוך וכמו שכתבנו מקודם אלא משום דקאי על מיעוטא ד\"עליו\" דמבואר בהדיא בקרא דכתיב \"ונשא השעיר עליו את כל עונותם\", ו\"עון\" משמע מזיד ובא לומר דכעין זה מצינו בשאר שעירים גם כן דמכפר על המזיד והוא בטומאת מקדש וקדשיו:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) מכאן אמרו וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות. והנה הלשון \"מכאן אמרו\" אינו קאי על ראש הפרק הזה אלא המאמר שהולך ומבאר אח\"כ דיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, וכן מה שאמר אח\"כ בהלכה ב' וכו' הוא הכל ביאור על מה שאמר בסוף פרק דלעיל ששאר שעירים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו:", + "ידיעה בתחלה. שידע שנטמא. וידיעה בסוף – משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש ויצא ונודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:", + "והעלם בינתים. כשאכל את הקודש או נכנס למקדש נעלמה ממנו טומאה או קודש:", + "הרי זה בעולה ויורד. בקרבן המפורש בפרשת ויקרא – לעשיר בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה. והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום. ובשבועות דף ז' מבאר שם הגמרא מנין שהכתוב מדבר שם בטומאת מקדש וקדשיו. גם מבאר שם מקרא דמיירי בידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים:", + "תולה. להגין עליו מן היסורים עד שיודע לו וכו'. וכבר ביארתי לעיל בפ\"ד הלכה ד' מקרא:" + ], + [ + "(ב) שנאמר מלבד וכו'. בפרשה פנחס אצל חטאת המוספין – \"מלבד חטאת הכפורים\" והיינו שעיר הפנימי:", + "אלא על דבר שיש בה ידיעה. וכדלעיל בהלכה א':" + ], + [ + "(ג) שעירי הרגלים ושעירי ר\"ח מכפרין. היינו שעירי המוספין שהביאו בהן לחטאת לה' ואמרינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהיינו שאין לאדם שום ידיעה בהן לא בתחלה ולא בסוף יהא שעיר זה מכפר ושעירי הרגלים ילפינן שם משער ראש חדש, עי\"ש:", + "ר' שמעון אומר וכו'. בגמרא מפרש טעמו:", + "על טהור שאכל את הטמא. אדם טהור שאכל את הקודש טמא ואף על פי שאין בה חיוב כרת ניתנה כפרה זו על כך:", + "כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי מוספין בין שעיר הנעשה בחוץ דיום הכפורים, בין של רגלים, בין של ראש חדש – כפרתן שוה, כולם מכפרים על כל, בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה לבסוף, בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה. אבל בשעיר הנעשה בפנים לא נחלקו עליו שאינו מכפר עם אלו ולא אלו תולין את תלייתו כשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כדאמר בגמרא (דף ח:):" + ], + [ + "(ד) היה ר' שמעון אומר. האי נקט לה משום דבעי למימר א\"ל מהו שיקרבו זה בזה אם אבד שעיר שהופרש ליוה\"כ ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בראש חדש, מהו שיקריב לשם שעירו של יום:" + ], + [ + "(ה) האיך הם קריבין. והלא כשהופרש לא לכפר על כפרה זו הופרש:", + "כולן באין על טומאת מקדש וקדשיו לכפר. כל דהו וכיון דבכך שוין ואף על פי שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב דהא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הופרש ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא קרב:" + ], + [ + "(ו) משמו. של ר' שמעון וסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי:" + ], + [ + "(ז) אם כן של יוה\"כ קריבין בראש חדש. דהא של יוה\"כ מכפר גם על טהור שאכל את הטמא:" + ], + [ + "(ח) ועל זדון טומאת וכו'. סתמא היא:", + "שעיר הנעשה בפנים וכו'. דכתיב ביה \"וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו'\", ו'פשע' היינו זדון:", + "הקלות. היינו עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא את שם וגו' שהוא בכלל חמורות:", + "והחמורות. היינו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא:", + "והשגגות. במידי דלאו בר קרבן, דאי בר קרבן לא נתכפר על ידו:", + "הודע. שידע ועשה דהיינו מזיד. 'לא הודע' – היינו שבשגגה עשה:", + "עשה ולא תעשה. היינו קלות:", + "כריתות ומיתות בית דין. היינו חמורות. וכולה פירושא דרישא הוא:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) המדברה המדברה במדבר. תלתא זימני כתיב בפרשה 'מדבר' – \"לשלח אותו לעזאזל המדברה\", \"ושילח ביד איש עתי המדברה\", \"ושילח את השעיר במדבר\":", + "לרבות מדבר נוב וגבעון וכו'. דבכולהו צריך שילוח לצוק שבהם אף דבנוב וגבעון לא היה משכן קבוע:" + ], + [ + "(ב) כל הפרשה כולה אמורה על הסדר. פי' שכל הפפרשה נאמרו המקראות על סדר העבודות במתחלפות, שכסידרן בפרשה כך סדר עבודתם חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא הפסיק עבודת אילו ואיל העם בינתים שהיה לו לכתוב בתחלה \"ויצא ועשה את עולתו וגו'\" ואחר כך \"ובא אהרן\" להוציא כף ומחתה, ואח\"כ \"ופשט את בגדי הבד והניחם שם ורחץ את בשרו במים ולבש את בגדיו\" שמונה של כל השנה ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים (רש\"י ביומא דף לב.):" + ], + [ + "(ג) ולבש את בגדיו. היינו שמונה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה לעבודה והיה לובשן עתה לעבודת חוץ:", + "מעבודה לעבודה. היינו מעבודת פנים לעבודת חוץ והוא הדין מחוץ לפנים:", + "מלמד שחמש טבילות ועשרה קידושין כו'. וכדמסיים לקמיה בהלכה ה' דחמש עבודות היה עושה בשינוי מחוץ לפנים ומפנים לחוץ, הרי דצריך ה' טבילות. וכל טבילה צריך שני קידושין כדיליף ר\"א בר' שמעון לקמיה:" + ], + [ + "(ד) רבי אומר וכי מכאן אני למד. פי' והלא מכאן אין ללמוד רק מפנים לחוץ ולא מחוץ לפנים. וגם אין לנו ראיה דצריך עשרה קידושין אלא ממאי דכתיב \"בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\", הרי דמבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה והכתוב אומר \"בגדי קודש הם\" והוקשו כל הבגדים זה לזה וזהו שמסיים \"מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן וכן מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. וחמש עבודות היה\" וכדמסיק לקמיה:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן וחמש עבודות היה עושה. ואף דהברייתא מזכיר זה בסיום דברי רבי – גם ר' יהודה מודה בזה וכמו שכתבנו למעלה:", + "תמיד של שחר בבגדי זהב. והיה נצרך לטבול קודם שלובשן:", + "את עולתו ואת עולת העם אילו ואיל העם. פי' דהוא אילו ואיל העם:", + "ושבעת כבשים תמימים. דהם המוספין האמורים בפ' פנחס:", + "ואומר בגדי קודש הם. השתא חוזר ר' ומפרש דבריו הראשונים דנאמר \"בגדי קודש הם\" והוקשו הבגדים זה לזה דכל היכא דמשנה צריך טבילה:" + ], + [ + "(ו) אם כן למה נאמר וכו'. רבי קמסיים דבריו, אם כן דגמרינן מ\"בגדי קודש הם\" דהוקשו כל הבגדים זה לזה אם כן למה צריך לכתוב \"ורחץ וגו'\", וע\"כ אם אינו ענין קרא זה לטבילה תנהו ענין לקידוש ידים ורגלים דגם זה 'רחיצה' מקרי כדכתיב בפרשת כיור:", + "תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש. פי' הטיל הכתוב \"ורחץ\" בין \"ופשט\" ו\"לבש\" ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:", + "במקום שאין טעון טבילה. כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים:", + "טעון קידוש. דכתיב (שמות, מ) \"בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו\":", + "מקום שטעון טבילה. ביום הכפורים לכל חליפות בגדים:", + "טול לך מה שהבאת. קח לך מה שהבאת ואמור דיו לבא מן הדין להיות כנידון, מה להלן קידוש אחד וכו':", + "מה לבישה וכו'. דנפקא לן מקל וחומר מטבילה כדאמרן:" + ], + [ + "(ז) שהם טעונים גניזה. ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים טעונים גניזה דאינם ראויים לא לכהן הדיוט בשאר ימות השנה ולא לכהן גדול ביום הכפורים הבא, ד\"והניחם שם\" משמע שיניח אותם שם גנוזים שלא ישמשו בשום צד פעם אחרת בהם:", + "ואינם כשרים ביום הכפורים הבא – לא גרסינן ליה בדברי תנא קמא כדמוכח בגמרא:", + "כשרים לכהן הדיוט. כל השנה וקרא ד\"והניחם שם\" אינו אלא לגבי כהן גדול ביום הכפורים:", + "בלשכת בית הפרוה. בדרום עזרה היתה כדתנן במדות פ\"ב:", + "חוץ מן הראשונה. שהיה עושה לשחיטת התמיד שאותה היה עושה בחול:", + "וכפרתו קודמת לכפרת העם. כדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב:" + ], + [ + "(ח) יקטיר אף בשבת וכו'. ד\"יקטיר\" משמע מכל מקום:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) לא המשלח וכו'. היינו המלוין את המשלח אינן מטמאין בגדים:", + "תלמוד לומר לעזאזל יכבס בגדיו. דמלת \"לעזאזל\" יתירא היא, דכבר כתיב למי נשלח אלא להסמיכו לתיבת \"יכבס\" דהיינו רק משהגיע לעזאזל:", + "תלמוד לומר והמשלח. משמע תיכף אחר שילוח:", + "הא כיצד. יתקיימו שני תיבות הללו:", + "כיון שיצא מחומת ירושלים. שאז הוא דורך לעזאזל שנשלח מן העיר למדבר:" + ], + [ + "(ב) הזורקו בבת ראש מטמא בגדים. קסבר דחיפתו וזריקתו היא שילוחו ואז מטמא בגדים, לא קודם:" + ], + [ + "(ג) יכול גזירת מלך. שיהא מחוייב לטבול כדרך שכה\"ג טובל:", + "תלמוד לומר ואחר יבוא אל המחנה. ר\"ל ובפרה אדומה גם כן כתיב \"ואחר יבוא אל המחנה\":", + "מה ואחר האמור להלן. הוא מפני טומאה דהתם כתיב \"וטמא הכהן עד הערב\", ואם ירצה לשהות בטומאה ולא לטבול הרשות בידו – הכא נמי כן הוא (זית רענן):" + ], + [ + "(ד) יוציא. כמו \"וגו' אל מחוץ למחנה ושרפו באש וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו\". נמצא דהנשרפין מחוץ למחנה והיינו בבית הדשן מטמאין בגדים להשורפן:", + "מה תלמוד לומר. פי' למה לו למכתב חטאת חטאת שתי פעמים, דהו\"ל למכתב \"ואת פר החטאת ואת שעירו\":", + "אלא אלו בלבד. פי' ציותה התורה אצלם שתי הדברים, שריפה בבית הדשן וטומאת בגדים:", + "מנין לרבות פר כהן משיח וכו'. שנזכר בהם שריפה בבית הדשן דכתיב בפר כהן משיח \"אל שפך הדשן ישרף\" ובפר העלם דבר של צבור כתיב \"ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון\". מנין שגם בהם השורפן מטמא בגדים כמו בפר ושעיר יום הכפורים. תלמוד לומר 'חטאת חטאת' לרבות כל חטאת שהובא דמם לפנים שהשורפן מטמא בגדים:", + "ממקומו הוא מוכרע אשר הובא וגו'. שלא היה לו לכתוב \"אשר הובא וגו'\" אלא \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא וגו'\", משמע דתלי טעמא דטומאת בגדים משום דהובא את דמה לכפר, למדנו שכל הפנימים השורפן מטמא בגדים:", + "לכפר בקודש. וסמיך ליה \"יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו\", משמע דכל זה דוקא אם כיפר בקודש:", + "אם לא כפרו כמצותן. שנפסלו וטעונין שרפה כשאר פסולי המוקדשין:", + "נשרפין בבית הבירה. מקום בהר הבית נקרא \"בירה\":" + ], + [ + "(ה) להלן וכו' וכאן אתה נותן מחנה אחת. התנא קמתמה ואמר להלן בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להם לשריפתן חוץ לשלש מחנות – עזרה והר הבית וירושלים, כדילפינן לעיל (בויקרא דיבורא דחובה פרשה ג' פ\"ה), וכאן אתה אומר \"אל מחוץ למחנה ושרפו\" דמשמע דשורפן חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה, והלא אף אלו פנימיים ואתקשו להדדי לשריפה ולטומאת בגדים כדאמרינן לעיל 'חטאת חטאת' – אלמא כי הדדי נינהו, ואם כן למה נאמר כאן מחנה אחת? וע\"כ לא נאמרה אלא על טומאת בגדים הכתובה אחריה \"והשורף אותם יכבס בגדיו\" ולומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא בגדים ואף שלשריפת פר כהן משיח מכאן למד שהרי לא נכתב בו טומאת בגדים ומריבויא דחטאת חטאת אתיא כדפרישית:" + ], + [ + "(ו) מכאן אמרו וכו'. פי' דהראשונים מטמאין בגדים כיון שיצאו חוץ לעזרה:", + "היו סובלין אותם במוטות. להוציאן לחוץ ויצאו הראשונים האנשים ההולכים לפניהם חוץ לחומת העזרה והאחרונים עדיין לא יצאו:" + ], + [ + "(ז) נאמר כאן וכו'. דכתיב \"ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם\":", + "ונאמר להלן. בפר כהן משיח דכתיב \"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו\":", + "מה וכו' ע\"י ניתוח. כדאמרינן ביומא (דף סח.) דילפינן גזירה שוה ראשו וכרעיו מראש וכרעים דכתיב גבי עולה דהתם היה על ידי ניתוח כדכתיב בקרא:", + "אף כאן ע\"י ניתוח. ואופן הניתוח מבואר שם בגמרא דלא הפשיט את העור מתחלה כמו בעולה אלא היה מנתח את העור ע\"ג הבשר קודם שריפתן וגם זה ילפינן מפר כהן משיח דהיה באופן זה וכמבואר לעיל בויקרא דיבורא דחובה בפרק ה':" + ], + [ + "(ח) לא המצית את האור ולא וכו'. ד\"השורף אותם\" משמע המתעסק בשריפת עצמם לא במה שהוא חוץ מגופן:", + "המסייע בשעת שריפה. כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והחותה בגחלים כדי שתבער האש (רמב\"ם):", + "יכול יטמא בגדים משיעשה אפר. פי' אף ההופך בהם או המשליך גחלים אחר שנעשו אפר:", + "תלמוד לומר אותם. דמשמע שיש בהן עדיין קצת קיום:", + "ר\"ש וכו'. פליג בתרתי אר' יהודה דקאמר המסייע בשעת שריפה דמשמע כל אימת דסייע אפילו רק בתחלתו, ועוד ס\"ל דעד שיעשה אפר אפילו ניתך הבשר אם סייע אז מטמא בגדים והוא ס\"ל דאינו מטמא בגדים עד שיוצת האור ברובן דאז יקרא 'שורף' אבל כל עוד שלא הוצת האור ברוב גופן לא יקרא בשם 'שורף'. ועוד ס\"ל דמאי דכתיב \"אותם\" ממעט משניתך הבשר דתו לא מקרי \"אותם\":", + "הכי גרסינן אותם מטמא בגדים ניתך הבשר וכו' (כן איתא בזבחים קו.):" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) ולא לאחרים. היינו עכו\"ם שאינם מתכפרים בו:", + "לחוקת עולם לבית עולמים. לבהמ\"ק ששם קריבין אלו הקרבנות לאפוקי בבמה שאין להקריבן:", + "תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו. אצל \"תענו את נפשותיכם\" והוקשו להדדי, מה מלאכה דבר שהוא אסור במקום אחר כגון בשבת אסר אותה הכתוב גם ביום הכפורים, אף עינוי שאסר הכתוב הוא דוקא מה שאסר במקום אחר ובחיוב כרת כגון פיגול ונותר אסר לנו הכתוב ביום הכפורים ולחייבו שתי חטאות לאפוקי ישיבה בחמה או בצונן לא מצינו חיוב לזה בשום מקום:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות הטבלים. שאין עליהם חיוב כרת במקום אחר וא\"כ לא הוי דומיא דמלאכה:", + "תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה. פי' דהוי מצי למכתב \"תתענו\", ומה דכתיב \"נפשותיכם\" ריבה. ובגמרא הגירסא \"תלמוד לומר תענו ועניתם ריבה\":" + ], + [ + "(ג) ולא ארבה את החולין וכו' תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה. פי' דגבי יוה\"כ כתיב כמה פעמים עינוי נפש בפרשה אחרי ובפרשה אמור לרבות כל הני:", + "שהם בעמוד ואכול. ואם כן אפשר שלא אסרה התורה אכילה בהם ביום הכפורים:", + "בבית נפשותיכם. פי' שהמזון הוא להעמיד הנפש ולכן העינוי בו הוא לפנים הנפש בעצמה:" + ], + [], + [ + "(ה) לא יקנב את הירק. לנתק העלים מן הקלחים כדי שיהיו מוכנים לחתכם לערב:", + "את הכוסות. כל זה מדכתיב \"וכל\" משמע אפילו דבר שיש בו טרחה כל דהו:", + "ודין הוא. שלא לומר כן:", + "שיש עמה מחשבה. היינו מחשבה ועיון שכן קראה הכתוב מלאכת מחשבת:" + ], + [ + "(ו) אי מה וכו' מלאכה גמורה. דכתיבה \"מלאכה\" סתמא והא דמחייב אדם בשבת אפילו על מקצתה – ההוא מקרא אחרינא דכתיב \"ועשה מאחת מהנה\" וכדלעיל בפרשת ויקרא בדיבורא דחובה פ\"א עי\"ש:", + "הכי גרסינן שלא יכתוב את הספר", + "ולא יעשה שני בתים. שנותן ב' חוטין של שתי בנירה שקורין לי\"ס שכל זה רק חלק ממלאכה ולא שלמה:" + ], + [ + "(ז) במכנסים. בבגדי כהונה והזכיר לבוש ראשון שלובש בתחלה לכסות בשר ערוה:", + "ובפרוכת. קדושים יותר:", + "תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה. דכתיב כמה פעמים \"כל מלאכה\" בפרשת אמור:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה. פי' אף על גב דאינה מלאכה גמורה לחייב עליה כרת ובשוגג חטאת על כל פנים איסור דאורייתא יש בזה וכענין שאמר ר' יוחנן ביומא (דף עד:) חצי שיעור אסור מן התורה ולדעת ר\"ל שם הוא אסמכתא בעלמא:" + ], + [ + "(ט) שלא יעלה באילן. וכן כל הני דקחשיב לקמיה מדרבנן הוא ואסמכינהו אקרא שלא יעלה באילן שמא יתלוש:", + "ושלא ירכב. שמא יחתוך זמורה:", + "ולא ישוט על המים. שמא יעשה חבית של שייטין:", + "ולא יספוק. בירושלמי שהוא עושה מכעסו כמו ויספוק את כפיו\":", + "ולא יטפח. טיפוח לרצונו:", + "ולא ירקד. שמא יעשה כלי שיר:", + "לא יקדיש. קרבן:", + "ולא יעריך. משום דדמי למקח וממכר:", + "ולא יגביה. חלה. ויש דלא גרסי משום דהיינו \"ולא יתרום\":", + "ולא יתרום. תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום:", + "ולא יקדש ולא יגרש וכו'. וכולהו משום גזירה שמא יכתוב:", + "האזרח לרבות נשי אזרח. היינו מה\"א ד\"האזרח\" ומקשה הגמרא (סוכה כח, א) פשיטא דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ומשני דנצרכה לתוספת עינוי שגם בזה אף דאין על זה לאו וכרת רק מצוה בעלמא אפילו הכי נשים חייבות:", + "הערת שוליים30הערה זו של החפץ חיים מוסבת על הטקסט של הספרא על המילים \"ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבילות שאינן במיתה. תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה\" - ויקיעורך – ואף דעכשיו אינו דומיא דמלאכה כלל ואפילו הכי נתרבה אם כן נרבה גם שישב בחמה ויצטער – י\"ל דאפילו הכי אכילה מקרי דומיא דמלאכה מפני שמצינו שחייב על ענין אכילה במקום אחר כגון פגול ונותר מה שאין כן לענין ישיבה בחמה לא מצינו כלל. ועיין ביומא דף ע\"ד ע\"ב ברש\"י ד\"ה מה מלאכה דבר וכו':" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) בקרבנות. דלכתחלה חייבה התורה להביא כפרה על ידי קרבנות:", + "תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר. פי' מדאמר \"כי\" משמע דקאי טעם אלמעלה דלפיכך תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו משום דהיום יום כפורים הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) ומנין שיוה\"כ אסור באכילה ושתיה. ואף דענוש כרת הוא נקט לשון אסור משום שארא (גמרא):", + "תלמוד לומר שבתון שבות. גבי עינוי כתיב, ואלו הד' דברים מביא הגמרא בפרק יוה\"כ דאקרי גם כן עינוי ואף על גב דלאו עינוי גמור הוא כמו אכילה ושתיה מרבינן להו מדכתיב \"שבתון\" וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן הכי נמי שבתון דגבי עינוי דכתיב \"שבתון הוא לכם ועניתם\" להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי:" + ], + [ + "(ד) מרובה בגדים מנין. והן כל הכהנים הגדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה:", + "תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. ומילוי ידים נאמר על הבגדים כדכתיב בפרשה תצוה \"והלבשתם וחגרת אותם וגו' ומלאת את ידם\":", + "מנין לרבות לו כהן אחר המתמנה תלמוד לומר וכפר הכהן. פי' מנין שצריכים אנו להתקין לו כהן אחר שמא יארע בו פסול קרי או שאר ד\"א המעכבין מלבוא למקדש וזו התקנה תהא במקום משיחה או ריבוי בגדים שצריך להיות בכה\"ג קודם יוה\"כ ולפי שא\"א לו למשחו קודם לכן או להלבישו ח' בגדים לפי שאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד משום איבה ההתקנה הזו היא במקום משיחה וריבוי בגדים (ראב\"ד ור\"ש):" + ], + [ + "(ה) תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. דמדאפקיה לריבוי בגדים בלשון מילוי ידים אגב אורחיה לימדנו שצריך שהבן ימלא ידו ומקומו של אביו:", + "אם כן. דחיישת למיתה אין לדבר סוף שמא גם זו תמות:" + ], + [], + [ + "(ז) מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים. פי' להוצאת כף ומחתה היה לובש בגדי הבד אחרים:", + "תלמוד לומר ולבש את בגדי הבד. וקרא יתירא הוא לדרשה:", + "לכל בגדי בוץ. היינו אפילו דערביים היו נעשין מתרומת הלשכה:" + ], + [ + "(ח) וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. היינו מתנות של לפני ולפנים:", + "זה ההיכל. מתנות שבהיכל:", + "המזבח זה מזבח. המתנות שעל מזבח הזהב:", + "יכפר אף לעזרות. היינו שיריים שנשפכין ליסוד של מזבח החצון ור' יהודא לטעמיה דאית ליה שיריים מעכבין. והנה עד כאן מדבר בפר ושעיר מכאן ואילך בשעיר המשתלח בשאר עברות שכולן שוין בכפרתו כדקא מפרש ואזיל:", + "מלמד וכו' בשעיר המשתלח. שא\"א לפרש הקרא בפר ושעיר הפנימי דהם לא הושוו בכפרה אחת על כולם שהפר מכפר על הכהנים והשעיר על ישראל:", + "ר' שמעון אומר וכו'. לחלוק בא על שאומר ר' יהודה השוה כולם בכפרה אחת על שאר עבירות בשעיר המשתלח וקאמר ר' שמעון כשם שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי אלא כפרת הזיית הדם שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא במשתלח – כך דם הפר מכפר בלא שום וידוי על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו אייתר ליה ווידויו של פר במקום וידויו של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין להם כפרה בשעיר המשתלח:" + ], + [ + "(ט) מה תלמוד לומר. \"אחת בשנה\", דמקודם כתיב \"בעשור לחודש השביעי\":", + "שלא בשעיריו. כמו שלמדנו מדכתיב \"כי ביום הזה\" דעצם היום מכפר אף שלא הביאו השעירים כלל:", + "יכול אף שאר הימים. כגון שעיר ר\"ח ושעירי הרגלים שמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כשאין להם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יכפרו גם הם בדיעבד אף אם לא הביאו שעיריהם:", + "תלמוד לומר אחת בשנה. פי' שכפרת היום בעיצומו של יום אינו אלא פעם אחת בשנה והוא יום הכפורים:", + "שהם שבעת ימים. ולא הוי דומיא דיוה\"כ שזה אחד וזה שבעה:", + "תלמוד לומר אחת בשנה. בפרשה תצוה:", + "שהוא רגל ברגלים. ולא נוכל לחלקו משארי רגלים:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר זאת אחת בשנה (כן גריס רבינו הלל המובא בקרבן אהרן וכן איתא בילקוט). והוי מיעוטי דרק יום זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים וכו':" + ], + [ + "(י) על הסדר. ואין לשנות מזה הסדר:", + "תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה'. משמע כסדר שציוהו:", + "כמקיים גזירת מלך. ולא לכבודו מדכתיב \"כאשר ציוה\" משמע שאם היה דבר הרשות בזה לא היה לובשו:", + "כשומע מפי הקודש תלמוד לומר ויעש כאשר ציוה ה'. דאי לאו הכי יכתוב \"כאשר ציוהו משה\", וכדכתיב בראש הפרשה \"דבר אל אהרן אחיך וגו'\":", + "בריתי היתה אתו תורת אמת וגו'. פי' שהמאמר ששמע מפי משה בשם ה' היתה בפיהו כאילו הקב\"ה כרת עמו בעצמו ברית:", + "ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה. משמע דבלא תורה לא נוכל להשיב מעון ובתורה נוכל להשיב אפילו אותם שהיו עד כה במדרגת פושעים וזה הוראה בזמננו שהעיקר לחזק רבים בלמוד התורה וכמו שאמרו \"המאור שבה מחזירן למוטב\":" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) בני ישראל וכו'. ר\"ל מדכתיב \"בני ישראל\":", + "מנין לרבות את הגרים וכו'. פי' מדפרט הכתוב גרים בהעלאה ולא הזכירם בשחיטה:", + "יכול ישראל שחייבים וכו'. פי' שהישראל שהתורה אסרה להם העבודה לה' בפנים כדכתיב \"וזר לא יקרב אליכם\", אסרה להם לעשות במה לחוץ להקטיר לה' ובזה אסרה להם גם השחיטה ולאפוקי אהרן ובניו שהם מותרים בהעבודה בפנים מותרים גם בחוץ:", + "מנין לרבות ראשי המטות. בנדרים (דף עח:) מפרש דלהכי מרבינן כאן ראשי המטות לומר דיש שאלה בהקדש כמו בנדרים ועל ידי שאלה שהחכם מתירו נעקר ההקדש למפרע ופטור מן הכרת והקרבן:", + "ולהלן נאמר זה הדבר. בפרשת נדרים:", + "ומה זה וכו' ובני ישראל וכו'. גם זה מפרשינן בגמרא דאתי לרבות ששלשה הדיוטות מתירין הנדרים. ופי' כמו בשחוטי חוץ דכתיב \"וכל ישראל\" אף בנדרים כן ולא נאמר ראשי המטות אלא להתיר במומחים ביחיד:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן שהפרשה נאמרה בכה אמור (הגר\"א). פי' זה הוראה שהפרשה ששמע מפי הקב\"ה היה אומר מלה במלה לישראל ולא שנאמר לו הכלל והוא היה מסדר הסגנון מפי עצמו אלא הדברים כולם כאשר היה שומע אותם היה אומרם (ואח\"כ היה מבאר אותם ע\"פ התורה שבעל פה):", + "תלמוד לומר וכו' בנין אב לכל הפרשיות. פי' שהתורה גילתה זה במקום זה וכתבה זה הדבר דמשמע מילה במילה והוא הדין לכל הפרשיות (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ג) השוחט חטאת בדרום וכו'. פי' דהוה אמינא דאף בעזרה שהיא מחנה שכינה אם שינה מקומו דהיינו חטאת שראוי להיות בצפון ושחטו בדרום יתחייב:", + "תלמוד לומר מחוץ למחנה. דהוא יתר דמק\"ו הוא אלא להורות דדוקא חוץ למחנה שכינה:", + "אי מחוץ למחנה. פי' אילו נאמר \"מחוץ למחנה\" לחוד היייתי אומר חוץ לג' מחנות:", + "תלמוד לומר מחוץ למחנה. פי' לגלויי דבמחנה יהיה דומה למחוץ למחנה לענין שאינו כשר לשום זבח כלל:", + "אף מחנה שאינו כשר לשחיטת כל זבח. דהיינו הר הבית שהוא מחנה לויה וכל שכן מחנה ישראל:" + ], + [ + "(ד) אלא השוחט את הבהמה. מדכתיב \"שור או כשב וכו'\":", + "תלמוד לומר או אשר ישחט. ד\"אשר ישחט\" יתירא, דהוי מצי למכתב \"או מחוץ למחנה\", לרבות כל אשר ישחט:", + "שאין דרך הכשירה בכך בפנים. שאם נשחט עוף קרבן בפנים פסול:", + "תלמוד לומר אשר ישחט. בגמרא גרסינן \"תלמוד לומר זה הדבר\" ופי' וסמיך ליה \"אשר ישחט\" ומשמע דדוקא באופן זה כדכתיב הוא דחייב ונראה דאף לפי גירסתנו בברייתא זו \"תלמוד לומר אשר ישחט\" סמך גם כן על \"זה הדבר\" דכתיב מעיקרא דמשמע דוקא זה כדכתיב (ואף דלעיל בהלכה א' מפיק הברייתא \"זה הדבר\" לגזירה שוה לראשי המטות ס\"ל דתרתי שמעת מינה ועיין בנדה דף כ\"ג דר' ישמעאל ס\"ל דמופנה מצד אחד גם כן למידין והאי ברייתא אתיא כוותיה כדאיתא בזבחים דף ק\"ז):" + ], + [ + "(ה) שהיה להם שעת היתר בחוץ. פי' קודם שהוקדשו:" + ], + [ + "(ו) אי קרבן יכול יהו חייבים על קדשי בדק הבית. פי' דכתיב \"ונקרב את קרבן ה' אצעדה וצמיד\", הרי שנקרא 'קרבן'. אבל לא בא למעוטי שחיטת חולין בפנים:", + "תלמוד לומר ואל פתח אוהל מועד לא הביאו. משמע מי שהועתד לבוא אל אהל מועד:" + ], + [ + "(ז) ולא אוציא את הרובע וכו'. בזבחים (דף קיג:) מקשה הא אלו כולם נמי אינם ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד ומשני לה עי\"ש:", + "והמוקצה. שהקצהו לעכו\"ם:", + "ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח. שהשעיר מקרי ראוי לבוא אל פתח אהל מועד משום הגרלה ווידוי ופרת חטאת מחקו הגר\"א וכן רש\"י בפרק קמא דתמורה כתב דלא גרסינן משום דהיא אינה ראויה לבוא אל פתח אוהל מועד:" + ], + [ + "(ח) עולה ומחוסר זמן. פי' עולה שהיא מחוסר זמן בגופה בתוך שמנה ימי לידתה. וחטאת יצוייר מחוסר זמן אף בבעלים כגון חטאת של זב וזבה ויולדת קודם שנטהרו:", + "ותורים שלא הגיע זמנם. שעדיין קטנים הם:", + "ובעלי מומין עוברים. שראויין להקריב כשיעבור מומן ומקרי מיוחדים לשם:", + "תלמוד לומר לפני משכן ה'. היינו שיהיו ראויים עכשיו לבוא לפני משכן ה' דאי לאח\"כ הרי מ\"להקריב\" נפקא:", + "הואיל והם כשירים לאחר זמן. אף שאין בו כרת – ל\"ת יש בזה. ובזבחים דף קי\"ד מפרש שם בגמרא טעמו:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) עולה מחוסר זמן בבעלים. כגון דזב וזבה דעוף ודיולדת בהמה וקמסיים ע\"ז \"תלמוד לומר שור וכו'\" והטעם דעדיף עולה מחטאת אף דגם עולה אין מתקבל בפנים לשם חוב כשהבעלים מחוסרי זמן מכל מקום כגון שראויין הבעלים להקריבן בפנים לשם נדבה חשיב מתקבל בפנים וחייב ככשוחטן בחוף אף כששוחטן לשם חוב:", + "ואשם נזיר וכו' ששחטן שלא לשמן. פי' שהיו גם כן מחוסרי זמן בבעלים ואילו היה שוחטן לשמן בחוץ פטור דאינו מתקבל בפנים כשבעליו מחוסר זמן אבל כששחטן בחוץ שלא לשמן מרבינן מקרא לחיובא דאילו היה שוחטן בפנים שלא לשמן כשרים כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים (ואפילו כשהם מחוסרי זמן בבעלים דבלאו הכי לא עלו לבעלים) הלכך מקרי מתקבל בפנים (זבחים קיד, ב):", + "ולא לשולחיו. דאין שליח לדבר עבירה:", + "דם שפך וכו'. דהוא יתירא לומר שהשופך חייב אם הוא אחד אבל שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין:" + ], + [ + "(ב) והלא דין הוא. שיהיו חייבין ולהכי אצטריך קרא למעטם:", + "ומה במקום וכו'. פי' במעלה שיש בו קולא שהמעלה להדיוט פטור משום העלאת חוץ דכתיב \"לעשות אותו לה'\" למעט העלאה להדיוט ועכ\"ז החמיר בו הכתוב דחייב שנים שהעלו לה' כדלקמן אם כן השוחט דאחמיר ביה דהשוחט להדיוט חייב כדאיתא בזבחים (דף קח.) אינו דין שנחמיר וכו':", + "ולא אנוס. ד\"ההוא\" משמע שהוא בהוייתו בדעתו ולא אנוס או שוגג מאליו או מוטעה מאחרים:" + ], + [ + "(ג) עד כאן הוא מדבר וכו'. כלומר עד המקרא הזה דלמען יביאו מדבר הענין העליון שענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאה בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות שהוא משהוקם המשכן דאילו הך שהוקדשו מעיקרא אי לא מרבה להו קרא בהדיא לאיסורא לא שמעינן להו:", + "שהרי ענשן אמור. פי' מסתמא בהו משתעי והרי ענשן אמור כאן שענשן כרת:", + "פן תעלה עולותיך וגו'. וזביחה ילפינן מהעלאה בגזירה שוה הבאה הבאה דבשחיטה כתיב \"לא הביאו\" ובהעלאה \"לא יביאנו\" (תוספות שם):" + ], + [ + "(ד) בשעת היתר הבמות. קודם שהוקם המשכן והזהיר הכתוב שאף על פי שהיו מוקדשין כבר לא יקריבום בבמה לגבוה:", + "אשר הם זובחים. משמע שהיו מוכנים לבוא בבמה ואמר הכתוב שמעתה יביאום לה':", + "מלמד שכל הזובח בבמה. בשעת איסור הבמות:" + ], + [ + "(ה) מצות לא תעשה מנין. בהנך דהוקדשו בשעת היתר הבמות:", + "תלמוד לומר ולא יזבחו עוד. דמשמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו מותרין (ואף על גב דקרא מסיים לשעירים אשר הם זונים אחריהם הוה מצי למכתב \"ולא עוד את זבחיהם לשעירים\" והוי קאי ארישא דקרא \"והביאום לה' ולא עוד את זבחיהם לשעירים\" ומדכתב \"לא יזבחו\"לאזהרת שחוטי חוץ אתי דסמיך לההיא פרשתא). ובגמרא מסיים הכי: \"יכול יהיו חייבין כרת. תלמוד לומר חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ולא אחרת להם\". פי' זאת העונש להם והוא עשה ולא תעשה שעוברים עליו, ואין אחרת שהוא עונש כרת עליהם. (ובעניננו הובאה זו המימרא בסוף הפרק בהלכה ט' ושייך לכאן וכ\"כ הגר\"א שם. ונראה דמשום זה העתיקו זה בסוף משום דדרש הדרשות כסדר על כל תיבה ותיבה):", + "הכי גרסינן ואיני יודע איזו קדשים (הגר\"א). פי' איני יודע הי נינהו קדשים דקרבין בבמה בשעת היתר הבמות דאסר הכתוב למקרבינהו בשעת הבמות:", + "תלמוד לומר שלמים. דהוא יתר אלא שבא להודיענו איזו היו קרבים בשעת היתר הבמות:", + "תלמוד לומר זבחי. ולא אמר \"זבח שלמים\" לרבות עולה דהוא נמי זבח הוא:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר אותם. דמשמע אותם ולא אחרים:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. לא נדע איזה מרבה ואיזה ממעט:", + "תלמוד לומר שלמים. ממנו נדע איזה דבר הדומה לשלמים לרבות:", + "אף המנחות והנזירות. דמנחות גם הם באים בנדר ונדבה ונזירות אף על גב דבמלאת נזרו הוו קרבנותיו עליו חובה מכל מקום קרינן להו נדר ונדבה כיון דעל ידי נדר בא החובה עליו:", + "עולה ושלמים בלבד. דמנחה ממעטי רבנן מדכתיב \"זבחי\" – זבחים ולא מנחות, ונזירות חובה הוא לדעתייהו דהוא לא התנדב אלו הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאיסור זה ממילא נתחייב בקרבנות אלו:" + ], + [ + "(ז) זריקת כהן וכו'. דלא היה צריך עכשיו ללמדנו שצריך כהן לזריקה ולא שהמזבח פתח אוהל מועד ולא היותו לריח ניחוח שכל זה נתבאר בפרשת ויקרא אלא לשלול כל זה מהבמה כדמסיים:", + "אלא אפילו וכו' חייב. בגמרא פריך יצא מיבעי ליה והיינו דיצא ידי חובתו בבמה בשעת היתר אפילו על הסלע ומשני דהכי קאמר לפיכך הואיל דבבמה בשעת היתר הבמות הויא הקטרה אפילו על הסלע אם כן בשעת איסורו אם העלה על הסלע חייב:", + "עד שיבנה כמין מזבח וכו'. טעמו מפרש בגמרא משום דכתיב \"ויבן נח מזבח לה'\", אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח. ור\"מ דעתו דההוא לא היה אלא גובהה בעלמא שיהיה נוח להשתמש עליו ואינה לחובת מזבח:", + "ואין ריח ניחוח בבמה. כדתנן (זבחים מו, א) לשם ו' דברים הזבח נזבח וקחשיב אחד מהם לשם ריח ולאפוקי אברים שצלאן ואח\"כ העלן דאין בהם משום ריח ולזה אמר דבבמה לא חיישינן לזה:" + ], + [ + "(ח) לבית עולמים. לאפוקי דלא נימא דאסר הכתוב במה דוקא בזמן שיש אוהל מועד:" + ], + [ + "(ט) תהיה בזמן הזה. כר' יוחנן דאמר המעלה בחוץ בזה\"ז חייב דסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא והויא לה ירושלים בית הבחירה ולפיכך גם עכשיו שעת איסור הבמות הוא:", + "זאת להם וכו'. עיין לעיל בביאורנו בהלכה ה' בד\"ה תלמוד לומר:", + "שינהוג הדבר לדורות. ואף דמרבינן מקודם אף בזמן הזה אי לא היה כתוב \"לדורותיכם\" הוה אמינא \"תהיה\" לרבות לדורות ולא הוי ידעינן בזמן הזה:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) ככל האמור בענין. צ\"ל \"על האמור בענין\" (הגר\"א). ופי' דבגמרא מבאר מנלן דאפילו בשחוטי חוץ חייב אח\"כ על העלאתן בחוץ ומסקנא \"ואליהם תאמר\" לערב פרשיות והיינו דוי\"ו מוסיף על ענין ראשון דמיירי שם בשחוטי חוץ וקאמר דאם עבר אח\"כ והעלן בחוץ חייב כרת:" + ], + [ + "(ב) וא\"כ למה נאמר איש איש. אחר שמתחלה ריבה הכל:", + "לרבות שנים שהעלו. ופי' הכתוב שנים שנשתתפו והעלו:", + "רבי יוסי אומר ההוא. פ' דכתיב \"ונכרת האיש ההוא\" ובגמרא מסיים אם כן למה נאמר איש איש דסברה תורה כלשון בני אדם:" + ], + [ + "(ג) ואימורי קדשי קדשים. כבשי עצרת:", + "את הדם. שזרק הדם בחוץ:" + ], + [ + "(ד) מנחת כהנים. שהיא כלול וראויה להעלאה כקומץ מנחת ישראל אבל שירי מנחת ישראל אינו חייב על העלאתם בחוץ דאינו ראוי לבוא לפנים:", + "ומנחת כהן משיח. עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום:", + "ושלש לוגין מים. בחג קאמר ובמוקדשין לחג שאין העלאת חוץ נוהגת בחולין:", + "ושלשת לוגין יין. שהוא פחות שבנסכים:" + ], + [ + "(ה) פסולין מנין. הנך דאם עלו לא ירדו דלא מתרבו מ\"לא יביאנו\" דהא אינם ראוים להביא לכתחלה:", + "הלן. בין דם ובין אימורים:", + "והיוצא. שיצא לחוץ ונפסל ואף דכל העלאת חוץ יוצא נינהו וריבתה התורה זריקת הדם וכדלעיל – התם בשהוציא לכתחלה את הדם מבפנים כדי לזרקו לחוץ וכיון שקודם שהוציאן היה הדם ראוי ליזרק לפנים חייביה רחמנא אבל הכא מיירי בשכבר יצא הדם לחוץ ונפסל ואח\"כ נטלן וזרקן לחוץ הוה אמינא דהכא מיגרע גרע:", + "ושקיבלו הפסולין וזרקו את דמו. ועכשיו מעלה את האימורין לחוץ:", + "ששחטן שלא לשמן. והעלה הדם או אימוריהן לחוץ:", + "תלמוד לומר לעשות. משמע הראוין לעשות אפילו אינו ראוי לבוא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להעלותן מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא ביה:" + ], + [ + "(ו) חייב על השחיטה וחייב על העלייה. אם שחט בחוץ והעלה בחוץ בהעלם אחד חייב על שניהם דהם תרי גופי עבירה דתרוייהו כתיבי – \"אשר ישחט ואשר יעלה\":", + "פטור. על העלאה דכיון דשחטו בחוץ נפסל ואינו מתקבל בפנים ולא קרינא ביה \"ואל פתח אהל מועד לא יביאנו\":", + "כיון שהוציאו פסלו. ואפילו הכי חייביה רחמנא וה\"ה לשוחט ומעלה בחוץ:" + ], + [ + "(ז) רבי אומר וכו'. בא לומר דקושית חכמים לר' יוסי הגלילי לאו קושיא היא דמה לשוחט בפנים וכו':", + "שהיתה לו שעת הכושר. ליקרב בפנים לאחר שחיטה:", + "ר\"א בר' שמעון אומר וכו'. בא להשיב גם כן על קושית חכמים מה לשוחט וכו':", + "שכן המזבח מקבלו. דאף על פי שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (דף פד.) הלן והיוצא וכו':", + "הטמא שאכל וכו'. משום דדמו להדדי ופליגי בתרוייהו להכי תננהו גבי הדדי:", + "כיון שנגע בו טימאהו. ואפילו הכי כי הדר אכיל ליה מיחייב כרת ומה לי נטמא הבשר על ידו מה לי נטמא על ידי אחרים:", + "שאינו חייב אלא על טומאת הגוף. כדכתיב \"וטומאתו עליו ונכרתה\" ודרשינן בפרק בית שמאי (דף מג.) בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר אותו. \"לעשות אותו לה'\":", + "על השלם. על הקטרה השלמה דהיינו שיעור הקטרה דהוא כזית חייב ולא על החסר דהוא פחות מזה:" + ], + [ + "(ט) ומותר העומר. לאחר קמיצה:" + ], + [ + "(י) היוצק. שמן על המנחה כדכתיב \"ויצקת עליה שמן\":", + "והמגיש. מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה:", + "והמטיב את הנרות. מדשן את המנורה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה יצאו אלו שאינם גמר עבודה (ראב\"ד וקרבן אהרן והגר\"א וכן איתא בגמרא). ופירושו מה העלאה שהוא גמר עבודה שאין אחריה עבודה אחרת ויצאו כל אלו שעדיין יש אחריהם עבודה אחרת. ובגמרא גריס \"אף כל מה שהוא גמר עבודה\" ופירש\"י דאתרבו מ\"אף כל\" כגון המנסך והמקטיר את הקטורת ומקטיר קמצים ומקטיר מנחת כהנים:" + ], + [ + "(יא) ולא הצבור. מ\"האיש\" דריש ליה דהול\"ל \"ונכרת מעמיו\" וכמו לעיל בפ\"ט הלכה ב':", + "העלה וחזר והעלה וכו'. ונודע לו בין כל העלאה והעלאה. ולפי מסקנת הגמרא אליבא דר' יוחנן מיירי באבר אחד והקטיר כמה זיתים ונודע לו בין כל זית וזית אבל בכמה אברים אפילו לר' יוסי חייב על כל אבר ואבר:", + "ראש המזבח וכו'. כבר ביארתי לעיל בפ\"ט הלכה זיי\"ן ע\"ש:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) אלו ישראל. ר\"ל אילו לא כתב \"גר\" הו\"א דדוקא ישראל, להכי כתב \"גר\". ודוחק. ויותר נכון כגרסת \"מבית ישראל - אלו נשים\". (ומה דאיתא אח\"כ לרבות נשים ועבדים – האי נשים שיטפא דלישנא הוא על כרחך דמאי גריעה נשי ישראל מנשי הגר דאיתרבו מקודם):" + ], + [ + "(ב) למה נאמר איש איש. שכבר נתרבו כל המדרגות:", + "מן העכו\"ם ומן העבד. והיינו עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל ואשמועינן דלא נימא דאזלינן בתר אביו אלא בתר אמו והוא בכלל ישראל ומוזהר על הדם (והאי דנקט עבד על כרחך שיגרא דלישנא הוא דעבדים כבר נתרבו מקודם דהוא בכלל ישראל לענין דם):" + ], + [ + "(ג) אשר יאכל כל דם מה תלמוד לומר. \"כל\":", + "כי נפש הבשר בדם. \"ואני נתתיו על המזבח\" דמשמע דאיסורו הוא משום דהוא דם הנפש וגם דהוא שייך רק למזבח. ודם הנפש מקרי דם המקלח בשעת שחיטה ודם התמצית מה שמתמצה אחר כך:", + "אינן חייבין. ר\"ל כרת אבל לאו יש בזה כדאיתא בכריתות דף ד':" + ], + [ + "(ד) ולא המאכלת. שהמאכיל לאחרים אף דהוא עובר בלאו כדלקמיה בהלכה וי\"ו אינו חייב כרת:", + "האוכלת את הדם. ד\"את הדם\" יתירא הוא אלא להורות שאם אכל חצי זית מדם וחצי מחלב אין מצטרפין:", + "ועמה שלום. היינו שאפילו בדין הקל אין נענשים (זית רענן). והיינו כשאין בידם למחות:" + ], + [ + "(ה) להגיד מה גרם. כלומר ללמוד מאיזה טעם הוא נאסר:", + "הכי גרסינן ואני נתתיו אם נתנם וכו'. דמשמע דבנתינה בעלמא אף בחטאת סגי בדיעבד ואסמכתא בעלמא דבזבחים (דף לח.) מייתי שם קראי אחריני על זה וכך דרך התורת כהנים דאגב אורחיה מסמיך מאי דנפק ממקום אחר (ר\"ש משנ\"ץ):", + "לכם ולא לאחרים. פי' שאין העכו\"ם מביאין חטאות ואשמות:", + "על המזבח. כל מקום וכו'. ד\"על המזבח\" יתר הוא דידוע דכפרת הדם במזבח הוא אלא להורות שכל מקומות המזבח שוים הם אצל כפרה בדיעבד שאם נתן הדם ע\"ג הכבש שאינו מקום מתן דמים או הניתנין למעלה שנתנן למטה או הניתנין למטה שנתנן למעלה – אף דהקרבן נפסל בזה – מכל מקום בעלים נתכפרו. ועיין בזבחים דף כ\"ו ע\"ב:", + "ולא על קרקעו. דהיל\"ל \"במזבח\" ואמר \"על\" למעוטי קרקע העזרה:", + "לא עשה כלום. שאין בעליו מתכפרין בכך:" + ], + [ + "(ו) להזהיר וכו'. דבאומרו \"כל נפש\" משמע כל שיהיה מכם אפלו קטנים לא תעשה אותו שיאכל דם. ועיין ביבמות דף קי\"ד:" + ], + [ + "(ז) אבל יהיה נכרתין ע\"י גדולים. אם הוא מאכילן:", + "תלמוד לומר. בפרשה שאחר זה:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) אלו ישראל. עיין ריש פ\"ד ועוד אפשר דהכונה לאפוקי עכו\"ם:", + "תלמוד לומר איש איש. וה\"ק קרא – איש אשר לקח או ניתן לו ואיש אשר יצוד מכל מקום וכסהו:" + ], + [ + "(ב) נצוד וכו'. פי' דבר הניצוד מאליו:", + "אלא בהזמנה זאת. פי' שלא יאכל בשר תדיר שלא יעני אלא כמי שהוא צריך לצוד שאינו אוכל עד שתזדמן לו מה יצוד (ומזה נידון ק\"ו ומה אם הבשר שהוא מחזק כחותיו של האדם צריך האדם לדקדק שלא להרבות בו עאכ\"ו יש לאדם ליזהר שלא להוציא מעותיו לשאר דברים שאינם הכרחים ובפרט בדברים שאינם רק לכבוד מדומה ובעונותינו הרבים זהו דבר המכלה את העולם):" + ], + [ + "(ג) עוף יאכל וכו'. הולך ומפרש דאצטריך ליה \"אשר יאכל\" ולא נלמוד בהיקש מחיה דבנאכלת מיירי:", + "תלמוד לומר חיה. דסמיכי להדדי ובאופן אחד מיירי:", + "מה חיה שהיא מטמאה בגדים. כשהיא נבלה:", + "יצא עוף טמא וכו'. דהאוכל נבלת עוף טמא אינו מטמא בגדים כדלקמן בפי\"ב הלכה ז' ור\"ל ואם כן לא איצטריך למכתב \"אשר יאכל\" ועל זה משני דהו\"א ההיקש בענין אחר דדוקא בעוף טמא מיירי:", + "שאינה באם על הבנים. אין בה משום \"לא תקח אם על הבנים\", אף העוף דוקא עוף טמא שאינו מוזהר עליה ב'אם על הבנים' כדאיתא בפרק שילוח הקן:" + ], + [ + "(ד) חיה נאכלת מנין. דדלמא \"אשר יאכל\" קאי רק אעוף לבד מדלא כתיב \"אשר יאכלו\":", + "תלמוד לומר חיה או עוף. ומקשינן חיה לעוף:", + "שנאמר חיה או עוף אשר יאכל. במלת \"או\" הפרידם להטעין כיסוי לכל אחד בפני עצמו:", + "והלא כבר נאמר וכו'. בגמרא פריך מאי קמהדרי ליה ומשני דאו מיבעי לחלק דהו\"א דאינו חייב כיסוי אלא אם כן שחט שניהם. ור' יהודה ס\"ל דלחלק מ\"ושפך את דמו\" נפקא ולא כתיב \"דמם\". ורבנן ס\"ל ד\"דמו\" טובא משמע שהרי אמר \"כי נפש כל בשר\" דמיירי ברבים וקמסיים \"דמו\" וע\"כ מיבעי \"או\" לחלק:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן אשר יאכל ושפך פרט וכו'. ר\"ל דבעינן שחיטה ראויה לאכילה מדכתב \"אשר יאכל\" ומדכתב \"ושפך\" משמע דאפילו אין כונתו לאכול בעצמו רק להאכיל לכלבים כיון שעל כל פנים ראויה לאכול:", + "ולנוחר. היינו דנוקר הסימנין בחודו של סכין:", + "מעקר. היינו דמעקר הסימנין:", + "להביא צריך לגרוס ולהביא – והיינו דמ\"ושפך\" מרבינן זה. והגר\"א גריס כן בפנים – \"ושפך להביא כו'\":" + ], + [ + "(ו) חיה ועוף הנסקלים. שעומדים ליסקל ושחטן שכל אלו הוא שחיטה שאינה ראויה לאכילה:", + "שנאמר ושפך וכיסה. פי' וגמר ר\"מ שפיכה שפיכה משחוטי חוץ דכתיב שם \"דם שפך\", מה שפיכה דשם שחיטה שאינה ראויה דהא שוחט קדשים בחוץ והוא שחיטה דחייב עליה משום שוחט בחוף, אף כאן שמה שחיטה וחייב לכסות. ובשוחט ונתנבלה השנויה לעיל גם ר\"מ מודה דהא התם לית שחיטה כלל:", + "אשר יאכל ושפך וכיסה וכו'. ור'מ ס\"ל ד\"אשר יאכל\" למעט עוף טמא לחוד משום דלאו בר מינו דאכילה הוא:", + "במה ששפך בו יכסה. בידו או בסכין שבידו:", + "ולא יקפיד אם אחר יכסה. פי' אף על פי שמצוה שיכסה הוא בעצמו אף על פי כן אם אחר כיסה לא יקפיד על זה האחר שהמצוה הוא גם על האחר (קרבן אהרן). והוא דחוק. אכן בר\"ש משאנ\"ץ הגירסא \"אם לא הקפיד\" - שלא חשש, פי' אז מחויבין אחרים לכסותו כיון שלא כיסה הוא והיא גירסא נכונה. ויותר נכון כהגר\"א שלא גרס כלל תיבות אלו אלא גרס \"מנין שאף אחרים מוזהרים עליו תלמוד לומר וכו'\" (והוא ממש כגירסת הש\"ס חולין דף פ\"ז):", + "דמו בנפשו הוא. מסיפא דקרא דריש דכתיב \"ואומר לבני ישראל\" וסבר דהוא חוזר נמי למצות הכיסוי דהכל חייבים לכסותו:" + ], + [], + [ + "(ח) מצוה שיכסנו. פי' אין מוטל על האדם לראות שלא יהיה הדם מגולה דאי נימא הכי היה מחוייב לעולם לכסות אלא מצוה בעלמא לכסות ולהכי כיון דכיסהו פעם אחת הרי יצא ידי כיסוי אף שחזר ונתגלה פטור מלכסות:", + "כיסהו הרוח חייב לכסות. כי חזר ונתגלה אבל מקודם פטור (גמרא):" + ], + [ + "(ט) את דמו וכיסה מלמד שכל דמו כו'. ס\"ל ד\"דמו\" כל דמו משמע:", + "דם הניתז. מעל הגומא:", + "א\"ר יהודה אימתי וכו'. ס\"ל ד\"דמו\" ואפילו מקצת דמו משמע (גמרא):" + ], + [ + "(י) בנעורת של פשתן. מה המנערין מן הפשתן:", + "בנסורת של חרשים. דבזמן שנוסר במגרה החרש דהיינו הנגר נופל מהן נסורת דקה כעפר:", + "ובחרסית. פירש הרע\"ב בפרק ה' דמעשר שני שהוא מין אדמה שעושה ממנה היוצר כלי חרס:", + "שכתשן. שם אלבנה קאי:", + "תלמוד לומר וכסהו. פירש\"י מדלא כתיב \"ובעפר יכסנו\" דהוי משמע עפר ולא דבר אחר כיון דלא כתיב כיסוי אלא לבתר עפר אבל השתא דכתיב \"וכסהו\" קודם דרשינן ליה באנפי נפשיה ונרבה כל הדברים האלו:", + "אי וכסהו. פי' כיון ד\"וכסהו\" הוא ריבוי נרבה בו גם אלו הדברים ונמעט רק כפיית כלי ואבנים שאינם דומין לכיסוי עפר כלל:", + "תלמוד לומר עפר. שאין לנו לרבות אלא דומיא דעפר ממש:", + "מרבה אני את אלו שהן מין עפר. ר\"ל שהן ממינו שמגדלין צמחים כיוצא בו כדמסיים בשם רשב\"ג דהוא אתי לפרושי דברי תנא קמא ולאו לאפלוגי כדמוכח בסוגית הגמרא ע\"ש וכל הנך קים להו לרבנן דמגדל צמחין (רש\"י):" + ], + [ + "(יא) שתמצא אומר כלל וכו'. פי' כאשר נדייק בזה נמצא שאנו צריכין לכלל שהיה רשב\"ג אומר:" + ], + [ + "(יב) להגיד מה גרם. ללמד מאיזה טעם הדם נאסר ושצריך כיסוי:", + "ואומר לבני ישראל וכו' להזהיר גדולים על הקטנים. פי' מדכתיב \"ואומר לבני ישראל\" שכבר כתיב \"ואיש איש מבני ישראל\" אלא בא להזהיר לכלל ישראל על הקטנים שלהם. והנה אף דלעיל בסוף פ\"י הלכה ו' כבר הוזכר זה – שם מיירי בדם בהמה וכאן מיירי בדם עוף הצריך כיסוי וכיסהו ונתגלה וקמ\"ל דאף בזה מוזהרין גדולים על הקטנים דבכלל דם הוא ולזה כתיב הכא \"דם כל בשר\":", + "יכול יהו נכרתים על ידיהם וכו'. הברייתא קיצרה כאן וסמכה אדלעיל בסוף פ\"י \"תלמוד לומר האוכלת ולא המאכיל. יכול לא יהיו נכרתים גדולים על ידי הקטנים שאין הקטנים נכתרין על ידי עצמן אבל נכרתין על ידי גדולים. תלמוד לומר כל אוכליו וכו'\", וכן משמע באדרת אליהו על הפסוק. ועיקר מה ששנה הברייתא זו בכאן משום דהפסוק \"כל אוכליו\" נזכר בפרשה זו:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) יכול אף העכו\"ם. יהיה מטמא בגדים בנבלת עוף:", + "תלמוד לומר אזרח. \"באזרח ובגר\" הקיש גם לאזרח:" + ], + [ + "(ב) פרט לחרטום. חוטם העוף שאינו בר אכילה:", + "ולביצים. שלל של ביצים הקבועים וכבושים בשדרה וקמ\"ל דאין זה בכלל נבילה דאי ביצים גמורים פשיטא. עיין ביצה דף ז':" + ], + [ + "(ג) יכול יהא וכו'. פי' שהבגדים שלבש אחר אכילה גם כן יטמאו כיון שעדיין קימים בתוך המעיים ולא נתעכלו:", + "תלמוד לומר וכבס בגדיו וכו' וטהר. ומשמע מזה דלאחר הערב שמש אם יגע בבגדים שוב לא יטמאו ומי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדיין לא נתעכלה הנבילה בתוך כך ואפילו הכי טהריה רחמנא:", + "הכי גרסינן הא אינו מטמא וכו'. ור\"ל דמזה מוכח דאינו מטמא כיון שנבלע:", + "יכול לא יטמא בתוך המעיים. דשוב לא מקרי אכילה אבל תטמא בגדים שהיה לבוש בשעה שהיה הנבילה בתוך פיו דהיה לו הנאת החיך אפשר דזהו בכלל אכילה:", + "תלמוד לומר נפש. \"וכל נפש אשר תאכל\" ועיקר הנאת הנפש הוא בעת הבליעה ואז נקרא אכילת הנפש:" + ], + [ + "(ד) יכול אם הקיאה וכו'. משום דהנבילה יוצאה דרך בית הבליעה ותטמא כשעדיין לא נתעכלה:" + ], + [ + "(ה) יכול תהא נבלת בהמה וכו'. כיון דכתיב סתם נבילה והכל במשמע:", + "אבית הבליעה. ר\"ל שלא נתן הנבילה בעצמו לתוך פיו דאם כן נטמאו בגדיו על ידי משא אלא כגון שתחב לו חבירו בבית הבליעה:", + "תלמוד לומר. בפרשה אמור \"נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה\" – הרי דלא מיירי הכתוב רק בעוף שאין לה טומאה אחרת:" + ], + [ + "(ו) יכול נבלת עוף וכו'. אף דהכתוב ע\"כ לא מיירי רק באכילת נבילת עוף אפשר דהכתוב קמ\"ל דגם היא מטמאה באכילתה אף שאינה מטמאה במגע ומשא וק\"ו בנבילת בהמה שמטמאה במגע ומשא בודאי תטמא גם באכילתה:", + "תלמוד לומר בה. דהוא יתירא דהוה ליה למכתב \"לא יאכל לטמאו\" אלא דקמ\"ל דרק בה נטמא על ידי אכילתה ולא בנבילת בהמה:" + ], + [ + "(ז) שאין איסורו. וה\"ק קרא נבלה לא יאכל היינו הנבילה אשר מפני היותה נבילה לא יאכל אותה אמרתי לך לטמאה בה בבית הבליעה ולא אותה שאסורה משום טומאה:", + "וחכמים אומרים נבילה וטריפה. פי' מה שהוסיף לומר טריפה שע\"פ אמת אין מטמא באכילתה בא למעט עוף טמא ופי' הכתוב הנבילה שיש במינו איסור טרפה והוא עוף הטהור יצא עוף טמא שאין במינו איסור טרפה:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר טרפה. לר' יהודה בעי דאילו לרבנן איצטריך טרפה לאפוקי נבילת עוף טמא:", + "אם טרפה חיה והלא כבר נאמר נבילה. פי' אם על הטרפה כשהיא בחיים דיבר הכתוב כי האוכל ממנה כזית מטמא בגדים בבית הבליעה והלא כבר נאמר נבילה אלמא לאחר מיתה היא שמטמאה אבל בחיים לא מטמאה (שאם היא מטמאה מחיים ק\"ו לאחר מיתה ולא היה צריך למכתב נבילה כלל):", + "ואם טרפה מתה. פי' ואם על טרפה לאחר שמתה דיבר הכתוב הרי היא בכלל נבילה [פירוש זה העתקתי מהראב\"ד והוא הפירוש השני שהובא בתוספות דף ס\"ט ע\"ב בזבחים עי\"ש]:", + "הכי גרסינן וא\"כ מה תלמוד לומר טרפה להביא טרפה ששחטה (כן הגירסא בגמרא וכעין זה הוא גם כן גירסת הילקוט וכן גרס הראב\"ד והקרבן אהרן במסקנתו עי\"ש). פי' שלא מתה מאליה אלא שנשחטה וקמ\"ל דמטמאה כנבילה שאין שחיטתה מטהרתה וה\"ה מליקת קדשים בפנים כשנמצאת טרפה מטמא בבית הבליעה וה\"מ בעוף אבל בבהמה לכולי עלמא שחיטה מטהרת טרפה מטומאתה כדאיתא בזבחים דף ס\"ט ע\"ב עי\"ש):" + ], + [ + "(ט) שחיטתה מטהרת. כדילפינן בגמרא מקרא דכתיב \"וכי ימות מן הבהמה\" – מקצת בהמה מטמאה ומקצת אינה מטמאה, ואיזה זו טרפה ששחטה:", + "דיה כנבלת בהמה וכו'. כיון דמ\"מ תחלת הלימוד מנבלת בהמה לא נוכל להקל יותר ממנה:" + ], + [ + "(י) יכול המלוקה שבפנים תהא וכו'. נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב מ\"לכל חטאתם\" כדאמרן בפרק בית שמאי (זבחים מד, א), עולה שלא הותרה להם אם אכל ממנה תהא מטמא כנבילה דבאמת על ידי מליקה נעשית נבילה:", + "תלמוד לומר נבילה וטרפה. והאי \"טרפה\" יתר הוא דלא נוכל לפרשו כפשוטו וכנ\"ל בברייתא בהלכה ח' והדרש דדרש ר' יהודה להביא טרפה ששחיטה לא ס\"ל דהאי ברייתא ר' יוסי מסיים לה דס\"ל שחיטתה מטהרת טרפתה מטומאה:", + "הכי גרסינן מה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף נבילה שאינה מתרת את האיסור יצא וכו'. ומשמע קרא הכי נבילה שהיא כטרפה היא דמטמאה מה טריפה אין טרפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה אף נבילה שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור יצא נבילות הבא לה ע\"י מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את האיסור שבחייה לא היתה ראויה ליקרב לגבוה והותרה במליקה זו אין מטמא וכו':", + "ובא המולק וכו'. ר\"ל ממילא נתרבה אם מלק עוף קדשים בחוץ ואח\"כ אכל ממנה או חולין אפילו מלקה בפנים דנבילה גמורה היא דלא הותרה מליקה רק בקדשים מטמא בבית הבליעה. ומליקת קדשים בפנים שנעשה בפסולין עיין בזבחים דף ס\"ח במשנה וגמרא שם:" + ], + [ + "(יא) באזרח ובגר וכו'. דהו\"ל למכתב \"וכל נפש באזרח ובגר אשר תאכל וכו'\" משמע דכונת הכתוב להראות באיזה נבילה מדבר בזו שאיסורה שוה לכל האזרחים ולגרים, יצאת מלוקה שבפנים שאין איסורו שוה באזרח ובגר, דיש אזרחים שנבילה זו מותרת להם כגון כהנים בחטאת העוף:" + ], + [ + "(יב) יכול השוחט חולין וכו'. פי' כיון דשחיטתן אין מתירתן לאכילה יהיו נחשבין כנבילה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר נבילה וטרפה מה טרפה ששוותה בפנים כבחוץ אף נבילה ששוותה בפנים כבחוץ יצא וכו'. פי' תלמוד לומר \"נבילה וטרפה\" והאי \"טרפה\" יתר הוא וכנ\"ל אלא לאשמועינן באיזה נבילה מיירי קרא באותה ששותה כטרפה, מה טרפה דשוה איסורה בפנים כבחוץ, דבשני מקומות היא אסורה, אף נבילה וכו', יצא השוחט חולין בפנים שאין השחיטה שוה בהם בפנים כבחוץ שהרי עופות חולין ששחטן בחוץ אין מיטמאין (ובגמרא פריך בשלמא חולין לא שוו בפנים כבחוץ כדאמרן אבל בקדשים שוו דהא אידי ואידי בין בפנים ובין בחוץ שוה בהם דאין כאן תורת שחיטה ופסולים נינהו. ומשני הגמרא דעופות קדשים שחוטין בחוץ לא איצטריך להו קרא לאשמועינן דלא מטמאו בבית הבליעה דאם הועילן שחיטת חוץ לחייב עליו כרת משום שחוטי חוץ אלמא שמה שחיטה מכ\"ש שתועיל לו לטהרו מידי נבילה. ופריך אשכחן חוץ, פנים מנלן. ומשני אם כן לא שוו בפנים כבחוץ. פי' אם תאמר שהשוחט קדשים בפנים ליטמו נמצא שלא השוה טואמאתם בפנים כבחוץ דומיא דטרפה והלכך כיון דבחוץ לא מיטמו בפנים נמי לא מיטמאו):", + "וכיבס יכול אף הציפה וכו'. עיין לעיל סדר שמיני סוף פרשתא ד' ופרשתא וי\"ו הלכה ח' שם פירשנוהו:" + ], + [ + "(יג) שניהם טהורים. שאינו מטמא אלא בגדים וכלים ולא תנור שהוא כלי חרס ולא אדם:", + "יכול על כבוס בגדים. פי' שהוא עצמו כבר טבל ונטהר אלא שבגדיו היו טמאים ונכנס בהן למקדש:", + "תלמוד לומר ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. פי' דמלת \"בשרו\" יתירא דהרי באזהרה כתיצב \"וכבס בגדיו ורחץ\" ולא כתיב \"בשרו\" וכך היה לו לכתוב הכא, ומאי \"בשרו\", אלא בא למעט שאין הכרת אלא על בשרו אם לא רחץ ונכנס למקדש אבל איכא מלקות משום \"ולא יטמאו את מחניהם\", דבגדים נמי טעונין שילוח:" + ], + [ + "(יד) מנין שאינו מדבר אלא וכו'. דלא נזכר כאן טומאת מקדש וקדשיו ודלמא הקב\"ה מקפיד על ישראל על חסרון רחיצה לבד מפני שעם קדוש הוא לה':", + "הזהיר וענש על ידי טומאה. \"ולא יטמאו את מחניהם\" – אזהרה, \"כי את מקדש ה' טימא\" – עונש, וכן לגבי אכילת קדשים בטומאה איכא אזהרה ועונש בפרשה אמור:", + "וחייב קרבן על הטומאה. כשהיה בשגגה כדכתיב בפרשה ויקרא \"או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'\":", + "מה קרבן שחייב להלן וכו'. באמת היה יכול לומר מה עונש ואזהרה האמורים להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה האמורים כאן וכו', וכן היה יכול ללמוד מקרבן לבד ולומר מה קרבן שחייב להלן הוא בטומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה האמורים כאן בטומאת מקדש וקדשיו וכה\"ג איתא לעיל בויקרא דיבורא דחובה פי\"ב הלכה יו\"ש עי\"ש. אלא דנקט תרוייהו לאלומי מילתיה:" + ], + [ + "(טו) ונשא עונו ונשא עונו לגז\"ש. היינו מה דכתיב בנותר \"ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה הנפש\" וממילא ילפינן גם כן משם דמיירי בטומאת מקדש וקדשיו:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) אני ה' שאמרתי וכו'. הקדשים הכתוב בזה מפני שגלוי לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא והזהיר עליה כמה אזהרות שלא יהיו נכשלין בהן:", + "והיה העולם אני מלא רחמים כצ\"ל [הגר\"א]. ושניהם כלולים בשם הוי\"ה שהיוה את העולם והוא מלא רחמים ובודאי כונתן בזה לטובתן:", + "אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר. זה נכלל במה שאמר \"אלהיכם\" שהוא אלהים אמת ושופט צדק:" + ], + [ + "(ב) אני הוא שפרעתי וכו' ומן המצריים. זה רמז במה שאמר \"כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען\":" + ], + [ + "(ג) מנין שלא היתה אומה וכו' תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים. מדפרט מצרים מוכח שתועבתן יותר מכולם:", + "הכי גרסינן מנין לדור אחרון וכו' יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם [ראב\"ד והגר\"א]. והיינו אותו הזמן אשר ישבתם:", + "ומנין למקום שישבו בו ישראל. שמצרים מדינה גדולה היתה מאוד:", + "תלמוד לומר אשר ישבתם בה. מתיבת \"בה\" דייק לרמז שאותו המקום היה מקולקל ביותר (הגר\"א באדרת אליהו):", + "ומנין שישיבתן של ישראל וכו'. פי' מאותו עון ששעבדו בישראל באו לידי עברות הללו כדי שיתחייבו ויפלו לפניהם שעבירה גוררת עבירה (ראב\"ד):", + "תלמוד לומר אשר ישבתם וכו'. דרש \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם\" היינו שהישיבה גרמה למעשיהם:" + ], + [ + "(ד) ומנין שלא היתה אומה באומות וכו'. פי' חוץ מצרים שהיא היתה שוה להן במדרגת התיעוב (קרבן אהרן):", + "הכי גרסינן ומנין לדור אחרון וכו' תלמוד לומר וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם. ומנין וכו' תלמוד לומר אשר אני מביא אתכם שמה. ומתיבת \"שמה\" דייק דמשמע דאותו המקום היה מקולקל ביותר:", + "ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם וכו'. נ\"ל ביאורו לפי שמצינו כמה פעמים דרחמי ה' הוא על כל ברואיו ואפילו על עכו\"ם וכמו שמצינו בנינוה ששלח אליהם יונה בן אמיתי לעוררם לתשובה כדי שלא יכלו כמה שהשיב הקב\"ה ליונה \"ואני לא אחוס וגו'\", ולענין כנענים עזבם במעשיהם הרעים עד אשר קאה אותם הארץ אלא מפני שהיתה הארץ מוכנת לישראל לבוא שמה:" + ], + [], + [ + "(ו) שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. ר\"ל ועוד ארבעים שנה שנשתהו בעת שהיו ישראל במדבר:" + ], + [], + [ + "(ח) האיש נושא לאיש. למשכב זכור:", + "והאשה לאשה. מסוללות זו בזו (זית רענן):" + ], + [ + "(ט) לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד. תרגום \"וימשכו\" – ונגידו. ופירושו, מעשים טובים שאדם עושה בעוה\"ז הם הממשיכים אותו ומביאין אותו לחיי העולם הבא אבל אינו יוצא בלמוד לבד:" + ], + [ + "(י) ושמירה ועשייה למשפטים. פי' לפי שבפסוק הקודם נזכר רק עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) להביא את העכו\"ם שיהיו מוזהרים וכו'. בפ\"ז דסנהדרין (דף נז:) מסיק דהיינו לעריות דישראל, שבא על אשת איש של ישראל, דאילו לעריות דעכו\"ם, שבא על א\"א דעכו\"ם, נפקא שם מקרא אחרינא עי\"ש:", + "לא תקרבו מה תלמוד לומר. דאחר דאמר \"איש איש\" לשון יחיד היל\"ל \"לא יקרב\":", + "שיכול אין לי אלא איש וכו'. אף על גב דבעלמא קיימא לן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, הכא הוה אמינא דמיעטה הכתוב מפני דהיא לא עבדה מעשה:" + ], + [ + "(ב) הוא שנאמר להלן אנכי ה' אלהיך וגו'. הוקשה לו לרשב\"י למה הוצרך לומר כאן \"אני ה' אלהיכם\" אחר שזה המאמר כבר נאמר להם בסיני ולזה אמר דהדבר בעצמו שאמר להם שם והביאם במסורת הברית לקבל עליהם עול המצות ואמר להם תחלה קבלת עול מלכותו ית' מה שקבלו עליהם בעצמם מקודם כי לא יוכל לזרזם לקבל עליהם עול המצות בלתי קבלת עול מלכותו מקודם (ולזה אמר רשב\"י שאמירת אנכי ה' אלהיך בסיני אינו הוראת מציאותו ית' אלא כשואל מהם קודם שגוזר קבלת עול המצות אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים וכמו דכתיב בפרשת אמור \"ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים\" ואיתא לקמן בתורת כהנים על הכתוב הזה שעל תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתמסרו עצמכם לקדש את שמי והוא קבלת מלכות שמים שלמה וע\"ז השיבו הן והן שקבלנו עלינו בעת היציאה להיות לנו לאלהים ואחר שהשיבו הן אמר להם קבלתם מלכותי קבלו גזרותי – לא יהיה לך אלהים אחרים, וכן כל הדברות) הוא שנאמר כאן גם כן באופן זה שמתחלה אמר להם \"אני ה' אלהיכם\" – אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני שענו כולם \"כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע\" וקבלו עליהם הברית והשיבו הן ואמר להם קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי:", + "שהוא פותח בהם ביו\"ד ה\"א וכו'. כאומר אנכי היודע ועד נאום ה' ולהטיל אימה עליהם והלואי ואולי יפרשו מהם:" + ], + [ + "(ג) שסופן לינתק בעריות. בימי עזרא:", + "בוכה למשפחותיו. על עסקי משפחותיו שנאסרו להם:", + "אין זו תחלה לכם וכו'. זה מבואר ממה שאמר וזאת שני תעשו:", + "ושאר רוח לו. פי' גם שארי הרוחות הלא הם שייכים לו:", + "ומה האחד מבקש זרע אלהים. פי' אף שכל הרוחות הם שלו העיקר מבקש זרע קדוש שהם זרע אלהים וכמו שכתוב \"ועמך כולם צדיקים..נצר מטעי וגו'\":", + "ענו כולם ואמרו. הגר\"א גריס \"ענה ואמר\":", + "ואם היה כהן ומגיש מנחה לה'. ו\"מגיש מנחה\" לישנא דקרא הוא וקאי על ראש המקרא \"יכרת ה'\" וזהו שאמרו (סנהדרין פב, א) \"ואם היה כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה\":", + "וכן הוא אומר ומבני יוידע וגו' חתן לסנבלט החרני. אסיפא דקרא סמיך דכתיב שם \"ואבריחם מעלי\" שהבריחם מהכהונה מפני שנתחתנו לשאר אומות:" + ], + [ + "(ד) אמור להן אף אני מוזהר. פי' דס\"ל שהקב\"ה אמר למשה שיפרוש מן האשה כדאיתא סוף פרשת בהעלותך ואם כן ק\"ו להם שיפרשו מן העריות (זית רענן):", + "ואמרת וכו'. הוא כמו \"דבר אחר\":", + "אזהרה לבית דין. שיפרשו את ישראל מן העריות:", + "[אות (ה - ז) כולם ביארנו למעלה]." + ], + [], + [], + [ + "(ז) ואם כן למה קידמו מצרים וכו'. ר\"ל היה לו להקב\"ה להעניש גם את כנענים באותו הזמן:", + "האדם הגדול בענקים. ומרמז על אברהם אבינו ועיין לעיל פרשה ח' הלכה זיי\"ן שמסיים שם הראיה:" + ], + [ + "(ח) נימוסות שלהם. היינו המנהגים שלהם:", + "תיטראות. היינו בתי עכו\"ם הקבועים להם:", + "קרקסיאות. היינו בתי משתאות שלהם הקבועים לאנשי לצון ונגינות שותי שכר:", + "שמנו חכמים. כמו שפירש בשבת (דף סז.) עי\"ש:", + "ושלא יגדל ציצית. היינו בלורית:", + "ושלא יספר קומי. פי' כגון אותם שהם קוצצים שער ראשיהם מלפנים עד האוזן כלפי מצח והיו מניחין השער שכנגד העורף ומטה ומתפזר לאחוריהם [ערוך]:" + ], + [ + "(ט) ואלו שיצר הרע משיב עליהם. קאי על סוף פסול \"ואת חוקותי תשמורו\":" + ], + [ + "(י) שלא משאך ומתנך אלא בהם. מתיבת \"בהם\" דייק:", + "שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' תלמוד לומר ללכת בהם. בדרשה ראשונה דרש שלא תערב בשעת לימוד ד\"א ועכשיו דרש לאיסור אפילו שלא בבת אחת וכן הוא אומר \"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך\":", + "וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר. סמיך אסיפא דקרא \"כי טל אורות טליך\" ואמרו חז\"ל \"כל מי שיש בידו אור תורה היא מחייהו\":", + "שמא תאמר אבד סברי וכו'. פי' כיון שכל עסקי הוא תמיד רק בתורה מאין אתפרנס:", + "תלמוד לומר וכו'. ועלי בטחונך:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר ושמרתם את חוקותי וגו'. פי' \"את\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(יב) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' כהנים לוים וישראל לא נאמר אלא \"אדם\" וזה כולל אפילו נכרי (בבא קמא לח, א):", + "אלא צדיקים יבואו בו. רמז לחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא:" + ], + [ + "(יג) אף אני אקדש את שמי על ידיכם. הוא שמסיים הכתוב \"אני ה' מקדשכם\":", + "היום אני נפרע להן משונאיהן. כמו שאמרו חז\"ל שנשרפו אז כמה אומות על ידי הכבשן:", + "היום אני מחיה להם את המתים. כמו שאמרו חז\"ל בפרק חלק (דף צב.) שבאותו היום החיה יחזקאל מתים בבקעת דורא:" + ], + [ + "(יד) אין בכלל אלא מה שבפרט. פי' ויותר אין לכללם בעריות אף דנוכל ללמוד אותם במה מצינו לאסור גם בהם והברייתא מפרש והולך איך ס\"ד להביא עוד עריות מדין לאסור בהם שהיה בדין לומר הואיל ומותר וכו':", + "בבת אחי אביו וכו'. פי' שהייתי דן מסברא שכמו שההיתר מתהפך שהוא מותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו, כן יתהפך גם האיסור ויהיה אחי אביו אסור באשתו כמו שהוא אסור באשת אחי אביו. וכן מצינו עוד דבר שההיתר מתהפך דהיינו שהוא מותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו, וכן נידון לאיסור גם כן באופן זה שחורגו יהא אסור בבתו אחר שהוא אסור בבת חורגו דהיא אשה ובת בנה:" + ], + [ + "(טו) מנין שלא תקרב. היינו קירוב בשר בעלמא:", + "תלמוד לומר לא תקרב. דהוא יתר אלא מילי מילי קאמר ומלת \"לא\" משמש לשנים והכי קאמר – לא תקרב בקירוב בשר ולא לגלות ערותה, ותרי אזהרות נינהו, חד בקירוב בשר וחד בגילוי ערוה:", + "תלמוד לומר לא תקרבו לגלות. היינו מה שכתוב בריש הפרשה \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" גלה הכתוב בכל העריות לאסור הקירוב גם כן:", + "אני נאמן לשלם שכר. גם על הזהירות מהקירוב:" + ], + [], + [ + "(יז) אתם נאים שומרים. פי' נאים וראוים לשמור אותם:", + "שאתם פתחתם. תחלה במצרים לשמור אותם קודם שהזהרתי אתכם וכן הוא אומר \"גן נעול וגו'\", שזה נדרש על שנשמרו מעריות כמו דאיתא במכילתא פרשה בא ובויקרא רבה פרשה לב:" + ], + [], + [ + "(יט) חייבת גלות. פי' מחייבת גלות ליושבי הארץ:" + ], + [ + "(כ) בין מכולן בין מקצתן. לעיל בהלכה י\"ח איירי לענין לאו וכאן לענין חיוב כרת:", + "אין לי אלא איש. שהוא עיקר הפועל והאשה רק מקבלת הפעולה:" + ], + [ + "(כא) העושות מה תלמוד לומר. שכבר אמר \"כי כל אשר יעשה\":" + ], + [ + "(כב) שמרו לי משמרת. כענין שאמרו (יבמות כב, א) \"עשו משמרת למשמרתי לרבות שניות לעריות\", וזה דריש מריבוי הכתוב. ואח\"כ דרש הברייתא מתיבה \"ושמרתם\" גופא להזהיר בית דין על כך:", + "לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו'. פי' שהם יזרזו את העם וישגיחו שלא יעשה עוד מחוקות התועבות וגו':", + "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חזר להביא הפסוק דסוף שמיני כדי לבאר הסמיכות דסוף פסוק \"אני ה' אלהיכם\" ופירוש הפסוק כך הוא: ולא תטמאו בהם שאילו תטמאו הלא ידוע שהטומאה מטמטם הלב ונטמתם בם ונפסלים אתם מאחרי ואיני מקושר בכם וכביכול איני אלהיכם. אבל אם תשמרו משמרתי לבלתי עשות מחוקות וגו' ולא תטמאו בהם אז אני ה' אלהיכם:" + ], + [ + "(כג) ה' אלהי ישראל צדיק אתה. פי' אם נשוב לקיים תורתיך הלא צדיק אתה ותתנהג עמנו במדת הרחמים וזהו שאמר בסוף פרשה \"אני ה'\", שכתוב בשם הוי\"ה שהוא רחמים. אבל אם ח\"ו נשוב להפר מצותיו ולהתחתן בהם – \"אלהיכם\"; אתנהג עמכם בדין ותתחייבו כליה ח\"ו. וע\"כ הביאה הברייתא הפסוק דעזרא:" + ] + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + [ + "(א) פרושים היו. מן העריות שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (רש\"י. ועיין ברמב\"ן):", + "לומר אם מקדישים וכו'. הוקשה להם איך תלה קדושתנו בקדושתו ית' דמשמע שנדמה אליו ית' בקדושה מה שלא יתכן. לזה אמרו שלא תלה קדושתנו בקדושתו אלא כביכול תלה קדושתו בקדושתנו ופי' הפסוק קדושים תהיו כי בזה קדוש אני ה' אלהיכם (קרבן אהרן). ועוד נראה לפרש משום דבפרשה זו כתיב \"קדושים תהיו\", משמע שרצונו שאנחנו נהיה קדושים ובפרשה אמור כתיב \"ונקדשתי בתוך בני ישראל\" – הרי שרצון הש\"י שהוא יתקדש על ידינו, ולזה פירשו דהכונה אחת ולזה אמר או אינו כן אלא מה שאמר \"ונקדשתי\" הוא כפשטיה דהוא צריך לקדושתנו דעל ידינו הוא נתקדש:", + "פמליא למלך וכו' מחקה למלך. בילקוט איתא \"מחכה למלך\" ופירושו החיל של מלך מה לו לשאול איזה דרך ילך לו המלך אם למלחמה אם לשלום אלא שילכו עמו. כך ישראל שהם חילו, מה להם לעשות אלא לשמוע בקולו ולדבקה בו ולהיות קדושים:" + ], + [], + [ + "(ג) והאשה וכו' מפני שרשות אחרים עליה. הגם דהך עניני מורא המוזכרים בסמוך ברייתא יו\"ד גם האשה יכולה לקיים – מכל מקום יש עניני מורא שמצוה אביה עליה שתלך לאיזה מקום וזה אין רשות בידה לעשות (מהר\"ל בספר גור אריה):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ח) כבשים קודמים לעזים בכל מקום. ר\"ל דברוב מקומות כתיב כבשים קודם:", + "יכול מפני שהם מובחרים. נ\"מ שאם אמר \"הרי עלי עולה מן הצאן\" יביא כבש:", + "תלמוד לומר אם כבש גו'. והקדים העז שם שנאמר \"והביא את קרבנו שעירת עזים\", הדר אמר \"אם כבש\" שהוקדם עז לחטאת:" + ], + [ + "(ט) מפני שהוא ואמו וכו'. וע\"כ במקום דליכא טעם זה, כגון שנתגרשה – שניהם שקולים:" + ], + [ + "(י) אל תפנו לעובדם. פי' במחשבה לעובדם דאי לעבודה ממש הרי כבר כתיב \"לא תעבדם\":", + "לראותם ודי. הגר\"א גריס \"ודאי\". ופי' ראיה ודאית, ר\"ל בעיון ובהסתכלות היטיב לאפוקי ראיה דרך עראי:" + ], + [ + "(יא) עצבים על שם שנעשים פרקים. מלשון \"אין מעצבין את הקטן\" (שבת קלז, א):", + "שמרקיבין. בפרק לא יחפור (דף יט:) \"גרוגרות שהתריפו\":", + "שהם מתאשרים מאחרים. פי' מתחזקים מאחרים שצריכים לסמוך ולהעמידן מלשון \"אשרו חמוץ\":" + ], + [ + "(יב) יכול יעשו להם אחרים וכו'. אם נעזוב קרא כפשטיה דמלת \"לא\" אינה משמשת אלא למלת \"תעשו\" יובן לנו ב' היתרים מקרא שלא אסרה התורה בזה אלא שלא יעשו להם, ר\"ל שלא יהיה אדם עושה לעצמו אל אם עושה לאחרים או אחרים עושין לו מותר וזה א\"א לפרשו דהרי אמר קרא אחרינא \"לא יהיה לך אלהים אחרים\" – מכל מקום. ולזה הוכרחו חז\"ל לפרש דמלת \"לא\" תשמש לשנים והו\"ל כאילו אמר \"ולא תעשו ולא לכם\", פי' לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) שאין תלמוד לומר. פי' שאם בא ללמדנו זמן אכילתו אין צריך לזה שהרי אמר כבר בפרשה צו \"ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'\":", + "לאכילה. כלומר לזמן אכלו בפועל תנהו למחשבה בזביחה, שצריך לזבוח הזבח על מנת שביום זבחכם יאכל וממחרת:", + "לא יהיה אלא ע\"מ וכו'. לאו דוקא שיחשוב כן אלא בא לאפוקי שלא יחשוב בזביחה ע\"מ לאכול חוץ לזמנו דאז לא ירצה:" + ], + [], + [ + "(ג) תזבח תזבחוהו. פי' היה צריך לכתוב \"תזבחו\" וכתב \"תזבחהו\" – משמע דוקא אחד ולא שנים:" + ], + [ + "(ד) שאין תלמוד לומר. דכפשוטו, והוא באוכל בפועל, אין אנו יכולין לפרשו, דהא כתיב \"לא ירצה\" ואמרינן בזבחים \"וכי מאחר שהוכשר לאחר זריקת הדם יחזור ויפסל?\", אלא ודאי במחשב איירי. ואי במחשב על אכילת חוץ לזמנו ואשמועינן שלא ירצה – כבר כתיב בפרשה צו \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" ודרשוהו גם כן שקאי על המחשב לאכול ביום השלישי. ואם כן קרא דא מה תלמוד לומר. אלא אם וכו':", + "לחוץ למקומו. שאם שחט את הזבח על מנת שיאכלנו חוץ למקומו דהיינו בשלמים חוץ לירושלים לא ירצה:" + ], + [ + "(ה) ואוכליו עונו ישא. האי קרא איירי בנותר ליום השלישי ואכלו דיליף קודש קודש מנותר דמלואים דכתיב שם \"ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא\", מה להלן באיסור נותר אף כאן באיסור נותר. [ואי מחשב חוץ למקומו ואכלו אין חייב עליו כרת דממעטינן ליה מדכתיב \"ואוכליו\" ולא כתיצב \"והאוכל\" להורות דדוקא מי שאוכל הנותר ליום השלישי ולא המחשב לאכול חוץ למקומו ואכלו. גמרא]:", + "זה בנין אב. פי' מדנתן הכתוב טעם על החיוב כרת משום שחילל קודש ה' דהיינו שאכל הנותר בנין אב הוא לחייב כרת על כל הקדשים שנתותרו ואכלן ולאפוקי דלא תימא דדין נותר הוא דוקא בשלמים דמיירי בהו קרא:" + ], + [ + "(ו) ובקוצרכם וכו'. מדלא כתיב \"ובהקצר קציר ארצכם\" אלא \"ובקוצרכם\" פרט לשקצרוהו לסטים שאינו חייב בפאה לפי שאין חיוב פאה אלא במחובר וזה כבר נקצר ולא קצרוהו בעליו להתחייב בפאה:", + "קירסמוה נמלים. דהכריחתו הנמלים קנה השיבולת מלמטה והוא מלשון \"יכרסמנה\", ומתחלף כ\"ף בקו\"ף שהם ממוצא אחד:", + "שברתה הרוח. שאין כאן קצירה כלל:", + "ובקוצרכם פרט לשקצרוהו עכו\"ם. זה גם כן נתמעט ממילת \"ובקוצרכם\" דמשמע דאתם הקוצרים לעצמכם ולא נכרי הקוצר לעצמו אפילו נתן אחר כך התבואה לישראל במתנה, הואיל דבעת הקצירה לא הוטל עליה חיוב פאה. וכן לקט דכתיב \"ולקט קצירך\" דמשמע דוקא מקצירך:", + "מכאן אמרו עכו\"ם שקצר שדהו וכו'. דהיינו הך דלעיל הואיל דבעת הקצירה עכו\"ם היה – לא הוטל עליה החיוב. וגבי שכחה כתיב גם כן \"כי תקצור קצירך\" – פרט לשקצרה עכו\"ם:", + "אלא בשעת העימור. כשמוליכין העמרים ממקום למקום כדכתיב \"ושכחת עומר בשדה\" וזה בשעת שכחה גר היה. ובירושלמי מפרש טעמא דרבנן דפליגי אר' יהודה דכתיב \"ושכחת עומר בשדה\" לרבות שכחת קמה וכיון שחיברן הכתוב יחד למדנו שלא יתחייב בשכחת עמרין אלא מי שנתחייב בשכחת קמה וזה שבשעת קמה היה עכו\"ם ולא נתחייב בשכחה גם משכחת עמרין פטור אף על פי שהיה אז גר:" + ], + [ + "(ז) אין לי אלא קוצר. בכלי, תולש ביד, וקוטף הוא העוקר עם השרשים:", + "תלמוד לומר לקצור. \"לא תכלה פאת שדך לקצור\", והאי \"לקצור\" הוא מלה יתירה לרבות תולש:", + "תלמוד לומר קצירך. \"ולקט קצירך\" דהו\"ל למכתב \"ולקט לא תלקט\":", + "תלמוד לומר ארצכם. שמורה כל מה שבארץ:", + "אילנות. שפרים אינם בארץ מנין:", + "תלמוד לומר שדך. דשם 'שדה' יאמר על שדה אילנות גם כן:", + "שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה שהם מיני צבעים ואינן בכלל אוכל:", + "ונשמר. למעוטי הפקר מי שזכה בהן אינו חייב בפאה:", + "וגידולו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות דהן גדלים מן האויר:", + "ולקיטתו כאחת. דהיינו בזמן אחד למעוטי תאנה שאינם נגמרין בזמן אחד:", + "ומכניסו לקיום. למעוטי ירק שאין מכניסן לאוצר שיתקיימו:", + "והתבואה והקיטניות בכלל הזה. פי' שיש בהם כל החמשה דברים הנ\"ל לחיוב:" + ], + [ + "(ח) ובאילן וכו'. מפני שכל אלו יש בהן כל החמשה דברים הנ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אין פאה אלא מחמת הכילוי. כשמכלה הקצירה אפילו באמצע השדה דהתורה לא הקפידה אלא שלא יכלה הקצירה:", + "ואין פיאה אלא שיש לה שם. היינו שיקרא לה שם פיאה אבל כל עוד שלא קרא לה שם פיאה אין דין פיאה עליה וחייבת במעשר:", + "אין פיאה אלא בסוף מכאן אמרו וכו'. כתבו הר\"ש והראב\"ד שהוא לדעת ר\"ש דמצריך ליתן פאה בסוף שדהו והאי דאמר \"מכאן אמרו\" היינו מה שמסיים \"ובלבד\", ר\"ל אף דבודאי אם נתן בתחלה פי' שקרא שם בתחלת הקצירה או באמצע הרי זו פאה [וכדיליף בירושלמי מקרא דכתיב \"לא תכלה פאת שדך לקצור\" משמע אף שיש לו עדיין לקצור אפילו הכי נקרא פאה] מכל מקום צריך ליתן בסוף כשיעור דפאה נקרא מה שהוא בסוף שדה:" + ], + [ + "(י) שעה פנויה. בזמן שאין העניים מצויים שם:", + "ומשום שאמרה תורה לא תכלה. ופריך בגמרא מה חידש בזה הלא כל הטעמים שאמר מקודם הוא רק לפרש מפני מה בשעה שמכלה השדה ומשני הגמרא דהכי קאמר מפני הרמאים שעוברים על לא תכלה ואומרים כבר הנחנוה ולא הניחו כלום אמנם אם יהיה מקום מסויים לזה לא יוכלו לומר זה:" + ], + [ + "(יא) שדך ולא שדה אחרים. פי' אם קבל עליו לקצור קמתו של נכרי פטור מן הפאה ומכולן:", + "שדך ולא שותף. שאפילו יש לו חלק בקרקע כיון שידו של עכו\"ם בשותפות – פטור:", + "לחייב על כל שדה ושדה. שאם יש לו שתי שדות ויש הפסק ביניהן וכדלקמיה, חייב להניח פאה בכל אחת, ד\"שדך\" יתירא הוא להורות דיש על כל שדה של ישראל חיוב בפני עצמו, וממילא אין לו להניח משדה אחת על חברתה:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מכאן אמרו וכו'. פי' אחר שלמדנו מ\"שדך\" לחייב על כל שדה בפני עצמה בא ללמדנו ענין ההפסק שיהיה נחשב על ידי זה לשתי שדות:", + "הנחל. נחל מים:", + "והשלולית. מפרש בפרק הכונס, מקום שמי גשמים שוללין שם, פירוש: מושכין ועוברין דרך שם:", + "דרך היחיד. ארבע אמות:", + "ודרך הרבים. ט\"ז אמה ולכך נאמר דרך הרבים אף דהוא כל שכן לאשמועינן דאפילו הכי אינו מפסיק רק לזרעים ולא לאילן כדמסיים לבסוף [ירושלמי]:", + "שביל. זוטרא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא:", + "הקבוע. אתרוויהו קאי דאפילו שביל הרבים דוקא כשהוא קבוע תמיד ולהכי תנא שביל הרבים לאשמועינן דאפילו ביה בעינן שיהא קבוע תמיד ולא דמי לדרך היחיד והרבים דשם לא בעינן שיהא קבוע תמיד:", + "הבור. שדה בור שאינה חרושה ונשארה שממה. תרגום \"והאדמה לא תשם\" – לא תבור:", + "והניר. הוא שדה שחרשו אותו והפכו אותו בחרישה ולא זרעו שם:", + "וזרע אחר. כגון שזרע עדשים בין שתי ערוכות של חטים:", + "והקוצר לשחת. למאכל בהמה קצר תבואה שלא הביאה שליש באמצע השדה:", + "מפסיק. דסבר ר' מאיר דכל לשחת לאו קצירה היא ולא חשבינן ליה אתחלתא דקצירה:", + "אלא א\"כ חרש. מקום הקרחה והו\"ל שדה ניר, אבל לא חרש - לא, דקוצר לשחת הוי קצירה ותחלת קצירה היא, וכי גמיר בישולייהו וקצר ליה לכולא שדה כגומר קצירתו דמי ואינו נותן אלא פאה אחת על שניהם:" + ], + [ + "(ב) אמת המים. היינו שלולית דלעיל וקאמר תנא קמא דבכל ענין מפסיק ואתא ר' יהודה לומר דדוקא כשאינה יכולה להקצר כאחת והיינו שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן, אבל אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן אינה מפסקת:", + "אשר במעדר יעדרון אף על פי וכו' הוא נותן פאה לכל. פי' הרים שהם טרשים טרשים סלעים סלעים שאינו יכול לחרוש בם בבקרים אלא עודר בו במעדר ביד כאן מעט וכאן מעט, המקומות שבין הסלעים ונראה בינתיים כשדה בור – אף על פי כן אינו כשתים ושלש שדות אלא כולן כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל (ראב\"ד ור\"ש). ולישנא דברייתא \"אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו\" הכי פירושו: אף על פי שאין וכו' ועל ידי זה נשאר כמה מקומות בורות בינתיים, אף על פי כן אינו נחשב אותו מקום כשדה בור להפסיק:" + ], + [ + "(ג) ואינו מפסיק לאילן. דדרך אילנות להיות מפוזרין:", + "שער כותש. ענפי האילן נקראין 'שער' ואמר שאם היו הענפים כותשין זה את זה על גבי הגדר, שבזה מתערב אילן זה עם אילן זה, נותנין פאה אחת לשניהם:" + ], + [ + "(ד) לחרובים וכו'. פי' מה שאמרנו למעלה שהגדר הוא הפסק בין האלנות הוא חוץ מחרובים וזיתים דהיינו לחרובים כל זמן שהעומד אצל אחד מהאלנות יוכל לראות האילן האחר אף על פי שיש ביניהם גדר המפסיק אינו מפסיק ונותן פאה מאחד לחבירו:", + "לזיתים שהיה להם בכל רוח. פאה אחת היו נותנים על כל הזיתים שהיה להם לצד מזרחה של עיר ופאה אחרת על כל הזיתים של צד מערבה של עיר וכן לארבע רוחות:", + "אף לחרובין שהיו להם בכל העיר. גם כן אין נותנין כ\"א פאה אחת על כולן:" + ], + [ + "(ה) לא לקט קיטוף. שאם היה הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות בידו ונושר מידו אין זה לקט דסתם קציר לא הוי אלא במגל והכי קאמר קרא: ולקט הנושר בשעה שאתה קוצר:", + "אלא מחמת הקציר. ולא באונס כדמפרש ואזיל:", + "קצר מלא ידו. בדברים שדרכן בקצירה:", + "תלש מלא קומצו. בדברים שדרכן ליתלש ביד כגון עדשים ואפונין שתלישתן ביד היא קצירתן. אבל דבר שדרכו ליקצר בכלי הרי אמר ברישא \"לקט קצירך, לא לקט קיטוף\", והוא הדין תלישה, ואם כן אפילו נפל בלי אונס גם כן לא הוי לקט:", + "תוך היד וכו'. הוא ענין בפני עצמו ואנשר קאי. כלומר – תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים, אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל לבעל הבית, דאין זה דרך קצירה:", + "ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו. הנושר מהן. וכן הנושר מראש המגל:", + "ר' ישמעאל אומר לעניים. דדמי לתוך היד ותוך המגל:", + "ורבי עיקבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל:" + ], + [ + "(ו) לא תלקט לעני וכו'. דרשו זה מדאסמיך מילתא לעני ל\"לא תלקט\" [דהו\"ל למכתב \"לא תלקט פרט כרמך\"] דכתיב \"ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם\" ודרשו לא תלקט לעני דהיינו אם היו עניים מלקטים לא תסייע אתה את אחד מהם מפני שהוא גוזל עניים אחרים:", + "לא תלקט הזהיר וכו'. הוא כמו 'דבר אחר'. לא תלקט לעני הזהיר את העני בשלו שאם היה לו שדה וקצרה לא ילקט לקט שדהו והכי קאמר: ולקט קצירך לא תלקט ולעני גם כן אני מזהיר דבר זה. ועיין בקרבן אהרן שמביא מהגמרא דמאן דדרש זה לא דרש לאסור הסיוע לעני ולפיכך דרש האי קרא להזהיר לעני:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) וכרמך לא תעולל. פי' לא תקח העוללות, ומדסתם הכתוב משמע דאפילו כל הכרם עוללות גם כן אסור ליקחם:", + "מכאן אמרו. אסוף דברי רבי עקיבא קאי:", + "אר\"א וכי תבצור וכו'. פי' הלא כתיב בפרשת תצא \"וכי תבצור\", משמע דיש בציר ואז ציוהו על העוללות להשאיר לעניים אבל אם אין בציר מנין לחייבו להניח עוללות:" + ], + [ + "(ב) אין פרט אלא מחמת הבציר. שנופל ממה שהוא בוצר ולא על ידי דבר אחר מאונס:", + "עקץ. פי' חתך את האשכולות והוסבך האשכול בעלים ועל ידי כך נפל לארץ ונפרט:", + "הרי הוא של בעה\"ב. שלא נפל מחמת בצירה אלא מההסתבכות:", + "כלכלה תחת הגפן. שהניח סל תחת הענבים כדי שיפול בו הפרט ולא יפול לארץ כדי שלא יזכו בו עניים:", + "ע\"ז נאמר אל תשיג וכו'. עיין בפירוש המשנה להרמב\"ם בפרק ה':" + ], + [ + "(ג) איזהו עוללות. האמורה בתורה \"וכרמך לא תעולל\":", + "כתף. השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה, וכשהן שוכבין זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם הוא נקרא 'כתף'. וכשהן מחוברין בשרביט, אחד לכאן ואחד לכאן, אין כאן כתף:", + "נטף. הן גרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט שרגילים להיות תלוים שם ענבים הרבה ועל שם שענביו נוטפות למטה נקרא 'נטף'. ולשון המקרא קורא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף 'עולל' לפי שהוא לפני שאר אשכולות כעולל לפני איש:", + "אם ספק. שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על גבי זו ואין שוכבות יפה דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו:", + "שבארכובה. יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה והבוצר קוצצה והיא נקראת 'ארכובה'. ופעמים שיש בה עוללות עם האשכולות:", + "נקרצת. נקצצת ונחתכת מלשון \"קרץ מצפון בא\" (ירמיהו מו, כ):", + "עם האשכול. כשחותך האשכול מן הארכובה נחתך גם העולל עם האשכול דאינו רחוק ממנו – היא של בעה\"ב:", + "גרגר יחידי. כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו:", + "רבי יהודה אומר אשכול. דכתיב (ישעיה, יז) \"ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים\", שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכול:", + "וחכמים אומרים עוללות. דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף:" + ], + [ + "(ד) יכול לעני מאחרים. דהיינו עכו\"ם דגם הוא בכלל 'עני':", + "תלמוד לומר לגר. לאפוקי עכו\"ם כיון דהוצרך לומר לגר אשר יתגייר מהם:", + "תלמוד לומר ללוי. ואף על גב דהכא לא כתיב \"ללוי\", כיון דכתיב גבי מעשר עני \"ללוי ולגר\" אקשינהו להדדי:" + ], + [ + "(ה) הנח לפניהם. פי' מדאמר \"תעזוב\" ולא אמר \"תתן לפניהם\", שמע מינה שאין לחלק אלא לעזוב אותם בידם והם יטלו כל אחד מה שיכול ליטול:", + "אפילו ידיו יפות. פי' שהוא בריא וחזק ואם כן יש לתלות שאמר לטובת עצמו:", + "יכול אפילו בדלית. גפן המודלית ונשואה על גבי עצים או על גבי אילנות אחרות:", + "תלמוד לומר אותם. דהוי מיעוטא, דהיינו אותם שאין בהם טורח וחשש סכנה – תעזוב, ויבזבזו כל אחד. אבל אותם שיש בהם טורח וחשש סכנה שלא ידחפו זה את זה במהירותם – לא:" + ], + [ + "(ו) שהקטן מושל בו כגדול. ד\"קציר\" הוא על הארץ:", + "יצאו הדלית והדקל שאין הקטן וכו'. מצד גבהו של הדקל. ובדלית מפני חלישותו, שאם יעלו בו שנים או שלשה תשבר ויבואו לידי סכנה. הלכך אחד מלקט ואח\"כ חולקין ביניהן:", + "חלוקי אגוזים. אילן של אגוזים. ונקרא \"חלוקי\" מפני שקליפתן חלקה ואין אדם יכול לעלות בהן כשאר אילנות, לכך דינם כדלית וכדקל:" + ], + [ + "(ז) תעזוב לפניהם. הנח תבואה בקשה. פי' כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם ולא יעכבן בעה\"ב לעצמו:", + "תלתן. הוא קטניות יניח לפניהם בעמרים אשר עם התלתן:", + "יכול אפילו אם השירה. דהיינו שהרוח השיר הקש וכיו\"ב:", + "תלמוד לומר אותם. מיעוטא הוא ומשמע אותם שהם כמו שגדלו תעזוב אותם כמו שהם אבל אם נשר הרוח מה שעליהם מן הקש וכיו\"ב אין לעניים זכות בהם:", + "הפרישן. לעניים כדין התבואה בקשיה וכו':", + "ואח\"כ השירה אותם הרוח. לפירות מפסוליהן:", + "כשם שזכו. העניים בפירות משעה שהפרישן להם כך זכו בעציהן כלומר בפסולת שלהם:", + "מנין שספק לקט. כגון שאינו יודע אם נפל מחמת הקצירה או לאו:", + "תלמוד לומר תעזוב אותם. יתירא, אחד כאן ואחד בפרשה אמור:", + "איני גובה מכם אלא נפשות. \"אלהים\" לשון דיין הוא וגביית נפשות מן המקרא האחר יוצא (ראב\"ד):", + "שנאמר אל תגזל דל וגו'. ומה יש לגזול לדל אם לא הדברים שזיכתו התורה:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. דכבר נאמר בפרשה משפטים איסור גנבה:", + "אזהרה מנין. ובגונב ממון הכתוב מדבר דדבר הלמד מענינו וקראי דילן למעלה ולמטה בממון משתעי וקרא דעשרת הדברות בגונב נפשות דבדבר שיש בו מיתה הכתוב מדבר שם דאמר \"לא תרצח\":" + ], + [ + "(ב) על מנת למיקט. להקניט ולצער את בעליו ואח\"כ להחזיר לו ואף על גב דכבר דרשנו אותו לאזהרה אמר בבבא מציעא דף ס\"א דבמקום שיש חסרון ממון לחבירו לא צריכנא דיליף זה מריבית ואונאה דאסר הכתוב ואמרו שם דאם אינו ענין למקום שיש ע\"י הגנבה חסרון ממון תנהו ענין לגנבה שאין בה חסרון ממון ואפילו הכי אסר הכתוב לגנבה בכל צד:", + "ע\"מ לשלם וכו'. דאף שכונתו להטיב בזה לחבירו אפילו הכי אסור:", + "לא תגנוב את שלך וכו'. אם אדם גנב לך ומצאת את שלך במקום שתוכל לגנוב אותו תבע את שלך ולא תגנוב אותו אלא בעל כרחו הוציאו מידו וטול את שלך:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. והרי כבר נאמר \"וכחש בה ונשבע על שקר\" דמחייב קרבן ומדמחייב קרבן שמעינן מינה דאסור לכחש:", + "למדנו עונש. דמחייב קרבן על השבועה וגם נתחייב באונס עי\"ז:", + "הכי גרסינן אזהרה מנין תלמוד לומר ולא תכחשו [הגר\"א והראב\"ד וכן איתא בב\"ק דף ק\"ה:]. ופירושו שנענש גם על ההכחשה בצרוף השבועה (כן פירש בשיטה מקובצת ב\"ק דף קו ע\"ש) ובספר המצות להרמב\"ם מצוה רמ\"ח כתב שמשעה שכפר בפקדון שהופקד אצלו או בהחובות שנתחייב בהם תיכף עובר בלאו זה ואף על פי שלא בא עדיין לידי שבועה:" + ], + [ + "(ד) אין לי אלא איש באיש. ד\"איש בעמיתו\" משמע הדומה לו דהיינו איש באיש והראב\"ד גריס \"איש לאשה ואשה לאיש ואשה לאשה מנין\":", + "תלמוד לומר בעמיתו מכל מקום. פי' מדלא כתיב \"איש ברעהו\" משמע אפילו אששה ומדרבי רחמנא אשה לענין גזילות הוא הדין לאשה באשה וכל שכן אשה לאיש (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ה) אם גנבת סופך לכחש וכו'. פי' שהגונב כשיתבע אדם אותו אף על פי שהוא רוצה להחזיר הגנבה מכל מקום מכחיש הגנבה כדי שלא יתפס כגנב ואומר לא גנבתי אלא במציאה בא לידי ואם חזר וגנב סופו לשקר שיהא לבו משוך אחרי הממון וחומדו וכופר בו לגמרי ואם יחזור ויגנוב סופו לישבע לשקר. נמצא שהגונב ממון מכחש ומשקר ונשבע לשקר ומחלל השם:" + ], + [ + "(ו) לא תשבעו בשמי לשקר מה תלמוד לומר. אין הכונה שלא יכתוב כלל דהא אמרינן בשבועות \"אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל הרי זה עובר משום לא תשבעו. נשבע לשנות את הידוע כגון על עץ שהוא אבן הרי זה שבועת שוא\", אלא ר\"ל בשמי מה תלמוד לומר דהו\"ל למכתב \"ולא תשבעו לשקר\" ולזה כוון הגר\"א בהגהתו:" + ], + [ + "(ז) נעשה אתה חולין לחי' ולבהמה. דאף על גב דכתיב \"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה\", כיון שנשבעת לשקר נעשה אתה חולין להם שלא יהא מוראך עליהם אבל יהיה מוראם עליך ויאכלו אותך:" + ], + [ + "(ח) על כן אלה שהיא שבועת שוא אכלה הארץ וגו' ונשאר אנוש מזער. שהם מתמעטין והולכין שנעשו חולין לחיה ולבהמה:" + ], + [ + "(ט) איש פלוני גבור הוא והוא אינו גבור. רבים נתקשו בזה דמאי עשק שייך בזה כשמשבחו בדבר שאין בו. והר\"ש משנ\"ץ תירץ קצת כגון שמתבייש בדבר שאומרין עליו ואין בו. וכן כה\"ג בחכמה ועושר שהוא איש עני ואומר עליו שהוא העשיר שבעיר. ויצוייר עוד כגון שמקלקלו במה שהוא משבחו וכידוע שאדם מחוייב להטיב לחבירו במה שחננו ה', הן בחכמה והן בגבורה והן בעושר, אבל מכל מקום רק לפי מה שיש ביכולתו ולא יותר. בעושר לענין צדקה וכן לצרכי העיר אינו מחוייב ליתן האדם שדחוק לו בפרנסתו כמו העשיר וכשהוא מפרסמו לעשיר ממילא מתבזה על ידי זה ובא על ידי זה לידי חירופין וגם לפעמים להפסד ממון ויצוייר גם כן לענין גבורה שהרבה טוב לאדם יותר בין האומות כשהוא איש חלש מכשהוא גבור. וכן לענין חכמה יצוייר גם כן ואין כאן מקום להאריך:", + "אף עושק דבר של ממון ואיזה וכו'. פי' מה הדבר שיהיה זולת גזילה כובש ממון חבירו:", + "הכובש שכר שכיר. שאינו גודל ממנו דבר אלא כובש על ממונו שבידו:", + "אין לי אלא שכר האדם. פי' אילו אמר קרא \"לא תלין שכר שכיר\" לא היה לו לומר דעובר על לאו זה אלא שכירות האדם כאשר שכר עצמו שהוא יקרא 'שכיר':", + "מנין שכר הבהמות והכלים. אם השכיר לו בהמתו וכליו שאם הלין השכירות אצלו עובר על לאו זה:", + "שכר הקרקעות. אם השכיר לו קרקע והלין שכרו:", + "תלמוד לומר פעולת. כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים:" + ], + [ + "(י) אינו עובר עליו. פי' בלאו זה של \"לא תלין\" אלא עד בקר ראשון (דעד בקר קרא יתירא הוא דממשמע שנאמר \"לא תלין\" יודע אני שהוא עד בקר דכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא) אבל עובר משום בל תשהה והוא מה שאמר הכתוב (משלי ג, כח) \"אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך\":", + "תלמוד לומר אתך וכו'. דאי אפשר לפרש \"אתך\" כפשטיה דאינו עובר אלא אם הלינה אתו דבאמת כל עוד שלא נתנה לשכיר עובר בכל מקום שתלין ולזה דרשוהו \"אתך\" - לדעתך ומפאת רצונך, שהוא בא ותבעו ואתה לא נתת לו:" + ], + [ + "(יא) יכול אפילו המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני כגון שהיה הפועל צריך לפירות ואמר בעה\"ב תן לו בדינר פירות ועלי לשלם:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אתך לא ילין אתך. ולאפוקי זה שלא לנה אצלו שכבר נמסר לחנוני ואין תביעתו עוד עליו אלא על החנוני ליקח ממנו הפירות או על השולחני ליקח ממנו המעות:" + ], + [ + "(יב) שהוא גובה כל הלילה. שנתנה התורה רשות לבעה\"ב כל הלילה לבקש מעות כי ביום פעולתו לא היה שום חיוב עליו כי שכירות אין משתלמת אלא בסוף ומתחיל החיוב אחר גמר היום:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאור. דמלת \"בעמך\" יתירא אלא הכי קאמר ונשיא וכל מי שבעמך לא תאור אותו:", + "מה חרש מיוחד שהוא בחיים. שאינו חסר לו כי אם חוש השמיעה לבד:" + ], + [ + "(יד) היה נוטל ממך עצה. כי הוא סומא בדבר:", + "ואתה עוקף עליו. בחובך שיש לך עליו:", + "והרי הדבר מסור ללב. והקב\"ה יודע שכונתך לא לטובתו:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) קרוי עול וכו'. שהעול קרוי תועבה שנאמר (דברים, כה) \"כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול\" והתועבה קרויה שקץ וחרם שנאמר (דברים, ז) \"ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו וגו'\":", + "מטמא את הארץ וכו'. שכיון שהעול נקרא תועבה הרי הוא כעובד כוכבים שגורמת לכל הדברים הללו כמו שמפורש בתורה ובנביאים בכמה מקומות (הראב\"ד):" + ], + [ + "(ב) לא תשא פני דל וכו'. קראי יתירי נינהו דבכלל \"לא תעשו עול\" הוא העני והעשיר שלא יעול המשפט להעני מפני העשיר ולא להעשיר מפני העני. לזה אמרו שהוצרך לומר זה מפני צד ההתרות שיכול האדם להטעות עצמו בזה:" + ], + [ + "(ג) עד כמה שאני צריך לגרוס עד כמה אני (הגר\"א) וכן הוא בילקוט:" + ], + [ + "(ד) שלא יהיה כו' ושלא יהיה כו'. שלא יראה את חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו טענותיו:", + "אמר ר' יהודה שמעתי וכו'. בגמרא (שבועות ל, א) איתא זה על מה שאמר שם בתחלה \"ועמדו שני האנשים מצוה לבעלי דין שיעמדו. אמר ר' יהודה וכו'\":", + "הוי דן וכו'. ולא בבעלי דינים איירי אלא ברואה את חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות, הכריעו לזכות ולא תחשדהו בעבירה:" + ], + [ + "(ה) שלא תהא רך לזה וקשה לזה. לפי שנכתב לאו זה אצל לאוי הדיינים הוצרכו חז\"ל לדרשו גם כן על הדיין ורכיל הוא נוטריקון רך לי תהיה:", + "דבר אחר. לפי שכפי פי' הראשון לא יתיישב מלת \"לא תלך\" לזה חזרו ודרשו אותו על רכילות ממש:", + "הכי גרסינן שהוא מטעין דברים והולך. פי' שהרוכל המחזר בעיירות עם מיני תכשיטין מוליך חדושין מעיר לעיר כדאמרינן ממהדורי מילי שהוא מספר בעיר הזו מה שראה באחרת וכן מספר בעיר אחרת מה שרואה בזו ולפיכך דומה הרכילות לרוכל כי המוליך רכילות מגיד לזה מה ששמע מזה:" + ], + [ + "(ו) ומוציאים אותם לחוץ. כדי שלא ישאו פנים לבעלי דינין וגם כדי שלא ידעו הבעלי דינים מי הוא המחייב ומי המזכה:" + ], + [ + "(ז) ומנין שכיצא אחד מן הדיינים. פי' שכשיצא לחוץ לא יאמר לבעל הדין (והוא הדין לאחרים עיין בחפץ חיים כלל ג' הלכה ג') אני הייתי רוצה לזכות אבל מה אעשה וכו':" + ], + [ + "(ח) שאם אתה יודע לו עדות וכו'. לפי שבתחלה אמר שלא יגלה סוד חבירו לשום אדם ולזה הוצרך לומר שאם הוא עדות שיודע לשכנגדו שהוא חייב לגלות העדות ולהגידו:", + "תלמוד לומר לא תעמוד וכו'. דריש לשון שתיקה מדכתיב \"ובפתחו עמדו כל העם\":", + "שחייב אתה להצילו תלמוד לומר לא תעמוד. לא תעמיד עצמך על דמו אלא הצילהו:", + "להצילו בנפשו. של הרודף כי ניתן ליהרג בכל אדם כדי להצילו מן העבירה ההיא שמוטב שימות ואל יעבור העבירה:", + "תלמוד לומר לא תעמוד וגו'. והכי קאמר קרא לא תעמוד מהציל רעך בשביל הדם כלומר בשביל שאתה צריך לשפוך דמו אלא שפוך והציל ובגמרא שם מקשה דהא קרא דא צריך לדרשא דלעיל לרואה חבירו טובע בנהר וכו' ומשני דאין הכי נמי ומה שאמר שחייב להציל הרודף בנפשו יליף מהיקשא דכתיב בקרא בנערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, בא רוצח ללמד לנערה ונמצא למד הימנה מה נערה הרודף אחריה ניתן להצילה בנפשו דכתיב \"ואין מושיע לה\" משמע דהמושיע לה יכול להושיעה בכל דבר שיכול להושיעה אף רוצח כן ורודף אחר הזכור והוא הדין אחר שאר כל העריות שחייבין עליהן מיתת בית דין או כרת יליף שם בגמרא מקרא אחרינא דניתן להצילן בנפשו של רודף להרגו עי\"ש. ודע דכל אשה אפילו פנויה כל זמן שלא טבלה היא בכלל חייבי כריתות וניתן להצילה בנפשו של הרודף אחריה ומזה יוכל האדם להבין את חומר העבירה ואפילו אם היא מתרצה גם כן לעון זה הרי עון זה של איסור נדה הוא בכלל כל העריות שהדין בהן שאפילו אם יאנסוהו לעבור עבירה זו יהרג ואל יעבור ומזה ימלאו רתת ופחד האנשים הפושעים ומזנים ברצון עם נדות. וכל בתולה בחזקת נדה היא כדאיתא ביורה דעה:", + "יכול אפילו וכו' תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. והיינו שיוכיחנו בנחת ובלשון רכה ובסתר כדי שלא יתבייש ועיין בחינוך:" + ], + [ + "(ט) יכול להוכיח. לפי שכולם חוטאים ואם יאמר למוכח טול קיסם מבין עיניך שהיא עבירה קלה יאמר למוכיח טול קורה שהיא עבירה חמורה:", + "יכול לקבל תוכחה. היינו שיקבלנו לשוב מחטאו ואם כן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' חוץ מדבר המפורש בקרא שבכל גווני צריך לומר לו כדאיתא בשו\"ע או\"ח סימן תר\"ח עי\"ש בהג\"ה:", + "יודע האיך מוכיחים. דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין:", + "שהייתי קובל לו עליו. אם ראיתי בו שום דבר שאינו הגון:", + "וכל כך הייתי יודע. ר\"ל וכל כך עשיתי מפני שהייתי יודע וכו' ומינה שאם נדע שישנא אין להוכיחו שכן אמר שלמה המלך ע\"ה \"אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך\":" + ], + [ + "(י) לכך נאמר לא תקום. תימה שלא כתב לאו על ראשון שהתחיל בתקלה ולא השאילו י\"ל משום שלא עשה מחמת שנאה אלא שלא יאבד חפצו או יפגום אבל השני גילה שהוא מחמת נקימה אבל אם גם הראשון מנעו מלהשאיל מחמת איבה כל שכן שעובר משום \"לא תשנא את אחיך\" ומשום נקימה ואף על פי שלא הזכיר הנקימה בפיו כי הקב\"ה בוחן לב חוקר כליות:" + ], + [ + "(יא) איני כמותך וכו'. שמשאיל לו אלא שמורה לו שיש לו שנאה קבועה ונטורה בלבו:" + ], + [ + "(יב) ונוטר לאחרים. לעכו\"ם:", + "זה כלל גדול בתורה. דכל מה דעלך סני לחברך לא תעביד:", + "זה כלל גדול מזה. דאי מקרא קמא הוה אמינא הרי אדם שהוא בזוי יכול לומר גם אני אבזה את חבירי שאיני מקפיד גם אם מבזים אותו אבל מפסוק \"זה ספר תולדות אדם\" שמוזכר בו בדמות אלהים עשה אותו כלל גדול מזה כי את מי אתה מבזה? דמות דיוקנו של מקום:" + ], + [ + "(יג) ויעמידנה לפני הזכר. אפילו מינה משום שמא יבוא לידי הרהור:", + "תלמוד לומר כלאים. דהיינו מין בשאינו מינו אבל במינו בעבידתיה טריד ולא יבוא לידי הרהור (גמרא):" + ], + [ + "(יד) מנין בהמתך על בהמת אחרים. פי' עכו\"ם ודריש הכא שאפילו בהמת עכו\"ם על בהמת עכו\"ם אסור להרביע מין בשאינו מינו. וכתב הראב\"ד נ\"ל שאף בהרכבת אילן שלא במינו שייך זה הדין שלא ירכיב ישראל מין בשאינו מינו אפילו לעכו\"ם דכתיב \"את חוקותי תשמורו\" ודוקא בהני תרתי שהעכו\"ם מוזהרין עליהם כישראל מימות אדם הראשון דכתיב \"תוצא הארץ נפש חיה למינה\" וכתיב \"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו\", והיינו דדרשינן \"את חוקותי תשמורו - חוקים שחקקתי לך כבר\", אבל לבישת שעטנז וכיוצא בו שאין העכו\"ם מוזהרים עליהם אין ישראל נמנע מלעשות להם ומזמינים אותו להם:", + "תלמוד לומר את חוקותי תשמורו. חוקי טבע הבריאה אשר חקק בתחלת היצירה כל דבר למינו:" + ], + [], + [ + "(טז) שלא יקיים מנין. אם זרען אחר ובא זה ועשה להם סייג וגדר כדי לקיימן מנין שעובר על לאו זה. תלמוד לומר לא כלאים. פי' דאם האיסור הוא משום הזריעה לחוד מלת \"שדך\" יתירא אחר דבכל מקום שיזרע עובר לא יצטרך לומר מקום הזריעה והוי ליה לומר \"לא תזרע כלאים\" אבל באומרו \"שדך\" בזה הראה דאין האיסור בכלאים מפני הזריעה אלא מפני היות לו כלאים בשדה דהאיסור הוא מפני קיומם וזהו שאמר \"לא כלאים\" - שלא ימצא בשדך כלאים:" + ], + [ + "(יז) ולא עץ מאכל ע\"ג עץ מאכל. כשהם שני מינים:" + ], + [ + "(יח) מה תלמוד לומר. שהרי בפרשה תצא אמר \"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו\", אם כן מה תלמוד לומר \"בגד\" והיה די שיאמר \"וכלאים שעטנז לא יעלה עליך\" – להוסיף איסור על העלאה:", + "תלמוד לומר בגד. לומר שאינו אסור אלא אם כן בגד עשוי מהם והוא לובשן:", + "שוע טווי ונוז. שוע – חלק, נוז – ארוג. ומשמע דהכי דריש ליה: או שוע או טווי או נוז. ולבדים הרי הן שוע דסורקין אותן במסרק להחליקן ובמכסת נדה (דף סא.) אמרינן והלכתא כמר זוטרא דאמר מדאורייתא שוע וטווי ונוז בעינן מדאפקיה רחמנא בחד לישנא ואפשר דהכא מדרבנן קאמר וקרא אסמכתא בעלמא (ראב\"ד):", + "וכתב עוד: מיהו היכא דהוי שוע וטווי חד חד לחודיה וקטר ליה בהדי הדדי – ההוא קוטרא עביד להו כאלו הוי שוע טווי ונוז בהדי הדדי מעיקרא והא מילתא גמרינן לה מדאיצטריך רחמנא למישרי כלאים בציצית דהתם ליכא חיבור לא בשועם ולא בטווייהם אלא בנוזם לחוד והוא הקשר וטעמא דציצית הוא דשרי אבל בעלמא הוי אסור מן התורה ושמע מינה דקשר חמור יותר מן הארוג. ועיין בפירוש הר\"ש ובתוספות שם בנדה שהאריכו הרבה בזה:", + "נלוז. כמו \"אל יליזו מעיניך\" ופי' נטוי ומוסר מן האמת ומסיר רחמי הש\"י ממנו והסיבה בזה כמו שכתב הרמב\"ם בפי' המשנה לפי שהוא מונע עצמו ממה שציוה הש\"י בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו לעשות כן:", + "מכלל שנאמר לא וכו'. עכשיו חוזר ומפרש צריכות תרי קראי:", + "את הקופה לאחוריו. פי' קופה שיש בה כלאים לאחריו שאין מתכוין ליהנות ממנה כלל, אסור, דהרי הכלאים עולה עליו. תלמוד לומר בפרשה תצא \"לא תלבש\" דמשמע שאינו אסור אלא דרך לבישה:", + "אין לי אלא שלא ילבש. דהנאתו מרובה ותמידי אבל כיסוי שאין הנאתו כל כך, לא. תלמוד לומר לא יעלה עליך דאפילו עלייה שאינה מלבוש אסור ואיך יתיישבו שני כתובים אלו. אלא אם נאמר שצריך שיהיה עלייה שיהיה לה סגולת המלבוש והוא דאית ליה מניה הנאה אף על פי שהיא הנאה מועטת:", + "להציעו תחתיך. מדכתיב \"עליך\" משמע דוקא עליך:", + "שמא תכרך לו נימא. ויש נימין גדולים וגסים כגון של גלופקרין ומחממת. ואף דהוא אינו מתכוין ליהנות – פסיק רישא הוא:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד. דגם הוא קטן:", + "תלמוד לומר ואיש. דהוי\"ו מרבה לרבות בן ט' ויום אחד דביאתו ביאה ואם בא עליה היא חייבת אף על גב דלא מיחייב איהו דאכתי לא אתי לכלל עונשין:" + ], + [ + "(ב) פרט לקטנה. דאז גם הגדול הבא עליה פטור מלהביא קרבן:", + "פרט למערה. ד\"שכבת זרע\" משמע עד שיפלוט הזרע והמערה, בין אם היא נשיקה או הכנסת עטרה, אינו פולט זרע:", + "יכול בשפחה כנענית וכו'. ואפילו הכי הוה אמינא שיתחייב אביאה דידה הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה:", + "תלמוד לומר והפדה. דהיה די שיאמר \"ולא נפדית\", \"והפדה\" משמע שהיה בה פדייה:", + "הא כיצד. יפול בה שהיא פדויה ולא נפדית:", + "שחציה שפחה וחציה בת חורין. כגון שהיא של שני שותפין ואחד שחררה:", + "המאורסת לעבד עברי. פי' דמדמחייב בה קרא בהכרח אנו צריכין לומר שהיא מאורסת למי שקדושין תופסין לו בה ולישראל בן חורין אי אפשר שהשפחה אסורה לבן חורין ולעבד כנעני אי אפשר שהרי חציה בת חורין ואסורה לו ואם כן אין זה אלא שמאורסת לעבד עברי שרבו מוסרה לו בעל כרחו אפילו כולה שפחה כנענית וכל שכן חציה שפחה וחציה בת חורין:", + "בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי. דרבו מוסרה לו בעל כרחו והאי \"מאורסת\" – מיוחדת, דקידושין לא תפסי בשפחה כנענית. והאי דכתיב \"והפדה לא נפדתה\" – דברה תורה כלשון בני אדם והאי דמוקי לה במיוחדת לעבד עברי ולא מוקי לה במיוחדת לעבד כנענית משום דכתיב \"לא יומתו כי לא חופשה\", מכלל דהוא חפשי, אלמא עבד עברי הוא שאין עבודתו רק עד שש:", + "כל עריות כבר אמורות. פי' מפורשות לנו שהם בנות חורין וזו שייר לנו והוציא מהם בודאי מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין ואיתא בגמרא דטעמו דלא סבר כר' ישמעאל דמיירי בשפחה גמורה דמכדי כתיב \"כי לא חופשה\", \"והפדה לא נפדתה\" למה לי? שמע מינה לחציה שפחה וחציה בת חורין כרבי עקיבא:", + "בשפחה כנענית וכו'. דסבירא ליה מה דכתיב \"והפדה לא נפדתה\" – דברה תורה כלשון בני אדם:", + "המאורסת לעבד כנעני. דסבירה ליה מה דכתיב \"כי לא חופשה\" אם אינו ענין לדידה דהא כתיב \"והפדה לא נפדתה\", תנהו ענין לדידיה שגם הוא אינו מחופש:" + ], + [ + "(ג) אלא בכסף. דסתם פדייה בכסף ושוה כסף ואם כן אין לי דיוצאה לחירות אלא בזה:", + "אף כאן בשטר. ושיעור הכתוב או חופשה לא ניתן לה במה דינתן לה והוא שטר שחרור שהוא דבר הניתן לה דאילו כסף לא ניתן לה אלא היא נותנת לו:", + "כסף בחציה. וכנ\"ל מדכתיב \"והפדה לא נפדתה\":", + "ובשטר בכולה. דהא גמרינן מגט דהתם אינה מגורשת כלל לחצאין:", + "מנין אף שטר בחציה. דאם שחרר חציה בשטר דהיא משוחררת חציה:", + "תלמוד לומר או חופשה וכו'. דהוקשו להדדי:" + ], + [ + "(ד) בקורת תהיה מכות. פי' שהיא לוקה ומפרש בכריתות פ\"ב \"בקריאה תהא כדתנן האחד מונה והשני קורא והשלישי אומר הכהו\", פי' קורא עליו המקרא \"והפלא ה' את מכותך וגו'\":" + ], + [ + "(ה) הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. מפרש בגיטין פרק השולח (דף לט:) הא חופשו ואח\"כ נתקדשה לו יומתו דסד\"א כיון דקידושי קמאי קידושי טעות הוו קידושי בתראי נמי לאו כלום הוא דדעתיה אקדושי קמאי קמ\"ל:", + "יכול יהיה הכסף גומר בה וכו'. פי' גומר שחרורה לגמרי אף להפקיע מידי אסור ולהתירה בבן חורין:", + "עירה כל הפרשה כולה. \"עירה\" כמו \"המערה מכלי אל כלי\", פי' שעירה הכתוב כל כח השחרור שנאמר בפרשת שפחה חרופה לכי לא חופשה המדבר בשטר, והיינו מדלא כתיב בסיפא \"לא ימותו כי לא נפדתה או חופשה\" אלא \"כי לא חופשה\", שמע מינה כי נפדתה נמי לא יומתו דאין בקידושין משום אשת איש הואיל ולא נכתב לה גט שחרור. והאי דהוזכר פדויה בקרא – דאי לא נפדתה כלל אין כאן אפילו אשם. והא דכתיב \"לא נפדתה\" – רבותא אשמועינן דאף על גב דלא נפדתה כולה אלא חציה איכא אשם:" + ], + [ + "(ו) ונאמר להלן. באשם מעילות \"והכהן יכפר עליו באיל האשם\":", + "מה איל האמור להלן בכסף שקלים. דכתיב \"בערכך כסף שקלים\":" + ], + [ + "(ז) אשר חטא מלמד וכו'. ד\"אשר חטא\" יתר הוא להורות דעל כמה חטאות מביא רק קרבן אחד:", + "אשר חטא. דזה גם כן יתר הוא לרבות דיכול להביא קרבן על המזיד ובמסכת כריתות פריך והא עיקר קרא במזיד כתיב דהא בקורת כתיב והיינו מלקות כנ\"ל בהלכה ד' ואין מלקות אלא מזיד ועליה קאמר \"והביא את אשמו\". ומשני אימא לעשות שוגג כמזיד דסד\"א דדוקא מזיד מביא קרבן אבל שוגג אין צריך קרבן. קמ\"ל הריבוי ד\"אשר חטא\" לרבות שוגג:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן כל העריות עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה לא עשה הקטנה כגדולה (כן הוא גירסת הראב\"ד וכן הסכים הקרבן אהרן). והכי פירושו כל העריות הראוי מהם לעונשין נענש אפילו על ידי קטן או קטנה ובלבד שיהא הקטן מבן תשעה ולמעלה או הקטנה מבת שלש שנים ולמעלה אבל בשפחה לא עשה בה קטנה כגדולה, שאם אינה בת עונשין אף הוא אינו נענש עליה דבדידה תלה רחמנא וכדלעיל בהלכה ב' אבל היא נענשת על ידי קטן בן תשעה וכדלעיל בהלכה א':" + ], + [ + "(ט) עשה בהם המערה כגומר. וכדאיתא בפרק הבא על יבמתו מקרא:", + "ושפחה לא עשה. וכדלעיל בהלכה ב':" + ], + [ + "(י) שוים במכות ובקרבן. אם במזיד שניהם לוקין כדקיימא לן \"איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה\", ואם שוגגין שניהם מביאין קרבן. דבתרוייהו כתיב במזיד כרת דכתיב \"ונכרתו הנפשות העושות\", וכל מי שחייב על זדונו כרת חייב על שגגתו חטאת:", + "כל העריות בנקבה. שהחטאת באה נקבה:", + "ושפחה זכר. איל אשם:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) יכול משבאו לעבר הירדן. שכבר היה להם מקום לנטוע בו:", + "אל הארץ. בה\"א הידיעה שהיא הארץ המיוחדת שלא יתחייבו בערלה עד שיבואו לארץ ישראל:" + ], + [ + "(ב) או יכול שאני מוציא וכו'. דנדייק מלת \"ונטעתם\" דוקא אתם ולא עכו\"ם:", + "תלמוד לומר כל עץ. והאי \"כל\" יתר הוא דהא כתיב \"עץ מאכל\" וכולל כל המינים ואם אינו ענין להנטועים תנהו ענין להנוטעים דכל מי שנוטע חייב בערלה:", + "מכאן אמרו עד שבאו וכו'. כלומר מה שנטעו עד שבאו אבותינו:", + "נטעו. העכו\"ם משבאו לארץ אף על פי שלא כיבשו חייב דבביאה תלה רחמנא מדכתיב \"כי תבואו\":", + "פרט לעולה מאליו. איתא בירושלמי דדוקא ברשות הרבים אבל העולה מאליו ברשות היחיד חייב:", + "ונטעתם פרט למבריך. מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא ראש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן וראשו השני נשאר מחובר באילן. אין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו:", + "ומרכיב. שהרכיב זמורה באילן זקן אינה נחשבת נטיעה חדשה לאסור עליה משום ערלה דהא קיימא לן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה דיניקתה הוא מכח אילן זקן:", + "מכאן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק ע\"ג סיפוק וכו'. פי' סיפוק גפנים כמו סיבוך גפנים והוא הרכבה שהרכיב זמורה תלושה במחוברת שכבר נפטרה מערלה ובראש אותה הזמורה הרכיב אחרת ע\"ג ובראש האחרת הרכיב אחרת עד שנעשית ארוכה ולאחר שקלטו ההרכבות כולן אף על פי שאחר כך הבריך אותם בארץ גם כן ויצא אילן מראשו השני – מותר, ולא נחשוב אותם כאילו נטעם עכשיו בקרקע הואיל וכבר קלטה הרכבתם וכל יניקתם מן האילן הזקן הוא וכ\"ז בשלא נפסקה מן האילן הזקן אבל משיפסיקנה מעיקרא אז ודאי נחשב לה ערלה משעת פסיקה ואם נפסקה אחר שצמחו בה פירות עיין בערלה פרק א' משנה ה':", + "מקום שכחה יפה מותר וכו'. כלומר אם הבריך בארץ הרכבה שכחה יפה פי' שכבר קלטה יפה יפה ונעשית כזמורה אחת מותר אבל אם הבריך בארץ הרכבה שכחה רע שהיא דקה ועדיין לא נקלטה יפה יפה אז אמרינן דמה שהבריכה בקרקע באותו מקום הרי הוא כנוטע אותה הזמורה מתחלתה ואסורה משום ערלה:", + "שנטע אגוז ושקד. דסתם נטיעה הוא נטיעת הזרע:", + "נטע יחור. והוא ענף מן האילן מנין:", + "תלמוד לומר כל עץ. משמע שנטע העץ בעצמו והוא יחור ממנו:", + "פרט לנוטע לסייג. דלא בעי למיכל ממנו אלא נטיעתו היה כדי שיעשה גדר לכרם:", + "ולקורות ולעצים. שיגדל הנטיעה ויקח ממנו קורות לבנין או עצים לשרפה:", + "הפנימי למאכל. כגון שנטע אילן וכונתו היה שיהיו הענפים החצונים הנוטים לרשות הרבים סייג וגדר לכרמו והצד הנוטה לפנים יהיו למאכל, הנה אז רק הפנימי חייב בערלה והחצון פטור אף שהוא אילן אחד:" + ], + [ + "(ג) במה דברים אמורים. שהנוטע לסייג ולקורות ולעצים פטור בזמן שהוא ראוי להם, ור\"ל יש עצים שהם ראויים לסייג ולקורות שיש להם ענפים מרובים ועולה קורותם יפה ישרים וגבוהים ויש שאינם ראויים אלא לעצים בלבד שאין להם לא קורה ולא ענפים מרובים שיהיו ראויים לסייג ולא פירותיו יפין:", + "שאין ראוי להם מנין. דהיינו שנטע אילן לסייג שאין ראוי לסייג מחשבתו בטלה והוי כעולה מאליו וחייב בערלה וכדכתבינן לעילח דברשות היחיד העולה מאליו חייב בערלה:", + "וחישב עליו לאכילה מנין תלמוד לומר כל עץ מאכל. דמשמע אפילו חישב עליו רק לבסוף לאכילה גם כן חייב:", + "משעת נטיעתו. ולא משעת שמוציא פרי שנאמר \"ונטעתם וגו'\" וסמיך ליה \"שלש שנים\":", + "ולולבים. הם הענפים הרכים היוצאים בראש הבדים והם רכים מאוד:", + "ומי גפנים. הם המים היוצאים מהגפנים כשחותכין ופוצעין אותם בימי ניסן או שכותש עץ הגפן כשהוא רך ומוציא ממנו מים:", + "סמדר. הוא הפרח שממנו יהיה הפרי הנאכל:", + "עקנקלות. פי' בירושלמי שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האלנות:", + "תלמוד לומר פריו פריו. שני פעמים כתיב לרבות אף הפרי המקולקל:", + "לרבות את כולם. שכולם אסורים בשנות הערלה:" + ], + [ + "(ד) ולאחר ג' שנים יהיה מותר. אם הצפינה שלש שנים:", + "תלמוד לומר יהיה. פי' דאותה ההויה של איסור שהוא בתוך השלש שנים יהיה לעולם:", + "להביא הנטוע לרבים. כגון דנטע ברה\"י בתוך שלו אלא שכונתו שיאכלו כל בני אדם את פריו וכאילו הפקיר את הפירות הצומחים ולא פליגי כשנטע בר\"ה דבהא אפילו ר\"י מודה דחייב ומפרש בפרק כל שעה (פסחים כג, א) דבהא קמיפלגי, ת\"ק סבר \"ונטעתם\" איבעי ליה למכתב וקאי אכל חד וחד מי שהוא נוטע, כתב רחמנא \"לכם\" להביא הנטוע לרבים. ור' יהודה סבר \"ונטעתם\" בין ליחיד בין למאה, משמע הדר כתב רחמנא \"לכם\" להביא דמשמע נמי רבים הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט הנטוע לרבים:" + ], + [ + "(ה) והעולה מאליו לרבים פטור. מדכתיב \"ונטעתם\" והאי תנא הוא דקתני לעיל \"ונטעתם פרט לעולה מאליו\", ועולה מאליו בר\"ה הוא דקממעט כדכתבינן לעיל:" + ], + [ + "(ו) שלא יצבע. בפרי הראוי לצבוע כגון קליפות דשומר לפרי אסור כפרי:", + "ושלא יהנה בו. פי' שלא יחליפנו באוכל אחר ויאכל את חלופיו:" + ], + [ + "(ז) הרי הם ככל השנה. וע\"כ אם הגיע ר\"ה שהוא יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה ומונה עוד רק שתי שנים ותו לא:", + "תלמוד לומר ובשנה הרביעית. פי' דמלת \"ובשנה\" יתירה דהו\"ל למכתב \"וברביעית\" אלא אמר שנה ללמוד שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב \"מראשית השנה\", אלמא דשנות הערלה מתשרי מנינן ואחר שידענו דתשרי ראש השנה לנטיעה – ממילא שלשים יום בשנה חשוב שנה כמו שלמדו בראש השנה דף י' מקרא וע\"כ אם נטע שלשים יום קודם כיון שהגיע ראש חדש תשרי מונה לו שנה שניה:", + "להביא את הפרט. הנושר בשעת הבצירה. וכן העוללות ששניהם קודש הלולים וצריך הבעל הבית לאכלן בירושלים והוא מדכתיב \"כל פריו\" משמע דלא יוסר ממנו כלל:", + "יש לו פרט וכו'. ס\"ל דכרמך קרינא ביה וחשיב להו כחולין לענין שצריך לעזוב ממנו פרט ועוללות אבל העניים אוכלים אותו בירושלים או פודין אותו ומעלין את דמיו לירושלים:", + "כולו לגת. דורכין גם את הפרט והעוללות דסבר בית הלל דלא קרינן ביה כרמך, דממון גבוה הוא וחשיב כמעשר שני דיליף קודש קודש ממעשר שני וכדלקמיה:" + ], + [ + "(ח) קודש מה קודש אמור להלן. במעשר שני טעון חומש אם חילל פירותיו להעלות דמיהן לירושלים צריך ליתן קרן וחומש כדכתיב \"ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו\":", + "וביעור. בערב יו\"ט הראשון של פסח של שנה רביעית כמו דכתיב \"בערתי הקדש מן הבית\":", + "אף כאן. בנטע רבעי אם רוצה לאכלו חוץ לירושלים פודהו ומוסיף חומש משלו, וצריך להבעירו בשנים שמבער המעשר:" + ], + [ + "(ט) הלולים מלמד וכו'. דדרשינן קדש שטעון שני הלולים באכילתו כאשר תאכלנו בשנה הרביעית שהוא מותר באכילה:", + "מכאן אמר רבי עקיבא וכו'. ובברכות דף ל\"ו מסיק דעצם הדין סברא הוא דאסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה דצריך להודות למי שבראם וקרא דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לדרשא אחרינא עי\"ש:", + "מנין לשלשים יום לפני ר\"ה וכו'. פי' מנין שכשם לענין שנות הערלה מנינן מתשרי שהוא שנות העולם כן הוא הדין לענין נטע רבעי ועל כן אם נטע ל' יום לפני ראש השנה יחשב שנה ולא יחשוב עוד רק שלש שנים ואח\"כ יהיה נחשב לשנה החמישית:", + "תלמוד לומר ובשנה החמישית. פי' דגמרינן גם כן שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב שם \"מראשית השנה\":", + "[ודע עוד דמהווי\"ם ד\"ובשנה הרביעית ובשנה החמישית\" ילפי בפרק קמא דראש השנה עוד לימוד דאף דאשלימו השנים בראש השנה ושלשים יום קודם ראש השנה חשיב שנה – עם כל זה הפירות שחנטו מראש השנה עד ט\"ו בשבט אסורים דכתיב \"ובשנה\", הוי\"ו מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית גם כן שאינם מותרים עד ט\"ו בשבט וכן בחמישית אינם יוצאים מידי רבעי עד ט\"ו בשבט דחמישית, והפירות שחנטו בה קודם שבט טעונים חלול דוי\"ו ד\"ובשנה החמישית\" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: ובשנה החמישית גם כן קודש הלולים והוא לפירות שחנטו קודם ט\"ו בשבט שטעונים חלול אבל אם אחרה חניטתם עד לאחר ט\"ו בשבט מותרים ואין בהם איסור ולהכי אהני השלשים יום קודם ראש השנה להתירם מט\"ו בשבט עד ראש השנה]:", + "הרי אתה כמוסיף כו'. פי' מדכתיב \"להוסיף\" משמע שתבואת שנה זו ושל רבעי דינם אחד:", + "אף פירות רביעית לבעלים. אף שרבעי כתיב בה \"קודש\" ודינה כמעשר שני, ס\"ל דגם מעשר שני ממון הדיוט הוא (ירושלמי פ\"ז דפאה) ורבי עקיבא ס\"ל כרבי מאיר דמעשר שני ממון גבוה הוא ולכך דרש תיבת \"להוסיף\" לענין אחר:" + ], + [ + "(י) אלא תבואה. פי' שלא ילקט קודם שנגמר ונתבשל כל צרכו:", + "לעונת המעשרות. ואף על גב דבשנה חמישית קאי – הרי הוא מוסיף על שנה רביעית מוכח שגם שם צריך להיות פירות גמורים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) עד שלא תצא נפשה. פי' שחטוה ועדיין מפרכסת:", + "לא תאכלו על הדם. פי' לא תאכלו הבשר בעוד הדם בו שהוא הנפש. והנה דעת רש\"י בחולין דף קכ\"א דהוא מדרבנן, דמדאורייתא בשחיטה בעלמא משתרי לישראל, וקרא אסמכתא בעלמא. ודעת רמב\"ם בפ\"א מהלכות שחיטה (פ\"א מהל' שחיטה) דהוא מדאורייתא אלא שאין לוקין על לאו זה, ולדידיה השחיטה מהניא רק להוציאה מידי נבלה ואבר מן החי:", + "במזרק. שאסור לכהנים לאכול הזבח עד שיזרק הדם על גבי המזבח:", + "שאין מברין וכו'. פי' סעודת הבראה לקרוביו האבלים:", + "לא תאכלו על הדם. פי' על המתחייב דם ליהרג. ומסברא מוקמינן על הרוגי בית דין שנהרגין על עונש שלא ינהגו בהם כבוד כדי שיתכפרו:", + "אזהרה לבן סורר ומורה. דלא ענש אלא אם כן הזהיר:", + "תלמוד לומר לא תאכלו על הדם. פי' לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה:" + ], + [ + "(ב) מנחשים בחולדה וכו'. שהיו נותנים בהם סימנים לנחש בהם:", + "אלו אוחזי עינים. האוחזים וסוגרים עיני הרואים ומראים להם כאילו עושים דברים של פלא והם אינם עושים מאומה. ופי' \"תעוננו\" לשון עין, והכונה שלא תאחוז את העין:", + "המעביר על העינים. שכבת זרע משבעה מיני בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים:", + "אלו נותני עתים. רבי עקיבא דורשו מלשון עונה:", + "למודי ערב שביעית. פי' למודים ורגילים הם ערבי שביעית להיות החיטים שנזרעות בהן יפות אבל הקטניות שנזרעו אז עקורות הן מן הטובות להיותן רעות ונמצא שאינו בוטח בהקב\"ה ואומר שהעולם כמנהגו נוהג ואין בו כח לשנות:" + ], + [ + "(ג) לא תקיפו וכו'. פי' דבזקן אמר \"לא תשחית את פאה זקנך\" לשון יחיד, ובהשחתה אמר \"לא תקיפו\" לשון רבים, משמע דאתרי קמהדר, אמקיף ואניקף:", + "הצדעים מכאן ומכאן. פי' ב' פירקי דרישא, מקום שמתחבר עצם הגולגולת עם עצם הלחיים ולמטה, משם פיאות הזקן:" + ], + [ + "(ד) מה תלמוד לומר. פי' למה שינה הכתוב ואמר כאן \"לא תשחית\" ולא אמר \"לא תגלח\" כדרך שאמר גבי כהנים בפרשת אמור \"ופאת זקנם לא יגלחו\":", + "תלמוד לומר לא תשחית. ומספרים אינם משחיתים שאין חותכין שער בצד עיקר כתער:", + "גילוח שיש בו השחתה. דרך לגלח בו ומשחית. והיינו תער. אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, ומספרים מגלחין ואין משחיתים. וממשמעות הברייתא משמע דלמידין אלו מאלו, ואף על גב דהאי גבי כהנים כתיב והאי גבי ישראלים כתיב – ילפינן בפרק קמא דקדושין בגזירה שוה מפאה פאה האי מהאי:" + ], + [ + "(ה) אחת מכאן ואחת מכאן. כמבואר לעיל אלו הם הצדעים:", + "ועל הזקן שתים מיכן וכו'. פי' פרק ראשון של זקן היינו תחת האזן מקום שלחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פיאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ושתי השיבולת שבסנטר מקום חיבור שני הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד שמכאן ושמכאן גם כן נקרא פיאה שכל אחד מהם לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה והוא השער שבין ב' השיבולת שבסנטר ופרק הוא בפני עצמו:", + "אינו חייב אלא אחת. קסבר חד לאו הוא כתיב על כל חמשה פאות הזקן. ותנא קמא סבר דגמרינן לענין פאה מקרחה ושריטה, דשם חייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה, מדכתיב בהו \"לא יקרחו קרחה בראשם ולא ישרטו שרטת\", הכי נמי חייב על כל פאה ופאה:" + ], + [ + "(ו) אפילו לקטו וכו'. קסבר דדרך לגלח בהן והוי כמו גילוח בתער:" + ], + [], + [ + "(ח) תלמוד לומר ושרט. דמצי למיכתב \"לנפש לא תשרטו\" במקום \"ושרט לנפש לא תתנו\", משמע דאתי לאורויי לחייב על כל שריטה ושריטה:" + ], + [ + "(ט) על חמש מתים. כגון שהיו כולם מונחים לפניו ושרט שריטה אחת על כולם:" + ], + [ + "(י) וכתובת קעקע. כותבין תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואחר כך מקעקע הבשר במחט ונכנס הצבע בעור ובבשרו, ונראה בו לעולם:", + "שם השם. שם עכו\"ם על בשרו שנאמר \"וכתובת קעקע לא תתנו וכו'\", פי' לא תתנו בכם שום כתובת קעקע שאני ה', ואסורין אתם לכתוב שם אחר על בשרכם:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) יכול וכו'. דהיינו כהן לא יתן בתו ללוי ולישראל ונקרא חילול שפוסלה על ידי זה מתרומה:" + ], + [], + [ + "(ג) מזנים הם הפירות. מדיין זה ממילת \"הארץ\" שגם היא מזנה ולא תוציא הזרע כראוי כגון שזורעין חיטים וגדל הזונין שהוא מין פרי והאוכל ממנה משתעמם בראשו ובלבו [ר\"ש]:" + ], + [ + "(ד) הרי הוא אומר וכו'. דמשמע מיניה בהדיא דבעונש ריבוי הזנות לא תוליד הארץ דכתיב \"וימנעו רביבים\", ואם אין רביבים לא תוליד הארץ:" + ], + [], + [], + [ + "(ז) יכול יהיה בנין בהמ\"ק וכו'. רצה לבאר למה הסמיך שמירת שבת למורא מקדש ולזה אמר אילו לא כתב קרא שמירת שבת קודם הייתי יכול לומר דבנין בהמ\"ק דוחה שבת, דאתי עשה ד\"ועשו לי מקדש\" ודחי לא תעשה ועשה דשבת, כמו דאשכחן בקרבנות דדחי שבת – הכי נמי, כיון דמקדש צורך גבוה הוא, הוי אמינא דאתי עשה דידיה ודחי לא תעשה ועשה דשבת:", + "תלמוד לומר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. לומר לך שלא תהא מורא בהמ\"ק אלא אחר שיהיה שמירת שבת שנשמור שבת ולא נבנה בהמ\"ק ביה:", + "אמר שבת וכו'. פי' כיון דקרא לא אמר במקדש מה שאמר בשבת אלא שבשבת אמר שמירה ובמקדש מורא, יכול אני לומר שמורא המקדש הוא מגוף המקדש בעצמו:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו\\'7d הוקשו להדדי:", + "מה שבת וכו'. לא מן השבת אתה מתירא, שהרי לא נאמר ביה יראה:" + ], + [ + "(ח) בזמן שאין בית המקדש קיים מניין. שצריך לנהוג מורא האמורה להלן בהלכה ט':" + ], + [ + "(ט) איזה מורא. שצוה המקום להתנהג בו:", + "אפונדתו. ארנקי שאוזר במתניו:", + "קפנדריא. לקצר הלוכו שלא יכנוס בפתח זה ויצא בפתח אחר שכנגדו:", + "מקל וחומר. מה מנעל שאין בו דרך בזיון – אמרה תורה 'של נעליך', רקיקה לא כל שכן?!" + ], + [ + "(י) פיתום. שם המכשף:", + "המדבר משחיו. מעלה את המת מן הארץ ומושיבו בשחיו תחת זרועותיו מבין אצילי ידיו:", + "וידעוני המדבר מפיו. \"ידוע\" שם חיה, כדמפרש בפרק ד' מיתות‏31(דף ס\"ה. ברש\"י) \"חיה אחת יש ששמה ידוע ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו על ידי כשפים\":", + "בסקילה. כדכתיב \"מות יומתו דמיהם בם באבן ירגמו גו'\":", + "והנשאל בהם. שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:", + "באזהרה. ד\"אל תפנו אל האובות\". ואזהרה דמכשפות גופה היינו מי שעושה דבר הכישוף של אוב וידעוני מ\"לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני\" (רש\"י בסנהדרין דף ס\"ה, ועיין בתוספות שם):" + ], + [ + "(יא) הפנה דעתו להם. פי' שנתן דעתו להתדבק להם. ועתה מבאר מה שסיים הכ' \"אני ה' אלהיכם\", פי' כיון דלאיזה צורך שאתה מכוין ליהנות שישיבוך לא יפנו אליך אלא אם כן תפנה דעתך ומחשבתך אליהם להתדבק להם אם כן הרבה טוב היה לך יותר אם היית מתדבק לה' אלהים. [וכענין שאמרו בסנהדרין ס\"ה \\'7b\\'7bצ|ומה המרעיב עצמו והולך ולן בבה\"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה]. ולזה מסיים דע מה אתה מחליף וכו':", + "מה במה. קדושה וטהרה בטומאה והבל:" + ], + [ + "(יב) אפילו אשמאי. רש\"י פי' רשע ועם הארץ. ותופות פירוש שהוא לשון שממה כלומר בור ועם הארץ:", + "מזקני ישראל. גמר זקן מזקני, מה להלן גדולים וחכמים דכתיב (במדבר, יא) \"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו\":", + "זה שקנה חכמה. נוטריקון דיבר הכתוב ובגמרא מפרש דפליגי ביניק וחכים, דלתנא קמא זקן דוקא ולר\"י הגלילי אפילו יניק וחכים:" + ], + [ + "(יג) תלמוד לומר והדרת פני זקן. פי' אצל \"תקום\" כתיב \"והדרת\", משמע דבעינן קימה במקום שיש הידור בעמידתו, דהיינו תוך ד' אמות דמוכח מלתא שמפניו הוא עומד:", + "יכול יהדרנו בממון. יכול יהא הידור זה הידור ממון לכבדו בממון:" + ], + [ + "(יד) יכול אם ראהו יעצים עיניו. בגמרא פריך היכי ס\"ד דשרי הרי עובר על מצות קימה ומשני יכול יעצים עיניו מקמי דלמטי זמן חיובא דהיינו קודם שיגיע לד' אמותיו דכי מטי לד' אמותיו הא לא חזי ליה. ועל זה מסיים \"הרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת\", פי', יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותיו:" + ], + [ + "(טו) מנין לזקן שלא יטריח. פי' אם יכול לילך על דרך אחרת ילך ולא יעבור בפני הצבור שלא יטריח אותם לקום מפניו:", + "תלמוד לומר זקן ויראת. מדאסמיך \"זקן\" ל\"ויראת\" לומר שגם הזקן יש לו לירא:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) יכול יקבלנו. להשיאו בת ישראל:", + "תלמוד לומר אתך. דהוא יתירא:", + "את שבאו עדים מנין. במסכת יבמות פריך פשיטא שתקבלהו ולמה לקרא בזה? ומסיק דהעדים אינם עדי ראייה שראוהו שנתגייר אלא עדי שמיעה שאומרים שמענו שנתגייר בבית דין פלוני. סד\"א לא נהימנינהו:", + "תלמוד לומר וכי יגור. משמע כי יגור מכל מקום:", + "אין לי אלא בארץ. שמקבלים גרים דמשום חשיבותא דארץ ישראל לא מהדרי:", + "בחוץ לארץ מנין. דלמא הדר ביה:", + "תלמוד לומר אתכם. \"הגר הגר אתכם\":", + "צריך להביא ראיה. שנתגייר דחיישינן שמא גבעוני מהול ומשום שבחא דארץ ישראל קאמר הכי ומשקר אבל בחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה שבודאי לא בא אלא אם כן מהול בבית דין:" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) כבר הדין אמור. בריש קדושים בפ' ט\"ו:", + "שהמודד נקרא דיין. פי' כשם שהדיין צריך ליזהר שלא יוותר ממון מאחר לחבירו כך המודד צריך ליזהר שלא יגע מממון חבירו:", + "שאם שקר במידה קרוי עוול שנאוי וכו'. וכמו שמבואר לעיל פרק ד' הלכה א' גבי דיין, עיי\"ש:" + ], + [ + "(ו) במידה. זו מידת הארץ כגון שותפים שרוצים לחלוק, לא ימדוד לזה חלקו בחבל בימות הגשמים שאז החבל לח ונמשך ביותר ולזה בימות החמה שאז החבל קשה ואינו נמשך:", + "במשקל זו טריטני. מאזנים של כסף וזהב וטריטני על שם הצורף שהוא נקרא כן:", + "זיר הגדול וקוטית קטנה. שמות מידות הלח והיבש הן:", + "ויש אומרים זו המחק גרסינן. והוא העץ שמוחקין בו את המידה שמוליך ומביא על המידה להשוותן והעוול בו פירשו בגמרא שלא יעשה צדו אחד עבה וצדו אחד קצר, שהקצר נכנס בתוך התבואה והעב אינו נכנס כל כך:" + ], + [ + "(ז) צדק את האיפות וכו'. איפה הוא מדת יבש והין זו מידת הלח:", + "והלא בכלל איפה הוא. שנודע מידת הלח ממידת היבש:", + "שיהא לאו שלך צדק. שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב:" + ], + [ + "(ח) יהיה לך מנה אגרדמים. קרא יתירא קדריש דהיה לו לומר \"לא תעשו עוול במשפט כי אם מאזני צדק וכו'\" והדר אמר \"יהיה לך\" לומר דכך יהיה בהכרח למנות אגרדמים, פי' ממונים להלקות ולייסר למעוות המדות:", + "מכאן אמרו. ממה שאמרו \"צדק את המאזניים וכו'\":", + "הסיטון. הוא חנוני גדול שקונה הרבה יחד מקנח מידותיו בשביל שנקרש בהם היין והשמן ומתמעטת המידה ובכלי הלח מוקי לה בגמרא ובעל הבית שאינו מוכר תמיד כסיטון די ליה פעם אחת לי\"ב חדש:", + "חילוף הדברים. סיטון פעם אחת בשנה כיון שמודד תמיד אין המשקה נקרש בתוכו אבל בעל הבית שאינו מוכר תמיד היין נתייבש בתוכו לפיכך מקנח אחד לשלשים יום:", + "החנוני מקנח וכו'. יש מפרשים שהם דברי תנא קמא ורשב\"ם פי' דהוא אליבא דכולי עלמא דאפילו רשב\"ג מודה דחנוני אף על פי שהוא מוכר תמיד כיון שהוא אינו חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר:", + "וממחה. מקנח:", + "משקלותיו. הוא אבני משקל ששוקל בהם דבר לח או בשר:", + "על כל משקל ומשקל. בכל פעם ששוקל בהן שנדבק בהם יותר מן המשקולת לפי שיש בהם בית קבול לפיכך צריך לקנח בכל פעם ופעם:" + ], + [ + "(ט) במה דברים אמורים. שצריך לקנח:", + "בלח. כגון בשר יין ושמן אבל בדבר יבש כגון פירות ופלפלין וכהאי גוונא אין צריך לקנח שאין דבר נדבק מהן מאומה:", + "טפח. היינו שיהיה דבר הנשקל שוקל יותר מהליטרא שבו ישקל, ובגמרא מוקי לה במקום שנהגו להכריע אבל במקום שלא נהגו ישקול עין בעין. וטפח דאמר היינו לליטרא והוא הדין לעשרה ליטרים, אין צריך להכריע אלא טפח, אבל בפחות מליטרא אין צריך להכריע טפח דנפיש יותר מדי:", + "עין בעין. בצמצום:", + "נותן לו גירומיו. פי' במקום שאין נוהגין להכריע נותן לבד המשקל את גרומיו והוא התוספת שמוסיף לו כדמפרש ואזיל. ובגמרא יליף לה מקרא:", + "א' מעשרה בלח. בגמרא מבואר דהאי א' מעשרה היינו לכל עשרה קבים נותן אחד מעשירית מקב. וביבש בעי לה בגמרא עי\"ש (בבא בתרא פח, א):" + ], + [ + "(י) על תנאי כך וכו'. שאם לא כן למה הזכיר יציאת מצרים אלא לומר צַדקו המדות שעל מנת כן הוצאתי אתכם וכו' שהוא על מנת שתרדפו הצדק:", + "שכל המודה וכו'. היינו שמודה שהבורא משגיח על עולמו על כל פרט ופרט מודה ביציאת מצרים ששם הראה השגחה פרטיות כמה שנאמר \"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ\":", + "וכל הכופר במצות מדות. שמרמה את חבירו במדות ודומה בנפשו כאילו אין עין רואה עליו מלמעלה – כופר ביציאת מצרים:" + ], + [ + "(יא) ליתן שמירה ועשייה וכו'. דשמירה הוא הלימוד כמה דכתיב בפרשה אמור \"ושמרתם\" ואמרו חז\"ל \"זו המשנה\", \"ועשיתם זו מעשה\", והיינו דבין החוקים ובין המשפטים החיוב ללמדם ולקיימם:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ואל בני ישראל תאמר וכו'. הקדים לומר שיש כמה לשונות שמשתנים בענין האמירה לבני ישראל:", + "ר' יוסי אומר וכו' בלשונות הרבה וכולם צריכים להדרש. פי' לפי פשוטו הוא משום שדברה תורה כלשון בני אדם אך באמת כולם צריכין להדרש אלא שאין בנו כח לדרוש [מפירוש הר\"ש משאנ\"ץ]:" + ], + [ + "(ב) אם כן. פי' כיון שכבר רבינו הכל מה יש לנו עוד לרבות וע\"כ דרשו שבהכרח נאמר שלא ריבה אלא במה שהם חוץ מישראל שהם העכו\"ם:", + "שבאו על עריות האומות. שיש עריות שנאסרו על האומות מן התורה כגון אשת איש ואמו דכתיב \"יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו\" ודייקינן דוקא באשתו ולא באשת חבירו. ויש עוד כגון אשת אביו ואמו אליבא דרבי עקיבא (עיין בסנהדרין דף נ\"ח):", + "שידונו בדיני האומות. דהיינו בסייף, דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא בסייף:", + "ושבאו על עריות ישראל. פי' אבל אם באו על עריות ישראל מרבינן מריבויא ד\"איש איש\" שידונו בדיני ישראל. ופירשו בסנהדרין (דף נז:) דהני מילי שידונו אותם בדיני ישראל ולא בדיני עכו\"ם הוא לענין שני דברים: אחד לענין נערה המאורסה דלדידהו לית להו מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל דכתיב \"והיא בעולת בעל\", אבל כשבא על נערה המאורסה של ישראל נידון משום ריבוי הכתוב בדינא דידן דהוא בסקילה. ועוד נפקא מינה לענין אשת איש כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה ובא עליה עכו\"ם, דלדידהו לית להו מיתה בזה דכל זמן שלא נבעלה אין עליה שם אשת איש ודיינינן ליה בדינא דידן דהוא בחנק:", + "והנה התנא דרש הריבוי ד\"איש איש\" לגבי עריות דכתיב בתר הכי בההיא פרשה משום דעל ע\"ז מולך בלאו הכי בן נח מוזהר כשאר עבודה זרה (זית רענן):", + "שידונו בדיני ישראל. ואף על גב דלעיל בפרשה אחרי פי\"ג הלכה א' אמרינן התם \"איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות את העכו\"ם שמוזהרין על עריות כישראל\", ומוקמינן בסנהדרין (דף נז:) דקאי על עריות ישראל כגון בארוסה וכנ\"ל – אפשר דמהתם לא הוי ידעינן באיזה מיתה דנין אותו דאפשר שדנין אותו בדינא דידיה דהוא בסייף והכא מרבינן דדנין ליה בדינא דידן דבסקילה וכנ\"ל:" + ], + [ + "(ג) אשר יתן מזרעו למולך לא שיתן מזרעו מכך וכך. הקרבן אהרן פירש דר\"ל דוקא למולך ולא לשאר עבודה זרה ור\"ל \"מכך וכך\" – אפילו הוא בזה האופן שהוא עושה למולך:", + "אשר יתן מזרעו למולך מה תלמוד לומר. פי' והלא כבר כתיב לעיל \"ומזרעך לא תתן\". ועל זה משני יכול אפילו העביר ולא מסר יהיה חייב. פי' שלא מסר את בנו לכומרים להעבירו באש שזו היה דרך עבודתן אלא העבירו בעצמו גם כן עיינו אומרים שהוא חייב, ומה שאמר \"לא תתן להעביר\" לרבותא דאפילו המסירה על ידי אחר חייב. תלמוד לומר \"אשר יתן מזרעו\", ר\"ל שחזר ושנה וכתב \"אשר יתן מזרעו\" לאשמועינן דדוקא על ידי נתינה לכומרים אבל שלא על ידי נתינה פטור:", + "תלמוד לומר לא תתן להעביר. ומשמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחייבו על ידי נתינה לחוד:", + "שלא באש. אלא שיהיה מוליך ומביא לחוד גם כן יהיה חייב:" + ], + [ + "(ד) מות יומת בבית דין. כשאר \"מות יומת\" האמור בכל מקום:", + "ד\"א עם הארץ שבגינו וכו'. הוסיף דרש זה דאי לאו הכי הול\"ל \"העם ירגמוהו\":", + "על ידי הדברים הללו. פי' שבשביל קיום כל הדברים הללו עתידים לירש את הארץ כדכתיב בקרא \"כי כל אלה עשו ואקוץ בם ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם\":", + "ירגמוהו ולא בכסותו. שיהיה ערום בשעת הרגימה:", + "באיש ולא בצבור. שאין כל הציבור נכרתין:", + "ולא שוגג ולא מוטעה. דשוגג ומוטעה כשעושה אינו הוא הוא העושה כי אילו ידע מהו עושה לא יעשנו:", + "ועמו שלום. כי לא ילכדו עמו כשאין בידם למחות:" + ], + [], + [ + "(ו) מה תלמוד לומר. הלא ידוע על מה הענישו הכתוב:" + ], + [ + "(ז) זרע פסול. כגון שהיה לו ממזר והעבירו:", + "תלמוד לומר. עוד קרא אחרינא \"בתתו מזרעו למולך\", דיתירא הוא להך דרשא לרבות כל המתהוה מזרעו בין זרע כשר ובין זרע פסול:" + ], + [ + "(ח) ומסלק את השכינה וכו'. דעל ידי חילול השם נסתלק השכינה ובסילוק השכינה מפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם:" + ], + [ + "(ט) מנין אם העלימו בדבר אחד וכו'. פי' דכיון דלא יסרו העם על דבר אחד לא יוכלו עוד ליסר על דברים אחרים:" + ], + [ + "(י) סוף שבבתי דינים הרבה מעלימים. דיחשוב כל אחד \"מה אני מחוייב להעמיד הדבר על זו הדין יותר מחבירי שבב\"ד פלוני\":" + ], + [ + "(יא) שסוף שסנהדרי גדולה וכו'. וכל זה גורם היות ישראל כגוף אחד שאם יחלה החלק יחלה הכל:" + ], + [ + "(יב) בכל מיתה שירצו. היינו אם אין יכולת בידם להמיתו במיתה הכתובה בו:" + ], + [], + [], + [ + "(טו) לרבות שאר ע\"ז בכרת. פי' אם עבדה באותה עבודה שעושין למולך והיינו אפילו אם עבודה ההיא היתה שלא כדרכה (ר\"ש וראב\"ד). והאי תנא לא סבירא ליה מה דאמר לעיל בריש הפרק \"לא שיתן מזרעו מכך וכך\", לפי מה שפירשנו שם:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אביו ודאי ולא הספק. כגון ששהתה שני חדשים אחר שנתגרשה מבעלה ונשאת לאחר וילדה לשבעה חדשים ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון:", + "אמו ודאית ולא הספק. כגון נשים שילדו ונתערבו ולדותיהן זה בזה:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. והלא כבר אמר \"אשר יקלל את אביו וגו'\":", + "תלמוד לומר אביו קילל אמו קילל. פי' דברישא דקרא סמך קללה לאביו ובסיפא סמך קללה לאמו לומר לך שאפילו קילל לאחד מהם חייב:", + "והלא גר. פי' עכשיו שאמרנו שעל אחד מהם חייב, מכאן נוליד שהגר, אף על פי שאינו חייב על אביו, שאין אבות לעכו\"ם – עם כל זה חייב על קללת אמו. והגר\"א גרס \"נמצא הגר וכו'\". והנה הברייתא מיירי במי שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, דאי לידתו היתה גם כן שלא בקדושה ונתגיירה אחר כך היה פטור לכולי עלמא אף אאמו. וכן אם היתה הורתו ולידתו בקדושה שנתגיירו אביו ואמו קודם שנתעברה – ישראל מעליא הוא וחייב לכולי עלמא אאביו ואמו (ירושלמי פי\"א דיבמות הלכה ב, ועי\"ש בק\"ע):", + "ר\"ע אומר וכו' את שהוא חייב וכו'. ולית ליה דרשא דרישא דס\"ל כר' יונתן לקמן בפ\"י:", + "בשתוקי. שקורא אביו, ואמו משתקו, דלא ידעינן מי הוא:", + "שהוא חייב על אמו. דהא יש לו אב אלא דלא ידעינן ליה:", + "אביו ואמו קילל אפילו לאחר מיתה. בגמרא (סנהדרין פה, א) מוקי לה כר' יונתן דס\"ל דאביו ואמו קילל לא צריכנא לההוא דרשא דדרשינן מעיקרא לרבות אפילו אחד מהם וכדלקמיה בפרק יו\"ד הלכה ה'. לפיכך אייתר ליה קרא לרבות אפילו אחר מיתה, וגם לית ליה ההוא דרשא דר\"ע וההוא תנא דרישא ור\"ע ילפי להו לאחר מיתה מפסוק \"ומקלל אביו ואמו\" דפרשת משפטים:", + "והלא דין הוא. שאינו חייב לאחר מיתה ולכך צריך קרא:", + "מה המכה אינו חייב אלא מחיים. דהא אינו חייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה שייך אלא מחיים:", + "דמיו בו בסקילה. דילפינן ממה דכתיב \"באבן ירגמו אותם דמיהם בם\":" + ], + [], + [ + "(ד) לשבת בה ואני וכו'. דייק תיבת \"לשבת בה\" דהיינו שאתם תהיו קבועים שם:" + ], + [ + "(ה) בחוקות הגוי אלו המצריים וכו'. דאם יהיה הכונה על הכנענים יהיה \"אשר אני משלח\" יתר, דידוע הוא שהוא הגוי המשתלח:" + ], + [ + "(ו) אתם נאים יורשים. פי' אתם ראוים להיות יורשים ודייק זה מתיבת \"אתם\":", + "שאתם פותחים תחלה. פי' שישראל היו גדורים מן העריות במצרים כמו שאמרו זונה אחת היתה במצרים שלומית בת דברי ופרסמה הכתוב:" + ], + [ + "(ז) ירושת עולם. דייק מתיבת \"אתננה לרשת\" וגם דייק תיבת \"לכם\" דהיינו משלכם היא:" + ], + [ + "(ח) מקשט את עצמו. למשכב זכור:", + "ונמסר לאחר. ואני הבדלתי אתכם ואמרתי לא יהיה קדש:" + ], + [], + [ + "(י) הבדלתי אתכם לטמא לאסור. דאינו טמא ממש דהרי אמרנו שאינו מדבר מטמא אלא באיסור:" + ], + [], + [ + "(יב) פורש מן העבירה. ר\"ל לפיכך פורש מן העבירה:", + "ומקבל. ר\"ל מפני שמקבל מלכות שמים:" + ], + [ + "(יג) איש ואשה. פי' אילו אמר איש ואשה הייתי אומר דוקא איש ואשה ודאית, טומטום ואדרוגינוס מנין. תלמוד לומר \"או אשה\" ד\"או\" לרבות:", + "הרי אלו. פי' המכשף העושה המעשה:" + ], + [ + "(יד) זה בנין אב. דמילת \"דמיהם בם\" יתירא הוא ללמד לכל מי שנאמר \"דמיהם בם\":" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) והנפש אשר תפנה וגו' למה נאמר כו'. מביא ג' פסוקים, חד למיתת ב\"ד כשיש עדים והתראה, וחד לאזהרה דאין עונשין אלא אם כן מזהירין, וחד לכרת כשהוא במזיד בלי התראה:" + ], + [ + "(ב) קדושת פרישת עכו\"ם. היינו לפרוש לגמרי מעכו\"ם אפילו מן אביזרייהו וכן שלא ליהנות ממנה כלל:", + "אלא קדושת כל המצות. היינו שעל ידי המצות מתקדש האדם לה' כמו שכתוב \"ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם\":" + ], + [ + "(ג) שאר דקדוקי הפרשה. דברים שדקדקו בהם מיתורים או במדה מן י\"ג מדות דברים שאינם כתובים בהדיא:" + ], + [ + "(ד) כשם שאני קדוש. ופרוש ונבדל מחומר – כך אתם אחר שאתם עבדי ומשמשים לפני, כי א\"א לעבוד לקדוש ית' אלא בדברים שיש בהם קדושה ופרישות מהחומר בכל מה שיוכל:", + "תלמוד לומר אביו ואמו קילל מכל מקום. כמ\"ש למעלה בריש פ\"ט:", + "ר' יונתן אומר. אין צריך קרא לזה:", + "עד שיאמר לך הכתוב יחדיו. כמו בכלאים ואי לאו כן גם שם הייתי אוסר זה לעצמו וזה לעצמו בין בשעטנז ובין בחרישת כלאים, ומאי דכתיב \"אביו ואמו קילל\" איצטריך לדידיה לרבות לאחר מיתה. ור' יאשיה דורש ל\"יחדיו\" בענין אחר, כי לא כתב יחדיו הו\"א אסור להנהיג שור וחמור יחד אף על פי שאין קשורים יחד. וגם גבי שעטנז אי לא כתב \"יחדיו\" הוה אמינא דאסור ללבוש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן (ר\"ש משאנ\"ץ):" + ], + [], + [ + "(ו) בשם. היינו בשם גמור שאינו כינוי והיינו בשם בן ד' אותיות כמו שנקרא באלף דלת:", + "או אינו אלא בכינוי. והיינו שדי צבאות חנון ורחום וכדעת ר\"מ בשבועות (דף לה.):", + "שאין תלמוד לומר שם. ד\"בנקבו יומת\" היה לו לומר דממילא ידעינן דהדר לשם דהרי אמר \"ונוקב שם ה'\", ואם אינו ענין לו תנהו למקלל אביו ואמו שצריך שיהיה בשם:", + "הואיל ואמרה תורה השבע. \"שבועת ה' תהיה בין שניהם\":", + "ואל תשבע. לשקר (ויקרא, יט):", + "קלל. \"יתן ה' אותך לאלה\":", + "ואל תקלל. \"אביו ואמו\":", + "מה השבע בשם. כדאיתא במכילתא על פסוק \"שבועת ה' וגו'\" דהיינו ביו\"ד ה\"א:", + "מה קילל בשם אף לא תקלל בשם. כצ\"ל [הגר\"א] וכן איתא בגמרא. ומה דכתיב \"בנקבו שם\" איצטריך ליה לכדדרשינן בסנהדרין (דף נו.) עד שיברך שם בשם:" + ], + [ + "(ז) שנאמר להלן בסקילה. דכתיב \"באבן ירגמו אותם\"", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר אלהים לא תקלל אם דיין הוא הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ואם נשיא הוא אביו הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא וכו'. שיש בכל אחד מעלה מה שאין בשני שהדיין אתה מצווה וחייב מיתה על הוראתו כדכתיב \"ושמרת לעשות ככל אשר יורוך והאיש אשר יעשה בזדון וגו'\" ובנשיא יש גם כן מעלה שחייבין מיתה על המראתו שלא למרוד בצוויו כדכתיב ביהושע \"כל איש אשר ימרה את פיך יומת\", ואם כן אין אנו יכולין לומר שבדיין מעלתו גרמה לו שלא לקללו שהרי חבירו הנשיא אין לו מעלה זו ואפילו הכי הזהירה התורה עליו וכן ה\"ה לענין נשיא וע\"כ יש שום דבר בשניהן בשוה שזהו הגורם והיינו שהן בעמך ואם כן הוא הדין לענין אב וכן שאר כל אדם שהוא גם כן מעמך ואתה מוזהר על קללתו:", + "שהן גדולים. פי' חשובין, זה מפני שהוא דיין וזה מפני נשיאותו ואם כן במה מצינו זה אין יכול לרבות סתם אביו שאינו לא דיין ולא נשיא אם לא שהוא גם כן גדול וזהו מה שמסיים \"אף אביו שהוא גדול וכו'\", ר\"ל כשהוא גדול - נשיא או דיין, אבל סתם מעלת אביו מנין שאתה מוזהר על קללתו:", + "באומללין. פי' שפלים, ואם כן הרי אנו רואין דאינו תלוי הדבר מפני הגדלות:", + "שכן חרשיותו גרמה לו. שמתוך שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו ולא תצערהו מפני שנותן צערו על לבו:", + "אף אביך שהוא בעמך. והוא הדין לכל אדם:", + "שכן משונין. משאר בני אדם זה מפני חרישותו וזה שהוא יוצא מהכלל להיות דיין וזה להיות נשיא שחשיבותו גרם להשתנות משאר אדם. מה שאין כן אב ושאר אדם מנין:", + "אם כן נכתוב אלהים וחרש או נשיא וחרש. פי' לא אתיא אביו בבנין אב אלא באם אינו ענין, נכתוב אלהים וחרש וניתי בהצד השוה, לא ראי דיין שהוא גדול שאתה מצווה על הוראתו כראי חרש שאי אתה מצווה על הוראתו, ולא ראי חרש ששפלותו גרמה לו כראי דיין שאין שפלותו גרמה לו. הצד השוה שבהן שהן בעמך. אף אני אביא נשיא. והכא ליכא למיפרך שכן משונין דהא נשיא נמי משונה הוא:", + "או נשיא וחרש. וניתי דיין מינייהו:", + "תנהו ענין לאביו. ומקלל חבירו גרמינן או מאב ונשיא או מאב וחרש (תוספות סנהדרין ס\"ו ע\"ב, עי\"ש):" + ], + [ + "(ח) להוציא את הקטן. כל זמן שלא הגיע לכלל מצות אבל אשה מתה על ידו משהגיע לט' שנים ויום אחד שאז ביאתו ביאה:", + "אשת קטן. דקטן שלא הגיע לכלל מצות אין קידושיו קידושין:", + "את אשת אחרים. עכו\"ם. ומכל מקום איסור נכרית גדול מאוד, ואפילו היא פנויה, ועונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר \"כי חילל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ולא יהיה לו ער ועונה\":", + "אלא להקל עליה. וחנק היא הקלה מכל הארבע מיתות:", + "לא מפני שהיא קלה. דס\"ל כר\"ש דאמר חנק חמור מהרג:", + "רבי אומר נאמרה מיתה בידי שמים וכו'. רבי לפרושי דברי ר' יונתן אתי ולזה אמר דהטעם במיתה בידי שמים שהוא חנק משום דנאמר מיתה בידי שמים דכתיב \"וימת\":", + "אין בם רושם. אין בה זכירה וסימן אלא דהנפש יוצאה והגוף קיים:", + "היו משקעין אותו בזבל וכו'. מפני ריח רע של זבל שכשיפתח את פיו ימות במהרה מפני הריח רע (ראב\"ד):", + "הכי גרסינן עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תנאף וכו'. [הגר\"א וכן איתא בילקוט]:", + "אחד האיש ואחד האשה. דתרווייהו בכלל לא תנאף:" + ], + [ + "(ט) משמע היא אשת אביו שהיא אמו אשת אביו שאינו אמו. פי' דכתיב סתם אשת אביו וכולל בכל גווני:", + "אמו שאינה אשת אביו. כגון דאנס אביו אשה והוליד ממנה בן, מנין דחייב עליה משום אמו ואעונש קבעי דאילו אזהרה הרי כתציב \"ערות אמך לא תגלה\":", + "תלמוד לומר ערות אביו גילה מופנה וכו'. פי' דפשיטא דהוא ערות אביו אלא דהוא מופנה להקיש ולדון גזירה שוה לרבות אמו שאינה אשת אביו כדמסיים בסוף ברייתא אלא דבראשונה מפרש קרא עד דאתי לפרש הגזירה שוה:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר ערות אמך לא תגלה. [הגר\"א וכן איתא בגמרא]:", + "נאמר כאן ערות אביו. בפרשה קדושים:", + "ונאמר להלן ערות אביו. אצל האזהרות בפרשת אחרי:", + "אף כאן עשה אמו כו'. וזו היא הגזירה שוה האמור למעלה:", + "אמך היא משום אמו וכו'. פי' אפילו אם היא אשת אב אינו חייב אלא חטאת אחת משום אמו בלבד דסבירא ליה דארישא דקרא קאי דכתיב ערות אביך דמיירי באשת אביך וכלול בזה בין אשת אביו שהיא אמו ובין שאינה אמו וכנ\"ל ועל זה מסיים הקרא דאפילו אם היא אשת אביו שהיא אמו אינו חייב אלא משום אם בלבד:", + "וזו היא דעת ר' יהודה במשנה פרק ארבע מיתות אבל רבנן פליגי עליה שם וסברי דהבא על האם שהיא אשת אב חייב משום אם ומשום אשת אב וטעמם עיי\"ש בגמרא:" + ], + [ + "(י) שתיבל את החוט. כלומר שעירבו חוט של שלשלת כיון דבא הוא ובנו על אשה אחת:", + "שחיתו את החטא. לשון נבילה ומיאוס שעשו חטא כדאמרינן במכות (דף כג.) \"ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו\":", + "אפילו שפחה אפילו נכרית. אם נשא הבן אותן יהא חייב האב הבא עליה משום כלתו:", + "יצאו השפחה והנכרית שאין לו אישות בה. פי' שאין הקידושין תופסין בם ולא נקראת אשתו:" + ], + [ + "(יא) אף הקטן במשמע. מדלא כתיב איש לא חילק בנשכבים בין גדול בין קטן להתחייב השוכב עליו:", + "ששני משכבות באשה. ושוין זה בזה לחייב בכל עריות כדרכה ושלא כדרכה:", + "הרי זה בא ללמד. על הזכר שחייב אפילו שלא כדרכה:", + "ונמצא למד. דלמשכב זכור לא איצטריך קרא דפשיטא לן דכל משכב זכור שלא כדרכה היא אלא האי משכבי לאשמועינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב:", + "וגם קדש היה בארץ. מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף ב\"לא יהיה קדש\" יש בו תועבה. והדר גמרינן תועבה האמור ב\"לא יהיה קדש\" מתועבה האמור במשכב זכור דכתיב \"אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם\", מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף בלא יהיה קדש גם כן הכי:", + "קרי ביה תשכב. היינו מבנין נפעל תִשָכֵב:", + "היו בכלל כל העריות. דכלל כל עריות אקרי תועבה דכתיב \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ\" ומשכב זכור והבהמה איתנהו בכללן דבהדייהו כתיבי והרי הכתוב הוציאן מכללן וקראן תועבה בפ\"ע דכתיב בפרשת אחרי מות \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא\" וסמיך ליה \"ובכל בהמה לא תתן שכבתך ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא\", וזה הוא גם כן כמו תעבה לומר לך מה אלו וכו':", + "אף כל וכו'. לכאורה הלא כתיב בהדיא בסוף פרשת אחרי על כל עריות \"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ואפקוד עונה עליה וגו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'\", וי\"ל דהוה אמינא דוקא עבור כל התועבות נגלו ממקומם ולא עבור אחד מהם וממילא גם כן לכלל ישראל דוקא אם ח\"ו יעברו על הכל, לכן אמר דהלא משכב זכור ובהמה הם בכלל כל עריות, שעל כולן כתיב \"תועבה\", והוציאן הכתוב מכללן שכתוב עליהן \"תועבה\" בפרט ללמדך שבשיל אלו בלבד שעברו מחובים היו לגלות ממקומם. וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא על עצמו בלבד יצא אלא למד על הכלל כולו יצא, שעל כל אחד מהעריות מחוייבים היו לגלות ממקומם ומה שכתוב בפרשה \"אל תטאמו בכל אלה ולא תעשו מכל התועבות האלו\" היינו בין כולן ובין במקצתן וכדאיתא לעיל בסוף פרשת אחרי:" + ], + [ + "(יב) בכולן הוא אומר שכיבה. בכל העריות שבפרשה זו, בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:", + "וכאן. באשה אמה בקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו נאמר קיחה ואיש כי יקח את אשה ואת אמה, ואשה אל אחותה לא תקח:", + "דרך ליקוחין. כשהיתה ראשונה לקוחה לו חייב על השניה כשבא עליה דבשנייה ליכא ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:", + "מכאן אמרו. במסכת יבמות פרק י\"א:", + "נושאין על האנוסה. אם אנס אשה מותר ליקח בתה ואמה ואחותה:", + "והאונס והמפתה על הנשואה. כגון דנשא אשה ואנס או פתה את בתה חייב עליה ובגמרא דיבמות פריך אלא מעתה גבי אחותו דכתיב \"ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וכו'\" הכא נמי דרך קיחה אסור דרך שכיבה שרי? ומשני ליקוחין כתיבי בתורה סתם, הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה. וע\"כ בזה דליכא למימר לקיחה ממש אסור שכיבה:" + ], + [ + "(יג) אין לי אלא אשה ואמה. אמה היינו חמותו בתה אפילו שנולדה לה מאיש אחר דאיננה בכלל בתו:", + "בתה ובת בתה ובת בנה מנין. שבשריפה:", + "כאן זימה. לעונש שריפה שנאמר ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה:", + "ונאמר להלן. באזהרת דבתה ובת בתה ובת בנה זימה דכתיב \"ערות אשה ובתה לא תגלה וגו' שארה הנה זימה היא\":", + "אף זימה שנאמר כאן. לענין שריפה בתה ובת בתה ובת בנה גם כן בכלל זה:" + ], + [ + "(יד) מנין לעשות זכרים כנקבות. דהיינו שיהא הבעל כאשתו דמה אלו הקרובות לאשתו והם בתה ובת בתה ובת בנה, נענש עליהם בשריפה – אף הבאים אליו מעצמו והם בתו ובת בתו ובת בנו הוא נענש עליהם בשריפה. והיינו בבתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו דאינם בכלל אשה ובתה דקרא דאשה ובתה דקרא באשתו על ידי קידושין דרשי לה ביבמות מקרא והקרא דערות בת בנך או בת בתך לא תגלה מוקמי לה שם כשבאים מאנוסתו וכאן בברייתא שאל מנין דנענש עליהם בשריפה:", + "נאמר כאן זימה. לענין שריפה ונאמר להלן בלאו דבת בנך ובת בתך זימה, ופריך הגמרא והא לא כתיב שם זימה, ומשני הגמרא אתיא הנה הנה, פי' בשאר דידיה כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה, והיינו כשבאים מאנוסתו ובשאר דידה דהיינו כשבאים על ידי נישואין כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה וגו' שארה הנה זימה היא, הרי דבשניהם כתיב הנה ובקרא דנישואין כתיב נמי זימה ואמרינן מה התם הנה וזימה עמו אף בקרא דאנוסה הנה וזימה עמו, והשתא דאתינן זימה בשאר דידיה ילפינן ליה דהוא גם כן בשריפה בגזירה שוה דזימה זימה והיינו דקאמר נאמר כאן זימה וכו' דהיינו לענין שריפה ונאמר להלן לענין אזהרה דמאנוסתו:", + "אף זימה האמורה כאן. לענין שריפה כלל בזה גם כן הזכרים כנקבות:", + "מנין לעשות למטה כלמעלה. היינו שאם חמותו ואם חמיו יהיו אסורין ונענשין בשריפה כחמותו וקרא אם חמותו אם חמיו למטה שהן למטה בגדר התקרבות אצלו וחמותו קרא למעלה שהיא למעלה בהתקרבות אצלו שהיא אם אשתו:", + "נאמר כאן זימה. היינו בחמותו ונאמר להלן זימה היינו בבת אשתו, מה להלן עשה הכתוב למטה באיסור כלמעלה באיסור, שחייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה, שהיא יותר קרובה אצלו ונקראת למעלה, אף כאן נעשה אם חמיו ואם חמותו כחמותו והיינו למטה באסור כלמעלה באיסור:" + ], + [ + "(טו) אותו ואתהן את אחת מהן. דלא יתכן לשרוף רק אותה שעשתה האיסור. ולשון יוני היא 'הן' - אחת:", + "עד שיהיו שתיהן. והוא כדעת רבא (סנהדרין עו, ב) דאמר שם חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו, ר' ישמעאל סבר אף על גב שכבר מתה אשתו ובא על חמותו חייב וה\"ק קרא אפילו אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף, והא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף אלא אחמותו כשמתה אשתו.ור\"ע אתהן שתיהן משמע. וה\"ק קרא אם אשתו קיימת תשרף חמותו, ואם לאו אין כאן עונש שריפה, וה\"ה לענין אשה ובתה, אם אשתו קיימת אז חייב שריפה על בתה, ולזה קאמר הכא דאם היה נשוי אשה ובא על בתה בעוד אשתו קיימת חייב, אבל אם אשתו מתה ובא על בתה פטור. וכן אם נשא בתה ובא על אמה שהיא חמותו בעוד אשתו קיימת חייב. ואם לאו פטור:", + "[ועיין בפירוש הר\"ש דכתב דהפטור הוא רק משריפה אבל חיוב כרת יש בזה וכן דעת הרמב\"ם בפרק ב' מהלכות איסורי ביאה, וכן כתבו התוספות ביבמות דף צ\"ד ע\"ב. ודעת רש\"י ועוד פוסקים דהוא רק איסורא דאורייתא משום ארור שוכב עם חותנתו]:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו. השתא מפרש מאי דקאמר לעיל בהלכה י\"ג זימה זימה לגזירה שוה דאף על אשה ובתה וכו' חייב שריפה כעל אשה ואמה דילפינן העונש מאזהרה דכתבה בהדיא וקאמר הכא אזהרה זו היכן נאמרה וגם זימה היכן נכתבה באזהרה, וקאמר ת\"ל ערות אשה ובתה לא תגלה וכונת הברייתא על כל הפסוק דשם נזכר בתה ובת בתה ובת בנה, זימה היא, וה\"ה דילפינן זימה זימה דיכלול האזהרה גם על אשה ואמה כמו על אשה ובתה [מפירוש ר\"ש]:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) ונאמר להלן. במסית דכתיב כי הרג תהרגנו:", + "האמורה להלן סקילה. דכתיב וסקלתו באבנים:" + ], + [ + "(ב) נשכב מנין. זכר שנרבע לבהמה דלא כתיב בהדיא:", + "אם אינו ענין לשוכב. דהא כתיב קרא אחרינא \"ואיש אשר יתן שכבתו וגו'\":", + "הכי גרסינן תלמוד לומר לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים – פירוש מה קדש זה יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש נמי דבר שיש בו תועבה הוזהרנו על זה בלא יהיה קדש ושכיבת בהמה נמי בכלל תועבותיהם הוא דכתיב בפרשת עריות \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'\":", + "לא תתך שכבתך. וכלול נמי בזה הנשכב לבהמה:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) ק\"ו ומה אם בהמה וכו'. אין הכונה ליסר את הבהמה מפני שבאת תקלה על ידה אלא כדי שילמוד האדם מזה ויתרחק מלגרום לחבירו לחטוא וכן בכל הדמיונים שהביא לזה:" + ], + [ + "(ו) ומה אם כך חס הקב\"ה על הרשעים וכו'. אף על גב שציוה הקב\"ה לאבדן מן העולם כדאמרינן לקמן לענין רשעים הוא אומר רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל וגו' אפילו הכי כיון שאבדו מן העולם וקבלו הדין שיש להם לקבל הקב\"ה מקפיד למי שמספר בגנותן (מפי' הר\"ש):" + ], + [], + [], + [ + "(ט) הברזל נברא לקצר וכו'. דהיינו החרב:" + ], + [ + "(י) תלמוד לומר אחותו מכל מקום. דהדר אמר ערות אחותו גילה:" + ], + [ + "(יא) עד שיהיו שניהן מזידין. פי' על זה מסיים הכתוב ונכרתו, הא אם אחד יודע את חומר האיסור והשני שוגג, המזיד חייב כרת והשוגג פטור וחייב קרבן:", + "ושמא תאמר קין נשא אחותו. פי' למה לא נאסרה לו מתחלה. על זה תירץ שחסד עשה הקב\"ה כדי שיבנה עולמו:" + ], + [ + "(יב) תלמוד לומר אחותך מכל מקום. פי' דכתיב אחותך היא לא תגלה ערותה דמשמע מכל מקום. [והא דכתיב \"היא\" דרש ר' יוסי ב\"ר יהודה מזה דרשא אחרת עיי\"ש בגמרא דההיא ברייתא אתיא כוותיה כדמוכח ביבמות דף כ\"ב וכ\"ג עיי\"ש]:" + ], + [ + "(יג) אי אחותך. פי' אי דרשינן אחותך מכל מקום נרבה אפילו אחותו מן השפחה דבא אביו על שפחה ונכרית והוליד ממנה בת ליהוי חייב אחיה הבא עליה בכרת:", + "תלמוד לומר בת אשת אביך. היינו כשיש לו אישות לאביך בה, פרט לשפחה ונכרית דלא תפסי בה קידושין כדאמרינן בקידושין (דף סז.):", + "ואם כן למה נאמר וכו' או מולדת חוץ. דמשמע אפילו לא נולדה בבית אביו אלא מאיש אחר ועל זה משני דכונת הכתוב בין שנולדה מאשה כשרה דאומרים לו לאדם קיים את אמה ובין שנולדה מאותה שאומרים לו הוצא את אמה ולא תקיימנה כגון מחייבי לאוין או חייבי כריתות – אפילו הכי אחותו היא:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) אין דוה אלא נדה. פי' דאף על גב דמלת \"דוה\" משמע כל דבר המחליאה, אין דוה סתם אלא נדה:", + "שנאמר והדוה בנדתה והזב את זובו מכל מקום. הוא כמו \"וגו'\", דכתיב שם \"והזב את זובו לזכר ולנקבה\" ופי' דהקיש שם נדה וזבה בהדדי לומר דעל תרוייהו יש עונש ואזהרה להבא עליהן וזהו שאמר \"מכל מקום\":" + ], + [ + "(ב) שעשה בה את המערה. נשיקה או הכנסת עטרה כגומר ביאתו:", + "שיש בה טומאה. שמטמאה את בועלה לפיכך החמיר בה לענין העראה:", + "תלמוד לומר כי את שארו הערה. באחות ואחות אם הרי דגם שם אף על פי שאינה מטמאה את בועלה מכל מקום החמירה בהן התורה לענין העראה ומכל מקום אינם בכלל שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין דיש בכל אחד מעלה מה שאין בחבירו ולפיכך יכול ללמוד בנין אב מבין שניהן לעלמא ולזה קאמר הרי את למד בנין אב מבין שניהן:", + "לא ראי נדה. שיש בה טומאה כראי אחות אב שאין בה טומאה ולא ראי אחות אב שהוא איסור הבא משום שאר ותוכל לפשוט כל עריות הבאות משום שאר אבל אשת איש שאין איסורו משום שאר מהיכא תיתי לן כהרי נדה שאין איסורה משום שאר ואפילו הכי השוה בה הכתוב להעראה שיהא כגומר, הצד השוה שבהן וכו':" + ], + [], + [ + "(ד) מה אשת אחי אביו מן האב. כדיליף לקמיה בהלכה וי\"ו:", + "תלמוד לומר ערות אחות אמך וגו'. ר\"ל וכבר כתיב לעיל בפרשה אחרי ערות אחות אביך וגו' ערות אחות אמך וגו', ולמה שנה כאן עוד הפעם לרבות דאפילו רק מן האם:", + "לענין שאמרנו. לעיל בהלכה ב' דאפילו המערה חייב:" + ], + [ + "(ה) עונם ישאו עונש שמענו. דכל היכא דכתיב \"עונו ישא\" הוא מרמז על עונש כרת, עיין לעיל בפרשה צו פרק י\"ג הלכה ב':", + "תלמוד לומר ערות אחות אביך וגו'. הכתוב בפרשת אחרי והא דלא הביא מקרא זה גופא דכתיב \"ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" משום דעיקרו דההוא קרא אתי כדי לסיים העונש עונו ישא:" + ], + [ + "(ו) אסר מכלל אשת אחיו מאמו. דיבום לא שייך אלא באשת אחיו מאביו, ר\"ל ואם כן הלא ראינו דהחמירה התורה יותר באחי אמו מאחיו מאביו, ואם כן בזה שהחמירה התורה באשת אחי אביו מאביו כל שכן שיש לנו להחמיר באשת אחי אביו מאמו:", + "תלמוד לומר דודו. ערות דודו גילה:", + "ונאמר להלן דודו. גבי גאולה \"או דודו או בן דודו יגאלנו\":", + "מה דודו שנאמר להלן במשפחת אביו. דכתיב \"ממשפחתו יגאלנו\" ומשפחת אם אינם קרויה 'משפחה':" + ], + [ + "(ז) אם יש וכו'. דבאשת אחיו אמר \"ערירים יהיו\" ומפרש מה שכתב ערירים יהיו הוא שאם יש להם בנים ימותו בניהם והם יהיו ערירים, ומה שכתב \"ערירים ימותו\" היינו אם אין להם בנים ישארו כך עד מותם ולכן כפל המאמר הזה בברייתא ט' שנית:", + "גבר לא יצלח בימיו וגו'. היינו דבסוף פסוק כתיב \"לא יצלח איש מזרעו וגו'\" ויש זכר לדבר דערירי הוא בענין זרע האדם:", + "תלמוד לומר ערות אחי אביך לא תגלה. היינו מה שכתוב בסוף \"אל אשתו לא תקרב\":" + ], + [ + "(ח) מה אחות וכו' בין מן האב בין מן האם. כדלעיל בברייתא ד':", + "יש לה איסור. קודם שטובלת:", + "אף אשת אח. מיירי באותה שיש לה איסור ויש לה היתר אבל לא מיירי באשת אחיו מאמו. והנה משמע לכאורה מזה דאשת אחיו מאמו אין בה כרת, ותמהו התוספות בריש יבמות דמוכח שם במשנה דיש בה כרת מדחשיב שם במשנה אשת אחיו מאמו בט\"ו נשים שפוטרות צרותיהן וחייבין לאוין אין פוטרות צרותיהן, וכן לקמן חשיב גם כן ט\"ו נשים שפוטרות צרותיהן ומסתמא אשת אחיו מאמו גם כן בכלל זה כמו במשנה. ולבד זה איתא בהדיא ביבמות (דף נד.) דמרבינן מקרא האמור בפרשת אחרי ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא, בין מן האב בין מן האם, ומחמת זה דעת הקרבן אהרן דמשבשתא היא והעתיק כאן תחת ברייתא זו הברייתא שהובאה ביבמות (דף נ\"ד) דהקרא מיירי בין באשת אחיו מן האב ובין מן האם, וכן הוא גם כן דעת הגר\"א בהגהותיו:", + "והראב\"ד בביאורו מתרץ קצת דהך ברייתא נמי מודה לההיא דרשא דדרשינן מאזהרה דפרשת אחרי לרבות אף באשת אחיו מאמו דרחמנא אזהר עלה. דהיא נכללת גם כן באשת אחיו והכא הכי קאמר, אי לאו קרא יתירא דכתיב שם גבי אזהרה מהאי קרא דעונשין לא הוי ידעינן זה דהוי אמרינן דמיירי דוקא במן האב ולא מן האם מדכתיב ביה \"נדה היא\", לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ביבום, והשתא דכתיב קרא יתירא גבי אזהרה שמעינן דאשת אחיו בין מן האב ובין מן האם ו\"נדה היא\" דכתב רחמנא גבי אשת אחיו לדרשא אחריתא אתי למימרא דרב הונא עיי\"ש (יבמות נד, א):" + ], + [], + [ + "(י) על אחת מכל עריות. פי' שאם אחיו נשא בתו וכדומה אותן שאסורות עליו משום ערוה, ומת, יכול שיבוא מצות יבום וידחה האיסורים:", + "אף עליה שנאמר כאן ביבמה הכתוב מדבר. פי' שאחיו נשא אחות אשתו ומת ואמר רחמנא לא תקח:", + "צרתה מנין. פי' שאחיו נשא עוד אשה לבד אחות אשתו מנין שגם היא אסורה להתייבם:" + ], + [ + "(יא) תלמוד לומר לצרור. דהוא יתר להורות דאפילו הצרה לא יקח:", + "וצרות צרותיהן. כגון שהלכה צרתה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת. כשם שצרתה פטורה כך צרת צרתה פטורה, ומפיק לה בגמרא מדכתיב \"לצרור\" ולא כתיב \"לצור\" – משמע צרות הרבה. והנך ט\"ו נשים מנויות במשנה ביבמות ריש פ\"א:" + ], + [ + "(יב) או אף וכו'. פי' יכול שאני מרבה שש עריות חמורות דמנו שם במשנה ואלו הם אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, ואחותו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אחיו מאביו. וקרי להו חמורות לפי שאינם נשואות לאחיו כי היכי דנשואות ט\"ו נשים אלא אסורין הן לכולהו אחין ואמר יכול שאני מרבה את אלו אם נישאו שש עריות אלו לעלמא והוו להו נשים אחרים ומתו בעליהם, יכול כי היכי דהנך ט\"ו נשים דנשואות לאחים - צרותיהן אסורות, אף אלו השש עריות דנשאו לעלמא אם מתו בעליהן או נתגרשו יהיו צרותהן אסורות גם כן:", + "אמרת. כלומר אתה יכול להשיב דאי אפשר לפי דתאמר מה אחות אשתו וכו':", + "הכי גרסינן אף כל ערוה וכו' ומותרת לינשא לאחיו צרתה אסורה:", + "שאין צרה אלא מאח. פי' הואיל ופטרה הכתוב מזיקתו ממילא הרי היא עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים דהיא בכרת אבל בעלמא הלא לא רמי איסור אשת אח עליה ושריא:" + ], + [ + "(יג) עונש לא שמענו. שהיא לא נשנה בפרשת קדושים לגבי עונשין, תלמוד לומר \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלו ונכרתו\", וממילא כלול בזה נמי אם ייבם ערוה או צרתה:" + ] + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + [ + "(א) בני אהרן אין מיטמים וכו'. דיתר הוא דידוע שהכהנים הם בני אהרן:", + "מטמאות הן בנות אהרן. ואיצטריך למעוטי דשם \"הכהנים\" היה אפשר לומר גם כהנת בכלל זה (וכדעת עולה בחולין דף קלא:):", + "יצאו חללים. שאין עליהם שום קדושת כהונה שמותרים לישא כל הפסולות לכהונה מה שאין כן בעלי מומין:", + "ומנין לרבות בעלי מומין. דדלמא כונת הכתוב אותן הראויין לעבודת כהונה:", + "בני אהרן. אף הקטנים דהיינו שלא יטמאו אותם ויש מראשונים דס\"ל דמוזהרין הגדולים להפרישם מן הטומאה:" + ], + [ + "(ב) מנין לרבות את הדם. של מת שמוזהר עליו וטומאתו ברביעית:", + "תלמוד לומר לנפש. ולא תכיב \"למת\", לרבות שמוזהרות מלהטמא בדם המת:" + ], + [ + "(ג) כל הטומאות. כגון כזית בשר ועצם כשעורה וכל הני דקתני באהלות פ\"ד (משנה, אהלות ד):", + "תלמוד לומר ואמרת אליהם לרבות וכו'. היינו מריבוי הכתוב שיאמר אליהם עוד אמירות לפרוש מעניני טומאת המת. והגירסא הנכונה כגירסת הגר\"א \"תלמוד לומר לנפש\" (וכן הוא גירסת הרמב\"ן בספר תורת האדם), והיינו מן למ\"ד של \"לנפש\", דהו\"ל למיכתב \"על נפש לא יטמא בעמיו\" כמו דכתיב לקמהי אצל כהן גדול, וממילא הוה ידעינן לפרוש מדם המת. ומדכתיב \"לנפש\" מרבינן כל המצטרף לנפש המת:", + "בזמן שעמיו שם. שיש שם בני ישראל שיתעסקו עמו לקברו:" + ], + [ + "(ד) אלא אשתו שנאמר שאר אביך היא. פי' דאחות אביו מקרי שאר אביו משום שהיא בשר אחד עם אביו, וכן אשתו היא בשר אחד עם בעלה כדכתיב \"והיו לבשר אחד\" (זית רענן):", + "הקרוב לא את הארוסה. אם הכהן אירס אשה ומת אינו מטמא לה שעדיין לא נתקרב לה:", + "אליו לא את הגרושה. ד\"אליו\" משמע שהיא מיוחדת אליו, לאפוקי זו שגירשה:", + "מה תלמדו לומר לאביו. הלא בק\"ו אנו למידין שיטמא לו דמה אמו שאין קדושתה גדולה, שאם בא עליה פסול נתחללה מכהונה לעולם, ואפילו הכי מטמא לה – קל וחומר לאביו שקדושתו דבקה אליו, שאינו מחלל כהונתו על ידי ביאת פסולים כדדרשינן לקמן \"ולא יחלל זרעו\" – את זרעו הוא דמחלל אבל הוא עצמו אינו מתחלל, אינו דין שיטמא לו בנו:", + "אילו כן הייתי אומר. כיון דמקל וחומר אנו למידין בעינן שיהא ידוע לכל שהוא אביו כגון שהיו חבושין אביו ואמו בבית האסורין עד שנתעברה:", + "אביו חזקה. סתם אביו שהוא על ידי חזקה שהוחזק לכל שהוא אביו:" + ], + [ + "(ה) או אילו נאמר וכו'. קושיא היא ופירוש או אולי יש להקשות איפכא, שיכתוב לאביו ולא יכתוב לאמו והייתי דן מק\"ו שיטמא לה מה אביו וכו':", + "אלו כן וכו'. פי' אלו לא נאמר אמו בפירוש לא היינו למידין שמותר לטמא לה רק באמו שלא נתחללה אבל אמו שנתחללה כגון שאחר שנולד ממנה מת אביו שהיה כהן והיא נבעלה לפסול לה:" + ], + [], + [ + "(ז) ומה תלמוד לומר לבנו ומה ת\"ל לבתו. נלמוד אחר מחבירו, ומשני \"לפי וכו'\":", + "הבת אביה זכאי וכו'. פירוש וע\"כ הוא מקורב עמה יותר:" + ], + [ + "(ח) באחיו ובאחותו. פי' מה באחיו ואחותו:" + ], + [ + "(ט) הקטנה ולא הגדולה. לכאורה גדולה היינו בוגרת שאינו מטמא לה, ולקמיה בהלכה י\"ב מרבינן בוגרת. ומצאתי בר\"ש שפירש מה אחיו בין גדול בין קטן, היינו בין בעל דהיינו שהוא נשוי, בין לא בעל שאינו נשוי, אף אחותו בין קטנה ובין גדולה, היינו בין בתולה ובין בעולה. תלמוד לומר ולאחותו הבתולה וכו'. והאי דנקט 'גדול וקטן וקטנה וגדולה' – לישנא מעליא נקט, עכ\"ל הר\"ש. והגר\"א גריס להדיא כן \"מה אחיו בין נשוי ובין שאינו נשוי אף אחותו בין בתולה בין בעולה ת\"ל ולאחותו הבתולה ולא הבעולה\". וכעין זה איתא בפסיקתא זוטרתי עיי\"ש:" + ], + [ + "(י) שהיא קטנה ולא גדולה. לפי' הר\"ש הנ\"ל היינו שהיא בתולה ולא בעולה, אף אחיו דוקא כשאינו נשוי. והגר\"א גריס בהדיא כן עיין בהגהתו:" + ], + [ + "(יא) פרט לאנוסה ומפותה. שאינה בתולה:", + "תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש. והויה זו אינה על ידי קידושין אלא אשר לא היתה למשכב האיש:" + ], + [ + "(יב) הקרובה לרבות את הארוסה. שלא תאמר אשר לא היתה לאיש לשון הויה דקדושין, וארוסה מקודשת היא, ולזה אמר הקרובה כ\"ז שתהיה קרובה אליו ולא נתרחקה:", + "אליו לרבות את הבוגרת. אף שכלו מקצת בתוליה או דהוה אמינא נילף בתולה בתולה מקרא ד\"כי ימצא נערה בתולה\", מה להלן נערה אף כאן נערה, קמ\"ל מיתורא דקרא לרבות:", + "לה יטמא מצוה. פי' אינו לרשות לבד דאם לרשות באמרו \"לא יטמא כי אם וכו'\" הרי נתן רשות להטמא לאלו, אלא לאו דהיא למצוה לטמא לשבעה קרובים הנזכרים בפסוק:" + ], + [ + "(יג) מטמא הוא על הודאי וכו'. תיבת \"לה\" יתירא קדריש דהו\"ל לומר \"יטמא\" ולזה אמר שר\"ל לה לאחותו שהיא אצלו אחותו ודאי דוקא יטמא, ואינו מטמא על הספק כגון שנתערב לאמו ולדה בולד חברתה או ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון:", + "לה יטמא אינו מטמא על איבריה. פי' דכתיב \"לנפש לא יטמא כי אם לשארו\", משמע דרק לנפש של שארו ולא לאבר מן החי שלו:", + "מאביו. נקט אביו לרבותא וכל שכן על שאר קרובים:", + "אבל מטמא הוא על עצם כשעורה. מן אביו המת לקברו (ראב\"ד). ולפי זה פשוט דכל שכן דעל אבר שלם שלו דמטמא וכן הוא באמת דעת ר' יהודה בנזיר (דף מג:) וסתם ספרא ר' יהודה:", + "ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו. הנה לפי גירסתינו נוכל לומר בפשיטות דסבר כרב דאמר שם דאף על אביו כשהוא שלם הוא דמטמא לו ולא בזמן שהוא חסר. והראב\"ד היה לו גירסא \"אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו\", וז\"ל אינו מטמא לעצם כשעורה לכתחלה דנפש בעינן אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו דלא קפיד רחמנא על נפש אלא על הבא ליטמא לכתחלה אבל אם נטמא כבר ושכח ממנו עצם מותר לחזור עליו ולקברו (וטעות סופר יש שם שכתוב ר' יהודה אומר וצ\"ל ר' יוסי כמו בגירסתנו). ויש בסוגיא זו כמה ביאורים. ועיין ברא\"ש הלכות טומאה:" + ], + [ + "(יד) מעשה ביוסף בן פסכס. כהן היה:", + "נומא. היה מכה והוצרך לחתוך רגלו שלא יכלה הגוף:", + "צא לך. דאבר מן החי מאדם מטמא באהל כאבר מן המת דנפקא לן בספרי \"או בעצם אדם - זה אבר מן החי\", ואיתקש בהאי קרא למת לטומאת שבעה ולאוהל:", + "הצדיק אבד וצדקו עמו. דליכא למימר כפשטיה שהצדקות גורם לצדיק שיאבד הא כתיב \"דרכיה דרכי נועם\" אלא הכי קאמר הצדיק באבידתו עומד בצדקו כגון יוסי שסבל היסורים בשהיית חיתוך אברו שלא יטמא בנו:" + ], + [ + "(טו) לא יטמא בעל בעמיו מה תלמוד לומר. פי' והלא כבר נאמר למעלה שהוא מטמא לאשתו דכתיב כי אם לשארו וע\"כ איירי הך קרא באשה פסולה שהיא מחללת אותו ופשיטא שאינו מטמא לה:", + "בין פסולים. כגון כהן שהיה לו אח ממזר מיטמא לו כדלעיל בהלכה ה' לענין אמו והוא הדין לשאר קרובים:", + "תלמוד לומר לא יטמא בעל בעמיו. והיינו לאשה שהיא מחללת את זרעו כגון אלמנה לכה\"ג גרושה לכהן הדיוט, וזהו מה דמסיים הכתוב \"להחלו\", באשה שהיא מחללת אותו:" + ], + [ + "(טז) בעמיו בזמן שעושים כמעשה עמו. פי' דכל הדין שאמרנו דמטמא לאשה כשרה ולשאר קרובים דוקא כשעושים מעשה עמיו ושיעור הכתוב: לא יטמא הבעל לאשתו אף כשהיא עושה מעשה עמך אם הוא להחלו, לא כשפירשו מדרכי ציבור, היינו כגון שפירשו מדרכי צבור ונעשה מומר אפילו לעבירה אחת (ראב\"ד):", + "נהג מנהג בזה. שנשא אשה פסולה הרי הוא חולים. ר\"ל שנעשה חולין ואסור לעבוד עבודה כדתנן כהן שנשא נשים בעבירה פסול עד שידור הנייה ואף דהוא מדרבנן אסמכינהו אקרא:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) בראשם מה ת\"ל. פי' מה לימדנו במה שאמר כאן בראשם ולא אמר כמה שאמר בישראל \"בין עיניכם\":" + ], + [], + [], + [], + [ + "(ה) ומה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת. דכתיב \"לנפש\":", + "קדשים יהיו לאלהיהם על כרחם. מדלא כתב \"והם\" ואמר \"יהיו\" משמע שבית דין יכריחום על זה שישארו קדשים והיינו שאם רצה להטמא למתים ויחשוב בנפשו הלא הקב\"ה עשה זה לטובתי להקדישני אני איני מקפיד על זה לפיכך גילה הכתוב שע\"כ יקדישום בית דין בכך ולא יניחום:", + "להגיד מה גרם. דמשמעות הכתוב דעל ידי שפורק מעליו מצות כהונה מסיר מעצמו הקדושה:", + "לרבות בעלי מומין. דאף שהוא פסול לעבודה מכל מקום גם הוא קודש ובית דין מכריחים אותו לקיים מצות כהונה:" + ], + [], + [ + "(ז) זו אילונית. פי' דגם איילונית היא בכלל זונה ואסורה לכהן וסימני איילונית מבואר ביבמות (דף פ:) כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות או שאין לה דדין כאשה ועוד איזה סימנים, עיי\"ש. וטעמו דר' יהודה מדכתיב \"אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו\" (הושע ד, י) כל ביאה שאין בה פרצה (מלשון ויפרוץ לרוב) דהיינו שאינה ראויה לילד קרי לה הכתוב \"הזני\" שהיא בעילת זנות ולא ממעט מכאן קטנה משום דקטנה אתיא לכלל פירצה לכשתגדל מה שאין כן זו דלא אתיא לעולם לכלל פרצה‏.32(יבמות סא, ב) – ויקיעורך", + "אלא גיורת וכו'. דביאת עכו\"ם ועבד פסלה וסתמן הן בכלל זונה:", + "ושנבעלה בעילת זנות. דהיינו שנבעלה לפסול לה כגון חייבי כריתות או לעכו\"ם ועבד שאין קידושין תופסין בהן. ואם נבעלה לחייבי לאוין יש דיעות בין ראשונים אם נפסלה לכהונה:" + ], + [ + "(ח) זו שנולדה מאחד מכל הפסולים. לכהונה דהיינו כהן שנשא גרושה או אלמנה לכה\"ג ואף על גב דאיכא עוד מיני חללה דלא נולדה מפסולי כהונה ואפילו הכי שם חללה עלה דהיינו כהן שנשא גרושה וזונה נתחללה בביאתו ויש עליה גם שם חללה, אכן משנתינו הכי קאמר איזה היא חללה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב \"חללה לא יקחו\" ואין צריכה לפירוש מדברי סופרים? זו שנולדה מאחר מכל הפסולים לכהונה, דסתם חלל היינו ולד פסול דכתיב \"ולא יחלל זרעו\" אבל חללה שנעשית חללה על ידי ביאה שהיתה כשרה ונתחללה הוצרכו לדרוש בה ממקראות:" + ], + [ + "(ט) ודין הוא. שתהא פסולה ולא צריך קרא, שהיא אסורה לחזור לחולץ, מדכתיב \"אשר לא יבנה\" ולא כתיב \"אשר לא בנה\", ודרשו כיון שלא בנה שוב לא יבנה:", + "צרה תוכיח. והיא צרת חלוצתו שאם היתה לו צרה ונפטרה בחליצתו של זו דכתיב בית חלוץ הנעל – בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים, ואותה גם כן אסורה עליו ד\"אשר לא יבנה - כיון שלא בנה שוב לא יבנה\" גם עלה קאי, ועל כל זאת מותרת לכהונה, אף אני אביא חלוצה וכו':" + ], + [ + "(י) הפרש. כלומר הפרש גדול יש בין הגרושה ובין צרת החלוצה, ולא תלמוד ממנה, דחליצה וגרושה עשה בהם מעשה בגט כריתות או בחליצת החולץ ואם כן זו דומה לזו ותלמוד חלוצה מגרושה. אבל לא תלמוד מצרת חלוצה שלא נפטרה במעשה אלא ממילא נפטרה בחליצה צרתה וע\"כ כשרה לכהונה:", + "ואם נפשך לומר. היינו להשיב על זה דגם בחליצה אינו עושה מעשה, דהשטר חליצה שניתן לה הוא רק לראיה וההפטר ממנו הוא על ידי שחלצה את נעלו ואם כן היא עשתה מעשה בו ולא הוא בה ואם כן דומה חלוצה לצרת חליצה שתהא מותר לכהונה – לזה אתא קרא וריבה אותה לאסור באומרו \"ואשה\", דוי\"ו מרבה אשה אחרת והיא החלוצה דדומה בצד מה לגרושה שנתרחקה מהחולץ ואסורה לכהונה. ובגמרא פ\"ג דיבמות דחלוצה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:", + "שגירושיה ביד אישה. בעלה ולא הצרה שאין גירושיה על ידי האיש אלא על ידי אשה שהיא צרתה שמחליצת צרתה הותרה היא:" + ], + [ + "(יא) שאף על פי שנתן לה האחרון גט וכו'. דמן הדין לא היתה צריכה גט כלל אפילו מדרבנן דאין קידושין תופסין בא\"א, וע\"כ אף על פי שנתן לא מהני לאוסרה:", + "לא יקחו לא יקחו. תרי זימני למה לי שהאשה מוזהרת על ידי האיש, שהאשה הפסולה לכהונה כגון גרושה וחללה היא מוזהרת מלינשא לכהן כשם שהוא מוזהר עליה ודוקא באופן זה שהוא מוזהר אבל אם הוא חלל לא הוזהרו כשרות ואפילו כהנות מלינשא לו (גמרא):" + ], + [], + [ + "(יג) דפנו. הכהו ויסרהו בע\"כ להפריש עצמו:", + "ת\"ל וקדשתו. דלא אמר \"ויתקדש\" אלא \"וקידשתו\", משמע על ידי אחרים שהם יכריחוהו לזה. ומה דאמר למעלה \"קדושים יהיו - בע\"כ\" – ההוא להכריחו בדברים והכא על ידי עונשין (רא\"ם וקרבן אהרן):", + "להגיד מה גרם. פי' שלפיכך הזהירה התורה לקדשו בע\"כ משום דלחם אלהיך הוא מקריב:", + "לרבות בע\"מ. שאף הם מוזהרים אף שאסורים להקריב:", + "להזהיר ב\"ד על כך. ואף דאמר לעיל וקדשתו בעל כרחו – אפשר דאתי לרבות דאף בבעלי מומים יכריחוהו בית דין להיות קדוש:" + ], + [], + [ + "(טו) ונאמר להלן אביה. בנערה המאורסה \"אל פתח בית אביה\":", + "אלא להוציא את כל האדם. וביאור הכתוב לזנות את אביה היינו שהיא זינתה עם אביה. ואפילו כשהיא פנויה ואשמועינן האי קרא דדוקא בבת כהן שזינתה עם אביה היא מחויבת שריפה אבל בעלמא כשבא על בתו אינה בשריפה:", + "כשהוא אומר היא מחללת וכו'. פי' משמע שהיא מחללת אותו ואי הוא בא עליה הרי הוא מחללה:", + "אי מה וכו'. פי' כיון דאביה אתי לגז\"ש ניבעי נערה ארוסה כמו התם:", + "תלמוד לומר ובת כהן מכל מקום. מוי\"ו ד\"ובת\" קדריש ליה:" + ], + [], + [ + "(יז) אלא בת כהן לכהן וכו'. פי' דמשמעות הכתוב כי תחל לזנות היינו שהיא מתחללת עתה על ידי הזנות לאפוקי כשהיא היתה נשואה מתחלה לנתין ולממזר שכבר נתחללה על ידן אם זינתה אח\"כ לא תדין בשריפה ואפילו אם נישאת ללוי ולישראל גם כן ירדה ממדרגתה שהיא בת כהן דכיון שנשאת להן אסורה לאכול בתרומה וע\"כ הו\"א דהכתוב שדנה בשריפה משום שהיא בת כהן דוקא כשנשאת לכהן וזהו שאמר אין לי אלא בת כהן לכהן וכו':", + "תלמוד לומר ובת איש כהן וכו'. מ\"איש\" קדריש דהל\"ל \"ובת כהן\":" + ], + [ + "(יח) עם אביה בשריפה וכו'. מסיק בגמרא דצ\"ל בהיפך – עם אביה בסקילה ועם חמיה בשריפה, ופירושו עם אביה היינו כשזינתה בעודה ברשות אביה דהיינו כשהיא ארוסה בסקילה, דס\"ל כרבנן דסקילה חמורה, ובארוסה בת ישראל בסקילה, ולא בא הכתוב להקל עליה משום שהיא בת כהן, ומה שאמר הכתוב בשריפה אנשואה קאי, דבת ישראל שזינתה מיתתה בחנק והיא בשריפה. וזה שמסיים הברייתא \"עם חמיה\", דהיינו כשזינתה לאחר נשואין כשהיא בבית חמיה \"בשריפה\":", + "ואין בועלה בשריפה. אלא בחנק:", + "ואין זוממיה בשריפה. פי' כשבאו עדים עליה שזינתה ואח\"כ הוזמו אף שבעדותן רצו לחייבה שריפה מכל מקום מיתתן בחנק כמו הבועל. ובגמרא (פרק הנחנקין דף צ:) מסיק עיקר הלימוד מדכתיב \"כאשר זמם לעשות לאחיו\" ולא לאחותו:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) שיהא גדול וכו'. דמילת \"גדול\" כולל כל מיני שלמות:", + "חוצב. בהר אבנים:", + "את המחצב. פי' מקום שהסיעו ממנו האבן דנשארה גומא ומלאוה דינרי זהב:", + "והלא חתניני היה. פי' ואנו בקיאין בו יותר מכם:" + ], + [ + "(ב) מה תלמוד לומר. פי' שכבר ידענו שכהן גדול על ידי משיחה ובגדים הוא:", + "שנמשח שבעה ונתרבה שבעה. בגמרא יליף משיחה שבעה מדכתיב \"ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיה לבניו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\". איתקש משיחה לריבוי, מה ריבוי שבעה אף משיחה שבעה:", + "נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד. \"או\" קאמר, כדמוכח בסוף הפרק:", + "של סוטה. דכתיב \"ופרע את ראש האשה\" ותנן במסכת סוטה (דף ז.) \"הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו\", והזהיר הכתוב שהכהן גדול מפני כבודו לא יעשה זאת:", + "ר\"מ אומר וכו'. בא לאפוקי מדעת ר' יהודה המובא בגמרא (הוריות יב, ב) שסובר שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר:", + "פורם מלמטה. היינו בשפת חלוקו:", + "וההדיוט מלמעלה. היינו בצואר בשפה במפתח חלוקו (כן הוא דעת רב שם):", + "ומת אחד. היינו שיעור מת אחד והוא רביעית:", + "לא יבוא ולא יטמא. היינו אהל ונגיעה:", + "חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. היינו כגון שנכנס לאהלו כשהוא גוסס ונפק נשמתא, דטומאה וביאה בהדדי קאתיין, ואף על גב דהיא ענין אחד – אפילו הכי לוקה שתים משום שני שמות. אבל נטמא קודם על ידי ביאה מקצתו שהכניס רגליו – תו לא מיחייב משום ביאה כיון שמחולל ועומד (נזיר מג, א):", + "אין לי אלא כה\"ג. דביה כתיב ביאה וטומאה דכתיב \"על כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא\", מנין לכהן הדיוט דלא כתיב ביה \"לא יבוא\" כי אם \"לא יטמא\", איפשר דאינו מחוייב שתים:", + "לאביו ולאמו לא יטמא. דיתירא הוא דכבר כתיב \"על כל נפשות מת לא יבוא\", אלא דהוא מיעוטא – דוקא להם אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אפילו אינו קרובו כלל:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) יוצא הוא אחריהם הן נכסין והוא נגלה. כשהן יוצאין במבוי זה ונכנסין למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון שאינו רואה אותן – הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון, והן נכסין ממבוי השני והוא נגלה ונכנס לתוכו:", + "אינו יוצא כל עיקר. בגמרא פריך שפיר קאמר ר' יהודה דהא כתיב \"לא יצא\". אמר לך ר' מאיר אי הכי לביתו נמי לא, אלא ה\"ק ממקדש לא יצא מקדושתו לא יצא (יעשה חיזוק לדבריו ולא יגרום לצאת ממקדש וליטמא), וכיון דאית ליה הכירא לא אתי למינגע. ור' יהודה ס\"ל דאגב מרירות לבו דלמא מקרי ואתי ונגע:" + ], + [ + "(ו) ומנין אם עבד כה\"ג בהיותו אונן עבודתו כשרה.", + "תלמוד לומר ולא יחלל. דאם ר\"ל דביציאתו מן המקדש הוא מחלל והכונה שלא יצא כי יחלל – היה לו לומר \"לא יצא כי יחלל\", אלא לאו דהוא מילתא באנפי נפשיה וה\"ק – מן המקדש לא יצא אחר המת כלל ובהיותו במקדש אם רצה לעבוד רשאי לפי שהוא לא יחלל העבודה אם יעבוד בהיותו אונן. ומדהוצרך להתיר זה בכה\"ג משמע דכהן הדיוט אם עבד אונן חילל ועבודתו פסולה (קרבן אהרן):", + "מרובה בגדים מנין. שגם עליה יש אזהרה \"ומן המקדש לא יצא\" (והוא הדין שעובד כשהוא אונן):", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה' להגיד מה גרם. [וכן איתא בילקוט]. והיינו שענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו ומרובה בגדים נמי בכלל זה דהא כתיב \"כי נזר\" והיינו ציץ שהיא אחד משמונה בגדים (הר\"ש משנץ). וראב\"ד פירש לעיל בפרשת שמיני דמשחת כולל נמי מרובה בגדים כדכתיב \"ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם\":" + ], + [ + "(ז) הוא ולא המלך הוא ולא הנזיר. קאי אמאי דכתיב \"והוא אשה בבתוליה יקח\", ומלת \"והוא\" יתירא, ואתי למעוטי מלך ונזיר, והיינו אף על פי שיש נזר על ראש המלך וכן בנזיר כתיב ביה \"כי נזר אלהיו על ראשו\" – אפילו הכי מותרין בבעולה וגרושה וכדומה:", + "הוא לרבות כהן משוח מלחמה. דרש ליה מן וי\"ו ד\"והוא\", דאתי לרבות (קרבן אהרן):", + "פרט לבוגרת שכלו בתוליה. איתא ביבמות (דף נט.) דבקראי פליגי, ת\"ק סבר אי הוי כתיב \"בתולה יקח\" מקצת בתולה משמע ומישתרי בוגרת, השתא דכתיב \"בתוליה\" מתסרא בוגרת דבעינן כל בתוליה. ור\"א ור\"ש סברי אי הוי כתיב \"בתולה\" שלימה משמע ומתסרא בוגרת, השתא דכתיב \"בתוליה\" אפילו מקצת מבתוליה ומתרבי בוגרת:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) ת\"ל גרושה ולא יחלל. חלולין הא עושה ואין עושה ממזרין:" + ], + [ + "(ב) או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה. אין הכונה שלא יאמר אלמנה כלל דאם כן מנין היינו יודעין שכה\"ג אסור באלמנה אלא ר\"ל דמדכתב הכתוב בפסוק אחד אלמנה וגרושה ולא כתב לאלמנה בפני עצמה משמע דכונת הכתוב כדי לכתוב על שניהם ולא יחלל, דרק חלולין הוא עושה והלא זה היינו יודעין מק\"ו, דבאלמנה אין עושה ממזרין. ועל זה משני דאלו לא נאמר אלמנה שם היינו אומרים דבאלמנה כשר הזרע לגמרי:" + ], + [ + "(ג) מאחר מכל הפסולים שבכהונה. כגון אלמנה לכה\"ג, זונה וגרושה לכהן הדיוט:" + ], + [ + "(ד) זונה מה ת\"ל. פי' דמק\"ו דכהן הדיוט ילפינן לה ואין לומר דהו\"א דעושה ממזרין דגרושה תוכיח:", + "מנין לכהן הדיוט וכו'. דביה לא כתיב \"ולא יחלל\":", + "תלמוד לומר זונה. דלא איצטריך לעצמה אלא לאפנויי ללמוד ממנה גז\"ש לכהן הדיוט שגם זרעו מן הפסולות לא יעשו חלולין:" + ], + [ + "(ה) את אלה וכו'. פי' דתיבת \"את אלה\" יתר הוא, אלא להורות דרק על ידי אלה נעשו חללים ולא על ידי נדה:" + ], + [ + "(ו) מלמד שהוא מצוה על הבתולה. דפסוק \"והוא אשה בבתוליה יקח\" הוא להורות דלא יקח אלא בתולה, ומאי דהדר כתביה להורות דמצווה על זה במצות עשה:", + "מעמיו להביא בת גיורת עמונית וכו'. דהאי מעמיו יתר הוא, דפשיטא שלא יקח אלא מעמו, אלא להורות דין זה, וריבוי דמעמיו דריש דהיינו בתולה הבאה משני עממין והוא ישראל שנשא עמונית בתו כשרה לכהונה ודוקא באופן זה דהיה מותר לישא אותה דדרשינן עמוני ולא עמונית אבל עמוני שנשא בת ישראל בתו פסולה שביאתו בעבירה:", + "יקח אשה מה תלמוד לומר. הי\"ל לכתוב כי אם בתולה מעמיו יקח:", + "תלמוד לומר יקח אשה. אף על פי שאינה בתולה כיון שקיחה באירוסין היתה בהיתר:", + "יכול אפילו עשה מאמר וכו'. לאו דוקא ממעט ליה מהאי קרא דמאמר קונה רק מדרבנן ואם כן אין כאן אפילו אירוסין, אלא אסמכתא בעלמא הוא:" + ], + [ + "(ז) היא עצמה מנין. שמתחללת והבא עליה כגון כהן הדיוט הבא עליה אחריו חייב משום חללה:", + "שעבר עבירה ואינו מתחלל. דכתיב \"ולא יחלל זרעו\" – זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל (סוטה כג, א):" + ], + [ + "(ח) תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום. כדאמרינן ביבמות (דף סח.) על הפסוק כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול (דהיינו גר עמוני מצרי ואדומי) פסלה. ואם תאמר מההוא קרא תיפוק לן גם הכא שהרי נבעלה לפסול לה. יש לומר דזה הפסול הוא רק משום זרות והכא איירינן לענין שילקה עליה משום חללה:", + "ואם נפשך לומר. מפרש (בקידושין דף ע\"ז) מאי אם נפשך לומר משום דאיכא למיפרך מהיכן קמייתת לה מזרעה מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה:", + "ת\"ל לא יחלל ולא יחלל. משמע דמריבויא דוי\"ו קדריש, וכן הגירסא בקידושין דף ע\"ז. אבל בראב\"ד ובר\"ש הגירסא \"תלמוד לומר לא יחל ולא יחלל\", משמע דכפל הלמ\"ד יורה על שני חילולין:" + ], + [ + "(ט) שתהא פסולה מן הכהונה. כגון שיש לו לכה\"ג בן חלל ואותו חלל נשא ישראלית והוליד בת, אותה בת אסורה לכהונה, והיינו בעמיו שמתייחסת על שם אביה והוא פסול. אבל אם היא בת חללה נקבה כשרה לכהונה דלא קרינן בה \"בעמיו\" של כה\"ג דאינה מתייחסת אלא על אביה ישראל. ובפרק עשרה יוחסין (קידושין עז, א) יליף זה הדבר בגז\"ש נאמר כאן בעמיו נאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו, מה להלן זכרים ולא נקבות דכתיב \"בני אהרן\" ולא בנות אהרן, אף כאן דוקא זכרים:", + "בת גר זכר. אפילו מישראלית פסולה לכהונה. ועי\"ש בדף ע\"ז בגמרא טעמו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) הא תינוק פסול. מדכתיב \"איש\":", + "לאחר הדבור. שנאמר להם הפרשה דכן משמע מלת \"יהיה\":", + "כזיבה וכנגעים. פי' כאשר פירשנו לעיל ב\"כי יהיה\" בזיבה ובנגעים שאמרנו ש\"יהיה\" אחר הדיבור:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר\"א בהגהותיו וכן הוא גם כן גירסת הילקוט והסמ\"ג לאוין ש\"ח] והיינו בפסוק השני, ומשמע מזה דאפילו היה בו המום ההוא מקדם לכן גם כן לא נפיק מכלל בעל מום:", + "אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. בין שהיה דבר זה לאחר הדיבור או קודם הדבור:", + "ממעי אמו מנין. דאפשר כיון דבפסוק הראשון כתיב \"אשר יהיה בו מום\" משמע דנתהוה אחר שנולד אבל ממעי אמו כיון דתחלת ברייתו כך אין זה בכלל בעל מום:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר\"א וכן הוא גירסת הילקוט], והיינו מה דכתיב עוד הפעם \"אשר בו מום\" להורות דבכל גווני בכלל בעל מום הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) ושאר כל הקרבנות מנין. כגון מוספין ושעירי הרגלים:", + "ומנין אמורי חטאת ואשם. דאי מלחם אימא עולה דכולה כליל דומיא דתמיד אבל אימורין אימא נשתרו בבעל מום. תלמוד לומר \"לא יגש להקריב\", ד\"לא יקריב\" היל\"ל, ואמר \"לא יגש להקריב\" לרבות כל דבר הנקרב:", + "מנין היציקות והבלילות. וא\"ת והא אמרינן בהקומץ (מנחות כ, א) לא יצק כהן אלא זר כשר, ומשמע דהוא הדין לכתחלה יכול לעשות, והכא פסלינן בעל מום לכתחלה. וי\"ל דהכא ר' שמעון הוא דחשיב להו להני גבי עבודות המסורות לבני אהרן אבל לרבנן אין הכי נמי דכשר זר והוא הדין בעל מום:", + "והקמיצות והקטרות. כתב הראב\"ד שיגרא דלישנא הוא דהא קתני לעיל הקומץ והקטורת, והקטרת אימורין נמי תנינהי לעיל:", + "והזיות. היינו בהזאת לוג שמן של מצורע, דאי בהזאת הדם כבר איתרבי למעלה. והגר\"א מחקו:", + "שהוא עבודה. דהיינו הקטרת אימורין כדכתיב \"לחמי לאישי\", אי נמי \"לחם אשה\":", + "אף כל שהיא עבודה יצאו היציקות והבלילות התנופות וההגשות שאינן עבודה. שהרי אם לא יצק ולא בלל ולא הניף ולא הגיש - כשר, כדאיתא במנחות (דף יח.):" + ], + [], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר כל איש אחר שאמר מקודם איש מזרעך:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כל איש אשר בו מום פי' בין איש אשר יש לו מום קבוע ובין אשר יש לו מום עובר:", + "חורור. שיש טיפין לבנות בעין. אי נמי חורור שנתלבנו עיניו וכהה מאורו לגמרי (ראב\"ד):", + "והמים הקבועין. שעיניו נוטפות מים תמיד:" + ], + [], + [ + "(ז) רגלו חלולה. בתוספתא תני פרסתו חלולה. ה\"ג ת\"ל או פסח ואו ריבויא הוא:", + "שקוע. למעלה בין עיניו:", + "חוטמו בלום. נסתמו נקביו:", + "סולד. שקצר באורכו:", + "חוטמו נוטף. אריך ותלוי למטה משפתו:" + ], + [ + "(ח) הכוחל שתי עיניו כאחת. שאין לו חוטם בין שתי עיניו, וכשהוא כוחל במכחול יכול למשוך מעין לעין ואין החוטם מעכבו:", + "הפלגתה יותר מדאי. שאין צריך כל זה להקרא חרום, שאף על פי שאין חוטמו שקוע כל כך נקרא חרום:", + "פיקה יוצא מגודלו. חתיכת בשר עגילה כפיקה יוצא מגודלו:", + "עקבו יוצא לאחוריו. פירשו בגמרא ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל עומד לפנים וחצי לאחור:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|כשל אווז שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יתר על רחבן:" + ], + [], + [ + "(י) הקשן. שמקיש בקרסולין שארכובותיו הם עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשים זו לזו כשהוא הולך:", + "והעיקלן. פירשו בגמרא כל שהוא מקיף פרסותיו כשהוא יושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו נוקשות זו לזו שעקומות כלפי חוץ:", + "והקולבן. רש\"י פירש שהוא פיקה היוצאת מגודלו וכאן בתו\"כ משמע דהוא בכלל שרוע. והקרבן אהרן פירש מי שרגליו מהופכות והוא הולך על צידי רגליו (ועיין בראב\"ד ובר\"ש ובמה שכתבנו בליקוטינו על בכורות):", + "תלמוד לומר איש – טעות סופר, וצ\"ל תלמוד לומר או איש וגו' (וכן משמע בילקוט), והיינו דאו לרבות היא וכן מוכח בגמרא:" + ], + [ + "(יא) עד הפרק. שהיו קלוטות עד הפרק האמצעי:", + "למטה מן הפרק. לצד הצפורן שמחוברין כולן:", + "חתכה כשר. דלא גרע זה משאר מום עובר כשעבר מומו:", + "מנין ת\"ל או שבר יד. לפי מסקנת הגמרא (בכורות מה, א) האי מנין אדלעיל קאי וה\"ק מנין דבעינן דוקא חתכה ואי לא\"ה פסול דכתיב או שבר יד ואו לרבות הוא:" + ], + [ + "(יב) שיש לו שני גבינים. היינו ששני גבות עיניו מצטרפות זו לזו ואין הפרש חלק ביניהם (רש\"י):", + "הכי גרסינן או אין לו אלא גבין אחד ת\"ל או גבין (הגר\"א) וכן איתא בגמרא, ופי' דמרבינן זה מ\"או\". וגבין האמור בתורה הוא שיש לו שני גבינין ומאי דמסיים \"זהו גבן האמור התורה\" פי' זה הדרש מן \"או גבן\" האמור בתורה (גמרא שם):", + "שגביניו שוכבין. ששערות גביניו גדולים ומוטלים על עיניו:", + "ושתי שדראות. מסקינן בגמרא דלאו שתי שדראות ממש דבאופן זה לאו חיי, אלא שהיה לו שדרה עקומה ומחזי כשתי גבים ושתי שדראות:", + "זה הדוק. שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל\"א כמו (ישעיהו, מ) \"הנוטה כדוק\":", + "חלזון נחש עינב. מפרש בבכורות (דף לח.) חלזון זהו נחש והוא בדוק שבעין ויש לה צורת חלזון ולפעמים הוא עגול כעובה של אשכול וקמרבה ליה מן \"או דק\":" + ], + [ + "(יג) איזהו תבלול. ר' יוסי מסיים לדבריו:", + "לבן הפוסק בסירא. סירא היינו שורה שבעין סביב לשחור, שחור הוא העיגול שמשם מראית העין באה. ואם חוט של לבן יוצא מן הלבן ופוסק אותה שורה ונכנס בשחור הוי מום:" + ], + [ + "(יד) להביא את שבעינו. היינו כל המומין שבעיניו וכדמסיים:", + "שתי עיניו למעלה. בגובה המצח שלא כשאר בני אדם:", + "למטה. מן המקום הראוי להם:", + "עינו אחת למעלה. דקיימא עינו אחת למעלה מן המקום הראוי:", + "ולמטה. מן המקום הראוי:", + "ורואה את החדר ואת העלייה כאחת. פי' שעיניו עומדות במקומן הראוי אבל רואה באחת למטה ובאחת למעלה, היינו החדר למטה והעלייה למעלה ורואה אותן כאחת:", + "סני שמש. ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם (רש\"י):", + "זוגדום. פי' כל האברים שיש בגוף זוגות הם שווים כגון הב' עינים והאזנים ואם יש שינוי כגון אחד לבן ואחד שחור או אחד גדול ואחד קטן זה הוי מום ומרבה מ\"בעינו\" כל שינוי שיש באבריו:" + ], + [ + "(טו) גרב זה החרס. שחין יבש כחרס שאין לו רפואה:", + "וילפת זה חזזית המצרית. שחין שהובא על המצריים זה יבש מבפנים ולח מבחוץ:", + "כל שנמרחו אשכיו. פי' שנמחו בציו:", + "רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. פי' שרוח בתוכם והם נפוחים:", + "כל שמראיו חשוכים. פי' שמראיו שחור ככושי ולא בבצים משתעי כלל:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) שאר המומין. היינו המומין הכשרין בבהמה ופסולין באדם מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן וקחשיב להו בריש פ\"ז דבכורות כגון הכליון עי\"ש ובהם אינו מחלל עבודה בדיעבד (גמרא שם):", + "ת\"ל מום מום. היינו מה שחזר ושנה בפרשה \"כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן\". והגר\"א גריס כן בהדיא וכן הוא בגמרא (בכורות מג, א):" + ], + [ + "(ב) מנין הכושי. ור\"ח בן אנטיגנוס דסבירא ליה לעיל דזהו מרוח אשך לא תני כושי (גמרא):", + "והגיחור. אדום ביותר:", + "והלבקן. לבן ביותר:", + "והקיפח. גבוה וארוך ומיירי שהוא דק ביותר דאי לאו הכי אינו מום כלל:", + "ובעלי נגעים טהורים. דאלו טמאים טמא הוא ומחלל עבודה גם כן וחייב כרת בביאתו למקדש:", + "ת\"ל איש איש ריבה. שהרבה פעמים כתיב \"איש\" בפרשה (זית רענן). והגר\"א הגיע \"תלמוד לומר כל איש\":" + ], + [ + "(ג) הכשיר בו הכושי וכו'. דלא כתב בהו קרא לפסול:", + "ובעלי נגעים טהורים. נקט טהורים משום הרישא דאלו בבמה לא שייך נגעים כלל:" + ], + [ + "(ד) אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו. כהן ובנו כשרים שניהם לעבודה:", + "וטריפה. שנקבו מעיו ואינו בגלוי:", + "הכי גרסינן מום בו פרט לאותו וכו' (הגר\"א), ומה דדרשינן לקמן \"מום בו פרט לשעבר מומו\" הוא ממה שכתוב אח\"כ בפסוק כ\"ג (כן כתב באדרת אליהו):", + "קדשי קדשים שהותרו לזר. לאו בחטאת ואשם קאמר, דאין נאכל לזרים, ובבמה לא קרבו. אלא במנחה וכמאן דאמר יש מנחה בבמה קטנה ומנחה קדשי קדשים היא ואוכלים שיריה זרים שהיו עובדין בבמה קטנה שהזר עובד שם. ולכך הוה אמינא כשם שהזר מותר כך בעל מום מותר. אבל קדשים קלים לא יאכל הבעל מום בחזה ושוק של כהנים שהרי לא הותרו לזר, דלא אשכחן זר חולק במורם מן שלמי יחיד דבמקדש הלא היה נאכל לכהנים ובבמה קטנה לא היה חזה ושוק כדתניא בפרק בתרא דזבחים \"חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה\":" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ט) יאכל אף במחלוקת. דהיינו לא מיבעי שמותר לאכול אם יזמנוהו שארי הכהנים אלא שגם חולק עם בית אב שלו:", + "אינן אוכלין במחלוקת. כדדרשינן בפרק טבול יום (זבחים צט, א) כהן המחטא יאכל שאינו מחטא לא יאכל:", + "ת\"ל יאכל אף במחלוקת. פי' דלענין היתר אכילה יש עוד קרא בפרשת צו כל זכר בבני אהרן יאכלנה, ובזבחים (דף קב.) איתא להיפך דהאי קרא אתצי לענין היתר אכילה וההוא קרא דפרשת צו אתי לענין חלוקה:" + ], + [ + "(י) אל המזבח שהוא כשר לעבודה. פי' לעבודת הקרבנות אבל הפרוכת אינה כשרה לעבודת הקרבנות אלא לזריקת דמים בלבד:" + ], + [ + "(יא) רקועות. טסין של זהב שמחפין בהם כתלי ההיכל שלא יכנס בעל מום לרקעם בכתלי ההיכל:", + "ת\"ל אך. מיעוטא היא, דלצורך תיקון מותר:", + "ומנין אם עבד וכו'. אדלעיל קאי על בעל מום שעבד במזבח:", + "ונאמר להלן חילול. בטמא שאכל תרומה נאמר בו \"ומתו בו כי יחללוהו\":", + "אין בעל מום במיתה. דכתיב \"ומתו בו\" ולא בבעל מום:", + "אלא באזהרה. דכתיב \"איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב\":" + ], + [ + "(יב) הזהיר את אהרן על ידי הבנים. שיזהיר הבנים:", + "ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על זה. שיזהירו זה את זה מלהכנס לשם בעלי מומין לפנים ממחיצתן וישראל לפנים ממחיצתן (ראב\"ד). ועיין בהגהות הגר\"א:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) אלא הפרשה. שיפרשו מקדשים בימי טומאתן:", + "על קדשי בני ישראל חייבים וכו'. מדכתיב \"מקדשי בני ישראל\" ולא כתיב \"מן הקדשים\" אתי למעט דדוקא על קדשי בני ישראל חייב כשאוכלן בטומאה, לאפוקי קדשי עכו\"ם דקיימא לן שמקבלין מהם נדרים ונדבות כישראל, אין חייב כשיאכלן בטומאה ופגול ונותר כדלקמן דיליף נותר חלול חלול מטומאה, כתיב כאן \"ולא יחללו\" וכתיב גבי נותר \"כי את קודש ה' חלל\". ופגול יליף עון עון מנותר דכתיב גבי נותר \"ואוכליו עונו ישא\" וגבי פיגול כתיב \"והנפש האוכלת ממנו עונה תשא\":", + "קדשי עצמן. דאהרן ובניו:", + "תלמוד לומר אשר הם מקדישים לי. דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי\", אלא ודאי דהוא ענין בפני עצמו וקאי על אהרן ובניו על קדשי עצמן:", + "לרבות את כולה. דמקדשי כולם צריך ליזהר:" + ], + [ + "(ב) מנין שאין מדבר אלא בזמן. הנה כל המפרשים נדחקו בברייתא זו וכולם הגיהו אותה. והגר\"א גם כן הגיה אותה שצ\"ל \"בטומאה\", והכי גרסינן: \"מנין שאינו מדבר אלא בטומאה וכו' מה חילול שנאמר להלן בטומאה אף כאן בטומאה\". ופירוש הברייתא היא דהפסוק \"וינזרו\" מיירי בכהן שהוא טמא שיפרוש עצמו אז מלעבוד עבודה (והפסוק דלקמיה \"אמור אליהם לדורותם כל איש\" אזהר שלא לאכול קדשים בימי טומאה כפירש\"י). נאמר כאן חילול ונאמר להלן חילול בתרומה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\". מה להלן בטומאה דכתיב שם בהדיא, אף חילול זה מיירי בטומאה. ומה חילול שנאמר להלן מיתה, אף כאן אם עבר על זה ועבד בימי טומאה עונשו הוא במיתה בידי שמים. וכן הוא בהדיא בסנהדרין (דף פג.) דהקרא מיירי בעבודה בטומאה וגזירה שוה מתרומה דהיא במיתה, וכן גם כן בריש פ\"ב דזבחים דפשטיה דקרא ד\"וינזרו\" מיירי בטמא ששימש:", + "ומה חילול שנאמר להלן בהרצייה וכו'. גם בזה נדחקו הרבה מאוד. ולענ\"ד דפירושו מה להלן לענין תרומה אם אכלו בטומאה בודאי אין לזה ריצוי, דציץ אין שייך לגבי תרומה, אף בזה אם שימש בטומאה בקרבן יחיד אפילו בטומאת מת – הקרבן מחולל ואין הציץ מרצה, וכמסקנת הגמרא בזבחים (דף כב:) וזהו שאמר \"אף כאן הרצייה\", פי' דבקרבן כתיב \"ונרצה לו לכפר\" מה שאין כן כששימש בטומאה הוא מחלל ואין לו ריצוי:", + "ונאמן להלן אני ה'. היינו בפסוק דלקמיה:", + "אף אני ה' האמור כאן מכרית. ולפי זה הוא יסבור דטמא ששימש בכרת, וכן כתב בקרבן אהרן:" + ], + [ + "(ג) אלו העומדים לפני הר סיני. שהם אהרן ובניו וכל בני ישראל של הדור ההוא:", + "באבות מהו אומר וכל בת יורשת נחלה וכו'. דלא הותרו שבטים לבוא זה בזה וזהו רק ליוצאי מצרים נאמר ולא לדורות הבאים אחריהם כמו שדרשו בפרק בתרא דתענית מקרא, עיי\"ש:", + "והרבה מצות בבנים מה שאין באבות. דהיינו מצות התלויות בארץ דהוא שייך רק לבנים שנכנסו לארץ:" + ], + [ + "(ד) מנין לרבות כל ישראל. שאינם מזרע אהרן:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' הלא מבואר לקמיה דהאי \"אשר יקרב\" אינו נגיעה אלא אכילה, דהיינו שאוכל קדשים בטומאה, לכן בעי מה תלמוד לומר, והלא כבר בשלמים נאמר זה:", + "או אינו וכו'. פי' עכשיו שאמרת שאל הקדשים הוא כלל, אם כן לא נאמר דבא לרבות כל הקדשים דאם כן שלמים למה לי, אלא נאמר דהי ליה שלמים דבר שהיה בכלל כל הקדשים, ולא יצא מן הכלל אלא ללמד על הכלל כולו, שלא נרבה בו אלא הדומה לשלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד כגון בכור ומעשר:", + "ת\"ל בשר. והנפש אשר תאכל בשר, דהו\"ל למכתב \"אשר תאכל מזבח השלמים\" ואמר \"בשר\" לרבות כל בשר שאכלו בטומאה חייב:" + ], + [ + "(ו) יכול כל שחייבים וכו'. פי' לאפוקי דבר שאין חייבן עליו משום פגול כגון הקומץ והלבונה וכו' לא יהיו חייבין עליו משום טומאה. ופירוש הברייתא כולה כתבתי לעיל בפרשת צו פט\"ו הלכה ד', עיי\"ש:" + ], + [ + "(ז) יכול יהיו חייבים עליו מיד. משהוקדשו מתחייב עליו מיד אם אכלו בטומאה:", + "ת\"ל אשר יקרב. מכל זרעכם, ור\"א קמפרש לה ואזיל:", + "וכי יש נוגע חייב. והלא אינו חייב אלא אם כן אכלו כדכתיב (ויקרא, כב) \"איש איש וכו' בקדשים לא יאכל\". אלא מה תלמוד לומר יקרב. פי' והלא ע\"כ קריבה זו אכילה היא ולמה הוציאו בלשון קריבה:", + "בהוכשר ליקרב. ואקדשים קאי וה\"ק ואשר יקריב קדשים ואח\"כ יאכלנו וטומאה עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:", + "ושאין לו מתירין. כגון מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ונסכים משיקדשו בכלי שהוא המכשירן לאכילה האמורה בהן:" + ], + [ + "(ח) הכי גרסינן תלמוד לומר טומאתו טומאתו לגזירה שוה, מה טומאתו נאמר להלן (קרבן אהרן והגר\"א וכגירסת הש\"ס זבחים מ\"ג:):" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן רבי אומר ואכל בטומאת הגוף דיבר (הגר\"א וכגירסת הש\"ס שם). ושתי הברייתות אלו של אות ח' וטי\"ת כבר הובאו לעיל בפרשת צו פי\"ד אות ג' ואות ד' על הפסוק \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו'\", ונכתב כאן אגב שיטפא דגירסא. וכן הסכימו הר\"ש והראב\"ד שאלו הברייתות אין עיקרם כאן וביאורם כבר כתבנו שם עי\"ש:" + ], + [ + "(י) מצד זה לצד זה. היינו שיהיה עונשו כמו קין נע ונד תהיה בארץ. ת\"ל וכו' בכל מקום אני וע\"כ כרת ממש שיכרת וימות:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) אהרן עצמו מנין. כל כה\"ג בכלל (ר\"ש):", + "תלמוד לומר והוא. דהאי \"והוא\" יתר הוא, דהו\"ל לומר \"איש איש מזרע אהרן צרוע או זב\", אלא ד\"והוא\" אתי לרבות על אהרן עצמו:", + "בקדשים לא יאכל וכו'. פי' דהאי \"מזרע אהרן\" יתר הוא, דהא בזרע אהרן הכתוב מדבר, אלא ללמד דזרע אהרן הוא דלא יאכלו מקדשים הראוים להן, דהיינו תרומה, עד יערב השמש עליהם, דהאי \"אשר יטהר\" בהערב השמש קאמר כדלקמיה. אבל ישראל אוכלין במעשר שני הראוין להן לאכילה אפילו טבולי יום אבל טמאים ממש לא דהוא גם כן קודש ועל זה כתיב \"ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים\" וכדאמרינן ביבמות דף ע\"ד:", + "אין טמא נפש אלא במגע. פי' אין טמא נפש מטמא אלא במגע אם נגע בו אדם וכלים אבל לא במשא לפיכך כתב \"הנוגע בו\":", + "ת\"ל או איש. דהאי \"או\" ריבויא הוא לרבות שהנוגע דומה לרואה שאם נגע במשהו טמא:" + ], + [ + "(ב) ת\"ל בכל שרץ. \"בכל\" הוא לרבות כל דבר:", + "לרבות השיעורים. ד\"אשר יטמא\" בא ללמד דלא בעינן שרץ שלם אלא כל הראוי לטמא כל אחד כפי דינו; השרץ בכעדשה, והנבילה בכזית. והיינו \"אשר יטמא לו\" - הראוי לטמא על ידו:", + "אדם זה המת. ואף דכתיב אח\"כ \"נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב\" ובמת הלא טמא ז' ימים – יש לומר דהאי \"נפש אשר תגע בו\" היינו במי אשר נגע במת וזה קאי על מה דסליק הקרא \"או באדם\". ואף דכבר כתב \"והנוגע בכל טמא נפש\" יש לומר משום דרצה לרבות השיעורים:", + "הכי גרסינן אין לי אלא ימי חומרן וכו' פי' אין לי דנוגע אסור לאכול בתרומה אלא דנגע בימי חומרן והם ימי הראיה בזבים ונדות ויולדות וימי ההסגר וההחלט במצורע:", + "ימי כולן. והם ימי ספירתן מנין דאם נגע בהן דאסור לאכול בתרומה. ת\"ל לכל טומאתו - לכל הימים אשר עדיין טומאתו בו:", + "לרבות בועל נדה. ועל זה קאי קרא \"או איש אשר יגע\" דבועל נדה כנדה ומטמא אדם וכלים:", + "לרבות בולע נבלת עוף הטהור. דגם הוא אסור בתרומה. והגר\"א מחקו. ואפשר דטעמו דאין שייך על זה הכתוב \"או איש אשר יגע\", דאין אדם מטמא אדם אלא אם כן הוא אב הטומאה והכא הוא רק ראשון לטומאה:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) ולא המסיט. דאי הוי הטומאה בקצה הדף והטהור בסוף הדף והסיטו והניעו כאשר ישב הטהור בדף זה קרוי היסט. ומדכתיב \"אשר תגע\" אתי למעוטי היסט, והיינו דהקרא תפס נגיעה ששוה בכולן ולא היסט דאינו בכולן והיינו טמא מת ושרץ. אבל זב וזבה נדה ויולדת וכ\"ש מת מטמאין בהיסט:", + "והנה כדי לבאר ברייתא ה' וברייתא וי\"ו וברייתא ט' ויו\"ד אקדים הקדמה קצרה:", + "קיימא לן דתרומה שנתערב בחולין ושניהם טהורין, אף דמן התורה חד בתרי בטל – מכל מקום מדרבנן אסורה עד שיעלו באחד ומאה, ואסמכו זה אקרא. ואז בטל התרומה ומותר לכהן טמא ולזר לאכול אותה. ואפילו היתה התרומה טמאה גם כן מותר כיון שנתבטלה. וכן להיפך, אם נתערב סאה חולין טמאין במאה תרומה טהורה נבטלה וכהן טהור יכול לאכול אותה. וכן אם נתערב תרומה טמאה בטהורה באחד ומאה מותר לכהן טהור לאכול אותה אבל בפחות ממאה אינה בטלה. וכן אם נתערב תרומה טמאה בקודש באחד ומאה מותר לאכול אותה. וכן להיפך אם נתערב קודש טמא בתרומה טהורה גם כן באחד ומאה נבטלה ומותר לכהן טהור לאכול. וכן הוא הדין בכל זה לענין משקה במשקה בפחות ממאה אינה נבטלה וביתר ממאה נבטלה:", + "ועתה נבאר הברייתות:", + "ולא יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שהוא אוכל בהם. פי' דהכא כתיב \"לא יאכל מן הקדשים\" ובתר הכי כתיב \"ואחר יאכל מן הקדשים\", ואסמכו רבנן אקרא זה דקאי על תערובות היכי שנתערב קדשים עם עוד מינים דפעמים מותר לאכול ופעמים אסור, והיינו אם התערובות היה באחד ומאה – מותר, ובפחות ממאה אסור. וזהו שקאמר פרט לעירובין פחות ממאה וקמפרש והולך אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, פי' אם נתערב סאה תרומה טמאה בפחות ממאה תרומה טהורה - אסור לכהן לאכול משום תרומה טמאה שבו. מנין אוכלי תרומה, פי' שנתערב סאה תרומה בפחות ממאה חולין שאסור לזר ולכהן טמא לאוכלה:", + "אוכלי חולין באוכלי תרומה. פי' שנתערב סאה חולין טמאה בפחות ממאה תרומה טהורה, מנין שאסור לאכול התרומה משום חולין טמאה שבו:", + "אוכלי תרומה באוכלי קודש. פי' שנתערב סאה אוכל תרומה טמאה בפחות ממאה סאה אוכלי קודש, מנין שגם זה אסור לאכול משום תרומה טמאה שבו. וכן להיפך, אם נתערב סאה אוכל קדש טמא בפחות ממאה סאה אוכל תרומה טהורה דאסור לאכול התרומה משום קדוש טמא שבו [והוא הדין כעין זה אם נתערב אוכל קודש באוכל קודש ואיתא בילקוט]:", + "משקה תרומה. פי' אם נתערב משקה במשקה בכל אלו האופנים האמורים לגבי תערובת אוכלין דפחות ממאה לא נתבטל:", + "ת\"ל מן הקדשים ריבה. פי' דכל אלו האופנים פחות ממאה לא נתבטל ולא יאכל:", + "[ותמצית ביאורינו לקחתי מפירוש הר\"ש משאנץ]:" + ], + [], + [ + "(ז) מה ביאת שמשו כולו כאחת. דעד שלא שקע כל עיגול השמש למטה אין שם שקיעה עלה:", + "אף במים. ר\"ל ביאתו במים:" + ], + [ + "(ח) ואין כפרתו מעכבתו וכו'. כמו שאמר הכתוב \"ואחר יאכל\":" + ], + [ + "(ט) ואחר יאכל מן הקדשים. הכי גרסינן \"יש לך קדשים שאוכל בהם לרבות עירובן יותר ממאה\" (הגר\"א), וכמו שמפרש והולך שנתערב סאה תרומה טמאה במאה סאין תרומה טהורה מותר לכהן טהור לאוכלן:" + ], + [ + "(י) מנין אוכלי תרומה באוכלי חולין. פי' אם נתערב סאה אוכלי תרומה במאה סאה אוכלי חולין מנין שנתבטל:", + "אוכלי חולין באוכלי תרומה. פי' אם נתערב סאה אוכלי חולין טמאה במאה סאין אוכלי תרומה טהורה, מנין שנתבטל ומותר לכהן טהור לאוכלן [משקי תרומה טמאה במאה קדש טהור אם נתערב בטלה טומאתן ואף על פי שטומאת משקין בכל שהן ומטמאין זה לזה אפילו הן מאה – מכל מקום כיון שנתערב במאה טהורין כאחת בטלה טומאתן] (ראב\"ד). וכן בכולן שנתבטל במאה אם נתערב:", + "ת\"ל מן הקדשים. פי' \"ואחר יאכל מן הקדשים\", דבאופן זה מותר לאכול:" + ], + [ + "(יא) כי לחם כי לחמו. פי' דהי\"ל למכתב \"מן לחם הקדשים\" וכתב \"לחמו\" להורות שהוא ברשותו שיעשה ממנו כאשר יערב לו ולזה מסלת את החטים ומוציא ממנו הסולת לאכלו:", + "מקנב את הירק. מנקב:", + "יכול תהיה קניבת ירק חול. פי' הפסולת שמנקה יהיה חול ולא יהיה בזה קדושת תרומה. ועיין בפי\"א דתרומות משנה ה':", + "יכול תהיה נבלת בהמה כו'. פי' אלו לא אמר קרא לטמאה הייתי אומר כי בכלל נבילה האמורה כאן היא גם כן נבילת בהמה שתחב לו חבירו בבית הבליעה אף שלא נשאה מקודם שיהא מטמא הבגדים שעליו:", + "אלא אכילתה. היינו שבלעה:", + "שהוא מטמא עד שלא יאכלנה. שהרי היא מטמאה במגע ובמשא:", + "מק\"ו. ומה נבילת העוף שאינה מטמאה במגע ומשא – מטמאה בבית הבליעה, נבילת בהמה שמטמאה במגע ומשא – אינו דין שמטמא בבית הבליעה:", + "ת\"ל בה. לטמאה בה, משמע דוקא בה דהיינו בנבילת עוף טהור:" + ], + [], + [], + [ + "(יד) ישמרו לי משמרת. כמו שאחז\"ל עשו משמרת למשמרת, דהיינו לעשות סייגים שלא לבוא לידי טומאה:", + "להזהיר ב\"ד על כך. מדכתיב \"ושמרו\" לשון רבים, דאי אכהנים מהדר היה לו לכתוב לשון יחיד כמו כל הפרשה, אלא קאי אב\"ד שהם יזהירו לכהנים שלא יבוא תרומתו לידי טומאה:", + "יכול בנבילה. פי' וקאי אקרא שלמעלה \"נבילה וטריפה לא יאכל\":", + "ת\"ל עליו. דאי אנבילה היה לו למכתב \"עליה\" דהיינו על ידה או שלא יכתוב כלל ומאי \"עליו\" דהיינו על הקודש שלא יאכלנו בטומאת הגוף:" + ], + [ + "(טו) ולא במעשר. היינו במעשר שני אף שיש עליו לא תעשה לאוכלו בטומאה דעל זה כתיב \"ולא יאכל מן הקודש כי אם רחץ בשרו במים\" כדאמרינן ביבמות (דף עג:) מיעטו רחמנא ממיתה:", + "פרט לטהור שאכל את הטמא. ד\"כי יחללוהו\" משמע שמחולל על ידי אכילתו, יצאת זו שמחוללת מקודם על ידי הטומאה:" + ], + [ + "(טז) אם נאמרו הקלות. פי' דבפסוק זה נזכר נגיעה בשרץ ונגיעה במת, ושרץ נקרא קלות ומת נקרא חמורות, ובשניהם אסרה התורה לאכול מעשר והוא קלות ויש על זה לא תעשה ד\"לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים\" (וא\"נ הערב שמש), ואם אכל תרומה שהיא חמור יש על זה מיתה בידי שמים. ושאל הברייתא אם נאמרו הקלות דהיינו על ידי שרץ אסור לאכול מעשר למה נאמר מת החמור והלא בק\"ו היינו יודעין ועל זה משני דאלו לא נאמר הייתי אומר דבנגיעה במת שהוא חמור אף במעשר יש מיתה (כי היינו אומרים כשם שבנגיעה בשרץ שהוא קל יש, על תרומה שהוא חמור מיתה ה\"ה דבנגיעה במת שהוא חמיר יש על מעשר הקל מיתה). או אלו נאמרו חמורות, דהיינו נגיעה במת יש על מעשר רק ל\"ת וכ\"ש דבנגיעה בשרץ שהוא קל בודאי אין על מעשר כ\"א ל\"ת. ועל זה משני דאלו לא נאמר שרץ הקל הייתי אומר דעל ידי נגיעת שרץ שהוא קל יהיה פטור על המעשר לגמרי:", + "אין אכילה פחותה מכזית. ובפחות מזה הוא רק איסורא בעלמא:", + "מה קודש אמור להלן בקדשי הגבול. היינו מה דכתיב \"בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר\" דהאי קרא איירי בתרומה כדאיתא ביבמות (דף עד.) ונקראת קדשי הגבול שנאכלת בכל הגבול:" + ], + [ + "(יז) זה קנוי קנין עולם. עבד עברי הנרצע היושב אצלו עד היובל ואפילו הכי אין גופו קנוי כעבד כנעני להאכילו בתרומה:", + "שהוא קנוי קנין עולם. ואפילו הכי אינו אוכל:" + ], + [ + "(יח) פסל בו את הערל. כדכתיב \"וכל ערל לא יאכל בו\":", + "איש איש. דהוה מצי למכתב \"איש צרוע או זב בקדשים לא יאכל\", וכתב \"איש איש\", לרבות דיש עוד מין איש שאינו טמא ואפילו הכי חשבינן אותו כטמא ואיזהו - זה ערל:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ת\"ל כי יקנה נפש קנין כספו וגו'. ואלו שניהם הלא נקנין בכסף:", + "אף קנינו שקנה קנין אוכל. דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"וכהן כי יקנה בכספו הוא יאכל בו\":" + ], + [ + "(ב) יצא עבד עברי. שאין כסף, שכשנשלם השש יצא לחפשי חנם בלא כסף:", + "ולא אוציא את של שותפין. פי' עבד כנעני שהוא שותף עם רבו, חציו עבד לרבו וחציו בן חורין לעצמו, שהרי יש לו בו כסף, אף על פי שאינו בכולו. ויש מפרשים שותפין ממש של כהן ושל ישראל:", + "ת\"ל כספו הוא. דמלת \"הוא\" יתר, דהו\"מ למכתב \"קנין כספו יאכל בו\". מאי \"הוא\"? ולזה אמרו דמלת \"הוא\" דבק עם כספו ור\"ל כספו הוא כולו אז יאכל בו, ולאפוקי אם אין לו בו אלא חציו:", + "אף יליד בית שיש בו כסף. היינו שהוא שוה כסף ואז נחשב כמו קנין כסף, ולאפוקי אם הוא מוכה שחין שאין שוה כלום:", + "ת\"ל ויליד בית. דבתר לידה אזלינן אף על פי שאין שוה כלום:" + ], + [], + [], + [ + "(ה) אבל קנין כסף וכו' אם אין בו כסף. כגון שנעשה מוכה שחין אחר קנייתו לא יאכל:", + "ת\"ל קנין כספו ויליד ביתו. שיתף הכתוב לשניהן כחדא מדכתיב \"ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו\", לומר ששניהן שוין בדין:" + ], + [ + "(ו) שיאכיל את אמו בתרומה. כגון בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן שאוכלת בתרומה על ידי בנה:", + "אם עשה זרע כאב לפסול. כגון בת כהן שנשאת לישראל ומת ולה הימנו בן שאינה אוכלת בתרומה כדכתיב \"וזרע אין לה ושבה אל בית אביה\", מכלל דכי יש לה לא אכלה:", + "הן. פי' וכי אתה יכול למילף אכילה מהפסול:", + "שמדת הפסול מרובה. דיש רבים פוסלין ולא מאכילין כדתנן בפרק אלמנה לכה\"ג שהעובר והיבם והאירוסין החרש ובן ט' שנים פוסלין את אמם מלאכול אם היתה בת כהן לישראל ואין מאכילין אם היתה בת ישראל לכהן:", + "שמידת מאכיל מעוטה. שמעט הם המאכילין ולכן נאמר גם כן שהזרע פוסל ולא מאכיל:", + "ת\"ל ויליד ביתו יאכיל. פי' יליד ביתו נקרא הבן הנולד בביתו, יאכיל דקרי ביה יאכילו, וא\"א לומר כשאביו הכהן חי דאז אין צריך לדידיה, אלא אפילו כשאביו מת הוא מאכיל את אמו:", + "הם יאכלו אם אוכלים ואין הבהמה אוכלת. שלא יאכילנה חטים ולחם הראוי לאדם:", + "יכול לא תאכל בכרשינין. אסמכתא היא דאין תרומה לכרשינין מן התורה (ר\"ש):", + "ת\"ל נפש. וכהן כי יקנה נפש, וגם בהמה בכלל כדדרשינן בפ\"ב דביצה דקרא ד\"אך אשר יאכל לכל נפש\":", + "בלחמו יצא המת וכו'. פי' אם מת הכהן ואין יורשיו כהנים אין עבדיו אוכלין בתרומה אפילו לא זכו בהן עדיין היורשים (זית רענן):" + ], + [ + "(ז) אלמנה לכה\"ג. אלמנה בת כהן שנשאת לכה\"ג או גרושה לכהן הדיוט שעשאום חללה, מנין שהם פוסלים אותם מן התרומה ולא תאכל תרומה עם היות שבעלה אוכל:", + "ת\"ל לאיש לאיש המאכיל. פי' אפילו המאכיל בעלמא כגון כה\"ג באלמנה כיון שהוא זר אצלה פוסל:" + ], + [ + "(ח) והלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:", + "ומה אם ישראל. שלא בא עליה בעבירה – אין פוסלה מן הכהונה שאלמנת ישראל מותרת לכהן:", + "ביאתו פוסלתה מן התרומה. כדכתיב \"ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'\":", + "כה\"ג שביאתו פוסלתה מן הכהן. שנעשית חללה על ידו:", + "תאמר בכה\"ג שמאכיל אחרות. ואפילו לאחר שפוסלה מן הכהונה הוא נשאר בכהונתו ויש בכחו להאכיל נשים אחרות בתרומה:" + ], + [ + "(ט) היא בתרומת הקדשים לא תאכל. היינו במורם מקדשים והוא חזה ושוק כיון דנשאת לזר או שנבעלה לזר אצלה לא תאכל:", + "הכי גרסינן מאכלת היא את אמה:", + "שניסת לכהן. ומת הכהן:", + "והלכה הבת ונשאת לישראל. הר\"ש גורס \"וניסת לעבד או לנכרי\", דאפילו בכי האי גווני אף שנפסלה בעצמה מכל מקום מאכלת היא את אמה:", + "הכי גרסינן אבל מאכלת היא לאמה:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) אם נאמר וכו' ואם נאמר וכו'. פי' הרי למדנו למעלה בתרומה שהבן מאכיל לאמו דכתיב \"ויליד ביתו הם יאכלו\", וקרי ביה הם יאכילו, וכאן למדנו בחזה ושוק שהיא קדשים שהיא מאכלת אמה, ומה הוצרכו שניהם לומר:", + "קדשים הותרו לזר. קדשים קלים:", + "ותרומות אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא. אף דבתרומה יש גם כן איסור טומאה אבל אין חייבין עליה קרבן חטאת כמו בקדשים (קרבן אהרן). והזית רענן פירש עוד שבקודש שלישי עושה רביעי מה שאין כן בתרומה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) יאמר גרושה וכו'. קאי אקרא דכתיב \"ואשה כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה\", ושאל התנא יאמר גרושה שהיא חוזרת וכל שכן אלמנה:" + ], + [ + "(ב) אלמנה להחמיר עליה וכו'. דביש לה זרע לא תחזור וגרושה להקל עליה דבאין לה זרע תחזור:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל וזרע אין לה. פי' מדכתיב אין ביו\"ד דהוא יתר, דמצינו \"מאן יבמי\" דכתיב בלא יו\"ד, והכא כתיב ביו\"ד – שמע מינה דאתי למדרש \"אין\" בשלימות, שאפילו זכר מזרע אין לה, דהיינו אם יש לה זרע זרעה גם כן מעכב אותה מלאכול בתרומה:", + "בת כהן שניסת לישראל. והישראל מת:", + "והלכה הבת ונשאת לכהן וכו'. דרך אגב משמיענו דאף זרע זרעה כזו שהוא כה\"ג אפילו הכי פוסל את אם אמו שיש לה זרע זרעה מישראל:" + ], + [ + "(ד) זרע פסול מנין ת\"ל וזרע אין לה. ואף דאפקתיה לעיל לזרע זרעה מסיק בגמרא (קידושין ד, א) דלזרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים, כי איצטריך קרא לזרע פסול:", + "כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל. ובשניהם מיירי שהבעל מת. והנה באמת הו\"ל לתנא למינקט בציורו רק בת כהן לישראל ואגב נקט בת ישראל לכהן, להשמיענו דכשם שזרע זרעה פסול מהני לפסול אותה מן התרומה כן בבת ישראל לכהן מהני זרע זרעה פסול להאכילה תרומה:", + "והלכה הבת וניסת וכו'. וגם היא מתה:", + "בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. דהא יש לה ממנו זרע זרעה, אף על גב דהוא פסול. וכן להיפך בבת כהן לישראל:" + ], + [ + "(ה) וילדה ממנו בן. והבן מת:", + "יכול יפסול. אצל בת כהן לישראל או יאכיל אצל בת ישראל לכהן:", + "תלמוד לומר אין לה. דמשמע דהזרע נחשב על שמה, יצא הזרע מן השפחה ומן הנכרית דבשפחה כתיב \"האשה וילדיה תהיה לאדוניה\" – אלמא דהזרע נחשב על שמה. וגם בישראל שבא על הנכרית מוכיח הגמרא ביבמות דף כ\"ג מקרא דאין קרוי \"בנך\" אלא \"בנה\":" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) פרט לשומרת יבם. שאינה אוכלת בתרומה בעודה שומרת לו אף שהיא בת כהן דהא אגודה ביבם ולא שבה אל בית אביה:", + "כנעוריה פרט למעוברת. דיתר הוא, אלא להורות כנעוריה - מה נעוריה ריקנית אף עכשיו תהיה ריקנית:", + "והלא דין הוא. ולא צריך קרא לזה:", + "ומה במקום כו' כולד מן האחרון. פי' אם היו בנים מן הראשון ומת ונישאת לאחר ומת בלא בנים, בנה שיש לה מבעל ראשון אינו פוטרה מן היבום:", + "עשה את העובר כולד. אם יש לה עובר פטור מן היבום:", + "כאן עשה ולד מן הראשון וכו'. לפוסלה מן התרומה, שהרי יש לה זרע:", + "אינו דין שנעשה את העובר. של בת כהן מישראל לחשבו כיולד ולפסלה מן התרומה:", + "שכן עשה את המתים כחיים. שאם היה לו בן ומת אחר מיתת אביו - פטורה היא מן היבום, ר\"ל וע\"כ הקיל הכתוב עוד קולא לפוטרה מיבום על ידי עובר:", + "נעשה וכו'. שלא עשה את המתים כחיים. שרק בנה חי פוסלה מתרומת אביה ולא בנה מת שהיה לה מישראל:", + "אלא בקדשי הגבול. שהיא התרומה לומר דחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף דבר זה מקרא מדאמר \"לחם\" ולא \"בשר\". אי נמי מדקרייה \"לחם אביה\" וזה לא יאמר אלא על התרומה שהיא קנויה לו שאינה משיורי שולחן המלך, מה שאין כן בקדשים שאינם אלא משאת פני האלהים משלו ומשולחן גבוה קזכו (שם בגמרא דף פ\"ז):" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן תלמוד לומר וכל זר לא יאכל בו ואיש כו'. [וכן איתא בילקוט], פי' מדסמיך \"ואיש\" אצל \"וכל זר\" - שמע מינה דהאי איש גם כן זר הוא:", + "פרט לקטן. קשה, פשיטא דקטן לאו בר חיובא הוא. וי\"ל דאשמועינן דאפילו המאכיל לבניו קטנים פטור מחומש כדאיתא שם פ\"ז מ\"ג [זית רענן]:", + "או יכול שאני מוציא בן ט' ויום אחד ת\"ל ואיש. הוי\"ו בא לרבות. קשה מה ענין בן ט' שנים ויום אחד לכאן. זה שייך רק דביאתו ביאה ואשת איש חייב מיתה על ידו והוא פטור אבל לענין אכילה מה חילוק בין בן ט' לפחות מן ט'? [זית רענן. עיי\"ש שהאריך וגרס באופן אחר. והגר\"א כתב בהגהותיו דכל זה מיותר, וכן באדרת אליהו שלו השמיט מאמר זה לגמרי.]:" + ], + [ + "(ג) אין אכילה פחותה מכזית. לחייבו חומש:", + "מה קודש האמור להלן. \"וכל זר לא יאכל קודש:", + "בקדשי הגבול. דכל הפרשה שם איירי בזה:" + ], + [ + "(ד) פרט למזיד. שאינו משלם חומש ומיירי בשלא התרו בו, דאי התרו ביה מחייב מלקות משום \"וכל זר לא יאכל קודש\" וקיי\"ל דאינו לוקה ומשלם ופטור אפילו מקרן (קרבן אהרן):", + "מבשר ק\"ק. כגון חטאת ואשם לאחר זריקת דמים דאין בו מעילה דגבי מעילה כתיב \"וחטאה בשגגה מקדשי ה'\" – קדשים המיוחדים לה' יש בו מעילה ומשלם חומש ואשם. ולא שאינן מיוחדים, דהיינו לאחר זריקה, דאינו משלם אלא קרן ולא חומש אף שהיה בשגגה:", + "לוקחים בדמו שלמים. שלא להוציא דמי קדשים לחולין. וכתב הראב\"ד שאין זה אלא מעלה בעלמא שהרי התשלומין חולין גמורים הן, עיי\"ש:", + "הוא וחומשו חמשה. היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן ודייק זה מדכתיב \"עליו\" - משמע שהחמישית יהיה עליו של קרן, נמצא שעם חומשו יהיה הקרן וחומשו חמשה, והוא רביעית מה שאכל שהוא חומש הכל (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ה) מנין שאין משלמים. מה שאכל מן התרומה:", + "הכי גרסינן מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר. דהיינו לאחר שזכו בההפקר. והטעם בכל זה שאנן בעינן שהתשלומין יהיה ראוי לעשות קודש כדכתיב \"ונתן לכהן את הקודש\", שהתשלומין נעשין תרומה, וכיון דכל אלו פטורין מן התרומות ומן המעשרות - לא מקרי זה ראוי לעשות קודש. ולא דמי לחולין מתוקנים שמשלמין בהן דהנהו היו ראויין לעשות קודש קודם שנתקנו אבל לקט שכחה ופאה מעולם נראו להיות קודש:", + "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא וכו' שנפדו. והטעם כדמסיים לקמיה שאין הקדש פודה וכו' דענין אלו התשלומין הוא כמין פדיה לקודש הראשון וחל ההקדש על אלו התשלומין וקאמר דאף על גב דנטלו תרומתן וההקדש נפדה כיון דקודם שנטלו תרומתן וההקדש קודם שנפדה לא היו חזו לתשלומין שאין הקדש פודה הקדש - השתא נמי לא חזו:", + "משלמים מכולם. דכיון שנטלו תרומתן וכן מעשר שני והקדש שנפדו הן כחולין לכל דבר:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר ונתן לכהן את הקודש. הוה אמינא ד\"הקודש\" משמע הקודש שאכל וזה אי אפשר שכבר אכלו, אלא הכונה ממינו שאין משלמין רק ממינו:", + "לפיכך וכו'. פי' מפני שאינו יכול לשלם ממין על שאינו מינו אם אכל בשנה השביעית קישואין של תרומה של ערב שביעית ואין קישואין של ששית מצויין לשלם מהן דכבר נתקשו ולא חזו לאכילה ומין אחר אין יכול לשלם ומשל שביעית בעצמו אינו יכול לשלם דאסור לפרוע חובו מפירות שביעית כדאמרינן בפרק בתרא דעכו\"ם מפני שהן הפקר לכל, ולפיכך צריך להמתין עד מוצאי שביעית וישלם:", + "משלמין ממין על שאינו מינו. דהוא מוכיח מן המקרא להיפך \"ונתן לכהן את הקודש\" - כל שהוא ראוי להיות קודש, וגם זה ראוי להיות קודש (שם בפ\"ו דתרומות):" + ], + [ + "(ז) יכול תהא הפרשתו וכו'. היינו שמשעה שהפריש הזר התבואה להתשלומין עבור התרומה שאכל יהיה חייב על זה קרן וחומש כשאוכלה:", + "מתנתו מקדשתו. היינו משעה שנתן ולא קודם:", + "אף הפרשתו מקדשתו. טעמו ד\"את הקדש\" כתיב, שהיה כבר קודם נתינה (ראב\"ד. וכתב דבתרומה עצמה כולי עלמא לא פליגי דמשעת הפרשה חייב עליה קרן וחומש כדמוכח בפ\"ו דתרומות במשנה ועוד ראיות עיי\"ש):", + "ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. סך בשמן של תרומה או שותה יין של תרומה והיינו ד\"ולא יחללו\" יתירא הוא דכבר כתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\", אלא לרבות אלו. ובגמרא (נדה לב, א) מפרש שהוא להביא את הסך כשותה, דשתיה גופא לא אצטריך לרבויא דשתיה בכלל אכילה:" + ], + [], + [ + "(ט) יכול יהיו חייבים. קרן וחומש על התרומה שבטבל אם אכל טבל קודם שהפרישו התרומה ממנה בשגגה:", + "תלמוד לומר אשר ירימו לה'. דמשמע מה שהרימו הוא דחייבין עליו ולא מה שירימו עדיין לעתיד:" + ], + [ + "(י) והשיאו אותם וכו' חייבין מיתה. קרא יתירא קדריש דכיון דכתיב \"ולא יחללו את קדשי בני ישראל\" דהוא קאי שלא להאכיל תרומה לזרים, ויש על זה חיוב מיתה דילפינן חלול חלול מטמא שאכל תרומה דכתיב \"ומתו בו כי יחללוהו\" – למה לי למכתב \"והשיאו אותם עון אשמה\"? אלא ודאי להביא הטבל עצמו שהתרומה באה ממנו שהכל זרים אצלו קודם שהופרש התרומה ממנו שהוא בעון אשמה האמור בתרומה כשאוכלה זר, ומאי ניהו? מיתה כנ\"ל:", + "באכלם את קדשיהם פרט לזורע ולמטמא. פי' קרא קדריש באכלם קדשיהם דהיינו הם עצמם ולאפוקי אם זרעם ואכלם גידוליהן, שהזורע התרומה והטבל גידוליהן חולין וזר האוכל מהן פטור אלא שאסורין לזרים כדאיתא במשנת תרומות. וקדריש נמי \"באכלם\" - על אכילתם בטומאה יש נשיאת עון מיתה אבל המטמא הטבל והתרומה אין בו עון מיתה, ואף על פי שהזהיר הכתוב על שמירת התרומה שלא תטמא התרומה כדכתיב \"ושמרו את משמרת ולא ישאו עליו חטא\" – אפילו הכי לא חייב מיתה אלא על אכילתה ולא על טומאתה:", + "ואי קשיא לך הא אוקימנא להאי קרא בטבל וטומאת תרומה מאי עבידתא הכא? הא לא קשיא, דפשטיה דקרא בתרומה קעסיק ואתי דהא כתיב לעיל מינה \"ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'\", והכא נמי כתיב \"באכלם את קדשיהם\" ותרומה ודאי אקרי קודש (כל זה מראב\"ד):", + "כי אני ה' מקדשם להגיד מה גרם. פי' מאיזה טעם חייב מיתה שפגם בכבוד הקב\"ה:" + ] + ], + "Section 7": [ + [ + "(א) ישראל אלו ישראל. פי' אלו נאמר \"מבית ישראל\" לבד הייתי אומר דרק לישראל נאמר זו המצוה:" + ], + [ + "(ב) אם כן מה תלמוד לומר איש איש. פי' מאחר שרבינו הכל, מה יש לנו עוד לרבות. וע\"כ דאתי לרבות גם עכו\"ם:", + "מנין לרבות את השלמים. שמקבלין מן העכו\"ם:", + "ת\"ל נדריהם. ושלמים הם מדברים הבאים בנדר:", + "מנין לרבות את התודה ת\"ל נדבותם. פי' מדכתיב תרי ריבוי מרבינן גם תודה, דאי לאו הכי לא היו מרבינן אלא שלמים שמצויים יותר, דתודה באה רק על ארבעה דברים שצריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד.):", + "מנין לרבות את העופות וכו'. דבפסוק זה לא נזכר רק בקר וכשבים ועזים:", + "והיין והלבונה והעצים. שיוכל העכו\"ם להתנדב כל אלו:", + "ת\"ל נדריהם לכל נדריהם. פי' דהיה לו לומר \"נדריהם\" ואמר \"לכל\" לרבות גם אלו:", + "אם כן למה נאמר וכו' לעולה. דמשמע שאין מביאין אלא עולה:", + "פרט לנזירות. כלומר עולה סתם יכולין להביא ולא עולה נזירות, שאם נדר בנזיר אין נזירות חלה עליו:", + "דברי ר\"ע אמר לו ר\"י הגלילי. ובמנחות (מנחות עג, ב) הגירסא להיפך \"דברי ר\"י הגלילי אמר לו ר\"ע\":", + "אין כאן אלא עולה בלבד. ומפרש שם בגמרא דה\"ק, אפילו הוא מביא שלמים יהיו עולות:", + "לרצונכם אין כופין את הצבור על כרחם. פי' לפי מה שידוע שקרבנות באין בשותפות ובנדבת צבור דהיינו קיץ המזבח כשהוא בטל, וסד\"א שהבית דין יכופו את הצבור על כך כשם שכופין אותן על התמידין כדאיתא בספרי פרשת פנחס – קמ\"ל דאין כופין (זית רענן):", + "ומיהו על שקלים להביא לתרומת הלשכה כדי ליקח מהן קרבנות צבור ודאי דכופין כדתנן פרק קמא דשקלים שממשכנין על זה עי\"ש:", + "ואין תמות וזכרות בעופות. ר\"ל דאפילו בעל מום כשר וגם אין חילוק בין זכר לנקבה:", + "ושנסמית עינה. היינו שנחטטה והוא בכלל מחוסר אבר, דאילו סימוי עין בלבד הוא בכלל בעל מום וכשר:" + ], + [ + "(ג) ת\"ל כל אשר בו מום. פי' \"כל\" אתי לרבות מום עובר:" + ], + [ + "(ד) הרי בל תשחט אמור למטה. מפרש בפרק קמא דתמורה תרי לא תקריבו אמרו בפרשה, חד \"כל אשר בו מום לא תקריבו\" והשני עורת וגו' לא תקריבו, ותרתי למה לי, אלא הראשון על המקדיש בעל מום והשני על השחיטה הבא אחר ההקדש. ואם כן המקדיש בעל מום ושוחטו עובר על שני לאוין - בל תקדיש ובל תשחט:" + ], + [ + "(ה) ובל תזרק את הדם. היינו מלא תקריבו דגבי מעוך וכתות, ובל תקטיר את כל החלב מן הפסוק \"ואשה לא תתנו מהם\". ובל תקטיר מקצתו מדכתיב \"מהם\" (תמורה ה, א):", + "אף משום בל תקבל את הדם. טעמו דכתיב \"ומיד בן נכר לא תקריבו\" דלא איצטריך דמאי שנא קרבן זה משאר קרבנות, אלא לרבות קבלת הדם. ורבנן ס\"ל דאצטריך לגופיה דסד\"א הואיל ובני נח אין מצווין על המומין כשהם מקריבים לשמים על במתם - אנן נמי נקבל מינהון במומין, ורק שלא יהא מחוסר אבר. קמ\"ל לא תקריבו מכל אלה דלא מקבלינן:", + "מלמד שאין מרצין. פי' אין דם בעלי מום מרצה כלל שאפילו עלה למזבח ירד (זבחים פד, א):" + ], + [ + "(ו) הכי גרסינן איש היחיד מביא וכו' או אינו אומר איש וכו' כשהוא אומר ואיש לרבות השותפין. הא מה אני מקיים איש וכו'. [קרבן אהרן והגר\"א]. ושורש הדבר דיש כאן מיעוט וריבוי. איש הוא מיעוט (דהוי מצי למיכתב וכי יקריב). והוי\"ו של \"ואיש\" היא ריבוי. ומסבתרא יותר שהמיעוט קאי על צבור שהוא רבים ורחוק יותר מן יחיד, מה שאין כן שותפין אינו רחוק כל כך מן יחיד:", + "ועתה נבאר הברייתא. איש היינו הפסוק \"ואיש כי יקריב זבח שלמים לפלא נדר או נדבה. תיבת \"איש\" בא למעט דוקא איש דהוא היחיד מביא שלמה נדבה ולא הצבור דאין יכולין לנדב שלמים רק שלמי חובה והוא כבשי עצרת:" + ], + [ + "(ז) אלא להוציא את השותפים. פי' וכל שכן צבור דבודאי אינו בכלל יחיד כשהוא אומר ואיש לרבות השותפין דגם הם בכלל יחידים. הא מה אני מקיים איש, ר\"ל המיעוט, דאיש ע\"כ אתי למעט רק צבור לבד:" + ], + [ + "(ח) מנין לרבות העולה. אין הכוונה שיהא פסול במומין דהרי כתיב בריש הפרשה בהדיא, אלא שיהא גם בו נוהג מה דמסיים הכתוב במ\"ע ול\"ת \"כל מום לא יהיה בו\" דהיינו שלא יעשה בו מום:", + "תלמוד לומר נדר. ועולה באה נדר:", + "מנין לרבות התודה ת\"ל נדבה. דשני אלו באים בנדר ונדבה, ומה דנקט נדר גבי עולה משום דהיא באה על דרישת סליחת עון ההרהור ולזה היה באה על נדר שהוא הרי עלי שהוא כמין חובה, ותודה באה על הודאת טובו ועל שמחה ולזה היא נדבת הלב פשוטה מבלי מכריח, ולזה מרבה לה ממילת \"נדבה\" [קרבן אהרן]:", + "לרבות את היולדת ואת הנזירות. קרבן יולדת דמביא כבש לעולה וקרבן נזירות דגם הם צריך שיהיו תמימים:", + "ת\"ל לפלא. וכתיב בנזירות \"כי יפליא לנדור\", מה כאן תמימים אף התם תמימים. ויולדת אתיא מקרבן נזירות משום דשניהם אתו להפריש מהטומאה אשר היתה לו:", + "ת\"ל בצאן. דחטאת ואשם דיחיד לא אתי אלא מן הצאן חוץ מפר כה\"ג והכא ביחיד קמישתעי דכתיב \"ואיש כי יקריב\":", + "מנין לרבות את המעשר ת\"ל בבקר. דבכור ומעשה באין גם מן הבקר:", + "ת\"ל בבקר או בבקר. פי' דהוה מצי למכתב \"בקר\" וכתב \"או בבקר\" (דהיינו מה דכתיב או לנדבה דשם לא מרבי מידי ושדי ליה גבי בקר), וכן הוה מצי למכתב \"בצאן\" וכתב \"או בצאן\" לרבות. ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ט) תמים יהיה לרצון מצוה עשה. היינו שישאר כן בלא מום ופירושו דאם עבר ועשה בו מום הרי זה עובר בעשה זו מלבד הלא תעשה דלקמיה:", + "ת\"ל כל מום לא יהיה בו. שהוא יתר, דיש כמה לאוין על ההקדש בע\"מ ועל שחיטתו ועל זריקתו וכנ\"ל, אלא דבא להורות שלא יעשה בו מום ודרשו \"לא יהיה\" כמו לא יהיה בו מום:", + "ונשתבר. היינו שנעשה בו מום:", + "יכול יהיה עובר עליו. דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ולשמרו שלא יפול מן הגג:", + "ת\"ל כל מום לא יהיה בו. ולא כתיב \"לא יפול בו מום\", אכן אם הניחו שם כדי שיפול בו מום זהו נמי לא יהיה כיון שמתחלה כונתו לכך:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו. פי' מקרא זה נולד הפלוגתא בין החכמים:", + "שאחזו דם. חולי הבא מחמת ריבוי הדם:", + "את הדם. היינו אפילו במקום שאין עושין בו מום דמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה במקום שאין עושין בו מום אתי למעבד במקום שעושין בו מום ואף על פי שהמום יעשה מאיליו ואינו מתכוין אליו סבר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אסור:", + "יקיז. בין מת בין שלא מת:", + "ובלבד שלא יעשה בו מום. דסברי רבנן דלא גזרינן מקום שאין עושין בו מום אטו מקום שעושין בו מום, אכן צריך להזהר בהקיזו שלא יבוא לידי מום שאם מקיז סמוך לאוזן או לניב שפתיים או לחוטם צריך ליזהר שלא יפגום את אזנו או את נבי שפתיו:", + "ואם עשה בו מום. על ידי ההקזה הרי זה לא ישחוט עליו אע\"ג שעשאו שלא בכוונה ס\"ל דבר שאין מתכוין אסור והוי כמו שהטיל בכונה:", + "יקיז אף על פי שעושה בו מום. פי' אף על פי שאפשר שעל ידי ההקזה יעשה בו מום סבר ר\"ש דדבר שאין מתכוין מותר, ולא שיקיז במקום שודאי עושה בו מום דהא מודה ר\"ש בפסיק רישיה ולא ימות. ולר' שמעון אם נעשה בו מום נשחט עליו (בכורות לז, א):" + ], + [ + "(יא) אפילו בעינו אחת. דעורת שם דבר של עורון וכונת הכתוב שלא יהיה בו עורון:", + "מה ת\"ל. שפשיטא ששבר הוא מום:", + "לפי שנאמר. באדם ולקמן ילפינן ליתן מה שנכתב באדם בבהמה:", + "שבר זנב. אם נשבר עצם מהזנב:", + "ת\"ל או שבור. בכל מקום:", + "ת\"ל שבר יד. פי' להכי נתייחד באדם השבר ליד או לרגל ללמד שכל שבר שלא יהיה בגלוי כשברם אינו מום ולזה שבר הצלע אינו מום שהוא שבר נסתר:" + ], + [ + "(יב) חרוץ. כמו חריצין ונעוצין שנראה מקומו חסר:", + "ריס של עיניו. היינו עפעף של עין אחת:", + "שניקב ושנפגם. תרוויהו יש על ידם חסרון ונסדק אין בו חסרון. ושיעור הפגימה כדי חגירת צפורן:", + "חוטיו החיצונית. רמב\"ם פירש שהם שני החוטין הבולטין בגופו של חיך קרוב לשיפוי כובע והם נראים לעין בשעה שפותח את פיו והפנימיות הן הפיקות ולהן קרא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות ורש\"י פירש חיטיו החצונית הם שיניו שבאמצע הפה:", + "ושנגממו. נימוקו ולא נשאר מהם אלא רושם מעט ואינם בולטות כמו שרגילים להיות. והפנימיות שינים הגדולים שקורין משילי\"ש שנעקרו לגמרי ואז הוי מום:", + "המתאימות. לרש\"י הם שינים הגדולים שאחת נראית כשתים המתאימות כתאומות ומשם ולפנים אינו נחשב מום אליבא דכולי עלמא והמחלוקת הוא במתאימות עצמן שלתנא קמא אם נעקרו לגמרי הוי מום, ור\"ח אמר שהן עצמן כלפנים והוי מום שבסתר ואינו מום אפילו נעקרו:" + ], + [ + "(יג) יבלת זה בעל יבלת. עיין בקרבן אהרן שנדחק מאוד למה קראו \"בעל\", והגר\"א מחק תיבת \"בעל\" מדלא הזכירו בשארי דברים. והאי יבלת פירשו בגמרא שהוא ביבלת שבעין, שיבלת שבגוף תלתול בעלמא הוא ואינו מום לפסול אלא קרא מיירי ביבלת שבשחור העין ואית ביה שער:", + "גרב זה החרס. שחין שקשה כחרס:", + "חזזית מצרית. שהובא על המצריים:", + "ולהלן. גבי אדם:", + "ת\"ל גרב גרב לגז\"ש ילפת ילפת לגז\"ש. בגמרא אמר דהוא מופנה, דאי לאו הכי איכא למפרך דאדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קריבה ע\"ג המזבח ולכך החמיר בה התורה, ובהמה מאדם לא יליף שכן נתרבה במצות. ואיזה מהן הוא מופנה? איתא בגמרא דגרב מופנה דהוי מייתינן ליה בק\"ו, דמה ילפת דלא מאוסה הוי מומא, גרב דמאיסא לא כל שכן. ואם כן גרב דכתיב בבהמה ולמעלה באדם שניהם יתירים ולא נכתבו אלא לגזירה שוה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) אמור למעלה. דהראשון דרשנו אותו לפועל ראשון שהוא ההקדש:", + "הא. אינו אומר פעם שניה לא תקריבו אלא לפועל השני אשר יעשה אחר ההקדש שהיא השחיטה וכאילו אמר לא תשחטו:" + ], + [ + "(ב) אלה אין וכו'. דמלת \"אלה\" מיעוטא הוא למעט אלו שנעשו בהם שום מלאכה דהיה נראה לנו דגם הם לאו בר הקרבה הוא, קמ\"ל:" + ], + [ + "(ג) העגלה. ערופה שאין המום פוסלה, דלא כתיב בה תמימה, העבודה פוסלת בה דהא כתוב \"אשר לא עובד בה\", ומשמע שהעבודה יותר חסרון מן מום קדשים וכו':", + "אבל אתה מקריב וכו'. דאע\"ג דעל ידי העבודה עבר על לאו דלא תעבוד בבכור שורך, מכל מקום לא מיפסל בזה להקרבה:" + ], + [ + "(ד) על המזבח זה הדם. דהיינו הזורק מהם הדם על המזבח גם כן עובר בלאו:", + "לה' לרבות שעיר המשתלח. דמום פוסל בו דכתיב לה', דהוא יתר דכל אשה לה' הוא, אלא הכונה כל הנעשה לה' ושעיר הזה אף דהוא משתלח לעזאזל אפילו הכי לשם השם הוא נשלח לעזאזל. וצריך לריבוייה משום דכתיב ואשה לא תתנו מהם, והאי אינו עולה לאשים, קמ\"ל כיון דמרצה כאשים הוא עובר נמי בלאו:" + ], + [ + "(ה) כל הפסולים. כגון מחוסר זמן ואותו ואת בנו דהוא גם כן כמחוסר זמן:", + "ת\"ל ושור ושה. דיתירא הוא, דהוה ליה למכתב ושרוע וקלוט, אלא למסמכיה למעלה דעובר בזה גם בחמשה לאוין האמור מקודם. ובחולין (דף פא.) מסיק דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, אבל לא קודם, ולאו הבא מכלל עשה - עשה. וכתב הר\"ש דלאו זה הוי כלאו שבכללות דכלל נמי פגול וטמא שלא לזרקם ושלא להקטירם:" + ], + [ + "(ו) שרוע. שנשמטה יריכו:", + "דומה לשל חמור. שהיתה פרסתו עגולה ואף על גב דאין דומה מכל וכל לחמור דהיתה פרסתו סדוקה מכל מקום הוי מום דפרסות בהמה טהורה אינם עגולין. ונראה דכל שכן אם לא היתה סדוקה אע\"ג דלא היתה עגולה, בודאי הוי מום. וזהו קלוט האמור בתורה:", + "לבדק הבית. פי' לקדשי בדק הבית יוכל לנדב בעל מום, דלמזבח לא אפשר לאקרוביה דהא כתיב \"לא תתנו מהם\":", + "ומנין אף לנדר. נדבה נקרא כשאמר הרי זו, ונדר כשאמר הרי עלי, וקאמר התנא מנין כשאומר הרי עלי בהמה לקדשי בה\"ב שיכול להפריש בהמת בעלת מום:", + "ת\"ל ולנדר. דאי מלת \"ולנדר\" לא קאי אלא על לא ירצה הול\"ל ולא ירצה לנדר, או יאמר על כל פנים לנדר לא ירצה, כיון דהוא דבר בפני עצמו, אלא ע\"כ דמלת \"ולנדר\" קאי גם כן על תעשה אותו, והכי קאמר קרא נדבה תעשה אותו ולנדר גם כן תעשה אותו לבדק הבית:", + "ת\"ל לא ירצה. ואין הרצאה אלא בקדשי מזבח דשייך בהו הרצאה כדכתיב ונרצה לו לכפר עליו, וה\"ק נדבה תעשה אותו לבדק הבית ולנדר גם כן רשאי לבדק הבית אבל לא ירצה למזבח:", + "אין לי אלא נדר. דפשטיה דקרא לא ירצה אנדר קאי, דהיינו האומר הרי עלי בהמה זו לקרבן, אם הוא בעל מום לא ירצה למזבח. ומנין להאומר הרי זו למזבח דאסור גם כן מבעלי מום:", + "ת\"ל ולנדר ולנדבה לא ירצה. והוא כמו שאמר מקודם דהאי \"ולנדר\" אלמעלה קאי והכי קאמר נדבה תעשה אותו (לבה\"ב) ולנדר גם כן תעשה אותו ושניהם בין נדר ובין נדבה לא ירצה למזבח. ופשטיה דקרא הוא כמו שכתב הרמב\"ן בפירושו דרוב הנותנים דבר מה להקדש בדק הבית הוא בנדבה, והנותנים למזבח הוא בתורת נדר, עיי\"ש שהוכיח כן מסברא ומקרא. ולכך תפס הכתוב לשון נדבה אצל בדק הבית ולשון נדר אצל הנותנים למזבח:", + "ועיקר הוכחת חכמים דלא יתכן לומר שיחלק התכוב אצל שרוע וקלוט, דלנדבה מותר להקריבו ע\"ג המזבח ולנדר לא, מה שלא חלק הכתוב בשום מום אחר. ועוד אי לנדבה מותר להקריבו על המזבח המל\"ל נדבה תקריב אותו לשון הקרבה. אלא לאו דעל בדק הבית קאי:", + "ממקומו הוא מוכרע. דאיירי הכתוב בקדשי מזבח:", + "ה\"ג שנאמר ונרצה לו. בתמורה (תמורה ז, א) פריך רבי היינו ת\"ק דגם ת\"ק מלא ירצה יליף ליה. ומשני דאיכא בינייהו אם הקדיש הבעל מום שיקנו מדמיו נסכים למזבח, דלת\"ק חייב דהא נסכים נמי מקריבין לגבי מזבח, ולרבי פטור דהאי לא ירצה אינו מדבר אלא בהרצאת גופיה אבל לנסכין פטור:" + ], + [ + "(ז) אותו אתה עושה. דהאי \"אותו\" מיעוטא הוא להורות דדוקא לבעל מום אתה עושה נדבה לקדשי בדק הבית ולא לתמימים:" + ], + [ + "(ח) ומנין אף בל\"ת וכו' לאמור. והוא כמו דכתיב לא אמור, פי' אמור להם לישראל שיש בזה לאו. ודוקא כל היכי דאיכא בפרשה לאו הבא מכלל עשה כי הכא ונאמר בתחלת הפרשה לאמור – אז ס\"ל לר' יהודה דהוי כמו לאו גמור ולוקין עליו אבל אשר לאמור שבשאר הפרשיות לא דרשינן כן:" + ], + [ + "(ט) ומעוך וכתות. כתות כתוש יותר ממעוך:", + "נתוק. תלוש ביד וכרות הוא על ידי כלי:", + "כולן בביצים. פי' שהיו הביצים מעוכין או כתושין או נתוקין (דהיינו שהיו תלושין ביד עד שנפסקו חוטים שתלויין בהן אבל נתונים המה בתוך הכיס והכיס לא נתלש), או כרותין בכלי ועודן בכיס ומפרש בבכורות (דף לט:) דהאי בביצים היינו אף בביצים נקרא מום שבגלוי וכל שכן בגיד. ור\"א אומר כולן בגיד, היינו דוקא בגיד אבל בביצים לא הוי מום שבגלוי דהא הם בתוך הכיס. ור' יוסי סבר מעוך וכתות אף בבצים הוי מום דהא ליתנהו, נתוק וכרות בגיד ולא בבצים דהא איתנהו אלא שהם בתוך הכיס ולא הוי מום שבגלוי:" + ], + [ + "(י) זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה. פי' מזה הכתוב הוכיח דאף המקבל את הדם של בעל מום כדי לזרוק גם כן עובר בלאו. והנה מסגנון סדר הברייתא על פסוקי התורה משמע דקאי על \"ולא תקריבו\" האמור אצל מעוך וכתות אבל מסקנת הגמרא דזה מיבעי לזריקת הדם ור' יוסי ברבי יהודא נפיק ליה מ\"לא תקריבו\" האמור אח\"כ \"ומיד בן נכר לא תקריבו וכו'\":" + ], + [ + "(יא) אלא שלא יקריב. המעוך וכתות כבר:", + "שלא יעשו. שלא יהיו מסרסים הבהמות:", + "ת\"ל לא תעשו. דעשייה זו להקרבה לא איצטריכא דהא כבר אמר לא תקריבו אלא להורות שלא יעשה המעיכה והכתיתה:", + "אלא תמימים. דעל ידי זה יפסלם להקרבה בעלי מומים מנין דבלאו הכי לא חזו להקרבה:", + "ת\"ל לא תעשו. דסתמא כתיב ובכל גוונא אסור:", + "אין לי אלא בהמה. דרישיה דקרא בבהמה הראויה ליקרב משתעי:", + "ת\"ל בארצכם. שמשמעו כל שבארצכם לא תעשו זה וחיה ועוף וכן בהמה טמאה בכלל מה שבארצכם הוא:", + "בכל מקום שאתם. מדלא כתיב \"ובארצכם לא יעשה\" דהיה דבר התלוי בארץ אלא \"לא תעשו\" הטיל הכתוב דבר זה על האדם והוא חובת הגוף ונוהגת אף בחוץ לארץ:", + "ת\"ל ובכם. היינו מדלא דכתיב \"ובארץ לא תעשו\" צרף אות ו' ב' מהתחלת התיבה עם אות כ' ם' מסוף התיבה, דגורעין ומוסיפין ודורשין הוי תיבת ובכם:" + ], + [ + "(יב) מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו\"ם וכו'. הוא כונה שניה בפסוק דלא מיירי כלל לענין מומין:", + "ת\"ל מכל אלה. והוא קאי על כל הפרשה דמיירי גם בתמימים וא\"א לומר שלא נקבל מהם כלל דהא מרבינן לעיל מאיש איש וע\"כ דשם הוא לבד מקרבנות צבור:", + "ומנין שהנקיבות בסירוס. דהיינו שלא יחתוך האם שלה כדי שלא תלד:", + "ת\"ל כי משחתם בהם. וקאי זה גם על מה שכתב \"בארצכם לא תעשו\" דהיינו לסרס אותם כי על ידי זה היא משחית אותם וחיתוך האם גם כן בכלל השחתה הוא:", + "ר\"י אומר בהם אין נקיבות בסירוס. ד\"בהם\" משמע דיהיה מינכר השחתה בהם לאפוקי בנקיבות על ידי חיתוך האם אין מינכר כלל מלמעלה:" + ] + ], + "Section 8": [ + [ + "(א) לא אדם. דכהן יוצא דופן כשר לעבודה:", + "בחולים. כמו בחולין:", + "לא עשה בה את המקריבים כקריבים. דכהן טריפה כשר לעבודה ובהמה טריפה פסולה לקרבן כדאמרינן במנחות (דף ה:):" + ], + [], + [ + "(ג) פרט לכלאים. הבא משור וכשב ביחד:", + "או עז פרט לנדמה. שהוא רחל ודומה לעז:", + "פרט ליתום. שמתה אמו או נשחטה קודם שנגמר לידתה:", + "ונאמר להלן תחת. במעשר \"תחת השבט\":", + "אף תחת האמור להלן פרט לכלאים וכו'. שאינו נכנס לדיר להתעשר:", + "ומה להלן פרט לטריפה. דכתיב \"כל אשר יעבור תחת השבט\" פרט לטרפה שאינה עוברת שהרי אחת מן הטריפה כשנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה כדאמרינן בחולין (דף עה.):", + "אף תחת האמור כאן פרט לטריפה. בפרק כל האסורין (תמורה כט, ב) מצריך להו להני תרי קראי דממעט בהו טריפה האי קרא וקרא דמן הבקר:" + ], + [ + "(ד) מה ת\"ל והיה שבעת ימים תחת אמו. פי' מפני מה שינה הכתוב לכתוב תחת:", + "לפי שנאמר וכו'. בבכור:", + "ת\"ל תחת אמו. פי' שיתקיים כל שבעה:", + "שעה אחת. דבעינן שיהיה גמר לידה כשהיא חיה ואח\"כ גם כן כאיזה רגעים ור\"י הגלילי בא לפרש קראי למה הכא כתיב תחת אמו וגבי בכור אומר עם אמו, וגם שתחת אמו לא ממש תחתה דבעינן שהיא גם כן תתקיים איזה רגעים אחר יציאת הולד:" + ], + [ + "(ה) ובשמיני עצמו יהיה אסור. דהכי משמע מתיבת \"והלאה\" דלא התיר אלא הלאה ליום השמיני:", + "ת\"ל בבכור וכו'. ולמידין אנו משם לכאן:", + "ת\"ל במוקדשים וכו'. ולמידין אנו מן המוקדשין לבכור:", + "אדון אני וכו'. פי' נאמר דדיניהם חלוקין ולא נלמוד זה מזה וע\"כ נאמר דבכור מותר רק בח' ולאחר ח' יהיה אסור ובמוקדשים להיפך:", + "ת\"ל אמו אמו לגז\"ש. ליתן האמור של זה בזה:" + ], + [ + "(ו) ירצה אשה לאישים. היינו להעלות אותו לאישים:", + "מנין אף להקדש. שלא יקדישנו בעודו מחוסר זמן:", + "ת\"ל לקרבן. שלא יאמר עליו לקרבן בעודו מחוסר זמן:", + "לרבות שעיר המשתלח. אף שאינו עולה לאישים מכל מקום כל ענינו לשם השם הוא:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה וכו'. וי\"ו מוסיף על ענין ראשון דמיירי בקדשים ולהורות דאף בקדשים נוהג דין זה והוא בתנאי אימתי ירצה מיום השמיני והלאה כשלא תשחטו אותם ביום אחד:" + ], + [ + "(ח) והלא דין הוא. שתהא נוהגת ולזה איצטריך קרא למעוטי:", + "חיה שהוא במצות כיסוי. כדכתיב קרא \"כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר\":" + ], + [ + "(ט) עוף שהוא באם על הבנים. ומצוה זו קרובה למצות אותו ואת בנו דנראה דטעם אחד יש להם ולהכי היה מן הראוי לומר אחר שהיא נוהגת בבהמה אשר לא הראה הכתוב רחנות זה מכל שכן שתהיה נוהגת בעוף דהראה הכתוב רחמנות זה:" + ], + [], + [ + "(יא) נוהג בזכרים כבנקיבות. דהיינו יהיה נוהג באב ובנו כאם ובנה דקרא \"אותו\" אמר דהוא מורה על זכר ובאומרו \"ובנו\" משמע לאמו דהוא כרוך אחריה:", + "ודין הוא. שלא נעשה אב כאם ואין צריך קרא לזה:", + "מה אם על הבנים לא עשה וכו'. דכתיב \"והאם רובצת\" ולא האב רובץ. אי נמי מדהדר כתב \"שלח תשלח את האם\" משמע דהאם דוקא:" + ], + [ + "(יב) שלא עשה בו את המזומן וכו'. ר\"ל שיש בהם גם כן קולא אחרת שאינו נוהג במזומן, היינו בעוף שהוא תחת ידו אינו נוהג דין זה כלל, לכך הקיל גם בזה שלא יהיה חייב אלא באם, תאמר באותו ואת בנו דהחמיר בו וכו', והואיל וחמור הוא דין הוא שינהוג בשניהם:", + "ת\"ל אותו. פי' מקרא זה ידעינן דאינו נוהג רק באחד ולא בשנים, אכן עדיין לא ידענו באיזה מהם אם באב או באם:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אחר שחלק הכתוב. כצ\"ל. [וכן איתא בגמרא חולין ע\"ח], פירוש: אחר דחלק הכתוב וגילה לנו דעל אחד חייב ולא על שנים, זכית לדין שדנת בראשונה ללמוד ממנו שאין חייב אלא על האם (ולא נוכל עתה לפרוך פירכא מה לאם על הבנים שלא עשה בו את המזומן כאינו מזומן תאמר כאן וכו' – שזה לא שייך אלא בעת שרצינו בענינינו לחייב בשניהם):" + ], + [ + "(ב) ואם נפשך לומר. להשיב תשובה על דברינו דהיינו מדכתב \"אותו\" משמע דיורה על זכר ולא נקיבה (גמרא):", + "אותו ואת בנו את שבנו כרוך אחריו וכו'. פי' הרי מלת \"בנו\" מורה דוקא על האם וע\"כ נחזור למה מצינו הראשון מאם על הבנים:" + ], + [ + "(ג) אותו ואת אמו מנין. שהקדים הבן לאם מנין:", + "ת\"ל לא תשחטו הרי כאן שנים. דמשמע דאשנים קמזהר ולא משכחת לה שיהיו שניהם עוברים אלא בשלשה בהמות ובקדימת הבן לאם והאם לבת וכדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(ד) שנים האחרונים חייבים. דמי ששחט את אמה הרי שחטה ביום שנשחטה הבת וחייב וזה הקדים הבן לאם והשני ששחט את בנה הרי שחטה ביום שנשחטה אמה וחייב, וזה שחט האם ואח\"כ הבת ונמצא דחייב השוחט את האם והשוחט את הבת ולזה בא מלת \"תשחטו\" - הרי כאן שנים:", + "אינו חייב אלא אחת. דאין כאן אלא איסור אחד שהוא שחיטת האם דהו\"ל התראה אחת דכולהו בהיתר שחטינהו:", + "חייב על כל אחת ואחת. דעל כל חד וחד ששחט יקרא \"אותו ואת בנו\" ולזה חייב על כל אחת ואחת דהוו להו חמש התראות בחמשה אחים:" + ], + [ + "(ה) ולא אותו ואת אם אמה. דכבר ריבה הכתוב בנו ואותו וע\"ז אמר שצריך שיהיה בנו ואח\"כ אמו אבל אם שחט אם אמו אחר שחיטת בנו לא עשה איסור עדיין:", + "כיצד וכו'. נקט התנא רבותא בציורו דאפילו באופן זה לא עבר כ\"א פעם אחד על הלאו דלא תשחטו:", + "ואחר כך שחט את האמצעית. והיא אם של הבת ששחט תחלה, הרי יש כאן שתי איסורין ועובר על שני לאוין בעת אשר שחט האחד משום בתה ששחט בתחלה דהו\"ל בנו ואותו וגם עובר על ידי זה ממילא משום אם אמו ששחט מקודם דהו\"ל אותו ואת בנו, ועם כל זה לתנא קמא אינו חייב אלא אחת לפי שחדא התראה הוא על הלאו דלא תשחטו וחד מעשה שהוא בשחיטת האמצעית דאי לא שחט האמצעית לא מיחייב ולא מודי:", + "סופג שמונים. דסבר סומכוס דמחייב על לאו אחד ובהתראה אחת שתי מלקיות ולידיה ה\"ה דאם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות (קרבן אהרן):", + "שחטה ואת אמה וכו' סופג שמונים. זהו לכולי עלמא דעבר בכל פעם על בנו ואותו:" + ], + [ + "(ו)ולא אותה ואת בת בתה. דבת בתה לא הוי בכלל בנו ואפילו גבי עריות צריך למכתב \"את בת בנה ואת בת בתה\", ואם לא כתב לא הוי בכלל בתה:", + "סופג ארבעים. הטעם במשנה זו הכל כנ\"ל:" + ], + [ + "(ז) ונתנבלה בידו וכו'. דכל זה אינו בכלל שחיטה וע\"כ מותר לשחוט אח\"כ את בנו:", + "והנוחר. תוחב סכין בנחיריו וחותך:", + "והמעקר. שעקר הסימנין:", + "הכי גרסינן ולהביא וכו'. דכל זה שחיטה ראויה היא אף על גב דדעתו שלא לאכלה כלל:" + ], + [ + "(ח) השוחט ונמצאת טריפה וכו'. דכל אלו שחיטה שאינה ראויה היא לאכילה וסבר ר\"מ שמה שחיטה, ור\"ש סבר לאו שמה שחיטה:", + "פרת חטאת. פרה אדומה היא דלאו לאכילה:", + "ושור הנסקל. לאחר שנגמר דינו דקיימא לן דאסור בהנאה אפילו שחט אותו:", + "ועגלה ערופה. דס\"ל שנאסרה מחיים ואפילו שחטה אסורה. ובגמרא אסיק דפרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה דשתיהן הוי שחיטתן שחיטה ראויה:", + "השוחט ונתנבלה בידו. היינו ששהה או שדרס והאי דהדר ואמרם אע\"ג דכבר שנינהו לעיל לומר דר\"מ מודה בהאי דלאו שם שחוטה עליה כלל ודרך אגב תני גם כן נוחר ומעקר:" + ], + [ + "(ט) הכי גרסינן יום מיוחד טעון כרוז [הגר\"א וכן הוא בגמרא דף פג.]. פי' יום המיוחד בשנה שהוא יו\"ט שהכל שוחטין בהמה לכבוד יו\"ט והלוקח בודאי כדי לשחוט הוא לוקחו רמז הכתוב שבזה צריך אתה לומר ללוקח אותו ואת בנו לא תשחטו דהאי יום א' דקאמר ע\"כ להטעינן כרוז קאמר דאי לאו הכי מאי אריא יום אחד אפילו כל השנה נמי אסור לשחוט שור ושה ביום אחד:" + ], + [ + "(י) מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה וכו'. שבאלו הפרקים רגילים לשחוט בו ביום:", + "אמה מכרתי. לשחוט. או בתה מכרתי לשחוט:", + "ערב יו\"ט האחרון של חג. היו מרבין בשמחה מפני שרגל בפנ\"ע הוא וחביב עליהם ומה שאין כן עיו\"ט האחרון של פסח דלאו רגל בפני עצמו הוא ולאו כו\"ע שוחטין והאי דלא חשיב יו\"ט הראשון של חג משום דכולי עלמא טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחוטה:", + "וערב יו\"ט הראשון של פסח. דכולם שוחטין פסחים ושלמים כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע:", + "בזמן שאין לו ריוח. כלומר הפסק שמכר האם היום ורוצה למכור הבת אבל יש לו ריוח שמכר האם אתמול והשניה היום א\"צ להודיע שאני אומר אתמול שחט הראשון:" + ], + [ + "(יא) כופין את הטבח לשחוט. שאם קבל דינר מלוקח ליתן לו בשר אפילו היה השאר שוה אלף דינרים ואין ללוקח בו אלא דינר שנתן לו כופין אותו ושוחטו בעל כרחו כדי לתת לו עבור הדינר בשר והאי מתניתין ע\"כ מיירי בשלא משך כדקתני בסיפא ואע\"ג דבעלמא מעות אינן קונות – בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה דמן התורה מעות קונות (אלא שחכמים אמרו דמשוכה קונה דשמא יזדמן שריפה או סיבה אחרת ולא יטרח להצילם ויאמר לו כבר נשרפו חיטיך בעלייה). לפיכך אם מת - מת ללוקח, דברשותו מת ומפסיד הדינר שנתן לו כדי להיות לו חלק בו על ערך דינר שלו אבל בשאר ימות השנה שהדין מעות אינם קונות, אם מת מת למוכר, כיון דלא משך:" + ], + [ + "(יב) היום הולך אחר הלילה. שאם שחט ביום ד' בערב אחר שמשכה – לא ישחוט הבת לא ליל ה' ולא יום ה'. אבל שחט האם ביום ה' – ישחט הבת ליל וי\"ו דאין הלילה הולך ונגרר אחר היום:", + "זו דרש ר\"ש בן זומא. פי' הגז\"ש האמור לקמיה ומבאר הדבר למה הוצרך לגז\"ש:", + "שלמעלן ושלמטן. היינו מה דכתיב בפסוק שלפניו \"לא ירצה לקרבן אשה לה'\" וכן הפסוק שאחריו \"וכי תזבחו וגו'\":", + "ובמוקדשים הלילה הולך אחר היום. דכתיב \"ביום קרבנו יאכל.. לא יניח ממנו עד בקר\" דמשמע דלילה שלאחר יום ההקרבה קרי לה גם כן \"יום קרבנו\" עד בקר:", + "מה יום אחד וכו' היום הולך אחר הלילה. דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) שאין תלמוד לומר. פי' שכבר נאמר בפרשת צו \"ובשר זבח תודת שלמיו וגו'\":", + "תנהו ענין לזביחה. ר\"ל לעת הזביחה שיזבחנו במחשבה שביום א' יאכל, ופי' הפסוק \"וכי תזבחו\" היינו כאשר תזבחו \"זבח תודה\" אז \"לרצונכם\" ומחשבתכם תהיה ש\"ביום ההוא יאכל\":" + ], + [ + "(ב) ת\"ל וכי תזבחו זבח. דהאי זבח יתירא הוא דהול\"ל וכי תזבחו תודה, אלא דאתי לרבות שאר זבחים הנאכלים ליום אחד שיהיה גם כן באופן זה:" + ], + [ + "(ג) וכל שאינו במשנה וכו'. דלא עם הארץ חסיד:", + "ליתן שמירה ועשיה במצות. היינו בלבד שהלימוד הוא תועלת כדי שיבוא מזה לידי מעשה אלא שהלימוד שלהם הוא גם כן מצוה בפ\"ע:", + "אני נאמן לשלם שכר. עבור הלימוד ועבור המעשה:" + ], + [ + "(ד) ממשמע שנאמר ולא תחללו אמור קדש. היינו שאמר בזה קדש את שם ה' שאם לא יקדש הרי הוא מחלל (והגר\"א גרס \"שומע אני שיקדשו\"), ולמה אם כן נאמר ונקדשתי מסור את עצמך וקדש שמי, ופי' היינו שימסור עצמו עצמו במחשבתו ע\"מ שלא לעשות לו נס אלא שיתקדש שמו יתברך על ידי זה וכדמסיים והיינו כשיאנסוהו לעבוד בעכו\"ם או אפילו על שאר עבירות אם הוא להעביר על דת:", + "יכול ביחידי. ר\"ל אף ביחיד אם יאמרו בינם לבינו לעבור ימסור נפשו:", + "ת\"ל בתוך בני ישראל. היינו אם הוא בפרהסיא אז מחוייב למסור נפשו. עיין ביו\"ד סימן קנ\"ז:", + "המרובים. היינו בעשרה מישראל דיליף תוך תוך ממרגלים דאמור שם הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה:" + ], + [], + [ + "(ו) על תנאי הוצאתי וכו'. דאי לאו הכי מאי שייך היציאה לזה:", + "על תנאי שתמסרו עצמיכם. והענין כידוע שבמצרים היו הרבה עובדי עכו\"ם ובשגגה כדי שיקילו מהם את עבודתם וכדאיתא בתנא דבי אליהו (אליהו רבא, כג) שהיו אומרים להם מפני מה לא תעבדו את אלהי מצרים ויקיל עבודתו מכם ובודאי היה משה רבינו ע\"ה מוכיחם על זה וקבלו על עצמם על להבא שאם יבואו פעם שנית לזה ימסרו את נפשם לזה ויקדשו את שמו ולא יחללוהו ח\"ו, וזה שאמרו בשירה זה אלי ואנוהו והיינו שאכבד את שמו ואקדשו היפך מה שעשיתי בתחילה, וזהו שאמר כאן על תנאי הוצאתי אתכם:", + "על כרחכם. כמו שנאמר חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם:" + ] + ], + "Section 9": [ + [ + "(א) על הגליות שגלו. היינו שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות פסחיהן ועדיין לא הגיעו שאם לא יעברו השנה לא ירגילו לבוא בפסח דהנך דיתבי בא\"י א\"צ לעבר בשבילם דאפילו האחרון יכול להגיע מראש חדש ניסן עד הפסח כדמוכח בפרק קמא דתענית:", + "ת\"ל בני ישראל מועדי ה'. הוא כמו \"גו' אשר תקראו אותם מקראי קודש\", משמע שיהא באופן שכל ישראל יקראו אותם מקראי קודש ואם לא הגיעו כל הגליות לא יקראו אותם כולם:" + ], + [ + "(ב) צריכה להתעבר. שהיה שם אחד מהסבות אשר בשבילם מעברין השנה וגם ישבו ב\"ד ונשאו ונתנו בדבר וגמרו ביניהם שצריכה להתעבר:", + "עד שאירע ניסן. פי' שאירע איזה דבר שעבר יום כ\"ט של אדר דאין מעברין אותה יותר:", + "יכול תהא מעוברת. כיון שהסכימו לעבר אך מפני איזה אונס לא יצא לפועל:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם מועדי. פי' אשר תקראו אותם וגו' אלה הם מועדי – קראתם אתם בפה הרי הם מועדי, ואם לאו אינם מועדי:" + ], + [ + "(ג) ועיברוה אנוסים. שאנסים ע\"ז או שוגגים מעצמן בחשבם שיש שם סיבה המחייבת לעבר ושגגו בזה או מוטעים מאחרים:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם וכו'. והנה \"אותם\" כתיב בתורה חסר וי\"ו וקרי ביה \"אתם\" וכתיב לשון זה ג' פעמים, בפסוק א' ופסוק ד' ופסוק ל\"ז – לרמז על אלו ג' דברים, שוגגים, ואנוסים, ומוטעין:" + ], + [ + "(ד) עיברוה בלילה. דאין מעברין אלא ביום דהוקש עיבור השנה לקידוש החודש וקידוש החודש ביום ילפי לה בגמרא מקראי דהוא ביום:", + "עברוה משנה לחברתה. בפרק קמא דסנהדרין \"ת\"ר אין מעברין את השנה משנה לחברתה\", ופרש\"י אם שנה הבאה צריכה להתעבר אין מעברין שנה זו בשביל צרכי שנה הבאה אלא הצריכה תתעבר. והרמב\"ם פי' שאין אומרים לפני ר\"ה שנה זו הבאה מעוברת:", + "פחות חודש או יתר חודש. פי' שלא עיברו את השנה בהוספת חודש אלא בפחות מזה או ביתר מזה, שעל פי דין אין לעשות כן דכתיב \"לחדשי השנה\", חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה. יכול אם שגגו באחד מאלו הדברים יהא בדיעבד אם עיברוה מעוברת – ת\"ל אותם אלה הם מועדי, ופי' מדכתיב \"אלה\" מיעוטא הוא וקאי אדלעיל \"אשר תקראו אותם מקראי קודש\", מכל מקום דוקא אלה שנעשו כדין אז הם מועדי ואם לאו לא יהיו מועדי:" + ], + [ + "(ה) מפני הצורך. כגון מפני הדרכים שאינם מתוקנים ואין העם יכולין לעלות, מעברין השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ועוד כמה דברים המבוארים בפרק קמא דסנהדרין:", + "הכי גרסינן ת\"ל אשר תקראו אותם במועדם [ראב\"ד ור\"ש והגר\"א] . פי' \"אשר\" ריבויא הוא:" + ], + [ + "(ו) כך יעברוה מפני הטומאה. שהיו רוב הצבור טמאי מתים וכלתה אפר הפרה ואינם יכולים למצוא עכשיו פרה אדומה:", + "אל יצא חדש הראשון בלא פסח. פי' שלא יעשהו בחודש שני על ידי עיבור דאין הטומאה אונס כמו אחרים דקסבר (סנהדרין יב, א) טומאה היתר הוא בצבור:" + ], + [ + "(ז) ומה ענין שבת וכו'. והלא שבת א\"צ לקידוש ב\"ד כדאמרינן במסכת בבא בתרא דף קכ\"א (בבא בתרא קכא, א):" + ], + [ + "(ח) ת\"ל שבת הוא יום הכפורים הוא. דמשמע שכל אחת קדושתו בפני עצמו וחייב עליו, ואם בא איסור אחר עמה יתחייב עליו גם כן. ועיין בחולין דף ק\"א (חולין קא, ב):" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) למעלן וכו'. פי' למעלה שאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בעיבור שנה, כלומר בקריאת ב\"ד לעבור השנה לסיבות המחייבות לזה מכאן דהדר לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מדבר בקריאת ב\"ד לקדש החודש וקרי ליה מועדי ה' לפי שהמועדים תלויים בקביעות החודש:", + "נראה בעליל. בגלוי כמו \"כסף צרוף בעליל לארץ\", והיינו שנראה הלבנה בגלוי ביום שלשים לב\"ד וכל ישראל:", + "והעידו לפניהם. שראוה ביום ל' וקבלו עדותן:", + "הכי גרסינן מנין שהוא מעובר. פי' החודש שעבר ולא מהני מה שראו בעצמן או מה שקבלו לו עדותן ולא יתקדש ר\"ח זה עד יום ל\"א:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם. פי' וריש המקרא הוא אלה מועדי ה' אם קריתם אתם מועדיי פי' נקראו מועדי ה':", + "ואם לאו אינם מועדיי. דדינו הוא כמו עיבור שנה לעיל בפרשה ט' הלכה ב':" + ], + [ + "(ב) קידשוהו שלא בעדים. שטעו ב\"ד וחשבו שבקריאתם שהוא קודש די והנה זו המשנה חלוקה בענינה היפך מן הראשונה שהראשונה היא אם לא קידשוה ביום שהיה ראוי לקדש אינו מקודש, וזו אם קידשוה ביום שלא היה ראוי לקדש שהוא מקודש. והשני חלוקות באמרו \"אשר תקראו אותם\" דדרשינן אשר תקראו אותם הם מועדי:", + "או שבאו עדים והעידו. וקבלו עדותן וקידשו החודש על פיהן:", + "ת\"ל אשר תקראו אותם אם קריתם אתם מועדי. ופירושו כמו שמסיים אח\"כ במשנה שאחריה אתם אפילו מוטעין וכו' ולפלא למה חלק דבר זה לשני בבות. והגר\"א בהגהותיו גרס \"ונמצאו זוממין קדשוהו אונסים וכו'\" והוא בבא אחת ונכון מאוד:" + ], + [], + [ + "(ד) קדשוהו קודם זמנן. דהיינו ביום כ\"ט:", + "או לאחר עיבורו יום אחד. דעיבור החודש הוא כשמקדשין ביום ל\"א דעל ידי זה נעשה החודש שעבר מעובר, והם קידשו יום אחד לאחר עיבורו דהיינו ביום ל\"ב. והטעם דאין מקדשין קודם זמנו דכתיב \"החדש הזה לכם\" קדשהו בשעת חידושו, דהיינו ביום שלשים. ואין מקדשים ביום ל\"ב דהיינו שיתחיל החודש מיום זה ונמצא שהוסיפו על החודש שני ימים וקי\"ל דאין מוסיפין על החודש יותר מיום אחד דנפקא לן במכילתא מדכתיב \"ובחשמה עשר יום לחודש\" דהאי \"יום\" יתר הוא ובא להורות דיום לחודש אתה מעבר ואי אתה מעבר יותר מן יום אחד (וכן איתא לקמיה בברייתא וי\"ו). והכא קמ\"ל דאפילו אם עברו והוסיפו יותר מיום אחד או שפתחו יום אחד לא עשו ולא כלום:", + "הכי גרסינן ת\"ל אותם אלה מועדי [ראב\"ד] . פי', דבריש ענינא כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם וקאמר אלה היא למעוטי אם קראתם להחדשים במועדם הם מועדי ה' ואם לאו אין אלו מועדי. והכלל דאין מקדשין את החודש אלא ביום ל' או ביום ל\"א:" + ], + [ + "(ה) יכול כשם שמעברין השנה מפני הצורך. פי' שמוסיפין בה חודש לצורך מפני האביב ופירות האילן ותקופה כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין:", + "כך יקדשו וכו'. הנה לפי מסקנת הגמרא מעברין את החודש לצורך דהיינו לפעמים אפילו הלבנה נראית ביום שלשים מצי ב\"ד לעבר את החודש ולעשותו מלא ולקבוע את החודש ביום ל\"א כגון שרואין דמקלע יוה\"כ באחד בשבת חיישינן דלמא מיית אינש בשבת ולא מצו לקברו עד יום ב' ואתי למסרח יכולין בית דין לעבר ליה לאלול בעבור המת כי היכי דליחול יוה\"כ ביום שבת.33אולי צריך להגיה כאן ביום שני... – ויקיעורך‏", + "אכן להיפך לעשות מן מלא חסר דהייו שהלבנה לא נראית ביום ל' וראוי לעשות החודש מלא וירצו לעשות אותו חסר מפני הצורך ויקדשו את החודש בו ביום אין רשאין. והכא הכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה ואת החודש מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך (דהיינו לעשות מן מלא חסר) ת\"ל החודש (דהיינו מה דכתיב החודש הזה לכם] אחר החודש הם הולכים, ר\"ל אחר שאתה רואה חידושה של לבנה אתה יכול לקדש ולא מקודם:" + ], + [ + "(ו) יכול אם הוצרך שני ימים וכו'. פי' אחר שלא שללת אלא שאין מקדשין אבל מעברין לעשות החסר מלא לצורך, יכול שאם חסרו לו שני ימים לצורך שמוסיפין בו שני ימים:", + "ת\"ל יום. פי' ובחמשה עשר יום לחודש, דמלת \"יום\" בא להורות יום אתה נותן לחודש למלאו ולעברו ולא שני ימים:", + "שמחללין את השבת. עדים שראו את החודש מחללין את השבת לבוא לב\"ד ולהעיד:", + "הכי גרסינן ת\"ל אלה מועדי ה' וגו'. ומסיפא דקרא יליף לה דכתיב \"אשר תקראו אותם במועדם\" דהזהיר שלא יעבור זמן מועדים דמקראי קודש היינו קידוש ב\"ד. ובזמן שבהמ\"ק היה קיים היו מחללין על כל החדשים משום תקנת קרבן של ר\"ח דכתיב ביה \"עולת חודש בחדשו\" דאם עבר יומו בטל קרבנו ואחר שנחרב שנינו במשנה דעל שני חדשים בלבד מחללין והם ניסן ותשרי ומן התורה על כולן מחללין אלא שחכמים אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ושני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהם:" + ], + [ + "(ז) להעיד עליו. כדי שיתקדשו החדשים בזמנן:", + "כך יחללו להודיע עליהם שנתקיימו. פי' יחללו השלוחין אשר ישלחו להודיע לגולה יום קביעותם כדי שיתקיימו המועדים בזמנן כיון דעילת הקידוש הוא קביעת המועדים בזמנן:", + "על קריאתם אתה מחלל. דהיינו קידוש החודש:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) יכול משתחשך. בירושלמי פרק תמיד נשחט קאמר יכול עם דמדומי חמה ת\"ל יום. פירוש, יכול עם שקיעת החמה ת\"ל יום, והיינו מה שכתוב בפרשת פנחס \"ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח\" דמשמע דיום הוי פסח:", + "יכול משתי שעות. היינו משתי שעות מהיום שהוא תחלת עליית האור היה נשחט הפסח. והזית רענן פי' שבשעה ראשונה יקריבו התמיד ובשעה שניה הפסח:", + "ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. כי דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן אפילו הכי זכר לדבר דכתיב אוי לנו כי פנה היום כי נטו צללי ערב, אלמא מכי ינטו הצללים ערב מיקרי, הלכך משש שעות ומחצה ולמעלה שכבר נטו הצללים בין הערבים הוא:" + ], + [ + "(ב) יום זה טעון מצה וכו'. ד\"הזה\" יתר, דהיל\"ל ובט\"ו לחודש ופשיטא דעל חודש הזה הוא מדבר, ולזה אמרו דחג המצות הוא סמוך לחודש הזה ולאשמועינן דדוקא יום זה שהוא בחודש הזה טעון מצה ולא י\"ד שבחודש תשרי טעון מצה:", + "זה שטעון סוכה וכו'. ששניהם הלא הם זכר לייאת מצרים:" + ], + [ + "(ג) חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו מה תלמוד לומר. פי' שאם בא לחייב אותנו באכילת מצה הרי כבר אמר בפרשת בא שבעת ימים תאכל מצות, וגם יש לנו ראיה מקרא אחר שהם כולם רשות לבד מלילה ראשונה כמו שמסיים יכף, ואם כן ע\"כ מקרא זה בא ללמד שאין יוצאים רק במצה הנאכלת כל שבעה כמו שמסיים בהלכה ד' וזהו מה שמסיים לפי שנאמר וכו', והוא הכל מאמר אחד עד אם כן למה נאמר וכו' בהלכה ד':", + "שביעי בכלל היה. בכלל מה שאמר הכתוב שבעת ימים תוכל מצות, ויצא מן הכלל בהאי קרא דששת ימים כתיב, ללמד שהשביעי היא רשות ולא ללמד על עצמו לבדו יצא אלא על הכלל כולו דכל הששת ימים הם גם כן רשות ואינו מצוה אלא שלא לאכול חמץ ויכול לאכול בשר וירקות. וזו אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (רשב\"ם בפרק ערבי פסחים):", + "תלמוד לומר עליו תאכלו מצות. בפרשת ראה והאי עליו היינו על הפסח והתם בודאי הוזקק לאכול מצה דכן הוא מצות הפסח. ובגמרא הנ\"ל יליף לה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והיינו הך:" + ], + [ + "(ד) יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר. פי' שאף על פי שהן מצה כהלכתה אם רצה לצאת בם ידי חובת מצה של לילה ראשונה לא יצא לפי שאינם נאכלים אלא ליום ולילה ולא יוכל לאכול מהם כל שבעה. ופירוש הפסוק \"שבעת ימים\", כלומר המצה אשר תוכלו לאכול ממנה שבעת ימים הם המצות אשר הוא חובה עליכם שתאכלו שהיא מצת לילה ראשונה:" + ], + [ + "(ה) והקרבתם וגו' מנין וכו'. דקרא יתירא הוא דהא כתיב בפרשת פנחס קרבן המוספין:", + "אם אין לך פרים. דשם נאמר פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים וקרא דא בא לומר שאין מעכבין זה את זה:", + "ת\"ל והקרבתם וכו'. דהיינו מ\"מ יקריבו ולא יהיה עיכוב משום צד:" + ] + ], + "Section 10": [ + [ + "(א) הכי גרסינן תלמוד לומר אל הארץ המיוחדת. והיא ארץ ישראל שהיא זבח חלב ודבש אבל עבר הירדן אינו זבת חלב ודבש כדאיתא בספרי בפרשת בכורים:" + ], + [ + "(ב) יכול משבאו לעמון ומואב. היינו ארץ סיחון שנטל מעמון ומואב כדכתיב והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו, ואף היא היתה זבת חלב ודבש ואם היו שם בפסח קודם שעברו הירדן יכול יהו חייבין בעומר:", + "ולא עמון ומואב. כי הסיבה שבאה לישראל הוא על ידי שבקשו ישראל מאתם לשבור להם אוכל בכסף ולא רצו ויצאו כנגדם ללחום עמהם:" + ], + [ + "(ג) וקצרתם את קצירה. הכונה על סוף הפסוק והבאתם את עומר ראשית קצירכם וכן גרס הגר\"א בהדיא:", + "שתהא תחלה וכו'. דאסור לקצור קודם העומר:", + "יכול אף של בית השלחים וכו'. יהא גם כן אסור לקצור קודם העומר:", + "קצירכם של כולכם. היינו סתם תבואה שהאנשים רגילים לקצרם שהם טובים וראוי להביא מהם עומר לאפוקי אלו שהם רעות ואין העומר בא מהם וכדתנן בפרק כל הקרבנות שאין העומר בא מהם ובפרק ר' ישמעאל (מנחות עא, א) מפיק מוקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם דדוקא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר לפני העומר:" + ], + [ + "(ד) ולא הקטניות. שאין קוצרין אותן אלא עוקרין אותן ובלאו האי טעמא אין אסור לקצור לפני העומר רק חמשת המינין דגמיר ראשית ראשית מחלה (מנחות ע, א):", + "לא השחת. דקצירת השחת לבהמה אינה בכלל קצירה:", + "אם התחיל. לקצור לשחת:", + "קוצר ומאכיל לבהמה. אף לאחר שהביאה שליש:", + "ופטור מלקט וכו'. דהנהו לא מחייבי אלא בקצירה מעליא ולא בקצירת השחת:", + "וחייב במעשרות. לאחר שהביאה שליש כשקצר לבהמה ונמלך לאכילה חייב במעשר דלא שייכי מעשרות אצל קצירה אלא כשהיא תבואה הראויה להזריע דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך תבואה שזורעין אותה ומצמחת והיינו לאחר שהביאה הפרי שליש אבל אם התחיל בה לאחר שהביאה שליש אסור דקצירה היא וחייב בלקט שכחה ופאה וכ\"ש במעשר:", + "אף משהביאה שליש וכו'. קסבר כל לשחת לאו קצירה היא וכל זמן שלא נתבשלה לגמרי קרי לה שחת:", + "אין מצות קצירה בכהן. מדלא כתיב כהונה רק גבי הבאה ולא גבי קצירה:" + ], + [ + "(ה) שלשה שמות יש לו. פי' בלשון זה יש במשמע ג' ענינים כי עומר השבלים נקרא עומר כדכתיב ושכחת עומר בשדה, וגם זה נקרא עומר התנופה, ועומר שמו על שם מדה וימודו בעומר:", + "לרצונכם אין כופין וכו'. אין באין עליהן ב\"ד לקיים מצות אלא ברשות וברצון כי גנאי הוא לקרבן צבור להיות קרבן בהכרח אפילו אמרו רוצין אנו (ר\"ש משאנץ). ובזית רענן מיאן בזה דהא איתא בספרי פרשה פנחס דכופין על התמידין. אלא לפי שהוא מתיר חדש בודאי לא יתרשלו בזה:", + "ממחרת השבת מחרת יו\"ט. פי' דהאי מחרת שבת מחרת יו\"ט קאמר (והיינו מחרת יו\"ט ראשון והוא יום י\"ו), דיו\"ט קרוי \"שבת\" דכתיב \"ביום הראשון שבתון\", ובפרקין דלקמן מביא כמה ראיות על זה:", + "בנין אב לכל התנופות וכו'. דהאי יניפנו מלה יתירה דכבר אמר והניף והיה לו לומר והניף הכהן אלא להורות לכל התנופות שלא נתפרש בם בהדיא שיהיו גם כן בכהן:" + ], + [ + "(ו) ועשיתם וכו' אף על פי שאין עומר. דאי לאו הכי הול\"ל ביום אשר הנפתם את העומר וקאמר ביום הניפכם היינו יום שראוי להניף בו העומר:", + "עומר אף על פי שאין כבש. מדכתיב העומר כבש הוקשו להדדי (כן משמע באדרת אליהו):", + "לא שנה למנין עולם. מדלא כתיב בן שנה, דאילו אמר הכי אלו נולד באלול היה נחשב שנה שניה כשנכנס תשרי והיה נפסל אבל בן שנתו חשבינן ליה שנה מיום שנולד מעת לעת לשנה הבאה באלול:" + ], + [], + [ + "(ח) כשם שנכפל סולתו. דכל הכבשים אין להם אלא עשרון סולת לכבש:", + "ת\"ל ונסכו וכו'. במנחות (דף פט.) בעי הגמרא מאי תלמודא אמר ר' אלעזר ונסכה כתיב וקרינן ונסכו, הא כיצד, נסכה דמנחה (שהוא השמן שנבלל עם הסולת) כנסכו דיין, מה יין רביעית אף שמן רביעית:" + ], + [ + "(ט) יכול אף הקטניות בכלל. שאף מהם עושים קליות:", + "שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. וכתיב שם סלת וסולת באה מן החטים שנאמר וסלת חטים תעשה אותם:", + "ת\"ל וקלי וכרמל. וגם ממינים אלו עושים קלי וכרמל ומסתברא יותר לרבות מינים אלו שעל כל פנים עושים מהם לחם וכדכתיב (בשמואל) לחם שעורים וכן שאר המינים אף שאינינו לחם חטים אבל קטניות אין עושין מהם לחם כלל. והר\"ש משאנץ כתב דעיקר דרשא היא כדאמרינן במנחות (דף ע:) דילפינן לחם לחם ממצה דקאי על חמשת המינים:" + ], + [ + "(י) מה אמור למטן הבאת עומר. דכתיב מיום הביאכם את עומר התנופה אף הבאה האמור כאן הוא הבאת עומר דגמרינן הבאה הבאה:", + "הכי גרסינן משקרב העומר יוצאין ומוצאין [כן הוא לשון המשנה מנחות ס\"ז] . ור\"ל מיד כשיוצאין מוצאין שוקי ירושלים מלאות קמח וקלי מתבואה חדשה ולא שקצרו דהא קצירה אסורה לפני העומר, אלא קטוף ביד ולא במגל וזהו איננו בכלל קצירה, דקצירה הוא בחרמש, וכדכתיב וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף וגו' או שהיה משדה בית השלחין דמותר לקצור קודם העומר וכנ\"ל:", + "שלא ברצון חכמים. דגזרינן שמא יאכל בעת שיקצור ויאכל חדש קודם העומר וזה שכבר הוא קמח ודאי נקצר קודם העומר:", + "ברצון חכמים היו עושים. דלא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה:", + "והרחוקים. שאין יודעין אם עדיין קרב, מותרין מחצות היום ולהלן כדקתני טעמא לקמן:", + "שיהא יום הנף. יום י\"ו שבו מניפין את העומר כולו אסור לאכול חדש:", + "א\"ר יהודה. להתנא קמא וכי רבן יוחנן התקין והלא מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה, וקסבר עד ועד בכלל ובזמן שאין בהמ\"ק קים משתעי קרא:", + "מפני מה הרחוקים וכו'. בין לת\"ק ובין לר' יהודה, דאפילו ר\"י מודה דבזמן שיש עומר עומר מתיר דכתיב עד הביאכם את עומר:" + ], + [ + "(יא) חוקת עולם לבית עולמים. דבקרא כתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם חוקת עולם לדורותיכם, ומבאר דהאי חוקת עולם היינו שקרבן העומר הוא עף בבהמ\"ק ולא דוקא במשכן. והר\"ש מפרש דאתי לאפוקי במה שבבמה אינו נוהג עומר ואפילו למ\"ד יש מנחה בבמה אין עומר בבמה:", + "שינהוג הדבר לדורות. לא לדור המדבר בלבד, ור\"ש פירש דרבותא היא דנוהג אפילו בשביעית ולא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה עיין בכורות י\"ב (בכורות יב, א):", + "ג' דברים תלוים בארץ. פי' שהוא חובת קרקע ובעלמא דבר שהוא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ, ואף על פי כן אלו ג' דברים נוהגים אף בחו\"ל:", + "בכל מקום. מדכתיב בכל מושבותיכם, ומשמע כל מקום שאתם יושבים:", + "הערלה הלכה. למשה מסיני:", + "והכלאים מדברי סופרים. דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסירי בהנאה מן התורה - בחו\"ל גזרו בהו רבנן, אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה - בחו\"ל לא גזרו בהו רבנן, והרכבת האילן אסורה בחו\"ל מן התורה דכתיב \"בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים\", מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך בין בארץ ובין בחו\"ל, דחובת הגוף היא, אף שדך בהרכבה בין בארץ ובין בחו\"ל (קידושין לט, א):" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) כל אחד ואחד. מדכתיב וספרתם לשון רבים:", + "כל ספירתם וכו'. פי' כל ספירות שאתה סופר לעולם יהיו שוות שלא יהא בכולן אלא חמישים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת שהוא יו\"ט שני של פסח חמישים יום אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמישים. וא\"ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד שהתחלת למנות מיום ב' יהא עכשיו נ\"א כגון חל פסח בערב שבת ואתה מונה מאחד בשבת ופעמים נ\"ב כגון אם חל בחמישי בשבת, נ\"ג כגון אם חל ברביעי בשבת, נ\"ד בשלישי, נ\"ה בשני, נ\"ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת:" + ], + [], + [ + "(ג) תספר לך. מדנקט לשון יחיד הוא לב\"ד שלהם ציוה לספור ואין זה אלא ספירה התלויה בב\"ד והמועדות הם התלוים בב\"ד, שב\"ד תובעין המועדות ולהם צריך לשאול אימתי חל יו\"ט ראשון של פסח כדי למנות הספירה ממחרת:", + "בכל אדם. שא\"צ אדם לישאל לב\"ד אימתי חל אלא מיו\"ט ראשון ימתין עד שבת שבתוך הפסח וימנה:" + ], + [ + "(ד) וכי נאמר ממחרת שבת בפסח. דתדע שבשבת של פסח התחיל לימנות:", + "והלא כל השנה מליאה שבתות. וא\"ת שבת ממש צא ובדוק איזה שבת והתורה לא באת לנעול אלא לפתוח, אלא ודאי יו\"ט של פסח הוא:", + "נאמר כאן. ר\"ל ועוד נאמר כאן:", + "ונאמר למטה. עד ממחרת השבת השביעית:", + "מה ממחרת שבת האמור למטן. בשתי הלחם:", + "רגל. ותחלת רגל הוא והוא סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה השבוע דאותה שבת:", + "אף שבת שלמעלה. האמור בעומר, רגל ותחלת רגל הוי סמוך לה, דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך לעומר וממחרת השבת מחרת יו\"ט קאמר, דיו\"ט קרוי שבת דכתיב ביום הראשון שבתון:" + ], + [ + "(ה) אתה אוכל ששה מן החדש. שהחדש מותר עם הבאת העומר שהביאוהו ביום י\"ו, ואם תמתין עד לאחר השבת נמצאת מבטל מקרא זה כגון חל פסח בשני בשבת ולא תביא העומר עד לאחר השבת נמצא שלא תאכל מצה אלא אותו היום לבדו:" + ], + [ + "(ו) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור וכו'. פי' מקרא זה לא ידעינן אלא דהבאה והספירה צריך להם זמן אחד, אבל הקצירה יכול להיות מקודם והספירה והבאה יעשה אימת שירצה:", + "ת\"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור. הרי דהקצירה והספירה צ\"ל בזמן אחד:", + "יכול יקצור וכו'. פי' ומהאי קרא לחוד הו\"א דהקצירה והספירה בזמן אחד אבל הבאת העומר יכול להביא אימתי שירצה:", + "ת\"ל מיום הביאכם. הרי קבע זמן אחד לכולן לקצירה ולספירה ולהבאה, וספירה מפורשת היא מתי סופר דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת:", + "יכול יקצור ויספור ויביא ביום. דהשתא זמן אחד לכולן:", + "בזמן שמתחיל. לספור בערב דהוא התחלת היום וממילא צריך אז גם כן לקצור:", + "אין הבאה. של מנחת העומר אלא ביום:", + "קצירה וספירה בלילה והבאה ביום. ומ\"מ נקרא זה זמן אחד לכולן דכולם עכ\"פ ביום אחד הוא:" + ], + [], + [ + "(ח) ויקדש חמשים ואחד. פי' שיעשה חג שבועות וכן הקרבת מנחה חדשה ביום זה:" + ], + [ + "(ט) שתהיה חדשה לכל המנחות. פי' שאין מביאין מן החדש מנחות במקדש עד שיביאו שתי הלחם בעצרת:", + "מנחת שעורים מנין. פי' מנחת סוטה הבאה מן השעורים שהרי כבר הביאו מנחת העומר מן השעורים:" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) אף מן העליה. שא\"צ כאן קצירה לשמה כמו בעומר, א\"נ שיכול להביא אפילו מן הישן אע\"ג דכתיב כאן קרבן ראשית בפרשת ויקרא ההוא למצוה. ובפרק כל הקרבנות (מנחות פג, ב) דריש מן תביאו יתירא:", + "תביאו מה וכו'. דתביאו יתירא הוא דהרי כבר נאמר והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה, אלא להורות שכל מה שאתה מביא ממקום אחר כעין זה (דהיינו בעניננו יש חמץ עם הזבח וכן בלחמי תודה יש חמץ עם הזבח) יהיה גם כן בשיעורו כעין זה, מה זה עשרון לחלה דהא כתיב שתים שני עשרונים, אף שם עשרון לחלה בכל החלות של לחם חמץ:", + "אף הללו. ר\"ל בכל העשרה חלות של לחם חמץ שבתורה יהיו שני עשרונות ולא יותר:", + "ת\"ל תהיינה. יתירא הוא, ואתי למעוטי אלו שני עשרונות ואין הללו שני עשרונות, וממילא נשאר הלימוד של תביאו כפשטיה כל מה שאתה מביא הוא כזה ממש כזה עשרון לכל חלה וכיון דבעניני תודה קי\"ל דבעינן עשרה חלות ממילא צריך עשרה עשרונות להלחמי חמץ:", + "(כן הוא לפי גירסת התו\"כ, אכן ממנחות (דף עז.) משמע דתהיינה ריבויא הוא דכתיב בשני יודין, וחד יו\"ד אתי לרבות דבעינן בתודה עשרה חלות ואע\"ג דתהיינה כתיב בשתי הלחם, אם אינו ענין לשתי הלחם תניהו ענין לתודה, וכדפי' רש\"י שם):" + ], + [ + "(ב) שתים שיהו שוות. בתמונתן וצורתן:", + "שני עשרונים שיהו שוות. פי' בשיעורן א\"נ שלא ימדוד אחד גדוש ואחד מחוק ושוב יערבם ויחלקם לשתי חלות אלא מדת שניהם במחוק וכדאמרינן בפרק שתי מדות דמדידת עשרון במחוק (ראב\"ד):", + "שאור בודה להן מתוכו. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור שהיה לש מן הסולת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסולת ומתחמץ מאליו וממנו מחמץ את השאור:", + "אף היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:", + "אלא מביא שאור. המחומץ יפה מתוך ביתו ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סולת:", + "אף היא היתה יתירה או חסירה. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי במעט מים אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יתר לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא העשרון חסר שאם לא בשביל המים לא היה מלא:" + ], + [ + "(ג) ביכורים לה' וכו'. ברייתא זו כפולה לעיל בפרשה ויקרא דיבורא דנדבה פט\"ו ועיין שם בביאורינו ובהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ד) חובה ללחם. כלומר מפני חדוש הלחם הם באים אבל אינם אותם של מוספין האמורין בסדר פנחס אלא אותם למוספין כשאר מוספי המועדות ואלו האמורים כאן מפני חידוש הלחם הן והכי מפרש לקמן:", + "כבשים אף על פי שאין לחם דברי ר\"ט. דאי לאו הכי היה לו למכתב והקרבתם שבעת כבשים על הלחם (קרבן אהרן):" + ], + [ + "(ה) דיבר הכתוב בקצרה. שלא פירש כמה עשרונים וכמה בלילות שמן שלהם כמו שמפורש בפרשת פנחס ומיהו דין אחד לכולן:" + ], + [ + "(ו) כשאתה מגיע לפרים ואילים אינם הן. דהכא כתיב פר ושני אילים ובפרשת פנחס כתיב פרים בני בקר שנים ואיל אחד:" + ], + [ + "(ז) אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרים. בפ\"א דזבחים (דף ו.) פריך כבשי עצרת שלמים הם ואין באין כלל לכפר אלא החדש במקדש למנחות אלא שני שעירים (דהיינו חד דתורת כהנים וחד דמוספין בפרשת פנחס) למה הן באין. ולפי תירוץ הגמרא גם הקרא דקמייתי בברייתא גם כן בשיבוש הביא וצ\"ל ועשיתם שעיר עזים אחד וגו' א\"ר שמעון:", + "על טומאה שאירעה בין זה לזה. היינו אחר שנזרק דמו של ראשון:", + "אלא שחיסך הכתוב. חס הקב\"ה על חסרונן:" + ], + [ + "(ח) עדיין הדבר צריך. פי' לחפש ראיה ממקום אחר כיון דמפסוק זה יש פנים לכאן ולכאן:", + "להוציא שבעה. שלא נטעה לומר ד\"והניף הכהן\" קאי גם על שבעה כבשים האמורים למעלה דהם גם כן באין חובה ליום זה:", + "בין ירכותיהם. שמשכיב הכבשים על ירכותיהן על ידו ונותן הלחם על ירך התחתון:", + "לחם ע\"ג כבשים. על ירך התחתון וכבשים על הלחם ירך העליון מוטל על הלחם ובעודן חיין קמיירי:", + "אין עושין כן. לתת לחם בין יריכים:" + ], + [ + "(ט) אף על פי שאין כבשים. הנך ב' כבשים דשלמים שהוזקקו לתנופה עם הלחם, לר\"ע הלחם מעכב את הכבשים, דבלא לחם לא יביא כבשים, אבל הכבשים אין מעכב את הלחם דאפילו אם אין לו כבשים יביא לחם. וטעמו ד\"יהיו\" עיכובא הוא ואלחם קאי דאיזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם (גמרא מה:). וטעמא דבן ננס שאומר כבשים עיקר ועליה קאי תיבת \"יהיו\" דמשמע עיכובא משום דכתיב האי קרא לה' לכהן, משמע שמקצתו לה' ומקצתו לכהן וזהו כבשים:", + "אמר רבי שקול. הדבר שקול, דיכולין לומר דיהיו קאי אלחם ויהיו קאי אכבשים, דתרוויהו נזכר בקרא אחד:", + "בלא לחם. דשתי הלחם הוא דוקא מארץ ישראל ולא מחוץ לארץ כדלעיל בריש הפרק:", + "אף כאן בלא לחם. ואם כן עיקר הוא הכבשים וממילא לא יוכל להקריב לחם להניף אותו בלא כבשים:" + ], + [ + "(י) הלכה כדברי ב\"נ. שיכולין להקריב כבשים בלא לחם אבל אין הטעם כדבריו שאמר מפני שבמדבר הקריבו כבשים בלא לחם שבאמת כל מה שאמור בתו\"כ לא הקריבו אלא הטעם כמו שמסיים מפני שהכבשים מתירין את עצמן בזריקת דמן והקרבת אימוריהן אבל הלחם אין לו מי שיתירנו, שאין הלחם מותר באכילה עד שיקרבו הכבשים:", + "שאין לו מי יתירנו. ור\"ע נמי סבירא ליה דבשחיטת כבשים נתקדש הלחם אלא דס\"ל דזהו דוקא ביש לו כבשים אבל באין לו כבשים קדוש הלחם אף בלא כבשים:" + ], + [ + "(יא) וקראתם בעצם היום הזה וכו' " + ], + [ + "(יב) ובקוצרכם. כלומר מה ענין זה לזה, ולזה הביא דברי ר' אוורדימס:", + "מעלים וכו'. והוא אפילו בזה\"ז:" + ] + ], + "Section 11": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם מקרא קודש. דס\"ד אמינא כיון שכולם נידונין בו יהיו חייבין כולם לקדשו קמ\"ל ומטעם זה צריך גם גרים לרבויי דלא נימא דוקא ישראל כמו שממעט עכו\"ם אף על גב דשייכי בה:", + "ת\"ל יהיה לכם. דמלת \"לכם\" יתירא, דהלא הוא מדבר עם בני ישראל אלא הכונה לנלוים אליכם:", + "שבתון זו קדושת היום. והוא אתה בחרתנו שחותם בה מקדש ישראל ויום הזכרון וגם הוא מודה שזכרון אלו הזכרונות ותרועה אלו השופרות:", + "מקרא קודש קדשיהו. מעשיית מלאכה שקדושה תורה על הבדל מעשיית מלאכה:", + "אלא שבות. דתיבת \"שבתון\" מורה על שביתה מעשיית מלאכה:", + "שכן הוא פותח בשביתה ראשון. פי' שכך יפה לדרוש על השביתה ממלאכה שהיא העיקר הואיל והוא ראשון במקרא שנזכר זה מקודם והשביתה ראשונה לכולם ומשמעות דורשין איכא בינייהו, וליכא למימר דר\"ע אית ליה קדושת היום לבסוף שהרי קאמר כולל מלכיות עם קדושת היום והדר זכרונות ושופרות:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר אני ה' אלהיכם בחודש השביעי. ופירש\"י לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחודש השביעי שהוא ר\"ה:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן ר' יוסי בר' יהודא אומר א\"צ כתיב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ת\"ל וכו'. פי' א\"צ לבקש מלכיות מן אני ה' אלהיכם הכתוב בפרשה הקודמת דהרי בגופה של פרשה (במדבר, י) כתיב אני ה' אלהיכם שאין תלמוד לומר דכתיב והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם שהוא יתר אחרי דאמר מתחלה לפני אלהיכם, אלא הכי קאמר והיה לכם פי' כל יום אשר יהיה לכם חיובא לזכרון, כלומר לומר זכרונות לפני אלהיכם צריך שתזכירו גם כן שאני ה' אלהיכם אדון ומלך עליכם ואלו הם המלכיות וזהו שאמר כל יום שאתה אומר זכרונות אתה סומך לו מלכיות:" + ], + [ + "(ג) אבות. מגן אברהם:", + "וגבורות. אתה גבור:", + "וקדושת השם. אתה קדוש:", + "וכולל מלכיות עמהן. היינו כל הברכה של מלכיות כוללה קודם החתימה של המלך הקדוש:", + "קדושת היום. אתה בחרתנו:", + "הכי גרסינן זכרונות ותוקע שופרות ותוקע. [כן איתא במשנת ראש השנה ל\"ב.]:" + ], + [ + "(ד) למה הוא מזכיר. פי' דקיימא לן אין פוחתין מעשרה פסוקים למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות, וקאמר ליה ר\"ע אם כדבריך שאישתני מלכיות מן זכרונות ושופרות שאינו תוקע בו ישתנה נמי לענין שלא יזכירו בו כל עשרה פסוקים אלא יפחתו בו פסוק אחד (גמרא):" + ], + [ + "(ה) מה מצינו בכל יום. מימי יו\"ט אומר אתה בחרתנו בברכה הרביעית:", + "מה מצינו בכל יום באמצע. שביו\"ט יש במוסף שבע ברכות וממילא הברכה הרביעית היא באמצע ובראש השנה יש במוסף ט' ברכות ואמצעה היא ברכה חמישית שהיא זכרונות ואומר שם גם קדושת היום:", + "ואמר כדברי ר' יוחנן ב\"נ. שאין תוקעין למלכיות:", + "ביום השני. מפרש בגמרא שהוא יום השני לשנה הבא דא\"א שיהיו ב' ימים של ר\"ה ועברוה לאלול דהא אמר ר\"ח מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר:", + "כך היינו נוהגין ביבנה. היינו לענין זה שתוקעין למלכיות אבל לא ס\"ל כר\"ע דאמר שקדושת היום עם המלכיות אלא עם הזכרונות:" + ], + [ + "(ו) שאין תלמוד לומר בחודש השביעי. דידוע דיוה\"כ הוא בשביעי:", + "הרי תריעת שביעית. פי' תרועה שכתוב לענין ר\"ה שהוא בחודש שביעי:" + ], + [ + "(ז) ת\"ל והעברת. דהעברה פשוטה משמע העברת קול אחד מבלי תנועה בה:", + "ת\"ל. ביוה\"כ תעבירו הרי העברה תחלה וסוף ותרועה כתיב בינתיים:" + ], + [ + "(ח) מנין שלש של שלש שלש. שמריע ג' פעמים ועל כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:", + "תלמוד לומר והעברת וגו' זכרון וכו' מקרא קודש וכו'. שהם ג' פסוקים של ג' תרועות ולכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:" + ], + [ + "(ט) ומנין ליתן את האמור ביובל וכו'. דבאמת ביובל כתיב רק פעם אחד דכתיב והעברת שופר תרועה, ובר\"ה כתיב שתי פעמים דהכא נאמר זכרון תרועה ובפרשת פנחס כתיב יום תרועה יהיה לכם:" + ], + [ + "(י) שלש תקיעות שהם תשע. פי' שלש פעמים שהם תשע ולשון תקיעות לאו דוקא:", + "שיעור תקיעה. דצריך למשוך התקיעה כשיעור תרועה:", + "ושיעור תרועה שלשה שברים. האי תנא סבר דתרועה הוא מה שאנו עושין ג' שברים (ר\"ש וכן מוכח בגמרא לג:]:", + "שיעור שופר. בארכו כדי שיהא תוקע והיינו כדי שיאחזנו בידו ותוקע והוא שיעור טפח כדאיתא בדנה דף כ\"ז:" + ] + ], + "Chapter 14": [ + [ + "(א) מקרא קודש יום כיפורים הוא וכו' כי כפורים וכל מלאכה לא תעשו כי כפורים. פי' דפעם ראשון שכתוב בקרא יום הכיפורים הוא קאי אמקרא קודש וגם על ועניתם את נפשותיכם, והוי כאילו כתוב ב' פעמים. ועוד כתיב יוה\"כ אצל מלאכה – הרי ג' פעמים. ולמה כתב כ\"ז משום שיכול:", + "עשאו מקרא קודש. היינו בברכות שאמר מקדש ישראל ויוה\"כ (רש\"י ותוספות השיגו דלא מצינו דברכות יוה\"כ יהיה דאורייתא ובכריתות דף ז' פירשו שם בת\"י שקידשו בכסות נקיה):", + "שיכול וכו'. פי' לזה לבד היה די שיסיים הפסוק בסוף הענין כי יום כפורים הוא פעם אחד, ולמה צריך עוד ב' פעמים? לרבות דאפילו לא הביא הקרבנות השייכים ליום זה וגם לא הביא השעירים, השעיר פנימי והשעיר החיצון – אפילו הכי עיצומו של יום מכפר:", + "מה חטאת וכו' על השבים. דכתציב והתודו את חטאתם וגו' והתודה אשר חטא עליה (רש\"י). והר\"ש פירש מדכתיב \"או הודע אליו\" - השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב וכו:" + ], + [ + "(ב) שאין מכפרים על הזדון. פירש\"י דרוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא חטאת דשבועת העדות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון:", + "ת\"ל אך. בעשור לחודש השביעי הזה יוה\"כ הוא למעט דאינו מכפר אא\"כ עשה תשובה. ומקשה בגמרא (שבועות יג, א) רישא לסיפא דהא קאמר לעיל אפילו לא התענה בו ועשה בו מלאכה - ומשמע דאפילו עשה זה בסוף היום ומשני הגמרא הא רבי הא ר' יהודה, דרבי ס\"ל דיוה\"כ מכפר אפילו בשלא שב (וכתבו הספרים דכ\"ז אפילו לדעת רבי דעיצומו של יום הוא מכפר בכל גווני הוא דוקא בשנזהר עכ\"פ על להבא שלא לעשות כן). ועוד יש תירוץ אחר בגמרא עי\"ש:" + ], + [], + [ + "(ד) הרי זו עונש עינוי. ואזהרה לעינוי יליף התנא לקמן בסוף הפרק:", + "והאבדתי מה תלמוד לומר. כלומר מה למדנו במה שאמר הכרת בשם אבידה:", + "שאינו אלא אבדן. דלשון כרת משמע רק שיהיה נכרת בקוצר שנים והוא על הכרתת הנפש מהגוף, ועל זה מורה לשון אבדן שהוא אבידת הנפש שלא יהיה לה השארות כדבר הנאבד שלא ימצא עוד (קרבן אהרן):", + "ת\"ל שבתון שבות. גבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינם מלאכה גמורה – ה\"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועיניתם להוסיף על עינוי דאכילה ושתייה קאתי, וכל אלו הדברים כשהוא שובת מהם מוסיף בזה על עינוי שלו:", + "יכול תהא שבת בראשית וכו'. דגם בה כתיב שבת שבתון ונילף מהאי שבתון דהכא:" + ], + [ + "(ה) מתחיל ומתענה מבעוד יום. היינו בעוד יום כאשר יקרב לערב:" + ], + [ + "(ו) תלמוד לומר מערב עד ערב. ערב לילה הוא וערב בכלל דעד ועד בכלל:", + "ת\"ל תשבתו. דאי לשביתת יוה\"כ כבר אמר שבת שבתון הוא לכם, ולמה הדר אמר תשבתו, אלא לומר דכן צריכים אתם להוסיף כאשר תשבתו:" + ], + [], + [], + [ + "(ט) אבל יהיו מוזהרים על תוספות עינוי. ר\"ל בלאו גמור:" + ] + ], + "Section 12": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פי' שהרי כתיב למטה אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, ואיני יודע אם ז' ימים ראשונים או ז' ימים אחרונים, שהרי כתיב בחודש השביעי תחוגו אותו וסמיך ליה בסוכות תשבו ז' ימים, ואיני יודע אם ז' ראשונים דלולב היינו מה שכתוב ושמחתם וגו' שבעת ימים הן ז' ימי הסוכה. או ז' אחרונים דז' ראשונים ללולב כדאמר למעלה וביום השמיני יהיה עצרת ולאחר אלו שמנה יהיו שבעה אחרות למצות סוכה. לכך נאמר כאן בט\"ו יום חג הסוכות הא למדת שהם ז' ראשונים וסוכה ולולב חג אחד הוא:" + ], + [], + [ + "(ג) לגבוה. פי' שיעשה סוכה בהר הבית ויקדשנה לשמים מלבד סוכה לישב בה כמו שכתוב בסוכות תשבו:", + "יכול תהא חגיגה וסוכה להדיוט. פי' שישחטנה בחג ויאכל בשר ולא יקדשנה:", + "ת\"ל חג הסוכות שבעת וגו'. ופי' דכתיב בתריה שבעת ימים תקריבו אשה וגו' ואם כן החגיגה ע\"כ לה':", + "הא כיצד חגיגה לגבוה. ונפרש הקרא החג שעושין בה הסוכות יהיה החג לה':" + ], + [ + "(ד) במה אתה מקדשו. דא\"א לומר ממלאכה דהרי כתוב אח\"כ בהדיא:" + ], + [ + "(ה) הכי גרסינן וכל מלאכת עבודה וכו'. [קרבן אהרן וכן איתא בגמרא וילקוט]:", + "הרי זה בא ללמד על ימי וכו'. דסמיך ליה שבעת ימים תקריבו אשה ודריש סמוכין לא תעשו שבעת ימים:" + ], + [ + "(ו) יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה. והוא מלאכה חשובה שיש לך עבודה וצורך ממנה כגון דבר האבד (רש\"י בחומש):", + "ת\"ל הוא. עצרת הוא כל מלאכת עבודה לא תעשו, ומשמע דוקא הוא אסור במלאכת עבודה אבל הימים שקודם ימי השמיני אין אסור במלאכת עבודה:" + ], + [ + "(ז) הכי גרסינן שנאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. [גמרא וילקוט]:", + "אלא אלו ימי מועד. שכל השבעת ימים גם כן תקראו אותם מקראי קודש דהיינו שהוא קדוש בעשיית מלאכה:" + ], + [ + "(ח) תלמוד לומר הוא. עצרת הוא כנ\"ל:" + ], + [ + "(ט) אם אין עולה אין מנחה. דהאי מנחה מכח העולה הקודמת היא באה שהצריך הכתוב להעולה להביא אח\"כ מנחתה השייך לה:", + "פסולה. שהרי דם הזבח מתירה וקודם דם הזבח אינה קדושה ליקרב. ודוקא כשקדמה המנחה לזריקת דם העולה אבל אם קדמה להקטרת האיברים של העולה – כשרה בדיעבד (כן מוכח ביומא (דף לג:) דהטעם שם רק שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וזהו רק לכתחלה כדאיתא במנחות דף מ\"ט):", + "אם אין זבח אין נסכים. הטעם גם כן כנ\"ל:", + "שאם קדמו נסכים לזבחים פסולין. דאין נסכין מתקדשין אלא בזביחה:", + "אינו חייב באחריותו. ר\"ל שעבר זמנו ואינו יכול להביא קרבן אחר בשבילו:", + "יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים. דהיינו שגם זה לא יוכל להביא למחר כיון שהם באים בגלל הזבח:", + "הכי גרסינן ת\"ל ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם למחר. [קרבן אהרן והגר\"א וכן הוא בגמרא] ומנחתם ונסכיהם יתירא דקרבנות החג קדריש ללמד שאין לנסכים זמן קבוע שיכול להביאן אף בלילה ואף למחר:" + ], + [ + "(י) מנין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל. ולא נאמר כיון שבמוספי הרגל הם ז' כבשים יעלו גם לשבת ולא יביאו ברגל שני כבשים של שבת:", + "קרבנות הרגל. מה שהם לצורך הרגל:", + "מנין קרבנות היחיד. כגון של נזיר ומצורע או שאר נדרים ונדבות:", + "וקרבנות הצבור. כגון שהקדישום לקייץ המזבח וכל זה מיירי שהקדישום לפני הרגל:", + "ושהוקדשו ברגל. פי' קרבנות היחיד והצבור שהקדישום ברגל שעבר מנין לכל הני שמחוייב להביאם ברגל זה:", + "ת\"ל מלבד וכו'. דמשמע דמייתי נמי נדרים ונדבות וכו' מלבד קרבנות הרגל. לכל הני איכא ריבויא שיבואו ברגל ועיין ביצה י\"ט לענין נדרים ונדבות אי קריבין ביו\"ט ובחוה\"מ בודאי שרי:", + "לרבות העופות והמנחות. דקרא משמע דכל מה שתתנו לה' כולם יבואו ברגל:" + ] + ], + "Chapter 15": [ + [ + "(א) יכול רשות. היינו כל הדברים הנזכרים בפרק הקודם הוא רק רשות שהרשה הכתוב להקריבם ברגל:", + "ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. הוא כמו וגו' שכתוב שם בפרשת פנחס אלה וגו' לבד מנדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב להתיר כבר התיר בפרשת אמור, אם כן למה נאמר עוד הפעם אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם, אלא לקבעם בחובה שמחוייב להביאן ברגל:" + ], + [ + "(ב) יכול באיזה רגל שירצה. פי' אי לא הוי לן אלא האי קרא הוה אמינא דנהי דחייב להקריבן ברגל אבל הרשות בידו להקריבן באיזה רגל שירצה ולא ברגל הראשון שאחר נדריו:", + "תלמוד לומר. פסוק אחר בפרשת ראה ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' ונדריכם ונדבותיכם, ואם בא הכתוב הזה להתיר ולקבוע חובה כבר אמור בפרשת ראה ולא בא אלא לומר כאשר באת שמה ברגל ראשון למקום אשר יבחר ה' והבאתם שמה וגו' כלומר אז אתה חייב להביא:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. ומיעוט מועדים הוא שנים, בא ולימד שאינו עובר ברגל אחד ועדיין אני אומר שעובר בשני רגלים. לכך חזר וכתב ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, אף דכבר זכרם מקודם, היה לו למכתב שלש פעמים האלה בשנה יראה כל זכורך, אלא ללמד אם יעברו עליו ג' רגלים ולא יביא עובר בבל תאחר לשלמו והכי קאמר היו נראין לפניו לשלם נדריכם ולא תבואו ריקם [הר\"ש ומגמרא דראש השנה דף ד'] ועיין באדרת אליהו מה שכתב בביאור ברייתא זו:", + "אינו עובר עליו משום בל תאחר. אבל העשה דובאת שמה והבאתם שמה עובר ברגל ראשון:", + "שלש רגלים כסדרן. הכתוב בתורה דוקא. וטעמו דחג הסוכות א\"צ הכתוב להזכיר שבו דיבר בפרשה בתחלה ולמה החזירו הכתוב אלא לומר דאף לענין בל תאחר אינו עובר אלא אם יהיה זה האחרון ולזה לדידיה אינו עובר עד שיהיו השלשה רגלים כסדרן:" + ], + [], + [ + "(ה) הכי גרסינן ב\"ש אומרים יכול יחוג אדם ביו\"ט. ר\"ל שיביא עולת ראיה ויקריבם ביו\"ט כמו שמביא שלמי חגיגה ומקריב ביו\"ט:", + "תלמוד לומר אך. דהוא מיעוט דכתיב אך בחמשה וגו' תחוגו את חג ה', ואך מיעט את החמשה עשר מהחג מהביא עולת ראיה, והאי דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים אוקמיה בשלמי חגיגה:", + "ובית הלל אומרים. דיו\"ט עולת ראיה דוחה אותו ולא בא מיעוט \"אך\" אלא למעט שבת דאינו דוחה אותה כיון דיש לה תשלומין, ובהכי יתיישב קרא עדיף דכתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים וכתיב אך לומר דאין לך שבעת ימים שלימים דצריך אתה למעט מהם שבת:" + ], + [ + "(ו) שתיעשה החג באסיפת הפירות. מדקבע הכתוב ואמר שיהיה באספכם את תבואת הארץ - בזה אמר לנו דאם היתה השנה באופן דאין חג הסוכות בא בה באספכם עבר את השנה והוא אדר השני כדי שתעשה חג הסוכות באספך, והוא אחד מן ג' סיבות שמעברין עבורם השנה כדאיתא בסנהדרין פ\"ק על ג' דברים מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה:" + ], + [ + "(ז) ולא כל גרנך ולא כל יקבך. פי' שכל הפירות יש להן גורן ויש מהן שיש להן יקב והם אותן פירות שעושין מהן משקה:", + "יכול מקצתם. פי' אפילו מיעוטו:", + "ברוב אסיפת כל הפירות. פי' ברוב אסיפת המינין. כיצד? אם הם עשרים מיני פירות ונאספו מהן י\"ג קודם החג כבר בא החג בזמנו. ונ\"ל שאין הולכין אלא אחר המינין המצויין בישוב ועיקריהן למאכל אדם או למשקה אדם (ראב\"ד ור\"ש, והוא דלא כפירוש הקרבן אהרן):" + ], + [ + "(ח) בתשלומים כל שבעה. כמו שמוכיח לקמן בריש פי\"ז:", + "שבות. ממלאכה:" + ] + ], + "Chapter 16": [ + [ + "(א) ונאמר להלן לקיחה. ולקחתם אגודת אזוב:", + "כשר. דלא יליף להו ג\"ש דלקיחה ואין אדם דן גז\"ש מעצמו אא\"כ קבלה מרבו ומ\"מ מודו דלכתחלה מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו (גמרא):" + ], + [ + "(ב) כל אחד ואחד. מקשים הלא זהו מצוה המוטלת על הגוף כמו ציצית ותפילין ובודאי יש חיוב על כל אחד ואפשר דעל \"לכם\" קאי והיינו דהשמיענו דכל אחד יש עליו חיוב ליטול הלולב משלו ואינו יוצא בשאול (וכגירסת הגר\"א \"ולא את השאול ולא את הגזול\"):" + ], + [ + "(ג) ביום הראשון ואפילו בשבת. לפי מסקנת הגמרא בדף מ\"ב ברייתא זו אתיא לר' אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת ולשיטתיה מותר לקצוץ לכתחלה לולב בשבת אם לא היה לו מאתמול וע\"ז אתיא האי קרא דלמישרי טלטול בעלמא לא אצטריך קרא ועיקר לימודו מתיבת \"ביום\" דיתירא הוא אלא להורות דאיזה יום שיזדמן מותר, ומה שאמר מקודם ביום ולא בלילה אתיא אליבא דרבנן דס\"ל מכשירי מילה אין דוחין השבת והאי \"ביום\" אתיא לאפוקי דביום ולא בלילה עי\"ש:" + ], + [ + "(ד) הדר באילנו משנה לחברתה. פי' מלת \"הדר\" מלשון דירה, והיינו שבהיות קטנים של שנה זו באילן עדיין יש בו גידולים של שנה שעברה לפי שהאתרוג דר וגדל באילנו שנים ושלשה שנים וכשבאים וחונטין של שנה זו עדיין של אשתקד קיימין בו:" + ], + [ + "(ה) כפות ואם פרוד יכפתנו. כפות לשון אסירה וקשירה היא, ופי' ר\"ט דבר אשר אם יהיה נפרד העלין יוכל לכפותו שיהי כולם מחוברים אצל אביהם שהם מחוברים בו ובזה מיעט חרותא שהוא ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש ויוצאין בו לולבין הרבה ונתקשו גם הם ונעשו עץ, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות שזה פירוד שאי אתה יכול לכפותו:" + ], + [ + "(ו) דומה לקליעה. ד\"עבות\" לשון קליעה הוא:", + "של בעל. קרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים:", + "ושל הרים. שגדילה על ההרים:", + "תלמוד לומר וערבי. לשון רבים:", + "אבא שאול אומר. ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל אתי אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה, אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאיתא בפרק לולב וערבה:" + ], + [ + "(ז) כפת תמרים אחד. ד\"כפת\" כתיב בלא וי\"ו, ויש אם למסורת:", + "שלשה. דתלתא תיבת הוא:", + "וערבי נחל שתים. ד\"ערבי\" לשון רבים הוא:", + "שתי דליות. ענפי הדס והיינו אפילו קטומים:", + "ואחד שאינו קטום. בגמרא מקשה דמתחלה קאמר ג' והשתא קאמר דסגי בשנים קטומים ואחד אינו קטום ממ\"נ היה לו להצריך דכל השלשה לא יהיו קטומות דקטום כמאן דליתא דמיא, ואם סובר דקטום הוי גם כן הדר היה לו לומר דסגי בכולהו קטומים. ומשני דחזר בו ר' ישמעאל מדבריו הראשונים וס\"ל דבחד סגי והא דקאמר שנים קטומים הוא הדין דאפילו ליתנהו כלל כשר והא דנקט שנים קטומים היינו דאפילו אם יש לו שנים קטומים לא סגי אא\"כ יש לו עוד אחד שאינו קטום:", + "אפילו שלשתן קטומים. דלא בעי הדר בהדס. אי נמי, ס\"ל דקטום הוי גם כן הדר:" + ], + [ + "(ח) שנאמר ולקחתם לכם. היינו לקיחה תמה מדלא כתיב \"וקחו לכם\":" + ], + [ + "(ט) ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו'. היינו במקדש שם צריך ליטול הד' מינים כל השבעה ימים:", + "ולא בגבולין כל שבעה. היינו רק ביום הראשון בלבד כדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון:", + "זכר למקדש. דבעינן למיעבד זכר מדכתיב \"ציון היא דורש אין לה\", מכלל דבעי דרישה (גמרא):", + "ושיהא יום הנף. יום שמניפין בו העומר כולו אסור לאכול חדש. וטעמו דמהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכילנן בהאיר המזרח, השתא נמי ניכול. ולא ידעי דאישתקד לא הוי עומר והאיר המזרח מתיר והשתא דאיכא עומר - עומר מתיר (גמרא):" + ] + ], + "Chapter 17": [ + [ + "(א) וחגותם אותו חג וגו'. קרא יתירא הוא. דכבר אמר תחוגו את חג ה' שבעת ימים, לזה אמר דאיצטריך כדי להוסיף בו ולומר אותו למיעוט:", + "תלמוד לומר אותו. בלשון יחיד דהדר איום ראשון דאמר מעיקרא \"ולקחתם לכם ביום הראשון\" ועליה הדר \"וחגותם אותו\" לזה היום ראשון:" + ], + [ + "(ב) בתשלומין כל שבעה. שאם לא חג ביום הראשון חוגג ומשלים בשאר ימי החג:" + ], + [ + "(ג) תלמוד לומר בחודש השביעי וכו'. וגם הוא בחודש השביעי:", + "תלמוד לומר תחוגו אותו. בסיפיה דקרא תחוגו אותו דתרי \"אותו\" כתיב ביה ומלת \"אותו\" הדר לרגל, ור\"ל אותו והוא ימי החג תחוגו ולא חוצה לו:" + ], + [ + "(ד) בסוכות ולא בסוכה שבתוך הבית. שכפי זה הוא יושב בסוכה ובבית וקרא אמר \"בסוכות\":", + "ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת סוכה. דכתיב \"בסוכת\" חסר ובזה הוא יושב תחת שתי סככות:", + "אם אין דיורין בעליונה. היינו שאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אז העליונה כמאן דליתא דמיא וכשרה התחתונה ובזה גם רבנן מודו וקמיפלגי ביכולה לקבל ע\"פ הדחק, דלרבנן פסולה התחתונה דסוכה תחת סוכה קרינן בה, ולר' יהודה כשרה:" + ], + [ + "(ה) ונאמר שבעה באהל מועד. \"ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים\":" + ], + [ + "(ו) בלולב ולא עשה וכו'. דכתיב \"ביום הראשון\" ודרשינן ביום ולא בלילה:" + ], + [ + "(ז) שהם תדירים כל היום. דהיינו סוכה שצריך להיות כעין דירה. מאוהל מועד שצריך להיות שם תמיד שכן כתיב שם \"לא תצאון פן תמותון\":", + "שבעה שבלולב שאינן תדירין. דמדאגביה נפיק ביה:" + ], + [], + [ + "(ט) אזרח זה אזרח. פי' אי כתיב \"האזרח\" בה\"א היינו המיוחד שבאזרחים והוא רק גברי ולהוציא נשים. ובגמרא מסיק דלהוציא נשים לא איצטריך קרא דיש על זה הלכה למשה מסיני, והא דקאמרה הברייתא האזרח להוציא הוא אסמכתא בעלמא אקרא אבל באמת הה\"א לרבות הוא ואתי לרבות גרים דלא נימא למעטיה מדכתיב \"כל האזרח בישראל\":", + "כל האזרח לרבות קטנים. היינו קטן שהגיע לחינוך. ואף על גב דגם זה הוא רק מדרבנן - אסמכיה אקרא:", + "בישראל לרבות גרים. לאו דוקא, דמן \"בישראל\" ממעטינן להו, וה\"א ד\"האזרח\" מרבה להו כדאיתא בגמרא:" + ], + [ + "(י) ישבו בסוכות בסוכות של כל דבר. דקרא יתירא הוא דהרי כבר אמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ולזה דרשו דאתי למימר בכל דבר המסכך אף על פי שאינו מארבעה מינים:", + "וסופו להקל אינו דין. כי הלא הק\"ו הוא כדי להחמיר עליו אבל לא שתצא קולא על ידו, והכא הלא יצא קולא על ידי הק\"ו:" + ], + [ + "(יא) ועלי עץ זית וגו'. והלא הוא אינו מד' מינים ור' יהודה סבר דעלי עץ זית ועלי עץ שמן הוא לדפנות (גמרא):" + ], + [ + "(יב) מלמד שהיה משה וכו'. מדהוצרך לומר בזה שאמר משה מה שנצטוה לומר להם כמו שאמר בראש הפרשה, מה שלא נאמר כן בפירוש בכל המצות, אלא בא לומר שהיה משה מדבר כל אחד בזמנו:", + "בלשון שהיה שומע וכו'. פי' שהיה משה אומר להם לשון הפרשה ממש כמה שהקב\"ה אמר לו ואח\"כ אמר ביאור הפרשה שהוא תורה שבע\"פ כפי מה שקבל מאת הקב\"ה:", + "וכל פרשיות וכו'. פי' לאו דוקא בזה, דהוא הדין בכל הפרשיות שבתורה ששמע מהקב\"ה היה אומר להם מתחלה לשון הפרשה ממש ואח\"כ הביאור על זה:", + "ר' יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהם בן עזאי אומר וכו'. בבבא בתרא דף קכ\"א (בבא בתרא קכא, א) ביארו הברייתא מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית א\"צ קידוש ב\"ד, סד\"א הואיל וכתיבה גבי מועדות תבעי קידוש בית דין כמועדות, קמ\"ל:", + "והנה הראשונים פירשו דדרשא דידהו קאי על מה דכתיב \"אלה מעדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש\", ד\"מועדי ה'\" יתר הוא, דהוה מצי למכתב \"אלה אשר תקראו אותם מקראי קודש\", ואמר \"מועדי ה'\" למדרש מועדי ה' תקראו אתם ב\"ד אבל לא שבת בראשית (קרי לה 'שבת בראשית' דהיא היתה בעת בריאת עולה כדכתיב בקרא), דלעולם יום שביעי קדוש בלא קידוש בית דין, דסד\"א דכיון דשבת נאמרה בפרשה אחת עם מועדות תבעי קידוש בית דין בכל ערב שבת כמועדות, קמ\"ל. ובן עזאי אומר דאתי למעוטי פרשת נדרים. והוא משום דסמוכה לפרשת המועדות ומשום הכי הוי אמינא דכמו שלקידוש בית דין צריכה ג' מומחין דכתיב \"אשר תקראו אתם\", ואם משה ואהרן מדבר, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד כדאיתא בראש השנה – הוא הדין לענין הפרת נדרים. להכי כתיב מועדי ה' אשר תקראו אתם היינו שעל ידיכם שאתם מומחין נתקדש החודש ונעשו מועדים אבל להפרת נדרים סגי אפילו בשלשה הדיוטות:" + ], + [ + "(יג) מה תלמוד לומר וידבר משה. דר' יוסי הגלילי ובן עזאי הלא נפקא להו מאלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וכנ\"ל:", + "שנאמר בהן במועדו. ומשמע שלא יאחר המועד:", + "ושאר כל קרבנות הצבור. כגון קרבנות המוספין:", + "אלה תעשו לה' במועדיכם. בפרשה פנחס אחר כל קרבנות המוספין, ו\"מועדיכם\" משמע שיעשה כל אחד בזמנו ולא ידחה מפני השבת והטומאה:", + "לעומר והקרב עמו. ועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא, כג):", + "ולשתי הלחם ולקרב עמהם. היינו הכבשים הקריבים עמהם דכל זה אמור בתורת כהנים ואינו אמור בפרשת פנחס:", + "וכשהוא אומר. בשלהי פרשתא באמור וידבר משה את מועדי ה' וגו' כלל הפסוק הכל ביחד ועל כולם לשון מועד דקבע להם זמן. ובפסחים דף ע\"ז (פסחים עז, א) בגמרא משוה שם צריכותא לכולהו דלא נוכל למילף כל חד מחבריה ולהכי כתב רחמנא לכל חד בפני עצמו:" + ] + ], + "Section 13": [ + [ + "(א) אתה גיזבר. שקשה לו הלא הלקיחה הוא לאהרן ומתרץ שהוא הגיזבר על זה:", + "שמן זית מזיתו. שיתבשל כל צרכו על הזית שהוא האילן ולא יצטרך להוציא ממנו שמן על ידי הדחק בכתישה ובשליקה:", + "שלשה זיתים. בשלשה פעמים מלקטין זיתים:", + "ובו שלשה שמנים. בכל לקיטה יש ג' שמנים וכל אחרון גרוע מן הראשון:", + "מגרגרו בראש הזית. בפרק כל הקרבנות (מנחות פו, א) מסיק דמגלגלו תנן, והיינו שמניחן להיות מגולגלין ומבושלים כל צרכן בראש הזית:", + "וכונסו לתוך הבד. שיש שם כלים מזומנים לשמן:", + "וטוחנם בריחיים. במנחות במשנה לא גרסינן שם \"וטוחנם בריחיים\", אולם ממה שאמר אח\"כ \"פורקם וטוחנם שנייה\" משמע דס\"ל להתורת כהנים שגם בפעם ראשון היה טחינה, ולפי גירסת המשנה היה רק טעינה בקורה בפעם שניה ובפעם שלישי היה טחינה וטעינה:", + "ונותנם בסלים. להגרגרים כדי שיזוב הצליל שבשמן חוץ לסל והפסולת והשמרים שבשמן נשארים בסל:", + "וטוענם בקורה. גם זה לא גרסינן שם במשנה (ראב\"ד):", + "והיוצא מהם ראשון. פי' זהו ראשון:", + "פורקם. מן הסל או מן הקורה:", + "וטוחנן שניה. היינו שחוזר ונותן לתוך הריחיים:", + "היוצא מהם שני. פי' השמן שמתמצה עכשיו אחר הטחינה בריחיים או לפי גירסת המשנה אחר הטעינה בקורה - זהו שמן שני:", + "הכי גרסינן חזר וטחן וטען זהו שלישי. פי' שהיה בו טחינה וגם טעינה בקורה:" + ], + [ + "(ב) הזית השני מגרגרו בראש הגג. פי' מלקט גרגרים בעמדו על הגג שהם זיתים בענפים נמוכים ולא נתבשלו כראשונים שהם למעלה בראש הזית כנגד השמש ומלקטן בזמן שני:" + ], + [ + "(ג) הזית השלישי. ליקט זיתים התחתונות ולפי שאין החמה זורחת עליהם תדיר אין מתבשלין יפה ומאחר בלקיטתן ומשום הכי עטונו בבית הבד, פי' מניחן במעטן (הוא גומא שם מלשון הכתוב (איוב כא, כד) \"עטיניו מלאו חלב\") עד שילקה שיתרכך קליפתן וישתנו מראיהן ומניחן בראש הגג ועושה אותו כתמרים עד שינגבו שכשהיו במעטן בדוחק נתעפשו ויצא מהן מוהל שאינו יפה לפיכך צריך לנגבן ואח\"כ כונסן לבית:" + ], + [ + "(ד) ר' יהודה וכו' בריחיים. לגרגרים אלא כותשן כדי שלא יתערבו שמרים בשמן הזב ממנו ומשום הכי גם כן סבירא ליה דלא היו טוענין בקורה שהוא מכביד הרבה ולא היה נותן הגרגרים בתוך הסל, כלומר בשולי הסל, מפני שמתערב שמן ושמרים יחד ויוצאים ונמצא שמן עכור ולא זך, אלא סביבות דופני הסל נותן הגרגרים ושמנם זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל:" + ], + [ + "(ה) שוין. לאו לכל מילי שוין דהא בכולהו הראשון למנורה והשאר למנחות אלא שוין למנחות קאמר, ומשום דקיימא לן בכל מקום מבחר נדריך שיביא מן המובחר קמ\"ל השתא שאלו שניהם שוין, שאם צריך להביא מנחה ויש לו משניהם יכול להביא מאיזה שירצה אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר, ועל אופן זה תדין בכל השיוויים דקאמר:" + ], + [ + "(ו) שיהא נקי. בלי שמרים ולרבנן אפילו נטחנו הזיתים בריחיים הוא נקי שלא הקפידה תורה אלא שיהיה בלא שמרים וכיון שיוצא בלא שמרים מה לי כתית מה לי טחון. וסברי דשם \"כתית\" נופל על שתיהם. ור' יהודה סבר דשם \"כתית\" אינו נופל אלא על כתישה ולא על טחינה בריחיים:", + "יכול לא יהא כתית כשר למנחות. פי' דהא כתיב כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות, ת\"ל ועשרון וכו':", + "לא כתית למנחות. פי' שא\"צ להביא כתית למנחות וכשר אף שלישי שבשלישי, ואיתא במנחות הטעם על זה מפני שהתורה חסה על ממונן של ישראל כי למנחות צריך הרבה שמן ואלו היה נצרך לכתית כמו במנורה היו לוקחין אותו בדמים הרבה:" + ], + [ + "(ז) להעלות נר שתהא שלהבת עולה. שלא ידליק הפתילה ויניחנה שתהיה היא מדלקת מאליה אלא צריך להדליקה עד שתהא שלהבת עולה עד שיתלכד האש בכל חלקי הפתילה ותתחיל השלהבת להיות עולה מאיליה. ודריש לה מדלא כתיב \"להדליק נר\" וכתב \"להעלות נר\":", + "שתהא נר המערבי דולק. מדלא כתיב להעלות נרות וכתיב \"להעלות נר\" משמע דהוקבע אחד, דאע\"ג דכתיב בנרות \"מערב עד בוקר\" - הני מילי שאר נרות אבל נר אחד הוקבע שיהיה דולק תמיד שממנו מתחיל להדליק שאר נרות בין הערבים ובו היע מסיים הטבת הנרות שהשאר היה מטיב שחרית וזה מטיב בין הערבים, ואוחז הפתילה הישנה בידו או מניחה בכלי עד שמטיב נר מערבי ונותן לתוכו שמן ופתילה חדשה ומדליקה (בפתילה הישנה) ומדליק השאר ממנה, כך פי' רש\"י בפרק במה מדליקין. והתוספות פירשו ובה היה מסיים בהדלקה, וזהו שאחר שהיה דולק ממנו בפתילה הישנה נרות בין הערבים היה מטיבה ונותן בה פתילה חדשה ונותן בו שמן למדת שאר נרות לאלתר ומדליקה:", + "הוא היה מקדים לפניהם. הכהן שזכה בפייס בענין הטבת הנרות בשעה שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם להטיב הנרות:", + "נכנס. בבקר:", + "ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים. האי תנא סבר דמזרח ומערב מונחים סדר הקנים, וקרי נר מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא השני מהשלשה שהיו במזרח:", + "מדשן את המזרחי. את הראשון מכבה אותו ומתקנו, שמסיר הפתילה הישינה והשמן שבו, ומניח בו פתילה חדשה ושמן אחר כדי שיהיה מוכן להדליקו בערב עם שאר הנרות, ומניח את השני הסמוך לו והוא נר מערבי דולק עד הערב שמדליק ממנו הנרות ואח\"כ מטיבו ומדליק אותו. ומאי דאמר רבנן קביעותא בנר שני כתב רש\"י בפרק במה מדליקין משום דאין מעבירין על המצות וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא והוא הראשון שבשלשה המזרחיים וביה לא מצי לאתחולי דכתיב \"יערוך אותו לפני ה'\" דמשמע שצריך שיהא אחר חוצה לו, דאי לא לא קרינן ביה \"לפני ה'\":", + "ומדליקו ממזבח העולה. שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא ממזבח העולה דכתיב \"אש תמיד תוקד על המזבח\" ודרשינן ביה אש אותו שנאמר בו להעלות נר תמיד תוקד מעל המזבח:", + "תמיד אף בשבת. שמדליק בשבת למוצאי שבת:", + "אף בטומאה. דאם נטמאו השמנים שבבית המקדש או שנטמאו כל הכהנים שנמצאו אז מדליקין אף בטומאה:" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. שהרי כבר כתיב \"ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השולחן\":", + "ואיני יודע וכו' ואם סמוכה לפתח. פי' דשמא נוכח השולחן בארכו ואם כן היא סמוכה לפתח:" + ], + [ + "(ט) העדות עדות וכו'. סמיך אמאי דמסיים בסוף ומבאר דבריו:", + "וכי צריכים לנר. פי' אהרן ובניו הכהנים ששמשו בו והלא וכו' לא צרכו לנר שנאמר כי וכו' וכדאיתא בברייתא דמלאכת המשכן מסתכל בטפיח ורואה מה שבו בחבית ורואה מה שבתוכה:", + "עדות היא וכו' שהשכינה שורה בישראל. שהרי היו נותנין בנר מערבי שמן כמדת חברותיה והיא היתה דולקת עד הערב וכלומר לא הצריכם הכתוב נרות אלא להראות בהם הנס ומפני כך צוה עליהם שיעמדו מחוץ לפרוכת כדי שיראו הכל הנס:" + ], + [ + "(י) יערוך אותו אהרן ובניו מה תלמוד לומר. בפרשה ואתה תצוה כתיב ושואל למה כתיב שם אהרן ובניו ובעניננו כתיב רק אהרן:", + "לפי שנאמר. בפרשה בהעלותך \"דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות\", יכול יהיה כהן אחד דהיינו אהרן והוא הדין שאר כהן יהיה נכנס ומדליק ז' נרות בבת אחת כגון בשבעה קינסות וראשי קינסות בידו ביחד וראשיהן מפוצלין ומדליק ז' נרות ביחד – תלמוד לומר \"להעלות נר\" משמע שנר אחד מדליק. והדר קאמר יכול לא יהא רשות ביד כהן אחד להדליק כולן בידו כי אם בזה אחרי זה דכתיב \"להעלות נר\" וזהו מאי דכתיב בעניננו \"יערוך אותו אהרן\" אבל רשות לשבעה כהנים ליכנס ביחד ומדליקין כל אחד ואחד את שלו דאז נמצא שנתקיימו שני המקראות – גם להעלות נר וגם יאיר שבעת הנרות (וכן מוכח בספרי זוטא בפרשה בהעלותך דזה לשונו שם: יאירו שבעת הנרות - יכול שיהא מעלה כולן כאחד, תלמוד לומר להעלות נר - אחד. יכול אהרן לא היה מעלה כולן כאחד ובניו יהיו מעלין כולן כאחד, והכונה על ידי שיכנסו כולן ביחד וידליק כל אחד ואחד את שלו):", + "תלמוד לומר יערוך אותו אהרן ובניו. פי' הקיש בניו לו, מה הוא אינו רשאי להדליק כולן כאחת, אף בניו אינן רשאין להדליק כולן כאחת, אלא דוקא בזה אחר זה:", + "הא אהרן ובניו וכו'. \"הא\" כמו 'הרי', ופי' שבין אהרן בעצמו ובין בניו אינן יכולין לערוך אלא אחד, ור\"ל אחד אחד בזה אחר זה:" + ], + [ + "(יא) מערב עד בוקר תן להם מידתן שיהא דולקים מערב עד בוקר. והוא חצי לוג לכל נר כדאיתא במנחות פ\"ט (מנחות פט, א), ואפילו בקיץ היה נותן שיעור זה, ואם יוותר יוותר. ובירושלמי סוכה פרק החליל מפרש שהממונה על הפתילות היה מזווב הפתילות לפי הלילות:", + "שלא תהא עבודה מערב עד בוקר אלא הם. זה ילפינן בפסחים (דף נט.) מדכתיב \"יערוך אותו\" מיעט שלא תהא עבודה אחרת אחר הנרות, ואפילו פסח שנאמר בו בערב ובין הערבים:" + ], + [ + "(יב) על המנורה הטהורה. הוקשה לו דידעינן מכבר שהמנורה היה מזהב טהור, ולכך דרש על טהרה של מנורה, על גילויה כדאמרינן יומא (יומא נח, א) על טיהרו של מזבח, והיינו שיניח הנרות על ראשי הקנים וקני המנורה היו רחבים מלמעלה להושיב עליהם הנרות וזהו דקמסיים שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות דהיינו שלא יסמוך את הנרות בקיסמין בין קנה לנר דהוי חציצה ואין זה על גלויה של מנורה:", + "שלא יתקן מבחוץ ויכניס. פי' שלא ידליק נרות מבחוץ ויכניס ויושיבם על הקנים וס\"ל שהנרות לא היו קבועין ואפילו למ\"ד קבועין היו מ\"מ היו נשמטין שהיו מטין אותן לערות שירי שמן ופתילה בשעת הטבת הנרות וגם שם היה יכול לסמכם בקוסם ולהיות חציצה בין קנה לנר ולהכי איצטריך התנא מעיקרא למעט דבר זה מקרא אחרינא:", + "תמיד אף בשבת וכו'. שלשה תמיד כתיבי, אחד שיהא תדיר ושנים לשבת ולטומאה:" + ] + ], + "Chapter 18": [ + [ + "(א) מנין אף חטים יקח ת\"ל ולקחת סולת. פי' מלת \"ולקחת\" יתירה, דהיה לו לומר \"ואפית סולת\", ובודאי שלא יאפה עד שיקחנו, ולזה אמר דבא לרבות שיכול ליקח חטים כדי לעשות סולת:", + "ת\"ל אותה. \"ואפית אותה\", הוא מיעוטא – אותה תוכל ליקח חטים כדי לעשות סולת ולא שאר מנחות, מי שצריך להביא מנחה אין לו רשות ליקח חטים ולעשות סולת אלא דוקא סולת יקח ומפרש שם בגמרא הטעם לפי שחסה התורה על ממון של ישראל לפי שלחם הפנים הם כ\"ד עשרונות והם בכל שבת ושבת ועולים לחשבון גדול, לזה הותר לקנות חטים כדי שיביא להם בזול ולא שיהיו לוקחים אותו מן חנוני התגר ביוקר, אבל שאר מנחות שהם דבר מועט לא הותר לקנותם אלא סלת:" + ], + [ + "(ב) שיהו שוות. בתמונתן וצורתן:", + "שני עשרונים שיהו שוים. היינו במדת הקמח שיהיה כל חלה וחלה עשויה משני עשרונים וכן משמע מהגהות הגר\"א:", + "החלה האחת כל וכו'. דמלת \"האחת\" יתירא, ולזה אמר שבא לומר שכל חלה יהיה לישתה לבדה באופן שיהיו נילושות אחת אחת:", + "הכי גרסינן מנין שאף שתי הלחם וכו' ת\"ל יהיה החלה האחת. דהאי \"יהיה\" יתירא לרבות דכל מה שיהיה כזו דהיינו שתי עשרונים ויהיה עשוי מהם חלות יהיו גם כן נילוש אחת אחת:", + "ומנין שירדו לתנור וכו'. דהיינו האפייה יוכל להנתן שתים שתים:", + "תלמוד לומר ושמת אותם. שימה ראשונה שאתה עשוה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון \"אותם\" דהיינו שיהיה נותן שתים בשני דפוסים, כל אחד בדפוס בפני עצמו יחד בתנור:", + "יכול אף שתי הלחם. שכמו שהושוו ללחם הפנים בלישה ישוו באפיה וגם הוא יאפה שתיהם יחד:", + "ת\"ל אותם. מיעוטא הוא, דדוקא אותם נאפו שתים שתים ולא שתי הלחם. ובגמרא פריך האי \"אותם\" הא אפיקתיה לדרשא קמייתא, ומשני דלדרשא קמייתא היה די שיכתוב \"ושמתם\" דהוא גם כן לשון רבים, ומיעוט רבים שנים, מאי \"ושמת אותם\" – שמע מינה תרתי:", + "ושמת אותם לטפוס. היינו שישימם בטפוס דאי לדרשא שישימם שתים שתים היה די לכתוב ונתת אותם וגו' על השולחן וגו', אבל \"ושמת\" משמע שימה בדפוס. תוספות:", + "נותנם לטפוס כשהם בצק. פי' מתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:", + "ובתנור היה להם טפוס. ר\"ל כמין דפוס היה בתנור שהיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:", + "שלא יתקלקל. שישבר. ובגמרא פריך ליהדר אותה לדפוס קמא שתיקן הבצק שם, ומשני כיון דאפי לה נפחה רב וצריכה דפוס גדול מן הראשון:" + ], + [ + "(ג) שתים מערכות. פי' אי לא כתב רק שתים עשרה ושתים מערכות ולא כתיב \"שש המערכת\":", + "אי שש המערכת. פי' דלכתוב שתים מערכות ושש המערכת ולא לכתוב שתי עשרה. ומשני דהייתי אומר שתים מערכות וגם שש המערכת ונמצא שלש של שש שש:", + "אי שתים עשרה. פי' דלכתוב שתים עשרה חלות ומערכות ולא לכתוב שתים ושש:" + ], + [ + "(ד) על טהרו של שולחן. פי' על גילויו שלא יהיה דבר מפסיק בינתיים:", + "שלא יהא הסניפים. ר\"ל הקנים שתחובים בהסניפים להפסיק בין החלות כלדקמיה והודיענו הכתוב שזהו דוקא בשאר החלות אבל התחתונות היו מונחים על עצם השולחן בלי הפסק:", + "סניפים של זהב. כמין יתדות זהב רחבים עומדים בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם שהיו עומדים בארץ בשני צידי אורך השולחן השנים מהם סמוכים לכתלי מערכת הלחם האחד מכאן ומכאן, והשנים האחרים סמוכים לכתלי מערכת הלחם השנית מכאן ומכאן, והיו הסניפים גבוהים מן הארץ עד השטח העליון של כתלי המערכות:", + "מפוצלים מראשיהם. דבכל סניף היו פיצולים כדמות חריצין זו למעלה מזו כדי לסמוך בהן ראשי הקנים המונחים על ראשי כתלי הלחם מכאן ומכאן כדי שלא יכבד משא החלות העליונות על התחתונות ותשברנה. ואלו הסניפים היה רחבם כרוחב שיעור מה שצריך מן הקנה הראשון עד הקנה השלישי מן השלשה קנים כדי שיספיק החריץ שבסניף להסמך בו כל הג' קנים יחד:", + "הכי גרסינן כחצי קנה חלול. ר\"ל כל קנה היה עשוי חצי קנה חלול ומונח על הלחם וחלול היה כדי שתהא רוח מנשבת בהם:", + "י\"ד לסדר זה וכו'. שש חלות שהיה בסדר כל מערכת לארבעה מהן לכל אחת ג' קנים הרי י\"ב קנים, והעליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי, הרי י\"ד. והחלה התחתונה א\"צ כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שולחן כנ\"ל. והאי דאמר מעיקרא מכאן אמרו אינו מבואר במפרשים. ואפשר דאמסקנא סמוך דמסיים דדי י\"ד קנים לסדר זה וע\"כ מטעם דחלה התחתונה אינה צריכה לקנים תחתיה שהיתה מונחת על טהרו של שולחן:" + ], + [ + "(ה) יכול מערכת אחת. היה נותן עליה לבונה ולא על שתיהם, ד\"מערכת\" חדא משמע:", + "ונאמר להלן מערכת. \"ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת\":", + "מה וכו' תופס שתים מערכות. דמה דכתיב שש המערכת ר\"ל כל אחת מחזיק שש, אף מערכת האמור כאן הכונה על כל אחת מן המערכת תתן לבונה:" + ], + [ + "(ו) שתהא ברורה. שתהא ברור ובהיר:", + "חובה ללחם. שלא יוצא ידי חובת הלחם אלא בהבאת הלבונה כיון דהלבונה היא הנקטרת במקום הקומץ דשאר מנחות:", + "והיתה ללחם מלמד שהיא מעכבת. כצ\"ל. ור\"ל דכל היכא דכתיב הויה היא לעיכובא וכדאיתא במנחות דף כ\"ז, וע\"כ אם אין לבונה לא יביא לחם ובמנחות דריש מדכתיב \"חוקה\" עי\"ש:", + "ומפגלת ופוסלת את הלחם. שמחשבת פגול או פסול אשר יהיה בלבונה כגון שחשב להקטיר הלבונה חוץ לזמנה או חוץ למקומה מתפגל הלחם ונפסל גם כן:", + "אינה ע\"ג לחם אלא נותנה לשני בזיכין. פי' אינה על הלחם ממש אלא לתוך בזיכין מדלא כתיב \"והיתה על הלחם\":", + "שיש להם שוליים. אבל עגולים למטה לא כדי שלא יתגלגלו על דופני הלחם ויבצעהו (מנחות צח, א) (ר\"ש משאנ\"ץ):" + ], + [ + "(ז) ונאמר להלן אזכרה. במנחה:", + "מלמד שטעונה שתי קמצים. דאזכרתה לכל מערכה קאי שהם שתי אזכרות:" + ], + [ + "(ח) ביום השבת וכו'. דחד ביום השבת יתירא, דאי לאורויי על כל שבתות אין צריך דהא כתיב \"תמיד\", אלא לאורויי דההקטרה צריך להיות גם כן בשבת:", + "אין עורך עמו קנים בשבת. דאין עלייהו שם כלי ומוקצה הם ע\"כ לא עריכתן ולא נטילתן דוחה שבת ואע\"ג דאיסור טלטול שבות הוא ואין שבות במקדש - הכא לא צריך לדחות השבות דטעמא מאי צריכין הקנים כדי שלא יתעפשו החלות ובהאי פורתא לא מיתעפשא וע\"כ נכנס מע\"ש כשבא להדליק הנרות ושומטם מבין החלות ונותנם לאורכו של שולחן:", + "אורכן לאורך של בית. וס\"ל דשולחן ומנורה מזרח ומערב הם מונחין:", + "חוץ מן הארון. שהיה ארכו לרוחב של בית והבדים נתונים בהם ובולטין בפרוכת לארכו של בית שנאמר \"ויאריכו הבדים\" (מנחות צח, א עיי\"ש):" + ], + [ + "(ט) ואחר שבת. היינו במוצאי שבת כדאיתא בגמרא:", + "וסודר שלשה. מגביה החלה ונותן קנים שלשה תחת כל אחת מארבע האמצעיות:", + "ושנים תחת העליונה. בין ראשונה לשניה לפי שאין משוי עליה שיכבדנה על שלמטה הימנה ותחת התחתונה א\"צ כלום כנ\"ל:" + ], + [ + "(י) מלמד שאכילתה במקום קדוש. פי' מזה הכתוב אין אנו יודעין רק שאכילתה במקום קדוש, מנין אף לישתה וכו':", + "ת\"ל והיתה. כל הוייתה צריכה להיות במקום קדוש והוא כדעת ר' יהודה דלקמן:", + "הכי גרסינן ומנין שאף שתי הלחם וכו' [הגר\"א בהגהותיו].", + "ת\"ל כי קודש קדשים. ושתי הלחם גם כן קודש קדשים וכי היכי דמרבינן לישה ועריכה לענין לחם הפנים הוא הדין לענין שתי הלחם:", + "בבית פאגי. היא אפי' חוץ לחומת ירושלים דלא ס\"ל הדרש ד\"והיתה\":" + ], + [ + "(יא) היא שאם נפרסה וכו'. ד\"היא\" משמע בהויתו יהא וה\"ק קודש קדשים כאשר היא שלם בהויתו. ובפרק א' במנחות (ח.ט.) (מנחות ח, א) מפרש בין שנפרסה משנפרקה מעל השולחן קודם שהקטירו הבזיכין ובין שנפרסה בעודנה על השולחן. מיהו אם משפרקה נפרסה אף דהלחם פסול מכל מקום מקטיר הבזיכין:", + "ת\"ל לאהרן הא כיצד וכו'. הנה יש כאן כמה גרסאות וכולן דחוקות. והנכון שבכולם גירסת הגר\"א \"תלמוד לומר לאהרן ולבניו, אי לאהרן ולבניו יכול לכולם, ת\"ל לו, הא כיצד וכו'\". והכי פירושו: אי היה כתיב לאהרן ולבניו לחוד ולא כתוב \"לו\" הוה אמינא שיחלקו לכולם בשוה, ת\"ל לו, הרי דגילתה התורה שהוא העיקר. הא כיצד? ר\"ל וע\"כ מההכרח שכונת התורה שהוא שקול כנגד כל בניו, וע\"כ יטול הוא מחציתו שלא על ידי חלוקה ובניו מחצית השנית על ידי חלוקה:", + "מה אהרן כה\"ג וכו'. דמה שזיכתה התורה לאהרן ליטול מחצה הוא מפני היותו כה\"ג, ואם כן הוא הדין למי מזרעו שיהיה כה\"ג:", + "אלא לאחר מתנות האישים. לאחר שנקטר קומץ לבונה:", + "לבית עולמים. ולא בבמה דאין מנחה בבמה (ר\"ש):" + ] + ], + "Section 14": [ + [ + "(א) אף על פי שלא היו ממזרים באותו השעה הוא היה ממזר. כן הוא גירסת הילקוט והראב\"ד, וכן גרס הגר\"א באדרת אליהו וביאורו נראה פשוט אף על פי שלא וכו' מפני שכל ישראל היו מיוחסים וכשרים, שהקב\"ה העיד עליהם וחתם שמו כמו שכתב רש\"י בפרשת פנחס, אך זה האחד היה ממזר. וכתב הראב\"ד דס\"ל עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. ויש גורסים \"כממזר\", דמדינא עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אך דחשבוהו בני ישראל כממזר מפני שאמו היתה זונה:", + "מלמד שנתגייר. אע\"ג דלא היה צריך גיור, דבין אם הוא ממזר ובין כשר עכ\"פ ישראל הוא – תירץ הרמב\"ן דמה שאמרו שנתגייר הוא שנכנס לברית מילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה ככל ישראל והוצרכו לומר בזה שנתגייר לומר שהיה בתוך בני ישראל בקבלת הברית ולא נמשך אחר אביו:" + ], + [ + "(ב) אינו אומר ויברך וכו'. פי' דהיה ראוי לכותב התורה לכתוב בלשון כבוד שלא ליחס שם קללה בשם, אלא שהוצרך לומר כן ללמדינו שלא לחייב המקלל עד שיקלל בהדיא, אבל אם כינה הקללה בשם ברכה, אף דבודאי כונתו לקללה, והוא הדין אם אמר קללתו על כינוי השם, אף דבודאי כונתו לשם – אינו חייב כל זמן שלא העידו העדים שקילל השם המיוחד:" + ], + [ + "(ג) בכל יום. כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקת עדים דנין עמהם ובודקים אותם בכינוי:", + "יכה יוסי את יוסי. הוא מרמז על השם שהוא גימטריא פ\"ו כמנין אלהים, ולהכי נקט יכה זה את זה משום דילפינן התם דאינו חייב עד שיקלל שם בשם:", + "לא היו הורגים בכינוי. שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:", + "לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:", + "ולא מאחין. שנשארו קרועים תמיד:" + ], + [ + "(ד) ולא הביאו המקושש עמו. מדכתיב \"אותו\" משמע שהיה אז עוד אחד שראוי להביאו ע\"ד משפטו והוא המקושש ששניהם היו בפרק אחד כדלקמיה, דענין ההבאה כדי להניחו במשמר עד שיתברר להם משפטו ואין חובשין שנים ביחד כדלקמיה:" + ], + [ + "(ה) ולא הניחו המקושש עמו. מדכתיב \"ויניחוהו\" משמע אותו לבדו אף על פי שהיה עוד אחר עמו, והטעם דגזירת הכתוב שאין חובשין שנים ביחד (ר\"ש). והראב\"ד כתב הטעם שלא היה ספיקו כספיקו של מברך את השם:", + "באיזה מיתה ימות. אם בחנק כסתם שאר מיתה הנזכרת בתורה או בסקילה דע\"א ושבת שקולים הם, דכל אחד מהם שקול כנגד כל המצות, ועל זה אמר כי לא פורש מה יעשה לו, ר\"ל מה מיתה יעשה לו:", + "וכאן הוא אומר לפרוש להם ע\"פ ה'. אם ימות או לא:" + ] + ], + "Chapter 19": [ + [ + "(א) מלמד שב\"ד מבפנים וכו'. עיין מה שכתבנו בסוף הסדרא:" + ], + [ + "(ב) סומכים ידיהם. וזה לא היה אלא במברך השם (ר\"ש):", + "דמך בראשך. ואין אנו נענשין במיתתך:" + ], + [ + "(ג) אותו ולא כסותו. דלא הוו רגמי ליה והוא לבוש אלא ערום:", + "יכול הוראת שעה היתה. פי' דאי לא הוי כתוב פרשה בפ\"ע למברך השם לא הוי גמרינן ממעשה זו דבאמת במעשה זו היתה רק הוראת שעה, דהא קי\"ל דצריך להתרותו שהוא חייב מיתה ועדיין לא נאמרה פרשת מקלל:", + "יהי מנהג לדורות. במקלל השם שיסקלוהו:" + ], + [ + "(ד) אלא דין הרג בלבד. דכתיב בהו שופך דם האדם דמו ישפך, ומיתה אחרת לא נזכרה בהם:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. מאחר שעתיד לכתוב ונוקב שם ה' יומת, לכתוב איש איש כי יקוב שם ה' ונשא חטאו ויומת:", + "שם המיוחד. הוא שם בן ד' אותיות דיו\"ד ה\"א, והיינו שם המיוחד דעליה כתיב \"זה שמי לעולם\":", + "ת\"ל כי יקלל אלהיו. דהיינו כינוי וסמיך ליה מיתה - ונוקב שם ה' יומת, ופי' הכתוב כי יקלל אלהיו ונוקב שם ה' שניהם מות יומת, ר\"ל כל אחד משניהם:", + "על שם המיוחד במיתה. ד\"מות ימות\" לא קאי אלא א\"ונוקב שם ה'\":", + "ועל הכינויין באזהרה. ד\"אלהים לא תקלל\" שהוא קודש וקרא ד\"איש איש כי יקלל אלהיו\" שהוא כינוי על זה אמר \"ונשא חטאו\" שהוא כרת כדאמרינן דאיכא כרת בכינויין והא דאמרינן באזהרה למעוטי מיתה ולא מכרת:" + ], + [ + "(ו) ונאמר להלן. חטאו ישא האיש ההוא בפרשה בהעלותך במי שחדל לעשות הפסח:", + "מה נשיאת וכו' כרת. דכתיב שם ונכרתה:" + ], + [ + "(ז) כבעלי דבב לו. אויבים לו ומסכימים במיתתו דא\"א לומר שכל העדה ירגמוהו אלא בהיותם אויביו ורוצים בזה אז הוי להו הרוגמים שלוחם ושלוחו של אדם כמותו:", + "בנקבו שם יומת. תיבת \"שם\" יתירא, דהא כתיב מתחלה \"ונוקב שם וגו'\" – תנהו ענין למקלל אביו ואמו דגם בזה בעינן שם המיוחד דוקא:" + ] + ], + "Chapter 20": [ + [ + "(א) אין לי וכו'. תרי קראי כתיבי בענין זה, חד בפרשה משפטים דכתיב מכה איש ומת מות יומת, והכא ואיש כי יכה כל נפש אדם. ולזה אמר דתרוויהו צריכי. דאלו כתיב רק ואיש כי יכה הייתי אומר דווקא כשהאדם המכה הוא איש, אשה שהכתה מנין שחייבת מיתה – תלמוד לומר שם בפרשת משפטים מכה איש, שהמוכה היה איש, אבל במכה סתם התורה ומשמע דאפילו אשה שהכתה חייבת:", + "אין לי אלא שהכה את האיש. פי' ואלו כתיב רק הפסוק בפרשת משפטים מכה איש ומת הייתי אומר דדוקא כשהמוכה הוא איש, אשה וקטן מנין? תלמוד לומר ואיש כי יכנה נפש - כלל כל מי שיש בו נפש:", + "אפילו הכה את הנפלים יהיה חייב. שהפילה בתוך ימי עיבורה והוא חי שיש בו נפש:", + "עד שיכה כל נפשו להביא וכו'. הנה בסנהדרין ע\"ח (סנהדרין עח, א) הובא ברייתא הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן פטורין (דס\"ל \"כל נפש\" - עד דאיכא כל נפש). ר' יהודא בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו דסבירא ליה \"כל נפש\" - כל דהו נפש אפילו מקצתה (גמרא שם). ודוקא האחרון מפני שהוא היה הגומר להוציא נפש ונחשב מקצתו לדידיה \"כל נפשו\", וזהו שאמר עד שיכה כל נפשו להביא וכו':" + ], + [], + [ + "(ג) צרם באזנו. משך:", + "כאשר עשה כן יעשה לו. מרבה בזה כל העשיות שעשה לו ואפילו בזה שאין לו צערו דגופא אלא שביישו בזה גם כן חייב:" + ], + [ + "(ד) ובטימסמירוס. פי' הרמב\"ם בחבורו מטפחת. ואית דאמרי אגודה של שטרות:", + "הכי גרסינן כאשר עשה כן יעשה לו (כן איתא בילקוט ובקרבן אהרן. והיינו דפסוק זה כולל כל גווני, והגר\"א גורס \"תלמוד לומר כן ינתן בו\", וכתב הראב\"ד וקשה והא כל הני מדוכתא אחרינא נפקי דהנך דאית בהו צערא דגופא נפקי מכויה ומפצע, והנך דלית בהו אלא בשת בלחוד נפקי לן מקרא אחרינא \"והחזיקה במבושיו וקתוצה את כפה\" (דהוא ממון), ואפשר דאסמכתא בעלמא אסמכינהו הכא גבי שאר תשלומי נזק, עכ\"ל:" + ], + [ + "(ה) אחזו. והכריחו לעמוד בחמה עד שנשתרב דהיינו שנתחמם והוזק על ידי זה:", + "השיך בו את הכלב וכו'. שנטל הכלב או הנחש בידו והגיע פיו ליד חבירו עד שנשכו:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר כאשר עשה וכו'. ובזה עשה גם כן אף על פי שאינו הוא המזיק הקריב המזיק אליו:" + ], + [ + "(ו) יכול וכו'. דבכל אלה היה הוא סיבה לנזקו אבל לא עשה מעשה:", + "ת\"ל מום. היינו מה שכתוב \"כאשר יתן מום באדם\" דהאי תיבת \"מום\" יתר דהוה לו לכתוב \"כאשר יתן באדם וגו'\", אלא לרבות את אלו. דוקא שהיה מעשה ביד כעין מום:", + "שאין מעשה ביד. אלא גרמא בנזקין ופטור:" + ], + [ + "(ז) יכול סימא את עינו וכו'. כדמשמע מאומרו כן יעשה לו:", + "תלמוד לומר מכה בהמה מכה אדם. לכאורה הכונה על הפסוק \"מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת\", ופריך הגמרא (בבא קמא פג, ב) ההוא בקטלא כתיב, שצריך להמיתו, ותשלומין אין שם. ומשני הכאה הכאה גמרינן דכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה וסמיך ליה ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו':", + "ואם נפשך לומר. דהיינו להשיב על זה ומפרש שם בגמרא דיש להשיב מאי חזית דילפת אדם מבהמה אדרבה נילף ממכה אדם יומת דהוא אדם מאדם, מה התם לא ניתן לפדיון אף הכא וכו', והיינו דקמשיב כתיב \"לא תקחו כופר לנפש רוצח וכו'\":" + ], + [ + "(ח) מה תלמוד לומר. פי' דקרא \"ומכה אדם יומת\" ודאי איירי במכה אביו ואמו דבאחר אינו חייב על הכאה מיתה, ושאל הברייתא מה תלמוד לומר דהרי כבר נאמר בפרשה משפטים ומכה אביו ואמו מות יומת, וגם שאל לאיזה ענין אתקישו להדדי בחד קרא מכה בהמה ומכה אדם, והשיב הברייתא על שני הדברים אכן מתחלה השיב על מאי דסליק:", + "מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה. דכתיב לעיל מכה נפש בהמה ונפש משמע דם דהיינו חבורה. ובפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין פד, א) במסקנא לא נפיק ליה מהאי הקישא אלא מדכתיב לעיל מכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לבהמה דאפילו הכחישה באבנים חייב אף שאין שם נפש, תנהו ענין להאי נפש למכה אביו ואמו דבעינן שיהיה נצרר הדם כדכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר, והתם מתרץ דהאי הקישא דכתיב מכה בהמה למטה אצל מכה אדם לומר לך מה מכה בהמה לרפואה פטור, דהא לא הזיקה, אף מכה אדם דהיינו מקיז אביו ואמו לרפואה פטור:", + "יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהיה חייב. דומיא דקללה דחייב אף לאחר מיתר מדכתיב אביו ואמו קילל - לרבות לאחר מיתה, וכדלעיל בפרשה קדושים פ\"ט, ואף דקאמר מקודם דאינו חייב עד שיעשה בו חבורה – אפשר דוקא במכהו כשהוא בחיים דאז שייך בו חבורה אבל לאחר מיתה דלא שייך בו כלל ענין חבורה אפשר דחייב, ובפרט להני תנאי דסברי דמקשינן הכאה לקללה (סנהדרין פה, ב)..34ולענ\"ד מברייתא זו נלמד מה ששנינו שם במשנה זה חומר במקלל מבמכה וכו' והמכה לאחר מיתה פטור, ומרש\"י ותוספות שם מוכח דמכיון דקי\"ל דצריך לעשות בו חבורה ממילא לאחר מיתה פטור, ומברייתא זו משמע דאכתי צריך קרא לזה אח\"כ מצאתי בעז\"ה בפסיקתא כדברי.", + "מה מכה בהמה בחייה. דאי לאו כן לא שייך לומר ישלמנה:" + ], + [ + "(ט) משפט אחד יהיה כמשפט דיני נפשות וכו'. דהא קאי אקרא דלעיל מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת והקישן להדדי:", + "מה דיני נפשות בדרישה וחקירה. דכתיב שם ודרשת וחקרת:", + "אף דיני ממונות בדרישה וחקירה. שחוקרין את העדים באיזה יום ובאיזה שעה הלוהו, ובריש סנהדרין קאמר דתקנו רבנן דלא ניבעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין:", + "תלמוד לומר עין תחת עין ריבה. פי' דבריש סנהדרין קאמר דעיקר מילתא דבעינן שלשה בגזילות וחבלות כתיבי דכתיב \"ונקרב בעל הבית אל האלהים [וכתיב שם אלהים תלתא זימני], אם לא שלח ידו במלאכת רעהו\", דהיינו גזילות. וממילא ידעינן גם חבלות דמה לי חבל בגופו ומה לי חבל בממונו. ולהאי תנא דברייתא לא ניחא ליה למילף חבלה משם משום דגופו חמור מממונו, ומפיק מדכתיב כאן עין תחת עין וגו' וכתיב בתריה ומכה בהמה ישלמנה, דמשמע לכל דיני ממון שוין שאין צריכין כ\"ג (ר\"ש משאנץ):" + ], + [ + "(י) זו הוא שאמר. למעלה בריש פרק י\"ט:", + "מלמד שבית דין מבפנים. ובריש פרק נגמר הדין איתא שם הוצא את המקלל חוץ לתחום ישראל דלחוץ לבית דין לא צריך קרא דהתם כי היכי דלא ליתחזי בית דין רוצחין (ר\"ש):", + "אותו ולא כסותו. דנסקל ערום ואף על גב דגבי צואה כתיב כבר \"אותו\" ודרשנו הא כיון דהוצרך לכתוב אבן לדרשא כתב אותו:", + "אף לסמיכה. דכתיב בצואה וסמכו השומעים את ידיהם וגו' וכן עשו:", + "אף לדחיה. בסיני כתיב \"או ירה יירה\" - מלמד שכל הנסקלין בדחיה כדתנן בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וכו':", + "אף לתליה. כדכתיב \"כי קללת אלהים תלוי\", והיינו מפני שקילל את ה':", + "אף ללא תלין וגו'. שלא הלינוהו:" + ] + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + [ + "(א) והלא כל המצות וכו'. פי' רש\"י בחומש לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנישנית בערבות מואב במשנה תורה למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני ובא הכתוב ולמד כאן על כל דיבור ודיבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב:", + "והרמב\"ן פי' וז\"ל שהשמיטה נאמרו כללותיה מסיני דכתיב בפרשת ואלה המשפטים \"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמיך וגו', ואלו דיני השמיטה בדרך כלל. ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה שהרי כולן נזכרו בפרשה הזאת ובסוף הענין כתוב \"אלה המצות אשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני\" - להקיש כל המצות אל השמיטה הנזכרת שכולן היו כן שנאמרו בכלל ופרט והכל מסיני, עכ\"ל. ועיין ברא\"מ ובקרבן אהרן שהאריכו בזה:" + ], + [ + "(ב) משבאו לעבר הירדן. מתחיל חיוב שמיטה אף שלא באו עדיין בתוכה:", + "המיוחדת. המשובחת שהיא זבת חלב ודבש אבל עבר הירדן אינה זבת חלב ודבש כדאיתא בספרי פרשת בכורים:", + "יכול משבאו לעמון ומואב. שגם הם בכלל הארץ לפי שהבטיח הקב\"ה לאברהם ליתנם לזרעו לעתיד לבוא:", + "תלמוד לומר אשר אני נותן לכם. משמע שהוא נותן להם עכשיו:", + "מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו. שגם בזה לא נתחייבו עדיין בשמיטה:", + "הכי גרסינן ולא חילקו לבתי אבות או חילקו לבתי אבות ואין כל אחד וכו'. :", + "ת\"ל שדך. שהיה יכול לומר השדה לא תזרע וגו':" + ], + [ + "(ג) בחלה ובערלה ובחדש. פי' שבכולן נאמרה ביאה, ו\"מושבותיכם\" האמור בחדש פי' מקום שאתם יושבים ולא לאחר ירושה וישיבה כי בכל אלו הדרים לא התנה בהם כיבוש וחילוק, ולזה נתחייבו בהם לאלתר כאשר באו:", + "נתחייבו במעשרות. דכתיב \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא וגו'\" - זרעך המיוחד לך דהיינו לאחר כיבוש וחילוק שנשתהא י\"ד שנה. אי נמי, דקודם שחלקו הוי ליה הפקר וכתיב \"ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך\" – יצא הפקר שידו וידך שוין בו:", + "התחילו מונים לשמיטה. אחר שחלקו שאז נתחייבו בה כנ\"ל עד שנת כ\"א שאז היא השנה השביעית:", + "לששים וארבע. היינו שנת הששים וארבע שהוא חמישים שנה אחר י\"ד דכיבוש וחילוק:" + ], + [ + "(ד) יכול מלחפור וכו'. כלומר בכלל שביתת הארץ היא והזריעה והזימור, ואם כן הול\"ל \"ושבתה הארץ\" ותו לא. לז\"א שאילו אמר \"ושבתה הארץ\" ותו לא יכול אני לומר שתשבות אפילו מחפירות בורות בה ומלתקן המקואות שבה, ולזה הדר ופרט \"שדך לא תזרע וגו'\" לומר שאין השביתה האמורה אלא מאלו:", + "לחרוש. בבקר:", + "לעדור. שאינו יכול לחרוש בבקרים מפני השרשים ועודרין במעדר כמו שעודרין תחת הגפן:", + "לנכש. עוקר העשבים מבין התבואה:", + "לכיסוח. חותך עשבים רעים ואינו תולש מעיקרן:", + "לביקוע. כשאילן זית מתיישן מבקיעין את הענפים שלו ומתלחלח:", + "תלמוד לומר שדך לא וכו'. דהו\"ל למכתב \"שדך לא תזרע ולא תזמור כרמך\", וכתב בהיפוך כדי למדרש \"שדך לא\", כלומר כל מיני העבודות שבשדך לא תוכל לעשות אותה וכן נדרוש לענין כרם:" + ], + [ + "(ה) ומנין שאין מזבלים. למקשאות ולמדלעות ס\"א אין מובלין, ובירושלמי פרק ד' דשביעית (ירושלמי שביעית, ד) מפרש אין מעבירין את היבלות, פי' עולה באילן כעין יבלת באדם ומכחיש האילן:", + "ואין מפרקין. בעלים מרובים המכחישים אותו. ל\"א מפרקין אבנים ועפר מעל שרשיו כמו שעושין לאגוז שאין עושה פירות, מגלה שרשיו ועושה, כדאיתא בפסיקתא:", + "מעשנין. להמית התולעים:", + "מאבקין. נותנין אבק על שרשיו. וי\"מ אבק של סמנים משימין על עיקרו כדי לפטמו:", + "ומנין שאין מקרסמין. חותכין ענפים יבשים:", + "ואין מזרדין. זירוד ענפים דקים העולים בעיקר האילן ומכחישים האילן:", + "ואין מפסלין. מענפי אילן הארוכים ועל שם שעושה בפסל וקרדום:" + ], + [ + "(ו) יכול לא יקשקש תחת הזיתים. קשקוש היינו סתומי פילי דשרי, ואיתא במועד קטן דף ג' תרי קשקושי הוו, חד אברויי אילנא וחד סתומי פילי. אברויי אילנא אסור דהוי משום רווחא, וחד סתומי פילי שרי דהוי משום פסידא, פי' אברויי אילנא מלשון להברות את דוד, שירצה לזון את האילנות והוא שמניחים זבל תחת האילנות לזון ולהחיות אותם וזה אסור דהוא כדי להרויח לענג ולהשמין אילן ולא משום שלא יפסד. והאי דשרי הוא סתומי פילי ופילי היינו בקעים שהוא לסתום בעפר בקעי האילן והאי שרי דהוא משום פסידא כדי שלא יפסד האילן:", + "נקעים. היינו גומות:", + "עוגיאות. חופר גומות תחת הגפנים והזיתים עיגול סביב להמשיך המים להם:", + "בכלל היו. בכלל ובשנה השביעית שבת שבתון יהיו, ולמה יצאו להקיש להם העבודות האסורות ולפרש מה הם העבודות האסורות שהם דומים לאלו:", + "מה אלו שהם עבודות בשדה ובכרם. וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בשדה ובכרם, יצא קשקוש ומלוי נקעים ועוגיות שתחת הזיתים שאינם בשניהם. וכתבו התוספות דאע\"ג דהני דלעיל יש מהם שאינם נוהגים עתה בשדה ובכרם – י\"ל שבמקומם היו עושים כך בשדה ובכרם:", + "תהיה עולה וכו'. פי' ששנת מ\"ט היה שנת השמיטה ושנת החמישים הוי יובל, ולזה הייתי אומר דלימנו שנת החמישים לשנה ראשונה של שמיטה הבאה:", + "ת\"ל שש שנים תזרע וכו'. דקרא יתירא הוא, דאין צריך להודיע אימתי נזרע, והיה לו לומר רק שבשביעית לא נזרע. אלא להודיע לנו דששת השנים שלפני השביעית יהיו כולם שנים של זריעה:" + ], + [ + "(ז) מנין לאורז ודוחן. מיני קטניות הם:", + "ולפרגיס. גם הוא ממיני זרעים:", + "כונסן אתה בשביעית. שהם נחשבים מזרע השנה השישית ואין בהם קדושת שביעית:", + "ת\"ל ואספת את תבואתה בשביעית. דקרא יתרה הוא, דפשיטא שנאסוף מה שנזרע אלא למסמכיה להכתוב שאחריו ובשנה השביעית דהיינו שלפעמים מותר לאסוף גם בשנה השביעית דהיינו היכי שהשרישו קודם ר\"ה של שביעית ואף דבשארי דברים לא אזלינן בתר השרשה (עיין בראש השנה דף יג:) בקטניות שאני מתוך שעשויין פרכין פרכין שאין מתבשלין ביחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט ולא מצו למיקם עלה לא בתר לקיטה ולא בתר שליש ולכך אזול בתר השרשה שהרי נזרעין בבת אחת וממילא השרשה בזמן אחד (גמרא שם):" + ], + [ + "(ח) ששה זרעים וששה אסופים וכו'. פי' דפשטיה דקרא ואספת קאי על שש שנים דזריעה הכתוב בפסוק זה ויש לנו עוד ריבוי שפעמים ששבעה אוספין וכנ\"ל ומסתברא לאוקמי הא דאוספין היינו כשהשרישו לפני ר\"ה והא דאין אוספין היכי דהשרישו אחר ר\"ה:" + ], + [ + "(ט) מנין לתבואה. דגן וזיתים קרויים תבואה כדכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב:", + "שהביאה שליש. ר\"ל שנתבשלה שליש בישולה לפני ר\"ה שאז היא נחשבת משנה שעברה:", + "ת\"ל ואספת את תבואתה. ר\"ל בשביעית, ואף שלא נגמר בישולה בשישית, ורק משהביאה שליש בששית גם כן מותר לאסוף אותה בשביעית אכן לא נדע מאין הוציא ר' יונתן דאיירי בשהביאה שליש ובגמרא ראש השנה דף י\"ג (דף יג.) הזכיר ר' יונתן ראיה לזה מקרא אחרינא דכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרי לשלש אלא לשליש, ור\"ל עשיית התבואה כשהיא בשליש בישולה שאז נחשבת כמו שנגמרה וממילא לענין שביעית מותר והגר\"א גריס כן בפנים ת\"ל ועשת את התבואה לשלש השנים לשליש, ומהראב\"ד ור\"ש משמע גם כן דהיה להם גירסא זו:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ומנין לשלשים יום וכו'. פי' שאם נטע והבריך והרכיב שלשים יום בערב שביעית מותר לקיימן בשביעית כאילו נטע בתחלת השנה:", + "תלמוד לומר ובשנה השביעית. פי' סמיך ליה על ואספת את תבואתה האמור למעלה למעלה ממנו כדדרשי לעיל לענין זרעים. מיהו ל' יום דקליטה לאו מהאי קרא נפקא לן אלא סברא דנפשיה קאמר דכל הרכבה אינה קולטת בפחות משלשים יום. ופליגי בהא תנאי במסכת שביעית פ\"ב, איכא מאן דאמר שלשה ואיכא מ\"ד שתי שבתות ואיכא מאן דאמר שלשים יום. ומובא בר\"ה דף יו\"ד. ואיתמר עלה אמר רב נחמן לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים, פי' שלשה לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה. אית דמפרשי להאי מימרא לענין שביעית ומשיג הראב\"ד דהאי מימרא רק לענין ערלה אתמר לחשבו כשנה אבל לענין שביעית כיון דנקלט לפני ר\"ה מותר לקיימו בשביעית:", + "הכי גרסינן שבת שבתון יהיה לארץ מיכן אמרו וכו'. פי' מדכתיב שבת שבתון שתי שביתות להביא את שנחנטו פירותיהם בשביעית ולא נגמרו עד אח\"כ שאתה נוהג בהם שבת אחר דהיינו עוד הפעם שביתה. מכאן אמרו בנות שוח תאנים לבנות שנותנים פריים מג' לג' שנים שביעית שלהם שנה שנייה דפירות החונטים בשביעית אין בישולם נגמר עד שנה שנייה של שמיטה ואז נוהג בהם דין שביעית דבאילן אזלינן בתר חנטה:", + "הפרסיות. תמרי פרסייתא (ערוך):", + "לא אמרו אלא בנות שוח. ובהא פליגי ר' יהודה סבר חנטתן בשנה זו וגמרן בשנה שניה, וחכמים סברי עיקר גדילתן בשנה ראשונה אלא שנמשכין בתוך שנה שנייה (הרא\"ש בפירושו):" + ], + [ + "(ב) כך נאמר בשביעית שבת לה'. פי' אל תהי קלה בעיניך מצוה זו ששקולה כשבת בראשית שהרי נאמר בשתיהן שבת לה':", + "כל מלאכה שבשדך. וכדלעיל בהלכה ד':" + ], + [ + "(ג) את ספיח קצירך וגו'. ספיח נקרא מה שתוציא הארץ בשביעית בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו. הכל יקרא ספיח ומותר לאכלו מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור, היינו כדרך שקוצרין בכל שנה כגון שקוצר כל השדה ומעמיד כרי ודש בבקר אבל קוצר מעט מעט וחובט ואוכל וזהו מן התורה אבל מדברי סופרים שיהו כל הספיחים אסורים בשביעית ואסרו זה מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאמר שספיחים הם וזהו שאמר מכאן סמכו חכמים וכו' שאינם רק אסמכתא מדבריהם. והרמב\"ן מפרש דברייתא זו אתיה כר\"ע לקמיה פ\"ד דסבירא ליה דספיחין אסורין מדאורייתא ושם נאמר גם כן בלשון זה \"מכאן סמכו\":", + "מן השמור בארץ. פי' מה שנזרת והפרשת מהם בני אדם ולא הפקרת לא תבצור אותו:", + "אבל אתה בוצר מן המופקר. פי' כל זמן שהוא שמור ולא הפקרתו אי אתה בוצר אבל אם אחר ששמרתו הפקרתו אתה בוצר ממנו כאחד מן העניים. כן הוא דעת רש\"י. ויש מן הראשונים דס\"ל שצריך שיהיה הפקר מתחלה אבל אם לא הפקירו אע\"פ שירצה עתה להפקירו אחר שהיה שמור אצלו לא יבצור אותו:", + "לא תבצור כדרך הבוצרים. פי' לא תבצור בשביעית כדרך שבוצרים בשאר שני שבוע שא\"א לומר שלא יבצור כלל שהרי כתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, וא\"א בלא בצירה אלא הכונה שישנה וכדלקמיה. וגם זה דוקא אם הוא מן המופקר אבל אם הוא שמור אסור בכל ענין. ומכן אמרו תאנים של שביעית על מופקרין קאי:", + "מכאן אמרו. משנה בפרק ח' דמסכת שביעית:", + "אין קוצין במוקצה. ר\"ש פירש שהוא כלי ברזל המיוחד לחתוך בו תאנים והוא הקופץ אבל קוצה אותה בחרבה, ר\"ל בחרב והוא הסכין. והרמב\"ם פירש דמוקצה הוא שם מקום ששוטחין עליו התאנים וחרבה כמשמעה:", + "בעריבה. שלשין בה העיסה:", + "בבד. הוא שם ליקבים שדורכין בהם הזיתים דשל ענבים נקרא גת ושל זיתים נקרא בד:", + "ובקוטב. הרמב\"ם פי' שהוא גת קטן לזיתים, ור\"ש פירש שהוא עץ גדול וכבד ובראשו אבן גדולה שנותנים על הזיתים בבית הבד:", + "לבדידה. בית הבד קטן הרבה כמין עריבה שאין דרך לדרוך בו:" + ], + [ + "(ד) כיון שיצאת שביעית אע\"פ שפירותיה שמיטה. פי' שכל מה שחנט לאחר שנה שביעית עד ט\"ו שבט הכל הוא כדין פירות שביעית ונפיק לו בערלה ורבעי במסכת ר\"ה דף יו\"ד מדכתיב ובשנה הרביעית פעמים שפירות רביעית הן ערלה ומהדר על שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל והיינו שחנטו מתשרי של רביעית עד ט\"ו שבט שאז הוא ר\"ה לאילנות וה\"ה נמי לענין שביעית. וטעמא דקים להו לחכמים שהפירות שחונטים מתשרי עד ט\"ו שבט בידוע שהן חונטין משרף שבאילן שנכנס בו מקודם תשרי:", + "מותר אתה לעשות מלאכה. כגון לזמור הכרם או קירסום וזירוד בשאר אילנות המבואר בריש הפרשה בהלכה ה' ונפיק זה מדכתיב שנת שבתון משמע ששבתון בארץ לא תהא אלא שנתו בלבד (ראב\"ד):", + "אבל פירותיו אסורין וכו'. וזה רמז הכתוב במה שאמר יהיה שאם אין שבות מהם אלא שביעית בלבד היה לו לומר הוא, ומאי יהיה משמע שעדיין יהיה אף שעבר שביעית. והטעם לקביעת ט\"ו שבט כתבתי לעיל:" + ], + [ + "(ה) מן השמור. פי' שלא נשבתה אלא נעבדה בה עבודה כדי לגדל פירות הוי שמור ואפילו לא שמרם לאחר מכן ומיהו גם בשמירה בעלמא אסר לעיל גבי לא תבצור:", + "מכאן אמרו. ב\"ש שהחמירו בכך או ב\"ה אליבא דר' יהודה:", + "שדה שנטייבה. שנעבדה ונחרשה היטיב (ופירושו אפילו אם מפני אונס המלכות היה מוכרח לחרוש אותה פעם אחת אבל הוא חרש פעמיים להטיבה ראב\"ד מירושלמי):", + "אין אוכלין פירותיה בשביעית. אע\"פ שהפקירן:", + "אוכלים. הפירות שאין הפירות נאסרים ולא בא הכתוב אלא לאסור לנו שלא נשמור אבל אם שמרנו ואח\"כ הפקרנו אוכלים אותם:", + "בטובה. שמחזיק טובה לחבירו על שעוזב אותו לאכול או אלקוט משדך ואני אגמול לך כל זה אסור דאין אוכלין פירות שביעית אלא משום דרחמנא אפקרינהו ואין זה הפקר אחר שנשאר מגע יד לבעלים בהם מדמחזיקין לו טובה:" + ], + [ + "(ו) ולא לאחרים. שאינו רשאי לתת ממנו לנכרי אפילו בדמים כדתניא בתוספתא פרק ו' דמסכת שביעית (תוספתא שביעית, ו):", + "ולא להביא ממנה מנחות. דלא מייתי מפירות הארץ השובתת מנחות ונסכים אלא מייתי מדאישתקד:", + "מה תלמוד לומר. מלת \"לך\" שהרי כבר נאמר \"לכם לאכלה\":", + "אלא לעניים. דהכי משמע ממאמרו אביוני עמך, ולזה הייתי אומר דאף על גב דכתיב להם לעניים אחרים הנמצאים בביתך קאי אבל עשירים אינם אוכלים:", + "תלמוד לומר לך ולעבדך. דהדר אמר בעלים דהיינו עשירים ועבדים ושפחות דהם עניים ואם כן עשירים ועניים אוכלים:", + "לאחר הביעור. לקמן יליף מדכתיב ולבהמתך וגו' - כל זמן שחיה אוכלת מן השדה תאכיל לבהמתך מן הבית, והענין בזה שאם יקבץ מין ממיני זרעונים או פירות והביאו אל ביתו יוכל לאכול מאותו המין כל זמן שימצא בארץ או באילנות, וכשפסק המין ההוא מן השדה נתחייב להסיר ולבער מה שיש ממנו ברשותו בבית. וזהו ביעור הזכר בשביעית כגון אם אסף תאנים ושטחם ויבשם ואכל מהם, אין לו להחמיר באכילתן כל שנת השביעית אבל יאכל כל זמן שהתאנים הלחים נמצאים באילנות. וכשיפסקו ונפלו ולא נשאר מהם אלא היבשים לבד – יסיר כל מה שיש ברשותו מן התאנים היבשים או שיאכלם כולם אם יכול, או יזרקם או ישרפם. וזהו ענין הביעור. ולזה אמר דמה שכתוב \"ואכלו אביוני עמיך\" דמשמע דעניים אוכלים ולא עשירים - הוא לאחר הביעור, דאי אית להו לעניים פירות בבתיהם אע\"ג דכלה להו מן השדה אכלי להו אפילו אחר הביאור. אבל עשירים לא:", + "ובירושלמי דמסכת שביעית אמרו דטעמא דר' יהודה דדריש ואכלו אביוני עמיך ויתרם – כלומר ד\"ויתרם\" נדרש לפניו והכי קאמר, ואכלו אביוני עמיך ולא עשירים וזה ביתרם שהוא מה שהותיר להם בביתם אחר הביעור:", + "אחד עניים ואחד עשירים. דלר' יוסי אביוני עמך תרי מילי קאמר, אביוני ועמך, דאי לאו כן מלת עמיך יתר, דהול\"ל אביונך, אלא דה\"ק ואכלו אביוני ועמיך שהם העשירים מה שראוי להם ויתרם תאכל חית השדה:" + ], + [ + "(ז) הראוי לאדם לאדם. דאין נותנין אוכלי אדם לבהמה בשביעית שזהו הפסד:", + "ולשכירך מן הנכרי. פי' אפילו מן הנכרי דישראל פשיטא שהרי רשות לכל אדם ללקוט בין עניים ובין עשירים. ועיין ברמב\"ם פ\"ה מהלכות שמיטה דין י\"ג (רמב\"ם הלכות שמיטה ויובל, ה) דדוקא אם היה אצלו שכיר שבת או שכיר חודש ושנה מפני ששוהא אצלו הרבה והוי כב\"ב, אבל שכיר יום אסור אם לא שקצץ מזונותיו עליו דהוי כבן בית, והוא מתוספתא פרק ה' (תוספתא שביעית, ה). ובר\"ש משמע דאינו סובר כן:", + "ולתושבך. ששרוי אצלו תמיד:", + "אכסניא. חיל של מלך. וי\"א אכסנאי זהו העובר ממקום למקום:" + ], + [ + "(ח) מה אני מקיים ביעור פירות שביעית. פי' דהא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמיך דאוקימנא אחר הביעור:", + "בפירות אדם. דכתיב ואכלו אביוני עמיך:" + ], + [ + "(ט) מה שבארצך אוכלים. כלומר עבדך ואמתך וגו' אשר יהיו בארצך אוכלים אבל אם הם חו\"ל לא תוציא להם לאכול שם דאין מוציאין פירות שביעית לחוץ לארץ:", + "שמוציאים לסוריא. אפשר שטעמו דהוא ס\"ל דכיבוש יחיד שמיה כיבוש והוי כארץ ישראל:" + ], + [ + "(י) תהיה. מלה יתירא היא, ואמרו תהיה לרבות להם הויה אחרת שיעשו ממנו והוא שמדליק הנר משמן שביעית. וזה בשמן שביעית עצמו אבל אם מכרו ולקח בדמיו שמן אחר או החליף שמן בשמן – שניהם אסורין בהדלקה (ירושלמי דשביעית):", + "אף לצבוע. דברים שדרכן לצבוע בהן אף על פי שהן מאכלי אדם צובעין למה שיצטרך האדם:", + "מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה. משיהיה שם תבואה עליה והוא משהביאה שליש, ודריש ליה משום דהוא קרא יתירא שכבר אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, שהוא תבואת שבת הארץ. ובפרק הגוזל קמא דריש לה מדכתיב לאכלה ודריש ולא להפסד, ואם היה אוכל קודם שיתבשלו היינו להפסד. וזה אינו אלא לאסיפתו לבית אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהן פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע כדמפרש ואזיל:", + "מכאן אמרו. משנה פרק ד' דשביעית משנה ז' (משנה, שביעית ד, ז):", + "הפגין. פגי תאינה כדכתיב התאנה חנטה פגיה:", + "משהזריחו. האדימו, וזהו התחלת בישולן. והרמב\"ם פירש משהזריחו שיבהקו וישוב גופם חלק:", + "אוכל בהם פיתו בשדה. ששם מנהג בני אדם לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיבשולו, וזהו שאמר ביחלו כונס לתוך ביתו ופירושו בישלו. ובנדה דף מ\"ז (נדה מז, א) ביחלו אמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן. ובירושלמי יליף לאכילת השדה והבית מדכתיב תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה – בשתי תבואות הכתוב מדבר, אחת מן הבית ואחת מן השדה:" + ], + [ + "(יא) וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע. אם ביחלו חייבין במעשרות כדתנן במסכת מעשרות (משנה, מעשרות א, ב) התאנים משיבחילו:", + "הבוסר משגרע. פי' משהכניס בהם גרעין וזהו כאשר יהיה שיעורו כפול הלבן:", + "אוכל בהם פיתו בשדה. ואינו אבוד דכבר הוא מאכל אצל בני אדם:", + "הבאישו. בירושלמי משיקראו באושה, והיינו שהתחילו להתבשל ונקראו באושה שאז הם קרובים להתעפש אם יניחוהו. והרמב\"ם פירש ש\"הבאיש\" הוא כאשר יהיה הגרגיר נראה מבחוץ לרוב צחות הגרגיר. ולענין מעשר גם כן השיעור משהבאישו כדתנן במסכת מעשרות:", + "כל זמן וכו'. בזמן שכאשר יתבשלו כל צרכן הם מוציאין מסאה של זיתים ג' לוגין שמן אז יהיה דינם כדמפרש ואזיל:" + ], + [ + "(יב) הכניסו רביעית לסאה. פי' שנתבשלו עד שמסאה יכול להוציא רביעית לוג שמן:", + "פוצע. דרך הזיתים לאכול אותן על ידי שהם פוצעין אותן כדי שיתמתקו:", + "ואוכל בשדה. דדבר שדרכו לאכול הוא, אבל לסוך לא דהו\"ל כיין וחומץ דאין סכין בהם משום דאין סכין אלא בדבר שדרכו לסוך:", + "הכניסו חצי לוג. שנתבשלו עד שהוא יכול להוציא חצי לוג מסאה:", + "הכניסו שליש. ויש גורסין \"לוג\", והכל דבר אחד, שהכונה שליש ממה שהוא מוציא מהם כשהם מבושלים כל צרכן, והוא ג' לוגין לסאה וכנ\"ל, ואם כן שליש מהם הוא לוג:", + "ושאר פירות האילן אי אתה רשאי לכבוש וכו'. דאין דרך שאר פירות לאכלן בפניהן ובטלה דעתו והרי הוא מפסידו:", + "זלפין. לזלפו על גבי הבית:", + "מלוגמא. רפואה:", + "איספלנית. לערב עם עשבים ולהניח על גבי מכה:", + "אפקטוזין. להקיא, וכל אלו אינן שוין בכל אדם:" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) בבית דין. בית דין הגדול היו מונין בתחלת השנה והיו מברכין על ספירת היובל היום נכנסה שנה אחת, היום שבת שנים שהם שמיטה אחת, וכן היום תשע וארבעים שנה שהם שבע שמיטות. והכל כמו שמונים לספירת העומר (ראב\"ד ור\"ש):", + "יכול שבע שבתות ימים. כענין שנאמר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\", וכשיסיים יחזור וימנה לעולם עד היובל וגם ימנה שבע שנים שבע פעמים:", + "יכול יספור שבע שמיטין זו אחר זו. שהרי \"שבתות\" משמע שמיטין שהן שבתות, ולאחר שיספור שבע שמיטין זו אחר זו שוב יחזור ויספור שנים פשוטות עד היובל. תלמוד לומר שבע שנים וכו':" + ], + [ + "(ב) ומנין שיספור לשני שבוע. כדאמרינן לעיל - שנה אחת , שתי שנים:", + "תלמוד לומר והיו לך ימי שבע. ולא קאמר \"יהיו לך שבע שבתות\", ולאיזה דבר מונין ימים - הוי אומר לשנה:", + "ומנין שיספור לשני יובל. פירוש אי לא כתב יותר הוה אמינא שימנה בכל שנה ושנה לשמיטה, ולבסוף יאמר שבע שנים שהן שמיטה אחת. וכן לשמיטה שניה ושלישית יאמר בתחלת מנינו היום שנה אחת , היום שתי שנים לשמיטה. ומנין שיספור לשני יובל; שיאמר היום שנה אחת ליובל וכן היום שבע שנים ליובל שהן שמיטה אחת, וכן י\"ד שנים ליובל שהן שתי שמיות וכן כולן? תלמוד לומר והיו לך ימי שבע וגו' תשע וארבעים שנה – אלמא מונה כולן ולא כל שבע ושבע בפ\"ע:", + "מנין עשה שביעית אף על פי שאין יובל. פירוש שיש לך לעשות שביעית אע\"פ שאין יובל כגון משגלו עשרת השבטים דבטל יובל מכל מקום שביעית לא בטלה משבט יהודה ובנימין:", + "תלמוד לומר והיו לך. כלומר יהיו לך שבע שבתות שהם השמיטות אע\"פ שאין יובל אחריהן:", + "ומנין עשה יובל אע\"פ שאין שביעית. כגון שאם חזרו לארץ לסוף חמישים, אף על פי שלא עשו שמיטין, עושין יובל:", + "הכי גרסינן תלמוד לומר והיו לך תשע וארבעים שנה. דמלת \"והיו לך\" משמש לפניו ולאחריו, והיו לך ימי שבע שבתות השנים - שיהיו נספרים לשמיטה, והיו לך תשע וארבעים שנה שיהיו נספרים לך ליובל גם כן (שאי לאו כן האי תשע וארבעים יתר, דמי לא ידע ששבע פעמים שבע הוא מ\"ט). והא דאמרינן סוף פרק ב' דערכין אליבא דר' יהודה דהנך שני דאגלינהו סנחרב עד דאתא ירמיה ואהדרינהו לא קחשיב – אלמא אין עולין מן המנין למספר יובל אותן השנים שלא היו כל ישראל בארץ – התם דחיאתא בעלמא היא, ולא קאי התם הכי. ויש מראשונים דמפרשי עשה יובל אע\"פ שאין שביעית נוהג כגון שעברו וזרעו בשביעית:", + "שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל. פי' בהאי מודה לר' יהודה. וכולהו דלא כרבי דאמר בגיטין (דף לו.) בזמן שאין היובל נוהג אין השמיטה נוהג:" + ], + [ + "(ג) אין לי אלא וכו' שאין ת\"ל בחודש השביעי. דידוע דיוה\"כ הוא בשביעי:", + "הרי תרועת שביעי. פירוש תרועה שכתוב לענין ראש השנה שהוא בחודש השביעי:" + ], + [ + "(ד) תלמוד לומר והעברת. דהעברה פשוטה משמע העברת קול אחד מבלי תנועה בה:", + "תלמוד לומר תעבירו שופר. הרי העברה תחלה וסוף ותרועה כתיב בינתיים:" + ], + [ + "(ה) ביום הכפורים אפילו בשבת. אסמכתא היא, דאינה מלאכה אלא חכמה ואין צריך להתיר כדאמרינן בראש השנה (דף כט:) אלא אשמועינן דאפילו רבנן לא גזרו על שופר של יובל ומותר לתקוע אף בשבת כדי לפרסם שהעבדים נפטרים והולכים להם אבל ר\"ה גזרו שלא לתקוע בשבת משום דרבה:", + "מלמד שכל יחיד ויחיד חייב. מדכתיב \"תעבירו\" ולא כתב \"תעביר\" כמו דכתב ברישא דקרא \"והעברת\", אלא לאשמועינן דלא נימא העברת שופר היא בבית דין כמו ספירה בבית דין:", + "יכול וכו'. הגר\"א גרס מתחלה \"ודוחה את השבת אפילו בגבולין יכול וכו'\", פירוש דהלא רוצה לסיים יכול אף תרועת ראש השנה דוחה את השבת, והכונה אפילו בגבולין חוץ לירושלים, ת\"ל והעברת וכו' ואין תרועת ר\"ה דוחה שבת בכל ארצכם וכו' מכלל דמתחלה איירי הברייתא לענין יוה\"כ שחל להיות בשבת:", + "הכי גרסינן ת\"ל והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ממשמע שנאמר ביום הכיפורים איני יודע שהוא בעשור לחודש אם כן למה וכו'.", + "בעשור לחודש דוחה את השבת בכל ארצכם. היינו שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אף בביתו ואפילו בשבת (אכן בגמרא מסיק שם דדוקא בזמן שבית דין יושבין):", + "ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם. ורק במקדש ובירושלים (ועיין בפירוש המשנה להרמב\"ם). ומה דמסיים \"אלא בבית דין\" – היינו לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שהתקין משחרב המקדש שיהו תוקעין אפילו בגבולין מקום שיש שם ב\"ד, ובגמרא מסיק דדוקא בפני ב\"ד, ועיין ברמב\"ם פ\"י מהלכות שמיטה הלכה י\"א (פ\"י מהל' שמיטה הי\"א). ודע דמן התורה מצות תקיעה הוא אפילו בשבת דאינה מלאכה אלא מדרבנן אסור ואסמכו זה אקרא:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. פירוש מלת \"שנה\" קרא יתירא, דהול\"ל \"את שנת החמישים\" (ראב\"ד וכן איתא בפסיקתא זוטרתי):", + "מלמד שהיא מתקדשת מר\"ה. שמראש השנה נאסר בחרישת קרקע ד\"שנה\" משמע שנה שלימה:", + "אמר ר' יוחנן וכו'. פירוש, וא\"ת כיון שקידוש מתחיל מראש השנה למה אמר \"בעשור לחודש\"? לזה אמר ר' יוחנן שאף שהקידוש מראש השנה התחלת דיני היובל שהוא השבת עבדים לבתיהם ושדות לבעליהם לא היה אלא מעשור ואילך, ואותם העשרה ימים היו אצלם ימי משתה ושמחה כדמפרש ואזיל:", + "הכי גרסינן לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרים לבתיהם. [כן איתא בגמרא], ופי' לא משועבדים לאדוניהם דכתיב \"וקדשתם את שנת החמישים\", ולא נפטרים לבתיהם דכתיב \"תעבירו שופר\" והדר \"וקראתם דרור\":", + "ועטרותיהם בראשיהם. אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי:", + "מה הלשון דרור. פי' איך יובן חירות מלשון דרור:", + "כמדייר וכו'. פי' שהוא ברשותו לדור בכל מקום אשר ירצה לדור וסוחר בכל מקום שירצה:" + ], + [], + [ + "(ג) יושביה בזמן שיושבין עליה. מתחלה דרש ממלת \"יושב\" שצריך להיות יושבין עליה, ואח\"כ דרש מדכתיב \"יושביה\", ואח\"כ דרש עוד מדכתיב \"לכל יושביה\". זהו תמצית הברייתא. ועתה נבארה:", + "ולא בזמן שגלו מתוכה. היינו שכל ישראל גלו או רובן:", + "הכי גרסינן יכול יהיה היובל נוהג ת\"ל יושביה בזמן שיושביה כתיקונה ולא בזמן שהן מעורבבין. [הגר\"א וכן איתא בערכין דף ל\"ב ע\"ב]. ובאמת ממקרא זה לבד היינו אומרין דוקא שמעורבבין כולן או רובן דוקא ולא מקצתן, אך אחר שמברר לקמיה דאפילו גלו מקצתן מדכתיב \"לכל יושביה\" – ממילא אמרינן דמה דצריכין שיהיה יושביה כתיקונן ולא מעורבבין גם כן דוקא כולן וע\"כ נקט דאפילו רק שבט יהודה בבנימין. כנלע\"ד:", + "לכל יושביה. פי' מדכתיב \"לכל\" משמע דוקא שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן וע\"כ נמצאת אומר כיון שגלו וכו' וכן איתא בגמרא:" + ], + [ + "(ד) יובל אף על פי וכו'. דקרא יתירא הוא, דלעיל מיניה כתיב \"תעבירו שופר וקדשתם את וכו' וקראתם דרור\" והדר כתיב \"יובל היא\", ויתירא היא לדרוש יובל מכל מקום אף על פי שלא שמטו, שלא החזירו הקרקע לבעליהן כגון בדורו של יהויקים וצדקיהו שהיו רשעים ומ\"מ הכשרין שבהן נוהגין יובל מלחרוש ולזרוע ובתקיעת שופר:", + "ת\"ל היא. דמשמע מיעוטא, כשהיא מתנהגת בפרטיה דוקא. וטעמייהו מפרש בראש השנה (דף ט:). דר' יוסי כדמפרש טעמיה לקמיה, ור' יהודה סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולא לפני פניו, דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ושבתם איש לאחוזתו, דהיינו השמטת קרקעות. והשתא \"יובל היא\" דהוא מיעוט – יותר טוב שנאמר דקאי על קריאת דרור שלפניו דהוא שילוח עבדים, ואינו קאי על העברת שופר שהוא לפני פניו, ולא על השמטת קרקעות שהוא לאחריו, דזה אתרבי מדכתיב \"יובל\". ושמיטת קרקע דחרישה וזריעה כתיב קרא אחרינא \"יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו וכו':", + "אחר שהכתוב תולה אותה וכו'. פירוש, אחר שבמקום אחד מצינו ריבוי והוא מתיבת \"יובל\", ובמקום אחר מצינו מיעוט והוא מתיבת \"היא\", וע\"כ דפסוק אחד מיירי לענין תקיעת שופר והשני מיירי לענין שילוח עבדים מפני מה וכו':", + "הכי גרסינן מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים ואין יובל אלא אם כן תקעו לפי שאפשר וכו'. פי' יובל שלא בשילוח עבדים וע\"ז קאי הריבוי ואין היובל אא\"כ תקעו ועל זה קאי המיעוט. ועל זה משני לפי שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, דפעמים שאין עבד עברי נמכר בישראל שיהיה טעון שילוח, ואי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר, דאי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם, לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם, והא דקאמר אף על פי שלא שמטו וענין קניית קרקע הוא בודאי גם כן דבר המצוי – יש לומר דעיקר סמך ר' יוסי אטעמא בתרא (אח\"כ מצאתי זה בחידושי רשב\"א):", + "תקיעת שופר תלויה בב\"ד. לצוות לשלוחם לתקוע, ושילוח עבדים מסורה ליחידים, ואם ימאן היבטל היובל. והוא הדין לענין שמיטת קרקעות. הלכך בודאי לא תלה הכתוב בהן:" + ], + [ + "(ה) אם בנמכר שש. פי' שמכרוהו ב\"ד שיצא בסוף שש, ולאו ביובל קמיירי הרי אמור בפרשה משפטים כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ואלו הכא ביציאת יובל קמיירי גם בנמכר מעצמו שנה או שנתיים לפני היובל הרי אמור דכתיב \"ושב אל משפחתו\" כדאיתא לקמן בפרשת וכי ימוך אחיך (הראב\"ד):", + "שיהא היובל מוציאו. פי' ואף על פי שלא עבד שש אחר הרציעה, ואשמועינן קרא דאע\"פ ששנה האיסור שנמכר ונרצע ועבר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים – אפילו הכי לא קנסינן ליה ויצא ביובל. (גם זה מפירוש הראב\"ד עי\"ש):", + "למה שהוחזקה משפחתו הוא שב. פי' שאם היו בה שרים - ישוב הוא לשררה שבמשפחתו ולא הפסיד כלום משררתו בעבור העבדות:", + "למשפחתו הוא שב. שלא ירד ממשפחתו אבל לשררה אשר במשפחתו לא ישוב:", + "וכן הוא אומר בגולה. אל ערי המקלט כאשר ישוב דכתיב שמה \"ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו\" כמו דפליג הכא ר\"מ ור\"י פליגי התם:", + "תשובו לרבות את האשה. ד\"תשובו\" מלה יתירא הוא ובא לרבות את האשה אם מכרה אביה ומטא יובל ועדיין לא הביאה סימנין – היובל מוציאה:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) יובל היא שנת החמישים שנה. פי' הלא כבר אמר וקדשתם את שנת החמישים שנה, ועל זה משני שיכול וכו':", + "בכניסתה תהיה מקודשת מר\"ה. אע\"פ שעיקרו של יובל לענין שילוח עבדים ולחזור השדה לבעליהן הוא מן תקיעת שופר שביוה\"כ ומפני זה יכול אני לומר שגם ביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יוה\"כ של שנת אחת וחמישים:" + ], + [ + "(ב) כשם שנאמר וכו'. פי' איסור זה הוא כאיסור זה:" + ], + [ + "(ג) מה קודש תופס דמיו. שאם פדאם בדמים, הדמים נתפסים בהקדושה, שזה יוצא וזה נכנס תחתיו להיות קודש:", + "אף שביעית וכו'. שביעית ויובל חדא היא כמו שאמר לעיל:", + "ת\"ל היא. \"יובל היא\", דיובל נשאר בהוית קדושה שלו, דאע\"ג דתופס את דמיה, היא אינו יוצא לחולין:", + "האחרון אחרון וכו'. כדלקמיה:", + "ופירי עצמו. של שביעית אסור, שאינו יוצא לחולין לעולם, אלא אוכלו בקדושת שביעית. ואי כלה מינו מן השדה – מבערו:", + "יצא בשר ונכנסו דגים. תחתיהן. דמאמר הכתוב \"קודש היא\" גילה לנו רק שהפרי עצמו נשאר בקדושה אף שלקח בו דבר אחר כגון הבשר שפרקינהו בדבר אחר נתפס הקדושה על הדבר אחר והיא יוצא לחולין:" + ], + [ + "(ד) כ\"ז שאתה אוכל מן השדה. דא\"א לומר כפשטיה שמה שתביא מן השדה ביומיה אתה אוכל ולא מן הצבור בבית, שהרי מקרא דכתיב ולבהמתך ולחיה גבי שביעית משמע שאוכל אף מן הצבור בבית כ\"ז שלא כלה לחיה מן השדה, וע\"כ מה שאמר כאן \"מן השדה\" הכונה מן השדה תקחו זמן אכילתו, שכל זמן שאתה אוכל מן השדה שלא כלה ממנו אתה אוכל מה שיש לך צבור מפירות שביעית בבית. כלה מן השדה - אתה חייב לבער ולכלות מה שיש לך בבית:" + ], + [ + "(ה) ג' כבשים. ג' מיני ירק בחבית אחת של חומץ או ציר כדי שיתקיימו:", + "יבער כל החבית. דנאסרו כולם אפילו אותם שלא כלו משום דבלע ההיתר אותו שלא כלה מאותו שכלה, ואסרו דתנן שביעית אוסרת במינה במשהו ושלא במינה בנותן טעם:", + "אוכל והולך וכו'. פי' אע\"פ שכבר כלו השנים מן השדה. וטעמו דאלו שכלו בלועים מטעם אותו שלא כלו אוכל על סמך אותו הטעם שיש בהם מאותו שלא כלו. והטעם דמקילינן כל כך משום דשביעית בזה\"ז דרבנן ורבי היא (ר\"ש). ועיין בקרבן אהרן שהאריך עוד בזה בשם ר\"ת:", + "יבער מינו מן החבית. ואוכל השאר:", + "כל הירק אחד לביעור. שמותר לאכול כל מין שירצה ממיני הירקות כל זמן שינמצא במדבריות איזה מין ירק, שכל הירקות לענין הביעור מין אחד הם ולא מיחייב לבערן עד שיכלה כל מין ירק מן השדה:", + "אוכלים ברגילה וכו'. רגילה וסנדריון מיני ירקות הן:" + ], + [ + "(ו) בשנת היובל הזאת. פי' קרא יתירא הוא דהא ביובל משתעי, והול\"ל \"תאכלו תבואתה ותשובו איש אל אחוזתו\", אלא הדר לומר \"בשנת היובל\" למעט בשנת היובל תשובו ולא בשביעית:", + "והלא דין הוא. שיהיה שביעית מוציא ולהכי אצטריך קרא למעטו:", + "אם היובל שאינו משמט כספים. כדיליף לקמיה מקרא:", + "ת\"ל וזה דבר השמיטה. דמשמע זה דבר השמיטה ולא דבר היובל:", + "תשובו וגו'. קרא יתירא הוא, דכבר אמר ושבתם איש אל אחוזתו, ולזה אמרו שבא לרבות וכו':", + "ובא בנו וגאלה. שהוא הקרוב כדכתיב \"ובא גואלו הקרוב אליו\" - הקרוב קרוב קודם, וסד\"א דכיון דבנו במקום אביו הוא ועדיין ירשנה ותשיב אליו דאחוזתו קרינא ביה ולא שייך בה השבה כלל, ת\"ל תשובו דמשמע בכל מקום ואפילו הבן חוזר לאביו. והגר\"א גרס \"המקדיש\", וכן הוא גירסת הילקוט, והוא גמרא מפורשת בערכין דף כה ע\"א, וביאורו דהא קי\"ל המקדיש שדה ובא אחר ופדה אותה כשמגיע ביובל חוזרת לכהנים וקמ\"ל קרא דאם בנו פדה אותה מן ההקדש כשמגיע יובל חוזרת לאביו:" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) אלא לעמיתך. דישראל קודם:", + "ת\"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך. דהאי \"לעמיתך\" יתר, דהול\"ל וכי תמכרו או קנה מיד עמיתך:", + "ת\"ל או קנה מיד עמיתך. דכי היכי דאמירת \"לעמיתך\" הכתוב מקודם מורה לנו דצריך למכור לעמיתך, כן המאמר \"או קנה\" גם כן צריך לפרש ע\"כ בכהאי גוונא:", + "אין לי אלא קרקעות. פי' אין לי שימכור לעמיתו או יקנה מעמיתו אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב מקודם דכתיב \"ושבתם איש אל אחוזתו\":", + "ת\"ל ממכר לרבות וכו'. ד\"ממכר\" משמע איזה ממכר שהוא, בין קרקע בין מטלטלין, הכל צריך להקדים לישראל. והאי דקאמר לקמיה דהכתוב לא מיירי בקרקע – הוא רק לענין אונאה:", + "ת\"ל או קנה מיד. משמע דבר המטלטל מיד ליד:" + ], + [], + [ + "(ג) ת\"ל ממכר. ד\"ממכר\" משמע דגוף הדבר נמכר ונקנה:", + "לבושם. לצור בהם אבקת סמנין, נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא:" + ], + [ + "(ד) הרי אונאת דברים אמורה. דשם לא מתשעי במקח וממכר כלל, וגם נאמר בו ויראת מאלהיך שיש בזה דברים המסורים ללב כדאיתא בבבא מציעא דף נ\"ח (בבא מציעא נח, א):" + ], + [ + "(ה) אונאה ארבעה כסף. מעות כסף, שהם שש בדינר:", + "מעשרים וארבע כסף לסלע. אם היה המקח בדמי הסלע שהוא כ\"ד מעות, דהשתא הוי האונאה שתות למחק – חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:", + "עד מתי מותר להחזיר. מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:", + "עד כדי שיראה. המקח לתגר או לקרובו, ואם שהא יותר - מחל לו:", + "ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:" + ], + [ + "(ו) אחד לוקח ואחד המוכר וכו'. דכתיב \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו'\", ובגמרא עביד צריכותא דלא נילף חד מחבריה:", + "אין אונאה לתגר. כשהוא מוכר. ופריך הגמרא וכי משום דהוא תגר אין לו אונאה? ומסיק דאיירי בתגר ספסר שקונה ומוכר מיד תמיד דיודע זבינתיה כמה שוה שהרי לא שהא בין קנייתה למכירתה ויודע כמה שילם בעבורה, ואחולי אחיל גביה. והאי דזבנה הכי משום דאתרמי ליה זבינתה אחריתא והשתא קהדר ביה:", + "מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:", + "תן לי מעותי. אם נתאנה לוקח מבקש מעותיו ומבטל המקח לגמרי. ומוכח בגמרא דהוא הדין אם נתאנה המוכר גם כן הברירה בידו להחזיר לו הסחורה או להשלים לו מה שנתאנה:" + ], + [ + "(ז) כמה תהא הסלע חסירה. מטבע היוצא, ותמיד הוא שוחק וחסר – כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה:", + "ד' איסרות. לסלע:", + "מאיסר לדינר. והוא אחד מכ\"ד בו, דששה מעה כסף - דינר, מעה שני פונדיונין, פונדיון - שני איסרים:", + "ארבע פונדיונות. אחד משנים עשר. ובגמרא מפרש מאי שנא בטלית דלא פליגי דלכולי עלמא הוא שיעור שתות, ובסלע פליגי בשיעורו. ומשני בטלית מחיל איניש עד שתות, דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך (פי' הצריך לכסות גופיך וגביך קנה ביוקר ולמאכלך לא תקנה אלא בשויין), אבל סלע כיון דלא סגי ליה שאינו יוצא בהוצאה לא מחיל. ופליגי בכמה דרך האדם להקפיד שלא ליטלו בהוצאה:", + "שמונה פונדיונות. הוא ס\"ל דשיעורו שתות כשאר אונאה:" + ], + [ + "(ח) עד מתי מותר להחזיר. הסלע:", + "בכרכים. שיש שולחני - עד כדי שיראה לשולחני:", + "ובכפרים. שאין שם שולחני – עד ערבי שבתות. שבא להוציאה ביומא דשוקא בע\"ש לסעודת שבת אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו:", + "ואם היה מכירה. הנותן:", + "לאחר י\"ב חודש מקבלה ממנו. בגמרא מסיק דהוא ממידת חסידות, אבל מדינא הא קאמר מקודם דלכל היותר אפילו בכפרים הוא רק עד ערב שבת:", + "ואין לו עליו אלא תרעומות. לא איירי בחסיד דלא יקבל ממנו ולא יהיה לו על ישראל תרעומת, אלא איירי באדם אחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה אפילו הכי אין לזה עליו אלא תרעומת דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:", + "ונותנה. לסלע זו בחילול מעשר שני והיינו בדמים פחותים כפי שוויה:", + "שאינו אלא נפש רעה. פי' שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה:" + ], + [ + "(ט) אין לי וכו'. הנכון כגירסת הילקוט - אין לי אלא איש את איש. איש את אשה, אשה את איש מנין? ואין לי אלא תגר לתגר, הדיוט להדיוט. תגר להדיוט והדיוט לתגר מנין? תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו הונייה:", + "והכי פירושו: אין לי אלא איש את איש. דסתם איש ועמיתו הם שניהם אנשים כדכתיב \"איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה\":", + "ואין לי אלא תגר לתגר הדיוט להדיוט. שהוא עמיתו ממש, איש כמותו. תגר להדיוט והדיוט לתגר שאינו עמיתו ממש מנין?:", + "ת\"ל את אחיו. דמשמע כל שיפול עליו שם אחוה, והוא מרבה אשה ותגר להדיוט או להיפך:", + "ר' יהודה אומר וכו' הדיוט לתגר אין לו אונאה. כנ\"ל במשנה וי\"ו:" + ], + [ + "(י) בשעת היובל. פי' בשעה שהיובל נוהג:", + "אינו מותר לגאול. \"אינו גואל\" לא קתני אלא \"אינו מותר לגאול\", דאפילו איסורא נמי איכא. ואפילו אם לוקח רוצה – יש לו איסורא (ערכין כט, ב):", + "תלמוד לומר שנים תקנה מאת עמיתך. ומיעוט שנים - שנים. והיינו דשתי שנים ראשונים מוכרח השדה להיות ביד הלוקח ואח\"כ יש לו רשות להמוכר לגאלה בדמים אך ינכה לו לפי החשבון עבור אלו השתי שנים:", + "מופלג מן היובל מנין. פי' הרי כתיב \"במספר שנים אחר היובל תקנה\", ומשמע בהשנים שסמוך להן היה יובל שעבר תקנה. במופלג מן היובל מנין שיוכל אדם לקנות שדה מחבירו. ת\"ל לפי רוב השנים וגו' ולפי מעוט השנים וגו', ומקרא זה בא ללמדינו לפי דרכו שיוכל אדם למכור שדהו סמוך ליובל או מופלג, אבל עיקרו לא בא אלא להזהיר את הקונה שיזהר במקחו שלא ירבה לו בדמיו אם הוא סמוך לפני היובל ובא להודיע כי השדה תחזור לבעליה ביובל. מיהו אם ריבה לו בדמיו או מיעט אין לו אונאה שהרי אמרנו אין אונאה לקרקעות:", + "שני תבואות. פי' בכתוב כתיב \"במספר שני תבואות ימכר לך\", משמע דהשנים שתים שציוה התורה להיות ביד הלוקח יהיו שנים של תבואה, אבל שנת שדפון או ירקון אינו עולה במנין השתי שנים. והוא הדין שנת שביעית אינו עולה מן המנין:", + "נרה או הובירה. פי' היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה, שאפילו ניר לא עשה בה – איהו דאפסיד אנפשיה:", + "יכול לומר לו. פי' יכול הייתי לומר שיוכל המוכר לומר לו בעת שבא לפדותה הניחה לפני מליאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה, דהרי אכל אז פירות שנתן לו והם פירות שנה אחת ופירות השנה הראשונה שהיתה בידו, ואם כן אם נתבכרה וצמח בה פרות השנה השנית קודם שנתמלא השתי שנים יאמר לו שיעזוב אותם לפניו מלאה:", + "ת\"ל כי מספר תבואות וגו'. בגמרא הגירסא: \"ת\"ל במספר שני תבואות ימכר לך\",ופירש\"י במספר שני תבואות משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוי ליה למכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות:" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) הרי אונאת ממון אמורה. דשם מיירי בעסקי ממון כדכתיב וכי תמכרו ממכר וגו':" + ], + [ + "(ב) והוא לא מכר חטה מימיו. וכונתו להתלוצץ ממנו:", + "לא יתלה עיניו על המקח. בש\"ס איתא בשעה שאין לו דמים, ובתוספתא איתא ולא יתלה עיניו על המקח ויאמר לו בכמה חפץ זה וכו', ואם כן הוא ענין אחד:", + "הכי גרסינן ואם תאמר עצה טובה אני נותן לו. פי' בשעה שאמרתי לו זכור מעשיך הראשונים, לא כיונתי לאנותו אלא שיהיה חטאתו נגדו תמיד ויתחזק בתשובה, וכן באידך דברים כדי שיכנע לבו. וביו חמרים מבקשים תבואה יאמר גם כן לא דיברתי כי אם לטובה, הייתי סבור שיש לו תבואה למכור, וכן במקח יאמר שבאמת הייתי חפץ לקנות. והנה כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה לבני אדם להכיר אלא ללבו של עושה, הוא בעצמו יודע אם כונתו לטובה או לצער את חבירו:", + "הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך וכל דבר וכו':", + "וכל דבר המסור ללב. של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות:" + ], + [ + "(ג) ליתן שמירה ועשייה למשפטים. שמירה זו המשנה ללמדם, דעל ידי זה נשמר הדבר. ושמירה לחוקים כבר נאמר בפרשה אחרי אלא ששם נזכר שעל ידי זה של שמירת החוקים והמשפטים יחיה לעולם שכולו טוב כמה דכתיב שם \"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם\", ופי' רש\"י וחי בהם לעוה\"ב. ובפרשה זו הבטיח לנו הש\"י שעל ידי קיום התורה נשב על הארץ לבטח:", + "ולא גולים. שבעון שמיטה ישראל גולים כמו שכתוב בפרשה בחוקותי:", + "ולא מפוחדים. אפילו להתפחד שמא תגלו אלא בבטחון גמור:" + ], + [ + "(ד) שיהא אדם אוכל הרבה ושבע. פי' יהיה לכם פירות הרבה ותוכלו לאכול מהן הרבה עד שתשבעו ולא יהא צריך למעט אכילתו בשביל להניח ליום מחר:", + "אף היא אינה סימן ברכה. שאינו שבע עד שיאכל הרבה:", + "אוכל ולא גוסי. פי' ר\"ש אינו צריך למלאות בטנו עד שיהא פותח פה מחמת הבלו ועשן של מאכל, אלא באכילה מועטת ישבע וקל ובריא בה. (ולפי הנראה רש\"י גם כן כיוון לפירוש זה שהרי פירש אוכל קמעא ומתברך במעיו, ובודאי כונתו למאמר זה של התורת כהנים):", + "שלא יהיה דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. פי' שלא יתמלא רצונו אלא מכל מה שיתאווה יתמלא לו רצונו:", + "ולא גולים. כבר אמר למעלה. אלא הכא בא לומר בארצכם אתם יושבים בטח אבל אם תגלו לחו\"ל לא תשבו בטח:" + ], + [ + "(ה) וכי תאמרו עתידים אתם לומר. דאם הכונה שאפשר שיאמרו הול\"ל \"ואם תאמרו\", אבל \"וכי\" משמע שבודאי תאמרו:", + "על הספיחים שיהו אסורים. והכונה לא נאסוף אפילו הספיחים שצמחו מעצמן מהזרע שנפל בארץ:", + "וחכמים אומרים וכו'. מלשון זה משמע דדעת רבי עקיבא שמן התורה אסור לקצור ספיחים אפילו שלא כדרך הקוצרים:", + "אלא מדברי סופרים. גזירה שמא יזרע ויאמר שמאליו גדל:", + "ומה שאנו אוספים. מן הזרוע בשישית וגדל בשביעית לא נאסוף אותו אל בתינו כשאר השנים לקיום אלא בשנה הזו נצטוינו לבערו בזמן הביעור ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך:", + "אין לי אלא בשישית. שבשישית יהיה ברכה בפירותיה להספיק על השנה שאחריה:", + "בחמישית וברביעית וכו' מנין משנה לחברתה. פי' שגם בהם ימצא ברכה בפירותיהן להספיק אף לחברתה:", + "ת\"ל בשנה. דהוא יתר, דהול\"ל \"בשישית\", ואמר \"בשנה\" לרבות כל השנים שבין שמיטה לשמיטה, והם החמשה שנים מלבד השמיטה שבכולם היה ברכה אלא שבשישית צריכה ברכה יתירה שתספיק לשלש שנים כדכתיב \"ועשת את התבואה לשלש שנים\" (ראב\"ד). וכונתו שבשאר השנים היה מספיק רק משנה לחבירתה דהיינו אף שזמן קצירה בו בניסן היו אוכלין כל הקיץ מפירות שנה שעברה:", + "לשישית. פי' למקצת השישית מן הפסח שהוא זמן קצירה ואילך ולשביעית ולמוצאי שביעית עד הפסח שיקצורו. נמצאו הללו שלש שנים אינם אלא שתים – חצי השישית, ושביעית, וחצי שמינית:", + "ד\"א לשלש השנים לשביעית וליובל ולמוצאי יובל. הרי אלו שתי שנים ומחצה – שביעית ויובל הסמוך לה וחצי מוצאי יובל, והכל היה הברכה לפי צורך הזמן. אבל השישית כולה משל חמישית היא ניזונית כדאמרן שהן מספיקות משנה לחברתה (ראב\"ד):" + ], + [], + [ + "(ז) וזרעתם את השמינית זו שמינית וכו'. פי' אילו לא אמר קרא רק \"את השמינית\" הוה אמינא דקאי רק אשמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר \"השנה\" ריבה עוד שנה והוא תשיעית שלאחר השמינית דהיינו כאשר איקלע יובל בשמינית ויובל דינה כשמיטה – אז יזרעו בתשיעית, והכתוב דיבר בהדיא על הנמצא ברוב שהם שאר השמיטות וברמז דיברה על ענין יובל הנמצא פעם אחת בחמישים שנה:", + "בלא סלמנטון. הוא תולעת המרקיב התבואה ואינו מניחה ליישן דהא כתיב \"ואכלתם ישן\":", + "עד התשיעית זו תשיעית וכו'. פי' אילו לא נאמר אלא \"עד התשיעית\" הייתי אומר שהפירות של שישית יהיה די לשישית ושביעית ושמינית, עד זמן אסיפה של שמינית שהוא בחג הסוכות של תשיעית, כמו שכתוב \"עד בא תבואתה\" דהיינו עד זמן שמביאים התבואה החדשה מן הגרנות לתוך הבית. וכשנאמר \"השנה התשיעית\" האי \"השנה\" יתירה בא לרמז על זמן היובל שצריך להספיק עוד על שנה דהיינו גם על שנה תשיעית כולה, עד זמן אסיפה שהוא בתחלת עשירית:", + "תאכלו ישן שהיא אחת עשרה לזית. פי' שהזית שנחנט בעשירית אינו נגמר עד אחת עשרה כדמוכח בפרק בתרא דפאה (משנה, פאה ח, א) וברכה זו קמ\"ל קרא שיהא כל ברכותיה של שביעית שוין לזרעים ולפירות האילן וכמו שימצא להם זרעים שהם תבואה של ששית שיספיק להם עד עשירית – כך ימצא להם כל פירות האילן של שישית שיספיק עד עשירית, ואף שיש מהפירות שאין נגמרין עד אחת עשרה כגון זית, הכל יספיק מן הקודם. וזהו שאמר \"תאכלו ישן\". ובילקוט גרס \"שהיא י\"א ליובל\", ועיין בהגהות הגר\"א:" + ], + [ + "(ח) לחולטנית. היינו שיהיה בהחלט להלוקח שלא תשוב עוד לבעלים:", + "אל תרע עיניך בה. שלא נתתי לך רשות למוכרה לחלוטין שאיננה שלך:", + "כי גרים ותושבים אתם. פי' אם תלכו בדרכי תהיו תושבים ואם לאו ח\"ו תהיו רק גרים לפי שעה כדכתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו':", + "אל תעשו עצמיכם עיקר. היינו בארץ:", + "כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו. היינו שלא יחשוב האדם שכיון שנכנס בארץ, הארץ היא שלו לחלוטין, ובפרט כשנמשך כמה דורות שכל אחד ירש מאביו כרמו וזיתו, היא שלו בעצם. אלא לעולם היא שייך להקב\"ה ובכל דור הוא נותן לנו על תנאי שנשמור מצותיו וכמו בדור הראשון של אבותינו כשנכנסו לארץ ציוה אותם יהושע שעל מנת כן מנחילין להם את הארץ כשיקיימו התורה כדכתיב בקרא:", + "וכן דוד אומר וכו'. פי' אף שאני מלך גם כן אינני בטוח כי אנכי רק בבחינת גר:", + "כשתהיה שלי. פירוש, כשתלכו בדרכי ואשרה את שכינתי בה וכדכתיב \"ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה\", והוא נקרא אז \"אלהי הארץ\" – אז הרי היא שלכם, אבל אם ח\"ו לא תלכו בדרכי ואגלה שכינתי מתוכה ויקויים \"ובפשעכם שולחה אמכם\" – אז גם אתם תהיו מוכרחים לגלות מתוכה, וזהו שאמר דיו לעבד להיות כרבו:" + ], + [ + "(ט) ובכל גאולה תתנו. פירוש, אילו אמר הכתוב \"ובכל גאולה תתנו\" הייתי אומר דאף כשמוכר עבד כנעני ושטרות ומטלטלין יכול לגאלה אחר כך. תלמוד לומר \"ארץ אחוזתכם\" דוקא. עוד אמרו דבא לרבות דאף המוכר בית בבתי ערי חצרים או עבד עברי הנמכר לישראל גם כן יש גאולה אף בקרובים. ועיין בקידושין דף כ\"א ע\"ב לענין בתי ערי חומה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ולהניח באפונדתו וכו'. קמ\"ל דאין לו למכור שדהו אלא לצורך מזונותיו, אבל לא להניח מעותיו באפונדתו לשמרם או ליקח בהם בהמה וכלים או אפילו ליקח לו בית אלא אם כן העני דכתיב \"כי ימוך ומכר\". והאי בהמה פירושו סוס לרכוב עליו, אבל לקנות שוורים כדי לחרוש מותר כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין נב, א):", + "ולא כל אחוזתו. פן יכלה הכסף וישאר ריק מכל:", + "אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו. דכתיב \"אשר יחרים איש לה' מאדם ועד בהמה\" – מאדם ולא כל אדם:", + "חייב להיות חס על נכסיו. שלא יהא אדם מזלזל ומפקיר נכסיו לצורך ענייני הבלים:", + "וגאל את ממכר אחיו לרבות את הנותן מתנה. דהו\"ל למכתב \"וגאל את אחוזתו\", ובא לרבות מתנה דהוי כמכר. ושמין את השדה כמה שויה למכירה ולפי השנים שהיתה ביד המקבל מתנה יגרע לו מן הדמים עד היובל:" + ], + [ + "(ב) וכי יש לך אדם וכו'. ואינו יכול לאוקמי בגר שאין לו קרובים דהא הכתוב איירי לענין שדה אחוזה וגרים לא נטלו חלק בארץ:", + "גואל שהוא יכול לגאול. שהוא עשיר:", + "ומצא - שלא ימכור ברחוק וכו'. ד\"ומצא\" משמע שעכשיו מצא ידו ולא מה שהיה מצוי בידו בשעה שמכר:", + "ולא ילוה. מעות מאחרים כדי לגאול, ד\"והשיגה ידו\" כתיב, משמע יד עצמו. (ואף דכבר אמר \"ידו\" - יד עצמו, אפשר דשם היינו ממעטים רק אם נתן לו אחד מעות במתנה דאין על זה שם \"הישג יד\" כלל, אבל אם השיג ללות אפשר דזהו השיג יד. לכן איצטריך למעט עוד דעל כל פנים לא מקרי השגת ידו):", + "שלא יגאל חציים. פירוש, שלא יגאל חצי שדהו והחצי השני ישאר ביד הלוקח:" + ], + [ + "(ג) שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים וכו'. יש בברייתא זו פירושים הרבה ואעתיק בכאן פירוש הראב\"ד שהוא בקצרה, וז\"ל: בא הכתוב לומר שידו של המוכר על העליונה, שאם מכרה לו חמש שנים לפני היובל, ואכלה שתי שנים ומחצה, ובא הגואל לפדותה, אינו נותן לו אלא דמי השתי שנים שנשארו שלימות עד היובל אבל אותם ששה חדשים היתרים לא יחשב ולא יתן לו בשבילם יותר. ואם יש מקום שיהיה לו הנאה למוכר אם יחשב החדשים ויצרף אותם לחשבון שנה הרשות בידו לחשוב ולצרף, כגון אם מכרה לו בחצי השנה בפרוס הפסח ואכלה שתי שנים מקוטעות - חצי הראשונה וחצי האחרונה ואמצעית שלימה, יחשוב המוכר החדשים הראשונים והאחרונים ויעשה אותם שנה והרי אכלה שתי שנים, ואם רצה לגאול את שדהו הרשות בידו. ואילו לא חשבנו החדשים המפוזרים לשנה לא היה מותר לגאול בפחות משתי שנים , עכ\"ל:", + "ת\"ל וחשב מכל מקום [כן הוא גירסתו], ונ\"ל דפירושו מדלא כתיב \"וינכה את שני ממכרו\" וכתיב \"וחישב את שני\", משמע שיראה לחשוב גם החדשים שעל ידם יהיה שני ממכרו ומיעוט שנים שתים כמו שפירש רש\"י בחומש על הפסוק שני תבואות ימכר לך. ועיין בהגהת הגר\"א דהוא גורס \"ת\"ל והשיב את העודף\" ופירושו דהתם לא כתיב שנים, משמע דמצרפינן לחשבון גם החדשים והיינו היכא דהוא לטובת המוכר, ואפשר דמה דמחשבין הכל לטובת המוכר הוא על פי מסקנת הגמרא בערכין דף ל' דילפינן גז\"ש גאולתו גאולתו מעבד עברי והעתקנוה לקמיה בברייתא הסמוכה עי\"ש:", + "ומכר הראשון לשני במאתים וכו'. ואכל חצי השנים שעד היובל:", + "אלא עם הראשון. ונותן רק חצי מנה ולא מנה לפי מה שקנאה זה האחרון:", + "ת\"ל לאיש. דהיה יכול למכתב \"לאשר מכר לו\" ומאי \"לאיש\" - משמע האיש אשר הוא מחזיק השדה והיינו היכא דהוא קולא להמוכר הראשון. והטעם דדרשינן לקולא עבורו ולא דרשינן להיפך אלו התרי מיעוטא ויהיה לחומרא עבורו נבאר לקמיה:" + ], + [ + "(ד) רבי דוסתאי וכו'. גם הוא דרש אלו התרי מיעוטי לקולא עבור המוכר אלא באופן אחר:", + "ממנה מנה. פירוש, כל שנה במנה:", + "ת\"ל העודף. משמע העודף שבידו הנשאר לו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה:", + "שהכסיפה. נתקלקלה מעצמה:", + "ת\"ל והשיב את העודף מה שנשתייר בקרקע. פי' עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למידרש להכי ולהכי ואמרינן שם בגמרא מאי בינייהו בין לרבי ובין לר' דוסתאי אזלינן לקולא להמוכר. ומשני איכא בינייהו כגון דאייקר וזל ואייקר, ופירש\"י שמכרה לו במאתים, ומכר ראשון לשני במנה, ונתייקרה ביד השני ועמדה לו במאתיים. לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהב בה שני. לר' דוסתאי יהיב מאתיים, דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא:", + "עוד איתא שם בגמרא מאי חזית דאקשת לקולא לגבי מוכר, אקשי לחומרא. ומשני גמרינן גאולתו גאולתו מעבד עברי, שהחשבון יהיה תמיד לטובת המוכר כמו ששם הוא לטובת העבד כדאיתא שם:", + "ולא במוכר למוכר. פי' בשני מוכרים שיחזור למוכר האמצעי, אלא למוכר הראשון יחזור שהוא בעל אחוזה, אבל מוכר אמצעי אינו יכול לגאול מיד הלוקח כיון שמכרה לו כבר הלך זכותו שיש לו. וכן לענין יובל אינה חוזרת לו אלא לבעלים הראשונים:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. פי' שהרי כבר נאמר \"והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו\", ודרשינן שלא ילוה ויגאול, ומצא - שלא ימכור ברחוק, כדי גאולתו - שלא יגאל לחצאין. והשתא אמאי כתיב קרא אחרינא והיה לו לכתוב \"ואם לא יהיה ממכרו ביד הקונה אותו\", אלא אם אינו ענין לבעל השדה, תנהו ענין לקרובו הגואל שיגאל כסדר הזה. ומפרש והולך אם לא מצא היינו כנ\"ל שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאול ביפה וכנ\"ל. ידו לאפוקי שלא ילוה. די השיב לו בא לאפוקי שלא יגאל חציים:" + ], + [ + "(ו) והיה ממכרו וכו'. דתיבת \"ממכרו\" יתירא הוא, למעט הקדש, שבהקדש אינו צריך לכל התנאים הנ\"ל:", + "הכי גרסינן ילוה וגואל וגואל לחצאים. :" + ], + [ + "(ז) א\"ר שמעון מה הטעם. פי' דלכאורה היה צריך התורה להחמיר בהקדש מבהדיוט ועל זה משני לפי שבהדיוט אפילו אם לא תגאל הוא רק עד שנת היובל, וביובל חוזרת היא לו בחנם. מה שאין כן בהקדש, אם לא תגאל חוזרת היא ביובל לבעליה, והיינו לכהנים, כדכתיב \"והיה השדה בצאתו ביובל קודש\", לפיכך חס רחמנא עליה ונתן לו רשות לגאול בכל גווני:", + "חליטה היא שדה לבעליה בהקדש. פי', בהקדש חלוטה היא לכהנים. והגר\"א גורס ובהקדש החלוטה היא שדה לבעלי':", + "עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. דכיון שנשלם שנת מ\"ט יוצא השדה מרשות הלוקח, דרגע ראשונה של יובל משמט:", + "נמצאת אומר. פי', הואיל שאתה אומר שלא יכנס בה כלום שמיטת שדות שנשמט מיד הלוקח ושמיטת כספים הוא כאחד, ששמיטת כספים הוא בסוף שביעית דכתיב \"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה\" והפקעת קרקעות הוא גם כן באותו רגע:", + "אף מן ההקדש. שהקדיש הלוקח את השדה, דהלא השדה אחוזה אינו שלו ואין בכחו להקדיש אלא עד היובל. אמנם תמוה לי דהלא קרא כתיב בהדיא בפרשה בחוקותי \"בשנת היובל ישוב השדה וגו' לאשר לו אחוזת הארץ\". והגר\"א גריס \"אף מן הנגאל\", ופירושו אף אם גאלה אחד מן הקרובים כשהגיע יובל יוצאת לבעלים. וזו היא באמת רבותא. דס\"ד דהגואל כיון שנתן לו הכתוב רשות ליטול מיד הלוקח הוא עומד במקום המוכר ממש. קמ\"ל:", + "ושב לאחוזתו לרבות האשה. לכל סדר הגאולות, ואפילו לקרובים דס\"ד \"ואיש כי לא יהיה לו גואל\" כתיב. קמ\"ל:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) ת\"ל בית מושב עיר חומה. בית שהושב ונבנה בעיר חומה, דמשמע שהוקף ולבסוף ישב:", + "המוקפת חומה וכו'. פי' עוד פרט אחד דאפילו אם הוקף ולבסוף ישב בעינן דוקא שיהא מוקף מימות יהושע בן נון, וחסר כאן בברייתא ראיה לזה. ובגמרא (ערכין לג, ב) למדוה לזה בגזירה שוה - נאמר כאן חומה ונאמר להלן \"ששים עיר כל חבל ארגוב חומה גבוה וגו'\". מה להלן שמוקפת חומה (דהיינו בימות יהושע בן נון הוקפה כבר על ידי עכו\"ם), אף כאן דוקא באופן זה. והגר\"א בהגהותיו העתיקה כאן:", + "ג' חצרות. שבכל חצר מהן שני בתים מקרי עיר חומה, ופחות מכאן לא מקרי עיר חומה:", + "קצרא. שם עיר קטנה שמחוץ לצפורי:", + "וגמלא הרי בגליל. בגמרא שם פריך מאי קאמר (וכי אין עיר מוקפת חומה אלא גמלא בגליל ובעבר הירדן גדוד וכו', והלא קאמר שם במתניתין וכן כיוצא בהן). ומשני רבא דתנא דברייתא בא לפרושי מתניתין דאמר שם גמלא וגדוד וחדוד ויש שם כמה מקומות שנקרא גמלא וגדוד וכו', לכך נתן הברייתא סימן גמלא הרי בגליל, כמו שאמר הרי היא גמלא שבגליל, וגדוד הרי היא גדוד שבעבר הירדן, ולאפוקי גמלא וגדוד שבשאר ארצות, דהיינו גמלא שבעבר הירדן ויהודה או גדוד שבגליל או יהודה, דלא, כי הם אינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכה\"ג חדוד ואונו – דוקא ביהודה וירושלים הנזכר כאן איתא שם בגמרא דתרי ירושלים הוו ולאו היא ירושלים שביהודה ובנימין שבהמ\"ק שרוי בתוכה שאותה ירושלים אף שהיא מוקפת חומה - אין הבית חלוט בה כדילפינן בגמרא מקראי:", + "לא מנו אלא אלו. בגמרא איתא הלשון \"למה מנו חכמים את אלו\", פי' והלא כתיב ששים עיר כל חבל ארגוב חומה גבוה וכו':", + "שקידשום. והוצרכו לקדש דקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, אבל למאן דאמר קידשה גם לעתיד לבא אפילו אותם שלא מצאו בנויות קדושות הם (גמרא):", + "אבל הראשונות וכו'. היינו השישים עיר כל חבל ארגוב, אבל אפשר שיש עוד עיירות שקידשום וכמו דתנן במתניתין \"וכל כיוצא בהן\". וכדמקשה שם סתמא דגמרא אמתניתין. ועוד אפשר לומר דפליג אמתניתין וס\"ל דלא קידשום יותר:", + "כיון שבטלה הארץ. פי' שנחרבה:" + ], + [ + "(ב) מיד. דלא כרבי דלקמיה:", + "לא שנה למנין העולם. דממכרו משמע מעת שמכרו לו:", + "אין פחות משני ימים. פי' אין יכול לגאלו ביום שמכרו לו עד שיעמוד שני ימים ביד הלוקח. ורבנן פליגי עליה וס\"ל דימים מיבעי להו למעת לעת, והיינו דאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של ניסן הבא:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. פי' לו מה ת\"ל היה לו לכתוב עד מלאת שנה תמימה:", + "הוי שנה לראשון. ד\"השנה\" נחשבת מן ממכר ראשון, לא מן המכירה השנייה:" + ], + [ + "(ד) תמימה שס\"ה ימים. ס\"ל דמה שכתוב \"תמימה\" היינו להשלים לה האחד עשר יום ששנת החמה יתירה על הלבנה (ששנת הלבנה י\"ב חודש שכל חודש נחשבת כ\"ט יום וחצי (ומעט יותר) - הרי שנ\"ד) שמהם אנו מעברין את השנה:", + "שנה תמימה י\"ב חדש. והא דכתב \"תמימה\" להורות דאם נתעברה השנה, דהיינו השנה דלקחה הלוקח, הוי שנה מעוברת, לא נחלט להלוקח עד דתעבור כל הי\"ג חודש וזהו מאי דסיים \"לפיכך\" – ר\"ל לפי שאמר הכתוב תמימה וכו':" + ], + [ + "(ה) וקם הבית. כלומר אילו לא אמר קרא אלא \"וקם הבית\" הייתי יכול לומר דוקא הבית המיוחד הנקרא בית סתם:", + "בתי בדים. שכותשים בו הזיתים ועושים השמן:", + "והמגדלות. הקבועים בקרקע:", + "תלמוד לומר אשר בעיר. והכי קאמר, הבית או כל מה שיהיה לפנים מן החומה בעיר אף שלא יקרא בית:", + "בית דירה. פי' מקום הראוי לכנס שם להשתמש:" + ], + [ + "(ו) והשדות ת\"ל אשר בעיר. הוא מרבה מן \"אשר בעיר\" אפילו שדות. ובגמרא מסיק דשדות דמרבה ר\"מ אינם בשדות ממש, דהא \"בית\" כתיב, אלא אם כן יהיה חולסית ומצולה, פי' חולסית ליטול ממנו אבנים, ומצולה ליטול ממנו חול, והוא מקום דלאו בני זריעה נינהו וראוין לבנין בית. באילו קאמר ר\"מ דדמי לבית במה שראוים לבנין הבית. ור' יהודה סבר דלא הוי אלא כשאר שדות ולשדות דמי:" + ], + [ + "(ז) פרט לבית הבנוי בחומה. שאינו נחלט לסוף שנה, ד\"אשר לו חומה\" משמע שהחומה הוא חוצה לו והוא לפנים ממנה, אבל הבית הבנוי בחומה אין לו חומה אלא ההיא חומה הוא כותל הבית:", + "ר\"ש אומר כותל החיצון הוא חומתו. כלומר אינו כותל הבית אלא צד כותל החומה הפנימי הפונה לבית, וצד כותל החומה החיצון הוא החומה לבית וקרינא ביה \"אשר לו חומה ונגאל\" עד שנה. ובגמרא אמר דבקראי פליגי, עיי\"ש:", + "אשר לו חומה. רש\"י פירש דכתיב תבנית:לוא בוא\"ו ואלף, ולזה דרשינן לא חומה ולו חומה. והכונה אשר אין לו חומה עכשיו אבל היתה לו חומה מקדם. ועיי\"ש בתוס':" + ], + [ + "(ח) לצמיתות לחולטנות. כמו חלוט, שהוא דבר נפסק ונכרת שאינו חוזר:", + "לרבות הנותן מתנה. שאם גאל בתוך שנתו גואל ואם לאו חלוט לו למקבל. ובגמרא דריש לה מכפל אותיות המלה, דהול\"ל \"לצמית\", ואמר \"לצמיתות\" – תרי צמיתות, חד למוכר וחד לנותן:", + "בראשונה היה נטמן. הלוקח ביום י\"ב חודש כדי שלא ימצאהו המוכר ליתן לו מעותיו:", + "חולש. ר\"ל שיהיה נותן מעותיו בלשכות והם הלשכות שבעזרה:" + ], + [ + "(ט) יכול לו לבדו. פי' הייתי אומר שלא יהי' נחלט אלא לקונהו בעצמו אבל אם מת הוא בתוך השנה ונשארו דורותיו אינו נחלט בידם אלא ליהדר ליה למוכר:", + "ת\"ל לדורותיו. והכי קאמר, לקונה אותו או לדורותיו:", + "אי לדורותיו וכו'. כלומר אילו אמר לדורותיו לחוד הייתי אומר שאינו נחלט אלא לדורותיו, והיינו שאם בחייו לא גאל מידו ונשאר הבית לזרעו, אינו יכול להוציא מידם ונשאר להם לצמיתות. אבל מידו יגאל בזמן שירצה, ואפילו לאחר שנה:" + ], + [ + "(י) יצא הקדש שאין לו דורות. אין שייך דורות גבי הקדש, ואם הקדישו אינו חלוט להקדש ויכול לפדותו אפילו לאחר כמה שנים:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) אשר אין להם וכו'. פי' דהיה לו לכתוב \"ואשר אין להם חומה סביב\", מה ת\"ל \"ובתי החצרים\"? אלא דבתי החצרים היינו שני חצרות, ובכל אחד שני בתים, ובזה אפילו יש להם חומה סביב אינו חשוב לעיר חומה, וה\"ק קרא: ובתי החצרים ואשר אין להם חומה סביב:", + "וכמה הם. הבתים דלא נחשוב חומה דידהו כעיר חומה:" + ], + [ + "(ב) ביובל יצא. אף אם לא פדה כלל:", + "ובגירעון כסף. אם בא לגאלה קודם היובל מנכה להלוקח לפי השנים ששהה בידו:", + "ת\"ל גאולה תהיה לו מיד. אם הוא רוצה לגאלה ובזה ייפה הכתוב כחה כבתי עיר חומה:" + ], + [ + "(ג) כח יפה. שבבתי ערי חומה שגואל מיד וכח יפה שבשדות שיוצא בגירעון כסף, יכול לא יצא ביובל. ופריך בגמרא מאי קאמר, שהרי ודאי יוצא ביובל כשדות. ומשני דאצטריך קרא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה, דאי מדמית ליה לבתי ערי חומה איחלט ליה ללוקח כיון דעבר שנה ראשונה ולא גאלה. ואי מדמית ליה לשדה אחוזה הלא עכ\"פ היה צריך להשלים אחר היובל עוד שנה אחת משתי שנים שצריך שתשהא ביד הלוקח כדתניא התם אכלה שנה אחת לפני היובל משלימים לו שנה אחרת לאחר היובל. להכי איצטריך קרא \"וביובל יצא\", שבזה נתן הכתוב לו כח יפוי אחר לחודיה שאינו לא בבתי ערי חומה ולא בשדה אחוזה. וברייתא ה\"ק: הואיל ונתתי לבתי החצרים כח יפה, שבבתי ערי חומה ושבשדות, ומדמית להו לתרוויהו, אם כן היכי דפגע בו יובל בשנה שניה לא יצא ביובל לפי שלכל מי שתדמה אותו לא יצא כמו שכתבנו. ת\"ל \"וביובל יצא\". ויש עוד תירוץ אחר בגמרא ואנכי לקצר באתי ולפי שבזה מודו כולי עלמא:" + ], + [ + "(ד) וערי הלוים וכו' מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב \"וגאולת עולם תהיה ללוים\" וקאי על כל ענינים הנכתב מקודם, ולמה לו לכתוב \"וערי הלוים וגו'\":", + "יכול בעבדים וכו'. דאף בהם אם מכר הלוי יכול אח\"כ לגאול? תלמוד לומר \"וערי הלוים וגו'\"\" דדוקא בהם לבד יכול לגאול:", + "מה ת\"ל. פי' דלמה לו למכתב \"עולם\". ומשני לפי שנאמר \"שנים תקנה מאת עמיתך\", דהיינו ששדה אחוזה לא יוכל לגאלה עד שתשהא שתי שנים ביד הלוקח והייתי אומר שאף לוים שמכרו הדין כן שאינם גואלים שדה דידהו פחות משתי שנים:", + "ת\"ל גאולת עולם. ופי' \"עולם\" אזמן הגאולה שתמיד יגאל אפילו מיד:" + ], + [ + "(ה) מתוך שנאמר וכו'. פי' וגם מטעם אחר הוצרך לומר \"גאולת עולם\", שממה שאמר בבתי ערי חומה שאם לא יגאל בתוך שנה שמכר ששוב אינו גואל אלא הבית נחלט ללוקח כדכתיב \"וקם הבית וגו'\", יכול אם מכר בן לוי ביתו אשר בעיר חומה שלא יהיה נגאל אחר עבור שנה. ת\"ל \"גאולת עולם תהיה ללוים\" ופירושו אחר כמה שנים משמכרה יכול לגאול אותה תמיד. ופריך הגמרא מי אית להו ללוים בתי ערי חומה, והתניא ערים הללו של ערי מקלט אין עושין אותן כרכים גדולים שלא ירגיל גואל הדם לבוא שם ויהרוג הרוצח, אלא עיירות בינוניות דהיינו פרזות מבלי חומה סביב. ומשני כגון דנפלו להן בגורל בימי יהושע בן נון ואף דעומדות ליסתר ולעשות מהן ערי הפרזות סד\"א אם מכרום הלוים קודם סתירתם יהיו נחלטים אחר עבור שנה כבתי ערי חומה. קמ\"ל:", + "מתוך שנאמר ואם לא יגאל את וכו'. פי' ועוד לענין אחר הוצרך לומר \"גאולת עולם\":", + "יכול אף בלוים כן. פי' שהלוי הקדיש את השדה ולא גאלה ומכר הגזבר השדה ליד אחר, יכול שיפסידנה ביובל? ת\"ל \"גאולת עולם וגו'\" (כן פירש\"י בערכין לג:):", + "ומדברי הרמב\"ם פ\"ד מערכין (פ\"ד מהל' ערכין) משמע עוד דאף דבאיש אחר כתוב בכתוב \"לא יגאל עוד\" אבל בן לוי גואל לעולם ומסתברא דתרוויהו איתנהו בבן לוי, ולהכי מביא הברייתא כל הכתוב:" + ], + [ + "(ו) ואשר יגאל מן הלוים. הנה פשטיה דקרא הוא ד\"יגאל\" לשון קנין, וקאמר קרא דאיש אשר יקנה מן הלוים בית או עיר מהם לא יהיה חלוט לסוף שנה ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל (כפירש\"י בחומש). ולזה שאל מה תלמוד לומר שהרי כבר למד הברייתא דבר זה ממה שכתב \"גאולת עולם תהיה ללוים\":", + "שיכול לוי וכו'. פירוש יכול אני לומר שלוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם שהורע כחו של ישראל בממכרו דנחלט לסוף שנה, ולזה כיון שמכר למי שהורע כחו בביתו הורע כחו במה שיקח מן הלוי שיגאל הלוי ממנו לעולם, אבל לוי שמכר ללוי ששניהם כחם יפה, שממכרם אינו נחלט לעולם, לא יגאל אלא עד מלאת לו שנה כמו ישראל שמכר לישראל, ואם לא גאל יהיה הבית חלוט לעולם:", + "ת\"ל ואשר יגאל. והכי קאמר קרא גאולת עולם תהיה וגם אשר יגאל מלוי אחר יגאל לעולם כמו אם היה פודה מישראל. ומה דכתיב \"ויצא ממכר בית\" – הוא מצוה אחרת שאם לא גאלה יוצאה ביובל:" + ], + [ + "(ז) פרט לבן לוי נתין. שאביו הלוי נשא נתינה או שבא מן הממזרת, והכי משמע: \"מן הלוים\" – למקצת הלוים נתתי רשות לגאל ולא לכולם, וכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא:", + "ויצא ממכר. פי' אלו כתב רק \"ויצא ממכר\" ולא כתב \"בית\" הוה אמינא אפילו שטרות ומטלטלין של לוי אם מכרם יוצא ביובל, דהכל נכלל בשם \"ממכר\":", + "ת\"ל בית ועיר ואחוזה. למעט אלו השלשה דברים:", + "ואם כן מה ת\"ל ממכר. פי' אחר שבית אין ושאר דברים לא – למה כתב \"ממכר\"? לומר שגם בקרקע אינו יוצא ללוי ביובל אלא מה שמכר אבל מה שהקדיש אינו יוצא מיד הקדש אלא בפדיון:" + ], + [ + "(ח) מה ת\"ל. \"כי בתי ערי הלוים\"? לכתוב \"כי היא אחוזתם\" וממילא דבבתי עריהם משתעי קרא דהא אמר מקודם \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\":", + "ישראל שירש וכו'. התשובה על שאלתו \"מה תלמוד לומר\" איננו מיושב עדיין עד סוף דבריו מפני שהוא רוצה לסדר דרשותיו על סדר הכתובים, על ראשון ראשון, כדרך התורת כהנים:", + "יכול יגאל כסדר הזה. היינו כסדר גאולת לוים שהיא לעולם, ואינו ממתין ב' שנים ואינו חלוט לסוף שנה אחרי שהיא מערי הלוים:", + "ת\"ל ואשר יגאל מן הלוים. ודרשינן לעיל לאפוקי בן לוי נתין וממזר, וכ\"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שישראל גמור הוא:", + "אי אשר יגאל. כלומר, אילו לא אמר קרא רק \"אשר יגאל\" הייתי אומר דלא חש קרא אלא אגואל שיהיה מן הלוים אבל לא אבית, ואם כן לוי שירש את אבי אמו ישראל והבית מישראל יכול יגאל לעולם כמו הלוים בקרקעות שלהם:", + "ת\"ל כי בתי ערי הלוים. דמשמע דבערי הלוים תלה רחמנא גם כן, לאפוקי לוי שירש קרקע מאבי אמו ישראל, ואם בעינן שהגואל יהיה לוי והבית יהיה בערי הלוים:", + "אלא בערי הלוים. שצריך שיהיו בתי הלוים, אבל עד שיהיה לוי לא בעינן, ואם כן ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל לעולם וכל שכן בן לוי נתין או ממזר בודאי גואל לעולם:", + "להגיד מה גרם. פי' לכך הרבה להם להלוים כמה גאולות, שמתחלה בחר בהם ורוצה שתתקיים אחוזתם לעולם:" + ], + [ + "(ט) שאין עושין שדה מגרש. שדה שרחוק מן העיר לא יעשהו מגרש. ומגרש אין לו להיות אלא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, והוא מקום פנוי לנוי העיר:", + "ת\"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר. ומפרש בגמרא (דף לג:) מאי לא ימכר? אילימא לא ימכר כלל - והא כתיב גאולת עולם תהיה ללוים, אלא מאי לא ימכר - לא ישתנה כמו (מלכים א, כא) \"התמכר לעשות הרע\" וקאמר הכתוב \"ושדה מגרש עריהם\" – כלל בזה כל השלשה שכל אחד מהם אסור לשנותו אפילו למעליותא דומיא דשדה:", + "לא ימכר מכר גיזבר. שאם הקדיש בן לוי שדהו או מגרשו ולא גאלו – אין רשאי הגזבר למכרו לאחר כדי שיצא לכהנים ביובל כמו שמתנהג בישראל שהקדיש, אלא לעולם תחזור ללוי כמו שאמרנו למעלה בבית ועיר שחוזרין אצלו ביובל בלא דמים - כך דינו בשדה ומגרש:", + "או לא ימכר מכר עולם. לענין שתחזור ביובל ושיכול לפדותה בדמים אפילו בתוך שנתיים, ולא מיירי בהקדש ובמכירת גיזבר. ואף שדבר זה כבר למדנו דכתיב \"גאולת עולם תהיה ללוים\" וכנ\"ל בפ\"ו בברייתא ד' וה' – התם מיירי לענין בית ועיר, והכא קמ\"ל דהוא הדין לשדה ומגרש:", + "ת\"ל כי אחוזת עולם היא להם. פי' כיון שהבטיחם המקום שתהא אחוזתם לעולם למדנו שהן חוזרין ביובל וגם יש להם פדיון (היינו אפילו בתוך שנתיים) ואינם נחלטין ללוקח (והיינו אפילו בערי חומה והיתה שדה של חילסית ומצולה דבישראל נחלטת היא לדעת ר\"מ לעיל בפ\"ה ברייתא וי\"ו). הא למה נאמר \"לא ימכר\"? מכר גיזבר:", + "ואי קשיא לך הא אפיקנא לדרשא דלעיל \"לא ימכר - לא ישתנה\" – אם כן הוה ליה למימר \"לא ימכרנו\", מאי \"לא ימכר\"? משמע על ידי אחר והיינו גיזבר (ראב\"ד):", + "להגיד מה גרם. עיין לעיל סוף ברייתא הקודמת:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) ומטה ידו עמך אל תניחנו שירד. דלשון \"ומטה ידו\" משמע שעדיין לא נפל אלא שעומד להתמוטט אם לא תחזיק בו:", + "ת\"ל והחזקת בו. המפרשים נדחקו בביאורו. והגר\"א גורס \"תלמוד לומר והחזקת בו והחזקת וחי\" [ר\"ל מדכתיב אח\"כ \"וחי אחיך עמך\" משמע שאתה מחויב להחזיקו עד שיחיה]:", + "אתה מפסידו לתרבות רעה. פי' אם מטה ידו מפני תרבות רעה שיש בו, שהוא שוכר הזונות ומשחק בקוביא ומפסיד ממונו:", + "ת\"ל עמך. בדומה לך:" + ], + [ + "(ב) אבל אתה נעשה לו ערב. פי' אם העכו\"ם מלוה לישראל בריבית, ישראל אחר יכול להיות ערב בחבירו לנכרי שאם לא ישלם לו הלוה - ישלם לו הערב הקרן והריבית אף על גב שחוזר וגובה מישראל חבירו. וא\"ת כיון שאחריות המלוה על הערב - אמאי לא יהיה אסור דהוי כאילו ישראל חבירו מלוה לו בריבית? תריץ דהכא מיירי כגון שקיבל עליו נכרי לדון בדיני ישראל ולא ילך בתר ערב תחלה אלא בתר הלוי, אם כן בשעת הלואה אין הערב באחריות אלא כשיגיע החוב ולא ימצא ליקח ממנו ונעשה כמו שאומר לוה לערב באותה שעה \"פרע לו חוב מה שאני חייב לו ותחזור ותפרע ממני\" - שזה מותר. (גמרא בפרק איזהו נשך ב\"מ ע\"א):", + "איזהו תרבית המרבה בפירות. בריש איזהו נשך מסיק בגמרא דאין נשך בלא תרבית ואין תרבית בלא נשך, דנשך היינו מה שהוא נושך ללוה ותרבית הוא מה שנתרבה מעות המלוה, ואי אפשר זה בלא זה, ושניהם שייכי בין בכסף ובין באוכל, ולא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין. והאי דקאמר איזהו תרבית, ר\"ל איזה תרבית דרבנן, דתרבית דאורייתא צייר מקודם שהלוה לו סאתיים חטים בשלשה, והכא מפרש תרבית דרבנן שאינו על ידי הלואה אלא דרך מקח וממכר:", + "וכן השער. כך היו נמכרין בעיר שבזה הותר לו לתת המעות עכשיו על מנת שיתן לו חטים כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו, ואף על פי שעכשיו אין לו חטין כדתנן יצא השער פוסקים שאף על פי שאין לזה יש לזה, ויכול המוכר בזה לקנותם עתה במעות אלו:", + "עמדו חטין בל' דינרים. לאחר זמן ואמר לו תן לי חטים שלקחתי ממך, וזה מותר אם היה נותן לו חטים כמ\"ש, אבל אם קבל עליו ליתן לו מדמי החטים שהם שלשים דינרים יין, אף על פי שיצא השער ופסק עמו כמו ששוה עכשיו, אם אין לו יין זה אסור. דאף על גב דקי\"ל דפוסקין על השער אע\"פ שאין לזה יש לזה – אין זה אלא כשנותן לו המעות. אבל אם היו לו עליו ממעות שהלוהו קודם וא\"ל תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים, וא\"ל והרי חטים יש לי צא ועשה עלי כשער של עכשיו, אע\"פ שיצא השער – אסור לפי שטעמא מאי אמרינן שאם יצא השער מותר לפסוק עליו אע\"פ שאין לו משום דאיהו יכול למזבניה בדמים שהוא נותן לו ואי לא זבין איהו דאפסיד אנפשיה וברשותו של לוקח הוקר. אבל כשאינו נותן לו דמים אלא שהם עליו במלוה ובמלוה הוא פוסק – הרי אינו יכול לקנות שאין לו מעות מזומנים, ולזה אמר התנא בעניננו גם כן שאסור ליתן לו היין לפי שפסק עמו במה שהיה חייב לו מדמי החטים, והיין לא היה לו בשעה שפסק עמו, ולזה אם יש לו יין בשעה שפסק עמו חייב ליתן לו דכי אייקר אח\"כ ברשותיה דלוקח אייקר:" + ], + [ + "(ג) מגיע לישוב. וימצא שם מים:", + "שנאמר וחי אחיך עמך. הוא סבר \"עמך\" ממש שדומה לך:", + "חייך קודמים וכו'. הוא סבר דלשון \"עמך\" משמע שהוא טפל לך:", + "ולא כסף אחרים. פי' כספו של עכו\"ם ביד ישראל מותר להלוותו בריבית, וכן שנינו בתוספתא והביאה הרא\"ש עכו\"ם שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי בריבית - מותר:", + "או כספך. פי' או נאמר ד\"כספך\" בא למעט כסף מעשר שני ו\"אכלך\" ימעט אוכל בהמה, ד\"ואכלך\" משמע מה שהיא אוכל לך שהוא מאכל אדם:", + "כשהוא אומר נשך כסף ונשך אוכל. בלא כינוי ריבה כל כסף וכל אוכל, דהיינו כסף מעשר ואוכל בהמה, ומסתברא לרבות הני, אפילו אם נאמר דמעשר ממון גבוה דמכל מקום יש לו זכות בהם, וכן אוכל בהמה לאפוקי של עכו\"ם דאין לו זכות בהם כלל:", + "מקבל עול שמים. שריבית הוא דבר קשה לפרוש ממנו והפורש ממנו הוא אות שיש עליו עול שמים:", + "שכל המודה במצות בריבית. מורה שמאמין בה' שהוא משגיח על העולם ומפרנסם ומכלכלם ולא יחסר לו מהשפעתו כמלא נימא אף אם לא יקח ריבית. וענין זה הורה לנו בארץ מצרים שהוא אלהי העולם כמו שכתוב \"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ\". וכל הכופר במצות ריבית שחושב בנפשו שתלוי פרנסתו רק בכחו ועוצם ידו וזה יעשה לו חיל, מורה שהוא כופר בהשגחה:" + ], + [ + "(ד) כאילו מקבל עליו עול מלכות שמים. עיין בקרבן אהרן שמאריך בזה:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) אלא לך. ולא לעכו\"ם:", + "ת\"ל עבד. פי' נקרא עבד במקומות מרובים על כן יש לו לנהוג עצמו כעבד לקרות אותך אדוני, אבל אתה לא תקראנו עבד אלא תאמר לו אחי עשה אתי מלאכה זו:" + ], + [ + "(ב) שלא יטיל אחריך בלנטייא. פי' בשוק שלא תוליכהו לטייל אחריך בשוק שיראו הכל שהוא עבדך והוא מתבייש בזה (קרבן אהרן). ובילקוט הגירסא \"שלא יטייל אחריך בגלאטקא\", ופי' בזית רענן הוא מרכבה שטוענין בה בני אדם. (וכן משמע בהגהות הגר\"א):", + "ולא יטול לפניך כלים במרחץ. היינו שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ:", + "אבל עובד אתה בבן חורין וכו'. מפני שבן חורין עושהו מרצונו:" + ], + [ + "(ג) אף זה ביומו וכו'. והיינו לאחר שש שנים מפני שהוא אצלו כשכיר על שש שנים ותנן (בבא מציעא קי, א) היה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום. וי\"מ דמיירי שהתנה עמו שישלם לו תיכף דמי ממכרו וע\"כ אם לא שילם לו דמיו עובר עליו תיכף:", + "מה תושב בטוב לו לא תונינו. האי קרא כתיב גבי \"לא תסגיר עבד אל אדוניו\" ובספרי דריש לה שם על תושב:", + "הכי גרסינן שלא ימסור לו אומנתו לאחר. וכן הוא בילקוט, ופי' שהעבד א\"צ לעשות מלאכה לאחרים אף שרבו רוצה למסור העבד לאחרים, וכדמסיים שאם היה רבו בלן לאחרים אין העבד מחוייב לעשות זאת לאחרים שיכול לומר לו לך נשכרתי ולא לאחרים:", + "אומנתו לפנים מכן. דהיינו שהיה העבד מתחלה גם כן בלן או ספר מסתמא אדעתא דהכי נשכר לו:", + "אבל אמרו חכמים מספר לו שערו. פי' אף שלאחרים לא יכול להכריחנו, על כל זה אבל לעצמו של האדון מחוייב לו לעשות כל אלו:", + "שלא תהי' וכו'. דמ\"עמך\" משמע שהוא דר אצלו:", + "אף רבו חייב וכו'. דמי הכניס לבניו שיצאו וע\"כ דבעודו בבית רבו שאין יכול בעצמו לפרנסם מוטל הדבר על רבו וכן אשתו נמי למידין ממה שאמר הכתוב בפרשה משפטים \"ויצאה אשתו עמו\" – מכלל דבעודו שם מוטל על הרב לפרנסה:", + "יכול אפילו נשא אשה וכו'. והוליד ממנה בנים:", + "ת\"ל הוא ואשתו ובניו. פי' דכתיב הכא \"הוא ובניו עמו\" וכתיב התם \"ויצאה אשתו עמו\" – הוקשו אשתו ובניו לו:", + "אף אשתו ובניו מדעת רבו. פי' שהיה לו קודם שנמכר אשה ובנים וידע רבו מהם:" + ], + [ + "(ד) במי הוא מדבר. באומרו שהיובל מוציאו:", + "אם בנרצע. שנים או שלש שנים לפני היובל ופגע בו יובל:", + "הרי אמור. כבר בקרא דכתיב לעיל בפרשת יובל \"ושבתם איש אל אחוזתו\", והוכחנו לעיל שבנרצע הכתוב מדבר:", + "אי במוכר עצמו. שנתיים או שלש לפני היובל ופגע בו יובל הרי כבר אמור מקודם דכתיב \"עד שנת היובל יעבוד עמך\":", + "הא אינו מדבר אלא בנמכר וכו'. ר\"ל שנמכר על ידי בית דין:", + "הכי גרסינן וכן בגולה וכו'. כבר פירשתי לעיל בפרשתא ב' סוף פ\"ב עיי\"ש:" + ] + ], + "Section 6": [ + [ + "(א) שטרי קדם עליהם ראשון. ולזה אין לך רשות להשתעבד בהם אלא מה שארשך אני:", + "על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד. ולפי זה האי \"לא ימכרו\" שייך למה שאמר מקודם, והיינו שלא ימכר העברי כסתם עבד שנמכר לעולם:", + "דבר אחר לא ימכרו וכו'. פי' הוא ענין בפני עצמו:", + "בסמטא. הוא מקום שמוכרין בו העבדים:", + "אבן הלקח. הוא אבן שמעמידים עליו העבדים כאשר ירצו למכור אותם, והרוצה לקנות עבד הולך לשם וקוראין אותו אבן הלקח:" + ], + [ + "(ב) שמא תאמר. לפני הבריות:", + "הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך:" + ], + [ + "(ג) מה תלמוד לומר. פי' מה תלמוד לומר \"אשר יהיה לך\":", + "מותר אתה וכו'. שהולד נמשך אחר שפחתו:", + "ת\"ל אשר יהיו לך. היינו מה שיתהוה מאתך:", + "ולא מן הכנענים שבארץ. שעליהם מוזהר ב\"לא תחיה כל נשמה\":", + "עבד ואמה. קרא יתירא הוא דכבר אמר \"ועבדך ואמתך\":", + "מה אמה. אין קידושיה קידושין דכתיב בה \"האשה וילידה תהיה לאדניה\", שאין צריכה ממנו גט – אף עבד אם קידש לבת ישראל אין צריך הימנו גט:" + ], + [ + "(ד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם. פירוש, שאומות אחרות שאינם משבעה אומות נתיישבו כאן הם ונשיהם והולידו בנים, התיר הכתוב לקנות הבנים לעבדים:", + "הכי גרסינן אין לי אלא בניהן ובנותיהן, הן עצמם מנין. אפשר שהחמיר בהן הכתוב כדי שלא ילמדו ממעשיהם והתיר בדורות שיצאו מהם, וכעין שמצינו כעין זה במצרי ואדומי לגבי גיור, ואפשר דהוא הדין בענינינו:", + "מה תלמוד לומר. פירוש, מה בא הכתוב לרבות בזה הלא הכל נכלל במה שאמר \"וגם מבני התושבים\":", + "מכל משפחות האדמה. פי' שאינם משבעה אומות:", + "מותר אתה לקנותו עבד. דשדינן ליה בתר אביו ולא בתר אמו:", + "ת\"ל וממשפחתם אשר עמכם. פי' שיוצאים ממשפחתם של אלו התושבים אשר עמכם אף שהולידו אותם מבנות הארץ:", + "ת\"ל אשר הולידו בארצכם. דמשמע שהמולידים יהיו מבני התושבים, וההולדה שהיא אמם היולדת יהיה בארצכם, ר\"ל מבנות הארץ, אבל לא אם המולידים מארצכם. ורש\"י פרק ג' דקידושין (דף טז.) גריס בשם התורת כהנים \"ולא מן הכנענים שבארצכם\", ופי' שהמולידים הם כנענים, וכן הסכים הר\"ש לגירסא זו:", + "מה אחוזה ניקנית בכסף וכו'. כדיליף בפרק קמא דקידושין:" + ], + [ + "(ה) אותם לבניכם וכו'. דהאי \"אותם\" מיעוטא הוא, ובא להורות דאין אדם מוריש זכות שזכתה לו תורה בבתו, והוא מעשה ידיה, לבניו אם לא מה שעשתה בחייו דכבר זכה בהם האב:", + "המוחזק אחריו בנו. דכל בן לאביו בחזקה אתי, דדלמא שכיב אשתו עם איש אחר וילדה ליה, ולזה אמר מנין דמחזקינן שהוא בנו:", + "ת\"ל וכו' אחריכם. דמלת \"אחריכם\" יתירה, ולזה פירשו דה\"ק \"לבניכם\" הנגררים ומוחזקים \"אחריכם\" דבזה הם בניכם:", + "מה אחוזה וכו'. כדילפינן לעיל מ\"או קנה מיד\" - בדבר המטלטל מיד ליד אל תונו, ולא בקרקע:" + ], + [ + "(ו) אלא עבודה בלבד. שאסור להכותו ולצערו בחנם. ובמסכת נדה (נדה מז, א) \"לעבודה נתתים ולא לבושה\", אף על גב שאם הכהו וביישו לעבדו פטור כדתנן בבא קמא (בבא קמא פז, א), וכן נהרג עליו בתוך יום או יומים (ר\"ש):", + "רודה אתה בבן חורין בפרך. האי \"בפרך\" לא דמי למה שכתוב בפסוק מ\"ג \"לא תרדה בו בפרך\", דשם מיירי בעבודה שא\"צ לה, שלא תאמר לו החם את הכוס והוא א\"צ לו, דעל זה כתיב \"ויראת מאלהיך\" כמבואר שם. והכא מיירי בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:", + "רודה אתה בבן חורין בפרך. אם הוא שכירו ונשתכר לעבודה קשה:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) דיבוקו עמו. על ידי שלמד ממעשיו, ומשמע דאפילו לגר צדק אין כדאי להתדבק דקשה גרים לישראל כספחת דלמדין ממעשיו שהורגל בהם מעודו וזה גרם לו לירד מנכסיו, ומזה נלמוד לכל כיוצא בזה:", + "הנמכר לעכו\"ם עצמה. לכבד ולרבץ לפניה ונקרא עקר שצריך לעקרה ולשרש אחריה:", + "הרי אני נמכר. שמאיים על קרוביו, ואליבא דמאן דאמר גאולת קרובים לשחרור, ואומר להם אם לא תתנו כדי דמיי אני אמכור את עצמו ואתם צריכים לפדות ואני אהיה בן חורין:", + "אל תניחהו שיטמע. עד שנת היובל, אף שכל עצמו לא קנאו אלא עד שנת היובל כדכתיב בקרא:", + "ת\"ל אחד מאחיו. המיוחד שבאחיו שהוא אחיו מאביו:" + ], + [ + "(ב) מלמד. שהקרוב קרוב קודם בחיוב הגאולה, והיינו מדסידר הכתוב מתחילה דודו ואח\"כ בן דודו ואח\"כ משאר בשרו – שמע מינה שקרוב קרוב קודם:" + ], + [ + "(ג) ונגאל ביד כל אדם. ואין האדון יכול לעכב:", + "כל הגאולות. היינו בתי החצרים ושדה אחוזה:", + "שיהו נגאלות כסדר הזה. והיינו דקרוב קרוב קודם דלענין הגאולה בעצמה שיהו נגאלים בקרובים כתיב בהדיא בשדה אחוזה, ובתי חצרים כתיב \"על שדה הארץ יחשב\". ומאי דכתיב ג' פעמים \"יגאלנו\" - חד לגופיה, וחד לבתי חצרים ושדה אחוזה, וחד יגאלנו לזה ולא לאחר דהיינו עבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים:" + ], + [ + "(ד) עם היורשים. שא\"צ לעבוד להבן כדאיתא בפרק א' דקדושין (דף כא.):", + "בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים. בילקוט הגירסא \"בכסף הוא נמכר ואינו נמכר בתבואה ולא בכלים\", וכעין זה בגמרא: \"בכסף הוא נקנה ואינו נקנה וכו'\". וכן גורס הגר\"א. ועיין בגמרא דדוקא אם לא היה שוה פרוטה בהן, דמהו דתימא הואיל ומקרבא הנאתייהו גמר ומקנה אפילו בפחות, קמ\"ל. אבל אם היה שוה פרוטה - שוה כסף ככסף. ויש מהראשונים דגרסי כמו שהוא לפנינו דאינו יכול לפדות עצמו בתבואה וכלים אפילו אם הם שוה פרוטה:" + ], + [ + "(ה) בגירעון כסף. שמגרע לו מפדיונו דמי השנים שעבד ונותן לו השאר לפי החשבון שיש עד היובל:", + "ממנה מנה. עבור כל שנה שיש עד היובל במנה:", + "והשביח. העבד בגופו, והרי הוא שוה כל שנה במאתים:", + "שאין מחשב לו. כשבא לגרע ולפדות עצמו:", + "מכסף מקנתו. היינו מה דכתיב \"ישיב גאולתו מכסף מקנתו\", דמשמע דההשבה יהיה לפי הכסף שקנאו:", + "הכי גרסינן ואינו יפה וכו'. ר\"ל שנתקלקל ואינו שוה בשעת הפדיון אלא מנה לשנה:", + "ת\"ל כפי שניו ישיב. דהיינו בשעת השבה יחשוב לו כפי השנים ששוה עכשיו אם הוא לקולא לגבי עבד. ופריך הגמרא מאי חזית דדרשת לקולא - נדרוש לחומרא? ומוכיח הגמרא דכונת הכתוב אם עוד רבות בשנים דהיינו שהשביח ונתרבה כספו בשנים הללו, ישיב גאולתו מכסף מקנתו - שיהיה ההשבה לפי הקנין, ואם מעט נשאר בשנים דהיינו שהכסיף ונתמעט כספו בשנים הללו יהיה כפי שניו:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) ואם לא יגאל באלה. האי \"באלה\" יתירא הוא, דהו\"ל למכתב \"ואם לא יגאל ויצא בשנת היובל\", וע\"כ דרש ר\"י הגלילי באלה לשיחרור אם נגאל בקרובים יוצא לחירות, ובשאר כל אדם לשיעבוד יעבוד להם מה שהיה לו לעבוד לנכרי. והכי משמע ליה: \"אם לא יגאל באלה\" אלא באחר כדתנינן לעיל ונגאל ביד כל אדם, וקאמר \"ויצא בשנת היובל\", כלומר שיהא משועבד לגואל עד היובל:", + "ר\"ע אומר גאולת קרובים לשיעבוד ושאר כל אדם לשחרור. לאו מהאי קרא נפיק ליה, ונקט ליה בלישניה דר\"י הגלילי, אלא נפיק ליה מהאי קרא דלעיל \"או דודו יגאלנו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל\" – הרי כאן שלש גאולות - גאולת קרובים, גאולת עצמו, גאולת כל אדם. והשתא כיון דנאמר מיעוטא באם לא יגאל בהם שדינהו להאי מיעוטא אשאר כל אדם וה\"ק קרא: \"אם לא יגאל באלה\", דהיינו בגאולת עצמו ובגאולת שאר כל אדם אלא בקרובים, אז יהיה לשעבוד שנאמר \"ויצא בשנת היובל\". שאם אתה אומר בקרובים לשחרור כל יומא ויומא אזיל ומזבין נפשיה. אבל בשאר כל אדם לשחרור דמימר אמר אי מזדבן זימנא אחריתא תו לא פרקי ליה:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן ת\"ל אחרי נמכר גאולת תהיה לו שלא ימשכנו ויצא. ופי' ימשכנו מבית הנכרי בלא דמים ויגזלנו ממנו:", + "יכול יגלום עליו. יטעה אותו ויעשהו כגולם להוציא העבד מידו בדמים מועטים:" + ], + [ + "(ג) וכי מה אתה יכול לעשות לו. ולכך כתב הכתוב שידקדק עמו אבל לא משום דגזל עכו\"ם אסור:", + "הא בעכו\"ם שתחת ידיך וכו'. דאי לאו הכי מי יכפהו להוציא:" + ], + [], + [ + "(ה) מה פסל אם עשיתו פסלתו. שאף על פי שלא עבדו אלא שעשאו לבד פסלו ונאסר בהנאה, ונפיק זה מדכתיב \"ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' תועבת ה'\" – משעת עשייה היא תועבת ה' (בע\"ז דף נ\"א (עבודה זרה נא, א) לדעת ר' ישמעאל שם):", + "אף מצבה אם עשיתה פסלתה. הראב\"ד והר\"ש פירשו דמצבה דהכא היינו בימוס שהוא מושב לעכו\"ם להעמיד עליה, והיא אסורה מיד כמו העכו\"ם עצמה, וכדתנן שם (עבודה זרה מז, ב) אבן שעשאה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה. ומדברי הגר\"א בהגהותיו משמע שהוא מפרש מצבה דהכא כמו בשאר מקומות שהוא אבן אחד שמעמידו לנסך עליו, שהוא גרס \"אף מצבה אם הקמתה פסלתה\", ופי' מכיוון שהעמידו לזה אף שלא ניסך עליו עדיין מכל מקום נאסר מיד:", + "אף פסל בבל תקימו. וא\"ת ל\"ל הקישא, הכתיב \"ופסל ומצבה לא תקימו לכם\". וי\"ל דהו\"א דקאי אלמעלה \"לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם\", ומלת \"פסל\" קאי אלמעלה (זית רענן):", + "אלו המרקוליס שע\"ג הדרכים. שהיא מרגמת אבנים והנהגתה דמקימין אבן מכאן ואבן מכאן ואבן ע\"ג, וזורקין עליה אבנים, והיא עבודתה. וקמ\"ל קרא דעל הקמתה לכתחלה יש גם כן לאו מיוחד:", + "אלו החמנים שבראשי הגגות. וקורין אותה 'חמנים' על שם שעומדים נגד החמה, וקמ\"ל קרא דעל הקמה יש לא תעשה מיוחד:", + "בארצכם אי אתם וכו'. דלא אתא לאפוקי חוץ לארץ דהוא חובת הגוף ונוהגת בכל מקום, אלא אתא לאפוקי מקדש דשם הוא השראת השכינה והתירה התורה להשתחות שם לה':", + "משתחוים על האבנים. ומפרש במגילה (מגילה כב, א) לא אסרה תורה אלא רצפת אבנים ופישוט ידים ורגלים:" + ], + [ + "(ו) כנגד הנמכר לעכו\"ם הכתוב מדבר. דאי לאו הכי מה שייך אלו האזהרות פה, וגם זה הענין דשבת ומקדש הלא כתוב לעיל בקדושים (ויקרא יט, ל) אלא בשביל הנמכר לעכו\"ם כפלו כאן, ו\"מקדשי תיראו\" הזהירו הכתוב על כל המצות. דבאמת ענין יראת המקדש הלא ידוע שלא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו וכהאי גונא, ומה שייך זה לגבי הנמכר לנכרי בעת שהוא כבוש תחת ידו. לכן פירשו דהכונה להיות ירא מלעבור על מצות ה' דהוא דברים המקדשים להאדם כמו שכתוב \"למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם\". וענין יראה הוא שייך במצות כדכתיב במשלי \"וירא מצוה הוא ישולם\":", + "אני נאמן לשלם שכר. פי' אף דהוא דבר הקדש מאוד להעבד בעת שהוא תחת העכו\"ם, אבל הקב\"ה נאמן לשלם לו כי לפום צערא אגרא:" + ] + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + [ + "(א) אם בחוקותי תלכו מלמד שהקב\"ה מתאוה וכו'. מדקאמר \"אם\" קדריש שהוא לשון בקשה דכתיב \"אם נא מצאתי חן בעיניך\":", + "וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו. דהתם נמי לשון בקשה כדכתיב \"לו יהי כדבריך\":" + ], + [], + [ + "(ג) הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. תהא שונה הלכות שבת:", + "זכור את אשר הקצפת. במעשה עגל:", + "שתהא שונה בפיך. הלכות עבודה זרה:", + "זכור את אשר עשה למרים שתהא שונה בפיך. הלכות נגעים והיינו שעל ידי זה יזהר מאיסור לשון הרע כדי שלא יענש בזה. ועיין ברמב\"ן פרשת כי תצא שהאריך בזה:" + ], + [ + "(ד) וכן הוא אומר ונתתי וכו'. כל הני \"וכן הוא אומר\" דקאמר מביא ראיה שמשמע הדבר לשני ענינים כמו הני דלעיל וצריכי תרי קראי לפרש:", + "מן הגדודיות. חיילות של עולי רגלים:" + ] + ], + "Chapter 1": [ + [ + "(א) ברביעיות. והוא מליל ד' לליל ד', שאין בני אדם הולכין בדרכים באלו הזמנים בלילות, וכתניא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיב, ב) \"אל יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בליל שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא ויש אומרים ריבוא של מלאכי חבלה וכל אחת יש לה רשות לחבל\".35בפסחים שלנו הנוסחא היא \"מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו \" - ויקיעורך‏", + "או אינו אלא בערבי שבתות. פי' אפשר דכונת הכתוב \"בעתם\" - בעת שהעולם צריכים אליהם אפילו שיהיו בערבי שבתות שהם מטרידים לאנשים ומונעים מהכנת צרכי שבת:", + "אפילו שנים כשני אליהו. שהיה זמן עצירת גשמים בעולם:", + "אינו אלא סימן קללה. שהוא מופת שאינם נשלחים מההשגחה מאתו יתברך אחר שהוא מבטלם על ידי זה מרצונו יתברך:", + "מעשה בימי הורדוס. בעת בנין הבית שסתרו ובנאו מחדש כדאיתא בריש בבא בתרא:", + "בלילי שבתות. לפי שלילי רביעיות הן אמת שאין האנשים יוצאים יחידים אבל הרבה בני אדם יחד אין כאן סכנת מזיקין ומותר לצאת, אבל בלילי שבתות איכא מונע אחר מלצאת מלבד המזיקין שהוא אסור במלאכה ואין בני אדם יוצאין מבתיהן אפילו הרבה יחד, ולזה בלילי רביעיות עדיין איכא ביטול להרבה אנשים יחד אבל בלילי שבתות ליכא ביטול כלל על ידי הגשמים, ולזה הדר אמר ד\"בעתם\" הוא בלילי שבתות:" + ], + [ + "(ב) הא מה אני מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה. דמשמע שנתברכו כל העכו\"ם באמצעות ישראל:", + "שיהיה שבע. כלומר שלא תהיה הברכה מגעת להם מברכת ארץ ישראל אלא שיהיה בא\"י שבע תמיד אף כאשר יהיה רעב בכל הארצות ויהנו מברכת א\"י במה שימצאו לקנות מהם מה שיספיק להם:" + ], + [ + "(ג) ונתנה הארץ יבולה. דהיל\"ל \"יבול\", וכתב \"יבולה\" משמע מה שניתן לה בכח הטבעי קודם שנתקללה:", + "בימי אדם הראשון. קודם שחטא:", + "ת\"ל זכר עשה לנפלאותיו. פי' שמה שעשה ה' ית' בימי אדם הראשון הוא זכר והוראה למה שיעשה לעתיד לבא מן הנפלאות כדי שיאמינו להאותות שיהיו אז ולא יאמרו אין כל חדש תחת השמש, כי באמת כבר היה כן בימי אדם הראשון:", + "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. כצ\"ל. וכתיב בתריה \"ויהי כן\" – משמע שבאותו היום גופא הוציאה מיני דשא ועשב עם הזרעים שבהם כדי שנוכל לזרוע במקום אחר. הרי שעשתה פירות באותו יום:" + ], + [ + "(ד) מלמד שבו ביום שהוא נטוע וכו'. דגם על זה כתיב \"ויהי כן\":" + ], + [], + [], + [ + "(ז) שתהיו עסוקים בדיש. היינו שיהא הדיש מרובה כל כך עד שיהיו עסוקים בו עד זמן בצירת ענבים:", + "אין צ\"ל וכו'. דזה איננו ברכה:" + ], + [ + "(ח) וכן הוא אומר עושה שלום ובורא רע וכו'. פי' שהכתוב אומר שהבורא יתברך בורא דבר והפכו, ומדהעמיד \"שלום\" נגד \"רע\" מכלל שהשלום הוא מקור הטוב שהוא כולל הכל. והגר\"א גריס \"ובורא כל\", וכן איתא בילקוט:" + ] + ], + "Chapter 2": [ + [ + "(א) לא יראים מכל בריה. מן הבריות המזיקות דאי מאדם הרי כבר אמר \"וישבתם לבטח בארצכם\":", + "ליום השבת למשבית וכו'. דהול\"ל \"ליום שבת\", מאי \"השבת\"? אלא דהוא ליום ההשבתה והיא השבתת המזיקין:" + ], + [ + "(ב) לתוך גלגל עינו וכו'. פירשו \"מאורת\" על גלגל עינו המאירה אליו:", + "גמול ידו הדה. פי' תינוק הגמול משדי אמו ידו ישלוט על הדה זו חיה ההורגת הדה שמה כפי דעת חז\"ל:" + ], + [ + "(ג) אין צ\"ל שלא יהו באים וכו'. שזה אמור כבר \"ונתתי שלום בארץ\":", + "אלא שלא יהו העוברים והשבים. למלחמה, עוברים ממדינה לחברתה דרך ארצכם, וזהו שאמר \"לא תעבור\" – אפילו דרך העברה בעלמא:", + "כדרך שעברו בימי יאשיהו. פרעה נכה כאשר בא להלחם בכרכמיש ויצא לקראתו יאשיהו ושלח אל מלך יהודה לא עליך היום כ\"א אל בית מלחמתי, ולא רצה יאשיהו, ויורו המורים אל יאשיהו, כי בעון דורו לא נתקיים בו הברכה שהבטיח הקב\"ה \"וחרב לא תעבור בארצכם\":", + "שיהו נופלים לפניכם וכו'. דאם בחרבם הול\"ל \"והפלתם את אויביכם\", אלא \"לפניכם\" היינו איש בחרב רעהו:" + ], + [ + "(ד) שלא כדרך הארץ. דאי לאו כן הלא כבר אמר \"ונפלו לפניכם לחרב\", אלא בא להורות שהנפילה יהיה שלא כדרך הארץ, דדרץ הארץ היא שילחמו עד שינוצחו, וזה היה שבא מורך בלבבם ולא הרימו ראש נגד ישראל, וכענין שמצינו אצל יונתן בן שאול, ויפלו לפני יונתן ותהי המכה הראשונה אשר הכה יונתן כעשרים איש וגו' ותהי חרדה במחנה, עיי\"ש בקרא (שמואל ב, יד):" + ], + [ + "(ה) ופניתי אליכם בטובה. אחר שפירש ופניתי שירצה אפנה מכל עסקי וכו' וחזר לפרש כל מלות הפסוק. \"ופניתי\" היינו הפנייה להטיב לכם:", + "בקומה זקופה. כאשר יבואר לקמן על הפסוק \"ואולך אתכם קוממיות\", עי\"ש:", + "לא כברית הראשונה. דכן משמע לשון \"והקימותי\" שאתן קיום ונצחיות לברית אשר אכרות עמכם כי לא תופר כלל:" + ] + ], + "Chapter 3": [ + [ + "(א) מלמד שכל המתיישן וכו'. דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן:", + "יין. והוא הדין חטים שדרכן להתיישן:", + "מנין לרבות כל המתיישנים. כגון מיני פירות שמרקיבין:", + "ת\"ל ישן נושן. מכל מקום, להודיע שבח ארץ ישראל שאפילו אותן שאין דרכן ליישנן יתיישנו ויתקיימו:", + "שיהו גרנות מלאות חדש וכו'. הוקשה להם דנראה שהכתוב סותר סופו לראשו, דברישא אמר \"ואכלתם ישן\" דמשמע שהישן יפה מן החדש, והדר אמר \"וישן מפני חדש תוציאו\" דמשמע שהחדש יפה מן הישן. ולכן אמר דכונת הכתוב לומר ואכלתם ישן שהוא היפה ועם כל זה ההכרח יכריחכם שישן מפני חדש תוציאו אף על פי שאתם מקפידים בזה עם כל זה להיות האוצרות יפות לחדש כדי שיתיישן בם תוציאו מהם הישן בע\"כ:" + ], + [ + "(ב) שוב איני מואס בכם. לסלק שכינתי מביניכם, וזה על מקדש שיבנה ב\"ב בימות משיחנו שעליו יאמר \"ולא תגעל נפשי אתכם\". שאם על מקדש ראשון ושני – הרי געל וסילק שכינתו מבינינו, ואמר משאני גואל אתכם שהוא לעתיד שהוא יתברך יגאלנו, אבל הגאולות העוברות היו על ידי אמצעיים במצרים על ידי משה רבינו ע\"ה ובבית שני על ידי עזרא:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: הריני כיוצא בך כך עתיד הקב\"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו והקב\"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם, יכול וכו'. וכן איתא בילקוט. ופירושו שהיא אמר לאריסו הריני כיוצא בך שאני נטעתיו ואתה משמרו ומשקה אותו תמיד, וכן הקב\"ה אמר לצדיקים בגן עדן הריני כיוצא בכם, שאני נטעתיו ואתם משמרים את פירותיו ומשקים אותו מכח מצות ומעשים טובים שעשיתם. כן פירש באדרת אליהו:" + ], + [ + "(ד) ת\"ל והייתי לכם לאלהים. שהוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לנו לאלהים כמו שהיה בעת יציאת מצרים:", + "אם אין אתם מאמינים בי וכו'. שלפעמים מפני גודל הצרות אדם מיאש עצמו מן הגאולה ולא נתן לו לבו להאמין בזה:" + ], + [ + "(ה) מה תלמוד לומר. מלת \"להם\", דהול\"ל \"מהיות עבדים\":", + "יכול עבדים לעבדים. שכן משמע מאמר \"מבית עבדים\", שהבית אשר בו היו משועבדים היו עבדים:", + "ת\"ל להם. שהוא להמצריים בעצמם אשר הם שריהם ומלכיהם, ואם כן פירוש \"מבית עבדים\" - מן הבית אשר בו הייתם משועבדים:" + ], + [ + "(ו) נכנסו כל הפרות וכו'. היינו שכל האומות בתקפן וממשלתן ועם ישראל נחלשו ואין בם כח לעמוד על רגליהן:", + "לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש. היינו שימתין עד שאותו האיש יתיר מעליה העול אלא ברגע אחד שובר העול והרצועות הכרוכים עליה:", + "אין אומר הקב\"ה לאומות כך וכך עשיתם לבני. דהיינו לה?ינם התנהגותם שהיה ברע עד שיתירו מהם העול, אלא מיד הוא בא ושובר את העול. והדמיון שלא יהיה כמו במצרים שהמתין עד ששלחם פרעה אלא הגאולה יהיה בבת אחת:", + "הסמיונים. הם הרצועות שבהם קשור העול:" + ], + [ + "(ז) מאתיים אמה. דריש מלת \"קוממיות\" כאילו אמר קומה מאת, שהם שני מאות. ורבי יהודה פירש קומה גבוה באופן היותר נעלה מאוד, והיינו כאדם הראשון דאמרינן בחגיגה שמיעטו הקב\"ה לאדם הראשון והעמידו על מאה אמה:", + "תבנית היכל מאה אמה. היינו כנגד היכל וכותליו ((סנהדרין ק, א) עי\"ש בפירוש רש\"י):", + "בקומה זקופה. והיינו שיתבוננו בעצמם אז את מדרגתם שהם בני אל חי ולא יהיו שפלים ברוחם, ויתנו על זה תודה לה':", + "ולא יהיו יראים מכל בריה. וכענין שאמר הכתוב \"מי את ותראי מאנוש ימות וגו'\":" + ] + ], + "Section 2": [ + [ + "(א) למדרש חכמים. דהיינו תורה שבע\"פ שאינו נכתב ובו שייך לשון שמיעה שנשמע באוזן מהחכמים שבא להם בקבלה מסיני:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן: ואם לא תשמעו לי מה תלמוד לומר. פי' מלת \"לי\" יתירא:", + "שהוא יודע את רבונו. שהוא אדון הכל:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן בילקוט: מה תלמוד לומר לא תעשו יש לך אדם וכו'. פי' דהתנא שאל מה תלמוד לומר \"לא תעשו\" כיון דאינו לומד ממילא לא יעשה. ועל זה משני יש לך אדם וכו', פי' שיכול שימצא אדם שאינו למד אבל עושה וכו'. והגר\"א גריס בהדיא \"שיכול שיש לך אדם וכו'\":" + ] + ], + "Chapter 4": [ + [ + "(א) איני מדבר אלא באף. שהיה לו לומר \"גם אני\":", + "אני אשר בניתי אני אהרוס. הוקשה להם דהול\"ל \"אף אעשה זאת\", לכן אמרו דהוא כמתלונן על ישראל ואומר על ידיכם מוכרח אני בעצמי לקלקל מעשה ידי:", + "הגר\"א גריס אני אעשה זאת וכו'. בזה ניחא מאוד מה שמסיים ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב ש\"אני\" הוא משמותיו של הקב\"ה כמו שאנו אומרים \"אני והו הושיעה נא\", וכפירש\"י בסוכה (דף מה.):", + "לכם מידיכם היתה זאת. פי' אף שאני הוא העושה זאת - מכל מקום לכם יתייחס זאת ולא לי, שאתם הסיבותם דבר זה שימשך הרעה עליכם ממני:", + "[כי דבר זה דומה למי שיעמיד עצמו תחת המשקולת (שקורין ווא\"ג) של המורה שעות, והמשקולת מכה על ראשו, האם יתכן שיאמר שהבע\"ב הכהו על ראשו? הלא הוא בעצמו הסיבה לזה שעמד במקום הזה, וכאילו המשיך בעצמו המשקולת על ראשו. כן הוא הדבר הזה כמו שאמר \"ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות והרע\", וציוה בעצמו \"ובחרת בחיים\", והרי הוא כמו שציוה בעצמו, אף שזה לעומת זה עשה האלהים אני מייעצך שלא תעמיד עצמך תחת המורה שעות להמשיך עליך את המשקולת, כי סוף דבר יהיה שיכה אותך על ראשך]:", + "הרעות והטוב. כצ\"ל, וכן גרס הילקוט:" + ], + [ + "(ב) והפקדתי. דרשו מלשון 'פוקד', שהם יהיו פוקדות אתכם, והוא מלשון \"ביום פקדי ..ופקדתי\":", + "זו מכת מותן. היא מכת מות שהיא מכה חזקה שבבואה יתברר להרואים כי היא מבשרת המות:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: את השחפת יש לך אדם. וכן איתא בילקוט:", + "מלמד שהוא נשחף. חולי שמשחף את הבשר והוא דומה לנפוח ומראית פניו זעופה:", + "שהוא מקדיח. חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו:", + "ת\"ל מכלות עינים. העינים צופות וכלות לראות שיקל מחלתו ויתרפא וסוף שלא ירפא:", + "ת\"ל ומדיבת נפש. ידאבו נפשות של משפחתו במותו:", + "מה אויבים באים ואוכלים. פי' מהו זהו שסיים הכתוב ואכלוהו איביכם:" + ], + [], + [ + "(ה) שיהא המות וכו'. דרשו \"ונגפתם\" לשון 'מגפה':", + "שאיני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם. דייקו דהו\"ל לומר \"ורדו עליכם השונאים\", אלא אשמועינן ד\"בכם\" היינו בתוך עצמיכם גופא אני מעמיד עליכם השונאים שלכם והיינו לאפוקי השונאים עכו\"ם. וגם זהו מן הקללה שבשעה שאומות העולם וכו':", + "שנאמר ואשר אכלו שאר עמי. הוא במיכה (מיכה, ג) והפסוק מיירי שם בקציני בית ישראל הממונים על העם שגוזלים וחומסים אותם עי\"ש:", + "ואין רודף אתכם מבלי כח. לא יהיו צריכים לרדוף אתכם שלא יהיה בכם כח אלא ישיגו אתכם בלי רדיפה:" + ] + ], + "Chapter 5": [ + [ + "(א) ואם עד אלה. דהו\"ל לכתוב \"ואם באלה\", וע\"כ ר' אליעזר דריש ליה מלשון 'עד' שהוא מעיד בהם. ור' יהושע דריש מלשון 'עוד':", + "אתם עברתם לפני ז' עבירות. האמורות למעלה – אינו לומד, ואינו עושה, ומואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את אחרים, כופר במצות, כופר בעיקר:" + ], + [ + "(ב) ר\"ע אומר ושברתי וכו' אלו הגבורים שבישראל וכו'. דלשון 'שבירה' שייך יותר באנשים מן ביהמ\"ק:" + ], + [ + "(ג) שיהו השמים מזיעים. מלחות הטל:", + "והיא משמרת פירותיה. שלא ירקבו כיון שאין בה לחות, שהלחות מרקיב ומאבד הפירות, ואעפ\"כ קללה היא שהארץ לא תוציא פירות והשמים לא יתנו מטר. אבל היא קללה שבבחינת מה יש עמה ברכה – שאם השמים לא יתנו מטר - יתנו טל, ואם הארץ לא תתן פירות, תשמור מה שיש באוצרם:", + "רבי אומר זה הכרם. שצריך לכח וטורח הרבה מפני שיצטרך לעבודות רבות וזה יתום לריק:", + "זה הפשתן. שהוא גם כן יצטרך לעבודות רבות:", + "זה הכח. שיהיו יגעים בכל כחם עד שיתום כחם ויהיה ללא הועיל, שלא יוציאו ממנו תועלת כלל:", + "קובר בתו ומאבד ממונו. שבעלה יורשה והוא לריק שתם הממון ולא נהנית הבת ממנו:" + ], + [ + "(ד) הרי שיניו שלו קהות. שנשאר בלא כח שהוציא כל כחותיו ולא הועיל כלום:", + "מה שאתה מוביל לה. שאפילו הזרע שהבאת לה לא תתן. ודרשו \"יבולה\" כמו שכתוב \"יובילו שי למורא\", שהוא לשון 'הבאה', דאי אפשר לומר שכונת הכתוב שלא תצליח – הרי כתיב מקודם \"ונתתי את שמיכם וגו'\":", + "ועץ הארץ לא יתן פריו. בזה האחרון דרשינן שתי קללות: שלא יהא חונט העץ פירותיו בשעה החנטה, וזהו שכתוב \"ועץ הארץ\" - שאפילו בצאתו מן הארץ יהא לקוי. ואם היה מפרה יהא נושר פירותיו:", + "מקליח. משיר:", + "את פירותיו. ויש באלו שתי פסוקים (פסוק י\"ח וי\"ט)‏36לכאורה יש כאן טעות והוא מתכוון לפסוקים י\"ט ו-כ' - ויקיעורך (ויקרא כ\"ו, י\"ח-כ') ז' קללות ומקויים בזה מה שאמר \"שבע על חטאותיכם\":" + ], + [ + "(ה) עריי בעולם. כדבר שהוא במקרה שאינו אלא לפרקים כן תלכו עראי במצותי:", + "אעשה אתכם עריי בעולם. דבר שאין לה קביעות חשובה:" + ], + [ + "(ו) אלא חיה משכלת. שדרכה להיות משכלת כדכתיב \"ושיכלה אתכם\":" + ], + [ + "(ז) דרך דרכיכם. פי' \"דרך\" היה לו לומר, וכתב \"דרכיכם\" לשון רבים:", + "לרבות שבילים גדולים וקטנים. הרי ז' קללות:", + "שן בהמה", + "ושן חיה", + "חמת זוחלי עפר", + "ושכלה", + "והכריתה", + "והמעיטה", + "ונשמו:", + "הרי שבע מיני פורעניות:" + ] + ], + "Chapter 6": [ + [ + "(א) ונקם שאינו בברית וכו' כגון סימוי עיניו של צדקיהו. שלא היה ראוי לכל אותו הדין אלא בשביל עון דורו שהיו רשעים, ומשמע ליה \"נוקמת נקם\" שהם שני עניני נקמות. זהו כפי גירסתינו:", + "ויותר נכון לגרוס: \"איזהו נקם שהוא בברית, כגון סימוי עיניו של צדקיהו שמרד בנבוכדנצר והפר הברית אשר כרת אתו\". ויש נקם שאינו בברית כגון סתם נקמה דאז אין הנקמה כ\"כ גדולה, אבל הנקמה שהוא בשביל הפרת ברית הנקמה גדולה מאוד (קרבן אהרן). וכן הסכים הגר\"א לגירסא זו:", + "מפני המצודה. ר\"ל מפני המצור, וכן הוא בפסיקתא זוטרתי:", + "הלכה וכו'. דייקו שאמר \"ושילחתי דבר בתוככם\" - משמע שמיתתן על ידי דבר, ואח\"כ אמר \"ונתתי ביד אויב\" - משמע שהוא על ידי חרב, ולזה פירשו שעל ידי הדבר יהיו ניתנים ביד אויב:", + "הכי גרסינן: היו קוברים מיתיהם ניתנין וכו'. :" + ], + [ + "(ב) בשברי לכם מטה לחם. מלת \"מטה\" יתירא, ולזה דרשו מסעדי לחם הם פרפראות שבו נאכל הלחם:", + "מבלי עצים. ר\"ל שלא יהיה להם עצים להחם תנורים רבים, דאין לפרש ממיעוט הלחם, דהרי אמר \"בשברי לכם מטה לחם\":", + "שתהא פת ניפולת. שיהא פת קיבר שחור הרבה שאינו מתדבק החלקים זה עם זה, ולזה הוא משתבר בתנור:", + "משל ביד אדם וכו'. רבי יוסי פירש \"משקל\" מלשון 'שקול הדעת', שמחסרון מעותיו אם יהיה לו איסר או פרוטה יהיה שוקל במחשבתו מה יקנה שישבע בו:", + "זה רעב של מהומה. שיהיה מארה בתוך המעיים, ודייקו חז\"ל מלת \"ואכלתם\" לומר שלא יהיה העדר השבע מפני מיעוט האכילה אלא ואכלתם כדי אכילת שובע ואעפ\"כ ולא תשבעו מפני המארה:" + ], + [], + [ + "(ד) והכרתי את חמניכם אלו הנחשים. היינו המנחשים והקוסמים. דאי לאו הכי קשה מאי עונש היא שיכרתו הע\"ז מישראל? אלא אלו המנחשים והקוסמים שבזה היו ממשיכים לעם לסור מאחרי ה' ולהתדבק בעכו\"ם:", + "זו הגולה. כמשליך דבר הנמאס מלפניו כד\"א \"שלח מעל פני ויצאו\":", + "עיר ערי וכו'. דהול\"ל \"עיר ערי\", ואמר \"עריכם\" – לרבות אותם שיש להם שם כרך או מחוז - הכל יחרב:", + "לרבות בתי כנסיות וכו'. שהכל ישארו שממה שיחריבם האויב:", + "כמשמעו. היינו מן הקרבנות וכדלעיל בריש פרשת בחוקותי:" + ], + [ + "(ה) זו מדה טובה לישראל. לפי שייחס אותה אליו יתברך ואמר \"והשימותי אני וגו'\", ולזה אמרו שלא אמר זה אלא מפני שהיא מדה טובה לישראל וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ז) זו חרב הנשלחת. דייקו מלת \"והריקותי\" שלא תפול על החרב, ולזה אמרו שהוא משל לה?מדה שתהיה נשלחת בהם ולא תשוב כמים אשר יורקו מן הכלי שלא ישוב לכלי, כך החרב לא ישוב מעשות מה שנשלחה והוא ילך תמיד אחריהם:", + "אינם חוזרים לכלים. כי מאורך הגלות נראה ח\"ו כאילו שאין להם לחזור:" + ] + ], + "Chapter 7": [ + [ + "(א) זו מדה קשה לישראל. לפי שאמר למעלה \"והשימותי אני את הארץ\" ואמר שהיא מדה טובה – לזה אמר שזו קשה לפי שהכונה בה לומר שתמיד תהיה שם שממה עליה וכדמסיים:" + ], + [], + [ + "(ג) אינו אומר והבאתי מורך בלבבכם אלא והבאתי מורך בלבבם וכו'. זו היא גירסת הראב\"ד, ונדחק בביאורו עי\"ש. ובזית רענן מסכים לגירסא זו ופירשו דהכי קאמר: דהנה בקרא מתחיל בלשון נוכח ואמר \"והנשארים בכם\" ומסיים בלשון נסתר - \"בלבבם\", והול\"ל מורך בלבבכם. אלא הכי קאמר שאתן מורך בלב אויביהם שלא ירדפו אותם ואפילו הכי ינוסו ישראל מפני אימה ופחד. וזהו שמסיים \"ורדף אותם קול עלה נדף\". עכ\"ל:", + "ויש עוד גירסות, עיין בקרבן אהרן:", + "והנכון יותר מכולם גירסת הגר\"א דגרס \"אינו אומר והבאתי מורך בם אלא והבאתי מורך בלבבם\":" + ], + [], + [ + "(ה) אינו אומר איש באחיו וכו'. הקרבן אהרן פירש דהכי קאמר, אינו אומר שיכשל איש באחיו כפשוטו, דאם כן הול\"ל \"איש באיש\", ומאי \"איש באחיו\"? אלא הכונה איש בעון אחיו שהוא מפני האחוה שביניהם שהם ערבים זה בזה. והגר\"א גרס \"אינו אומר איש מפני אחיו אלא כו'\". ונכון מאוד:" + ], + [ + "(ו) זו שעה שנלכדה בה ירושלים. שגם צדקיהו שברח דרך המערה רדפו אחריו ונמסר בידם, שאילו לאחר הגלות היה מדבר הרי אפילו קול העלין רודפין אותם ואצ\"ל האיובים:" + ] + ], + "Chapter 8": [ + [ + "(א) אלו עשרת השבטים שגלו למדי. דאילו על כלל ישראל הרי אמור \"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם\", אלא על י' שבטים ואזיל לטעמיה דס\"ל בפרק חלק (סנהדרין קי, ב) י' שבטים אינם עתידים לחזור, ועיי\"ש שר' יהושע פליג עליו:", + "אין אובדן אלא גולה. חולקין על רבי עקיבא וס\"ל כדעת ר' יהושע שם:", + "הרי אובדן ממש אמור. ולמה ליה למכתב \"ואבדתם בגוים\", אלא ע\"כ ד\"אבדתם\" הוא רק גלות וכיון ד\"אבדתם\" הוא רק גלות אם כן אף על פי שאמר \"ואכלה אתכם ארץ אויביכם\" אין זה לשון כליון אלא כאכילת קשואין שאוכלין את אלו וימצאון אחרים תחתיהם:" + ], + [ + "(ב) אינו אומר ימקו. פירוש המלה מלמדנו התורת כהנים שהוא לשון המסה:", + "אלא בזמן שהם תופסים וכו'. וזהו שאמר \"ואף בעונות אבותם אתם\" – היינו שהעונות שעושים הם חוזרים בזה מעשה אבותיהם:" + ], + [ + "(ג) מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר והתודו וכו'. והנה לא פירש הברייתא מה הוא הרחמים, והנה הקרבן אהרן פירש דהרחמים הוא דאף שמעלו בה' אף על פי כן מועיל להם הוידוי. והוא דוחק. והזית רענן פירש דדייק מדכתיב \"והבאתי אותם בארץ אויביהם\" דקשה כיון ששבו בתשובה למה יביאם בארץ אויביהם, אלא ה\"ק כיון שיהפכו לבם לתשובה ויתודו – אביא אותם בארץ אויביהם כדי שיחזרו תשובה במעשה והיינו דמסיים הכתוב \"או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם\", עכ\"ל. ואם כן הרחמים הוא מה שמעורר הקב\"ה על ידי סיבוביו להחזירם לתשובה כדי שירצו את עונם ויגאלו. וזהו באמת רחמים גדולים. והגר\"א בהגהותיו משמע דמפרש גם כן כעין זה:" + ], + [], + [ + "(ה) זו מדה טובה לישראל. אחר שאמר זה אחר שאמר הכתוב \"והתודו\" וע\"כ דהוא לטובה שהוא יעוררם שם לתשובה על ידי נביאיו וכדמסיים:" + ], + [ + "(ו) הם מכניעים. צ\"ל שהם:" + ], + [ + "(ז) ולמה נאמרו אבות אחורנית אלא אם אין מעשה אברהם כדאי וכו'. מוקשה מאוד דהאו סותר לעצמו. והקרבן אהרן יישבו בדוחק גדול. והנכון כמו שהגיה הגר\"א \"אם אין מעשה יעקב כדאי מעשה יצחק כדאי ואם אין מעשה יצחק כדאי מעשה אברהם כדאי, וכדאי כל אחד ואחד\". וכעין זה הוא גירסת רש\"י בחומש. ועיין מה שכתבנו שם בהגהותיו:" + ], + [ + "(ח) כאילו הוא צבור על גבי המזבח. ולא שייך זכירה בדבר הנראה תמיד:", + "שלימה. שכל בניו היו כשרים:" + ], + [], + [ + "(י) הכי גרסינן: והם לא עשו כן עמדו וגלו ממנה. :", + "הכי גרסינן: וכי ראש בראש פרע מהם מישראל, והלא לא פרע מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפניו. וכן איתא באדרת אליהו \"וכי ראש בראש\" דלשון \"יען וביען\" משמע דגמול העונש בא בערך גודל החטא, לכן מתמה דהלא אינו כן. ועל זה משני דאין כונת הכתוב כן אלא להורות לנו דהעונש בא בשביל שמאסו במשפטים וגו' וזהו שאמר \"יען במשפטי מאסו\" שהם הדינין, \"וביען\" את \"חוקותי געלה נפשם\" אלו המדרשות שנראין כמין חוקים שאין מפורשין בתורה אלא הם קבלה מסיני (ראב\"ד ור\"ש):" + ], + [ + "(יא) של מדבר. היינו של עגל וכדומה:", + "של מלכי האמורי. מה שנדמו בפעולתם לשאר מלכי האומות:", + "לא מאסתים בימי אספסינוס וכו'. פי' שכל אלו היו באים לכלותם ולא הניחם הקב\"ה בידם:" + ], + [ + "(יב) שהברית כרותה לשבטים. פי' לשנים עשר בני יעקב שאף עמהם כרת הקב\"ה ברית שלא יכלה זרעם כדכתיב (חבקוק, ב) \"שבועות מטות אומר סלה\". ומביא הברייתא ראיה לזה מן הכתוב בתורה:" + ], + [ + "(יג) זכה משה ליעשות שליח. סמך התנא על סוף המקרא \"ביד משה\":", + "מלמד שניתנה התורה הלכותיה ופירושיה וכו'. זה אזיל לדעת ת\"ק דס\"ל ד\"והתורות\" היא מורה על תורה שבע\"פ שהוא כולל כל אלו הדברים, ורבי עקיבא גם כן מודה לזה אלא דהוא נפיק זה מקרא אחרינא, עיין ברכות דף ה' ע\"א (ברכות ה, א):" + ] + ], + "Section 3": [ + [ + "(א) ואין העכו\"ם מעריכין. שאם אמר העכו\"ם \"ערכי עלי\" או \"ערך אחרים עלי\" לא אמר כלום. וקסבר ר\"מ שאין מקבלים מידם הקדש בדק הבית כדכתיב \"לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו\", וסתם ערכין קדש בדק הבית הוא:", + "יכול לא יהיו נערכים. אם אמר ישראל ערכו של עכו\"ם זה עלי גם כן לא אמר כלום דקרא דאמר \"בני ישראל\" על כל הפרשה קאי דמשתעי במעריך ונערך:", + "ת\"ל איש. דהדר ואמר \"ואיש\" שהוא שם משותף לישראל ולעכו\"ם ובזה ריבה העכו\"ם לענין נערך:", + "א\"ר מאיר וכו'. חוזר ומפרש לתת טעם לדבריו למה אמר דהריבוי קאי לענין נערך והמיעוט לענין מעריך אימא איפכא:", + "שריבה מדת הנערכין. דמשמע שלהיות נערך לא קפיד קרא כל כך:", + "אבל לא מעריכים. שאינן בני דעה:" + ], + [ + "(ב) שהרי טומטוס ואנדרוגינוס וכו'. כדלקמן בברייתא ט' והאי קרא ד\"לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו\" שלא רצה לקבל מהם הטעם משום רפיון ידים, פי' שלא היו מתכונים לטובה אלא שיסמכו עליהם וישמעו לעצתם להשתתף עמהם והם יאחרו בנין הבית עד שישיבו את לב כורש שלא לבנותו:" + ], + [ + "(ג) שיש בו הפלאה. שיודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש, והוא הנקרא בגמרא \"מופלא סמוך לאיש\", והוא מבן י\"ב שנה ויום אחד עד בן י\"ג שנה ויום אחד דאז הוא \"איש\" ממש:", + "ת\"ל כי יפליא. דהיל\"ל \"כי ידור נדר\" ואמר \"כי יפליא\", אלא ודאי דה\"ק איש שהוא גדול או כאשר יפליא דהיינו שיודע להפלות:", + "הכי גרסינן: כי יפליא נדר נאמר כאן וכו'.", + "ונאמר להלן נדר. גבי נדרים \"איש כי ידור נדר\", דמלת \"נדר\" יתירא דהיה לו לומר \"כי ידור\", אלא דאתי למידן גזירה שוה:", + "מה נדר האמור כאן כי יפליא. פי' לרבות מופלא סמוך לאיש שמעריך, אף נדר האמור להלן בפרשת נדרים בסמוך לאיש נודר:", + "ומה נדר האמור להלן בבל תאחר לשלמו. אם איחר ג' רגלים ולא שילם עובר בבל תאחר. והך ברייתא שאחר זו שהביא בל תאחר לערכין מקרא אחרינא – תרי תנאי. אי נמי, דה\"ק שם, אפילו אי לא היה מרבה גזירה שוה לכל מילי היינו למדים מקרא זה גופא:" + ], + [], + [ + "(ה) להביא ערך סתום. דאמר הרי עלי ערך ולא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי. ומפרש שם (ערכין ד, א) שנותן כפחות שבערכין ומאי ניהו ג' שקלים:", + "ואינו נותן ערך איבריו. אם אמר \"ערך ידי עלי\" לא אמר כלום, דאין ערך לאיברים. דאף על גב דאי אמר \"דמי ידי עלי\" נותן דמי ידו, אם אמר \"ערך ידי עלי\" פטור בלא כלום ובגמרא פריך והא \"בערכך\" אפיקתיה לערך סתם. ומשני קרי ביה ערך בערכך, ופירש\"י \"ערך\" הו\"ל למכתב והוא מייתי ערך סתם, ומדכתב \"ערכך\" למדרש נמי האי:" + ], + [ + "(ו) או יכול וכו'. פי' ואילו לא אמר אלא וערכך הייתי ממעט כל האיברים אפילו איברים שהנפש תלוי בהם כגון שאמר ערך ראשי או ערך לבי עלי:", + "ת\"ל נפשות. \"בערכך נפשות\", דבנפש תלה רחמנא לומר שאם העריך דבר שהנשמה תלויה בו הוה ליה ככולו ונותן דמי כולו:", + "לא המת. שאם אמר \"ערך מת זה עלי\" לא אמר כלום. ובגמרא פריך והא אפיקתיה. ומשני קרי ביה נפש נפשות. ואע\"ג דמת אסור בהנאה מן התורה ואין לו דמים – מכל מקום איצטריך קרא סד\"א דאיתיה בערכין דומיא דמנוול ומוכה שחין דליתיה בדמים ואיתרבי. קמ\"ל:", + "ולא אוציא את הגוסס. שאם אמר גוסס \"ערכי עלי\" יהא מחוייב לקיים:", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר והעמיד והעריך. דכתיב \"ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן\":", + "ואת שאין לו העמדה. וגוסס אינו יכול לעמוד. ובגמרא פריך דמת נמי תיפוק ליה מקרא ד\"והעמיד והעריך\", וקרא ד\"נפשות\" יתירא הוא. ומשני דאין הכי נמי, וקרא ד\"נפשות\" לא אתא אלא לרבות מנוול ומוכה שחין כדדריש לקמיה:" + ], + [ + "(ז) ד\"א מה תלמוד לומר נפשות. דאילו למעט מת דאמרנו – מקרא ד\"והעמיד\" נפקא לן:", + "שיכול אין לי אלא וכו'. פי' אלו אמר נפש ולא אמר נפשות יכול הייתי לומר דוקא כשהנערך הוא אחד וקרא ה\"ק בערכך נפש שהמעריך והנערך אחד:", + "אחד שהעריך מאה. כגון דאמר \"ערך מאה עלי\", דבזה היה לנו לומר דלא הוי ערך:", + "ת\"ל נפשות. וה\"ק קרא, בערכך לנפשות הרבה, ומדאמר \"בערכך\" משמע דבערך שהוא לשון יחיד מעריך לנפשות הרבה:", + "אין לי אלא איש וכו'. דהא כתיב \"איש כי יפליא בערכך נפשות\", ונפש כולל אפילו אשה:", + "ואשה שהעריכה את האיש מנין. וה\"ה אשה שהעריכה את האשה:", + "ת\"ל נפשות. לשון רבים דכולל בין איש ובין אישה, וקאי אמעריך ואנערך, דהכי משמע \"בערכך\" כאשר תעריך כל מה שיהיה נפשות יכול להעריך בין איש ובין אשה:", + "מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים. שאם יאמר דמי עלי או אחר יאמר דמיהם עלי - אין צריך לתת כלום דאין שוים מאומה:", + "ת\"ל נפשות. איזה נפש שהוא. ובגמרא פריך והא אפיקתיה להנך דרשות – לאבר שהנשמה תלויה בו ולאחד שמעריך מאה ולאשה שהעריכה. ומשני שקולות הן. פי' כל הדרשות הוי ילפינן גם כן מתיבת נפש (דאין לך חומר בזה יותר מזה דנימא הך קמרבי לחודיה), דנפש משמע אשה ומשמע נפשות הרבה דשם הסוג הוא, וכן כתיב \"ונפש אדם מן הנשים ששה עשר אלף\", וכי איצטריך קרא למנוול ומוכה שחין לבד דלא נימא מדכתיב \"נדר בערכך\" נקיש בזה ערך לנדר דהוא דמים:" + ], + [ + "(ח) והיה מה ת\"ל. מלת \"והיה ערכך\" דהוא יתר, דהול\"ל \"בערכך נפשות לה' הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל\":", + "שלא היו בכלל ערכים. וכדלקמיה. ופחות מחודש דכתיב \"ואם מבן חודש וגו'\" משמע דפחות מזה אין לו ערך:", + "ת\"ל והיה. דאם אינו ענין לערכין דהא ליתנהו בערכין, תנה את הריבוי הזה לדמים. ובגמרא (ערכין ד, א) מפרש דהא פשיטא אם אמר דמיו של טומטום זה עלי דחייב ליתן דמי שויו, דלא גרע מאילו אמר דמי דקל זה עלי דצריך לשלם לבה\"ב, אלא עיקר הרבותא אפילו אם אמר דמי ראשו או שאר אבר שהנשמה תלויה בו חייב ליתן דמי כולו:" + ], + [ + "(ט) ולא טומטום ואנדרוגינוס. שאם אמר ערכי עלי או שאחרים אמרו עליהם ערכם עלי אינו נערך אבל הוא מעריך את אחרים כדלעיל בברייתא ב':", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|יכול לא יהיו בכלל איש מחמת ספק אבל יהיו בכלל אשה ליתן עכ\"פ שלשים שקלים:", + "ת\"ל ואם. דהוא יתר, ובא למעט דוקא נקבה ודאית:", + "ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו. שהזכר יהיה צריך ליתן נ' שקלים דדלמא כיון דכתיב \"ועד בן ששים שנה\" - עד ולא עד בכלל:" + ], + [ + "(י) אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה. דבשנת חמש יתן רק חמשה שקלים ובן עשרים יתן רק עשרים שקלים:" + ], + [ + "(יא) הרי היא כשנת ששים. דצריך שיהיה למעלה משנת ששים חודש ויום אחד מן השנה האחרת ועד זו הזמן חשיב שנת ששים:", + "ונאמר להלן. גבי לויים \"ופדויו מבן חודש ומעלה\":", + "מה להלן חודש אחד ויום אחד אחר החודש. דכן כתיב \"מבן חודש ומעלה\" – דכבר נכנס בחודש האחר יום אחד דהוא למעלה מהחודש – אף \"ומעלה\" דכתיב כאן צריך שיהיה למעלה מהששים חודש ויום אחד:" + ], + [ + "(יב) מנין. דגם בזה צריך חודש ויום אחד:" + ], + [ + "(יג) והעמידו לפני הכהן. דהיינו להנערך, ולכן אם אמר על מת \"ערכי עלי\" פטור מליתן דאין אנו יכולים לקיים בו \"והעמידו\":" + ], + [ + "(יד) ת\"ל יעריכנו. שהוא יתר, דהרי כבר אמר \"והעריך אותו הכהן\", אלא לרבות דאפילו מת הנערך אחר שאמר \"ערך פלוני זה עלי\", כיון שהיה חי בשעה שנתחייב בערכו, לזה יעריכנו אחר היותו מת:", + "שלא יתן אלא בזמן הערך. דאם העריך עצמו והיה פחות מן בן כ' דהוא ערך קטן, ואח\"כ כשבא לפני הכהן להעמידו וליתן ערכו גדל על עשרים – אינו נותן אלא הערך שנתחייב בשעה שאמר \"ערכי עלי\". והוא הדין לחומרא, דאם העריך עצמו והיה פחות מששים, ואח\"כ בשעת נתינת הערך נעשה יתר מששים – מחוייב ליתן ערך גדול כזמן הערך. ויליף זה בגמרא (ערכין יח, א) מדכתיב \"כערכך יקום\", משמע דאזלינן בתר זמן הערך:", + "לא יד הנידר. שאינו תלוי בהשגת יד הנידר, אלא בנודר, דהיינו עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני נותן כערך הקצוב בתורה:", + "בין איש וכו'. פי' תחלה השמיענו דהשג יד נידון לפי השגת ידו של הנודר, אבל פרטי דיני ערכין דהיינו שיש חילוק בערכין בין איש לאשה ובין קטן לזקן – זה אינו תלוי בנודר אלא בנידר. וזהו דמסיים \"מכאן אמרו וכו'\" והוא משנה ריש פרק ד' דערכין:", + "השיג יד בנודר. עיין בערכין דף י\"ז (ערכין יז, א) דמסיק הגמרא דתנא נקט לישנא דקרא \"על פי אשר תשיג יד הנודר\", אבל באמת היה לו לומר השג יד במעריך והשנים בנערך, עיי\"ש:", + "והשנים בנידר. דהיינו שיש חילוק בין קטן לגדול ולזקן:", + "והערכין בנערך. דהיינו שיש חילוק בין זכר לנקבה והכל תלוי בנערך:", + "והערך בזמן הערך. כנ\"ל:", + "בנין אב וכו'. דתיבת \"הכהן\" יתירא, דביה משתעי קרא, והיה לו לומר \"יעריכנו\" ותו לא. אלא בא לרבות לכל הנערכים שיהו בכהן. ועיין בסנהדרין דף י\"ד בגמרא:" + ] + ], + "Chapter 9": [ + [ + "(א) אמר רגלה וכו'. התנא דורש והולך על סדר הפרשה, דאחר פרשת ערכין הכתוב מבאר דיני הקדשות הקרבנות:", + "יכול תצא לחולין. על ידי פדיון שיפדה אותו אבר, שאם לא מה יועיל לו כיון דלא יכול למשחטיה לשם חולין:", + "ת\"ל יהיה קודש. בהווייתה תהא (גמרא):", + "מה יעשה לה. כלומר כיון דההיא אבר הוא קדוש ואין לו תקנה להוציאו לחולין:", + "חוץ מדמי אותה הרגל. שדמי הרגל לא יטול לפי שאינו שלו. ובתמורה פריך והא קמייתי אותו שקנאה עולה מחוסרת אבר, והוא הלא היה מחוייב עולה שלמה. ומשני דמיירי שמוכר אותה למי שנדר להביא בהמה אחת חוץ מרגלה והרי בין שניהם מביאין אותה - זה רגלה וזה שאר כל גופה:", + "לרבות את כולה. דהו\"ל למכתב \"כל אשר יתן ממנו לה' קודש\", ומדכתיב \"יהיה\" - ריבויא הוא דאפילו לא נתן לה' אלא ממנו, דהיינו מקצתה, יהיה קודש כולה:" + ], + [ + "(ב) ת\"ל קרבן. דכתיב \"אשר יקריבו ממנה קרבן לה'\", ועל זה מסיים קרא \"לא יחלפינו ולא ימיר וגו' ואם המר ימיר וגו'\". אבל קדשי בדק הבית דלא מקרי קרבן - אין תמורתן קודש:" + ], + [ + "(ג) ולא אוציא את של ציבור. קדשי מזבח של צבור:", + "ת\"ל לא יחליפנו. בלשון יחיד דמשמע דיחיד עושה תמורה ולא צבור:", + "ולא אוציא את של שותפין. דקרבן יחיד מקרי:", + "ת\"ל ולא ימיר אותו. שנה הכתוב פעם שני בלשון יחיד לומר דדוקא יחיד עושה תמורה ולא של שותפין:" + ], + [ + "(ד) אר\"ש וכו'. ר' שמעון סבירא ליה דאף קדשי בדק הבית איקרי קרבן דכתיב \"ונקרב את קרבן ה' אצעדה וצמיד\", ולהכי סבר דממלת \"קרבן\" לא נפקי למעוטי בדק הבית וה\"נ קרבן צבור וקרבן שותפין לא נפקי ליה למעטינהו מ\"לא יחלפינו ולא ימיר\", ולזה אמר דמהכא נפקי הכל:", + "והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה. דהוא נמי נקרב על גבי המזבח ונאכל לבעלים בירושלים ואם כן בכלל כל הקדשים היה לענין תמורה דעבדי תמורה, ולמה יצא דכתיב בסוף הפרשה \"ולא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו\", אלא ללמד על הכלל כולו יצא לומר שאינו מדבר אלא במה שיוקש אליו:", + "מה מעשה קרבן יחיד. דמעשר ליתיה בשותפות מדכתיב \"יהיה לך\" - ולא של שותפות:", + "אף אין לי אלא קרבן יחיד. במשנה שם בתמורה (דף יג.) מסיים נמי \"ומה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית\". והתורת כהנים קיצר בדבר:", + "או דבר. כלומר אם אתה בא להקיש למעשר צריך אתה להקישו לכל דבר:", + "שהוא הקדש מזבח. הגר\"א מחקו וכן בילקוט ליתא, דהא כבר למד זה מקודם:", + "ונוהג בבקר ובצאן. איני יודע מה מיעט בזה. ואפשר דבא לומר דוקא דומיא דמעשר שהוא נוהג בבקר וגם בצאן, לאפוקי פר כהן משיח שאינו נוהג בצאן. וכן אילו של כה\"ג ביוה\"כ שאינו נוהג בבקר. והא דקאמר לקמיה מנין לרבות קדשי קדשים – היינו שאר קדשי קדשים שנוהג בבקר ובצאן, אכן אין דומין להן בזמני אכילה שאכילתן רק ליום ולילה לבד:", + "וקדשים קלים של יחיד. כגון זבח תודה ואיל נזיר שהוא נאכל רק ליום ולילה:", + "ת\"ל בהמה ואם בהמה. דהו\"ל למכתב \"ובהמה אשר יקריבו\", וכתב \"אם\" - לרבות אלו דגם הם עושים תמורה:" + ], + [ + "(ה) ולא ימיר אותו הקדש וכו'. מדכתיב \"אותו\" משמע דאותו דוקא אם המיר תמורתו קודש, אבל התמורה אם המיר אין תמורתו קודש. ובגמרא (ערכין יג, א) יליף לה מדכתיב \"ותמורתו יהיה קודש\" - ולא תמורת תמורתו:", + "הולד. של קדשי מזבח עושה תמורה דכתיב \"ותמורתו יהיה קודש\", \"יהיה\" לרבות הולד:", + "ולא הולד. טעמם דכתיב \"והיה הוא ותמורתו\", \"הוא\" למעט הולד. ומאי דכתיב \"יהיה\" סבירא להו דבא לרבות שוגג כמזיד כגון כסבור להמיר בהמה שחורה והמיר לבן, דגבי הקדש לא קדיש דהוי הקדש טעות, ולגבי תמורה קדוש:" + ], + [ + "(ו) תמימים בבעלי מומין. כלומר תמימים דחולין בבעלי מומין של קודש. ואיתא שם דדוקא אם קדם הקדישן למומן, אבל אם קדם מומן להקדישן אין בכחן לעשות תמורה:", + "ובעלי מומין בתמימין. בעלי מומין דחולין בתמימין של קודש, והיינו \"טוב ברע ורע בטוב\", כלומר טוב דחולין ברע של קודש, ורע דחולין בטוב דקודש:", + "ואם וכו'. דע דבסוגיא ריש תמורה איתא פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה לענין יורש. דר' יהודה סבירא ליה דיורש אינו מימר, ור' מאיר ס\"ל דיורש מימר, ונפקא ליה מדכתיב כפל לשון \"המר ימיר\" לרבות היורש שיכול להמיר קרבן שהקדיש אביו, והאי וי\"ו יתירא של \"ואם\" דהוי מצי למכתב \"אם המר ימיר\" בא לרבות האשה שיכולה להמיר קרבנה, ומשום דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון זכר הוה אמינא דבאשה לא חייל תמורה. ותנא דידן מבאר סדר הכתוב אליבא דר' מאיר דסבירא ליה יורש מימר, \"ואם המר ימיר\" לרבות את האשה, היינו מיתורא דוי\"ו. \"ואם המר ימיר\" – היינו הכפל לשון דהמר ימיר – לרבות את היורש:", + "א' בב'. א' של חולין בשנים של הקדש ואמר הרי זו תחת אלו:", + "וב' בא'. שנים של חולין באחת של הקדש, ואומר הרי אלו תחת זו:", + "ר\"ש אומר וכו'. ס\"ל ד\"בהמה\" אחת משמע, ולא חייל תמורה אלא אחת באחת ולא אחת בב'. והוא הדין דלא ב' באחת כדאיתא במשנה שם:", + "ובהמות הרבה קרויה בהמה. שנאמר \"ובהמה רבה\":" + ], + [ + "(ז) לא בהמה בעופות. היינו בהמה של חולין בתורים ובני יונה של קודש. והוא הדין להיפך:", + "ולא בהמה במנחות. בהמה של חולין במנחות של קודש. וכן מנחות כשהם עדיין חולין בבהמה של קודש. וכל זה מדכתיב \"בהמה בבהמה\" - משמע דבין הקודש ובין החול יהיו שניהם דוקא בהמה:", + "ולא בהמה בהם. היינו בעופות ומנחות:" + ], + [ + "(ח) ולא בהמה בעוברין. של הקדש, כגון שיאמר \"הרי בהמה זו תמורת עובר שבמעי בהמת הקדש זו\" - אין בהמה מתקדשת:", + "ולא עוברין בבהמה. כגון שיאמר \"תהא עובר שבבהמה זו של חולין תחת בהמת הקדש זה:", + "הכי גרסינן: ולא איברים בעוברין ולא עוברין באיברים. פי' לא איברים דחולין בעוברין דהקדש, שאם אמר \"תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו\" - אין הקדושה חל על האבר:", + "ולא עוברין באיברים. שאם אמר \"הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל קודש זו\" - אין העובר קודש:", + "ולא איברין דחולין בבהמה שלימה של קודש, ולא בהמה שלימה של חולין באיברים של קודש:" + ], + [ + "(ט) ממירין איברים בשלמים וכו'. אם אמר \"הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת הקדש זו\" – חלה תמורה על האבר ומתפשטת בכל הבהמה והוי כולה תמורה וקרבה. אבל לא שלמים בהן, דאין כח באבר אחד של בהמת הקדש לעשות תמורה:", + "והלא במוקדשין. כלומר בתחלת הקדש כשמקדישו אמר \"רגלה של זו עולה\", מתפשטת הקדושה בכולה כדלעיל בריש פרקין לדעתו אף כשיאמר וכו' ר\"ל ואשתכח דהמיר בהמה כולה וקרינא \"בהמה בבהמה\":" + ], + [ + "(י) היכן קדושה חלה עליו. כל זמן שהוא בבית הבעלים - שם הוא ממיר וחלה הקדושה על התמורה. אבל אם נתנה לכהן שיקריב לו אין יכול להמיר אותו:" + ], + [ + "(יא) והלא הבכור וכו'. כלומר ממקרא זה אנו למדין שהבכור עושה תמורה בבית הבעלים שהוא הבית אשר בו חלה הקדושה שם יכולין הבעלים להמירו ואינו עושה בבית כהן – לא הבעלים ולא הכהן, שהלא אינינו המקום אשר בו נתקדש:", + "וכי מפני מה אין ממירין. הכהנים בבכור. והלא כולו שלהן הוא, ומחיים הוא נותנו לו ואין הכהן מתכפר בו:", + "מה חטאת ואשם אין ממירין בהן. דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהן זוכה בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך:", + "מה אינו מימר. כלומר מה לחטאת ואשם שאינו מימר בהן שכן הדין נותן שאין זכין בהן בחייהן ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו:", + "שאין זכין בהן בחייהן. אלא לאחר שחיטה, מהקטרת אימורין ואילך:", + "השבת על הדין. כלומר אילו מן הדין לבד ילפינן ליה בודאי שהשבת על הדין ופרכתך פירכא. אבל אנן ילפינן ליה מן המקרא ומה תשיב על המקרא דכן גזר הכתוב שקדושת התמורה לא תהיה אלא במקום שהוקדש הקרבן וההיקש אתי לכל מילי אף על הבכור הלכך אין כהן ממיר בבכור אף לאחר שנתנו לו והוא בביתו, אבל ישראל אם המירו בעודו בביתו נתפס התמורה בקדושה שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור:" + ], + [ + "(יב) אם משנתנו לכהן. בכור וחטאת ואשם:", + "זה וזה. היינו בין הכהן ובין הישראל וכנ\"ל:" + ], + [ + "(יג) והיה הוא הקודש וכו'. מדכתיב \"והיה הוא ותמורתו\" משמע דהוא ותמורתו לבדו יהיה קודש אבל אינו מתפשט לתמורת תמורתו:" + ], + [ + "(יד) והלא דין הוא. שהתמורה עושה תמורה ולהכי איצטריך קרא למעטו:", + "תמורה שהקדשה חלה בבעלת מום קבוע. כדיליף לקמיה דנראה מזה שיש לה כח גדול בתפיסה יותר מתחלת הקדש, אינו דין שיהיה לה כח גם כן לתפוס תמורתה ותהיה תמורה עושה תמורה:" + ], + [ + "(טו) יהיה קודש מלמד וכו'. ד\"יהיה\" משמע יהיה מכל מקום, אפילו שתהיה התמורה בלתי ראויה דהיינו שהמיר בעל מום בתמימה של קודש – חלה עליה קדושת תמורה לענין שאינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד אפילו על ידי פדיון. מה שאין כן בתחלת הקדש. ואף דזה משמע ממה דכתיב \"רע בטוב\", ד\"רע\" היינו בעל מום וכנ\"ל ומסיים הכתוב על זה \"והיה הוא ותמורתו\" – אפשר דהיינו אומרים שיוצא לחולין מקדושתו על ידי פדיון ליגזז וליעבד כמו בשאר הקדש שקדם מומן להקדשן, ובזה אשמועינן ד\"יהיה קודש\" שקדושתו חמורה ודינו כמו בשאר הקדש שקדם הקדשן למומן. אי נמי, היינו אומרים ד\"רע בטוב\" היינו דוקא מום עובר, וגלי בזה דאפילו מום קבוע:" + ], + [ + "(טז) לעשות את השוגג כמזיד. בפרק ב' דתמורה (תמורה יז, א) מתרץ חזקיה היכי דמי שוגג דהיינו שכסבר שמותר להמיר וקמ\"ל קרא דחייל התמורה וע\"כ אם גזז ועבד אח\"כ באותה תמורה לקי אף על גב שתחלת התמורה היה בטעות:" + ] + ], + "Section 4": [ + [ + "(א) יכול בבהמה טמאה וכו'. דאי אקדשה טעונה פדיון ובעי חומש:", + "הא אינו מדבר. פי' אם כן בהכרח תאמר שאין הכתוב הזה מדבר בטמאה ממש אלא בבעלת מום, וקרי לה טמאה משום דאינה קריבה והיא טמאה למזבח, ואתא לאשמועינן דכאשר הוממו יוצאין לחולין על ידי פדיון כדכתיב \"והעריך אותה הכהן\", אבל קודם שהוממו לא מהני פדיון. וא\"ת ואימא איפכא דהאי קרא בטמאה ממש וקרא דלמטה דהיא היתירה אתיא לבעלת מום. י\"ל דקרא ד\"אשר לא יקריבו\" משמע דאינה פסולה אלא להקרבה אבל להדיוט שריא (תוספות):", + "ת\"ל אשר לא יקריבו. משמע שאינה קריבה כל עיקר:" + ], + [ + "(ב) לרבות את המתה. פי' דהאי דאפיק לבעל מום בשם 'טמאה' לכלול גם אם הקדיש בהמה מתה, היא קדושה לדמים והרי זו תפדה כשאר מטלטלין:", + "יכול אפילו אמר וכו'. דמה לי מתה קודם שתקדש או לאחר שתקדש:", + "\\'7b\\'7bדה מפרש|הכי גרסינן: ת\"ל והעמיד והעריך את שיש לו העמדה דהיינו שצריך להעמידה לפני בית דין ולהעריכה, ואם אין לה העמדה אין לה הערכה אלא טעונה קבורה לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים:" + ], + [ + "(ג) מנין לרבות המתה ולהוציא וכו'. אחרי ששניהם אין להם העמדה, מה ראית לרבות זו ולהוציא זו:", + "הרי אנו למידין אותה מבהמה טמאה. פי' מדהוציאו בלשון 'טמאה' ללמד דמתה שמרבינן צריכה להיות כעין טמאה, מה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, דבתרוויהו לא חזיא להקרבה דהא טמאה היא – אף אני ארבה המתה קודם שהקדישה שבשעת הקדשה ובשעת פדיונה לא חזיא להקרבה, וממעט את שהקדישה ואח\"כ מתה לפי שבעת הקדישה היתה ראויה להקרבה ואחר מיתתה לא. (ועיין בר\"ש שמביא בשם ירושלמי דמע\"ש פירוש אחר בברייתא זו):" + ], + [ + "(ד) מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש. בפרק הזהב (בבא מציעא נד, ב) מיתנייא כי הך ברייתא ומייתי בה קרא אחרינא דכתיב לקמן \"אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך וגו'\", ודריש התם שאין מוסיף חומש אלא על הקדש ראשון ולא על הקדש שני, דומיא דבהמה טמאה שהיא ראשונה דכתיב \"הטמאה\" - טמאה ראשונה. אבל אם פודה הקדש שני שחילל ראשון עליו אינו מוסיף חומש והכא ברייתא אחרינא היא ומייתי לה קרא קמא, והכי קאמר מנין לנו לכל הקדשים שהוממו שיהיה להם פדיון, ושמא אינו מרבה אלא כיוצא בבהמה טמאה, מה בהמה טמאה מיוחדת ומאי ניהו בעלת בום שהקדיש שהיא תחלת הקדש, פירוש שאינה סוף הקדש שהרי אינה קרבה לגבי מזבח ואינה צורך הבנין ומועלין בה, פי' מעילה ממש שהיא קדשי ה', הואיל ואין בה היתר אלא על ידי פדיון וכולה לשמים, פירוש כל זמן שלא נפדת אין בה שום היתר לכהנים ולא לשום אדם, שאינו יכול לשחטה ולא לאכול ממנה – אף אני מרבה כיוצא בה. ומה יש לנו להביא פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין, פירוש שכולן לשמים ואף עורותיהן ומועלין בהם והוא שיהיו תחלת הקדש שלא הוממו ושלא נתחללו אלא הם היו הראשונים שהוקדשו תחלה לכך ועכשיו הוממו ויש להם פדיון:", + "ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של ציבור ושל יחיד. דאע\"ג שהן תחלת הקדש אכתי יש מהן שאין כולן לשמים דכהנים ובעלים אכלי להו ובקדשים קלים אין בהם מעילה. מנין שניפדים:", + "ת\"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה. לרבות את כולן לפדיון ועכשיו נוכל לומר שבא לרבות אף אמצע הקדש שיהא לפדיון כגון שהקדיש בהמה והוממה וחללה על אחרת ועוד הוממה גם זו בא הכתוב לומר שהוא מחללה על אחרת אף על פי שהוא אמצע. וכל זה נפיק מקרא קמא והוא לענין פדיון שכל הקדשים נפדין בין הקדש ראשון בין הקדש שני, לפי שאין כאן הטמאה, דיהיה משמע דוקא ראשונה ובהמה טמאה דהיינו בעלת מום משכחת בתחלת הקדש ובאמצע הקדש וההיא ברייתא דפרק הזהב דיליף התם דאהקדש ראשון מוסיף חומש ולא על הקדש שני – יליף התם מקרא ד\"אם בבהמה הטמאה\", מדכתיב \"הטמאה\" בה\"א משמע טמאה ראשונה, ועל כרחך בא המיעוט לענין חומש דהקדש שני אם הומם וחללו אין מוסיף עליו חומש. דאי לענין פדיון הרי רבינו אותם כולם מן \"כל בהמה\" דהכא לא כתיב \"הטמאה\" למיעוטא. אלא לאו לענין חומש (ראב\"ד בפירושו ועיין שם שהאריך שם לבאר הסוגיא דבבא מציעא דף נ\"ד וכן הר\"ש האריך מאוד עי\"ש):" + ], + [ + "(ה) בהמה נפדית ואין העופות וכו'. היינו שנעשות העופות מחוסרות אבר אחר שהוקדשו וכן בשארי הדברים שנטמאו או שנעשים מקולקלים אפילו הכי אין מועיל להם פדיון מדכתיב \"בהמה\" דהוא יתירא, דהו\"ל לכתוב \"אותה\" דהא בבהמה קאי, אלא דאתי למעוט. (ועיין בפרק המנחות דף ק\"א] בגמרא וברמב\"ם פ\"ו מאיסורי מזבח דין ד' (פ\"ו מהל' איסורי מזבח ה\"ד) ובילקוטי הלכות):" + ], + [ + "(ו) אכסרה. היינו כפי אומדנא בעלמא אבל אינו מדוד ולא שקול ולא מנוי והכונה שאם לא היה יודע ודאי כמה שוה בהמת קדשים לא היה פודה אותה דלכך נאמר והעריך וגו':", + "כערכך הכהן כן יהיה. הוא קרא יתירא ובא להורות שהערך הגדול אשר ינתן בהם לפני הכהן לא יפחות ממנו כיצד אמר אחד וכו' דכשהיו פודים ההקדשות מיד ההקדש היו מכריזין אותן בפני כל הבאים לפדות:", + "ממשכנים מנכסיו עד עשר. דכיון שנתרצה ליתן להקדש חמישים נחשב אמירתו לגבוה כאילו מסר כבר המעות ושייך לו הבהמה או המטלטלין וע\"כ צריך לשלם היתרון שהוסיף על בעל ארבעים וישאר ברשות בעל ארבעים:", + "נפרעין מבעל העשר את המותר. על עשר כגון אם נמכר בשלשה נפרעין ממנו שבעה, ומן האחרים צריך שיושלם להקדש כל מה שהוסיף כל אחד ואחד עד שיפדה בערך העליון שנתן עבורו ואופן התשלומין אם חל על כל אחד רק במה שהוסיף או באופן אחר מבואר בערכין (דף כז:) שיש חילוק באם חזרו בהן בבת אחת או שחזרו בזה אחר זה עי\"ש:" + ], + [ + "(ז) ואם כו'. אין לו ביאור על מה הוא מחלקו לשתים. ומצאתי באדרת אליהו שגורס \"גאל יגאלנה לרבות את האשה, ואם גאול יגאלנה לרבות את היורש\", פי' דהיורש או אשתו הפודין את הקדשו מוסיפין חומש ולא אמרינן דהויין כאחרים הפודין את הקדש חביריהם דאין מוסיפין חומש:", + "הרי כאן שנים וכו'. פי' בקרא דלעיל כתיב \"כערכך הכהן כן יהיה\", משמע שא\"צ להוסיף יותר על דמיה, ובקרא שלאחריו מצריך להוסיף חומש:", + "בגאולות האמורין למטה. במקדיש בית ושדה אחוזה שהבעלים מוסיפין חומש כמו שמפורש שם בהדיא, וכל אדם אין מוסיפין בהם חומש, אף כאן כן:" + ], + [ + "(ח) יכול בבית דירה וכו'. פי' אבל שאר נכסים אין יכול להקדיש:", + "הכי גרסינן: במקדיש את נכסיו. פי' אשמועינן דיכול להקדיש והקדש חל עליהן אף על גב דאינו בית דירה, והאי דקרי להו \"ביתו\" - לומר שאינו יכול להקדיש אלא אם כן יש ברשותו, ד\"ביתו\" כתיב, מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. פי' אחר, יכול בבית דירה הכתוב מדבר – שעל בית דירה מוסיף חומש ולא על שאר הקדש. כשהוא אומר וכו' הא מה אני מקיים ואיש כי יקדיש - במקדיש כל נכסיו שגם עליהם מוסיף חומש כשפודה אותו. (אבל הוא דוחק דאם כן היה לו להתנא לומר דרשתו על הפסוק האחרון דמיירי לענין חומש):" + ], + [ + "(ט) לבדק הבית. ולא למזבח, שקדשי מזבח אין כולו לה' שאפילו עולות עורותיהן לכהנים:" + ] + ], + "Chapter 10": [ + [ + "(א) אמר אחד וכו'. אחר שאמרו הבעלים בעשרים כסף הבעלים נותנים בע\"כ כו' דלהאי לא יהבינן הואיל ואמרו הבעלים בעשרים ועם החומש עולה החשבון לכ\"ה, ואי יהבינן להאיך דשל כ\"א נמצא ההקדש מפסיד. לפיכך נותנים אותו לבעלים והם נותנים כ\"ו אותו סלע שהוסיף זה עליהם בקרן, וכ\"ה דידהו. אבל על סלע שהוסיף זה לא יתן חומש. וזה למדנו מהאי קרא דכתיב \"כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום\", ועל זה אמר הכתוב \"ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית וכו'\", ולא כאשר יעריך אותו האחר על עצמו:", + "הבעלים נותנים שלשים וכו'. מוקי לה בערכין (ערכין כז, ב) כגון שאומרים בעלים בעשרים ופרוטה וצריך ליתן כ\"ה סלעים ופרוטה וחומשא דפרוטא, הלכך כי אמר אחד הרי היא שלי בעשרים וחמשה – כופין הבעלים לפדות מפני שהם אמרו תחלה יותר ממה שאמר זה, ופרוטה וחומשא דפרוטה לא קתני במתניתין משום דלא חשיבא, אבל אם לא אמר תחלה אלא עשרים סלעים – ה\"נ דאינו חייב ליתן אלא כ\"ה סלעים, הקרן והחומש. ואף שבא אחר ואמר הרי היא שלי בעשרים וחמשה - אין כופין הבעלים לפדות משום דמצי למימר יבוא זה במקומי ויפדה:", + "אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחת דינר. מפרש שם בגמרא אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן לחשבון המגיע לשלשים ואחד ודינם כגון דאמרי הבעלים עשרים ואחד סלעים, פי' כי עשרים ואחד יעלו עם החומש שלהם ששה ועשרים סלעים ודינר (שהוא חומש על סלע הנוסף על עשרים), וחמש סלעים שזה מוסיף עליו – הרי ל\"א ודינר. אם כך אמרו מתחלה הבעלים קודמין בעל כרחן שהוא יותר מן האחר:", + "ואם לאו אומרים לו הגעתיך. פי' ואם לא אמרו הבעלים מתחלה כדי שיעלו לזה החשבון שאמרנו אלא לשלשים בלבד, כגון שלא אמרו אלא עשרים סלעים ופרוטה שיעלו עם החומש לכ\"ה סלעים ומעט יותר וכנ\"ל, אומרים לזה האחר הגעתיך על כרחך אתה תפדה אותה כי אתה אמרת סלע אחד יותר מן הבעלים ואין מניחין אותו לחזור מן עילויו של הקדש, אבל הבעלים אין כופין אותן דאמר להו אתא גברא אחר במקומי ויותר ממני:" + ], + [ + "(ב) ואם המקדיש יגאל לרבות את האשה וכו'. אשתו של מקדיש או יורש שלו, שאם באו לפדות מוסיפין גם הם חומש:", + "ואם המקדיש יגאל. מ\"אם\" קדריש (ר\"ש). ובילקוט ראיתי שכתב \"ואם המקדיש יגאל את - לרבות את האשה\", ואפשר שזהו כונת הגר\"א בהגהתו שכתב \"ואם הראשון מיותר\":", + "אם נתן את הכסף הרי היא שלו. פי' שאין קונין מן הקדש אלא בכסף:" + ], + [ + "(ג) מאביו. דהירושה באה על האדם ע\"פ רוב מאביו:", + "ת\"ל יקדיש איש. דמלת \"איש\" יתר, לרבות יורש מאמו שאפילו הקדיש אותו שבידו עכשיו והוא איש ועד הנה לא היה ביד איש אפילו הכי יש לה דין שדה אחוזה:", + "ולא לפי גידוליו. שאין פודין בנ' שקלים אלא קרקע גדולה שנופל בזריעתה חומר שעורים, ולא קרקע קטנה שגדל בה ויצא ממנה כור שעורים:", + "אחד המקדיש בחולת המחוז. סביבות העיר, ו\"מחול\" לשון סביב כמו \"מחול הכרם\". וזו אינה חשיבה כ\"כ מפני שהוא למדרס הרגלים:", + "בפרדיסות סווסטי. שם מקום שהכרמים שם מעולים מאוד:", + "נותן בזרע חומר שעורים. ר\"ל מקום הראוי לזרוע בו זרע חומר שעורים שהוא שלשים סאה, והוא המקום שיש ברבוע מאתים וע\"ד אמה על מאתיים וע\"ד אמה בקרוב (קרבן אהרן, עיי\"ש):" + ], + [ + "(ד) מנין וכו'. האי \"מנין\" ע\"כ אסוף ברייתא קאי - \"מנין שאם הקדישה תהא מקודשת מדכתיב ואם משנת היובל יקדיש\". (והאי \"משנת\" ע\"כ אשנת היובל גופא קאי מדכתיב אח\"כ \"ואם אחר היובל יקדיש איש שדהו\"). הרי דאם הקדיש בשנת היובל גם כן קדושה וזהו שיטת רב בגמרא. ושמואל ס\"ל דאינה מקודשת, והאי דכתיב \"משנת היובל\" היינו משנת היובל ואילך, דאי לאו הכי הו\"ל למכתב \"ואם בשנת היובל\". ועיין בהראב\"ד שמפרש הטעם דלפיכך אין להקדיש לכתחלה בשנת היובל לכו\"ע דצריך האדם לחוס על נכסיו ובזה אם יפדה יצטרך לשלם כל החמישים שקל עם החומש שלהם. ועיין בהגהת הגר\"א:", + "נקעים. בקעים, והוא שיהיו מלאים מים דמוכח שאינם לזריעה ועכ\"ז צריך שיהיו עמוקים עשרה טפחים דפחות מזה נגאני דארעא מיקרו, פי' ספלים של קרקע שהמים מתנכסים שם ועל שם הקרקע הם נקראין ואינם חשובים בפ\"ע ונמדדין עמו (גמרא):", + "אין נמדדין עמה. ונפדין בשוויין והשאר לפי חשבון חמשים שקלים לבית כור:", + "ת\"ל שדהו. ואין זה מקרי שדה כיון שאינם עומדים לזריעה:" + ], + [ + "(ה) כערכך יקום נותן וכו'. בא הברייתא לבאר השיעור:", + "וארבעים ותשא פונדיונות. שהסלע מ\"ח פונדיונין, הוא שהסלע ד' דינרין, וכל דינר שש מעין – נמצא שהסלע כ\"ד מעין. וכל מעה שני פונדיונין – נמצא שהסלע מ\"ח פונדיונין. ואמר שיתן מ\"ט סלעים ומ\"ט פונדיונין ומסיים הברייתא מה טיבו של פונדיון זה היתר על נ' סלעים? ומשני זה קולבון לפרוטרוט, פי' האי פונדיון הוא משום דכשיתן פונדיונין לשולחני ליקח בהם סלע נותן לו מ\"ט פונדיונין (רמב\"ם בפירוש המשנה). וקולבון הוראתו הוא תוספות בחליפין, ופרוטרוט נגזר משם פרוטה, ור\"ל הפרוטה הקטנה שמוסיף (שם), והיינו דכשנותן לכל שנה סלע ופונדיון והיה צריך להחליף הפודניונות אצל שולחני ליקח בהם סלע היה צריך ליתן לו מ\"ט פונדיון לסלע, שיעור זה צריך ליתן גם להקדש כדי שיוכלו ליקח בהם סלע. ועיין בראב\"ד שכתב דכונת הברייתא הוא אפילו כששוקל חמישים שקלים כאחד נמי צריך ליתן נ' סלעים ופונדיון וקא דריש ליה מהאי קרא \"כערכך יקום\" - כערך שנה בשנה כן יקום אפילו משנת היובל, עכ\"ל. ועיין בבכורות (דף נ:) בתוספות שמסתפקין בזה:" + ], + [ + "(ו) סמוך ליובל. היינו בשנה ראשונה:", + "מופלג מן היובל. היינו שנה שניה ושלישית וכל השנים:", + "ת\"ל ואם. וי\"ו יתירא ד\"ואם\" קדריש דמרבה זמן אחר מבלי הנזכר בקרא:", + "הכי גרסינן: נמוכין פחות מיו\"ד טפחים או סלעים גבוהים פחות מיו\"ד טפחים הרי אלו נמדדין עמה ת\"ל שדהו. (כן איתא בילקוט וכן מוכח מראב\"ד ור\"ש דגירסתם היה כך וכן גרס הגר\"א):", + "ת\"ל שדהו. דכיון שהם פחותים מיו\"ד טפחים נקראים כולם על שם שדהו:" + ], + [ + "(ז) מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים. פי' דהמקדיש באמצע היובל כגון י' שנים או עשרים אחר היובל מחשבים השנים הנותרות עד היובל הבא ונותן סלע ופונדיון לכל שנה כדכתיב \"ואם אחר היובל יקדיש את שדהו וחישב לו וגו' ונגרע מערכך\", והיינו גירוע שאינו נותן חמישים שלמים. והמקדיש שתי שנים לפני היובל פודה אותה בשתי סלעים ושתי פונדיונות כדכתיב \"על פי השנים הנותרות\". אבל המקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע ואם בא לגאלה נותן חמישים שקלים שלמים דגבי גירוע כתיב \"על פי השנים הנותרות ונגרע\", ומיעוט \"שנים\" שנים, ולהכי קמ\"ל מתניתין בעצה טובה שיהא אדם חס על נכסיו ולא יקדיש שדהו פחות משתי שנים לפני היובל שלא יפסיד מ\"ח סלעים (אבל ודאי בדיעבד אם הקדיש אפילו יום אחד לפני היובל מקודשת). וזהו שמסיים הברייתא \"ת\"ל וחישב לו וכו' ע\"פ השנים הנותרות\", ר\"ל ומיעוט שנים שתים, ואם כן יפסיד מ\"ח סלעים:", + "ולא גואלים לאחר היובל. לאו לאחר היובל סמוך ליובל קאמר אלא האי אחר אפילו אחר כ' או ל' שנה קאי, והכי קאמר הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע השנה, לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ויהיב גאולת שנה שלימה:", + "ת\"ל וחשב לו וכו השנים הנותרות. החלוקה הראשונה יליף לה מריבוי שנים שהם שתים והשנייה מאומרו שנים דמשמע שנה שלמה ולא חציו:" + ], + [ + "(ח) מנין שאין מחשבין חדשים להקדש. הגר\"א כתב דברייתא זו מיותרת היא, דכבר שנאה מקודם עם הטעם מקרא. וע\"פ הדחק אפשר ליישב קצת דברייתא זו מפרש לברייתא הקודמת מ\"ט אין גואלין לאחר היובל פחות משנה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש והיינו שאם בא לגאול באמצע איזה שנה אין מחשבין להקדש החדשים שעברו ולנכות אותם אלא משלם בעד החדשים שבאים לפניו כבעד שנה שלמה. ומ\"מ תיבת \"מנין\" לא אתיא שפיר:", + "אבל הקדש מחשבים חדשים. פי' ואם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה כגון שבא לגאלה מן ההקדש בפלגא דארבעים ותמניא דאי חשבת לההיא יציאה להקדש הו\"ל פחות משתי שנים וגובה ההקדש חמשים סלעים שלמים דלא מיפרקא בגירוע ואם לא נחשיב אותן חדשים שיצאו הו\"ל שתי שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונין – הכא ודאי מחשבין אותן ביציאה גמורה:", + "ת\"ל וחשב לו הכהן מ\"מ. הכי גרסינן בגמרא והיינו דתיבת \"וחשב\" משמע דצריך לחשוב הדבר כמו שהוא, ומה דמסיים הברייתא את הכסף על פי השנים הנותרות, דרצה לכלול בזה גם טעם לרישא דברייתא דהיכא שאין בזה ריוח להקדש כגון שהוא איזה שנים לפני יובל כגון ב' וחצי אז צריך הגואל לשלם בעד חצי השנה כבעד שנה שלמה:" + ], + [ + "(ט) הריני נותן דבר שנה בשנה. פי' כל שנה אתן בעד המגיע ממני להקדש כפי חשבון נ' שקלים לזרע חומר שעורים:", + "ת\"ל וחשב וכו' את הכסף על פי השנים הנותרות. דמשמע שצריך ליתן כל הכסף לפי חשבון השנים הנותרות:" + ], + [ + "(י) שנים הנותרות וכו' ומנין אם רצה הקדש וכו'. היינו היכא שיש ריוח בזה להקדש וכנ\"ל. והיא באמת משנה יתירה דכבר שנה הכל למעלה. אכן יש מפרשים דברייתא זו אשמועינן הלכה חדשה דתלה הכתוב בגזבר דהיינו היכא שיש שנה ואיזה חדשים לפני היובל יש רשות ביד הגזבר לחשוב לאלו החדשים כמו שנה ונמצא שיש שתי שנים לפני היובל ודיו בשני סלעים ושני פונדיונין. וזהו שסיים \"ת\"ל וחשב\". אבל אם אין הגזבר רוצה בכך אין רשות ביד המקדיש לומר דבר זה ונמצא שאין בידו רק שנה וחדשים ומשלם נ' שקלים כנ\"ל (רמב\"ם בפירוש המשנה ובהלכותיו, וענין הברייתא הוא כעין אמר מר הנאמר בגמרא):", + "עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. פי' שאינו חושב שנת היובל להחמישים שקל כסף שנותן לזרע חומר שעורים:", + "אף מן ההקדש שאם אכלה וכו'. פי' דה\"א שאינו גורע אלא אותן השנים שהקדיש אחר היובל אבל מה שהיה ביד הקדש אינו גורע. לכן אתי לאשמועינן דגורע. ו\"מערכך\" דייק, דהיינו אפילו מה שהיה בשעת ההקדש יגרע אם לא גאל תיכף:", + "לפני היובל. לאו דוקא אלא ר\"ל באותן השנים שבין יובל ליובל:", + "שהיתה לפניו. דהיינו שהובירה ולא זרעה אפילו הכי מנכה לפי הזמן:" + ], + [ + "(יא) לרבות את האשה. אשתו של מקדיש אם גאלה השדה וכן היורש מוסיפין חומש. חד דרש מכפל הגאולות, וחד מן וי\"ו הנוספת:", + "שדה מה תלמוד לומר. ד\"אותו\" היה לו לומר:", + "המקדיש בית כור. מקום ראוי לזרוע בית כור:", + "בענין הזה. פי' הוא אשר חייב בענין הזה שאמר קרא:", + "לתך. חצי כור:", + "ת\"ל השדה. דמשמע כל שיש שם שדה עליו נפדה לפי החשבון נ' סלעים עבור בית כור:" + ], + [ + "(יב) לאחר ולא לבנו. דבנו לא מקרי אחר לגבי אביו, והו\"ל כאילו גאלה אביו אם גאלה בנו, ואינו יוצאה לכהנים ביובל אלא יוצאה לאביו:", + "או לאחר ולא לאחיו. דאם מכרה לאחיו אינו יוצאה ביובל לכהנים:", + "כשהוא אומר לאיש. דהוא יתר, דהול\"ל \"ואם מכר את השדה לאחר\":", + "ומה ראית לרבות את הבן וכו'. דהוא כאביו לענין זה ולהוציא את האח דהוא נחשב כאחר:", + "ליעוד. שאם קנה אביו אמה עבריה ורוצה ליעדה לו מיעדה וא\"צ לכסף אחר לקדשה בו אלא באותו הכסף שנתן בה אביו כאשר קנאה היא מקודשת לבנו כדאיתא בפרק קמא דקידושין:", + "ולעבד עברי. שאם מת אדוניו בתוך שש שנים שקנאו עובד להבן, אבל אם מת בלא בנים ואחיו יורשו אינו עובד את האח כדאמרינן בפרק קמא דקידושין. לפיכך ה\"נ מוקמינן לבן במקום אביו לשדה אחוזה:" + ], + [ + "(יג) לא יגאל עוד יכול וכו'. בפרק ו' דערכין דף כ\"ו מוקי האי ברייתא בשדה שיצאה לכהנים, כלומר שהקדיש אדם שדה אחוזה וגאלה אחר ויצאת מידו ביובל לכהנים והקדישה כהן ביובל שני ואתו בעלים למפרקה מיד גיזבר. סד\"א לא תפרוק כלל הואיל ולא גאלה בהקדש ראשון כשקידשה הוא. ת\"ל \"עוד\" שיוכל לגאלה אבל לא לענין שתהיה לפניו כשדה אחוזה אלא גואלה שתהיה לפניו כשדה מקנה וכשיגיע יובל תצא מידו ותתחלק לכהנים:" + ] + ], + "Chapter 11": [ + [ + "(א) מה קודש אמור להלן. גבי מקדיש בית דכתיב \"כי יקדיש איש את ביתו קודש\", ושם לא תצא לעולם מיד הקדש אלא בפדיון כדכתיב התם \"והעריכו הכהן וגו'\", ובית לא נפקא לכהנים לעולם אלא שדה אחוזה לחודה דגזירת מלך היא אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא פדיון הלכך כי פריק לה אחר הרי יש דמים לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים אבל אי לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמישים שקל לבדק הבית ושקלי לה:" + ], + [ + "(ב) שהכהנים וכו'. כהנים של משמר היובל נכנסין לתוכה והיא חלוטה בידם אבל נותנים דמים כמה שכתבנו:", + "אבל לא נותנין. טעמא דר\"ש מפרש בגמרא דהוא גמיר גז\"ש קודש קודש מכבשי עצרת דכתיב שם \"קודש יהיו לה' לכהן\", מה התם בחנם אף הכא בחנם. וטעמו דיליף יותר מכבשי עצרת משום דשדה אחוזה וכבשי עצרת שניהם הם ממתנות כהונה דכתיב שם \"קודש יהיו לה' לכהן\". ור\"י סבר כי אגמרא לן גז\"ש קודש קודש מסתברא יותר דנגמור ממקדיש בית דשניהם קדשי בדק הבית לאפוקי כבשי עצרת דהוא קדשי מזבח:", + "שדה רטושין. עזובה עד שיגאלנה אחד וכשיבוא היובל תצא מידו לכהנים אבל כ\"ז שנשארה ביד הקדש שלא גאלה אחר אינה יוצאה לכהנים. ומפרש בגמרא טעמו דר\"א מדכתיב \"והיה השדה בצאתו ביובל\" - בצאתו מיד אחר, והיינו מיד הקונה אותה מן ההקדש שיוצאה ממנו ביובל בההוא קאמר דתיהוי לכהנים אבל בצאתו מיד הקדש לא משמע כי לא מצינו בשום מקום שציוה שיצא השדה ביובל מיד ההקדש, ואיך קאמר \"והיה השדה בצאתו וגו'\". ופשטיה דקרא לדידיה הכי משמע: ואם לא יגאל את השדה הבעלים ואם מכר, כלומר אלא שמכרו הגזבר, לאיש אחר והיה בצאתו ביובל לכהנים:" + ], + [ + "(ג) הכי גרסינן: מה תלמוד לומר לשדה שהיא וכו'. ופי' מה תלמוד לומר \"אחוזתו\":", + "לשדה. שהדין הוא שהיא יוצאה מיד הגואל אותה מן ההקדש ביובל לכהנים, שאם הגואל שגאלה היה אחד מן הכהנים של המשמרה שבזה היה אפשר לומר שיוכל הכהן הזה לומר הואיל ואלו גאלה ישראל היא יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי, אם כן למה תצא מידי, אזכה אני בה שהרי היא תחת ידי, והאי \"יכול לומר\" דאיתא בברייתא פי' יכול שיוכל לומר:", + "ת\"ל לכהן תהיה אחוזתו. דה\"ק אחוזתו שירש הכהן מאביו היא שתהיה שלו אבל זו אינה שלו אלא יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים בעלי המשמרה:" + ], + [ + "(ד) הכי גרסינן: מה תלמוד לומר ללוקח שדה וכו'. פי' מה תלמוד לומר אשר לא משדה אחוזתו, דאם שדה מקנה היא פשיטא שאינה שדה ירושה:", + "יכול תהיה לפניו כשדה מקנה. דכיון שמתחלה באתה בתורת קנין לידו תהיה כשדה מקנה דאם רצה לפדותה פודה אותה בשויה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר תשוב אליו ביובל (שהיא חוזרת לאביו כדין שאר מכירות וכשאר מקדיש שדה מקנה היא שהגואלה מיד הגזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ דהיינו אביו וזה יורש כח אביו):", + "יצתה זו שהיא שדה אחוזה. וע\"כ אם בא לפדות יפדנה בית כור בחמשים שקלים ואם גאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל ולא אליו. ודוקא בזו שבשעה שהקדישה כבר מת אביו ונעשית שדה אחוזה שלו ממש בזה גילתה התורה דדינה כשדה אחוזה. אבל אם הקדישה ואח\"כ מת אביו דבשעת הקדש היתה שדה מקנה ממש ס\"ל לר\"מ דדינה כשדה מקנה:", + "יכול תהיה לפניו כשדה מקנה. ר\"ל דניזל בתר זמן ההקדש:", + "ת\"ל וכו' אשר לא משדה אחוזתו - שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזתו. דהיינו אם בעת הפדיון היה אביו עדיין חי מה שאין כן בזו שבשעת הפדיון כבר מת אביו, ראויה להקרא עליה שם שדה אחוזה. וטעמם דאי כדר\"מ לכתוב רחמנא \"אשר לא שדה אחוזתו\" ונמעט אותה שנעשית שדה אחוזה ממש דהיינו מת אביו ואח\"כ הקדישה. מאי \"משדה\"? לרבות דאפילו מת אביו אחר שהקדישה גם כן ראויה להקרא בשם שדה אחוזה (ערכין כז, א):", + "שדה מקנה. שהקדישה ולא גאלה אדם ונשארה ביד הגזבר אינה יוצאה לכהנים ביובל אפילו אם ירצו ליתן דמי שויה אלא תחזור למי שמכרה למקדיש בלי כסף כלל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא יכול להקדישה אלא עד זמן היובל (וזהו רבותא דברייתא דאי לאשמועינן היכי שגאלה אחר שחוזרת למי שמכרה למקדיש – הרי קרא כתיב):", + "במכסת. לשון מנין הוא ור\"ל מנין דמיו שהוא שויו:" + ], + [ + "(ה) אר\"א צא וראה. פליג אתנא קמא וסבר דאפילו בשדה המקנה נמי נותן לפי זרע חומר שעורים:", + "ונאמר להלן. בשדה אחוזה \"וחשב לו הכהן את הכסף\". מה להלן וכו' ופירוש לפי זה מלת \"מכסת\" היינו במנין הקצוב הנאמר למעלה:" + ], + [ + "(ו) שלא ישהא. בלי איחור מדכתיב ביום ההוא:", + "שאפילו מרגלית בקלים. פירוש: אדם קל ועני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית – לא ישהנה הגיזבר לומר לו העלה אותה לכרך ולפי אותן הדמים תן אלא לפי מה ששוה כאן שמין וזה משהא אותה וימכרנה כמה שירצה ולפי דמים ששמאוה יתן שהרי בזמן ששמאה כהן לא היה לו יותר:" + ], + [ + "(ז) יכול הגזבר וכו'. וכל אשר קנהו, ר\"ל לגזבר דקנהו הלוקח האחרון מאתו:", + "ת\"ל לאשר לו אחוזת הארץ. ד\"הוא\" פי' ל\"אשר קנהו\", שר\"ל לאשר קנהו המקדיש מאתו שהם בעליו הראשונים אשר מכרוהו לאותו שהקדישו שלהם אחוזת הארץ:", + "הכי גרסינן: לאשר קנהו מאתו לשדה שיצאת לכהנים וכו' יכול תחזור לבעלים הראשונים. ביובל שני, שהרי לזה המקדיש היתה בידו שדה מקנה:", + "ת\"ל אשר קנהו מאתו. והיינו לכהן שמכרה אבל בעלים הראשונים לא מכרו אותה:", + "אין נערכין פחות מסלע. דאפילו עני הנידון בהשג יד לא יתן פחות מסלע ואם היה לו סלע נותנו ואם היה לו פחות מסלע לא יתן פחות מסלע אלא ישאר עליו חוב עד שיהיה לו סלע, וה\"ק קרא וכל ערכך יהיה בשקל שלם ולא פחות משקל. ובריש פרק ב' דערכין מפרש שאם היה עני ונתן סלע והעשיר, אינו נותן עוד כלום. אבל אם נתן פחות מסלע והעשיר – נותן חמשים דבנתינה קמייתא לא יצא ידי חובתו דאין ערך פחות מסלע:", + "לפי שנאמר ופדה. \"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך\", ומשמע בכל דבר:", + "פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות. דבעינן דומיא דשקל שיהיה דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון:" + ], + [ + "(ח) מנין אם רצה לרבות ירבה. פי' אם רצה להגדיל הסלע דהיינו שיהא כ\"ה גרה ירבה וחייבין ליתן סלע כזו כיון שנתגדל הסלע:", + "ת\"ל יהיה. דהוא יתירה, דהיה לו לכתוב \"עשרים גרה שהקל\", ואמר \"יהיה\" משמע דיהיה לו עוד הויה אחרת דהיינו בתוספות:", + "יכול אם רצה לפחות יפחות. פי' אם רצה להקטין הסלע יכול שיפדה בפחות:", + "ת\"ל הוא. בפרשת קרח במתנות כהונה כתיב \"גרה הוא\" - בהווייתו יהא שלא יפחות. ועיין בראב\"ד שכתב בקצרה וז\"ל אם הוסיפו עליו כמו שהיו נותנין נ' סלעים בזרע חומר שעורים וחמש סלעים לפדיון הבן כך הם נותנין עתה לאחר התוספות וכן בכל מקום שהם זקוקין ליתן בשקל הקודש ואם פחתו ממנו חייב ליתן לחשבון הראשון:" + ] + ], + "Section 5": [ + [ + "(א) אלו נאמר וכו'. קאי אקרא (ויקרא, כז) \"אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו\", אלו נאמר \"בכור אשר יבוכר לא יקדיש\" ולא כתיב \"איש אותו\" ולא כתיב \"בבהמה\" הייתי אומר בכור אדם לא יקדיש שום דבר להקדש. והא דקאמר \"אם שור אם שה לה' הוא\" – משם ואילך מיירי בבכור בהמה:", + "ת\"ל אותו. ללמד שעל בכור בהמה קאי:", + "עדיין אני אומר וכו'. דאכתי הוי אמרינן \"אך בכור\" אבכור אדם קאי, וה\"ק אך בכור אדם, לאשר יבוכר לה' - דהיינו בכור בהמה, לא יקדיש אותו לקדושה אחרת, אבל אחרים יהיו מקדישין אותו לקדושה אחרת, דהיינו אותן שאינן בכור מותרין להקדיש בכור בהמה לקדושה אחרת להיות עולה או שלמים:", + "ת\"ל בבהמה בבהמה עסקתי ולא באדם. פי' לכך כתיב \"בבהמה\" דלא אצטריך, לגלוי דהאי קרא רק בבכור בהמה מיירי שאין שום אדם רשאי להקדישו לשאר קדושה:" + ], + [ + "(ב) מן הבטן. שאפילו בעודו בבטן לא יוכל להקדישו לקדושה אחרת:", + "משיתבכר. משיקדש ברחם אבל בבטן עדיין חולין הוא:", + "הכי גרסינן: מכאן אמרו מערימים על הבכור. להפקיעו מכהן ולהפרישו לשלם בו חובתו, ובפרק ה' דתמורה מפרש כיצד מערימין על הבכור, מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר הוא עולה וילדה זכר הרי הוא עולה וכו' והטעם משום דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא בהיותו חול אקדשיה בקדושה אחריתא לא חיילא תו עליו קדושת בכורה:", + "מנין לא יקדיש אדם בכור. היינו שלא יקדיש שום אדם את הבכור למזבח:", + "ת\"ל לא יקדיש איש אותו. היינו מדכתיב \"איש אותו\" מוכח דין זה וכנ\"ל בריש הפרק:", + "הקדש עילוי. לבדק הבית, והיינו להעלותו בדמים דפי טובת הנאה שיש לו בו שאומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעה\"ב בעליו של בכור זה כדי שיתן בכורו לבן בתו כהן, ואותו טובת הנאה יתן אותו לבדק הבית:", + "ת\"ל זכר תקדיש. היינו מה דכתיב בפרשת ראה \"כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאן הזכר תקדיש\" – הרי משמע דיכולין להקדישו ואהקדש עילוי קאי:", + "אחר שריבה הכתוב מיעט. שכתוב אחר מרבה וכתוב אחד ממעט:", + "שהוא חל על הכל. מפרש בתמורה (תמורה לא, א) אפילו בנסורת ובשיפויין ובעלין הנושרין שהוא הנביה והוא מלשון תנובה וכן במסכת עירובין (עירובין עט, א) ניב של תבן. אבל גיזברים שלקחו עצים למזבח אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה, והכי איתא במעילה (מעילה יד, א) (ראב\"ד):" + ], + [ + "(ג) מנין לכל הקדשים וכו'. בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, כדתנן בסוף תמורה (משנה, תמורה ז, ג) אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה, בקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום, והוא הדין להיפך. ובקדשי מזבח גם כן אין משנין גם כן מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה וכיוצא בזה:", + "ת\"ל בבהמה לא יקדיש איש אותו. ואע\"ג דמלת \"בבהמה\" כבר דריש בריש הפרק – התם דריש מן המלה בעצמה שהיא יתרת, אבל הכא דריש הסמכיות ל\"לא יקדיש\", דהיה לו לומר \"אשר יבוכר בבהמה לה'\", אחר שמלת \"בבהמה\" ל\"אשר יבוכר\" קאי, ולא \"לה' \". ושינה הכתוב הלשון כדי לסמוך \"בבהמה\" ל\"לא יקדיש\" לומר שכל הקדושות אשר יהיו בבהמה מכל מיני קדושה לא ישוב להקדישם ולשנות אותם מקדושתם. ופירוש הכתוב לה' בבהמה, ר\"ל כל מה שיהיה קודש לה' בבהמה לא תקדישהו קדושה אחרת:" + ], + [ + "(ד) הקדש עילוי. כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית, מעלין אותה בדמים לפי הכח שיש לו בה ונותן לגיזבר כדתנן בערכין דף כ\"ח (ערכין כח, א) \"מחרים אדם את קדשיו, אם נדר נותן את דמיהן, ואם נדבה נותן את טובתה\". כלומר אם בהמה זו היתה נדר, כגון דאמר הרי עלי עולה, והפריש זו לנדרו, כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה נמצא שכולו שלו ונותן כל דמיה לחרם הכהן. והוא הדין נמי לבדק הבית אם התפיס קדשי מזבח לבדק הבית. ואם נדבה, דאם מתה אינו חייב באחריותן, נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה, דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו זה לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור, וכפי אותה טובת הנאה יתן לבדק הבית:" + ], + [ + "(ה-ו). ר' ישמעאל ור' עקיבא לא פליגי בענינינו, אלא דרבי עקיבא דריש ליה להקדש עילוי ממלת \"אך\" דכתיב \"אך בכור אשר יבוכר וגו'\", ובא למעט מה דכתיב בסיפא דקרא \"לא יקדיש\", לומר דלפעמים יכול להקדיש והיינו הקדש עילוי. ומלת \"כל זכר תקדיש\" דמיניה יליף ר' ישמעאל דריש ליה איהו לכדתניא \"מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש\", ופי' שאע\"פ שהוא קדוש מאליו – מצוה להקדישו:", + "ור' ישמעאל לא ס\"ל דבר זה, דכיון דקדושתו מרחם א\"צ להקדישו והאי קרא דר\"ע מה דכתיב \"אך בכור\" מפיק ליה ר' ישמעאל למעוטי שאר ולדות קדשים שאף בבטן אינו יכול להקדישם לקדושה אחרת משום דקסבר ולדות קדשים ממעי עמן הם קדושים:" + ], + [], + [ + "(ז) מנין לכל הקדשים שאין משנין וכו'. והדרש דר' ישמעאל ממה דכתיב \"בבהמה\" לא ס\"ל, דהאי \"בבהמה\" מיבעי למאי דדרשינן לעיל בבהמה עסקתי, וסמיכות לא דריש, להכי יליף מאמרו \"אם שור אם שה\" דיתר הוא, דשור ושה בכלל בהמה הם, ולזה אמר דאתי לשאר קרבנות לומר דלא ישנה אותם מקדושתן:" + ], + [ + "(ח) ת\"ל אך. פי' דמיעוט אך דכתיב ברישא דקרא קאי על כל הפסוק דמיירי גם בשאר קדשים לפי דרשת ר\"ע:" + ], + [ + "(ט) ואין תמורתו קריבה. דמלת \"לה' הוא\" יתירא, ואתי למימר דהוא בעצמו שהוא הבכור יקרב לה' ואין תמורתו קריבה למזבח:" + ] + ], + "Chapter 12": [ + [ + "(א) מה תלמוד לומר. \"ופדה מערכך\", לכתוב \"והעריך הכהן ויסף חמישיתו\":", + "אין לי. שמעריך ופודה אלא בסלעים, שכן אמר \"בשקל הקודש\":", + "ת\"ל ופדה. דמשמע בכל דבר אפילו מטלטלין:", + "פודה בכל דבר שהוא מטלטל. ר\"ל דוקא אם הוא מטלטל דומיא דשקל, לאפוקי קרקעות דמן \"ופדה\" הלא היה משמע בכל דבר וממילא אמעוט נמי עבדים דהוקשו לקרקעות, ואמעיט נמי שטרות דגם אינם דומיא דשקל שאין גופן ממון, וכדלעיל בסוף פרק יא הלכה ז'. והברייתא קיצר בדבר וסמך אדלעיל. (וכהאי גוונא קיצר הברייתא שם דלא זכר שיהא נישום בכסף כדאמר כאן דסמך על מה ששנה פה לענין בהמה טמאה דדינם חד וכמו שכתב הראב\"ד שם):", + "ובלבד שהוא צריך לישום בכסף. ר\"ל נהי דהרשה התורה לפדות בכל דבר, מכל מקום צריך לראות לישום המטלטלין שיהיו שוין שיעור הכסף, ולא יהיה הפדיון להם דרך חליפין מבלי שומת דמים, אלא צריך לישום בכסף כמה שוה האי דחולין וכמה שוה האי דקודש:", + "יצא לחולין. החמור:", + "וצריך לעשות דמים. פי' אם אינו שוה הטלית כמו החמור צריך להוסיף עליו עד כדי שויו אבל אינו מעכב לצאת לחולין (אדרת אליהו ועיין ב\"מ דף נ\"ה ודף נז. דקי\"ל כשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל):" + ], + [ + "(ב) שיהא הוא וחומשו חמשה. והוא רביע הקרן, וחומש מלבר כגון דשוו עשרים מוסיף חמשה. וממלת \"עליו\" דייק דמשמע שיהיה החומש מלבר:", + "ואם לא יגאל בבעלים. דבהם משתעי קרא מקודם:" + ], + [ + "(ג) ולא כל אשר לו. דאין אדם רשאי להחרים כל נכסיו:", + "לרבות עבדו ושפחתו העברים. דבכלל שם 'אדם' הם:", + "ת\"ל מאדם ולא כל אדם. רבים תמהו, דהלא המ\"ם ד\"מאדם\" צריכין למעוטי דאין לו רשות להחרים כל עבדיו ושפחותיו אלא מקצתן, והסכימו שצ\"ל \"תלמוד לומר ובהמה\", והוא כמו שאמר בגמרא \"בהמה למה לי\" (פי' הלא אם אדם יש לו רשות להחרים כל שכן בהמה, ועוד דהוא נכלל במה דכתיב \"מכל אשר לו\"). ואמר דבא להורות מה בהמה שיש לו רשות למכרה, אף אדם אותן שיש לו רשות למכרן והם עבדיו ושפחותיו הכנענים יש לו רשות להחרימן (וצריך ליתנם לכהנים, ואם הם חרמי גבוה נפדין בשוייהן ומקודם אסור להשתמש בהן דהן קודש), יצאו עבדיו ושפחותיו העברים דאין לו רשות למכרן - אין לו רשות להחרימן:", + "מאדם ולא כל אדם. והיינו דאפילו ישייר כל המינים לעצמו, דהיינו מטלטלין ובהמות ושדה אחוזה ויחרים רק מן האדם לבד – גם כן אסור, והוא הדין בשאר כל המינים (גמרא):", + "מבהמה ולא כל בהמה. אף דבקרא כתיב \"ובהמה\" ולא כתיב \"מבהמה\" – המ\"ם ד\"מאדם\" קאי נמי אבהמה:", + "משדה אחוזתו ולא כל וכו'. בגמרא (ערכין כח, א) מצריך להו לכולהו:", + "א\"ר אלעזר ב\"ע ומה אם לגבוה וכו'. בגמרא פריך היינו תנא קמא, ומשני איכא בינייהו דר' אילא דאמר באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, דהיינו כנגד שני עישורין הכתובין ביעקב אבינו. ר\"א ב\"ע אית ליה ות\"ק לית ליה. ויכול לבזבז יותר לצדקה ויניח לעצמו כל שהוא:" + ], + [ + "(ד) לא ימכור לגזבר. פי' שהגזבר אין לו רשות למכרו וליתנו לבדק הבית דהאי קרא לכו\"ע מיירי בחרמי כהנים דאפילו מאן דאית ליה סתם חרמים לבדק הבית מוקי האי קרא במפרש לכהנים:", + "ולא יגאל לבעלים. שאין הבעלים יכולין לפדותו כמו שפודין קדשי בדק הבית דאין פודין לחרמי כהנים:", + "מה יעשה לו. פי' אם כן מה יעשה בשדה זו. ומשני כבר ביאר זה במקרא הקודם דכתיב \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\", והאי ברייתא ס\"ל דסתם חרמים לכהנים ומפרש דהאי \"כשדה החרם\" מיירי בחרם סתם:", + "או יכול אף על פי שפירש לשם. יהיה גם כן שייך לכהנים:", + "ת\"ל הוא. היינו מה שכתב \"כל חרם קודש קדשים הוא לה' \", וממה דכתב \"הוא לה' \" אלמא דיש חרם שהוא לה' והיינו כשפירש לשם אז שייך לבדק הבית ומ\"מ עיקר קרא ד\"כל חרם קודש קדשים\" איירי בחרמי כהן וילפינן מניה דחרמי כהנים חל על קדשי קדשים ועל ק\"ק כדאיתא בערכין (ערכין כח, א) במשנה ומובא לקמיה בהלכה וי\"ו:" + ], + [ + "(ה) ת\"ל כל חרם. וס\"ל דבסתם חרם הכתוב מדבר:", + "ת\"ל הוא. פי' זה שאמרתי שהוא קודש קדשים לה' - דוקא באופן דמיירי קרא דהיינו בחרם סתם, לאפוקי כשפירש ינתן לכהן, ובזה מיירי לדידיה רישא דענינא דכתיב שם \"לא ימכר ולא יגאל\", דאלו חרמי בדק הבית יש להם פדיון:" + ], + [ + "(ו) מנין שמחרים אדם את קדשיו. שחל שם חרם אף על הקדשים ליתנן לכהן. ולענין איזה פרט חל שם חרם – והלא אינן שלו – מבואר שם במשנה הנ\"ל עי\"ש:", + "ת\"ל אך. למעט שלא כל המחרים יהיה חרם, לאפוקי כהנים ולוים. ובגמרא מסיק הטעם שאין מחרימין לדברי ר\"י משום דבקרקע כתיב \"כי אחוזת עולם הוא להם\", ומטלטלין הוקשו לקרקעות דכתיב \"מכל אשר לו ומשדה אחוזתו\", ואפשר דממלת \"אך\" הו\"א דהקרא לא מיעט אלא כהנים משום דהחרמין שלהם אבל לא לוים, וכדעת ר\"ש, ולהכי אצטריך הקישא. ומהקישא לבד הוי אמינא דהקישא להחמיר קרקע למטלטלין דחל החרם אף בקרקע:", + "שהחרמים שלהם. דכתיב \"כל חרם בישראל וגו'\", וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוי מחרים איהו גופיה זכי ביה ולא יהיב ליה לכהן אחר:", + "אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בקרקעות וכו'. בגמרא מסיק דאף ר\"ש מודה בקרקעות מטעם זה, ורבי הכי קאמר: נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות, שר' שמעון לא פליג אלא במטלטלין:" + ], + [ + "(ז) מחוייבי מיתות. שנידון ליהרג ואמר ערכי עלי:", + "ת\"ל חרם לא יפדה. מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אין לו פדיון:", + "מחוייבי מיתות החמורות. שלא ניתנה שגגתן לכפרה כגון מסית ומדיח ומברך את השם וכיוצא בהם, שאין מביאין קרבן בשגגתן כדדרשינן בסדר ויקרא, הלכך כיון שהן חמורות כל כך דין הוא שאין להם פדיון:", + "מחוייבי מיתות הקלות. שניתנה שגגתן לכפרה כגון מחלל שבת וכיוצא בהם:", + "ת\"ל כל חרם. כל מי שהוא מוחרם לא יפדה:", + "יכול עד שלא נגמר דינו. פי' דאפילו אם עדיין לא נגמר דינו גם כן לא יהיה נערך:", + "ת\"ל אשר יחרם מן האדם. בגמרא דריש ליה מדכתיב \"מן האדם\" דמשמע מקצת ולא כל אדם, ור\"ל מקצת אדם אשר הוא חייב מיתה לא יפדה ומקצתו דהיינו כשלא נגמר דינו יפדה, וע\"כ אם אמר ערכי עלי - חייב:" + ], + [ + "(ח) נערך מפני שדמיו קצובין. בפרשת ערכין לפי השנים והאי \"כל יחרם\" מיבעי ליה לדרשא אחרינא דהיינו אותן שחייבין מיתה בידי אדם לא יתכפר להם בממון אלא מות יומת:", + "אבל לא נידר וכו'. דהא כנמכר בשוק בעי למישיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו:", + "ר' יוסי אומר נודר ומעריך וכו'. ופריך הגמרא ותנא קמא מי אמר דאינו נודר וכו' והלא לא אמר אלא שאינו נידר ונערך (כ\"א במשנה שם), אבל נודר ומעריך את אחרים ומקדיש הוא דהא בר דעת הוא. ומשני אין הכי נמי ופליגי רק באם הזיק, דת\"ק סבר פטור, דמלוה על פה היא ואינו גובה מן היורשין, ושהויי נמי לא משהינן להאי עד שעת העמדה בדין, הלכך מלוה על פי היא. ור' יוסי סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ונזיקין נמי במלוה על פה היא דלא הוי כתוב הכתוב בשטר. ויש עוד שם בגמרא תירוץ אחר עי\"ש:" + ], + [ + "(ט) זרע הארץ לרבות שום ושחלים וכו'. דרגילין העולם לאכול אותם ולכך הוי בר מעשר. ובילקוט גרס \"זרע שום\":", + "זרע לפת וכו'. פי' דוקא זרע שלהם אבל הלפת וצנון עצמו חייב דהן נאכלין:", + "לרבות כל פירות האילן. דלאו דוקא תירוש ויצהר:", + "חרובי שקמה וצלמונה. שאינם ראוין לאכילה. וזרעים אלו ופירות האילן מעשרותיהן מן התורה כדכתיב \"זרע הארץ מפרי העץ\", ורק תרומה שלהן היא מדרבנן דכתיב \"ראשית דגנך תירושך ויצהרך\", ומעשרות ירק אינו מן התורה אלא מדרבנן, וסמיכי להו \"מכל מעשר\" כי פשטיה דקרא בזרעים ובפירות הארץ מיירי וכ\"כ נמי \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך\", אבל ירקות לא כתיבי. וכן משמע בירושלמי דמעשרות:", + "ויש מפרשים שגם זרעים ופירות האילן מעשרותיהן מדרבנן בעלמא והאי קרא הוא אסמכתא דכל מעשר הארץ בדגן ותירוש יצהרו כתיב שהם זרע הארץ כפרי העץ (ראב\"ד ור\"ש):", + "יכול בשני מעשרות הכתוב מדבר. פי' שיפדה אותם, ומאי ניהו, מעשר ראשון ומעשר שני:", + "ת\"ל הוא הוא האמור להלן. פי' בפרשת עשר תעשר דלא איירי התם אלא במעשר שני כדכתיב \"ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'\", וקאמר התם דבעי פדיון כי הכא. הלכך הוא האמור כאן הוא האמור להלן, ודברים המחוסרים כאן אמרן להלן כי הרבה ענינים נתפרשו שם בענין פדיונו שלא נאמרו כאן:", + "הכי גרסינן: הוא האמור כאן הוא האמור להלן. ויותר נכון לגרוס כמו שגרס הגר\"א \"הוא האמור להלן הוא האמור כאן\", דהלא אנו צריכין למילף דבענינינו מיירי גם כן רק במעשר שני כמו התם:" + ], + [ + "(י) לרבות את האשה. דאם פדאה מעשר שני שלה מוסיפה חומש ומשום דכתיב \"איש ממעשרו\" והו\"א למעוטה אשה - קמ\"ל לרבויה. אי נמי, דכשפודה מעשר בעלה אפילו במעות דידה מוספת חומש משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה והוי כזוזי דידיה ושליחותיה קעבדא (ראב\"ד ועיין בקידושין כ\"ד ע\"א ברש\"י ותוספות שם):", + "לרבות את היורש. דאי הוי למורישו מעשר שני ולא הספיק לפדות עד שמת ופדאוהו יורשים מוסיפים חומש:", + "או יכול שאני מרבה בן ט' שנים ויום אחד. דהו\"א כיון דבאותו ביאה יחשב כאיש לכל דבר:", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר ואם גאל יגאל איש (הגהות מהרי\"ד). ומלת \"איש\" משמע דשל שאינו איש אינו יכול לגאלו:", + "ממעשרו ולא כל מעשרו. אין לו ביאור, ולקמיה איתא להאי דרשא על ענין אחר, ואפשר דצריך לומר \"ממעשרו ולא ממעשר חבירו\", ופיר' דאין צריך ליתן חומש אם פודה מכספו מעשר חבירו. ודרשא זו הובא בפסיקתא וגם בפירש\"י על התורה והיא פשוט בש\"ס. ואח\"כ מרבה דאם נתן לו במתנה חשיב זה מעשרו אף שאינו משדותיו:", + "שנכנס משדותיו. ד\"ממעשרו\" משמע ממעשר תבואה שצמח בשדהו:", + "מנין. דמוסיף חומש אי בעי למפרקיה:", + "ת\"ל ואם גאל יגאל. ריבה גאולות הרבה, וברישא דברייתא ריבה יורש דבו בודאי מסבתרא דהוא קם תחתיו ואח\"כ מוסיף והולך מריבוי זה אפילו לקוח וניתן לו במתנה ודרך אגב נקט ירש גם כן:", + "הכי גרסינן: ולא כל מעשרו פרק וכו'. ד\"ממעשרו\" משמע דלא כל המעשרות ניפדין:", + "שנכנס לירושלים ויצא. דשוב אין לו פדיון אלא שיחזיר אותו לירושלים ויאכלנו שם מאחר שקלטוהו מחיצות ירושלים והוא אסמכתא בעלמא שהרי מחיצות לקלוט היא רק מדרבנן (בבא מציעא נג, א):", + "ופרט לפחות משוה פרוטה. דאינו בר פדיון ואינו תופס פדיונו. ובפרק הזהב (שם) איכא מאן דאמר אין בו שוה פרוטה ואיכא מאן דאמר אין בחומשו שוה פרוטה גם כן נתמעט מהאי קרא דלאו בר גאולה הוא עד שיהא שוה ד' פרוטות כדי שיהא ראוי לתוספות חומש דכתיב בהאי קרא. ויש מפרשים דהיינו רק לענין שאינו מוסיף חומש אבל בר גאולה הוא ותופס פדיונו וכל זה נתמעט ממה שכתוב ממעשרו ולא כל מעשרו. ותיבת \"חמישיתו\" הכתוב בספרים טעות סופר הוא וצ\"ל אח\"כ \"וחמישיתו יוסף עליו - שיהא הוא וחומשו חמישה\". והיינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן וילפינן זה מתיבת \"עליו\":" + ], + [ + "(יא) ת\"ל וכל מעשר בקר וצאן. מדלא כתיב \"כל מעשר בהמה\" וכתיב \"בקר וצאן\" משמע דמכל אחד בעי לעשורי:" + ], + [ + "(יב) מן הכבשים ומן העזים. שהם שני מינים:", + "החדש והישן. דאלול ר\"ה למעשה בהמה וחדש שנולדו לאחר אלול וישן שנולדו קודם אלול ואינם מתעשרים מזה על זה:", + "ת\"ל וצאן. פי' דבעלמא כתיב \"ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים\", והכא לא הזכיר כבשים ועזים:" + ], + [ + "(יג) ק\"ו וכו'. ר\"ל השתא דמרבינן מן \"וצאן\" דמתעשרין מן העבשים על העזים, נלמוד ק\"ו דיתעשרו במין אחד מן החדש לישן וכו':", + "הכי גרסינן: תלמוד לומר עשר תעשר שתי מעשרות שנה שנה אין מעשרין וכו'. בפרשת ראה כתיב \"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה\", ואמרינן בגמרא (בכורות נג, ב) מריבויא דעשר תעשר דבשתי מעשרות דיבר הכתוב, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן אין מעשרין מן החדש על הישן דכתיב \"היוצא השדה שנה שנה\", ומשמע דכל שנה מתעשרת בפני עצמה, ה\"נ לענין מעשר בהמה. וזהו גם כן כוונת הברייתא \"ת\"ל עשר תעשר\", ומוכח מזה דהכונה על שתי מעשרות לענין מה דכתיב באותו הפסוק \"שנה שנה\" דאין מעשרין משנה לחברתה:", + "דברי ר\"ע. זה הדין פשוט בש\"ס לכו\"ע ומה דקאמר \"דברי ר\"ע\" משום דלקמן בפרקין בהלכה וי\"ו נמי דריש ר\"ע מעשר בהמה מקרא דעשר תעשר, אמר כאן \"דברי ר\"ע\" (ראב\"ד):" + ] + ], + "Chapter 13": [ + [ + "(א) אקדים הקדמה קצרה מן המשנה, ובזה נבין מה שנאמר פה.", + " איתא שם בפרק ט': כיצד מעשרין כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהא שנים יכולין לצאת כאחת (שאם יצאו שנים כאחד יהיו שניהם מקולקלין כדלקמן), ומונין בשבט: א'. ב'. ג'. ד'. ה'. ו'. ז'. ח'. ט'. והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר \"הרי זה מעשר\". והנה כ\"ז ילפינן מן המקרא מדכתיב \"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי\" – משמע דבעינן שיהיה המנין דרך העברה ובשבט וגם יהיה קרוא שמו 'עשירי':", + "ועתה נבאר הברייתא:", + "פרט לטרפה שאינה עוברת. והיינו שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמעלה, אבל מן הארכובה ולמטה – בעלת מום היא וחשבינן לה שיכולה לעבור. מיהו מכאן גם שאר טריפות ילפינן דכיון דגלי גלי:", + "אין לי אלא בזמן שמונין בשבט, לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מנין. כצ\"ל (כן איתא בש\"ס) רבוצים שכובים או עומדים במקום אחד ולא היה דרך העברה:", + "ת\"ל העשירי יהיה קודש. דמלת \"העשירי\" - יתר, דכתיב ברישא דקרא \"וכל מעשר בקר וצאן\", אלא להורות דכיון שמנאן והוא עשירי אע\"פ שלא נתקיים \"יעבור תחת השבט\" הוא קדוש:", + "מנין אע\"פ שלא קרא שמו עשירי. אבל מכל מקום מנאן עד עשר:", + "ת\"ל העשירי יהיה קודש. בגמרא איתא \"ת\"ל יהיה קודש - מכל מקום\", דתיבת \"יהיה\" יתירא:", + "היה לו מאה ונטל עשרה. פי' שלא מנאן אחד שנים ג' אלא עשרה בבת אחת נטל ממאה לשם מעשר או שמעשרה נטל אחד לשם מעשר:", + "אין זה מעשר. משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינא קודש:", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשר. ואמר בגמרא טעמו דס\"ל כאבא אליעזר בן גומל דאית ליה דתרומה ניטלת באומד, שאומד בדעתו בלא מידה כמה סאין יש ונותן תרומה לפי אומדו, ומקיש לה מעשר בהמה שגם היא ניטל במחשבה שאינו מונה עשירי בפיו אלא מפריש כל מה שעולה בדעתו לשם מעשר:" + ], + [ + "(ב) הכי גרסינן: תלמוד לומר העשירי יהיה קודש לה'. (כן איתא בפסיקתא ובראב\"ד ובאדרת אליהו) ופירו' דכתיב \"וכל מעשר וגו' העשירי יהיה קודש\", ומשמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא קראו עשירי:", + "הכי גרסינן: את השמיני ואת הי\"ב. אם קראם עשירי:", + "מה הוא. העשירי גמור אינו מקודש אלא בסמוך לו, שאין לך סמוך בו יותר מגופו:", + "אף טעותו. מה שהוא טעה וקראו עשירי אינו מקודש אא\"כ שטעה באותו שסמוך למעשה גמור כגון תשיעי ואחד עשר שהם סמוכים לו, זה מלפניו וזה מלאחריו:" + ], + [ + "(ג) התשיעי וכו'. עתה מבאר מה יהיה בהם:", + "נאכל במומו. פי' אינו יכול להקריבו לא לשם מעשר ולא לשם שלמים אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו בעליו וטעם ברייתא זו מבואר לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פט\"ז עי\"ש:", + "ועושה תמורה. היינו אם המיר האחד עשר:", + "וכי יש תמורה. דאחד עשר שקרא עשירית היינו תמורת מעשר. ובמסכת תמורה (דף יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה משום דכתיב \"תמורתו\" ולא תמורת תמורתו:", + "אלו היה תמורה. אותו אחד עשר לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה כדגמרינן בתמורה (דף ה.), אלא ודאי מדריבה התורה להקריבו שלמים כדלעיל בויקרא פט\"ז ע\"ש הקדש ראשון חשבינן ליה לכך עושה תמורה כדין שלמים אחרים:", + "אין י\"א מקודש. פי' כיון דאמר עשירי בראוי לו שוב אין שם עשירי מקדש אחריו אבל לפניו דהיינו תשיעי ודאי קדוש ויאכל במומו שהרי כשקדשו בשם עשירי עדיין לא נתקדש העשירי בראוי לו:", + "הכי גרסינן: קרא לתשיעי עשירי ולעשירי אחד עשר ולאחד עשר עשירי רבי אומר וכו' שהיה רבי אומר כל שלא נעקר שם וכו'. (הגר\"א בהגהתו והיא נכונה מאוד):", + "רבי אומר אינו מוקדש. האחד עשר. ובגמרא פריך והלא נעקר שם עשירי דהלא קרא לעשירי אחד עשר ואמאי אין אחד עשר מקודש. ומוקי לה כגון דאית ליה בהמות טובא בעדרו למעשר דאז נוכל לפרש מה שאמר אחד עשר היינו חד עישורא, כלומר זה עישור ראשון, ולסימן אמר כן, אבל היכא דלית ליה בהמות כ\"כ על עוד עישור אחר ליכא למימר הכי שאין מנהגו של עולם לומר זה עישור אחד אא\"כ יודע שיהו לו עשיריות הרבה, הלכך אמרינן דבזה גם רבי מודה דאחד עשר ממש קאמר ועקר שם עשירי ממנו וממילא גם הי\"א קדוש:", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. לא ס\"ל דחד עישורא קאמר, וגם כאן נעקר שם עשירי ממנו וממילא האחד עשר קדוש:", + "כל שלא נעקר שם עשירי ממנו. כגון הכא דאמרינן חד עישורא קאמר והוי כמו שקראו בהדיא עשירי וממילא לפניו קדוש היינו מה שקרא לתשיעי עשירי ולאחריו דהיינו האחד עשר אינו קדוש:" + ], + [ + "(ד) מתוך שנאמר וכו'. פי' להכי הוצרך לומר \"לא יבקר\" לפי שמתוך שנאמר \"ומבחר נדריכם\" משמע שהנדרים צריך להיות מן המובחר, ולזה הייתי אומר דאף כאן יהיה מרגל ומעיין בעדרו להיות בוחר בשמינים ומוציאם בעשיריות:", + "ת\"ל לא יבקר. אלא איזה שיצא יהיה קדוש למעשר:", + "בין טוב לרע. היינו בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקריב בעל מום אלא יאכל בתורת מעשר ואסור להגזז ולהעבד:", + "הא אם המיר סופג את הארבעים. ואף דהו\"ל לאו הניתק לעשה (\"ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש\") משום דהו\"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי דהוא \"לא יחליפנו ולא ימיר\" דשייך בכל הקרבנות (גמרא בריש תמורה):", + "לרבות את האשה. דס\"ד תמורה לאו שאין בו מעשה הוא ואשה לא תתחייב. (שם):", + "ואם המר ימירנו וכו'. הגר\"א מפרש דלרבות את האשה מכפל לשון ולרבות היורש מתיבת \"ואם\":", + "לרבות את היורש. פי' שאם הקדיש אביו קרבן ומת ובא בנו והמיר בו מומר ואע\"פ שאין אדם ממיר בקרבן שאינו שלו, הכא גבי יורש כקרבן דידיה דמי ור\"מ ור' יהודה פליג ע\"ז ואמר דיורש אינו ממיר עיין ריש תמורה:", + "בבכור נאמר אך בכור שור וגו' לא תפדה. פדיון הוא דלית ליה דליפוק מקדושת בכור למכור באיטליז ולשקול בליטרא אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם או אם הבית קיים יקריבנו, אבל תם שחוט לא דמשולחן גבוה קזכו הכהנים ובעל מום נמכר חי ושחוט דממון כהן הוא:", + "במעשר הוא אומר לא יגאל ואינו נמכר וכו'. גאולה הוא המוציא מהקדש לחולין ומכירה כמו שהוא בקדושתו ובכור מותר למכרו באופן זה אבל מעשר גמרינן (בכורות לב, א) האי \"לא יגאל\" מ\"לא יגאל\" דחרמים דכתיב בהן \"לא ימכר ולא יגאל\". מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו. הלכך אינו נמכר לא חי ולא שחוט וכו'. והנה אף דהברייתא כללה חי ושחוט בחדא – מ\"מ בשחוט איסור מכירה הוא רק מדרבנן דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה (שם):" + ], + [ + "(ה) ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר. דבמעשר דגן כתיב ציווי - \"עשר תעשר\", אבל הכא כתיב \"וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו'\" ולא כתיב \"תעבורו\" ומשמע דרשות בעלמא הוא:", + "ת\"ל יהיה קודש. ציווי הוא לעשר כדי שיהיה בו הקדושה:", + "ר' יוסי הגלילי אומר והעברת. \"כל פטר רחם\" בבכור כתיב, ומצוה ליתן אותו לגבוה, וכן נמי מצות עשה לעשר בהמה דילפינן העברה העברה דכתיב \"כל אשר יעבור\" מבכור:" + ], + [ + "(ו) ר\"ע אומר עשר תעשר. הוא כפל לשון ואתי לרבות מעשר בהמה, והרי כתיב בו מצות עשה:" + ], + [ + "(ז) רבי אומר אלה המצות וכו'. פי' מדסמיך \"אלה המצות\" בא לומר שאלה אשר אמר ממעשר בהמה מ\"ע הוא:", + "אלה המצות אין נביא וכו'. פי' מדסמיך ליה \"אשר צוה ה' את משה\" וע\"כ אם יבוא ויאמר שהקב\"ה הוסיף לו עוד איזה מצוה נדע שנביא שקר הוא אם לא שמוחזק הוא לנביא אמת מכבר וגם הוא איננו לדורות רק לפי שעה כגון אליהו הנביא בהר הכרמל – אז שומעין לו:" + ], + [ + "סיימתי בעז\"ה ביאורי ביום י\"ח תמוז שנת תרע\"א לפ\"ק:" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Wikisource", + "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90" + ] + ], + "heTitle": "חפץ חיים על ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "חפץ חיים על ספרא", + "enTitle": "Chafetz Chaim on Sifra", + "key": "Chafetz Chaim on Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json b/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4c58b74783c73f18d7bc706b33325ef384bf0368 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json @@ -0,0 +1,2449 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002001678", + "versionTitle": "Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, ד״ר ד. הופמן, פרנקפורט 1905", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + [ + "נ״ל דמכילתא הלזו שמה פניה לדרוש ההלכה של ספר שמות, ובאמת לא היה לה להתחיל אלא מהחדש הזה לכם, שהיא המצוה הראשונה וכמו שמתחלת מכילתא שלנו, דר' ישמעאל, אלא משום דאותה מצוה ראשונה נסמכה לגאולת מצרים, ראתה המכילתא דרשב״י שראוי להתחיל בתחלת ספור גאולת מצרים ובגלוי השכינה הראשון שנתגלה למרע״ה שהוא התחלה לכל הדברות והצווים שנאמרו ע״י משה.", + "המאמר הזה הוא ג״כ בכ״י ר' אברהם הלחמי שהביא בעל ברורי המדות ומצוי העדות, ובצדק העיר החכם רמא\"ש במכילתא שלו דף קי״ט ע״ב שהוא שייך למכילתא דרשב״י.", + "כדלקמן ריש פ' יתרו.", + "ולמה הוצרך לאנשים, אע״כ דמצרים היתה סוגרת ומסוגרת ולא הניחו שפחה לצאת, ע\"כ צוה עליו פרעה אנשים שיניחו את הגר לצאת. ובב״ר פמ״ה אמר רשב״י שהגר בתו של פרעה היתה.", + "גם זה שם בכ״י ר׳ אברהם הלחמי אולם בסדר אחר וקצת המאמר שם בשם ר׳ חייא ור' יהודא, ואולי צ\"ל כאן ר' יהודה תחת ר' יהושע ונשתרבב כאן ר' יהושע מהא דלקמן וכך היה ר' יהושע אומר. והאי ר' יהודה הוא בנו של ר' חייא אחיו של חזקיה. וכבר העיר החכם ר\"י לעווי שכל תנא דבי חזקיה שבש״ס נמצאים במכילתא דרשב״י הלזו, וכנראה חזקיה סידר המכילתא דרשב\"י.", + "עי' מכילתא דר' ישמעאל לשמות י\"ב מ״א.", + "במכי' דרי״ש שם פי' מאי ואומר דאין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין ת\"ל עמו אנכי בצרה.", + "זהו דרש חדש שכל המזיק את ישראל וכו' ובכ\"י ר\"א הלחמי כתוב וכן הוא אומר כי הנוגע בכם כו' ר' יהודה אומר אין ת״ל ו' אלא י׳ וכו' כינה הכתוב פי' דכתיב עינו תחת עיני. ובמכ' דרי\"ש לפסוק וברוב גאונך תהרס קמיך ובספרי במדבר פסקא ע״ד הביא עוד הרבה פסוקים שכינו מפני הכבוד.", + "אגדה זאת הביא ר' טודרוס הלוי בספרו ספר הרזים כ״י (עי' מ״ש ע\"ז בספרי מבוא אל מדרשי ההלכה צד 46) בשם מכילתא דרשב״י (ונדפסים מאמרי מכדרשב״י שהביא ר' טודרוס הלוי במכ״ע ליטעראטור בלאטט דעס אריענטס שנת 1845 מצד 182 והלאה ובמבוא למכ' הוצאת רמא\"ש צד L1 והלאה) וע' מכילתא מס' דשירתא פ״ג.", + "בכ\"י ר״א הלחמי הוא בשם ר״י הגלילי.", + "בשמות רבה כאן הגי׳ ר' יהושע בן קרחה, אולם בבמדבר רבה פי\"ד סס\"ד גרס ג\"כ ר\"ג.", + "המאמר כאן הוא מקוצר וצ״ל כבשמות רבה: א״ל אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני אלא להוציאך חלק אי אפשר אלא למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה.", + "בש״ר בשם ר' פנחס הכהן מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציא מסתרטת כו', אולם בילקוט בשם מדרש אבכיר הלשון ממש כלפנינו.", + "מעלה פרחים, ויוצא פרח ת״א: ואפק לבלבין. ובש״ר: האש של מעלה מעלה לולבין.", + "דברי ר\"א בן ערך הם ג״כ בכ״י ר״א הלחמי, ושם יש ערבוב דברים וצריך תיקון." + ] + ], + [ + [ + "גם מאמר זה נמצא שם בכ\"י ר\"א הלחמי.", + "בעט בו ומריב עמו, עי' ערוך ערך כתש וכן פתרונו בלשון סורי, ובמדרשים ובכ״י ר״א הלחמי הגי' משובשת." + ], + [ + "בכ״י ר״א הלחמי (לעיל ב') בשנויים.", + "הוספתי ממה\"ג דלקמן פ' וארא.", + "הוספתי ממה\"ג דלקמן פ' וארא.", + "הכל בכ״י ר\"א הלחמי בפ' וארא בשנויים.", + "כמו מורדים.", + "בכ\"י ר\"א הלחמי בשנויים כל הענין עד כי כבד פה וכבד לשון אנכי.", + "אולי צ״ל: כבד לעשותן." + ] + ], + [], + [ + [ + "הכל בכ״י ר״א הלחמי אלא שתחת ר' אליעזר איתא שם ר׳ ישמעאל.", + "כמו כלית ובכ\"י ר״א הלחמי: אמר הקב\"ה ראויים היו ישראל כלייה במדבר עד שגמר האחרון שבהם את פסחו שנאמר וכו'. ועי׳ מכילתא דר' ישמעאל לקמן י״ב פסוק כ״ז.", + "המוסגר הוספתי ע״פ ר״א הלחמי כמו שנדפס במכילתא הוצאת רמא״ש דף ק\"כ" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "מדכתיב בארץ מצרים שהוא מיותר דרש שרק קודם שנתקדשה א״י היה הדבור אף בחו״ל ולא לאחר שנתקדשה.", + "כלומר וכן ביונה ברח מא׳׳י לחו״ל משום שידע שאין השכינה שורה בחו״ל כדאיתא במכילתא דר' ישמעאל, ולבסוף כשדבר הקב\"ה עמו בחו״ל לא דבר עמו אלא על המים, ואע\"פ שאין מפורש בקרא דהדבור עם יונה היה על המים, מ\"מ מדכתיב (יונה ב' י\"א) ויקא אס יוא אל היבשה וסמיך ליה ויהי דבר ד' אל יונה משמע דביבשה הסמוכה לים דבר עמו.", + "אף קודם שנתקדשה א\"י לא היתה השכינה שורה בחו״ל בכל מקום אלא על המים.", + "דרש הכפל היה שהיה דבר ד' כאן כמו שהיה בתחלה בחו״ל והרי זה בא ללמד ונמצא למד דמתחלה היה כמו כאן דהיינו על המים.", + "צריך לנקד דִבֵר והוא שם דבר כמו דבור כדכתיב (ירמיה ה׳ י\"ג) והדִבֵר אין בהם.", + "ר׳ נחמיה ס\"ל דבחו״ל לא היתה שורה רוח הקדש אלא לפרקים וזהו פירושו של היה היה כמו שתירץ רב חסדא במ״ק כ\"ה ע\"א לפירוש א׳ של הפירוש המיוחס לרש״י שם.", + "כמו שאמרו ברבה פט״ו: בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים אר״ח אמר הקב\"ה כתיב בתורה בחוץ תעמוד אף אני אעשה כן בארץ מצרים ולא במצרים וכן אמר משה כצאתי את העיר, וכן איתא במדרש הגדול לפ' כצאתי את העיר: מגיד הכתוב שלא היה הדבר נגלה עליו בארץ מצרים מפני שהיא מלוכלכת בגילולי ע״ז אלא חוץ לכרך מדבר עמו.", + "כלומר שאין לומר דמלת בארץ בא ללמדך שדבר עמו בשדה, דהא אין לנו שום טעם למה דבר עמו דוקא בשדה אלא ודאי דבא ללמד שדבר עמו חוץ לכרך כדחזינן גבי משה שאמר כצאתי את העיר.", + "ואמרו במכילתא וכן בריש ת״כ דלא היה דבור לאהרן מפי ד' אלא עם משה דבר שיאמר לאהרן וא\"כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן להקיש דברות אהרן לדברות משה.", + "לכאורה היה אפשר לפרש במה ששנינו בספרי ריש מטות כשם שנתנבא משה בכה אמר כך נתנבאו נביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה שנאמר בו זה הדבר ולפי זה אתקש כאן אהרן למשה לענין זה שגם אהרן נתנבא בכה אמר (אבל בזה הדבר לא נתנבא) אמנם מלשון הת\"כ פ' אחרי מות בזה הדבר דשחוטי חוץ משמע דכה אמר וזה הדבר חדא הוא דז\"ל שם: \"זה הדבר אשר צוה ד' מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר\": ולפ\"ז יותר נכון לפרש כאן דמה משה בכה אמר שדבר הדברים כהווייתן כך אהרן כשהיה מדבר אל בני ישראל אמר כל הדברים כהוייתן כמו ששמען משה מפי הגבורה. וכן מוכח לקמן י״ט ג' דדרשינן כה בלשון הקדש כה כענין הזה וכו' כה לא לפחות ולא להוסיף ועי' ספרי דברים פיסקא פ״ג.", + "כמ\"ש במכילתא הקיש אהרן למשה מה משה היה דיין לפרעה כו' היה אומר דבריו ולא ירא וכו'.", + "דכתיב בה ויקחו אליך ועי' בספרי שם. וראיתי שם במדרש הגדול כ״י (לקוח מספרי זוטא) וז\"ל ויקחו אליך יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ועניין אף על השמן ת\"ל ויקחו אליך שמן זית זך יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומנין אף אהרן אמרת וידבר ד׳ אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה עשה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברים לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (וכ\"מ שנאמר צו היא לדורות) עכ׳׳ל.", + "כדאיתא בספרי זוטא שהבאתי וכן אמרו בת\"כ פ' אמור ויקחו אליך אתה גזבר לדבר.", + "דכתיכ ואתה קח לך בשמים ראש ואיתא שם במדרש הגדול: ואתה קח לך שיהא משה גזבר עליו וכן אמרו בספרי חקת על ויקחו אליך. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה.", + "דכתיב קח לך סמים נטף. ועי׳ יומא ג' ע״ב דשם דרש קח לך ויקחו אליך בפנים אחרות והוא לקוח מספרי במדבר פיסקא ע\"ב ונראה דתנא דבי ר׳ ישמעאל ודבי ר״ע היו חלוקין בדבר וברייתא דיומא תנא דבי ר' ישמעאל מדפליגי שם ר' יאשיה ור׳ יונתן שהם תלמידי ר' ישמעאל כידוע.", + "כמ\"ש בברייתא דעירובין נ\"ד ע\"ב: כיצד סדר משנה וכו' עיי״ש.", + "כמו שהגהתי כצ״ל דמלאמר קדריש ופירוש דלאמר קאי על הבנים וכן שנינו בת״כ פ' שמיני הובא ברש\"י לאמר אליהם לאמר להם לבנים או לאמר להם לישראל כשהוא אומר דברו אל כל עדת בני ישראל זו דיבור האמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לאמר לבנים ע״כ. מעתה יובן למה הובא בת״כ שם הפסוק דברו אל כל עדת בני ישראל הא שם בפרשה כתיב דברו אל בני ישראל משום דהאי דרשה נאמרה מחז״ל כאן בפ' בא והועתקה לפרשת שמיני (וע\"כ לא יפה עשו המדפיסים בת״כ עם פי׳ מהרמ״ל מלבים ששלחו יד ומחקו מלת \"כל עדת\" שנמצאו בכל דפוסים ישנים) ומה שנמצא כל עדת בני ישראל תחת כל עדת ישראל יבואר לקמן הערה פ3׳.", + "שנאמר (ויקרא י״ז א') דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל.", + "שנאמר (שמות כ\"ד א׳) עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.", + "נראה דקאי על הפסוק (ויקרא כ\"א כ\"ד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דהוא מיותר דכבר שמענו במקום אחר דהבנים קדמו לכל ישראל אלא ע\"כ דאתא לאשמעינן מכל מקום הבנים קדמו לכל ישראל.", + "דכתיב (ויקרא ט' א') קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ועי' ספרי במדבר פיסקא צ״ב, ועוד כתיב (שמות י״ט ז') ויקרא לזקני העם ודרש לקמן מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל.", + "דכתיב (במדבר י\"א כ\"ה) ויאצל מן הרוח וגו' וצ\"ל דתנא דידן סובר דמעיקרא מעת מעמד הר סיני כבר היו מוכנים לכך מדאמר הקב״ה עלה אתה וגו׳ ושבעים מזקני ישראל." + ], + [ + "כר' אליעזר בר״ה י״א ע״ב, וכן כתב הסופר יוסף הכהן בקדמוניות שלו (ספר א' ג', ג').", + "אומות העולם.", + "ראשון הוא לכם.", + "במכילתא מפורש נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה.", + "דלענין זה ראש השנה בא בתשרי, משנה ריש ר״ה.", + "תוספתא ריש ר״ה והובאה בבבלי ובירושלמי.", + "היינו לנטיעה דמתניתין ועי' ר\"ה ט' ע\"ב.", + "בתוספתא שם: וי\"א אף לשכר בתים ועי' הפירוש שם ובבבלי ובירושלמי.", + "ספרי דברים פיסקא קכ״ז.", + "ע' מכילתא וסנהדרין י״ב ע\"ב.", + "במכילתא בשם ר' נתן.", + "עי' בלקוטי מכילתא לס' דברים (שהוצאתי לאור בשנת תר\"ן) צד 13 ושם הערה צ\"א." + ], + [ + "לפי המסורה צ\"ל דברו אל כל עדת ישראל וצריך למחוק מלת \"בני\". אמנם ראיתי כי גם המכילתא שלנו (דר' ישמעאל) והתרגום יונתן גרסי מלת \"בני\". וכן ראיתי בתרגום יוני של השבעים ובתרגום הסורי ובהרבה כ\"י המובאים בספרי קעניקאט ודע ראססי, ועי' לעיל הערה ש2׳ שכן מוכח מת\"כ. ואף שאנו אין לנו אלא גירסת המסורה, מ״מ יראתי לשלוח יד ולהגיה, אולי הוא אחד מהמקומות שחז״ל פליגי עם המסורה, כמ״ש כבר ראשונים ואחרונים. עי' ר״ן לסנהדרין ד׳ ע״ב ד\"ה קרנת קרנת, תשובות המיוחסות לרמב״ן סי' רל\"ב, תשובת ריב\"ש סי' רפ\"ב, תשו' מהר״י מינץ סי' ח', הגהות רע\"א לשבת דף נ״ה ע״ב, יד מלאכי סי' רפ\"ג, ח״ס או״ח סי' נ״ב. ואולי נפקא מינה גם לדינא כמ\"ש ר״י ברלין זללה״ה בהפלאה שבערכין ערך מאה עיי״ש.", + "עי' ת״כ ריש קדושים.", + "כן הגהתי עפ\"י פסחים מ\"ב ע\"א והוא מת\"כ ועי' ילקוט נשא רמז תש״ו על איש כי תשטה אשתו וז״ל: ומניין בלא תעשה אמרת וידבר ד׳ אל משה לאמר, ע\"כ. והוא מספרי זוטא כמו שהוכחתי במקום אחר.", + "עי' פסחים צ\"ו ע״א ותוס' שם ד\"ה למעוטי, ועי' מכילתא.", + "וכן דרשו בסוכה מ\"א ע״ב ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד.", + "מכילתא, ירושלמי ריש פ\"ב דקדושין.", + "פסחים צ״א ע\"ב, ירושלמי שם פ\"ח הלכה א'.", + "עי' מכילתא.", + "פסחים פ״ח ע״א, ובילקוט כאן איתא: ד׳׳א שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט ע״י בנו וכו' ע״כ נראה שלפניו היה כן הגירסא במכילתא דר' ישמעאל." + ], + [ + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז, ועי׳ מכילתא.", + "חסרון הניכר יש כאן ולפי הסוגיא דפסחים צ' ע\"א צ\"ל: מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ובו׳ וע\"ש הפירוש.", + "עי' לעיל אות ש3'.", + "ספרי דברים פיסקא קל״ב ועי' מכילתא פ\"ג ובמפרשים שם.", + "בר מצרא דידיה.", + "היינו שחצרו סמוך לחצרו.", + "היינו שפתחו סמוך לפתחו באותה חצר והוא קודם לשאר שכנים, וא״כ ה\"ה שכנו שבנות קודם לשכנו שבשדות והקרוב קרוב קודם ועי' מכילתא.", + "תוספתא פסחים פ\"ח הי״ב וי״ג ושם בשם ר\"ש בן אלעזר.", + "מכילתא.", + "כמו מתוך.", + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז.", + "תוספתא חגיגה פ\"א ה\"ב סוכה מ\"ב ע״ב. ועי' גיטין ס\"ה ע\"א וירושלמי שם פ\"ה הלכת ט' .", + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז.", + "עי׳ מכילתא ופסחים ס\"א א' ורש״י שם.", + "איש שה לבית אבות.", + "ירושלמי פסחים פ״ח ה\"ג.", + "פסחים פ״ט ע״א." + ], + [ + "עי' זבחים כ״ה ע״ב דלפי הש״ס צריך להגיה הברייתא ולמחוק תיבת תם.", + "כת״כ ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ה׳ ה״ב.", + "ולא בקר עי׳ מכילתא.", + "נ\"ל לפרש עפ״י הירושלמי פסחים פ\"ט ה״ח מן הצאן להוציא את החלקים שבהן א\"ר אבין להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד עכ״ל. ולפ״ז נ״ל דחלוק שבן הבקר היינו נעבד דמיעטה התורה ממן הבקר כדאיתא בריש ת\"כ. וכמה פעמים מצינו דחילוק היינו מיעוט כמו אך חלק, בכם חלקתי ולא באומות (חולין ה׳) ובספרי זוטא המובא בילקוט בפ׳ נסכים רמז תשמ\"ה ז\"ל: לחלוק את הגנוב ואת הגזול ע״ש.", + "נ\"ל דיש כאן חסרון וכן צ״ל: אי יכול שיביאו פסח דורות מצאן ובקר (כדכתיב וזבחת פסח וגו' צאן ובקר) ת\"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד. ועי' מכילתא.", + "בפסח מצרים, ושאר ימים לא אצטריך למעוטי אלא יום ארבעה עשר שלא תאמר דכשר מק״ו, ע״כ שנה הכתוב תקחו." + ], + [ + "עי' מגילת תענית פ\"א ששם מאמר זה מחובר עם מאמר ר' עקיבה דלקמן.", + "עובדים.", + "פסחים צ״ו ע״א בשם בן בג בג.", + "היינו שלשה ימים שלמים, ובש״ס איתא ד' ימים.", + "משנה ערכין י\"ג ע״א.", + "במשנה איתא המבוקרין.", + "עי׳ לעיל הערה ר3'.", + "משנה פסחים ס\"ט ע\"ב.", + "משנה פסחים ס״ט ע\"א, ומה שאמר פסח מצרים היינו אף פסח מצרים כמו ששנינו בתוספתא פ' ח', וע' ירושלמי פ\"ה ה״ה האיך שחטו במצרים בג' כתות.", + "ספרא אמור ריש פרק י״א.", + "עי' מה דתני בירושלמי פסחים רפ״ה בשם חנניה בן יהודה וע׳ ילקוט רמז תש\"כ בשם ספרי זוטא.", + "משנה פסחים ס״א ע\"א." + ], + [ + "נ״ל דהוא שיעור טבילה. ע' זבחים צ״ג ע״ב.", + "ע' זבחים כ\"ה ע\"א.", + "ואינו נותן אלא בפנימי, וע' מכילתא דפליגי תנאי אי נותן מבפנים או מבחוץ.", + "נ״ל דהך דרשא ודרשא דבסמיך דריש מדכפל עוד ב' פעמים משקוף ושתי מזוזות בקראי בפסוק כ\"ב וכ\"ג. ואף דשם כתיב תחילת משקוף ואח\"כ שתי מזוזות נקטא המכילתא דילן לישנא דהאי קרא דקאי עליה, עי' התורה והמצוה על ת״כ ממהרמ״ל מלבים אילת השחר כלל רמ\"ג. ומה שאמר מדם על כל משקוף ומדם על כל מזוזה היינו על כל הגעה טבילה וכמו שכתב רש״י לקמן פסוק כ\"ב ע״פ המכילתא.", + "עיין לקמן פסוק מ\"ו.", + "היינו דפסוק זה מיירי בפסח מצרים, אמנם לקמן פסוק מ\"ג יליף דכן הדין גם בפסח דורות.", + "פסחים פ״ו ע\"א.", + "כר\"י שם.", + "ר״ל דהאי קרא מיירי בגופו של פסח ולא במצוות שעל גופו כגון מצה ומרור עיין פסחים צ״ה ע״א, ואולי דריש מדכתיב אותו וצ״ל אותו בהם בגופו של פסח." + ], + [ + "יומא פ' ע״א ת\"כ צו פרשה י' ה״י. וזה לשון לקוטי מכילתא שלי לדברים ט\"ו כ\"ג: רק ליתן שיעור כזית שאמרה תורה, פי׳ רק מיעוט הוא דאינו חייב אלא על כזית.", + "עי׳ פסחים פ״א ע\"א ורמב״ם פ״י מה׳ ק״פ ה\"ט.", + "עי׳ ירושלמי פסחים פ\"ז הי\"א.", + "ברכות ט' ע\"א.", + "מכילתא.", + "פסחים ע״ד ע\"א.", + "פסחים ע\"ה ע\"א.", + "פסחים ל״ט ע\"א.", + "וכן הובא קרא דפ' בהעלותך כאן במכילתא, וע' פסחים קט״ו ע\"א וחתם סופר א\"ח סי' ק״מ.", + "ורבנן דחלוקין על הלל דרשי שם בפסחים יאכלוהו אפילו זה בפ\"ע וזה בפ\"ע ועי' תוספתא סוף פרק ב', ומכילתא כאן." + ], + [ + "כשם שאין לוקין עליו, פסחים מ\"א ע\"א.", + "ומה ת\"ל ובשל מבושל במים.", + "כלומר זה ודאי הייתי יודע דנא אסור ולוקין עליו דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא, אמנם הייתי אומר כשם שנא אסור כך בשל כל צורכו דהיינו בשל יותר מדאי אסור.", + "היינו צלאו כל צרכו דשויא חרוכא, פסחים מ\"א ע\"א.", + "עי' ת״י ומכילתא.", + "מכילתא ונדרים מ״ט ע״א.", + "פסחים מ\"א ע״א.", + "אף שהותר מכללו אצל צלי, ע' פסחים מ\"א ע״ב.", + "פסחים ע״ד ע״א.", + "ירוש' פסחים פ\"ז ה\"א.", + "ע' ערוך ערך תך ב', ונראה דתיבות מפני שתוכו כברו הן פי׳ נוסף על מכדרשב״י מבעל מדרש הגדול." + ], + [ + "מכאן עד פסוק י\"ד הביא לי אחד מתלמידי איזה חילופי גירסאות מפראגמענט אחד כ״י של מכילתא דרשב״י שנמצא באקספארד, ומה שמצאתי נכון להגיה עפ״י כ\"י זה רשמתי בעגול כזה 0", + "פסחים פ\"ד ע\"א. ודברי מכילתא אלו הביא רמב״ם בס' המצות מ\"ע צ״א.", + "שבת כ\"ד ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה שכנראה היא המכילתא דרשב״י, וע' ירושלמי שבת פ״ב ה״א." + ], + [ + "עיין מכילתא.", + "מדכתיב וככה דריש כאילו כתיב ב' פעמים ככה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, ואפשר נמי דדריש כפל הכ' דהו\"ל למכתב כה, וע׳ ספרי דברים פיסקא קכ״ח.", + "פסחים צ\"ו ע״א.", + "האי תנא סבר דאינו אוכל ביחד פסח מצה ומרור. או י\"ל כשיטת רמב״ם דרק מצה ומרור כורך כאחת. ע' פ״ח מה׳ חמץ ומצה ה\"י.", + "וכן דריש גבי חטאת בת\"כ, דיבורא דחובה סוף פרק ח' וע' ריש זבחים.", + "עי' ספרי במדבר פיסקא קמ\"ג, דברים פיסק' קכ\"ח ומנחות ק״י ע\"א. ספרא דיבור נדבה פרק י' הל' ט'." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' מכילתא: ד״א נותן אני עברתי במצרים.", + "לעיל פסוק ח'.", + "ע' מכילתא, ושם דריש באופן אחר.", + "ועד מרבה גם חיה.", + "עי' מכילתא לפסוק כ״ט וכל בכור בהמה דפי' באופן אחר.", + "ע' לעיל אות פ7'", + "ע' מכילתא.", + "מאמר זה מובא מר' טודרוס הלוי שהעירותי עליו לעיל אות ט1', ועוד מובא בספר תולעת יעקב לר' מאיר אבן גבאי דפוס קראקא דף ס\"ג ע\"ב בשם מכדרשב״י, וע' ספרא אחרי פרשה ט' ב', ומשנה ב\"מ פ\"ד מ״ב.", + "בס' תולעת יעקב גר׳ גנות של ע״ז וע' שמות רבה פ' י״ו.", + "לפנינו כתוב מאופז, אבל גם בתרגום הסורי גרס מאופיר.", + "המדרש מכנה הפסוק (ע' ירושלמי מגילה פ״ד ת״י) דבקרא כתיב פגריכם — גלוליכם." + ], + [ + "נ״ל דר״ל שלא עשו חבורות שכולם גרים או נשים או עבדים וכדאיתא בפסחים צ\"א ע\"א וע\"ב; וקרא אפשר דאסמכתא בעלמא וטעמא כמ\"ש בגמרא שם. ומה שאמר כאן במצרים ה\"ה לדורות כדלעיל הערה א6׳.", + "בתוספתא פסחים פ\"ח איתא דזה היה דוקא בפסח מצרים אבל בפסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר.", + "עי' מכילתא לפסוק ז' ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף.", + "דרש ופסחתי כמו ופסעתי כר' יאשי' במכילתא.", + "אפשר דר\"ל דבכל מכה ומכה היו ג' מיני פורעניות וכעין שדרשו התנאים בהגדה שלנו." + ], + [ + "עדיין הדבר תלוי בדבר שאינה גבוה, כלומר בדבר שלא נתברר, ובכ\"י הנ״ל גרס: ועד אין דבר תלוי בדלא תלוי, ובמכילתא איתא עדיין הדבר שקול.", + "מכילתא.", + "ויחגו לי במדבר (שמות ה' א').", + "כדכתיב (שמות כ״ד ה׳) ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים, ועולה הוא עולת ראיה וע׳ חגיגה ו' ע״א.", + "במקום הזה כתוב בכ\"י מה״ג על הגליון: \"מה חגיגה שכאן טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים״. ואין לו מובן.", + "כתיב כאן חג לד' וכתיב התם שלמים לד' פרים.", + "וליכא למיפרך כדלעיל דעל גז״ש אין משיבין.", + "חגיגה ט' ע\"א ות\"כ אמור ריש פרק י\"ז.", + "שלא יצא ידי חגיגה אם לא אכל הבשר כגון שנטמא.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "ת״כ אמור פרק י\"א, ד', וע' פסחים ל״ח ע\"ב.", + "פסחים ה' ע״א. וע' מכילתא והאי ברייתא ר׳ יהודה היא דאין ביעור חמץ אלא שריפה.", + "ע' פסחים י״ב ע\"ב דשם אר״י דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר (וע׳ יפה עינים שם) ובמכילתא זהו שיטת ר\"י בן בתירה.", + "עי' מכילתא ופסחים כ\"ז ע\"ב וירושלמי פ\"ב ה\"א.", + "ע׳ פסחים מ\"ג ע״א ומכילתא בא פ״י.", + "וכן דריש בת\"כ בכל מקום, ע' ד\"מ צו פרק ט\"ז ה״ז, וכן בספרי דברים פיסקא פ״ו קמ״ט וקנ\"ה, אמנם במכילתא ובספרי במדבר (פיסקא ע' וקי״ב) שהם מדרשי דבי ר' ישמעאל הלשון משונה עיי״ש.", + "ערכין י\"ח ע\"א.", + "כלומר עד ועד בכלל." + ], + [ + "מכילתא ות\"כ אמור פרשה י\"ב, ד'.", + "סתמא כר' יונתן במכילתא.", + "ע' כל המאמר עד שבתון שבות בת״כ אחרי פרק ז׳ ה׳ עד ט'.", + "ע׳ שבת קי״ד ע\"ב.", + "ע' שבת קי\"ח ע\"א.", + "ע' שבת קי\"ג ע״א.", + "שהיתה מלאכת חרש וחושב ורוקם.", + "ע׳ כלים פט״ז מ\"ג.", + "מאמר זה הובא בפי׳ הרמב׳׳ן לויקרא כ״ג כ״ד בשם מכילתא דרשב״י עיי\"ש.", + "בת\"כ אחרי דריש זה משבתון שבות.", + "ע' פי׳ הרמב\"ן שם ותמצא נחת.", + "ריה״ג סובר דלא דרשינן אך למיעוטא דצריך להפסיק הענין, וע' לקמן הערה ר9'.", + "עי' ב\"ב י״ד ע״א.", + "עי' ל\"ב מדות דריה\"ג מדה ב׳ דדריש האי רק.", + "דהא כתיב בעזה בגת ובאשדוד נשארו, וא״כ א\"א לומר שלא נותרו שם ומה ת\"ל רק אלא ע\"כ למיעוטא אתא שנכנסה בהן מארה.", + "בירוש' ביצה פ״א ה״י תני חזקיה אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין. ונ״ל דצ״ל גם כאן אך הוא לבדו מה ת\"ל מלמד וכו' דהא מיעט ג' דברים וע״כ צריך ג' מיעוטין אלא דהמעתיק טעה ולא כתב אך משום דריה\"ג אמר לעיל דצריך להפסיק הענין. אמנם זה אינו דתנא דבי חזקיה שהוא מכילתא דילן סבר כר״ע דדריש אך.", + "נ״ל דצ\"ל אין קוצרין כמו תנא דבי חזקיה דירושלמי שהבאתי.", + "ביצה כ״א ע\"ב.", + "אבל לא כל גופו משום דאינו שוה לכל נפש ע' ירושלמי ביצה פ\"ב ה\"ה.", + "ש\"ע א\"ח סי' תקי״א ס״ב.", + "עי' ביצה כ\"א ע״ב.", + "דבהם קאי גם אאשר יאכל ורק אשר יאכל בהם יעשה, וע׳ פסחים מ״ו ע\"ב.", + "מכילתא וע' ביצה כ״א ע\"א.", + "ע׳ שבת קנ\"ה ע\"ב.", + "ע' ירושלמי חלה פ״א ה״ה.", + "ביצה כ״א ע\"א, וע' הלשון בתוספתא שם פ״ב ו'.", + "יש כאן חסרון ויוכל להמנות מש״ס ביצה כ' ע״ב ותוספתא חגיגה פ״ב עיי״ש." + ], + [ + "נ״ל דר\"י דריש ג״כ מצות כמו מצוות כמו ר' יאשיה במכילתא ודריש ושמרתם זו משנה כדאיתא בקידושין ל\"ז ע\"א אשר תשמרון זו משנה וע\"כ אמר שנו בדקדוקי מצוות. ומה שאמר אח\"כ מלמד וכו' חזר ודורש מצות כפשוטו, ואולי מיירי שנו בדקדוקי מצוות ג״כ במצה של מצוה.", + "אולי צ\"ל ואופות זו אחר זו כר״ג דמתני' פסחים מ״ח ע\"ב. או אפשר שרצה לפרש דברי ר\"ג כדפי׳ הש״ס שם, דלפ״ז לשות זו אחר זו.", + "ע' ירושלמי פסחים פ\"ב ה״ד יכול יצא ידי חובתו ברבוכה וכו' ואין ראוי להשתמר היינו שאין צריכה שימור, והנה הרמב״ן במלחמות פסק כהאי ברייתא וירושלמי דכל שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא בו, אמנם הרמב\"ם לא הביא האי דינא וכבר נתקשה בו מו\"ר בכ״ס א\"ח סי' צ״ב. אמנם י״ל כיון דחזינן כאן דברייתא דירושלמי היא ר' שמעון דמכילתין, ס״ל לרמב״ם דשאר תנאי דכאן דדרשי לקרא דושמרתם למילתא אחריתא לא ס״ל כר\"ש ולכך לא פסק כמותו, וע' פסחים ל' ע\"ב וספרי ראה פיסקא ק״ל דדריש מלחם עוני פרט לחלוט.", + "פסחים קט״ז ע\"א ועי' ליקוטי מכילתא שלי לדברים צד 15 ומכילתא סוף פ\"י.", + "מדכתיב כאן צבאותיכם ולקמן בפ' מ\"א כתיב צבאות ה', וע' מכילתא.", + "ברייתא זו מובאה בהלכות גדולות ריש הלכות פסח דפוס בערלין צד 133.", + "תוספתא ריש פסחים.", + "דרך הספרא לדרוש חקת עולם לבית העולמים לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות, עיין ד\"מ דיבורא דנדבה פרק כ', ו'. ומכילתא וספרי במדבר דרשו בענין אחר." + ], + [ + "דריש האי קרא לביעור חמץ כדלקמן להורות דביעור חמץ הוא בערב דהיינו משפנה יום בשש שעות ועי' ת\"י ופסחים ה' ע״א.", + "כדלעיל לפסוק ו'.", + "על הפסח.", + "המוסגר הוספתי עפ״י מה שהביא המזרחי לפסוק י\"ח בשם מכילתא דרשב״י.", + "שחייב לאכול מצה בלילה הראשון.", + "פסחים כ\"ח ע׳׳ב וכר\"ש שם.", + "ע' קידושין ל\"ז ע״ב, ובדברי מכילתין מיושב קושית התוס' שם ד״ה בזמן.", + "דחמץ אסור גם בלילה. וכן בסוכה מ״ג ע״א בעי קרא ללילות.", + "דעד יום וגו' קאי אקרא דבתריה שאור לא ימצא וממילא מוכח דחמץ אסור גם בלילה, ועיין מכילתא." + ], + [ + "מכאן הוציא הרמב״ם פ״ד מה' חו\"מ דינו שישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי עובר עליו בב״י ובל ימצא, וסרה תמיהת הר\"ן פ\"ק דפסחים דמנין לו זה.", + "וקרא זה בגבולין כתיב.", + "חומרא דלא יטמין גם בגבולין.", + "קולא דלך גם בבתים.", + "ועי' פסחים ה' ע״ב.", + "כלומר והלא אף לא ימצא הוא בכלל לא יראה, דהיינו לא יראה והיינו לא ימצא.", + "ע' ר\"ה כ\"ז ע״ב.", + "ע' פסחים ל״א ע\"ב.", + "פסחים ו' ע\"א, תוספתא שם פ״ב.", + "דכיון דקיבל עליו אחריות לך קרינן ביה.", + "תאנים.", + "פשיטא ליה דחמץ מין דגן כדאיתא במכילתא לעיל פ\"ח בפ' כי כל אוכל חמץ וכדלקמן פסוק כ'.", + "פי׳ כמו דלענין בל יראה איתקש שאור לחמץ כמו כן לענין כרת, אבל פשיטא דאין חייבין כרת בבל יראה.", + "עי' לעיל לפסוק ט״ו.", + "כדלעיל פ' ט״ו.", + "עי' ת״כ אחרי סוף פרק ז'.", + "אפשר שפירושו הערב רב, שהם כבני אדם של הפקר, ע' ב״ר פ' פ'. ואפשר שצ׳׳ל שאור הפקר, דאף בשאור של הפקר האוכל חייב כרת ולא ילפינן שאור דאכילה משאור דראיה." + ], + [ + "דברי מכילתין אלו עד לא תעשה מובאין בס' המצות לרמב״ם לא תעשה קצ״ח ובמגדל עוז ה' חמץ פ\"ד ה\"ח.", + "פסחים מ״ג ע\"א.", + "לכאורה קשה הא חלה גופא לא ידעינן אלא מג״ש דמצה כדאיתא בספרי שלח סי' ק״מ. וי״ל דתנא דידן סבר לה כתנא דברייתא דירושלמי ריש חלה דמפיק לחלה מקראי אחריני, ואימא שם דברייתא דספרי הנ״ל ר' ישמעאל היא.", + "כברייתא דפסחים ל\"ה ע\"א.", + "ברייתא זו קטועה ומשובשת וצריך להגיה עפ\"י הברייתא דפסחים ל\"ו ע״א וע\"ב ע\"ש.", + "ע' פסחים ל\"ה ע\"א וע״ב.", + "פסחים ל״ה ע\"ב.", + "ע׳ לקמן הערה ט'.", + "שאינו נאכל באנינות, פסחים ל״ו ע״א.", + "זה דעת ר' עקיבה בפסחים ל״ו ע״א, וע' מכילתא סוף פ\"י." + ], + [ + "כר' יאשיה במכילתא וע׳ ספרי בהעלתך סי' צ״ב.", + "לעיל הערה ג3'.", + "עי׳ ויקרא רבה ספי״א ששם הגי' ר׳ יוסי בן חלפתא ועי״ש ובשמות רבה פ\"ה הפי׳ במפרשים.", + "עפ\"י גי' שבכאן נ\"ל לפרש כעין מאמר חז״ל ביבמות ס״ג ע\"ב בא וראה כמה טובה אשה טובה וכו' עיי״ש, ואמר כאן אם גדולים הם בשנים דבזקנים ממש משתעי קרא הרי גדולה זקנה שחלק הכתוב כבוד לזקנים, ואם ילדים הם בשנים דלא משתעי קרא בזקנים ממש אלא בילדים שהם קנקן חדש מלא ישן ולכך קראן הכתוב דרך כבוד בשם זקנים, א\"כ חזינן דגדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות שהילדות נתחברה וניטפלה בשם הכבוד זה שקראן דרך כבוד זקנים. כנ\"ל לפרש אף שהמפרשים במ״ר לא פירשו כן.", + "שדבר אל כל ישראל רק שנתן עיניו בזקנים, ועי' הוריות י׳׳ב ע\"א.", + "עי' מכילתא ומ\"ר ות\"י.", + "ע' רש״י ומכילתא.", + "דדוקא גזול ושאול לא מיקרי לכם אבל מתנה לכם קרינן בה.", + "כר' יצחק במכילתא, וע' ירושלמי קידושין פ״א ה״ד. וע\"ג שו\"ת שואל ומשיב מה״ת ח״ב סי' ע\"ו.", + "ואף דכבר כ' לעיל ושמטו אותו וגו' מ״מ שנה עליו הכתוב לעכב.", + "ע' ת\"כ דיבורא דנדבה פרשה ה' ה\"ו.", + "כן מנוקד בכ״י.", + "צריך קרא לר״ע דבמדבר הותר להם בשר נחירה (חולין י״ז)." + ], + [ + "כר\"י סוכה י\"א ע״ב ועי' מכילתא.", + "ע' סוכה י״ג ע״א תוס' ד״ה מצות וריטב\"א לסוכה י\"א ע״ב.", + "מכילתא וסוכה שם.", + "ע״ל הערה צ5'.", + "ע' דעת ר״ע במכילתא.", + "ע' לקמן סוף פ' כ\"ז ופ' ל״א." + ], + [ + "ע' לעיל ס' י\"ב.", + "שאין עושין בו את הפסח שהמשקוף ומזוזות היו במקום מזבחות כדאיתא במכילתא.", + "פי' זה בא ללמד שהיתה פסיחה על הפתח כדלקמן פ' כ\"ז.", + "עי' מכילתא.", + "שמי שנצטווה על הרעה אינו מחזיר שליחותו, ע' מכילתא פתיחתא דפסחא וילקוט יחזקאל רמז שמ״ט." + ], + [ + "אף לדורות, ע' מכילתא.", + "מיעוטא שאינו נוהג לדורות, תוספתא פסחים פ״ח הט\"ו" + ], + [ + "שבעה עממין.", + "כן הוא מנוקד בכ\"י, וצריך למחוק.", + "קני וקניזי וקדמוני שינחלו ישראל לעתיד לבוא (רש״י לבראשית ט״ו י\"ט), וע' ספרי שופטים פי' קס״ד, ורש״י לדברים י״ח ב', ורמב״ן לשמות י\"ג ה' וספר הישר לר\"ת סי' תקל״ט.", + "דודאי א\"צ קרא לצווי לדורות דהא כבר כתיב לעיל ושמרתם את הדבר הזה, אע״כ דכאן היא נבואה שיעשו את הפסח כשיכנסו לארץ מיד." + ], + [ + "מדכתיב כי יאמרו ולא כתיב אם יאמרו דריש, ע' פי' מהרמ״ל מלבים למכילתא דכאן.", + "ע' מכילתא לקמן י״ג ח'." + ], + [ + "ע' לעיל סוף פ׳ י״א.", + "עי' מכילתא פ\"ז ד\"ה ופסחתי עליכם.", + "עליכם קדריש.", + "לעיל סוף פ' כ״ב.", + "שיהיו להם בנים ע' מכילתא ד״ה והיה כי יאמרו." + ], + [ + "מכילתא.", + "כלל זה נכלל במדה י״ט מל״ב מדות דר\"א בנו של ריה״ג מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו.", + "דהיינו אהרן שמע תחלה ושנה תחלה כדלעיל פ׳ א׳.", + "להוציא את בני ישראל.", + "שאף משה ואהרן כן עשו, וע' הפי׳ של מהרמ״ל מלבים פ' אחרי סי' י״א.", + "שיהיו עתידין ומזורזין מקודם לכן.", + "דקשה דהא עדיין לא עשו אע״כ שהיה בלבם לעשות ונחשב להם כאילו כבר עשו כמ״ש במכילתא." + ], + [ + "של לילה.", + "ע' ברכות ד' ע\"א, וע׳ מכילתא.", + "ברכות מ״ח ע״ב.", + "כן הגירסא בכ\"י ועי׳ בקרא בפנים.", + "מכילתא.", + "מובא ברא\"ס שם ברייתא אחרת שמות רבה ולא נמצא בשמות רבה וצ״ל: במכדרשב\"י.", + "ע׳ הפירוש במזרחי.", + "כן הגי׳ במזרחי.", + "המזרחי גורס: קשה יראתו של פרעה..", + "עי מכילתא.", + "כדלקמן ששבו אותן וכבשו אותן לעבדים ולשפחות.", + "בל\"י δίαιτα, עיין ריש אסתר רבה: זה שהוא נתון בדיטי של קיסרין; והוא בית אשר השבויים נתונים שם במשמר. ע״ז העירני הח' ד\"ר פערלעס.", + "נ״ל שצ״ל בדייפטנא, והיא מלה יונית מורכבת מן φάτυη (פערטיעפונג) ומן διά שנוסף לחזק המלה, והוראתו בור עמוק (אונטעיאירדישעס געפענגניס).", + "כמכילתא.", + "שמות רבה.", + "שהיו מעבידין בהן בפרך ומטחינין אותן ברחים." + ], + [ + "מכילתא.", + "שאין דרכו של אדם להעמיד את המלך בחצי הלילה.", + "ע׳ פסיקתא דר\"כ ופסיקתא רבתי ויהי בחצי הלילה.", + "ע' רש״י.", + "כל זה במכילתא ועיי״ש הגירסא." + ], + [ + "ע' המכילתא שהביא הרמב\"ן.", + "כלומר לשון קומו צאו משמע צאו מיד בלי שהות.", + "ע' לעיל הערה ו13'." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב״ק צ\"ב ע\"א, יומא פ״ה ע\"ב.", + "ע' מכילתא פתיחתא דבשלח." + ], + [ + "לשון פחד ובהלה מלשון ערבי وتر ערשרעקען בל״א.", + "את ישראל.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "כמכילתא ות״י.", + "בהמות שמהליכות המשאות.", + "עי' לקמן פ' בשלח ט״ז א' ובמכילתא לפסוק ל\"ט." + ], + [ + "כדכתיב (ג׳ כ\"ד) ושאלה אשה משכנתה.", + "עי' מכילתא והגי' בילקוט." + ], + [ + "ע' ב״ר פע״ד: אפילו מחט אפילו צינורא לא מצאת.", + "ואם באפילה לא נטלו כש\"כ שאין נחשדין עכשו.", + "ואם לא נטלו לעצמן בלא ידיעתנו כש״כ שלא יעכבו לעצמן מה שאנו נותנין להם בשאלה.", + "בגליון כ״י כתוב: פי' נפה, ואין לפ' זה טעם וריח, ולפי הענין הוא כלי כסף או כלי זהב, כמו צקוטלא שהוא אסקוטלא דמתני׳ מ״ק כ״ז ע\"א, ובאשר כי שם במתני' איתא קטן סמוך לאסקוטלא, נראה לי כי נוניא הוא ג\"כ קטיעה תחת קנוניא, והוא קנון קטן של כסף (זילבערנעז קארבכען) χαυούυιου בלשון יוני.", + "scutella קערה של כסף, ע' מ״ק שם.", + "עי' מכילתא.", + "לא הגיע להם כלומר לא רצו ליטול הכל.", + "כן הוא בכ\"י בכל מקום בה' ולא בח׳, וכבר כ׳ ידידי החכם פראפ. בארטה בספרו עטימאלאגישע שטודיען שכן הוא בל״ע בה'.", + "המצריים היו אומרין כן.", + "ואם עבדיהן כן כש\"כ המצריים עצמן, לכך השאילום בעל כרחן.", + "עי' מדרש תהלים שם.", + "ז\"ל מדרש הגדול כ\"י לשמות ג׳ כ\"א: והיה כי תלכון לא תלכו ריקם זו מצות לא תעשה. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה זו מצות עשה וז\"ל מה\"ג לי\"א ג' יכול משה ואהרן לא נטלו מן הבזה אפשר שיעברו על עשה ועל לא תעשה ת״ל גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים שהיו מפקידין אצלו פקדונות.", + "באוצרות.", + "שאם יחזרו ממלחמה יקבצו אוצרות אחרים כי יאמרו שהכל הוציאו במלחמה. ולנ\"א הפי' שאין מניחין האוצרות בביתם שלא להמריד אחרים, כי אחרים יחמדו האוצרות וימרדו במלך.", + "עדי עדיים קדריש.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "ובתנחומא ובילקוט איתא ארבעים פרסה והיא היא דהפרסה ד' מילין.", + "עי' ירושלמי פסחים פ״ה ה\"ה.", + "דמצרים היה ת' פרסה על ת' פרסה עי' תנחומא שם.", + "עי' מכילתא ומפרשיה.", + "סוכה י״א ע\"ב ועי' מכילתא.", + "(זענפטע) ע׳ סוטה מ״ט ע\"א.", + "יבמות י\"ג ע\"ב.", + "איידי דדריש כשש דריש נמי כ' בשאר מספרים שבתנ״ך.", + "עי׳ סנהדרין מ״ד ע\"א ירוש׳ סוטה פ\"ז ה״ה, וי״ר פי״א.", + "כן נ\"ל להגיה. וא״כ הרי ישראל ק״כ רבוא." + ], + [ + "דהיינו ש\"ס רבוא כדעת ר' נתן במכילתא.", + "כלומר הלא היה להם מקנה כבד מאד והיה להם לבהמות ליטול והם לא היו צריכין ליטול.", + "עי' לעיל פ׳ ל״ד.", + "אולי ר״ל חנם מן המצוות כר\"ש בספרי בהעלתך פי' פ\"ז.", + "והרי כתיב כאן מקנה כבד מאד משמע שלכולם היה.", + "נתעסקו במקנה והיו אנשי מקנה." + ], + [ + "כ\"ה בכ״י בה', ועי׳ ערוך ערך חר ב'.", + "שאין מביאין מצה אלא מחמשת המינין.", + "כי מאת ה' היתה נסבה שגורשו כדי שלא יחמיץ עיסתם שעדיין לא נצטוו באיסור חמץ עד לקמן י״ג ג׳." + ], + [ + "בראשית כ׳ א'.", + "שם כ׳׳ה י״א.", + "שם ל״ז א'.", + "עי' רש\"י בראשית ט״ו י\"ג.", + "ב\"ב ט\"ו ע\"א, סדר עולם פ\"ג, ב״ר פנ״ז, ירוש׳ סוטה ספ״ה." + ], + [ + "עד מכילתא.", + "סדר עולם פ\"א.", + "מכילתא." + ], + [ + "כלומר שהקב״ה חשב את הקץ מצומצם לדורות דהיינו שאמר ודור הרביעי ישובו הנה (ע׳ עדיות פ״ב מ״ט) וכן גזר כמה יובלות וכמה שמטין וכו' וכמה שעות וכמה רגעים שיהיו במצרים וכיון שהגיעה הגאולה לא עכבם אפילו רגע, ועי' מכילתא.", + "העונה אחת מכ\"ד בשעה והעת אחת מכ\"ד בעונה (תוספתא ברכות פ״א) ולפ\"ז צ\"ל ולעונות ולעתים.", + "עי' פלוגתא דר\"א ור\"י בר\"ה י״ז ע״א ובמכילתא.", + "פסחים צ״ו ע\"א.", + "פסחים פ״ו ע\"א, דברי ר\"י וכדלעיל פסוק ז'." + ], + [ + "כר' יונתן במכילתא.", + "פסחים צ״ו ע\"א ועד לעיל לפסוק כ״ד.", + "כתב הרמב״ם בסה״מ ל״ת קכ״ח ולשון מכילתא כל בן נכר זה ישראל משומד שעבד ע״ז עכ״ל וכוונתו על המכדרשב\"י שלפנינו.", + "לאחר שחיטה כפסחים פ\"ט ע\"א.", + "עם המשומד, ועי' פסחים ס\"א ע\"ב.", + "עי׳ פסחים ק״כ ע\"א ותוס' שם ד\"ה כל בן נכר." + ], + [ + "עי' לעיל הערה ח16'.", + "יבמות מ״ח ע\"א, ועי' ירוש' שם פ\"ח ה\"א.", + "יבמות ע' ע\"א ומכילתא, ולענין טבילת שפחות ע' רמב״ם פ״ה מה' ק\"פ ה\"ה.", + "גיטין ל\"ט ע\"א, ועי' יבמות מ\"ח ע׳׳א וירושלמי גיטין פ״ד ה\"ד.", + "עי' מכילתא.", + "עי' קידושין כ\"ב ע\"ב.", + "מכאן הוציא הרמב\"ם דינו בפ״ה מה' ק\"פ ה\"ו ועי׳ כ״מ שם.", + "אם לא מל עבדיו.", + "דאז יקרב לעשותו היינו מלאכת שחיטה וזריקה.", + "ושמעינן מינה דבין זכריו בין עבדיו מילתן מעכבם בין בשעת אכילה בין בשעת עשייה, וע' יבמות ע\"א ע\"א. ועי' ירושלמי פסחים פ\"ג ה״ז ובמה\"פ ד\"ה מילת בנו.", + "עי' תוספתא פסחים פ\"ו הי\"ח." + ], + [ + "עי׳ כל מאמר זה לענין תרומה בת\"כ אמור פרק ד' הי״ז וי״ח. וביבמות ע' ע״א.", + "עד שלא יאכלו בפסח בהמנאת רבם כעבד כנעני וכמו שפי׳ הראב\"ד פ״ט מה' ק\"פ ה\"ז, ומה שהקשה הלח\"מ שם על הראב״ד כבר מתורץ במהרש״א ליבמות ע' ע\"ב תוס׳ ד\"ה אלמא.", + "במכילתא ובש״ס יבמות שם בשם ר׳ אליעזר, אכן בת\"כ שם ובירושלמי יבמות ג״כ בשם ר' ישמעאל." + ], + [ + "", + "דהאי אחד מיותר ודרשינן באחד יאכל ובית לאו דוקא. ועי' תוספתא פסחים פ״ו ה״ט.", + "עי׳ רש\"י ומכילתא.", + "פסחים פ\"ה ע\"ב ומובא בסה״מ לרמב״ם ל\"ת קכ״ג, ועי' פ\"ט מה' ק\"פ ה\"ג.", + "תוספתא פ\"ו ה״ט, ירושלמי פ״ז ה\"יג וכן פ' הרמב\"ם פ\"ט מה' ק\"פ ה\"א דאינו חייב אלא בכזית ובליל ט\"ו.", + "תוספתא פ\"ו ה״ט, ירושלמי פ״ז ה\"יג וכן פ' הרמב\"ם פ\"ט מה' ק\"פ ה\"א דאינו חייב אלא בכזית ובליל ט\"ו.", + "פסחים פ\"ד ע\"א.", + "פסחים דף ע' ע\"א.", + "ובשאר קדשים מותר שבירת עצם, ועי' מכילתא." + ], + [ + "מכאן הוציא הרמב״ם פסקו פ\"א מה' ק\"פ הי״א וע' פסחים ס״ד ע\"ב.", + "עי' ת\"כ אחרי פרשה ד' ה\"ח ופרק י' ה\"י. ועי׳ פסחים ס\"ו ע\"א.", + "פסחים ע\"ט ע\"א." + ], + [ + "יבמות מ\"ו ע\"א וע\"ש גי' הרי\"ף וברמב\"ם פ\"ח מה' עבדים ה\"יט.", + "עי׳ מכילתא ומס' גרים פ\"ב.", + "יבמות מ\"ו ע\"א.", + "שבת קל״ז ע\"א.", + "מפורש לעיל בפסוק מ\"ד.", + "כריתות ט׳ ע\"א. וע׳ רמב\"ם ר\"פ י\"ג מה' איסורי ביאה.", + "לעיל מיירי בגר וכאן אשמעינן בישראל שמתו אחיו מחמת מילה.", + "וא״כ טומאה הותרה מכללה ואין למדין ערלה מטומאה.", + "דאף דשחט לטמאים ולטהורים כשר מ\"מ לענין ערלה נחמיר דיחיד שהוא ערל יכריע לפסול אם הפסח שנשחט בשבילו ובשביל מולים.", + "כל ערל היינו כולה ערלה פסלה אבל מקצת ערלה לא פסלה. וע' פסחים ס\"א ע\"ב עוד אפשר לפרש יכול יהא יחיד מכריע את הערלה שאם היו מחצה ערלים ומחצה מולים יהא יחיד ערל מכריע דיקריבו פסח משום דרובן ערלים ת״ל וכל ערל וגו' דמלמד אפילו אם האי ערל מכריע שיהא רוב אסור לאכול. והא דנקט יחיד מכריע משום דקרא נאמר בלשון יחיד.", + "פסחים כ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "בכורות ל' ע\"ב.", + "ע' ת״כ אחרי סוף פרק ז', ולענין עבדים משוחררין ע' מ\"ש הט\"ז בי״ד סי׳ א׳ ס״ק ב' ונקה\"כ שם." + ], + [ + "לעיל פסוק כ\"ח." + ], + [ + "ע' ספרי האזינו סי׳ של\"ז.", + "כמו מטוקסין, בטקסיס ובסדר יצאו." + ] + ], + [ + [ + "מכילתא וע' נדרים י\"ג ע\"א.", + "בכורות י\"ט ע\"א.", + "בכורות מ״ו ע\"א . כתב לי הרב מו״ח זאב וואלף ראדונסקי בעה״מ פי׳ דבר הצבא על ס׳ הצבא לרז״ה וז״ל: מה שנדפס: בבני ישראל כו' מכאן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ריה״ג אומר לנחלה ולכהן וכו' דבר זה א״א בשום אופן כי אחרי שהורתו היתה שלא בקדושה אינו מתיחס אחר אביו ומה נחלה שייך גביה ובנכסי האם אין הבכור נוטל פי שנים (ב״ב קכ״ב) וגם אם יורש את אמו לא נמצא בהדיא, עכ״פ נחלת האב ודאי ל״ש גביה ולעשות ט\"ס לכהן ולא לנחלה עדיין אין בו די דעל מה יחלוק ריה״ג, עכ״נ להגיה כן: \"לכהן ולא לנחלה ילדה עודה נכרית ונתגיירה בכור לנחלה ולא לכהן״ וע״ז פליג ריה״ג וס״ל לנחלה ולכהן וכגמ׳ דבכורות מ״ו ע״א. עכ״ל הרב הנ״ל.\nוהנה צדקו דברי הרב נ״י שהגיר׳ שלפנינו לכאורה אין לה שחר. אמנם נ״ל לתקן בהגהה קטנה שתחת ,״תורתה״ צ״ל ״לידתה״ וכצ״ל ״הגיורת שהיתה לידתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה״ פי׳ שילדה קודם שנתגיירה וילדה לאחר שנתגיירה. והכותב טעה וכתב תורתה במקום לידתה מפני שלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה היה שגור בפיו מכמה מקומות בש״ס. — עוד אפשר לפרש בלי הגהה כלל, דה״ק הגיורת שהיתה כבר הורתה של״ב ולידתה בקדושה בכור הנולד אחר אותו ולד הוא לנחלה ולא לכהן, ואשמעינן רבותא דאף דולד הראשון לידתו בקדושה מ״מ אינו גדול מאביו כיון דהורתו שלא בקדושה היתה, והבא אחריו בכור לנחלה, וגם לריה״ג אשמעינן רבותא. דאף דלידתו בקדושה מ״מ לא מקרי פטר רחם מישראל, כיון דהורתו שלא בקדושה אינו מתייחס אחר אביו אלא בתר אמו שדינן ליה, והבא אחריו מקרי פטר רחם מישראל והוי בכור גם לכהן. והבוחר יבחר.", + "מכילתא.", + "צ״ל דאסמכתא בעלמא הוא דבספק בכורות לענין ממון אמרינן המע״ה אבל לא לענין איסור ע' ב\"מ ו' ע״ב. ואפשר דמיירי לענין בכור לנחלה כבסמוך וכמ״ש בב״ב קכ״ז ע״א.", + "ואם ילדה שני זכרים אף לריה״ג דס״ל אפשר לצמצם אין נוטלין חלק בכורה ביחד ולמ״ד א״א לצמצם (בכריתות י\"ז ע״א) אין אחד מהן נוטל חלק בכורה משום דכל אחד הוי ספק, וכב״ב קכ״ז ע״א. ואף דקרא מיירי בבכור לכהן מ\"מ דרשינן מני' נמי לענין בכור לנחלה.", + "ע' תמורה ה' ע\"ב." + ], + [ + "מאמר זה מובא מלה במלה בסה״מ לרמב״ם מ\"ע קנ״ז ושם הגי' מכלל שנאמר וע' מגדל עוז ה' חו\"מ פ״ז ה״א.", + "גי׳ רמב״ם ישאלך.", + "ע׳ תוספתא סוף פסחים.", + "ע׳ רש״י ומכילתא לקמן כ' ב'.", + "שהיינו במעמד שפל כל כך והקב״ה הוציאנו.", + "דלעיל בפ' שמות שמענו שהיו עושין מלאכת בנין ומלאכת שדה, וע\"כ אמר כאן מבית עבדים לאשמעינן שהיו עושין גם בבית מלאכת נשים, וע' שמות רבה פ\"א שדרש בפרך שהיו מחליפין מלאכת נשים לאנשים.", + "וכן בספרי ואתחנן דריש ואת ידן החזקה אלו עשר מכות.", + "דריש מזה כמו ע\"י זה דהיינו מכת בכורות, וע׳ רש\"י ט' י״ד.", + "", + "ע' מכילתא ופסחים כ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "ספרי ראה פ' קכ״ח, וע׳ מכילתא.", + "עד סוף הפסוק ע' מכילתא." + ], + [ + "ספרי דברים פי' נ׳׳ה, ופי' רצ\"ז.", + "ספרי שם, קידושין ל\"ז ע\"ב וע' לקמן פי' י״א.", + "ספרי שם פי' צ\"ו וקפ״ד.", + "עי' ספרי שם סוף פי' ל\"ז, כתובות קי״ב ע״א וירושלמי בכורים פ\"א ה\"ג.", + "חלב ממש.", + "ע' בכורות ז' ע״ב ותוספתא שבת פ\"ט.", + "כל זה בספרי דברים פי' ש\"א (ולקוח משם ונאמר כאן קאי על פ' כי תבא) ומפורש יפה ברמב״ן לפסוק י״ג כאן.", + "כר' יונתן במכילתא פ\"ד.", + "מנחות פ\"ב ע״א.", + "עי' מכילתא משפטים פט\"ז.", + "משנה מנחות פ\"ב ע׳׳א. וחסר כאן הפירכא דשם והתשובה מועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה והמוסגר נ״ל שהוא תוס׳ מבעל מה״ג.", + "ובשלת ואכלת היינו באש כמ״ש במכילתא פ\"ו." + ], + [ + "עי' מכילתא." + ], + [ + "ע׳ פי' זה ינחמנו על המכילתא.", + "אפי' בשל ישראל אחר אינו עובר בבל יראה ועי' בסמוך.", + "פלטור נכרי, וע' ספרי פי׳ קל״א ופסחים ה' ע״ב וכ״ג ע״א. ואפשר דגרסינן הכא וכן בספרי שם בפלטיא והיינו של הפקר כמ\"ש בירושלמי פסחים פ\"ב ה״ב, וא״כ של אחרים דלעיל היינו של נכרים.", + "מדאורייתא בבטול סגי, פסחים ד' ע״ב וספרי שם.", + "פסחים מ\"ט ע\"א.", + "ספרי שם וביצה ז' ע״ב." + ], + [ + "ע׳ לעיל פ' ג'.", + "במכילתא דריש זה אמצה ומרור בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וכאן דריש אפסח שיאמר הגדה בזמן שגופו של פסח קיים, קודם אכילת הפסח, ע' פסחים קי״ד ע\"א.", + "צריך להוסיף עשה לי, דלי קדריש." + ], + [ + "ע' מגילה כ\"ד ע\"ב.", + "מנחות ל\"ז ע\"ב ומכילתא.", + "דארבע פעמים כתיב לאות חד לגופי' ושלש לדרשה.", + "ע׳ מנחות ל״ד ע״ב דשם אמר רבא מדבריו של ר׳ יוסי חזר בו ר\"י.", + "מנחות שם ומס' תפלין פ\"א.", + "מנחות ל\"ז ומכילתא וספרי דברים פי' ל\"ה.", + "דעת ר' נתן במנחות ל\"ז ע״א.", + "ע׳ מנחות שם, ומכילתא וספרי שם.", + "ע׳ סנהדרין ד׳ ע\"ב ותוס׳ שם ד״ה לטטפת ומכילתא וספרי שם.", + "בארבעה כיסים.", + "כיס אחד, מכילתא וספרי שם.", + "פי' דב' פעמים טטפות מלמד ארבע טוטופות ופעם אחת טטפת מלמד שנותנם בכיס אחד. ולענין שנוי מסורה מהדרשות ע׳ המפרשים שהבאתי לעיל הערה פ3',", + "וקשה דלעיל יליף יד מראש וצ״ל דברייתא דכאן אתי׳ כתנאי דילפי יד מגופה ע' מנחות ל\"ז ע\"ב.", + "מנחות מכילתא וספרי שם, וע' לקוטי בתר לקוטי שלי דף 5.", + "ע' לעיל הערה ה20'.", + "מכילתא, וע' קידושין ל\"ד ע\"א.", + "שבת כ׳׳ח ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא׳ סוכה מ״ב ע\"א.", + "ע׳ מנחות ל\"ו ע\"ב.", + "מכילתא.", + "מנחות ל\"ו ע\"ב וע' מכילתא.", + "במכילתא גרס אבי אימא, ועי' ירושלמי עירובין פ״י ה\"א.", + "מאמר זה ושלאחריו מובאים בסה״מ להרמב״ם מ״ע קנ״ג.", + "סנהדרין י\"א ע״ב.", + "ע' ברכות ס\"ג ע״א וע\"ב וירושלמי נדרים פ״ו ה\"ח, וסנהדרין פ״א ה״ב, ונ״ל שהוא תוס׳ מה\"ג." + ], + [ + "לעיל פסוק ה׳.", + "ע' ספרי דברים פי' נ״ז.", + "מכילתא." + ], + [ + "בכורות ד׳ ע\"ב.", + "שם כ' ע\"א.", + "לעיל הערה 20י׳.", + "ע' בכורות מ״א ע\"ב.", + "דיהיה לשון זכר הוא.", + "כל אשר יעבור תחת השבט.", + "דכתיב לא יבקר בין טוב לרע, ע' בכורות נ\"ז ע\"א.", + "ובמכילתא דריש ב״ע מגז\"ש זו דיתום אין נכנס לדיר.", + "ע' מכילתא ריש פט\"ז ובכורות י\"ט ע\"א." + ], + [ + "בכורות ה' ע״ב.", + "בכורות שם בשם ר' יוסי הגלילי.", + "בכורות י׳ ע\"ב.", + "שס י״ב ע\"א גז״ש דבן בג בג.", + "מכילתא בכורות שם.", + "וכ\"פ הרמב״ם פי״ב מה׳ בכורים חייב לפדותו משיולד משמע דממעי אמו לא.", + "כן יש להוכיח נמי ממתני' דבכורות י״ב ע\"ב.", + "מכילתא ובכורות י׳ ע\"ב.", + "קידושין כ״ט ע\"א.", + "שאם מת אביו ולא פדאו שהוא יפדה את עצמו כדאיתא במכילתא. כתב לי ע״ז הרב מו״ח אברהם אבא שיף בעה\"מ ספר תועפות ראם על ספר יראים וז\"ל: ואני אומר לא כן אבי אין זה כלל במשמעות הפסוק \"בני אפדה\" ועל הראשונים אנו מצטערים להבין דברי המכילתא אלא שהוא מגלגל עלינו את החדשים והברור בפי' ואפילו ״לאחר מיתה״ שאם מת הבן לאחר שלשים יום עכ״ז צריך האב לפדותו וכדברי המשנה בכורות מ״ט א׳ לאחר שלשים יום אע״פ שלא נתן יתן עכ״ל הרב הנ״ל. — אמת הדבר שפירושי בדברי המכדרשב״י הוא דוחק קצת, אולם אמרתי ילמד סתום מן המפורש במכילתא שלנו. אמנם עתה רואה אני שדין דמכילתא שלנו כתוב במכדרשב״י בפ׳ כי תשא וז\"ל שם: כל בכור בניך תפדה מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורים שחייב לפדות את כולן. ד״א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו עכ״ל. וע״כ הדרנא בי מפירושי. אך אין דעתי נוחה גם מפי' הרב הנ״ל, כי העיקר חסר מן הספר, דהיה לו לפרש דהיינו אם מת לאחר שלשים. וז״ל הספרי זוטא בפ׳ קרח (מכ״י מדרש הגדול). ופדויו מאמתי, אמרת מבן חדש, מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע\"פ שלא נתן לכהן יתן לו, מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו עכ״ל, הרי דיליף מקרא אחרינא ומפרש היטב דיש חילוק בין מת לאחר שלשים ובין מת קודם שלשים. וע\"כ נ״ל לפרש בענין אחר דהמכילתא באת ללמד דאפילו לאחר מיתה נכסי האב משועבדים לכהן, וס״ל כר״י דמלוה בכתובה בתורה ככתובה בשטר (עי׳ קידושין כ״ט ע\"ב) וקאי אדלעיל הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם וע״ז אמר בני אפדה ואפילו לאחר מיתה, דאם יש כאן משועבדים מן האב הרי הן משועבדים בעד בנו אפילו לאחר מיתה. והדרש הוא מדשני קרא בדיבורי׳ דכתב אני זובח בלשון בינוני פועל ואח״כ כתב בני אפדה בלשון עתיד ולא כתב אני פודה למימרא דהחיוב הוא על נכסי אב אף לעתיד דהיינו לאחר מיתה. " + ], + [ + "ב״ק צ״ב ע\"ש, פי' דבר שאתה בוש ממנו הקדם ואמור אתה על שלא יאמרנו אחר." + ], + [ + "אין זה פסוק, ואולי מרבה מאת גם את לב מצרים.", + "ז\"ל המדרש הגדול ר\"פ בא: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדו מכאן אתה למד כשהיה פרעה מתרכך היו המצרים מתקשין וכשהיו המצרים מתרככין היה פרעה מתקשה כשהיו אלו ואלו מתרככין היה הקב\"ה מחזק את לבם.", + "קידושין כ״ט ע\"ב, ומכילתא." + ], + [ + "מנחות ל\"ח ע\"א וע' תוספתא מנחות פ״ו ושם ט\"ס.", + "ע' ספרי סוף שלח ד\"ה אני ד' אלקיכם." + ], + [ + "חסד וחנינה, ע׳ תוספתא נגעים פ\"ו ה״ו בהוצאת צוקערמאנדל.", + "סנהדרין צ\"ב ע\"ב, שמות רבה פ\"כ.", + "סנהדרין צ\"ז ע\"ב.", + "בים סוף לפיכך הקיפם דרך ים סוף." + ], + [ + "צ\"ל במספסין, עי' ילקוט פקודי רמז תכ\"ב.", + "ע׳ הקרא בפנים, ויש כאן ט\"ס.", + "כמתני׳ שבת פ\"ו מ״ד וע׳ ירוש' שם.", + "עי' לעיל י״ב ל\"ח ומכילתא שם." + ], + [ + "ע' סוטה י״ג ע\"א ויפה שיער הרב רי״מ זאכס בספרו בייטראגע ח\"א צד 54 שתחת קברניט צ״ל לברניט והוא הבנין המפואר ששמו Labyrinth.", + "פסחים ס״ז ע\"א.", + "דרש כפל לשון.", + "פסיקתא דר״כ סוף ויהי בשלח.", + "המוסגר הוספתי עפ״י מה שהביא הרמב׳׳ן בפי' לבראשית מ\"ט ל\"א בשם מכילתא דרשב\"י.", + "סוטה י\"ג ע\"ב תוספתא שם פ״ד." + ], + [ + "מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ולפ״ז סכות שם מקום כסתם מכילתא." + ], + [ + "נוקיב, דרך שיש בו סרטים.", + "פנס לאטערנע בל\"א.", + "מאמר זה הובא מר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י, עי' לעיל הערה ט1׳.", + "ישעיה מ\"ט י'." + ], + [ + "כמ״ש בנחמי' ט' י\"ט.", + "ע׳ לקמן כ׳ י״ח ד\"ה ויעמדו מרחוק.", + "ע׳ מדרש תהלים ק״ה פרש ענן למסך וכו' חזקי' אמר למה היה משתנה להם מפני הזבין והמצורעין כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר ע\"כ וחזקי' הוא המסדר של מכדרשב״י כמו ששיערנו לעיל הערה ה1'.", + "תוספתא סוטה פ״ד." + ] + ], + [ + [], + [ + "צ\"ל עטליז והוא כמו אטליס, שוק ויריד.", + "מע\"ז, ומכנה להס שם גנאי, חרא הוא טינוף.", + "מדכתיב נכחו תחנו דרש דשם היו אוכלסין כנגד כל ישראל." + ], + [], + [ + "אולי צ\"ל הכה תכה את יושבי העיר ההיא (דברים י״ג ט״ז) כמכילתא בא פ\"ז וכן בב\"ר פ\"נ." + ], + [ + "כגי' הילקוט.", + "במכילתא גרס אקטורין.", + "במכ' פרתוזימיא, והוא ( πϱоϑεσμία בל\"י) יום המיועד.", + "ואין אנו צריכין לשמוע בקולו, ובמכילתא משובש.", + "צ״ל דידכאות ( διάδоχоι ) צירים משולחים, שכל אחד מוסר השליחות לחבירו, וחבירו לחבירו עד שמגעת למקומה.", + "צ״ל קניטה ונפשנו קצה ת״י ונפשנה קנטת.", + "ע' משנה מכות פ\"ג מי״ד.", + "שדה בור.", + "נראה שצ״ל ששילחו ולא ידעו מה שילחו, ע' מכילתא." + ], + [ + "אוצרות." + ], + [ + "בשעת מלחמה, ע' תוס' ע״ז כ\"ו ע\"ב.", + "מס' סופרים ס״פ ט\"ו.", + "עי׳ ירושל' כלאים פ\"ח סוף ה\"ב." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ סדר עולם רבה פ״ה." + ], + [], + [ + "כמו המכנן את החבל פרה פ״ז מ״ז. וכן צריך לפרש מלת כונניות חולין נ\"ו ע\"ב דלא כרש״י.", + "דגלים." + ], + [], + [ + "הסדר במכילתא זו משונה הרבה מסדר שבמכילתא דר' ישמעאל, ויש כאן הרבה חילופי גירסאות עיי״ש.", + "המיסגר הוספתי עפ״י מה שהביא ר' טודרוס הלוי בספר הרזים שלו בשם מכדרשב\"י, ע' לעיל הערה ט1' וע' מכילתא." + ], + [ + "בעל מה״ג הוסיף כאן: כלומר מחיצות היו זכים כשחקים.", + "אולי צ״ל זברון והוא כמו זרבובית (זבוית), קאנאל בל״א. אך באשר שגם לקמן ט\"ו ח' גרם ג\"כ זכרון, אפשר לומר שמלת זכרון יש לו ג״כ אותה הוראה כי שרש זכר עיקר הוראתו נקב. שטעכען בל\"א." + ], + [ + "בפסוק ח'." + ], + [ + "מאמר זה הובא מרמב״ן לפסוק זה בשם מכדרשב״י.", + "גי' רמב״ן ר' יונתן בן יוחאי." + ], + [ + "בקרא כתיב בין המתים ובין החיים." + ], + [ + "שמות רבה פכ״א.", + "ע\"ז הוסיף בעל מדרש הגדול וז\"ל: כלומר זה היסוד טבעו להיות נמס וניזול אותה השעה עמד ונעשה כאלו הוא גוף יבש.", + "עי' מדרש תהלים לפסוק זה ושמות רבה פ' כ״ד." + ], + [ + "ענינו מתקוטטים, ועיין לעיל: שלא יצהיבו.", + "תפלה של יד שמניחין בשמאל, ולקמן סוף פכ\"ט גרסינן זו תפלין וכן במכילתא." + ], + [ + "עי' לקמן פ׳ כ״ט." + ], + [ + "מפרשי מכילתא מחקו ד׳ מלות אלו, ונ״ל שפי' זכרות ונקבוה של הטלפים, כמו שמצינו זכרות ונקבות גבי קרן, ר\"ה כ\"ז ע\"ב.", + "דגלים." + ], + [ + "עי' ב\"ר פ' פ\"ח." + ], + [], + [ + "בב\"ר פ׳ ה׳ בשם ר׳ יוחנן." + ], + [ + "עי׳ שמות רבה." + ], + [ + "במכילתא הגי' פפוס. והנכון כגי' דכאן." + ], + [ + "עי' מאמר זה במדרש תהלים ריש סי' כ\"ב.", + "עיי״ש ברש׳׳י וספרי." + ], + [ + "עי' פי' ריטב\"א להגדה של פסח בשם מכילתא לר' עקיבא." + ] + ], + [ + [ + "הובא בתשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' ס\"ו בשם שאר ספרי דבי רב, ועיי״ש סי' רכ\"ט, דשם נקרא מכילתא דרשב״י בשם ספרי דבי רב ומכילתא דר׳ ישמעאל מכונה בשם מכילתא דארץ ישראל, ונדבר בזה עוד אי\"ה בפ' משפטים כ\"ב י\"ב.", + "עי' תוספתא סוטה פ\"ג.", + "במקרא כתיב ראש הניעה.", + "עי' יחזקאל כ\"ח י'.", + "סנהדרין צ״א ע\"א, ובמכילתא היא קטיעה." + ], + [ + "בילקוט גר' אמירה והוא בל\"ע שר ומושל. ויש לפרש גם לשון אימרא כדאיתא בוי״ר פ״ו בצע אמרתו בזע פורפירא, שהיא בגד של מלכים וסימן שררה ומלכות.", + "נ\"ל כי אילת צפירה נקראת עטרת המלך מפני שנוגה לה וקרנים, כאילת השחר (שטראהלענדע קראנע בל״א).", + "מאמר זה איתא לעיל ע״ש הערה ט1׳.", + "מבואר עפ״י מדרש ויק״ר פ\"א א\"ר אלעזר אעפ״י שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה על שנישנת באהל מועד וכו' הדא הוא דכתיב וכו' אל חדר הורתי זה אוהל מועד עיי״ש.", + "מאמר זה הביא ר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י." + ], + [ + "גם אגדה זו הובאה מר' טודרוס הנ\"ל בשם מכילתא דרשב״י. ושם הלשון כבמכילתא שלנו." + ], + [], + [ + "עי' אהלות פי\"ח מ\"ו ששונית הוא מקום שהיה עולה בזעפו. ונ\"ל שגירסא הנכונה היא כמ״ש במכילתא עשונית והוא מקום שעשן הים (Fluth) עולה, שזעף הים נקרא ג\"כ עשן כמו aestus בלשון רומי. ובגליון כ\"י כתוב: זהו אלסי״ף (בל״ע, Gestade בל\"א)." + ], + [ + "כן הוא מנוקד בכ\"י." + ], + [], + [ + "עיין לעיל הע' ק26'." + ], + [ + "עיין מכילתא וילקוט ומדרש קהלת א׳ י״ב.", + "בל\"ב מדות של ר\"א בן ריה\"ג במדרש הגדול (הוצאת שעכטער) ריש בראשית במדה ל\"ב מוקדם ומאוחר איתא וז״ל תני חזקיה וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית זה היה ראוי להיות תחלת הספר וידבר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה עכ״ל וכן אימא במה׳׳ג (כ״י) פ' בהעלתך, ובלתי ספק היה כתוב כאן במכילתא דרשב״י אלא שבעל מה״ג השמיטו.", + "הוא דבר קטן שראוי לוותר עליו וכן צריך לפרש הא ותירא בלקוטי במכילתא שלי צד 4 אות י״א, ודלא כמו שפירשתי שם." + ], + [], + [ + "דרש באלים כמו באלמים ע' מכילתא.", + "עי' מכילתא שכ' כאן שני דברים אבל לקמן איתא גם במכילתא עשרת הדברות כאחת.", + "צ״ל נשערה.", + "עי' מדרש שמואל פ' ה' הפירושים שהביא רש״ב למלה זו. וכולן דחוקין, ונ״ל שהיא מלה מורכבת ממלות παυ (כל) ϑύσις (טבע) והוראתה כל מיני תולדות הטבע. עוי\"ל המלה שהיא παμπησία (כל אשר לו). ובמכילתא שלנו המאמר קטיע, ועי' מה שהביא בילקוט שמואל סי׳ פ״ג בשם המכילתא." + ], + [], + [], + [ + "במכילתא גרס לעורר עידותן, ובבה״מ הגיה עירותן ופי׳ מלשון ויהי עריך, אולם מצינו כמה פעמים מלת עירתא בתרגום הסורי הנקרא פשיטא, והוראתה חיוב ועונש. גואל הדם מתורגם תמיד: תבע עירתא דדמא, אין לו דמים מתורגם: לית לה עירתא, נקום נקמת מתורגם: אתבע עירתא, ובלשון ערבי عارية מלוה וחוב, ולפ״ז לגבות עירותן היינו לנקום נקמת דם שלהם." + ], + [ + "מס וארנונא." + ], + [ + "במכילתא גרס איפכא, ועי' רש״י ובהערת זכור לאברהם שם." + ], + [ + "ברכות ל״ג ע״א." + ], + [], + [ + "עי' לעיל פרק י״ד כ\"ח.", + "ובפרטן אתה מוצא י\"ט. דהרי לקמן מונה גם פסוק כי בא מהשירה? וצ\"ל דאגב שיטפיה נקט י\"ח, וכוונתו על י\"ח ברכות, דברכת המינים כבר נתקנה ביבנה.", + "עד סוף פ' ג'.", + "פ' י״ז עד סוף י״ט.", + "מעין המאורע.", + "משמע בהדיא דגם פסוק כי בא הוא מהשירה דלא כמ״ש הרמב\"ן בפי׳ התורה וכבר השיגו האר״י ז\"ל הובאו דבריו בת' גו\"ר חא\"ח כלל ב' סי' ח'." + ], + [ + "מגילה י״ד ע\"א." + ], + [], + [ + "במכילתא גרס עכס." + ], + [], + [], + [ + "נ״ל דהאי קבלה לשון צעקה כמו קובלין אנו עליכם פרושים (ידים פ״ד מ\"ו).", + "במכילתא גר' מארכן וגי' שלפנינו נ\"ל יותר נכונה.", + "נכתב בגליון פי' עצי גפר ובמכ' גר' קתרוס.", + "מתגעגע (תענית פ״ג מ\"ח)." + ], + [], + [] + ], + [ + [ + "השבת ניתנה בכ״ב שהמן ירד בט\"ז באייר בראשון בשבת." + ], + [ + "דרש גזירה שוה וילונו וילונו מפ' דלעיל ט\"ו כ\"ד, וע' מכילתא." + ], + [ + "ר\"ל תאבין היו לכל, דהיינו שהיו אביונים במצרים התאבים לכל דבר.", + "שבדו מלבם ואמרו שקרים." + ], + [ + "בזכות האבות.", + "כפי ענינו הוא מצטער ומתאונן.", + "גדולה כדלעיל ושם נסהו." + ], + [ + "במכ' גר': שמערב.", + "עי' תנחומא הוצא׳ בובער פ' בשלח אות כ״ד מאמר כזה בשם חזקי' בר (צ״ל ברבי) חייא. וכבר שערנו שחזקיהו ברבי חייא הוא המסדר של מכדרשב״י.", + "ביצה ב' ע\"ב." + ], + [], + [ + "במכ׳ גרס: ממלא מעים." + ], + [], + [ + "בקרא כתי׳: יעקב." + ], + [ + "עי' הגי' במכילתא." + ], + [], + [], + [], + [ + "דרש מחספס נוטריקון חם, חס, סף.", + "אולי הוא מל״ע شعف מקום גבוה ועי׳ הגי' במכילתא." + ], + [ + "יומא ע\"ה ע\"ב." + ], + [ + "ע״ כתובות מ\"ו ע\"ב וס\"ה ע\"ב." + ], + [], + [], + [ + "עי' מכילתא.", + "בתנחומא תצוה אות י״א גר' קלאנין, ועי' ערוך ערך קלן." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "לפי גי' זו לר\"א המודעי המן היה יורד בי״ט, וע׳ תוס' ביצה ב' ע\"ב ד\"ה והיה." + ], + [], + [ + "ירושלמי ברכות פ\"א ה\"ה." + ], + [], + [ + "יומא ע״ח ע״א וע' בעין יעקב שיש שם ב׳ נוסחאות.", + "כנראה צ\"ל כאילפס עי' מכילתא או שיש חילוף ד׳ בל' כמו אזדא אזלא." + ], + [], + [ + "אולי פי' שמצנן ובמכ' גר' שמציץ.", + "במכ' גר' מי נדה, ובגליון מדרש הגדול פי' שהן המים ששתו ישראל כמו שנאמר ויצאו מים רבים (במדבר כ' י\"א)." + ], + [], + [ + "מובא מר' טודרוס הלוי בשם מכילתא דרשב״י. ע' הערה ט1'." + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "הבל כמו חבל." + ], + [], + [ + "בצער.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "גם מאמר זה הובא מר׳ טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכילתא דרשב״י." + ], + [ + "ב״ד של מעלה, ונקרא מקום מפני שהוא מכוון כנגד מקדש של מטה שנקרא מקום כמ\"ש (דב׳ י\"ז ח') וקמת ועלית אל המקום. וגם מאמר זה הובא מר' טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י." + ], + [], + [ + "ב״ב קכ\"ג ע״ב ופסיקתא פ׳ זכור." + ], + [ + "עי׳ רש״י.", + "פרקי דר\"א פ׳ מ\"ד, עי' א״ח סי' תקס״ו ס\"ז." + ], + [], + [ + "עי' ערוך ערך גלפקרא." + ], + [ + "מאותיות חל דרש ב' מלות ויחל ויאחז, דאי לא הוי אלא מלה אחת נוטריקון הוי סגי באות אחת דהיינו ח' לחודא, ועי' הגי' בילקוט.", + "הובא מר' טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י וע' תרגום יונתן." + ], + [ + "ע' מגילה ז' ע״א וירוש' שם פ״א ה\"ה.", + "עי׳ המקרא בפנים." + ], + [ + "עי' מכילתא ששם המאמר קטוע." + ], + [ + "כמו של יה, ונ\"ל דצ״ל ותהא ממשלה של יה, עי' ילקוט.", + "סנהדרין כ' ע\"ב.", + "פסיקתא דר\"כ סוף פ' זכור והובא בילקוט." + ] + ], + [ + [ + "וכתב על זה בעל מדרש הגדול וז״ל: לפי שאינם מודים בנסים ונפלאות שנעשין בעולם אלא אומרין שמא הוא זה טבעו של עולם ארבעה יסודות הן כל אחד ואחד מציף בזמן ידוע לכן אמרו מבול של מים אינו מביא מבול של אש הוא מביא ועוד מבול של רוח ועוד מבול של עפר.", + "במכילתא גר׳ ובחומה, אך מדמייתי קרא דותטמנם בפשתי העץ ש״מ דחטאה דעשתה סוכה של עץ וכלי פשתן וזינתה בתוכה. עי' סנהדרין ק״ו ע״א.", + "משמע דמיירי ביהונדב בן רכב, אבל במכילתא שלנו משמע דמיירי ביונדב בן שמעה דשמואל ב' י״ג, ג'.", + "עי' סנהדרין צ\"ג ע״א.", + "אולי פירושו שפטפט ונלחם בהם, עי' ערוך ערך פט.", + "אולי צ\"ל כנגדו." + ], + [ + "ופי׳ בעל מדרש הגדול וז\"ל: כלומר לא גירשה אלא אמר לה לכי לבית אביך." + ], + [ + "עי׳ לקמן פסוק ו'." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ תנחומא הוצאת באבער.", + "עד לעיל ריש פ' וארא." + ], + [ + "במכ' גר׳ שכינה ואולי ארון הוא כינוי לשכינה נוטריקון אחד רואת ואינו נראה כמו שפי׳ גבי תשעה וארון מצטרפין (ברכות מ״ז ע\"ב)." + ], + [ + "נ\"ל דפי' דעל אודות ישראל קאי על ויספר דאף שכבר שמע יתרו כל הנסים מ\"מ סיפר משה לו על אודות ישראל שידע עמו בישראל. וידידי מהר\"א בערלינער הראה לי שבמדרש שכל טוב פי' על אודות ישראל כדי שיודה לישועתן של ישראל, ולפ״ז אפשר דצ״ל כאן: כדי שתודה עמי בישראל, ודרש אודות לשון הודאה." + ], + [], + [], + [ + "מבואר עפ״י הילקוט מלכים ר׳ רכ״ט דנעמן הודה יותר מרחב וא״כ רחב שיירה הודאה יתירה לנעמן." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "במכילתא איתא אלו מדרשות, וכן בת״כ פ' בחקותי פרק ח׳ ה״י ספרי ראה פי' נ\"ט." + ], + [ + "עי' יומא ע\"ח ע\"א.", + "עי' במדבר רבה סוף פ׳ ט\"ו שיום מנוי הזקנים חביב לפני הקב״ה כיום מתן תורה.", + "עי' ספרי בהעלתך פי' ע\"ח." + ], + [], + [], + [ + "נ\"ל דגזרות היינו מצוות שאין להם טעם אלא גזירת הכתוב כדאיתא במדרשים לפ׳ פרה חוקת חקקתי גזירה גזרתי." + ], + [], + [ + "עירובין נ\"ד ע\"ב.", + "רמב״ם פי״א מה' סנהדרין ה״ג, והוא מירושלמי.", + "סנהדרין ל\"ד ע\"א.", + "עי' מאמר ר' סימאי בלקוטי בתר לקוטי שלי צד 14 שמאמרו שם מתאים עם מה שאומר כאן." + ], + [], + [ + "עי' ספרי בהעלתך פ' צ\"א וצ\"ב." + ], + [ + "ספרי דברים ד\"ה והדבר אשר יקשה מכם." + ], + [ + "עי' ספרי בהעלתך פי' ע\"ח.", + "עי׳ סנהדרין ק\"ד ע\"א וק״ו ע״א.", + "ט״ס יש כאן וצ\"ל שם תהא, ועי' כל זה בברייתא דתמורה ע\"ז ע\"א ובמכילתא.", + "כתוב בגליון: תרגום והנם זועפים: נסיסין.", + "כתוב בגליון: פיר' שרים. וצ״ל טכסיוטינות ופי' עורכי הצבא ועי' מכילתא." + ] + ], + [ + [ + "כאן חסר מעשה דריב״ז שבמכילתא.", + "וכן ת״י מיכלא כל קביל מיכלא.", + "שבת פ\"ו ע\"ב.", + "שבת פ״ט ע\"ב.", + "נ׳׳ל שהוא כמו הפתק במשנה סוף פ\"ב דע״ז, אוצר שמניחין בו דברים לגונזן.", + "עי' מכילתא, ועיין ריש ע״ז." + ], + [ + "עירובין נ\"ד ע\"א, פס' דר״כ ק״ז ע\"א." + ], + [ + "שמות רבה פכ״ח.", + "ריש ת״כ.", + "שמות רבה שם.", + "פי' שמות רבה." + ], + [ + "ע' מדרש תהלים פ״א מאמר זה בשם חזקי' בר חייא, וברייתא דר״א בן ריה\"ג מדה י\"ד.", + "ספרי דברים פ׳ שי״ד.", + "עי' לקמן פסוק ויעמדו מרחוק.", + "ע' מגילה ט״ז ע״א." + ], + [ + "ת\"כ קדשים, ועי' מכ' משפעים ר״פ כ'.", + "צ\"ל מרוצה, מרוצין.", + "צ״ל סגולה שלו להפקיעך אזן ועי' מכילתא.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "וי\"ר פ\"ד בשם תני חזקי'.", + "עי' לקמן כ\"ב ל'.", + "אבות ד׳ י\"ג. ספרי קרח פי' קי״ט." + ], + [], + [], + [ + "עי' יומא ד' ע\"א." + ], + [ + "יבמות מ\"ו ע\"ב ועי' מכילתא לפ׳ היו נכונים ושבת פ\"ו ע\"ב.", + "כתוב בגליון פירוש ספרי זכרונות ונ\"ל דהוא ל״י σύμφωνον, פערטראג בל״א.", + "כריתות ט' ע״א. ועי' רמב״ם ר\"פ י״ג מה׳ איסורי ביאה.", + "יבמות מ\"ו ע״ב. וכ' ע\"ז בעל מה״ג: לפי שבטמאות חמורות הוא אומר וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים וטהר לומר שהוא מטמא בגדים ושהן טעונין כבוס: וטבילת גופו היא על כל טומאה בין טומאה חמורה בין טומאה קלה: וכבוס בגדים אינו נוהג אלא בטומאה חמורה וכן הוא אומר בטומאות הקלות הנוגע בנבלתם וטמא עד ערב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הוא טמא ואינו מטמא בגדים לפיכך הוא טעון טבילה ואין בגדיו טעונין כבוס: הוי כבוס בגדים חמור הוא: אם הצריך הכתוב כאן לכבוס בגדים שהוא חמור קל וחומר לטבילת גופו שהיא נוהגת בכל טומאה בין חמורה בין קלה." + ], + [], + [], + [ + "ע' רש\"י ביצה ה' ע״ב בשם המכילתא.", + "ר\"ה כ\"ו ע\"א." + ], + [ + "ל\"י δόλος רמיה.", + "תוספתא ב\"ק פ\"ז.", + "נדרים ס\"ב ע\"א.", + "ע' פ' קנין תורה." + ], + [ + "עי' מכילתא ולעיל פ' י'.", + "שבת פ\"ו ע\"א." + ], + [ + "עי' לעיל ריש פ' יתרו." + ], + [ + "עי' כל הנ\"ל במדרש שה״ש פ״ב ד״ה יונתי בחגוי הסלע.", + "מד׳ שה\"ש פ' משכני אחריך ומד' תהלים ח' פ' מפי עוללים." + ], + [ + "תענית ז' ע\"א.", + "כתוב בגליון: פירוש מתגלגל בתוך האש ואינו מתירא ממנו.", + "ספרי וזאת הברכה פ' מימינו אש דת", + "כתוב בגליון: פי' נקובות.", + "וי\"ר פ' י\"ג.", + "עי לעיל הערה ה34'." + ], + [ + "סוף קנים." + ], + [ + "ע' כל הנ״ל שבת פ\"ח ע\"ב פסיקתא רבתי פ״כ." + ], + [], + [ + "זבחים קט\"ו ע\"ב.", + "שמות י״ט, כ\"ב וכ\"ד.", + "שם כ\"ד, א' וט', וע\"כ בא זה ולימד על זה שהכהנים הם נדב ואביהוא." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ שבת פ\"ח ע\"ב ומדרש תהלים פ\"ח פ' ארץ רעשה." + ] + ], + [ + [ + "מכאן ואילן כל המכילתא דרשב\"י משונה ממכילתא שלנו, ולא אציין עוד סימן * לפני מאמר שלא נמצא במכילתא שלנו.", + "דשם אלהים מורה על מדת הדין.", + "כתוב בגליון: כלומר כיון שנישאת לו נפצי צמרו ועשי מלאכתו. וע' יומא כ׳ ע\"ב.", + "לפי הענין הוא כמו ראוי וכשר הדבר.", + "במשנה תורה.", + "ע' מכילתא לפ' זכור את יום השבת וספרי דברים פי' רל״ג שבועות כ' ע\"ב.", + "דשם של מדת הדין מורה על שכר ועונש.", + "מבואר ע\"פ פסיקתא רבתי פ' כ״א: בשעה שהיה מראה להם פורענותן של רשעים היה מראה להם בפנים זועפות וכו' וכשהיה מראה להם מטן שכרם של צדיקים לעתיד לבא היה מראה להם בפנים שמחות וכו'.", + "לישנא דמתני' (אבות ה' ז') נקט ופי׳ שהיה אומר הדברות כסדר ולא ב' דברות בבת אחת ע' מכילתא.", + "בכלל כל המצות יש מצות אנכי דהיינו מציאות השם דאם אינו מאמין במציאות השם אין כאן שום מצוה.", + "דמתחלה צריך לקבל אלהותו ואח״כ שאר המצוות, וכמ״ש במכילתא פ' ו' וכשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "ע׳ מכילתא: שכשעמד הקב״ה ואמר אנכי וגו' מי עמד ומיחה כנגדו וכו'.", + "מדת הרחמים.", + "לישנא מעליא.", + "ע׳ מכילתא, ע״ז ב' ע״ב פסיקתא רבתי פ' כ״א." + ], + [ + "ע' מכילתא וספרא ריש קדשים שהביא הרמב\"ן, ומכילתא שבכאן דלא כמאן וצ״ע.", + "עי מ\"ש ר׳ יוסי במכילתא.", + "כלומר לשם שמים . ע\"ז כתב לי הרב מו״ח ר' אברהם אבא שי״ף נ״י: לא אדוני! אין הפירוש כן ומלבד שלא שמענו מעולם לעשות לשם שמים אלוה של כסף ושל זהב לא יתכן סיום דברי המכילתא ת״ל אלהים אחרים אע״פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה ״כלומר לשם שמים\" ועל כרחך צ״ל דפי׳ לשם אלוה דסיפא היינו ״לשם ע\"ז״ ולא לשם שמים וא״כ לא סיפא רישא ולא רישא סיפא ופשוט בעיני פי׳ המכילתא כן שלא יעשה אדם אלוה של כסף ושל זהב ויאמר לא שקוץ [פי׳ אין אסור לעשות] אלא לאלוה [לשם ע׳׳ז] לא גילול [פי' אין אסור ומתועב לעשות] אלא לאלוה [לשם ע״ז] וא״כ הוא שאינו עושה לשם ע״ז הוא דשרי ת״ל אלהים אחרים דאחרים מיותר ללמדנו דאע״פ שהעושה בעצמו מחזיק אותן ״אחרים״ ולא לאלהים קרובים כדרך שמחזיקים אותם עובדיהן אפ\"ה אסור וז\"ש אע״פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו. עכ״ל הרב הנ\"ל.\nואני אומר לתרץ דבורי מ״ש: ״כלומר לשם שמים״ כוונתי היתה עפ״י מ״ש הכוזרי מאמר א׳ סי' צ״ז להתנצלות ישראל במעשה העגל שהיו כמה אנשים מהם מבקשים נעבד מורגש יכונו נגדו כשאר האומות מבלי שיכחשו כאלהות מוציאם ממצרים, וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם ושיחסו ענין אלהי על מה שעלו בידם ורצונם מבלי מצות האלקים, ולא היה העון ההוא יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים אך היה מרי לקצת מצותיו כי הוא יתברך הזהיר מן הצורות והם עשו צורה עייש״ה. לזאת כונתי בכתבי שעושה אלהי של כסף ואלהי של זהב לשם שמים, וכן פירשתי סוף המאמר אעפ״י שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה כלומר לעבוד הצורה עצמה אלא שאתה עושה לכון נגדה בשעה שעובדין לשם אעפ״כ אסור ויליף לה מאלהים אחרים, מפני שאחרים דהיינו האומות היו עושין כן כמ״ש הכוזרי שם עיי״ש; ומפני שהכוזרי יד כל אדם ממשמשת בו סמכתי על המבין ולא הארכתי לפרש. ועפ״י דרך הרב רא״א שיף נ״י היה נ״ל לפרש עפ\"י מ\"ש במכילתא סוף פ״י ד״א לא תעשו לכם אלהי כסף שלא תאמרו הרי אנו עושין לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות ת״ל לא תעשו לכם עכ״ל (ע׳ הגי׳ בסה\"מ לרמב״ם ל״ת ד׳). ולפ״ז מאמר דילן דמכדרשב״י יליף זאת מאלהים אחרים דאעפ״י שאינו מחזיקו לשם אלוה אלא לנוי בדרך שאחרים עושין אסור. — והבוחר יבחר. ", + "מובא בשם מכדרשב\"י מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1'.", + "מכילתא.", + "מובא ג״כ מר\"ע הנ\"ל בשם מכדרשב״י." + ], + [ + "ע' ספרא ריש קדשים פ׳ אלהי מסכה לא תעשו לכם.", + "כ' בגליון: פי' צורת אדם בים, וע׳ בכורות ח' ע\"א ורש״י שם.", + "כ' בגליון: פי' תולעים שבקרקע הים, וע׳ ר\"ה כ\"ד ע\"ב.", + "הריני מטרידך מן העולם." + ], + [ + "סנהדרין ס״א ע״ב.", + "עי׳ סנהדרין ס' ע\"ב ולקמן פ' משפטים כ״ב י״א במכילתא זו.", + "סנהדרין ס' ע\"ב.", + "עי' רמב״ם ס' המצוות ל״ת ו'.", + "עי' סנהדרין ס\"ד ע\"ב.", + "ע' סנהדרין ס\"ג ע\"א.", + "סנהדרין ס' ע\"ב.", + "המוסגר הוספתי עפ\"י מה שהביא ר' טודרוס הנ״ל בשם מכדרשב\"י.", + "כ' בגליון: פי׳ קלע.", + "עי' מכילתא וע\"ז נ\"ה ע״א.", + "ברכות ז' ע\"א." + ], + [ + "עי׳ ספרי דברים פי׳ ל״ב." + ], + [ + "שמות ל\"ד ז' דכתיב ונקה לא ינקה ודרשינן מנקה הוא לשבים (יומא פ״ו ע״א).", + "על לאו דלא תשא.", + "עי׳ מכילתא ויומא פ״ו ע\"א ותוספתא שם פ״ד." + ], + [ + "עי׳ הערה ה36'.", + "מובא ברמב״ן לשמות כ׳ ח' בשם מכילתא אחרת.", + "מכילתא וביצה ע״ז ע״א.", + "פסחים ק״ו ע\"א.", + "ע' ספרא אמור פרק י״ד ור״ה ט׳ ע״א.", + "ע׳ מכילתא ורמב\"ן ופס׳ רבתי פ' כ״ג.", + "ע׳ פסחים ק״ו ע\"א.", + "תוספתא ברכות ג׳ ח', פסחים ק״ה ע״א.", + "פסחים שם.", + "שם.", + "ע׳ מכילתא בא פ\"ט ושבת קי\"ט ע\"א.", + "שבת קי״ג ע\"א, ופס' רבתי פ' כ״ג.", + "ע' פסחים קי״ב ע\"א." + ], + [ + "אבות דר״נ פ' י״א, וע׳ הוצאת רש״ז שעכטער נוסחא ב׳ פ' כ״א.", + "באדר\"נ פי״א בשם ר׳ טרפון.", + "באדר״נ שם בשם ר' יוסי.", + "ע' אדר\"נ שם, ובנוסחא ב' שם מאמר זה בשם ר' אליעזר.", + "כדדרשינן בת״כ ריש אחרי בכל עת זה יה״כ, וע׳ מנחות כ״ז ע\"ב.", + "ע' עירובין ק\"ה ע\"א ותוס׳ ב\"ב י״ד ע\"א ד\"ה שלא.", + "ע' כל זה במשנה ובתוספתא פ\"ק דשבת ובגמ' שם י\"ח ע״א ויש שם כמת שנויים.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' מכילתא שדרשה מקרא אחרינא.", + "ע' מכילתא, והכא דריש מלה', דמחשבה אינו מכיר אלא ה', וכן בפס' רבתי פכ\"ג.", + "ויקרא רבה סוף פל״ד.", + "שבת ק\"נ ע\"א וע\"ב.", + "פ׳ בא י\"ב ט\"ז.", + "מכילתא.", + "שבת קכ\"א ע\"א.", + "פי׳ כיון שעושה מלאכת עצמו הרי הוא עושה מדעת עצמו ואינו עושה לדעת אביו ומותר, ע׳ שבת קכ\"א ע\"א ומה שהביא הרשב\"א שם בשם הירושלמי.", + "ספרא אמור פרשה א' ו'.", + "בתמיה ופשיטא שצריך לשבות בשבת.", + "עבדים כנענים ערלים ושלא טבלו שדינם כגר תושב מפני שקבלו ז׳ מצות בני נח (דבעבדים שנימולים וטבלו פשיטא דחייבין לשבות) ומיירי שעושין מלאכה לישראל, דלעצמן שרי. ע' כריתות ט' ע\"א ויבמות מ\"ח ע\"ב.", + "מבואר בע\"ז ט״ו ע\"א ובשבת פרק במה בהמה.", + "יבמות מ\"ח ע\"ב, וע\"ש ברא\"ש." + ], + [ + "פס' רבתי פכ\"ג וע' ב\"ר פ״י.", + "שינוח האדם מיגיעו כדלקמן.", + "פס' רבתי פ׳ כ״ג.", + "מכילתא.", + "פס׳ רבתי פכ\"ג, וע' מכילתא.", + "ע' פס' רבתי פכ\"ג, ב\"ר פי״א ומכילתא." + ], + [ + "מכילתא קידושין ל\"א ע״ב.", + "במכילתא בשם רבי ובפ\"ר פ' כ״ג—כ״ד בשם תני רשב״י, ועי' קידושין ל' ע\"ב בשם ת\"ר, והוא ת״כ קדשים.", + "כתובות ק״ג ע״א.", + "תושבות הן מקומות שהיהודים נתיישבו שם בח\"ל כמו אלכסנדריא של מצרים ורומי." + ], + [ + "ע' מכילתא.", + "דריש נוטריקון לא תתיר (להרוג) רוצח עד עמדו למשפט.", + "צ״ל צורח, ודריש לא תצריח, שהדם תוסס כל זמן שהרוצח חי כמסופר בפסיקתא רבתי פ' כ\"ד, ועיי״ש.", + "ע׳ מדרש שמואל פ׳ כ\"ח, יבמות ע\"ח ע\"ב.", + "מכילתא.", + "נדרים כ' ע\"ב.", + "מובא בפי׳ המשניות לרמב״ם סנהדרין פ\"ז מ\"ד. וע' פכ״א מה' איסורי ביאה ה\"ב.", + "פס' רבתי פ' כ״ד. במדבר רבה פ״י ב'.", + "ארבע אותיות.", + "ע' נדה י\"ג ע\"ב. וע' פ\"ר שם, ויקרא רבה פכ\"ג י״ב.", + "נדה שם.", + "ע' עירובין ק' ע\"ב.", + "ע' שבת ס״ב ע״ב, יומא ט' ע״ב, פס' דר\"כ פסקא י״ז, פסקא רבתי פל\"א, וי״ר פט״ז, מדרש פ' סורו טמא. ולענין כ\"ד תכשיטין ע׳ שמות רבה פמ\"א: כלה זו מקושטת בכ\"ד מיני תכשיטין.", + "ע' סנהדרין צ\"ג ע״א, תנחומא ויקרא ו', הוצאת רש״ב ויקרא אות י׳ פס' דר\"כ כ״ה.", + "ע' סוטה ד׳ ע\"ב.", + "ערכין ט\"ו ע״ב.", + "מכילתא.", + "סנהדרין פ״ה ע\"ב.", + "מכילתא.", + "מכילתא." + ], + [ + "מובא בס׳ המצות לרמב״ם ל״ת רס״ו בשם מכילתא, וע' פ\"א מה' גזילה ה\"י ומ\"מ ומ\"ע שם, וחינוך מצוה תט״ז.", + "ע' מכילתא סוף פ״ח.", + "שאתה מצווה לשמרם שלא ילכו ויזיקו, עי' משנה ריש בבא קמא.", + "כמו הלואי.", + "כן הוא במכילתא במס׳ שיר פ' ה' פסוק י\"ד ידיו גלילי זהב, אבל בירושלמי שקלים פ\"ו ה\"א וסוטה פ\"ח מ\"ג בשם חנני' בן אחי ר׳ יהושע.", + "ע' מכילתא מס' שיר שם וירושלמי שם ושמות רבה פמ\"ז, וע׳ שו\"ת רדב״ז ח\"ג סי' תקמ\"ט.", + "מכילתא.", + "מובא בפס' רבתי פכ\"א בשם תני חזקי', וכבר כתבנו שתנא דבי חזקי׳ הוא מכדרשב\"י.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "עי מכילתא.", + "עי' מכילתא ריש פ\"ט.", + "עי׳ מכילתא לעיל שירתא פ' זה אלי שאמר ר\"א כעין זה.", + "מכילתא." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברים פי' קע׳׳ו." + ], + [ + "ע' מכילתא, ויש כאן ב' פירושים מאי לגדלכם.", + "כלומר כמשמעו.", + "מכת פורענותן, ע' תרגום לשמות ט' ט״ו.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' מכילתא ולעיל י״ט ט' והובא מאמר זה בשם מכדרשב״י מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1'.", + "ויקרא רבה פ\"א, וע׳ סוכה מ״ה ע״ב." + ], + [ + "לעיל י״ט ג' וע' מכילתא.", + "צ״ל מכחישין.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע׳ ר\"ה כ\"ד ע\"א.", + "מכילתא וע' רש״י.", + "מאמר קשה לפרשו. וע' רש״י ל\"ב כ\"ז.", + "ר\"ה כ״ד ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא, זבחים נ\"ח ע״א.", + "מפני קבר התהום, אבל תחת המזבח לא היה חלול, וע׳ מל״מ פ״א מה' בית הבחירה הי״ג.", + "מדות פ\"א מ\"ו, ע\"ז נ\"ב ע״ב.", + "ע' תנחומא לפ' ויקחו לי תרומה.", + "ע' מכילתא וע' בלקוטי בתר לקוטי שלי צד 3 ומה שהעירותי שם.", + "ע' מכילתא.", + "מכילתא וספרי במדבר פי' ל״ט.", + "ע׳ אבות פ׳׳ג." + ], + [ + "עי' ס' השרשים לר' יונה בן גנאח צד 85 הערה 25.", + "מכילתא.", + "עי' ירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו.", + "מדות פ״ג מ\"ד, ועי׳ רמב\"ם פ״א מה' ביה״ב הי״ד שנראה ששאב ממכילתא דילן.", + "תוספתא ב\"ק פ״ז ו'. ומאמר זה מובא מר׳ טודרוס הנ\"ל (הערה ט1') בשם מכדרשב\"י.", + "ע' כ\"ז במכילתא ופ\"ג דמדות מ\"ד.", + "חולין י״ח, וע׳ רמב\"ם פ״א מה' ביה״ב הי״ד וט״ו." + ], + [ + "מכילתא.", + "רמב\"ם שם ה\"יז.", + "מובא בסה״מ לרמב\"ם ל״ת פ' בשם מכילתא.", + "עי' מכילתא דפליגא.", + "כלומר בעבירות." + ] + ], + [ + [ + "ע׳ מכילתא הוצאת רמא\"ש.", + "ע' מכילתא ושמות רבה ורש״י.", + "ע׳ עירובין נ״ד ע\"ב.", + "להבינו טעם הדבר ע' רש״י שם.", + "מכילתא.", + "לגדולים והשובים שבהן, ע' ב״ר פ' צ״א.", + "דמשפטים היינו דינים, ודינים היינו מדות. כמו שאמרו והלא דין הוא, היינו דבר זה אפשר ללמוד במדה אחת מי״ג מדות.", + "בעל מדרש הגדול רומז כאן על מדרש י״ג מדות שהביא ריש ויקרא, ומדרש זה הוצאתי לאור בספר ברכת אברהם שנדפס לכבוד ידידי מו\"ה אברהם בערלינער עת מלאת לו שבעים שנה בשנת תרס״ג.", + "גיטין פ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "הרב מו״ה שניאור זלמן שעכטער נ\"י ראש ביה\"מ לרבנים אשר בנעוויארק הדפיס ב' עלים ממכילתא דרשב״י, אשר מצא בקאמברידגע, במ\"ע The Jewish quaterly review שנת 1904 צד 443 עד 445, ומה שהוספתי והגהתי כאן עפ\"י הנדפס שם ארשום בעגול כזה 0.", + "חסר ראש המאמר ויש למלאות החסרון עפ\"י בבלי חגיגה י״ד ע\"ב, ירוש' שם פ\"ב ה״א, תוספתא פ״ב. ונ\"ל דבמכילתא דרשב״י היה כאן דרש כזה: ד\"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלה תשים לפניהם ואי אתה שם לפניהם מעשה מרכבה ומעשה בר' יוחנן בן זכי וכו'. ולפ״ז האי מאמר אגדה על כי תקנה עבד עברי שכתוב לעיל העתיק בעל מה״ג ממקור אחר ולא ממכילתא דרשב״י.", + "אבות פ״ב מ\"ח.", + "כאן נרשם בכ\"י \"פרק\". ונראה מזה שהמכילתא דרשב״י היתה נחלקת לפרקים, ועיין ההוספות מכ״י שאוסיף לקמן כ״א ל״ז בסוף הפסוק.", + "ספרי דברים פי' קי\"ח, ילקוט בהר רמז תרס״ו בשם ת\"כ, ובת״כ שלנו ליתא.", + "ספרי שם, ת״כ בהר פרק ז׳.", + "פליג על מכילתא שלנו וע' קידושין י״ד ע\"ב דזה דעת ר' אליעזר.", + "וכן הוא במכילתא לקמן פ' וכי ימכור איש את בתו וכ״פ הרמב״ם ה' עבדים פ״א ה״ב, וע׳ מל״מ שם דהרמב\"ן חולק ע\"ז.", + "ומה הבת שאינה מוכרת את עצמה אביה מוכרת הבן שמוכר את עצמו אינו דין שיהא אביו מוכרו.", + "מכילתא פרשה ג׳ לפס' ז׳.", + "מכילתא דילן, והובא כאן בשם ר' ישמעאל, וזה מראה שמכילתא דילן היא מכילתא דר' ישמעאל.", + "ע' ב״ר ס׳ מ״ב ויגד לאברהם העברי.", + "עד כאן עפ\"י כ״י הנ\"ל עלה א'.", + "ספרי דברים פי׳ קי״ח, קידושין י״ז ע\"ב.", + "קידושין ט״ז ע\"ב.", + "עי' קידושין י״ז ע\"א ורמב\"ם ה' עבדים פ\"ב ה\"ה ומל״מ שם.", + "ע' מכילתא ות\"כ בהר פרק ז' ה\"ג.", + "ערכין כ\"ח ע״ב.", + "שם וספרי דברים פי' קי״א.", + "ירושלמי פ\"ק דקידושין ה״ב.", + "ערכין י\"ח ע\"ב, ועי׳ מכילתא.", + "קידושין ט\"ו ע\"א, וע' רמב״ם פ\"ב מה' עבדים ח\"ב.", + "מכאן הוציא הרמב״ם דינו פ\"ב מה' עבדים הי״ב.", + "כר' אליעזר לקמן במכילתא וכר״ש בקידושין כ״ד ע\"ב.", + "מכילתא.", + "ע' מכילתא.", + "קידושין י\"ד ע\"ב.", + "שם וט״ז ע\"א." + ], + [ + "ע' מכילתא.", + "ע' קידושין כ׳ ע״א.", + "רוב דברי המכ' מד\"ה אם בעל אשה הוא עד כאן הובאו ברמב״ן על התורה כאן בשם מכילתא אחריתי דר' שמעון, ועיי\"ש, וע\"ג בת\"כ בהר פרק ז' ה״ג, ורמב״ם פ״ג מה' עבדים ה״א וה״ב ומל״מ שם. ופי' אל תפרישנו מאשתו ומבניו ע' ברמב״ם פ״ג מה' עבדים ה״ה." + ], + [ + "מכילתא.", + "אם מת האדון ועובד אם הבן גם הבן יכול ליתן לו שפחה כנענית, ונ\"ל דמרבה מאם, כבזבחים ט' ע״א.", + "מכילתא.", + "קידושין ט\"ו ע\"א.", + "קידושין כ\"א ע״ב.", + "שם כ' ע\"א.", + "שתי שפחות כמ\"ש הרמב״ם פ״ג מה\"ע ה״ה.", + "לדעת הפוסקים דשפחה מותרת מן התורה (ע׳ מל״מ פ״ג מה״ע ה\"ג) מיירי כאן בב׳ שפחות ולדעת הפוסקים דשפחה אסירה מה\"ת צ\"ל דמיירי בב' נשים בנות חורין, ונ\"ל דאיצטריך לאשמעינן במשיא את בנו סמוך לפרקו, ע׳ יבמות ס״ב ע״ב.", + "ע' מכילתא.", + "רמב״ם פ״ג מה\"ע ה״ה.", + "כדיליף לקמן מתהיה לאדוניה.", + "דאין קידושין לעבד וע' מכילתא לפ' והוא יצא בגפו ות״כ בהר פרשה ו' ה\"ג.", + "ע' מכילתא.", + "ע״ל הערה כ44'." + ], + [ + "ע' מכילתא, ואולי דרש כאן שישלש מדכתיב עוד במשנה תורה והיה כי יאמר.", + "קידושין י\"ז ע״ב, ספרי דברים ס\"פ קכ\"ב.", + "קידושין כ\"ב ע״א ספרי דברים ר\"פ קכ״א.", + "מכאן עד סוף הפסוק בספרי שם ובש״ס שס, ואפשר דמביאו כאן בשם ר' שמעון משום דסתם ספרי ר״ש, אמנם מדמייתי הא דחלה אצל רבו בשם ראב\"ע ש״מ דשמות התנאים היו מקובלין אצל בעל מכדרשב״י." + ], + [ + "רמב\"ם פ\"ג מה״ע ה״ט.", + "מכילתא.", + "רמב״ם פ\"ג מה״ע ה״ט.", + "מכאן עד \"את בתי האיש מוכר\" בפס' ז' הדפסתי הכל עפ\"י כ״י של הרב מהרש״ז שעכטער הנ\"ל הערה ו34'.", + "מכילתא ורמב״ם שם.", + "מכילתא.", + "ספרי דברים פי׳ קכ״ב.", + "עי' לעיל י\"ט, י\"ז.", + "קידושין כ\"א ע\"ב וע' מכילתא.", + "נ״ב פיר' המכתב.", + "נ\"ב פיר' מיני קוצים.", + "קידושין כ\"א ע\"ב, ספרי דברים פי׳ קכ\"ב.", + "מכילתא, קידושין י\"ז ע\"ב.", + "מכילתא.", + "שאינו עובד את בנו.", + "במוכר עצמו.", + "בפ' ראה דמיירי במכרותו ב\"ד כדלעיל פסוק ב׳.", + "ע׳ לעיל הערה ט43'." + ], + [ + "במדרש הגדול כתוב כאן וז\"ל: וכי ימכור איש את בתו לאמה. הרי זה בכלל היה ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: להקל עליה שהיא יוצאה בסימנין ולהחמיר עליה שאם רצה האדון ליעד מיעד עכ\"ל ומאמר זה הוא ממדרש י\"ג מדות׳ ע' ספר ברכת אברהם צד 67. ומכ\"י שלפנינו נראה דהמאמר אינו ממכילתא דרשב״י, דלא כמו ששיערתי לפנים.", + "לפנינו כתוב: אם, אמנם בכמה כ״י איתא: ואם.", + "כן יש להגיה, ע' לקמן ס' ל\"ז.", + "המאמר המוסגר הוספתי עפ״י מדרש הגדול להשלים בזה החסרון של כ\"י. (וע׳ סוכה כ\"ג ע״ב ומכילתא פ״ג) והנה המה\"ג לא הביא אלא סוף הדרש כי ימכר איש וכו׳ ואין ב\"ד מוכרין, (וכמו שהדפסתי ב\"הפלס\" ש״ג צד 321) מפני שסבר דלפי המסקנא אין אנו צריכין לדרש כי יגנב איש, דמכי ימכר איש איכא למילף דאין ב\"ד מוכרין בין בגניבת אביה בין בגניבת עצמה. אך זה טעות, דכי ימכר איש מיירי בקטנה דאביה מוכרה וקמ\"ל דאין ב\"ד מוכרין הקטנה בגניבת אביה, ומ\"מ צריך קרא דכי יגנב איש דגם בגדלות דוקא איש נמכר בגניבתו ולא אשה, דפשיטא דכי יגנב איש מיירי בגדול. ולקמן פס' ל\"ז חזינן דאף לפום מסקנא קאי הדרש דכי יגנב איש.", + "כאן נשלם הכ״י ומתחיל ההעתק ממדרש הגדול.", + "ע׳ מכילתא.", + "ע' מכילתא ונדרים ע\"ו ע\"א, ועי סנהדרין ס״ט ע״א דדריש ג״כ בן ולא אב.", + "קידושין י״ט ע״ב, ירושלמי שם פ״א ה״ב.", + "קידושין כ׳ ע\"א, וע' רמב״ם פ\"ד מה״ע ה״ב.", + "ע' קידושין ב' ע״א.", + "ע׳ ב\"ר פמ׳׳ה: דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ, וע' במוסף הערוך שצ\"ל דליים ובלנריות והוא מלשון רומי balneariae בגדי מרחץ.", + "ת\"כ בהר פרק ז׳ ה\"ב.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "קידושין י״ט ע״ב.", + "קידושין י״ט ע״א, רמב\"ם פ״ד מה״ע ה״ח.", + "רמב\"ם שם ה\"ז.", + "מכילתא.", + "קידושין ע״ז ע״א בשם חזקיה.", + "קידושין י״ח ע\"א.", + "קידושין י\"ט ע\"א.", + "כל זה ברמב״ם פ\"ד מה\"ע ה\"י וע\"ש בלח״מ. וע׳ ס' מעין החכמת שתמה דרמב״ם פ׳ דלא כחד מהני תנאי דקידושין י\"ח ע\"ב, והנך רואה דדינו ממעין קדוש דמכדרשב\"י יצא.", + "וכן הרמב״ם פ\"יט מה' סנהדרין לא מנה לאו זה בלאוין שלוקין עליהן.", + "מכילתא, קידושין י\"ח ע\"ב.", + "קידושין י\"ח ע\"א, וע' ירושלמי פ\"א ה״ב." + ], + [ + "מכילתא ועיי״ש.", + "רמב\"ם פ\"ד מה״ע ה״ח.", + "מכילתא.", + "קידושין י\"ח ע״א." + ], + [ + "שמופקרת לזנות. ע׳ ב\"ר סוף פ' פ': בני אדם של הפקר וע׳ ת״כ קדושים ריש פרק ז׳.", + "ע' קידושין ט\"ז ע״א וצ\"ע.", + "מכילתא, כתובות מ״ז ע\"ב.", + "כתובות ס\"א ע\"ב וס״ב ע״ב.", + "שם מ\"ח ע״א." + ], + [ + "כל המאמר הזה מובא מר\"י אבן גנאח בס' הרקמה שער ל\"ד צד 214 בשם רבותינו ז״ל.", + "ע' מכילתא ורמב״ם פ\"ד מה\"ע ה״ה." + ], + [ + "ע' מכילתא ות״כ אמור ריש פרק כ'.", + "ע' ת\"כ שם וסנהדרין ע״ח ע״א.", + "ע' מכילתא לקמן פ״ז." + ], + [ + "מפורש במדרש י״ג מדות שהדפסתי בספר ברכת אברהם צד 67 וז\"ל: כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח הרי ההורג בכלל שופכי דמים היה כשהוא אומר ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לן מקום הרי יצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר להקל עליו לידונו בגלות ולא להחמיר עליו שאם הרגו גואל הדם בגבול עיר מקלטו נהרג עליו אע\"פ שלא מצינו לו מקרא מלא נמצינו למידין לדינו מן המקרא הזה ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם מחוץ הוא דאין לו דם הא לפנים יש לו דם עכ\"ל, וע' מה שהעלותי שם.", + "ע' ספרי מסעי פי' ק\"ס וב\"ק כ״ו ע\"ב.", + "כמו שמסתקיף ע' ת״י בראשית מ\"ח, ח'.", + "תענית י״ח ע\"ב, ספרא אמור פרק ט', שמחות פ\"ח.", + "מכות י״ב ע״ב.", + "ע׳ מכילתא.", + "מכות י\"א ע\"ב." + ], + [ + "ע' סנהדרין מ\"א ע״א וס״ט ע\"א.", + "מכילתא.", + "שמצווין להחיותו.", + "רמב\"ם פ\"ב מה' מצה הי״א.", + "סנהדרין ע\"ט ע\"א.", + "בעלילות.", + "ע' מכות י׳ב ע״א, ירושלמי פ״ב ה״ז. מדרש שמואל פכ״ה.", + "ס' מכילתא ויומא פ\"ה ע\"א.", + "שרציחה דוחה עבודה ע׳ סנהדרין ל\"ה ע״ב.", + "מכילתא.", + "מכילתא.", + "מובא ברמב\"ן לבמדבר ל\"ה כ\"ט בשם מכילתא.", + "ע״ז ח' ע\"ב." + ], + [ + "ולא אמרינן לענין זה בני בנים הם כבנים.", + "ת״כ קדשים פרק ט׳ ה״ח.", + "עי׳ מכילתא. ות\"כ אמור פרק כ' ה״ח.", + "רמב״ם פ\"ה מה' ממרים ה\"ט וי'.", + "ע' ת״כ קדשים פרק ט׳ ה״י ואמור פרק כ' ה\"ח.", + "ת״כ אמור שם.", + "כתובות ל\"ה ע\"א בשם תנא דבי חזקיה וע' ירושלמי שם פ\"ג ה\"ג. וכבר אמרנו שחזקי' הוא המסדר מכדרשב״י.", + "מכילתא.", + "ע' סנהדרין מ״ה ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "ספרי כי תצא ס' רע״ג.", + "רמב\"ם פ״ט מה' גניבה ה\"ה, סנהדרין פ״ו ע״א, ספרי שם.", + "סנהדרין שם.", + "סנהדרין פ״ה ע״ב, ספרי שם.", + "מכילתא.", + "ברכות י\"ח ע״ב.", + "המוסגר הוספתי עפ״י סברא, ונ\"ל דהמעתיק דלג מן ״ת״ל״ עד ״ת\"ל״.", + "כדלעיל הערה ז49'." + ], + [ + "לעיל אות ת47'.", + "מכילתא, ת\"כ קדשים פרק ט' ה״ט.", + "ע' ת״כ שם ולעיל אות א48'.", + "מכילתא. ת״כ שם ה״י.", + "סנהדרין ס״ו ע״א. ועי' מכילתא.", + "מכילתא.", + "לעיל הערה ז49׳." + ], + [ + "צ\"ל כי.", + "ספרי דברים פי' רפ\"ו ורצ\"ב.", + "עי' מכילתא וספרי שם.", + "ע׳ לקמן פ' כ\"ב וב״ק מ\"ב ע\"א.", + "ע' לעיל פסוק י״ד ולקמן פ׳ ל״ה.", + "ב\"ק צ' ע\"ב, תוספתא סנהדרין פי״ב.", + "מן התשלומין ע׳ לעיל אות ת47'." + ], + [ + "ע׳ מכילתא.", + "ע' סנהדרין ע״ח ע״א וע\"ב.", + "ע' מכילתא.", + "ב\"ק פ״ה ע״ב.", + "ב״ק פ\"ו ע\"א.", + "ב\"ק פ״ה ע״א.", + "שם ומכילתא.", + "שם וברכות ס׳ ע״א." + ], + [ + "ע' מכילתא. ושם בשם ר' ישמעאל.", + "ע' לעיל פס' י״ח.", + "ע' רמב\"ם פב מה' רוצח הי״ד שכתב בדין זה: יראה לי וכו', א\"כ נראה שדין זה אינו ממכילתא דרשב״י אלא בעל מה״ג הוציאו מהרמב״ם, וע״כ הסגרתי מאמר זה.", + "ע׳ ב״ק צ' ע\"א, ונראה מכאן דר\"א דריש מתחת ידו ופי' דידו היינו רשותו. כדאיתא בירושלמי קידושין פ\"ג ה״א.", + "מכילתא.", + "ע' מכילתא ונ\"ל דבעל מה״ג השמיע דרשה דמכילתא משום דדרש בשבט כהרמב\"ם וכמ״ש לעיל אות ק49׳ וס״ל דמביאין לענין עונש מן הדין להקל בעונשין, ע' במפרשי המכילתא." + ], + [ + "מכילתא.", + "לעיל אות ס49'.", + "ע' ב\"ק צ' ע״א." + ], + [ + "לענין תשלומין, וע' מכילתא דדריש לי למתכוין להרוג את זה והרג אחר.", + "ע' ירושלמי נזיר פ\"ט ה\"ה וסנהדרין פ\"ט ה״ג.", + "ב\"ק מ\"ב ע\"א.", + "אין לה ב' ולדות אלא ולד א׳ וע׳ מכילתא.", + "ע׳ ב\"ק מ\"ט ע\"א ורמב\"ם פ\"ד מה' חובל ומזיק ה״ב.", + "ע' ב\"ק שם ורמב״ם שם ה\"ד.", + "דאינו חייב על העוברין ע' סנהדרין נ\"ז ע״ב, וע' מכילתא.", + "כתובות ל״ו ע\"ב.", + "דשוה כסף ככסף ע' ב״ק ז' ע״א.", + "מכילתא.", + "כמו שפסק הרמב״ם פ\"ד מה' חובל ה\"ב, וע' השגות הראב״ד." + ], + [ + "לכאורה נראה דצ״ל: נפש תחת נפש ולא נפש ובהמה תחת נפש ולא נפש ועין תחת נפש, ע׳ תנא דבי חזקי׳ כתובות ל\"ח ע\"א ותוס׳ שם ד״ה הא נמי; אך אפשר ליישב גי' שלפנינו עפ\"י מה שפי׳ בס' הכתב והקבלה על פסוק עין תחת עין דתחת היינו תשלומין עיי\"ש וכמ\"ש לק׳ פ׳ כ\"ד תחת הרי הוא תשלומין.", + "כנ\"ל לגרוס ופי' מדכתיב עין סמוך לנפש תחת נפש דרשינן נפש תחת נפש ועין כלומר לפעמים נותנין בהריגת נפש תשלומין נפש ועין, והיינו בעון מיתה ותשלומין זה אחר זה. וע' תוספתא ב\"ק פ\"ט הי״ז." + ], + [ + "בעל מה״ג השמיט כאן קצת ממכדרשב״י וע׳ תנא דבי חזקי' ב\"ק כ״ו ע\"ב.", + "רמב\"ם פ\"א מה׳ חובל ה\"ה, וע' רמב״ן פ' כ\"ד.", + "ב\"ק פ\"ג ע\"ב." + ], + [ + "בשפוד.", + "ע' ב״ק פ\"ד ע\"ב.", + "ב\"ק פ\"ג ע\"ב.", + "ב\"ק כ״ז ע״א.", + "משנה ר\"פ החובל.", + "רמב״ם פ\"ב מה' חובל. וכנראה מה שהסגרתי אינו ממכדרשב״י." + ], + [ + "ע׳ לעיל פ' כ'.", + "רמב״ם פ\"ה מה' עבדים הי״א.", + "קידושין כ\"ד ע\"ב." + ], + [ + "רמב״ם פ״ה מה' עבדים ה״ח.", + "מכילתא.", + "קידושין כ״ד ע״ב.", + "קידושין כ\"ד ע\"א וכ״ה ע״א.", + "ע׳ רמב״ם רפ\"ה מה׳ עבדים ופ״ב מה׳ מכירה ה\"ב." + ], + [ + "ב״ק ל\"ט ע\"א.", + "ע' מכילתא וב\"ק נ\"ד ע\"ב.", + "ע' לקמן לפסוק ל״ה.", + "ע' ב\"ק מד' ע\"א וע\"ב.", + "ע' מכילתא וב\"ק מ\"ג ע״ב.", + "ע' לעיל אות ל51'.", + "ע׳ סנהדרין ע\"ט ע\"ב ופ' ע\"א.", + "מכילתא ופסחים כ״ב ע״ב.", + "ע׳ ב\"ק מ\"ד ע\"ב.", + "ע׳ פסחים כ״ב ע\"ב.", + "ע' לעיל הערה ב21׳.", + "ע' פסחים שם בשם בן זומא.", + "ע׳ מכילתא וב\"ק מ\"א ע\"ב ומ״ב ע\"א." + ], + [ + "מכילתא וב״ק כ״ג ע״ב.", + "ב\"ק כ\"ד ע״א.", + "ע' ב\"ק מ״ד ע״ב.", + "ע' ב״ק מ' ע״א.", + "לאפוקי חש״ו ע׳ ב\"ק ט׳ ע״ב.", + "ע' מכילתא דמפיק ליה לגז״ש.", + "ב\"ק מ\"ב ע״ב. ודע דבב״ק ט״ו ע\"א דריש תנא דבי חזקי' מהאי קרא דהשוה הכתוב אשה לאיש, ואפשר דהאי דרש חסר כאן.", + "צ״ל כשהיא בקבר דהיינו נכסים הראויין ולא באו לה עד לאחר מיתה. ולישנא כשהוא בקבר לא שייך אלא בגונא דב\"ב קנ\"ט ע״ב. וע' ירושלמי ב\"ק פ\"ד ה״ז.", + "וגם בעליו יומת היינו בידי שמים כדלקמן.", + "כלומר מי שחייב סקילה ישנו בדחייה.", + "ע׳ ירושלמי סנהדרין פ\"א סוף ה״ב.", + "ע׳ רמב״ם פ״י מה' נ״מ ה\"ז וסנהדרין ע״ח ע״א", + "ב״ק מ\"ה ע״א.", + "שם מ״ד ע\"ב רמב״ם שם ה״ו.", + "ע' מכילתא ורמב״ם שם ה״ד וע' סנהדרין ט\"ו ע״ב ושם דריש תנא דבי חזקיה דרשא אחרינא, ואולי נשמט כאן." + ], + [ + "וממשכנין אותו רמב\"ם שם ה״ד.", + "ע׳ לעיל פ׳ כ״ג.", + "ב״ק מ' ע\"א.", + "שם ורמב״ם שם ה\"ח, וכתוב בגליון: מה הוא הכופר כמה שיראו הדיינין שהוא דמי הנהרג הכל לפי שיוויו של נהרג שנ' ככל אשר יושת עליו וכופר העבדים בין קטנים בין גדולים זכרים או נקבות הוא הקנס הקצוב בתורה שלשים שקל כסף יפה בין שהיה העבד שווה מאת מנה בין שאינו שוות אלא דינר למי נותנין הכופר ליורשי הנהרג ואם המית אשה הכופר ליורשיה מאביה ואינו לבעל ע״כ הגליון והוא לשון הרמב\"ם פי״א מה׳ נ\"מ הלכה א' וב'.", + "דגם בקטנים ישלם עפ״י ב\"ד.", + "דגם הם ישלמו עפ״י ב\"ד. וע' אות ד52'." + ], + [ + "כל זה בברייתא ב״ק מ״ג ע\"ב ומ״ד ע\"א ועיי״ש ובמכילתא.", + "כנראה מיירי כאן בשור בשור וצ״ע, וע' ב\"ק ל״ג ע״א.", + "ב\"ק ט\"ו ע\"ב וע׳ רמב\"ם פ\"א מה' נ״מ ה״ו." + ], + [ + "ע' לעיל פ' כ׳ וכ״ו, וע' מכילתא.", + "אם אינו שוה אלא דינר לא ישלם אלא דינר. וע' מכילתא.", + "בכורות מ\"ט ע\"ב.", + "כלומר דאין גובין אותן אלא בב״ד מומחין, וע׳ ב\"ק ס\"ד ע׳׳ב.", + "ע' לעיל פ' כ\"ט.", + "מכילתא וע' במדרש על י״ג מדות שהבאתי לעיל בפסוק א' אות ד׳.", + "ב״ק מ\"ד ע\"ב." + ], + [ + "ע׳ לעיל פסוק כ׳.", + "וכן ממעט הקדש לקמן פסוק ל\"ז מוגנב מבית האיש וע' ב״ק ע\"ו ע\"א ורמב״ם פי\"ב מה׳ נ״מ ה\"ב.", + "ב\"ק נ׳ ע\"א. וע' מכילתא.", + "עי ב\"ק מ\"ט ע\"ב.", + "רמב״ם פי״ב מה' נ״מ ה״ג.", + "ב\"ק נ' ע״א.", + "ב\"ק נ' ע\"ב.", + "שם נ״א ע\"א.", + "כמו כורה אחר כורח ב\"ק נ״א ע״א.", + "ע׳ אות ד52' ורמב\"ם פי״ב מה' נ׳מ ה\"ח.", + "ב\"ק נ\"ב ע\"א.", + "שם ורמב״ם פי״ב מה' נ\"מ הי״ח.", + "ע׳ ב\"ק נ\"ג ע\"ב, וע' תוס' ב״ק י' ע״א ד\"ה שהשור.", + "מכילתא וב״ק נ״ב ע״א.", + "ע' ב\"ק כ\"ח ע\"ב ורמב״ם פי\"ב מה' נ״מ הט\"ז.", + "ב\"ק נ\"ד ע\"ב, תוספתא פ\"ו הי״ח.", + "ברייתא זו כנראה פליגא אדלעיל אות ב54' שהיא כמכילתא דר׳ ישמעאל." + ], + [ + "תוספתא ב\"ק פ״ו הי״ד. ורמב\"ם פי\"ג מה' נ״מ ה\"ב.", + "עי מכילתא ב\"ק י' ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה.", + "ב\"ק שם.", + "ב״ק נ\"ג ע״ב." + ], + [ + "צ״ל דלעיל בפ' כ\"ח יש ללמוד דנגיפה וכו׳ כיוצא בנגיפה מדכתיב גבי מועד והמית איש או אשה ובגז״ש דתם ממועד כדאיתא במכילתא עיי\"ש והא דיליף לעיל נגז״ש מכאן היינו לפי המסקנא דהכא דיליף מקרא דנגיחה וכו' כיוצא בנגיחה.", + "ע\"ל ס' כ\"ח אות נ'.", + "ע' תוספתא ב\"ק פ\"ג ה\"ד הוצאת צוקקערמאנדעל וע׳ ב\"ק, מ\"ד ע\"ב.", + "ע' מכילתא.", + "ע״ל פ' כ\"ח אות ל׳.", + "ב\"ק ב' ע״ב.", + "ע' מכילתא וב\"ק ל״ז ע\"ב.", + "שם.", + "ירושלמי ב\"ק פ\"ד ה\"ג בשם חזקיה.", + "ב״ק ט״ו ע\"א וע' רמב\"ם פ״א מה' נ\"מ ה״ג.", + "ב״ק ל\"ד ע\"א, תוספתא ב\"ק פ״ג ה\"ג.", + "ב\"ק ל״ד ע\"ב, רמב\"ם פ״ז מה' נ״מ ה\"ח.", + "ב\"ק ל\"ד ע\"ב. וע' מכילתא." + ], + [ + "ב\"ק כ\"ד ע\"א וע״ל פ׳ כ״ט.", + "שם כ\"ג ע\"ב.", + "ב\"ק מ\"ה ע\"ב.", + "פ' כ\"ט.", + "כדלעיל פ' כ\"ט אות ו'.", + "ב״ק ל\"ט ע\"א.", + "ע' מכילתא סוף פי״א וב״ק י׳ ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה.", + "ע' לעיל פ' כ\"ד אות פ'.", + "ע״ל ס׳ ל״ד אות ח׳." + ], + [ + "ע' לקמן סי' כ\"ב פ' ב'.", + "ב\"ק ע\"ז ע\"ב.", + "תוספתא ב\"ק פ״ז הט\"ז.", + "ע' ספרא אמור פרשה ח' ה״ח וט' וע' מכילתא.", + "ע' ספרא שם ולקוטי בתר לקוטי שלי צד 24 הערה ת״ג.", + "ע' כתובות ל״ג ע״ב, ויפה שיער החכם מהר\"י הלוי שנתחלפו שם מאמרי תנא דבי חזקיה ותנא דבי ר׳ ישמעאל.", + "ב\"ק ע\"ח ע״ב.", + "ב\"ק ע\"ד ע\"ב.", + "ב\"ק ע\"ח ע\"ב.", + "ע׳ ב\"ק שם דהיינו מדעת שניהם.", + "כר׳ נחוני' בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין, וצ״ע דהא בלא״ה פטור מונגב מבית האיש ואפשר דאיצטריך לר\"ש דס״ל בקדשים שחייב באחריותן וגנב מבית האיש קרינן בהן.", + "ב\"ק ע״ו ע״א.", + "ב\"ק ע\"ח ע\"ב.", + "שם ע' ע\"א.", + "מכאן עד כ\"ב ח' היו לפני שמנה עלים מכ״י (אקספארד ?) מכילתא דרשב״י אשר בטובו שלח לי הרב מו\"ה שניאור זלמן שעכטער, ראש ביה׳׳מ לרבנים אשר בנעוויארק, ומה שהוספתי והנחתי עפ״י כ\"י זה רשמתי בסימן עגול כזה 0. וגם מחקתי עפ\"י אותו כ״י כמה מאמרים שהדפסתי בהפלס באשר ראיתי שלא לוקחו ממכדרשב״י.", + "ע\"ל אות ח55'.", + "כן כתוב בכ\"י ונ\"ל דהוא פרק או פסקא ע\"ב." + ] + ], + [ + [ + "פליג אברייתא דרשב״י בירושלמי סנהדרין פ\"ח ה\"ח. והוא כתני ר״ח שם, אביו של חזקיה וכ\"ה ברמב״ם פ״ט מה׳ גניבה ה\"יא.", + "כלומר העדאתו והיינו התראתו כדאיתא בסנהדרין ע״ב ע״ב.", + "ע' ספרי דברים פי' קמ״ח.", + "כ\"כ בכ״י וצ״ל עג פ והיינו פרק או פסקא ע\"ג, עיין לקמן סוף פסוק ב'.", + "סנהדרין ע\"ב ע\"ב." + ], + [ + "שם ע״ב ע״א וע' מכילתא.", + "לפקח עליו את הגל כדמפרש בסנהדרין ע\"ב ע\"ב.", + "ע׳ מכילתא.", + "מוחה כמו מכה.", + "הבא להורגך השכם להורגו.", + "שם ע״ב ע״א.", + "ע' לעיל הערה ה49'.", + "שאם יש לגנב חוב לגבות אחר זמן אין שמין החוב לנגנב.", + "אולי ס״ל כר״ה או כסף או מיטב, ב\"ק ט׳ ע״א.", + "מכות ב' ע\"ב.", + "כנראה ס\"ל אפילו הגנבה שוה יותר מכסף ממכרו אינו חייב לשלם אח״כ. והרמב״ם פ״ג מה' גניבה ה\"יד לא פסק כן.", + "קידושין י\"ח ע״א.", + "ע\"ל סי' כ\"א פ׳ ז'." + ], + [ + "ע' שבועות מ\"ו ע\"א.", + "היינו אם לא הגביהו אלא משכו ויצא.", + "ע' ב\"ק ע׳׳ט ע\"א.", + "ב\"מ ח' ע\"א.", + "לעיל אות צ55'.", + "ע' כל זה בב\"ק ס״ג ע\"ב בשם תנא דבי חזקי׳.", + "אם אחר גנב את בנו ומכרו חייב עליו מיתה.", + "עי' ירושלמי שבועות פ״ו ה״ו.", + "בכ״י גר׳: שמנתן עליך גמודה לך. והוא ט״ס ע׳ לקמן פס' ח'.", + "ע׳ לקמן פ' ח׳ על כל דבר פשע.", + "ברייתא דב\"ק ס\"ד ע\"ב.", + "הוא האומר כדכתיב ונקרב בעל הבית.", + "אם כפר ונשבע ואח\"כ הודה.", + "כדכתיב אשר ירשיעון אל' פרט למרשיע את עצמו." + ], + [ + "בכ\"י כ': ויצתא.", + "ב\"ק נ\"ח ע\"ב ותוספתא שם פ\"ו י\"ט.", + "דריש או כדלעיל כ\"א ל״ז ועיי״ש הערה כ'.", + "בכ\"י כתוב: שני.", + "ב\"ק י״ט ע\"ב ועי׳ מכילתא.", + "בכ״י כ' שהו.", + "בכ\"י גר׳: ראתה זרעים ואכלה זרעים.", + "ע' ב\"ק נ\"ח ע\"ב ונ\"ט ע\"א.", + "ב״ק נ״ה ע\"ב.", + "תוספתא ב״ק פ״ו כ\"א וירושלמי שם פ\"ו ה״ב.", + "ב\"ק ט״ו ע״ב.", + "ירושלמי ריש ב\"ק.", + "ב\"ק י\"ז ע״ב.", + "ע' ב״ק י\"ז ע״א וי\"ט ע\"ב.", + "ב\"ק כ״א ע\"ב.", + "ב\"ק נ״ט ע״ב.", + "גיטין מ״ח ע\"ב.", + "נ\"ל לפרש: יכול שישלם מן העידית קרקע גדולה כמו הזיבורית שהזיקה ת\"ל שדהו שלא ישלם מן העידית רק קרקע שהיא שוה כמו השדה האמורה למעלה כי יבער איש שדה דהיינו השדה שהזיקה.", + "צ״ל: אלא זה בלבד.", + "לכאורה היה נראה להגיה דצ\"ל נזק במקום קנס, אך קשה להגיה ד' פעמים דאפשר דתנא דברייתא דילן קרי לתשלומי נזקי ממונו קנס, ועיין כתובות י׳ ע\"א דתנא קנס חכמים במקום תקנת חכמים.", + "דמטלטלין כל מילי מיטב הוא כמ״ש בב\"ק ז' ע\"ב, ועי' רמב״ם פ\"ח מה' נ\"מ ה״י. ובכ״י גרס שאין שמין לו מן המטלטלין אך לקמן גם בכ״י גר' ב' פעמים: אלא מן המטלטלין.", + "ע' לעיל הערה פ57'.", + "ע' ב\"ק ו' ע\"ב תוס' ד״ה שור רעהו." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' ב״ק ס״א ע״ב. בכ\"י איתא כאן: מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכוין כמיתכוין כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין. עכ״ל, וצריך להיות לעיל אחרי: שאין מסכוין כמתכוין.", + "בכ״י גר' : דרך רשות היחיד.", + "שם.", + "שתהא הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע וכפירש״י ב״ק ס״א ע\"א על נכפפת. ובכ״י גר' מכבס לפניה והולך.", + "בכ\"י גר׳: מעובות של שיש, ונ״ל דתחת \"מצבות של פשתן\" צ״ל \"מעובות של פשתן\" והוא מעבה האדמה שהפשתן זרוע שם.", + "ירושלמי ב\"ק פ״ו ה״ה, ובבלי ס' ע״א.", + "אף המבעיר מה שבוער חייב. ועי' כלים פ\"ח מ\"ט.", + "כלומר אף המזיק את הבעירה דהיינו שמכבה חייב.", + "ע' ב״ק נ\"ט ע״ב.", + "ב״ק ס\"א ע\"ב וס\"ב ע\"א.", + "ב״ק שם.", + "ב\"ק נ\"ט ע\"ב.", + "ב\"ק ס\"א ע\"ב.", + "ב״ק ס״ב ע״ב.", + "כל זה במשנה שם.", + "עי' מכילתא ומשנה ריש ב״ק." + ], + [ + "כל זה בב״ק ק\"ו ע\"ב.", + "עי' תוס' ב\"ק ס״ג ע\"א ד\"ה רעהו.", + "ע' ב״מ נ\"ו ע״א נ\"ז ע״ב.", + "ע׳ רמב״ם פ\"ב מה' שכירות ה\"ה.", + "עי' לעיל כ\"א ל\"ה, ולקמן אות י61׳.", + "רמב״ם פ\"ב מה' שכירות ה\"ה.", + "ובירושלמי שבועות פ\"ו ה\"א תני ר\"נ או כלים להביא כלי חרס. ועי' כלים פי״ז מי״ג.", + "משנה ריש קידושין ועי' ירושלמי שם.", + "אולם ס\"ל כר״י בקידושין נ\"ד ע\"ב דמעשר ממון הדיוט הוא ואולי יש לחלק בין מעשר לכסף מעשר כדאשכחן בירושלמי מ\"ש פ\"א ה״א, ע' רמב״ם פ\"ז מה' מ\"ש ה\"כ.", + "ב\"ק צ\"ג ע״א וירושלמי שבועות פ\"ח ה\"א.", + "ירושלמי שבועות פ\"ח ה״א.", + "מכילתא, ב״ק ס״ט ע\"ב.", + "משנה ב\"מ ל\"ג ע\"ב ועיי\"ש בירושלמי.", + "עי' ב״ק ס״ג ע״ב.", + "שלא בשבועה.", + "ע\"ל פסוק ג׳.", + "עי׳ ב״ק ס\"ג ע\"ב וירושלמי שבועות פ\"ח ה\"ג ולעיל פס' ג'.", + "ע' ב\"ק ס״ג ע\"ב.", + "דוקא על שליחות יד חייב ולא על אבידה וגניבה." + ], + [ + "בכ\"י גר': גונוב.", + "במה\"ג כתוב כאן כבמכילתא דר' ישמעאל: ונקרב בעל הבית וגו' שומע אני לשאול באורים ותומים וכו' ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה אתה אומר לשבועה וכו' וכו' עד מה כאן בב״ד אף להלן בב\"ד עכ״ל. וכאן הדפסתי עפ\"י כ\"י שעכטער והלשון צ\"ע קצת ונ\"ל דקריבה האמורה להלן היינו עד הא' יבוא דבר שניהם דזו היא קריבה וזו היא ביאה.", + "הוא קלסתר. והיינו סל, ע׳ כלים פ\"כ מ\"א.", + "ע׳ ב׳מ מ״א ע\"א." + ], + [ + "ב\"מ מ\"ד ע\"א, ועי' מכילתא.", + "בכ\"י גר': חיטא.", + "בכ\"י גר': עקדה.", + "ב״מ מ\"ג ע\"ב.", + "עי' ב\"מ מ׳ ע\"ב.", + "כן הגירסא בכ\"י.", + "ע\"ל פסוק ג׳.", + "שבועות ל\"ט ע״ב, רמב\"ם פ\"ג מה' טוען ונטען ה\"א.", + "שבועות ל\"ח ע\"ב.", + "דקרא גם בשומר אבידה מיירי דכתיב על כל אבדה, עיין ב\"ק נ\"ז ע״א וב״מ כ\"ז ע״א.", + "דטענו חטין ושעורין והודה בא׳ מהן חייב שבועות מ׳ ע״א.", + "כנראה הכ״י מכאן עד מה ראית וכו' נמחק ומשובש, וע' שבועות ל\"ח ע\"ב ושם מ׳ ע\"ב.", + "ע\"כ נדפס עפ\"י כ\"י.", + "ע' אות ק60'.", + "והוא שאמר אתם עדי, סנהדרין כ\"ט ע״א.", + "שבועת ה' תהיה בין שניהם.", + "רמב\"ם פ\"א מה' טוען ונטען ה״ב.", + "עי' לקמן כ״ג ב' לא תהיה אחרי רבים לרעות.", + "ב\"ק ע\"ה ע״א.", + "מכילתא.", + "שם וע\"ל פסוק ו' ורמב״ם פ״ב מה' שבועות ה\"ה." + ], + [ + "דיהי' משמע ו' מוסיף על ענין ראשון.", + "ב\"מ צ\"ד ע\"ב.", + "שבועות מ\"ט ע\"א.", + "ע׳ שבועות מ\"ב ע\"א, ב״ק ק״ו ע\"ב.", + "ע\"ל פסוק ו'.", + "ע׳ מכילתא.", + "שבועות מ״ג ע\"א, ב״מ נ״ז ע\"ב.", + "כלומר שעכ״פ הבהמה עדיין חיה לפניך.", + "די\"ל כיון שנשברה והיא טריפה הוי כאין בה רוח חיים.", + "נ\"ל דדריש או לרבות מלעיל אות פ57'.", + "מכילתא.", + "מכילתא.", + "ע׳ מכילתא וב״מ פ״ג ע\"א.", + "ע' מכילתא ושבועות ל״ח ע״ב.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "זה פירוש על שהשבועה חלה על שניהם, ועי' שבועות מ\"ז ע\"ב תוס' ד\"ה חלה ותוספתא שם פ\"ו ה\"ג.", + "מכילתא.", + "ע׳ ב״ק ק\"ו ע״א.", + "מכילתא.", + "שבועות מ\"ד ע\"ב.", + "כלומר ישבע או יתן דאם לא נשבע משלם. וע' ירושלמי רפ\"ז דשבועות.", + "כמו הלה.", + "משנה רפ\"ז דשבועות ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וע' תוספתא שם פ\"ו ה\"ג.", + "ב\"ק צ\"ח ע״ב.", + "כנראה הוא דרש אחר שדרש מן ולקח דמיירי במטלטלין ומפרש דולקח קאי אפקדון." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב\"מ צ״ח ע״ב.", + "דרך קרא לומר כן.", + "אין כתיב כאן ישלם לבעלים, הרי דאין דרך המקרא לומר כן.", + "כתובות פ״ד ע״א." + ], + [ + "מכילתא.", + "מאמר מוסגר זה הוספתי עפ״י תשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' רכ\"ט (שהובא שם בשם ספרי דבי רב והדרש שבמכילתא דילן הובא בשם מכילתא דארץ ישראל) ועפ״י מה שהביא הרמב״ן כאן בשם מכילתא דרשב\"י וע' ב\"ק י״א ע״א.", + "הוספתי המוסגר עפ\"י מכילתא ועיי\"ש.", + "מכאן נראה שלא פי' נשבר ששברתו חיה כמו לעיל פסוק ט'.", + "ע' כל זה ב\"מ צ\"ג ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "כדלעיל פסוק ט'.", + "מכילתא.", + "ב\"מ צ\"ה ע\"א וע' מכילתא.", + "עי' מכילתא.", + "ע\"ל אות פ61'.", + "ירושלמי רפ״ח דב״מ, וכנראה צריך להגיה שם.", + "עי ב״מ צ\"ה ע״א.", + "ב״מ צ\"ו ע״ב." + ], + [ + "רמב\"ם פ״ב מה' שאלה ה\"ה, וע' ב\"מ צ\"ו ע\"א.", + "ב\"מ צ\"ה ע\"א.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' פסיקתא רבתי סוף פ' כי תשא.", + "לישנא מעליא, וע' מכילתא סוף פרשה י\"ג.", + "ע' כתובות ל״ח ע״א וספרי דברים פי' רמ״ד.", + "כתובות ל״ה ע״ב, מ' ע\"ב.", + "מכילתא.", + "רמב\"ם פ״א מה' נערה ה\"ח, דלא כספרי דברים פי' רמ\"ד ורמ\"ה דדריש ושכב עמה והשוכב עמה כל שכיבה.", + "קדושין מ\"ו ע\"א.", + "מכילתא וע׳ כתובות כ״ט ע״ב גבי אונס." + ], + [ + "בכ״י שהיה ביד החכם מהר\"י הלוי כתוב: ת\"ל אם מאן ימאן אביה \"עד שימאן אביה\" מלמד שהרשות ביד האב למאן. והחכם הנ״ל שיער שצ״ל: יכול הואיל ואינה ראויה לו לאישות לא יהא חייב בקנסה ת\"ל אם מאן ימאן אביה עד שימאן אביה, ע\"כ, וזה מסכים עם ברייתא דתני חזקיה שהובאה בירוש׳ כתובות פ\"ג ה״א ועם ת״י. — ולפי הגי' שלפנינו נ״ל להגיה שצ״ל ל\"כונסה\" תחת \"בקנסה\".", + "כתובות ל\"ט ע״ב.", + "כתובות מ\"ו ע״ב.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "סנהדרין ס״ז ע״א.", + "רמב\"ם פי\"ד מה' סנהדרין ה\"ג, וע' סה\"מ ל״ת ש\"י.", + "סנהדרין ס\"ז ע\"א וע' מכילתא." + ], + [ + "סנהדרין נ\"ד ע׳׳ב, וע' מכילתא ות״כ קדשים פרק י'.", + "מכילתא ות\"כ שם." + ], + [ + "ע׳ סנהדרין ס׳ ע\"ב ולעיל כ' ה' ד\"ה לא תשתחוה להם וירושלמי שבת פ״ז ה\"ב בשם תני חזקיה ומדרש על י\"ג מדות (שהוצאתי לאור בס' ברכת אברהם) מדה ז'.", + "סנהדרין ס\"ג ע\"א וע' מכילתא." + ], + [ + "מדכתיב ב׳ פעמים כאן ובויקרא י״ט ל״ג.", + "מדכתיב עוד וגר לא תלחץ לק' כ״ג ט', וע׳ ב״מ נ״ט ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "כלקמן פ' כ\"ד.", + "ע' ספרי דברים פי׳ רפ\"א ורמב״ם פ\"י מה׳ דיעות ה\"י.", + "רמב״ם שם ועי' במעין החכמה דף י\"ח ע\"א שתמה מאין הוציא הרמב\"ם דין זה, ועתה תראה כי ממעין קדוש מוצאו.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "רמב״ם שם.", + "יותר אני שומע מצועק, וכמ״ש במכילתא." + ], + [ + "דברים י״א י״ז.", + "מכילתא.", + "היינו אף אני אעשה זאת (ויק׳ כ״ו ט\"ז), וע' ת״כ שם, ושם נאמר ג״כ דבר וחיה רעה בפסוק כ\"ב וכ\"ה. כן פי׳ ר' דוד פרדו בפירושו לספרי.", + "כל זה בספרי דברים פי' מ\"ג.", + "וכן ת\"א ויקרא כ״ו כ\"ה דקטלין בחרבא.", + "כינה המדרש.", + "מכילתא, ב״מ ל״ח ע\"ב.", + "ובפתיחהא דאסתר רבתי איתא אבא אוריין איש צידן משום ר' גמליאל ובילקוט שם הגי' אבא גוריון (וע׳ משנה סוף קידושין) וע' במדרש אבא גוריון על אסתר שהו\"ל החכם רש״ב, ונ\"ל דהוא אבא יודן דכאן כמו איסי בן יהוד' שנקרא ג\"כ איסי בן גוריא ע\"ש גור ארי׳ יהוד' וע׳ תוספתא אהלות פי\"ח ה\"ז ויבמות פי\"ד ה״ז." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב״מ ס״ח ע״א.", + "תוספתא ב\"מ רפ\"ד וכמו שהגיה שם בעל מנחת בכורים וכן הגי׳ בכ\"י ערפורט שהו״ל רמ\"ש צוקקערמאנדל, וע' פי' מנחה בכורים ולפ״ז צ\"ל שהדרש שבכאן לא קאי על דינא דמתני' אלא על פי' אחר שפי' בעל התוספתא במרבין על השכר.", + "ע\"ל פ׳ כ\"א.", + "צ״ל לא תעקוף וכדאיתא בירוש' גיטין פ\"ה ה\"א שלא יהא אדם רואה את שדה חברו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונופלה ממנו.", + "רמב\"ם פ\"א מה' מלוה ה\"ב ובזה מיושב קושי' הלח\"מ שם.", + "ב\"מ ע״ה ומדרבנן וקרא אסמכתא.", + "משנה רפ״ה דב״מ.", + "גמ' שם נשך ותרבית חדא מילתא.", + "פדר\"א פל\"ג, וע' תוס׳ ב״מ ע' ע\"ב ד\"ה תשיך וסוטה ה׳ ע״א.", + "ב״מ ע\"ה ע\"ב." + ], + [ + "ב\"מ קי\"ג ע\"ב.", + "ספרי דברים פי' רע\"ז.", + "ב״מ קי׳ג ע\"א." + ], + [ + "כתוב בגליון פי׳ נטע והוא בל״ע מצע כדאיתא במכילתא, וע׳ ערוך.", + "ב\"מ קי״ג ע״א, תוספתא שם פ\"י ה\"ט.", + "ספרי דברים פי' נ\"ה." + ], + [ + "שבועות ל״ו ע\"א, רמב״ם פכ\"ו מה׳ סנהדרין ה\"ג.", + "רמב\"ם סה״מ ל״ת ס' בשם מכילתא, ועי׳ חינוך מצוה ס\"ט.", + "ת\"כ קדשים פרשה ב' ה\"יג.", + "רמב״ם פכ״ו מה' סנהדרין ה״ב.", + "רמב״ם שם.", + "מכילתא. ועי׳ הגי' בילקוט." + ], + [ + "מכילתא.", + "מלת דמע בלשון שומרוני הוא חלב, ולכך נקרא תרומת דמע שהתרומה הוא החלב (במדבר י\"ח, י\"ב) וע' טהרות פ\"ב מ\"ג.", + "מכילתא.", + "כלומר לי ממש, דהיינו שיתן הפדיון להקדש.", + "ומקרא דבמדבר י״ח ט\"ו אינו מוכח שיתנו דמי הפדיון לכהן די״ל דהם להקדש." + ], + [ + "רשאי ליתנו לכהן בכל מקום, וע' מכילתא.", + "צ״ל: שהן.", + "עי' ריש רות רבה.", + "בכורות כ\"ו ע״ב.", + "במקרא כתוב: ביום אבל במכילתא וכת״י גרס וביום, וכן לק׳ ל״א י״ז.", + "ת״כ אמור פרשה ח' ה\"ה.", + "מכילתא וע' מעילה י\"ג ע\"א.", + "רמב״ם פ\"א מה' מעשה קרבנות הי\"ב, משנה סוף פ\"ק דפרה." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' מכילתא.", + "מכאן למד הרמב\"ם דרשתו פ\"ד מה' מאכלות אסורות ה״ז.", + "חולין ע\"ג ע״ב.", + "חולין ס\"ח ע״א, וע' רמב״ם פ\"ח מה׳ מ״א ה\"ט.", + "זבחים פ״ב ע\"ב.", + "ע' פסחים כ״א ע״ב.", + "תמורה ל' ע\"ב וע\"ש ל\"ב ע״א." + ] + ], + [ + [ + "ע' רמב״ם פכ׳א מה׳ סנהדרין ה״י וע' שבועות ל׳ ע״ב וגי׳ כ\"י מינכען שם: מנין שלא יעשה דבריו סנגרון, ועי' פי' ראשונים שהובאו בס' ערוך השלם ערך סניגור.", + "מכילתא וע' שבועות ל\"א ע\"א.", + "ע' שבועות שם מה שדרש מפ' מדבר שקר תרחק.", + "שם.", + "מכילתא וע' פסחים קי\"ח ע״א.", + "רמב״ם פ\"י מה' עדות ה״א.", + "שם וע׳ שבועות ל' ע״ב.", + "ע' מכילתא וסנהדרין כ״ה ע״ב." + ], + [ + "ע' משנה ריש סנהדרין, תוספתא שם פ״ג ה״ז וירושלמי פ״א ה״א בשם תני חזקיה.", + "תוספתא שם וע' רמב״ם סה״מ ל״ת רפ\"ב שמשם נראה שהי' לפניו מאמר זה גם במכילתא דר׳ ישמעאל.", + "רמב\"ם סה״מ ל״ת רפ\"ג בשם מכילתא, וע׳ חינוך סי' ע״ז וע' תוספתא סנהדרין פ״ג ה\"ח.", + "הוספתי עפ\"י רמב״ם סה\"מ שם וע' רמב\"ם ה׳ סנהדרין פ\"י ה״א.", + "סנהדרין ל״ב ע\"א, וע׳ רמב״ם סה״מ שם וה' סנהדרין פ\"י ה\"ב.", + "סנהדרין שם.", + "שם.", + "סנהדרין ל״ו ע\"א.", + "סנהדרין י\"ח ע״ב." + ], + [ + "ספרא קדושים פרק ד' ה\"ב, ספרי דברים פי' י״ז." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברי' סי רכ\"ב.", + "ספרי שם.", + "כב״מ ל\"ב ע״ב.", + "מחובר בדת, ע׳ שבועות ל׳ ע\"א.", + "ע' ב\"מ ל״ב ע״ב.", + "מכילתא. ספרי שם, ב\"מ ל\"ג ע\"א.", + "ב\"מ ל׳ ע״ב.", + "ב\"מ ל״ב ע׳׳א.", + "ב״מ ל״א ע\"א.", + "ע' רמב\"ם פי\"א מה׳ אבדה הי\"ד." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברים פי' רכ\"ה.", + "לעיל אות ז'.", + "רמב\"ם פי״ג מה׳ רוצח הי״ד, וע׳ פסחים קי\"ג ע\"ב.", + "ב\"מ ל\"ג ע\"א.", + "ע' מכילתא וב\"מ ל׳ ע״א.", + "ב\"מ ל\"ב ע\"א.", + "רמב\"ם פי״ג מה' רוצח הי׳׳ג.", + "ב״מ ל״ב ע\"א." + ], + [ + "רמב״ם פ״כ מה' סנהדרין ה\"ה וע' מכילתא.", + "ע' ב\"ק קי\" ע\"א וספרי דברים סי׳ ט״ז." + ], + [ + "המדרש הגדול מביא כאן ברייתא דשבועות ל' ע\"ב וע' ילקוט כאן.", + "שבועות ל\"א ע״א.", + "רמב״ם פ״כ מה׳ סנהדרין ה״א, וע׳ מכילתא וסנהדרין ל״ז ע״ב.", + "ע' סנהדרין מ׳ ע\"ב.", + "במכילתא: \"אחד מעידו שעובד לחמה ואחד עובד ללבנה\", וכן ברמב״ם שם, וע׳ פ\"ב מה׳ עדות ה״ב.", + "דברים י\"ט ד': וזה דבר הרצח.", + "ע' סנהדרין ל״ג ע\"ב.", + "מדכתיב אל תהרג משמע דוקא למיתה אין מחזירין.", + "מכילתא.", + "דכיון שחוזר בתשובה אינו נקרא רשע." + ], + [ + "המה״ג מביא כאן ש״ס דכתובות ק״ה ע״א.", + "גם כאן מביא ברייתא דכתובות שם.", + "כל זה בספרי דברים פי' קמ״ד." + ], + [ + "עי' מכילתא לעיל פ' י״ח וב\"מ נ״ט ע\"ב.", + "ב\"מ שם." + ], + [ + "ספרא בהר פרשה א׳ ה\"ז וח'.", + "כשנכנסו לארץ היתה כל הארץ שלהם ע\"כ אמר את ארצך, וכשעלו מן הגולה היו משועבדים למלכי פרס ולא היתה כל הארץ שלהם ועל זה כתיב תזרע שדך, ואעפ\"כ היתה שביעית נוהגת. וע' ספרא שם ה\"ט ור\"ה י״ג ע\"א בשם ר' יונתן בן יוסף מאמר אחר." + ], + [ + "סוכה מ\"ד ע\"ב. ושם גרסינן מלקשקש.", + "ע' מכילתא.", + "ע׳ ספרא בהר פרק א' ה״ו ומשנה שביעית פ\"ט מ\"ח, וע' מכילתא.", + "ספרא בהר פרק א' ה״ח פסחים נ״ב ע\"ב.", + "ע׳ שביעית פ\"ט מ״ה.", + "שביעית פ\"ט מ\"ב.", + "מובא בסה״מ לרמב״ם מ\"ע קל\"ד בשם מכילתא. וע' חינוך פ\"ד.", + "נ״ב: פי' כמו מאבקין, וע' שביעית פ״ב מ״ב ומ\"ג.", + "ע\"ז נ' ע\"ב.", + "ע' תוספתא שביעית פ\"א ה\"י." + ], + [ + "דהיינו בשביעית, וע' מכילתא ורש\"י.", + "ר\"ה ט' ע״א, וע' ירושלמי ריש שביעית.", + "ע' שבת י\"ח ע\"א.", + "ע׳ שיטת ר\"ע בפסוק זה ביבמות מ\"ח ע״ב ובמכילתא בא פ' ט\"ו.", + "עי' לעיל פ' יתרו כ' י'." + ], + [ + "ע' ע\"ז ט\"ו ע\"א וע\"ב.", + "ע' מכילתא וספרי דברים פי׳ פ\"ב.", + "ע' סנהדרין ס״ג ע\"ב.", + "רמב״ם ה' ע\"ז פ\"ה ה״ו וסה״מ ל״ת כ״ו.", + "סנהדרין ס\"ג ע״ב.", + "ע׳ סנהדרין שם, ובסה״מ ל״ת ט\"ו (הוצאת בלאך) מובא זה בשם מכילתא דר' ישמעאל, וע' מגדל עוז לה' ע\"ז פ\"ד ה\"א וחינוך פ״ז." + ], + [ + "חגיגה ג' ע״א.", + "נ״ל שהוא בית פאגי והוא מקום קרוב, ולעומת זה בית פרסי היה מקום רחוק, ולפום צערא אגרא.", + "רמב״ם ריש ה' חגיגה, וע' ספרא אמור ריש פרק י״ז וחגיגה י' ע״ב.", + "ע׳ ריש זבחים." + ], + [ + "כגון בשביעית וע' מכילתא ד\"ה וחג הקציר.", + "נ״ל דדרש מן למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים.", + "ספרי דברים פי׳ קמ״ג, וע׳ ירוש׳ חגיגה פ\"א ה״ב." + ], + [ + "צ״ל: יום טבוח וע' חגיגה י״ז ע\"א.", + "ע' חגיגה י\"ח ע\"א.", + "מנחות פ״ד ע\"ב.", + "בכורים פ״א מ״ג.", + "דבא׳ בתשרי ר\"ה למעשרות כדאיתא בר\"ה י\"ב ע\"א.", + "ריש ר\"ה ועיי״ש דף ט\"ו ע\"ב." + ], + [ + "ספרי דברים פי' קמ״ג. וע׳ חגיגה ג' ע״א.", + "ריש חגיגה.", + "ספרי שם, חגיגה ד׳ ע\"א.", + "ספרי שם.", + "ע' מכילתא.", + "רמב\"ם פ\"א מה׳ ק״פ ה\"ה, פסחים ס״ג ע\"א.", + "ריש ברכות.", + "ע' רמב\"ם פ\"א מה' ק״פ ה\"ז ומ\"ל שם.", + "רמב\"ם פ\"ד מה' מעשה קרבנות ה״ב.", + "חולין קל\"ו ע\"ב.", + "בכורים פ\"ב מ״ד.", + "ע״ל כ\"ב כ\"ח מלאתך ודמעך.", + "בכורים פ\"א מ״ב.", + "שם פ\"א מ\"ט.", + "מכילתא וספרי דברים פי' ק״ד.", + "חולין קט\"ו ע\"ב." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "רובי מאמרי פרשה זו נמצאים (עם קצת חילופי גירסאות) במכילתא, ע\"כ ציינתי כוכב כזה * לפני המאמרים שנתחדשו כאן." + ], + [], + [ + "מובא בספר הרזים דר׳ טודרוס הלוי הנזכר לעיל הערה ט1' בשם מכילתא דרשב״י." + ], + [ + "כינה המדרש." + ], + [ + "ע' מכילתא יתרו לפסוק זכור את יום השבת." + ], + [ + "ע' לעיל י\"ט ה' ומכילתא שם.", + "ע' לעיל הערה ע66'.", + "ע' ערובין ס\"ט ע\"ב." + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "לפרשה זו אין כאן מכילתא דרי״ש. אך באשר שאחד ממאמרי מדרש הגדול שבכאן מובא בשם מכילתא חשבתי שבעל מה\"ג העתיק גם כאן ממכילתא דרשב״י וע\"כ ספחתי מאמרי מה״ג אלו למכילתא דרשב״י." + ], + [], + [], + [ + "רמב״ם פ\"ד מה׳ שחיטה הי״א." + ], + [], + [], + [ + "עי׳ לעיל כ\"ג ט\"ו.", + "סנהדרין י\"א ע\"ב." + ], + [ + "בכורות ו׳ ע\"א.", + "ע' מכילתא בא ריש פט״ז." + ], + [ + "בכורות ה' ע״ב. וע' על כל פסוק זה לעיל י\"ג י\"ג ומכילתא שם.", + "בכורות י׳׳ב ע\"א.", + "רמב״ם פי\"ב מה' בכורים הי\"א.", + "קידושין כ\"ט ע\"ב." + ], + [ + "ע׳ שבת ע' ע״א.", + "ע' ר״ה ט' ע״א.", + "מאמר זה מובא בשם מכילתא מר' אברהם בן הרמב״ם בס' מעשה נסים, שיצא לאור בפאריס שנת תרכיז, צד 89." + ], + [ + "ע\"ל כ\"ג ט״ז." + ], + [ + "ע׳ לעיל כ' ב׳ ומכילתא משפטים פ\"כ." + ], + [ + "ירושלמי פיאה פ\"ג ה״ז." + ], + [ + "ע' לעיל כ\"ג י״ח." + ], + [ + "עי׳ ספרי ריש כי תבא.", + "עי' לעיל כ\"ג י״ט.", + "עי' כל זה בפסיקתא דר\"כ ופסיקתא רבתי פסקא עשר תעשר ותנחומא פ' ראה." + ] + ], + [ + [ + "מכאן עד ההוספה הרוב נמצא (בקצת חילופי גירסאות) במכילתא, והמעט שנוסף כאן מצויין בכוכב כזה *." + ], + [ + "ע' כריתות ט\"ז ע\"ב.", + "ע' כריתות י\"ט ע\"א." + ], + [] + ] + ], + "Additions": [ + [], + [], + [ + [ + "עיין כל מאמר זה בריש ת״כ." + ], + [ + "ע' מאמר זה בב״ר פנ״ה, ובמה״ג לבראשית שם ליתא וכנראה הוא כאן ממכדרשב״י." + ], + [ + "עי׳ לעיל יתרו י\"ט י\"ח - כ'.", + "וכן בשמות רבה פ\"ג.", + "פי׳ אע\"פ שבאת לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, כמו שמפורש בקהלת רבה." + ], + [ + "כל מאמר זה הובא מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י ובש״ר פ״ב הוא בשם ר׳ יוסי." + ], + [ + "באדר\"נ פל״ד היא ירידה רביעית, אמנם בנוסחא ב' של אדר\"נ הוצא' שעכטער פל״ז ג\"כ היא ירידה חמישית וכן בפרקי דר״א פ״מ, וע׳ ספרי במדבר פי׳ צ״ג.", + "פרקי דר\"א פמ״ה.", + "פסחים נ״ד ע\"ב, וע' מכילתא ויסע פ\"ה.", + "זבחים נ״ד ע״ב, ספרי דברים סוף פי' ל״ז.", + "כל מאמר זה בספרי שם וקצת בכתובות קי״ב ע״א ובשמות רבה פל״ב.", + "אין בו פסולת יותר מקרנו.", + "הוספתי עפ\"י ספרי שם.", + "כל מאמר מוסגר זה מובא מר' טודרוס הלוי הנ\"ל הערה ט1׳ בשם מכילתא דר\"ש, ומזה ראיה שכל המאמר המדבר בשבח א״י היה כתוב כאן במכדרשב״י.", + "מובא בב\"ר פ׳ פ״ה בשם תני רשב״י." + ], + [ + "שמות רבה פ\"ה וש״נ." + ], + [ + "ספרי דברים פי' ל\"ח." + ], + [ + "מאמר זה הוא ממכילתא דרשב״י כדמוכח לעיל הערה ל16', וכן דרך ספרי דברים וספרי זוטא למנות עשה ולא תעשה כמ״ש בספרי ״מבוא למדרשי הלכה\" צד 65.", + "ע' לעיל הערה ת15' וש\"ר פ\"ג.", + "כפסחים פ\"ז ע״ב ומכילתא דר' ישמעאל מס׳ דעמלק ד\"ה וילחם עם ישראל ברפידים." + ] + ], + [ + [ + "ע' שמות רבה פ״ד: בנו של ר' חייא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו. ע\"כ. ובנו של ר\"ח הגדול הוא חזקיה המסדר של מכדרשב\"י כמ״ש בכמה מקומות, וע' תנחומא.", + "נדרים ס\"ה ע״א ספרי דברים פי' כ\"ז.", + "דוגמתו בע״ז מ\"ה ע״א: אני אובין ואדון לפניך." + ] + ], + [ + [ + "סנהדרין קי״א ע\"א.", + "ע' שמות רבה.", + "דעת ר\"ע דהכא הוא כדעת ר' ישמעאל בשמות רבה, ושם דעת ר\"ע כר\"א המודעי דהכא.", + "ע' לעיל שמות י\"ב י\"ב." + ] + ], + [ + [], + [ + "ב\"ר פ׳ מ״ז בשם ר\"ל.", + "פג לבם ולא האמינו." + ], + [ + "ש\"ר פ״ו וע' לעיל שמות י\"ח י\"ח.", + "מכילתא יתרו פסוק ויסעו מרפידים.", + "ע׳ ב״ר ס״פ נ\"ג." + ], + [ + "שמות רבה בשם ר׳ יעקב.", + "לעיל הערה ע76'.", + "ר\"י ור' נחמי' מפרשים בענין אחר בשיר רבה פ״ד פסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך." + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "שפות מבואר על פי מדרש תהלים ע\"ח וז\"ל: כל מכה שהיתה באת עליהם מכת דבר שפה עליהם (וע' לקמן), ובשמות רבה פ\"י כל מכה ומכה שהיתה באה במצרים היה הדבר ממשמש ובא עמה. ולפ\"ז שפות היינו ממשמשות ובאות, לא היו המכות שכבר היו עשויין ע\"י משה ממשמשות ובאות עד שיהא נראה כאלו עשאון החרטמים.", + "בסי' ע\"ח ובסי׳ ק\"ה.", + "שלא נזכרו בסי׳ ע״ח.", + "ע' פסיקתא זוטרתא ח׳ ט״ו, ומשם נראה דר' טוביה לא היה לו מדרש דילן." + ] + ], + [ + [ + "ע' לעיל הערה נ77'.", + "מבואר עפ\"י מ\"ש במה״ג גבי צפרדעים וז\"ל ואין לי אלא צפרדעים בלבד ומניין לרבות כל החיות המשכלות שבים שנ' (תה׳ ע\"ח מ״ה) וצפרדע ותשחיתם: ואין השחתה אלא מיתה שנ׳ (ש\"א כ\"ו ט׳) ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו. עכ\"ל.", + "ל\"י νομή נגע האוכלת בבשר.", + "ע' לעיל שמות פרק ט\"ו סוף פסוק י\"א: ד\"א עושה פלא." + ] + ], + [ + [ + "ב״ר פל\"ג בשם ר' לוי.", + "במה״ג כתוב כאן עוד: א״ר יהודה ביר' סימון האבלתי הובלתי כתיב ע\"כ וכן בב״ר שם בשם ר' יהודה בר רבי ובשמות רבה פי״ד.", + "מובא בריש במדבר רבה בשם חזקי׳ ב\"ר חייא וכן בשמות רבה פי״ד ובתנחומא הוצ' רש״ב ובמדרש תהלים ק\"ה, וא\"כ מאמר שלפנינו הוא ממכילתא דרשב\"י שסידרה חזקיה וממנה שאבו הב\"ר ושאר מדרשים." + ], + [ + "דוגמתו פ' בשלח י\"ד כ'.", + "ע׳ ילקוט תהלים רמ\"ז תשכ\"ג." + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6b3fa47099aa0419e92fc5ce6a4ba5e069aff085 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,2445 @@ +{ + "title": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Footnotes_on_Mekhilta_DeRabbi_Shimon_Ben_Yochai", + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + [ + "נ״ל דמכילתא הלזו שמה פניה לדרוש ההלכה של ספר שמות, ובאמת לא היה לה להתחיל אלא מהחדש הזה לכם, שהיא המצוה הראשונה וכמו שמתחלת מכילתא שלנו, דר' ישמעאל, אלא משום דאותה מצוה ראשונה נסמכה לגאולת מצרים, ראתה המכילתא דרשב״י שראוי להתחיל בתחלת ספור גאולת מצרים ובגלוי השכינה הראשון שנתגלה למרע״ה שהוא התחלה לכל הדברות והצווים שנאמרו ע״י משה.", + "המאמר הזה הוא ג״כ בכ״י ר' אברהם הלחמי שהביא בעל ברורי המדות ומצוי העדות, ובצדק העיר החכם רמא\"ש במכילתא שלו דף קי״ט ע״ב שהוא שייך למכילתא דרשב״י.", + "כדלקמן ריש פ' יתרו.", + "ולמה הוצרך לאנשים, אע״כ דמצרים היתה סוגרת ומסוגרת ולא הניחו שפחה לצאת, ע\"כ צוה עליו פרעה אנשים שיניחו את הגר לצאת. ובב״ר פמ״ה אמר רשב״י שהגר בתו של פרעה היתה.", + "גם זה שם בכ״י ר׳ אברהם הלחמי אולם בסדר אחר וקצת המאמר שם בשם ר׳ חייא ור' יהודא, ואולי צ\"ל כאן ר' יהודה תחת ר' יהושע ונשתרבב כאן ר' יהושע מהא דלקמן וכך היה ר' יהושע אומר. והאי ר' יהודה הוא בנו של ר' חייא אחיו של חזקיה. וכבר העיר החכם ר\"י לעווי שכל תנא דבי חזקיה שבש״ס נמצאים במכילתא דרשב״י הלזו, וכנראה חזקיה סידר המכילתא דרשב\"י.", + "עי' מכילתא דר' ישמעאל לשמות י\"ב מ״א.", + "במכי' דרי״ש שם פי' מאי ואומר דאין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין ת\"ל עמו אנכי בצרה.", + "זהו דרש חדש שכל המזיק את ישראל וכו' ובכ\"י ר\"א הלחמי כתוב וכן הוא אומר כי הנוגע בכם כו' ר' יהודה אומר אין ת״ל ו' אלא י׳ וכו' כינה הכתוב פי' דכתיב עינו תחת עיני. ובמכ' דרי\"ש לפסוק וברוב גאונך תהרס קמיך ובספרי במדבר פסקא ע״ד הביא עוד הרבה פסוקים שכינו מפני הכבוד.", + "אגדה זאת הביא ר' טודרוס הלוי בספרו ספר הרזים כ״י (עי' מ״ש ע\"ז בספרי מבוא אל מדרשי ההלכה צד 46) בשם מכילתא דרשב״י (ונדפסים מאמרי מכדרשב״י שהביא ר' טודרוס הלוי במכ״ע ליטעראטור בלאטט דעס אריענטס שנת 1845 מצד 182 והלאה ובמבוא למכ' הוצאת רמא\"ש צד L1 והלאה) וע' מכילתא מס' דשירתא פ״ג.", + "בכ\"י ר״א הלחמי הוא בשם ר״י הגלילי.", + "בשמות רבה כאן הגי׳ ר' יהושע בן קרחה, אולם בבמדבר רבה פי\"ד סס\"ד גרס ג\"כ ר\"ג.", + "המאמר כאן הוא מקוצר וצ״ל כבשמות רבה: א״ל אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני אלא להוציאך חלק אי אפשר אלא למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה.", + "בש״ר בשם ר' פנחס הכהן מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציא מסתרטת כו', אולם בילקוט בשם מדרש אבכיר הלשון ממש כלפנינו.", + "מעלה פרחים, ויוצא פרח ת״א: ואפק לבלבין. ובש״ר: האש של מעלה מעלה לולבין.", + "דברי ר\"א בן ערך הם ג״כ בכ״י ר״א הלחמי, ושם יש ערבוב דברים וצריך תיקון." + ] + ], + [ + [ + "גם מאמר זה נמצא שם בכ\"י ר\"א הלחמי.", + "בעט בו ומריב עמו, עי' ערוך ערך כתש וכן פתרונו בלשון סורי, ובמדרשים ובכ״י ר״א הלחמי הגי' משובשת." + ], + [ + "בכ״י ר״א הלחמי (לעיל ב') בשנויים.", + "הוספתי ממה\"ג דלקמן פ' וארא.", + "הוספתי ממה\"ג דלקמן פ' וארא.", + "הכל בכ״י ר\"א הלחמי בפ' וארא בשנויים.", + "כמו מורדים.", + "בכ\"י ר\"א הלחמי בשנויים כל הענין עד כי כבד פה וכבד לשון אנכי.", + "אולי צ״ל: כבד לעשותן." + ] + ], + [], + [ + [ + "הכל בכ״י ר״א הלחמי אלא שתחת ר' אליעזר איתא שם ר׳ ישמעאל.", + "כמו כלית ובכ\"י ר״א הלחמי: אמר הקב\"ה ראויים היו ישראל כלייה במדבר עד שגמר האחרון שבהם את פסחו שנאמר וכו'. ועי׳ מכילתא דר' ישמעאל לקמן י״ב פסוק כ״ז.", + "המוסגר הוספתי ע״פ ר״א הלחמי כמו שנדפס במכילתא הוצאת רמא״ש דף ק\"כ" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "מדכתיב בארץ מצרים שהוא מיותר דרש שרק קודם שנתקדשה א״י היה הדבור אף בחו״ל ולא לאחר שנתקדשה.", + "כלומר וכן ביונה ברח מא׳׳י לחו״ל משום שידע שאין השכינה שורה בחו״ל כדאיתא במכילתא דר' ישמעאל, ולבסוף כשדבר הקב\"ה עמו בחו״ל לא דבר עמו אלא על המים, ואע\"פ שאין מפורש בקרא דהדבור עם יונה היה על המים, מ\"מ מדכתיב (יונה ב' י\"א) ויקא אס יוא אל היבשה וסמיך ליה ויהי דבר ד' אל יונה משמע דביבשה הסמוכה לים דבר עמו.", + "אף קודם שנתקדשה א\"י לא היתה השכינה שורה בחו״ל בכל מקום אלא על המים.", + "דרש הכפל היה שהיה דבר ד' כאן כמו שהיה בתחלה בחו״ל והרי זה בא ללמד ונמצא למד דמתחלה היה כמו כאן דהיינו על המים.", + "צריך לנקד דִבֵר והוא שם דבר כמו דבור כדכתיב (ירמיה ה׳ י\"ג) והדִבֵר אין בהם.", + "ר׳ נחמיה ס\"ל דבחו״ל לא היתה שורה רוח הקדש אלא לפרקים וזהו פירושו של היה היה כמו שתירץ רב חסדא במ״ק כ\"ה ע\"א לפירוש א׳ של הפירוש המיוחס לרש״י שם.", + "כמו שאמרו ברבה פט״ו: בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים אר״ח אמר הקב\"ה כתיב בתורה בחוץ תעמוד אף אני אעשה כן בארץ מצרים ולא במצרים וכן אמר משה כצאתי את העיר, וכן איתא במדרש הגדול לפ' כצאתי את העיר: מגיד הכתוב שלא היה הדבר נגלה עליו בארץ מצרים מפני שהיא מלוכלכת בגילולי ע״ז אלא חוץ לכרך מדבר עמו.", + "כלומר שאין לומר דמלת בארץ בא ללמדך שדבר עמו בשדה, דהא אין לנו שום טעם למה דבר עמו דוקא בשדה אלא ודאי דבא ללמד שדבר עמו חוץ לכרך כדחזינן גבי משה שאמר כצאתי את העיר.", + "ואמרו במכילתא וכן בריש ת״כ דלא היה דבור לאהרן מפי ד' אלא עם משה דבר שיאמר לאהרן וא\"כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן להקיש דברות אהרן לדברות משה.", + "לכאורה היה אפשר לפרש במה ששנינו בספרי ריש מטות כשם שנתנבא משה בכה אמר כך נתנבאו נביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה שנאמר בו זה הדבר ולפי זה אתקש כאן אהרן למשה לענין זה שגם אהרן נתנבא בכה אמר (אבל בזה הדבר לא נתנבא) אמנם מלשון הת\"כ פ' אחרי מות בזה הדבר דשחוטי חוץ משמע דכה אמר וזה הדבר חדא הוא דז\"ל שם: \"זה הדבר אשר צוה ד' מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר\": ולפ\"ז יותר נכון לפרש כאן דמה משה בכה אמר שדבר הדברים כהווייתן כך אהרן כשהיה מדבר אל בני ישראל אמר כל הדברים כהוייתן כמו ששמען משה מפי הגבורה. וכן מוכח לקמן י״ט ג' דדרשינן כה בלשון הקדש כה כענין הזה וכו' כה לא לפחות ולא להוסיף ועי' ספרי דברים פיסקא פ״ג.", + "כמ\"ש במכילתא הקיש אהרן למשה מה משה היה דיין לפרעה כו' היה אומר דבריו ולא ירא וכו'.", + "דכתיב בה ויקחו אליך ועי' בספרי שם. וראיתי שם במדרש הגדול כ״י (לקוח מספרי זוטא) וז\"ל ויקחו אליך יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ועניין אף על השמן ת\"ל ויקחו אליך שמן זית זך יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומנין אף אהרן אמרת וידבר ד׳ אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה עשה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברים לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (וכ\"מ שנאמר צו היא לדורות) עכ׳׳ל.", + "כדאיתא בספרי זוטא שהבאתי וכן אמרו בת\"כ פ' אמור ויקחו אליך אתה גזבר לדבר.", + "דכתיכ ואתה קח לך בשמים ראש ואיתא שם במדרש הגדול: ואתה קח לך שיהא משה גזבר עליו וכן אמרו בספרי חקת על ויקחו אליך. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה.", + "דכתיב קח לך סמים נטף. ועי׳ יומא ג' ע״ב דשם דרש קח לך ויקחו אליך בפנים אחרות והוא לקוח מספרי במדבר פיסקא ע\"ב ונראה דתנא דבי ר׳ ישמעאל ודבי ר״ע היו חלוקין בדבר וברייתא דיומא תנא דבי ר' ישמעאל מדפליגי שם ר' יאשיה ור׳ יונתן שהם תלמידי ר' ישמעאל כידוע.", + "כמ\"ש בברייתא דעירובין נ\"ד ע\"ב: כיצד סדר משנה וכו' עיי״ש.", + "כמו שהגהתי כצ״ל דמלאמר קדריש ופירוש דלאמר קאי על הבנים וכן שנינו בת״כ פ' שמיני הובא ברש\"י לאמר אליהם לאמר להם לבנים או לאמר להם לישראל כשהוא אומר דברו אל כל עדת בני ישראל זו דיבור האמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לאמר לבנים ע״כ. מעתה יובן למה הובא בת״כ שם הפסוק דברו אל כל עדת בני ישראל הא שם בפרשה כתיב דברו אל בני ישראל משום דהאי דרשה נאמרה מחז״ל כאן בפ' בא והועתקה לפרשת שמיני (וע\"כ לא יפה עשו המדפיסים בת״כ עם פי׳ מהרמ״ל מלבים ששלחו יד ומחקו מלת \"כל עדת\" שנמצאו בכל דפוסים ישנים) ומה שנמצא כל עדת בני ישראל תחת כל עדת ישראל יבואר לקמן הערה פ3׳.", + "שנאמר (ויקרא י״ז א') דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל.", + "שנאמר (שמות כ\"ד א׳) עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.", + "נראה דקאי על הפסוק (ויקרא כ\"א כ\"ד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דהוא מיותר דכבר שמענו במקום אחר דהבנים קדמו לכל ישראל אלא ע\"כ דאתא לאשמעינן מכל מקום הבנים קדמו לכל ישראל.", + "דכתיב (ויקרא ט' א') קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ועי' ספרי במדבר פיסקא צ״ב, ועוד כתיב (שמות י״ט ז') ויקרא לזקני העם ודרש לקמן מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל.", + "דכתיב (במדבר י\"א כ\"ה) ויאצל מן הרוח וגו' וצ\"ל דתנא דידן סובר דמעיקרא מעת מעמד הר סיני כבר היו מוכנים לכך מדאמר הקב״ה עלה אתה וגו׳ ושבעים מזקני ישראל." + ], + [ + "כר' אליעזר בר״ה י״א ע״ב, וכן כתב הסופר יוסף הכהן בקדמוניות שלו (ספר א' ג', ג').", + "אומות העולם.", + "ראשון הוא לכם.", + "במכילתא מפורש נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה.", + "דלענין זה ראש השנה בא בתשרי, משנה ריש ר״ה.", + "תוספתא ריש ר״ה והובאה בבבלי ובירושלמי.", + "היינו לנטיעה דמתניתין ועי' ר\"ה ט' ע\"ב.", + "בתוספתא שם: וי\"א אף לשכר בתים ועי' הפירוש שם ובבבלי ובירושלמי.", + "ספרי דברים פיסקא קכ״ז.", + "ע' מכילתא וסנהדרין י״ב ע\"ב.", + "במכילתא בשם ר' נתן.", + "עי' בלקוטי מכילתא לס' דברים (שהוצאתי לאור בשנת תר\"ן) צד 13 ושם הערה צ\"א." + ], + [ + "לפי המסורה צ\"ל דברו אל כל עדת ישראל וצריך למחוק מלת \"בני\". אמנם ראיתי כי גם המכילתא שלנו (דר' ישמעאל) והתרגום יונתן גרסי מלת \"בני\". וכן ראיתי בתרגום יוני של השבעים ובתרגום הסורי ובהרבה כ\"י המובאים בספרי קעניקאט ודע ראססי, ועי' לעיל הערה ש2׳ שכן מוכח מת\"כ. ואף שאנו אין לנו אלא גירסת המסורה, מ״מ יראתי לשלוח יד ולהגיה, אולי הוא אחד מהמקומות שחז״ל פליגי עם המסורה, כמ״ש כבר ראשונים ואחרונים. עי' ר״ן לסנהדרין ד׳ ע״ב ד\"ה קרנת קרנת, תשובות המיוחסות לרמב״ן סי' רל\"ב, תשובת ריב\"ש סי' רפ\"ב, תשו' מהר״י מינץ סי' ח', הגהות רע\"א לשבת דף נ״ה ע״ב, יד מלאכי סי' רפ\"ג, ח״ס או״ח סי' נ״ב. ואולי נפקא מינה גם לדינא כמ\"ש ר״י ברלין זללה״ה בהפלאה שבערכין ערך מאה עיי״ש.", + "עי' ת״כ ריש קדושים.", + "כן הגהתי עפ\"י פסחים מ\"ב ע\"א והוא מת\"כ ועי' ילקוט נשא רמז תש״ו על איש כי תשטה אשתו וז״ל: ומניין בלא תעשה אמרת וידבר ד׳ אל משה לאמר, ע\"כ. והוא מספרי זוטא כמו שהוכחתי במקום אחר.", + "עי' פסחים צ\"ו ע״א ותוס' שם ד\"ה למעוטי, ועי' מכילתא.", + "וכן דרשו בסוכה מ\"א ע״ב ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד.", + "מכילתא, ירושלמי ריש פ\"ב דקדושין.", + "פסחים צ״א ע\"ב, ירושלמי שם פ\"ח הלכה א'.", + "עי' מכילתא.", + "פסחים פ״ח ע״א, ובילקוט כאן איתא: ד׳׳א שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט ע״י בנו וכו' ע״כ נראה שלפניו היה כן הגירסא במכילתא דר' ישמעאל." + ], + [ + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז, ועי׳ מכילתא.", + "חסרון הניכר יש כאן ולפי הסוגיא דפסחים צ' ע\"א צ\"ל: מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ובו׳ וע\"ש הפירוש.", + "עי' לעיל אות ש3'.", + "ספרי דברים פיסקא קל״ב ועי' מכילתא פ\"ג ובמפרשים שם.", + "בר מצרא דידיה.", + "היינו שחצרו סמוך לחצרו.", + "היינו שפתחו סמוך לפתחו באותה חצר והוא קודם לשאר שכנים, וא״כ ה\"ה שכנו שבנות קודם לשכנו שבשדות והקרוב קרוב קודם ועי' מכילתא.", + "תוספתא פסחים פ\"ח הי״ב וי״ג ושם בשם ר\"ש בן אלעזר.", + "מכילתא.", + "כמו מתוך.", + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז.", + "תוספתא חגיגה פ\"א ה\"ב סוכה מ\"ב ע״ב. ועי' גיטין ס\"ה ע\"א וירושלמי שם פ\"ה הלכת ט' .", + "תוספתא פסחים פ״ז ה\"ז.", + "עי׳ מכילתא ופסחים ס\"א א' ורש״י שם.", + "איש שה לבית אבות.", + "ירושלמי פסחים פ״ח ה\"ג.", + "פסחים פ״ט ע״א." + ], + [ + "עי' זבחים כ״ה ע״ב דלפי הש״ס צריך להגיה הברייתא ולמחוק תיבת תם.", + "כת״כ ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ה׳ ה״ב.", + "ולא בקר עי׳ מכילתא.", + "נ\"ל לפרש עפ״י הירושלמי פסחים פ\"ט ה״ח מן הצאן להוציא את החלקים שבהן א\"ר אבין להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד עכ״ל. ולפ״ז נ״ל דחלוק שבן הבקר היינו נעבד דמיעטה התורה ממן הבקר כדאיתא בריש ת\"כ. וכמה פעמים מצינו דחילוק היינו מיעוט כמו אך חלק, בכם חלקתי ולא באומות (חולין ה׳) ובספרי זוטא המובא בילקוט בפ׳ נסכים רמז תשמ\"ה ז\"ל: לחלוק את הגנוב ואת הגזול ע״ש.", + "נ\"ל דיש כאן חסרון וכן צ״ל: אי יכול שיביאו פסח דורות מצאן ובקר (כדכתיב וזבחת פסח וגו' צאן ובקר) ת\"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד. ועי' מכילתא.", + "בפסח מצרים, ושאר ימים לא אצטריך למעוטי אלא יום ארבעה עשר שלא תאמר דכשר מק״ו, ע״כ שנה הכתוב תקחו." + ], + [ + "עי' מגילת תענית פ\"א ששם מאמר זה מחובר עם מאמר ר' עקיבה דלקמן.", + "עובדים.", + "פסחים צ״ו ע״א בשם בן בג בג.", + "היינו שלשה ימים שלמים, ובש״ס איתא ד' ימים.", + "משנה ערכין י\"ג ע״א.", + "במשנה איתא המבוקרין.", + "עי׳ לעיל הערה ר3'.", + "משנה פסחים ס\"ט ע\"ב.", + "משנה פסחים ס״ט ע\"א, ומה שאמר פסח מצרים היינו אף פסח מצרים כמו ששנינו בתוספתא פ' ח', וע' ירושלמי פ\"ה ה״ה האיך שחטו במצרים בג' כתות.", + "ספרא אמור ריש פרק י״א.", + "עי' מה דתני בירושלמי פסחים רפ״ה בשם חנניה בן יהודה וע׳ ילקוט רמז תש\"כ בשם ספרי זוטא.", + "משנה פסחים ס״א ע\"א." + ], + [ + "נ״ל דהוא שיעור טבילה. ע' זבחים צ״ג ע״ב.", + "ע' זבחים כ\"ה ע\"א.", + "ואינו נותן אלא בפנימי, וע' מכילתא דפליגי תנאי אי נותן מבפנים או מבחוץ.", + "נ״ל דהך דרשא ודרשא דבסמיך דריש מדכפל עוד ב' פעמים משקוף ושתי מזוזות בקראי בפסוק כ\"ב וכ\"ג. ואף דשם כתיב תחילת משקוף ואח\"כ שתי מזוזות נקטא המכילתא דילן לישנא דהאי קרא דקאי עליה, עי' התורה והמצוה על ת״כ ממהרמ״ל מלבים אילת השחר כלל רמ\"ג. ומה שאמר מדם על כל משקוף ומדם על כל מזוזה היינו על כל הגעה טבילה וכמו שכתב רש״י לקמן פסוק כ\"ב ע״פ המכילתא.", + "עיין לקמן פסוק מ\"ו.", + "היינו דפסוק זה מיירי בפסח מצרים, אמנם לקמן פסוק מ\"ג יליף דכן הדין גם בפסח דורות.", + "פסחים פ״ו ע\"א.", + "כר\"י שם.", + "ר״ל דהאי קרא מיירי בגופו של פסח ולא במצוות שעל גופו כגון מצה ומרור עיין פסחים צ״ה ע״א, ואולי דריש מדכתיב אותו וצ״ל אותו בהם בגופו של פסח." + ], + [ + "יומא פ' ע״א ת\"כ צו פרשה י' ה״י. וזה לשון לקוטי מכילתא שלי לדברים ט\"ו כ\"ג: רק ליתן שיעור כזית שאמרה תורה, פי׳ רק מיעוט הוא דאינו חייב אלא על כזית.", + "עי׳ פסחים פ״א ע\"א ורמב״ם פ״י מה׳ ק״פ ה\"ט.", + "עי׳ ירושלמי פסחים פ\"ז הי\"א.", + "ברכות ט' ע\"א.", + "מכילתא.", + "פסחים ע״ד ע\"א.", + "פסחים ע\"ה ע\"א.", + "פסחים ל״ט ע\"א.", + "וכן הובא קרא דפ' בהעלותך כאן במכילתא, וע' פסחים קט״ו ע\"א וחתם סופר א\"ח סי' ק״מ.", + "ורבנן דחלוקין על הלל דרשי שם בפסחים יאכלוהו אפילו זה בפ\"ע וזה בפ\"ע ועי' תוספתא סוף פרק ב', ומכילתא כאן." + ], + [ + "כשם שאין לוקין עליו, פסחים מ\"א ע\"א.", + "ומה ת\"ל ובשל מבושל במים.", + "כלומר זה ודאי הייתי יודע דנא אסור ולוקין עליו דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא, אמנם הייתי אומר כשם שנא אסור כך בשל כל צורכו דהיינו בשל יותר מדאי אסור.", + "היינו צלאו כל צרכו דשויא חרוכא, פסחים מ\"א ע\"א.", + "עי' ת״י ומכילתא.", + "מכילתא ונדרים מ״ט ע״א.", + "פסחים מ\"א ע״א.", + "אף שהותר מכללו אצל צלי, ע' פסחים מ\"א ע״ב.", + "פסחים ע״ד ע״א.", + "ירוש' פסחים פ\"ז ה\"א.", + "ע' ערוך ערך תך ב', ונראה דתיבות מפני שתוכו כברו הן פי׳ נוסף על מכדרשב״י מבעל מדרש הגדול." + ], + [ + "מכאן עד פסוק י\"ד הביא לי אחד מתלמידי איזה חילופי גירסאות מפראגמענט אחד כ״י של מכילתא דרשב״י שנמצא באקספארד, ומה שמצאתי נכון להגיה עפ״י כ\"י זה רשמתי בעגול כזה 0", + "פסחים פ\"ד ע\"א. ודברי מכילתא אלו הביא רמב״ם בס' המצות מ\"ע צ״א.", + "שבת כ\"ד ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה שכנראה היא המכילתא דרשב״י, וע' ירושלמי שבת פ״ב ה״א." + ], + [ + "עיין מכילתא.", + "מדכתיב וככה דריש כאילו כתיב ב' פעמים ככה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, ואפשר נמי דדריש כפל הכ' דהו\"ל למכתב כה, וע׳ ספרי דברים פיסקא קכ״ח.", + "פסחים צ\"ו ע״א.", + "האי תנא סבר דאינו אוכל ביחד פסח מצה ומרור. או י\"ל כשיטת רמב״ם דרק מצה ומרור כורך כאחת. ע' פ״ח מה׳ חמץ ומצה ה\"י.", + "וכן דריש גבי חטאת בת\"כ, דיבורא דחובה סוף פרק ח' וע' ריש זבחים.", + "עי' ספרי במדבר פיסקא קמ\"ג, דברים פיסק' קכ\"ח ומנחות ק״י ע\"א. ספרא דיבור נדבה פרק י' הל' ט'." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' מכילתא: ד״א נותן אני עברתי במצרים.", + "לעיל פסוק ח'.", + "ע' מכילתא, ושם דריש באופן אחר.", + "ועד מרבה גם חיה.", + "עי' מכילתא לפסוק כ״ט וכל בכור בהמה דפי' באופן אחר.", + "ע' לעיל אות פ7'", + "ע' מכילתא.", + "מאמר זה מובא מר' טודרוס הלוי שהעירותי עליו לעיל אות ט1', ועוד מובא בספר תולעת יעקב לר' מאיר אבן גבאי דפוס קראקא דף ס\"ג ע\"ב בשם מכדרשב״י, וע' ספרא אחרי פרשה ט' ב', ומשנה ב\"מ פ\"ד מ״ב.", + "בס' תולעת יעקב גר׳ גנות של ע״ז וע' שמות רבה פ' י״ו.", + "לפנינו כתוב מאופז, אבל גם בתרגום הסורי גרס מאופיר.", + "המדרש מכנה הפסוק (ע' ירושלמי מגילה פ״ד ת״י) דבקרא כתיב פגריכם — גלוליכם." + ], + [ + "נ״ל דר״ל שלא עשו חבורות שכולם גרים או נשים או עבדים וכדאיתא בפסחים צ\"א ע\"א וע\"ב; וקרא אפשר דאסמכתא בעלמא וטעמא כמ\"ש בגמרא שם. ומה שאמר כאן במצרים ה\"ה לדורות כדלעיל הערה א6׳.", + "בתוספתא פסחים פ\"ח איתא דזה היה דוקא בפסח מצרים אבל בפסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר.", + "עי' מכילתא לפסוק ז' ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף.", + "דרש ופסחתי כמו ופסעתי כר' יאשי' במכילתא.", + "אפשר דר\"ל דבכל מכה ומכה היו ג' מיני פורעניות וכעין שדרשו התנאים בהגדה שלנו." + ], + [ + "עדיין הדבר תלוי בדבר שאינה גבוה, כלומר בדבר שלא נתברר, ובכ\"י הנ״ל גרס: ועד אין דבר תלוי בדלא תלוי, ובמכילתא איתא עדיין הדבר שקול.", + "מכילתא.", + "ויחגו לי במדבר (שמות ה' א').", + "כדכתיב (שמות כ״ד ה׳) ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים, ועולה הוא עולת ראיה וע׳ חגיגה ו' ע״א.", + "במקום הזה כתוב בכ\"י מה״ג על הגליון: \"מה חגיגה שכאן טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים״. ואין לו מובן.", + "כתיב כאן חג לד' וכתיב התם שלמים לד' פרים.", + "וליכא למיפרך כדלעיל דעל גז״ש אין משיבין.", + "חגיגה ט' ע\"א ות\"כ אמור ריש פרק י\"ז.", + "שלא יצא ידי חגיגה אם לא אכל הבשר כגון שנטמא.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "ת״כ אמור פרק י\"א, ד', וע' פסחים ל״ח ע\"ב.", + "פסחים ה' ע״א. וע' מכילתא והאי ברייתא ר׳ יהודה היא דאין ביעור חמץ אלא שריפה.", + "ע' פסחים י״ב ע\"ב דשם אר״י דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר (וע׳ יפה עינים שם) ובמכילתא זהו שיטת ר\"י בן בתירה.", + "עי' מכילתא ופסחים כ\"ז ע\"ב וירושלמי פ\"ב ה\"א.", + "ע׳ פסחים מ\"ג ע״א ומכילתא בא פ״י.", + "וכן דריש בת\"כ בכל מקום, ע' ד\"מ צו פרק ט\"ז ה״ז, וכן בספרי דברים פיסקא פ״ו קמ״ט וקנ\"ה, אמנם במכילתא ובספרי במדבר (פיסקא ע' וקי״ב) שהם מדרשי דבי ר' ישמעאל הלשון משונה עיי״ש.", + "ערכין י\"ח ע\"א.", + "כלומר עד ועד בכלל." + ], + [ + "מכילתא ות\"כ אמור פרשה י\"ב, ד'.", + "סתמא כר' יונתן במכילתא.", + "ע' כל המאמר עד שבתון שבות בת״כ אחרי פרק ז׳ ה׳ עד ט'.", + "ע׳ שבת קי״ד ע\"ב.", + "ע' שבת קי\"ח ע\"א.", + "ע' שבת קי\"ג ע״א.", + "שהיתה מלאכת חרש וחושב ורוקם.", + "ע׳ כלים פט״ז מ\"ג.", + "מאמר זה הובא בפי׳ הרמב׳׳ן לויקרא כ״ג כ״ד בשם מכילתא דרשב״י עיי\"ש.", + "בת\"כ אחרי דריש זה משבתון שבות.", + "ע' פי׳ הרמב\"ן שם ותמצא נחת.", + "ריה״ג סובר דלא דרשינן אך למיעוטא דצריך להפסיק הענין, וע' לקמן הערה ר9'.", + "עי' ב\"ב י״ד ע״א.", + "עי' ל\"ב מדות דריה\"ג מדה ב׳ דדריש האי רק.", + "דהא כתיב בעזה בגת ובאשדוד נשארו, וא״כ א\"א לומר שלא נותרו שם ומה ת\"ל רק אלא ע\"כ למיעוטא אתא שנכנסה בהן מארה.", + "בירוש' ביצה פ״א ה״י תני חזקיה אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין. ונ״ל דצ״ל גם כאן אך הוא לבדו מה ת\"ל מלמד וכו' דהא מיעט ג' דברים וע״כ צריך ג' מיעוטין אלא דהמעתיק טעה ולא כתב אך משום דריה\"ג אמר לעיל דצריך להפסיק הענין. אמנם זה אינו דתנא דבי חזקיה שהוא מכילתא דילן סבר כר״ע דדריש אך.", + "נ״ל דצ\"ל אין קוצרין כמו תנא דבי חזקיה דירושלמי שהבאתי.", + "ביצה כ״א ע\"ב.", + "אבל לא כל גופו משום דאינו שוה לכל נפש ע' ירושלמי ביצה פ\"ב ה\"ה.", + "ש\"ע א\"ח סי' תקי״א ס״ב.", + "עי' ביצה כ\"א ע״ב.", + "דבהם קאי גם אאשר יאכל ורק אשר יאכל בהם יעשה, וע׳ פסחים מ״ו ע\"ב.", + "מכילתא וע' ביצה כ״א ע\"א.", + "ע׳ שבת קנ\"ה ע\"ב.", + "ע' ירושלמי חלה פ״א ה״ה.", + "ביצה כ״א ע\"א, וע' הלשון בתוספתא שם פ״ב ו'.", + "יש כאן חסרון ויוכל להמנות מש״ס ביצה כ' ע״ב ותוספתא חגיגה פ״ב עיי״ש." + ], + [ + "נ״ל דר\"י דריש ג״כ מצות כמו מצוות כמו ר' יאשיה במכילתא ודריש ושמרתם זו משנה כדאיתא בקידושין ל\"ז ע\"א אשר תשמרון זו משנה וע\"כ אמר שנו בדקדוקי מצוות. ומה שאמר אח\"כ מלמד וכו' חזר ודורש מצות כפשוטו, ואולי מיירי שנו בדקדוקי מצוות ג״כ במצה של מצוה.", + "אולי צ\"ל ואופות זו אחר זו כר״ג דמתני' פסחים מ״ח ע\"ב. או אפשר שרצה לפרש דברי ר\"ג כדפי׳ הש״ס שם, דלפ״ז לשות זו אחר זו.", + "ע' ירושלמי פסחים פ\"ב ה״ד יכול יצא ידי חובתו ברבוכה וכו' ואין ראוי להשתמר היינו שאין צריכה שימור, והנה הרמב״ן במלחמות פסק כהאי ברייתא וירושלמי דכל שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא בו, אמנם הרמב\"ם לא הביא האי דינא וכבר נתקשה בו מו\"ר בכ״ס א\"ח סי' צ״ב. אמנם י״ל כיון דחזינן כאן דברייתא דירושלמי היא ר' שמעון דמכילתין, ס״ל לרמב״ם דשאר תנאי דכאן דדרשי לקרא דושמרתם למילתא אחריתא לא ס״ל כר\"ש ולכך לא פסק כמותו, וע' פסחים ל' ע\"ב וספרי ראה פיסקא ק״ל דדריש מלחם עוני פרט לחלוט.", + "פסחים קט״ז ע\"א ועי' ליקוטי מכילתא שלי לדברים צד 15 ומכילתא סוף פ\"י.", + "מדכתיב כאן צבאותיכם ולקמן בפ' מ\"א כתיב צבאות ה', וע' מכילתא.", + "ברייתא זו מובאה בהלכות גדולות ריש הלכות פסח דפוס בערלין צד 133.", + "תוספתא ריש פסחים.", + "דרך הספרא לדרוש חקת עולם לבית העולמים לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות, עיין ד\"מ דיבורא דנדבה פרק כ', ו'. ומכילתא וספרי במדבר דרשו בענין אחר." + ], + [ + "דריש האי קרא לביעור חמץ כדלקמן להורות דביעור חמץ הוא בערב דהיינו משפנה יום בשש שעות ועי' ת\"י ופסחים ה' ע״א.", + "כדלעיל לפסוק ו'.", + "על הפסח.", + "המוסגר הוספתי עפ״י מה שהביא המזרחי לפסוק י\"ח בשם מכילתא דרשב״י.", + "שחייב לאכול מצה בלילה הראשון.", + "פסחים כ\"ח ע׳׳ב וכר\"ש שם.", + "ע' קידושין ל\"ז ע״ב, ובדברי מכילתין מיושב קושית התוס' שם ד״ה בזמן.", + "דחמץ אסור גם בלילה. וכן בסוכה מ״ג ע״א בעי קרא ללילות.", + "דעד יום וגו' קאי אקרא דבתריה שאור לא ימצא וממילא מוכח דחמץ אסור גם בלילה, ועיין מכילתא." + ], + [ + "מכאן הוציא הרמב״ם פ״ד מה' חו\"מ דינו שישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי עובר עליו בב״י ובל ימצא, וסרה תמיהת הר\"ן פ\"ק דפסחים דמנין לו זה.", + "וקרא זה בגבולין כתיב.", + "חומרא דלא יטמין גם בגבולין.", + "קולא דלך גם בבתים.", + "ועי' פסחים ה' ע״ב.", + "כלומר והלא אף לא ימצא הוא בכלל לא יראה, דהיינו לא יראה והיינו לא ימצא.", + "ע' ר\"ה כ\"ז ע״ב.", + "ע' פסחים ל״א ע\"ב.", + "פסחים ו' ע\"א, תוספתא שם פ״ב.", + "דכיון דקיבל עליו אחריות לך קרינן ביה.", + "תאנים.", + "פשיטא ליה דחמץ מין דגן כדאיתא במכילתא לעיל פ\"ח בפ' כי כל אוכל חמץ וכדלקמן פסוק כ'.", + "פי׳ כמו דלענין בל יראה איתקש שאור לחמץ כמו כן לענין כרת, אבל פשיטא דאין חייבין כרת בבל יראה.", + "עי' לעיל לפסוק ט״ו.", + "כדלעיל פ' ט״ו.", + "עי' ת״כ אחרי סוף פרק ז'.", + "אפשר שפירושו הערב רב, שהם כבני אדם של הפקר, ע' ב״ר פ' פ'. ואפשר שצ׳׳ל שאור הפקר, דאף בשאור של הפקר האוכל חייב כרת ולא ילפינן שאור דאכילה משאור דראיה." + ], + [ + "דברי מכילתין אלו עד לא תעשה מובאין בס' המצות לרמב״ם לא תעשה קצ״ח ובמגדל עוז ה' חמץ פ\"ד ה\"ח.", + "פסחים מ״ג ע\"א.", + "לכאורה קשה הא חלה גופא לא ידעינן אלא מג״ש דמצה כדאיתא בספרי שלח סי' ק״מ. וי״ל דתנא דידן סבר לה כתנא דברייתא דירושלמי ריש חלה דמפיק לחלה מקראי אחריני, ואימא שם דברייתא דספרי הנ״ל ר' ישמעאל היא.", + "כברייתא דפסחים ל\"ה ע\"א.", + "ברייתא זו קטועה ומשובשת וצריך להגיה עפ\"י הברייתא דפסחים ל\"ו ע״א וע\"ב ע\"ש.", + "ע' פסחים ל\"ה ע\"א וע״ב.", + "פסחים ל״ה ע\"ב.", + "ע׳ לקמן הערה ט'.", + "שאינו נאכל באנינות, פסחים ל״ו ע״א.", + "זה דעת ר' עקיבה בפסחים ל״ו ע״א, וע' מכילתא סוף פ\"י." + ], + [ + "כר' יאשיה במכילתא וע׳ ספרי בהעלתך סי' צ״ב.", + "לעיל הערה ג3'.", + "עי׳ ויקרא רבה ספי״א ששם הגי' ר׳ יוסי בן חלפתא ועי״ש ובשמות רבה פ\"ה הפי׳ במפרשים.", + "עפ\"י גי' שבכאן נ\"ל לפרש כעין מאמר חז״ל ביבמות ס״ג ע\"ב בא וראה כמה טובה אשה טובה וכו' עיי״ש, ואמר כאן אם גדולים הם בשנים דבזקנים ממש משתעי קרא הרי גדולה זקנה שחלק הכתוב כבוד לזקנים, ואם ילדים הם בשנים דלא משתעי קרא בזקנים ממש אלא בילדים שהם קנקן חדש מלא ישן ולכך קראן הכתוב דרך כבוד בשם זקנים, א\"כ חזינן דגדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות שהילדות נתחברה וניטפלה בשם הכבוד זה שקראן דרך כבוד זקנים. כנ\"ל לפרש אף שהמפרשים במ״ר לא פירשו כן.", + "שדבר אל כל ישראל רק שנתן עיניו בזקנים, ועי' הוריות י׳׳ב ע\"א.", + "עי' מכילתא ומ\"ר ות\"י.", + "ע' רש״י ומכילתא.", + "דדוקא גזול ושאול לא מיקרי לכם אבל מתנה לכם קרינן בה.", + "כר' יצחק במכילתא, וע' ירושלמי קידושין פ״א ה״ד. וע\"ג שו\"ת שואל ומשיב מה״ת ח״ב סי' ע\"ו.", + "ואף דכבר כ' לעיל ושמטו אותו וגו' מ״מ שנה עליו הכתוב לעכב.", + "ע' ת\"כ דיבורא דנדבה פרשה ה' ה\"ו.", + "כן מנוקד בכ״י.", + "צריך קרא לר״ע דבמדבר הותר להם בשר נחירה (חולין י״ז)." + ], + [ + "כר\"י סוכה י\"א ע״ב ועי' מכילתא.", + "ע' סוכה י״ג ע״א תוס' ד״ה מצות וריטב\"א לסוכה י\"א ע״ב.", + "מכילתא וסוכה שם.", + "ע״ל הערה צ5'.", + "ע' דעת ר״ע במכילתא.", + "ע' לקמן סוף פ' כ\"ז ופ' ל״א." + ], + [ + "ע' לעיל ס' י\"ב.", + "שאין עושין בו את הפסח שהמשקוף ומזוזות היו במקום מזבחות כדאיתא במכילתא.", + "פי' זה בא ללמד שהיתה פסיחה על הפתח כדלקמן פ' כ\"ז.", + "עי' מכילתא.", + "שמי שנצטווה על הרעה אינו מחזיר שליחותו, ע' מכילתא פתיחתא דפסחא וילקוט יחזקאל רמז שמ״ט." + ], + [ + "אף לדורות, ע' מכילתא.", + "מיעוטא שאינו נוהג לדורות, תוספתא פסחים פ״ח הט\"ו" + ], + [ + "שבעה עממין.", + "כן הוא מנוקד בכ\"י, וצריך למחוק.", + "קני וקניזי וקדמוני שינחלו ישראל לעתיד לבוא (רש״י לבראשית ט״ו י\"ט), וע' ספרי שופטים פי' קס״ד, ורש״י לדברים י״ח ב', ורמב״ן לשמות י\"ג ה' וספר הישר לר\"ת סי' תקל״ט.", + "דודאי א\"צ קרא לצווי לדורות דהא כבר כתיב לעיל ושמרתם את הדבר הזה, אע״כ דכאן היא נבואה שיעשו את הפסח כשיכנסו לארץ מיד." + ], + [ + "מדכתיב כי יאמרו ולא כתיב אם יאמרו דריש, ע' פי' מהרמ״ל מלבים למכילתא דכאן.", + "ע' מכילתא לקמן י״ג ח'." + ], + [ + "ע' לעיל סוף פ׳ י״א.", + "עי' מכילתא פ\"ז ד\"ה ופסחתי עליכם.", + "עליכם קדריש.", + "לעיל סוף פ' כ״ב.", + "שיהיו להם בנים ע' מכילתא ד״ה והיה כי יאמרו." + ], + [ + "מכילתא.", + "כלל זה נכלל במדה י״ט מל״ב מדות דר\"א בנו של ריה״ג מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו.", + "דהיינו אהרן שמע תחלה ושנה תחלה כדלעיל פ׳ א׳.", + "להוציא את בני ישראל.", + "שאף משה ואהרן כן עשו, וע' הפי׳ של מהרמ״ל מלבים פ' אחרי סי' י״א.", + "שיהיו עתידין ומזורזין מקודם לכן.", + "דקשה דהא עדיין לא עשו אע״כ שהיה בלבם לעשות ונחשב להם כאילו כבר עשו כמ״ש במכילתא." + ], + [ + "של לילה.", + "ע' ברכות ד' ע\"א, וע׳ מכילתא.", + "ברכות מ״ח ע״ב.", + "כן הגירסא בכ\"י ועי׳ בקרא בפנים.", + "מכילתא.", + "מובא ברא\"ס שם ברייתא אחרת שמות רבה ולא נמצא בשמות רבה וצ״ל: במכדרשב\"י.", + "ע׳ הפירוש במזרחי.", + "כן הגי׳ במזרחי.", + "המזרחי גורס: קשה יראתו של פרעה..", + "עי מכילתא.", + "כדלקמן ששבו אותן וכבשו אותן לעבדים ולשפחות.", + "בל\"י δίαιτα, עיין ריש אסתר רבה: זה שהוא נתון בדיטי של קיסרין; והוא בית אשר השבויים נתונים שם במשמר. ע״ז העירני הח' ד\"ר פערלעס.", + "נ״ל שצ״ל בדייפטנא, והיא מלה יונית מורכבת מן φάτυη (פערטיעפונג) ומן διά שנוסף לחזק המלה, והוראתו בור עמוק (אונטעיאירדישעס געפענגניס).", + "כמכילתא.", + "שמות רבה.", + "שהיו מעבידין בהן בפרך ומטחינין אותן ברחים." + ], + [ + "מכילתא.", + "שאין דרכו של אדם להעמיד את המלך בחצי הלילה.", + "ע׳ פסיקתא דר\"כ ופסיקתא רבתי ויהי בחצי הלילה.", + "ע' רש״י.", + "כל זה במכילתא ועיי״ש הגירסא." + ], + [ + "ע' המכילתא שהביא הרמב\"ן.", + "כלומר לשון קומו צאו משמע צאו מיד בלי שהות.", + "ע' לעיל הערה ו13'." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב״ק צ\"ב ע\"א, יומא פ״ה ע\"ב.", + "ע' מכילתא פתיחתא דבשלח." + ], + [ + "לשון פחד ובהלה מלשון ערבי وتر ערשרעקען בל״א.", + "את ישראל.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "כמכילתא ות״י.", + "בהמות שמהליכות המשאות.", + "עי' לקמן פ' בשלח ט״ז א' ובמכילתא לפסוק ל\"ט." + ], + [ + "כדכתיב (ג׳ כ\"ד) ושאלה אשה משכנתה.", + "עי' מכילתא והגי' בילקוט." + ], + [ + "ע' ב״ר פע״ד: אפילו מחט אפילו צינורא לא מצאת.", + "ואם באפילה לא נטלו כש\"כ שאין נחשדין עכשו.", + "ואם לא נטלו לעצמן בלא ידיעתנו כש״כ שלא יעכבו לעצמן מה שאנו נותנין להם בשאלה.", + "בגליון כ״י כתוב: פי' נפה, ואין לפ' זה טעם וריח, ולפי הענין הוא כלי כסף או כלי זהב, כמו צקוטלא שהוא אסקוטלא דמתני׳ מ״ק כ״ז ע\"א, ובאשר כי שם במתני' איתא קטן סמוך לאסקוטלא, נראה לי כי נוניא הוא ג\"כ קטיעה תחת קנוניא, והוא קנון קטן של כסף (זילבערנעז קארבכען) χαυούυιου בלשון יוני.", + "scutella קערה של כסף, ע' מ״ק שם.", + "עי' מכילתא.", + "לא הגיע להם כלומר לא רצו ליטול הכל.", + "כן הוא בכ\"י בכל מקום בה' ולא בח׳, וכבר כ׳ ידידי החכם פראפ. בארטה בספרו עטימאלאגישע שטודיען שכן הוא בל״ע בה'.", + "המצריים היו אומרין כן.", + "ואם עבדיהן כן כש\"כ המצריים עצמן, לכך השאילום בעל כרחן.", + "עי' מדרש תהלים שם.", + "ז\"ל מדרש הגדול כ\"י לשמות ג׳ כ\"א: והיה כי תלכון לא תלכו ריקם זו מצות לא תעשה. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה זו מצות עשה וז\"ל מה\"ג לי\"א ג' יכול משה ואהרן לא נטלו מן הבזה אפשר שיעברו על עשה ועל לא תעשה ת״ל גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים שהיו מפקידין אצלו פקדונות.", + "באוצרות.", + "שאם יחזרו ממלחמה יקבצו אוצרות אחרים כי יאמרו שהכל הוציאו במלחמה. ולנ\"א הפי' שאין מניחין האוצרות בביתם שלא להמריד אחרים, כי אחרים יחמדו האוצרות וימרדו במלך.", + "עדי עדיים קדריש.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "ובתנחומא ובילקוט איתא ארבעים פרסה והיא היא דהפרסה ד' מילין.", + "עי' ירושלמי פסחים פ״ה ה\"ה.", + "דמצרים היה ת' פרסה על ת' פרסה עי' תנחומא שם.", + "עי' מכילתא ומפרשיה.", + "סוכה י״א ע\"ב ועי' מכילתא.", + "(זענפטע) ע׳ סוטה מ״ט ע\"א.", + "יבמות י\"ג ע\"ב.", + "איידי דדריש כשש דריש נמי כ' בשאר מספרים שבתנ״ך.", + "עי׳ סנהדרין מ״ד ע\"א ירוש׳ סוטה פ\"ז ה״ה, וי״ר פי״א.", + "כן נ\"ל להגיה. וא״כ הרי ישראל ק״כ רבוא." + ], + [ + "דהיינו ש\"ס רבוא כדעת ר' נתן במכילתא.", + "כלומר הלא היה להם מקנה כבד מאד והיה להם לבהמות ליטול והם לא היו צריכין ליטול.", + "עי' לעיל פ׳ ל״ד.", + "אולי ר״ל חנם מן המצוות כר\"ש בספרי בהעלתך פי' פ\"ז.", + "והרי כתיב כאן מקנה כבד מאד משמע שלכולם היה.", + "נתעסקו במקנה והיו אנשי מקנה." + ], + [ + "כ\"ה בכ״י בה', ועי׳ ערוך ערך חר ב'.", + "שאין מביאין מצה אלא מחמשת המינין.", + "כי מאת ה' היתה נסבה שגורשו כדי שלא יחמיץ עיסתם שעדיין לא נצטוו באיסור חמץ עד לקמן י״ג ג׳." + ], + [ + "בראשית כ׳ א'.", + "שם כ׳׳ה י״א.", + "שם ל״ז א'.", + "עי' רש\"י בראשית ט״ו י\"ג.", + "ב\"ב ט\"ו ע\"א, סדר עולם פ\"ג, ב״ר פנ״ז, ירוש׳ סוטה ספ״ה." + ], + [ + "עד מכילתא.", + "סדר עולם פ\"א.", + "מכילתא." + ], + [ + "כלומר שהקב״ה חשב את הקץ מצומצם לדורות דהיינו שאמר ודור הרביעי ישובו הנה (ע׳ עדיות פ״ב מ״ט) וכן גזר כמה יובלות וכמה שמטין וכו' וכמה שעות וכמה רגעים שיהיו במצרים וכיון שהגיעה הגאולה לא עכבם אפילו רגע, ועי' מכילתא.", + "העונה אחת מכ\"ד בשעה והעת אחת מכ\"ד בעונה (תוספתא ברכות פ״א) ולפ\"ז צ\"ל ולעונות ולעתים.", + "עי' פלוגתא דר\"א ור\"י בר\"ה י״ז ע״א ובמכילתא.", + "פסחים צ״ו ע\"א.", + "פסחים פ״ו ע\"א, דברי ר\"י וכדלעיל פסוק ז'." + ], + [ + "כר' יונתן במכילתא.", + "פסחים צ״ו ע\"א ועד לעיל לפסוק כ״ד.", + "כתב הרמב״ם בסה״מ ל״ת קכ״ח ולשון מכילתא כל בן נכר זה ישראל משומד שעבד ע״ז עכ״ל וכוונתו על המכדרשב\"י שלפנינו.", + "לאחר שחיטה כפסחים פ\"ט ע\"א.", + "עם המשומד, ועי' פסחים ס\"א ע\"ב.", + "עי׳ פסחים ק״כ ע\"א ותוס' שם ד\"ה כל בן נכר." + ], + [ + "עי' לעיל הערה ח16'.", + "יבמות מ״ח ע\"א, ועי' ירוש' שם פ\"ח ה\"א.", + "יבמות ע' ע\"א ומכילתא, ולענין טבילת שפחות ע' רמב״ם פ״ה מה' ק\"פ ה\"ה.", + "גיטין ל\"ט ע\"א, ועי' יבמות מ\"ח ע׳׳א וירושלמי גיטין פ״ד ה\"ד.", + "עי' מכילתא.", + "עי' קידושין כ\"ב ע\"ב.", + "מכאן הוציא הרמב\"ם דינו בפ״ה מה' ק\"פ ה\"ו ועי׳ כ״מ שם.", + "אם לא מל עבדיו.", + "דאז יקרב לעשותו היינו מלאכת שחיטה וזריקה.", + "ושמעינן מינה דבין זכריו בין עבדיו מילתן מעכבם בין בשעת אכילה בין בשעת עשייה, וע' יבמות ע\"א ע\"א. ועי' ירושלמי פסחים פ\"ג ה״ז ובמה\"פ ד\"ה מילת בנו.", + "עי' תוספתא פסחים פ\"ו הי\"ח." + ], + [ + "עי׳ כל מאמר זה לענין תרומה בת\"כ אמור פרק ד' הי״ז וי״ח. וביבמות ע' ע״א.", + "עד שלא יאכלו בפסח בהמנאת רבם כעבד כנעני וכמו שפי׳ הראב\"ד פ״ט מה' ק\"פ ה\"ז, ומה שהקשה הלח\"מ שם על הראב״ד כבר מתורץ במהרש״א ליבמות ע' ע\"ב תוס׳ ד\"ה אלמא.", + "במכילתא ובש״ס יבמות שם בשם ר׳ אליעזר, אכן בת\"כ שם ובירושלמי יבמות ג״כ בשם ר' ישמעאל." + ], + [ + "", + "דהאי אחד מיותר ודרשינן באחד יאכל ובית לאו דוקא. ועי' תוספתא פסחים פ״ו ה״ט.", + "עי׳ רש\"י ומכילתא.", + "פסחים פ\"ה ע\"ב ומובא בסה״מ לרמב״ם ל\"ת קכ״ג, ועי' פ\"ט מה' ק\"פ ה\"ג.", + "תוספתא פ\"ו ה״ט, ירושלמי פ״ז ה\"יג וכן פ' הרמב\"ם פ\"ט מה' ק\"פ ה\"א דאינו חייב אלא בכזית ובליל ט\"ו.", + "תוספתא פ\"ו ה״ט, ירושלמי פ״ז ה\"יג וכן פ' הרמב\"ם פ\"ט מה' ק\"פ ה\"א דאינו חייב אלא בכזית ובליל ט\"ו.", + "פסחים פ\"ד ע\"א.", + "פסחים דף ע' ע\"א.", + "ובשאר קדשים מותר שבירת עצם, ועי' מכילתא." + ], + [ + "מכאן הוציא הרמב״ם פסקו פ\"א מה' ק\"פ הי״א וע' פסחים ס״ד ע\"ב.", + "עי' ת\"כ אחרי פרשה ד' ה\"ח ופרק י' ה\"י. ועי׳ פסחים ס\"ו ע\"א.", + "פסחים ע\"ט ע\"א." + ], + [ + "יבמות מ\"ו ע\"א וע\"ש גי' הרי\"ף וברמב\"ם פ\"ח מה' עבדים ה\"יט.", + "עי׳ מכילתא ומס' גרים פ\"ב.", + "יבמות מ\"ו ע\"א.", + "שבת קל״ז ע\"א.", + "מפורש לעיל בפסוק מ\"ד.", + "כריתות ט׳ ע\"א. וע׳ רמב\"ם ר\"פ י\"ג מה' איסורי ביאה.", + "לעיל מיירי בגר וכאן אשמעינן בישראל שמתו אחיו מחמת מילה.", + "וא״כ טומאה הותרה מכללה ואין למדין ערלה מטומאה.", + "דאף דשחט לטמאים ולטהורים כשר מ\"מ לענין ערלה נחמיר דיחיד שהוא ערל יכריע לפסול אם הפסח שנשחט בשבילו ובשביל מולים.", + "כל ערל היינו כולה ערלה פסלה אבל מקצת ערלה לא פסלה. וע' פסחים ס\"א ע\"ב עוד אפשר לפרש יכול יהא יחיד מכריע את הערלה שאם היו מחצה ערלים ומחצה מולים יהא יחיד ערל מכריע דיקריבו פסח משום דרובן ערלים ת״ל וכל ערל וגו' דמלמד אפילו אם האי ערל מכריע שיהא רוב אסור לאכול. והא דנקט יחיד מכריע משום דקרא נאמר בלשון יחיד.", + "פסחים כ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "בכורות ל' ע\"ב.", + "ע' ת״כ אחרי סוף פרק ז', ולענין עבדים משוחררין ע' מ\"ש הט\"ז בי״ד סי׳ א׳ ס״ק ב' ונקה\"כ שם." + ], + [ + "לעיל פסוק כ\"ח." + ], + [ + "ע' ספרי האזינו סי׳ של\"ז.", + "כמו מטוקסין, בטקסיס ובסדר יצאו." + ] + ], + [ + [ + "מכילתא וע' נדרים י\"ג ע\"א.", + "בכורות י\"ט ע\"א.", + "בכורות מ״ו ע\"א . כתב לי הרב מו״ח זאב וואלף ראדונסקי בעה״מ פי׳ דבר הצבא על ס׳ הצבא לרז״ה וז״ל: מה שנדפס: בבני ישראל כו' מכאן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ריה״ג אומר לנחלה ולכהן וכו' דבר זה א״א בשום אופן כי אחרי שהורתו היתה שלא בקדושה אינו מתיחס אחר אביו ומה נחלה שייך גביה ובנכסי האם אין הבכור נוטל פי שנים (ב״ב קכ״ב) וגם אם יורש את אמו לא נמצא בהדיא, עכ״פ נחלת האב ודאי ל״ש גביה ולעשות ט\"ס לכהן ולא לנחלה עדיין אין בו די דעל מה יחלוק ריה״ג, עכ״נ להגיה כן: \"לכהן ולא לנחלה ילדה עודה נכרית ונתגיירה בכור לנחלה ולא לכהן״ וע״ז פליג ריה״ג וס״ל לנחלה ולכהן וכגמ׳ דבכורות מ״ו ע״א. עכ״ל הרב הנ״ל.\nוהנה צדקו דברי הרב נ״י שהגיר׳ שלפנינו לכאורה אין לה שחר. אמנם נ״ל לתקן בהגהה קטנה שתחת ,״תורתה״ צ״ל ״לידתה״ וכצ״ל ״הגיורת שהיתה לידתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה״ פי׳ שילדה קודם שנתגיירה וילדה לאחר שנתגיירה. והכותב טעה וכתב תורתה במקום לידתה מפני שלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה היה שגור בפיו מכמה מקומות בש״ס. — עוד אפשר לפרש בלי הגהה כלל, דה״ק הגיורת שהיתה כבר הורתה של״ב ולידתה בקדושה בכור הנולד אחר אותו ולד הוא לנחלה ולא לכהן, ואשמעינן רבותא דאף דולד הראשון לידתו בקדושה מ״מ אינו גדול מאביו כיון דהורתו שלא בקדושה היתה, והבא אחריו בכור לנחלה, וגם לריה״ג אשמעינן רבותא. דאף דלידתו בקדושה מ״מ לא מקרי פטר רחם מישראל, כיון דהורתו שלא בקדושה אינו מתייחס אחר אביו אלא בתר אמו שדינן ליה, והבא אחריו מקרי פטר רחם מישראל והוי בכור גם לכהן. והבוחר יבחר.", + "מכילתא.", + "צ״ל דאסמכתא בעלמא הוא דבספק בכורות לענין ממון אמרינן המע״ה אבל לא לענין איסור ע' ב\"מ ו' ע״ב. ואפשר דמיירי לענין בכור לנחלה כבסמוך וכמ״ש בב״ב קכ״ז ע״א.", + "ואם ילדה שני זכרים אף לריה״ג דס״ל אפשר לצמצם אין נוטלין חלק בכורה ביחד ולמ״ד א״א לצמצם (בכריתות י\"ז ע״א) אין אחד מהן נוטל חלק בכורה משום דכל אחד הוי ספק, וכב״ב קכ״ז ע״א. ואף דקרא מיירי בבכור לכהן מ\"מ דרשינן מני' נמי לענין בכור לנחלה.", + "ע' תמורה ה' ע\"ב." + ], + [ + "מאמר זה מובא מלה במלה בסה״מ לרמב״ם מ\"ע קנ״ז ושם הגי' מכלל שנאמר וע' מגדל עוז ה' חו\"מ פ״ז ה״א.", + "גי׳ רמב״ם ישאלך.", + "ע׳ תוספתא סוף פסחים.", + "ע׳ רש״י ומכילתא לקמן כ' ב'.", + "שהיינו במעמד שפל כל כך והקב״ה הוציאנו.", + "דלעיל בפ' שמות שמענו שהיו עושין מלאכת בנין ומלאכת שדה, וע\"כ אמר כאן מבית עבדים לאשמעינן שהיו עושין גם בבית מלאכת נשים, וע' שמות רבה פ\"א שדרש בפרך שהיו מחליפין מלאכת נשים לאנשים.", + "וכן בספרי ואתחנן דריש ואת ידן החזקה אלו עשר מכות.", + "דריש מזה כמו ע\"י זה דהיינו מכת בכורות, וע׳ רש\"י ט' י״ד.", + "", + "ע' מכילתא ופסחים כ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "ספרי ראה פ' קכ״ח, וע׳ מכילתא.", + "עד סוף הפסוק ע' מכילתא." + ], + [ + "ספרי דברים פי' נ׳׳ה, ופי' רצ\"ז.", + "ספרי שם, קידושין ל\"ז ע\"ב וע' לקמן פי' י״א.", + "ספרי שם פי' צ\"ו וקפ״ד.", + "עי' ספרי שם סוף פי' ל\"ז, כתובות קי״ב ע״א וירושלמי בכורים פ\"א ה\"ג.", + "חלב ממש.", + "ע' בכורות ז' ע״ב ותוספתא שבת פ\"ט.", + "כל זה בספרי דברים פי' ש\"א (ולקוח משם ונאמר כאן קאי על פ' כי תבא) ומפורש יפה ברמב״ן לפסוק י״ג כאן.", + "כר' יונתן במכילתא פ\"ד.", + "מנחות פ\"ב ע״א.", + "עי' מכילתא משפטים פט\"ז.", + "משנה מנחות פ\"ב ע׳׳א. וחסר כאן הפירכא דשם והתשובה מועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה והמוסגר נ״ל שהוא תוס׳ מבעל מה״ג.", + "ובשלת ואכלת היינו באש כמ״ש במכילתא פ\"ו." + ], + [ + "עי' מכילתא." + ], + [ + "ע׳ פי' זה ינחמנו על המכילתא.", + "אפי' בשל ישראל אחר אינו עובר בבל יראה ועי' בסמוך.", + "פלטור נכרי, וע' ספרי פי׳ קל״א ופסחים ה' ע״ב וכ״ג ע״א. ואפשר דגרסינן הכא וכן בספרי שם בפלטיא והיינו של הפקר כמ\"ש בירושלמי פסחים פ\"ב ה״ב, וא״כ של אחרים דלעיל היינו של נכרים.", + "מדאורייתא בבטול סגי, פסחים ד' ע״ב וספרי שם.", + "פסחים מ\"ט ע\"א.", + "ספרי שם וביצה ז' ע״ב." + ], + [ + "ע׳ לעיל פ' ג'.", + "במכילתא דריש זה אמצה ומרור בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וכאן דריש אפסח שיאמר הגדה בזמן שגופו של פסח קיים, קודם אכילת הפסח, ע' פסחים קי״ד ע\"א.", + "צריך להוסיף עשה לי, דלי קדריש." + ], + [ + "ע' מגילה כ\"ד ע\"ב.", + "מנחות ל\"ז ע\"ב ומכילתא.", + "דארבע פעמים כתיב לאות חד לגופי' ושלש לדרשה.", + "ע׳ מנחות ל״ד ע״ב דשם אמר רבא מדבריו של ר׳ יוסי חזר בו ר\"י.", + "מנחות שם ומס' תפלין פ\"א.", + "מנחות ל\"ז ומכילתא וספרי דברים פי' ל\"ה.", + "דעת ר' נתן במנחות ל\"ז ע״א.", + "ע׳ מנחות שם, ומכילתא וספרי שם.", + "ע׳ סנהדרין ד׳ ע\"ב ותוס׳ שם ד״ה לטטפת ומכילתא וספרי שם.", + "בארבעה כיסים.", + "כיס אחד, מכילתא וספרי שם.", + "פי' דב' פעמים טטפות מלמד ארבע טוטופות ופעם אחת טטפת מלמד שנותנם בכיס אחד. ולענין שנוי מסורה מהדרשות ע׳ המפרשים שהבאתי לעיל הערה פ3',", + "וקשה דלעיל יליף יד מראש וצ״ל דברייתא דכאן אתי׳ כתנאי דילפי יד מגופה ע' מנחות ל\"ז ע\"ב.", + "מנחות מכילתא וספרי שם, וע' לקוטי בתר לקוטי שלי דף 5.", + "ע' לעיל הערה ה20'.", + "מכילתא, וע' קידושין ל\"ד ע\"א.", + "שבת כ׳׳ח ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא׳ סוכה מ״ב ע\"א.", + "ע׳ מנחות ל\"ו ע\"ב.", + "מכילתא.", + "מנחות ל\"ו ע\"ב וע' מכילתא.", + "במכילתא גרס אבי אימא, ועי' ירושלמי עירובין פ״י ה\"א.", + "מאמר זה ושלאחריו מובאים בסה״מ להרמב״ם מ״ע קנ״ג.", + "סנהדרין י\"א ע״ב.", + "ע' ברכות ס\"ג ע״א וע\"ב וירושלמי נדרים פ״ו ה\"ח, וסנהדרין פ״א ה״ב, ונ״ל שהוא תוס׳ מה\"ג." + ], + [ + "לעיל פסוק ה׳.", + "ע' ספרי דברים פי' נ״ז.", + "מכילתא." + ], + [ + "בכורות ד׳ ע\"ב.", + "שם כ' ע\"א.", + "לעיל הערה 20י׳.", + "ע' בכורות מ״א ע\"ב.", + "דיהיה לשון זכר הוא.", + "כל אשר יעבור תחת השבט.", + "דכתיב לא יבקר בין טוב לרע, ע' בכורות נ\"ז ע\"א.", + "ובמכילתא דריש ב״ע מגז\"ש זו דיתום אין נכנס לדיר.", + "ע' מכילתא ריש פט\"ז ובכורות י\"ט ע\"א." + ], + [ + "בכורות ה' ע״ב.", + "בכורות שם בשם ר' יוסי הגלילי.", + "בכורות י׳ ע\"ב.", + "שס י״ב ע\"א גז״ש דבן בג בג.", + "מכילתא בכורות שם.", + "וכ\"פ הרמב״ם פי״ב מה׳ בכורים חייב לפדותו משיולד משמע דממעי אמו לא.", + "כן יש להוכיח נמי ממתני' דבכורות י״ב ע\"ב.", + "מכילתא ובכורות י׳ ע\"ב.", + "קידושין כ״ט ע\"א.", + "שאם מת אביו ולא פדאו שהוא יפדה את עצמו כדאיתא במכילתא. כתב לי ע״ז הרב מו״ח אברהם אבא שיף בעה\"מ ספר תועפות ראם על ספר יראים וז\"ל: ואני אומר לא כן אבי אין זה כלל במשמעות הפסוק \"בני אפדה\" ועל הראשונים אנו מצטערים להבין דברי המכילתא אלא שהוא מגלגל עלינו את החדשים והברור בפי' ואפילו ״לאחר מיתה״ שאם מת הבן לאחר שלשים יום עכ״ז צריך האב לפדותו וכדברי המשנה בכורות מ״ט א׳ לאחר שלשים יום אע״פ שלא נתן יתן עכ״ל הרב הנ״ל. — אמת הדבר שפירושי בדברי המכדרשב״י הוא דוחק קצת, אולם אמרתי ילמד סתום מן המפורש במכילתא שלנו. אמנם עתה רואה אני שדין דמכילתא שלנו כתוב במכדרשב״י בפ׳ כי תשא וז\"ל שם: כל בכור בניך תפדה מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורים שחייב לפדות את כולן. ד״א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו עכ״ל. וע״כ הדרנא בי מפירושי. אך אין דעתי נוחה גם מפי' הרב הנ״ל, כי העיקר חסר מן הספר, דהיה לו לפרש דהיינו אם מת לאחר שלשים. וז״ל הספרי זוטא בפ׳ קרח (מכ״י מדרש הגדול). ופדויו מאמתי, אמרת מבן חדש, מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע\"פ שלא נתן לכהן יתן לו, מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו עכ״ל, הרי דיליף מקרא אחרינא ומפרש היטב דיש חילוק בין מת לאחר שלשים ובין מת קודם שלשים. וע\"כ נ״ל לפרש בענין אחר דהמכילתא באת ללמד דאפילו לאחר מיתה נכסי האב משועבדים לכהן, וס״ל כר״י דמלוה בכתובה בתורה ככתובה בשטר (עי׳ קידושין כ״ט ע\"ב) וקאי אדלעיל הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם וע״ז אמר בני אפדה ואפילו לאחר מיתה, דאם יש כאן משועבדים מן האב הרי הן משועבדים בעד בנו אפילו לאחר מיתה. והדרש הוא מדשני קרא בדיבורי׳ דכתב אני זובח בלשון בינוני פועל ואח״כ כתב בני אפדה בלשון עתיד ולא כתב אני פודה למימרא דהחיוב הוא על נכסי אב אף לעתיד דהיינו לאחר מיתה. " + ], + [ + "ב״ק צ״ב ע\"ש, פי' דבר שאתה בוש ממנו הקדם ואמור אתה על שלא יאמרנו אחר." + ], + [ + "אין זה פסוק, ואולי מרבה מאת גם את לב מצרים.", + "ז\"ל המדרש הגדול ר\"פ בא: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדו מכאן אתה למד כשהיה פרעה מתרכך היו המצרים מתקשין וכשהיו המצרים מתרככין היה פרעה מתקשה כשהיו אלו ואלו מתרככין היה הקב\"ה מחזק את לבם.", + "קידושין כ״ט ע\"ב, ומכילתא." + ], + [ + "מנחות ל\"ח ע\"א וע' תוספתא מנחות פ״ו ושם ט\"ס.", + "ע' ספרי סוף שלח ד\"ה אני ד' אלקיכם." + ], + [ + "חסד וחנינה, ע׳ תוספתא נגעים פ\"ו ה״ו בהוצאת צוקערמאנדל.", + "סנהדרין צ\"ב ע\"ב, שמות רבה פ\"כ.", + "סנהדרין צ\"ז ע\"ב.", + "בים סוף לפיכך הקיפם דרך ים סוף." + ], + [ + "צ\"ל במספסין, עי' ילקוט פקודי רמז תכ\"ב.", + "ע׳ הקרא בפנים, ויש כאן ט\"ס.", + "כמתני׳ שבת פ\"ו מ״ד וע׳ ירוש' שם.", + "עי' לעיל י״ב ל\"ח ומכילתא שם." + ], + [ + "ע' סוטה י״ג ע\"א ויפה שיער הרב רי״מ זאכס בספרו בייטראגע ח\"א צד 54 שתחת קברניט צ״ל לברניט והוא הבנין המפואר ששמו Labyrinth.", + "פסחים ס״ז ע\"א.", + "דרש כפל לשון.", + "פסיקתא דר״כ סוף ויהי בשלח.", + "המוסגר הוספתי עפ״י מה שהביא הרמב׳׳ן בפי' לבראשית מ\"ט ל\"א בשם מכילתא דרשב\"י.", + "סוטה י\"ג ע\"ב תוספתא שם פ״ד." + ], + [ + "מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ולפ״ז סכות שם מקום כסתם מכילתא." + ], + [ + "נוקיב, דרך שיש בו סרטים.", + "פנס לאטערנע בל\"א.", + "מאמר זה הובא מר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י, עי' לעיל הערה ט1׳.", + "ישעיה מ\"ט י'." + ], + [ + "כמ״ש בנחמי' ט' י\"ט.", + "ע׳ לקמן כ׳ י״ח ד\"ה ויעמדו מרחוק.", + "ע׳ מדרש תהלים ק״ה פרש ענן למסך וכו' חזקי' אמר למה היה משתנה להם מפני הזבין והמצורעין כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר ע\"כ וחזקי' הוא המסדר של מכדרשב״י כמו ששיערנו לעיל הערה ה1'.", + "תוספתא סוטה פ״ד." + ] + ], + [ + [], + [ + "צ\"ל עטליז והוא כמו אטליס, שוק ויריד.", + "מע\"ז, ומכנה להס שם גנאי, חרא הוא טינוף.", + "מדכתיב נכחו תחנו דרש דשם היו אוכלסין כנגד כל ישראל." + ], + [], + [ + "אולי צ\"ל הכה תכה את יושבי העיר ההיא (דברים י״ג ט״ז) כמכילתא בא פ\"ז וכן בב\"ר פ\"נ." + ], + [ + "כגי' הילקוט.", + "במכילתא גרס אקטורין.", + "במכ' פרתוזימיא, והוא ( πϱоϑεσμία בל\"י) יום המיועד.", + "ואין אנו צריכין לשמוע בקולו, ובמכילתא משובש.", + "צ״ל דידכאות ( διάδоχоι ) צירים משולחים, שכל אחד מוסר השליחות לחבירו, וחבירו לחבירו עד שמגעת למקומה.", + "צ״ל קניטה ונפשנו קצה ת״י ונפשנה קנטת.", + "ע' משנה מכות פ\"ג מי״ד.", + "שדה בור.", + "נראה שצ״ל ששילחו ולא ידעו מה שילחו, ע' מכילתא." + ], + [ + "אוצרות." + ], + [ + "בשעת מלחמה, ע' תוס' ע״ז כ\"ו ע\"ב.", + "מס' סופרים ס״פ ט\"ו.", + "עי׳ ירושל' כלאים פ\"ח סוף ה\"ב." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ סדר עולם רבה פ״ה." + ], + [], + [ + "כמו המכנן את החבל פרה פ״ז מ״ז. וכן צריך לפרש מלת כונניות חולין נ\"ו ע\"ב דלא כרש״י.", + "דגלים." + ], + [], + [ + "הסדר במכילתא זו משונה הרבה מסדר שבמכילתא דר' ישמעאל, ויש כאן הרבה חילופי גירסאות עיי״ש.", + "המיסגר הוספתי עפ״י מה שהביא ר' טודרוס הלוי בספר הרזים שלו בשם מכדרשב\"י, ע' לעיל הערה ט1' וע' מכילתא." + ], + [ + "בעל מה״ג הוסיף כאן: כלומר מחיצות היו זכים כשחקים.", + "אולי צ״ל זברון והוא כמו זרבובית (זבוית), קאנאל בל״א. אך באשר שגם לקמן ט\"ו ח' גרם ג\"כ זכרון, אפשר לומר שמלת זכרון יש לו ג״כ אותה הוראה כי שרש זכר עיקר הוראתו נקב. שטעכען בל\"א." + ], + [ + "בפסוק ח'." + ], + [ + "מאמר זה הובא מרמב״ן לפסוק זה בשם מכדרשב״י.", + "גי' רמב״ן ר' יונתן בן יוחאי." + ], + [ + "בקרא כתיב בין המתים ובין החיים." + ], + [ + "שמות רבה פכ״א.", + "ע\"ז הוסיף בעל מדרש הגדול וז\"ל: כלומר זה היסוד טבעו להיות נמס וניזול אותה השעה עמד ונעשה כאלו הוא גוף יבש.", + "עי' מדרש תהלים לפסוק זה ושמות רבה פ' כ״ד." + ], + [ + "ענינו מתקוטטים, ועיין לעיל: שלא יצהיבו.", + "תפלה של יד שמניחין בשמאל, ולקמן סוף פכ\"ט גרסינן זו תפלין וכן במכילתא." + ], + [ + "עי' לקמן פ׳ כ״ט." + ], + [ + "מפרשי מכילתא מחקו ד׳ מלות אלו, ונ״ל שפי' זכרות ונקבוה של הטלפים, כמו שמצינו זכרות ונקבות גבי קרן, ר\"ה כ\"ז ע\"ב.", + "דגלים." + ], + [ + "עי' ב\"ר פ' פ\"ח." + ], + [], + [ + "בב\"ר פ׳ ה׳ בשם ר׳ יוחנן." + ], + [ + "עי׳ שמות רבה." + ], + [ + "במכילתא הגי' פפוס. והנכון כגי' דכאן." + ], + [ + "עי' מאמר זה במדרש תהלים ריש סי' כ\"ב.", + "עיי״ש ברש׳׳י וספרי." + ], + [ + "עי' פי' ריטב\"א להגדה של פסח בשם מכילתא לר' עקיבא." + ] + ], + [ + [ + "הובא בתשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' ס\"ו בשם שאר ספרי דבי רב, ועיי״ש סי' רכ\"ט, דשם נקרא מכילתא דרשב״י בשם ספרי דבי רב ומכילתא דר׳ ישמעאל מכונה בשם מכילתא דארץ ישראל, ונדבר בזה עוד אי\"ה בפ' משפטים כ\"ב י\"ב.", + "עי' תוספתא סוטה פ\"ג.", + "במקרא כתיב ראש הניעה.", + "עי' יחזקאל כ\"ח י'.", + "סנהדרין צ״א ע\"א, ובמכילתא היא קטיעה." + ], + [ + "בילקוט גר' אמירה והוא בל\"ע שר ומושל. ויש לפרש גם לשון אימרא כדאיתא בוי״ר פ״ו בצע אמרתו בזע פורפירא, שהיא בגד של מלכים וסימן שררה ומלכות.", + "נ\"ל כי אילת צפירה נקראת עטרת המלך מפני שנוגה לה וקרנים, כאילת השחר (שטראהלענדע קראנע בל״א).", + "מאמר זה איתא לעיל ע״ש הערה ט1׳.", + "מבואר עפ״י מדרש ויק״ר פ\"א א\"ר אלעזר אעפ״י שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה על שנישנת באהל מועד וכו' הדא הוא דכתיב וכו' אל חדר הורתי זה אוהל מועד עיי״ש.", + "מאמר זה הביא ר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י." + ], + [ + "גם אגדה זו הובאה מר' טודרוס הנ\"ל בשם מכילתא דרשב״י. ושם הלשון כבמכילתא שלנו." + ], + [], + [ + "עי' אהלות פי\"ח מ\"ו ששונית הוא מקום שהיה עולה בזעפו. ונ\"ל שגירסא הנכונה היא כמ״ש במכילתא עשונית והוא מקום שעשן הים (Fluth) עולה, שזעף הים נקרא ג\"כ עשן כמו aestus בלשון רומי. ובגליון כ\"י כתוב: זהו אלסי״ף (בל״ע, Gestade בל\"א)." + ], + [ + "כן הוא מנוקד בכ\"י." + ], + [], + [ + "עיין לעיל הע' ק26'." + ], + [ + "עיין מכילתא וילקוט ומדרש קהלת א׳ י״ב.", + "בל\"ב מדות של ר\"א בן ריה\"ג במדרש הגדול (הוצאת שעכטער) ריש בראשית במדה ל\"ב מוקדם ומאוחר איתא וז״ל תני חזקיה וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית זה היה ראוי להיות תחלת הספר וידבר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה עכ״ל וכן אימא במה׳׳ג (כ״י) פ' בהעלתך, ובלתי ספק היה כתוב כאן במכילתא דרשב״י אלא שבעל מה״ג השמיטו.", + "הוא דבר קטן שראוי לוותר עליו וכן צריך לפרש הא ותירא בלקוטי במכילתא שלי צד 4 אות י״א, ודלא כמו שפירשתי שם." + ], + [], + [ + "דרש באלים כמו באלמים ע' מכילתא.", + "עי' מכילתא שכ' כאן שני דברים אבל לקמן איתא גם במכילתא עשרת הדברות כאחת.", + "צ״ל נשערה.", + "עי' מדרש שמואל פ' ה' הפירושים שהביא רש״ב למלה זו. וכולן דחוקין, ונ״ל שהיא מלה מורכבת ממלות παυ (כל) ϑύσις (טבע) והוראתה כל מיני תולדות הטבע. עוי\"ל המלה שהיא παμπησία (כל אשר לו). ובמכילתא שלנו המאמר קטיע, ועי' מה שהביא בילקוט שמואל סי׳ פ״ג בשם המכילתא." + ], + [], + [], + [ + "במכילתא גרס לעורר עידותן, ובבה״מ הגיה עירותן ופי׳ מלשון ויהי עריך, אולם מצינו כמה פעמים מלת עירתא בתרגום הסורי הנקרא פשיטא, והוראתה חיוב ועונש. גואל הדם מתורגם תמיד: תבע עירתא דדמא, אין לו דמים מתורגם: לית לה עירתא, נקום נקמת מתורגם: אתבע עירתא, ובלשון ערבי عارية מלוה וחוב, ולפ״ז לגבות עירותן היינו לנקום נקמת דם שלהם." + ], + [ + "מס וארנונא." + ], + [ + "במכילתא גרס איפכא, ועי' רש״י ובהערת זכור לאברהם שם." + ], + [ + "ברכות ל״ג ע״א." + ], + [], + [ + "עי' לעיל פרק י״ד כ\"ח.", + "ובפרטן אתה מוצא י\"ט. דהרי לקמן מונה גם פסוק כי בא מהשירה? וצ\"ל דאגב שיטפיה נקט י\"ח, וכוונתו על י\"ח ברכות, דברכת המינים כבר נתקנה ביבנה.", + "עד סוף פ' ג'.", + "פ' י״ז עד סוף י״ט.", + "מעין המאורע.", + "משמע בהדיא דגם פסוק כי בא הוא מהשירה דלא כמ״ש הרמב\"ן בפי׳ התורה וכבר השיגו האר״י ז\"ל הובאו דבריו בת' גו\"ר חא\"ח כלל ב' סי' ח'." + ], + [ + "מגילה י״ד ע\"א." + ], + [], + [ + "במכילתא גרס עכס." + ], + [], + [], + [ + "נ״ל דהאי קבלה לשון צעקה כמו קובלין אנו עליכם פרושים (ידים פ״ד מ\"ו).", + "במכילתא גר' מארכן וגי' שלפנינו נ\"ל יותר נכונה.", + "נכתב בגליון פי' עצי גפר ובמכ' גר' קתרוס.", + "מתגעגע (תענית פ״ג מ\"ח)." + ], + [], + [] + ], + [ + [ + "השבת ניתנה בכ״ב שהמן ירד בט\"ז באייר בראשון בשבת." + ], + [ + "דרש גזירה שוה וילונו וילונו מפ' דלעיל ט\"ו כ\"ד, וע' מכילתא." + ], + [ + "ר\"ל תאבין היו לכל, דהיינו שהיו אביונים במצרים התאבים לכל דבר.", + "שבדו מלבם ואמרו שקרים." + ], + [ + "בזכות האבות.", + "כפי ענינו הוא מצטער ומתאונן.", + "גדולה כדלעיל ושם נסהו." + ], + [ + "במכ' גר': שמערב.", + "עי' תנחומא הוצא׳ בובער פ' בשלח אות כ״ד מאמר כזה בשם חזקי' בר (צ״ל ברבי) חייא. וכבר שערנו שחזקיהו ברבי חייא הוא המסדר של מכדרשב״י.", + "ביצה ב' ע\"ב." + ], + [], + [ + "במכ׳ גרס: ממלא מעים." + ], + [], + [ + "בקרא כתי׳: יעקב." + ], + [ + "עי' הגי' במכילתא." + ], + [], + [], + [], + [ + "דרש מחספס נוטריקון חם, חס, סף.", + "אולי הוא מל״ע شعف מקום גבוה ועי׳ הגי' במכילתא." + ], + [ + "יומא ע\"ה ע\"ב." + ], + [ + "ע״ כתובות מ\"ו ע\"ב וס\"ה ע\"ב." + ], + [], + [], + [ + "עי' מכילתא.", + "בתנחומא תצוה אות י״א גר' קלאנין, ועי' ערוך ערך קלן." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "לפי גי' זו לר\"א המודעי המן היה יורד בי״ט, וע׳ תוס' ביצה ב' ע\"ב ד\"ה והיה." + ], + [], + [ + "ירושלמי ברכות פ\"א ה\"ה." + ], + [], + [ + "יומא ע״ח ע״א וע' בעין יעקב שיש שם ב׳ נוסחאות.", + "כנראה צ\"ל כאילפס עי' מכילתא או שיש חילוף ד׳ בל' כמו אזדא אזלא." + ], + [], + [ + "אולי פי' שמצנן ובמכ' גר' שמציץ.", + "במכ' גר' מי נדה, ובגליון מדרש הגדול פי' שהן המים ששתו ישראל כמו שנאמר ויצאו מים רבים (במדבר כ' י\"א)." + ], + [], + [ + "מובא מר' טודרוס הלוי בשם מכילתא דרשב״י. ע' הערה ט1'." + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "הבל כמו חבל." + ], + [], + [ + "בצער.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "גם מאמר זה הובא מר׳ טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכילתא דרשב״י." + ], + [ + "ב״ד של מעלה, ונקרא מקום מפני שהוא מכוון כנגד מקדש של מטה שנקרא מקום כמ\"ש (דב׳ י\"ז ח') וקמת ועלית אל המקום. וגם מאמר זה הובא מר' טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י." + ], + [], + [ + "ב״ב קכ\"ג ע״ב ופסיקתא פ׳ זכור." + ], + [ + "עי׳ רש״י.", + "פרקי דר\"א פ׳ מ\"ד, עי' א״ח סי' תקס״ו ס\"ז." + ], + [], + [ + "עי' ערוך ערך גלפקרא." + ], + [ + "מאותיות חל דרש ב' מלות ויחל ויאחז, דאי לא הוי אלא מלה אחת נוטריקון הוי סגי באות אחת דהיינו ח' לחודא, ועי' הגי' בילקוט.", + "הובא מר' טודרוס הנ\"ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י וע' תרגום יונתן." + ], + [ + "ע' מגילה ז' ע״א וירוש' שם פ״א ה\"ה.", + "עי׳ המקרא בפנים." + ], + [ + "עי' מכילתא ששם המאמר קטוע." + ], + [ + "כמו של יה, ונ\"ל דצ״ל ותהא ממשלה של יה, עי' ילקוט.", + "סנהדרין כ' ע\"ב.", + "פסיקתא דר\"כ סוף פ' זכור והובא בילקוט." + ] + ], + [ + [ + "וכתב על זה בעל מדרש הגדול וז״ל: לפי שאינם מודים בנסים ונפלאות שנעשין בעולם אלא אומרין שמא הוא זה טבעו של עולם ארבעה יסודות הן כל אחד ואחד מציף בזמן ידוע לכן אמרו מבול של מים אינו מביא מבול של אש הוא מביא ועוד מבול של רוח ועוד מבול של עפר.", + "במכילתא גר׳ ובחומה, אך מדמייתי קרא דותטמנם בפשתי העץ ש״מ דחטאה דעשתה סוכה של עץ וכלי פשתן וזינתה בתוכה. עי' סנהדרין ק״ו ע״א.", + "משמע דמיירי ביהונדב בן רכב, אבל במכילתא שלנו משמע דמיירי ביונדב בן שמעה דשמואל ב' י״ג, ג'.", + "עי' סנהדרין צ\"ג ע״א.", + "אולי פירושו שפטפט ונלחם בהם, עי' ערוך ערך פט.", + "אולי צ\"ל כנגדו." + ], + [ + "ופי׳ בעל מדרש הגדול וז\"ל: כלומר לא גירשה אלא אמר לה לכי לבית אביך." + ], + [ + "עי׳ לקמן פסוק ו'." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ תנחומא הוצאת באבער.", + "עד לעיל ריש פ' וארא." + ], + [ + "במכ' גר׳ שכינה ואולי ארון הוא כינוי לשכינה נוטריקון אחד רואת ואינו נראה כמו שפי׳ גבי תשעה וארון מצטרפין (ברכות מ״ז ע\"ב)." + ], + [ + "נ\"ל דפי' דעל אודות ישראל קאי על ויספר דאף שכבר שמע יתרו כל הנסים מ\"מ סיפר משה לו על אודות ישראל שידע עמו בישראל. וידידי מהר\"א בערלינער הראה לי שבמדרש שכל טוב פי' על אודות ישראל כדי שיודה לישועתן של ישראל, ולפ״ז אפשר דצ״ל כאן: כדי שתודה עמי בישראל, ודרש אודות לשון הודאה." + ], + [], + [], + [ + "מבואר עפ״י הילקוט מלכים ר׳ רכ״ט דנעמן הודה יותר מרחב וא״כ רחב שיירה הודאה יתירה לנעמן." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "במכילתא איתא אלו מדרשות, וכן בת״כ פ' בחקותי פרק ח׳ ה״י ספרי ראה פי' נ\"ט." + ], + [ + "עי' יומא ע\"ח ע\"א.", + "עי' במדבר רבה סוף פ׳ ט\"ו שיום מנוי הזקנים חביב לפני הקב״ה כיום מתן תורה.", + "עי' ספרי בהעלתך פי' ע\"ח." + ], + [], + [], + [ + "נ\"ל דגזרות היינו מצוות שאין להם טעם אלא גזירת הכתוב כדאיתא במדרשים לפ׳ פרה חוקת חקקתי גזירה גזרתי." + ], + [], + [ + "עירובין נ\"ד ע\"ב.", + "רמב״ם פי״א מה' סנהדרין ה״ג, והוא מירושלמי.", + "סנהדרין ל\"ד ע\"א.", + "עי' מאמר ר' סימאי בלקוטי בתר לקוטי שלי צד 14 שמאמרו שם מתאים עם מה שאומר כאן." + ], + [], + [ + "עי' ספרי בהעלתך פ' צ\"א וצ\"ב." + ], + [ + "ספרי דברים ד\"ה והדבר אשר יקשה מכם." + ], + [ + "עי' ספרי בהעלתך פי' ע\"ח.", + "עי׳ סנהדרין ק\"ד ע\"א וק״ו ע״א.", + "ט״ס יש כאן וצ\"ל שם תהא, ועי' כל זה בברייתא דתמורה ע\"ז ע\"א ובמכילתא.", + "כתוב בגליון: תרגום והנם זועפים: נסיסין.", + "כתוב בגליון: פיר' שרים. וצ״ל טכסיוטינות ופי' עורכי הצבא ועי' מכילתא." + ] + ], + [ + [ + "כאן חסר מעשה דריב״ז שבמכילתא.", + "וכן ת״י מיכלא כל קביל מיכלא.", + "שבת פ\"ו ע\"ב.", + "שבת פ״ט ע\"ב.", + "נ׳׳ל שהוא כמו הפתק במשנה סוף פ\"ב דע״ז, אוצר שמניחין בו דברים לגונזן.", + "עי' מכילתא, ועיין ריש ע״ז." + ], + [ + "עירובין נ\"ד ע\"א, פס' דר״כ ק״ז ע\"א." + ], + [ + "שמות רבה פכ״ח.", + "ריש ת״כ.", + "שמות רבה שם.", + "פי' שמות רבה." + ], + [ + "ע' מדרש תהלים פ״א מאמר זה בשם חזקי' בר חייא, וברייתא דר״א בן ריה\"ג מדה י\"ד.", + "ספרי דברים פ׳ שי״ד.", + "עי' לקמן פסוק ויעמדו מרחוק.", + "ע' מגילה ט״ז ע״א." + ], + [ + "ת\"כ קדשים, ועי' מכ' משפעים ר״פ כ'.", + "צ\"ל מרוצה, מרוצין.", + "צ״ל סגולה שלו להפקיעך אזן ועי' מכילתא.", + "עי' מכילתא." + ], + [ + "וי\"ר פ\"ד בשם תני חזקי'.", + "עי' לקמן כ\"ב ל'.", + "אבות ד׳ י\"ג. ספרי קרח פי' קי״ט." + ], + [], + [], + [ + "עי' יומא ד' ע\"א." + ], + [ + "יבמות מ\"ו ע\"ב ועי' מכילתא לפ׳ היו נכונים ושבת פ\"ו ע\"ב.", + "כתוב בגליון פירוש ספרי זכרונות ונ\"ל דהוא ל״י σύμφωνον, פערטראג בל״א.", + "כריתות ט' ע״א. ועי' רמב״ם ר\"פ י״ג מה׳ איסורי ביאה.", + "יבמות מ\"ו ע״ב. וכ' ע\"ז בעל מה״ג: לפי שבטמאות חמורות הוא אומר וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים וטהר לומר שהוא מטמא בגדים ושהן טעונין כבוס: וטבילת גופו היא על כל טומאה בין טומאה חמורה בין טומאה קלה: וכבוס בגדים אינו נוהג אלא בטומאה חמורה וכן הוא אומר בטומאות הקלות הנוגע בנבלתם וטמא עד ערב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הוא טמא ואינו מטמא בגדים לפיכך הוא טעון טבילה ואין בגדיו טעונין כבוס: הוי כבוס בגדים חמור הוא: אם הצריך הכתוב כאן לכבוס בגדים שהוא חמור קל וחומר לטבילת גופו שהיא נוהגת בכל טומאה בין חמורה בין קלה." + ], + [], + [], + [ + "ע' רש\"י ביצה ה' ע״ב בשם המכילתא.", + "ר\"ה כ\"ו ע\"א." + ], + [ + "ל\"י δόλος רמיה.", + "תוספתא ב\"ק פ\"ז.", + "נדרים ס\"ב ע\"א.", + "ע' פ' קנין תורה." + ], + [ + "עי' מכילתא ולעיל פ' י'.", + "שבת פ\"ו ע\"א." + ], + [ + "עי' לעיל ריש פ' יתרו." + ], + [ + "עי' כל הנ\"ל במדרש שה״ש פ״ב ד״ה יונתי בחגוי הסלע.", + "מד׳ שה\"ש פ' משכני אחריך ומד' תהלים ח' פ' מפי עוללים." + ], + [ + "תענית ז' ע\"א.", + "כתוב בגליון: פירוש מתגלגל בתוך האש ואינו מתירא ממנו.", + "ספרי וזאת הברכה פ' מימינו אש דת", + "כתוב בגליון: פי' נקובות.", + "וי\"ר פ' י\"ג.", + "עי לעיל הערה ה34'." + ], + [ + "סוף קנים." + ], + [ + "ע' כל הנ״ל שבת פ\"ח ע\"ב פסיקתא רבתי פ״כ." + ], + [], + [ + "זבחים קט\"ו ע\"ב.", + "שמות י״ט, כ\"ב וכ\"ד.", + "שם כ\"ד, א' וט', וע\"כ בא זה ולימד על זה שהכהנים הם נדב ואביהוא." + ], + [], + [], + [ + "ע׳ שבת פ\"ח ע\"ב ומדרש תהלים פ\"ח פ' ארץ רעשה." + ] + ], + [ + [ + "מכאן ואילן כל המכילתא דרשב\"י משונה ממכילתא שלנו, ולא אציין עוד סימן * לפני מאמר שלא נמצא במכילתא שלנו.", + "דשם אלהים מורה על מדת הדין.", + "כתוב בגליון: כלומר כיון שנישאת לו נפצי צמרו ועשי מלאכתו. וע' יומא כ׳ ע\"ב.", + "לפי הענין הוא כמו ראוי וכשר הדבר.", + "במשנה תורה.", + "ע' מכילתא לפ' זכור את יום השבת וספרי דברים פי' רל״ג שבועות כ' ע\"ב.", + "דשם של מדת הדין מורה על שכר ועונש.", + "מבואר ע\"פ פסיקתא רבתי פ' כ״א: בשעה שהיה מראה להם פורענותן של רשעים היה מראה להם בפנים זועפות וכו' וכשהיה מראה להם מטן שכרם של צדיקים לעתיד לבא היה מראה להם בפנים שמחות וכו'.", + "לישנא דמתני' (אבות ה' ז') נקט ופי׳ שהיה אומר הדברות כסדר ולא ב' דברות בבת אחת ע' מכילתא.", + "בכלל כל המצות יש מצות אנכי דהיינו מציאות השם דאם אינו מאמין במציאות השם אין כאן שום מצוה.", + "דמתחלה צריך לקבל אלהותו ואח״כ שאר המצוות, וכמ״ש במכילתא פ' ו' וכשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "ע׳ מכילתא: שכשעמד הקב״ה ואמר אנכי וגו' מי עמד ומיחה כנגדו וכו'.", + "מדת הרחמים.", + "לישנא מעליא.", + "ע׳ מכילתא, ע״ז ב' ע״ב פסיקתא רבתי פ' כ״א." + ], + [ + "ע' מכילתא וספרא ריש קדשים שהביא הרמב\"ן, ומכילתא שבכאן דלא כמאן וצ״ע.", + "עי מ\"ש ר׳ יוסי במכילתא.", + "כלומר לשם שמים . ע\"ז כתב לי הרב מו״ח ר' אברהם אבא שי״ף נ״י: לא אדוני! אין הפירוש כן ומלבד שלא שמענו מעולם לעשות לשם שמים אלוה של כסף ושל זהב לא יתכן סיום דברי המכילתא ת״ל אלהים אחרים אע״פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה ״כלומר לשם שמים\" ועל כרחך צ״ל דפי׳ לשם אלוה דסיפא היינו ״לשם ע\"ז״ ולא לשם שמים וא״כ לא סיפא רישא ולא רישא סיפא ופשוט בעיני פי׳ המכילתא כן שלא יעשה אדם אלוה של כסף ושל זהב ויאמר לא שקוץ [פי׳ אין אסור לעשות] אלא לאלוה [לשם ע׳׳ז] לא גילול [פי' אין אסור ומתועב לעשות] אלא לאלוה [לשם ע״ז] וא״כ הוא שאינו עושה לשם ע״ז הוא דשרי ת״ל אלהים אחרים דאחרים מיותר ללמדנו דאע״פ שהעושה בעצמו מחזיק אותן ״אחרים״ ולא לאלהים קרובים כדרך שמחזיקים אותם עובדיהן אפ\"ה אסור וז\"ש אע״פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו. עכ״ל הרב הנ\"ל.\nואני אומר לתרץ דבורי מ״ש: ״כלומר לשם שמים״ כוונתי היתה עפ״י מ״ש הכוזרי מאמר א׳ סי' צ״ז להתנצלות ישראל במעשה העגל שהיו כמה אנשים מהם מבקשים נעבד מורגש יכונו נגדו כשאר האומות מבלי שיכחשו כאלהות מוציאם ממצרים, וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם ושיחסו ענין אלהי על מה שעלו בידם ורצונם מבלי מצות האלקים, ולא היה העון ההוא יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים אך היה מרי לקצת מצותיו כי הוא יתברך הזהיר מן הצורות והם עשו צורה עייש״ה. לזאת כונתי בכתבי שעושה אלהי של כסף ואלהי של זהב לשם שמים, וכן פירשתי סוף המאמר אעפ״י שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה כלומר לעבוד הצורה עצמה אלא שאתה עושה לכון נגדה בשעה שעובדין לשם אעפ״כ אסור ויליף לה מאלהים אחרים, מפני שאחרים דהיינו האומות היו עושין כן כמ״ש הכוזרי שם עיי״ש; ומפני שהכוזרי יד כל אדם ממשמשת בו סמכתי על המבין ולא הארכתי לפרש. ועפ״י דרך הרב רא״א שיף נ״י היה נ״ל לפרש עפ\"י מ\"ש במכילתא סוף פ״י ד״א לא תעשו לכם אלהי כסף שלא תאמרו הרי אנו עושין לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות ת״ל לא תעשו לכם עכ״ל (ע׳ הגי׳ בסה\"מ לרמב״ם ל״ת ד׳). ולפ״ז מאמר דילן דמכדרשב״י יליף זאת מאלהים אחרים דאעפ״י שאינו מחזיקו לשם אלוה אלא לנוי בדרך שאחרים עושין אסור. — והבוחר יבחר. ", + "מובא בשם מכדרשב\"י מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1'.", + "מכילתא.", + "מובא ג״כ מר\"ע הנ\"ל בשם מכדרשב״י." + ], + [ + "ע' ספרא ריש קדשים פ׳ אלהי מסכה לא תעשו לכם.", + "כ' בגליון: פי' צורת אדם בים, וע׳ בכורות ח' ע\"א ורש״י שם.", + "כ' בגליון: פי' תולעים שבקרקע הים, וע׳ ר\"ה כ\"ד ע\"ב.", + "הריני מטרידך מן העולם." + ], + [ + "סנהדרין ס״א ע״ב.", + "עי׳ סנהדרין ס' ע\"ב ולקמן פ' משפטים כ״ב י״א במכילתא זו.", + "סנהדרין ס' ע\"ב.", + "עי' רמב״ם ס' המצוות ל״ת ו'.", + "עי' סנהדרין ס\"ד ע\"ב.", + "ע' סנהדרין ס\"ג ע\"א.", + "סנהדרין ס' ע\"ב.", + "המוסגר הוספתי עפ\"י מה שהביא ר' טודרוס הנ״ל בשם מכדרשב\"י.", + "כ' בגליון: פי׳ קלע.", + "עי' מכילתא וע\"ז נ\"ה ע״א.", + "ברכות ז' ע\"א." + ], + [ + "עי׳ ספרי דברים פי׳ ל״ב." + ], + [ + "שמות ל\"ד ז' דכתיב ונקה לא ינקה ודרשינן מנקה הוא לשבים (יומא פ״ו ע״א).", + "על לאו דלא תשא.", + "עי׳ מכילתא ויומא פ״ו ע\"א ותוספתא שם פ״ד." + ], + [ + "עי׳ הערה ה36'.", + "מובא ברמב״ן לשמות כ׳ ח' בשם מכילתא אחרת.", + "מכילתא וביצה ע״ז ע״א.", + "פסחים ק״ו ע\"א.", + "ע' ספרא אמור פרק י״ד ור״ה ט׳ ע״א.", + "ע׳ מכילתא ורמב\"ן ופס׳ רבתי פ' כ״ג.", + "ע׳ פסחים ק״ו ע\"א.", + "תוספתא ברכות ג׳ ח', פסחים ק״ה ע״א.", + "פסחים שם.", + "שם.", + "ע׳ מכילתא בא פ\"ט ושבת קי\"ט ע\"א.", + "שבת קי״ג ע\"א, ופס' רבתי פ' כ״ג.", + "ע' פסחים קי״ב ע\"א." + ], + [ + "אבות דר״נ פ' י״א, וע׳ הוצאת רש״ז שעכטער נוסחא ב׳ פ' כ״א.", + "באדר\"נ פי״א בשם ר׳ טרפון.", + "באדר״נ שם בשם ר' יוסי.", + "ע' אדר\"נ שם, ובנוסחא ב' שם מאמר זה בשם ר' אליעזר.", + "כדדרשינן בת״כ ריש אחרי בכל עת זה יה״כ, וע׳ מנחות כ״ז ע\"ב.", + "ע' עירובין ק\"ה ע\"א ותוס׳ ב\"ב י״ד ע\"א ד\"ה שלא.", + "ע' כל זה במשנה ובתוספתא פ\"ק דשבת ובגמ' שם י\"ח ע״א ויש שם כמת שנויים.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' מכילתא שדרשה מקרא אחרינא.", + "ע' מכילתא, והכא דריש מלה', דמחשבה אינו מכיר אלא ה', וכן בפס' רבתי פכ\"ג.", + "ויקרא רבה סוף פל״ד.", + "שבת ק\"נ ע\"א וע\"ב.", + "פ׳ בא י\"ב ט\"ז.", + "מכילתא.", + "שבת קכ\"א ע\"א.", + "פי׳ כיון שעושה מלאכת עצמו הרי הוא עושה מדעת עצמו ואינו עושה לדעת אביו ומותר, ע׳ שבת קכ\"א ע\"א ומה שהביא הרשב\"א שם בשם הירושלמי.", + "ספרא אמור פרשה א' ו'.", + "בתמיה ופשיטא שצריך לשבות בשבת.", + "עבדים כנענים ערלים ושלא טבלו שדינם כגר תושב מפני שקבלו ז׳ מצות בני נח (דבעבדים שנימולים וטבלו פשיטא דחייבין לשבות) ומיירי שעושין מלאכה לישראל, דלעצמן שרי. ע' כריתות ט' ע\"א ויבמות מ\"ח ע\"ב.", + "מבואר בע\"ז ט״ו ע\"א ובשבת פרק במה בהמה.", + "יבמות מ\"ח ע\"ב, וע\"ש ברא\"ש." + ], + [ + "פס' רבתי פכ\"ג וע' ב\"ר פ״י.", + "שינוח האדם מיגיעו כדלקמן.", + "פס' רבתי פ׳ כ״ג.", + "מכילתא.", + "פס׳ רבתי פכ\"ג, וע' מכילתא.", + "ע' פס' רבתי פכ\"ג, ב\"ר פי״א ומכילתא." + ], + [ + "מכילתא קידושין ל\"א ע״ב.", + "במכילתא בשם רבי ובפ\"ר פ' כ״ג—כ״ד בשם תני רשב״י, ועי' קידושין ל' ע\"ב בשם ת\"ר, והוא ת״כ קדשים.", + "כתובות ק״ג ע״א.", + "תושבות הן מקומות שהיהודים נתיישבו שם בח\"ל כמו אלכסנדריא של מצרים ורומי." + ], + [ + "ע' מכילתא.", + "דריש נוטריקון לא תתיר (להרוג) רוצח עד עמדו למשפט.", + "צ״ל צורח, ודריש לא תצריח, שהדם תוסס כל זמן שהרוצח חי כמסופר בפסיקתא רבתי פ' כ\"ד, ועיי״ש.", + "ע׳ מדרש שמואל פ׳ כ\"ח, יבמות ע\"ח ע\"ב.", + "מכילתא.", + "נדרים כ' ע\"ב.", + "מובא בפי׳ המשניות לרמב״ם סנהדרין פ\"ז מ\"ד. וע' פכ״א מה' איסורי ביאה ה\"ב.", + "פס' רבתי פ' כ״ד. במדבר רבה פ״י ב'.", + "ארבע אותיות.", + "ע' נדה י\"ג ע\"ב. וע' פ\"ר שם, ויקרא רבה פכ\"ג י״ב.", + "נדה שם.", + "ע' עירובין ק' ע\"ב.", + "ע' שבת ס״ב ע״ב, יומא ט' ע״ב, פס' דר\"כ פסקא י״ז, פסקא רבתי פל\"א, וי״ר פט״ז, מדרש פ' סורו טמא. ולענין כ\"ד תכשיטין ע׳ שמות רבה פמ\"א: כלה זו מקושטת בכ\"ד מיני תכשיטין.", + "ע' סנהדרין צ\"ג ע״א, תנחומא ויקרא ו', הוצאת רש״ב ויקרא אות י׳ פס' דר\"כ כ״ה.", + "ע' סוטה ד׳ ע\"ב.", + "ערכין ט\"ו ע״ב.", + "מכילתא.", + "סנהדרין פ״ה ע\"ב.", + "מכילתא.", + "מכילתא." + ], + [ + "מובא בס׳ המצות לרמב״ם ל״ת רס״ו בשם מכילתא, וע' פ\"א מה' גזילה ה\"י ומ\"מ ומ\"ע שם, וחינוך מצוה תט״ז.", + "ע' מכילתא סוף פ״ח.", + "שאתה מצווה לשמרם שלא ילכו ויזיקו, עי' משנה ריש בבא קמא.", + "כמו הלואי.", + "כן הוא במכילתא במס׳ שיר פ' ה' פסוק י\"ד ידיו גלילי זהב, אבל בירושלמי שקלים פ\"ו ה\"א וסוטה פ\"ח מ\"ג בשם חנני' בן אחי ר׳ יהושע.", + "ע' מכילתא מס' שיר שם וירושלמי שם ושמות רבה פמ\"ז, וע׳ שו\"ת רדב״ז ח\"ג סי' תקמ\"ט.", + "מכילתא.", + "מובא בפס' רבתי פכ\"א בשם תני חזקי', וכבר כתבנו שתנא דבי חזקי׳ הוא מכדרשב\"י.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "עי מכילתא.", + "עי' מכילתא ריש פ\"ט.", + "עי׳ מכילתא לעיל שירתא פ' זה אלי שאמר ר\"א כעין זה.", + "מכילתא." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברים פי' קע׳׳ו." + ], + [ + "ע' מכילתא, ויש כאן ב' פירושים מאי לגדלכם.", + "כלומר כמשמעו.", + "מכת פורענותן, ע' תרגום לשמות ט' ט״ו.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' מכילתא ולעיל י״ט ט' והובא מאמר זה בשם מכדרשב״י מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1'.", + "ויקרא רבה פ\"א, וע׳ סוכה מ״ה ע״ב." + ], + [ + "לעיל י״ט ג' וע' מכילתא.", + "צ״ל מכחישין.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע׳ ר\"ה כ\"ד ע\"א.", + "מכילתא וע' רש״י.", + "מאמר קשה לפרשו. וע' רש״י ל\"ב כ\"ז.", + "ר\"ה כ״ד ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא, זבחים נ\"ח ע״א.", + "מפני קבר התהום, אבל תחת המזבח לא היה חלול, וע׳ מל״מ פ״א מה' בית הבחירה הי״ג.", + "מדות פ\"א מ\"ו, ע\"ז נ\"ב ע״ב.", + "ע' תנחומא לפ' ויקחו לי תרומה.", + "ע' מכילתא וע' בלקוטי בתר לקוטי שלי צד 3 ומה שהעירותי שם.", + "ע' מכילתא.", + "מכילתא וספרי במדבר פי' ל״ט.", + "ע׳ אבות פ׳׳ג." + ], + [ + "עי' ס' השרשים לר' יונה בן גנאח צד 85 הערה 25.", + "מכילתא.", + "עי' ירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו.", + "מדות פ״ג מ\"ד, ועי׳ רמב\"ם פ״א מה' ביה״ב הי״ד שנראה ששאב ממכילתא דילן.", + "תוספתא ב\"ק פ״ז ו'. ומאמר זה מובא מר׳ טודרוס הנ\"ל (הערה ט1') בשם מכדרשב\"י.", + "ע' כ\"ז במכילתא ופ\"ג דמדות מ\"ד.", + "חולין י״ח, וע׳ רמב\"ם פ״א מה' ביה״ב הי״ד וט״ו." + ], + [ + "מכילתא.", + "רמב\"ם שם ה\"יז.", + "מובא בסה״מ לרמב\"ם ל״ת פ' בשם מכילתא.", + "עי' מכילתא דפליגא.", + "כלומר בעבירות." + ] + ], + [ + [ + "ע׳ מכילתא הוצאת רמא\"ש.", + "ע' מכילתא ושמות רבה ורש״י.", + "ע׳ עירובין נ״ד ע\"ב.", + "להבינו טעם הדבר ע' רש״י שם.", + "מכילתא.", + "לגדולים והשובים שבהן, ע' ב״ר פ' צ״א.", + "דמשפטים היינו דינים, ודינים היינו מדות. כמו שאמרו והלא דין הוא, היינו דבר זה אפשר ללמוד במדה אחת מי״ג מדות.", + "בעל מדרש הגדול רומז כאן על מדרש י״ג מדות שהביא ריש ויקרא, ומדרש זה הוצאתי לאור בספר ברכת אברהם שנדפס לכבוד ידידי מו\"ה אברהם בערלינער עת מלאת לו שבעים שנה בשנת תרס״ג.", + "גיטין פ\"ח ע\"ב." + ], + [ + "הרב מו״ה שניאור זלמן שעכטער נ\"י ראש ביה\"מ לרבנים אשר בנעוויארק הדפיס ב' עלים ממכילתא דרשב״י, אשר מצא בקאמברידגע, במ\"ע The Jewish quaterly review שנת 1904 צד 443 עד 445, ומה שהוספתי והגהתי כאן עפ\"י הנדפס שם ארשום בעגול כזה 0.", + "חסר ראש המאמר ויש למלאות החסרון עפ\"י בבלי חגיגה י״ד ע\"ב, ירוש' שם פ\"ב ה״א, תוספתא פ״ב. ונ\"ל דבמכילתא דרשב״י היה כאן דרש כזה: ד\"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלה תשים לפניהם ואי אתה שם לפניהם מעשה מרכבה ומעשה בר' יוחנן בן זכי וכו'. ולפ״ז האי מאמר אגדה על כי תקנה עבד עברי שכתוב לעיל העתיק בעל מה״ג ממקור אחר ולא ממכילתא דרשב״י.", + "אבות פ״ב מ\"ח.", + "כאן נרשם בכ\"י \"פרק\". ונראה מזה שהמכילתא דרשב״י היתה נחלקת לפרקים, ועיין ההוספות מכ״י שאוסיף לקמן כ״א ל״ז בסוף הפסוק.", + "ספרי דברים פי' קי\"ח, ילקוט בהר רמז תרס״ו בשם ת\"כ, ובת״כ שלנו ליתא.", + "ספרי שם, ת״כ בהר פרק ז׳.", + "פליג על מכילתא שלנו וע' קידושין י״ד ע\"ב דזה דעת ר' אליעזר.", + "וכן הוא במכילתא לקמן פ' וכי ימכור איש את בתו וכ״פ הרמב״ם ה' עבדים פ״א ה״ב, וע׳ מל״מ שם דהרמב\"ן חולק ע\"ז.", + "ומה הבת שאינה מוכרת את עצמה אביה מוכרת הבן שמוכר את עצמו אינו דין שיהא אביו מוכרו.", + "מכילתא פרשה ג׳ לפס' ז׳.", + "מכילתא דילן, והובא כאן בשם ר' ישמעאל, וזה מראה שמכילתא דילן היא מכילתא דר' ישמעאל.", + "ע' ב״ר ס׳ מ״ב ויגד לאברהם העברי.", + "עד כאן עפ\"י כ״י הנ\"ל עלה א'.", + "ספרי דברים פי׳ קי״ח, קידושין י״ז ע\"ב.", + "קידושין ט״ז ע\"ב.", + "עי' קידושין י״ז ע\"א ורמב\"ם ה' עבדים פ\"ב ה\"ה ומל״מ שם.", + "ע' מכילתא ות\"כ בהר פרק ז' ה\"ג.", + "ערכין כ\"ח ע״ב.", + "שם וספרי דברים פי' קי״א.", + "ירושלמי פ\"ק דקידושין ה״ב.", + "ערכין י\"ח ע\"ב, ועי׳ מכילתא.", + "קידושין ט\"ו ע\"א, וע' רמב״ם פ\"ב מה' עבדים ח\"ב.", + "מכאן הוציא הרמב״ם דינו פ\"ב מה' עבדים הי״ב.", + "כר' אליעזר לקמן במכילתא וכר״ש בקידושין כ״ד ע\"ב.", + "מכילתא.", + "ע' מכילתא.", + "קידושין י\"ד ע\"ב.", + "שם וט״ז ע\"א." + ], + [ + "ע' מכילתא.", + "ע' קידושין כ׳ ע״א.", + "רוב דברי המכ' מד\"ה אם בעל אשה הוא עד כאן הובאו ברמב״ן על התורה כאן בשם מכילתא אחריתי דר' שמעון, ועיי\"ש, וע\"ג בת\"כ בהר פרק ז' ה״ג, ורמב״ם פ״ג מה' עבדים ה״א וה״ב ומל״מ שם. ופי' אל תפרישנו מאשתו ומבניו ע' ברמב״ם פ״ג מה' עבדים ה״ה." + ], + [ + "מכילתא.", + "אם מת האדון ועובד אם הבן גם הבן יכול ליתן לו שפחה כנענית, ונ\"ל דמרבה מאם, כבזבחים ט' ע״א.", + "מכילתא.", + "קידושין ט\"ו ע\"א.", + "קידושין כ\"א ע״ב.", + "שם כ' ע\"א.", + "שתי שפחות כמ\"ש הרמב״ם פ״ג מה\"ע ה״ה.", + "לדעת הפוסקים דשפחה מותרת מן התורה (ע׳ מל״מ פ״ג מה״ע ה\"ג) מיירי כאן בב׳ שפחות ולדעת הפוסקים דשפחה אסירה מה\"ת צ\"ל דמיירי בב' נשים בנות חורין, ונ\"ל דאיצטריך לאשמעינן במשיא את בנו סמוך לפרקו, ע׳ יבמות ס״ב ע״ב.", + "ע' מכילתא.", + "רמב״ם פ״ג מה\"ע ה״ה.", + "כדיליף לקמן מתהיה לאדוניה.", + "דאין קידושין לעבד וע' מכילתא לפ' והוא יצא בגפו ות״כ בהר פרשה ו' ה\"ג.", + "ע' מכילתא.", + "ע״ל הערה כ44'." + ], + [ + "ע' מכילתא, ואולי דרש כאן שישלש מדכתיב עוד במשנה תורה והיה כי יאמר.", + "קידושין י\"ז ע״ב, ספרי דברים ס\"פ קכ\"ב.", + "קידושין כ\"ב ע״א ספרי דברים ר\"פ קכ״א.", + "מכאן עד סוף הפסוק בספרי שם ובש״ס שס, ואפשר דמביאו כאן בשם ר' שמעון משום דסתם ספרי ר״ש, אמנם מדמייתי הא דחלה אצל רבו בשם ראב\"ע ש״מ דשמות התנאים היו מקובלין אצל בעל מכדרשב״י." + ], + [ + "רמב\"ם פ\"ג מה״ע ה״ט.", + "מכילתא.", + "רמב״ם פ\"ג מה״ע ה״ט.", + "מכאן עד \"את בתי האיש מוכר\" בפס' ז' הדפסתי הכל עפ\"י כ״י של הרב מהרש״ז שעכטער הנ\"ל הערה ו34'.", + "מכילתא ורמב״ם שם.", + "מכילתא.", + "ספרי דברים פי׳ קכ״ב.", + "עי' לעיל י\"ט, י\"ז.", + "קידושין כ\"א ע\"ב וע' מכילתא.", + "נ״ב פיר' המכתב.", + "נ\"ב פיר' מיני קוצים.", + "קידושין כ\"א ע\"ב, ספרי דברים פי׳ קכ\"ב.", + "מכילתא, קידושין י\"ז ע\"ב.", + "מכילתא.", + "שאינו עובד את בנו.", + "במוכר עצמו.", + "בפ' ראה דמיירי במכרותו ב\"ד כדלעיל פסוק ב׳.", + "ע׳ לעיל הערה ט43'." + ], + [ + "במדרש הגדול כתוב כאן וז\"ל: וכי ימכור איש את בתו לאמה. הרי זה בכלל היה ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: להקל עליה שהיא יוצאה בסימנין ולהחמיר עליה שאם רצה האדון ליעד מיעד עכ\"ל ומאמר זה הוא ממדרש י\"ג מדות׳ ע' ספר ברכת אברהם צד 67. ומכ\"י שלפנינו נראה דהמאמר אינו ממכילתא דרשב״י, דלא כמו ששיערתי לפנים.", + "לפנינו כתוב: אם, אמנם בכמה כ״י איתא: ואם.", + "כן יש להגיה, ע' לקמן ס' ל\"ז.", + "המאמר המוסגר הוספתי עפ״י מדרש הגדול להשלים בזה החסרון של כ\"י. (וע׳ סוכה כ\"ג ע״ב ומכילתא פ״ג) והנה המה\"ג לא הביא אלא סוף הדרש כי ימכר איש וכו׳ ואין ב\"ד מוכרין, (וכמו שהדפסתי ב\"הפלס\" ש״ג צד 321) מפני שסבר דלפי המסקנא אין אנו צריכין לדרש כי יגנב איש, דמכי ימכר איש איכא למילף דאין ב\"ד מוכרין בין בגניבת אביה בין בגניבת עצמה. אך זה טעות, דכי ימכר איש מיירי בקטנה דאביה מוכרה וקמ\"ל דאין ב\"ד מוכרין הקטנה בגניבת אביה, ומ\"מ צריך קרא דכי יגנב איש דגם בגדלות דוקא איש נמכר בגניבתו ולא אשה, דפשיטא דכי יגנב איש מיירי בגדול. ולקמן פס' ל\"ז חזינן דאף לפום מסקנא קאי הדרש דכי יגנב איש.", + "כאן נשלם הכ״י ומתחיל ההעתק ממדרש הגדול.", + "ע׳ מכילתא.", + "ע' מכילתא ונדרים ע\"ו ע\"א, ועי סנהדרין ס״ט ע״א דדריש ג״כ בן ולא אב.", + "קידושין י״ט ע״ב, ירושלמי שם פ״א ה״ב.", + "קידושין כ׳ ע\"א, וע' רמב״ם פ\"ד מה״ע ה״ב.", + "ע' קידושין ב' ע״א.", + "ע׳ ב\"ר פמ׳׳ה: דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ, וע' במוסף הערוך שצ\"ל דליים ובלנריות והוא מלשון רומי balneariae בגדי מרחץ.", + "ת\"כ בהר פרק ז׳ ה\"ב.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "קידושין י״ט ע״ב.", + "קידושין י״ט ע״א, רמב\"ם פ״ד מה״ע ה״ח.", + "רמב\"ם שם ה\"ז.", + "מכילתא.", + "קידושין ע״ז ע״א בשם חזקיה.", + "קידושין י״ח ע\"א.", + "קידושין י\"ט ע\"א.", + "כל זה ברמב״ם פ\"ד מה\"ע ה\"י וע\"ש בלח״מ. וע׳ ס' מעין החכמת שתמה דרמב״ם פ׳ דלא כחד מהני תנאי דקידושין י\"ח ע\"ב, והנך רואה דדינו ממעין קדוש דמכדרשב\"י יצא.", + "וכן הרמב״ם פ\"יט מה' סנהדרין לא מנה לאו זה בלאוין שלוקין עליהן.", + "מכילתא, קידושין י\"ח ע\"ב.", + "קידושין י\"ח ע\"א, וע' ירושלמי פ\"א ה״ב." + ], + [ + "מכילתא ועיי״ש.", + "רמב\"ם פ\"ד מה״ע ה״ח.", + "מכילתא.", + "קידושין י\"ח ע״א." + ], + [ + "שמופקרת לזנות. ע׳ ב\"ר סוף פ' פ': בני אדם של הפקר וע׳ ת״כ קדושים ריש פרק ז׳.", + "ע' קידושין ט\"ז ע״א וצ\"ע.", + "מכילתא, כתובות מ״ז ע\"ב.", + "כתובות ס\"א ע\"ב וס״ב ע״ב.", + "שם מ\"ח ע״א." + ], + [ + "כל המאמר הזה מובא מר\"י אבן גנאח בס' הרקמה שער ל\"ד צד 214 בשם רבותינו ז״ל.", + "ע' מכילתא ורמב״ם פ\"ד מה\"ע ה״ה." + ], + [ + "ע' מכילתא ות״כ אמור ריש פרק כ'.", + "ע' ת\"כ שם וסנהדרין ע״ח ע״א.", + "ע' מכילתא לקמן פ״ז." + ], + [ + "מפורש במדרש י״ג מדות שהדפסתי בספר ברכת אברהם צד 67 וז\"ל: כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח הרי ההורג בכלל שופכי דמים היה כשהוא אומר ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לן מקום הרי יצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר להקל עליו לידונו בגלות ולא להחמיר עליו שאם הרגו גואל הדם בגבול עיר מקלטו נהרג עליו אע\"פ שלא מצינו לו מקרא מלא נמצינו למידין לדינו מן המקרא הזה ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם מחוץ הוא דאין לו דם הא לפנים יש לו דם עכ\"ל, וע' מה שהעלותי שם.", + "ע' ספרי מסעי פי' ק\"ס וב\"ק כ״ו ע\"ב.", + "כמו שמסתקיף ע' ת״י בראשית מ\"ח, ח'.", + "תענית י״ח ע\"ב, ספרא אמור פרק ט', שמחות פ\"ח.", + "מכות י״ב ע״ב.", + "ע׳ מכילתא.", + "מכות י\"א ע\"ב." + ], + [ + "ע' סנהדרין מ\"א ע״א וס״ט ע\"א.", + "מכילתא.", + "שמצווין להחיותו.", + "רמב\"ם פ\"ב מה' מצה הי״א.", + "סנהדרין ע\"ט ע\"א.", + "בעלילות.", + "ע' מכות י׳ב ע״א, ירושלמי פ״ב ה״ז. מדרש שמואל פכ״ה.", + "ס' מכילתא ויומא פ\"ה ע\"א.", + "שרציחה דוחה עבודה ע׳ סנהדרין ל\"ה ע״ב.", + "מכילתא.", + "מכילתא.", + "מובא ברמב\"ן לבמדבר ל\"ה כ\"ט בשם מכילתא.", + "ע״ז ח' ע\"ב." + ], + [ + "ולא אמרינן לענין זה בני בנים הם כבנים.", + "ת״כ קדשים פרק ט׳ ה״ח.", + "עי׳ מכילתא. ות\"כ אמור פרק כ' ה״ח.", + "רמב״ם פ\"ה מה' ממרים ה\"ט וי'.", + "ע' ת״כ קדשים פרק ט׳ ה״י ואמור פרק כ' ה\"ח.", + "ת״כ אמור שם.", + "כתובות ל\"ה ע\"א בשם תנא דבי חזקיה וע' ירושלמי שם פ\"ג ה\"ג. וכבר אמרנו שחזקי' הוא המסדר מכדרשב״י.", + "מכילתא.", + "ע' סנהדרין מ״ה ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "ספרי כי תצא ס' רע״ג.", + "רמב\"ם פ״ט מה' גניבה ה\"ה, סנהדרין פ״ו ע״א, ספרי שם.", + "סנהדרין שם.", + "סנהדרין פ״ה ע״ב, ספרי שם.", + "מכילתא.", + "ברכות י\"ח ע״ב.", + "המוסגר הוספתי עפ״י סברא, ונ\"ל דהמעתיק דלג מן ״ת״ל״ עד ״ת\"ל״.", + "כדלעיל הערה ז49'." + ], + [ + "לעיל אות ת47'.", + "מכילתא, ת\"כ קדשים פרק ט' ה״ט.", + "ע' ת״כ שם ולעיל אות א48'.", + "מכילתא. ת״כ שם ה״י.", + "סנהדרין ס״ו ע״א. ועי' מכילתא.", + "מכילתא.", + "לעיל הערה ז49׳." + ], + [ + "צ\"ל כי.", + "ספרי דברים פי' רפ\"ו ורצ\"ב.", + "עי' מכילתא וספרי שם.", + "ע׳ לקמן פ' כ\"ב וב״ק מ\"ב ע\"א.", + "ע' לעיל פסוק י״ד ולקמן פ׳ ל״ה.", + "ב\"ק צ' ע\"ב, תוספתא סנהדרין פי״ב.", + "מן התשלומין ע׳ לעיל אות ת47'." + ], + [ + "ע׳ מכילתא.", + "ע' סנהדרין ע״ח ע״א וע\"ב.", + "ע' מכילתא.", + "ב\"ק פ״ה ע״ב.", + "ב״ק פ\"ו ע\"א.", + "ב\"ק פ״ה ע״א.", + "שם ומכילתא.", + "שם וברכות ס׳ ע״א." + ], + [ + "ע' מכילתא. ושם בשם ר' ישמעאל.", + "ע' לעיל פס' י״ח.", + "ע' רמב\"ם פב מה' רוצח הי״ד שכתב בדין זה: יראה לי וכו', א\"כ נראה שדין זה אינו ממכילתא דרשב״י אלא בעל מה״ג הוציאו מהרמב״ם, וע״כ הסגרתי מאמר זה.", + "ע׳ ב״ק צ' ע\"א, ונראה מכאן דר\"א דריש מתחת ידו ופי' דידו היינו רשותו. כדאיתא בירושלמי קידושין פ\"ג ה״א.", + "מכילתא.", + "ע' מכילתא ונ\"ל דבעל מה״ג השמיע דרשה דמכילתא משום דדרש בשבט כהרמב\"ם וכמ״ש לעיל אות ק49׳ וס״ל דמביאין לענין עונש מן הדין להקל בעונשין, ע' במפרשי המכילתא." + ], + [ + "מכילתא.", + "לעיל אות ס49'.", + "ע' ב\"ק צ' ע״א." + ], + [ + "לענין תשלומין, וע' מכילתא דדריש לי למתכוין להרוג את זה והרג אחר.", + "ע' ירושלמי נזיר פ\"ט ה\"ה וסנהדרין פ\"ט ה״ג.", + "ב\"ק מ\"ב ע\"א.", + "אין לה ב' ולדות אלא ולד א׳ וע׳ מכילתא.", + "ע׳ ב\"ק מ\"ט ע\"א ורמב\"ם פ\"ד מה' חובל ומזיק ה״ב.", + "ע' ב\"ק שם ורמב״ם שם ה\"ד.", + "דאינו חייב על העוברין ע' סנהדרין נ\"ז ע״ב, וע' מכילתא.", + "כתובות ל״ו ע\"ב.", + "דשוה כסף ככסף ע' ב״ק ז' ע״א.", + "מכילתא.", + "כמו שפסק הרמב״ם פ\"ד מה' חובל ה\"ב, וע' השגות הראב״ד." + ], + [ + "לכאורה נראה דצ״ל: נפש תחת נפש ולא נפש ובהמה תחת נפש ולא נפש ועין תחת נפש, ע׳ תנא דבי חזקי׳ כתובות ל\"ח ע\"א ותוס׳ שם ד״ה הא נמי; אך אפשר ליישב גי' שלפנינו עפ\"י מה שפי׳ בס' הכתב והקבלה על פסוק עין תחת עין דתחת היינו תשלומין עיי\"ש וכמ\"ש לק׳ פ׳ כ\"ד תחת הרי הוא תשלומין.", + "כנ\"ל לגרוס ופי' מדכתיב עין סמוך לנפש תחת נפש דרשינן נפש תחת נפש ועין כלומר לפעמים נותנין בהריגת נפש תשלומין נפש ועין, והיינו בעון מיתה ותשלומין זה אחר זה. וע' תוספתא ב\"ק פ\"ט הי״ז." + ], + [ + "בעל מה״ג השמיט כאן קצת ממכדרשב״י וע׳ תנא דבי חזקי' ב\"ק כ״ו ע\"ב.", + "רמב\"ם פ\"א מה׳ חובל ה\"ה, וע' רמב״ן פ' כ\"ד.", + "ב\"ק פ\"ג ע\"ב." + ], + [ + "בשפוד.", + "ע' ב״ק פ\"ד ע\"ב.", + "ב\"ק פ\"ג ע\"ב.", + "ב\"ק כ״ז ע״א.", + "משנה ר\"פ החובל.", + "רמב״ם פ\"ב מה' חובל. וכנראה מה שהסגרתי אינו ממכדרשב״י." + ], + [ + "ע׳ לעיל פ' כ'.", + "רמב״ם פ\"ה מה' עבדים הי״א.", + "קידושין כ\"ד ע\"ב." + ], + [ + "רמב״ם פ״ה מה' עבדים ה״ח.", + "מכילתא.", + "קידושין כ״ד ע״ב.", + "קידושין כ\"ד ע\"א וכ״ה ע״א.", + "ע׳ רמב״ם רפ\"ה מה׳ עבדים ופ״ב מה׳ מכירה ה\"ב." + ], + [ + "ב״ק ל\"ט ע\"א.", + "ע' מכילתא וב\"ק נ\"ד ע\"ב.", + "ע' לקמן לפסוק ל״ה.", + "ע' ב\"ק מד' ע\"א וע\"ב.", + "ע' מכילתא וב\"ק מ\"ג ע״ב.", + "ע' לעיל אות ל51'.", + "ע׳ סנהדרין ע\"ט ע\"ב ופ' ע\"א.", + "מכילתא ופסחים כ״ב ע״ב.", + "ע׳ ב\"ק מ\"ד ע\"ב.", + "ע׳ פסחים כ״ב ע\"ב.", + "ע' לעיל הערה ב21׳.", + "ע' פסחים שם בשם בן זומא.", + "ע׳ מכילתא וב\"ק מ\"א ע\"ב ומ״ב ע\"א." + ], + [ + "מכילתא וב״ק כ״ג ע״ב.", + "ב\"ק כ\"ד ע״א.", + "ע' ב\"ק מ״ד ע״ב.", + "ע' ב״ק מ' ע״א.", + "לאפוקי חש״ו ע׳ ב\"ק ט׳ ע״ב.", + "ע' מכילתא דמפיק ליה לגז״ש.", + "ב\"ק מ\"ב ע״ב. ודע דבב״ק ט״ו ע\"א דריש תנא דבי חזקי' מהאי קרא דהשוה הכתוב אשה לאיש, ואפשר דהאי דרש חסר כאן.", + "צ״ל כשהיא בקבר דהיינו נכסים הראויין ולא באו לה עד לאחר מיתה. ולישנא כשהוא בקבר לא שייך אלא בגונא דב\"ב קנ\"ט ע״ב. וע' ירושלמי ב\"ק פ\"ד ה״ז.", + "וגם בעליו יומת היינו בידי שמים כדלקמן.", + "כלומר מי שחייב סקילה ישנו בדחייה.", + "ע׳ ירושלמי סנהדרין פ\"א סוף ה״ב.", + "ע׳ רמב״ם פ״י מה' נ״מ ה\"ז וסנהדרין ע״ח ע״א", + "ב״ק מ\"ה ע״א.", + "שם מ״ד ע\"ב רמב״ם שם ה״ו.", + "ע' מכילתא ורמב״ם שם ה״ד וע' סנהדרין ט\"ו ע״ב ושם דריש תנא דבי חזקיה דרשא אחרינא, ואולי נשמט כאן." + ], + [ + "וממשכנין אותו רמב\"ם שם ה״ד.", + "ע׳ לעיל פ׳ כ״ג.", + "ב״ק מ' ע\"א.", + "שם ורמב״ם שם ה\"ח, וכתוב בגליון: מה הוא הכופר כמה שיראו הדיינין שהוא דמי הנהרג הכל לפי שיוויו של נהרג שנ' ככל אשר יושת עליו וכופר העבדים בין קטנים בין גדולים זכרים או נקבות הוא הקנס הקצוב בתורה שלשים שקל כסף יפה בין שהיה העבד שווה מאת מנה בין שאינו שוות אלא דינר למי נותנין הכופר ליורשי הנהרג ואם המית אשה הכופר ליורשיה מאביה ואינו לבעל ע״כ הגליון והוא לשון הרמב\"ם פי״א מה׳ נ\"מ הלכה א' וב'.", + "דגם בקטנים ישלם עפ״י ב\"ד.", + "דגם הם ישלמו עפ״י ב\"ד. וע' אות ד52'." + ], + [ + "כל זה בברייתא ב״ק מ״ג ע\"ב ומ״ד ע\"א ועיי״ש ובמכילתא.", + "כנראה מיירי כאן בשור בשור וצ״ע, וע' ב\"ק ל״ג ע״א.", + "ב\"ק ט\"ו ע\"ב וע׳ רמב\"ם פ\"א מה' נ״מ ה״ו." + ], + [ + "ע' לעיל פ' כ׳ וכ״ו, וע' מכילתא.", + "אם אינו שוה אלא דינר לא ישלם אלא דינר. וע' מכילתא.", + "בכורות מ\"ט ע\"ב.", + "כלומר דאין גובין אותן אלא בב״ד מומחין, וע׳ ב\"ק ס\"ד ע׳׳ב.", + "ע' לעיל פ' כ\"ט.", + "מכילתא וע' במדרש על י״ג מדות שהבאתי לעיל בפסוק א' אות ד׳.", + "ב״ק מ\"ד ע\"ב." + ], + [ + "ע׳ לעיל פסוק כ׳.", + "וכן ממעט הקדש לקמן פסוק ל\"ז מוגנב מבית האיש וע' ב״ק ע\"ו ע\"א ורמב״ם פי\"ב מה׳ נ״מ ה\"ב.", + "ב\"ק נ׳ ע\"א. וע' מכילתא.", + "עי ב\"ק מ\"ט ע\"ב.", + "רמב״ם פי״ב מה' נ״מ ה״ג.", + "ב\"ק נ' ע״א.", + "ב\"ק נ' ע\"ב.", + "שם נ״א ע\"א.", + "כמו כורה אחר כורח ב\"ק נ״א ע״א.", + "ע׳ אות ד52' ורמב\"ם פי״ב מה' נ׳מ ה\"ח.", + "ב\"ק נ\"ב ע\"א.", + "שם ורמב״ם פי״ב מה' נ\"מ הי״ח.", + "ע׳ ב\"ק נ\"ג ע\"ב, וע' תוס' ב״ק י' ע״א ד\"ה שהשור.", + "מכילתא וב״ק נ״ב ע״א.", + "ע' ב\"ק כ\"ח ע\"ב ורמב״ם פי\"ב מה' נ״מ הט\"ז.", + "ב\"ק נ\"ד ע\"ב, תוספתא פ\"ו הי״ח.", + "ברייתא זו כנראה פליגא אדלעיל אות ב54' שהיא כמכילתא דר׳ ישמעאל." + ], + [ + "תוספתא ב\"ק פ״ו הי״ד. ורמב\"ם פי\"ג מה' נ״מ ה\"ב.", + "עי מכילתא ב\"ק י' ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה.", + "ב\"ק שם.", + "ב״ק נ\"ג ע״ב." + ], + [ + "צ״ל דלעיל בפ' כ\"ח יש ללמוד דנגיפה וכו׳ כיוצא בנגיפה מדכתיב גבי מועד והמית איש או אשה ובגז״ש דתם ממועד כדאיתא במכילתא עיי\"ש והא דיליף לעיל נגז״ש מכאן היינו לפי המסקנא דהכא דיליף מקרא דנגיחה וכו' כיוצא בנגיחה.", + "ע\"ל ס' כ\"ח אות נ'.", + "ע' תוספתא ב\"ק פ\"ג ה\"ד הוצאת צוקקערמאנדעל וע׳ ב\"ק, מ\"ד ע\"ב.", + "ע' מכילתא.", + "ע״ל פ' כ\"ח אות ל׳.", + "ב\"ק ב' ע״ב.", + "ע' מכילתא וב\"ק ל״ז ע\"ב.", + "שם.", + "ירושלמי ב\"ק פ\"ד ה\"ג בשם חזקיה.", + "ב״ק ט״ו ע\"א וע' רמב\"ם פ״א מה' נ\"מ ה״ג.", + "ב״ק ל\"ד ע\"א, תוספתא ב\"ק פ״ג ה\"ג.", + "ב\"ק ל״ד ע\"ב, רמב\"ם פ״ז מה' נ״מ ה\"ח.", + "ב\"ק ל\"ד ע\"ב. וע' מכילתא." + ], + [ + "ב\"ק כ\"ד ע\"א וע״ל פ׳ כ״ט.", + "שם כ\"ג ע\"ב.", + "ב\"ק מ\"ה ע\"ב.", + "פ' כ\"ט.", + "כדלעיל פ' כ\"ט אות ו'.", + "ב״ק ל\"ט ע\"א.", + "ע' מכילתא סוף פי״א וב״ק י׳ ע\"ב בשם תנא דבי חזקיה.", + "ע' לעיל פ' כ\"ד אות פ'.", + "ע״ל ס׳ ל״ד אות ח׳." + ], + [ + "ע' לקמן סי' כ\"ב פ' ב'.", + "ב\"ק ע\"ז ע\"ב.", + "תוספתא ב\"ק פ״ז הט\"ז.", + "ע' ספרא אמור פרשה ח' ה״ח וט' וע' מכילתא.", + "ע' ספרא שם ולקוטי בתר לקוטי שלי צד 24 הערה ת״ג.", + "ע' כתובות ל״ג ע״ב, ויפה שיער החכם מהר\"י הלוי שנתחלפו שם מאמרי תנא דבי חזקיה ותנא דבי ר׳ ישמעאל.", + "ב\"ק ע\"ח ע״ב.", + "ב\"ק ע\"ד ע\"ב.", + "ב\"ק ע\"ח ע\"ב.", + "ע׳ ב\"ק שם דהיינו מדעת שניהם.", + "כר׳ נחוני' בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין, וצ״ע דהא בלא״ה פטור מונגב מבית האיש ואפשר דאיצטריך לר\"ש דס״ל בקדשים שחייב באחריותן וגנב מבית האיש קרינן בהן.", + "ב\"ק ע״ו ע״א.", + "ב\"ק ע\"ח ע\"ב.", + "שם ע' ע\"א.", + "מכאן עד כ\"ב ח' היו לפני שמנה עלים מכ״י (אקספארד ?) מכילתא דרשב״י אשר בטובו שלח לי הרב מו\"ה שניאור זלמן שעכטער, ראש ביה׳׳מ לרבנים אשר בנעוויארק, ומה שהוספתי והנחתי עפ״י כ\"י זה רשמתי בסימן עגול כזה 0. וגם מחקתי עפ\"י אותו כ״י כמה מאמרים שהדפסתי בהפלס באשר ראיתי שלא לוקחו ממכדרשב״י.", + "ע\"ל אות ח55'.", + "כן כתוב בכ\"י ונ\"ל דהוא פרק או פסקא ע\"ב." + ] + ], + [ + [ + "פליג אברייתא דרשב״י בירושלמי סנהדרין פ\"ח ה\"ח. והוא כתני ר״ח שם, אביו של חזקיה וכ\"ה ברמב״ם פ״ט מה׳ גניבה ה\"יא.", + "כלומר העדאתו והיינו התראתו כדאיתא בסנהדרין ע״ב ע״ב.", + "ע' ספרי דברים פי' קמ״ח.", + "כ\"כ בכ״י וצ״ל עג פ והיינו פרק או פסקא ע\"ג, עיין לקמן סוף פסוק ב'.", + "סנהדרין ע\"ב ע\"ב." + ], + [ + "שם ע״ב ע״א וע' מכילתא.", + "לפקח עליו את הגל כדמפרש בסנהדרין ע\"ב ע\"ב.", + "ע׳ מכילתא.", + "מוחה כמו מכה.", + "הבא להורגך השכם להורגו.", + "שם ע״ב ע״א.", + "ע' לעיל הערה ה49'.", + "שאם יש לגנב חוב לגבות אחר זמן אין שמין החוב לנגנב.", + "אולי ס״ל כר״ה או כסף או מיטב, ב\"ק ט׳ ע״א.", + "מכות ב' ע\"ב.", + "כנראה ס\"ל אפילו הגנבה שוה יותר מכסף ממכרו אינו חייב לשלם אח״כ. והרמב״ם פ״ג מה' גניבה ה\"יד לא פסק כן.", + "קידושין י\"ח ע״א.", + "ע\"ל סי' כ\"א פ׳ ז'." + ], + [ + "ע' שבועות מ\"ו ע\"א.", + "היינו אם לא הגביהו אלא משכו ויצא.", + "ע' ב\"ק ע׳׳ט ע\"א.", + "ב\"מ ח' ע\"א.", + "לעיל אות צ55'.", + "ע' כל זה בב\"ק ס״ג ע\"ב בשם תנא דבי חזקי׳.", + "אם אחר גנב את בנו ומכרו חייב עליו מיתה.", + "עי' ירושלמי שבועות פ״ו ה״ו.", + "בכ״י גר׳: שמנתן עליך גמודה לך. והוא ט״ס ע׳ לקמן פס' ח'.", + "ע׳ לקמן פ' ח׳ על כל דבר פשע.", + "ברייתא דב\"ק ס\"ד ע\"ב.", + "הוא האומר כדכתיב ונקרב בעל הבית.", + "אם כפר ונשבע ואח\"כ הודה.", + "כדכתיב אשר ירשיעון אל' פרט למרשיע את עצמו." + ], + [ + "בכ\"י כ': ויצתא.", + "ב\"ק נ\"ח ע\"ב ותוספתא שם פ\"ו י\"ט.", + "דריש או כדלעיל כ\"א ל״ז ועיי״ש הערה כ'.", + "בכ\"י כתוב: שני.", + "ב\"ק י״ט ע\"ב ועי׳ מכילתא.", + "בכ״י כ' שהו.", + "בכ\"י גר׳: ראתה זרעים ואכלה זרעים.", + "ע' ב\"ק נ\"ח ע\"ב ונ\"ט ע\"א.", + "ב״ק נ״ה ע\"ב.", + "תוספתא ב״ק פ״ו כ\"א וירושלמי שם פ\"ו ה״ב.", + "ב\"ק ט״ו ע״ב.", + "ירושלמי ריש ב\"ק.", + "ב\"ק י\"ז ע״ב.", + "ע' ב״ק י\"ז ע״א וי\"ט ע\"ב.", + "ב\"ק כ״א ע\"ב.", + "ב\"ק נ״ט ע״ב.", + "גיטין מ״ח ע\"ב.", + "נ\"ל לפרש: יכול שישלם מן העידית קרקע גדולה כמו הזיבורית שהזיקה ת\"ל שדהו שלא ישלם מן העידית רק קרקע שהיא שוה כמו השדה האמורה למעלה כי יבער איש שדה דהיינו השדה שהזיקה.", + "צ״ל: אלא זה בלבד.", + "לכאורה היה נראה להגיה דצ\"ל נזק במקום קנס, אך קשה להגיה ד' פעמים דאפשר דתנא דברייתא דילן קרי לתשלומי נזקי ממונו קנס, ועיין כתובות י׳ ע\"א דתנא קנס חכמים במקום תקנת חכמים.", + "דמטלטלין כל מילי מיטב הוא כמ״ש בב\"ק ז' ע\"ב, ועי' רמב״ם פ\"ח מה' נ\"מ ה״י. ובכ״י גרס שאין שמין לו מן המטלטלין אך לקמן גם בכ״י גר' ב' פעמים: אלא מן המטלטלין.", + "ע' לעיל הערה פ57'.", + "ע' ב\"ק ו' ע\"ב תוס' ד״ה שור רעהו." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' ב״ק ס״א ע״ב. בכ\"י איתא כאן: מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכוין כמיתכוין כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין. עכ״ל, וצריך להיות לעיל אחרי: שאין מסכוין כמתכוין.", + "בכ״י גר' : דרך רשות היחיד.", + "שם.", + "שתהא הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע וכפירש״י ב״ק ס״א ע\"א על נכפפת. ובכ״י גר' מכבס לפניה והולך.", + "בכ\"י גר׳: מעובות של שיש, ונ״ל דתחת \"מצבות של פשתן\" צ״ל \"מעובות של פשתן\" והוא מעבה האדמה שהפשתן זרוע שם.", + "ירושלמי ב\"ק פ״ו ה״ה, ובבלי ס' ע״א.", + "אף המבעיר מה שבוער חייב. ועי' כלים פ\"ח מ\"ט.", + "כלומר אף המזיק את הבעירה דהיינו שמכבה חייב.", + "ע' ב״ק נ\"ט ע״ב.", + "ב״ק ס\"א ע\"ב וס\"ב ע\"א.", + "ב״ק שם.", + "ב\"ק נ\"ט ע\"ב.", + "ב\"ק ס\"א ע\"ב.", + "ב״ק ס״ב ע״ב.", + "כל זה במשנה שם.", + "עי' מכילתא ומשנה ריש ב״ק." + ], + [ + "כל זה בב״ק ק\"ו ע\"ב.", + "עי' תוס' ב\"ק ס״ג ע\"א ד\"ה רעהו.", + "ע' ב״מ נ\"ו ע״א נ\"ז ע״ב.", + "ע׳ רמב״ם פ\"ב מה' שכירות ה\"ה.", + "עי' לעיל כ\"א ל\"ה, ולקמן אות י61׳.", + "רמב״ם פ\"ב מה' שכירות ה\"ה.", + "ובירושלמי שבועות פ\"ו ה\"א תני ר\"נ או כלים להביא כלי חרס. ועי' כלים פי״ז מי״ג.", + "משנה ריש קידושין ועי' ירושלמי שם.", + "אולם ס\"ל כר״י בקידושין נ\"ד ע\"ב דמעשר ממון הדיוט הוא ואולי יש לחלק בין מעשר לכסף מעשר כדאשכחן בירושלמי מ\"ש פ\"א ה״א, ע' רמב״ם פ\"ז מה' מ\"ש ה\"כ.", + "ב\"ק צ\"ג ע״א וירושלמי שבועות פ\"ח ה\"א.", + "ירושלמי שבועות פ\"ח ה״א.", + "מכילתא, ב״ק ס״ט ע\"ב.", + "משנה ב\"מ ל\"ג ע\"ב ועיי\"ש בירושלמי.", + "עי' ב״ק ס״ג ע״ב.", + "שלא בשבועה.", + "ע\"ל פסוק ג׳.", + "עי׳ ב״ק ס\"ג ע\"ב וירושלמי שבועות פ\"ח ה\"ג ולעיל פס' ג'.", + "ע' ב\"ק ס״ג ע\"ב.", + "דוקא על שליחות יד חייב ולא על אבידה וגניבה." + ], + [ + "בכ\"י גר': גונוב.", + "במה\"ג כתוב כאן כבמכילתא דר' ישמעאל: ונקרב בעל הבית וגו' שומע אני לשאול באורים ותומים וכו' ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה אתה אומר לשבועה וכו' וכו' עד מה כאן בב״ד אף להלן בב\"ד עכ״ל. וכאן הדפסתי עפ\"י כ\"י שעכטער והלשון צ\"ע קצת ונ\"ל דקריבה האמורה להלן היינו עד הא' יבוא דבר שניהם דזו היא קריבה וזו היא ביאה.", + "הוא קלסתר. והיינו סל, ע׳ כלים פ\"כ מ\"א.", + "ע׳ ב׳מ מ״א ע\"א." + ], + [ + "ב\"מ מ\"ד ע\"א, ועי' מכילתא.", + "בכ\"י גר': חיטא.", + "בכ\"י גר': עקדה.", + "ב״מ מ\"ג ע\"ב.", + "עי' ב\"מ מ׳ ע\"ב.", + "כן הגירסא בכ\"י.", + "ע\"ל פסוק ג׳.", + "שבועות ל\"ט ע״ב, רמב\"ם פ\"ג מה' טוען ונטען ה\"א.", + "שבועות ל\"ח ע\"ב.", + "דקרא גם בשומר אבידה מיירי דכתיב על כל אבדה, עיין ב\"ק נ\"ז ע״א וב״מ כ\"ז ע״א.", + "דטענו חטין ושעורין והודה בא׳ מהן חייב שבועות מ׳ ע״א.", + "כנראה הכ״י מכאן עד מה ראית וכו' נמחק ומשובש, וע' שבועות ל\"ח ע\"ב ושם מ׳ ע\"ב.", + "ע\"כ נדפס עפ\"י כ\"י.", + "ע' אות ק60'.", + "והוא שאמר אתם עדי, סנהדרין כ\"ט ע״א.", + "שבועת ה' תהיה בין שניהם.", + "רמב\"ם פ\"א מה' טוען ונטען ה״ב.", + "עי' לקמן כ״ג ב' לא תהיה אחרי רבים לרעות.", + "ב\"ק ע\"ה ע״א.", + "מכילתא.", + "שם וע\"ל פסוק ו' ורמב״ם פ״ב מה' שבועות ה\"ה." + ], + [ + "דיהי' משמע ו' מוסיף על ענין ראשון.", + "ב\"מ צ\"ד ע\"ב.", + "שבועות מ\"ט ע\"א.", + "ע׳ שבועות מ\"ב ע\"א, ב״ק ק״ו ע\"ב.", + "ע\"ל פסוק ו'.", + "ע׳ מכילתא.", + "שבועות מ״ג ע\"א, ב״מ נ״ז ע\"ב.", + "כלומר שעכ״פ הבהמה עדיין חיה לפניך.", + "די\"ל כיון שנשברה והיא טריפה הוי כאין בה רוח חיים.", + "נ\"ל דדריש או לרבות מלעיל אות פ57'.", + "מכילתא.", + "מכילתא.", + "ע׳ מכילתא וב״מ פ״ג ע\"א.", + "ע' מכילתא ושבועות ל״ח ע״ב.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "זה פירוש על שהשבועה חלה על שניהם, ועי' שבועות מ\"ז ע\"ב תוס' ד\"ה חלה ותוספתא שם פ\"ו ה\"ג.", + "מכילתא.", + "ע׳ ב״ק ק\"ו ע״א.", + "מכילתא.", + "שבועות מ\"ד ע\"ב.", + "כלומר ישבע או יתן דאם לא נשבע משלם. וע' ירושלמי רפ\"ז דשבועות.", + "כמו הלה.", + "משנה רפ\"ז דשבועות ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וע' תוספתא שם פ\"ו ה\"ג.", + "ב\"ק צ\"ח ע״ב.", + "כנראה הוא דרש אחר שדרש מן ולקח דמיירי במטלטלין ומפרש דולקח קאי אפקדון." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב\"מ צ״ח ע״ב.", + "דרך קרא לומר כן.", + "אין כתיב כאן ישלם לבעלים, הרי דאין דרך המקרא לומר כן.", + "כתובות פ״ד ע״א." + ], + [ + "מכילתא.", + "מאמר מוסגר זה הוספתי עפ״י תשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' רכ\"ט (שהובא שם בשם ספרי דבי רב והדרש שבמכילתא דילן הובא בשם מכילתא דארץ ישראל) ועפ״י מה שהביא הרמב״ן כאן בשם מכילתא דרשב\"י וע' ב\"ק י״א ע״א.", + "הוספתי המוסגר עפ\"י מכילתא ועיי\"ש.", + "מכאן נראה שלא פי' נשבר ששברתו חיה כמו לעיל פסוק ט'.", + "ע' כל זה ב\"מ צ\"ג ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "כדלעיל פסוק ט'.", + "מכילתא.", + "ב\"מ צ\"ה ע\"א וע' מכילתא.", + "עי' מכילתא.", + "ע\"ל אות פ61'.", + "ירושלמי רפ״ח דב״מ, וכנראה צריך להגיה שם.", + "עי ב״מ צ\"ה ע״א.", + "ב״מ צ\"ו ע״ב." + ], + [ + "רמב\"ם פ״ב מה' שאלה ה\"ה, וע' ב\"מ צ\"ו ע\"א.", + "ב\"מ צ\"ה ע\"א.", + "מכילתא." + ], + [ + "ע' פסיקתא רבתי סוף פ' כי תשא.", + "לישנא מעליא, וע' מכילתא סוף פרשה י\"ג.", + "ע' כתובות ל״ח ע״א וספרי דברים פי' רמ״ד.", + "כתובות ל״ה ע״ב, מ' ע\"ב.", + "מכילתא.", + "רמב\"ם פ״א מה' נערה ה\"ח, דלא כספרי דברים פי' רמ\"ד ורמ\"ה דדריש ושכב עמה והשוכב עמה כל שכיבה.", + "קדושין מ\"ו ע\"א.", + "מכילתא וע׳ כתובות כ״ט ע״ב גבי אונס." + ], + [ + "בכ״י שהיה ביד החכם מהר\"י הלוי כתוב: ת\"ל אם מאן ימאן אביה \"עד שימאן אביה\" מלמד שהרשות ביד האב למאן. והחכם הנ״ל שיער שצ״ל: יכול הואיל ואינה ראויה לו לאישות לא יהא חייב בקנסה ת\"ל אם מאן ימאן אביה עד שימאן אביה, ע\"כ, וזה מסכים עם ברייתא דתני חזקיה שהובאה בירוש׳ כתובות פ\"ג ה״א ועם ת״י. — ולפי הגי' שלפנינו נ״ל להגיה שצ״ל ל\"כונסה\" תחת \"בקנסה\".", + "כתובות ל\"ט ע״ב.", + "כתובות מ\"ו ע״ב.", + "כל זה במכילתא." + ], + [ + "סנהדרין ס״ז ע״א.", + "רמב\"ם פי\"ד מה' סנהדרין ה\"ג, וע' סה\"מ ל״ת ש\"י.", + "סנהדרין ס\"ז ע\"א וע' מכילתא." + ], + [ + "סנהדרין נ\"ד ע׳׳ב, וע' מכילתא ות״כ קדשים פרק י'.", + "מכילתא ות\"כ שם." + ], + [ + "ע׳ סנהדרין ס׳ ע\"ב ולעיל כ' ה' ד\"ה לא תשתחוה להם וירושלמי שבת פ״ז ה\"ב בשם תני חזקיה ומדרש על י\"ג מדות (שהוצאתי לאור בס' ברכת אברהם) מדה ז'.", + "סנהדרין ס\"ג ע\"א וע' מכילתא." + ], + [ + "מדכתיב ב׳ פעמים כאן ובויקרא י״ט ל״ג.", + "מדכתיב עוד וגר לא תלחץ לק' כ״ג ט', וע׳ ב״מ נ״ט ע\"ב." + ], + [ + "מכילתא.", + "כלקמן פ' כ\"ד.", + "ע' ספרי דברים פי׳ רפ\"א ורמב״ם פ\"י מה׳ דיעות ה\"י.", + "רמב״ם שם ועי' במעין החכמה דף י\"ח ע\"א שתמה מאין הוציא הרמב\"ם דין זה, ועתה תראה כי ממעין קדוש מוצאו.", + "ע' מכילתא." + ], + [ + "רמב״ם שם.", + "יותר אני שומע מצועק, וכמ״ש במכילתא." + ], + [ + "דברים י״א י״ז.", + "מכילתא.", + "היינו אף אני אעשה זאת (ויק׳ כ״ו ט\"ז), וע' ת״כ שם, ושם נאמר ג״כ דבר וחיה רעה בפסוק כ\"ב וכ\"ה. כן פי׳ ר' דוד פרדו בפירושו לספרי.", + "כל זה בספרי דברים פי' מ\"ג.", + "וכן ת\"א ויקרא כ״ו כ\"ה דקטלין בחרבא.", + "כינה המדרש.", + "מכילתא, ב״מ ל״ח ע\"ב.", + "ובפתיחהא דאסתר רבתי איתא אבא אוריין איש צידן משום ר' גמליאל ובילקוט שם הגי' אבא גוריון (וע׳ משנה סוף קידושין) וע' במדרש אבא גוריון על אסתר שהו\"ל החכם רש״ב, ונ\"ל דהוא אבא יודן דכאן כמו איסי בן יהוד' שנקרא ג\"כ איסי בן גוריא ע\"ש גור ארי׳ יהוד' וע׳ תוספתא אהלות פי\"ח ה\"ז ויבמות פי\"ד ה״ז." + ], + [ + "מכילתא.", + "ב״מ ס״ח ע״א.", + "תוספתא ב\"מ רפ\"ד וכמו שהגיה שם בעל מנחת בכורים וכן הגי׳ בכ\"י ערפורט שהו״ל רמ\"ש צוקקערמאנדל, וע' פי' מנחה בכורים ולפ״ז צ\"ל שהדרש שבכאן לא קאי על דינא דמתני' אלא על פי' אחר שפי' בעל התוספתא במרבין על השכר.", + "ע\"ל פ׳ כ\"א.", + "צ״ל לא תעקוף וכדאיתא בירוש' גיטין פ\"ה ה\"א שלא יהא אדם רואה את שדה חברו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונופלה ממנו.", + "רמב\"ם פ\"א מה' מלוה ה\"ב ובזה מיושב קושי' הלח\"מ שם.", + "ב\"מ ע״ה ומדרבנן וקרא אסמכתא.", + "משנה רפ״ה דב״מ.", + "גמ' שם נשך ותרבית חדא מילתא.", + "פדר\"א פל\"ג, וע' תוס׳ ב״מ ע' ע\"ב ד\"ה תשיך וסוטה ה׳ ע״א.", + "ב״מ ע\"ה ע\"ב." + ], + [ + "ב\"מ קי\"ג ע\"ב.", + "ספרי דברים פי' רע\"ז.", + "ב״מ קי׳ג ע\"א." + ], + [ + "כתוב בגליון פי׳ נטע והוא בל״ע מצע כדאיתא במכילתא, וע׳ ערוך.", + "ב\"מ קי״ג ע״א, תוספתא שם פ\"י ה\"ט.", + "ספרי דברים פי' נ\"ה." + ], + [ + "שבועות ל״ו ע\"א, רמב״ם פכ\"ו מה׳ סנהדרין ה\"ג.", + "רמב\"ם סה״מ ל״ת ס' בשם מכילתא, ועי׳ חינוך מצוה ס\"ט.", + "ת\"כ קדשים פרשה ב' ה\"יג.", + "רמב״ם פכ״ו מה' סנהדרין ה״ב.", + "רמב״ם שם.", + "מכילתא. ועי׳ הגי' בילקוט." + ], + [ + "מכילתא.", + "מלת דמע בלשון שומרוני הוא חלב, ולכך נקרא תרומת דמע שהתרומה הוא החלב (במדבר י\"ח, י\"ב) וע' טהרות פ\"ב מ\"ג.", + "מכילתא.", + "כלומר לי ממש, דהיינו שיתן הפדיון להקדש.", + "ומקרא דבמדבר י״ח ט\"ו אינו מוכח שיתנו דמי הפדיון לכהן די״ל דהם להקדש." + ], + [ + "רשאי ליתנו לכהן בכל מקום, וע' מכילתא.", + "צ״ל: שהן.", + "עי' ריש רות רבה.", + "בכורות כ\"ו ע״ב.", + "במקרא כתוב: ביום אבל במכילתא וכת״י גרס וביום, וכן לק׳ ל״א י״ז.", + "ת״כ אמור פרשה ח' ה\"ה.", + "מכילתא וע' מעילה י\"ג ע\"א.", + "רמב״ם פ\"א מה' מעשה קרבנות הי\"ב, משנה סוף פ\"ק דפרה." + ], + [ + "מכילתא.", + "ע' מכילתא.", + "מכאן למד הרמב\"ם דרשתו פ\"ד מה' מאכלות אסורות ה״ז.", + "חולין ע\"ג ע״ב.", + "חולין ס\"ח ע״א, וע' רמב״ם פ\"ח מה׳ מ״א ה\"ט.", + "זבחים פ״ב ע\"ב.", + "ע' פסחים כ״א ע״ב.", + "תמורה ל' ע\"ב וע\"ש ל\"ב ע״א." + ] + ], + [ + [ + "ע' רמב״ם פכ׳א מה׳ סנהדרין ה״י וע' שבועות ל׳ ע״ב וגי׳ כ\"י מינכען שם: מנין שלא יעשה דבריו סנגרון, ועי' פי' ראשונים שהובאו בס' ערוך השלם ערך סניגור.", + "מכילתא וע' שבועות ל\"א ע\"א.", + "ע' שבועות שם מה שדרש מפ' מדבר שקר תרחק.", + "שם.", + "מכילתא וע' פסחים קי\"ח ע״א.", + "רמב״ם פ\"י מה' עדות ה״א.", + "שם וע׳ שבועות ל' ע״ב.", + "ע' מכילתא וסנהדרין כ״ה ע״ב." + ], + [ + "ע' משנה ריש סנהדרין, תוספתא שם פ״ג ה״ז וירושלמי פ״א ה״א בשם תני חזקיה.", + "תוספתא שם וע' רמב״ם סה״מ ל״ת רפ\"ב שמשם נראה שהי' לפניו מאמר זה גם במכילתא דר׳ ישמעאל.", + "רמב\"ם סה״מ ל״ת רפ\"ג בשם מכילתא, וע׳ חינוך סי' ע״ז וע' תוספתא סנהדרין פ״ג ה\"ח.", + "הוספתי עפ\"י רמב״ם סה\"מ שם וע' רמב\"ם ה׳ סנהדרין פ\"י ה״א.", + "סנהדרין ל״ב ע\"א, וע׳ רמב״ם סה״מ שם וה' סנהדרין פ\"י ה\"ב.", + "סנהדרין שם.", + "שם.", + "סנהדרין ל״ו ע\"א.", + "סנהדרין י\"ח ע״ב." + ], + [ + "ספרא קדושים פרק ד' ה\"ב, ספרי דברים פי' י״ז." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברי' סי רכ\"ב.", + "ספרי שם.", + "כב״מ ל\"ב ע״ב.", + "מחובר בדת, ע׳ שבועות ל׳ ע\"א.", + "ע' ב\"מ ל״ב ע״ב.", + "מכילתא. ספרי שם, ב\"מ ל\"ג ע\"א.", + "ב\"מ ל׳ ע״ב.", + "ב\"מ ל״ב ע׳׳א.", + "ב״מ ל״א ע\"א.", + "ע' רמב\"ם פי\"א מה׳ אבדה הי\"ד." + ], + [ + "מכילתא וספרי דברים פי' רכ\"ה.", + "לעיל אות ז'.", + "רמב\"ם פי״ג מה׳ רוצח הי״ד, וע׳ פסחים קי\"ג ע\"ב.", + "ב\"מ ל\"ג ע\"א.", + "ע' מכילתא וב\"מ ל׳ ע״א.", + "ב\"מ ל\"ב ע\"א.", + "רמב\"ם פי״ג מה' רוצח הי׳׳ג.", + "ב״מ ל״ב ע\"א." + ], + [ + "רמב״ם פ״כ מה' סנהדרין ה\"ה וע' מכילתא.", + "ע' ב\"ק קי\" ע\"א וספרי דברים סי׳ ט״ז." + ], + [ + "המדרש הגדול מביא כאן ברייתא דשבועות ל' ע\"ב וע' ילקוט כאן.", + "שבועות ל\"א ע״א.", + "רמב״ם פ״כ מה׳ סנהדרין ה״א, וע׳ מכילתא וסנהדרין ל״ז ע״ב.", + "ע' סנהדרין מ׳ ע\"ב.", + "במכילתא: \"אחד מעידו שעובד לחמה ואחד עובד ללבנה\", וכן ברמב״ם שם, וע׳ פ\"ב מה׳ עדות ה״ב.", + "דברים י\"ט ד': וזה דבר הרצח.", + "ע' סנהדרין ל״ג ע\"ב.", + "מדכתיב אל תהרג משמע דוקא למיתה אין מחזירין.", + "מכילתא.", + "דכיון שחוזר בתשובה אינו נקרא רשע." + ], + [ + "המה״ג מביא כאן ש״ס דכתובות ק״ה ע״א.", + "גם כאן מביא ברייתא דכתובות שם.", + "כל זה בספרי דברים פי' קמ״ד." + ], + [ + "עי' מכילתא לעיל פ' י״ח וב\"מ נ״ט ע\"ב.", + "ב\"מ שם." + ], + [ + "ספרא בהר פרשה א׳ ה\"ז וח'.", + "כשנכנסו לארץ היתה כל הארץ שלהם ע\"כ אמר את ארצך, וכשעלו מן הגולה היו משועבדים למלכי פרס ולא היתה כל הארץ שלהם ועל זה כתיב תזרע שדך, ואעפ\"כ היתה שביעית נוהגת. וע' ספרא שם ה\"ט ור\"ה י״ג ע\"א בשם ר' יונתן בן יוסף מאמר אחר." + ], + [ + "סוכה מ\"ד ע\"ב. ושם גרסינן מלקשקש.", + "ע' מכילתא.", + "ע׳ ספרא בהר פרק א' ה״ו ומשנה שביעית פ\"ט מ\"ח, וע' מכילתא.", + "ספרא בהר פרק א' ה״ח פסחים נ״ב ע\"ב.", + "ע׳ שביעית פ\"ט מ״ה.", + "שביעית פ\"ט מ\"ב.", + "מובא בסה״מ לרמב״ם מ\"ע קל\"ד בשם מכילתא. וע' חינוך פ\"ד.", + "נ״ב: פי' כמו מאבקין, וע' שביעית פ״ב מ״ב ומ\"ג.", + "ע\"ז נ' ע\"ב.", + "ע' תוספתא שביעית פ\"א ה\"י." + ], + [ + "דהיינו בשביעית, וע' מכילתא ורש\"י.", + "ר\"ה ט' ע״א, וע' ירושלמי ריש שביעית.", + "ע' שבת י\"ח ע\"א.", + "ע׳ שיטת ר\"ע בפסוק זה ביבמות מ\"ח ע״ב ובמכילתא בא פ' ט\"ו.", + "עי' לעיל פ' יתרו כ' י'." + ], + [ + "ע' ע\"ז ט\"ו ע\"א וע\"ב.", + "ע' מכילתא וספרי דברים פי׳ פ\"ב.", + "ע' סנהדרין ס״ג ע\"ב.", + "רמב״ם ה' ע\"ז פ\"ה ה״ו וסה״מ ל״ת כ״ו.", + "סנהדרין ס\"ג ע״ב.", + "ע׳ סנהדרין שם, ובסה״מ ל״ת ט\"ו (הוצאת בלאך) מובא זה בשם מכילתא דר' ישמעאל, וע' מגדל עוז לה' ע\"ז פ\"ד ה\"א וחינוך פ״ז." + ], + [ + "חגיגה ג' ע״א.", + "נ״ל שהוא בית פאגי והוא מקום קרוב, ולעומת זה בית פרסי היה מקום רחוק, ולפום צערא אגרא.", + "רמב״ם ריש ה' חגיגה, וע' ספרא אמור ריש פרק י״ז וחגיגה י' ע״ב.", + "ע׳ ריש זבחים." + ], + [ + "כגון בשביעית וע' מכילתא ד\"ה וחג הקציר.", + "נ״ל דדרש מן למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים.", + "ספרי דברים פי׳ קמ״ג, וע׳ ירוש׳ חגיגה פ\"א ה״ב." + ], + [ + "צ״ל: יום טבוח וע' חגיגה י״ז ע\"א.", + "ע' חגיגה י\"ח ע\"א.", + "מנחות פ״ד ע\"ב.", + "בכורים פ״א מ״ג.", + "דבא׳ בתשרי ר\"ה למעשרות כדאיתא בר\"ה י\"ב ע\"א.", + "ריש ר\"ה ועיי״ש דף ט\"ו ע\"ב." + ], + [ + "ספרי דברים פי' קמ״ג. וע׳ חגיגה ג' ע״א.", + "ריש חגיגה.", + "ספרי שם, חגיגה ד׳ ע\"א.", + "ספרי שם.", + "ע' מכילתא.", + "רמב\"ם פ\"א מה׳ ק״פ ה\"ה, פסחים ס״ג ע\"א.", + "ריש ברכות.", + "ע' רמב\"ם פ\"א מה' ק״פ ה\"ז ומ\"ל שם.", + "רמב\"ם פ\"ד מה' מעשה קרבנות ה״ב.", + "חולין קל\"ו ע\"ב.", + "בכורים פ\"ב מ״ד.", + "ע״ל כ\"ב כ\"ח מלאתך ודמעך.", + "בכורים פ\"א מ״ב.", + "שם פ\"א מ\"ט.", + "מכילתא וספרי דברים פי' ק״ד.", + "חולין קט\"ו ע\"ב." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "רובי מאמרי פרשה זו נמצאים (עם קצת חילופי גירסאות) במכילתא, ע\"כ ציינתי כוכב כזה * לפני המאמרים שנתחדשו כאן." + ], + [], + [ + "מובא בספר הרזים דר׳ טודרוס הלוי הנזכר לעיל הערה ט1' בשם מכילתא דרשב״י." + ], + [ + "כינה המדרש." + ], + [ + "ע' מכילתא יתרו לפסוק זכור את יום השבת." + ], + [ + "ע' לעיל י\"ט ה' ומכילתא שם.", + "ע' לעיל הערה ע66'.", + "ע' ערובין ס\"ט ע\"ב." + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "לפרשה זו אין כאן מכילתא דרי״ש. אך באשר שאחד ממאמרי מדרש הגדול שבכאן מובא בשם מכילתא חשבתי שבעל מה\"ג העתיק גם כאן ממכילתא דרשב״י וע\"כ ספחתי מאמרי מה״ג אלו למכילתא דרשב״י." + ], + [], + [], + [ + "רמב״ם פ\"ד מה׳ שחיטה הי״א." + ], + [], + [], + [ + "עי׳ לעיל כ\"ג ט\"ו.", + "סנהדרין י\"א ע\"ב." + ], + [ + "בכורות ו׳ ע\"א.", + "ע' מכילתא בא ריש פט״ז." + ], + [ + "בכורות ה' ע״ב. וע' על כל פסוק זה לעיל י\"ג י\"ג ומכילתא שם.", + "בכורות י׳׳ב ע\"א.", + "רמב״ם פי\"ב מה' בכורים הי\"א.", + "קידושין כ\"ט ע\"ב." + ], + [ + "ע׳ שבת ע' ע״א.", + "ע' ר״ה ט' ע״א.", + "מאמר זה מובא בשם מכילתא מר' אברהם בן הרמב״ם בס' מעשה נסים, שיצא לאור בפאריס שנת תרכיז, צד 89." + ], + [ + "ע\"ל כ\"ג ט״ז." + ], + [ + "ע׳ לעיל כ' ב׳ ומכילתא משפטים פ\"כ." + ], + [ + "ירושלמי פיאה פ\"ג ה״ז." + ], + [ + "ע' לעיל כ\"ג י״ח." + ], + [ + "עי׳ ספרי ריש כי תבא.", + "עי' לעיל כ\"ג י״ט.", + "עי' כל זה בפסיקתא דר\"כ ופסיקתא רבתי פסקא עשר תעשר ותנחומא פ' ראה." + ] + ], + [ + [ + "מכאן עד ההוספה הרוב נמצא (בקצת חילופי גירסאות) במכילתא, והמעט שנוסף כאן מצויין בכוכב כזה *." + ], + [ + "ע' כריתות ט\"ז ע\"ב.", + "ע' כריתות י\"ט ע\"א." + ], + [] + ] + ], + "Additions": [ + [], + [], + [ + [ + "עיין כל מאמר זה בריש ת״כ." + ], + [ + "ע' מאמר זה בב״ר פנ״ה, ובמה״ג לבראשית שם ליתא וכנראה הוא כאן ממכדרשב״י." + ], + [ + "עי׳ לעיל יתרו י\"ט י\"ח - כ'.", + "וכן בשמות רבה פ\"ג.", + "פי׳ אע\"פ שבאת לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, כמו שמפורש בקהלת רבה." + ], + [ + "כל מאמר זה הובא מר' טודרוס הלוי הנ״ל הערה ט1' בשם מכדרשב״י ובש״ר פ״ב הוא בשם ר׳ יוסי." + ], + [ + "באדר\"נ פל״ד היא ירידה רביעית, אמנם בנוסחא ב' של אדר\"נ הוצא' שעכטער פל״ז ג\"כ היא ירידה חמישית וכן בפרקי דר״א פ״מ, וע׳ ספרי במדבר פי׳ צ״ג.", + "פרקי דר\"א פמ״ה.", + "פסחים נ״ד ע\"ב, וע' מכילתא ויסע פ\"ה.", + "זבחים נ״ד ע״ב, ספרי דברים סוף פי' ל״ז.", + "כל מאמר זה בספרי שם וקצת בכתובות קי״ב ע״א ובשמות רבה פל״ב.", + "אין בו פסולת יותר מקרנו.", + "הוספתי עפ\"י ספרי שם.", + "כל מאמר מוסגר זה מובא מר' טודרוס הלוי הנ\"ל הערה ט1׳ בשם מכילתא דר\"ש, ומזה ראיה שכל המאמר המדבר בשבח א״י היה כתוב כאן במכדרשב״י.", + "מובא בב\"ר פ׳ פ״ה בשם תני רשב״י." + ], + [ + "שמות רבה פ\"ה וש״נ." + ], + [ + "ספרי דברים פי' ל\"ח." + ], + [ + "מאמר זה הוא ממכילתא דרשב״י כדמוכח לעיל הערה ל16', וכן דרך ספרי דברים וספרי זוטא למנות עשה ולא תעשה כמ״ש בספרי ״מבוא למדרשי הלכה\" צד 65.", + "ע' לעיל הערה ת15' וש\"ר פ\"ג.", + "כפסחים פ\"ז ע״ב ומכילתא דר' ישמעאל מס׳ דעמלק ד\"ה וילחם עם ישראל ברפידים." + ] + ], + [ + [ + "ע' שמות רבה פ״ד: בנו של ר' חייא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו. ע\"כ. ובנו של ר\"ח הגדול הוא חזקיה המסדר של מכדרשב\"י כמ״ש בכמה מקומות, וע' תנחומא.", + "נדרים ס\"ה ע״א ספרי דברים פי' כ\"ז.", + "דוגמתו בע״ז מ\"ה ע״א: אני אובין ואדון לפניך." + ] + ], + [ + [ + "סנהדרין קי״א ע\"א.", + "ע' שמות רבה.", + "דעת ר\"ע דהכא הוא כדעת ר' ישמעאל בשמות רבה, ושם דעת ר\"ע כר\"א המודעי דהכא.", + "ע' לעיל שמות י\"ב י\"ב." + ] + ], + [ + [], + [ + "ב\"ר פ׳ מ״ז בשם ר\"ל.", + "פג לבם ולא האמינו." + ], + [ + "ש\"ר פ״ו וע' לעיל שמות י\"ח י\"ח.", + "מכילתא יתרו פסוק ויסעו מרפידים.", + "ע׳ ב״ר ס״פ נ\"ג." + ], + [ + "שמות רבה בשם ר׳ יעקב.", + "לעיל הערה ע76'.", + "ר\"י ור' נחמי' מפרשים בענין אחר בשיר רבה פ״ד פסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך." + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "שפות מבואר על פי מדרש תהלים ע\"ח וז\"ל: כל מכה שהיתה באת עליהם מכת דבר שפה עליהם (וע' לקמן), ובשמות רבה פ\"י כל מכה ומכה שהיתה באה במצרים היה הדבר ממשמש ובא עמה. ולפ\"ז שפות היינו ממשמשות ובאות, לא היו המכות שכבר היו עשויין ע\"י משה ממשמשות ובאות עד שיהא נראה כאלו עשאון החרטמים.", + "בסי' ע\"ח ובסי׳ ק\"ה.", + "שלא נזכרו בסי׳ ע״ח.", + "ע' פסיקתא זוטרתא ח׳ ט״ו, ומשם נראה דר' טוביה לא היה לו מדרש דילן." + ] + ], + [ + [ + "ע' לעיל הערה נ77'.", + "מבואר עפ\"י מ\"ש במה״ג גבי צפרדעים וז\"ל ואין לי אלא צפרדעים בלבד ומניין לרבות כל החיות המשכלות שבים שנ' (תה׳ ע\"ח מ״ה) וצפרדע ותשחיתם: ואין השחתה אלא מיתה שנ׳ (ש\"א כ\"ו ט׳) ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו. עכ\"ל.", + "ל\"י νομή נגע האוכלת בבשר.", + "ע' לעיל שמות פרק ט\"ו סוף פסוק י\"א: ד\"א עושה פלא." + ] + ], + [ + [ + "ב״ר פל\"ג בשם ר' לוי.", + "במה״ג כתוב כאן עוד: א״ר יהודה ביר' סימון האבלתי הובלתי כתיב ע\"כ וכן בב״ר שם בשם ר' יהודה בר רבי ובשמות רבה פי״ד.", + "מובא בריש במדבר רבה בשם חזקי׳ ב\"ר חייא וכן בשמות רבה פי״ד ובתנחומא הוצ' רש״ב ובמדרש תהלים ק\"ה, וא\"כ מאמר שלפנינו הוא ממכילתא דרשב\"י שסידרה חזקיה וממנה שאבו הב\"ר ושאר מדרשים." + ], + [ + "דוגמתו פ' בשלח י\"ד כ'.", + "ע׳ ילקוט תהלים רמ\"ז תשכ\"ג." + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002001678" + ] + ], + "heTitle": "הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..dd1ab0b5ccf28297839f4662c8b4e13e6c3fb9f7 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json @@ -0,0 +1,88 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionTitleInHebrew": "רבי מייק פוייר, לקט ירושלים", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mike Feuer", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "... R’ Eliezer haModa’i says: “Why do you cry out to Me?” (Exodus 14:15) Do I need to be told what to do regarding my children?! “…concerning My children and the work of My hands do you command Me?” (Isaiah 45:11) Were they not already prepared before Me from the six days of creation? As it says “If these laws depart from before Me, says the Lord, so will the seed of Israel cease being a nation before Me for all time.” (Jeremiah 31:35) Others say: Israel did a great thing. For the sake of the faith with which they believed in Me it is worth it to split the sea. For they did not say to Moshe ‘how can we go out into this barren wilderness without supplies for the journey?!’ Rather, they had faith and followed after Moshe, as it says in the prophets “Go and call out in the ears of Jerusalem, saying: so said the Lord: I remember to you the lovingkindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown.” (Jeremiah 2:2) What reward did they receive for this? “Israel is holy to the Lord, the first of His grain; all who eat him shall be guilty, evil shall befall them, says the Lord.” (Jeremiah 2:3) R’ Yosi haGalili says: when Israel entered the sea Mount Moriah was already uprooted from its place, together with the altar of Yitzchak which was built on it with the wood all laid out. It was as if Yitzchak was bound and placed on the altar and Avraham had stretched out his hand to take the knife and slaughter his son, as it says “And Abraham stretched forth his hand and took the knife, to slaughter his son.” (Genesis 22:10) God (HaMakom) said to Moshe: Moshe, my children are in distress, the sea is closing, the enemy is pursuing and you stand there drawing out your prayer?! He said before Him: and what should I do? He replied: “And you raise your staff and stretch out your hand over the sea…” (Exodus 14:16) You should elevate, exalt, give song, exultation, thanksgiving, greatness, splendor, glory and praise to He to whom all battles belong." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "...“…directed toward Your habitation, which You made, O Lord…” (Exodus 15:17) This is one of the places which indicate that the throne above is aligned with the throne below, as it says “So says the Lord, The heavens are My throne, and the earth is My footstool…” (Isaiah 66:1) And it says “And He said to me, Son of man, this is the place of My throne and the place of the soles of My feet…” (Ezekiel 43:7) and “The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven…” (Tehillim 11:4) and “I have surely built You a house to dwell in…” (Kings 8:13) The Holy Temple is beloved before He Who Spoke and Brought the World Into Being. All of the world was created only with the speech of the Holy One, as it says “By the word of the Lord, the heavens were made…” (Tehillim 33:6) but when He built the Holy Temple it was, so to speak, through His action ‘which You made, O Lord.’ Oy to the nations of the world, whose ears heard that the Holy Temple is called an action in relation to the One Who Spoke and Brought the World Into Being and destroyed it. The one who said “…Raze it, raze it, down to its foundation!” (Tehillim 137:7) What does He say? “And you prophesy to them all these words, and you shall say to them: The Lord shall roar from above, and from His Holy Habitation He shall give forth His voice; He shall roar over His habitation… A stirring has come until the end of the earth, for God has a controversy with the nations…” (Jeremiah 25:30-31) " + ] + ], + "Additions": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7d86eb1c4354afbaca874955ba57454f2a3ce49b --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,201 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + "And Moses was tending... in the midst of a flame of fire from within the thorn bush. Rabbi Shimon bar Yochai asks: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? What is so special about this thorn bush, which is more formidable than all the trees in the world, such that any bird that enters it does not emerge from it in peace, but rather is cut to pieces? Similarly, the servitude in Egypt was harsher before God than any other servitude in the world. No slave or maidservant ever went free from Egypt, except for Hagar, as it is said (Genesis 12:20): \"And Pharaoh commanded men concerning him, and they sent him away, him and his wife and all that he had.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Joshua says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Whenever Israel is in distress, it is as if He Himself is in distress, as it is said (Isaiah 63:9): \"In all their affliction, He was afflicted.\" And it says (Psalms 91:15): \"I am with him in distress.\" And it says (Zechariah 2:12): \"For whoever touches you touches the apple of His eye.\" The scripture likens this to anyone who harms Israel is, so to speak, harming the One who spoke and brought the world into being. Thus, Rabbi Joshua says: Come and see the extent of God's compassion and merits for Israel. When they descended to Egypt, the Divine Presence went with them, as it is said (Genesis 46:4): \"I will go down with you to Egypt.\" When they ascended, the Divine Presence ascended with them, as it is said (ibid): \"And I will also surely bring you up again.\" When they went down to the sea, the Divine Presence was with them, as it is said (Exodus 14:19): \"And the angel of God, who went before the camp of Israel, moved.\" When they came to the desert, the Divine Presence was with them, as it is said (Deuteronomy 1:31): \"In the wilderness, where you saw how the Lord your God carried you.\" When they were in distress, as it were, He was with them in distress, as it is said \"from within the thorn bush.\" When they were at ease, He was with them in comfort, as it is said (Psalms 106:5): \"That I may see the prosperity of Your chosen ones, that I may rejoice in the gladness of Your nation, that I may glory with Your inheritance.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Yosi says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Because it is pure, and the nations of the world do not make it into an idol.
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": A certain non-Jew asked Rabban Gamaliel: \"Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself to Moses from within the thorn bush?\" He replied: \"Had He revealed Himself upon a single carob or fig tree, you would have said that there is a place on earth devoid of the Divine Presence. Now that He revealed Himself upon a thorn bush, it teaches you that there is no place on earth devoid of the Divine Presence.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Yosi says: Why \"from within the thorn bush\"? Just as with a thorn bush, if a person inserts his hand into it, he is not harmed because its thorns point downward. But if he wishes to withdraw his hand, the thorns grasp it. Similarly, when the Israelites descended to Egypt, the Egyptians welcomed them, as it is said (Genesis 47:6): \"The land of Egypt is before you; in the best of the land make your father and brothers to dwell.\" But when they wished to leave, the Egyptians held them back, as it is said (Exodus 5:2): \"I will not let Israel go.\"
Rabbi Eliezer says: Moses saw a great miracle from within the thorn bush: he saw the bush burning yet not consumed by the fire. If you are astonished by this, consider Aaron's staff, which was dry wood, yet it produced almonds and blossoms.
Another interpretation of why \"from within the thorn bush\": Rabbi Elazar ben Arach says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Although God could have spoken from the tops of mountains or the heights of the world or the cedars of Lebanon, He humbled Himself and spoke from a lowly thorn bush. Regarding this, Solomon said (Proverbs 29:23): \"A man's pride shall bring him low, but he who is of a humble spirit shall obtain honor.\" You will not find any tree more humble than the thorn bush. And it also says (Psalms 138:6): \"For though the Lord is high, He regards the lowly.\"" + ], + [ + "And Moses said, etc. Rabbi Eliezer ben Arach said: The Holy One, blessed be He, implored Moses for seven days to go on His mission, as it is written: \"even yesterday, even the day before, three days ago, even three days before, ever since you have spoken,\" and this is the seventh day.", + "And the anger of the Lord was kindled against Moses. Rabbi Eliezer ben Arach said: The Holy One, blessed be He, spoke to Moses in a worldly manner so that the denigrators of the world would not say that because He is a deity and the master of the world, He did not act justly. Therefore, the Holy One, blessed be He, implored Moses for six days, as it is written: \"even yesterday, even three days ago, ever since you spoke to your servant,\" and on the seventh day, He said to him, \"Please send by the hand you will send.\"
He gave a parable: To what is this matter comparable? To a king who had a servant, and he loved him with a complete love. The king wanted to appoint him as a steward to sustain the royal children. What did the king do? He took his servant by his hand and brought him into his treasure house, showing him silver, gold, precious stones, and pearls, and everything he had in his treasure house. He then took him to the field and showed him gardens and orchards and everything he had in the field. The servant extended his hand and said, \"I cannot become a steward to sustain the royal children.\" The king became angry and said to him, \"If you cannot become a steward, why did you bother me with all this effort?\" He swore that the servant would not enter the threshold of his palace.
So too, the Almighty implored Moses for six days on His mission to Egypt, and on the seventh day, He said to him, \"Please send by the hand you will send.\" The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"You say to me, 'Please send by the hand you will send.' Joshua, your student, and your disciple, will bring Israel into the land. You will not enter the land with them,\" as it is said, \"Therefore you shall not bring this assembly.\"
Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out the Children of Israel from Egypt. Surely I am a messenger. Two missions to one person at one time? My Lord, this mission is better with two people, as one,\" as it is said, \"Two are better than one,\" and it is inferred, \"By the mouth of two witnesses shall a matter be established.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"I will inform you of whom you stand before and ask for mercy that you and he go on my mission to Egypt. The Holy Spirit has already rested upon him, and he goes out and awaits you on my behalf to Egypt. Now when he sees you, he will be like the sun,\" as it is said, \"And behold, he is coming out to meet you, and when he sees you, he will be glad in his heart.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"Initially, when I revealed myself to you at the bush, you hid your face from me,\" as it is said, \"And Moses hid his face.\" \"Now, when have you been given the opportunity to speak to me like a servant to a human master who has permission to speak to his master?\"
Moses spoke and said, \"I have no messengers, I have no troops, I have no seraphim, I have no wheels, I have no ministering angels, and I have no heavenly chariots to send and bring out my children from Egypt. You tell me, 'Please send by the hand you will send.' I am the one who called the world from the east of the sun to its setting. From that law, you are fit for washing immediately. But what can I do, for I am merciful.\" Thus, it is said, \"And God spoke to Moses and said to him, 'I am the Lord.'\"
And the sages say: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Moses, the merit of Amram, your father, stood by you. He did a great deed in Israel. When Egypt imposed hard labor on Israel and cast them into the Nile, they said, 'We marry women, beget sons, and the Egyptians cast them into the Nile. Why do we toil in vain?' Amram arose and did a great deed in Israel, and his mind agreed with the mind of the place (God). He divorced his wife when she was pregnant for three months. At the end of three months, he remarried her, as it is said, 'And a man from the house of Levi went and took the daughter of Levi.' And the ministering angels clapped before her like grooms and brides,\" as it is said, \"If sons, then joy.\" And the Egyptians calculated nine months for her, and she gave birth within six months.
Why was this necessary? Either Amram took a wife, or he did not. Rather, to inform all who come to the world of the merit of Amram the righteous. Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out sixty myriads from under the burdens of Egypt. I fear for the people, for I fled from them.\" He said to him, \"Do not fear, Moses. They have already died,\" as it is said, \"For all the men who sought your life are dead.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"Moses, you say to me, 'I fear for the people, for I fled from them.' The people who sent Pharaoh to capture you, who made them mute, who made them deaf, who made them blind, is it not I, the Lord?\" Rabbi Eliezer ben Yehuda of Bartota says: Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out sixty myriads from under the burdens of Egypt. If you had loosened them for a year or two before speaking, things would already be done. But they were enslaved for 210 years. Pharaoh will say to me, 'A slave who served for ten years and no creature protested against him, another will come and take him from his hand? Or one who worked the vineyard for ten years and no creature protested against him, another will come and take it from his hand?' Master of the Universe, these things you tell me are heavy and burdensome,\" as it is said, \"For I am slow of speech and slow of tongue.\"" + ], + [], + [ + "And God spoke to Moses and said to him, \"I am the LORD (YHWH)\":
Rabbi Eliezer says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am the One who said, 'Let there be a world',\" as it is said (Psalms 50:1), \"The mighty God, the LORD, has spoken and called the earth.\" I am the One who told Abraham, your forefather, in the Covenant Between the Parts (Genesis 15:13), \"Know for certain that for four hundred years your descendants will be strangers in a country not their own.\" Now, there is a pressing oath, and you come before Me in an unconventional manner, asking that I bring My children out of Egypt, yet you say, \"Please send by the hand of whom You will send.\"
Rabbi Joshua says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am trustworthy to reward Isaac, son of Abraham, who offered a quarter of his blood upon the altar. I said to him (Psalms 89:19), 'With My sacred oil I have anointed him.' Now I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Shimon says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am trustworthy to fulfill what I promised to Jacob (Genesis 28:14), 'Your descendants will be like the dust of the earth.' Now, there is a pressing oath, and you come before Me in an unconventional manner, asking that I bring My children out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Judah says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am the Master of the world. I am full of mercy. I am trustworthy to reward. My children are enslaved to flesh and blood, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Nehemiah says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"It is revealed and known before Me the suffering of My children in Egypt,\" as it is said (Exodus 2:25), \"God looked upon the Israelites, and God took notice.\" My children are in distress, you are at ease, and I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Yosi the Galilean says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"My children were obligated to Me in Egypt,\" as it is said (Ezekiel 20:7), \"I said to them: Cast away, every one of you, the detestable things that are before your eyes, and do not defile yourselves with the idols of Egypt.\" They rebelled against Me and did not want to listen to Me. I act for the sake of My great name so that it is not profaned, as it is said (ibid. 20:9), \"But I acted for the sake of My name, that it should not be profaned in the sight of the nations among whom they lived.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Tarfon says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Israel is deserving to be given in the hands of Ammon, Moab, and Amalek. But there is a decree from before Me that I will not deliver them into their hands,\" as it is said (Exodus 17:16), \"For hands were lifted up to the throne of the LORD.\" And it is said (Ezekiel 20:9), \"But I acted for the sake of My name, that it should not be profaned in the sight of the nations.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Joshua ben Korcha says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Israel is not deserving to be given manna in the desert, but only hunger, thirst, nakedness, and exposure. But what can I do? I pay them the reward of Abraham, My beloved, who made a meal for My ministering angels,\" as it is said (Genesis 18:8), \"He stood over them under the tree while they ate.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Akiva says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"By saying, decreeing, and swearing, you are prevented from entering the land.\" And so it says (Numbers 20:12), \"Because you did not believe in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this assembly into the land which I have given them.\" And the word \"therefore\" indicates an oath, as it is said (1 Samuel 3:14), \"Therefore I swear to the house of Eli.\"
[\"And all this anger, why? Because [Moses] said, 'Since I came to Pharaoh...'\".
Rabbi Eliezer the Modaite says: God forbid that this righteous man [Moses] should speak in such a manner! Rather, this is what he said before Him: \"Master of the Universe, is it not [true that] the one who redeems is also the savior? Master of the Universe, I know that You are destined to bring Your children out of Egypt. Perhaps You intend to do so through another [messenger], and I have not merited to bring them out by my hand.\"
The Holy One, blessed be He, responded to him and said: \"Moses, you have merited, and it is through your hand that I will bring them out. Know this, for from the response He gave him, you can learn [this interpretation], as it is said, 'And the LORD said to Moses, now you will see...'\"]" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "... This is the [first] month to you ~ The first ancestors did not count it. Is it possible that the first ancestors did not count it? Behold, the Torah was not given in their days, but from the moment Torah was given and onward, the first comers (ie, the other nations) would count. No, this is not possible: the text says - \"for you\". You count it [as the first month], and the other nations do not.[First of] Months - Is it possible [that this is the first month] for [beginning of] years and shemittah [cycles] and Jubilee [cycles]? [No,] the text says \"first of months\" - for months it is the first, but it is not the first for the [beginning of] years, nor shemittah [cycles], nor Jubilee [cycles]. \"It is first for you [all]\" - and not for the tenth part of animals, and not for the fruits. Why is it the first for kings and festivals and donations of shekels and documents of houses? \"It is first\" - because of the general principle that is said: \"guard the month of Aviv\". How do you guard it? Add days to it. Is it possible that, if it was a year that lacks ten or twenty days one would complete it like that [with just ten or twenty days]? [No,] the text says \"month\" - there is no [adding] less than a month. Is it possible that, if it was a year that lacks forty or fifty days one would complete it like that [with forty or fifty days]? [No,] the text says \"month\" there is no adding more than a month. Is it possible to complete the year with Nisan? [No,] the text says \"it is the first month to you\" - one Nissan you make, and you do not make two Nissan. Is it possible to complete the year with Tishrei? [No,] the text says \"guard the month of Aviv\" - guard the month that is close to Aviv [spring], and which one is it? Adar. Is it possible that if it is an early year [ie, autumn comes early] you would add days to it? And similarly if it was a late year you would take away days from it? [No,] the text says \"and you will guard this rule in its appointed time from year to year\" - a year is never less than twelve months. \"It is the first month for you of the months of the year\" - a second Nisan should not be done.", + "...\"Speak to all the congregation of the Children of Israel, [saying]\" - it teaches that this portion was said in Hakhel. Rabbi Yehudah says: this intends to give a negative commandment to every positive commandment said in this portion. \"In the tenth of this month you shall take for yourselves\" - it teaches that in the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired on the tenth - is it possible on the [Passover] of [all other] generations the sacrifice needs to be acquired on the tenth? [No,] the text says \"this\" - on the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired by the tenth, but the [Passover] of [all other] generations the sacrifice does not need to be acquired by the tenth. Does this specify the first Passover but does not specify the second Passover? [No,] the text says \"and it will be for you for guarding until the fourteenth of this month\" - on the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired by the tenth, but the [Passover] of [all other] generations the sacrifice does not need to be acquired by the tenth. \"And you shall take\" - this teaches that every single one takes for oneself. \"And you shall take for yourselves\" - this teaches that the individual can take for the entire company, from here they say 'the proxy of a person is like that person.' \"And you shall take for yourselves, an adult\" - from here they say 'there is no acquiring by a minor.' \"A lamb per ancestral house\" - is it possible that the Egyptian [Passover] sacrifice was only slaughtered for an ancestral house? From where do we know that even for a family [it is slaughtered]? The text says \"Pull yourselves together! Pick out lambs for your families\". From where do we know this applies even for a house? The text says \"a lamb per house.\" From here they said \"an adult slaughters through his minor male and female children, and through his Canaanite male slave and his Canaanite female slave, whether with their knowledge or without\"", + "...If the house is too small [to be for a lamb] - it teaches that they may decrease themselves in number continuously, provided that one from the fellowship remains, those are the words of R. Yehudah. Rabbi Yosi says: whether from the first or second fellowships, and provided that they do not leave behind any quantity of the Passover [sacrifice], the text says: '[being] for a lamb' - that is, [for maintaining it alive] for eating, and not for acquiring. Rabbi [Yehudah HaNasi] says: even for acquiring since if he does not have, he appoints others for his place, and [selects] coins for non-holy [purposes] that were taken at the outset only for this. \"And he will take\" - this teaches that each and every fellowship takes for itself, from here they said 'we do not slaughter the Passover [sacrifice] for an individual from the outset, as it is written \"You are not to slaughter the Passover [sacrifice] in/for one (Deuteronomy 16:5), these are the words of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosi says: there are moments when he is only one, and we do slaughter for him, there are times when they are ten and we do not slaughter for them. How is it possible? If he is one, and is able to eat it all, we slaughter it for him; ten, and they cannot eat it all, we do not slaughter for them so that they won't invalidate the Passover [sacrifice]. \"And his neighbor\" - Ben Bag Bag says: [from this] I only understand [lit. hear] his neighbor in the fields, from where [do I derive] his neighbor under the same roofs? The text says \"close to his house\": door [next] to door. Rabbi [Yehudah HaNasi] says - three are spoken of: 'his neighbor' - this is his neighbor in the fields; 'and his neighbor' - this is his neighbor under the roof; 'close' this is the neighbor close to his house, next to the door. [In] The Egyptian Passover his neighbor [was] close to his house, and in the Passover for the other generations, his neighbor is not close to his house. Rabbi Shimeon says: Even in the Passover for the generations his neighbor is [defined as] close to his house, and the Torah only said this due to the ways of peace, so that a person would not settle one's friends, and one's close neighbors, and one's acquaintances, and one's more distant acquaintances, and one of the dwellers of his town, and then goes and does his Passover with other people so as to fulfill what is written: 'a close neighbor is better than a distant brother' (Ecclesiastes 27:10). \"In proportion\" [quota] - the only 'proportion' is a minian, and so He says \"and the quota [levy] for Ad-nai thirty two people [lit. souls]' (Numbers 31:30). Is it possible that it is a mitzvah to slaughter to his minian and if he did not slaughter it to his minian he transgressed but it is still kosher? (No,) the text says \"proportion\" \"you shall apportion\" - the text teaches regarding him that (if he does this) it is pasul (contrary of kosher). From the fact that the text states \"man\" I only a male, from where do we include women and minors? The text says \"persons [lit. souls]\". If that is the case, why does the text say \"man\"? Just as a man is able to eat an olive size (of the sacrifice) so too a minor [is only considered a minor] if he is able to eat an olive size (of the sacrifice). Rabbi Yehudah says: 'just as a man knows to differentiate food, so too a minor (is only considered a minor) if he is able to differentiate food. And what is to differentiate food? Anyone to whom we give an egg and s/he keeps it; a stone, and s/he throws it. \"Proportion\" \"you shall apportion\" - this teaches that we are counted and we count for the minian. From here they said 'the participants in a fellowship that counted others for their portion, have the permission to do so. If they want to continue and count others in their portion, they have the permission to do so. One of the participants in a fellowship that counted another person for his portion, he has the permission to do so. If he wants to continue and count others in his portion, he has the permission to do so. \"According to what each will eat\" - this excludes a person who is sick, an uncircumcised and one whose ritual status is 'impure'. \"On the lamb\" - Ben Bag Bag says: I understand [lit. I hear] a live lamb or a slaughtered one, you make the decision. Here (v.4) it says \"a lamb\" and there it says \"a lamb\" (v.3), just as the lamb said there is alive and not slaughtered, here, too, it is alive. From here they said 'we always apportion according to the Passover sacrifice, and we prevent [lit. hold their hands back] them (from apportioning) until it is slaughtered.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Your flocks: \"Your flocks come also from mine!\" Your herds: \"Your herds come also from my ministers!\" Take [them], as you said, and begone!: Your prediction has been fulfilled! \"Moses said, “You yourself must provide us with sacrifices and burnt offerings to offer up to the LORD our God\" (Exodus 10:25) And may you bring a blessing upon me also!: Even women and children. Another interpretation: \"And may you bring a blessing upon me also.\" (Exodus 12:32) From here you say that Pharaoh knew that he was lacking in prayer, and God does not forgive someone until he has persuaded his neighbor [to forgive him as well]. What reward did he take for this? -- \"In that day, there shall be an altar to the LORD inside the land of Egypt\" (Isaiah 19:19) The mouth that said, \"Who is the LORD that I should heed Him [and let Israel go]?\" (Exodus 5:2) is [also] the mouth that said, \"The LORD is in the right [and I and my people are in the wrong.]\" (Exodus 9:27) What reward did he take for this? -- \"You shall not abhor an Egyptian, for you were a stranger in his land.\" (Deuteronomy 23:8) The mouth that said, \"I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil,\" (Exodus 15:9) is [also] the mouth that said, \"Let us flee from the Israelites, [for the LORD is fighting for them against Egypt.]\" (Exodus 14:25) What reward did he take for this? -- \"You put out Your right hand, The earth swallowed them.\" (Exodus 15:12) They merited to be buried, that beast and birds would not eat them." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"That the Torah of the Lord be in thy mouth\" -- to exclude women [from tefillin]. What is exemplary about tefillin? They are a positive time-triggered commandment from which women are exempt. So too, are women exempt from all positive time-triggered commandments." + ], + [ + "", + "", + "", + "(4) I will strengthen Pharaoh's heart, and he will chase after them; for his heart was divided whether to pursue or not to pursue. I will be honored through Pharaoh and all his army. Pharaoh began to sin first, and from him, the punishment began. Similarly, you say (Genesis 7:23), \"And He blotted out all existence from man to beast; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Genesis 19:11), \"And the men at the entrance of the house were struck with blindness; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Genesis 19:13), \"For we are about to destroy this place; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Numbers 5:27), \"And her belly shall swell, and her thigh shall fall; and the rest of the body did not escape, but he who began to sin first, from him the punishment began.\" So here it says, \"And I will be honored through Pharaoh and all his army; Pharaoh began to sin first, and from him, the punishment began.\" Aren't these things [logical]? Which measure is greater, the measure of goodness or the measure of punishment? You should say the measure of goodness is greater. And if the measure of punishment, which is lesser, he who began to sin first, from him the punishment began; how much more so for the measure of goodness, which is greater, that whoever begins to perform a commandment first takes his reward at the beginning.", + "Another explanation of \"And I will be honored through Pharaoh\": When the Holy One, blessed be He, takes vengeance on the wicked, His name is magnified in the world. And so it says (Isaiah 66:19), \"And I will set a sign among them, and I will send those who escape from them to the nations, to Tarshish, Pul, and Lud, who draw the bow, to Tubal and Javan, to the distant islands that have not heard My fame or seen My glory.\" What does it say? \"And they shall declare My glory among the nations.\" Similarly, you say (Ezekiel 38:22), \"And I will judge him with pestilence and with blood, and I will rain down torrential rain.\" What does it say? \"And I will magnify Myself, and sanctify Myself, and make Myself known in the sight of many nations.\" Similarly, you say (Jeremiah 16:19), \"O Lord, my strength, and my fortress, and my refuge in the day of affliction.\" What does it say? \"To You, the nations shall come from the ends of the earth and say, 'Our ancestors have inherited nothing but lies, vanity, and things of no profit.'\"", + "And Egypt shall know that I am the Lord. Previously, they did not know the Lord; now, \"And Egypt shall know that I am the Lord.\" And they did so, to make known the praise of Israel, for they did not say to Moses, \"How can we go back and not break the hearts of the children who are with us?\" but they believed and went after Moses. Another explanation of \"And they did so\": They said, willing or unwilling, we have nothing but the words of the son of Amram." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "The Eternal shall reign forever: R. Yossi said: If only the Israelites had said, \"The Eternal reigns forever\" no nation or kingdom would have ruled over them, but rather [they said] the Eternal shall reign forever, [meaning] in a future time to come. Why [incomplete]" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "...\"Visiting (poked)\" - visiting is always to remember. And so it states (Genesis 21:1), \"And the Lord visited Sarah\"; and it states (Exodus 3:16), \"I will surely visit you.\" R. Yehudah says, \"I gather together the iniquities with me, and suspend them until the fourth generation; as with Jehu, the son of Nimshi. Accordingly, it states [about him] (II Kings 15:12), \"Four generations of your descendants shall occupy the throne of Israel.\" And so it was for him...", + "", + "", + "", + "", + "", + "For in six days the Lord made the heaven and the earth (Exodus 20:11): And were they created in six days? And has it not already been stated (Psalms 33:6), \"By the word of the Lord, the heavens were made.\" If so why does it state, \"For in six days, the Lord made the heaven?\" Rather it is to punish the wicked who destroy the world that was created in six days and to give a goodly reward to the righteous who preserve the world that was created in six days. Another explanation: \"For in six days, the Lord made, etc. - based on three things was the Shabbat given to Israel. Based on the exodus from Egypt, as it is written (Deuteronomy 5:15), \"Remember that you were a slave in the land of Egypt.\" And based on, \"For in six days, the Lord made, etc.\" And based on, \"and He rested on the seventh day\" (Exodus 20:11). \"And the sea and everything that is in them\" (Exodus 20:11): The sea was included in the act of creation [of the earth]. Rather [it was specified] to say that there is praise about the sea corresponding to all of the acts of creation. Similar to this, you say, \"and Leviathan that You formed to sport with\" (Psalms 104:26). And was the Leviathan not included in the creations of the sea. Rather [it was specified] to say that there is praise about the Leviathan corresponding to all of the creation of the sea. \"And He rested on the seventh day\" - to teach that rest was not commanded until the seventh day. Another explanation: \"And He rested on the seventh day\" - and is there toil and exhaustion before Him? And is it not already stated (Isaiah 40:28), \"He does not get tired and He does not get exhausted?\" If so, why is it stated, \"and He rested?\" Rather it is to punish the wicked who destroy the world that was created with toil and exhaustion. Another explanation: \"And He rested\" - and are the things not an a fortiori argument (kal vechomer): And if the One who spoke and the world came into being, blessed be He - who does not have toil and exhaustion before him - wrote about Himself, \"and He rested\"; is it not all the more so that man about whom it is written (Job 5:7), \"For man is born to toil,\" should be obligated to rest on the seventh day? \"Therefore the Lord blessed the Shabbat and made it holy\": With what did He bless it and with what did He make it holy? He blessed it and made it holy with manna. He blessed it with manna: About every day it says (Exodus 16:16), \"an omer per person\"; but about Shabbat it says (Exodus 16:22), \"two omer.\" About every day it says (Exodus 16:20), \"It became wormy and putrid\"; but about Shabbat it says (Exodus 16:24), \"It did not turn putrid and there were no worms in it.\" Rabbi Shimon ben Yehudah of Kefar Ikos says, \"He blessed it with lights, and made it holy with lights. He blessed it with the light of man's face and He made it holy with the light of man's face. And even thought the lights became corrupted on the eve of Shabbat, they were not darkened until the conclusion of Shabbat. So does it say - 'And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days\" (Isaiah 30:26).'\" Rabbi Yose said to him, \"What do I need [this for]? Has it not already been stated (Psalms 49:13), 'But man does not rest in his glory' - his glory did not rest (sleep overnight) with him, but rather his glory was negated [beforehand], and 'he is silenced like the beasts?'\" He said to him, \"Yes, the decree was on the eve of Shabbat, and he did not rest before the decree was decreed; but it was not darkened until the conclusion of Shabbat.\"", + " ", + "?" + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "...An eye for an eye - one pays damage(s), the value of his eye. ...... Ben Azai says: behold here it says \"a wound for a wound\" and further on (verse 18) it says \"if a man hits his neighbor with a stone or with the fist\" - behold, this is the wound spoken. Just as the wound spoken of above \"he will pay for his idleness and for his cure\", here too \"he will pay for his idleness and his cure\". The wound is included in the general idea, and is expressed [lit. comes out] to teach (in general) and not about itself (specifically) - but it does come to teach regarding the general principle: just as the wound of which it is said \"due to\" is about payment, so too (here) [everything] of which it is said \"due to\" is about payment. Or - is it possible that this applies even for \"life for life\"? [No,] the text says (Numbers 35:31) \"and you will not take ransom for the life of a murderer\". [For the life of a murderer] you do not take payment, but you do take payment for limbs.", + "Burn for burn - if with wound it was already said, but if even though there is no wound [inflicted], such as he hit him with a [towel?] or a nail on his nail, on a place that does not make a wound, from here you say that one who diminishes the limb of his fellow, he pays five things: damages, and pain, and idleness, and healing, and shame. Damages and pain are spoken of here. Idleness and healing [are spoken of] above. And shame in another place, as it is written (Deut. 25:11) \"and she stretches her hand and seizes him by his genitals [lit. shames].\" Damages - we assess him: how much is he worth complete, and how much he is worth after he made him lose a limb. Pain - we appraise how much a person would want that would be given to him to have his hand cut with a narcotic or not cut at all, [cut]with a slaughtering knife. Idleness - we see him as if he is a guard. Healing - we appraise in how many days he will heal, and how many are needed. And shame - All goes according to who shames and who is shamed. And if he did not make him lose a limb, he is exempt from damages; and if there is no pain, he is exempt of [paying for] pain; and if there is no idleness, he is exempt of [paying for] idleness; and if there is no healing he is exempt of [paying for] healing; and if there is no shame, he is exempt of [paying for] shame." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "You shall not oppress a stranger: Rabbi Eliezer said, \"For what reason did the Torah issue warnings with regard to mistreatment of a stranger in thirty-six places? Because [a stranger's] inclination is toward evil, that they will not return to their inclination. Having yourselves been strangers: From here Rabbi Eliezer said, \"The blemish that is in you, do not point it out in your fellow.\"" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Moses assembled - Why is this stated? Since it says (Ex. 25:8), \"Let them make me a sanctuary,\" one might infer [that they should do so] whether on a weekday or on the Sabbath. And yet, how do I fulfill \"whoever does work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it to be understood as applying] to all other forms of work except the construction of the Tabernacle, or even to the construction of the Tabernacle? And how do I reconcile \"Let them make me a sanctuary\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath?
But logic dictates: Since \"work\" is called \"work\", and the preparations for work are also called \"work\", if I derive [the law] from the \"work\" that pushes off the Sabbath, all the more so should the preparations for work push off the Sabbath. Moreover, another logical argument: from the work that only comes about through preparations, [the work] pushes off the Sabbath. As for the preparations for this work, how do I know that if the horn of the altar was damaged, or the knife was damaged, that one may repair them on the Sabbath? The Scripture says, \"Moses assembled the whole Israelite community and said to them...” [to indicate that the work of the Tabernacle should be] on a weekday and not on the Sabbath.
And he said to them - Rabbi says this introduces the 39 categories of work that were orally communicated to Moses. ", + "Six days shall work be done - This is consistent with Rabbi Ishmael's statement. One verse says, \"Six days shall work be done\", and another says (Ex. 20:9), \"Six days you shall labor and do all your work\". How can both these verses be upheld? When Israel does God's will, their work is done by others, as it says (Isa. 61:5), \"Strangers shall stand and pasture your flocks\". But when Israel doesn't do God's will, not only do they do their own work, but they also do the work of others, as it says (Deut. 28:48), \"You shall serve your enemies whom the Lord will send against you\".
But the seventh day shall be holy to you - Why is this said? So that the priests won't say, \"Since we are permitted [to do work] in the Temple, we are also permitted outside [in the rest of the country].” The Scripture says, \"But the seventh day shall be holy to you\" - it is holy for you, but secular for the Temple.
A sabbath of complete rest for the LORD - It is entrusted to God, not to the court.
Anyone who does any work on it shall be put to death - Not on this [Sabbath] and another [such as Yom Kippur]. Suppose someone wrote two letters, one on the Sabbath and one on Yom Kippur, or wove two threads, one on the Sabbath and one on Yom Kippur. Would he be liable for each individually? The Scripture says, \"Anyone who does any work on it shall be put to death\", meaning not on this [Sabbath] and another.
Just as [the laws of] Sabbath and Yom Kippur are before him and he did work during twilight, could he be liable? The Scripture says, \"Anyone who does any work on it\" [meaning] until the day is established.
I only know about the primary forms of prohibited work and their derivatives. How do I know to also prohibit rabbinic decrees? The Scripture says (Ex. 20:10), \"any work\". Could one be liable for a sin offering for violating a rabbinic decree? The Scripture says \"work\", referring to the specific work for which one is liable, and not for violating a rabbinic decree.
How do I know [that the prohibition includes] buying and selling, lending, and deposits, which are called \"work\"? The Scripture says (Ex. 22:7), \"If he did not lay hands on his neighbor's property\".
How about legal cases, claims, appeals, and all matters of the court, which are termed \"work\"? The Scripture says (1 Chronicles 26:29), \"Beniniah and his sons were in charge of the external affairs over Israel, for officers and judges\".
How about betrothals and divorces, which are called \"work\"? The Scripture says (Ezra 10:13), \"But there are many people, and it is the rainy season; we cannot stand outside, and the work cannot be done in a day or two\".
What about calculations, which are termed \"work\"? It is written (Genesis 39:11), \"He entered the house to do his work\".", + "You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Ex. 34:21), \"You shall cease from plowing and harvesting\", meaning cease from plowing during the harvest and cease from harvesting during plowing. I only know [about the prohibition to work] from the eve of the seventh year to the seventh year, how about from the eve of the Sabbath to the Sabbath? By logic: since the seventh year [sabbatical year] is for the sake of God's name and the Sabbath is for the sake of God's name, if one ceases from the eve of the seventh year to the seventh year, then one should also cease from the eve of the Sabbath to the Sabbath. Another argument: Just as the seventh year, for which one is not liable to court-imposed death, requires one to rest from the eve of the seventh year to the seventh year, the Sabbath, for which one is liable to court-imposed death, should also require rest from the eve of the Sabbath to the Sabbath. Or perhaps one cannot light his lamp, or make a bonfire, or warm his hot water on the eve? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings on the Sabbath day\". On the Sabbath day, you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] on the eve of the Sabbath for the Sabbath.
Another interpretation: You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Leviticus 6:6), \"A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out\", one might think this applies both on weekdays and on the Sabbath. How then do I fulfill \"whoever does any work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it referring] to all other forms of work except arranging [the wood on the altar], or even arranging [the wood]? How do I fulfill \"not to go out\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings\". In your dwellings you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] in the Temple.
A student of Rabbi Ishmael said: You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Deut. 21:22), \"If a man is guilty of a capital offense and is put to death\", I might think [the law applies] both on weekdays and on the Sabbath. How then do I fulfill \"whoever does any work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it referring] to all other forms of work except the death penalty imposed by the court, or even the death penalty imposed by the court? How do I reconcile \"and he is put to death and you hang him\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings\". This refers to the dwelling of the court. Burning was included [in the general prohibition]. Why was it singled out? To draw an analogy from it: Just as burning is one of the four death penalties imposed by the court and it does not override the Sabbath, so too the other death penalties do not override the Sabbath. Hence, penalties are not imposed on the Sabbath.
Rabbi Jonathan says: You shall not kindle a fire in any of your dwellings - Why is this said? Since it says (Ex. 35:1), \"Moses assembled the whole Israelite community and said to them, 'These are the things'\", I might think that one is not liable unless he violates all 39 primary categories of work. The Scripture says (Ex. 34:21), \"You shall cease from plowing and harvesting\", or perhaps one is not liable unless he violates two [categories], otherwise he is not liable. The Scripture says, \"You shall not kindle a fire\". Kindling was included [in the general prohibition]. Why was it singled out? To draw an analogy from it: Just as kindling is one of the 39 primary categories of work and one is liable for it individually, so too for the other 39 primary categories of work, one is liable for each one individually.
Rabbi Nathan says: You shall not kindle a fire in any of your dwellings - Why is this said? Since it says (Ex. 12:16), \"But whatever everyone needs to eat, that alone may be prepared by you\", I might think that one is not allowed to light his lamp or make a bonfire or warm his hot water [on the eve of the Sabbath]. The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings on the Sabbath day\". On the Sabbath day, you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] on a festival. \n" + ] + ], + "Additions": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8c740249d5fb52564173b55481d3c9e86b91ff7b --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/English/merged.json @@ -0,0 +1,213 @@ +{ + "title": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mekhilta_DeRabbi_Shimon_Ben_Yochai", + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + "And Moses was tending... in the midst of a flame of fire from within the thorn bush. Rabbi Shimon bar Yochai asks: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? What is so special about this thorn bush, which is more formidable than all the trees in the world, such that any bird that enters it does not emerge from it in peace, but rather is cut to pieces? Similarly, the servitude in Egypt was harsher before God than any other servitude in the world. No slave or maidservant ever went free from Egypt, except for Hagar, as it is said (Genesis 12:20): \"And Pharaoh commanded men concerning him, and they sent him away, him and his wife and all that he had.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Joshua says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Whenever Israel is in distress, it is as if He Himself is in distress, as it is said (Isaiah 63:9): \"In all their affliction, He was afflicted.\" And it says (Psalms 91:15): \"I am with him in distress.\" And it says (Zechariah 2:12): \"For whoever touches you touches the apple of His eye.\" The scripture likens this to anyone who harms Israel is, so to speak, harming the One who spoke and brought the world into being. Thus, Rabbi Joshua says: Come and see the extent of God's compassion and merits for Israel. When they descended to Egypt, the Divine Presence went with them, as it is said (Genesis 46:4): \"I will go down with you to Egypt.\" When they ascended, the Divine Presence ascended with them, as it is said (ibid): \"And I will also surely bring you up again.\" When they went down to the sea, the Divine Presence was with them, as it is said (Exodus 14:19): \"And the angel of God, who went before the camp of Israel, moved.\" When they came to the desert, the Divine Presence was with them, as it is said (Deuteronomy 1:31): \"In the wilderness, where you saw how the Lord your God carried you.\" When they were in distress, as it were, He was with them in distress, as it is said \"from within the thorn bush.\" When they were at ease, He was with them in comfort, as it is said (Psalms 106:5): \"That I may see the prosperity of Your chosen ones, that I may rejoice in the gladness of Your nation, that I may glory with Your inheritance.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Yosi says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Because it is pure, and the nations of the world do not make it into an idol.
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": A certain non-Jew asked Rabban Gamaliel: \"Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself to Moses from within the thorn bush?\" He replied: \"Had He revealed Himself upon a single carob or fig tree, you would have said that there is a place on earth devoid of the Divine Presence. Now that He revealed Himself upon a thorn bush, it teaches you that there is no place on earth devoid of the Divine Presence.\"
Another interpretation of \"from within the thorn bush\": Rabbi Yosi says: Why \"from within the thorn bush\"? Just as with a thorn bush, if a person inserts his hand into it, he is not harmed because its thorns point downward. But if he wishes to withdraw his hand, the thorns grasp it. Similarly, when the Israelites descended to Egypt, the Egyptians welcomed them, as it is said (Genesis 47:6): \"The land of Egypt is before you; in the best of the land make your father and brothers to dwell.\" But when they wished to leave, the Egyptians held them back, as it is said (Exodus 5:2): \"I will not let Israel go.\"
Rabbi Eliezer says: Moses saw a great miracle from within the thorn bush: he saw the bush burning yet not consumed by the fire. If you are astonished by this, consider Aaron's staff, which was dry wood, yet it produced almonds and blossoms.
Another interpretation of why \"from within the thorn bush\": Rabbi Elazar ben Arach says: Why did the Holy One, blessed be He, reveal Himself from the heavens and speak to Moses from within the thorn bush? Although God could have spoken from the tops of mountains or the heights of the world or the cedars of Lebanon, He humbled Himself and spoke from a lowly thorn bush. Regarding this, Solomon said (Proverbs 29:23): \"A man's pride shall bring him low, but he who is of a humble spirit shall obtain honor.\" You will not find any tree more humble than the thorn bush. And it also says (Psalms 138:6): \"For though the Lord is high, He regards the lowly.\"" + ], + [ + "And Moses said, etc. Rabbi Eliezer ben Arach said: The Holy One, blessed be He, implored Moses for seven days to go on His mission, as it is written: \"even yesterday, even the day before, three days ago, even three days before, ever since you have spoken,\" and this is the seventh day.", + "And the anger of the Lord was kindled against Moses. Rabbi Eliezer ben Arach said: The Holy One, blessed be He, spoke to Moses in a worldly manner so that the denigrators of the world would not say that because He is a deity and the master of the world, He did not act justly. Therefore, the Holy One, blessed be He, implored Moses for six days, as it is written: \"even yesterday, even three days ago, ever since you spoke to your servant,\" and on the seventh day, He said to him, \"Please send by the hand you will send.\"
He gave a parable: To what is this matter comparable? To a king who had a servant, and he loved him with a complete love. The king wanted to appoint him as a steward to sustain the royal children. What did the king do? He took his servant by his hand and brought him into his treasure house, showing him silver, gold, precious stones, and pearls, and everything he had in his treasure house. He then took him to the field and showed him gardens and orchards and everything he had in the field. The servant extended his hand and said, \"I cannot become a steward to sustain the royal children.\" The king became angry and said to him, \"If you cannot become a steward, why did you bother me with all this effort?\" He swore that the servant would not enter the threshold of his palace.
So too, the Almighty implored Moses for six days on His mission to Egypt, and on the seventh day, He said to him, \"Please send by the hand you will send.\" The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"You say to me, 'Please send by the hand you will send.' Joshua, your student, and your disciple, will bring Israel into the land. You will not enter the land with them,\" as it is said, \"Therefore you shall not bring this assembly.\"
Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out the Children of Israel from Egypt. Surely I am a messenger. Two missions to one person at one time? My Lord, this mission is better with two people, as one,\" as it is said, \"Two are better than one,\" and it is inferred, \"By the mouth of two witnesses shall a matter be established.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"I will inform you of whom you stand before and ask for mercy that you and he go on my mission to Egypt. The Holy Spirit has already rested upon him, and he goes out and awaits you on my behalf to Egypt. Now when he sees you, he will be like the sun,\" as it is said, \"And behold, he is coming out to meet you, and when he sees you, he will be glad in his heart.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"Initially, when I revealed myself to you at the bush, you hid your face from me,\" as it is said, \"And Moses hid his face.\" \"Now, when have you been given the opportunity to speak to me like a servant to a human master who has permission to speak to his master?\"
Moses spoke and said, \"I have no messengers, I have no troops, I have no seraphim, I have no wheels, I have no ministering angels, and I have no heavenly chariots to send and bring out my children from Egypt. You tell me, 'Please send by the hand you will send.' I am the one who called the world from the east of the sun to its setting. From that law, you are fit for washing immediately. But what can I do, for I am merciful.\" Thus, it is said, \"And God spoke to Moses and said to him, 'I am the Lord.'\"
And the sages say: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Moses, the merit of Amram, your father, stood by you. He did a great deed in Israel. When Egypt imposed hard labor on Israel and cast them into the Nile, they said, 'We marry women, beget sons, and the Egyptians cast them into the Nile. Why do we toil in vain?' Amram arose and did a great deed in Israel, and his mind agreed with the mind of the place (God). He divorced his wife when she was pregnant for three months. At the end of three months, he remarried her, as it is said, 'And a man from the house of Levi went and took the daughter of Levi.' And the ministering angels clapped before her like grooms and brides,\" as it is said, \"If sons, then joy.\" And the Egyptians calculated nine months for her, and she gave birth within six months.
Why was this necessary? Either Amram took a wife, or he did not. Rather, to inform all who come to the world of the merit of Amram the righteous. Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out sixty myriads from under the burdens of Egypt. I fear for the people, for I fled from them.\" He said to him, \"Do not fear, Moses. They have already died,\" as it is said, \"For all the men who sought your life are dead.\"
The Holy One, blessed be He, replied and said to Moses, \"Moses, you say to me, 'I fear for the people, for I fled from them.' The people who sent Pharaoh to capture you, who made them mute, who made them deaf, who made them blind, is it not I, the Lord?\" Rabbi Eliezer ben Yehuda of Bartota says: Moses replied and said before the Holy One, blessed be He, \"Master of the Universe, you tell me to go down to Egypt and bring out sixty myriads from under the burdens of Egypt. If you had loosened them for a year or two before speaking, things would already be done. But they were enslaved for 210 years. Pharaoh will say to me, 'A slave who served for ten years and no creature protested against him, another will come and take him from his hand? Or one who worked the vineyard for ten years and no creature protested against him, another will come and take it from his hand?' Master of the Universe, these things you tell me are heavy and burdensome,\" as it is said, \"For I am slow of speech and slow of tongue.\"" + ], + [], + [ + "And God spoke to Moses and said to him, \"I am the LORD (YHWH)\":
Rabbi Eliezer says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am the One who said, 'Let there be a world',\" as it is said (Psalms 50:1), \"The mighty God, the LORD, has spoken and called the earth.\" I am the One who told Abraham, your forefather, in the Covenant Between the Parts (Genesis 15:13), \"Know for certain that for four hundred years your descendants will be strangers in a country not their own.\" Now, there is a pressing oath, and you come before Me in an unconventional manner, asking that I bring My children out of Egypt, yet you say, \"Please send by the hand of whom You will send.\"
Rabbi Joshua says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am trustworthy to reward Isaac, son of Abraham, who offered a quarter of his blood upon the altar. I said to him (Psalms 89:19), 'With My sacred oil I have anointed him.' Now I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Shimon says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am trustworthy to fulfill what I promised to Jacob (Genesis 28:14), 'Your descendants will be like the dust of the earth.' Now, there is a pressing oath, and you come before Me in an unconventional manner, asking that I bring My children out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Judah says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"I am the Master of the world. I am full of mercy. I am trustworthy to reward. My children are enslaved to flesh and blood, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Nehemiah says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"It is revealed and known before Me the suffering of My children in Egypt,\" as it is said (Exodus 2:25), \"God looked upon the Israelites, and God took notice.\" My children are in distress, you are at ease, and I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Yosi the Galilean says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"My children were obligated to Me in Egypt,\" as it is said (Ezekiel 20:7), \"I said to them: Cast away, every one of you, the detestable things that are before your eyes, and do not defile yourselves with the idols of Egypt.\" They rebelled against Me and did not want to listen to Me. I act for the sake of My great name so that it is not profaned, as it is said (ibid. 20:9), \"But I acted for the sake of My name, that it should not be profaned in the sight of the nations among whom they lived.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Tarfon says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Israel is deserving to be given in the hands of Ammon, Moab, and Amalek. But there is a decree from before Me that I will not deliver them into their hands,\" as it is said (Exodus 17:16), \"For hands were lifted up to the throne of the LORD.\" And it is said (Ezekiel 20:9), \"But I acted for the sake of My name, that it should not be profaned in the sight of the nations.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Joshua ben Korcha says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"Israel is not deserving to be given manna in the desert, but only hunger, thirst, nakedness, and exposure. But what can I do? I pay them the reward of Abraham, My beloved, who made a meal for My ministering angels,\" as it is said (Genesis 18:8), \"He stood over them under the tree while they ate.\" I seek to bring them out of Egypt, and you say to Me, 'Please send by the hand of whom You will send.'\"
Rabbi Akiva says: The Holy One, blessed be He, said to Moses, \"By saying, decreeing, and swearing, you are prevented from entering the land.\" And so it says (Numbers 20:12), \"Because you did not believe in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this assembly into the land which I have given them.\" And the word \"therefore\" indicates an oath, as it is said (1 Samuel 3:14), \"Therefore I swear to the house of Eli.\"
[\"And all this anger, why? Because [Moses] said, 'Since I came to Pharaoh...'\".
Rabbi Eliezer the Modaite says: God forbid that this righteous man [Moses] should speak in such a manner! Rather, this is what he said before Him: \"Master of the Universe, is it not [true that] the one who redeems is also the savior? Master of the Universe, I know that You are destined to bring Your children out of Egypt. Perhaps You intend to do so through another [messenger], and I have not merited to bring them out by my hand.\"
The Holy One, blessed be He, responded to him and said: \"Moses, you have merited, and it is through your hand that I will bring them out. Know this, for from the response He gave him, you can learn [this interpretation], as it is said, 'And the LORD said to Moses, now you will see...'\"]" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "... This is the [first] month to you ~ The first ancestors did not count it. Is it possible that the first ancestors did not count it? Behold, the Torah was not given in their days, but from the moment Torah was given and onward, the first comers (ie, the other nations) would count. No, this is not possible: the text says - \"for you\". You count it [as the first month], and the other nations do not.[First of] Months - Is it possible [that this is the first month] for [beginning of] years and shemittah [cycles] and Jubilee [cycles]? [No,] the text says \"first of months\" - for months it is the first, but it is not the first for the [beginning of] years, nor shemittah [cycles], nor Jubilee [cycles]. \"It is first for you [all]\" - and not for the tenth part of animals, and not for the fruits. Why is it the first for kings and festivals and donations of shekels and documents of houses? \"It is first\" - because of the general principle that is said: \"guard the month of Aviv\". How do you guard it? Add days to it. Is it possible that, if it was a year that lacks ten or twenty days one would complete it like that [with just ten or twenty days]? [No,] the text says \"month\" - there is no [adding] less than a month. Is it possible that, if it was a year that lacks forty or fifty days one would complete it like that [with forty or fifty days]? [No,] the text says \"month\" there is no adding more than a month. Is it possible to complete the year with Nisan? [No,] the text says \"it is the first month to you\" - one Nissan you make, and you do not make two Nissan. Is it possible to complete the year with Tishrei? [No,] the text says \"guard the month of Aviv\" - guard the month that is close to Aviv [spring], and which one is it? Adar. Is it possible that if it is an early year [ie, autumn comes early] you would add days to it? And similarly if it was a late year you would take away days from it? [No,] the text says \"and you will guard this rule in its appointed time from year to year\" - a year is never less than twelve months. \"It is the first month for you of the months of the year\" - a second Nisan should not be done.", + "...\"Speak to all the congregation of the Children of Israel, [saying]\" - it teaches that this portion was said in Hakhel. Rabbi Yehudah says: this intends to give a negative commandment to every positive commandment said in this portion. \"In the tenth of this month you shall take for yourselves\" - it teaches that in the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired on the tenth - is it possible on the [Passover] of [all other] generations the sacrifice needs to be acquired on the tenth? [No,] the text says \"this\" - on the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired by the tenth, but the [Passover] of [all other] generations the sacrifice does not need to be acquired by the tenth. Does this specify the first Passover but does not specify the second Passover? [No,] the text says \"and it will be for you for guarding until the fourteenth of this month\" - on the Egyptian [Passover] the sacrifice needed to be acquired by the tenth, but the [Passover] of [all other] generations the sacrifice does not need to be acquired by the tenth. \"And you shall take\" - this teaches that every single one takes for oneself. \"And you shall take for yourselves\" - this teaches that the individual can take for the entire company, from here they say 'the proxy of a person is like that person.' \"And you shall take for yourselves, an adult\" - from here they say 'there is no acquiring by a minor.' \"A lamb per ancestral house\" - is it possible that the Egyptian [Passover] sacrifice was only slaughtered for an ancestral house? From where do we know that even for a family [it is slaughtered]? The text says \"Pull yourselves together! Pick out lambs for your families\". From where do we know this applies even for a house? The text says \"a lamb per house.\" From here they said \"an adult slaughters through his minor male and female children, and through his Canaanite male slave and his Canaanite female slave, whether with their knowledge or without\"", + "...If the house is too small [to be for a lamb] - it teaches that they may decrease themselves in number continuously, provided that one from the fellowship remains, those are the words of R. Yehudah. Rabbi Yosi says: whether from the first or second fellowships, and provided that they do not leave behind any quantity of the Passover [sacrifice], the text says: '[being] for a lamb' - that is, [for maintaining it alive] for eating, and not for acquiring. Rabbi [Yehudah HaNasi] says: even for acquiring since if he does not have, he appoints others for his place, and [selects] coins for non-holy [purposes] that were taken at the outset only for this. \"And he will take\" - this teaches that each and every fellowship takes for itself, from here they said 'we do not slaughter the Passover [sacrifice] for an individual from the outset, as it is written \"You are not to slaughter the Passover [sacrifice] in/for one (Deuteronomy 16:5), these are the words of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosi says: there are moments when he is only one, and we do slaughter for him, there are times when they are ten and we do not slaughter for them. How is it possible? If he is one, and is able to eat it all, we slaughter it for him; ten, and they cannot eat it all, we do not slaughter for them so that they won't invalidate the Passover [sacrifice]. \"And his neighbor\" - Ben Bag Bag says: [from this] I only understand [lit. hear] his neighbor in the fields, from where [do I derive] his neighbor under the same roofs? The text says \"close to his house\": door [next] to door. Rabbi [Yehudah HaNasi] says - three are spoken of: 'his neighbor' - this is his neighbor in the fields; 'and his neighbor' - this is his neighbor under the roof; 'close' this is the neighbor close to his house, next to the door. [In] The Egyptian Passover his neighbor [was] close to his house, and in the Passover for the other generations, his neighbor is not close to his house. Rabbi Shimeon says: Even in the Passover for the generations his neighbor is [defined as] close to his house, and the Torah only said this due to the ways of peace, so that a person would not settle one's friends, and one's close neighbors, and one's acquaintances, and one's more distant acquaintances, and one of the dwellers of his town, and then goes and does his Passover with other people so as to fulfill what is written: 'a close neighbor is better than a distant brother' (Ecclesiastes 27:10). \"In proportion\" [quota] - the only 'proportion' is a minian, and so He says \"and the quota [levy] for Ad-nai thirty two people [lit. souls]' (Numbers 31:30). Is it possible that it is a mitzvah to slaughter to his minian and if he did not slaughter it to his minian he transgressed but it is still kosher? (No,) the text says \"proportion\" \"you shall apportion\" - the text teaches regarding him that (if he does this) it is pasul (contrary of kosher). From the fact that the text states \"man\" I only a male, from where do we include women and minors? The text says \"persons [lit. souls]\". If that is the case, why does the text say \"man\"? Just as a man is able to eat an olive size (of the sacrifice) so too a minor [is only considered a minor] if he is able to eat an olive size (of the sacrifice). Rabbi Yehudah says: 'just as a man knows to differentiate food, so too a minor (is only considered a minor) if he is able to differentiate food. And what is to differentiate food? Anyone to whom we give an egg and s/he keeps it; a stone, and s/he throws it. \"Proportion\" \"you shall apportion\" - this teaches that we are counted and we count for the minian. From here they said 'the participants in a fellowship that counted others for their portion, have the permission to do so. If they want to continue and count others in their portion, they have the permission to do so. One of the participants in a fellowship that counted another person for his portion, he has the permission to do so. If he wants to continue and count others in his portion, he has the permission to do so. \"According to what each will eat\" - this excludes a person who is sick, an uncircumcised and one whose ritual status is 'impure'. \"On the lamb\" - Ben Bag Bag says: I understand [lit. I hear] a live lamb or a slaughtered one, you make the decision. Here (v.4) it says \"a lamb\" and there it says \"a lamb\" (v.3), just as the lamb said there is alive and not slaughtered, here, too, it is alive. From here they said 'we always apportion according to the Passover sacrifice, and we prevent [lit. hold their hands back] them (from apportioning) until it is slaughtered.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Your flocks: \"Your flocks come also from mine!\" Your herds: \"Your herds come also from my ministers!\" Take [them], as you said, and begone!: Your prediction has been fulfilled! \"Moses said, “You yourself must provide us with sacrifices and burnt offerings to offer up to the LORD our God\" (Exodus 10:25) And may you bring a blessing upon me also!: Even women and children. Another interpretation: \"And may you bring a blessing upon me also.\" (Exodus 12:32) From here you say that Pharaoh knew that he was lacking in prayer, and God does not forgive someone until he has persuaded his neighbor [to forgive him as well]. What reward did he take for this? -- \"In that day, there shall be an altar to the LORD inside the land of Egypt\" (Isaiah 19:19) The mouth that said, \"Who is the LORD that I should heed Him [and let Israel go]?\" (Exodus 5:2) is [also] the mouth that said, \"The LORD is in the right [and I and my people are in the wrong.]\" (Exodus 9:27) What reward did he take for this? -- \"You shall not abhor an Egyptian, for you were a stranger in his land.\" (Deuteronomy 23:8) The mouth that said, \"I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil,\" (Exodus 15:9) is [also] the mouth that said, \"Let us flee from the Israelites, [for the LORD is fighting for them against Egypt.]\" (Exodus 14:25) What reward did he take for this? -- \"You put out Your right hand, The earth swallowed them.\" (Exodus 15:12) They merited to be buried, that beast and birds would not eat them." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"That the Torah of the Lord be in thy mouth\" -- to exclude women [from tefillin]. What is exemplary about tefillin? They are a positive time-triggered commandment from which women are exempt. So too, are women exempt from all positive time-triggered commandments." + ], + [ + "", + "", + "", + "(4) I will strengthen Pharaoh's heart, and he will chase after them; for his heart was divided whether to pursue or not to pursue. I will be honored through Pharaoh and all his army. Pharaoh began to sin first, and from him, the punishment began. Similarly, you say (Genesis 7:23), \"And He blotted out all existence from man to beast; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Genesis 19:11), \"And the men at the entrance of the house were struck with blindness; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Genesis 19:13), \"For we are about to destroy this place; whoever began to sin first, from him the punishment began.\" Similarly (Numbers 5:27), \"And her belly shall swell, and her thigh shall fall; and the rest of the body did not escape, but he who began to sin first, from him the punishment began.\" So here it says, \"And I will be honored through Pharaoh and all his army; Pharaoh began to sin first, and from him, the punishment began.\" Aren't these things [logical]? Which measure is greater, the measure of goodness or the measure of punishment? You should say the measure of goodness is greater. And if the measure of punishment, which is lesser, he who began to sin first, from him the punishment began; how much more so for the measure of goodness, which is greater, that whoever begins to perform a commandment first takes his reward at the beginning.", + "Another explanation of \"And I will be honored through Pharaoh\": When the Holy One, blessed be He, takes vengeance on the wicked, His name is magnified in the world. And so it says (Isaiah 66:19), \"And I will set a sign among them, and I will send those who escape from them to the nations, to Tarshish, Pul, and Lud, who draw the bow, to Tubal and Javan, to the distant islands that have not heard My fame or seen My glory.\" What does it say? \"And they shall declare My glory among the nations.\" Similarly, you say (Ezekiel 38:22), \"And I will judge him with pestilence and with blood, and I will rain down torrential rain.\" What does it say? \"And I will magnify Myself, and sanctify Myself, and make Myself known in the sight of many nations.\" Similarly, you say (Jeremiah 16:19), \"O Lord, my strength, and my fortress, and my refuge in the day of affliction.\" What does it say? \"To You, the nations shall come from the ends of the earth and say, 'Our ancestors have inherited nothing but lies, vanity, and things of no profit.'\"", + "And Egypt shall know that I am the Lord. Previously, they did not know the Lord; now, \"And Egypt shall know that I am the Lord.\" And they did so, to make known the praise of Israel, for they did not say to Moses, \"How can we go back and not break the hearts of the children who are with us?\" but they believed and went after Moses. Another explanation of \"And they did so\": They said, willing or unwilling, we have nothing but the words of the son of Amram.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "... R’ Eliezer haModa’i says: “Why do you cry out to Me?” (Exodus 14:15) Do I need to be told what to do regarding my children?! “…concerning My children and the work of My hands do you command Me?” (Isaiah 45:11) Were they not already prepared before Me from the six days of creation? As it says “If these laws depart from before Me, says the Lord, so will the seed of Israel cease being a nation before Me for all time.” (Jeremiah 31:35) Others say: Israel did a great thing. For the sake of the faith with which they believed in Me it is worth it to split the sea. For they did not say to Moshe ‘how can we go out into this barren wilderness without supplies for the journey?!’ Rather, they had faith and followed after Moshe, as it says in the prophets “Go and call out in the ears of Jerusalem, saying: so said the Lord: I remember to you the lovingkindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown.” (Jeremiah 2:2) What reward did they receive for this? “Israel is holy to the Lord, the first of His grain; all who eat him shall be guilty, evil shall befall them, says the Lord.” (Jeremiah 2:3) R’ Yosi haGalili says: when Israel entered the sea Mount Moriah was already uprooted from its place, together with the altar of Yitzchak which was built on it with the wood all laid out. It was as if Yitzchak was bound and placed on the altar and Avraham had stretched out his hand to take the knife and slaughter his son, as it says “And Abraham stretched forth his hand and took the knife, to slaughter his son.” (Genesis 22:10) God (HaMakom) said to Moshe: Moshe, my children are in distress, the sea is closing, the enemy is pursuing and you stand there drawing out your prayer?! He said before Him: and what should I do? He replied: “And you raise your staff and stretch out your hand over the sea…” (Exodus 14:16) You should elevate, exalt, give song, exultation, thanksgiving, greatness, splendor, glory and praise to He to whom all battles belong." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "...“…directed toward Your habitation, which You made, O Lord…” (Exodus 15:17) This is one of the places which indicate that the throne above is aligned with the throne below, as it says “So says the Lord, The heavens are My throne, and the earth is My footstool…” (Isaiah 66:1) And it says “And He said to me, Son of man, this is the place of My throne and the place of the soles of My feet…” (Ezekiel 43:7) and “The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven…” (Tehillim 11:4) and “I have surely built You a house to dwell in…” (Kings 8:13) The Holy Temple is beloved before He Who Spoke and Brought the World Into Being. All of the world was created only with the speech of the Holy One, as it says “By the word of the Lord, the heavens were made…” (Tehillim 33:6) but when He built the Holy Temple it was, so to speak, through His action ‘which You made, O Lord.’ Oy to the nations of the world, whose ears heard that the Holy Temple is called an action in relation to the One Who Spoke and Brought the World Into Being and destroyed it. The one who said “…Raze it, raze it, down to its foundation!” (Tehillim 137:7) What does He say? “And you prophesy to them all these words, and you shall say to them: The Lord shall roar from above, and from His Holy Habitation He shall give forth His voice; He shall roar over His habitation… A stirring has come until the end of the earth, for God has a controversy with the nations…” (Jeremiah 25:30-31) ", + "The Eternal shall reign forever: R. Yossi said: If only the Israelites had said, \"The Eternal reigns forever\" no nation or kingdom would have ruled over them, but rather [they said] the Eternal shall reign forever, [meaning] in a future time to come. Why [incomplete]" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "...\"Visiting (poked)\" - visiting is always to remember. And so it states (Genesis 21:1), \"And the Lord visited Sarah\"; and it states (Exodus 3:16), \"I will surely visit you.\" R. Yehudah says, \"I gather together the iniquities with me, and suspend them until the fourth generation; as with Jehu, the son of Nimshi. Accordingly, it states [about him] (II Kings 15:12), \"Four generations of your descendants shall occupy the throne of Israel.\" And so it was for him...", + "", + "", + "", + "", + "", + "For in six days the Lord made the heaven and the earth (Exodus 20:11): And were they created in six days? And has it not already been stated (Psalms 33:6), \"By the word of the Lord, the heavens were made.\" If so why does it state, \"For in six days, the Lord made the heaven?\" Rather it is to punish the wicked who destroy the world that was created in six days and to give a goodly reward to the righteous who preserve the world that was created in six days. Another explanation: \"For in six days, the Lord made, etc. - based on three things was the Shabbat given to Israel. Based on the exodus from Egypt, as it is written (Deuteronomy 5:15), \"Remember that you were a slave in the land of Egypt.\" And based on, \"For in six days, the Lord made, etc.\" And based on, \"and He rested on the seventh day\" (Exodus 20:11). \"And the sea and everything that is in them\" (Exodus 20:11): The sea was included in the act of creation [of the earth]. Rather [it was specified] to say that there is praise about the sea corresponding to all of the acts of creation. Similar to this, you say, \"and Leviathan that You formed to sport with\" (Psalms 104:26). And was the Leviathan not included in the creations of the sea. Rather [it was specified] to say that there is praise about the Leviathan corresponding to all of the creation of the sea. \"And He rested on the seventh day\" - to teach that rest was not commanded until the seventh day. Another explanation: \"And He rested on the seventh day\" - and is there toil and exhaustion before Him? And is it not already stated (Isaiah 40:28), \"He does not get tired and He does not get exhausted?\" If so, why is it stated, \"and He rested?\" Rather it is to punish the wicked who destroy the world that was created with toil and exhaustion. Another explanation: \"And He rested\" - and are the things not an a fortiori argument (kal vechomer): And if the One who spoke and the world came into being, blessed be He - who does not have toil and exhaustion before him - wrote about Himself, \"and He rested\"; is it not all the more so that man about whom it is written (Job 5:7), \"For man is born to toil,\" should be obligated to rest on the seventh day? \"Therefore the Lord blessed the Shabbat and made it holy\": With what did He bless it and with what did He make it holy? He blessed it and made it holy with manna. He blessed it with manna: About every day it says (Exodus 16:16), \"an omer per person\"; but about Shabbat it says (Exodus 16:22), \"two omer.\" About every day it says (Exodus 16:20), \"It became wormy and putrid\"; but about Shabbat it says (Exodus 16:24), \"It did not turn putrid and there were no worms in it.\" Rabbi Shimon ben Yehudah of Kefar Ikos says, \"He blessed it with lights, and made it holy with lights. He blessed it with the light of man's face and He made it holy with the light of man's face. And even thought the lights became corrupted on the eve of Shabbat, they were not darkened until the conclusion of Shabbat. So does it say - 'And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days\" (Isaiah 30:26).'\" Rabbi Yose said to him, \"What do I need [this for]? Has it not already been stated (Psalms 49:13), 'But man does not rest in his glory' - his glory did not rest (sleep overnight) with him, but rather his glory was negated [beforehand], and 'he is silenced like the beasts?'\" He said to him, \"Yes, the decree was on the eve of Shabbat, and he did not rest before the decree was decreed; but it was not darkened until the conclusion of Shabbat.\"", + " ", + "?" + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "...An eye for an eye - one pays damage(s), the value of his eye. ...... Ben Azai says: behold here it says \"a wound for a wound\" and further on (verse 18) it says \"if a man hits his neighbor with a stone or with the fist\" - behold, this is the wound spoken. Just as the wound spoken of above \"he will pay for his idleness and for his cure\", here too \"he will pay for his idleness and his cure\". The wound is included in the general idea, and is expressed [lit. comes out] to teach (in general) and not about itself (specifically) - but it does come to teach regarding the general principle: just as the wound of which it is said \"due to\" is about payment, so too (here) [everything] of which it is said \"due to\" is about payment. Or - is it possible that this applies even for \"life for life\"? [No,] the text says (Numbers 35:31) \"and you will not take ransom for the life of a murderer\". [For the life of a murderer] you do not take payment, but you do take payment for limbs.", + "Burn for burn - if with wound it was already said, but if even though there is no wound [inflicted], such as he hit him with a [towel?] or a nail on his nail, on a place that does not make a wound, from here you say that one who diminishes the limb of his fellow, he pays five things: damages, and pain, and idleness, and healing, and shame. Damages and pain are spoken of here. Idleness and healing [are spoken of] above. And shame in another place, as it is written (Deut. 25:11) \"and she stretches her hand and seizes him by his genitals [lit. shames].\" Damages - we assess him: how much is he worth complete, and how much he is worth after he made him lose a limb. Pain - we appraise how much a person would want that would be given to him to have his hand cut with a narcotic or not cut at all, [cut]with a slaughtering knife. Idleness - we see him as if he is a guard. Healing - we appraise in how many days he will heal, and how many are needed. And shame - All goes according to who shames and who is shamed. And if he did not make him lose a limb, he is exempt from damages; and if there is no pain, he is exempt of [paying for] pain; and if there is no idleness, he is exempt of [paying for] idleness; and if there is no healing he is exempt of [paying for] healing; and if there is no shame, he is exempt of [paying for] shame." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "You shall not oppress a stranger: Rabbi Eliezer said, \"For what reason did the Torah issue warnings with regard to mistreatment of a stranger in thirty-six places? Because [a stranger's] inclination is toward evil, that they will not return to their inclination. Having yourselves been strangers: From here Rabbi Eliezer said, \"The blemish that is in you, do not point it out in your fellow.\"" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Moses assembled - Why is this stated? Since it says (Ex. 25:8), \"Let them make me a sanctuary,\" one might infer [that they should do so] whether on a weekday or on the Sabbath. And yet, how do I fulfill \"whoever does work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it to be understood as applying] to all other forms of work except the construction of the Tabernacle, or even to the construction of the Tabernacle? And how do I reconcile \"Let them make me a sanctuary\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath?
But logic dictates: Since \"work\" is called \"work\", and the preparations for work are also called \"work\", if I derive [the law] from the \"work\" that pushes off the Sabbath, all the more so should the preparations for work push off the Sabbath. Moreover, another logical argument: from the work that only comes about through preparations, [the work] pushes off the Sabbath. As for the preparations for this work, how do I know that if the horn of the altar was damaged, or the knife was damaged, that one may repair them on the Sabbath? The Scripture says, \"Moses assembled the whole Israelite community and said to them...” [to indicate that the work of the Tabernacle should be] on a weekday and not on the Sabbath.
And he said to them - Rabbi says this introduces the 39 categories of work that were orally communicated to Moses. ", + "Six days shall work be done - This is consistent with Rabbi Ishmael's statement. One verse says, \"Six days shall work be done\", and another says (Ex. 20:9), \"Six days you shall labor and do all your work\". How can both these verses be upheld? When Israel does God's will, their work is done by others, as it says (Isa. 61:5), \"Strangers shall stand and pasture your flocks\". But when Israel doesn't do God's will, not only do they do their own work, but they also do the work of others, as it says (Deut. 28:48), \"You shall serve your enemies whom the Lord will send against you\".
But the seventh day shall be holy to you - Why is this said? So that the priests won't say, \"Since we are permitted [to do work] in the Temple, we are also permitted outside [in the rest of the country].” The Scripture says, \"But the seventh day shall be holy to you\" - it is holy for you, but secular for the Temple.
A sabbath of complete rest for the LORD - It is entrusted to God, not to the court.
Anyone who does any work on it shall be put to death - Not on this [Sabbath] and another [such as Yom Kippur]. Suppose someone wrote two letters, one on the Sabbath and one on Yom Kippur, or wove two threads, one on the Sabbath and one on Yom Kippur. Would he be liable for each individually? The Scripture says, \"Anyone who does any work on it shall be put to death\", meaning not on this [Sabbath] and another.
Just as [the laws of] Sabbath and Yom Kippur are before him and he did work during twilight, could he be liable? The Scripture says, \"Anyone who does any work on it\" [meaning] until the day is established.
I only know about the primary forms of prohibited work and their derivatives. How do I know to also prohibit rabbinic decrees? The Scripture says (Ex. 20:10), \"any work\". Could one be liable for a sin offering for violating a rabbinic decree? The Scripture says \"work\", referring to the specific work for which one is liable, and not for violating a rabbinic decree.
How do I know [that the prohibition includes] buying and selling, lending, and deposits, which are called \"work\"? The Scripture says (Ex. 22:7), \"If he did not lay hands on his neighbor's property\".
How about legal cases, claims, appeals, and all matters of the court, which are termed \"work\"? The Scripture says (1 Chronicles 26:29), \"Beniniah and his sons were in charge of the external affairs over Israel, for officers and judges\".
How about betrothals and divorces, which are called \"work\"? The Scripture says (Ezra 10:13), \"But there are many people, and it is the rainy season; we cannot stand outside, and the work cannot be done in a day or two\".
What about calculations, which are termed \"work\"? It is written (Genesis 39:11), \"He entered the house to do his work\".", + "You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Ex. 34:21), \"You shall cease from plowing and harvesting\", meaning cease from plowing during the harvest and cease from harvesting during plowing. I only know [about the prohibition to work] from the eve of the seventh year to the seventh year, how about from the eve of the Sabbath to the Sabbath? By logic: since the seventh year [sabbatical year] is for the sake of God's name and the Sabbath is for the sake of God's name, if one ceases from the eve of the seventh year to the seventh year, then one should also cease from the eve of the Sabbath to the Sabbath. Another argument: Just as the seventh year, for which one is not liable to court-imposed death, requires one to rest from the eve of the seventh year to the seventh year, the Sabbath, for which one is liable to court-imposed death, should also require rest from the eve of the Sabbath to the Sabbath. Or perhaps one cannot light his lamp, or make a bonfire, or warm his hot water on the eve? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings on the Sabbath day\". On the Sabbath day, you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] on the eve of the Sabbath for the Sabbath.
Another interpretation: You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Leviticus 6:6), \"A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out\", one might think this applies both on weekdays and on the Sabbath. How then do I fulfill \"whoever does any work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it referring] to all other forms of work except arranging [the wood on the altar], or even arranging [the wood]? How do I fulfill \"not to go out\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings\". In your dwellings you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] in the Temple.
A student of Rabbi Ishmael said: You shall not kindle a fire - Why is this said? Since it says (Deut. 21:22), \"If a man is guilty of a capital offense and is put to death\", I might think [the law applies] both on weekdays and on the Sabbath. How then do I fulfill \"whoever does any work on it shall be put to death\" (Ex. 31:14)? [Is it referring] to all other forms of work except the death penalty imposed by the court, or even the death penalty imposed by the court? How do I reconcile \"and he is put to death and you hang him\" [with the prohibition of work]? Is it on all other days, excluding the Sabbath, or even on the Sabbath? The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings\". This refers to the dwelling of the court. Burning was included [in the general prohibition]. Why was it singled out? To draw an analogy from it: Just as burning is one of the four death penalties imposed by the court and it does not override the Sabbath, so too the other death penalties do not override the Sabbath. Hence, penalties are not imposed on the Sabbath.
Rabbi Jonathan says: You shall not kindle a fire in any of your dwellings - Why is this said? Since it says (Ex. 35:1), \"Moses assembled the whole Israelite community and said to them, 'These are the things'\", I might think that one is not liable unless he violates all 39 primary categories of work. The Scripture says (Ex. 34:21), \"You shall cease from plowing and harvesting\", or perhaps one is not liable unless he violates two [categories], otherwise he is not liable. The Scripture says, \"You shall not kindle a fire\". Kindling was included [in the general prohibition]. Why was it singled out? To draw an analogy from it: Just as kindling is one of the 39 primary categories of work and one is liable for it individually, so too for the other 39 primary categories of work, one is liable for each one individually.
Rabbi Nathan says: You shall not kindle a fire in any of your dwellings - Why is this said? Since it says (Ex. 12:16), \"But whatever everyone needs to eat, that alone may be prepared by you\", I might think that one is not allowed to light his lamp or make a bonfire or warm his hot water [on the eve of the Sabbath]. The Scripture says, \"You shall not kindle a fire in any of your dwellings on the Sabbath day\". On the Sabbath day, you shall not kindle [a fire], but you can kindle [one] on a festival. \n" + ] + ], + "Additions": [] + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "https://www.sefaria.org" + ], + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e3827028b7398f6c0165201e7d0498dcee392d2a --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905.json @@ -0,0 +1,494 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002001678", + "versionTitle": "Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, ד״ר ד. הופמן, פרנקפורט 1905", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + "ומשה היה רועה וגו' בלבת אש מתוך הסנה. רשב\"י אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם וכל צפור שנכנס לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שיעבודין שבעולם. מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים אלא הגר בלבד שנאמר (בראשית י\"ב כ') ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו: ד\"א מתוך הסנה ר' יהושע אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו שנאמר (ישעיה ס\"ג ט') בכל צרתם לו צר: ואומר (תהלים צ\"א ט\"ו) עמו אנכי בצרה ואומר (זכריה ב' י\"ב) כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו: כינה הכתוב שכל המזיק את ישראל כביכול אין מזיק אלא במי שאמר והיה העולם. וכך היה ר' יהושע אומר בוא וראה כמה רחמיו וזכיותיו של הקב\"ה על ישראל, ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר (בראשית מ\"ו ד') אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עמהם שנאמר (שם) ואנכי אעלך גם עלה , ירדו לים שכינה עמהם שנ' (שמות י\"ד י\"ט) ויסע מלאך האלהים, באו למדבר שכינה עמהם שנאמר (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ד' אלהיך עד שבאו לבית המקדש. שרויין בצער כביכול שרוי עמהם בצער שנאמר מתוך הסנה, שרויין בריוח שרוי עמהם בריוח שנ' (תהלים ק\"ו ה') לראות בטובת בחיריך לשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך: ד\"א מתוך הסנה ר' יוסי אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה מפני שהוא טהור ואין אומות העולם עושין אותו ע\"ז. ד\"א מתוך הסנה גוי אחד שאל את רבן גמליאל א\"ל מפני מה נגלה הקב\"ה על משה מתוך הסנה. א\"ל אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת הייתי אומר שיש מקום בארץ פנוי מן השכינה עכשיו נגלה על הסנה ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה: ד\"א מתוך הסנה א\"ר יוסי ולמה מתוך הסנה אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן שנאמר (בראשית מ\"ז ו') ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן שנאמר (שמות ה' ב') וגם את ישראל לא אשלח: ר\"א מתוך הסנה נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש ואם תמיה אתה על הדבר הזה בוא וראה ממקלו של אהרן שהוא של עץ יבש והוציא שקדים ופרחים: ד\"א למה מתוך הסנה ר' אלעזר בן ערך אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם ומארזי לבנון אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה ועליו אמר שלמה (משלי כ\"ט כ\"ג) ושפל רוח יתמוך כבוד: אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה וכן הוא אומר (תהלים קל\"ח ו') כי רם ד' ושפל יראה." + ], + [ + "ויאמר משה וגו'. אמר ר' אלעזר בן ערך שבעת ימים היה מכתיש הקב\"ה למשה לילך בשליחותו דכתיב גם תמול גם מתמול שלשום גם משלשום מאז דברך גם מאז וזה יום השביעי.", + "ויחר אף ד' במשה. אמר ר' (אליעזר) [אלעזר] בן ערך לא דבר הקב\"ה עם משה אלא בדרך ארץ שלא יהיו בזויי העולם אומרים מפני שהוא אלוה ובעל עולם עשה דבריו שלא כדין לכן היה הקב\"ה (מכביש) [מכתיש] את משה כל ששת ימים דכת' גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח: משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה אוהבו אהבה גמורה בקש המלך לעשותו אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך מה עשה המלך תפש עבדו בידו והכניסו לבית גנזיו הראהו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל שיש לו בבית גנזיו הוציאו לשדה הראהו גנות ופרדסים וכל שיש לו בשדה פשט העבד את ידו ואמר איני יכול להיעשות אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך כעס עליו המלך אמר לו אם אי אתה יכול להיעשות אפוטרופוס למה הטרחתני כל אותו טורח נשבע לו שלא יכנס לפתח פלטין שלו. כך היה המקום (מכביש) [מכחיש] את משה כל ששת הימים בשליחותו למצרים ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח א\"ל הקב\"ה משה אתה אומר לי שלח נא ביד תשלח יהושע תלמידך (ורך) (גידולי ידך) ורבוייך הוא יכניס את ישראל לארץ אתה אי אתה נכנס עמהן לארץ שנא' (במדבר כ' י\"ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוצא את ב\"י ממצרים בודאי אני שליח שתי שליחות באדם אחד בפעם אחת רבוני אין שליחות זו יפה אלא בשני בני אדם כאחד שנ' (קהלת ד' ט') טובים השנים מן האחד ואומד (דברים י\"ט ט\"ו) על פי שנים עדים יקום דבר. משיב הקב\"ה ואומר לו למשה משה יודיע אני בך על מי אתה עומד ומבקש רחמים שתלך אתה והוא בשליחותי למצרים כבר שרת עליו רוח הקדש והוא יוצא ומשמר לך בשבילי מצרים וכעת שרואה אותך הוא שמש כענין שנ' (שמות ג' י\"ד) והנה גם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו: משיב הקב\"ה ואומר לו למשה בתחילה כשנגליתי עליך בסנה היית מסתיר פניך ממני כענין שנאמר ויסתר משה פניו עכשיו אימתי ניתן לך פתחון פה לדבר בפני כעבד בשר ודם שיש לו רשות לדבר בפני רבו: משה דברן את אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח [אני הוא שקראתי עולם ממזרח שמש עד מבואו] מן הדין ההוא אתה ראוי לשטיפה מיד אבל מה אעשה בעל הרחמים אני [לכך נאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'] וחכמים אומרין אומר לו הקב\"ה למשה משה זכות עמרם אביך עמדה לך שעשה דבר גדול בישראל שבשהכבידו מצרים עבודה קשה על ישראל והיו מטבעין אותן ביאר אמרו אנו נושאין נשים ומולידין בנים ומצרים מטבעין אותן ביאר למה אנו מיגעין את עצמנו לחנם עמד עמרם ועשה דבר גדול בישראל והסכימה דעתו לדעת המקום גירש את אשתו כשהיא מעוברת שלשה חדשים, בסוף שלשה חדשים חזר ועשה בה קדושין שנאמר (שמות ב' א') וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי והיו מלאכי השרת מקלסין לפניה כחתנים וככלות שנאמר (תהלים קי\"ג ט') אם הבנים שמחה. ומצרים מנו לה תשעה חדשים והיא ילדה בתוך ששה חדשים. וכי למה הוצרך הדבר אם לקח עמרם אשת אם לא לקח אלא להודיע לכל באי העולם זכותו של עמרם הצדיק: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אני נביא בן נביא מספק ספיקות נכנסתי לדבריך פרעה רשע בן רשע ומצרים מרודים בני מרודים האיך יכנסו לדברי. א\"ל אתה דבר בלשון קודש כמלאך ואהרן אחיך ידבר בלשון (עברי) [מצרי] שנא' (שמות ד' א') ראה נתתי אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלות מצרים מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם. א\"ל אל תירא משה כבר מתו שנא' (שם ד' י\"ט) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך: משיב הקב\"ה ואומר לו למשה משה אתה אומר לי מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם בני אדם ששגר עליך פרעה לתפשך מי עשאן אלמים מי עשאן חרשים מי עשאן סומים הלא אני ד': ר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא אומר משיב משה ואומר לפני הקב״ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלון מצרים אלו על מאה בני אדם או על מאתים בני אדם אתה אומר לי עדיין הדבר קשה לי אלא שאתה אומר לי הוציא ששים רבוא מתחת סבלון פרעה ממצרים. ואלו התרית בהן שנה או שתים לפני דיבר [היו הדברים] כבר עשויין אלא שנשתעבדו בהן מאתים ועשר שנים יאמר לי פרעה מי שעבדו עבד עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו או מי שעבד את הכרם עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו רבש״ע כבדים ומכובדים דברים הללו שאתה אומר לי כי כבד פה וכבד לשון אנכי." + ], + [], + [ + "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ד' ר' אליעזר אומר א\"ל הקב\"ה למשה אני שאמרתי והיה העולם שנא' (תהלים נ' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ אני שאמרתי לאברהם אביכם בין הבתרים (בראשית ט\"ו י\"ג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך עכשיו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ שאוציא את בני ממצרים ואתה אומר שלח נא ביד תשלח: ר' יהושע אומר וידבר אלהים אל משה [אני ד'] אמר לו הקב״ה למשה נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שנתן רביעית דם על גבי מזבח ואמרתי לו (עי' תהלים ע\"ט י\"ט) בגודל זרועך הותר בני תמותה ואני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' שמעון אומר וידבר אלהים אל משה אמר הקב״ה למשה נאמן אני לשלם מה שאמרתי ליעקב (בראשית כ\"ח י\"ד) והיה זרעך כעפר הארץ עכשיו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ שאוציא את בני ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' יהודה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה אני אדון העולם אני מלא רחמים אני נאמן לשלם שכר בני משתעבדין ביד בשר ודם ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' נחמיה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה גלוי וידוע לפני צער של בני במצרים שנאמר (שמות ב' כ\"ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. בני שרויין בצרה ואתה שרוי בריוח ואני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר שלח נא ביד תשלח: ר' יוסי הגלילי אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה כלאה נתחייבו לי בני במצרים שנא' (יחזקאל כ' ז') ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי הריני עושה עמהן בעבור שמי הגדול שלא יתחלל שנ' (שם כ' ט') ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודעתי עליהם לעיניהם והריני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' טרפון אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה ראויין הן ישראל להנתן ביד עמון ומואב ועמלק אבל גזרה היא מלפני שלא אמסרם בידם שנ' (שמות י\"ז ט\"ז) כי יד על כס יה וגו' ואומר (יחזקאל כ' ט') ואעש למען שמי וגו' והריני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' יהושע בן קרחה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב\"ה למשה לא היו ישראל ראויין לתת להן מן במדבר אלא רעב וצמא ערום ועריה אבל מה אעשה שמשלים אני להם שכר אברהם אוהבי שעשה לפני מלאכי השרת שנא' (בראשית י\"ח ח') והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו והריני מבקש להוציאם ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' עקיבה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב\"ה למשה באמירה ובגזירה ובשבועה מלפני שלא תכנס לארץ וכן הוא אומר (במדבר כ' י\"ב) לכן לא תביא את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנא' (ש\"א ג' י\"ד) ולכן נשבעתי לבית עלי [ וכל כעס זה למה בשביל שאמר ומאז באתי אל פרעה וגו' אר\"א המודעי חלילה לאותו צדיק שיאמר בלשון הזה אלא כך אמר לפניו רבון העולמים לא מי שגואל הוא מציל רבון העולמים יודע אני שאתה עתיד להוציא את בניך ממצרים שמא ע\"י אחר אתה עתיד להוציאם אני לא זכיתי שיצאו על ידי השיב לו הקב\"ה ואמר למשה משה אתה זכית ועל ידך אני מוציאם תדע לך שכך שמתוך תשובה שאמר לו אתה למד שנאמר ויאמר ד' אל משה עתה תראה וגו']." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים. מלמד שהיו כל הארצות כשרות לדבור עד שלא נתקדשה א\"י אבל משנתקדשה א\"י לא היה דבור על הנביאים בכל מקום אלא על המים שנאמר (יחזקאל א' ג') היה היה דבר ד' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר: ואומר (דניאל ח' ב') ואני הייתי על אובל אולי (דניאל י' ד') ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל: וכן יונה לא היה מדבר עמו אלא על המים, ר' יהודא אומר אף בתחלה לא היה מדבר עם הנביאים אלא על המים שנאמר היה היה. ר' נחמיה אומר בתחלה היה דבר עם הנביאים בכל מקום מה ת\"ל היה היה דבר ד' אל יחזקאל שלא היתה רוח הקודש תדירה עליו: בארץ מצרים. יכול בכרך ת\"ל בארץ בשדה לא היה מידבר עמו מדבר היה עמו חוץ לכרך וכן משה אומר לפרעה (שמות ט' כ\"ט) בצאתי את העיר ומה תפלה קלה לא נתפלל בתוך הכרך דבר חמור לא כ\"ש ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך מפני שהיא מליאה גלולים ועדיין אני אומר דיבר עם משה חוץ לכרך אבל כשהיה משה מדבר עם אהרן לא היה מדבר עמו חוץ לכרך ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים מקיש דברות אהרן לדברות משה מה משה חוץ לכרך אף אהרן חוץ לכרך מה משה בכה אמר אף אהרן בכה אמר מה משה אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא אף אהרן אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא. מה משה נזכר על הפרה ועל המאור ועל השמן המשחה ועל קטרת הסמים אף אהרן נזכר על הפרה ועל המאור ועל שמן המשחה ועל קטרת הסמים ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן מקיש גדולתו של אהרן לגדלתו של משה: לאמר. ר' אליעזר אומר מנין שכסדר דברות שהיו במדבר כך היו בארץ מצרים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר (ויקרא י\"א א') מה דבר האמור במדבר אהרן שמע תחלה ושנה תחלה אף דבר האמור כאן אהרן שמע תחלה ושנה תחלה, מה לי קדם אהרן את הבנים במדבר שכן נמשח בשמן המשחה יקדים אהרן את הבנים כאן שהרי לא נמשח בשמן המשחה ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן [בארץ מצרים לאמר] מלמד שאהרן קדם את הבנים: ומנין שהבנים קודמין את הזקנים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר במדבר מה דבר האמור במדבר בנים קדמו את הזקנים אף דבר האמור כאן בנים קדמו את הזקנים מה לי בנים קדמו את הזקנים במדבר שכן קדמו להעלות בהר יקדמו בנים את הזקנים כאן שהרי לא קדמו לעלות בהר ת\"ל ואל בניו דבר מלמד שהבנים קודמים לזקנים. ומנין שהזקנים קודמין את ישראל אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר מה דבר האמור במדבר זקנים קודמין את ישראל אף דבר האמור כאן זקנים קודמין את ישראל מה לי קדמו זקנים את ישראל במדבר שכן נתקדשו ברוח הקדש יקדמו זקנים את ישראל כאן שהרי לא נתקדשו ברוח הקדש ת\"ל (שמות י\"ב כ\"א) ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שהזקנים קודמין את ישראל.", + "החדש הזה לכם לא מנו בו אבות הראשונים יכול לא מנו בו אבות הראשונים שהרי לא ניתנה תורה בימיהם אבל משניתנה תורה ואילך יהו באי בראשית מונין בו ת\"ל לכם אתם מונין בו ואין באי בראשית מונין בו: ראש [חדשים]. יכול לשנים ולשמטים וליובלות ת\"ל ראש חדשים לחדשים הוא ראש ואינו ראש לא לשנים ולא לשמטים ולא ליובלות: ראשון הוא לכם. ולא למעשר בהמה ולא לפירות למה הוא ראשון למלכים ולרגלים ולתרומת שקלים ולשכר בתים: ראשון הוא. מכלל שנאמר (דברים ט\"ז א') שמור את חדש האביב האיך אתה משמרו הוסיף לו ימים: יכול אם היתה שנה חסירה עשרה או עשרים יום יעבר כן ת\"ל חדש אין פחות מחדש. יכול אם היתה שנה (יתירה) [חסרה] ארבעים יום או חמשים יום יעבר כן ת\"ל חדש אין יתר על חדש יכול יעבר ניסן ת\"ל ראשון הוא לכם ניסן אחד אתה עושה ואי אתה עושה שני ניסן יכול יעבר תשרי ת\"ל שמור את חדש האביב שמור את החדש הסמוך לאביב ואיזה זה (אייר) [אדר] יכול כשם שאם היתה שנה אפילה יוסיף לה ימים כך אם היתה שנה בכירה יבצור ממנה ימים ת\"ל (שמות י\"ג י') ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אין פחות משנים עשר חדש: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שלא יעשה ניסן שני.", + "דברו אל כל עדת בני ישראל מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל: [לאמר]. ר' יהודה אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: בעשור לחדש הזה ויקחו להם. מלמד שפסח מצרים מקחו מבעשור יכול אף פסח דורות יהא מקחו מבעשור ת\"ל הזה פסח מצרים מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור אוציא פסח ראשון ולא אוציא פסח שני ת\"ל (שמות י\"ב ו') והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר לחדש הזה פסח ראשון מקחו מבעשור ואין פסח שני מקחו מבעשור: ויקחו. מלמד שכל אחד ואחד לוקח לעצמו: ויקחו להם. מלמד שיחיד לוקח לכל בני חבורה מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו: ויקחו להם איש. מיכאן אמרו אין מקח לקטן: שה לבית אבות. יכול לא יהא פסח מצרים נשחט אלא לבתי אבות ומנין אף למשפחות ת\"ל (שמות י\"ב כ\"א) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם מנין אף לבתים ת\"ל שה לבית מכאן אמרו שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים וע״י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן.", + "ואם ימעט הבית מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שישייר שם אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא ת\"ל משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים על חלקו (מעות) [ומעות] חולין שמתחלה (ולא) [לא] לקחו אלא על מנת כן: ולקח הוא. מלמד שכל חבורה וחבורה לוקחת לעצמה מיכאן אמרו אין שוחטין פסח לכתחילה על היחיד שנאמר (דברים ט\"ז ה') לא תוכל לזבוח את הפסח באחד דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין עליו פעמים שהן עשרה ואין שוחטין עליהם. הא כאיזה צד אחד ויכול לאוכלו שוחטין אותו עליו עשרה ואין יכולין לאכלו אין שוחטין אותו עליהן שלא יביאו את הפסח לידי פסול: ושכנו. בן בג בג אומר שומע אני שכנו שבשדות שכנו שבגגות מניין ת״ל (הקרוב) הקרוב אל ביתו פתח אל פתח. רבי אומר שלשתן נאמרו שכנו זה שכנו שבשדות (שכנו) [ושכנו] זה שכנו שבגגות קרוב זה הקרוב לביתו סמוך לפתח. פסח מצרים שכנו קרוב לביתו ואין פסח דורות שכנו קרוב לביתו ר' שמעון אומר אף פסח דורות שכנו קרוב לביתו וכל כך לא דברה תורה אלא מפני דרכי שלום שלא יהא אדם מניח אוהביו ושכניו קרוביו ומכיריז ומיודעיו ואחד מבני עירו והולך ועושה פסחו אצל אחרים לקיים מה שנאמר (משלי כ\"ז י') טוב שכן קרוב מאח רחוק: במכסת. אין מכסת אלא מנין וכן הוא אומר (במדבר ל\"א מ') ומכסם לה' שנים ושלשים נפש. יכול מצוה לשחטו למנוע ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה ויהא כשר ת\"ל מכסת תכסו שנה עליו הכתוב לפסול. לתוך שנאמר איש אין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן ת\"ל נפשות אם כן למה נאמר איש מה איש שיכול לאכול כזית אף קטן שיכול לאכול כזית. ר' יהודה אומר מה איש שיודע הפרש אכילה אף קטן שיודע הפרש אכילה איזו היא הפרשת אכילה כל שנותנין לו ביצה ונוטלה אבן וזורקה: במכסת תכסו. מלמד שנמנין וממנין מכאן אמרו בני חבורה שהמנו אחרים על חלקם הרשות בידם רצו להמשך ולהמנות אחרים על חלקם הרשות בידם אחד מבני חבורה שהמנה אחד על חלקו הרשות בידו רצה להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו: לפי אכלו פרט לחולה לערל ולטמא שאין יכולין לאכלו: על השה. בן בג בג אומר שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט מיכאן אמרו לעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהן ממנו עד שישחוט.", + "שה מה ת\"ל תמים ר' עקיבה אומר צריך לאמר שלא נאמרה תמות אלא עכשיו שכל מקום שנאמר שה תופס תמימין ובעלי מומין יכול אף זה כן ת\"ל תמים תם ולא בעל מום. בכל מקום שנאמר שה תופס גדולים וקטנים יכול אף זה כן ת\"ל בן שנה. אין לי אלא בשעת שחיטתו שיהא [תם ו]בן שנה מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו ת״ל יהיה לכם כל זמן שהוא לכם (הוא) [יהא] תם ובן שנה: מן הכבשים ומן העזים. פרט לכלאים: כבשים ועזים. גזירת מלך: מן הכבשים ומן העזים. להוציא החלוק (שבן) [שמן] הבקר. ולהוציא את הרובע ואת הנרבע אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד: תקחו. להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח והלא דין הוא ומה עשירי שאין כשר לשחיטה כשר למקח ארבעה עשר שכשר בשחיטה אינו דין שיהא כשר במקח ת\"ל תקחו להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח.", + "והיה לכם בן עזאי אומר שלא יצא וירעה בעדר: ר' יוסי הגלילי אומר שיהיו קשורין בכרעי המטה ומצריים נכנסין ורואין אותן ונפשם יוצאה שהיו יראים לטלאים וכן הוא אומר (שמות ח' כ\"ב) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו: למשמרת. ר' עקיבא אומר נאמר כאן שמירה ונאמר להלן (במדבר כ\"ח ב') שמירה מה שמירה שנאמרה כאן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים אף שמירה האמור להלן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים מיכאן אמרו אין פוחתין מששה טלאים במבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה: עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. זה שאמרו פסח שני אין מקחו מבעשור: ושחטו אותה שלא ישחט עמו חולין ושלא ישחט עמו חגיגה: ולדורות שוחטין עמו חגיגה אימתי בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט: כל קהל עדת ישראל. מלמד שפסח מצרים נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל: בין הערבים. יכול משתחשך ת\"ל יום או יום יכול משתי שעות ת\"ל בין הערבים הא כאיזה צד משש שעות ולמעלה שבית שמאי אומרין אין בערב אלא משפנה יום חנינא בן חכינאי אומר בין הערבים בין שני ערבים בין אור ארבעה עשר לאור חמשה עשר ויום ולילה באמצע כשהוא אומר יום כבר יצא לילה יכול שחרית של בין הערבים מה בין הערבים משפנה יום אף כשאמר יום משפנה יום משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר (ירמיה ו' ד') אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מיכאן אמרו שחטו קודם חצות פסול שנאמר בו בין הערבים: שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שערק רם התמיד ואם נזרק כשר:", + "ולקחו מן הדם שיהא בדם כדי לקיחה: מן הדם. מדם הנפש ולא מדם הבשר ולא מדם העור ולא מדם התמצית: תתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. יכול יתן על משקוף ומזוזות של חלונות ת\"ל על הבתים. על משקוף ומזוזות של בתים הוא נותן ואינו נותן על משקוף ומזוזות של חלונות: יכול עשרה בתים זה לפנים מזה וחבורה אוכלת בפנימי יכול יהא צריך ליתן על כולם ת\"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. מניין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולה חמשה פתחים צריך ליתן על כל משקוף ומשקוף מדם ודם על כל מזווה ומזוזה ת\"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה: מנין אתה אומר חמש חבורות אוכלות בבית אחד ולה חמשה פתחים שיהיו צריכין ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה ת\"ל על שתי המזוזות ועל המשקוף מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה: על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. [מתוך] שנאמר (שמות י\"ב מ\"ו) בבית אחד יאכל מלמד שאין הפסח נאכל אלא בבית אחד מנין אף בשני מקומות ת\"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדת שפסח מצרים נאכל בשני מקומות אבל האוכלו אין אוכלו אלא במקום אחד: יאכלו אותו. שלא יאכלו עמו חולין ושלא יאכלו עמו חגיגה )ד6): בהם. בגופו של פסח הכתוב מדבר.", + "ואכלו אין אכילה פחותה מכזית: את הבשר. ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הקרנים ולא מן הטלפים אלא כל הנאכל בשור הגדול מה הנאכל בשור הגדול ראשי כנפים והסחוסין אף כן ראשי כנפים והסחוסין מיכאן אמרו הגידים הרכים הרי הן כבשר לכל דבר ואעפ״כ אין נמנין עליהן: בלילה הזה. אמר ר' אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למטה (שמות י\"ב י\"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה לילה הזה הנאמר למטה עד חצות אף לילה הזה הנאמר כאן עד חצות: אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא ככר נאמר (שמות י\"ב י\"א) ואכלתם אותו בחפזון בשעת חפזון מה ת\"ל בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואין נאכל כקדשים ביום: צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה ולא צלי דבר אחר מיכאן אמרו אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת ואם צלאו קוליף את מקומו ואוכל את השאר: ר' יהודה אומר כשם של עץ אין נשרף כך של מתכת אין מרתיח: אמרו לו אין דומה של עץ חם מקצתו לא חם כולו ושל מתכת חם מקצתו חם כולו. צלי אש מכלל שנאמר כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו מצוה לצלותו כולו כאחד מנין אם רצה מנתחו ומטילו אבר אבר על גחלים ת\"ל צלי אש מכל מקום: על מצות ומרורים. ריבה כאן מרורים הרבה החזרת והעלשין ותמכה וחרחבונה ומרור: ר' יהודה אומר אף חרוילין וחזרת גלים: ר'(אלעזר) [אלעאי] משום רבי אליעזר [אומר] אף העירקבילין וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי: על מצות ומרורים יאכלוהו מצוה לאוכלן כולן כאחד: הלל הזקן היה כורכן זה בזה ואוכלן: יכול יהו מעכבין זה את זה ת\"ל יאכלוהו אפילו אחד מהם.", + "אל תאכלו ממנו נא אין נא אלא שלא בשל כל צרכו: יכול יהא מותר לאכול ממנו חי ת\"ל צלי אש צלי מותר לך ושאר הכל אסור לך: יאמר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש אילו כן הייתי אומר יכול יהא מותר לאכול ממנו נא ת\"ל אל תאכלו ממנו נא הא אם אכל ממנו נא הרי זה לוקה את הארבעים יכול כשם שאסור לאכול ממנו נא כך אם בשל כל צרכו יהא אסור ת\"ל במים במים אסור לך הא אם בשל כל צרכו אינו אסור לך: במים. אין לי אלא מים מניין לרבות יין ושמן ודבש ת\"ל ובשל מבושל כל מקום שנאמר בשל סתם אתה תופס את הצלי עד שיפרוט לך הכתוב במים מיכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי. בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו אסור שנאמר ובשל מבושל יכול אם אכל ממנו עד שלא חשכה יהא חייב דין הוא ומה שבשעה שהוא בעמוד אכול צלי הרי הוא בבל תאכל נא בשעה שאין בעמוד אכול צלי אינו דין שיהא בבל תאכל נא ת\"ל כי אם צלי אש [בשעה] שהוא בעמוד אכול צלי חייבין עליו משום נא ובשל אבל בשעה שאינו כעמוד אכול צלי אין חייבין עליו משום נא ובשל: כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. היה מביא את ראשו ואת כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר' יוסי הגלילי אמר לו ר' עקיבה אף הן נחמרין ומתבשלין מתוכו אלא תולין חוצה לו. ר' ישמעאל קורא אותו גדי מקולס: ר' טרפון קורא אותו תוכבר מפני שתוכו כברו.", + "ולא תותירו ממנו עד בוקר יכול אם הותיר ממנו עד בקר יהא לוקה את הארבעים ת\"ל והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה דברי ר' יהודה אמר לו ר' יעקב לא מפני כך אלא מפני שלא עשה זה כלום: והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. יכול יהא שורפו ביום טוב ת\"ל ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שני בקרים כאן בקר חמשה עשר ובקר ששה עשר ללמדך שאין שריפת קדשים דוחה את יום טוב ואין צריך לומר את השבת.", + "וככה תאכלו אותו ואכלתם אותו בחפזון בבהילות יוצאי דרכים. אין לי אלא אכילתו שיהא בחפזון מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו ת\"ל וככה: יכול שאני מרבה את (צליאותו) [צליתו] והדחת קרביו ת\"ל ככה ככה: אותו. אותו בחפזון ואין פסח דורות בחפזון. ד\"א אותו בחפזון ואין מצות ומרורים בחפזון: פסח. שיהוא כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט (לשחטו) [לששחטו] שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד.", + "ועברתי בארץ מצרים כמלך שעובר ממקום למקום. [ד\"א] נאמר כאן עברה ונאמר למטן (י\"ב כ\"ג) ועבר ה' לנגוף את מצרים מה עברה האמורה להלן מגפה אף עברה האמורה כאן מגפה. וכן הוא אומר (עמוס ה' י\"ז) ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': בלילה הזה. זה הוא שאמר ר' אלעזר בן עזרי' נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למעלה בלילה הזה מה בלילה הזה האמור כאן עד חצות אף בלילה הזה האמור למעלה עד חצות: והכתי כל בכור. אין לי אלא בכור מצרים שבמצרים בכורות אחרים שבמצרים מנין ת\"ל כל בכור: בכורות מצרים שבמקומות אחרים מניין ת\"ל כל בכור: בכורי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת״ל כל בכור וכן הוא אומר (תהלים ע\"ח נ\"א) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם: מאדם ועד בהמה. אין לי אלא בכורות בהמה [שלקו] בכורות היה מניין ת\"ל מאדם ועד בהמה. אין לך אדם לוקה שאין שמשיו לוקין עמו: ובכל אלהי מצרים. אין לי אלא אלהי מצרים שבמצרים אלהי אחרים שבמצרים מניין ת\"ל ובכל אלהי מצרים אלהי מצרים שבמקומות אחרים [מניין] ת\"ל כל אלהי. אלהי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת\"ל כל אלהי: וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך: אעשה שפטים. שפטים שונין זה מזה של עץ נמוק של אבן נשרף של מתכת הרקיבו: אני ה'. אני שפרעתי מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום. אני עתיד להפרע מגוג ומאגפיו ואם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר: ד\"א אני ה' מלכות כל מקום שמזכיר גיאה של ע\"ז שם מזכיר שבחו של מקום וכן הוא אומר (ירמיה י' ט') כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופיר מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם: מהוא אומר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה: ואומר ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו: ואומר (שם שם י\"ב) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים: ואומר (תהלים קט\"ו ה') פה להם ולא ידברו: ואומר (שם ג') ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. אין לך [כל] אומה ואומה שלוקה שאין אלהי שלה לוקה עמה: וכן הוא אומר (ירמיה נ' ב') הביש בל חת מרדך הובישו (עזביה) [עצביה] חתו גלוליה וכן הוא אומר (ישעיה כ\"א ט') נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ. וכן הוא אומר באבותינו (ויקרא כ\"ו ל') ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. ואף לעתיד לבוא כשיאבדו אומות העולם (מה נאמר בהם) [שברו אלהיהם עמהם לפי שנ'] (ישעיה ב' י\"ח) והאלילים כליל יחלוף.", + "והיה הדם לכם לכם ולא לגרים, לכם ולא לנשים לכם ולא לעבדים מלמד שלא עשאוהו חבורות במצרים: לאות על הבתים אשר אתם שם. יכול יתן על מקום לינה ת\"ל (י\"ב ז') על הבתים אשר יאכלו אותו בהם יכול לא יתן אלא על מקום אכילה ת\"ל על הבתים אשר אתם שם יכול יתן כאן וכאן ת\"ל לאות ולא לאותות אמור מעתה מקום אכילה שם היתה לינה: וראיתי את הדם. מה אני צריך והלא הכל גלוי לפניו אלא שלא יתן אלא על המקום הנראה [לכל העובר]: ופסחתי עליכם. אלמלא דבר כתוב (אי) [לא היה] אפשר לאמרו [ופסחתי כאב שמביא לבן דב' ר' אליעזר וחכמים אומרים] כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו: ולא יהיה בכם נגף. מלמד שבמצרים היתה מגפה: למשחית. מלמד שבמצרים היתה השחתה: בהכתי בארץ מצרים. מלמד שבמצרים היתה מכה מלמד שלקו מצרים [באותה לילה] בשלשה מיני פורעניות במגפה ובהשחתה ובמכה.", + "והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו יום שהיה לכם לזכרון אתה חוגג (והיתה) [ואי זה] זה מועד צאתך ממצרים ועדאן דבר תלי בדלא דלי ת\"ל (במדבר ל״ג ג') ממחרת הפסח יצאו בני ישראל אימתי אכלו את הפסח בלילי יום טוב ואף כן לא יצאו אלא ביום טוב: וחגתם אותו. נאמר כאן חגיגה ונאמר חגיגה במדבר מה חגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים אף חגיגה האמורה כאן טעונה עולה ושלמים מה לחגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים שכן [היא] טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים שכן (אין) [אינה] טעונה פרים ת\"ל לשם לשם לג\"ש מה לשם האמור במדבר טעונה עולה ושלמים אף לשם האמור כאן טעונה עולה ושלמים. יכול תיטען חגיגה כל שבעה ת\"ל אותו יום אחד בלבד אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומין כל שבעה. מניין לא חג כל ששה יחוג כל שבעה ת\"ל (ויקרא כ\"ג מ\"א) בחדש השביעי תחגו אותו. יכול [לא] חג ברגל יחוג אחר הרגל ת\"ל אותו אותו [אתה] חוגג ואי אתה חוגג חוץ הרגל. יכול יהא מעוכב עד אכילת בשר ת\"ל אותו ולהלן הוא אומר (ויקרא ט\"ז ט\"ו) והזה אותו מה אותו האמור להלן דם אף אותו האמור כאן דם ולא בשר: לדורותיכם חקת עולם. שינהג הדבר לדורות.", + "שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאין נאכלין כל שבעה: ביום הראשון תשביתו שאור. מערב יום טוב [או אינו אלא ביום טוב] ת\"ל כל מלאכה לא יעשה בהם והלא שריפה מעין מלאכה היה מה ת\"ל ביום הראשון תשביתו שאור מערב יום טוב: תשביתו שאר מבתיכם. מן התורה השבתה בלב ומדברי סופרים ביעור ובמה בשריפה הגיעה שעת הביעור ולא נתמנה לו האור שישרפנו מפרר וזורה לרוח או מטיל לדגים ר' יהודה אומר ממתין עד שיגיע לישוב וישרפנו שהיה ר' יהודה אומר אין מצות השבתתו אלא בשרפה והיה דן ומה נותר שאין כתוב עליו בל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שכתוב עליו בל יראה ובל ימצא אינו דין שיטעון שריפה אמרו לו לר' יהודה כל דינין שאתה דן תחלתה להחמיר וסופן להקל אינן דין הרי שלא נתמנה לו האור שישרפנו יהא יושב ומשמרו ויהיה חייב עליו משום בל יראה ובל ימצא התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משבית אתה בכל דבר. היה ר' יהודה דנו דין אחר נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה מה נותר טעון שריפה אף חמץ טעון שריפה אמרו לו נבלה תוכיח שאסורה באכילה ואינה טעונה שריפה אמר להן הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה ואל תוכיח נבלה שמותרת בהנאה. אמרו לו שור הנסקל יוכיח שאסור בהנאה ואין טעון שריפה אמר להן הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו חלב שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת ואין טעון שריפה. אמר להן הפרש. נותר חייבין עליו משום בל תותר וחמץ חייבין עליו משום בל תותר ואל יוכיח חלב של שור הנסקל שאין חייבין עליו משום בל תותר. אמרו לו אשם תלוי כדבריך יוכיח שחייבין עליו משום בל תותר ואין טעון שריפה התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משביתו אתה בכל דבר: כי כל אוכל חמץ. מכלל שנאמר (י\"ב י\"ט) כי כל אוכל מחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו שנתחמץ מידי אחרים מניין ת\"ל כי כל אכל חמץ: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מישראל. וישראל בשלום: מיום הראשון עד יום השביעי. יכול אין יום הראשון ויום השביעי בכלל כשם שנאמר במצורע (ויקרא י\"ג י\"ב) מראשו ועד רגליו ואין הראש והרגלים בכלל ת״ל (י\"ב י\"ח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. רבי אומר מקומו מוכרע מיום הראשון עד יום השביעי.", + "וביום הראשון מקרא קודש קדשהו, במה אתה מקדשו קדשהו במאכל קדשהו במשתה וקדשהו בכסות נקייה: ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שאסורין במלאכה חולו של מועד מניין, אמרת ומה יום טוב ראשון ואחרון שאין לפניהם ואחריהם מקודשין אסורין במלאכה חולו של מועד שלפניהם ואחריהם מקודשין אינו דין שיהו אסורין במלאכה: הרי ששת ימי בראשית יוכיחו שלפניהם ואחריהם מקודשין ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בששת ימי בראשית שאין עמהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש עמהן קרבן מוסף: הרי ראשי חדשים יוכיחו שיש עמהן קרבן מוסף ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בראשי חדשים שאין קרויין מקרא קדש תאמר באלו שקרויין מקרא קודש הואיל וקרויין מקרא קדש דין הוא שיהוא אסורין במלאכה: כל מלאכה לא יעשה בהם. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות הרי אתה דן נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה, או מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה גמורה אף כאן אין לי אלא מלאכה גמורה שלא יכתוב כל הספר ושלא יארוג את כל הבגד ושלא יעשה את כל הנפה, מניין שלא יכתוב שתי אותיות ולא יארוג שני חוטין ולא יעשה שני בתי נירין בסלין ובסוגין בנפה ובכברה ת\"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב שתי אותיות בספרים בתפילין ובמזוזות לא יארוג שני חוטין בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת\"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה חטאת מלאכה שאין חייבין עליה חטאת מניין לא יכתוב אות אחת ולא יארוג חוט אחד ולא יעשה בית אחד בסלין ובסוגין בנפה ובכברה [ת\"ל] מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב אות אחת בספרים בתפלין ובמזוזות ולא יארוג חוט אחד בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת\"ל מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה חטאת מלאכה שאין חייבין על מינה חטאת מניין לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ת\"ל מלאכה כל מלאכה , אין לי אלא ברשות במצוה מניין אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומות ומעשרות ת\"ל (ויקרא כ\"ד כ\"ג) שבתון שבות: אילו אומר לא יעשה בהם אשר יאכל לכל נפש הייתי אומר את שהוא אוכל נפש לא יעשה בהם ואת שאינו אוכל נפש יעשה בהם ת״ל אך הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' ח' ט') אין בארון רק שני לוחות אבנים יכול שלא היו בו שני לחות אבנים ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' כ\"ב ט\"ז) אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' יכול שאמר לו אל תדבר לי אמת ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' ט\"ו ה') אשר עשה דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי יכול בדבר אוריה החתי לא סר אבל סר בדברי אחרים ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (יהושע י\"א י\"ב) לא נותר ענקים בארץ ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו, יכול בעזה בגת ובאשדוד לא נותר אבל נותר בשאר מקומות ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: אמר לו ר' עקיבה ומה אני צריך והלא כבר נותרו אלא מלמד שנכנסה בהן מארה והיו מתמעטין והולכין: הוא לבדו. מה ת\"ל לבדו מלמד שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין: ומניין לעושה מדורה ומתחמם כנגדה מחימין לו חמין ורוחץ בהן ידיו ורגליו ומרחיץ בהן תינוק ת\"ל לכם לכל שצרככם: יכול יעשה מן היום למחר ת\"ל אשר יאכל לכל נפש יעשה בהם את שנאכל בהם יעשה ואת שאין נאכל בהם לא יעשה, או אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף נפשות בהמה שהיא קרויה נפש כענין שנאמר (ויקרא כ\"ד י\"ח) ומכה נפש בהמה ישלמנה יכול יהוא מהלקטין מורסן לתורנגלים ועושין לימודין לכלבים ת״ל לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים: מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי יום טוב לבית המדרש, לשחרית מצאו ר' יהודה בן באבא אמר לו מפני מה לא באתה אמש לבית המדרש אמר לו מצוה אחת אירע לי ועשיתיה, בלשת נכנסו לעיר והיינו מתיראין שלא יצהיבו את בני העיר שחטנו להם עגל אחד והאכלנום והשקינום וסכנום שלא יצהיבו את בני העיר אמר לו תמיה אני אם לא יצא שברך בהפסידך שהרי אמרו אין עושין ביום טוב לא לאכילת גוים ולא לאכילת כלבים: לכם. לכם ולא לגבוה שהיה אבא שאול דנו דין אחר ומה אם בשעה שלא נפתחו בידי הדיוט נפתחו בידי שמים, בשעה שנפתחו בידי הדיוט דין הוא שיפתחו בידי שמים:", + "ושמרתם את המצות ר' יהודה אומר שנו בדקדוקי מצוות , מלמד ששלש נשים לשות כשלש עריבות זו אחר זו , וחכמים אומרין שלש נשים עסיקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה, ר' עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התגורים שוין זה הכלל תפח ותלטוש בצונן, ר' שמעון אומר ושמרתם את המצות מצה הראויה להשתמר יצא חלוט שאין ראוי להשתמר , ר' אליעזר אומר לחם עוני כדרך שעני עושה בשאר ימים מה בשאר ימים אשתו לשה והוא מסיק את התנור אף כאן אשתו לשה והוא מסיק את התנור: כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם. מלמד שצבאות מקום נקראו צבאות ישראל וצבאות ישראל נקראו צבאות מקום: ושמרתם את היום הזה. שמריהו מלפניו מכאן אמרו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ואין בודקין לא לאור חמה ולא לאור לבנה אלא לאור הנר לפי שבדיקת הנר יפה מאור החמה ומאור הלבנה אעפ״י שאין ראש לדבר זכר לדבר (צפניה א' י\"ב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר (משלי כ' כ\"ז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן: לדורותיכם חקת עולם. שינהוג דבר לדורות:", + "בראשון יכול בכולו ת\"ל בארבעה עשר או בארבעה עשר יכול בשחרית ת\"ל יום או יום יכול משתי שעות ת\"ל בערב מה בערב משפנה יום אף כשאמור יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. יכול את חייב מצה בארבעה עשר ת\"ל (דברים ט\"ז ג') עליו עליו אתה חייב מצה ואין אתה חייב מצה בארבעה עשר אם כן למה נאמר בארבעה עשר אם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ:[עד יום האחד ועשרים לחדש. יכול אתה חייב במצה כל שבעה ת\"ל עליו עליו אתה חייב מצה ואי אתה חייב מצה כל שבעה אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מניין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה אין לי אלא בארץ בחוץ לארץ מניין ת\"ל בכל מושבותיבם תאכלו מצות אם סופינו לרבות עליו תאכלו מצות בערב תאכלו מצות בכל מושכותיבם תאכלו מצות מה ת\"ל עד יום האחד ועשרים לחדש אם אינו ענין לשל לפניו תנהו ענין לשל לאחריו]: שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. אין לי אלא ימים ולילות מניין ת\"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב שאור לא ימצא בבתיכם:", + "שאור לא ימצא בבתיכם מכלל שנאמר (י\"ג ז) ולא יראה לך יכול אם היה (טעון) [טמון] או מופקר בעיר אחרת לא יהא חייב ת\"ל שאור לא ימצא או לא ימצא אפילו(לאחרים) [של אחרים] ושל גבוה ת\"ל (י\"ג ז') לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה: ומניין ליתן את (של) האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזרה שוה: רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא בכלל לא יראה ולא ימצא היה , מה ת\"ל לא ימצא את שמצוי לך אתה זקוק לבערו את שאינו מצוי לך אי אתה זקוק לבערו מיכאן אתה אומר חמץ שנפל לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם יכולין כלבים וחזרים לחפש אחריו ולהוציאו אתה זקוק לבערו ואם לאו אי אתה זקוק לבערו: נכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו אין זקוק לו הפקידו לו חייב לבערו שנאמר לא יראה לך ייחד לו בית ונתנו לתוכו אין זקוק לו: כי כל אוכל מחמצת. יכול תינין ותמרים שנתחמצו מאיליהן יהא חייב עליהן או מה אם זה שחימוצו מאחרים חייבין עליו אילו שחמוצן מאיליהן אינו דין שיהא חייב עליהן ת\"ל (י\"ב ט\"ו) חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין דגן יצאו אלו שאינן מין דגן: ר' שמעון אומר לפי שלא למדנו לשאור שחייבין עליו כרת ת\"ל (י\"ג ז') לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור מה לא יראה לך חמץ חייבין עליו אף לא יראה לך שאור חייבין עליו כרת: כי כל אוכל מחמצת. מכלל שנאמר (י\"ב ט\"ו) כי כל אוכל חמץ אין לי אלא שנתחמץ מאחרים שנתחמץ מאליו מניין ת\"ל כי כל אוכל מחמצת: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מעדת ישראל. וישראל שלום: בגר. זה הגר: ובאזרח. זה אזרח: הארץ. לרבות שאר הפקיר:", + "כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתוס המצרי: יכול יהא חייב עליהן ת\"ל חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור: למה באו ליתן עליהן לא תעשה: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בעיסת אורז ת\"ל (דברים ט\"ז ג') לחם מה לחם האמור להלן (במדבר ט\"ו י\"ט) מחמשת מינין אף לחם האמור כאן מחמשת מינין: ד\"א עוגות מצות כי לא חמץ (י\"ב ל\"ט) מצה הבאה לידי מצה וחימוץ יצאת עיסת אורז שאינו בא לידי חימוץ: יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים ת\"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבות דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבה אומר על מצות ומרורים יאכלוהו מה מרורים שאין במינן בכורים אף מצה שאין במינה בכורים או מה מרורים שאין באין בכורים אף מצה שאינה באה בכורים: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בטבל שלא ניתקן ובמעשר ראשון שלא נתרם ובמעשר שני והקדש שלא נפדו ת\"ל חמץ מה חמץ מיוחד שאיסורו מאיליו יצאו אלו שאיסורן מיד דבר אחר: ומניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בתרומה בגבולין וישראל במעשר שני בירושלים ת\"ל מצות מצות ריבה הכתוב: ר' יוסי הגלילי אומר אין אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר לחם עני יצא מעשר שני שאין נאכל אלא בשמחה: וחכמים אומרין יוצאים ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר מצות מצות ריבה הכתוב אם (כל) [כן] למה נאמר לחם עני פרט למצה שלשה ביין בשמן ודבש:", + "ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שנהג משה כבוד בזקנים: מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה זקנה אם גדולים הם גדולה זקנה שכך חיבבה הכתוב, אם ילדם הם גדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות: ויאמר אליהם. מלמד שנתן עיניו בהם משעה שאמר להם: משכו. ר' אליעזר אומר אמר להם משכו ידכם מע״ז כענין שנאמר (יחזקאל כ' ז') ואמר (להם) [אלהם] איש שקוצי עיניו השליכו: ר' עקיבה אומר: משכו. מי שיש לו: וקחו. מי שאין לו: לכם. לרבות את הנותן מתנה: צאן. בכל מקום שנאמר צאן תופש כבשים ועזים: ד\"א משכו וקחו לכם צאן נמצינו למדים לבהמה דקה שנקנית במשיכה: ושחטו הפסח. אין מצותו אלא בשחיטה שהיה בדין ומה עולה שלא קבע לה זמן שחיטה אין מצותה אלא בשחיטה פסח שקבע לו זמן שחיטה אינו דן שלא תהא מצותו אלא בשחיטה לא אם אמרת בעולה שקבע לו מקום שחיטה תאמר בפסח שלא קבע לו מקום שחיטה הואיל ולא קבע לו מקום שחיטה לא תְהֵא מצותו בשחיטה ת\"ל ושחטו הפסח אין מצותו אלא בשחיטה:", + "ולקחתם ר' יהודה אומר נאמר כאן לקיחה ונאמרה לקיחה בפרה ונאמרה לקיחה בלולב ונאמרה לקיחה במצורע מה לקיחה האמורה כאן אגודה אף לקיחה האמורה להלן אגודה וחכמים אומרים זה אם אין אגוד פסול הלז אעפ״י שאין אגוד כשר: אזוב. לא אזוב יון ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש לו שם לווי: וטבלתם בדם. שיהא בדם כדי (טפילה) [טבילה]: אשר בסף. שומע אני בסף כלי או בסף מזוזה, מפני שהכלי קרוי סף ומזוזה קרוי סף, ומניין שהכלי קרוי סף שנאמר (מלכים א' ז' נ') והספות והמזמרות, ומניין שהמזוזה קרויה סף שנאמר (יחזקאל מ\"ג ח') בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי, ת\"ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בסף שיכול ליגע: אמור מעתה בסף כלי ולא בסף מזוזה: ר' עקיבה אומר הואיל ושני כתובים קיימין יהא נותן בסף כלי וכסף מזוזה. שיירי הדם שופכו על האסקופה: ואתם אין לי אלא אתם גרים נשים ועבדים מניין ת\"ל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:", + "ועבר ה' לנגוף את מצרים נאמר כאן עברה תאמר להלן עברה מה עברה האמור כאן מגפה אף עברה האמור להלן מגפה וכן הוא אומר (עמוס ה' י\"ז) ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. פרט לבית שאין לו משקוף ואין לו מזוזה: ופסח ה' על הפתח. הרי זו אזהרה על הפתח: ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. מלמד שכיון שניתנה רשות לשלוחין להבל סופן לעשות שליחותן אבל אין חוזרין למקום הקדש:", + "ושמרתם את הדבר הזה שמור מצוה האמורה בענין: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי המזוזות ת\"ל הזה:לחק לך ולבניך עד עולם. שינהוג הדבר לדורות:", + "והיה כי תבואו אל הארץ זו ארץ שבעה: אשר יתן ( לֹךֹ וֹלֹבֹנֹיֹךֹ ) וגו' זו ארץ שלשה: ושמרתם את העבודה הזאת. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכשישראל נכנסין לארץ עתידין לעשות את הפסח וכן הוא אומר (יהושע ה' י') ויחגו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערבות יריחו:", + "והיה כי יאמרו אליכם בניכם עתידין לומר לכם: מה העבודה הזאת לכם. זה בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאו מן הכלל ואמור לו (י\"ג ה') בעבור זה עשה ה' לי לי עשה ולא לך עשה:", + "ואמרתם זבח שיהיו כל מעשיו לשם זבח: פסח. שיהו כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט לששחטו שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד: אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסה, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (י\"ב כ\"ג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (י״ב י״ג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר (ישעיה ל\"א ה') כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך: ואומר (תהלים צ\"א ז') יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ואומר (שם קכ\"א ה' ) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כול' עד מעתה ועד עולם: אשר פסח על בתי בני ישראל. אין לי אלא בתי ישראל בתי גרים ונשים ועבדים מניין ת\"ל ואת בתינו הציל: ויקוד העם וישתחוו. מלמד ששמחו על בשורה כמעשה:", + "וילכו ויעשו בני ישראל ליתן להם שכר הליכה כשכר עשייה: כאשר צוה ה' את משה. לפי שמצינו שפרשה ראשונה אמר לו המקום למשה ושנייה אמר להן משה לישראל [מניין] שאף שתיהן שמע מפי הקודש וחזר ושנאן להן לישראל ת\"ל כאשר צוה ה' את משה אין לי אלא משה שהפרשה תלויה בו מניין שאף אהרן היה עמו ת\"ל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן. יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא היה להם פסח ת\"ל כן עשו: ומניין שאעפ\"י שלא נאמר להן עתידין היו ומעותדין היו זריזין היו ומזורזין היו ת\"ל כן עשו, כן עשו וכן היה בלבם לעשות:", + "ויהי בחצי הלילה ר' שמעץ בן יוחאי אומר משה שאינו יודע זמניו ורגעיו ועתותיו שלילה אמר (י\"א ד') כחצות והקב״ה שיודע זמניו ורגעיו ועתותיו של לילה אמר ויהי בחצי הלילה: ד\"א משה אמר להן לישראל (י\"ב י\"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא קבע להן זמן שלא יהו יושבין ומהרהרין הרהורין רעים ואומרין כבר הגיעה שעה ולא נגאלנו אבל כשאמר לו משה לפרעה מהוא אומר כה אמר ה' כחצות הלילה אמר לו הדבר שקול לכשיחצה הלילה אם כחוט השערה ולמעלה ואם כחוט השערה ולמטה אבל הקב״ה אמר ויהי בחצי הלילה שהוא יושב על אבן שעות ומכוין את השעה כחוט השערה שאין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלוא נימה , אלא הגיעה זמנה של מלכות ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה וכן הוא אומר (יחזקאל ל' ט\"ז) ונף צרי יומם, ואומר (שם י\"ח) ובתחפנחס חשך היום, ואומר (דניאל ה' ל') ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשראה: ואף כשהגיע זמנן של אבותינו ליפול מה נאמר בהן (ירמיה ו' ד') אוי לגו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב: וה' הכה בל בכור בארץ מצרים. ולא על ידי שליח: מבכור פרעה. שומע אני זה בנו כשהוא אומר: היושב על כסאו כבר בנו אמור מה ת״ל מבכור פרעה מלמד שפרעה הרשע בכור היה (והלא לא) [ולא] נגעה בו פורענות, וכל כך למה כדי לפתות לבם של מצרים שיהיו אומריו קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר (איוב י\"ב כ\"ג) משגיא לגוים ויאבדם, וכן הוא אומר (י\"ב י\"ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' והלא בעל צפון בכלל אלהי מצרים היה מפני מה לא נגעה בו פורענות כדי לפתות לבם של מצריים שיהיו אומרין קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות קשה בעל צפון שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם אבל באחרונה מהוא אומר (תהלים ק\"ו י\"א) ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר, מלמד שאף בעל צפון נכתת: עד בכור השבי. ולהלן הוא אומר (י\"א ה') עד בכור השפחה מלמד שבמדה הזאת נשתעבדו בהן בישראל: בכור השבי. זה שנתון באדיוט:אשר בבית. זה שחבוש בבית האסורים: הבור זה שנתון בדייפנטא: מפני מה לקו עמהן מפני שהיו אומרין אלהינו יפרע לנו מן המצרים המשעבדין אותנו: ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מפני מה לקו עמהם מפני שהיו אומרין רצוננו נהיה בשעבודנו דשראל יהיו בשעבודן: עד בכור השבי מלמד ששבו אותן: עד בכור השפחה מלמד שכבשו אותן לעבדים ולשפחות: אשר אחר הרחים. מלמד שהיו מפריכין בהן: וכל בכור בהמה. אם אדם חטא מה חטאת בהמה אלא אוי לרשעים ואוי לטיפוליהן:", + "ויקם פרעה לילה לא עמד כדרך שהמלכים עומדן בשלש שעות וישינין בשתי שעות: הוא וכל עבדיו וכל מצרים. מה הוא שלא העמידו אדם אף עבדיו שלא העמידן אדם אף מצריים שלא העמידו זה את זה: ותהי צעקה גדולה במצרים. מלמד שהיו רואין את אלהיהם כשהן מתבקעין ונופלין לפניהן ואע\"פ שהדברים סתומין כאן מפורשין להלן (שמואל ב' כ\"ב ח') ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים (ירעשו) [ירגזו] ויתגעשו כי חרה לו: עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל: כי אין בית אשר אין שם מת. ר' יעקב אומר וכי לא היה בית שלא היה בו בכור אלא כך מגהגן של ראשונים מי שלא היה לו בן בכור היה קורא הגדול שבבניו בכור כענין שנאמר (דברי הימים א' כ\"ו י') מן בני מררי [בנים] שמרי הראש כי לא היה (לו) בכור: בית שיש בו אנשים הרבה ולא היה לאחר מהן בנים הגדול שבבית מת ומניין לגדול שבבית שנקרא בכור שכן הוא אומר בדויד (תהלים פ\"ט כ\"ח) אף אני בכור אתנהו: ר' שמעון אומר אין פחות משש מאות אלף בכורות שמתו באותו הלילה שנאמר (ישעיה מ\"ג ג') נתתי כפרך מצרים והכפר אחד תחת אחד: ד\"א כי אין בית אשר אין שם מת ר' נתן אומר וכי לא היה שם בית שלא היה בו בכור אלא כיון שנולד בן בכור לאחד מהן היה עושה לו דיוקני והיתה אותו היום נדוקה ונשחקת וגזרית לפניהם והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום: ד\"א לפי שהמצרים היו קבורים בבתיהם וכלבים נכנסין דרך ביבין ומחטטין ומוציאין בכורות מקבריהן ומתעתעין בהן והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום:", + "ויקרא למשה ולאהרן לילה יכול באו אצלו והלא כבר נאמר (י״ב כ\"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא מלמד שהציצו עליו מתוך גזזטרא ואמרו לו בלילה אין אנו יוצאין אנו יוצאין בחצי היום: צאו מתוך עמי. יכול שהות ת\"ל קומו: אתם. אין לי אלא אתם. גרים ועבדים מניין ת\"ל: גם אתם: גם בני ישראל. לרבות נשים וטפלים: ולכו עבדו את ה' כדברכם. עמדה שלכם (י' ט')ויאמר משה בנעורנו ובזקנינו נלך:", + "צאנכם: גם צאנכם. משלי: בקרכם: גם בקרכם. משל שרים: קחו כאשר דברתם ולכו. עמדה שלכם (י' כ\"ה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות: וברכתם גם אתי. אף לנשים ולטפלים: ד\"א וברכתם גם אתי מיכאן אתה אומר שהיה פרעה יודע שמחוסר תפלה ואין המקום מוחל לו לאדם עד שיפייס את חברו מה שכר נטל על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים (ישעיה י\"ט י\"ט). הפה שאמר (ה' ב') מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר (ט' כ\"ז) ה' הצדק מה שכר נטל על כך לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כ\"ג ה'): הפה שאמר (ט\"ו ט') ארדוף אשיג אחלק שלל הוא הפה שאמר (י\"ד כ\"ה) אנוסה מפני ישראל מה שכר נטל על כך נטית ימינך תבלעמו ארץ (ט\"ו י\"ב) זכו ליקבר שלא יאכלו אותן חייה ועופות.", + "ותחזק מצרים על העם מלמד שנפלה לו ותרא לפרעה והיו מניחין את מיתיהן ואת חלליהן והיו משקעין אותן בקרנות ובעגלות: למהר לשלחם מן הארץ. ולא לארץ כנען כן הוא אומר (ה' כ\"ג) דרך שלשת ימים נלך במדבר: כי אמרו כלנו מתים. אמרו משה אמר לנו בכורות מתים ואנו רואין בכורות ושאינן בכורות, והן אינן יודעין שכולן שטופין בזמה בא אחד על עשר נשים וילדו לו עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה באו על אשה אחת ונולדו להן עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים לכך אמרו כלנו מתים:", + "וישא העם את בצקו טרם יחמץ מלמד שקרב להחמיץ: משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. מה ששיירו מן המצה ומה ששיירו מן המרור: ד\"א משארותם צרורות בשמלותם על שכמם לא היה בידם מהליכות ומה לזו ליטול והלא לסוף הענין הכתוב משבחן שהיו בני אדם עשירים אלא מלמד שלא נטלו בידם אלא דבר מועט ונכנסה בו ברכה ואכלו ממנו אחד ושלשים יום שהיה יפה להן כמן:", + "ובני ישראל עשו כדבר משה אמר להן לא תהיו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם הרמאין: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. מניין שהשמלות חביבות מן הכל ת\"ל כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב חביב האחרון:", + "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים מהוא החן הזה וה' נתן את חן העם מלמד ששלשה ימים היו מצרים באפילה וישראל מקרקרין בבתיהן ולא נחשד אחד מהן אפלו על הצנורה והיו מצרים דנין קל וחומר בעצמן ואומרין אימתי ראויין אלו ליטול כשאנו שרויין באורה או כשאנו שרויין באפילה כשנטלו לעצמן או כשאנו נותנין להן: ד\"א את חן העם הזה מלמד ששרת עליהן רוח הקדש וכן הוא אומר (זכריה י\"ב י') ושפכתי על בית דוד ועל (כל יושבי) [יושב] ירושלים רוח חן ותחנונים: אין דומה האומר לו השאילני נוניא והוא אומר אין לי השאילני צקוטלא והוא אומר אין לי לאומר לו השאיליני נונש שבמקום פלוני השאיליני צקוטלא שבמקום פלוני: וישאילום. רבי אומר כשהיו ישראל במצרים מה נאמר בהן (ג' כ\"ב) ושאלה אשה (משאלתה) [משכנתה] ומגרת ביתה מלמד שהיו גרים עמהן, כשבטלו מן השעבוד מה נאמר בהן (י\"א ב') וישאלו איש מאת רעהו מלמד שהיו רעים להן, כשנגאלו מן השעבוד מה נאמר בהן וישאילום מה שהשאילום לא הגיעום והיו משאילין אותן בעל כרחן מלמד שהיו יראים מהם כבני אדם שיראים מן קוניהם: ומפני שהיו אומרין למחר (והיו) [יהיו] אומות העולם רואין אותן במדבר ואומרין ראו כמה עשירים עבדיהן של מצרים: ומניין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ת\"ל (כ\"ה ב') מאת כל איש אשר ידבנו לבו אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין יכול לעשות כל מה שאמרתי לך: יכול היה בהם אחד שלא נטל ת\"ל (תהלים ק\"ה ל\"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: ואיזה הוא כושל כדויד שנאמר (זכריה י\"ב ח') והיה הנכשל [בהם] ביום ההוא כדויד: יכול משה ואהרן שהיו עסוקים במצות לא נטלו מביזת מצרים ת\"ל (ג' כ\"א) והיה כי תלכון לא תלכו ריקם אפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ת\"ל (י\"א ג') גם האיש משה גדול מאד [מלמד שהיו מפקידין אצלו פקדונות]: למה משבח הכתוב את בזת הים יותר מבזת מצרים אלא מה שבבתים נטלוה במצרים ומה שהיה בתסווראות נטלוה על הים שכך הוא דרכם של מלכים בשעה שיוצאין למלחמה מוצאין כל כספם וזהב עמהן כדי להעמיד [נ\"א שלא להמריד] אחרים תחתיהן וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח י\"ד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים: תורי זהב נעשה לך (שה\"ש א' י\"א) זו בזת מצרים עם נקודת הכסף זו בזת הים: ותרבי ותגדלי (יחזקאל ט\"ז ז') זו בזת מצרים ותבאי כעדי עדיים זו בזת הים כפולה ומכופלת בזה שבזזו על הים:", + "ויסעו בני ישראל מרעמסם סכתה מרעמסס לסכות מאה וששים מיל והיה קולו של משה הולך מהלך ארבעים יום ואל תתמה שהרי כבר נאמר (ט' ח') ויאמר ה' אל משה של אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן והלא דברים קל וחמר ומה אבק שאין דרכו להלך הרי הוא הולך מהלך ארבעים יום קול שדרכו להלך על אחת כמה וכמה. סכתה. ר' עקיבה אומר סכות ממש עשו להן בסכות: ר' אליעזר אומר סכות ענני כבוד כאו וחנו על נבי רעמסס: מושלו משל למה הדבר דומה לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד: ר' נחמיה אומר סכתה כל מקום שצריך ליתן לו למ״ד בתחלתו תן לו ה\"י בסופו: בשש מאות אלף. אומר הין חסר הין יתר אבל בפרט מהוא אומר (ל\"ה כ\"ו) שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים: רבי אומר הרי הוא אומר (יהושע ז' ח') ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש שמא מה היו אם שלשים ושבעה היה להן ליאמר אם שלשים וחמשה היה להן ליאמר מה ת\"ל כשלשים וששה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל. כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ח' ט\"ז) ויבא אתו אל חצר בית ה' הפנימית (אל) [והנה] פתח היכל ה' (והנה) בין האולם (ולמזבח) [ובין המזבח] בעשרים וחמשה איש שמא מה היו אם עשרים וארבעה היה להן ליאמר אם עשרים וששה היה להן לשמר מה ת\"ל כעשרים וחמשה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל: רגלי עושה מלחמה: גברים. חוץ מנשים: לבר מטף. מלמד שעלו עמהם פחות מבן עשרים שנה [כיוצא בהן]:", + "ערב עלה אתם: ערב רב עלה אתם: וגם ערב רב עלה אתם. מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים שלשה כיוצא בהן: צאן ובקר. אין לי אלא צאן ובקר מניין לרבות גמלים וחמורים וסוסים ת\"ל מקנה כבד מאד: כיוצא בו אתה אומר (י\"ב ל\"ד) משארותם צרורות בשפלותם על שכמם וכי לא היה בידם מה ליטול ומה לא ליטול אלא מלמד שהיו מחבבין את המצוה: כיוצא בו אתה אומר (במדבר י\"א י\"ח) כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול אכילה של חנם: כיוצא בו אתה אומר (שם ל\"ב א') ומקנה רב היה לבני (גד) [ראובן] ולבני (ראובן) [גד] יכול לבני ראובן ולבני גד היה לשאר שבטים לא היה אלא מלמד שאלו פשטו ידיהם בו:", + "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות אין עוגה אלא חררה כענין שנאמר (בראשית י\"ח ו') לושי ועשי עוגות: עוגות מצות כי לא חמץ. מלמד שממין חמץ הביא מצה: כי גורשו ממצרים. מה שגורשו ממצרים נעשה להן בו נס שלא להחמיץ: ולא יכלו להתמהמה. מלמד שלא יכלו להשתהות: [וגם] צדה לא עשו להם. מלמד שלא נטלו בידם זוודין לדרך:", + "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה היו ישראל במצרים והלא לא היו במצרים אלא מאתים ועשר שנים ומה ת״ל ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, ישיבות הרבה ישבו, ישיבת אברהם בארץ פלשתים ישיבת יצחק בארץ כנען ישיבת יעקב בארץ מגורי אביו הרי אתה מלקטן ועושה אותן ארבע מאות שנה: ומניין שארבע מאות שנה היו: נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים (בראשית ט\"ו י\"ג) ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' וענו אותם ארבע מאות שנה ביצחק מה הוא אומר (שם כ\"ה כ\"ו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, וכן יעקב הוא אומר (שם מ״ז ט') ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי מאה ותשעים נשתיירו שם מאתים ועשר שנים וסימן לדבר שנותיו של איוב כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת שנאמר (איוב מ\"ב י) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ואומר (שם ט\"ו) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה:", + "בחצי הלילה נדבר עם אבינו אברהם בין הבתרים, בחצי הלילה נולד יצחק ובחצי הלילה לקו בכורות שנאמר ויהי מקץ. קץ אחד לכולן: שלשים שנה וארבע מאות שנה. שלשים שנה אלו מה טיבן משנידבר עם אבינו אברהם בין הבתרים ועד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה: ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. מלמד שאף צבאות מקום היו עם ישראל בצער שנאמר (ישעיה ס\"ג ט') בכל צרתם לא צר: ואומר (תהלים צ\"א ט\"ו) עמו אנכי בצרה ואומר (שמואל ב' ז' כ\"ג) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גויים ואלהיו:", + "ליל שמורים הוא לה' מלמד שנשתמרה להן גאולה ראשונה לדורות וליובלות ולשמטים ולשנים ולחדשים ולשבתות ולימים ולשעות לעתים ולעונות: הוא הלילה הזה לה' שמרים. גאולה זו נגאלין בפרק זה שנייה נגאלין בפרק אחר וכן הוא אומר (ישעיה כ\"א י\"א) שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר (אתה) [אתא] בקר וגם לילה: מה משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות אפלו כחוט השערה: ומהוא שומר זה הקב\"ה שנקרא שומר שנאמר (תהלים קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, דברי ר' אליעזר: ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל שנאמר שמרים לכל בני ישראל לדרתם שאין ת\"ל הוא מה ת\"ל הוא, הוא ידע בו ולא ידעו בו אבות הראשונות שנאמר (ישעיה ס\"ג ד') כי יום נקם בלבי ושנת גאולי בא: ד\"א ליל שמורים הוא לה' ליל שמור ובא מן המזיקים:", + "זאת חקת הפסח פסח [מצרים] כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו מה ת\"ל חקה ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים חוץ מדברים שמיעט בו הכתוב: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי מזוזות ת\"ל זאת: כל בן נכר לא יאכל בו. מה אני צריך והלא כבר נאמר (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת\"ל כל בן נכר לא יאכל בו זה משומד ישראל שעבד ע\"ז: אין לי אלא איש אשה מניין [ת\"ל] כל בן נכר לא יאכל בו: ד\"א כל בן נכר לא יאכל בו מיכאן אתה למד שאם משך ידו הימנו וחזר ונמנה עליו שעובר בלא תעשה: יכול יפסול את החבורה הבאה עמו ת\"ל זאת אין פוסל את החבורה הבאה עמו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:", + "וכל עבד איש... ומלתה אותו מלמד שאדם מוהל עבדי איש על כרחו יכול יהא אדם מוהל בני איש על כרחו ת\"ל עבד איש עברי איש מוהל על כרחו ואין מוהל בני איש על כרחו: אין לי אלא עבדים שפחות מנין ת״ל כל עבד איש: ומלתה אותו אז יאכל בו. אם בו הכתוב מדבר הרי כבר נאמר (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת\"ל ומלתה אותו אז יאכל בו זה רבו שאם היו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו לאכול פסח: וכל עבד. מיכאן אתה אומר גר שמת והיו לו עבדים גדולים וקטנים(וקראו) [קנאו] עצמן בני חורין מניין ת\"ל וכל עבד עבד שרשות רבו עליו יצא זה שאין רשות רבו עליו: עבד איש. אין לי אלא עבד איש עבד אשה מניין ת\"ל: מקנת כסף. אין לי אלא שלקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת\"ל וכל עבד אם כן למה נאמר מקנת כסף מלמד שעבדים נקנין בכסף: יכול אף עבד קטן יהוא מעכבין אותו לאכול פסח ת\"ל עבד איש עבדי איש מעכבין אותו לאכול פסח ואין עבדי קטן מעכבים אותו לאכול פסח: יכול יהא אסור לאכול אבל יהא מותר לשחוט ולזרוק ת\"ל אז יאכל בו ולהלן נאמר (י\"ב מ\"ח) ואז יקרב לעשותו אז אז לגזרה שוה מה אז האמור כאן אסור באכילה אף אז האמור להלן אסור באכילה, מה אז האמור להלן אסור במלאכה אף אז האמור כאן אסור במלאכה: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת\"ל חקה:", + "תושב זה קנוי קנין עולם: ושכיר. זה קנוי קנין שנים. יאמר תושב מה אני צריך לומר שכיר אם קנוי קנין עולם אסור לאכול פסח קנוי קנין שנים אינו דין שיהא אסור לאכול פסח: אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים כשהוא אומר ושכיר בא שכיר ולימד על התושב שקנוי קנין עולם: ר' ישמעאל אומר מניין לערל שאסור לאכול בתרומה דין הוא ומה פסח שמותר לזרים ערל אמור לאכול ממנו, תרומה שאסורה לזרים אינו דין שיהא ערל אסור לאכול ממנה: לא אם אמרת בפסח שחייבין עליו [משום] פגול ונותר וטמא תאמר בתרומה שאין חייבין עליה משום פגול ונותר וטמא ת\"ל תושב ושכיר תושב ושכיר(ויקרא כ\"ב י') לגזרה שוה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור לאכול ממנו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור לאכול ממנה: לא יאכל בו. [בו] אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:", + "בבית אחד יאכל השמש שאכל כזית אצל תנור אם היה פקח ממלא כרסו רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ואוכלין עמו: בבית אחד. אין לי אלא בית מניין לרבות חצר גנה וסוכה ת\"ל באחד יאכל אם כן למה נאמר בבית אחד יאכל בחבורה אחת: לא תוציא מן הבית. אין לי [אלא מבית] לבית מחבורה לחבורה מניין ת\"ל חוצה חוץ למקום אכילתו: יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר. בשעת אכילה חייב ואינו חייב שלא בשעת אכילה: יאכל לא תוציא מן הבית. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: יאכל לא תוציא מן הבית. על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת\"ל חקה: יאכל ועצם לא תשברו בו. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: ועצם לא תשברו בו. בטהור ולא בטמא: ועצם לא תשברו בו. בו אי אתה שובר שובר אתה בחגיגה הבאה עמו: הא מפני שיש בו מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בו אי אתה יכול לדונן זה מזה:", + "כל עדת ישראל יעשו אותו מכלל שנאמר (י\"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל מלמד שפסח נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל יכול אם שחטו בבת אחת יהא פוסל ת\"ל כל עדת ישראל [יעשו] אותו: אותו. ואפילו בשבת: אותו ואפילו בטומאה שאם היו רוב הקהל או הכהנים או כלי שרת טמאים יעשו אותו בטמאה:", + "וכי יגור אתך גר ישראל שהטביל את הגוי לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין, גר שקדמו עבדיו ושפחותיו וטבלו בפניו קנו עצמן בני חורין: מעשה בברוליא שקדמו עבדיה ושפחותיה וטבלו בפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לא זזו והיו משמשין אותה עד שעה שמתה: המול לו כל זכר. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא טבל טבל ולא מל או שהיו בו ציצין המעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת\"ל המול כל זכר הציצין המעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: ואז יקרב לעשותו. הרי זה מפורש יפה נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה אז האמור להלן אז יאכל בו אף אז האמור (להלן) [כאן] אז יקרב לעשותו: והיה כאוחז הארץ. מה אזרח אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן אף גר אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן: וכל ערל לא יאכל בו. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא פרע את המילה או שהיו בו ציצין מעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו הציצין מעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: וכל ערל לא יאכל בו. לפי שמצינו שהצבור עושין פסח בטומאה בזמן שרובן טמאים יכול יהא יחיד מכריע את הערלה ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אוכל הוא במצה ובמרור:", + "תורה אחת יהיה לאזרח מה אזרח שקבל עליו כל דברי תורה אף הגר שקבל עליו כל דברי תורה מיכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלץ אותו ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר אפילו דבר אחד מדקדוקי סופרים: לגר זה הגר: הגר. לרבות נשי גרים: בתוככם. לרבות את הנשים ואת העבדים המשוחררין:", + "ויעשו כל בני ישראל ליתן להן שכר הליכה כשכר עשייה (כי דכתיב לעיל וילכו ויעשו בני ישראל כול' עד וכן היה בלבם לעשות):", + "ויהי בעצם היום הזה אין עצם אלא תקפו של יום: הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. מלמד שלא יצאו מהומה אלא מטורקסין:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת\"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת\"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:", + "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה משום שנאמר (י\"ג י\"ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת״ל (י\"ג ח') והגדת לבנך אעפ\"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת\"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים: מבית עבדים. ר' יהודה אומר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת\"ל מבית עבדים להם היינו לעבדים ולא היינו עבדים לעבדים: ר' נחמיה אומר וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים והלא מעלה גדולה היא אלא מלמד שהיו עושין מלאכת בית ומלאכת שדה מלאכת אנשים ומלאכת נשים: כי בחזק יד הוציא ה' אתכם. אלו עשר מכות: מזה. מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן: ולא יאכל חמץ (במצרים) [היום]. ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ר' יוסי הגלילי אומר מנין לחמץ במצרים שלא נאסר אלא יום אחד ת\"ל ולא יאכל חמץ היום:", + "היום (הזה) אתם יוצאים בחדש האביב בחדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח ז') אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: בכושרות במעשה כשרים: אלו אברהם יצחק ויעקב: ד\"א זה משה ואהרן ומרים: ד\"א בכושרות בכו שירות אלו בוכים ואלו משוררים: וכן הוא אומר(תהלים קכ״ז ב') שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידית שינה:", + "והיה אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ: אשר נשבע לאבתיך. הכל מכות אבותיך: לתת לך. שלא תהא בעיניך כאלו הוא ירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו ניתנה לך במתנה: ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות דבש זה דבש תמרים: ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר (יואל ד' י\"ח) והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב: דבש. זה דבש היערות וכן הוא אומר (שמואל א' י\"ד כ\"ו) ויבא העם אל היער והנה הלך דבש: ד\"א נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן (דברים כ\"ו ט') זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשת עממים אף זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים: ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. מכלל שנאמר (דברים ט\"ז ב') וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר יכול יהא פסח דורות בא מן הצאן ומן הבקר ת\"ל ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים לא בא אלא מן הכבשים ומן העזים אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים: ר' אליעזר אומר נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא מן המעשר אף פסח דורות אינו בא מן המעשר: אמר לו ר' עקיבה רבי דנין אפשר משאי אפשר וכי מעשר היה להן במצרים אמר לו ר' אליעזר אף שאי אפשר ראיה גדולה היא: חזר ר' עקיבה והחליף את החן נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין: (והוא הדין לכל הקדשים שלא יהו באין אלא מן החולין הינו דתנן ומנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר (דברים ט\"ז ב') וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש את כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין): לתוך שנאמר בפסח דורות (דברים ט\"ז ז') ובשלת ואכלת יכול יהא מבשלו ואוכלו ת\"ל ועברת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי:", + "שבעת ימים תאכל מצות מנין אתה אומר שאם עובר ששת ימי החג ולא חג שטעון חגיגה כל שבעת ת״ל שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה':", + "מצות יאכל את שבעת הימים כשהוא אומר את להביא את יום ארבעה עשר שחייב במצה: לא יראה לך חמץ. רואה אתה לאחרים: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לגבוה: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לפלטיר: ד\"א ולא יראה לך חמץ בטל בלבך: מיכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו: ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור. זה הוא חילוק שבין בית שמאי ובין בית הלל שבית שמאי אומרין שאר כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית:", + "והגדת לבנך אעפ״י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת\"ל והגדת: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כל זמן שגופו של פסח קיים: עשה לי. יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת\"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו:", + "והיה לך ולא לאחרים: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך יכול יתן על בית יד אונקלוס שלו מבחוץ ת\"ל והיה לך ולא לאחרים: על ידך ובין עיניך. [יכול] מה בין עיניך ארבע אף על ידך ארבע ת\"ל לאות ולא ארבע לאות ולא שלוש לאות ולא שתים: ר' יהודה אומר כשם שאות אחת מבפנים כך אות אחת מבחוץ: אמר ר' יוסי חזר בו יהודה: ומודה ר' יהודה במי שיש לו שתי תפילין של ראש ואין לו של יד שמביא את העור וחופה את אחת מהן ועושה אותה של יד: יכול יתן על פס ידו ת\"ל על ידך ובין עיניך מה בין עיניך ממה שבראש אף על ידך בגבוה שביד אבל אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת\"ל (דברים ו' ח'-ט') וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר (תהלים קל\"ט י') נם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר (שופטים ה' כ\"ו) ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר (תהלים ע\"ט י\"א) למה תשיב ידך וימינך הא כל מקום שנאמר יד אתה תופש את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך מה על ידך אות אחת אף בין עיניך אות אחת ת\"ל טוטפת טטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות: יכול יתן בארבע מקומות ת\"ל ולזכרון בין עיניך מלמד שנותנם במקום אחר: רבי אומר בשני מקומות כתיב טטפות ובמקום אחר כתיב טטפת מלמד שנותנם במקום אחד: יכול יתנם על גבי מצחו ת\"ל על ידך ובין עיניך מה על ידך בגבוה שביד אף על הראש בגבוה שבראש: ר' אליעזר בן יעקב אומר מופנה להקיש ולדון גזרה שוה נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (דברים י״ד א') לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה בין עיניך האמור להלן מקום שיער אף בין עיניך האמור כאן מקום שיער: למען תהיה תורת ה' בפיך. לרבות גרים ועבדים משוחררים: ד\"א למען תהיה תורת ה' בפיך להוציא את הנשים מה תפילין מיוחדות מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות כך כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות: תורת ה' בפיך. ממה שאתה אוכל בפיך מיכאן אמרו אין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה:", + "ושמרת את החקה הזאת למועדה מכלל שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע אני אף קטנים במשמע ת\"ל ושמרת לא אמרתי אלא למי שיש בו דעת לשמר מיכאן אמרו תינוק שיודע לשמר את תפליו חייב בתפלין: ד\"א ושמרת את החקה הזאת למועדה ר' אליעזר אומר זו חוקת הפסח: ר' עקיבה אומר זו חוקת תפלין: יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת\"ל מימים. פרט לילות: יכול יהו תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגת בימים טובים ובשבתות ת\"ל מימים ולא כל ימים: ר' עקיבה אומר [יכול] יהוא תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגות בימים טובים ובשבתות ת\"ל לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שכולן אות: יכול לא יבדוק את התפלין של מימים ימימה מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפלין אחת לשנים עשר חדש נאמר כאן מימים ונאמר להלן (ויקרא כ\"ה כ\"ט) ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חדש אף כאן שנים עשר חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו צריך לבדקן עולמית וכן היה שמאי אומר אלו תפלין של בית אימא: למועדה. מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת\"ל מימים ימימה: ומנין שאין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בארץ ישראל ת\"ל ושמרת את החקה הזאת למועדה וסמיך ליה והיה כי יביאך מיכאן שאין מעברין שנים ואין קובעין חדשים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל ובערי יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר (דברים י״ב ה') לשכנו תדרשו. (ואם יצא בית דין סמוך לחוצה לארץ ולא הניח כמותו בארץ ישראל הרי זה מותר לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שעלה חכם כמותו בארץ ישראל ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לעבר ולקבוע בחוצה לארץ):", + "והיה אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ: אל ארץ הכנעני. וכי ארץ כנעני היתה והלא היא ארץ חמשת עממים אלא מלמד שכנען היה אביהן של כולם וכן הוא אומר (בראשית י' ט״ו) וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת: אשר נשבע לך ולאבותיך הכל בזכותך ובזכות אבותיך: ונתנה לך. לא תהא בעיניך בירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה:", + "והעברת כל פטר רחם לה' בשלשה מקומות נתקדשו בכורות בארץ מצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ: בארץ מצרים קדש לי כל בכור (י\"ג ב'): במדבר כי לי בל בכור (במדבר ג' י\"ג): ובכניסתן לארץ והעברת כל פטר רחם לה': יכול אין לי פטר בבהמה אלא ולד גמור, מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה של שגר בהמה. כל שהבהמה שוגרת: והעברת כל פטר רחם לה'. פרט ליוצא דופן: זכר. פרט לטומטום ואנדרגינס: יהיה לך. פרט לנקיבה: בן עזאי אומר נאמר כאן העברה ונאמר העברה במעשר מה העברה האמורה במעשר קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע אף העברה האמורה כאן קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע: ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי (ל\"ד י\"ט) הרי זה כלל, יכול אף של אחרים ת\"ל מקנך יכול אף של נקבה ת\"ל תזכר, יכול של חייה של פטר שור, זה הוא כלל שצריך לפרטו:", + "ופטר חמור ולא פטר גמל ולא פטר סוס מיכאן (אומר) [אמרו] חמורה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או כמין סוס וכן גמלה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או חמור פטור מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד והנולד חמור: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר (במדבר י\"ח י\"ז) אך בכור שור כלל: בכור שור הנולד שור, בכור כשב הנולד כשב, בכור עז הנולד עז: יכול אעפ\"י שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו ת\"ל אך: תפדה. מיד, תפדה בכל שהוא: ר' יוסי ביר' יהודה אומר אין פחות משקל: בשה, שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמד כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט: בשה. ולא בשה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי: יכול אם פדאו ממעי אמו יהא פדוי ת\"ל ואם לא תפדה וערפתו. את שבא לכלל עריפה בא לכלל פדייה את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדייה: יכול פדאו לאחר מיתה יהא פדוי ת\"ל ואם לא תפדה וערפתו את שבא לכלל פדייה בא לכלל עדיפה ואת שלא בא לכלל פדייה לא בא לכלל עריפה: וערפתו נאמר כן עריפה ונאמר להלן (דברים כ״א ד') עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפה בקופץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה: וכל בכור אדם בבניך תפדה. מה אני צריך והלא כבר נאמר (י\"ג ט\"ו) וכל בכור בני אפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם: בני אפדה ואפילו לאחר מיתה:", + "והיה כי ישאלך בנך משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:", + "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה ת\"ל (ז' ג') ואני אקשה את לב פרעה: כשפרעה מתרכך מצרים מתקשין של ואני אקשה את לב מצרים: כשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק לבם ת״ל (י' א') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. מה ת\"ל מנין אתה אומר שאם נושא חמש נשים בתולות וילדו לו חמשה בנים שחייב לפדות את כולן ת\"ל וכל בכור בני אפדה:", + "והיה לאות על ידכה מיכאן אמרו תפלין של יד ושל ראש אין מעכבות זו את זו ואם אין לו אלא אחת יתן ומנין כשנותן את התפלין לא יהא נותן אלא של יד תחלה של והיה לאות על ידך: ומנין כשחולץ אין חולץ אלא של ראש תחלה ת\"ל ולטוטפות בין עיניך. כל זמן שהן בין עיניך יהו שתים( נ24): כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. מלמד שנאמרו תפלין זכר ליציאת מצרים:", + "ויהי בשלח פרעה אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר (בראשית י\"ח ט\"ו) ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר (שם כ\"ו ל\"א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמד וכו' (כדלעיל [י״ב לש]) מה שכד נטלו על כך לא תתעב מצדי(דברים כ\"ג ה'). ד\"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר (דברים כ״ט י״ח) למען ספות הרוה את הצמאה: ולא נחם אלהים. אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר (תהלים ע\"ו כ\"א) נחית כצאן עמך: דרך ארץ פלשתים כי קרוב. קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני: ד\"א כי קרוב הוא קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר(בראשית כ\"א כ\"ג) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי: ד\"א כי קרוב הוא קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר (דברי הימים א' ז' כ') ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד (תהלים ע\"ח ט') בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו (דניאל י\"ב ט') כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא: ד\"א כי קרוב היא קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן: ד\"א כי קרוב הוא שירצו הכנענים את עונש דכתיב (בראשית ט\"ו ט\"ז) ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות: ד\"א כי קרוב הוא והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו (במדבר י\"ד ד') נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה: כי אמר אלהים פן ינחם העם אמר הקב״ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד\"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב\"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת (דברים ו' י\"א) הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר (במדבר י\"ד מ\"ה) וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד\"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו:", + "ויסב אלהים את העם הניחם במספין ולא היו יכולין לחזור לפניהם ולא לאחריהם: דרך המדבר ים סוף. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר (תהלים ק\"א כ\"ד) ענה בדרך כחי במדבר כדי לצרפן שנאמר (דברים ח' ט\"ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים: ים סוף כדי לנסותן שנאמר (תהלים ק\"ו ז') וימרו על הים בים סוף: ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם תורה שנאמר (דברים ה' ל') בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם [אתכם] תלכו ואומר (משלי ו' כ\"ג) ודרך חיים תוכחת מוסר, המדבר כדי להאכילן מן שנאמר (דברים ח' ט״ז) המאכילך מן במדבר: ים סוף לעשות להן נסים וגבורות שנאמר (תהלים ק\"ו כ\"ב) נוראות על ים סוף ואומר (שם ק\"ו ט') ויגער בים סוף ויחרב: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינין שנאמר (יהושע ד' י\"ב) ויעבדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה חמושים עברו לפני אחיהם מלמד שעלו מטוקסין בחמשה מיני זיין קשת ואלה ותריס ורומח וחרב: ד\"א וחמושים יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות: ד\"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים חמשה כיוצא בהן: ד\"א וחמושים עלו שלא עלו עמהן אחד מחמשה: ד\"א אומרין אחד מחמשים: ויש אומרין אחד מחמש מאות: ר' נוהראי אומר העבודה ולא אחד מחמשת אלפים וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ז ז') רבבה כצמח השדה נתתיך ואימתי מתו בימי האפלה שהיו מצרים שרויין בחושך וישראל קוברין מיתיהם והודו ושבחו לשם שלא ראו שונאיהן ושמחו בפורענותן:", + "ויקח משה את עצמות יוסף עמו בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר (משלי י' ח') חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקב״ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב (כ' ב') אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב (בראשית נ' י\"ט) התחת אלהים אני בזה כתב (כ' ג') לא יהיה לך וביוסף כתיב(בראשית מ\"ב י\"ח) את האלהים אני ירא בזה כתיב (כ' ז') לא תשא וביוסף כתיב (בראשית מ\"ב ט\"ו) חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ' ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב (בראשית מ\"ג ט\"ז) וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב (כ' י\"ב) כבד וביוסף כתיב (בראשית מ״ו י\"ב) ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב (כ' י\"ג) לא תרצח וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט ט') ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב (כ' י\"ג) לא תנאף וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב (כ' י\"ד) לא תגנוב וביוסף כתיב (בראשית מ\"ז י\"ד) וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב (ב' י\"ד) לא תענה וביוסף כתיב (בראשית ל\"ז ב') ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב (כ' ט\"ז) לא תחמוד וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט ה') וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: כי השבע השביע את בני ישראל. ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו: השביע השביע. השביען לבניהן ובניהן לבניהן: פקד יפקד. שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד\"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא: והעליתם את עצמותי. אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר(בראשית מ\"ט ל\"א) שמה קברו את אברהם וגו' ואומר (שם ג' ה') בקברי אשר כריתי לי): והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת\"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת\"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת\"ל (יהושע כ\"ד ל\"ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת\"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:", + "ויסעו מסכות ר' עקיבה אומר אין סכות אלא ענני כבוד שנאמר (ישעיה ד' ה') כי על כל כבוד חפה, וכן לעתיד לבוא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (שם ד' ו'): ד\"א ויסעו מסכות כו' שלש מסעות נסעו ישראל עד שלא הגיעו לים:", + "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל, יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם (במדבר י\"ד י\"ד) הרי שנים, ובעמוד ענן אתה הוליך לפניהם יומם (שם) הרי שלוש, ובהאריך הענן (שם ט' י\"ט) הרי ארבע, ובהעלות הענן (שמות מ' ל\"ו) הרי חמש, ואם לא יעלה הענן (שם מ' ל\"ז) הרי ששה, כי ענן ה' על המשכן יומם (שם מ' ל\"ח) הרי שבעה: ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל את הגבוה ועושה להם דרך סרטו מישור כענין שנאמר (ישעיה מ' ד') כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ואומר (שם י\"א ט\"ז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים: ד\"א וה' הוליך לפניהם. ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאב שנוטל פוגם לפני בנו וכרב שנוטל פונס לפני עבדו: ד\"א וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מורד בה מורדין לו אברהם לוה מלאכי השרת דכתיב (בראשית י\"ח ט\"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם לפיכך ליוה הקב\"ה את בניו ארבעים שנה במדבר: ללכת יומם ולילה. מקיש נסיעתן בימים לנסיעתן בלילות מה נסיעתן בימים לא היו מחוסרין אורה אף נסיעתן בלילות לא היו מחוסרין אורה, מה נסיעתן בלילות לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אף נסיעתן בימים לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:", + "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח כשעמוד האש קיים עמוד הענן זוריח: ד\"א לא ימוש עמוד הענן יומם. אין אור החמה מבטלו: ועמוד האש לילה. אין אור הלבנה מבטלו: ד\"א לא ימיש אעפ״י ממרים ואעפ״י מכעיסין ואעפ״י מנאצין: ד\"א לא ימיש אעפ״י שנרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל: ד\"א לא ימיש וכי מי נצרך לעמוד ענן וכי מי נצרך לעמוד אש אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות לנדות וליולדות שהיו ביניהן: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר באברהם (בראשית י\"ח ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו לפיכך הקדים להן הקב\"ה שבעה ענני כבוד:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שלא נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה: רבי אומר אף במקום שאין נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות:", + "וישובו ויחנו לפני פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצרים מקום עטלין שלהן מקום ע\"ז שלהן לשעבר היתה נקראת פיתום כענין שנאמר (א' י\"א) את פיתום ואת רעמסם חזרה להיות נקראת פי החירות שהיו מאחרין את עובדיהן: אמרו חיראות הללו לא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו עגולות אלא מרובעות עינים היו להם והיו מפותחות לא היו מעשה בשר ודם אלא מעשה שמים, כמין זכר ונקבה היו דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר חירות מצד אחד ומגדל מצד אחר וים מלפניהם ומצרים מאחריהם: ד\"א וישובו ויחנו לפני פי החירות אמר להן משה חזרו לאחוריכם. כיון שתקעו קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבהן מתלישין בשערן ומקרעין בכסותן אמר להם משה מפי הקדש נאמר לי שאתם בני חורין: בין מגדול ובין הים. שם היתה גדולתן של מצרים ושם היתה תפארת שלהן ולשם כינס יוסף את כל הכסף כענין שנאמר (בראשית מ\"ו י\"ד) ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: לפני בעל צפון. בעל צפון נשתייר להם מחיראות כדי לפתות את ליבן של מצרים ועליו הוא אומר (איוב י\"ב כ\"ג) משגיא לגוים ויאברם: נכחו תחנו על הים. מגיד הכתוב במגדול אכלוסין כנגד כל יוצאי מצרים ד\"א נכחו תחנו על הים. כדי לפתות לבם של מצרים:", + "ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ אין נבוכים אלא מטורפין כענין שנאמר (יואל א' י\"ח) מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר: ד\"א אין נבוכים, אלא מעורבבים כענין שנאמר (אסתר ג' ט\"ו) והעיר שושן נבוכה: ד\"א נבוכים אמר פרעה משה הטען ואינו יודע לאיכן מוליכן אין נבו אלא משה בענין שנאמר (דברים ל\"ב נ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו: ד\"א נבוכים אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל לבכות במדבר כענין שנאמר (במדבר י\"ד א') ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: סגר עליהם המדבר. אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל ליפול במדבר כענין שנאמר (במדבר י\"ד כ\"ט) במדבר הזה יפלו פגריכם: ד\"א סגר עליהם המדבר אמר פרעה בעל צפון כינס עליהן חיות רעות ואין מניחות אותן לעבור: וכן היה: כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם למדבר כינס עליהן הקב\"ה חיות רעות ולא היו מניחות אותן לעבור שנאמר סגר עליהן המדבר אין סגירה אלא חיה רעה כענין שנאמר (דניאל ז' כ\"ג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:", + "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: ואכבדה בפרעה ובכל חילו. פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ז' כ\"ג) וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו (שם י\"ט י\"א) ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (שם י\"ט י\"ג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (במדבר ה' כ\"ז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה ושאר הגוף לא פלט אלא מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: אף כאן הוא אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התהילה הפורענות: והלא דברים [קל וחומר] וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה ומה אם מדת הפורענות שהיא מועטת מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה פורעניות קל וחומר למדת הטוב שהיא מרובה שכל המתחיל במצוה תחלה נוטל שכרו בראש: ד\"א ואכבדה בפרעה כשהקב״ה נפרע מן הרשעים שמו מתגדל בעולם וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ו י\"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, מהוא אומר (שם) והגידו את כבודי בגוים: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל\"ח כ״ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף מהוא אומר (שם) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ט\"ז י\"ט) ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה מהוא אומר (שם) אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מ\"ה י\"ד) כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו (ובזיקים) [בזקים] יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו מהוא אומר (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים: כיוצא בו אתה אומר (עובדיה א' כ\"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו מהוא אומר (שם) והיתה לה' המלוכה: ואומר (תהלים י' ט\"ו) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו: ואומר (תהלים ק\"ד ל\"ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה: ואומר (שם קמ\"ו ט') ה' שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות מהוא אומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה: וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעין את ה' עכשיו וידעו מצרים כי אני ה': ויעשו כן. להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו לו למשה היאך נחזור לאחורינו שלא נשבור לב טף שעמנו אלא האמינו והלכו אחרי משה: ד\"א ויעשו כן אמרו רוצין ולא רוצין אין לנו אלא דברי בן עמרם:", + "ויגד למלך מצרים נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ערב שבת ושבת ואחד בשבת שהן חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר: בשני בשבת [שהוא רביעי] לנסיעתן הוא יום שמונה עשר היו ישראל מציעין בהמתן ומתקנין כליהן לצאת אמרו להן קטרין הגיע פרתזזמיא שלכם לחוור למצרים כענין שנאמר (ח' כ\"נ) דרך שלשת ימים נלך במדבר אמרו להן כיון שיצאנו ממצרים יצאנו מרשות פרעה אמרו להם רוצים ולא רוצים סופכם לחזור ולקיים דברי מלכות עמדו עליהן ישראל והכו מהם ופצעו מהם והרגו מהן והלכו והגידו לפרעה לכך נאמר ויגד למלך מצרים מי הגיד לו קטרין שהיו עמהן: ויש אומרין דירבאות היו לו ויש אומרין עמלק הגיד לו: כי ברח העם. וכי בורחים היו והלא כבר נאמר (י\"ד ח) ובני ישראל יצאים ביד רמה אלא מתוך שהרגו את הקטרין הלכו ואמרו לפרעה הכו ממנו ופצעו ממנו ואין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר (משלי ל' כ\"ז) מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו: ויהפך לבב פרעה ועבדו אל העם. אתמול ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים (י' ז'), והיום ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם: ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו. אמרו אלו שלחנו ולא לקינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו, אלו לקינו ולא שלחנו כדאי היה אלא לקינו ושלחנו, אלו שלחנו ולקינו ולא ניטל ממונינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו וניטל ממונינו: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שאמר לעבד הבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש אמר גזרה או אכול אתה את הדג או לוקה מאה מכות או נותן מאה מנה אמר הריני אוכל את הדג לא הספיק לגמור נפשו מניטה עליו אמר הריני לוקה מאה מכות לקה ששים או שבעים נתקלקל אמר הריני נותן מאה מנה כך נעשה להן למצרים לקו ושלחו ונטל ממונם לכך נאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל: ד\"א ויאמרו מה זאת עשיני מגיד שכיון שיצאו ישראל ממצרים בטלה מלאכתן של מצרים: מעבדינו. מי עובדינו עכשיו יהיו כל אומות העולם מקישין עלינו כזוג ואומרין ומה אלו שהיו ברשותן הניחום והלכו להם עכשו האיך אנו יכולין לשלח לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים ולשלח לנו עבדים ושפחות: ללמדך שהיה פרעה שוליט מסוף העולם ועד סופו ושלטונות היו לו מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל ועליו הוא אומר (תהלים כ\"ה כ') שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו: אין לך כל אומה ומלכות שנשתעבדה בהן בישראל ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל: במלך אשור הוא אומר (ישעיה י' י\"ד) ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי: במלכות בבל הוא אומר (ירמיה כ\"ו ח') והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגד ההוא גאם ה' עד תמי אותם בידו: במלכות מדי הוא אומר (דניאל ו' כ\"ו) באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא (ואומיא) [אמיא] ולשנא די דירין בכל ארעא שלמכון (יסגי) [ישגא] ואומר(אסתר י' א') וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים: במלכות יון הוא אומר (דניאל ז' ו') וארבעה רישין לחיותא ושלטן (יהב) [יהיב] לה: במלכות רביעית הוא אומר (שם ז' כ\"ג) ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקנה הא אין לך כל אומה ומלכות ששלטה בהן ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו: ד\"א ויאמרו מה זאת עשינו אמרו והלא בשבילן טובה באה עלינו היה ר' יוסי מושלו משל לה״ד לאחד שהיה לו בית כור בר ומכרו בדבר מועט והלך אותו לוקיח ופתח בו מעינות ונטע בו גנות ופרדסים התחיל המוכר נחנק, כך מצרים שילחו ולא ידעו מה שילחו וכן הוא אומר (שה\"ש ד' י\"ג) שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: היה ר' שמעון מושלו משל לה״ד לאחד שנפלה לו פלטורא בירושה במדינת הים ומכרה בדבר מועט הלך אותו לוקיח ומצא בה אוצרות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות התחיל המוכר נחנק כך נעשה להן למצרים לקו ושילחו ונטל ממונם לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו:", + "ויאסור את רכבו הוא בידו אסרו: דרך מלכים להיות עומדין ואחרים מציעין להן אבל כאן הוא בידו אסרו כיון שראו גדולי מלכות שהציע הוא לעצמו עמד כל אחד ואחד והציע לעצמו: ארבעה אסרו בשמחה אברהם ויוסף ופרעה ובלעם ר' שמעון בן יוחאי אומר תבוא חבישה תעמוד על חבישה: תבא חבישה שחבש אברהם לילך ולעשות רצון אביו שבשמים ותעמוד על חבישה שחבש בלעם לילך לקלל את ישראל: תבוא אסירה ותעמוד על אסירה, תבוא אסירה שאסר יוסף לקראת ישראל אביו ותעמוד על אסירה שאסר פרעה (למחר) [למהר] לרדוף אחרי ישראל: תבוא חרב יד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כ\"ב י') ותעמוד על חרב יד של פרעה שנאמר (ט\"ו ט') אריק חרבי תורישמו ידי: ואת עמו לקח עמו. לקחן עמו בדברים אמר להם דרך מלכים להיות מהלכין בסוף וחיילותם תחלה אבל אני הריני הולך לפניכם תחלה: דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש אבל אני אשוה לכם בבזה ולא עוד אלא שאני פותח לכם תסוראות ומחלק אני לכם כסף וזהב וכל אבנים טובות ומרגליות כענין שנאמר (שם) אחלק שלל לכך נאמר ואת עמו לקח עמו בדברים:", + "ויקח שש מאות רכב בחור משלמי היו כבר נאמר (ט' ו') וימת כל מקנה מצרים: ואם תאמר משל ישראל היו כבר נאמר (י' כ\"ו) וגם מקנינו ילך עמנו: משלמי היו הרי הוא אומר (ט' כ') הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים הן היו תקלה לישראל מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר הכשר שבגוים הרוג: היפה שבנחשים רוץ מוחו: כשרה שבנשים בעלת כשפים: אשרי מי שעשה רצון המקום: שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה עשרה וגדלה של מלכות זו שאין לה גמרין אחת בטילה אלא כולן רצות ביום ובלילה וכן הוא אומר שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים כנגדן של מצרים כולן עומדות בטילות: ושלישים. אין שלישים אלא גבורים שנאמר (יחזקאל כ\"ג כ\"ג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם: ד\"א ושלישים שהיו משולשין בזיין: ד\"א ושלישים רבן שמעון בן גמליאל אומר זו שלישית של מרכבה שמתחלתה לא היו אלא שנים בא פרעה והוסיף עוד אחת למהר ולרדוף אחרי ישראל: ויש אומרין אנטנינוס הוסיפה: ד\"א ושלישים שלשה לכל אחד ואחד ויש אומרין שלשים לכל אחד ואחד ויש אומרין שלוש מאות לכל אחד ואחד: ד\"א ושלישים על כלו לפי מרכבות הוציא עליהן חיילים: כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה (דה״י ב' י\"ד ה') ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות לפי מרכבות הוציא עליהן חיילות: על כלו. על מנת לכלות לשעבר אני אמרתי (א' כ\"ב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון עכשיו ושלישים על כלו על מנת לכלות אריק הרבי תורישמו ידי(ט\"ו ט'):", + "ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: וירדף אחרי בני ישראל. מגיד הכתוב שאם היתה אומה אחרת לא היה רודף אחריה: ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מגיד הכתוב שכשהיו מצריים רודפין אחרי בני ישראל היו מנאצין ומחרפין ומגדפין וישראל מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהללין ונותנין שיר שבח גדולה ותפארת ונצח והוד למי שהמלחמה שלו כענין שנאמר (תהלים קמ\"ט ו') רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואומר (תהלים נ\"ז ו') רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך: ואומר (ישעיה כ\"ה א') ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן: ד\"א ביד רמה שהיתה ידו רמה על המצרים:", + "וירדפו מצרים אחריהם מגיד הכתוב שלא נכשל אחד מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן וכן מצינו שהגוים מנחשין שנאמר (דברים י\"ח י\"ד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואומר (במדבר כ\"ב ז') וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם אבל כאן לא נכשל אחר מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן: וישיגו אותם חונים על הים לפני בעל צפון. כיון שראה פרעה את בעל צפון שמח ואמר הסכים בעל צפון לגזירתי אני אמרתי לטבען במים הסכים בעל צפון לגזירתי לטבעם במים התחיל מזבח ומקטר לפני ע\"ז שלו שנאמר לפני בעל צפון ופרעה הקריב:", + "ד''א ופרעה הקריב שהקריב את הפורענות לבא עליו: ד\"א ופרעה הקריב מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו קטרין ביום ומחצה ומה שהלכו קטרין ביום ומחצה הילכו פרעה ביום אחד הרי שני בשבת שלישי ורביעי: בסוף יום רביעי שהוא עשרים הקריב פרעה מתנותיו והיה הענן והחשך כל ליל אחד ועשרים שהוא ליל חמישי והוא ליל שביעי של פסח ובאשמורות הבקר טבעו המצרים שנאמר (י״ד כ״ד) ויהי באשמורות הבקר וישקף ה' על מחנה מצרים: ד\"א ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם. מתוך שהכו מן הקטרין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם: והנה מצרים נוסעים אחריהם. אין כתיב כאן אלא נוסע אחריהם. מגיד הכתוב שנעשו כולן טורמאות טורמאות כאיש אחד ומהן למדה מלכות להיות נוהגות טורמאות טורמאות: ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפסו בידם אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב באברהם הוא אומר (בראשית י\"ב ח') בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה': ביצחק הוא אומר (שם כ\"ד ס\"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים ק\"ד ל\"ד) יערב עליו שיחי ואומר (שם נ\"ה י\"ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואומר (שם ק\"ב א') תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו: ביעקב הוא אומר (בראשית כ\"ח י\"א) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז' ט\"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי: ואומר (ישעיה מ\"א י\"ד) אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל מה תולעת זו אין מכה ארזים אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה ואומר (בראשית מ\"ח כ\"ב) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהלים מ\"ד ז') בי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעיני, הא מה ת\"ל בחרבי ובקשתי זו תפלה וכן הוא אומר (ירמיה י\"ז ז') ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו זו תפלה ואומר (שם ה') ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו זו תפלה: ביהודה נאמר (דברים ל\"ג ז') שמע ה' קול יהודה, בדוד אומר (שמואל א' י\"ז מ\"ה) אתה בא אלי בחרב (בחנית) [ובחנית] ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חירפתי ואומר (תהלים כ' ח') אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: באסה הוא אומר (דה\"ב י\"ד י') ויקרא (אסה) [אסא] אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרינו ה' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש: במשה הוא אומר (במדבר כ' י\"ד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אמר לו אתם מתנאים במה שהוריש אתכם אביכם הקל קל יעקב (בראשית כ\"ז כ\"ב) וישמע קלינו ואנו מתגאים במה שהוריש אנחנו אבינו והידים ידי עשיו ועל חרבך תחיה (שם מ') מהוא אומר (במדבר כ' י\"ח) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך: אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב:", + "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (משנתינו) [משנתנו] שאור בעיסה הלכו להן אצל משה אמרו לו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר מה אמרו לו למשה במצרים הרי הוא אומר (ה' כ') ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם אמרו לו היינו מצטערין על שעבודנו במצרים, מיתתינו במדבר קשה לנו משיעבודינו במצרים, היינו מצטערין על מיתת אחינו באפילה מיתתינו במדבר קשה לנו יתר ממיתת אחינו באפילה, שאחינו נספדו ונקברו אבל אנו תהא נבלת שונאינו משלכת לחורב ביום ולקרח בלילה:", + "ויאמר משה אל העם אל תיראו להודיע חכמתו של משה שהיה עומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות ועליו מפורש בקבלה (קהלת ז' י\"ט) החכמה תעז לחכם: התיצבו וראו. אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש כענין שנאמר (דברים ל\"א י\"ד) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואומר (שמואל א' ג' י') ויבא ה' ויתיצב ויקרא בפעם בפעם שמואל שמואל ואומר (במדבר י\"א ט\"ו) ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך ואומר (בראשית כ\"ח י\"ג) והנה ה' נצב עליו ואומר (עמוס ט' א') ראיתי את ה' נצב על המזבח: למה ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן נץ נכנסה לה לנקיק הסלע ונחש מכונן לפנים ממנה, ליכנם לפנים אינה יכולה מפני נחש לצאת לחוץ אינה יכולה מפני בן נץ, היתה צווחת ומטפחת בגפיה כדי שישמע בעל השובך ויבוא, כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם בתפלה ועליהם מפורש בקבלה (שה״ש ב' י\"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה במעשים טובים: ד\"א התיצבו וראו את ישועת ה'. אמרו לו אימתי אמר להן היום. אמרו לו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברים לפניהם כענין שנאמר (מלכים ב' ו' ט\"ו) וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם: ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח אלהים את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע: ואף כך התפלל משה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברין לפניהם וכן הוא אומר (תהלים י\"ח י\"ג) מנגה נגדו עביו עברו עביו כנגד טורמאות שלהן, ברד כנגר אבני בלוסטא, וגחלי (אש) כנגד טורמנטא, אש כנגד נפט שלהן: ירעם מן השמים כנגד הגפת תריסין שלהן, ועליון יתן קולו כנגד צווחות שלהן, וישלח חציו ויפיצם כנגד חצים שלהן, וברקים רב ויהם כנגד צחצוח וין שלהן: ד\"א וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהם שהיו חצים מפורין אותם וברקים מכנסין אותן, ויהם הממם עירבבם נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד\"א אין מהומה אלא מגפה כענין שנאמר (דברים ז' כ\"ג) והמם מהומה גדולה עד השמדם: כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. בשלשה מקומות הזהיר הקב\"ה את ישראל שלא לחזור למצרים כאן, ואומר (דברים י\"ז ט\"ו) וה' אמר לכם לא (תוסיפו) [תספון] לשוב בדרך הזה עוד, ואומר (שם כ\"ח ס\"ח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה: בשלשתן חזרו ובשלשתן נכשלו:", + "ה' ילחם לכם בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצוח כנגדן: זו שאמרה נפול לים אמר להן התיצבו וראו את ישועת ה', וזו שאמרה נחזור למצרים אמר להם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזו שאמרה נעשה מלחמה אמר להם ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצוח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון: ד\"א ה' ילחם לכם ולא לשעה אלא לעולם ה' ילחם לכם: ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון אם כשאתם עומדין ושותקין המקום עושה לכם נסים וגבורות קל וחומר כשאתם אומרין לפניו שיר ושבח: רבי אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון המקום עושה לכם נסים וגבורות ואתם עומדין ושותקין אמרו לו מה עלינו לעשות אמר להם היו מפארין ומרוממין משבחין ומקלסין ומהררין ונותנין שיר ושבח גדולה תהלה ותפארת והנצח וההוד למי שהמלחמה שלו באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה (ט\"ו א'):", + "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב\"ה למשה בני שרוין בצרה ים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ר' אבטולס הזקן מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו אמר לו כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני כבר נתרציתי לבני דבר אל בני ישראל ויסעו: רבי אומר אמר לו אמש היו אומרין המבלי אין קברים במצרים עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הסיע דברים מלבם: רבי מאיר אומר אמר לו אם לאדם יחידי עשיתי ים.יבשה דכתיב (בראשית א' ט') ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה לקהל קדושים אלו שנאמר בהם (תהלים ט״ז ג') לקדושים אשר בארץ המה איני עושה להן ים יבשה: ר' ישמעאל אומר אמר לו בזכות ירושלים אני קוריע להם את הים שנ' (ישעיה נ\"ב א') עורי עורי לבשי עזך ציון ואומר (שם נ\"א ט') עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים: ר' בניה אומר בזכות שעשה אברהם לפני אני קוריע להם את הים ויבקע עצי עולה (בראשית כ\"ב ג') מהו אומר (י\"ד כ\"א) ויבקעו המים: ר' יוסי הגלילי אומר כבר יצחק כאלו עקוד לפני על גבי מזבח ואברהם כאלו שלח ידו ויקח את המאכלת ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: ר' עקיבה אומר בזכות יעקב אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית כ\"ה י\"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה: ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות שבטים אני קוריע להם את הים שנ' (שם ל\"ט י\"ב) ויעזב בגדו וינס החוצה מהוא אומר (תהלים קי\"ד ג') הים ראה וינס: שמעון התימני אומר בזכות מילה אני קורע להם את הים שנ' (ירמיה ל\"ג כ\"ה) אם לא בריתי יומם ולילה איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה מהוא אומר (תהלים קל״ו י\"ג) לגוזר ים סוף לגזרים אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים: שמעיה אומר כדאי אמנה שהאמין בי אברהם אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית ט\"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה: אבטליון אומר כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שנ' (ד' ל\"א) ויאמן העם: אחרים אומרין כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין למדבר תוהו הזה שאין בו כלום ואין בידינו מחיה לדרך כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב' ב') מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (שם ג'): ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב״ה למשה על בני אתה מצויני על בני ועל פועל ידי אני צריך צווי כבר מוכנין הן לפני מששת ימי בראשית שנ' (ירמיה ל\"א ל\"ו) כה אמר ה' אם ימשו השמש ממעל ויחקרו מוסדי ארץ גם אני אמאס בזרע בית ישראל: ר' אחא אומר אמר לו הקב\"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק\"ו כ\"ג): ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר כבר קדמה צעקתם לצעקתך ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוסי אמר לו הקב״ה למשה כבר הכתבתי עליך בתורה (במדבר י\"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא אתה ברשותי והים ברשותי כבר עשיתיך גזבר עליו: [ר' חנינא בן דוסא אומר אמר לו הקב\"ה כבר כתבתי (משלי י\"ז י\"ז) אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אין אחים אלא ישראל שנ' (תהלים קכ״ב ח') למען אחי ורעי וגו']:", + "ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו להן לישראל על הים נבקע הים שנ' (י\"ד כ\"א) ויבקעו המים, ונעשה כמין כיפה שנ' (חבקוק ג' י\"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו, נעשה גזרים שנ' (תהלים קל״ו י\"ג) לגוזר ים [סוף] לגזרים, נעשה יבשה שנ' (י\"ד כ\"ט) ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה חומר למצרים שנ' (חבקוק ג' ט\"ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה כסלעים שנ' (תהלי' ע״ד י\"ג) שברת ראשי תנינים על המים, נעשה פירורין שנ' (שם) אתה פוררת בעזך ים, נעשה להן כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה שנ' (שמואל ב' כ\"ב י\"ב) חשרת מים עבי שחקים, (וצא) [יצא] להן זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנ' (ט\"ו ח') נצבו כמו נד נזלים ואותן המים כיון שמסתפקין מהן קופאין שנ' (שם) קפאו תהומות בלב ים:", + "ואני הנני מחזק את לב מצרים כענין שנאמר למעלה:", + "ויסע מלאך האלהים ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה: מושלו משל לה״ד בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר, באו לסטים לשבותו מלפניו נטלו ונתנו לאחריו, בא זאב ליטלו מאחריו נטל ונתנו לפניו, לסטים מלפניו וזאב מאחריו נטלו הרכיבו על כתפיו כענין שנ' (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך, התחיל מצטער לקחו על זרועותיו כענין שנ' (הושע י״א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים, התחיל מצטער מפני חמה פרש עליו בגדו שנ' (תהלי' ק\"ה ל\"ט) פרש ענן למסך, רעב האכילהו לחם כענין שנ' (ט\"ו ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, צמא השקהו מים שנ' (תהלים ע\"ח ט\"ז) ויוצא נזלים מסלע ואין נזלים אלא מים חיים שנ' (שה״ש ד' ט\"ו) מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון: שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה בכל מקום כתיב מלאך ה' וכאן כתיב מלאך האלהים אמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דין שהיו ישראל [נתונים בדין] באותה שעה אם להנצל ואם לאבד עם המצריים:", + "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל כענין שנאמר(במדבר י\"ז י\"ג) ויעמד בין החיים והמתים: ויהי הענן והחשך. הענן לישראל והחשך למצרים את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה, והיו המצרים שרויין באפילה ורואין את ישראל שהן שרויין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו זורקין בהן חצין ואבני בלוסטא והיה מלאך וענן מקבלן כענין שנ' (בראשית ט\"ו א') אל תירא אברהם אנכי מגן לך, ואומר (ש\"ב כ\"ב ג') אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי, ואומר(שם ל\"א) (כל) אמרת אלה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה. היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אין יכול לעמוד, טעון אין יכול לפרוק, פרוק אין יכול לטעון, והיה ממשש אפילה שנ' (י' כ\"א) וימש חשך: ד\"א ולא קרב זה אל זה שלא קרב מחנה מצרים לתוך מחנה ישראל ולא מחנה ישראל לתוך מחנה מצרים:", + "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים התחיל הים עומד כנגד משה, מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ולא מכר את החיצונה בא לוקח להכניס ולא הניחו שומר, אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו טבעתו ולא קבל עליו, נהג המלך ובא, כיון שראה שומר את המלך התחיל בוריח, אמר לו בכל יום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך עכשיו מפני מה אתה בוריח אמר לו לא מלפניך אני בוריח אלא מלפני המלך אני בוריח כך כשבא משה ועמד על הים אמר לו דבר ה' עליך שים נא דרך ויעברו גאולים, משיב הים ואומר למשה בן עמרם והלא אדם הראשון לא נברא בתחלה [אלא] בסוף ששת ימי בראשית ואני נבראתי קודם שיברא הריני גדול ממך אין אני נבקע מלפניך משיב משה לפני הקב\"ה כך וכך אמר הים רבונו של עולם כדאי הוא אין הים נבקע מלפני אלא אמור לו אתה במאמרך ויבקע אמר לו הקב״ה למשה אם אני אומר לים ויבקע שוב אין לו רפואה לעולם ולעולמי עולמים אלא אמור לו אתה ויבקע כדי שתהא לו רפואה על ידך אלא הרי מעין גבורה עמך, מיד בא משה וגבורה לימינו מהלכת שנ' (ישעיה ס\"ג י\"ב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקיע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, כשראה הים את הגבורה שהיא עומדת לימין משה אמר לה לארץ עשה לי מחילות ואכנס בחליליך מפני אדון המעשים ברוך הוא: וכשראה משה את הים שהוא נס מפניו אמר לו משה בכל יום הייתי אומר לך בשם הקדש ולא היית מקבל עליך הראיתיך מטה ולא קבלת עליך עכשיו מה לך הים כי תנוס משיב הים ואומר למשה בן עמרם בן עמרם אל תתן רבות לעצמך לא מפניך אני נס אלא מלפני אדון כל המעשים שיתקדש שמו בעולמו שנ' (תהלי' קי\"ד ז') מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. עזה שברוחות והי זו זו רוח הקדים וכן הוא אומר (ישעיה כ\"ז ה') הגה ברוחו הקשה ביום קדים ואומר (הושע י\"ג ט\"ו) כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה: וכן אין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא ברוח הקדים שנ' (ירמיה י\"ח י\"ז) ברוח קדים אפיצם: וישם את הים לחרבה. עשאו כחרבה: ויבקעו המים. כל מים שבעולם נחלקו מניין אתה אומר מים שבבאר ושבשיח ושבמערה ושבכר ושבהבית ושבכוס ושבצלוחית ת\"ל ויבקע הים אין כתיב כאן אלא דבקעו המים כל מים שבעולם נחלקו ר' נתן אומר מניין שהמים העליונים והתחתונים נחלקו שנ' (תהלים ע\"ז י\"ז) ראוך מים יחילו אלו מים העליונים אף ירגזו תהומות אלו מים התחתונים ואומר (חבקוק ג' י') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא: וכשחזר הים כל מים שבעולם חזרו: ויבקעו המים. יבש להם הקב\"ה את המים תחלה ואת הטיט לא יבש, התחילו ישראל אומרין מים יכול ליבש וטיט אינו יכול ליבש אמר להם הקב\"ה נסיתי אתכם ולא עמדתם אלא בדרך שאבדו מצרים בים כך אתם ראויין לאבד מן העולם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול שנקרא עליכם הדא הוא דכתיב (תהלי' ק\"ו ז') וימרו על ים בים סוף מיד יבש להם הקב\"ה את הטיט:", + "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני ארד מתוך שצוהבין זה את זה קפץ שבטו של בנימין ונפל לו לתוך גלי הים שנא' (תהלים ס\"ח כ\"ח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה לרגום אותם באבנים שנ' (שם) שרי יהודה רגמתם: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לגדול הנראה שתעמידיני לשלוש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידיני עם הנץ החמה בא הקטן והעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו אני לא אמר לי אלא לשלוש שעות, אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה, מתוך שצוהבין זה עם זה ניעור אביהן אמר להן יודיע אני ששניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני אינו מקפח שכרכם: מה שכר נטל שבטו של בנימין שרת שכינה בחלקו כענין שנאמר (דברים ל\"ג י\"ב) ובין כתפיו שכן, מה שכר נטל שבטו של יהודה נטל מלכות שנ' שרי יהודה רגמתם אין רגימה אלא מלכות כענין שנ' (דניאל ה' כ\"ט) באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגונא: שרי זבולון שרי נפתלי (תהלים שם) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימין על הים כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולון ושבט נפתלי בימי דבורה וברק וכן הוא אומר (שופטים ד' י') ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ואומר (שם ה' י\"ח) זבולון עם חרף [נפשו] למות ונפתלי על מרומי שדה: ר' יהודה אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד שנ' (הושע י\"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך גללי הים שנאמר (שם) ויהודה עוד רד עם אל, אל תקרא רד עם אלא רד ים ועליו מפורש בקבלה (תהלים ס\"ט א') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, אל תשטפני שבולת מים (שם ט\"ז) באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה ידידי מושקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: מה אמרו שבטים על הים (ט\"ו י\"ז) מקדש ה' כוננו ידיך באותה שעה אמר לו הקב\"ה מי שקידש שמי על הים הוא ימשול על ישראל: וכבר היה ר' טרפון ותלמידים יושבין בכרם ביבנה אמר להם ר' טרפון לתלמידים השותה מים לצמאו מהו מברך אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן בורא נפשות רבות וחסרונן אמרו לו למדתנו רבינו: אמר להן הרי הוא אומר (בראשית ל\"ז כ\"ה) וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים להודיע זכותו של צדיק עד איכן היא מקדמת שאלו ירד יוסף למצרים עם הערביים לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן אלא זימן לו הקב\"ה שקים מלאים בשמים והרוח מנשבת בהן מפני ריח רע של ערביים: אמר להן באיזו זכות נטל יהודה את המלכות אם משום שאמר (שם ל\"ח כ\"ו) צדקה ממני דייה להודאה שתכפר על הביאה, אם מפני שאמר (שם ל\"ז כ״ו) מה בצע כי נהרג את אחינו דייה להצלה שתכפר על המכירה, אם משום שאמר (שם מ\"ד ל\"ב) כי עבדך ערב את הנער והלא ערב הוא ובכל מקום ערב משלם, אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ נחשון בן עמינדב וכו' (כי היכי דכתיבא לעילא): והמים להם חומה. עשאן כמין חומה: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל\"ג ב') מימינו אש דת למו: ומשמאלם זו תפלה:", + "וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס (רכב) פרעה זה ש\"ה (שה״ש א' ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי ר' מאיר אומר לפי שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה לפיכך נגלה עליו הקב\"ה בכסא הכבוד דמות סוסיא נקבה , ומניין שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה אלא כך אמר להן לחיילותיו מי בכל בהמה קל אעמוד וארכוב עליה וארדוף אחרי ישראל אמרו לו חיילותיו אין בכל בהמה קל אלא סוסיא נקבה שלך שכולה צבעונין ולא היה כיוצא בה מעולם לפיכך סוסים זכרים רואין אותה ורצין אחריה עמד ורכב עליה וירד בים שנ' כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים: וכשם שאמר פרעה הרשע לחיילותיו מי בכל בהמה כולה קל כך אמר להן מלך מלכי המלכים ברוך הוא למלאכי השרת מי בכל הבריות המשמשות לפני קל אמרו לפניו רבונו של עולם הכל שלך והכל מעשי ידיך גלוי וידוע לפניך שאין בכל הבריות כולן קל אלא רוח שיוצאת מתחת כסא הכבוד לפיכך רכב על כרוב שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף [וידא על כנפי רוח]:", + "ויהי באשמורת הבקר כבר הקדים להם בוקרו של אברהם שנא' (בראשית כ\"ב ג') וישכם אברהם בבקר, בוקרו של יצחק שנ' (שם ו') וילכו שניהם יחדו, בוקרו של יעקב שנ' (שם כ\"ח י\"ח) וישכם יעקב בבקר, בוקרו של משה שנ' (שמות ל\"ד ד) וישכם משה בבקר, בוקרו של יהושע שנ' (יהושע ג' א') וישכם יהושע בבקר, בוקרו של שמואל שנ' (ש״א ט\"ו י\"ב) וישכם שמואל בבקר, בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד עליהן שנא' (איכה ג' כ\"ג) חדשים לבקרים רבה אמונתיך, בוקרו של עולם הבא שנ' (תהלים ה' ד') ה' בקר תשמע קולי: וכן את מוצא כשהקב״ה נפרע מן הרשעים אין נפרע מהן אלא בבקרים שנ' (תהלים ק\"א ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ: וישקף ה' על מחנה מצרים. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם במה שמכה בו אין מרפא בו אלא מכה באזמיל ומרפא ברטייה, אבל הקב״ה במה שמכה בו מרפא כשבירך הקב\"ה את ישראל לא בירכן אלא בהשקפה השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך את ישראל (דברים כ\"ו ט\"ו) וכשנפרע מן הרשעים לא נפרע מהן אלא בהשקפה שנא' וישקף ה' אל מחנה מצרים: בעמוד אש וענן. היה עמוד הענן עושה את הים טיט ועמוד האש מרתיחו כזפת והיו טלפי סוסין נשמטין זכר מלמעלה ונקבה מלמטה וכן הוא אומר (שופטים ה' כ\"ב) אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו: ויהם את מחנה מצרים. הממן ערבבן נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד\"א ויהם אין מהומה אלא מגפה שנ' (דברים ז' כ\"ג) והמם מהומה גדולה:", + "ויסר את אופן מרכבותיו רבי יהודה אומר מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגלים שלמטה והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: ר' נחמיה אומר מחמת רעם שלמעלה ניתזו צינורות מלמטה שנ' (תהלים ע\"ז י\"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל (ראמה ותחל) [רגזה ותרעש] הארץ, והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: וינהגהו בכבדות. במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו (ה' ט') תכבד העבודה אף אתה באותה מדה מדדת להן וינהגיהו בכבדות: לשעבר פרדות מושכות את המרכבות עכשיו מרכבה מושכת את הפרדות: וינהגיהו בכבדות ר' יהורה ביר' שמעון אומר לפי שיצאו מצרים כולם בסוסים לפיכך העמיד להן הקב״ה סוסים של אש בים והיו מכין את הפרדות כולן ומחזירין אותן ליבשה והגלגלים משיבין אותן לים לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ר' מאיר אומר כשנגלה הקב״ה על המצרים בים עלה עליהן בתשעת אלפים רבוא ממלאכי חבלה מהן מלאכי זייע ומהן מלאכי רתת ומהן מלאכי ברד ומהן מלאכי שלהבת וחלחלה אוחזת למי שרואה אותן אמרו לפניו רבונו של עולם הנה לנו ונעשה רצונך במצרים אמר להן אין דעתי מתקוררת עד שאני בעצמי נפרע משונאיהן של ישראל לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל. טפשין שבהן אמרו מפני דווים וסכופים אלו אנו בורחין, פקחין שבהן אומרין מי שנלחם להן במצרים הוא יעשה להם נסים בכל זמן: ר' יוסי אומר מניין שהמכות שלקו על הים היו מעין מכות שבמצרים שנ' כי ה' נלחם להם במצרים מעין מכות שבמצרים ואומר (ש\"א ד' ח') אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, ולא במצרים לבד אלא בכל המצירין להן עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (תהלים ע\"ח ס\"ו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו, ואומר (תהלים כ״ז ב') צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו: כמעט איביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי (תהלים פ\"א ט\"ו), ואומר (ישעיה י\"א י\"ג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו ואומר (שם י\"ד כ\"ה) לשבור אשור בארצי ועל הר אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור: מדה זו נוהגת על פני הארץ שנא' (שם כ\"ו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים, מפני מה (שם כ\"ז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם עד סוף כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים:", + "ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך: וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. החזיר עליהן את הגלגל שיחזור עליהם זדונם שבמחשבה שחישבו בה אני דנם: הם חשבו לאבד בני במים אף אני איני מאבדן אלא במים, וכן הוא אומר (תהלים ז' ט\"ז) בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ\"ו כ\"ז) חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש, מסיע אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בהם (קהלת י' ח'-ט') ואומר (תהלים ז' י\"ז) ישוב (חמסו) [עמלו] בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, וכן שלמה אומר (משלי י\"ב י\"ד) מפרי פי איש (תשבע בטני) [ישבע טוב] וגמול ידי אדם ישיב לו, וכן ישעיה אומר (נ\"ט י\"ח) כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם, וכן ירמיה אומר (ל\"ב י\"ט) גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני (האדם) [אדם] לתת לאיש כדרכיו (כפרי) [וכפרי] מעלליו, וכן אליהוא אומר (איוב ל\"ד י') חלילה לאל מרשע ושדי מעול, וכן יתרו אומר (י\"ח י\"א) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם מכירו הייתי לשעבר (שביותר) [ועכשיו ביותר] שבמחשבה שחישבו מצרים לאבד את ישראל בה דנם המקום, כי בדבר אשר זדו עליהם: לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו:", + "ויט משה את ידו על הים אין הים עומד כנגד משה: וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין איתנו אלא תקפו כענין שנ' (במדבר כ\"ד כ\"א) איתן מושביך ושים בסלע קניך: ר' נתן אומר אין איתן אלא לשון קשה שנ' (ירמיה ה' ט\"ו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא: ד\"א לאיתנו ר' יונתן אומר אל תקרא לאיתנו אלא לתנאי תנאים התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לישראל הדש דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו: ומצרים נסים לקראתו. מניין אתה אומר בכל מקום שהיה המצרי רץ היה הים מקדמו ת\"ל ומצרים נסים לקראתו: משלו משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מפני בן נץ ונכנסה לה לטרקלין של מלך פתח המלך חלונית מזרחית ויצאת והלכה לה נכנס בן נץ אחריה נעל המלך כל אותן חלונות התחיל מורה בו חצים, כך כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים סתם עליהם ים מארבע רוחותיו כדי לאבדן והיו מלאכי השרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש כענין שנ' (יחזקאל ל\"ח כ\"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש: וינער ה' את מצרים בתוך הים. כאדם שמנער את הקדרה שהתחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה: ד\"א וינער ה' את מצרים נתן בהם כח נערות כדי שיהיו יכולין לקבל רוב פורענות: ד\"א וינער מסרם למלאכים נערים למלאכים אכזראים כדי שישמטו את נשמתן כענין שנ' (משלי י\"ז י\"א) ומלאך אכורי ישלח בו, ואומר (איוב ל\"ו י\"ד) תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים:", + "וישובו המים כל מים שבעולם חזרו: ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. אפלו פרעה שנ' (ט\"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים, דברי ר' יהודה: ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה שנ' (ט' ט\"ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויש אומרין באחרונה בא וטבע שנאמר (ט\"ו י\"ט) כי בא סום פרעה:", + "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה חמה כתיב היו מלאכי השרת מתמיהין לומר בני אדם שעברו ע\"ז יעברו ביבשה בתוך הים אף הים נתמלא עליהם חמה ובקש לאבדן שלמעלה הוא אומר חומה וכאן הוא אומר חמה מי גרם להם להנצל: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות תורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל\"ג ב') מימינו אש דת למו, ומשמאלם בזכות תפלה: ד\"א והמים להם חמה דרש ר' פפיוס והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ\"ג י\"ג) הוא דן יחידי את כל באי העולם ואין להשיב לדברו אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס הא מה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם שהכל בדין והכל באומר: דרש ר' פפיוס הן האדם היה כאחד ממנו(בראשית ג' כ\"ב) כאחד ממלאכי השרת אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד מלמד שנתן הקב\"ה לפניו שני דרכים דרך חיים ודרך מות ובחר לו הוא דרך המות: דרש ר' פפיוס וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק\"ו כ') שומיע אני שור שלמעלה ת\"ל אוכל עשב אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה [מקיים] וימירו את כבודם שומיע אני בשור שבשאר ימות השנה ת\"ל אוכל עשב אין לך מנוול ומשוקץ משור משעה שהוא אוכל עשב: דרש ר' פפיוס לסוסתי ברכבי פרעה (שה״ש א' ט') רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה לו הקב\"ה על סוס זכר שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף, חזר ורכב על סוס נקבה כביכול עלה לו הקב\"ה על סוס נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים לסוסתי לססתי כתיב כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על ישראל לאבדם מי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין ובזכות תפלין שהיא בשמאל:", + "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם מכביש ידו עליה קמעה הרי הוא הורגה וכן הוא אומר (שם קכ״ד ז') נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, ויש אומרין כאדם ששומט עובר ממעי הפרה וכן הוא אומר (דברים ד' כ') ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים: וירא ישראל את מצרים. מתים על שפת הים אין כתיב כאן אלא מת על שפת הים מתים ואינן מתים: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל\"ה י\"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מה להלן מתה ואינה מתה אף כאן מתים ואינן מתים: ד\"א וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים שלא יהיו ישראל אומרין כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד (אחד) [אחר]: ד\"א שלא יהיו מצרים אומרין כשם שאבדנו במים כך הן אבדו במים: ד\"א בשביל מוטות ומרכבות שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו את הבזה: ד\"א כדי שיהיו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן וכן הוא אומר (תהלים נ' כ\"א) אוכיחך (ואערך לפניך) [ואערכה לעיניך] ואומר (מיכה ז' י') ותרא אויבתי ותכסיה בושה האומרה לי (איה) [איו] ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות, ועליהם הוא אומר (תהלים י\"ח ל\"ד) ועל במותי יעמידני אלו המצרים שהיו במותיהן של ישראל בשעה ששיקען הקב\"ה בים רמז לו הקב\"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותן מושלכין מתים ביבשה שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכל אחד ואחד היה נוטל כלבו והוליך ונותן רגלו על צוארו של מצרי לקיים מה שנ' (דברים ל\"ג כ\"ט) ואתה על במותימו תדרוך והיה ישראל אומר לכלבו אכול מן היד הזו המשעבדת בי. אכול מן המעים הללו שהן שמחין בשעבודי ודויד מפרשה (תהלים ס\"ח כ\"ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך לכך כנסת ישראל אומרת (חבקוק ג' י״ט) ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי בשביל שעשית לנו כל הנסים הללו שהצלתני מן המצרים ושקעת אותן בים והשליכן ליבשה כדי שנראה היאך נעשה הדין בהן לפיכך נתנו לך נצחון ואמרנו לפניך שירה אז ישיר משה:", + "וירא ישראל את היד הגדולה מכות חמורות ומכות משונות זו מזו ומיתות משונות ומיתות חמורות זו מזו: ר' יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שבמצרים הוא אומר (ח' ט\"ו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות: ר' אליעזר אומר מניין שכל מכה ומכה שהביא המקום ב\"ה על המצרים היתה של ארבע מכות שנ' (תהלים ע\"ח מ\"ט) ישלח בם חרון אפו עברה אחת זעם שתים וצרה שלוש ומשלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות: ר' עקיבה אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב\"ה ב\"ה על המצרים היתה של חמש מכות שנ' ישלח בם חרון אפו הרי אחת עברה שתים זעם שלוש צרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה' עכשיו וייראו את ה': ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר במקום אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם: כיוצא בו אתה אומר(במדבר כ\"א ה') וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ד\"א ויאמינו בה' ובמשה עבדו גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' אז ישיר משה ובני ישראל: ר' נחמיה אומר מניין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם כדאי הוא שתשרה רוח הקדש עליו ויאמר שירה שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו זכו ששרת עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל: וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה שנ' (בראשית ט\"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה ואומר (ישעיה כ״ו ב') פתחו שערים ויבא גוי [צדיק] שומר אמונים (בשכר) [בשער] זה בעלי אמונה נכנסין וכן הוא אומר (תהלים צ\"ב ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [וגו'] כי שמחתני ה' בפעליך מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת אמנה שהאמינו בעולם הזה שכולה לילות: וכן יהושפט אומר (דה״י ב' כ' כ') האמינו בה' אלהיכם ותיאמנו האמינו בנביאיו והצליחו: וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנ' (שה״ש ד' ח') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה ואומר(הושע ב' כ\"א) ואירשתיך לי באמונה, ואומר (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה, ואומר (ירמיה ה' ג') עיניך הלא לאמונה הא גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ולהלן הוא אומר (תהלים ק\"ו י\"ב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:" + ], + [ + "אז ישיר משה ובני ישראל יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד' כ\"ו), אז אמרה חתן דמים למולות (ד' כ\"ו), אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ה' ל') אז אמר דויד (דה\"י א' ט\"ו ב) אז אמר שלמה (מ\"א ח' י\"ב) לשעבר: אז תיראי ונהרת (ישעיה ס' ה'), אז יבקע כשחר (שם נ\"ח ח'), אז ידלג כאיל פסח (שם ל\"ה ו'), אז תפקחנה (שם ה') אז תשמח בתולה (ירמיה ל\"א י\"ב), אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה (תהלים קכ\"ו ב') אז יאמרו בגוים הגדיל [ה'] לעשות עם אלה (שם ג') לעתיד לבוא: רבי אומר אז שר משה ובני ישראל אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה ובני ישראל נמצאנו למדים לתחית המתים מן התורה: ד\"א משה ובני ישראל מגיד הכתוב שהיה משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כנגד משה (בשירה) [בשעה] שאמרו שירה: ד\"א משה ובני ישראל מלמד שאמר [משה] שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת. וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן ראשונה שנאמרה במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ\"ט), שנייה שאמרו על הים זה אלי ואנוהו שלישית שנאמרה על הבאר אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כ\"א י\"ז), רביעית שירת האזינו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת (דברים ל\"א ל'), חמישית שאמר יהושע אז ידבר יהושע (את השירה הזאת) [לה'] ביום תת ה' את האמורי (יהושע י' י\"ב), שישית שאמרו דבורה וברק ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה' א'), שביעית שאמר דויד וידבר דויד את דברי השירה הזאת (ש״ב כ\"ב א'), שמינית שאמר שלמה מזמר שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וכי דויד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' (מ\"א ו' ט') ויבן את הבית ויכלהו אלא שנתן דויד נפשו עליו נקרא על שמו והיכן נתן נפשו עליו שנ' (תהלים קל\"ב א) זכור ה' לדויד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, מה נאמר לו (מ\"א י\"ב ט\"ז) עתה ראה ביתך דויד הא כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו: ד\"א שירת שלמה דכתיב שיר השירים אשר לשלמה (שה\"ש א' א'), תשיעית שאמר יהושפט שנ' (דה\"ב כ' כ\"א) ויועץ אל העם ויעמור משוררים לה' ומהללים להדרת קדש כצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, עשירית לעתיד לבוא שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיה מ\"ב י') ואומר (תהלים קמ״ט א') שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה כשם שנקבה יולדת כך תשועות שעברו יש אחריהן שעבוד, אבל תשועה העתידה לבוא נקראת על שם זכר כשם שאין הזכר יולד כענין שנ' (ירמיה ל' ו') שאלו נא וראו אם ילד זכר כך תשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד שנ' (ישעיה מ\"ד י\"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד: לה'. לה' אמרוה ולא לבשר ודם לא בענין שנ' (ש\"א י\"ח ו') ותצאנה הנשים המשחקות מכל ערי יהודה לשיר והמחולות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלישים ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' ולא לבשר ודם: ויאמרו לאמר. ר' נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל ואמרו שירה בבני אדם שקורין את שמע: אלעור בן (הדאי) [תדאי] אומר משה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו סוס ורוכבו רמה בים, משה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו זה אלי ואנוהו, משה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' שמו: (ד\"א) [אשירה לה'] לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לו תפארת והנצח וההוד ובן דויד אומר (דה\"א כ\"ט י\"א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד: מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש: שהוא חכם ואינו אלא טיפש: שהוא עשיר ואינו אלא עני: שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי: שהוא דין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא שמחנפין לו: שירו לה' שהוא חכם ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י\"ט): ואומר עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה (איוב י\"ב י\"ג): שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (דברים י' י\"ד): ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב' ח'): שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל\"ד ו'): ואומר כי אל רחום ה' אלהיך (דבר' ד' לא'): שירו לה' שהוא דין שנ' כי אלהי (ה) משפט ה' (ישעיה ל' י\"ח): שומר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ\"ב א): שירו לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן שומר הברית והחסד (דברים ז' ט') אל אמונה ואין עול (שם ל״ב ד'): שירו לה' שהוא גאה שהוא הדור שהוא משבח שנ' כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פ\"ט ז') שומר ה' אלהים צבאות מי כמוך חסין יה (שם פ\"ט ט') ואומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (שם פ\"ו ח') שומר דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים כול' עד זה דודי וזה רעי בנות ירושלים (שה\"ש ה' י'-י\"ו): הא לה' נאה גבורה לו תפארת נצח והוד: וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דהי\"א כ\"ט י\"א): כי גאה גאה. הגאני והגיאתיו הגאני במצרים כה אמר ה' בני בכרי ישראל (ד' כ\"ב) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ\"ט): הגאני על הים ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל כול' (י\"ד י\"ט) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה זה אלי ואנוהו: ד\"א כי גאה גאה גיאה הוא ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' י\"ב - י\"ז): ד״א כי גאה גאה מהגאה הוא על כל הגאים במה שאומות העולם מתגאין לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מבול שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מגדל ובאנשי סדום: וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן שנ' ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ\"ב): מה נאמר בהן מרכבות פרעה וחילו ירה בים (ט\"ו ד'): וכן את מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו מחרושת הגוים אל נחל קישון (שופטים ד' י\"ג) ומהוא אומר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה' כ'): וכן את מוצא בסנחריב שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ותאמר ברב רכבי [וגו'] אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ\"ב י\"ט כ\"ג-כ\"ד): מהוא אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (שם י\"ט כ\"ה) אלו ראשי גייסות שלו: אמרו גדול שבהן הוא ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף: קטן שבהן אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשיב את פני פחת אחד עברי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים ועתה התערב נא את אדני המלך ואתנה לך אלפים סוסים (שם י\"ח כ\"ג-כ\"ד): מהוא אומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך בתולות בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים (שם י\"ט כ\"א): וכן את מוצא בנבוכדנצר שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע שנ' (ותאמר) [ואתה אמרת] בלבבך אל השמים אעלה בין כוכבי אל ארים כסאי (ישעיה י\"ד י\"ג) מהוא אומר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם י\"ד ט\"ו): וכן את מוצא בנגיד צור שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים (יחזקאל כ\"ח ב'): מהוא אומר עליו מותי ערלים תמות ביד אדם כי אני דברתי נאם ה' אלהים הא במה שהאומות מתגאין לפניו בו נפרע מהן לכך נאמר כי גאה גאה: סוס ורוכבו. וכי סוס אחד ורכב אחד והלא כבר נאמר (י\"ד ז') ויקח שש מאות רכב בחור אלא מלמד שלא היה לפני המקום אלא כסוס אחד ורכב אחד בלבד: כיוצא בו אתה אמור כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב (דברים כ' א') וכי בסוס אחד ורכב אחר אומות העולם יוצאין אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אין אויביהם לפניהם אלא כסוס ורכב בלבד: ד\"א סוס ורוכבו מלמד שהיה סוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס: רמה בים. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר (ט\"ו ד') ירה כאיזה צד יתקיימו שני כתובים הללו: רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדין לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: בנוהג שבעולם אדם זורק שני כלים לאויר לא סוף אחד מהן ליפרד מחברו אבל כאן רמה ירה רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדים לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: ד״א רמה בים כיון שראו ישראל שרה של מצרים שנפל התחילו נותנין לפניו את השבח לכך נאמר רמה בים: וכן את מוצא שאין המקום נפרע מן המלכיות עד שמפיל את שריהן תחלה שנ' ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כ\"ד כ\"א): ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים (שם י\"ד י\"ב): ואומר כי רותה בשמים חרבי ואחר כך הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט (שם ל\"ד ה'): ד\"א סוס ורוכבו רמה בים היה הקב\"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידין בדין אומר לסוס מפני מה רצת אחר בני אומר לו מצרי מריצני בעל כרחי שנ' (י\"ד כ\"ג) וירדפו מצרים אחריהם כל סוס פרעה: אומר למצרי מפני מה רצת אחר בני והוא אומר סוס היה מריציני בעל כרחי שנ' (ט\"ו י\"ט) כי בא סוס פרעה והיה הקב\"ה מביא סוס ורוכבו ודנם כאחד: זו שאל אנטנינוס את רבי אמר לו ומאחר שאדם זה מת וגוף (כולה) [כלה] כלום הקב״ה מביא לדין אמר לו על שאתה משאליני על גוף טמא שאליני על נשמה שהיא טהורה מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות והשיב בו שני עבדים חגר וסומא לשמרו אמר לו חגר לסומא בכורות נאות אני רואה אומר לו סומא וכי אני רואה אמר לו חגר וכי אני יכול להלך: מה עשו רכב חגר על גבי סומה והלכו נטלו את הבכורות וישבו במקומן: לימים בא המלך וישב עליהן בדין אמר להן היכן הן בכורות אמר לו סומה וכי רואה אני אמר לו חגר וכי יכול אני להלך: המלך פקח היה הרכיב חגר על גבי סומה והיו מהלכין אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות: כך הקב\"ה מביא גוף ונשמה ומעמידין בדין אומר לגוף מפני מה חטאת לפני אומר לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי נשמה שחטאת מיום שיצאת ממני לא מושלך אני לפניך כאבן: אומר לנשמה מפני מה חטאת לפני אומרת לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי גוף שחטא מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך: הקב\"ה מביא נשמה ומכניסה לגוף ודנם כאחד שנ' (תהלים ג' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל להביא נשמה ואל הארץ להביא הגוף ואחר כך לדין עמו מידיין עמו: ד\"א סוס ורוכבו איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתם ונאמר להלן (זכרי י\"ב ד') ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון ואומר (שם י\"ד י\"ב) וזאת תהיה מגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת: בא מפורש ולומר על הסתום מה מפורש בחמש מכות אף סתום בחמש מכות:", + "עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י\"ו י\"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד\"א עזי אין עזי אלא תורה שנ' (שם כ\"ט י\"א) ה' עז לעמו יתן ה' וגו' ואומר (שם צ\"ט ד') ועז מלך משפט אהב: ד\"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' (שם כ\"א ב') בעזך ישמח מלך: ואומר (שם כ\"ח ח') ה' עוז ומעוז ישועות משיחו הוא: ד\"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם ולי ביותר: וזמרת יה. זמרה את לכל באי העולם ולי ביותר שהרי אומות העולם אומרין גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנ' (ש\"ב כ\"ג א') ונעים זמירות ישראל: הוא עשאני אימרא ואף אני עשיתיו אימרה: הוא עשאני אימרה וה' האמירך היום (דברים כ\"ו י\"ז) ואף אני עשיתיו אימרה את ה' האמרת היום (שם כ\"ו י\"ח) ישראל אומרין מי כמוך באלים ה' (ט\"ו י\"א) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל\"ג כ\"ט): ישראל אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו' ד'): ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ (דהי\"א י\"ז כ\"א): ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה\"ש ב' ג') ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב' ב'): ישראל אומרין זה אלי ואנוהו (ט\"ו ב') ורוח הקודש מבשרת על ידם ואומרת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ\"ט ג'): ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי העולם ולי ביותר: ד\"א ויהי לי לישועה היה לי והווה לי: היה לי לשעבר והווה לי לעתיד לבוא שנ' (שם מ\"ה י\"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים: זה אלי ואנוהו. רבי אלעזר אומר מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' (הושע י\"ב י\"א) וביד הנביאים אדמה: ואומר (יחזקאל א' א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואילת צפירה מקיפתו וחיילות מלפניו ומאחוריו וגבורים מימינו ומשמאלו הכל צריכין לשאל עליו ולידע איזה הוא מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשעלה הקב״ה על הים לא נצרך אחד לשאל אלא הכירו כולם ופתחו כולם פיהם ואמרו זה אלי: ואנוהו ר' ישמעאל אומר וכי היא אפשר לו לאדם לנאות את קונו אלא היה נאה לפניו במצוה עשה לו סוכה נאה לולב נאה תפילין נאה ציצית נאה: אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום: ר' יוסי בן דורמסקית אומר עשה לו בית המקדש שנ' (ישעיה ל\"ג כ') חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן ואומר (תהלים צ\"ג ה') לביתך נאוה קודש ואומר (ירמיה י' כ\"ה) ואת נוהו השמו: ד\"א ואנוהו ר' יוסי הגלילי אומר אדבר בניאותו ובשבחו שלמי שאמר והיה העולם ב\"ה: ר' עקיבה אומר אומר ניאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם שהרי אומות העולם משאלין את ישראל ואומרין להן מה דודך מדוד היפה בנשים (שה\"ש ה' ט') שכך אתם מומתים עליו וכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א' ב') אל תקרא עלמות אלא אפלו על מית אהבוך ואומר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ\"ד כ\"ג): כולכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו בנו: וישראל אומרין להם נאמר לכם מקצת שבחו אי אתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז (שה\"ש ה' י'): זה דודי מה רעי בנות ירושלים (שם ה' ט\"ז) כיון ששמעו אומות העולם גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם שנ' (שם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרין להן אין לכם חלק בו אלא אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו' ג') אני לדודי ועלי תשוקתו (שם ז' י\"א): ד\"א ואנוהו וחכמים אומרים נלונו עד שנבוא עמו לבית מקדשו מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: נכנס למדינה אחרת אמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: כך ירדו ישראל למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה: עלו שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה: ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים: באו למדבר שכינה עמהם שנ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך עד שבאו עמו לבית מקדשו שנ' (שה\"ש ג' ד') כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי זה אהל מועד ואל חדר הורתי שמשם נתחייבו ישראל בהוראה: אלהי אבי. עמי נוהג במדת רחמים ועם אבותי נוהג במדת הדין: אלי אין אלי אלא מדת רחמים שנ' (תהלים כ״ב ב') אלי אלי למה עזבתני ואומר (במדבר י\"ב י\"ג) אל נא רפא נא לה ואומר (תהלים קי״ח כ\"ד) אל ה' ויאר לנו: ד\"א אלהי אבי אני אהובה בת אהובים [מלכה] בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנשא אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני אהובה בת אהובים מלכה בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנ' (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וכשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר (יחזקאל ל\"ו כ') ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ד\"א אלהי אבי וארוממנהו לא על נסים שעשה עמי בלבד אני נותנת לפניו את השבח אלא על נסים שעשה עם אבותי ועתיד הוא לעשות עמי לכך נאמר אלהי אבי וארוממנהו:", + "ה' איש מלחמה ה' שמו הרי זה מקרא [עשיר] במקומות הרבה מגיד שנגלה להן בכל כלי זיין: נראה להם כפרש כענין שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף נראה להם בשריון ובכובע שנ' (ישעיה נ\"ט י\"ז) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו: נראה להם כגבור חגור חרב כענין שנ' (תהלים מ\"ה ד') חגור חרבך על ירך גבור: נראה להם בקשת כענין שנ' (חבקוק ג' ט') עריה תעור קשתך: נראה בצנה ומגן שנ' (תהלים ל\"ה ב') החזק מגן וצנה: נראה להם בחנית כענין שנ' (חבקוק ג' י\"א) לנגה ברק חניתיך: שומיע אני שצריך כל המדות הללו ת\"ל ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואין צריך לכל מדות הללו: אם כן למה צריך הכתוב לפרט כל המקראות הללו: לומר שאם יצטרכו ישראל לאחד מהן הרי הוא עושה להם אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בהם: ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו לפי שכשנגלה הקב\"ה על הים נראה להם כבחור עושה מלחמה שנ' ה' איש מלחמה ונגלה עליהם בסיני כזקן עטוף כענין שנ' (דניאל ז' כ\"א) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושעיר רישיה כעמר נקי יכול שהן שתי רשויות ת\"ל ה' שמו ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו הוא נלחם במצרים והוא על הים והוא על הירדן והוא על נחלי ארנון והוא בעולם הזה והוא לעולם הבא הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא שנ' (דברים ל\"ב ל\"ט) ראו עתה כי אני אני הוא ואומר (ישעיה מ\"א ד') אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא: ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו יש גבור עומד במלחמה וכוחו עליו כבן ארבעים שנה אבל אין דומה לבן ששים או לבן שבעים שכל זמן שהוא הוליך כוחו מתמעט אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הנלחם במצרים ה' שמו הוא לשעבר והוא לעתיד וכן הוא אומר (מלאכי ג' י') כי אני ה' לא שניתי: ד\"א ה' איש מלחמה יש גבור עומד במלחמה ומשחץ יוצא מידו אין יכול להחזירו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום גזרה יוצאה מלפניו שנ' (דברים ל״ב מ\"א) אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה הרי הוא מחזירה שנ' (שם) ותאחז במשפט ידי שומיע אני שמחזירה ריקם ת\"ל (שם) אשיב נקם לצרי אני מחזירה על אומות העולם: ד\"א ה' איש מלחמה יש גבר עומד ומשקנאה וגבורה לובשתו ואפלו אביו ואפלו אחיו ואפלו קרובין אינו מבחין אלא מכה והוליך בחמה: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הוא עושה מלחמה ואעפ\"י כן ה' שמו רחמן הוא על כל בריותיו מה שמו ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (ל\"ד ו):", + "מרכבות פרעה וחילו ירה בים במדה שמדד בה מדדת לו הוא אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (ה' ב) אף אתה הראית להן יראתך ואימתך על הים מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ\"ד) ואף אתה באותה מדה מדדת להן מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר ושלישים על כלו (י\"ד ו') אף אתה באותה מדה מדדת להן ומבחר שלישיו טובעו בים סוף: לפי שנ' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים (א' י\"ד) אף אתה הקשית עליהן מים (בטיט) [כטיט] והיו משתקעין בתוכו אין טביעה אלא בטיט כענין שנ' (ירמיה ל\"ח ו') ויטבע ירמיהו בטיט ואומר (תהלים ס\"ט ג') טבעתי ביון מצולה ואין מעמד:", + "תהומות יכסיומו וכי יש תהומות שם אלא מלמד שעלה תהום התחתון וחיפה עליהן את הרקיע והקדיר עליהן את המאורות וכן הוא אומר (יחזקאל ל\"ב ח'-ט') כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם ה' אלהים והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם: ואומר (ישעיה י\"ג י') כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו ויריח לא יגיה אורו מפני מה כי (פקדתי) [ופקדתי] על תבל רעה ועל רשעים עונם: ואומר (יחזקאל ל' י\"ח) ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עזה מפני מה כי היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה: ד\"א תהומות יכסימו וכי יש תהומות שם והלא שונית היא אלא מלמד שעלה תהום התחתון והעליון והיו נלחמים במצרים בכל מיני פורעניות יונה ירד לתהום אחד שנ' (יונה ב' ו') תהום יסובבני והם ירדו לשתי תהומות שנ' תהומות יכסימו: ירדו במצולות. וכי יש מצולות שם והלא שונית היא אלא מלמד שנפרץ ים הגדול לתוכו והיה נלחם בהם בכל מיני פורעניות: יונה ירד למצולה אחת שנ' (יונה ב' ד') ותשליכני מצולה והם ירדו לשתי מצולות שנ' ירדו במצולות: כמו אבן. זו כת בינונית שבהן: כשרים שבהן מטרפין כקש: בינונים כאבן: רשעים צללו כעופרת במים אדירים: ד\"א כמו אבן הוא אמר וראיתן על האבנים (א' ט\"ז) אף אתה הקשית עליהן מים כאבנים והיו מכין אותן על מקום האבנים שלהן: ד\"א כמו אבן לפי שהקשו את לבם כאבנים: אבל את בחסדך ובטובך וברחמיך הרבים ובימינך שפשוטה לכל באי העולם שנ' (תהלים מ\"ד ד') כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:", + "ימינך ה' נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכוח שנתת ארכה לדור המבול כדי שיעשו תשובה ולא עשו ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען: וכן באנשי מגדל וכן בסדום וכן המצריים עשר מכות הבאת עליהן ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען לפניך: ימינך ה' תרעץ אויב. בא וראה כשישראל עושין רצונו של מקום עושין את השמאל ימין שנ' ימינך ה' ימינך ה': וכשאין עושין רצונו עושין את הימין שמאל שנ' (איכה ב' ג') השיב אחור ימינו מפני אויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה לפניו חמה אין לי (ישעיה כ\"ז ד'): וכשאין עושין רצונו מתמלא חמה על שונאיהם שנ' (דברים י\"א י\"ז) וחרה אף ה' בכם: כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם ה' ילחם לכם (י\"ד י\"ד): וכשאין עושין רצונו כויכול הוא נלחם בם שנ' (ישעיה ס\"ג י') ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי כענין שנ' (איכה ב' ה') היה ה' כאויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנ' (תהלים קכ\"א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכשאין עושין רצונו כויכול שינה לפניו שנ' (שם ע\"ח ס\"ה) וייקץ כישן ה': וכן הוא אומר (איוב י\"ז ב') ובהמרותם תלן עיני: כויכול כאילו שינה לפניו בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה: תרעץ אויב. זה פרעה שנ' (ט\"ו ט') אמר אויב ארדוף אשיג ויש אומרין זה:עֲשָו שנ' (יחזקאל ל\"ז ב') יען כי אמר (אויב) [האויב] עליכם האח: רעצת אויב אין כתיב כן אלא תרעץ לעתיד לבוא וכן הוא אומר (חבקוק ג' י\"ב) בזעם תצער ארץ באף תדוש גוים:", + "וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י\"ד ט\"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט\"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע\"ד כ\"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ\"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע\"ג כ\"ז): ד\"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ\"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס\"ט כ\"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע\"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י\"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י\"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ג י\"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד\"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל\"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט\"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה\"ש ב' ט\"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל\"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י\"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ\"ט ט\"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:", + "וברוח אפיך נערמו מים במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו הבה נתחכמה לו (א' י') אף אתה נתת ערמימות במים וברוח אפיך נערמו מים: נצבו כמו נד נוזלים. מה נוד צרור ועומד כך מצרים צרורין ועומדין והיו מתעלפין מריח המים כענין שנ' (איוב מ\"א כ\"ג) ירתיח כסיר מצולה אבל ישראל נעשה להן לכל מיני בשמים שנ' (שם) ים ישים כמרקחה: ד\"א נצבו כמו נד מה נוד צרור ועומד כך היתה נפשם של מצריים צרורה ועומדת ואינן לא מכניסין ולא מוציאין וישראל אוכלין ושותין ושמחים ויצא להם זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין כענין שנ' (תהילים ע״ח י\"ז) (מוציא) [ויוצא] נוזלים מסלע: קפאו תהומות בלב ים. היכן לבו של אדם נתון על שני חלקיו כך קפאו עליהם ים משני חלקים ולמעלה כדי לאבדם: בלב ים לא היה לו לב וניתן לו לב שנ' קפאו תהומות בלב ים: אלה לא היה לה לב וניתן לה לב שנ' (ש\"ב י\"ח י\"ד) בלב האלה: שמים לא היה להן לב וניתן להן לב שנ' (דברים ד' י\"א) עד לב השמים: יבא ים שלא היה לו לב וניתן לו לב ויפרע מן הרשעים שכיברו את לבם תבא אלה שלא היה לה לב וניתן לה לב ותיפרע מן שגנב שלש לבבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל: יבאו שמש שלא היה להן לב וניתן להן לב ויורידו מן לישראל שקבלו את התורה שניתנה על לב שנ' (שם ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבביך:", + "אמר אויב זה הוא תחלת הפרשה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ויקרא ט' א') ויהי ביום השמיני קרא משה זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ו' א') בשנת מות המלך עזיהו זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ב' ב') הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך ויש אומרין (שם י\"ז ב') בן אדם חוד חידה ומשול משל על אדמת ישראל זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו (הושע י' א') גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה כיוצא בו אתה אומר (קהלת א' י\"ב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: ד\"א אמר אויב וכי מאין היו ישראל יודיעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים רוח הקודש שרת עליהן והיו יודעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים: מה אמר פרעה לחיילותיו אמר להם אפלו אם אינכם רודפין אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שאבדו ממנו כדאי הוא לנו: כיון ששמעו מקצת העם אמרו הא ותרא לא נרדוף אחרי ישראל עד שאמר להן הרי כולנו שווין בבזה: ד\"א אמר פרעה ולא ידע מה אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי ט\"ז א') נרדף נשיג לא אמר כן אלא ארדוף אשיג נרדף הוא להם ונתפס הוא בידם אחלק שללם אין כתיב כן אלא אחלק שלל מתחלק הוא שלל להם: תמלאם נפשי אין כתיב כן אלא תמלאמו נפשי ממלאים הם נפשם ממנו: תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי מוריש אני עשרי וכבודי להם: ד\"א אמר להם פרעה לשעבר הייתם בוזזים נכסים והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אחלק שלל: לשעבר הייתם הורגין בהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו תמלאמו נפשי: לשעבר הייתם מבקשין לאנוס בניהם ובנותיהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אריק חרבי תורישמו ידי: בשלש כתות באו מצרים על ישראל אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומדת נהרגם ולא נטול ממונם: ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם: זו שאמרה נטול ממונם ולא נהרגם אחלק שלל: וזו שאמרה נהרגם ולא נטול ממונם תמלאמו נפשי: וזו שאמרה נהרגם ונטול ממונם אריק חרבי תורישמו ידי: חמשה דברים פרעה הרשע היה עומד ומנאץ במצרים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: וכנגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו:", + "נשפת ברוחך כסמו ים [וגו'] מושלו משל לה\"ד לערבי לסטים שהיה עומד אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוצא בנו של מלך הורגו אני צולבו אני שורפו אני מיתות רעות אני ממיתו שמע המלך נתמלא עליו חמה אמר לו תשתלם בפיך: כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ במצרים ארדף אשיג: ונגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו נשפת ברוחך כסמו ים [וגו']: וכן אתה מוצא לעתיד לבוא (תהילים ב' א') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו: ואומר (שם נ\"ט ח') הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומיע וסמיך [ליה] ואתה ה' תשחק למו תלעג לכל גוים: וכן הוא אומר (יחזקאל ל\"ז י\"ג) שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לה הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהליך וסמיך ליה (שם י\"ח-י\"ט) ביום בוא גוג על אדמת ישראל תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל: צללו כעופרת במים אדירים. הקב״ה נקרא אדיר אדיר במרום ה' (תהילים צ\"ג ד'): ישראל נקראו אדירים שנ' (שם ט\"ז ג') ואדירי כל חפצי בם: מצרים נקראו אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים: מים נקראו אדירים שנ' (שם צ\"ג ד') מקולות מים רביש אדירים: נגלה הקב\"ה שנקרא אדיר על ידי ישראל שנקראו אדירים ונפרע מן המצרים שנקראו אדירים במים שנקראו אדירים:", + "מי כמוך באלים ה' כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע\"ז שלהם פתחו כולם והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': ולא ישראל בלבד אלא אף אומות העולם כיון שראו מה שאירע למצרים וע״ז שלהן כפרו כלן בע\"ז שלהן והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': וכן רחב אומרת (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע ונמס לבבינו וגו' וכן את מוצא לעתיד לבוא שעתידין אומות העולם לכפור בע\"ז שלהן שנ' (ישעיה ב' ב') ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני מה מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ מהוא אומר (שם י\"ח) והאלילים כליל יחלף: ד\"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים וכן הוא אומר (תהלים ק\"ו כ״ב) נוראות על ים סוף: ד\"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך שרואה בעלבון בניו ושותק וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ב י״ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק שתקתי לשעבר מכאן ואילך כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו: ד\"א מי כמכה באלו שעומדין לפניך במרום וכן הוא אומר (תהלים פ\"ט ז') כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים: ד\"א מי כמכה באלו שקראו עצמן אלהות: פרעה קרא עצמו אלוה שנ' (יחזקאל כ\"ט ג') לי יארי ואני עשיתיני מה כתיב בו הנני אליך ואל יאריך: סנחריב קרא עצמו אלוה שנ' (מ\"ב י\"ח ל\"ה) מי בבל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי מה כתב בו (שם י\"ט ל\"ז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר מידי הכוהו בחרב: וכן נבובדנצר וכן חירם מלך צר: ד\"א מי כמכה באלים באלו שאחרים קורין אותן אלהות מה טיבן פה להם ולא ידברו (תהלים קט״ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדיבור אחד שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים [האלה] לאמר: ואומר (ירמיה כ\"ג כ\"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה': עינים להם ולא יראו (תהלים קט\"ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד' י'): ואומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים (משלי ט\"ו ג'): אזנים להם ולא ישמעו (תהלים קט\"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שם ס\"ה ג') שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו ואומר (שם י' י\"ז) תכין לבם תקשיב אזניך: אף להם ולא יריחון (תהלים קט\"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (ויק' א' י') אשה ריח ניחח לה' ואומר (בראשית ח' כ\"א) וירח ה' את ריח הניחח: ידיהם ולא ימישון (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ\"ח י\"ג) ואומר אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (שם מ\"ה י\"ב): רגליהם ולא יהלכו (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה י\"ד ג') ואומר (שם ד') ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים: לא יהגו בגרונם (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא חכו ממתקים וכלו מחמדים (שה\"ש ה' ט\"ז) ואומר והגה מפיו יצא (איוב ל\"ז ב'): מי כמכה נאדר בקדש. גאה אתה ואדיר בקודש שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדבור אחד כענין שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: ד\"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לשמוע משני בני אדם כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל באי עולם עומדין ומתפללין לפניו ושומיע תפלתם כאחת שנ' (תהלים ס\"ה ג') שומיע תפלה עדיך כל בשר יבואו: ד\"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם פועל עושה מלאכה אצל בעל הבית זוריע עמו חוריש עמו מנכש עמו מטביע (עמו והוא) [אחד] נותן לו: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נתן לו שנ' (תהלים קכ\"ז ג') הנה נחלת ה' בנים: תאב לחכמה נתן לו שנ' (משלי ב' ו') כ ה' יתן חכמה: תאב לנכסים נתן לו שנ' (דהי\"א כ\"ט י\"ב) והעושר והכבוד מלפניך: נורא תהלות. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם מוראו על הרחוקים יתר מן הקרובים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מוראו על הקרובים יתר מן הרחוקים שנ' (תהלים נ' ג') וסביביו נסערה מאד: ואומר (שם פ\"ט ה') אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו: ואומר(איוב כ\"ה ב') המשל ופחד עמו: ואומר (ויקרא י' ג') בקרובי אקדש: עשה פלא. שלא כמידת בשר ודם מדת המקום בשר ודם בונה תחתון ואח\"כ בונה עליון אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא בונה עליון ואחר כך בונה תחתון שנ' (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ואבנים ועפר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא מקרה אינו מקרה אלא במים שנ' (תהלים ק\"ד ג') המקרה במים עליותיו: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה במים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה במים שנ' (בראשית א' כ') ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה באפילה שנ' (תהלים קל\"ט ט\"ו) אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא צר צורה מתחיל מראשו או מרגליו או מאחר מכל איבריו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא צר צורה צר הכל כאחד שנ' (ירמיה י' ט\"ו) כי יוצר הכל הוא ואומר (ש\"א ב' ב') ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו: בשר ודם צר צורה והוא נותן פאפוסיא בתוך סממנין והקב״ה יצר את האדם מסמן אחד גלגל זה של עין שחור והקיפו לבן והשנים לבנות והקיפן אדום:.בשר ודם אינו יכול לצור צורה בתוך צורה והקב״ה יצר את האדם במעי אמו: בשר ודם צר צורה ואינה זזה ממקומה והקב\"ה יצר את האדם והוא מהלך מסוף העולם עד סופו: בשר ודם צר צורה ואינו רואה ושומעת ולא מדברת והקב״ה יצר את האדם והוא רואה ושומיע ומדבר: בשר ודם צר צורה ואינו יכול לעשות לה [נפש ו]קרבים [והקב״ה יצר את האדם ועשה לו נפש וקרבים הוא שדויד אומר (תהלים ק\"ג א') ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו]: ד\"א עושה פלא עשה פלא אין כתיב כן אלא עשה פלא עם האבות ועתיד לעשות עם בנים וכן הוא אומר (מיכה ז' ט\"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואומר (תהלים קל\"ט י\"ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד:", + "נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד הכתוב שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם שנ' (איוב י\"ב י') אשר בידו נפש כל חי: תבלעמו ארץ. בזכות מה ניתנה להם קבורה שאמרו ה' הצדיק (ט' כ\"ז) אמר להם המקום אתם צדקתם עליכם את הדין אני אתן לכם קבורה נטית ימינך תבלעמו ארץ [ד\"א נטית ימינך תבלעמו ארץ] לפי שהיה הים מזרקן ליבשה ויבשה זורקתן לים הים אומר ליבשה קבלי אכלוסיך: ויבשה אומרת לים קבל אכלוסיך: אמרה לו יבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל יחידי נאמר בי (בראשית ד' י\"א) ועתה ארור אתה מן האדמה עכשיו היאך אני יכולה לקבל כל ההמון הזה עד שנשבע לה הקב״ה שאין אני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנ' (ישעיה ס\"ב ה') נשבע ה' בימינו: ד\"א נטית ימינך מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו הרשעים פונין מן העולם שנ' (צפניה ב' י\"ג) ויט ידו על צפון ושבר את אשור: ואומר (יחזקאל כ\"ה ט\"ז) (נטיתי) [נוטה] ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים ואומר (צפניה א' ד') (הנני נוטה) [ונטיתי] ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים מושלו משל לה\"ד לבצים שנתונות ביד אדם שאם מטה ידו (מהם) [מעט] מיד נופלות ומשתברות וכן כשהמקום מטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדיו כולם יכליון (ישעיה ל\"א נ'):", + "נחית בחסדך חסד שעשית עמנו לא היה בידנו מעשים כענין שנ' (ישעיה ס\"ג ז') חסדי ה' (אזכור) [אזכיר]: ואומר(תהלים קי\"ט ס\"ד) חסדך ה' מלאה הארץ: עם זו אעפ״י שכל העולם כולו שלך חש אין לך עם אלא ישראל שנ' (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי: נחלת בעזך. בתקפך שנ' (תהלים כ\"ח ז') ה' עזי ומגני: ד\"א בזכות תורה שנ' (שם כ\"ט י\"א) ה' עז לעמו יתן: ד\"א בזכות מלכות בית דויד שנ' (שם כ\"א ב') ה' בעזך ישמח מלך: אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שעתידין לבנות כתיב אל נוה קדשך וכבתיב (שם ע\"ט ז') ואת נוהו השמו:", + "שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו שאבדו פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע\"ז שלהן התחילו מתרגזין: ד\"א כיון ששמעו שהקב״ה מגביה קרנם של ישראל התחילו כועסין אמר להן הקב״ה כמה מלכים עמדו מכם ולא רגזו בני ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל (בראשית ל\"ו ל\"א) כמה שלטונות עמדו מכם ולא כעסו בני אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה (שם כ\"ט) עכשו אתם כועסין אני נותן לכם כעס שאין בו רצון ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צ\"ט א'): חיל אחז יושבי פלשת. אמרו עכשיו הן באין לגבות עידותן של אפרים אביהם שנ' (שם ע״ח ט') בני אפרים נשקי רומי קשת הפכו ביום קרב: ד\"א חיל אחז יושבי פלשת אמרו אין להן דרך אלא עלינו עכשו הן באין ובוזזין את נכסינו ומחריבין את ארצנו:", + "אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהם באים לירש את ארצם הרי כבר נאמר (דברים ב' ד') ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תתגרו בם אלא מפני ארנוניאות: ד\"א אמרו עכשו הן באים לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם שנ' (בראשית כ\"ז מ\"א) וישטם עשו את יעקב על הברכה: אילי מואב יאחזמו רעד. אם תאמר שהן באין להחריב את ארצן או לירש אותה הרי כבר נאמר (דברים ב' ט') אל תצר את מואב אלא מפני ארניניאות: ד\"א אמרו עכשו הן באין לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית י\"ג ז'): נמגו כל יושבי כנען. כיון ששמעו שאמר לו הקב״ה למשה (דברים כ' ט\"ז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה התחילו נמוגים אמרו אלו ואלו אין מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהן התחילו נמוגין אבל אלו אין באין עלינו אלא לכלותינו על אחת כמה וכמה התחילו נמוגים אין נמינה אלא המסאה שנ' (תהלים ע\"ה ד') נמוגים ארץ וכל ישביה: ואומר (יחזקאל כ\"א כ') למען למוג לב והרבה המכשולים (למען) נמוגו כל ישבי כנען:", + "תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה' א') ויהי כשמע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל: בגדול זרועך ידמו כאבן. כיון שעברו ישראל את הים כינס עליהן עמלק כל מלכי אומות העולם לבוא להלחם עמהם נתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן שנ' בגדול זרועך ידמו כאבן: ד\"א כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שרצה לומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן: עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. עד שיעבר את הירדן עד יעבר את נחלי ארנון: עם זו. אעפ״י שכל העולם כולו שלך אין לך עם אלא אלו שנ' (ישעיה מ\"ג כ\"א) עם זו יצרתי לי: קנית. תורה נקראת קניין שנ' (משלי ח' כ\"ב) ה' קנני ראשית דרכו: ישראל נקראו קנין שנ' עם זו קנית: ארץ ישראל נקראת קנין שנ' (בראשית י״ד י\"ט) קונה שמים וארץ: בית המקדש נקרא קנין שנ' (תהלים ע\"ח נ\"ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו: יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות תורה שנקראת קנין לכך נאמר עם זו קנית:", + "תביאמו ותטעמו נבאו אבות ולא ידעו מה נבאו תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו בנים נכנסין ואין אבות נכנסין וכן הוא אומר (שה\"ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך גדיים נכנסין ואין התישים נכנסין: ד\"א תביאמו ותטעמו בכרם הזה שנטוע שורות שורות וכן הוא אומר (ע' יחז' מ\"ח ג') מפאת קדמה ועד פאת ימה נפתלי אחד יהודה אחד אשר אחד: ותטעמו נטיעה שאין לה נתישה וכן הוא אומר (ירמיה כ\"ד ו') ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש ואומר (ע' ירמ' ל\"א מ\"א) ונטעתים על הארץ הזאת באמת בכל לבבי ובכל נפשי: בהר נחלתך. בהר שהבטחתנו בו וכן הוא אומר (ע' יחז' כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני בית ישראל כלו בארץ ושם ארצם ושם אדרוש כל תרומותיכם ראשית משאתם לכל קדשיכם: ד\"א בהר נחלתך תורה נקראת נחלה שנ' (במדבר כ\"א י\"ט) וממתנה נחליאל: ישראל נקראו נחלה שנ' (דברים ט' כ\"ו) והם עמך ונחלתך: ארץ ישראל נקראת נחלה שנ' (שם כ\"ו א') והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה: בית המקדש נקרא נחלה שנ' בהר נחלתך: יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות תורה שנקראת נחלה לכך נאמר בהר נחלתך: מכון לשבתך פעלת ה' זה אחד מן המקראות שכסא שלמטן כנגד כסא שלמעלן שנ' (ישעיה ס\"ו א') כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי: ואומר (ע' יחז' מ\"ג ז') בן אדם מקום כסאי והדום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם: ואומר (תהלים י\"א ד') ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: ואומר (מ\"א ח' י\"ג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים: פעלת ה' מקדש חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא במאמרו של הקב״ה שנ' (תהלים ל\"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אבל כשבנה בית המקדש כויכול פעולה הוא לפניו שנ' פעלת ה' מקדש אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שבית המקדש קרוי פעולה לפני מי שאמר והיה העולם והן החריבוהו האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל\"ז ז'): ואומר (ירמיה כ\"ה ל') ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הידד כדורכים יענה (על) [אל] כל יושבי הארץ: אוי להן לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט ונשפטתי אתם שם על עמי ועל נחלתי (יואל ד' ב'): עמי אלו ישראל נחלתי זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: מקדש ה' כוננו ידיך. חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא ביד שנ' (ישעיה מ\"ח י\"ג) אף ידי יסדה ארץ אבל כשנבנה בית המקדש לא נבנה אלא בשתי ידיו שנ' כוננו ידיך: ד\"א מקדש ה' חביב בית המקדש שניתן בין שתי שמות פעלת ה' מקדש ה': ד\"א מקדש ה' כוננו ידיך אימתי מתקדש שמו בעולמו כשהוא מכונן מקדשו ומקבץ גליות עמו שנ' (תהלים קמ\"ז ב') בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס מושלו משל לה״ד ללסטים שנכנסו לתוך פלטין של מלך תפסו מעבדיו של מלך והרגו מהם וצלבו מהם ושרפו מהם והחריבו פלטין שלו בא המלך וישב עליהם בדין תפס מהן והרג מהן וצלב מהן ושרף מהן וישב פלטין שלו ונודעה מלכותו בעולם:", + "ה' ימלוך לעולם ועד ר' יוסי אומר אלו אמרו ישראל ה' מלך לעולם ועד לא שלטה בהן אומה ומלכות אלא ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא: מפני מה", + "כי בא סוס פרעה מלמד שאף פרעה בכלל: וישב ה' עליהם את מי הים. עליהם שב אבל עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך בני אברהם אוהבך זרע יצחק ידידיך משפחת יעקב בכוריך גפן שהסעת ממצרים וכנה שנטעה ימיניך: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: הרי שמונה עשרה פסוקים כנגדן תקנו חכמים שמונה עשרה ברכות בתפלה: שלשה פסוקים הראשונים שבח לשם ושלשה האחרונים הודייה לשם האמצעיים מעין המירע: כנגדן תקנו חכמים שלש ברכות ראשונות שבח אחרונות הודייה: אמצעיות צרכי כל איש ואיש: וכנגדן פייסן הקב\"ה בשמונה עשרה פסוקי נחמות אמר הקב״ה אתם אמרתם אז ישיר אתם משבחים באז שנ' (ישע' נ\"ח ח') אז יבקע כשחר אוריך: אז תקרא וה' יענה (שם ט'): אז תיראי ונהרת (שם ס' ה'): אז תתענג (אל) [על] ה' (שם נ\"ח י\"ד): אתם אמרתם עזי עורי עורי לבשי עוזך (ישע' נ\"ב א'): עורי לבשי עוז זרוע ה' (שם נ\"א ט'): אתם אמרתם ה' איש מלחמה ה' שמו זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך (ירמ' י\"א ט\"ז): אתם אמרתם מרכבות פרעה ואתה על במותימו תדרוך (דב׳ ל\"ג כ\"ט): אתם אמרתם תהומות יכסיומו ירדו במצולות האומר לצולה חרבי (ישע' מ\"ד כ\"ז): אתם אמרתם ימינך ה' נשבע ה' בימינו (שם ס\"ב ח'): אתם אמרתם וברב גאנך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום (עובד' א' י\"ח): אתם אמרתם וברוח אפך נערמו מים יצאו מים חיים מירושלים (זכר' י\"ד ח'): אתם אמרתם אמר אויב לכן כל אוכליך יאכלו וכל צריך כולם בשבי ילכו והיו שוסיך למשסה וכל בוזזיך אתן לבז (ירמ' ל' מ\"ז): אתם אמרתם נשפת ברוחך ואת רוחי אתן בקרבכם (יחז׳ ל\"ו כ\"ז): אתם אמרתם מי כמכה אשריך ישראל מי כמכה (דבר׳ ל\"ג כ\"ט): אתם אמרתם נטית ימינך תבלעמו ארץ ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו ארץ חפץ (מלא' ג' י\"ב): אתם אמרתם נחית בחסדך וחסדי מאתך לא ימוש (ישע' נ\"ד י'): אתם אמרתם שמעו עמים ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר (שם ל' כ\"א): אתם אמרתם אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזימו רעד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וישב תחתיו ולא ירגז עוד (ש\"ב ז' י'): אתם אמרתם תפל עליהם אימתה ופחד והיו מלכים אומניך ושרותיחם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך (ישע' מ\"ט כ\"ג): אתם אמרתם תביאמו והביאותים אל הר קדשי (שם נ\"ו ז'): אתם אמרתם ה' ימלוך יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל (דני׳ ב' מ\"ד): אתם אמרתם כי בא סוס פרעה והיה שם מסלול ודרך הקודש יקרא לה (ע' ישע' ל\"ה ח'):", + "ותקח מרים הנביאה היכן נתנבאתה מרים הרי הוא אומר (ב' א') ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא אמרה לאביה עתיד לצאת ממך מי שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא הבית אור עמד אביה ונשקה על ראשה ואמר לה נתקיימה נבואתיך וכשהושלך ליאר אמרה לה אמה היכן נבואתיך אע\"פ כן עדיין בנבואתה עומדת ותתצב אחותו(ב' ד'): אחות אהרון. וכי אחות אהרן היית ולא אחות שניהם היית אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו ומניין שנתן נפשו עליה דכתיב (במדבר י\"ב י\"א) ויאמר אהרן אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת וגו': ד\"א שנתנבאת ועדיין היא אחות אהרן קודם שיולד משה: את התף בידה. וכי מאין היה להם לישראל תופים על הים אלא לפי שהצדיקים מובטחין עם יציאתן ממצרים שהמקום עושה להם נסים וגבורות ולפיכך נטלו תופים ומחולות בידם:", + "ותען להם מרים מגיד הכתוב שכשם שאמר משה שירה לאנשים כך מרים אמרה שירה לנשים: שירו לה' כי גאה גאה:", + "ויסע משה את ישראל מים סוף ר' יהושע אומר זו נסיעה נסעו ישראל על פי משה לפי שכל המסעות כולן לא נסעו אלא על פי גבורה אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה: ר' אליעזר אומר על פי ה' נסעו לפי שמצאנו בשנים ושלשה וארבעה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה שנ' (במדבר ט' י\"ח) על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו ואומר (שם כ') ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ואומר (שם כ\"ג) על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו אף זו על פי גבורה נסעו אם כן למה נאמר ויסע משה אלא שהסיען בעל כרחן במקל כיון שראו פגרי בני אדם שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמרו דומה שלא נשתייר אדם במצרים נעשה ע\"ז ונשוב למצרים שנ' (שם י\"ד ד') נתנה ראש ונשובה מצרימה: יכול שאמרו ולא עשו ת\"ל (ע' נחמי' ט' י\"ז) ויתנו ראש לשוב לעבודתם במרים: ר' יהודה בי ר' אלעאי אומר ע\"ז היתה בידן של ישראל והסיעה משה באותה שעה: ד\"א ויסע משה את ישראל מים סוף הסיע מהן המרייה שהמרו על ים סוף שנ' (תהלים ק\"ו ז') וימרו על ים בים סוף: ויצאו אל מדבר שור. זה מדבר כוב אמרו עליו על מדבר כוב שהוא מהלך שמונה.מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכולו מלא נחשים ועקרבים שנ' (דבי ח' ט\"ז) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר (ישעי ל' ו') משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף אין אפעה אלא איכעוס: אמרו איכעוס זה בשעה שרואה צל עוף הפוריח באויר מתאכל אותו העוף ונושר איברים איברים וכן הוא אומר (ירמיה ב' ו') ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות מקום שהצל עמו מות: אמר ר' אבא דבר זה שח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל ושמו מריטה ולמה קורין אותו מריטה שפעם אחת הלך ללקט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ונשר כל שערו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מריטה: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו בו מים ר' יהושע אומר כדי ליגען ר' אליעזר המודעי אומר והלא מים תחת רגליהן של ישראל הם: הארץ אין צפה אלא על פני המים שנ' (תהלים קל״ו ו') לרוקע הארץ על המים. מה ת\"ל ולא מצאו מים כדי לנסותם: אחרים אומרין מים שנטלו מבין הגזרים שלמו באותו מקום שנ' ולא מצאו מים: ואף בכליהם לא מצאו כענין שנ' (ירמיה י\"ד ג') ואדיריהם שלחו צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בושו והכלמו וחפו ראשם: דורשי רשומות אמרו אלו דברי תורה שנמשלה כמים שנ' (ישעיה נ\"ה א') הוי כל צמא לכו למים לפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו לפיכך התקינו להם נביאים שביניהן שיהיו קוראין בתורה בשבת ובשני ובחמישי הא כאיזה צד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת קורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי קורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת:", + "ויבאו מרתה ר' יהושע אומר בשלשה מקומות באו ישראל באותו יום שנ' ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: ר' אליעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד ונקרא על שם שעירע בו:", + "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך מגדול שביניהן לאמר מה נשתה ומה לא נשתה אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר [לאמר] מה נשתה:", + "ויצעק אל ה' מיכאן אתה למד שאין הצדיקים קשין לקבל ולפי דרכנו למדנו שתפלת הצדקים קצרה: ומעשה באחד שעבר לפני התיבה לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שהאריך בברכותיו כדי שיאמרו מברכן הוא אמר להם לא האריך יותר ממשה שנ' (דברים ט' י\"ח) ואתנפל לפני ה' בראשונה ארבעים יום וארבעים לילה: ושוב מעשה באחד שעבר לפני ר' אליעזר וקיצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שקיצר בברכותיו כדי שיאמרו תלמיד חכם הוא אמר להם לא קיצר פחות ממשה רבינו שאמר (במדבר י\"ב י\"ג) אל נא רפא נא לה: שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך אל נא רפא נא לה הרי לקצר: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה (דברים ט' ט') הרי להאריך: ויורהו ה' עץ. ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה: ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית אין לך מר יתר מזית: ר' נתן בר יוסף אומר זה עץ של קרדיס ויש אומרין אף עיקרי תאנה ועיקרי רמון: דורשי רשומות אומרין הורהו דברי תורה שמשולין בעץ שנ' (משלי ג' י\"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה: ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה אומר בוא וראה כמה מפורשין דרכי בשר ודם מדרכי המקום בשר ודם מתוק מרפא את המר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מר מרפא את המר הא כאיזה צד נותן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס בתוך נס: כיוצא בו אתה אומר (מ\"ב ב' כ\"א) ויצא אל מוצא המים וישלך שם מעט מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת והלא מים יפים כיון שנותנין לתוכן מלח מיד מבאישין הא באיזה צד נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ל\"ח כ\"א) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי: והלא בשר חי כיון שנותנין עליו דבלי תאנה מיד מתאכל אלא נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: וישלך אל המים וימתקו המים באותה שעה היו ישראל מתחננים ומתגרים לפני אביהם שבשמים כבן שמתחטא לפני אביו כתלמיד שמתגרה לפני רבו אמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו שנתרעמנו על המים: וימתקו המים. המרו לפי שעה והומתקו דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מרים הם מתחלתן שנ' מים מים שני פעמים: שם שם [לו] חק ומשפט. חק זו שבת ומשפט זה כבוד אב ואם דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו העריות שנ' (ויקרא י\"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: משפט אלו דיני אונסין ודיני חבלות ודיני קנסות: ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה קדמו דינין לכל המצות כשהדין בין אדם לחברו תחרות ביניהן נפסק הדין נעשה שלום ביניהם וכן יתרו אומר למשה (י\"ח כ\"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה אל מקומו יבא בשלום: ושם נסהו. שם נעשה נסאון לישראל כענין שנ' (מ\"ב כ\"ה כ\"ד) נשא אויל מרודך מלך בבל את ראש יהויכין כך דברי ר' יהושע: אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא אין גדולה בבל מקום אלא בשין וכאן אינו אלא סמך מה ת\"ל ושם נסהו שם נסה [המקום] את ישראל: ד\"א ושם נסהו שם ניסו אבותינו את המקום:", + "ויאמר אם שמוע תשמע שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו הרבה שנ' אם שמוע תשמע שכח אדם מצוה אחת משכיחין אותו מצוות הרבה שנ' (דברים ח' י\"ט) אם שכוח תשכח: לקול ה' אלהיך. מלמד שכל השומע בקול גבורה מעלה עליו כאלו שימש לפני חי העולם ב\"ה: והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן שכל הנושא והנותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: והאזנת למצותיו. אלו הלכות: ושמרת כל חוקיו. אלו גזירות: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. ואם אשים כי אני ה' רופאיך. כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר שמוע יכול רשות ת\"ל תשמע קבעו הכתוב חובה: ד\"א תשמע זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו: לקול ה' אלהיך. אלו עשר הדברות שנאמרו על הר סיני: והישר בעניו תעשה. אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם: והאזנת למצותיו. אלו גזרות: ושמרת כל חקיו. אלו עדות: אם עשית כן כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך: מה ת\"ל כי אני ה' רופאיך אמר לו הקב״ה למשה דברי תורה שנתתי לך חיים הן לך רפואה הן לך שנ' (משלי ד' כ\"ב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא: ד\"א כי אני ה' רופאיך ר' יצחק אומר אם אין בהם מחלה למה הן צריכין רפואה אלא אמור מעתה לא אשים עליך בעולם הזה כי אני ה' רופאיך לעולם הבא:", + "ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים מגיד הכתוב שהיה אותו מקום מקולל במים יתר מכל המקומות שהרי היו שם שנים עשר מבועים ולא סיפקו אלא שבעים דקלים וכשבאו ישראל חנו ששים רבוא בני אדם וסיפקו להם מים ולנו ושנו ושלשו: ויחנו שם על המים. מלמד שלא היו ישראל חונים אלא על המים כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מיום שברא הקב״ה את העולם ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שני עשר שבטים ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים: ויחנו שם על המים. מלמד שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורת שניתנו להם במרה:" + ], + [ + "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום למה נאמר יום לידע איזה יום שאירעה שבת להיות: שסדורה ובאה מיום שברא הקב״ה את העולם ועד שניתנה להם בעשרים ושנים (עשר) באייר: ד\"א למה נאמר יום לידע יום שניתנה בו תורה לישראל: ד\"א למה נאמר יום לידע יום שניתן בו מן לישראל: חררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנו אחד ושלשים יום וכן הוא אומר (י\"ב ל\"ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכאן בחמשה עשר יום לחדש השני בצדו הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם: ר' שילא אומר נסתפקו הימנה ששים ואחת סעודה:", + "וילונו כל עדת בני ישראל ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן לומר מה נאכל אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר וילונו כל עדת בני ישראל:", + "ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה' אמרו לואי מתנו בשלשת ימי החשך במצרים: בשבתנו על סיר הבשר. ר' יהושע אומר והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: באכלינו לחם לשובע. והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל במלכות מצרים והיו יוצאין לשוק ונוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה ממחה על ידן והיו יוצאין לשדה ונוטלין תינין וענבים ורמונים וכל דבר ואין ממחה על ידן: כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה. אמרו הוצאתם אותנו למדבר תוהו הזה שאין בו כלום: להמית את כל הקהל הזה ברעב. ר' יהושע אומר אין לך [מיתה] קשה יתר מן הרעב שנ' (איכה ד' ט') טובים היו חללי חרב מחללי רעב: ר' אלעזר אומר בָרָעָב בָא רָעָב בא עלינו רעב אחר רעב, דֶבֶר אחר דֶבֶר, חֹשֶך אחר חֹשֶך:", + "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה הריני נגלה מיד ואיני מעכב: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר הנני אלא לאבות: ממטיר לכם ר' יהושע אומר בודאי אין ראוי אלא לכם: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר לכם אלא בזכות אבותיכם: מן השמים מאוצר טוב שבשמים כענין שנ' (דברים כ\"ח י\"ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים: רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני אביהן שבשמים ולפי שהן חביבין נתחלפו להן מעשי בראשית נעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים שמתחלה היה הלחם עולה מן הארץ שנ' (שם ל\"ג כ\"ח) אל ארץ דגן ותירוש והטל היה יורד מן השמים שנ' (שם) אף שמיו יערפו טל עכשיו נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים שג' לחם מן השמים והטל עולה מן הארץ שנ' (ט\"ז י\"ד) ותעל שכבת הטל: ויצא העם וילקטו. ר' יהושע אומר שלא תהיו יוצאין לחצרותיבם ומלקטין אלא שתהיו יוצאין למדברות ומלקטין: דבר יום ביומו. ר' יהושע אומר שילקט אדם מן היום למחר וכן מערב שבת לשבת: ר' אליעזר אומר שלא ילקט אדם מן היום למחר וכן היה ר' אליעזר אומר מי שיש לו מה שיאכל היום ויאמר מה אני אוכל למחר הרי זה ממחוסרי אמנה שנ' דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו: ד\"א דבר יום ביומו ר' שמעון אומר מפני חיבתן של ישראל נותן לחם דבר יום ביומו מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו ואמר אל יראה פני אלא מתחלת השנה יבא ויטול פרנסתו: היה מתפרנס כל השנה והוא מתבלקט הלווי אראה פני אבה ואל אתפרנס כיון שנתרצה לו אמר יבוא בכל יום ויטול פרנסתו אמר אותו הבן כדאי אם אין בידי אלא ראיית המלך בכל יום כדאי הוא: כך ישראל מפני חיבתן ניתן להם פרנסת יום יום כדי שיהיו מחלין ומקבלין פני שכינה בכל יום: למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. נסוי הוא להן ולכל באי העולם שכל מי שמלאו לבו לעבוד את השם בכל לבו הוא ממציא לו ספקו מכל מקום: ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כאיזה צד היה אדם יושב ושונה ואינו יודיע מאין יאכל וישתה מאין ילבש ויתכסה הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שנייה להן לאוכלי תרומה:", + "והיה ביום הששי והכינו מיכאן שילקט אדם מערב שבת לשבת: והיה משנה. לחם שהוא משונה אתה אומר לחם שמשונה אי אינו אלא לחם כפול כשהוא אומר לקטו לחם משנה [שני העומר לאחד] הרי לחם כפול אמור מעתה הא מה ת\"ל משנה לחם שהוא משונה: בכל יום היה יורד עומר אחד ובשבת שני עמרים בכל יום היה ריחו נודף ובשבת ביותר בכל יום היה מצהיל כזהב ובשבת יותר: ד\"א והיה ביום הששי והכינו מכאן אמרו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב:", + "ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב אמרו להן עד שאתם ישינים על מטותיכם המקום מפרנס אתכם: וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. מיכאן אתה אומר ששקולה יציאת מצרים לפני מקום כנגד [כל] נסים וגבורות שעשה המקום לישראל:", + "ובקר וראיתם את כבוד ה' מיכאן אתה למד שבפנים מאירות ניתן להן מן לישראל מן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות בשר ששאלו ממלי מעין ניתן להם בפנים חשכות: ונחנו מה כי תלינו עלינו. אמרו להן אנו מה ספונין שאתם עומדין ומתרעמין עלינו:", + "ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול מיכאן אתה למד שבפנים חשכות ניתן להם בשר לישראל אבל מן בפנים מאירות: לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמרו להם אילו עלינו הייתם עומדין ומתרעמין לא היינו מצטערין אלא שאתם עומדין ומתרעמין לפני קיים עולמים ב\"ה:", + "ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה' ר' יהושע אומר אינו אומר קרבו אלא ליתן את הדין כענין שנאמר (ישעיה מ\"א כ\"א) קרבו ריבכם יאמר ה' הגישו עצמותיכם יאמר מלך ישראל: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר קרבו אלא כשנגלית שכינה:", + "ויפנו אל המדבר ר' יהושע אומר אינו אומר ויפנו אלא ליתן את הדין ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר אלא לאבות הראשונים שנ' ויפנו אל המדבר מה מדבר אין בו חטא ועון אף אבות הראשונים שאין בהן חטא ועון: והנה כבוד ה' נראה בענן. ר' יוסי בן שמעון אומר כל זמן שישראל מבקשין לסקול משה ואהרן המקום נגלה בעמוד ענן אמר המקום מוטב ילקה עמוד ענן ואל יסקל משה ואהרן:", + "וידבר ה' אל משה [לאמר]:", + "שמעתי את תלונות בני ישראל ר' יהושע אומר אמר לו הקב\"ה למשה גלוי וידוע לפני מה שאמרו ישראל ומה עתידין לומר לפני: דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר. אמר להם בין שני הדברים הייתם עומדין: שאלתם מן לפני שאי אפשר לאדם להיות בלא לחם נתתי לכם: חזרתם ושאלתם בשר ממלי מעיים הריני נותן לכם ומפני מה אני נותן לכם כדי שלא תהא סבורין לומר אין ספק בידו ליתן לנו בשר אלא הריני נותן לכם ולבסוף אני נפרע מכם: וידעתם כי אני ה' אלהיכם. אני דיין להפרע:", + "ויהי בערב ותעל השלו מיכאן אתה למד שבפנים חשיכות ניתן להן בשר לישראל: ותכס את המחנה. איני יודיע כמה הרי אומר (במדבר י\"א ל\"א) וכאמתים על פני הארץ: שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער: מלבו ולמטה שתי אמות: מלבו ולמעלה אמה אחת: ואומר (שם) ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה כל מה שעירע להם בשלו שני עירע להם בשלו ראשון ילמד סתום מן המפורש:", + "ותעל שכבת הטל בא הכתוב ללמדך היאך היה יורד להן מן לישראל יוצאת רוח צפונית וכיבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כשלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין: והנה על פני המדבר. ולא על כולו אלא על מקצתו: דק. מלמד שהוא דק: מחספס. מלמד שהוא מחספס: דק ככפר על הארץ. מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל כויכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד המן כטל לישראל: והנה על פני המדבר. ולא על המדבר כולו אלא על מקצהו: דק. מלמד שהיה יוריד מן השמים שנקרא דק שנ' (ישעיה מ' כ\"ב) הנוטה כדק שמים או לפי שהיה יוריד מן השמים מנין שלא היה יוריד צונן ת\"ל חם: או לפי שהיה יוריד מלמעלה למטה יכול היה יורד בקול מנין שלא היה יורד אלא בשתיקה ת\"ל חס או לפי שהיה יורד על הקרקע מנין שלא היה יורד אלא על הכלים ת\"ל סף: ר' טרפון אומר לא היה יורד אלא על הסעפים: ככפור כביכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד מן בטל לישראל כענין שנ' (איוב ל\"ג כ\"ד) מצאתי כפר: וכבר היו ר' טרפון ותלמידים יושבים ור' אלעזר המודעי יושב ביניהן אומר להן ר' אלעזר המודעי ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יוריד להן לישראל אמרו לו אלעזר אחינו עד מתי אתה מנביב ומביא עלינו אמר להן מקרא מן התורה אני דוריש וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב: במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז' י\"א) וארובות השמים מהו אומר (שם כ') חמש עשרה אמה גברו המים מה נפשך בתוך הנחל חמש עשרה אמה על פני ההר חמש עשרה אמה על פני בקעה חמש עשרה: ובמדת הטוב הוא אמור (תהלים ע\"ח כ\"ג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול: מיעוט דלתות שתים כמה ארבות בדלת ארבע ארבע על ארבע הרי שמונה: הא צא וחשוב ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יורד להן לישראל: איסי בן עקיבה אומר מנין שירד להן לישראל מן עד שראו אותו כל באי בראשית ת\"ל (תהלים כ\"ג ה') תערך לפני שלחן נגד צוררי:", + "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כאחד שאומר לחברו מה הוא כך אמרו ישראל מן הוא: ויאמר משה אליהם הוא הלחם. משה אמר לזקנים וזקנים אמרו להן לישראל כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר משה אמר להן לזקנים והוא אמר לכל ישראל: הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. ר' יוסי ביר' שמעון אומר כסוסים נתפטמו ישראל כאותה שעה נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן (תהלים ע\"ח כ\"ה) לחם אבירים אכל איש אמר להן לחם זה שאתם אוכלין ניפוח היא באברים וכן הוא אומר מחספס שהוא יורד במאתים שמונה וארבעים איברים של אדם מנין מחספס: ד\"א לחם אבירים אכל איש זה יהושע שהיה יורד לו מן כנגד כל ישראל:", + "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו אמרו כשהיה יוצא נחשון בן עמינדב ללקט הוא ובני ביתו היו מלקטין הרבה ועני שבישראל מלקט קמעה וכשהן באין במדה עומר לגלגלת מספר נפשותיכם. אמרו האוכל כשיעור הזה הרי הוא (בארי) [בריא] ומבורך פחות מיכאן מקולקל במיעיו יתר על כן הרי זה רעבתן: איש לאשר באהלו תקחו. מיכאן שאדם חייב במזונות אשתו ובניו:", + "ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה:", + "ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בוקר גזרת מלך ואם מתיר הרי זה עובר בלא תעשה:", + "לא שמעו אל משה אלו מחוסרי אמנה שבהן: ויותירו. האנשים אין כתיב אלא אנשים האנשים לא הותירו שאר אנשים הותירו: וירם תולעים ויבאש. אפשר שמאחר שמרחיש יבאיש אלא מבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנ' להלן (פס' כ\"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ד\"א וירם תולעים ויבאש וכי מאין ידעו ישראל שהותירו אלא שראו קילין קילין של תולעים יוצאין מבית דתן ואבירם אלו לאלו הה\"ד (משלי ג' ל\"ה) וכסילים מרים קלון: ויקצף עליהם משה. כעס עליהן משה ואמר להן [מפני] מה עשיתן כך:", + "וילקטו אותו בבקר בבקר משחרית לשחרית: איש לפי אכלו. דורשי רשומות אומרין מיכאן שהיה בו במן בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג' י\"ט): וחם השמש. בארבע שעות: אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר (שם י\"ח א') כחם היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש בארבע שעות: ונמס. כיון שזורחת עליו חמה הוא פושר ויורד ונחלים מושכין ממנו והולכין לים הגדול ואילות וצבאים ויחמורים באין ושותין מהן ואומות העולם באין וצדין מהן והיו טועמין בהן טעם מן שנתן המקום לישראל:", + "ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה [לחם שהוא משונה: שני העומר לאחד. לחם כפול]: ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. אמרו לו רבינו משה מה נשתנה היום הזה משאר ימים אמר להן: הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה'. אמרו לו אימתי אמר להן מחר:", + "את אשר תאפו אפו על האפוי אפו ועל המבושל בשלו מיכאן לעירובי תבשילין כדברי בית שמאי שצרכין עירוב לכל מין ומין: ר' יהושע אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לאפות מתאפה לו והרוצה לבשל מתבשל לו: ר' אלעזר המודעי אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לטעם דבר האפוי טועם בו טעם כל אפויין שבעולם: דבר בישול טועם בו טעם כל בישולין שבעולם:", + "ויניחו אותו עד הבקר עשו מה שנתפקדו:", + "ויאמר משה אכלהו היום לפי שהיו ישראל רגילין לצאת בשחרית אמרו לו רבינו משה נצא בשחרית אמר להן אכלוהו היום אמרו לו הואיל ולא יצאנו בשחרית נצא בין הערבים אמר להו כי שבת היום לה'. לפי שפקע לבן של ישראל באותה שעה אמרו לו רבינו משה הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאת למחר אמר להן היום לא תמצאוהו בשדה. היום אי אתם מוצאין אותו מוצאין אתם אותו למחר דברי ר' יהושע: ר' אלעזר חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אתם מוצאין אותו לעולם הבא: ר' יהושע אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דן הגדול: ר' אלעזר המודעי אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה:", + "ששת ימים תלקטוהו רבי יהושע אומר למדנו שלא היה המן יוריד בשבת ביום טוב מנין ת\"ל שבת לא יהיה בו: רבי אלעזר המדעי אומר ששת ימים תלקטוהו למדנו שלא היה המן יוריד בשבת: ביום הכפורים מנין ת\"ל שבת לא יהיה בו:", + "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט אלו מחוסרי אמנה שבהן:", + "ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם אמר לו הקב״ה למשה אמור להן לישראל הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן והיגזתי לכם את השלו ועשיתי לכם נסים וגבורות עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי שמא תאמרו מצוות הרבה היטלתי עליכם שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתם אותה: שמא תאמרו שומר שבת מה שכר נטל ת\"ל (ישעיה נ\"ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע הא למדת שכל המשמר את השבת מרוחק הוא מן העברה: מצותי ותורותי ראו כי ה' נתן לכם השבת. גדולה שבת שכן מצינו מן התורה ובנביאים ובכתובים שהיא שקולה כנגד כל המצות בתורה דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כי ה' נתן לכם השבת: בנביאים (יחזקאל כ' י\"א-י\"ב) ואתן להם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם: בכתובים (נחמיה ט' י\"א) דכתיב ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים ואת שבת קדשך הודעת להם:", + "ראו כי ה' נתן לכם השבת אמר להם הזהרו שהמקום נתן לכם את השבת: על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. מכאן היה ר' יאשיה אומר להם כפול: שבו איש תחתיו. אלו ארבע אמות: אל יצא איש ממקומו. אלו אלפים אמה:", + "ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרין ישראל קראו אותו מן: והוא כזרע גד. אי אתה יודיע של מה: ר' יהושע אמר הוי אומר של זרע פשתן: או מה זרע פשתן אדום אף הוא אדום ת\"ל לבן: רבי אלעזר המודעי אומר דומה לאגדה שמושך לבו של אדם: ר' יוסי אומר מגיד על עצמו שהוא מן לפי שאינו יורד לא בשבתות ולא בימים טובים ולא ביום הכפורים: אחרים אומרין כשם שהנביא מגיד להם חדרים וסתרים לישראל כך המן מגיד להן חדרים וסתרים: הא כאיזה צד אשה סורחת על בעלה היא אומרת הוא סרח עלי והוא אומר היא סורחת עלי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלה בבית בעלה בידוע שהיא סורחת עליו ואם נמצא מן שלה בבית אביה בידוע שהוא סורח עליה: וכן המוכר עבד לחבירו זה אומר לקחתי והלה אומר לא מכרתי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלו בבית רבו ראשון בידוע שאינו מכור: ואם נמצא מן שלו בבית רבו אחד בידוע שהוא לקוח: וטעמו כצפיחית בדבש. ר' יהושע אומר כאידפס עם העיסקריטין: ר' אלעזר המודעי אומר כסולת זו שצפה על גבי נפה ולושה בדבש וחמאה:", + "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו וגו' אם אומר אני יכול לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים ת\"ל (פס' ל\"ד) כאשר צוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדות: אימתי נעשה ארון לא בשנה שנייה [הוי לא הניחו אהרן אלא בשנה שנייה):", + "ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת צנצנת זו אינו יודיע של מה היא אם של זהב אם של כסף אם של נחשת אם של ברזל אם של עופרת ת\"ל צנצנת אחת לא אמרתי אלא כלי שמציין יותר מחברו ואיזה הוא כלי שמציין יותר מחברו הוי אומר זה כלי חרש: ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. ר' יהושע אומר לאבות: ר' אלעזר המודעי אומר לדרות: ר' יוסי אומר לימות ירמיה לפי שהיה ירמיה אומר להן לישראל התעסקו בתורה אמרו לו אם נתעסקנו בתורה מאין אנו מתפרנסין הוציא להם צנצנת של מן אמר להן אבותיכם שנתעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם נתעסקתם בתורה לסוף המקום מפרנס אתכם: וזו אחת משלוש אתות שעתיד אליהו לגלות להן לישראל ואלו הן צלוחית של מן וצלוחית של מים וצלוחית של שמן המשחה:", + "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה מת משה בשבעה באדר ואכלו ממנו עשרים וארבעה של אדר וששה עשר של ניסן וכן הוא אומר (יהושע ה' י\"ב) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ: ר' אלעזר המודעי אומר עשרים וארבעה של אדר ושלשים של אדר שני שהיא היתה מעוברת ואכלו ממנו ששה עשר בניסן וכן הוא אומר וישבת המן ממחרת: אחרים אומרין ארבע וחמשים שנה אכלו ישראל את המן ארבעים שנה במדבר ושבע של כבוש ושבע של חלוק שנ' עד בואם אל ארץ נושבת מה ת\"ל ארץ נושבת מלמד שארבע עשרה שנה אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה:", + "והעמר איני יודיע כמה ת\"ל עשירית האיפה הוא. אחד מעשרה בשלוש סאין שהן שבעת רבעים ועוד: ועוד זה אחד מחמשה ברובע:" + ], + [ + "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי דרכינו למדנו שאין השונא בא אלא על החטא ועל העברה:", + "וירב העם עם משה שעברו על שורת הדין: ויאמר אליהם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי הרי אתם מנסים את המקום: ד\"א אמר להם כל זמן שאתם מדיינין כנגדי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמו מתגדל בעולם:", + "ויצמא שם העם למים מלמד שנגע בהם צמאון ולהלן (ט\"ו כ\"ג) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון: ויאמר למה זה העליתנו ממצרים. אמר להן דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אין נותן פניו אלא בקטן אבל כאן נתנו פניהם בגדול: להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. מיכאן היה ר' יאשיה אומר נפל ביתו הבל לכותא: ד\"א להמית אתי ואת בני ואת מקני. אמרו בהמתו של אדם אינה אלא חייו הא כאיזה צד אדם יוצא לדרך ואין בהמתו עמו מסתגף הוא:", + "ויצעק משה אל ה' לאמור מה אעשה לעם הזה להודיע [שבחו] של משה שלא אמר הואיל והן מידיינין כנגדי אף אני איני מבקש עליהן רחמים אלא מה אעשה לעם הזה: עוד מעט וסקלוני. אמר לפניו [רבונו] של עולם בינך לבינם הרי אני הרוג שאמרת לי אל תקפיד כנגדן כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר י\"א י\"ב): כאן המקום ממיך ומשה מגביה אבל במעשה העגל המקום מגביה ומשה ממיך:", + "ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם (על) [עבור] על דבריהם שנפשם קניטה: ר' יהודה אומר עבור על חטא שלהן: ר' נחמיה אומר לפני העם הזה ודרגשא ליה ימליל: ד\"א עבור לפני העם הזה והוציא להם מים: וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יאמרו מעיינות היו: ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת. זה אחד משלשה [דברים] שהיו ישראל מתרעמין ואומרין של פורענות הן ואלו הן קטרת ומטה וארון: קטורת זו אמרו של פורענות היא היא הרגה נדב ואביהוא היא הרגה קרח ועדתו לסוף ידעו שהיא של ברכה ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במדבר י\"ז י\"ב): ארון זה אמרו של פורענות הוא הוא הרג את (עזה ואת) פלשתים ואת בית שמש והרג את עזא: לסוף ידעו שהוא ברכה וישב ארון ה' בית עבד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עבד אדום ואת כל ביתו (ש\"ב ו' י\"א): מטה זה אמרו של פורענות הוא הוא הביא מכות על המצריים במצרים לסוף ידעו שהוא של ברכה ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת:", + "הנני עומד לפניך שם על הצור בחרב אמר לו כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם כענין שנ' דמות כמראה [אדם] (יחזקאל א' כ\"ו) שם אני עומד לפניך: והכית בצור. מיכאן ר' יוסי בן זימרה אומר מקל זה של סמפיר הוא והכית על הצור אין כתיב כן אלא והכית בצור:", + "ויקרא שם המקום מסה ומריבה ר' יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה: ר' אליעזר המודעי אומר המקום קראו מסה ומריבה שנ' ויקרא שם המקום מיכאן לבית דין הגדול ב\"ה שנקרא מקום: על ריב בני ישראל וגו'. ר' יהושע אומר אמרו אם ישנו רבון כל העולמים ב\"ה כדרך שהוא ישנו עלינו נדע ואם לאו [לא] נדע: ר' אלעזר המודעי אומר [אמרו] אם ספק צרכינו במדבד נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו:", + "[ויבא עמלק] ר' יאשיה ור' אלעזר חסמא אומרין מקרא זה רשום ומפורש על ידי איוב (ח' י\"א) היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים וכי אפשר לגמא זה להיות שלא בצים ואפשר לאחו זה להיות שלא מים כך אי אפשר להן לישראל לפרוש מדברי תורה לפי שפירשו מדברי תורה באו לתרעומת לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה שנ' ויבא עמלק: ויבא עמלק. שבא בגילוי פנים שנ' (דברים כ\"ה י\"ח) ולא ירא אלהים: ר' יוסי בן חלפתא אומר ויבא עמלק שבא בעצה לפי שהלך וכינס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות בשביל לקבל פורענות אמרו היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן: פרעה שעמד כנגדן טבעו הקב״ה בים היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן אמר להם אני אתן לכם עצה מה תעשו: אם ינצחונו ברחו ואם לאו באו וסייעונו עליהם: ר' נתן בן יוסף [אומר] חמשת עממים פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל שנ' (במדבר י\"ג כ\"ט) עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן הוא היה לפנים מכולם: רבי אומר לא בא אלא מהררי שעיר ארבע מאות פרסה פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל: אחרים אומרים יבא עמלק כפוי טובה ויפרע מעם כפויי טובה: וילחם עם ישראל ברפידים. ר' יהושע אומר היה נכנס תחת ענני הכבוד וגונב נפשות מישראל והורגן שנ' (דברים כ\"ה י\"ח) אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך: ברפידים. אמר רבי חנניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא רפידים מה הוא אמר לנו כמשמעו: ועוד אמר ר' חניניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא מפני מה פדו ישראל פטרי חמורים ולא פדו פטרי גמלים ולא פטרי סוסים אמר לנו גזרת מלך מלכי המלכים ב\"ה: ד\"א לפי שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים שאין לך כל אחד ואחד שלא היו לו שבעים חמורים לפניו שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות: דורשי רשומות אומרין אין רפידים אלא רפין ידים לפי שריפו ידיהם של ישראל מן התורה לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא [אלא] על החטא ועל העבירה וכן הוא אומר (דה״ב י\"ב א') ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו: מהוא אומר (שם ב') ויהי בשנה החמישית עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה':", + "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים מיכאן שיהיה כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חברו וילמד כל העולם כולו ממשה שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים עשאו כמותו: אנשים. אנשים גבורים אנשים יראי חטא: וצא הלחם בעמלק. וכי משה עומד ואומר ליהושע [לעשות] מלחמה עם עמלק אלא מסורת היא שאין בני עשו נופלין אלא ביד בניה של רחל: וצא הלחם בעמלק. ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה למשה צא מתחת כנפי השכינה והלחם בעמלק: ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב\"ה למשה אמור לו ליהושע ראשך זה למה אתה משמרו לא לכתר צא והלחם בעמלק: מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקב\"ה בידך תהא בידי לעולם כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין: על ראש אלו מעשה אבות: הגבעה אלו מעשה אמהות: ומטה אלהים בידי אמר משה לפני המקום במטך זה הוצאתם ממצרים וקרעת להם את הים והיגזת להם את השלו והורדת להם את המן ועשית להם נסים וגבורות: במטה זה תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו:", + "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה עשה מה שנתפקד ולא עבר על גזרת משה: ומשה ואהרן וחור. זה בנה של מרים: עלו ראש הגבעה. לענין שאמרנו מיכאן לשליח צבור שיהיה אחד מימינו ואחד משמאלו:", + "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ר' אליעזר אומר וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו משברות עמלק אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפקד המקום למשה המקום עושה להם נסים וגבורות: כיוצא בו אתה אומר (י\"ב ז') ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות וגו' וכי מה הדם מהנה למלאך ומה מהנה למזוזה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפיקדן משה לעשות המקום חס עליהן: כיוצא בו (במדבר כ\"א ה') ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' וכי נחש ממית ומחיה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינין במה שפיקדן הן מתרפאין: ד\"א והיה כאשר ירים משה ידו ר' עקיבה אומר כשהיה משה מגביה ידו רמז שעתידין ישראל להגביה דברי תורה הן נוצחין וכשהוא משפיל ידו כויכול שעתידין ישראל להשפיל דברי תורה ואינן נוצחין:", + "וידי משה כבדים יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בו שני כדי מים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מיכאן שאין מרשלין לדבר מצוה שאלו אמר לו משה ליהושע בחר לי אנשים מיד לא בא לידי צער ההוא אלא אמר למחר: ויקחו אבן. וכי לא היה שם כסת אחת או גלובקרין אחד שיניחו לו וישב אלא אמר כל זמן שישראל שרויין בצרה אף אני אהא עמהן בצער מכאן אמרו אשרי אדם שמצטער עם הצבור: ואהרן וחור תמכו בידו. מלמד שהיה מעלה בהן ומוריד בהן: ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. מלמד שהיו ישראל בתענית כל אותו היום כך דברי ר' יהושע: ר' אליעזר המודעי אומר וידי משה כבדם שיקר החטא על ידיו של משה ולא היה יכול לעמוד בו: מה עשה נפנה לאבות הראשונים שנ' ויקחו אבן וישימו תחתיו אלו מעשה אבות: וישב עליה אלו מעשה האמהות ואהרן וחור תמכו בידיו מה ת\"ל מזה אחד ומזה אחד מלמד שהיה אהרן מזכיר [זכות] לוי וחור מזכיר זכות יהודה מיכאן אמרו אין פוחתין משלשה שיורדין לפני התבה בתענית צבור: ויהי ידיו אמונה ידו שלא נטל בה כלום מישראל אמונה עד בא השמש: ד\"א ויהי ידיו אמונה אמר משה לפני מקום רבונו של עולם על ידי הוצאתם ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים והורדת להן את המן והיגזת להן את השלו ועשית להן נסים וגבורות: ועל יד תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו: ד\"א אמונה עד בא השמש אמר ראיתי כל מלכיות כולן אין עושות מלחמה אלא עד שש שעות מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית ועד ערבית:", + "ויחלש יהושע את עמלק ר' יהושע אומר שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות: ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקין ויחל ויאחז וישבר: עמלק. כמשמעו: עם. אלו בניו: את. אלו חיילות שעמו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר עמלק כמשמעו: עם. אלו בניו: את. אלו חיילות שעמו: כשהוא אומר ואת אלו חיילות שעם בניו: לפי חרב. ר' יהודה אומר לפי חרב למדנו למלחמה זו שלא היתה אלא על פי גבורה: אחרים אומרין לפי חרב נתקיים בהם מה שנאמר להלן (יחזקאל ל\"ה ו') כי לדם אעשך ודם ירדפיך אם לא דם שנאת ודם ירדפך: ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרין שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות ילמד כל העולם כולו מפרעה שמתוך שבא ושעבד את ישראל טיבעו המקום בים שנ' (תהלים קל״ו ט\"ו) וניער פרעה וחילו בים סוף: וכן אתה מוצא בעמלק שמתוך שבא והזיק את ישראל איבדו המקום מן העולם הזה ומן העולם הבא שנ' (פ' י\"ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק כך כל אומה ומלכות שתבא ותזיק את ישראל בו בדבר המקום נפרע ממנה:", + "כתוב זאת זכרון בספר כתוב משכתוב כאן: זאת. מה שכתוב במשנה תורה: זכרון. משכתוב בנביא: בספר. משכתוב במגילה כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זאת משכתוב כאן ובמשנה תורה: זכרון משכתוב בנביא: בספר משכתוב במגילה: ושים באזני יהושע. בו ביום נמשח יהושע כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מן ארבעה שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו: משה ניתן לו רמז ולא חש ושים באזני יהושע יהושע מכניס את ישראל לארץ: לסוף היה עומד ומבקש כל אותן בקשות וכל אותן תחנות עד שנ' לו (דברים ג' כ\"ו) רב לך אל תוסף דבר: יעקב ניתן לו רמז ולא חש שנ' (בראשית כ\"ח ט\"ו) והנה אנכי עמך ושמרתיך לסוף היה מתירא שנ' (שם ל\"ב ח') ויירא ויצר לו אפשר מי שהבטיחו המקום כך יהא מתירא אלא אמר שמא יגרום החטא: דויד ניתן לו רמז וחש שנ' (ש\"א י\"ז ל\"ו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך אמר מה אני ספון שהרגתי שלוש בהמות רעות הללו אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידי לכך נאמר (שם) והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם: מרדכי ניתן לו רמז וחש שנ' (אסתר ב' י\"א) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים אמר אפשר לחסידה זו שתנשא לערל זה אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידה מיד ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה (שם כ\"ב): כי מחה אמחה. מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא: מחה לו ולכל משפחתו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר עמלק זה אגג: זכר זה המן מחה לו ולכל משפחתו אמחה לו ולכל (הדורות הוא) [הדור ההוא]: מתחת השמים. ר' יהושע אומר שלא יהיה לו נין ונכד לעמלק שלא יאמרו גמל זה של עמלק: רחל זו של עמלק אילן זה של עמלק: ר' אלעזר המודעי אומר לפי שבא לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים אמר משה לפני המקום רבונו של עולם רשע זה בא לאבד את בניך מתחת השמים ספר תורה שנתת להן מי יקרא בו: ר' נתן אומר לא בא המן אלא זכר לישראל שנ' (אסתר ט' כ״ה) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודם וזכרם לא יסוף מזרעם:", + "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי ר' יהושע אומר משה קראו נסי אמר להן נס זה שעשה לכם המקום בגיני עשאו: ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו נסי שכל זמן שישראל שרויין בנס כאלו נס לפניו: שרויין בצרה כאלו צרה היא לפניו: שרויין בשמחה שמחה היא לפניו וכן הוא אומר (ש\"א ב' א') כי שמחתי בישועתך:", + "ויאמר כי יד על כס יה משישב על כס יה ותהא מלחמה שליה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק: מיכאן מנוי מלך קודם להכרתת זרעו של עמלק כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב״ה בכסאו שאם יבואו כל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ומעמלק לא יקבלו מהן שנ' (עי ש\"ב א' י\"ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מי אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דויד מה נאמר למשה רבו שאם יבואו מכל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ישראל ועמלק לא יקבלו מהן ויאמר לו דוד דמך על ראשך פיך ענה בך (ע' שם ט\"ז): מדר דר אמר הקב״ה מן דר ודר אנא בתריה לדר דרין: מדור דור מדור העולם הזה לדור העולם הבא כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מדורו של שמואל לדורו של משיח שיש בו שלשה דורות ומנין שיש בו שלשה דורות שנ' (תהלים ע\"ב ה') ייראוך עם שמש ולפני יריח דור דורים:" + ], + [ + "וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא: ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שכן היא כתובה בצדה שנ' (י\"ז י\"ג) ויחלש יהושע את עמלק: ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שכן מצינו ביום שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם שנ' (תהלים כ\"ט ט') ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כדרך שאיבדם לאנשי דור המבול כענין שנ' (שם י') ה' למבול ישב: אמר להן שוטים כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנ' (ישעיה נ\"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו בודאי מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא: אמר להן אינו מביא לא מבול של מים ולא של אש תורה נותן לעמו ושכר משלם ליראיו: כיון ששמעו ממנו הדבר הזה פנו כולם איש איש למקומו: רי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא שכן מצינו ביום שנקרע ים לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנא' (יהושע ה' א') ויהי כשמוע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם: וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם: אמרו בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זינתה: לחמשים שנה נתגיירה אמרה בשלשה דברים חטאתי [בשלשה דברים] ימחול לי בחבל ובחלון ובסוכה שנ' ותורידם בחבל בעד החלון (שם ב' ט\"ו) ותטמנם בפשתי העץ (שם ו'): יתרו. בתחלה היו קורין אותו יתר שנ' (ד' י\"ח) וילך משה וישב אל יתר חותנו כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו: וכן את מוצא באברהם מתחילה היו קורין אותו אברם כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם: וכן את מוצא (בשרי) [בשרה] מתחלה היו קורין אותה שרי כיון שעשת מעשים נאים הוסיפו לה אות אחת ונקראת שרה לכל העולם: וכן את מוצא ביהושע מתחלה היו קורין אותו הושע וכיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע: ד\"א שמונעין מהן: יש לך ללמוד מעפרון מתחלה היו קורין אותו עפרון כיון שפסק דמים עם אבינו אברהם ואמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (בראשית כ\"ג ט\"ו) מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרן: וכן את מוצא ביהונדב מתחלה היו קורין [אותו] יהונדב (מ\"ב י' ט\"ו) וכיון שנתחבר לרשע שהוא יהוא מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב (ירמיה ל\"ה ו') מיכא אמרו אל תתחבר לרשע ואפלו לקרבו לתורה: וכן את מוצא באחאב בן קוליה בתחלה היו קורין אותו אחאב (שם כ\"ט כ\"א) כיון שעשה מעשים רעים מנעו ממנו אות אחת ונקרא אחב: שבעה שמות נקראו ליתרו יתר יתרו חובב בן רעואל פוטיאל קני: יתר שיתר פרשה אחת בתורה נתן לו הקב״ה פרשה להתגדר בה ואיזו זו מנוי זקנים שנא' (פ' כ\"א) ואתה תחזה מכל העם: יתרו שעשה מעשים נאים: חובב שהיה חביב למקום: בן שהיה כבן למקום: רעואל שהיה ריע למקום וכן הוא אומר (פ' י\"ב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים: פוטיאל שפט כל ע\"ז שבעולם: קני שקנה העולם הבא: כהן מדין. ר' יהושע אומר כומר היה כענין שנ' (שופטים י\"ח ל') ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני: ר' אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנ' (ש\"ב ה' י\"ח) ובני דויד כהנים היו: חתן משה מתחלה היה משה מכבדו שנ' (ד' י\"ח) וישב אל יתר חותנו עכשו התחיל חמיו מכבדו אמרו לו מה טיבך אמר להן חתן משה אני: את כל [אשר] עשה אלהים למשה ולישראל שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ותלמיד כנגיד: כי הוציא ה' את ישראל ממצרים מיכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים לפני המקום כנגד כל נסים וגבורות שעשה המקום לישראל:", + "ויקח יתרו חתן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה ר' יהושע אומר אחר שפטרה בדבר ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת נאמר כאן אחר שלוחיה ונאמר להלן (דברים כ\"ד א') וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו מה שילוח האמור להלן גט אף שילוח האמור כאן גט: אמתי שלחה בשעה שאמר לו המקום למשה לך והוציא את ישראל ממצרים לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור אמר לו המקום לאהרן צא לקראת אחיך המדברה יצא לקראתו חתחיל מגפפו ומנשקו אמר לו משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר לו במדין אמר מה טיב אלו בני אדם שעמך אמר לו אשתי ובני הן ואמר לו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים אמר לו על הראשונים אנו מצטערין עכשו אתה מביא את האחרונים מיד אמר לה חזרי לבית אביך מיד נטלה שני בניה וחזרה לבית אביה לכך נאמר אחר שלוחיה ואת שני בניה:", + "ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ר' יהושע אומר ארץ נכריה היא לי בודאי ר' אלעזר המודעי אומר ארץ נכריה שכל העולם עובדן ע\"ז ואני עובד את מי שאמר והיה העולם שנא' (ע' תהל' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ מזרח שמש עד מבואו:", + "ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה אימתי הצילו המקום ר' יהושע אמר בשעה שאמר לו דתן מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (ב' י\"ד): ר' אלעזר המודעי אומר תפסו את משה והעלוהו לבימה כפתוהו והניחו לו סיף על צוארו ירד מלאך מן השמים בדמות משה תפשו את המלאך והניחו את משה: ר' אליעזר אומר בני אדם שתפסו את משה עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשין וסומין: אומרין לאלמים היכן הוא משה ואינן יכולין לדבר: לחרשים ואינן שומעין: לסומין ואינן רואין וכן הוא אומר (ד' י\"א) מי שם פה לאדם [וגו']:", + "ויבא יתרו. חתן משה ובניו ואשתו אל משה למה נאמר לפי שנא' (פ' ז) ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה איני יודיע בניו של משה או בניה ממקום אחר ת\"ל ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו בניו של משה ולא בניה ממקום אחר: אל המדבר הרי הכתוב מתמיה עליו אדם ששרוי בביתו ובכבודו של עולם עכשיו יבא למדבר תוהו הזה שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר:", + "ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ר' יהושע אומר שלח לו ביד שליח: ר' אליעזר המודעי אומר שלח לו באגרת וירה לתוך מחנה ישראל עשה בגיני ואם אי אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך: ואם אי אתה עושה בגין אשתך עשה בגין שני בניך: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב״ה למשה אני שאמרתי והיה העולם שנ' (ע' תה' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ אני שמקרב ואני מרחיק אני שקירבתי את יתרו ולא רחקתיו אדם זה שבא אצלך לא בא אלא להתגייר לא בא אלא להכניס תחת כנפי השכינה אף אתה קרביהו ואל תרחקיהו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם מרחק בשמאל ומקרב בימין לא כדרך שעשה אלישע לגיחזי שריחקו לעולם:", + "ויצא משה לקראת חתנו אמרו יצאו משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויש אומרין אף ארון יצא עמהם: וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום. אין אנו יודעין מי נשתחוה למי ומי נשק למי: מי שמענו שקרוי איש לא משה כענין שנ' (במדבר י\"ב י\"ג) והאיש משה עניו מאד הא לא נשתחוה ולא נישק אלא משה ליתרו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם נוהג כבוד בחמיו וכן דויד אמר לשאול ואבי ראה גם ראה (ש\"ב כ\"ד י\"ב) מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו: וישאלו איש לרעהו לשלום. גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו של הקב\"ה שכן מצינו לא פתח ליתרו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברות ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשלו אלא בשלום תחלה שנ' וישאלו איש לרעהו לשלום ואחר כך ויספר משה לחותנו מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו: ויבאו האהלה. זה בית המדרש:", + "ויספר משה לחותנו למשכו ולקרבו לתורה: את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. שקול פרעה כמצרים ומצרים שקולין כפרעה: על אודות ישראל. שתדע עמי בישראל: את כל התלאה. במצרים: אשר מצאתם. על הים: בדרך. זו ביאת עמלק: ויצילם ה'. מכולם:", + "ויחד יתרו על כל הטובה ר' יהושע אומר בטובת המן הגיד לו אמר לו מן שנתן לנו הקב״ה אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מטעמים שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר' אליעזר המודעי אומר בטובת הבאר הגיד לו אמר לו באר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם דבש טעם חלב טעם יין חדש טעם יין ישן [טעם] כל (מטעמים) [ממתקים] שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר' אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הגיד לו אמר לו עתיד המקום ליתן לנו ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דויד וכהונה ולויה שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: אשר הצילו מיד מצרים. מתחת סבלון ההוא של מצרים:", + "ויאמר יתרו ברוך ה' (תני) [אמר] ר' פפיס גנאי לו למשה ולסיעתו שהרי ששים רבוא הוציא המקום ממצרים ולא היה אחד מהן שפתח ובירך המקום: אשר הציל אתכם מיד מצרים. מה ת\"ל ומיד פרעה מיד מי שנקרא תנין הגדול שנ' (ע' יחז' כ\"ט נ') הנני עליך התנין הגדול: אשר הציל אתכם. זה משה ואהרן: אשר הציל את העם אלו ישראל: [מתחת יד מצרים]. מתחת סבלון פרעה ושל מצרים:", + "עתה ידעתי עד עכשו לא הודה בדבר: כי גדול ה' מכל האלהים. אמרו מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים עכשו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם לכך נאמר כי גדול ה' מכל האלהים: ד\"א כי גדול ה' מכל האלהים אמרו מתחלה לא הניח יתרו ע\"ז בעולם שלא עבדה עכשו הודה בדבר שנ' אלהים האלהים כל האלהים מכל האלהים נעמן הודה בדבר יתר ממנו שנ' (מ\"ב ה' ט\"ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל: וכן רחב הזונה שיירה שנ' כי ה' אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב' י\"א): כי בדבר אשר זדו עליהם. מכירו הייתי לשעבר (שביתר) [ועכשו ביותר] שבמחשבה שחישבו המצרים לאבד את ישראל בה דנן המקום [שנ'] כי בדבר אשר זדו עליהם:", + "ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים הרי הכתוב מתמיה עליו: אדם שהוא עומד ומזבח ומקטר לע״ז בכל יום עכשו יביא עולה וזבחים לאלהים: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. משה לאיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנ' (פ' ז') ויצא משה לקראת חותנו אלא מלמד שהיה עומד ומשמש: דבר זה דרש ר' צדוק כשהיה רבן גמליאל עומד ומשמש אמרו בדין שאנו מסובין וגמליאל ביר' עומד ומשמשנו אמר להן ר' יהושע מצאנו גדול מרבן גמליאל שעמד ושמש: אמרו לו היזה (איזה) [זה] אמר להם אברהם שנ' (בראשית י\"ט ח') והוא עומד עליהם ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם שעוברין ע\"ז ומכעיסין לפני המקום על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקין בתורה: אמר להם ר' צדוק מצאנו גדול מאברהם ומרבן גמליאל שעומד ומשמש אמרו לו היזה אמר להם אלוה השמים ברוך הוא שנותן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה די מחסורה שנ' (תהלים קל״ו כ\"ה) נותן לחם לכל בשר ואומר (שם קמ״ז ט') נותן לבהמה לחמה ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם עובדין ע\"ז ומכעיסין לפניו על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקים בתורה: לפני האלהים. [מלמד שכל המקבל פני חכמים כאלו מקבל פני שכינה]:", + "ויהי ממחרת [ממחרת] יום הכפורים: וישב משה לשפוט את העם. כמנהגו: ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישראל והלא אין הדינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו שותף במעשה בראשית נאמר כאן מן בקר עד ערב ונאמר להלן (בראשית א' ה') ויהי ערב ויהי בקר:", + "וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' אמר לו כמלך שיושב ועבדיו עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך:", + "ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים דבר זה שאל יהודה איש כפר עני את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי בא אלי העם לדרוש אלהים אמר לו ואם לאו מה יאמר כי יבא אלי העם לדרוש כמאמר אלהים יפה אמר:", + "כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה: ושפטתי בין איש. זה דין (שיש) [שאין] בו פשרה: ובין רעהו. זה דין (שאין) [שיש] בו פשרה ונפטרין והולכין כרעים: והודעתי את חקי האלהים. אלו גזירות: ואת תורותיו. אלו הוראות: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעתי את חקי האלהים אלו עריות ואת תורותיו אלו גזרות:", + "ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מנוי זקנים והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב״ה ומפני מה לא צוהו הקב״ה למשה תחלה אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב״ה על דבריו אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי שאם יסכים הקב\"ה על דבריו שנ' (פ' כ\"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים:", + "נבל תבל ר' יהושע אומר יהללו אותך ויקנתרו אותך: ר' אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך כתאנה זו שעליה נושרין וכן הוא אומר (ישעיה ל\"ד ד') כנבול עלה מגפן וכנבלת מתאנה: אתה. זה משה: גם. זה אהרן: העם הזה אשר אתך. אלו שבעים זקנים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר אתה זה משה: גם זה אהרן: העם הזה אשר אתך אלו שבעים זקנים: כשהוא אומר וגם זה נדב ואביהוא: כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה: שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדיך:", + "עתה שמע בקולי איעצך אם תשמע ייטב לך: איעצך ויהי אלהים עמך [צא והמלך בגבורה] אם מורה לך אתה יכול לעמוד ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: היה אתה לעם מול האלהים. היה להם ככלי מלא דברות: והבאת אתה את הדברים אל האלהים. דברים שאתה שומיע תבוא תרצה להם:", + "והזהרת אתהם את החקים אלו גזרות: ואת התורות. אלו הוראות: כך דבר ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר את החקים אלו עדות שנ' (ויק' י\"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: ואת התורות אלו גזרות: והודעת להם את הדרך ילכו בה. זו גזרה שנ' (דברים ה' ל') בכל הדרך אשר צוה ה' אלהים אתכם תלכו בה: ואת המעשה אשר יעשון. זה מעשה הטוב כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעת להם שתודיע להם בית חייהם: את הדרך זו גמילות חסדים: ילכו זה בקור חולים: בה זו קבורת מתים: ואת המעשה זה הדין: אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:", + "ואתה תחזה מכל העם אתה תחזה להם מנבואה: אנשי חיל. אלו עשירים בעלי ממון: יראי אלהים. אלו שיראים מן המקום בדין: אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה: שונאי בצע. אלו ששונאין לקבל ממון: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה מכל העם תחזה להם באספקלריא כמחזית זו שהמלכים חוזין בה: אנשי חיל אלו בעלי הבטחה: יראי אלהים אלו שעושין פשרה בדין: אנשי אמת כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו: שונאי בצע אלו ששונאין ממון עצמן והלא דברים קל וחומר ומה אם ממון עצמן היו שונאין ממון אחרים על אחת כמה וכמה: ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. שרי אלפים שש מאות: שרי מאות ששת אלפים: שרי חמשים שנים עשר אלף: שרי עשרות ששת רבוא: נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות:", + "ושפטו את העם בכל עת ר' יהושע אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן והיו דנין את ישראל בכל עת: ר' אלעזר המודעי אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן ועסיקין בתורה יהיו דנין את ישראל בכל עת וכן הוא אומר (שופטים ה' י') רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר ומדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותה כצהרים: ישבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו: הולכי אלו בעלי מקרא: על דרך אלו בעלי משנה: שיחו שכל שיחתן בתורה: ד\"א ושפטו את העם בכל עת בדיני ממונות הכתוב מדבר שדנין אותן בכל יום מן התורה ואפלו בערב שבת ומדברי סופרים שאין דנין בערב שבת: ד\"א ושפטו את העם בכל עת דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה: והיה כל הדבר הגדול יבואו אליך. ודברים קטנים ישפטו הם אתה אומר דברים גדולים יבואו אליך ודברים קטנים ישפטו הם או אינו אלא דברים שבבני אדם גדולים יביאו אליך ודברים שבבני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר (פ' כ\"ו) את הדבר [ה]קשה יביאון אל משה הא אין דבר גדול אמור אלא בדברים גדולים: דברים גדולים יביאו אליך ודברים קטנים ישפטו הם: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים. אמר לו צא המלך בגבורה אם מודה לך אתה יכול לעמוד: ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. אהרן נדב ואביהוא וכל זקני ישראל על מקומו יבא בשלום: ר' סימאי אומר הדן דין האמת לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות ואינו אלא נותן שלום ביניהם שנ' (זכריה ה' ט\"ז) אלה הדברים אשר תעשו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום: מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום שנ' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: אין לי אלא לבעלי דנין: ומנין אף לכל ישראל ת״ל (תהלים ע\"ב ב') ידן עמך בצדק וענייך במשפט מה כתיב אחריו ישאו הרים שלום לעם: אין לי אלא לבני אדם בלבד מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים ת\"ל (ישעיה י\"א ד') ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעניי ארץ וגו' והיה צדק אזור מתניו מה כתיב אחריו וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' דעה זו היא המשפט שכן הוא אומר (ירמיה כ\"ב ט\"ו) (לשלום) התמלוך כי אתה מתחרה בארז אביך (הכל) [הלוא] אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אתי נאם ה': גדול הוא המשפט שכל השונאו אין רפואה למכתו שנ' (איוב ל\"ד י\"ז) האף שונא משפט יחבוש ואין חבישה אלא רפואה שנ' (תהי קמ״ז ג') הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם:", + "וישמע משה לקול חתנו ודאי: ויעש כל אשר אמר. מה שאמר לו חמיו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר וישמע משה לקול חתנו ודאי: ויעש כל אשר אמר מה שאמר המקום:", + "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' מינה עליהן דיינים וצוה את הדיינים שיהיו סובלים טורח הצבור כענין שנ' (דברים א' ט\"ו) ואצוה את שופטיכם וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינים כענין שנ' (ע' שם י\"ח) ואצו אתכם בעת ההיא את הדברים אשר תעשון:", + "ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקושיות הרי בנות צלפחד באין לשאל בדין שאפלו תנוקות משיבין עליו ואין אתה יודיע מה להשיב אלא (במדבר כ\"ז ה') ויקרב משה את משפטן לפני ה':", + "וישלח משה את חתנו ר' יהושע אומר שילחו בכבודו של עולם: ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות: אמר לו הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שמתשובה שאמר להם הוי יודע מה אמרו לו אל נא תעזב אותנו (שם י' ל\"א) אמרו לו אתה נתת לנו עצה טובה יפה והמקום הודה לדבריך אל נא תעזוב אותנו אמר להן כלום הנר אלא במקום חשך מה עשה נר בין חמה ללבנה אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים: יכול שהלך ולא חזר ת״ל (שופטים א' ט\"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם אין עם אלא תורה שנ' (איוב י\"ב ב') אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה מכאן אמרו כל זמן שחכם קיים חכמתו קיימת מת אבדה חכמתו עמו: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו עמו: הלכו וישבו להן אצל יעבץ שנ' (דה\"א ב' נ\"ח) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו מחבבים את התורה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה (ירמיה ל\"ה ב') הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין: ואתן לבני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואמר להם שתו יין אמר להם המקום אמר לי שתשתו יין אמרו לו אבא צונו שלא לשתות יין כל ימים שהבית הזה חרב ועדיין היה שלא חרב: אלא אמר לנו תהו מתאבלין עליו שסופו ליחרב ואמר לנו אל תסוכו ואל תספרו ואל תשבו בבתים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו: לכך נקראו שמעתים תרעתים סוכתים: תרעתים שלא רצו לגלח: סוכתים שלא רצו לסוך. שמעתים ששמעו לקול אביהם: ד\"א תרעתים ששמעו תרועה מסיני: ד\"א שהיו מתריעין בבקשתן ונענין: שמעתים ששמעו לקול דברי תורה: ד\"א שהיתה תפלתן נשמעת: סוכתים שהיו יושבין בסכות דכתיב ונשב באהלים: ד\"א שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן מעשה באחד שאמר קרבן בית שותי מים היום יצאת בת קול מבית קדש הקדשים ואמרה להן מי שקבל קרבן אבותיכם במדבר הוא יקבל קרבנכם בשעה זו: ומי הן אלו הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב: ואומר (שופטים א' ט\"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים הוי אומר הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב עמד גזר על בניו שלש גזרות שלא ישתו יין ושלא יבנו בתים ושלא יטעו כרמים שנ' (ירמיה ל\"ה ו') ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם: ומנין למד שפרישות יין מארכת ימים שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי: קין ונח ולוט ועזיהו: קין וקין היה עובד אדמה (בראשית ד' ב'): נח ויחל נח איש האדמה (שם ט' ב'): ולוט וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (שם י\"ג י'): עזיהו כי אהב אדמה היה (דה\"ב כ\"ו י'): ר' (יוחנן) [נתן] אומר גדול הברית שכרת הקב״ה לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דויד שהברית שנכרת עם דויד אינו ברית אלא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קל״ב י\"ב) אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי שנ' (ירמיה ל\"ה י\"ט) לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים יש אומרין שהשיא מבנותיו לכהנים ועמדו ממנו כהנים גדולים ונתן לו המקום ברית שלא יפסקו ממנו כהנים גדולים לעולם אמר רבן שמעון והלא כבר פסקה כהונה גדולה מה אני מקיים לא יכרת איש ליונדב אלא שלא פסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם: מה אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו שהיה מישראל: (אמר ר' יוחנן עליה צוח בלעם הרשע ואמר איתן מושביך (במדבר כ\"ד כ\"א) אמר כמה תוקף היה לו בשביל שתי ככרות שאמר קראן לו ויאכל לחם (ב' כ') נותן לו שכר ולבניו עד סוף כל הדורות) עליהם הכתוב אומר (דה\"א ד' כ\"ג) המה היוצרים אלה בני יונדב בן רכב שהיו יודעין כוח יצירתו של עולם: ד\"א שהיתה פרנסתן מבלי מצירה: ד\"א שנצרו שבועת מצות אביהם: אמר ר' אבהו זכה יתרו שיצא מבניו מרבצין גדולי תורה בישראל והיזה זה יעבץ שנ' (שם ד' י') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל: אם ברך תברכני בתלמוד תורה: והרבית את גבולי בתלמידם: והיתה ידך עמי שלא אשכח משנתי: ועשית מרעה שתעמיד לי רעים כמותי: לבלתי עצבי שלא יעציביני יצר הרע מלשנות: ויבא אלהים את אשר שאל [מלמד שנתן לו מה ששאל וכו'] זו משנת ר' נתן: ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה: והרבית את גבולי בבנים ובנות: והיתה ידך עמי במשא ומתן: ועשית מרעה חיים שנתת לי לא יהיה בהן לא חולי עינים ולא מיחוש שנים ולא מיחוש ראש: לבלתי עצבי אם אתה עושה לי כן ואם לאו הריני הולך בנסיסות לשאול: ר' חנניה בן גמליאל אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשנה שנייה בשעה שהעמיד משה אכסלטיינות על ישראל ואימתי העמידן בשנה שנייה שנ' (במדבר ב' ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם:" + ], + [ + "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהיו מונין לחדשים ליציאתן ממצרים: אין לי אלא לחדשים לשנים מנין ת\"ל (במדבר א' א') וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים אין לי אלא באותו הפרק שלא באותו הפרק מניין ת\"ל (במדבר ל\"ג ל\"ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת ארבעים לצאת בני ישראל: אין לי אלא עד שלא נכנסו לארץ ישראל משנכנסו לארץ ישראל מניין ת\"ל (מ\"א ו' א') ויהי מקץ שמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל: כיון שנבנה המקדש התחילו מונין לשני מלכים ולבנין בתים שנא' (ע' דה״ב ה' א') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים ואומר (ישעיה ל\"ו א') ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו לא זכו לימנות לבנינו ימנו לחרבנו שנ' (יחזקאל מ' א') בעשרים וחמש שנה לגלותינו: לא זכו לימנות לעצמן ימנו למלכיות אחרות שנ' (חגי א' א') בשנת שתים לדריוש: בשנת שלוש למלכות נבוכדנצר (דניאל ח' א') וכך לשטרות וכן הוא אומר (שה״ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים: ואומר (ויקרא כ\"ו מ\"ג) יען וביען אין יען וביען אלא עין בעין מדה במדה: ביום הזה. מלמד שהוא ראש חדש נאמר כאן ביום הזה ונאמר להלן (י\"ב ב') החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש: באו מדבר סיני. שבו ירדה שנאה לכל באי העולם שאינן מקיימין את התורה וכן היה ר' יוסי אומר לא בסתר דברתי אל בני ישראל לא במקום ארץ חשך (ע' ישע' מ\"ה י\"ט) כשנתתי תורה לישראל לא נתתיה לא בסתר ולא בארץ חשך: לא אמרתי לזרע יעקב (שם) שלכם היא: תוהו בקשונו (שם) לא עשיתיה הפותיקי אלא נתתי מתן שכרה בצדה: אני ה' דובר צדק (שם) דובר אני צדקתן של ישראל: מגיד מישרים (שם) מגיד אני מה שעשו לפני מאהבה: לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמ\"ו כ') מה יעשו אומות העולם והלא לא למדו תורה: ומשפטים בל ידעום (שם) שבע מצוות נתתי להם ולא היו יכולין לעמוד בהן:", + "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני מה אני צריך והלא כבר מפורש במסעות נסיעתן מרפידים וחנייתן במדבר סיני ומה ת\"ל ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתן במדבר סיני מה נסיעתן מרפידים בני מסה ומריבה היש ה' בקרבנו אם אין אף חנייתן במדבר סיני בני מסה ומריבה היש ה' בקרבינו אם אין להודיע כמה הוא כוחה של תשובה שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה מיד נתקבלו: ויחנו במדבר. בדמסון שלעולם ניתנה להם תורה לישראל: שאלו ניתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אחר אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להן בדמסון של עולם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול: ד\"א מה מדבר רק מכל מעדנים כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמוניע עצמו מכל מעדנים וכן הוא אומר (במדבר כ\"א י\"ח) וממדבר מתנה אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר: ויחן שם ישראל נגד ההר. ולהלן [הוא אומר] ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וכאן הוא אומר ויחן שם חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה: ד\"א ויחן שם אמר להם שהות הרבה אתם שוהין שם וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרה ימים:", + "ומשה עלה אל האלהים זה היום השני: יכול עלה שלא על פי גבורה ת\"ל (כ\"ד א') ואל משה אמר עלה אל ה' ואומר (שם י\"ב) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה מלמד שלא עלה אלא על פי גבורה: ד\"א ומשה עלה אל האלהים עולה בענן ויורד בענן ברית אבות וזכות בנים עולה עמו ויורדת עמו: ומניין אף אחר קריאה ת\"ל ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר: ומניין אף במשה משה נאמר כאן קריאה ונאמר קריאה בסנה (ג' ד') מה להלן במשה משה אף כאן במשה משה: מה להלן משה אומר הנני אף כאן משה אומר הנני: כה תאמר לבית יעקב אלו הסנהדרין: וכן הוא אומר (ישעי ב' ה') בית יעקב לכו ונלכה באור ה': ותגיד לבית ישראל. אלו שאר העם: ד\"א כה תאמר לבית יעקב אלו נשים אמור להן ראשי דברים שיכולין לשמוע: ותגיד לבני ישראל אלו אנשים אמור להם דקדוקי דברים שיכולין לשמוע ולמה הקדים צוואת נשים לצוואת אנשים אלא אמר הקב״ה כשבראתי את עולמי צויתי את אדם הראשון ולא צויתי את חוה אשתו ובאת והטעתו ועבר על צווי כדאי הוא שיקדמו הנשים בצוייה שהאנשים נמשכין אחריהן לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב אלו נשים ותגיד לבני ישראל אלו אנשים: כה. בלשון הקדש, כה בענין הזה, כה בסדר הזה, כה בפסיקות הללו, כה בפרשיות הללו, כה לא לפחות ולא להוסיף: כה תאמר לבית יעקב הכל בזכות יעקב: ותגיד לישראל הכל בזכות ישראל: ד״א כה תאמר לבית יעקב. יעקב נקרא שמו מתחלה: עכשו זכה ליטול שם הגדול ישראל כי שרית עם אלהים (בראשית ל\"ב כ\"ט):", + "אתם ראיתם ולא מפי עדים ולא מפי כתב ולא מפי מסורת אני אומר לכם: אשר עשיתי למצרים אעפ״י שמצרים עוברי ע\"ז ומגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי מהם אלא מפניכם ובשבילכם: ואשא אתכם על כנפי נשרים. ר' אליעזר אומר זה יום הר סיני: ואביא אתכם אלי. זה בית העולמים: ד\"א על כנפי נשרים משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (דברים ל\"ב י\"א) כנשר יעיר קנו דרך נשר לרדת מעופף על בניו בכנפיו כדי שלא יהיו מתבעתין כך כשגלה המקום ליתן תורה לישראל לא גלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (שם ל\"ג ב') ה' מסיני בא וזרח משיעיר למו הופיע מהר פארן איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג' ג) אלוה מתימן יבוא: ד\"א על כנפי נשרי דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו אבל נשר שאין מתירא מפני מי שחזק ממנו מניחן על כתיפיו ויניחן בין רגליו מתירא הוא מאבני קלע ומן החצים שבני אדם מזרקין בו לפיכך עשה עצמו מחיצה בין בניו לבני אדם: כך עושה המקום מלאכי השרת מחיצה בין ישראל למצרים שנא' (י\"ד י\"ט) ויסע מלאך האלהים: מה נשר זה מפרש בכנפיו ומחזירן לפי שעה כך היו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר וכך הוא אומר (יחזקאל ט\"ז י\"ג) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה: מה נשר זה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה: ומה עלייתן עלו שלא כדרך ארץ אף ירידתן ירדו שלא כדרך ארץ: וכן הוא אומר (הושע ז' י\"א) כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם:", + "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי כל אלה למפרע והלא דברים קל וחומר ומה אם בשעה שלא קיבלו את התורה ולא עשו את המצות עשיתי להם כל הנסים הללו לכשיקבלו את התורה ויעשו כל המצות על אחת כמה וכמה: ד\"א אם שמוע תשמעו בקולי מלמד שכל תחלות קשות: התחיל אדם לשמוע הכל נוח לו: שמע אדם קמעה משמיעין אותו הרבה: שמע אדם דברי תורה משמיעין אותו דברי סופרים: ושמרתם את בריתי ר' אליעזר אומר זו ברית מילה: ר' עקיבה אומר זו ברית שבת: וחכ\"א זו ברית ע\"ז: והייתם לי. מיותרים לי: עסיקין בתורתי עסיקין במצותי וכן הוא אומר (ויק' כ' כ\"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי בזמן שאתם בדילין מן העמים אתם לי ואם לאו הרי אתם לנבוכדנצר וחבריו: סגולה מכל העמים. מה סגולתו של אדם מרצה עליו כך ישראל מרצין עלי מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך ישראל חביבין עלי: מושלין אותו משל לה״ד לאחד שנפלו לו שדות הרבה בירושה ועמד וקנה אחת משלו ואותה היה מחבב יתר מכולן למה שקנייה משלו כך אעפ\"י שכל העולם כולו למי שאמר והיה העולם אינו מחבב אלא ישראל ולמה שלקחם ממצרים ופדאם מבית עבדים לכך נאמר והייתם לי סגולה מכל העמים: ר' יהושע בן קרחה אומר סגולה שלא להפקיעך אוזן: וכשם שהאשה מסתגלת מאחר בעלה ובן מסתגל מאחרי אביו כך ישראל יסתגלו מאומות העולם ת\"ל כי לי כל הארץ:", + "ואתם תהיו לי מיוחדין לי עסיקין בתורתי ועסיקין במצותי: ממלכת. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לעתיד לבוא אין לך כל אחד ואחד שאין הווין לו בנים כיוצאי מצרים שנ' (תהלים מ\"ה י\"ז) תחת אבתיך יהיה בניך יכול יהיו בני אדם עניים ת\"ל (שם) תשיתמו לשרים בכל הארץ יכול שרים בעלי פרקמטאות ת\"ל ממלכת יכול מלכים בעלי מלחמה ת\"ל כהנים (אין) [אי] כהנים (אלא) [יכול] בטלנין כענין שנ' (ש״ב ח' י\"ח) ובני דוד כהנים היו ת\"ל וגוי קדוש: מכאן אמרו ראוין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל ומשעשו את העגל ניטלו מהן וניתנה לכהנים: וגוי. מלמד שהם כגוף אחד ונפש אחת וכן הוא אומר (דה\"א י\"ז כ\"א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ חטא אחד מהן כולן נענשין שנ' (ע' יהוש' כ\"ב כ') הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו לקה אחד מהן כולן מרגישין וכן הוא אומר (ירמיה נ' י\"ז) שה פזורה ישראל מה רחל זו לקה אחד מאיבריה כולן מרגישין כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין אבל גוים כולן שמחים זה על זה: קדוש. מה ת\"ל מכלל שנ' (דברים י\"ד ב') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הא כיצד זו קדושת מצוות שכל זמן שהקב״ה מוסיף לישראל מצוה הוא מוסיף להם קדושה: אלה. בלשון הקדש, אלה כענין הזה, אלה בסדר הזה, אלה בפסיקות הללו, אלה בפרשיות הללו, אלה לא לפחות ולא להוסיף: אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. מה הן הדברים אלו שלשה כתרים שנכתרו כהן כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות: תורה דכתיב ושמרתם את בריתי: כהונה ומלכות דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: ר' נתן אומר וכתר שם טוב על גביהם:", + "ויבא משה מלמד שלא הלך לביתו ולא פנה לעסיקים אחרים: ויקרא לזקני העם. מלמד שנהג משה כבוד בזקנים מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: וישם לפניהם. מסדירן לפניהן: וישם לפניהם מאיר עיניהם בהם: ד\"א וישם לפניהם אמור על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. אף לנשים:", + "ויענו כל העם יחדו לא בחנופה ענו ולא נטלו עצה זה מזה: ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. מקבלין אנו עלינו: וישב משה את דברי העם אל ה'. זה יום השלישי: ד\"א וישב משה את דברי העם אל ה' בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שאע\"פ ששמע שולחו של אדם את השליחות צריך הוא שיחזור את שליחותו:", + "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן אין ענן אלא ערפל קשה שענן שניתנה בו תורה דומה לענן שעל גבי הר סיני: וענן שעל גבי הר סיני היה ערפל קשה שנ' (פ' ט\"ז) וענן כבד על ההר: ר' יוסי הגלילי אומר משה נתקדש בענן שבעה שנ' (כ\"ד ט\"ז) ויכסהו ענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: ר' עקיבה אומר ויכסהו הענן ששת ימים למשה לטהרו ויקרא אל משה ביום השביעי זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: בעבור ישמע העם בדברי עמך. ר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הרני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: רבי אומר לא מפני כבודו של משה הורה המקום לדבריו אלא כך אמר לו מצוות שנתתי לך במרה הריני חוזר ושונה אותן אני לך כאן: אינו אומר אשר צוה ה' אלא אשר צוהו ה' (פ' ז'): מלמד ששומעין מפיך כששומעין מפי הקודש ולא מפיך אלא מפי זקנים העתידים לבא אחריך ומפי הנביאים לכך נאמר וגם בך יאמינו לעולם: ויגד משה. וכי [מה] אמר לו הקב״ה למשה שיאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה שיאמר לפני המקום הרי הוא אומר (פ' י\"ב) והגבלת את העם סביב לאמר וגו' דברי ר' יוסי ביר' יהודה: רבי אומר לפי שאמר להן מתן שכר אם שמעו: ומניין שאם לא ישמעו שאמר להם כל עונשין ת\"ל (כ\"ד ג') ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. ויען כל העם קול אחד מלמד שאחד קולו של גדול ואחד קולו של קטן שווים לפני המקום:", + "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום זה יום רביעי: ומחר וכבסו שמלותם. [שיטבלו יכול] שיטבלו ביום החמישי והלא אם יטבלו ביום החמישי הרי הן ערבי שמש לשישי מה ת\"ל וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי: ומה היו עושין בחמישי היה משה כותב את הדברים כאדם שכותבן בסמפונות: בששי מהוא אומר (ע' כ\"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל: למי היו מצבות האלו ר' יהודה אומר לשנים עשר שבטי ישראל וחכמים אומרים לכל ישראל: וכן הוא אומר (שם ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבם: מיכאן אמרו בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן ואחר כך ניתנה להם תורה: מילה דכתיב (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו במצרים כדי שיאכלו את הפסח וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ז ו') ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך [חיי] ואומר לך בדמיך חיי שני דמים הללו זה דם מילה ודם הפסח: וקרבן דכתיב (כ\"ד ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת על ידי כל ישראל: וטבילה דכתיב וכבסו שמלותם אין לי שהן טעונין אלא כבוס בגדים מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה בשעה שטעונין כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:", + "והיו נכונים ליום השלישי מלמד שקבעו להם בית ועד: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. מלמד שלא היו בהן סומין: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר מניין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסרין אפילו אחד לא היתה תורה ניתנת להן ת\"ל כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם: מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דר לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו: ועליהם הוא אומר (משלי ב' ז') יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום:", + "והגבלת את העם סביב לאמר מלמד שקבעו להן תחומין: לפי שהוא אומר (ל\"ד ג') גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא אין לי אלא למזרחו לצפונו ולדרומו ולמערבו מניין ת\"ל סביב מכל מקום: השמרו לכם עלות בהר. זו אזהרה יכול לא יעלה אבל יהא מותר ליגע ת\"ל ונגע בקצהו יכול יעלה בגלוגתקא ת\"ל עלות בהר מכל מקום: כל הנוגע בהר מות יומת. עונש:", + "לא תגע בו יד אין בית העולמים בשום מגע: לא תגע בו יד ולא שנגע בו בדבר אחר: כי סקול יסקל. אין לי אלא נסקל מניין אפלו נדחה ת\"ל או ירה יירה: מניין שאם נסקל הרי הוא נדחה ת\"ל סקול יסקל או ירה יירה כל חייבי סקילות נדחין: מניין שאם מת בדחייה אחת יצא ת\"ל או ירה יירה: בהמה. אין לי אלא בהמה חייה מניין ת\"ל אם בהמה הוא הדין לכל בהמה היה ועוף בין טמאים בין טהורים: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל אם איש: לא יחיה. הרי זה עונש: במשוך היובל המה יעלו בהר. כשיפסוק השופר וכן הוא אומר (יהושע ו' ה') והיה במשך בקרן היבל כשמעכם את קול השופר ובערבאי קרן לדכרא יובלא: ר' יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכל זמן שהשכינה על גבי הר סיני העולה לראשו חייב מיתה נסתלקה שכינה טמאים ובעלי מומין מותרין לעלות לשם: וכל זמן שאהל מועד נטוי הנכנס לתוכו חייב מיתה נסתלק אהל מועד טמאין ובעלי מומין מותרין ליכנס:", + "וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הלך לתוך ביתו ופנה לעסיקין אחרים: מניין שכשהיה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר ת\"ל (ל\"ד ד') ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני זה הכלל לכל שנצטוה מה ת\"ל (שם) כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב שכשהיה משה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר: ויקדש את העם. הפרישם מן האשה לפי שהתורה נקראת קדושה: שנ' (משלי טw י') ודעת קדושים בינה לפיכך צריך האדם להתקדש לה כדי שתדבק בו: והלא דברים קל וחומר מה אם לחם ומים שאי אפשר לגוף להיות שלא בהן נתקדש מהן משה רבינו ארבעים יום עד שניתנה לו תורה על אחת כמה וכמה שצריך לאדם ליטהר לה מכל טומאת הגוף וכן הוא אומר(תהלים י\"ט י') יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מהטומאות לכך נמשלה התורה בשמן לומר לך מה השמן הזה כל המשקין אדם יכול להכנס בהן דולוס חוץ מן השמן כך דברי תורה אין אדם יכול להכניס בהן דולוס: ומניין שנמשלו דברי תורה בשמן שנ' (תהלים מ\"ה ח') על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך: ד\"א אשתו היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מלהשתמש בה שלא יאמר הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשיני חייבין בני אדם להר[נ]סיני: הלל היה אומר ודישתמש בתגא חלף: הא כל הנאות מדברי תורה נמל חלקו מן העולם: ומה בלשאצר שנשתמש בכלי בית המקדש נעקר מן העולם המשתמש בכלי שבו נברא העולם על אחת כמה וכמה: ד\"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן הגיאות: ר' יוסי ביר' יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שנואפין ולא מפני שגוזלין אלא מתוך שהן גסין בעצמן: ד\"א יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מאהבת כסף וזהב שכן הנביא אומר (מ\"א י\"ג ח') אם תתן לי את חצי ביתיך לא אבוא עמך: וכן אלישע אומר (מ\"ב ה' ט\"ז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח: וכן דניאל אומר (דניאל ה' י\"ז) מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב: אמר ר' יוסי בנו של ר' חלפתא פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ונתן לי שלום אמר לי מאין באתה אמרתי לו מבני עיר גדולה של חכמים ושל סופרים באתי אמר לי רצונך שתשב אצלי ואתן לך פרנסה וכסף וזהב אמרתי לו אפילו אתה נותן לי כל ממון שבעולם איני יושב: אמר לי ולא קבלת עליך אמרתי לו והלא כל הרוחות והנשמות שאתה רואה בעולם כולן חוזרין לעפר ואין עומד לאדם בשעת מיתתו אלא דברי תורה בלבד: ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני פשעה של תורה שנ' (מיכה א' ה') בפשע יעקב כל זאת אמר לי ברוך המקום שנתן לבם דברי תורה שתהיו עסוקין בה ובטוחים ועוזבים כל הבלי עולם אמרתי לו יהי רצון שלא תעלה קנאתינו על לב אחרים ולא קנאת אחרים על לבינו ונפטרתי ממנו: ד\"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן העבירות: הא לפי שדברי תורה צריכין טהרה וקדושה לכך נאמר ויקדש את העם: ויכבסו שמלותם. אין לי אלא כבוס בגדם מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבו בגדים טעונין טבילה: כאן שנטענו כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:", + "ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים יכול משה אמר דבר זה מפי עצמו ת\"ל (פ' י\"א) והיו נכונים ליום השלישי וכאן היו נכונים לשלשת ימים נכונים נכונים לגזרה שוה ומה והיו נכונים האמור להלן קודש שיאמר למשה אף היו נכונים האמור כאן קודש שיאמר למשה: רבי אומר מקומו מוכרע: וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי ר' אלעזר בן עזריה אומר מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנ' היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה: ר' ישמעל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש: רבי עקיבה אומר לעולם חמש:", + "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר כזמן שנאמד לו מלמד שהזמן והמעשה מסייעין את השעה שחיים ניתנין בה לכל באי העולם: יכול ניתנה בלילה ת\"ל ביום ביום ולא בלילה: יכול ניתנה בשתיקה ת״ל ויהי קולות וברקים קולות וקולי קולות: ברקים וברקי ברקים קולות משונין זה מזה וברקים משונין זה מזה וכן הוא אומר (תהלים כ\"ט ג') קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכוח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד מגיד הכתוב שביום מתן תורה היו עננים וברקים וירידת גשמים וכן הוא אומר (שופטים ה' ד') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים: ואומר (תהלים ע\"ז מ\"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל וכמו קול שופר נשמע באויר שנ' וקול שופר חזק מאד עד שרעש כל העולם כולו ונתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כענין שנ' (תהלים כ\"ט י') ה' למבול ישב אמר להן שוטים שבעולם כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם כענין שנ' (ישעיה נ\"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו ודאי מבול של מים אינו מביא אבל הוא מביא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אמרו לו והקול הזה למה אמר להם תורה הוא נותן לעמו שנ' (תהלים כ\"ט י\"א) ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנ' (איוב י\"ב ט\"ו) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום: ויחרד כל העם אשר במחנה. נזדעזעו והלא דברים קל וחומר ומה ישראל שעתידין ומעותדין לפני הר סיני נזדעזעו אומות העולם על אחת כמה וכמה: וכן הוא אומר (תהלים ע\"ו מ') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה:", + "ויוצא משה את העם לקראת האלהים [אמר] ר' יוסי (בן) יודן היה אומר (דברים ל\"ג ב') ה' מסיני בא על סיני נגלה ואני אומר מסיני בא לקבל בניו בשמחה מושלו משל לה\"ד לחתן שיצא לקראת כלה מכבודו של יוצא אתה למד מה כבודו של נכנס לכך נאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים: ויתיצבו בתחתית ההר. נצפפו ועליהם מפורש בקבלה (שה\"ש ב' י\"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה: ר' אלעזר אומר אין דבר זה אמור אלא על הים: הראיני את מראיך(שם) כענין שנ' (י״ד י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה': השמיעיני את קולך (שה\"ש שם) כענין שנ' (י\"ד י') ופרעה הקריב ויצעקו בני ישראל אל ה': כי קולך ערב (שה״ש שם) ותעל שועתם אל האלהים (ב' כ\"ג): ומראיך נאוה (שה\"ש שם) ויאמן העם (ד' ל\"א): רבי עקיבה אומר אין דבר זה אמור אלא לפני הר סיני הראיני את מראיך כענין שנ' (כ\"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר: השמיעיני את קולך כענין שנ' (ע' פסוק ח') ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: כי קולך ערב היטיבו כל אשר דברו (דברים ה' כ\"ה): ומראך נאוה באהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמרו לפני ה' (ויק' ט' ה'): אחרים אומרין אין דבר זה אמור אלא לדורות הבאים: יונתי בחגוי הסלע כענין שנ' (ישעיה מ' כ\"ב) על חוג הארץ: בסתר המדרגה אלו ישראל שיושבין בצד צרתן של מלכיות עד שיגיע זמנן: הראיני את מראיך זה מעשה: השמיעיני את קולך זה תלמוד: כי קולך ערב ומראיך נאוה להודיעך כמה מעלות בין תלמוד למעשה: וכבר נמנו בעליית בית עריס מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול תלמוד אמר ר' עקיבה גדול מעשה ענו כלם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד: ד\"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב״ה את ההר כגגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה [מוטב] ואם לאו כאן תהא קבורתכם באותה שעה געו כולן בבכייה ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (כ\"ד ז') אמר הקב\"הה ערבים אני צריך הרי שמים וארץ יערבנו אמר להן עסיקין הן אמרו בנינו יערבונו אמר הרי ערבים טובים וכן הוא אומר (תהלים ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואומר (הושע ד' ו') ותשכח [תורת] [ה'] אלהיך אשכח בניך גם אני:", + "והר סיני עשן יכול מקום קודש ת\"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני ונעשה כלבת אש לרמוז בו וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ד א') כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך: באש. מגיד שנמשלו דברי תורה כאש מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם: מה אש קרב לה אדם נכוה רחק ממנה צנן כך דבר תורה קרב ממנה אדם נכוה רחק ממנה צנן היינו דתנן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה: מה אש קטן מדליק את הגדול וגדול מדליק את הקטן כך דבר תורה קטן למד מן הגדול וגדול למד מן הקטן: כל המפרפר באש בעולם הזה זוכה ומפרפר לעולם הבא: וכי מה יש לנו יש הולך צדקות ודובר מישרים: ד\"א כל המקבל עליו דברי תורה שנמשלו כאש פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו כאש וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלו באש נותנין לו עול מלכות שנמשלו כאש וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ו ז') ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם: מה אש בני אדם העמלים בה ניכרין בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק: ויעל עשנו כעשן הכבשן. מה כבשן זה בודק את החביות מהן יוצאות ליין ומהן יוצאות לשמן ומהן יוצאות חרזות כך דברי תורה בודקין את בני אדם וכן הוא אומר (תהלים י״ח ל\"א) אמרת ה' צרופה הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן דעת הבריות: כעשן הכבשן. יכול כעשן הכבשן ודאי ת״ל (דברים ד' י\"א) [וההר בוער באש ומה ת\"ל] כעשן משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל מ\"ג ב') והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים כקול מים רבים אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ\"ד ח') ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (עמוס ג' ה') אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא [בו] אתה אומר (דברים ל״ב ב') יערף כמטר לקחי אפשר שהגשמים גדולים מן התורה שהוא מושלה בהן אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ויחרד כל ההר מאד. נזדעזע וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח י\"ז) למה תרצדון הרים גבנונים היכן אתם מרצין דינכם הרי אתם כבעלי מומין או גבן או דק: ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני: אף ה' ישכן לנצח זה בית העולמים:", + "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד בנוהג שבעולם כל זמן שהקול הוליך הוא תושש אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל זמן שהקול הולך הוא מתגבר כל זמן שבני תורה הולכין דעתן מתישבת וכן הוא אומר (איוב י״ב י״ב) בישישים חכמה: משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ר' אליעזר אומר כבוד גדול חלק לו המקום למשה שלא היה המקום מדבר עד שמשה אומר לו דבר כבר קבלו בניך את דבריך עליהם בשמחה ר' עקיבה אומר [מניין] שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע ישראל ת\"ל משה ידבר והאלהים יעננו ודאי מה ת\"ל בקול מלמד שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע:", + "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ\"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת\"ל] וירד ה' על הר סיני אמור מעתה (נקבעו) [נבקעו] שמי שמים העליונים וניתנה רשות לאש ללהט את המים וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ד א') כקרוח אש המסים מים תבעה אש ירד לו היציע התחתון ועמד לו על גבי הר סיני ודבר עמהן מן השמים אלו שמים שעל גבי הר סיני: ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. כיון שעלה משה לרקיע חברו עליו מלאכי השרת אמרו לפני הקב״ה רבשל״ע מה ילוד אשה עושה כאן אמר להם ליטול תורה באתי אמרו לפני הקב״ה רבונו של עולם תסתפק בעליונים שנ' (תהלים ח' ב') ה' אדונינו מה אדר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כדאי ומה לך ולשוכני עפר אמר לו הקב\"ה למשה בן עמרם החזר להם תשובה אמר לפניו רבונו של עולם וכי יכול אני להשיב את מלאכיך אמר לו החזק בכסא והחזר להם תשובה הה\"ד (איוב כ\"ו ט') מאחז פני כסא פרשו עליו עננו מלמד שאחז בכסא ופרש עליו מזיו עננו וסיככו כדי שלא ילהטוהו המלאכים באשם וכן הוא אומר (ל\"ג כ\"ב) ושבתי כפי עליך עד עברי: כיון שאחז בכסא אמר להם אתם אומרין תסתפק בעליונים: וכי מה אתם צריכין לה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם כתוב בה (כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכי יש מכם עוברי ע\"ז: כתוב בה (כ' ו') לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכי יש לפניכם מקום שבועה: כתוב בה (כ' י\"ג) לא תרצח לא תנאף לא תגנוב: וכי יש בכם מכל המדות הללו: כתוב בה (כ' י\"ב) כבד את אביך ואת אמך וכי יש לכם אב ואם: כיון ששמעו כך אמרו רבונו של עולם תנה לו כדי שיסתפקו בה התחתונים שאין העליונים צריכין לה הדא הוא דכתיב (תהלים ח' י') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וכיון שראו מלאכי השרת שנתן לו הקב״ה את התורה אף הם עטרו וגלו לו מסתורן הדא הוא דכתיב (תהלים ס\"ה י\"ט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם: ואף מלאך המות כיון שראה כל המלאכים גלו לו מסתירין אף הוא גלה לו מסתירין אמר לו בשעת שהמגפה באה הקטר קטרת והיא נעצרת: כיון שהתחילה המגפה מה הוא אומר (במדבר י״ז:י״א יש) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה וכן הוא אומר (דברים ל\"ג י') ישימו קטורה באפיך:", + "ויאמר ה' אל משה רד העד בעם וגו' מי שעלה זרזו שלא יראה ומי שלא עלה זרזו שלא יעלה: פן יהרסו אל ה' לראות. שלא יפגרו את התחומין: ונפל ממנו רב. אין רב אלא אכלוסין מגיד שאם נפל אחד מהן לארץ מעלה עליו כאלו אכלוסין לפניו: ד\"א ונפל ממנו רב ממי שמיעוטו מעכב את רובו:", + "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר אלו בכורות: רבי אומר זה נדב ואביהו: בשני מקומות נאמר כהנים ולא נאמר נדב ואביהו: ובשני מקומות נאמר נדב ואביהו ולא נאמר כהנים: פן יפרץ בהם ה'. שלא יעשה בהם פרצה: ד\"א פן יפרץ בהם ה' שלא יפרוצו:", + "ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות (את) [אל] הר סיני. זו היא שר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: כי אתה העדות בנו לאמר הנבל את ההר. אמר לו כבר עשו להם תחומין ונזדרזו:", + "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה יכול הכל עלו עמו ת\"ל והעם אל יהרסו לעלות: יכול הכהנים עלו עמו ת\"ל ועלית אתה ואהרן עמך ואין הכהנים עמך: יכול אהרן במחיצה ת\"ל (כ\"ד ב') ונגש משה לבדו אל האלהים אמור מעתה משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו:", + "וירד משה אל העם ויאמר אליהם מלמד שלא הלך לתוך ביתו לא פנה לעסיקין אחרים: אין לי אלא דברות הר סיני שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים מניין אף דברות אהל מועד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים ת\"ל (ל\"ד ל\"ד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: כיון שירד משה לקרא לאהרן השמיע הקב״ה קולו כדי שלא יאמרו ישראל קולו שהיה ברקיע: יצא קול הראשון והשמים והארץ רעשו וההרים והגבעות נתמוטטו והימים והנהרות ברחו וכל האילנות כרעו: והמתים שבישראל חיו ועמדו על רגליהם ונרתעו ישראל וחזרו לאחוריהם שנים עשר מיל ופרחה נשמתן: אותו הקול שמעו בו אנכי ולא יהיה וכן הוא אומר (תהלים ס\"ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי באותה שעה אמרו למשה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו (דברים ה' כ\"ד) ושמע הקב\"ה קולן וערב לפניו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו לערפל שנ' (כ' כ\"א) ומשה ניגש אל הערפל (גש) [נגש] אין כתיב כאן אלא נגש בעל כרחו והשמיע שאר הדברות לישראל ועליו נאמר (משלי כ\"ה י\"ז) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב:" + ], + [ + "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר להן דין אני נוהג ביניכם ובין כל הדברים שאלו לא קבלתם עליכם לא הייתי נפרע מכס אינו דומה מקבל לשאינו מקבל: ר' יהודה הנשיא מושלו משל לה״ד לאחד שנשא אשה אמרין לה התלקחת ליה פיסי עמריה כך אתם ישראל נמשכתם לי נתמשכתם לי נקוי שתעשו לי רצוני: ד\"א וידבר אלהים מלמד שהדברים שנאמרו כאן הן שנאמרו להלן שניהם לענין אחד מה שאי אפשר לו לפה לומר ואי אפשר לה לאוזן לשמוע: כאן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ולהלן הוא אומר (תהלים ס״ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ואומר (ירמיה כ\"ג כ\"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש זה נחלק לכמה ניצוצות כך דבור אחד יוצא לכמה מקראות: ד\"א וידבר אלהים אני נפרע על ידי כך ואני שמשלם שכר על ידי כך וכן הוא אומר (דברים ה' ד') פנים בפנים דבר ה' עמכם ד\"א וידבר אלהים מלמד שהיה אומר להם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: ד\"א וידבר אלהים את כל הדברים יכול באחרונה אמרו לו קיבלנו עלינו ת\"ל אנכי ה' אלהיך אנכי היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל למד על הכלל מה אנכי היה לו דבור בפני עצמו וקבלה בפני עצמו [אף כל הדברות היה להן דבור בפני עצמן וקבלה בפני עצמן]: מה ת\"ל לאמר. מלמד שהיה אומר להן על כל דיבר ודיבר על לאו לאו ועל הין הין:", + "אנכי ה' אלהיך אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ר' שמעון אומר לענין השחתת עולם נאמר (בראשית ז' ד') ומחיתי את כל היקום אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: כיוצא בו אתה אומר (ע' ישע' מ\"ה י\"ט) לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך אני דובר צדק אני הוא ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ד\"א אנכי ה' אלהיך אלוה אני (אני) על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהיך: יכול אני עליך בפני עצמך ת\"ל אנכי ה' אלוה אני על כל באי העולם: הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם ושמי יוחל עליך: כיוצא בו אתה אומר (ע' ירמי' ל\"ב ט\"ו וכ\"ז) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנה אני אלהי כל בשר אלוה אני על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהי ישראל יכול עליך בפני עצמך ת\"ל אני ה' אלהי כל בשר הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם וחל שמי עליך: ד\"א אנכי ה' אלהיך מה ת\"ל אלהיך אמר הקב\"ה אם [אתם] עושין רצונו הרי אנכי ה' ונאמר בי (ל\"ד ו') ה' ה' אל רחום וחנון ואם לאו אלהיך אני נפרע משנאיכם שאין ת״ל אלהיך אלא לשון דיין: ד\"א אנכי ה' אלהיך מלמד שהחזיר הקב\"ה תורתו על כל אומות העולם ולא קבלו ממנו חזר לו אצל ישראל ואמר אנכי ה' אלהיך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים אפילו אין לי עליך אלא שהוצאתיך מארץ מצרים כדאי: מבית עבדים. אפילו אין לי עליך אלא שפדיתיך מבית עבדים דיי:", + "לא יהיה לך יכול לא יקיים לעצמו אבל יקיים לאחרים ת\"ל לא יהיה: מה ת״ל לא יהיה לך מלמד שכל המקיים ע\"ז לעצמו עובר משום שתים משום לא יהיה ומשום לך: אלהים. יכול לפי שנקראו אלהים יכול יש בהן צורך לפני ת\"ל אחרים: ד\"א מה ת\"ל אלהים אחרים שלא יעשה אלוה של כסף ושל זהב ויאמר לא שקוץ אלא לאלוה לא גילול אלא לאלוה ת\"ל אלהים אחרים אע\"פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו: ד\"א אחרים אחרונים באחרונה נעשו כן הוא אומר (דברים ל\"ב י\"ז) חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם לא הועילו לך ולא הועילו לאבותיך ולא הועילו כלום מימיהן: ד\"א אחרים שמאחרין את חטובה מלבוא לעולם: ד\"א אחרים שעושין את עובדיהן אחרין: על פני. לא בדמותי ולא בדמות שמשי: ד\"א על פני מלמד שמביאין אף לעולם:", + "לא תעשה לך מלמד שכל העושה ע״ז לעצמו עובר משום שתים משום לא תעשה ומשום לך: פסל. אין לי אלא פסל כשהוא אומר כל תמונה. לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות: אשר בשמים. לרבות שמים עצמה: ממעל. לרבות מלאכי השרת: ואשר בארץ. לרבות הרים וגבעות נחשים ועקרבים: מתחת. לרבות את התהומות: ואשר במים. לרבות את חיות הים ואת הדולפנין: מתחת. לרבות את השלשולין: לארץ. לרבות ארץ עצמה: כשהוא אומר כל תמונה לא בדמותן ולא בדמות בבואה שלהן ולא חיות רעות ולא בדמות חיות שלמעלה: אם סופינו לרבות כולן מה ת\"ל פסל אלא אם אתה עושה כן נמצאת פוסל עולם ממני והריני פוסל עולם ממך:", + "לא תשתחוה להם משתחוה אתה (להם) [לאדם] יכול אפלו נעבד כהמן ת\"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לא תשתחוה דרך עבודה: לא תשתחוה להם השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: כך כל עבודה המיוחדת לשם אם עשה לע״ז חייבין עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: ומה הן העבודות המיוחדות לשם זביחה וקטור השתחויה ונסוך אם עבד בהן לע\"ז אע\"פ שאין דרך עבודתה בכך חייב: ולא תעבדם. שלא יעבוד ע\"ז בדרך עבודתה כגון שזורק אבן למרקליס או יפעור עצמו לפעור או יקריב שערו לכמוש או יעביר בנו למולך וכיוצא בהן וכן הוא אומר (דברים י\"ב ל') איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני הא אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה: נמצאו שלש כרתות בע״ז העובד אותה כדרך עבודתה: והעובד אותה באחת מארבע עבודות המיוחדות לשם אע\"פ שאינו כדרך עבודתה: והמקבל עליו באלוה אע\"פ שלא עבד: ד\"א ולא תעבדם שלא ירחיץ שלא יסוך שלא יגעיל שלא יכבד שלא ירבץ שלא ינשק שלא יגפף לאחד ממיני ע\"ז: כי אנכי ה' אלהיך. [מלמד שראו פנים שעתיד לשלם שכר צדיקים לעתיד לבא וכלפי שהנביאים משמיעים אותו בלשונות הרבה כתוב אחד אומר (דניאל ז' ט') למשה כתלג חיור וכתוב אחד אומר (ע' ישע' ס\"ג ב') מדוע אדום לבושיך וכי יעלה על דעתך שלפי שעה הם רואים לכך נאמר ביחזקאל (א' א') ואראה מראות אלהים אמר להם הרבה ראיות ראיתי עד שזכיתי לקבל פני השכינה]: אל קנא. מלמד שראו פנים עתידות ליפרע מן הרשעים לעתיד לבא: אל קנא אל דיין אל קשה אל אכזרי: ד\"א אל קנא וכי יש לפניו קנאה וכי נפרע על ידי קנאה הא אין נפרע לא על ידי אבן ולא על ידי חץ ולא על ידי חלקוק כויכל ההולך אחר [ע״ז] חילפתני בו: שאל אגריפס סבא את רבן גמליאל אין מתקנא לא בגדול ממנו ולא בכיוצא בו אלא בקטן ממנו וכן הוא אומר (ירמיה י״ז י\"ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים אלו עזבו אותי מקור מים חיים עלובין היו על אחת כמה וכמה לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים: פקד. אין פוקד אלא מזכיר וכן הוא אומר (בראשית כ\"א א') וה' פקד את שרה ואומר (ג' ט\"ז) פקד פקדתי אתכם: ר' יהודה אומר כונס אני עונותיהם לידי ותולה עד ארבע דורות כיהוא בן גמשי וכן הוא אומר (מ\"ב ט\"ו י\"ב) בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל והיה לו כן (). כתוב אחד אומר פוקד עון אבות על בנים וכתוב אחר אומר (ע' יחז' י\"ח י\"ט) אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב אם היו אבות זכאין תולה להן ואם לאו אין תולה להן: מושלו משל לה״ד דומה לאחד שלוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: ובא בן בנו ולוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: לרביעי אין מלוין אותו מפני אבותיו שהיו כפרנין וכן הוא אומר (איכה ה' ז') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו אל תהי קורא עונותיהם סבלנו אלא עונותינו סבלנו מי גרם לנו לסבול עונות נפשנו אבותינו שהיו כפרנין: פקד עון אבות על בנים. יכול על יוצא ירך בלבד ת\"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא לבן בלבד מניין לשלשה וארבעה דורות ת\"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי: לשנאי. בזמן שתופסין מעשה אבותיהם:", + "ועושה חסד לאלפים יכול ליוצאי ירך בלבד ת\"ל (דברים ז' ט') לאלף דור: יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אינו עושה אלא לאלף דור ומניין לאלפים ולאלפי אלפים ת\"ל ועושה חסד לאלפים: לאהבי. למי שעושה לפני מאהבה: ולשמרי מצותי. למי שעושה לפני מיראה: להודיעך כמה מעלות יש בין העושה מאהבה לעושה מיראה וללמדך שמדת הטוב מרובה יתר ממדת פורעניות על אחת המש מאות: ד\"א נאמר בפסוק זה ארבעה לאוין למה כנגד ארבע מלכיות אמר הקב\"ה לישראל ראו שלא יטעו אתכם לא תעשה כך לא תעשה כך: למה שאני עתיד ליפרע מהן בסוף דכתיב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות עונו של נבוכדנצר שהוא אב של מלכיות על בנים זה בנו בלשאצר: על שלשים זו מלכות מדי שכן הוא אומר (דניאל ז' ה') ותלת עלעין בפומה: על רבעים זו מלכות יון שכתוב בה (שם ו') וארבעה רישין לחיותא: לשנאי זו מלכות אדום הרשעה שכתוב בה (מלאכי א' ג') ואת עשו שנאתי: ואחד כך ועושה חסד לאלפים לאהבי מיכאן אתה למד שאין הקב״ה משרה שכינתו בציון עד שהוא נפרע מן האומות וכן הוא אומר (יואל ד' כ\"א) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון:", + "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אין שוא אלא דבר שלא היה ולא נהיה ולא עתיד להיות: כי לא ינקה ה' (אלהיך). לתוך שנאמר בחורב תשובה ונקה: יכול תהא תשובה מכפרת ת\"ל כי לא ינקה ה': אין זה קל וחומר מעתה שלא תהא תשובה מכפרת (אלא) על דבר שחייבין עליו מיתה לשמים: או על כל לא תעשה שבתורה לא תהא תשובה מכפרת ת\"ל כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא: על זה אין תשובה מכפרת מכפרת היא על כל לא תעשה שבתורה: הרי זה קל וחומר מעתה שתהא תשובה מכפרת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה: אמור מעתה כל שהוא בלא תשא ולמטה עבירות קלות ותשובה מכפרת ובל שהוא מלא תעשה ולמעלה עבירות חמורות ואין תשובה מכפרת: יכול לא יהא יום כפורים מכפר ת\"ל (ויק' ט\"ז ל') כי ביום הזה יכפר עליכם:", + "זכור ושמור שניהם נאמרו לענין אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ומה שאי אפשר לאוזן לשמוע כן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה: ואומר (תהלים ס\"ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי: שמאי הזקן אומר זכרה עד שלא תבוא ושמרה משתבוא: ואמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון השבת זז מתוך פיו לקח חפץ טוב אמר זה לשבת: כלי חדש אמר זה לשבת: ואמרו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל בכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת: מצא אחרת נאה ממנה מניח את השנייה ואוכל את הראשונה: אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים דכתיב (תהלים ס\"ח כ') ברוך ה' יום יום: ד\"ה זכור זכריהו על הכוס מיכאן שאין מקדשין אלא על הכוס של יין: ד\"א זכור ושמור זכרה עד שלא תיכנס ושמרה משתיכנס מיכאן שמוסיפים מחול על קודש בכניסתה וביציאתה: ר\"א זכור ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת רביעי בשבת חמישי בשבת וערב שבת ת\"ל זכור: את יום. אין לי אלא יום לילה מניין ת\"ל לקדשו: מה ת\"ל יום כבוד יום קודם לכבוד לילה: לקדשו. בלילה קדשו: מניין שאם לא קידש בלילה מקדש והולך כל יום ת\"ל זכור את יום השבת לקדשו: אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד יום ולכבוד לילה: ד\"א לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה שלא תהא סעודתך של שבת כסעודת החול ולא עטיפתך של שבת בעטיפתך בחול: ומניין שאפלו עני לא יהא מאכלו של שבת כמאכל החול ת\"ל זכור את יום השבת לקדשו:", + "ששת ימים תעבד רבי אומר הרי זו גזרה אחרת שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת כך נצטוו על המלאכה: ר' אלעזר בן עזריה אומר גדולה מלאכה שלא שרת שכינה בישראל עד שעשו מלאכה שנ' (כ\"ה ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מלאכה שלא קנס המקום מיתה על אדם אלא מתוך בטילה שנ' (בראשית כ״ה י״ז) ויגוע וימת ויאסף אל עמיו: ר' עקיבה אומר גדולה מלאכה שהרי נהנה שוה פרוטה מן הקדש מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים והפועלין שהיו עושין בהקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה: ר' שמעון אומר גדולה מלאכה שאפילו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה ובשעת מלאכה טמאים ובעלי מומין מותרין להכנס: ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. זו היא שבית שמאי אומרין אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום: ואין פורשין מצודות חיה ועופות אלא כדי שיצודו מבעוד יום: ואין טוענין בקורת בית הבד ובעיגולי הגת אלא כדי שיזובו מבעוד יום: ואין פותקין מים לגנות אלא כדי שתתמלא מבעוד יום: ואין נותנין בשר בצל וביצה על גבי האש ולא תבשיל לתוך התנור אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובית הלל מתירין בכולן אלא שבית שמאי אומרין ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא מלאכתך גמורה מערב שבת: ובית הלל אומרין ששת ימים תעבוד עושה אתה כל ששה ושאר מלאכתך היא נעשית מאליה בשבת: ועשית כל מלאכתך שתהא בשבת כמי שאין לו מלאכה:", + "ויום השביעי שבת אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מנין ת\"ל לא תעשה כל מלאכה: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת\"ל (ל\"א ט\"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל (שם ט\"ז) ושמרו בני ישראל את השבת: אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום: עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ג ל\"ב) מערב עד ערב אם אינו ענין ללילי יום הכפורים תנהו ענין ללילי שבתות: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת״ל (ל\"א י\"ד) מחלליה מות יומת: שבת לה' אלהיך. [שבות מן המחשבה] מיכאן אמרו לא יטייל אדם בשדה בשבת לידע מהיא צריכה ולא במרחץ לרחוץ בה מחשיכה וכל חשבונות שצריך להן בין שעברו בין שעתידין לבוא אין מחשבין אותן בשבת: לא תעשה כל מלאכה. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות ת\"ל מלאכה: נאמרה כאן מלאכה נאמרה מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף כאן מלאכה האמורה בשבת מלאכה שיש עמה מחשבה: וכול' כי היכי דכתיבא לעיל: אתה ובנך ובתך. יכול בנו ובתו (מן) הגדולים כשהוא אומר אתה הרי בנו ובתו הגדולים אמורין מה ת\"ל בנך ובתך אלו בנו ובתו קטנים שלא יאמר לבנו קטן הכנס לי כלי זה מן השוק הכנס לי כלכלה זה מן השוק: קטנים הבאין לכבות אין שומעין להן שאף הן נצטוו על השביתה: יכול יחזר אחריהן שלא ישברו חרסים שלא ינתזו צרורות ת\"ל אתה מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף הן מדעת עצמן מלאכת עצמן: יאמר בן מה ת\"ל בת מפני שיש בבן מה שאין בבת ד\"א בבת מה שאין בבן: בן אביו חייב בו מצוות למולו לפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיטו על פני המים ולהשיאו אשה מה שאין בבת: בת אביה (חייב) [זכאי] במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה מה שאין כן בבן: הא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן צריך לומר בבן וצריך לומד בבת: ועבדך ואמתך. יכול בעבד ואמה [העברים] ואינו כמוך ואיזה זה עבד ואמה התושבים: ובהמתך. למה אני צריך אם לומר שלא יעשה בה מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה מה ת\"ל ובהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולא ישאילנו ושלא תצא במשוי בשבת: וגרך אשר בשעריך. אם בגר צדק הכתוב מדבר כבר אמר (במדבר ט\"ו ט״ז) הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר הא מה אני מקיים וגרך בגר תושב הכתוב מדבר שהוא שכירו ולקיטו של ישראל שלא יניחנו לעשות לו מלאכה בשבת אבל לעצמו ומדעת עצמו עושה:", + "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכי לששה ימים נבראו והלא כבר נאמר (תהלים ל\"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אם כן למה נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא לששה ימים וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימים את העולם שנברא לששה ימים: ד\"א כי ששת ימים עשה ה' וגו' על שום שלשה דברים ניתנה להן שבת לישראל על שום יציאת מצרים דכתיב (דברים ה' ט\"ו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים: ועל שום כי ששת ימים עשה ה' וגו' ועל שום וינח ביום השביעי: את הים ואת כל אשר בם. ים בכלל מעשה בראשית היה אלא מגיד שיש שבח בים כנגד כל מעשי בראשית: כיוצא בו אתה אומר (תהלים ק\"ד כ\"ו) לויתן זה יצרת לשחק בו והלא לויתן בכלל מעשים שבים היה אלא מגיד שיש שבח בלויתן כנגד כל מעשים שבים: וינח ביום השביעי. מלמד שלא נברא הנחה אלא עד יום השביעי: ד\"א וינח ביום השביעי וכי יש לפניו עמל ויגע והלא כבר נאמר (ישעיה מ' כ\"ח) לא ייעף ולא ייגע א\"כ למה נאמר וינח אלא להפרע מן הרשעים שהן מאברין את העולם שנברא בעמל ויגע ד\"א וינח והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאמר והיה העולם ב\"ה שאין לפניו עמל ויגע הכתיב על עצמו וינח: אדם שכתוב בו (איוב ה' ז') כי אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה יהא חייב להיות נח בשביעי: על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. במה בירכו וקדשו בירכו במן וקדשו במן: בירכו במן בכל יום הוא אומר (ט\"ז ט\"ז) עמר לגלגלת ובשבת הוא אומר (ט\"ז כ\"ב) שני העמר לאחד: בכל יום הוא אומר (ט\"ו כ') וירם תולעים ויבאש ובשבת הוא אומר (ט\"ז כ\"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר בירכו במאורות וקדשו במאורות: בירכו במאור פניו של אדם וקידשו במאור פניו של אדם ואע\"פ שנתקלקלו מאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת: ואע\"פ שנתקלקל מאור פניו של אדם מערב שבת לא לקה עד מוצאי שבת כן הוא אומר (ישעיה ל' כ\"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אמר לו ר' יוסי מה אני צריך והלא כבר נאמר (תהלים מ\"ט י\"ג) ואדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו אלא בטל כבדו ונמשל כבהמות נדמו אמר לו אין הגזרה היתה מערב שבת ולא לן עד שנגזרה עליו גזרה ולא לקה עד מוצאי שבת:", + "כבד את אביך ואת אמך כבוד זה איני יודיע מהוא כשהוא אומר (משלי ג' ט') כבד את ה' מהונך: אומר מעתה מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה ומוציא ומכניס: ר' שמעון בן יוחאי אומר גדול כבוד אב ואם שהשוה הקב\"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו: כתיב כבד את ה' מהונך וכתיב כבד את אביך ואת אמך: כתיב (דברים ו' י\"ג) את ה' אלהיך תירא וכתיב (ויק' י\"ט ג') איש אמו ואביו תיראו. כתיב (ויקרא כ״ד ט״ז) ונקב שם ה' מות יומת וכתיב (כ\"ט י\"ז) ומקלל אביו ואמו מות יומת אבל הכאה אי אפשר כלפי מעלן וכן הדין מפני ששלשתן שותפין בו אביו ואמו והקב״ה: ד\"א כבד את אביך ואת אמך את אביך. לרבות אשת אביך: ואת אמך. לרבות בעל אמך וכשהוא אומר ואת אמך לרבות אחיך הגדול שחייב לנהוג בו כבוד ואינו חייב בכבוד אשת אביו אלא כל זמן שאביו קיים: וכן אינו חייב בכבוד בעל אמו אלא כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתתן אינו חייב בכבודן: למען יאריכון ימיך על האדמה. ולא בגולה ולא בתושבות:", + "לא תרצח מכלל שנ' (במדבר ל\"ה ט\"ז) מות יומת הרוצח למדנו עונש אזהרה מניין ת\"ל לא תרצח: מניין אמר הריני רוצח על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת\"ל לא תרצח: מניין ליוצא ליהרג ואמר הריני רוצח הרי זה מותרה ת\"ל לא תרצח: ד\"א לא תרצח לא תתיר דמו של רוצח: לא תרצה לא תעשה הדם שיהיה צווח עליך: קשה היא שפיכות דמים שאין לה כפרה אלא רציחה שנ' (במדבר ל\"ה ל\"ג) ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: וכן את מוצא כשהרג שאול נוב עיר הכהנים והשמיד את הגבעונים שהיו שם מהוא אומר (ע' ש\"ב כ\"א א') ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים וישאל דוד בה' ולמה לא שאל אלא לאחר שלוש שנים אלא שבשנה ראשונה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם עובד ע\"ז שהגשמים נעצרים בעון ע\"ז שנאמר (דברים י\"א ט\"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שנייה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם מגלי עריות שהגשמים נעצרים בעון גלוי עריות שנ' (ירמיה ג' ג') וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שלישית אמר להם צאו וראו שמא יש בכם פוסק צדקה ברבים ואינו משלם שהגשמים נעצרים בעון מי שפוסק צדקה ואינו משלם שנ' (משלי כ\"ה י\"ד) נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר יצאו ובדקו ולא מצאו: מיכאן ואילך אינו אלא שפיכת דמים מיד שאל באורים ותומים (ש\"ב כ\"א א') ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אם כן להורג גר קל וחומר אחד מישראל: לא תנאף מכלל שנ' (ויקרא כ' י') מות יומת הנואף והנואפת למדנו עונש אזהרה מניין ת\"ל לא תנאף: מניין אמר הריני נואף על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת\"ל לא תנאף: מניין האוכל בקערו ורואה את עצמו כאלו אוכל בקערה של חבירו והיה שותה בכוסו ורואה עצמו כאלו שותה בכוסו של חברו הרי זה מותרה ת\"ל לא תנאף: ד\"א לא תנאף לא תינאה באף מיכאן [אמרו] אסור להריח בשמים שעל ערוה מן העריות: ד\"א לא תנאף אל תניח את האף שיבא לעולם: ד\"א לא תנאף מרובע שלא ינאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב: ומניין שהיד מזנה דכתיב (ישעיה א' ט\"ו) ידיכם רמים מלאו: ומניין שהרגלים מזנה דכתיב (משלי י\"ט ב') [ואץ] ברגלים חוטא: ומניין שהעינים והלב מזנין דכתיב (במדבר ט״ו ל\"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: קשה היא הזנות שלא ניטלו עשרים וארבעה תכשיטין אלא על ידה דכתיב (ישעיה ג' ט\"ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוית גרון ומשקרות עינים: נטויות גרון שהיו מהלכין קצרה בין ארוכות וארוכה בין שתי קצרות: ומשקרות עינים שהיו סוקרות עיניהם בסקרה: הלוך וטפוף תלכנה בבתי יד שלהם: וברגליהן תעכסנה שלפיחות מלאות אפרסמון מניחות תחת עקביהן כדי שיהיה ריחן נודף מהוא אומר שם (שם י\"ח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והסחרונים: הנטיפות והשרות והרעלות: הפארים והצעדות והקשורים ובתי הנפש והלחשים: הטבעות ונזמי האף: הרי שלשה עשר תכשיטי זהב וכסף: המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים: והנליונים והסדינים והצניפות והרדידם: והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגרה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי הרי אחד עשר תכשיטי בגדים: קשה היא הזנות שהאריך הקב״ה לנביאי השקר על הכל חוץ ממנה ומי הן אלו זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שנ' (ירמיה כ\"ט כ\"ג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי ריעיהם מה היו עושין היה אחאב אומר לאשה תשמעי לצדקיה ואת יולדת נביא: וצדקיא אומר לה כה אמר ה' השמעי לאחאב ואת יולדת נביא: במלאת שפקו יצר לו (איוב כ' כ\"ב) כד מטת שעתהון עשו כן בבתו של נבוכדנצר וכיון שהרגיש בהן אמר אלהיהם של אלו שונא ומה הוא: מיד הכיר בהן שהן נביאי שקר שלח והביא אותן אמרו לו אמת דברינו ונביאי אמת אנחנו אמר להם יש לי לבדוק את נביאי האמת שהרי השלכתי מהם לאור וניצלו חנניה מישאל ועזריה אף אני אבדוק אתכם אמרו אתן היו שלשה ואנחנו שנים אמר להם בחרו לכם מי שתרצו: אמרו יהושע בן יהוצדק הכהן: עשה להן טיגן גדול ונתנן בתוכן והסיק תחתיהן הן נשרפו שנ' (ע' ירמי' כ\"ט כ\"ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה לאמר ישימך אלהים כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש: ויהושע ניצל דכתיב (זכריה נ' ב') הלא זה אוד מוצל מאש: קשה היא הזנות שהיא אחד משלשה דברים שפירש בהן הכתוב גיהנם ואלו הן הבא על אשת איש ובעל לשון הרע ומלכות הרשעה: הבא על אשת איש שנ' (משלי ו' כ\"ז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה: ובעל לשון הרע דכתיב (תהלים ק\"כ ג') מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים ומלכות הרשעה דכתיב (ישעיה מ״ז י״ג) נלאת ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים הנה היו כקש אש שרפתם: לא תגנב מיכלל שנ' (כ\"א ט\"ז) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל לא תגנוב הרי זה אזהרה לגונב נפש: אחד הגוננב את האיש או את האשה את הגדול או את הקטן אפלו קטן בן יומו הרי זה חייב: ולענין ממון הוא אומר (ויק' י\"ט י\"ז) לא תגנובו הרי זו אזהרה לגניבת ממון: לא תענה ברעך עד שקר אין שקר אלא מבדה כאיזה צד הפקיד לו זהב לא יאמר לו מרגלית מרגלית לא יאמר לו זהב: מכלל שנ' (דברים י\"ט י\"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשין עונשין עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל לא תענה ברעך עד שקר:", + "לא תחמד ולהלן הוא אומר (דברים ה' י\"ח) לא תתאוה לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה מניין התאוה אדם סופו לחמוד שנ' לא תתאוה ולא תחמוד: מניין חמד אדם סופו לגזול שנ' (מיכה ב' ב') וחמדו שדות וגזלו: תאוה בלב וכן הוא אומר (דברים י\"ב כ') כי תאוה נפשך: וחמוד במעשה וכן הוא אומר (שם ז' כ\"ה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: יכול לא יתאוה על בתו ליטלה ת\"ל אשת רעך מה אשת רעך שהיא אסורה לך אף כל דבר שאסור לך: אי מה אשת רעך שחייבין עליה מיתת בית דין אף אין לי אלא דבר שחייבין עליו מיתת בית דן ת״ל ביתו ושדהו (ע' דב' ה' י\"ח) או מה אלו מיוחדן שנקנין בכסף ובשטר ובחזקה אף אין לי אלא דבר שנקנה בכסף ובשטר ובחזקה ת\"ל עבדו ואמתו: או מה אלו מיוחדן דברים שהן בקרקע אף אין לי אלא דבר שהוא בקרקע ת\"ל שורו וחמורו () או מה אלו מיוחדין ששמירתן עליך אף אין לי אלא דבר ששמירתו עליך מניין לא יתאוה למקלו ולא יתאוה למנעלו ולא יתאוה לפונדתו ת\"ל וכל אשר לרעיך: יכול לא יאמר לאוי עיני כעינו לאוי שערי כשערו ת״ל שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבא תחת ידיך וחבירך חסירן אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבא תחת ידיך וחבירך חסירן: ד\"א לא תחמד אשת רעיך עבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לריעיך יש לך מי שהוא חומד את כל הדברים האלו אלא מתוך שהוא בא על אשת חברו ויולדת בן זכר בעלה סבור שהוא בנו נמצא מוריש לו ביתו ושדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך: אלו הן עשר הדברות אנכי ולא יהיה לא תשא וזכור כבר ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה דברי ר' חנינה בן גמליאל וחכמים אומרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה חמשה כנגד חמשה: לא תרצח כנגד אנכי מלמד שכל הרוצח כאלו ממעט בדמות: לא תנאף כנגד לא יהיה מלמד שע״ז שקולה כנגד ניאוף וכן הוא אומר (ירמיה ג' ט') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ: לא תגגב כנגד לא תשא שכל הגונב סופו לישבע: לא תענה כנגד זכור כויכול אמר הקב\"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת שלא בראתי עולמי בששת ימים ולא נחתי בשביעי: לא תחמד כנגד כבד שכל החומד אשת חברו עולה ממנה בן מכבד את מי שאינו אביו ומקלל את אמו: יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת\"ל לא תרצח לא תנאף לא תנגב לא תענה לא תחמד לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו אם כן למה נאמר להלן (דברים ה' י״ז) לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד מגיד שכלן תפוסין זה בזה פרץ אדם באחד מהן סופו לפרוץ בכולן: מניין רצח אדם סופו לנאוף דכתיב (משלי א' י') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם גורלך תפיל בתוכינו כיס אחד יהיה לכולנו: ומניין נאף סופו לגנוב וכתיב (תהלים נ' י\"ח) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך: מניין גנב סופו לבוא לידי שבועת שוא דכתיב (משלי כ\"ט כ\"ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד: ", + "וכל העם רואים מלמד שלא היו בהם סומים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל\"ה) אתה הראת לדעת מלמד שלא היה בהן טפשין: מכלל שנ' (י\"ט ח') ויענו כל העם יחדו מלמד שלא היה בהן אלמים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל\"ו) מן השמים השמיעך את קולו מלמד שלא היו בהן חרשין: מיכלל שנ' (דברים כ\"ט ט') אתם נצבים מלמד שלא היו בהן חגרים: ומניין שלא היה בהן אחד חושש בראשו וחש בשיניו ת\"ל (תהלים ק\"ה ל״ז) ואין בשבטיו כושל: את הקולות. כנוהג שבעולם מה שאי אפשר לראות את הקול אבל כאן ראו את הקולות ואת הלפידים כשם שראו את הלפידים כך ראו את הקולות: וירא העם. מה ראו כבוד גדול ראו: ר' אליעזר אומר מניין שראתה שפחה בישראל מה שלא ראה גדול שבנביאים שנ' וירא העם מה ראו כבוד גדול ראו: וינועו. אין לשון ניעה אלא טירוף כן הוא אומר (ישעיה כ״ד י״ט) נוע תנוע הארץ כשכור ואומר (ישעיה ז' ב') וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח: ויעמדו מרחוק. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"א) ויעמד העם מרחוק מלמד שהיו הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דבר ודבר:", + "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה בזו זכו שיעמדו להם נביאים וכן הוא אומר (דברים י\"ח ט\"ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך: אבל משהיו מלעיבים במלאכי אלהים פסקה מהם רוח הקדש כן הוא אומר (דה\"ב ל\"ו ט\"ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים: ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. אם נתוסף להם דבר אחד מתים היו: וכי מה ראו אמר למשה אחד דברות והלא כבר נאמרו אלא מלמד שהיו סוברין שדבר אחד עתיד לומר:", + "ויאמר משה אל העם אל תיראו אמר להם לא נתן לכם את התורה ולא עשה לכם נסים וגבורות אלא לבעבור נסות אתכם לגדלכם על כל באי העולם כענין שנ' (מ\"ב כ\"ה כ\"ז) נשא אויל מרודך: ד\"א כי לבעבור נסות אתכם לגדלכם במצוות כענין שנ' (זכריה ט' ט\"ז) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו ואומר (תהלים ס' ו') נתת ליריאך נס להתנוסס: ד\"א כי לבעבור נסות אתכם בודאי לשעבר הייתם שוגגין עכשיו מזידין לשעבר לא הייתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: עכשו אתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: ובעבור תהיה ירשתו על פניכם לבלתי תחטאו. כל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא:", + "ויעמוד העם מרחוק. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' י\"ח) ויעמדו מחזוק אלא מלמד שהיו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר: ומשה ניגש אל הערפל. יכול לערפל הפנימי או לערפל החיצון ת\"ל אשר שם האלהים אמור מעתה שתי חומות של ערפל היו והיה משה מהלך ביניהן עד שמגיע לערפל הפנימית וכן שלמה אומר (מ\"א ח' י\"ב) ה' אמר לשכן בערפל: מיכאן אמרו כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא מאחורי ספקלרייאות שאינן מאירות ומשה רבינו מאחורי (ספקלרייאות) [ספקלרייא] אחת המאירה:", + "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל כה בלשון הקודש כה כענין הזה כה כסדר הזה כה בפסיקות הלא כה בפרשיות הללו ככל אשר צוה ה' לא לפחות ולא להוסיף: אתם ראיתם. לא מפי עדים ולא מפי כתב: כי מן השמים דברתי עמכם. הרי שני כתובים מכריעין זה את זה כתוב אחד אומר (י\"ט כ') וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר וירד שכבר נאמר כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר מן השמים שכבר נאמר וירד הכריע (דברים ד' ל\"ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה מלמד שהרכין המקום ב\"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים על ראש ההר וכן הוא אומר (ש\"ב כ\"ב י') ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:", + "לא תעשון אתי שלא יעשה אדם מזבח כנגד מזבח ושלחן כתבנית שלחן ומנורה כתבנית מנורה דברי ר' מאיר: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פ' ד') לא תעשה לך פסל וכל תמונה מה ת״ל אלהי כסף ואלהי זהב שיכול הואיל והותר מכללו במקדש יהא מותר בכללו בגבולין ת\"ל לא תעשו לכם: ר' ישמעאל אומר אזהרה שמענו עונש לא שמענו מכלל שנ' (כ\"ה י\"ח) ועשית שנים כרובים זהב יכול הואיל והותר במינו במקדש אם עברו בגבולין לא יהא חייב ת\"ל אלהי כסף ואלהי זהב מקיש אלהי כסף לאלהי זהב מה אלהי זהב הרי הוא בכלל אזהרה והרי הוא בכלל עונש אף אלהי כסף הרי הן בכלל אזהרה והרי הן בכלל עונש: ד\"א לא תעשון אתי אלהי כסף לא תעשון כדמות שמשים שמשמשין לפני במרום:", + "מזבח אדמה תעשה לי יכול אדמה ודאי ת\"ל(דברים כ״ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה דברי ר' יהודה: ר' מאיר אומר תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה: תעשה לי. ולא שנתנולו ולא שנשתקצו בעבודת אחרים מכאן גנזו בני חשמנאי את אבני מזבח ששיקצום מלכי יון: תעשה לי. כל מקום שנ' לי הרי הוא קיים לעולם: גדולה עבודה שהרי לא פתח הכתוב אלא בה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו: וכן את מוצא באהל מועד שלא פתח לו אלא בעבודה תחלה שנ' (ויק' א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה': וכן את מוצא בכניסתן לארץ שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (יהושע ח' ל\"א) אז יבנה יהושע מזבח: אף לעתיד לבוא אין פותחין אלא בעבודה תחלה שנ' (תהלים ס\"ו י\"ג) אבוא ביתך בעולות: וכן את מוצא בעלייתן מן הגולה שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (עזרא ג' ג') ויכינו את המזבח על מכונותיו: וזבחת עליו יכול שתהא זביחה בראשו של מזבח ת\"ל (דברים י\"ב כ\"ז) ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך: אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במדבר ב' כ') ועליו מטה מנשה: את עולותיך ואת שלמיך. אין לי אלא עולה ושלמים מניין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת\"ל את ואת: מניין לקומץ וללבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת\"ל את ואת: מניין לאיסורי חטאת ואיסורי אשם ואיסורי קדשי קדשים ואיסורי קדשים קלים ת\"ל את ואת: בכל מקום אשר אזכיר את שמי. מכלל שנ' (דברים י\"ב ה') לשום את שמו שם ואומר (במדבר ו' כ\"ז) ושמו את שמי על בני ישראל יכול לא תהא ברכת כהנים נוהגת אלא במקדש: בגבולין מניין ת\"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי: או יכול מזכיר את השם בגבולין ת\"ל אבוא אליך וברכתיך סרס את המקרא זה והפכיהו בכל המקום אשר אבוא אליך שם תזכיר את שמי בברכתיך מכאן אמרו במקדש מזכיר ככתבו ובמדינה בבנויו: ד\"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ר' חנניה בן תרדיון אומר מניין לשלשה שיושבין ועוסקין בתורה שהשכינה ביניהן שנ' (תהלים פ\"ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט: ר' חלפתא איש כפר חנניה אומר משמו שניים מניין שנ' (מלאכי ג' ט\"ז) אז נדברו יראי [ה'] איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע: אחד מניין שנ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך:", + "ואם מזבח אבנים תעשה לי חובה: אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת\"ל (דברים כ\"ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך חובה ולא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה ואם מזבח אבנים: ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב' י\"ד) אם כסף תלוה את עמי (כ\"ב כ\"ד): תעשה לי. שתהא חציבתן והבאתן ובנייתן לשמי: לא תבנה אתהן גזית. שלא יהוא מגוררות במגירה ולא עשויות במסר ומאיכן מביאין אותן מבתולה הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים או מביאין אותן מן הים הנחל: מכלל שנ' כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. יכול לא יהיו פסולות אלא אם כן נתגזזו בחרב ת\"ל לא תניף עליהם ברזל הרי ברזל כחרב: אם סופנו לעשות ברזל כחרב מה ת\"ל כי חרבך הנפת עליה זו היא שרבן יוחנן בן זכאי אומר מה ראה ברזל ליפסל מכל מיני מתכות כולן מפני שחרב נעשית ממנו חרב סימן פורעניות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר שהוא סימן פורענות מפני דבר שהוא סימן כפרה: והלא דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל: בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהם אחר מכל מזיקין שבעולם: לא תבנה אתהן גזית. [אתהן] אין אתה בונה גזית: בונה אתה גזית היכל ועזרות: יכול אם נפגמה אבן אחת מלמעלה יהא מזבח כולו מחולל ת\"ל ותחלליה היא מחוללת ואין המזבח מחולל: מיכאן אמרו כל אבן שנגע בה ברזל או שנפגמה עד שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה פסולה למזבח ולכבש: ד\"א ותחלליה מניין לכל עבודות שעבד והמזבח פסול שיהיו פסולות ת\"ל ותחלליה:", + "ולא תעלה במעלות על מזבחי יכול לא יעלה אבל יהא מותר לירד ת\"ל אשר לא תגלה ערותך עליו: יאמר זה שאילו כן הייתי אומר יכול יהא מזבח קטן ויעמוד בארץ ויקטיר ת\"ל (ויקרא י\"ד כ') והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה: אם כן למה נאמר ולא תעלה במעלות שלא יעשה לו מעלות אלא בונין כבש כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והעולה במעלות על המזבח לוקה ואפלו במעלה אחת דכתיב ולא תעלה במעלות במעלת כתיב: אשר לא תגלה ערותך עליו. מה אני צריך והלא כבר נאמר(כ״ח מ\"ב) ועשית להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מה ת״ל אשר לא תגלה ערותך עליו שכשעולה למזבח לא יהא פוסיע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל: אין לי אלא למזבח לעזרות מניין ת״ל ולא תעלה במעלות על מזבחי ונאמר עליו אין עליו אלא בסמוך לו וכן הוא אומר (תהלים נ\"ה ט\"ו) בבית אלהים נהלך ברגש: יכול לא יעשה מעלות להיכל ולעזרות ת\"ל ולא תעלה במעלות על מזבחי למזבח אי אתה עושה מעלות עושה אתה מעלות להיכל ולעזרות: ד\"א ולא תעלה במעלות על מזבחי כשהוא אומר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך יכול יתכוין אדם לחטא כדי שיקריב קרבן ת\"ל ולא תעלה במעלות אל תקרא במעלות אלא במעילות: שלא יאמר אדם איזה מעילה שקרבנה חמור שאלך ואעשנה ואעלה עולה גדולה וכן הוא אומר (ישעיה ס\"א ח') כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה:" + ], + [ + "ואלה המשפטים ר' יהודה אומר המשפטים ניתנו לישראל במרה קודם מתן תורה שנ' (ט\"ו ב\"ה) שם שם לו חק ומשפט יכול לא נשנו בסיני ת\"ל ואלה המשפטים: ר' ישמעאל אומר כל מקום שנ' אלה חוץ מן הראשונים וכל מקום שנ' ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנ' ואלה מוסף על הדברות העליונים מה הדברות העליונים מסיני אף המשפטים מסיני וכן הוא אומר (מלאכי ג' כ\"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' חקים ומשפטים ואומר (נחמיה ט' י\"ג) ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים: ר' עקיבה אומר אשר תשים לפניהם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת שנה ושלש ורבע מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו ת\"ל (דברים ל\"א י\"ט) ולמדה את בני ישראל ומניין עד שתהא סדורה בפיו ת\"ל (שם) שימה בפיהם ומניין שחייב להראות לו פנים בה ת\"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך: ד\"א אשר תשים לפניהם לפני בני ישראל לא נאמר כן אלא לפניהם לפנים שבהן מלמד שאין שונין בדיני ממונות לעם הארץ: ד\"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר' ישמעאל [אומר] אלו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו לו למשה בסיני ואלו הן מקל וחומר: מגזירה שוה: מבנין אב מכתב אחד מבנין אב משני כתובים: מכלל ופרט מפרט וכלל: מכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש: דבר למוד מענינו: דבר למוד מסופו: שני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב [השלישי] ויכריע ביניהן: ד\"א אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות:", + "כי תקנה עבד עברי והלא לא היה לו לסמוך לאלה המשפטים אלא כי ידבק כי ינצו וכי יכה איש שהן דינין: דורשי רשומות אומרין לפי שנצטוו במרה על הדינין ונתן להן עשרת הדברות אמר משה רבונו של עולם שמא יתעה יצר הרע את בניך ויעברו על המצוות ותגלה אותן מלפניך ותמכרם לעבדים לכך פתח כי תקנה עבד עברי כשתקניאם למלכיות אל ישתעבדו בהן יותר משש מלכיות שש שנים יעבד בבל ומדי ופרס ויון ואשור ורומי: ובשביעית יצא לחפשי חנם. אמר לפניו רבונו של עולם אל ישתקעו ביד רומי אלא זכות עשה עמהם חנם ובשביעית יצא לחפשי חנם: אם בגפו יבא היה למקרא לומר אם לבדו יבא לבדו יצא מהוא בגפו אמר חס ושלום אם גרמו עונות אויבים באין אליהם באגפים כנשרים שטסים בשמים דכתיב (איכה ד' י\"ט) קלים היו רודפינו כנשרי שמים רבונו של עולם כנפש של בטחונות תן להם מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל אהבותיהם (ישעיה ס' ח'): ... [אם לאיו תן לי רשות שאומר לפניך. היה ר' אלעזר בן ערך דורש עד שהייתה אש מלהטת מכל סביביו כיון שראה רבן יוחנן בן זכי שהייתה האש מלהטת מכל סביביו ירד מעל החמור ונשקו ואמר לו ר' אלעזר בן ערך אשרי יולדתך אשריך אברהם אבינו שזה יצא מחלציך הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור' אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע הוא את כולם: פרק כי תקנה עבד עברי. (מניין) [שמניין] (שתהא) [כשתהא] קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי ת\"ל כי תקנה עבד עברי (מנין) [ומניין] כשיהא נמכר לא יהא נמכר אלא לך ת\"ל (ויק' כ\"ה י\"ט) ונמכר לך (מניין) [ומניין] כשבית דין מוכרין אותו לא יהא מוכרין אותו אלא לך ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי: [כי תקנה עבד עברי זה שהוא מוכר את עצמו ולהלן הוא אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה זה שבית דין מוכרים אותו לך בא הכתוב ללמדך לשון קצרה כי תקנה עבד עבד בין שמוכר את עצמו ובין שבית דין מוכרין אותו לך]: כי תקנה עבד עברי. אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עבריה מעצמה שהיה בדין ומה עבד עברי שאין אביו מוכרו הרי הוא מוכר את עצמו אמה עברייה שאביה מוכרת אינו דין שתהא מוכרת עצמה ת\"ל כי תקנה עבד עברי עבד עברי אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עברייה מעצמה: [קל וחומר לעברי שיהא אביו מוכרו ת\"ל (פס' ז') כי ימכור איש את בתו לאמה איש מוכר את בתו ואין איש מוכר את בנו ר' ישמעאל אומר בעבד עברי הכתוב מדבר את אומר בעבד עברי או אינו אלא כעבד כנעני ומה אני מקיש (ויק' כ\"ה מ\"ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה בלוקח עבד מן הגוי אבל בלוקח עבד מישראל יכול יצא בשש ת\"ל כי תקנה עבד עברי שש שנים ולהלן הוא אומר (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הוא שנאמר כן והוא שנאמר להלן אחיך אף בן אחיך]: עברי. נאמרו מצוות הללו בעבד עברי בזכותו של עבר: ד\"א בזכותו של אברהם שהיה מעבר הנהר: ד\"א בזכות ישראל שהיו מדברים בלשון עברי שנ' (ע' ג' י״ח) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו: שש שנים יעבד. אף את הבן יכול אף היורש [ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ב) ועבדך שש שנים] אחד שריבה הכתוב מיעט מביא אני את הבן שקם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה ומוציא אני את היורש שלא קם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה: ד\"א שש שנים יעבד אפילו בוריח שאם ברח [חייב] להשלים שני עבודה: ד\"א שש שנים יעבד לרבות את המטייל בשוק ולרבות את החולה ומוטל על המטה שהוא עולה לו מן המנין: ד\"א יעבד שלא ימכר אומנתו לאחר לא יעשנו בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים שלחני לרבים יכול אפילו היתה אומנתו כך ת\"ל יעבד ר' יוסי אומר ובלבד שלא יחדש לו אומנות של כלום: ובשביעית יצא. יכול בתחלת השנה או בסופה הרי אתה דן שנת שבע מוציאה עבדים ויובל מוציא עבדים מה מצינו ביובל בתחלתו ולא בסופו אף זו בתחלתה ולא בסופה או כלך לדדך הזו שנת שבע מוציאה עבדים ושביעית משמטת מלוה מה מצינו בהשמטת מלוה בסופה ולא בתחלתה אף זו בסופה ולא בתחלתה נראה למי דומה דנין דבר שתלוי ביובל מדבר שתלוי ביובל ואל יוכיח השמט מלוה שאין תלוי ביובל או כלך לדרך הזו דנין דבר שאין צריך קדוש בית דין מדבר שאין צריך קדוש בית דין ואל יוכיח יובל שצריך קדוש בית דין ת\"ל שש שנים יעבד כו' אמור מעתה מתחלתה ולא בסופה: ד\"א ובשביעית יצא פעמים שהוא עובד בשביעית שאם פגעה שנת השמטה בתוך השש עובד בה שאין השמטה משמטת עבדים אבל פגע בו שנת יובל אפילו בשנה שניה למכירתו יצא שנ' (ויקרא כ\"ה י\"ג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו: יצא לחפשי חנם. מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך מלמד שמצוה לומר (לא) [לו] צא יכול אם אמר לו צא הרי הוא יוצא ואם לאו אינו יוצא ת\"ל יצא לחפשי חנם: חנם. לפי שנ' כאן חפשי ונאמר להלן (פס' כ\"ו) חפשי יכול מה חפשי שנ' להלן שטר אף חפשי האמור כאן שטר ת\"ל חנם אינו צריך גט שחרור: ד\"א חנם יכול אם היה חולה ומוטל במטה והוציא עליו רבו יציאות יהא צריך ליתן לו ת\"ל יצא לחפשי חנם: ד\"א חנם יכול שלא בהענקה ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם הענק תענק לו: ד\"א לרבות גרעון כסף: ד\"א יצא לרבות שטר מכאן אמרו עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בחמשה דברים בשגים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון בלא בן:", + "בגפו יבא בגפו יצא יכול אף גזירה ת\"ל אם אינו אלא רשות: ר' אליעזר בן יעקב אומר בגפו יבא בגפו יצא אין לך עליו אלא עבודה: אם בעל אשה הוא. מה הוא רבו חייב במזונותיו אף אשתו ובניו רבו חייב במזונותיהן עדאן אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן או אינו אומר כן אלא אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו רבו חייב במזונותיהן שכבר נתחייב במזונותיו: אבל אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן ת\"ל אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו שתי נשים כאן אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו יכול אף אלו היו לו ארוסה ושומרת יבם ת\"ל ויצאה אשתו עמו שהיא עמו יצאת זו שאינה עמו יכול אפלו היתה אשתו פסולה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת\"ל ויצאה אשתו עמו אשה שהיא ראויה להתקיים עמו יצתה זו שאינה ראויה להתקיים עמו יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו ת\"ל הוא מה הוא מדעת רבו אף אשתו [מדעת] רבו יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו של רבו ודין הוא מה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו של רבו זה שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו ת\"ל הוא [הוא] מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו יכול שתהא מציאתו וירושתו של רבו ת״ל (דברים ט\"ו י״ב) ועבדך אין לך עליו אלא עבורה יכול מפני שיצא לדין בחדש לא יהא זכאי במציאתה וירושתה של אשתו ת\"ל אם בעל אשה הוא החזירו הכתוב לכללו בפירוש הרי הוא כבעל מה הבעל זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו אף זה זכאי במציאתה וירושתה של אשתו: ד\"א ויצאה אשתו עמו אל תפרישנו מאשתו ולהלן הוא אומר(ויקרא כ\"ה מ\"א) ויצא מעמך הוא ובניו עמו אל תפרישנו מבניו:", + "אדניו יתן לו אשה יכול נדרה ת״ל אם אינו אלא רשות: אדניו יתן לו אשה. לרבות את הבן: יתן לו אשה. בשפחה כנענית הכתוב מדבר אתה אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בבת חירין ת\"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם בת חורין היאך ולדות לבעל: ד\"א יתן לו כופה אותו ויבא עליה ואפלו היה כהן שהוא אסור בזונה נותן לו שפחה כנענית ויבוא עליה והבנים עבדם או יכול אפילו אין לו אשה ובנים מישראל הרי הוא מותר בשפחה כנענית ת\"ל ויצאה אשתו עמו בזמן שעמו אשה ובנים הוא נותן לו שפחה ואם לאו אינו יכול: ד\"א יתן לו אשה אחת נותן ואינו נותן לו שתי נשים יכול לא יתן לבן חורין שתי נשים ת\"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שתי נשים נותן הוא לבן חורין שתי נשים יכול יתן אשה אחת לשנים כדרך שנותן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת\"ל אדניו יתן לו אשה אשה אחת נותן לו ואין אשה אחת לשנים יכול לא יתן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת\"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שפחה אחת לשנים נותן הוא לעבדיו הכנעניים שפחה אחת לשנים: וילדה לו בנים או בנות. מקיש בן לבת מה הבת אין לה קידושין על בן חורין ואין יוצאה הימנו בגט אף הבן אין לו קידושין על בת חורין ואין יוצאה הימנו בגט: האשה וילדיה. כל בנים שיולדת בין ממנו בין ממקום (אחת) [אחי] הרי אלו עבדים: תהיה לאדוניה. מלמד שיוצאה בלא גט: ד\"א האשה וילדה תהיה לאדוניה יכול אם רצה רבו למכור אשתו ובניו כשהוא תחתיו יכול הוא לעכב על ידיו ת\"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה: והוא יצא בגפו. לרבות לו יציאות הרבה בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר ובמיתת האדון בלא בן:", + "ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה וישלש: העבד. ולא אמה מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ז) ואף לאמתך תעשה כן להעניק יכול לרציעה ת״ל העבד ולא אמה: ד\"א העבד עד שיאמר כשהוא עבד ויכול אם אמר בתוך שש יהא נרצע ת\"ל לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאתו הא אינו אומר אלא בסוף שש: אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני. אמר ר' שמעון אם לאו מה עלתה על לבי שאם אינו אוהב היאך הוא נרצע מכאן אתה אומר היה אוהב את רבו ורבו אין אוהבו הוא היה אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו הרי זה [אינו] נרצע שנ' (דברים ט\"ו ט\"ז) כי אהבך: לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים הרי זה אינו נרצע שנ' אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני: ר' אלעזר בן עזריה אומר חלה אצל רבו או שחלה רבו אצלו הרי זה אין נרצע שנ' (שם) כי טוב לו עמך:", + "והגישו אדוניו אל האלהים מוליכו אצל שלשה ואומר דבריו בפניהם: והגישו אל הדלת או אל המזוזה. יכול יהא רוצעו במזוזה ודין הוא ומה דלת שאין בה מצות מזוזה יש בה מצות רציעה מזוזה שיש בה מצות מזוזה אינו דין שיהא בה מצות רציעה ת\"ל (שם י\"ז) ונתת באזנו ובדלת בדלת ולא במזוזה יכול בדלת העומד או בדלת העקור ת״ל או אל המזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד אין לי אלא דלת שיש בה מזוזה דלת שאין בה מזוזה מניין ת\"ל והגישו אל הדלת או אל המזוזה ראשונה מה היתה דלת שאין בה מזוזה: ורצע אדוניו. ריבה אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: אדוניו ולא בנו אדניו ולא עבדו אדוניו ולא שלוחי אדוניו: [אזנו]. נאמר כאן אזנו ונאמר להלן (ויק' י\"ד י\"ד) אזנו מה אזנו האמורה להלן ימנית בגבוה שבאוזן אף אזנו האמורה כאן ימנית בגבוה שבאוזן. ר' אלעזר א' ר' יודן היה אומר במולת פה רוצעו (שמה) [שמא הוא] כהן ונמצא פוסלו מן העבודה ואני אומר כל עצמו כהן אינו נרצע: מרצע. אין לי אלא מרצע מניין לרבות את (המזוזה) [המחט] ואת המכתף ואת הסיל ואת הסירה ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ז) ולקחת דברי ר' יוסה בר רבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכות: ועבדו לעולם. יכול אף הבן ת\"ל [ועבדו ולא בנו ולהלן (דברים ט\"ז י״ז) הוא אומר] והיה לך ולא לבן שהיה בדין מה כסף שאין קונה יתיר על שש [קונה לבן רצועה שקונה יתיר על שש] אינו דין שתהא קונה לבן ת\"ל והיה לך ולא לבן. קל וחומר לרצועה שלא תהא קונה יתיר על שש מה כסף שהוא קונה לבן אין קונה יתיר על שש [רצועה שאין קונה לבן אינו דין שלא תהא קונה יתיר על שש] ת\"ל ועבדו לעולם. יכול לא תהא רצועה יוצאה ביובל ודין הוא ומה אם כסף שהוא קונה לבן [יוצא ביובל] רצועה שאינה קונה לבן אינו דין שיצא ביובל לא אם אמרת בכסף שאינו קונה יתיר על שש תאמר ברצועה שהיא קונה יתיר על שש ת\"ל (ויק' כ\"ה י') ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו זה הנרצע לפני היובל שהיובל מוציאו [ומה ת\"ל] ועבדו לעולם כל ימי עולמו של רוצע אפילו נמכר שלושים וארבעים שנה לפני היובל מנין ליתן את האמור כן להלן ואת האמור להלן [כן] ת\"ל (לעולם) [עולם עולם] לגזירה שוה: פרק.", + "וכי ימכור איש את בתו לאמה מכלל שנ' (כ\"ב ב') ואם אין לו ונמכר בגניבתו יכול תהא אשה נמכרת בגניבתה ת\"ל (פס' ל\"ז) כי (ימכר) [יגנב] איש האיש נמכר בגניבה ואין האשה נמכרת בגניבתה יכול לא תמכר בגניבה עצמה תמכר בגניבת אביה (אומרת) [אמרת] הין אם מגניבת עצמה אינה נמכרת תמכר בגניבת אביה. מפני מה אינה נמכרת בגניבת עצמה מפני שהיא [אינה] מוכרת את עצמה תמכר בגניבת אביה שכן אביה (מוכרה ת\"ל כי ימכר איש האיש מוכר ואין בית דין מוכרין]: את בתו. האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו שהייתי אומר ומה אם אמה עברייה שאינה מוכרת עצמה מדעתה אביה מוכרה עבד עברי שהוא מוכר עצמו מדעתו אינו דין שיהא אביו מוכרו ת\"ל וכי ימכר איש את בתו בתו ולא בנו: ד\"א בתו בתו זו קטנה יכול אף נערה ת\"ל בתו בת ולא אם יצאת נערה שראויה להיות אם מכאן אמרו האב רשאי למכור את בתו עד שתביא סימנין אבל משתביא סימנין אינו רשאי למכרה: לאמה. לשפחות: ד\"א לאמה אמה (לפסולה) [לפוסלה] כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הואיל וקידושין תופשין בה שאין אדם רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא מצא מה יאכל וכשהוא מוכרה אינו מוכרה אלא למי שיש לו בה קידושין: לא תצא כצאת העבדים. שלא תהא נוטלת אחריו דלאים ובלריות למרחץ דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר (ויקרא כ\"ה ל\"ט) לא תעבד בו עבודת עבד מה ת\"ל לא תצא כצאת העבדים שלא תהא יוצאה על השן ועל העין כעבדים שהיה בדין ומה עבד כנעני שאין יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף הרי הוא יוצא על השן ועל העין זו שיוצאה בשנים וביובל ובגרעון כסף אינו דין שיוצאה על השן ועל העין ת\"ל לא תצא כצאת העבדים:", + "אם רעה אין לי אלא כעורה נאה מניין ת\"ל בעיני אדוניה. בעיני בנו מניין ת\"ל רעה ר' אליעזר אומר אם רעה בעיני אדוניה לרבות את הפסולין: אשר לא יעדה. מכלל לאו הין שאם רצה ליעד הרי הוא מיעד: יעדה. מדעתה מלמד שאינו מקדשה אלא מדעתה והוא הדין לכל הנשים שאין מתקדשות אלא מדעתם וברצונם והלא דברים קל וחומר ומה אמה עבריה שהיא כבושה תחת ידו אמרה תורה יעדה מדעתה שאר [נשים] לא כל שכן וכיצד מיעדה אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי ואינו צריך ליתן לה קידושין: ד\"א יעדה מלמד שאין מיעד שתים כאחת: יעדה והפדה. מלמד שמצות יעידה קודמת למצות פדייה: והפדה. מלמד שיוצאה בגרעון כסף: ד\"א והפדה מלמד שבית דין מפדין אותה בעל כרחו ד\"א יעדה והפדה אין ייעוד אלא בזמן פדייה שאם ייעדה בתוך שש אפלו בסוף פרוטה אחרונה הרי זה ייעוד אבל אם יעדה אחר שש אין כאן ייעוד: לנכרי לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתנה במתנה ת\"ל לא ימשול. יכול לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים ת\"ל לעם לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתננה במתנה ת\"ל לעם לא ימשול. יאמר לאחרים מה אני צריך לומר לקרובים שאלו נאמר לאחרים ולא נאמר לקרובים הייתי אומר לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים יאמר לקרובים [מה אני צריך לומר לאחרים שאלו נאמר לקרובים ולא נאמר לאחרים הייתי אומר לקרובים] האסורין לה לא ימכרנה אבל ימכרנה לאחרים המותרין לה צריך לומר לאחרים צריך לומר לקרובים: אין לי אלא אמה עברייה עבד עברי מניין אמרת קל וחומר ומה אמה עברייה שהוא רשאי ליעדה לו ולבנו אינו רשאי למוכרה עבד עברי שאין לו בו רשות כלל על אחת כמה וכמה ואם מכר לא עשה כלום ואינו לוקה: בבגדו בה. כיון שפרש טליתו עליה אין יכול למכרה: ד\"א לא ימשול למכרה בבגדו בה ר' שמעון אומר הראשון שבגד בה וגירשה (עליה) אין אתה רשאי לשעבדה מכאן אמרו אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אשות:", + "לבנו ייעדנה יכול גזירה ת\"ל ואם אינו אלא רשות: לבנו. ולא לאחיו שהיה בדין מה אם הבן שלא קנתה לו תורה יבמה קנתה לו יעידה אח שקנתה לו תורה יבמה אינו דין שתקנה לו יעידה ת\"ל לבנו ולא לאחיו: לבנו ייעדנה. בחיי אביו מיעדה ואין מיעדה לאחר מיתת אביו: כמשפט הבנות יעשה לה. וכי מה למדנו למשפט הבנות מעתה אלא הרי זה במלמד נמצא למד מה אמה עברייה היעודה אין מונעין ממנה שאר כסות ועונה כך כל הבנות: ד\"א במשפט הבנות מה בת משקדשה אביה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט [אף אמה עבריה משייעדה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט]:", + "אחרת יקח לו יכול גזירה ת\"ל אם. אינו אלא רשות: אחרת יקח. ולא של הפקר: אחרת יקח לה מלמד שמותר לקנות לו אשה אחרת לשם אישות: אחרת יקח לה הרי [אחרת] לו כזו מה זו נקנית בשטר אף זו נקנית בשטר: שארה. זו פרנסה כענין שנ' (מיכה ג' ג') אשר אכלו שאר עמי: כסותה. זו כסותה: עונתה. זו דרך ארץ. כענין שנ' (בראשית ל\"א נ') אם תענה את בנותי ר' אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפי השאר תן כסות שלא ילבישה כסות ילדה בזקנה וכסות זקנה בילדה: כסותה ועונתה לפי עונתה תן כסותה שלא יתן לה כלים של חמה בימות הגשמים וכלים של גשמים בימות החמה: לא יגרע. מלמד שהוא עובר בלא תעשה איזה היא עונתה כל אחד ואחד לפי מלאכתו כיצד הטיילים בכל לילה בעלי אומנות פעמים בשבת החסדים פעם אחת בשבת הגמלים פעם בחדש הספנין פעם לששה חדשים תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת: לא יגרע מלמד שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת:", + "ואם שלש אלה לא יעשה לה ר' אליעזר אומר זה שאר כסות ועונה אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע מה ת\"ל שלש אלה אמור מעתה לא יעדה לא הוא ולא בנו ולא פראה: ויצאה חנם. מה אני צריך אם ללמד שתהא יוצאה בסוף שש הרי כבר נאמר (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים מה ת\"ל ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת ויצאה חנם אלו ימי הבגר אין כסף אלו ימי הנעורים מכאן אמרו יתירה אמה עברייה על עבד עברי שהיא יוצאה בסימנין:", + "מכה איש אין לי אלא מכה את האיש מכה את האשה ואת הקטן מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ד י\"ז) כי יכה כל נפש בין איש ובין אשה ובין קטן אין לי אלא האיש המכה אשה המכה מניין ת\"ל מכה בין איש בין אשה: אם כן למה נאמר איש שיכול אפלו הכה את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת\"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו הנפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: ומת. מגיד שאינו חייב עד שימות מכאן אתה אומר הכהו ובא אחר ובלבלו האחרון חייב: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה הרי הוא אומר (פס' כ') נקם ינקם ונאמר להלן (ויק' כ\"ו כ\"ה) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה האמורה להלן בסייף אף נקימה האמורה כאן בסייף:", + "ואשר לא צדה היה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: ואשר לא צדה. אין אשר לא צדה אלא שלא נתכווין לו כן הוא אומר (במדבר ל\"ה כ\"ב) או השליך עליו כל כלי בלא צדייה: והאלהים אנה. אין אנה אלא שמזרקיף לו כן הוא אומר (מ\"ב ה' ז') כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י\"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלשתים: והאלהים אנה לידו. מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב זו היא ששאל טרוגינוס את אלינוס ואת פפנס אחיו כשגזר עליהם מיתה אמר להן אני בנו של נבוכדנצר ואתם בניו של חנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר ויציל אתכם מיד אמרו לו נבובדנצר זכה שלא לשפך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא יהרגו בחייבי מיתה אתה אי אתה כדאי ליעשות נסין על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבת לשפך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אין אתה הורגינו אין אנו מתים אין חמה באה עלינו ואנו מתים אין נחשים ועקרבים נושכין אותנו ואנו מתים כתוב בתורתינו ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שבאת עליו דיופלי מרומי ונתזו את ראשו והיו מחטטין את עיניו: ושמתי לך. בחייך מלמד שמגלין למדבר: מקום. נאמר כן מקום ונאמר להלן מקום מה מקום האמור להלן ערי לויים קולטין אף מקום האמור כאן מחנה לוייה קולט: שמה. שם תהא דירתו שם תהא קבורתו:", + "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה אין הזדה אלא בשאט בנפש כענין שנ' (דברים י\"ח כ\"ב) בזדון דברו הנביא: איש. פרט לקטן: על רעהו פרט לאחרים: רעהו. פרט לגר תושב מוציא אני את אחרים שאין להם מצוות בישראל עדאן לא אוציא את גר תושב שיש לו מצוות בישראל: ת\"ל רעהו פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב: להרגו בערמה. פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה: להרגו בערמה. זה שבא עליו בתסקופין כיואב שהרג את אבנר דכתיב (ש\"ב ג' כ\"ג) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי: מעם מזבחי. הא אלו היה שוגג היה המזבח קולטו ואין קולט אלא גגו של מזבח בית עולמים ואין קוליט אלא [שוגג אבל מזיד אפלו] כהן ועבודה בידו דוחין אותו ממנה וממיתין אותו אמר ר' יוסי קל וחומר דברים מה עבודה שהיא דוחה שבת דוחין אותה להמית נפש מפני נפש שבת שעבודה דוחה אותה דין הוא שידחה אותה בשביל להחיות ספק נפש: תקחנו. אין לי אלא רוצח בלבד מניין לרבות שאר המומתין ת\"ל תקח תקחנו: למות. ולא לגלות ולא ללקות: למות ולא לעונשין: ד\"א מעם מזבחי מניין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת\"ל מעם מזבחי תקחנו למות: ומניין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת\"ל מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית מכאן אמרו ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל מפני שגלו סנהדרין ולא היו במקומן במקדש:", + "ומכה אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק: אמו ולא הספק: מכה אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיכם שניהם כאחד ת\"ל (ויקרא כ\"ד כ\"א) ומכה אדם יומת ואפלו אחד מהם מה ת״ל מכה אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יכול יהא חייב על מכת אמו ת\"ל ומכה אביו ואמו את שחייב על מכת אביו חייב על מכת אמו את שאינו חייב על מכת אביו אינו חייב על מכת אמו יכול אם הכן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה קללה שאין נוהגת בכל חייבין עליה לאחר מיתה מכה שהיא נוהגת בכל אינו דין שיהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת\"ל (שם) מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב לאחר מיתה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב לאחר מיתה: יכול אם הכן ולא עשה בהן חבורה יהא חייב ת\"ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה מכאן אמרו אינו חייב עד שיוצא טיפת דם או עד שיצרר הדם יכול אם הכה אותן שוגג יהא חייב בתשלומין ת״ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לא חלק בה בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה אביו ואמו לא חלק בהן בין שוגג למזיד לפטרו מן התשלומין והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתה שאין בה תשלומין: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת\"ל (ויקרא י\"ט י״ח) ואהבת לרעך [כמוך] ברור לו מיתה יפה והיזה זיהו חנק רבי אומר לא מפני שהיא יפה אלא מפני שהיא מיתה סתם וכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל מות יומת מכל מקום:", + "וגונב איש אין לי אלא הגונב את האיש הגונב את האשה ואת הקטן מניין ת\"ל (דברים כ\"ד ז') כי ימצא איש גונב נפש בין אשה בין קטן אין לי אלא איש הגונב אשה הגונבת מניין ת\"ל גונב בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש יכול אפלו גנב את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת\"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו נפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: מניין שאינו חייב עד שיגנוב בעדים ת\"ל כי ימצא איש גונב ומניין שאינו חייב עד שימכור בעדים ת\"ל ומכרו: ונמצא בידו. ונמצא פרט למי שמצויין בידו יצא האב שגנב את בנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן התינוקות ואפטורפוס של יתומים שגנב אחד מן היתומים שהן מצויין בידן תמיד יכול מכרו לאחד מקרוביו יהא חייב ת\"ל (שם) גנב נפש מאחיו עד שיפרשנו מאחיו או יכול לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה יכול אף זה כן ת\"ל ומכרו ונמצא בידו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר משיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' (שם) והתעמר בו ומכרו: מות יומת. בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק והרשעים קרויין מתים לפני מקום מניין שכיון שעבר אדם עבירה הרי הוא מת לפני מקום ת״ל (דברים י\"ז ו') [יומת המת ד\"א מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל ] מות יומת מכל מקום:", + "ומקלל אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק אמו ולא הספק: מקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם באחת ת\"ל (ויקרא ב' ט') אשר יקלל את אביו ואת אמו אחד מהם ומה ת\"ל ומקלל אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יהא חייב על קללת אמו ת\"ל מקלל אביו ואמו את שהוא חייב על קללת אביו חייב על קללת אמו ואת שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו: יכול אם קללן לאחר מיתה לא יהא חייב ודין הוא ומה מכה שהיא נוהגת בכל אין חייבין עליה לאחר מיתה קללה שאין נוהגת בכל אינו דין שלא יהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת\"ל (שם) אביו ואמו קלל דמיו בו אפלו לאחר מיתה: יכול אפלו קללם בכנוי יהא חייב נאמר ומקלל אביו ואמו ונאמר (ויק' כ\"ד ט״ו) איש כי יקלל אלהיו מה להלן בשם אף כאן בשם: מות יומת אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת״ל (ויקרא כ' ט') דמיו בו ולהלן הוא אומר (שם כ\"ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם מה דמיהם האמור להלן בסקילה אף דמיו האמור כאן סקילה נמצא חומר בדיבור יתר מן המעשה שהרי המכה בחנק והמקלל בסקילה מניין לא יכולתה להמיתו בסקילה המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל מות יומת מכל מקום:", + "וכי יריבון אנשים אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה כן הוא אומר (בראשית י\"ג ז') ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט מה גרם ללוט לפרוש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה ואומר (דברים כ\"ה א') וכי יהיה ריב בין אנשים מי גרם להן ללקות הוי אומר זו מריבה: כי יריבון אנשים בתחלה הן באין לידי ממון ואח״כ הן באין לידי מכות ואחר כך הן באין לידי עונשין: כי יריבון אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים איש ואשה ת\"ל (פס' י\"ט) ונקה המכה בין איש בין אשה מה ת\"ל אנשים אנשים ולא שוורים שהיה בדין ומה אם במקום שפטר על נזקי עצמו חייב על נזקי שורו וחמורו כן שחייב על נזקי עצמו אינו דין שיהא חייב על נזקי שורו וחמורו ת\"ל אנשים ולא שוורים: והכה איש. פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב: באבן או באגרוף. אין לי אלא אבן ואגרוף המיוחדין מניין לרבות כל דבר ת\"ל ונקה המכה בכל דבר מה ת\"ל באבן או באגרף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים ולעדה כך כל דבר שמסור לעדים ולעדה: ולא ימות רק שבתו יתן. הא אם מת פטור:", + "אם יקום והתהלך יכול ממטה זה למטה זו ת\"ל בחוץ. אין לי אלא חוצה מניין לרבות חצירו וגנתו ת\"ל אם יקום והתהלך קטע ידו וקטע רגלו שומע אני אין בזה על משענתו ת\"ל אם יקום והתהלך בחוץ מה ת\"ל על משענתו. על בריו הכתוב קורא גופו משענת: ונקה המכה. אמר ר' נחמיה אם לאו מה עלתה על לבי שיהא זה מיטייל בשוק וזה בא ונהרג אלא אפלו ניתק ומת מחמת מכה ראשונה הרי זה פטור: ונקה המכה. יכול מכלום ת\"ל רק שבתו יתן. אין שבתו אלא בטליתו שנ' (ל\"א י\"ז) וביום השביעי שבת וינפש אין לי אלא שבת ונזק צער בושת רפוי מניין ת\"ל יתן: רק שבתו. יכול יהוא רואין אותו כאלו עושה סלע ביום וכאלו עושה שתים סלעים ת\"ל ונקה המכה רק שבתו יתן שבתו אחרונה יתן לא שבתו ראשונה אלא רואין אותו כאלו חגר שומר מקשאות ומדלעות ואם תאמר לקתה מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגל אבל אם הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו ואפלו עושה עשר סלעים ביום נותן לו כפועל בטל של אותה מלאכה: רק שבתו יתן ורפא ירפא. עלו בו צמחין מחמת המכה חייב לרפאתו וליתן לו שבתו שלא מחמת המכה חייב לרפותו ופטור ליתן לו שבתו דכתיב רק שבתו יתן שבתו ולא שבת שבתו: ורפא ירפא. ירפא וחוזר ומרפא או יכול אפלו עבר על דברי הרופא ואכל דבש ומיני מתיקה שהדבש ומיני מתיקה קשין למכה והעלתה מכתו גרנותני יהא חייב ת\"ל רק שבתו יתן ורפא ירפא: ד\"א ורפא ירפא התורה נתנה רשות לרופא לרפא:", + "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זו לזו יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו דברי ר' יהודה: ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (פס' כ\"א) כי כספו הוא יצאו עבד ואמה העבדים שאין לו בהן כסף: וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל נקם ינקם בין איש בין אשה מה ת״ל איש פרט לקטן: בשבט. אין לי אלא בשבט מניין לרבות כל דבר ת\"ל נקם ינקם בכל דבר (מה ת\"ל בשבט אלא לומר לך בשבט הוא שיש בו דין יום או יומים אבל אם הכהו בסכין וסייף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה אינו בדין יום או יומים אלא אפלו מת לאחר שנה הוא נהרג עליו): ומת תחת ידו. מה אני צריך והלא אפלו מת לעשר שעות הרי זה חייב מה ת\"ל ומת תחת ידו אלא אם אינו ענין למיתה תניהו ענין לשעבוד מכאן אתה אומר האומר לחבירו עבד זה מכור לך לאחר שלשים יום ר' אליעזר אומר שניהם חייבין בדין יום או יומים זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו: נקם ינקם. נאמרה כאן נקימה ונאמר להלן (ויק' כ\"ו כ״ה) והבאתי עליכם חרב נקמת מה להלן סייף אף כאן בסייף יכול עשה בו מכה שאין בה כדי להמית כמכה שיש בה כדי להמית ודין הוא חייב בעבד וחייב בבן חורין מה בן חורין עד שיהא במכה כדי להמית אף בעבד עד שיהא במכה כדי להמית:", + "יום יכול יום אחד ת\"ל יומים. או יומים יכול שני ימים ת\"ל יום אמור מעתה יום שיש בו שני ימים הוי אומר מעת לעת: יעמד לא יקם. לא יהרג בסייף: כי כספו הוא. יצאו עבד ואמה העברים שאין לו בהם כסף: כספו. פרט לשותפין: הוא. פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין:", + "וכי ינצו אנשים לעשות את שאין מתכוין כמתכוין: כי ינצו אנשים ונגפו אשה. אנשים מתנצין ונגפו אשה הרה אין לי אלא בכי ינצו שעשה את שאין מתכוין כמתכוין מניין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין ת\"ל כי ינצו וכי יריבון מצות היא מריבה ומריבה היא מצות מה בכי ינצו נעשה את שאין מתכוין כמתכוין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין כן הוא נותן נזק וצער ולהלן הוא נותן שבת ורפוי מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים והלא מצות היא מריבה ומריבה היא מצות אלא ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן: כי ינצו אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים אשה ואיש ת\"ל ענש יענש בין איש בין אשה מה ת\"ל אנשים אנשים ולא שוורים מכאן אמרו שורו שנגף את האשה פטור מדמי ולדות: אלו נאמר נגפו אשה ויצאו ילדה הייתי אומר עד שיהיו לה שני ולדות ובעל מניין יש לה בעל ואין לה ולדות יש לה ולדות ואין לה בעל ת\"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: יכול אין כל הענין מדבר אלא בבת חורין מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה משוחררת ת\"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: ולא יהיה אסון. שומע אני אסון באשה או אסון בולדות ת\"ל (פס' י\"ב) מכה איש פרט לולדות הא מה ת\"ל ולא יהיה אסון באשה ולא בולדות: ולא יהיה אסון ענש. הא אם יש שם אסון אין נענש: ענוש יענש. בין איש בין אשה ענוש יענש בכסף ובשווה כסף: כאשר ישית עליו בעל האשה. יכול אם אמר מנה הוא נותן מנה ואם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה ת״ל ונתן בפלילים בדיינים אם כן למה נאמר כאשר ישית עליו בעל האשה לימד שדמי ולדות לבעל ואם אין לה בעל הרי הוא שלה:", + "ואם אסון יהיה ונתת נפש יכול הרג אדם ובהמה באחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת\"ל נפש תחת נפש ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין אבל הרג אדם ואח״כ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואחר כך קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש [עין] (ובהמה) נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין:", + "עין תחת עין משלם נזק דמי עינו:..... בן עזאי אומר הרי הוא אומר חבורה תחת חבורה ולהלן הוא אומר (פס' י\"ח) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף הא חבורה (חבורה) [אמורה] מה חבורה האמור להלן שבתו יתן ורפא ירפא אף כאן שבתו יתן ורפא ירפא חבורה בכלל היתה ויצאת ללמד ולא ללמד על עצמה אלא ללמד על הכלל מה חבורה שנ' בה תחת הרי היא תשלומין אף (כאן) [כל] שנ' בו תחת הרי הוא תשלומין או יכול אף נפש תחת נפש ת\"ל (במדבר ל\"ה ל\"א) ולא תקחו כפר לנפש רוצח [לנפש רוצח] אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לאיברין:", + "כויה תחת כויה אם חבורה כבר נאמר אלא אעפ״י שאין בה חבורה כגון שהכהו בספוד או במסמר על צפרנו במקום שאין עושה חבורה (מכאן אתה אומר המחסר חבירו אבר משלם חמשה דברים נזק וצער ושבת ורפוי ובשת: נזק וצער אמור כאן: שבת ורפוי למעלה ובשת במקום אחר שנ' (דברים כ\"ה י\"א) ושלחה ידו והחזיקה במבושיו: נזק שמין אותו כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה אחר שחיסרו אבר: צער אומדין כמה אדם רוצה שיתן שיחתכו ידו בסם ולא יחתכו אותה בסכין: שבת רואין אותו כאלו הוא שומר: רפוי אומרין בכמה ימים יתרפא וכמה צריך: ובשת הכל לפי המבייש והמתבייש ואם לא חסרו אבר פטור מן הנזק ואם אין בה צער פטור מן הצער ואם אין בה שבת פטור מן השבת ואם אין בה רפוי פטור מן הרפוי ואם אין בה בושת פטור מן הבושת):", + "וכי יכה איש את עין עבדו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו וכי יכה איש אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל לחפשי ישלחנו בין איש בין אשה מה ת\"ל איש פרט לקטן: את עבדו. עד שיהא מתכוין לו: את עין. יכול כיון שהכהו על עינו יהא יוצא בן חורין ת\"ל ושחתה יצא זה שלא שחת יכול אפילו הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומיע ת\"ל את עין עד שיכהו על עינו:", + "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל [יכול] כיון שהכהו על שנו יהא יוצא בן חורין ת\"ל יפיל עד שעה שיפילנה לארץ מניין אתה אומר הכהו על שנו ונדנדה ואינו יכול להשתמש בה יהא יוצא בן חורין ת\"ל שן ועין מה עין ששחת אף שן ששחת יכול אפילו הפיל שנו של חלב ת\"ל עין ושן מה עין שאינה חוזרת אף שן שאינה חוזרת: יפיל. עד שיתכוין לו היה רבו רופא אמר לו כחול לי עיני וסימאה חתור לי שני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות שאע\"פ שלא נתכוין להזיק הרי נתכוץ ליגע באיברי העבד: אין לי אלא שן ועין בלבד מניין קטע ראש אזנו ראש חטמו ראש אצבעו וראש דדין שבאשה ת\"ל לחפשי ישלחנו ריבה יכול אפילו חתך הימנו לטרין של בשר ת\"ל עין ושן מה עין ושן מיוחדין שהן ראשי איברים והן מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף אין לי אלא ראשי איברים שהן כגלוי ואינן חוזרין מכאן אמרו על ארבעה ועשרים ראשי איברים העבד יוצא בן חורין ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראש האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדין שבאשה מכאן אמרו עבד כנעני נקנה בחמשה דברים בכסף ובשטר ובחזקה ומשיכה והגבהה וקונה את עצמו בשלשה דברים בכסף או בשטר או בראשי איברים:", + "וכי יגח פרט לשהגיחוהו מכאן אמרו שור האצטדין פטור לפי שאינו אלא מעושה: שור. אין לי אלא שור שאר בהמה חיה ועוף מניין ת\"ל כי יגח מכל מקום: כי יגח. אין לי אלא נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה מניין נאמר כן כי יגח שור ונאמר למטן (פס' ל\"ה) וכי יגוף שור מה למטן עשה נגיפה כנגיחה אף כאן נעשה נגיחה כנגיפה: את איש. עד שיהא מתכוין לו: או את אשה. עד שיהא מתכוין לה: איש ואשה. אין לי אלא איש ואשה מניין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרגינס ת\"ל את איש או את אשה: ומת סקול יסקל השור. לעשות שאר בהמות כשור אין לי אלא אלו שנגמר דינן מניין לרבות ילדותיהן וערוביתיהן ת\"ל סקל יסקל: ולא יאכל את בשרו. מה אני צריך וכי אין אנו יודעין שהיא נבלה ונבלה אסורה באכילה מה ת\"ל ולא יאכל את בשרו מגיד שאם שחטו משנגמר דינו בשרו אסור באכילה יכול אם שחטו עד שלא נגמר דינו יהא אסור באכילה ת\"ל סקל יסקל ולא יאכל את שהוא בכלל סקילה בשרו אסור באכילה ואת שאינו בכלל סקילה בשרו מותר באכילה: לא יאכל בשרו. אין לי אלא בשר מניין ליתן גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא בבשר ת\"ל את בשרו לרבות: לא יאכל בשרו אפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ובעל השור נקי. בן עזאי אומר נקי מדמי כולו כאדם שאומר יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ר' אלעזר בן עזריה אומר נקי מדמי ולדות ר' אליעזר אומר נקי מחצי נזק:", + "ואם שור נגח אין לי אלא שור שנגח והוא תם מניין עד שיעידו בו ת\"ל אם שור נגח: הוא. ודאי ולא ספק: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה: מלמד שאין נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה ימים זה אחר זה: והועד בבעליו. אין העדה אלא בפני בעלים מנין אף בבית דין ת\"ל (פס' ל\"ו) או נודע כי שור נגח או נודע בבית די: ולא ישמרנו בעליה אין לי אלא בעלים מניין לרבות שואל ושומר חנם שכיר ונושא שכר ת\"ל ולא ישמרנו את שדרך שמירתו עליו אם כן מה ת\"ל ולא ישמרנו בעליו פרט לשואל ששאלו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד: ולא ישמרנו. הא שמרו פטור מן הכופר: ולא ישמרנו את שיש בו דעת לשמור שיהו פטורין מן הכופר: והמית איש או אשה. מה אני צריך והלא כבר נאמר וכי יגח שור את איש או את אשה ומת אלא לפי שהוא אומר ואם שור נגח הוא מתמול שלשום יכול אעפ״י שלא המית יהא חייב ת\"ל והמית איש או אשה: איש או אשה. מה האיש נזקיו לבניו אף אשה נזקיה לבניה אין הבעל יורש כופרה שאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר: השור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר סקול יסקל השור אלא לפי שהוא אומר וגם בעליו יכול כשם שהשור נסקל כך בעליו נסקלין ת\"ל השור יסקל השור נסקל ואין בעליו נסקלין אם כן מה ת\"ל השור יסקל וגם בעליו יומת. במיתת הבעלים כך מיתת השור מה מיתת בעליו בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה אף מיתת השור בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה: ד\"א השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת השור כך מיתת הבעלים מכאן אמרו שור שהוא טרפה או של אדם טרפה שהרג את הנפש אינו נסקל: ד\"א השור יסקל וגם בעליו יומת אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו או יכול אם אין לו בעלים אינו נסקל ת\"ל השור יסקל מכל מקום: ד\"א וגם בעליו יומת יכול מיתה ממש הרי זה למוד מעניינו אם כפר יושת עליו אם מיתה ממש מה אני מקיים (במדבר ל\"ה ל\"א) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אלא מיתה בידי שמים ואם נתן כפר נתכפר לו:", + "אם כופר יכול רשות ת״ל ונתן פדין נפשו חובה ולא רשות: כפר יושת עליה יכול אם אמר מנה יהא נותן מנה אם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה נאמר כאן יושת עליו ונאמר להלן (פס' כ\"ב) ישית עליו מה ישית עליו האמור להלן בבית דין אף יושת עליו האמור כאן בבית דין: ונתן פדיון נפשו. יכול פדיון נפשו של ניזק ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר הואיל ותפסת בעלים במיתה ופטרתם בכופר אמור מעתה פדיון נפשו של מזיק מכאן אמרו שור של שותפין שהרג כל אחד מהן משלם כופר שלם שהרי כל אחד מהן צריך כפרה שלימה: אשר יושת עליה לרבות את הבן ואת הבת: ככל אשר יושת עליה לרבות [שומר] חנם ושואל שכיר ונושא שכר:", + "או בן יגח או בת יגח מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"ח) כי יגח שור את איש או את אשה ומת מה ת\"ל או בן יגח או בת יגח לעשות קטנים כגדולים ודין הוא חייב אדם באדם ושור באדם מה מצינו אדם באדם לא חלק בו בין קטנים לגדולים במיתה אף בזה לא חלקו בו בין קטנים לגדולים במיתה [ועוד] קל וחומר ומה אם במקום שלא חייב את הקטנים כגדולים חייב על הקטנים כגדולים כאן שחייב את הקטנים כגדולים אינו דין שנחייב על הקטנים כגדולים לא אם אמרת אדם באדם שמשלם את הבשת תאמר (בה) [בזה] שאינו משלם את הבשת ת\"ל או בן יגח או בת יגח: אין לי אלא מועד תם מניין ודין הוא חייב בבן ובבת וחייב באיש ואשה מה איש ואשה לא חלק בהן בין תם למועד במיתה אף בבן ובבת לא נחלק בהן בין תם למועד במיתה ועוד קל וחומר מה איש ואשה שהורע כוחן בנזקים לא חלק בהן בין תם למועד במיתה הבן והבת שיפה כוחן בנזקים אינו דין שלא נחלוק בהן בין תם למועד במיתה אמרת כך דנין: דנין מן החמור לקל להחמיר עליו ואם החמיר במועד נחמיר בתם ת\"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למועד ונגיחה לתם: אין לי אלא על כולו מנין לרבות את איבריו ת\"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למיתה ונגיחה לנזקים: כמשפט הזה יעשה לה כמשפט המועד במועד כך משפט התם בתם וחמשה מיני בהמה מועדין הן מתחלת ברייתן ואינן צרכין העדה הזאב והארי והדוב והנמר והבורדלוס:", + "אם עבד יגח השור או אמה יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו הא בכנענים הכתוב מדבר: כסף. יכול דינר ת\"ל שלשים. יכול שלשים דינר ת\"ל שקלים: כסף. יכול בכליות ועלמיות וקפטקיות נאמר כן שקלים ונאמר להלן (ויק' כ\"ז כ\"ה) שקלים מה שקלים האמור להלן בשקל הקודש אף שקלים האמור כאן בשקל הקודש: יתן לאדוניה בין איש בין אשה יתן לאדוניו בין קטן בין גדול: יתן לאדוניו. יכול בבית דין ושלא בבית דין ת\"ל יתן לאדוניו והשור יסקל מה סקילתו בבית דין אף (מיתתו) [נתינה] בבית דין: והשור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"ח) סקל יסקל השור מה ת״ל השור יסקל מכלל שנא' (להלן ואם שור נגח הוא) [ואם עבד יגח השור] יכול כיון שנגח אעפ״י שלא המית יהא חייב ת״ל השור יסקל השור יסקל לגזרה שווה מה השור יסקל האמור להלן המית אף השור יסקל האמור כאן המית ומה להלן במועד ולא בתם אף כאן במועד ולא בתם [דבר אחר] מפני שהיה בכלל ויצא לידון בחדש החזירו הכתוב לכללו: (נאמר כאן שור שבע פעמים חד לגופיה והשאר לרבות שור האשה שור היתומים שור אפטרופין שור המדבר ושור הקודש ושור גר שמת שאין לו יורשין שכולן חייבין מיתה):", + "וכי יפתח איש בור וגו' אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל בעל הבור ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן איש פרט לגבוה: כי יפתח אין לי אלא הפותח הכורה מנין ת\"ל או כי יכרה יאמר פותיח שאין צריך כורה ומה אם פותיח חייב כורה לא כל שכן אלו נאמר כן הייתי אומר פותיח דיו כסוי אבל כורה עד שיטמטם יאמר כורה שאין ת\"ל פותיח אלו כ הייתי אומר כורה הוא שצריך כסוי אבל פותיח אינו צריך לכסות לכך נאמר פותח ונאמר כורה יכול כורה ופתח ברשותו יהא חייב ת\"ל (כ״ב ד') ובער בשדה אחר מה זה מיוחד שהוא חוץ מרשותו אף כל דבר שחוץ מרשותו הא אינו חייב עד שיחפור ברשות הרבים או יחפור ברשותו ויפתח לרשות הרבים: אין לי אלא הפותיח והכורה מניין לרבות שלקח ושניתן לו במתנה ת\"ל בעל הבור ישלם מכל מקום [יכול חפר ופתח ומסר לרבים יהא חייב ת\"ל בעל הבור ישלם] יצא זה שאין בעלים: בור. אין לי אלא בור חריצין ונעיצין ושיחין ומערות מניין ת\"ל ונפל שמה כל שיש בו נפילה אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית אף כל שיש בו כדי להמית וכמה כדי להמית עשרה טפחים: כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור. איש איש לרבות בור של שותפין ולרבות פותח אחר כורה ואחד פותח שהן חייבין: אין לי אלא הפותח והכורה שואל ושומר חנם ונושא שכר והשובר מניין ת\"ל ולא יכסנו את שדרך שכסין עליו: ולא יכסנו. הא אם כסהו פטור: ונפל שמה. עד שיפול דרך נפילה פרט לשור שהרתיע מקול הכרייה וחזר לאחוריו ונפל: שור או חמור. מה אני צריך אם ללמד על אדם שפטור הרי כבר נאמר והמת יהיה לו את שהמת שלו יצא אדם שאסור בהנאה אם כן מה ת\"ל שור או חמור שור ולא כליו חמור ולא כליו מכאן אתה אומר נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על נזקי בהמה ופטור על נזקי כלים או יכול אפילו הוזק בה אדם יהא פטור ת\"ל כסף ישיב לבעליו לרבות את הנזקים: אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מניין לעשות שאר בהמה חייה ועוף כיוצא בהן משום ר' ישמעאל [אמרו] נאמר כאן שור וחמור ונאמר להלן לענין שבת (כ\"ג י״ג) שורך וחמורך מה שורך וחמורך האמורים לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור אף שור וחמור האמור כאן לענין נזקין נעשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור: מה ת\"ל שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה שהיה בדין מה שור שאין מועד לעולם הרי הוא חייב על הבן ועל הבת ועל העבד ועל האמה בור שמועד לעולם אינו דין שיהא חייב על הבן ועל הבת על העבד ועל האמה לא אם אמרת בשור שדרכו להזיק ולהלך תאמר בבור שאין דרכו להלך ולהזיק [ת\"ל] ונפל שמה שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה:", + "בעל הבור ישלם זה הוא שאמרנו בין איש בין אשה: ד\"א בעל הבור ישלם לרבות כל תקלה שהיא תולדות בור ואם הוזק בה אדם חייב וכלים פטור: כסף ישיב לבעליו. זו היא שאמרנו לרבות את הנזקים: והמת יהיה לה לניזק מכאן אמרו שמין לנזקים שרואין במה פחת ומשלם לו הפחת: והמת יהיה לו. מלמד שהוא חייב להטריח עליו בנבלה עד שימציאה לו: והמת יהיה לו. פרט לשור פסולי המוקדשין שאין לו בעלים:", + "וכי יגוף שור איש אין [לי] אלא נגיפה מניין לעשות (נגיפה) נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה ודין הוא חייב שור באדם ושור בשור מה מצינו שור באדם נעשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיחה אף בזה נעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה בנגיפה ועוד קל [וחומר] מה שור באדם שלא עשה בו את שאין מתכוין במתכוין עשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה (בנגיפה) [בנגיחה] זה שעשה בו את שאין מתכוין כמתכוין אינו דין שנעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה לא אם אמרת בשור ואדם שנידון בנפשו תאמר בזה שאין נידון בנפשו ת\"ל ומת לעשות נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא מגיפה אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור הוא [הדין] והיא התשובה ת\"ל ומכרו את השור החי לרבות כל בעלי חיים: כי יגף. בקרן הכתוב מדבר: איש. פרט לקטן איש פרט לגבוה: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב יכול לא ישלם על ידי הגוי ולא יהא הגוי משלם על ידיו שכן מצינו בענין הקדש שאין משלם על ידי הקדש ולא יהא הקדש משלם על ידו ת\"ל שלם ישלם לרבות של גוים ושל גר תושב יכול יהוא משלמין בתם חצי נזק ובמועד נזק שלם ת״ל שור רעהו שור רעהו יוצא בסדר הזה ולא של אחרים יוצאין בסדר הזה ועליהן הוא אומר הופיע מהר פארן הופיע פנים כנגד כל באי העולם: ומת. זה הוא שאמרנו לעשות נגיחה נשיכה רביצה בעיטה כיוצא בנגיפה: ומכרו את השור החי. זה הוא שאמרנו לרבות כל בעלי חיים: ומכרו את השור החי. מלמד שאינו משלם חצי נזק אלא מגופו לפיכך אם אינו שווה אומר הרי שהזיק לפניך: וחצו את כספו. שיתן לו בכספו חצי נזקו: ר' יהודה אומר שור שיפה מאתים שנגח לשור יפה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת שנ' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון אמר לו ר' מאיר לא בזה דיברה תורה אלא בשאין הנבלה יפה כלום הא מה ת\"ל וגם את המת יחצון אף את הפחת יחצון משלם לו חצי הפחת: וגם את המת יחצון. לרבות שבח הנבלה שאם השביחה בין שעת נגיחה לשעת עמדה בדין חולקין השבח בין המזיק והניזק: ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יכול שור יפה מנה שנגח שור יפה חמש [סלעים] ואין הנבלה יפה כלום יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת נמצא מפסיד חמשה ונוטל החמשים וכי למה יצא מועד להחמיר עליו אין משלם יתר על מה שהזיק הוי לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שוין: כיוצא בו שור יפה חמש [סלעים] שנגח לשור יפה מנה והנבלה יפה חמשים יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ונמצא משלם שני (סלעים) [דינרים] ומחצה ונוטל חמש ועשרים היכן מצינו שהמזיק נשכר בכל מקום שיהא נשכר כאן ת\"ל בעליו שלם ישלם הבעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין הא לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שווין:", + "או נודע בבית דין בבעלים מניין ת\"ל (פס' כ\"ט) והועד בבעליה הא אין העדה אלא בפני בית דין ובפני בעלים: נגח. הרי יום: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה הוי אין מועד עד שיועד שלשה ימים ולא שלשה פעמים: ולא ישמרנו בעליה הא אם שמרו כראוי ויצא והזיק פטור: ולא ישמרנו. לרבות שואל ושומר חנם ונושא שכר ושוכר כעליון: ד\"א ולא ישמרנו מי שיש בו דעת יצאו חרש שוטה וקטן שאין [בהן] דעת לשמור: שלם ישלם. לרבות של חרש שוטה קטן הא כיצד מעמידן להן אפטרופין ומעידים בפני אפטרופין ואם הזיקו יהוא חייבין לשלם: שור תחת השור. מלמד שמשלם נזק שלם: והמת יהיה לה לניזק: יכול יהא אומר לו תן לי מאה [מנה] תחת שור (והלא) [והלה] אומר טול שור יפה חמש סלעים תחת שורך ת\"ל שור תחת השור מה תחת האמור להלן דמים אף כאן דמים: והמת יהיה לו. מיטפל בנבלה עד שימציאה לו:", + "כי יגנב איש אין לי אלא איש אשה מנין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה א\"כ למה נאמר איש לענין שלמטה האיש נמכר בגניבו ואין האשה נמכרת בגניבה: שור או שה. אין לי אלא שור ושה המיוחדן מניין לרבות הכלאים ת״ל או שה יכול שאני מרבה את הכוי ת\"ל חמשה בקר ישלם תחת השור [וגו'] את שכולו שה יצא זה שאין כולו שה: וטבחו. לפי [ש]יצאת בהמה טמאה שאין לה טביחה משמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טביחה ומביא את חיה טהורה שיש לה טביחה ת\"ל שור ולא חיה שהיה בדין ומה בהמה שאינה במצות כסוי הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה חיה שהיא במצות כסוי אינו דין שתהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל שור ולא חיה: שה. ולא עופות שהיה בדין מה בהמה שאינה [באם] על הבן הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה עוף שהוא באם על הבן אינו דין שיהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל שה ולא עופות: וטבחו או מכרו. אין לי אלא הוא שלוחו מניין ת\"ל וטבחו או מכרו: אין לי אלא גונב ומוכר גנב ונתן במתנה גנב והקיף גנב והחליף גנב ופרע בחובו מניין ת״ל או מכרו יכול גנב וירש ואחר כך טבח גנב והקדיש ואחר כך טבח יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו מה גניבה שאינה שלו אף טביחה ומכירה שאינה שלו יצא זה שהוא שלו: יכול מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל וטבחו או מכרו מה טביחה כולה אף מכירה כולה: וטבחו או מכרו. מכאן לשותפין שגנבו שאין חייבין עד שימכרו שניהם או יטבוחו [שניהם] שנ' וטבחו או מכרו: וטבחו או מכרו. [ולא] מי שאין חייב על טבחו אלא משום מכרו יצא הגונב את הקדשים וטבחן שהוא חייב כרת משום שוחט קדשים בחוץ שיהא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה יכול יהא חייב תשלומי כפל ת\"ל (כ\"ב ו') וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים מבית האיש ולא מבית הקדש: וטבחו. פרט לשוחט ונתנבלה בידו ולמחר ולמעקר או יכול שאני מוציא את הטרפה ת\"ל וטבחו שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה: חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. גזירת מלך: יכול יהא אומר תן לי מאה מנה תחת שורי והלה אומר טול חמשה שוורים בני חמש [חמש] סלעים תחת שורך נאמר כן תחת ונאמר להלן תחת מה תחת האמור להלן אין משלם אלא דמים אף תחת האמור כן אינו משלם אלא דמים: [ע״ב]:" + ], + [ + "אם במחתרת אין לי אלא במחתרת מניין לרבות חצרו וגנתו וקרקיפו ת\"ל ימצא הגנב מכל מקום אם כן למה נאמר במחתרת אלא במחתרת הכה ומת אין לו דמים יצא חוץ למחתרת דמים לו: יכול יהא צריך עדים ת\"ל במחתרת מחתרת היא עידותו אם כן למה נאמר ימצא לענין שלמעלה חמשה בקר ישלם יכול ישלם על פי עצמו ת\"ל ימצא אין ימצא מכל מקום אלא בעדים [פ]: והכה. בכל אדם: ומת. בכל דבר: אין לו דם. אין לו דמים. בין בחול בין בשבת: [ולהלן חוא אומר דם לו דמים לו בין בחול בין בשבת]:", + "אם זרחה השמש עליו וכי עליו בלבד (היא) [חמה] זורחת והלא על כל העולם כולו היא זורחת אלא מה זריחת שמש שהיא בגלוי כך כל (דבר) שהוא [בגלוי] מה זריחת שמש שלום לו כך כל דבר שהוא שלום לו: דם לו דמים לו. בין בחול בין בשבת [להלן הוא אומר (דברים כ\"ב כ\"ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. הרי הלו כזה מה זה ספק נפשות אף זה ספק נפשות. מה זה אם מוחא בידו להורגו קדם להורגו: אף זה אם מוחה להורגו קדם להורגו הו'] דמים לו שלם ישלם. הא אם אין לו דמים אינו משלם [מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכון כמתכוין. נידון בנפשו פטור מן הממון כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין נידון בנפשו פטור מן הממון]: אם אין לו. מלמד שאין שמין לו בראוי כבמוחזק [אם אין לו מלמד שאין שמין מן המטלטלין] אם אין לוץ מלמד שאין ממתינין לו עד שימות אביו או עד שתבוא ספינתו ממדינת הים: ונמכר בגניבתו. אין נמכר (בסמומו) [בזמומו] ונמכר בגניבו אין נמכר (באפילו) [בכפלו] ונמכר בגניבו אין נמכר ונישנה (על ידי אחד) [בגנבו. אין לך עליו מעתה ר' אלעזר אומר אומר עד שיהא שקול כנגד גניבו] ונמכר בגניבו האיש גמכר בגניבו ואץ האשה גמכרת בגניבתה: [ע\"ד פ']", + "אם המצא תמצא בידו הגניבה ראו אותו שנכנס ולא מצאו בידו גניבה מצאו בידו גניבה ולא ראו אותו שנכנס פטור עד שיראו אותו שנכנס וימצאו בידו גניבה: מכלל שנ' [להלן] (פס' ו') וגנב מבית האיש מגיד [הכתוב] שאינו חייב עד שיוציאו מרשות בעל הבית יכול אף זה כן מניין אתה אומר הגביהו ברשות בעל הבית הרי זה חייב ת\"ל אם המצא תמצא בידו הגניבה: משור. [לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה... שהגונב בשתפות ושותף שגנב מחברו שהוא פטור יכול אף זה כן ת\"ל משור] אפילו מקצת שור (לרבות שותפין שגנבו): עד שה. לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה שאם מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו שהוא פטור יכול אף זה כן ת\"ל עד שה אפילו מקצת שה: משור עד חמור עד שה חיים. (יאמר) [ייאמר] שור וגניבה והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכורה למזבח והיזה זה שה ת״ל שה כבר שה אמור מה ת\"ל (גניבה) [הגניבה] לרבות דבר אחר: (יאמר) [ייאמר] שור ושה (וגניבה) [והגניבה](והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו (בכורה) [בכור] לכהנים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו(בכורה) [בכור] לכהנים והיזה זה זה החמור ת\"ל חמור כבר חמור אמור מה ת\"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יאמר שור ושה וחמור וגניבה (והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה אלו מיוחדין שיש (בה) [בהן] רוח חיים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו רוח חיים ת\"ל חיים כבר חיים אמורין מה ת\"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יכול הגונב את בנו ומכרו יהא (חייב) [משלם] תשלומי (כפל) [כפול] ודין הוא מה אם אלו שאין חייב על מכירתן מיתה משלם תשלומי (כפל) [כפול] בנו שחייב על מכירתו מיתה אינו דין שישלם תשלומי כפל ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן יצא בנו שאין זכאי במכירתו: מוציא אני את בנו שאין זכאי במכירתו ועד אן לא אוציא את בתו שזכאי במכירתה ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן לעולם יצאת בתו שאין זכאי במכירתה לעולם: מוציא אני את בתו שאין זכאי במכירתה לעולם ועד אן לא אוציא את הקרקעות שזכאי במכירתן לעולם ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין [שיש בהן] שבר ושביה ומתה יצאו קרעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה: מוציא אני את הקרקעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ושביה ומיתה ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו [מיוחדין] ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך: מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך ועד אן לא אוציא את השטרות ששמירתן [עליך] ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה: חיים שנים ישלם. אע\"פ [שלא] בשבועה [והלא דין הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית שאין משלם אלא לאחר שבועה אף זה לא ישלם אלא לאחר שבועה ועוד קל וחומר מה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם אלא לאחר שבועה זה שאין משלם חומש ואשם אינו דן שלא ישלם [אלא] לאחר שבועה ת\"ל חיים שנים ישלם אע\"פ שלא בשבועה. יכול בשבועה [על פי] עצמו ודן הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמה ועוד קל וחומר ומה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם על פי עצמו זה שאין משלם חומש ואשם אינו דין שלא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בבעל הבית שאין משלם [אלא] לאחר שבועה תאמר בזה שמשלם לפני שבועה ולאחר שבועה. הואיל ומשלם לפני שבועה ולאחר שבועה ישלם על פי עצמו ת\"ל (כי ימצא) [אם המצא] אין ימצא בכל מקום אלא עדים]:", + "כי יבער המבער חייב [לשלם] מכאן אתה אומר הגנבים שפתחו את הדיר ופתחו את המוקצה ויצתה בהמה והזיקה הגנבים פטורין ובעל הבית פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח הוציאוה הגנבים הגנבין חייבין ובעל הבית פטור שנ' כי יבער ישלם המבער חייב לשלם: נעל כראוי וקשר כראוי [ועשה לה מחיצה גבוהא עשרה טפחים ומסרה לזקן ולחולה שיש בו דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח: נעל שלא כראוי וקשר שלא כראוי [ועשה מחיצה שאינה גבוהה עשרה טפחים](או שמסרה) [ומסרה] לחרש שוטה וקטן [שאין בהם דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה חייב שנ' כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: שדה או כרם. אין לי אלא שדה וכרם המיותרין מניין לרבות כל דבר ת\"ל או כרם יכול שאני מביא את שקרעה כסות ושאכלה את הכלים ת\"ל כרם מה כרם מיוחד שהוא פיחת אף כל דבר שהוא פירות או מה כרם פירות גמורין אף אין לי אלא פירות גמורין מניין אפילו אכלה זרעין ושתלין [הרי אלו שמין לו] ת\"ל שדה: [ר' שמעון אומר כרם והלא הכרם בכלל שדה היה מה תלמוד לומר שדה או כרם מלמד שאם אכלה פגין או בושר רואין אותן כאילו הן פירות גמורין: ושלח את בעירה. בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות רבים ונפלה לגינה וניהנתה אם שלא מאיליה משלמת מה שניהנתה. ואם מאיליה משלמת מה שהזיקה. אין שמין בית קב מפני שהוא משביח. ולא בית כור מפני שהוא (... נים) [פוגם] אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היה יפה: ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה מנין לרגל לשבר בדרך הלוכה תלמוד לומר ושלח את בעירה לא השן בכלל הרגל היית שנ' (ישעיה ה' ה') חסר מסוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואין לי אלא אלו בלבד מנין הזיקה בדרך הילוכה בגופה בדרך הילוכה חמור במשוי שעליו בדרך הילוכו מה אילו מיוחדין שהזיקו בדרכן ובראוי להן משלמין נזק שלם כך כל המזיק כדרכו וכראוי לו משלם נזק שלם. ע״ט] ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה ורגל לשבר כדרך הלוכה מניין לשן לאכול את שאין ראוי לה ולרגל לשבר שלא כדרך הלוכה ת\"ל ובער בשדה אחר לרבות דברים אחרים יכול על הכל משלם נזק שלם ודין הוא והלא שור שהזיק את חבירו בכלל היה ולמה תנא להקיש אליו מה שור מיוחד שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם כך כל דבר שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם: [ובער בשדה אחר. ולא בשדה בעל הבית. יכול אף על פי שנתן לו רשות בעל הבית לגדוש תלמוד לומד ובער בשדה מכל מקום: פ'] מיטב שדהו ומיטב כרמו [ישלם.] מלמד שאין שמין לו אלא מן העדית [יכול אם הזיקה בזיבורית יהו שמין לו מן העידית ת\"ל שדה שדה אמורה למעלה ואין לי אלא בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שאינו משלם) [שאין שמין לו] אלא מן העדית ת\"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס שאין שמין לו אלא מן העדית: מיטב שדהו ומיטב כרמו מלמד שאין שמין לו אלא מן המטלטלין [אין לי אלא זה בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין ת\"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין: [מיטב שדהו וגו' מלמד שאין שמין בראוי כבמוחזק: כרמו. פרט לגבוה: ישלם. מכל מקום שנ' ישלם משלם נזק שלם: פ״א]", + "כי תצא אש לעשות את שאין מתכוין כמתכוין המדליק בתוך שלו יצתה אש ואכלה בתוך של חבירו הרי זה חייב יכול עברה נחל או שלולית דרך היחיד ודרך הרבים שש עשרה אמה וגדר שהוא גבוה ארבע אמות יהא חייב ת\"ל ומצאה עד שיהא מצוי לה יכול עד שיהא מכביש למטה והולך ת\"ל קוצים או מה קוצים שגדלו מחמת עצמן יכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת עצמו ת\"ל גדיש או מה גדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יכול אין לי אלא דבר שהוא תלוש מן הקרקע ת\"ל קמה או מה אלו מיוחדין שהן ראוין לדלוק יכול אין לי אלא דבר שראוי לדלוק מניין ספספה נירות ספספה מציבות של שיש ומצבות של פשתן ואבנים שמתוקנות לו לכבשנו ת\"ל שדה אין לי אלא דבר שלא הובער דבר שהובער מנין (כבשנו) [אכלה כבשנות] של סיד כבשנות של יוצרין ת\"ל המבעיר את הבערה [אין לי אלא המבעיר המכבה מנין כיבת כבשנות של סיד כבשנות של יוצרים תלמוד לומר הבעירה או יכול אף המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ת״ל גדיש וקמה מה קמה בתוך שלו אף גדיש בתוך שלו: פ\"ב המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה גדישו של חבירו הרי זה חייב. היו בו כילים ודלקו חייב על הגדיש וחייב על הכלים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים רואין את מקום הכלים כאילו מלא תבואה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. מודה ר' יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין בו כילים ודלקה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. היה גדיש חיטין ומחופה שעורין. או שעורין ומחופה חיטין אין משלמין לו אלא דמי גדיש בלבד ] היה שור קשור בגדיש ודלק עמו או חמור קשור בגדיש ודלק עמו חייב ואם היו מותרין פטור שנ' גדיש וקמה מה אלו מיוחדין שאין יכולין לברוח יצאו אלו שיכולין לברוח: לפי שמצינו בשור שאם מסרו לחרש שוטה וקטן שהוא חייב יכול אף השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן יהא חייב ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: [המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה בחצירו של חבירו הרי זה חייב שכן דרך חצר להיות מכנים את הכל לתוכה. ואין לי אלא אלו בלבד מנין המכה בפטיש ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ונפח שהניח גץ על גבי ברזל ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים מה זה מיוחד שעושה בתוך שלו ומזיק כשאינו שלו הרי הוא חיב. כך כל העושה בתוך שלו ומזיק בשאינו שלו יהא חיב.] אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים מניין שאחרון אחרון חייב ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור ובא אחר (וניבה המנבה הוא שחייב) [וניבח יש בו כדי לנבח הרי הו חייב] ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: הרי ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבעד לא [הרי] השור כהרי המבעה ולא [הרי] המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בה רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק לכך נאמרו ארבעתן: [פ״ד]", + "כי יתן איש (אל רעהו) אין מתנת קטן כלום [אין לי אלא בזמן שנתן קטן ותבע קטן. נתן קטן ותבע גדול מנין שנ' עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: איש. פרט לגבוה אין לי אלא בזמן שנתן להקדש נתן לו הקדש מניין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רעהו ולא של הקדש [אין לי אלא בזמן שנתן להקדיש ונתן לו הקדיש נתן לגיזבר ופדאו: חולין והקדישו מנין ת\"ל עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: רעהו. פרט לאחרים: רעהו פרט לגר תושב אין לי אלא בזמן שנתן לגוי נתן לו הגר מניין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: [ואין לי אלא בזמן שנתן לגר ונתן לו הגוי. נתן לגר וניתגיר או שנתן לו הגוי ואחר כך ניתגיר מנין ת\"ל עד האל' יב' דב' שני' עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין] כסף. מה כסף מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את כלי הים [שאינן] מן הגדל בארץ ת\"ל או כלים [דב' ר' יהודה]: לפי שמצינו שחייב בטענה וחייב בהודאה מה הודאה בשווה פרוטה אף הטענה בשווה פרוטה ת\"ל כסף מעה כסף דברי בית שמאי ובית הלל אומרין [הטענה] שתי כסף: [פ״ה] [מכלל שנ' רעהו פרט לגבוה יכול שני מוציא את כסף מעשר תלמוד לומר כסף:] [לשמור. ולא לאבד]: לשמר. ולא לחלק לעניים לשמר ולא להשליך לשמר ולא ליתן במתנה: וגנב מבית האיש. ולא מראש (הגג) [גגו] מגיד שאם לא שמר כדרך השומרין חייב: וגנב מבית האיש. ולא מבית (הגונב) [הגנב] אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ומוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה: אם ימצא הגנב ישלם שנים. מה אני צריך (והרי) [והלא] כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה (שנים ישלם) מה ת\"ל אם ימצא הגנב מגיד שאם שלם לבעל הפקדון ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה (לשומר) [לשיני]: ר' ישמעאל אומר אם ימצא הגגב מה אני צריך והלא כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה מה ת\"ל אם ימצא הגנב אם ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב הרי זה משלם תשלומי כפל יכול ישלם על פי עצמו [ודין הוא חייב בן וחייב בגנב מה מצינו בגנב אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בגנב שמשלם תשלומי כפול תומר בזה שאין משלם תשלומי כפול הואיל ואין משלם תשלומי כפול ישלם על פי עצמו] ת\"ל ימצא אין ימצא בכל מקום אלא בעדים: יכול ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה [ודין הוא חייב כן וחייב בגנב מה מצינו בגנב משלם לפני שבועה ולאחר שבועה אף זה ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה. ועוד קל וחומר ומה גנב שאין משלם חומש ואשם משלם לפני שבועה ולאחר שבועה זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שישלם לפני שבועה ולאחר שבועה] ת\"ל (המצא תמצא בידו הגנ' אימתי... מיתיחדת לאחר שמעה דבר אחר] אשר ירשעון אלהים אימתי נקרא רשע לאחר שבועה: [פ\"ו] [יכול יהא חייב על טענת אבוד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר. מה מצינו בנושא שכר אינו חיב על טענת אבוד. אף זה לא יהא חיב על טענת אבוד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אינו חייב על טענת אבוד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא יהא חייב על טענת אבוד ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תאמר בזה שמשלם תשלומי כפול ת\"ל אם ימצא הגנב על הגניבה הוא חיב. ואינו חיב על טענת אבוד יכול אם אבדו או שנגנבו אצלו יהא חיב ודין הוא חיב כזו וחייב כנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אבדה וגניבה אף זה ישלם אבידה וגניבה. ועוד קול וחומר מה נושא שכר שאין משלם תשלומי כפול משלם אבידה וגניבה זה שמשלם תשלומי כפול אינו דין שישלם אבידה [וגניבה] ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו יכול ישלם תשלומי כפול על שליחות יד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול על שליחות יד אף זה לא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אין משלם תשלומי כפול על שליחות יד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תימר בזה שמשלם תשלומי כפול ת\"ל (פס' ג') אם המצא תמצא בידו הגנ' על הגניבה משלם תשלומי כפול ואין משלם תשלומי כפול על שליחות יד: [פ\"ז]", + "אם לא ימצא הגנב אם לא ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב: ונקרב בעל הבית אל האלהים. לשבועה [או יכול לתשלומין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ד\"א נאמרה כן קריבה ונאמ' להלן קריבה. מה קריבה האמ' להלן שבועה, אף קריבה האמ' כן שבועה.]: אם לא שלח ידו [במלאכת רעהו. מה אני צריך והלא בידו היית מה תל' לומ' אם לא שלח ידו במל' רעה' הוציא כלים מתוך קלצטר והוציא בהמה ורכב עליה חיב שנ' אם לא שלח ידו במל' רעהו שלח זה מכל מקום].", + "חישב לשלח יד [בפקדונו של חבירו] בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין בית שמאי אומרין על כל דבר פשע לעשות את המחשבה כמעשה ובית הלל (פוטרין) [אומ'] אם לא שלח ידו [במ' רע' מגיד שאינו חיב] עד שישלח יד אם כן למה נאמר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא מניין לרבות את עבדו ואת שלוחו ת\"ל על כל דבר פשע: (מניין) היטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אין משלם אלא רביעית (ת\"ל) [שנ'] על פשע על מה שפשע: עקרה משלם דמי כולה שנ' על כל דבר פשע על כל מה שפשע העבירה ממקום למקום ונשברה בתוך ידו לצורכו חייב לצורכה פטור שנ' (אם לא שלח ידו לצורך עצמו) [פשע יצא זה שלא פשע] [פ\"ח]: על כל דבר פשע על שור על חמור [על שה]. ייאמר שור ופשע והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח [אף בשני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכור למזבח ואיזו זה שה תל' לומ' שה כבר שה אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר. ייאמר שור ושה ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומר מה אילו מיוחדין שיש [בהן] בכור לכהנים אף (בשני) [כשני] מרבה אינו מרבה אלא דבר שיש בו בכור לכהנים ואיזו זה חמור תל' לומ' חמור כבר [חמור] אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר ייאמר (ושור) [שור] ושה וחמור ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומ' מה אילו מיוחדין שיש בהן רוח חיים אף (בשני) [כשני] מרבה איני מרבה אלא] דבר שיש בו רוח חיים ת\"ל שלמה יכול אף הקרקעות ת\"ל על שור [על חמור על שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומיתה יצאו קרקעות שאין בהן שבר ושברה ומיתה. ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ומיתה תל' לומ' על שור על חמור על שה. מה אילו מיוחדין ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך [מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך] ולא אוציא את השטרות ששמירתן עליך תל' לומ' על שור על חמור על שה מה אילו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות] שאין [לך] בהן אלא ראייה: [פ״ט] יכול יהא חייב על פחות משוה פרוטה ת\"ל שלמה מה שלמה מיוחדת שיש בה [שוה] פרוטה (כך אינו חייב עד שיודה בפרוטה ויכפור בשתי מעין ותהיה ההודיה ממין הטענה) [חיב להכריז כך כל דבר שיש בו שוה פרוטה חיב להכריז] טענו שור וחמור (ושה) והודה כאחד מהן הרי זה חייב שנ' על שור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על חמור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על שה ועל כל (שלמה) [אבדה] אשר יאמר כי הוא זה: טענו בשור והודה בשה בשה והודה בשור פטור מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה מביא אני את זה שהודה מקצת טענה ומוציא אני את זה שלא הודה מקצת טענה: [מנה לי בידך אין לך ביד והיה... לך בידי ונתתיו לך. יש (לך) [לי] בידך מנה וכסות ומנה ובהמה פטור נח מהן חמשים דינר חיב מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה אביא... אני את זה שהודה ממין הטענה ומוציא אני את זה שלא הודה ממין הטענה]: אשר יאמר כי הוא זה. יכול בשם שהכפירה בשתי כסף כך ההודייה בשתי כסף ת\"ל כי הוא זה אפילו שווה פרוטה: עד האלהים יבא. טענו בחוץ והודה לו ובא לבית דין וכפר אם יש לו עדים שהודה בפניהם חייב ואם לאו פטור שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם מה שדברו שניהם בחוץ: עד האלהים יבא דבר שניהם. זו שבועה נאמר להלן שניהם ונאמר כאן שניהם מה להלן שבועה אף כאן שבועה מכאן אמרו שלשה נשבעין מן התורה השומר ומודה במקצת ומי שחייבו עד אחד: מניין שאין מטין על פי אחד לחובה ת\"ל אשר ירשיעון אלהים: [אשר ירשיעון אלהים]. פרט למרשיע עצמו מכאן אמרו אין אדם משלם קנס על פי עצמו: ישלם שנים לרעהו. ר' ישמעאל אומר קורא אני עליו כאן ישלם שנים וקורא אני עליו להלן ישלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו כיצד יתקיימו שני הכתובים כל המשלם את הקרן חייב בחומש וכל שאינו משלם את הקרן פטור מן החומש: ישלם שנים לרעהו. לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לאחרים:", + "כי יתן איש אל רעהו יכול שתי הפרשיות כולן בענין אחד וכי כתוב וכי אינו אלא כי מלמד שהוא ענין אחד הוי פרשה ראשונה בשומר חנם פרשה שנייה בנושא שכר ושוכר שומר חנם נשבע על הכל ופטור שומר שכר פעמים נשבע [ופעמים] משלם: כי יתן איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב רעהו פרט להקדש שאין חייבין עליהן שבועה: חמור או שור או שה. אין לי אלא אלו המיוחדין מניין לרבות שאר בהמה ת\"ל וכל בהמה. מניין לרבות שאר המטלטלין ת\"ל וכל לשמור. יכול שאני מרבה שטרות ועבדים וקרקעות ת\"ל חמור או שור או שה מה אלו מטלטלין אף אין לי אלא מטלטלין: ומת או נשבר או נשבה. יאמר מיתה מה אני צריך לומר שבוייה ושכורה אלו כן הייתי אומר מה מיתה מיוחדת שאין בו רוח חיים יצאת שבורה ושבויה שיש בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה: יאמר שבורה מה אני צריך לומר שבויה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבורה מיוחדת שהיא בפניך יצאת שבויה ומתה שאין בפניך צריך כת' לומר שבורה ושבוייה: יאמר שבויה מה אני צריך לומר שבורה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבויה מיוחדת שיש בה רוח חיים יצאת שבורה ומתה שאין בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה מניין לרבות שאר כל האונסין ת\"ל מת או נשבר או נשבה: ומת. שתהא מיתתו בידי שמים: או נשבר. ששברתו חיה: או נשבה. ששבוהו לסטין עדיין אני אומר השבר והשבי בין שיכול להצילה [בין שאינו יכול להצילה ת\"ל ומת מה מיתה שאינו יכול להצילה] אף שבר ושבוי שאינו יכול להציל: אין רואה. בעדים הכתוב מדבר נאמר כאן רואה ונאמר להלן (ויקרא ה' א') והוא עד או ראה מה ראה האמור להלן שני עדים אף רואה האמור כאן שני עדים: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם. הא יש עדים בעל הבית פטור מכל דבר איסי בן יהודה אומר אין ראה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואם לאו חייב לשלם: שבועת ה' תהיה בין שניהם. בנקיטת חפץ: בין שניהם. להוציא את היורש: שניהם. להוציא את שכנגדה חשוד על השבועה: בין שניהם. שלא ישביענו הדיין על כרחו: ר' נתן אומר בין שניהם מגיד שהשבועת חלה על שניהם:", + "שבועת ה' תהיה בין שניהם אינה זזה מבין שניהם אם הנשבע נשבע על שקר סופה לחזור עליו אם המשביע משביע על שקר סופה לחזור עליו הדא דאמרי בין זכאי בין חייב לידי שבועה לא תקרב: אם לא שלח ידו. לצרכו אתה אומר לצרכו או שלא לצרכו הרי אתה דן נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד מה להלן לצרכו אף כאן לצרכו: ולקח בעליו. מקבל ממנו השבועה: ולא ישלם. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבילתו: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם. כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם כשהוא אומר שמעת ה' תהיה בין שניהם אין אנו יודעין איזה ישבע ויתן ת\"ל ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו בעלים שמעה הלא פטור מלשלם יכול אף השכיר והנגזל והנחבל כן ת\"ל בין שניהם פעמים שזה נשבע ופעמים שזה נשבע: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם השאילו שור ורבע את האדם ושור ונגח את האדם אם עד שלא נגמר דנו מסרו לבעליו פטור ואם משנגמר דינו מסרו לבעליו חייב שנ' ולקח בעליו ולא ישלם את שדרך בעלים לקבל אותו יצא זה שאין דרך בעלים לקבל אותו אמור מעתה אלו המטלטלין:", + "ואם גנב יגנב אין לי אלא גנבה אבדה מניין הרי אתה דן הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על הגניבה שחייב לשלם עליה אף אבדה חייב לשלם עליה: מעמו. כל שהוא עמו אמר לו השאיליני פרתך ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו וגנבה בדרך יכול יהא חייב ת\"ל מעמו מרשותו של שומר: ישלם לבעליו. בין איש בין אשה בין קטן בין גדול: ד\"א ישלם לבעליו אם לאו מה עלתה על לבי שלא לבעליו הוא משלם אם תאמר תקון מקרא הוא הרי כבר נאמר (פס' ד') מיטב שדהו ומיטב בדמו ישלם אין כן בעלים מה ת\"ל ישלם לבעליו לבעליו ולא לבעל חוב לבעליו ולא לבעל הנזק ולא לבעל הפקדון מכאן אתה אומר היו לו פקדון או מלוה ביד אחרים למי יתנו ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ור' עקיבה אומר ינחנו ליורשין שהיורשין פטורין מלשבע:", + "אם טרף יטרף זה עדר דברי ר' יאשיהו אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן(עמוס ג' י\"ב): יביאהו עד. ר' יוחנן ביר' יאשיהו אומר יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס: [אבא שאול אומר יביא עדידה לב\"ד וכן הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי וגו'] יביאהו עד [הטרפה. יוליך הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם או] אעפ״י כן יהא חייב לשלם הדין נותן הואיל ואבדה חסרון שמירה וטריפה חסרון שמירה אם למדת על אבידה שחייב לשלם אף טריפה יהא חייב לשלם ת\"ל טרפה לא ישלם יכול כל טרפה לא ישלם ת\"ל ואם טרף יטרף בשתי טריפות הכת' מדבר: הטרפה לא ישלם. יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם איזו טרפה שחייב לשלם כגון טריפת חתול ושועל ואיזו טריפה שפטור מלשלם כגון טריפת ארי וזאב כל שהוא בדרך האונס פטור וכל שאינו בדרך האונס חייב כשם שחלקה תורה בין טרפה לטרפה ובין אונס לאונס כך תחלק בין מיתה למיתה ובין שבורה לשבורה ובין שבויה לשבויה בין מיתה למיתה כיצד היתה רועה לפניו ונפלה ומתה פטור סיגפה הרעיבה נעל הדלת בפניה ונפלה ומתה חייב: בין שבר לשבר כיצד היתה [רועה] לפניו על פתח שער העיר ונפלה ונשברה פטור העלה לראשי צוקין העבירן באחת ודחפן אחת לחברתה ונפלה ונשברה חייב: בין שבויה לשבויה היתה רועה לפניו על פתח העיר בא גייס ונטלה פטור הליכה למקום גדודי היה ולסטים בא גייס ונטלה חייב:", + "וכי ישאל איש ניתק הכת' את השואל מכלל שומר שכר ואמרו ענין בפני עצמו: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: מעם רעהו. פרט לאחרים: מעם רעהו פרט לגר תושב: מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאה מרשותו: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה אבדה וגניבה מנין ודן הוא חייב כן וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אברה וגנבה אף זה ישלם אבדה וגנבה ועוד קל וחומר ומה נושא שכר שאין משלם את האונסין משלם אבדה וגנבה זה שמשלם את האונסין אינו דין שישלם אבדה וגנבה זה הוא קל וחומר שאין לך עליו תשובה: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה שבוייה מניין ודין הוא נאמר כן שבורה ומתה ונאמר להלן (פס' ט') שבורה ומתה מה שבורה ומתה האמורה להלן שבוייה עמהן אף שבורה ומתה האמורה כן שבוייה עמהן מה שבורה ומתה האמורה להלן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות אף שבורה ומתה [האמורה] כן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות: בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. וכי [אין] אנו יודעין שבעליו אין עמו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם אלא פעמים שבעליו עמו חייב אין בעליו עמו פטור כאיזה צד השואל את הפרה ושאל בעלה עמה השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאלה ושכר בעלה או שכרה ושאל בעלה אעפ״י שהבעלים עומדין וחורשין במקום אחר נפלה ומתה פטור שנ' אם בעליו עמו לא ישלם אבל שאלה ואחר כך שאל בעלה או שברה ואחר כך שכר בעלה שאלה ואחר כך שכר בעלה שכרה ואחר כך שאל בעלה אע\"פ שהבעלים עומדין וחורשין על גבה נפלה ומתה חייב שנ' בעליו אין עמו שלם ישלם: אין לי אלא שואל שאם שאל בבעלים פטור שומר חנם ונושא שכר והשוכר מניין אמרת קל וחומר ומה שואל שמשלם את הכל פטר בו שאלה בבעלים שומר חנם שהוא פטור מן הכל נושא שכר ושוכר שהן פטורין מן האונסין אינו דין שיהוא פטורין בו בזמן שהיא שמירה בבעלים: בעליו אין עמו שלם ישלם. מכאן אמרו השואל משלם את הכל חוץ מן המתה בשעת מלאכה ובלבד שלא ישנה:", + "אם בעליו עמו יכול אם אמר לאחר צא והשאל עם פרתי ויצא ונשאל (עמו) [עמה] יהא פטור ת״ל בעליו עמו בעליו ולא שלוחו: הרי שלש פרשיות לשלשה דינין ראשונה לשומר חנם שנייה לשומר שכר שלישית לשואל שומר חנם נשבע ופטור מן הכל נושא שכר נשבע על האונסין ומשלם את שאינן אונסין שואל משלם את הכל חוץ ממיתה בשעת מלאכה וכלן אם היו בבעלים אפילו פשעו פטורין: אם שכיר הוא בא בשכרו. בשוכר הכת' מדבר אל תקרא שכיר הוא אלא שכור הוא: בא בשכרו. שומע אני ישבע ויהיה פטור על הכל הרי אתה דן הואיל ונושא שכר מהנה והשכיר מהנה אם למדתה על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה: והרי שומר חנם שהוא מהנה ופטור מלשלם הוא יוכיח על השוכר אעפ״י שהוא מהנה יהא פטור מלשלם אמרת הפרש נושא שכר נקנה ומהנה והשוכר נהנה ומהנה לא תביא שומר חנם שמהנה ואינו נהנה אם למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה [אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה]:", + "וכי יפתה איש בתולה דרך אשה להתפתות מן האיש ואין דרך האיש להתפתות מן האשה כשהיה ר' אליעזר מגיע לפסוק הזה היה אומר חבל על דא דרך ארץ אשה מתפתה מן האיש קטן מתפתה מן הגדול וכן ירמיה אמר (ירמיה כ' ז') פתתני ה' ואפת אבל אבותינו מה הוא אומר (תהלים ע\"ח ל\"ו) ויפתוהו בפיהם וכי דרך ארץ גדול מתפתה מן הקטן ובלשונם יכזבו לו וכי דרך ארץ גדול מקבל דברי כזב אלא שפיתו בעצמן וכיזבו בעצמן ואע\"פ כן ויושיעם למען שמו (תהלים ק\"ו ח'): בתולה. פרט לבעולה ולמוכת עץ בתולה פרט לבוגרת ולאילונית: אשר לא ארשה. פרט לשנתארסה ונתגרשה מן האירוסין: ושכב עמה. מדעתה וברצונה ושכב עמה עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים יכול תהי נקנית לו בפיתויה ת\"ל מהר ימהרנה לו לאשה. מלמד שצריכה הימנו קידושין יכול אע\"פ שאינה ראויה לו לאשות [ת\"ל] מהר ימהרנה לו לאשה את שראויה לו לאישות להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לבן ישראל בת ישראל לממזר ולנתין יכול הואיל וראויה לו לאישות יהא חייב בקנסה ת\"ל", + "אם מאן ימאן אביה מלמד שהרשות ביד האב למאן: בזמן שאין לה אב מניין שהרשות בידה ת\"ל מאן ימאן מניין אף הבעל ממאן ת\"ל מאן ימאן מכל מקום: לתתה לו. איש אחד שקדש אשה (אחד) [אחת](שקידש אשה) מקודשת שנים שקדשו אשה אחת אינה מקודשת: ד\"א לתתה לו מלמד שאב זכאי בקדושי בתו קטנה: כסף ישקול. אבל לא שמענו כמה הרי אתה דן נאמר כאן כסף ונאמר באונס (דברים כ\"ב כ\"ט) כסף מה כסף האמור באונס חמשים אף כסף האמור כן חמשים כמהר הבתולות וכי מה למדנו למוהר הבתולות מעתה הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה להלן חמשים אף כאן חמשים:", + "מכשף מכשפה משמע תופש את הזכר ותופש את הנקבה או מפני מה נקראו כשפים על שם נשים לפי שרוב כשפים בנשים: לא תחיה. זו אזהרה לבית דין שלא להחיות את המכשף: לא תחיה. ר' יוסי הגלילי אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (דברים כ' ט\"ז) לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף ור' עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (י\"ט י\"ג) אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן סקילה אף כאן סקילה: אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבה אני דן לא תחיה מלא תחיה ואתה דן לא תחיה מלא יחיה אמר לו אתה דנו מן הגוים שאין להם מיתה אלא בסייף ואני דנו מישראל שיש להם מיתות הרבה בן עזאי אומר כל שוכב עם בהמה מות יומת נתנו ענין לו מה זה בסקילה אף זה בסקילה:", + "כל שוכב עם בהמה מה אני צריך אם איש הבא על הבהמה כבר אמור ואם אשה מביאה את הבהמה כבר אמורה מה ת\"ל כל שוכב עם בהמה זה הזכור המביא את הבהמה עליו אין לי אלא בהמה חיה מנין ת\"ל כל שוכב עם בהמה: מות יומת. בסקילה:", + "זוביח לאלהים יחרם יכול בשוחט קדשים בחוץ הכת' מדבר ת\"ל זוביח לאלהים יחרם זה הזוביח לע\"ז עצמה אין לי אלא זובח מקטר ומנסך מנין ת\"ל בלתי לד' לבדו ריקם את כל העבודות שהן לשם המיוחד מה זו מעשה יחידי וחייבין עליה לע\"ז בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו אף כל שהוא מעשה יחידי חייבין עליה לע\"ז בין עובדו בין שאינו עובדו: זובח לאלהים יחרם. יכול העובד ע\"ז יהיו נכסיו אסורין בהנאה יכול ע\"ז עצמה לא תהא אסורה בהנאה ת\"ל (דברים ז' כ\"ו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ע\"ז עצמה אסורה בהנאה אין העובד ע״ז נכסיו אסורין בהנאה: בלתי לד' לבדו. להביא את המשתף מבאן אמרו כל המשתף שם אחר עם הקב״ה נעקר מן העולם:", + "וגר לא תונה שתי אונאות בדבר אחת אונאת ממון ואחת אונאת דברים: ולא תלחצנו. שתי לחיצות בדבר אחת לחיצת ממון ואחת לחיצת דברים: כי גרים הייתם. אמר להם אם תופשין אתם אותי לשום גר אף גר תופש אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים כן הוא אומר (הושע ב' ה') פן אפשיטנה ערומה והצגתיה וגו':", + "אלמנה ויתום אין לי אלא אלמנה יתום מניין לרבות כל אדם ת\"ל לא תענון אם כן. למה נאמר אלמנה ויתום ממהרני ליפרע על ידי אלמנה ויתום יתר מכל אדם שהאשה קובלת על בעלה בן קובל לאביו אבל אלו אין להן למי שיקבלו אלא לי בלבד: ד\"א כל אלמנה אפילו אלמנתו של מלך ויתום אחד יתום מאב ואחד יתום מאם ועד אימתי נקראין יתומין עד שיעמדו לעצמן: לא תענה. מכלל שנ' אם ענה תענה יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה ת\"ל לא תענון אפילו ענוי אחד אם כן למה נאמר אם ענה תענה לחייב על כל ענוי וענוי:", + "ענה תענה אחד המענה גופן במלאכה או לבן בדברים או יכול אפילו ללמדן תודה וללמדן אומנות ת\"ל תענה: אם צעק יצעק אלי. יכול לא יהא חייב עד שיצעק ויצעק ת\"ל צעקתו אפילו צעיקה אחת אם כן למה נאמר אם צעק יצעק לחייב על כל צעקה וצעקה: שמוע אשמע צעקתו. לא כשם שאני שומע מזה אני שומע מזה:", + "וחרה אפי נאמר כאן וחרה אף ונאמר להלן חרי אף מה חרי אף האמור כן חרב אף חרי אף האמור להלן חרב מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כן עצירת גשמים וגלות: ד\"א נאמר כן אף ונאמר להלן אף מה אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף [אף] האמור כן דבר וחיה רעה נמצינו למדים שבכל מקום שנ' חרי אף חמשה מיני פורענות דבר וחרב חיה רעה ועצירת גשמים וגלות: והרגתי אתכם בחרב. וכי המקום הורג אותם בחרב אלא מביא עליהם מי שהורג אותם בחרב: והיו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים. ממשמע שנ' והיו נשיהם אלמנות איני יודע שבניהם יתומים אלא נשיהם אלמנות יושבות ומשמרות בשבויין אינן יכולות להנשא בניהם יושבין ומשמרין כשבויין אינן יכולין לירד לנחלה: ד\"א אם מענים אתם את הדין לסוף נשיהם מתענות בבתי דינין אחרים ובניהם מתענין בבתי אחרים: אבה יודן איש צידון אומר משום רבן גמליאל מניין שלא יאמר אדם איני כדאי שיתפלל על בית המקדש ועל ארץ ישראל ת\"ל שמוע אשמע צעקתו וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב ומה מדת הפורענות המועטת היחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו מדת הטוב המרובה דין הוא שהיחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו:", + "אם כסף תלוה יכול רשות ת\"ל (דברים ט\"ו ח') והעבט תעביטנו חובה לא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהן חובה זו אחת מהן: כסף. אין לי אלא כסף מניין לרבות בהמה פירות וכלים ת\"ל תלוה אין לי אלא הלואה מניין לרבות נזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל אם כסף אם כן למה נאמר תלוה מכאן אתה אומר מרבין על השכר ואין מרבין על המכר הא באיזה צד השכיר לו ביתו והשכיר לו שדהו אמד לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים מותר משום רבית: מכר לו ביתו ומכר לו שדהו אמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים אסור משום רבית שנ' אם כסף תלוה את עמי את העני עמך מה הלואה מיוחדת לא ממה שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו יצא זה (שמי) [שמה] שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו: עני עמך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת\"ל עמך: אשה מניין ת\"ל את עמי אם כן למה נאמר (עמי) [עני] ממהרני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר: לא תהיה לו כנושה. אם הלויתה אותו לא תדחקנו לא תעקוץ על שדהו או על חמורו: לא תהיה לו כנושה שלא ירחקנו ולא יתבענו כשידע שאין לו: לא תהיה לו כנושה לא היה למד לשאול בשלומו לא ישאל בשלומו לשלח לו דורון לא ישלח לו דורון: לא תשימון עליו נשך. איזה הוא נשך זה הנושך סאה מכור וסלע ממנה: ונשך זה רבית קשה היא הרבית שכל המלוה ברבית אין לו חלק לעולם הבא דכת' (ע' יחזק' י\"ח י\"ג) בנשך נתן ורבית לקח וחי לא יחיה וחי חיה בעולם הזה לא יחיה לחי העולם הבא: כל הענין מדבר בלשון יחידי אם כסף תלוה לא תהיה לו כנושה כאן בלשון מרובה לא תשימון עליו נשך מלמד שהרבה נזקקין למלוה אחת מכאן אתה אומר אחד המלוה ואחד הלווה ואחד הערב ואחד העדים כולן חייבין:", + "אם חבול תחבול יכול שהרשות בידו לחבול ת\"ל (דברים כ\"ד י') לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו אם כן למה נאמר אם חבול תחבול מי שיש לו רשות לחבול בשלוח בית דין הכת' מדבר: חבול תחבול. לחייב על כל חבול וחבול: עד בוא השמש. אי אפשר לומר עד בוא שבבר נאמר (שם י\"ג) בבוא השמש ואי אפשר לומר כבוא שכבר נאמר עד בוא מה ת\"ל עד בוא ומה ת\"ל כבואא מלמד שמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] בלילה ואת המחרישה ביום אבל אין מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] ביום ולא את המחרישה בלילה: תשיבנו לו. לו אתה מחזיר ואי אתה מחזיר ליורשיו:", + "כסותה זו חלוקו: שמלתו. זו טליתו: לערו. זה עור קמובליה שלו: במה ישכב. לרבות את הכר ואת הכסת ואת הסדין אין לי אלא אלו בלבד מניין לרבות שאר הכלים ת\"ל כסותה שמלתו לערו במה ישכב: יכול אפילו היו לו שני כלים ואין צריך לאחד מהן ת\"ל היא כסותו והיא שמלתו והיא לערו במה ישכב בן עזאי אומר לערו את שעורו משמש בה פרט למקופלת ומונחת בתיבה: והיה. אין והיה אלא מיד: כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. אע\"פ שאני נפרע על יד כך אני הוא שנותן שכר על ידי כך: היה ר' שמעון אומר אהבי ממון אוהבין זה את זה והגזלנין אוהבין זה את זה והחמסנין אוהבין זה את זה ומלוי רבית אוהבין זה את זה למי נאה ליפרע מכל אלו אני הוא שאין בו אחת מכל המדות הללו:", + "אלהים לא תקלל יכול אם אמר לו ארור אתה יהא חייב ת\"ל אלהים לא תקלל מגיד שאינו חייב עד שיפרש בשם או בכנוי: ר' אליעזר בן יעקב אומר אלהים לא תקלל ליתן אזהרה על ברכת השם: יכול אם קללן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה עונש מועט חייבין עליו לאחר מיתה אזהרה מרובה אינו דין שיהוא חייבין עליו לאחר מיתה ת\"ל (ויקרא י\"ט י\"ד) לא תקלל חרש מה חרש מיוחד שהוא חיים אף כל שהוא בחיים והמקלל את המת פטור: אלהים לא תקלל. מלמד שהמקלל את הדין עובר משום שתים משום דין ומשום חבירו: ונשיא בעמך לא תאור. מלמד שהמקלל את הנשיא עובר משום שלש משום דיין ומשום חבירו ומשום נשיא: נשיא בעמך לא תאור. בנוהג מנהג עמך פרט לשפירשו מדרכי צבור כירבעם בן נבט:", + "מלאתך ודמעך מלאתך אלו בכורים שהן ניטלין מן המליאה ודמעך זו תרומה שהיא נקראת דמע: לא תאחר. לא תאחר דבר שראוי להקדימו מלמד שכל המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה מעשר שני לראשון עובר בלא תעשה אלא מפרישן על הסדר בכורים ואחריהם תרומה ואחריהן מעשר ראשון ואחריו מעשר שני: ר' אליעזר בן יעקב אומר לא תאחר שלא תאחרם בשעת הגורן מליתנם לבעלים: בכור בניך תתן לי. יכול יתנם לי ודאי ת\"ל (במדבר ג' נ\"א) ויתן משה את כסף הפדיום לאהרן ולבניו אין לי אלא בזמן ההוא לדורות מניין ת\"ל (שם) על פי ה' כאשר צוה ה' את משה אם כן למה נאמר בכור בניך תתן לי כל זמן שאתה נותנו במצותו מעלה אני עליך כאלו נתנו לי ואם לאו מעלה אני עליך כאלו אותי קפחתה:", + "בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם בגבולין כך בכור בהמה בגבולין אלא שאין עולין לירושלים אבל נאכלין במומן בכל מקום: דורשי רשומות אומ' אלהים לא תקלל מלאתך ודמעך לא תאחר שאם קללת דיין תבואתך את מקלל וכן את מוצא כשקלקלו הדין נתמעטה התבואה דכת' (רות א' א') ויהי בימי שפוט השופטים שהיה הנשפט שופט את שופטיו ויהי רעב בארץ מפני שעותו את הדין אבל אם זכיתם הדין תהיה תבואתך שלמה מלאתך ודרמעך לא תאחר ואם עשיתם כן הוין לך בנים זכרים בכור בניך תתן לי עשיתם כן הרי שורך וצאנך והברכה מצויה בכל מקום: לפי שהוא אמר ביום השמיני תתנו לי יכול יהוא ישראל נותנין בכור בהמה לכהן כשהוא בן שמונה ת\"ל בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם אינו נפדה אלא לשלשים יום אף בכור בהמה שלשים יום מכאן אתה אומר עד כמה ישראל חייבין לטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום יכול אף בגסה שלשים יום ת\"ל כן תעשה לשורך ריבה לו הכת' עשייה אחרת עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום: שבעת ימים יהיה עם עמו וביום השמיני. יכול בכור כשר ביום השמיני ופסול מיום השמיני ולהלן ת\"ל במוקדשין (ויקרא כ\"ב כ\"ז) מיום השמיני והלאה ירצה יכול יהוא כשרין משמיני ואילך ופסולין ביום השמיני ת\"ל ביום השמיני תתנו לי מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל אמו אמו לגזרה שוה מה אמו האמור להלן קדש יונק מן החול אף אמו האמור כן קדש יונק מן החול מכאן אמרו לא יניקו קדשים זה את זה: תתנו לי. מלמד שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני ואע\"פ כן משלשים יום ולמעלה חביב יותר:", + "ואנשי קדש תהיון לי. איסי בן יהודה אומר כל זמן שהקב״ה מוסיף מצוה לישראל הוא מוסיף להן קדושה: ואנשי. אין לי אלא אנשים נשים מניין ת\"ל תהיון לי: ובשר בשדה. אין לי אלא שנטרפה בשדה בגג ובחצר ובחרבה מניין ת\"ל טרפה לא תאכלו יכול נטרפה באזנה וברגלה תהא אסורה ת\"ל לכלב תשליכון אותו שנטרפה בבשר הראוי לכלב: רבי אליעזר בן יעקב אומר טרפה לא תאכלו ליתן אזהרה על הטרפה אין לי אלא שנטרפה מניין לבשר שפירש מן הבהמה שהוא באזהרה ת\"ל ובשר בשדה לא תאכלו: מניין לאבר עובר שיצא ואחר כך נשחטה אמו שהוא בלא תעשה ת\"ל ובשר בשדה טרפה כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה טרפה אקרא בו מניין לבשר קדשים שיצא לחוץ לקלעים ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים ובשר פסח שיצא חוץ לחבורה שהן בלא תעשה ת\"ל ובשר בשדה טרפה כל שיצא חוץ ממחצתו בשר בשדה טרפה אקרא בו לא תאכלו. אין אכילה פחותה מכזית: לכלב תשליכון מלמד שהיא מותרת בהנאה: אותו. אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך בהמת קדשים שמתה לכלב:" + ], + [ + "לא תשא שמע שוא שלא ידבר סניגורין לפניהן מניין לדיין שלא ישמע טענת אחד מבעלי דינין עד שלא יבוא חבירו [ת\"ל] לא תשא שמע שוא: ומניין שלא יטעון אדם טענת שקר ת\"ל לא תשא שמע שוא מניין שלא יטעים אדם דבריו לדין תחלה ת\"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא שמע שוא: ומניין אזהרה למספר לשון הרע ולמקבל לשון הרע ת\"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא: אל תשת ידך עם רשע. זו אזהרה שלא ישיא רשע עד: ומניין לעד אחד שיודיע בחברו שהוא רשע אל יעיד עמו ת\"ל אל תשת ידך עם רשע אל תצטרף עמו לעדות: להיות עד חמס. אל תשת חמסן עד מכאן אמרו הרועים והגזלנים והחמסנים וכל החשודים על הממון פסולין מן העדות:", + "לא תהיה אחרי רבים לרעות מניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת\"ל (במדבר ל\"ה כ\"ד-כ\"ה) ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת עשרה מזכין ועשרה מחייבין שלשה מניין ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות מכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה [אבל] אתה הווה עמהן לטובה יכול שאי אתה הווה עמהן לרעה כל עיקר ת\"ל אחרי רבים להטות אמור מעתה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים אין פחות משנים אף מטין אין פחות משנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה ועשרים: רבי אומר ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהן לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות שלא תהא הטותך לטובה כהטותך לרעה הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים: ולא תענה על רב לנטות. שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כפלוני אלא אמור מה שבפניך [יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל אחרי רבים להטות] ד\"א לא תענה על רב לנטות שלא ילמד חובה מי שלימד זכות בדיני נפשות: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן שאין פותחין בדיני נפשות תחלה לחובה אלא לזכות: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן אין מתחילין בדיני נפשות תחלה אלא מן הצד לא מן הגדול על רב כת': ד\"א לא תענה על רב מכאן שאין מושיבין מלך בסנהדרין:", + "ודל לא תהדר יכול לא יהדרנו בממון ת\"ל בדינו. שלא יהדרנו בדין שלא תאמר עני הוא זה בן טובים הוא זה אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות ת\"ל ודל לא תהדר בריבו ולהלן הוא אומר (ויק' י\"ט ט\"ו) לא תשא פני דל:", + "כי תפגע אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת\"ל (דברים כ\"ב א') לא תראה את שור אחיך: אין לי אלא אחיך אויבך מניין ת\"ל שור אויבך מכל מקום [יכול] אף של אחרים כן ת\"ל (שם) אחיך. מה אחיך שהוא עמות עמך כך כל אדם שהוא עמות עמך: אם כפפת את יצרך לעשות שונאך אוהבך מבטיחך אני שאנגי עושה שונאך אוהבך: כי תפגע. יכול פגיעה ממש ת\"ל כי תראה יכול משיראנו מרחוק ת\"ל כי תפגע הא כאיזה צד ראייה שהיא בפגיעה אחד משבעה ומחצה במיל שיעור רוס: תועה. כל שדרך תעיתו מכאן אתה אומר היה חמור רועה כדרכו וכלים מונחין כדרבן אין נזקק להן חמור מפסיג בין הכרמים כלים מונחין באמצע דרך הרי זה יזקק לה: השב תשיבנו. מכלל שנ' (כ' י\"ב) כבד את אביך ואת אמך יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו אל תחזיר ישמע להם ת\"ל השב תשיבנו: החזירה וברחה מניין שחייב להחזיר ת\"ל השב תשיבנו אפילו מאה פעמים: לו. החזירם לאחיך או לרשות שהיא שלו:", + "כי תראה אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת\"ל(דברים כ\"ב ד') לא תראה: כת' כי תראה וכת' כי תפגע ראייה שהיא כפגיעה: חמור שונאך. שונא ואויב זה מישראל הוא וכי אפשר והכת' אומר (ויקרא י\"ט י\"ז) לא תשנא את אחיך אלא זה שראוהו שעבר עבירה והתרה בו ולא פירש ואין שם עד אחר כדי ללקותו ולפטרו שמצוה לשנאתו עד שיחזור למוטב אע\"פ כן מצוה להחזיר אבידתו ומצוה לפרוק עמו ולטעון דכת' (יחזקאל ל\"ג י\"א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע: רובץ. ולא עומד: תחת משאו. ולא פרוק: וחדלת מעזוב לו. מניין אתה אומר היה אדם גדול או שהיה כהן והוא בבית הקברות או שחשכה לילי שבת שאין רשאי ליזקק לה ת\"ל וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חודל פעמים שאי אתה חודל: עזב תעזב עמו. זו מצות פריקה ולהלן הוא אומר (דברים כ\"ב ד') הקם תקים עמו זו מצות טעינה פריקה בחנם וטעינה בשכר מצות פריקה קודמת למצות טעינה: עזב תעזב עמו. הלך וישב לו ואמר לי הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק או לא תפרוק פטור שנ' עמו יכול אפילו זקן וחולה ת\"ל עזב תעזב: עמו. לרבות משוי שעל כתיפו:", + "לא תטה משפט אביונך מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים ט״ז י\"ט) לא תטה משפט אחד עני ואחד עשיר מה ת\"ל לא תטה משפט אביונך זה אביון במצוות שלא תאמר רשע הוא חזקתו שהוא משקר וחזקת זה שאינו משקר אעבר עליו את הדין ת\"ל לא תטה משפט אביונך: ד\"א משפט אביונך אי אתה מטה מטה אתה דינו של אחר מכאן אמרו ישראל וגוי שבאו לדין אם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו בדינינו ואומר לו כך דינינו ואם יש זכות לישראל בדיני גוים דנין לו בדיניהם ואומרין כך דינכם:", + "מדבר שקר תרחק... מניין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא חברו ת\"ל מדבר שקר תר': מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו ת\"ל מדבר שקר תר': ונקי וצדיק אל תהרג. אם לאו מה עלתה על לבי להרוג נפשות נקיים אביונים אלא זה שיש לו צד לזכותו מכאן שאין עונשין באומדן הדעת: מניין אתה אומר יש לו עדים ואין לו התראה יש לו התראה ואין לו עדים פטור שנים מעידין בו שחילל את השבת אחד מעיד שלקט תינין ואחד מעיד שליקט ענבים אחד מעיד שליקט שחורה ואחד מעיד שליקט לבנות יכול הואיל וחלל זה שבת מכל מקום יבוא ויהרג ת\"ל ונקי וצדיק אל תהרוג: ונקי וצדיק אל תהרג. מלמד שמחזירין אותו לזכות יכול יהוא מחזירין אותו לחובה ת\"ל ונקי וצדיק אל תהרג ואין לי אלא למיתה לגלות מניין נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן גלות אף דבר האמור כאן גלות ואין לי אלא גלות למכות מנין נאמר כאן רשע ונאמר להלן (דברים כ\"ה ב') רשע מה רשע האמור להלן מכות אף רשע האמור כאן מכות יכול אף בדיני ממונות לא יהיו מחזירין אותו לחובה ת\"ל נקי וצדיק אל תהרג למיתה אי אתה מחזירו מחזירו אתה לממון: יכול כשם שיצאו ידך כך יצאו ידי ת\"ל כי לא אצדיק רשע: כי לא אצדיק רשע. מצדיקו אני בתשובה:", + "ושחד לא תקח...... כי השחד יעור...... ד\"א כי השחד יעור עיני חכמים אומר על טמא טהור ועל טהור טמא: ויסלף דברי צדיקים. על אסור מותר ועל מותר אסור:", + "וגר לא תלחץ אמר ר' (לוי) [אליעזר] מפני מה הזהירה תורה על הגר כשלשים וששה מקומות מפני שסורו רע שלא יחזור לסורו: כי גרים הייתם. מכאן אמר ר' אליעזר מום שבך אל תאמרו בחבירך:", + "ושש שנים תזרע את ארצך מניין לאורז ולדוחן ולפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה שכונסה אתה בשביעית ת״ל ואספת את תבואתה בשביעית. יכול אע\"פ שלא השרישו ת״ל שש תזרע ואספת ששה זרעים וששה אספים לא ששה זרעים ושבעה אספים: ר' נתן בן יוסף אומר כת' אחד אומר (ויק' כ\"ה ג') שש שנים תזרע שדיך וכת' אחר אומר שש שנים תזרע את ארציך כאיזה צד יתקיימו שני כתובים אחד כשנכנסו ישראל לארץ ואחד כשעלו מן הגולה:", + "ובשביעית תשמטינה מלקשש: ונטשתה. מלסקל יכול יהא משיב עליה שומרין עד שתגיע שעת הביעור ויתננה להן ת\"ל ונטשתה: ואכלו אביוני עמיך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ה ו') והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אם כן למה נאמר אביוני עמיך דומה לעניים: ויתרם תאכל חית השדה. וכי שלא בטובתך אין חיה אוכלת מה ת״ל ויתרם תאכל חית השדה כל זמן שחיה אוכלת מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית מכאן אמרו הכובש חמשת מיני כבשין בחבית אחת רבן גמליאל אומר מי (שכל) [שכלה] מינו מן השדה מבער אותו את דמיו מן הבית: יכול יהוא כולן מתבערין כאחת ת\"ל כרמך. יכול יהוא כל הארצות מתבערין כאחת ת\"ל זיתך. מה מצינו בשני מינין שבאילן לזה ביעור בפני עצמו ולזה ביעור בפני עצמו כך כל אחד ואחד יש לו ביעור בפני עצמו: יכול תהא כל שדה ושדה [צריכה ביעור בפני עצמו ת\"ל....] מכאן אתה אומר שלש ארצות לביעור שורה ועבר הירדן והגליל: כן תעשה לכרמך לזיתיך. והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה כרם מיוחד שהוא בעשה [ועוברין עליו בלא תעשה] דכת' (ויקרא כ\"ה ה') ואת ענבי נדריך לא תבצור כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה: מניין אין מזבלין ואין מפרקין אין מעפקין אין מעשנין אין מגזמין ואין מצדדין בעלין ת\"ל כרמך. ומניין אין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין ת\"ל זיתך:", + "ששת ימים תעשה מעשיך מכלל שנ' (כ' ט') ששת ימים (תעשה) [תעבד] ועשית כל מלאכתך ויום השביעי (תשבת) [שבת] אין אתה שובת אלא בשעה שאתה עושה כל מלאכה בשעה שאין אתה עושה כל מלאכה מניין ת\"ל וביום השביעי תשבת מכל מקום מקיש שבת לשביעית ומה שביעית שאין בה עון מיתה שובת הוא מערב שביעית לשביעית בשלושים יום שבת שיש בה עון מיתה אינו דין שצריך להוסיף מחול על קודש: למען ינוח שורך וחמורך. מלמד שאתה מצווה על שביתת בהמה ואי אתה מצווה על שביתת הכלים: וינפש בן אמתך. ר' יוסי הגלילי אומר הנח לו ור' עקיבה אומר הריוח לו: והגר. זה גר תושב שהוא שכיח ולקיטו של ישראל שלא ינשנו לעשות לו מלאכה אבל לעצמו עושה:", + "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולחשוד על השביעית ר' אלעזר בן [יעקב] אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שלא ידור אדם בשם ע\"ז ולא יקיים בשמה ולא יעשה את הגוי שידור בשם ע\"ז שלו: ד\"א ושם אלהים אחרים לא תזכירו זו אזהרה לנביא המתנבא בשם ע\"ז לפי שהוא אומר (דברים יש כ') ומת הנביא ההוא עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל ושם אלהים אחרים לא תזכירו: ד\"א לא תזכירו לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל ע\"ז פלונית ואני אשמור לך אצל ע\"ז פלונית וכל ע\"ז שבמקרא מותר להזכירה כגון פעור ובל וגבו וכמוש: לא ישמע על פיך. זו אזהרה למדיח ולמסית:", + "שלש רגלים ולא בעלי קבין שלש רגלים הכל לפי רגליו של אדם אינו דומה הבא מבית פוגי להבא מבית פרסי: תחג לי. שיקריב שלמי חגיגה: תחג לי בחגיגה הבאה לשמה אדם יוצא ידי חובתו ואין אדם יוצא ידי חובתו בחגיגה שאין באה לשמה אם כן למה נאמר תחג לי כל זמן שאתה חוגג למצותו מעלה אני עליך כאלו נדבה הבאתו ובזמן שאי אתה חוגג כראוי מעלה אני עליך כאלו אתה מועל בהר הבית ובעזרות כן הוא אומר(ישעיה א' י\"ב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי:", + "את חג המצות תשמור מכלל שנ' (דברים ט״ו א') שמור את חדש האביב ועשית פסח יכול אין אתה עושה פסח אלא בשעה שיש לך אביב בשעה שאין לך אביב מניין ת\"ל את חג המצות תשמר: ד\"א מה יציאת מצרים אע\"פ שאין לך אביב אלא מצה מניין ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים של שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך. מלמד שהשנה שיצאו בה ישראל ממצרים היתה כתקנה: ולא יראו פני ריקם אף מן הצדקה ולא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא וחכמים אומרים אין פחות לעולת ראייה ממעה כסף ולחגיגה שתי כסף:", + "וחג הקציר ר' ישמעאל אומר כל זמן שעצרת בשבת יום טוב אחר שבת חוגג וקוצר: בכורי מעשיך מכלל שנ' (ל\"ד כ\"ב) בכורי קציר חיטים אין לי אלא של חטים של שעורין מניין ת\"ל אשר תזרע בשדה. אין לי אלא שזרע שעלה מאליו מניין ת\"ל אשר בשדה. אין לי אלא שבשדה שבגג ושבחצר ושבחרבה מניין ת\"ל (במדבר י\"ח י״ג) בכורי כל אשר בארצם: ד\"א וחג הקציר בכורי מעשיך מלמד שאין מביאין בכורים קודם עצרת ואם הביא אין מקבלין ממנו: וחג האסיף בצאת השנה. מכלל שנ' (דברים י\"ד כ\"ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה איני יודיע אימתי הוא שנה ת\"ל וחג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר (ל\"ד כ\"ב) תקופת השנה אימתי שנה יצאה הוי אומר בתקופה יכול תקופת טבת ת\"ל חג יצאת תקופת טבת שאין בה חג יכול תקופת ניסן שהרי יש בו חג ת\"ל וחג האסיף שיש בה אסיף יצאת תקופת ניסן שאין בה אסיף יכול תקופת תמוז שהרי יש בה אסיף ת\"ל חג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר תקופת השנה תקופה שיש בה חג ואסיף ושנה יוצאה בה והיזו זו זו תקופת תשרי: באספך את מעשיך. אין לך בהן אלא אסיף מניין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת\"ל באספך את מעשך כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו מכאן אמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרין בחמשה עשר בו כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא:", + "שלש פעמים יכול בכל תל רגל ת\"ל בשנה יכול בכל זמן שירצה ת\"ל פעמים אין פעמים אלא זמנים שנ' (ישעיה כ״ו ו') תרמסנו רגל רגלי עני פעמי דלים: יראה. פרט לסומא שאין יכול לראות: זכרך. להוציא את הנשים: כל זכורך. לרבות את הקטנים זו הוא שבית הלל אומרין כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית חייב בראייה: את פני הארץ. אם עושה אתה את כל האמור בענין הריני פונה מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך: י״ח'. לא תזבח על חמץ אין לי [אלא] זוביח זורק ומנסך מניין ת\"ל דם זבחי. מכאן אמרו אחד השוהט ואחד הזורק ואחר המקטיר או אחד מבני חבורה אם היה ברשות אחד מהן כזית חמץ בשעת זביחה עוברין בלא תעשה: זבחי. זה הפסח וכן הוא אומר (י\"ב כ\"ז) ואמרתם זבח פסח הוא לה': לא ילין חלב חגי עד בקר. מכאן אמרו הקטר חלבים כל הלילה: לא ילין חלב חגי עד בקד. לפי שמצינו בקדשי קדשים שבזמן אכילתן הקטרתן יכול אף קדשים קלים כן ת\"ל לא ילין חלב חגי עד בקר אין לי אלא חלבי חגיגה חלבי פסח מניין ת\"ל (ל\"ד כ\"ה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח לרבות פסח בחגיגה והוא הדין לכל האמורין שאם הלינן עבר בלא תעשה זה הכלל כל שקירבו מתיריו ביום מעלין אותו כל הלילה: ד\"א. ראשית נאמר כן ראשית ונאמר להלן (במדבר י\"ח י\"ב) ראשית יכול מה ראשית האמור להלן עד ששייר מקצת אף ראשית האמור כן עד ששייר מקצת מניין שאם רוצה אדם לעשות כל שדהו בכורים עושה ת\"ל בכורי אדמתך. אם כן למה נאמר ראשית ליתן בהן ראשית שיהוא קודמין לתרומה: אדמתך. פרט לעריס: אדמתך פרט לגזלן: תביא בית ה' אלהיך. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם לבית הבחירה: לא תבשל גדי. ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פעט לחיה ועוף ולבהמה טמאה: ר' יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י\"ד כ\"א) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול [יהא] אסור לבשלו בחלב ת\"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם: לא תבשל גדי בחלב אמו. אין לי אלא גדי בחלב אמו פרה בחלב אמה מניין ת\"ל גד בחלב בשר בחלב מבל מקום אסור: נאמר כן לא תבשל גדי ונאמר להלן(ל\"ד כ״ו) לא תבשל לא תבשל אחד לאיסור אכילתו ואחד לאיסור הנאתו ואחד לאיסור בישולו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל אתה לא על ידי מליץ ולא על ידי שליח:", + "את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר (כ' י') לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן אסורין משום מלאכה דברים שהן משום שבות מניין ת\"ל אך את שבתותי תשמורו להביא את הדברים שהן משום שבות: וכבר היו ר' ישמעאל ור' עקיבה ור' אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן ונשאלה שאלה מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת היה ר' ישמעאל אומר הרי הוא אומר (כ\"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג והלא דברים קל וחומר ומה שפיכות דמים שהיא מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה הרי הוא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: ר' אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שאינה אלא אחד מאיבריו של אדם תדחה את השבת קל וחומר לכל הגוף [אמרו לו] ממקום שבאתה אי מה להלן ודאי אף כאן ודאי ולא ספק: ר' עקיבה אומר הרי הוא אומר (כ\"א י\"ד) מעם מזבחי תקחנו למות אם דוחה רציחה את העבודה שהיא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר אך חלק יש שבתות שאתה שובת ויש שבתות שאין אתה שובת ור' שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (פ' י\"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם לכם שבת מסורה ואי אתם מסורן לשבת: ר' נתן אומר הרי הוא אומר (פ' ט\"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת פקח עליו שבת אחת כדי שיעשה שבות הרבה: כי אות היא ביני וביניכם. ולא ביני ובין אומות העולם: לדורותיכם. שינהוג הדבר (לדברות) [לדורות]: לדעת. למה נאמר לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת שומיע אני אף חרש שוטה וקטן במשמע ת\"ל לדעת לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת: אני ה' מקדשכם. בעולם הזה מעין קדושת העולם הבא מגיד שקדושת שבת מעין העולם הבא כן הוא אומר (תהלים צ\"ב א') מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת:", + "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם זו שר' שמעון בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואי אתה מסורין לשבת: כי קדש היא לכם. מגיד שהשבת מוספת קדושה לישראל לעולם מה לפלוני חנותו נעולה משמר שבת מה לפלוני בטל ממלאכתו משמר שבת ומיעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא את העולם מששת ימי בראשית ונח ביום השביעי כן הוא אומר (ישעיה מ\"ג י') אתם עדי נאם ה' ואני אל: מחלליה מות יומת. למה נאמר לפי שהוא אומר (פ' ט\"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל (כ' י') ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת\"ל מחלליה מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל ויום השביעי שבת לה' שאין ת\"ל שבת אלא להביא את הלילה לאזהרה דברי ר' אחי בר' יאשיה ר' יהודה בן בתירה אומר הרי גוים שבאו לעיר וחללו ישראל את השבת יכול יהוא ישראל אומרין הואיל וחללנו מקצתה תהא שבת כולה מחוללת ת\"ל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין מחלליה מות יומת: כי כל העושה בה מלאכה. עד שיעשה מלאכה גמורה הרי שכתב אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים וארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים שומיע אני יהי' חייב ת\"ל כי כל העושה בה מלאכה עד שיעשה מלאכה גמורה: ונכרת. למה נאמר לפי שהוא אומר (לא תעשה כל מלאכה) [מחלליה מות יומת] אין לי אלא מזיד והתראת עדים מזיד ובינו ובין עצמו מניין ת\"ל ונכרת להביא את המזיד בינו לבין עצמו: ונכרת. אין הכרתה אלא הפסקת הנפש: ההיא. מזידה דברי ר' עקיבה: מקרב עמה. ועמה שלום:", + "ששת ימים תעשה מלאכה ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים (יעשה) [תעשה] מלאכה וכתוב אחר (כ' ט') אומר ששת ימים תעבד ועשית כאיזה צד נתקיימו שני כתובים כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כן הוא אומר (ישעיה ס״א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם וכשאין ישראל עושין רצון מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא שאף מלאכת אחרים נעשית על ידם כן הוא אומר (דברים כ\"ח מ\"ח) ועבד את איביו אשר ישלחנו ה' אל' בו ברעב ובצמא וגו': וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא כ\"ג ד') אלה מועדי ה' מקראי קדש [יכול] כשם שמועדות מסורין לבית דין כך תהא שבת מסורה לבית דין ת\"ל וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' לשם שבת מסורה ואין שבת מסורה לבית דין כן הוא אומר (ויק' כ\"ג ג') שבת היא לה' בכל מושבותיכם: כל העושה מלאכה ביום השבת. אפילו מלאכת משכן: מות יומת. שומע אני בכל מיתה ת\"ל (במדבר ט\"ו ל\"ה) ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו בא' הוי אומר בסקילה:", + "ושמרו בני ישראל את השבת וגו' זו היא שר' נתן אומר פקיח עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ור' אלעזר אומר לעשות את השבת [וגו'] דבר שהברית כרותה בו והיזו זו זו ברית (מלח) [מילה] ור' אלעזר בן פרטא אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלה עליו הכת' כאלו הוא עושה את השבת ת\"ל לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ור' אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלין עליו כאלו הוא עושה את השבת מיום שנברא העולם ועד שיחיו מתים ת\"ל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ד״א ושמרו בני ישראל את השבת שצריך להוסיף מחול על הקדש מושלין אותו משל לארי שהוא עורר מלפניו ומלאחריו ומה אם ארי שאינו ממית אלא בעולם הזה הרי בני אדם נזהרין מלפניו ומאחוריו כמה מילין קל וחומר לשבת שהיא הורגת מחלליה בעולם הזה ולעולם הבא: ר' מאיר מושלו משל למה הדבר דומה למי שהוא שומר את הפרדס אם משמרו מבפנים אינו משתמר אם משמרו מבחוץ הרי הוא משתמר כך המצוות צריכין אנו לעשות להן שמירה מבחוץ: ויש אומר משל אחר החרב אין שמירתה אלא תיקה הבגדים הללו אין שמירתן אלא קופסי אף שבתות וימים טובים אין שמירתן אלא מן החול: ר' יצחק אומר ומה אם ערי הלוים שאין חייבין עליהן כרת ולא מלקות צריכין מגרש חוצה להן אלפים אמה לכל רוח קל וחומר לשבתות וימים טובים שצריכין מגרש לפניהן ולאחריהן:", + "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם: אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה מישראל לעולם מפני שמסרו עצמן עליה: שבל דבר שמסרו ישראל נפשם עליו נתקיים בידם כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה לפי שמסרו ישראל נפשם עליהן נתקיימו בידם ודבר שלא מסרו ישראל נפשם עליו לא נתקיים בידם כגון בית המקדש והדינין שמיטות ויובילות לפי שלא מסרו ישראל נפשן עליהם לא נתקיימו בידן: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת האדץ. וגו' ממה שבת מיעבודה או אף מן הדין ת\"ל וינפש מגיד שאין הדין ביטל מלפניו לעולם כן הוא אומר (תהלים פ\"ט ט\"ו) צדק ומשפט מכין כסאיך ואומר (שם צ\"ז ב') ענן וערפל סביביו: ד\"א שבת וינפש שבת מן המאמרות של מעשה בראשית ונשלם כל חפצו שהוא כנפשו וכלבבו לכך נאמר שבת וינפש: גדולה שבת שהיא אחד מעשרה דברים שנאמר בהן ברית: הקשת שנ' (בראשית ט' י\"ג) את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית: המילה שנ' (שם י\"ז י\"ג) והיתה בריתי בבשרכם: השבת שנ' לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ע\"ז שנ' (י\"ט ה') ושמרתם את בריתי אמר ר' עקיבה זו ברית ע\"ז: ותלמוד תורה שנ' (ל״ד כ\"ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: שחרור עבדים שנ' (ירמיה ל\"ד י\"ג) אנכי כרתי ברית את אבותיכם מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי: הכהונה שנ' (במדבר י\"ח י\"ט) ברית מלח עולם היא: הלויה שנ' (מלאכי ב' ד') להיות בריתי את לוי: מלכות בית דוד שנ' (תהלים פ\"ט ד') כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי: ארץ ישראל שנ' (בראשית ט\"ו י\"ח) ביום הוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך [וגו']: גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית י\"ז י\"ב) ובן שמונת ימים ימול לכם: גדולה שבת שאין קרבן קרב עד שתעבור עליו שבת שנ' (כ\"ב כ\"ט) וביום השמיני תחגו לי וגו': גדולה שבת שאין הכהנים כשרין לעבודה עד שתעבוד עליהן שבת שנ' (כ\"ט ל') שבעת ימים ילב' הכהן: גדולה שבת שאין המזבח עצמו כשר לעבודה עד שתעבור עליו שבת שנ' (שם ל\"ז) שבעת ימים תכפר על המזבח: גדולה שבת שאין המצורע והזב והזבה הנדה והיולדת וטמא מת זוכין להטהר אלא אם כן עברה עליהן שבת שכך הוא אומר בכולן שבעת ימים: גדולה שבת שאין האבל מתנחם עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית נ' י') ויעש לאביו אבל שבעת ימים: גדולה שבת שכיון שגידלדלו ישראל מן המצות לא עמדה להן אלא זכותה כשגידלדלו בימי אחאב היא עמדה להן שנ' (מ\"א כ' כ\"ט) ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים וכשנגידלדלו בימי אליהו היא עמדה להן שנ' (שם י\"ח מ\"ד) ויהי בשביעית וכשגידלדלו בימי יהורם היא עמדה להן שנ' (מ\"ב ג' ט') ויצא מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים: גדולה שבת שנתנה הקניה הבחנה לבחון בין גירי הצדק שהרי לא פירש משש מאות ושלש עשר מצוות אלא השבת בלבד שנ' (ישעיה נ\"ו י') ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מיחללו ומחזיקים בבריתי מכאן אמרו ישראל משומר המשמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר ושאינו משמר שבתו בשוק הרי הוא כגוי לכל דבר:" + ], + [], + [], + [ + "השמר לך מן תכרת ברית ליושב הארץ זו אזהרה שלא לכרת ברתי לעוברי ע\"ז:", + "כי את מזבחותם תתוצון זו מצות עשה לאבד ע\"ז וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה:", + "כי לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחויה אפילו שלא דרך עבודתה בכך:", + "פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהן וזבחו לאלהיהן מאחר שהזהיר שלא לאכול מזבחו אתה למד שזבחו אסור מכאן אמרו שחיטת הנכרי נבלה ומטמא במשא:", + "ולקחת מבנותיו לבניך מאחר שהזהיר שלא ליקח מהן אתה למד שהן אסורין ולהלן הוא אומר (דברים ז' ג') (לא) [ולא] תתחתן בם:", + "אלהי מסכה לא תעשה לך הא אם אכל מזבחם הוא נושא מבנותם והן מטעין אותו והוא עובד ע\"ז: לא תעשה לך. ואפילו לנואי: אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמר. מכאן אמרו כל המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז:", + "את חג המצות תשמר לימד על חולו של מועד שהוא אסור בעשית מלאכה ולא בכל מלאכה הוא אסור אלא כדי שלא יהא כיום חול לכל דבר: למועד חדש האביב. יכול בזמן שיש אביב אתה עושה פסח ואם לאו אין אתה עושה פסח ת\"ל את חג המצות תשמר בין שיש לך אביב בין שאין לך אביב אם כן מה ת\"ל למועד חדש האביב עשאו הכת' סימן לו ומכאן שמעברין את השנה מפני האביב:", + "כל פטר רחם לי יכול אף נקבה ת\"ל וכל מקנך תזכר מה בכור בהמה זכר ולא נקבה אף בכור אדם זכר ולא נקבה: וכל מקנך. יכול אפילו גמל וסוס ת״ל פטר שור ושה הרי זה כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: ד\"א ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי הרי זה כלל יכול אף של אחרים ת״ל מקנך יכול אף של נקבה ת\"ל תזכר יכול אף של חיה ת\"ל פטר שור ושה זה הוא כלל שצריך לפרט:", + "ופטר חמור תפדה בשה ופטר חמור שני פעמים עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור: תפדה בשה. שה מכל מקום בין זכרים בין נקיבות בין תמימים בין בעלי מומין בין קטנים בין גדולים: ד\"א בשה לא בעגל ולא בחיה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי ולא בפסולי המוקדשין שהרי נאמר בהן (דברים י\"ב ט\"ו) כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין בהן אף פסולי המוקדשין אין פודין בהן: ד\"א תפדה בשה מניין אם אין לו שה לפדותו שיהא פודיהו בשוויו ונותן דמיו לכהן ת\"ל תפדה בשה מכל מקום לא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשר סלעים פודיהו בשה אפילו שוה דינר: תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. מצות פדיה קודמת למצות עריפה: וערפתו. נאמר כאן עריפה ונאמר להלן (דברים כ\"א ד') עריפה מה להלן בקפיס ומאחוריו ואסור בהנאה אף כאן בקפיס ומאחריו אסור בהנאה: כל בכור בניך תפדה. מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורות שחייב לפדות את כלן: ד\"א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו: כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. הרי שהיה לפניו פדיון בנו ועולת ראיה ואין לו כדי לזה וכדי לזה פדיון בנו קודם שנ' כל בכור בניך תפדה ואחר כן ולא יראו פני ריקם:", + "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת והלא הדש וקציר בכלל כל מלאכות היו ולמה יצאו לומר לך מה חריש וקציר מיוחדין שהן אבות מלאכות וחיבין עליהן בפני עצמן אף כל שאר אבות מלאכות חיבין עליהן בפני עצמן: ד\"א בחריש ובקציר תשבת ר' שמעון בן אלעזר אומר מכלל שנ' בחריש ובקציר תשבת יש לך קציר מצוה שהיא דוחה את השבת והיזה זה קציר העומר ר' ישמעאל אומר יכול תהא חרישת העומר דוחה את השבת ת\"ל בחריש ובקציר קציר שזמנו קבוע יצא חריש שאין לו זמן קבוע: ר' יהודה אומר בחריש ובקציר תשבות חריש שקצירו אסור זה חריש של ערב שביעית וקציר שחרישו אסור זה קציר של מוצאי שביעית ור' שמעון אומר שבות מן החריש בשעת קציר ושבות מן הקציר בשעת חריש:", + "וחג שבועות תעשה לך זה חג העצרת: בכורי קציר חטים. מכאן שאין מביאין בכורים קודם עצרת: וחג האסיף תקופת השנה. ולהלן הוא אומר (כ\"ג ט\"ז) בצאת השנה איזה הוא חג שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו הוי אומר זה תשרי:", + "שלש פעמים בשנה אין פעמים אלא זמנים: יראה כל זכורך. לרבות את הקטן מכאן אמרו כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו: את פני האדון ה'. אדון אני על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהי ישראל יכול עליך בלבד ת\"ל את פני האדון ה' הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם ושמי יחול עליך:", + "כי אוריש גוים מפניך ולא יחמד איש את ארצך דברה תורה כנגד היצר שלא יאמרו ישראל היאך אנו מניחין ארצינו ובתינו ושדותינו וכרמינו ועולין לרגל שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו לפיכך ערב להן הקב\"ה ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות ולא עוד אלא שאין רשות לאחד מן המזיקין להזיק אתכם ומעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו ומעשה באחד שהניח בית תרנגוליו ובא ומצא חותלות מקורעין בפניהן לקיים ולא יחמוד איש את ארצך:", + "לא תשחט על חמץ אחד השוחט ואחד המקבל ואחד הזורק ואחד המקטיר וכן אחד מבני חבורה אם היה ברשות אחד כזית חמץ בשעת שחיטת הפסח עוברין בלא תעשה: ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. מכאן שכל המלין אימורין עובר בלא תעשה:", + "ראשית בכורי אדמתך נאמר כאן ראשית ונאמר להלן (דברים כ\"ו ב') ראשית מה להלן שבעת מינים אף כאן שבעת מינים: אדמתך. פרט לעריס ולגזלן: תביא בית ה' אלהיך. מלמד שהוא חייב להטפל בהן עד שיביאם לבית הבחירה: לא תבשל גדי בחלב אמו. הרי זה בא לאסור בשולו קל וחומר אכילתו אין לי אלא גדי וחלב אם שור בחלב מניין ת\"ל לא תבשל בחלב: אמר ר' יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אחד לענינו ואחד לענין תורה ואחד לענין המעשרות לענינו מה כת' (כ\"ג י\"ט) ראשית בכורי אדמתך וכתב בתרי' (שם כ') הנה אנכי שולח מלאך לפניך לענין תורה מה כת' ראשית כבוד אדמתך מה כתב בתריה ויאמר ה' אל משה כתב לך וכו' אמר הקב״ה למשה עד דסנדלא ברגלך כבוש כובא מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך וכו' לענין מעשרות (דברים י\"ד כ\"א) לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך ליה (שם כ\"ב) עשר תעשר אמר לו אל תגרמו לי לבשל גדיים במעי אמן שאם אין אתם עוסקים בתורה ומוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני מוציא ושורפתן היך דכתיב (מ\"ב י\"ט כ\"ו) ושדפה לפני קמה:" + ], + [ + "ויקהל משה למה נאמר לפי שהוא אומר (כ\"ה ח') ועשו לי מקדש שומיע אני בין בחול בין בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת (ל\"א י\"ד) בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן או אף במלאכת משכן ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת והדין נותן הואיל ועבודה קרויה עבודה ומכשירי עבודה קרויין עבודה אם למדתי לעבודה שהיא דוחה את השבת קל קל וחומר למכשירי עבודה שדוחין את השבת ועוד קל וחומר מה עבודה שאינה באה אלא מכוח מכשירין הרי היא דוחה את השבת מכשירי עבורה שאין עבורה באה אלא מכוחן מנין שאם נפגמה קרנו של מזבח או שנפגמה [הסכין] שומיע אני יתקנם בשבת ת\"ל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם בחול ולא בשבת: ויאמר אליהם אלה הדברים. רבי אומר להביא את ארבעים מלאכות חסר אחת שנאמרו לו למשה על פה:", + "ששת ימים תעשה מלאכה זו היא שר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר (כ' ט') ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך כאיזה צד יתקיימו שני כתובין הללו כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כך הוא אומר (ישעיה ס\"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא אפילו מלאכת אחרים נעשית על ידיהן כן הוא אומר (דברים כ\"ח מ\"ח) ועבד את איביו אשר ישלחנו ה' בו: וביום השביעי יהיה לכם קדש. למה נאמר שלא יהו כהנים אומרין הואיל ומותרין אנו במקדש נהא מותרין בגבולין ת\"ל וביום השביעי יהיה לכם קדש לכם קדש ולמקדש חול: שבת שבתון לה'. שהיא מסורה לשם לא לבית דין: כל העושה בו מלאכה יומת. לא בו ובחבירו הרי שכתב שתי אותיות אחת בשבת ואחת ביום הכפורים וארג שני חוטין אחד ביום השבת ואחד ביום הכפורים שומיע אני יהא חייב (על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו) ת\"ל כל העושה בו מלאכה יומת לא בו ובחבירו: כיוצא בו שבת וכפור לפניו ועשה מלאכה בין השמשות יכול יהא חייב ת\"ל כל העושה בו עד שיקבע היום: אין לי אלא מלאכות ותולדות שהן אסורין מניין לאסור שבות ת\"ל (כ' י') כל מלאכה יכול יהוא חייבין חטאת על איסור שבות ת\"ל מלאכה מלאכה המיוחדת חייבין עליה ואין חייבין על אסור שבות: מנין למקח וממכר והלואה ופקדונות שנקראו מלאכה ת\"ל (כ\"ב ז') אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: מניין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין שנקראו מלאכה ת\"ל (דה\"א כ\"ו כ\"ט) בנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים: מנין לקדושין ולנטין שנקראו מלאכה ת\"ל (עזרא י' י\"ג) אבל העם רב והעת עת גשמים והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים: מנין לחשבונות שנקראו מלאכה שנ' (בראשית ל\"ט י״א) ויבא הביתה לעשות מלאכתו:", + "לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (ל\"ד כ\"א) בחריש ובקציר תשבות שבות מן החריש בשעת הקציר ושבות מן הקציר בשעת החריש אין לי אלא ששובת מערב שביעית לשביעית מערב שבת לשבת מנין ודין הוא הואיל ושביעית לשם השם [ושבת לשם השם] אם למדתי ששובת מערב שביעית לשביעית אף הוא שובת מערב שבת לשבת ועוד קל וחומר מה שביעית שאין חייבין עליה מיתת בית דן הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית שבת שחייבין עליה מיתת בית דין דין הוא שישבות מערב שבת לשבת או לא יהא רשאי להדליק לו את הנר ולעשות לו מדורה ולהטמין לו את החמין מבעוד יום ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת: ד\"א לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא ו' ו') אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת (ל\"א י\"ד) בשאר כל המלאכות חוץ מן המערכה או אף במערכה מה אני מקיים לא תכבה בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם במושבותיכם אי אתה מבעיר מבעיר אתה במקדש אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (דברים כ\"א כ\"ב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ ממיתת בית דין או אף במיתת בית דין מה אני מקיים והומת ותלית אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם זה מושב בית דין שרפה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה שרפה מיוחדת אחת מארבע מיתות בית דין אינה דוחה את השבת אף שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת מכאן שאין עונשין בשבת: ר' (נתן) [יונתן] אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים שומיע אני לא יהא חייב עד שיעבור על ארבעים חסר אחת אבות מלאכות ת\"ל (ל\"ד כ\"א) בחריש ובקציר תשבות או יכול עד שיעבור על שתים ואם לאו לא יהא חייב ת\"ל לא תבערו אש הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה הבערה מיוחדת אחת משלשים ותשע אבות מלאכות וחייבין עליה בפני עצמה אף שאר תשעה ושלשים אבות מלאכות יהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה: ור' נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (י\"ב ט\"ז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שומיע אני לא יהא רשאי להדליק לו את הנר ולעשות לו מדורה ולהטמין לו את החמין ת״ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב:" + ] + ], + "Additions": [ + [], + [], + [ + "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה זה בנין אב כל מקום שנ' דבר נקדים בו קרייה לדבר: לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדבר תאמר בדבור הר סיני שאינו תחלה לדבר ת\"ל (י\"ט ג') ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר אם אמרת בצד השווה שבהן שהן דבר ובאש ומפי קדש למשה הקדם בהן קרייה לדבר תאמר בדבור אהל מועד שאינו באש ת\"ל (ויקרא א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: אלא הצד השוה שבהן שהן דבר ומפי קדש למשה הקדים בהן קרייה לדבר: מניין שכל קרייה וקרייה היו משה משה ת\"ל (ג' ד') ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין ת\"ל ויאמר מלמד שכל הקריות היו משה משה: ומניין על כל קרייה היה אומר הנני ת\"ל מתוך הסנה ויאמר הנני שאין ת\"ל ויאמר מלמד שעל כל קרייה וקרייה היה אומר הנני: משה משה אברהם אברהם (ברש' כ\"ב י\"א) יעקב יעקב (שם מ\"ו ב') שמואל שמואל (ש\"א ג' י') לשון חבה ולשון זירוז: ד\"א משה משה הוא משה עד שלא נידבר עמו הוא משה משנידבר עמו:", + "ויאמר אל תקרב הלם אמר ר' יהושע בן קרחה כשאמר משה הנני אין לשון הנני אלא הריני למלכות אמר לו הקב\"ה במקום עמודו של עולם אתה עומד אברהם אומר (בראשית כ\"ב א') הנני ואתה אומר הנני אל תקרב הלם אין הלם אלא מלכות שנ' (ש\"ב ז' י\"ח, דה\"א י״ז ט\"ז) מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הבשותני עד הלום וכן הוא אומר (ש\"א י' כ\"ב) הבא עוד הלום איש:", + "ויאמר אנכי אלהי אביך נגלה עליו הקב\"ה תחלה בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא לפי שמשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: באותה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי חי אמר לו הקב״ה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו' בפתוי באתי אליך שלא תתירא מיד ויסתר משה פניו מיכאן אמרו חכמים אשרי המכיר את מקומו והעומד במקומו ועליו אמר שלמה (קהלת י' ד') אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח:", + "ויאמר ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים מגיד הכתוב ששעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שעבודין שבעולם שנ' ראה ראיתי מה ת\"ל ראה ראיתי שני פעמים שמאחר שמטבעין אותן בים חוזרין וכובשין אותן בבנין: מושלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את המקל והכה בו שני בני אדם שניהם קבלו את הרצועה מתוך המקל כך צערן ושעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני המקום לכך נאמר כי ידעתי את מכאוביו:", + "וארד להצילו מיד מצרים זו ירידה חמישית שכת' בשכינה: ר' שמעון בן יוחאי אומר כשנגלה הקב\"ה על משה בסנה לשלחו למצרים אמר לפניו רבונו של עולם השבע לי שכל מה שאני מבקש ממך אתה נותן לי ונשבע לו על כך חוץ משני דברים מהכנסת הארץ ויום המיתה ונשבע ושמר מה שנשבע לו שנא' (ישעיה מ\"ה כ\"ג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון: ולהעלותו מן הארץ ההיא. מגיד הכת' שארץ ישראל בגבהו של עולם: אל ארץ טובה ורחבה. שמרחבת לבו של אדם וכן הוא אומר (ירמיה ג' י\"ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי: מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות הארצות: ד\"א מה צבי זה משאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושין את התורה: ד\"א מה צבי קל לאכול מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלין לאכול מכל פירות הארצות: או קלין יכול לא הן שמנים ת\"ל (ג' ח') ארץ זבת חלב ודבש שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיה ה' א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן: מה שור זה אין בו גבוה מקרנו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות: או מה שור זה אין בו פוסלת מקרנו כך ארץ ישראל פסולת מכל הארצות ת\"ל בקרן בן שמן שמינה היא ארץ ישראל: ללמדך שכל מי שגבוה מחבירו משובח מחבירו: ארץ ישראל לפי שהיא גבוהה מכל משובחת מכל: בית המקדש לפי שהוא גבוה מכל משובח מכל [ולפי שהיה חביב מכל נברא לפני כל שנאמר (ירמיה י\"ז י\"ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו: ארץ ישראל שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר](משלי ח' כ\"ו) [עד לא עשה ארץ והחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות וחוצות אלו מדברות ו[ראש עפרות] תבל זו היא ארץ ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר תבל זו (ארצו) [ארץ ישראל] שנאמר (שם ל\"א) משחקת בתבל ארצו ואומר (שם ל') משחקת לפניו בכל עת ולמה נקרא שמו תבל על שם שהיא מתובלת בכל [שכל] הארצות יש בזו שאין בזו ויש בזו שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום שנאמר (דברים ח' ט') לא תחסר כל בה:] נחלת צבי צבאות גוים (שם' ג' י\"ט) ארץ שהיא עושה חוילאות חוילאות למלכים ושלטונים שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטראות וחלאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום:", + "לך ואספת את זקני ישראל אמר ר' עקיבה נמשלו ישראל כעוף מה עוף אינו יכול לפרוח בלא כנפים כך ישראל אין יכולין לעמוד בלא זקנים: פקד פקדתי אתכם. זו היא מסורת אגדה שבידן שמי שיבא ויאמר להן בלשון פקידה הוא גאלן:", + "ואמר אעלה אתכם מארץ מצרים אל ארץ הכנעני מגיד שארץ כנען משובחת ממנה: ארץ מצרים אם אתה עמיל בה בפסל ובקורדום ונותן שנת עיניך עליה ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים: משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו: שוב ראה בן טובים מעודן ומפונק ועוסק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו: כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן: מצרים שותה מן נילוס: בבל שותה מן הנהרות: אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישנין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים: ללמדך שלא כמדת בשר ודם דרכי המקום: דרכי בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זנן ומפרנסן:", + "והיה כי תלכון לא תלכו ריקם זו מצות לא תעשה: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, זו מצות עשה: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. האחרון האחרון חביב: הראוי לשאול כלי כסף שואל: כלי זהב שואל: בגדים שואל: אמר ר' עקיבה שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכשחטאו ניטלו מהם וחזרו למקומן: תורה דכת' (שמות כ\"ד י\"ב) ואתנה לך את לוחות האבן: ואומר (כ' כ\"ב) כי מן השמים דברתי עמכם: וכשאדם למד פרק ושכחו לשמים הוא עולה שנ' (משלי כ\"ג ה') התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים: ותחלת ישראל דכת' (יהושע כ\"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר: וכשחטאו ויגלם מעבר לנהר כוש (ע' צפניה ג' י'): ובזת מצרים וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח את אוצרות בית ה' (מ\"א י\"ד כ\"ה):" + ], + [ + "וילך משה וישב אל יתר חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה ולמה אל יתר חתנו להתיר לו נדרו לטול ממנו רשות שבתחלה הוא אומר (ב' כ\"א) ויואל משה לשבת את האיש: ואין הואלה אלא שבועה: וכיון שאמר לו הקב״ה לך והוציא את ישראל אמר אלך ואשאל על נדרי הדא היא אלכה נא ואשובה אל אחי היה בדעתו של משה להערים כדי שימצא פתח לנדרו אמר אם אני אומר לו אלך ואשוב אל אחי שמא אינו רוצה אלא אבליע הדבור אלכה נא ואשובה: יתרו הבין בדברים הושיב לו על הראשונה והניח השנייה ויאמר יתרו למשה לך לשלום: התחיל משה מצר מיד נגלה עליו הקב\"ה בפימליא של מעלה והתיר לו את הנדר דכת' (פ' י\"ט) ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים: כבר נתן (לך) [לו] יתרו רשות: הקב\"ה למה הוצרך לכך מלמד שהתיר לו נדרו: והאיך התיר לו אמר משה אם היית יודע שישראל מתעכבין ואינן נגאלין אלא על ידך היית נודר: אמר לפניו רבונו של עולם אפלו על אחד מהם לא הייתי נודר: אמר לו הקב\"ה אם כן מותר לך מופר לך:" + ], + [ + "וישב משה אל ה' ויאמר אמר ר' אלעזר ביר' יוסי פעם אחת הלכתי לאלכסנדריא של מצרים וראיתי שער ועצמות הרבה ממועכין בבנין ניטפל לי זקן אחד אמר לי בא וראה מה עשו אבתי לאבתיך מהם הרגו בחרב מהם טבעו בים מהן נתמעכו בבנין: ועל דבר זה נענש משה שאמר למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה וגו': כ״ג. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר לפניו רבונו של עולם אותו השם שאמרת לי שהוא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד משהזכרתיו לפני פרעה הרע לעם הזה: והצל לא הצלת את עמיך. אמר ר' עקיבה כל כעס שכעס הקב״ה על משה על שאמר והצל לא הצלת את עמיך אמר לפניו רבונו של עולם מי הוא שמציל מי הוא שגואל: אמר ר' אלעזר המודעי חלילה לאותו צדיק שיאמר בלשון הזה והצל לא הצלת: אלא אמר לפניו רבונו של עולם יודיע אני בך שאתה עתיד לגאול את ישראל ממצרים שמא על ידי אדם אחד הן יוצאין ואני לא זכיתי שיצאו על ידי: אמר לו אתה זכיתה ועל ידך הן יוצאין ממצרים שמתשובת הדבר אתה למד ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו':" + ], + [ + "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו ביד חזקה מלמעלן וביד חזקה מלמטן: ביד חזקה ישלחם מלמעלן: דכת' (י\"א א') עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם זו מכת בכורות: וביד חזקח יגרשם מארצו מלמטן: דכת' (י״ב ל\"ג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ: ואומר (תהלים ק\"ה ל\"ח) שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם:", + "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה ושאר הנביאים: האבות כשהיה הקב\"ה עלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בחיות ולא במרכבה ולא בשאר מיני הכבוד אלא על גבן היתה שכינה שורה: אמר ר' שמעון האבות הן הן המרכבה שנ' (בראשית י\"ז כ\"ב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם והנה ה' נצב עליו (שם כ״ח י\"ג): מפני מה שהיו מקודשין לשרית השכינה: אבל שאר הנביאים היה עלה עליהן בכבוד כל אחד ואחד כפי כוחו: האבות כשהיה הקב\"ה נגלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בברקים ולא ברעמים ולא בקולות ולא בזוועות מפני שהן יודעין את כוחו ואת גבורתו ואת גדלו ואת גאונו: אבל שאר הנביאים היה הקב\"ה עלה עליהן בקולות וברעמים ובברקים ולפידים לפי צורך בני דורן מפני מה מפני שאין בני דורן יודעין כוח גבורתו של הקב״ה הלויי בקולות וברקים והלויי יכנעו: האבות כשהיה הקב\"ה עלה עליהן לצוותן לא היה מתנה עמהן אם בחקותי תלכו ואם בחקותי [תמאסו] (ויקרא כ\"ו ג' וט״ו) מפני מה מפני שהן יודעין כוח מתן שכרן של צדיקים ופורענותן של רשעים ואינן צריכין להתרות בהן: אבל שאר הנביאים הלויי יפרש להן מתן שכרן [של צדיקים] ופורענותן [של רשעים] כמה פעמים והלויי יכנעו בני דורן: האבות כשהיה הקב״ה מדבר עמהן לא היה קולו (מרעים) [מרעיש] את העולם אלא בחשאי שלא היה הצורך להשמיע בני דורן: אבל שאר הנביאים כשהיה הקב״ה מדבר עמהן היה מרעיש את העולם שנ' (תהלים כ\"ט ה') קול ה' שובר ארזים: בד\"א עד שלא הוקם המשכן אבל משהוקם המשכן נתייחד מקום לדבור ולא היה העולם מרעיש: האבות כשהיה הקב״ה מצווה אותן לפנות מארץ לארץ לא היה מבטיחן משהוא עושה להן מפני מה מפני שהיו בעלי אמנה: אבל שאר הנביאים כמה הבטחות הבטיחן והלואי יאמינו בני דורן כמה הבטיח את אבתינו במצרים אל ארץ זבת ודבש (ג' ח') וכן במדבר אע\"פ כן היו בספק: כמה הבטיחנו אף לנו רני עקרה (ישעיה נ\"ד א') קומי אורי (שם מ' א') נחמו נחמו עמי (שם מ' א') גילי מאד בת ציון (זכריה ט' ט') הנה יום בא לה' (שם י\"ד א') הנני שולח מלאכי (מלאכי ג' א') ואע\"פ כן מתפוגגין: האבות לא היו צריכין לפרש להן שם המפורש אבל שאר הנביאים נתפרש להם השם: שהיו בני רודן [צריכין] לכך: ראייה לדבר ממשה רבינו שנא' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: לא נגליתי להם כמוך:", + "לכן אמר לבני ישראל אני ה' ר' יודן אומר כדאי היו ישראל ראויין לישטף במצרים שהפרו ברית מילה ועברו ע\"ז אלמלא שהביא הקב״ה עצמו בשבועה שנ' לכן אמר לבני ישראל אני ה' ואין לכן אלא שבועה שנ' (ש\"א ג' י\"ד) ולכן נשבעתי לבית עלי: אני ה'. אני יודע שסופן למרוד בי ולהכעיס לפני ואע\"פ כן הריני גואלן למען שמי וכן הוא אומר (ב' כ\"ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים: ר' יהודה בן לקיש אומר ירא אלהים ראה שעתידין להכעיס: ידע אלהים שעתידין למרות ולנאץ אע\"פ כן גאלן למען שמו שנ' (יחזקאל כ' ט') ואעש למען שמי: ר' שמעון בר' אלעזר אומר הרי הוא אומר (ישעיה ס\"ג ח') ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע: יכול לא היה גלוי לפניו שעתידין לשקר ת\"ל אך יכול גאלן כבני אדם משקרין ת\"ל בנים לא ישקרו: מלמד שעשו תשובה ודנן לפי שעתן:", + "אלה ראשי בית אבותם ר' עקיבה אומר לא נאמרה פרשה זו ויצום אל בני ישראל אלא אמר לו הקב\"ה שתף עמך ראשים לעולם אין העוף פוריח בלא כנפים: ר' יהודה אומר לא נאמר לו ליחס אלא שבטו של לוי בלבד אמר לו ר' נחמיה אם כן היה לו ליחסו בלבד מפני מה שתף עמו ראובן ושמעון אמר לו שלא לפטם את שלפניו: אמר ר' יהושע בן קרחה לא נאמר לו אלא ליחס בניו של קרח שנ' (ו' כ\"ד) ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף: ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לא נאמר לו אלא ליחס פנחס עם שבטו של לוי שנא' (ו' כ\"ה) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס:" + ], + [], + [ + "ויעשו כן החרטומים בלטיהם היו אומרין על המקומות שעדיין לא נתמלאו והן מתמלאין לא מדבריהן אלא מדבריו של משה:", + "ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו כיון שראה הקב\"ה שהן מתגאין בראשונות אפלו מקומות שהיו אומרין למלאותן לא היו המכות שפות בהן שכן הוא אומר בבנים ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא לעשות לא נאמר אלא להוציא שכבר הן עשויין בא הכנים ולימד על הכל שכת' בהן ויעשו שלא נתמלאו מדבריהן אלא מדבריו של משה: רבי אומר הרי אומר (תהלים ק\"ה כ\"ח) שלח חשך ויחשיך אפשר החשך מכה תשיעית הוא והוא פותח בה תחלה אלא זה בנין אב לכל המכות מה החשך לא עשו החרטומים בלטיחם כמותו אף כולן לא עשו החרטמים כמותן: ר' יהודה אומר כל המכות כולן נשנו בספר תלים חוץ משלשה שלא נשנו הכנים והשחין והחשך מפני ששלשתן מפורשין בתורה שלא עשו החרטמים בכנים הוא אומר ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הבנים ולא יכלו: בשחין הוא אומר (ט' י\"א) ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין: בחשך לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו (י' כ\"ג): אבל השאר שהיו בני אדם חוששין שעשו החרטמים כמותן בא דויד וסמך כולן לגבורתו של הקב״ה ולא צרך לסמוך אלו השלשה מפני שהן מפורשין בתורה ויש אומרין אף אלו כבר פירשן דויד שנ' (תהלים ע\"ח מ\"ט) ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה: עברה זה השחין שנ' בו פיח כבשן ונקראת האש עברה שנ' (עי' יחז' כ\"א ל\"ו) באש עברתי אפיח עליהם: זעם אלו הכנים שנקראו המאכולת זעם שנ' (משלי כ\"ב י\"ד) זעום ה' יפול שם: צרה זה החשך שנא' (ישעיה ח' כ״ב) צרה וחשכה: וכל אחד מן המצרים היה נדון במכות לפי שעבודו ששעבד את ישראל שנ' (תהלים ע\"ח ג') יפלס נתיב לאפו ואין פלס אלא משקל שנ' (ישעיה מ' י\"ב) ושקל בפלס הרים: ומפני מה בכולן נאמרה התראה ובכינים ובשחין ובחשך לא נאמרה בהן התראה אלא מהקב\"ה מתרה באדם פעם ראשונה ושנייה אינו צריך להתרות בו שלישית שנא' (איוב ל\"ג י\"ד) כי באחת דבר אלהים ובשתים לא ישורנה: ד\"א אומרין אף אלו היתה בהן התראה וילמדו סתומות מן המפורשות:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה אמר ר' נחמיה כל מכה ומכה שהביא הקב\"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת מהן וכן הוא אומר (ט' י״ד) את כל מגפותי ואומר (ע' יהושע כ\"ד ה') ואשלח את משה ואת אהרון ואגוף את מצרים בכל מגפותי קרא הכת' המכות מגפות: הא כאיזה צד בדם מפני המים המלוחין: בצפרדעים מפני החיות המשכלות: בכנים היו עולין בגופן כמחטין ומעלין גומי ומתין: ערוב כמשמעו: דבר כמות שהוא: אין לי אלא בבהמה בלבד ומניין אף באדם ת\"ל בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן: היה הסוס נופל ורוכבו עמו: החמור וחמרו: הגמל וגמלו: הבקר ואכרו: הצאן ורועיהן: ראייה לדבר מן העתידות שנ' (זכריה י״ד ט״ו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההם כמגפה הזאת: אין לי אלא הבהמות המפורשות בלבד ומניין אף החיות שאינן ברשותן שמתו בדבר שנ' (תהלים ע״ח ג') וחיתם לדבר הסגיר: ד\"א וחיתם לדבר הסגיר אלו נפשותיהן כענין שנ' (איוב ל״ג כ״ב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים: נמצאת אומר נרמזה להם מכת בכורות ממכת דבר שהיא גם היא דבר שנ' (ט' ג') הנה יד ה' הויה פעם שנייה:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך בא וראה שאין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא בחשך שכן מצינו כשנתנקם מפרעה וממצרים לא נתנקם מהן אלא בחשך במצרים הוא אומר (י' כ\"ג) לא ראו איש את אחיו: ועל הים הוא אומר (י\"ד כ') ויהי הענן והחשך: וכן כשנתנקם מסנחריב לא נתנקם ממנו אלא בחשך שנא' (מ\"ב י\"ט ל\"ה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור: וכן בלשצר נתנקם ממנו בחשך שנ' (דניאל ה' ל') ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה: וכן המן הרשע לא הופרה עצתו אלא בחשך שנא' (אסתר ו' א') בלילה ההוא [נדדה] שנת המלך: וכן לעתיד לא יפרע הקב\"ה מן הגוים אלא בחשך שנ' (ישעיה ס' ב') כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים: ר' מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן ומשל את הרשעים בדירתן: משל את הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל ל\"ד י\"ד) ומשל את הרשעים בדירתן כה אמר ה' צבאות ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום (יחזקאל ל\"א ט\"ו) משל אין עושין כסוי לגגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של בדיל ולא של עופרת אלא של חרש מפני שהוא מין במינו כך אמר הקב״ה גיהנם חשך והתהום חשך יבא חשך ויכסה על חשך דכת' (קהלת ו' ד') כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה:", + "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו היה המצרי עומד ואינו יכול לישב: יושב ואינו יכול לעמוד: כופף קומתו ואינו יכול לפשטה: פושטה ואינו יכול לכפפה: שנ' ולא קמו איש מתחתיו: אמר ר' יצחק אוי להן לאומות העולם שהן נידונין לפי מעשיהן שנ' (ישעיה כ\"ט ט\"ו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם לפיכך לוקין בחשך שנ' (תהלים ל\"ה ו') יהי דרכם חשך וחלקלקות אבל ישראל מה כת' בהן ולכל בני ישראל היה אור במושבתם שהן עסיקין בתורה ובמצוות שכת' בהן (משלי ו' כ\"ג) כי נר מצוה ותורה אור:" + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c9aba6dda4277da94718d38ccd323f309cc5d039 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,490 @@ +{ + "title": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mekhilta_DeRabbi_Shimon_Ben_Yochai", + "text": { + "": [ + [], + [], + [ + "ומשה היה רועה וגו' בלבת אש מתוך הסנה. רשב\"י אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם וכל צפור שנכנס לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שיעבודין שבעולם. מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים אלא הגר בלבד שנאמר (בראשית י\"ב כ') ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו: ד\"א מתוך הסנה ר' יהושע אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו שנאמר (ישעיה ס\"ג ט') בכל צרתם לו צר: ואומר (תהלים צ\"א ט\"ו) עמו אנכי בצרה ואומר (זכריה ב' י\"ב) כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו: כינה הכתוב שכל המזיק את ישראל כביכול אין מזיק אלא במי שאמר והיה העולם. וכך היה ר' יהושע אומר בוא וראה כמה רחמיו וזכיותיו של הקב\"ה על ישראל, ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר (בראשית מ\"ו ד') אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עמהם שנאמר (שם) ואנכי אעלך גם עלה , ירדו לים שכינה עמהם שנ' (שמות י\"ד י\"ט) ויסע מלאך האלהים, באו למדבר שכינה עמהם שנאמר (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ד' אלהיך עד שבאו לבית המקדש. שרויין בצער כביכול שרוי עמהם בצער שנאמר מתוך הסנה, שרויין בריוח שרוי עמהם בריוח שנ' (תהלים ק\"ו ה') לראות בטובת בחיריך לשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך: ד\"א מתוך הסנה ר' יוסי אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה מפני שהוא טהור ואין אומות העולם עושין אותו ע\"ז. ד\"א מתוך הסנה גוי אחד שאל את רבן גמליאל א\"ל מפני מה נגלה הקב\"ה על משה מתוך הסנה. א\"ל אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת הייתי אומר שיש מקום בארץ פנוי מן השכינה עכשיו נגלה על הסנה ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה: ד\"א מתוך הסנה א\"ר יוסי ולמה מתוך הסנה אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן שנאמר (בראשית מ\"ז ו') ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן שנאמר (שמות ה' ב') וגם את ישראל לא אשלח: ר\"א מתוך הסנה נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש ואם תמיה אתה על הדבר הזה בוא וראה ממקלו של אהרן שהוא של עץ יבש והוציא שקדים ופרחים: ד\"א למה מתוך הסנה ר' אלעזר בן ערך אומר מפני מה נגלה הקב\"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם ומארזי לבנון אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה ועליו אמר שלמה (משלי כ\"ט כ\"ג) ושפל רוח יתמוך כבוד: אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה וכן הוא אומר (תהלים קל\"ח ו') כי רם ד' ושפל יראה." + ], + [ + "ויאמר משה וגו'. אמר ר' אלעזר בן ערך שבעת ימים היה מכתיש הקב\"ה למשה לילך בשליחותו דכתיב גם תמול גם מתמול שלשום גם משלשום מאז דברך גם מאז וזה יום השביעי.", + "ויחר אף ד' במשה. אמר ר' (אליעזר) [אלעזר] בן ערך לא דבר הקב\"ה עם משה אלא בדרך ארץ שלא יהיו בזויי העולם אומרים מפני שהוא אלוה ובעל עולם עשה דבריו שלא כדין לכן היה הקב\"ה (מכביש) [מכתיש] את משה כל ששת ימים דכת' גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח: משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה אוהבו אהבה גמורה בקש המלך לעשותו אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך מה עשה המלך תפש עבדו בידו והכניסו לבית גנזיו הראהו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל שיש לו בבית גנזיו הוציאו לשדה הראהו גנות ופרדסים וכל שיש לו בשדה פשט העבד את ידו ואמר איני יכול להיעשות אפוטרופוס לפרנס בני ביתו של מלך כעס עליו המלך אמר לו אם אי אתה יכול להיעשות אפוטרופוס למה הטרחתני כל אותו טורח נשבע לו שלא יכנס לפתח פלטין שלו. כך היה המקום (מכביש) [מכחיש] את משה כל ששת הימים בשליחותו למצרים ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח א\"ל הקב\"ה משה אתה אומר לי שלח נא ביד תשלח יהושע תלמידך (ורך) (גידולי ידך) ורבוייך הוא יכניס את ישראל לארץ אתה אי אתה נכנס עמהן לארץ שנא' (במדבר כ' י\"ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוצא את ב\"י ממצרים בודאי אני שליח שתי שליחות באדם אחד בפעם אחת רבוני אין שליחות זו יפה אלא בשני בני אדם כאחד שנ' (קהלת ד' ט') טובים השנים מן האחד ואומד (דברים י\"ט ט\"ו) על פי שנים עדים יקום דבר. משיב הקב\"ה ואומר לו למשה משה יודיע אני בך על מי אתה עומד ומבקש רחמים שתלך אתה והוא בשליחותי למצרים כבר שרת עליו רוח הקדש והוא יוצא ומשמר לך בשבילי מצרים וכעת שרואה אותך הוא שמש כענין שנ' (שמות ג' י\"ד) והנה גם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו: משיב הקב\"ה ואומר לו למשה בתחילה כשנגליתי עליך בסנה היית מסתיר פניך ממני כענין שנאמר ויסתר משה פניו עכשיו אימתי ניתן לך פתחון פה לדבר בפני כעבד בשר ודם שיש לו רשות לדבר בפני רבו: משה דברן את אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח [אני הוא שקראתי עולם ממזרח שמש עד מבואו] מן הדין ההוא אתה ראוי לשטיפה מיד אבל מה אעשה בעל הרחמים אני [לכך נאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'] וחכמים אומרין אומר לו הקב\"ה למשה משה זכות עמרם אביך עמדה לך שעשה דבר גדול בישראל שבשהכבידו מצרים עבודה קשה על ישראל והיו מטבעין אותן ביאר אמרו אנו נושאין נשים ומולידין בנים ומצרים מטבעין אותן ביאר למה אנו מיגעין את עצמנו לחנם עמד עמרם ועשה דבר גדול בישראל והסכימה דעתו לדעת המקום גירש את אשתו כשהיא מעוברת שלשה חדשים, בסוף שלשה חדשים חזר ועשה בה קדושין שנאמר (שמות ב' א') וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי והיו מלאכי השרת מקלסין לפניה כחתנים וככלות שנאמר (תהלים קי\"ג ט') אם הבנים שמחה. ומצרים מנו לה תשעה חדשים והיא ילדה בתוך ששה חדשים. וכי למה הוצרך הדבר אם לקח עמרם אשת אם לא לקח אלא להודיע לכל באי העולם זכותו של עמרם הצדיק: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אני נביא בן נביא מספק ספיקות נכנסתי לדבריך פרעה רשע בן רשע ומצרים מרודים בני מרודים האיך יכנסו לדברי. א\"ל אתה דבר בלשון קודש כמלאך ואהרן אחיך ידבר בלשון (עברי) [מצרי] שנא' (שמות ד' א') ראה נתתי אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך: משיב משה ואומר לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלות מצרים מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם. א\"ל אל תירא משה כבר מתו שנא' (שם ד' י\"ט) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך: משיב הקב\"ה ואומר לו למשה משה אתה אומר לי מתירא אני מפני בני אדם שברחתי מפניהם בני אדם ששגר עליך פרעה לתפשך מי עשאן אלמים מי עשאן חרשים מי עשאן סומים הלא אני ד': ר' אלעזר בן יהודא איש ברתותא אומר משיב משה ואומר לפני הקב״ה רבש\"ע אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלון מצרים אלו על מאה בני אדם או על מאתים בני אדם אתה אומר לי עדיין הדבר קשה לי אלא שאתה אומר לי הוציא ששים רבוא מתחת סבלון פרעה ממצרים. ואלו התרית בהן שנה או שתים לפני דיבר [היו הדברים] כבר עשויין אלא שנשתעבדו בהן מאתים ועשר שנים יאמר לי פרעה מי שעבדו עבד עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו או מי שעבד את הכרם עשר שנים ולא מיחה בו כל בריה יבוא אחר ויוציאו מתחת ידו רבש״ע כבדים ומכובדים דברים הללו שאתה אומר לי כי כבד פה וכבד לשון אנכי." + ], + [], + [ + "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ד' ר' אליעזר אומר א\"ל הקב\"ה למשה אני שאמרתי והיה העולם שנא' (תהלים נ' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ אני שאמרתי לאברהם אביכם בין הבתרים (בראשית ט\"ו י\"ג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך עכשיו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ שאוציא את בני ממצרים ואתה אומר שלח נא ביד תשלח: ר' יהושע אומר וידבר אלהים אל משה [אני ד'] אמר לו הקב״ה למשה נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שנתן רביעית דם על גבי מזבח ואמרתי לו (עי' תהלים ע\"ט י\"ט) בגודל זרועך הותר בני תמותה ואני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' שמעון אומר וידבר אלהים אל משה אמר הקב״ה למשה נאמן אני לשלם מה שאמרתי ליעקב (בראשית כ\"ח י\"ד) והיה זרעך כעפר הארץ עכשיו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ שאוציא את בני ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' יהודה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה אני אדון העולם אני מלא רחמים אני נאמן לשלם שכר בני משתעבדין ביד בשר ודם ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' נחמיה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה גלוי וידוע לפני צער של בני במצרים שנאמר (שמות ב' כ\"ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. בני שרויין בצרה ואתה שרוי בריוח ואני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר שלח נא ביד תשלח: ר' יוסי הגלילי אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה כלאה נתחייבו לי בני במצרים שנא' (יחזקאל כ' ז') ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי הריני עושה עמהן בעבור שמי הגדול שלא יתחלל שנ' (שם כ' ט') ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודעתי עליהם לעיניהם והריני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' טרפון אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב״ה למשה ראויין הן ישראל להנתן ביד עמון ומואב ועמלק אבל גזרה היא מלפני שלא אמסרם בידם שנ' (שמות י\"ז ט\"ז) כי יד על כס יה וגו' ואומר (יחזקאל כ' ט') ואעש למען שמי וגו' והריני מבקש להוציאן ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' יהושע בן קרחה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב\"ה למשה לא היו ישראל ראויין לתת להן מן במדבר אלא רעב וצמא ערום ועריה אבל מה אעשה שמשלים אני להם שכר אברהם אוהבי שעשה לפני מלאכי השרת שנא' (בראשית י\"ח ח') והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו והריני מבקש להוציאם ממצרים ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח: ר' עקיבה אומר וידבר אלהים אל משה א\"ל הקב\"ה למשה באמירה ובגזירה ובשבועה מלפני שלא תכנס לארץ וכן הוא אומר (במדבר כ' י\"ב) לכן לא תביא את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנא' (ש\"א ג' י\"ד) ולכן נשבעתי לבית עלי [ וכל כעס זה למה בשביל שאמר ומאז באתי אל פרעה וגו' אר\"א המודעי חלילה לאותו צדיק שיאמר בלשון הזה אלא כך אמר לפניו רבון העולמים לא מי שגואל הוא מציל רבון העולמים יודע אני שאתה עתיד להוציא את בניך ממצרים שמא ע\"י אחר אתה עתיד להוציאם אני לא זכיתי שיצאו על ידי השיב לו הקב\"ה ואמר למשה משה אתה זכית ועל ידך אני מוציאם תדע לך שכך שמתוך תשובה שאמר לו אתה למד שנאמר ויאמר ד' אל משה עתה תראה וגו']." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים. מלמד שהיו כל הארצות כשרות לדבור עד שלא נתקדשה א\"י אבל משנתקדשה א\"י לא היה דבור על הנביאים בכל מקום אלא על המים שנאמר (יחזקאל א' ג') היה היה דבר ד' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר: ואומר (דניאל ח' ב') ואני הייתי על אובל אולי (דניאל י' ד') ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל: וכן יונה לא היה מדבר עמו אלא על המים, ר' יהודא אומר אף בתחלה לא היה מדבר עם הנביאים אלא על המים שנאמר היה היה. ר' נחמיה אומר בתחלה היה דבר עם הנביאים בכל מקום מה ת\"ל היה היה דבר ד' אל יחזקאל שלא היתה רוח הקודש תדירה עליו: בארץ מצרים. יכול בכרך ת\"ל בארץ בשדה לא היה מידבר עמו מדבר היה עמו חוץ לכרך וכן משה אומר לפרעה (שמות ט' כ\"ט) בצאתי את העיר ומה תפלה קלה לא נתפלל בתוך הכרך דבר חמור לא כ\"ש ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך מפני שהיא מליאה גלולים ועדיין אני אומר דיבר עם משה חוץ לכרך אבל כשהיה משה מדבר עם אהרן לא היה מדבר עמו חוץ לכרך ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים מקיש דברות אהרן לדברות משה מה משה חוץ לכרך אף אהרן חוץ לכרך מה משה בכה אמר אף אהרן בכה אמר מה משה אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא אף אהרן אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא. מה משה נזכר על הפרה ועל המאור ועל השמן המשחה ועל קטרת הסמים אף אהרן נזכר על הפרה ועל המאור ועל שמן המשחה ועל קטרת הסמים ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן מקיש גדולתו של אהרן לגדלתו של משה: לאמר. ר' אליעזר אומר מנין שכסדר דברות שהיו במדבר כך היו בארץ מצרים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר (ויקרא י\"א א') מה דבר האמור במדבר אהרן שמע תחלה ושנה תחלה אף דבר האמור כאן אהרן שמע תחלה ושנה תחלה, מה לי קדם אהרן את הבנים במדבר שכן נמשח בשמן המשחה יקדים אהרן את הבנים כאן שהרי לא נמשח בשמן המשחה ת\"ל ויאמר ד' אל משה ואל אהרן [בארץ מצרים לאמר] מלמד שאהרן קדם את הבנים: ומנין שהבנים קודמין את הזקנים אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר במדבר מה דבר האמור במדבר בנים קדמו את הזקנים אף דבר האמור כאן בנים קדמו את הזקנים מה לי בנים קדמו את הזקנים במדבר שכן קדמו להעלות בהר יקדמו בנים את הזקנים כאן שהרי לא קדמו לעלות בהר ת\"ל ואל בניו דבר מלמד שהבנים קודמים לזקנים. ומנין שהזקנים קודמין את ישראל אין צריך דין הוא נאמר כאן דבר ונאמר דבר במדבר מה דבר האמור במדבר זקנים קודמין את ישראל אף דבר האמור כאן זקנים קודמין את ישראל מה לי קדמו זקנים את ישראל במדבר שכן נתקדשו ברוח הקדש יקדמו זקנים את ישראל כאן שהרי לא נתקדשו ברוח הקדש ת\"ל (שמות י\"ב כ\"א) ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שהזקנים קודמין את ישראל.", + "החדש הזה לכם לא מנו בו אבות הראשונים יכול לא מנו בו אבות הראשונים שהרי לא ניתנה תורה בימיהם אבל משניתנה תורה ואילך יהו באי בראשית מונין בו ת\"ל לכם אתם מונין בו ואין באי בראשית מונין בו: ראש [חדשים]. יכול לשנים ולשמטים וליובלות ת\"ל ראש חדשים לחדשים הוא ראש ואינו ראש לא לשנים ולא לשמטים ולא ליובלות: ראשון הוא לכם. ולא למעשר בהמה ולא לפירות למה הוא ראשון למלכים ולרגלים ולתרומת שקלים ולשכר בתים: ראשון הוא. מכלל שנאמר (דברים ט\"ז א') שמור את חדש האביב האיך אתה משמרו הוסיף לו ימים: יכול אם היתה שנה חסירה עשרה או עשרים יום יעבר כן ת\"ל חדש אין פחות מחדש. יכול אם היתה שנה (יתירה) [חסרה] ארבעים יום או חמשים יום יעבר כן ת\"ל חדש אין יתר על חדש יכול יעבר ניסן ת\"ל ראשון הוא לכם ניסן אחד אתה עושה ואי אתה עושה שני ניסן יכול יעבר תשרי ת\"ל שמור את חדש האביב שמור את החדש הסמוך לאביב ואיזה זה (אייר) [אדר] יכול כשם שאם היתה שנה אפילה יוסיף לה ימים כך אם היתה שנה בכירה יבצור ממנה ימים ת\"ל (שמות י\"ג י') ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אין פחות משנים עשר חדש: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שלא יעשה ניסן שני.", + "דברו אל כל עדת בני ישראל מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל: [לאמר]. ר' יהודה אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: בעשור לחדש הזה ויקחו להם. מלמד שפסח מצרים מקחו מבעשור יכול אף פסח דורות יהא מקחו מבעשור ת\"ל הזה פסח מצרים מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור אוציא פסח ראשון ולא אוציא פסח שני ת\"ל (שמות י\"ב ו') והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר לחדש הזה פסח ראשון מקחו מבעשור ואין פסח שני מקחו מבעשור: ויקחו. מלמד שכל אחד ואחד לוקח לעצמו: ויקחו להם. מלמד שיחיד לוקח לכל בני חבורה מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו: ויקחו להם איש. מיכאן אמרו אין מקח לקטן: שה לבית אבות. יכול לא יהא פסח מצרים נשחט אלא לבתי אבות ומנין אף למשפחות ת\"ל (שמות י\"ב כ\"א) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם מנין אף לבתים ת\"ל שה לבית מכאן אמרו שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים וע״י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן.", + "ואם ימעט הבית מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שישייר שם אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא ת\"ל משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח ר' אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים על חלקו (מעות) [ומעות] חולין שמתחלה (ולא) [לא] לקחו אלא על מנת כן: ולקח הוא. מלמד שכל חבורה וחבורה לוקחת לעצמה מיכאן אמרו אין שוחטין פסח לכתחילה על היחיד שנאמר (דברים ט\"ז ה') לא תוכל לזבוח את הפסח באחד דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין עליו פעמים שהן עשרה ואין שוחטין עליהם. הא כאיזה צד אחד ויכול לאוכלו שוחטין אותו עליו עשרה ואין יכולין לאכלו אין שוחטין אותו עליהן שלא יביאו את הפסח לידי פסול: ושכנו. בן בג בג אומר שומע אני שכנו שבשדות שכנו שבגגות מניין ת״ל (הקרוב) הקרוב אל ביתו פתח אל פתח. רבי אומר שלשתן נאמרו שכנו זה שכנו שבשדות (שכנו) [ושכנו] זה שכנו שבגגות קרוב זה הקרוב לביתו סמוך לפתח. פסח מצרים שכנו קרוב לביתו ואין פסח דורות שכנו קרוב לביתו ר' שמעון אומר אף פסח דורות שכנו קרוב לביתו וכל כך לא דברה תורה אלא מפני דרכי שלום שלא יהא אדם מניח אוהביו ושכניו קרוביו ומכיריז ומיודעיו ואחד מבני עירו והולך ועושה פסחו אצל אחרים לקיים מה שנאמר (משלי כ\"ז י') טוב שכן קרוב מאח רחוק: במכסת. אין מכסת אלא מנין וכן הוא אומר (במדבר ל\"א מ') ומכסם לה' שנים ושלשים נפש. יכול מצוה לשחטו למנוע ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה ויהא כשר ת\"ל מכסת תכסו שנה עליו הכתוב לפסול. לתוך שנאמר איש אין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן ת\"ל נפשות אם כן למה נאמר איש מה איש שיכול לאכול כזית אף קטן שיכול לאכול כזית. ר' יהודה אומר מה איש שיודע הפרש אכילה אף קטן שיודע הפרש אכילה איזו היא הפרשת אכילה כל שנותנין לו ביצה ונוטלה אבן וזורקה: במכסת תכסו. מלמד שנמנין וממנין מכאן אמרו בני חבורה שהמנו אחרים על חלקם הרשות בידם רצו להמשך ולהמנות אחרים על חלקם הרשות בידם אחד מבני חבורה שהמנה אחד על חלקו הרשות בידו רצה להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו: לפי אכלו פרט לחולה לערל ולטמא שאין יכולין לאכלו: על השה. בן בג בג אומר שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט מיכאן אמרו לעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהן ממנו עד שישחוט.", + "שה מה ת\"ל תמים ר' עקיבה אומר צריך לאמר שלא נאמרה תמות אלא עכשיו שכל מקום שנאמר שה תופס תמימין ובעלי מומין יכול אף זה כן ת\"ל תמים תם ולא בעל מום. בכל מקום שנאמר שה תופס גדולים וקטנים יכול אף זה כן ת\"ל בן שנה. אין לי אלא בשעת שחיטתו שיהא [תם ו]בן שנה מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו ת״ל יהיה לכם כל זמן שהוא לכם (הוא) [יהא] תם ובן שנה: מן הכבשים ומן העזים. פרט לכלאים: כבשים ועזים. גזירת מלך: מן הכבשים ומן העזים. להוציא החלוק (שבן) [שמן] הבקר. ולהוציא את הרובע ואת הנרבע אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד: תקחו. להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח והלא דין הוא ומה עשירי שאין כשר לשחיטה כשר למקח ארבעה עשר שכשר בשחיטה אינו דין שיהא כשר במקח ת\"ל תקחו להביא את יום ארבעה עשר שאין כשר למקח.", + "והיה לכם בן עזאי אומר שלא יצא וירעה בעדר: ר' יוסי הגלילי אומר שיהיו קשורין בכרעי המטה ומצריים נכנסין ורואין אותן ונפשם יוצאה שהיו יראים לטלאים וכן הוא אומר (שמות ח' כ\"ב) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו: למשמרת. ר' עקיבא אומר נאמר כאן שמירה ונאמר להלן (במדבר כ\"ח ב') שמירה מה שמירה שנאמרה כאן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים אף שמירה האמור להלן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים מיכאן אמרו אין פוחתין מששה טלאים במבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה: עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. זה שאמרו פסח שני אין מקחו מבעשור: ושחטו אותה שלא ישחט עמו חולין ושלא ישחט עמו חגיגה: ולדורות שוחטין עמו חגיגה אימתי בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט: כל קהל עדת ישראל. מלמד שפסח מצרים נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל: בין הערבים. יכול משתחשך ת\"ל יום או יום יכול משתי שעות ת\"ל בין הערבים הא כאיזה צד משש שעות ולמעלה שבית שמאי אומרין אין בערב אלא משפנה יום חנינא בן חכינאי אומר בין הערבים בין שני ערבים בין אור ארבעה עשר לאור חמשה עשר ויום ולילה באמצע כשהוא אומר יום כבר יצא לילה יכול שחרית של בין הערבים מה בין הערבים משפנה יום אף כשאמר יום משפנה יום משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר (ירמיה ו' ד') אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מיכאן אמרו שחטו קודם חצות פסול שנאמר בו בין הערבים: שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שערק רם התמיד ואם נזרק כשר:", + "ולקחו מן הדם שיהא בדם כדי לקיחה: מן הדם. מדם הנפש ולא מדם הבשר ולא מדם העור ולא מדם התמצית: תתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. יכול יתן על משקוף ומזוזות של חלונות ת\"ל על הבתים. על משקוף ומזוזות של בתים הוא נותן ואינו נותן על משקוף ומזוזות של חלונות: יכול עשרה בתים זה לפנים מזה וחבורה אוכלת בפנימי יכול יהא צריך ליתן על כולם ת\"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. מניין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולה חמשה פתחים צריך ליתן על כל משקוף ומשקוף מדם ודם על כל מזווה ומזוזה ת\"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה: מנין אתה אומר חמש חבורות אוכלות בבית אחד ולה חמשה פתחים שיהיו צריכין ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה ת\"ל על שתי המזוזות ועל המשקוף מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה: על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. [מתוך] שנאמר (שמות י\"ב מ\"ו) בבית אחד יאכל מלמד שאין הפסח נאכל אלא בבית אחד מנין אף בשני מקומות ת\"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדת שפסח מצרים נאכל בשני מקומות אבל האוכלו אין אוכלו אלא במקום אחד: יאכלו אותו. שלא יאכלו עמו חולין ושלא יאכלו עמו חגיגה )ד6): בהם. בגופו של פסח הכתוב מדבר.", + "ואכלו אין אכילה פחותה מכזית: את הבשר. ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הקרנים ולא מן הטלפים אלא כל הנאכל בשור הגדול מה הנאכל בשור הגדול ראשי כנפים והסחוסין אף כן ראשי כנפים והסחוסין מיכאן אמרו הגידים הרכים הרי הן כבשר לכל דבר ואעפ״כ אין נמנין עליהן: בלילה הזה. אמר ר' אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למטה (שמות י\"ב י\"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה לילה הזה הנאמר למטה עד חצות אף לילה הזה הנאמר כאן עד חצות: אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא ככר נאמר (שמות י\"ב י\"א) ואכלתם אותו בחפזון בשעת חפזון מה ת\"ל בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואין נאכל כקדשים ביום: צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה ולא צלי דבר אחר מיכאן אמרו אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת ואם צלאו קוליף את מקומו ואוכל את השאר: ר' יהודה אומר כשם של עץ אין נשרף כך של מתכת אין מרתיח: אמרו לו אין דומה של עץ חם מקצתו לא חם כולו ושל מתכת חם מקצתו חם כולו. צלי אש מכלל שנאמר כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו מצוה לצלותו כולו כאחד מנין אם רצה מנתחו ומטילו אבר אבר על גחלים ת\"ל צלי אש מכל מקום: על מצות ומרורים. ריבה כאן מרורים הרבה החזרת והעלשין ותמכה וחרחבונה ומרור: ר' יהודה אומר אף חרוילין וחזרת גלים: ר'(אלעזר) [אלעאי] משום רבי אליעזר [אומר] אף העירקבילין וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי: על מצות ומרורים יאכלוהו מצוה לאוכלן כולן כאחד: הלל הזקן היה כורכן זה בזה ואוכלן: יכול יהו מעכבין זה את זה ת\"ל יאכלוהו אפילו אחד מהם.", + "אל תאכלו ממנו נא אין נא אלא שלא בשל כל צרכו: יכול יהא מותר לאכול ממנו חי ת\"ל צלי אש צלי מותר לך ושאר הכל אסור לך: יאמר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש אילו כן הייתי אומר יכול יהא מותר לאכול ממנו נא ת\"ל אל תאכלו ממנו נא הא אם אכל ממנו נא הרי זה לוקה את הארבעים יכול כשם שאסור לאכול ממנו נא כך אם בשל כל צרכו יהא אסור ת\"ל במים במים אסור לך הא אם בשל כל צרכו אינו אסור לך: במים. אין לי אלא מים מניין לרבות יין ושמן ודבש ת\"ל ובשל מבושל כל מקום שנאמר בשל סתם אתה תופס את הצלי עד שיפרוט לך הכתוב במים מיכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי. בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו אסור שנאמר ובשל מבושל יכול אם אכל ממנו עד שלא חשכה יהא חייב דין הוא ומה שבשעה שהוא בעמוד אכול צלי הרי הוא בבל תאכל נא בשעה שאין בעמוד אכול צלי אינו דין שיהא בבל תאכל נא ת\"ל כי אם צלי אש [בשעה] שהוא בעמוד אכול צלי חייבין עליו משום נא ובשל אבל בשעה שאינו כעמוד אכול צלי אין חייבין עליו משום נא ובשל: כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. היה מביא את ראשו ואת כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר' יוסי הגלילי אמר לו ר' עקיבה אף הן נחמרין ומתבשלין מתוכו אלא תולין חוצה לו. ר' ישמעאל קורא אותו גדי מקולס: ר' טרפון קורא אותו תוכבר מפני שתוכו כברו.", + "ולא תותירו ממנו עד בוקר יכול אם הותיר ממנו עד בקר יהא לוקה את הארבעים ת\"ל והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה דברי ר' יהודה אמר לו ר' יעקב לא מפני כך אלא מפני שלא עשה זה כלום: והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. יכול יהא שורפו ביום טוב ת\"ל ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שני בקרים כאן בקר חמשה עשר ובקר ששה עשר ללמדך שאין שריפת קדשים דוחה את יום טוב ואין צריך לומר את השבת.", + "וככה תאכלו אותו ואכלתם אותו בחפזון בבהילות יוצאי דרכים. אין לי אלא אכילתו שיהא בחפזון מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו ת\"ל וככה: יכול שאני מרבה את (צליאותו) [צליתו] והדחת קרביו ת\"ל ככה ככה: אותו. אותו בחפזון ואין פסח דורות בחפזון. ד\"א אותו בחפזון ואין מצות ומרורים בחפזון: פסח. שיהוא כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט (לשחטו) [לששחטו] שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד.", + "ועברתי בארץ מצרים כמלך שעובר ממקום למקום. [ד\"א] נאמר כאן עברה ונאמר למטן (י\"ב כ\"ג) ועבר ה' לנגוף את מצרים מה עברה האמורה להלן מגפה אף עברה האמורה כאן מגפה. וכן הוא אומר (עמוס ה' י\"ז) ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': בלילה הזה. זה הוא שאמר ר' אלעזר בן עזרי' נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למעלה בלילה הזה מה בלילה הזה האמור כאן עד חצות אף בלילה הזה האמור למעלה עד חצות: והכתי כל בכור. אין לי אלא בכור מצרים שבמצרים בכורות אחרים שבמצרים מנין ת\"ל כל בכור: בכורות מצרים שבמקומות אחרים מניין ת\"ל כל בכור: בכורי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת״ל כל בכור וכן הוא אומר (תהלים ע\"ח נ\"א) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם: מאדם ועד בהמה. אין לי אלא בכורות בהמה [שלקו] בכורות היה מניין ת\"ל מאדם ועד בהמה. אין לך אדם לוקה שאין שמשיו לוקין עמו: ובכל אלהי מצרים. אין לי אלא אלהי מצרים שבמצרים אלהי אחרים שבמצרים מניין ת\"ל ובכל אלהי מצרים אלהי מצרים שבמקומות אחרים [מניין] ת\"ל כל אלהי. אלהי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת\"ל כל אלהי: וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך: אעשה שפטים. שפטים שונין זה מזה של עץ נמוק של אבן נשרף של מתכת הרקיבו: אני ה'. אני שפרעתי מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום. אני עתיד להפרע מגוג ומאגפיו ואם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר: ד\"א אני ה' מלכות כל מקום שמזכיר גיאה של ע\"ז שם מזכיר שבחו של מקום וכן הוא אומר (ירמיה י' ט') כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופיר מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם: מהוא אומר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה: ואומר ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו: ואומר (שם שם י\"ב) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים: ואומר (תהלים קט\"ו ה') פה להם ולא ידברו: ואומר (שם ג') ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. אין לך [כל] אומה ואומה שלוקה שאין אלהי שלה לוקה עמה: וכן הוא אומר (ירמיה נ' ב') הביש בל חת מרדך הובישו (עזביה) [עצביה] חתו גלוליה וכן הוא אומר (ישעיה כ\"א ט') נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ. וכן הוא אומר באבותינו (ויקרא כ\"ו ל') ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. ואף לעתיד לבוא כשיאבדו אומות העולם (מה נאמר בהם) [שברו אלהיהם עמהם לפי שנ'] (ישעיה ב' י\"ח) והאלילים כליל יחלוף.", + "והיה הדם לכם לכם ולא לגרים, לכם ולא לנשים לכם ולא לעבדים מלמד שלא עשאוהו חבורות במצרים: לאות על הבתים אשר אתם שם. יכול יתן על מקום לינה ת\"ל (י\"ב ז') על הבתים אשר יאכלו אותו בהם יכול לא יתן אלא על מקום אכילה ת\"ל על הבתים אשר אתם שם יכול יתן כאן וכאן ת\"ל לאות ולא לאותות אמור מעתה מקום אכילה שם היתה לינה: וראיתי את הדם. מה אני צריך והלא הכל גלוי לפניו אלא שלא יתן אלא על המקום הנראה [לכל העובר]: ופסחתי עליכם. אלמלא דבר כתוב (אי) [לא היה] אפשר לאמרו [ופסחתי כאב שמביא לבן דב' ר' אליעזר וחכמים אומרים] כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו: ולא יהיה בכם נגף. מלמד שבמצרים היתה מגפה: למשחית. מלמד שבמצרים היתה השחתה: בהכתי בארץ מצרים. מלמד שבמצרים היתה מכה מלמד שלקו מצרים [באותה לילה] בשלשה מיני פורעניות במגפה ובהשחתה ובמכה.", + "והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו יום שהיה לכם לזכרון אתה חוגג (והיתה) [ואי זה] זה מועד צאתך ממצרים ועדאן דבר תלי בדלא דלי ת\"ל (במדבר ל״ג ג') ממחרת הפסח יצאו בני ישראל אימתי אכלו את הפסח בלילי יום טוב ואף כן לא יצאו אלא ביום טוב: וחגתם אותו. נאמר כאן חגיגה ונאמר חגיגה במדבר מה חגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים אף חגיגה האמורה כאן טעונה עולה ושלמים מה לחגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים שכן [היא] טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים שכן (אין) [אינה] טעונה פרים ת\"ל לשם לשם לג\"ש מה לשם האמור במדבר טעונה עולה ושלמים אף לשם האמור כאן טעונה עולה ושלמים. יכול תיטען חגיגה כל שבעה ת\"ל אותו יום אחד בלבד אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומין כל שבעה. מניין לא חג כל ששה יחוג כל שבעה ת\"ל (ויקרא כ\"ג מ\"א) בחדש השביעי תחגו אותו. יכול [לא] חג ברגל יחוג אחר הרגל ת\"ל אותו אותו [אתה] חוגג ואי אתה חוגג חוץ הרגל. יכול יהא מעוכב עד אכילת בשר ת\"ל אותו ולהלן הוא אומר (ויקרא ט\"ז ט\"ו) והזה אותו מה אותו האמור להלן דם אף אותו האמור כאן דם ולא בשר: לדורותיכם חקת עולם. שינהג הדבר לדורות.", + "שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאין נאכלין כל שבעה: ביום הראשון תשביתו שאור. מערב יום טוב [או אינו אלא ביום טוב] ת\"ל כל מלאכה לא יעשה בהם והלא שריפה מעין מלאכה היה מה ת\"ל ביום הראשון תשביתו שאור מערב יום טוב: תשביתו שאר מבתיכם. מן התורה השבתה בלב ומדברי סופרים ביעור ובמה בשריפה הגיעה שעת הביעור ולא נתמנה לו האור שישרפנו מפרר וזורה לרוח או מטיל לדגים ר' יהודה אומר ממתין עד שיגיע לישוב וישרפנו שהיה ר' יהודה אומר אין מצות השבתתו אלא בשרפה והיה דן ומה נותר שאין כתוב עליו בל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שכתוב עליו בל יראה ובל ימצא אינו דין שיטעון שריפה אמרו לו לר' יהודה כל דינין שאתה דן תחלתה להחמיר וסופן להקל אינן דין הרי שלא נתמנה לו האור שישרפנו יהא יושב ומשמרו ויהיה חייב עליו משום בל יראה ובל ימצא התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משבית אתה בכל דבר. היה ר' יהודה דנו דין אחר נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה מה נותר טעון שריפה אף חמץ טעון שריפה אמרו לו נבלה תוכיח שאסורה באכילה ואינה טעונה שריפה אמר להן הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה ואל תוכיח נבלה שמותרת בהנאה. אמרו לו שור הנסקל יוכיח שאסור בהנאה ואין טעון שריפה אמר להן הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו חלב שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת ואין טעון שריפה. אמר להן הפרש. נותר חייבין עליו משום בל תותר וחמץ חייבין עליו משום בל תותר ואל יוכיח חלב של שור הנסקל שאין חייבין עליו משום בל תותר. אמרו לו אשם תלוי כדבריך יוכיח שחייבין עליו משום בל תותר ואין טעון שריפה התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משביתו אתה בכל דבר: כי כל אוכל חמץ. מכלל שנאמר (י\"ב י\"ט) כי כל אוכל מחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו שנתחמץ מידי אחרים מניין ת\"ל כי כל אכל חמץ: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מישראל. וישראל בשלום: מיום הראשון עד יום השביעי. יכול אין יום הראשון ויום השביעי בכלל כשם שנאמר במצורע (ויקרא י\"ג י\"ב) מראשו ועד רגליו ואין הראש והרגלים בכלל ת״ל (י\"ב י\"ח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. רבי אומר מקומו מוכרע מיום הראשון עד יום השביעי.", + "וביום הראשון מקרא קודש קדשהו, במה אתה מקדשו קדשהו במאכל קדשהו במשתה וקדשהו בכסות נקייה: ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שאסורין במלאכה חולו של מועד מניין, אמרת ומה יום טוב ראשון ואחרון שאין לפניהם ואחריהם מקודשין אסורין במלאכה חולו של מועד שלפניהם ואחריהם מקודשין אינו דין שיהו אסורין במלאכה: הרי ששת ימי בראשית יוכיחו שלפניהם ואחריהם מקודשין ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בששת ימי בראשית שאין עמהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש עמהן קרבן מוסף: הרי ראשי חדשים יוכיחו שיש עמהן קרבן מוסף ואין אסורין במלאכה: לא אם אמרת בראשי חדשים שאין קרויין מקרא קדש תאמר באלו שקרויין מקרא קודש הואיל וקרויין מקרא קדש דין הוא שיהוא אסורין במלאכה: כל מלאכה לא יעשה בהם. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות הרי אתה דן נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה, או מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה גמורה אף כאן אין לי אלא מלאכה גמורה שלא יכתוב כל הספר ושלא יארוג את כל הבגד ושלא יעשה את כל הנפה, מניין שלא יכתוב שתי אותיות ולא יארוג שני חוטין ולא יעשה שני בתי נירין בסלין ובסוגין בנפה ובכברה ת\"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב שתי אותיות בספרים בתפילין ובמזוזות לא יארוג שני חוטין בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת\"ל מלאכה כל מלאכה, אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה חטאת מלאכה שאין חייבין עליה חטאת מניין לא יכתוב אות אחת ולא יארוג חוט אחד ולא יעשה בית אחד בסלין ובסוגין בנפה ובכברה [ת\"ל] מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא ברשות במצוה מניין לא יכתוב אות אחת בספרים בתפלין ובמזוזות ולא יארוג חוט אחד בכתנת ובמכנסים ובמעיל ת\"ל מלאכה כל מלאכה: אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה חטאת מלאכה שאין חייבין על מינה חטאת מניין לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ת\"ל מלאכה כל מלאכה , אין לי אלא ברשות במצוה מניין אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומות ומעשרות ת\"ל (ויקרא כ\"ד כ\"ג) שבתון שבות: אילו אומר לא יעשה בהם אשר יאכל לכל נפש הייתי אומר את שהוא אוכל נפש לא יעשה בהם ואת שאינו אוכל נפש יעשה בהם ת״ל אך הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' ח' ט') אין בארון רק שני לוחות אבנים יכול שלא היו בו שני לחות אבנים ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' כ\"ב ט\"ז) אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' יכול שאמר לו אל תדבר לי אמת ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (מלכים א' ט\"ו ה') אשר עשה דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי יכול בדבר אוריה החתי לא סר אבל סר בדברי אחרים ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: כיוצא בו אתה אומר (יהושע י\"א י\"ב) לא נותר ענקים בארץ ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו, יכול בעזה בגת ובאשדוד לא נותר אבל נותר בשאר מקומות ת\"ל רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי: אמר לו ר' עקיבה ומה אני צריך והלא כבר נותרו אלא מלמד שנכנסה בהן מארה והיו מתמעטין והולכין: הוא לבדו. מה ת\"ל לבדו מלמד שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין: ומניין לעושה מדורה ומתחמם כנגדה מחימין לו חמין ורוחץ בהן ידיו ורגליו ומרחיץ בהן תינוק ת\"ל לכם לכל שצרככם: יכול יעשה מן היום למחר ת\"ל אשר יאכל לכל נפש יעשה בהם את שנאכל בהם יעשה ואת שאין נאכל בהם לא יעשה, או אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף נפשות בהמה שהיא קרויה נפש כענין שנאמר (ויקרא כ\"ד י\"ח) ומכה נפש בהמה ישלמנה יכול יהוא מהלקטין מורסן לתורנגלים ועושין לימודין לכלבים ת״ל לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים: מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי יום טוב לבית המדרש, לשחרית מצאו ר' יהודה בן באבא אמר לו מפני מה לא באתה אמש לבית המדרש אמר לו מצוה אחת אירע לי ועשיתיה, בלשת נכנסו לעיר והיינו מתיראין שלא יצהיבו את בני העיר שחטנו להם עגל אחד והאכלנום והשקינום וסכנום שלא יצהיבו את בני העיר אמר לו תמיה אני אם לא יצא שברך בהפסידך שהרי אמרו אין עושין ביום טוב לא לאכילת גוים ולא לאכילת כלבים: לכם. לכם ולא לגבוה שהיה אבא שאול דנו דין אחר ומה אם בשעה שלא נפתחו בידי הדיוט נפתחו בידי שמים, בשעה שנפתחו בידי הדיוט דין הוא שיפתחו בידי שמים:", + "ושמרתם את המצות ר' יהודה אומר שנו בדקדוקי מצוות , מלמד ששלש נשים לשות כשלש עריבות זו אחר זו , וחכמים אומרין שלש נשים עסיקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה, ר' עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התגורים שוין זה הכלל תפח ותלטוש בצונן, ר' שמעון אומר ושמרתם את המצות מצה הראויה להשתמר יצא חלוט שאין ראוי להשתמר , ר' אליעזר אומר לחם עוני כדרך שעני עושה בשאר ימים מה בשאר ימים אשתו לשה והוא מסיק את התנור אף כאן אשתו לשה והוא מסיק את התנור: כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם. מלמד שצבאות מקום נקראו צבאות ישראל וצבאות ישראל נקראו צבאות מקום: ושמרתם את היום הזה. שמריהו מלפניו מכאן אמרו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ואין בודקין לא לאור חמה ולא לאור לבנה אלא לאור הנר לפי שבדיקת הנר יפה מאור החמה ומאור הלבנה אעפ״י שאין ראש לדבר זכר לדבר (צפניה א' י\"ב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר (משלי כ' כ\"ז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן: לדורותיכם חקת עולם. שינהוג דבר לדורות:", + "בראשון יכול בכולו ת\"ל בארבעה עשר או בארבעה עשר יכול בשחרית ת\"ל יום או יום יכול משתי שעות ת\"ל בערב מה בערב משפנה יום אף כשאמור יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. יכול את חייב מצה בארבעה עשר ת\"ל (דברים ט\"ז ג') עליו עליו אתה חייב מצה ואין אתה חייב מצה בארבעה עשר אם כן למה נאמר בארבעה עשר אם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לביעור חמץ:[עד יום האחד ועשרים לחדש. יכול אתה חייב במצה כל שבעה ת\"ל עליו עליו אתה חייב מצה ואי אתה חייב מצה כל שבעה אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מניין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה אין לי אלא בארץ בחוץ לארץ מניין ת\"ל בכל מושבותיבם תאכלו מצות אם סופינו לרבות עליו תאכלו מצות בערב תאכלו מצות בכל מושכותיבם תאכלו מצות מה ת\"ל עד יום האחד ועשרים לחדש אם אינו ענין לשל לפניו תנהו ענין לשל לאחריו]: שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. אין לי אלא ימים ולילות מניין ת\"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב שאור לא ימצא בבתיכם:", + "שאור לא ימצא בבתיכם מכלל שנאמר (י\"ג ז) ולא יראה לך יכול אם היה (טעון) [טמון] או מופקר בעיר אחרת לא יהא חייב ת\"ל שאור לא ימצא או לא ימצא אפילו(לאחרים) [של אחרים] ושל גבוה ת\"ל (י\"ג ז') לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה: ומניין ליתן את (של) האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזרה שוה: רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא בכלל לא יראה ולא ימצא היה , מה ת\"ל לא ימצא את שמצוי לך אתה זקוק לבערו את שאינו מצוי לך אי אתה זקוק לבערו מיכאן אתה אומר חמץ שנפל לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם יכולין כלבים וחזרים לחפש אחריו ולהוציאו אתה זקוק לבערו ואם לאו אי אתה זקוק לבערו: נכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו אין זקוק לו הפקידו לו חייב לבערו שנאמר לא יראה לך ייחד לו בית ונתנו לתוכו אין זקוק לו: כי כל אוכל מחמצת. יכול תינין ותמרים שנתחמצו מאיליהן יהא חייב עליהן או מה אם זה שחימוצו מאחרים חייבין עליו אילו שחמוצן מאיליהן אינו דין שיהא חייב עליהן ת\"ל (י\"ב ט\"ו) חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין דגן יצאו אלו שאינן מין דגן: ר' שמעון אומר לפי שלא למדנו לשאור שחייבין עליו כרת ת\"ל (י\"ג ז') לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור מה לא יראה לך חמץ חייבין עליו אף לא יראה לך שאור חייבין עליו כרת: כי כל אוכל מחמצת. מכלל שנאמר (י\"ב ט\"ו) כי כל אוכל חמץ אין לי אלא שנתחמץ מאחרים שנתחמץ מאליו מניין ת\"ל כי כל אוכל מחמצת: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מעדת ישראל. וישראל שלום: בגר. זה הגר: ובאזרח. זה אזרח: הארץ. לרבות שאר הפקיר:", + "כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתוס המצרי: יכול יהא חייב עליהן ת\"ל חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור: למה באו ליתן עליהן לא תעשה: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בעיסת אורז ת\"ל (דברים ט\"ז ג') לחם מה לחם האמור להלן (במדבר ט\"ו י\"ט) מחמשת מינין אף לחם האמור כאן מחמשת מינין: ד\"א עוגות מצות כי לא חמץ (י\"ב ל\"ט) מצה הבאה לידי מצה וחימוץ יצאת עיסת אורז שאינו בא לידי חימוץ: יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים ת\"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבות דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבה אומר על מצות ומרורים יאכלוהו מה מרורים שאין במינן בכורים אף מצה שאין במינה בכורים או מה מרורים שאין באין בכורים אף מצה שאינה באה בכורים: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בטבל שלא ניתקן ובמעשר ראשון שלא נתרם ובמעשר שני והקדש שלא נפדו ת\"ל חמץ מה חמץ מיוחד שאיסורו מאיליו יצאו אלו שאיסורן מיד דבר אחר: ומניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בתרומה בגבולין וישראל במעשר שני בירושלים ת\"ל מצות מצות ריבה הכתוב: ר' יוסי הגלילי אומר אין אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר לחם עני יצא מעשר שני שאין נאכל אלא בשמחה: וחכמים אומרין יוצאים ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר מצות מצות ריבה הכתוב אם (כל) [כן] למה נאמר לחם עני פרט למצה שלשה ביין בשמן ודבש:", + "ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שנהג משה כבוד בזקנים: מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה זקנה אם גדולים הם גדולה זקנה שכך חיבבה הכתוב, אם ילדם הם גדולה זקנה שכך ניטפלה ילדות: ויאמר אליהם. מלמד שנתן עיניו בהם משעה שאמר להם: משכו. ר' אליעזר אומר אמר להם משכו ידכם מע״ז כענין שנאמר (יחזקאל כ' ז') ואמר (להם) [אלהם] איש שקוצי עיניו השליכו: ר' עקיבה אומר: משכו. מי שיש לו: וקחו. מי שאין לו: לכם. לרבות את הנותן מתנה: צאן. בכל מקום שנאמר צאן תופש כבשים ועזים: ד\"א משכו וקחו לכם צאן נמצינו למדים לבהמה דקה שנקנית במשיכה: ושחטו הפסח. אין מצותו אלא בשחיטה שהיה בדין ומה עולה שלא קבע לה זמן שחיטה אין מצותה אלא בשחיטה פסח שקבע לו זמן שחיטה אינו דן שלא תהא מצותו אלא בשחיטה לא אם אמרת בעולה שקבע לו מקום שחיטה תאמר בפסח שלא קבע לו מקום שחיטה הואיל ולא קבע לו מקום שחיטה לא תְהֵא מצותו בשחיטה ת\"ל ושחטו הפסח אין מצותו אלא בשחיטה:", + "ולקחתם ר' יהודה אומר נאמר כאן לקיחה ונאמרה לקיחה בפרה ונאמרה לקיחה בלולב ונאמרה לקיחה במצורע מה לקיחה האמורה כאן אגודה אף לקיחה האמורה להלן אגודה וחכמים אומרים זה אם אין אגוד פסול הלז אעפ״י שאין אגוד כשר: אזוב. לא אזוב יון ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש לו שם לווי: וטבלתם בדם. שיהא בדם כדי (טפילה) [טבילה]: אשר בסף. שומע אני בסף כלי או בסף מזוזה, מפני שהכלי קרוי סף ומזוזה קרוי סף, ומניין שהכלי קרוי סף שנאמר (מלכים א' ז' נ') והספות והמזמרות, ומניין שהמזוזה קרויה סף שנאמר (יחזקאל מ\"ג ח') בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי, ת\"ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בסף שיכול ליגע: אמור מעתה בסף כלי ולא בסף מזוזה: ר' עקיבה אומר הואיל ושני כתובים קיימין יהא נותן בסף כלי וכסף מזוזה. שיירי הדם שופכו על האסקופה: ואתם אין לי אלא אתם גרים נשים ועבדים מניין ת\"ל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:", + "ועבר ה' לנגוף את מצרים נאמר כאן עברה תאמר להלן עברה מה עברה האמור כאן מגפה אף עברה האמור להלן מגפה וכן הוא אומר (עמוס ה' י\"ז) ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. פרט לבית שאין לו משקוף ואין לו מזוזה: ופסח ה' על הפתח. הרי זו אזהרה על הפתח: ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. מלמד שכיון שניתנה רשות לשלוחין להבל סופן לעשות שליחותן אבל אין חוזרין למקום הקדש:", + "ושמרתם את הדבר הזה שמור מצוה האמורה בענין: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי המזוזות ת\"ל הזה:לחק לך ולבניך עד עולם. שינהוג הדבר לדורות:", + "והיה כי תבואו אל הארץ זו ארץ שבעה: אשר יתן ( לֹךֹ וֹלֹבֹנֹיֹךֹ ) וגו' זו ארץ שלשה: ושמרתם את העבודה הזאת. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכשישראל נכנסין לארץ עתידין לעשות את הפסח וכן הוא אומר (יהושע ה' י') ויחגו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערבות יריחו:", + "והיה כי יאמרו אליכם בניכם עתידין לומר לכם: מה העבודה הזאת לכם. זה בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאו מן הכלל ואמור לו (י\"ג ה') בעבור זה עשה ה' לי לי עשה ולא לך עשה:", + "ואמרתם זבח שיהיו כל מעשיו לשם זבח: פסח. שיהו כל מעשיו לשם פסח: הוא. פרט לששחטו שלא לשמו: לה'. לשם המיוחד: אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסה, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (י\"ב כ\"ג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (י״ב י״ג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר (ישעיה ל\"א ה') כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך: ואומר (תהלים צ\"א ז') יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ואומר (שם קכ\"א ה' ) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כול' עד מעתה ועד עולם: אשר פסח על בתי בני ישראל. אין לי אלא בתי ישראל בתי גרים ונשים ועבדים מניין ת\"ל ואת בתינו הציל: ויקוד העם וישתחוו. מלמד ששמחו על בשורה כמעשה:", + "וילכו ויעשו בני ישראל ליתן להם שכר הליכה כשכר עשייה: כאשר צוה ה' את משה. לפי שמצינו שפרשה ראשונה אמר לו המקום למשה ושנייה אמר להן משה לישראל [מניין] שאף שתיהן שמע מפי הקודש וחזר ושנאן להן לישראל ת\"ל כאשר צוה ה' את משה אין לי אלא משה שהפרשה תלויה בו מניין שאף אהרן היה עמו ת\"ל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן. יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא היה להם פסח ת\"ל כן עשו: ומניין שאעפ\"י שלא נאמר להן עתידין היו ומעותדין היו זריזין היו ומזורזין היו ת\"ל כן עשו, כן עשו וכן היה בלבם לעשות:", + "ויהי בחצי הלילה ר' שמעץ בן יוחאי אומר משה שאינו יודע זמניו ורגעיו ועתותיו שלילה אמר (י\"א ד') כחצות והקב״ה שיודע זמניו ורגעיו ועתותיו של לילה אמר ויהי בחצי הלילה: ד\"א משה אמר להן לישראל (י\"ב י\"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא קבע להן זמן שלא יהו יושבין ומהרהרין הרהורין רעים ואומרין כבר הגיעה שעה ולא נגאלנו אבל כשאמר לו משה לפרעה מהוא אומר כה אמר ה' כחצות הלילה אמר לו הדבר שקול לכשיחצה הלילה אם כחוט השערה ולמעלה ואם כחוט השערה ולמטה אבל הקב״ה אמר ויהי בחצי הלילה שהוא יושב על אבן שעות ומכוין את השעה כחוט השערה שאין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלוא נימה , אלא הגיעה זמנה של מלכות ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה וכן הוא אומר (יחזקאל ל' ט\"ז) ונף צרי יומם, ואומר (שם י\"ח) ובתחפנחס חשך היום, ואומר (דניאל ה' ל') ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשראה: ואף כשהגיע זמנן של אבותינו ליפול מה נאמר בהן (ירמיה ו' ד') אוי לגו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב: וה' הכה בל בכור בארץ מצרים. ולא על ידי שליח: מבכור פרעה. שומע אני זה בנו כשהוא אומר: היושב על כסאו כבר בנו אמור מה ת״ל מבכור פרעה מלמד שפרעה הרשע בכור היה (והלא לא) [ולא] נגעה בו פורענות, וכל כך למה כדי לפתות לבם של מצרים שיהיו אומריו קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר (איוב י\"ב כ\"ג) משגיא לגוים ויאבדם, וכן הוא אומר (י\"ב י\"ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' והלא בעל צפון בכלל אלהי מצרים היה מפני מה לא נגעה בו פורענות כדי לפתות לבם של מצריים שיהיו אומרין קשה פרעה שלא נגעה בו פורענות קשה בעל צפון שלא נגעה בו פורענות ועליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם אבל באחרונה מהוא אומר (תהלים ק\"ו י\"א) ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר, מלמד שאף בעל צפון נכתת: עד בכור השבי. ולהלן הוא אומר (י\"א ה') עד בכור השפחה מלמד שבמדה הזאת נשתעבדו בהן בישראל: בכור השבי. זה שנתון באדיוט:אשר בבית. זה שחבוש בבית האסורים: הבור זה שנתון בדייפנטא: מפני מה לקו עמהן מפני שהיו אומרין אלהינו יפרע לנו מן המצרים המשעבדין אותנו: ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מפני מה לקו עמהם מפני שהיו אומרין רצוננו נהיה בשעבודנו דשראל יהיו בשעבודן: עד בכור השבי מלמד ששבו אותן: עד בכור השפחה מלמד שכבשו אותן לעבדים ולשפחות: אשר אחר הרחים. מלמד שהיו מפריכין בהן: וכל בכור בהמה. אם אדם חטא מה חטאת בהמה אלא אוי לרשעים ואוי לטיפוליהן:", + "ויקם פרעה לילה לא עמד כדרך שהמלכים עומדן בשלש שעות וישינין בשתי שעות: הוא וכל עבדיו וכל מצרים. מה הוא שלא העמידו אדם אף עבדיו שלא העמידן אדם אף מצריים שלא העמידו זה את זה: ותהי צעקה גדולה במצרים. מלמד שהיו רואין את אלהיהם כשהן מתבקעין ונופלין לפניהן ואע\"פ שהדברים סתומין כאן מפורשין להלן (שמואל ב' כ\"ב ח') ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים (ירעשו) [ירגזו] ויתגעשו כי חרה לו: עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל: כי אין בית אשר אין שם מת. ר' יעקב אומר וכי לא היה בית שלא היה בו בכור אלא כך מגהגן של ראשונים מי שלא היה לו בן בכור היה קורא הגדול שבבניו בכור כענין שנאמר (דברי הימים א' כ\"ו י') מן בני מררי [בנים] שמרי הראש כי לא היה (לו) בכור: בית שיש בו אנשים הרבה ולא היה לאחר מהן בנים הגדול שבבית מת ומניין לגדול שבבית שנקרא בכור שכן הוא אומר בדויד (תהלים פ\"ט כ\"ח) אף אני בכור אתנהו: ר' שמעון אומר אין פחות משש מאות אלף בכורות שמתו באותו הלילה שנאמר (ישעיה מ\"ג ג') נתתי כפרך מצרים והכפר אחד תחת אחד: ד\"א כי אין בית אשר אין שם מת ר' נתן אומר וכי לא היה שם בית שלא היה בו בכור אלא כיון שנולד בן בכור לאחד מהן היה עושה לו דיוקני והיתה אותו היום נדוקה ונשחקת וגזרית לפניהם והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום: ד\"א לפי שהמצרים היו קבורים בבתיהם וכלבים נכנסין דרך ביבין ומחטטין ומוציאין בכורות מקבריהן ומתעתעין בהן והיה קשה להן כאלו אותו היום קברום:", + "ויקרא למשה ולאהרן לילה יכול באו אצלו והלא כבר נאמר (י״ב כ\"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא מלמד שהציצו עליו מתוך גזזטרא ואמרו לו בלילה אין אנו יוצאין אנו יוצאין בחצי היום: צאו מתוך עמי. יכול שהות ת\"ל קומו: אתם. אין לי אלא אתם. גרים ועבדים מניין ת\"ל: גם אתם: גם בני ישראל. לרבות נשים וטפלים: ולכו עבדו את ה' כדברכם. עמדה שלכם (י' ט')ויאמר משה בנעורנו ובזקנינו נלך:", + "צאנכם: גם צאנכם. משלי: בקרכם: גם בקרכם. משל שרים: קחו כאשר דברתם ולכו. עמדה שלכם (י' כ\"ה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות: וברכתם גם אתי. אף לנשים ולטפלים: ד\"א וברכתם גם אתי מיכאן אתה אומר שהיה פרעה יודע שמחוסר תפלה ואין המקום מוחל לו לאדם עד שיפייס את חברו מה שכר נטל על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים (ישעיה י\"ט י\"ט). הפה שאמר (ה' ב') מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר (ט' כ\"ז) ה' הצדק מה שכר נטל על כך לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כ\"ג ה'): הפה שאמר (ט\"ו ט') ארדוף אשיג אחלק שלל הוא הפה שאמר (י\"ד כ\"ה) אנוסה מפני ישראל מה שכר נטל על כך נטית ימינך תבלעמו ארץ (ט\"ו י\"ב) זכו ליקבר שלא יאכלו אותן חייה ועופות.", + "ותחזק מצרים על העם מלמד שנפלה לו ותרא לפרעה והיו מניחין את מיתיהן ואת חלליהן והיו משקעין אותן בקרנות ובעגלות: למהר לשלחם מן הארץ. ולא לארץ כנען כן הוא אומר (ה' כ\"ג) דרך שלשת ימים נלך במדבר: כי אמרו כלנו מתים. אמרו משה אמר לנו בכורות מתים ואנו רואין בכורות ושאינן בכורות, והן אינן יודעין שכולן שטופין בזמה בא אחד על עשר נשים וילדו לו עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה באו על אשה אחת ונולדו להן עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים לכך אמרו כלנו מתים:", + "וישא העם את בצקו טרם יחמץ מלמד שקרב להחמיץ: משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. מה ששיירו מן המצה ומה ששיירו מן המרור: ד\"א משארותם צרורות בשמלותם על שכמם לא היה בידם מהליכות ומה לזו ליטול והלא לסוף הענין הכתוב משבחן שהיו בני אדם עשירים אלא מלמד שלא נטלו בידם אלא דבר מועט ונכנסה בו ברכה ואכלו ממנו אחד ושלשים יום שהיה יפה להן כמן:", + "ובני ישראל עשו כדבר משה אמר להן לא תהיו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם הרמאין: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. מניין שהשמלות חביבות מן הכל ת\"ל כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב חביב האחרון:", + "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים מהוא החן הזה וה' נתן את חן העם מלמד ששלשה ימים היו מצרים באפילה וישראל מקרקרין בבתיהן ולא נחשד אחד מהן אפלו על הצנורה והיו מצרים דנין קל וחומר בעצמן ואומרין אימתי ראויין אלו ליטול כשאנו שרויין באורה או כשאנו שרויין באפילה כשנטלו לעצמן או כשאנו נותנין להן: ד\"א את חן העם הזה מלמד ששרת עליהן רוח הקדש וכן הוא אומר (זכריה י\"ב י') ושפכתי על בית דוד ועל (כל יושבי) [יושב] ירושלים רוח חן ותחנונים: אין דומה האומר לו השאילני נוניא והוא אומר אין לי השאילני צקוטלא והוא אומר אין לי לאומר לו השאיליני נונש שבמקום פלוני השאיליני צקוטלא שבמקום פלוני: וישאילום. רבי אומר כשהיו ישראל במצרים מה נאמר בהן (ג' כ\"ב) ושאלה אשה (משאלתה) [משכנתה] ומגרת ביתה מלמד שהיו גרים עמהן, כשבטלו מן השעבוד מה נאמר בהן (י\"א ב') וישאלו איש מאת רעהו מלמד שהיו רעים להן, כשנגאלו מן השעבוד מה נאמר בהן וישאילום מה שהשאילום לא הגיעום והיו משאילין אותן בעל כרחן מלמד שהיו יראים מהם כבני אדם שיראים מן קוניהם: ומפני שהיו אומרין למחר (והיו) [יהיו] אומות העולם רואין אותן במדבר ואומרין ראו כמה עשירים עבדיהן של מצרים: ומניין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ת\"ל (כ\"ה ב') מאת כל איש אשר ידבנו לבו אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין יכול לעשות כל מה שאמרתי לך: יכול היה בהם אחד שלא נטל ת\"ל (תהלים ק\"ה ל\"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: ואיזה הוא כושל כדויד שנאמר (זכריה י\"ב ח') והיה הנכשל [בהם] ביום ההוא כדויד: יכול משה ואהרן שהיו עסוקים במצות לא נטלו מביזת מצרים ת\"ל (ג' כ\"א) והיה כי תלכון לא תלכו ריקם אפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ת\"ל (י\"א ג') גם האיש משה גדול מאד [מלמד שהיו מפקידין אצלו פקדונות]: למה משבח הכתוב את בזת הים יותר מבזת מצרים אלא מה שבבתים נטלוה במצרים ומה שהיה בתסווראות נטלוה על הים שכך הוא דרכם של מלכים בשעה שיוצאין למלחמה מוצאין כל כספם וזהב עמהן כדי להעמיד [נ\"א שלא להמריד] אחרים תחתיהן וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח י\"ד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים: תורי זהב נעשה לך (שה\"ש א' י\"א) זו בזת מצרים עם נקודת הכסף זו בזת הים: ותרבי ותגדלי (יחזקאל ט\"ז ז') זו בזת מצרים ותבאי כעדי עדיים זו בזת הים כפולה ומכופלת בזה שבזזו על הים:", + "ויסעו בני ישראל מרעמסם סכתה מרעמסס לסכות מאה וששים מיל והיה קולו של משה הולך מהלך ארבעים יום ואל תתמה שהרי כבר נאמר (ט' ח') ויאמר ה' אל משה של אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן והלא דברים קל וחמר ומה אבק שאין דרכו להלך הרי הוא הולך מהלך ארבעים יום קול שדרכו להלך על אחת כמה וכמה. סכתה. ר' עקיבה אומר סכות ממש עשו להן בסכות: ר' אליעזר אומר סכות ענני כבוד כאו וחנו על נבי רעמסס: מושלו משל למה הדבר דומה לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד: ר' נחמיה אומר סכתה כל מקום שצריך ליתן לו למ״ד בתחלתו תן לו ה\"י בסופו: בשש מאות אלף. אומר הין חסר הין יתר אבל בפרט מהוא אומר (ל\"ה כ\"ו) שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים: רבי אומר הרי הוא אומר (יהושע ז' ח') ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש שמא מה היו אם שלשים ושבעה היה להן ליאמר אם שלשים וחמשה היה להן ליאמר מה ת\"ל כשלשים וששה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל. כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ח' ט\"ז) ויבא אתו אל חצר בית ה' הפנימית (אל) [והנה] פתח היכל ה' (והנה) בין האולם (ולמזבח) [ובין המזבח] בעשרים וחמשה איש שמא מה היו אם עשרים וארבעה היה להן ליאמר אם עשרים וששה היה להן לשמר מה ת\"ל כעשרים וחמשה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל: רגלי עושה מלחמה: גברים. חוץ מנשים: לבר מטף. מלמד שעלו עמהם פחות מבן עשרים שנה [כיוצא בהן]:", + "ערב עלה אתם: ערב רב עלה אתם: וגם ערב רב עלה אתם. מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים שלשה כיוצא בהן: צאן ובקר. אין לי אלא צאן ובקר מניין לרבות גמלים וחמורים וסוסים ת\"ל מקנה כבד מאד: כיוצא בו אתה אומר (י\"ב ל\"ד) משארותם צרורות בשפלותם על שכמם וכי לא היה בידם מה ליטול ומה לא ליטול אלא מלמד שהיו מחבבין את המצוה: כיוצא בו אתה אומר (במדבר י\"א י\"ח) כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול אכילה של חנם: כיוצא בו אתה אומר (שם ל\"ב א') ומקנה רב היה לבני (גד) [ראובן] ולבני (ראובן) [גד] יכול לבני ראובן ולבני גד היה לשאר שבטים לא היה אלא מלמד שאלו פשטו ידיהם בו:", + "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות אין עוגה אלא חררה כענין שנאמר (בראשית י\"ח ו') לושי ועשי עוגות: עוגות מצות כי לא חמץ. מלמד שממין חמץ הביא מצה: כי גורשו ממצרים. מה שגורשו ממצרים נעשה להן בו נס שלא להחמיץ: ולא יכלו להתמהמה. מלמד שלא יכלו להשתהות: [וגם] צדה לא עשו להם. מלמד שלא נטלו בידם זוודין לדרך:", + "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה היו ישראל במצרים והלא לא היו במצרים אלא מאתים ועשר שנים ומה ת״ל ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, ישיבות הרבה ישבו, ישיבת אברהם בארץ פלשתים ישיבת יצחק בארץ כנען ישיבת יעקב בארץ מגורי אביו הרי אתה מלקטן ועושה אותן ארבע מאות שנה: ומניין שארבע מאות שנה היו: נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים (בראשית ט\"ו י\"ג) ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' וענו אותם ארבע מאות שנה ביצחק מה הוא אומר (שם כ\"ה כ\"ו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, וכן יעקב הוא אומר (שם מ״ז ט') ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי מאה ותשעים נשתיירו שם מאתים ועשר שנים וסימן לדבר שנותיו של איוב כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת שנאמר (איוב מ\"ב י) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ואומר (שם ט\"ו) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה:", + "בחצי הלילה נדבר עם אבינו אברהם בין הבתרים, בחצי הלילה נולד יצחק ובחצי הלילה לקו בכורות שנאמר ויהי מקץ. קץ אחד לכולן: שלשים שנה וארבע מאות שנה. שלשים שנה אלו מה טיבן משנידבר עם אבינו אברהם בין הבתרים ועד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה: ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. מלמד שאף צבאות מקום היו עם ישראל בצער שנאמר (ישעיה ס\"ג ט') בכל צרתם לא צר: ואומר (תהלים צ\"א ט\"ו) עמו אנכי בצרה ואומר (שמואל ב' ז' כ\"ג) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גויים ואלהיו:", + "ליל שמורים הוא לה' מלמד שנשתמרה להן גאולה ראשונה לדורות וליובלות ולשמטים ולשנים ולחדשים ולשבתות ולימים ולשעות לעתים ולעונות: הוא הלילה הזה לה' שמרים. גאולה זו נגאלין בפרק זה שנייה נגאלין בפרק אחר וכן הוא אומר (ישעיה כ\"א י\"א) שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר (אתה) [אתא] בקר וגם לילה: מה משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות אפלו כחוט השערה: ומהוא שומר זה הקב\"ה שנקרא שומר שנאמר (תהלים קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, דברי ר' אליעזר: ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל שנאמר שמרים לכל בני ישראל לדרתם שאין ת\"ל הוא מה ת\"ל הוא, הוא ידע בו ולא ידעו בו אבות הראשונות שנאמר (ישעיה ס\"ג ד') כי יום נקם בלבי ושנת גאולי בא: ד\"א ליל שמורים הוא לה' ליל שמור ובא מן המזיקים:", + "זאת חקת הפסח פסח [מצרים] כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו מה ת\"ל חקה ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים חוץ מדברים שמיעט בו הכתוב: יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי מזוזות ת\"ל זאת: כל בן נכר לא יאכל בו. מה אני צריך והלא כבר נאמר (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת\"ל כל בן נכר לא יאכל בו זה משומד ישראל שעבד ע\"ז: אין לי אלא איש אשה מניין [ת\"ל] כל בן נכר לא יאכל בו: ד\"א כל בן נכר לא יאכל בו מיכאן אתה למד שאם משך ידו הימנו וחזר ונמנה עליו שעובר בלא תעשה: יכול יפסול את החבורה הבאה עמו ת\"ל זאת אין פוסל את החבורה הבאה עמו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:", + "וכל עבד איש... ומלתה אותו מלמד שאדם מוהל עבדי איש על כרחו יכול יהא אדם מוהל בני איש על כרחו ת\"ל עבד איש עברי איש מוהל על כרחו ואין מוהל בני איש על כרחו: אין לי אלא עבדים שפחות מנין ת״ל כל עבד איש: ומלתה אותו אז יאכל בו. אם בו הכתוב מדבר הרי כבר נאמר (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מה ת\"ל ומלתה אותו אז יאכל בו זה רבו שאם היו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו לאכול פסח: וכל עבד. מיכאן אתה אומר גר שמת והיו לו עבדים גדולים וקטנים(וקראו) [קנאו] עצמן בני חורין מניין ת\"ל וכל עבד עבד שרשות רבו עליו יצא זה שאין רשות רבו עליו: עבד איש. אין לי אלא עבד איש עבד אשה מניין ת\"ל: מקנת כסף. אין לי אלא שלקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת\"ל וכל עבד אם כן למה נאמר מקנת כסף מלמד שעבדים נקנין בכסף: יכול אף עבד קטן יהוא מעכבין אותו לאכול פסח ת\"ל עבד איש עבדי איש מעכבין אותו לאכול פסח ואין עבדי קטן מעכבים אותו לאכול פסח: יכול יהא אסור לאכול אבל יהא מותר לשחוט ולזרוק ת\"ל אז יאכל בו ולהלן נאמר (י\"ב מ\"ח) ואז יקרב לעשותו אז אז לגזרה שוה מה אז האמור כאן אסור באכילה אף אז האמור להלן אסור באכילה, מה אז האמור להלן אסור במלאכה אף אז האמור כאן אסור במלאכה: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת\"ל חקה:", + "תושב זה קנוי קנין עולם: ושכיר. זה קנוי קנין שנים. יאמר תושב מה אני צריך לומר שכיר אם קנוי קנין עולם אסור לאכול פסח קנוי קנין שנים אינו דין שיהא אסור לאכול פסח: אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים כשהוא אומר ושכיר בא שכיר ולימד על התושב שקנוי קנין עולם: ר' ישמעאל אומר מניין לערל שאסור לאכול בתרומה דין הוא ומה פסח שמותר לזרים ערל אמור לאכול ממנו, תרומה שאסורה לזרים אינו דין שיהא ערל אסור לאכול ממנה: לא אם אמרת בפסח שחייבין עליו [משום] פגול ונותר וטמא תאמר בתרומה שאין חייבין עליה משום פגול ונותר וטמא ת\"ל תושב ושכיר תושב ושכיר(ויקרא כ\"ב י') לגזרה שוה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור לאכול ממנו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור לאכול ממנה: לא יאכל בו. [בו] אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:", + "בבית אחד יאכל השמש שאכל כזית אצל תנור אם היה פקח ממלא כרסו רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ואוכלין עמו: בבית אחד. אין לי אלא בית מניין לרבות חצר גנה וסוכה ת\"ל באחד יאכל אם כן למה נאמר בבית אחד יאכל בחבורה אחת: לא תוציא מן הבית. אין לי [אלא מבית] לבית מחבורה לחבורה מניין ת\"ל חוצה חוץ למקום אכילתו: יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר. בשעת אכילה חייב ואינו חייב שלא בשעת אכילה: יאכל לא תוציא מן הבית. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: יאכל לא תוציא מן הבית. על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול: אין לי אלא פסח מצרים פסח דורות מניין ת\"ל חקה: יאכל ועצם לא תשברו בו. על כדי אכילה הוא חייב ואינו חייב על פחות מכזית: ועצם לא תשברו בו. בטהור ולא בטמא: ועצם לא תשברו בו. בו אי אתה שובר שובר אתה בחגיגה הבאה עמו: הא מפני שיש בו מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בו אי אתה יכול לדונן זה מזה:", + "כל עדת ישראל יעשו אותו מכלל שנאמר (י\"ב ו') ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל מלמד שפסח נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל יכול אם שחטו בבת אחת יהא פוסל ת\"ל כל עדת ישראל [יעשו] אותו: אותו. ואפילו בשבת: אותו ואפילו בטומאה שאם היו רוב הקהל או הכהנים או כלי שרת טמאים יעשו אותו בטמאה:", + "וכי יגור אתך גר ישראל שהטביל את הגוי לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין, גר שקדמו עבדיו ושפחותיו וטבלו בפניו קנו עצמן בני חורין: מעשה בברוליא שקדמו עבדיה ושפחותיה וטבלו בפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לא זזו והיו משמשין אותה עד שעה שמתה: המול לו כל זכר. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא טבל טבל ולא מל או שהיו בו ציצין המעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת\"ל המול כל זכר הציצין המעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: ואז יקרב לעשותו. הרי זה מפורש יפה נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה אז האמור להלן אז יאכל בו אף אז האמור (להלן) [כאן] אז יקרב לעשותו: והיה כאוחז הארץ. מה אזרח אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן אף גר אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן: וכל ערל לא יאכל בו. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא פרע את המילה או שהיו בו ציצין מעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו הציצין מעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: וכל ערל לא יאכל בו. לפי שמצינו שהצבור עושין פסח בטומאה בזמן שרובן טמאים יכול יהא יחיד מכריע את הערלה ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אוכל הוא במצה ובמרור:", + "תורה אחת יהיה לאזרח מה אזרח שקבל עליו כל דברי תורה אף הגר שקבל עליו כל דברי תורה מיכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלץ אותו ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר אפילו דבר אחד מדקדוקי סופרים: לגר זה הגר: הגר. לרבות נשי גרים: בתוככם. לרבות את הנשים ואת העבדים המשוחררין:", + "ויעשו כל בני ישראל ליתן להן שכר הליכה כשכר עשייה (כי דכתיב לעיל וילכו ויעשו בני ישראל כול' עד וכן היה בלבם לעשות):", + "ויהי בעצם היום הזה אין עצם אלא תקפו של יום: הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. מלמד שלא יצאו מהומה אלא מטורקסין:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי אין קדש לי אלא הפריש יכול אם מפרישו אתה הרי הוא מקודש ואם לאו אינו מקודש ת\"ל הוא בין שאתה מפרישו בין שאין אתה מפרישו: פטר רחם. פרט ליוצא דופן: בבני ישראל. אין לי אלא ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררין ת\"ל בכור כל בכור מיכן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיפטרו רחם מישראל: באדם ובבהמה. את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לויים שאין לך בהם באדם לא יהא לך בהם בבהמה: לי הוא. ודאי ולא הספק: לי הוא. בין שאתה מפרישו בין שאי אתה מפרישו: לי הוא. אין בכור לנחלה אלא אחד: לי הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרובה:", + "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה משום שנאמר (י\"ג י\"ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת״ל (י\"ג ח') והגדת לבנך אעפ\"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת\"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים: מבית עבדים. ר' יהודה אומר יכול שהיינו עבדים לעבדים ת\"ל מבית עבדים להם היינו לעבדים ולא היינו עבדים לעבדים: ר' נחמיה אומר וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדיהם של מצרים והלא מעלה גדולה היא אלא מלמד שהיו עושין מלאכת בית ומלאכת שדה מלאכת אנשים ומלאכת נשים: כי בחזק יד הוציא ה' אתכם. אלו עשר מכות: מזה. מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן: ולא יאכל חמץ (במצרים) [היום]. ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ר' יוסי הגלילי אומר מנין לחמץ במצרים שלא נאסר אלא יום אחד ת\"ל ולא יאכל חמץ היום:", + "היום (הזה) אתם יוצאים בחדש האביב בחדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח ז') אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: בכושרות במעשה כשרים: אלו אברהם יצחק ויעקב: ד\"א זה משה ואהרן ומרים: ד\"א בכושרות בכו שירות אלו בוכים ואלו משוררים: וכן הוא אומר(תהלים קכ״ז ב') שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידית שינה:", + "והיה אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ: אשר נשבע לאבתיך. הכל מכות אבותיך: לתת לך. שלא תהא בעיניך כאלו הוא ירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו ניתנה לך במתנה: ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות דבש זה דבש תמרים: ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר (יואל ד' י\"ח) והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב: דבש. זה דבש היערות וכן הוא אומר (שמואל א' י\"ד כ\"ו) ויבא העם אל היער והנה הלך דבש: ד\"א נאמר כאן זבת חלב ודבש ונאמר להלן (דברים כ\"ו ט') זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשת עממים אף זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים: ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. מכלל שנאמר (דברים ט\"ז ב') וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר יכול יהא פסח דורות בא מן הצאן ומן הבקר ת\"ל ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים לא בא אלא מן הכבשים ומן העזים אף פסח דורות אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים: ר' אליעזר אומר נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא מן המעשר אף פסח דורות אינו בא מן המעשר: אמר לו ר' עקיבה רבי דנין אפשר משאי אפשר וכי מעשר היה להן במצרים אמר לו ר' אליעזר אף שאי אפשר ראיה גדולה היא: חזר ר' עקיבה והחליף את החן נאמר הביא פסח במצרים ונאמר הביא פסח דורות מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין: (והוא הדין לכל הקדשים שלא יהו באין אלא מן החולין הינו דתנן ומנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר (דברים ט\"ז ב') וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש את כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בא חובה לא יבוא אלא מן החולין): לתוך שנאמר בפסח דורות (דברים ט\"ז ז') ובשלת ואכלת יכול יהא מבשלו ואוכלו ת\"ל ועברת את העבודה הזאת בחדש הזה מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי:", + "שבעת ימים תאכל מצות מנין אתה אומר שאם עובר ששת ימי החג ולא חג שטעון חגיגה כל שבעת ת״ל שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה':", + "מצות יאכל את שבעת הימים כשהוא אומר את להביא את יום ארבעה עשר שחייב במצה: לא יראה לך חמץ. רואה אתה לאחרים: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לגבוה: ולא יראה לך חמץ. רואה אתה לפלטיר: ד\"א ולא יראה לך חמץ בטל בלבך: מיכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו: ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור. זה הוא חילוק שבין בית שמאי ובין בית הלל שבית שמאי אומרין שאר כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית:", + "והגדת לבנך אעפ״י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת\"ל והגדת: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כל זמן שגופו של פסח קיים: עשה לי. יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת\"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו:", + "והיה לך ולא לאחרים: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך יכול יתן על בית יד אונקלוס שלו מבחוץ ת\"ל והיה לך ולא לאחרים: על ידך ובין עיניך. [יכול] מה בין עיניך ארבע אף על ידך ארבע ת\"ל לאות ולא ארבע לאות ולא שלוש לאות ולא שתים: ר' יהודה אומר כשם שאות אחת מבפנים כך אות אחת מבחוץ: אמר ר' יוסי חזר בו יהודה: ומודה ר' יהודה במי שיש לו שתי תפילין של ראש ואין לו של יד שמביא את העור וחופה את אחת מהן ועושה אותה של יד: יכול יתן על פס ידו ת\"ל על ידך ובין עיניך מה בין עיניך ממה שבראש אף על ידך בגבוה שביד אבל אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת\"ל (דברים ו' ח'-ט') וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר (תהלים קל\"ט י') נם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר (שופטים ה' כ\"ו) ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר (תהלים ע\"ט י\"א) למה תשיב ידך וימינך הא כל מקום שנאמר יד אתה תופש את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין: מכלל שנאמר על ידך ובין עיניך מה על ידך אות אחת אף בין עיניך אות אחת ת\"ל טוטפת טטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות: יכול יתן בארבע מקומות ת\"ל ולזכרון בין עיניך מלמד שנותנם במקום אחר: רבי אומר בשני מקומות כתיב טטפות ובמקום אחר כתיב טטפת מלמד שנותנם במקום אחד: יכול יתנם על גבי מצחו ת\"ל על ידך ובין עיניך מה על ידך בגבוה שביד אף על הראש בגבוה שבראש: ר' אליעזר בן יעקב אומר מופנה להקיש ולדון גזרה שוה נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (דברים י״ד א') לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה בין עיניך האמור להלן מקום שיער אף בין עיניך האמור כאן מקום שיער: למען תהיה תורת ה' בפיך. לרבות גרים ועבדים משוחררים: ד\"א למען תהיה תורת ה' בפיך להוציא את הנשים מה תפילין מיוחדות מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות כך כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות: תורת ה' בפיך. ממה שאתה אוכל בפיך מיכאן אמרו אין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה:", + "ושמרת את החקה הזאת למועדה מכלל שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע אני אף קטנים במשמע ת\"ל ושמרת לא אמרתי אלא למי שיש בו דעת לשמר מיכאן אמרו תינוק שיודע לשמר את תפליו חייב בתפלין: ד\"א ושמרת את החקה הזאת למועדה ר' אליעזר אומר זו חוקת הפסח: ר' עקיבה אומר זו חוקת תפלין: יכול יהו תפלין נוהגת בלילות כימים: דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בלילות כימים תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהוא נוהגת בלילות כימים ת\"ל מימים. פרט לילות: יכול יהו תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגת בימים טובים ובשבתות ת\"ל מימים ולא כל ימים: ר' עקיבה אומר [יכול] יהוא תפלין נוהגת בימים טובים ובשבתות דין הוא ומה מזוזה שאין נוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות הרי היא נוהגת בימים טובים ובשבתות תפלין שנוהגת בהולכי ימים והולכי מדברות אינו דין שיהו נוהגות בימים טובים ובשבתות ת\"ל לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שכולן אות: יכול לא יבדוק את התפלין של מימים ימימה מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפלין אחת לשנים עשר חדש נאמר כאן מימים ונאמר להלן (ויקרא כ\"ה כ\"ט) ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חדש אף כאן שנים עשר חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו צריך לבדקן עולמית וכן היה שמאי אומר אלו תפלין של בית אימא: למועדה. מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת\"ל מימים ימימה: ומנין שאין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בארץ ישראל ת\"ל ושמרת את החקה הזאת למועדה וסמיך ליה והיה כי יביאך מיכאן שאין מעברין שנים ואין קובעין חדשים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל ובערי יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר (דברים י״ב ה') לשכנו תדרשו. (ואם יצא בית דין סמוך לחוצה לארץ ולא הניח כמותו בארץ ישראל הרי זה מותר לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שעלה חכם כמותו בארץ ישראל ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לעבר ולקבוע בחוצה לארץ):", + "והיה אין והיה אלא מיד: כי יביאך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ: אל ארץ הכנעני. וכי ארץ כנעני היתה והלא היא ארץ חמשת עממים אלא מלמד שכנען היה אביהן של כולם וכן הוא אומר (בראשית י' ט״ו) וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת: אשר נשבע לך ולאבותיך הכל בזכותך ובזכות אבותיך: ונתנה לך. לא תהא בעיניך בירושת אבותיך אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה:", + "והעברת כל פטר רחם לה' בשלשה מקומות נתקדשו בכורות בארץ מצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ: בארץ מצרים קדש לי כל בכור (י\"ג ב'): במדבר כי לי בל בכור (במדבר ג' י\"ג): ובכניסתן לארץ והעברת כל פטר רחם לה': יכול אין לי פטר בבהמה אלא ולד גמור, מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה של שגר בהמה. כל שהבהמה שוגרת: והעברת כל פטר רחם לה'. פרט ליוצא דופן: זכר. פרט לטומטום ואנדרגינס: יהיה לך. פרט לנקיבה: בן עזאי אומר נאמר כאן העברה ונאמר העברה במעשר מה העברה האמורה במעשר קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע אף העברה האמורה כאן קדושה חלה עליו ועל בעל מום קבוע: ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי (ל\"ד י\"ט) הרי זה כלל, יכול אף של אחרים ת\"ל מקנך יכול אף של נקבה ת\"ל תזכר, יכול של חייה של פטר שור, זה הוא כלל שצריך לפרטו:", + "ופטר חמור ולא פטר גמל ולא פטר סוס מיכאן (אומר) [אמרו] חמורה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או כמין סוס וכן גמלה שלא ביכרה וילדה כמין גמל או חמור פטור מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד והנולד חמור: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר (במדבר י\"ח י\"ז) אך בכור שור כלל: בכור שור הנולד שור, בכור כשב הנולד כשב, בכור עז הנולד עז: יכול אעפ\"י שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו ת\"ל אך: תפדה. מיד, תפדה בכל שהוא: ר' יוסי ביר' יהודה אומר אין פחות משקל: בשה, שומע אני שה חי או שה שחוט הרי אתה דן נאמד כאן שה ונאמר להלן שה מה שה האמור להלן שה חי ולא שה שחוט אף שה האמור כאן שה חי ולא שה שחוט: בשה. ולא בשה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי: יכול אם פדאו ממעי אמו יהא פדוי ת\"ל ואם לא תפדה וערפתו. את שבא לכלל עריפה בא לכלל פדייה את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדייה: יכול פדאו לאחר מיתה יהא פדוי ת\"ל ואם לא תפדה וערפתו את שבא לכלל פדייה בא לכלל עדיפה ואת שלא בא לכלל פדייה לא בא לכלל עריפה: וערפתו נאמר כן עריפה ונאמר להלן (דברים כ״א ד') עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפה בקופץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה: וכל בכור אדם בבניך תפדה. מה אני צריך והלא כבר נאמר (י\"ג ט\"ו) וכל בכור בני אפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם: בני אפדה ואפילו לאחר מיתה:", + "והיה כי ישאלך בנך משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:", + "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה ת\"ל (ז' ג') ואני אקשה את לב פרעה: כשפרעה מתרכך מצרים מתקשין של ואני אקשה את לב מצרים: כשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק לבם ת״ל (י' א') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. מה ת\"ל מנין אתה אומר שאם נושא חמש נשים בתולות וילדו לו חמשה בנים שחייב לפדות את כולן ת\"ל וכל בכור בני אפדה:", + "והיה לאות על ידכה מיכאן אמרו תפלין של יד ושל ראש אין מעכבות זו את זו ואם אין לו אלא אחת יתן ומנין כשנותן את התפלין לא יהא נותן אלא של יד תחלה של והיה לאות על ידך: ומנין כשחולץ אין חולץ אלא של ראש תחלה ת\"ל ולטוטפות בין עיניך. כל זמן שהן בין עיניך יהו שתים( נ24): כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. מלמד שנאמרו תפלין זכר ליציאת מצרים:", + "ויהי בשלח פרעה אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר (בראשית י\"ח ט\"ו) ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר (שם כ\"ו ל\"א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמד וכו' (כדלעיל [י״ב לש]) מה שכד נטלו על כך לא תתעב מצדי(דברים כ\"ג ה'). ד\"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר (דברים כ״ט י״ח) למען ספות הרוה את הצמאה: ולא נחם אלהים. אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר (תהלים ע\"ו כ\"א) נחית כצאן עמך: דרך ארץ פלשתים כי קרוב. קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני: ד\"א כי קרוב הוא קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר(בראשית כ\"א כ\"ג) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי: ד\"א כי קרוב הוא קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר (דברי הימים א' ז' כ') ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד (תהלים ע\"ח ט') בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו (דניאל י\"ב ט') כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא: ד\"א כי קרוב היא קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן: ד\"א כי קרוב הוא שירצו הכנענים את עונש דכתיב (בראשית ט\"ו ט\"ז) ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות: ד\"א כי קרוב הוא והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו (במדבר י\"ד ד') נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה: כי אמר אלהים פן ינחם העם אמר הקב״ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד\"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב\"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת (דברים ו' י\"א) הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר (במדבר י\"ד מ\"ה) וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד\"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו:", + "ויסב אלהים את העם הניחם במספין ולא היו יכולין לחזור לפניהם ולא לאחריהם: דרך המדבר ים סוף. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר (תהלים ק\"א כ\"ד) ענה בדרך כחי במדבר כדי לצרפן שנאמר (דברים ח' ט\"ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים: ים סוף כדי לנסותן שנאמר (תהלים ק\"ו ז') וימרו על הים בים סוף: ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם תורה שנאמר (דברים ה' ל') בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם [אתכם] תלכו ואומר (משלי ו' כ\"ג) ודרך חיים תוכחת מוסר, המדבר כדי להאכילן מן שנאמר (דברים ח' ט״ז) המאכילך מן במדבר: ים סוף לעשות להן נסים וגבורות שנאמר (תהלים ק\"ו כ\"ב) נוראות על ים סוף ואומר (שם ק\"ו ט') ויגער בים סוף ויחרב: וחמושים. אין חמושים אלא מזויינין שנאמר (יהושע ד' י\"ב) ויעבדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה חמושים עברו לפני אחיהם מלמד שעלו מטוקסין בחמשה מיני זיין קשת ואלה ותריס ורומח וחרב: ד\"א וחמושים יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות: ד\"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהן גרים ועבדים חמשה כיוצא בהן: ד\"א וחמושים עלו שלא עלו עמהן אחד מחמשה: ד\"א אומרין אחד מחמשים: ויש אומרין אחד מחמש מאות: ר' נוהראי אומר העבודה ולא אחד מחמשת אלפים וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ז ז') רבבה כצמח השדה נתתיך ואימתי מתו בימי האפלה שהיו מצרים שרויין בחושך וישראל קוברין מיתיהם והודו ושבחו לשם שלא ראו שונאיהן ושמחו בפורענותן:", + "ויקח משה את עצמות יוסף עמו בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר (משלי י' ח') חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקב״ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב (כ' ב') אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב (בראשית נ' י\"ט) התחת אלהים אני בזה כתב (כ' ג') לא יהיה לך וביוסף כתיב(בראשית מ\"ב י\"ח) את האלהים אני ירא בזה כתיב (כ' ז') לא תשא וביוסף כתיב (בראשית מ\"ב ט\"ו) חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ' ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב (בראשית מ\"ג ט\"ז) וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב (כ' י\"ב) כבד וביוסף כתיב (בראשית מ״ו י\"ב) ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב (כ' י\"ג) לא תרצח וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט ט') ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב (כ' י\"ג) לא תנאף וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב (כ' י\"ד) לא תגנוב וביוסף כתיב (בראשית מ\"ז י\"ד) וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב (ב' י\"ד) לא תענה וביוסף כתיב (בראשית ל\"ז ב') ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב (כ' ט\"ז) לא תחמוד וביוסף כתיב (בראשית ל\"ט ה') וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: כי השבע השביע את בני ישראל. ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו: השביע השביע. השביען לבניהן ובניהן לבניהן: פקד יפקד. שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד\"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא: והעליתם את עצמותי. אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר(בראשית מ\"ט ל\"א) שמה קברו את אברהם וגו' ואומר (שם ג' ה') בקברי אשר כריתי לי): והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת\"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת\"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת\"ל (יהושע כ\"ד ל\"ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת\"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:", + "ויסעו מסכות ר' עקיבה אומר אין סכות אלא ענני כבוד שנאמר (ישעיה ד' ה') כי על כל כבוד חפה, וכן לעתיד לבוא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (שם ד' ו'): ד\"א ויסעו מסכות כו' שלש מסעות נסעו ישראל עד שלא הגיעו לים:", + "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל, יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם (במדבר י\"ד י\"ד) הרי שנים, ובעמוד ענן אתה הוליך לפניהם יומם (שם) הרי שלוש, ובהאריך הענן (שם ט' י\"ט) הרי ארבע, ובהעלות הענן (שמות מ' ל\"ו) הרי חמש, ואם לא יעלה הענן (שם מ' ל\"ז) הרי ששה, כי ענן ה' על המשכן יומם (שם מ' ל\"ח) הרי שבעה: ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל את הגבוה ועושה להם דרך סרטו מישור כענין שנאמר (ישעיה מ' ד') כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ואומר (שם י\"א ט\"ז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים: ד\"א וה' הוליך לפניהם. ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאב שנוטל פוגם לפני בנו וכרב שנוטל פונס לפני עבדו: ד\"א וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מורד בה מורדין לו אברהם לוה מלאכי השרת דכתיב (בראשית י\"ח ט\"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם לפיכך ליוה הקב\"ה את בניו ארבעים שנה במדבר: ללכת יומם ולילה. מקיש נסיעתן בימים לנסיעתן בלילות מה נסיעתן בימים לא היו מחוסרין אורה אף נסיעתן בלילות לא היו מחוסרין אורה, מה נסיעתן בלילות לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אף נסיעתן בימים לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:", + "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח כשעמוד האש קיים עמוד הענן זוריח: ד\"א לא ימוש עמוד הענן יומם. אין אור החמה מבטלו: ועמוד האש לילה. אין אור הלבנה מבטלו: ד\"א לא ימיש אעפ״י ממרים ואעפ״י מכעיסין ואעפ״י מנאצין: ד\"א לא ימיש אעפ״י שנרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל: ד\"א לא ימיש וכי מי נצרך לעמוד ענן וכי מי נצרך לעמוד אש אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות לנדות וליולדות שהיו ביניהן: ר' מאיר אומר הרי הוא אומר באברהם (בראשית י\"ח ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו לפיכך הקדים להן הקב\"ה שבעה ענני כבוד:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שלא נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה: רבי אומר אף במקום שאין נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות:", + "וישובו ויחנו לפני פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצרים מקום עטלין שלהן מקום ע\"ז שלהן לשעבר היתה נקראת פיתום כענין שנאמר (א' י\"א) את פיתום ואת רעמסם חזרה להיות נקראת פי החירות שהיו מאחרין את עובדיהן: אמרו חיראות הללו לא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו עגולות אלא מרובעות עינים היו להם והיו מפותחות לא היו מעשה בשר ודם אלא מעשה שמים, כמין זכר ונקבה היו דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר חירות מצד אחד ומגדל מצד אחר וים מלפניהם ומצרים מאחריהם: ד\"א וישובו ויחנו לפני פי החירות אמר להן משה חזרו לאחוריכם. כיון שתקעו קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבהן מתלישין בשערן ומקרעין בכסותן אמר להם משה מפי הקדש נאמר לי שאתם בני חורין: בין מגדול ובין הים. שם היתה גדולתן של מצרים ושם היתה תפארת שלהן ולשם כינס יוסף את כל הכסף כענין שנאמר (בראשית מ\"ו י\"ד) ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: לפני בעל צפון. בעל צפון נשתייר להם מחיראות כדי לפתות את ליבן של מצרים ועליו הוא אומר (איוב י\"ב כ\"ג) משגיא לגוים ויאברם: נכחו תחנו על הים. מגיד הכתוב במגדול אכלוסין כנגד כל יוצאי מצרים ד\"א נכחו תחנו על הים. כדי לפתות לבם של מצרים:", + "ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ אין נבוכים אלא מטורפין כענין שנאמר (יואל א' י\"ח) מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר: ד\"א אין נבוכים, אלא מעורבבים כענין שנאמר (אסתר ג' ט\"ו) והעיר שושן נבוכה: ד\"א נבוכים אמר פרעה משה הטען ואינו יודע לאיכן מוליכן אין נבו אלא משה בענין שנאמר (דברים ל\"ב נ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו: ד\"א נבוכים אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל לבכות במדבר כענין שנאמר (במדבר י\"ד א') ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: סגר עליהם המדבר. אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל ליפול במדבר כענין שנאמר (במדבר י\"ד כ\"ט) במדבר הזה יפלו פגריכם: ד\"א סגר עליהם המדבר אמר פרעה בעל צפון כינס עליהן חיות רעות ואין מניחות אותן לעבור: וכן היה: כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם למדבר כינס עליהן הקב\"ה חיות רעות ולא היו מניחות אותן לעבור שנאמר סגר עליהן המדבר אין סגירה אלא חיה רעה כענין שנאמר (דניאל ז' כ\"ג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:", + "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: ואכבדה בפרעה ובכל חילו. פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ז' כ\"ג) וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו (שם י\"ט י\"א) ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (שם י\"ט י\"ג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (במדבר ה' כ\"ז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה ושאר הגוף לא פלט אלא מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: אף כאן הוא אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התהילה הפורענות: והלא דברים [קל וחומר] וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה ומה אם מדת הפורענות שהיא מועטת מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה פורעניות קל וחומר למדת הטוב שהיא מרובה שכל המתחיל במצוה תחלה נוטל שכרו בראש: ד\"א ואכבדה בפרעה כשהקב״ה נפרע מן הרשעים שמו מתגדל בעולם וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ו י\"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, מהוא אומר (שם) והגידו את כבודי בגוים: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל\"ח כ״ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף מהוא אומר (שם) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ט\"ז י\"ט) ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה מהוא אומר (שם) אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מ\"ה י\"ד) כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו (ובזיקים) [בזקים] יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו מהוא אומר (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים: כיוצא בו אתה אומר (עובדיה א' כ\"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו מהוא אומר (שם) והיתה לה' המלוכה: ואומר (תהלים י' ט\"ו) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו: ואומר (תהלים ק\"ד ל\"ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה: ואומר (שם קמ\"ו ט') ה' שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות מהוא אומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה: וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעין את ה' עכשיו וידעו מצרים כי אני ה': ויעשו כן. להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו לו למשה היאך נחזור לאחורינו שלא נשבור לב טף שעמנו אלא האמינו והלכו אחרי משה: ד\"א ויעשו כן אמרו רוצין ולא רוצין אין לנו אלא דברי בן עמרם:", + "ויגד למלך מצרים נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ערב שבת ושבת ואחד בשבת שהן חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר: בשני בשבת [שהוא רביעי] לנסיעתן הוא יום שמונה עשר היו ישראל מציעין בהמתן ומתקנין כליהן לצאת אמרו להן קטרין הגיע פרתזזמיא שלכם לחוור למצרים כענין שנאמר (ח' כ\"נ) דרך שלשת ימים נלך במדבר אמרו להן כיון שיצאנו ממצרים יצאנו מרשות פרעה אמרו להם רוצים ולא רוצים סופכם לחזור ולקיים דברי מלכות עמדו עליהן ישראל והכו מהם ופצעו מהם והרגו מהן והלכו והגידו לפרעה לכך נאמר ויגד למלך מצרים מי הגיד לו קטרין שהיו עמהן: ויש אומרין דירבאות היו לו ויש אומרין עמלק הגיד לו: כי ברח העם. וכי בורחים היו והלא כבר נאמר (י\"ד ח) ובני ישראל יצאים ביד רמה אלא מתוך שהרגו את הקטרין הלכו ואמרו לפרעה הכו ממנו ופצעו ממנו ואין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר (משלי ל' כ\"ז) מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו: ויהפך לבב פרעה ועבדו אל העם. אתמול ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים (י' ז'), והיום ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם: ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו. אמרו אלו שלחנו ולא לקינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו, אלו לקינו ולא שלחנו כדאי היה אלא לקינו ושלחנו, אלו שלחנו ולקינו ולא ניטל ממונינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו וניטל ממונינו: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שאמר לעבד הבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש אמר גזרה או אכול אתה את הדג או לוקה מאה מכות או נותן מאה מנה אמר הריני אוכל את הדג לא הספיק לגמור נפשו מניטה עליו אמר הריני לוקה מאה מכות לקה ששים או שבעים נתקלקל אמר הריני נותן מאה מנה כך נעשה להן למצרים לקו ושלחו ונטל ממונם לכך נאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל: ד\"א ויאמרו מה זאת עשיני מגיד שכיון שיצאו ישראל ממצרים בטלה מלאכתן של מצרים: מעבדינו. מי עובדינו עכשיו יהיו כל אומות העולם מקישין עלינו כזוג ואומרין ומה אלו שהיו ברשותן הניחום והלכו להם עכשו האיך אנו יכולין לשלח לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים ולשלח לנו עבדים ושפחות: ללמדך שהיה פרעה שוליט מסוף העולם ועד סופו ושלטונות היו לו מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל ועליו הוא אומר (תהלים כ\"ה כ') שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו: אין לך כל אומה ומלכות שנשתעבדה בהן בישראל ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל: במלך אשור הוא אומר (ישעיה י' י\"ד) ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי: במלכות בבל הוא אומר (ירמיה כ\"ו ח') והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגד ההוא גאם ה' עד תמי אותם בידו: במלכות מדי הוא אומר (דניאל ו' כ\"ו) באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא (ואומיא) [אמיא] ולשנא די דירין בכל ארעא שלמכון (יסגי) [ישגא] ואומר(אסתר י' א') וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים: במלכות יון הוא אומר (דניאל ז' ו') וארבעה רישין לחיותא ושלטן (יהב) [יהיב] לה: במלכות רביעית הוא אומר (שם ז' כ\"ג) ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקנה הא אין לך כל אומה ומלכות ששלטה בהן ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו: ד\"א ויאמרו מה זאת עשינו אמרו והלא בשבילן טובה באה עלינו היה ר' יוסי מושלו משל לה״ד לאחד שהיה לו בית כור בר ומכרו בדבר מועט והלך אותו לוקיח ופתח בו מעינות ונטע בו גנות ופרדסים התחיל המוכר נחנק, כך מצרים שילחו ולא ידעו מה שילחו וכן הוא אומר (שה\"ש ד' י\"ג) שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: היה ר' שמעון מושלו משל לה״ד לאחד שנפלה לו פלטורא בירושה במדינת הים ומכרה בדבר מועט הלך אותו לוקיח ומצא בה אוצרות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות התחיל המוכר נחנק כך נעשה להן למצרים לקו ושילחו ונטל ממונם לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו:", + "ויאסור את רכבו הוא בידו אסרו: דרך מלכים להיות עומדין ואחרים מציעין להן אבל כאן הוא בידו אסרו כיון שראו גדולי מלכות שהציע הוא לעצמו עמד כל אחד ואחד והציע לעצמו: ארבעה אסרו בשמחה אברהם ויוסף ופרעה ובלעם ר' שמעון בן יוחאי אומר תבוא חבישה תעמוד על חבישה: תבא חבישה שחבש אברהם לילך ולעשות רצון אביו שבשמים ותעמוד על חבישה שחבש בלעם לילך לקלל את ישראל: תבוא אסירה ותעמוד על אסירה, תבוא אסירה שאסר יוסף לקראת ישראל אביו ותעמוד על אסירה שאסר פרעה (למחר) [למהר] לרדוף אחרי ישראל: תבוא חרב יד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כ\"ב י') ותעמוד על חרב יד של פרעה שנאמר (ט\"ו ט') אריק חרבי תורישמו ידי: ואת עמו לקח עמו. לקחן עמו בדברים אמר להם דרך מלכים להיות מהלכין בסוף וחיילותם תחלה אבל אני הריני הולך לפניכם תחלה: דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש אבל אני אשוה לכם בבזה ולא עוד אלא שאני פותח לכם תסוראות ומחלק אני לכם כסף וזהב וכל אבנים טובות ומרגליות כענין שנאמר (שם) אחלק שלל לכך נאמר ואת עמו לקח עמו בדברים:", + "ויקח שש מאות רכב בחור משלמי היו כבר נאמר (ט' ו') וימת כל מקנה מצרים: ואם תאמר משל ישראל היו כבר נאמר (י' כ\"ו) וגם מקנינו ילך עמנו: משלמי היו הרי הוא אומר (ט' כ') הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים הן היו תקלה לישראל מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר הכשר שבגוים הרוג: היפה שבנחשים רוץ מוחו: כשרה שבנשים בעלת כשפים: אשרי מי שעשה רצון המקום: שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה עשרה וגדלה של מלכות זו שאין לה גמרין אחת בטילה אלא כולן רצות ביום ובלילה וכן הוא אומר שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים כנגדן של מצרים כולן עומדות בטילות: ושלישים. אין שלישים אלא גבורים שנאמר (יחזקאל כ\"ג כ\"ג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם: ד\"א ושלישים שהיו משולשין בזיין: ד\"א ושלישים רבן שמעון בן גמליאל אומר זו שלישית של מרכבה שמתחלתה לא היו אלא שנים בא פרעה והוסיף עוד אחת למהר ולרדוף אחרי ישראל: ויש אומרין אנטנינוס הוסיפה: ד\"א ושלישים שלשה לכל אחד ואחד ויש אומרין שלשים לכל אחד ואחד ויש אומרין שלוש מאות לכל אחד ואחד: ד\"א ושלישים על כלו לפי מרכבות הוציא עליהן חיילים: כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה (דה״י ב' י\"ד ה') ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות לפי מרכבות הוציא עליהן חיילות: על כלו. על מנת לכלות לשעבר אני אמרתי (א' כ\"ב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון עכשיו ושלישים על כלו על מנת לכלות אריק הרבי תורישמו ידי(ט\"ו ט'):", + "ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: וירדף אחרי בני ישראל. מגיד הכתוב שאם היתה אומה אחרת לא היה רודף אחריה: ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מגיד הכתוב שכשהיו מצריים רודפין אחרי בני ישראל היו מנאצין ומחרפין ומגדפין וישראל מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהללין ונותנין שיר שבח גדולה ותפארת ונצח והוד למי שהמלחמה שלו כענין שנאמר (תהלים קמ\"ט ו') רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואומר (תהלים נ\"ז ו') רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך: ואומר (ישעיה כ\"ה א') ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן: ד\"א ביד רמה שהיתה ידו רמה על המצרים:", + "וירדפו מצרים אחריהם מגיד הכתוב שלא נכשל אחד מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן וכן מצינו שהגוים מנחשין שנאמר (דברים י\"ח י\"ד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואומר (במדבר כ\"ב ז') וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם אבל כאן לא נכשל אחר מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן: וישיגו אותם חונים על הים לפני בעל צפון. כיון שראה פרעה את בעל צפון שמח ואמר הסכים בעל צפון לגזירתי אני אמרתי לטבען במים הסכים בעל צפון לגזירתי לטבעם במים התחיל מזבח ומקטר לפני ע\"ז שלו שנאמר לפני בעל צפון ופרעה הקריב:", + "ד''א ופרעה הקריב שהקריב את הפורענות לבא עליו: ד\"א ופרעה הקריב מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו קטרין ביום ומחצה ומה שהלכו קטרין ביום ומחצה הילכו פרעה ביום אחד הרי שני בשבת שלישי ורביעי: בסוף יום רביעי שהוא עשרים הקריב פרעה מתנותיו והיה הענן והחשך כל ליל אחד ועשרים שהוא ליל חמישי והוא ליל שביעי של פסח ובאשמורות הבקר טבעו המצרים שנאמר (י״ד כ״ד) ויהי באשמורות הבקר וישקף ה' על מחנה מצרים: ד\"א ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם. מתוך שהכו מן הקטרין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם: והנה מצרים נוסעים אחריהם. אין כתיב כאן אלא נוסע אחריהם. מגיד הכתוב שנעשו כולן טורמאות טורמאות כאיש אחד ומהן למדה מלכות להיות נוהגות טורמאות טורמאות: ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפסו בידם אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב באברהם הוא אומר (בראשית י\"ב ח') בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה': ביצחק הוא אומר (שם כ\"ד ס\"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים ק\"ד ל\"ד) יערב עליו שיחי ואומר (שם נ\"ה י\"ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואומר (שם ק\"ב א') תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו: ביעקב הוא אומר (בראשית כ\"ח י\"א) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז' ט\"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי: ואומר (ישעיה מ\"א י\"ד) אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל מה תולעת זו אין מכה ארזים אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה ואומר (בראשית מ\"ח כ\"ב) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהלים מ\"ד ז') בי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעיני, הא מה ת\"ל בחרבי ובקשתי זו תפלה וכן הוא אומר (ירמיה י\"ז ז') ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו זו תפלה ואומר (שם ה') ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו זו תפלה: ביהודה נאמר (דברים ל\"ג ז') שמע ה' קול יהודה, בדוד אומר (שמואל א' י\"ז מ\"ה) אתה בא אלי בחרב (בחנית) [ובחנית] ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חירפתי ואומר (תהלים כ' ח') אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: באסה הוא אומר (דה\"ב י\"ד י') ויקרא (אסה) [אסא] אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרינו ה' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש: במשה הוא אומר (במדבר כ' י\"ד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אמר לו אתם מתנאים במה שהוריש אתכם אביכם הקל קל יעקב (בראשית כ\"ז כ\"ב) וישמע קלינו ואנו מתגאים במה שהוריש אנחנו אבינו והידים ידי עשיו ועל חרבך תחיה (שם מ') מהוא אומר (במדבר כ' י\"ח) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך: אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב:", + "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (משנתינו) [משנתנו] שאור בעיסה הלכו להן אצל משה אמרו לו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר מה אמרו לו למשה במצרים הרי הוא אומר (ה' כ') ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם אמרו לו היינו מצטערין על שעבודנו במצרים, מיתתינו במדבר קשה לנו משיעבודינו במצרים, היינו מצטערין על מיתת אחינו באפילה מיתתינו במדבר קשה לנו יתר ממיתת אחינו באפילה, שאחינו נספדו ונקברו אבל אנו תהא נבלת שונאינו משלכת לחורב ביום ולקרח בלילה:", + "ויאמר משה אל העם אל תיראו להודיע חכמתו של משה שהיה עומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות ועליו מפורש בקבלה (קהלת ז' י\"ט) החכמה תעז לחכם: התיצבו וראו. אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש כענין שנאמר (דברים ל\"א י\"ד) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואומר (שמואל א' ג' י') ויבא ה' ויתיצב ויקרא בפעם בפעם שמואל שמואל ואומר (במדבר י\"א ט\"ו) ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך ואומר (בראשית כ\"ח י\"ג) והנה ה' נצב עליו ואומר (עמוס ט' א') ראיתי את ה' נצב על המזבח: למה ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן נץ נכנסה לה לנקיק הסלע ונחש מכונן לפנים ממנה, ליכנם לפנים אינה יכולה מפני נחש לצאת לחוץ אינה יכולה מפני בן נץ, היתה צווחת ומטפחת בגפיה כדי שישמע בעל השובך ויבוא, כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם בתפלה ועליהם מפורש בקבלה (שה״ש ב' י\"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה במעשים טובים: ד\"א התיצבו וראו את ישועת ה'. אמרו לו אימתי אמר להן היום. אמרו לו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברים לפניהם כענין שנאמר (מלכים ב' ו' ט\"ו) וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם: ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח אלהים את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע: ואף כך התפלל משה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברין לפניהם וכן הוא אומר (תהלים י\"ח י\"ג) מנגה נגדו עביו עברו עביו כנגד טורמאות שלהן, ברד כנגר אבני בלוסטא, וגחלי (אש) כנגד טורמנטא, אש כנגד נפט שלהן: ירעם מן השמים כנגד הגפת תריסין שלהן, ועליון יתן קולו כנגד צווחות שלהן, וישלח חציו ויפיצם כנגד חצים שלהן, וברקים רב ויהם כנגד צחצוח וין שלהן: ד\"א וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהם שהיו חצים מפורין אותם וברקים מכנסין אותן, ויהם הממם עירבבם נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד\"א אין מהומה אלא מגפה כענין שנאמר (דברים ז' כ\"ג) והמם מהומה גדולה עד השמדם: כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. בשלשה מקומות הזהיר הקב\"ה את ישראל שלא לחזור למצרים כאן, ואומר (דברים י\"ז ט\"ו) וה' אמר לכם לא (תוסיפו) [תספון] לשוב בדרך הזה עוד, ואומר (שם כ\"ח ס\"ח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה: בשלשתן חזרו ובשלשתן נכשלו:", + "ה' ילחם לכם בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצוח כנגדן: זו שאמרה נפול לים אמר להן התיצבו וראו את ישועת ה', וזו שאמרה נחזור למצרים אמר להם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזו שאמרה נעשה מלחמה אמר להם ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצוח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון: ד\"א ה' ילחם לכם ולא לשעה אלא לעולם ה' ילחם לכם: ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון אם כשאתם עומדין ושותקין המקום עושה לכם נסים וגבורות קל וחומר כשאתם אומרין לפניו שיר ושבח: רבי אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון המקום עושה לכם נסים וגבורות ואתם עומדין ושותקין אמרו לו מה עלינו לעשות אמר להם היו מפארין ומרוממין משבחין ומקלסין ומהררין ונותנין שיר ושבח גדולה תהלה ותפארת והנצח וההוד למי שהמלחמה שלו באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה (ט\"ו א'):", + "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב\"ה למשה בני שרוין בצרה ים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ר' אבטולס הזקן מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו אמר לו כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני כבר נתרציתי לבני דבר אל בני ישראל ויסעו: רבי אומר אמר לו אמש היו אומרין המבלי אין קברים במצרים עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הסיע דברים מלבם: רבי מאיר אומר אמר לו אם לאדם יחידי עשיתי ים.יבשה דכתיב (בראשית א' ט') ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה לקהל קדושים אלו שנאמר בהם (תהלים ט״ז ג') לקדושים אשר בארץ המה איני עושה להן ים יבשה: ר' ישמעאל אומר אמר לו בזכות ירושלים אני קוריע להם את הים שנ' (ישעיה נ\"ב א') עורי עורי לבשי עזך ציון ואומר (שם נ\"א ט') עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים: ר' בניה אומר בזכות שעשה אברהם לפני אני קוריע להם את הים ויבקע עצי עולה (בראשית כ\"ב ג') מהו אומר (י\"ד כ\"א) ויבקעו המים: ר' יוסי הגלילי אומר כבר יצחק כאלו עקוד לפני על גבי מזבח ואברהם כאלו שלח ידו ויקח את המאכלת ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: ר' עקיבה אומר בזכות יעקב אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית כ\"ה י\"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה: ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות שבטים אני קוריע להם את הים שנ' (שם ל\"ט י\"ב) ויעזב בגדו וינס החוצה מהוא אומר (תהלים קי\"ד ג') הים ראה וינס: שמעון התימני אומר בזכות מילה אני קורע להם את הים שנ' (ירמיה ל\"ג כ\"ה) אם לא בריתי יומם ולילה איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה מהוא אומר (תהלים קל״ו י\"ג) לגוזר ים סוף לגזרים אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים: שמעיה אומר כדאי אמנה שהאמין בי אברהם אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית ט\"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה: אבטליון אומר כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שנ' (ד' ל\"א) ויאמן העם: אחרים אומרין כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין למדבר תוהו הזה שאין בו כלום ואין בידינו מחיה לדרך כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב' ב') מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (שם ג'): ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב״ה למשה על בני אתה מצויני על בני ועל פועל ידי אני צריך צווי כבר מוכנין הן לפני מששת ימי בראשית שנ' (ירמיה ל\"א ל\"ו) כה אמר ה' אם ימשו השמש ממעל ויחקרו מוסדי ארץ גם אני אמאס בזרע בית ישראל: ר' אחא אומר אמר לו הקב\"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק\"ו כ\"ג): ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר כבר קדמה צעקתם לצעקתך ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוסי אמר לו הקב״ה למשה כבר הכתבתי עליך בתורה (במדבר י\"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא אתה ברשותי והים ברשותי כבר עשיתיך גזבר עליו: [ר' חנינא בן דוסא אומר אמר לו הקב\"ה כבר כתבתי (משלי י\"ז י\"ז) אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אין אחים אלא ישראל שנ' (תהלים קכ״ב ח') למען אחי ורעי וגו']:", + "ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו להן לישראל על הים נבקע הים שנ' (י\"ד כ\"א) ויבקעו המים, ונעשה כמין כיפה שנ' (חבקוק ג' י\"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו, נעשה גזרים שנ' (תהלים קל״ו י\"ג) לגוזר ים [סוף] לגזרים, נעשה יבשה שנ' (י\"ד כ\"ט) ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה חומר למצרים שנ' (חבקוק ג' ט\"ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה כסלעים שנ' (תהלי' ע״ד י\"ג) שברת ראשי תנינים על המים, נעשה פירורין שנ' (שם) אתה פוררת בעזך ים, נעשה להן כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה שנ' (שמואל ב' כ\"ב י\"ב) חשרת מים עבי שחקים, (וצא) [יצא] להן זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנ' (ט\"ו ח') נצבו כמו נד נזלים ואותן המים כיון שמסתפקין מהן קופאין שנ' (שם) קפאו תהומות בלב ים:", + "ואני הנני מחזק את לב מצרים כענין שנאמר למעלה:", + "ויסע מלאך האלהים ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה: מושלו משל לה״ד בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר, באו לסטים לשבותו מלפניו נטלו ונתנו לאחריו, בא זאב ליטלו מאחריו נטל ונתנו לפניו, לסטים מלפניו וזאב מאחריו נטלו הרכיבו על כתפיו כענין שנ' (דברים א' ל\"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך, התחיל מצטער לקחו על זרועותיו כענין שנ' (הושע י״א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים, התחיל מצטער מפני חמה פרש עליו בגדו שנ' (תהלי' ק\"ה ל\"ט) פרש ענן למסך, רעב האכילהו לחם כענין שנ' (ט\"ו ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, צמא השקהו מים שנ' (תהלים ע\"ח ט\"ז) ויוצא נזלים מסלע ואין נזלים אלא מים חיים שנ' (שה״ש ד' ט\"ו) מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון: שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה בכל מקום כתיב מלאך ה' וכאן כתיב מלאך האלהים אמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דין שהיו ישראל [נתונים בדין] באותה שעה אם להנצל ואם לאבד עם המצריים:", + "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל כענין שנאמר(במדבר י\"ז י\"ג) ויעמד בין החיים והמתים: ויהי הענן והחשך. הענן לישראל והחשך למצרים את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה, והיו המצרים שרויין באפילה ורואין את ישראל שהן שרויין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו זורקין בהן חצין ואבני בלוסטא והיה מלאך וענן מקבלן כענין שנ' (בראשית ט\"ו א') אל תירא אברהם אנכי מגן לך, ואומר (ש\"ב כ\"ב ג') אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי, ואומר(שם ל\"א) (כל) אמרת אלה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה. היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אין יכול לעמוד, טעון אין יכול לפרוק, פרוק אין יכול לטעון, והיה ממשש אפילה שנ' (י' כ\"א) וימש חשך: ד\"א ולא קרב זה אל זה שלא קרב מחנה מצרים לתוך מחנה ישראל ולא מחנה ישראל לתוך מחנה מצרים:", + "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים התחיל הים עומד כנגד משה, מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ולא מכר את החיצונה בא לוקח להכניס ולא הניחו שומר, אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו טבעתו ולא קבל עליו, נהג המלך ובא, כיון שראה שומר את המלך התחיל בוריח, אמר לו בכל יום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך עכשיו מפני מה אתה בוריח אמר לו לא מלפניך אני בוריח אלא מלפני המלך אני בוריח כך כשבא משה ועמד על הים אמר לו דבר ה' עליך שים נא דרך ויעברו גאולים, משיב הים ואומר למשה בן עמרם והלא אדם הראשון לא נברא בתחלה [אלא] בסוף ששת ימי בראשית ואני נבראתי קודם שיברא הריני גדול ממך אין אני נבקע מלפניך משיב משה לפני הקב\"ה כך וכך אמר הים רבונו של עולם כדאי הוא אין הים נבקע מלפני אלא אמור לו אתה במאמרך ויבקע אמר לו הקב״ה למשה אם אני אומר לים ויבקע שוב אין לו רפואה לעולם ולעולמי עולמים אלא אמור לו אתה ויבקע כדי שתהא לו רפואה על ידך אלא הרי מעין גבורה עמך, מיד בא משה וגבורה לימינו מהלכת שנ' (ישעיה ס\"ג י\"ב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקיע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, כשראה הים את הגבורה שהיא עומדת לימין משה אמר לה לארץ עשה לי מחילות ואכנס בחליליך מפני אדון המעשים ברוך הוא: וכשראה משה את הים שהוא נס מפניו אמר לו משה בכל יום הייתי אומר לך בשם הקדש ולא היית מקבל עליך הראיתיך מטה ולא קבלת עליך עכשיו מה לך הים כי תנוס משיב הים ואומר למשה בן עמרם בן עמרם אל תתן רבות לעצמך לא מפניך אני נס אלא מלפני אדון כל המעשים שיתקדש שמו בעולמו שנ' (תהלי' קי\"ד ז') מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. עזה שברוחות והי זו זו רוח הקדים וכן הוא אומר (ישעיה כ\"ז ה') הגה ברוחו הקשה ביום קדים ואומר (הושע י\"ג ט\"ו) כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה: וכן אין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא ברוח הקדים שנ' (ירמיה י\"ח י\"ז) ברוח קדים אפיצם: וישם את הים לחרבה. עשאו כחרבה: ויבקעו המים. כל מים שבעולם נחלקו מניין אתה אומר מים שבבאר ושבשיח ושבמערה ושבכר ושבהבית ושבכוס ושבצלוחית ת\"ל ויבקע הים אין כתיב כאן אלא דבקעו המים כל מים שבעולם נחלקו ר' נתן אומר מניין שהמים העליונים והתחתונים נחלקו שנ' (תהלים ע\"ז י\"ז) ראוך מים יחילו אלו מים העליונים אף ירגזו תהומות אלו מים התחתונים ואומר (חבקוק ג' י') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא: וכשחזר הים כל מים שבעולם חזרו: ויבקעו המים. יבש להם הקב\"ה את המים תחלה ואת הטיט לא יבש, התחילו ישראל אומרין מים יכול ליבש וטיט אינו יכול ליבש אמר להם הקב\"ה נסיתי אתכם ולא עמדתם אלא בדרך שאבדו מצרים בים כך אתם ראויין לאבד מן העולם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול שנקרא עליכם הדא הוא דכתיב (תהלי' ק\"ו ז') וימרו על ים בים סוף מיד יבש להם הקב\"ה את הטיט:", + "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני ארד מתוך שצוהבין זה את זה קפץ שבטו של בנימין ונפל לו לתוך גלי הים שנא' (תהלים ס\"ח כ\"ח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה לרגום אותם באבנים שנ' (שם) שרי יהודה רגמתם: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לגדול הנראה שתעמידיני לשלוש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידיני עם הנץ החמה בא הקטן והעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו אני לא אמר לי אלא לשלוש שעות, אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה, מתוך שצוהבין זה עם זה ניעור אביהן אמר להן יודיע אני ששניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני אינו מקפח שכרכם: מה שכר נטל שבטו של בנימין שרת שכינה בחלקו כענין שנאמר (דברים ל\"ג י\"ב) ובין כתפיו שכן, מה שכר נטל שבטו של יהודה נטל מלכות שנ' שרי יהודה רגמתם אין רגימה אלא מלכות כענין שנ' (דניאל ה' כ\"ט) באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגונא: שרי זבולון שרי נפתלי (תהלים שם) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימין על הים כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולון ושבט נפתלי בימי דבורה וברק וכן הוא אומר (שופטים ד' י') ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ואומר (שם ה' י\"ח) זבולון עם חרף [נפשו] למות ונפתלי על מרומי שדה: ר' יהודה אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד שנ' (הושע י\"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך גללי הים שנאמר (שם) ויהודה עוד רד עם אל, אל תקרא רד עם אלא רד ים ועליו מפורש בקבלה (תהלים ס\"ט א') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, אל תשטפני שבולת מים (שם ט\"ז) באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה ידידי מושקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: מה אמרו שבטים על הים (ט\"ו י\"ז) מקדש ה' כוננו ידיך באותה שעה אמר לו הקב\"ה מי שקידש שמי על הים הוא ימשול על ישראל: וכבר היה ר' טרפון ותלמידים יושבין בכרם ביבנה אמר להם ר' טרפון לתלמידים השותה מים לצמאו מהו מברך אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן בורא נפשות רבות וחסרונן אמרו לו למדתנו רבינו: אמר להן הרי הוא אומר (בראשית ל\"ז כ\"ה) וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים להודיע זכותו של צדיק עד איכן היא מקדמת שאלו ירד יוסף למצרים עם הערביים לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן אלא זימן לו הקב\"ה שקים מלאים בשמים והרוח מנשבת בהן מפני ריח רע של ערביים: אמר להן באיזו זכות נטל יהודה את המלכות אם משום שאמר (שם ל\"ח כ\"ו) צדקה ממני דייה להודאה שתכפר על הביאה, אם מפני שאמר (שם ל\"ז כ״ו) מה בצע כי נהרג את אחינו דייה להצלה שתכפר על המכירה, אם משום שאמר (שם מ\"ד ל\"ב) כי עבדך ערב את הנער והלא ערב הוא ובכל מקום ערב משלם, אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ נחשון בן עמינדב וכו' (כי היכי דכתיבא לעילא): והמים להם חומה. עשאן כמין חומה: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל\"ג ב') מימינו אש דת למו: ומשמאלם זו תפלה:", + "וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס (רכב) פרעה זה ש\"ה (שה״ש א' ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי ר' מאיר אומר לפי שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה לפיכך נגלה עליו הקב\"ה בכסא הכבוד דמות סוסיא נקבה , ומניין שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה אלא כך אמר להן לחיילותיו מי בכל בהמה קל אעמוד וארכוב עליה וארדוף אחרי ישראל אמרו לו חיילותיו אין בכל בהמה קל אלא סוסיא נקבה שלך שכולה צבעונין ולא היה כיוצא בה מעולם לפיכך סוסים זכרים רואין אותה ורצין אחריה עמד ורכב עליה וירד בים שנ' כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים: וכשם שאמר פרעה הרשע לחיילותיו מי בכל בהמה כולה קל כך אמר להן מלך מלכי המלכים ברוך הוא למלאכי השרת מי בכל הבריות המשמשות לפני קל אמרו לפניו רבונו של עולם הכל שלך והכל מעשי ידיך גלוי וידוע לפניך שאין בכל הבריות כולן קל אלא רוח שיוצאת מתחת כסא הכבוד לפיכך רכב על כרוב שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף [וידא על כנפי רוח]:", + "ויהי באשמורת הבקר כבר הקדים להם בוקרו של אברהם שנא' (בראשית כ\"ב ג') וישכם אברהם בבקר, בוקרו של יצחק שנ' (שם ו') וילכו שניהם יחדו, בוקרו של יעקב שנ' (שם כ\"ח י\"ח) וישכם יעקב בבקר, בוקרו של משה שנ' (שמות ל\"ד ד) וישכם משה בבקר, בוקרו של יהושע שנ' (יהושע ג' א') וישכם יהושע בבקר, בוקרו של שמואל שנ' (ש״א ט\"ו י\"ב) וישכם שמואל בבקר, בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד עליהן שנא' (איכה ג' כ\"ג) חדשים לבקרים רבה אמונתיך, בוקרו של עולם הבא שנ' (תהלים ה' ד') ה' בקר תשמע קולי: וכן את מוצא כשהקב״ה נפרע מן הרשעים אין נפרע מהן אלא בבקרים שנ' (תהלים ק\"א ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ: וישקף ה' על מחנה מצרים. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם במה שמכה בו אין מרפא בו אלא מכה באזמיל ומרפא ברטייה, אבל הקב״ה במה שמכה בו מרפא כשבירך הקב\"ה את ישראל לא בירכן אלא בהשקפה השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך את ישראל (דברים כ\"ו ט\"ו) וכשנפרע מן הרשעים לא נפרע מהן אלא בהשקפה שנא' וישקף ה' אל מחנה מצרים: בעמוד אש וענן. היה עמוד הענן עושה את הים טיט ועמוד האש מרתיחו כזפת והיו טלפי סוסין נשמטין זכר מלמעלה ונקבה מלמטה וכן הוא אומר (שופטים ה' כ\"ב) אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו: ויהם את מחנה מצרים. הממן ערבבן נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד\"א ויהם אין מהומה אלא מגפה שנ' (דברים ז' כ\"ג) והמם מהומה גדולה:", + "ויסר את אופן מרכבותיו רבי יהודה אומר מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגלים שלמטה והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: ר' נחמיה אומר מחמת רעם שלמעלה ניתזו צינורות מלמטה שנ' (תהלים ע\"ז י\"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל (ראמה ותחל) [רגזה ותרעש] הארץ, והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: וינהגהו בכבדות. במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו (ה' ט') תכבד העבודה אף אתה באותה מדה מדדת להן וינהגיהו בכבדות: לשעבר פרדות מושכות את המרכבות עכשיו מרכבה מושכת את הפרדות: וינהגיהו בכבדות ר' יהורה ביר' שמעון אומר לפי שיצאו מצרים כולם בסוסים לפיכך העמיד להן הקב״ה סוסים של אש בים והיו מכין את הפרדות כולן ומחזירין אותן ליבשה והגלגלים משיבין אותן לים לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ר' מאיר אומר כשנגלה הקב״ה על המצרים בים עלה עליהן בתשעת אלפים רבוא ממלאכי חבלה מהן מלאכי זייע ומהן מלאכי רתת ומהן מלאכי ברד ומהן מלאכי שלהבת וחלחלה אוחזת למי שרואה אותן אמרו לפניו רבונו של עולם הנה לנו ונעשה רצונך במצרים אמר להן אין דעתי מתקוררת עד שאני בעצמי נפרע משונאיהן של ישראל לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל. טפשין שבהן אמרו מפני דווים וסכופים אלו אנו בורחין, פקחין שבהן אומרין מי שנלחם להן במצרים הוא יעשה להם נסים בכל זמן: ר' יוסי אומר מניין שהמכות שלקו על הים היו מעין מכות שבמצרים שנ' כי ה' נלחם להם במצרים מעין מכות שבמצרים ואומר (ש\"א ד' ח') אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, ולא במצרים לבד אלא בכל המצירין להן עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (תהלים ע\"ח ס\"ו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו, ואומר (תהלים כ״ז ב') צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו: כמעט איביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי (תהלים פ\"א ט\"ו), ואומר (ישעיה י\"א י\"ג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו ואומר (שם י\"ד כ\"ה) לשבור אשור בארצי ועל הר אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור: מדה זו נוהגת על פני הארץ שנא' (שם כ\"ו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים, מפני מה (שם כ\"ז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם עד סוף כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים:", + "ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך: וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. החזיר עליהן את הגלגל שיחזור עליהם זדונם שבמחשבה שחישבו בה אני דנם: הם חשבו לאבד בני במים אף אני איני מאבדן אלא במים, וכן הוא אומר (תהלים ז' ט\"ז) בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ\"ו כ\"ז) חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש, מסיע אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בהם (קהלת י' ח'-ט') ואומר (תהלים ז' י\"ז) ישוב (חמסו) [עמלו] בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, וכן שלמה אומר (משלי י\"ב י\"ד) מפרי פי איש (תשבע בטני) [ישבע טוב] וגמול ידי אדם ישיב לו, וכן ישעיה אומר (נ\"ט י\"ח) כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם, וכן ירמיה אומר (ל\"ב י\"ט) גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני (האדם) [אדם] לתת לאיש כדרכיו (כפרי) [וכפרי] מעלליו, וכן אליהוא אומר (איוב ל\"ד י') חלילה לאל מרשע ושדי מעול, וכן יתרו אומר (י\"ח י\"א) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם מכירו הייתי לשעבר (שביותר) [ועכשיו ביותר] שבמחשבה שחישבו מצרים לאבד את ישראל בה דנם המקום, כי בדבר אשר זדו עליהם: לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו:", + "ויט משה את ידו על הים אין הים עומד כנגד משה: וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין איתנו אלא תקפו כענין שנ' (במדבר כ\"ד כ\"א) איתן מושביך ושים בסלע קניך: ר' נתן אומר אין איתן אלא לשון קשה שנ' (ירמיה ה' ט\"ו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא: ד\"א לאיתנו ר' יונתן אומר אל תקרא לאיתנו אלא לתנאי תנאים התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לישראל הדש דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו: ומצרים נסים לקראתו. מניין אתה אומר בכל מקום שהיה המצרי רץ היה הים מקדמו ת\"ל ומצרים נסים לקראתו: משלו משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מפני בן נץ ונכנסה לה לטרקלין של מלך פתח המלך חלונית מזרחית ויצאת והלכה לה נכנס בן נץ אחריה נעל המלך כל אותן חלונות התחיל מורה בו חצים, כך כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים סתם עליהם ים מארבע רוחותיו כדי לאבדן והיו מלאכי השרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש כענין שנ' (יחזקאל ל\"ח כ\"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש: וינער ה' את מצרים בתוך הים. כאדם שמנער את הקדרה שהתחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה: ד\"א וינער ה' את מצרים נתן בהם כח נערות כדי שיהיו יכולין לקבל רוב פורענות: ד\"א וינער מסרם למלאכים נערים למלאכים אכזראים כדי שישמטו את נשמתן כענין שנ' (משלי י\"ז י\"א) ומלאך אכורי ישלח בו, ואומר (איוב ל\"ו י\"ד) תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים:", + "וישובו המים כל מים שבעולם חזרו: ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. אפלו פרעה שנ' (ט\"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים, דברי ר' יהודה: ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה שנ' (ט' ט\"ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויש אומרין באחרונה בא וטבע שנאמר (ט\"ו י\"ט) כי בא סום פרעה:", + "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה חמה כתיב היו מלאכי השרת מתמיהין לומר בני אדם שעברו ע\"ז יעברו ביבשה בתוך הים אף הים נתמלא עליהם חמה ובקש לאבדן שלמעלה הוא אומר חומה וכאן הוא אומר חמה מי גרם להם להנצל: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות תורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל\"ג ב') מימינו אש דת למו, ומשמאלם בזכות תפלה: ד\"א והמים להם חמה דרש ר' פפיוס והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ\"ג י\"ג) הוא דן יחידי את כל באי העולם ואין להשיב לדברו אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס הא מה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם שהכל בדין והכל באומר: דרש ר' פפיוס הן האדם היה כאחד ממנו(בראשית ג' כ\"ב) כאחד ממלאכי השרת אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד מלמד שנתן הקב\"ה לפניו שני דרכים דרך חיים ודרך מות ובחר לו הוא דרך המות: דרש ר' פפיוס וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק\"ו כ') שומיע אני שור שלמעלה ת\"ל אוכל עשב אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה [מקיים] וימירו את כבודם שומיע אני בשור שבשאר ימות השנה ת\"ל אוכל עשב אין לך מנוול ומשוקץ משור משעה שהוא אוכל עשב: דרש ר' פפיוס לסוסתי ברכבי פרעה (שה״ש א' ט') רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה לו הקב\"ה על סוס זכר שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף, חזר ורכב על סוס נקבה כביכול עלה לו הקב\"ה על סוס נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים לסוסתי לססתי כתיב כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על ישראל לאבדם מי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין ובזכות תפלין שהיא בשמאל:", + "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם מכביש ידו עליה קמעה הרי הוא הורגה וכן הוא אומר (שם קכ״ד ז') נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, ויש אומרין כאדם ששומט עובר ממעי הפרה וכן הוא אומר (דברים ד' כ') ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים: וירא ישראל את מצרים. מתים על שפת הים אין כתיב כאן אלא מת על שפת הים מתים ואינן מתים: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל\"ה י\"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מה להלן מתה ואינה מתה אף כאן מתים ואינן מתים: ד\"א וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים שלא יהיו ישראל אומרין כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד (אחד) [אחר]: ד\"א שלא יהיו מצרים אומרין כשם שאבדנו במים כך הן אבדו במים: ד\"א בשביל מוטות ומרכבות שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו את הבזה: ד\"א כדי שיהיו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן וכן הוא אומר (תהלים נ' כ\"א) אוכיחך (ואערך לפניך) [ואערכה לעיניך] ואומר (מיכה ז' י') ותרא אויבתי ותכסיה בושה האומרה לי (איה) [איו] ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות, ועליהם הוא אומר (תהלים י\"ח ל\"ד) ועל במותי יעמידני אלו המצרים שהיו במותיהן של ישראל בשעה ששיקען הקב\"ה בים רמז לו הקב\"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותן מושלכין מתים ביבשה שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכל אחד ואחד היה נוטל כלבו והוליך ונותן רגלו על צוארו של מצרי לקיים מה שנ' (דברים ל\"ג כ\"ט) ואתה על במותימו תדרוך והיה ישראל אומר לכלבו אכול מן היד הזו המשעבדת בי. אכול מן המעים הללו שהן שמחין בשעבודי ודויד מפרשה (תהלים ס\"ח כ\"ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך לכך כנסת ישראל אומרת (חבקוק ג' י״ט) ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי בשביל שעשית לנו כל הנסים הללו שהצלתני מן המצרים ושקעת אותן בים והשליכן ליבשה כדי שנראה היאך נעשה הדין בהן לפיכך נתנו לך נצחון ואמרנו לפניך שירה אז ישיר משה:", + "וירא ישראל את היד הגדולה מכות חמורות ומכות משונות זו מזו ומיתות משונות ומיתות חמורות זו מזו: ר' יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שבמצרים הוא אומר (ח' ט\"ו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות: ר' אליעזר אומר מניין שכל מכה ומכה שהביא המקום ב\"ה על המצרים היתה של ארבע מכות שנ' (תהלים ע\"ח מ\"ט) ישלח בם חרון אפו עברה אחת זעם שתים וצרה שלוש ומשלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות: ר' עקיבה אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב\"ה ב\"ה על המצרים היתה של חמש מכות שנ' ישלח בם חרון אפו הרי אחת עברה שתים זעם שלוש צרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה' עכשיו וייראו את ה': ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר במקום אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם: כיוצא בו אתה אומר(במדבר כ\"א ה') וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ד\"א ויאמינו בה' ובמשה עבדו גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' אז ישיר משה ובני ישראל: ר' נחמיה אומר מניין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם כדאי הוא שתשרה רוח הקדש עליו ויאמר שירה שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו זכו ששרת עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל: וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה שנ' (בראשית ט\"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה ואומר (ישעיה כ״ו ב') פתחו שערים ויבא גוי [צדיק] שומר אמונים (בשכר) [בשער] זה בעלי אמונה נכנסין וכן הוא אומר (תהלים צ\"ב ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [וגו'] כי שמחתני ה' בפעליך מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת אמנה שהאמינו בעולם הזה שכולה לילות: וכן יהושפט אומר (דה״י ב' כ' כ') האמינו בה' אלהיכם ותיאמנו האמינו בנביאיו והצליחו: וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנ' (שה״ש ד' ח') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה ואומר(הושע ב' כ\"א) ואירשתיך לי באמונה, ואומר (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה, ואומר (ירמיה ה' ג') עיניך הלא לאמונה הא גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ולהלן הוא אומר (תהלים ק\"ו י\"ב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:" + ], + [ + "אז ישיר משה ובני ישראל יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד' כ\"ו), אז אמרה חתן דמים למולות (ד' כ\"ו), אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ה' ל') אז אמר דויד (דה\"י א' ט\"ו ב) אז אמר שלמה (מ\"א ח' י\"ב) לשעבר: אז תיראי ונהרת (ישעיה ס' ה'), אז יבקע כשחר (שם נ\"ח ח'), אז ידלג כאיל פסח (שם ל\"ה ו'), אז תפקחנה (שם ה') אז תשמח בתולה (ירמיה ל\"א י\"ב), אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה (תהלים קכ\"ו ב') אז יאמרו בגוים הגדיל [ה'] לעשות עם אלה (שם ג') לעתיד לבוא: רבי אומר אז שר משה ובני ישראל אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה ובני ישראל נמצאנו למדים לתחית המתים מן התורה: ד\"א משה ובני ישראל מגיד הכתוב שהיה משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כנגד משה (בשירה) [בשעה] שאמרו שירה: ד\"א משה ובני ישראל מלמד שאמר [משה] שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת. וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן ראשונה שנאמרה במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ\"ט), שנייה שאמרו על הים זה אלי ואנוהו שלישית שנאמרה על הבאר אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כ\"א י\"ז), רביעית שירת האזינו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת (דברים ל\"א ל'), חמישית שאמר יהושע אז ידבר יהושע (את השירה הזאת) [לה'] ביום תת ה' את האמורי (יהושע י' י\"ב), שישית שאמרו דבורה וברק ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה' א'), שביעית שאמר דויד וידבר דויד את דברי השירה הזאת (ש״ב כ\"ב א'), שמינית שאמר שלמה מזמר שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וכי דויד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' (מ\"א ו' ט') ויבן את הבית ויכלהו אלא שנתן דויד נפשו עליו נקרא על שמו והיכן נתן נפשו עליו שנ' (תהלים קל\"ב א) זכור ה' לדויד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, מה נאמר לו (מ\"א י\"ב ט\"ז) עתה ראה ביתך דויד הא כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו: ד\"א שירת שלמה דכתיב שיר השירים אשר לשלמה (שה\"ש א' א'), תשיעית שאמר יהושפט שנ' (דה\"ב כ' כ\"א) ויועץ אל העם ויעמור משוררים לה' ומהללים להדרת קדש כצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, עשירית לעתיד לבוא שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיה מ\"ב י') ואומר (תהלים קמ״ט א') שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה כשם שנקבה יולדת כך תשועות שעברו יש אחריהן שעבוד, אבל תשועה העתידה לבוא נקראת על שם זכר כשם שאין הזכר יולד כענין שנ' (ירמיה ל' ו') שאלו נא וראו אם ילד זכר כך תשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד שנ' (ישעיה מ\"ד י\"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד: לה'. לה' אמרוה ולא לבשר ודם לא בענין שנ' (ש\"א י\"ח ו') ותצאנה הנשים המשחקות מכל ערי יהודה לשיר והמחולות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלישים ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' ולא לבשר ודם: ויאמרו לאמר. ר' נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל ואמרו שירה בבני אדם שקורין את שמע: אלעור בן (הדאי) [תדאי] אומר משה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו סוס ורוכבו רמה בים, משה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו זה אלי ואנוהו, משה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' שמו: (ד\"א) [אשירה לה'] לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לו תפארת והנצח וההוד ובן דויד אומר (דה\"א כ\"ט י\"א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד: מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש: שהוא חכם ואינו אלא טיפש: שהוא עשיר ואינו אלא עני: שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי: שהוא דין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא שמחנפין לו: שירו לה' שהוא חכם ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י\"ט): ואומר עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה (איוב י\"ב י\"ג): שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (דברים י' י\"ד): ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב' ח'): שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל\"ד ו'): ואומר כי אל רחום ה' אלהיך (דבר' ד' לא'): שירו לה' שהוא דין שנ' כי אלהי (ה) משפט ה' (ישעיה ל' י\"ח): שומר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ\"ב א): שירו לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן שומר הברית והחסד (דברים ז' ט') אל אמונה ואין עול (שם ל״ב ד'): שירו לה' שהוא גאה שהוא הדור שהוא משבח שנ' כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פ\"ט ז') שומר ה' אלהים צבאות מי כמוך חסין יה (שם פ\"ט ט') ואומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (שם פ\"ו ח') שומר דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים כול' עד זה דודי וזה רעי בנות ירושלים (שה\"ש ה' י'-י\"ו): הא לה' נאה גבורה לו תפארת נצח והוד: וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דהי\"א כ\"ט י\"א): כי גאה גאה. הגאני והגיאתיו הגאני במצרים כה אמר ה' בני בכרי ישראל (ד' כ\"ב) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ\"ט): הגאני על הים ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל כול' (י\"ד י\"ט) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה זה אלי ואנוהו: ד\"א כי גאה גאה גיאה הוא ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' י\"ב - י\"ז): ד״א כי גאה גאה מהגאה הוא על כל הגאים במה שאומות העולם מתגאין לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מבול שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מגדל ובאנשי סדום: וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן שנ' ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ\"ב): מה נאמר בהן מרכבות פרעה וחילו ירה בים (ט\"ו ד'): וכן את מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו מחרושת הגוים אל נחל קישון (שופטים ד' י\"ג) ומהוא אומר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה' כ'): וכן את מוצא בסנחריב שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ותאמר ברב רכבי [וגו'] אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ\"ב י\"ט כ\"ג-כ\"ד): מהוא אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (שם י\"ט כ\"ה) אלו ראשי גייסות שלו: אמרו גדול שבהן הוא ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף: קטן שבהן אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשיב את פני פחת אחד עברי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים ועתה התערב נא את אדני המלך ואתנה לך אלפים סוסים (שם י\"ח כ\"ג-כ\"ד): מהוא אומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך בתולות בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים (שם י\"ט כ\"א): וכן את מוצא בנבוכדנצר שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע שנ' (ותאמר) [ואתה אמרת] בלבבך אל השמים אעלה בין כוכבי אל ארים כסאי (ישעיה י\"ד י\"ג) מהוא אומר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם י\"ד ט\"ו): וכן את מוצא בנגיד צור שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים (יחזקאל כ\"ח ב'): מהוא אומר עליו מותי ערלים תמות ביד אדם כי אני דברתי נאם ה' אלהים הא במה שהאומות מתגאין לפניו בו נפרע מהן לכך נאמר כי גאה גאה: סוס ורוכבו. וכי סוס אחד ורכב אחד והלא כבר נאמר (י\"ד ז') ויקח שש מאות רכב בחור אלא מלמד שלא היה לפני המקום אלא כסוס אחד ורכב אחד בלבד: כיוצא בו אתה אמור כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב (דברים כ' א') וכי בסוס אחד ורכב אחר אומות העולם יוצאין אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אין אויביהם לפניהם אלא כסוס ורכב בלבד: ד\"א סוס ורוכבו מלמד שהיה סוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס: רמה בים. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר (ט\"ו ד') ירה כאיזה צד יתקיימו שני כתובים הללו: רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדין לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: בנוהג שבעולם אדם זורק שני כלים לאויר לא סוף אחד מהן ליפרד מחברו אבל כאן רמה ירה רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדים לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: ד״א רמה בים כיון שראו ישראל שרה של מצרים שנפל התחילו נותנין לפניו את השבח לכך נאמר רמה בים: וכן את מוצא שאין המקום נפרע מן המלכיות עד שמפיל את שריהן תחלה שנ' ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כ\"ד כ\"א): ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים (שם י\"ד י\"ב): ואומר כי רותה בשמים חרבי ואחר כך הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט (שם ל\"ד ה'): ד\"א סוס ורוכבו רמה בים היה הקב\"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידין בדין אומר לסוס מפני מה רצת אחר בני אומר לו מצרי מריצני בעל כרחי שנ' (י\"ד כ\"ג) וירדפו מצרים אחריהם כל סוס פרעה: אומר למצרי מפני מה רצת אחר בני והוא אומר סוס היה מריציני בעל כרחי שנ' (ט\"ו י\"ט) כי בא סוס פרעה והיה הקב\"ה מביא סוס ורוכבו ודנם כאחד: זו שאל אנטנינוס את רבי אמר לו ומאחר שאדם זה מת וגוף (כולה) [כלה] כלום הקב״ה מביא לדין אמר לו על שאתה משאליני על גוף טמא שאליני על נשמה שהיא טהורה מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות והשיב בו שני עבדים חגר וסומא לשמרו אמר לו חגר לסומא בכורות נאות אני רואה אומר לו סומא וכי אני רואה אמר לו חגר וכי אני יכול להלך: מה עשו רכב חגר על גבי סומה והלכו נטלו את הבכורות וישבו במקומן: לימים בא המלך וישב עליהן בדין אמר להן היכן הן בכורות אמר לו סומה וכי רואה אני אמר לו חגר וכי יכול אני להלך: המלך פקח היה הרכיב חגר על גבי סומה והיו מהלכין אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות: כך הקב\"ה מביא גוף ונשמה ומעמידין בדין אומר לגוף מפני מה חטאת לפני אומר לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי נשמה שחטאת מיום שיצאת ממני לא מושלך אני לפניך כאבן: אומר לנשמה מפני מה חטאת לפני אומרת לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי גוף שחטא מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך: הקב\"ה מביא נשמה ומכניסה לגוף ודנם כאחד שנ' (תהלים ג' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל להביא נשמה ואל הארץ להביא הגוף ואחר כך לדין עמו מידיין עמו: ד\"א סוס ורוכבו איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתם ונאמר להלן (זכרי י\"ב ד') ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון ואומר (שם י\"ד י\"ב) וזאת תהיה מגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת: בא מפורש ולומר על הסתום מה מפורש בחמש מכות אף סתום בחמש מכות:", + "עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י\"ו י\"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד\"א עזי אין עזי אלא תורה שנ' (שם כ\"ט י\"א) ה' עז לעמו יתן ה' וגו' ואומר (שם צ\"ט ד') ועז מלך משפט אהב: ד\"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' (שם כ\"א ב') בעזך ישמח מלך: ואומר (שם כ\"ח ח') ה' עוז ומעוז ישועות משיחו הוא: ד\"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם ולי ביותר: וזמרת יה. זמרה את לכל באי העולם ולי ביותר שהרי אומות העולם אומרין גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנ' (ש\"ב כ\"ג א') ונעים זמירות ישראל: הוא עשאני אימרא ואף אני עשיתיו אימרה: הוא עשאני אימרה וה' האמירך היום (דברים כ\"ו י\"ז) ואף אני עשיתיו אימרה את ה' האמרת היום (שם כ\"ו י\"ח) ישראל אומרין מי כמוך באלים ה' (ט\"ו י\"א) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל\"ג כ\"ט): ישראל אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו' ד'): ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ (דהי\"א י\"ז כ\"א): ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה\"ש ב' ג') ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב' ב'): ישראל אומרין זה אלי ואנוהו (ט\"ו ב') ורוח הקודש מבשרת על ידם ואומרת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ\"ט ג'): ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי העולם ולי ביותר: ד\"א ויהי לי לישועה היה לי והווה לי: היה לי לשעבר והווה לי לעתיד לבוא שנ' (שם מ\"ה י\"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים: זה אלי ואנוהו. רבי אלעזר אומר מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' (הושע י\"ב י\"א) וביד הנביאים אדמה: ואומר (יחזקאל א' א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואילת צפירה מקיפתו וחיילות מלפניו ומאחוריו וגבורים מימינו ומשמאלו הכל צריכין לשאל עליו ולידע איזה הוא מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשעלה הקב״ה על הים לא נצרך אחד לשאל אלא הכירו כולם ופתחו כולם פיהם ואמרו זה אלי: ואנוהו ר' ישמעאל אומר וכי היא אפשר לו לאדם לנאות את קונו אלא היה נאה לפניו במצוה עשה לו סוכה נאה לולב נאה תפילין נאה ציצית נאה: אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום: ר' יוסי בן דורמסקית אומר עשה לו בית המקדש שנ' (ישעיה ל\"ג כ') חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן ואומר (תהלים צ\"ג ה') לביתך נאוה קודש ואומר (ירמיה י' כ\"ה) ואת נוהו השמו: ד\"א ואנוהו ר' יוסי הגלילי אומר אדבר בניאותו ובשבחו שלמי שאמר והיה העולם ב\"ה: ר' עקיבה אומר אומר ניאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם שהרי אומות העולם משאלין את ישראל ואומרין להן מה דודך מדוד היפה בנשים (שה\"ש ה' ט') שכך אתם מומתים עליו וכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א' ב') אל תקרא עלמות אלא אפלו על מית אהבוך ואומר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ\"ד כ\"ג): כולכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו בנו: וישראל אומרין להם נאמר לכם מקצת שבחו אי אתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז (שה\"ש ה' י'): זה דודי מה רעי בנות ירושלים (שם ה' ט\"ז) כיון ששמעו אומות העולם גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם שנ' (שם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרין להן אין לכם חלק בו אלא אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו' ג') אני לדודי ועלי תשוקתו (שם ז' י\"א): ד\"א ואנוהו וחכמים אומרים נלונו עד שנבוא עמו לבית מקדשו מושלו משל לה\"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: נכנס למדינה אחרת אמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: כך ירדו ישראל למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה: עלו שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה: ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים: באו למדבר שכינה עמהם שנ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך עד שבאו עמו לבית מקדשו שנ' (שה\"ש ג' ד') כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי זה אהל מועד ואל חדר הורתי שמשם נתחייבו ישראל בהוראה: אלהי אבי. עמי נוהג במדת רחמים ועם אבותי נוהג במדת הדין: אלי אין אלי אלא מדת רחמים שנ' (תהלים כ״ב ב') אלי אלי למה עזבתני ואומר (במדבר י\"ב י\"ג) אל נא רפא נא לה ואומר (תהלים קי״ח כ\"ד) אל ה' ויאר לנו: ד\"א אלהי אבי אני אהובה בת אהובים [מלכה] בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנשא אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני אהובה בת אהובים מלכה בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנ' (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וכשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר (יחזקאל ל\"ו כ') ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ד\"א אלהי אבי וארוממנהו לא על נסים שעשה עמי בלבד אני נותנת לפניו את השבח אלא על נסים שעשה עם אבותי ועתיד הוא לעשות עמי לכך נאמר אלהי אבי וארוממנהו:", + "ה' איש מלחמה ה' שמו הרי זה מקרא [עשיר] במקומות הרבה מגיד שנגלה להן בכל כלי זיין: נראה להם כפרש כענין שנ' (תהלים י\"ח י\"א) וירכב על כרוב ויעף נראה להם בשריון ובכובע שנ' (ישעיה נ\"ט י\"ז) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו: נראה להם כגבור חגור חרב כענין שנ' (תהלים מ\"ה ד') חגור חרבך על ירך גבור: נראה להם בקשת כענין שנ' (חבקוק ג' ט') עריה תעור קשתך: נראה בצנה ומגן שנ' (תהלים ל\"ה ב') החזק מגן וצנה: נראה להם בחנית כענין שנ' (חבקוק ג' י\"א) לנגה ברק חניתיך: שומיע אני שצריך כל המדות הללו ת\"ל ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואין צריך לכל מדות הללו: אם כן למה צריך הכתוב לפרט כל המקראות הללו: לומר שאם יצטרכו ישראל לאחד מהן הרי הוא עושה להם אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בהם: ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו לפי שכשנגלה הקב\"ה על הים נראה להם כבחור עושה מלחמה שנ' ה' איש מלחמה ונגלה עליהם בסיני כזקן עטוף כענין שנ' (דניאל ז' כ\"א) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושעיר רישיה כעמר נקי יכול שהן שתי רשויות ת\"ל ה' שמו ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו הוא נלחם במצרים והוא על הים והוא על הירדן והוא על נחלי ארנון והוא בעולם הזה והוא לעולם הבא הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא שנ' (דברים ל\"ב ל\"ט) ראו עתה כי אני אני הוא ואומר (ישעיה מ\"א ד') אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא: ד\"א ה' איש מלחמה ה' שמו יש גבור עומד במלחמה וכוחו עליו כבן ארבעים שנה אבל אין דומה לבן ששים או לבן שבעים שכל זמן שהוא הוליך כוחו מתמעט אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הנלחם במצרים ה' שמו הוא לשעבר והוא לעתיד וכן הוא אומר (מלאכי ג' י') כי אני ה' לא שניתי: ד\"א ה' איש מלחמה יש גבור עומד במלחמה ומשחץ יוצא מידו אין יכול להחזירו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום גזרה יוצאה מלפניו שנ' (דברים ל״ב מ\"א) אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה הרי הוא מחזירה שנ' (שם) ותאחז במשפט ידי שומיע אני שמחזירה ריקם ת\"ל (שם) אשיב נקם לצרי אני מחזירה על אומות העולם: ד\"א ה' איש מלחמה יש גבר עומד ומשקנאה וגבורה לובשתו ואפלו אביו ואפלו אחיו ואפלו קרובין אינו מבחין אלא מכה והוליך בחמה: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הוא עושה מלחמה ואעפ\"י כן ה' שמו רחמן הוא על כל בריותיו מה שמו ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (ל\"ד ו):", + "מרכבות פרעה וחילו ירה בים במדה שמדד בה מדדת לו הוא אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (ה' ב) אף אתה הראית להן יראתך ואימתך על הים מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ\"ד) ואף אתה באותה מדה מדדת להן מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר ושלישים על כלו (י\"ד ו') אף אתה באותה מדה מדדת להן ומבחר שלישיו טובעו בים סוף: לפי שנ' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים (א' י\"ד) אף אתה הקשית עליהן מים (בטיט) [כטיט] והיו משתקעין בתוכו אין טביעה אלא בטיט כענין שנ' (ירמיה ל\"ח ו') ויטבע ירמיהו בטיט ואומר (תהלים ס\"ט ג') טבעתי ביון מצולה ואין מעמד:", + "תהומות יכסיומו וכי יש תהומות שם אלא מלמד שעלה תהום התחתון וחיפה עליהן את הרקיע והקדיר עליהן את המאורות וכן הוא אומר (יחזקאל ל\"ב ח'-ט') כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם ה' אלהים והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם: ואומר (ישעיה י\"ג י') כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו ויריח לא יגיה אורו מפני מה כי (פקדתי) [ופקדתי] על תבל רעה ועל רשעים עונם: ואומר (יחזקאל ל' י\"ח) ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עזה מפני מה כי היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה: ד\"א תהומות יכסימו וכי יש תהומות שם והלא שונית היא אלא מלמד שעלה תהום התחתון והעליון והיו נלחמים במצרים בכל מיני פורעניות יונה ירד לתהום אחד שנ' (יונה ב' ו') תהום יסובבני והם ירדו לשתי תהומות שנ' תהומות יכסימו: ירדו במצולות. וכי יש מצולות שם והלא שונית היא אלא מלמד שנפרץ ים הגדול לתוכו והיה נלחם בהם בכל מיני פורעניות: יונה ירד למצולה אחת שנ' (יונה ב' ד') ותשליכני מצולה והם ירדו לשתי מצולות שנ' ירדו במצולות: כמו אבן. זו כת בינונית שבהן: כשרים שבהן מטרפין כקש: בינונים כאבן: רשעים צללו כעופרת במים אדירים: ד\"א כמו אבן הוא אמר וראיתן על האבנים (א' ט\"ז) אף אתה הקשית עליהן מים כאבנים והיו מכין אותן על מקום האבנים שלהן: ד\"א כמו אבן לפי שהקשו את לבם כאבנים: אבל את בחסדך ובטובך וברחמיך הרבים ובימינך שפשוטה לכל באי העולם שנ' (תהלים מ\"ד ד') כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:", + "ימינך ה' נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכוח שנתת ארכה לדור המבול כדי שיעשו תשובה ולא עשו ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען: וכן באנשי מגדל וכן בסדום וכן המצריים עשר מכות הבאת עליהן ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען לפניך: ימינך ה' תרעץ אויב. בא וראה כשישראל עושין רצונו של מקום עושין את השמאל ימין שנ' ימינך ה' ימינך ה': וכשאין עושין רצונו עושין את הימין שמאל שנ' (איכה ב' ג') השיב אחור ימינו מפני אויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה לפניו חמה אין לי (ישעיה כ\"ז ד'): וכשאין עושין רצונו מתמלא חמה על שונאיהם שנ' (דברים י\"א י\"ז) וחרה אף ה' בכם: כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם ה' ילחם לכם (י\"ד י\"ד): וכשאין עושין רצונו כויכול הוא נלחם בם שנ' (ישעיה ס\"ג י') ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי כענין שנ' (איכה ב' ה') היה ה' כאויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנ' (תהלים קכ\"א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכשאין עושין רצונו כויכול שינה לפניו שנ' (שם ע\"ח ס\"ה) וייקץ כישן ה': וכן הוא אומר (איוב י\"ז ב') ובהמרותם תלן עיני: כויכול כאילו שינה לפניו בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה: תרעץ אויב. זה פרעה שנ' (ט\"ו ט') אמר אויב ארדוף אשיג ויש אומרין זה:עֲשָו שנ' (יחזקאל ל\"ז ב') יען כי אמר (אויב) [האויב] עליכם האח: רעצת אויב אין כתיב כן אלא תרעץ לעתיד לבוא וכן הוא אומר (חבקוק ג' י\"ב) בזעם תצער ארץ באף תדוש גוים:", + "וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י\"ד ט\"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט\"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע\"ד כ\"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ\"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע\"ג כ\"ז): ד\"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ\"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס\"ט כ\"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע\"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י\"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י\"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ג י\"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד\"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל\"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט\"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה\"ש ב' ט\"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל\"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י\"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ\"ט ט\"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:", + "וברוח אפיך נערמו מים במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו הבה נתחכמה לו (א' י') אף אתה נתת ערמימות במים וברוח אפיך נערמו מים: נצבו כמו נד נוזלים. מה נוד צרור ועומד כך מצרים צרורין ועומדין והיו מתעלפין מריח המים כענין שנ' (איוב מ\"א כ\"ג) ירתיח כסיר מצולה אבל ישראל נעשה להן לכל מיני בשמים שנ' (שם) ים ישים כמרקחה: ד\"א נצבו כמו נד מה נוד צרור ועומד כך היתה נפשם של מצריים צרורה ועומדת ואינן לא מכניסין ולא מוציאין וישראל אוכלין ושותין ושמחים ויצא להם זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין כענין שנ' (תהילים ע״ח י\"ז) (מוציא) [ויוצא] נוזלים מסלע: קפאו תהומות בלב ים. היכן לבו של אדם נתון על שני חלקיו כך קפאו עליהם ים משני חלקים ולמעלה כדי לאבדם: בלב ים לא היה לו לב וניתן לו לב שנ' קפאו תהומות בלב ים: אלה לא היה לה לב וניתן לה לב שנ' (ש\"ב י\"ח י\"ד) בלב האלה: שמים לא היה להן לב וניתן להן לב שנ' (דברים ד' י\"א) עד לב השמים: יבא ים שלא היה לו לב וניתן לו לב ויפרע מן הרשעים שכיברו את לבם תבא אלה שלא היה לה לב וניתן לה לב ותיפרע מן שגנב שלש לבבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל: יבאו שמש שלא היה להן לב וניתן להן לב ויורידו מן לישראל שקבלו את התורה שניתנה על לב שנ' (שם ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבביך:", + "אמר אויב זה הוא תחלת הפרשה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ויקרא ט' א') ויהי ביום השמיני קרא משה זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ו' א') בשנת מות המלך עזיהו זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ב' ב') הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך ויש אומרין (שם י\"ז ב') בן אדם חוד חידה ומשול משל על אדמת ישראל זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו (הושע י' א') גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה כיוצא בו אתה אומר (קהלת א' י\"ב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: ד\"א אמר אויב וכי מאין היו ישראל יודיעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים רוח הקודש שרת עליהן והיו יודעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים: מה אמר פרעה לחיילותיו אמר להם אפלו אם אינכם רודפין אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שאבדו ממנו כדאי הוא לנו: כיון ששמעו מקצת העם אמרו הא ותרא לא נרדוף אחרי ישראל עד שאמר להן הרי כולנו שווין בבזה: ד\"א אמר פרעה ולא ידע מה אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי ט\"ז א') נרדף נשיג לא אמר כן אלא ארדוף אשיג נרדף הוא להם ונתפס הוא בידם אחלק שללם אין כתיב כן אלא אחלק שלל מתחלק הוא שלל להם: תמלאם נפשי אין כתיב כן אלא תמלאמו נפשי ממלאים הם נפשם ממנו: תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי מוריש אני עשרי וכבודי להם: ד\"א אמר להם פרעה לשעבר הייתם בוזזים נכסים והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אחלק שלל: לשעבר הייתם הורגין בהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו תמלאמו נפשי: לשעבר הייתם מבקשין לאנוס בניהם ובנותיהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אריק חרבי תורישמו ידי: בשלש כתות באו מצרים על ישראל אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומדת נהרגם ולא נטול ממונם: ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם: זו שאמרה נטול ממונם ולא נהרגם אחלק שלל: וזו שאמרה נהרגם ולא נטול ממונם תמלאמו נפשי: וזו שאמרה נהרגם ונטול ממונם אריק חרבי תורישמו ידי: חמשה דברים פרעה הרשע היה עומד ומנאץ במצרים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: וכנגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו:", + "נשפת ברוחך כסמו ים [וגו'] מושלו משל לה\"ד לערבי לסטים שהיה עומד אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוצא בנו של מלך הורגו אני צולבו אני שורפו אני מיתות רעות אני ממיתו שמע המלך נתמלא עליו חמה אמר לו תשתלם בפיך: כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ במצרים ארדף אשיג: ונגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו נשפת ברוחך כסמו ים [וגו']: וכן אתה מוצא לעתיד לבוא (תהילים ב' א') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו: ואומר (שם נ\"ט ח') הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומיע וסמיך [ליה] ואתה ה' תשחק למו תלעג לכל גוים: וכן הוא אומר (יחזקאל ל\"ז י\"ג) שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לה הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהליך וסמיך ליה (שם י\"ח-י\"ט) ביום בוא גוג על אדמת ישראל תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל: צללו כעופרת במים אדירים. הקב״ה נקרא אדיר אדיר במרום ה' (תהילים צ\"ג ד'): ישראל נקראו אדירים שנ' (שם ט\"ז ג') ואדירי כל חפצי בם: מצרים נקראו אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים: מים נקראו אדירים שנ' (שם צ\"ג ד') מקולות מים רביש אדירים: נגלה הקב\"ה שנקרא אדיר על ידי ישראל שנקראו אדירים ונפרע מן המצרים שנקראו אדירים במים שנקראו אדירים:", + "מי כמוך באלים ה' כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע\"ז שלהם פתחו כולם והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': ולא ישראל בלבד אלא אף אומות העולם כיון שראו מה שאירע למצרים וע״ז שלהן כפרו כלן בע\"ז שלהן והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': וכן רחב אומרת (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע ונמס לבבינו וגו' וכן את מוצא לעתיד לבוא שעתידין אומות העולם לכפור בע\"ז שלהן שנ' (ישעיה ב' ב') ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני מה מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ מהוא אומר (שם י\"ח) והאלילים כליל יחלף: ד\"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים וכן הוא אומר (תהלים ק\"ו כ״ב) נוראות על ים סוף: ד\"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך שרואה בעלבון בניו ושותק וכן הוא אומר (ישעיה מ\"ב י״ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק שתקתי לשעבר מכאן ואילך כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו: ד\"א מי כמכה באלו שעומדין לפניך במרום וכן הוא אומר (תהלים פ\"ט ז') כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים: ד\"א מי כמכה באלו שקראו עצמן אלהות: פרעה קרא עצמו אלוה שנ' (יחזקאל כ\"ט ג') לי יארי ואני עשיתיני מה כתיב בו הנני אליך ואל יאריך: סנחריב קרא עצמו אלוה שנ' (מ\"ב י\"ח ל\"ה) מי בבל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי מה כתב בו (שם י\"ט ל\"ז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר מידי הכוהו בחרב: וכן נבובדנצר וכן חירם מלך צר: ד\"א מי כמכה באלים באלו שאחרים קורין אותן אלהות מה טיבן פה להם ולא ידברו (תהלים קט״ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדיבור אחד שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים [האלה] לאמר: ואומר (ירמיה כ\"ג כ\"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה': עינים להם ולא יראו (תהלים קט\"ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד' י'): ואומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים (משלי ט\"ו ג'): אזנים להם ולא ישמעו (תהלים קט\"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שם ס\"ה ג') שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו ואומר (שם י' י\"ז) תכין לבם תקשיב אזניך: אף להם ולא יריחון (תהלים קט\"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (ויק' א' י') אשה ריח ניחח לה' ואומר (בראשית ח' כ\"א) וירח ה' את ריח הניחח: ידיהם ולא ימישון (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ\"ח י\"ג) ואומר אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (שם מ\"ה י\"ב): רגליהם ולא יהלכו (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה י\"ד ג') ואומר (שם ד') ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים: לא יהגו בגרונם (תהלים קט\"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא חכו ממתקים וכלו מחמדים (שה\"ש ה' ט\"ז) ואומר והגה מפיו יצא (איוב ל\"ז ב'): מי כמכה נאדר בקדש. גאה אתה ואדיר בקודש שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדבור אחד כענין שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: ד\"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לשמוע משני בני אדם כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל באי עולם עומדין ומתפללין לפניו ושומיע תפלתם כאחת שנ' (תהלים ס\"ה ג') שומיע תפלה עדיך כל בשר יבואו: ד\"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם פועל עושה מלאכה אצל בעל הבית זוריע עמו חוריש עמו מנכש עמו מטביע (עמו והוא) [אחד] נותן לו: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נתן לו שנ' (תהלים קכ\"ז ג') הנה נחלת ה' בנים: תאב לחכמה נתן לו שנ' (משלי ב' ו') כ ה' יתן חכמה: תאב לנכסים נתן לו שנ' (דהי\"א כ\"ט י\"ב) והעושר והכבוד מלפניך: נורא תהלות. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם מוראו על הרחוקים יתר מן הקרובים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מוראו על הקרובים יתר מן הרחוקים שנ' (תהלים נ' ג') וסביביו נסערה מאד: ואומר (שם פ\"ט ה') אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו: ואומר(איוב כ\"ה ב') המשל ופחד עמו: ואומר (ויקרא י' ג') בקרובי אקדש: עשה פלא. שלא כמידת בשר ודם מדת המקום בשר ודם בונה תחתון ואח\"כ בונה עליון אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא בונה עליון ואחר כך בונה תחתון שנ' (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ואבנים ועפר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא מקרה אינו מקרה אלא במים שנ' (תהלים ק\"ד ג') המקרה במים עליותיו: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה במים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה במים שנ' (בראשית א' כ') ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה באפילה שנ' (תהלים קל\"ט ט\"ו) אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ: ד\"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא צר צורה מתחיל מראשו או מרגליו או מאחר מכל איבריו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא צר צורה צר הכל כאחד שנ' (ירמיה י' ט\"ו) כי יוצר הכל הוא ואומר (ש\"א ב' ב') ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו: בשר ודם צר צורה והוא נותן פאפוסיא בתוך סממנין והקב״ה יצר את האדם מסמן אחד גלגל זה של עין שחור והקיפו לבן והשנים לבנות והקיפן אדום:.בשר ודם אינו יכול לצור צורה בתוך צורה והקב״ה יצר את האדם במעי אמו: בשר ודם צר צורה ואינה זזה ממקומה והקב\"ה יצר את האדם והוא מהלך מסוף העולם עד סופו: בשר ודם צר צורה ואינו רואה ושומעת ולא מדברת והקב״ה יצר את האדם והוא רואה ושומיע ומדבר: בשר ודם צר צורה ואינו יכול לעשות לה [נפש ו]קרבים [והקב״ה יצר את האדם ועשה לו נפש וקרבים הוא שדויד אומר (תהלים ק\"ג א') ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו]: ד\"א עושה פלא עשה פלא אין כתיב כן אלא עשה פלא עם האבות ועתיד לעשות עם בנים וכן הוא אומר (מיכה ז' ט\"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואומר (תהלים קל\"ט י\"ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד:", + "נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד הכתוב שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם שנ' (איוב י\"ב י') אשר בידו נפש כל חי: תבלעמו ארץ. בזכות מה ניתנה להם קבורה שאמרו ה' הצדיק (ט' כ\"ז) אמר להם המקום אתם צדקתם עליכם את הדין אני אתן לכם קבורה נטית ימינך תבלעמו ארץ [ד\"א נטית ימינך תבלעמו ארץ] לפי שהיה הים מזרקן ליבשה ויבשה זורקתן לים הים אומר ליבשה קבלי אכלוסיך: ויבשה אומרת לים קבל אכלוסיך: אמרה לו יבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל יחידי נאמר בי (בראשית ד' י\"א) ועתה ארור אתה מן האדמה עכשיו היאך אני יכולה לקבל כל ההמון הזה עד שנשבע לה הקב״ה שאין אני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנ' (ישעיה ס\"ב ה') נשבע ה' בימינו: ד\"א נטית ימינך מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו הרשעים פונין מן העולם שנ' (צפניה ב' י\"ג) ויט ידו על צפון ושבר את אשור: ואומר (יחזקאל כ\"ה ט\"ז) (נטיתי) [נוטה] ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים ואומר (צפניה א' ד') (הנני נוטה) [ונטיתי] ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים מושלו משל לה\"ד לבצים שנתונות ביד אדם שאם מטה ידו (מהם) [מעט] מיד נופלות ומשתברות וכן כשהמקום מטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדיו כולם יכליון (ישעיה ל\"א נ'):", + "נחית בחסדך חסד שעשית עמנו לא היה בידנו מעשים כענין שנ' (ישעיה ס\"ג ז') חסדי ה' (אזכור) [אזכיר]: ואומר(תהלים קי\"ט ס\"ד) חסדך ה' מלאה הארץ: עם זו אעפ״י שכל העולם כולו שלך חש אין לך עם אלא ישראל שנ' (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי: נחלת בעזך. בתקפך שנ' (תהלים כ\"ח ז') ה' עזי ומגני: ד\"א בזכות תורה שנ' (שם כ\"ט י\"א) ה' עז לעמו יתן: ד\"א בזכות מלכות בית דויד שנ' (שם כ\"א ב') ה' בעזך ישמח מלך: אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שעתידין לבנות כתיב אל נוה קדשך וכבתיב (שם ע\"ט ז') ואת נוהו השמו:", + "שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו שאבדו פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע\"ז שלהן התחילו מתרגזין: ד\"א כיון ששמעו שהקב״ה מגביה קרנם של ישראל התחילו כועסין אמר להן הקב״ה כמה מלכים עמדו מכם ולא רגזו בני ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל (בראשית ל\"ו ל\"א) כמה שלטונות עמדו מכם ולא כעסו בני אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה (שם כ\"ט) עכשו אתם כועסין אני נותן לכם כעס שאין בו רצון ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צ\"ט א'): חיל אחז יושבי פלשת. אמרו עכשיו הן באין לגבות עידותן של אפרים אביהם שנ' (שם ע״ח ט') בני אפרים נשקי רומי קשת הפכו ביום קרב: ד\"א חיל אחז יושבי פלשת אמרו אין להן דרך אלא עלינו עכשו הן באין ובוזזין את נכסינו ומחריבין את ארצנו:", + "אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהם באים לירש את ארצם הרי כבר נאמר (דברים ב' ד') ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תתגרו בם אלא מפני ארנוניאות: ד\"א אמרו עכשו הן באים לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם שנ' (בראשית כ\"ז מ\"א) וישטם עשו את יעקב על הברכה: אילי מואב יאחזמו רעד. אם תאמר שהן באין להחריב את ארצן או לירש אותה הרי כבר נאמר (דברים ב' ט') אל תצר את מואב אלא מפני ארניניאות: ד\"א אמרו עכשו הן באין לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית י\"ג ז'): נמגו כל יושבי כנען. כיון ששמעו שאמר לו הקב״ה למשה (דברים כ' ט\"ז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה התחילו נמוגים אמרו אלו ואלו אין מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהן התחילו נמוגין אבל אלו אין באין עלינו אלא לכלותינו על אחת כמה וכמה התחילו נמוגים אין נמינה אלא המסאה שנ' (תהלים ע\"ה ד') נמוגים ארץ וכל ישביה: ואומר (יחזקאל כ\"א כ') למען למוג לב והרבה המכשולים (למען) נמוגו כל ישבי כנען:", + "תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה' א') ויהי כשמע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל: בגדול זרועך ידמו כאבן. כיון שעברו ישראל את הים כינס עליהן עמלק כל מלכי אומות העולם לבוא להלחם עמהם נתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן שנ' בגדול זרועך ידמו כאבן: ד\"א כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שרצה לומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן: עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. עד שיעבר את הירדן עד יעבר את נחלי ארנון: עם זו. אעפ״י שכל העולם כולו שלך אין לך עם אלא אלו שנ' (ישעיה מ\"ג כ\"א) עם זו יצרתי לי: קנית. תורה נקראת קניין שנ' (משלי ח' כ\"ב) ה' קנני ראשית דרכו: ישראל נקראו קנין שנ' עם זו קנית: ארץ ישראל נקראת קנין שנ' (בראשית י״ד י\"ט) קונה שמים וארץ: בית המקדש נקרא קנין שנ' (תהלים ע\"ח נ\"ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו: יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות תורה שנקראת קנין לכך נאמר עם זו קנית:", + "תביאמו ותטעמו נבאו אבות ולא ידעו מה נבאו תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו בנים נכנסין ואין אבות נכנסין וכן הוא אומר (שה\"ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך גדיים נכנסין ואין התישים נכנסין: ד\"א תביאמו ותטעמו בכרם הזה שנטוע שורות שורות וכן הוא אומר (ע' יחז' מ\"ח ג') מפאת קדמה ועד פאת ימה נפתלי אחד יהודה אחד אשר אחד: ותטעמו נטיעה שאין לה נתישה וכן הוא אומר (ירמיה כ\"ד ו') ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש ואומר (ע' ירמ' ל\"א מ\"א) ונטעתים על הארץ הזאת באמת בכל לבבי ובכל נפשי: בהר נחלתך. בהר שהבטחתנו בו וכן הוא אומר (ע' יחז' כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני בית ישראל כלו בארץ ושם ארצם ושם אדרוש כל תרומותיכם ראשית משאתם לכל קדשיכם: ד\"א בהר נחלתך תורה נקראת נחלה שנ' (במדבר כ\"א י\"ט) וממתנה נחליאל: ישראל נקראו נחלה שנ' (דברים ט' כ\"ו) והם עמך ונחלתך: ארץ ישראל נקראת נחלה שנ' (שם כ\"ו א') והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה: בית המקדש נקרא נחלה שנ' בהר נחלתך: יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות תורה שנקראת נחלה לכך נאמר בהר נחלתך: מכון לשבתך פעלת ה' זה אחד מן המקראות שכסא שלמטן כנגד כסא שלמעלן שנ' (ישעיה ס\"ו א') כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי: ואומר (ע' יחז' מ\"ג ז') בן אדם מקום כסאי והדום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם: ואומר (תהלים י\"א ד') ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: ואומר (מ\"א ח' י\"ג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים: פעלת ה' מקדש חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא במאמרו של הקב״ה שנ' (תהלים ל\"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אבל כשבנה בית המקדש כויכול פעולה הוא לפניו שנ' פעלת ה' מקדש אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שבית המקדש קרוי פעולה לפני מי שאמר והיה העולם והן החריבוהו האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל\"ז ז'): ואומר (ירמיה כ\"ה ל') ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הידד כדורכים יענה (על) [אל] כל יושבי הארץ: אוי להן לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט ונשפטתי אתם שם על עמי ועל נחלתי (יואל ד' ב'): עמי אלו ישראל נחלתי זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: מקדש ה' כוננו ידיך. חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא ביד שנ' (ישעיה מ\"ח י\"ג) אף ידי יסדה ארץ אבל כשנבנה בית המקדש לא נבנה אלא בשתי ידיו שנ' כוננו ידיך: ד\"א מקדש ה' חביב בית המקדש שניתן בין שתי שמות פעלת ה' מקדש ה': ד\"א מקדש ה' כוננו ידיך אימתי מתקדש שמו בעולמו כשהוא מכונן מקדשו ומקבץ גליות עמו שנ' (תהלים קמ\"ז ב') בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס מושלו משל לה״ד ללסטים שנכנסו לתוך פלטין של מלך תפסו מעבדיו של מלך והרגו מהם וצלבו מהם ושרפו מהם והחריבו פלטין שלו בא המלך וישב עליהם בדין תפס מהן והרג מהן וצלב מהן ושרף מהן וישב פלטין שלו ונודעה מלכותו בעולם:", + "ה' ימלוך לעולם ועד ר' יוסי אומר אלו אמרו ישראל ה' מלך לעולם ועד לא שלטה בהן אומה ומלכות אלא ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא: מפני מה", + "כי בא סוס פרעה מלמד שאף פרעה בכלל: וישב ה' עליהם את מי הים. עליהם שב אבל עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך בני אברהם אוהבך זרע יצחק ידידיך משפחת יעקב בכוריך גפן שהסעת ממצרים וכנה שנטעה ימיניך: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: הרי שמונה עשרה פסוקים כנגדן תקנו חכמים שמונה עשרה ברכות בתפלה: שלשה פסוקים הראשונים שבח לשם ושלשה האחרונים הודייה לשם האמצעיים מעין המירע: כנגדן תקנו חכמים שלש ברכות ראשונות שבח אחרונות הודייה: אמצעיות צרכי כל איש ואיש: וכנגדן פייסן הקב\"ה בשמונה עשרה פסוקי נחמות אמר הקב״ה אתם אמרתם אז ישיר אתם משבחים באז שנ' (ישע' נ\"ח ח') אז יבקע כשחר אוריך: אז תקרא וה' יענה (שם ט'): אז תיראי ונהרת (שם ס' ה'): אז תתענג (אל) [על] ה' (שם נ\"ח י\"ד): אתם אמרתם עזי עורי עורי לבשי עוזך (ישע' נ\"ב א'): עורי לבשי עוז זרוע ה' (שם נ\"א ט'): אתם אמרתם ה' איש מלחמה ה' שמו זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך (ירמ' י\"א ט\"ז): אתם אמרתם מרכבות פרעה ואתה על במותימו תדרוך (דב׳ ל\"ג כ\"ט): אתם אמרתם תהומות יכסיומו ירדו במצולות האומר לצולה חרבי (ישע' מ\"ד כ\"ז): אתם אמרתם ימינך ה' נשבע ה' בימינו (שם ס\"ב ח'): אתם אמרתם וברב גאנך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום (עובד' א' י\"ח): אתם אמרתם וברוח אפך נערמו מים יצאו מים חיים מירושלים (זכר' י\"ד ח'): אתם אמרתם אמר אויב לכן כל אוכליך יאכלו וכל צריך כולם בשבי ילכו והיו שוסיך למשסה וכל בוזזיך אתן לבז (ירמ' ל' מ\"ז): אתם אמרתם נשפת ברוחך ואת רוחי אתן בקרבכם (יחז׳ ל\"ו כ\"ז): אתם אמרתם מי כמכה אשריך ישראל מי כמכה (דבר׳ ל\"ג כ\"ט): אתם אמרתם נטית ימינך תבלעמו ארץ ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו ארץ חפץ (מלא' ג' י\"ב): אתם אמרתם נחית בחסדך וחסדי מאתך לא ימוש (ישע' נ\"ד י'): אתם אמרתם שמעו עמים ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר (שם ל' כ\"א): אתם אמרתם אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזימו רעד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וישב תחתיו ולא ירגז עוד (ש\"ב ז' י'): אתם אמרתם תפל עליהם אימתה ופחד והיו מלכים אומניך ושרותיחם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך (ישע' מ\"ט כ\"ג): אתם אמרתם תביאמו והביאותים אל הר קדשי (שם נ\"ו ז'): אתם אמרתם ה' ימלוך יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל (דני׳ ב' מ\"ד): אתם אמרתם כי בא סוס פרעה והיה שם מסלול ודרך הקודש יקרא לה (ע' ישע' ל\"ה ח'):", + "ותקח מרים הנביאה היכן נתנבאתה מרים הרי הוא אומר (ב' א') ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא אמרה לאביה עתיד לצאת ממך מי שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא הבית אור עמד אביה ונשקה על ראשה ואמר לה נתקיימה נבואתיך וכשהושלך ליאר אמרה לה אמה היכן נבואתיך אע\"פ כן עדיין בנבואתה עומדת ותתצב אחותו(ב' ד'): אחות אהרון. וכי אחות אהרן היית ולא אחות שניהם היית אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו ומניין שנתן נפשו עליה דכתיב (במדבר י\"ב י\"א) ויאמר אהרן אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת וגו': ד\"א שנתנבאת ועדיין היא אחות אהרן קודם שיולד משה: את התף בידה. וכי מאין היה להם לישראל תופים על הים אלא לפי שהצדיקים מובטחין עם יציאתן ממצרים שהמקום עושה להם נסים וגבורות ולפיכך נטלו תופים ומחולות בידם:", + "ותען להם מרים מגיד הכתוב שכשם שאמר משה שירה לאנשים כך מרים אמרה שירה לנשים: שירו לה' כי גאה גאה:", + "ויסע משה את ישראל מים סוף ר' יהושע אומר זו נסיעה נסעו ישראל על פי משה לפי שכל המסעות כולן לא נסעו אלא על פי גבורה אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה: ר' אליעזר אומר על פי ה' נסעו לפי שמצאנו בשנים ושלשה וארבעה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה שנ' (במדבר ט' י\"ח) על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו ואומר (שם כ') ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ואומר (שם כ\"ג) על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו אף זו על פי גבורה נסעו אם כן למה נאמר ויסע משה אלא שהסיען בעל כרחן במקל כיון שראו פגרי בני אדם שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמרו דומה שלא נשתייר אדם במצרים נעשה ע\"ז ונשוב למצרים שנ' (שם י\"ד ד') נתנה ראש ונשובה מצרימה: יכול שאמרו ולא עשו ת\"ל (ע' נחמי' ט' י\"ז) ויתנו ראש לשוב לעבודתם במרים: ר' יהודה בי ר' אלעאי אומר ע\"ז היתה בידן של ישראל והסיעה משה באותה שעה: ד\"א ויסע משה את ישראל מים סוף הסיע מהן המרייה שהמרו על ים סוף שנ' (תהלים ק\"ו ז') וימרו על ים בים סוף: ויצאו אל מדבר שור. זה מדבר כוב אמרו עליו על מדבר כוב שהוא מהלך שמונה.מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכולו מלא נחשים ועקרבים שנ' (דבי ח' ט\"ז) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר (ישעי ל' ו') משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף אין אפעה אלא איכעוס: אמרו איכעוס זה בשעה שרואה צל עוף הפוריח באויר מתאכל אותו העוף ונושר איברים איברים וכן הוא אומר (ירמיה ב' ו') ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות מקום שהצל עמו מות: אמר ר' אבא דבר זה שח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל ושמו מריטה ולמה קורין אותו מריטה שפעם אחת הלך ללקט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ונשר כל שערו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מריטה: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו בו מים ר' יהושע אומר כדי ליגען ר' אליעזר המודעי אומר והלא מים תחת רגליהן של ישראל הם: הארץ אין צפה אלא על פני המים שנ' (תהלים קל״ו ו') לרוקע הארץ על המים. מה ת\"ל ולא מצאו מים כדי לנסותם: אחרים אומרין מים שנטלו מבין הגזרים שלמו באותו מקום שנ' ולא מצאו מים: ואף בכליהם לא מצאו כענין שנ' (ירמיה י\"ד ג') ואדיריהם שלחו צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בושו והכלמו וחפו ראשם: דורשי רשומות אמרו אלו דברי תורה שנמשלה כמים שנ' (ישעיה נ\"ה א') הוי כל צמא לכו למים לפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו לפיכך התקינו להם נביאים שביניהן שיהיו קוראין בתורה בשבת ובשני ובחמישי הא כאיזה צד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת קורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי קורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת:", + "ויבאו מרתה ר' יהושע אומר בשלשה מקומות באו ישראל באותו יום שנ' ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: ר' אליעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד ונקרא על שם שעירע בו:", + "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך מגדול שביניהן לאמר מה נשתה ומה לא נשתה אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר [לאמר] מה נשתה:", + "ויצעק אל ה' מיכאן אתה למד שאין הצדיקים קשין לקבל ולפי דרכנו למדנו שתפלת הצדקים קצרה: ומעשה באחד שעבר לפני התיבה לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שהאריך בברכותיו כדי שיאמרו מברכן הוא אמר להם לא האריך יותר ממשה שנ' (דברים ט' י\"ח) ואתנפל לפני ה' בראשונה ארבעים יום וארבעים לילה: ושוב מעשה באחד שעבר לפני ר' אליעזר וקיצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שקיצר בברכותיו כדי שיאמרו תלמיד חכם הוא אמר להם לא קיצר פחות ממשה רבינו שאמר (במדבר י\"ב י\"ג) אל נא רפא נא לה: שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך אל נא רפא נא לה הרי לקצר: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה (דברים ט' ט') הרי להאריך: ויורהו ה' עץ. ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה: ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית אין לך מר יתר מזית: ר' נתן בר יוסף אומר זה עץ של קרדיס ויש אומרין אף עיקרי תאנה ועיקרי רמון: דורשי רשומות אומרין הורהו דברי תורה שמשולין בעץ שנ' (משלי ג' י\"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה: ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה אומר בוא וראה כמה מפורשין דרכי בשר ודם מדרכי המקום בשר ודם מתוק מרפא את המר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מר מרפא את המר הא כאיזה צד נותן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס בתוך נס: כיוצא בו אתה אומר (מ\"ב ב' כ\"א) ויצא אל מוצא המים וישלך שם מעט מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת והלא מים יפים כיון שנותנין לתוכן מלח מיד מבאישין הא באיזה צד נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ל\"ח כ\"א) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי: והלא בשר חי כיון שנותנין עליו דבלי תאנה מיד מתאכל אלא נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: וישלך אל המים וימתקו המים באותה שעה היו ישראל מתחננים ומתגרים לפני אביהם שבשמים כבן שמתחטא לפני אביו כתלמיד שמתגרה לפני רבו אמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו שנתרעמנו על המים: וימתקו המים. המרו לפי שעה והומתקו דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מרים הם מתחלתן שנ' מים מים שני פעמים: שם שם [לו] חק ומשפט. חק זו שבת ומשפט זה כבוד אב ואם דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו העריות שנ' (ויקרא י\"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: משפט אלו דיני אונסין ודיני חבלות ודיני קנסות: ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה קדמו דינין לכל המצות כשהדין בין אדם לחברו תחרות ביניהן נפסק הדין נעשה שלום ביניהם וכן יתרו אומר למשה (י\"ח כ\"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה אל מקומו יבא בשלום: ושם נסהו. שם נעשה נסאון לישראל כענין שנ' (מ\"ב כ\"ה כ\"ד) נשא אויל מרודך מלך בבל את ראש יהויכין כך דברי ר' יהושע: אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא אין גדולה בבל מקום אלא בשין וכאן אינו אלא סמך מה ת\"ל ושם נסהו שם נסה [המקום] את ישראל: ד\"א ושם נסהו שם ניסו אבותינו את המקום:", + "ויאמר אם שמוע תשמע שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו הרבה שנ' אם שמוע תשמע שכח אדם מצוה אחת משכיחין אותו מצוות הרבה שנ' (דברים ח' י\"ט) אם שכוח תשכח: לקול ה' אלהיך. מלמד שכל השומע בקול גבורה מעלה עליו כאלו שימש לפני חי העולם ב\"ה: והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן שכל הנושא והנותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: והאזנת למצותיו. אלו הלכות: ושמרת כל חוקיו. אלו גזירות: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. ואם אשים כי אני ה' רופאיך. כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר שמוע יכול רשות ת\"ל תשמע קבעו הכתוב חובה: ד\"א תשמע זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו: לקול ה' אלהיך. אלו עשר הדברות שנאמרו על הר סיני: והישר בעניו תעשה. אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם: והאזנת למצותיו. אלו גזרות: ושמרת כל חקיו. אלו עדות: אם עשית כן כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך: מה ת\"ל כי אני ה' רופאיך אמר לו הקב״ה למשה דברי תורה שנתתי לך חיים הן לך רפואה הן לך שנ' (משלי ד' כ\"ב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא: ד\"א כי אני ה' רופאיך ר' יצחק אומר אם אין בהם מחלה למה הן צריכין רפואה אלא אמור מעתה לא אשים עליך בעולם הזה כי אני ה' רופאיך לעולם הבא:", + "ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים מגיד הכתוב שהיה אותו מקום מקולל במים יתר מכל המקומות שהרי היו שם שנים עשר מבועים ולא סיפקו אלא שבעים דקלים וכשבאו ישראל חנו ששים רבוא בני אדם וסיפקו להם מים ולנו ושנו ושלשו: ויחנו שם על המים. מלמד שלא היו ישראל חונים אלא על המים כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מיום שברא הקב״ה את העולם ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שני עשר שבטים ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים: ויחנו שם על המים. מלמד שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורת שניתנו להם במרה:" + ], + [ + "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום למה נאמר יום לידע איזה יום שאירעה שבת להיות: שסדורה ובאה מיום שברא הקב״ה את העולם ועד שניתנה להם בעשרים ושנים (עשר) באייר: ד\"א למה נאמר יום לידע יום שניתנה בו תורה לישראל: ד\"א למה נאמר יום לידע יום שניתן בו מן לישראל: חררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנו אחד ושלשים יום וכן הוא אומר (י\"ב ל\"ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכאן בחמשה עשר יום לחדש השני בצדו הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם: ר' שילא אומר נסתפקו הימנה ששים ואחת סעודה:", + "וילונו כל עדת בני ישראל ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן לומר מה נאכל אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר וילונו כל עדת בני ישראל:", + "ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה' אמרו לואי מתנו בשלשת ימי החשך במצרים: בשבתנו על סיר הבשר. ר' יהושע אומר והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: באכלינו לחם לשובע. והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל במלכות מצרים והיו יוצאין לשוק ונוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה ממחה על ידן והיו יוצאין לשדה ונוטלין תינין וענבים ורמונים וכל דבר ואין ממחה על ידן: כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה. אמרו הוצאתם אותנו למדבר תוהו הזה שאין בו כלום: להמית את כל הקהל הזה ברעב. ר' יהושע אומר אין לך [מיתה] קשה יתר מן הרעב שנ' (איכה ד' ט') טובים היו חללי חרב מחללי רעב: ר' אלעזר אומר בָרָעָב בָא רָעָב בא עלינו רעב אחר רעב, דֶבֶר אחר דֶבֶר, חֹשֶך אחר חֹשֶך:", + "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה הריני נגלה מיד ואיני מעכב: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר הנני אלא לאבות: ממטיר לכם ר' יהושע אומר בודאי אין ראוי אלא לכם: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר לכם אלא בזכות אבותיכם: מן השמים מאוצר טוב שבשמים כענין שנ' (דברים כ\"ח י\"ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים: רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני אביהן שבשמים ולפי שהן חביבין נתחלפו להן מעשי בראשית נעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים שמתחלה היה הלחם עולה מן הארץ שנ' (שם ל\"ג כ\"ח) אל ארץ דגן ותירוש והטל היה יורד מן השמים שנ' (שם) אף שמיו יערפו טל עכשיו נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים שג' לחם מן השמים והטל עולה מן הארץ שנ' (ט\"ז י\"ד) ותעל שכבת הטל: ויצא העם וילקטו. ר' יהושע אומר שלא תהיו יוצאין לחצרותיבם ומלקטין אלא שתהיו יוצאין למדברות ומלקטין: דבר יום ביומו. ר' יהושע אומר שילקט אדם מן היום למחר וכן מערב שבת לשבת: ר' אליעזר אומר שלא ילקט אדם מן היום למחר וכן היה ר' אליעזר אומר מי שיש לו מה שיאכל היום ויאמר מה אני אוכל למחר הרי זה ממחוסרי אמנה שנ' דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו: ד\"א דבר יום ביומו ר' שמעון אומר מפני חיבתן של ישראל נותן לחם דבר יום ביומו מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו ואמר אל יראה פני אלא מתחלת השנה יבא ויטול פרנסתו: היה מתפרנס כל השנה והוא מתבלקט הלווי אראה פני אבה ואל אתפרנס כיון שנתרצה לו אמר יבוא בכל יום ויטול פרנסתו אמר אותו הבן כדאי אם אין בידי אלא ראיית המלך בכל יום כדאי הוא: כך ישראל מפני חיבתן ניתן להם פרנסת יום יום כדי שיהיו מחלין ומקבלין פני שכינה בכל יום: למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. נסוי הוא להן ולכל באי העולם שכל מי שמלאו לבו לעבוד את השם בכל לבו הוא ממציא לו ספקו מכל מקום: ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כאיזה צד היה אדם יושב ושונה ואינו יודיע מאין יאכל וישתה מאין ילבש ויתכסה הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שנייה להן לאוכלי תרומה:", + "והיה ביום הששי והכינו מיכאן שילקט אדם מערב שבת לשבת: והיה משנה. לחם שהוא משונה אתה אומר לחם שמשונה אי אינו אלא לחם כפול כשהוא אומר לקטו לחם משנה [שני העומר לאחד] הרי לחם כפול אמור מעתה הא מה ת\"ל משנה לחם שהוא משונה: בכל יום היה יורד עומר אחד ובשבת שני עמרים בכל יום היה ריחו נודף ובשבת ביותר בכל יום היה מצהיל כזהב ובשבת יותר: ד\"א והיה ביום הששי והכינו מכאן אמרו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב:", + "ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב אמרו להן עד שאתם ישינים על מטותיכם המקום מפרנס אתכם: וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. מיכאן אתה אומר ששקולה יציאת מצרים לפני מקום כנגד [כל] נסים וגבורות שעשה המקום לישראל:", + "ובקר וראיתם את כבוד ה' מיכאן אתה למד שבפנים מאירות ניתן להן מן לישראל מן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות בשר ששאלו ממלי מעין ניתן להם בפנים חשכות: ונחנו מה כי תלינו עלינו. אמרו להן אנו מה ספונין שאתם עומדין ומתרעמין עלינו:", + "ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול מיכאן אתה למד שבפנים חשכות ניתן להם בשר לישראל אבל מן בפנים מאירות: לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמרו להם אילו עלינו הייתם עומדין ומתרעמין לא היינו מצטערין אלא שאתם עומדין ומתרעמין לפני קיים עולמים ב\"ה:", + "ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה' ר' יהושע אומר אינו אומר קרבו אלא ליתן את הדין כענין שנאמר (ישעיה מ\"א כ\"א) קרבו ריבכם יאמר ה' הגישו עצמותיכם יאמר מלך ישראל: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר קרבו אלא כשנגלית שכינה:", + "ויפנו אל המדבר ר' יהושע אומר אינו אומר ויפנו אלא ליתן את הדין ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר אלא לאבות הראשונים שנ' ויפנו אל המדבר מה מדבר אין בו חטא ועון אף אבות הראשונים שאין בהן חטא ועון: והנה כבוד ה' נראה בענן. ר' יוסי בן שמעון אומר כל זמן שישראל מבקשין לסקול משה ואהרן המקום נגלה בעמוד ענן אמר המקום מוטב ילקה עמוד ענן ואל יסקל משה ואהרן:", + "וידבר ה' אל משה [לאמר]:", + "שמעתי את תלונות בני ישראל ר' יהושע אומר אמר לו הקב\"ה למשה גלוי וידוע לפני מה שאמרו ישראל ומה עתידין לומר לפני: דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר. אמר להם בין שני הדברים הייתם עומדין: שאלתם מן לפני שאי אפשר לאדם להיות בלא לחם נתתי לכם: חזרתם ושאלתם בשר ממלי מעיים הריני נותן לכם ומפני מה אני נותן לכם כדי שלא תהא סבורין לומר אין ספק בידו ליתן לנו בשר אלא הריני נותן לכם ולבסוף אני נפרע מכם: וידעתם כי אני ה' אלהיכם. אני דיין להפרע:", + "ויהי בערב ותעל השלו מיכאן אתה למד שבפנים חשיכות ניתן להן בשר לישראל: ותכס את המחנה. איני יודיע כמה הרי אומר (במדבר י\"א ל\"א) וכאמתים על פני הארץ: שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער: מלבו ולמטה שתי אמות: מלבו ולמעלה אמה אחת: ואומר (שם) ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה כל מה שעירע להם בשלו שני עירע להם בשלו ראשון ילמד סתום מן המפורש:", + "ותעל שכבת הטל בא הכתוב ללמדך היאך היה יורד להן מן לישראל יוצאת רוח צפונית וכיבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כשלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין: והנה על פני המדבר. ולא על כולו אלא על מקצתו: דק. מלמד שהוא דק: מחספס. מלמד שהוא מחספס: דק ככפר על הארץ. מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל כויכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד המן כטל לישראל: והנה על פני המדבר. ולא על המדבר כולו אלא על מקצהו: דק. מלמד שהיה יוריד מן השמים שנקרא דק שנ' (ישעיה מ' כ\"ב) הנוטה כדק שמים או לפי שהיה יוריד מן השמים מנין שלא היה יוריד צונן ת\"ל חם: או לפי שהיה יוריד מלמעלה למטה יכול היה יורד בקול מנין שלא היה יורד אלא בשתיקה ת\"ל חס או לפי שהיה יורד על הקרקע מנין שלא היה יורד אלא על הכלים ת\"ל סף: ר' טרפון אומר לא היה יורד אלא על הסעפים: ככפור כביכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד מן בטל לישראל כענין שנ' (איוב ל\"ג כ\"ד) מצאתי כפר: וכבר היו ר' טרפון ותלמידים יושבים ור' אלעזר המודעי יושב ביניהן אומר להן ר' אלעזר המודעי ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יוריד להן לישראל אמרו לו אלעזר אחינו עד מתי אתה מנביב ומביא עלינו אמר להן מקרא מן התורה אני דוריש וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב: במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז' י\"א) וארובות השמים מהו אומר (שם כ') חמש עשרה אמה גברו המים מה נפשך בתוך הנחל חמש עשרה אמה על פני ההר חמש עשרה אמה על פני בקעה חמש עשרה: ובמדת הטוב הוא אמור (תהלים ע\"ח כ\"ג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול: מיעוט דלתות שתים כמה ארבות בדלת ארבע ארבע על ארבע הרי שמונה: הא צא וחשוב ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יורד להן לישראל: איסי בן עקיבה אומר מנין שירד להן לישראל מן עד שראו אותו כל באי בראשית ת\"ל (תהלים כ\"ג ה') תערך לפני שלחן נגד צוררי:", + "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כאחד שאומר לחברו מה הוא כך אמרו ישראל מן הוא: ויאמר משה אליהם הוא הלחם. משה אמר לזקנים וזקנים אמרו להן לישראל כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר משה אמר להן לזקנים והוא אמר לכל ישראל: הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. ר' יוסי ביר' שמעון אומר כסוסים נתפטמו ישראל כאותה שעה נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן (תהלים ע\"ח כ\"ה) לחם אבירים אכל איש אמר להן לחם זה שאתם אוכלין ניפוח היא באברים וכן הוא אומר מחספס שהוא יורד במאתים שמונה וארבעים איברים של אדם מנין מחספס: ד\"א לחם אבירים אכל איש זה יהושע שהיה יורד לו מן כנגד כל ישראל:", + "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו אמרו כשהיה יוצא נחשון בן עמינדב ללקט הוא ובני ביתו היו מלקטין הרבה ועני שבישראל מלקט קמעה וכשהן באין במדה עומר לגלגלת מספר נפשותיכם. אמרו האוכל כשיעור הזה הרי הוא (בארי) [בריא] ומבורך פחות מיכאן מקולקל במיעיו יתר על כן הרי זה רעבתן: איש לאשר באהלו תקחו. מיכאן שאדם חייב במזונות אשתו ובניו:", + "ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה:", + "ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בוקר גזרת מלך ואם מתיר הרי זה עובר בלא תעשה:", + "לא שמעו אל משה אלו מחוסרי אמנה שבהן: ויותירו. האנשים אין כתיב אלא אנשים האנשים לא הותירו שאר אנשים הותירו: וירם תולעים ויבאש. אפשר שמאחר שמרחיש יבאיש אלא מבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנ' להלן (פס' כ\"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ד\"א וירם תולעים ויבאש וכי מאין ידעו ישראל שהותירו אלא שראו קילין קילין של תולעים יוצאין מבית דתן ואבירם אלו לאלו הה\"ד (משלי ג' ל\"ה) וכסילים מרים קלון: ויקצף עליהם משה. כעס עליהן משה ואמר להן [מפני] מה עשיתן כך:", + "וילקטו אותו בבקר בבקר משחרית לשחרית: איש לפי אכלו. דורשי רשומות אומרין מיכאן שהיה בו במן בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג' י\"ט): וחם השמש. בארבע שעות: אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר (שם י\"ח א') כחם היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש בארבע שעות: ונמס. כיון שזורחת עליו חמה הוא פושר ויורד ונחלים מושכין ממנו והולכין לים הגדול ואילות וצבאים ויחמורים באין ושותין מהן ואומות העולם באין וצדין מהן והיו טועמין בהן טעם מן שנתן המקום לישראל:", + "ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה [לחם שהוא משונה: שני העומר לאחד. לחם כפול]: ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. אמרו לו רבינו משה מה נשתנה היום הזה משאר ימים אמר להן: הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה'. אמרו לו אימתי אמר להן מחר:", + "את אשר תאפו אפו על האפוי אפו ועל המבושל בשלו מיכאן לעירובי תבשילין כדברי בית שמאי שצרכין עירוב לכל מין ומין: ר' יהושע אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לאפות מתאפה לו והרוצה לבשל מתבשל לו: ר' אלעזר המודעי אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לטעם דבר האפוי טועם בו טעם כל אפויין שבעולם: דבר בישול טועם בו טעם כל בישולין שבעולם:", + "ויניחו אותו עד הבקר עשו מה שנתפקדו:", + "ויאמר משה אכלהו היום לפי שהיו ישראל רגילין לצאת בשחרית אמרו לו רבינו משה נצא בשחרית אמר להן אכלוהו היום אמרו לו הואיל ולא יצאנו בשחרית נצא בין הערבים אמר להו כי שבת היום לה'. לפי שפקע לבן של ישראל באותה שעה אמרו לו רבינו משה הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאת למחר אמר להן היום לא תמצאוהו בשדה. היום אי אתם מוצאין אותו מוצאין אתם אותו למחר דברי ר' יהושע: ר' אלעזר חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אתם מוצאין אותו לעולם הבא: ר' יהושע אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דן הגדול: ר' אלעזר המודעי אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה:", + "ששת ימים תלקטוהו רבי יהושע אומר למדנו שלא היה המן יוריד בשבת ביום טוב מנין ת\"ל שבת לא יהיה בו: רבי אלעזר המדעי אומר ששת ימים תלקטוהו למדנו שלא היה המן יוריד בשבת: ביום הכפורים מנין ת\"ל שבת לא יהיה בו:", + "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט אלו מחוסרי אמנה שבהן:", + "ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם אמר לו הקב״ה למשה אמור להן לישראל הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן והיגזתי לכם את השלו ועשיתי לכם נסים וגבורות עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי שמא תאמרו מצוות הרבה היטלתי עליכם שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתם אותה: שמא תאמרו שומר שבת מה שכר נטל ת\"ל (ישעיה נ\"ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע הא למדת שכל המשמר את השבת מרוחק הוא מן העברה: מצותי ותורותי ראו כי ה' נתן לכם השבת. גדולה שבת שכן מצינו מן התורה ובנביאים ובכתובים שהיא שקולה כנגד כל המצות בתורה דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כי ה' נתן לכם השבת: בנביאים (יחזקאל כ' י\"א-י\"ב) ואתן להם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם: בכתובים (נחמיה ט' י\"א) דכתיב ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים ואת שבת קדשך הודעת להם:", + "ראו כי ה' נתן לכם השבת אמר להם הזהרו שהמקום נתן לכם את השבת: על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. מכאן היה ר' יאשיה אומר להם כפול: שבו איש תחתיו. אלו ארבע אמות: אל יצא איש ממקומו. אלו אלפים אמה:", + "ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרין ישראל קראו אותו מן: והוא כזרע גד. אי אתה יודיע של מה: ר' יהושע אמר הוי אומר של זרע פשתן: או מה זרע פשתן אדום אף הוא אדום ת\"ל לבן: רבי אלעזר המודעי אומר דומה לאגדה שמושך לבו של אדם: ר' יוסי אומר מגיד על עצמו שהוא מן לפי שאינו יורד לא בשבתות ולא בימים טובים ולא ביום הכפורים: אחרים אומרין כשם שהנביא מגיד להם חדרים וסתרים לישראל כך המן מגיד להן חדרים וסתרים: הא כאיזה צד אשה סורחת על בעלה היא אומרת הוא סרח עלי והוא אומר היא סורחת עלי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלה בבית בעלה בידוע שהיא סורחת עליו ואם נמצא מן שלה בבית אביה בידוע שהוא סורח עליה: וכן המוכר עבד לחבירו זה אומר לקחתי והלה אומר לא מכרתי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלו בבית רבו ראשון בידוע שאינו מכור: ואם נמצא מן שלו בבית רבו אחד בידוע שהוא לקוח: וטעמו כצפיחית בדבש. ר' יהושע אומר כאידפס עם העיסקריטין: ר' אלעזר המודעי אומר כסולת זו שצפה על גבי נפה ולושה בדבש וחמאה:", + "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו וגו' אם אומר אני יכול לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים ת\"ל (פס' ל\"ד) כאשר צוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדות: אימתי נעשה ארון לא בשנה שנייה [הוי לא הניחו אהרן אלא בשנה שנייה):", + "ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת צנצנת זו אינו יודיע של מה היא אם של זהב אם של כסף אם של נחשת אם של ברזל אם של עופרת ת\"ל צנצנת אחת לא אמרתי אלא כלי שמציין יותר מחברו ואיזה הוא כלי שמציין יותר מחברו הוי אומר זה כלי חרש: ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. ר' יהושע אומר לאבות: ר' אלעזר המודעי אומר לדרות: ר' יוסי אומר לימות ירמיה לפי שהיה ירמיה אומר להן לישראל התעסקו בתורה אמרו לו אם נתעסקנו בתורה מאין אנו מתפרנסין הוציא להם צנצנת של מן אמר להן אבותיכם שנתעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם נתעסקתם בתורה לסוף המקום מפרנס אתכם: וזו אחת משלוש אתות שעתיד אליהו לגלות להן לישראל ואלו הן צלוחית של מן וצלוחית של מים וצלוחית של שמן המשחה:", + "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה מת משה בשבעה באדר ואכלו ממנו עשרים וארבעה של אדר וששה עשר של ניסן וכן הוא אומר (יהושע ה' י\"ב) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ: ר' אלעזר המודעי אומר עשרים וארבעה של אדר ושלשים של אדר שני שהיא היתה מעוברת ואכלו ממנו ששה עשר בניסן וכן הוא אומר וישבת המן ממחרת: אחרים אומרין ארבע וחמשים שנה אכלו ישראל את המן ארבעים שנה במדבר ושבע של כבוש ושבע של חלוק שנ' עד בואם אל ארץ נושבת מה ת\"ל ארץ נושבת מלמד שארבע עשרה שנה אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה:", + "והעמר איני יודיע כמה ת\"ל עשירית האיפה הוא. אחד מעשרה בשלוש סאין שהן שבעת רבעים ועוד: ועוד זה אחד מחמשה ברובע:" + ], + [ + "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי דרכינו למדנו שאין השונא בא אלא על החטא ועל העברה:", + "וירב העם עם משה שעברו על שורת הדין: ויאמר אליהם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי הרי אתם מנסים את המקום: ד\"א אמר להם כל זמן שאתם מדיינין כנגדי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמו מתגדל בעולם:", + "ויצמא שם העם למים מלמד שנגע בהם צמאון ולהלן (ט\"ו כ\"ג) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון: ויאמר למה זה העליתנו ממצרים. אמר להן דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אין נותן פניו אלא בקטן אבל כאן נתנו פניהם בגדול: להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. מיכאן היה ר' יאשיה אומר נפל ביתו הבל לכותא: ד\"א להמית אתי ואת בני ואת מקני. אמרו בהמתו של אדם אינה אלא חייו הא כאיזה צד אדם יוצא לדרך ואין בהמתו עמו מסתגף הוא:", + "ויצעק משה אל ה' לאמור מה אעשה לעם הזה להודיע [שבחו] של משה שלא אמר הואיל והן מידיינין כנגדי אף אני איני מבקש עליהן רחמים אלא מה אעשה לעם הזה: עוד מעט וסקלוני. אמר לפניו [רבונו] של עולם בינך לבינם הרי אני הרוג שאמרת לי אל תקפיד כנגדן כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר י\"א י\"ב): כאן המקום ממיך ומשה מגביה אבל במעשה העגל המקום מגביה ומשה ממיך:", + "ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם (על) [עבור] על דבריהם שנפשם קניטה: ר' יהודה אומר עבור על חטא שלהן: ר' נחמיה אומר לפני העם הזה ודרגשא ליה ימליל: ד\"א עבור לפני העם הזה והוציא להם מים: וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יאמרו מעיינות היו: ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת. זה אחד משלשה [דברים] שהיו ישראל מתרעמין ואומרין של פורענות הן ואלו הן קטרת ומטה וארון: קטורת זו אמרו של פורענות היא היא הרגה נדב ואביהוא היא הרגה קרח ועדתו לסוף ידעו שהיא של ברכה ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במדבר י\"ז י\"ב): ארון זה אמרו של פורענות הוא הוא הרג את (עזה ואת) פלשתים ואת בית שמש והרג את עזא: לסוף ידעו שהוא ברכה וישב ארון ה' בית עבד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עבד אדום ואת כל ביתו (ש\"ב ו' י\"א): מטה זה אמרו של פורענות הוא הוא הביא מכות על המצריים במצרים לסוף ידעו שהוא של ברכה ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת:", + "הנני עומד לפניך שם על הצור בחרב אמר לו כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם כענין שנ' דמות כמראה [אדם] (יחזקאל א' כ\"ו) שם אני עומד לפניך: והכית בצור. מיכאן ר' יוסי בן זימרה אומר מקל זה של סמפיר הוא והכית על הצור אין כתיב כן אלא והכית בצור:", + "ויקרא שם המקום מסה ומריבה ר' יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה: ר' אליעזר המודעי אומר המקום קראו מסה ומריבה שנ' ויקרא שם המקום מיכאן לבית דין הגדול ב\"ה שנקרא מקום: על ריב בני ישראל וגו'. ר' יהושע אומר אמרו אם ישנו רבון כל העולמים ב\"ה כדרך שהוא ישנו עלינו נדע ואם לאו [לא] נדע: ר' אלעזר המודעי אומר [אמרו] אם ספק צרכינו במדבד נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו:", + "[ויבא עמלק] ר' יאשיה ור' אלעזר חסמא אומרין מקרא זה רשום ומפורש על ידי איוב (ח' י\"א) היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים וכי אפשר לגמא זה להיות שלא בצים ואפשר לאחו זה להיות שלא מים כך אי אפשר להן לישראל לפרוש מדברי תורה לפי שפירשו מדברי תורה באו לתרעומת לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה שנ' ויבא עמלק: ויבא עמלק. שבא בגילוי פנים שנ' (דברים כ\"ה י\"ח) ולא ירא אלהים: ר' יוסי בן חלפתא אומר ויבא עמלק שבא בעצה לפי שהלך וכינס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות בשביל לקבל פורענות אמרו היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן: פרעה שעמד כנגדן טבעו הקב״ה בים היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן אמר להם אני אתן לכם עצה מה תעשו: אם ינצחונו ברחו ואם לאו באו וסייעונו עליהם: ר' נתן בן יוסף [אומר] חמשת עממים פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל שנ' (במדבר י\"ג כ\"ט) עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן הוא היה לפנים מכולם: רבי אומר לא בא אלא מהררי שעיר ארבע מאות פרסה פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל: אחרים אומרים יבא עמלק כפוי טובה ויפרע מעם כפויי טובה: וילחם עם ישראל ברפידים. ר' יהושע אומר היה נכנס תחת ענני הכבוד וגונב נפשות מישראל והורגן שנ' (דברים כ\"ה י\"ח) אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך: ברפידים. אמר רבי חנניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא רפידים מה הוא אמר לנו כמשמעו: ועוד אמר ר' חניניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא מפני מה פדו ישראל פטרי חמורים ולא פדו פטרי גמלים ולא פטרי סוסים אמר לנו גזרת מלך מלכי המלכים ב\"ה: ד\"א לפי שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים שאין לך כל אחד ואחד שלא היו לו שבעים חמורים לפניו שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות: דורשי רשומות אומרין אין רפידים אלא רפין ידים לפי שריפו ידיהם של ישראל מן התורה לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא [אלא] על החטא ועל העבירה וכן הוא אומר (דה״ב י\"ב א') ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו: מהוא אומר (שם ב') ויהי בשנה החמישית עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה':", + "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים מיכאן שיהיה כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חברו וילמד כל העולם כולו ממשה שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים עשאו כמותו: אנשים. אנשים גבורים אנשים יראי חטא: וצא הלחם בעמלק. וכי משה עומד ואומר ליהושע [לעשות] מלחמה עם עמלק אלא מסורת היא שאין בני עשו נופלין אלא ביד בניה של רחל: וצא הלחם בעמלק. ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה למשה צא מתחת כנפי השכינה והלחם בעמלק: ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב\"ה למשה אמור לו ליהושע ראשך זה למה אתה משמרו לא לכתר צא והלחם בעמלק: מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקב\"ה בידך תהא בידי לעולם כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין: על ראש אלו מעשה אבות: הגבעה אלו מעשה אמהות: ומטה אלהים בידי אמר משה לפני המקום במטך זה הוצאתם ממצרים וקרעת להם את הים והיגזת להם את השלו והורדת להם את המן ועשית להם נסים וגבורות: במטה זה תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו:", + "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה עשה מה שנתפקד ולא עבר על גזרת משה: ומשה ואהרן וחור. זה בנה של מרים: עלו ראש הגבעה. לענין שאמרנו מיכאן לשליח צבור שיהיה אחד מימינו ואחד משמאלו:", + "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ר' אליעזר אומר וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו משברות עמלק אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפקד המקום למשה המקום עושה להם נסים וגבורות: כיוצא בו אתה אומר (י\"ב ז') ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות וגו' וכי מה הדם מהנה למלאך ומה מהנה למזוזה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפיקדן משה לעשות המקום חס עליהן: כיוצא בו (במדבר כ\"א ה') ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' וכי נחש ממית ומחיה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינין במה שפיקדן הן מתרפאין: ד\"א והיה כאשר ירים משה ידו ר' עקיבה אומר כשהיה משה מגביה ידו רמז שעתידין ישראל להגביה דברי תורה הן נוצחין וכשהוא משפיל ידו כויכול שעתידין ישראל להשפיל דברי תורה ואינן נוצחין:", + "וידי משה כבדים יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בו שני כדי מים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מיכאן שאין מרשלין לדבר מצוה שאלו אמר לו משה ליהושע בחר לי אנשים מיד לא בא לידי צער ההוא אלא אמר למחר: ויקחו אבן. וכי לא היה שם כסת אחת או גלובקרין אחד שיניחו לו וישב אלא אמר כל זמן שישראל שרויין בצרה אף אני אהא עמהן בצער מכאן אמרו אשרי אדם שמצטער עם הצבור: ואהרן וחור תמכו בידו. מלמד שהיה מעלה בהן ומוריד בהן: ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. מלמד שהיו ישראל בתענית כל אותו היום כך דברי ר' יהושע: ר' אליעזר המודעי אומר וידי משה כבדם שיקר החטא על ידיו של משה ולא היה יכול לעמוד בו: מה עשה נפנה לאבות הראשונים שנ' ויקחו אבן וישימו תחתיו אלו מעשה אבות: וישב עליה אלו מעשה האמהות ואהרן וחור תמכו בידיו מה ת\"ל מזה אחד ומזה אחד מלמד שהיה אהרן מזכיר [זכות] לוי וחור מזכיר זכות יהודה מיכאן אמרו אין פוחתין משלשה שיורדין לפני התבה בתענית צבור: ויהי ידיו אמונה ידו שלא נטל בה כלום מישראל אמונה עד בא השמש: ד\"א ויהי ידיו אמונה אמר משה לפני מקום רבונו של עולם על ידי הוצאתם ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים והורדת להן את המן והיגזת להן את השלו ועשית להן נסים וגבורות: ועל יד תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו: ד\"א אמונה עד בא השמש אמר ראיתי כל מלכיות כולן אין עושות מלחמה אלא עד שש שעות מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית ועד ערבית:", + "ויחלש יהושע את עמלק ר' יהושע אומר שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות: ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקין ויחל ויאחז וישבר: עמלק. כמשמעו: עם. אלו בניו: את. אלו חיילות שעמו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר עמלק כמשמעו: עם. אלו בניו: את. אלו חיילות שעמו: כשהוא אומר ואת אלו חיילות שעם בניו: לפי חרב. ר' יהודה אומר לפי חרב למדנו למלחמה זו שלא היתה אלא על פי גבורה: אחרים אומרין לפי חרב נתקיים בהם מה שנאמר להלן (יחזקאל ל\"ה ו') כי לדם אעשך ודם ירדפיך אם לא דם שנאת ודם ירדפך: ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרין שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות ילמד כל העולם כולו מפרעה שמתוך שבא ושעבד את ישראל טיבעו המקום בים שנ' (תהלים קל״ו ט\"ו) וניער פרעה וחילו בים סוף: וכן אתה מוצא בעמלק שמתוך שבא והזיק את ישראל איבדו המקום מן העולם הזה ומן העולם הבא שנ' (פ' י\"ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק כך כל אומה ומלכות שתבא ותזיק את ישראל בו בדבר המקום נפרע ממנה:", + "כתוב זאת זכרון בספר כתוב משכתוב כאן: זאת. מה שכתוב במשנה תורה: זכרון. משכתוב בנביא: בספר. משכתוב במגילה כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זאת משכתוב כאן ובמשנה תורה: זכרון משכתוב בנביא: בספר משכתוב במגילה: ושים באזני יהושע. בו ביום נמשח יהושע כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מן ארבעה שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו: משה ניתן לו רמז ולא חש ושים באזני יהושע יהושע מכניס את ישראל לארץ: לסוף היה עומד ומבקש כל אותן בקשות וכל אותן תחנות עד שנ' לו (דברים ג' כ\"ו) רב לך אל תוסף דבר: יעקב ניתן לו רמז ולא חש שנ' (בראשית כ\"ח ט\"ו) והנה אנכי עמך ושמרתיך לסוף היה מתירא שנ' (שם ל\"ב ח') ויירא ויצר לו אפשר מי שהבטיחו המקום כך יהא מתירא אלא אמר שמא יגרום החטא: דויד ניתן לו רמז וחש שנ' (ש\"א י\"ז ל\"ו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך אמר מה אני ספון שהרגתי שלוש בהמות רעות הללו אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידי לכך נאמר (שם) והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם: מרדכי ניתן לו רמז וחש שנ' (אסתר ב' י\"א) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים אמר אפשר לחסידה זו שתנשא לערל זה אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידה מיד ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה (שם כ\"ב): כי מחה אמחה. מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא: מחה לו ולכל משפחתו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר עמלק זה אגג: זכר זה המן מחה לו ולכל משפחתו אמחה לו ולכל (הדורות הוא) [הדור ההוא]: מתחת השמים. ר' יהושע אומר שלא יהיה לו נין ונכד לעמלק שלא יאמרו גמל זה של עמלק: רחל זו של עמלק אילן זה של עמלק: ר' אלעזר המודעי אומר לפי שבא לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים אמר משה לפני המקום רבונו של עולם רשע זה בא לאבד את בניך מתחת השמים ספר תורה שנתת להן מי יקרא בו: ר' נתן אומר לא בא המן אלא זכר לישראל שנ' (אסתר ט' כ״ה) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודם וזכרם לא יסוף מזרעם:", + "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי ר' יהושע אומר משה קראו נסי אמר להן נס זה שעשה לכם המקום בגיני עשאו: ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו נסי שכל זמן שישראל שרויין בנס כאלו נס לפניו: שרויין בצרה כאלו צרה היא לפניו: שרויין בשמחה שמחה היא לפניו וכן הוא אומר (ש\"א ב' א') כי שמחתי בישועתך:", + "ויאמר כי יד על כס יה משישב על כס יה ותהא מלחמה שליה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק: מיכאן מנוי מלך קודם להכרתת זרעו של עמלק כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב״ה בכסאו שאם יבואו כל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ומעמלק לא יקבלו מהן שנ' (עי ש\"ב א' י\"ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מי אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דויד מה נאמר למשה רבו שאם יבואו מכל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ישראל ועמלק לא יקבלו מהן ויאמר לו דוד דמך על ראשך פיך ענה בך (ע' שם ט\"ז): מדר דר אמר הקב״ה מן דר ודר אנא בתריה לדר דרין: מדור דור מדור העולם הזה לדור העולם הבא כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מדורו של שמואל לדורו של משיח שיש בו שלשה דורות ומנין שיש בו שלשה דורות שנ' (תהלים ע\"ב ה') ייראוך עם שמש ולפני יריח דור דורים:" + ], + [ + "וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא: ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שכן היא כתובה בצדה שנ' (י\"ז י\"ג) ויחלש יהושע את עמלק: ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שכן מצינו ביום שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם שנ' (תהלים כ\"ט ט') ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כדרך שאיבדם לאנשי דור המבול כענין שנ' (שם י') ה' למבול ישב: אמר להן שוטים כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנ' (ישעיה נ\"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו בודאי מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא: אמר להן אינו מביא לא מבול של מים ולא של אש תורה נותן לעמו ושכר משלם ליראיו: כיון ששמעו ממנו הדבר הזה פנו כולם איש איש למקומו: רי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא שכן מצינו ביום שנקרע ים לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנא' (יהושע ה' א') ויהי כשמוע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם: וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם: אמרו בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זינתה: לחמשים שנה נתגיירה אמרה בשלשה דברים חטאתי [בשלשה דברים] ימחול לי בחבל ובחלון ובסוכה שנ' ותורידם בחבל בעד החלון (שם ב' ט\"ו) ותטמנם בפשתי העץ (שם ו'): יתרו. בתחלה היו קורין אותו יתר שנ' (ד' י\"ח) וילך משה וישב אל יתר חותנו כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו: וכן את מוצא באברהם מתחילה היו קורין אותו אברם כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם: וכן את מוצא (בשרי) [בשרה] מתחלה היו קורין אותה שרי כיון שעשת מעשים נאים הוסיפו לה אות אחת ונקראת שרה לכל העולם: וכן את מוצא ביהושע מתחלה היו קורין אותו הושע וכיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע: ד\"א שמונעין מהן: יש לך ללמוד מעפרון מתחלה היו קורין אותו עפרון כיון שפסק דמים עם אבינו אברהם ואמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (בראשית כ\"ג ט\"ו) מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרן: וכן את מוצא ביהונדב מתחלה היו קורין [אותו] יהונדב (מ\"ב י' ט\"ו) וכיון שנתחבר לרשע שהוא יהוא מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב (ירמיה ל\"ה ו') מיכא אמרו אל תתחבר לרשע ואפלו לקרבו לתורה: וכן את מוצא באחאב בן קוליה בתחלה היו קורין אותו אחאב (שם כ\"ט כ\"א) כיון שעשה מעשים רעים מנעו ממנו אות אחת ונקרא אחב: שבעה שמות נקראו ליתרו יתר יתרו חובב בן רעואל פוטיאל קני: יתר שיתר פרשה אחת בתורה נתן לו הקב״ה פרשה להתגדר בה ואיזו זו מנוי זקנים שנא' (פ' כ\"א) ואתה תחזה מכל העם: יתרו שעשה מעשים נאים: חובב שהיה חביב למקום: בן שהיה כבן למקום: רעואל שהיה ריע למקום וכן הוא אומר (פ' י\"ב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים: פוטיאל שפט כל ע\"ז שבעולם: קני שקנה העולם הבא: כהן מדין. ר' יהושע אומר כומר היה כענין שנ' (שופטים י\"ח ל') ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני: ר' אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנ' (ש\"ב ה' י\"ח) ובני דויד כהנים היו: חתן משה מתחלה היה משה מכבדו שנ' (ד' י\"ח) וישב אל יתר חותנו עכשו התחיל חמיו מכבדו אמרו לו מה טיבך אמר להן חתן משה אני: את כל [אשר] עשה אלהים למשה ולישראל שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ותלמיד כנגיד: כי הוציא ה' את ישראל ממצרים מיכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים לפני המקום כנגד כל נסים וגבורות שעשה המקום לישראל:", + "ויקח יתרו חתן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה ר' יהושע אומר אחר שפטרה בדבר ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת נאמר כאן אחר שלוחיה ונאמר להלן (דברים כ\"ד א') וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו מה שילוח האמור להלן גט אף שילוח האמור כאן גט: אמתי שלחה בשעה שאמר לו המקום למשה לך והוציא את ישראל ממצרים לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור אמר לו המקום לאהרן צא לקראת אחיך המדברה יצא לקראתו חתחיל מגפפו ומנשקו אמר לו משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר לו במדין אמר מה טיב אלו בני אדם שעמך אמר לו אשתי ובני הן ואמר לו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים אמר לו על הראשונים אנו מצטערין עכשו אתה מביא את האחרונים מיד אמר לה חזרי לבית אביך מיד נטלה שני בניה וחזרה לבית אביה לכך נאמר אחר שלוחיה ואת שני בניה:", + "ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ר' יהושע אומר ארץ נכריה היא לי בודאי ר' אלעזר המודעי אומר ארץ נכריה שכל העולם עובדן ע\"ז ואני עובד את מי שאמר והיה העולם שנא' (ע' תהל' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ מזרח שמש עד מבואו:", + "ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה אימתי הצילו המקום ר' יהושע אמר בשעה שאמר לו דתן מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (ב' י\"ד): ר' אלעזר המודעי אומר תפסו את משה והעלוהו לבימה כפתוהו והניחו לו סיף על צוארו ירד מלאך מן השמים בדמות משה תפשו את המלאך והניחו את משה: ר' אליעזר אומר בני אדם שתפסו את משה עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשין וסומין: אומרין לאלמים היכן הוא משה ואינן יכולין לדבר: לחרשים ואינן שומעין: לסומין ואינן רואין וכן הוא אומר (ד' י\"א) מי שם פה לאדם [וגו']:", + "ויבא יתרו. חתן משה ובניו ואשתו אל משה למה נאמר לפי שנא' (פ' ז) ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה איני יודיע בניו של משה או בניה ממקום אחר ת\"ל ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו בניו של משה ולא בניה ממקום אחר: אל המדבר הרי הכתוב מתמיה עליו אדם ששרוי בביתו ובכבודו של עולם עכשיו יבא למדבר תוהו הזה שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר:", + "ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ר' יהושע אומר שלח לו ביד שליח: ר' אליעזר המודעי אומר שלח לו באגרת וירה לתוך מחנה ישראל עשה בגיני ואם אי אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך: ואם אי אתה עושה בגין אשתך עשה בגין שני בניך: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב״ה למשה אני שאמרתי והיה העולם שנ' (ע' תה' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ אני שמקרב ואני מרחיק אני שקירבתי את יתרו ולא רחקתיו אדם זה שבא אצלך לא בא אלא להתגייר לא בא אלא להכניס תחת כנפי השכינה אף אתה קרביהו ואל תרחקיהו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם מרחק בשמאל ומקרב בימין לא כדרך שעשה אלישע לגיחזי שריחקו לעולם:", + "ויצא משה לקראת חתנו אמרו יצאו משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויש אומרין אף ארון יצא עמהם: וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום. אין אנו יודעין מי נשתחוה למי ומי נשק למי: מי שמענו שקרוי איש לא משה כענין שנ' (במדבר י\"ב י\"ג) והאיש משה עניו מאד הא לא נשתחוה ולא נישק אלא משה ליתרו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם נוהג כבוד בחמיו וכן דויד אמר לשאול ואבי ראה גם ראה (ש\"ב כ\"ד י\"ב) מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו: וישאלו איש לרעהו לשלום. גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו של הקב\"ה שכן מצינו לא פתח ליתרו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברות ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשלו אלא בשלום תחלה שנ' וישאלו איש לרעהו לשלום ואחר כך ויספר משה לחותנו מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו: ויבאו האהלה. זה בית המדרש:", + "ויספר משה לחותנו למשכו ולקרבו לתורה: את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. שקול פרעה כמצרים ומצרים שקולין כפרעה: על אודות ישראל. שתדע עמי בישראל: את כל התלאה. במצרים: אשר מצאתם. על הים: בדרך. זו ביאת עמלק: ויצילם ה'. מכולם:", + "ויחד יתרו על כל הטובה ר' יהושע אומר בטובת המן הגיד לו אמר לו מן שנתן לנו הקב״ה אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מטעמים שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר' אליעזר המודעי אומר בטובת הבאר הגיד לו אמר לו באר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם דבש טעם חלב טעם יין חדש טעם יין ישן [טעם] כל (מטעמים) [ממתקים] שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר' אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הגיד לו אמר לו עתיד המקום ליתן לנו ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דויד וכהונה ולויה שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: אשר הצילו מיד מצרים. מתחת סבלון ההוא של מצרים:", + "ויאמר יתרו ברוך ה' (תני) [אמר] ר' פפיס גנאי לו למשה ולסיעתו שהרי ששים רבוא הוציא המקום ממצרים ולא היה אחד מהן שפתח ובירך המקום: אשר הציל אתכם מיד מצרים. מה ת\"ל ומיד פרעה מיד מי שנקרא תנין הגדול שנ' (ע' יחז' כ\"ט נ') הנני עליך התנין הגדול: אשר הציל אתכם. זה משה ואהרן: אשר הציל את העם אלו ישראל: [מתחת יד מצרים]. מתחת סבלון פרעה ושל מצרים:", + "עתה ידעתי עד עכשו לא הודה בדבר: כי גדול ה' מכל האלהים. אמרו מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים עכשו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם לכך נאמר כי גדול ה' מכל האלהים: ד\"א כי גדול ה' מכל האלהים אמרו מתחלה לא הניח יתרו ע\"ז בעולם שלא עבדה עכשו הודה בדבר שנ' אלהים האלהים כל האלהים מכל האלהים נעמן הודה בדבר יתר ממנו שנ' (מ\"ב ה' ט\"ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל: וכן רחב הזונה שיירה שנ' כי ה' אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב' י\"א): כי בדבר אשר זדו עליהם. מכירו הייתי לשעבר (שביתר) [ועכשו ביותר] שבמחשבה שחישבו המצרים לאבד את ישראל בה דנן המקום [שנ'] כי בדבר אשר זדו עליהם:", + "ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים הרי הכתוב מתמיה עליו: אדם שהוא עומד ומזבח ומקטר לע״ז בכל יום עכשו יביא עולה וזבחים לאלהים: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. משה לאיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנ' (פ' ז') ויצא משה לקראת חותנו אלא מלמד שהיה עומד ומשמש: דבר זה דרש ר' צדוק כשהיה רבן גמליאל עומד ומשמש אמרו בדין שאנו מסובין וגמליאל ביר' עומד ומשמשנו אמר להן ר' יהושע מצאנו גדול מרבן גמליאל שעמד ושמש: אמרו לו היזה (איזה) [זה] אמר להם אברהם שנ' (בראשית י\"ט ח') והוא עומד עליהם ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם שעוברין ע\"ז ומכעיסין לפני המקום על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקין בתורה: אמר להם ר' צדוק מצאנו גדול מאברהם ומרבן גמליאל שעומד ומשמש אמרו לו היזה אמר להם אלוה השמים ברוך הוא שנותן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה די מחסורה שנ' (תהלים קל״ו כ\"ה) נותן לחם לכל בשר ואומר (שם קמ״ז ט') נותן לבהמה לחמה ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם עובדין ע\"ז ומכעיסין לפניו על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקים בתורה: לפני האלהים. [מלמד שכל המקבל פני חכמים כאלו מקבל פני שכינה]:", + "ויהי ממחרת [ממחרת] יום הכפורים: וישב משה לשפוט את העם. כמנהגו: ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישראל והלא אין הדינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו שותף במעשה בראשית נאמר כאן מן בקר עד ערב ונאמר להלן (בראשית א' ה') ויהי ערב ויהי בקר:", + "וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' אמר לו כמלך שיושב ועבדיו עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך:", + "ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים דבר זה שאל יהודה איש כפר עני את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי בא אלי העם לדרוש אלהים אמר לו ואם לאו מה יאמר כי יבא אלי העם לדרוש כמאמר אלהים יפה אמר:", + "כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה: ושפטתי בין איש. זה דין (שיש) [שאין] בו פשרה: ובין רעהו. זה דין (שאין) [שיש] בו פשרה ונפטרין והולכין כרעים: והודעתי את חקי האלהים. אלו גזירות: ואת תורותיו. אלו הוראות: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעתי את חקי האלהים אלו עריות ואת תורותיו אלו גזרות:", + "ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מנוי זקנים והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב״ה ומפני מה לא צוהו הקב״ה למשה תחלה אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב״ה על דבריו אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי שאם יסכים הקב\"ה על דבריו שנ' (פ' כ\"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים:", + "נבל תבל ר' יהושע אומר יהללו אותך ויקנתרו אותך: ר' אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך כתאנה זו שעליה נושרין וכן הוא אומר (ישעיה ל\"ד ד') כנבול עלה מגפן וכנבלת מתאנה: אתה. זה משה: גם. זה אהרן: העם הזה אשר אתך. אלו שבעים זקנים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר אתה זה משה: גם זה אהרן: העם הזה אשר אתך אלו שבעים זקנים: כשהוא אומר וגם זה נדב ואביהוא: כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה: שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדיך:", + "עתה שמע בקולי איעצך אם תשמע ייטב לך: איעצך ויהי אלהים עמך [צא והמלך בגבורה] אם מורה לך אתה יכול לעמוד ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: היה אתה לעם מול האלהים. היה להם ככלי מלא דברות: והבאת אתה את הדברים אל האלהים. דברים שאתה שומיע תבוא תרצה להם:", + "והזהרת אתהם את החקים אלו גזרות: ואת התורות. אלו הוראות: כך דבר ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר את החקים אלו עדות שנ' (ויק' י\"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: ואת התורות אלו גזרות: והודעת להם את הדרך ילכו בה. זו גזרה שנ' (דברים ה' ל') בכל הדרך אשר צוה ה' אלהים אתכם תלכו בה: ואת המעשה אשר יעשון. זה מעשה הטוב כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעת להם שתודיע להם בית חייהם: את הדרך זו גמילות חסדים: ילכו זה בקור חולים: בה זו קבורת מתים: ואת המעשה זה הדין: אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:", + "ואתה תחזה מכל העם אתה תחזה להם מנבואה: אנשי חיל. אלו עשירים בעלי ממון: יראי אלהים. אלו שיראים מן המקום בדין: אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה: שונאי בצע. אלו ששונאין לקבל ממון: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה מכל העם תחזה להם באספקלריא כמחזית זו שהמלכים חוזין בה: אנשי חיל אלו בעלי הבטחה: יראי אלהים אלו שעושין פשרה בדין: אנשי אמת כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו: שונאי בצע אלו ששונאין ממון עצמן והלא דברים קל וחומר ומה אם ממון עצמן היו שונאין ממון אחרים על אחת כמה וכמה: ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. שרי אלפים שש מאות: שרי מאות ששת אלפים: שרי חמשים שנים עשר אלף: שרי עשרות ששת רבוא: נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות:", + "ושפטו את העם בכל עת ר' יהושע אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן והיו דנין את ישראל בכל עת: ר' אלעזר המודעי אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן ועסיקין בתורה יהיו דנין את ישראל בכל עת וכן הוא אומר (שופטים ה' י') רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר ומדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותה כצהרים: ישבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו: הולכי אלו בעלי מקרא: על דרך אלו בעלי משנה: שיחו שכל שיחתן בתורה: ד\"א ושפטו את העם בכל עת בדיני ממונות הכתוב מדבר שדנין אותן בכל יום מן התורה ואפלו בערב שבת ומדברי סופרים שאין דנין בערב שבת: ד\"א ושפטו את העם בכל עת דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה: והיה כל הדבר הגדול יבואו אליך. ודברים קטנים ישפטו הם אתה אומר דברים גדולים יבואו אליך ודברים קטנים ישפטו הם או אינו אלא דברים שבבני אדם גדולים יביאו אליך ודברים שבבני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר (פ' כ\"ו) את הדבר [ה]קשה יביאון אל משה הא אין דבר גדול אמור אלא בדברים גדולים: דברים גדולים יביאו אליך ודברים קטנים ישפטו הם: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים. אמר לו צא המלך בגבורה אם מודה לך אתה יכול לעמוד: ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. אהרן נדב ואביהוא וכל זקני ישראל על מקומו יבא בשלום: ר' סימאי אומר הדן דין האמת לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות ואינו אלא נותן שלום ביניהם שנ' (זכריה ה' ט\"ז) אלה הדברים אשר תעשו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום: מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום שנ' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: אין לי אלא לבעלי דנין: ומנין אף לכל ישראל ת״ל (תהלים ע\"ב ב') ידן עמך בצדק וענייך במשפט מה כתיב אחריו ישאו הרים שלום לעם: אין לי אלא לבני אדם בלבד מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים ת\"ל (ישעיה י\"א ד') ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעניי ארץ וגו' והיה צדק אזור מתניו מה כתיב אחריו וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' דעה זו היא המשפט שכן הוא אומר (ירמיה כ\"ב ט\"ו) (לשלום) התמלוך כי אתה מתחרה בארז אביך (הכל) [הלוא] אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אתי נאם ה': גדול הוא המשפט שכל השונאו אין רפואה למכתו שנ' (איוב ל\"ד י\"ז) האף שונא משפט יחבוש ואין חבישה אלא רפואה שנ' (תהי קמ״ז ג') הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם:", + "וישמע משה לקול חתנו ודאי: ויעש כל אשר אמר. מה שאמר לו חמיו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר וישמע משה לקול חתנו ודאי: ויעש כל אשר אמר מה שאמר המקום:", + "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' מינה עליהן דיינים וצוה את הדיינים שיהיו סובלים טורח הצבור כענין שנ' (דברים א' ט\"ו) ואצוה את שופטיכם וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינים כענין שנ' (ע' שם י\"ח) ואצו אתכם בעת ההיא את הדברים אשר תעשון:", + "ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקושיות הרי בנות צלפחד באין לשאל בדין שאפלו תנוקות משיבין עליו ואין אתה יודיע מה להשיב אלא (במדבר כ\"ז ה') ויקרב משה את משפטן לפני ה':", + "וישלח משה את חתנו ר' יהושע אומר שילחו בכבודו של עולם: ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות: אמר לו הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שמתשובה שאמר להם הוי יודע מה אמרו לו אל נא תעזב אותנו (שם י' ל\"א) אמרו לו אתה נתת לנו עצה טובה יפה והמקום הודה לדבריך אל נא תעזוב אותנו אמר להן כלום הנר אלא במקום חשך מה עשה נר בין חמה ללבנה אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים: יכול שהלך ולא חזר ת״ל (שופטים א' ט\"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם אין עם אלא תורה שנ' (איוב י\"ב ב') אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה מכאן אמרו כל זמן שחכם קיים חכמתו קיימת מת אבדה חכמתו עמו: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו עמו: הלכו וישבו להן אצל יעבץ שנ' (דה\"א ב' נ\"ח) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו מחבבים את התורה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה (ירמיה ל\"ה ב') הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין: ואתן לבני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואמר להם שתו יין אמר להם המקום אמר לי שתשתו יין אמרו לו אבא צונו שלא לשתות יין כל ימים שהבית הזה חרב ועדיין היה שלא חרב: אלא אמר לנו תהו מתאבלין עליו שסופו ליחרב ואמר לנו אל תסוכו ואל תספרו ואל תשבו בבתים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו: לכך נקראו שמעתים תרעתים סוכתים: תרעתים שלא רצו לגלח: סוכתים שלא רצו לסוך. שמעתים ששמעו לקול אביהם: ד\"א תרעתים ששמעו תרועה מסיני: ד\"א שהיו מתריעין בבקשתן ונענין: שמעתים ששמעו לקול דברי תורה: ד\"א שהיתה תפלתן נשמעת: סוכתים שהיו יושבין בסכות דכתיב ונשב באהלים: ד\"א שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן מעשה באחד שאמר קרבן בית שותי מים היום יצאת בת קול מבית קדש הקדשים ואמרה להן מי שקבל קרבן אבותיכם במדבר הוא יקבל קרבנכם בשעה זו: ומי הן אלו הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב: ואומר (שופטים א' ט\"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים הוי אומר הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב עמד גזר על בניו שלש גזרות שלא ישתו יין ושלא יבנו בתים ושלא יטעו כרמים שנ' (ירמיה ל\"ה ו') ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם: ומנין למד שפרישות יין מארכת ימים שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי: קין ונח ולוט ועזיהו: קין וקין היה עובד אדמה (בראשית ד' ב'): נח ויחל נח איש האדמה (שם ט' ב'): ולוט וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (שם י\"ג י'): עזיהו כי אהב אדמה היה (דה\"ב כ\"ו י'): ר' (יוחנן) [נתן] אומר גדול הברית שכרת הקב״ה לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דויד שהברית שנכרת עם דויד אינו ברית אלא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קל״ב י\"ב) אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי שנ' (ירמיה ל\"ה י\"ט) לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים יש אומרין שהשיא מבנותיו לכהנים ועמדו ממנו כהנים גדולים ונתן לו המקום ברית שלא יפסקו ממנו כהנים גדולים לעולם אמר רבן שמעון והלא כבר פסקה כהונה גדולה מה אני מקיים לא יכרת איש ליונדב אלא שלא פסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם: מה אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו שהיה מישראל: (אמר ר' יוחנן עליה צוח בלעם הרשע ואמר איתן מושביך (במדבר כ\"ד כ\"א) אמר כמה תוקף היה לו בשביל שתי ככרות שאמר קראן לו ויאכל לחם (ב' כ') נותן לו שכר ולבניו עד סוף כל הדורות) עליהם הכתוב אומר (דה\"א ד' כ\"ג) המה היוצרים אלה בני יונדב בן רכב שהיו יודעין כוח יצירתו של עולם: ד\"א שהיתה פרנסתן מבלי מצירה: ד\"א שנצרו שבועת מצות אביהם: אמר ר' אבהו זכה יתרו שיצא מבניו מרבצין גדולי תורה בישראל והיזה זה יעבץ שנ' (שם ד' י') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל: אם ברך תברכני בתלמוד תורה: והרבית את גבולי בתלמידם: והיתה ידך עמי שלא אשכח משנתי: ועשית מרעה שתעמיד לי רעים כמותי: לבלתי עצבי שלא יעציביני יצר הרע מלשנות: ויבא אלהים את אשר שאל [מלמד שנתן לו מה ששאל וכו'] זו משנת ר' נתן: ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה: והרבית את גבולי בבנים ובנות: והיתה ידך עמי במשא ומתן: ועשית מרעה חיים שנתת לי לא יהיה בהן לא חולי עינים ולא מיחוש שנים ולא מיחוש ראש: לבלתי עצבי אם אתה עושה לי כן ואם לאו הריני הולך בנסיסות לשאול: ר' חנניה בן גמליאל אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשנה שנייה בשעה שהעמיד משה אכסלטיינות על ישראל ואימתי העמידן בשנה שנייה שנ' (במדבר ב' ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם:" + ], + [ + "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהיו מונין לחדשים ליציאתן ממצרים: אין לי אלא לחדשים לשנים מנין ת\"ל (במדבר א' א') וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים אין לי אלא באותו הפרק שלא באותו הפרק מניין ת\"ל (במדבר ל\"ג ל\"ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת ארבעים לצאת בני ישראל: אין לי אלא עד שלא נכנסו לארץ ישראל משנכנסו לארץ ישראל מניין ת\"ל (מ\"א ו' א') ויהי מקץ שמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל: כיון שנבנה המקדש התחילו מונין לשני מלכים ולבנין בתים שנא' (ע' דה״ב ה' א') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים ואומר (ישעיה ל\"ו א') ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו לא זכו לימנות לבנינו ימנו לחרבנו שנ' (יחזקאל מ' א') בעשרים וחמש שנה לגלותינו: לא זכו לימנות לעצמן ימנו למלכיות אחרות שנ' (חגי א' א') בשנת שתים לדריוש: בשנת שלוש למלכות נבוכדנצר (דניאל ח' א') וכך לשטרות וכן הוא אומר (שה״ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים: ואומר (ויקרא כ\"ו מ\"ג) יען וביען אין יען וביען אלא עין בעין מדה במדה: ביום הזה. מלמד שהוא ראש חדש נאמר כאן ביום הזה ונאמר להלן (י\"ב ב') החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש: באו מדבר סיני. שבו ירדה שנאה לכל באי העולם שאינן מקיימין את התורה וכן היה ר' יוסי אומר לא בסתר דברתי אל בני ישראל לא במקום ארץ חשך (ע' ישע' מ\"ה י\"ט) כשנתתי תורה לישראל לא נתתיה לא בסתר ולא בארץ חשך: לא אמרתי לזרע יעקב (שם) שלכם היא: תוהו בקשונו (שם) לא עשיתיה הפותיקי אלא נתתי מתן שכרה בצדה: אני ה' דובר צדק (שם) דובר אני צדקתן של ישראל: מגיד מישרים (שם) מגיד אני מה שעשו לפני מאהבה: לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמ\"ו כ') מה יעשו אומות העולם והלא לא למדו תורה: ומשפטים בל ידעום (שם) שבע מצוות נתתי להם ולא היו יכולין לעמוד בהן:", + "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני מה אני צריך והלא כבר מפורש במסעות נסיעתן מרפידים וחנייתן במדבר סיני ומה ת\"ל ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתן במדבר סיני מה נסיעתן מרפידים בני מסה ומריבה היש ה' בקרבנו אם אין אף חנייתן במדבר סיני בני מסה ומריבה היש ה' בקרבינו אם אין להודיע כמה הוא כוחה של תשובה שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה מיד נתקבלו: ויחנו במדבר. בדמסון שלעולם ניתנה להם תורה לישראל: שאלו ניתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אחר אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להן בדמסון של עולם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול: ד\"א מה מדבר רק מכל מעדנים כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמוניע עצמו מכל מעדנים וכן הוא אומר (במדבר כ\"א י\"ח) וממדבר מתנה אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר: ויחן שם ישראל נגד ההר. ולהלן [הוא אומר] ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וכאן הוא אומר ויחן שם חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה: ד\"א ויחן שם אמר להם שהות הרבה אתם שוהין שם וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרה ימים:", + "ומשה עלה אל האלהים זה היום השני: יכול עלה שלא על פי גבורה ת\"ל (כ\"ד א') ואל משה אמר עלה אל ה' ואומר (שם י\"ב) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה מלמד שלא עלה אלא על פי גבורה: ד\"א ומשה עלה אל האלהים עולה בענן ויורד בענן ברית אבות וזכות בנים עולה עמו ויורדת עמו: ומניין אף אחר קריאה ת\"ל ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר: ומניין אף במשה משה נאמר כאן קריאה ונאמר קריאה בסנה (ג' ד') מה להלן במשה משה אף כאן במשה משה: מה להלן משה אומר הנני אף כאן משה אומר הנני: כה תאמר לבית יעקב אלו הסנהדרין: וכן הוא אומר (ישעי ב' ה') בית יעקב לכו ונלכה באור ה': ותגיד לבית ישראל. אלו שאר העם: ד\"א כה תאמר לבית יעקב אלו נשים אמור להן ראשי דברים שיכולין לשמוע: ותגיד לבני ישראל אלו אנשים אמור להם דקדוקי דברים שיכולין לשמוע ולמה הקדים צוואת נשים לצוואת אנשים אלא אמר הקב״ה כשבראתי את עולמי צויתי את אדם הראשון ולא צויתי את חוה אשתו ובאת והטעתו ועבר על צווי כדאי הוא שיקדמו הנשים בצוייה שהאנשים נמשכין אחריהן לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב אלו נשים ותגיד לבני ישראל אלו אנשים: כה. בלשון הקדש, כה בענין הזה, כה בסדר הזה, כה בפסיקות הללו, כה בפרשיות הללו, כה לא לפחות ולא להוסיף: כה תאמר לבית יעקב הכל בזכות יעקב: ותגיד לישראל הכל בזכות ישראל: ד״א כה תאמר לבית יעקב. יעקב נקרא שמו מתחלה: עכשו זכה ליטול שם הגדול ישראל כי שרית עם אלהים (בראשית ל\"ב כ\"ט):", + "אתם ראיתם ולא מפי עדים ולא מפי כתב ולא מפי מסורת אני אומר לכם: אשר עשיתי למצרים אעפ״י שמצרים עוברי ע\"ז ומגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי מהם אלא מפניכם ובשבילכם: ואשא אתכם על כנפי נשרים. ר' אליעזר אומר זה יום הר סיני: ואביא אתכם אלי. זה בית העולמים: ד\"א על כנפי נשרים משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (דברים ל\"ב י\"א) כנשר יעיר קנו דרך נשר לרדת מעופף על בניו בכנפיו כדי שלא יהיו מתבעתין כך כשגלה המקום ליתן תורה לישראל לא גלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (שם ל\"ג ב') ה' מסיני בא וזרח משיעיר למו הופיע מהר פארן איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג' ג) אלוה מתימן יבוא: ד\"א על כנפי נשרי דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו אבל נשר שאין מתירא מפני מי שחזק ממנו מניחן על כתיפיו ויניחן בין רגליו מתירא הוא מאבני קלע ומן החצים שבני אדם מזרקין בו לפיכך עשה עצמו מחיצה בין בניו לבני אדם: כך עושה המקום מלאכי השרת מחיצה בין ישראל למצרים שנא' (י\"ד י\"ט) ויסע מלאך האלהים: מה נשר זה מפרש בכנפיו ומחזירן לפי שעה כך היו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר וכך הוא אומר (יחזקאל ט\"ז י\"ג) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה: מה נשר זה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה: ומה עלייתן עלו שלא כדרך ארץ אף ירידתן ירדו שלא כדרך ארץ: וכן הוא אומר (הושע ז' י\"א) כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם:", + "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי כל אלה למפרע והלא דברים קל וחומר ומה אם בשעה שלא קיבלו את התורה ולא עשו את המצות עשיתי להם כל הנסים הללו לכשיקבלו את התורה ויעשו כל המצות על אחת כמה וכמה: ד\"א אם שמוע תשמעו בקולי מלמד שכל תחלות קשות: התחיל אדם לשמוע הכל נוח לו: שמע אדם קמעה משמיעין אותו הרבה: שמע אדם דברי תורה משמיעין אותו דברי סופרים: ושמרתם את בריתי ר' אליעזר אומר זו ברית מילה: ר' עקיבה אומר זו ברית שבת: וחכ\"א זו ברית ע\"ז: והייתם לי. מיותרים לי: עסיקין בתורתי עסיקין במצותי וכן הוא אומר (ויק' כ' כ\"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי בזמן שאתם בדילין מן העמים אתם לי ואם לאו הרי אתם לנבוכדנצר וחבריו: סגולה מכל העמים. מה סגולתו של אדם מרצה עליו כך ישראל מרצין עלי מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך ישראל חביבין עלי: מושלין אותו משל לה״ד לאחד שנפלו לו שדות הרבה בירושה ועמד וקנה אחת משלו ואותה היה מחבב יתר מכולן למה שקנייה משלו כך אעפ\"י שכל העולם כולו למי שאמר והיה העולם אינו מחבב אלא ישראל ולמה שלקחם ממצרים ופדאם מבית עבדים לכך נאמר והייתם לי סגולה מכל העמים: ר' יהושע בן קרחה אומר סגולה שלא להפקיעך אוזן: וכשם שהאשה מסתגלת מאחר בעלה ובן מסתגל מאחרי אביו כך ישראל יסתגלו מאומות העולם ת\"ל כי לי כל הארץ:", + "ואתם תהיו לי מיוחדין לי עסיקין בתורתי ועסיקין במצותי: ממלכת. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לעתיד לבוא אין לך כל אחד ואחד שאין הווין לו בנים כיוצאי מצרים שנ' (תהלים מ\"ה י\"ז) תחת אבתיך יהיה בניך יכול יהיו בני אדם עניים ת\"ל (שם) תשיתמו לשרים בכל הארץ יכול שרים בעלי פרקמטאות ת\"ל ממלכת יכול מלכים בעלי מלחמה ת\"ל כהנים (אין) [אי] כהנים (אלא) [יכול] בטלנין כענין שנ' (ש״ב ח' י\"ח) ובני דוד כהנים היו ת\"ל וגוי קדוש: מכאן אמרו ראוין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל ומשעשו את העגל ניטלו מהן וניתנה לכהנים: וגוי. מלמד שהם כגוף אחד ונפש אחת וכן הוא אומר (דה\"א י\"ז כ\"א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ חטא אחד מהן כולן נענשין שנ' (ע' יהוש' כ\"ב כ') הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו לקה אחד מהן כולן מרגישין וכן הוא אומר (ירמיה נ' י\"ז) שה פזורה ישראל מה רחל זו לקה אחד מאיבריה כולן מרגישין כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין אבל גוים כולן שמחים זה על זה: קדוש. מה ת\"ל מכלל שנ' (דברים י\"ד ב') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הא כיצד זו קדושת מצוות שכל זמן שהקב״ה מוסיף לישראל מצוה הוא מוסיף להם קדושה: אלה. בלשון הקדש, אלה כענין הזה, אלה בסדר הזה, אלה בפסיקות הללו, אלה בפרשיות הללו, אלה לא לפחות ולא להוסיף: אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. מה הן הדברים אלו שלשה כתרים שנכתרו כהן כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות: תורה דכתיב ושמרתם את בריתי: כהונה ומלכות דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: ר' נתן אומר וכתר שם טוב על גביהם:", + "ויבא משה מלמד שלא הלך לביתו ולא פנה לעסיקים אחרים: ויקרא לזקני העם. מלמד שנהג משה כבוד בזקנים מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: וישם לפניהם. מסדירן לפניהן: וישם לפניהם מאיר עיניהם בהם: ד\"א וישם לפניהם אמור על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. אף לנשים:", + "ויענו כל העם יחדו לא בחנופה ענו ולא נטלו עצה זה מזה: ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. מקבלין אנו עלינו: וישב משה את דברי העם אל ה'. זה יום השלישי: ד\"א וישב משה את דברי העם אל ה' בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שאע\"פ ששמע שולחו של אדם את השליחות צריך הוא שיחזור את שליחותו:", + "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן אין ענן אלא ערפל קשה שענן שניתנה בו תורה דומה לענן שעל גבי הר סיני: וענן שעל גבי הר סיני היה ערפל קשה שנ' (פ' ט\"ז) וענן כבד על ההר: ר' יוסי הגלילי אומר משה נתקדש בענן שבעה שנ' (כ\"ד ט\"ז) ויכסהו ענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: ר' עקיבה אומר ויכסהו הענן ששת ימים למשה לטהרו ויקרא אל משה ביום השביעי זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: בעבור ישמע העם בדברי עמך. ר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הרני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: רבי אומר לא מפני כבודו של משה הורה המקום לדבריו אלא כך אמר לו מצוות שנתתי לך במרה הריני חוזר ושונה אותן אני לך כאן: אינו אומר אשר צוה ה' אלא אשר צוהו ה' (פ' ז'): מלמד ששומעין מפיך כששומעין מפי הקודש ולא מפיך אלא מפי זקנים העתידים לבא אחריך ומפי הנביאים לכך נאמר וגם בך יאמינו לעולם: ויגד משה. וכי [מה] אמר לו הקב״ה למשה שיאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה שיאמר לפני המקום הרי הוא אומר (פ' י\"ב) והגבלת את העם סביב לאמר וגו' דברי ר' יוסי ביר' יהודה: רבי אומר לפי שאמר להן מתן שכר אם שמעו: ומניין שאם לא ישמעו שאמר להם כל עונשין ת\"ל (כ\"ד ג') ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. ויען כל העם קול אחד מלמד שאחד קולו של גדול ואחד קולו של קטן שווים לפני המקום:", + "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום זה יום רביעי: ומחר וכבסו שמלותם. [שיטבלו יכול] שיטבלו ביום החמישי והלא אם יטבלו ביום החמישי הרי הן ערבי שמש לשישי מה ת\"ל וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי: ומה היו עושין בחמישי היה משה כותב את הדברים כאדם שכותבן בסמפונות: בששי מהוא אומר (ע' כ\"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל: למי היו מצבות האלו ר' יהודה אומר לשנים עשר שבטי ישראל וחכמים אומרים לכל ישראל: וכן הוא אומר (שם ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבם: מיכאן אמרו בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן ואחר כך ניתנה להם תורה: מילה דכתיב (י\"ב מ\"ח) וכל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו במצרים כדי שיאכלו את הפסח וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ז ו') ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך [חיי] ואומר לך בדמיך חיי שני דמים הללו זה דם מילה ודם הפסח: וקרבן דכתיב (כ\"ד ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת על ידי כל ישראל: וטבילה דכתיב וכבסו שמלותם אין לי שהן טעונין אלא כבוס בגדים מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה בשעה שטעונין כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:", + "והיו נכונים ליום השלישי מלמד שקבעו להם בית ועד: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. מלמד שלא היו בהן סומין: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר מניין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסרין אפילו אחד לא היתה תורה ניתנת להן ת\"ל כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם: מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דר לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו: ועליהם הוא אומר (משלי ב' ז') יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום:", + "והגבלת את העם סביב לאמר מלמד שקבעו להן תחומין: לפי שהוא אומר (ל\"ד ג') גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא אין לי אלא למזרחו לצפונו ולדרומו ולמערבו מניין ת\"ל סביב מכל מקום: השמרו לכם עלות בהר. זו אזהרה יכול לא יעלה אבל יהא מותר ליגע ת\"ל ונגע בקצהו יכול יעלה בגלוגתקא ת\"ל עלות בהר מכל מקום: כל הנוגע בהר מות יומת. עונש:", + "לא תגע בו יד אין בית העולמים בשום מגע: לא תגע בו יד ולא שנגע בו בדבר אחר: כי סקול יסקל. אין לי אלא נסקל מניין אפלו נדחה ת\"ל או ירה יירה: מניין שאם נסקל הרי הוא נדחה ת\"ל סקול יסקל או ירה יירה כל חייבי סקילות נדחין: מניין שאם מת בדחייה אחת יצא ת\"ל או ירה יירה: בהמה. אין לי אלא בהמה חייה מניין ת\"ל אם בהמה הוא הדין לכל בהמה היה ועוף בין טמאים בין טהורים: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל אם איש: לא יחיה. הרי זה עונש: במשוך היובל המה יעלו בהר. כשיפסוק השופר וכן הוא אומר (יהושע ו' ה') והיה במשך בקרן היבל כשמעכם את קול השופר ובערבאי קרן לדכרא יובלא: ר' יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכל זמן שהשכינה על גבי הר סיני העולה לראשו חייב מיתה נסתלקה שכינה טמאים ובעלי מומין מותרין לעלות לשם: וכל זמן שאהל מועד נטוי הנכנס לתוכו חייב מיתה נסתלק אהל מועד טמאין ובעלי מומין מותרין ליכנס:", + "וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הלך לתוך ביתו ופנה לעסיקין אחרים: מניין שכשהיה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר ת\"ל (ל\"ד ד') ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני זה הכלל לכל שנצטוה מה ת\"ל (שם) כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב שכשהיה משה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר: ויקדש את העם. הפרישם מן האשה לפי שהתורה נקראת קדושה: שנ' (משלי טw י') ודעת קדושים בינה לפיכך צריך האדם להתקדש לה כדי שתדבק בו: והלא דברים קל וחומר מה אם לחם ומים שאי אפשר לגוף להיות שלא בהן נתקדש מהן משה רבינו ארבעים יום עד שניתנה לו תורה על אחת כמה וכמה שצריך לאדם ליטהר לה מכל טומאת הגוף וכן הוא אומר(תהלים י\"ט י') יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מהטומאות לכך נמשלה התורה בשמן לומר לך מה השמן הזה כל המשקין אדם יכול להכנס בהן דולוס חוץ מן השמן כך דברי תורה אין אדם יכול להכניס בהן דולוס: ומניין שנמשלו דברי תורה בשמן שנ' (תהלים מ\"ה ח') על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך: ד\"א אשתו היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מלהשתמש בה שלא יאמר הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשיני חייבין בני אדם להר[נ]סיני: הלל היה אומר ודישתמש בתגא חלף: הא כל הנאות מדברי תורה נמל חלקו מן העולם: ומה בלשאצר שנשתמש בכלי בית המקדש נעקר מן העולם המשתמש בכלי שבו נברא העולם על אחת כמה וכמה: ד\"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן הגיאות: ר' יוסי ביר' יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שנואפין ולא מפני שגוזלין אלא מתוך שהן גסין בעצמן: ד\"א יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מאהבת כסף וזהב שכן הנביא אומר (מ\"א י\"ג ח') אם תתן לי את חצי ביתיך לא אבוא עמך: וכן אלישע אומר (מ\"ב ה' ט\"ז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח: וכן דניאל אומר (דניאל ה' י\"ז) מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב: אמר ר' יוסי בנו של ר' חלפתא פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ונתן לי שלום אמר לי מאין באתה אמרתי לו מבני עיר גדולה של חכמים ושל סופרים באתי אמר לי רצונך שתשב אצלי ואתן לך פרנסה וכסף וזהב אמרתי לו אפילו אתה נותן לי כל ממון שבעולם איני יושב: אמר לי ולא קבלת עליך אמרתי לו והלא כל הרוחות והנשמות שאתה רואה בעולם כולן חוזרין לעפר ואין עומד לאדם בשעת מיתתו אלא דברי תורה בלבד: ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני פשעה של תורה שנ' (מיכה א' ה') בפשע יעקב כל זאת אמר לי ברוך המקום שנתן לבם דברי תורה שתהיו עסוקין בה ובטוחים ועוזבים כל הבלי עולם אמרתי לו יהי רצון שלא תעלה קנאתינו על לב אחרים ולא קנאת אחרים על לבינו ונפטרתי ממנו: ד\"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן העבירות: הא לפי שדברי תורה צריכין טהרה וקדושה לכך נאמר ויקדש את העם: ויכבסו שמלותם. אין לי אלא כבוס בגדם מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבו בגדים טעונין טבילה: כאן שנטענו כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:", + "ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים יכול משה אמר דבר זה מפי עצמו ת\"ל (פ' י\"א) והיו נכונים ליום השלישי וכאן היו נכונים לשלשת ימים נכונים נכונים לגזרה שוה ומה והיו נכונים האמור להלן קודש שיאמר למשה אף היו נכונים האמור כאן קודש שיאמר למשה: רבי אומר מקומו מוכרע: וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי ר' אלעזר בן עזריה אומר מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנ' היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה: ר' ישמעל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש: רבי עקיבה אומר לעולם חמש:", + "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר כזמן שנאמד לו מלמד שהזמן והמעשה מסייעין את השעה שחיים ניתנין בה לכל באי העולם: יכול ניתנה בלילה ת\"ל ביום ביום ולא בלילה: יכול ניתנה בשתיקה ת״ל ויהי קולות וברקים קולות וקולי קולות: ברקים וברקי ברקים קולות משונין זה מזה וברקים משונין זה מזה וכן הוא אומר (תהלים כ\"ט ג') קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכוח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד מגיד הכתוב שביום מתן תורה היו עננים וברקים וירידת גשמים וכן הוא אומר (שופטים ה' ד') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים: ואומר (תהלים ע\"ז מ\"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל וכמו קול שופר נשמע באויר שנ' וקול שופר חזק מאד עד שרעש כל העולם כולו ונתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כענין שנ' (תהלים כ\"ט י') ה' למבול ישב אמר להן שוטים שבעולם כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם כענין שנ' (ישעיה נ\"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו ודאי מבול של מים אינו מביא אבל הוא מביא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אמרו לו והקול הזה למה אמר להם תורה הוא נותן לעמו שנ' (תהלים כ\"ט י\"א) ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנ' (איוב י\"ב ט\"ו) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום: ויחרד כל העם אשר במחנה. נזדעזעו והלא דברים קל וחומר ומה ישראל שעתידין ומעותדין לפני הר סיני נזדעזעו אומות העולם על אחת כמה וכמה: וכן הוא אומר (תהלים ע\"ו מ') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה:", + "ויוצא משה את העם לקראת האלהים [אמר] ר' יוסי (בן) יודן היה אומר (דברים ל\"ג ב') ה' מסיני בא על סיני נגלה ואני אומר מסיני בא לקבל בניו בשמחה מושלו משל לה\"ד לחתן שיצא לקראת כלה מכבודו של יוצא אתה למד מה כבודו של נכנס לכך נאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים: ויתיצבו בתחתית ההר. נצפפו ועליהם מפורש בקבלה (שה\"ש ב' י\"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה: ר' אלעזר אומר אין דבר זה אמור אלא על הים: הראיני את מראיך(שם) כענין שנ' (י״ד י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה': השמיעיני את קולך (שה\"ש שם) כענין שנ' (י\"ד י') ופרעה הקריב ויצעקו בני ישראל אל ה': כי קולך ערב (שה״ש שם) ותעל שועתם אל האלהים (ב' כ\"ג): ומראיך נאוה (שה\"ש שם) ויאמן העם (ד' ל\"א): רבי עקיבה אומר אין דבר זה אמור אלא לפני הר סיני הראיני את מראיך כענין שנ' (כ\"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר: השמיעיני את קולך כענין שנ' (ע' פסוק ח') ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: כי קולך ערב היטיבו כל אשר דברו (דברים ה' כ\"ה): ומראך נאוה באהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמרו לפני ה' (ויק' ט' ה'): אחרים אומרין אין דבר זה אמור אלא לדורות הבאים: יונתי בחגוי הסלע כענין שנ' (ישעיה מ' כ\"ב) על חוג הארץ: בסתר המדרגה אלו ישראל שיושבין בצד צרתן של מלכיות עד שיגיע זמנן: הראיני את מראיך זה מעשה: השמיעיני את קולך זה תלמוד: כי קולך ערב ומראיך נאוה להודיעך כמה מעלות בין תלמוד למעשה: וכבר נמנו בעליית בית עריס מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול תלמוד אמר ר' עקיבה גדול מעשה ענו כלם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד: ד\"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב״ה את ההר כגגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה [מוטב] ואם לאו כאן תהא קבורתכם באותה שעה געו כולן בבכייה ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (כ\"ד ז') אמר הקב\"הה ערבים אני צריך הרי שמים וארץ יערבנו אמר להן עסיקין הן אמרו בנינו יערבונו אמר הרי ערבים טובים וכן הוא אומר (תהלים ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואומר (הושע ד' ו') ותשכח [תורת] [ה'] אלהיך אשכח בניך גם אני:", + "והר סיני עשן יכול מקום קודש ת\"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני ונעשה כלבת אש לרמוז בו וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ד א') כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך: באש. מגיד שנמשלו דברי תורה כאש מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם: מה אש קרב לה אדם נכוה רחק ממנה צנן כך דבר תורה קרב ממנה אדם נכוה רחק ממנה צנן היינו דתנן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה: מה אש קטן מדליק את הגדול וגדול מדליק את הקטן כך דבר תורה קטן למד מן הגדול וגדול למד מן הקטן: כל המפרפר באש בעולם הזה זוכה ומפרפר לעולם הבא: וכי מה יש לנו יש הולך צדקות ודובר מישרים: ד\"א כל המקבל עליו דברי תורה שנמשלו כאש פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו כאש וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלו באש נותנין לו עול מלכות שנמשלו כאש וכן הוא אומר (יחזקאל ט\"ו ז') ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם: מה אש בני אדם העמלים בה ניכרין בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק: ויעל עשנו כעשן הכבשן. מה כבשן זה בודק את החביות מהן יוצאות ליין ומהן יוצאות לשמן ומהן יוצאות חרזות כך דברי תורה בודקין את בני אדם וכן הוא אומר (תהלים י״ח ל\"א) אמרת ה' צרופה הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן דעת הבריות: כעשן הכבשן. יכול כעשן הכבשן ודאי ת״ל (דברים ד' י\"א) [וההר בוער באש ומה ת\"ל] כעשן משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל מ\"ג ב') והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים כקול מים רבים אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ\"ד ח') ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (עמוס ג' ה') אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא [בו] אתה אומר (דברים ל״ב ב') יערף כמטר לקחי אפשר שהגשמים גדולים מן התורה שהוא מושלה בהן אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ויחרד כל ההר מאד. נזדעזע וכן הוא אומר (תהלים ס\"ח י\"ז) למה תרצדון הרים גבנונים היכן אתם מרצין דינכם הרי אתם כבעלי מומין או גבן או דק: ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני: אף ה' ישכן לנצח זה בית העולמים:", + "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד בנוהג שבעולם כל זמן שהקול הוליך הוא תושש אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל זמן שהקול הולך הוא מתגבר כל זמן שבני תורה הולכין דעתן מתישבת וכן הוא אומר (איוב י״ב י״ב) בישישים חכמה: משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ר' אליעזר אומר כבוד גדול חלק לו המקום למשה שלא היה המקום מדבר עד שמשה אומר לו דבר כבר קבלו בניך את דבריך עליהם בשמחה ר' עקיבה אומר [מניין] שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע ישראל ת\"ל משה ידבר והאלהים יעננו ודאי מה ת\"ל בקול מלמד שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע:", + "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ\"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת\"ל] וירד ה' על הר סיני אמור מעתה (נקבעו) [נבקעו] שמי שמים העליונים וניתנה רשות לאש ללהט את המים וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ד א') כקרוח אש המסים מים תבעה אש ירד לו היציע התחתון ועמד לו על גבי הר סיני ודבר עמהן מן השמים אלו שמים שעל גבי הר סיני: ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. כיון שעלה משה לרקיע חברו עליו מלאכי השרת אמרו לפני הקב״ה רבשל״ע מה ילוד אשה עושה כאן אמר להם ליטול תורה באתי אמרו לפני הקב״ה רבונו של עולם תסתפק בעליונים שנ' (תהלים ח' ב') ה' אדונינו מה אדר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כדאי ומה לך ולשוכני עפר אמר לו הקב\"ה למשה בן עמרם החזר להם תשובה אמר לפניו רבונו של עולם וכי יכול אני להשיב את מלאכיך אמר לו החזק בכסא והחזר להם תשובה הה\"ד (איוב כ\"ו ט') מאחז פני כסא פרשו עליו עננו מלמד שאחז בכסא ופרש עליו מזיו עננו וסיככו כדי שלא ילהטוהו המלאכים באשם וכן הוא אומר (ל\"ג כ\"ב) ושבתי כפי עליך עד עברי: כיון שאחז בכסא אמר להם אתם אומרין תסתפק בעליונים: וכי מה אתם צריכין לה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם כתוב בה (כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכי יש מכם עוברי ע\"ז: כתוב בה (כ' ו') לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכי יש לפניכם מקום שבועה: כתוב בה (כ' י\"ג) לא תרצח לא תנאף לא תגנוב: וכי יש בכם מכל המדות הללו: כתוב בה (כ' י\"ב) כבד את אביך ואת אמך וכי יש לכם אב ואם: כיון ששמעו כך אמרו רבונו של עולם תנה לו כדי שיסתפקו בה התחתונים שאין העליונים צריכין לה הדא הוא דכתיב (תהלים ח' י') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וכיון שראו מלאכי השרת שנתן לו הקב״ה את התורה אף הם עטרו וגלו לו מסתורן הדא הוא דכתיב (תהלים ס\"ה י\"ט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם: ואף מלאך המות כיון שראה כל המלאכים גלו לו מסתירין אף הוא גלה לו מסתירין אמר לו בשעת שהמגפה באה הקטר קטרת והיא נעצרת: כיון שהתחילה המגפה מה הוא אומר (במדבר י״ז:י״א יש) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה וכן הוא אומר (דברים ל\"ג י') ישימו קטורה באפיך:", + "ויאמר ה' אל משה רד העד בעם וגו' מי שעלה זרזו שלא יראה ומי שלא עלה זרזו שלא יעלה: פן יהרסו אל ה' לראות. שלא יפגרו את התחומין: ונפל ממנו רב. אין רב אלא אכלוסין מגיד שאם נפל אחד מהן לארץ מעלה עליו כאלו אכלוסין לפניו: ד\"א ונפל ממנו רב ממי שמיעוטו מעכב את רובו:", + "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר אלו בכורות: רבי אומר זה נדב ואביהו: בשני מקומות נאמר כהנים ולא נאמר נדב ואביהו: ובשני מקומות נאמר נדב ואביהו ולא נאמר כהנים: פן יפרץ בהם ה'. שלא יעשה בהם פרצה: ד\"א פן יפרץ בהם ה' שלא יפרוצו:", + "ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות (את) [אל] הר סיני. זו היא שר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: כי אתה העדות בנו לאמר הנבל את ההר. אמר לו כבר עשו להם תחומין ונזדרזו:", + "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה יכול הכל עלו עמו ת\"ל והעם אל יהרסו לעלות: יכול הכהנים עלו עמו ת\"ל ועלית אתה ואהרן עמך ואין הכהנים עמך: יכול אהרן במחיצה ת\"ל (כ\"ד ב') ונגש משה לבדו אל האלהים אמור מעתה משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו:", + "וירד משה אל העם ויאמר אליהם מלמד שלא הלך לתוך ביתו לא פנה לעסיקין אחרים: אין לי אלא דברות הר סיני שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים מניין אף דברות אהל מועד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים ת\"ל (ל\"ד ל\"ד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: כיון שירד משה לקרא לאהרן השמיע הקב״ה קולו כדי שלא יאמרו ישראל קולו שהיה ברקיע: יצא קול הראשון והשמים והארץ רעשו וההרים והגבעות נתמוטטו והימים והנהרות ברחו וכל האילנות כרעו: והמתים שבישראל חיו ועמדו על רגליהם ונרתעו ישראל וחזרו לאחוריהם שנים עשר מיל ופרחה נשמתן: אותו הקול שמעו בו אנכי ולא יהיה וכן הוא אומר (תהלים ס\"ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי באותה שעה אמרו למשה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו (דברים ה' כ\"ד) ושמע הקב\"ה קולן וערב לפניו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו לערפל שנ' (כ' כ\"א) ומשה ניגש אל הערפל (גש) [נגש] אין כתיב כאן אלא נגש בעל כרחו והשמיע שאר הדברות לישראל ועליו נאמר (משלי כ\"ה י\"ז) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב:" + ], + [ + "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר להן דין אני נוהג ביניכם ובין כל הדברים שאלו לא קבלתם עליכם לא הייתי נפרע מכס אינו דומה מקבל לשאינו מקבל: ר' יהודה הנשיא מושלו משל לה״ד לאחד שנשא אשה אמרין לה התלקחת ליה פיסי עמריה כך אתם ישראל נמשכתם לי נתמשכתם לי נקוי שתעשו לי רצוני: ד\"א וידבר אלהים מלמד שהדברים שנאמרו כאן הן שנאמרו להלן שניהם לענין אחד מה שאי אפשר לו לפה לומר ואי אפשר לה לאוזן לשמוע: כאן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ולהלן הוא אומר (תהלים ס״ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ואומר (ירמיה כ\"ג כ\"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש זה נחלק לכמה ניצוצות כך דבור אחד יוצא לכמה מקראות: ד\"א וידבר אלהים אני נפרע על ידי כך ואני שמשלם שכר על ידי כך וכן הוא אומר (דברים ה' ד') פנים בפנים דבר ה' עמכם ד\"א וידבר אלהים מלמד שהיה אומר להם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: ד\"א וידבר אלהים את כל הדברים יכול באחרונה אמרו לו קיבלנו עלינו ת\"ל אנכי ה' אלהיך אנכי היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל למד על הכלל מה אנכי היה לו דבור בפני עצמו וקבלה בפני עצמו [אף כל הדברות היה להן דבור בפני עצמן וקבלה בפני עצמן]: מה ת\"ל לאמר. מלמד שהיה אומר להן על כל דיבר ודיבר על לאו לאו ועל הין הין:", + "אנכי ה' אלהיך אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ר' שמעון אומר לענין השחתת עולם נאמר (בראשית ז' ד') ומחיתי את כל היקום אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: כיוצא בו אתה אומר (ע' ישע' מ\"ה י\"ט) לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך אני דובר צדק אני הוא ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ד\"א אנכי ה' אלהיך אלוה אני (אני) על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהיך: יכול אני עליך בפני עצמך ת\"ל אנכי ה' אלוה אני על כל באי העולם: הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם ושמי יוחל עליך: כיוצא בו אתה אומר (ע' ירמי' ל\"ב ט\"ו וכ\"ז) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנה אני אלהי כל בשר אלוה אני על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהי ישראל יכול עליך בפני עצמך ת\"ל אני ה' אלהי כל בשר הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם וחל שמי עליך: ד\"א אנכי ה' אלהיך מה ת\"ל אלהיך אמר הקב\"ה אם [אתם] עושין רצונו הרי אנכי ה' ונאמר בי (ל\"ד ו') ה' ה' אל רחום וחנון ואם לאו אלהיך אני נפרע משנאיכם שאין ת״ל אלהיך אלא לשון דיין: ד\"א אנכי ה' אלהיך מלמד שהחזיר הקב\"ה תורתו על כל אומות העולם ולא קבלו ממנו חזר לו אצל ישראל ואמר אנכי ה' אלהיך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים אפילו אין לי עליך אלא שהוצאתיך מארץ מצרים כדאי: מבית עבדים. אפילו אין לי עליך אלא שפדיתיך מבית עבדים דיי:", + "לא יהיה לך יכול לא יקיים לעצמו אבל יקיים לאחרים ת\"ל לא יהיה: מה ת״ל לא יהיה לך מלמד שכל המקיים ע\"ז לעצמו עובר משום שתים משום לא יהיה ומשום לך: אלהים. יכול לפי שנקראו אלהים יכול יש בהן צורך לפני ת\"ל אחרים: ד\"א מה ת\"ל אלהים אחרים שלא יעשה אלוה של כסף ושל זהב ויאמר לא שקוץ אלא לאלוה לא גילול אלא לאלוה ת\"ל אלהים אחרים אע\"פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו: ד\"א אחרים אחרונים באחרונה נעשו כן הוא אומר (דברים ל\"ב י\"ז) חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם לא הועילו לך ולא הועילו לאבותיך ולא הועילו כלום מימיהן: ד\"א אחרים שמאחרין את חטובה מלבוא לעולם: ד\"א אחרים שעושין את עובדיהן אחרין: על פני. לא בדמותי ולא בדמות שמשי: ד\"א על פני מלמד שמביאין אף לעולם:", + "לא תעשה לך מלמד שכל העושה ע״ז לעצמו עובר משום שתים משום לא תעשה ומשום לך: פסל. אין לי אלא פסל כשהוא אומר כל תמונה. לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות: אשר בשמים. לרבות שמים עצמה: ממעל. לרבות מלאכי השרת: ואשר בארץ. לרבות הרים וגבעות נחשים ועקרבים: מתחת. לרבות את התהומות: ואשר במים. לרבות את חיות הים ואת הדולפנין: מתחת. לרבות את השלשולין: לארץ. לרבות ארץ עצמה: כשהוא אומר כל תמונה לא בדמותן ולא בדמות בבואה שלהן ולא חיות רעות ולא בדמות חיות שלמעלה: אם סופינו לרבות כולן מה ת\"ל פסל אלא אם אתה עושה כן נמצאת פוסל עולם ממני והריני פוסל עולם ממך:", + "לא תשתחוה להם משתחוה אתה (להם) [לאדם] יכול אפלו נעבד כהמן ת\"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לא תשתחוה דרך עבודה: לא תשתחוה להם השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: כך כל עבודה המיוחדת לשם אם עשה לע״ז חייבין עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: ומה הן העבודות המיוחדות לשם זביחה וקטור השתחויה ונסוך אם עבד בהן לע\"ז אע\"פ שאין דרך עבודתה בכך חייב: ולא תעבדם. שלא יעבוד ע\"ז בדרך עבודתה כגון שזורק אבן למרקליס או יפעור עצמו לפעור או יקריב שערו לכמוש או יעביר בנו למולך וכיוצא בהן וכן הוא אומר (דברים י\"ב ל') איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני הא אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה: נמצאו שלש כרתות בע״ז העובד אותה כדרך עבודתה: והעובד אותה באחת מארבע עבודות המיוחדות לשם אע\"פ שאינו כדרך עבודתה: והמקבל עליו באלוה אע\"פ שלא עבד: ד\"א ולא תעבדם שלא ירחיץ שלא יסוך שלא יגעיל שלא יכבד שלא ירבץ שלא ינשק שלא יגפף לאחד ממיני ע\"ז: כי אנכי ה' אלהיך. [מלמד שראו פנים שעתיד לשלם שכר צדיקים לעתיד לבא וכלפי שהנביאים משמיעים אותו בלשונות הרבה כתוב אחד אומר (דניאל ז' ט') למשה כתלג חיור וכתוב אחד אומר (ע' ישע' ס\"ג ב') מדוע אדום לבושיך וכי יעלה על דעתך שלפי שעה הם רואים לכך נאמר ביחזקאל (א' א') ואראה מראות אלהים אמר להם הרבה ראיות ראיתי עד שזכיתי לקבל פני השכינה]: אל קנא. מלמד שראו פנים עתידות ליפרע מן הרשעים לעתיד לבא: אל קנא אל דיין אל קשה אל אכזרי: ד\"א אל קנא וכי יש לפניו קנאה וכי נפרע על ידי קנאה הא אין נפרע לא על ידי אבן ולא על ידי חץ ולא על ידי חלקוק כויכל ההולך אחר [ע״ז] חילפתני בו: שאל אגריפס סבא את רבן גמליאל אין מתקנא לא בגדול ממנו ולא בכיוצא בו אלא בקטן ממנו וכן הוא אומר (ירמיה י״ז י\"ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים אלו עזבו אותי מקור מים חיים עלובין היו על אחת כמה וכמה לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים: פקד. אין פוקד אלא מזכיר וכן הוא אומר (בראשית כ\"א א') וה' פקד את שרה ואומר (ג' ט\"ז) פקד פקדתי אתכם: ר' יהודה אומר כונס אני עונותיהם לידי ותולה עד ארבע דורות כיהוא בן גמשי וכן הוא אומר (מ\"ב ט\"ו י\"ב) בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל והיה לו כן (). כתוב אחד אומר פוקד עון אבות על בנים וכתוב אחר אומר (ע' יחז' י\"ח י\"ט) אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב אם היו אבות זכאין תולה להן ואם לאו אין תולה להן: מושלו משל לה״ד דומה לאחד שלוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: ובא בן בנו ולוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: לרביעי אין מלוין אותו מפני אבותיו שהיו כפרנין וכן הוא אומר (איכה ה' ז') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו אל תהי קורא עונותיהם סבלנו אלא עונותינו סבלנו מי גרם לנו לסבול עונות נפשנו אבותינו שהיו כפרנין: פקד עון אבות על בנים. יכול על יוצא ירך בלבד ת\"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא לבן בלבד מניין לשלשה וארבעה דורות ת\"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי: לשנאי. בזמן שתופסין מעשה אבותיהם:", + "ועושה חסד לאלפים יכול ליוצאי ירך בלבד ת\"ל (דברים ז' ט') לאלף דור: יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אינו עושה אלא לאלף דור ומניין לאלפים ולאלפי אלפים ת\"ל ועושה חסד לאלפים: לאהבי. למי שעושה לפני מאהבה: ולשמרי מצותי. למי שעושה לפני מיראה: להודיעך כמה מעלות יש בין העושה מאהבה לעושה מיראה וללמדך שמדת הטוב מרובה יתר ממדת פורעניות על אחת המש מאות: ד\"א נאמר בפסוק זה ארבעה לאוין למה כנגד ארבע מלכיות אמר הקב\"ה לישראל ראו שלא יטעו אתכם לא תעשה כך לא תעשה כך: למה שאני עתיד ליפרע מהן בסוף דכתיב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות עונו של נבוכדנצר שהוא אב של מלכיות על בנים זה בנו בלשאצר: על שלשים זו מלכות מדי שכן הוא אומר (דניאל ז' ה') ותלת עלעין בפומה: על רבעים זו מלכות יון שכתוב בה (שם ו') וארבעה רישין לחיותא: לשנאי זו מלכות אדום הרשעה שכתוב בה (מלאכי א' ג') ואת עשו שנאתי: ואחד כך ועושה חסד לאלפים לאהבי מיכאן אתה למד שאין הקב״ה משרה שכינתו בציון עד שהוא נפרע מן האומות וכן הוא אומר (יואל ד' כ\"א) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון:", + "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אין שוא אלא דבר שלא היה ולא נהיה ולא עתיד להיות: כי לא ינקה ה' (אלהיך). לתוך שנאמר בחורב תשובה ונקה: יכול תהא תשובה מכפרת ת\"ל כי לא ינקה ה': אין זה קל וחומר מעתה שלא תהא תשובה מכפרת (אלא) על דבר שחייבין עליו מיתה לשמים: או על כל לא תעשה שבתורה לא תהא תשובה מכפרת ת\"ל כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא: על זה אין תשובה מכפרת מכפרת היא על כל לא תעשה שבתורה: הרי זה קל וחומר מעתה שתהא תשובה מכפרת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה: אמור מעתה כל שהוא בלא תשא ולמטה עבירות קלות ותשובה מכפרת ובל שהוא מלא תעשה ולמעלה עבירות חמורות ואין תשובה מכפרת: יכול לא יהא יום כפורים מכפר ת\"ל (ויק' ט\"ז ל') כי ביום הזה יכפר עליכם:", + "זכור ושמור שניהם נאמרו לענין אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ומה שאי אפשר לאוזן לשמוע כן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה: ואומר (תהלים ס\"ב י\"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי: שמאי הזקן אומר זכרה עד שלא תבוא ושמרה משתבוא: ואמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון השבת זז מתוך פיו לקח חפץ טוב אמר זה לשבת: כלי חדש אמר זה לשבת: ואמרו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל בכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת: מצא אחרת נאה ממנה מניח את השנייה ואוכל את הראשונה: אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים דכתיב (תהלים ס\"ח כ') ברוך ה' יום יום: ד\"ה זכור זכריהו על הכוס מיכאן שאין מקדשין אלא על הכוס של יין: ד\"א זכור ושמור זכרה עד שלא תיכנס ושמרה משתיכנס מיכאן שמוסיפים מחול על קודש בכניסתה וביציאתה: ר\"א זכור ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת רביעי בשבת חמישי בשבת וערב שבת ת\"ל זכור: את יום. אין לי אלא יום לילה מניין ת\"ל לקדשו: מה ת\"ל יום כבוד יום קודם לכבוד לילה: לקדשו. בלילה קדשו: מניין שאם לא קידש בלילה מקדש והולך כל יום ת\"ל זכור את יום השבת לקדשו: אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד יום ולכבוד לילה: ד\"א לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה שלא תהא סעודתך של שבת כסעודת החול ולא עטיפתך של שבת בעטיפתך בחול: ומניין שאפלו עני לא יהא מאכלו של שבת כמאכל החול ת\"ל זכור את יום השבת לקדשו:", + "ששת ימים תעבד רבי אומר הרי זו גזרה אחרת שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת כך נצטוו על המלאכה: ר' אלעזר בן עזריה אומר גדולה מלאכה שלא שרת שכינה בישראל עד שעשו מלאכה שנ' (כ\"ה ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מלאכה שלא קנס המקום מיתה על אדם אלא מתוך בטילה שנ' (בראשית כ״ה י״ז) ויגוע וימת ויאסף אל עמיו: ר' עקיבה אומר גדולה מלאכה שהרי נהנה שוה פרוטה מן הקדש מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים והפועלין שהיו עושין בהקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה: ר' שמעון אומר גדולה מלאכה שאפילו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה ובשעת מלאכה טמאים ובעלי מומין מותרין להכנס: ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. זו היא שבית שמאי אומרין אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום: ואין פורשין מצודות חיה ועופות אלא כדי שיצודו מבעוד יום: ואין טוענין בקורת בית הבד ובעיגולי הגת אלא כדי שיזובו מבעוד יום: ואין פותקין מים לגנות אלא כדי שתתמלא מבעוד יום: ואין נותנין בשר בצל וביצה על גבי האש ולא תבשיל לתוך התנור אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובית הלל מתירין בכולן אלא שבית שמאי אומרין ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא מלאכתך גמורה מערב שבת: ובית הלל אומרין ששת ימים תעבוד עושה אתה כל ששה ושאר מלאכתך היא נעשית מאליה בשבת: ועשית כל מלאכתך שתהא בשבת כמי שאין לו מלאכה:", + "ויום השביעי שבת אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מנין ת\"ל לא תעשה כל מלאכה: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת\"ל (ל\"א ט\"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל (שם ט\"ז) ושמרו בני ישראל את השבת: אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום: עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ג ל\"ב) מערב עד ערב אם אינו ענין ללילי יום הכפורים תנהו ענין ללילי שבתות: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת״ל (ל\"א י\"ד) מחלליה מות יומת: שבת לה' אלהיך. [שבות מן המחשבה] מיכאן אמרו לא יטייל אדם בשדה בשבת לידע מהיא צריכה ולא במרחץ לרחוץ בה מחשיכה וכל חשבונות שצריך להן בין שעברו בין שעתידין לבוא אין מחשבין אותן בשבת: לא תעשה כל מלאכה. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות ת\"ל מלאכה: נאמרה כאן מלאכה נאמרה מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף כאן מלאכה האמורה בשבת מלאכה שיש עמה מחשבה: וכול' כי היכי דכתיבא לעיל: אתה ובנך ובתך. יכול בנו ובתו (מן) הגדולים כשהוא אומר אתה הרי בנו ובתו הגדולים אמורין מה ת\"ל בנך ובתך אלו בנו ובתו קטנים שלא יאמר לבנו קטן הכנס לי כלי זה מן השוק הכנס לי כלכלה זה מן השוק: קטנים הבאין לכבות אין שומעין להן שאף הן נצטוו על השביתה: יכול יחזר אחריהן שלא ישברו חרסים שלא ינתזו צרורות ת\"ל אתה מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף הן מדעת עצמן מלאכת עצמן: יאמר בן מה ת\"ל בת מפני שיש בבן מה שאין בבת ד\"א בבת מה שאין בבן: בן אביו חייב בו מצוות למולו לפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיטו על פני המים ולהשיאו אשה מה שאין בבת: בת אביה (חייב) [זכאי] במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה מה שאין כן בבן: הא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן צריך לומר בבן וצריך לומד בבת: ועבדך ואמתך. יכול בעבד ואמה [העברים] ואינו כמוך ואיזה זה עבד ואמה התושבים: ובהמתך. למה אני צריך אם לומר שלא יעשה בה מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה מה ת\"ל ובהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולא ישאילנו ושלא תצא במשוי בשבת: וגרך אשר בשעריך. אם בגר צדק הכתוב מדבר כבר אמר (במדבר ט\"ו ט״ז) הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר הא מה אני מקיים וגרך בגר תושב הכתוב מדבר שהוא שכירו ולקיטו של ישראל שלא יניחנו לעשות לו מלאכה בשבת אבל לעצמו ומדעת עצמו עושה:", + "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכי לששה ימים נבראו והלא כבר נאמר (תהלים ל\"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אם כן למה נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא לששה ימים וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימים את העולם שנברא לששה ימים: ד\"א כי ששת ימים עשה ה' וגו' על שום שלשה דברים ניתנה להן שבת לישראל על שום יציאת מצרים דכתיב (דברים ה' ט\"ו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים: ועל שום כי ששת ימים עשה ה' וגו' ועל שום וינח ביום השביעי: את הים ואת כל אשר בם. ים בכלל מעשה בראשית היה אלא מגיד שיש שבח בים כנגד כל מעשי בראשית: כיוצא בו אתה אומר (תהלים ק\"ד כ\"ו) לויתן זה יצרת לשחק בו והלא לויתן בכלל מעשים שבים היה אלא מגיד שיש שבח בלויתן כנגד כל מעשים שבים: וינח ביום השביעי. מלמד שלא נברא הנחה אלא עד יום השביעי: ד\"א וינח ביום השביעי וכי יש לפניו עמל ויגע והלא כבר נאמר (ישעיה מ' כ\"ח) לא ייעף ולא ייגע א\"כ למה נאמר וינח אלא להפרע מן הרשעים שהן מאברין את העולם שנברא בעמל ויגע ד\"א וינח והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאמר והיה העולם ב\"ה שאין לפניו עמל ויגע הכתיב על עצמו וינח: אדם שכתוב בו (איוב ה' ז') כי אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה יהא חייב להיות נח בשביעי: על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. במה בירכו וקדשו בירכו במן וקדשו במן: בירכו במן בכל יום הוא אומר (ט\"ז ט\"ז) עמר לגלגלת ובשבת הוא אומר (ט\"ז כ\"ב) שני העמר לאחד: בכל יום הוא אומר (ט\"ו כ') וירם תולעים ויבאש ובשבת הוא אומר (ט\"ז כ\"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר בירכו במאורות וקדשו במאורות: בירכו במאור פניו של אדם וקידשו במאור פניו של אדם ואע\"פ שנתקלקלו מאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת: ואע\"פ שנתקלקל מאור פניו של אדם מערב שבת לא לקה עד מוצאי שבת כן הוא אומר (ישעיה ל' כ\"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אמר לו ר' יוסי מה אני צריך והלא כבר נאמר (תהלים מ\"ט י\"ג) ואדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו אלא בטל כבדו ונמשל כבהמות נדמו אמר לו אין הגזרה היתה מערב שבת ולא לן עד שנגזרה עליו גזרה ולא לקה עד מוצאי שבת:", + "כבד את אביך ואת אמך כבוד זה איני יודיע מהוא כשהוא אומר (משלי ג' ט') כבד את ה' מהונך: אומר מעתה מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה ומוציא ומכניס: ר' שמעון בן יוחאי אומר גדול כבוד אב ואם שהשוה הקב\"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו: כתיב כבד את ה' מהונך וכתיב כבד את אביך ואת אמך: כתיב (דברים ו' י\"ג) את ה' אלהיך תירא וכתיב (ויק' י\"ט ג') איש אמו ואביו תיראו. כתיב (ויקרא כ״ד ט״ז) ונקב שם ה' מות יומת וכתיב (כ\"ט י\"ז) ומקלל אביו ואמו מות יומת אבל הכאה אי אפשר כלפי מעלן וכן הדין מפני ששלשתן שותפין בו אביו ואמו והקב״ה: ד\"א כבד את אביך ואת אמך את אביך. לרבות אשת אביך: ואת אמך. לרבות בעל אמך וכשהוא אומר ואת אמך לרבות אחיך הגדול שחייב לנהוג בו כבוד ואינו חייב בכבוד אשת אביו אלא כל זמן שאביו קיים: וכן אינו חייב בכבוד בעל אמו אלא כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתתן אינו חייב בכבודן: למען יאריכון ימיך על האדמה. ולא בגולה ולא בתושבות:", + "לא תרצח מכלל שנ' (במדבר ל\"ה ט\"ז) מות יומת הרוצח למדנו עונש אזהרה מניין ת\"ל לא תרצח: מניין אמר הריני רוצח על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת\"ל לא תרצח: מניין ליוצא ליהרג ואמר הריני רוצח הרי זה מותרה ת\"ל לא תרצח: ד\"א לא תרצח לא תתיר דמו של רוצח: לא תרצה לא תעשה הדם שיהיה צווח עליך: קשה היא שפיכות דמים שאין לה כפרה אלא רציחה שנ' (במדבר ל\"ה ל\"ג) ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: וכן את מוצא כשהרג שאול נוב עיר הכהנים והשמיד את הגבעונים שהיו שם מהוא אומר (ע' ש\"ב כ\"א א') ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים וישאל דוד בה' ולמה לא שאל אלא לאחר שלוש שנים אלא שבשנה ראשונה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם עובד ע\"ז שהגשמים נעצרים בעון ע\"ז שנאמר (דברים י\"א ט\"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שנייה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם מגלי עריות שהגשמים נעצרים בעון גלוי עריות שנ' (ירמיה ג' ג') וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שלישית אמר להם צאו וראו שמא יש בכם פוסק צדקה ברבים ואינו משלם שהגשמים נעצרים בעון מי שפוסק צדקה ואינו משלם שנ' (משלי כ\"ה י\"ד) נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר יצאו ובדקו ולא מצאו: מיכאן ואילך אינו אלא שפיכת דמים מיד שאל באורים ותומים (ש\"ב כ\"א א') ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אם כן להורג גר קל וחומר אחד מישראל: לא תנאף מכלל שנ' (ויקרא כ' י') מות יומת הנואף והנואפת למדנו עונש אזהרה מניין ת\"ל לא תנאף: מניין אמר הריני נואף על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת\"ל לא תנאף: מניין האוכל בקערו ורואה את עצמו כאלו אוכל בקערה של חבירו והיה שותה בכוסו ורואה עצמו כאלו שותה בכוסו של חברו הרי זה מותרה ת\"ל לא תנאף: ד\"א לא תנאף לא תינאה באף מיכאן [אמרו] אסור להריח בשמים שעל ערוה מן העריות: ד\"א לא תנאף אל תניח את האף שיבא לעולם: ד\"א לא תנאף מרובע שלא ינאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב: ומניין שהיד מזנה דכתיב (ישעיה א' ט\"ו) ידיכם רמים מלאו: ומניין שהרגלים מזנה דכתיב (משלי י\"ט ב') [ואץ] ברגלים חוטא: ומניין שהעינים והלב מזנין דכתיב (במדבר ט״ו ל\"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: קשה היא הזנות שלא ניטלו עשרים וארבעה תכשיטין אלא על ידה דכתיב (ישעיה ג' ט\"ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוית גרון ומשקרות עינים: נטויות גרון שהיו מהלכין קצרה בין ארוכות וארוכה בין שתי קצרות: ומשקרות עינים שהיו סוקרות עיניהם בסקרה: הלוך וטפוף תלכנה בבתי יד שלהם: וברגליהן תעכסנה שלפיחות מלאות אפרסמון מניחות תחת עקביהן כדי שיהיה ריחן נודף מהוא אומר שם (שם י\"ח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והסחרונים: הנטיפות והשרות והרעלות: הפארים והצעדות והקשורים ובתי הנפש והלחשים: הטבעות ונזמי האף: הרי שלשה עשר תכשיטי זהב וכסף: המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים: והנליונים והסדינים והצניפות והרדידם: והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגרה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי הרי אחד עשר תכשיטי בגדים: קשה היא הזנות שהאריך הקב״ה לנביאי השקר על הכל חוץ ממנה ומי הן אלו זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שנ' (ירמיה כ\"ט כ\"ג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי ריעיהם מה היו עושין היה אחאב אומר לאשה תשמעי לצדקיה ואת יולדת נביא: וצדקיא אומר לה כה אמר ה' השמעי לאחאב ואת יולדת נביא: במלאת שפקו יצר לו (איוב כ' כ\"ב) כד מטת שעתהון עשו כן בבתו של נבוכדנצר וכיון שהרגיש בהן אמר אלהיהם של אלו שונא ומה הוא: מיד הכיר בהן שהן נביאי שקר שלח והביא אותן אמרו לו אמת דברינו ונביאי אמת אנחנו אמר להם יש לי לבדוק את נביאי האמת שהרי השלכתי מהם לאור וניצלו חנניה מישאל ועזריה אף אני אבדוק אתכם אמרו אתן היו שלשה ואנחנו שנים אמר להם בחרו לכם מי שתרצו: אמרו יהושע בן יהוצדק הכהן: עשה להן טיגן גדול ונתנן בתוכן והסיק תחתיהן הן נשרפו שנ' (ע' ירמי' כ\"ט כ\"ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה לאמר ישימך אלהים כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש: ויהושע ניצל דכתיב (זכריה נ' ב') הלא זה אוד מוצל מאש: קשה היא הזנות שהיא אחד משלשה דברים שפירש בהן הכתוב גיהנם ואלו הן הבא על אשת איש ובעל לשון הרע ומלכות הרשעה: הבא על אשת איש שנ' (משלי ו' כ\"ז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה: ובעל לשון הרע דכתיב (תהלים ק\"כ ג') מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים ומלכות הרשעה דכתיב (ישעיה מ״ז י״ג) נלאת ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים הנה היו כקש אש שרפתם: לא תגנב מיכלל שנ' (כ\"א ט\"ז) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל לא תגנוב הרי זה אזהרה לגונב נפש: אחד הגוננב את האיש או את האשה את הגדול או את הקטן אפלו קטן בן יומו הרי זה חייב: ולענין ממון הוא אומר (ויק' י\"ט י\"ז) לא תגנובו הרי זו אזהרה לגניבת ממון: לא תענה ברעך עד שקר אין שקר אלא מבדה כאיזה צד הפקיד לו זהב לא יאמר לו מרגלית מרגלית לא יאמר לו זהב: מכלל שנ' (דברים י\"ט י\"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשין עונשין עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל לא תענה ברעך עד שקר:", + "לא תחמד ולהלן הוא אומר (דברים ה' י\"ח) לא תתאוה לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה מניין התאוה אדם סופו לחמוד שנ' לא תתאוה ולא תחמוד: מניין חמד אדם סופו לגזול שנ' (מיכה ב' ב') וחמדו שדות וגזלו: תאוה בלב וכן הוא אומר (דברים י\"ב כ') כי תאוה נפשך: וחמוד במעשה וכן הוא אומר (שם ז' כ\"ה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: יכול לא יתאוה על בתו ליטלה ת\"ל אשת רעך מה אשת רעך שהיא אסורה לך אף כל דבר שאסור לך: אי מה אשת רעך שחייבין עליה מיתת בית דין אף אין לי אלא דבר שחייבין עליו מיתת בית דן ת״ל ביתו ושדהו (ע' דב' ה' י\"ח) או מה אלו מיוחדן שנקנין בכסף ובשטר ובחזקה אף אין לי אלא דבר שנקנה בכסף ובשטר ובחזקה ת\"ל עבדו ואמתו: או מה אלו מיוחדן דברים שהן בקרקע אף אין לי אלא דבר שהוא בקרקע ת\"ל שורו וחמורו () או מה אלו מיוחדין ששמירתן עליך אף אין לי אלא דבר ששמירתו עליך מניין לא יתאוה למקלו ולא יתאוה למנעלו ולא יתאוה לפונדתו ת\"ל וכל אשר לרעיך: יכול לא יאמר לאוי עיני כעינו לאוי שערי כשערו ת״ל שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבא תחת ידיך וחבירך חסירן אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבא תחת ידיך וחבירך חסירן: ד\"א לא תחמד אשת רעיך עבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לריעיך יש לך מי שהוא חומד את כל הדברים האלו אלא מתוך שהוא בא על אשת חברו ויולדת בן זכר בעלה סבור שהוא בנו נמצא מוריש לו ביתו ושדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך: אלו הן עשר הדברות אנכי ולא יהיה לא תשא וזכור כבר ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה דברי ר' חנינה בן גמליאל וחכמים אומרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה חמשה כנגד חמשה: לא תרצח כנגד אנכי מלמד שכל הרוצח כאלו ממעט בדמות: לא תנאף כנגד לא יהיה מלמד שע״ז שקולה כנגד ניאוף וכן הוא אומר (ירמיה ג' ט') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ: לא תגגב כנגד לא תשא שכל הגונב סופו לישבע: לא תענה כנגד זכור כויכול אמר הקב\"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת שלא בראתי עולמי בששת ימים ולא נחתי בשביעי: לא תחמד כנגד כבד שכל החומד אשת חברו עולה ממנה בן מכבד את מי שאינו אביו ומקלל את אמו: יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת\"ל לא תרצח לא תנאף לא תנגב לא תענה לא תחמד לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו אם כן למה נאמר להלן (דברים ה' י״ז) לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד מגיד שכלן תפוסין זה בזה פרץ אדם באחד מהן סופו לפרוץ בכולן: מניין רצח אדם סופו לנאוף דכתיב (משלי א' י') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם גורלך תפיל בתוכינו כיס אחד יהיה לכולנו: ומניין נאף סופו לגנוב וכתיב (תהלים נ' י\"ח) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך: מניין גנב סופו לבוא לידי שבועת שוא דכתיב (משלי כ\"ט כ\"ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד: ", + "וכל העם רואים מלמד שלא היו בהם סומים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל\"ה) אתה הראת לדעת מלמד שלא היה בהן טפשין: מכלל שנ' (י\"ט ח') ויענו כל העם יחדו מלמד שלא היה בהן אלמים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל\"ו) מן השמים השמיעך את קולו מלמד שלא היו בהן חרשין: מיכלל שנ' (דברים כ\"ט ט') אתם נצבים מלמד שלא היו בהן חגרים: ומניין שלא היה בהן אחד חושש בראשו וחש בשיניו ת\"ל (תהלים ק\"ה ל״ז) ואין בשבטיו כושל: את הקולות. כנוהג שבעולם מה שאי אפשר לראות את הקול אבל כאן ראו את הקולות ואת הלפידים כשם שראו את הלפידים כך ראו את הקולות: וירא העם. מה ראו כבוד גדול ראו: ר' אליעזר אומר מניין שראתה שפחה בישראל מה שלא ראה גדול שבנביאים שנ' וירא העם מה ראו כבוד גדול ראו: וינועו. אין לשון ניעה אלא טירוף כן הוא אומר (ישעיה כ״ד י״ט) נוע תנוע הארץ כשכור ואומר (ישעיה ז' ב') וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח: ויעמדו מרחוק. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"א) ויעמד העם מרחוק מלמד שהיו הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דבר ודבר:", + "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה בזו זכו שיעמדו להם נביאים וכן הוא אומר (דברים י\"ח ט\"ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך: אבל משהיו מלעיבים במלאכי אלהים פסקה מהם רוח הקדש כן הוא אומר (דה\"ב ל\"ו ט\"ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים: ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. אם נתוסף להם דבר אחד מתים היו: וכי מה ראו אמר למשה אחד דברות והלא כבר נאמרו אלא מלמד שהיו סוברין שדבר אחד עתיד לומר:", + "ויאמר משה אל העם אל תיראו אמר להם לא נתן לכם את התורה ולא עשה לכם נסים וגבורות אלא לבעבור נסות אתכם לגדלכם על כל באי העולם כענין שנ' (מ\"ב כ\"ה כ\"ז) נשא אויל מרודך: ד\"א כי לבעבור נסות אתכם לגדלכם במצוות כענין שנ' (זכריה ט' ט\"ז) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו ואומר (תהלים ס' ו') נתת ליריאך נס להתנוסס: ד\"א כי לבעבור נסות אתכם בודאי לשעבר הייתם שוגגין עכשיו מזידין לשעבר לא הייתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: עכשו אתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: ובעבור תהיה ירשתו על פניכם לבלתי תחטאו. כל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא:", + "ויעמוד העם מרחוק. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' י\"ח) ויעמדו מחזוק אלא מלמד שהיו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר: ומשה ניגש אל הערפל. יכול לערפל הפנימי או לערפל החיצון ת\"ל אשר שם האלהים אמור מעתה שתי חומות של ערפל היו והיה משה מהלך ביניהן עד שמגיע לערפל הפנימית וכן שלמה אומר (מ\"א ח' י\"ב) ה' אמר לשכן בערפל: מיכאן אמרו כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא מאחורי ספקלרייאות שאינן מאירות ומשה רבינו מאחורי (ספקלרייאות) [ספקלרייא] אחת המאירה:", + "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל כה בלשון הקודש כה כענין הזה כה כסדר הזה כה בפסיקות הלא כה בפרשיות הללו ככל אשר צוה ה' לא לפחות ולא להוסיף: אתם ראיתם. לא מפי עדים ולא מפי כתב: כי מן השמים דברתי עמכם. הרי שני כתובים מכריעין זה את זה כתוב אחד אומר (י\"ט כ') וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר וירד שכבר נאמר כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר מן השמים שכבר נאמר וירד הכריע (דברים ד' ל\"ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה מלמד שהרכין המקום ב\"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים על ראש ההר וכן הוא אומר (ש\"ב כ\"ב י') ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:", + "לא תעשון אתי שלא יעשה אדם מזבח כנגד מזבח ושלחן כתבנית שלחן ומנורה כתבנית מנורה דברי ר' מאיר: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פ' ד') לא תעשה לך פסל וכל תמונה מה ת״ל אלהי כסף ואלהי זהב שיכול הואיל והותר מכללו במקדש יהא מותר בכללו בגבולין ת\"ל לא תעשו לכם: ר' ישמעאל אומר אזהרה שמענו עונש לא שמענו מכלל שנ' (כ\"ה י\"ח) ועשית שנים כרובים זהב יכול הואיל והותר במינו במקדש אם עברו בגבולין לא יהא חייב ת\"ל אלהי כסף ואלהי זהב מקיש אלהי כסף לאלהי זהב מה אלהי זהב הרי הוא בכלל אזהרה והרי הוא בכלל עונש אף אלהי כסף הרי הן בכלל אזהרה והרי הן בכלל עונש: ד\"א לא תעשון אתי אלהי כסף לא תעשון כדמות שמשים שמשמשין לפני במרום:", + "מזבח אדמה תעשה לי יכול אדמה ודאי ת\"ל(דברים כ״ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה דברי ר' יהודה: ר' מאיר אומר תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה: תעשה לי. ולא שנתנולו ולא שנשתקצו בעבודת אחרים מכאן גנזו בני חשמנאי את אבני מזבח ששיקצום מלכי יון: תעשה לי. כל מקום שנ' לי הרי הוא קיים לעולם: גדולה עבודה שהרי לא פתח הכתוב אלא בה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו: וכן את מוצא באהל מועד שלא פתח לו אלא בעבודה תחלה שנ' (ויק' א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה': וכן את מוצא בכניסתן לארץ שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (יהושע ח' ל\"א) אז יבנה יהושע מזבח: אף לעתיד לבוא אין פותחין אלא בעבודה תחלה שנ' (תהלים ס\"ו י\"ג) אבוא ביתך בעולות: וכן את מוצא בעלייתן מן הגולה שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (עזרא ג' ג') ויכינו את המזבח על מכונותיו: וזבחת עליו יכול שתהא זביחה בראשו של מזבח ת\"ל (דברים י\"ב כ\"ז) ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך: אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במדבר ב' כ') ועליו מטה מנשה: את עולותיך ואת שלמיך. אין לי אלא עולה ושלמים מניין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת\"ל את ואת: מניין לקומץ וללבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת\"ל את ואת: מניין לאיסורי חטאת ואיסורי אשם ואיסורי קדשי קדשים ואיסורי קדשים קלים ת\"ל את ואת: בכל מקום אשר אזכיר את שמי. מכלל שנ' (דברים י\"ב ה') לשום את שמו שם ואומר (במדבר ו' כ\"ז) ושמו את שמי על בני ישראל יכול לא תהא ברכת כהנים נוהגת אלא במקדש: בגבולין מניין ת\"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי: או יכול מזכיר את השם בגבולין ת\"ל אבוא אליך וברכתיך סרס את המקרא זה והפכיהו בכל המקום אשר אבוא אליך שם תזכיר את שמי בברכתיך מכאן אמרו במקדש מזכיר ככתבו ובמדינה בבנויו: ד\"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ר' חנניה בן תרדיון אומר מניין לשלשה שיושבין ועוסקין בתורה שהשכינה ביניהן שנ' (תהלים פ\"ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט: ר' חלפתא איש כפר חנניה אומר משמו שניים מניין שנ' (מלאכי ג' ט\"ז) אז נדברו יראי [ה'] איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע: אחד מניין שנ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך:", + "ואם מזבח אבנים תעשה לי חובה: אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת\"ל (דברים כ\"ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך חובה ולא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה ואם מזבח אבנים: ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב' י\"ד) אם כסף תלוה את עמי (כ\"ב כ\"ד): תעשה לי. שתהא חציבתן והבאתן ובנייתן לשמי: לא תבנה אתהן גזית. שלא יהוא מגוררות במגירה ולא עשויות במסר ומאיכן מביאין אותן מבתולה הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים או מביאין אותן מן הים הנחל: מכלל שנ' כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. יכול לא יהיו פסולות אלא אם כן נתגזזו בחרב ת\"ל לא תניף עליהם ברזל הרי ברזל כחרב: אם סופנו לעשות ברזל כחרב מה ת\"ל כי חרבך הנפת עליה זו היא שרבן יוחנן בן זכאי אומר מה ראה ברזל ליפסל מכל מיני מתכות כולן מפני שחרב נעשית ממנו חרב סימן פורעניות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר שהוא סימן פורענות מפני דבר שהוא סימן כפרה: והלא דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל: בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהם אחר מכל מזיקין שבעולם: לא תבנה אתהן גזית. [אתהן] אין אתה בונה גזית: בונה אתה גזית היכל ועזרות: יכול אם נפגמה אבן אחת מלמעלה יהא מזבח כולו מחולל ת\"ל ותחלליה היא מחוללת ואין המזבח מחולל: מיכאן אמרו כל אבן שנגע בה ברזל או שנפגמה עד שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה פסולה למזבח ולכבש: ד\"א ותחלליה מניין לכל עבודות שעבד והמזבח פסול שיהיו פסולות ת\"ל ותחלליה:", + "ולא תעלה במעלות על מזבחי יכול לא יעלה אבל יהא מותר לירד ת\"ל אשר לא תגלה ערותך עליו: יאמר זה שאילו כן הייתי אומר יכול יהא מזבח קטן ויעמוד בארץ ויקטיר ת\"ל (ויקרא י\"ד כ') והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה: אם כן למה נאמר ולא תעלה במעלות שלא יעשה לו מעלות אלא בונין כבש כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והעולה במעלות על המזבח לוקה ואפלו במעלה אחת דכתיב ולא תעלה במעלות במעלת כתיב: אשר לא תגלה ערותך עליו. מה אני צריך והלא כבר נאמר(כ״ח מ\"ב) ועשית להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מה ת״ל אשר לא תגלה ערותך עליו שכשעולה למזבח לא יהא פוסיע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל: אין לי אלא למזבח לעזרות מניין ת״ל ולא תעלה במעלות על מזבחי ונאמר עליו אין עליו אלא בסמוך לו וכן הוא אומר (תהלים נ\"ה ט\"ו) בבית אלהים נהלך ברגש: יכול לא יעשה מעלות להיכל ולעזרות ת\"ל ולא תעלה במעלות על מזבחי למזבח אי אתה עושה מעלות עושה אתה מעלות להיכל ולעזרות: ד\"א ולא תעלה במעלות על מזבחי כשהוא אומר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך יכול יתכוין אדם לחטא כדי שיקריב קרבן ת\"ל ולא תעלה במעלות אל תקרא במעלות אלא במעילות: שלא יאמר אדם איזה מעילה שקרבנה חמור שאלך ואעשנה ואעלה עולה גדולה וכן הוא אומר (ישעיה ס\"א ח') כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה:" + ], + [ + "ואלה המשפטים ר' יהודה אומר המשפטים ניתנו לישראל במרה קודם מתן תורה שנ' (ט\"ו ב\"ה) שם שם לו חק ומשפט יכול לא נשנו בסיני ת\"ל ואלה המשפטים: ר' ישמעאל אומר כל מקום שנ' אלה חוץ מן הראשונים וכל מקום שנ' ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנ' ואלה מוסף על הדברות העליונים מה הדברות העליונים מסיני אף המשפטים מסיני וכן הוא אומר (מלאכי ג' כ\"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' חקים ומשפטים ואומר (נחמיה ט' י\"ג) ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים: ר' עקיבה אומר אשר תשים לפניהם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת שנה ושלש ורבע מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו ת\"ל (דברים ל\"א י\"ט) ולמדה את בני ישראל ומניין עד שתהא סדורה בפיו ת\"ל (שם) שימה בפיהם ומניין שחייב להראות לו פנים בה ת\"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך: ד\"א אשר תשים לפניהם לפני בני ישראל לא נאמר כן אלא לפניהם לפנים שבהן מלמד שאין שונין בדיני ממונות לעם הארץ: ד\"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר' ישמעאל [אומר] אלו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו לו למשה בסיני ואלו הן מקל וחומר: מגזירה שוה: מבנין אב מכתב אחד מבנין אב משני כתובים: מכלל ופרט מפרט וכלל: מכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש: דבר למוד מענינו: דבר למוד מסופו: שני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב [השלישי] ויכריע ביניהן: ד\"א אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות:", + "כי תקנה עבד עברי והלא לא היה לו לסמוך לאלה המשפטים אלא כי ידבק כי ינצו וכי יכה איש שהן דינין: דורשי רשומות אומרין לפי שנצטוו במרה על הדינין ונתן להן עשרת הדברות אמר משה רבונו של עולם שמא יתעה יצר הרע את בניך ויעברו על המצוות ותגלה אותן מלפניך ותמכרם לעבדים לכך פתח כי תקנה עבד עברי כשתקניאם למלכיות אל ישתעבדו בהן יותר משש מלכיות שש שנים יעבד בבל ומדי ופרס ויון ואשור ורומי: ובשביעית יצא לחפשי חנם. אמר לפניו רבונו של עולם אל ישתקעו ביד רומי אלא זכות עשה עמהם חנם ובשביעית יצא לחפשי חנם: אם בגפו יבא היה למקרא לומר אם לבדו יבא לבדו יצא מהוא בגפו אמר חס ושלום אם גרמו עונות אויבים באין אליהם באגפים כנשרים שטסים בשמים דכתיב (איכה ד' י\"ט) קלים היו רודפינו כנשרי שמים רבונו של עולם כנפש של בטחונות תן להם מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל אהבותיהם (ישעיה ס' ח'): ... [אם לאיו תן לי רשות שאומר לפניך. היה ר' אלעזר בן ערך דורש עד שהייתה אש מלהטת מכל סביביו כיון שראה רבן יוחנן בן זכי שהייתה האש מלהטת מכל סביביו ירד מעל החמור ונשקו ואמר לו ר' אלעזר בן ערך אשרי יולדתך אשריך אברהם אבינו שזה יצא מחלציך הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור' אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע הוא את כולם: פרק כי תקנה עבד עברי. (מניין) [שמניין] (שתהא) [כשתהא] קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי ת\"ל כי תקנה עבד עברי (מנין) [ומניין] כשיהא נמכר לא יהא נמכר אלא לך ת\"ל (ויק' כ\"ה י\"ט) ונמכר לך (מניין) [ומניין] כשבית דין מוכרין אותו לא יהא מוכרין אותו אלא לך ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי: [כי תקנה עבד עברי זה שהוא מוכר את עצמו ולהלן הוא אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה זה שבית דין מוכרים אותו לך בא הכתוב ללמדך לשון קצרה כי תקנה עבד עבד בין שמוכר את עצמו ובין שבית דין מוכרין אותו לך]: כי תקנה עבד עברי. אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עבריה מעצמה שהיה בדין ומה עבד עברי שאין אביו מוכרו הרי הוא מוכר את עצמו אמה עברייה שאביה מוכרת אינו דין שתהא מוכרת עצמה ת\"ל כי תקנה עבד עברי עבד עברי אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עברייה מעצמה: [קל וחומר לעברי שיהא אביו מוכרו ת\"ל (פס' ז') כי ימכור איש את בתו לאמה איש מוכר את בתו ואין איש מוכר את בנו ר' ישמעאל אומר בעבד עברי הכתוב מדבר את אומר בעבד עברי או אינו אלא כעבד כנעני ומה אני מקיש (ויק' כ\"ה מ\"ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה בלוקח עבד מן הגוי אבל בלוקח עבד מישראל יכול יצא בשש ת\"ל כי תקנה עבד עברי שש שנים ולהלן הוא אומר (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הוא שנאמר כן והוא שנאמר להלן אחיך אף בן אחיך]: עברי. נאמרו מצוות הללו בעבד עברי בזכותו של עבר: ד\"א בזכותו של אברהם שהיה מעבר הנהר: ד\"א בזכות ישראל שהיו מדברים בלשון עברי שנ' (ע' ג' י״ח) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו: שש שנים יעבד. אף את הבן יכול אף היורש [ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ב) ועבדך שש שנים] אחד שריבה הכתוב מיעט מביא אני את הבן שקם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה ומוציא אני את היורש שלא קם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה: ד\"א שש שנים יעבד אפילו בוריח שאם ברח [חייב] להשלים שני עבודה: ד\"א שש שנים יעבד לרבות את המטייל בשוק ולרבות את החולה ומוטל על המטה שהוא עולה לו מן המנין: ד\"א יעבד שלא ימכר אומנתו לאחר לא יעשנו בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים שלחני לרבים יכול אפילו היתה אומנתו כך ת\"ל יעבד ר' יוסי אומר ובלבד שלא יחדש לו אומנות של כלום: ובשביעית יצא. יכול בתחלת השנה או בסופה הרי אתה דן שנת שבע מוציאה עבדים ויובל מוציא עבדים מה מצינו ביובל בתחלתו ולא בסופו אף זו בתחלתה ולא בסופה או כלך לדדך הזו שנת שבע מוציאה עבדים ושביעית משמטת מלוה מה מצינו בהשמטת מלוה בסופה ולא בתחלתה אף זו בסופה ולא בתחלתה נראה למי דומה דנין דבר שתלוי ביובל מדבר שתלוי ביובל ואל יוכיח השמט מלוה שאין תלוי ביובל או כלך לדרך הזו דנין דבר שאין צריך קדוש בית דין מדבר שאין צריך קדוש בית דין ואל יוכיח יובל שצריך קדוש בית דין ת\"ל שש שנים יעבד כו' אמור מעתה מתחלתה ולא בסופה: ד\"א ובשביעית יצא פעמים שהוא עובד בשביעית שאם פגעה שנת השמטה בתוך השש עובד בה שאין השמטה משמטת עבדים אבל פגע בו שנת יובל אפילו בשנה שניה למכירתו יצא שנ' (ויקרא כ\"ה י\"ג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו: יצא לחפשי חנם. מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך מלמד שמצוה לומר (לא) [לו] צא יכול אם אמר לו צא הרי הוא יוצא ואם לאו אינו יוצא ת\"ל יצא לחפשי חנם: חנם. לפי שנ' כאן חפשי ונאמר להלן (פס' כ\"ו) חפשי יכול מה חפשי שנ' להלן שטר אף חפשי האמור כאן שטר ת\"ל חנם אינו צריך גט שחרור: ד\"א חנם יכול אם היה חולה ומוטל במטה והוציא עליו רבו יציאות יהא צריך ליתן לו ת\"ל יצא לחפשי חנם: ד\"א חנם יכול שלא בהענקה ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם הענק תענק לו: ד\"א לרבות גרעון כסף: ד\"א יצא לרבות שטר מכאן אמרו עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בחמשה דברים בשגים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון בלא בן:", + "בגפו יבא בגפו יצא יכול אף גזירה ת\"ל אם אינו אלא רשות: ר' אליעזר בן יעקב אומר בגפו יבא בגפו יצא אין לך עליו אלא עבודה: אם בעל אשה הוא. מה הוא רבו חייב במזונותיו אף אשתו ובניו רבו חייב במזונותיהן עדאן אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן או אינו אומר כן אלא אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו רבו חייב במזונותיהן שכבר נתחייב במזונותיו: אבל אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן ת\"ל אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו שתי נשים כאן אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו יכול אף אלו היו לו ארוסה ושומרת יבם ת\"ל ויצאה אשתו עמו שהיא עמו יצאת זו שאינה עמו יכול אפלו היתה אשתו פסולה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת\"ל ויצאה אשתו עמו אשה שהיא ראויה להתקיים עמו יצתה זו שאינה ראויה להתקיים עמו יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו ת\"ל הוא מה הוא מדעת רבו אף אשתו [מדעת] רבו יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו של רבו ודין הוא מה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו של רבו זה שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו ת\"ל הוא [הוא] מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו יכול שתהא מציאתו וירושתו של רבו ת״ל (דברים ט\"ו י״ב) ועבדך אין לך עליו אלא עבורה יכול מפני שיצא לדין בחדש לא יהא זכאי במציאתה וירושתה של אשתו ת\"ל אם בעל אשה הוא החזירו הכתוב לכללו בפירוש הרי הוא כבעל מה הבעל זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו אף זה זכאי במציאתה וירושתה של אשתו: ד\"א ויצאה אשתו עמו אל תפרישנו מאשתו ולהלן הוא אומר(ויקרא כ\"ה מ\"א) ויצא מעמך הוא ובניו עמו אל תפרישנו מבניו:", + "אדניו יתן לו אשה יכול נדרה ת״ל אם אינו אלא רשות: אדניו יתן לו אשה. לרבות את הבן: יתן לו אשה. בשפחה כנענית הכתוב מדבר אתה אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בבת חירין ת\"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם בת חורין היאך ולדות לבעל: ד\"א יתן לו כופה אותו ויבא עליה ואפלו היה כהן שהוא אסור בזונה נותן לו שפחה כנענית ויבוא עליה והבנים עבדם או יכול אפילו אין לו אשה ובנים מישראל הרי הוא מותר בשפחה כנענית ת\"ל ויצאה אשתו עמו בזמן שעמו אשה ובנים הוא נותן לו שפחה ואם לאו אינו יכול: ד\"א יתן לו אשה אחת נותן ואינו נותן לו שתי נשים יכול לא יתן לבן חורין שתי נשים ת\"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שתי נשים נותן הוא לבן חורין שתי נשים יכול יתן אשה אחת לשנים כדרך שנותן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת\"ל אדניו יתן לו אשה אשה אחת נותן לו ואין אשה אחת לשנים יכול לא יתן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת\"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שפחה אחת לשנים נותן הוא לעבדיו הכנעניים שפחה אחת לשנים: וילדה לו בנים או בנות. מקיש בן לבת מה הבת אין לה קידושין על בן חורין ואין יוצאה הימנו בגט אף הבן אין לו קידושין על בת חורין ואין יוצאה הימנו בגט: האשה וילדיה. כל בנים שיולדת בין ממנו בין ממקום (אחת) [אחי] הרי אלו עבדים: תהיה לאדוניה. מלמד שיוצאה בלא גט: ד\"א האשה וילדה תהיה לאדוניה יכול אם רצה רבו למכור אשתו ובניו כשהוא תחתיו יכול הוא לעכב על ידיו ת\"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה: והוא יצא בגפו. לרבות לו יציאות הרבה בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר ובמיתת האדון בלא בן:", + "ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה וישלש: העבד. ולא אמה מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ז) ואף לאמתך תעשה כן להעניק יכול לרציעה ת״ל העבד ולא אמה: ד\"א העבד עד שיאמר כשהוא עבד ויכול אם אמר בתוך שש יהא נרצע ת\"ל לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאתו הא אינו אומר אלא בסוף שש: אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני. אמר ר' שמעון אם לאו מה עלתה על לבי שאם אינו אוהב היאך הוא נרצע מכאן אתה אומר היה אוהב את רבו ורבו אין אוהבו הוא היה אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו הרי זה [אינו] נרצע שנ' (דברים ט\"ו ט\"ז) כי אהבך: לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים הרי זה אינו נרצע שנ' אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני: ר' אלעזר בן עזריה אומר חלה אצל רבו או שחלה רבו אצלו הרי זה אין נרצע שנ' (שם) כי טוב לו עמך:", + "והגישו אדוניו אל האלהים מוליכו אצל שלשה ואומר דבריו בפניהם: והגישו אל הדלת או אל המזוזה. יכול יהא רוצעו במזוזה ודין הוא ומה דלת שאין בה מצות מזוזה יש בה מצות רציעה מזוזה שיש בה מצות מזוזה אינו דין שיהא בה מצות רציעה ת\"ל (שם י\"ז) ונתת באזנו ובדלת בדלת ולא במזוזה יכול בדלת העומד או בדלת העקור ת״ל או אל המזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד אין לי אלא דלת שיש בה מזוזה דלת שאין בה מזוזה מניין ת\"ל והגישו אל הדלת או אל המזוזה ראשונה מה היתה דלת שאין בה מזוזה: ורצע אדוניו. ריבה אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: אדוניו ולא בנו אדניו ולא עבדו אדוניו ולא שלוחי אדוניו: [אזנו]. נאמר כאן אזנו ונאמר להלן (ויק' י\"ד י\"ד) אזנו מה אזנו האמורה להלן ימנית בגבוה שבאוזן אף אזנו האמורה כאן ימנית בגבוה שבאוזן. ר' אלעזר א' ר' יודן היה אומר במולת פה רוצעו (שמה) [שמא הוא] כהן ונמצא פוסלו מן העבודה ואני אומר כל עצמו כהן אינו נרצע: מרצע. אין לי אלא מרצע מניין לרבות את (המזוזה) [המחט] ואת המכתף ואת הסיל ואת הסירה ת\"ל (דברים ט\"ו י\"ז) ולקחת דברי ר' יוסה בר רבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכות: ועבדו לעולם. יכול אף הבן ת\"ל [ועבדו ולא בנו ולהלן (דברים ט\"ז י״ז) הוא אומר] והיה לך ולא לבן שהיה בדין מה כסף שאין קונה יתיר על שש [קונה לבן רצועה שקונה יתיר על שש] אינו דין שתהא קונה לבן ת\"ל והיה לך ולא לבן. קל וחומר לרצועה שלא תהא קונה יתיר על שש מה כסף שהוא קונה לבן אין קונה יתיר על שש [רצועה שאין קונה לבן אינו דין שלא תהא קונה יתיר על שש] ת\"ל ועבדו לעולם. יכול לא תהא רצועה יוצאה ביובל ודין הוא ומה אם כסף שהוא קונה לבן [יוצא ביובל] רצועה שאינה קונה לבן אינו דין שיצא ביובל לא אם אמרת בכסף שאינו קונה יתיר על שש תאמר ברצועה שהיא קונה יתיר על שש ת\"ל (ויק' כ\"ה י') ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו זה הנרצע לפני היובל שהיובל מוציאו [ומה ת\"ל] ועבדו לעולם כל ימי עולמו של רוצע אפילו נמכר שלושים וארבעים שנה לפני היובל מנין ליתן את האמור כן להלן ואת האמור להלן [כן] ת\"ל (לעולם) [עולם עולם] לגזירה שוה: פרק.", + "וכי ימכור איש את בתו לאמה מכלל שנ' (כ\"ב ב') ואם אין לו ונמכר בגניבתו יכול תהא אשה נמכרת בגניבתה ת\"ל (פס' ל\"ז) כי (ימכר) [יגנב] איש האיש נמכר בגניבה ואין האשה נמכרת בגניבתה יכול לא תמכר בגניבה עצמה תמכר בגניבת אביה (אומרת) [אמרת] הין אם מגניבת עצמה אינה נמכרת תמכר בגניבת אביה. מפני מה אינה נמכרת בגניבת עצמה מפני שהיא [אינה] מוכרת את עצמה תמכר בגניבת אביה שכן אביה (מוכרה ת\"ל כי ימכר איש האיש מוכר ואין בית דין מוכרין]: את בתו. האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו שהייתי אומר ומה אם אמה עברייה שאינה מוכרת עצמה מדעתה אביה מוכרה עבד עברי שהוא מוכר עצמו מדעתו אינו דין שיהא אביו מוכרו ת\"ל וכי ימכר איש את בתו בתו ולא בנו: ד\"א בתו בתו זו קטנה יכול אף נערה ת\"ל בתו בת ולא אם יצאת נערה שראויה להיות אם מכאן אמרו האב רשאי למכור את בתו עד שתביא סימנין אבל משתביא סימנין אינו רשאי למכרה: לאמה. לשפחות: ד\"א לאמה אמה (לפסולה) [לפוסלה] כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הואיל וקידושין תופשין בה שאין אדם רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא מצא מה יאכל וכשהוא מוכרה אינו מוכרה אלא למי שיש לו בה קידושין: לא תצא כצאת העבדים. שלא תהא נוטלת אחריו דלאים ובלריות למרחץ דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר (ויקרא כ\"ה ל\"ט) לא תעבד בו עבודת עבד מה ת\"ל לא תצא כצאת העבדים שלא תהא יוצאה על השן ועל העין כעבדים שהיה בדין ומה עבד כנעני שאין יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף הרי הוא יוצא על השן ועל העין זו שיוצאה בשנים וביובל ובגרעון כסף אינו דין שיוצאה על השן ועל העין ת\"ל לא תצא כצאת העבדים:", + "אם רעה אין לי אלא כעורה נאה מניין ת\"ל בעיני אדוניה. בעיני בנו מניין ת\"ל רעה ר' אליעזר אומר אם רעה בעיני אדוניה לרבות את הפסולין: אשר לא יעדה. מכלל לאו הין שאם רצה ליעד הרי הוא מיעד: יעדה. מדעתה מלמד שאינו מקדשה אלא מדעתה והוא הדין לכל הנשים שאין מתקדשות אלא מדעתם וברצונם והלא דברים קל וחומר ומה אמה עבריה שהיא כבושה תחת ידו אמרה תורה יעדה מדעתה שאר [נשים] לא כל שכן וכיצד מיעדה אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי ואינו צריך ליתן לה קידושין: ד\"א יעדה מלמד שאין מיעד שתים כאחת: יעדה והפדה. מלמד שמצות יעידה קודמת למצות פדייה: והפדה. מלמד שיוצאה בגרעון כסף: ד\"א והפדה מלמד שבית דין מפדין אותה בעל כרחו ד\"א יעדה והפדה אין ייעוד אלא בזמן פדייה שאם ייעדה בתוך שש אפלו בסוף פרוטה אחרונה הרי זה ייעוד אבל אם יעדה אחר שש אין כאן ייעוד: לנכרי לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתנה במתנה ת\"ל לא ימשול. יכול לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים ת\"ל לעם לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתננה במתנה ת\"ל לעם לא ימשול. יאמר לאחרים מה אני צריך לומר לקרובים שאלו נאמר לאחרים ולא נאמר לקרובים הייתי אומר לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים יאמר לקרובים [מה אני צריך לומר לאחרים שאלו נאמר לקרובים ולא נאמר לאחרים הייתי אומר לקרובים] האסורין לה לא ימכרנה אבל ימכרנה לאחרים המותרין לה צריך לומר לאחרים צריך לומר לקרובים: אין לי אלא אמה עברייה עבד עברי מניין אמרת קל וחומר ומה אמה עברייה שהוא רשאי ליעדה לו ולבנו אינו רשאי למוכרה עבד עברי שאין לו בו רשות כלל על אחת כמה וכמה ואם מכר לא עשה כלום ואינו לוקה: בבגדו בה. כיון שפרש טליתו עליה אין יכול למכרה: ד\"א לא ימשול למכרה בבגדו בה ר' שמעון אומר הראשון שבגד בה וגירשה (עליה) אין אתה רשאי לשעבדה מכאן אמרו אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אשות:", + "לבנו ייעדנה יכול גזירה ת\"ל ואם אינו אלא רשות: לבנו. ולא לאחיו שהיה בדין מה אם הבן שלא קנתה לו תורה יבמה קנתה לו יעידה אח שקנתה לו תורה יבמה אינו דין שתקנה לו יעידה ת\"ל לבנו ולא לאחיו: לבנו ייעדנה. בחיי אביו מיעדה ואין מיעדה לאחר מיתת אביו: כמשפט הבנות יעשה לה. וכי מה למדנו למשפט הבנות מעתה אלא הרי זה במלמד נמצא למד מה אמה עברייה היעודה אין מונעין ממנה שאר כסות ועונה כך כל הבנות: ד\"א במשפט הבנות מה בת משקדשה אביה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט [אף אמה עבריה משייעדה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט]:", + "אחרת יקח לו יכול גזירה ת\"ל אם. אינו אלא רשות: אחרת יקח. ולא של הפקר: אחרת יקח לה מלמד שמותר לקנות לו אשה אחרת לשם אישות: אחרת יקח לה הרי [אחרת] לו כזו מה זו נקנית בשטר אף זו נקנית בשטר: שארה. זו פרנסה כענין שנ' (מיכה ג' ג') אשר אכלו שאר עמי: כסותה. זו כסותה: עונתה. זו דרך ארץ. כענין שנ' (בראשית ל\"א נ') אם תענה את בנותי ר' אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפי השאר תן כסות שלא ילבישה כסות ילדה בזקנה וכסות זקנה בילדה: כסותה ועונתה לפי עונתה תן כסותה שלא יתן לה כלים של חמה בימות הגשמים וכלים של גשמים בימות החמה: לא יגרע. מלמד שהוא עובר בלא תעשה איזה היא עונתה כל אחד ואחד לפי מלאכתו כיצד הטיילים בכל לילה בעלי אומנות פעמים בשבת החסדים פעם אחת בשבת הגמלים פעם בחדש הספנין פעם לששה חדשים תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת: לא יגרע מלמד שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת:", + "ואם שלש אלה לא יעשה לה ר' אליעזר אומר זה שאר כסות ועונה אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע מה ת\"ל שלש אלה אמור מעתה לא יעדה לא הוא ולא בנו ולא פראה: ויצאה חנם. מה אני צריך אם ללמד שתהא יוצאה בסוף שש הרי כבר נאמר (דברים ט\"ו י\"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים מה ת\"ל ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת ויצאה חנם אלו ימי הבגר אין כסף אלו ימי הנעורים מכאן אמרו יתירה אמה עברייה על עבד עברי שהיא יוצאה בסימנין:", + "מכה איש אין לי אלא מכה את האיש מכה את האשה ואת הקטן מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ד י\"ז) כי יכה כל נפש בין איש ובין אשה ובין קטן אין לי אלא האיש המכה אשה המכה מניין ת\"ל מכה בין איש בין אשה: אם כן למה נאמר איש שיכול אפלו הכה את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת\"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו הנפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: ומת. מגיד שאינו חייב עד שימות מכאן אתה אומר הכהו ובא אחר ובלבלו האחרון חייב: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה הרי הוא אומר (פס' כ') נקם ינקם ונאמר להלן (ויק' כ\"ו כ\"ה) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה האמורה להלן בסייף אף נקימה האמורה כאן בסייף:", + "ואשר לא צדה היה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: ואשר לא צדה. אין אשר לא צדה אלא שלא נתכווין לו כן הוא אומר (במדבר ל\"ה כ\"ב) או השליך עליו כל כלי בלא צדייה: והאלהים אנה. אין אנה אלא שמזרקיף לו כן הוא אומר (מ\"ב ה' ז') כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י\"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלשתים: והאלהים אנה לידו. מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב זו היא ששאל טרוגינוס את אלינוס ואת פפנס אחיו כשגזר עליהם מיתה אמר להן אני בנו של נבוכדנצר ואתם בניו של חנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר ויציל אתכם מיד אמרו לו נבובדנצר זכה שלא לשפך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא יהרגו בחייבי מיתה אתה אי אתה כדאי ליעשות נסין על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבת לשפך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אין אתה הורגינו אין אנו מתים אין חמה באה עלינו ואנו מתים אין נחשים ועקרבים נושכין אותנו ואנו מתים כתוב בתורתינו ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שבאת עליו דיופלי מרומי ונתזו את ראשו והיו מחטטין את עיניו: ושמתי לך. בחייך מלמד שמגלין למדבר: מקום. נאמר כן מקום ונאמר להלן מקום מה מקום האמור להלן ערי לויים קולטין אף מקום האמור כאן מחנה לוייה קולט: שמה. שם תהא דירתו שם תהא קבורתו:", + "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה אין הזדה אלא בשאט בנפש כענין שנ' (דברים י\"ח כ\"ב) בזדון דברו הנביא: איש. פרט לקטן: על רעהו פרט לאחרים: רעהו. פרט לגר תושב מוציא אני את אחרים שאין להם מצוות בישראל עדאן לא אוציא את גר תושב שיש לו מצוות בישראל: ת\"ל רעהו פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב: להרגו בערמה. פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה: להרגו בערמה. זה שבא עליו בתסקופין כיואב שהרג את אבנר דכתיב (ש\"ב ג' כ\"ג) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי: מעם מזבחי. הא אלו היה שוגג היה המזבח קולטו ואין קולט אלא גגו של מזבח בית עולמים ואין קוליט אלא [שוגג אבל מזיד אפלו] כהן ועבודה בידו דוחין אותו ממנה וממיתין אותו אמר ר' יוסי קל וחומר דברים מה עבודה שהיא דוחה שבת דוחין אותה להמית נפש מפני נפש שבת שעבודה דוחה אותה דין הוא שידחה אותה בשביל להחיות ספק נפש: תקחנו. אין לי אלא רוצח בלבד מניין לרבות שאר המומתין ת\"ל תקח תקחנו: למות. ולא לגלות ולא ללקות: למות ולא לעונשין: ד\"א מעם מזבחי מניין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת\"ל מעם מזבחי תקחנו למות: ומניין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת\"ל מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית מכאן אמרו ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל מפני שגלו סנהדרין ולא היו במקומן במקדש:", + "ומכה אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק: אמו ולא הספק: מכה אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיכם שניהם כאחד ת\"ל (ויקרא כ\"ד כ\"א) ומכה אדם יומת ואפלו אחד מהם מה ת״ל מכה אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יכול יהא חייב על מכת אמו ת\"ל ומכה אביו ואמו את שחייב על מכת אביו חייב על מכת אמו את שאינו חייב על מכת אביו אינו חייב על מכת אמו יכול אם הכן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה קללה שאין נוהגת בכל חייבין עליה לאחר מיתה מכה שהיא נוהגת בכל אינו דין שיהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת\"ל (שם) מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב לאחר מיתה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב לאחר מיתה: יכול אם הכן ולא עשה בהן חבורה יהא חייב ת\"ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה מכאן אמרו אינו חייב עד שיוצא טיפת דם או עד שיצרר הדם יכול אם הכה אותן שוגג יהא חייב בתשלומין ת״ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לא חלק בה בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה אביו ואמו לא חלק בהן בין שוגג למזיד לפטרו מן התשלומין והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתה שאין בה תשלומין: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת\"ל (ויקרא י\"ט י״ח) ואהבת לרעך [כמוך] ברור לו מיתה יפה והיזה זיהו חנק רבי אומר לא מפני שהיא יפה אלא מפני שהיא מיתה סתם וכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל מות יומת מכל מקום:", + "וגונב איש אין לי אלא הגונב את האיש הגונב את האשה ואת הקטן מניין ת\"ל (דברים כ\"ד ז') כי ימצא איש גונב נפש בין אשה בין קטן אין לי אלא איש הגונב אשה הגונבת מניין ת\"ל גונב בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש יכול אפלו גנב את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת\"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו נפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: מניין שאינו חייב עד שיגנוב בעדים ת\"ל כי ימצא איש גונב ומניין שאינו חייב עד שימכור בעדים ת\"ל ומכרו: ונמצא בידו. ונמצא פרט למי שמצויין בידו יצא האב שגנב את בנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן התינוקות ואפטורפוס של יתומים שגנב אחד מן היתומים שהן מצויין בידן תמיד יכול מכרו לאחד מקרוביו יהא חייב ת\"ל (שם) גנב נפש מאחיו עד שיפרשנו מאחיו או יכול לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה יכול אף זה כן ת\"ל ומכרו ונמצא בידו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר משיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' (שם) והתעמר בו ומכרו: מות יומת. בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק והרשעים קרויין מתים לפני מקום מניין שכיון שעבר אדם עבירה הרי הוא מת לפני מקום ת״ל (דברים י\"ז ו') [יומת המת ד\"א מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל ] מות יומת מכל מקום:", + "ומקלל אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק אמו ולא הספק: מקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם באחת ת\"ל (ויקרא ב' ט') אשר יקלל את אביו ואת אמו אחד מהם ומה ת\"ל ומקלל אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יהא חייב על קללת אמו ת\"ל מקלל אביו ואמו את שהוא חייב על קללת אביו חייב על קללת אמו ואת שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו: יכול אם קללן לאחר מיתה לא יהא חייב ודין הוא ומה מכה שהיא נוהגת בכל אין חייבין עליה לאחר מיתה קללה שאין נוהגת בכל אינו דין שלא יהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת\"ל (שם) אביו ואמו קלל דמיו בו אפלו לאחר מיתה: יכול אפלו קללם בכנוי יהא חייב נאמר ומקלל אביו ואמו ונאמר (ויק' כ\"ד ט״ו) איש כי יקלל אלהיו מה להלן בשם אף כאן בשם: מות יומת אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת״ל (ויקרא כ' ט') דמיו בו ולהלן הוא אומר (שם כ\"ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם מה דמיהם האמור להלן בסקילה אף דמיו האמור כאן סקילה נמצא חומר בדיבור יתר מן המעשה שהרי המכה בחנק והמקלל בסקילה מניין לא יכולתה להמיתו בסקילה המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת\"ל מות יומת מכל מקום:", + "וכי יריבון אנשים אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה כן הוא אומר (בראשית י\"ג ז') ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט מה גרם ללוט לפרוש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה ואומר (דברים כ\"ה א') וכי יהיה ריב בין אנשים מי גרם להן ללקות הוי אומר זו מריבה: כי יריבון אנשים בתחלה הן באין לידי ממון ואח״כ הן באין לידי מכות ואחר כך הן באין לידי עונשין: כי יריבון אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים איש ואשה ת\"ל (פס' י\"ט) ונקה המכה בין איש בין אשה מה ת\"ל אנשים אנשים ולא שוורים שהיה בדין ומה אם במקום שפטר על נזקי עצמו חייב על נזקי שורו וחמורו כן שחייב על נזקי עצמו אינו דין שיהא חייב על נזקי שורו וחמורו ת\"ל אנשים ולא שוורים: והכה איש. פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב: באבן או באגרוף. אין לי אלא אבן ואגרוף המיוחדין מניין לרבות כל דבר ת\"ל ונקה המכה בכל דבר מה ת\"ל באבן או באגרף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים ולעדה כך כל דבר שמסור לעדים ולעדה: ולא ימות רק שבתו יתן. הא אם מת פטור:", + "אם יקום והתהלך יכול ממטה זה למטה זו ת\"ל בחוץ. אין לי אלא חוצה מניין לרבות חצירו וגנתו ת\"ל אם יקום והתהלך קטע ידו וקטע רגלו שומע אני אין בזה על משענתו ת\"ל אם יקום והתהלך בחוץ מה ת\"ל על משענתו. על בריו הכתוב קורא גופו משענת: ונקה המכה. אמר ר' נחמיה אם לאו מה עלתה על לבי שיהא זה מיטייל בשוק וזה בא ונהרג אלא אפלו ניתק ומת מחמת מכה ראשונה הרי זה פטור: ונקה המכה. יכול מכלום ת\"ל רק שבתו יתן. אין שבתו אלא בטליתו שנ' (ל\"א י\"ז) וביום השביעי שבת וינפש אין לי אלא שבת ונזק צער בושת רפוי מניין ת\"ל יתן: רק שבתו. יכול יהוא רואין אותו כאלו עושה סלע ביום וכאלו עושה שתים סלעים ת\"ל ונקה המכה רק שבתו יתן שבתו אחרונה יתן לא שבתו ראשונה אלא רואין אותו כאלו חגר שומר מקשאות ומדלעות ואם תאמר לקתה מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגל אבל אם הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו ואפלו עושה עשר סלעים ביום נותן לו כפועל בטל של אותה מלאכה: רק שבתו יתן ורפא ירפא. עלו בו צמחין מחמת המכה חייב לרפאתו וליתן לו שבתו שלא מחמת המכה חייב לרפותו ופטור ליתן לו שבתו דכתיב רק שבתו יתן שבתו ולא שבת שבתו: ורפא ירפא. ירפא וחוזר ומרפא או יכול אפלו עבר על דברי הרופא ואכל דבש ומיני מתיקה שהדבש ומיני מתיקה קשין למכה והעלתה מכתו גרנותני יהא חייב ת\"ל רק שבתו יתן ורפא ירפא: ד\"א ורפא ירפא התורה נתנה רשות לרופא לרפא:", + "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זו לזו יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו דברי ר' יהודה: ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (פס' כ\"א) כי כספו הוא יצאו עבד ואמה העבדים שאין לו בהן כסף: וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל נקם ינקם בין איש בין אשה מה ת״ל איש פרט לקטן: בשבט. אין לי אלא בשבט מניין לרבות כל דבר ת\"ל נקם ינקם בכל דבר (מה ת\"ל בשבט אלא לומר לך בשבט הוא שיש בו דין יום או יומים אבל אם הכהו בסכין וסייף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה אינו בדין יום או יומים אלא אפלו מת לאחר שנה הוא נהרג עליו): ומת תחת ידו. מה אני צריך והלא אפלו מת לעשר שעות הרי זה חייב מה ת\"ל ומת תחת ידו אלא אם אינו ענין למיתה תניהו ענין לשעבוד מכאן אתה אומר האומר לחבירו עבד זה מכור לך לאחר שלשים יום ר' אליעזר אומר שניהם חייבין בדין יום או יומים זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו: נקם ינקם. נאמרה כאן נקימה ונאמר להלן (ויק' כ\"ו כ״ה) והבאתי עליכם חרב נקמת מה להלן סייף אף כאן בסייף יכול עשה בו מכה שאין בה כדי להמית כמכה שיש בה כדי להמית ודין הוא חייב בעבד וחייב בבן חורין מה בן חורין עד שיהא במכה כדי להמית אף בעבד עד שיהא במכה כדי להמית:", + "יום יכול יום אחד ת\"ל יומים. או יומים יכול שני ימים ת\"ל יום אמור מעתה יום שיש בו שני ימים הוי אומר מעת לעת: יעמד לא יקם. לא יהרג בסייף: כי כספו הוא. יצאו עבד ואמה העברים שאין לו בהם כסף: כספו. פרט לשותפין: הוא. פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין:", + "וכי ינצו אנשים לעשות את שאין מתכוין כמתכוין: כי ינצו אנשים ונגפו אשה. אנשים מתנצין ונגפו אשה הרה אין לי אלא בכי ינצו שעשה את שאין מתכוין כמתכוין מניין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין ת\"ל כי ינצו וכי יריבון מצות היא מריבה ומריבה היא מצות מה בכי ינצו נעשה את שאין מתכוין כמתכוין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין כן הוא נותן נזק וצער ולהלן הוא נותן שבת ורפוי מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים והלא מצות היא מריבה ומריבה היא מצות אלא ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן: כי ינצו אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים אשה ואיש ת\"ל ענש יענש בין איש בין אשה מה ת\"ל אנשים אנשים ולא שוורים מכאן אמרו שורו שנגף את האשה פטור מדמי ולדות: אלו נאמר נגפו אשה ויצאו ילדה הייתי אומר עד שיהיו לה שני ולדות ובעל מניין יש לה בעל ואין לה ולדות יש לה ולדות ואין לה בעל ת\"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: יכול אין כל הענין מדבר אלא בבת חורין מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה משוחררת ת\"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: ולא יהיה אסון. שומע אני אסון באשה או אסון בולדות ת\"ל (פס' י\"ב) מכה איש פרט לולדות הא מה ת\"ל ולא יהיה אסון באשה ולא בולדות: ולא יהיה אסון ענש. הא אם יש שם אסון אין נענש: ענוש יענש. בין איש בין אשה ענוש יענש בכסף ובשווה כסף: כאשר ישית עליו בעל האשה. יכול אם אמר מנה הוא נותן מנה ואם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה ת״ל ונתן בפלילים בדיינים אם כן למה נאמר כאשר ישית עליו בעל האשה לימד שדמי ולדות לבעל ואם אין לה בעל הרי הוא שלה:", + "ואם אסון יהיה ונתת נפש יכול הרג אדם ובהמה באחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת\"ל נפש תחת נפש ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין אבל הרג אדם ואח״כ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואחר כך קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש [עין] (ובהמה) נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין:", + "עין תחת עין משלם נזק דמי עינו:..... בן עזאי אומר הרי הוא אומר חבורה תחת חבורה ולהלן הוא אומר (פס' י\"ח) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף הא חבורה (חבורה) [אמורה] מה חבורה האמור להלן שבתו יתן ורפא ירפא אף כאן שבתו יתן ורפא ירפא חבורה בכלל היתה ויצאת ללמד ולא ללמד על עצמה אלא ללמד על הכלל מה חבורה שנ' בה תחת הרי היא תשלומין אף (כאן) [כל] שנ' בו תחת הרי הוא תשלומין או יכול אף נפש תחת נפש ת\"ל (במדבר ל\"ה ל\"א) ולא תקחו כפר לנפש רוצח [לנפש רוצח] אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לאיברין:", + "כויה תחת כויה אם חבורה כבר נאמר אלא אעפ״י שאין בה חבורה כגון שהכהו בספוד או במסמר על צפרנו במקום שאין עושה חבורה (מכאן אתה אומר המחסר חבירו אבר משלם חמשה דברים נזק וצער ושבת ורפוי ובשת: נזק וצער אמור כאן: שבת ורפוי למעלה ובשת במקום אחר שנ' (דברים כ\"ה י\"א) ושלחה ידו והחזיקה במבושיו: נזק שמין אותו כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה אחר שחיסרו אבר: צער אומדין כמה אדם רוצה שיתן שיחתכו ידו בסם ולא יחתכו אותה בסכין: שבת רואין אותו כאלו הוא שומר: רפוי אומרין בכמה ימים יתרפא וכמה צריך: ובשת הכל לפי המבייש והמתבייש ואם לא חסרו אבר פטור מן הנזק ואם אין בה צער פטור מן הצער ואם אין בה שבת פטור מן השבת ואם אין בה רפוי פטור מן הרפוי ואם אין בה בושת פטור מן הבושת):", + "וכי יכה איש את עין עבדו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו וכי יכה איש אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל לחפשי ישלחנו בין איש בין אשה מה ת\"ל איש פרט לקטן: את עבדו. עד שיהא מתכוין לו: את עין. יכול כיון שהכהו על עינו יהא יוצא בן חורין ת\"ל ושחתה יצא זה שלא שחת יכול אפילו הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומיע ת\"ל את עין עד שיכהו על עינו:", + "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל [יכול] כיון שהכהו על שנו יהא יוצא בן חורין ת\"ל יפיל עד שעה שיפילנה לארץ מניין אתה אומר הכהו על שנו ונדנדה ואינו יכול להשתמש בה יהא יוצא בן חורין ת\"ל שן ועין מה עין ששחת אף שן ששחת יכול אפילו הפיל שנו של חלב ת\"ל עין ושן מה עין שאינה חוזרת אף שן שאינה חוזרת: יפיל. עד שיתכוין לו היה רבו רופא אמר לו כחול לי עיני וסימאה חתור לי שני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות שאע\"פ שלא נתכוין להזיק הרי נתכוץ ליגע באיברי העבד: אין לי אלא שן ועין בלבד מניין קטע ראש אזנו ראש חטמו ראש אצבעו וראש דדין שבאשה ת\"ל לחפשי ישלחנו ריבה יכול אפילו חתך הימנו לטרין של בשר ת\"ל עין ושן מה עין ושן מיוחדין שהן ראשי איברים והן מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף אין לי אלא ראשי איברים שהן כגלוי ואינן חוזרין מכאן אמרו על ארבעה ועשרים ראשי איברים העבד יוצא בן חורין ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראש האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדין שבאשה מכאן אמרו עבד כנעני נקנה בחמשה דברים בכסף ובשטר ובחזקה ומשיכה והגבהה וקונה את עצמו בשלשה דברים בכסף או בשטר או בראשי איברים:", + "וכי יגח פרט לשהגיחוהו מכאן אמרו שור האצטדין פטור לפי שאינו אלא מעושה: שור. אין לי אלא שור שאר בהמה חיה ועוף מניין ת\"ל כי יגח מכל מקום: כי יגח. אין לי אלא נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה מניין נאמר כן כי יגח שור ונאמר למטן (פס' ל\"ה) וכי יגוף שור מה למטן עשה נגיפה כנגיחה אף כאן נעשה נגיחה כנגיפה: את איש. עד שיהא מתכוין לו: או את אשה. עד שיהא מתכוין לה: איש ואשה. אין לי אלא איש ואשה מניין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרגינס ת\"ל את איש או את אשה: ומת סקול יסקל השור. לעשות שאר בהמות כשור אין לי אלא אלו שנגמר דינן מניין לרבות ילדותיהן וערוביתיהן ת\"ל סקל יסקל: ולא יאכל את בשרו. מה אני צריך וכי אין אנו יודעין שהיא נבלה ונבלה אסורה באכילה מה ת\"ל ולא יאכל את בשרו מגיד שאם שחטו משנגמר דינו בשרו אסור באכילה יכול אם שחטו עד שלא נגמר דינו יהא אסור באכילה ת\"ל סקל יסקל ולא יאכל את שהוא בכלל סקילה בשרו אסור באכילה ואת שאינו בכלל סקילה בשרו מותר באכילה: לא יאכל בשרו. אין לי אלא בשר מניין ליתן גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא בבשר ת\"ל את בשרו לרבות: לא יאכל בשרו אפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ובעל השור נקי. בן עזאי אומר נקי מדמי כולו כאדם שאומר יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ר' אלעזר בן עזריה אומר נקי מדמי ולדות ר' אליעזר אומר נקי מחצי נזק:", + "ואם שור נגח אין לי אלא שור שנגח והוא תם מניין עד שיעידו בו ת\"ל אם שור נגח: הוא. ודאי ולא ספק: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה: מלמד שאין נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה ימים זה אחר זה: והועד בבעליו. אין העדה אלא בפני בעלים מנין אף בבית דין ת\"ל (פס' ל\"ו) או נודע כי שור נגח או נודע בבית די: ולא ישמרנו בעליה אין לי אלא בעלים מניין לרבות שואל ושומר חנם שכיר ונושא שכר ת\"ל ולא ישמרנו את שדרך שמירתו עליו אם כן מה ת\"ל ולא ישמרנו בעליו פרט לשואל ששאלו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד: ולא ישמרנו. הא שמרו פטור מן הכופר: ולא ישמרנו את שיש בו דעת לשמור שיהו פטורין מן הכופר: והמית איש או אשה. מה אני צריך והלא כבר נאמר וכי יגח שור את איש או את אשה ומת אלא לפי שהוא אומר ואם שור נגח הוא מתמול שלשום יכול אעפ״י שלא המית יהא חייב ת\"ל והמית איש או אשה: איש או אשה. מה האיש נזקיו לבניו אף אשה נזקיה לבניה אין הבעל יורש כופרה שאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר: השור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר סקול יסקל השור אלא לפי שהוא אומר וגם בעליו יכול כשם שהשור נסקל כך בעליו נסקלין ת\"ל השור יסקל השור נסקל ואין בעליו נסקלין אם כן מה ת\"ל השור יסקל וגם בעליו יומת. במיתת הבעלים כך מיתת השור מה מיתת בעליו בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה אף מיתת השור בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה: ד\"א השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת השור כך מיתת הבעלים מכאן אמרו שור שהוא טרפה או של אדם טרפה שהרג את הנפש אינו נסקל: ד\"א השור יסקל וגם בעליו יומת אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו או יכול אם אין לו בעלים אינו נסקל ת\"ל השור יסקל מכל מקום: ד\"א וגם בעליו יומת יכול מיתה ממש הרי זה למוד מעניינו אם כפר יושת עליו אם מיתה ממש מה אני מקיים (במדבר ל\"ה ל\"א) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אלא מיתה בידי שמים ואם נתן כפר נתכפר לו:", + "אם כופר יכול רשות ת״ל ונתן פדין נפשו חובה ולא רשות: כפר יושת עליה יכול אם אמר מנה יהא נותן מנה אם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה נאמר כאן יושת עליו ונאמר להלן (פס' כ\"ב) ישית עליו מה ישית עליו האמור להלן בבית דין אף יושת עליו האמור כאן בבית דין: ונתן פדיון נפשו. יכול פדיון נפשו של ניזק ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר הואיל ותפסת בעלים במיתה ופטרתם בכופר אמור מעתה פדיון נפשו של מזיק מכאן אמרו שור של שותפין שהרג כל אחד מהן משלם כופר שלם שהרי כל אחד מהן צריך כפרה שלימה: אשר יושת עליה לרבות את הבן ואת הבת: ככל אשר יושת עליה לרבות [שומר] חנם ושואל שכיר ונושא שכר:", + "או בן יגח או בת יגח מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"ח) כי יגח שור את איש או את אשה ומת מה ת\"ל או בן יגח או בת יגח לעשות קטנים כגדולים ודין הוא חייב אדם באדם ושור באדם מה מצינו אדם באדם לא חלק בו בין קטנים לגדולים במיתה אף בזה לא חלקו בו בין קטנים לגדולים במיתה [ועוד] קל וחומר ומה אם במקום שלא חייב את הקטנים כגדולים חייב על הקטנים כגדולים כאן שחייב את הקטנים כגדולים אינו דין שנחייב על הקטנים כגדולים לא אם אמרת אדם באדם שמשלם את הבשת תאמר (בה) [בזה] שאינו משלם את הבשת ת\"ל או בן יגח או בת יגח: אין לי אלא מועד תם מניין ודין הוא חייב בבן ובבת וחייב באיש ואשה מה איש ואשה לא חלק בהן בין תם למועד במיתה אף בבן ובבת לא נחלק בהן בין תם למועד במיתה ועוד קל וחומר מה איש ואשה שהורע כוחן בנזקים לא חלק בהן בין תם למועד במיתה הבן והבת שיפה כוחן בנזקים אינו דין שלא נחלוק בהן בין תם למועד במיתה אמרת כך דנין: דנין מן החמור לקל להחמיר עליו ואם החמיר במועד נחמיר בתם ת\"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למועד ונגיחה לתם: אין לי אלא על כולו מנין לרבות את איבריו ת\"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למיתה ונגיחה לנזקים: כמשפט הזה יעשה לה כמשפט המועד במועד כך משפט התם בתם וחמשה מיני בהמה מועדין הן מתחלת ברייתן ואינן צרכין העדה הזאב והארי והדוב והנמר והבורדלוס:", + "אם עבד יגח השור או אמה יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת\"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו הא בכנענים הכתוב מדבר: כסף. יכול דינר ת\"ל שלשים. יכול שלשים דינר ת\"ל שקלים: כסף. יכול בכליות ועלמיות וקפטקיות נאמר כן שקלים ונאמר להלן (ויק' כ\"ז כ\"ה) שקלים מה שקלים האמור להלן בשקל הקודש אף שקלים האמור כאן בשקל הקודש: יתן לאדוניה בין איש בין אשה יתן לאדוניו בין קטן בין גדול: יתן לאדוניו. יכול בבית דין ושלא בבית דין ת\"ל יתן לאדוניו והשור יסקל מה סקילתו בבית דין אף (מיתתו) [נתינה] בבית דין: והשור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ\"ח) סקל יסקל השור מה ת״ל השור יסקל מכלל שנא' (להלן ואם שור נגח הוא) [ואם עבד יגח השור] יכול כיון שנגח אעפ״י שלא המית יהא חייב ת״ל השור יסקל השור יסקל לגזרה שווה מה השור יסקל האמור להלן המית אף השור יסקל האמור כאן המית ומה להלן במועד ולא בתם אף כאן במועד ולא בתם [דבר אחר] מפני שהיה בכלל ויצא לידון בחדש החזירו הכתוב לכללו: (נאמר כאן שור שבע פעמים חד לגופיה והשאר לרבות שור האשה שור היתומים שור אפטרופין שור המדבר ושור הקודש ושור גר שמת שאין לו יורשין שכולן חייבין מיתה):", + "וכי יפתח איש בור וגו' אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל בעל הבור ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן איש פרט לגבוה: כי יפתח אין לי אלא הפותח הכורה מנין ת\"ל או כי יכרה יאמר פותיח שאין צריך כורה ומה אם פותיח חייב כורה לא כל שכן אלו נאמר כן הייתי אומר פותיח דיו כסוי אבל כורה עד שיטמטם יאמר כורה שאין ת\"ל פותיח אלו כ הייתי אומר כורה הוא שצריך כסוי אבל פותיח אינו צריך לכסות לכך נאמר פותח ונאמר כורה יכול כורה ופתח ברשותו יהא חייב ת\"ל (כ״ב ד') ובער בשדה אחר מה זה מיוחד שהוא חוץ מרשותו אף כל דבר שחוץ מרשותו הא אינו חייב עד שיחפור ברשות הרבים או יחפור ברשותו ויפתח לרשות הרבים: אין לי אלא הפותיח והכורה מניין לרבות שלקח ושניתן לו במתנה ת\"ל בעל הבור ישלם מכל מקום [יכול חפר ופתח ומסר לרבים יהא חייב ת\"ל בעל הבור ישלם] יצא זה שאין בעלים: בור. אין לי אלא בור חריצין ונעיצין ושיחין ומערות מניין ת\"ל ונפל שמה כל שיש בו נפילה אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית אף כל שיש בו כדי להמית וכמה כדי להמית עשרה טפחים: כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור. איש איש לרבות בור של שותפין ולרבות פותח אחר כורה ואחד פותח שהן חייבין: אין לי אלא הפותח והכורה שואל ושומר חנם ונושא שכר והשובר מניין ת\"ל ולא יכסנו את שדרך שכסין עליו: ולא יכסנו. הא אם כסהו פטור: ונפל שמה. עד שיפול דרך נפילה פרט לשור שהרתיע מקול הכרייה וחזר לאחוריו ונפל: שור או חמור. מה אני צריך אם ללמד על אדם שפטור הרי כבר נאמר והמת יהיה לו את שהמת שלו יצא אדם שאסור בהנאה אם כן מה ת\"ל שור או חמור שור ולא כליו חמור ולא כליו מכאן אתה אומר נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על נזקי בהמה ופטור על נזקי כלים או יכול אפילו הוזק בה אדם יהא פטור ת\"ל כסף ישיב לבעליו לרבות את הנזקים: אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מניין לעשות שאר בהמה חייה ועוף כיוצא בהן משום ר' ישמעאל [אמרו] נאמר כאן שור וחמור ונאמר להלן לענין שבת (כ\"ג י״ג) שורך וחמורך מה שורך וחמורך האמורים לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור אף שור וחמור האמור כאן לענין נזקין נעשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור: מה ת\"ל שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה שהיה בדין מה שור שאין מועד לעולם הרי הוא חייב על הבן ועל הבת ועל העבד ועל האמה בור שמועד לעולם אינו דין שיהא חייב על הבן ועל הבת על העבד ועל האמה לא אם אמרת בשור שדרכו להזיק ולהלך תאמר בבור שאין דרכו להלך ולהזיק [ת\"ל] ונפל שמה שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה:", + "בעל הבור ישלם זה הוא שאמרנו בין איש בין אשה: ד\"א בעל הבור ישלם לרבות כל תקלה שהיא תולדות בור ואם הוזק בה אדם חייב וכלים פטור: כסף ישיב לבעליו. זו היא שאמרנו לרבות את הנזקים: והמת יהיה לה לניזק מכאן אמרו שמין לנזקים שרואין במה פחת ומשלם לו הפחת: והמת יהיה לו. מלמד שהוא חייב להטריח עליו בנבלה עד שימציאה לו: והמת יהיה לו. פרט לשור פסולי המוקדשין שאין לו בעלים:", + "וכי יגוף שור איש אין [לי] אלא נגיפה מניין לעשות (נגיפה) נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה ודין הוא חייב שור באדם ושור בשור מה מצינו שור באדם נעשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיחה אף בזה נעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה בנגיפה ועוד קל [וחומר] מה שור באדם שלא עשה בו את שאין מתכוין במתכוין עשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה (בנגיפה) [בנגיחה] זה שעשה בו את שאין מתכוין כמתכוין אינו דין שנעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה לא אם אמרת בשור ואדם שנידון בנפשו תאמר בזה שאין נידון בנפשו ת\"ל ומת לעשות נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא מגיפה אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור הוא [הדין] והיא התשובה ת\"ל ומכרו את השור החי לרבות כל בעלי חיים: כי יגף. בקרן הכתוב מדבר: איש. פרט לקטן איש פרט לגבוה: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב יכול לא ישלם על ידי הגוי ולא יהא הגוי משלם על ידיו שכן מצינו בענין הקדש שאין משלם על ידי הקדש ולא יהא הקדש משלם על ידו ת\"ל שלם ישלם לרבות של גוים ושל גר תושב יכול יהוא משלמין בתם חצי נזק ובמועד נזק שלם ת״ל שור רעהו שור רעהו יוצא בסדר הזה ולא של אחרים יוצאין בסדר הזה ועליהן הוא אומר הופיע מהר פארן הופיע פנים כנגד כל באי העולם: ומת. זה הוא שאמרנו לעשות נגיחה נשיכה רביצה בעיטה כיוצא בנגיפה: ומכרו את השור החי. זה הוא שאמרנו לרבות כל בעלי חיים: ומכרו את השור החי. מלמד שאינו משלם חצי נזק אלא מגופו לפיכך אם אינו שווה אומר הרי שהזיק לפניך: וחצו את כספו. שיתן לו בכספו חצי נזקו: ר' יהודה אומר שור שיפה מאתים שנגח לשור יפה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת שנ' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון אמר לו ר' מאיר לא בזה דיברה תורה אלא בשאין הנבלה יפה כלום הא מה ת\"ל וגם את המת יחצון אף את הפחת יחצון משלם לו חצי הפחת: וגם את המת יחצון. לרבות שבח הנבלה שאם השביחה בין שעת נגיחה לשעת עמדה בדין חולקין השבח בין המזיק והניזק: ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יכול שור יפה מנה שנגח שור יפה חמש [סלעים] ואין הנבלה יפה כלום יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת נמצא מפסיד חמשה ונוטל החמשים וכי למה יצא מועד להחמיר עליו אין משלם יתר על מה שהזיק הוי לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שוין: כיוצא בו שור יפה חמש [סלעים] שנגח לשור יפה מנה והנבלה יפה חמשים יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ונמצא משלם שני (סלעים) [דינרים] ומחצה ונוטל חמש ועשרים היכן מצינו שהמזיק נשכר בכל מקום שיהא נשכר כאן ת\"ל בעליו שלם ישלם הבעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין הא לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שווין:", + "או נודע בבית דין בבעלים מניין ת\"ל (פס' כ\"ט) והועד בבעליה הא אין העדה אלא בפני בית דין ובפני בעלים: נגח. הרי יום: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה הוי אין מועד עד שיועד שלשה ימים ולא שלשה פעמים: ולא ישמרנו בעליה הא אם שמרו כראוי ויצא והזיק פטור: ולא ישמרנו. לרבות שואל ושומר חנם ונושא שכר ושוכר כעליון: ד\"א ולא ישמרנו מי שיש בו דעת יצאו חרש שוטה וקטן שאין [בהן] דעת לשמור: שלם ישלם. לרבות של חרש שוטה קטן הא כיצד מעמידן להן אפטרופין ומעידים בפני אפטרופין ואם הזיקו יהוא חייבין לשלם: שור תחת השור. מלמד שמשלם נזק שלם: והמת יהיה לה לניזק: יכול יהא אומר לו תן לי מאה [מנה] תחת שור (והלא) [והלה] אומר טול שור יפה חמש סלעים תחת שורך ת\"ל שור תחת השור מה תחת האמור להלן דמים אף כאן דמים: והמת יהיה לו. מיטפל בנבלה עד שימציאה לו:", + "כי יגנב איש אין לי אלא איש אשה מנין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה א\"כ למה נאמר איש לענין שלמטה האיש נמכר בגניבו ואין האשה נמכרת בגניבה: שור או שה. אין לי אלא שור ושה המיוחדן מניין לרבות הכלאים ת״ל או שה יכול שאני מרבה את הכוי ת\"ל חמשה בקר ישלם תחת השור [וגו'] את שכולו שה יצא זה שאין כולו שה: וטבחו. לפי [ש]יצאת בהמה טמאה שאין לה טביחה משמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טביחה ומביא את חיה טהורה שיש לה טביחה ת\"ל שור ולא חיה שהיה בדין ומה בהמה שאינה במצות כסוי הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה חיה שהיא במצות כסוי אינו דין שתהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל שור ולא חיה: שה. ולא עופות שהיה בדין מה בהמה שאינה [באם] על הבן הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה עוף שהוא באם על הבן אינו דין שיהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל שה ולא עופות: וטבחו או מכרו. אין לי אלא הוא שלוחו מניין ת\"ל וטבחו או מכרו: אין לי אלא גונב ומוכר גנב ונתן במתנה גנב והקיף גנב והחליף גנב ופרע בחובו מניין ת״ל או מכרו יכול גנב וירש ואחר כך טבח גנב והקדיש ואחר כך טבח יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו מה גניבה שאינה שלו אף טביחה ומכירה שאינה שלו יצא זה שהוא שלו: יכול מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל וטבחו או מכרו מה טביחה כולה אף מכירה כולה: וטבחו או מכרו. מכאן לשותפין שגנבו שאין חייבין עד שימכרו שניהם או יטבוחו [שניהם] שנ' וטבחו או מכרו: וטבחו או מכרו. [ולא] מי שאין חייב על טבחו אלא משום מכרו יצא הגונב את הקדשים וטבחן שהוא חייב כרת משום שוחט קדשים בחוץ שיהא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה יכול יהא חייב תשלומי כפל ת\"ל (כ\"ב ו') וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים מבית האיש ולא מבית הקדש: וטבחו. פרט לשוחט ונתנבלה בידו ולמחר ולמעקר או יכול שאני מוציא את הטרפה ת\"ל וטבחו שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה: חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. גזירת מלך: יכול יהא אומר תן לי מאה מנה תחת שורי והלה אומר טול חמשה שוורים בני חמש [חמש] סלעים תחת שורך נאמר כן תחת ונאמר להלן תחת מה תחת האמור להלן אין משלם אלא דמים אף תחת האמור כן אינו משלם אלא דמים: [ע״ב]:" + ], + [ + "אם במחתרת אין לי אלא במחתרת מניין לרבות חצרו וגנתו וקרקיפו ת\"ל ימצא הגנב מכל מקום אם כן למה נאמר במחתרת אלא במחתרת הכה ומת אין לו דמים יצא חוץ למחתרת דמים לו: יכול יהא צריך עדים ת\"ל במחתרת מחתרת היא עידותו אם כן למה נאמר ימצא לענין שלמעלה חמשה בקר ישלם יכול ישלם על פי עצמו ת\"ל ימצא אין ימצא מכל מקום אלא בעדים [פ]: והכה. בכל אדם: ומת. בכל דבר: אין לו דם. אין לו דמים. בין בחול בין בשבת: [ולהלן חוא אומר דם לו דמים לו בין בחול בין בשבת]:", + "אם זרחה השמש עליו וכי עליו בלבד (היא) [חמה] זורחת והלא על כל העולם כולו היא זורחת אלא מה זריחת שמש שהיא בגלוי כך כל (דבר) שהוא [בגלוי] מה זריחת שמש שלום לו כך כל דבר שהוא שלום לו: דם לו דמים לו. בין בחול בין בשבת [להלן הוא אומר (דברים כ\"ב כ\"ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. הרי הלו כזה מה זה ספק נפשות אף זה ספק נפשות. מה זה אם מוחא בידו להורגו קדם להורגו: אף זה אם מוחה להורגו קדם להורגו הו'] דמים לו שלם ישלם. הא אם אין לו דמים אינו משלם [מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכון כמתכוין. נידון בנפשו פטור מן הממון כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין נידון בנפשו פטור מן הממון]: אם אין לו. מלמד שאין שמין לו בראוי כבמוחזק [אם אין לו מלמד שאין שמין מן המטלטלין] אם אין לוץ מלמד שאין ממתינין לו עד שימות אביו או עד שתבוא ספינתו ממדינת הים: ונמכר בגניבתו. אין נמכר (בסמומו) [בזמומו] ונמכר בגניבו אין נמכר (באפילו) [בכפלו] ונמכר בגניבו אין נמכר ונישנה (על ידי אחד) [בגנבו. אין לך עליו מעתה ר' אלעזר אומר אומר עד שיהא שקול כנגד גניבו] ונמכר בגניבו האיש גמכר בגניבו ואץ האשה גמכרת בגניבתה: [ע\"ד פ']", + "אם המצא תמצא בידו הגניבה ראו אותו שנכנס ולא מצאו בידו גניבה מצאו בידו גניבה ולא ראו אותו שנכנס פטור עד שיראו אותו שנכנס וימצאו בידו גניבה: מכלל שנ' [להלן] (פס' ו') וגנב מבית האיש מגיד [הכתוב] שאינו חייב עד שיוציאו מרשות בעל הבית יכול אף זה כן מניין אתה אומר הגביהו ברשות בעל הבית הרי זה חייב ת\"ל אם המצא תמצא בידו הגניבה: משור. [לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה... שהגונב בשתפות ושותף שגנב מחברו שהוא פטור יכול אף זה כן ת\"ל משור] אפילו מקצת שור (לרבות שותפין שגנבו): עד שה. לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה שאם מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו שהוא פטור יכול אף זה כן ת\"ל עד שה אפילו מקצת שה: משור עד חמור עד שה חיים. (יאמר) [ייאמר] שור וגניבה והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכורה למזבח והיזה זה שה ת״ל שה כבר שה אמור מה ת\"ל (גניבה) [הגניבה] לרבות דבר אחר: (יאמר) [ייאמר] שור ושה (וגניבה) [והגניבה](והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו (בכורה) [בכור] לכהנים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו(בכורה) [בכור] לכהנים והיזה זה זה החמור ת\"ל חמור כבר חמור אמור מה ת\"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יאמר שור ושה וחמור וגניבה (והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה אלו מיוחדין שיש (בה) [בהן] רוח חיים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו רוח חיים ת\"ל חיים כבר חיים אמורין מה ת\"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יכול הגונב את בנו ומכרו יהא (חייב) [משלם] תשלומי (כפל) [כפול] ודין הוא מה אם אלו שאין חייב על מכירתן מיתה משלם תשלומי (כפל) [כפול] בנו שחייב על מכירתו מיתה אינו דין שישלם תשלומי כפל ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן יצא בנו שאין זכאי במכירתו: מוציא אני את בנו שאין זכאי במכירתו ועד אן לא אוציא את בתו שזכאי במכירתה ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן לעולם יצאת בתו שאין זכאי במכירתה לעולם: מוציא אני את בתו שאין זכאי במכירתה לעולם ועד אן לא אוציא את הקרקעות שזכאי במכירתן לעולם ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין [שיש בהן] שבר ושביה ומתה יצאו קרעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה: מוציא אני את הקרקעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ושביה ומיתה ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו [מיוחדין] ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך: מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך ועד אן לא אוציא את השטרות ששמירתן [עליך] ת\"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה: חיים שנים ישלם. אע\"פ [שלא] בשבועה [והלא דין הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית שאין משלם אלא לאחר שבועה אף זה לא ישלם אלא לאחר שבועה ועוד קל וחומר מה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם אלא לאחר שבועה זה שאין משלם חומש ואשם אינו דן שלא ישלם [אלא] לאחר שבועה ת\"ל חיים שנים ישלם אע\"פ שלא בשבועה. יכול בשבועה [על פי] עצמו ודן הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמה ועוד קל וחומר ומה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם על פי עצמו זה שאין משלם חומש ואשם אינו דין שלא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בבעל הבית שאין משלם [אלא] לאחר שבועה תאמר בזה שמשלם לפני שבועה ולאחר שבועה. הואיל ומשלם לפני שבועה ולאחר שבועה ישלם על פי עצמו ת\"ל (כי ימצא) [אם המצא] אין ימצא בכל מקום אלא עדים]:", + "כי יבער המבער חייב [לשלם] מכאן אתה אומר הגנבים שפתחו את הדיר ופתחו את המוקצה ויצתה בהמה והזיקה הגנבים פטורין ובעל הבית פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח הוציאוה הגנבים הגנבין חייבין ובעל הבית פטור שנ' כי יבער ישלם המבער חייב לשלם: נעל כראוי וקשר כראוי [ועשה לה מחיצה גבוהא עשרה טפחים ומסרה לזקן ולחולה שיש בו דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח: נעל שלא כראוי וקשר שלא כראוי [ועשה מחיצה שאינה גבוהה עשרה טפחים](או שמסרה) [ומסרה] לחרש שוטה וקטן [שאין בהם דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה חייב שנ' כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: שדה או כרם. אין לי אלא שדה וכרם המיותרין מניין לרבות כל דבר ת\"ל או כרם יכול שאני מביא את שקרעה כסות ושאכלה את הכלים ת\"ל כרם מה כרם מיוחד שהוא פיחת אף כל דבר שהוא פירות או מה כרם פירות גמורין אף אין לי אלא פירות גמורין מניין אפילו אכלה זרעין ושתלין [הרי אלו שמין לו] ת\"ל שדה: [ר' שמעון אומר כרם והלא הכרם בכלל שדה היה מה תלמוד לומר שדה או כרם מלמד שאם אכלה פגין או בושר רואין אותן כאילו הן פירות גמורין: ושלח את בעירה. בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות רבים ונפלה לגינה וניהנתה אם שלא מאיליה משלמת מה שניהנתה. ואם מאיליה משלמת מה שהזיקה. אין שמין בית קב מפני שהוא משביח. ולא בית כור מפני שהוא (... נים) [פוגם] אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היה יפה: ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה מנין לרגל לשבר בדרך הלוכה תלמוד לומר ושלח את בעירה לא השן בכלל הרגל היית שנ' (ישעיה ה' ה') חסר מסוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואין לי אלא אלו בלבד מנין הזיקה בדרך הילוכה בגופה בדרך הילוכה חמור במשוי שעליו בדרך הילוכו מה אילו מיוחדין שהזיקו בדרכן ובראוי להן משלמין נזק שלם כך כל המזיק כדרכו וכראוי לו משלם נזק שלם. ע״ט] ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה ורגל לשבר כדרך הלוכה מניין לשן לאכול את שאין ראוי לה ולרגל לשבר שלא כדרך הלוכה ת\"ל ובער בשדה אחר לרבות דברים אחרים יכול על הכל משלם נזק שלם ודין הוא והלא שור שהזיק את חבירו בכלל היה ולמה תנא להקיש אליו מה שור מיוחד שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם כך כל דבר שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם: [ובער בשדה אחר. ולא בשדה בעל הבית. יכול אף על פי שנתן לו רשות בעל הבית לגדוש תלמוד לומד ובער בשדה מכל מקום: פ'] מיטב שדהו ומיטב כרמו [ישלם.] מלמד שאין שמין לו אלא מן העדית [יכול אם הזיקה בזיבורית יהו שמין לו מן העידית ת\"ל שדה שדה אמורה למעלה ואין לי אלא בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שאינו משלם) [שאין שמין לו] אלא מן העדית ת\"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס שאין שמין לו אלא מן העדית: מיטב שדהו ומיטב כרמו מלמד שאין שמין לו אלא מן המטלטלין [אין לי אלא זה בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין ת\"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין: [מיטב שדהו וגו' מלמד שאין שמין בראוי כבמוחזק: כרמו. פרט לגבוה: ישלם. מכל מקום שנ' ישלם משלם נזק שלם: פ״א]", + "כי תצא אש לעשות את שאין מתכוין כמתכוין המדליק בתוך שלו יצתה אש ואכלה בתוך של חבירו הרי זה חייב יכול עברה נחל או שלולית דרך היחיד ודרך הרבים שש עשרה אמה וגדר שהוא גבוה ארבע אמות יהא חייב ת\"ל ומצאה עד שיהא מצוי לה יכול עד שיהא מכביש למטה והולך ת\"ל קוצים או מה קוצים שגדלו מחמת עצמן יכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת עצמו ת\"ל גדיש או מה גדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יכול אין לי אלא דבר שהוא תלוש מן הקרקע ת\"ל קמה או מה אלו מיוחדין שהן ראוין לדלוק יכול אין לי אלא דבר שראוי לדלוק מניין ספספה נירות ספספה מציבות של שיש ומצבות של פשתן ואבנים שמתוקנות לו לכבשנו ת\"ל שדה אין לי אלא דבר שלא הובער דבר שהובער מנין (כבשנו) [אכלה כבשנות] של סיד כבשנות של יוצרין ת\"ל המבעיר את הבערה [אין לי אלא המבעיר המכבה מנין כיבת כבשנות של סיד כבשנות של יוצרים תלמוד לומר הבעירה או יכול אף המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ת״ל גדיש וקמה מה קמה בתוך שלו אף גדיש בתוך שלו: פ\"ב המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה גדישו של חבירו הרי זה חייב. היו בו כילים ודלקו חייב על הגדיש וחייב על הכלים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים רואין את מקום הכלים כאילו מלא תבואה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. מודה ר' יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין בו כילים ודלקה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. היה גדיש חיטין ומחופה שעורין. או שעורין ומחופה חיטין אין משלמין לו אלא דמי גדיש בלבד ] היה שור קשור בגדיש ודלק עמו או חמור קשור בגדיש ודלק עמו חייב ואם היו מותרין פטור שנ' גדיש וקמה מה אלו מיוחדין שאין יכולין לברוח יצאו אלו שיכולין לברוח: לפי שמצינו בשור שאם מסרו לחרש שוטה וקטן שהוא חייב יכול אף השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן יהא חייב ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: [המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה בחצירו של חבירו הרי זה חייב שכן דרך חצר להיות מכנים את הכל לתוכה. ואין לי אלא אלו בלבד מנין המכה בפטיש ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ונפח שהניח גץ על גבי ברזל ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים מה זה מיוחד שעושה בתוך שלו ומזיק כשאינו שלו הרי הוא חיב. כך כל העושה בתוך שלו ומזיק בשאינו שלו יהא חיב.] אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים מניין שאחרון אחרון חייב ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור ובא אחר (וניבה המנבה הוא שחייב) [וניבח יש בו כדי לנבח הרי הו חייב] ת\"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: הרי ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבעד לא [הרי] השור כהרי המבעה ולא [הרי] המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בה רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק לכך נאמרו ארבעתן: [פ״ד]", + "כי יתן איש (אל רעהו) אין מתנת קטן כלום [אין לי אלא בזמן שנתן קטן ותבע קטן. נתן קטן ותבע גדול מנין שנ' עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: איש. פרט לגבוה אין לי אלא בזמן שנתן להקדש נתן לו הקדש מניין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רעהו ולא של הקדש [אין לי אלא בזמן שנתן להקדיש ונתן לו הקדיש נתן לגיזבר ופדאו: חולין והקדישו מנין ת\"ל עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: רעהו. פרט לאחרים: רעהו פרט לגר תושב אין לי אלא בזמן שנתן לגוי נתן לו הגר מניין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: [ואין לי אלא בזמן שנתן לגר ונתן לו הגוי. נתן לגר וניתגיר או שנתן לו הגוי ואחר כך ניתגיר מנין ת\"ל עד האל' יב' דב' שני' עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין] כסף. מה כסף מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את כלי הים [שאינן] מן הגדל בארץ ת\"ל או כלים [דב' ר' יהודה]: לפי שמצינו שחייב בטענה וחייב בהודאה מה הודאה בשווה פרוטה אף הטענה בשווה פרוטה ת\"ל כסף מעה כסף דברי בית שמאי ובית הלל אומרין [הטענה] שתי כסף: [פ״ה] [מכלל שנ' רעהו פרט לגבוה יכול שני מוציא את כסף מעשר תלמוד לומר כסף:] [לשמור. ולא לאבד]: לשמר. ולא לחלק לעניים לשמר ולא להשליך לשמר ולא ליתן במתנה: וגנב מבית האיש. ולא מראש (הגג) [גגו] מגיד שאם לא שמר כדרך השומרין חייב: וגנב מבית האיש. ולא מבית (הגונב) [הגנב] אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ומוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה: אם ימצא הגנב ישלם שנים. מה אני צריך (והרי) [והלא] כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה (שנים ישלם) מה ת\"ל אם ימצא הגנב מגיד שאם שלם לבעל הפקדון ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה (לשומר) [לשיני]: ר' ישמעאל אומר אם ימצא הגגב מה אני צריך והלא כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה מה ת\"ל אם ימצא הגנב אם ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב הרי זה משלם תשלומי כפל יכול ישלם על פי עצמו [ודין הוא חייב בן וחייב בגנב מה מצינו בגנב אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בגנב שמשלם תשלומי כפול תומר בזה שאין משלם תשלומי כפול הואיל ואין משלם תשלומי כפול ישלם על פי עצמו] ת\"ל ימצא אין ימצא בכל מקום אלא בעדים: יכול ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה [ודין הוא חייב כן וחייב בגנב מה מצינו בגנב משלם לפני שבועה ולאחר שבועה אף זה ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה. ועוד קל וחומר ומה גנב שאין משלם חומש ואשם משלם לפני שבועה ולאחר שבועה זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שישלם לפני שבועה ולאחר שבועה] ת\"ל (המצא תמצא בידו הגנ' אימתי... מיתיחדת לאחר שמעה דבר אחר] אשר ירשעון אלהים אימתי נקרא רשע לאחר שבועה: [פ\"ו] [יכול יהא חייב על טענת אבוד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר. מה מצינו בנושא שכר אינו חיב על טענת אבוד. אף זה לא יהא חיב על טענת אבוד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אינו חייב על טענת אבוד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא יהא חייב על טענת אבוד ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תאמר בזה שמשלם תשלומי כפול ת\"ל אם ימצא הגנב על הגניבה הוא חיב. ואינו חיב על טענת אבוד יכול אם אבדו או שנגנבו אצלו יהא חיב ודין הוא חיב כזו וחייב כנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אבדה וגניבה אף זה ישלם אבידה וגניבה. ועוד קול וחומר מה נושא שכר שאין משלם תשלומי כפול משלם אבידה וגניבה זה שמשלם תשלומי כפול אינו דין שישלם אבידה [וגניבה] ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו יכול ישלם תשלומי כפול על שליחות יד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול על שליחות יד אף זה לא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אין משלם תשלומי כפול על שליחות יד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תימר בזה שמשלם תשלומי כפול ת\"ל (פס' ג') אם המצא תמצא בידו הגנ' על הגניבה משלם תשלומי כפול ואין משלם תשלומי כפול על שליחות יד: [פ\"ז]", + "אם לא ימצא הגנב אם לא ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב: ונקרב בעל הבית אל האלהים. לשבועה [או יכול לתשלומין ת\"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ד\"א נאמרה כן קריבה ונאמ' להלן קריבה. מה קריבה האמ' להלן שבועה, אף קריבה האמ' כן שבועה.]: אם לא שלח ידו [במלאכת רעהו. מה אני צריך והלא בידו היית מה תל' לומ' אם לא שלח ידו במל' רעה' הוציא כלים מתוך קלצטר והוציא בהמה ורכב עליה חיב שנ' אם לא שלח ידו במל' רעהו שלח זה מכל מקום].", + "חישב לשלח יד [בפקדונו של חבירו] בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין בית שמאי אומרין על כל דבר פשע לעשות את המחשבה כמעשה ובית הלל (פוטרין) [אומ'] אם לא שלח ידו [במ' רע' מגיד שאינו חיב] עד שישלח יד אם כן למה נאמר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא מניין לרבות את עבדו ואת שלוחו ת\"ל על כל דבר פשע: (מניין) היטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אין משלם אלא רביעית (ת\"ל) [שנ'] על פשע על מה שפשע: עקרה משלם דמי כולה שנ' על כל דבר פשע על כל מה שפשע העבירה ממקום למקום ונשברה בתוך ידו לצורכו חייב לצורכה פטור שנ' (אם לא שלח ידו לצורך עצמו) [פשע יצא זה שלא פשע] [פ\"ח]: על כל דבר פשע על שור על חמור [על שה]. ייאמר שור ופשע והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח [אף בשני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכור למזבח ואיזו זה שה תל' לומ' שה כבר שה אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר. ייאמר שור ושה ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומר מה אילו מיוחדין שיש [בהן] בכור לכהנים אף (בשני) [כשני] מרבה אינו מרבה אלא דבר שיש בו בכור לכהנים ואיזו זה חמור תל' לומ' חמור כבר [חמור] אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר ייאמר (ושור) [שור] ושה וחמור ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומ' מה אילו מיוחדין שיש בהן רוח חיים אף (בשני) [כשני] מרבה איני מרבה אלא] דבר שיש בו רוח חיים ת\"ל שלמה יכול אף הקרקעות ת\"ל על שור [על חמור על שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומיתה יצאו קרקעות שאין בהן שבר ושברה ומיתה. ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ומיתה תל' לומ' על שור על חמור על שה. מה אילו מיוחדין ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך [מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך] ולא אוציא את השטרות ששמירתן עליך תל' לומ' על שור על חמור על שה מה אילו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות] שאין [לך] בהן אלא ראייה: [פ״ט] יכול יהא חייב על פחות משוה פרוטה ת\"ל שלמה מה שלמה מיוחדת שיש בה [שוה] פרוטה (כך אינו חייב עד שיודה בפרוטה ויכפור בשתי מעין ותהיה ההודיה ממין הטענה) [חיב להכריז כך כל דבר שיש בו שוה פרוטה חיב להכריז] טענו שור וחמור (ושה) והודה כאחד מהן הרי זה חייב שנ' על שור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על חמור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על שה ועל כל (שלמה) [אבדה] אשר יאמר כי הוא זה: טענו בשור והודה בשה בשה והודה בשור פטור מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה מביא אני את זה שהודה מקצת טענה ומוציא אני את זה שלא הודה מקצת טענה: [מנה לי בידך אין לך ביד והיה... לך בידי ונתתיו לך. יש (לך) [לי] בידך מנה וכסות ומנה ובהמה פטור נח מהן חמשים דינר חיב מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה אביא... אני את זה שהודה ממין הטענה ומוציא אני את זה שלא הודה ממין הטענה]: אשר יאמר כי הוא זה. יכול בשם שהכפירה בשתי כסף כך ההודייה בשתי כסף ת\"ל כי הוא זה אפילו שווה פרוטה: עד האלהים יבא. טענו בחוץ והודה לו ובא לבית דין וכפר אם יש לו עדים שהודה בפניהם חייב ואם לאו פטור שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם מה שדברו שניהם בחוץ: עד האלהים יבא דבר שניהם. זו שבועה נאמר להלן שניהם ונאמר כאן שניהם מה להלן שבועה אף כאן שבועה מכאן אמרו שלשה נשבעין מן התורה השומר ומודה במקצת ומי שחייבו עד אחד: מניין שאין מטין על פי אחד לחובה ת\"ל אשר ירשיעון אלהים: [אשר ירשיעון אלהים]. פרט למרשיע עצמו מכאן אמרו אין אדם משלם קנס על פי עצמו: ישלם שנים לרעהו. ר' ישמעאל אומר קורא אני עליו כאן ישלם שנים וקורא אני עליו להלן ישלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו כיצד יתקיימו שני הכתובים כל המשלם את הקרן חייב בחומש וכל שאינו משלם את הקרן פטור מן החומש: ישלם שנים לרעהו. לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לאחרים:", + "כי יתן איש אל רעהו יכול שתי הפרשיות כולן בענין אחד וכי כתוב וכי אינו אלא כי מלמד שהוא ענין אחד הוי פרשה ראשונה בשומר חנם פרשה שנייה בנושא שכר ושוכר שומר חנם נשבע על הכל ופטור שומר שכר פעמים נשבע [ופעמים] משלם: כי יתן איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב רעהו פרט להקדש שאין חייבין עליהן שבועה: חמור או שור או שה. אין לי אלא אלו המיוחדין מניין לרבות שאר בהמה ת\"ל וכל בהמה. מניין לרבות שאר המטלטלין ת\"ל וכל לשמור. יכול שאני מרבה שטרות ועבדים וקרקעות ת\"ל חמור או שור או שה מה אלו מטלטלין אף אין לי אלא מטלטלין: ומת או נשבר או נשבה. יאמר מיתה מה אני צריך לומר שבוייה ושכורה אלו כן הייתי אומר מה מיתה מיוחדת שאין בו רוח חיים יצאת שבורה ושבויה שיש בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה: יאמר שבורה מה אני צריך לומר שבויה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבורה מיוחדת שהיא בפניך יצאת שבויה ומתה שאין בפניך צריך כת' לומר שבורה ושבוייה: יאמר שבויה מה אני צריך לומר שבורה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבויה מיוחדת שיש בה רוח חיים יצאת שבורה ומתה שאין בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה מניין לרבות שאר כל האונסין ת\"ל מת או נשבר או נשבה: ומת. שתהא מיתתו בידי שמים: או נשבר. ששברתו חיה: או נשבה. ששבוהו לסטין עדיין אני אומר השבר והשבי בין שיכול להצילה [בין שאינו יכול להצילה ת\"ל ומת מה מיתה שאינו יכול להצילה] אף שבר ושבוי שאינו יכול להציל: אין רואה. בעדים הכתוב מדבר נאמר כאן רואה ונאמר להלן (ויקרא ה' א') והוא עד או ראה מה ראה האמור להלן שני עדים אף רואה האמור כאן שני עדים: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם. הא יש עדים בעל הבית פטור מכל דבר איסי בן יהודה אומר אין ראה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואם לאו חייב לשלם: שבועת ה' תהיה בין שניהם. בנקיטת חפץ: בין שניהם. להוציא את היורש: שניהם. להוציא את שכנגדה חשוד על השבועה: בין שניהם. שלא ישביענו הדיין על כרחו: ר' נתן אומר בין שניהם מגיד שהשבועת חלה על שניהם:", + "שבועת ה' תהיה בין שניהם אינה זזה מבין שניהם אם הנשבע נשבע על שקר סופה לחזור עליו אם המשביע משביע על שקר סופה לחזור עליו הדא דאמרי בין זכאי בין חייב לידי שבועה לא תקרב: אם לא שלח ידו. לצרכו אתה אומר לצרכו או שלא לצרכו הרי אתה דן נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד מה להלן לצרכו אף כאן לצרכו: ולקח בעליו. מקבל ממנו השבועה: ולא ישלם. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבילתו: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם. כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם כשהוא אומר שמעת ה' תהיה בין שניהם אין אנו יודעין איזה ישבע ויתן ת\"ל ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו בעלים שמעה הלא פטור מלשלם יכול אף השכיר והנגזל והנחבל כן ת\"ל בין שניהם פעמים שזה נשבע ופעמים שזה נשבע: ד\"א ולקח בעליו ולא ישלם השאילו שור ורבע את האדם ושור ונגח את האדם אם עד שלא נגמר דנו מסרו לבעליו פטור ואם משנגמר דינו מסרו לבעליו חייב שנ' ולקח בעליו ולא ישלם את שדרך בעלים לקבל אותו יצא זה שאין דרך בעלים לקבל אותו אמור מעתה אלו המטלטלין:", + "ואם גנב יגנב אין לי אלא גנבה אבדה מניין הרי אתה דן הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על הגניבה שחייב לשלם עליה אף אבדה חייב לשלם עליה: מעמו. כל שהוא עמו אמר לו השאיליני פרתך ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו וגנבה בדרך יכול יהא חייב ת\"ל מעמו מרשותו של שומר: ישלם לבעליו. בין איש בין אשה בין קטן בין גדול: ד\"א ישלם לבעליו אם לאו מה עלתה על לבי שלא לבעליו הוא משלם אם תאמר תקון מקרא הוא הרי כבר נאמר (פס' ד') מיטב שדהו ומיטב בדמו ישלם אין כן בעלים מה ת\"ל ישלם לבעליו לבעליו ולא לבעל חוב לבעליו ולא לבעל הנזק ולא לבעל הפקדון מכאן אתה אומר היו לו פקדון או מלוה ביד אחרים למי יתנו ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ור' עקיבה אומר ינחנו ליורשין שהיורשין פטורין מלשבע:", + "אם טרף יטרף זה עדר דברי ר' יאשיהו אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן(עמוס ג' י\"ב): יביאהו עד. ר' יוחנן ביר' יאשיהו אומר יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס: [אבא שאול אומר יביא עדידה לב\"ד וכן הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי וגו'] יביאהו עד [הטרפה. יוליך הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם או] אעפ״י כן יהא חייב לשלם הדין נותן הואיל ואבדה חסרון שמירה וטריפה חסרון שמירה אם למדת על אבידה שחייב לשלם אף טריפה יהא חייב לשלם ת\"ל טרפה לא ישלם יכול כל טרפה לא ישלם ת\"ל ואם טרף יטרף בשתי טריפות הכת' מדבר: הטרפה לא ישלם. יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם איזו טרפה שחייב לשלם כגון טריפת חתול ושועל ואיזו טריפה שפטור מלשלם כגון טריפת ארי וזאב כל שהוא בדרך האונס פטור וכל שאינו בדרך האונס חייב כשם שחלקה תורה בין טרפה לטרפה ובין אונס לאונס כך תחלק בין מיתה למיתה ובין שבורה לשבורה ובין שבויה לשבויה בין מיתה למיתה כיצד היתה רועה לפניו ונפלה ומתה פטור סיגפה הרעיבה נעל הדלת בפניה ונפלה ומתה חייב: בין שבר לשבר כיצד היתה [רועה] לפניו על פתח שער העיר ונפלה ונשברה פטור העלה לראשי צוקין העבירן באחת ודחפן אחת לחברתה ונפלה ונשברה חייב: בין שבויה לשבויה היתה רועה לפניו על פתח העיר בא גייס ונטלה פטור הליכה למקום גדודי היה ולסטים בא גייס ונטלה חייב:", + "וכי ישאל איש ניתק הכת' את השואל מכלל שומר שכר ואמרו ענין בפני עצמו: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת\"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: מעם רעהו. פרט לאחרים: מעם רעהו פרט לגר תושב: מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאה מרשותו: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה אבדה וגניבה מנין ודן הוא חייב כן וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אברה וגנבה אף זה ישלם אבדה וגנבה ועוד קל וחומר ומה נושא שכר שאין משלם את האונסין משלם אבדה וגנבה זה שמשלם את האונסין אינו דין שישלם אבדה וגנבה זה הוא קל וחומר שאין לך עליו תשובה: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה שבוייה מניין ודין הוא נאמר כן שבורה ומתה ונאמר להלן (פס' ט') שבורה ומתה מה שבורה ומתה האמורה להלן שבוייה עמהן אף שבורה ומתה האמורה כן שבוייה עמהן מה שבורה ומתה האמורה להלן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות אף שבורה ומתה [האמורה] כן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות: בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. וכי [אין] אנו יודעין שבעליו אין עמו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם אלא פעמים שבעליו עמו חייב אין בעליו עמו פטור כאיזה צד השואל את הפרה ושאל בעלה עמה השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאלה ושכר בעלה או שכרה ושאל בעלה אעפ״י שהבעלים עומדין וחורשין במקום אחר נפלה ומתה פטור שנ' אם בעליו עמו לא ישלם אבל שאלה ואחר כך שאל בעלה או שברה ואחר כך שכר בעלה שאלה ואחר כך שכר בעלה שכרה ואחר כך שאל בעלה אע\"פ שהבעלים עומדין וחורשין על גבה נפלה ומתה חייב שנ' בעליו אין עמו שלם ישלם: אין לי אלא שואל שאם שאל בבעלים פטור שומר חנם ונושא שכר והשוכר מניין אמרת קל וחומר ומה שואל שמשלם את הכל פטר בו שאלה בבעלים שומר חנם שהוא פטור מן הכל נושא שכר ושוכר שהן פטורין מן האונסין אינו דין שיהוא פטורין בו בזמן שהיא שמירה בבעלים: בעליו אין עמו שלם ישלם. מכאן אמרו השואל משלם את הכל חוץ מן המתה בשעת מלאכה ובלבד שלא ישנה:", + "אם בעליו עמו יכול אם אמר לאחר צא והשאל עם פרתי ויצא ונשאל (עמו) [עמה] יהא פטור ת״ל בעליו עמו בעליו ולא שלוחו: הרי שלש פרשיות לשלשה דינין ראשונה לשומר חנם שנייה לשומר שכר שלישית לשואל שומר חנם נשבע ופטור מן הכל נושא שכר נשבע על האונסין ומשלם את שאינן אונסין שואל משלם את הכל חוץ ממיתה בשעת מלאכה וכלן אם היו בבעלים אפילו פשעו פטורין: אם שכיר הוא בא בשכרו. בשוכר הכת' מדבר אל תקרא שכיר הוא אלא שכור הוא: בא בשכרו. שומע אני ישבע ויהיה פטור על הכל הרי אתה דן הואיל ונושא שכר מהנה והשכיר מהנה אם למדתה על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה: והרי שומר חנם שהוא מהנה ופטור מלשלם הוא יוכיח על השוכר אעפ״י שהוא מהנה יהא פטור מלשלם אמרת הפרש נושא שכר נקנה ומהנה והשוכר נהנה ומהנה לא תביא שומר חנם שמהנה ואינו נהנה אם למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה [אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה]:", + "וכי יפתה איש בתולה דרך אשה להתפתות מן האיש ואין דרך האיש להתפתות מן האשה כשהיה ר' אליעזר מגיע לפסוק הזה היה אומר חבל על דא דרך ארץ אשה מתפתה מן האיש קטן מתפתה מן הגדול וכן ירמיה אמר (ירמיה כ' ז') פתתני ה' ואפת אבל אבותינו מה הוא אומר (תהלים ע\"ח ל\"ו) ויפתוהו בפיהם וכי דרך ארץ גדול מתפתה מן הקטן ובלשונם יכזבו לו וכי דרך ארץ גדול מקבל דברי כזב אלא שפיתו בעצמן וכיזבו בעצמן ואע\"פ כן ויושיעם למען שמו (תהלים ק\"ו ח'): בתולה. פרט לבעולה ולמוכת עץ בתולה פרט לבוגרת ולאילונית: אשר לא ארשה. פרט לשנתארסה ונתגרשה מן האירוסין: ושכב עמה. מדעתה וברצונה ושכב עמה עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים יכול תהי נקנית לו בפיתויה ת\"ל מהר ימהרנה לו לאשה. מלמד שצריכה הימנו קידושין יכול אע\"פ שאינה ראויה לו לאשות [ת\"ל] מהר ימהרנה לו לאשה את שראויה לו לאישות להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לבן ישראל בת ישראל לממזר ולנתין יכול הואיל וראויה לו לאישות יהא חייב בקנסה ת\"ל", + "אם מאן ימאן אביה מלמד שהרשות ביד האב למאן: בזמן שאין לה אב מניין שהרשות בידה ת\"ל מאן ימאן מניין אף הבעל ממאן ת\"ל מאן ימאן מכל מקום: לתתה לו. איש אחד שקדש אשה (אחד) [אחת](שקידש אשה) מקודשת שנים שקדשו אשה אחת אינה מקודשת: ד\"א לתתה לו מלמד שאב זכאי בקדושי בתו קטנה: כסף ישקול. אבל לא שמענו כמה הרי אתה דן נאמר כאן כסף ונאמר באונס (דברים כ\"ב כ\"ט) כסף מה כסף האמור באונס חמשים אף כסף האמור כן חמשים כמהר הבתולות וכי מה למדנו למוהר הבתולות מעתה הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה להלן חמשים אף כאן חמשים:", + "מכשף מכשפה משמע תופש את הזכר ותופש את הנקבה או מפני מה נקראו כשפים על שם נשים לפי שרוב כשפים בנשים: לא תחיה. זו אזהרה לבית דין שלא להחיות את המכשף: לא תחיה. ר' יוסי הגלילי אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (דברים כ' ט\"ז) לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף ור' עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (י\"ט י\"ג) אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן סקילה אף כאן סקילה: אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבה אני דן לא תחיה מלא תחיה ואתה דן לא תחיה מלא יחיה אמר לו אתה דנו מן הגוים שאין להם מיתה אלא בסייף ואני דנו מישראל שיש להם מיתות הרבה בן עזאי אומר כל שוכב עם בהמה מות יומת נתנו ענין לו מה זה בסקילה אף זה בסקילה:", + "כל שוכב עם בהמה מה אני צריך אם איש הבא על הבהמה כבר אמור ואם אשה מביאה את הבהמה כבר אמורה מה ת\"ל כל שוכב עם בהמה זה הזכור המביא את הבהמה עליו אין לי אלא בהמה חיה מנין ת\"ל כל שוכב עם בהמה: מות יומת. בסקילה:", + "זוביח לאלהים יחרם יכול בשוחט קדשים בחוץ הכת' מדבר ת\"ל זוביח לאלהים יחרם זה הזוביח לע\"ז עצמה אין לי אלא זובח מקטר ומנסך מנין ת\"ל בלתי לד' לבדו ריקם את כל העבודות שהן לשם המיוחד מה זו מעשה יחידי וחייבין עליה לע\"ז בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו אף כל שהוא מעשה יחידי חייבין עליה לע\"ז בין עובדו בין שאינו עובדו: זובח לאלהים יחרם. יכול העובד ע\"ז יהיו נכסיו אסורין בהנאה יכול ע\"ז עצמה לא תהא אסורה בהנאה ת\"ל (דברים ז' כ\"ו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ע\"ז עצמה אסורה בהנאה אין העובד ע״ז נכסיו אסורין בהנאה: בלתי לד' לבדו. להביא את המשתף מבאן אמרו כל המשתף שם אחר עם הקב״ה נעקר מן העולם:", + "וגר לא תונה שתי אונאות בדבר אחת אונאת ממון ואחת אונאת דברים: ולא תלחצנו. שתי לחיצות בדבר אחת לחיצת ממון ואחת לחיצת דברים: כי גרים הייתם. אמר להם אם תופשין אתם אותי לשום גר אף גר תופש אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים כן הוא אומר (הושע ב' ה') פן אפשיטנה ערומה והצגתיה וגו':", + "אלמנה ויתום אין לי אלא אלמנה יתום מניין לרבות כל אדם ת\"ל לא תענון אם כן. למה נאמר אלמנה ויתום ממהרני ליפרע על ידי אלמנה ויתום יתר מכל אדם שהאשה קובלת על בעלה בן קובל לאביו אבל אלו אין להן למי שיקבלו אלא לי בלבד: ד\"א כל אלמנה אפילו אלמנתו של מלך ויתום אחד יתום מאב ואחד יתום מאם ועד אימתי נקראין יתומין עד שיעמדו לעצמן: לא תענה. מכלל שנ' אם ענה תענה יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה ת\"ל לא תענון אפילו ענוי אחד אם כן למה נאמר אם ענה תענה לחייב על כל ענוי וענוי:", + "ענה תענה אחד המענה גופן במלאכה או לבן בדברים או יכול אפילו ללמדן תודה וללמדן אומנות ת\"ל תענה: אם צעק יצעק אלי. יכול לא יהא חייב עד שיצעק ויצעק ת\"ל צעקתו אפילו צעיקה אחת אם כן למה נאמר אם צעק יצעק לחייב על כל צעקה וצעקה: שמוע אשמע צעקתו. לא כשם שאני שומע מזה אני שומע מזה:", + "וחרה אפי נאמר כאן וחרה אף ונאמר להלן חרי אף מה חרי אף האמור כן חרב אף חרי אף האמור להלן חרב מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כן עצירת גשמים וגלות: ד\"א נאמר כן אף ונאמר להלן אף מה אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף [אף] האמור כן דבר וחיה רעה נמצינו למדים שבכל מקום שנ' חרי אף חמשה מיני פורענות דבר וחרב חיה רעה ועצירת גשמים וגלות: והרגתי אתכם בחרב. וכי המקום הורג אותם בחרב אלא מביא עליהם מי שהורג אותם בחרב: והיו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים. ממשמע שנ' והיו נשיהם אלמנות איני יודע שבניהם יתומים אלא נשיהם אלמנות יושבות ומשמרות בשבויין אינן יכולות להנשא בניהם יושבין ומשמרין כשבויין אינן יכולין לירד לנחלה: ד\"א אם מענים אתם את הדין לסוף נשיהם מתענות בבתי דינין אחרים ובניהם מתענין בבתי אחרים: אבה יודן איש צידון אומר משום רבן גמליאל מניין שלא יאמר אדם איני כדאי שיתפלל על בית המקדש ועל ארץ ישראל ת\"ל שמוע אשמע צעקתו וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב ומה מדת הפורענות המועטת היחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו מדת הטוב המרובה דין הוא שהיחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו:", + "אם כסף תלוה יכול רשות ת\"ל (דברים ט\"ו ח') והעבט תעביטנו חובה לא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהן חובה זו אחת מהן: כסף. אין לי אלא כסף מניין לרבות בהמה פירות וכלים ת\"ל תלוה אין לי אלא הלואה מניין לרבות נזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ת\"ל אם כסף אם כן למה נאמר תלוה מכאן אתה אומר מרבין על השכר ואין מרבין על המכר הא באיזה צד השכיר לו ביתו והשכיר לו שדהו אמד לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים מותר משום רבית: מכר לו ביתו ומכר לו שדהו אמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים אסור משום רבית שנ' אם כסף תלוה את עמי את העני עמך מה הלואה מיוחדת לא ממה שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו יצא זה (שמי) [שמה] שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו: עני עמך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת\"ל עמך: אשה מניין ת\"ל את עמי אם כן למה נאמר (עמי) [עני] ממהרני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר: לא תהיה לו כנושה. אם הלויתה אותו לא תדחקנו לא תעקוץ על שדהו או על חמורו: לא תהיה לו כנושה שלא ירחקנו ולא יתבענו כשידע שאין לו: לא תהיה לו כנושה לא היה למד לשאול בשלומו לא ישאל בשלומו לשלח לו דורון לא ישלח לו דורון: לא תשימון עליו נשך. איזה הוא נשך זה הנושך סאה מכור וסלע ממנה: ונשך זה רבית קשה היא הרבית שכל המלוה ברבית אין לו חלק לעולם הבא דכת' (ע' יחזק' י\"ח י\"ג) בנשך נתן ורבית לקח וחי לא יחיה וחי חיה בעולם הזה לא יחיה לחי העולם הבא: כל הענין מדבר בלשון יחידי אם כסף תלוה לא תהיה לו כנושה כאן בלשון מרובה לא תשימון עליו נשך מלמד שהרבה נזקקין למלוה אחת מכאן אתה אומר אחד המלוה ואחד הלווה ואחד הערב ואחד העדים כולן חייבין:", + "אם חבול תחבול יכול שהרשות בידו לחבול ת\"ל (דברים כ\"ד י') לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו אם כן למה נאמר אם חבול תחבול מי שיש לו רשות לחבול בשלוח בית דין הכת' מדבר: חבול תחבול. לחייב על כל חבול וחבול: עד בוא השמש. אי אפשר לומר עד בוא שבבר נאמר (שם י\"ג) בבוא השמש ואי אפשר לומר כבוא שכבר נאמר עד בוא מה ת\"ל עד בוא ומה ת\"ל כבואא מלמד שמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] בלילה ואת המחרישה ביום אבל אין מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] ביום ולא את המחרישה בלילה: תשיבנו לו. לו אתה מחזיר ואי אתה מחזיר ליורשיו:", + "כסותה זו חלוקו: שמלתו. זו טליתו: לערו. זה עור קמובליה שלו: במה ישכב. לרבות את הכר ואת הכסת ואת הסדין אין לי אלא אלו בלבד מניין לרבות שאר הכלים ת\"ל כסותה שמלתו לערו במה ישכב: יכול אפילו היו לו שני כלים ואין צריך לאחד מהן ת\"ל היא כסותו והיא שמלתו והיא לערו במה ישכב בן עזאי אומר לערו את שעורו משמש בה פרט למקופלת ומונחת בתיבה: והיה. אין והיה אלא מיד: כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. אע\"פ שאני נפרע על יד כך אני הוא שנותן שכר על ידי כך: היה ר' שמעון אומר אהבי ממון אוהבין זה את זה והגזלנין אוהבין זה את זה והחמסנין אוהבין זה את זה ומלוי רבית אוהבין זה את זה למי נאה ליפרע מכל אלו אני הוא שאין בו אחת מכל המדות הללו:", + "אלהים לא תקלל יכול אם אמר לו ארור אתה יהא חייב ת\"ל אלהים לא תקלל מגיד שאינו חייב עד שיפרש בשם או בכנוי: ר' אליעזר בן יעקב אומר אלהים לא תקלל ליתן אזהרה על ברכת השם: יכול אם קללן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה עונש מועט חייבין עליו לאחר מיתה אזהרה מרובה אינו דין שיהוא חייבין עליו לאחר מיתה ת\"ל (ויקרא י\"ט י\"ד) לא תקלל חרש מה חרש מיוחד שהוא חיים אף כל שהוא בחיים והמקלל את המת פטור: אלהים לא תקלל. מלמד שהמקלל את הדין עובר משום שתים משום דין ומשום חבירו: ונשיא בעמך לא תאור. מלמד שהמקלל את הנשיא עובר משום שלש משום דיין ומשום חבירו ומשום נשיא: נשיא בעמך לא תאור. בנוהג מנהג עמך פרט לשפירשו מדרכי צבור כירבעם בן נבט:", + "מלאתך ודמעך מלאתך אלו בכורים שהן ניטלין מן המליאה ודמעך זו תרומה שהיא נקראת דמע: לא תאחר. לא תאחר דבר שראוי להקדימו מלמד שכל המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה מעשר שני לראשון עובר בלא תעשה אלא מפרישן על הסדר בכורים ואחריהם תרומה ואחריהן מעשר ראשון ואחריו מעשר שני: ר' אליעזר בן יעקב אומר לא תאחר שלא תאחרם בשעת הגורן מליתנם לבעלים: בכור בניך תתן לי. יכול יתנם לי ודאי ת\"ל (במדבר ג' נ\"א) ויתן משה את כסף הפדיום לאהרן ולבניו אין לי אלא בזמן ההוא לדורות מניין ת\"ל (שם) על פי ה' כאשר צוה ה' את משה אם כן למה נאמר בכור בניך תתן לי כל זמן שאתה נותנו במצותו מעלה אני עליך כאלו נתנו לי ואם לאו מעלה אני עליך כאלו אותי קפחתה:", + "בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם בגבולין כך בכור בהמה בגבולין אלא שאין עולין לירושלים אבל נאכלין במומן בכל מקום: דורשי רשומות אומ' אלהים לא תקלל מלאתך ודמעך לא תאחר שאם קללת דיין תבואתך את מקלל וכן את מוצא כשקלקלו הדין נתמעטה התבואה דכת' (רות א' א') ויהי בימי שפוט השופטים שהיה הנשפט שופט את שופטיו ויהי רעב בארץ מפני שעותו את הדין אבל אם זכיתם הדין תהיה תבואתך שלמה מלאתך ודרמעך לא תאחר ואם עשיתם כן הוין לך בנים זכרים בכור בניך תתן לי עשיתם כן הרי שורך וצאנך והברכה מצויה בכל מקום: לפי שהוא אמר ביום השמיני תתנו לי יכול יהוא ישראל נותנין בכור בהמה לכהן כשהוא בן שמונה ת\"ל בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם אינו נפדה אלא לשלשים יום אף בכור בהמה שלשים יום מכאן אתה אומר עד כמה ישראל חייבין לטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום יכול אף בגסה שלשים יום ת\"ל כן תעשה לשורך ריבה לו הכת' עשייה אחרת עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום: שבעת ימים יהיה עם עמו וביום השמיני. יכול בכור כשר ביום השמיני ופסול מיום השמיני ולהלן ת\"ל במוקדשין (ויקרא כ\"ב כ\"ז) מיום השמיני והלאה ירצה יכול יהוא כשרין משמיני ואילך ופסולין ביום השמיני ת\"ל ביום השמיני תתנו לי מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת\"ל אמו אמו לגזרה שוה מה אמו האמור להלן קדש יונק מן החול אף אמו האמור כן קדש יונק מן החול מכאן אמרו לא יניקו קדשים זה את זה: תתנו לי. מלמד שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני ואע\"פ כן משלשים יום ולמעלה חביב יותר:", + "ואנשי קדש תהיון לי. איסי בן יהודה אומר כל זמן שהקב״ה מוסיף מצוה לישראל הוא מוסיף להן קדושה: ואנשי. אין לי אלא אנשים נשים מניין ת\"ל תהיון לי: ובשר בשדה. אין לי אלא שנטרפה בשדה בגג ובחצר ובחרבה מניין ת\"ל טרפה לא תאכלו יכול נטרפה באזנה וברגלה תהא אסורה ת\"ל לכלב תשליכון אותו שנטרפה בבשר הראוי לכלב: רבי אליעזר בן יעקב אומר טרפה לא תאכלו ליתן אזהרה על הטרפה אין לי אלא שנטרפה מניין לבשר שפירש מן הבהמה שהוא באזהרה ת\"ל ובשר בשדה לא תאכלו: מניין לאבר עובר שיצא ואחר כך נשחטה אמו שהוא בלא תעשה ת\"ל ובשר בשדה טרפה כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה טרפה אקרא בו מניין לבשר קדשים שיצא לחוץ לקלעים ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים ובשר פסח שיצא חוץ לחבורה שהן בלא תעשה ת\"ל ובשר בשדה טרפה כל שיצא חוץ ממחצתו בשר בשדה טרפה אקרא בו לא תאכלו. אין אכילה פחותה מכזית: לכלב תשליכון מלמד שהיא מותרת בהנאה: אותו. אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך בהמת קדשים שמתה לכלב:" + ], + [ + "לא תשא שמע שוא שלא ידבר סניגורין לפניהן מניין לדיין שלא ישמע טענת אחד מבעלי דינין עד שלא יבוא חבירו [ת\"ל] לא תשא שמע שוא: ומניין שלא יטעון אדם טענת שקר ת\"ל לא תשא שמע שוא מניין שלא יטעים אדם דבריו לדין תחלה ת\"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא שמע שוא: ומניין אזהרה למספר לשון הרע ולמקבל לשון הרע ת\"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא: אל תשת ידך עם רשע. זו אזהרה שלא ישיא רשע עד: ומניין לעד אחד שיודיע בחברו שהוא רשע אל יעיד עמו ת\"ל אל תשת ידך עם רשע אל תצטרף עמו לעדות: להיות עד חמס. אל תשת חמסן עד מכאן אמרו הרועים והגזלנים והחמסנים וכל החשודים על הממון פסולין מן העדות:", + "לא תהיה אחרי רבים לרעות מניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת\"ל (במדבר ל\"ה כ\"ד-כ\"ה) ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת עשרה מזכין ועשרה מחייבין שלשה מניין ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות מכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה [אבל] אתה הווה עמהן לטובה יכול שאי אתה הווה עמהן לרעה כל עיקר ת\"ל אחרי רבים להטות אמור מעתה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים אין פחות משנים אף מטין אין פחות משנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה ועשרים: רבי אומר ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהן לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות שלא תהא הטותך לטובה כהטותך לרעה הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים: ולא תענה על רב לנטות. שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כפלוני אלא אמור מה שבפניך [יכול אף דיני ממונות כן ת\"ל אחרי רבים להטות] ד\"א לא תענה על רב לנטות שלא ילמד חובה מי שלימד זכות בדיני נפשות: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן שאין פותחין בדיני נפשות תחלה לחובה אלא לזכות: ד\"א לא תענה על רב לנטות מכאן אין מתחילין בדיני נפשות תחלה אלא מן הצד לא מן הגדול על רב כת': ד\"א לא תענה על רב מכאן שאין מושיבין מלך בסנהדרין:", + "ודל לא תהדר יכול לא יהדרנו בממון ת\"ל בדינו. שלא יהדרנו בדין שלא תאמר עני הוא זה בן טובים הוא זה אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות ת\"ל ודל לא תהדר בריבו ולהלן הוא אומר (ויק' י\"ט ט\"ו) לא תשא פני דל:", + "כי תפגע אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת\"ל (דברים כ\"ב א') לא תראה את שור אחיך: אין לי אלא אחיך אויבך מניין ת\"ל שור אויבך מכל מקום [יכול] אף של אחרים כן ת\"ל (שם) אחיך. מה אחיך שהוא עמות עמך כך כל אדם שהוא עמות עמך: אם כפפת את יצרך לעשות שונאך אוהבך מבטיחך אני שאנגי עושה שונאך אוהבך: כי תפגע. יכול פגיעה ממש ת\"ל כי תראה יכול משיראנו מרחוק ת\"ל כי תפגע הא כאיזה צד ראייה שהיא בפגיעה אחד משבעה ומחצה במיל שיעור רוס: תועה. כל שדרך תעיתו מכאן אתה אומר היה חמור רועה כדרכו וכלים מונחין כדרבן אין נזקק להן חמור מפסיג בין הכרמים כלים מונחין באמצע דרך הרי זה יזקק לה: השב תשיבנו. מכלל שנ' (כ' י\"ב) כבד את אביך ואת אמך יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו אל תחזיר ישמע להם ת\"ל השב תשיבנו: החזירה וברחה מניין שחייב להחזיר ת\"ל השב תשיבנו אפילו מאה פעמים: לו. החזירם לאחיך או לרשות שהיא שלו:", + "כי תראה אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת\"ל(דברים כ\"ב ד') לא תראה: כת' כי תראה וכת' כי תפגע ראייה שהיא כפגיעה: חמור שונאך. שונא ואויב זה מישראל הוא וכי אפשר והכת' אומר (ויקרא י\"ט י\"ז) לא תשנא את אחיך אלא זה שראוהו שעבר עבירה והתרה בו ולא פירש ואין שם עד אחר כדי ללקותו ולפטרו שמצוה לשנאתו עד שיחזור למוטב אע\"פ כן מצוה להחזיר אבידתו ומצוה לפרוק עמו ולטעון דכת' (יחזקאל ל\"ג י\"א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע: רובץ. ולא עומד: תחת משאו. ולא פרוק: וחדלת מעזוב לו. מניין אתה אומר היה אדם גדול או שהיה כהן והוא בבית הקברות או שחשכה לילי שבת שאין רשאי ליזקק לה ת\"ל וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חודל פעמים שאי אתה חודל: עזב תעזב עמו. זו מצות פריקה ולהלן הוא אומר (דברים כ\"ב ד') הקם תקים עמו זו מצות טעינה פריקה בחנם וטעינה בשכר מצות פריקה קודמת למצות טעינה: עזב תעזב עמו. הלך וישב לו ואמר לי הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק או לא תפרוק פטור שנ' עמו יכול אפילו זקן וחולה ת\"ל עזב תעזב: עמו. לרבות משוי שעל כתיפו:", + "לא תטה משפט אביונך מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים ט״ז י\"ט) לא תטה משפט אחד עני ואחד עשיר מה ת\"ל לא תטה משפט אביונך זה אביון במצוות שלא תאמר רשע הוא חזקתו שהוא משקר וחזקת זה שאינו משקר אעבר עליו את הדין ת\"ל לא תטה משפט אביונך: ד\"א משפט אביונך אי אתה מטה מטה אתה דינו של אחר מכאן אמרו ישראל וגוי שבאו לדין אם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו בדינינו ואומר לו כך דינינו ואם יש זכות לישראל בדיני גוים דנין לו בדיניהם ואומרין כך דינכם:", + "מדבר שקר תרחק... מניין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא חברו ת\"ל מדבר שקר תר': מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו ת\"ל מדבר שקר תר': ונקי וצדיק אל תהרג. אם לאו מה עלתה על לבי להרוג נפשות נקיים אביונים אלא זה שיש לו צד לזכותו מכאן שאין עונשין באומדן הדעת: מניין אתה אומר יש לו עדים ואין לו התראה יש לו התראה ואין לו עדים פטור שנים מעידין בו שחילל את השבת אחד מעיד שלקט תינין ואחד מעיד שליקט ענבים אחד מעיד שליקט שחורה ואחד מעיד שליקט לבנות יכול הואיל וחלל זה שבת מכל מקום יבוא ויהרג ת\"ל ונקי וצדיק אל תהרוג: ונקי וצדיק אל תהרג. מלמד שמחזירין אותו לזכות יכול יהוא מחזירין אותו לחובה ת\"ל ונקי וצדיק אל תהרג ואין לי אלא למיתה לגלות מניין נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן גלות אף דבר האמור כאן גלות ואין לי אלא גלות למכות מנין נאמר כאן רשע ונאמר להלן (דברים כ\"ה ב') רשע מה רשע האמור להלן מכות אף רשע האמור כאן מכות יכול אף בדיני ממונות לא יהיו מחזירין אותו לחובה ת\"ל נקי וצדיק אל תהרג למיתה אי אתה מחזירו מחזירו אתה לממון: יכול כשם שיצאו ידך כך יצאו ידי ת\"ל כי לא אצדיק רשע: כי לא אצדיק רשע. מצדיקו אני בתשובה:", + "ושחד לא תקח...... כי השחד יעור...... ד\"א כי השחד יעור עיני חכמים אומר על טמא טהור ועל טהור טמא: ויסלף דברי צדיקים. על אסור מותר ועל מותר אסור:", + "וגר לא תלחץ אמר ר' (לוי) [אליעזר] מפני מה הזהירה תורה על הגר כשלשים וששה מקומות מפני שסורו רע שלא יחזור לסורו: כי גרים הייתם. מכאן אמר ר' אליעזר מום שבך אל תאמרו בחבירך:", + "ושש שנים תזרע את ארצך מניין לאורז ולדוחן ולפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה שכונסה אתה בשביעית ת״ל ואספת את תבואתה בשביעית. יכול אע\"פ שלא השרישו ת״ל שש תזרע ואספת ששה זרעים וששה אספים לא ששה זרעים ושבעה אספים: ר' נתן בן יוסף אומר כת' אחד אומר (ויק' כ\"ה ג') שש שנים תזרע שדיך וכת' אחר אומר שש שנים תזרע את ארציך כאיזה צד יתקיימו שני כתובים אחד כשנכנסו ישראל לארץ ואחד כשעלו מן הגולה:", + "ובשביעית תשמטינה מלקשש: ונטשתה. מלסקל יכול יהא משיב עליה שומרין עד שתגיע שעת הביעור ויתננה להן ת\"ל ונטשתה: ואכלו אביוני עמיך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת\"ל (ויקרא כ\"ה ו') והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אם כן למה נאמר אביוני עמיך דומה לעניים: ויתרם תאכל חית השדה. וכי שלא בטובתך אין חיה אוכלת מה ת״ל ויתרם תאכל חית השדה כל זמן שחיה אוכלת מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית מכאן אמרו הכובש חמשת מיני כבשין בחבית אחת רבן גמליאל אומר מי (שכל) [שכלה] מינו מן השדה מבער אותו את דמיו מן הבית: יכול יהוא כולן מתבערין כאחת ת\"ל כרמך. יכול יהוא כל הארצות מתבערין כאחת ת\"ל זיתך. מה מצינו בשני מינין שבאילן לזה ביעור בפני עצמו ולזה ביעור בפני עצמו כך כל אחד ואחד יש לו ביעור בפני עצמו: יכול תהא כל שדה ושדה [צריכה ביעור בפני עצמו ת\"ל....] מכאן אתה אומר שלש ארצות לביעור שורה ועבר הירדן והגליל: כן תעשה לכרמך לזיתיך. והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה כרם מיוחד שהוא בעשה [ועוברין עליו בלא תעשה] דכת' (ויקרא כ\"ה ה') ואת ענבי נדריך לא תבצור כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה: מניין אין מזבלין ואין מפרקין אין מעפקין אין מעשנין אין מגזמין ואין מצדדין בעלין ת\"ל כרמך. ומניין אין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין ת\"ל זיתך:", + "ששת ימים תעשה מעשיך מכלל שנ' (כ' ט') ששת ימים (תעשה) [תעבד] ועשית כל מלאכתך ויום השביעי (תשבת) [שבת] אין אתה שובת אלא בשעה שאתה עושה כל מלאכה בשעה שאין אתה עושה כל מלאכה מניין ת\"ל וביום השביעי תשבת מכל מקום מקיש שבת לשביעית ומה שביעית שאין בה עון מיתה שובת הוא מערב שביעית לשביעית בשלושים יום שבת שיש בה עון מיתה אינו דין שצריך להוסיף מחול על קודש: למען ינוח שורך וחמורך. מלמד שאתה מצווה על שביתת בהמה ואי אתה מצווה על שביתת הכלים: וינפש בן אמתך. ר' יוסי הגלילי אומר הנח לו ור' עקיבה אומר הריוח לו: והגר. זה גר תושב שהוא שכיח ולקיטו של ישראל שלא ינשנו לעשות לו מלאכה אבל לעצמו עושה:", + "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולחשוד על השביעית ר' אלעזר בן [יעקב] אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שלא ידור אדם בשם ע\"ז ולא יקיים בשמה ולא יעשה את הגוי שידור בשם ע\"ז שלו: ד\"א ושם אלהים אחרים לא תזכירו זו אזהרה לנביא המתנבא בשם ע\"ז לפי שהוא אומר (דברים יש כ') ומת הנביא ההוא עונש שמענו אזהרה מניין ת\"ל ושם אלהים אחרים לא תזכירו: ד\"א לא תזכירו לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל ע\"ז פלונית ואני אשמור לך אצל ע\"ז פלונית וכל ע\"ז שבמקרא מותר להזכירה כגון פעור ובל וגבו וכמוש: לא ישמע על פיך. זו אזהרה למדיח ולמסית:", + "שלש רגלים ולא בעלי קבין שלש רגלים הכל לפי רגליו של אדם אינו דומה הבא מבית פוגי להבא מבית פרסי: תחג לי. שיקריב שלמי חגיגה: תחג לי בחגיגה הבאה לשמה אדם יוצא ידי חובתו ואין אדם יוצא ידי חובתו בחגיגה שאין באה לשמה אם כן למה נאמר תחג לי כל זמן שאתה חוגג למצותו מעלה אני עליך כאלו נדבה הבאתו ובזמן שאי אתה חוגג כראוי מעלה אני עליך כאלו אתה מועל בהר הבית ובעזרות כן הוא אומר(ישעיה א' י\"ב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי:", + "את חג המצות תשמור מכלל שנ' (דברים ט״ו א') שמור את חדש האביב ועשית פסח יכול אין אתה עושה פסח אלא בשעה שיש לך אביב בשעה שאין לך אביב מניין ת\"ל את חג המצות תשמר: ד\"א מה יציאת מצרים אע\"פ שאין לך אביב אלא מצה מניין ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים של שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך. מלמד שהשנה שיצאו בה ישראל ממצרים היתה כתקנה: ולא יראו פני ריקם אף מן הצדקה ולא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא וחכמים אומרים אין פחות לעולת ראייה ממעה כסף ולחגיגה שתי כסף:", + "וחג הקציר ר' ישמעאל אומר כל זמן שעצרת בשבת יום טוב אחר שבת חוגג וקוצר: בכורי מעשיך מכלל שנ' (ל\"ד כ\"ב) בכורי קציר חיטים אין לי אלא של חטים של שעורין מניין ת\"ל אשר תזרע בשדה. אין לי אלא שזרע שעלה מאליו מניין ת\"ל אשר בשדה. אין לי אלא שבשדה שבגג ושבחצר ושבחרבה מניין ת\"ל (במדבר י\"ח י״ג) בכורי כל אשר בארצם: ד\"א וחג הקציר בכורי מעשיך מלמד שאין מביאין בכורים קודם עצרת ואם הביא אין מקבלין ממנו: וחג האסיף בצאת השנה. מכלל שנ' (דברים י\"ד כ\"ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה איני יודיע אימתי הוא שנה ת\"ל וחג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר (ל\"ד כ\"ב) תקופת השנה אימתי שנה יצאה הוי אומר בתקופה יכול תקופת טבת ת\"ל חג יצאת תקופת טבת שאין בה חג יכול תקופת ניסן שהרי יש בו חג ת\"ל וחג האסיף שיש בה אסיף יצאת תקופת ניסן שאין בה אסיף יכול תקופת תמוז שהרי יש בה אסיף ת\"ל חג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר תקופת השנה תקופה שיש בה חג ואסיף ושנה יוצאה בה והיזו זו זו תקופת תשרי: באספך את מעשיך. אין לך בהן אלא אסיף מניין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת\"ל באספך את מעשך כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו מכאן אמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרין בחמשה עשר בו כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא:", + "שלש פעמים יכול בכל תל רגל ת\"ל בשנה יכול בכל זמן שירצה ת\"ל פעמים אין פעמים אלא זמנים שנ' (ישעיה כ״ו ו') תרמסנו רגל רגלי עני פעמי דלים: יראה. פרט לסומא שאין יכול לראות: זכרך. להוציא את הנשים: כל זכורך. לרבות את הקטנים זו הוא שבית הלל אומרין כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית חייב בראייה: את פני הארץ. אם עושה אתה את כל האמור בענין הריני פונה מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך: י״ח'. לא תזבח על חמץ אין לי [אלא] זוביח זורק ומנסך מניין ת\"ל דם זבחי. מכאן אמרו אחד השוהט ואחד הזורק ואחר המקטיר או אחד מבני חבורה אם היה ברשות אחד מהן כזית חמץ בשעת זביחה עוברין בלא תעשה: זבחי. זה הפסח וכן הוא אומר (י\"ב כ\"ז) ואמרתם זבח פסח הוא לה': לא ילין חלב חגי עד בקר. מכאן אמרו הקטר חלבים כל הלילה: לא ילין חלב חגי עד בקד. לפי שמצינו בקדשי קדשים שבזמן אכילתן הקטרתן יכול אף קדשים קלים כן ת\"ל לא ילין חלב חגי עד בקר אין לי אלא חלבי חגיגה חלבי פסח מניין ת\"ל (ל\"ד כ\"ה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח לרבות פסח בחגיגה והוא הדין לכל האמורין שאם הלינן עבר בלא תעשה זה הכלל כל שקירבו מתיריו ביום מעלין אותו כל הלילה: ד\"א. ראשית נאמר כן ראשית ונאמר להלן (במדבר י\"ח י\"ב) ראשית יכול מה ראשית האמור להלן עד ששייר מקצת אף ראשית האמור כן עד ששייר מקצת מניין שאם רוצה אדם לעשות כל שדהו בכורים עושה ת\"ל בכורי אדמתך. אם כן למה נאמר ראשית ליתן בהן ראשית שיהוא קודמין לתרומה: אדמתך. פרט לעריס: אדמתך פרט לגזלן: תביא בית ה' אלהיך. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם לבית הבחירה: לא תבשל גדי. ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פעט לחיה ועוף ולבהמה טמאה: ר' יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י\"ד כ\"א) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול [יהא] אסור לבשלו בחלב ת\"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם: לא תבשל גדי בחלב אמו. אין לי אלא גדי בחלב אמו פרה בחלב אמה מניין ת\"ל גד בחלב בשר בחלב מבל מקום אסור: נאמר כן לא תבשל גדי ונאמר להלן(ל\"ד כ״ו) לא תבשל לא תבשל אחד לאיסור אכילתו ואחד לאיסור הנאתו ואחד לאיסור בישולו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל אתה לא על ידי מליץ ולא על ידי שליח:", + "את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר (כ' י') לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן אסורין משום מלאכה דברים שהן משום שבות מניין ת\"ל אך את שבתותי תשמורו להביא את הדברים שהן משום שבות: וכבר היו ר' ישמעאל ור' עקיבה ור' אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן ונשאלה שאלה מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת היה ר' ישמעאל אומר הרי הוא אומר (כ\"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג והלא דברים קל וחומר ומה שפיכות דמים שהיא מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה הרי הוא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: ר' אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שאינה אלא אחד מאיבריו של אדם תדחה את השבת קל וחומר לכל הגוף [אמרו לו] ממקום שבאתה אי מה להלן ודאי אף כאן ודאי ולא ספק: ר' עקיבה אומר הרי הוא אומר (כ\"א י\"ד) מעם מזבחי תקחנו למות אם דוחה רציחה את העבודה שהיא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר אך חלק יש שבתות שאתה שובת ויש שבתות שאין אתה שובת ור' שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (פ' י\"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם לכם שבת מסורה ואי אתם מסורן לשבת: ר' נתן אומר הרי הוא אומר (פ' ט\"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת פקח עליו שבת אחת כדי שיעשה שבות הרבה: כי אות היא ביני וביניכם. ולא ביני ובין אומות העולם: לדורותיכם. שינהוג הדבר (לדברות) [לדורות]: לדעת. למה נאמר לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת שומיע אני אף חרש שוטה וקטן במשמע ת\"ל לדעת לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת: אני ה' מקדשכם. בעולם הזה מעין קדושת העולם הבא מגיד שקדושת שבת מעין העולם הבא כן הוא אומר (תהלים צ\"ב א') מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת:", + "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם זו שר' שמעון בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואי אתה מסורין לשבת: כי קדש היא לכם. מגיד שהשבת מוספת קדושה לישראל לעולם מה לפלוני חנותו נעולה משמר שבת מה לפלוני בטל ממלאכתו משמר שבת ומיעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא את העולם מששת ימי בראשית ונח ביום השביעי כן הוא אומר (ישעיה מ\"ג י') אתם עדי נאם ה' ואני אל: מחלליה מות יומת. למה נאמר לפי שהוא אומר (פ' ט\"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל (כ' י') ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת\"ל מחלליה מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל ויום השביעי שבת לה' שאין ת\"ל שבת אלא להביא את הלילה לאזהרה דברי ר' אחי בר' יאשיה ר' יהודה בן בתירה אומר הרי גוים שבאו לעיר וחללו ישראל את השבת יכול יהוא ישראל אומרין הואיל וחללנו מקצתה תהא שבת כולה מחוללת ת\"ל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין מחלליה מות יומת: כי כל העושה בה מלאכה. עד שיעשה מלאכה גמורה הרי שכתב אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים וארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים שומיע אני יהי' חייב ת\"ל כי כל העושה בה מלאכה עד שיעשה מלאכה גמורה: ונכרת. למה נאמר לפי שהוא אומר (לא תעשה כל מלאכה) [מחלליה מות יומת] אין לי אלא מזיד והתראת עדים מזיד ובינו ובין עצמו מניין ת\"ל ונכרת להביא את המזיד בינו לבין עצמו: ונכרת. אין הכרתה אלא הפסקת הנפש: ההיא. מזידה דברי ר' עקיבה: מקרב עמה. ועמה שלום:", + "ששת ימים תעשה מלאכה ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים (יעשה) [תעשה] מלאכה וכתוב אחר (כ' ט') אומר ששת ימים תעבד ועשית כאיזה צד נתקיימו שני כתובים כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כן הוא אומר (ישעיה ס״א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם וכשאין ישראל עושין רצון מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא שאף מלאכת אחרים נעשית על ידם כן הוא אומר (דברים כ\"ח מ\"ח) ועבד את איביו אשר ישלחנו ה' אל' בו ברעב ובצמא וגו': וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא כ\"ג ד') אלה מועדי ה' מקראי קדש [יכול] כשם שמועדות מסורין לבית דין כך תהא שבת מסורה לבית דין ת\"ל וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' לשם שבת מסורה ואין שבת מסורה לבית דין כן הוא אומר (ויק' כ\"ג ג') שבת היא לה' בכל מושבותיכם: כל העושה מלאכה ביום השבת. אפילו מלאכת משכן: מות יומת. שומע אני בכל מיתה ת\"ל (במדבר ט\"ו ל\"ה) ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו בא' הוי אומר בסקילה:", + "ושמרו בני ישראל את השבת וגו' זו היא שר' נתן אומר פקיח עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ור' אלעזר אומר לעשות את השבת [וגו'] דבר שהברית כרותה בו והיזו זו זו ברית (מלח) [מילה] ור' אלעזר בן פרטא אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלה עליו הכת' כאלו הוא עושה את השבת ת\"ל לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ור' אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלין עליו כאלו הוא עושה את השבת מיום שנברא העולם ועד שיחיו מתים ת\"ל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ד״א ושמרו בני ישראל את השבת שצריך להוסיף מחול על הקדש מושלין אותו משל לארי שהוא עורר מלפניו ומלאחריו ומה אם ארי שאינו ממית אלא בעולם הזה הרי בני אדם נזהרין מלפניו ומאחוריו כמה מילין קל וחומר לשבת שהיא הורגת מחלליה בעולם הזה ולעולם הבא: ר' מאיר מושלו משל למה הדבר דומה למי שהוא שומר את הפרדס אם משמרו מבפנים אינו משתמר אם משמרו מבחוץ הרי הוא משתמר כך המצוות צריכין אנו לעשות להן שמירה מבחוץ: ויש אומר משל אחר החרב אין שמירתה אלא תיקה הבגדים הללו אין שמירתן אלא קופסי אף שבתות וימים טובים אין שמירתן אלא מן החול: ר' יצחק אומר ומה אם ערי הלוים שאין חייבין עליהן כרת ולא מלקות צריכין מגרש חוצה להן אלפים אמה לכל רוח קל וחומר לשבתות וימים טובים שצריכין מגרש לפניהן ולאחריהן:", + "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם: אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה מישראל לעולם מפני שמסרו עצמן עליה: שבל דבר שמסרו ישראל נפשם עליו נתקיים בידם כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה לפי שמסרו ישראל נפשם עליהן נתקיימו בידם ודבר שלא מסרו ישראל נפשם עליו לא נתקיים בידם כגון בית המקדש והדינין שמיטות ויובילות לפי שלא מסרו ישראל נפשן עליהם לא נתקיימו בידן: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת האדץ. וגו' ממה שבת מיעבודה או אף מן הדין ת\"ל וינפש מגיד שאין הדין ביטל מלפניו לעולם כן הוא אומר (תהלים פ\"ט ט\"ו) צדק ומשפט מכין כסאיך ואומר (שם צ\"ז ב') ענן וערפל סביביו: ד\"א שבת וינפש שבת מן המאמרות של מעשה בראשית ונשלם כל חפצו שהוא כנפשו וכלבבו לכך נאמר שבת וינפש: גדולה שבת שהיא אחד מעשרה דברים שנאמר בהן ברית: הקשת שנ' (בראשית ט' י\"ג) את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית: המילה שנ' (שם י\"ז י\"ג) והיתה בריתי בבשרכם: השבת שנ' לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ע\"ז שנ' (י\"ט ה') ושמרתם את בריתי אמר ר' עקיבה זו ברית ע\"ז: ותלמוד תורה שנ' (ל״ד כ\"ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: שחרור עבדים שנ' (ירמיה ל\"ד י\"ג) אנכי כרתי ברית את אבותיכם מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי: הכהונה שנ' (במדבר י\"ח י\"ט) ברית מלח עולם היא: הלויה שנ' (מלאכי ב' ד') להיות בריתי את לוי: מלכות בית דוד שנ' (תהלים פ\"ט ד') כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי: ארץ ישראל שנ' (בראשית ט\"ו י\"ח) ביום הוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך [וגו']: גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית י\"ז י\"ב) ובן שמונת ימים ימול לכם: גדולה שבת שאין קרבן קרב עד שתעבור עליו שבת שנ' (כ\"ב כ\"ט) וביום השמיני תחגו לי וגו': גדולה שבת שאין הכהנים כשרין לעבודה עד שתעבוד עליהן שבת שנ' (כ\"ט ל') שבעת ימים ילב' הכהן: גדולה שבת שאין המזבח עצמו כשר לעבודה עד שתעבור עליו שבת שנ' (שם ל\"ז) שבעת ימים תכפר על המזבח: גדולה שבת שאין המצורע והזב והזבה הנדה והיולדת וטמא מת זוכין להטהר אלא אם כן עברה עליהן שבת שכך הוא אומר בכולן שבעת ימים: גדולה שבת שאין האבל מתנחם עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית נ' י') ויעש לאביו אבל שבעת ימים: גדולה שבת שכיון שגידלדלו ישראל מן המצות לא עמדה להן אלא זכותה כשגידלדלו בימי אחאב היא עמדה להן שנ' (מ\"א כ' כ\"ט) ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים וכשנגידלדלו בימי אליהו היא עמדה להן שנ' (שם י\"ח מ\"ד) ויהי בשביעית וכשגידלדלו בימי יהורם היא עמדה להן שנ' (מ\"ב ג' ט') ויצא מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים: גדולה שבת שנתנה הקניה הבחנה לבחון בין גירי הצדק שהרי לא פירש משש מאות ושלש עשר מצוות אלא השבת בלבד שנ' (ישעיה נ\"ו י') ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מיחללו ומחזיקים בבריתי מכאן אמרו ישראל משומר המשמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר ושאינו משמר שבתו בשוק הרי הוא כגוי לכל דבר:" + ], + [], + [], + [ + "השמר לך מן תכרת ברית ליושב הארץ זו אזהרה שלא לכרת ברתי לעוברי ע\"ז:", + "כי את מזבחותם תתוצון זו מצות עשה לאבד ע\"ז וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה:", + "כי לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחויה אפילו שלא דרך עבודתה בכך:", + "פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהן וזבחו לאלהיהן מאחר שהזהיר שלא לאכול מזבחו אתה למד שזבחו אסור מכאן אמרו שחיטת הנכרי נבלה ומטמא במשא:", + "ולקחת מבנותיו לבניך מאחר שהזהיר שלא ליקח מהן אתה למד שהן אסורין ולהלן הוא אומר (דברים ז' ג') (לא) [ולא] תתחתן בם:", + "אלהי מסכה לא תעשה לך הא אם אכל מזבחם הוא נושא מבנותם והן מטעין אותו והוא עובד ע\"ז: לא תעשה לך. ואפילו לנואי: אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמר. מכאן אמרו כל המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז:", + "את חג המצות תשמר לימד על חולו של מועד שהוא אסור בעשית מלאכה ולא בכל מלאכה הוא אסור אלא כדי שלא יהא כיום חול לכל דבר: למועד חדש האביב. יכול בזמן שיש אביב אתה עושה פסח ואם לאו אין אתה עושה פסח ת\"ל את חג המצות תשמר בין שיש לך אביב בין שאין לך אביב אם כן מה ת\"ל למועד חדש האביב עשאו הכת' סימן לו ומכאן שמעברין את השנה מפני האביב:", + "כל פטר רחם לי יכול אף נקבה ת\"ל וכל מקנך תזכר מה בכור בהמה זכר ולא נקבה אף בכור אדם זכר ולא נקבה: וכל מקנך. יכול אפילו גמל וסוס ת״ל פטר שור ושה הרי זה כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: ד\"א ר' יהושע בן קרחה אומר כל פטר רחם לי הרי זה כלל יכול אף של אחרים ת״ל מקנך יכול אף של נקבה ת\"ל תזכר יכול אף של חיה ת\"ל פטר שור ושה זה הוא כלל שצריך לפרט:", + "ופטר חמור תפדה בשה ופטר חמור שני פעמים עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור: תפדה בשה. שה מכל מקום בין זכרים בין נקיבות בין תמימים בין בעלי מומין בין קטנים בין גדולים: ד\"א בשה לא בעגל ולא בחיה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי ולא בפסולי המוקדשין שהרי נאמר בהן (דברים י\"ב ט\"ו) כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין בהן אף פסולי המוקדשין אין פודין בהן: ד\"א תפדה בשה מניין אם אין לו שה לפדותו שיהא פודיהו בשוויו ונותן דמיו לכהן ת\"ל תפדה בשה מכל מקום לא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשר סלעים פודיהו בשה אפילו שוה דינר: תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. מצות פדיה קודמת למצות עריפה: וערפתו. נאמר כאן עריפה ונאמר להלן (דברים כ\"א ד') עריפה מה להלן בקפיס ומאחוריו ואסור בהנאה אף כאן בקפיס ומאחריו אסור בהנאה: כל בכור בניך תפדה. מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורות שחייב לפדות את כלן: ד\"א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו: כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. הרי שהיה לפניו פדיון בנו ועולת ראיה ואין לו כדי לזה וכדי לזה פדיון בנו קודם שנ' כל בכור בניך תפדה ואחר כן ולא יראו פני ריקם:", + "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת והלא הדש וקציר בכלל כל מלאכות היו ולמה יצאו לומר לך מה חריש וקציר מיוחדין שהן אבות מלאכות וחיבין עליהן בפני עצמן אף כל שאר אבות מלאכות חיבין עליהן בפני עצמן: ד\"א בחריש ובקציר תשבת ר' שמעון בן אלעזר אומר מכלל שנ' בחריש ובקציר תשבת יש לך קציר מצוה שהיא דוחה את השבת והיזה זה קציר העומר ר' ישמעאל אומר יכול תהא חרישת העומר דוחה את השבת ת\"ל בחריש ובקציר קציר שזמנו קבוע יצא חריש שאין לו זמן קבוע: ר' יהודה אומר בחריש ובקציר תשבות חריש שקצירו אסור זה חריש של ערב שביעית וקציר שחרישו אסור זה קציר של מוצאי שביעית ור' שמעון אומר שבות מן החריש בשעת קציר ושבות מן הקציר בשעת חריש:", + "וחג שבועות תעשה לך זה חג העצרת: בכורי קציר חטים. מכאן שאין מביאין בכורים קודם עצרת: וחג האסיף תקופת השנה. ולהלן הוא אומר (כ\"ג ט\"ז) בצאת השנה איזה הוא חג שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו הוי אומר זה תשרי:", + "שלש פעמים בשנה אין פעמים אלא זמנים: יראה כל זכורך. לרבות את הקטן מכאן אמרו כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו: את פני האדון ה'. אדון אני על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת\"ל אלהי ישראל יכול עליך בלבד ת\"ל את פני האדון ה' הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם ושמי יחול עליך:", + "כי אוריש גוים מפניך ולא יחמד איש את ארצך דברה תורה כנגד היצר שלא יאמרו ישראל היאך אנו מניחין ארצינו ובתינו ושדותינו וכרמינו ועולין לרגל שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו לפיכך ערב להן הקב\"ה ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות ולא עוד אלא שאין רשות לאחד מן המזיקין להזיק אתכם ומעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו ומעשה באחד שהניח בית תרנגוליו ובא ומצא חותלות מקורעין בפניהן לקיים ולא יחמוד איש את ארצך:", + "לא תשחט על חמץ אחד השוחט ואחד המקבל ואחד הזורק ואחד המקטיר וכן אחד מבני חבורה אם היה ברשות אחד כזית חמץ בשעת שחיטת הפסח עוברין בלא תעשה: ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. מכאן שכל המלין אימורין עובר בלא תעשה:", + "ראשית בכורי אדמתך נאמר כאן ראשית ונאמר להלן (דברים כ\"ו ב') ראשית מה להלן שבעת מינים אף כאן שבעת מינים: אדמתך. פרט לעריס ולגזלן: תביא בית ה' אלהיך. מלמד שהוא חייב להטפל בהן עד שיביאם לבית הבחירה: לא תבשל גדי בחלב אמו. הרי זה בא לאסור בשולו קל וחומר אכילתו אין לי אלא גדי וחלב אם שור בחלב מניין ת\"ל לא תבשל בחלב: אמר ר' יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אחד לענינו ואחד לענין תורה ואחד לענין המעשרות לענינו מה כת' (כ\"ג י\"ט) ראשית בכורי אדמתך וכתב בתרי' (שם כ') הנה אנכי שולח מלאך לפניך לענין תורה מה כת' ראשית כבוד אדמתך מה כתב בתריה ויאמר ה' אל משה כתב לך וכו' אמר הקב״ה למשה עד דסנדלא ברגלך כבוש כובא מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך וכו' לענין מעשרות (דברים י\"ד כ\"א) לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך ליה (שם כ\"ב) עשר תעשר אמר לו אל תגרמו לי לבשל גדיים במעי אמן שאם אין אתם עוסקים בתורה ומוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני מוציא ושורפתן היך דכתיב (מ\"ב י\"ט כ\"ו) ושדפה לפני קמה:" + ], + [ + "ויקהל משה למה נאמר לפי שהוא אומר (כ\"ה ח') ועשו לי מקדש שומיע אני בין בחול בין בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת (ל\"א י\"ד) בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן או אף במלאכת משכן ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת והדין נותן הואיל ועבודה קרויה עבודה ומכשירי עבודה קרויין עבודה אם למדתי לעבודה שהיא דוחה את השבת קל קל וחומר למכשירי עבודה שדוחין את השבת ועוד קל וחומר מה עבודה שאינה באה אלא מכוח מכשירין הרי היא דוחה את השבת מכשירי עבורה שאין עבורה באה אלא מכוחן מנין שאם נפגמה קרנו של מזבח או שנפגמה [הסכין] שומיע אני יתקנם בשבת ת\"ל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם בחול ולא בשבת: ויאמר אליהם אלה הדברים. רבי אומר להביא את ארבעים מלאכות חסר אחת שנאמרו לו למשה על פה:", + "ששת ימים תעשה מלאכה זו היא שר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר (כ' ט') ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך כאיזה צד יתקיימו שני כתובין הללו כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כך הוא אומר (ישעיה ס\"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא אפילו מלאכת אחרים נעשית על ידיהן כן הוא אומר (דברים כ\"ח מ\"ח) ועבד את איביו אשר ישלחנו ה' בו: וביום השביעי יהיה לכם קדש. למה נאמר שלא יהו כהנים אומרין הואיל ומותרין אנו במקדש נהא מותרין בגבולין ת\"ל וביום השביעי יהיה לכם קדש לכם קדש ולמקדש חול: שבת שבתון לה'. שהיא מסורה לשם לא לבית דין: כל העושה בו מלאכה יומת. לא בו ובחבירו הרי שכתב שתי אותיות אחת בשבת ואחת ביום הכפורים וארג שני חוטין אחד ביום השבת ואחד ביום הכפורים שומיע אני יהא חייב (על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו) ת\"ל כל העושה בו מלאכה יומת לא בו ובחבירו: כיוצא בו שבת וכפור לפניו ועשה מלאכה בין השמשות יכול יהא חייב ת\"ל כל העושה בו עד שיקבע היום: אין לי אלא מלאכות ותולדות שהן אסורין מניין לאסור שבות ת\"ל (כ' י') כל מלאכה יכול יהוא חייבין חטאת על איסור שבות ת\"ל מלאכה מלאכה המיוחדת חייבין עליה ואין חייבין על אסור שבות: מנין למקח וממכר והלואה ופקדונות שנקראו מלאכה ת\"ל (כ\"ב ז') אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: מניין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין שנקראו מלאכה ת\"ל (דה\"א כ\"ו כ\"ט) בנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים: מנין לקדושין ולנטין שנקראו מלאכה ת\"ל (עזרא י' י\"ג) אבל העם רב והעת עת גשמים והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים: מנין לחשבונות שנקראו מלאכה שנ' (בראשית ל\"ט י״א) ויבא הביתה לעשות מלאכתו:", + "לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (ל\"ד כ\"א) בחריש ובקציר תשבות שבות מן החריש בשעת הקציר ושבות מן הקציר בשעת החריש אין לי אלא ששובת מערב שביעית לשביעית מערב שבת לשבת מנין ודין הוא הואיל ושביעית לשם השם [ושבת לשם השם] אם למדתי ששובת מערב שביעית לשביעית אף הוא שובת מערב שבת לשבת ועוד קל וחומר מה שביעית שאין חייבין עליה מיתת בית דן הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית שבת שחייבין עליה מיתת בית דין דין הוא שישבות מערב שבת לשבת או לא יהא רשאי להדליק לו את הנר ולעשות לו מדורה ולהטמין לו את החמין מבעוד יום ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת: ד\"א לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא ו' ו') אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת (ל\"א י\"ד) בשאר כל המלאכות חוץ מן המערכה או אף במערכה מה אני מקיים לא תכבה בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם במושבותיכם אי אתה מבעיר מבעיר אתה במקדש אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (דברים כ\"א כ\"ב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ ממיתת בית דין או אף במיתת בית דין מה אני מקיים והומת ותלית אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת\"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם זה מושב בית דין שרפה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה שרפה מיוחדת אחת מארבע מיתות בית דין אינה דוחה את השבת אף שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת מכאן שאין עונשין בשבת: ר' (נתן) [יונתן] אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים שומיע אני לא יהא חייב עד שיעבור על ארבעים חסר אחת אבות מלאכות ת\"ל (ל\"ד כ\"א) בחריש ובקציר תשבות או יכול עד שיעבור על שתים ואם לאו לא יהא חייב ת\"ל לא תבערו אש הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה הבערה מיוחדת אחת משלשים ותשע אבות מלאכות וחייבין עליה בפני עצמה אף שאר תשעה ושלשים אבות מלאכות יהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה: ור' נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר (י\"ב ט\"ז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שומיע אני לא יהא רשאי להדליק לו את הנר ולעשות לו מדורה ולהטמין לו את החמין ת״ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב:" + ] + ], + "Additions": [ + [], + [], + [ + "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה זה בנין אב כל מקום שנ' דבר נקדים בו קרייה לדבר: לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדבר תאמר בדבור הר סיני שאינו תחלה לדבר ת\"ל (י\"ט ג') ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר אם אמרת בצד השווה שבהן שהן דבר ובאש ומפי קדש למשה הקדם בהן קרייה לדבר תאמר בדבור אהל מועד שאינו באש ת\"ל (ויקרא א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: אלא הצד השוה שבהן שהן דבר ומפי קדש למשה הקדים בהן קרייה לדבר: מניין שכל קרייה וקרייה היו משה משה ת\"ל (ג' ד') ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין ת\"ל ויאמר מלמד שכל הקריות היו משה משה: ומניין על כל קרייה היה אומר הנני ת\"ל מתוך הסנה ויאמר הנני שאין ת\"ל ויאמר מלמד שעל כל קרייה וקרייה היה אומר הנני: משה משה אברהם אברהם (ברש' כ\"ב י\"א) יעקב יעקב (שם מ\"ו ב') שמואל שמואל (ש\"א ג' י') לשון חבה ולשון זירוז: ד\"א משה משה הוא משה עד שלא נידבר עמו הוא משה משנידבר עמו:", + "ויאמר אל תקרב הלם אמר ר' יהושע בן קרחה כשאמר משה הנני אין לשון הנני אלא הריני למלכות אמר לו הקב\"ה במקום עמודו של עולם אתה עומד אברהם אומר (בראשית כ\"ב א') הנני ואתה אומר הנני אל תקרב הלם אין הלם אלא מלכות שנ' (ש\"ב ז' י\"ח, דה\"א י״ז ט\"ז) מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הבשותני עד הלום וכן הוא אומר (ש\"א י' כ\"ב) הבא עוד הלום איש:", + "ויאמר אנכי אלהי אביך נגלה עליו הקב\"ה תחלה בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא לפי שמשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: באותה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי חי אמר לו הקב״ה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו' בפתוי באתי אליך שלא תתירא מיד ויסתר משה פניו מיכאן אמרו חכמים אשרי המכיר את מקומו והעומד במקומו ועליו אמר שלמה (קהלת י' ד') אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח:", + "ויאמר ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים מגיד הכתוב ששעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שעבודין שבעולם שנ' ראה ראיתי מה ת\"ל ראה ראיתי שני פעמים שמאחר שמטבעין אותן בים חוזרין וכובשין אותן בבנין: מושלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את המקל והכה בו שני בני אדם שניהם קבלו את הרצועה מתוך המקל כך צערן ושעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני המקום לכך נאמר כי ידעתי את מכאוביו:", + "וארד להצילו מיד מצרים זו ירידה חמישית שכת' בשכינה: ר' שמעון בן יוחאי אומר כשנגלה הקב\"ה על משה בסנה לשלחו למצרים אמר לפניו רבונו של עולם השבע לי שכל מה שאני מבקש ממך אתה נותן לי ונשבע לו על כך חוץ משני דברים מהכנסת הארץ ויום המיתה ונשבע ושמר מה שנשבע לו שנא' (ישעיה מ\"ה כ\"ג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון: ולהעלותו מן הארץ ההיא. מגיד הכת' שארץ ישראל בגבהו של עולם: אל ארץ טובה ורחבה. שמרחבת לבו של אדם וכן הוא אומר (ירמיה ג' י\"ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי: מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות הארצות: ד\"א מה צבי זה משאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושין את התורה: ד\"א מה צבי קל לאכול מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלין לאכול מכל פירות הארצות: או קלין יכול לא הן שמנים ת\"ל (ג' ח') ארץ זבת חלב ודבש שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיה ה' א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן: מה שור זה אין בו גבוה מקרנו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות: או מה שור זה אין בו פוסלת מקרנו כך ארץ ישראל פסולת מכל הארצות ת\"ל בקרן בן שמן שמינה היא ארץ ישראל: ללמדך שכל מי שגבוה מחבירו משובח מחבירו: ארץ ישראל לפי שהיא גבוהה מכל משובחת מכל: בית המקדש לפי שהוא גבוה מכל משובח מכל [ולפי שהיה חביב מכל נברא לפני כל שנאמר (ירמיה י\"ז י\"ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו: ארץ ישראל שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר](משלי ח' כ\"ו) [עד לא עשה ארץ והחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות וחוצות אלו מדברות ו[ראש עפרות] תבל זו היא ארץ ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר תבל זו (ארצו) [ארץ ישראל] שנאמר (שם ל\"א) משחקת בתבל ארצו ואומר (שם ל') משחקת לפניו בכל עת ולמה נקרא שמו תבל על שם שהיא מתובלת בכל [שכל] הארצות יש בזו שאין בזו ויש בזו שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום שנאמר (דברים ח' ט') לא תחסר כל בה:] נחלת צבי צבאות גוים (שם' ג' י\"ט) ארץ שהיא עושה חוילאות חוילאות למלכים ושלטונים שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטראות וחלאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום:", + "לך ואספת את זקני ישראל אמר ר' עקיבה נמשלו ישראל כעוף מה עוף אינו יכול לפרוח בלא כנפים כך ישראל אין יכולין לעמוד בלא זקנים: פקד פקדתי אתכם. זו היא מסורת אגדה שבידן שמי שיבא ויאמר להן בלשון פקידה הוא גאלן:", + "ואמר אעלה אתכם מארץ מצרים אל ארץ הכנעני מגיד שארץ כנען משובחת ממנה: ארץ מצרים אם אתה עמיל בה בפסל ובקורדום ונותן שנת עיניך עליה ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים: משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו: שוב ראה בן טובים מעודן ומפונק ועוסק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו: כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן: מצרים שותה מן נילוס: בבל שותה מן הנהרות: אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישנין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים: ללמדך שלא כמדת בשר ודם דרכי המקום: דרכי בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זנן ומפרנסן:", + "והיה כי תלכון לא תלכו ריקם זו מצות לא תעשה: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, זו מצות עשה: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. האחרון האחרון חביב: הראוי לשאול כלי כסף שואל: כלי זהב שואל: בגדים שואל: אמר ר' עקיבה שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכשחטאו ניטלו מהם וחזרו למקומן: תורה דכת' (שמות כ\"ד י\"ב) ואתנה לך את לוחות האבן: ואומר (כ' כ\"ב) כי מן השמים דברתי עמכם: וכשאדם למד פרק ושכחו לשמים הוא עולה שנ' (משלי כ\"ג ה') התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים: ותחלת ישראל דכת' (יהושע כ\"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר: וכשחטאו ויגלם מעבר לנהר כוש (ע' צפניה ג' י'): ובזת מצרים וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח את אוצרות בית ה' (מ\"א י\"ד כ\"ה):" + ], + [ + "וילך משה וישב אל יתר חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה ולמה אל יתר חתנו להתיר לו נדרו לטול ממנו רשות שבתחלה הוא אומר (ב' כ\"א) ויואל משה לשבת את האיש: ואין הואלה אלא שבועה: וכיון שאמר לו הקב״ה לך והוציא את ישראל אמר אלך ואשאל על נדרי הדא היא אלכה נא ואשובה אל אחי היה בדעתו של משה להערים כדי שימצא פתח לנדרו אמר אם אני אומר לו אלך ואשוב אל אחי שמא אינו רוצה אלא אבליע הדבור אלכה נא ואשובה: יתרו הבין בדברים הושיב לו על הראשונה והניח השנייה ויאמר יתרו למשה לך לשלום: התחיל משה מצר מיד נגלה עליו הקב\"ה בפימליא של מעלה והתיר לו את הנדר דכת' (פ' י\"ט) ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים: כבר נתן (לך) [לו] יתרו רשות: הקב\"ה למה הוצרך לכך מלמד שהתיר לו נדרו: והאיך התיר לו אמר משה אם היית יודע שישראל מתעכבין ואינן נגאלין אלא על ידך היית נודר: אמר לפניו רבונו של עולם אפלו על אחד מהם לא הייתי נודר: אמר לו הקב\"ה אם כן מותר לך מופר לך:" + ], + [ + "וישב משה אל ה' ויאמר אמר ר' אלעזר ביר' יוסי פעם אחת הלכתי לאלכסנדריא של מצרים וראיתי שער ועצמות הרבה ממועכין בבנין ניטפל לי זקן אחד אמר לי בא וראה מה עשו אבתי לאבתיך מהם הרגו בחרב מהם טבעו בים מהן נתמעכו בבנין: ועל דבר זה נענש משה שאמר למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה וגו': כ״ג. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר לפניו רבונו של עולם אותו השם שאמרת לי שהוא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד משהזכרתיו לפני פרעה הרע לעם הזה: והצל לא הצלת את עמיך. אמר ר' עקיבה כל כעס שכעס הקב״ה על משה על שאמר והצל לא הצלת את עמיך אמר לפניו רבונו של עולם מי הוא שמציל מי הוא שגואל: אמר ר' אלעזר המודעי חלילה לאותו צדיק שיאמר בלשון הזה והצל לא הצלת: אלא אמר לפניו רבונו של עולם יודיע אני בך שאתה עתיד לגאול את ישראל ממצרים שמא על ידי אדם אחד הן יוצאין ואני לא זכיתי שיצאו על ידי: אמר לו אתה זכיתה ועל ידך הן יוצאין ממצרים שמתשובת הדבר אתה למד ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו':" + ], + [ + "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו ביד חזקה מלמעלן וביד חזקה מלמטן: ביד חזקה ישלחם מלמעלן: דכת' (י\"א א') עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם זו מכת בכורות: וביד חזקח יגרשם מארצו מלמטן: דכת' (י״ב ל\"ג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ: ואומר (תהלים ק\"ה ל\"ח) שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם:", + "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה ושאר הנביאים: האבות כשהיה הקב\"ה עלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בחיות ולא במרכבה ולא בשאר מיני הכבוד אלא על גבן היתה שכינה שורה: אמר ר' שמעון האבות הן הן המרכבה שנ' (בראשית י\"ז כ\"ב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם והנה ה' נצב עליו (שם כ״ח י\"ג): מפני מה שהיו מקודשין לשרית השכינה: אבל שאר הנביאים היה עלה עליהן בכבוד כל אחד ואחד כפי כוחו: האבות כשהיה הקב\"ה נגלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בברקים ולא ברעמים ולא בקולות ולא בזוועות מפני שהן יודעין את כוחו ואת גבורתו ואת גדלו ואת גאונו: אבל שאר הנביאים היה הקב\"ה עלה עליהן בקולות וברעמים ובברקים ולפידים לפי צורך בני דורן מפני מה מפני שאין בני דורן יודעין כוח גבורתו של הקב״ה הלויי בקולות וברקים והלויי יכנעו: האבות כשהיה הקב\"ה עלה עליהן לצוותן לא היה מתנה עמהן אם בחקותי תלכו ואם בחקותי [תמאסו] (ויקרא כ\"ו ג' וט״ו) מפני מה מפני שהן יודעין כוח מתן שכרן של צדיקים ופורענותן של רשעים ואינן צריכין להתרות בהן: אבל שאר הנביאים הלויי יפרש להן מתן שכרן [של צדיקים] ופורענותן [של רשעים] כמה פעמים והלויי יכנעו בני דורן: האבות כשהיה הקב״ה מדבר עמהן לא היה קולו (מרעים) [מרעיש] את העולם אלא בחשאי שלא היה הצורך להשמיע בני דורן: אבל שאר הנביאים כשהיה הקב״ה מדבר עמהן היה מרעיש את העולם שנ' (תהלים כ\"ט ה') קול ה' שובר ארזים: בד\"א עד שלא הוקם המשכן אבל משהוקם המשכן נתייחד מקום לדבור ולא היה העולם מרעיש: האבות כשהיה הקב״ה מצווה אותן לפנות מארץ לארץ לא היה מבטיחן משהוא עושה להן מפני מה מפני שהיו בעלי אמנה: אבל שאר הנביאים כמה הבטחות הבטיחן והלואי יאמינו בני דורן כמה הבטיח את אבתינו במצרים אל ארץ זבת ודבש (ג' ח') וכן במדבר אע\"פ כן היו בספק: כמה הבטיחנו אף לנו רני עקרה (ישעיה נ\"ד א') קומי אורי (שם מ' א') נחמו נחמו עמי (שם מ' א') גילי מאד בת ציון (זכריה ט' ט') הנה יום בא לה' (שם י\"ד א') הנני שולח מלאכי (מלאכי ג' א') ואע\"פ כן מתפוגגין: האבות לא היו צריכין לפרש להן שם המפורש אבל שאר הנביאים נתפרש להם השם: שהיו בני רודן [צריכין] לכך: ראייה לדבר ממשה רבינו שנא' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: לא נגליתי להם כמוך:", + "לכן אמר לבני ישראל אני ה' ר' יודן אומר כדאי היו ישראל ראויין לישטף במצרים שהפרו ברית מילה ועברו ע\"ז אלמלא שהביא הקב״ה עצמו בשבועה שנ' לכן אמר לבני ישראל אני ה' ואין לכן אלא שבועה שנ' (ש\"א ג' י\"ד) ולכן נשבעתי לבית עלי: אני ה'. אני יודע שסופן למרוד בי ולהכעיס לפני ואע\"פ כן הריני גואלן למען שמי וכן הוא אומר (ב' כ\"ה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים: ר' יהודה בן לקיש אומר ירא אלהים ראה שעתידין להכעיס: ידע אלהים שעתידין למרות ולנאץ אע\"פ כן גאלן למען שמו שנ' (יחזקאל כ' ט') ואעש למען שמי: ר' שמעון בר' אלעזר אומר הרי הוא אומר (ישעיה ס\"ג ח') ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע: יכול לא היה גלוי לפניו שעתידין לשקר ת\"ל אך יכול גאלן כבני אדם משקרין ת\"ל בנים לא ישקרו: מלמד שעשו תשובה ודנן לפי שעתן:", + "אלה ראשי בית אבותם ר' עקיבה אומר לא נאמרה פרשה זו ויצום אל בני ישראל אלא אמר לו הקב\"ה שתף עמך ראשים לעולם אין העוף פוריח בלא כנפים: ר' יהודה אומר לא נאמר לו ליחס אלא שבטו של לוי בלבד אמר לו ר' נחמיה אם כן היה לו ליחסו בלבד מפני מה שתף עמו ראובן ושמעון אמר לו שלא לפטם את שלפניו: אמר ר' יהושע בן קרחה לא נאמר לו אלא ליחס בניו של קרח שנ' (ו' כ\"ד) ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף: ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לא נאמר לו אלא ליחס פנחס עם שבטו של לוי שנא' (ו' כ\"ה) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס:" + ], + [], + [ + "ויעשו כן החרטומים בלטיהם היו אומרין על המקומות שעדיין לא נתמלאו והן מתמלאין לא מדבריהן אלא מדבריו של משה:", + "ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו כיון שראה הקב\"ה שהן מתגאין בראשונות אפלו מקומות שהיו אומרין למלאותן לא היו המכות שפות בהן שכן הוא אומר בבנים ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא לעשות לא נאמר אלא להוציא שכבר הן עשויין בא הכנים ולימד על הכל שכת' בהן ויעשו שלא נתמלאו מדבריהן אלא מדבריו של משה: רבי אומר הרי אומר (תהלים ק\"ה כ\"ח) שלח חשך ויחשיך אפשר החשך מכה תשיעית הוא והוא פותח בה תחלה אלא זה בנין אב לכל המכות מה החשך לא עשו החרטומים בלטיחם כמותו אף כולן לא עשו החרטמים כמותן: ר' יהודה אומר כל המכות כולן נשנו בספר תלים חוץ משלשה שלא נשנו הכנים והשחין והחשך מפני ששלשתן מפורשין בתורה שלא עשו החרטמים בכנים הוא אומר ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הבנים ולא יכלו: בשחין הוא אומר (ט' י\"א) ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין: בחשך לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו (י' כ\"ג): אבל השאר שהיו בני אדם חוששין שעשו החרטמים כמותן בא דויד וסמך כולן לגבורתו של הקב״ה ולא צרך לסמוך אלו השלשה מפני שהן מפורשין בתורה ויש אומרין אף אלו כבר פירשן דויד שנ' (תהלים ע\"ח מ\"ט) ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה: עברה זה השחין שנ' בו פיח כבשן ונקראת האש עברה שנ' (עי' יחז' כ\"א ל\"ו) באש עברתי אפיח עליהם: זעם אלו הכנים שנקראו המאכולת זעם שנ' (משלי כ\"ב י\"ד) זעום ה' יפול שם: צרה זה החשך שנא' (ישעיה ח' כ״ב) צרה וחשכה: וכל אחד מן המצרים היה נדון במכות לפי שעבודו ששעבד את ישראל שנ' (תהלים ע\"ח ג') יפלס נתיב לאפו ואין פלס אלא משקל שנ' (ישעיה מ' י\"ב) ושקל בפלס הרים: ומפני מה בכולן נאמרה התראה ובכינים ובשחין ובחשך לא נאמרה בהן התראה אלא מהקב\"ה מתרה באדם פעם ראשונה ושנייה אינו צריך להתרות בו שלישית שנא' (איוב ל\"ג י\"ד) כי באחת דבר אלהים ובשתים לא ישורנה: ד\"א אומרין אף אלו היתה בהן התראה וילמדו סתומות מן המפורשות:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה אמר ר' נחמיה כל מכה ומכה שהביא הקב\"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת מהן וכן הוא אומר (ט' י״ד) את כל מגפותי ואומר (ע' יהושע כ\"ד ה') ואשלח את משה ואת אהרון ואגוף את מצרים בכל מגפותי קרא הכת' המכות מגפות: הא כאיזה צד בדם מפני המים המלוחין: בצפרדעים מפני החיות המשכלות: בכנים היו עולין בגופן כמחטין ומעלין גומי ומתין: ערוב כמשמעו: דבר כמות שהוא: אין לי אלא בבהמה בלבד ומניין אף באדם ת\"ל בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן: היה הסוס נופל ורוכבו עמו: החמור וחמרו: הגמל וגמלו: הבקר ואכרו: הצאן ורועיהן: ראייה לדבר מן העתידות שנ' (זכריה י״ד ט״ו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההם כמגפה הזאת: אין לי אלא הבהמות המפורשות בלבד ומניין אף החיות שאינן ברשותן שמתו בדבר שנ' (תהלים ע״ח ג') וחיתם לדבר הסגיר: ד\"א וחיתם לדבר הסגיר אלו נפשותיהן כענין שנ' (איוב ל״ג כ״ב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים: נמצאת אומר נרמזה להם מכת בכורות ממכת דבר שהיא גם היא דבר שנ' (ט' ג') הנה יד ה' הויה פעם שנייה:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך בא וראה שאין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא בחשך שכן מצינו כשנתנקם מפרעה וממצרים לא נתנקם מהן אלא בחשך במצרים הוא אומר (י' כ\"ג) לא ראו איש את אחיו: ועל הים הוא אומר (י\"ד כ') ויהי הענן והחשך: וכן כשנתנקם מסנחריב לא נתנקם ממנו אלא בחשך שנא' (מ\"ב י\"ט ל\"ה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור: וכן בלשצר נתנקם ממנו בחשך שנ' (דניאל ה' ל') ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה: וכן המן הרשע לא הופרה עצתו אלא בחשך שנא' (אסתר ו' א') בלילה ההוא [נדדה] שנת המלך: וכן לעתיד לא יפרע הקב\"ה מן הגוים אלא בחשך שנ' (ישעיה ס' ב') כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים: ר' מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן ומשל את הרשעים בדירתן: משל את הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל ל\"ד י\"ד) ומשל את הרשעים בדירתן כה אמר ה' צבאות ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום (יחזקאל ל\"א ט\"ו) משל אין עושין כסוי לגגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של בדיל ולא של עופרת אלא של חרש מפני שהוא מין במינו כך אמר הקב״ה גיהנם חשך והתהום חשך יבא חשך ויכסה על חשך דכת' (קהלת ו' ד') כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה:", + "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו היה המצרי עומד ואינו יכול לישב: יושב ואינו יכול לעמוד: כופף קומתו ואינו יכול לפשטה: פושטה ואינו יכול לכפפה: שנ' ולא קמו איש מתחתיו: אמר ר' יצחק אוי להן לאומות העולם שהן נידונין לפי מעשיהן שנ' (ישעיה כ\"ט ט\"ו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם לפיכך לוקין בחשך שנ' (תהלים ל\"ה ו') יהי דרכם חשך וחלקלקות אבל ישראל מה כת' בהן ולכל בני ישראל היה אור במושבתם שהן עסיקין בתורה ובמצוות שכת' בהן (משלי ו' כ\"ג) כי נר מצוה ותורה אור:" + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Mechilta de-Rabbi Simon b. Jochai, Dr. D. Hoffman, Frankfurt 1905", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002001678" + ] + ], + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "key": "Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + }, + { + "heTitle": "הוספה", + "enTitle": "Additions" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9d4fdc05eee5b27f35704b4ff56fcad0981d0a75 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein.json @@ -0,0 +1,2281 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein", + "versionTitle": "Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein", + "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "direction": "ltr", + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Tractate Pischa": [ + [ + "(Exodus 12:1) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying\": I might think that both Aaron and Moses were being addressed; it is, therefore, written (Exodus 6:28) \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the land of Egypt\": Only Moses was being addressed and not Aaron. If so, why is it written \"to Moses and to Aaron\"? We are hereby taught that just as Moses was \"included\" in the words (i.e., by their being spoken to him), so, Aaron was included in the words (i.e., by his \"overhearing\" them). And why did He not speak (directly) to him? In deference to Moses. We find Aaron, then, to be excluded from all the (direct) addresses in the Torah except for three (Leviticus 10:8, Numbers 18:1, Numbers 18:8), where it is impossible (to understand otherwise).", + "Variantly: From (Exodus 7:1) \"See I have made you an overlord (\"elohim\") to Pharaoh,\" I would know that only Moses was set up as a judge to Pharaoh. Whence would I derive (the same for) Aaron? (It is, therefore, written (here) \"to Moses and to Aaron.\" Moses is being likened to Aaron. Just as Moses was a \"judge\" to Pharaoh, so, Aaron. Just as Moses spoke his words without fear, so, Aaron.", + "Variantly: \"to Moses and to Aaron\": I might think that the one who takes precedence in the verse takes precedence in the act. It is, therefore, written (Exodus 6:26) \"It is Aaron and Moses\" — Both are equal.", + "Similarly, (Genesis 1:1) \"In the beginning G–d created the heavens and the earth\": I might think that what takes precedence in the verse took precedence in creation. It is, therefore, written (Genesis 2:4) \"on the day that the L–rd G–d made earth and heaven\" — They were both created together.", + "Similarly, (Exodus 3:6) \"I am the G–d of your father, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob.\" I might think that whoever comes first in the verse comes first in importance. It is, therefore, written (Leviticus 26:42) \"Then I will remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember\" — to teach that all three are of equal importance.", + "Similarly, (Exodus 20:12) \"Honor your father and your mother.\" (Leviticus 19:3) \"A man, his mother and his father shall you fear.\" — Both are of equal importance.", + "", + "(Exodus 12:1) \"in the land of Egypt\":(He spoke to them) outside the city. But perhaps in the city itself? (This cannot be, for it is written (Exodus 9:29) \"When I leave the city\" (I shall pray). Now does this not follow a fortiori, viz.: If prayer (that of Moses to the L–rd) — the lesser — was only outside the city, then speech (that of the L–rd to Moses) — the greater — how much more so (was it not spoken in the city)! And why did He not speak with him in the city? For it was full of abominations (of idolatry)!", + "And before the land of Israel was chosen, all of the lands were kasher for speech. Once it was chosen, all other lands were excluded. Before Jerusalem was chosen all of Eretz Yisrael was kasher for altars. Once it was chosen, the rest of Eretz Yisrael was excluded. As it is written (Devarim 12: 13-14) \"Take heed unto yourself lest you offer your burnt-offerings … but in the place that the L–rd shall choose.\"", + "Before the Temple was chosen, all of Jerusalem was fit for (the reposing of)) the Shechinah. Once the Temple was chosen, (the rest of) Jerusalem was excluded. As it is written (Psalms 132:13-14) \"For the L–rd has chosen Zion … This is My resting place forever.\"", + "Before Aaron was chosen, all of Israel were kasher for the priesthood. Once he was chosen, the rest of Israel were excluded. As it is written (Numbers 18:19) \"An everlasting covenant of salt is it (the priesthood) before the L–rd for you (Aaron) and for your sons,\" and (Numbers 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him the covenant of an everlasting priesthood.\"", + "Before David was chosen (as king) every Israelite was kasher for kingship. Once David had been chosen, the other Israelites (i.e., those not in his line) were excluded. As it is written (II Chronicles 13:5) \"Is it not for you to know that the L–rd, the G–d of Israel, has given over the kingdom to David, to him and to his sons?\" If you would contend: But the L–rd did speak with the prophets outside the land, (I would answer:) Though He spoke with them outside the land, He did so only in the merit of the fathers. As it is written (Jeremiah 31:15-17) \"Thus said the L–rd: A voice is heard in Ramah … Thus said the L–rd: Keep your voice from weeping, and all your eyes from tears … And there is hope for your future, says the L–rd, etc.\"", + "And even though He spoke with them outside the land in the merit of the fathers, He did so only in a clean place, one of water. As it is written (Daniel 10:4) \"And I was by the stream Ulai,\" (Ibid. 10:4) \"and I was by the great river, the Tigris,\" (Ezekiel 1:3) \"The word of the L–rd came to Ezekiel … by the river Kevar.\"", + "Some say: He spoke with him in the land, (and then) He spoke with him outside the land, it being written (literally) \"the word of the L–rd was, was.\" (The first) \"was\" — in the land; (the second,) outside the land.", + "R. Elazar b. Tzaddok says: It is written (Ibid. 3:22) \"Arise, go out to the plain\" — whence it is derived that the plain is kasher (for prophecy).", + "Know that the Shechinah is not revealed outside the land. For it is written (Jonah 1:3) \"And Jonah rose to flee to Tarshish, etc.\" Now can one flee from the L–rd? Is it not written (Psalms 139:7-10) \"Where can I flee from Your presence … If I ascend to heaven, You are there, etc. If I take wing with the dawn, there, too, Your hand will lead me,\" (Zechariah 4:10) \"the eyes of the L–rd range the entire land,\" (Mishlei 15:3) \"The eyes of the L–rd see the bad and the good,\" (Amos 9:2) \"though they dig into Sheol, though they hide in the top of the Carmel, though they go into captivity (Job 34:22) \"There is no darkness nor shadow of death, etc.\" Rather, Jonah's intent was: I will go outside the land, where the Shechinah does not repose and reveal itself. For the gentiles are close to repentance — so that they not make Israel (who do not repent) liable (by invidious contrast). An analogy: The bondsman of a Cohein flees from his master, saying: I will go to the cemetery, a place where my master cannot come after me. His master: I have (messengers) like you. Thus, Jonah said: I will go outside the land, a place where the Shechinah is not revealed. For the gentiles are close to repentance, (this, so as not to render Israel liable by invidious contrast.) The Holy One responds: I have many messengers like you, viz. (Jonah 1:4) \"Then the L–rd cast a great wind on the sea, etc.\"", + "We find there to have been three (kinds of) prophets. One claimed the honor of the Father and the father of the son; another, the honor of the Father, but not the honor of the son; another, the honor of the son, but not the honor of the Father. Jeremiah claimed the honor of the Father and the honor of the son, viz. (Eichah 3:42) \"We have offended and rebelled\" (the honor of the Father); \"You have not forgiven\" (the honor of the son). Therefore, his prophecy was \"doubled,\" (Jeremiah 36:33) \"… and many other words were added to them\" (the prophecies of Jeremiah). Eliyahu claimed the honor of the Father, but not the honor of the son, viz. (I Kings 19:10) \"I have been very jealous for the L–rd, the G–d of hosts, etc.\" And what is stated in this regard? (Ibid. 15-16) \"And the L–rd said to him: Go, return on your way to the desert of Damascus … And Yehu the son of Nimshi shall you anoint to be king over Israel, and Elisha the son of Shafat … shall you anoint to be a prophet in your place.\" What is the intent of this? He does not desire your prophecy (because you do not claim the honor of Israel).", + "Jonah claimed the honor of the son, but not the honor of the Father. What is stated in that regard? (Jonah 1:3) \"And the word of the L–rd came to Jonah a second time, saying.\" What is the intent of this? We will speak with him a second time, but not a third, (for he did not claim the honor of the L–rd).", + "R. Yochanan said: Jonah went (on that voyage) only to cast himself into the sea, as it is written (Jonah 1:12) \"And he said to them: Lift me up and cast me into the sea.\" All this do you find with Moses and the (other) prophets, that they gave their lives for Israel. What is written of Moses? (Exodus 32:32) \"And now, if You forgive their sin — and if not, blot me out of Your book which You have written.\" (Numbers 11:15) \"If thus You do with me, kill me if I have found favor in Your eyes and let me not look upon my evil\" (i.e., the destruction of Israel). What is written of David? (II Samuel 24:17) \"Behold, I have sinned and I have been corrupt. But these sheep, what have they done? Let Your hand be in me and in the house of my father.\" In all places you find that Moses and the (other) prophets gave their lives for Israel.", + "(Exodus 12:1) \"saying\": Go and say it to them immediately. These are the words of R. Yishmael. As it is written (Exodus 34:34) \"And he went out and spoke to the children of Israel what he had been commanded.\" R. Eliezer says: (The intent is) Go out and say it to them and return word to Me, viz. (Ibid. 19:8) \"and Moses returned the words of the people to the L–rd,\" and (Ezekiel 9:11) \"And, behold, the man clothed in linen on whose loins was the scribe's slate returned word saying I have done according to all that You have commanded me,\" and (Iyyov 38:35) \"Did you dispatch lightning bolts, so that they should go forth and say to you 'Here we are'\"? The messengers of the Holy One Blessed be He are not as those of flesh and blood. The messengers of flesh and blood must return to their sender. Not so Your messengers, but \"Did You dispatch lightning bolts so that they should go forth?\" It is not written \"and they shall return and say.\" Wherever they go they are before You and they say we have fulfilled Your embassy, in fulfillment of (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill the heavens and the earth?\"", + "R. Oshiyah said: When the Holy One Blessed be He decrees good and bad decrees for Israel, a report is returned to Him for the good, but not for the bad, viz. (Ezekiel 9:2-11) \"And, behold, six men were coming, etc.\" — whereupon they fulfilled their embassy. Of those who were commanded to carry out the evil decree (i.e., to destroy), we do not learn that they returned report. Of him who was commanded over the good (i.e., the man clothed in linen), we learn that he returned report (viz. 9:11) \"Ben Azzai says: \"In the voice that you hear (what is taught), in that voice you teach.\" (i.e., \"Affirmation begets affirmation.\").", + "R. Akiva says (Exodus 12:1) \"saying\": Go and say to them that it is in their merit that He speaks to me (Moses). And thus do we find, that in all the thirty-eight years that He was angry with Israel (i.e., from the episode of the spies and on), He did not speak with him, viz. (Devarim 2:16-17) And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from the midst of the people, that the L–rd spoke to me, saying.\"", + "R. Shimon b. Azzai said: I do not come to detract from my master's words, but to add to them, viz.: Not to Moses alone did He speak in the merit of Israel, but to all of the prophets, viz. (Ezekiel 3:15) \"And I sat there seven days, mute (i.e., without prophecy) among them,\" (Ibid. 16-17) \"And it was at the end of seven days (of being among them) that the word of the L–rd (i.e., prophecy) came to me, saying.\" (Likewise, after the people had asked for Divine guidance), (Jeremiah 42:7) \"And the word of the L–rd came to Jeremiah, etc.\"", + "And thus do you find with Baruch the soon of Neriah, who complained before the L–rd, (Ibid. 45:3) \"You (Baruch) say: Woe unto me, the L–rd has added grief to my pain!\" (You say:) Why am I different from all the disciples of the prophets? Joshua served Moses and the spirit of the L–rd reposed upon him. Elisha served Eliyahu and the spirit of the L–rd reposed upon him. Why am I different? (Ibid.) \"I wearied myself with groanings but I did not find rest,\" \"rest\" being prophecy, as in (Numbers 11:21) \"And the spirit rested upon them … and they prophesied in the camp,\" (II Kings 2:15) \"And the spirit of Eliyahu has rested on Elisha,\" (Isaiah 11:2) \"And the spirit of the L–rd will rest upon him.\" Come and see how the L–rd answered him (Jeremiah 45:4-5) \"Thus said the L–rd. What I have built I am going to destroy, and what I have planted I am going to uproot, and you are seeking 'great things' for yourself?\", \"great things\" being prophecy, as in (II Kings 8:4) \"Tell me, now, of all the 'great things' that Elisha (the prophet) has wrought,\" and (Jeremiah 33:3) \"Call Me and I will tell you (Jeremiah the prophet) 'great things' and in forms that you have not known,\" (G–d) saying to Baruch the son of Neriah, as it were: If there is no vineyard, there is no (need of a) fence; if there is no flock, there is no shepherd. Why? (Jeremiah 45:5) \"For I am going to bring evil upon all flesh. And shall I render your soul (i.e., your prophetic soul) as spoil unto you wherever you go?\" — whence we see that the prophets prophesy only in the merit of Israel." + ], + [ + "(Exodus 12:2) \"This month shall be to you the beginning of months\": R. Yishmael says: Moses pointed out the new moon to Israel and said to them: Thus shall it (the moon) look and the new month be designated thereby for all generations.", + "R. Akiva says: This is one of the three things which Moses could not visualize until they were pointed out to him by the L–rd. Likewise, (Leviticus 11:29) \"And this shall be unclean for you from among all the things that swarm upon the earth.\" (Likewise,) (Numbers 8:4) \"And this is the work of the menorah.\" Others say: He was likewise perplexed as to slaughtering, viz. (Numbers 29:38) \"And this is what you shall do upon the altar.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Were not all of the mitzvoth spoken to Moses in the daytime? How, then, could he have pointed out the moon?", + "R. Elazar says: He spoke with him just before it got dark and showed it to him when it got dark.", + "\"This month\": Nissan. You say it is Nissan. But perhaps it was some other month of the year? It is written (Exodus 23:16) \"And the festival of the ingathering (Succoth) at the end of the year,\" (Ibid. 34:22) \"And the festival of the ingathering at the turn of the year.\" In which month is there ingathering and turning (from one solstice to another) and the expiration of a year? Tishrei. After learning that the seventh month is Tishrei, we infer that the first month is Nissan. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Esther 3:7) \"In the first month, the month of Nissan.\"", + "(Exodus 12:2) \"The beginning of the months\": We are hereby apprised that Nissan is the beginning for the months. And whence do we derive (the same for) the reign of kings? From (I Kings 6:1) \"In the fourth year of Solomon's reign over Israel, in the month of Ziv (Iyyar), the second month,\" (his reign having begun with the first month, Nissan). And whence do we derive (the same for) festivals (i.e., that one is not in transgression of delaying his vows until three consecutive festivals have passed)? From (Devarim 16:16) \"… the festival of matzoth (in Nissan), and the festival of Shavuoth, and the festival of Succoth.\" We find, then, that Nissan is the beginning for months, for kings, and for festivals.", + "R. Nathan and R. Tzaddok say: Also for house rentals (i.e., If one says: I am renting it to you for this year, the understanding is until the beginning of Nissan.) But this does not apply to (the reckoning of) years, shemitah, Yovloth, planting (in respect to arlah [viz. Leviticus 19:23]) or (the tithing of) greens, in which respect it is written (Devarim 31:10-11) \"At the end of seven years, in the time of the year of the shemitah … when all of Israel, etc.\", and (Exodus 34:22) \"and the festival of the ingathering, the circuit of the year.\"", + "(Exodus 12:2) \"This month shall be to you\": Adam did not count by it (but by Tishrei, as the first month). You say this, but perhaps (the meaning is) \"to you,\" but not to a gentile? (This cannot be, for) this is understood by (Ibid.) \"It is the first for you.\" How, then, am I to understand \"to you\"? As to you, but not to Adam. We find, then, that Israel count by the moon, and the gentiles by the sun. Not only does Israel count by the moon, but once in thirty days (at the blessing of the New Moon) they lift their eyes to their Father in heaven. And an eclipse of the sun portends evil to the gentiles, who count by the sun; and an eclipse of the moon portends evil to Israel, who count by the moon.", + "Rebbi says: An eclipse of the sun in the east portends evil to the dwellers in the east; in the west, to the dwellers in the west.", + "", + "R. Yonathan says: Both (kinds of eclipses) were relegated to the gentiles, as it is written (Jeremiah 10:2) \"Do not emulate the ways of the nations, and do not be dismayed at the signs of the heavens. Let the nations be dismayed by them!\"", + "(Exodus 12:2) \"the beginning of months\": I might think, for the minimum of months, two (i.e., the most distinctive of months, Sivan and Tishrei). It is, therefore, written (Ibid.) \"of (all) the months of the year.\" (Exodus 12:2) \"It is the first\": What is the intent of this? It is written (Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv (spring) and offer the Pesach to the L–rd your G–d, etc.\" Observe Pesach for Aviv, and Aviv for Pesach, that Aviv fall out in its proper time. How so? Intercalate Adar, so that Aviv fall out in its proper time. If they intercalated Adar and Aviv did not fall out in its proper time, I might think that they should intercalate the New Moon of Nissan. R. Yishmael says: If you say this, you make Nissan twice; but the Torah has said: \"It is the first (i.e., one) to you\" (and not two).", + "R. Nathan says \"Observe the month of Aviv\" — Observe the month which is closest to Aviv. And which is that? Adar. But we have not heard how many (days) are to be intercalated. From \"Observe the month (of Aviv\"), we infer that a month (of days, i.e., thirty) are to be intercalated. And this follows, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month, (with) one of its units (i.e., days), so, a year, with one of its units (i.e., months). But perhaps, just as (with a) month — one thirtieth of it, so, (with) a year, one thirtieth of it? It is, therefore, written \"Observe the month.\" (A month is intercalated and not one thirtieth of it. But perhaps, just as a year, one twelfth of it, so, a month, one twelfth of it? It is, therefore, written (Numbers 28:17) \"And on the fifteenth day of this month\" — You intercalate a day for a month, and not one twelfth of it.", + "R. Yitzchak said: If you said this, the moon would already be in the middle of the sky (in the beginning of the month)! You must perforce revert, then, to the first formulation, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month is added to only at its end, so, a year is added to only at its end.", + "R. Yirmiyah says: Just as uncleanliness constrains (the offering of the Pesach [viz. Numbers 9:10] and (the advent of) spring constrains, then just as the (constraint in) the first is not less than thirty days, so, (that in) the second must be no less than thirty days. But perhaps (an intercalation is to be made backwards] even if spring arrives prematurely? It is, therefore, written (Exodus 13:10) \"and you shall keep this statute (of Pesach) in its time\" — You add to its time, but you do not subtract from it.", + "R. Yoshiyah says: whence is it derived that the year is intercalated only in the Great Beth-din in Jerusalem? From \"It is the first for you … Speak (you, Moses and Aaron, the leaders of the generation [akin to the Great Sanhedrin]), etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:3) \"Speak to the whole congregation of Israel.\"", + "R. Achai b. R. Yoshiyah says: Now did they both speak? Is it not written (Ibid. 7:2) \"You (Moses) shall speak all that I shall command you\"?", + "Moses accorded honor to Aaron and said \"Teach me,\" and Aaron did likewise with Moses, and the speech emanated from both as if both were speaking.", + "\"Speak to the whole congregation of Israel\": The speaking was on Rosh Chodesh; the taking (of the lamb), on the tenth; and the slaughtering, on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking and the taking were on the tenth and the slaughtering on the fourteenth? It is, therefore, written \"This month is for you. Speak, etc.\" When was the speaking? On Rosh Chodesh. You must revert, then, to the first formulation. The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth.", + "R. Acha b. R. Oshiyah says: The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking and the taking were on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth? It is, therefore, written \"Speak to the whole congregation of Israel, saying.\" Let \"saying\" not be written. Why is it written? To separate (between the speaking and the taking). You must posit the first formulation, then, and not the second.", + "R. Yossi Haglili says: The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking was on the tenth, and the slaughtering and the taking on the fourteenth? If is, therefore, written (Ibid. 6) \"And it shall be to you for a keeping until the fourteenth.\" If you say this (i.e., that he may slaughter it on the tenth), you have uprooted the entire verse (from its meaning)! You must revert, then, to the first formulation.", + "(Ibid. 3) \"On the tenth day of this month, they shall take\": This tells me that only the tenth day is kasher for taking. Whence do I derive (the same for) the fourteenth day? It follows a fortiori, viz.: If the tenth day, which is not kasher for slaughtering, is kasher for taking, then the fourteenth day, which is kasher for slaughtering, how much more so is it kasher for taking! Whence do I derive (the same for) the thirteenth day? It follows a fortiori, viz.: If the tenth day which is not proximate to slaughtering, is kasher for taking, how much more so the thirteenth, which is proximate to slaughtering! And the same applies to the eleventh and twelfth days.", + "\"On the tenth day of this month, they shall take\": (\"this\") excludes the Paschal lamb of all the generations, which, unlike the Paschal lamb of Egypt, need not be taken on the tenth day, but may be taken at all times.", + "\"they shall take for themselves\": Now did they all take? The intent is to render a man's messenger akin to himself — whence the expression \"A man's messenger is like the man himself.\"", + "(Ibid.) \"each man, a seh for a household\": Included in \"seh\" is a goat and a sheep, viz. (Devarim 14:4) \"the seh of the sheep and the seh of the goats.\"", + "I might think that one seh suffices for all; it is, therefore, written \"a seh for a household,\" a \"household\" being a family, as in (Numbers 1:2) \"by their families, according to their households.\" If there were ten families in one household, I might think that one seh suffices for all; it is, therefore, written \"a seh for a house.\"", + "(Exodus 12:4) \"And if the household is too small for one lamb\": We are hereby taught that a lamb can always be subscribed to or withdrawn from, so long as it has not been slaughtered, as long as it is not left as is (i.e., without owners).", + "R. Yehudah says: As long as one of the original party (to it) remains — so that the primary (the original subscriber) not become secondary (to the new subscribers) and the secondary, primary.", + "(Ibid.) \"then he and his neighbor next to his house shall take it\": R. Akiva says: Whence is it derived that if one wishes to make his Pesach for himself he may do so? From \"then he and his neighbor shall take.\" R. Yishmael says: Whence is it derived that if one wishes to appoint others for his lamb he may do so? From \"then he and his neighbor, etc.\" (\"neighbor\":)", + "(Does this mean he may appoint even) his neighbor in his roof (i.e., in another domain), or only his neighbor near him? It is, therefore, written \"near his house\" (but not necessarily in the same domain.)", + "R. Shimon b. Yochai says: \"his neighbor\" connotes in any event (i.e., in either domain).", + "(Ibid.) \"according to the michsah of souls\": \"michsah\" connotes a count, i.e., it must be slaughtered for those counted for it. If he does not slaughter it with this intent, I might think that it is nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid.) \"Each according to his eating shall you count\" — Scripture repeating this to indicate that it is not kasher otherwise. ...", + "What is the intent of \"according to the count of souls\"? From (Ibid.) \"A man (according to his eating\"), I might think only a man. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of indeterminate sex) and a hermaphrodite? It is, therefore, written \"according to the count of souls.\" This would imply for inclusion even one who is sick and one who is old, who cannot eat an olive-size. It is, therefore, written \"A man according to his eating,\" to exclude the above, in whose behalf the lamb is not slaughtered. (\"Each according to his eating) tachosu (over) the lamb\": Rebbi says: This (\"tachosu\") is Aramaic, as one would say to his neighbor \"Kos (i.e., 'slaughter') this lamb for me.\" \"over the lamb\":", + "R. Yishmael says: We are hereby taught that the Paschal lamb can always be subscribed to or withdrawn from so long as it has not been slaughtered, as long as it is not left as is (i.e., without owners).", + "R. Yitzchak says: Scripture has hereunto been speaking of a living lamb, (so that no special verse is needed for this teaching.)" + ], + [ + "(Ibid. 5) \"seh\": Included in \"seh\" is a goat and a sheep, viz. (Devarim 14:4) \"the seh of the sheep and the seh of the goats.\" \"unblemished\": to exclude a blemished animal. \"male\": to exclude a tumtum (one of indefinite gender), a hermaphrodite, and a female. ... \"one year old\": This tells me only of a one-year-old. Whence do I derive (the same for) its entire first year? R. Yishmael was wont to say: If a burnt-offering, which is of a high order of sanctity, may be brought its entire year as at the one-year mark itself, how much more so the Paschal lamb, which is of a lower order of sanctity!", + "R. Yossi Haglili said: If a ram, which is unfit (as an offering) in the beginning of its second year is kasher the entire second year, then a Pesach, which is kasher in the beginning (i.e., in the midst of its first year), how much more so is it kasher at the end! ...", + "\"of the lambs and of the goats shall you take it\": of each in itself. You say this, but perhaps both are required. It is, therefore, written (Leviticus 1:10) \"And if from the sheep is his offering.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If a burnt-offering, of higher sanctity, is kasher (if brought) of one kind (only), a Pesach, of lower sanctity, how much more so! What, then, is the intent of \"of the lambs and of the goats\"? Of each in itself.", + "", + "\"shall you take\": What is the intent of this? (i.e., it seems redundant.) It is written (Devarim 16:2) \"And you shall slaughter the Pesach for the L–rd your G–d, sheep and cattle\" — sheep for the Pesach (offering) and cattle for the chagigah (the festive offering.) You say this, but perhaps (the meaning is) both for the Pesach? And how would I understand (Exodus 12:5) \"an unblemished lamb, a male\"? As referring to the Pesach of Egypt, but Pesach for all the generations he could bring either (sheep or cattle). It is, therefore, written \"Of the lambs or of the goats shall you take.\" Why (the redundant) shall you take?\" That the Pesach for all the generations be brought only from the sheep or from the goats (but not from the cattle). These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: sheep for the Pesach and cattle for the chagigah. You say this, but perhaps (the meaning is) both for the Pesach? And how would I understand (Exodus 12:5) \"an unblemished lamb, a male\"? As referring to the Pesach of Egypt, but the Pesach for all the generations he could bring either (sheep or cattle). It is, therefore, written Ibid. 13:5) \"then (in Canaan) you shall perform this service (of Pesach) on this month\" — As the service that you performed in Egypt (i.e., from the sheep or from the goats), thus shall you perform in all the generations. These are the words of R. Yonathan.", + "R. Eliezer says: Sheep for the Pesach and cattle for the chagigah. You say this, but perhaps both are for the Pesach? And how would I understand \"an unblemished lamb, etc.\"? As referring to the Pesach of Egypt, but for the Pesach of all the generations (I would say that he brings from both. It is, therefore, written (Ibid. 12:24) \"And you shall keep this thing as a statute for you and for your children forever.\" This refers to the Pesach of all the generations. How, then, am I to understand \"And you shall slaughter the Pesach to the L–rd your G–d, sheep and cattle\"? Sheep for the Pesach and cattle for the chagigah.", + "R. Akiva says: One verse states \"And you shall slaughter the Pesach to the L–rd your G–d, sheep and cattle,\" and another, \"From the sheep and from the goats shall you take.\" How are these two verses to be reconciled? This is a (hermeneutical) rule, viz. If two verses in the Torah seem to be mutually contradictory, let them remain in their place until a third verse comes to decide between them. It is, therefore, written (Ibid. 12:21) \"Draw forth and take unto yourselves sheep for your families and slaughter the Pesach.\"", + "R. Yishmael says: That verse (Devarim 16:2) (\"sheep and cattle\") speaks of the chagigah that is brought on Pesach. You say this, but perhaps it speaks of the Pesach itself? \"An unblemished lamb, a male\" speaks of the Pesach itself. How, then, am I to understand \"And you shall slaughter the Pesach to your G–d (sheep and cattle)\"? As referring to the chagigah that comes with the Pesach.", + "Rebbi says: That verse is speaking of an offering that comes from either sheep or cattle, i.e., peace-offerings (shelamim) — whence they ruled: A Pesach \"surplus\" is used for peace-offerings. (i.e., in the instance of an intended Pesach offering which was lost and replaced by another, and then found.)" + ], + [ + "(Exodus 12:6) \"And it shall be to you for a keeping\": Why does the taking of the Pesach precede its slaughtering by four days? R. Matia b. Charash says: It is written (Ezekiel 16:8) \"And I passed by you and I saw you, and behold, your time was the time for love\": There had arrived the (time for the fulfillment of the) oath that the Holy One Blessed be He had sworn to our father Abraham to redeem his children. But they had no mitzvoth to engage in, which would enable their redemption, viz. (Ibid. 7) \"Your breasts were firm\" (an allusion to Moses and Aaron), \"and your hair had sprouted\" (an allusion to the elders), but you were naked and bare\" (of mitzvoth). And the Holy One Blessed be He gave them two mitzvoth — the blood of the Paschal lamb and the blood of circumcision to engage in for their redemption. Thus (Ibid. 6) \"And I passed by you and I saw you steeped in your blood.\" And it is written (Zechariah 9:11) \"You, too — By the blood of your covenant I have sent forth your bound ones from the waterless pit.\" Therefore, the Holy One Blessed be He commanded the taking of the Pesach four days before its slaughtering, for reward is given only for the act.", + "R. Eliezer Hakappar Berebbi says: Did Israel not have four mitzvoth surpassing the worth of all the world? — not being suspect of illicit relations or of slander, not changing their names and not changing their language?", + "Whence is it derived that they were not suspect of illicit relations? From (Leviticus 10:10) \"And there went out the son of an Israelite woman, the son of an Egyptian man,\" the verse apprising us of Israel’s eminence, this being the only instance of its kind, wherefore Scripture singles it out. And it is said of them in the tradition (Song of Songs 4:12) \"A locked garden is my sister, my bride, a fountain locked.\": \"a locked garden\" — the women: \"a fountain locked\" — the men.", + "R. Nathan says: \"a locked garden\" — the married women; \"a fountain locked, a sealed up spring\" — the betrothed women. Variantly: \"a locked garden, a fountain locked\" — an allusion to the two types of cohabitation.", + "And whence is it derived that they were not suspect of slander and that they loved each other? From (Exodus 3:22) \"And a woman shall ask of her neighbor, etc.\" Twelve months had already passed, and we do not find an instance of one informing against another.", + "And whence is it derived that they did not change their names? Just as they were called in their descent (to Egypt) — Reuven, Shimon, Levi, and Yehudah (viz. Ibid. 1:2) — so, they were called upon their ascent (viz. Numbers 1:18). And it is written (Genesis 48:16) \"The angel who redeems me … and let there be called in them my name and the name of my fathers, etc.\"", + "And whence is it derived that they did not change their language? From (Ibid. 45:12) \"… for the mouth that speaks to you\" (speaks in the holy tongue), and (Exodus 5:3) \"The G–d of the Hebrews revealed Himself to us, etc.\" and (Genesis 14:13) \"And the survivor came and he told Avram the Hebrew, etc.\"", + "And why did the taking of the Pesach precede its slaughtering by four days? Because Israel was stepped in idolatry in Egypt, which countervails all of the mitzvoth, as it is written (Numbers 15:24) \"And if from the eyes of the congregation it (idolatry) were done unwittingly, etc.\" Scripture singled out this (idolatry, as tantamount to transgression of all of the mitzvoth [viz. Ibid. 22]).", + "He said to them (viz. Exodus 12:21) \"Withdraw\" from idolatry (The sheep was the idolatry of Egypt), and cleave to mitzvoth.", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written (Exodus 6:9) \"And they would not hearken to Moses (as to G–d's delivering them), for shortness of spirit, etc.\" Now is there anyone who is given glad tidings and does not rejoice? (viz. Jeremiah 20:14) \"A son has been born to you — Rejoice him!\" His Master is freeing him from bondage and he does not rejoice? What, then, is the intent of \"And they would not hearken to Moses, etc.\"? It was difficult for them to abandon their idolatry, viz. (Ezekiel 20:7) \"And I said to them (in Egypt): Let every man cast away the detestations of his eyes and not defile himself with the idols of Egypt.\" This is the intent of (Exodus 6:13) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron, and He charged them to the children of Israel. He charged them to abandon idolatry.", + "\"And it shall be to you for a keeping\": What is the intent of this? It is written (Ibid. 12:21) \"Draw forth and take for yourselves sheep, etc.\" Israel said to Moses (Ibid. 8:22) \"Will we slaughter the abomination of Egypt before their eyes and they (the Egyptians) not kill us?\" He said to them: From the miracle that He will perform for you in your drawing them forth (i.e., their not protesting), you can rest assured (that no ill will befall you) in slaughtering them.", + "\"And it shall be to you for a keeping\": Keep it until the fourteenth (of Nissan) and slaughter it on the fourteenth. You say this, but perhaps (the meaning is) keep it and slaughter it until the fourteenth? It is, therefore, written (Numbers 9:5) \"And they offered the Pesach in the first (month [Nissan]) on the fourteenth day of the month.\"", + "Scripture specified it (the fourteenth day) as mandatory. It is not the second assumption, then, that is to be accepted, but the first. \"And it shall be to you for a keeping\": Scripture hereby apprises us that it was inspected (for possible blemishes) for (a period of) four days before being slaughtered. From here you learn (the same for) the tamid (the daily offering), viz. \"keeping\" is stated here, and \"keeping\" is stated in respect to the tamid. Just as the Pesach is observed four days before slaughtering, so, the tamid. From here they ruled: There are not to be fewer than six inspected lambs in the \"chamber of lambs\" (in the Temple), enough to suffice for a Sabbath accompanied by two festival days of Rosh Hashanah; and they are constantly replenished (as needed).", + "", + "\"And the entire congregation of Israel shall slaughter it\": Now do they all slaughter it? R. Yehoshua b. Karcha said: From here it is derived that one's messenger is regarded as the sender himself.", + "\"And they shall slaughter it\": whether on a weekday or on a Sabbath. And how would I satisfy (Exodus 31:14) \"Its (Sabbath's) profaners shall be put to death\"? With other labors, aside from the slaughtering of the Pesach. But perhaps (the meaning is) even with the slaughtering of the Pesach. And how would I satisfy \"And they shall slaughter it\"? On other days, aside from Sabbath. It is, therefore, written (Numbers 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" — even on the Sabbath. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan said to him: But we still have not heard! R. Yoshiyah: It is written (Ibid. 28:2) \"Command the children of Israel and say to them: My offering, My bread … shall you observe to offer to Me in its appointed time, etc.\" (What is the purpose of this?) If to teach that the (offering of the) tamid overrides the Sabbath, is it not already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year, etc.\" What, then, is the import of \"in its appointed time\"? It is \"extra\" for purposes of formulating a gezeirah shavah (an identity), viz.: It is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere, (Numbers 9:2) \"in its appointed time.\" Just as the tamid overrides the Sabbath, so, here (the Pesach) overrides the Sabbath.", + "(Exodus 12:6) \"And the entire assembly of the congregation of Israel shall slaughter it\": Whence do you derive that if Israel has only one Pesach, it suffices for all of them? From \"And the entire congregation, etc.\"", + "\"and they shall slaughter it, etc.\": From here they ruled that the Pesach was slaughtered in three groups — \"assembly,\" \"congregation,\" and \"Israel (see Pesachim 64a).", + "\"ben ha'arbayim\": I might think that this means at morning twilight.", + "It is, therefore, written (Devarim 16:6) \"There shall you slaughter the Pesach in the evening.\" I might think that this is to be taken literally. It is, therefore, written (Ibid.) \"at the time that you departed from Egypt.\" When was that? At midday, viz. (Exodus 12:41) \"And it was in the middle of the day … that they left Egypt.\"", + "R. Nathan says: Whence is it derived that \"ben ha'arbayim\" signifies midday? Even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 6:4) \"Prepare for battle against her. Arise and let us go up at noon (midday). Woe unto us for the day is declining, for the shadows of evening go forth!\"", + "R. Shimon b. Yochai says: The verse comes to apply the first (activity) to the last (time mentioned in the verse) and the last, to the first, viz.: \"the time of your departing,\" to its slaughtering; \"at sundown,\" to its roasting; \"in the evening,\" to its eating.", + "Ben Betheira says (Exodus 12:6) \"ben ha'arbayim\" [lit., \"between the evenings\"]: Slaughter it between the two evenings, (the \"evening\" of the day [i.e., after midday] and the \"evening\" preceding the night)." + ], + [ + "(Exodus 12:7) \"And they shall take from the blood\": I might think either by hand or by vessel; it is, therefore, written (Ibid. 22) \"And you shall dip it in the blood which is in the saf,\" whereby we are apprised that he digs out a trough in the lintel and slaughters (the lamb, [the blood dripping]) into it, \"saf\" signifying a lintel, as in (Ezekiel 43:8) \"When they placed their threshold ('sipam') next to My threshold,\" and (Isaiah 6:4) \"And the posts of the threshold ('sippim') shook.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"saf\" signifies a vessel, as in (I Kings 7:50) \"And the 'sippoth' and the snuffers, and the basins and the spoons, etc.\"", + "(Exodus 12:7) \"And they shall place it on the two side posts and on the lintel\": on the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside (is meant)? It is, therefore, written (Ibid. 13) \"And I will see the blood\" — blood which is seen by Me and not by others. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Nathan says: On the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the blood will be for you as a sign\" — for you and not for others. R. Yitzchak says: On the outside — so that the Egyptians see (their gods being slaughtered), and their insides be \"ripped apart!\"", + "\"And they shall place it on the two side posts and on the lintel\": I might think that if he placed (the blood on) one before the other, he has not fulfilled his obligation. It is, therefore, written (Ibid. 22) \"and you shall touch the lintel and the two doorposts,\" (to teach that even) if he reversed the order, he has fulfilled his obligation. We hereby learn that our forefathers in Egypt had three altars — the lintel and two door-posts. R. Shimon says: Four: the saf, the lintel, and two door-posts.", + "(\"and on the lintel) of the houses in which they eat it\": This tells me only of the latter. Whence do I derive (the same for) the houses which they slept in? From (Ibid. 13) \"upon the houses where you are\" — in any event.", + "(Exodus 12:8) \"And they shall eat the flesh\": \"the flesh\" — but not sinews or bones, horns or hooves.", + "\"on this night\": I might think, the entire night; it is, therefore, written (Ibid. 10) \"You shall not leave over anything of it until morning, and what is left over of it until morning, in fire shall you burn.\" What is the intent of (the seemingly superfluous) \"until morning\"? To set a bound for \"the morning of morning.\" And which is that? The (rising of the) morning star. From here they ruled: The eating of the Paschal lamb and the eating of (other) sacrifices, and the burning of fats and limbs — their mitzvah is until the rising of the morning star. All that is to be eaten in one day — their mitzvah is until the rising of the morning star. And why did they rule (\"only) until midnight\"? To distance a man from transgression and to make a fence for the Torah and to fulfill the words of the men of the Great Assembly, who said: \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\" R. Eliezer b. Azaryah says: It is written here \"on this night,\" and elsewhere (Ibid. 12) \"And I shall pass through the land of Egypt in this night.\" Just as there, until midnight, so, here, until midnight.", + "(Exodus 12:8) \"roasted in fire\": and not roasted on a spit, and not roasted on a grill, and not roasted in an earthenware oven (cleared of its coals), but roasted in fire, in its raw state.", + "You say this, but perhaps (the intent is) something which is cooked (before it is roasted)? It is, therefore, written \"roasted in fire,\" connoting that which is roasted raw.", + "\"with matzoth and maror (bitter herbs) shall they eat it\": Scripture here teaches us that the mitzvah of Pesach is matzoh, roasted (flesh), and maror.", + "And whence is it derived that in the absence of matzoh and maror one fulfills his obligation with the Pesach? From \"shall they eat it\" (in any event). I might think that if one does not have a Pesach he fulfills his obligation with matzoh and maror, and that it follows, viz.: (The eating of the) Pesach is a positive commandment and matzoth and maror is a positive commandment. Just as in the absence of matzoh and maror one fulfills his obligation with the Pesach, so, in the absence of the Pesach one fulfills his obligation with matzoh and maror.", + "It is, therefore, written \"with matzoth and maror shall they eat it\" (i.e., the eating of the Pesach is a categorical requirement for fulfillment of the obligation.) Variantly: \"with matzoh and maror shall they eat it\": From here they ruled: The Pesach is to be eaten in a state of satiety, but matzoh and maror are not (necessarily) to be eaten in a state of satiety.", + "(Exodus 12:9) \"Do not eat of it na\": \"na\" is \"raw.\"", + "\"and vashel mevushal\": to make one liable (both) for what is raw and for what is cooked. You say this. But perhaps (the meaning is) to make him liable for what is overly roasted? It is, therefore, written, \"but roasted in fire.\" How, then, is \"vashel mevushal\" to be understood? As (to make him liable for) what is raw and what is cooked.", + "\"or cooked in water\": This tells me only of water. Whence do I derive (the same for) other liquids? R. Yishmael was wont to say: It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to cook it in water, which does not impart its taste (to the flesh), how much more so other liquids, which do impart their taste!", + "R. Akiva says: This tells me only of water. How do I derive (the same for) other liquids? It is, therefore, written \"uvashel mevushal,\" (which conveys the sense of \"no matter what it is cooked in), to include (as forbidden) other liquids.", + "Rebbi says: I can read \"Eat of it only roasted in fire.\" Why \"raw and vashel mevushal\"? For I might then think that it is only when he is commanded to eat it roasted (i.e., at night) that he is forbidden to eat it raw or cooked. Whence would I derive (the same for) the daytime? It is, therefore, written \"uvashel mevushal\" (connoting \"whenever it is cooked\").", + "\"uvashel\": \"bashel\" (here refers to flesh that was) roasted (before, the understanding being that it is forbidden to cook it even if it had been roasted previously), as in (Devarim 16:7) \"And you shall cook (i.e., roast) it and you shall eat it,\" and (II Chronicles 35:13) \"And they cooked (i.e., roasted) the Pesach in fire as prescribed; and the holy (offerings) they cooked in pots, cauldrons, and pans, and they dispatched them to all the people.\" From here R.Yoshiyah said: If one takes a vow not to eat \"mevushal,\" roasted (flesh) is (also) forbidden to him. \"but roasted in fire\": What is the intent of this? I might say: What is (more) fit for roasting should be roasted. It is, therefore, written \"but (i.e., exclusively) roasted in fire,\"", + "(what is) inside and what is outside. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: It (the spit, should be) \"helmeted\" (with the head).", + "(Exodus 12:10) \"And you shall not leave over anything of it until the morning, and what is left over of it until the morning, in fire shall you burn it.\" What is the intent of (the seemingly redundant) \"until the morning\"? To set a bound for the morning of morning (i.e., that he may eat it (only) until the rising of the morning star, and not until sunrise). Variantly: What is the intent of \"until morning\"? To teach that it is not burned until the eve of the sixteenth (of Nissan).", + "R. Yishmael says: This is not necessary, for it is written (Ibid. 16) \"No labor shall be done in them\" (the festival days), and burning is in the category of \"labor.\" What, then, is the intent of \"until morning\"? If the eve of the sixteenth occurred on Shabbat, it is not burned until the seventeenth.", + "R. Yonathan says: This is not necessary, if where all ochel nefesh overrides the festival — the burning of the left-overs of the Pesach does not override the festival, then, where partial ochel nefesh does not override the Sabbath, how much more so should the burning of the left-overs of the Pesach not override the Sabbath! What, then, is the intent of \"until morning\"? To set a bound for the morning or morning (see above).", + "R. Yitzchak says: (A verse) is not necessary (to tell us that left-overs of the Pesach may not be burned on the festival). For if the burning of chametz, which is interdicted in being seen or being found, does not override the festival, how much more so should the burning of the left-overs of the Pesach not override the festival. What, then, is the intent of \"until morning\"? As stated above." + ], + [ + "(Exodus 12:11) \"And thus shall you eat it\": as those going on a journey. R. Yossi Haglili says: Scripture is hereby teaching proper deportment to those going on a journey — that they do things with despatch.", + "\"and you shall eat it in haste\": This is the haste of the Egyptians (to make them leave). You say this. But perhaps it is the haste of the Jews (to leave)? (Devarim 16:3) \"for in haste you left Egypt\" already speaks of the haste of the Jews. How, then, am I to understand \"and you shall eat it in haste\"? As referring to the haste of Egypt.", + "R. Yehoshua says: \"and you shall eat in haste\": This is the haste of Israel. You say this. But perhaps it is the haste of the Egyptians? (Exodus 12:39) already speaks of the haste of the Egyptians. How, then, am I to understand \"in haste\"? As referring to the haste of the Jews.", + "Abba Channan says in the name of R. Elazar: This (\"in haste\") is the haste of the Shechinah. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Song of Songs 2:8) \"the voice of my Beloved, behold, it comes,\" (heralding the redemption, etc.), (Ibid. 9) \"Behold, (seeking to redeem us), He stands behind our wall, etc.\" I might think that this will be so in the future, too. It is, therefore, written (Isaiah 52:12) \"But not in haste will you leave, and you will not go out in flight. For the L–rd walks before you, and your rear guard is the G–d of Israel.\" \"It is a Pesach (offering) to the L–rd\": All of their acts (in respect to it) are to be for the sake of Heaven.", + "(Exodus 12:12) \"And I shall pass (\"ve'avarti\") through the land of Egypt\": R. Yehudah says: As a king, who makes the rounds of his kingdom. Variantly: I shall place My wrath (\"evrathi\") and My fear in Egypt. \"evrah\" is wrath, as in (Psalms 78:49) \"He sent His burning anger upon them — evrah and scorn, and affliction,\" and (Isaiah 13:9) \"Behold, the day of the L–rd is coming — fury and evrah and burning wrath, etc.\"", + "\"and I shall smite\": I might think, through an angel or through a messenger; it is, therefore, written (Ibid. 29) \"and the L–rd (Himself) smote every first-born\" — not through an angel or a messenger.", + "\"and I smote every first born\": even from different places. Whence do I derive (the same) even for the first-born of Egypt who were in other places? (From Psalms 136:10) \"He smote Egypt through their first-born\" (connoting, even if they were not in Egypt).", + "Whence do I derive (the same for) the first-born of Cham and Cush? (viz. Genesis 10:6) From (Psalms 78:51) \"And He struck every first-born in Egypt, the first fruit of their strength in the tents of Cham.\"", + "\"from man until beast\": The initiator of the transgression was struck first.", + "Similarly, (Genesis 7:23) \"And all that existed on the face of the earth was blotted out — from man to beast, etc.\"", + "", + "Similarly, (Exodus 14:4) \"And I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and his entire host.\"", + "", + "Similarly, (Devarim 13:16) \"Smite the inhabitants of that city … and its cattle.\" Similarly, (Numbers 5:27) \"and her belly ('first in the transgression') will swell, and her thigh will fall.\"", + "Here, too, \"And I shall smite every first-born in the land of Egypt from man until beast.\" The initiator of the transgression was struck first.", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His measure of punishment — the lesser (measure) — the initiator of the transgression is smitten first, how much more so in His measure of beneficence — the greater (measure) — (is the initiator of the mitzvah rewarded first)!", + "\"And against all the gods of Egypt shall I execute judgments. I am the L–rd.\": \"Judgments\": different from each other. Images of stone crumbled; of wood, rotted; of metal, rusted. As it is written (Numbers 33:4) \"And the Egyptians were burying (those) whom the L–rd had smitten — every first-born, and against their gods the L–rd had executed judgments.\" Others say: Those of stone rotted; those of metal melted.", + "R. Nathan says: Judgments (2) upon judgments (2): They rotted, split, were hewn out, and they burned. We thus find that their images were smitten in four ways, and their worshippers, in three — plague, destruction, and smiting, (viz. 12:13).", + "\"I, the L–rd\": what flesh and blood cannot conceptualize — By oath shall I exact punishment from them! Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His measure of punishment — the lesser (measure) — the Holy One Blessed be He affirms and does (as He has affirmed), how much more so in His measure of beneficence — the greater (measure)!", + "(Exodus 12:13) \"And the blood shall be for you as a sign\": for you as a sign, and not for Me as a sign; for you as a sign, and not for others as a sign.", + "\"on the houses\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 7) \"on the lintel of the houses where they shall eat it\"? This tells me only of the houses in which they eat it. Whence do I derive (the same for) the houses in which they sleep? From (here) \"the houses where you are\" — in any event.", + "\"and I shall see the blood\": R. Yishmael was wont to say: Isn't everything revealed to Him, viz. (Daniel 2:22) \"He knows what is in the darkness, and light dwells with Him,\" and (Psalms 139:12) \"Darkness, too, is not dark for You.\" What, then, is the intent of \"And I shall see the blood\"? In reward for the mitzvah that you do, I shall reveal Myself with compassion to you, as it is written (Ibid.) \"ufasachti upon you,\" \"pesichah\" connoting life, as in (Isaiah 31:5) \"As birds that fly, so will the L–rd of hosts shield Jerusalem, shielding and saving, paseach and rescuing.\"", + "Variantly: \"And I shall see the blood\": I shall see the \"blood\" of the binding of Isaac, as it is written (Genesis 22:14) \"And Abraham called the name of the place 'The L–rd will see.'\" And elsewhere it is written (I Chronicles 21:15) \"But as he was about to destroy, the L–rd saw and He repented Himself of the evil.\" What did He see? The blood of the binding of Isaac.", + "\"and fasachti over you\": R. Yoshiyah said: Read it not \"ufasachti,\" but \"ufasati,\" the Holy One Blessed be He 'skipping over' the houses of the children of Israel in Egypt, as it is written (Song of Songs 2:8) \"The voice of my Beloved, behold, it comes, skipping over the mountains,\" and (9) \"Behold, He stands behind the wall, etc.\"", + "R. Yonathan says: \"and I will skip over you.\" I will be compassionate to you, but not to the Egyptians. I might think that an Egyptian in a Jewish house would be rescued. It is, therefore, written \"and I will skip over you\" — over you, but not over the Egyptians. If an Israelite were in an Egyptian house, I might think he would be smitten together with them. It is, therefore, written (Exodus, Ibid.) \"and there will be no destroying plague on you when I smite the land of Egypt.\" It will not be on you, but it will be on the Egyptians.", + "Variantly: When I smite the land of Egypt, it will not be (upon you), but it will be in the future.", + "(Exodus 12:14) \"And this day shall be for you as a remembrance\": The day which is a remembrance for you, you celebrate. But we have not yet heard which day it is (that is a remembrance for you). From (13:3) \"And Moses said to the people: Remember this day when you went out of Egypt, etc.\" the meaning still hangs in the balance (i.e., On which day did they go out?) It is written (Numbers 33:3) \"And they journeyed from Ramses in the first month on the fifteenth day of the first month. On the morrow of the Pesach offering the children of Israel left with a high hand.\" When did the children of Israel eat the Pesach? On the night of the festival. And they did not leave until the day of the festival itself.", + "\"And you shall celebrate it as a festival for the L–rd\": This tells me only of the first day of the festival as requiring a chagigah (offering). Whence do I derive (the same for) the last day? It is, therefore, written (Ibid. 13:6) \"and on the seventh day, a festival (chag) to the L–rd.\" This tells me only of the first and the last days as requiring a chagigah. Whence do I derive the same for the intermediate days of the festival (chol hamoed )? It follows inductively, viz.: Since the first and the last days are called mikra kodesh (\"a calling of holiness\") and chol hamoed is called mikra kodesh, then if you have learned about the former that they require a chagigah, then the latter, too, require a chagigah.", + "And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If the first and last days, which are not preceded or followed by holy days, require a chagigah, how much more so (the days of) chol hamoed , which are preceded and followed by holy days!", + "R. Yossi Haglili says: It is written (Devarim 16:15) \"Seven days shall you celebrate ('tachog') to the L–rd your G–d,\" to include the seven days of Pesach as requiring a chagigah. But perhaps it speaks only of Succoth? (This is not so, for Leviticus 23:41) \"And you shall celebrate it as a festival of the L–rd\" already speaks of Succoth. How, then, are we to understand \"Seven days shall you celebrate\"? To include the seven days of Pesach as requiring a chagigah.", + "\"for your generations\": to be observed in all the generations. But perhaps \"generations\" (here) connotes the minimum of \"generations\" — two? It is, therefore, written as an everlasting statute shall you celebrate it.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:15) \"Seven days shall you eat matzoth\": I might think that all types of matzoth are understood (i.e., that all grains are permitted as matzoth). It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Do not eat chametz upon it; (seven days shall you eat matzoth upon it\"). Scripture speaks only of something that can become chametz (i.e., that can turn sour) — wheat, barley, rye, oat, and spelt. This excludes rice, millet, poppyseed, pulse, and sesame, which do not become chametz, but which putrefy.", + "\"Seven days shall you eat matzoth\": I might think, even that which is cooked in a pot. It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"bread of affliction\" (i.e., only what is baked in an oven).", + "\"Seven days (shall you eat matzoth\"): including the first day of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) excluding the first day? It is, therefore, written (Ibid. 18) \"until the twenty-first day\" (i.e., since the seven days end on the twenty-first day of Nissan, the first day [i.e., the fourteenth of Nissan] must be included in the count). And if (it were written only) \"until the twenty-first day\" (and it were not written \"Seven days\"), I would exclude (the twenty-first day, which is) close to the twentieth (and I would read it as \"until [but not including] the twenty-first day.\")", + "It must, therefore, be written \"Seven [and not six] days shall you eat matzoth.\" (Ibid. 15) \"Only on the first day\": This makes (the eating of matzoth on) the first day mandatory and the others optional. You say this, but perhaps (the intent is) to make the first optional and the others mandator? It is, therefore, written (18) \"On the first day, on the fourteenth day of the month, in the evening shall you eat matzoth,\" whereby Scripture fixes the first day as mandatory. It is not the second assumption, then, which is to be accepted, but the first.", + "One verse (15) states \"Seven days shall you eat matzoth,\" and a second (Devarim 16:8) \"Six days shall you eat matzoth.\" How are these two verses to be reconciled? The seventh day was in the general category (of eating matzoth), and it left that category (in verse 15) to teach about the entire category, viz.: Just as the seventh is optional, so all are optional. But perhaps (the meaning is) Just as the seventh is optional, so the first night is optional? It is, therefore, written (18) \"On the first day, on the fourteenth day of the month shall you eat matzoth.\" Scripture established it as mandatory. It is not the second assumption, then, which is to be accepted, but the first.", + "Variantly: One verse states \"Six,\" and another \"Seven.\" How are these two verses to be reconciled? Six from the new crop; seven from the old. (i.e., If he wishes to eat matzoth from the new crop, he can do so only for six days, it being forbidden on the first day, until after the offering of the omer [viz. Leviticus 23:15]).", + "(Ibid. 15) \"Only on the first day you shall eliminate leaven from your houses\": before the eve of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) on the day of the festival itself? (This cannot be, for) it is written (Ibid. 34:25) \"Do not slaughter with chametz the blood of My sacrifice\" — Do not slaughter the Paschal lamb when chametz is still found, (whence it is derived that chametz is forbidden from the sixth hour on the fourteenth of Nissan [when the Paschal lamb is slaughtered]). These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: This (derivation) is not needed. It is already written (Ibid. 16) \"No labor shall be done in them,\" and burning is a kind of labor. And what is the intent of \"you shall eliminate leaven\"? Before the eve of the festival.", + "R. Yossi Haglili says: \"You shall eliminate leaven from your house\" — before the eve of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) on the festival itself? \"Ach\" (i.e., \"No labor shall be done in them ach ['only']\" divides (the day into \"permitted\" [for the retention of chametz (i.e., until the sixth hour)] and \"forbidden\" [after the sixth hour]).", + "R. Yehudah says: \"shall you eliminate leaven from your houses\": by burning. You say this, but perhaps in any manner? You reason as follows: Nothar (left-overs of the Paschal lamb) may not be eaten, and chametz may not be eaten. If you have learned of chametz (that it is eliminated) only by burning (viz. 29:34), so, chametz, only by burning. (No,) this is refuted by neveilah (carcass) which may not be eaten, yet need not be burned.", + "Would you say that? There is a difference (between neveilah, [from which benefit may be derived] and chametz, [from which benefit may not be derived,], so that the resultant equation is:) Benefit may not be derived from nothar, and benefit may not be derived from chametz. If you have learned of nothar (that it is eliminated) only by burning, so, chametz only by burning. (No,) this is refuted by a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, need not be burned — Then say the same for chametz!", + "Would you say that? There is a difference, viz.: (Eating) nothar is subject to kareth (\"cutting-off\") and chametz is subject to kareth. If you have learned of nothar (that it is to be eliminated) only by burning, so should you learn of chametz. (No,) this is refuted by (eating of the) fats of a stoned ox, which, though (the eating is) subject to kareth, the ox need not be burned. Would you say this?", + "I will derive four determinants from four like determinants. Nothar is forbidden in eating, and in derivation of benefit, and it is subject to kareth, and it is time (i.e., Pesach)-conditioned, as is chametz. And this is not to be refuted by neveilah, which, though forbidden to be eaten, is not forbidden in derivation of benefit. Nor is it to be refuted by a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, is not subject to kareth. Nor is it to be refuted by (eating) the fats of a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, is not time-conditioned. But I will learn a thing from a (like) thing, and I will judge a thing from a (like) thing. And I will not learn a four-faceted thing from another which is not like it in one way or two ways or three ways. If you have learned, then, of nothar (that it is eliminated) only by burning, so, chametz (is to be eliminated only by burning).", + "R. Yehudah b. Betheira said: Do you think that you are being stringent with him (by having him burn it)? You are being lenient with him. For if he does not find fire, he will sit and not burn it! Rather, express it thus: Before the arrival of the time for eliminating it (by Torah mandate, i.e., the entire sixth hour), the mitzvah of eliminating it is by burning. Once that time has arrived, the mitzvah of eliminating it is in any manner.", + "Rebbi says: We learn (that chametz is to be eliminated by burning) from its being subject to the ban on its being found or its being seen. And this is found (ideally) only by burning.", + "", + "", + "(Exodus, Ibid.) \"that soul\": (This connotes) volition (as opposed to unwittingness).", + "\"from Israel\": I might think that it is cut off from Israel but may annex itself to a different nation; it is, therefore, written (Leviticus 22:3) \"and that soul shall be cut off from before Me; I am the L–rd\" — All places are My domain.", + "\"from the first day until the seventh day\": Its punishment is for seven days; the exhortation against it obtains always. For it would follow (otherwise), viz.: Since (eating chametz is punishable by kareth, and (eating) forbidden fats is punishable by kareth, then if we have learned about forbidden fats that its punishment is equivalent (in time) to its exhortation, then the same applies to chametz. It is, therefore, written \"from the first day until the seventh day\" — Its punishment is seven days, but its exhortation obtains always. We have heard its punishment, but we have not heard its exhortation. It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Do not eat chametz upon it.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:16) \"On the first day, a calling of holiness, etc.\": Sanctify it with food and drink and with clean clothing. This tells me only that the first and last day of the festival are \"callings of holiness.\" Whence do I derive the same for chol hamoed (the intermediate days)? From (Leviticus 23:38) \"These (intermediate days) are the festivals of the L–rd, which you shall call callings of holiness.\"", + "\"All labor shall not be done in them\": This tells me that labor is forbidden only on the first and last days. Whence do I derive (the same for) chol hamoed ? From (Exodus 23;15) \"The festival of matzoth shall you keep seven days\" — in any event. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not necessary. If labor is forbidden on the first and last days, which are neither preceded nor followed by holiness, then how much more so chol hamoed , which is both preceded and followed by holiness! — (No,) this is refuted by the six days of creation, on which labor is not forbidden, though they are preceded and followed by holiness (i.e., Sabbath)! — No, this may be true of the six days of creation, on which there is no mussaf offering, as opposed to chol hamoed , on which there is a mussaf offering, wherefore labor is forbidden upon them. (No,) this is refuted by the New Moons, where labor is permitted, even though there is a mussaf offering upon them. (No,) this may be true of New Moons, which are not called \"callings of holiness,\" as opposed to chol hamoed , which is called \"a calling of holiness,\" wherefore labor should be forbidden upon them. We hereby derive that labor is forbidden on chol hamoed .", + "\"All labor shall not be done in them\": Neither you nor your neighbor shall do it, but a gentile may do it (for you). You say this, but perhaps the meaning is: Neither you, nor your neighbor, nor a gentile may do your work? It is, therefore, written (Leviticus 23:7) \"All manner of work you shall not do,\" but a gentile may do your work. Therefore, (the meaning here is) You shall not do it, and your neighbor shall not do it, but a gentile may do it for you. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Exodus 20:8) \"Remember the Sabbath day to keep it holy, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If on a Sabbath, the greater, you are not exhorted against the work of a gentile for you, how much more so on a festival, the lesser! If so, what is the intent of \"All labor shall not be done in them\"? Neither you nor your neighbor shall do it (for you).", + "This tells me only of a festival. Whence do I derive (the same for) Sabbath, that your neighbor may not do it for you? — Would you ask that? If you are exhorted against his doing it (for you) on a festival, the lesser, how much more so on Sabbath, the greater!", + "\"only what is to be eaten by all souls\": All (labors) of ochel nefesh (food processing) override the festival, but not all offerings (aside from those which are festival-linked) override the festival. For it would follow (otherwise) viz.: If partial ochel nefesh does not override the Sabbath, partial offering (i.e., temidim and mussafim) does override the Sabbath, then, (on a festival), where all ochel nefesh overrides the festival, how much more so should all offering (even those unlinked to the festival) override the festival! It is, therefore, written \"Only what is to be eaten by all souls\" — All ochel nefesh overrides the festival, but not all offerings override the festival. But let partial ochel nefesh override the Sabbath, and this would follow a fortiori, viz.: If on a festival, where not all offerings override a festival, all ochel nefesh does override the festival, then, where partial offering does override the Sabbath, how much more so should partial ochel nefesh override the Sabbath! It is, therefore, written \"Only what is to be eaten by all souls\" — Partial offering overrides the Sabbath, but partial ochel nefesh does not override the Sabbath.", + "\"Only what is to be eaten by all souls\": I would take this to include (in the license of ochel nefesh) even the souls of beasts and the souls of gentiles; it is, therefore, written \"for you\" — for you and not for beasts; for you and not for gentiles. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Yossi Haglili says: \"Only what is to be eaten by all souls\": This includes even the souls of beasts. But it (seemingly) includes both? It is, therefore, written \"Only,\" to differentiate (i.e., to permit only beasts).", + "R. Akiva says: \"Only what is to be eaten by all souls\": This includes even the souls of beasts. But it (seemingly) includes both? It is, therefore, written \"for you\" — \"for you,\" but not for gentiles. Why do you see fit to differentiate (between the two)? For you are exhorted over the beast (to feed it), but not over the gentile.", + "(Exodus 12:17) \"And you shall watch over the matzoth\": that they not become unfit — whence they ruled: If the dough started to rise, let her (the kneading woman) douse her hands in cold water (and pluck it out). If it became leavened (\"se'or\"), it should be burned, and one who eats it is liable to kareth. Which is \"se'or\"? (If it took on the appearance of) \"locust horns.\" \"sidduk\" (\"splitting\") — if its splits intermingled. These are the words of R. Yehudah.", + "The sages say: In both instances (i.e., se'or and sidduk), the eater is liable to kareth. Which is se'or? If it took on the (pale) appearance of one whose hairs stood on end (from fright).", + "\"And you shall watch over the matzoth\": R. Yoshiyah says: Read it not \"And you shall watch over the matzoth,\" but \"And you shall watch over the mitzvoth.\" Just as matzoth are not permitted to become chametz (i.e., to sour), so mitzvah should not be permitted to become chametz, but if the opportunity of a mitzvah presents itself to you, perform it immediately.", + "\"for in the midst of this day\": We are hereby taught that the exodus took place in the daytime.", + "\"I took out your hosts\": the hosts of Israel. You say this, but perhaps (the reference is to the hosts of the ministering angels? (Ibid. 41) \"All the hosts of the L–rd\" already refers to the hosts of the ministering angels. How, then, am I to understand \"I took out your hosts\"? As referring to the hosts of Israel.", + "\"And you shall guard this day\": What is the intent of this? Is it not already written (16) \"all labor shall not be done in them\"? This tells me only of labor per se. Whence do I derive (the same for) shvuth (i.e., violation of \"resting\")? From \"And you shall guard this day.\" — But then let (violations of) shvuth be forbidden on chol hamoed , too! And this would follow a fortiori, viz.: Since the first and the last day (of Pesach) are called \"a calling of holiness,\" and chol hamoed is called \"a calling of holiness,\" and (violations of shvuth are forbidden on the first and the last day, let them, likewise, be forbidden on chol hamoed . It is, therefore, written (Leviticus 23:39) \"The first day is shabbaton (like \"shvuth\"), and the eighth day is shabbaton\" (but not chol hamoed )." + ], + [ + "(Exodus 12:18) \"On the first day, on the fourteenth day\": Scripture made it mandatory (to eat matzoh on the first night).", + "\"until the twenty-first day of the month in the evening.\" What is the intent of this? From (Ibid. 18) \"Seven days shall you eat matzoth,\" I would know only of the days. Whence would I derive (the same for) the nights? It is, therefore, written \"until the twenty-first day,\" to include the nights.", + "(Exodus 12:19) \"Seven days se'or (leavening) shall not be found in your houses\": This tells me only (that the transgression) against finding (it). Whence do I derive (the same for) seeing? From (Ibid. 13:7) \"And se'or shall not be seen unto you in all of your boundaries.\" This tells me that only se'or is subject to the injunctions against being seen and being found. Whence do we derive (the same for) chametz? It is written (Ibid.) \"Chametz shall not be seen unto you, and se'or shall not be seen unto you.\" Se'or is likened to chametz, and chametz to se'or. Just as the first (se'or) is subject to both, so, the second. Just as the second (chametz) is of the five species (of grain [see above]), so, the first.", + "(Ibid. 19) \"In your houses\": What is the intent of this? I might take (13:7) \"in all of your boundaries,\" literally (i.e., even if the chametz is not yours); it is, therefore, written \"in your houses.\" Just as your house is your domain, so \"your boundaries\" (applies only to chametz that is in your domain) — to exclude (from liability) the chametz of a Jew in the domain of a gentile. Even though he can remove it, it is not in his domain. And to exclude the chametz of a gentile in the domain of a Jew, and chametz under debris, where even though it is in his domain it cannot be removed. You say this, but perhaps the intent of the verse is that chametz is forbidden for \"seven days\" (viz. Ibid.), in the houses, and for all time, in the boundaries. It is, therefore, written (Devarim 16:4) \"And chametz shall not be seen unto you in all of your border for seven days.\"", + "(Ibid. 19) \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off\": What is the intent of this? From (Ibid. 15) \"Whoever eats chametz shall be cut off,\" I would know only of chametz. Whence would I derive (the same for) se'or? It is, therefore, written \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off.\" — But even if it were not written, I would know it a fortiori, viz. If chametz, which does not cause other (foods) to become chametz, is liable to kareth, how much more so, se'or, which does cause other (foods) to become chametz! — No, this may be true of chametz, which is fit for eating — as opposed to se'or, which is not fit for eating, wherefore it should not be liable to kareth. It is, therefore, written \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off.\" Let the verse for se'or suffice a fortiori for chametz, viz.: If se'or, which is not fit for eating, is liable to kareth, how much more so chametz, which is fit for eating! — No, this may be true of leaven, which causes other foods to become chametz — as opposed to chametz, which does not cause other foods to become chametz. The two verses, then, must be written. Otherwise, we would not know (the two laws).", + "", + "", + "", + "(Exodus, Ibid. 19) \"whether he be a proselyte or a citizen of the land\": Because the act (i.e., the exodus) transpired only with Israel, proselytes had to be specially mentioned (for inclusion). The same applies with all acts which transpired only with Israel.", + "(Exodus 12:20) \"All leavening you shall not eat\": What is the intent of this? (Ibid. 15) \"Whoever eats chametz, that soul shall be cut off\" tells me of the punishment. Whence do I derive the exhortation? From \"All leavening you shall not eat.\" This tells me only of them (i.e., chametz and leavening). Whence do I derive (the same for) their admixtures? From \"All.\"", + "\"In all of your habitations shall you eat matzoth\": What is the intent of this? From (Devarim 14:23) \"And you shall eat before the L–rd your G–d the tithe of your grain and wine and oil,\" I might think that if one brought up his second tithe to Jerusalem (and ate it there), he has fulfilled his obligation (of eating matzoh). It is, therefore, written \"in all of your habitations\" — to exclude this (tithe), which is not eaten in all places (but only in Jerusalem). And whence is it derived that he does not fulfill his obligation, neither with the show-bread, nor with the left-overs of meal-offerings, nor with the thanksgiving challoth, nor with the wafers of the Nazirite, nor with first-fruits? From \"in all of your habitations shall you eat matzoth\" — to exclude those, which are not eaten in all of your habitations.", + "It would follow that I exclude the aforementioned, but I include spongy dough, honey dough, pasty dough, pan-cakes, and pressed-cake. It is, therefore (to negate this) written (Devarim 16:3) \"bread of affliction.\" These are the words of R. Yishmael.", + "The sages say: He fulfills his obligation with them and with second-tithe. And what is the intent of \"bread of affliction\"? That they are not to be kneaded with wine or oil or other liquids, but he may form it (the matzoh) with all of them.", + "R. Eliezer says: He fulfills his obligation with all of them and with second-tithe. And what is the intent of \"bread of affliction\"? Just as with the bread of a poor man, his wife kneads it and he heats it in the oven, so, here.", + "R. Yossi says: From \"Seven days shall you eat matzoth\" I understand, even (matzoth of) second-tithe. It is, therefore, written \"bread of affliction,\" to exclude this (second-tithe), which is eaten only in joy." + ], + [ + "(Exodus 12:21) \"And Moses called to all the elders of Israel\": We are hereby taught that he made them a beth-din.", + "\"and he said to them\": The word went forth from Moses to Israel. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: The word went forth from Moses to say to the elders, and the elders (to say) to all of Israel.", + "R. Yoshiyah said to him: Why is this different from all of the \"sayings\" in the Torah, which were from Moses to say to Israel? Here, too, from Moses to say to Israel. Why, then, is it written (here) \"And Moses called to all the elders of Israel and he said to them (to Israel)\"? (to show that) he accorded (special) honor to the elders. And thus did the Holy One Blessed be He say to Moses: \"Moses, accord honor to the elders,\" viz. (Exodus 3:16) \"Go and gather the elders of Israel, etc.\" And it is written (Ibid. 4:29) \"And Moses and Aaron went and they gathered together the elders of Israel.\"", + "\"Draw forth and take for yourselves\": \"Draw forth\" — he who possesses his own; \"and take\" (i.e., acquire) — he who does not possess his own. R. Yossi Haglili says (The meaning is:) \"Draw away from idol worship and cleave to mitzvoth.\" R. Yishmael says: Scripture here comes to apprise us that one may number himself for (the eating of) the Paschal lamb, and he may \"depart\" from it, until it is slaughtered, so long as it is not left as is (i.e., without any owners.) R. Yitzchak says: Scripture (here) comes to teach us that a small beast is acquired by (the act of) \"drawing forth.\" \"and slaughter the Pesach: It is a mitzvah to slaughter it as a Pesach offering. If he does not offer it as such, he transgresses the mitzvah. I might think that in the above instance) it is, nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"It is a Paschal sacrifice to the L–rd.\" Scripture repeats it to render it unfit (in the above instance.) From here it was ruled: All sacrifices which were slaughtered not \"as such\" are kasher, but they are not accounted to the owners as the fulfillment of an obligation — except for the Pesach and the sin-offering, (which are not kasher.)", + "\"and slaughter the Pesach: It is a mitzvah to slaughter it as a Pesach offering. If he does not offer it as such, he transgresses the mitzvah. I might think that in the above instance) it is, nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"It is a Paschal sacrifice to the L–rd.\" Scripture repeats it to render it unfit (in the above instance.) From here it was ruled: All sacrifices which were slaughtered not \"as such\" are kasher, but they are not accounted to the owners as the fulfillment of an obligation — except for the Pesach and the sin-offering, (which are not kasher.)", + "(Exodus 12:22) \"And you shall take a bunch of hyssop\": From here you learn that all the \"takings\" in the Torah are with \"bunches,\" viz.: Since all the \"takings\" in the Torah are unqualified, and in one instance \"bunch\" is specified, (it is derived that) all the \"takings\" in the Torah are with bunches. \"hyssop\": and not Greek hyssop and not Roman hyssop, and not Cochalite hyssop, and not desert hyssop — (in fine,) no hyssop which is qualified by an epithet.", + "\"and you shall dip it in the blood\": There should be enough blood for dipping (and ministering as prescribed.)", + "\"which is in the saf\": Scripture (here) apprises us that he makes an indenture at the side of the threshold and slaughters (the blood) into it. \"saf\" is a threshold, as in (Ezekiel 43:8) \"In setting their threshold (\"sippam\" [from \"saf\"]) by My threshold,\" and (Isaiah 6:4) \"And the posts of the sippim would shake.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"saf\" is a vessel, as in (I Kings 7:50) \"and the sippoth, and the snuffers, and the sprinkling bowls.", + "", + "", + "\"and you shall touch the lintel\" (see above) \"and you shall touch the lintel and the two door-posts\": I would think that if one (door-post) preceded the other (lintel) he has not fulfilled his obligation. It is, therefore, written (Ibid. 7) \"and he shall place it on the two door-posts and on the lintel.\" In either case he has fulfilled his obligation.", + "\"from the blood which is in the saf\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid.)? From (Ibid. 7) \"And they shall take from the blood,\" I might think that there is one dipping for all (the touchings). It is, therefore, written \"and you shall touch the lintel and the two door-posts from the blood which is in the saf. For each touching a (separate) dipping.", + "\"and you shall not go out, a man from the door of his house: We are hereby taught that once permission has been given to \"the destroyer\" to destroy, he does not distinguish between the righteous and the wicked. As it is written (Isaiah 26:20) \"Go, My people, enter your chambers and close your door behind you. Hide but a little moment, until the wrath passes,\" and (Ezekiel 21:8) \"Behold, I am (coming) upon you, and I will draw My sword from its sheath, and I will cut of from you (both) righteous and wicked.\" And it is written (Exodus 33:22) \"And it shall be, when My glory passes by … and I shall cover you with My palm until I have passed.\" Variantly: (Exodus 12:22) \"And you, do not go out, a man from the door of his house until morning\" — to teach you that when you take to the road, enter (the house) in \"ki tov\" (i.e., in the morning) and leave in \"ki tov\" (from Genesis 1:4 \"And G–d saw the light ki tov\" (\"that it was good\").", + "And thus do you find with the forefathers, that they deported themselves with circumspection (in this regard), viz.: (Genesis 22:3) \"And Abraham arose early in the morning,\" (Ibid. 28:18) \"And Jacob arose early in the morning,\" (Exodus 34:4) \"And Moses arose early in the morning,\" (I Samuel 15:12) \"And Samuel arose early in the morning to meet Saul.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the fathers and the prophets, who were on the way to do the will of Him who spoke and brought the world into being, conducted themselves with such circumspection, how much more so (should) others (do so)! And thus is it written (of this natural order) ((Psalms 104:20-21) \"You bring on darkness and it becomes night. In it stir all the beasts of the forest. The lions roar for prey, etc.\" (28) \"You give it (food) to them and they gather it in, etc.\" — (22) \"When the sun rises, they return\" (to their lairs) — after which (23) \"Man goes out to his work, to his labor, until the evening.\"", + "(Exodus 12:23) \"And the L–rd will pass through to smite Egypt\": as a king, who passes from place to place.", + "", + "", + "\"and he will see the blood\": (see above on 12:13).", + "\"and the L–rd will skip over the blood\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If of the blood (on the door) of the Pesach of Egypt, the less \"formidable,\" which obtains only for a circumscribed time, and which did not obtain (both) in the daytime and at night, (but only at night), and which does not obtain for future generations, it is written (Ibid.) \"and He will not permit the destroyer, etc.\", then (the mitzvah of) mezuzah, the more formidable, containing (in Scripture) ten citations (of the name of the L–rd), and which obtains (both) in the daytime and at night, and which obtains for all generations, how much more so should He not permit the destroyer, etc.\"! But why is this not the case? Our sins have prevented it. As it is written (Isaiah 59:2) \"But your transgressions have separated between you and your G–d, and your sins have hidden His face from you against hearing.\"", + "(Exodus 12:24) \"And you shall keep this thing\": to include the Pesach of future generations, that it be brought only from sheep or goats. These are the words of R. Eliezer.", + "\"as a statute for you and for your sons\": What is the intent of this? From (Ibid. 7) \"And they shall take from the blood, etc.\", I might think that the women, too, are included. It is, therefore, written \"as a statute for you and for your sons.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:25) \"And it shall be, when you come to the land\": The service is contingent upon their entering the land and thereafter. (In the desert they were obliged to observe only one Pesach, in the second year, by Divine command.) \"as He has spoken\":", + "And where did He speak it? (Ibid. 6:8) \"and I shall bring you to the land, etc.\"", + "Similarly, (Ibid. 16:23) \"This is what the L–rd has spoken: 'A resting, a holy Sabbath, etc.'\" And where did He speak it? (Ibid. 5) \"And it shall be on the sixth day that they shall prepare, etc.\"", + "Similarly, (Leviticus 10:3) \"This is as the L–rd spoke: With My near ones I will be sanctified.\" And where did He speak it? (Exodus 29:43) \"And I will be appointed there for the children of Israel and it (the mishkan) will be sanctified by My glory\" (i.e., by My glorifiers).", + "Similarly, (Devarim 11:25) \"The L–rd your G–d will put the dread and fear of you over the whole land … as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Exodus 23:27) \"My fright shall I send before you, and I shall confound all the people, etc.\"", + "(Devarim 12:20) \"When the L–rd your G–d broadens your boundary, as he spoke to you, etc.\" And where did He speak it? (Exodus 34:24) \"for I shall drive out nations from before you and I shall broaden your boundary,\" (Ibid. 23:31) \"And I shall set your boundary from the Red Sea, etc.\"", + "Similarly, (Devarim 15:6) \"for the L–rd your G–d will bless you as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Ibid. 7:14) \"Blessed shall you be over all other peoples.\"", + "Similarly (Ibid. 26:18) \"and the L–rd has affirmed this day to make you His chosen people as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Exodus 19:5) \"then you shall be to Me chosen above all the peoples.\"", + "Similarly (Devarim 26:19) \"and to place you higher than all the nations … as He spoke.\" And whence did He speak it? (Ibid. 28:13) \"And the L–rd will make you the head, and not the tail.", + "", + "", + "Similarly, (Isaiah 1:2) \"Hear, O heavens, and give ear, O earth, as the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:1) \"Hear, O heavens, and I shall speak.\"", + "Similarly, (Isaiah 40:5) \"The glory of the L–rd shall appear, and all flesh will behold as one, for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:39) \"See, now, that I — I am He, and there is no god beside Me.\"", + "Similarly, (Isaiah 1:19-20) \"If you acquiesce and pay heed, the good of the earth will you eat. But if you refuse and rebel, the sword will devour you; for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Leviticus 26:25) \"… I will bring against you an avenging sword, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 25:8) \"He will destroy death forever … for the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:39) \"I put to death and I bring to life, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 58:14) \"then you will rejoice in the L–rd, and I will 'ride' you on the heights of the earth, etc.\" And where did He speak it? (Devarim 32:13) \"He will 'ride' him on the heights of the earth, etc.\"", + "Similarly, (Ezekiel 39:8) \"Behold, it has come; it has arrived, says the L–rd G–d. This is the day of which I spoke.\" And where did He speak of it? (Devarim 32:42) \"I will make My arrows drunk with blood, etc.\"", + "Similarly, (Michah 4:4) \"and each man will sit under his grapevine … for the mouth of the L–rd of hosts has spoken.\" And where did He speak it? (Leviticus 26:6) \"And I will place peace in the land, etc.\"", + "Similarly, (Ovadiah 1:18) \"And there will be no survivor of the house of Esav, for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Numbers 24:18-19) \"And Edom (Esav) will become an inheritance … and a victor will issue from Jacob and will destroy all trace of Ir.\"", + "Similarly, (Genesis 21:1) \"And the L–rd remembered Sarah (for motherhood) as He had said.\" \"And where did He say it? (Ibid. 17:19) \"And G–d said: But Sarah your wife will bear, etc.\"", + "Similarly, (Ibid. 21:1) \"And the L–rd did for Sarah as He had spoken.\" And where did He speak it? (Ibid. 15:4) \"And the 'speaking' of the L–rd was to him. This one (Ishmail) will not inherit you, etc.\"", + "Similarly, (Yoel 4:8) \"and I will sell your sons and your daughters, etc.\" And where did he speak it? (Genesis 9:25) \"And he (Noach) said: Cursed is Canaan. A servant of servants will he be to his brothers.\"", + "Similarly, (Devarim 17:16) \"And the L–rd said to you: You will not go back this way (to Egypt) again.\" And where did He say it? (Exodus 14:13) \"For your seeing Egypt is (only) this day. You will see them no more forever.\"", + "Similarly, (Isaiah 65:25) \"The wolf and the lamb will graze together…said the L–rd.\" And where did He say it? (Leviticus 26:6) \"I will cut off wild beasts from the land.\"", + "Similarly, (I Kings 11:2) \"… of the nations of which the L–rd said … You shall not come among them, etc.\" And where did He say it? (Devarim 7:3) \"And you shall not intermarry with them, etc.\"", + "", + "Similarly, (Malachi 3:17) \"'and they will be Mine,' said the L–rd.\" And where did He say it? (Exodus 19:5) \"And you will be unto Me, chosen, etc.\"", + "Similarly, (Yoel 3:5) \"And all who call in the name of the L–rd … as the L–rd said.\" And where did He say it? (Devarim 28:10) \"And all the peoples of the earth will see that the L–rd's name is called upon you, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 66:20-21) \"And they will bring all your brothers from all the nations as an offering to the L–rd … And also from them will I take Cohanim and Levites, the L–rd said.\" And where did He say this? (Devarim 29:28) \"What is concealed (from us [e.g., who is a Cohein and who, a Levite]) is known to the L–rd our G–d.\"", + "Here, too, (Exodus 12:25) \"And it shall be, when you come to the land that the L–rd will give you, as He has spoken, etc.\" And where did He speak it? (Ibid. 6:8) \"And I shall bring you to the land, etc.\"", + "(Exodus 12:26) \"And it shall be, when your sons say to you, etc.\": At that time, Israel was receiving bad tidings, that the Torah was destined to be forgotten. Others say they were receiving good tidings, that they were destined to see sons and sons of sons. (Exodus 12:27) \"And the people bowed down and prostrated themselves\": Why did they bow down? For it is written (Ibid. 13:18) \"And the children of Israel went out of Egypt chamushim\" — one out of five (\"chamishah\"). Others say one out of fifty (\"chamishim\"). And others say one out of five hundred (\"chamesh me'oth\").", + "R. Nehorai says; Upon my oath, not one in five hundred went out. For it is written (Ezekiel 16:7) \"Numerous as the spouts of the field did I make you\" (in Egypt), and (Exodus 1:7) \"And the children of Israel were fruitful, and teemed\" — One woman would bear six in one womb. And you say one in five hundred went out? And when did they die? In the three days of darkness, of which it is written (Exodus 10:23) \"One man could not see another.\" The Jews buried their dead, and they were thankful and praised (the L–rd) that their foes could not see (the dead) and rejoice in their downfall.", + "(Ibid. 12:27) \"Then you shall say that it is a Paschal sacrifice to the L–rd.\": R. Yossi Haglili said: The Jews would have deserved to die in Egypt (if not for the merit of the Paschal sacrifice) whereby the last of them consummated his sacrifice (and lived.) \"Then you shall say that it is a Paschal sacrifice.\" We are hereby apprised that all who hear of or see the miracles that the Holy One Blessed be He wrought in Egypt must give praise. And thus is it written (Exodus 18:8-9) \"And Moses related to his father-in-law all that the L–rd did to Pharaoh and to Egypt. And Yithro rejoiced, etc.\"", + "(Ibid. 28) \"And the children of Israel went and they did\": Reward is given for both the going and the doing.", + "\"and they did\": Now did they already do? — Their taking it upon themselves to do is regarded as their doing. \"as the L–rd commanded\": We are hereby apprised of their eminence. Exactly as Moses and Aaron commanded them thus did they do.", + "What is the intent of (the seemingly superfluous) \"Thus did they do\"? Moses and Aaron, too, did thus." + ], + [ + "(Exodus 12:29) \"And it was in the middle of the night\": Its Creator divided it. What is the intent of this? It is written (Ibid. 11:4) \"And Moses said (to Pharaoh): Thus said the L–rd: When the night is divided (i.e., at midnight) I shall go out into the midst of Egypt.\" Now is it possible for flesh and blood to ascertain the middle of the night? It must be, then, that its Creator divided it.", + "R. Yehudah b. Betheira says: He who knows its hours and its times — He divided it.", + "R. Eliezer says: It is written here \"And it was in the middle of the night,\" and elsewhere (Genesis 14:15) \"And they 'divided' against them at night.\" Just as here the plague did not begin until the middle of the night, there, too, (their attack) occurred in the middle of the night.", + "\"and the L–rd smote every first-born\": I might think through an angel or through an emissary. It is, therefore, written (Ibid. 12:12) \"and I shall smite every first-born, etc.\" — not through an angel and not through an emissary.", + "\"and the L–rd smote every first-born in the land of Egypt\": even (those first-born) from different places. And whence is the same derived for the first-born of Egypt (who were found) in different places? From (Psalms 136:10) \"Who smote Egypt by their first-born\" (wherever they were). Whence do I derive the same for the first-born of Cham, Kush, Put, and Lud? From (Ibid. 78:51) \"He smote every first-born in Egypt, the first-fruit of their strength in the tents of Cham.\"", + "\"from the first-born of Pharaoh sitting on his throne\": Scripture hereby apprises us that Pharaoh (himself) was a first-born, (the throne passing in succession to the first-born). But perhaps the intent is only to teach that his son was a first-born? — \"sitting on his throne\" already speaks of his son. Why (the redundant) \"from the first-born of Pharaoh\"? To apprise us that Pharaoh himself was a first-born. He alone remained (alive) of all the first-born. Of this, Scripture states (Ibid. 9:16) :But because of this I have preserved you, in order to show you My might, etc.\" (Likewise,) Ba'al Tzefon remained (standing) of all the Egyptian idols in order to raise their hopes. Of such as these it is written (Iyyov 12:23) \"He lifts up nations and destroys them.\"", + "\"until the captive first-born\": Now what sin did the captives commit (that their first-born should be killed)? So that they not say (if they were spared) \"Our god brought this catastrophe upon them ([the Egyptians] for incarcerating us). Awesome is our god, that stood up for itself! Awesome is our god, who shielded us from this punishment!\"", + "And we are hereby apprised that the captives rejoiced in all the decrees inflicted by Pharaoh upon Israel, (for which they were punished) in keeping with (Mishlei 17:5) \"He who rejoices in (another's) misfortune will not be absolved,\" and (Psalms 24:17) \"Do not rejoice in the downfall of your foe,\" and (Ezekiel 26:2-3) \"Son of man, because Tyre said about (the besieged Jerusalem) 'Heach!' (an expression of joy) — thus said the L–rd G–d: 'Behold, Tyre, I am (coming) against you, and I will raise up many nations against you, as the sea raises its waves!'\" And not only captives alone (were thus smitten), but even men-servants and maid-servants, viz. (Exodus 17:5) \"… until the first-born of the maid-servant.\"", + "\"and every first-born of the beast\": Now what sin did the beasts commit? (They were smitten) so that the Egyptians not say (if they were spared) \"Our god (i.e., the beasts, whom they worshipped) brought this catastrophe upon us. Awesome is our god, against whom this catastrophe did not prevail!\"", + "(Exodus 12:30) \"And Pharaoh arose\": I might think, in the third hour of the morning, in keeping with the custom of kings. It is, therefore, written \"at night.\" I might think, by (pre-arranged) song;", + "it is, therefore, written \"he and all his servants\" — whereby we are apprised that he made the rounds of the houses of his servants and roused them, one by one, from their places.", + "\"and there was a great outcry in Egypt\": as per (Ibid. 11:6) \"And there will be a great outcry in the whole land of Egypt, etc.\"", + "\"for there was no house where no one had died\": R. Nathan said: Now were there not houses without first-born? — (The resolution:) If one lost a first-born, he would make an image of him and place it in his house (thinking thereby to preserve him). And on that day the image would disintegrate and be scattered as powder. And that day was as grievous to them as the day of his burial (Thus: \"there was no house where no one had died.\") And, what is more, the Egyptians would bury them in their houses, and dogs would come and gnaw their way in and would remove the first-born from their crypts and mutilate the corpses. And that day was as grievous to them as the day of burial.", + "(Exodus 12:31) \"And he called for Moses and Aaron\": We are hereby apprised that Pharaoh made the rounds of Egypt, asking \"Where is Moses to be found? Where is Aaron to be found?\"", + "\"And he said: Arise, go out\" — to which Moses replied: We are exhorted to go out only in a throng, viz. (Ibid. 22) \"And you, do not go out, etc.\"", + "Variantly: \"And he called to Moses and to Aaron\": What is the intent of this? Pharaoh had said to him (Ibid. 10:28) \"Go from me.\" (29) \"And Moses said: \"True have you spoken\" (and in the proper time. Indeed,) \"I shall not see your face again.\" (11:8) \"And all these servants of yours will come down to me (Moses), etc.\" What is the intent of \"these\"? You (Pharaoh) are destined to be at their head and to come down first — whereby we are taught that Moses accorded honor to the ruler, (\"these\" being euphemistic for \"you\"). And thus do we find that the Holy One Blessed be He (Himself) accorded honor to the ruler, viz. (6:13) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron and he charged them … to Pharaoh.\" He charged them to accord honor to the ruler.", + "For thus do we find with Joseph, that he accorded honor to the ruler, viz. (Genesis 41:16) \"G–d will answer (for) the peace of Pharaoh.\"", + "And thus with Jacob, viz. (Genesis 28:2) \"And Israel strengthened himself and sat up on the bed\" (to accord honor to Joseph, the ruler at that time).", + "And thus with Eliyahu, viz. (I Kings 18:46) \"And he girded his loins and ran before (King) Achav.\"", + "And thus with Chananiah, Mishael, and Azaryah, viz. (Daniel 3:26) \"Then Nevuchadnezzar approached the door of the burning, fiery furnace and called out: 'Shadrach, Meshach, and Aved-Nego, servants of the Most High — Come out! (Only) then (at the behest of the ruler) Shadrach, Meshach, and Aved-Nego came out of the fire?\"", + "And thus with Daniel, viz. (Daniel 6:21) \"And when he (the king) approached the den, he cried to Daniel in a mournful voice … (22) (Only) then did Daniel speak with the king, etc.\"", + "\"And he said: Arise and go out\": I (Pharaoh) said (Ibid. 10:8) \"Who and who are the goers?\" and you said (Ibid. 9) \"With our youth and with our elders will we go\" —", + "\"Arise go out from the midst of my people, both you (the adults) and the children of Israel.\" I said (Ibid. 24) \"Only your flocks and herds leave in place,\" and you said (Ibid. 25) \"You, too, shall place in our hands sacrifices and burnt-offerings\" —", + "(Ibid. 12:32) \"Take as you have spoken and go, etc.\"", + "\"and bless me, too\": Pray that this calamity depart from me.", + "(Exodus 12:33) \"And Egypt bore down upon the people\": We are hereby apprised that they hurried them to leave in a panic.", + "\"for they said: We are all dying\": They said: It is not as Moses said (11:5) \"and every first-born in the land of Egypt will die.\" They had thought that if one had four or five sons only the first-born among them would die — not realizing that their wives were profligate and that they could have borne the first-born of different men. They (their wives) wrought in secret, and the Holy One Blessed be He exposed them! Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His lesser measure, that of punishment, one who acts in secret is exposed, how much more so will this hold for His greater measure, that of good, (that secret acts of goodness will be blazoned forth)!", + "(Ibid. 34) \"And the people took their dough before it leavened\": We are hereby apprised that they kneaded the dough, which had not risen to (become) chametz before they were redeemed. And thus (i.e., a similar metaphor) do you find in time to come, viz. (Hoshea 7:4) \"they are all adulterers, like an oven fired by a baker, their arousing (the evil inclination) ceasing, (only) from the kneading of the dough until its leavening,\" (when they commit the act). And (Ibid. 5) \"On the day of (the ascension of) our king, the princes took sick with wine, etc.\"", + "(Exodus 12:34) \"their remnants\": of matzoh and maror. You say this, but perhaps (the reference is to) remnants of the Paschal lamb? (Ibid. 10) \"And you shall not leave over anything of it (the Paschal lamb)\" already accounts for the Paschal lamb. How, then, am I to understand \"their remnants bound up in their clothes\"? As referring to the remnants of matzoh and maror.", + "(\"their remnants) bound up in their clothes on their shoulders\": R. Nathan says: Were there no beasts there (to carry the remnants)? Is it not written (Ibid. 38) \"And also a great multitude went up with them, and flocks and herds\"? Why, then, \"on their shoulders\"? To betoken their love of the mitzvoth.", + "(Exodus 12:35) \"And the children of Israel did as Moses had bid them\": Now what had Moses bid them do in Egypt? (Exodus 11:2) \"Speak I pray you in the ears of the people that you ask of them, etc.\" And this is what they did.", + "\"and they asked of Egypt vessels of silver and vessels of gold and raiment\": Let raiment not be mentioned (i.e., it goes without saying). (It is mentioned) to indicate that raiment was more precious to them than silver and gold.", + "(Ibid. 36) \"And the L–rd placed the favor of the people in the eyes of Egypt and they lent them>\" as the verse implies.", + "R. Yossi Haglili says: They trusted them, saying: If they did not do (i.e., if they did not steal from us) in the three days of darkness when they could easily have taken advantage of our blindness) should they be suspect now?", + "R. Eliezer b. Yaakov says: The Holy Spirit reposed upon them and he (a Jew) would say: Lend me your vessel which is found in this and this place, and he (the Egyptian) would find it there and give it to him. \"chen\" (\"favor\") is the Holy Spirit, as it is written (Zechariah 12:10) \"And I will pour out on the house of David and on the dwellers on Jerusalem a spirit of chen, etc.\"", + "R. Nathan says: This is not needed (to comprehend the verse). \"Vayashilum\" connotes that they gave them (even) what they did not ask for. If the Jew said Give me this and this thing, the Egyptian would say: Take it and anything like it.", + "\"and they emptied out Egypt\": We are hereby apprised that their idols melted and returned to their former state, (so that they were now permitted to take them.) And whence is it derived that the spoils of the (Red) Sea were (even) greater than these? From (Ezekiel 16:7) \"… and you increased and grew great and attained to adi adayim\" \"adi\" connotes (the spoils of) Egypt; \"adayim\" connotes the spoils of the (Red) Sea. And it is written (Psalms 68:14) \"the wings of a dove sheathed in silver\" — the spoils of Egypt. (Ibid.) \"its pinions in fine gold\" — the spoils of the (Red) Sea. And it is written (Song of Songs 1:11) \"Wreaths of gold will we make for you\" — the spoils of the (Red Sea); \"with your spangles of silver\" — the spoils of Egypt." + ], + [ + "(Exodus 12:37) \"And the children of Israel journeyed from Ramses to Succoth\": From Ramses to Succoth was a distance of forty parasangs, and the voice of Moses traveled (the distance of) a forty day journey. And let this not be a cause of wonder to you. For it is written (Ibid. 9:8-9) \"And the L–rd said to Moses and to Aaron: Take for yourselves your full handfuls of furnace soot … And it shall be dust over all the land of Egypt, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If dust, whose nature it is not to travel, traveled a distance of forty days, how much more so a voice, whose nature it is to travel!", + "In an instant, Israel traveled from Ramses to Succoth, as per (Ibid. 19:4) \"And I bore you on eagles' wings, etc.\"", + "\"to succoth\": \"succoth,\" (\"booths\") literally, as in (Genesis 33:17) \"And Jacob traveled to Succoth, and for his cattle he made succoth (booths), for which reason the place was named Succoth.\" These are the words of R. Eliezer.", + "", + "R. Akiva says: \"succoth\" refers to the clouds of glory, as in (Isaiah 4:5) \"And the L–rd will create on the entire base of Mount Zion and on all of its branchings a cloud by day and smoke with a glow of flaming fire by night, on all the glory, a canopy.\" This tells me only of the past. Whence do I derive (the same for) the time to come? From (Ibid. 6) \"And it shall be a succah to shade the day\", (Ibid. 35:10) \"And the redeemed of the L–rd will return, etc.\" And the sages say: Succoth is a place, as in (Exodus 13:20) \"And they journeyed from Succoth and they encamped in Etham.\" Just as Etham is a place, so, Succoth.", + "R. Nechemiah says: \"Succothah\": The (conventional) \"lamed\" (\"to\") in the beginning is replaced by a \"heh\" at the end. (", + "Exodus 12:37) \"six hundred thousand men\": sixty ten thousands, as in (Song of Songs 3:7) \"Behold, the couch of Shlomoh, (acronymically, 'He who spoke and brought the world into being') sixty (ten thousands) of the warriors of Israel\" (who left Egypt.) (Ibid. 8) \"all of them holding the sword, taught in war,\" viz. (Numbers 21:14) \"whereof it is written in the book of the wars of the L–rd, etc.\" And it is written (Psalms 149:5-7) \"Let the saintly exult in glory, let them sing upon their couches, the glory of G–d in their throats,\" and (8) \"to bind their kings with shackles,\" and (9) \"to execute upon them the written judgment — glory to all of His saints, Hallelukah!\" (Exodus, Ibid.) \"aside from the children\": aside from the women and children, (another six hundred thousand). These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Aside from women, children, and the elderly, (each of the four groups consisting of 600,000).", + "(Exodus 12:38) \"and also a great multitude\": a hundred and twenty ten thousands. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Two hundred and forty ten thousands. R. Nathan says: Three hundred and sixty ten thousands.", + "\"And flocks and herds, a great crush of cattle\": Of this the Holy One Blessed be He had said to Abraham (Genesis 15:14) \"And after this, they will go out with great wealth.\" At the exodus, I will fill them with silver and gold.", + "(Exodus 12:39) \"And they baked the dough\": See above (Exodus 12:34)", + "(Exodus , Ibid.) \"ugoth matzoth\": \"ugoth\" are wafers as in (Ezekiel 4:12) \"As barley wafers (ugoth) shall you eat it,\" and (I Kings 17:13) \"Make me from them a small uggah.\" A great miracle was performed for them through the wafers. They ate from them for thirty days until the manna descended.", + "\"for they were driven out of Egypt\": I might think (that they left) of their own volition. It is, therefore, written (\"for they were driven out of Egypt) and they could not tarry.\"", + "\"and provisions, too, they could not make for themselves\": to apprise us of the eminence of Israel. They did not say to Moses: How can we venture into the desert with no provisions for the road, but they believed and went after Moses. Of them it is stated in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem, etc.\" What reward did they receive for this? (Ibid. 3) \"Holy is Israel to the L–rd, etc.\"", + "(One verse (Exodus 12:40) states \"And the habitation of the children of Israel in the land of Egypt was four hundred and thirty years,\" and another, (Genesis 15:13) \"and they shall serve them and they shall afflict them four hundred years.\" How are these two verses to be reconciled? Thirty years before the birth of Isaac, the covenant between the pieces (at which the above was said) was made, (and after his birth until the exodus four hundred years elapsed.)", + "Rebbi says: One verse states: \"and they shall serve them and they shall afflict them four hundred years,\" and another, (Ibid. 16) \"and the fourth generation will return here.\" How are these two verses to be reconciled? If they repent, I will redeem them by generations (Abraham, Isaac, Jacob, and the tribes). If not, I will redeem them by years.", + "\"And the habitation of the children of Israel in Egypt and in other lands was four hundred and thirty years.\" This is one of the verses that they (the seventy-two elders changed) in transcribing (the Torah) for King Ptolemy, viz. (Megillah 9a): Once King Ptolemy assembled seventy-two elders and placed each in a separate house (without telling them why he was doing so), and he said to each of them: \"Transcribe for me [into Greek] the Torah of Moses your teacher.\" The Holy One Blessed be He placed goodly counsel in the heart of each, and they all wrote as one (Genesis 1:1): \"G–d created in the beginning\" [so that Ptolemy could not structure the words as: \"In the beginning, god was created.\"] [They wrote] (Ibid. 1:26): \"I will make a man in image and form\" [and not, literally: \"Let us make a man, etc.\", so that he would not be able to argue for a plurality of gods]. [They wrote] (Ibid. 2:2): \"And He finished on the sixth day, and He rested on the seventh day\" [and not, literally: \"And G–d finished His work on the seventh day,\" so that he could not argue that G–d worked on the seventh day]. [They wrote] (Ibid. 5:2): \"Male and female He created him\" [and not, literally: \"Male and female He created them\" (which Ptolemy could use as an argument for the creation of two separate bodies)]. [They wrote] (Ibid. 11:7): \"Let Me go down and confound their tongue\" [and not, literally: \"Let us go down\", so that he would not find support for his polytheistic views]. [They wrote] (Ibid. 18:12): \"And Sarah laughed bikrovehah\" [\"among her neighbors\", and not, literally: \"bekirbah\" (\"within her\"), so that Ptolemy would not question why Sarah should be punished for laughing, and not Abraham, if they both laughed inwardly]. [They wrote] (Ibid. 49:7): \"For in their wrath they killed an ox\" [instead of: \"a man\" (so as not to give Ptolemy a pretext to call Jews murderers)], \"and in their willfulness they razed a manger\" [instead of: \"an ox\"]. [They wrote] (Exodus 4:20): \"And Moses took his wife and his sons and he rode them on the bearer of men\" [instead of \"on the ass\" (so that he not say that Moses lacked a horse or a camel)]. [They wrote] (Ibid. 12:40): \"And the sojourning of the Jews, their dwelling in Egypt and in other lands was four hundred years.\" [(and not just: \"their dwelling in Egypt,\" as per the verse, which would be open to dispute by Ptolemy's reckoning)]. [They wrote] (Ibid. 24:5): \"And he sent the dignitaries of the children of Israel\" [lest \"youths\" be taken demeaningly]; (Ibid. 11): \"And to the dignitaries of the children of Israel, He did not stretch forth His hand.\" [They wrote] (Numbers 16:15): \"Not one desirable object of theirs\" [(instead of, literally: \"Not one ass of theirs\")] have I taken\" [thus preventing Ptolemy from contending that it was only an ass that Moses had not taken]. [They wrote] (Deuteronomy 4:19): [\"all the host of heaven …] which the L–rd your G–d bequeathed for illumination to all the peoples under the heavens\" [and not, as in the verse: \"which the L–rd your G–d bequeathed to all the peoples under the heavens,\" thus preventing him from construing this verse as a license for idolatry]. [They wrote] (Ibid. 17:3): \"and he go and serve other gods … which I did not command to serve\" [instead of, as per the verse: \"which I did not command\", lest he misconstrue it as: \"which I did not command to exist\" (and which \"forced themselves\" into creation against My will)]. And instead of (Leviticus 11:6): \"And the arneveth (hare) […it is unclean to you\"], they wrote: \"the slender-legged\"; for Ptolemy's wife was called \"Arneveth\", and Ptolemy would [otherwise] say: \"The Jews have poked fun at me and put my wife's name in the Torah!\" (Megillah 9a)", + "(Exodus 12:41) \"and it was at the end of four hundred and thirty years\": We are hereby apprised that when the time arrived, the L–rd did not delay them for one moment. On the fifteenth of Nissan the ministering angels came to Abraham to apprise him (that Isaac would be born); (on the fifteenth of Nissan he was born) and on the fifteenth of Nissan the decree went forth (in the covenant) between the pieces, it being written \"And it was at the end\" — there was one end for all of them. \"and it was on this very same day that all the hosts of the L–rd went forth\": (The Shechinah, too, went forth with them.)", + "And thus do you find, that whenever Israel is in bondage, the Shechinah is with them, viz. (Exodus 24:10) \"And they saw the G–d of Israel, and under His feet, as the work of a sapphire brick\" (the sign of that bondage). And what is written of their redemption? (Ibid.) \"and as the appearance of the heavens in brightness.\" And it is written (Isaiah 63:9) \"In all of their sorrows, He sorrowed.\" This tells me only of communal sorrows. Whence do I derive (the same for) those of the individual? From (Psalms 91:15) \"He will call upon Me and I will answer Him; I am with him in sorrow,\" and (Genesis 39:20-21) \"And Joseph's master took him and placed him in the prison house … and the L–rd was with Joseph, etc.\", and (II Samuel 7:23) \"… before Your people whom You have redeemed from Egypt, a nation and its G–d.\"", + "R. Eliezer says: Idolatry passed with Israel in the sea, viz. (Zechariah 10:11) \"And a 'rival' passed in the sea, and struck waves in the sea.\" Which was that? The idol of Michah (viz. Shoftim 17:4).", + "R. Akiva said (on II Samuel 7:23): Were it not explicitly written, it would be impossible to say it, Israel saying before the L–rd, as it were, \"You redeemed Yourself!\"", + "And thus do you find, that wherever they were exiled, the Shechinah was with them. They were exiled to Egypt — the Shechinah was with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Did I not reveal Myself to your father's house when they were in Egypt? They were exiled to Bavel — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"For your sake I was exiled to Bavel.\" They were exiled to Eilam — the Shechinah was with them, viz. (Jeremiah 49:38) \"and I set My throne in Eilam.\" They were exiled to Edom — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 63:1) \"Who is This coming from Edom, His garments crimsoned, from Batzrah?\"", + "And when they return in the future, the Shechinah will be with them, viz. (Devarim 30:3) \"And veshav the L–rd your G–d.\" It is not written \"veheshiv\" (\"He will return\" [you]), but \"veshav\" (\"He [Himself] will return.\") and it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me from Levanon (the Temple), My bride (Israel); with Me from Levanon come.\" Now is she (Israel) coming from Levanon? Is she not ascending to Levanon? (The intent is: You and I were exiled from Levanon) and we will ascend) together) to Levanon.", + "(Exodus 12:42) \"It is a night of guarding for the L–rd … it is this night for the L–rd\": On it they were redeemed; on it they are destined to be redeemed. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer says: On it they were redeemed; but they are destined to be redeemed only on Tishrei, as it is written (Psalms 81:4) \"Blow the shofar (of redemption) on the month (of Tishrei), (when the moon) is covered, on the day of our festival\" (Rosh Hashanah). Why? (Ibid.) \"for it is a statute for Israel, etc.\" And what is the intent of (Exodus , Ibid.) \"It is this night for the L–rd\"? It is this night on which the Holy One Blessed be He said to our father Abraham: \"On this night I will redeem your children,\" and when the time arrived, the Holy One Blessed be He did not delay (to redeem them) even for an instant. \"guarded for all the children of Israel\": We are hereby taught that all of Israel are destined to be \"guarded\" upon it (in halachic observance of the Pesach.)", + "\"guarded for all the children of Israel\": We are hereby taught that all of Israel are destined to be \"guarded\" upon it (in halachic observance of the Pesach.)" + ], + [ + "(Exodus 12:43) \"And the L–rd said to Moses and Aaron\": There are some sections (in the Torah) which are generic in the beginning and specific after, and some which are specific in the beginning and generic after. (Exodus 19:6) \"And you shall be unto Me a kingdom of lords and a holy nation\" — specific; (Ibid.) \"these are the things that you shall speak\" — generic. (Numbers 19:2) \"This is the statute of the Torah\" — generic; (Ibid.) \"They shall take to you a red heifer\" — specific. (Exodus 12:43) \"This is the statute of the Paschal offering\" — generic; (Ibid.) \"No stranger may eat of it\" — specific. There is subsumed in the generic only what is in the specific.", + "\"This is the statute of the Paschal offering.\" Scripture speaks of (both) the Pesach of Egypt and the Pesach for all the generations. These are the words of R. Oshiyah. R. Yonathan says: Scripture speaks of the Pesach of Egypt. Whence do I derive (the same for) the Pesach of all the generations? From (Numbers 9:3) \"according to all of its statutes and all of its ordinances.\" R. Yoshiyah said to him: Scripture (here) speaks of (both) the Pesach of Egypt and the Pesach for all the generations. What is the intent of \"according to all of its statutes and all of its ordinances\"? Scripture (there) comes to speak of details which are lacking here. R. Issi b. Akiva says: \"statutes\" (in Numbers 9:3) applies only (directly) to the body of the Paschal offering.", + "\"No stranger may eat of it\": Both a heretical Jew and a non-Jew are herein subsumed, viz. (Ezekiel 44:9) \"And every stranger, uncircumcised of flesh and uncircumcised of heart shall not enter My sanctuary.", + "(Exodus 12:44) \"And every servant of a man\": This tells me only of the servant of a man. Whence do I derive (the same for) the servant of a woman and a minor? From \"acquired by money\" — in any event.", + "\"and you shall circumcise him; then shall he eat of it\": his master. We are hereby apprised that (non-) circumcision of his servants prevents him from eating the Pesach offering. This tells me only of the circumcision of his servants. Whence do I derive (the same for) the circumcision of his (own) males? It is derived by analogy, viz.: It is written here \"then,\" and elsewhere, (Ibid. 48, in respect to a proselyte), \"then.\" Just as there, the circumcision of his (the proselyte's) males is referred to, here, too, the circumcision of one's males is understood (as a prerequisite for his offering of the Pesach.) And just as here, the (non-) circumcision of his servants (prevents him from eating the Pesach), so, there, (in respect to a proselyte, the same obtains.)", + "R. Eliezer says: The (non-) circumcision of one's servants does not prevent him from eating the Pesach. And what is the intent of \"and you shall circumcise him, etc.\"? If one had uncircumcised servants, whence is it derived that if he wished to circumcise them and feed them (of the Pesach offering) he may do so? From \"you shall circumcise him; then he may eat of it\" — the servant. And thus do we find that he is permitted to have uncircumcised man-servants, it being written (Exodus 23:12) \"and there be refreshed (on the Sabbath) the son of your maid-servant and the stranger\" (a ger toshav).", + "R. Akiva says: One may not keep uncircumcised men-servants. If so, what is the intent of \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger\"? To teach that if his master acquired him on Sabbath eve before it got dark and he had no chance to circumcise him before the onset of the Sabbath — in such an instance, \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger.\" ...", + "Variantly: \"and you shall circumcise him; then he shall eat of it\": to include one in whom the mitzvah of circumcision was fulfilled for even a short time — Even if the flesh returned and covered the corona, this does not prevent him from eating either the Pesach or terumah. Our teachers in Lod took a consensus on this and ruled: There is no \"interposition\" (\"chatzitzah,\" in this regard) in respect to (certain halachoth of) terumah.", + "(Exodus 12:45) \"A toshav and a sachir may not eat of it\": \"toshav\": a resident proselyte (one who undertakes not to serve idolatry) and a sachir (a hired) gentile may not eat of it.", + "R. Eliezer says: What is the intent of \"toshav and sachir\"? (i.e., Is it not already written [Exodus 12:43] \"No stranger may eat of it\"?) To reason from Pesach to terumah to forbid it to one who is uncircumcised. But even if it were not written, would I not know it a fortiori, viz.: If the Pesach offering, of lesser stringency, is forbidden to the uncircumcised, how much more so, terumah, of greater stringency! — No, this may be true of Pesach, whose permitted time of eating is limited, wherefore it is forbidden to the uncircumcised, as opposed to terumah, whose permitted time of eating is extended. It is, therefore, written \"toshav and sachir\" in respect to Pesach and an extra \"toshav and sachir\" in respect to terumah towards the formulation of a gezeirah shavah . Just as here, (the Pesach offering) is forbidden to the uncircumcised, so, there, terumah is forbidden to the uncircumcised.", + "R. Yitzchak says: What is the intent of \"toshav and sachir\"? Is it not already written \"No stranger may eat of it\"? (For if it were not written), I would think that a circumcised Arab and a circumcised Giveonite, (not being strangers to the land) may eat of the Pesach. It is, therefore, written \"No stranger may eat of it.\"", + "(Exodus 12:46) \"In one house shall it be eaten\": R. Shimon b. Yochai says: In one group. You say in one group, but perhaps (the intent is) \"in one house,\" literally? (This is not so, for) from (Ibid. 12:7) \"of the houses where they eat it\" I learn that it may be eaten in many houses.\" How, then, am I to understand \"In one house shall it be eaten\"? In one group — whence he ruled: The Pesach may be eaten in two places, but not in two groups.", + "R. Shimon b. Yochai says: \"in two places\" — How so? If they were in one house and the roof fell in, they (as one group) go outside. If they were in the yard and it started to rain, they go into the house — so they are found to eat (as one group) in two places.", + "(Ibid. 46) \"Do not take from the house outside\": outside of the group. But perhaps (the intent is) outside of the house? It is, therefore, written (Ibid. \"of the flesh) outside\" — outside (the group) where it is eaten. But if he did take it out, I would understand that though he transgresses a mitzvah, it is still kasher. (No,) Since peace-offerings are kodshim kalim (lower-order offerings) and the Pesach is kodshim kalim, then if we have learned about peace-offerings that if he takes them outside (of Jerusalem) he renders them unfit, so, the Pesach, if he takes it outside, he renders it unfit.", + "\"you shall not take out of the house\": Scripture speaks of the flesh. You say it speaks of the flesh, but perhaps it speaks both of flesh and bone? It is, therefore, written \"you shall not take out of the house, of the flesh.\" Scripture speaks of the flesh.", + "(Exodus 12:46) \"And a bone shall you not break in it\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 8) \"And they shall eat the flesh on this night\"? (They are to eat) the flesh that is outside the bone. But perhaps (they are to eat) the flesh (i.e., the marrow) that is inside the bone? And how am I to fulfill \"And a bone shall you not break in it\"? With a bone that has no flesh inside it? It is, therefore, written \"And a bone you shall not break\" — whether or not it has flesh.", + "Variantly: \"in it,\" (i.e., the interdict applies to the Pesach) and not to other offerings. For (without the verse it would follow otherwise, viz.:) If with Pesach, of lesser stringency, he transgresses \"And a bone shall you not break in it,\" how much more so with offerings of greater stringency! It is, therefore, (to indicate otherwise) written \"in it,\" but not in other offerings.", + "(Exodus 12:47) \"The entire congregation of Israel shall offer it\": What is the intent of this? From (Ibid. 21) \"Draw forth and take for yourselves sheep for your families,\" I might think that just as the Pesach of Egypt is kasher only (if eaten) by families, so, the Pesach for future generations. It is, therefore, written \"the entire congregation of Israel,\" whereby we are apprised that the Pesach of future generations may be eaten in all kinds of groups, (and not just in family groups).", + "(Exodus 12:48) \"And if there live with you a stranger (i.e., a proselyte), etc.\" I might think that as soon as he becomes a proselyte he offers the Pesach; it is, therefore, written (Exodus 12:48) \"and he shall be as the citizen of the land.\" Just as the latter (offers the Pesach) on the fourteenth (of Nissan), so the proselyte.", + "R. Shimon says: If one became a proselyte between the two Pesachs (Pesach rishon and Pesach sheni), I might think he offers the second Pesach; it is, therefore, written \"and he shall be as the citizen of the land.\" Just as the first, who did not offer the first (though normally being obliged to do so), offers the second, so, a proselyte, who did not offer the first offers the second, (to exclude one who became a proselyte between the two Pesachs, who was never obliged to offer the first Pesach.)", + "\"let all of his males be circumcised\": We are hereby apprised that (non) circumcision of his males prevents him from offering the Pesach. Whence do we derive the same for (non) circumcision of his servants? It follows inductively, viz.: It is written here \"then\" (\"and then he shall draw near to offer it\"), and elsewhere (in relation to one's servant [Ibid. 44]), \"then.\" Just as there, circumcision of his servants is referred to, so, here. And just as there, circumcision of his males (is required), so, here, circumcision of his males. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Yonathan says: The (non) circumcision of his males does not prevent him from eating the Pesach. What, then, is the intent of \"let all of his males be circumcised, etc.\"? If one had before him two mitzvoth — that of Pesach and that of circumcision — I would not know which one should take precedence. \"Let all his males be circumcised\" tells us that circumcision takes precedence to Pesach.", + "R. Nathan says: \"Let all of his males be circumcised, etc.\": to exclude (from preventing his master from eating the Pesach) a servant who immersed (for proselytization) before his master and (thereby) became free of him.", + "It happened with Beluria the proselytess that some of her maid-servants immersed (for proselytization) before her, and some, after her, and when the matter came before the sages, they ruled that those who immersed before here were free, and those who immersed after her, were bound to her — in spite of which they (i.e., even the latter) served her until the day of her death.", + "\"And every uncircumcised one shall not eat of it\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 43) \"No stranger may eat of it\"? I might think that an uncircumcised Israelite may eat of it; it is, therefore, written \"and every uncircumcised one shall not eat of it.\"", + "(Exodus 12:49) \"One Torah shall there be for the citizen, etc.\" What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 48) \"And he shall be as the citizen of the land\"? From \"And if there live with you a stranger and he would offer a Pesach to the L–rd,\" I would think that the proselyte is equated with the citizen only in respect to the Pesach. Whence do I derive (the same for) all the mitzvoth of the Torah? From \"One Torah shall there be for the citizen and for the stranger.\"" + ], + [ + "(Exodus 13:1-2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Sanctify unto Me every first-born\": This is one of the thirteen principles by which the Torah is expounded — a generic (statement) requiring a specific and a specific requiring a generic.", + "\"Sanctify unto Me every first-born\" — generic (implying both males and females). (Devarim 15:19) \"the male\" — specific, (excluding females). If I have the generic, why do I need the specific? For if I read the generic without the specific, I would assume that anything born first is a \"bechor,\" whether male or female. It is, therefore, written \"… the male\" — males, but not females. If I have the specific, why do I need the generic? For if I read the specific without the generic, I would assume that any male, whether or not he opens the womb (first) is a \"bechor.\" It is, therefore, written \"Sanctify unto Me every bechor, the opener of the womb\" — he must be both male and the opener of the womb, as it is written (Exodus 34:19) \"All firstlings of the womb are Mine, and (of) all of your kine that bears a male, etc.\"", + "(Exodus 13:2) \"in man and beast he is Mine\": Whatever obtains with the man obtains with his beast. This excludes (from the law of bechor) the Levites, i.e., since it does not obtain with the man, it does not obtain with his beast.", + "Variantly: The bechor of a man is likened to the bechor of a beast, and the bechor of a beast to the bechor of a man. Just as with a beast, a miscarriage (of the first pregnancy) exempts (the second fetus) from (the law of) the bechor, so, with men. And just as with the bechor of a man, one may give it to the Cohein wherever he wishes, so, with the bechor of a beast. From (Devarim 12:6) \"And you shall bring there (to the Temple) your burnt-offerings and your sacrifices, etc.\", I might think that even if he was far away he must bring it (his first-born) to the Temple. It is, therefore, written \"in man and beast he is Mine.\" The bechor of a man is hereby likened to the bechor of a beast. Just as the latter may be given to a Cohein wherever he wishes, so, the former. And just as the bechor of a man must be cared for for thirty days (before being given to the Cohein), so, the bechor of a beast.", + "\"he is Mine\": What is the intent of this? It is written (Devarim 15:19) \"the male shall you sanctify to the L–rd your G–d.\" (How am I to understand this?) As sanctify it so that you receive reward, or if you sanctify it, it is sanctified, and, if not, it is not sanctified? It is, therefore, written \"he is Mine\" — in any event. What is the intent, then, of \"the male shall you sanctify\"? Sanctify it (i.e., dedicate it to the L–rd) for the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Leviticus 6:5) \"And the Cohein shall burn wood upon it every morning, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Isaiah 40:16) \"and (the whole forest of Levanon is not sufficient to burn, etc.\"? What, then, is the intent of \"And the Cohein shall burn wood upon it\"? For the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Numbers 28:4) \"the one lamb shall you offer, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Isaiah, Ibid.) \"nor the beasts thereof sufficient for a burnt-offering\"? What, then, is the intent of \"The one lamb, etc.\"? For the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Exodus 25:8) \"and they shall make for Me a sanctuary, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill heaven and earth?\" What, then, is the intent of \"And they shall make for Me a sanctuary\"? For the sake of receiving reward for making it.", + "Once, the disciples spent a Sabbath in Yavneh, R. Yehoshua not among them. When they returned to him he asked them: \"What novelty did you hear in Yavneh?\" They answered: \"After you, our master\" (i.e., there is no one to do so after you). R. Yehoshua: \"Who spent the Sabbath there?\" They: \"R. Elazar b. Azaryah.\" R. Yehoshua: \"Is it possible that R. Elazar b. Azaryah spent the Sabbath there without telling you something novel?\" They: He expounded this principle (Devarim 31:12) \"Gather the people — the men, the women, and the children.\" Now do little children know the difference between good and evil? But (He did so) in order to bestow reward upon their bringers, to increase the reward of the doers of His will, as it is written (Isaiah 42:21) \"The L–rd desires for the sake of His righteousness to magnify Torah and to exalt it.\" At this, he said to them: \"What can be more novel than this? I am seventy years old, and I never merited hearing such a thing until this day! Happy are you, father Abraham, from whose loins Elazar b. Azaryah emerged! The generation is not an orphan in whose midst R. Elazar b. Azaryah resides!\"", + "They: Our master, he also expounded this principle: (Jeremiah 23:7) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said: 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt, etc.'\" To what may this be compared? A man desired children and had a daughter — whereupon (when he made a vow) he vowed upon her life. Thereafter, he had a son, and (in vowing) he left off (vowing by) his daughter and vowed upon the life of his son.", + "R. Shimon b. Yochai says: To what may this be compared? A man was journeying and was accosted by a wolf, from which he was rescued — whereupon he would (always) talk about his encounter with the wolf. He was later accosted by a lion, from which he was rescued — whereupon he left off talking about his encounter with the wolf and spoke about his encounter with the lion.", + "Similarly, (Genesis 29:19) \"And he called the name of the place Beth-El.\" The first name was superseded by the second.", + "Similarly, (Ibid. 17:5) \"And your name will no longer be called Avram.\" The first name was superseded by the second.", + "Similarly, (Ibid. 15) \"Sarai, your wife, etc.\" The first name was superseded by the second.", + "(Ibid. 32:28) \"Your name will no longer be called Yaakov but Yisrael.\" The first name remained and the second was superadded.", + "The name of Yitzchak was not changed, for he was thus (originally) called by the Holy One Blessed be He. There are three who were named by the Holy One Blessed be He — Yitzchak, Shlomoh, and Yoshiyahu. Yitzchak — (Ibid. 17:19) \"But Sarah your wife will bear a son for you and you shall call his name Yitzchak.\" Shlomoh (I Chronicles 22:9) \"for Shlomoh will be his name.\" Yoshiyahu (I Kings 13:2) \"A son will be born to the house of David. Yoshiyahu will be his name.\" Others say: Also Yishmael among the gentiles.", + "We find the names of righteous ones and their deeds to be revealed to the L–rd before their creation, viz. (Jeremiah 1:5) \"Before I created you in the womb, I knew you.\" Where do we find (the same for) the names of wicked ones? It is written (Psalms 58:4) \"The wicked are estranged from the womb, etc.\"", + "(Exodus 13:3) \"And Moses said to the people: Remember this day when you went out of Egypt, etc.\" I know only that the exodus from Egypt is mentioned in the daytime. Whence do I derive (the same for) the evenings? From (Devarim 16:3) \"… so that you remember the day of your going out of Egypt all the days of your life\": \"the days of your life\" — the days; \"all the days of your life\" — (to include) the nights, as per Ben Zoma.", + "The sages say: \"the days of your life\" — in this world; \"all the days of your life\" — to include the days of the Messiah. Ben Zoma said to them: Israel is destined not to mention the exodus from Egypt in time to come, it being written (Jeremiah 23:7-8) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said: 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt, but as the L–rd lives, who brought up and who brought the seed of the house of Israel from the land of the north.'\"", + "R. Nathan says: \"who brought up and who brought\": The exodus from Egypt is mentioned in time to come. And whence is it derived that we say \"Blessed are You, O L–rd our G–d, and the G–d of our fathers, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob\"? From (Exodus 3:15) \"and G–d said further to Moses: Thus shall you say to the children of Israel: The L–rd, the G–d of your fathers, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob, sent me to you.\"", + "And whence is grace over meals derived? From (Devarim 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated\" — this is the first blessing. \"for the land\" — this is the second blessing. \"the good\" — this is \"who builds Jerusalem,\" viz. (Ibid. 3:25) \"the good land … and the Levanon.\" \"that he gave you\" — who gave all good to us (this is the blessing of \"hatov vehametiv\").", + "R. Chiyya b. Nachmani said in the name of R. Yishmael: It is already written (Ibid. 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated, etc.\" What would be lacking if it were not written \"that He gave to you\"? (It is written to signify that you must thank Him) both for His measure of good and for His measure of punishment.", + "This tells me that a blessing is required after eating. Whence do I derive that it is required (also) before eating? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If one who has eaten to satiety requires a blessing, how much more so, one who is hungry!", + "R. Nathan says: It is written (I Samuel 9:13) \"As soon as you enter the town, you will find him before he ascends the mount to eat; for the people will not eat until he comes, for he will first bless the offering, etc.\"", + "R. Yitzchak says: It is written (Exodus 23:25) \"And you shall serve the L–rd your G–d, and He will bless your bread and your water.\" When is it \"your bread\"? Before you have eaten it. This tells me only of food as requiring a blessing before it and after it. Whence do I derive (the same for) Torah? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If food, which is only temporal, requires a blessing before and after it, how much more so Torah, which is eternal!", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written (Devarim 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated and you shall bless … for the good land.\" What is lacking that \"good\" supplies? This (\"good\") is Torah, as it is written (Mishlei 4:2) \"for a taking of 'good' have I given to you.\"", + "R. Chanina, the son of the brother of R. Yehoshua says: It is written (Devarim 32:3) \"When I call upon the name of the L–rd\" — the blesser; \"give grandeur to our G–d\" — the answerers. And what do they answer? \"Blessed is the L–rd who is blessed forever.\" And when he mentions His name, they respond \"Blessed is the name of the glory of His kingdom forever.\" And thus did David say (Psalms 34:4) \"Exalt the L–rd with me, and let us extol His name forever.\"", + "Rebbi says (Mishlei 10:7) \"the remembrance of the Tzaddik is for blessing\": When he mentions the Tzaddik, \"the Life of the worlds\" — (Psalms 145:17) \"the L–rd is a tzaddik in all of His ways — let it be for blessing \"Amen!\"", + "(Exodus 13:3) \"and chametz shall not be eaten\": (The intent of the verse is) to equate the feeder (of chametz to minors) with the eater. But perhaps (the intent is) to forbid derivation of benefit from it? From (Devarim 16:3) \"You shall not eat chametz upon it\" we learn that benefit may be derived from it. How, then, am I to understand \"chametz shall not be eaten\"? To equate the feeder with the eater. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yitzchak says: It is not needed (for this derivation). If with sheratzim, (creeping things), the less stringent, the feeder is equated with the eater, how much more so with chametz, the more stringent! How, then, am I to understand \"chametz shall not be eaten\"? To forbid derivation of benefit from it.", + "R. Yossi Haglili says: \"Chametz shall not be eaten this day\" — whence we derive that chametz was forbidden to Israel in Egypt for one day only.", + "(Exodus 13:3) \"This day you go out in the month of Aviv (spring)\": Let this not be written (i.e., Why is it needed?) (To signify) a month that is kasher — neither burning sun nor (heavy) rains. And thus is it written (Psalms 68:7) \"G–d settles the solitary in their homes. He takes out the bound bakosharoth.\" What is the intent of \"bakosharoth\"? A month that is kasher for you. Neither burning sun nor (heavy) rains.", + "R. Nathan says \"bakosharoth\": These (the Egyptians) crying (\"bacho\"); the others (Israel) singing (\"meshorerim\"). The Egyptians crying, viz. (Numbers 33:4) \"And the Egyptians were burying, etc.\" And Israel singing, viz. (Psalms 118:15) \"A sound of song and salvation in the tents of the righteous.\" (Ibid.) \"The right hand of the L–rd is uplifted\" — over Egypt.", + "R. Nathan says: \"bakosharoth\" — by the deeds of the \"kesheiroth\" (the virtuous women) among them.", + "Rebbi says: in the merit of the mirrors of \"the congregating women,\" viz. (Numbers 38:8).", + "R. Elazar b. Azaryah says: In the merit of our father Abraham He took them out of Egypt, viz. (Psalms 105: 42-43) \"For He remembered His sacred word to Abraham His servant, and He took out His people in gladness, His chosen ones, in song.\" R.", + "Shimon b. Yochai says: He took them out in the merit of (the mitzvah of) circumcision, viz. (Ezekiel 16:6) \"And I passed by you, and I saw you steeped in your blood, etc.\"", + "Variantly: With zeal (that of the L–rd) did Israel leave Egypt, viz. (Exodus 13:3) \"For with strength of hand did the L–rd take you out of here.\"", + "Variantly: With their own zeal did they leave Egypt, viz. (Ibid. 12:15) \"And thus shall you eat it, your thighs, girded (ready for the road), etc.\"", + "Variantly (Psalms 68:7) \"G–d settles the solitary in their homes. He takes out the bound bakosharoth. But rebels dwelling in dryness, etc.\": They were rebels, in spite of which He dealt with them with \"kashruth.\" And thus is it written (Ezekiel 20:7-9) \"And I said to them: Let each of you cast away the abominations of his eyes, and do not defile yourselves with the idols of Egypt … and they rebelled against Me and would not listen to Me. They did not cast away the abominations of their eyes and they did not abandon the idols of Egypt … But I wrought for the sake of My name, that it not be profaned in the eyes of nations in whose midst they were, having made Myself known to them before their eyes to take them out of the land of Egypt.\" They were rebels — but He dealt with them with \"kashruth.\"", + "(Exodus 13:3) \"This day you go out in the month of Aviv\": Let this not be written (i.e., it seems superfluous). We are hereby apprised that the year in which Israel left Egypt did not require intercalation." + ], + [ + "(Exodus 13:5) \"And it shall be, when the L–rd brings you to the land of Canaan\": Scripture here speaks of seven nations. You say seven nations, but perhaps five nations (are intended)? It is written here \"bringing,\" and elsewhere (Devarim 7:1) \"bringing.\" Just as there, the land of seven nations; here, too, the land of seven nations. ...", + "R. Yoshiyah says: What is the intent of (Ibid.) \"which He swore to your forefathers to give to you\": From (Devarim 26:2) \"then you shall take of all the fruits of the earth,\" I might think that all of the land is intended; you, therefore, reason thus: It is written here (Exodus) \"swearing,\" and there (Devarim, Ibid. 3) \"swearing.\" Just as here, the land of five nations (is intended); there, too, the land of five nations.", + "R. Yossi Haglili says: It is written here \"a land flowing milk and honey,\" and there (Devarim 26:9) \"a land flowing milk and honey.\" Just as here, five nations, here, too, five nations.", + "(Exodus 13:5) \"which He swore to your forefathers\": Where did He swear it to your forefathers? Abraham — (Genesis 15:18) \"On that day the L–rd made a covenant with Abraham.\" Isaac — (Ibid. 26:3) \"Live in this land.\" Jacob — (Ibid. 28:13) \"the land on which you are lying, etc.\"... \"Then you shall perform this service\": As the service that you performed in Egypt so shall you perform in all the generations. These are the words of R. Nathan.", + "(Exodus 13:6) \"And on the seventh day, a festival to the L–rd\": Perhaps wherever chagigah (the festival offering) obtains, (the mitzvah of) matzoh obtains, but when chagigah does not obtain (i.e., when there is no Temple), there is no matzoh? It is, therefore, written (Ibid. 7) \"Matzoth shall be eaten the seven days\" (in any event).", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "What is the intent of \"Matzoth shall be eaten, etc.\"? Because we have learned about chametz that it is forbidden from the sixth hour on, I might think that (the mitzvah of) eating matzoh is likewise from the sixth hour on. It is, therefore, written \"Matzoth shall be eaten the seven days and chametz shall not be seen unto you, etc.\"", + "— whence R. Yehudah ruled: At three times chametz is searched for: the night preceding the fourteenth (of Nissan), the morning of the fourteenth, and the time preceding the burning.", + "\"and chametz shall not be seen unto you, and se'or shall not be seen unto you\": chametz is likened to se'or, and se'or to chametz. Just as the one may not be seen, so, the other. Just as the one may not be found, so, the other. Just as the one is of the five species (of grain), so, the other. \"in all of your boundaries\": What is the intent of this? From (12:19) \"seven days leaven shall not be found in your houses,\" I might think, \"houses,\" literally; it is, therefore, written \"in all of your boundaries.\" If the latter alone were written, I would think, \"boundaries,\" literally. It is, therefore, written \"in your houses.\" Just as \"your houses\" implies your possession, so, \"your boundaries\"", + "— to exclude the chametz of an Israelite in the domain of a gentile. Even though he (the Jew) can burn it, it is not in his domain; and to exclude the chametz of a gentile in the domain of a Jew, and chametz on which debris has fallen. Even though it is in his domain, he cannot burn it.", + "You say that this is its intent. But perhaps the intent is (that it shall not be found) in your houses for seven days, and in your boundaries for all time? It is, therefore, written (Ibid. 13:7) \"and se'or shall not be seen in all of your boundaries for seven days.\" Just as in your houses, for seven days, so, in your boundaries.", + "And you shall tell your son. I [would] understand from Rosh Chodesh [that one would have to observe Pesach. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"on that day.\" If it is [written] \"on that day,\" it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"for the sake of this;\" when [this] matsa and maror are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].", + "\"Because of this\": What is the intent of this? Because he — the wicked son, who removed himself from the community — says (Ibid. 12:26) \"What is this work to you?\", you remove him in kind, by telling him \"Because of this the L-rd wrought for me,\" and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed.", + "(Exodus 13:9) \"And it (the account of the exodus from Egypt) shall be to you as a sign, etc.\" — one parchment containing four sections (of the Torah). It would follow (otherwise),viz.: Since the Torah prescribes tefillin for both the hand and for the head, then just as there are four (distinct) sections in the headpiece, so, there should be four (distinct) sections in the armpiece. It is, therefore, written \"and it shall be to you as a sign\" — one parchment containing four sections.", + "I might think that just as in the armpiece there is one parchment, so, should there be in the headpiece. And this would follow, viz.: Since the Torah prescribes tefillin for both the hand and for the head, then just as in the handpiece there is one parchment, so, should there be in the headpiece. It is, therefore, written four times (in respect to the headpiece) \"letotafoth.\" But in that case perhaps one should make four headpieces of four sections each? It is, therefore, written (Ibid.) \"and as a memorial between your eyes.\" One compartment for four sections.", + "\"upon your hand\": upon the upper arm. But perhaps the hand (i.e., the palm) literally? It follows (that the upper arm is meant), viz.: The Torah prescribes tefillin for both the hand and the head. Just as the head (connotes) the height of the head, so, the hand (connotes) the height of the hand (i.e., the upper arm).", + "R. Eliezer says: \"upon your hand\": upon the upper arm. You say upon the upper arm, but perhaps the hand (literally [i.e., the palm]) is meant? It is, therefore, written (Ibid.) \"to you as a sign, and not to others as a sign\" (i.e., the palm is generally exposed; the upper arm, not.)", + "R. Yitzchak says: On the upper arm or on your hand (i.e., your palm), literally? It is, therefore, written (Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your heart\" — what is aligned with your heart, i.e., the upper arm.", + "\"upon your hand\": This is the left hand. You say this, but perhaps it is the right? Though there is no proof for this, it is intimated in (Isaiah 48:3) \"My hand has also founded on earth, and My right hand has spanned the heavens,\" and (Judges 5:26) \"Her hand reached for the tent pin, her right for the workmen's hammer,\" indicating that \"hand,\" unqualified, is the left hand.", + "R. Yonathan says (Devarim 6:8-9) \"and you shall tie them … and you shall write them\": Just as the writing (of the mezuzah) is with the right hand, so, the tying of the tefillin (on the left hand). Abba Yossi says: We find the right to be called \"hand,\" and even though there is no proof (for its application here), it is intimated in (Genesis 48:17) \"that his father placed his right hand.\" And what is the intent of \"upon your hand\"? To include an amputee (of the left hand), that his tefillin are placed on his right arm.", + "\"and it shall be to you as a sign upon your hand and as a memorial between your eyes\": When the hand tefillin are on your hand, place the head tefillin on your head — whence they ruled: The mitzvah of tefillin: When he puts them on, he puts on the hand tefillin and then the head tefillin. When he takes them off, he takes off the head tefillin and then the hand tefillin.", + "\"between your eyes\": on top of the head. You say on top of the head, but perhaps (the intent is) literally, \"between your eyes\"? It is, therefore, written (Devarim 14:1) \"Sons are you to the L–rd your G–d. You shall not gash yourselves, and you shall not make a bald spot between your eyes for the dead.\" Just as there, the top of the head is meant, so, here.", + "R. Yehudah says: Since the Torah prescribes tefillin for the hand and for the head, then just as the hand is susceptible to tumah of one kind (a white hair), so, the head must be susceptible to tumah of one kind (a yellow hair), (as opposed to the area between the eyes, which is susceptible to tumah of two kinds of hair).", + "\"so that the Torah of the L–rd be in your mouth\": What is the intent of this? From \"And it shall be to you as a sign,\" I would assume that women, too, are included (in the mitzvah of tefillin). And this would follow, viz.: Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, then if we have learned that (the mitzvah of) mezuzah obtains with women as well as with men, the same is true of (the mitzvah of) tefillin. It is, therefore, written (in respect to tefillin) \"so that the mitzvah of tefillin be in your mouth.\" (the mitzvah of tefillin obtains) only with one who is commanded to study Torah. From here they derived: All are commanded to put on tefillin except women and bondsmen.", + "Michal the daughter of Kush would wear tefillin. Jonah's wife would go up (to Jerusalem) for the festival. Tavi, R. Gamliel's bondsman would wear tefillin.", + "\"and as a remembrance between your eyes, so that the Torah of the L–rd be in your mouth\": From here they ruled: If one wears tefillin, it is as if he is reading in the Torah; and one who reads in the Torah is exempt from tefillin.", + "(Exodus 13:10) \"And you shall keep this statute in its time\": What is the intent of this? From \"And it shall be to you as a sign upon your hand,\" I might think that (the mitzvah of tefillin) obtains with minors, too. And it also follows, viz.: Since Torah (study) and tefillin are both positive commandments, then if we have learned about Torah (study) that it obtains with minors as well as with adults, the same is true of tefillin. It is, therefore, written \"And you shall keep this statute\" — (The mitzvah of tefillin obtains) only with one who can keep his tefillin (in a state of cleanliness). From here they ruled: If a minor is capable of keeping his tefillin (in a state of cleanliness), his father makes him tefillin.", + "\"And you shall keep this statute\": This is the statute of tefillin. You say this is the statute of tefillin, but perhaps it is the statute of the mitzvoth (collectively)? Would you say that? What is the subject (under discussion)? Tefillin.", + "(13:10) \"from day to day\": What is the intent of this? From \"and it shall be to you as a sign,\" I would think that the nights, too, are included. And this would follow, viz.: Since mezuzah is a positive commandment and tefillin are a positive commandment, then just as we have learned that just as mezuzah obtains both in the daytime and at night; so tefillin, it is, therefore written \"from day to day\" — it obtains in the daytime and not at night.", + "Variantly: What is the intent of \"from day to day\"? From \"and it shall be to you as a sign,\" I might think, even on Sabbaths and festivals. And this would follow, viz.: Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, then if you have learned about mezuzah that it obtains on Sabbaths and festival, so tefillin. It is, therefore, written \"from day to day\" — to exclude Sabbaths and festivals. R. Yoshiyah says: \"from day to day\": Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, if we have learned that mezuzah obtains on Sabbaths and festivals, so, tefillin. It is, therefore, written \"from day to day.\" Variantly: \"from day to day\": There are days that you wear (tefillin) and there are days that you do not wear (tefillin) — to exclude Sabbaths and festivals. These are the words of R. Oshiyah.", + "R. Yitzchak says: Since Sabbath is called a sign and tefillin are called a sign, one sign is not to be superimposed upon another. But perhaps one sign is to be superimposed upon another? Would you say that? Sabbath, which is called both \"sign\" and \"covenant,\" overrides tefillin, which are called only \"sign.\"", + "Or (violation of) Sabbath, which is liable to both kareth and judicial death penalty overrides tefillin, which are liable to neither.", + "Variantly: \"from day to day\": We are hereby apprised that one must examine his tefillin once in twelve months. It is written here \"from day to day,\" and elsewhere (Leviticus 25:29) \"days shall be its redemption.\" Just as there, not less than twelve months, here, too, not less than twelve months.", + "These are the words of Beth Shammai. Beth Hillel say: He need never examine them. Shammai the Elder says: \"These are the tefillin of my mother's father.\"" + ], + [ + "(Exodus 13:11) \"And it shall be, when the L–rd brings you to the land of the Canaanite\": Canaan merited that the land be called by his name. What did he do (to deserve this)? When Canaan heard that Israel would enter the land, he arose and made way for them — whereupon the Holy One Blessed be He said: You made way for My children: I will call the land by your name and I will give you a land as beautiful as yours. Which is that? Africa.", + "And it is written (Genesis 10:15) \"And Canaan begot Tziddon, his first-born, and Cheth,\" and (Ibid. 23:5-6) \"… and the sons of Cheth answered Abraham: Hear us my lord, etc.\" — whereupon the Holy One Blessed be He said: You honored My loved one; I, likewise, will call the land by your name.", + "\"as He swore to you\": Where did He swear it to him? (Exodus 6:8) \"And I shall bring you to the land, etc.\" (and see Ibid. 13:5).", + "", + "\"and He shall give it to you\": Let it not be in your eyes as the inheritance of the forefathers, but as He is giving it to you on that day.", + "(Exodus 13:12) \"Veha'avarta every firstling\": \"ha'avarata\" is \"setting apart,\" as in (Numbers 278) \"veha'avartem his inheritance for his daughter.\"", + "Shimon b. Azzai says: What is the intent of \"Veha'avarta\"? From (Leviticus 27:32) \"Whatever (beast) passes ('ya'avor') under the staff\" (for tithing), I would think that an orphan, too, (is tithed). And this would follow, viz.: If a blemished animal, which is not fit for the altar, enters the shed for tithing, then an orphan, which is fit for the altar, how much more so! — (No,) this is refuted by (the instance of) a purchased animal, which, although it is fit for the altar, does not enter the shed for tithing. No, this may be true of a purchased animal, which was not born in his domain, wherefore it does not enter the shed for tithing, as opposed to an orphan, which was born in his domain, wherefore it should enter the shed for tithing.", + "I have not succeeded (in deriving the halachah) by logic alone. (I must, therefore, derive it thus:) It is written here (Exodus) \"Veha'avarta,\" and there (Leviticus) \"ya'avor.\" Just as here, sanctity attaches to it only in the lifetime of its mother, so, there. In that case, why not say: Just as here, (in the instance of the firstling, only) males (are indicated), there, too, (only) males (should be tithed)? It is, therefore, written (Leviticus, Ibid.) \"Whatever passes under the staff\" — either males or females.", + "\"and every firstling, the cast-off (i.e., the miscarriage) of a beast\": The miscarriage is exempt from the (law of the) first-born, and what is born afterwards is not a firstling.", + "\"that shall be to you\": to exclude the one who sells his beast to a gentile. This would exclude the foregoing, but it would include one who buys his beast from a gentile. It is, therefore, written (Devarim 15:19) (\"which is born) in your herd and in your flock\" — to exclude one who buys his beast from a gentile.", + "\"the males are the L–rd's\": From here R. Yossi Haglili ruled: If a sheep had not given birth and it begot two males, their heads emerging at the same time, both revert to the Cohein, it being written \"the males are the L–rd's.\" The sages say: This is impossible, but one is his, and the other, the Cohein's.", + "(Exodus 13:13) \"and every firstling of an ass shall you redeem with a lamb\": And not with a calf, and not with an animal, and not with a slaughtered (beast) and not with a treifah, and not with a koi (a creature that is not clearly \"beast\" or \"animal\") and not with kilayim (a hybrid).", + "(Ibid. 34:20) \"And the firstling of an ass you shall redeem\": What is the intent of this? From (Numbers 18:15) \"but redeem shall you redeem the first-born of the man, and the first-born of the unclean beast,\" I might think that every unclean beast is understood. It is, therefore, written (Exodus 13:13) \"and every firstling of an ass you shall redeem with a lamb.\" It is an ass that you redeem, and not the firstling of other unclean beasts.", + "But still I would say: It is the firstling of an ass that you redeem with a lamb, and the firstling of other unclean beasts, with garments or vessels.", + "It is, therefore, written (Ibid. 34:20) \"And the firstling of an ass, etc.\" It is the firstling of an ass that you redeem and you do not redeem the firstling of any other unclean beast. What, then, is the intent of (Numbers 18:15) \"but redeem shall you redeem, etc.\"? If it cannot apply to redeeming an unclean beast, understand it as indicating that one may dedicate an unclean beast to the department for Temple maintenance and redeem it thence.", + "\"and if you do not redeem it, then you shall break its neck\": From here they ruled: The mitzvah of redemption takes precedence to the mitzvah of breaking the neck.", + "\"if you do not redeem it, you shall break its neck\": Since you have caused a loss to the Cohein, you, too, shall suffer a loss. And whence is it derived that benefit may not be derived from it? It is written here \"breaking,\" and elsewhere (in respect to the heifer of the broken neck [Devarim 21:4]), \"breaking.\" Just as there, no benefit may be derived (from the heifer), so, here, (in respect to the first-born of an ass).", + "\"among your sons shall you redeem\": What is the intent of this? It is written (Numbers 18:16) \"And redemption from one month\" — general. \"according to the monetary valuation, five shekalim\" — particular. (In sum,) general-particular: (the rule is:) The general contains only what is (specifically) in the particular. And (Exodus 13:13) \"Every human first-born among your sons shall you redeem\" reverts to the general. But perhaps (instead of reversion to the general) it is added to the first generalization (i.e., \"And his redemption from one month, etc.\", where the rule is as indicated above)? Would you say that? Rather, (it is perceived as) general-particular-general, where the rule is: The general is of the nature of the particular, viz.: Just as the particular is movable, not mortgaged, and of monetary value in itself, so I will include all such property (as valid for redemption of one's son.) From here they ruled: All is valid for the redemption of a man's first-born, except for bondsmen, bills, land, and consecrated property.", + "(Exodus 13:13) \"Every human first-born among your sons shall you redeem\": If one had first-born from five wives, whence is it derived that he must redeem all of them? From \"Every human first-born among your sons shall you redeem.\"", + "(Exodus 13:15) \"and every firstling of my sons I shall redeem\": Whence is it derived that if his father did not redeem him, he must redeem himself? From \"and every firstling of my sons efdeh,\" (this being the connotation of \"efdeh\").", + "R. Yossi Haglili says: Since the Torah commands you both to redeem your son and to teach him Torah, then just as if one's father has not taught him, he must teach himself, so, if his father has not redeemed him, he must redeem himself. No, this may be true of learning Torah, which countervails all (the mitzvoth in the Torah), as opposed to redemption, which does not! — This is refuted by (the mitzvah of) circumcision, which does not countervail all, in spite of which, if his father has not circumcised him, he must circumcise himself. No, this may be true of circumcision, transgression of which is punishable by kareth, as opposed to redemption, which is not. It is, therefore, written \"and every firstling of my sons efdeh.\" How would I derive (the same for) the other mitzvoth binding on the father vis-à-vis his son? Would you say that there is a (strategic) difference between them? I will derive it by induction from the three of them, viz.: Circumcision is not like learning Torah, and learning Torah is not like circumcision. And both are not like redemption, and redemption is not like both of them. What is common to all is that they are mitzvoth binding on the father vis-à-vis his son, and that if his father did not perform them he must do so himself, so, with all such mitzvoth.", + "From here it was ruled: By Torah mandate, a man must circumcise his son and redeem him and teach him Torah and teach him a trade and get him married. R. Akiva says: He must also teach him how to swim. Rebbi says: Also how to get along with others.", + "(Exodus 13:14) \"And it shall be if your son asks you tomorrow\": \"tomorrow\" may indicate\" in the present,\" and it may indicate \"in time to come.\" (Exodus 17:9) \"Tomorrow I will stand on top of the hill\" — in the present. (Joshua 22:24) \"Tomorrow your children might say to our children\" — in time to come. (It is written, Devarim 6:20) \"If your son asks you tomorrow (i.e., in the time to come): What are the testimonies and the statutes, etc.\":", + "There are four sons: a wise son, a wicked son, a simple son, and one who does not know how to ask. What does the wise son say? \"What are the testimonies and the statutes and the judgments that the L-rd our G-d commanded us?\" — you, likewise, \"open\" to him in the halachoth of Pesach — \"ein maftirin achar hapesach afikoman.\" What does the wicked son say? (Exodus 12:26) \"What is this (Pesach) service to you?\" \"to you\" and not to him. Because he disassociated himself from the congregation and denied the foundation (of the faith), you, likewise, blunt his teeth and tell him (Ibid. 13;8) \"Because of this (the mitzvoth) the L-rd wrought for me when I went out of Egypt.\" For me and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed. What does the simple son say? (Ibid. 14) \"What is this?\" And you shall tell him (Ibid.) \"With might of hand did the L-rd take us out of Egypt from the house of bondage.\" And he who does not know how to ask, you open for him, as it is written (Ibid. 8) \"And you shall tell your son on that day, etc.\"", + "Variantly: \"What are the testimonies and the statutes, etc.\": R. Eliezer says: Whence is it derived that if there were a company of sages or of disciples they must occupy themselves with the halachoth of Pesach until midnight? From \"What are the testimonies, etc.\"", + "(Exodus 13:15) \"And it was, when Pharaoh resisted sending us out, etc.\" I might think, of his own will. It is, therefore, written \"And the L-rd strengthened the heart of Pharaoh.\" (Ibid.)", + "\"And the L-rd killed every first-born … therefore, I sacrifice to the L-rd every male first-born, etc.\", wherefore our sages have said: The first-born of beasts are slaughtered in consideration of the first-born of beasts (that were killed in Egypt), and the first-born of men are redeemed in consideration of the first-born of men (i.e., the Israelites, that were saved in Egypt.)", + "(Ibid. 16) \"And it shall be as a sign upon your hand, etc.\": In four places, the mitzvah of tefillin is mentioned: (Exodus 13:1-10) \"Sanctify unto Me every first-born, etc.\"; (Ibid. 11-16) \"And it shall be, when the L-rd brings you, etc.\"; (Devarim 6:4-9) \"Shema, etc.\"; and (Ibid. 11:13-21) \"And it will be if you hearken, etc.\" From here they ruled: The mitzvah of tefillin: Four sections in the arm-piece on one parchment; four sections in the head-piece on four (distinct) parchments. And these are: \"Sanctify unto Me,\" \"And it shall be, when the L-rd brings you,\" \"Shema,\" \"And it will be if you hearken.\" If they were not written in this order, they must be secreted." + ] + ], + "Tractate Vayehi Beshalach": [ + [ + "(Exodus 13:17) \"And it was, when G–d sent (\"shalach\") the people\": \"sending\" in all places is accompaniment, viz. (Genesis 18:16) \"And Abraham went with them to send them,\" (Ibid. 26:31) \"And Israel sent them.\" The mouth (of Pharaoh) that said (Exodus 5:2) \"Israel, too, I will not send,\" it is that (mouth) which said (Ibid. 10:10) \"I will send you and your children.\" How was he rewarded for this? (Devarim 23:8) \"You shall not abominate an Egyptian.\" The mouth which said (Exodus 5:2) \"I do not know the L–rd,\" it is that (mouth) which said (Ibid. 14:25) \"I will flee from before Israel, for the L–rd wars for them against the Egyptians.\" How was he rewarded for this? (Isaiah 19:19) \"On that day there will be an altar to the L–rd in the midst of the land of Egypt and a pillar at its border to the L–rd.\" The mouth which said (Exodus 5:2) \"Who is the L–rd that I should hearken to His voice,\" it is that mouth which said (Ibid. 9:27) \"the L–rd is the Tzaddik, and I and my people are the wicked\" — wherefore He gave them a place for burial, as it is written (Ibid. 15:12) \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\"", + "(Ibid.) \"that G–d did not lead them ('nacham').\" This \"nichum\" connotes leading, as in (Psalms 77:21) \"You have led (nachitha) Your people like sheep,\" and (Ibid. 78:4) \"And He led them (vayanchem) with a cloud by day, and all the night with a light of fire.\"", + "\"by way of the land of the Philistines, for it was near\": Near (i.e., \"close\") is the thing of which the Holy One Blessed be He spoke to Moses (Exodus 2:12): \"When you take the people out of Egypt, you will serve G–d on this mountain.\" Variantly: \"for it was near\": It afforded easy return to Egypt, viz. (Ibid. 5:3) \"Let us go a three days' distance in the desert.\" Variantly: \"for it was near\": Close (in time) was the oath that Abraham had sworn to Avimelech, viz. (Genesis 21:23) \"And now, swear to me here by G–d that you will not deal with me falsely (by trespassing on my land), or to my son or my grandson,\" and his grandson was still alive. Variantly: \"for it was near\": The first war (that with Egypt) was too close to the second (that with Canaan). Variantly: \"for it was near\": The Canaanites had only recently acquired the land, and (Genesis 15:16) \"And they (the Israelites) shall return here in the fourth generation, for the sin of the Amorites is not yet complete.\"", + "Variantly: \"for it was near\": The Holy One Blessed be He did not bring them directly to Eretz Yisrael but by way of the desert, saying: If I bring them there now, immediately each man will seize his field, and each man his vineyard and they will neglect Torah study. Rather, I will keep them in the desert forty years, eating manna and drinking from the well, and the Torah will be absorbed in their bodies. From here R. Shimon would say: The Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, and, like them, the eaters of terumah (i.e., the Cohanim). Variantly: \"for it was near\": The L–rd did not bring them in directly. For when the Canaanites heard that the Israelites were coming, they arose and burned all the vegetation and cut down all the trees, and razed the buildings, and stopped up the springs — whereas the Holy One Blessed be He said: I did not promise their fathers to bring them to a ruined land, but one full of all good things, viz. (Devarim 6:11) \"and houses full of all good.\" Rather, I will keep them in the desert until the Canaanites arise and restore what they have destroyed.", + "(Ibid.) \"for the L–rd said: Lest the people bethink themselves when they see war\": This is the war of Amalek, viz. (Numbers 14:45). \"Variantly: \"for the L–rd said, etc.\": This is the war of the sons of Ephraim, viz. (I Chronicles 7:20-21), and (Psalms 78:9-72). They transgressed the appointed time (for the redemption) and the oath, viz. (Genesis 50:25). \"for the L–rd said, etc.\": So that they not see the bones of their brethren strewn in Philistia and return (to Egypt). Now does this not follow a fortiori, viz.: If, when He took them in a circuitous way, they said (Numbers 14:4) \"Let us make a head and return to Egypt,\" how much more so if He would take them in a straight way!", + "(Exodus 13:18) \"And G–d led the people circuitously by way of the desert to the Red Sea\": in order to perform miracles and mighty acts with the manna and the quail and the well. R. Eliezer says: \"way\" — in order to weary them, viz. (Psalms 102:24) \"He drained my strength on the way; He shortened my days.\" \"the desert\" — in order to purify them, viz. (Devarim 8:15) \"Who led you through the great and awesome desert.\" \"the Red Sea\" — in order to try them, viz. (Psalms 106:7) \"Our fathers in Egypt did not absorb Your wonders. They did not remember the abundance of Your lovingkindness, and they rebelled at the sea, at the Red Sea.\" R. Yehoshua says: \"way\" — in order to give them the Torah, of which it is written (Devarim 5:30) \"In all the way that the L–rd your G–d has commanded you shall you go,\" and (Mishlei 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah is light, and the way of life.\" \"the desert\" — in order to feed them the manna, viz. (Devarim 8:16) \"who fed you manna in the desert, etc.\" \"the Red Sea\" — in order to perform for them miracles and wonders, as it is written (Psalms 106:21-22) \"They forgot the G–d who saved them, who wrought great deeds in Egypt, wonders in the land of Cham, awesome acts at the Red Sea,\" and (Ibid. 9) \"And He rebuked the Red Sea and it dried up, and He led them through the depths as through a desert.\"", + "(Ibid.) \"And chamushim did the children of Israel go up from the land of Egypt\": \"chamushim\" indicates \"armed,\" as in (Joshua 1:14) \"Then you shall cross over chamushim\" (in context, \"armed\"), and (Ibid. 4:12) \"And the children of Reuven and the children of Gad and half the tribe of Menasheh crossed over chamushim … (13) forty thousand armed men, etc.\" Variantly: \"chamushim went up from the land of Egypt\" — one out of five (['chammishah'] who had been there). Others say: one out of fifty ('chamishim'). Other says: one out of five hundred ('chamesh me'oth').", + "R. Nehorai says: I swear: Not one in five hundred went up. For it is written (Ezekiel 16:7) \"(In Egypt) I made you as numerous as the plants of the field,\" and (Exodus 1:7) \"And the children of Israel were fruitful, and teemed, and multiplied, and became exceedingly strong, and the land was filled with them\" — a woman would bear six in one birth — and you say one in five hundred went up! Not one in five thousand, many of the Jews having died in Egypt. When? In the three days of darkness, of which it is written (Exodus 10:23) \"One man did not see another.\" They (the Jews) were burying their dead, and they gave thanks and praise to the Holy One Blessed be He that their foes did not see and rejoice in their downfall.", + "(Exodus 13:19) \"And Moses took the bones of Joseph with him\": This apprises us of the wisdom and saintliness of Moses. All of Israel were occupying themselves with the spoils (of Egypt), and Moses was occupying himself with the mitzvah of the bones of Joseph. Of him it is written (Mishlei 10:8) \"The wise of heart will take mitzvoth.\" And how did Moses know where Joseph was buried? It was said: Serach the daughter of Asher was left of that generation, and she showed Moses the grave of Joseph, saying to him: In that spot did they place him. The Egyptians made a metal casket for him and sank it in the Nile. (Moses) thereupon stood at the Nile, threw a stone into it, and shouted: \"Joseph, Joseph, the oath that the Holy One Blessed be He swore to our father Abraham that He would redeem His children, has materialized. Accord honor to the L–rd, the G–d of Israel, and do not delay our redemption, for it is on your behalf that we are delayed. If you reveal yourself, good; if not we are absolved of your oath (to take your bones with us)\" — whereupon Joseph's casket rose to the surface and Moses took it.", + "And do not wonder at this phenomenon. For it is written (II Kings 6:5-6) \"As one of them was felling a tree, the ax blade fell into the water, and he cried out 'Alas, master, (Elisha); it was borrowed!' And the man of G–d said: 'Where did it fall?' And he showed him the place and he (Elisha) cut off a stick and threw it there, and the iron floated.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If iron floated for Elisha, the disciple of Eliyahu, how much more so for Moses, the master of Eliyahu! ...", + "R. Nathan says: Joseph was buried in the tombs of the kings.", + "To teach us that as one metes it out to others, so is it meted out to him. Miriam waited a short time for Moses, viz. (Ibid. 2:4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him\" — and the L–rd held back for her in the desert the ark, the Shechinah, the Cohanim, and the Levites and all of Israel for seven days with the seven clouds of glory, viz. (Numbers 12:15) \"And the people did not travel until Miriam was gathered back.\" ... Joseph merited to bury his father, and there was none among his brothers greater than he, viz. (Genesis 50:7) \"and Joseph went up to bury his father,\" (9) \"and there went up with him both chariots and horsemen\" — Who was there among us as great as Joseph, who was attended only by Moses! ... Moses occupied himself with the bones of Joseph, there being none in Israel greater than he (Moses), viz. \"And Moses took the bones of Joseph with him.\" Who was there among us greater than Moses, who was attended by the Shechinah Himself, viz. (Devarim 34:6) \"And He buried him in the valley.\"", + "And, what is more, with (the casket of) Jacob there went up the servants of Pharaoh and the elders of his household, while with Joseph there went up the ark and the Shechinah and the Cohanim and the Levites and all of Israel and the seven clouds of glory. And, what is more, the casket of Joseph went alongside the ark of \"the Life of the Worlds\" (i.e., the Ten Commandments), and when the passersby asked: What are these two arks? they were told: This is the ark of a dead man and the other is the ark of \"the Life of the Worlds.\" And when they asked: How is it that the ark of a dead man goes alongside the ark of \"the Life of the Worlds\"? they were told: He who lies in this ark fulfills what is written in what lies in the other ark. ", + "In what lies in the other ark it is written (Exodus 20) \"I am the L–rd your G–d,\" and of Joseph it is written (Genesis 50:19) \"Am I in the place of G–d?\" In what lies in this ark it is written (Exodus 20) \"There shall not be before you any other gods,\" and of Joseph it is written (Genesis 42:18) \"It is G–d whom I fear.\" (Exodus 20) \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain.\" And of Joseph it is written (Genesis 42:15) \"By the life of Pharaoh,\" (Joseph not swearing by \"the life\" of the L–rd.) (Exodus 20) \"Remember the Sabbath day.\" Joseph (Genesis 42:16) \"slaughter an animal and prepare it,\" \"prepare\" alluding to Sabbath eve, it being written here \"prepare,\" and elsewhere (Exodus 16:5) \"And it shall be on the sixth day that they shall prepare.\" (Exodus 20) \"Honor your father.\" Joseph (Genesis 37:13) \"And Israel said to Joseph: Are your brothers not grazing (the sheep) in Shechem? Go, and I will send you to them. And he said to him: Here I am\" (at your service). Joseph knew that his brothers hated him, but he would not transgress the words of his father. (Exodus 20) \"You shall not kill.\" He did not kill Potiphar (even though he could have.) (Exodus 20) \"You shall not commit adultery.\" He did not commit adultery with the wife of Potiphar. (Exodus 20) \"You shall not steal.\" He did not rob Pharaoh, viz. (Genesis 47:14) \"And Joseph collected all of the money, etc.\" (Exodus 20) \"You shall not testify falsely against your neighbor.\" Joseph did not tell his father what his brothers had done to him. Now does this not follow a fortiori, viz.: If he did not testify (against them) even truthfully, how much more so, falsely! (Exodus 20) \"You shall not covet.\" He did not covet Potiphar's wife. It is written (Leviticus 19:17) \"Do not hate your brother in your heart.\" And of Joseph it is written (Genesis 50:21) \"And he counseled them and he spoke to their hearts.\" It is written (Leviticus 19:18) \"You shall not take revenge and you shall not bear a grudge,\" and (in respect to Joseph, Genesis 50:20) \"And you contemplated evil against me, but G–d contemplated it for the good.\" (Leviticus 25:36) \"And let your brother live with you.\" (Genesis 47:12) \"And Joseph sustained his father and his brothers, etc.\"...", + "", + "(Exodus 13:19) \"For hashbea hishbia the children of Israel\": He (Joseph) had made them (his brothers) swear (\"hashbea\") that they would beswear (\"hishbia\") their children. R. Nathan says: Why did Joseph beswear his brothers and not his sons (to bury him in Canaan)? He reasoned: If I beswear my sons (to do this), the Egyptians will not permit them. And if they would say: But our father (Joseph) brought up his father (Jacob), immediately (upon his death), they would answer: Your father was a king (and could do as he wished.) Therefore, he beswore his brothers and not his sons.", + "Variantly: Joseph said to them (his brothers): My father went down (to Egypt) of his own free will and I brought him back perforce, for he beswore me to do so (viz. Genesis 50:5). I beswear you, from the place (Canaan) that you stole me, there shall you return me. And thus did they do with him, as it is written (Joshua 24:32) \"And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up (from Egypt), they buried in Shechem.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"G–d pakod ('remember') yifkod ('will remember') you\": He remembered you in Egypt — He will remember you at the Red Sea. He remembered you in the desert — He will remember you at Nachalei Arnon. He remembered you in this world — He will remember you in the world to come.", + "(Ibid.) \"and you shall bring up my bones from here with you\": I might think, immediately. It is, therefore, written \"with you\" — when you go up. And whence is it derived that they also brought up the bones of the other tribes? From \"from here with you.\"", + "(Ibid. 20) \"And they journeyed from Succoth and they encamped in Eitam.\" Just as Eitam is a place, so, Succoth. R. Akiva said \"Succoth\" refers to the clouds of glory, viz. (Isaiah 4:5-6) \"For all the glory shall it cover. And a succah shall it be for shade by day.\" This tells me only of the past. Whence do I derive (the same for) time to come? From \"And a succah shall it be for shade by day,\" and (Ibid. 35:10) \"And the redeemed of the L–rd will return, and they will come to Zion with song, the joy of the world over their heads.\"", + "(Ibid. 21) \"And the L–rd went before them by day with a pillar of cloud\": We find there to have been seven clouds: here, (Numbers 14:14) twice, (Ibid. 9:19), (Exodus 40:36), (Ibid. 37), (Ibid. 38) — Seven clouds: four on four sides, one above, one below, and one going before them, lifting what was low, and lowering what was high, as it is written (Isaiah 40:4) \"Let every valley be raised, and every mountain and hill be lowered. Let the rugged ground become level and the ridges become a plain.\" And it would kill the snakes and scorpions before them and sweep and sprinkle before them.", + "", + "R. Yoshiyah says: There were four (clouds): one before, one behind, one above, and one below. Rebbi says: Two (one before them and one over the mishkan).", + "(Exodus, Ibid. 21) \"And the L–rd went before them by day\": We are hereby taught that as one metes it out to others, so is it meted out to him. Abraham accompanied the ministering angels, viz. (Genesis 18:16) \"And Abraham went with them to escort them, and the L–rd accompanied his children in the desert for forty years, viz.: \"And the L–rd went before them by day with a pillar of cloud.\" Of our father Abraham it is written (Genesis, Ibid. 5) \"And I will take a piece of bread,\" and the Holy One Blessed be He brought down the manna for forty years, viz. (Exodus 16:4) \"Behold, I shall rain down bread for you, etc.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid.) \"Let there be taken now a little water, etc.\", and the Holy One Blessed be He raised for His children a well in the desert, viz. (Numbers 21:17) \"Bring up, O well — sing to it.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 7) \"And to the herd Abraham ran,\" and the Holy One Blessed be He flew in quail for his children, as it is written (Numbers 11:31) \"And a wind went forth from the land and flew in quail from the sea.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 4) \"And recline under the tree,\" and the Holy One Blessed be He spread out for his children seven clouds of glory,\" as it is written (Psalms 105:39) \"He spread out a cloud for shelter and a fire to illumine the night.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 8) \"and he stood over them,\" and the Holy One Blessed be He defended his children in Egypt, that they not be smitten, viz. (Exodus 12:23) \"and the L–rd will skip over the door, etc.\"", + "(Exodus 13:21) \"And the L–rd went before them by day\": Can this be said? Is it not written (Jeremiah 23:22) \"'Do I not fill the heavens and the earth?' says the L–rd\"? and (Isaiah 6:3) \"One (seraph) called to the other 'Holy, Holy, Holy is the L–rd of hosts — the earth is full of His glory'\"? and (Ezekiel 43:2) \"And, behold, the glory of the G–d of Israel came from the east, His voice like the voice of many waters, the earth shining in His glory\"? How, then, am I to understand \"And the L–rd went before them by day\"?", + "Rebbi said: An analogy: The emperor Antoninus was presiding at the dais when it got dark, his sons remaining there. After he was finished, he took the lantern and lit (the way) for his sons — whereupon the nobles close to him said: Let us take the lantern and light (the way) for your sons. At this, he said: It is not that I have no one to take the lantern and light (the way) for my sons; but I want to impress upon you my love for my sons, that you treat them honorably.", + "And thus did the Holy One Blessed be He impress upon the nations of the world His love of Israel — He Himself walking before them, so that they (learn to) treat them honorably. And let alone that they do not do so, but they kill them with all kinds of sore, strange deaths, one unlike the other. Of this it is written (Joel 4:2) \"And I will gather all the nations and I will bring them down to the valley of Yehoshafat, and I will contend with them there over My people and My inheritance, Israel, that they have scattered among the nations, and over My land that they have divided.\" I might think that He will contend with them) over (their being guilty of) idolatry, illicit relations, and the spilling of blood. It is, therefore, written \"over My people and My inheritance, Israel.\" And (Ibid. 19) \"Egypt shall be a wasteland, and Edom, a desolate desert because of the sons of Judah, in whose land they have spilled innocent blood.\" At that time (Ibid. 10) \"Judah will endure forever, and Jerusalem, from generation to generation,\" and (Ibid. 21) \"And absolve them of their blood, I will not absolve them.\" When? When the L–rd dwells in Zion. (Exodus 13:22)", + "\"He did not dispel the pillar of cloud in the day, and the pillar of light at night\": We are hereby apprised that before the pillar of cloud had set, the pillar of light had risen. Variantly: Scripture hereby comes to teach us proper deportment for Sabbath eve (i.e., that the Sabbath candles should be lit before the day has departed)." + ], + [ + "(Exodus 14:1-2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the children of Israel that they return and encamp\": R. Shimon b. Yochai says: Wherever it is written \"saying and tell them,\" it (i.e., the command that follows) is for all generations, and wherever it is not written, (as in this instance) it is for that time alone. Rebbi says: Even where it is not written, it is for all generations, except for three instances, here, (Ibid. 25:1), and (Numbers 17:17). \"that they return and encamp before Pi Hachiroth\": What were these \"chiroth\"? (Two rocks, which were) not slanting, but straight; not open (between them), but surrounded (by stones, not affording passage between them); not round, but square; not man-made, but Heaven-made; with (the figure of) open eyes; one (in the figure of) a male, and (the other in the figure of) a female. These are the words of R. Eliezer. R. Yehoshua says: Hachiroth on one side, Migdol on the other side; the sea before them and Egypt behind them.", + "Variantly: \"Chiroth\" connotes the place of their (Israel's) freedom (\"cheruthan\"), a choice place for them (the Egyptians), the place of their idolatry. In the past it was called Pithom, viz. (Exodus 1:11) \"And it (Israel) built treasure cities for Pharaoh, Pithom and Ramses.\" They (the Egyptians) stopped (calling it Pithom) and called it Pi Chachiroth because it disappointed (\"me'achereth\" [lit., \"delayed\"]) its worshippers (by not stopping Israel from escaping).", + "And the children of Israel journeyed from Ramses to Succoth, and from Succoth to Eitam, and from Eitam to Pi Hachiroth. On the fifth day (of the week) they journeyed from Egypt, and they came to Ramses. On the sixth day and on the Sabbath they rested there, and on the first day of the week, the fourth day of their journeying, Israel began to prepare their vessels and preparing their beasts to leave, at which their (Egyptian) emissaries said to them: Your time has arrived to return to Egypt (viz. [5:3] \"Let us go a three days' distance, etc.\"), whereupon Israel said to them: When we left, was it by leave of Pharaoh? (viz. Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand\") — to which the emissaries retorted: Whether you like it or not, you must fulfill the royal decree! At this, Israel rose up against them. Some they killed, some they wounded, some fled and reported to Pharaoh. At this, Moses said to them: Turn back, so that Pharaoh not say that you are fleeing. When he blew the shofar for return the faint-hearted among them began to tear their hair and rend their garments — until Moses said to them: The L–rd has said to me that you are free. Thus, \"Let them return and encamp before Pi Hachiroth.\"", + "\"between Migdol and the sea\": There, was their greatness (\"gedulathan,\" as in \"Migdol\"). There, was their glory and their splendor. There, Joseph had gathered their silver and their gold, viz. (Genesis 47:14) \"And Joseph collected, etc.\"", + "\"before Ba'al Tzefon\": Only Ba'al Tzefon remained of all their idolatries. \"Over against it shall you encamp by the sea\": to deceive the Egyptians into believing that it had rescued itself, viz. (Iyyov 12:23) \"He deceives (homiletically, \"mashgi\") the nations to destroy them.\"", + "(Exodus 14:3) \"And Pharaoh will say about the children of Israel: They are nevuchim in the land\": \"nevuchim\" is \"confounded,\" as in (Joel 1:18) \"How the beasts groan! The herds of cattle navochu!\" Variantly: \"nevuchim\" — \"bewildered,\" as in (Esther 3:15) \"And the king and Haman sat down to feast, and the city of Shushan navochah.\" Variantly: \"And Pharaoh said\": He said and he did not know what he was saying. (i.e., unbeknownst to him he was prophesying. On the surface) he was saying that Moses was leading them without knowing where — but \"nevuchim\" (prophetically) intimates Moses, viz. (Devarim 32:49) \"Ascend the Mount Avarim, Mount Nevo, (short for 'nevuchim').\" Variantly: \"And Pharaoh said,\" without knowing what he was saying, viz.: Israel are destined to cry (\"livkoth\" as in \"nevochim\") in the desert, viz. (Numbers 14:1) \"And the entire congregation lifted their voices and the people cried (vayivku)\" Israel are destined to fall in the desert, viz. (Ibid. 29) \"In this desert shall your carcasses fall.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The desert has closed upon them\": When Israel saw the sea raging, they turned their faces to the desert (to escape), and the Holy One Blessed be He confronted them with wild beasts, which did not let them pass, viz.: \"He has closed 'sagar' the desert upon them,\" \"sagar\" alluding to wild beasts, as in (Daniel 6:23) \"My G–d sent His messenger and closed the lions' mouth and they did not wound me.\"", + "(Exodus 14:4) \"And I shall strengthen Pharaoh's heart\": for it was divided, whether to pursue or not to pursue. \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and all of his host\": Pharaoh initiated the transgression, viz. (Exodus 1:22) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him.\" Since he initiated the transgression, first he and then all of his host were drowned. Similarly, (Genesis 7:23) \"And He blotted out every being … from man until beast, etc.\" The initiator was punished first. Similarly, (Ibid. 19:11) \"And the men at the entrance of the house, etc.\" The initiators were punished first. Here, too, \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh, etc.\" The initiator was punished first. Now does this not follow a fortiori? If in the (L–rd's) measure of punishment, the lesser, the initiator of the transgression is punished first, then in his measure of reward, the greater, how much more so (is the converse true)!", + "\"and I will be honored through Pharaoh\": Scripture here apprises us that when the L–rd exacts punishment of the nations, His name is aggrandized in the world, as it is written (Isaiah 66:19) \"And I will put a sign upon them (the nations), and I will send some of them as survivors to the nations — Tarshish, Pul, Lud, the Archers, Toval and Yavan … and they will declare My glory among the nations,\" and (Ibid. 45:14-15) \"Thus said the L–rd: The toil of Egypt and the men of Cush and the Sabeans, men of stature, will pass to you and will become yours. They will follow after you and pass in chains. They will prostrate themselves before you. They will pray before you — Only with you is G–d, and there is none other except for G–d.\" What follows? \"You are a G–d who conceals Himself. The G–d of Israel is the Savior.\" And it is written (Ezekiel 38:22) \"And I will punish him (Gog) with pestilence and with blood, torrential rain and hailstones, fire and sulphur, etc.\", followed by (23) \"And I will be exalted and I will be sanctified, and I will make Myself known before the eyes of many nations, and they will know that I am the L–rd.\" And it is written (Psalms 76:3) \"And His tabernacle will be in Jerusalem, and His dwelling in Zion, etc.\" And (Ibid. 4) \"There He broke the flying bows, shield, sword, and battle, Selah.\" (Ibid. 2) \"G–d is known in Judah. His name is great in Israel.\"", + "This is the intent of (Exodus 14:4) \"And Egypt will know that I am the L–rd.\" In the past, they did not know, but now they will know!", + "\"And they did so\": We are hereby apprised of the wisdom of Israel. They did not say: How can we turn back (against our pursuers), so as not to dispirit the women and children among them. Variantly: \"And they did so\": They said: Whether we like it or not, we must do only as the son of Amram says.", + "(Exodus 14:5) \"And it was told to the king of Egypt\": Who told him? His emissaries (that he had sent with them.) Some say: He had watchtowers. Others say: Amalek told him.", + "\"that the people had fled\": Now had they fled? Is it not written (Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand\"? — Because they had beaten his emissaries, they went and said to Pharaoh: Look, Israel beat us. They killed some of us and wounded others, and no one stopped them. They have no ruler and no officer, viz. (Mishlei 30:27) \"The locusts have no king, and they all go out in a single swarm\" (as their sprit moves them).", + "In the past, Pharaoh's servants said to him (Exodus 10:7) \"How long will this one be a stumbling block to us?\" and now (Ibid. 14:5) \"What is this that we did in sending Israel away from serving us?\" They said to him: If we were smitten and we had not sent him away, that would have been enough for us. Or if we were smitten and had sent him away and he had not taken our wealth from us, that would have been enough for us. But we have been smitten, and we have sent him away, and he has taken our wealth from us!", + "An analogy: A man sent to his servant: Go and bring me a fish from the marketplace. He goes and buys him a rotten fish, at which the master says to him: Either eat the fish, or receive a hundred lashes, or pay me a hundred maneh. The servant: I'll eat it. He begins eating, but does not finish before saying: I'll take the lashes. He receives sixty lashes, and does not finish before saying: I'll pay the hundred maneh. In the end, he has eaten the fish, received the lashes, and paid the hundred maneh! Thus, with Egypt: They were smitten, and they sent Israel away, and their wealth was taken!", + "Variantly: \"And the heart of Pharaoh was reversed\": Scripture hereby apprises us that when Israel left Egypt, its kingdom came to an end, as it is written (Ezekiel 32:19) \"Whom have you (Egypt) surpassed in beauty? Descend and be laid to rest with the uncircumcised!\"", + "Now the nations will clang to us like a bell, saying: Now if these (Jews), who were under their thumb, they let go and they left, why should we send to Aram Naharayim and to Aram Tzovah to pay tribute to them and to provide slaves for them? Thus, \"And the heart of Pharaoh was reversed\": to apprise us that Pharaoh ruled from one end of the world to the other, and had sultans from one end of the world to the other — all because of the honor of Israel (who was subject to him). Of him it is written (Psalms 105:20-21) \"He sent a king (Pharaoh) who released him (Joseph); a ruler of peoples, who freed him. He appointed him master of his palace, and ruler of all his wealth.\" And thus do you find that every nation that ruled over Israel, ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel.", + "What is written of the kings of Ashur? (Isaiah 10:14) \"and my hand found, as a nest, the wealth of peoples. As one gathers abandoned eggs, I gathered all the earth. No one flapped a wing or opened a mouth to peep.\"", + "What is written of the kingdom of Bavel? (Jeremiah 27:8) \"The nation or kingdom that does not serve him, that does not put its neck under the yoke of the king of Bavel, etc.\"", + "What is written of the kingdom of Madai? (Daniel 6:26) \"Then King Darius wrote to all peoples, nations and languages that inhabit the earth, etc.\"", + "What is written of the kingdom of Greece? (Ibid. 7:6) \"After that, as I looked on, there was another one like a leopard, and it had on its back four wings like those of a bird; the beast had four heads, and dominion was given to it.\"", + "What is written of the fourth kingdom (Aram)? (Ibid. 23) \"This is what he said: The fourth beast: There will be a fourth kingdom upon the earth which will be different from all the kingdoms; it will devour the whole earth, tread it down and crush it.\" We thus learn that every nation that had dominion over Israel ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel. Variantly (Exodus 14:5) \"And the heart of Pharaoh and of his servants was reversed against the people. And they said: What is this that we did in sending Israel away from serving us?\" They said to him: Would we not have gained much good from them?", + "R. Yossi Haglili says: An analogy: A man inherits a beth kor (of land) and sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and opens springs in it and plants in it gardens and orchards — whereupon the seller begins \"choking\" (at what he did)! Thus, with Egypt. They sent without realizing what they were sending. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 4:13) \"Your 'sendings' are an orchard of pomegranates!\"", + "Variantly: R. Shimon b. Yochai says: An analogy: A man inherits a country-seat across the seas and he sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and digs in it and finds in it treasures of silver and of gold and precious stones and pearls — whereupon the seller begins \"choking.\" Thus with Egypt. They sent without realizing what they were sending, viz.: \"What is this that we did, etc.\"", + "(Exodus 14:6) \"And he harnessed his chariot\": He himself. It is the way of kings to stand while other equip their chariot and harness it, but here the wicked Pharaoh himself harnessed and equipped it. And when the Egyptian nobles saw this, all of them arose and did the same.", + "Four \"harnessed\" with joy: Abraham — (Genesis 22:3) \"And Abraham rose early in the morning (for the binding of Isaac), and he saddled his ass.\" Now did he not have many servants? — (He did so) for the honor of the L–rd. Joseph — (Ibid. 46:29) \"and Joseph (himself) harnessed his chariot.\" Did he not have many servants? — (He did so) in honor of his father. Bilam — (Numbers 22:21) \"And Bilam arose in the morning and (himself) saddled his ass\" (to go with the emissaries of Balak.) Pharaoh — here. Let the \"saddling\" of Abraham come, who went to do the will of the L–rd and oppose the \"saddling\" of Bilam, who went to curse Israel. Let the \"harnessing\" of Joseph come and oppose the \"harnessing\" of the wicked Pharaoh, who went to pursue Israel. Variantly: R. Shimon b. Yochai says: Let the hand-sword of Abraham come — (Genesis 22:10) \"And he took the knife to slaughter his son\" — and oppose the hand-sword wielded by the wicked Pharaoh in pursuing Israel — (Exodus 15:9) \"I shall draw forth my sword; my hand will impoverish them.\"", + "(Ibid. 14:6) \"and he took his people with him\": He \"took\" them with words, saying to them. It is the way of kings to be leaders from the rear and to have their armies preceding them, but I will precede you, viz. (Ibid. 10) \"And Pharaoh pressed ahead\" (of the others.) It is the way of kings that all the people take the spoils and place them before him and he takes first choice, but I will share equally with you, viz. (15:9) \"I shall divide the spoils\" (with you.) And, what is more, I will open for you treasure troves of silver and of gold and of precious stones and pearls and I will give (them) to you. Thus, \"and he 'took' his people with him\" — with words.", + "(Exodus 14:7) \"And he took six hundred choice chariots\": Whence came the horses required for the chariots? If you would say, from Egypt, is it not written (re the plague of pestilence, Ibid. 9:6) \"and all the cattle of Egypt died\"? And if you would say, from Pharaoh, is it not written (Ibid. 3) \"Behold, the hand of the L–rd is in your cattle in the field, in the horses, etc.\"? And if you say, from Israel, is it not written (Ibid. 10:26) \"And our cattle, too, will go with us; not a hoof will remain\"? Whence, then, did they come? From those (of his servants) who feared the word of the L–rd (viz. 9:20) and drove his horses from the field into the houses. We find, then, that the cattle driven off by those who feared the word of the L–rd proved to be an impediment to Israel — whence R. Shimon says: \"the best of the gentiles — kill! The best of the serpents — crush its head!\"", + "R. Shimon b. Gamliel says: Come and see the wealth and grandeur of this guilty kingdom (i.e., Rome). Not one of their legions is idle, but all are active (in conquest) day and night — and, in contrast, (now that its Jews have left), those of Egypt, all of which are idle.", + "(Exodus 14:7) \"and shalishim upon all of them\": \"shalishim\" are warriors, as in (Ezekiel 23:23) \"shalishim and notables — all riders of horses.\" Variantly: \"and shalishim upon all of them\": They were \"triple (\"meshulashim\") -armed. R. Shimon b. Gamliel says: This refers to the third (man in the chariot). In the past there were only two charioteers. Pharaoh added a third to pursue Israel the more swiftly. Rebbi says: There were three and Solomon added a fourth.", + "Variantly: \"and shalishim\": Three (Egyptians) against every one (Israelite). Others say: three hundred against one. And how did Pharaoh know how many Israelites died in the three days of darkness and how many left Egypt? He took out their registries and apportioned warriors accordingly. Similarly, R. Yirmiyah expounded (II Chronicles 14:8) \"And Zerach the Cushite went out against them with an army of a thousand thousands and three hundred chariots.\" How did he know how many there were of them? According to the number of (their) chariots, he apportioned warriors. Variantly: \"and shalishim 'upon all of them'\": ('al kulo') in order to destroy them. In the past (he commanded [Exodus 1:22]) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him,\" but here, \"and \"shalishim 'al kulo'\" (\"in order to destroy\" [all of them]), viz. (Ibid. 15:9) \"I shall draw forth my sword; my hand shall impoverish (i.e., eradicate) them.\"", + "(Exodus 14:8) \"and the L–rd strengthened the heart of Pharaoh\": His heart was divided between pursuing or not pursuing.", + "\"and he pursued the children of Israel\": to apprise us of the eminence of Israel. If it were another people, he would not pursue them.", + "\"and the children of Israel went out with a high hand\": Scripture hereby apprises us that when the Egyptians were pursuing Israel, they vilified and execrated and cursed, while Israel exalted, praised, and sang a song of glorification to the L–rd of the war, as it is written (Psalms 149:6) \"the exalting of G–d in their throats and a two-edged sword in their hands,\" and (Ibid. 57:6) \"Exalted over the heavens is G–d, etc.\", and (Isaiah 25:1) \"O L–rd, You are my G–d. I will exalt you. I will praise Your name. For You wrought wondrously. Counsel from afar, enduring faith.\"" + ], + [ + "(Exodus 14:9) \"And Egypt pursued them\" (This is ostensibly redundant.) We are hereby apprised that not one of them stumbled on the way, lest they resort to divination and turn back.", + "For thus do we find, that these nations resorted to divination, viz. (Devarim 18:14) \"For these nations that you are to inherit resort to soothsayers and diviners, etc.\", and (Numbers 22:7) \"And the elders of Moav and the elders of Midian went, with (instruments of) divination in their hands,\" and (Joshua 13:22) \"And Bilaam the son of Beor the augur they slew by the sword,\" and the elders of Midian divined and turned back.", + "\"and they overtook them camping by the sea … (Ibid. 10) And Pharaoh pressed ahead\": He \"pressed\" the disaster to come upon him. When Pharaoh saw that (the idol) Ba'al Tzefon had remained, he said: Ba'al Tzefon has concurred with my decree. I thought to destroy them by water, and Ba'al Tzefon has concurred — whereupon he began slaughtering, offering incense, and bowing down to his idol. Thus, \"and Pharaoh drew near\" — to slaughter and to offer incense.", + "Variantly: \"and Pharaoh pressed ahead\": He pressed himself forward to pursue them. The distance that Israel covered in three days, his emissaries covered in a day and a half. And what they covered in a day and a half Pharaoh covered in one day. Thus, \"and Pharaoh pressed ahead.\"", + "\"and the children of Israel lifted their eyes\": Since Israel had smitten the emissaries, they knew that in the end they would be pursued.", + "\"and, behold, Egypt coming (nose'a) after them\": It is not written \"nosim\" (plural), but \"nose'a\" (singular), all forming squadrons, like one man — whence the kingdoms learned to lead their men in squadrons.", + "\"And they were exceedingly afraid, etc.\": whereupon they \"embraced the trade\" (prayer) of their fathers, Abraham, Isaac, and Jacob. Abraham — (Genesis 12:8) \"… Beth-el on the west and Ai on the east, and he built there an altar to the L–rd, and he called in the name of the L–rd.\"", + "Isaac — (Ibid. 24:63) \"And Isaac went out lasuach in the field,\" \"sichah\" being prayer, as in (Psalms 55:18) \"Evening, morning, and noon asichah and moan, and He has heard my voice,\" and (Ibid. 14:2-3) \"With my voice I cry out to the L–rd. I pour out before Him sichi. I tell my trouble before Him, etc.\", and (Ibid. 102:1) \"A prayer of the afflicted one when he faints, and before the L–rd pours forth sicho.\"", + "Jacob — (Genesis 28:11) \"Vayifga in the place and he spent the night there, for the sun had set, \"pegiyah\" being prayer, as in (Jeremiah 7:16) \"And you (Jeremiah), do not pray for this people, and do not raise for them song and prayer, and (do) not tifga bi,\"", + "and (Ibid. 27:17) \"Yifgu na ('Let them now pray') to the L–rd of hosts that the vessels which remain in the house of the L–rd, etc.\" And thus is it written (Isaiah 41:14) \"Fear not, O worm of Jacob, men of Israel.\" Just as a worm smites a cedar only with its mouth, so, Israel has recourse only to prayer.", + "And it is written (Genesis 48:22) \"And I (Jacob) have given to you an additional portion over your brothers, which I took from the hand of the Emori with my sword and with my bow.\" Now did he take it with his sword and his bow? — \"my sword\" is prayer. My bow (\"bekashti\") is (my) supplication (\"bakashati\").", + "And thus is it written (Genesis 49:9) \"A lion's whelp is Judah\" (Just as a lion's power is in his mouth, so, the power of Judah [i.e., prayer].) And it is written (Devarim 33:7) \"And this is for Judah … Hear, O L–rd, the voice (i.e., the prayers) of Judah.\"", + "And thus did Jeremiah say (Jeremiah 17:5) \"Cursed is the man who trusts in man.\" And what is said of prayer? (Ibid. 7) \"Blessed is the man who trusts in the L–rd, and the L–rd will be his trust\" — when they pray to Him and he is close to them, viz. (Psalms 145:18) \"Close is the L–rd to all who call upon Him.\"", + "And thus did David say to Goliath (I Samuel 17:45) \"You come to me with a sword, a spear, and a javelin — but I come to you with the name of the L–rd of hosts, the G–d of Israel.\" And it is written (Psalms 20:8-10) \"These with chariots and these with horses; but we, in the name of the L–rd our G–d will call. They knelt and they fell, but we rose and gained courage. O L–rd, save! The King will answer us on the day that we call.\"", + "And thus is it written (II Chronicles 14:10) \"And Assa called to the L–rd his G–d and he said: 'O L–rd, there is none but You to help both the many and the powerless. Heed, O L–rd our G–d, for upon You did we rely and in Your name have we come against this great throng. O L–rd our G–d, let no man be throned with You.'\"", + "What is written of Moses? (Numbers 20:14-16) \"And Moses sent messengers from Kadesh to the king of Edom … And our fathers went down to Egypt … and He hearkened to our voice.\" He (the king of Edom) said to them (the messengers): You take pride in what your father Isaac bequeathed to you — (Genesis 27:22) \"The voice is the voice of Jacob\", (Numbers 21:3) \"And the L–rd hearkened to the voice of Israel\" — and we take pride in what our father Isaac bequeathed to us — (Genesis, Ibid.) \"and the hands are the hands of Esav\", (Ibid. 40) \"and by your sword will you live.\" As it is written (Numbers 20:18) \"And Edom said to him: Do not pass through me, lest I go out against you with the sword,\" their trust being only in the sword. But Israel embraced the \"trade\" (prayer) of their fathers, the trade of Abraham, Isaac, and Jacob.", + "(Exodus 14:11) \"And they said to Moses: Is it for lack of graves in Egypt that you have taken us to die in the desert!\" After they had placed \"leavening in the dough\" (i.e., after the evil inclination began to overcome them), they came to Moses and said (Ibid. 12) \"Is not this the thing that we spoke to you in Egypt?\" Now what did Israel say to Moses in Egypt? — (Ibid. 5:19-21) \"And they met Moses and Aaron … and they said to them: May the L–rd reveal Himself to you and judge, etc.\" We were aggrieved over the subjugation of Egypt. The death of our brothers in the (plague of) darkness was more grievous to us than our subjugation to Egypt. We were aggrieved over the death of our brothers in the darkness. \"Our death in the desert\" is more grievous to us than the death of our brothers in the darkness. For our brothers (who died in the darkness) were mourned and buried, whereas for us — our corpses will be cast to the heat of day and to the cold of night! —", + "whereupon Moses said to them (Exodus 14:13) \"Do not fear, etc.\" Moses inspirited them. We are hereby apprised of Moses' wisdom, Moses standing before them and appeasing all those thousands and ten thousands — who listened to him! Of him it is written in the tradition (Koheleth 7:19) \"Wisdom strengthens the wise more than ten rulers who are in the city.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"Stand ready (hithyatzvu) to see the salvation of the L–rd\": Moses said to them: Today the Shechinah will repose the Holy Spirit upon you; for \"yetzivah\" in all places refers to the Holy Spirit, viz. (Amos 9:1) \"I saw the L–rd nitzav on the altar\", and (I Samuel 3:10): \"And the L–rd came vayithyatzev, and He called as before 'Samuel, Samuel'\", and (Devarim 31:14) \"Call Joshua vehithyatzvu in the tent of meeting and I will command him\", and (Exodus 2:4) \"Vatethatzav his sister from afar to know what would be done with him,\" the Holy Spirit reposing itself upon her.", + "At that time, Israel were like a dove fleeing the hawk and seeking refuge in the cleft of the rock, where the serpent hissed. If she enters within — the serpent; if she goes out — the rising sun. So, were Israel at that time, the sea raging (before them); the foe pursuing (behind them) — whereupon they raised their eyes in prayer. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 2:14) \"My dove in the clefts of the rock, let Me see your face; let Me hear your voice. For your voice is sweet and your face is fair.\"", + "\"your voice is sweet\" — in prayer.", + "Variantly: \"Stand ready to see the salvation of the L–rd\": They: When? Moses: Tomorrow. They: Moses our teacher we do not have the strength to wait. At that time Moses prayed and the Holy One Blessed be He showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. Similarly, (II Kings 6:15-17) \"And the attendant of the man of G–d … saw a force surrounding the city, with horses and chariots. And his youth said to him: O, my master, what shall we do? … And Elisha prayed and he said: O L–rd, open his eyes and let him see. And the L–rd opened the eyes of the youth and he saw. And, behold, the mountain filled with horses and fiery chariots around Elisha.\" Thus did Moses pray at that time and the L–rd showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. And thus is it written (Psalms 18:13) \"From the brilliance, opposing him\": Opposed to what they presented, \"His clouds, came forward, hail and coals of fire\": Clouds opposed to their squadrons; hail opposed to their projectiles; coals opposed to their catapults; fire opposed to their naphtha. (14) \"He shall thunder from the heavens\", opposed to the clattering of their armor and the thumping of their boots. \"And He shall raise His voice on high\", opposed to the blasting of their trumpets. (15) \"And He shall let fly his shafts and scatter them\", opposed to their arrows. \"and many lightnings and He shall rout them\", opposed to the brandishing of their swords.", + "Variantly: \"And He shall let fly His shafts and scatter them\": His shafts scattered them and His lightnings \"huddled\" them. \"and they were confounded (vayehumam)\": He took their greaves and they did not know what they were doing.", + "Variantly (on \"vayehumam\"): \"hamamah\" is pestilence as in (Devarim 3:23) \"vehamam mehumah gedolah until they perished.\"", + "\"For as you see Egypt\": In three places the L–rd exhorted Israel not to return to Egypt: (Here:) \"for as you see Egypt this day, you shall see them no more, forever\", (Devarim 17:16) \"You must not go back this way again\", (Ibid. 28:68) \"… by the way which I told you, you shall not see it again.\"", + "Three times they returned and three times they fell. The first, in the days of Sancheriv, viz. (Isaiah 31:1) \"Woe unto those who go down to Egypt for help!\" The second, in the days of Yochanan ben Kareach, (Jeremiah 42:16-17) \"And it shall be, the sword which you fear will overtake you there in the land of Egypt and the famine which you worry over will follow after you in Egypt, and there will you die.\" The third, in the days of Trajanus. Three times they returned and three times they fell. As it is written, (Hoshea 7:11) \"Ephraim is a silly dove, without a heart. They have called to Egypt, etc.", + "Israel were four factions at the sea: One was for lunging into the sea; another, for returning to Egypt; another for warring against them; another, for crying out against them. Those who were for lunging into the sea — it was said to them: \"Stand ready to see the salvation of the L–rd. Those who were for returning to Egypt — it was said to them: \"For as you see Egypt this day, you shall see them no more, forever.\" Those who were for warring against it\" — it was said to them: \"the L–rd will war for you.\" Those who were for crying out against them — it was said to them: \"And you be still.\"", + "\"the L–rd will war for you\": Not only now, but He will always war for you against your enemies.", + "R. Meir says: The L–rd will war for you when you stand still. How much more so when you accord praise to Him!", + "R. Meir says: \"the L–rd will war for you\": He will perform for you miracles and (acts of) strength, and you will stand still. Israel asked Moses our teacher: \"What can we do?\" He answered: You exalt Him and accord song, praise, grandeur and glory to the Master of wars, viz. (Psalms 149:6) \"The praises of G–d in their throats\", and (Ibid. 57:6) \"Be exalted over the heavens, O G–d; over all the earth, Your glory\", and (Isaiah 25:1) \"O L–rd, You are my G–d. I will exalt You. I will praise Your name for You wrought wondrously. Counsels from afar, enduring in faith.\"", + "At that time Israel opened their mouths in song, viz. (Exodus 15:1) \"I shall sing to the L–rd for He is exalted (over all the) exalted.\"" + ], + [ + "(Exodus 14:15) \"And the L–rd said to Moses: Why do you cry out to Me?\" R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, all that Israel has to do is to go forward.", + "R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, My children are in trouble. The sea is raging and the foe is pursuing and you stand and prolong your prayers? For R. Eliezer was wont to say: There is a time to prolong (prayer) and a time to shorten. (Numbers 12:13) \"G–d, I pray You, hear her\" — to shorten. (Devarim 9:18) \"And I fell down before the L–rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights\" — to prolong.", + "R. Meir says: If for Adam, who was alone, I made dry land (viz. Genesis 1:9), for this assembly of holy ones shall I not make dry land?", + "R. Yishmael says: In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it is written (Isaiah 52:1) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O Zion. Don your robes of glory, O Jerusalem, holy city. For there will not again enter you the uncircumcised and the unclean\", and (Ibid. 51:9-10) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O arm of the L–rd. Awake as in days of old, as in generations of yore … Is it not You that dried up the sea, the waters of the great deep, a road for the redeemed to cross?\"", + "Variantly: Because of My promise to their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 28:14) \"And your seed shall be as the dust of the earth, ufaratzta yamah vakedma\", \"ufaratzta yamah\" intimating the splitting of the sea.", + "R. Yehudah b. Betheirah says: The Holy One Blessed be He said to him: I have already fulfilled My promise to your father Abraham, viz. (Exodus, Ibid. 21) \"and He made the sea into the dry land\" (that He had promised to Abraham) (Ibid. 29) \"and the children of Israel walked in the dry land (that had already been made) in the midst of the sea.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: The sun and the moon testify that I have already split the sea for them, viz. (Jeremiah 31:35) \"Thus said the L–rd who gives the sun for light by day, the laws of moon and stars for light by night, who splits the sea and stuns its waves — the L–rd of hosts is His name.\"", + "R. Bana'ah says: In the merit of the mitzvoth performed by Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 22:3) \"and he split the wood for the burnt-offering\" — and here (Exodus 14:21) \"and the waters were split.\"", + "R. Shimon Hatemani says: In the merit of circumcision I will split the sea for them, viz. (Jeremiah 33:25) \"If not for My covenant, day and night, I would not have made the statutes of heaven and earth.\" Which covenant obtains both day and night? Circumcision.", + "R. Avshalom the elder says: An analogy: A man gets angry with his son and drives him from the house. His lover comes in to beseech him to restore him to his house. He responds: Are you beseeching me for my son? I have already come to terms with my son.", + "Thus, the L–rd: \"Why do you cry out to Me?\" I have already come to terms with them.\"", + "Rebbi says: Last night you said (i.e., you complained to Me) (Exodus 5:23) \"And from the time I came to Pharaoh, etc.\" And now you stand and wax long in prayer? \"Why do you cry out to Me?\" Rebbi says (Exodus 14:15) \"Speak to the children of Israel and have them go forward ('veyisa'u').\" Have them retract ('yasiu') the things that they said. Last night they said (Ibid. 11) \"Is it for lack of graves, etc.?\" and now you stand and wax long in prayer (for them)? \"Why do you cry out to Me?\" Let them retract what they have said.", + "The sages say: He wrought with them for His name's sake, viz. (Isaiah 48:11) \"For My sake, for My sake shall I do, etc.\" And (Ibid. 63:12) \"He split the sea before them.\" Why? (Ibid.) \"To make Himself an eternal name.\"", + "Rebbi says: Their faith in Me suffices Me to split the sea for them. As it is written (Exodus 14:2) \"Let them return and encamp, etc.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: In the merit of their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Psalms 105:42) \"For He remembered His holy word to Abraham His servant. (43) And He led out His people with joy, etc.\"", + "R. Eliezer b. Yehudah of Bortutha says: In the merit of the tribes I will split the sea for them, viz. (Habakkuk 3:14) \"You have split (the sea) for his tribes, the heads of his scattered ones, etc.\" And it is written (Psalms 136:13) \"who split the sea into sections.\"", + "Shmayah says: The faith that Abraham their father had in Me suffices for Me to split the sea for them, viz. (Exodus 4:31) \"And the people believed when they heard, etc.\"", + "", + "Shimon of Kitron says: In the merit of the bones of Joseph I will split the sea for them, viz. (Genesis 39:12) \"And he left his garment in her hand and he fled.\" And it is written (Psalms 114:3) \"The sea saw and it fled, etc.\"", + "R. Nathan says in the name of Abba Yossi Hamechuzi: (\"Why do you cry out to Me?\") Have I not had it written (Numbers 12:7) \"In all of My house he (Moses) is trusted\"? You (Moses) are in My dominion and the sea is in My dominion, and I have appointed you a keeper over it. (Therefore, [Exodus 14:16] \"Raise your staff, etc.\")", + "R. Chanina b. Chachinai says: Have I not had it written (Mishlei 17:17) \"A brother is born for (times of) trouble\"? I am a brother to Israel in their time of trouble. \"Brother\" (here) signifies Israel, viz. (Psalms 122:8) \"For the sake of My brothers and My friends I will speak for peace in you (Jerusalem).\"", + "R. Shimon b. Yehudah says: \"Why do you cry out to Me?\" Their cries have already preceded yours, viz. (Exodus 14:10) \"and the children of Israel cried out to the L–rd, etc.\"", + "R. Acha says: The Holy One Blessed be He said: If not for your outcry, I would have destroyed them for the idolatry in their midst, viz. (Zechariah 10:11) \"And tzarah crossed the sea,\" tzarah (here) being idolatry, as in (Isaiah 28:20) \"and the molten image, tzarah, etc.\" and as in (Leviticus 18:18) \"And a woman to her sister do not take litzror\" (to be a rival). And because of your outcry I have withdrawn My wrath, as it is written (Psalms 106:22-23) (\"… awesome deeds at the Red Sea) and he thought to destroy them if Moses His chosen one had not stood in the breach before Him, to turn His wrath from destruction.\"", + "R. Eliezer Hamodai says: \"Why do you cry out to Me?\" I do not have to be commanded for the children of Israel, (Isaiah 45:11) \"For My children and the work of My hands would you command Me?\" Are they not \"readied\" before Me from the six days of creation? (Jeremiah 31:36) \"Just as these laws (of nature) will not depart from before Me, says the L–rd, so the children of Israel will not cease from being a nation before me for all time.\"", + "Others say: The faith that they had in Me suffices for Me to split the sea for them. They did not say to Moses: How can we go out to the desert without food? But they believed in Moses and followed him. Of this it is written in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem, saying … I have remembered for you the lovingkindness of your youth, the love of your espousals, your following Me in the desert, in a land unsown.\" How were they rewarded for this? (Ibid. 3) \"Holy is Israel unto the L–rd, the first of His harvest. All of its eaters will be blamed. Evil will come upon them, says the L–rd.\"", + "R. Yossi Haglili says: When Israel entered the sea, Mount Moriah was uprooted from its place, with the altar of Israel built upon it, and its woodpile upon it, and Isaac bound upon it upon the altar, and Abraham stretching out his hand and taking the knife to slaughter his son — whereupon the L–rd said to Moses: Moses, My children are in trouble, the sea raging and the foe pursuing them, and you stand and indulge in prayer? Moses: But what can I do? The L–rd: \"Raise your staff and stretch out your hand over the sea, etc.\" And you — exalt and praise and accord song and praise and thanks and grandeur and glory and splendor and hallel to the Master of wars!" + ], + [ + "\"And you, raise your staff\": Ten miracles were performed for Israel at the sea: The waters were split and became like a dome, viz. (Habakkuk 3:14) \"You split (the sea) for his tribes; the summit of its scattering raged to scatter me\"; the sea became dry land, viz. (Exodus 14:29) \"and the children of Israel walked on the dry land\"; it became like tar (where the Egyptians trod), viz. (Habakkuk, Ibid. 15) \"You led your horses in the sea, in the mire of many waters\"; it (the water) became like crumbs, viz. (Psalms 74:13) \"You 'crumbed' the sea with Your might\"; it became like rocks, viz. (Ibid.) \"You broke the heads of serpents (the Egyptians) on the waters\"; the sea split into sections, viz. (Ibid. 136:13) \"You split the Red Sea into sections,\" viz. (Ibid. 15:8) \"and with the breath of Your nostrils the waters piled up\"; they became like a wall, viz. (Ibid.) \"the waves stood up as a wall\"; He extracted for them sweets from salts, viz. (Psalms 78:16) \"and He brought forth streams from a rock and brought down waters as rivers\"; He froze the sea for them and it became like vessels of glass, viz. (Exodus 15:8) \"The depths froze in the midst of the sea.\"", + "(Exodus 14:19) \"And the angel of G–d, who went before the camp of Israel, etc.\": R. Yehudah says: This verse is rich in allusions.", + "An analogy: A man was walking on the road leading his son before him when robbers came to snare him, whereupon he took him and placed him behind him, when a wolf came to snatch him, whereupon he took him and placed him in front — whereupon robbers came before him and wolves behind him — whereupon he took him and placed him on his shoulders — whereupon his son was scorched by the sun — whereupon his father spread his garment over him. He hungered and he fed him; he thirsted and he gave him to drink. Thus, the Holy One Blessed be He, viz. (Hoshea 11:3) \"And I pampered Ephraim, taking them on My arms, and they did not know that I had healed them.\" His son was scorched by the sun, whereupon He spread his garment over him, viz. (Psalms 105:39) \"He spread a cloud for a cover and fire to light up the night.\" \"He hungered and He fed him,\" viz. (Exodus 16:4) \"I shall rain down bread for you from heaven.\" He thirsted and he gave him water to drink, viz. (Psalms 78:11) \"And He brought forth nozlim from a rock,\" \"nozlim\" being living waters, as in (Song of Songs 4:15) \"a garden spring, a well of living waters, and nozlim, etc.\" and (Mishlei 5:15) \"Drink waters from your pit and nozlim from your well.\"", + "R. Nathan asked R. Shimon b. Yochai: In all places you find \"the angel of the L–rd (\"yod-keh-vav-keh\") — (Genesis 16:7) \"and an angel of the L–rd found her\" — (Ibid. 9) \"and the angel of the L–rd said to her\" — (Exodus 3:2) \"and an angel of the L–rd appeared to him\" — And here it is written \"and the angel of G–d (Elokim) turned.\" (Why is this so?) He answered: \"elohim\" in all places is a judge. We are hereby apprised that Israel were being judged at that time — whether to be rescued or to be destroyed with the Egyptians (for themselves having succumbed to idolatry.)", + "(Exodus 14:20) \"And it (the cloud) came between the camp of Egypt and the camp of Israel, and it was cloud and darkness\" — cloud for Israel and darkness for Egypt; Israel in the light, and Egypt in the dark, as in (Ibid. 10:23) \"One man did not see another, and no man rose from his place for three days.\" And thus do you find in time to come, viz. (Isaiah 60:1) \"Arise, shine, for your light has come, and the glory of the L–rd has shone upon you.\" Why? (Ibid. 2) \"For, behold, the darkness covers the earth, and thick clouds, the peoples, and upon you the L–rd will shine, and His honor will be seen upon you.\" And, what is more, he who is enveloped in darkness will see him who is enveloped in light. For the Egyptians, steeped in darkness, saw Israel in the light, eating, drinking and rejoicing. And they shot arrows and projectiles upon them, and the cloud and the angel protected them. And it is written (II Samuel 22:3) \"My Shield, the horn of my salvation, my fortress and my refuge, my savior — You will save me from violence.\" And it is written (Ibid. 31) \"He is a Shield to all who take shelter in Him.\"", + "(Exodus 14:20) \"And one did not come near another the entire night\": Scripture hereby apprises us that a standing Egyptian could not sit down, and a sitting one could not stand up. One who unloaded could not load, and one who loaded could not unload because he was caught in thick darkness, as it is written (Ibid. 10:21) \"and darkness will be darkened.\" Variantly: \"And one did not come near another the entire night\": The Egyptian camp did not come near the Israelite camp, and the Israelite camp did not come near the Egyptian camp.", + "(Exodus 14:21) \"And Moses stretched his hand over the sea\": and the sea resisted — whereupon Moses commanded it to split in the name of the Holy One Blessed be He; but it continued to resist. He showed him the staff, but it continued to resist. An analogy: A king had two gardens, one within the other. He sold the inner and the buyer came to take possession, but the watchman barred him. The buyer said: \"In the name of the king,\" but he still resisted. He showed him the (king's) signet, but he still resisted — until he conducted the king himself there — at which the watchman began to flee. At this, the buyer said: The whole day I told you \"In the name of the king,\" and you did not accept that. Why are you fleeing now? — whereupon the watchman said: I am not fleeing you, but the king. Thus, Moses stood at the sea and commanded it to split in the name of the Holy One Blessed be He, to no avail. He showed him the staff, to no avail — until the Holy One Blessed be He revealed Himself upon it in His full glory and strength — whereupon the sea fled, viz. (Psalms 114:3) \"The sea saw and fled.\" Moses said to it: The whole day I said to you \"In the name of the Holy One Blessed be He,\" and you resisted. Why do you flee now? \"What ails you, O sea, that you are fleeing?\" (Ibid. 5) — at which the sea replied: I am not fleeing you, son of Amram, but (Ibid. 7-8) \"Before the Master, quake, O earth, before the G–d of Israel, who turns the rock into a pool of water, the flint into a spring of water!\"", + "(Exodus 14:21) \"And the L–rd drove the sea with a strong east wind all the night\": the strongest of the winds, the east wind.", + "And thus you find that the L–rd exacted punishment of the men of the generation of the flood and of the men of Sodom with a strong east wind, viz. (Iyyov 4:9) \"By the breath of G–d they go lost, and by the wind of His wrath they perish\": \"By the breath of G–d they go lost\" — the generation of the flood; \"and by the wind of His wrath they perish\" — the generation of Sodom.", + "And thus do you find with the generation of the tower of Bavel, that the L–rd exacted punishment of them with a strong east wind, viz. (Genesis 11:8) \"And from there the L–rd scattered them on the face of all the earth,\" \"scattering\" connoting an east wind, viz. (Jeremiah 18:17) \"With an east wind I will scatter them.\"", + "And thus with Egypt, viz. (Exodus 10:15) \"And the L–rd swept an east wind over the land.\" And thus do you find with the ten tribes, that the L–rd exacted punishment of them with an east wind, viz. (Hoshea 13:15) \"For he (Ephraim) flourished among the reeds. (But now) an east wind will come, a wind from the L–rd, rising from the desert, and it will dry up his source and parch his spring. It will despoil the source of all his precious vessels.\"", + "And thus do you find with the tribes of Judah and Benjamin, that the L–rd exacted punishment of them with an east wind, viz. (Jeremiah 18:17) \"With an east wind I will scatter them.\"", + "", + "And thus do you find with Tyre, that He exacted punishment of them with an east wind, viz. (Ezekiel 27:26) \"and the east wind has broken you in the heart of the seas.\"", + "And thus you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of \"the merry kingdom\" (Tarshish), viz. (Psalms 48:8) \"With an east wind You will smash the ships of Tarshish.\"", + "And thus do you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of the wicked in Gehinnom with the east wind, viz. (Isaiah 30:33) \"For Tafteh (Gehinnom) is ready from yesterday. It is readied for the king (Sancheriv). He has deepened and widened it. Its pyre has much fire and wood. The breath of the L–rd, as a stream of sulfur, burns in it.\" And it is written (Ibid. 27:8) \"He spoke His stern words on the day of the east wind.\" Here, too, \"And the L–rd drove the sea with a strong east wind\": the strongest of the winds, the east wind.", + "(Exodus 14:21) \"and He made the sea into dry land and the waters were split.\" All the waters in the world were thus rendered.", + "And whence do you derive (the same for) waters in pits, and in cavities, and in caves and in pitchers and in cups and in casks and in glasses? From \"and the waters were split.\" Is it not already written \"and He made the sea into dry land\"? We are hereby apprised that all the waters in the world were split.", + "And whence do you derive (the same for) the upper and the lower waters and the depths? From (Psalms 77:17) \"The waters saw You, O G–d; the waters saw You and quaked. The depths quaked as well.\" \"The waters saw You\" — These are the waters crossed by Israel, which dried up at the word of the Holy One Blessed be He, viz. (Ibid. 114:3) \"The sea saw and fled.\" \"the waters saw You and quaked\" — These are the upper waters. \"The depths quaked as well\" — These are the lower waters. And thus is it written (Ibid. 77:18) \"Clouds streamed water; the heavens rumbled\" — These are the upper waters. (Ibid.) \"Your gravels, too, went out\" — These are the lower waters. And it is written (Habakkuk 3:10) \"The depths have raised their voice, etc.\" And when they (the waters of the Red Sea) returned to their place, all the waters of the world followed suit, as it is written (Exodus 14:28) \"And the waters returned\" — All of the waters in the world returned to their places." + ], + [ + "(Exodus 14:22) \"And the children of Israel came in the midst of the sea on the dry land\": R. Meir perceives it one way; R. Yehudah, another. R. Meir: When the tribes were standing at the sea, each said: I will go first. In the midst of the hue and cry, Benjamin sprang first into the sea, as it is written (Psalms 68:28-29) \"There, Benjamin, the young (i.e., the youngest of the tribes) rodem, the princes of Judah rigmatham, the princes of Zevulun, and princes of Naftali. Your G–d has commanded your strength. Be strong, O G–d, — this (strength which) You have wrought for us!\" Read it not \"rodem,\" but \"rad yam\" (\"went down into the sea\") — whereupon Judah began to stone them (\"rigmatham\"), viz. \"the princes of Judah rigmatham.\"", + "An analogy: A king has two sons. He enters the younger son's room at night and says: Wake me at sunrise — and to the older: Wake me in the third hour (of the day). The younger son comes to wake him at sunrise and is prevented from doing so by the older son, saying: He told me: at the third hour — to which the younger counters: He told me at sunrise. Their altercation awakes their father, who says: My sons, both of you acted for my honor — I will not withhold your reward for this.", + "Thus said the Holy One Blessed be He: What reward will accrue to the sons of Benjamin, who went down first into the sea? The reposing of the Shechinah in his portion (i.e., the Temple), as it is written (Genesis 49:27) \"Benjamin tears (first), as a wolf,\" and (Devarim 33:12) \"Of Benjamin he said: 'Beloved of the L–rd; He will repose securely upon him, etc.'\" And what reward accrued to the tribe of Judah, who stoned him? They attained to kingdom, as it is written \"The princes of Judah rigmatham,\" \"rigmah\" connoting kingdom, as in (Daniel 5:29) \"And at Belshazzar's command, they clothed Daniel in purple ('argevana,' like 'rigmah'), placed a golden chain on his neck, and proclaimed that he should rule as one of three in the kingdom.\" \"the princes of Zevulun and the princes of Naftali\": Just as the Holy One Blessed be He wrought miracles for the tribe of Judah and Benjamin at the sea, so He wrought miracles for Zevulun and Naftali, through Devorah and Barak, as it is written (Judges 4:6-7) \"And she summoned Barak the son of Avinoam of Kedesh Naftali, and said to him: The L–rd, the G–d of Israel has commanded: Go, ascend Mount Tavor, and take with you ten thousand men of Naftali and Zevulun. And I will draw to you Sisra the commander-in-chief of Yavin, etc.\" And it is written (Ibid. 5:18) \"Zevulun is a people that bared its soul to death, and Naftali on the heights of the field.\"", + "R. Yehudah perceives it thus: \"And the children of Israel came in the midst of the sea\": When the tribes were standing at the sea, each of them said: I will not go down first into the sea, viz. (Hoshea 12:1-3) \"Ephraim surrounds Me with deceit, and the house of Israel with guile. Because they stood and deliberated, Nachshon the son of Aminadav leaped into the sea. Of him Scripture writes (Psalms 69:2-3 ) \"Save me, O G–d, for the waters have reached my soul. I am sinking in the slimy depths and I find no foothold. I have come into the watery depths, and the flood sweeps me away.\" (Ibid. 16) \"Let the floodwaters not sweep me away, and let the deep not swallow me, and let the mouth of the pit not close over me.\" At that time Moses waxed long in prayer — whereupon the L–rd said to him: My loved ones are drowning in the sea, and the sea is raging, and the foe is pursuing, and you stand and wax long in prayer? To which Moses replied: L–rd of the universe, what can I do? And He said to him (Exodus 14:16) \"And you, raise your staff, etc.\" And what did Moses and Israel say at the sea? (Ibid. 15:18) \"The L–rd will reign for ever and ever\" — to which He responded: He who made Me \"King\" at the sea, (i.e., the tribe of Judah) him will I make king over Israel.\"", + "R. Tarfon and the elders were once sitting in the shade of the grove of Yavneh when this question was once asked before them: Why need it be written (Genesis 37:25) \"and their camels laden with spices, balm, and myrrh\"? (He answered:) To apprise us of the extent to which the merit of the righteous comes to their aid. For if this \"loved one\" (Joseph) had gone down with (the usual wares of) the Arabs, would he not have died of the stench of the camels and the itran (a kind of resin)? But the Holy One Blessed be He \"arranged\" for him (a transport of) sacks full of spices and all goodly fragrances so that he not perish of their stench. (At this,) they said to him: You have taught us, our master, that this transpired in the merit of Joseph. They asked him: Our master, what is the blessing for one who drinks water to slake his thirst? He answered: \"Who creates manifold beings and (supplies) their wants. (We thank you for) all that You have created — Life of the worlds!\" They: You have taught us, our master, the blessing for one who drinks water to slake his thirst. Our master, in what merit did Judah attain to kingdom? R. Tarfon: You say. They: In the merit of his saying (Genesis, Ibid. 26) \"What profit is it if we kill our brother, etc.\" by which he saved him from death. R. Tarfon: It suffices that this saving atone for his counsel to sell Joseph and not return him to his father.", + "They: If so, (he merited kingship) in the merit of his saying (Ibid. 38:26) \"She is right; it is by me\" (that she has conceived). R. Tarfon: It suffices that this atone for his living with her.", + "They: If so, in the merit of his saying (Ibid. 44:33) \"Let your servant remain instead of the youth.\" R. Tarfon: In all places we find that the guarantor pays, (so this would not account for his meriting kingship.)", + "They: Master, you tell us. In what merit did he attain to kingship? R. Tarfon: When the tribes were at the sea, each one said: I will not go down first, viz. (Hoshea 12:1) \"Ephraim has surrounded me with deceit, etc.\" Because they tarried in deliberation, Nachshon the son of Aminadav and his tribe after him leapt into the waves of the sea — wherefore he merited kingship.", + "As it is written (Psalms 114:1) \"When Israel went out of Egypt, the house of Jacob from the people of a foreign tongue, Judah was His holy one, Israel, His ruler,\" the Holy One Blessed be He hereby saying: \"Let him who sanctified My name at the sea come and rule Israel.\" And the elders acknowledged to R. Tarfon (the truth of his derivation.)", + "(Exodus 14:22) \"And the water was to them a wall\": He made it as a wall. \"on their right\" — mezuzah; \"and on their left\": tefillin.", + "(Ibid. 24) \"And it was in the morning watch\": We find that the prayers of the righteous are heard in the morning. The \"morning\" of Abraham — (Genesis 22:3) \"And Abraham rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Isaac — (Ibid. 9) \"and both of them went together, etc.\" — and both had risen early in the morning.", + "The \"morning\" of Jacob — (Ibid. 28:18) \"and Jacob rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Moses — Exodus 34:4) \"and Moses rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Joshua — (Joshua 3:1) \"And Joshua rose early in the morning and they journeyed from Shittim, etc.\" The \"morning\" of Samuel — (I Samuel 15:12) \"and Samuel rose early in the morning to meet Saul, etc.\" The \"mornings\" of the prophets that were destined to arise (for Israel) — (Psalms 5:4) \"O L–rd, in the morning shall You hear my voice; in the morning will I order (my prayer) before You, and I will hope.\" The \"morning\" of the world to come — |(Eichah 3:23) \"New every morning; great is Your faith.\" And thus do you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of the wicked in the world to come only in the mornings\" — (Psalms 101:8) \"In the mornings I will cut off all the wicked of the land to cut off from the city of the L–rd all the workers of iniquity.\" Also Jerusalem, in time to come, every morning her judgment will come to light, viz. (Tzefaniah 3:5) \"The L–rd is righteous in its midst. He will do no wrong. Every morning He will bring His judgment to light. It will not fail. But the churl will not know shame.\" (Exodus 14:24) \"And it was in the morning watch\": This occurred at dawn. \"and the L–rd looked to the camp of Egypt with a pillar of fire and cloud, etc.\":", + "The Holy One Blessed be He heals all who enter the world, viz. (Exodus 15:26) \"for I am the L–rd who heals you\", (Jeremiah 17:14) \"Heal me, O L–rd, and I will be healed. Save me, and I will be saved.\", (Ibid. 3:22) \"Return, wayward sons; I will heal your waywardness.\" Come and see that the healing of the Holy One Blessed be He is not like the healing of flesh and blood. The healing of flesh and blood — With what he smites, he does not heal. He smites with a knife and heals with a plaster. Not so the Holy One Blessed be He. With what He smites, He heals. When He smote Iyyov, He smote him with a tempest, viz. (Iyyov 9:11) \"He struck me with a tempest and multiplied my wounds in vain.\" When He healed him, He healed him with a tempest, viz. (Ibid. 38:1) \"And the L–rd answered Iyyov from the tempest.\" He answered him from the tempest and He healed him. And when the Holy One Blessed be He exiled Israel, He did so with clouds, viz. (Eichah 2:1) \"How the L–rd has beclouded in His wrath the daughter of Zion.\" And when He gathers them in, He does so with clouds, viz. (Isaiah 60:8) \"Who are those who fly like a cloud, like doves to their dove-cotes?\" When He scatters them, He scatters them like doves, viz. (Ezekiel 7:16) \"And their fugitives will flee. They will be in the mountains, all of them moaning like the doves of the valleys, each man in his sin.\" And when He returns them, He returns them like doves, viz.: \"like doves to their dove-cotes.\" When He blesses Israel, He blesses them with looking, viz. (Devarim 26:15) \"Look down from Your holy abode, from the heavens, and bless Your people, Israel.\" And when He exacted punishment of Egypt, He did so with \"looking,\" viz. \"and the L–rd looked to the camp of Egypt with a pillar of fire and cloud, and He confounded the camp of Egypt, etc.\" The pillar of cloud descended and made the sea-bed clay, and the pillar of fire made it so hot that the horses' hooves fell off. \"and He confounded the camp of Egypt\": He confounded them, He mixed them up, He removed their ensigns and they did not know what they were doing. Variantly: \"Confounding\" is plague, viz. (Devarim 7:23) \"And He will confound them with a great confusion until they are destroyed.\"", + "(Exodus 14:25) \"And He removed their chariot wheels\": R. Yehudah says: Because of the fire on high, the wheels below were broken, the yokes and the chariots ran of themselves, being filled with vessels of silver and gold and precious gems and pearls for Israel to take as spoil.", + "R. Nechemiah says: Because of the thunders on high, the pivots below flew off, viz. (Psalms 77:19) \"The rumble of your thunder caught the wheel; lightings lit the world\", and the yokes and the chariots ran of themselves.", + "In the past, the mules would pull the chariots. Now, the chariots were pulling the mules.", + "\"and He led them with hardness\": R. Yehudah says: As they meted it out, so did He mete it out to them. (Exodus 5:9) \"Let the labor be hard on the men\" — \"and He led them with hardness.\"", + "\"And Egypt said: 'I shall flee from before Israel'\": The wicked and the fools among them said: \"Shall we flee these toils and tempests?\" The sober among them said: \"I shall flee from before Israel, for the L–rd wars for them against the Egyptians.\" They realized that He who wrought miracles for them in Egypt was doing so at the sea.", + "R. Yossi says: Whence do you derive that with the plagues that these were plagued at the sea, the others were plagued in Egypt and that they saw each other (at the time)? From \"And Egypt said: \"I (at the sea) shall flee from before Israel; for the L–rd is warring for them in Egypt (too)!\"", + "And (this obtains) not with Egypt alone, but with all who afflict Israel throughout the generations. As it is written (Psalms 78:66) \"And He beat back His foes. Eternal disgrace did He inflict upon them, viz. (Psalms 81:15-16) \"In a moment I would humble their foes … and their time (of punishment) will be eternal\", and (Isaiah 14:25) \"to break Ashur in My land, etc.\" And thus, throughout the generations, viz. (Ibid. 26) \"this is the counsel for all of the earth, and this is the hand stretched forth against all the nations\" (that afflict Israel). Why so? (Ibid. 27) \"For the L–rd of hosts has counseled, and who will annul it? And His hand is stretched forth, and who will turn it back?\" Not Egypt (\"Mitzrayim\") alone, then, (is intended), but all who afflict (\"meitzarim\") them, throughout the generations. Thus — \"for the L–rd wars for them against Mitzrayim (- \"meitzarim\")." + ], + [ + "(Exodus 14:26) \"And the L–rd said to Moses: Stretch forth your hand over the sea\": It will not stand against you and it will not deviate from your command. \"and the waters will turn back upon Egypt, upon its chariots, and upon its riders\": The \"wheel\" will turn back upon them. For with the counsel that they thought to destroy Israel, I will destroy them. They thought to destroy Israel by water, and it is by water that I will exact punishment of them, viz. (Psalms 7:16) \"He has dug a pit and he has deepened it, and he will fill in the pit he has wrought\", (Koheleth 105:8-10) \"He who digs a hole will fall in it; he who breaches a fence will be bitten by a snake. He who quarries stones will be saddened by them; he who splits timbers will be imperiled by them\", (Mishlei 26:27) \"The digger of a pit will fall in it, etc.\" And thus Solomon says (Ibid. 12:14) \"From the fruit of a man's mouth, he will be sated with good, and the payment of a man's hands will revert to him.\" And thus, Isaiah the prophet (Isaiah 59:18) \"As with reward (for good), so will He return wrath to His enemies, payment to His foes — to (distant) isles will He bring retribution.\" And it is written (Ibid. 65:7) \"And I will measure out (retribution for) their deeds, etc.\"", + "And thus did Jeremiah the prophet say (Jeremiah 32:19) \"Wondrous in counsel and mighty in deed, whose eyes are open to all the ways of the sons of man, to give each man according to his ways and according to the fruit of his deeds.\" And thus is it written (Ibid. 50) \"Summon many against Bavel, all who draw the bow. Encamp against her roundabout. Let there be no escape for her. Repay her according to her deeds. According to all that she has done, do to her. For she has acted insultingly against the L–rd, against the Holy One of Israel.\"", + "And thus did Yithro say to Moses (Exodus 18:11) \"Now I know that greater is the L–rd than all the gods.\" I recognized Him in the past, and now, even more so, His name having been magnified in the world. (Ibid.) \"For (they were destroyed) by the (very) thing (water) whereby they devised evil against them.\"", + "(Exodus 14:27) \"And Moses stretched forth his hand upon the sea, and the sea returned towards morning to eithano. \"eithano\" signifies \"His strength\" as in (Numbers 24:21) \"Eithan is your dwelling.\" R. Nathan says: \"Eithan\" signifies \"hardness,\" as in (Jeremiah 5:15) \"Behold, I am bringing against you a nation from afar, house of Israel, says the L–rd, a nation that is eithan, an enduring nation.\" \"And Egypt fled towards it\": to apprise you that wherever Egypt fled, the sea pursued it.", + "An analogy: A dove, fleeing a hawk, enters a king's palace, whereupon the king opens the eastern window for her, whence she escapes. The hawk, following, the king closes all the windows and begins shooting arrows at it. Similarly, when the last of the Israelites ascended from the sea, the first of the Egyptians entered it, whereupon the ministering angels began shooting arrows at them, and hailstones, fire, and sulphur, as it is written (Ezekiel 38:22) \"And I will punish him (Gog) with pestilence and with blood, and with torrential rain, and hailstones, fire, and sulphur will I rain upon him and upon his wings, and upon the many peoples that are with him.\" \"And the L–rd shook out Egypt\": as one shakes out a pot, its bottom ascending, and its top, descending. Variantly: \"Vayenaer the L–rd, Egypt, etc.\": The L–rd \"invigorated\" Egypt in order to (be able to) receive the punishment. Variantly: \"Vayenaer the L–rd, Egypt, etc.\": He delivered them into the hands of \"young,\" cruel angels, viz. (Mishlei 17:11) \"And a cruel messenger will be sent against him,\" and (Iyyov 36:14) \"Their souls will expire by youth\" (\"noar\").", + "(Exodus 14:28) \"And the waters returned and covered the chariot, etc.\": even that of Pharaoh. These are the words of R. Yehudah, it being written (Ibid. 15:4) \"the chariots of Pharaoh and his host, etc.\" R. Nechemiah says: except for that of Pharaoh, it being written (Ibid. 9:16) \"But, because of this I have preserved you.\" Others say: Pharaoh descended last and he drowned, viz. (Ibid. 15:19) \"For the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders into the sea, and the L–rd turned back upon them the waters of the sea.\"", + "And the ministering angels were astounded (at Israel's survival), saying: \"Idolators walking on the dry land in the midst of the sea!\" And whence is it derived that the sea, too, was filled with fury against them? From (Ibid. 14:22) \"And the water was to them a wall (chomah), on their right and on their left.\" Read it not \"chomah\" but \"cheimah\" (wrath). What is it that rescued Israel? \"on their right and on their left.\" \"on their right\" — in the merit of the Torah that they were destined to receive, viz. (Devarim 33:2) \"From His right hand, the fire of the Law for them.\" And \"on their left\" — (in the merit of) prayer. Variantly: \"on their right and on their left\": \"on their right\" — (the mitzvah of) mezuzah that Israel is destined to observe. \"and on their left\" — tefillin (worn on the left hand).", + "Pappus expounded (Song of Songs 1:9) \"to a mare in the chariots of Pharaoh, etc.\": Pharaoh rode on a stallion — the Holy One Blessed be He revealed Himself, as it were, on a stallion, viz. (Habakkuk 3:15) \"You made Your stallion tread the sea.\" Pharaoh (also) rode on a mare, which can endure a long stretch better than a stallion — the Holy One Blessed be He revealed Himself on a mare, viz. \"To a mare in the chariots of Pharaoh, etc.\" R. Akiva: \"Enough, Pappus!\" Pappus: How, then, do you understand \"to a mare\" (\"lesusati\")? R. Akiva: Understand it as \"lesasti\" (\"to My joy\"), the Holy One Blessed be He saying: \"Just as I rejoiced in destroying Egypt, so I would have rejoiced in destroying Israel (for their idolatry). What prevented Me from doing so? \"on their right and on their left\" (see above).", + "Pappus expounded (Iyyov 23:13) \"And He is one, and who can turn Him back? Whatever He desires, He does\": He is the sole judge of all who enter the world, and no one can contest His words. R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: The words of Him who brought the world into being are not to be contested, for all of them are in accordance with truth and justice.", + "R. Pappus expounded (Genesis 3:22) (\"and the L–rd G–d said:) Behold, the man has become like one of us\" — as one of the ministering angels. R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: The Holy One Blessed be He gave him two options: one of life and one of death, and he chose the one of death.", + "R. Pappus expounded (Psalms 106:20) \"And they exchanged their glory for the image of an ox that feeds on grass\": I might think, for the \"ox\" on high (i.e., Taurus); it is, therefore, written \"that feeds on grass.\" R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: As referring to the terrestrial ox. I might think, that it refers to the mundane ox; it is, therefore, written \"that feeds on grass.\" There is nothing more revolting and detestable than an ox (in the act of) eating grass.", + "(Exodus 14:30) \"and the L–rd saved Israel on that day\": As a bird held in a man's hand, so that if he pressed its hand but a little he would choke it, as it is written (Psalms 124:6-8) \"Our soul (at the splitting of the sea) escaped as from the hunter's snare. The snare broke and we escaped. Our help is in the name of the L–rd, Maker of heaven and earth.\" Or: As a man releasing a fetus from a cow's womb, as it is written (Devarim 4:34) \"Or has a G–d ever done miracles to come and take for Himself a nation from the midst of a nation, etc.\"? Why \"a nation from the midst of a nation\"? — As a man releasing a fetus from a cow's womb, viz. (Ibid. 20) \"and you did the L–rd take, and He brought you forth from the iron furnace, etc.\"", + "(Exodus 14:30) \"And Israel saw Egypt dead on the shore of the sea\": For four reasons: That they not say: Just as we came up on this side, so they came up on another side (and will pursue us); so that the Egyptians not say: Just as we were lost in the sea, so Israel was lost in the sea; so that Israel take the spoils, the Egyptians being laden with silver, gold, and precious stones and pearls; so that Israel regard them and see them dying, and rebuke them, viz. (Psalms 50:22) \"I will rebuke you and lay it before your eyes,\" (Michah 7:10) \"Then my foe will see, and shame will cover her.\"", + "It is written \"dead on the shore of the sea.\" Now were they dead? The intent is dead and not dead, i.e., \"dying,\" as in (Genesis 35:18) \"and it was as her soul departed when she died.\" Now was she dead? The intent is dead and not dead, i.e., \"dying.\" Variantly: \"And Israel saw Egypt dead\": different types of death, one worse than the other, their having been smitten with different plagues in the sea.", + "R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that the Egyptians were smitten in Egypt with ten plagues, and at the sea with fifty plagues? Of Egypt what is written? (Exodus 8:15) \"And the necromancers said to Pharaoh: It is the finger of G–d, etc.\" And of the sea what is written? (Ibid. 14:31) \"And Israel saw the great hand, etc.\" How many plagues by the finger? Ten. Say, then, that in Egypt they were smitten with ten plagues and at the sea with fifty.", + "R. Eliezer says: Whence is it derived that every plague with which the Egyptians were smitten in Egypt was four-fold, etc.?", + "R. Akiva says: Whence is it derived that every plague with which the Egyptians were smitten in Egypt was five-fold? (Say, then, that in Egypt they were smitten with fifty) plagues, and at the sea with two hundred and fifty.", + "(Exodus 14:31) \"and the people feared the L–rd\": In the past they had not feared the L–rd, but here, \"and the people feared the L–rd.\" \"and they believed in the L–rd and in Moses, His servant\": If they believed in Moses, how much more so, in the L–rd! (i.e., Why need this be written?) We are hereby apprised that one who believes in the \"faithful shepherd\" believes in the pronouncement (i.e., the Torah) of Him who spoke and brought the world into being.", + "Similarly, (Numbers 21:5) \"And the people spoke against G–d and against Moses.\" If they spoke against G–d, how much more so against Moses! We are hereby apprised that one who speaks against the \"faithful shepherd\" speaks against Him who spoke and brought the world into being.", + "Great is the faith wherein Israel believed in Him who spoke and brought the world into being; for in reward for Israel's belief in the L–rd, the Shechinah reposed upon them and they chanted song (at the sea). As it is written \"And they believed in the L–rd and in Moses His servant. Then Moses and the children of Israel sang, etc.\" And thus do you find that our father Abraham inherited this world and the world to come only in the merit of his believing in the L–rd. As it is written (in this connection, Genesis 15:6) \"And he believed in the L–rd, and it was accounted unto him as tzedakah.\"", + "R. Nechemiah says: If one takes upon himself a single mitzvah in (true) faith, he is worthy of having the Holy Spirit repose upon him. And thus do we find with Moses, David, and Devorah that (in the fulness of their faith) they chanted song and the Holy Spirit reposed upon them.", + "", + "And thus do you find that Israel were redeemed from Egypt only in reward for their faith, viz. (Exodus 4:31) \"And the people believed, etc.\"", + "And thus is it written (Psalms 31:24) \"The L–rd guards the faithful.\" The faithfulness of the fathers is brought to remembrance, viz. (Exodus 17:12) \"And Aaron and Chur supported his (Moses') hands, and his hands were (lifted in) faithfulness until the sun set.\" And it is written (Psalms 108:20) \"This is the gate to the L–rd. Tzaddikim (faithful in prayer) will enter through it.\" What is written of the \"believers\"?", + "(Isaiah 26:2) \"Open the gates and let there enter a nation that is (a) tzaddik, a keeper of faith\" — this gate is to be entered by all believers.", + "(Psalms 92:2-5) \"It is good to praise the L–rd and so sing to Your exalted name. To proclaim in the morning Your lovingkindness, and Your faithfulness in the nights. With a ten-stringed harp, with voice and lyre together. For You have gladdened me by Your deeds, O L–rd. At the work of Your hands I will sing.\" What made him worthy of this joy? The belief held by our fathers in this world, which is all \"night.\" Thus, \"to proclaim in the world (to come) Your lovingkindness and Your faithfulness in the 'nights'\" (i.e., this world).", + "And thus with Yehoshafat (II Chronicles 20:20) \"And they rose early in the morning and they went to the desert of Tekoa. And as they went forth Yehoshafat arose and said: 'Hear me, Judah and dwellers of Jerusalem: Believe in the L–rd your G–d and you will rest assured. Believe in His prophets and you will succeed.'\" And it is written (Jeremiah 5:3) \"O L–rd, are Your eyes not (looking) for belief?\" (Habakkuk 2:4) \"And the tzaddik in his belief shall live\", and (Eichah 3:23) \"They (Your mercies) are renewed every morning — Great is Your faithfulness.\"", + "And thus do you find that the exiles are gathered in, only in reward for faith, as it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me, from Levanon, My bride; With Me from Levanon shall you come (out of exile). You shall look (upon the redemption) merosh amanah\" (homiletically: \"in the merit of emunah [belief]). (Hoshea 2:22) \"And I will betroth you to Me forever … and I will betroth you to Me with emunah.\"" + ] + ], + "Tractate Shirah": [ + [ + "(Exodus 15:1) \"Az yashir Mosheh\": Az (\"then\") sometimes signals the past and sometimes signals the future. The past: (Genesis 4:26) \"Az men began\", (Exodus 4:26) \"Az she said\", (Exodus 15:1) \"Az Moses sang\", (Numbers 21:17) \"Az Israel sang\", (Joshua 10:12) \"Az Joshua spoke\", (I Chronicles 15:2) \"Az David said\", (I Kings 8:12) \"Az Solomon said.\" And sometimes \"Az\" signals the future, viz.: Isaiah 60:5) \"Az you will see and flow\", (Ibid. 58:8) \"Az your light shall break forth as the morning\", \"Then there shall be opened\", (Ibid. 35:6) \"Az the lame man shall leap as a hart\", (Ibid. 5) (Jeremiah 31:12) \"Az the virgin will rejoice in the dance\", (Psalms 126:2) \"Az our mouth will be filled with laughter\", (Ibid.) \"Az they will say among the nations.\"", + "Variantly: It is not written \"Then Moses sang,\" but then Moses will sing\" — whence we derive the resurrection from Scripture.", + "(Exodus 15:1) \"Moses and the children of Israel\": Moses was equivalent to all of Israel, and all of Israel, to Moses, when they sang the song.", + "Variantly: \"Moses and the children of Israel\": We are hereby apprised that Moses chanted the song opposite all of Israel (i.e., that his voice was over and against those of all of Israel.) \"this song\": There are ten \"songs.\" The first, that sung in Egypt, viz. (Isaiah 30:29) \"The song (of Sancherev's destruction [on Pesach night]) will be to you as that of the night on which you sanctified the festival (Pesach [in Egypt]), etc.\" The second, that of the sea — \"Then Moses sang.\" The third, that of the well (Numbers 21:17) \"Then Israel sang.\" The fourth, that of Moses, viz. (Devarim 31:22) \"And Moses wrote this song (32:1-43). The fifth, that of Joshua, viz. (Joshua 10:12) \"Then Joshua spoke to the L–rd on the day the L–rd delivered, etc.\" The sixth, that of Devorah and Barak, viz. (Judges 5:1) \"And Devorah and Barak the son of Avinoam sang, etc.\" The seventh, that of David, viz. (II Samuel 22:1) \"And David spoke to the L–rd the words of this song, etc.\"", + "The eighth, that of Solomon, viz. (Psalms 30:1) \"A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David.\" Now did David built it? Did not Solomon build it? viz. (I Kings 6:14) \"And Solomon built the Temple.\" Why, then, is it written \"A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David? But because David devoted his life to building it, it was called by his name. Similarly, (Psalms 132:1-6) \"Remember, O L–rd, unto David, al of his tribulation (in seeking a place for Your sanctuary), which, (to find the place,) he swore to the L–rd, vowed to the Strength of Jacob: Forefend that I came to the test of my habitation (my palace), that I go up on the bed spread out before me, that I give (superfluous) sleep to my eyes or slumber to my lids, before I find the (fore-ordained) place for (the Temple of) the L–rd, the habitation of the Strength of Jacob. We had heard it (that place) to be in Efrat (the most select of places), and, lo, we have found it in the fields of the forest (in the boundary of Benjamin, who is likened to a beast of the forest\" [viz. Genesis 49:27]). And what is written afterwards? (I Kings 12:16) \"See your house, O David.\" Because David devoted his life to it, it was called by his name. And thus you find that whatever a man devotes his life to is called by his name.", + "Moses devoted his life to three things, and they were (all) called by his name. He devoted his life to Torah and it was called by his name, viz. (Malachi 3:22) \"Remember the Torah of Moses, My servant.\" Now is it not the Torah of G–d? viz. (Psalms 19:8) \"The Torah of the L–rd is whole, restoring the soul.\" How, then, are we to understand \"the Torah of Moses, My servant\"? Because he devoted his life to it, it is called by his name.", + "And whence do we find that he gave his life for Torah? In (Exodus 34:28) \"And he was there with the L–rd (to receive the Torah) … Bread he did not eat, etc.\" And it is written (Devarim 9:10) \"And I stayed on the mountain forty days and forty nights, etc.\" — Because he devoted his life to Torah, it was called by his name. Because he devoted his life to Israel, they were called by his name, viz. (Exodus 32:7) \"Go, descend, for your people have wrought corruptly.\" Now are they not the people of the L–rd? viz. (Devarim 9:29) \"For they are Your people and Your inheritance,\" and (Ezekiel 36:20) \"… when it was said of them: These are the people of the L–rd, and they came out of His land.\" How, then, are we to understand \"Go, descend, for your people have wrought corruptly\"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence do we find that he devoted his life to them? In (Exodus 2:11) \"And it was in those days that Moses grew, and he went out to his brothers and he saw their toils,\" and (bid. 12) \"And he turned here and there (… and he smote the Egyptian, etc.\") Because he devoted his life to them, they were called by his name.", + "He devoted his life to the judges, and they were called by his name, viz. (Devarim 16:18) \"Judges and officers shall you appoint for yourself in all of your gates.\" Now is justice not the L–rd's? How, then, are we to understand \"shall you appoint for yourself\"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence is it derived that he devoted his life to them? From (Exodus 2:13-17) \"And he went out on the second day … and he said \"Who made you an officer and a judge over us? … And Pharaoh heard … And the priest of Midian had seven daughters … And the shepherds came and drove them away. Because he devoted his life to them, they were called by his name.", + "The ninth (song): (II Chronicles 20:21) \"And he (Yehoshafat) took counsel with the people, and he set up singes to the L–rd and lauders of (His) majestic holiness. When they went out before the vanguard (of the army) they said; 'Give thanks to the L–rd, for His lovingkindness is forever!'\" Why is this thanksgiving different from all the other sin the Torah, where it is written \"Give thanks to the L–rd for (the good, for His lovingkindness is forever\"? — It is to say, as it were, that there is no rejoicing before Him over the destruction of the wicked. If over that of the wicked there is no rejoicing, how much more so (is there grief) over that of the righteous, one of whom is over and against the entire world, viz. (Mishlei 10:25) \"And the righteous one is the foundation of the world.\"", + "The tenth (song) in time to come, viz. (Isaiah 42;10) \"Sing to the L–rd a new song, His praise from the end of the earth (Ibid. 48:42) \"Say: The L–rd has redeemed His servant Jacob. All of the (other) songs are denominated in the feminine (\"zoth\"). Just as a female bears (and then travails again), so, the past salivations were followed by subjugation. But the future (ultimate) redemption will not be followed by subjugation — wherefore it is denominated in the masculine (\"zeh\" [viz. Isaiah 26:1]). As it is written (Jeremiah 30:6) \"Ask now and see if a male has ever given birth. Why, then, do I see that every man puts his hands upon his loins (as a woman giving birth?\") For just as a male does not bear (and thus travail), so, the future redemption will not be followed by subjugation. As it is written (Isaiah 45:17) \"Israel will be saved by the L–rd, an eternal salvation. You will not be ashamed or abashed forever.\"", + "(Exodus 15:1) \"to the L–rd\": They sang it to the L–rd, and not to flesh and blood as (they did) in (I Samuel 18:6) \"And all the (rejoicing) women went out, etc.\" But here, they sang it to the L–rd, and not to flesh and blood.", + "(Exodus, Ibid.) \"And they said, saying\": R. Nechemiah says: The Holy Spirit reposed upon them and they intoned song as one reciting the Shema (i.e., one, beginning, and the other continuing).", + "R. Akiva says: As men reciting the Hallel.", + "R. Eliezer b. Tadai says; Moses would begin with his words, and Israel would respond (with theirs). Moses would begin: \"I shall sing to the L–rd,\" and Israel would end with him and respond: \"I shall sing to the L–rd for He is high on high. Horse and its rider He cast into the sea.\" Moses would say (2) \"The strength and vengeance of the L–rd\" and Israel would end with him and respond \"The strength and vengeance of the L–rd has been salivation to me.\" Moses would begin (3) \"The L–rd is a man of war,\" and they would end with him: \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name.\"", + "(Ibid. 1) \"I shall sing to the L–rd\": Befitting is (the ascription of) \"strength\" to the L–rd. And thus did David say (I Chronicles 29:11) \"To you, O L–rd, is (befitting [the ascription of]) greatness, might, splendor, triumph, and majesty.\"", + "A king of flesh and blood enters a province, and all praise him as \"strong\" — when he is weak; as \"rich\" — when he is poor; as \"wise\" — when he is foolish; as \"merciful\" — when he is cruel; as \"trusty\" — when he is not. He is lacking in all of these (fine) attributes — All men are flattering him. But it is not so with Him who spoke and brought the world into being. He transcends all that He is praised for. \"I shall sing to the L–rd,\" who is strong — (Devarim 10:17) \"the G–d who is great and strong and awesome,\" (Psalms 24:8) \"the L–rd, mighty and strong, the L–rd, strong in war,\" (Isaiah 42;13) \"The L–rd as a mighty one shall go forth. As a man of war, He will stir up wrath. He will shout; He will scream. He will overpower His foes,\" (Jeremiah 10:14) \"There is none like You, O L–rd. Great are You and great is Your name in strength.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is rich\" — (Devarim 10:19) \"To the L–rd your G–d are the heavens, etc.\", (Psalms 24:1) \"To the L–rd is the earth and its fullness, etc.\", (Ibid. 95:5) \"His is the sea and He has made it,\" (Chaggai 2:8) \"Mine is the silver and Mine is the gold,\" (Ezekiel 18:4) \"All of he souls are Mine. The soul of the father and the soul of the son alike are Mine.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is wise — (Mishlei 2:6) \"For the L–rd shall give wisdom. From His mouth are knowledge and understanding\", (Daniel 2:21) \"He gives wisdom to the wise, and knowledge to the knowers of understanding\". (Jeremiah 10:7) \"Who will not fear You, King of the nations? For among all the sages of the nations and in all of their kingdoms, there is none like You.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" for He is merciful — (Exodus 34:6) \"Hashem, Hashem, the G–d who is merciful and gracious\", (Devarim 4:31) \"For a merciful G–d is the L–rd your G–d\", (Psalms 25:6) \"Remember Your mercies, Hashem, etc.\", (Ibid. 145:8) \"Good is the L–rd to all, and His mercies are on all his works\", (Daniel 9:9) \"To the L–rd our G–d is mercy and forgiveness.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is a Judge\" — (Devarim 1:17) \"… for the judgment is G–d's\", (Psalms 82:1) \"G–d stands in the assembly of the almighty. (In the midst of the judges shall He judge,:), (Devarim 32:4) \"The Rock, perfect is His work, (for all of His ways are judgment.\").", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is trusty (Ibid. 7:9) \"the trusty G–d, etc.\" (Ibid. 32:4) \"… a G–d of trust, without wrong, etc.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is comely, who is glorious, who is exalted, whose like does not exist — (Psalms 89:7) \"For who in the heavens can be compared to the L–rd, can be likened to the L–rd among the sons of the mighty\"? (Ibid. 8) \"G–d greatly dreaded in the great council of the holy, (held in awe by all around Him?\") And it is written (Ibid. 9), \"O L–rd, the G–d of hosts (\"tzeva'oth\"), who, as You, is mighty, O L–rd?: What is \"tzeva'oth\" (acronymically)? He is an \"oth\" (i.e., unique) in the midst of His retinue (\"tzava\"). And thus is it written (Devarim 33:2) \"Ve'atha\" ('and He shall come') from Rivevoth Kodesh\" (figuratively: \"the ten thousands of His holy ones.\") And thus did David say (Psalms 86:8) \"There is none like You among the great ones, O L–rd, and there are none like Your works.\" And (Song of Songs 5:19-15) \"My Beloved is clear and red,\" \"His head is finest gold,\" \"His eyes are like doves by water-courses,\" \"His cheeks are like beds of spice,\" His hands are rods of gold,\" \"His legs are pillars of marble\" — His are comeliness, greatness, strength, and glory!", + "R. Yossi says (Psalms 8:3) \"From the mouths of olelim and yonkim You have founded strength. \"olelim\" — infants in their mothers' womb, as in (Iyyov 3:16) \"Why was I not like a buried stillbirth, like olelim who never saw the light\"? \"yonkim\" — those who seek their mothers' breasts, as in (Joel 2:16) \"Gather olelim and suckers (\"yonkei\") of the breasts.\"", + "Rebbi says: \"Olelim are infants outside (their mothers' womb), viz. (Jeremiah 9:20) \"to cut off the olel outside,\" and (Eichah 4:4) \"Olelim begged for bread. \"Yonkim\" are those at their mother's breasts, viz.: \"and suckers (\"yonkei\") of the breasts.\" These and those (at the splitting of the sea) opened their mouths and chanted song before the L–rd.", + "R. Meir says: Even fetuses in their mothers' wombs opened their mouths and chanted song before the L–rd, viz. (Psalms 68:27) \"In assemblies bless G–d — the L–rd, from the source of Israel.\" And not Israel alone chanted song before the L–rd, but also the ministering angels, as it is written (Ibid. 8:2) \"How mighty is Your name in all the earth — (You) who have spread Your splendor on the heavens!\"" + ], + [ + "(Exodus 15:1) \"For He is high on high\": He exalted me, and I exalted Him. He exalted me in Egypt, viz. (Exodus 4:22) \"My first-born son is Israel,\" and I exalted Him in Egypt, viz. (Isaiah 20:29) \"The song will be for you, as on the night of the sanctification of the festival (of Pesach), and rejoicing of heart as one going with flute to come to the mountain of the L–rd, to the Rock of Israel.\"", + "Variantly: He exalted me at the (Red) Sea, viz. (Exodus 14:19) \"And the angel of G–d who went before the camp of Israel, etc.\" I, likewise, exalted Him at the sea and chanted song before Him, viz. \"I shall sing to the L–rd for He is high on high.\"", + "Variantly: \"for He is high on high\": He is exalted (now) and is destined to be exalted, viz. (Isaiah 2:12) \"For there is a day for the L–rd of hosts over all the exalted and high and against all the uplifted — and he will be brought low\", and (Ibid. 13) \"against all the lofty and exalted cedars of Levanon\", and (Ibid. 16) \"against all the ships of Tarshish, and against all the splendid palaces\", and (Ibid. 17) \"the height of man will be lowered, and the pride of men will be brought down, and the L–rd alone will be exalted on that day\", and (Ibid. 18) \"all the false gods will disappear.\"", + "Variantly: \"for high on high\": He exalts Himself over the exalted. With what the nations of the world exalt themselves before Him, He exacts punishment of them. In the generation of the flood, (Iyyov 21:10) \"His (the evildoer's) bull begets, and does not fail. His cow bears without miscarriage,\" (11) \"they send out their young, (sprightly) as sheep; their children prance about.\" (12) \"they raise (their voices) with drum and harp; they rejoice at the sound of the flute.\" What do they say? (15) \"What is the Almighty that we should serve Him, and what will we gain if we pray to Him?\" They say: What do we need Him for? Only for a drop of rain? We have wells and pits — (Genesis 2:6) \"A vapor rose from the earth and watered the entire face of the ground!\" The Holy One Blessed be He said to them: Fools, do you vaunt yourselves before Me with the good that I bestowed upon you!\" With that (itself) I will exact punishment of you! As it is written (Ibid. 7:12) \"And the rain was on the earth forty days and forty nights.\"", + "They set their eyes ([\"eineihem\" for erotic gazing]), the higher (the males) upon the lower (the female) in order to vent their lust, and the Holy One Blessed be He opened against them wells (\"mayanoth\" [like \"eineihem\"]) from above and below to destroy them, as it is written (Ibid. 11) \"On this day, all the fountains of the great deep burst, and the windows of heaven were opened.\"", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel) that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Genesis 11:4) \"And they said: Let us build for ourselves a city and a tower with its top in the heavens, and let us make a name for ourselves lest we be scattered, etc.\" (Ibid. 6-8) \"And the L–rd said … Let us go down, etc…. And the L–rd scattered them from there, etc.\"", + "And thus do you find with the men of Sodom, that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Iyyov 28:5-8) \"A land from which bread had issued forth — its place was overturned, as if (consumed by) fire. A place of sapphire were its stones, and dusts of gold were there. (And now it is) a path unknown (i.e., unfrequented) by brigands, and unseen by the falcon's eye, untrodden by the haughty (beasts) and not crossed by the lion.\" The Sodomites said: We need no men to come to us. Food \"sprouts\" from us, and silver and gold and precious stones and pearls sprout from us. Let us come and forget the way of the wayfarer from our land — At which the Holy One Blessed be He said to them: Fools that you are! Do you vaunt yourselves in the good that I have bestowed upon you! You have said: Let us forget the Torah of the foot (i.e., the wayfarer) from our land. I, likewise, will \"forget\" you from the world, viz. (Ibid. 4) \"A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom and Gomorrah), who (i.e., the people of Sodom) caused the (codes of the) wayfarer to be forgotten.\" And (Ibid. 12:6) \"The tents of robbers are at peace, and those who anger G–d dwell secure.\" Where from? From what? (Ibid.) \"from what G–d has brought into his (the evildoer's) hand.\" And thus is it written (Ezekiel 16:50) \"And they (the men of Sodom) were haughty and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways). And (Ibid. 49) \"Behold, this was the sin of Sodom, your sister. She and her daughters had pride, surfeit of bread, and peaceful serenity — wherefore she did not strengthen the hand of the poor and the needy. And thus is it written (Genesis 13:10) \"Before the L–rd destroyed Sodom and Gomorrah, it (Sodom) was like the Garden of the L–rd, like the land of Egypt.\" What is written afterwards? (Genesis 19:33) \"And they (the daughters of Lot) made their father drink wine that night.\" Whence did they have wine in the cave? The Holy One Blessed be He \"readied\" it for them, as in (Yoel 4:18) \"And it will be on that day, that the mountains will drip wine. (If the Holy One Blessed be He thus \"readies\" (things) for His angerers, how much more so for the doers of His will!)", + "And thus do you find with the Egyptians, that with what they vaunted themselves, He exacted punishment of them, (Exodus 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred chariots and all (the other) chariots of Egypt,\" and it is written (Ibid. 15:4) \"The chariots of Pharaoh and his host He cast into the sea, etc.\"", + "And thus with Sisra, with what they vaunted themselves before Him, punishment was exacted of them, (Judges 9:13) \"And Sisra massed all his chariots, nine hundred iron chariots, etc.\", and it is written (Ibid. 5:20) \"The stars fought from heaven. From their courses they fought against Sisra.\"", + "And thus do you find with Samson, the mighty. With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (Ibid. 14:3) \"And Samson said to his father: Take her for me, for she is just in my eyes,\" and it is written (Ibid. 16:21) \"And the Philistines seized him and gouged out his eyes. And they brought him down to Azzah.\" R. Yehudah says: The beginning of his lapse was in Azzah; therefore, his punishment was in Azzah.", + "And thus with Avshalom — With what he vaunted himself, punishment was exacted f him, viz. (II Samuel 14;25-26) \"And as Avshalom there was no man so beautiful in all of Israel … and when he shaved his head, etc.\"", + "He as an \"eternal Nazirite,\" who had to shave once every twelve months, viz. (Ibid. 15:7-8) \"And it was at the end of forty years that Avshalom said to the king, etc.\"", + "R. Yossi Haglili says: He was a \"Nazirite of days,\" who shaved once in thirty days, viz. (Ibid. 14:26) \"And it was from days to days that he shaved, etc.\"", + "Rebbi says: He shaved every Sabbath eve, this being the norm for princes. What happened in the end? (Ibid. 18:9) \"And Avshalom was encountered by David's servants, and Avshalom was riding on a mule…\" (and he was undone by his hair and was killed.)", + "And thus Sancheriv — With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (II Kings 19:23) \"Through your envoys you have blasphemed the L–rd, etc.\", and (Ibid. 24) \"It is I (Sancheriv), who have drawn and drunk the water of strangers, etc.\", and (Ibid.) \"An angel of the L–rd went out and smote in the Assyrian camp one hundred and eighty-five thousand, etc.\" They said: The greatest of them commanded one hundred and eighty-five thousand, and the smallest of them no less than two thousand, viz. (18:24) \"So how can you refuse anything even to the deputy of one of my master's lesser servants, etc.\" (Ibid. 19:21-22) is the thing that the L–rd spoke concerning him … Whom have you blasphemed, etc.\" and (Isaiah 10:32) \"This same day at Nov he shall stand and waver his hand, etc.\"", + "And thus with Nevuchadnezzar — With what he vaunted himself, punishment will be exacted of him, viz. (Ibid. 14:13-14) \"And you said in your hearts … I will mount the heights of a cloud, etc.\" What is written afterwards? (Ibid. 15) \"Instead, you will be brought down to Sheol, etc.\"", + "And thus with. And thus with. And thus with Tyre and Malchah — With what they vaunted themselves, punishment was exacted of them. As it is written (Ezekiel 17:3) \"Tyre, you have said: I am the quintessence of beauty, etc.\" And of Malchah it is written (Ibid. 28:2) \"You have set your heart like the heart of G–d, etc.\"", + "And about Tyre it is written (Ibid. 26:3) \"Behold, I (the L–rd) am against you, O Tyre, etc.\" And about Malchah it is written (Ibid. 28:10) You will die the death of the uncircumcised, etc.\" — whence we find that with what the nations of the world vaunted themselves punishment was exacted of them — wherefore it is written \"for He is high on high.\"", + "(Exodus 15:1) \"A horse and its rider He has cast into the sea\": Now was there only one horse and one chariot? Is it not written (Ibid. 14:7) \"And he took six hundred choice chariots\"? — When Israel does the will of the L–rd, its foes oppose it, as it were, with one horse and its rider. Similarly, (Devarim 20:1) \"When you go out to war against your enemy and you see horse and chariot.\" Now was there only one horse and one chariot? — When Israel does the will of the L–rd, etc.\"", + "\"a horse and its rider\": When a horse is tied to its rider, and the rider to the horse, they rise and descend to the depths without separating. When a man throws two vessels into the sea they immediately separate, but here: \"a horse and its rider\" together He cast into the sea.", + "One verse (here) states \"ramah vayam\" (\"He lifted into the sea\"), and another, (Ibid. 9) \"yarah vayam\" (\"He cast into the sea'). How are these two verses to be reconciled? \"ramah\" — they rose to the heights; \"yarah\" — they descended to the depths.", + "Variantly: When Israel saw the plenipotentiary of the kingdom (Egypt) falling, they began to exult.", + "And thus do you find, that the Holy One Blessed be He is not destined to exact punishment of the kingdoms in time to come without first exacting punishment of their plenipotentiaries, viz. (Isaiah 24;21) \"And it will be on that day that the L–rd will exact punishment of the hosts of heaven on high, etc.\", and (Ibid. 14:12) \"How you have fallen from heaven, glowing morning star\" (the plenipotentiary of Bavel), followed by (Ibid.) \"How you (Nevuchadnezzar) have been scooped down to the earth, you who cast lots over the nations!\" And (Ibid. 34:5) \"For My sword has been sated in the heavens,\" followed by (Ibid.) \"Behold, it shall descend upon Edom, etc.\"", + "\"a horse and its rider\": The Holy One Blessed be He brings horse and rider, stands them in judgment, and says to the horse: Why did you pursue My children? The horse: An Egyptian spurred me on against my will, viz. (Ibid. 14:23) \"And Egypt pursued, etc.\" The L–rd to Egypt: Why did you pursue My children? The Egyptian: The horse spurred me on against my will, viz. (Ibid. 15:19) \"When the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders, etc.\" What does the L–rd do? He mounts the man of the horse and judges both of them together, viz. \"a horse and its rider He cast into the sea.\"", + "Antoninos asked Rabbeinu Hakadosh: When a man dies and his body disintegrates, how can the Holy One Blessed be He stand him in judgment? Rabbeinu Hakadosh: Before you ask be about the body, which is tamei (impure), ask me about the soul, which is pure (i.e., How can that stand for judgment?) (Rabbeinu Hakadosh, continuing:) This may be compared to (the instance of) a king of flesh and blood, who had a beautiful orchard, etc. (see Sanhedrin 91a and b).", + "Issi b. Yehudah says: It is written here \"horse,\" unqualified (i.e., the punishments of the horse are not specified), and, elsewhere, \"horse,\" qualified, viz. (Zechariah 12:4) \"I will smite every horse with craze, and its rider with distraction. But I will open My eyes to the house of Yehudah, and every horse of the peoples I will smite with blindness,\" and (Ibid. 14:12) \"And this will be the plague with which the L–rd will strike all the peoples who massed against Jerusalem, etc.\", and (Ibid. 15) \"And thus (i.e., as that of the men) will be the plague of the horse, the mule, the camel, and the ass, etc.\" Just as in the qualified, five smitings, so, in the unqualified, five smitings." + ], + [ + "(Exodus 15:2) \"The L–rd is my strength and my song\": \"My strength\" is Torah, viz. (Psalms 29:11) \"The L–rd will give strength to His people,\" and it is written (Ibid. 99:4) \"And (they will praise) the strength of the King, who loves (the Torah of) justice.\" Variantly: \"My strength\" is kingship, viz. (Ibid. 21:2) \"O L–rd, in Your strength the king rejoices,\" and (I Samuel 2:10) \"And He will give strength to His king.\"", + "Variantly: \"My strength\" is \"My stronghold,\" as it is written (Jeremiah 16:19) \"The L–rd is my strength and my stronghold.\" And (Psalms 28:7) \"The L–rd is my strength and my shield. In Him does my heart trust, and I was helped, etc.\"", + "You are a trust, a help, and a support to all who enter the world — but to me (David) more than to all. He made me distinct and I made Him distinct. He made me distinct — (Devarim 26:18) \"And the L–rd made you distinct unto Him this day) to be unto Him His chosen people.\") And I, likewise, made Him distinct — (Ibid. 17) \"You have made the L–rd distinct this day to be unto you a G–d.\"", + "All the peoples of the world declare the praises of the Holy One Blessed be He, but mine are more pleasing before Him than theirs. As it is written (II Samuel 23:1) \"And these are the last words of David: The utterance of David, the son of Yishai, and the utterance of the man set on high, the anointed of the G–d of Yaakov, the fairest of the songs of Israel\":", + "Israel says (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L–rd our G–d, the L–rd is one,\" and the Holy Spirit cries out and says (Ibid. 33:29) \"Happy are you, Israel! Who is like you, etc.?\"", + "", + "Israel says (Ibid. 4:7) \"Who … is like the L–rd our G–d in all our calling unto Him? And the Holy Spirit cries out and says (Ibid.) \"And who is a great nation\" (\"that has G–d near to it!\")", + "Israel says (Psalms 89:18) \"For You are the glory of their strength, etc.\" And the Holy Spirit cries out and says (Isaiah 49:3) \"Israel, in whom I glory!\" (Exodus, Ibid.)", + "\"and He was a salvation unto me\": You are a salvation unto all who enter the world, but unto me, more so. Variantly: \"and He was a salvation unto me\" — in the past, and thus will He be in the future.", + "\"This is my G–d and I will extol Him\": R. Eliezer says: Whence is it derived that a maid-servant beheld at the Red Sea what was not beheld by Ezekiel and the other prophets, of whom it is written (Hoshea 12:11) \"And to the prophets I appeared (in various) guises,\" and (Ezekiel 1:1) \"The heavens opened and I saw visions of G–d\"? An analogy: A king of flesh and blood comes to a province, a circle of guards around him, warriors at his right and at his left, armies before him and behind him — and all asking \"Who is the king?\" For he is flesh and blood as they are. But when the Holy One was revealed at the sea, there was no need for anyone to ask \"Who is the King?\" For when they saw Him, they knew Him, and they all opened and said \"This is my G–d, and I will extol Him", + "(\"ve'anvehu,\" lit.: \"I will 'host' Him\")!\" R. Yishmael says: Is it possible to \"host\" one's Master? Rather, (read \"ve'anvehu\" as) \"I shall beautify myself (from the root \"na'eh\") before Him with mitzvoth — with a beautiful lulav, beautiful tzitzith, a beautiful shofar, beautiful prayer. Abba Shaul says: \"I will liken myself to Him\" (i.e., \"ve'anvehu\" = ani vehu [\"I and He\"]) Just as He is merciful and gracious, you, too, be merciful and gracious.", + "R. Yossi Haglili says; \"Beautify and praise the Holy One Blessed be He before all the peoples of the world.\" R. Yossi b. Dormaskith says: \"I shall make a Temple before Him,\" \"navth\" being the Temple, as in (Psalms 79:7) \"and they have destroyed navehu\" (His Temple)\", and (Isaiah 33:20) \"But you will regard (with deference) Zion, the city of our assemblies. Your eyes will see Jerusalem, the peaceful habitation\" (neveh sha'anan).", + "R. Akiva says: \"I shall speak of His beauty\" — of the praise of the Holy One Blessed be He, who spoke and brought the world into being. The peoples of the world ask Israel (Song of Songs 5:9) \"How is your Beloved (different) from the beloved (of all the other nations) that you have thus besworn us? (see Ibid. 8) that you thus die for Him and are thus murdered for Him, viz. (Ibid. 1:3) \"alamoth have loved You\" — they have loved You \"al maveth\" (\"above death\"), and (Psalms 44:23) \"for over You we are slain all the day\"? You are comely, you are strong. Come and join us.", + "And Israel says to them: Do you know Him? Let us tell you part of His praise (Song of Songs 5:10) \"My Beloved is white and ruddy, distinguished among legions.\"", + "When they hear this, they say to Israel: Let us go with you, viz. (Ibid. 6:1) \"Where did your Beloved go, you loveliest among the women? Whither has your Beloved turned? Let us seek Him with you.\" And Israel says to them (Ibid. 2:16) \"My Beloved is mine, and I am His,\" and (Ibid. 6:3) \"I am my Beloved's, and my Beloved is mine, who grazes His flock among the lilies.\"", + "And the sages say (on \"ve'anvehu\"): \"I shall accompany Him (\"alavenhu\") until I come with Him to His Temple.", + "An analogy: A king's son goes abroad — he goes after him and attends upon him. He goes to a different city — he goes after him and attends upon him. Thus with Israel. When they went down to Egypt, the Shechinah was with them, viz. (Genesis 46:4) \"I shall go down with you to Egypt.\" When they went up, the Shechinah went up with them, viz. (Ibid.) \"and I shall also bring you up.\" When they went down to the sea, the Shechinah was with them, viz. (Exodus 14:19) \"And the angel of G–d, who went before the camp of Israel, etc.\" When they went out to the desert, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 13:21) \"And the L–rd went before them by day, etc.\" — until they brought Him with them to His holy Temple,", + "viz. (Song of Songs 3: \"I had almost passed them (Moses and Aaron) by, when I found Him whom my soul loved. I held onto Him and did not let go of Him until I had brought Him to the house of my mother and the chamber of my conception.\" \"my G–d\" (Keli): With me He manifested the attribute of mercy, and with my fathers, the attribute of justice. And whence is it derived that \"keli\" connotes the attribute of mercy? From (Psalms 22:2) \"Keli, Keli, why have You forsaken me?\" and (Numbers 12:13) \"Kel, I pray You, heal her, I pray You,\" and (Psalms 118:27) \"The L–rd is 'Kel,' and He has lighted (the way) for us.\" And whence is it derived that \"Elokim\" (as in [Exodus, Ibid] \"the G–d ['Elokei'] of my father\") connotes justice? From (Devarim 1:17) \"For the judgment is to 'Elokim.'\"", + "\"the G–d of my father, and I will exalt Him\": I am a queen, the daughter of kings; a beloved one, the daughter of beloved ones; a holy one, the daughter of holy ones; a pure one, the daughter of pure ones. An analogy: A man goes to betroth a woman. Sometimes he is embarrassed in her; sometimes, in her kin. But I am not so, but a queen, the daughter of kings, etc.", + "R. Shimon b. Elazar says: When Israel do the will of the L–rd, His name is exalted in the world, as it is written (Joshua 5:1) \"And it was, when all the kings of the Emori heard, etc.\" And thus did Rachav say to Joshuah's emissaries, (Ibid. 2:10) \"for we heard how the L–rd dried up, etc.\", and (Ibid. 17) \"and we heard and our hearts melted, and no man's spirit endured within him before you. For the L–rd, He is G–d in the heavens above, etc.\" And when they do not do His will, His name, as it were, is demeaned in the world, viz. (Ezekiel 36:20) \"And they came to the nations … and they profaned My holy name when it was said of them: These are the peoples of the L–rd, and from His land did they go forth …\" and (Ibid. 23) \"And I shall sanctify My great name which has been profaned among the nations, etc.\"", + "\"the G–d of my father, and I will exalt Him\": The congregation of Israel said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the world, it is not for the miracles that You performed with Me that I chant song before You, but for the miracles that You performed with my fathers and with me in all of the generations — thus: \"This is my G–d and I will extol Him; the G–d of my father, and I will exalt Him.\"" + ], + [ + "(Exodus, Ibid. 3) \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name.\" R. Yehudah says: This is a verse rich from (what is written) in many places. We are hereby apprised that He revealed Himself to them in the implements of war. He revealed Himself to them as a warrior girded with a sword, viz. (Psalms 45:4) \"Gird Your sword upon Your thigh, O Hero.", + "He revealed Himself to them as a rider, viz. (Ibid. 18:11) \"And He mounted a cherub and flew, etc.\" He revealed Himself to them in mail and helmet, viz. (Isaiah 59:17) \"He donned righteousness as mail, and a helmet of salvation on His head.\" He revealed Himself to them with a spear, viz. (Habakkuk 3:11) \"by the light of the flash of Your spear,\" and (Psalms 35:3) \"and draw spear and (don) buckler, etc.\" He revealed Himself to them with bow and arrows, viz. (Habakkuk 3:9) \"The nakedness of Your bow will be revealed,\" and (II Samuel 22:15) \"And He sent forth arrows, etc.\" He revealed Himself to them with shield and buckler, viz. (Psalms 91:4) \"Shield and bucker is His Your truth, and (Ibid. 35:2) \"Take up buckler and shield.\"", + "I might think that He (actually) required one of all these appurtenances. It is, therefore, written \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name. It is with His name that He wars, and not with any of these appurtenances.", + "Why, then, need each of them be singled out? For if Israel requires it, He makes war for them. And woe to the nations what they hear with their ears, that He who spoke and brought the world into being is destined to make war with them!", + "\"the L–rd is a man of war': What is the intent of this? Because He revealed Himself at the sea as a hero waging war — \"The L–rd is a man of war\" — and He revealed Himself at Sinai as an elder full of mercy, viz. (Exodus 24:10) \"And they saw the G–d of Israel … and under His feet as the work of a sapphire brick and as the appearance of the heavens in brightness\" [[ see Rashi], and (Daniel 7:9) \"I watched as thrones were set up, and the Ancient of Days sat … (10) A stream of fire was flowing forth from before Him, etc.\" — So as not to give a pretext to the peoples of the world to say that there are two (i.e., numerous) deities, (it is written) \"The L–rd is a man of war — the L–rd is His name. It was He upon the sea, He in Egypt, He in the past, He in the future, He in time to come, He in this world, He in the world to come. As it is written (Devarim 32:39) \"See, now, that it is I, I, and there is no god with Me, etc.\", and (Isaiah 41:4) \"Who wrought and did? The Caller of the generations (into being) from the beginning. I, the L–rd, was the first (to perform wonders and to help,) and it is I (who will be) with (you,) the later (generations.\"", + "There is a warrior in a province, accoutered in all the weapons of war, but lacking power, strength, stratagem, and war (wisdom). Not so, the Holy One Blessed be He. He possesses all of these. As it is written (I Samuel 17:42) \"For unto the L–rd is the war, and He will deliver you into our hands.\" And it is written (Psalms 144:1) (\"A psalm) of David: Blessed is the L–rd, my Rock, who trains my hands for battle, my fingers for war.\"", + "There is a warrior, at the height of his power, forty years old, who is not like a sixty-year-old, nor a sixty-year-old like a seventy-year-old, but the older he grows the more his power wanes. Not so, He who spoke and brought the world into being — (Malachi 3:6) \"I am the L–rd. I have not changed!", + "There is a warrior in a province, who may be so swayed by wrath and power s to vent his fury even upon his father and mother and close of kin. Not so, the Holy One Blessed be He. \"The L–rd is a man of war — the L–rd (\"yod-keh-vav-keh,\" signifying mercy) is His name. \"The L–rd is a man of war\" — who fought against the Egyptians. \"The L–rd is His name — He compassionates His creations, viz. (Exodus 24:6) \"The L–rd, the L–rd, the G–d (Kel) who is merciful and gracious, etc.\"", + "There is a warrior in a province. As soon as the arrow leaves his hand he cannot retrieve it. Not so, the Holy One Blessed be He. When Israel do not do His will, a decree goes forth from Him, viz. (Devarim 32:41) \"When I whet the flash of My sword, etc.\" But if they repent, immediately he withdraws it, viz. (Ibid.) \"My hand shall take hold of justice.\" I might think that He withdraws it in vain (i.e., unbloodied); it is, therefore, written (Ibid.) \"I shall return (with that sword) vengeance to My adversaries.\" Against whom does He return it? The nations of the world, viz. (Ibid.) \"and (with it) My haters shall I repay!\"", + "A king of flesh and blood goes out to war and (emissaries of) neighboring lands come and request sustenance form him. He tells them angrily that he is going to war. When he returns victorious, they come and request sustenance form him. \"The L–rd is a man of war\" — He wars against Egypt. \"the L–rd is His name\" — (At the same time) He hears the outcries of all who enter the world. As it is written (Psalms 65:3) \"Heeder of prayer — to You does all flesh come.", + "A king of flesh and blood, whilst at war, cannot supply all of his soldiers. Not so, the Holy One Blessed be He. \"The L–rd is a man of war\" — He wars against Egypt. \"The L–rd is His name\" — He sustains all who enter the world. As it is written (Psalms 136:13) \"He divides the sea into strips\" (twelve strips for twelve tribes) — (Ibid. 25) \"He gives bread to all flesh.\" (Ibid. 147:10) He gives the beast its food, the raven's young, what they call for.\"", + "\"The L–rd is a man of war\": Is it possible to say this (i.e., to refer to Him as \"a man\")? Is it not written (of His transcendent majesty) (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill heaven and earth, sys the L–rd\"? And (Isaiah 6:3) \"And one (seraph) would call to another and say: Holy, Holy, Holy, etc.\" And (II Chronicles 6:14) \"O L–rd, G–d of Israel, there is none like You, etc.\" And (Ezekiel 43:2) \"And, behold, the glory of the G–d of Israel, etc.\" What, then, is the intent of \"a man of war\"? Because of your love (i.e., the love He has for you) and because of your holiness, I shall sanctify My name through you. For it is written (Hoshea 11:9) \"For I am G–d, and not a man, etc.\"", + "\"the L–rd is His name\": It is with His name that He wars, and He has no need of any of these (military) appurtenances. And thus did David say (I Samuel 17:95) \"You come to me with sword, and spear, and javelin; but I come to you with the name of the L–rd of hosts, etc.\" And (Psalms 20:8) \"These with chariots and these with horse, but we with the name of the L–rd our G–d, etc.\" And thus did Assa say, viz. (II Chronicles 14:10) \"And Assa called out to the L–rd his G–d and said: O L–rd, there is none besides You, etc.\"", + "(Exodus 15:4) \"the chariots of Pharaoh and his host\": \"As one measures, so is it meted out to him.\" They (the Egyptians [i.e., Pharaoh]) said (Ibid. 5:2) \"Who is the L–rd that I should hearken to his voice?\" And You meted it out to him accordingly, viz. \"The chariots of Pharaoh, etc.\" One verse (here) states \"yarah\" (He cast into the sea\"), and, another (Ibid. 1) \"ramah\" (\"He lifted into the sea\"). How are these two verses to be reconciled? \"Yarah\" — they descended to the depths; \"ramah\" — they rose to the heights.", + "Variantly: \"The chariots of Pharaoh, etc.\" They (the Egyptians [i.e., Pharaoh') said (Ibid. 1:22) \"Every son that is born into the Nile shall you thrown him, You, likewise, meted it out to him accordingly, viz.: \"The chariots of Pharaoh, etc.\"", + "They (Ibid. 14:7): \"And he took six hundred chosen chariots.\" You, likewise (Ibid. 15:4): \"and the élite of his officers were mired in the sea. They placed (Ibid. 14:7) \"officers upon all of them\"; You, likewise, (Ibid. 17:5) [He mired them there] \"so that the waters should [return and] cover them.\"", + "They (Ibid. 1:14) \"embittered their lives with hard toil, with mortar\"; You, likewise, made the water like slime for them, and they sank in it. Thus (15:4) \"They were mired in the Red Sea,\" \"mired\" connoting slime, as in (Psalms 69:3) \"I am sunk in the slime of the depths,\" and (Jeremiah 38:6) \"and Jeremiah sank in the slime.\" Thus, \"they were mired in the sea.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:5) \"so that the depths should cover them\": Now are there depths there (at the bottom of the sea)? Is it not dry ground? What, then, is the intent of \"should cover them\"? — The lower depths (under the earth) ascended to the upper depths and the torrents embattled them. Thus, \"the depths should cover them.\"", + "(The water) covered the firmament over them and darkened the stars over them, viz. (Ezekiel 32:8) \"All the lights of the heavens I will darken above you, and I will bring darkness to your land,\" and (Isaiah 13:10) \"For the stars of heavens and their constellations will not give their light. (For) the sun will be dark when it rises, etc.\" And it is written (Ezekiel 30:18) \"And in Techafnefess the day will be darkened when I break there the power of Egypt… (For) a cloud shall cover it. And (Isaiah 13:11) \"and I shall requite to the world (its) evil, etc.\"", + "Jonah descended to one depth, viz. (Jonah 2:6) \"The depth surrounded me,\" and they descended to two depths, viz. (Exodus 15:5) \"The depths covered them.\" Jonah descended into one metzulah (whirlpool, viz. Jonah 2:4), and they descended into two, (Exodus, Ibid.) \"metzuloth.\" And it is written (Nechemiah 9:11) \"And their pursuers You cast into metzuloth, as a stone into raging waters.\"", + "(Exodus, Ibid. \"They descended into the metzuloth\": Now are there metzuloth there? Is it not dry land? We are hereby apprised that the Great Sea (the Mediterranean) burst into it (the Red Sea) and the torrents embattled them. Thus, \"They descended into the metzuloth.\" \"as a stone\":", + "\"As one metes it out, so, is it meted out to him.\" They said (Exodus 1:16) \"and you see upon the (birth;) stones, etc.\" — wherefore You, likewise made the waters like stones to them, and the waters struck them upon the stones. Thus, \"as a stone.\"", + "Variantly: \"as a stone\": This was the middle state. The wicked among them were tossed about like stubble (viz. 7); the \"moderate,\" like stone (here); the \"better,\" like lead (viz. 10).", + "Variantly: \"as a stone\": because their hearts were hard as stone. But Your goodness and Your many lovingkindnesses and Your mercies are upon us, and Your right hand is stretched out to all who enter the world, \"Your right hand,\" being written twice (viz. 15:6). (Psalms 44:4) \"… but Your right hand, Your arm, and the light of Your countenance — for You favored them,\" and (Isaiah 45:23) \"By Myself I have sworn. From My mouth has gone forth righteousness, a word that will not turn back.\"", + "(Exodus 15:6) \"Your right hand, O L–rd, is grand in power\": (\"nedari bakeach\") Comely (na'eh) are You, and grand (adir [acronym of \"nedari\"]) in power. For You gave a grace period to the generation of the flood to repent. And they did not repent, as it is written (Genesis 6:3) \"My spirit shall not contend (in Me) forever, etc.\" And You did not decree (destruction upon them) until they had consummated their evil before You.", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel), that You gave them a grace period for repentance and they did not repent. As it is written (Ibid. 11:6) \"Behold, they are one people, and all of them have one language, and this is what they begin to do! And now, etc. \"Now\" connotes (an opening for) repentance, viz. (Devarim 10:12) \"And now, O Israel, what does the L–rd your G–d ask of you\" (but to repent). And You did not decree destruction upon them (the men of the tower) until they had consummated their evil before You.", + "And thus do you find with the men of Sodom, that You gave them a grace period for repentance and they did not repent. As it is written (Genesis 18:20-21) \"And the L–rd said: The outcry of Sodom and Gomorrah, because it has become great … I shall go down now and I shall see, etc.\" (Ibid. 19:24) \"And the L–rd rained down upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire\": If they repent — rain; if not, brimstone and fire. It is written here \"rain,\" and elsewhere (Psalms 11:6) \"rain.\" Just as there (ab initio) \"rain,\" so, here, (ab initio) \"rain.\" — But perhaps, just as here, \"brimstone and fire,\" there, too, brimstone and fire! — It is, therefore, (to negate this) written (Genesis, Ibid.) \"from the L–rd, from heaven\" (and evil does not descend [ab initio] from the L–rd.) And You did not decree (destruction) upon them until they had consummated their evil. And thus with Egypt.", + "You brought ten plagues upon Egypt, and You did not decree destruction upon them until they had consummated their evil.", + "Variantly: \"Your right hand, O L–rd, is grand in power. Your right hand\" — twice. When Israel do the will of the L–rd, they, as it were, convert the \"left\" to the \"right.\" And when they do not do the will of the L–rd, they convert the \"right\" to the \"left,\" viz. (Eichah 2:3) \"He has turned back His right hand before the foe.\"", + "When Israel do His will, there is no sleep before Him, viz. (Psalms 121:9) \"He does not slumber and He does not sleep.\" And when they do not do His will, there is, as it were, \"sleep\" before Him, viz. (Ibid. 78:66) \"Then the L–rd woke as a sleeper, as a warrior rousing himself from wine.\"", + "And when Israel do His will, there is no wrath before Him, viz. (Isaiah 27:4) \"I have no wrath.\" And when they do not do His will, there is wrath before Him, viz. (Devarim 11:17) \"and the wrath of the L–rd will burn against you.\"", + "When Israel do His will, He wars for them, viz. (Exodus 14:14) \"The L–rd will war for you.\" And when they do not do His will, He wars against them, viz. (Isaiah 63:10) \"And He turned into a foe of theirs; He warred against them.\"", + "(Exodus 15:6) \"Your right hand, O L–rd, will break the foe\": It is not written \"broke the foe,\" but \"will break the foe,\" in the future, viz. (Habakkuk 3:12) \"In fury You will tread the earth; in wrath You will trample nations.\"", + "\"breaks the foe\": This is Pharaoh, viz. (Exodus 15:9) \"The foe (in this context, Pharaoh) said, etc.\"", + "Variantly: This is Esav, viz. (Ezekiel 36:2) \"Because the foe has said against you 'He'ach!', etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:7) \"And in the greatness of Your grandeur You break those who rise up against You\": You have magnified Your grandeur against those who rise up against You. And who are those? Those who rise up against Your children.", + "It is not written \"those who rise up against us,\" but \"those who rise up against You,\" whereby we are apprised that all who rise up against Israel are rising up, as it were, against the Holy One Blessed be He. Similarly, (Psalms 74:23) \"Do not forget the vice of Your foes, the roar of those who rise against You always.\" Why? (Ibid. 83:4) \"They have been subtle in counsel against Your people, etc.\" (Ibid. 139:21) \"Will I not hate Your haters, O L–rd, and battle with those who rise up against You?\" Why? (Ibid. 22) (For) \"I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies.\" Similarly, (Zechariah 2:12) \"for whoever touches you touches the pupil of His eye.\"", + "R. Yehudah says: It is not written \"the pupil of the eye, but \"the pupil of His eye\" — the \"eye\" of the Holy One, as it were. Similarly, (Malachi 1:13) \"And you say (of an offering) 'What a burden it is!' and you (thereby) sully it.\" It is actually written \"Him,\" but Scripture here is euphemistic. Similarly, (I Samuel 3:13) \"because of his knowing that his sons were blaspheming them and his not censuring them\" — a euphemism (for \"Me\"). Similarly, (Iyyov 7:20) \"Why did You make me a target for Yourself and a burden to myself\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly (Habakkuk 1:12) \"Are You not of yore, O L–rd my G–d, my Holy one — we shall not die\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly, (Jeremiah 2:11) \"Has a nation ever exchanged (its) god though they be no god? Yet My people has exchanged its glory\" — a euphemism (for \"My\"). Similarly, (Psalms 106:20) \"And they exchanged their glory for the image of an ox, etc.\" — a euphemism (for \"Your\"). (Numbers 11:15) \"and let me not see my misfortune\" — a euphemism (for \"their\"). Similarly, (II Samuel 20:1) \"We have no portion in David … Each man to his tent (\"ohalav\"), O Israel\" — a euphemism (for \"god\" [\"elohav\"]). (Ezekiel 8:17) \"And, behold, they thrust the branch to their nostrils\" — a euphemism (for \"My\"). (Numbers 12:13) \"who leaves his mother's womb\" — a euphemism (for \"our\"). Here, (Zechariah 2:12) likewise, \"One who touches him (a Jew) touches the pupil of his eye\"", + "— a euphemism (for \"G–d's\") eye.", + "And all who help Israel, help, as it were, the Holy One Blessed be He, viz. (Judges 5:23) \"Curse Meroz, said the angel of the L–rd. Curse bitterly its dwellers. For they came not to the aid of the L–rd, to the aid of the L–rd among the warriors.\" He who rises up against Your children rises up against You. And who were they (who rose up against Him?) (Genesis 14:9) \"Kedarlaomer and Tidal king of Goyim, etc.\" (Ibid. 15) \"And he (Avram) deployed against them at night, he and his servants, and he smote them.\" And thus is it written (Isaiah 41:2-3) \"Who roused (the exemplar of) righteousness, (i.e., Avram) from the east, summoned him to His service? … He pursues them. He passes on, unscathed.\" And thus is it written (Psalms 110:1-5) \"This is the word of the L–rd to my master (David). Sit at My right hand until I make your foes your footstool. The sceptre of your strength will the L–rd send from Zion. Your people will offer themselves on the day of (the gathering of) your army. The L–rd has sworn and He will not retract … The L–rd is at your right hand, etc.\" You magnified Yourself greatly against Pharaoh and his army, viz. (Exodus 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred choice chariots, etc.\" — (Ibid. 15:4) \"The chariots of Pharaoh and his host He cast into the sea.\"", + "And thus Sisra and all his chariots, viz. (Judges 4:13) \"And Sisra called up all his chariots\" — (Ibid. 5:20) \"From the heavens they warred\" (against Sisra).", + "Sancheriv and all of his ranks, viz. (Isaiah 37:24) \"Through your servants you have blasphemed my L–rd, etc.) — (II Chronicles 32:21) \"and the L–rd sent an angel who annihilated every warrior, etc.\"", + "Nevuchadnezzar and all his hosts,\" viz. (Isaiah 14:83) \"You said in your hearts: I will climb to the heavens, etc.\" Nevuchadnezzar said: I will make myself a little cloud and I will live within it, viz. (Ibid. 14) \"I will mount the heights of a cloud, etc.\" The Holy One Blessed be He said: You wished to separate yourself from men. In the end, they will separate themselves from you, viz. (Daniel 4:25-30) \"All this befell King Nevuchadnezzar, etc.\"", + "(Ibid. 8:1-6) \"King Belshazzar made a great banquet, etc.\" About this it is written (Habakkuk 2:15) \"Woe unto him who makes his neighbor drink! You pour out your wrath even unto intoxication,\" and (Ibid. 16) \"You will be sated with shame rather than glory.\" (Daniel 5:30) \"That very night King Belshazzar was killed.\"", + "(Exodus 15:7) It is not written \"You have destroyed those who rose up against You,\" but \"You will destroy ('taharos') those who rise up against You\" — in the future, viz. (Psalms 58:7) \"O G–d, smash ('haras') their teeth in their mouth.\" Why? (Ibid. 58:5) \"For they do not consider the deeds of the L–rd and His handiwork. He will tear them down ('yeharsem') and not rebuild them\": He will tear them down in this world and not rebuild them in the world to come.", + "It is not written \"You have sent forth Your wrath,\" but \"You will send forth Your wrath\" — in time to come. (Psalms 69:25) \"Pour Your wrath upon them, etc.\" (Jeremiah 10:25) :Pour Your wrath upon the nations\": Why? (Ibid.) \"For they have consumed Yaakov, etc\"", + "It is not written (Exodus 15:7) \"He has consumed them as stubble,\" but \"He will consume them as stubble\" — in time to come, viz. (Ovadiah 1:18) \"And the house of Yaakov will be fire, and the house of Joseph, flame, and the house of Esav, stubble, and they will ignite them and consume them, etc.\" And it is written (Zechariah 12:6) \"On that day I will make the chieftains of Judah like a stove — fire (burning) wood, torch (burning) sheaf, etc.\"", + "All woods, when they burn, their sound is not heard; but stubble, when it burns, it crackles and is heard. Thus did the sound of Egypt, in its destruction, make itself heard. All woods, when they burn, leave a trace; but stubble, when it burns, leaves no trace. And the L–rd said (Isaiah 43:17) \"They (the chariots of Egypt) all lie together, never to rise, snuffed out like flax\" — to teach that there was no kingdom so abject as that of Egypt, but it seized power for the moment towards the aggrandizement of Israel.", + "When the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as cedars, viz. (Ezekiel 31:3) \"Behold, Ashur, a cedar in the Levanon,\" and (Amos 2:9) \"And I destroyed the Emori from before them, whose height was as the height of cedars, etc.\", and (Daniel 4:17) \"The tree (Bavel) that you have seen, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as stubble, viz. \"He will consume them as stubble.\" And when the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as silver and gold (Ibid. 2:32) \"This statue, its head of fine gold, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as lead, viz. (Exodus 15:10) \"they sank as lead.\" And when the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as beasts, viz. (Daniel 7:3) \"and four immense beasts, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as a fox, viz. (Song of Songs 2:15) \"Seize for us the foxes, etc.\"", + "Antoninus asked Rabbeinu Hakadosh: I want to go to Alexandria. Is it possible that a king will arise there who will beat me? He answered: I do not know. In any event, we have it in writing that Egypt is incapable of establishing either a king or a governor, viz. (Ezekiel 29:15) \"Of all the kingdoms it (Egypt) will be the lowest, and it will not exalt itself again among the nations. And I will diminish them, so that they not dominate the nations.\"", + "(Exodus 15:8) \"And with the breath of Your nostrils, the waters ne'ermu\": \"With their measure was it meted out to them.\" They said (Ibid. 1:10) \"Come and let us outsmart them.\" You, likewise, gave wisdom (\"armah\" [as in \"ne'ermu\"]) to the waters, and the waters embattled them in all kinds of torrents.", + "Variantly: \"And with the breath of Your nostrils ne'ermu\": He stood them (the waters) up like stacks (\"areimoth\").", + "(Ibid.) \"They stood up like a flask\": Just as a bound flask neither emits nor admits, so, the spirits of the Egyptians were bound up within them, neither emitting nor admitting — while Israel ate and drank and rejoiced. Sweet water issued forth for them from salted water, viz. (Psalms 78:160) \"and He brought forth nozlim from the rock,\" \"nozlim\" being living waters, as in (Song of Songs 4:15) \"a garden spring, a well of living waters,\" and (Mishlei 5:15) \"Drink water from your pit and nozlim from your well.\"", + "Variantly: Just as a bound flask stands, neither emitting nor admitting, so, the spirits of the Egyptians were bound up within them, neither emitting nor admitting, faint from the smell of the sea, viz. (Job 41:23) \"He bubbles up the sea like a pot, etc.\" And to Israel, the sea was like a bed of spices, viz. (Ibid.) \"He makes the sea like a spice-bed.\" (Song of Songs 4:16) \"Awake, O north wind, and come, O south, blow over my garden that its spices may flow.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The depths were congealed (\"kafu\") in the heart of the sea, etc.\" He made them like a kippah (a dome) in the midst of the sea. How so? A man's heart consists of two chambers and its arch. Thus did He arch the sea over them.", + "The sea has no heart, and He gave it a heart. A terebinth has no heart, and He gave it a heart, viz. (II Samuel 18:4) \"He (Avshalom) was yet alive in the heart of the terebinth.\" The heavens have no heart, and He gave them a heart, viz. (Devarim 4:11) \"And the mountain (Sinai) burned with fire until the heart of heaven.\" Let the sea come, which had no heart and was given a heart, and exact payment of the Egyptians, who had a heart and subjugated Israel with all kinds of (\"heartless\") torments, viz. (Exodus 1:13) \"And Egypt subjected the children of Israel to grueling toil.\" Let the terebinth come, which had no heart and was given a heart and exact punishment of Avshalom, who had a heart and \"stole\" three hearts — the heart of his father, the heart of beth-din, and the heart of Israel, viz. (II Samuel 15:6) (\"And Avshalom did this) … and Avshalom stole the heart of the men of Israel.\" Let the heavens come, which have no heart and were given a heart, and drop manna like dew upon Israel, who had a heart and accepted the Torah and served the L–rd with all their hearts and all their souls, viz. (Devarim 6:3) \"And you shall love the L–rd your G–d with all of your heart and all of your soul, etc.\"", + "And not the heavens alone rejoiced in the redemption of Israel, but also the mountains and all of the hills, the fruit trees and all of the cedars, viz. (Isaiah 44:23) \"Sing, O heavens, for the L–rd has wrought! Shout, O depths of the earth. Mountains, break out in song, forest and all that is in it. For the L–rd has redeemed Yaakov\", and (Ibid. 49:13) \"Sing, O heavens and rejoice, O earth — Break out in song! For the L–rd has consoled His people, etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:9) \"The foe said: I shall pursue, etc.\": This appertains (chronologically) to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Isaiah 6:1) \"In the year of the death of King Uzziahu, etc.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Ezekiel 2:1) \"Son of man, stand on your feet\" (Some say [Ibid. 17:1] \"Son of man, propose a riddle.\") This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem.\" This belongs in the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Hoshea 10:1) \"Israel is (like) a vine that has shed, etc.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Koheleth 1:12) \"I, Koheleth, was king over Israel in Jerusalem.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\"", + "\"The foe said, etc.\": How did Israel know what Pharaoh thought of them in Egypt? The Holy Spirit reposed upon them and they knew it. Pharaoh said: It really does not befit us to pursue Israel, but the silver and gold that they took warrants it. When some of the people saw that (only) a small part of their possessions had been taken, they said: What will we gain by pursuing them? When Pharaoh saw this, he said: We will all share equally in the spoils, viz. (Ibid.) \"I shall divide the spoils.\" And, what is more, I shall open up the treasure stores — silver, gold, precious stones and jewels — and I will distribute them to you.", + "\"The foe (Pharaoh) said\": And he did not know what he was saying, viz. (Mishlei 16:1) \"To a man are the musings of his heart, but to the L–rd is the meaning of the tongue.\" (He said:) \"I shall pursue, I shall overtake, I shall divide,\" (but what he \"meant\" was) I shall be pursued by them, I shall be overtaken by them, my spoils and my wealth shall be divided by them. It is not written \"My soul shall be filled with them,\" but \"My soul shall fill them\" — They shall fill themselves with it. It is not written \"torishem\" (\"My hand shall inherit them\"), but \"torishemo\" — I shall bequeath my wealth and glory to them.", + "In the past, you (the Jews) would rob them (the Egyptians) and I would prosecute you by royal edict, but now, my hand will permit it. In the past, you would kill them and I would prosecute you by royal edict, but now, \"I shall sheathe my sword.\"", + "Others say: It is not written \"I will draw my sword,\" but \"I will empty my sword.\" He desired to cohabit with their males (\"sword\" here being a euphemism for the male organ,) as in (Ezekiel 28:7) \"and they will draw their sword against the beauty of your wisdom,\" the idea being that they will empty their \"sword.\" And because his heart swelled in pride, the Holy One Blessed be He demeaned him and all of the peoples degraded him.", + "The Egyptians comprised three factions at the sea: One said: Let us take their money and not kill them; a second: Let us kill them and not take their money; the third: Let us kill them and take their money. Re those who said: Let us take their money and not kill them — \"I shall divide spoil.\" Re those who said: Let us kill them and not take their money — \"I shall fill my soul with them.\"", + "Re those who said: Let us kill them and take their money — \"My hand shall impoverish them.\" With five things (i.e., utterances) did Pharaoh stand and blaspheme in the midst of the land of Egypt, viz. \"The foe (Pharaoh) said: I shall pursue (and) I shall overtake; I shall divide spoil; My soul shall be filled with them; I shall empty my sword; My hand shall impoverish them.\" And, corresponding to these, the Holy Spirit responded, viz.: \"You blew with Your breath … they plummeted like lead in the mighty waters; Your right hand, O L–rd breaks the foe; and in the greatness of Your grandeur, You destroy those who rise up against You; You send forth Your wrath — it consumes them as stubble;", + "You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\" An analogy: A renegade stands and blasphemes behind the king's palace: If I find the king's son, I will seize him and slay him. I will impale him and kill him with a terrible death. Thus Pharaoh stood and blasphemed in the land of Egypt: I will pursue, I will overtake, I will divide spoil. And the Holy Spirit mocks him and says: \"You blew with your breath\" — \"the sea covered them\"; \"you inclined your right hand\" — \"the earth swallowed them.\"", + "And thus is it written (Psalms 2:1) \"Why do the nations rage … (4) The Dweller in the heavens shall laugh\", (Ibid. 59:8) \"They spout with their mouths … (9) You, O L–rd, will laugh at them.\"", + "And it is written (Ezekiel 38:18) \"And it will be on this day, on the day that Gog comes against the land of Israel .. (20) the fishes of the sea will quake before Me.\" All of those thousands and ten thousands plummeted like lead.", + "(Exodus 15:10) \"in the mighty waters\": Four are called \"mighty\": The Holy One Blessed be He — (Psalms 93:4) \"Mighty on high is the L–rd\"; Israel — (Ibid. 16:3) \"the mighty, the object of all My desire\"; Egypt — (Ezekiel 32:18) \"and the daughters of the mighty nations (Egypt)\"; and the waters — \"They plummeted like lead in the mighty waters.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:11) \"Who is like You among the mighty\": Once Israel saw that Pharaoh and his hosts were lost in the Red Sea, and the rule of Egypt had been abolished and idolatry had been castigated, they all opened their mouths and said \"Who is like You among the mighty.\"", + "And not only did Israel alone break out in song. But all the peoples — When they heard that Pharaoh and his hosts had been lost in the sea and their rule had been abolished, and their idolatry had been castigated — all of them rejected their idolatry and opened their mouths and said \"Who is like you among the mighty, etc.\"", + "And thus do you find to be the lot of idolatry — that the peoples of the world are destined to reject it, viz. (Jeremiah 16:19) \"The L–rd is my strength and my stronghold and my refuge on the day of affliction … (20) Can a man make gods for himself, etc.\", (Isaiah 2:20) \"On that day a man will throw away his false gods … (21) to enter the clefts of rocks (in fear of retribution), etc.\", (Ibid. 18) \"and the false gods will perish completely.\"", + "Variantly: \"Who is like You among the mighty, O L–rd\": Who is like You in the miracles and wonders that You wrought for us upon the sea, viz. (Psalms 106:22) \"… awesome deeds upon the Red Sea\" — (Ibid. 9) \"He roared at the Red Sea and it dried up.\"", + "Variantly: \"Who is like You bailmim\" (\"among the mute\"). You hear the defamation of Your children and You remain silent, viz. (Isaiah 42:14) \"I have ever been silent; I have been still; I have restrained Myself. (But now) I will scream as a woman giving birth. I will throb and lust (to destroy all My foes) together.\" In the past I was silent and restrained. From now on I will scream. (Ibid. 15-16) \"I will lay waste the mountains and the hills, and I will dry up all their grass, and I will render the rivers islands, and I will dry up the pools. And I shall lead the blind in a way they did not know. In roads they did not know shall I lead them. I shall make the darkness into light before them, and the crooked paths into straight paths.\"", + "Variantly: \"Who is like You among the mighty\": Who is like You among those who minister before You on high, viz. (Psalms 89:7) \"Who in the heavens can be likened to the L–rd?\" (Ibid. 8) \"a G–d who is dreaded in the great council of the holy ones (the angels) … (9) O L–rd, G–d of hosts, who is like You? Mighty is the L–rd.\"", + "Variantly: Who is like You (\"ba'eilim\") among those who call themselves gods? Pharaoh called himself a god, viz. (Ezekiel 29:3) \"Mine is my river (the Nile), and I have made it.\" And thus, Sancherev, viz. (II Kings 18:35) \"Who among all the gods of the lands (saved their land from my hand, etc.\")? And thus Nevuchadnezzar, viz. (Isaiah 14:14) \"I shall mount the heights of a cloud; I shall liken myself to the Most High!\" And thus, Negid Tzor, viz. (Ezekiel 28:2-3) \"Say to Negid Tzor: Because your heart has grown proud and you have said: I am a god, etc.\"", + "Variantly: Who is like You among those whom others call \"gods\" and who are without substance, those of whom it is written (Psalms 115:5) \"hey have a mouth but cannot speak, etc.\" But the Holy One Blessed be He says two things in one pronouncement, something that a man cannot do, viz. (Ibid. 62:12) \"One (pronouncement) has G–d spoken; these two (things) have I heard.\" (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L–rd, and like a hammer shattering rock?\" And it is written (Iyyov 37:2) \"And a word shall come forth from His mouth, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"Who is like You, nedar in holiness\": You are na'eh (\"beautiful\") and adir (\"exalted\") in holiness (\"nedar\" — acronymic of \"na'eh\" and \"adir\"). Not as the \"measure\" of flesh and blood is Your measure.", + "The measure of flesh and blood — A man cannot speak two things at the same time. But the measure of the Holy One Blessed be He — He said (all) of the ten commandments as one, viz. (Exodus 20:1) \"And the L–rd spoke all of these things, saying.\" The measure of flesh and blood — A man cannot hear (what is said by) two men shouting (at the same time). But the Holy One Blessed be He — Even if all the men in the world cry out before Him (at the same time) He hears (distinctly) their outcry, viz. (Psalms 65:3) \"You hearken to prayer; to You all flesh comes.\"", + "(Exodus, Ibid.) (\"too) awesome to praise\": Not (only) in the present, but (also) of yore.", + "Variantly: \"awesome in praise\": The measure of flesh and blood — A man's awe is more upon those who are distant from him than upon those who are near him. Not so, the Holy One Blessed be He. His awe is more upon those near to Him than upon those distant from Him, viz. (Leviticus 10:3) \"Among those near to Me will I be sanctified\", and (Psalms 50:3) \"and those around Him were greatly shaken\", and (Ibid. 89:8) \"He is awesome upon all around Him\", and (Ibid. 9) \"O L–rd, G–d of hosts, who, like You, is mighty, O L–rd? Your faith is (upon all) who surround You.\"", + "The measure of flesh and blood — When one man works for another — plowing with him, sowing with him, weeding with him, hoeing with him — the other gives him a single coin and he goes on his way. Not so, the Holy One Blessed be He. If a man desires children, He gives him children, viz. (Psalms 127:3) \"The inheritance of the L–rd is children.\" If he desires wisdom, He gives it to him, viz. (Mishlei 2:6) \"for the L–rd gives wisdom.\" If he desires attainments, He gives them to him, viz. (I Chronicles 29:12) \"Wealth and honor (come) from before You.\"", + "The measure of flesh and blood — First he builds the lower; then the higher. But the Holy One Blessed be He — First He builds the higher; then the lower, viz. (Genesis 1:1) \"In the beginning G–d created the heavens, (and then) the earth.\"", + "The measure of flesh and blood — he roofs (his chambers) with wood, earth, and stones. But the Holy One Blessed be He roofs His world with water, viz. (Psalms 104:3) \"He roofs His upper (chambers) with water, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — he cannot make a form from water. But the Holy One Blessed be He does make a form from water, viz. (Genesis 1:20) \"Let the waters bring forth swarms of living creatures, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — he cannot make a form from earth. But the Holy One Blessed be He does make a form from earth, viz. (Psalms 139:15) \"I was wrought in secrecy, knit together in the recesses of the earth, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — When he comes to make a figure, he begins from the head or from one of the limbs, and then completes it. But the Holy One Blessed be He forms all as one, viz. (Jeremiah 10:16) \"For He is the former of all.\" And it is written (I Samuel 2:2) \"There is no rock (\"tzur\") like our G–d\" — There is no artist (\"tzayar\") like our G–d.", + "The measure of flesh and blood — he goes to an artisan and tells him: Make me a figure of my father, and he says: Let your father come and pose for me or bring me a likeness of him and I will do so. Not so, the Holy One Blessed be He. He gives a man a son from a drop of water — and it is like the likeness of his father!", + "(Exodus, Ibid.) \"working wonders\": It is not written \"worked wonders,\" but \"working wonders\" — in time to come, viz. (Jeremiah 16:14) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt,' but etc.\"", + "Variantly: \"working wonders\": He wrought wonders for us and He does so in each generation, viz. (Psalms 139:14) \"I shall thank You, for I have been wondrously wrought,\" and (Ibid. 40:6) \"Many things) have You done — You, O L–rd, my G–d, etc.\"", + "Variantly: \"working wonders\" with the fathers, and destined to work them with the sons, viz. (Michah 7:15) \"As in the days when you went forth from the land of Egypt, I shall show him wonders.\" I will show him what I did not show the fathers. The miracles and the mighty acts that I am destined to perform for the sons are greater than those which I wrought for the fathers. And thus is it written (Psalms 22:18) \"He works wonders\" (as opposed to the singular \"wonder\" here), and (I Chronicles 16:36) \"Blessed is the L–rd, the G–d of Israel, from world to world.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:12) \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\": We are hereby apprised that all of the souls are contained in the hand of the Holy One Blessed be He, viz. (Iyyov 12:10) \"In His hand is the soul of every living thing\", and (Psalms 31:6) \"Into Your hand do I commend my spirit.\"", + "In what merit were they (the Egyptians) granted burial? In the merit of his saying (Exodus 9:27) \"The L–rd is the righteous one (and I and my people are the wicked ones\"), the Holy One Blessed be He said: If you have vindicated the L–rd's judgment of You, I shall not withhold your reward and I will give you a place of burial, viz. \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\"", + "Variantly: \"You inclined Your right hand\": We are hereby apprised that He cast them to the dry land, and the dry land cast them to the sea, saying: If for only accepting the blood of Hevel, one man, it was said to me (Genesis 4:11) \"Cursed are you, etc.\", how will I be able to accept the blood of all of these hordes!\" — until the Holy One Blessed be He said to it: (I swear that) I will not hold you responsible, as it is written \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up,\" \"Your right hand\" connoting an oath, viz. (Isaiah 62:8) \"The L–rd has sworn by His right hand.\"", + "Variantly: \"You have inclined Your right hand\": When the Holy One inclines His hand, the wicked go lost from the world, viz. (Tzephaniah 2:13) \"And He will stretch out His hand to the north, and Ashur will go lost, etc.\" and (Ezekiel 25:15) \"Behold, I will stretch out My hand against the Philistines, etc.\"", + "An analogy: eggs in a man's hand. He inclines his hand a little and they all fall and break, viz. (Isaiah 31:3) \"and the L–rd will incline His hand, and the helper will stumble and the helped will fall, etc.\"", + "(Exodus 15:13) \"You have led forth in lovingkindness (chesed)\": You have done chesed with us, for we were without (redeeming) deeds, viz. (Isaiah 63:7) \"The lovingkindnesses of the L–rd will I proclaim, etc.\", (Psalms 89:2) \"The lovingkindnesses of the L–rd will I ever sing, etc.\" And the world in its very beginning was built only with chesed, viz. (Ibid. 3) \"I said that the world (with) chesed will be built.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"this people whom You have redeemed\": For all the world is Yours, and You have no people but Israel, viz. (Isaiah 43:21) \"This people have I created for Myself, etc.\" And thus is it written (Song of Songs 6:8) \"Sixty are the queens and eighty, are the concubines\": \"Sixty are the queens\" — These are the sixty ten thousands (of Israel, who left Egypt); \"and eighty, the concubines\" — those below the age of twenty; \"and young maidens without number\" — the minors, who are numberless. Notwithstanding this, (only) \"one is My dove\" — Moses, who countervails them all.", + "Once, Rebbi was sitting and expounding that one woman bore sixty ten thousands, when a disciple interjected: Rebbi, who is greater, the world or the tzaddik? Rebbi replied: The tzaddik. How so? When Yocheved bore Moses, he countervailed the entire world. And where do we find that Moses countervailed the entire world? In (Numbers 26:4) \"as the L–rd commended Moses and the children of Israel\", and \"Then sang Moses and the children of Israel\", and (Devarim 34:10) \"And there arose no prophet again in Israel like Moses.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"You have guided (them) in Your strength\": in the merit of the Torah which they are destined to receive, \"strength\" being Torah, viz. (Psalms 29:4) \"The L–rd will give strength to His people; the L–rd will bless His people with peace\" and (Ibid. 99:4) \"… and the strength of the King (i.e., Torah) who loves justice.\"", + "Variantly: \"You have guided them in Your strength\" — in the strength of the kingdom of the house of David, who are destined to assume the reign, \"Your strength\" being kingdom, viz. (Ibid. 21:2) \"O L–rd, in Your strength the king will rejoice\", and (I Samuel 2:10) \"and He will give strength to his king.\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"to the habitation (neveh) of Your holiness\": in the merit of the Temple, which they are destined to build, \"neveh\" being the Temple, as in (Jeremiah 10:25) \"and His neveh they have made desolate\", and (Isaiah 33:20) \"Look upon Zion, the city of our solemnities. Your eyes will see Jerusalem, a peaceful neveh, a tent (the Temple) that shall not be taken down.\"", + "(Exodus 15:14) \"Peoples heard — they quaked\": When the peoples heard that Pharaoh and his hosts were lost in the sea, that the rule of Egypt had ended, and that their idolatry had been overthrown, they began quaking, this being the thrust of \"Peoples heard; they quaked.\" Variantly: \"Peoples heard; they quaked\": When the peoples heard that the Holy One Blessed be He had lifted the horn of Israel and brought them into Eretz Yisrael, they began quaking — at which the Holy One Blessed be He said to them: Fools that you are. Many kings reigned before Me (i.e., in My presence) and Israel was not wrathful (against them), viz. (Genesis 36:31) \"And these are the kings that reigned in the land of Edom.\" And many rulers arose from you, and Israel was not wrathful, viz. (Ibid. 29) \"Chief Lotan, Chief Shoval.\" And now you grow wrathful! I, likewise, will give you \"wrath\" not to your liking, viz. (Psalms 99:1) \"The L–rd reigns — let the peoples quake!\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"Quaking has seized the dwellers of Plasheth\": Once the dwellers of Plasheth heard that Israel had entered the land, they said: They have come to take revenge for the sons of Ephraim, viz. (I Chronicles 7:20, etc.) and (Psalms 78:9) \"And the sons of Ephraim, armed and carrying bows, were turned back in the day of battle.\" Why so? (Ibid. 10) (For) \"they did not keep the covenant of G–d and refused to walk in His law.\" And because they violated the term and the oath (viz. Numbers 14:44),", + "they (the dwellers of Plasheth) said They have no other way (to enter the land) but by way of our land, and now they will come and rob us and lay waste our land.", + "(Exodus 15:15) \"Then the chiefs of Edom were confounded\": If you say because they (thought) they were coming to inherit their land, is it not written (Devarim 2:5) \"… for I will not give you of their (Edom's) land\"? What, then, is the intent of \"Then the chiefs of Edom were confounded\"? Because of worry (over contention.)", + "They said: Now they are coming to stir up strife because of our father's hatred of their father, viz. (Genesis 27:41) \"And Esav hated Jacob.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"the mighty ones of Moav\" (were confounded. Why so?) If you say because they (thought) they were coming to inherit their land, is it not written (Devarim 2:9) \"Do not antagonize Moav, etc.\" and (Ibid. 19) \"When you come opposite the children of Ammon, do not antagonize them, etc.\"? What, then, is the intent of \"the mighty ones of Moav (were seized with trembling\")? Because of worry (over contention.)", + "They said: Now they are coming to rekindle the strife between our father and theirs, viz.(Genesis 13:7) \"And there was strife between the herdsmen of Avram's cattle and those of Lot's, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"All the inhabitants of Canaan melted ('namogu')\": When the inhabitants of Canaan heard that the Holy One Blessed be He had said to Moses (Devarim 20:16-17) \"But from the cities of these people … you shall utterly destroy them,\" they said: These and those (Edom and Moav) feared only for their money and their property, but they are coming against us to destroy us and to inherit our land — whereupon \"namogu\", \"namogu\" signifying melting, as in (Ezekiel 21:12) \"and every heart will melt\", and (Psalms 75:4) \"The earth and all its inhabitants will melt\" (\"namogim\"), and (Ezekiel 21:12) \"In order to melt (\"lamug\") the heart.\"", + "(Exodus 15:16) \"There fell upon them dread and terror\": \"dread\" upon the distant and terror upon the near, viz. (Joshua 5:1) \"And it was when all the kings of the Emori on the western side of the Jordan (the near) and all the kings of the Canaanites by the sea (the distant) heard\" (Ibid. 2:11) \"that the L–rd your G–d, He is G–d in the heavens, etc.\" And thus Rachav said to Joshua's messengers (Ibid. 10) \"For we have heard that the L–rd dried up the waters of the Red Sea, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"By the greatness of Your arm they were (struck) still as stone\": When the Israelites emerged from the sea, the Amalekites gathered all the peoples of the world and came to fight against Israel. At that time Moses prayed, and they all were (struck) still as stone.", + "Variantly: When the spies (of Israel) entered the land, whoever said \"These are Israeli spies\" was struck still as a stone.", + "Variantly: When Israel crossed the Jordan, all the kings of Canaan gathered together and came to fight against Israel, viz. (Joshua 11:1-5) \"And it was when Yavin king of Chatzor heard … and to the kings who were in the north … They went out with all their camps … All of these kings gathered together\" at that time. Joshua prayed and all of them were struck still as stone....", + "(Exodus 15:16) \"Until Your people, O L–rd, pass over (the Arnon); until there pass over (the Jordan) this people whom You have acquired\":", + "For all the world is Yours, and You have no people but Israel, viz. (Isaiah 43:12) \"This people have I fashioned for Myself.\"", + "Four are called \"acquisitions\": Israel — viz. \"this people whom You have acquired.\" Heaven and earth — viz. (Genesis 14:22) \"Acquirer of heaven and earth.\" The Temple — viz. (Psalms 78:54) \"this mountain (the Temple mount) that He acquired.\" The Torah — viz. (Mishlei 8:22) \"The L–rd acquired me (Torah) (in) the beginning of His way\" (the creation). Let Israel come, who are called \"acquisition,\" to the land, that is called \"acquisition,\" and build the Temple, His \"acquisition,\" in the merit of the Torah, which is called \"acquisition.\" Thus — \"this people whom You have acquired.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:18) \"You will bring them and You will plant them\": The fathers prophesied without knowing what (they were prophesying). It is not written \"You will bring us and You will plant us,\" but \"You will bring them and You will plant them.\" The children will enter, but not the fathers (including Moses.) And thus is it written (Song of Songs 1:8) \"If you do not know (where to graze), you fairest among the women, (Israel,) go out in the footsteps of the sheep, and graze your kids\" — the kids will enter (the land), but not the goats.", + "\"You will bring them and You will plant them\": like an orchard planted in rows, viz. (Ezekiel 48:7) \"from the eastern side to the western side\" — Judah, one; Dan, one; Naftali, one. ...", + "Variantly: \"You will bring them and You will plant them\" — a planting which does not uproot them, viz. (Jeremiah 24:6) \"and I shall plant and not uproot,\" \"and I shall build them and not destroy them,\" (Amos 9:15) \"and I will plant them on their land and they will not be uprooted again.\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"in the mountain of Your inheritance\": in the mountain that You promised us, viz. (Ezekiel 20:40) \"on My holy mountain, the mountain of the heights of Israel (i.e., the Temple), etc.\"", + "Four are called \"inheritance\": the Temple — viz. \"in the mountain of Your inheritance.\" Eretz Yisrael — viz. (Devarim 15:4) \"in the land which the L–rd Your G–d gives You as an inheritance.\" Torah — viz. (Numbers 21:19) \"And from Matanah ('the gift' [of Torah]) Nachaliel ('the inheritance of the L–rd'\"). Israel — viz. (Yoel 4:2) \"My people and My inheritance, Israel.\" The Holy One Blessed be He said: Let Israel, who are called \"inheritance,\" come to Eretz Yisrael, which is called \"inheritance,\" and build the Temple, which is called \"inheritance,\" in the merit of Torah, which is called \"inheritance.\"", + "Thus — \"in the mountain of Your inheritance.\" (Ibid.) (the sanctuary [\"which You have wrought, O L–rd\"]): Beloved is the Temple by Him who spoke and brought the world into being. For when the Holy One Blessed be He created the world, He did so by pronouncement, viz. (Psalms 33:6) \"By the word of the L–rd the heavens were made,\" but the creation of the Temple was by act, viz.", + "\"You have wrought, O L–rd.\" Woe unto the peoples of the world! What are they hearing with their ears? That they have arisen and destroyed the Temple, which He (Himself) has wrought! They have said (Psalms 137:7) \"Destroy, destroy — to its very foundation!\" What is written thereof? (Jeremiah 25:30) \"From the heights will He roar!\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish\": Beloved is the Temple by the Holy One Blessed be He. For when the Holy One Blessed be He created the world, He did so with only one hand, viz. (Isaiah 48:13) \"My hand, too, laid the foundation of the earth.\" But He built the Temple, as it were, with His two hands, viz. \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish.\" When will it be rebuilt with Your two hands?", + "An analogy: Robbers enter a king's palace. They despoil it and kill the king's courtiers and raze his palace. After some time, the king sits in judgment over them. He seizes some of them. Some he kills; some he impales, and he returns to his palace — after which his reign endures forever. This is the thrust of \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish. The L–rd will reign for ever and ever.\"", + "R. Yossi Haglili says: Had Israel at the sea said: \"The L–rd reigns for ever and ever\" no people or tongue could ever dominate them. But they said \"The L–rd will reign for ever and ever\" — in time to come. (You will reign) over Your people, the flock of Your grazing, the seed of Abraham Your loved one, the children of Israel, Your only one, the congregation of Jacob, Your first-born son, the vine that You have nurtured from Egypt, the plant which Your right hand planted.", + "(Ibid.) \"The L–rd will reign for ever and ever\": Why? (Ibid. 19) \"For the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders into the sea, and the L–rd turned back upon them the waters of the sea, etc.\"", + "(Ibid. 20) \"Then Miriam the prophetess took\": Where do we find that Miriam was a prophetess? She said to her father (Amram): In the end, you will beget a son who will be the savior of Israel from Egypt — (Ibid. 2:1) \"And there went a man (Amram) from the house of Levi and took the daughter of Levi, (Yocheved — after he had separated from her because of Pharaoh's decree to drown the males) (2) \"And she conceived and bore a son … (3) and could conceal him no longer…\" — whereupon her father rebuked her, saying: My daughter, where is your prophecy? But she stood fast to her prophecy, viz. (4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him,\" \"standing\" (\"yetzivah\") signifying prophecy, viz. (Amos 9:1) \"I saw the L–rd standing on the altar\", and (I Samuel 3:10) \"And the L–rd came and He stood, etc.\", and (Devarim 31:19) \"Call Joshua and stand, etc.\" (Exodus, Ibid.) \"from afar\": \"from afar\" everywhere signifies the Holy Spirit, viz. (Jeremiah 31:2) \"From afar the L–rd appeared to me.\" (Exodus, Ibid.) \"to know\": \"Knowing\" signifies the Holy Spirit, viz. (Isaiah 11:9) \"for the earth will be filled with knowing of the L–rd, etc.\" (Exodus, Ibid.) \"what would be done with him\": \"Doing signifies the Holy Spirit, viz. (Amos 3:7) \"For the L–rd G–d will not do a thing unless He has revealed His secret to His servants the prophets.\"", + "(Exodus 15:20) \"Then Miriam the prophetess, the sister of Aaron\": Was she not (also) the sister of Moses? Why, then, \"the sister of Aaron\"? — Because Aaron risked his life for his sister (viz. Numbers 12:2), she was called by his name.", + "Similarly, (Genesis 34:25) \"Shimon and Levi, the brothers of Dinah.\" Now was she not the sister of all of the tribes? Why, then, \"the brothers of Dinah\"? — Because they risked their lives for her, she was called their sister.", + "Similarly, (Numbers 25:18) \"Kazbi, the daughter of a prince of Midian, their sister.\" Now was she their (Midian's) sister? Was he (Tzur, her father,) not \"the head of the peoples of a father's house in Midian\" (viz. (Numbers 25:15)? Why, then, \"their (Midian's) sister'? — Because she risked her life for her people, they were called by her name.", + "(Exodus, Ibid.) \"the timbrel in her hand\": Whence did they have timbrels and dance (instruments) in the desert? — Being tzaddikim, and knowing for a certainty that the Holy One Blessed be He would perform miracles and mighty acts for them when they left Egypt, they readied timbrels and (dance) instruments for themselves.", + "(Ibid. 21) \"And Miriam answered to them: Sing to the L–rd, for He is exalted (over all the) exalted: horse and its rider He cast into the sea\": Scripture hereby apprises us that just as Moses chanted song to the men, so did Miriam chant song to the women." + ] + ], + "Tractate Vayassa": [ + [ + "(Exodus 15:22) \"And Moses made Israel journey from the Red Sea\": R. Yehoshua said: This journey was by word of Moses, and all of the others, by word of the L–rd, as it is written (Numbers 9:18) \"By word of the L–rd they journeyed and by word of the L–rd they encamped.\" But this journey was by word of Moses, viz.: \"And Moses made Israel journey.\"", + "R. Eliezer says: They journeyed by word of the L–rd. For in two or three places we find that they journeyed by word of the L–rd; and here, too, they journeyed by word of the L–rd. And why is it written \"And Moses made Israel journey? To apprise us of the eminence of Israel. That when Moses told them \"Arise and journey,\" they did not counter \"How can we venture into the desert with nothing to eat on the way?\", but they believed and they followed Moses. And of them it is written in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and proclaim in the ears of Jerusalem … I have remembered for you the lovingkindness of your youth … your going after Me in the desert, in an unknown land.\"", + "And thus we find that they went back (the distance of) three journeys (at Moses' behest), viz. (Numbers 33:8-10) \"And they journeyed from Pi Hachiroth … And they journeyed from Marah and they came to Eilim … And they journeyed from Eilim and they encamped at the Red Sea.\" And thus we find that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial. As it is written (Devarim 10:6) \"And the children of Israel journeyed from Be'eroth Benei Yaakan … There Aaron died, etc,\" Now did Aaron die in Mosera? Did he not die in Hor Hahar, viz. (Numbers 33:38) \"And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar, etc.\"? What, then, is the intent of \"There Aaron died and he was buried there\"? We are hereby apprised that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial, viz. (Numbers 33:31-37) \"And they journeyed from Moseroth and they encamped in Benei Yaakan. And they journeyed from Bnei Yaakan and they encamped in Chor Hagidgad and they encamped in Yatvatha. And they journeyed from Yatvatha and they encamped in Avronah. And they journeyed from Avronah and they encamped in Etzyon Gaver. And they journeyed from Etzyon aver and they encamped in the desert of Sin, which is Kadesh. And they journeyed from Kadesh and they encamped in Hor Hahar, at the edge of the land of Edom.\"", + "R. Eliezer says: They journeyed by the word, for thus do we find in two or three places. What, then, is the intent of \"And Moses made Israel journey?\" He did so against their will, with the rod. For when they saw the bodies of the men who had enslaved them with (back-) breaking labor, all lifeless corpses at the edge of the sea, they said: Apparently, not a man remains in Egypt (Numbers 14:4) \"Let us make a leader and return to Egypt\" and make an idolatry for ourselves to rule over us — and let us return to Egypt. One might think that they merely spoke thus, but did not do. It is, therefore, written (Nechemiah 9:17) \"And they refused to hearken, and they did not remember Your wonders that You wrought for them. And they stiffened their necks, and they appointed a leader to return to their work. But You are the G–d of forgiveness, gracious and merciful, withholding wrath and abundant in lovingkindness, and You did not forsake them.\" And it is written (Ibid. 18) \"And even when they made a golden calf, etc.\"", + "R. Yehudah b. Ilai says: Idolatry crossed the sea with Israel and Moses removed (it) at that time, viz.\" \"And Moses 'removed' from Israel of the Red Sea\" — from the \"thing\" that was with Israel in (their crossing of) the Red Sea. Which was that? Idolatry, viz. (Zechariah 10:11) \"And tzarah (a \"rival,\" i.e., idolatry) passed through the red Sea.\" Thus, \"And Moses 'removed' from Israel … of the Red Sea.\"", + "(Exodus 15:22) \"And they went out to the desert of Shur\": This is the desert of Kazav. They said about the desert of Kazav that it was nine hundred parasangs by nine hundred parasangs — all full of serpents and scorpions, viz. (Devarim 8:15) \"… who led you in the great, awesome desert of snake, fiery serpent, and scorpion, etc.\" And it is written (Isaiah 21:1) \"A prophecy of the desert of the sea, etc.\", and (Ibid. 30:6) \"A prophecy of the beasts of the south in a land of affliction and oppression, lavi and layish (types of lions) among them, efeh and flying serpent, etc.\" \"efeh\" is a viper. It was said about this viper, that when it sees the shadow of a bird flying in the air and \"links up\" with its shadow, its limbs descend, in spite of which (Jeremiah 2:6) \"they did not say 'Where is the L–rd who brought us up from the land of Egypt, who led us through the wilderness, a land of deserts and pits, a land of drought and tzalmaveth?'\" What is \"tzalmaveth\"? \"tzel\" (a shadow) and (i.e., accompanied by) \"maveth\" (death).", + "R. Akiva said: This was told to me by Rabbeinu Hakadosh (Rebbi): There was a man in Eretz Yisrael called \"Merutah\" (\"torn\"). Once he climbed a hill to collect wood, and he saw the snake, but the snake did not see him, when at once the hair of his head fell out and he had no hair until the day of his death — wherefore he was called Merutah.\"", + "(Exodus 15:22) \"and they went in the desert for three days without finding any water\": R. Yehoshua says: This is to be taken literally. R. Elazar says: Wasn't there water under the feet of the Israelites, the earth floating on water, viz. (Psalms 136:6) \"He spread the earth over the water\"? (i.e., they could dig for it). What, then, is the intent of \"without finding any water\"? — (He made them dig) in order to weary them (to test their faith).", + "Others say: The water that Israel had taken in their vessels between the clefts (in the Red Sea) gave out at that time. What is the intent, then, of \"without finding water\"? Even in their vessels, as in (Jeremiah 14:3) \"Their nobles sent their youths for water. They came to the cisterns, but found no water. They returned, their vessels empty.\"", + "The expounders of metaphors said: They did not \"find\" words of Torah, which are compared to water. Where is this seen? (Isaiah 55:1) \"Ho! all who thirst, go to the waters!\" Because they separated from words of Torah for three days, they rebelled — wherefore the prophets and the elders instituted that they read in the Torah on Sabbath, Monday, and Thursday. How so? They read on Sabbath and pause on Sunday; they read on Monday and pause on Tuesday and Wednesday; they read on Thursday and pause on Friday (so that they do not go three consecutive days without reading Torah.)", + "(Exodus 15:23) \"And they came to Marah\": R. Yehoshua says: Israel came to three places at that time, viz. \"And they came to Marah.\" R. Elazar Hamodai says: They came to only one place. (The above requires elaborate commentary, which is beyond the scope of this translation.)", + "(Ibid. 24) \"And the people caviled against Moses, saying: 'What shall we drink?'\" R. Yehoshua says: They should have taken counsel with their leader (Moses) first as to what they should drink. Instead, they took him to task. R. Eliezer Hamodai says: Israel were \"conversant\" in complaining against Moses — and not only against Moses, but also against the Omnipotent!", + "(Ibid. 25) \"And he cried out to the L–rd, and the L–rd showed him a tree, etc.\": — whence we derive that tzaddikim are not averse to conciliation,", + "and, in passing, that the prayers of tzaddikim are short. Once, a certain disciple officiated in prayer before his master, and was short in his blessings — whereupon the others mocked him, calling him \"a shortening disciple\" — to which the master countered: \"He is not shorter than Moses, who said (Numbers 12:13) 'G–d, I pray You, heal her, I pray you.'\"", + "On another occasion, a disciple officiated in prayer before R. Elazar and was long in his blessings — whereupon they said to him: \"This one is an elongater\" — to which he countered: \"Not more so than Moses, who said (Devarim 9:25) 'And I fell (in prayer) before the L–rd these forty days and forty nights.'\" There is a time to be short and a time to be long.", + "\"And the L–rd showed him a tree\": R. Yehoshua says: a willow tree. R. Eliezer Hamodai says: an olive tree, there being no tree more bitter than an olive tree. R. Yehoshua b. Karcha says: an ivy. R. Nathan says: a cedar. Others say: He uprooted a fig and he uprooted a pomegranate.", + "R. Shimon b. Gamliel says: Come and see how different are the ways of the Holy One Blessed be He from the ways of flesh and blood. (A man of) flesh and blood heals bitter with sweet, but the Holy One Blessed be He heals bitter with bitter. How so? He places something damaging into something that has been damaged so that a miracle be wrought in it, as in (Isaiah 38:21) \"And Isaiah said: Let them take a cake of figs and apply it to the rash and he will recover.\" Now does not raw flesh, when you apply a cake of figs to it, become putrid? (The resolution:) Place something damaging into something that has been damaged so that a miracle be wrought in it. Similarly, (II Kings 2:21) \"And he went to the (polluted) spring and threw salt into it, etc.\" Now does not even fresh water become putrid when salt is put into it? (The resolution:) Place something damaging, etc. The expounders of metaphors said: He showed him (Moses) words of Torah, which are compared to a tree, viz. (Mishlei 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it, etc.\" It is not written \"Vayarehu etz\" (\"And He showed him a tree\"), but \"Vayorehu\" (\"And He taught him\"), as in (Mishlei 4:4) \"Vayoreni ('And He taught me') and He said to me: Let My words (of Torah) sustain your heart.\"", + "\"and he cast it into the waters\": Others say: Israel were (hereby) imploring (mercy) and praying before their Father in heaven. As a son implores and guards himself before his father, so were Israel imploring and guarding themselves before their Father in heaven, saying before Him (as it were): \"L–rd of the universe, we sinned before You by caviling against You at the sea.\" \"and the waters were sweetened\": R. Yehoshua says: They were bitter for a short while and they were sweetened. R. Eliezer Hamodai says: They were bitter from the beginning, \"the waters\" being written twice.", + "\"There He made for them statute and judgment\": \"statute\" — Sabbath; \"judgment\" — honoring of father and mother. R. Elazar Hamodai says: \"statute\" — illicit relations, viz. (Leviticus 18:30) \"not to do according to the statutes of the abominations that were done before you.\" \"judgment\" — the laws of ravishment, penalties, and injuries.", + "\"and there nisahu\": He elevated them to greatness, as in (II Kings 25:27) \"Evil Merodach … elevated (\"nasa\") Yehoyachin, etc.\", and (Numbers 4:22) \"Elevate (\"nasso\") the sons of Gershon.\" These are the words of R. Yehoshua. R. Elazar Hamodai said to him: Isn't (\"nasso\" meaning) greatness written with a shin, but here (\"nisahu\") is written with a \"samech\"! What, then, is the intent of \"and there nisahu\"? There the L–rd tried Israel.", + "(Exodus 15:26) \"And He said: If pay heed, you shall pay heed\": From here it was derived: If a man paid heed to one mitzvah, he is caused to pay heed to many mitzvoth, it being written \"If pay heed, you shall pay heed.\" If a man forgot one mitzvah, he is caused to forget many mitzvoth, viz. (Devarim 8:19) \"If forget, you shall forget.\" \"to the voice of the L–rd\": This refers to the Ten Commandments, which were from Mouth to mouth through the medium of \"voices.\" \"and you do what is just in His eyes\": These are select aggadoth, which are \"heard\" in the ears of all men. \"and you give ear to His mitzvoth\" — Mishnayoth. \"and you keep all His statutes\" — halachoth. \"all of the illness which I placed in Egypt I will not place upon you.\" But if I do place it upon you — \"for I am the L–rd who heals you.\" These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"hear\": I might think that this is optional; it is, therefore, written \"you shall hear\": It is mandatory and not optional.", + "\"you shall pay heed\": This is the rule which is the underpinning of Torah.", + "\"to the voice of the L–rd your G–d\": We are hereby apprised that if one hears (Torah) from the mouth of his teacher, it is accounted to him as if he stood and paid attendance upon Him who lives and endures forever and ever.", + "\"and you do what is just in His eyes\": This refers to (integrity) in one's dealings (with others). We are hereby apprised that if one deals faithfully (with others), men take pleasure in him, and it is accounted to him as if he fulfilled the entire Torah. \"and you give ear to His mitzvoth\" — laws. \"and you keep all His statutes\" — (those pertaining to) illicit relations.", + "\"all of the illness which I placed in Egypt I will not place upon you\": And what is the intent of \"for I am the L–rd who heals you\"? The Holy One Blessed be He said to Moses: Tell Israel that the words of Torah which I gave to you are healing for you, are life for you. As it is written (Mishlei 4:22) \"for they are life to him who finds them\", and (Ibid. 3:8) \"It is healing to your navel and marrow to your bones.\"", + "R. Yitzchak says: If they have no illness, why do they need healing? But (the intent is:) \"All of the illness which I placed upon Egypt, I will not place upon you\" in this world; (and if I do place it upon you, it is as if I have not placed it upon you) \"for I am the L–rd who heals you\" (in the world to come.)", + "Shimon b. Azzai says: (If it is already written ) \"heed,\" why is it (also) written \"you shall heed\"? I might think that if one wishes to heed, he is caused to heed later; to forget, he is caused to forget later; it is, therefore, written \"heed, you shall heed,\" \"forget, you shall forget.\" How so? If he wishes to heed, he is caused to heed at once; (if he wishes) to forget, he is caused to forget at once.", + "He was wont to say: If a man wishes to heed, of his volition, he is caused to heed (even) against his volition. To forget, of his volition, he is caused to forget (even) against his volition. \"Permission (to exercise one's free will) is given\" — (Mishlei 3:34) \"If (men would be) scoffers, He will (enable them to) scoff; and to (men who would be) humble, He will grant (them the) grace (to be so).\"", + "Others say (homiletically, on Exodus 22:25): \"If chavol, tachbol\" — If you cause (one) injury, you shall suffer (many) injuries." + ], + [ + "(Exodus 15:27) \"And they came to Eilim, and there (they found) twelve springs of water.\": We are hereby apprised that it was (specially) favored above all other places. Know this to be so, for there were twelve springs there, which sufficed for (only) seventy palm trees; but when Israel came and sixty ten thousands encamped there, it sufficed for them (for one day) and twice and thrice over.", + "\"and they encamped there by the waters\": R. Elazar Hamodai says: When the Holy One Blessed be He created His world, He created twelve springs, corresponding to the twelve tribes of Jacob, and seventy date-palms, corresponding to the seventy elders. What is the intent of \"and they encamped there by the water\"? They preoccupied themselves there with the study of the (sections of the) Torah which had been given to them at Marah.", + "(Exodus 16:1) \"And they journeyed from Eilim, and they came … on the fifteenth day of the second month of their going out from the land of Egypt\": Why is \"day\" mentioned? We are hereby apprised that on that day Sabbath fell out, it having recurred from the six days of creation until the giving of Torah to Israel.", + "Variantly: \"on the fifteenth day of the second month\": Why is \"day\" mentioned? To know on which day the Torah was given to Israel. (Rosh Chodesh of the) Nissan on which Israel left Egypt fell out on the fifth day of the week. Nissan was a complete month (thirty days, so that Rosh Chodesh) Iyyar fell out on the Sabbath. Iyyar was a defective month (twenty-nine days, so that Rosh Chodesh) Sivan fell out on the first day of the week. And it is written (Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach, the children of Israel went out,\" and (here) \"on the fifteenth day of the second month,\" and (Exodus 19:1) \"On the third month of the exodus of the children of Israel, they came to the desert of Sinai,\" whence it is derived (that the sixth day of their encampment was on the third month (Sivan), on the sixth day of the month, on the eve of the Sabbath, (and the Torah was given the next day, Sabbath [viz. Shabbath 87b-88a]).", + "Variantly: \"on the fifteenth day of the second month\": Why is the day mentioned? To know on which day the manna descended for Israel. Israel ate from the wafer that they took out of Egypt for thirty-one days, viz. (Exodus 12:39) \"And they baked the dough which they had taken out of Egypt, etc.\", and (here) \"on the fifteenth day of the second month of their going out from the land of Egypt.\" And what is written at its side (Ibid. 5)? \"Behold, I shall rain down for you bread from heaven,\" (the wafer having sufficed for thirty-one days, from the fifteenth of Nissan until the sixteenth of Iyyar.) R. Shila says: It sufficed for sixty-one meals.", + "(Ibid. 2) \"And the entire congregation of the children of Israel caviled against Moses and Aaron in the desert\": R. Yehoshua says: Israel should have sought counsel from their leader (Moses) — \"What shall we eat?\" Instead, they caviled against Moses. R. Eliezer Hamodai says: Israel were accustomed to cavil against Moses. And not against Moses alone, but also against Aaron.", + "(Ibid. 3) \"And the children of Israel said to them: Would that we had died by the hand of the L–rd, etc.\": Would that we had died in the three days of darkness in Egypt. (Ibid.)", + "\"when we sat over the flesh-pot\": Israel lusted to eat.", + "R. Elazar Hamodai says: Israel were servants to kings in Egypt. When they went out to market they could take bread, meat, fish, and all other things, and no one would stop them. They could go out to the field and take grapes, figs, and pomegranates, and no one would stop them.", + "R. Yossi Hamodai says: Know this to be so, for they were given kishuim last (i.e., as a last alternative), wherefore it is written \"kishuim\" last (viz. Numbers 11:5), in that they were hard (\"kashim\") on their stomachs.", + "\"that you have taken us out to this desert\": They said to them: You have taken us out to this desert \"in vain\" — There is nothing in it.", + "\"to kill this entire congregation by famine\": R. Yehoshua b. Karcha says: There is no death worse than famine, viz. (Eichah 4:9) \"Better the slain by the sword than the slain by famine!\"", + "R. Elazar Hamodai says: (lit., \"in the famine\"): There has come upon us famine after famine, pestilence after pestilence, darkness after darkness." + ], + [ + "(Exodus 16:4) \"And the L–rd said to Moses: Behold, (\"Hineni\") I shall rain down bread for you from the heavens\": R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He (hereby) said to Moses: I shall reveal Myself at once and not delay. R. Eliezer Hamodai says: He said \"Hineni\" only in the merit of Abraham, Isaac, and Jacob, (who acted in kind).", + "", + "\"from the heavens\": from the goodly treasure trove of the heavens, viz. (Devarim 28:12) \"The L–rd will open for you His goodly treasure trove, the heavens, etc.\" R. Shimon b. Gamliel says: Come and see how beloved are Israel before the L–rd. And because they are thus beloved before Him, He changed for them the order of creation. He converted for them the terrestrial to the celestial, and the celestial to the terrestrial. In the past (before the giving of the manna), bread would rise from the earth and dew would fall from the heavens, viz. (Devarim 33:28) \"… a land of corn and wine. His heavens, too, shall drip dew,\" and now (with the manna) the order has been reversed. Bread has begun to fall from heaven, and dew to rise from the earth, viz.: \"Behold, I shall rain down bread for you from the heavens,\" and (Ibid. 14) \"And, behold, the dew layer ascended, etc.\" (Ibid. 4) \"and the people shall go out and gather\": They did not gather it in the courtyards, but they went out to the wilderness and gathered it there.", + "\"each day's ration in its day\": for the day and the morrow, e.g., on Friday, for Friday and Sabbath. R. Eliezer Hamodai says: So that one not gather for the day and the morrow, e.g., on Friday for Sabbath. \"each day's ration in its day\": He who created the day created its sustenance — whence R. Eliezer Hamodai was wont to say: Whoever has what to eat today and says \"What will I eat tomorrow?\" is lacking in faith. (Ibid. 4) \"so that I may try them, whether or not they will walk in My law\": From here R. Shimon b. Yochai was wont to say: Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, as with one who sits and expounds without knowing whence he will eat and drink and whence he will clothe and cover himself. Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, and, second to them, the eaters of terumah (i.e., Cohanim).", + "\"and it shall be on the sixth day that they shall prepare what they shall bring\": From here it is derived that one makes an eruv on the eve of a festival for the Sabbath. (Exodus 16:5) \"and it shall be mem-shin-nun-heh\": bread that is \"meshuneh\" (different). You say, bread that is different, but perhaps (the intent is) bread that is double (mishneh)? (this is not so, for) (Ibid. 22) \"two omers for each one\" (on the sixth day) already speaks of bread that is double.", + "How, then, am I to understand \"bread that is mem-shin-nun-heh\"? As bread that is \"meshuneh\" (\"different\"). How so? Each day it was one omer; on the Sabbath, two. Each day it was aromatic; on the Sabbath, more so. Each day it was gilt-like; on the Sabbath, more so.", + "(Exodus 16:6) \"And Moses and Aaron said to all the children of Israel: In the evening you will know, etc.\" They said (hereby): While you are sleeping in your beds the Holy One Blessed be He will provide for you.", + "\"and you will know that the L–rd took you out of the land of Egypt\": From here you learn that the exodus from Egypt is over and against all of the miracles and mighty acts that the Holy One Blessed be He wrought with Israel.", + "(Exodus 16:7) \"and in the morning you will see\": From here you learn that it was with a \"radiant countenance\" that the manna was given to Israel.", + "The quail, which they requested with a full stomach, was given to them with a \"darkened countenance.\" The manna, which they requested legitimately (i.e., from hunger) was given to them with a \"radiant countenance.\" \"for He hears your cavilings, which are against the L–rd.\": And of what significance are we that you stand and rail against us?", + "(16:8) \"And Moses said: When the L–rd gives you in the evening flesh to eat, etc.\" — whence we are apprised that it was with a \"darkened countenance\" that the quail was given to Israel", + "and that the manna, which was requested legitimately, was given with a \"radiant countenance.\" \"for the L–rd hears your cavilings, whereby you cavil against Him, etc.\" They said: If it were against us that you stood and railed, we would tolerate you. But you do so against the Living, eternal G–d!", + "(16:9) \"And Moses said to Aaron: Say to the entire congregation of the children of Israel: Draw near before the L–rd\": R. Yehoshua says: (The intent is) draw near to (the place of) G–d's revelation (i.e., to the place where the cloud will descend). R. Elazar says: (The intent is) draw near to render an accounting (for your complaints). (16:10) \"And it was, as Aaron spoke, etc.\": What is the intent of this? We are hereby apprised that at the very time Aaron spoke this, so it transpired.", + "\"and they turned to the desert\": R. Yehoshua says: They had no sooner turned than the Shechinah had appeared. R. Elazar says: They turned to the deeds of the forefathers (i.e., to repentance), it being written (\"they turned to) 'the desert'\" — Just as the desert is void of all, so the early fathers were void of all transgression and sin.", + "\"and, behold, the glory of the L–rd appeared in the cloud\": R. Yossi Haglili says: So long as Israel railed against Moses and Aaron, at once, \"the glory of the L–rd appeared in the cloud.\" Elsewhere it is written (Numbers 14:10) \"and the entire congregation sought to stone them (Yehoshua and Calev).\" What is written (of this)? \"The glory of the L–rd appeared in the tent of meeting,\" the Holy One Blessed be He saying here, (as it were,) \"Better that the pillar of cloud be struck than that Moses and Aaron be stoned!\"" + ], + [ + "(Exodus 16:12) \"I have heard the cavilings of the children of Israel\": The Holy One Blessed be He said to Moses: It is revealed to Me what the congregation of Israel have said and what they are destined to say (viz. Numbers 11:4).", + "\"Speak to them, saying: Towards evening you will eat flesh\": He said to them: You have asked for two things: You have asked for bread; for it is impossible for flesh and blood (to survive) without bread. And I have granted it to you. And, in addition, you have asked for stomach-filling flesh. I have granted that also to you. Why? So that you not say: He cannot give it to us. I will give it to you, but in the end I will exact punishment of you \"and you will know that I am the L–rd your G–d (\"Elokeichem\") — I am a Judge to exact punishment of you.", + "(16:13) \"And it was in the evening that the quail arose\" — whence you learn that the quail was given to them with a \"darkened countenance.\"", + "\"and it (the quail) covered the camp\": I would not know to what extent. It is, therefore, written elsewhere (Numbers 11:31) \"and about two cubits deep on the ground.\" And it was two cubits high above the ground so that a man standing (on the ground) could take it with ease. For (the distance) from his heart down is two cubits, and from his heart up, one cubit.", + "R. Yossi Haglili says: (Ibid.) \"And it was spread around the camp about a day's journey on one side and a day's journey on the other side\" for a distance of three parasangs on every side, \"and about two cubits deep on the ground\", and (Psalms 78:28) \"and He made them (the quail) fall in the midst of their camp around their dwellings.\"", + "R. Yoshiyah says (Numbers 11:31) \"And He spread them over the camp\": three parasangs on each side. And what is the intent of (Ibid.) \"about a day's journey on this side and a day's journey on that side\"? In height. Three by three, making nine (parasangs on each side). Nine and nine, eighteen (all together.) (And thus on all the sides roundabout the camp, as it is written ) (Ibid.) \"and about two cubits deep on the ground\" (roundabout the camp.) And it is written \"And He made them fall in the midst of the camp around their dwellings.\"", + "Others say: \"And it was spread around the camp about a day's journey, etc.\": the average (walking distance per day), ten parasangs. \"and a day's journey on that side,\" making it twenty parasangs (all together). And it is written (Psalms 23:5) \"You set a table before me in full view of my foes.\"", + "I might think (that some of the quail fell) on uneven ground, (hard to come by). It is, therefore, written (Numbers 11:31, lit.,) \"on the face of all the ground\" — on level ground. One verse (Numbers 11:31) states \"around the camp,\"", + "and another (Psalms 78:28) \"around their dwellings.\" (How are these verses to be reconciled?) It circled each dwelling.", + "R. Eliezer says: \"and about two cubits above the earth\": the quail were two cubits above the ground, and Israel took them from the top (layer). Come and see how the manna descended for Israel: A north wind would come and \"sweep\" the desert. Then rain would come and clean the ground, and the dew would rise and the wind would blow on it and make it like golden tables, on which the manna descended. And Israel would eat it, saying:", + "If this is what the L–rd provides for those who angered Him (by their caviling), what must be the reward for the tzaddikim in the world to come!", + "(Numbers 11:33) \"the flesh was still between their teeth\": They said: The \"kosher\" one among them ate it and became immediately diarrhetic. The wicked one among them ate it and suffered up to thirty days, viz. (Ibid.) \"and the wrath of the L–rd burned against them … an extremely sore plague.\" (Ibid. 35) \"And the people journeyed from Chatzeiroth and they abode in Chatzeiroth\": Now did they journey from Chatzeiroth and abide there? We are hereby apprised that they journeyed back for the sake of Miriam. (See Ibid. Chapter 12)", + "(Exodus 16:13) \"and in the morning there was a layer of dew\": Scripture comes to apprise us how the manna descended for Israel: A north wind would come and \"sweep\" the desert. Then rain would come and clean the ground, and the dew would rise and the wind would blow on it and make it like golden tables, on which the manna descended.", + "(Ibid. 14) \"and, behold, on the face of the desert\": Not on the whole desert, but on part of it. (Ibid.) \"thin as hoarfrost\": We are hereby apprised that it descended like ice on the ground. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer Hamodai says: \"And the dew layer ascended\": (homiletically) there arose the prayers of our forefathers who were buried in the earth, on the face of the ground. \"and, behold, on the face of the desert\": Not on the whole desert, but on part of it. \"dak like hoarfrost\": It descended from the firmament, as it is written (Isaiah 40:22) \"… who stretches out the heavens like dak.\" Since it descended from the firmament, I might think it descended cold. It is, therefore, written \"cham\" (\"warm\" [i.e., the samech in mechuspas looks very much like a mem]). I might think it descended with a great din. Whence is it derived that it descended silently? It is, therefore, written \"hass\" (\"hush\" [i.e., the cheth in mechuspas reads very much like a heh]). I might think that it descended on vessels. Whence do I derive that it descended only on the ground? From \"as hoarfrost upon the ground.\"", + "R. Tarfon says: It descended, as it were, on the palms of the L–rd (\"pas\" in \"mechuspas\" is a palm). The Holy One Blessed be He stretched out His hand took the prayers of our forefathers buried in the earth and brought down the manna which is like the dew for Israel, viz. (Iyyov 33:24) \"Then He will be gracious to him and will say: 'Redeem him from descending to the pit, for I have found his ransom (\"kofer,\" as in the description of the dew, \"dak kakfor.\")", + "Once, R. Tarfon and the elders were sitting, and R. Elazar Hamodai was sitting before them, when he said to them: The height of the manna was sixty cubits. R. Tarfon: \"Modai, until when will you continue to confound us with your wonders?\" R. Elazar: \"It is a verse in the Torah! Which 'measure' (of the Holy One Blessed be He) is greater? That for evil (i.e., punishment) or that for good (i.e., reward)? That of good. It is written (re the flood, Genesis 7:11 and 7:20) \"And the windows of the heavens were opened … Fifteen cubits did the waters increase\" (above the mountains). And of the measure of good, what is written? (Psalms 78:23-24) 'And He commanded the skies above, and He opened the doors of heaven, and He rained upon them manna for food, and the grain of heaven did He give them.' As it relates to our subject, the windows in a door being four, then two doors give us eight windows, (so that if two windows provide fifteen cubits,) then the height of the manna must have been (at least) sixty cubits.\"", + "Issi b. Yehudah says: When the manna descended for Israel, all of the peoples saw it, as it is written (Psalms 23:5) \"You spread a table before me in full view of my foes.\"", + "(Exodus 16:15) \"And the children of Israel saw it, and each said to his neighbor 'man hu.'\" As one says to his friend \"mah hu\" (\"What is it?\") The expounders of metaphors said: Israel called it \"man\" (\"sustenance\"), as it is written", + "(Ibid.) \"And Moses said to them: This is the 'bread' that the L-d has given to you to eat.\" (viz. Ibid. 4) R. Yehoshua says: Moses said it to the elders, and the elders, to all of Israel.", + "From here, R. Yossi and R. Shimon say: Israel \"stuffed\" themselves like horses at that time, it being written here \"to eat,\" and elsewhere (re the manna) (Psalms 78:25) \"Each man ate the bread of abirim.\" Read it not \"abirim,\" but \"eivarim\" (\"limbs\") — bread that is absorbed by the limbs. He said to them: This \"man\" that you are eating is being absorbed by your limbs.", + "(Psalms, Ibid.) \"He sent them sustenance to satiety\": This refers to Joshua the son of Nun, for whom the manna descended over and against all of Israel. Others say: On his limbs it descended, and from his limbs he took it to eat. Thus, \"The bread of abirim was eaten by man (\"ish\")\" (i.e., Joshua, viz. Numbers 27:15)" + ], + [ + "(Exodus 16:16) \"This is the thing that the L–rd has commanded. Gather of it, each man, etc.\": They said: Now Nachshon ben Aminadav and his household will go out and will gather a lot, and an Israelite pauper will go out and gather little. And when they came to measure it (Ibid. 17) \"and they gathered it, some taking more than an omer (for a head), some less,\" (Ibid. 18) \"when they measured it in the omer\" (vessel), (they found that) \"he who had taken more did not exceed (the omer measure), and he who had taken less, did not diminish.\" \"and they measured it in the omer … each according to his eating had they gathered\": From here they derived that one who ate according to the omer measure remained healthy and nourished; one who took less suffered intestinal disorder.", + "(Exodus 16:19-20) \"And Moses said to them: Let no man leave over of it until morning. And they did not heed Moses\": These were the faithless in Israel. \"and men left over of it\": Good men did not leave over; men who were not good, did. \"and it raised worms and it was rotted\": This verse is inverted. Does it raise worms and then rot? First it rots, and then it raises worms, as in (Ibid. 24) \"and it did not rot and there was no worm in it.\"", + "\"and Moses was wroth with them\": He manifested anger against them and asked them \"Why did you do this?\"", + "(16:21) \"And they gathered it baboker, baboker\": in the morning time. The expounders of metaphors said: From here we see that (Genesis 3:19) \"In the sweat of your brow shall you eat bread\" applied to the manna (too).", + "\"and when the sun was hot (i.e., strong), it melted: in the fourth hour (of the day). You say, in the fourth hour; but perhaps (the intent is) in the sixth hour? (This is not so, for) \"when the sun was hot\" implies when the sun (i.e., an unshaded spot) was hot and the shade was cool — the fourth hour (and not the sixth.)", + "\"and it melted\": When the sun shone upon it, it melted and streams formed from it which led to the Great Sea (the Mediterranean), where harts, roebuck, fallow-deer, and other beasts came to them and drank from them, after which they were hunted by the (peoples of the) nations, who ate them and tasted the taste of the manna which descended to Israel.", + "(Exodus 16:22) \"And it was, on the sixth day they gathered, etc.\": R. Yehoshua says: This is the \"doubled\" bread, two omers instead of one. \"and all the princes of the congregation came, etc.\": They said to Moses our teacher: Why is this day different from all the other days?", + "(16:23) \"And he said to them: This is what the L–rd had spoken\" (viz. Ibid. 5), whereupon they asked him \"When\" (is Sabbath)? And he said to them (Ibid. 23) \"Tomorrow.\"", + "\"What you would bake, bake\": R. Yehoshua says: One who wanted \"baked,\" would have it baked for him (of itself), and one who wanted \"cooked\" would have it cooked for him. R. Elazar Hamodai says: One who wanted something baked would taste all the \"bakings\" in the world (that he desired), and one who wanted \"cooked\" would taste all the \"cookings\" in the world. R. Elazar says: \"on what is baked, bake; and on what is cooked, cook.\" How so? A festival that falls out on Friday, whence is it derived that it is forbidden to bake or to cook on it (for the Sabbath) unless he had made an eruv (tavshilin on Thursday for that purpose)? From \"What you would bake, bake, etc.\" (i.e., bake on the strength of what you have already baked, and cook on the strength of what you have already cooked, so that the Friday baking or cooking is regarded as a continuation of that begun on Thursday and not as a preparation on the festival for the Sabbath).", + "", + "(Exodus 16:25) \"And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. For it is Sabbath today to the L–rd. Today you shall not find it in the field\":", + "Because they were wont to go out in the morning (to gather the manna), they said to him: Moses, our teacher, shall we go out in the morning? Moses: \"Eat it today.\" They: Since we did not go out in the morning, shall we go out at twilight? Moses: \"for it is Sabbath today to the L–rd.\" And why did Moses say \"Today you will not find it in the field\"? They said: The hearts of our fathers failed at that time. They said: Since we did not find it today, perhaps we will not find it tomorrow? Moses, (therefore,) said to them: This day you will not find it, but you will find it tomorrow.", + "R. Elazar b. Chasma says: He said: In this world you will not find it, but in the world to come, you will find it.", + "\"And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. Today you shall not find it in the field\": R. Zrika said: From here (we learn to eat) three meals on the Sabbath. \"And Moses said: Eat it today, etc.\": R. Yehoshua says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to give you three festivals: Pesach, Atzereth (Shavuoth) and Succoth. Thus, \"Eat it today, etc.\" (\"Eat it today,\" followed by [26] \"Six days shall you gather it\":) ", + "R. Elazar Hamodai says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to confer upon you six goodly \"measures\": Eretz Yisrael, the world to come, the new world, the kingdom of the house of David, the Kehunah and the Leviyah. Thus, \"Eat it today, etc.\" ", + "R. Elazar says: If you merit observing the Sabbath, you will be saved from three dire punishments: the day of Gog and Magog, the pangs of the (advent of the) Messiah, and the great day of judgment. ", + "(Exodus 16:26) \"Six days shall you gather it, etc.\": We are hereby apprised that the manna does not descend on Sabbath. Whence do we derive (the same for) a festival? From (the superfluous) \"Sabbath there will not be (manna) on it.\" R. Elazar Hamodai says: We are hereby apprised that it does not descend on Sabbath. Whence do we derive that it does not descend on Yom Kippur? (From the fact that) Yom Kippur is referred to as \"Sabbath\" (viz. Leviticus 23:32). (Exodus 16:27) \"And it was on the seventh day that there went of the people to gather, and they did not find\": These were the faithless of Israel." + ], + [ + "(Exodus 16:28) \"And the L–rd said to Moses: How long will you refuse to keep, etc.\": R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, say to Israel: I took you out of Egypt and I split the sea for you, and I brought down the manna for you, and I brought up the well, and I swept in the quail for you, and I fought the war with Amalek for you, and I wrought miracles and mighty acts for you — \"How long will you refuse to keep My mitzvoth and My laws?\" Lest you say that I have imposed too many mitzvoth upon you, this Sabbath (alone) did I charge you with at Marah to keep it, and you have not kept it! Lest you say: What reward is received by the keeper of the Sabbath? It is written (Isaiah 56:2) \"Happy is the man who does this, and the son of man who holds fast to it — who keeps Sabbath not to profane it — He keeps his hand from doing all evil.\" We are hereby apprised that one who keeps the Sabbath is kept far from transgression.", + "(Exodus 16:29) \"See that the L–rd has given the Sabbath to you\": Moses said to Israel: Take care, for the L–rd has given you the Sabbath to keep it,", + "wherefore He gives you on the sixth day bread for two days.\": As R. Yehoshua was wont to say: \"Double bread,\" two omers for each one.", + "\"Let each man sit in his place\": four cubits. \"Let a man not go out of his place\": two thousand cubits. And whence do we know that they heard this and accepted it? From (Ibid. 30) \"And the people rested on the seventh day.\"", + "R. Yehoshua says: He said to Israel: If you keep this Sabbath the Holy One Blessed be He is destined to give you three festivals: the festival of Nissan (Pesach), the festival of Sivan (Shavuoth), and the festival of Tishrei (Succoth). When they heard this, they accepted it and rested. R. Eliezer Hamodai says: The L–rd said to them: If you keep this Sabbath, I am destined to give you six goodly \"measures\": Eretz Yisrael, etc. (see above). R. Elazar says: If you keep this Sabbath, you will be saved from three dire punishments: the pangs of (the advent of) the Messiah, the day of Gog and Magog, and the day of the great judgment. And when they heard this, they accepted it and rested.", + "", + "(Exodus 16:31) \"And it was like coriander seed, white ('gad')\": I do not know (from this) what it was like. R. Yehoshua says: It was like coriander seed. (But then I would think:) Just as coriander seed is red, so, this. It is, therefore, written \"white.\"", + "R. Eliezer says: It was like \"haggadah\" (from \"gad\"), which \"pulls\" a person's heart. Others say: It testifies (\"maggid,\" from \"gad\") about itself that it is manna, for it falls neither on Sabbath, or festival, or Yom Kippur.", + "R. Yossi says: Just as the prophet reveals (\"maggid,\" like \"gad\") what is hidden, so, did the manna reveal it. How so? (see Yoma 75a)", + "(Exodus 16:31) \"and its taste was like dough fried in honey\": R. Yehoshua says: like stewed eskriti. R. Eliezer says: Like fine flour floated on a sieve and kneaded with honey.", + "(16:32) \"And Moses said: This is the thing, etc.\": I might think that Aaron placed it there in the fortieth year. It is, therefore, written (Ibid. 34) \"And Aaron placed it before the (ark of) testimony.\" When was the ark made? In the second year (of the exodus). Thus, Aaron placed it there in the second year.", + "And this is one of the ten things created on Sabbath eve (of the creation) at twilight: the rainbow, the manna, the staff (with which the signs were performed), the writing, (the form of the letters carved on the tablets), the shamir (a miraculous stone-cutting worm), the tablets, the opening of the mouth of the earth to swallow up the wicked, the opening of the mouth of (Bilam's) ass, the grave of Moses, and the cave where Moses and Eliyahu stood. Others say: Also the vestments of the first man and the staff of Aaron, its almonds and blossoms.", + "Seven things are concealed from the eyes of man: the day of death, the day of consolation, the depth of judgment, the source of his livelihood, what is in the heart of his neighbor, the restoration of the kingdom of the house of David, and the uprooting of the kingdom of the \"liable one\" (i.e., Rome).", + "(Exodus 16:33) \"And Moses said to Aaron: Take one tzintzeneth\": I would not know what it is — whether of silver, or iron, or lead, or copper, or tin. It is, therefore, written \"tzintzeneth\" — something that can be seen through (\"metztith\"), i.e., an earthenware vessel (from which glass is made).", + "\"and put therein a full omer of manna and place it before the L–rd as a keeping for your generations\": R. Yehoshua says: for the fathers (i.e., for those of that generation).", + "R. Eliezer says: for the days of the prophet Jeremiah. For when Jeremiah said to Israel: Why are you not studying Torah, they said to him: How will we feed ourselves? He took out the flask of manna and said to them (Jeremiah 2:31) \"O generation, see the word of the L-td, etc.\" Your fathers, who studied Torah, see how they were fed. You, too, if you study Torah, the Holy One Blessed be He will feed you of this.", + "And this is one of the three things that Eliyahu is destined to present to Israel: the flask of manna, the flask of the sprinkling waters (viz. Numbers 19:9), and the flask of the anointing oil, (viz. Exodus 30:31). Others say: Also the staff of Aaron, its almonds and its blossoms, (viz. Numbers 17:25).", + "(Exodus 16:35) \"And the children of Israel ate the manna for forty years\": R. Yehoshua says: for forty days they ate the manna after the death of Moses. How so? Moses died on the seventh of Adar (when the manna ceased falling), and they ate of it (i.e., of what was left in their vessels) twenty-four days of the first Adar and sixteen of Nissan, making forty. As it is written (Joshua 5:12) \"And the manna ceased (from their vessels) on the morrow\" (of the first day of Pesach), and (Ibid. 11) \"And they ate of the old corn of the land on the morrow of the Pesach, matzoth and parched corn.\"", + "R. Eliezer Hamodai says: They ate the manna for seventy days after the death of Moses. How so? Moses died on the seventh of Adar, and they ate of it (i.e., of what was left in their vessels) twenty-four days of the first Adar and thirty of the second Adar, that year being intercalated, and sixteen of Nissan, making seventy days, viz. \"And the manna ceased (from their vessels) on the morrow.\"", + "R. Yossi says: Israel ate the manna for fifty-four years, forty years in the lifetime of Moses and fourteen years after his death, it being written \"And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land.\" Let this not be written, for it is already written (Ibid.) \"until they came to the edge of the land of Canaan.\" — The reference is to the fourteen years that they ate it after the death of Moses — the seven years of conquest and the seven years of apportionment.", + "", + "R. Yehoshua says: When Miriam died, the well was removed, and it was restored in the merit of Moses and Aaron. When Aaron died, the pillar of cloud was removed, and both (the well and the pillar) were restored in the merit of Moses. When Moses died, all were removed and were not restored. And the tzirah (the hornet swarm, viz. (Exodus 23:28) did not cross the Jordan with them, (it having obtained in the merit of Moses).", + "(Exodus 16:36) \"And the omer is one-tenth of an ephah\": And how much is one-tenth of an ephah? Seven quarters of a kav and something more. How much is that? A fifth of a quarter of a kav." + ], + [ + "(Exodus 17:1) \"And the entire congregation of the children of Israel journeyed from the desert of Sin … and they encamped in Refidim\": (homiletically,) \"rafu yadam\" (\"their hands weakened\") in words of Torah. And because Israel grew lax in Torah, Amalek attacked them (viz. 17:8), for the foe comes only as the result of sin and transgression.", + "(17:2) \"And the people quarreled with Moses\": They transcended the norm. The \"norm\" (in such a situation) is for a man to grumble in his house for the \"benefit\" of his younger son, but here, they vented their anger at the highest. Thus, \"And the people quarreled (with Moses\"). They transcended the norm.", + "\"And Moses said to them: Why would you quarrel with me?\" He said to them: When you quarrel with me, you are trying the L–rd, viz. (Ibid.) \"Why would you try the L–rd?\" Variantly: Whenever you wrangle with me, the Holy One Blessed be He performs miracles and wonders for you and His name is exalted in the world!", + "(Exodus 17:3) \"And the people thirsted there for water\": Until now thirst did not afflict them, but here, thirst did afflict them.", + "What is written elsewhere? (Ibid. 15:23) \"And they came to Marah and they could not drink the waters, etc.\" But here, thirst did afflict them.", + "\"and the people caviled against Moses, etc.\": From here R. Hoshiya says: \"If the house falls, woe to the window!\"", + "(Ibid.) \"and my cattle by thirst\": They likened their beasts to themselves. They say: \"A man's beast is his life.\" If one goes on the way and his beast is not with him, he suffers.", + "(Exodus 17:4) \"and Moses cried out to the L–rd\": We are hereby apprised of the eminence of Moses. He did not say: Since they are quarreling with me I will not implore mercy for them, but \"And Moses cried out to the L–rd.\" \"saying: What can I do to this people?\" Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, between You and them I will be killed! And You tell me not to be harsh with them, viz. (Numbers 11:12) \"For You say to me: \"Bear them in your bosom as a nurse bears a nursling, etc.\" — when they want to kill me!", + "Here the L–rd \"lowers\" (Himself) and Moses \"raises\" himself (in protest). And elsewhere the L–rd \"raises\" (Himself) and Moses \"lowers\" himself, viz. (Exodus 32:10) \"And now leave Me and I will annihilate them, etc.\", followed by (Ibid. 11) \"And Moses prayed before the L–rd, etc.\"", + "(Exodus 17:5) \"And the L–rd said to Moses: Pass over, etc.\": Pass over (i.e., overlook) their words. R. Yehudah says: Pass by them, for you will find water for them. R. Nechemiah says: Forgive their sin. Variantly: \"Pass before the people\" and whoever is bothered, let him speak!", + "\"and take with you some of the elders of Israel\": as testimony that there were no waters there (at the rock) before.", + "\"And your staff with which you smote the Nile take in your hand, etc.\": because of their (seditious) \"murmurings.\" This is one of the three instances where Israel \"murmured\" against them (the L–rd and Moses) and said: They (the following) are instruments of punishment, (but not of good): the incense, the ark, and the staff.", + "They said: This incense is an instrument of punishment. It killed Nadav and Avihu, viz. (Leviticus 10:1) \"And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took each of them his coal-pan, etc.\" Therefore, let all of Israel know that it can (also) effect atonement, viz. (Numbers 17:12) \"and he put on the incense and he atoned for the people.\"", + "They said: This ark is an instrument of punishment. It smote the men of Beth Shemesh, viz. (I Samuel 6:19) \"And He smote the men of Beth Shemesh because they looked into the ark of the L–rd, etc.\" And it smote Uzzah, viz. (II Samuel 6:7) \"and the wrath of the L–rd burned against Uzzah … and he died there by the ark of G–d.\" Therefore, let Israel know that it can (also) effect blessing, as it is written (Ibid. 11) \"And the ark of the L–rd remained in the house of Oved-Edom the Gittite … and the L–rd blessed Oved-Edom, etc.\"", + "They said: This staff is an instrument of punishment. It brought ten plagues upon the Egyptians in Egypt and ten upon the sea. Therefore, let them know that it can (also) effect (beneficent) miracles, as it is written \"And your staff with which you smote the Nile, etc.\" … because of their \"murmurings.\"", + "(Exodus 17:6) \"I am standing there (on the rock) before you\": The Holy One Blessed be He (hereby) said to him: Wherever you find a man's footprints, I am there before you.", + "\"and you shall strike into the rock\": From here, R. Yossi b. Zimra says: The staff was of (hard) sapphire, it not being written \"and you shall strike on the rock, but \"and you shall strike into the rock.\"", + "(Exodus 17:7) \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" R. Yehoshua says: Moses called it Massah and Merivah, it being written \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" R. Elazar Hamodai says: The L–rd, (who is called \"Makom\" (\"the Place\"), called it Massah and Merivah, it being written \"And He, the Makom, called it Massah and Merivah\" — whence it is seen that the Holy One Blessed be He is called \"Makom.\"", + "(\"Merivah\") — \"because of the riv of the children of Israel\": R. Yehoshua says: Israel said: If he is the master (\"ribbon\" [like \"riv\"]) of all acts, as He is our Master, we shall know … and if not, we shall not know. R. Eliezer says: They said: If He satisfies our needs, we will serve Him; if not, we will not serve Him. Thus, \"because of the riv of the children of Israel, and because of their trying ('nasotham' [like \"Massah\"]) the L–rd, saying: 'Is the L–rd in our midst or not?'\"" + ] + ], + "Tractate Amalek": [ + [ + "(Exodus 17:8) \"And Amalek came\": This verse is recondite and is explicated by (Iyyov 8:11) \"Can the rush grow without swamp? Can grass grow without water?\" So, Israel without Torah. And because Israel separated from Torah, therefore, the foe (Amalek) came upon them. For the foe comes only by reason of sin and transgression. Thus, \"And Amalek came, etc.\"", + "R. Elazar Hamodai says: \"And Amalek came\": Amalek \"sneaked\" under the edges of the cloud and snatched souls of Israel and killed them, viz. (Devarim 25:18) (Amalek) \"who met you on the way … when you were faint and weary and (Amalek) did not fear G–d.\" Others say: This refers to Israel, who (at that time) did not have mitzvoth in their hands.", + "R. Eliezer says: \"And Amalek came\": It came bare-faced. For all of its other comings were surreptitious, viz. (Devarim, Ibid.) \"who met you on the way,\" but here, it came (blatantly and) bare-faced. Thus, \"And Amalek came.\"", + "R. Yossi b. Chalafta says: \"And Amalek came\": He came with counsel. We are hereby apprised that he gathered all the nations together and said to them: Come and help me against Israel. They replied: We cannot stand up against him. Pharaoh could not withstand them, for the Holy One Blessed be He drowned them in the Red Sea, viz. (Psalms 136:15) \"And He threw out Pharaoh and his hosts in the Red Sea\" — How can we stand up against them? Amalek: Come and I will counsel you: If they defeat me, flee; and if not, come and help me against Israel. Thus, \"And Amalek came\" — he came with counsel.", + "R. Yehudah says: Amalek skipped five nations and he came and warred with Israel, viz. (Numbers 13:29) \"Amalek dwells in the southland; the Chitti, (the Chivi) the Yevussi and the Emori dwell in the mountain, and the Canaani dwells by the sea,\" (Amalek) being the innermost. R. Nathan says: (Amalek) came from the mountains of Seir. Amalek skipped four hundred parasangs and came to war against Israel.", + "Others say: Let Amalek, the ingrate, come and exact payment of the ingrate people (Israel). Similarly, (II Chronicles 24:26) \"And these are the men who rebelled against him (Yoash), etc.\": Let these ingrates come and exact payment of the ingrate Yoash, viz. (Ibid. 22) \"and King Yoash did not remember the lovingkindness that (Zechariah's) father Yehoyada had done for him, and he killed his son. As he was dying, he said: \"May G–d see this and demand redress.\" What was his punishment? (Ibid. 23) \"And it happened at the turn of the year that the army of Aram attacked (Yoash) …and the L–rd delivered into their hands a great host.\" Why? (Ibid. 24) \"for they had forsaken the L–rd, the G–d of their fathers. And with Yoav they effected shefatim.\" Do not read it \"shefatim\" (judgment), but \"shoftim\" (judges). How so? They appointed over him cruel guards, who had never known a woman in their lives and who tortured him with sodomy, as it is written (Hoshea 5:5) \"And the pride of Israel (Yoash) will be tortured, etc.\"", + "(II Chronicles 24:25) \"and when they left him (Yoash) — for they left him with many wounds — his servants rebelled against him because of the blood of the sons of Yehoyada the Cohein, and they killed him on his bed and he died.\"", + "\"and warred with Israel in Refidim\": R. Chaninah said: I asked this of R. Elazar in the Great College. How is \"Refidim\" to be understood? He answered: as is (i.e., as a place name). R. Chanina said further: I asked R. Elazar: Why are the first-born of asses (especially) to be redeemed, and not those of horses or of camels? It was an exigency of the time, for at that time they had only asses, there being no Israelite who did not bring up with him ninety asses laden with silver and gold.", + "Others say: \"Refidim\" is acronymic for \"rifyon yadayim\" (\"weakness of hands\"). Because the hands of Israel had weakened in Torah study, the foe came upon them, this transpiring only because of \"weakness of hands\" in Torah study, viz. (II Chronicles 12:1) \"And it was, when the kingship of Rechavam was firmly established, and he grew strong that he abandoned the Torah of the L–rd, he and all of Israel with him.\" What was the punishment for this? (Ibid. 2) \"Shishak the king of Egypt came up against Jerusalem … (9) \"and he took the treasures of the house of the L–rd\" (and he returned them to Egypt). And this (i.e., the treasures, etc.) was one of the three things that \"returned to their place\": the exile of Judah, viz. (Joshua 24:2) \"Beyond the river (Euphrates, i.e., in Bavel) did your forefathers dwell,\" and (Ezra 5:12) \"He (Nevuchadnezzar) destroyed this house (the Temple) and exiled the people to Bavel;\"", + "the writ of Heaven, (i.e., when Moses broke the tablets, the letters returned to Heaven), viz. (Mishlei 23:5) \"If you turn your eyes from it (Torah) it is gone … and flies to Heaven\"; the wealth of Egypt (as above).", + "(Exodus 17:9) \"And Moses said to Joshua, etc.\": whence it is seen that he equated Joshua with himself.", + "All men are hereby apprised of proper deportment. Moses did not say to Joshua \"Choose for me men,\" but \"Choose for us men.\"", + "And whence is it derived that the honor due one's friend is to be as beloved by him as the fear of his teacher? From (Numbers 12:11) \"And Aaron said to Moses: 'I pray you, my lord.'\" Now was Aaron not Moses' brother, and older than he? How, then, is \"I pray you, my lord\" to be understood? He equated him with his teacher.", + "And whence is it derived that the fear of one's teacher is to be equated with that of Heaven? From (Numbers 11:28) \"And Joshua the son of Nun, the attendant of Moses from his youth, answered: \"My lord, Moses, destroy them\" — Just as the L–rd can destroy them, so, can you.", + "And thus do you find with Gechazi. When Elisha said to him (II Kings 4:29) \"Gird your loins and take my staff in your hand,\" he began to support himself on his staff and to go. They (i.e., strangers) asked him: Where are you going Gechazi? He answered: To revive the dead. They: Now can you revive the dead? Is it not written (I Samuel 2:6) \"The L–rd puts to death and brings to life\"? He: My master, too, puts to death and brings to life.", + "(Exodus 17:9) \"Choose for us men\": R. Yehoshua says: (The intent is) Choose for us warriors.", + "R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Choose for us fearers of sin.", + "\"and go out and do battle with Amalek\": R. Yehoshua says: Moses said to Joshua: Go out from under the cloud and do battle with Amalek.", + "R. Eliezer Hamodai says: Moses said to Joshua: Why are you guarding your head? Is it not for the crown? (You have nothing to fear) Go out from under the cloud and do battle with Amalek.", + "\"Tomorrow I shall stand on top of the hill with the staff of G–d in my hand\": Tomorrow we will be with you, standing on top of the hill. These are the words of R. Yehoshua. R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Tomorrow we will decree a fast and we will put our trust in the deeds of the fathers.", + "\"top\" — the deeds of the patriarchs; \"hill\" — the deeds of the matriarchs.... \"with the staff of G–d in my hand\": Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, with this staff You took Israel out of Egypt. With this staff You split the sea for them. With this staff You wrought miracles and mighty acts for them. With this staff You will perform miracles and mighty acts for them at this time.", + "Issi b. Yehudah says: There are five ambiguous verses in the Torah: \"se'eth,\" \"arur,\" \"machar,\" \"meshukadim,\" and \"vekam.\": \"se'eth\" — (Genesis 4:7) \"If you do well, you will be forgiven (se'eth)\" or \"You will bear your sin (se'eth), if you do not do well.\" \"arur\" — (Ibid. 49:7) \"Arur (Cursed) is their wrath, for it is fierce\" or (Ibid. 6) \"for in their wrath they slew a man, and in their wilfulness they razed an ox. Arur (\"they are cursed.\") \"machar\" (\"tomorrow\") — (Exodus 17:9) \"Machar I will stand on top of the hill\" or \"Go out and do battle with Amalek machar.\" \"meshukadim\" (\"of beaten work\") — (Exodus 25:34) \"meshukadim its bulbs and its flowers\" or \"in the menorah, four bowls meshukadim.\" \"vekam\" — (Devarim 31:16) \"Vekam (\"and there will arise\") this people and they will stray, etc.\" or \"you shall lie down with your people vekam\" (\"and arise\"). These are the five ambiguous verses in the Torah.", + "(Exodus 17:10) \"And Joshua did as Moses said to him\": as he was commanded. He did not transgress the decree of Moses.", + "\"and Moses, Aaron and Chur went up to the top of the hill\": as we mentioned: to bring to mind the deeds of the patriarchs and the matriarchs, viz. (Numbers 23:9) \"for from 'the peaks of the rocks' (the patriarchs) I see him; from 'the hilltops' (the matriarchs) I gaze upon him.\"", + "(Ibid. 11) \"And it was, when Moses lifted his hand, that Israel prevailed, etc.\" Now do the hands of Moses strengthen Israel or break Amalek? Rather, whenever Moses lifted his hand heavenward, they gazed at it and affirmed their faith in Him who commanded Moses to do thus, and the Holy One Blessed be He wrought for them miracles and mighty acts.", + "Similarly, (Numbers 21:8) \"Make for yourself a saraf (a fiery serpent), etc.\" Now does a snake put to death or bring to life? Rather, whenever he did so, Israel would gaze at it and affirm their faith in Him who commanded Moses to do thus, and the Holy One Blessed be He wrought healings for them.", + "Similarly, (Exodus 12:13) \"And the blood shall be for you as a sign, etc.\" Now how can the blood affect an angel or Israel? Rather, when Israel did this and placed the blood on their doors, the Holy One Blessed be He pitied them, viz. (Ibid. 23) \"And the L–rd shall skip over the door.\"", + "R. Eliezer says: What is the intent of \"and Israel will grow strong\" or \"and Amalek will grow strong\"? — Whenever Moses would raise his hands heavenward, Israel strengthened themselves in words of Torah, which were destined to be given by his hands. And whenever he lowered his hands, Israel weakened in words of Torah, which were destined to be given by his hands.", + "(Ibid. 17:12) \"And the hands of Moses became heavy\": From here we derive that one should not be lax in (the performance of) mitzvoth. For if Moses had not said to Joshua (Ibid. 9) \"Choose men for us,\" he would not have been wearied thus. They said: Moses' hands became so heavy at that time as one who had two pitchers of water hung upon them.", + "\"and they took a stone and placed it beneath him.\": Now did Moses lack a pillow or a blanket to place beneath him? Moses said: If Israel are suffering, I shall suffer with them.", + "\"and Aaron and Chur supported his hands\": lifting them and lowering them.", + "\"and his hands were steadfast until the sun set\": We are hereby apprised that he was (occupied with prayer and) fasting (until sunset). These are the words of R. Yehoshua. R. Eliezer Hamodai sys: The sin (of Israel) weighed down Moses' hands and he could not support them. What did he do? He turned to the deeds of the patriarchs, viz. \"and they took a stone and they placed it beneath him\": \"and they took a stone\" — the deeds of the patriarchs (viz. Genesis 49:24). \"and he sat upon it (feminine) — the deeds of the matriarchs. ...", + "\"and Aaron and Chur supported his hands — one on one side, one on the other,\" Aaron intimating the act of Levi, (their not sinning with the golden calf), Chur intimating the act of Judah, (their plunging into the Red Sea.) From here (Moses, Aaron, and Chur) we derive that no fewer than three officiate before the ark on a public fast.", + "\"and his hands were steadfast\": one hand, in that he had not taken aught from Israel; the other hand, Moses saying before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, by my hand You took Israel out of Egypt, and by my hand You split the sea for them, and by my hand You wrought for them miracles and acts of might. So, by my hand, perform for them miracles and acts of might at this time.", + "\"until the sun sets\": We have learned about all the other kingdoms that they waged war only until the sixth hour of the day, but this culpable kingdom (Amalek) does so from sunrise to sunset.", + "(Exodus 17:13) \"And Joshua weakened (\"vayachalosh\") Amalek and his people ('amo')\": R. Yehoshua says: He descended and decapitated his heroes, who stood with him in the ranks of war.", + "R. Eliezer says: (the verse is) acronymic: \"vayachalosh\" — \"and he broke\"; \"Amalek\" — as stated; \"eth Amalek\" — his wife and children; \"amo\" — the warriors \"imo\" (\"with him\"); \"eth amo\" — the warriors with his children.", + "\"with the sword\": R. Yehoshua says: He did not mutilate them, but judged them with mercy.", + "R. Eliezer says: \"with the sword\": Why is this (\"lefi charev\") stated? To apprise us that this war was by the word (\"fi\" = mouth) of the Omnipotent.", + "Others say: The following verse was fulfilled in them (Ezekiel 35:6): \"Therefore, as I live, says the L–rd G–d, I will turn you to blood, and blood will pursue you. You have hated blood and blood will pursue you.\"" + ], + [ + "(Exodus 17:14) \"And the L–rd said to Moses: Write this as a remembrance in the book and place it in the ears of Joshua\": The early elders said: So is it with all the generations. The rod with which Israel is smitten, in the end, will be smitten itself. Let all men learn from Amalek, who came to smite Israel, and whom the Holy One Blessed be He \"smote\" out of this world and the world to come. As it is written (Ibid.) \"for blot out will I blot out the remembrance of Amalek.\" And thus, the wicked Pharaoh, who subjugated Israel — the Holy One Blessed be He drowned him in the Red Sea, viz. (Psalms 136:15) \"And He shook out Pharaoh and his hosts in the Red Sea.\" And thus, every people and kingdom that arises to harm Israel will be harmed in the same manner. \"As one metes it out, so is it meted out to him,\" viz. (Exodus 18:11) \"for (they were destroyed) by the (very) thing (water) whereby they devised evil against them.\"", + "\"Write this as a remembrance in the book\": \"this\" — what is written here; \"remembrance\" — what is written in Prophets (I Samuel 15:2); \"in the book\" — the Megillah. ", + "", + "\"and place it in the ears of Joshua\": We are hereby apprised that Joshua was anointed on that day. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer Hamodai says: He (Moses) is one of the four tzaddikim to whom He gave a hint (of what was to follow): Two took the hint and two did not take it. Moses was given a hint but did not take it. Jacob was given a hint but did not take it. David and Mordecai were given a hint and they took it. Moses, wherefrom? \"and place it in the ears of Joshua.\" He was thereby intimating that Joshua would cause Israel to inherit the land,", + "and, in the end, Moses arose and implored (that he be permitted to enter the land, etc.), viz. (Devarim 3:24) \"And I entreated the L–rd at that time, saying, etc.\" An analogy: A king decrees that his son not enter his palace with him. He enters the first door and he is met with silence; and so, the second. At the third, he is rebuked and told: It is enough for you until here. Similarly, when Moses conquered the land of the two nations, Sichon and Og, and he gave it to Reuven and Gad and the half tribe of Menasheh, he said: It seems to me that the decree (of the L–rd) is conditional,", + "at which he said to the Holy One Blessed be He: Can it be that Your ways are like those of flesh and blood? The apitoropos makes a decree and the kalidikos abrogates it; the kalidikos makes a decree and the dikorion abrogates it; the dikorion makes a decree and the hegmon abrogates it; the hegmon makes a decree and the ipitikos abrogates it; the ipitikos makes a decree and the overlord comes and abrogates all of them? Why so? For all are appointees of his, one above the other; but his decree cannot be abrogated? — But You are not like this! You decree and a tzaddik can abrogate it. (Devarim, Ibid.) \"For who is Almighty in the heavens and in the earth to do as Your deeds ad as Your strength\": \"as Your deeds\" — at the Red Sea; \"and as Your strength\" — at the streams of Arnon.", + "(Ibid. 25) \"Let me pass over, na and see\": \"na\" is a term of imploration. \"the good land\" — Eretz Yisrael; \"this good mountain\" — the mountain of the King (i.e., Jerusalem); \"and the Levanon\" — the Temple. As it is written (Zechariah 11:1) \"Open your doors, O Levanon,\" and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon will fall by a mighty one.\"...", + "(Devarim 3:26) \"And the L–rd was wroth with me (\"bi\") because of you\": R. Elazar b. Shamua says: \"bi\": This, (cognate with \"I pray you,\") is a conventional form of request in human intercourse. Lest you say that it lies in me (that I cannot enter the land); it is, therefore, written \"because of you,\" and not because of me, that I cannot enter the land.", + "\"and the L–rd said to me: 'It is much for you'\" — Enough, until here! R. Yehoshua says: \"It is much for you.\" The world to come is enough for you.", + "But Moses persisted in standing there and making all those requests. Moses said before Him: L–rd of the universe, was Your intent in (Numbers 20:12) \"therefore, you shall not bring this congregation to the land,\" that I not enter it as a king? I will enter it as a commoner. The L–rd: A king does not enter as a commoner.", + "He persisted in standing before Him and making all those requests. Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, since it has been decreed that I not enter the land, neither as a king nor as a commoner, let me enter through the tunnel of Caesarea, which is beneath it. The L–rd: (Devarim 34:4) \"but there shall you not pass through.\"", + "Moses: L–rd of the universe, since it has been decreed upon me that I enter neither as a king nor a commoner nor through the tunnel of Caesarea which is beneath it, let my bones, at least, cross the Jordan. The L–rd (Devarim 3:27) \"for you will not cross the Jordan.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: This verse is not needed, for it is already written (Ibid. 4:22) \"For I shall die in this land. I shall not cross the Jordan.\" Now is it possible for a dead man to cross? It must have been told to Moses that his bones would not cross the Jordan.", + "R. Chananiah b. Iddi says: Moses bewept himself, viz.: \"for you shall cross, but I shall not cross.\"", + "Others say: Moses bent over the feet of Elazar and said to him: Elazar, my brother's son, implore mercy for me as I did for Aaron your father, viz. (Devarim 9:20) \"And against Aaron the L–rd was wroth to destroy him, and I prayed for Aaron, too.\" He said before Him: L–rd of the universe, If so, let me (at least) see it with my eyes. And in response to this it was said (Ibid. 3:27) \"Go up to the top of Pisgah and lift up your eyes, etc.\"", + "R. Chanina b. Akiva says: \"More beloved\" was the seeing of our father Abraham than that of Moses. For Abraham was not caused to exert himself whereas Moses was. What is stated of Abraham? (Genesis 13:14) \"Lift up your eyes now and see from the place where you are north and south and east and west. \"And of Moses what is stated? (Devarim, Ibid.) \"Go up to the top of Pisgah and lift up your eyes to the west, to the north, to the south and to the east, and see with your eyes\" — Go up, and look, and see.", + "And whence is it derived that all of Moses' requests were granted by the Holy One Blessed be He? From (Ibid. 34:1) \"And the L–rd showed him the whole land.\" This is Eretz Israel. He asked to see the Temple and He showed it to him, viz. (Ibid.) \"and Gilead,\" Gilead being the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) to Me, the head of the Levanon.\"", + "Whence is it derived that He showed Him also Shimshon the son of Manoach? From (Devarim, Ibid.) \"until Dan,\" it being written elsewhere (Judges 13:2) \"And there was a man from Tzarah, of the family of Dan, whose name was Manoach, etc.\"", + "Variantly: \"until Dan\" (\"ad Dan\"). The tribes had not yet come to the land, and Eretz Yisrael had not yet (\"adayin\" [acronymic of \"ad dan\"]) been apportioned among the tribes. What, then, is the intent of \"ad Dan\"? The L–rd had said to Abraham: Twelve tribes are destined to issue from your loins, and this is the portion of one of them.", + "Similarly, (Genesis 14:14) \"And he (Abraham) pursued (them) until Dan.\" The tribes had not yet come to the land, and Eretz Yisrael had not yet been apportioned among the tribes. What, then, is the intent of \"until Dan\"? It was told to our father Abraham: In this place your children are destined to serve idolatry, and his strength (in pursuing them) waned.", + "And whence is it derived that He showed him Barak? From (Devarim 34:2) \"and all of Naftali,\" it being written elsewhere (Judges 4:6) \"And she sent and summoned Barak the son of Avinoam of Kedesh-Naftali.\"", + "And whence is it derived that He showed him Joshua in his kingdom? From (Devarim, Ibid.) \"and the land of Ephraim,\" it being written elsewhere (Numbers 13:8) \"from the tribe of Ephraim, Hoshea the son of Nun.\"", + "And whence is it derived that He showed him Gideon? From (Devarim, Ibid.) \"Menasheh,\" it being written (of Gideon) elsewhere (Shoftim 6:15) \"My clan is the humblest in Menasheh\".", + "And whence is it derived that He showed him David in his kingdom? From (Devarim, Ibid.) \"and the whole land of Judah,\" it being written elsewhere (I Chronicles 28:4) \"And the L–rd … chose me (David) of all the house of my father to be king over Israel forever. For he chose Judah to be ruler.\"", + "And whence is it derived that He showed him all the west? From (Devarim, Ibid.) \"until the western sea (the Mediterranean).\"", + "And whence is it derived that He showed him even the graves of the forefathers? From (Ibid. 3) \"and the south,\" it being written of their graves that they are in the south, viz. (Numbers 13:12) \"and they went up into the south and they came to Chevron\" (where the forefathers are buried.)", + "And whence is it derived that He showed him the overturning of Sodom and Gemorah? From (Devarim, Ibid.) \"and the plain,\" it being written elsewhere (of these cities, Genesis 19:25) \"and He overturned these cities and all of the plain.\"", + "And whence is it derived that He showed him Gog and all of his hosts? From (Devarim, Ibid.) \"the valley of Jericho, Gog and all of his hosts being destined to ascend and to fall in the valley of Jericho.", + "Variantly: \"in the valley of Jericho\": Now can the valley of Jericho not be seen by any person? (The intent is:) Just as a plain is cultivated, one field of wheat, another of barley, so He showed him all of Eretz Yisrael cultivated as the valley of Jericho.", + "And whence is it derived that He showed him Devorah? From (Ibid.) \"the city of palm trees until Tzoar,\" it being written elsewhere (Judges 4:5) \"and she sat under the Palm of Devorah.\"", + "And whence is it derived that He showed him the wife of Lot? From \"until Tzoar,\" and elsewhere (Genesis 19:23) \"and Lot came to Tzoar.\"", + "(reversion to what precedes:) Jacob was given a hint and he did not take it, it being written (Genesis 28:15) \"And, behold, I am with you, and I shall keep you wherever you go,\" yet he was frightened and he feared, as it is written (Ibid. 32:8) \"And Jacob feared greatly and he was distressed.\" A man whom the Holy One Blessed be He had assured feared and was frightened? (How can that be?) Our father Jacob thought: Woe unto me; perhaps my sins will cause (the abrogation of the assurance.)", + "David was given a hint and he took it, viz. (I Samuel 17:36) \"Both the lion and the bear has your servant slain.\" Why then should I fear (Goliath, I) who have killed these (other) wild beasts? It must be that something is destined to transpire in Israel and that they are destined to be saved by me! Mordechai was given a hint and he took it, viz.", + "(Esther 2:11) \"And every day Mordechai would walk in the courtyard of the harem, etc.\": He said: Is it conceivable that this righteous one (Esther) is to marry this uncircumcised one (Achashverosh)! It must be that something (momentous) is in store for the Jews, and that they are destined to be redeemed through her.", + "(Exodus 17:14) \"For erase shall I erase\": \"erase\" — in this world; \"shall I erase\" — in the world to come. \"the remembrance\" — Haman; \"Amalek\" — as stated. Variantly: \"erase\" — him and his descendants; \"shall I erase\" — him and his families. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"remembrance\" — Agag; Amalek — as stated. \"erase\" — him and all his descendants; \"shall I erase\" — him and all that generation.", + "\"from under the heavens\": that there be no son or grandson of Amalek under the heavens.", + "", + "R. Yehoshua says: \"a remembrance in the book\": When Amalek came to harm Israel under the wings of their Father in heaven, Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, this wicked one is coming to destroy Your children under Your wings. The book of Torah that You gave them — who will read it?", + "R. Elazar Hamodai says: When Amalek came to harm Israel under the wings of their Father in heaven, Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, Your children, who You are destined to scatter under the winds of heaven, viz. (Zechariah 2:10) \"for as the four winds of heaven have I scattered you, etc.\" — this wicked one is coming to destroy them under Your wings. The book of Torah that You gave them — who will read it?", + "R. Elazar Hamodai says: When will the name of these go lost? When idolatry will be uprooted, it and its servants, and the L–rd will be One in the world, and His kingdom will endure forever and ever — at that time (Ibid. 14:3) \"The L–rd will go out and He will war against those nations, etc.\" (Ibid. 9) \"And the L–rd will be King over all the land, etc.\"", + "(Eichah 3:66) \"You will pursue them with wrath and You will destroy them.\"", + "R. Yehoshua says: Haman came only as a remembrance for the generations, as it is written (Esther 9:28) \"And these days of Purim will not pass from the midst (i.e., from the remembrance) of the Jews.\"", + "(Exodus 17:15) \"And Moses built an altar and he called its name 'the L–rd is my miracle.'\" Moses (hereby) said: The miracle that the L–rd wrought (for me) — He wrought it for Himself (i.e., for the sanctification of His name.)", + "And thus do you find: Whenever a miracle is performed for Israel, that miracle, as it were, is before Him — \"The L–rd is my miracle.\" (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted.\" Joy to Israel — Joy to Him. (I Samuel 2:1) \"I rejoice in Your salvation!\"", + "(Exodus 17:16) \"And he said: For (the) hand by the throne of Kah: The L–rd is at war with Amalek, etc.\": R. Yehoshua says: When the Holy One Blessed be He sits on the throne of His kingdom, at that time \"The L–rd is at war with Amalek.\"", + "R. Elazar Hamodai says: The Holy One Blessed be He swears by His throne of glory: I shall not leave child or grandchild of Amalek under the heavens,", + "(to the extent) that it not be said: \"This camel is of Amalek.\"", + "R. Eliezer says: The L–rd swears by His throne of glory: If there comes a man of all the nations to be proselytized, he will be accepted; but Amalek and his household will not be accepted, viz. (II Samuel 1:13) \"And David asked the youth who told him: Where are you from? And he said: I am the son of an Amalekite convert.\" David remembered at that time what had been told to Moses our teacher, that if there comes a man of all the nations of the world to be proselytized, he should be accepted, but if he is of the house of Amalek, he should not be accepted, whereupon (II Samuel , Ibid.) \"David said to him: Your blood is on your own head, for your mouth testified against you.\" This is the intent of (Exodus 17:17) \"from generation to generation.\"", + "Variantly: \"from generation to generation\": R. Yehoshua says: \"from generation\" — the life of this world: \"to generation\" — the life of the world to come. R. Eliezer Hamodai says: from the generation of Moses and from the generation of Samuel, (who commanded that revenge be taken of Amalek.) R. Eliezer says: \"from the generation of the Messiah\" — two generations. And whence is it derived that the generation of the Messiah is two generations? From (Psalms 72:5) \"They will fear You (in the time of the Messiah) with the sun and before the moon, generation, generations.\"" + ], + [ + "(Exodus 18:1) \"And Yithro heard\": What did he hear that caused him to come (and join Israel)? The war with Amalek, which is juxtaposed with this section. These are the words of R. Yehoshua. He heard of the (prospective) giving of the Torah and he came. For when the Torah was to be given to Israel, all the kings of the earth shook in their palaces, viz. (Psalms 29:9) \"and (each king) in his palace accorded glory\" (to the L–rd). At that time, all the kings of the nations convened with the wicked Bilam and said to him: Is it possible that He is going to do to us as He did to the generation of the flood? He replied: Fools that you are! The Holy One Blessed be He already swore to Noach that he would not bring (another) flood to the world, viz. (Isaiah 54:9) \"For this to Me is like the waters of Noach, of which I swore that the waters of Noach would no more pass over the earth.\" They: Perhaps he will not bring a flood of water, but He will bring a flood of fire? Bilam: He will bring neither a flood of fire nor a flood of water, but the Holy One Blessed be He is giving Torah to His people and to His loved ones, viz. (Psalms, Ibid. 10) \"the L–rd will give strength (\"oz\" = Torah) to His people.\" When all of them heard this from his mouth, they all responded (Ibid.) \"May the L–rd bless His people with peace,\" and they turned and went, each to his place.", + "R. Eliezer says: Yithro heard the splitting of the sea and came (to join Israel). For the splitting of the sea was heard from one end of the world to the other, viz. (Joshua 5:1) \"And it was, when all the kings of the Emori heard, etc.\" And thus did Rachav the harlot say to the messengers of Joshua (Ibid. 2:10-11) \"For we heard how the L–rd dried up the waters of the Red Sea before you when you went out of Egypt … and when we heard, our hearts melted, and no spirit was left in a man before you.\"", + "They said: Rachav the harlot was ten years old when Israel left Egypt, and all forty years that Israel was in the desert, she plied her trade. At the end of fifty years, she converted, saying: L–rd of the universe, I have sinned in three areas: niddah, challah, and candle lighting. Forgive me by virtue of three things: the rope, the window, and the wall, viz. (Ibid. 15) \"And she let them down by a rope through the window, for her house was on the side of the wall, and she lived within the wall.\"...", + "\"And Yithro heard\": Yithro had seven names: Yether, Yithro, Chovav, Reuel, Chever, Putiel, Keni. Yether — he added (yiter) a section in the Torah; Yithro — he was \"abundant\" (yiter) in good deeds. Chovav — he was beloved (chovev) by the L–rd. Reuel — he was a \"friend\" (rea) to the L–rd. Chever — he was a \"companion\" (chaver) to the L–rd. Putiel — he \"weaned himself\" (niftar) from idolatry. Keni — he was zealous (kinei) for Heaven and he acquired (kanah) Torah.", + "Variantly: \"And Yithro heard\": In the beginning, he was called \"Yether,\" viz. (Exodus 4:18) \"And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law,\" and when he \"added\" good deeds (to himself), a letter (vav) was added to his name.", + "And thus do you find with Avraham. In the beginning he was called \"Avram,\" and when he \"added\" good deeds, a letter (heh) was added to his name and he was called \"Avraham.\"", + "And thus do you find with Sarah. In the beginning she was called \"Sarai,\" and when she \"added\" good deeds, a \"great\" letter (heh) was added to her name and she was called \"Sarah.\"", + "And thus do you find with Yehoshua, viz. (Numbers 13:16) \"And Moses called Hoshea the son of Nun Yehoshua.\"", + "And there are others whose name was diminished, e.g., Efron. In the beginning he was called \"Efron,\" but when he took the money from Abraham, a letter was dropped from his name, viz. (Genesis 23:16) \"and Abraham hearkened to Efron,\" \"and Abraham gave the money to Efron.\"", + "And thus do you find with Yonadav. In the beginning he was called \"Yehonadav,\" but after \"that deed\" a letter was dropped from his name and he was called \"Yonadav,\" as it is written (II Chronicles 20:37) \"When you befriended Achazyahu, etc.\" — whence the sages ruled: Let one not befriend an evildoer, even to draw him close to Torah.", + "(Exodus 18:1) \"the Cohein of Midian\": R. Yehoshua says: He was a priest, as in (Judges 18:30) \"And Jonathan the son of Gershom the son of Menasheh — he and his sons — were Cohanim (for idolatry) to the tribe of Dan until the day the land was exiled.\" R. Elazar Hamodai says: He (Yithro) was an officer, as in (II Samuel 8:18) \"And the sons of David were Cohanim.\"", + "\"the father-in-law of Moses\": In the beginning, Moses prided himself in his father-in-law, viz. (Exodus 4:18) \"And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law.\" Now, his father-in-law prided himself in him. When asked \"Who are you?\" he replied \"I am Moses' father-in-law.\"", + "\"all that G–d had done with Moses and with Israel, His people\": Moses is equated with Israel, and Israel with Moses; the master, with the disciple, and the disciple with the master.", + "\"that the L–rd had taken Israel out of Egypt\": We are hereby apprised that the exodus from Egypt is over and against all the miracles and acts of might that the Holy One Blessed be He wrought for Israel.", + "\"And Yithro, Moses' father-in-law, took Tzipporah, Moses' wife, after she had been sent\": R. Yehoshua says: after she had parted from him with a divorce (a \"get\"). It is written here \"sending,\" and elsewhere (Devarim 24:1) \"sending.\" Just as there, with a get, so, here, with a get.", + "R. Elazar says: after she parted from him with a ma'amar (i.e., by word of mouth). For when the L–rd said to Moses: Go and take My people, the children of Israel, out of Egypt, viz. (Exodus 3:10) \"Go and I will send you to Pharaoh, etc.\", he took his wife and his two sons and brought them to Egypt, as it is written (Ibid. 4:20) \"and Moses took his wife and his sons, and he rode them on the ass, and he returned to the land of Egypt.\" At that time He said to Aaron: Go to meet Moses. He went out to meet him and embraced him and kissed him. Aaron: Moses, where were you all these years? Moses: In Midian. Aaron: Who are these women and little ones with you? Moses: My wife and my sons. Aaron: Where are you taking them? Moses: To Egypt. Aaron: We are afflicted with the first ones, and now shall we be afflicted with these, too? At that time he said to Tzipporah: Go to your father's house. At that time she went to her father's house, taking her two sons — wherefore, \"after she had been sent.\"", + "(Exodus 18:3) \"and her two sons … in a foreign land\": R. Yehoshua says \"foreign\": as stated (i.e., literally).", + "R. Elazar Homadai says: in a land of foreign (gods, i.e., idolatry). Moses said: Since the whole world serves idolatry, I will serve Him who spoke and brought the (whole) world into being. For when Moses said to Yithro, Give me your daughter Tzipporah as a wife, Yithro answered, If you do what I ask of you, I will give her to you as a wife. Moses: What do you ask? Yithro: Your first son must serve idolatry. Thenceforward, they may serve (G–d) in heaven. Moses accepted. Yithro: Swear. And he swore, as it is written (Exodus 2:21) \"Vayoel Moses, etc.\", this being an expression for swearing, as in (I Samuel 14:24) \"Vayoel Saul the people\" (in context: \"And Saul beswore the people.\") And it is written (II Kings 5:3) \"Hoel (in context: \"Swear\") and take two talents, etc.\" Therefore, the angel came forward to kill Moses (viz. Exodus 4:24), whereupon (Ibid. 25) \"Tzipporah took a flint and cut off the foreskin of her son … (26) \"And he (the angel) let go of him.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: Repulsive is the foreskin, by which the wicked are demeaned, viz. (Jeremiah 9:25) \"for all the nations are uncircumcised, and all the house of Israel is uncircumcised of heart.\"", + "R. Yishmael says: Great is circumcision over which thirteen covenants was made.", + "R. Yossi Haglili says: Great is circumcision, which overrides the Sabbath, which is liable to kareth (cutting-off).", + "R. Yehoshua b. Karcha says: Great is circumcision, laxity in which did not permit all of Moses' merits to protect him for even a short time.", + "R. Nechemiah says: Great is circumcision, which overrides (non-cutting of) plague-spots (viz. Devarim 24:8).", + "Rebbi says: Great is circumcision, all of Moses' merits not standing for him in his duress. When the L–rd told him \"Take out My people, the children of Israel from the land of Egypt,\" because he was lax for a short time in (the) circumcision (of his son), the angel sought to kill him, viz. (Exodus 4:24) \"and he was on the way in the lodging, etc.\"", + "R. Yossi says: G–d forbid that tzaddikim should be lax in circumcision for even a short while, but Moses expounded: Shall he circumcise (his son) and journey (to Egypt) — that would involve a risk of life (for the child.) Shall he wait and circumcise — the L–rd has said to him: \"Go and take My people Israel out of Egypt.\" But (his lapse was that) he preoccupied himself with his lodging before circumcising, wherefore the L–rd sought to kill him, viz.: \"And he was on the way in the lodging, etc.\" R. Shimon b. Gamliel says: The angel did not seek to kill Moses, but the child, viz. (Ibid. 25) \"for you are a groom of blood to me.\" Who is called a \"groom\" (in this context), the child or Moses? The child.", + "(Exodus 18:4) \"and the name of the second, 'Eliezer,' for (Moses said: 'The G–d of (Elokei) my father was my help (ezri), and He saved me from the 'sword of Pharaoh.'\" R. Yehoshua says: When did the L–rd save him? When Dathan said to him (Ibid. 2:14) \"Who made you a man, an officer and a judge over us, etc.?\" and when Pharaoh heard of it, he said: \"Seize Moses and bring him up to the (decapitation) block!\" When they placed the knife on his neck, an angel descended in the guise of Moses, at which they seized the angel and let go of Moses,", + "at which the L–rd rendered them groups of mutes, deaf ones, and blind ones. They said to the mutes: Where is Moses? But they could not speak. To the deaf, but they could not hear. To the blind, but they could not see, as it is written (Ibid. 4:11) \"Who made a mouth for man, or who makes one mute or deaf or seeing or blind?\" Thus, \"for the G–d of my father was my help.\"", + "(Exodus 18:5) \"and Yithro, Moses' father-in-law, and his sons and his wife came to Moses\": Now is it not already written (Ibid. 6) \"and your wife and her two sons with her\"? — I might think that these were her sons from another. It is, therefore, written \"and his sons and his wife came to Moses\": They were Moses' sons and not another's.", + "\"to the desert\": Scripture here is registering wonder. He lived in the lap of luxury, and yet elected to go to a desert wasteland.", + "(Ibid. 6) \"And he said to Moses: I, your father-in-law, Yithro, am coming to you; and your wife and her two sons with her\": R. Yehoshua says: He wrote this to him in a letter.", + "R. Elazar Hamodai says: He sent it by messenger, writing therein: Do it for me; and if not for me, then come out for your wife. And if not, do it for her sons.", + "R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: I am the one who spoke and brought the world into being. I am the one who draws near and not the one who distances, viz. (Jeremiah 23:23) \"Am I only a G–d from near, says the L–rd, and not a G–d from far?\" I am the one who drew Yithro near and did not distance him. You, too, when a man comes to you to be converted, he does so only for the sake of Heaven. You, too, draw him near and do not distance him. From here we learn that a man should distance with the left hand and draw near with the right, and not do as Elisha did to Gechazi, rejecting him with both hands.", + "(Exodus 18:7) \"And Moses went out to his father-in-law\": They said: There went out (also) Aaron, Nadav, and Avihu and seventy of the elders of Israel, followed by all of Israel. Other say: Even the Shechinah went out with them.", + "\"and he bowed down to him and he kissed him\": I would not know who bowed down to whom or who kissed whom, were it not written (Ibid.) \"And they greeted, a man, his neighbor, in peace.\" Who is called \"a man\"? Moses, as it is written (Numbers 12:3) \"And the man, Moses, was exceedingly humble.\" It was Moses, then, who bowed down to his father-in-law and kissed him. From here they ruled that a man should be solicitous of the honor his father-in-law. \"and they came into the tent\": the house of study.", + "(Ibid. 8) \"And Moses related to his father-in-law: to appeal to his feelings, to draw him near to Torah. \"all that the L–rd did\": in the exodus from Egypt. \"all the ordeals that they had undergone\": at the Red Sea. \"on the way\": the war with Amalek. \"and the L–rd had rescued them\": from everything.", + "(Ibid. 9) \"And Yithro rejoiced over all the good\": R. Yehoshua says: Scripture speaks of the good of the manna. They said to him: In this manna that the L–rd has given us we savor the taste of the loaf, of flesh, of fish, of hoppers, of all the delicacies in the world, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over all the good.\"", + "R. Elazar Hamodai says: Scripture speaks of the good of the well. They said to him: In the well that the L–rd has given us we savor the taste of old wine, of new wine, of milk, of honey, of all the sweets in the world, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over all the good.\"", + "R. Eliezer says: Scripture speaks of the good of Eretz Yisrael. They said to him: The L–rd is destined to give us six good \"measures\": Eretz Yisrael, the world to come, the kingdom of the House of David, the new world, the (institution of) the Kehunah and that of the Leviyah, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over (adding three to the first three) all the good.\"", + "(18:10) \"And Yithro said: 'Blessed is the L–rd'\": R. Pappis said: Scripture speaks to the discredit of Israel, six hundred thousand men having been there and not one of them having stood up to bless the L–rd until Yithro came and did so, viz. \"And Yithro said: Blessed is the L–rd, who rescued you, etc.\"", + "\"from the hand of Egypt and from the hand of Pharaoh\": from the great serpent, viz. (Ezekiel 29:3) \"the great serpent sprawling in its Nile, who said 'Mine is the Nile and I have made it for myself.'\" \"from under the hand of Egypt\": from under subjugation to Egypt.", + "(Ibid. 11) \"Now I know that greater is the L–rd than all the gods\": Until now he had not conceded anything to Him. \"that the L–rd is greater\": They said: In the beginning there was no slave that could escape from Egypt, it being entirely sealed off, and now He has taken six hundred thousand men out of Egypt!", + "\"than all the gods\": They said: There was no idolatry in the world that Yithro did not come across and did not worship, viz.: \"than all the gods. And Na'aman was even more conceding in this regard than he, viz. (II Kings 5:15) \"Now I know that there is no G–d in all the land, but only in Israel.\" And thus, Rachav the harlot (Joshua 2:11) \"for the L–rd your G–d is the G–d in the heavens above and on the earth below.\"", + "", + "(Exodus 18:12) \"And Yithro, Moses' father-in-law took a burnt-offering and peace-offerings (for sacrifice) to G–d.\": Scripture registers wonder here: A man who had worshipped idolatry and who had poured libations and bowed down to idolatry now brings a burnt-offering and sacrifices to G–d!", + "\"and Aaron and all the elders of Israel came to eat bread with Moses' father-in-law before G–d\": And where did Moses go? Did he not go out to him in the beginning? viz. (Ibid. 3) \"and Moses went out to his father-in-law.\" We are hereby apprised that he stood and waited upon them. Whence did he learn (to do this)? From our father Abraham.", + "They said: This thing was expounded by R. Tzaddok, viz.: When R. Gamliel made a feast for the sages, all the sages of Israel were seated before him and R. Gamliel arose and served them, whereupon they said: We are not worthy of this. At this, R. Yehoshua said to them: Let him serve us. We find one greater than R. Gamliel who served men. They: Who? R. Yehoshua: Our father Abraham, the greatest in the world, who served ministering angels thinking them to be Arab idolators. How much more so (should this be done by) R. Gamliel, serving sages, students of Torah!", + "At this, R. Yitzchak said: We find one greater than R. Gamliel and than Abraham, who served men. They: Who? R. Gamliel: The Shechinah, who at all times supplies food for all who enter the world in accordance with their needs, and sates all living things with good will. And not only men who are worthy and tzaddikim, but even evildoers, idolators! How much more so should R. Gamliel pay attendance upon sages and Torah scholars!", + "\"And Aaron and all the elders of Israel\": Why \"before G–d\"? We are hereby apprised that all who pay attendance upon sages are accounted as paying attendance upon the Shechinah." + ], + [ + "(Exodus 18:13) \"And it was on the morrow that Moses sat to judge the people.\": on the morrow of Yom Kippur (after Moses had descended with the second tablets.) \"from morning to evening\": Now did Moses judge Israel from morning to evening? Do not judges judge only until the time of eating? We are hereby taught that if one judges a judgment of truth Scripture accounts it to him as if he were a partner with the Holy One Blessed be He in the creation, of which it is written (Genesis 1) \"and it was evening and it was morning.\"", + "(Exodus 18:14) \"And Moses' father-in-law saw\": What did he see? He saw him sitting like a king sitting on his throne and all paying attendance upon him, whereupon he said to him: \"What is this that you are doing to the people? Why are you sitting alone?\"", + "\"and Moses said to his father-in-law, etc.\": They said: This is what Yehudah of Kfar Acco asked R. Gamliel: Why did Moses see fit to say (Ibid.) \"Because the people come to me\"? (i.e., Does this not seem vain in him?) R. Gamliel: What else should he say? His concluding (Ibid.) \"to enquire (concerning the law) of G–d\" suffices (to free him of this charge).", + "(Ibid. 16) \"When they have a matter (to be resolved), he (the one who 'has the matter') comes to me\": (\"a matter\") as to uncleanliness or cleanliness. \"and I judge between a man\": This is a judgment where there is no compromise. \"and his neighbor\": this is a judgment where there is compromise, where they take leave of each other as \"neighbors.\"", + "\"And I make known to them the statutes of G–d\": These are inferences (from what is written). \"and His Toroth\": His (written) teachings. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"statutes\" (the laws governing) illicit relations, as in (Leviticus 18:30) \"not to follow the abominable statutes (i.e., the lewd practices) which were practiced before you.\" \"and His Toroth\": His teachings.", + "(Exodus 18:18) \"You will languish\": R. Yehoshua says: They will wear you out and cause you to collapse. R. Elazar Hamodai says: They will belabor you and vex you, as a fig tree whose leaves are wilted, viz. (Isaiah 1:30) \"like an elah of wilted leaf.\" \"also you\": Moses; \"also\": Aaron; \"also this people\": the seventy elders. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"you\" — Moses; \"also\" — Aaron, Nadav, and Avihu; \"this people\" — the seventy elders.", + "\"for this thing is beyond your strength\": He said to him: Look at that beam. When it is moist, two or three get under it but cannot lift it; four or five get under it and can lift it. \"For this thing is beyond your strength you will not be able to do it alone.\"", + "(Ibid. 19) \"Now, hearken to my voice\": If you hearken to me, it will go well with you. \"I will counsel you and G–d will be with you.\" Go and consult the Omnipotent. \"You be to the people\": as a vessel, full of pronouncements. \"And you shall bring the matters\": The things that you hear, bring and relate to them.", + "(Ibid. 20) \"And you shall exhort them in respect to the statutes\": the inferences; \"and the Toroth,\" the teachings. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar says: \"statutes\" — illicit relations (see above); \"and the Toroth\" — the teachings.", + "\"and you shall apprise them of the way\": Torah study; \"and of the deed that they shall do\" — the good act (i.e., the performance of mitzvoth.) These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai say: \"And you shall apprise them\": Make known to them \"the house of their life\" (i.e., instruct them in the earning of a livelihood.) \"the way\": the visiting of the sick. \"they shall go\": the burial of the dead. \"in it\": the practice of lovingkindness. \"and the deed\": the law. \"that they shall do\": above and beyond the letter of the law.", + "(Ibid. 21) \"And you shall see from all the people\": by prophecy. \"men of valor\": men of wealth and men of means. \"fearers of G–d\": in judgment. \"men of truth\": trustworthy men. \"haters of gain\": who hate to accept money (for collusion) in judgment. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"And you shall see from all the people\": clearly, as by the glass through which the kings look. \"men of valor\": trustworthy men. \"fearers of G–d\": those who compromise in judgment. \"men of truth\": such as R. Chanina b. Dossa and his colleagues. \"haters of gain\": who \"hate\" (i.e., who are prepared to lose) their own money in judgment. If they (thus) \"hate\" their own money, how much more so (are they solicitous for) the money of others!", + "\"and place over them officers of thousands, officers of hundreds, officers of fifties, and officers of ten\": \"officers of thousands\" — six hundred, (the population being six hundred thousand); \"officers of hundreds\" — six thousand; \"officers of fifties\" — twelve thousand; officers of tens\" — sixty thousand. So that all the officers of Israel totaled seventy-eight thousand and six hundred.", + "(Ibid. 22) \"And they shall judge the people at all times\": R. Yehoshua says: men who are not bound to labor and who are occupied with Torah study, so that they can judge the people at all times.", + "", + "(Ibid.) \"And it shall be, every great thing shall they bring to you\": (The intent is:) Major things shall they bring to you; minor things shall they themselves judge. You say this, but perhaps (the intent is:) The matters of the great men shall they bring to you and the matters of ordinary men shall they themselves judge? From (Ibid. 26) \"The hard thing they brought to Moses\" we see that Scripture here is not speaking of (great) men, but of great (i.e., formidable) things.", + "(Ibid. 23) \"If you would do this thing, etc.\": Go and take counsel with the Omnipotent. \"and G–d command you, you will be able to bear up.\" If He consents to you, you will be able to bear up. If not, you will not be able to bear up.", + "\"and also all of this people, etc.\": Aaron, Nadav and Avihu and the seventy elders of Israel \"shall come to their place in peace.", + "(Ibid. 24) \"And Moses heeded his father-in-law's voice\": as stated. \"and he did all that he said\" — all that his father-in-law said to him. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"And Moses heeded his father-in-law's voice, and he did all that He (G–d) said to him.\"", + "(Ibid. 27) \"And Moses sent his father-in-law\": R. Yehoshua says: He sent him with gifts.", + "R. Elazar Hamodai says: He sent him with all the honor in the world, as is seen in his (Moses') response to him, as it is written (Numbers 10:30) \"I pray you, do not leave us,\" telling him: You gave us good and beautiful counsel, and the L–rd consented to your words. \"I pray you, do not leave us.\" Yithro replied: Is a candle of benefit other than in a place of darkness? Can sun and moon benefit from a candle? You are the sun and Aaron your brother is the moon. What can a candle do between you? Let me go to my land and I will convert all of my countrymen and bring them to the study of Torah and under the wings of the Shechinah.", + "One might think that he went but did not do so. It is, therefore, written (Judges 1:16) \"And the children of Keni, the father-in-law of Moses, went up from the city of date-palms,\" and (Ibid.) \"and they went and settled with the people,\" \"the people\" signifying \"wisdom,\" (in this instance, Torah study), viz. (Iyyov 12:2) \"Truly you are a people, but will wisdom die with you?\" Read if not \"tamuth\" (\"die\"), but \"tumath\" (\"put to death\"). So long as a sage lives, his wisdom endures. When he dies, his wisdom is lost with him.", + "(And thus we find, when R. Yochanan b. Zakkai died, that his wisdom was lost with him.) They went and settled with Yaavetz, it being written of them (I Chronicles 2:55) \"the dwellers of Yaavetz.\" Now were they dwellers of Yaavetz? Rather, they were disciples of (a man called) Yaavetz, viz. \"And the families of scribes, 'dwellers' of Yaavetz — Tirathim, Shimathim, Suchathim — These were the Kenites who descended from Chamath, the father of the house of Rechav.\" \"Tirathim\" — They sounded the alarm (\"mathri'im\") and were answered. \"Shimathim\" — They heard (\"shamu\") the sound of shofar of Torah at Sinai. \"Suchathim\" — They dwelt in succoth, viz. (Jeremiah 35:10) \"And we (the descendants of Rechav) live in tents, etc.\"", + "It once happened that one of the water drinkers (the descendants of Rechav, viz. Jeremiah 35:6) sacrificed an offering and a Heavenly voice issued forth from the holy of holies, saying: \"He who accepted your sacrifices in the desert, He will accept your sacrifices at this time!\"", + "R. Nathan says: Great is the covenant that was made with Yonadav the son of Rechav than that made with David. For that made with David was conditional, viz. (Psalms 132:12) \"If your sons keep My covenant, etc.\", and if not, (Ibid. 89:33) \"then I will punish their offense with the rod,\" but the covenant with Yonadav the son of Rechav was unconditional, viz. (Jeremiah 35:19) \"There will not be cut off a man of (the descendants of) Yonadav the son of Rechav standing before Me all of the days.\"...", + "Three things were given conditionally: Eretz Yisrael, the Temple, and the kingdom of the house of David, but not the Torah scroll and the covenant of Aaron, which were not given conditionally. Eretz Yisrael — (Devarim 11:16-17) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed … and the wrath of the L–rd will burn against you.\" The Temple — (I Kings 6:12) \"This Temple that you build, if you follow My statutes and keep all of My mitzvoth to walk in them, then I shall uphold My word with you that I spoke to David your father, etc.\" And if not, (Michah 7:15) \"… then the land will be a ruin (together) with its inhabitants.\" The kingdom of the house of David — (Psalms 132:12) \"If your sons keep My covenant, etc.\", and if not, (Ibid. 89:33) \"then I will punish their offense with the rod.\"", + "And whence is it derived that the Torah scroll was given unconditionally? From (Devarim 33:4) \"The Torah which Moses commanded us is the (eternal) inheritance of the congregation of Jacob.\" Whence is it derived that the covenant with Aaron was made unconditionally? From (Numbers 18:19) \"It is a covenant of salt forever,\" (Ibid. 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him a covenant of eternal priesthood.\"", + "And whence is it derived that the sons of Yonadav the son of Rechav are the descendants of Yithro? From (I Chronicles 2:55) \"They were the Kenites, who descended from Chamath the father of Rechav.\" They sought a master and Yaavetz sought disciples, viz. (Ibid. 4:10) \"and Yaavetz called out to the G–d of Israel, saying: 'If You bless me and expand my borders, and Your hand be with me and You keep (me) from evil, not to sadden me …' And the L–rd brought what he asked.\" \"If you bless me\" — with Torah study.. \"and You expand my borders\" — with disciples. \"and Your hand be with me\" — that I not forget my learning. \"and You keep (me) from evil\" — that You give me friends such as I am. \"not to sadden me\" — that the evil inclination not keep me from Torah study. \"And the L–rd brought what he asked\" — He granted him what he asked,", + "and them what they asked. As it is written (Proverbs 29:13) \"the poor man and the man of means meet. The L–rd brightens the eyes of both,\" and (Ibid. 22:2) \"The rich man and the poor man have met. The L–rd makes them all.\" How so? A disciple who pays attendance upon his master, and his master desires to teach him — \"The L–rd brightens the eyes of both.\" Both acquire life in the world to come. But if a disciple pays attendance upon his master, and his master does not desire to teach him — \"The L–rd makes them all\" — The one whom He made wise, He makes stupid in the end; and the one He made stupid, He makes wise in the end.", + "", + "", + "R. Yehudah Hanassi says: It is written \"And Yaavetz called out to the G–d of Israel, saying: 'If You bless me and expand my borders, etc.'\" If You bless me with children and expand my borders with sons and daughters, \"and Your hand be with me\" — in my dealings, \"and You keep (me) from evil\" — that the life You have given me be free of intestinal disorder, or eye ailments, or headaches, \"not to sadden me\" — that the evil inclination not sadden me … But if You do not do this for me, I will descend with my grief to the grave. \"And the L–rd brought what he asked\" — He granted him what he asked." + ] + ], + "Tractate Bachodesh": [ + [ + "(Exodus 19:1) \"On the third month of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt\": We are hereby apprised that we number the months from the exodus from Egypt.", + "This tells me only of months. Whence do I derive (the same for) years? From (Numbers 1:1) \"in the second year of their exodus from Egypt.\"", + "This tells me only of that period (i.e., the general period of the exodus.) Whence do I derive the same for succeeding periods? From (Ibid. 33:38) \"in the fortieth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt in the fifth month\" (Av).", + "All this, until they entered Eretz Yisrael. Whence do I derive the same for (the period) after they entered Eretz Yisrael? From (I Kings 6:1) \"In the four hundred and eightieth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt.\" All this, until the Temple was built. Once the Temple was built, they began to count from (the time of) its building, viz. (II Chronicles 8:1) \"And it was, at the end of forty years of Solomon's building of the Temple of the L–rd, etc.\" If they did not merit numbering from its building they numbered from its destruction, viz. (Ezekiel 40:1) \"in the fourteenth year after the city was smitten.\" If they did not merit numbering for themselves, they numbered for others, viz. (Daniel 2:1) \"And in the second year of the reign of Nevuchadnezzar, etc.\", and (Chaggai 1:15) \"In the second year of the reign of King Darius.\"", + "And it is written (Song of Songs 1:8) \"If you do not know, you fairest among the women, etc.\" and (Devarim 28:47-48) \"Because you would not serve the L–rd your G–d … you will serve your foes, etc.\"", + "Once, R. Yochanan b. Zakkai went up to Maon Yehudah, where he saw a young girl picking barley from under the dung of a horse, whereupon he asked (the bystanders): Did you see that young girl? What is she? They: A Hebrew. He: Who owns this horse? They: An Arab rider. R. Yochanan to his disciples: All of my days I was aggrieved over this verse, reading it and not knowing what it meant — \"If you do not know, you fairest among the women\" — If you did not wish to subserve Heaven, you will subserve gentiles. If you did not wish to pay the half-shekel for a head to Heaven, you will pay fifteen shekels in the kingdom of your foes.", + "If you did not wish to repair the roads and the thoroughfares for the festival pilgrims, you will repair the station houses for the pilgrims to the royal vineyards.", + "And thus is it written (Devarim 28:47-48) \"Because you would not serve the L–rd your G–d in joy and gladness … you will serve your foes in hunger and in thirst, in nakedness and in want of all.\"", + "What is \"in want of all\"? In want of sanity. Variantly: \"in want of all\" — in want of Torah study.", + "(Exodus 19:1) \"On this day they came to the desert of Sinai\": It was Rosh Chodesh.", + "(Ibid. 2) \"And they journeyed from Refidim and they came to the desert of Sinai\": Is it not already written (Ibid. 1) \"they came to the desert of Sinai\"? — Their journeying from Refidim is being likened to their coming to the desert of Sinai. Just as the latter was in a state of repentance, so, the former.", + "Variantly: Their coming to the desert of Sinai is being likened to their journeying from Refidim. Just as in their journeying from Refidim, they angered the L–rd for a short time, repented, and were accepted, so, in their coming to the desert of Sinai.", + "R. Elazar b. R. Yossi Haglili said: It is written (Psalms 81:8) \"In distress you called and I rescued you. I answered you from the recesses of thunder. I tested you at the waters of Merivah\": At the (very) time that I answered and protected you and made the whole world thunder for you — at that very time it was revealed before Me what you were destined to do at the waters of Merivah!", + "Abba Shaul says: It is written \"I will answer you\": You call \"in secret,\" and I will answer you in the open and cause the whole world to thunder (for your sake). ...", + "R. Yehudah b. Lakish says: It is written (Exodus 2:25) \"And G–d saw the children of Israel\": He saw that they had repented, but they did not see (this in) each other. (Ibid.) \"and G–d knew\": He knew that they had repented, but they did not know (this about) each other. ...", + "R. Eliezer says in the name of Abba Yossi b. Dormaskith: \"and G–d saw the children of Israel\": that they are destined to anger (Him), that they are destined to rebel. And why all this (readiness to forgive them)? Because of the omnipotence of repentance. ...", + "Similarly, R. Eliezer b. Yossi expounded (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted,\" (Ibid. 8) \"And He said: 'Surely, they are My people, children who will not lie.'\" But did He not know that they would lie? It is, therefore, written \"Surely.\" (i.e., it was surely known to Him (that they would lie.) How, then, are we to understand (Ibid.) \"and I will be their salvation\"? — He did not save them as men who were destined to anger Him, but as men who (by repentance) were not destined to be faithless to Him forever. And thus is it written (Psalms 78:36-37) \"And they deceived Him with their mouths, and with their tongues they lied to Him, and their hearts were not constant with Him, and they were not faithful to His covenant\" — in spite of which (Ibid. 38) \"But He, being merciful, will forgive transgression,\" and (Isaiah 6:10) \"The heart of this people has become fat, and its ears have become heavy, etc.\" (— in spite of which) (Ibid.) \"if he repents, he will be healed.\"", + "\"and they encamped in the desert\": The Torah was given openly, in a public place. For if it were given in Eretz Yisrael, they could say to the nations of the world: You have no portion in it. But it was given openly, in a public place, and all who want to take it may come and take it.", + "I might think it was given at night; it is, therefore, written (Ibid. 19:16) \"And it was on the third day, when it was morning, etc.\" I might think that it was given in silence; it is, therefore, written (Ibid.) \"and there were thunders and lightnings.\" I might think that they did not hear the thunders; it is, therefore, written (Ibid. 20:15) \"And all the people saw the thunders and the lightnings,\" and (Psalms 29:4) \"the voice of the L–rd in majesty, etc.\"", + "The wicked Bilam said to all those standing with him (Ibid. 11) \"The L–rd will give strength to His people,\" and they all responded (Ibid.) \"The L–rd will bless His people in peace.\"", + "R. Yossi says: It is written (Isaiah 45:19) \"Not in secrecy did I speak, in a place of darkness, etc.\" In the very beginning, when I gave it, I did not give it in secret or in a dark, dusky land. And I did not say to the seed of Jacob \"Seek Me in vain\" (i.e., gratis). I did not give it as a pledge (to be taken back), viz. (Ibid.) \"I am the L–rd, who speaks righteousness, who declares what is just.\" Even before I gave you the mitzvoth I \"prefaced\" their reward, viz. (Exodus 16:5) \"And they shall prepare what they shall bring (of the manna) and it shall be double, etc.\" And it is written (Leviticus 25:21) \"And I shall command My blessing for you in the sixth year, etc.\" I might think (that reward is given) only for these (Shabbath and Shevi'ith) alone (and not for other mitzvoth). It is, therefore, written (Psalms 105:44) \"And He gave them the land of nations, etc.\" Why? (Ibid. 45) \"So that they keep His statutes and observe His laws.\" ...", + "R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili was wont to say (Ibid. 147:19) \"He relates His statutes to Jacob, His statutes and His judgments to Israel. He did not do so for any other nation.\" Now what did these poor nations do that He declined to give them the Torah? (Ibid. 20) \"Judgments they would not know\" — they declined to accept (the Torah), viz. (Habakkuk 3:3) \"G–d came from the south … (4) with a glow like light … (5) \"Before Him went a plague … (6) \"He stood and measured out the land. He saw and He released the nations\" (viz. Avodah Zarah 2b).", + "(Exodus 19:2) \"And Israel encamped there\": Elsewhere it is written \"and they journeyed,\" \"and they encamped\" — they journeyed in quarrel and encamped in quarrel. Here, they were of one heart — wherefore it is written \"and (it) encamped.\" \"and Israel encamped there\": He said to them, you will be there for a (relatively) long time. And, indeed, we find that they were there for twelve months less ten days. \"opposite the mountain\": to the east of the mountain. \"opposite\" always signifies to the east." + ], + [ + "(Exodus 19:3) \"And Moses went up to G–d\": This was on the second day. \"and the L–rd called to him\": We are hereby apprised that the calling preceded the speaking. \"Thus shall you say\": \"thus\" — in the holy tongue. \"Thus\" — in this order. \"Thus\" — on this matter. \"Thus\" — that you do not detract and that you not add.", + "\"Thus shall you say to the house of Jacob\" — the women, \"and speak to the children of Israel\" — the men.", + "\"Thus shall you say to the house of Jacob\" — gently\"; \"say\" — Give the women the basic ideas. \"and speak to the children of Israel\": \"speak\" in detail to the men.", + "\"You have seen what I did to Egypt\": I am not speaking to you from tradition. They (i.e., their punishment) is not written down for you. I am not sending you missives. I am not producing witnesses. But you yourselves have seen what they were guilty of — idolatry, illicit relations, and the spilling of blood. In the past, I did not exact punishment of them. (I did so) only for your sakes.", + "\"and I bore you on eagles' wings\": R. Eliezer says: This refers to the day of the exodus, when all of them were gathered together and came to Ramses in an instant.", + "\"and I brought you to Me\": before Mount Sinai. R. Akiva says: It refers to the day of the giving of the Torah, when Israel recoiled twelve mil and returned twelve mil — so that they \"traveled\" twenty-four mil for each pronouncement. \"and I will bring you\" — to the Temple.", + "Variantly: \"and I bore you on eagles' wings\": How is the eagle different from all other birds? All other birds keep their young under their feet, fearing other birds that fly above them — unlike the eagle, who fears man alone, that he not shoot an arrow at him. Better that it strike it and not its young.", + "An analogy: A man was walking on the road leading his son before him, when robbers came to snatch his son — whereupon he placed him behind him — whereupon a wolf came to snatch him from behind — whereupon he placed him before him. Robbers before him and a wolf behind him, he took his son and placed him on his shoulder, viz.: (Devarim 1:31) \"… and in the desert, where you saw how the L–rd your G–d bore you, as a man bears his son.", + "(Ibid. 19:5) \"And now, if you hearken to My voice\": Take it upon yourselves now, all beginnings being difficult. \"If hearken you shall hearken\": From here it was derived: If a man hearkened to one mitzvah, he is caused to hearken to many mitzvoth. If he forgot one mitzvah, he is caused to forget many mitzvoth, viz.", + "(Devarim 8:19) \"If forget you shall forget, etc.\" \"and you keep My covenant\": the covenant of Torah. R. Akiva says: the covenant of circumcision.", + "\"and you shall be unto Me\": possessed by Me and occupied with Torah and not with other things. \"then you shall be unto Me a segulah\" (a select treasure). Just as a man's segulah is beloved by him, so, you will be beloved by Me. R. Yehoshua b. Karcha says \"to sharpen the ear\": I might think (the intent is) that just as a woman \"scrimps\" from her husband, and a son from his father, and a servant from his master, and a maid from her mistress, so, you, \"scrimp\" from Me. It is, therefore, written (Ibid.) \"for all the earth is Mine.\"", + "(Ibid. 6) \"And you shall be unto Me\": I am not setting up any others over you, but only \"Me.\" And thus is it written (Psalms 121:4) \"He will not slumber and He will not sleep, the (sole) Keeper of Israel.\"", + "\"a kingdom of Cohanim\": I do not crown kings from the peoples of the world, but only from you. And thus is it written (Song of Songs 6:9) \"She is one, My dove, My perfect one, etc.\"", + "R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that every one of Israel will have sons like those who left Egypt? From (Psalms 45:17) \"In place of your fathers will be your sons.\" If \"sons,\" I might think (even) the sick and the humble. It is, therefore, written (Ibid.) \"You will make the princes.\" If \"princes,\" I might think merchants. It is, therefore, written (here) \"a kingdom.\" If a king, I might think that he reverts to being a conqueror. It is, therefore, written \"Cohanim,\" \"idlers\" (from war), as in (II Samuel 8:18) \"And the sons of David were Cohanim.\"", + "Variantly: From here (\"a kingdom of Cohanim\") it is derived that all of Israel were fit to eat of the offerings — until they made the golden calf. Once they made the golden calf, it (i.e., the status of Cohanim) was taken from them and given to the (official) Cohanim, as it is written (Jeremiah 50:17) \"A scattered sheep is Israel, harried by lions … first it was devoured by Nevuchadnezzar, king of Bavel, etc.\" It (Israel) is compared to a sheep. Just as a sheep, when one of its lambs is smitten, all of its lambs feel it, so, Israel, if one of them is smitten, all of them feel it. As opposed to the nations of the world. If one of them is killed, all of them rejoice in his downfall.", + "\"and a holy nation\": They are called \"a holy nation,\" as it is written (I Chronicles 17:21) \"And who is like Your nation, Israel, one nation in the land,\" holy of holies, separate from the peoples of the world and from their abominations. \"These are the things\" — not less and not more; \"that you shall speak to the children of Israel\" — in this order.", + "(Ibid. 7) \"And Moses came, and he called to the elders of the people\": We are hereby apprised that Moses accorded honor to the elders. \"and he put before them\": He enlightened their eyes; \"all these things\": first, first; last, last. \"that the L–rd had commanded him\" — to the women as well.", + "(Ibid. 8) \"And all the people answered together\": They did not answer deceptively, and they did not consult each other, but they were all one in heart and answered (Ibid.) \"Whatever the L–rd has spoken we shall do.\"", + "\"And Moses returned the words of the people to the L–rd\": Now was this necessary? The Torah hereby teaches us derech eretz (proper deportment). Moses came and returned an answer to his sender, saying: Though He knows, I shall return an answer to my sender.", + "Variantly: (Its purpose is) to accord reward to Moses for every ascent and for every descent.", + "(Ibid. 9) \"And the L–rd said to Moses: Behold, I shall come to you in the thickness of the cloud\": In a thick cloud. Which is that? \"arafel,\" viz. (Ibid. 20:18) \"and Moses drew near to the arafel, where G–d was. (Ibid. 19:9)", + "\"so that the people hear when I speak with you\": R. Yehudah says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He said to Moses: I will tell you something (viz. (Ibid. 21), and you will return answer to Me (viz. Ibid. 23), and I will acknowledge your answer (viz. Ibid. 24), so that Israel will say: Great is Moses, whom the L–rd acknowledged (viz. Ibid. 9) \"and in you, too, will they believe forever\").", + "Rebbi says: We would have to acknowledge the greatness of Moses only if we assumed that the Holy One Blessed be He retracted His directive (19:21), (which is not the case). Rather, the Holy One Blessed be He said to Moses: I will call you from the top of the mountain and you will ascend, viz. (Ibid. 20) \"And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses ascended.\"", + "(Ibid. 19:9) \"and also in you will they believe forever.\": also in you, also in the prophets destined to arise after you.", + "\"and Moses told\": Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? R. Yossi Haglili says: What is written, viz. (Ibid. 12) \"And demarcate bounds for the people, saying, etc.\" R. Eliezer b. Prata says: Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? What is written, viz. (Ibid. 24:3) \"And Moses came and he told the people, etc.\" He said to them: If you take upon yourselves punishment (for non-observance of the mitzvoth) with joy, you will receive reward (for their performance), and if not, you will receive punishment (for their non-performance). And they took upon themselves punishment with joy.", + "", + "Rebbi says: Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? They said: We want to hear it from our King. There is no comparing hearing it from an attendant to hearing it from the King Himself — whereupon the L–rd said (to Moses): Grant them what they ask, (Ibid. 19:9) \"so that the people hear, etc.\"", + "Variantly: They said: We want to see our King. There is no comparing hearing to seeing, viz. (Ibid. 11) \"for on the third day the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai.\"" + ], + [ + "(Exodus 19:10) \"And the L–rd said to Moses: Go to the people and make them ready today\" — the fourth day — \"and tomorrow\" — the fifth day. (Ibid. 11) \"And have them be ready for the third day\": the sixth (of Sivan) when the Torah was given. And what did Moses do on the fifth day? He rose early in the morning and built an altar, viz. (Ibid. 24:4) \"and he rose early in the morning and he built an altar at the foot of the mountain.\" He set up twelve monuments for the twelve tribes of Israel. These are the words of R. Yehudah.", + "And the sages say twelve monuments for each tribe. He built an altar, sacrificed thereon a burnt-offering and peace-offerings, took of the blood of the burnt-offering in two receptacles, part for the L–rd, part for the congregation; he took of the blood of the peace-offerings in two receptacles, part for the L–rd, part for the congregation, as it is written (Ibid. 6) \"And Moses took half the blood\" — the part for the congregation — \"and half the blood he sprinkled on the altar\" — the part for the L–rd.", + "(Ibid. 7) \"And he took the book of the covenant and he read (it) in the ears of the people.\": But we do not know from where (he read it). R. Yishmael b. R. Yossi says: From the beginning of the creation until here.", + "Rebbi says: The mitzvoth that were commanded to Adam, the mitzvoth that were commanded to the sons of Noach, and the mitzvoth that were commanded in Marah and all of the other mitzvoth.", + "R. Yishmael says: What is written at the beginning, viz. (Leviticus 25:1-3) \"And the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai, saying … then the land shall rest a Sabbath to the L–rd. Six years shall you sow your field, etc.\", sabbatical years, Jubilee years, blessings and curses. What is written at the end? (Ibid. 26:46) \"These are the statutes and the ordinances and the Toroth that the L–rd gave between Himself and the children of Israel on Mount Sinai by the hand of Moses.\" (At this,) they said: We take it upon ourselves. When Moses saw this, he took the blood and sprinkled it on the people, viz. (Exodus 24:8) \"And Moses took the blood and sprinkled it upon the people,\" saying to them: You are (hereby) tied and bound and committed. Tomorrow come and take upon yourselves all of the mitzvoth. R. Yossi b. R. Yehudah says: On that day all of the acts (of their induction into the covenant) were performed....", + "(Ibid. 19:10) \"and have them wash their garments\": Whence is it derived that they (themselves) required immersion? It follows a fortiori, viz.: If where washing of garments is not required (e.g., in an instance of touching a sheretz), immersion is required, how much more so here, where washing of garments is required. There is no washing of garments in the Torah where immersion is not required.", + "(Ibid. 11) \"And have them ready for the third day\": the sixth day (of Sivan) on which the Torah was given, viz. (Ibid.) \"for on the third day the L–rd will go down, etc.\" \"the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai\": This is one of the ten \"descents\" in the Torah.", + "\"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that there were no blind ones among them.", + "Variantly: \"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that they saw at that time what Ezekiel and Isaiah could not see, it being written (Hoshea 12:11) \"and by the prophets I shall be imaged,\" (but at Sinai they saw the Shechinah.)", + "Variantly: \"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that if they lacked (in unity of heart) even one, they could not receive (the Shechinah). R. Yossi says: Even if they numbered 22,000, they could receive it, it being written (Numbers 10:36) \"And when it (the ark) rested, he (Moses) would say: 'Return, O L–rd (to) the (two) ten thousands (two) thousands of Israel.'\"", + "(Exodus 19:12) \"And you shall 'bound' the people\": I might think only at the east of the mountain, (where they were encamped). It is, therefore, written \"roundabout.\" \"saying\": We are hereby apprised that they exhorted each other in this regard. \"Take heed unto yourselves\": this constitutes a negative commandment. \"not to go up on the mountain\": I might think that he may not go up, but he may touch it; it is, therefore, written \"Whoever touches the mountain.\" I might think that he may not climb and that he may not touch it but he may ascend in a sedan-chair; it is, therefore, written \"not to go up on the mountain\" (in any manner). \"Whoever touches the mountain shall be put to death\": This is the punishment.", + "(Ibid. 13) \"No hand shall touch it\": not (i.e., this does not apply to) Shiloh, not the tent of meeting, and not the Temple. \"for stoned shall he be stoned\": Whence is it to be derived that he is to be pushed down (from a high place)? From \"cast down.\" And whence is it derived that if he died by being pushed down this satisfies the commandment? From \"stoned shall he be stoned or cast down shall he be cast down.\" And whence is it derived that all stoning is thus satisfied? From (the redundant) \"stoned shall he be stoned or cast down shall he be cast down.\" \"beast\": This tells me only of a beast. Whence do I derive the same for an animal? From \"whether beast.\" Whence do I derive the same for a woman? From \"whether man.\" \"he shall not live\":", + "R. Akiva says: It is written here \"he shall not live,\" and elsewhere (Ibid. 22:17) \"A witch you shall not let live.\" Just as here, by stoning, so, there, by stoning.", + "\"When the ram's horn sounds\": (lit.,) when the ram's horn \"draws out\" its sound, you may ascend the mountain. R. Yossi says: It is not a man's place that honors him, but he that honors his place. As long as the Shechinah was on the mountain — \"Whoever touches the mountain shall be put to death.\" Once the Shechinah has left the mountain, all are permitted to ascend it.", + "(Exodus 19:14) \"And Moses went down from the mountain\": We are hereby apprised that Moses did not turn to his affairs or go down to his house, but (directly) from the mountain to the people. I might think, only for this directive. Whence do I derive (the same for) all other directives? It is, therefore, written (Ibid. 20) \"And the L–rd descended upon Mount Sinai, etc.\" Now this has already been stated. Why need it be stated (Ibid. 25) \"And Moses went down to the people\"? To teach that Moses did not turn to his affairs or go down to his house, but (directly) from the mountain to the people. This tells me only of the directives of Mount Sinai. Whence do I derive (the same for) the directives of the tent of meeting? From (Ibid. 34:34) \"And he would go forth (from the tent of meeting) and speak to the children of Israel what he had been commanded.\" And whence is it derived that all of his ascents were in the morning? From (Ibid. 24) \"And be ready in the morning … and let no man go up with you … And he hewed two stone tablets, etc.\" Let it not be written (4) \"as the L–rd commanded him.\" It serves as a prototype, viz.: Whenever Moses ascended, it was in the morning.", + "(Ibid. 19:14) \"Vayekadesh the people\": He readied them. \"and they washed their garments,\" and they cleansed themselves.", + "(Ibid. 15) \"And he said to the people: Be ready in three days\": But we did not hear the L rd telling him (in Ibid. 11) that they should separate from their wives! — But \"Be ready\" — \"Be ready\" constitutes a gezeirah shavah (identity), viz.: Just as \"Be ready\" here is linked to separation, so, \"Be ready\" there.", + "Rebbi says: It (that separation is implied) is derived from the verse itself, viz. (Ibid. 10) \"Go to the people and make them ready today and tomorrow.\" If immersion itself is meant, let him immerse on the fifth day, so that he will be clean at sunset (for receiving the Torah on the sixth day.) It is, therefore, written \"Go to the people (i.e., the married couples) to direct them to separate (for three days).", + "(Ibid. 15) \"Do not draw near to a woman\": From here it was ruled that if a woman ejects semen on the third day (after intercourse) she is pure, as is implied by the Sinai directive. These are the words of R. Elazar b. Azaryah.", + "(Ibid. 16) \"And it was, on the third day, when it was morning, etc.\" We are hereby apprised that the L–rd \"arose\" before they did, viz. (Song of Songs 1:12) \"While the King was on his couch, my nard gave forth its fragrance.\" \"that there were thunderings\": One different from the other.", + "\"and lightnings\": one different from the other. \"and a heavy cloud upon the mountain\": \"arafel\" (a thick mist) as in (Ibid. 20:18) \"and Moses drew near to the arafel.\"", + "\"And the sound of the shofar, very strong\": as in (Ibid. 19:19) \"And the sound of the shofar grew exceedingly strong.\" The normal phenomenon, the longer the sound is sustained the weaker it grows. But here, the longer it was sustained, the stronger it grew. Why so? In the beginning, to accustom the ear to (the progressive strengthening of) the sound. \"Vayecherad all the people in the camp\": They were shaken.", + "(Exodus 19:17) \"And Moses took out the people\": R. Yossi said: R. Yehudah was wont to expound: (Devarim 33:2) \"And he (Moses) said: 'The L–rd came from Sinai.'\" Do not read it thus, but \"to Sinai,\" to give Torah to Israel. But I do not say this but (rather) \"The L–rd came from Sinai\" to receive Israel, as a groom goes out to receive his bride.", + "", + "\"and they stood under the mountain\": We are hereby apprised that the mountain was torn from its place and they came forward and stood under the mountain.", + "Concerning this it is stated in the Tradition (Song of Songs 2:14) \"My Dove in the clefts of the rock … Show me Your face; let me hear Your voice. For Your voice is sweet and Your face is fair.\" \"Show me Your face\" — the twelve monuments for the twelve tribes of Israel (viz. Exodus 24:4). \"Let me hear Your voice\" — the Ten Commandments. \"For Your voice is sweet\" — after (hearing) the Ten Commandments. \"and Your face is fair\" — (Leviticus 9:5) \"And the entire congregation came forward (on the eighth day of the investiture of the Cohanim) and they stood before the L–rd.\"", + "R. Eliezer says: It speaks of the Red Sea, viz.: \"Show me Your face\" (lit., \"Your sight\") — (Exodus 14:13) \"Stand and see the salvation of the L–rd.\" \"Let me hear Your voice\" — (Ibid. 10) \"and they were exceedingly afraid, and the children of Israel cried out to the L–rd.\" \"for your voice is sweet\" — (Ibid. 2:23) \"and their outcry ascended to G–d. \"and your face (= sight) is fair\" — (Ibid. 4:30-31) \"and he performed the signs before the eyes of the people, and the people believed.\"", + "Variantly: \"for your voice is sweet\" — at the Red Sea, viz. (Ibid. 15:1) \"I shall sing to the L–rd, for He is exalted (over all the) exalted.\" \"and Your face is fair\" — (Psalms 8:24) \"From the mouths of babes and sucklings You have founded strength … When I see Your heavens, etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 19:18) \"And the whole of Mount Sinai smoked\": I might think the place of the divine Presence alone; it is, therefore, written \"the whole.\" \"for the L–rd had come down upon it in fire\": We are hereby apprised that the Torah is fire, that it was given from fire, and that it is comparable to fire, i.e., just as with fire, if one gets (too) close to it, he is burned, and if he is (too) far from it, he is chilled, so, (with Torah) one must \"heat\" himself only by its light, (and not in its \"flames\").", + "\"and its smoke rose like the smoke of a lime kiln\": If \"lime kiln\" (alone were written) I might think, only as a lime kiln (and not more); it is, therefore, written (Devarim 5:20) \"and the mountain burned in fire.\" Why, then, \"like a lime kiln\"? To \"help\" the ear by what it is accustomed to hear.", + "Similarly, (Amos 3:8) \"The lion has roared. Who will not fear? (The L–rd G–d has spoken. Who will not prophesy?\") Who has given power and strength to the lion? Is it not He? (i.e., What need have we, then, of epithets?) We use the epithet of His creations to \"help\" the ear (by what it is accustomed to hear.)", + "Similarly (Ezekiel 43:2) \"And the glory of the G–d of Israel came by way of the East, His voice like the voice of many waters.\" Who has given power and strength to the waters? Is it not He? (What need have we, then, of epithets?) We use the epithet of His creations to \"help\" the ear (by what it is accustomed to hear.)...", + "\"and the whole mountain trembled\": (Mount Sinai) was included in all of the mountains, viz. (Judges 5:5) \"The mountains quaked before the L–rd — This is Sinai, etc.\" and (Psalms 68:17) \"Why do you quake, you mountains gavnunim\"? (\"givnonim\" = \"peaked\"), as in (Leviticus 21:20) \"or a hunchback ('gibein') or a dwarf.\" He said to them: You are all givnonim (in spite of which He chose [the 'lowly'] Sinai).", + "And why was the Holy Spirit (i.e., the Temple) reposed on the portion of Benjamin? For all of the tribes took part in the selling of Joseph, but Benjamin was not with them. And also, all the tribes were born outside of Eretz Yisrael, and Benjamin was born in Eretz Yisrael.", + "(Exodus 19:19) \"And the voice of the shofar\": This is a propitious sign in Scripture. Wherever \"shofar\" is mentioned, this is propitious for Israel, viz. (Psalms 47:6) \"G–d has risen with teruah (the shofar blast); the L–rd, with the sound of the shofar\", (Isaiah 27:13) \"And it shall be on that day, it shall be sounded by a great shofar, etc.\", and (Zechariah 9:14) \"And the L–rd G–d will blow the shofar, and will go in a tempest against Teiman (Edom).\"", + "", + "(Exodus 19:19) \"Moses spoke and the L–rd answered him with a voice\": R. Eliezer says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He would not speak (a new commandment) until Moses said to Him that His children had already accepted (the previous commandment)? From \"Moses spoke, etc.\"", + "R. Akiva to R. Eliezer: This goes without saying. What, rather, is the intent of \"Moses spoke, etc.\"? That the Holy One Blessed be He gave power and strength to Moses and assisted him with his voice, so that Moses could speak (the commandment) to Israel in the same manner that he had heard it from Him. Thus, \"Moses spoke, G–d answering (i.e., assisting) him with (the) voice.\"", + "(Exodus 19:20) \"And the L–rd descended upon Mount Sinai\": I might think that the \"Glory\" itself descended on Mount Sinai. It is, therefore, written (Ibid. 20:19) \"that from the heavens I spoke to you.\" We are hereby apprised that the Holy One Blessed be He bent the lower heavens and the upper heavens of heaven and spread them over the top of the mountain and the Glory descended on top of the mountain. (He did this) as one spreads a bolster on a bed, (and He spoke) as a man speaking from a bolster, viz. (Isaiah 63:19-64:1) \"Had You not split the heavens and descended, the mountains quaking before You, as fire kindles brushwood, fire boiling water, etc.\"", + "R. Yossi says (Psalms 115:16) \"the heavens are the heavens of the L–rd, etc.\" Moses and Eliyahu did not ascend above, and the glory did not descend below. But the L–rd said to Moses: I will call you from the top of the mountain, and you ascend, viz. (Exodus 19:20) \"And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses ascended.\"", + "(Exodus 19:21) \"And the L–rd said to Moses: Go down and warn the people\": lest they break their bounds to see.", + "\"and there fall of them many\": If one of them falls, it is (to Me) as if all have fallen; the one detracts from the many. One of them who falls is reckoned against the entire act of creation, viz. (Zechariah 9:2) \"for to the L–rd (will be) the eye of (one) man and (it will be reckoned as) all the tribes of Israel.\"", + "(Exodus 19:22) \"And also the Cohanim, who draw near to the L–rd\": We are hereby apprised that the Cohanim are not included in \"the people\" (above, 21). And thus is it written (Leviticus 16:33) \"for the Cohanim and for all the people of the congregation shall he make atonement\" — the Cohanim are not included in \"the people.\" And who are \"the Cohanim\"? R. Yehoshua b. Karcha says: Nadav and Avihu, (i.e., even the most prominent of them.) (For) it is not written (merely) \"the Cohanim,\" but \"the Cohanim who draw near to the L–rd.\"", + "\"And also\": to include the elders with them.", + "(Exodus 19:23) \"And Moses said to the L–rd, etc.\": I have already warned them and set bounds for them.", + "(Ibid. 24) \"And the L–rd said to him: Go descend\": Well have you spoken. This is as R. Yehudah says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He said to Moses: I will say something to you, and you will answer Me, and I will acknowledge what you have said — so that Israel will say: Great is Moses, whom the Holy One Blessed be He acknowledged? (From the above.)", + "Rebbi says: We would have to acknowledge the greatness of Moses only if we assumed that the Holy One Blessed be He retracted His directive. (Rather,) He spoke thus because one is prompted to zeal at the time of learning (what he must do) and at the time of acting.", + "", + "(Ibid. 24) \"And go up, you and Aaron with you\": I might think that all are to go up. It is, therefore, written (Ibid.) \"but the people, let them not break (their bounds at all) to ascend to the L–rd, lest He make a breach in them.\"", + "(Ibid. 25) \"And Moses went down to the people and he said (this warning) to them\": He said it to them immediately, without delay.", + "(Ibid. 20:1) \"And G–d (Elokim) spoke\": \"Elokim\" connotes \"a judge,\" to exact punishment and trusted to reward.", + "", + "\"all of these things\": in a single utterance, an impossibility for flesh and blood.", + "If so, how are we to understand \"I am the L–rd your G–d,\" There shall not be unto you,\" etc.\" We are hereby apprised that the Holy One Blessed be He uttered all of the Ten Commandments in one pronouncement and then reiterated each commandment individually. I might then think that all of the commandments in the Torah were thus uttered. It is, therefore, written \"all of these things\": These were uttered in one pronouncement, and all the others, individually.", + "\"saying\": They responded to an affirmative (i.e., \"You shall, etc.\") in the affirmative (\"Yes\") and to a negative, in the negative. R. Akiva says: to an affirmative in the affirmative, and to a negative in the affirmative. Variantly: \"saying\": Go and say to them (what I have told you) and return their reply to Me. And whence is it derived that He did so? From (Ibid. 19:8) \"And Moses returned the words of the people to the L–rd.\" And whence is it derived that He acknowledged their words? From (Devarim 18:17) \"They have done well in speaking as they did.\"" + ], + [ + "(Yithro 20:2) \"I am the L–rd your G–d\": Why were the ten commandments not stated at the beginning of the Torah? An analogy: A man enters a province and says (to the inhabitants): I will rule over you. They respond: Did you do anything for us that you would rule over us? Whereupon he builds the (city) wall for them, provides water for them, wages war for them, and then says: I will rule over you — whereupon they respond: Yes! Yes!", + "Thus, the L–rd took Israel out of Egypt, split the sea for them, brought down manna for them, raised the well for them, brought in quail for them, waged war with Amalek for them, and then said to them: I will rule over you — whereupon they responded: Yes! Yes!", + "Rebbi says: (The thrust of \"your [singular] G–d\") is to apprise us of the eminence of Israel, that when they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, they were all of one heart, to receive the kingdom of Heaven with joy. And, what is more, they all stood security for each other (for observance of the mitzvoth.) And not only over what was revealed alone did the Holy One Blessed be He appear to them (in Arvoth Moav, viz. Devarim 29:9) to forge a covenant with them, but even over what was concealed, as it is written (Devarim 29:28) \"What is hidden (is known to) the L–rd our G–d, and what is revealed is for us and for our children forever\" — this, by way of saying: Over what is revealed we will enter into a covenant with you, but not over what is concealed, so that one not sin in secret and the congregation be bound thereby.", + "\"I am the L–rd your G–d who took you out of the land of Egypt.\" What is the intent of this? Because He appeared at the Red Sea as a hero waging war, viz. (Exodus 15:3) \"The L–rd is a Man of war,\" and at Mount Sinai, as an elder full of mercy, so as not to provide an opening for the nations of the world to say that there are two Deities, (He said) \"I am the L–rd your G–d.\" It was I at the Red Sea, and it is I on the dry land. It was I in the past and it will be I in time to come. I in this world and I in the world to come. As it is written (Devarim 32:39) \"See, now, that I, I am He,\" (Isaiah 46:4) \"And until you grow old, it is I,\" (Ibid. 44:6) \"Thus said the L–rd, the King of Israel, and its Redeemer, the L–rd of hosts: I am first and I am last,\" and (Ibid. 41:4) \"Who wrought and did, the caller of the generations from the beginning? I, the L–rd, am first, and with the last it will be I.\"", + "R. Nathan says: This is the retort to those heretics who would contend that there are two Deities. When the Holy One Blessed be He stood (at Mount Sinai) and said \"I am the L–rd your G–d,\" who stood up and contended with Him? If you would say that this took place in concealment, is it not written (Ibid. 45:19) \"Not in secret did I speak, etc.\" I did not reserve it (the Torah) for them alone. And thus is it written (Ibid.) \"I, the L–rd, speak righteously; I tell what is true.\"", + "Variantly: \"I am the L–rd your G–d\": When the Holy One Blessed be He stood and said \"I am the L–rd your G–d,\" the mountains shook and the hills quivered, and Tavor came from Be'er Elim and Carmel from Aspamia, as it is written (Jeremiah 46:18) \"As I live, says the King — the L–rd of hosts is His name — that as Tavor among the mountains and as Carmel by the sea shall he come,\" each one saying \"It is I who was called.\" But once they heard from His mouth \"who took you out of the land of Egypt,\" each remained in its place, saying \"He intends only those whom He took out of Egypt.\"... Variantly: \"I am the L–rd your G–d\": When the Holy One Blessed be He arose and proclaimed \"I am the L–rd your G–d,\" the earth took ill, as it is written (Judges 5:4) \"O L–rd, when You came forth from Seir, when You strode from the field of Edom, the earth shook; the heavens, too, dripped,\" and (Ibid. 5) \"Mountains dripped before the L–rd,\" and (Psalms 29:4) \"The voice of the L–rd in strength; the voice of the L–rd in glory!\" … (Ibid. 9) \"And in His sanctuary all proclaim \"'Glory!'\" Until their houses were suffused with the splendor of the Shechinah…", + "And it was for this reason that the nations of the world were solicited (to accept the Torah.) So as not to give them a pretext vis-à-vis the Shechinah — to say: Had we been solicited, we would have accepted it. They were solicited and did not accept it! As it is written (Devarim 33:2) \"And he said: L–rd came from Sinai, etc.\"", + "He came and revealed Himself to the sons of the wicked Esav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not kill.\" They: But this is what we have inherited from our father, as it is written (Genesis 27:40) \"By your sword shall you live!\"", + "He revealed Himself to the sons of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not commit adultery.\" They: But we are all the sons of incest, as it is written (Genesis 19:36) \"And the two daughters of Lot conceived by their father.\" How, then, shall we accept it?", + "He came and revealed Himself to the sons of Ishmael and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not steal.\" They: But this is the blessing by which our father was blessed, as it is written (Genesis 16:12) \"And he (Ishmael) shall be a brutish man, etc.\" And when He came to Israel (Devarim 32:2), \"in His right hand, the fire of the Law for them,\" they all opened their mouths and cried (Exodus 24:7) \"All that the L–rd says, we shall do and we shall hear!\" And thus is it written (Habakkuk 3:6) \"He stood and measured the land; He looked and dispersed the nations.\"", + "R. Shimon b. Elazar said: If the sons of Noach could not abide by the seven mitzvoth commanded them, how much more so (could they not abide) by all the mitzvoth of the Torah! An analogy: A king appoints two caretakers, one over stores of grain, and one over stores of silver and gold. The first bridles at not having been appointed over the stores of silver and gold, and the second says to him: Empty one, if you were faithless with grain, how much more so with silver and gold! If the sons of Noach could not abide by seven mitzvoth alone, how much more so (could they not abide by the six hundred and thirteen mitzvoth (of the Torah)! Why was the Torah not given in Eretz Yisrael? So as not to provide a pretext to the nations of the world, viz.: Because it was not given in our land, that is why we did not accept it. Variantly: So as not to rouse contention among the tribes, one saying, it was given in my land; the other: it was given in my land. That is why it was given in the open desert. In three settings was the Torah given — desert, fire, and water. Just as these are free for all, so, Torah.", + "\"who took you out from the land of Egypt\": They were servants of kings. You say, they were servants of kings, but perhaps they were servants of servants. (Devarim 7:8) \"And he redeemed you from the house of servants, from the hand of Pharaoh, the king of Egypt,\" makes it clear that they were servants of kings and not servants of servants. Variantly: (\"from the house of servants\":) from the house of the servants of idolatry." + ], + [ + "(20:3) \"There shall not be unto you any other gods before My presence\": What is the intent of this?", + "An analogy: A king of flesh and blood enters a province and his servants say to him: Make decrees for them. He: When they accept my rule, I will make decrees for them. For if they do not accept my rule, they will not accept my decrees.", + "Thus did the L–rd say to Israel: \"I am the L–rd your G–d. There shall not be unto you, etc.\": Am I He whose rule you have accepted? They: Yes. He: Just as you have accepted My rule, accept My decrees —", + "There shall not be unto you any other gods before My presence. R. Shimon b. Yochai says: As stated elsewhere (Leviticus 18:2) \"Am I the L–rd (whose rule you accepted on Sinai)? They: Yes. He: You accepted My rule? Accept My decrees —", + "(Ibid. 3) \"As the deeds of the land of Egypt in which you dwelt you shall not do, etc.\" And so here: Am I the L–rd your G–d who took you out of the land of Egypt, whose rule you accepted? — Accept My decrees.", + "\"There shall not be unto you\": What is the intent of this? (Ibid. 4) \"You shall not make for yourself a graven image or the likeness, etc.\" would imply only that it is forbidden to make it. Whence do we derive that you may not keep what is already made? It is, therefore, written \"There shall not be unto you.\"", + "\"other gods\": Now are there other gods? Is it not written (Isaiah 37:18) \"and placed their gods into fire, for they are not gods\"? What, then, is the intent of \"other gods\"? That others call \"gods.\"", + "Variantly: \"elohim acherim\"? They \"delay\" (\"me'achorim\") good from entering the world. Variantly: \"elohim acherim\": They are \"others\" (i.e., indifferent) to those who serve them. And thus is it written (Ibid. 46:7) \"He cries out to it, but it does not answer; it does not save him from his affliction.\"", + "R. Yossi says: Why \"other gods\"? Not to give a pretext to the nations of the world to say: If they were called by His name, they would be effectual. Behold, they were called by His name and they remained ineffectual! And when were they called by His name? In the days of Enosh the son of Sheth, viz. (Genesis 4:26) \"Then (men and images) were called profanely in the name of the L–rd, (being rendered deities)\" — whereupon Oceanus rose and flooded a third of the world, the L–rd, as it were, telling them: You did a new thing and \"called\"; I, too, shall do a new thing and I shall \"call\" (to the waters of the sea), as it is written (Amos 5:8) \"He 'calls' the waters of the sea, etc.\"", + "R. Eliezer says: \"elohim acherim\": They \"renew\" gods for themselves every day. How so? If one had a golden god and he needed gold, he make it of silver. If he needed that, he made if of copper. If he had a copper god and he needed copper, he made it of iron or of lead. And thus is it written (Devarim 32:17) \"new ones (gods), newly come.\"", + "R. Yitzchak says: If we were to write down all the names of their gods, all the hides in the world would not avail, (wherefore, perforce, they must be referred to generically as \"gods.\"", + "R. Chanina b. Antignos says: (in confirmation of the above) Witness the Torah's denomination of (the god) Molech — anything (is called \"a god\") that you make a king (\"melech\") over you, even a chip or a shard.", + "Rebbi says: \"elohim acherim\": They (these \"gods\") are the last (achronim) of the creations (i.e., men). And who is the \"last\" of the creation? One who calls them \"gods.\"", + "\"before My presence\": What is the intent of this? So that no pretext be given to Israel to say that idolatry was forbidden only to those who left Egypt — wherefore it is written \"My presence,\" i.e., Just as I live and endure forever and ever, so, you and your children and your children's children may not serve idols — to the end of all the generations.", + "(Ibid. 4) \"You shall not make for yourself an idol (lit., \"a carving\")\": I might think that he may not make one that projects but he may make one that is flat. It is, therefore, written \"any likeness.\" I might think that he may not make a flat one, but that he may make (an idol of) a planting. It is, therefore, written (Devarim 16:25) \"You shall not plant for yourself an asheirah.\" I might think that he may not plant one, but that he may make one of wood. It is, therefore, written (Ibid.) \"any wood.\" I might think that he may not make one of wood, but that he may make one of stone. It is, therefore, written (Leviticus 26:1) \"And a covering stone, etc.\" I might think that he may not make one of stone, but that he may make one of silver. It is, therefore, written (Exodus 20:20) \"gods of silver.\" I might think that he may not make one of silver, but that he may make one of gold. It is, therefore, written (Ibid.) \"and gods of gold.\" I might think that he may not make one of gold, but that he may make one of copper or tin or lead. It is, therefore, written (Exodus 34:13) \"Molten gods you shall not make for yourself.\" I might think that he may not make for himself the likeness of all these but that he may make one of any form. It is, therefore, written (Devarim 4:16) \"Lest you corrupt yourselves and make … of any form.\" I might think that he may not make one of any form, (of human being), but that he may make one of the likeness of an animal, beast, or bird. It is, therefore, written (Ibid. 17) \"the figure of any beast, etc.\" I might think that he may not make the likeness of all of these, but that he may make the likeness of fish, hoppers, reptiles, and creeping things. It is, therefore, written (Ibid. 19) \"any thing that creeps on the ground.\" I might think that he may not make the likeness of sun, moon, stars, and constellations. It is, therefore written (Ibid. 19) \"And lest you lift your eyes to the heavens, etc.\" I might think that he may not make the likeness of any of these, but he may make the likeness of angels, cherubs, ofanim and chashmalim (angelic entities). It is, therefore, written (Ibid. 39) \"in the heavens.\" If \"in the heavens,\" I might think that he may not make the likeness (only) of sun, moon, and stars. It is, therefore, written (Ibid.) \"above\" — neither the likeness of cherubs or ofanim. I might think that he may not make the likeness of all these, but he may make the likeness of the depths or of darkness. It is, therefore, written", + "(Ibid. 18) \"which is in the waters beneath the earth.\" To include reflected images. These are the words of R. Akiva. Others say: To include shavririm (water creatures). So far did the Holy One Blessed be He pursue the yetzer hara (the evil inclination) to give it no pretext for permissiveness (in this area).", + "(20:5) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them.\" What is the intent of this? From (Devarim 17:3) \"… and he go and serve other gods and he bow down to them,\" I would not know whether he is liable for the serving in itself and for the bowing down in itself or that he is not liable until he serves and bows down; it is, therefore, written (here) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them\" — to make each liable in itself.", + "Variantly: What is the intent of \"You shall now bow down\"? (Exodus 22:19) \"He who slaughters to a god shall be put to death — only to the L–rd alone\" tells us of the punishment. Whence (do we derive) the exhortation? From \"You shall not bow down.\"", + "(Ibid.) \"for I am the L–rd your G–d, a G–d of rancor\": I rule over wrath and wrath does not rule over Me. As it is written (Nachum 1:2) \"The L–rd is vengeful and the Master of wrath.\"", + "Variantly: \"I am the L–rd your G–d, a G–d of rancor\": With rancor I exact payment for idolatry, but I am merciful and compassionate in other things.", + "A certain philosopher asked R. Gamliel: It is written in your Torah \"for the L–rd your G–d is a wrathful G–d.\" Now is there power in idolatry to arouse wrath (in G–d)? One here is envious of another; one sage is envious of another, one man of wealth is envious of another. But is there power in idolatry to arouse wrath (in G–d)? He answered: If a son called a dog by his father's name, and when he bowed, he did so \"by the life of this dog\" (\"father'), against whom will the father's wrath be aroused? Against the son or the father? He (the philosopher) then said to him: Do you call it (idolatry) \"a dog\"? Is there not a need for some of it? He answered: What did you see (that makes you think so)? He answered: A fire once consumed a certain province except for their house of idolatry. Is it not that it (the idolatry) stood up for itself? R/ Gamliel: I will give you an analogy. A king of flesh and blood, when he goes out to war, with whom does he fight? With the living or with the dead? The philosopher: With the living. The philosopher (asks further): If He does not need some of it (i.e., those things which are the object of idolatry), why does He not destroy them? R. Gamliel: Do you serve only one thing? You serve the sun, the moon, the stars, the constellations, the mountains, the hills, the water courses, the ravines, and even men! Shall His world go lost because of the fools?", + "(Ibid.) \"He visits the sins of the fathers upon the children (for the third and the fourth generations\"): when they (the generations) are consecutive. How so? An evildoer, the son of an evildoer, the son of an evildoer; a renegade, the son of a renegade, the son of a renegade. When Moses heard this, he bowed to the ground and prostrated himself, saying, G–d forbid, there is no evildoer, the son of an evildoer, the son of an evildoer in Israel! If G–d's measure for punishment is four generations, is his measure for good also four generations? It is, therefore, written (6) \"for thousands.\" From \"thousands\" I would understand the minimum of \"thousands\" — two. It is, therefore, written (Devarim 7:9) \"for a thousand generation\" — without limit and without number.", + "(Ibid. 6) \"for My lovers and for the keepers of My mitzvoth\": \"for My lovers\": our father Abraham and the like. \"and for the keepers of My mitzvoth\": the prophets and the elders.", + "R. Nathan says: \"for My lovers and the keepers of My mitzvoth\": the Jews who dwell in Eretz Yisrael, and give their lives for the mitzvoth. Why are you going out to be executed? Because I circumcised my son, the Jew. Why are you going out to be burned? Because I read in the Torah. Why are you going out to be crucified? Because I ate matzoh. Why are you being given a hundred lashes? Because I took the lulav. And (Zechariah 13:6) \"wherewith I was beaten in the house of my Lover\" — these lashes have caused me to be beloved by my Father in heaven." + ], + [ + "(Ibid. 7) \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain\": A vain oath, too, was included in (Leviticus 19:12) \"You shall not swear falsely in My name,\" and Scripture removed it from its class to exempt it from an oath, viz. (Leviticus 5:4) \"Or if a soul swear in uttering with his lips, etc.\", Scripture being more stringent with it (a vain oath) and exempting it from an offering — I would think that just as it is exempt from an offering, it is exempt from stripes. It is, therefore, written \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain\" — It was exempt from an offering, but not from stripes.", + "You shall not take\": What is the intent of this? (Leviticus 19:12) \"You shall not swear falsely in My name\" speaks only of swearing. Whence is it derived that it is also forbidden to take it upon oneself to swear? From \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain.\" So long as you do not take it upon yourself to swear I am your G–d, (tempering justice with mercy.) Once you take it upon yourself to swear, I am your \"Judge\" (connoting absolute justice). For it is written (Exodus 34:7) \"and cleanse He will not cleanse.\" It cannot be said that he will not be cleansed (at all), for it is written \"and cleanse,\" and it cannot be said that he will be (entirely) cleansed for it is written \"He will not cleanse.\" The meaning must perforce be that He cleanses those who repent, and He does not cleanse those who do not repent. I might think that here, too, (in the instance of a vain oath) the same obtains. It is, therefore, written (Ibid. 20:7) \"for the L–rd will not cleanse, etc.\"", + "Because of (the following) four things R. Mattia b. Charash went to R. Elazar b. Hakappar in Ludia. He said to him: My master, did you hear of the four divisions of atonement expounded by R. Yishmael? He answered: One verse states (Jeremiah 3:14) \"Repent, you wayward sons\" — which indicates that penitence atones. Another verse states (Leviticus 16:30) \"On this day, atonement will be made for you\" — which indicates that Yom Kippur atones. One verse states (Psalms 89:33) \"I will punish their offense with the rod, and their transgression with plagues\" — which indicates that afflictions atone. And another verse states (Isaiah 22:14) \"This transgression will not be forgiven you until you die\" — which indicates that death atones. How are these four verses to be reconciled? If one transgresses a positive commandment and repents, he \"does not move from there\" until he is forgiven. And of this it is written \"Repent, you wayward sons.\" If one transgresses a negative commandment and repents, there is no power in penitence to atone; but penitence suspends (punishment) and Yom Kippur atones. And of this it is written \"On this day atonement will be made for you.\" If one willfully transgresses (sins punishable by) krithuth (cutting-off) and judicial death penalty and repents, there is no power in penitence to suspend, but penitence and Yom Kippur atone for one half, and afflictions purge and atone for the other half. And of this it is written \"I will punish their offense with the rod, and their transgression with plagues.\" If one desecrates the name of heaven and repents, there is no power in penitence to suspend or on Yom Kippur to atone, or in afflictions alone to purge. But penitence, Yom Kippur, and afflictions suspend, and the day of death purges. And of this it is written (\"This transgression will not be forgiven you) until you die.\" And (I Samuel 3:14) \"The transgression of the house of Eli will not be atoned for by sacrifice or offering.\" It is not atoned for by sacrifice or offering, but it is atoned for by death.", + "Rebbi says: I used to think that they day of death does not atone, but (Ezekiel 37:13) \"when I open your graves (and take you out of your graves, etc.\") indicates that the day of death does atone.", + "Rebbi says: For everything from \"You shall not take the name\" and down, penitence does atone. From \"You shall not take the name\" and up, including \"You shall not take the name,\" penitence suspends and Yom Kippur atones. And which is from \"You shall not take the name\" and down? A positive commandment and a negative commandment, aside from \"You shall not take the name.\" (Which is) from \"You shall not take the name\" and up? Transgressions punishable by judicial death penalty, death at the hands of Heaven, kareth, forty lashes, sin-offerings and guilt-offerings, and \"You shall not take the name\" among them.", + "(Ibid. 20:8) \"Remember the Sabbath day to sanctify it\": \"Remember\" and \"Keep\" (the Sabbath day to sanctify it [Devarim 5:12]) were both stated in one pronouncement. (Exodus 31:14) \"Its profaners shall be put to death\" and (Numbers 28:9) \"And on the Sabbath day, (sacrifice) two yearling lambs\" were both stated in one pronouncement (Leviticus 18:16) \"the nakedness of your brother's wife\" and (Devarim 25:5) \"Her yavam (levir, i.e., her brother-in-law) shall come upon her\" were both stated in the same pronouncement. (Ibid. 22:11) \"You shall not wear sha'atnez, wool and linen together\" and (Ibid. 12) \"Fringes (involving sha'atnez) shall you make for yourself\" were both stated in the same pronouncement — something beyond the powers of a human being to say. As it is written (Psalms 62:12) \"One thing has G–d spoken, these two have I heard.\" (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L–rd (and like a hammer shattering rock!\")", + "\"Remember\" and \"Keep\" — Remember it beforehand and keep it afterwards — whence they ruled: We are to add from the mundane to the holy — as a wolf tears both what is before him and what is behind him.", + "Elazar b. Chananiah b. Garon says: \"Remember the Sabbath day to sanctify it\": Remember it from the first day of the week, so that if you come upon a rare bit, ready it for the Sabbath.", + "R. Yitzchak says: Do not count (the days) as others count, but count vis-à-vis the Sabbath (e.g., \"Today is the fourth day of the Sabbath\")", + "\"to sanctify it\": with a blessing — whence they ruled: It is sanctified by wine (i.e., \"kiddush\") upon its entry. This tells me only of kiddush at night. Whence do I derive (the same for )kiddush in the daytime? From \"Remember the day of Sabbath.\" This tells me only of (kiddush for) the Sabbath. Whence do I derive (the same for) the festivals? From (Leviticus 23:4) \"These are the festivals of the L–rd, which (including the Sabbath) you shall \"call\" (in the kiddush) in their times.\"", + "(Exodus, Ibid. 9) \"Six days shall you work\": Now is it possible for a man to do his work in six days? The meaning is, rather: Rest as if all your work has been done.", + "Variantly: Rest from thoughts of work. As it is written (Isaiah 59:13) \"If you turn your feet back from the Sabbath,\" (Ibid. 14) \"then you will find pleasure in the L–rd.\"", + "(Exodus, Ibid. 10) \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. You shall not perform any labor.\" What is the intent of this? (Exodus 31:15) \"Everyone who does labor on the seventh day, die, he shall die\" tells us of the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"And the seventh day … you shall not perform any labor.\" This tells me only of the punishment and the exhortation for the labor of the day. Whence do I derive (the same for) the labor of the night? From (Ibid. 14) \"those who desecrate it (subsuming both day and night), die, he shall die.\" This tells me only of punishment (for labor at night). We have not yet heard the exhortation. It is, therefore, written \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. Let \"Sabbath\" not be mentioned (i.e., \"seventh day\" is sufficient). It is mentioned to include the night in the exhortation.", + "R. Achai b. Yoshiyah says: (Ibid.) \"you and your son, and your daughter\" — These are minors. But perhaps grown children are referred to. Would you say that? Have they not already been exhorted/ What, then, must be the intent of \"you and your son and your daughter'? These are minors (i.e., the father is exhorted to keep them from labor.)", + "(Ibid.) \"your man-servant and your maid-servant\": These are children of the covenant. You say they are children of the covenant, but perhaps (by \"man-servant\") an uncircumcised servant is referred to. (This cannot be,) for (Exodus 23:12) \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger already refers to an uncircumcised servant. How, then, are \"your man-servant and your maid-servant to be understood? As children of the covenant....", + "\"and your sojourner in your gates\": This is a ger tzedek (a \"righteous sojourner,\" one who has converted to Judaism.) But perhaps it is a ger toshav (a \"resident sojourner,\" one who does not serve idols and who observes the seven Noachide laws)? (This cannot be, for) (23:12) \"and the sojourner\" already speaks of a ger toshav. How, then, am I to understand \"and your sojourner\"? As referring to a ger tzedek.", + "\"For six days, etc.\": We are hereby apprised that the \"day\" (of Sabbath) is equivalent to the entire creation.", + "\"and He rested on the seventh day\"? Now is He subject to \"weariness\"? Is it not written (Isaiah 40:28) \"He does not tire and He does not weary,\" and (Ibid. 29) \"He gives strength to the weary,\" and (Psalms 33:6) \"By the word of the L–rd the heavens were made\"? What, then, is the intent of \"and He rested\"? The L–rd is writing of Himself that He created the world in six days and \"rested\" as, it were, on the seventh. Now does this not follow a fortiori: If He, who is not subject to weariness, writes of Himself that He created the world in six days and rested on the seventh, then a man, of whom it is written (Iyyov 5:7) \"Man is born for toil, how much more so (should he rest)!", + "\"For this the L–rd blessed the Sabbath day and He sanctified it\": He blessed it with the manna (by providing a double portion on the sixth day), and he sanctified it with the manna (by not having it fall on the Sabbath). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: He blessed it with the manna and sanctified it with a blessing (\"who sanctifies the Sabbath\"). R. Yitzchak says: He blessed it with the manna and sanctified it with (abstention from) labor. R. Shimon b. Yochai says: He blessed it with the manna and sanctified it with the luminaries, (which functioned the entire night of the first Sabbath.) R. Shimon b. Yehudah of Kfar Acco says in the name of R. Shimon. He blessed it with the manna and sanctified it with the luminescent countenance of Adam. Thus: \"For this the L–rd blessed the day of Sabbath and sanctified it.\"" + ], + [ + "(Ibid. 12) \"Honor your father and your mother\": I would think (that they are to be honored) with words. It is, therefore, written (Mishlei 3:9) \"Honor the L–rd from your wealth.\" Just as there, \"wealth,\" here, too, food, drink, and a new garment (are understood).", + "Variantly: \"Honor your father and your mother': (Leviticus 19:3) \"A man, his mother and his father shall you fear,\" this tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman/ Whence do I derive (the same for) a tumtum (one of indeterminate six) or a hermaphrodite? It is, therefore, written \"Honor your father and your mother,\" — in any event. Just as with honor (of parents) there is no distinction between a man or a woman, so, with fear.", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written: \"A man, his mother and his father shall you fear and My Sabbaths shall you keep.\" Just as with (keeping of) Sabbath, there is no distinction between a man or a woman, so, with honor (of parents), there is no distinction between man or woman, tumtum or hermaphrodite.", + "Rebbi says: Beloved is the honoring of parents by Him who spoke and brought the world into being, His having equated their honor and fear to His honor, and their curse (i.e., their being cursed) to His. It is written \"Honor your father and your mother\" and, correspondingly, \"Honor the L–rd from your wealth\" — their honor being equated. It is written \"A man, his mother and his father shall you fear\" and (Devarim 6:13) \"The L–rd your G–d shall you fear\" — their fear being equated. I is written (Exodus 21:17) \"And one who curses his father and his mother\" and \"A man, if he curse his G–d\" — their cursing (i.e., their being cursed) being equated.", + "Come and see their reward. It is written \"Honor the L–rd from your wealth\" and, correspondingly, (Ibid. 10) \"And your bread will be filled with grain\"; Honor your father and your mother\" and correspondingly, (Ibid.) \"so that your days be prolonged.\" The L–rd your G–d shall you fear\" — (Malachi 3:20) \"And there shall shine for you, who fear My name, a sun of bounty.\"", + "\"A man, his mother and his father shall you fear and My Sabbaths shall you keep.\" It (fear of mother and father) is likened to Sabbath. What is written of Sabbath? (Isaiah 58:13) \"If you keep your feet from (dishonoring) the Sabbath … (14) then you will find pleasure in the L–rd and I will set you on the heights of the earth, etc.\"", + "R. Eliezer says; It is revealed and known to Him who spoke and brought the world into being that a man honors his mother more than he does his father because she cajoles him with words — wherefore he placed father before mother vis-à-vis honor (i.e., \"Honor your father and your mother\"). And it is revealed and known to Him who spoke and brought the world into being that a man fears his father more than he does his mother because he teaches him Torah — wherefore he placed mother before father vis-à-vis fear (i.e., \"A man, his mother and his father shall you fear\"), \"compensating,\" as it were, for the lack. But perhaps whoever comes first in Scripture takes precedence in practice? (This is not so,) for it is written \"A man, his mother and his father shall you fear,\" (the Hebrew phrasing implying that) they are equivalent vis-à-vis practice.", + "\"Honor your father and your mother, etc.\": If you honor them, \"so that your days be prolonged.\" If not, so that they be shortened. For the words of Torah are terse, the positive implying the negative and the negative, the positive.", + "\"on the earth, etc.\" And beth-din is not exhorted to this end (i.e., to force one to honor his parents), ad they stated: Any mitzvah whose reward is alongside it (e.g., \"so that your days be prolonged\"), the terrestrial beth-din is not exhorted to that end.", + "(Ibid.) \"You shall not kill\": (Genesis 9:6) \"One who spills a man's blood, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not kill.\"", + "(Ibid.) \"You shall not commit adultery\": (Leviticus 20:10) \"The adulterer and the adulteress shall be put to death\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not commit adultery.\"", + "(Ibid.) \"You shall not steal\": (Exodus 21:14) \"One who steals a man and sells him, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not steal.\" This is an exhortation against stealing a soul (i.e., kidnapping). You say this, but perhaps it is an exhortation against stealing money. (Leviticus 19:11) \"You shall not steal\" is an exhortation against stealing money. What, then, must be the meaning of \"You shall not steal\" (here)? You shall not steal a soul.", + "But perhaps this, (and not the other) is an exhortation against stealing money, and not an exhortation against stealing a soul? Would you say that? Go out and learn from the thirteen principles (by which the Torah is expounded, one of which is learning a thing from its context),", + "viz.: Three mitzvoth are stated in this context, two (\"You shall not kill\" and \"You shall not commit adultery\") and one (\"You shall not steal\") ambiguous. Just as the explicit are mitzvoth punishable by judicial death penalty, so, the ambiguous must be a mitzvah punishable by judicial death penalty. You cannot understand it, then, as per the second option (i.e., You shall not steal money), but as per the first (i.e., You shall not kidnap.) This, (our verse, then, must be an exhortation against stealing a soul, and the other, an exhortation against stealing money.", + "(Ibid.) \"You shall not testify against your neighbor false testimony.\" (Devarim 19:19) \"And you shall do to him as he (a scheming witness) schemed to do against his brother, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not testify against your neighbor, etc.\"", + "How were the Ten Commandments given? Five on one tablet and five on the other. \"I am the L–rd your G–d,\" and opposite it \"You shall not kill,\" whereby Scripture apprises us that spilling blood is tantamount to \"diminishing\" the likeness of the King.", + "An analogy: A king of flesh and blood enters a province, sets up statues of himself, makes images of himself, and mints coins in his likeness. After some time, they upset his statues, break his images, devalue his coins — and \"diminish\" the likeness of the king. Likewise, Scripture equates spilling blood to \"diminishing\" the likeness of the King, as it is written (Genesis 9:6) \"One who spills the blood of man … (For in the image of G–d did He make man.\")", + "It is written \"There shall not be unto you any other gods in My presence,\" and, opposite it, \"You shall not commit adultery,\" whereby Scripture apprises us that idolatry is tantamount to adultery. As it is written (Ezekiel 16:32) \"You are the (very essence of the) adulterous woman, who (though) living with her husband, (still) takes strangers,\" and (Hoshea 3:1) \"And the L–rd said again to me: \"Go and love a woman beloved by her husband, and playing the harlot under him — just as the L–rd loves the children of Israel, while they turn to other gods…\"", + "It is written \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain,\" and, opposite it, \"You shall not steal,\" whereby we are apprised that one who steals, in the end comes to swear in vain, as it is written (Jeremiah 7:9) \"Shall one steal, murder, commit adultery, swear falsely (… and go after the gods of others, etc.?\" And it is written (Hoshea 4:2) \"swearing, lying, murdering, stealing, (committing) adultery…\"", + "It is written \"Remember the Sabbath day to sanctify it,\" and, opposite it, \"You shall not testify (falsely),\" whereby Scripture apprises us that one who desecrates the Sabbath thereby testifies before Him who spoke and brought the world into being that He did not create His world in six days and did not rest on the seventh day, and that one who keeps the Sabbath thereby testifies before Him who spoke and brought the world into being that He created His world in six days and rested on the seventh day, as it is written (Isaiah 43:10) \"You are My witnesses, says the L–rd … that I am He. Before Me no god was created and there will be none after Me.\"", + "It is written \"Honor your father and your mother,\" and, opposite it, \"You shall not covet,\" whereby Scripture apprises us that whoever covets, in the end comes to beget a son who curses his father and honors one who is not his father. This is why the Ten Commandments were given, five on one tablet and five on the other. These are the words of R. Chanina b. Gamliel.", + "The sages say: (They were given) ten on one tablet and ten on the other. As it is written (Devarim 5:19) \"These things (the ten commandments) the L–rd spoke … And He wrote them on two tablets of stone.\" And (Song of Songs 4:5) \"Your two breasts are like two fawns, twins of a gazelle.\" And (Ibid. 5:14) (\"The tablets of) His hands are wheels of gold, set with emeralds.\"...", + "\"You shall not covet\": Rebbi says: One verse states \"You shall not covet,\" and, another, (Devarim 5:18) \"You shall not desire.\" How are these two verses to be reconciled? As positing liability for desiring in itself and for coveting in itself, and as teaching that if one desires, in the end he will covet, i.e., \"Do not desire and you will not covet.\" And if he does covet, in the end, he will use force and steal, as it is written (Micah 2:2) \"and they will covet fields and steal (them).\"", + "\"You shall not covet your neighbor's house\" — general. \"and his man-servant, and his maid-servant, and his ox, and his ass — particular. general-particular (The rule is:) There exists in the general only what exists in the particular. \"and all that belongs to your neighbor\" — reversion to the general. (This leaves us with) general-particular-general (The rule is:) You deduce only what is in accordance with the particular, viz.: Just as the particular is something which is acquired and bestowed, so, all that is acquired and bestowed (comes under \"You shall not covet,\" [and not coveting another's learning]). But then, why not say: Just as the particular speaks of movable property, which does not serve as surety, so, all such property ([and not land] comes under \"You shall not covet\")? Since it is written (in this context) in the second Decalogue (Devarim 5:18) \"his field,\" (we must revert to) \"Just as the particular is something which is acquired, etc.\") Or, just as the particular does not enter your domain except with the acquiescence of the owner, so all such things (are subsumed in \"You shall not covet') to exclude one's coveting another's daughter for your son or his son for your daughter. I might think that (if one covets) in speech, (he is in transgression of \"You shall not covet; it is, therefore, written (Devarim 7:25) \"You shall not covet the silver and gold upon them and take, etc.\" Just as there, he is not (in transgression of \"You shall not covet\") until he performs an act, so, here." + ], + [ + "(Ibid. 20:15) \"And all the people saw the sounds and the lightnings\": They saw what was visible and heard what was audible. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They saw and heard what was audible. There was nothing that left the mouth of the Omnipotent which was not inscribed on the tablets, as it is written (Psalms 29:7) \"The voice of the L–rd hews (with) flames of fire.\"", + "\"And all the people saw\": the sounds of sounds and the flames of flames. How many sounds were there and how many flames were there? The intent is that each heard according to his power (to absorb what he experienced), viz. (Psalms 29:4) \"the voice of the L–rd in power, the voice of the L–rd in majesty.\"", + "Variantly: \"And all the people saw\": to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, as soon as they heard the pronouncement, they assimilated it. As it is written (Devarim 32:10) \"He encircled him; he invested him (with understanding). As soon as they heard the pronouncement, they assimilated it.", + "R. Eliezer says: to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, there were no blind ones among them, viz. \"And all the people saw.\" And whence is it derived that there were no mutes among them? From (Exodus 19:8) \"And all the people answered together.\" And whence is it derived that there were no deaf ones among them? From (Ibid. 24:7) \"All that the L–rd has spoken, we shall do and we shall hear.\" And whence is it derived that there were no large ones among them? From (Ibid. 17) \"And they stood at the foot of the mountain.\" And whence is it derived that there were no fools among them? From (Devarim 4:35) \"You have been shown to know, etc.\"", + "R. Nathan says: Whence is it derived that the L–rd showed our father Abraham, Gehennom, the giving of the Torah and the splitting of the Red Sea? From (Genesis 15:17) \"And it was, when the sun had set, and it was dark, and, behold, a smoking furnace\" — Gehennom, viz. (Isaiah 31:9) \"He has an oven in Jerusalem.\" And \"the torch of fire\" (Genesis, Ibid.) — the lightning, viz. (Exodus 20:15) \"And all the people saw the sounds and the lightnings. (Genesis, Ibid. 19) \"between these pieces\" — the splitting of the Red Sea — viz. (Psalms 136:13) \"Who split the Red Sea into pieces.\"", + "He showed him the Temple and the order of sacrifices, viz. (Genesis, Ibid. 9) \"Take for Me a three-year-old heifer, etc.\"", + "He showed him the four kingdoms that were destined to subjugate his children, viz. (Ibid. 12) \"And when the sun was about to set, and a deep sleep fell upon Avram, and, behold, a great dark dread fell upon him\": \"dread\" — the kingdom of Bavel. \"dark\" — the kingdom of Madai. \"great' — the kingdom of Greece. \"fell\" — the wicked Rome. Some transpose it: \"fell\" — the kingdom of Bavel, viz. (Isaiah 21:9) \"Bavel has fallen.\" \"great\" — the kingdom of Madai, viz. (Esther 3:1) \"King Achashverosh made great, etc.\" \"dark\" — the kingdom of Greece, which darkened the eyes of Israel with afflictions. \"dread\" — the fourth kingdom, viz. (Daniel 7:7) \"… fearful, dreadful, and of great strength.\"...", + "(Exodus 20:15) \"And the people saw and 'yanu'u.'\" \"Nua\" connotes quaking, as in (Isaiah 24:10) \"The land noa tanua.\"", + "(Ibid.) \"And they stood from afar\": outside of twelve mil (the distance of the Israelite encampment). We are hereby apprised that Israel receded twelve mil and returned twelve mil for each pronouncement. So that on that day they are found to have walked two hundred and forty mil. At that time the Holy One Blessed be He said to the ministering angels: Go down and help your brothers, as it is written (Psalms 68:13) \"The kings of legions will move, will move\" — they will move in going and they will move in returning. And not the ministering angels alone, but the Holy One Blessed be He Himself. As it is written (Song of Songs 2:6) \"His left hand under my head, and His right hand will embrace me.\"", + "R. b. R. Ilai says: Because they were scorched by the sun above them, the Holy One Blessed be He said to the clouds of glory: Drip the dew of life upon My children, etc. (Psalms, Ibid. 9) \"The earth quaked. The heavens, too, dripped before G–d. This is Sinai, etc.\", and (Ibid. 11) \"A bounteous rain did You drip, O G–d.\" When was all this honor conferred? When Israel was the most comely of the nations and honored the Torah. As it is written (Ibid. 13) \"And the beauteous of the house divides the spoil, \"spoil\" being nothing other than Torah, viz. (Ibid. 119:62) \"I rejoice over Your word as one who finds great spoil.\"", + "(Exodus, Ibid. 16) \"And they said to Moses: Speak, you, with us, and we will hear, (and let G–d not speak with us, lest we die.\") We are hereby apprised that they lacked the strength to receive no more than ten pronouncements, viz. (Devarim 5:22) \"If we continue hearing the voice of the L–rd our G–d, we will die,\" but (Ibid. 6) you draw near,\" and we will hear. At that time, Israel merited the L–rd's establishing prophets for them, as it is written (Ibid. 18:18) \"A prophet shall I raise up for them, etc.\" I was destined to set up a prophet for them (later), but their merit preempted it, viz. (Ibid. 17) \"And the L–rd said to me: They have done well in speaking as they did\" (viz. Ibid. 16). Happy are those in whose words the L–rd concurs! And thus is it written (Numbers 27:7) \"Rightly do the daughters of Tzelafchad speak,\" (Ibid. 36:5) \"Rightly does the scribe of the sons of Yosef speak.\" Happy are those in whose words the L–rd concurs! And thus is it written (Ibid. 14:20) \"I have forgiven because of your (Moses') words.", + "(Devarim 5:26) \"Would that this heart of theirs (were in them to fear Me and to keep all of My mitzvoth all of the days so that it be good for them and for their children forever.\") If it were possible to remove the angel of death from them, I would do so — but the decree has already gone forth. R. Yossi says: On this condition did they stand on Mount Sinai, that the angel of death not prevail over them, as it is written (Psalms 82:6) \"I said (when I gave you the Torah): You are angels and all heavenly creatures. But, as Adam you will die, (having perfected your ways as he did), and as one of the (first) princes will you fall.\"", + "(Exodus, Ibid. 17) \"And Moses said to the people: Do not fear, etc.\": to apprise us of Moses' wisdom, how he stood and appeased them, the thousands and the ten thousands. Of him it is written in the tradition (Koheleth 7:19) \"Wisdom strengthens the wise more than ten rulers, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"For in order to exert you\": In order to make you great did G–d come. (Ibid.) \"and so that His fear be upon your faces.\" \"fear\" (here) is shame-facedness. Shame-facedness is a good sign in a man. ... \"so that you not sin.\" We are hereby apprised that shame-facedness leads to fear of sin, viz. (Jeremiah 6:15) \"Were they ashamed that they committed abominations?", + "(Exodus, Ibid. 18) \"And the people stood from afar\": twelve mil, the distance of the Israelite encampment. And whence is it derived that this was the distance? From (Numbers 32:49) \"And they encamped by the Jordan from Beth Hayeshimoth until Aveil Hashittim in the plains of Moav\" (a distance of twelve mil.)", + "(Ibid.) \"And Moses entered into the mist\": This (his closeness to the L–rd) was a function of his humility, viz. (Numbers 12:3) \"And the man Moses was extremely humble, etc.\" Scripture hereby apprises us that if one is (truly) humble, in the end, he will cause the Shechinah to repose upon a man upon the earth, viz. (Isaiah 57:15) \"For thus said the High and Exalted, who abides forever and whose name is holy (… I dwell with the oppressed and with the lowly of spirit, etc.\"), and (Ibid. 61:1) \"The spirit of the L–rd G–d is upon me, for the L–rd has anointed me to bring tidings to the humble, etc.\", and (Ibid. 66;2) \"And all of these things My hand created (… but it is to this that I look, to the poor and broken-spirited, etc.\"), and (Psalms 51:19) \"The sacrifices of G–d are a broken spirit. A heart broken and oppressed, G–d will not despise.\"", + "And all who are haughty of heart cause the land to be defiled and the Shechinah to depart, as it is written (Ibid. 101:5) \"The haughty of eyes and the broad of heart, him will I not abide.\" And all the haughty of heart are called \"abomination,\" as it is written (Mishlei 16:5) \"The abomination of the L–rd are all the haughty of heart.\" And idolatry is called \"abomination,\" as it is written (Devarim 7:26) \"And you shall not bring an abomination into your house.\" Just as idolatry defiles the land and causes the Shechinah to depart, so do all the haughty of heart.", + "\"And Moses entered into the mist\": within the three partitions: darkness, cloud, and mist. Darkness, the outermost; cloud, within; mist, the innermost. As it is written \"And Moses entered into the mist, where G–d was.", + "(Ibid. 19) \"And the L–rd said to Moses: Thus shall you say to the children of Israel\" — In the language that I speak, thus shall you speak to the children of Israel — in the holy tongue. Wherever \"koh\" (\"thus\"), \"kachah\" (\"in this wise\"), \"aniyah\" (\"answering\"), and \"amirah\" (\"Saying\") are used, the holy tongue is understood.", + "(Ibid.) \"You saw that from the heavens I spoke to you.\" There is a difference between one's seeing something (with his own eyes) and others' relating something to him. When others relate something to him, sometimes his heart is \"divided\" within him; but here — \"You (yourselves) saw!\"", + "R. Nathan says: What is the intent of this? From (Psalms 138:4) \"All the kings of earth will acknowledge you, O L–rd, for they have heard the words of Your mouth,\" I might think that just as they heard, so, they saw. It is, therefore, written \"You saw,\" but the nations of the world did not see.", + "(Ibid.) \"that from the heavens I spoke to you\": One verse states \"that from the heavens, etc.\", and another (Ibid. 19:20) \"And the L–rd went down upon Mount Sinai!\" How are these two verses to be reconciled? A third verse reconciles them, viz. (Devarim 4:36) \"From the heavens He made you hear His voice to exhort you, and on the earth He showed you His great fire, and His works you heard from the midst of the fire.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He bent the upper heavens over the top of the mountain, and He spoke to them from the heavens. As it is written (Psalms 18:10) \"And He bent the heavens and descended, with mist between His feet.\"", + "Rebbi says: \"And the L–rd went down upon Mount Sinai upon the top of the mountain. And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses went up\": Is this to be understood literally? Can you say such a thing? If one of His servants (e.g., the sun) makes his presence felt in its place and outside of its place, how much more so the glory of Him who spoke and brought the world into being! (The above, then, must perforce be understood figuratively and not literally.)" + ], + [ + "(Ibid. 20) \"You shall not make unto Me gods of silver and gods of gold\": R. Yishmael says: The likeness of My servants who serve before Me on high (\"you shall not make unto Me.\") Neither the likeness of angels nor the likeness of ofanim (heavenly creatures), nor the likeness of cherubs.", + "R. Nathan says: \"You shall not make (alongside) with Me,\" i.e., Do not say I will make a kind of image and I will bow down to it. And thus is it written (Devarim 4:15) \"And you shall take great heed to your souls. For you did not see any likeness (on the day that the L–rd spoke to you in the midst of the fire.\")", + "R. Akiva says: \"You shall not do (i.e., deport yourselves) with Me\" as others do with their gods. When good befalls them, they honor their gods, viz. (Habakkuk 1:16) \"Therefore, he sacrifices to his \"nets\" (i.e., to his idols, which \"net\" him riches). And when evil befalls them, they curse their gods, viz. (Isaiah 8:21) \"… and he will curse his king and his gods.\" But, as for you, if I bring good upon you, you give thanks, and when I bring afflictions upon you, you give thanks. And thus did David say (Psalms 116:3) \"the cup of salvation shall I raise, and in the name of the L-td will I call\" — (Ibid. 4) \"Trouble and sorrow will I find, and in the name of the L–rd shall I call.\" And thus, Iyyov says (Iyyov 1:21) \"the L–rd has given and the L–rd has taken — Let the name of the L–rd be blessed!\" Both for the good and for the evil. What does his wife say to him? (Ibid. 2:9) \"Do you still hold on to your innocence? Blaspheme G–d and die!\" He answers (Ibid. 10) \"You speak as one of the lowly ones!", + "The men of the generation of the flood, who were \"ugly\" in good (i.e., when good befell them), accepted distress perforce. But we, who were amiable in good, should we not be amiable in distress!\" — wherefore he said \"You speak as one of the lowly ones!\"", + "And, what is more, one should rejoice in affliction more than in good. For even if one were to bask in good all of his days, his transgressions would not be forgiven. Whereby are they forgiven? By afflictions.", + "R. Eliezer says: It is written (Mishlei 3:11) \"The chastisement of the L–rd, my son, do not despise … (12) \"For whom the L-=rd loves He chastises, as a father, the son whom he favors. What caused this son to conciliate his father? Afflictions.", + "R. Meir says (Devarim 8:5) \"And you shall know in your heart that just as a man chastises his son, the L–rd your G–d chastises you.\"", + "", + "R. Yonathan says: Beloved are afflictions. Just as a covenant is forged with the land (viz. Genesis 15:18), a covenant is forged with afflictions, viz. \"the L–rd your G–d chastises you … (7) for the L–rd your G–d brings you to a good land.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Beloved are afflictions, for three goodly gifts were given to Israel and are desired by the nations of the world, and they were given to them only through afflictions — Torah, Eretz Yisrael, and the world to come. Torah, (Mishlei 1:2) \"to know wisdom and chastisement, to comprehend words of understanding,\" and (Psalms 94:12) \"Happy is the man whom you chastise, O L–rd, and whom you teach from Your Torah.\" Eretz Yisrael, (Devarim 8:5) \"… the L–rd your G–d chastises you … (7) for the L–rd your G–d brings you to a good land.\" The world to come, (Mishlei 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah, light, and the way of life, the chastisements of mussar.\" Which is the way which leads a man to life in the world to come? Afflictions.", + "R. Nechemiah says: Beloved are afflictions. Just as offerings conciliate, so, afflictions conciliate. What is written of offerings? (Leviticus 1:5) \"and it shall conciliate for him to atone for him.\" What is written of afflictions? (Ibid. 26:43) \"… and they shall conciliate for their sin.\" And, what is more, afflictions conciliate more than offerings do. For offerings are (effected) with one's money, and afflictions, with one's body.", + "Once, R. Eliezer was sick, and four elders came to visit him: R. Tarfon, R. Yehoshua, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiva … R. Tarfon responded: \"You are more beloved by Israel than the solar orb\" … whence we derive that afflictions are beloved (see Sanhedrin 107b)", + "", + "(Exodus, Ibid.) \"gods of silver and gods of gold\": What is the intent of this? Though it is written (Exodus 25:18) \"And you shall make two golden cherubs,\" one should not say I shall make four. To this end it is written \"gods of gold.\" If you make more than two, they are considered \"gods of gold.\"", + "\"gods of silver\": What is the intent of this? Is it not already written \"gods of gold\"? Why, then, add \"gods of silver\"? Because we find with all the implements of the Temple, if there is no gold they are to be made of silver, the same obtains with the cherubs, it is, therefore, written \"gods of silver\" — If gold is not used, they are considered \"gods of silver.\"", + "(Exodus 25:20) \"you shall not make for yourselves\": Do not say: Since the Torah permitted this (the making of cherubs) in the Temple, I shall do the same in synagogues and in houses of study; it is, therefore, written \"You shall not make for yourselves.", + "Variantly: \"… gods of silver you shall not make for yourselves\": Do not say: We shall do for ourselves as others do in the provinces. It is, therefore, written \"You shall not make for yourselves.\"" + ], + [ + "(Ibid. 21) \"An altar of earth shall you make for Me\": specifically for Me, and not for another (i.e., not for any other purpose).", + "R. Yishmael says: \"an altar of earth\": fixed upon the earth, and not upon domes or pillars.", + "R. Nathan says: It was hollow (and filled) with earth, viz. (Exodus 23:8) \"a hollow, or boards shall you make it.", + "Issi b. Akiva says: an altar of copper filled with earth. As it is written (I Kings 8:64) \"For the copper altar before the L–rd was too small to contain the burnt-offerings, etc.\" Now was it too small? Is it not written (Ibid. 3:4) \"A thousand burnt-offerings did Solomon sacrifice on that altar\"? What is the intent of \"small\"? As people speak, \"He is a dwarf\" — i.e., he is unfit for the service. On the day that the new altar was built, the other was secreted.", + "(Exodus 20:21) \"And you shall slaughter thereon\": alongside it (i.e., alongside the top). You say \"alongside it, but perhaps it is to be understood literally, i.e., \"upon it\"? And this would follow, viz.: If the north of the altar, which is not kasher for atonement (i.e., for the sprinkling of the blood [viz. Leviticus 1:5]), is kasher for slaughtering, then the top of the altar, which is kasher for atonement, how much more so should it be kasher for slaughtering! This (a fortiori argument) is refuted by the inner altar, which, though it is kasher for atonement, (the blood of the bullocks for burning being sprinkling upon it) is not kasher for slaughtering, (which is to be performed at the entrance of the tent of meeting.) And this would indicate of the outer altar that though it is kasher for atonement, is not kasher for slaughtering. No, this may be true of the inner altar, which does not render (a leper) kasher (to eat of the offerings) and does not render (an offering) permitted (to be eaten), and does not consummate the atonement, (for after the blood was sprinkled on the inner altar, the remnant had to be spilled on the outer altar) — wherefore it is not kasher for slaughtering. It is, therefore, written (Devarim 12;27) \"And you shall offer your burnt-offerings — the flesh and the blood — upon the altar': \"the flesh and the blood upon (i.e., on top of) the altar,\" and not slaughtering on top of the altar, (but alongside it).", + "R. Assi says: Slaughtering also is on top of the altar. And Scripture supports him, viz. \"An altar of earth shall you make for Me and you shall slaughter therein, etc.\" One verse states \"your burnt-offerings and your peace-offerings,\" and, another \"And you shall offer your burnt-offerings — the flesh and the blood, etc.\" How are these two verses to be reconciled?", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: From half the altar northwards is regarded as north, and from half the altar southwards is regarded as south. And this tells me only that the north of the altar is kasher for slaughtering. Whence do I derive (the same for) all the north of the azarah (the Temple court)? From (Leviticus 14:13) \"And he shall slaughter the lamb in the place where he shall slaughter the sin-offering and the burnt-offering, in the holy place.\" Let this not be written. (Why is it written?) To render kasher the entire northern side (of the azarah)?", + "\"And you shall slaughter therein your burnt-offerings and your peace-offerings.\" This tells me only of burnt-offerings and peace-offerings. Whence do I derive (the same for) all offerings/ This tells me (that it is permitted to slaughter on the altar only burnt-offerings and peace-offerings. Whence do I derive (the same for) all offerings? From (Ibid. 20:21) \"your sheep and your cattle.\" — But this would imply that he could slaughter there both offerings and non-offerings! Would you say that? What is the context? That of offerings (and not of non-offerings).", + "(Ibid.) \"Wherever I shall mention My name\": where I am revealed to you, in the Temple — whence they ruled: It is forbidden to mention the explicit Name (the Tetragrammaton) in the borders (i.e., outside of the Temple).", + "R. Eliezer b. Yaakov says: If you come to My house, I will come to your house. And if you do not come to My house, I will not come to your house. The place that My heart loves, there My feet will lead Me — whence they derived: Whenever ten men enter a synagogue, the Shechinah is with them, as it is written (Psalms 82:1) \"G–d stands in the congregation of the Almighty.\" And whence is it derived (that the Shechinah reposes) even on three who judge? From (Ibid.) \"In the midst of the judges, (three), does He judge.\" And whence is it derived (that it reposes) even with two? From (Malachi 3:16) \"Then there conversed, the fearers of the L–rd, one to the other, and the L–rd listened, etc.\" And whence is it derived (that the same obtains) even with one? From \"Wherever I shall mention My name I shall come to you and I shall bless you.\"", + "(Exodus, Ibid. 22) \"And if an altar of stones you make for Me\": R. Yishmael says: Every \"if\" in the Torah connotes optionality, except for three; (Leviticus 2:14) \"And if you offer an offering of first-fruits\" — This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. (This is not so, for) it is written (Ibid.) \"You shall offer the offering of your first-fruits.\" It is mandatory, not optional.", + "Similarly, (Exodus 22:24) \"If you lend money to My people, the poor man with you, etc.\" This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. It is, therefore, written (Devarim 15:8) \"Lend shall you lend him.\" It is mandatory, not optional.", + "Similarly, \"And if an altar of stones you make for Me.\" This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. (This is not so,) for it is written (Devarim 27:6) \"Of whole stones shall you build the altar of the L–rd.\" It is mandatory and not optional (to build an altar). And what is the intent of \"if an altar of stones\"? If he wishes to build it of stones, he may do so. (If he wishes to build it) of bricks, he may do so. Now does this not follow a fortiori for the other vessels, viz. If he may vary (i.e., either stones or bricks) for the altar, the more \"formidable,\" how much more so may he do so for other vessels (of lesser formidability) (e.g., the menorah and the table, to make them of silver.)", + "(Exodus 20:22) \"Do not build them gazith\": \"gazith\" is \"gezuzoth\" (hewn,) iron having been lifted upon them. R. Nathan says: I might think that if one built two stones (into the altar) upon which iron had been lifted (that) the entire altar is unfit, it is, therefore, written \"Do not build them hewn\" — They are unfit, but not the entire altar.", + "(Ibid.) \"Do not build them hewn\": In it (the altar) you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. For it would follow (otherwise), viz.: If in the altar, the less formidable, it is forbidden to build them hewn, how much more so, in the sanctuary and the holy of holies, the more formidable. It is, therefore, written (of the altar) \"Do not build them hewn.\" In it, you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. How, then, am I to understand (I Kings 6:7) \"And hammers, chisels, or any iron tools were not heard in the Temple when it was being built\"? In the Temple they were not heard, but outside (where they were hewn) they were heard.", + "(Exodus, Ibid.) \"For if you lift your sword upon it\": R. Shimon b. Elazar was wont to say: Iron was created to shorten a man's days, and the altar was created to lengthen them. It is not fit that the \"shortener\" be lifted over the \"lengthener.\"", + "Rabban Yochanan ben Zakai says: it is said (Devarim 27:6) \"Of whole (shleimoth) stones shall you build the altar of the L–rd\" — stones which repose peace (\"shalom\"). Now does this not follow a fortiori, viz.: If the stones of the altar, which do not see or hear or speak — because they repose peace between Israel and their Father in heaven, the Holy One Blessed be He says: Do not lift iron upon them, then one who reposes peace between a man and his wife, between one city and another, between one nation and another, between one government and another, between one family and another — how much more so will he not meet with adversity!", + "(Exodus, Ibid. 22) \"And you shall not go up with steps in My altar\": From here they ruled: Make a ramp for the altar. This tells me only of ascending. Whence do I derive (the same for) descending? It is, therefore, written \"so that your nakedness not be revealed upon it.\" It is not the ascending or descending which is the determinant, but the \"covering.\"", + "R. Yishmael says: The verse is not needed (for this purpose). Is it not already written (Ibid. 28:42) \"And make for them trousers of linen\"? What, then, is the intent of \"so that your nakedness not be revealed upon it\"? That they not take broad strides, but walk heel-by-toe.", + "\"Do that your nakedness not be revealed upon it\": Upon it (the altar) you may not take broad strides, but you may in the sanctuary and in the holy of holies. For it would follow (otherwise), viz.: If on the altar, the less formidable, it is forbidden to take broad strides, how much more so in the sanctuary and the Temple, the more formidable! It is, therefore, written \"So that your nakedness not be revealed upon it.\" Upon it (the altar) you may not take broad strides, but you may in the sanctuary and the holy of holies. Now does this not follow a fortiori, viz.: If of stones, which have no consciousness of evil or of fear, the Holy One Blessed be He said: Do not deport yourself upon them boldly, then your friend, created in the image of Him who spoke and brought the world into being — how much more so should you not deport yourselves boldly with him!", + "\"so that your 'nakedness' not be revealed upon him.\"" + ] + ], + "Tractate Nezikin": [ + [ + "(Exodus 21:1) \"And these are the judgments\": R. Yishmael says: \"And these\" — What follows is being added to what precedes, viz.: Just as what precedes was stated at Sinai, so, what follows.", + "R. Akiva says: What is the intent of \"And these are the judgments\"? From (Leviticus 1:2) \"Speak to the children of Israel and say to them,\" I would think, only once. Whence do I derive that it is to be repeated two, three, and four times until it is assimilated? From (Devarim 31:19) \"and teach it to the children of Israel.\" I might think that it is to be taught but not repeated. It is, therefore, written (Ibid.) \"Place it in their mouths.\" I might think that it is to be repeated (even) if it is not understood. It is, therefore, written \"And these are the judgments.\" Set them out before them as a set table, as it is written (Ibid. 4:35) \"You have been shown to know, etc.\"", + "R. Yehudah says: \"And these are the judgments\" (alluded to) in Marah, viz. (Exodus 15:25) \"There (in Marah) He made for them statute and judgment.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: I might think that if gentiles judged according to the laws of Israel their judgments stand; it is, therefore, written \"And these are the judgments\":", + "From here it was ruled: Divorce under coercion — by an Israelite (court) is valid; by a gentile (court), invalid. But if gentiles coerce him, saying: Do as the Israelites ruled, it is valid.", + "R. Shimon says: Why do (the mitzvoth of) adjudication take precedence over all the mitzvoth of the Torah? For when there is litigation between a man and his neighbor, there is strife between them. Once the ruling has been given, there is peace between them. And thus did Yithro say (Exodus 18:23) \"If you do this thing (i.e., if you provide for adjudication) … then all this people will come to their place in peace.\"", + "(Exodus 21:2) \"If you buy a Hebrew man-servant\": Scripture here speaks of one sold by beth-din (to pay for what he has stolen), in which instance he serves both the father and the son. But perhaps it speaks of one who sells himself (because of poverty)? (This is not so, for (Leviticus 25:39) \"And if your brother grows poor with you, and he is sold to you\" speaks of one who sells himself. How, then, am I to understand \"If you buy a Hebrew man-servant\"? As referring to one who is sold by beth-din because of his theft, that he serves the master and his son.", + "(Ibid.) \"If you buy (lit.,) a servant Hebrew\": Is Scripture speaking of a servant who is a Hebrew, or the servant of a Hebrew? And how am I to understand (Leviticus 25:46) \"And you shall hold them as an inheritance for your sons after you, etc.\"? As referring to (a gentile servant) bought from a gentile; but if he were bought from a Jew, (I would say that) he serves six years and goes free on the seventh. It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If there be sold to you (by beth-din for his theft) your brother, the Hebrew man or the Hebrew woman, etc.\" Let it not be written \"Hebrew man\" or \"Hebrew woman,\" for it is already written \"your brother.\"", + "Why is it written? It is deliberately superfluous to signal a gezeirah shavah (i.e., \"identity\"), viz.: It is written here (in Exodus) \"Hebrew,\" and there (in Devarim) \"Hebrew.\" Just as there, \"Hebrew\" refers to the servant (and not to the master); here, too, \"Hebrew\" refers to the servant (and not to the master). And though there is no proof for this (i.e., that \"servant Hebrew\" is to be understood as \"a servant who is a Hebrew\" (and not as \"the servant of a Hebrew\"), there is support for it, viz. (Exodus 5:3) \"The G–d of the Hebrews revealed Himself to us\" — (the G–d) of \"Avram the Hebrew\" (Genesis 14:13).", + "", + "\"If you buy a Hebrew man-servant\": What is the intent of this? To include a proselyte. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Eliezer says: This (inclusion) is not needed. If a Jew serves, how much more so a proselyte! — But perhaps (I would say) If a Jew serves six years, a proselyte should serve twelve years. Would you say this? \"It suffices that the object of an a fortiori argument, (in this instance, a proselyte,) be like the subject\" (a Jew), viz. Just as a Jew serves six (years), so, a proselyte. Because it is written (Exodus 22:2) \"If he lacks it, he is to be sold for his theft,\" I might think (that he is sold) forever; it is, therefore, written \"six years shall he serve,\" Scripture hereby apprising us that he serves for six years and goes free on the seventh.", + "\"Six years shall he serve\": I might think (that he performs) both demeaning and non-demeaning service. It is, therefore, written (Leviticus 25:39) \"Do not have him work the service of a slave\" — whence they ruled: He should not wash his feet or tie his sandals or carry his clothing to the bath-house or gird his loins for an ascent or carry him in a litter or in a chair or in a sedan-chair, as slaves do. Whence is this derived? From (Ibid. 46) \"And in your brothers, the children of Israel, one may not lord it over another.\" But with his son and his disciple, it is permitted.", + "\"Six years shall he serve\": I might think, both demeaning or non-demeaning service; it is, therefore, written (Ibid. 40) \"as a hired laborer or a bound laborer.\" Just as you may not deflect a hired laborer from his trade, so, a Hebrew man-servant. From here they ruled that one may not set him at a trade which is public-oriented, such as that of a tailor, a bath-house attendant, a barber, a butcher, or a banker. R. Yossi says: If that were his trade, he may keep him at it, but his master may not alter it (for a different form of public service.)", + "Variantly: \"as a hired laborer or a bound laborer\": Just as a hired laborer works in the daytime, but not at night, so, a Hebrew man-servant. R. Yossi says: All according to his (original) trade.", + "\"And on the seventh (he shall go out free\"): the seventh year of his sale. You say \"the seventh year of his sale,\" but perhaps the reference is to the seventh (calendar) year. It is, therefore, written \"Six years shall he serve (and on the seventh he shall go our free\") — the seventh year of the sale, and not the seventh (calendar) year.", + "\"and on the seventh year he shall go out to freedom\": What is the intent of this? From (Devarim 15:13) \"And when you send him away, etc.\" I might think that he must write him a writ of emancipation; it is, therefore, written \"he shall go out to freedom.\" Or I might think that he (the servant) must indemnify him; it is, therefore, written \"he shall go out to freedom, gratis.\"", + "(Exodus 21:3) \"If alone (i.e., without a wife) he came, alone shall he go out.\" What is the intent of this? It is written (9) \"If his master gives him a woman\" (a Canaanite bondswoman). (\"If\" here is) optional (and not mandatory). You say \"optional,\" but perhaps it is mandatory. It is, therefore, written \"If alone he come, alone shall he go out\" — It is optional and not mandatory. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"If alone (i.e., intact) he came, alone shall he go out\" — If he came with his organ prominences (intact), he goes out with them intact (i.e., the master must indemnify him for any organ prominence loss that he caused him). R. Yishmael says: Our verse is not needed for this.", + "For it is written (Ibid. 7) \"And if a man sells his daughter as a maidservant, she shall not go out as the (Canaanite) bondsmen go out\" — by (loss of) organ prominences, as the Canaanite bondsmen do go out. You say (it means) this; but perhaps (it means that) she should not go out with (six) years (of service) or with Jubilee years, as the (Hebrew) bondsmen do go out. It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If your Hebrew brother or sister is sold to you, etc.\" — whereby we are apprised that she does go out with (six) years (of service). Whence do we derive (the same for) the Jubilee? From (Leviticus 25:42) \"For they (i.e., all Hebrews are My servants.\" In any event, (it has been shown that) it is not the second conclusion (i.e., that she does not go out with years of service and with Jubilee), which is correct, but the first (i.e., that she does not go out with loss of organ prominences).", + "This tells me only of a Hebrew maidservant. Whence do we derive (the same for) a Hebrew bondsman? It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"the Hebrew man or the Hebrew woman.\" The first is likened to one second. Just as the Hebrew woman does not go out with (loss of) organ prominences, so, the Hebrew man (But why is a verse needed for this?)", + "Can it not be deduced a fortiori? viz.: If a Hebrew maidservant, who goes out with (the appearance of pubertal) signs, does not go out with (loss of) organ prominences, then a Hebrew bondsman, who does not go out with signs, how much more so should he not go out with (loss of) organ prominences! — No, this (that she does not go out) may be true of a Hebrew maidservant, who was not sold for thieving — wherefore she does not go out with (loss of) organ prominences — as opposed to a Hebrew bondsman, who was sold for thieving — wherefore he does go out with (loss of) organ prominences. It must, therefore, be written \"the Hebrew man or the Hebrew woman\" — to liken the first to the second, viz.: Just as she does not go out with organ prominences, so, he.", + "(Exodus, Ibid.) \"If he were the husband of a woman\": Scripture speaks of a Jewish woman. You say \"a Jewish woman,\" bur perhaps a gentile woman is intended? (This cannot be, for) (4) \"If his master gives him a woman\" speaks of a Canaanite woman. How, then, is \"If he were the husband of a woman\" to be understood? As referring to a Jewish woman.", + "(Ibid. 3) \"then his wife shall go out with him\": R. Yitzchak says: Who brought her in (to the mater) that Scripture takes her out? What, then, is the intent of \"then his wife shall go out with him\"? We are hereby apprised that he (the master) is liable for the food of his wife.", + "Whence do we derive (the same for) the food of his children? From (Leviticus 25:41) \"And he shall go out from you (in the Jubilee year), he and his children with him.\" From \"going out\" you derive \"coming in\" (i.e., that he is liable for the feeding of his children.) I might think that he is (also) liable for the feeding of his betrothed and for that of a woman awaiting levirate marriage to him; it is, therefore, written \"his wife\" — to exclude the latter, who is not his wife; \"with him\" — to exclude his betrothed, who is not \"with him.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:4) \"If his master gives him a wife\": (\"If\" here connotes) optionality. But perhaps it is mandatory? (This is not so, for) \"If alone (i.e., without a wife) he came, alone shall he go out\" connotes what is optional and not what is mandatory. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"If his master gives him a wife\" — a woman that is exclusively his, and not an abandoned maid-servant.", + "(Ibid.) \"a wife\": Scripture here speaks of a Canaanite woman. But perhaps it speaks of a Hebrew woman. (This cannot be, for) \"the woman and her children shall belong to her master\" indicates that it is a Canaanite woman that is being spoken of.", + "(Ibid.) \"and she bears him sons or daughters\": This tells me only of sons or daughters. Whence do I derive (the same for) a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite? From \"the woman and her children shall belong to her master\" — in any event. R. Nathan says: It is written \"and she bears him\": to include the master who lived with his bondswoman, that her children are slaves.", + "\"the woman and her children\": What is the intent of this? That her children are (slaves) as she is. This tells me only of a bondswoman, that her children are as she is. Whence do I derive the same for a gentile woman (that her children are regarded as hers and not as the father's)? R. Yishmael was wont to say: It follows inductively, viz.: Just as the children of a Canaanite bondswoman, who is not betrothed to any man, are considered hers, so, the child of any woman who is not betrothed to any man (i.e., a woman with whom betrothal is not binding) is considered hers. And who is that: The child of a gentile woman.", + "\"and he shall go out alone\": We are hereby apprised that a (Canaanite) bondswoman does not require a get (a divorce) from a Jew. Whence do we derive the same (i.e., that she does not require a get) for a Hebrew maid-servant who cohabited with a (Canaanite) bondsman? From (Leviticus 25:49) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant and a maid-servant.\" A man-servant is being likened to a maid-servant, and a maid-servant to a man-servant. Just as a maid-servant does not require a get from a (Hebrew) man-servant, so a Hebrew maid-servant does not require a get from a man-servant.", + "Variantly: What is the intent of \"and he shall go out alone\"? Because it is written (of a Hebrew man-servant) \"six years shall he serve,\" I might think that it is only with such a servant that the above provision obtains (i.e., that his master may give him a Canaanite maid-servant). Whence do I derive the same for one whose ear has been bored? (see below) From \"and he shall go out alone\" — to include one whose ear has been bored.", + "R. Yitzchak said: This (verse) is not needed (for this learning, for it may be derived a fortiori, viz.:) If this provision obtains with one who served for (only) six years, how much more so does it obtain with one who serves for a longer time (i.e., until the Jubilee)!", + "\"Six years shall he serve\": to include one who was sick (and incapacitated for six years — in which instance he must make up the time lost.) This tells us of one who was sick. Whence do we derive (the same for) one who ran away (and was recaptured)? From \"Six years shall he serve\" — Scripture speaks of one who is able to serve.", + "(Ibid. 5) \"And if say, will say, the man-servant\": We are hereby apprised that he is not bored until he says it twice, (once in the beginning of the six years, and once at the end.)", + "\"I love my master, etc.\": This tells me only of one who has a wife and children and his master has children (that his ear is bored). Whence do we derive that if his master does not have a wife and children (that his ear is not bored)? From (Devarim 15:16) \"and it shall be, if he say to you, etc.\" From here it is derived that he is not bored unless both he and his master have wife and children.", + "\"I love my master, etc.\": He loves his master and his master \"loves\" him, his possessions prospering through him, wherefore it is written (Devarim, Ibid.) \"because it is good for him with you\" — that his good be comparable to yours.", + "Variantly: \"because it is good for him with you\": From here it is derived that his master should not vary his food, drink, and bedding from his own.", + "Variantly: \"because it is good for him with you\" — If one of them were lame or blind, he is not bored.", + "\"Then his master shall bring him near to elohim\": These are the judges, that he might consult those who sold him.", + "Rebbi says: We are speaking of one who was sold in beth-din for his theft, but if he sold himself, he is not bored.", + "\"and he shall bring him near to the door or to the door-post\": The door is being compared to the door-post, viz.: Just as a door-post stands in its place, so, the door must be standing in its place. And this would follow a fortiori, viz.: If the door, which is not kasher for the mitzvah (of mezuzah), is kasher for boring, then the door-post, which is kasher for the mitzvah of mezuzah, how much more so should it be kasher for boring! It is, therefore, written (Devarim 15:17) \"Then you shall take the awl and place it in his ear and in the door\" — You place it in the door, but not in the door-post. But perhaps the awl is to pierce both his ear and the door-post; it is, therefore, written (Exodus 21:6) \"then his master shall bore his ear with an awl\" — his ear is pierced and not the door. It is the first reading, then, which is to be accepted — The door is being compared to the door-post, viz.: Just as a door-post stands in its place, so, the door must be standing in its place.", + "\"then his master shall bore his ear\": Why is this stated? For we find everywhere that a man's messenger is equivalent to the man himself; but here, only he, (the master, can do the boring) and not his messenger.", + "\"his ear\": His right ear is intended. You say, the right ear, but perhaps it is the left! — It follows (that the right ear is meant.) It is written here \"his ear,\" and elsewhere (Leviticus 14:25, in respect to a poor leper,) \"his ear.\" Just as there, the right ear is specified, so, here, the right (is intended).", + "\"his ear\": (It is pierced) in the lobe. These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: Also, in the cartilage. For R. Meir was wont to say: A Cohein (man-servant) is not bored, (for a pierced lobe would be considered a blemish, which would disqualify him from the priestly service.) And they say: A Cohein is bored.", + "And why was the ear singled out for boring from all the other organs? R. Yochanan was wont to interpret it symbolically, viz.: The ear which heard (on Mount Sinai): \"Thou shalt not steal\" — and he went and stole (for which reason beth-din sold him) — let it be bored!", + "\"With an awl\": with any instrument. The Torah writes \"then his master shall bore his ear with an awl\" — and the halachah is, with any instrument. Rebbi says: with a metal instrument only.", + "\"and he shall serve him forever\": until the Jubilee year (Yovel). For it would follow otherwise, viz.: If money, whose \"power\" is formidable, and which acquires everything, acquires only for six years, then boring, which acquires only bondsmen, how much more so should it acquire (a bondsman) for only six years! It is, therefore, written \"and he shall serve him forever\" — until the Yovel. But perhaps the meaning is that he acquires him forever — literally! It is, therefore, (to negate this) written (Leviticus 25:10) \"And (in the Yovel) you shall return a man (including a bored bondsman) to his holding.\"", + "Rebbi says: Come and see that \"forever\" is fifty years, it being written \"and he shall serve him forever\" — until the Yovel. How so? With the arrival of the Yovel, he goes free. With the death of the master he goes free.", + "\"and he shall serve him\": him, and not his son. For it would follow (otherwise), viz.: If one (i.e., a Hebrew bondsman) who serves for six years, limited service, serves both him and his son, then a bored bondsman, whose service is extended (to the Yovel), how much more so should he serve both him and his son! It is, therefore, (to negate this) written \"and he shall serve him\" — \"him\" and not his son. From here they adduced: A Hebrew bondsman serves the son and not the daughter. A bored bondsman and a maid-servant serve neither the son nor the daughter." + ], + [ + "(Exodus 21:7) \"And if a man sells his daughter\": Scripture speaks of a minor (under twelve). You say that it speaks of a minor, but perhaps it speaks of an adult! — Would you say that? (The rationale for his selling is) Since he is permitted to annul her vows, he is permitted to sell her. Just as he may annul the vows of a minor but not of an adult, so, he can sell a minor but not an adult. But (reason from) the \"place\" you are coming from (i.e., from vows). Just as there, (he may annul her vows) when she is a na'arah, (a maiden), (from twelve years and a day until twelve and a half years, viz. [Numbers 30:17]) here, too, (he should be able to sell her) when she is a na'arah! — Would you say that? if (pubertal) signs remove her from servitude, how much more so (may he not sell her [a na'arah]) when she has not yet been sold!", + "\"And if a man sells his daughter\": A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter. For it would follow (otherwise), viz.: If a man, who is not permitted to sell his son, is permitted to sell his daughter, should a woman not be permitted to sell her daughter? It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter.\" A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter.", + "\"And if a man sells his daughter\": A man may sell his daughter, but not his son. For it would follow (otherwise), viz.: If a father may sell his daughter, who (as an adult) is not sold (by beth-din) for stealing, how much more so may he sell his son, who (as an adult) is sold by beth-din for stealing! It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter.\" A man may sell his daughter, but not his son.", + "\"And if a man sells his daughter\": He sells her, but she does not sell herself. For it would follow (otherwise), viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, sells himself, then a daughter, whose father is permitted to sell her, how much more so should she (be permitted to) sell herself! — No, this may be true of a son, who is sold for his theft, as opposed to a daughter, who is not sold for her theft.", + "Let her, then, be sold for her theft, and it would, indeed, follow that she should be, viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, is sold for his theft, then a daughter, whose father is permitted to sell her, how much more so should be sold for her theft! — No, this may be true of a son, whose ear is bored, wherefore he is sold for his theft, as opposed to a daughter, whose ear is not bored, wherefore she is not sold for her theft.", + "Let her, then, be bored, as it would, indeed, follow that she should be, viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, is bored, how much more so a daughter, whose father is permitted to sell her! It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter\" — He sells her, but she does not sell herself. If Scripture has excluded her from being sold (a second time), the more formidable (restriction upon her father), how much more so is she excluded from boring, the less formidable (restriction).", + "\"And if a man sells\": We are hereby apprised that he may sell her (as a maid-servant). And whence is it derived that he is permitted to betroth her? — If he can remove her from (the possibility of) betrothal to (the status of) maid-servant, how much more so can he betroth her (to another ab initio)! And whence is it derived that she (a Jewess) is acquired (as a wife) by money? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If a Canaanite maid-servant, who is not acquired (as a maid-servant) by cohabitation (with the master), is acquired by money, then a Jewess, who is acquired (as a wife) by cohabitation, how much more so is she acquired by money! And whence do we derive (the same for acquisition of a wife by) a writ? It is written (Devarim 24:2) \"Then she may go (by a writ of divorce, from her husband's house) and become another man's wife.\" \"Becoming\" is being likened to \"going\" — Just as going is \"going\" is with a writ, so, \"becoming.\" R. Akiva says: It is written (Exodus 21:10) \"If another (wife) he take for himself (in addition to the maid-servant)\" — Just as the first, (the maid-servant, is taken) with money, so, the second, (the wife, is taken) with money....", + "(Exodus 21:7) \"And if a man sells his daughter as a maid-servant\" — He sells her once as a maid-servant, and not twice. R. Yossi Haglili says: We find, then, that he (a father) can betroth her betrothal after betrothal (i.e., if she were divorced after the first betrothal, he may betroth her to another), and betrothal after (having sold her as a) maid-servant, but not maid-servant after maid-servant, and, it goes without saying, not maid-servant after betrothal.", + "(Ibid.) \"she shall not go out as the bondsmen go out\": i.e., she shall not go out as the Canaanites go out. You say (that the intent is) she shall not go out by (the mutilation of) organ prominences, as the Canaanites do. But perhaps the meaning is, she does not go out after (six) years or with the (advent of the) Yovel, as the Hebrews do! It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If there be sold to you your brother, the Hebrew man or the Hebrew women, etc.\", whence we are apprised that she does go out after (six) years or with the (advent of the) Yovel. This (\"she shall not go out as the bondsmen go out\") tells me only of the Hebrew maid-servant, that she does not go out by (the mutilation of) organ prominences.", + "Whence do I derive (the same for) the (Hebrew) man-servant? From \"the Hebrew man or the Hebrew woman\" — the first is being likened to the second. Just as she does not go out — with (mutilation of) organ prominences, so, he.", + "And, furthermore, if she, who goes out with (pubertal) signs, does not go out with mutilation of organ prominences, how much more so, he.", + "No, this may be true of a Hebrew maid-servant, who is not sold for her theft, wherefore she does not go out with mutilation of organ prominences, (as opposed to a man-servant, who is sold for his theft.) (Exodus 21:8) \"If she be evil in the eyes of her master\": \"evil\" here connotes her not finding favor in his eyes.\"", + "\"who did not designate her (to be his wife), then he shall redeem her\": From here they ruled that the mitzvah of marrying her takes precedence to that of his redeeming her.", + "Variantly: \"who did not designate her\": If her master does not take her to wife, her father should redeem her. \"who did not designate her\": He should not designate two (as wives) at the same time. He (the father) should not sell her on condition that she be taken as a wife. These are the words of R. Yossi. R. Akiva says: He may sell her (on this condition). If he (the master) wishes to take her as a wife, he does so (and if not, the sale is annulled).", + "\"To a strange nation he should not sell her\": This is an exhortation to the father not to sell her to a gentile.", + "\"After he (the father) has been faithless (\"bagdah\") to her\" (by selling her,) by degrading her and not treating her as a Jewish daughter, he, too, is not permitted to retain her (i.e., to sell her a second time). These are the words of R. Yonathan b. Avtalmos. \"bagdah\" here connotes deceit\" as in (Malachi 2:11) \"bagdah Yehudah\" and (Jeremiah 5:11) \"for the house of Israel bagod bagdu against Me.\"", + "R. Yishmael says: Scripture is speaking of the master, who took her to marry her and did not do so. He, too, may not retain her (to sell her to another as a maid-servant).", + "R. Akiva says: \"bevigdo bah\": after \"he has spread his garment ('beged') over her\" (to take her as a wife and did not do so).", + "(Exodus, Ibid. 9) \"And if to his son he designate her (as a wife)\": He designates her to his son, but not to his brother. For it would follow (that he does designate her to his brother), viz.: If he designates his son, who does not take his place through yibum (levirate marriage), how much more so, his brother, who does take his place through yibum! — No, this may be true of his son, who takes his place vis-à-vis (reversion to his father of) a (field of) holding (on the Yovel), (as opposed to his brother, who does not.) It is, therefore, written \"And if to his son he designate her\" — to his son and not to his brother.", + "\"according to the ordinance of the daughters shall he provide for her\": Now what do we learn from \"the ordinance of the daughters? — It (apparently) comes to \"teach\" (about a maid-servant), but it ends up \"learning\" (about daughters in general), viz.: Just as this one (the maid-servant), (10) \"her food, her clothing, and her (conjugal) time he shall not diminish,\" so, a Jewish daughter (in general), her food, her clothing, and her time he shall not diminish. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: It (\"according to the ordinance, etc.\") speaks of a Hebrew (maid-servant, i.e., that he is to do with his maid-servant according to the ordinance of the Jewish daughters.) You say this, but perhaps the intent of the verse is to shed light upon a Jewish daughter (in general, as per R. Yoshiyah)! — (This is not so, for [10]) \"If another wife he take for himself, etc.\" already speaks about a Jewish daughter (in general). What, then, is the intent of \"according to the ordinance of the daughters\"? Scripture speaks of a Hebrew maid-servant (as per R. Yonathan).", + "\"If another he take for him\": From here they ruled: A man is obligated to marry off his \"small\" son (i.e., one who is still \"under his wing.\") And elsewhere it is written (Devarim 4:9) \"and you shall make them known to your sons and to your sons' sons.\" When do you merit seeing your sons' sons? When you marry off your sons when they are small.", + "\"she'eirah\": This is her food, as in (Michah 3:3) \"and who eat the she'er of My people\", and (Psalms 78:27) \"He rained she'er (manna) upon them as dust.\" (Exodus, Ibid.) \"kesuthah\": as stated (i.e., \"her clothing\"), \"and onathah\": her (conjugal) time, as in (Genesis 34:2) \"And he lay with her and ye'anehah.\" These are the words of R. Yoshiyah. ", + "R. Yonathan says: \"she'erah\" is her clothing, i.e., clothing that is adapted to her flesh (\"she'er\"). If she were young, he should not give her (the clothing) of an elderly woman. If she were elderly, he should not give her (the clothing) of a young woman. \"and her onah\" (time): He should not give her summer (clothing) in the winter or winter (clothing) in the summer, but each (garment) in its time. Whence is \"her food\" derived? It follows a fortiori, viz.: If he is not permitted to withhold from her things which are not life sustaining, how much more so things which are life sustaining! Whence is \"her (conjugal) time derived? It follows a fortiori, viz. If he is not permitted to withhold from her things which she was not married for in the beginning, how much more so things which she was married for in the beginning! ", + "Rebbi says: \"she'erah\" is her conjugal time, as in (Leviticus 18:6) \"A man, to all the she'er (flesh) of his kin shall not draw near\" (for cohabitation), and (in the same connection) (Ibid. 12, 13) \"She is the she'er of your father\", \"She is the she'er of your mother.\" \"kesuthah\": as per its plain meaning (i.e., \"her clothing.) \"onathah\" — \"her food\", as in (Devarim 8:3) \"vayeanchah\" and He caused you to hunger.\"", + "(Exodus, Ibid. 10) \"he shall not diminish\": R. Yoshiyah says: What is the intent of this? From (Ibid.) \"If another (wife) he take for himself,\" I might think that this (\"he shall not, etc.\") refers to the Jewess (that he is taking); it is, therefore, written \"he shall not diminish.\" With whom does \"diminution\" obtain? With one who has already been given something (i.e., the Hebrew maid-servant).) ", + "R. Yonathan says: Scripture (in \"he shall not withhold\") speaks of a Jewess (in general). You say it speaks of a Jewess, but perhaps it speaks of the Hebrew maid-servant. — (No, for [9]) \"according to the ordinance of the daughters shall he provide for her\" already speaks of the Hebrew maid-servant. How, then, am I to understand \"If another he take for himself\"? As applying to a Jewess (in general).", + "(Ibid. 11) \"And if these three he does not do to her, then she shall go out free, without money\": (\"these three\":) Marry her yourself, marry her to your son, or redeem her. You say this, but perhaps it refers to (withholding) her food, clothing, or (conjugal) time. Would you say that? The verse speaks of a Hebrew maid-servant (who has not been betrothed [and with whom \"food, clothing or time\" do not obtain.])", + "\"And if these three … then she shall go out free\": I might think, \"free\" of a get (a divorce, if he marries her). How, then, would I understand (Devarim 24:1) \"then he shall write her a bill of divorce\"? As obtaining with other women, other than a Hebrew maid-servant. It is, therefore, written \"And if these three … then she shall go out free\" — free of money (payment), but not free of a get.", + "\"then she shall go out free\": when she is a bogereth (i.e., after twelve and a half years); \"without money\": when she is a na'arah (from twelve and a day until twelve and half.) Now it follows that if she goes out in the days of na'aruth, she does not go out in the days of bagruth. (Why, then, write both?) If only one were written, I would say that it referred to the days of bagruth. And this would follow, viz.: Since (at a certain stage) she leaves her father's jurisdiction and (at a certain stage) she leaves her master's jurisdiction, then just as she leaves her father's jurisdiction when she changes from what she was, so, she leaves her master's jurisdiction when she changes from what she was — i.e., when she had been a na'arah and becomes a bogereth. Therefore, so that there be no room to contest (her leaving the master's jurisdiction when she is a na'arah), both are written: \"then she shall go out free\" — (uncontestedly,) when she is a bogereth; \"without money\" — when she is a na'arah. R. Yonathan says: \"Then she shall go out free\": when she is a na'arah; \"without money\": when she is a bogereth.", + "R. Eliezer says: \"Then she shall go out free\" — when she is a bogereth; \"without money\" — with signs (of puberty). We are hereby taught that (in the absence of signs) she goes out by deducting from the value (of the years served to the value of those to be served.)", + "R. Nathan says: Since (on the one hand) the Torah says \"Give money,\" and, (on the other hand,) \"do not give money,\" then just as the first obtains before the advent of signs, so, the latter obtains after the advent of signs." + ], + [ + "(Exodus 21:12) \"If one strikes a man and he dies, he is to be put to death.\" What is the intent of this? From (Leviticus 24:17) \"And a man, if he strike any soul of a man, etc.\", I might think (that he is to be put to death) even if he slapped him; it is, therefore, written \"If one strikes a man and he dies.\" He is not liable (for the death penalty) unless he kills him.", + "(Exodus, Ibid.) \"If one strikes a man\": This tells me (that he is liable) only if he strikes a man. Whence is it derived (that he is likewise liable) if he strikes a woman or a minor? From (Leviticus 24:17) \"And if a man strikes any soul of a man\" — to include his striking a woman or a minor.", + "\"If one strikes a man\": This (i.e., both verses) tells me only of a man or a woman who kills a man or of a man who kills a woman or a minor. Whence do I derive (the same for) a woman who kills a minor or (another) woman? It is, therefore, written (Numbers 35:16-17) \"The murderer shall be put to death … he is a murderer.\" It comes for this teaching (i.e., that a woman, too, is liable for killing a woman or a minor).", + "\"And if a man strikes any soul of a man\": I might think that an eight-month birth, (who is destined to die,) is also included. It is, therefore, written \"If one strikes a man\" — whereby we are apprised that he is not liable unless he kills one who is destined to live.", + "(Exodus, Ibid.) \"he shall be put to death\": (only) after having been forewarned by witnesses. You say this, but perhaps (he is put to death even) if he has not been forewarned by witnesses? It is, therefore, written (Devarim 17:6) \"By the mouth (i.e., forewarning) of two witnesses\" (shall one be put to death)., What, then, is the intent (here) of \"he shall be put to death\"? After having been forewarned by witnesses.", + "\"he shall be put to death\": in beth-din. You say this, but perhaps it need not be in beth-din. It is, therefore, written (Numbers 35:12) \"and the slayer shall not die until he stand before the congregation for judgment.\" What, then, is the intent of \"he shall be put to death\"? In beth-din.", + "\"he shall be put to death\": by the sword. You say, by the sword. But perhaps (it is to be) by strangulation! — You reason thus: It is written here \"moth yumoth, and elsewhere, in respect to an adulterer, \"moth yumoth.\" Just as there, by strangulation, so, here, by strangulation.", + "You compare it to an adulterer — Compare it to a blasphemer, (and say:) It is written here \"moth yumoth,\" and elsewhere, in respect to a blasphemer, \"moth yumoth.\" Just as there, by stoning, so, here, by stoning.", + "It is, therefore, written (Genesis 9:6) \"One who spills the blood of man, by man shall his blood be spilled.\" (And in strangulation and stoning, there is no spilling of blood.)", + "But still, let his blood be spilled from other limbs (and not through \"the sword\" [i.e., decapitation])! It is, therefore, written (in respect to eglah arufah [the \"heifer of the broken neck\"], Devarim 21:4) \"And they shall break there (with a hatchet) the neck of the heifer in the river-bed … (9) and you shall remove the innocent blood from your midst.\" All spillers of blood are likened to eglah arufah — Just as eglah arufah, by decapitation, so, all spillers of blood by decapitation. We have heard of the punishment. Whence (is derived) the exhortation? (Exodus 20:13) \"Thou shalt not kill.\"", + "(Exodus 21:13) \"And if he did not lie in wait (for him) etc.\": One killed unwittingly, and one killed wittingly (in the absence of witnesses). The second falls by the hand of the first.", + "How so? If one were rolling a roller (down), and it fell on him and killed him; if he were descending a ladder, and it fell on him and killed him; if he were letting a bucket (down), and it fell on him and killed him — he is exiled.", + "But if he were pulling a roller up, and it fell on him and killed him; if he were ascending a ladder, and it fell on him and killed him; if he were pulling up a bucket, and the rope tore and it fell upon him and killed him — he is not exiled. The witting one comes and falls by the hand of the unwitting one.", + "And thus is it written (I Samuel 24:19) \"As stated in the apothegm of the Primal One: 'From the evil shall evil go forth.'\" And where is it stated? \"And if he did not lie in wait (for him), but G–d put (him) into his hand, etc.\"", + "(Ibid. \"then I shall make for you a place [even now, in the desert,] where he shall flee\":) We did not hear (where that place is.) It follows (by identity) A (temporary) \"refuge\" (in the desert) is spoken of, and a permanent \"refuge\" (i.e., the cities of the Levites) is spoken of. Just as the latter is in the cities of the Levites, so, the former is in the camp of the Levites.", + "Issi b. Akiva says: \"then I shall make for you a place\": What is the intent of this? (It is written in respect to the Sabbath boundary) (Exodus 16:29) \"Let a man sit in his place\" — two thousand ells.", + "You say it is two thousand ells, but perhaps it is four ells! (three ells for his body, and one to stretch his hands and feet). It follows (by identity that it is two thousand ells), viz.: It is written here (16:29) \"place,\" and it is written elsewhere (in respect to the cities of refuge, 21:13) \"place.\" Just as the latter is two thousand ells, so, the former. Thus, (the intent of) \"I shall make for you a place, etc.\"", + "(Exodus 21:14) \"And if a man be deliberate against his neighbor to kill him, etc.\": What is the intent of this section? From (Leviticus 24:17) \"And a man if he strike any soul of man shall be put to death,\" I might think, even if he kills others (i.e., gentiles), or if he were a deaf-mute or an imbecile who killed (another), or if he were a doctor (who killed while) engaged in his profession, of (if he killed while) administering stripes by authority of beth-din, or (if he killed while) chastising his son or his disciple. It is, therefore, written \"And if a man be deliberate\" — to exclude one who kills unwittingly; \"a man\" — to exclude a minor (who killed); \"a man\" — to include others (i.e., gentiles who killed); \"his neighbor\" — to include (his killing) a minor; \"his neighbor\" — to exclude (his killing) others.", + "Issi b. Akiva says: Before the giving of the Torah, we were exhorted against the spilling of blood (of gentiles). After the giving of the Torah, instead of being more stringent, shall we be more lenient? In truth, they said: He (one who kills a gentile) is exempt from the laws of flesh and blood, but his judgment is relegated to Heaven. (Exodus, Ibid.) \"to kill him with subtlety\": to exclude a deaf-mute, an imbecile, and a minor, who are not \"subtle.\"", + "\"to kill him with subtlety\": to exclude (from liability for killing) a doctor engaged in his profession, one administering stripes by authority of beth-din, and one chastising his son or his disciple, who, although they are witting (in what they are doing) are not subtly (contriving to kill)....", + "(Ibid. 14) \"From My (very) altar shall you take him to die\": We are hereby apprised that we keep him (a Cohein who has committed a murder) from performing the sacrificial service, and he is taken out to be executed,", + "Scripture hereby teaching us that murder (i.e., one's having murdered) overrides the sacrificial service. For it would follow (otherwise), viz.: If the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, is not overridden by murder (i.e., one is not executed on the Sabbath), then the sacrificial service, which overrides the Sabbath, how much more so should murder (i.e., one's having murdered) not override it! It is, therefore, written \"From My very altar shall you take him to die.\" And whence is it derived that murder (i.e., execution for murder) does not override the Sabbath? For it would follow (that murder does override the Sabbath), viz.: If the sacrificial service, which overrides the Sabbath, is overridden by murder, then the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, how much more so should murder override it!", + "No, this may be true of the sacrificial service, which is overridden by the burial of a meth-mitzvah (a body with no kin to bury it), wherefore it is overridden by murder, as opposed to the Sabbath, which is not overridden by the burial of a meth-mitzvah, wherefore murder should not override it. ...", + "One of the disciples of R. Yishmael said: It is written (Exodus 35:3) \"You shall not light a fire in all of your dwellings on the Sabbath day.\" Burning was in the category (of all the forbidden Sabbath labors), and it left that category (for special mention) to teach that just as burning, which is distinct in being one of the judicial death penalties, does not override the Sabbath, so, all the judicial death penalties do not override the Sabbath. But let the burial of a meth-mitzvah override the Sabbath, and it would follow (that it does so), viz.: If the sacrificial service, which overrides the Sabbath, is overridden by the burial of a meth-mitzvah, then the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, how much more so should it be overridden by the burial of a meth-mitzvah.", + "No, this may be true of the sacrificial service, which is overridden by murder, wherefore the burial of a meth-mitzvah overrides it, as opposed to the Sabbath, which is not overridden by murder, wherefore the burial of a meth-mitzvah should not override it. And it is written (Devarim 21:23) \"His body shall not remain all the day upon the tree.\" (i.e., On the day that you are permitted to execute him [excluding the Sabbath], you are permitted to bury him.)", + "Murder overrides the sacrificial service — how much more so, the saving of a life! For it follows, viz.: If the Sabbath, which is not overridden by murder, is overridden by the saving of a life, then the sacrificial service, which is overridden by murder — how much more so is it overridden by the saving of a life!", + "", + "\"From My (very) altar shall you take him to die\": to die, but not to be judged (in a monetary litigation), and not to receive stripes, and not to be exiled. (In all of these instances, he is not prevented even from beginning to sacrifice.)", + "\"From My (very) altar shall you take him to die\": whence we learn that Sanhedrin (which metes out judgment) presides near the altar." + ], + [ + "(Exodus 21:15) \"And if one strikes his father and his mother, he shall be put to death\": What is the intent of this? Because it is written (Leviticus 24:20) \"an eye for an eye, etc.\", and Scripture took it (striking father or mother) out of its category to make it more stringent, to make it liable to the death penalty, this section was, therefore, stated.", + "\"And if one strikes his father and his mother\": This tells me only of (one who strikes both) his father and his mother. Whence do I derive (liability for one who strikes) his father and not his mother, or (one who strikes) his mother and not his father? It follows, viz.: Just as with cursing — each one, individually (viz. Leviticus 20:9), so, with striking, each one, individually. No, this may be true of cursing, for which he is liable both for (cursing) the dead as well as the living, wherefore he is liable for each individually, as opposed to striking for which he is not liable for striking the dead as well as the living, wherefore he should not be liable for striking each individually. It is, therefore, written (Leviticus 24:21) \"And one who strikes a man shall be put to death.\" Let it not, then, be written \"And if one strikes his father and his mother he shall be put to death.\" (The meaning must be, then,) even if he strikes only one of them. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: (\"and\") implies both together and each by itself unless Scripture specifies otherwise.", + "R. Yitzchak says: \"his mother\" must be added for purposes of stringency (i.e., he is liable even for striking his mother). But (if you understand it as \"and his mother\") you will be implying leniency instead of stringency (i.e., that he is not liable until he strikes both his father and his mother). Perforce, then, it must be understood as \"or\" his mother.", + "\"And if one strikes his father or his mother\": a blow which causes a wound. You say a blow which causes a wound, but perhaps even a blow which does not cause a wound? Would you say this? If (payment) for injuries — the greater — (obtaining both wittingly and unwittingly) there is no liability without a wound, then for punishment — the lesser — (obtaining only wittingly), how much more so should there be no liability without a wound. What, then, is the intent of \"If one strikes his father or his mother? A blow which causes a wound.", + "\"he shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps by one of the (other) deaths mentioned in the Torah? Would you say that? This is a principle in the Torah: Any (unqualified) \"death\" mentioned in the Torah — you are not permitted to incline it to severity, but to lenity. These are the words of R. Yehoshiyah. R. Yonathan says: Not because it is of lesser severity, but because all \"death\" unqualified is strangulation.", + "Rebbi says: There is \"death\" at the hands of Heaven and \"death\" at the hands of man. Just as the first leaves no outward sign, so, the second.", + "From here they ruled: The mitzvah of strangulation — They would stand him in foliage until his hips and they placed hard scarves in soft ones and twisted it around his neck. One pulled from one side, and the other, from the other, until his soul expired. This is \"strangulation.\"", + "We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (of one who administers stripes, Devarim 25:3) \"Forty shall he smite him, not more.\"", + "It follows a fortiori, viz.: If one who is commanded (by beth-din) to smite is exhorted not to smite (more), then one who is commanded not to smite (his father or mother) how much more so is he exhorted not to smite (ab initio).", + "(Exodus 21:16) \"And one who steals a man and sells him\": What is the intent of this? From (Devarim 24:7) \"If a man be found (by witnesses) to have stolen a soul of his brothers, etc.\" I know only of (the necessity for) witnesses to the stealing. Whence do I derive (the same for) witnesses to the selling? From \"And one who steals a man and sells him.\"", + "\"And one who steals a man\": This tells me only of one who steals a man. Whence do I derive (the same for) one who steals a woman or a minor? From \"If a man be found to have stolen a soul of his brothers\" — to include his stealing a woman or a minor.", + "This (\"If a man be found\") tells me only of a man who stole. Whence do I derive (the same for) a woman who stole? From \"And one who steals a man.\" This tells me only of a man or a woman who stole a man, and a man who stole a woman or a minor. Whence do I derive (the same for) a woman who stole her neighbor (woman) or a minor? From (Devarim, Ibid.) \"Then that thief (man or woman) shall die.\"", + "\"And one who steals a man\": This would exclude (from liability) his stealing a minor. Whence is it derived that he is liable for stealing a minor? From \"If a man be found to have stolen a soul, etc.\" — to include a minor. This (\"a soul\") would imply that both a minor and an eight-month birth are included. It is, therefore, written \"And one who steals a man.\" He is not liable unless he steals someone who is destined to live (to man's estate, [as opposed to an eight-month birth]). (Then) \"one who steals a man\" would also include a minor, (who is destined to live to man's estate)! It is, therefore, written \"If a man be found to have stolen a soul of his brothers\" (connoting \"his peers\") — to exclude a minor.", + "(Then) \"If a man be found to have stolen a soul\" would also connote an eight-month birth. It is, therefore, written \"And one who steals a man and sells him,\" which implies that he is not liable until he steals one who is destined to reach man's estate.", + "\"and sells him\": and not half of him. \"and he is found\": \"finding\" is only with witnesses. \"in his hand\": \"in his hand\" always connotes \"his domain.\" And though there is no proof for this, it is intimated in (Numbers 21:26) \"And he took all his land from his hand\", and (Genesis 24:10) \"And the servant took ten camels … and all the good of his master in his hand,\" — whence we infer that \"in his hand\" always connotes \"his domain.\"", + "\"he shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps by one of the (other) deaths mentioned in the Torah? Would you say that? This is a principle in the Torah: Any unqualified death mentioned in the Torah — You are not permitted to incline it to severity, but to lenity. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Not because it is of lesser severity, but because all \"death\" unqualified is strangulation.", + "Rebbi says: There is \"death\" at the hands of heaven and \"death\" at the hands of man. Just as the first leaves no outward sign, so, the second.", + "From here they ruled: The mitzvah of strangulation, etc.", + "(See above) We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Exodus 20:13) \"Thou shalt not steal\"", + "— an exhortation against stealing a soul (i.e., kidnapping). You say it is an exhortation against stealing a soul, but perhaps it is an exhortation against stealing money? (Leviticus 19:4) \"You shall not steal and you shall not deal falsely, etc.\" is already an exhortation against stealing money. What, then, is the intent of \"Thou shalt not steal\"? It is an exhortation against stealing souls.", + "But perhaps the first is an exhortation against stealing money, and the second an exhortation against stealing souls? Would you say that? Three mitzvoth are mentioned in this section (Exodus — \"Thou shalt not kill. Thou shalt not commit adultery. Thou shalt not steal.\" (the first) two are explicit, and the third unqualified. We learn the unqualified from the explicit. Just as the explicit are mitzvoth which are liable to judicial death penalty, so, the unqualified. You must perforce adopt not the second assumption, but the first — This (Exodus) is an exhortation against stealing souls, and the other (Leviticus) is an exhortation against stealing money.", + "(Exodus 21:7) \"And if one curses his father and his mother, etc.\": What is the intent of this? From (Leviticus 20:9) \"Every man who curses his father or his mother shall be put to death,\" I would know only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"if one curses his father or his mother.\"", + "\"And if one curses his father and his mother\": This (\"and\") tells me (that he is liable) for cursing only his father and his mother (together). Whence do I derive the same for (cursing) his father and not his mother, or his mother and not his father? From (Leviticus, Ibid.) \"His father or his mother he has cursed\" — in any event (i.e., either one.) These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: (\"his father and his mother\") implies both together or either one, unless Scripture specifies one.", + "", + "And what is the intent of \"And if one curses his father and his mother\"? From (Leviticus, Ibid.) \"Every man\" I would think that only a man (who cursed) is liable. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of doubtful sex), and a hermaphrodite? From \"if one curses his father and his mother.\"", + "This tells me (that he is liable if he curses them) only when they are alive. Whence do I derive (the same for cursing) the dead? From \"And if one curses his father and his mother\" — in any event, (alive or dead).", + "\"And if one curses his father and his mother\": with the explicit Name (i.e., the Tetragrammaton). But perhaps an epithet is intended? Let it not be written redundantly, (Leviticus 24:16) \"When he blasphemes the Name he shall be put to death.\" (It is written thus) to include one who curses his father and mother. He is not liable until he curses them with the explicit Name. These are the words of R. Achai.", + "R. Chanina b. Iddi says: Since Scripture states \"Swear\" and \"Do not swear,\" \"Curse\" and \"Do not curse,\" since swearing is by the Name, so, not swearing is by the Name (i.e., \"Do not swear by the Name of\"); just as cursing is by the Name, so not cursing is by the Name. \"he shall be put to death\": by stoning. You say by stoning; but perhaps by one of the other \"deaths\" of the Torah? It follows thus: It is written here (in respect to cursing father and mother, Leviticus 2:9) \"his blood is in him,\" and elsewhere (Ibid. 27) \"their blood is in them.\" Just as there, (he is killed) by stoning, so, here, by stoning. We have heard the punishment, but whence do we derive the exhortation? From (Exodus 22:27) \"Elohim you shall not curse.\"", + "If your father is a judge, he is included in \"Elohim you shall not curse.\" And if he is a Nassi (\"president\"), he is included in (Ibid.) \"and a Nassi in your people you shall not curse.\" If he is neither, it follows by induction from both, viz.: A judge is not like a Nassi, and a Nassi is not like a judge. The common element between them is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him.", + "But perhaps the common element between them is that they are dignitaries, and it is their eminence that accounts for this, wherefore you are exhorted against cursing them — as opposed to (the status of) your father! It is, therefore, written (Leviticus 19:14) \"You shall not curse a deaf-mute,\" the most abject of men, and you reason by induction among the three, viz.: A judge is not like a Nassi, and a Nassi is not like a judge, and neither is like a deaf-mute, and a deaf-mute is not like either. The common element among them is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him." + ], + [ + "(Exodus 21:18) \"And if men quarrel\": What is the intent of this section? It is written (Ibid. 21:24) \"an eye for an eye,\" but sheveth (work-disability payment) and ripui (medical expenses) are not mentioned. It is, therefore, written (Ibid. 19) \"If he arise, etc.\" Scripture comes to teach of (other payments) that are due him.", + "\"And if men quarrel\": This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? R. Yishmael says: Since all of the injuries in the Torah are unqualified (as to women) and Scripture specified one as pertaining to women as well as to men (viz. Exodus 21:29), so, I specify all injuries in the Torah as applying to women as well as to men.", + "R. Yoshiyah says: (If men and women are equated,) let neither a man or a woman be stated (in 21:29). \"Because it is written (Ibid. 33) \"If a man open a pit,\" this tells me only of a man, whence do I derive (the same for) a woman? From (29) \"a man or a woman,\" to equate a woman with a man for all of the injuries of the Torah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Ibid. 34) \"The owner (whether man or woman) shall pay\", (Ibid. 22:5) \"Pay shall pay the lighter (whether man or woman) of the fire.\" Why, then, is it written (29) \"a man or a woman\"? For its learning (i.e., to equate a woman with a man in all other instances where \"a man\" is written.)", + "\"and a man strike his neighbor with stone or fist\": to impose liability for each in itself.", + "", + "\"with stone or fist\": I might think that he is liable (only if he strikes) with these, but otherwise he is not liable; it is, therefore, written (Numbers 35:17) \"And if with a hand-stone (i.e., a stone the size of a full hand) (whereby he can die he strike him\"). He is not liable until he strikes him with something that has the potential to kill and in a locus which is critical to life.", + "", + "R. Nathan says: Stone is being likened to fist, and fist to stone. Just as a stone has the potential to kill, so, a fist which has the potential to kill (is intended). And just as a fist is specific, so, the stone must be specific — so that if it is intermixed with other stones, he is not liable.", + "", + "\"and he not die, but become bedridden\": But if he struck him a blow which was potentially lethal, he is not liable for payment for work disability and for medical expenses.", + "(Exodus 21:19) \"If he arise and walk\": I might think, even in his house; it is, therefore, written \"al mishanto\" (lit., \"on his support'), i.e., on his own power.", + "This is one of three things in the Torah which R. Yishmael expounded metaphorically. Similarly, (Exodus 22:2) \"If the sun shone upon him.\" Now is it upon him alone that the sun shines? Does it not shine upon the whole world? But, (the intent is) just as the sun is peace for the world, so, this one, if it were known about him that he (the one breaking into his house) were at peace with him (i.e., would not kill him, as in the instance of a father breaking in to steal from his son), and he (the son) killed him, he is liable.", + "Similarly, (Devarim 22:17) \"And they (the parents of the girl accused of infidelity) 'spread the garment' (i.e., make her innocence as manifest as a spread-out garment.) Here, too, \"al mishanto\" is understood (metaphorically) as \"on his own power.\"", + "\"then the striker shall be absolved\": I might think that he provides guarantors and goes free. It is, therefore, written \"If he arise and walk outside, etc.\" We are hereby apprised that he is incarcerated until the other is healed.", + "\"then the striker shall be absolved\": from the death penalty. I might think, from disability payments (sheveth) and ripui (medical expenses). It is, therefore, written \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\" Aside from what he pays for (injury to his limbs [nezek]), he pays for sheveth and ripui.", + "\"but his sheveth shall he give\": I might think, forever (i.e., for life-long disability.) It is, therefore, written \"and heal shall he heal\" (i.e., he pays) sheveth only for so long as it takes for the wound to heal.", + "But perhaps just as there is no distinction in ripui (between the wound itself and outgrowths of the wound), so, there should be no distinction in sheveth (between healing of the wound itself and long-term results of the wound)? It is, therefore, written \"but his sheveth shall he give\" — There is (such) distinction in sheveth.", + "\"and heal shall he heal\": (Whence do I derive that if) he were healed once, and then healed again, even four or five times, he is liable (if necessary) to keep on healing him? If growths sprouted because of the wound around the wound, he is liable to heal him. If not because of the wound, he is not liable. The Torah states: \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\" Just as sheveth, because of the wound, so, ripui, because of the wound.", + "Variantly: The Torah comes to teach us proper deportment — \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:20) \"And if a man strike his man-servant or his maid-servant\": His man-servant and his maid-servant were also included in (Ibid. 29) \"it killed a man or a woman,\" Scripture singling it out for special mention of (Ibid. 21) \"But if one day or two days, etc.\" for lenity towards the master (as opposed to one who is not his master who kills him), wherefore this section is stated.", + "\"And if a man strike\": This tells me only of a man (who kills). Whence do I derive the same for a woman? R. Yishmael says: Since all the injuries in the Torah are unqualified, etc. (see above on 21:18).", + "", + "", + "\"his man-servant or his maid-servant\": to make one liable for each in itself.", + "R. Eliezer says: Scripture speaks of a Canaanite (as opposed to a Hebrew) man-servant. You say this, but perhaps it speaks of a Hebrew? (This is not so, for) it is written here \"his man-servant or his maid-servant,\" and elsewhere, (Leviticus 25:44) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant or a maid-servant.\" Just as there, the Torah speaks of the Canaanites, so, here. Variantly: man-servant is being likened to maid-servant, and maid-servant to man-servant. Just as \"maid-servant\" — (she may be sold as a maid-servant,) whether adult or minor, so \"man-servant,\" adult or minor — to exclude a Hebrew man-servant, who although (he may be sold as) a man-servant when he is an adult, may not (be sold as) a man-servant when he is a minor. And to exclude a Hebrew maid-servant, who, although she may be a maid-servant when she is a minor, may not be a maid-servant when she is an adult, (leaving her master, as she does, with the advent of pubertal signs.) R. Yitzchak said: I might understand that (also included is) a servant of two partners or one who is half-free, half-slave; it is, therefore, written \"his man-servant or his maid-servant.\" Just as the first implies a servant that is entirely his, so, the second — to exclude the servant of two partners or one that is half-free (half-slave). R. Yishmael says: Scripture speaks of a Canaanite man-servant, it being written (Exodus 21:21) \"for he (the servant) is his money.\" Just as his money is his for all time and he exercises complete control over it, (so, the servant being spoken of) — to exclude a Hebrew man-servant, who, though under his complete control, is not his for all time, (leaving, as he does in Yovel), and to exclude a servant of two partners or one who is half-free (half-slave), who, though he is his for all time, is not under his complete control.", + "(Exodus 21:20) \"with a rod\": I might think, whether or not it is of killing potential; it is, therefore, written (Numbers 35:38) \"Or if with a wooden implement, whereby he can die he strike him,\" whereby we are apprised that he is not liable until he strikes him with something that has the potential to kill.", + "And whence is it derived that it must be in a locus which is critical to life? From (Devarim 19:11) \"and he lie in wait for him and he rise up against him and he smite him mortally,\" whereby we are apprised that it (the weapon) must be of killing potential in a locus which is critical to life.", + "Now if (in the killing of) an Israelite, the graver (instance), not being subject to (the provision of [Exodus 21:21]) \"But if one or two days,\" he is not liable unless it be with an implement of killing potential and in a locus which is critical to life, then (in the killing of) a Canaanite, the instance of lesser gravity, being subject to the above provision, how much more so should he not be liable unless it be with an implement of killing potential and in a locus which is critical to life! (Why, then, need it be written?) For if you say this, you have ruled for punishment through a fortiori reasoning, wherefore it is written \"with a rod, etc.\", to teach that punishment is not to be ruled for through such reasoning.", + "Rebbi says: What is the intent of \"with a rod\"? It is \"extra\" towards the formulation of an identity (gezeirah shavah ), viz.: it is written here \"rod,\" and, elsewhere, (vis-à-vis tithing, Leviticus 27:32) \"rod.\" Just as here, excluding (a servant) acquired by two partners, so, there, excluding (from the tithe a beast) acquired by two partners.", + "\"and he die under his hand\": His striking and his (the servant's) dying must be in his domain. If he struck him (in his domain) and then sold him to another, he is not subject (to the provisions of \"But if one day or two days, etc.\")", + "\"vengeance shall be taken\": \"Vengeance\" connotes death. You say \"death,\" but perhaps money (i.e., monetary restitution) is referred to. (This is not so.) It is written here \"vengeance,\" and, elsewhere (Leviticus 26:25) \"vengeance.\" Just as there, death (is indicated), so, here, death (is intended.) Just as there, (death by) the sword (is indicated), so, here, ([death by the sword] is intended.)", + "Just as here, by beth-din, so, there, by beth-din.", + "(Exodus 21:21) \"But if one day or two days\": I understand this literally. It is, therefore, (i.e., negating this,) written \"if one day\": How (are these two verses to be reconciled?) One day which is like two days; two days which are like one day. How so? A twenty-four hour period.", + "R. Yossi Haglili says: \"But if one day or two days\": I might take this literally, but \"But\" delimits it (to the above interpretation).", + "\"Vengeance shall not be taken, for he (the servant) is his money\": About this R. Yishmael says: Scripture speaks of a Canaanite man-servant.", + "R. Shimon says: Why need this (\"for he is his money\") be stated. Even if it were not stated I would know it by induction, viz.: Since his ox is killed for (killing) his man-servant or his maid-servant, and another's ox is liable for (killing) his man-servant or his maid-servant; he is killed for (killing) his man-servant or his maid-servant, and another is killed for killing his man-servant or his maid-servant — then if you have learned that there is no difference between his ox and that of another in the killing of his man-servant or his maid-servant, then we should make no distinction between him and another (vis-à-vis the application of the \"one or two day\" provision) in the killing of his man-servant or his maid-servant. It is, therefore, written \"Vengeance shall not be taken, for he is his (the owner's) money.\" Scripture hereby apprises us that though no distinction is made between his ox and that of another in the killing of his man-servant or his maid-servant, a distinction is made (in the application of the afore-mentioned provision) between himself and another, (the provision applying only if he killed them, but not if another killed them.)" + ], + [ + "(Exodus 21:22) \"And if men fight, etc.\" What is the intent of this section? From (Ibid. 14) \"And if a man be bent against his neighbor to kill him,\" we hear only that one who intends to smite his foe and does so is to be put to death; but we do not hear the same for one who intends to smite his foe and smites his friend. It is, therefore, written (to this effect) \"And if men fight … and if there be death (in his friend) then you shall give a life for a life.\"", + "", + "Rebbi says: If one intends to smite this foe and smites a different foe it follows that he should be liable; but if one intends to smite his foe and smites his friend, should he not be exempt? The verse, rather, comes to teach that payment for a wife's injury belongs to the husband, and payment for (the death of) fetuses belongs to the husband.", + "R. Yitzchak says: Even a man who intends to smite one and smites another is not liable — until he makes it clear that it is this man that he wishes to smite, as it is written (Devarim 19:11) \"and he rise up against him and he smite him, etc.\" What, then, is the intent of \"and if men fight, etc.\"? From (Leviticus 24:17) \"And if a man smite any soul of man\" I would understand even an eight-month birth, (who is destined to die); it is, therefore, written (\"and if men fight,\" to indicate that) he is not liable unless he kills one who is (otherwise) destined to live.", + "\"And if men fight, etc.\": This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? R. Yishmael said, etc. (See 21:18 above).", + "", + "", + "\"and they hit a pregnant woman, and her fetuses miscarry\": Abba Chanin said in the name of R. Eliezer: Why \"a pregnant woman\"? From \"and her fetuses miscarry\" it is obvious that she is pregnant! — I might think that if he struck her head or one of her limbs (and she miscarried) he is liable; it is, therefore, written \"pregnant.\" To apprise us that he is not liable unless he strikes the region of her pregnancy.", + "Variantly: What is the intent of \"and they hit a pregnant woman\"? From \"as the woman of the husband imposes upon him\" I might think, even if the pregnancy is not his; it is, therefore, written \"pregnant,\" to teach that he is liable only to the impregnator.", + "\"and her fetuses miscarry\": The minimum of \"fetuses\" is two. Whence do I derive (the same for) even one? From \"pregnant\" — in any event.", + "\"and there be no death\": in the woman. \"then he shall be punished\": for the fetuses (i.e., payment for the fetuses shall be exacted of him.) You say this, but perhaps (the meaning is that there be no) death in the fetuses, then he shall be punished for the woman? It is, therefore, written (Ibid. 23) \"And if there be death, then you shall give a life for a life\" (which, perforce, refers to the life of the woman) — But perhaps (the meaning is) if there be no death either in the woman or in the fetuses, (then he must pay; but if there is death in either, he is put to death and there is no payment.) — But if you say this, he (the father) must pay the midwife (for delivery of the fetuses). (How, then, is \"he shall be punished\" to be understood?) How, then, must the verse be understood? \"and there be no death\" — in the woman; \"then he shall be punished\" — for the fetuses.", + "\"then he shall be punished\": (by payment of) money. You say this, but perhaps death is meant? It follows, inductively. It is written here \"punish,\" and, elsewhere (Devarim 22:19) \"and they shall punish (i.e., fine) him a hundred (shekels of) silver.\" Just as there, money; so, here, money.", + "\"As the husband of the woman imposes (payment) upon him\": Scripture hereby apprises us that payment for injury to the woman reverts to the husband, and payment for the fetuses reverts to the husband, and all who are liable to the death penalty are exempt from (monetary) payment.", + "", + "Variantly: \"As the husband of the woman imposes (payment) upon him\": I might think, as much as he likes! It is, therefore, \"and he shall give it by pelilim,\" whereby we are taught he pays by word of judges, \"pelilim\" being judges, as in (Devarim 32:31) \"And (now) our foes judge us\" (\"veoivenu pelilim\"), and (I Samuel 2:25) \"If a man sins against a man, then a judge judges ('pilel') him.\"", + "(Exodus 21:23) \"And if there be ason\": \"Ason\" is death. And though there is no proof for this, it is intimated in (Genesis 42:38) \"and he will be met with ason.\"", + "\"then you shall give a life for a life\": It is a life that he pays; he does not pay money for a life.", + "Variantly: \"then you shall give a life for a life\": It is a life that he pays; he does not pay life and money for a life.", + "Rebbi says; \"nefesh for nefesh\": Money is intended. You say \"money,\" but perhaps \"life\" (literally) is intended? It follows inductively, viz.: \"imposed\" (\"yashith\") is written here (Ibid. 23) and \"imposed\" (\"yushath\") is written elsewhere (Ibid. 30). Just as there monetary payment (is indicated); here, too, monetary payment (is intended).", + "\"an eye for an eye\" money. You say \"money,\" but perhaps an eye (literally) is intended? R. Elazar was wont to say (Leviticus 24:21) \"One who strikes a beast shall pay for it, and one who strikes a man shall be put to death.\" Scripture likens the injuries of a man to the injuries of a beast, and the injuries of a beast to the injuries of a man. And just as the injuries of a beast are subject to monetary payment, so, the injuries of a man.", + "R. Eliezer says: It is written (Exodus 21:30) \"When kofer ('atonement payment') is imposed upon him, he shall give the redemption of his soul.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If where Scripture makes him liable for death, he only pays money, then here (re an eye), where Scripture does not make him liable for death, how much more so does he pay only money!", + "R. Yitzchak says: \"an eye for an eye\": I understand this to mean that whether or not he intends (to blind him), he pays only money. And, indeed, Scripture limits one who intends to cause a blemish to monetary payment, as it is written (Leviticus 24:19) \"And a man if he maims his neighbor\" — general; \"an eye for an eye\" — particular. general-particular. (The rule is:) The general subsumes only what exists in the particular. Then, in (20) \"as he maims a man,\" there is a reversion to the general. Perhaps the first general is generalized (i.e., all maimings are to be included.) Would you say that? We have here an instance of general-particular-general, where (the rule is that) you judge in accordance with the particular, viz.: Just as the particular specifies permanent maimings, external organ prominences, and intended (injuries) as paying only money (and not being punishable by death) (so, all such maimings are included.) Thus, \"as he maims a man\" — when he intends to maim him.", + "(Exodus 21:25) \"A burn for a burn\": If you say (the meaning is that he burned him and spilled his blood, this is already subsumed in \"a wound for a wound.\" If you say that he made a welt, this is already subsumed in \"a welt for a welt.\" How, then, is \"a burn for a burn\" to be understood? As his burning him on his nail or on the sole of his foot without leaving an impression, lading him with stones and causing him suffering thereby, placing snow on his head and making him cold — in which instances he compensates him for his suffering. But if he were frail, indulged, and pampered, how much more so is his \"suffering\" allotment to be doubled. This is the (type of) suffering intended in \"a burn for a burn.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:26) \"And if a man strike the eye of his (Canaanite) man-servant\": What is the intent of this? From (Leviticus 25:26) \"Forever shall you have them serve you,\" I might think, even if he knocked out his tooth or blinded his eye; it is, therefore, written \"And if a man strike the eye of his man-servant or the tooth of his maid-servant, etc.\" Scripture took his Canaanite man-servant out of his class (of serving forever) to the end of leniency, (a Hebrew man-servant not going free in this manner.)", + "\"And if a man strike\": When do I derive the same for a woman? R. Yishmael said, etc. (See 21:18 above).", + "", + "", + "\"the eye of his man-servant or the eye of his maid-servant\": to make him liable for each in itself.", + "R. Eliezer says: The verse speaks of a Canaanite man-servant. You say this, but perhaps a Hebrew is intended? It is, therefore, written (Leviticus 25:44) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant and a maid-servant.\"", + "\"the eye of his man-servant\": I might think (that he goes free) even if it developed a leucoma; it is, therefore, written \"and he destroy it.\" Only a blow that causes destruction (is intended). I might think, even if he performed no act upon it; it is, therefore, written :\"And if a man strike the eye\" — whence it was ruled: If he struck his ear and deafened him, or his eye and blinded him, he goes free. (If he struck) near his eye, so that he does not see, or near his ear, so that he does not hear, he does not go free.", + "If he knocked out two of his teeth at the same time or blinded two of his eyes at the same time, he goes free and takes nothing, it being written \"an eye for an eye, a tooth for a tooth.\" If he knocked out one after the other, he goes free for the first and takes his injury (payment) for the second, it being written in lieu of his eye.\"", + "\"free shall he send him\": I might think that he must write him a writ of emancipation; it is, therefore, written \"in lieu of his eye.\"", + "R. Eliezer says: It is written here \"send\" (viz. \"free shall he send him\") and elsewhere, (in respect to a divorce) \"send\" (viz. Devarim 24:1 \"and he shall send her from his house\"). Just as there, with a writ, so, here with a writ.", + "For I might think, since the Torah speaks of one who sends away and one who is sent away, that just as the first cannot send away unless he is an adult, so, the second cannot be sent away unless he is an adult; it is, therefore, written \"free shall he send him in lieu of his tooth\" — in any event (i.e., even if he is a minor).", + "I might think (that he goes free) even if he knocked out a milk tooth, (which grows back); it is, therefore, written \"eye.\" Just as an eye does not grow back, so the tooth (in question must be one which) does not grow back. This tells me only of tooth and eye. Whence do I derive (the same for) all of the other organs? It is derived inductively (binyan av) from the two, viz.: Tooth is not like eye, and eye is not like tooth. What is common to them is that they (i.e., their maimings) are permanent maimings of external organ prominences which do not grow back, (the maiming of which) causes the servant to go free, so (the maimings of) all such organ prominences which do not grow back cause him to go free.", + "", + "R. Yishmael says: A Canaanite man-servant can never be redeemed and can go free only by consent (of the master), as it is written (Leviticus 25:46) \"And you shall hold them as an inheritance … to inherit as a holding, etc.\" And in our manner we have learned that a Canaanite man-servant is like a field of holding forever.", + "But if his master persecuted him and knocked out his tooth or blinded his eye or (maimed) one of his (other) external organ prominences, he acquires himself (i.e., his freedom) with afflictions. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one can acquire himself by afflictions from the hand of flesh and blood, how much more so, from the hands of Heaven! And thus is it written (Psalms 118:18) \"The L–rd has afflicted me exceedingly and He did not consign me to death.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:28) \"And if an ox gore\": The ox, too, was included in (Ibid. 12) \"the striker of a man — if he die — shall be put to death.\" Scripture singled it out here for severity, (that it be put to death) by stoning. Thus, the adducing of this section.", + "\"An if an ox gore\": This tells me only of an ox. Whence do I derive (the same for) all beasts? It follows, viz.: It is written here \"ox,\" and elsewhere (in the second Decalogue, Devarim 5:14) \"ox.\" Just as the \"ox\" of Sinai is equated with \"all of your beasts,\" so, here, all beasts are to be equated with ox.", + "And whence is it derived that all deaths (inflicted by the beast) are equated with goring? It follows, viz.: Since a mued (an ox that gored three times) is put to death (for killing a man) by stoning (viz. Ibid. 29), and a tam (an ox that gored a man to death even the first time) is put to death by stoning — if you have learned about a mued that all deaths (inflicted by it) are equated with goring, so, all deaths (inflicted) by a tam are to be equated with goring.", + "No, this may be true of a mued, where he (the owner) pays kofer (viz. 21:30), as opposed to a tam, where he does not pay kofer. It is, therefore, written (29) \"and it killed a man or a woman,\" for purposes of formulating an identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here (28) \"a man or a woman,\" and there (29) \"a man or a woman.\" Just as there, all deaths are equated with goring, so, here, all deaths are to be equated with goring.", + "And whence is it derived that minors (who were killed by a tam) are equated with adults? It follows, viz.: Since a tam is to be stoned and a mued is to be stoned, if you have learned about mued that minors are to be equated with adults (viz. 21:31), then there (re a tam), too, minors are to be equated with adults.", + "No, this may be true of a mued, where he (the owner) pays kofer, wherefore minors are equated with adults, as opposed to a tam, where he does not pay kofer. It is, therefore, written (31) \"Or if it gore a son (a minor), or if it gore a daughter (a minor). It (\"gore\") is extra for purposes of formulating an identity (gezeirah shavah ). It is written here (re tam [28]) \"gore,\" and there (re mued) \"gore.\" Just as there, minors are equated with adults, so, here.", + "R. Shimon b. Yochai said: Why was this (gezeirah shavah ) stated? Even without it, it follows a fortiori, viz.: If in a \"place\" — killing others — where minors are not equated with adults (— adults being liable; minors not —) — (If in such a place) minors are equated with adults (to impose liability) for their being killed — then in a place where \"minors\" are equated with \"adults,\" (a young ox as well as a grown ox being stoned for killing a man) — how much more so should minors be equated with adults (to impose liability) for their being killed! — No, this may be true there, where intent (to damage) was equated with non-intent relative to (payment for) damages, wherefore minors were equated with adults in being killed, as opposed to our instance, where non-intent is not equated with intent, (the \"horn\" of the ox imposing liability only where the ox butts intentionally), wherefore we would say that minors are not equated with adults (to impose liability) for their being killed. It must, therefore, be written \"Or if it gore a son or if it gore a daughter,\" \"gore\" being extra for purposes of formulating an identity, as above.", + "(Exodus 21:28) \"the ox shall be stoned and its flesh shall not be eaten\": Why is this stated? From \"the ox shall be stoned,\" do I not know that its flesh is forbidden? (It is neveilah [carcass].) But (the meaning is that) if the ox were taken out to be stoned, and its owner intervened and slaughtered it, its flesh may not be eaten.", + "This tells me only of eating. Whence do I derive that it is even forbidden to derive benefit from it? — Do you ask? If follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to derive benefit from eglah arufah, (viz. Devarim 21:1-9) which atones for the spilling of blood, how much more so is it forbidden to derive benefit from a stoned ox, which is itself a spiller of blood! — But reverse it, viz.: If it were permitted to derive benefit from a stoned ox, which is a spiller of blood, how much more so would it be permitted to derive benefit from an eglah arufah, which atones for the spiller of blood! It is, therefore, written (Devarim 21:4) \"and they shall break there the neck of the heifer in the river-bed\" (from which it is derived [hermeneutically] that benefit may not be derived from it.)", + "I have reasoned and reversed. The reversal has been nullified and I have returned to the original a fortiori deduction, viz.: If it is forbidden to derive benefit from eglah arufah, which atones for the spiller of blood, how much more so is it forbidden to derive benefit from a stoned ox, which is itself a spiller of blood.", + "Rebbi says: If it is forbidden to derive benefit from the burnt bullocks and the burnt he-goats, which do not come to atone for the world (viz. Leviticus 26:27), how much more so is it forbidden to derive benefit from eglah arufah, which does come to atone for the world! This tells me only of its flesh (i.e., that benefit may not be derived from the flesh of an ox that killed, which was slaughtered after judgment had been passed upon it.) Whence do I derive (the same for) its skin? R. Yishmael was wont to say: It follows a fortiori, viz.: If the skin of a sin-offering, whose flesh is permitted in its slaughtering, is forbidden (in the derivation of benefit) in its death, then an ox to be stoned, whose flesh is forbidden in its slaughtering, how much more so should its skin be forbidden in its death! — (No,) this is refuted by an ox which has become tamei, which, although its flesh is forbidden in its slaughtering, its skin is permitted in its death.", + "One of the disciples of R. Yishmael said: This may be true of an ox which has become tamei, from which benefit may be derived, for which reason its skin is permitted in its death, as opposed to an ox to be stoned, which, since benefit is forbidden to be derived therefrom, its skin is to be forbidden in its death.", + "(Exodus 21:28) \"eth its flesh\": to include (in the prohibition of benefit) its blood, its fats, and its hide.", + "\"and the owner of the ox is absolved\": R. Yehudah says: He is absolved by Heaven. For it would follow (otherwise), viz.: Since a mued is stoned and a tam is stoned, then if we have learned about mued that even though the owner satisfied (the demands of) a beth-din of flesh and blood, he did not satisfy Heaven, (having to pay kofer), then there (in the instance of tam), too, even though he satisfied a beth-din of flesh and blood, he did not satisfy Heaven. It is, therefore, written \"and the owner of the ox (a tam) is absolved\" — by Heaven.", + "Shimon b. Azzai says: \"and the owner of the ox is absolved\" — from half-kofer. For it would follow: Since an ox who killed an ox must pay, and an ox that killed a man must pay, then just as there, (in the first instance) a mued pays full damages and a tam, half-damages; here, too, (in the instance of an ox that kills) a man, it is so. And what is the intent of \"the owner of the ox is absolved\"? Of half-kofer.", + "R. Gamliel says: \"and the owner of the ox is absolved\" — from the worth of a man-servant. For it would follow (otherwise), viz.: Since both a mued and a tam are stoned (for killing a man), then if we have learned about mued that he (the owner) pays for the worth of a man-servant, then it should be the same with a tam. It is, therefore, written (in the instance of a tam) \"the owner of the ox is absolved\" — from the worth of a man-servant.", + "R. Akiva says: \"the owner of the ox is absolved\" — from the worth of fetuses. For it would follow (otherwise), viz.: Since both man and ox are liable for injury, then if we have learned about a man who intended to strike his fellow and struck a woman and caused her to miscarry that he is liable to pay for her fetuses, then the same obtains with an ox; it is, therefore, written \"and the owner of the ox is absolved\" — of payment for the fetuses.", + "(Exodus 21:29) \"And if it were a goring ox\": Scripture comes to distinguish between a tam and a mued: A mued requires (that the owner be warned before) witnesses; not a tam. A mued pays kofer; not a tam. A mued pays thirty sela (viz. Ibid. 32); not a tam. A mued pays full damages; a tam, half-damages. A mued pays from the aliyah (the owner's choicest property); a tam, from (sale of) its body.", + "\"mitmol shilshom\": today, yesterday, and the day before. Which is a tam and which is a mued? ", + "A mued — one whose owner was warned three days. A tam — one which desisted (from goring) for three consecutive days. These are the words of R. Yehudah. ", + "R. Meir says: A mued — one whose owner was warned three times (even in one day). A tam — one whom the children play with without (fear of) being gored. And what is the intent of \"mitmol shilshom\"? If he was warned three non consecutive days, it is regarded as a tam (and not as a mued).", + "\"and the owner were warned\": We are hereby apprised that he is not liable unless he was warned. \"and he did not guard it\": to bring (even) a non-paid watcher. Variantly: \"and he did not watch it\": as befits it — whence they ruled: If he watched it as befits it, he is not liable; if not as befits it, he is liable. If he tied it with a harness and it freed itself and damaged, he is liable for both a tam and a mued, it being written (Ibid. 36) \"and its owner did not guard it\" — and this is not considered guarding. These are the words of R. Meir.", + "R. Yehudah says: For a tam he is liable; for a mued, he is not liable, it being written (of the latter) \"and its owner not guard it\" — and this is considered guarding.", + "R. Eliezer says: It has no \"guarding\" but the knife. R. Eliezer b. Yaakov exempts him in both instances.", + "\"And it killed a man or a woman\": This is \"extra,\" towards comparison and the formulation of a gezeirah shavah (identity) (as above). \"the ox shall be stoned\": Why is this stated? It follows a fortiori, viz. :If a tam is to be stoned, how much more so a mued! — No, this may be so with a tam, for which he does not pay kofer, but not with a mued, for which he does pay kofer. It must, therefore, be written \"the ox shall be stoned.\"", + "Variantly: Because it was in the class (of being stoned) and \"departed\" (from that class) for a new learning (i.e., that he pays kofer), Scripture restored it to its class.", + "R. Akiva says: \"the ox shall be stoned, and its owner, too, shall die.\" The death of the owner is being likened to the death of the ox, viz.: Just as the death of the owner (requires a beth-din of) twenty-three, so, the death of the ox.", + "\"and its owner, too, shall die\": at the hands of Heaven. You say at the hands of Heaven, but perhaps at the hands of man? It is written (Numbers 35:31) \"You shall not take kofer (ransom) for the soul of a murderer, who is liable to death\" — Redemption is not given for those who are put to death at the hands of man, but (only) to those who are liable to death at the hands of Heaven.", + "(Exodus 21:30) \"When kofer is imposed upon him, he shall give the redemption of his soul\": the value of the victim. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: the value of the killer (i.e., the owner of the ox). And thus do we find that redemption is not given for those who are put to death. In all places, those who are liable to death at the hands of man are not redeemed, as it is written (Leviticus 27:24) \"Any cherem that is devoted from a man (going out to be executed) shall not be redeemed, (for) he is going to be put to death\" (and has no valuation). But here \"he shall give the redemption of his soul.\"", + "R. Yishmael says: Come and see the mercies of the One who spoke and brought the world into being, for flesh and blood. For a man acquires himself with money from the hands of Heaven, as it is written (Numbers 30:12) \"When you take the sum of the children of Israel according to their number, then each man shall give the ransom of his soul to the L–rd, etc.\", and (II Kings 12:5) \"each man, the money for the valuation of his soul,\" and (Mishlei 13:8) \"A man's wealth may redeem his soul,\" and (Daniel 4:24) \"But, O king, let my counsel be acceptable to you. Redeem your soul through charity,\" and (Job 33:23-24) \"If there will be for him but a single defending angel from a thousand to declare a man's uprightness for him, then He will be gracious to him and He will say: Redeem him from descending to the grave I have found kofer for Him!\"", + "We find that certain consecrated objects can be redeemed and others cannot be redeemed; certain things that may not be eaten may be redeemed; things from which benefit may not be derived may not be redeemed. The nations of the world cannot be redeemed, as it is written (Psalms 49:8) \"A man cannot redeem his brother; he cannot give his kofer to G–d. Too costly is their soul's redemption and unattainable forever.\"", + "Beloved is Israel for whose souls the Holy One Blessed be He has given the nations as kofer, as it is written (Isaiah 43:3) \"I gave Egypt as kofer for you.\" Why? (Ibid. 4) \"Because you were honored in My eyes, you were honored and I loved you, and I placed a man in your place and nations in place of your souls.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:31) \"Or if it gore a son, or it gore a daughter\": Why is this stated? (Ibid. 29) \"and it kill a man or a woman\" tells me only of adults. Whence do I derive (the same for) minors? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter.\" This tells me only of a distinct son or daughter. Whence do I derive (the same for) a tumtum (one of indeterminate sex) or a hermaphrodite? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter.\" This tells me only of another's son or daughter. Whence do I derive (the same for) his own son or daughter? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter\" — in any event. This tells me only of (its goring) an Israelite. Whence do I derive the same for a proselyte? From (Ibid. 12:49) \"One Torah shall there be for the citizen and for the proselyte.\"", + "(Exodus 21:31) \"If the ox gore a man-servant or a maid-servant.\" These, too, were in the class of \"and it kill a man or a woman,\" and Scripture singled them out for both lenity and severity. For lenity — If he were worth a hundred maneh, he pays thirty selaim. For severity — If he were worth only a dinar, he pays thirty selaim.", + "\"If the ox gore a man-servant or a maid-servant\" — to make him liable for each one individually.", + "Variantly: \"If the ox gore a man-servant or a maid-servant\": Scripture speaks of a Canaanite (man-servant or maid-servant). But perhaps it speaks of an Israelite? (This cannot be, for) \"silver, thirty shekels, shall he give to his master\" indicates that a Canaanite is intended, (for if it were an Israelite, the money would go to his heirs.)", + "\"silver, thirty shekels, shall he give to his master\": whether a man or a woman.", + "", + "\"and the ox shall be stoned\": Why is this stated? (i.e., it was stated already.) For if it were not stated, I would say (otherwise), viz.: Since he is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and another is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and his ox is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and the ox of another is put to death for killing his man-servant or his maid-servant — then if you have learned to make a distinction between his or another's killing his man-servant or his maid-servant (viz. Ibid. 21:21), then we should also make a distinction between his or another's ox killing his man-servant or his maid-servant; it is, therefore, written \"thirty shekalim … and the ox shall be stoned\" (i.e., no such distinction is made.)", + "(Exodus 21:33) \"And if a man open a pit\": Why is this stated? It can be derived by reason, viz.: Since the ox is his possession and the pit is his possession, then if you have learned that he is liable for his ox, should he not be liable for his pit? No, this may be true of his ox, whose way it is to cause damage, as opposed to his pit, whose way it is not to go and cause and cause damage. It is, therefore, written \"And if a man open a pit or if a man dig a pit.\" Because I have not been able to derive this by reason, it must be stated by itself.", + "", + "\"And if a man open\": This tells me only of opening. Whence do I derive (the same for) digging? It is, therefore, written \"if a man dig.\" But even if this were not stated, I could derive it a fortiori, viz.: If the opener is liable, how much more, so the digger! If you say this you have punished by an a fortiori argument. It is, therefore, written \"if he dig\" — to teach that punishment is not mandated by an a fortiori argument.", + "Variantly: \"if a man open a pit\": Opening is being likened to digging, and digging, to opening. Just as one who opens (a pit) with permission is exempt (from liability), so, one who digs it with permission. And just as digging (a pit) entails a specific size (for liability), so, opening.", + "R. Yehudah b. Betheira says: Opening (a pit) is not like digging, or digging, like opening. What is common to them is that wherever one is liable for guarding it, he is liable for the damage that it causes — so, in all instances, wherever one is liable for guarding, he is liable for the damage. This tells me only of opening and digging. Whence do I derive (the same for) figuring, paneling, plastering or performing any other act in it (to which the damage is attributable)? From \"and he not cover it.\" It is not opening or digging which is the criterion (for liability), but covering (i.e., failure to cover it).", + "Variantly: \"and he not cover it\": to include liability for (even) a non-paid watchman (who fails to cover it).", + "Variantly: \"and he not cover it\": and he not cover it properly — whence they ruled: If he covered it properly, he is exempt; if improperly, he is liable. If he covered it and another uncovered it, the second is liable. If partners covered a pit and one of them uncovered it, the second is liable. If it were uncovered and one of them knew of it, the one who knew of it is liable, and the other, exempt.", + "\"and there fall there an ox or an ass\": He is liable for each in itself. \"an ox\": and not an ox and its trappings. \"an ass\": and not an ass and its trapping. For it would follow (otherwise), viz.: If in a place (i.e., where he lit a fire), where he is not liable for a beast (that was burned), he is liable for vessels, here, where he is liable for the beast, how much more so should he be liable for vessels! It is, therefore, written \"and there fall into it an ox or an ass\": an ox, and not its trappings; an ass, and not its trappings.", + "\"and there fall there\": in the (normal) mode of falling — whence they ruled: If it fell before it (the pit) because of the sound of the digging, he (the digger) is liable. (If it fell) behind it because of the sound of the digging, he is exempt. But (if he fell into) the pit itself, whether (walking) before it or (walking) behind it, he is liable.", + "\"the owner of the pit shall pay\": in any event (i.e., whether before or behind it).", + "\"Money shall he restore to its owner': This tells me only of money. Whence do I derive the same for a beast? (i.e., that he may pay with a beast.) It follows, viz.: It is written here \"and the carcass shall belong to him,\" and elsewhere, (Exodus 21:36) \"Then shall he pay an ox for an ox, and the carcass shall belong to him. Just as there (he pays) a beast, so, here (he may pay) a beast. Just as here, money; so, there, money.", + "\"and the carcass shall belong to him\": to him who sustained the loss. You say this, but perhaps it belongs to him who caused the loss? (This cannot be, for) if so, why need it be mentioned \"and the carcass shall belong to him?\" (i.e., If he must compensate for the entire loss, then certainly the carcass belongs to him.) (It must be, then, that the carcass belongs to him who sustained the loss) and the intent of the verse is that the value of the carcass is deducted from the total loss (and that amount is restored in addition to the carcass.)" + ], + [ + "(21:35) \"And if the ox of a man butt\": Included in \"goring\" is butting, pushing, lying upon, kicking, and biting. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Goring, butting, pushing, lying upon and kicking. Whence is biting derived? It is written (36) \"and its owner did not guard it.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If when he guards it he is liable, how much more so when he does not guard it! What, then, is the intent of \"and its owner not guard it\"? Scripture makes him liable for an additional guarding. And which is that? (Guarding against biting.)", + "(21:35) \"And if the ox of a man strike\" to exclude the ox of a minor. \"the ox of a man\": to include the ox of others (i.e., gentiles). \"the ox of his neighbor\": to include the ox of a minor. \"his neighbor\": to exclude the ox of a Cuthite, the ox of a gentile, the ox of a sojourning proselyte (ger toshav).", + "\"then they shall sell the living ox\": Scripture speaks of oxen of equal value (one of which gored the other). But perhaps it speaks of oxen of unequal value? Would you say that? What is the way of the damagers? To profit or to lose\" — To lose. And what is the way of the damaged? To take (the amount of) their damage or more than their damage? — Not more than their damage. (So that to avert this possibility, the first assumption [equal value] must be posited.)", + "Rebbi says: \"Halving\" is written in respect to the living ox, and \"halving\" is written in respect to the dead ox\" — so it must be oxen of equal value of which Scripture speaks, (the halved shares of the dead ox, perforce being equal.)", + "\"and also the carcass shall they halve\": whence they ruled: An ox worth a hundred which gored an ox worth a hundred, or an ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred — he (the owner of the dead ox) takes half (of the value of the living ox.) An ox worth a hundred which gored an ox worth two hundred — he takes (the value of) all of it. An ox worth two hundred which gored an ox worth a hundred — he takes a quarter of it.", + "An ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred, and the carcass is worth nothing — R. Meir said: Of this it is written \"then they shall sell the living ox, etc.\" R. Yehudah said to him: Read all of this verse, viz. \"and also the (value of the) carcass shall they halve.\" What is being spoken of? An ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred, and the carcass is worth one hundred, (in which instance) the living ox is sold, the (value of the) dead ox is divided equally, and the owner of the carcass deals with it. Of such an instance it is written \"and also the carcass shall they halve.\"", + "", + "(21:36) \"mitmol shilshom\": today, yesterday, and the day before.", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"and he did not guard it\": to bring (even) a non-paid watcher, etc.", + "\"pay shall he pay an ox for an ox\": This tells me only (that he pays) a beast. Whence do I derive (that he can also pay) money? It follows, viz.: It is written here \"and the carcass shall belong to him,\" and elsewhere (21:34) \"and the carcass shall belong to him.\" Just as here, (he can pay) with a beast, so, there, with a beast. Just as there, (he can pay) with money, so, here, (he can pay) with money.", + "\"and the carcass shall belong to him\": (See before Section 12)", + "(Exodus 21:37) \"If a man steal an ox or a lamb\": Both the slaughterer and the seller were in the (general) class (of thieves), viz. (Ibid. 22:6) \"if the thief is found, he shall pay double,\" and Scripture removed them from that class to make them liable for the more severe \"four and five\" payment, wherefore this section was stated.", + "\"an ox or a lamb\": to impose liability for each in itself.", + "\"and he slaughter it\": This tells me only of slaughtering. Whence do I derive (the same for) selling? From \"or he sell it.\"", + "Variantly: Slaughtering is being likened to selling, and selling, to slaughtering. Just as selling is outside his (the owner's) domain, so, slaughtering (to make him liable for \"four and five\" payment) must be outside his domain. Just as (he is liable for \"four and five\") by selling (only) when the animal may be eaten, so, by slaughtering. Just as by selling, (only) when benefit may be derived from it, so by slaughtering. Just as by slaughtering, (only) when he (the thief) cannot revoke (his theft), so, by selling, (when the owner has despaired of the return of the theft, so that the thief has \"acquired\" the beast.) Just as with slaughtering, all (of the animal is involved), so, with selling.", + "Variantly: \"If a man steal\": Consecrated animals were also included in the general class, that if he stole them and slaughtered them outside (the azarah) he would pay \"four and five.\" It is, therefore, written (Leviticus 17:2) \"This is the thing that the L–rd has commanded, etc.\" — They (consecrated animals slaughtered outside the azarah) have been singled out for kareth (cutting off, for the desecrator) and not for payment (of \"four and five\").", + "(Exodus, Ibid.) \"Five (head of) cattle should he pay for the ox\": four and itself; \"and four sheep for the lamb\": three and itself.", + "R. Meir said: Come and see how beloved is work by Him who spoke and brought the world into being. (For) an ox, which he took from its work, he pays five-fold. (For) a lamb which he did not take from its work he pays (only) four-fold.", + "R. Yochanan b. Zakkai says: The Holy One Blessed be He is solicitous of human dignity. (For) an ox, which walks on his feet, (and need not be carried by the thief,) he pays five-fold. (For) a lamb, which he must carry on his back, he pays (only) four-fold, (having already made a kind of partial payment in the sacrificing of his dignity.)", + "R. Akiva says: \"tachath ('in place of') the ox; \"tachath the sheep\" — to exclude (from \"four and five\" payment an animal [as opposed to a beast]). For it would follow (otherwise), viz.: Since he (the thief) must pay (money) for stealing a beast, and he must pay (money) for stealing an animal, then if you have learned about a beast that he pays \"four and five,\" so, he should be similarly liable for an animal. No, this may be so with a beast, which is sacrificed on the altar, as opposed to an animal, which is not — wherefore it does not pay \"four and five.\"", + "But this is refuted by (the theft of) a blemished beast, which, although it is not sacrificed on the altar, does pay \"four and five.\" — No, this may be so with a blemished beast, whose \"kind\" (i.e., \"beast\") is sacrificed upon the altar, as opposed to an animal, whose \"kind\" is not sacrificed upon the altar — wherefore it is written \"tachath ('in place of') the ox\"; \"tachath ('in place of') the sheep\" — to exclude an animal." + ], + [ + "(Exodus 22:1) \"If the thief be found breaking in\": This speaks of a doubt (in the owner's mind) as to whether he is breaking in to steal or to kill. You say this, but perhaps the doubt is as to whether he is breaking in to steal or not to steal. Would you say that? If he (broke in) to steal of a certainty and he killed him, he would be liable (for murder), how much more so if there is a doubt as to whether he came to steal! We must thus perforce accept not the second supposition, but the first.", + "From here it follows that a doubt (i.e., a possibility) of saving a life overrides the Sabbath. For if (the sin of) killing, (in this instance, the thief,) (— killing,) which defiles the land and causes the Shechinah to depart (from Israel) — is overridden by the possibility (of saving one's life, how much more so does it follow that the possibility of saving life overrides the Sabbath.)", + "(Exodus 22:2) \"If the sun shone upon him\": Now does the sun shine upon him alone? Does it not shine upon the whole world? But (the intent is) Just as the sun is peace for the world, so this one (the thief) — If he knows that he is at peace with him, and he killed him nonetheless, he is liable.", + "Similarly (Devarim 22:17) \"Then they shall spread out the garment\" — They shall make things clear, as a (new) garment.", + "Similarly, (Exodus 21:19) \"on his cane\" — on his own power. Here, too, (this figurative interpretation is the intent of) \"If the sun shone upon him.\"", + "R. Yishmael says: You say this, but perhaps the intent is (literally) to distinguish between day and night, viz.: If he killed him in the daytime, he is liable; if at night, he is not liable. It is, therefore, written (Devarim 22:26) \"and to the maiden you shall do nothing; for as a man would rise up against his neighbor and murder him, so, is this thing\" (raping a maiden).", + "Now what do we learn (about raping) from (murdering)? But it (the instance of murdering) apparently comes to teach (something about that of raping), and ends up \"learning\" (something from it), viz.: Just as in the instance of raping, there is no difference between day and night, here, too, (in the instance of murdering,) no such distinction is to be made. Just as here, if he rose up (against the thief) and killed him, he is not liable, there, too, if she rose up against him and killed him, she is not liable. And just as there, if she had helpers against him and she killed him, she is liable (viz. Devarim, Ibid. 27), so, here, if he (the owner) had helpers against him and he killed him, he is liable.", + "(Exodus, Ibid.) \"If he (the thief) has blood, pay shall he pay\": R. Eliezer b. Yaakov says: If there were before him (the thief) pitchers of wine and pitchers of oil and he broke them, so long as he (the owner) knows that he (the thief) is at peace with him, (as in the instance of a father coming to burglarize his son, where the son knows that if he resists his father he will not be killed, [so that he may not kill him]) then (even if) he does kill him, he is liable (retroactively for what he broke), it being written \"If he (the thief) has blood (i.e., if it is forbidden to kill him), pay shall he pay.\"", + "(Ibid.) \"If he lacks it, he is to be sold for his theft\": I might think, forever; it is, therefore, written (Ibid. 21:2) \"Six years shall he serve, etc.\", whence we are apprised that he serves for six years and goes out free on the seventh.", + "\"then he shall be sold for his theft\": not for less (than the value of the theft) and not for more. R. Yehudah says: If he stole less than what he was worth, he is not sold; more than what he is worth, the owner of the stolen article has the option of selling him or writing him a writ of emancipation.", + "R. Eliezer says: If he stole less than what he is worth, he is not sold; more than what he is worth, it suffices him to gain half and lose half (of the value of the stolen article).", + "(Exodus 22:3) \"If found will be found in his hand\": in his possession. Even though there is no proof for this, there is support for it, viz. (Numbers 21:26) \"and he took all his land from his hand\", and (Genesis 24:10) \"Then the servant took … and all the good of his master in his hand,\" — whence we find \"in his hand\" in all places to connote \"in his possession.\"", + "\"from ox to ass, living\": Let \"living\" (\"chaim\") not be mentioned. (It is mentioned) to include an animal (\"chayah\" [and not only a beast, like ox and ass.)", + "\"living, two shall he pay\": and not (the value of) dead (animals). There are seven \"thefts\": \"stealing men's minds\" (i.e., deceiving them), importuning one's neighbor to be his guest when he has no intention of inviting him; proffering gifts that he knows will not be accepted; opening one's barrels (ostensibly \"for him alone\") when they have already been sold to the shopkeeper; cheating in measuring; falsifying weights; mixing (other) stalks among stalks of fenugrec, sand with beans, and vinegar with oil (even though they ruled that oil is not subject to defilement (me'ilah), wherefore kings are anointed with it.)", + "And, what is more, they say about such a one that if he could \"steal\" the Higher Mind, he would do so. And thus do we find with Avshalom, that he \"stole\" three thefts: the heart of his father, the heart of beth-din and the heart of the house of Israel, as it is written (II Samuel 15:6) \"And Avshalom stole the heart of the men of Israel.\"", + "And who is the greater (thief)? The robber or the robbed? The robbed; for he knows that he is being robbed and remains silent.", + "And thus do we find with our fathers, that when they stood on Mount Sinai, they sought to steal the Higher Mind, as it is written (Exodus 24:7) \"Everything that the L–rd has spoken, we will do and we will hear\" — and it (the Higher Mind) was, as it were, \"stolen\" by them. As it is written (Devarim 5:26) \"Would that this heart of theirs were in them to fear Me and to keep all of My mitzvoth all of the days, etc.\" And if you would say that not all is revealed and known to Him, it is written (Psalms 78:36-37) \"And they beguiled Him (only) with their mouths, and (He knew that) their hearts were not constant with Him\" — in spite of which (Ibid. 38) \"And He was merciful, forgiving sin and not destroying, etc.\" And it is written (Mishlei 26:23) \"As silver dross covering earthenware are lips running (with love) above an evil heart.\"", + "Beyond these: If one stole things from which benefit may not be derived, he need not pay. (If he stole servants, land, and consecrated articles, he pays only the principal. (If he stole) garments, vessels, beasts, animals, or birds, he pays kefel (double payment).", + "If he stole the first-born of an ass, he pays kefel, (for) even though benefit may not be derived from it now, it will be permitted later (when it is redeemed). For an ox he pays five-fold. For a sheep he pays four-fold, viz. \"Five (head) of cattle, etc.\"", + "Beyond these is a kidnapper, who pays his life. R. Shimon b. Yochai says: It is written (Mishlei 29:24) \"One who divides with a thief hates his soul. (He hears the adjuration to swear and will not tell.\") An analogy: One leaves his neighbor's house laden with (stolen) articles. His friend finds him and asks him \"Where are you going?\" The thief: \"Take your share and don't tell anyone.\" Later, the robbed one comes and says to him \"Swear to me that you did not see that man laden with articles leaving my house.\" The other: \"I swear I know nothing.\" He is liable for his soul. Of him it is written \"One who divides with a thief hates his soul.\"", + "But if one steals away from his friend, (who asks to be paid for teaching him), and goes (and hides behind a fence) to learn Torah (i.e., to overhear the lesson that he is teaching), though he is called a \"thief,\" he acquires merit for himself. Of him it is written (Mishlei 6:30) \"they will not shame a thief for stealing (to fill his soul that is hungry\" [for Torah].) In the end, he will be appointed (as a teacher) over the congregation (and he will return the \"theft\" in full.) As it is written (Ibid. 31) \"In the end he will repay seven-fold. All the wealth of his house will he give\" — \"seven-fold\" signifying Torah, viz. (Psalms 12:7) \"The words of the L–rd are pure words, silver purged in an earthen crucible, refined seven-fold.\"" + ], + [ + "(Exodus 22:4) \"If a man ravage a field or a vineyard, and he send his beast, etc.\": Why is this written? (Even) if it were not written, it would follow a fortiori, viz.: If a pit is his property, and his (beast, that is) \"sent\" is his property, then if you have learned that he is liable for his pit, (which is stationary,) then should he not be liable for his beast, (which is sent)! If it is derivable a fortiori, why need the verse be stated? It comes to teach that the tooth is a mued (i.e., \"confirmed\") to eat what is appropriate for it, and a best is a mued to break (objects in its path) as it walks, (so that there is full liability even for the first instance of such damages).", + "He is not liable unless the \"damager\" leaves his domain and causes damage, in which instance the damage is assessed (to be paid) from the best of his land — a fortiori (if the damage is) to consecrated property.", + "\"If a man ravage a field or a vineyard\": each in itself. \"a field or a vineyard\": Just as a vineyard produces fruit, so \"field\" (here) is one which produces fruit.", + "\"and he send his beast\": From here they ruled: If he gave his sheep to his son, his messenger, or his servant, he is not liable (for the damage it causes.) (If he gave it) to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, he is liable.", + "\"and it eat in another's field\": R. Nathan says: If one were stacking grain in another's field without permission, and the owner's beast came out and damaged it, (I might think that) he is subsumed in \"and he send his beast, etc.\" It is, therefore, written \"and it eat in another's field.\" And this is not \"another's.\"", + "\"the best of his field and the best of his vineyard\": the best of the field of the nizak (the one damaged) and the best of the vineyard of the nizak. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Scripture (here) comes to apprise us that the damage is to be assessed (to be paid) from the best of his land — a fortiori (if the damage is) to consecrated property.", + "(Exodus 22:5) \"If fire go out and it find thorns … pay shall pay he that lights the fire\": Why need this be written? It is derivable a fortiori, viz. If he is liable (if the fire proceeds) through thorns, how much more so if he himself lights it (directly)! If it is derivable a fortiori, why need the verse be stated? Scripture (thus) comes to equate (for liability) (damaging) perforce with (damaging) wilfully, (damaging) non-intentionally with (damaging) intentionally, and (to equate) a woman with a man for all the damaging in the Torah.", + "\"If fire go out and it find thorns\": \"thorns\" are mentioned only to assign a limit (for his liability). If thorns are present (and carry the fire), there is a limit (for his liability). If they are not present (and he lights it directly) there is no limit.", + "From here they ruled: If it crossed a river or a (public) way or a fence ten cubits high and caused damage, he is not liable. How is he perceived? He is perceived as standing in the midst of a beth-kor and damaging, (liability obtaining up to about 137 cubits on all sides.)", + "R. Eliezer says: Sixteen cubits, as (the distance of) the public way. R. Akiva says: Fifty cubits. R. Shimon says: \"Pay shall he pay, he that lights the fire\" — all according to the fire (i.e., according to the height of the fire and its mass. The bigger it is, the farther it travels.)", + "It once happened that a fire crossed the Jordan and caused damage because of its mass. When is this so? When it moves in spurts; but when it moves contiguously, even up to a mil, he is liable.", + "\"and there be consumed sheaves\": All things are included: a pile of reeds and beams, a mound of stones, and of pebbles for the processing of lime. \"or the standing corn\": trees also are included. \"or the field\": even if it singed the ground. But perhaps even if there were vessels hidden in his stack and they were burned? It is, therefore, (to negate this) written \"or the standing corn or the field.\" Just as the field is in the open, so must (what is found) in the standing corn be in the open (for liability to obtain).", + "\"Pay shall he pay, the lighter of the fire\": Why is this written? From (22:4) \"a man,\" I would know only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of indeterminate sex), and a hermaphrodite? From \"Pay shall he pay, the lighter of the fire\" — in any event. This tells me only of beast and fire. Whence do I derive the same for all of the other damagers in the Torah? It follows inductively from both. Beast is not like fire, and fire is not like beast. What is common to both is that it is their nature to damage, that they are your property, that it is your obligation to guard them, and that when they cause damage, you must pay for the damage with the best (produce) of the land.", + "Four general rules were stated by R. Yishmael in the name of R. Meir in respect to damages. Wherever the mazik (\"the damager\") has permission (to be), but not the nizak (\"the damaged\"), he (the mazik) is not liable. Wherever the nizak has permission, but not the mazik, he (the mazik) is liable for everything. Where neither the nizak nor the mazik have permission (to be), such as property which belongs to neither of them, he (the mazik) is liable for (damage of) \"tooth\" and \"foot,\" and, for the rest, mued pays full damages, and tam, half damages. Wherever both have permission (to be), such as property owned in common, open land, the public domain, and the like, for \"tooth\" and \"foot\" he is not liable and, for the rest, mued pays full damages, and tam, half damages." + ], + [ + "(Exodus 22:6) \"If a man give to his neighbor money or vessels to watch\": R. Yishmael says: He must deposit it with him, explicitly, saying \"Here, watch this for me\"; but if he just says \"Keep an eye on it,\" he is not liable.", + "\"money or vessels\": Just as money tends to be counted, so, vessels that tend to be counted — whence it was ruled: Any claim which is not susceptible of measurement, weighing and counting is not a claim.", + "R. Nathan says: \"money\": to include money of (second-) tithe, (which, unlike first-tithe, reverts not to the Temple, but to the owner.) \"vessels\": to include any vessel. This tells me only of money and vessels. Whence do I derive (the same for) all things? From \"to watch\": to include any thing which requires watching.", + "\"and it be stolen from the house of the man\": to exempt (from kefel) one who steals from the thief. But perhaps the meaning is \"and it be stolen from the house of the man, he pays double,\" but if it be found in his (the watcher's) possession, then even though he swore (that it was stolen), he is not liable (for kefel). It is, therefore, written (22:3) \"If the theft be found in his hand, double shall he pay\" — in any event (i.e., even if it were found in the watcher's possession. It is not the second assumption, then, which is to be posited, but the first, viz.: \"and it be stolen from the hand of the man\" — to exempt (from kefel) one who steals from the thief.", + "\"if the thief is found, he pays double\": A thief (one who steals by stealth) pays kefel, but not a robber (one who steals openly). Why did Scripture see fit to be more severe with a thief than with a robber? R. Yochanan says: A robber likens the honor of a servant to the honor of his Master, (not fearing both). A thief accords more honor to a servant than to His Master, (fearing the first, but not the second). A thief makes the Eye on high, unseeing, as it were, and the Ear, unhearing. As it is written (Isaiah 29:15) \"Woe unto those who would probe deeper than the L–rd, to conceal (their) counsel, doing their work in the dark; saying: 'Who sees us? Who notices us?'\" And (Psalms 94:7) \"They say 'The L–rd does not see; the G–d of Jacob does not understand.'\" And (Ezekiel 9:9) \"For they said 'The L–rd has forsaken the land; the eye of the L–rd does not see.'\"", + "(Exodus 22:7) \"If the thief not be found\": What is the intent of this? From \"If the thief is found, he shall pay double,\" I understand that if the thief is found and he has (what to pay) the watcher is not liable for anything. Whence do I derive that if the thief is found and does not have what to pay, the owner of the stolen objects may not say to the watcher: \"Come and swear to me that it did not enter your heart to sell them\"? From \"If the thief not be found,\" implying that if the thief were found, the watcher is not liable for anything (even if the thief does not have what to pay.)", + "\"then the master of the house shall draw near\": I might think, to inquire of the urim vetumim (on the breast-plate of the high-priest.) It is, therefore, written (Ibid. 8) \"whom elohim incriminate.\" Elohim who incriminate (i.e., judges) are intended.", + "\"then the master of the house (i.e., the watcher) shall draw near to the judges\": For an oath. You say, for an oath. But, perhaps for an oath or not for an oath? It follows (that it is for an oath), viz.: \"sending forth of the hand\" is stated here, and it is stated elsewhere (viz. Ibid. 10). \"Just as there, with an oath, so, here, with an oath. Just as there, with \"Yod-Keh\" (the Name of the L–rd), so, here, with \"Yod-Keh.\" Just as here, in beth-din, so, there, in beth-din. Just as there, (he must swear that he did not use it for) his own need, so, here, for his own need. Just as there, (Ibid. 8) \"For every matter of offense,\" so, here, \"for every matter of offense.\"", + "(Ibid. 7) \"that he did not send his hand against his neighbor's deposit\": for his need. You say, for his need. But perhaps for his need or not for his need (but for the animal's)? It is, therefore, (to negate this) written \"For every matter of offense.\" Variantly: \"For every matter of offense\": (As per the difference between Beth Shammai and Beth Hillel,) Beth Shammai saying: One is liable (even) for negative intent vis-à-vis \"sending forth the hand.\" It being written \"For every matter of offense,\" (\"offense\" subsuming negative intent). And Beth Hillel say: One is not liable until he actually sends forth his hand, this being the thrust of \"that he did not send forth his hand.\"", + "\"For every matter of offense\" — general. \"for an ox, for an ass, for a lamb, for a garment\" — particular. General-particular (The rule is:) There is subsumed in the general only what obtains in the particular. \"for every lost object about which he will say\" — reversion to the general. But perhaps (the idea is) to revert to the original generalization? Would you say that? We have here an instance of general-particular-general, (where the rule is:) The general is understood to be of the nature of the particular, viz. (In this instance,) Just as the particular are explicitly only movable, non-mortgaged possessions, so, the general (must be of that nature).", + "Variantly: \"for an ox, for an ass\": Why is this stated? Because it is written (earlier [6]) \"If a man give to his neighbor money or vessels, etc.\" and (later 9]) \"If a man give to his neighbor an ox or a lamb, etc.\", Scripture comes here [8] to discriminate between (the first) watcher, (an unpaid watcher), and the second, (a paid watcher). But perhaps Scripture comes to differentiate between [6] \"money or vessels\" and [9] \"beast\"? It is, therefore, written [8] \"for an ox, for an ass,\" (indicating that this is not its purpose, but, rather to discriminate between watcher and watcher.)", + "\"about which he will say that it is this\": i.e., the first says, it is this, and the second, it is not (exactly) this — whence they ruled: (The oath is administered) only where there is admission to part of the claim.", + "(22:7) \"then the master of the house shall draw near to elohim (judge) — one, (Ibid. 8) \"until elohim shall come the matter of both\" — two. (Ibid.) \"Whom elohim shall incriminate\" — three. From here they ruled: Monetary litigations are (judged) by three. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: The first was stated in the beginning, and \"beginnings are not expounded.\" \"until elohim shall come the matter of both\" — one. \"Whom elohim shall incriminate\" — two. And \"there is no evenly balanced beth-din,\" wherefore one is added to them — so that we have three.", + "Rebbi says: \"until elohim shall come the matter of both. Scripture speaks of two. You say this, but perhaps it speaks of one\" — It is not written \"Whom elohim shall incriminate (\"yarshiyen,\" with a vav, [which would signify two]), but \"yarshian,\" (without the vav, which signifies one), so that, (all together) Scripture speaks of two. And \"there is no equally balanced beth-din,\" wherefore one is added to them — so that we have three. From here they ruled: Monetary litigations are (judged) by three.", + "R. Meir says: by five, so that the case be decided by (a majority of) three.", + "\"he shall pay double to his neighbor\": R. Shimon says: I read here \"he shall pay double to his neighbor,\" and elsewhere, (Leviticus 5:24) \"and he shall pay it (the principal) at its head (and its fifth shall he add to it)!\" How are these two verses to be reconciled? One who pays (only) the principal must pay the fifth, and one who pays kefel is exempt from the fifth. \"to his neighbor,\" and not to the Temple; \"to his neighbor,\" and not to others (i.e., idolators)." + ], + [ + "(Exodus 22:9) \"If a man give to his neighbor an ass or an ox or a lamb, etc.\" R. Yishmael says: He must deposit it with him, explicitly, saying \"Here, watch this for me\"; but if he just says \"Keep an eye on it,\" he is not liable.", + "\"an ass or an ox or a lamb\": This tells me only of these. Whence am I to derive all beasts (as included)? From all beasts to watch.\" For wherever the general adds to the particular, all are included. Then let only that (the general) be stated. Why need the others be specified? In that case I would say that he is not liable until he deposits all of them with him. It is, therefore, written \"an ass or an ox or a lamb,\" to make him liable for each individually.", + "\"and it die\": at the hands of Heaven. \"or be broken\": by an animal. \"or be seized\": by robbers. I might think \"or be broken,\" \"or be seized,\" (that he is not liable) whether or not he could rescue it; it is, therefore, written \"and it die.\" Just as death is characterized by insusceptibility to rescue, so, (only) in all such instances he is not liable. These are the words of R. Eliezer.", + "R. Akiva said to him: You are deriving what is possible from what is impossible. For it is impossible for (natural) death not to be at the hands of Heaven; but breaking and seizing may be either at the hands of Heaven or at the hands of man — whereupon R. Eliezer reversed himself and derived them from stealing (i.e., According to the parameters whereby he [a hired watcher] is liable for stealing, he is liable for them.)", + "R. Shimon says: (Ibid. 12) \"For the torn (beast) he shall not pay.\" There is a torn beast for which he does pay, and there is a torn (beast) for which he does not pay, as when it was torn by a lion.)", + "(22:9) \"no one seeing\": Scripture here speaks of (the absence of) witnesses. \"no one seeing, (10) the oath of the L–rd shall be between the two of them (that he did not send his hand against the deposit of his neighbor.\") But if there are witnesses (that he is speaking the truth), the watcher is exempt from all (payment).", + "\"the oath of the L–rd (Yod-Keh) shall be between the two of them\": by Yod-Keh. From here you derive the same for all \"oaths\" in the Torah. Since all the \"oaths in the Torah are unqualified (as to the formula for the oath), and the Torah qualified an oath in one instance as being \"Yod-Keh,\" so all the oaths in the Torah must be by \"Yod-Keh.\"", + "(22:10) (\"The oath of the L–rd shall be) between the two of them\": to exclude the heirs. \"between the two of them\": to include an oath (obtaining) in an instance in which the other is suspect (i.e., if one is suspect, the other swears and takes.) \"between the two of them\": to exclude the judge — that he not make him swear against his will. R. Nathan says: \"between the two of them\": We are hereby apprised that the oath devolves upon the two of them.", + "\"that he did not send his hand against the deposit of his neighbor\": (See Section 15) \"and its owner shall accept, and he (the watcher) shall not pay\": From here it is derived that all who swear (by Torah mandate), swear and do not pay.", + "\"and its owner shall take\": From here they ruled: The owner of the carcass must attend to his carcass.", + "(Exodus 22:11) \"And if it were stolen from him, he shall pay its owner\": This speaks of a hired watcher, and the above (Ibid. 9-10), of a non-paid watcher. But perhaps the reverse is the case? It follows (otherwise), viz.: A watcher (here) is liable (for theft) and a hirer (of a beast) is liable (viz. Ibid. 14). Just as a hirer (is liable) because he derives benefit (from the beast), so it is a hired watcher, who derives benefit (i.e., payment) — to exclude a non-paid watcher, who does not derive benefit.", + "It is not the second assumption, then, which is to be posited, but the first — this speaks of a hired watcher, and the above, of a non-paid watcher.", + "\"And if stolen it shall be stolen from him\": This tells me only of stealing. Whence do we derive the same for loss (of the beast)? It follows, viz.: Its being stolen involves a lapse in watching, and its being lost involves a lapse in watching. If you have learned that he is liable for the first, so, should he be liable for the second.", + "\"if stolen it shall be stolen\": R. Yossi says: By this (redundancy) loss is included. \"from him\": to exclude (liability for the watcher if he, in turn, give it to) his shepherd-boy (from who it was stolen), and to include (such liability for) a grown shepherd (whom he hired as a keeper).", + "(Exodus 22:12) \"If it were torn (by a wild beast), let him bring ed.\" This (\"ed\") is its hide. These are the words of R. Yoshiyah. Even though there is no proof for this (interpretation), there is support for it in (Amos 3:12) \"Just as a shepherd can rescue from the mouth of a lion (just) two legs or the cartilage of an ear, etc.\" R. Yochanan b. Yoshiyah says: \"If it were torn, let him bring ed.\" — Let him bring witnesses (\"edim\") that it was torn, and he will be exempt from paying.", + "R. Yonathan says: \"let him bring him ad the torn (beast)\": Let him lead the owner to (\"ad\" = until) the torn beast, and he will be exempt from paying.", + "", + "\"For the torn beast he shall not pay\": There is a torn beast for which he pays, and there is a torn beast for which he does not pay.", + "Which is a torn beast for which he does pay? A beast torn by a cat, a fox, or a marten. Likewise, wherever it is possible for him to rescue (the beast, and he does not), he is liable to pay.", + "And which is a torn beast for which he does not pay? A beast torn by a wolf, a lion, a bear, a tiger, a leopard, or a snake. Since the Torah writes (9) \"and it die, just as he is not liable to pay in an instance of (natural) death, so, in all instances where he cannot rescue the beast, he is not liable to pay. Thus, \"For the torn beast he shall not pay.\"", + "(Exodus 22:13) \"And if a man borrow from his neighbor\": Scripture \"cuts off\" a borrower from the class of \"watcher,\" and treats it (as a class) in itself. \"from his neighbor\": We are hereby taught that he (the borrower) is not liable until he removes it from the lender's domain.", + "\"and it be broken or die\": This tells me only of (a borrower's liability for) breaking or death. Whence do I derive (the same for) seizure? \"death\" is written here, and it is written elsewhere (9). Just as seizure there is juxtaposed with death, so, here (seizure is understood to be juxtaposed with death.)", + "Whence do I derive (the same for) theft and loss? It follows a fortiori, viz.: If a hired watcher, who is not liable for death, is liable for theft and loss, then a borrower, who is liable for death, how much more so should he be liable for theft and loss!", + "(13) \"if its owner were not with him, pay shall he pay. (14) If its owner were with him, he (the borrower) shall not pay\": From the first (13), do I not know the second (14)? (Why, then, need it be written?)", + "To teach that if it went from the domain of the lender to that of the borrower even for one moment, then (if the beast were) with the owner, he (the borrower) is not liable; if it were not with the owner, he is liable.", + "\"If it (the beast) were hired, it came by its hire (into the hands of the hirer\"): I might think that if he swears (viz. Ibid. 10), he is exempt from all payment, you, therefore, reason: Since a paid watcher gives benefit (to the owner) and a hirer gives benefit, and we have learned about a paid watcher, who swears (to exempt himself from liability) for accident, that he pays for theft and loss — then a hirer, too, pays for theft and loss.", + "But this is refuted by (the ordinance for) an unpaid watcher, who, though he gives benefit (to the owner), nonetheless is exempt from (all) payment. Would you say that? There is a crucial difference (between a paid and an unpaid watcher), viz.: Since a paid watcher both derives benefit and gives benefit, and a hirer derives benefit and gives benefit, then the second is to be compared to the first, who swears (for exemption from liability) for accident and pays for theft and loss, and this is not to be refuted by an unpaid watcher, who gives benefit but does not derive it. This is the intent of \"If it were hired, it came by its hire\" (i.e., it is to be compared to a hired watcher and not to an unhired one.)" + ], + [ + "(Exodus 22:15) \"And if a man entice a virgin, etc.\": Scripture comes to teach about an enticed girl that knass (penalty [viz. 16]) is paid for her. (But why is the verse needed?) Can it not be derived by reason, viz. \"A ravished girl is in her father's jurisdiction, and an enticed girl is in her father's jurisdiction. If we have learned that knass is paid for the first (viz. Devarim 22:28-29) then knass should also be paid for the second.", + "No, this may be true of a ravished girl, where he violates her will and the will of her father, as opposed to an enticed girl, where he violates her father's will alone — wherefore he should not pay knass. Since it could not be derived by reason, the verse must be adduced.", + "\"who is not betrothed\": to exclude one who was widowed or divorced in betrothal. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Even one who was divorced or widowed. And this follows by reason, viz. Since he can annul her vows and he can accept her knass, then just as the first obtains if she were widowed or divorced, so, the second.", + "If so, why is it written \"who is not betrothed\"? It is \"extra\" for purposes of comparison and towards the formulation of a gezeirah shavah (identity), viz.: It is written here \"who is not betrothed\" and there (Devarim 22:28) \"who is not betrothed\": Just as there, fifty, so, here, fifty. Just as here, shekalim, so, there shekalim.", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": What is the intent of this? From (Devarim 22:29) \"then the man who lay with her shall give,\" I might think that just as when he ravishes her he gives (knass) immediately, so, when he entices her. We are, therefore, apprised that he (the father) imposes it (the fine) upon him as mohar,\"", + "\"mohar\" being a kethubah, as in (Genesis 34:12) \"Impose upon me much mohar and dower, and I will give it as you tell me, but give me the maiden as a wife.\"", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": a wife that is permitted to him — to exclude (from marriage, but not from knass) a widow to a high-priest; a divorcée and a chalutzah (one who had undergone the ceremony dissolving the levirate marriage obligation) to a regular priest; a mamzereth (a bastard [halachically] and a Nathinah (a descendent of the Givonites) to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a Nathin or a mamzer.", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": I might think whether or not the father consents. It is, therefore, written (Ibid. 15) \"If her father refuse, refuse, to give her to him, then money shall he pay according to the price of the virgins,\" whereby Scripture apprises us that if the father consents he may take her, and if he does not consent, he may not take her.", + "This tells me only of one who was enticed. Whence do I derive (the same for) one who was ravished? It follows thus: Since a ravished one is under her father's jurisdiction and an enticed one is under her father's jurisdiction, then if we have learned about an enticed one that if the father consents, he may take her, and if not, not, the same obtains with a ravished one.", + "Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with an enticed one, where he did not violate her father's will, the father may abrogate or sustain the marriage, then with a ravished one, where he violated both her will and that of her father, how much more so may the father abrogate or sustain as he wills!", + "\"if her father refuse, refuse\": This tells me only of one who has a father. Whence do I derive the same for one who does not have a father (i.e., that she herself may refuse)? It is, therefore, written \"If refuse, refuse\" — in any event.", + "\"money shall he pay\": R. Yossi Haglili says: We have not heard how much. I, therefore, reason as follows: It is written here \"money,\" and elsewhere (re one who was ravished, Devarim 22:29), \"money.\" Just as there, fifty, so, here, fifty.", + "\"according to the mohar of the virgins\": What do we learn from \"the mohar of the virgins.\" This (seemingly) comes to teach, but it emerges as learning, i.e., just as there, (Devarim 22:29) fifty silver, so, here, fifty silver.", + "(Exodus 22:17) \"A witch you shall not allow to live\": Both a man and a woman. R. Yishmael says: It is written here \"You shall not allow to live,\" and elsewhere (Devarim 20:16) \"You shall not allow to live. Just as there, (the death is) by the sword, so, here, by the sword.", + "R. Akiva says: It is written here \"You shall not allow to live,\" and elsewhere (Exodus 19:13) \"Whether beast or man it shall not live.\" Just as there (the death is) by stoning, so, here, by stoning.", + "R. Yishmael rejoined: I derive \"You shall not allow to live\" from \"You shall not allow to live,\" and you answer me from \"You shall not allow to live\" to \"it shall not live!\" R. Yossi Haglili says: It is written here \"A witch you shall not allow to live,\" and (Ibid. 18) \"Whoever lives with a beast shall be put to death.\" They are juxtaposed to teach that just as the second (is killed) by stoning, so, the first.", + "R. Yehudah says: It is written (Leviticus 20:27) \"And a man or a woman, if there be in them an ov or a yidoni\" (shall be stoned). Now \"ov\" and \"yidoni\" are types of witchcraft. Why were they singled out for special mention? To teach that just as these are (killed) by stoning, so all (types of) witches are (killed) by stoning. We have heard the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire, a diviner, a soothsayer an enchanter or a witch.\"", + "(Exodus 22:18) \"Whoever lies with a beast shall be put to death\": What is the intent of this? It is written (Leviticus 20:15) \"And a man who cohabits with a beast shall be put to death\" — by stoning. You say by stoning, but perhaps, by one of the other death penalties in Scripture? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the beast shall you kill.\" It is written here \"kill,\" and elsewhere (Devarim 13:10) \"kill.\" Just as there, stoning (is indicated), so, here, stoning. We have heard the penalty. Whence is the exhortation (derived)? From (Leviticus 18:23) \"And you shall not cohabit with any beast.\" This tells me only of the punishment and the exhortation for the active agent. Whence do we derive the punishment for the passive agent? From (our verse) \"Whoever lies with a beast shall be put to death.\" Scripture (hereby) equated the passive agent with the active one. Just as the second is to be stoned, so, the first. We have heard the punishment. Whence the exhortation (for the passive agent)? It is, therefore, written (Devarim 23:18) \"and there shall not be a (male) harlot among the children of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And there was also a (male) harlot in the land. They did according to all the abominations of the nations which the L–rd drove out.\"", + "(Exodus 22:19) \"One who sacrifices to idolatry shall be put to death\": We have heard the punishment. Whence the exhortation? It is written (Exodus 20:5) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them.\" Sacrifice was included (in serving), and it was singled out to teach that just as sacrificing is distinctive in that it is an inner Temple service and one is liable for it (if done for an idol) whether or not it is its conventional mode of worship, so, one is liable for all such modes of service (in the worship of idolatry.)", + "All modes of service which are not inner Temple services — If one performs them in the worship of idolatry, he is liable; if not in the worship of idolatry, he is not liable.", + "\"only to the L–rd alone\": Because others say: If the Israelites had not joined the name of the Holy One Blessed be He, with that of idolatry (i.e., the golden calf), they would have gone lost from the world, it is written \"One who sacrifices to idolatry shall be put to death — only to the L–rd alone!\" R. Shimon b. Yochai says: Are not all who join the name of the Holy One Blessed be He to the name of idolatry liable to destruction! As it is written (II Kings 17:33) \"They feared the L–rd and served their (the nations') gods, according to the custom of the nations that exiled them from there.\"", + "Others say: Torah was given with its signs (i.e., with its warnings), so that Israel not say: Though we are commanded against idolatry, it will not be held against us if we secrete the idols in the recesses of the earth. It is, therefore, written (Isaiah 2:14) \"On all the high mountains and on all the lofty hills\" (and in the recesses of the earth) — whether revealed or hidden, (idolatry is forbidden) — \"only to the L–rd alone\" (with no admixtures of idolatry)!" + ], + [ + "(Exodus 22:20) \"And a stranger you shall not afflict and you shall not oppress him\": You shall not afflict him with words and you shall not oppress him in money matters. Do not say to him: \"Yesterday you worshipped the deity of Nevo, and (the flesh of) swine is still between your teeth, and you would dare contend with me!\" And whence is it derived that if you taunt him he can taunt you in return? From \"And a stranger you shall not afflict … for you were strangers in the land of Egypt\"", + "— whence R. Nathan derived \"Do not attribute a blemish of your own to your neighbor.\"", + "Beloved are the strangers, for in many places you are exhorted concerning them: \"And a stranger you shall not afflict\", (Devarim 10:19) \"And you shall love the stranger\", (Exodus 23:9) \"And you have known the soul of the stranger.\" R. Eliezer says: Because a stranger's past is to his disadvantage, Scripture exhorts concerning him in many places.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is written (Judges 5:31) \"And His lovers are like the rising of the sun in its might\", and it is written (Devarim 10:18) \"And He loves the stranger, etc.\" Now who is greater? One who loves the King or one whom the King loves? Certainly, one whom the King loves.", + "Beloved are the strangers, for by every epithet that Israel is called, the strangers are called. Israelites are called \"servants,\" as it is written (Leviticus 25:55) \"For unto Me the children of Israel are servants.\" And the strangers are called \"servants,\" as it is written (Isaiah 56:6) \"… to love the name of the L–rd and to be servants unto Him.\" Israelites are called \"ministers,\" as it is written (Ibid. 6:6) \"And you, 'priests of the L–rd' shall you be called; 'ministers of our G–d' will it be said of you.\" And the strangers are called \"ministers,\" as it is written (Ibid. 56:6) \"… and the strangers who join the L–rd to minister unto Him.\" Israelites are called \"lovers,\" as it is written (Ibid. 41:8) \"the seed of Abraham, My lover.\" And the strangers are called \"lovers\" (i.e., beloved), as it is written (Devarim 10:18) \"And He loves the stranger.\"", + "\"Covenant\" is written of Israel, viz. (Genesis 17:13) \"And My covenant (i.e., circumcision) shall be in your flesh.\" And it is also written of strangers, viz. (Isaiah 56:4) \"and they hold fast to My covenant.\" \"Acceptance\" is written of Israel, viz. (Exodus 28:38) \"for acceptance for them before the L–rd.\" And \"acceptance\" is written of strangers, viz. (Isaiah 56:7) \"their burnt-offerings and their sacrifices for acceptance upon My altar.\" \"Watching\" is written of Israel, viz. (Psalms 121:4) \"He neither slumbers nor sleeps, the Watcher of Israel.\" And \"watchers\" is written of the strangers, viz. (Ibid. 146:9) \"The L–rd watches the strangers.\"", + "Abraham called himself a stranger, viz. (Genesis 23:4) \"A stranger and a sojourner am I with you.\" David called himself a stranger, viz. (Psalms 119:19) \"I am a stranger in the land,\" and (I Chronicles 29:15) \"For we are strangers before You and sojourners as all of our ancestors. As a shadow are our days upon the earth, without a prospect.\" And it is written (Psalms 39:13) \"For a stranger am I with You, a sojourner as all of my ancestors.\"", + "Beloved are the strangers (i.e., the proselytes), as witness Abraham's not being circumcised until the age of ninety-nine. For if he were circumcised at twenty or thirty, a stranger could become a proselyte only if he were younger than thirty — wherefore the L–rd prolonged commanding him until he was ninety-nine, so as not to bar the door to future proselytes.", + "And thus do you find (the L–rd's esteem for the stranger-proselyte) in the four classes who respond before Him who spoke and brought the world into being, (Isaiah 44:5) \"One shall say: 'I am the L–rd's'; another shall call in the name of Yaakov; another shall mark his arm 'of the L–rd'; and in the name of Israel he shall be called\": \"I am the L–rd's\" — these are the fearers of Heaven, untainted by sin. \"another shall call in the name of Yaakov\" — these are the minors (who died in childhood), the sons of the wicked in Israel. \"another shall mark his arm 'of the L–rd'\" — these are the penitents. \"and in the name of Israel he shall be called — these are the righteous strangers (i.e., the proselytes).", + "(Exodus 22:21) \"Every widow and orphan you shall not afflict\": This tells me only of widow and orphan. Whence do I derive (the same for) all men? It is, therefore, written \"lo ta'anun\", (the additional \"nun\" implying an extension of plurality). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Widow and orphan are more vulnerable to affliction. Scripture speaks of the common instance.", + "(Exodus 22:22) \"If afflict you afflict him\": whether greater or lesser affliction.", + "Variantly: Rebbi says: \"If afflict you afflict\": There is no liability unless the affliction is repeated.", + "R. Yishmael and R. Shimon were going out to be executed when R. Shimon said to R. Yishmael: Rebbi, my heart is faint, for I do not know why I am going to be killed. R. Yishmael: Did anyone ever come to you for judgment or ruling and you kept him waiting until you had finished your cup or taken your sandal or donned your garment? Scripture states\" If afflict you afflict\" — whether greater or lesser affliction.", + "R. Shimon: \"You have consoled me, Rebbi.", + "And when R. Shimon and R. Yishmael were executed, R. Akiva said to his disciples: Prepare yourselves for calamity. For if good were destined to come in our generation, only R. Shimon and R. Yishmael would receive it. But it is revealed and known before Him who spoke and brought the world into being that great calamity is destined to come in our generation wherefore these were taken from among us (so as not to witness it.) As it is written (Isaiah 57:1) \"the tzaddik perishes and no one takes it to heart. And men of lovingkindness are taken off and none understand (why). It is before the evil (that is destined to befall them) that the tzaddik was taken off. (2) Peace will come (to him). They will rest on their couches — those who walk in uprightness.\" And, in the end, (3) \"As for you, come closer, you sons of a sorceress, (to hear of your impending doom), seed of an adulterer and a harlot, etc.\"", + "\"For if cry out, shall he cry out to Me, hear will I hear his outcry.\" If he cries out, I hear, and if he does not cry out I do not hear? What is the intent of hear will I hear? I am quicker to exact punishment for one who cries out than for one who does not.", + "", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If when an individual cries out against an individual, \"hear will I hear his outcry,\" how much more so when many cry out!", + "", + "Now if within the framework of the lesser measure (of the Holy One Blessed be He, that of punishment), if an individual cries out against the many, this (\"hear will I hear\") is the result, then within the framework of His greater measure, (that of mercy), if the many pray (i.e., cry out for) the individual, how much more so (will He be quick to hear!)", + "\"and my wrath shall burn\": R. Yishmael says: Burning of wrath is mentioned here, and elsewhere (Devarim 11:17) \"And the wrath of the L–rd shall burn in you.\" Just as there, withholding of rain and exile are indicated, here, too, these (are understood). And just as here \"by the sword,\" so, there by the sword.", + "\"and your wives will be widows, and your children, orphans\": From \"and I shall kill you by the sword,\" do I not know that your wives will be widows, and your children, orphans? Why need this be written? (They will be widows) as in (II Samuel 20:3) \"And they were bound up in living widowhood (never to remarry) until the day they died.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If when you do not do what is just, your wives will be widows, then, if you do what is just, how much more so will you not be widows, etc.! As it is written (Zechariah 7:9) \"Judge a true judgment,\" (Ibid. 8:16) \"Truth and a judgment of peace shall you judge in your gates,\" (Isaiah 56:1) \"Thus said the L–rd: Guard justice and do righteousness, for My salvation is sure to come\" — how much more so (if you do this,) your wives will not be widows, and your children, orphans! And thus is it written (Devarim 6:2) \"So that you fear the L–rd your G–d, etc.\", and (Ibid. 11:19) \"And you shall teach them to your sons,\" followed by (21) \"so that your days be prolonged,\" and (Isaiah 65:22) \"For as the days of the tree (of life) will be the days of My people\", (Ibid. 23) \"they will not labor in vain; they will not give birth for panic (i.e., to have their children die in their lifetime). For they (their children) will be seed blessed of the L–rd, and their children (will always be) with them\", and (Ibid. 48:19) \"and your seed will be as the sand, and your offspring as its (the sea's) offspring (in its abundance)\", (Ibid. 66:22) \"for just as the new heavens and the new earth which I will create (in those days) will endure before Me … so will endure (eternally) your children and your name (Israel)\", and (Ibid. 59:20) \"And the redeemer (the Messiah) will come to Zion, and to those who repent of sin in Yaakov\", and (Ibid. 21) \"And now, this is My covenant with them, says the L–rd: My spirit which is upon you, etc.\" How much more so will your days be prolonged in this world and you will see children and children of children, and you will merit life in the world to come!" + ] + ], + "Tractate Kaspa": [ + [ + "(Exodus 22:24) \"Im you lend money to My people\": R. Yishmael says: Every \"im\" (generally \"if\") in the Torah connotes optionality, with the exception of this and two others; (Leviticus 2:14) \"And im (\"when\") you offer a meal-offering of first-fruits,\" where it is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? It is, therefore, written (Ibid. 14) \"You shall bring the meal-offering of your first-fruits.\" It is mandatory and not optional.", + "Similarly, (Exodus 20:22) \"And im (\"when\") an altar of stones you make unto Me.\" It is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 27:6) \"Of whole stones shall you build the altar of your G–d\" indicates that it is mandatory and not optional.", + "Here, too, \"Im (\"when\") you lend money.\" It is mandatory and not optional. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 15:8) \"Lend shall you lend\" indicates that it is mandatory and not optional.", + "\"When you lend money\": You lend money for money (i.e., you lend money to receive money), and not fruit for fruit. (this is relevant to the laws of interest.)", + "", + "\"My people\": If an Israelite and a gentile stand before you to borrow, \"My people\" take precedence. A poor man and a rich man — the poor man takes precedence. Your poor (i.e., the poor of your family) and the poor of your city\" — your poor take precedence. The poor of your city and the poor of a different city — the poor of your city take precedence. Thus, \"the poor man with you\" (i.e., closest to you). \"Do not be as a creditor to him\": Do not appear to him, (obviously, to collect the money) at all times.", + "\"Do not impose interest upon him\": What is the intent of this? (Leviticus 25:37) \"Your money you shall not give him on interest\" is an exhortation to the lender. Whence do we derive (the same for) the borrower? From (Ibid. 36) \"You shall not take from him interest.\"", + "This tells me only of an exhortation to the borrower and to the lender. Whence do we derive (the same for) the witnesses, the guarantors, and the scribe? From \"Do not impose\" — in any manner.", + "From here they adduced: One who lends on interest is guilty of five transgressions: \"You shall not give,\" \"You shall not take,\" \"You shall not impose interest upon him,\" \"You shall not be as a creditor to him,\" (Leviticus 19:14) \"You shall not place a stumbling block before the blind man.\" Just as the lender and the borrower transgress, so, the guarantor, the witnesses, and the scribe. R. Meir excludes the scribe.", + "R. Yossi says: One who lends on interest and says to the scribe \"Come and write,\" and to the witnesses \"Sign\" has no portion with Him who commanded against interest.", + "(Exodus 22:25) \"Im chavol (lit., \"bundle\") tachbol\": R. Yishmael says: Scripture here comes to teach you that if you do mitzvoth, you will take (the reward) that is yours, (midrashically: \"If you 'bundle' (mitzvoth), you will have 'bundles.'\")", + "\"Before the sun goes down, you shall return it to him\": This refers to a day-garment, that you can return the entire day.", + "This tells me only of a day-garment. Whence do you derive of a night-garment that it can be returned the entire night? From (Devarim 24:13) \"Return shall you return the pledge to him when the sun goes down.\"", + "From here they ruled: A day-garment is taken as a pledge during the night, and a night-garment, during the day. A day-garment is returned during the day, and a night-garment, during the night.", + "(Exodus 22:26) \"for it is his solitary covering\": This is his cloak. \"it is his garment for his skin\" — this is his undergarment. \"On what shall he lie?\": to include his mat-skin. \"and it shall be, if he cries out to Me, I shall hear; for I am gracious.\" R. Nathan says: If one left beth-din owing his neighbor a hundred and wearing a garment worth two hundred, he (the creditor) should not say to him: \"Sell your garment for two hundred, cover yourself with one of one hundred, and give me the hundred (that you owe me.\") This is the intent of \"For it is his solitary covering\" — You are not permitted to deprive him of a garment which is \"familiar\" to his body.", + "\"I shall hear; for I am gracious\": I created My world with mercy.", + "(Exodus 22:27) \"Elokim you shall not curse\": What is the intent of this? From (Leviticus 24:16) \"One who utters blasphemously the name of the L–rd shall be put to death\" we hear the punishment. Whence the exhortation? \"Elokim you shall not curse.\" Variantly: This tells me only of the distinctive Name (the Tetragrammaton [i.e., \"Yod-keh-vov-keh\"]). Whence do we derive (the same for cursing Him with) one of His epithets? From \"Elokim you shall not curse\" — in any event. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Scripture (in \"elohim\") speaks of judges, as in (Exodus 22:8) \"Until the judges (\"elohim\") shall come the matter of both.\"", + "\"elohim you shall not curse\": This tells me only of a judge. Whence do I derive the same for a prince? From (Ibid.) \"and a prince in your people you shall not revile.\" In \"and a prince in your people you shall not revile,\" I hear both a prince and a judge. Why, then, is it written \"elohim you shall not curse\"? To impose liability for each in itself.", + "From here they derived: One may speak one thing and be liable for four. (How so?) If the son of a prince curses his father, he is liable for \"prince,\" \"father,\" \"judge,\" and \"in your people you shall not curse.\" R. Yehudah b. Bethira says: From \"elohim you shall not curse and a prince in your people you shall not revile,\" I hear that he is not liable unless he is both a judge and a prince. It is, therefore, written \"elohim you shall not curse\" — to impose liability (for cursing) a judge; \"and a prince in your people\" — to impose liability (for cursing) a prince.", + "What is the intent of \"in your people\"? (You are liable for cursing them) when they conduct themselves as becomes your people (and not when they are renegades.)", + "\"elohim you shall not curse, etc.\": This tells me only of a judge and a prince. Whence do I derive (the same for cursing) all men? From \"in your people you shall not revile.\"", + "(Exodus 22:28) \"Your fullness and your dema (terumah) you shall not delay\": \"Your fullness\" — bikkurim (first-fruits, which are taken from fully ripened grain). \"you shall not delay\": You shall not give second-tithe before first-tithe, first-tithe before terumah, or terumah before bikkurim. But I do not know which takes precedence — terumah to bikkurim or bikkurim to terumah? Would you say that? Bikkurim takes precedence because they are called by four names — \"first,\" \"bikkurim,\" \"terumah,\" and \"dema.\" (They take precedence) to terumah, which is called by only three names — \"first,\" \"terumah,\" and \"ma'aser,\" which, in turn, takes precedence to ma'aser, which is called by only two names. And first-tithe, which is called by two names — \"first\" and \"ma'aser\" — takes precedence to second-tithe, which is called by only one name (\"ma'aser\"). From here they ruled: If one gives terumah before bikkurim or first-tithe before terumah or second-tithe before first-tithe — even though he transgresses the negative commandment \"Your fullness and your dema you shall not delay,\" what is done is done (i.e., he has fulfilled his obligation.) ", + "(Exodus 22:29) \"Thus shall you do with your ox\": Just as with the first-born of an ox, miscarriages exempt (the next birth) from (the laws of) the first-born, so, with the first-born of a human being. Just as with the first-born of a human being you are permitted to redeem the first-born through any Cohein, wherever you wish, so, with the first-born of a beast, you are permitted to give it to any Cohein wherever you wish.", + "Because it is written (Devarim 12:6) \"And you shall bring there your burnt-offerings and your sacrifices … and the first-born of your herds and flocks,\" I might think that he must bring them (the first-born) to the Temple; it is, therefore, written (Exodus 13:2) \"in man and beast, he (the first-born) is mine.\" The first-born of a beast is likened to the first-born of a human being, and the first-born of a human being, to the first-born of a beast.", + "Just as with the first-born of a human being, you look after it for thirty days (before redeeming it), so, with the first-born of a beast, you look after it for thirty days (before giving it to the Cohein.)", + "\"Seven days shall it be with its mother': What is the intent of this? Because it is written (Leviticus 22:27) \"then it shall stay seven days under its mother\" — with its mother (i.e., while its mother is living). But perhaps, \"under,\" literally, (i.e., instead of its mother, [when its mother has died]). It is, therefore, written (here) \"Seven days shall it be with its mother.\" Just as here, with its mother, so, there, with its mother.", + "R. Nathan says: The verse \"under its mother\" comes to be expounded, viz.: \"under its mother\" — after its mother has died. You say \"under its mother\" — after its mother, but perhaps it is to be understood literally, (i.e., near its mother)? — You reason thus: It is written here \"its mother,\" and elsewhere, \"its mother\" ([Devarim 14:21] \"You shall not cook a kid in its mother's milk.\") Just as there, (the meaning is \"(milk) of the same kind\" (as it is, i.e., both it and the milk being of the same source), so, here, \"of the same kind.\" [This has a specific halachic implication.]", + "What is the intent of \"Seven days shall it be with its mother\"? Just as a consecrated first-born nurses only from a non-consecrated animal, so, all of them.", + "From here they ruled: All consecrated animals do not nurse their young, and a tithed animal does not nurse its young. And all are derived from the (instance of the) first-born.", + "What is done (to nurse them)? Money is taken from Temple funds, with which a non-consecrated animal is bought, which (is placed before them and) \"pities\" them and nurses them — even though there are some who donate (an animal) with this intent (that if they are consecrated, their milk will be non-consecrated.)", + "\"On the eighth day shall you give it to Me\": This tells me (that it is acceptable) only on the eighth day itself. Whence do I derive (that it is acceptable) from the eighth day onward? It follows, viz.: It is written here \"eighth,\" and elsewhere (Leviticus 22:27) \"eighth.\" Just as there, from the eighth day on, so, here, from the eighth day on. Just as here (it is acceptable) on the eighth day itself, so, there." + ], + [ + "(Exodus 22:30) \"And men of holiness shall you be to me\": R. Yishmael says: When you are holy, you are Mine. Issi b. Yehudah says: When the Holy One Blessed be He originates a mitzvah for Israel, He adds holiness to them. Issi b. Guriah says: It is written here (Devarim 14:21) \"holy\" (\"for a holy people are you … You shall not cook a kid in its mother's milk\"), and, elsewhere (Exodus, Ibid.) \"holiness.\" Just as here (\"a kid, etc.\") the prohibition is eating, so, there, (\"treifah\") the prohibition is eating.", + "\"and flesh in the field, treifah (\"torn\"): This tells me only of the field. Whence do I derive (that a treifah is forbidden also) in the house? From (Leviticus 22:8) \"Neveilah (carrion) and treifah he shall not eat.\" Treifah is likened to neveilah. Just as neveilah is forbidden both in the house and in the field, so, treifah. If so, why is \"field\" (specifically) written here? Scripture speaks of the common instance.", + "Similarly, (in respect to a ravished maiden) (Devarim 22:27) \"For in the field he found her\" — Scripture speaks of the common instance.", + "", + "Similarly (Ibid. 20:6) \"Who is the man who has planted a vineyard?\" This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for) all trees? Scripture speaks of the common instance.", + "", + "Here, too, \"in the field treifah\" — Scripture speaks of the common instance.", + "\"to the dog shall you throw it\": \"to the dog\" — as to the dog (i.e., anything like a dog.) You say this, but perhaps it is to be taken literally? It is, therefore, written (Ibid. 14:21)\"You shall not eat any neveilah, etc.\" (but you may derive benefit from it). Now does this not follow a fortiori, viz.: If it is permitted to derive benefit from neveilah, which causes \"carrying uncleanliness,\" how much more so, from treifah, which does not cause \"carrying uncleanliness!\" Why, then, is it written \"to the dog shall you throw it\"?", + "To teach that a dog is of higher station than a slave, a treifah being relegated to a dog, but only neveilah, to a slave, and to teach that the Holy One Blessed be He does not withhold the reward of any creature, viz.: It is written (Exodus 11:7) \"And against all the children of Israel (during the exodus) a dog will not sharpen its tongue.\" The Holy One Blessed be He says, as it were, \"Give it its reward (treifah)\" (for holding its tongue.) Now does this not follow a fortiori? If it is so — that He does not withhold \"reward\" — from animals, how much more so (does He not withhold it) from men! As it is written (Jeremiah 18:10) \"… to repay every man according to his ways …\" and (Ibid. 12) \"the Throne of Glory … (13) the hope of Israel, the L–rd!\"", + "(Exodus 23:1) \"Do not bear a false report\": This is an exhortation against receiving slander.", + "Variantly: It is an exhortation to a judge not to hear the words of one litigant before the other arrives, as it is written (Exodus 22:8) \"Unto the judges shall come the matter of both.\"", + "Variantly: an exhortation to one litigant not to state his case to the judge until his fellow litigant arrives, as it is written (Devarim 19:17) \"And the two men shall stand.\"", + "Abba Chanin says, in the name of R. Elazar: to include the oath (administered) by the judge as requiring \"Amen\" (being answered after it), lacking which it is rendered a vain oath.", + "\"Do not place your hand with an evildoer, etc.\": If one said to him: \"That man owes me two hundred dinars, and I have one witness. Come and join him, and you will get one hundred, and I, one hundred\" — of this it is written \"Do not place your hand, etc.\"", + "", + "\"Do not place your hand with an evildoer\": This was the practice of the \"clean-minded men of Jerusalem.\" They would not go to a feast until they knew who was going with them, and they would not sign a writ of divorce until they knew who was signing with them. R. Nathan says: \"Do not place your hand, etc.\": Do not make violence a witness — to exclude evildoers and robbers from being witnesses. As it is written (Devarim 19:16) \"If a man of violence rise up against another to testify, etc. … (19) then you shall do to him as he schemed to do, etc.\"", + "(Exodus 23:2) \"You shall not incline (judgment), after many for evil\": The implication is that you do not rule with them (beth-din) for evil, but you do rule with them for good.", + "How so? If twelve (of the twenty-three judges) acquit and eleven incriminate, he is acquitted. If thirteen incriminate and ten acquit, he is incriminated. But perhaps if eleven acquit and twelve incriminate he is incriminated? It is, therefore, written (Ibid.) \"Do not speak (solitarily) in a quarrel\" — Scripture states: Kill by witnesses; kill by incliners — Just as witnesses, (a minimum of) two, so, incliners, two (and not one).", + "If eleven acquitted and eleven incriminated, and one said I do not know, another is to be added — an exhortation to the judge to incline (by one) only for acquittal. Thus \"Do not speak (solitarily) in a quarrel.\"", + "(Exodus 23:3) \"Do not honor a poor man in his quarrel\": Why is this needed? (i.e., it is already written [Leviticus 19:15] \"You shall not favor a poor man (in the verdict) and you shall not honor a great one.\") (From that verse) I would know only these (i.e., favoring the poor and honoring the rich). Whence do I derive that they (\"favoring\" and \"honoring\") are interchangeable, (both applying to the rich and the poor)? From \"Do not honor a poor man.\"", + "Abba Chanan says in the name of R. Elazar: Scripture speaks of leket, shikchah, and peah (i.e., it is \"in his quarrel\" that you are not to honor a poor man, but you are to honor him by deciding in his favor in instances of doubt as to whether something is leket, shikchah or peah, [which revert to the poor] viz. Leviticus 23:22.)", + "(Exodus 23:4) \"If you encounter (the ox of your foe, or his ass, straying, return shall you return it to him.\"): I might think that this is to be taken literally (as indicating bodily contact); it is, therefore, written (Ibid. 5) \"If you see.\" — But this would imply even at a distance of a mil. It is, therefore, written \"If you encounter.\" How are these two verses to be reconciled? The sages estimated it as one seventh and a half of a mil, i.e., a ris.", + "We find him, then, (if he does not return the animal) as transgressing both a positive commandment (\"return shall you return\") and a negative commandment (Devarim 22:1) (\"You shall not see, etc.\")", + "\"the ox of your foe\": Here we find that idolators are called \"foes\" to Israel in all instance, as in (Devarim 23:10) \"When you go out as a troop against your foes,\" and (Ibid. 21:10) \"When you go out to war against your foes.\" R. Eliezer says: Scripture here speaks of a proselyte who backslid. R. Yitzchak says: It speaks of an Israelite. Why, then, is he called your foe? If he hit your son or quarreled with you he becomes \"your foe\" for the moment.", + "\"the ox of your foe or his ass\": to impose liability for each in itself.", + "\"straying\": \"straying\" in all instances connotes outside of the boundary. Though there is no proof for this, there is support for it in (Genesis 37:15) \"and, behold, he was straying in the field.\"", + "\"return shall you return it to him\": (Devarim 22:2) \"If your brother is not near you\" implies that until now Scripture has been speaking of one who is either near you or far from you, (but whom you know.) Whence do we derive (the procedure for) one whom you do not know? From (Ibid. 2) \"If you do not know (to whom it belongs), then you shall take it in, etc.\" (The verse speaks of) an animal that it is customary to take in, to exclude a broken one (that one must carry on his back.) (Devarim, Ibid.)", + "\"and it shall be with you\" — in your domain. (Ibid.) \"until drosh your brother\": until you inquire after your brother to ascertain whether or not he is trustworthy. (Ibid.) \"then you shall return it to him\": We find there to be a lost animal which works (for the finder) and eats (in compensation for its work), but not one which is fed without working.", + "", + "", + "(Exodus 23:5) \"lying (under its burden\"): and not a (habitual) \"lier.\" \"under its burden\": and not (under) more than its (customary) burden. Variantly: \"under its burden\": and (he is) not (required to help gratis) if its burden is at its side. \"and you forbear to help him\": There are times that you forbear and times that you help.", + "How so? The ass of a Jew and the burden of a gentile — \"help shall you help with him.\" The ass of a gentile and the burden of a Jew — \"and you forbear to help him.\"", + "If he (who saw the animal) were a Cohein and it (the animal) were in the cemetery, he does not become unclean for it. ( might think that if his father said to him \"Make yourself unclean\" (in the cemetery), he should do so because a positive commandment overrides a negative commandment; it is, therefore, written \"and you forbear to help him.\"", + "If his father said to him: Do not load with him; do not unload with him; do not return his lost object, he should not heed him, because his father and mother are obligated to perform the mitzvoth.", + "\"help shall you help with him\": What is the intent of this? From (Devarim 22:4) \"Lift up shall you lift up with him\" I might think that only loading (is commanded). Whence do I derive (the same for) unloading? From \"help shall you help with him.\" R. Yoshiyah says: In both instances Scripture speaks of unloading. This tells me only of unloading. Whence do I derive (the same for) loading. It follows a fortiori, viz.: If unloading, which he (the owner of the animal) can do by himself, the other is commanded to assist him with, how much more so loading, which he cannot do by himself! Scripture speaks of the less obvious instance to derive therefrom the more obvious (by a fortiori reasoning)", + "— whence R. Yishmael says: Just as unloading is (commanded) by the Torah, so, loading.", + "\"Help shall you help with him\": What is the intent of this? From (Devarim 24:4) \"Lift up shall you lift up with him,\" I would know only of unloading and loading (the load itself). Whence do I derive (the same for lifting) the animal itself? From \"lift up shall you lift up with him.\" — when you are like him (i.e., when he also does his part)." + ], + [ + "(Exodus 23:6) \"You shall not incline the judgment of your needy one in his quarrel\": What is the intent of this? From (Ibid. 3) \"You shall not honor a poor man in his quarrel,\" I would know only of a poor man. Whence do I derive (the same for) a needy pauper? (i.e., one who fell from his estate of wealth and now is in dire need [of almost everything])? From \"You shall not incline the judgment of your needy one.\"", + "Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Scripture (here) speaks of an evildoer.", + "Do not say: Since he is an evildoer I will incline the judgment against him. This is the intent of \"You shall not incline the judgment of your needy one in his quarrel\" — one who is \"needy\" in mitzvoth.", + "", + "", + "", + "", + "(Exodus 23:7) \"and a clean one and a righteous one you shall not kill\": If one testified against another that he worshipped the sun, and another, that he worshipped the moon, I might think that they combine (to constitute the necessary two witnesses) to incriminate him. It is, therefore, written \"and a righteous one (i.e., 'technically' righteous) you shall not kill.\" ", + "If they saw him pursuing another to kill him, the knife in his hand, and they said to him: Be it known to you that he is a son of the covenant, and the Torah writes \"and a clean one and a righteous one you shall not kill,\" and (Genesis 9:6) \"The spiller of the blood of a man, by man shall his blood be spilled,\" and he said \"I know, and even so!\" And the witnesses averted their eyes (for a moment and afterwards they found him (the victim) in the death throes, the knife dripping blood in the hand of the murderer — I might think that he is liable (to execution); it is, therefore, written \"and a clean one and a righteous one you shall not kill.\" ", + "Once Shimon b. Shetach had a (single) scheming witness (zomem) executed, whereupon Yehudah b. Tabbai said to him \"May I (not) see the consolation if you did not spill innocent blood! For the Torah writes \"Kill by witnesses, \"Kill scheming witnesses\" — Just as witnesses — two, so, scheming witnesses — two (must be killed)! ", + "Once Yehudah b. Tabbai entered a ruin, where he found a man in his death throes, the knife dripping blood in the hand of the murderer — to whom he said \"May '—' come upon me if neither I nor you killed him; but what can I do (to you) when the Torah has written (Devarim 20:15) 'By word of two witnesses shall a thing be established!' But the Omniscient One will exact punishment of that man (i.e., 'you').\" He had hardly finished speaking before a snake bit him and he died. ", + "Variantly: \"and a clean one and a righteous one you shall not kill\": If one left beth-din incriminated, and afterwards some defense were found for him, I might think that he remains incriminated; it is, therefore, written \"and a clean one and a righteous one do not kill.\" ", + "", + "Variantly: If one left beth-din vindicated and afterwards some incrimination were found against him, I might think that he is returned for incrimination; it is, therefore, written \"and a clean one you shall not kill.\" ", + "(I might think that in such an instance) just as he left your beth-din vindicated, so, he will leave My beth-din (vindicated); it is, therefore, written (Ibid.) \"for I will not vindicate the evildoer.\" ", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If re the (lesser) measure (of the Holy One), that of punishment, it is written \"for I will not vindicate the evildoer,\" how much more so in (implementation of) the greater measure, that of good, (will He bestow it to its outermost limits!)", + "(Exodus 23:8) \"And a bribe you shall not take\": Lest you say: I will take a bribe and not pervert judgment; it is, therefore, written (Ibid.) \"for a bribe blinds the (eyes of) the wise\"", + "— in Torah. You say, the wise in Torah, but perhaps (the meaning is) \"the wise,\" literally; it is, therefore, written \"blinds pikchim\" — the bright of mind, who rule clean or unclean by the power of their intellect. From here they said: Whoever takes money and perverts judgment does not leave the world until the light of his eyes dims. R. Nosson says: until one of these three things befalls him: failure of his mind in Torah, ruling clean what is unclean, or unclean what is clean; becoming beholden to men; dimming of the light of his eyes.", + "R. Nathan says: (Ibid.) \"and perverts the words of the righteous\": He distorts the righteous words pronounced at Sinai.", + "(Exodus 23:10) \"Six years shall you sow your land\": R. Eliezer says: When Israel does the L–rd's will, they observe one shemitah (fallow year) in a seven-year period, as it is written \"And six years shall you sow your land.\" And when they do not do His will, they observe four shemitoth in one seven-year period. How so? (The land is left) fallow one year and sown the next year, etc., so that they are found to observe four shemitoth in one seven-year period.", + "\"and you shall gather in its produce (11) and the seventh year, etc.\": to include (as forbidden) the fruits of the sixth year which enter the seventh year. This tells me only of the above. Whence do I derive (the same for) the fruits of the seventh year which enter the eighth year? It is written (Ibid. 11) \"Thus shall you (also) do with your vineyard and with your olive grove.\" You reason from both as one, viz.: Olive grove is not like vineyard, and vineyard is not like olive grove. What is common to both is that they grow on the waters of the seventh year and are (forbidden) as are the fruits of the seventh year. So, all that grows on the waters of the seventh year are (forbidden) as the fruits of the seventh year. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Ibid.) \"and what they leave shall be eaten by the animals of the field\" — to include (as forbidden) the fruits of the seventh year which enter the eighth year. And what is the intent of \"Thus shall you do with your vineyard and with your olive grove\"? Scripture comes to institute removal (of seventh-year growths) for olive grove in itself and for vineyard in itself.", + "(Exodus 23:11) \"And the seventh year it shall lie fallow\" — with respect to working it; \"and you shall leave it\" — with respect to eating from it.", + "This tells me only of fruits. Whence do I derive the same for herbs? From \"and you shall leave it\" — in all respects.", + "Variantly: \"And the seventh … and you shall leave it\": So that you not say: Why did the Torah institute this? Is it not so that the poor shall eat it? I shall gather it in and distribute it to the poor! It is, therefore, written \"And the seventh … and you shall leave it,\" whereby we are taught that he (must \"leave it\" even to the extent of) allowing breaches in the fence; but the sages allowed repairs to be made for the general good.", + "\"and the poor of your people shall eat it.\" And elsewhere it is written (Leviticus 25:6) \"for you and your man-servant and your maid-servant.\" How are these verses to be reconciled? When the fruits are many, all eat. When they are few, \"for you and your man-servant and your maid-servant,\" (your life taking precedence).", + "R. Yehudah b. Betheira says: Before the time of removal arrived, all ate of it, the poor and the rich. Once the time of removal arrived only the poor ate of it and not the rich.", + "\"and what they leave shall be eaten by the animals of the field\": What is the intent of this? From (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe,\" I would understand even the fruits of shevi'ith, (but) (Leviticus 25:6) \"for you and your man-servant and your maid-servant … (7) and for your beast\" likens man to beast. Just as a beast eats what is fit for it, untithed, on shevi'ith, so, a man.", + "You say it comes to tell us this; but perhaps it comes to liken beast to man, viz.: Just as a man eats only of what is tithed, so, a beast!", + "It is, therefore, written \"and what they leave shall be eaten by the animals of the field.\" Just as an animal eats what is fit for it, untithed, on shevi'ith, so, a man.", + "(Exodus 23:12) \"Six days shall you do your work\": The Sabbath of creation is juxtaposed with shevi'ith (to teach that on shevi'ith — a year of Sabbath) the (observance of the) Sabbath of creation is not superseded.", + "\"so that there rest your ox and your ass\": Scripture adds an additional \"resting,\" so that (a beast be permitted) to tear (grass) from the ground and eat it.", + "You say this, but perhaps the intent is that it be confined within the house, (even such tearing being forbidden, and not only labors for the sake of man)? Would you say that? That would not be \"resting\" (for the animal), but pain!", + "\"and there be refreshed the son of your maid-servant\": This refers to an uncircumcised (Canaanite) servant. You say this, but perhaps it refers to a circumcised servant? — (This cannot be, for Ibid. 20:10) \"your man-servant and your maid-servant\" already refers to a circumcised man-servant. What, then, is the intent of \"and there be refreshed your man-servant and your maid-servant\"? An uncircumcised man-servant.", + "\"and the stranger\": This refers to a ger toshav (a \"sojourning stranger [one who shuns idolatry and observes the seven Noachide laws]). But perhaps it refers to a ger tzedek (a \"righteous convert\" [one who embraces Judaism])? (This cannot be, for) (Ibid. 20:10) \"and your stranger within your gates already refers to a ger tzedek. What, then, is the intent of \"and the stranger\"? A ger toshav. He is on the Sabbath as a Jew on a festival. If one buys uncircumcised servants from the gentiles, they are on the Sabbath as a Jew on chol hamoed (the intermediate days of a festival). These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Akiva interchanges (the halachah). When do they (sojourning strangers) render wine forbidden (to Jews [yayin nesech])? When they utter the names of their idolatries. And when do they do so? When they vow by them." + ], + [ + "(Exodus 23:13) \"And everything that I have spoken of to you, you shall observe\": What is the intent of this? From (Ibid. 20:11) \"You shall not perform any labor,\" I know only of labor per se. Whence do I derive (the same for) shvuth (things bordering on labor)? From \"Everything that I have spoken of to you, you shall observe.\"", + "", + "", + "\"And the name of other gods you shall not mention\": You shall not swear to a gentile by his god. \"And the name of other gods you shall not mention\": Do not make a meeting house for him, or determine where he lives by reference to (a locale of) idolatry, or arrange to meet him by a certain idol.", + "R. Nathan says: It is written (Genesis 11:4) \"Come, let us build for ourselves a city … and make for ourselves a name.\" Just as here \"name\" is identified with idolatry, so, there, \"name\" connotes idolatry. Rebbi says: \"And the name of other gods you shall not mention\"", + "— in praise. But (you do mention it) in derogation, viz. (Devarim 7:26) \"Abominate shall you abominate it.\" Idolatry is mentioned in derogation: \"cherem,\" \"sheketz,\" \"toevah,\" \"pesel,\" \"masechah,\" \"elilim,\" terafim,\" \"atzabim,\" \"gilulim,\" \"shikutzim.\" But the L–rd is mentioned in praise: \"Kel,\" \"Elokim,\" \"Shakkai,\" \"Tzevakoth,\" \"Ehyeh asher Ehyeh,\" \"Chanun,\" \"Rachum,\" \"Erech Apayim,\" \"Rav chesed ve'emeth.\" (Psalms 92:16) \"to say that the L–rd is just — my Rock, in whom there is no flaw.\"", + "(Exodus 23:14) \"Three festivals shall you celebrate for Me in the year\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 17) \"Three times, etc.\", I might think at whatever place or time that one wishes; it is, therefore, written (Devarim 16:16) \"on the festival of Matzoth, and the festival of Shavuoth, and the festival of Succoth.\" (Exodus 23:17) \"shall be seen\" (yod, resh, alef, heh, [which can also be read as \"shall see\"])", + "— to exclude the blind. \"your males\": to exclude women. \"all your males\": to exclude tumtum (one of indeterminate sex) and a hermaphrodite. (Devarim 31:11) \"You shall read this Torah in the presence of all of Israel in their ears\" — to exclude the deaf. (Ibid. 16:11) \"And you shall rejoice\" — to exclude one who is sick or a minor. (Ibid.) \"before the L–rd your G–d\" — to exclude one who is unclean", + "— whence they ruled: All are obligated \"to be seen\" except a deaf-mute, a retard, a tumtum, a hermaphrodite, one who is blind, or sick, or aged. ", + "(Exodus 23:15) \"the festival of Matzoth shall you keep\": From here R. Yehudah b. Betheira adduced: \"as I commanded you, at the appointed time in the month of aviv\" — Years are intercalated so that the festival (Pesach) falls out only in the month of aviv, (when the grain begins to ripen).", + "\"they shall not appear before Me empty-handed\": but with sacrifices. You say with sacrifices, but perhaps with money? It follows (that it is with sacrifices), viz.: \"Rejoicing\" is written (here) in respect to man, and \"rejoicing\" is written in respect to peace-offerings. Just as there, with sacrifices, so, here, with sacrifices.", + "Variantly: \"They shall not appear before Me empty-handed\": but with burnt-offerings. But perhaps, with peace-offerings. It follows (that it is with burnt-offerings), viz.: \"Rejoicing\" is written (here) in respect to men, and \"rejoicing\" is written in respect to peace-offerings. Just as \"rejoicing\" vis-à-vis men is with something that is fit for men (i.e., peace-offerings, of which a man eats) so, \"rejoicing\" vis-à-vis Heaven is with something that is (uniquely) \"fit\" for Heaven (i.e., burnt-offerings). It would not be fitting that your table be full ad the \"table\" of your Master, empty.", + "(Exodus 23:16) \"And the festival of the harvest (Shavuoth) the (time of bringing the) first-fruits of your labor\": The three festivals are mentioned in the section of shevi'ith to teach that (in the shemitah year) the three festivals are not to be dislodged from their proper times (though these times correspond to those of planting, harvesting, etc., operations which are suspended in the shemitah year).", + "(Exodus 23:17) \"in the presence of the Master, the L–rd\": What, then, is the intent of (Ibid. 34:23) \"the G–d of Israel\"? It is with Israel that He especially unifies His name.", + "Similarly, (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L–rd our G–d, the L–rd is One.\" Is it not already written \"the L–rd our G–d.\" Why, then, \"the L–rd is One\"? It is with us that He especially unifies His name. nding which I have unified My name only with My people, Israel.", + "Similarly (II Kings 21:12) \"Therefore, thus said the L–rd the G–d of Israel.\" Is it not already written (Jeremiah 32:27) \"the \"God of all flesh\"? Why, then, \"the G–d of Israel\"? It is with Israel that He especially unifies His name.", + "Similarly, (Psalms 50:7-8) \"Hear, My people, and I will speak; Israel, and I will exhort you. I am G–d, your G–d. I will not rebuke you for (remissness in) your sacrifices and (because) your burnt-offerings are (not) constantly before Me.\" I am G–d to all who enter the world, notwithstanding which I have unified My name only with My people, Israel.", + "(Exodus 23:18) \"You shall not slaughter in the presence of chametz the blood of My sacrifice\": You shall not slaughter the Pesach offering while chametz is still present. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: This tells me only of slaughtering. Whence do I derive (the same for) sprinkling (of the blood)? From (Devarim 12:27) \"the blood of your sacrifices,\" (which equates the sprinkling of the blood with the sacrificing.) R. Yehudah says (\"My sacrifice\") — the sacrifice which is all Mine (i.e., which is entirely consumed). Which is that? The (afternoon) tamid, (which may not be slaughtered on Pesach eve in the presence of chametz.)", + "\"and there shall not remain (unplaced on the altar) the fat of My festival offering until morning\": Scripture (here) comes to teach about the fats that they are rendered unfit by remaining on the floor overnight. [At this point, there is a discrepancy in readings (see Yalkut Shimoni.)]" + ], + [ + "(Exodus 23:19) \"The first of the first-fruits of your land\": What is the intent of this section? (Devarim 26:2) \"Then you shall take of the first of all the fruits of the earth\" tells me only of fruits per se. Whence do I derive (the same for) first-fruits which he trod into liquids? From (Ibid.) \"shall you bring to the house of the L–rd your G–d\" — in any event.", + "And what is the difference between the former (i.e., fruits) and the latter (i.e., liquids)? The first — he brings and recites (the bikkurim declaration); the second — he brings and does not recite.", + "\"the first-fruits of your land\": to exclude (from the mitzvah of bikkurim) tenant-farmers, renters, thieves and extortionists. (Devarim 26:3) \"which the L–rd swore to our fathers\": to exclude proselytes and servants. (Ibid.) \"which the L–rd your G–d gives to you (singular)\": to exclude women, tumtum (indeterminate gender), and hermaphrodite.", + "Does this imply that they are excluded from reading (the bikkurim declaration) or from bringing (the fruit)? It is, therefore, written (Exodus 23:19) \"shall you bring\" — in any event.", + "And what is the difference between the former and the latter? The former bring and read; the latter bring and do not read.", + "(Exodus 23:19) \"You shall not cook a kid in its mother's milk\": R. Shimon says: Why is this written in three places? (here, (Exodus 34:26) and (Devarim 14:21). They correspond to the three covenants that the Holy One Blessed be He forged with Israel: one in Chorev, one Arvoth Moav, and one in Mount Gerizim and Mount Eival.", + "R. Yoshiyah says: The first was stated first, and \"firsts\" are not expounded. Why is the second stated? A clean animal confers tumah (uncleanliness) by being carried, and an unclean animal confers tumah by being carried. If you have learned about a clean animal that it is forbidden to cook its flesh in its (mother's) milk, I might think that the same holds true for an unclean animal. It is, therefore, written \"in the milk of its mother,\" and not in the milk of an unclean animal. The third: \"in the milk of its mother,\" but not in human milk.", + "R. Yonathan says: Why is it written in three places? Once for a beast, once for an animal, once for a bird.", + "Abba Channan says in the name of R. Elazar: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for goats, once for sheep.", + "R. Shimon b. Elazar says: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for a small beast, once for an animal.", + "Variantly: Once to forbid eating, once to forbid derivation of benefit, once to forbid cooking.", + "Variantly: whether in the land (Eretz Yisrael) or outside the land, once before the Temple (i.e., when it exists), once not before the Temple.", + "Variantly: whether non-consecrated or consecrated (animals). Rebbi says: Because it is written (in the same context as meat and milk) \"the first of the fruits of your land,\" I might think that only at the time that bikkurim obtain and only in the place that bikkurim obtain, only there does (the prohibition of) meat and milk obtain, but not otherwise; it is, therefore, written (Devarim 14:21) \"You shall not eat all carrion (neveilah) … You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Just as (the prohibition of) carrion obtains both in the land and outside the land, both before the Temple and not before the Temple, so (the prohibition of) meat and milk.", + "R. Akiva says: Why is it written in three places? To exclude an animal, to exclude an unclean beast, to exclude a bird.", + "R. Yossi Haglili says: It is written \"You shall not eat all carrion … You shall not cook a kid in its mother's milk.\" I might think that what is forbidden as carrion may not be cooked in milk, so that a bird which is forbidden as carrion, may not be cooked in milk. It is, therefore, written \"in its mother's milk\" — to exclude a bird, where \"mother's milk\" does not obtain.", + " (\"You shall not eat all carrion\") to exclude (from being forbidden specifically as \"carrion\"), an unclean beast, which is one (i.e., forbidden) both in being slaughtered and in dying.", + "\"You shall not cook\": This tells me only that cooking it is forbidden. Whence to I derive (the same for) eating it? It follows a fortiori, viz.: If the Pesach offering, which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so may they not be eaten!", + "No, this may be true of the Pesach offering, which may not be cooked in any liquid — wherefore it may not be eaten. Would you say the same for meat and milk, which (meat) is not forbidden, wherefore it should not be forbidden to be eaten?", + "R. Akiva says: It need not be written (that eating meat and milk is forbidden), for it follows a fortiori, viz.: If the thigh sinew (gid hanasheh), which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, then meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten!", + "No, this may be true of the thigh sinew, which was forbidden before the giving of the Torah, wherefore it is forbidden to be eaten, as opposed to meat and milk, which was not forbidden before the giving of the Torah, wherefore it should not be forbidden to be eaten.", + "This is refuted by (the instance of) carrion, which, even though it was not forbidden before the giving of the Torah, is forbidden to be eaten.", + "No, this may be true of carrion, which confers tumah by being carried, as opposed to meat and milk, which does not confer tumah by being carried!", + "This is refuted by the instance of fats and blood, which, though they do not confer tumah by being carried are forbidden to be eaten, so that meat and milk, likewise, though it does not confer tumah by being carried, should be forbidden to be eaten.", + "No, this (that they may not be eaten) may be true of fats and blood, which are liable to kareth, as opposed to meat and milk, which is not liable to kareth. It must, therefore, be written (Devarim 12:24) \"You shall not eat it,\" to include meat and milk as forbidden to be eaten.", + "Issi says (Ibid. 23) \"You shall not eat the life with the flesh\" — to include meat (cooked) in milk as forbidden to be eaten.", + "Issi b. Guria says: \"Holiness\" is mentioned here (in respect to meat and milk [Devarim 14:21]), and \"holiness\" is mentioned elsewhere (Exodus 22:30) \"And men of holiness shall you be unto Me, and flesh in the field, treifah (torn) you shall not eat.\" Just as there, eating is forbidden, so, here.", + "This tells me only of the prohibition against eating. Whence do I derive the prohibition against the derivation of benefit? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to derive benefit from arlah (the fruit of trees of the first three years), with which no transgression has been done, how much more so from meat cooked in milk, with which a transgression (the cooking) has been done!", + "No, this may be true of arlah, which was never permitted, as opposed to meat and milk, which was permitted (before the cooking)!", + "This is refuted by chametz on Pesach, which was permitted (before Pesach) and from which benefit may not be derived.", + "No, this may be true of chametz on Pesach, which is liable to kareth (cutting-off), as opposed to (cooking) meat and milk, which is not liable to kareth.", + "This is refuted by klai hakerem (forbidden hybridization of plants), which, though not liable to kareth is forbidden in the derivation of benefit.", + "Rebbi says: It is written (Devarim 14:21) \"… or sell it to the gentile. You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Scripture hereby tells us: If you sell it, do not cook it and sell it — whence it is derived that it is forbidden in the derivation of benefit.", + "\"You shall not cook a kid, etc.\": This tells me only of its mother's milk. Whence do I derive (the same for) its older sister's milk? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to cook it in the milk of its mother, who does not enter the shed alone with it to be tithed, how much more so is it forbidden in the milk of its sister, who does enter the shed along with it to be tithed!", + "Whence is (the same derived for cooking) its flesh in its own milk? It follows a fortiori, viz.: If re shechitah (slaughtering), where \"fruit\" with \"fruit\" is permitted (i.e., it is permitted to slaughter two siblings on the same day), \"fruit\" (child) with mother is forbidden, then here (re cooking) where \"fruit\" (child) with \"fruit\" (milk) is forbidden, how much more so is it forbidden to cook \"fruit\" (milk) with mother! \" so here (these are intended).", + "Whence is (the same derived for cooking) the milk of goats with sheep? It follows a fortiori, viz.: If in reviah (mating of animals) where the Torah permitted \"fruit\" with mother (in cooking) it forbade \"fruit\" with (milk of) mother, then here where in reviah it forbade \"fruit with fruit\" (i.e., mating goat and sheep), how much more so does it forbid (in cooking) \"fruit\" with (milk of) mother!", + "And this is, likewise, the halachah for cattle.", + "Why, then, does Scripture speak (specifically) of a goat? Because a mother goat has a plentiful supply of milk.", + "Rebbi says: It is written here \"its mother,\" and elsewhere (Leviticus 22:27) \"its mother.\" Just as there Scripture writes \"ox, sheep, or goat, so here (these are intended).", + "\"You shall not cook a goat in its mother's milk\": It is only meat and milk that you are forbidden to cook together and not other forbidden things. For it would follow (otherwise), viz.: If it is forbidden to cook together meat and milk, each of which, in itself, is permitted, how much more so the other forbidden things in the Torah, each of which, in itself, is forbidden! It is, therefore, written (to indicate otherwise) \"You shall not cook a kid in its mother's milk\" (—that, specifically).", + "This tells me only of non-consecrated food (as being thus forbidden). Whence do I derive (the same for) consecrated food? How can you ask? If it is forbidden with non-consecrated food, would it not (certainly) be forbidden with consecrated food? — No, it may be so with non-consecrated food, where melikah (pinching a bird's neck to slaughter it) is forbidden, as opposed to consecrated food, where melikah is not forbidden. It is, therefore, written ([in juxtaposition] Exodus 34:26) \"… the house of the L–rd your G–d. You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Thus far the section of judgments." + ] + ], + "Tractate Shabbata": [ + [ + "(Exodus 30:11) \"And the L–rd spoke to Moses\": Not through an interpreter, and not through an angel, and not through a messenger.", + "(31:13) \"but My Sabbaths shall you keep\": What is the intent of this? From (Ibid. 20:10) \"You shall not perform any labor,\" I would know only of labor per se. Whence would I derive (the same for) shvuth (\"resting,\" things bordering upon labor)? It is, therefore, written \"but My Sabbaths shall you keep,\" to include shvuth.", + "R. Yishmael and R. Elazar b. Azaryah and R. Akiva were once walking on the road, with Levi Hasadar and R. Yishmael the son of R. Elazar b. Azaryah walking behind them, when this question was asked: Whence is it derived that the saving of a life overrides the Sabbath? R. Yishmael responded: It is written (Ibid. 22:1) \"If the thief be found breaking in, etc.\" — If in such an instance, where it is doubtful whether he is coming to steal or to kill, and the spilling of blood defiles the land and causes the Shechinah to depart, he is permitted to kill the thief to save his life — how much more so does the saving of life override the Sabbath!", + "R. Elazar b. Azaryah responded: If circumcision, which includes only one of a man's organs, overrides the Sabbath, how much more so all of his body!", + "", + "R. Akiva says: If the saving of a life overrides the sacrificial service, which overrides the Sabbath, how much more so does the saving of a life override the Sabbath!", + "R. Yossi Haglili says: \"My Sabbaths shall you keep\": \"but\" (\"ach,\" before \"My\") \"divides,\" i.e., there are Sabbaths that you override, and there are Sabbaths that you rest.", + "R. Shimon b. Menassia says (Ibid. 14) \"And you shall keep the Sabbath, for it is holy to you\" — Sabbath is given to you and you are not given (i.e., \"surrendered\") to the Sabbath.", + "R. Nathan says (Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath to observe the Sabbath for their generations\": Desecrate one Sabbath in order to keep many Sabbaths.", + "(Ibid. 13) \"for it is a sign between Me and you\": and not between Me and the peoples of the world. \"for your generations\": to be observed throughout the generations. \"to know that I, the L–rd, sanctify you\": What is the intent of this? From (Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath,\" I might think, even a deaf-mute, an imbecile, and a minor. It is, therefore, written \"to know that I, the L–rd, etc.\" I spoke only of one who has knowledge (to internalize this.)", + "\"that I, the L–rd, sanctify you\": in the world to come, as with the sanctity of Sabbath in this world — whence we derive that the sanctity of Sabbath is of a kind with that of the world to come. And thus is it written (Psalms 92:1) \"A psalm, a song for the day of Sabbath\" — for the world which is all Sabbath.", + "", + "(Exodus 31:14) \"for it is holy to you\": We are hereby apprised that the Sabbath confers holiness upon Israel. \"Why is that man's shop closed?\" \"Because he is a Sabbath observer.\" \"Why is that man not working?\" \"Because he is a Sabbath observer.\"", + "He testifies about Him who spoke and brought the world into being that He created His world in six days and rested on the seventh. And thus is it written (Isaiah 43:12) \"And you are My witnesses, says the L–rd, that I am the Almighty.\"", + "\"Those who profane it shall be put to death\": What is the intent of this? From (Ibid. 15) \"Whoever does work on the Sabbath day shall be put to death\" we know the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Ibid. 20:10) \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. You shall not perform any labor.\"", + "This tells me only of the punishment and the exhortation for the labor of the day. Whence do I derive (the same for) the labor of the evening? From \"Those who profane it shall be put to death.\" We have heard the punishment. Whence the exhortation? It is, therefore, written \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. Let \"Sabbath\" not be written (i.e., it is obvious). Why is it written? To include the evening. These are the words of R. Yossi b. R. Yoshiyah.", + "R. Yehudah b. Betheira says: Because the gentiles surrounded Eretz Israel and Israel (perforce) profaned the Sabbath, they should not say Since we profaned part, we may profane the whole; it is, therefore, written \"Those who profane it shall be put to death\" — even an instant of it.", + "\"For whoever does work upon it, that soul shall be but off\" — a complete work. If one wrote one letter (on the Sabbath) in the morning, and another towards evening; or if he wove one strand in the morning and another towards evening, I might think that he is liable. It is, therefore, written \"And you shall keep the Sabbath, for it is holy to you. Those who profane it shall be put to death. For whoever does work upon it, that soul shall be cut off\" — a complete work.", + "\"that soul shall be cut off from the midst of its people\": What is the intent of this? From (Ibid.) \"Those who profane it shall be put to death,\" I know only of one who profanes it wilfully after prior warning by witnesses. Whence do I derive (the same for) one who profanes it in and of himself? From \"and it shall be cut off.\"", + "", + "(Exodus 31:15) \"Six days will work be done.\" And a different verse (Ibid. 20:9) \"six days shall you work, and you shall do all of your work.\" How are these two verses to be reconciled? — When Israel do the L–rd's will, their work will be done by others, viz. \"will work be done.\" And thus is it written (Isaiah 61:8) \"And strangers will arise and graze your sheep, and the sons of strangers, your farmers and your vintners.\"", + "And if they do not do the L–rd's will, their work will be done by themselves, viz. \"and you shall do all of your work.\"", + "What is more, (Devarim 28:48) \"And you shall serve your foes whom the L–rd sends against you.\"", + "What is the intent of (Exodus, Ibid. 150 \"And the seventh day, a Sabbath of resting, holy to the L–rd\"? From (Leviticus 23:4) \"These are the festivals of the L–rd, callings of holiness,\" I might think that just as the holiness of the festivals (i.e., the determination of their times by intercalation and the like) is relegated to beth-din, so, the holiness of Sabbath. It is, therefore written \"and the seventh day, a Sabbath of resting, holy to the L–rd\" — Sabbath is relegated to the L–rd, and not to beth-din. And thus is it written (Ibid. 14) \"And you shall keep the Sabbath.\"", + "(Exodus, Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath to observe the Sabbath for their generations, etc.\" This is as R. Nathan says: Profane for him (one whose life is in danger) one Sabbath so that he will keep many Sabbaths.", + "R. Eliezer says (Ibid.) \"to observe the Sabbath … an eternal covenant (to perform on Sabbath) that which seals the covenant — circumcision.", + "R. Elazar b. Prata says: If one keeps the Sabbath, it is as if he made it, it being written (lit.,) \"to make the Sabbath.\"", + "Rebbi says: If a man keeps one Sabbath as ordained, Scripture accounts it to him as if he kept (all of) the Sabbaths from the day the Holy Blessed be He created the world until the resurrection of the dead, it being written (Ibid. 17) \"It is a sign forever.\"", + "\"Between Me and the children of Israel it is a sign forever\": and not between Me and the peoples of the world.", + "\"It is a sign forever\": We are hereby apprised that Sabbath will never go lost from Israel. And thus do you find, that all things Israel gave their lives for — such as Sabbath, circumcision, Torah study, and immersion — remain with them and never go lost. And all things that Israel did not give their lives for — such as the Temple, shemitah years, Jubilee years, and (the institution of) judges — did not remain with them.", + "\"He rested and was restored\": From what did He rest (on Sabbath)? From labor or from judgment\"? It is, therefore, written \"and He was restored,\" (which connotes \"from labor\"). We are hereby apprised that judgment never departs from Him. And thus is it written (Psalms 89:15) \"Righteousness and justice are the foundation of Your throne; lovingkindness and truth precede Your countenance,\" and (Devarim 32:4) \"The rock — perfect is His work, for all of His ways are justice, etc.:" + ], + [ + "(Exodus 35:1) \"And Moses assembled, etc.\" What is the intent of this section? From (Ibid. 25:8) \"and they shall make for Me a sanctuary,\" I might think both on a weekday and on the Sabbath. And how would I understand (Ibid. 31:14) \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to their labors, other than those for the sanctuary. (Or, even to the labors for the sanctuary.) And how would I understand \"And they shall make for Me a sanctuary\"? As referring to other days, other than the Sabbath. Or, even on the Sabbath, etc.", + "And it would follow (that labors for the sanctuary would override the Sabbath, viz.:) If the sacrificial service, which comes only from the enablers, (i.e., the vessels, etc.) overrides the Sabbath, then the (fixing of) the enablers of the sacrificial service, which (service) comes only from them — how much more so should they (i.e., their fixing) override the Sabbath! So that if the horn of the altar were removed or if the (sacrificial) knife were damaged, I would think they could be repaired on the Sabbath. It is, therefore, written \"And Moses assembled, etc.\" (where the exhortation against working on the Sabbath (Ibid. 35:2-3) precedes their being charged with the work of the sanctuary — to teach that such work is to be done) on the weekday, and not on the Sabbath).", + "(Exodus 35:1) \"These are the things that the L–rd commanded us to do\": Rebbi says: to include the thirty-nine (Sabbath) labors forbidden to them orally by Moses.", + "(Ibid. 2) \"Six days may work be done\": And another verse states (Ibid. 20:9): \"Six days shall you work.\" (How are these to be reconciled?) When Israel do the will of the L-rd, their work is done by others. (Hence, the first verse.)", + "When they do not do the will of the L-rd, their work is done by themselves. (Hence, the second verse.)", + "(Ibid. 2) \"and on the seventh day it shall be holy for you\": That Israel not say: Since we are permitted to perform labor (i.e., the daily offering) in the Temple (on Sabbath), it should (also) be permitted outside the Temple. It is, therefore, written \"(Sabbath) shall be holy for you,\" (labor being forbidden to you), but for the L–rd (i.e., for sacrifice), it is \"mundane.\"", + "", + "(Ibid. 3) \"You shall not light a fire in all of your dwellings\": From (Exodus 34:21) \"From plowing and harvesting shall you rest,\" we derive: Rest from plowing at the time of harvesting, i.e., that one rests from the eve of shemitah to shemitah (i.e., he may not eat on shemitah what he has harvested on the eve of shemitah). I might think that just as he rests from the eve of shemitah to shemitah, so he rests from the eve of Sabbath to Sabbath.", + "And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If on shemitah, transgression of which is liable to neither kareth (cutting-off) nor judicial death penalty, he rests from shemitah even to shemitah, then on Sabbath, transgression of which is liable to kareth and judicial death penalty, how much more so should he rest from Sabbath eve to Sabbath! So that he should not be permitted to light a candle (on Sabbath eve to burn on Sabbath or to put hot dishes in a chafing stove (to preserve their heat). It is, therefore, written \"You shall not light a fire in all of your dwellings on the day of Sabbath.\" On the day of Sabbath, you may not do so, but you may do so from the eve of Sabbath for Sabbath.", + "Variantly: \"You may not light a fire in all of your dwellings\": From (Leviticus 6:6) \"A perpetual fire shall burn on the altar,\" I might think, both on the weekdays and on the Sabbath. And how would I understand (Exodus 31:14) \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to other labors, other than that of (lighting) the woodpile. (But perhaps, even the woodpile.) And how would I understand (Leviticus 6:4) \"It (the woodpile fire) shall not go out\"? As referring to weekdays, and not the Sabbath. It is, therefore, written \"You may not light a fire in all of your dwellings.\" For your dwellings you do not light it, but you do light it for the Temple (woodpile).", + "One of the disciples of R. Yishmael asked: What is the intent of \"You shall not light a fire\"? — From (Devarim 21:21) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death,\" I would understand, both on a weekday or on the Sabbath. And how would I understand \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to other deaths, other than judicial death penalties. But perhaps, even judicial death penalties, and how would I understand \"then he shall be put to death\"? As referring to weekdays, and not on the Sabbath.", + "Or perhaps even on the Sabbath … It is, therefore, written \"You may not light a fire in all of your dwellings.\" Burning was in the general category (of all the forbidden labors), and it left that category (for specific mention) to teach, viz.: Just as burning, one of the judicial death penalties, does not override the Sabbath, so, all of the judicial death penalties do not override the Sabbath.", + "R. Yonathan says: What is the intent of \"You shall not light a fire\"? From \"And Moses assembled, etc.\", I might think that one is not liable until he transgresses all thirty-nine proto-labors. It is, therefore, written (Exodus 34:21) \"From plowing and from harvesting shall you rest.\" (I would think that he is not liable) until he transgresses two, and if not, he is not liable. It is, therefore, written \"You shall not light a fire.\"", + "Lighting a fire was in the general category (of all the forbidden labors), and it left that category (for specific mention) to teach, viz.: Just as one is liable for lighting a fire — one of the thirty-nine proto-labors — in itself, so, is he liable for each one of the thirty-nine proto-labors in itself." + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d3d9a1d0a3b16d0cfd6c7a84f7b2f6ac0c5c7705 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json @@ -0,0 +1,143 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "direction": "ltr", + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Tractate Pischa": [], + "Tractate Vayehi Beshalach": [ + [], + [], + [], + [ + "(Exodus 14:15) \"And the Lord said to Moses: Why do you cry out to Me?\" R' Yehoshua says: The Holy One said to Moshe: Moshe, all that Israel has to do is to go forward. ", + "R' Eliezer says: The Holy One said to Moshe: Moshe, My children are in trouble. The sea is raging and the foe is pursuing and you stand and prolong your prayers? For R' Eliezer was accustomed to say: There is a time to prolong (prayer) and a time to shorten. (Numbers 12:13) \"God, I pray You, hear her\" — to shorten. (Devarim 9:18) \"And I fell down before the Lord (in prayer) as at first, forty days and forty nights\" — to prolong. ", + "R' Meir says: If for Adam, who was alone, I made dry land, for this assembly of holy ones shall I not make dry land? ", + "R' Yishmael says: In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it is written (Isaiah 52:1) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O Zion. Don your robes of glory, O Jerusalem, holy city. For there will not again enter you the uncircumcised and the unclean\", and (Ibid. 51:9-10) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O arm of the Lord. Awake as in days of old, as in generations of yore … Is it not You that dried up the sea, the waters of the great deep, a road for the redeemed to cross?\" ", + "Another explanation. Because of My promise to their father Avraham I will split the sea for them, \"And your seed shall be as the dust of the earth, and they shall break forth west and east...(ufaratzta yamah vakedma)\" (Genesis 28:14), \"ufaratzta yamah\" implies the splitting of the sea. ", + "R' Yehudah ben Beteirah says: The Holy One said to him: I have already fulfilled My promise to your father Avraham, \"...and He made the sea into the dry land.\" (Exodus 14:21) ... “Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel.” (Exodus 14:15) ", + "R’ Yishmael says: ‘Why do you cry out to Me?’ In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion; put on the garments of your beauty, Jerusalem the Holy City, for no longer shall the uncircumcised or the unclean continue to enter you.” (Isaiah 52:1) and it says “Awaken, awaken, dress yourself with strength, O arm of the Lord, awaken, awaken like days of old, generations of yore; are you not the one that hewed Rahab and slew the sea monster? Are you not the one who dried up the sea, the waters of the great deep? Who made the depths of the sea a road for the redeemed ones to pass?” (Isaiah 51:9-10)", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "R’ Yosi haGalili said ‘when Israel entered the Red Sea, mount Moriah was already uprooted from its place with Yitchak's altar built upon it and its woodpile in place. It was as if Yitzchak was tied and placed on the altar and Avraham was stretching out his hand to take the knife in order to slaughter his son, as it says “And Abraham stretched forth his hand and took the knife, to slaughter his son.” (Bereshit 22:10)…" + ] + ], + "Tractate Shirah": [ + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "“… and I will make Him a habitation (v’anvehu)” (Exodus 15:2) R’ Yishmael says: is it possible for one of flesh and blood to beautify (l’hanvot) his Creator? Rather I will beautify Him with the commandments. I will make before Him a beautiful lulav, a beautiful sukkah, beautiful tzitzit, beautiful tefillin. Abba Shaul says: I will be like Him. Just as He is merciful and gracious, so too you should be merciful and gracious. ", + "R’ Yosi HaGalili says: proclaim the glories and praises of the Holy One before the nations of the world. R’ Yosi ben Dormaskit says: I will make before Him a beautiful Temple. ‘Dwelling (naveh)’ always refers to the Holy Temple as it says “…and made his dwelling desolate.” (Psalms 79:7) And it says “See Zion, the city of our gathering; your eyes shall see Jerusalem, a tranquil dwelling…” (Isaiah 33:20)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "“You led [them] with Your might to Your holy dwelling place.” (Exodus 15:13) In the merit of the Holy Temple which they would build in the future. Dwelling always refers to the Temple, as it says “…and have wasted his dwelling.” (Jeremiah 10:25) And it says \"See Zion, the city of our gathering; your eyes shall see Jerusalem, a tranquil dwelling, a tent that shall not fall, whose pegs shall never be moved, and all of whose ropes shall not be torn. (Isaiah 33:20)" + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "Four are called an inheritance (nachalah). The Holy Temple is called an inheritance, as it says “…on the mount of Your heritage…” (Shemot 15:17) The land of Israel is called an inheritance, as it says “…in the land which the Lord, your God, gives to you as an inheritance…” (Devarim 25:19) So too the Torah is called an inheritance, as it says “From the gift, to the streams (nachliel)…” (Bamidbar 21:19) And Israel is called an inheritance, as it says “…My people and My heritage, Israel…” (Yoel 4:2) The Holy One said: let Israel, who are called inheritance, come to the land of Israel, which is called inheritance, and build the holy Temple, which is called in heritance, in the merit of the Torah, which is called inheritance. That is why it says ‘on the mount of your heritage.’ “Directed toward Your habitation…” (Shemot 15:17) this is one of the indications that the throne below is aligned with the throne above. So too it says “The Lord is in His Holy Temple. The Lord-His throne is in Heaven…” (Tehillim 11:4) And it says “I have surely built You a house to dwell in (bet zevul); a settled place for You to dwell in forever.” (Melachim I 8:13)" + ] + ], + "Tractate Vayassa": [], + "Tractate Amalek": [], + "Tractate Bachodesh": [], + "Tractate Nezikin": [], + "Tractate Kaspa": [], + "Tractate Shabbata": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c990bc35209d24508a28a401f9e4bb32a0811393 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,113 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "direction": "ltr", + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Tractate Pischa": [ + [ + "“And Hashem said to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying, ‘I hear that the word was to Aaron and to Moses. When it says, ‘It happens on the day Hashem spoke to Moses (in the land of Egypt)’ (Exodus 6) - it was to Moses and not to Aaron. If so why does it teach, ’to Moses and to Aaron'? Except it teaches that just as that Moses was crowned for leadership, thus also Aaron was crowned for leadership. For what reason did he not speak with him? Because of his respect for Moses. Aaron is found excluded from all of the leadership that is in the Torah except from three places, from which it is possible. " + ] + ], + "Tractate Vayehi Beshalach": [], + "Tractate Shirah": [], + "Tractate Vayassa": [], + "Tractate Amalek": [ + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"Moshe explained to his father-in-law\" - to connect to him to bring him near to the Torah. \"Everything that Hashem did\" - in giving the Torah to the Jewish people. \"all the ordeal\" - in Egypt. \"That they experienced\" - at the sea. \"On the way\" - this is the war against Amalek. \"Hashem saved them\" - the Omnipresent saved them from everything." + ] + ], + "Tractate Bachodesh": [], + "Tractate Nezikin": [], + "Tractate Kaspa": [], + "Tractate Shabbata": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a67df9757a225e51c42b7836537395d3ee394081 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/English/merged.json @@ -0,0 +1,2283 @@ +{ + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mekhilta_DeRabbi_Yishmael", + "text": { + "Tractate Pischa": [ + [ + "(Exodus 12:1) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying\": I might think that both Aaron and Moses were being addressed; it is, therefore, written (Exodus 6:28) \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the land of Egypt\": Only Moses was being addressed and not Aaron. If so, why is it written \"to Moses and to Aaron\"? We are hereby taught that just as Moses was \"included\" in the words (i.e., by their being spoken to him), so, Aaron was included in the words (i.e., by his \"overhearing\" them). And why did He not speak (directly) to him? In deference to Moses. We find Aaron, then, to be excluded from all the (direct) addresses in the Torah except for three (Leviticus 10:8, Numbers 18:1, Numbers 18:8), where it is impossible (to understand otherwise).", + "Variantly: From (Exodus 7:1) \"See I have made you an overlord (\"elohim\") to Pharaoh,\" I would know that only Moses was set up as a judge to Pharaoh. Whence would I derive (the same for) Aaron? (It is, therefore, written (here) \"to Moses and to Aaron.\" Moses is being likened to Aaron. Just as Moses was a \"judge\" to Pharaoh, so, Aaron. Just as Moses spoke his words without fear, so, Aaron.", + "Variantly: \"to Moses and to Aaron\": I might think that the one who takes precedence in the verse takes precedence in the act. It is, therefore, written (Exodus 6:26) \"It is Aaron and Moses\" — Both are equal.", + "Similarly, (Genesis 1:1) \"In the beginning G–d created the heavens and the earth\": I might think that what takes precedence in the verse took precedence in creation. It is, therefore, written (Genesis 2:4) \"on the day that the L–rd G–d made earth and heaven\" — They were both created together.", + "Similarly, (Exodus 3:6) \"I am the G–d of your father, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob.\" I might think that whoever comes first in the verse comes first in importance. It is, therefore, written (Leviticus 26:42) \"Then I will remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember\" — to teach that all three are of equal importance.", + "Similarly, (Exodus 20:12) \"Honor your father and your mother.\" (Leviticus 19:3) \"A man, his mother and his father shall you fear.\" — Both are of equal importance.", + "", + "(Exodus 12:1) \"in the land of Egypt\":(He spoke to them) outside the city. But perhaps in the city itself? (This cannot be, for it is written (Exodus 9:29) \"When I leave the city\" (I shall pray). Now does this not follow a fortiori, viz.: If prayer (that of Moses to the L–rd) — the lesser — was only outside the city, then speech (that of the L–rd to Moses) — the greater — how much more so (was it not spoken in the city)! And why did He not speak with him in the city? For it was full of abominations (of idolatry)!", + "And before the land of Israel was chosen, all of the lands were kasher for speech. Once it was chosen, all other lands were excluded. Before Jerusalem was chosen all of Eretz Yisrael was kasher for altars. Once it was chosen, the rest of Eretz Yisrael was excluded. As it is written (Devarim 12: 13-14) \"Take heed unto yourself lest you offer your burnt-offerings … but in the place that the L–rd shall choose.\"", + "Before the Temple was chosen, all of Jerusalem was fit for (the reposing of)) the Shechinah. Once the Temple was chosen, (the rest of) Jerusalem was excluded. As it is written (Psalms 132:13-14) \"For the L–rd has chosen Zion … This is My resting place forever.\"", + "Before Aaron was chosen, all of Israel were kasher for the priesthood. Once he was chosen, the rest of Israel were excluded. As it is written (Numbers 18:19) \"An everlasting covenant of salt is it (the priesthood) before the L–rd for you (Aaron) and for your sons,\" and (Numbers 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him the covenant of an everlasting priesthood.\"", + "Before David was chosen (as king) every Israelite was kasher for kingship. Once David had been chosen, the other Israelites (i.e., those not in his line) were excluded. As it is written (II Chronicles 13:5) \"Is it not for you to know that the L–rd, the G–d of Israel, has given over the kingdom to David, to him and to his sons?\" If you would contend: But the L–rd did speak with the prophets outside the land, (I would answer:) Though He spoke with them outside the land, He did so only in the merit of the fathers. As it is written (Jeremiah 31:15-17) \"Thus said the L–rd: A voice is heard in Ramah … Thus said the L–rd: Keep your voice from weeping, and all your eyes from tears … And there is hope for your future, says the L–rd, etc.\"", + "And even though He spoke with them outside the land in the merit of the fathers, He did so only in a clean place, one of water. As it is written (Daniel 10:4) \"And I was by the stream Ulai,\" (Ibid. 10:4) \"and I was by the great river, the Tigris,\" (Ezekiel 1:3) \"The word of the L–rd came to Ezekiel … by the river Kevar.\"", + "Some say: He spoke with him in the land, (and then) He spoke with him outside the land, it being written (literally) \"the word of the L–rd was, was.\" (The first) \"was\" — in the land; (the second,) outside the land.", + "R. Elazar b. Tzaddok says: It is written (Ibid. 3:22) \"Arise, go out to the plain\" — whence it is derived that the plain is kasher (for prophecy).", + "Know that the Shechinah is not revealed outside the land. For it is written (Jonah 1:3) \"And Jonah rose to flee to Tarshish, etc.\" Now can one flee from the L–rd? Is it not written (Psalms 139:7-10) \"Where can I flee from Your presence … If I ascend to heaven, You are there, etc. If I take wing with the dawn, there, too, Your hand will lead me,\" (Zechariah 4:10) \"the eyes of the L–rd range the entire land,\" (Mishlei 15:3) \"The eyes of the L–rd see the bad and the good,\" (Amos 9:2) \"though they dig into Sheol, though they hide in the top of the Carmel, though they go into captivity (Job 34:22) \"There is no darkness nor shadow of death, etc.\" Rather, Jonah's intent was: I will go outside the land, where the Shechinah does not repose and reveal itself. For the gentiles are close to repentance — so that they not make Israel (who do not repent) liable (by invidious contrast). An analogy: The bondsman of a Cohein flees from his master, saying: I will go to the cemetery, a place where my master cannot come after me. His master: I have (messengers) like you. Thus, Jonah said: I will go outside the land, a place where the Shechinah is not revealed. For the gentiles are close to repentance, (this, so as not to render Israel liable by invidious contrast.) The Holy One responds: I have many messengers like you, viz. (Jonah 1:4) \"Then the L–rd cast a great wind on the sea, etc.\"", + "We find there to have been three (kinds of) prophets. One claimed the honor of the Father and the father of the son; another, the honor of the Father, but not the honor of the son; another, the honor of the son, but not the honor of the Father. Jeremiah claimed the honor of the Father and the honor of the son, viz. (Eichah 3:42) \"We have offended and rebelled\" (the honor of the Father); \"You have not forgiven\" (the honor of the son). Therefore, his prophecy was \"doubled,\" (Jeremiah 36:33) \"… and many other words were added to them\" (the prophecies of Jeremiah). Eliyahu claimed the honor of the Father, but not the honor of the son, viz. (I Kings 19:10) \"I have been very jealous for the L–rd, the G–d of hosts, etc.\" And what is stated in this regard? (Ibid. 15-16) \"And the L–rd said to him: Go, return on your way to the desert of Damascus … And Yehu the son of Nimshi shall you anoint to be king over Israel, and Elisha the son of Shafat … shall you anoint to be a prophet in your place.\" What is the intent of this? He does not desire your prophecy (because you do not claim the honor of Israel).", + "Jonah claimed the honor of the son, but not the honor of the Father. What is stated in that regard? (Jonah 1:3) \"And the word of the L–rd came to Jonah a second time, saying.\" What is the intent of this? We will speak with him a second time, but not a third, (for he did not claim the honor of the L–rd).", + "R. Yochanan said: Jonah went (on that voyage) only to cast himself into the sea, as it is written (Jonah 1:12) \"And he said to them: Lift me up and cast me into the sea.\" All this do you find with Moses and the (other) prophets, that they gave their lives for Israel. What is written of Moses? (Exodus 32:32) \"And now, if You forgive their sin — and if not, blot me out of Your book which You have written.\" (Numbers 11:15) \"If thus You do with me, kill me if I have found favor in Your eyes and let me not look upon my evil\" (i.e., the destruction of Israel). What is written of David? (II Samuel 24:17) \"Behold, I have sinned and I have been corrupt. But these sheep, what have they done? Let Your hand be in me and in the house of my father.\" In all places you find that Moses and the (other) prophets gave their lives for Israel.", + "(Exodus 12:1) \"saying\": Go and say it to them immediately. These are the words of R. Yishmael. As it is written (Exodus 34:34) \"And he went out and spoke to the children of Israel what he had been commanded.\" R. Eliezer says: (The intent is) Go out and say it to them and return word to Me, viz. (Ibid. 19:8) \"and Moses returned the words of the people to the L–rd,\" and (Ezekiel 9:11) \"And, behold, the man clothed in linen on whose loins was the scribe's slate returned word saying I have done according to all that You have commanded me,\" and (Iyyov 38:35) \"Did you dispatch lightning bolts, so that they should go forth and say to you 'Here we are'\"? The messengers of the Holy One Blessed be He are not as those of flesh and blood. The messengers of flesh and blood must return to their sender. Not so Your messengers, but \"Did You dispatch lightning bolts so that they should go forth?\" It is not written \"and they shall return and say.\" Wherever they go they are before You and they say we have fulfilled Your embassy, in fulfillment of (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill the heavens and the earth?\"", + "R. Oshiyah said: When the Holy One Blessed be He decrees good and bad decrees for Israel, a report is returned to Him for the good, but not for the bad, viz. (Ezekiel 9:2-11) \"And, behold, six men were coming, etc.\" — whereupon they fulfilled their embassy. Of those who were commanded to carry out the evil decree (i.e., to destroy), we do not learn that they returned report. Of him who was commanded over the good (i.e., the man clothed in linen), we learn that he returned report (viz. 9:11) \"Ben Azzai says: \"In the voice that you hear (what is taught), in that voice you teach.\" (i.e., \"Affirmation begets affirmation.\").", + "R. Akiva says (Exodus 12:1) \"saying\": Go and say to them that it is in their merit that He speaks to me (Moses). And thus do we find, that in all the thirty-eight years that He was angry with Israel (i.e., from the episode of the spies and on), He did not speak with him, viz. (Devarim 2:16-17) And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from the midst of the people, that the L–rd spoke to me, saying.\"", + "R. Shimon b. Azzai said: I do not come to detract from my master's words, but to add to them, viz.: Not to Moses alone did He speak in the merit of Israel, but to all of the prophets, viz. (Ezekiel 3:15) \"And I sat there seven days, mute (i.e., without prophecy) among them,\" (Ibid. 16-17) \"And it was at the end of seven days (of being among them) that the word of the L–rd (i.e., prophecy) came to me, saying.\" (Likewise, after the people had asked for Divine guidance), (Jeremiah 42:7) \"And the word of the L–rd came to Jeremiah, etc.\"", + "And thus do you find with Baruch the soon of Neriah, who complained before the L–rd, (Ibid. 45:3) \"You (Baruch) say: Woe unto me, the L–rd has added grief to my pain!\" (You say:) Why am I different from all the disciples of the prophets? Joshua served Moses and the spirit of the L–rd reposed upon him. Elisha served Eliyahu and the spirit of the L–rd reposed upon him. Why am I different? (Ibid.) \"I wearied myself with groanings but I did not find rest,\" \"rest\" being prophecy, as in (Numbers 11:21) \"And the spirit rested upon them … and they prophesied in the camp,\" (II Kings 2:15) \"And the spirit of Eliyahu has rested on Elisha,\" (Isaiah 11:2) \"And the spirit of the L–rd will rest upon him.\" Come and see how the L–rd answered him (Jeremiah 45:4-5) \"Thus said the L–rd. What I have built I am going to destroy, and what I have planted I am going to uproot, and you are seeking 'great things' for yourself?\", \"great things\" being prophecy, as in (II Kings 8:4) \"Tell me, now, of all the 'great things' that Elisha (the prophet) has wrought,\" and (Jeremiah 33:3) \"Call Me and I will tell you (Jeremiah the prophet) 'great things' and in forms that you have not known,\" (G–d) saying to Baruch the son of Neriah, as it were: If there is no vineyard, there is no (need of a) fence; if there is no flock, there is no shepherd. Why? (Jeremiah 45:5) \"For I am going to bring evil upon all flesh. And shall I render your soul (i.e., your prophetic soul) as spoil unto you wherever you go?\" — whence we see that the prophets prophesy only in the merit of Israel." + ], + [ + "(Exodus 12:2) \"This month shall be to you the beginning of months\": R. Yishmael says: Moses pointed out the new moon to Israel and said to them: Thus shall it (the moon) look and the new month be designated thereby for all generations.", + "R. Akiva says: This is one of the three things which Moses could not visualize until they were pointed out to him by the L–rd. Likewise, (Leviticus 11:29) \"And this shall be unclean for you from among all the things that swarm upon the earth.\" (Likewise,) (Numbers 8:4) \"And this is the work of the menorah.\" Others say: He was likewise perplexed as to slaughtering, viz. (Numbers 29:38) \"And this is what you shall do upon the altar.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Were not all of the mitzvoth spoken to Moses in the daytime? How, then, could he have pointed out the moon?", + "R. Elazar says: He spoke with him just before it got dark and showed it to him when it got dark.", + "\"This month\": Nissan. You say it is Nissan. But perhaps it was some other month of the year? It is written (Exodus 23:16) \"And the festival of the ingathering (Succoth) at the end of the year,\" (Ibid. 34:22) \"And the festival of the ingathering at the turn of the year.\" In which month is there ingathering and turning (from one solstice to another) and the expiration of a year? Tishrei. After learning that the seventh month is Tishrei, we infer that the first month is Nissan. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Esther 3:7) \"In the first month, the month of Nissan.\"", + "(Exodus 12:2) \"The beginning of the months\": We are hereby apprised that Nissan is the beginning for the months. And whence do we derive (the same for) the reign of kings? From (I Kings 6:1) \"In the fourth year of Solomon's reign over Israel, in the month of Ziv (Iyyar), the second month,\" (his reign having begun with the first month, Nissan). And whence do we derive (the same for) festivals (i.e., that one is not in transgression of delaying his vows until three consecutive festivals have passed)? From (Devarim 16:16) \"… the festival of matzoth (in Nissan), and the festival of Shavuoth, and the festival of Succoth.\" We find, then, that Nissan is the beginning for months, for kings, and for festivals.", + "R. Nathan and R. Tzaddok say: Also for house rentals (i.e., If one says: I am renting it to you for this year, the understanding is until the beginning of Nissan.) But this does not apply to (the reckoning of) years, shemitah, Yovloth, planting (in respect to arlah [viz. Leviticus 19:23]) or (the tithing of) greens, in which respect it is written (Devarim 31:10-11) \"At the end of seven years, in the time of the year of the shemitah … when all of Israel, etc.\", and (Exodus 34:22) \"and the festival of the ingathering, the circuit of the year.\"", + "(Exodus 12:2) \"This month shall be to you\": Adam did not count by it (but by Tishrei, as the first month). You say this, but perhaps (the meaning is) \"to you,\" but not to a gentile? (This cannot be, for) this is understood by (Ibid.) \"It is the first for you.\" How, then, am I to understand \"to you\"? As to you, but not to Adam. We find, then, that Israel count by the moon, and the gentiles by the sun. Not only does Israel count by the moon, but once in thirty days (at the blessing of the New Moon) they lift their eyes to their Father in heaven. And an eclipse of the sun portends evil to the gentiles, who count by the sun; and an eclipse of the moon portends evil to Israel, who count by the moon.", + "Rebbi says: An eclipse of the sun in the east portends evil to the dwellers in the east; in the west, to the dwellers in the west.", + "", + "R. Yonathan says: Both (kinds of eclipses) were relegated to the gentiles, as it is written (Jeremiah 10:2) \"Do not emulate the ways of the nations, and do not be dismayed at the signs of the heavens. Let the nations be dismayed by them!\"", + "(Exodus 12:2) \"the beginning of months\": I might think, for the minimum of months, two (i.e., the most distinctive of months, Sivan and Tishrei). It is, therefore, written (Ibid.) \"of (all) the months of the year.\" (Exodus 12:2) \"It is the first\": What is the intent of this? It is written (Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv (spring) and offer the Pesach to the L–rd your G–d, etc.\" Observe Pesach for Aviv, and Aviv for Pesach, that Aviv fall out in its proper time. How so? Intercalate Adar, so that Aviv fall out in its proper time. If they intercalated Adar and Aviv did not fall out in its proper time, I might think that they should intercalate the New Moon of Nissan. R. Yishmael says: If you say this, you make Nissan twice; but the Torah has said: \"It is the first (i.e., one) to you\" (and not two).", + "R. Nathan says \"Observe the month of Aviv\" — Observe the month which is closest to Aviv. And which is that? Adar. But we have not heard how many (days) are to be intercalated. From \"Observe the month (of Aviv\"), we infer that a month (of days, i.e., thirty) are to be intercalated. And this follows, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month, (with) one of its units (i.e., days), so, a year, with one of its units (i.e., months). But perhaps, just as (with a) month — one thirtieth of it, so, (with) a year, one thirtieth of it? It is, therefore, written \"Observe the month.\" (A month is intercalated and not one thirtieth of it. But perhaps, just as a year, one twelfth of it, so, a month, one twelfth of it? It is, therefore, written (Numbers 28:17) \"And on the fifteenth day of this month\" — You intercalate a day for a month, and not one twelfth of it.", + "R. Yitzchak said: If you said this, the moon would already be in the middle of the sky (in the beginning of the month)! You must perforce revert, then, to the first formulation, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month is added to only at its end, so, a year is added to only at its end.", + "R. Yirmiyah says: Just as uncleanliness constrains (the offering of the Pesach [viz. Numbers 9:10] and (the advent of) spring constrains, then just as the (constraint in) the first is not less than thirty days, so, (that in) the second must be no less than thirty days. But perhaps (an intercalation is to be made backwards] even if spring arrives prematurely? It is, therefore, written (Exodus 13:10) \"and you shall keep this statute (of Pesach) in its time\" — You add to its time, but you do not subtract from it.", + "R. Yoshiyah says: whence is it derived that the year is intercalated only in the Great Beth-din in Jerusalem? From \"It is the first for you … Speak (you, Moses and Aaron, the leaders of the generation [akin to the Great Sanhedrin]), etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:3) \"Speak to the whole congregation of Israel.\"", + "R. Achai b. R. Yoshiyah says: Now did they both speak? Is it not written (Ibid. 7:2) \"You (Moses) shall speak all that I shall command you\"?", + "Moses accorded honor to Aaron and said \"Teach me,\" and Aaron did likewise with Moses, and the speech emanated from both as if both were speaking.", + "\"Speak to the whole congregation of Israel\": The speaking was on Rosh Chodesh; the taking (of the lamb), on the tenth; and the slaughtering, on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking and the taking were on the tenth and the slaughtering on the fourteenth? It is, therefore, written \"This month is for you. Speak, etc.\" When was the speaking? On Rosh Chodesh. You must revert, then, to the first formulation. The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth.", + "R. Acha b. R. Oshiyah says: The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking and the taking were on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth? It is, therefore, written \"Speak to the whole congregation of Israel, saying.\" Let \"saying\" not be written. Why is it written? To separate (between the speaking and the taking). You must posit the first formulation, then, and not the second.", + "R. Yossi Haglili says: The speaking was on Rosh Chodesh, the taking on the tenth, and the slaughtering on the fourteenth. You say this, but perhaps the speaking was on the tenth, and the slaughtering and the taking on the fourteenth? If is, therefore, written (Ibid. 6) \"And it shall be to you for a keeping until the fourteenth.\" If you say this (i.e., that he may slaughter it on the tenth), you have uprooted the entire verse (from its meaning)! You must revert, then, to the first formulation.", + "(Ibid. 3) \"On the tenth day of this month, they shall take\": This tells me that only the tenth day is kasher for taking. Whence do I derive (the same for) the fourteenth day? It follows a fortiori, viz.: If the tenth day, which is not kasher for slaughtering, is kasher for taking, then the fourteenth day, which is kasher for slaughtering, how much more so is it kasher for taking! Whence do I derive (the same for) the thirteenth day? It follows a fortiori, viz.: If the tenth day which is not proximate to slaughtering, is kasher for taking, how much more so the thirteenth, which is proximate to slaughtering! And the same applies to the eleventh and twelfth days.", + "\"On the tenth day of this month, they shall take\": (\"this\") excludes the Paschal lamb of all the generations, which, unlike the Paschal lamb of Egypt, need not be taken on the tenth day, but may be taken at all times.", + "\"they shall take for themselves\": Now did they all take? The intent is to render a man's messenger akin to himself — whence the expression \"A man's messenger is like the man himself.\"", + "(Ibid.) \"each man, a seh for a household\": Included in \"seh\" is a goat and a sheep, viz. (Devarim 14:4) \"the seh of the sheep and the seh of the goats.\"", + "I might think that one seh suffices for all; it is, therefore, written \"a seh for a household,\" a \"household\" being a family, as in (Numbers 1:2) \"by their families, according to their households.\" If there were ten families in one household, I might think that one seh suffices for all; it is, therefore, written \"a seh for a house.\"", + "(Exodus 12:4) \"And if the household is too small for one lamb\": We are hereby taught that a lamb can always be subscribed to or withdrawn from, so long as it has not been slaughtered, as long as it is not left as is (i.e., without owners).", + "R. Yehudah says: As long as one of the original party (to it) remains — so that the primary (the original subscriber) not become secondary (to the new subscribers) and the secondary, primary.", + "(Ibid.) \"then he and his neighbor next to his house shall take it\": R. Akiva says: Whence is it derived that if one wishes to make his Pesach for himself he may do so? From \"then he and his neighbor shall take.\" R. Yishmael says: Whence is it derived that if one wishes to appoint others for his lamb he may do so? From \"then he and his neighbor, etc.\" (\"neighbor\":)", + "(Does this mean he may appoint even) his neighbor in his roof (i.e., in another domain), or only his neighbor near him? It is, therefore, written \"near his house\" (but not necessarily in the same domain.)", + "R. Shimon b. Yochai says: \"his neighbor\" connotes in any event (i.e., in either domain).", + "(Ibid.) \"according to the michsah of souls\": \"michsah\" connotes a count, i.e., it must be slaughtered for those counted for it. If he does not slaughter it with this intent, I might think that it is nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid.) \"Each according to his eating shall you count\" — Scripture repeating this to indicate that it is not kasher otherwise. ...", + "What is the intent of \"according to the count of souls\"? From (Ibid.) \"A man (according to his eating\"), I might think only a man. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of indeterminate sex) and a hermaphrodite? It is, therefore, written \"according to the count of souls.\" This would imply for inclusion even one who is sick and one who is old, who cannot eat an olive-size. It is, therefore, written \"A man according to his eating,\" to exclude the above, in whose behalf the lamb is not slaughtered. (\"Each according to his eating) tachosu (over) the lamb\": Rebbi says: This (\"tachosu\") is Aramaic, as one would say to his neighbor \"Kos (i.e., 'slaughter') this lamb for me.\" \"over the lamb\":", + "R. Yishmael says: We are hereby taught that the Paschal lamb can always be subscribed to or withdrawn from so long as it has not been slaughtered, as long as it is not left as is (i.e., without owners).", + "R. Yitzchak says: Scripture has hereunto been speaking of a living lamb, (so that no special verse is needed for this teaching.)" + ], + [ + "(Ibid. 5) \"seh\": Included in \"seh\" is a goat and a sheep, viz. (Devarim 14:4) \"the seh of the sheep and the seh of the goats.\" \"unblemished\": to exclude a blemished animal. \"male\": to exclude a tumtum (one of indefinite gender), a hermaphrodite, and a female. ... \"one year old\": This tells me only of a one-year-old. Whence do I derive (the same for) its entire first year? R. Yishmael was wont to say: If a burnt-offering, which is of a high order of sanctity, may be brought its entire year as at the one-year mark itself, how much more so the Paschal lamb, which is of a lower order of sanctity!", + "R. Yossi Haglili said: If a ram, which is unfit (as an offering) in the beginning of its second year is kasher the entire second year, then a Pesach, which is kasher in the beginning (i.e., in the midst of its first year), how much more so is it kasher at the end! ...", + "\"of the lambs and of the goats shall you take it\": of each in itself. You say this, but perhaps both are required. It is, therefore, written (Leviticus 1:10) \"And if from the sheep is his offering.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If a burnt-offering, of higher sanctity, is kasher (if brought) of one kind (only), a Pesach, of lower sanctity, how much more so! What, then, is the intent of \"of the lambs and of the goats\"? Of each in itself.", + "", + "\"shall you take\": What is the intent of this? (i.e., it seems redundant.) It is written (Devarim 16:2) \"And you shall slaughter the Pesach for the L–rd your G–d, sheep and cattle\" — sheep for the Pesach (offering) and cattle for the chagigah (the festive offering.) You say this, but perhaps (the meaning is) both for the Pesach? And how would I understand (Exodus 12:5) \"an unblemished lamb, a male\"? As referring to the Pesach of Egypt, but Pesach for all the generations he could bring either (sheep or cattle). It is, therefore, written \"Of the lambs or of the goats shall you take.\" Why (the redundant) shall you take?\" That the Pesach for all the generations be brought only from the sheep or from the goats (but not from the cattle). These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: sheep for the Pesach and cattle for the chagigah. You say this, but perhaps (the meaning is) both for the Pesach? And how would I understand (Exodus 12:5) \"an unblemished lamb, a male\"? As referring to the Pesach of Egypt, but the Pesach for all the generations he could bring either (sheep or cattle). It is, therefore, written Ibid. 13:5) \"then (in Canaan) you shall perform this service (of Pesach) on this month\" — As the service that you performed in Egypt (i.e., from the sheep or from the goats), thus shall you perform in all the generations. These are the words of R. Yonathan.", + "R. Eliezer says: Sheep for the Pesach and cattle for the chagigah. You say this, but perhaps both are for the Pesach? And how would I understand \"an unblemished lamb, etc.\"? As referring to the Pesach of Egypt, but for the Pesach of all the generations (I would say that he brings from both. It is, therefore, written (Ibid. 12:24) \"And you shall keep this thing as a statute for you and for your children forever.\" This refers to the Pesach of all the generations. How, then, am I to understand \"And you shall slaughter the Pesach to the L–rd your G–d, sheep and cattle\"? Sheep for the Pesach and cattle for the chagigah.", + "R. Akiva says: One verse states \"And you shall slaughter the Pesach to the L–rd your G–d, sheep and cattle,\" and another, \"From the sheep and from the goats shall you take.\" How are these two verses to be reconciled? This is a (hermeneutical) rule, viz. If two verses in the Torah seem to be mutually contradictory, let them remain in their place until a third verse comes to decide between them. It is, therefore, written (Ibid. 12:21) \"Draw forth and take unto yourselves sheep for your families and slaughter the Pesach.\"", + "R. Yishmael says: That verse (Devarim 16:2) (\"sheep and cattle\") speaks of the chagigah that is brought on Pesach. You say this, but perhaps it speaks of the Pesach itself? \"An unblemished lamb, a male\" speaks of the Pesach itself. How, then, am I to understand \"And you shall slaughter the Pesach to your G–d (sheep and cattle)\"? As referring to the chagigah that comes with the Pesach.", + "Rebbi says: That verse is speaking of an offering that comes from either sheep or cattle, i.e., peace-offerings (shelamim) — whence they ruled: A Pesach \"surplus\" is used for peace-offerings. (i.e., in the instance of an intended Pesach offering which was lost and replaced by another, and then found.)" + ], + [ + "(Exodus 12:6) \"And it shall be to you for a keeping\": Why does the taking of the Pesach precede its slaughtering by four days? R. Matia b. Charash says: It is written (Ezekiel 16:8) \"And I passed by you and I saw you, and behold, your time was the time for love\": There had arrived the (time for the fulfillment of the) oath that the Holy One Blessed be He had sworn to our father Abraham to redeem his children. But they had no mitzvoth to engage in, which would enable their redemption, viz. (Ibid. 7) \"Your breasts were firm\" (an allusion to Moses and Aaron), \"and your hair had sprouted\" (an allusion to the elders), but you were naked and bare\" (of mitzvoth). And the Holy One Blessed be He gave them two mitzvoth — the blood of the Paschal lamb and the blood of circumcision to engage in for their redemption. Thus (Ibid. 6) \"And I passed by you and I saw you steeped in your blood.\" And it is written (Zechariah 9:11) \"You, too — By the blood of your covenant I have sent forth your bound ones from the waterless pit.\" Therefore, the Holy One Blessed be He commanded the taking of the Pesach four days before its slaughtering, for reward is given only for the act.", + "R. Eliezer Hakappar Berebbi says: Did Israel not have four mitzvoth surpassing the worth of all the world? — not being suspect of illicit relations or of slander, not changing their names and not changing their language?", + "Whence is it derived that they were not suspect of illicit relations? From (Leviticus 10:10) \"And there went out the son of an Israelite woman, the son of an Egyptian man,\" the verse apprising us of Israel’s eminence, this being the only instance of its kind, wherefore Scripture singles it out. And it is said of them in the tradition (Song of Songs 4:12) \"A locked garden is my sister, my bride, a fountain locked.\": \"a locked garden\" — the women: \"a fountain locked\" — the men.", + "R. Nathan says: \"a locked garden\" — the married women; \"a fountain locked, a sealed up spring\" — the betrothed women. Variantly: \"a locked garden, a fountain locked\" — an allusion to the two types of cohabitation.", + "And whence is it derived that they were not suspect of slander and that they loved each other? From (Exodus 3:22) \"And a woman shall ask of her neighbor, etc.\" Twelve months had already passed, and we do not find an instance of one informing against another.", + "And whence is it derived that they did not change their names? Just as they were called in their descent (to Egypt) — Reuven, Shimon, Levi, and Yehudah (viz. Ibid. 1:2) — so, they were called upon their ascent (viz. Numbers 1:18). And it is written (Genesis 48:16) \"The angel who redeems me … and let there be called in them my name and the name of my fathers, etc.\"", + "And whence is it derived that they did not change their language? From (Ibid. 45:12) \"… for the mouth that speaks to you\" (speaks in the holy tongue), and (Exodus 5:3) \"The G–d of the Hebrews revealed Himself to us, etc.\" and (Genesis 14:13) \"And the survivor came and he told Avram the Hebrew, etc.\"", + "And why did the taking of the Pesach precede its slaughtering by four days? Because Israel was stepped in idolatry in Egypt, which countervails all of the mitzvoth, as it is written (Numbers 15:24) \"And if from the eyes of the congregation it (idolatry) were done unwittingly, etc.\" Scripture singled out this (idolatry, as tantamount to transgression of all of the mitzvoth [viz. Ibid. 22]).", + "He said to them (viz. Exodus 12:21) \"Withdraw\" from idolatry (The sheep was the idolatry of Egypt), and cleave to mitzvoth.", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written (Exodus 6:9) \"And they would not hearken to Moses (as to G–d's delivering them), for shortness of spirit, etc.\" Now is there anyone who is given glad tidings and does not rejoice? (viz. Jeremiah 20:14) \"A son has been born to you — Rejoice him!\" His Master is freeing him from bondage and he does not rejoice? What, then, is the intent of \"And they would not hearken to Moses, etc.\"? It was difficult for them to abandon their idolatry, viz. (Ezekiel 20:7) \"And I said to them (in Egypt): Let every man cast away the detestations of his eyes and not defile himself with the idols of Egypt.\" This is the intent of (Exodus 6:13) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron, and He charged them to the children of Israel. He charged them to abandon idolatry.", + "\"And it shall be to you for a keeping\": What is the intent of this? It is written (Ibid. 12:21) \"Draw forth and take for yourselves sheep, etc.\" Israel said to Moses (Ibid. 8:22) \"Will we slaughter the abomination of Egypt before their eyes and they (the Egyptians) not kill us?\" He said to them: From the miracle that He will perform for you in your drawing them forth (i.e., their not protesting), you can rest assured (that no ill will befall you) in slaughtering them.", + "\"And it shall be to you for a keeping\": Keep it until the fourteenth (of Nissan) and slaughter it on the fourteenth. You say this, but perhaps (the meaning is) keep it and slaughter it until the fourteenth? It is, therefore, written (Numbers 9:5) \"And they offered the Pesach in the first (month [Nissan]) on the fourteenth day of the month.\"", + "Scripture specified it (the fourteenth day) as mandatory. It is not the second assumption, then, that is to be accepted, but the first. \"And it shall be to you for a keeping\": Scripture hereby apprises us that it was inspected (for possible blemishes) for (a period of) four days before being slaughtered. From here you learn (the same for) the tamid (the daily offering), viz. \"keeping\" is stated here, and \"keeping\" is stated in respect to the tamid. Just as the Pesach is observed four days before slaughtering, so, the tamid. From here they ruled: There are not to be fewer than six inspected lambs in the \"chamber of lambs\" (in the Temple), enough to suffice for a Sabbath accompanied by two festival days of Rosh Hashanah; and they are constantly replenished (as needed).", + "", + "\"And the entire congregation of Israel shall slaughter it\": Now do they all slaughter it? R. Yehoshua b. Karcha said: From here it is derived that one's messenger is regarded as the sender himself.", + "\"And they shall slaughter it\": whether on a weekday or on a Sabbath. And how would I satisfy (Exodus 31:14) \"Its (Sabbath's) profaners shall be put to death\"? With other labors, aside from the slaughtering of the Pesach. But perhaps (the meaning is) even with the slaughtering of the Pesach. And how would I satisfy \"And they shall slaughter it\"? On other days, aside from Sabbath. It is, therefore, written (Numbers 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" — even on the Sabbath. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan said to him: But we still have not heard! R. Yoshiyah: It is written (Ibid. 28:2) \"Command the children of Israel and say to them: My offering, My bread … shall you observe to offer to Me in its appointed time, etc.\" (What is the purpose of this?) If to teach that the (offering of the) tamid overrides the Sabbath, is it not already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year, etc.\" What, then, is the import of \"in its appointed time\"? It is \"extra\" for purposes of formulating a gezeirah shavah (an identity), viz.: It is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere, (Numbers 9:2) \"in its appointed time.\" Just as the tamid overrides the Sabbath, so, here (the Pesach) overrides the Sabbath.", + "(Exodus 12:6) \"And the entire assembly of the congregation of Israel shall slaughter it\": Whence do you derive that if Israel has only one Pesach, it suffices for all of them? From \"And the entire congregation, etc.\"", + "\"and they shall slaughter it, etc.\": From here they ruled that the Pesach was slaughtered in three groups — \"assembly,\" \"congregation,\" and \"Israel (see Pesachim 64a).", + "\"ben ha'arbayim\": I might think that this means at morning twilight.", + "It is, therefore, written (Devarim 16:6) \"There shall you slaughter the Pesach in the evening.\" I might think that this is to be taken literally. It is, therefore, written (Ibid.) \"at the time that you departed from Egypt.\" When was that? At midday, viz. (Exodus 12:41) \"And it was in the middle of the day … that they left Egypt.\"", + "R. Nathan says: Whence is it derived that \"ben ha'arbayim\" signifies midday? Even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 6:4) \"Prepare for battle against her. Arise and let us go up at noon (midday). Woe unto us for the day is declining, for the shadows of evening go forth!\"", + "R. Shimon b. Yochai says: The verse comes to apply the first (activity) to the last (time mentioned in the verse) and the last, to the first, viz.: \"the time of your departing,\" to its slaughtering; \"at sundown,\" to its roasting; \"in the evening,\" to its eating.", + "Ben Betheira says (Exodus 12:6) \"ben ha'arbayim\" [lit., \"between the evenings\"]: Slaughter it between the two evenings, (the \"evening\" of the day [i.e., after midday] and the \"evening\" preceding the night)." + ], + [ + "(Exodus 12:7) \"And they shall take from the blood\": I might think either by hand or by vessel; it is, therefore, written (Ibid. 22) \"And you shall dip it in the blood which is in the saf,\" whereby we are apprised that he digs out a trough in the lintel and slaughters (the lamb, [the blood dripping]) into it, \"saf\" signifying a lintel, as in (Ezekiel 43:8) \"When they placed their threshold ('sipam') next to My threshold,\" and (Isaiah 6:4) \"And the posts of the threshold ('sippim') shook.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"saf\" signifies a vessel, as in (I Kings 7:50) \"And the 'sippoth' and the snuffers, and the basins and the spoons, etc.\"", + "(Exodus 12:7) \"And they shall place it on the two side posts and on the lintel\": on the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside (is meant)? It is, therefore, written (Ibid. 13) \"And I will see the blood\" — blood which is seen by Me and not by others. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Nathan says: On the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the blood will be for you as a sign\" — for you and not for others. R. Yitzchak says: On the outside — so that the Egyptians see (their gods being slaughtered), and their insides be \"ripped apart!\"", + "\"And they shall place it on the two side posts and on the lintel\": I might think that if he placed (the blood on) one before the other, he has not fulfilled his obligation. It is, therefore, written (Ibid. 22) \"and you shall touch the lintel and the two doorposts,\" (to teach that even) if he reversed the order, he has fulfilled his obligation. We hereby learn that our forefathers in Egypt had three altars — the lintel and two door-posts. R. Shimon says: Four: the saf, the lintel, and two door-posts.", + "(\"and on the lintel) of the houses in which they eat it\": This tells me only of the latter. Whence do I derive (the same for) the houses which they slept in? From (Ibid. 13) \"upon the houses where you are\" — in any event.", + "(Exodus 12:8) \"And they shall eat the flesh\": \"the flesh\" — but not sinews or bones, horns or hooves.", + "\"on this night\": I might think, the entire night; it is, therefore, written (Ibid. 10) \"You shall not leave over anything of it until morning, and what is left over of it until morning, in fire shall you burn.\" What is the intent of (the seemingly superfluous) \"until morning\"? To set a bound for \"the morning of morning.\" And which is that? The (rising of the) morning star. From here they ruled: The eating of the Paschal lamb and the eating of (other) sacrifices, and the burning of fats and limbs — their mitzvah is until the rising of the morning star. All that is to be eaten in one day — their mitzvah is until the rising of the morning star. And why did they rule (\"only) until midnight\"? To distance a man from transgression and to make a fence for the Torah and to fulfill the words of the men of the Great Assembly, who said: \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\" R. Eliezer b. Azaryah says: It is written here \"on this night,\" and elsewhere (Ibid. 12) \"And I shall pass through the land of Egypt in this night.\" Just as there, until midnight, so, here, until midnight.", + "(Exodus 12:8) \"roasted in fire\": and not roasted on a spit, and not roasted on a grill, and not roasted in an earthenware oven (cleared of its coals), but roasted in fire, in its raw state.", + "You say this, but perhaps (the intent is) something which is cooked (before it is roasted)? It is, therefore, written \"roasted in fire,\" connoting that which is roasted raw.", + "\"with matzoth and maror (bitter herbs) shall they eat it\": Scripture here teaches us that the mitzvah of Pesach is matzoh, roasted (flesh), and maror.", + "And whence is it derived that in the absence of matzoh and maror one fulfills his obligation with the Pesach? From \"shall they eat it\" (in any event). I might think that if one does not have a Pesach he fulfills his obligation with matzoh and maror, and that it follows, viz.: (The eating of the) Pesach is a positive commandment and matzoth and maror is a positive commandment. Just as in the absence of matzoh and maror one fulfills his obligation with the Pesach, so, in the absence of the Pesach one fulfills his obligation with matzoh and maror.", + "It is, therefore, written \"with matzoth and maror shall they eat it\" (i.e., the eating of the Pesach is a categorical requirement for fulfillment of the obligation.) Variantly: \"with matzoh and maror shall they eat it\": From here they ruled: The Pesach is to be eaten in a state of satiety, but matzoh and maror are not (necessarily) to be eaten in a state of satiety.", + "(Exodus 12:9) \"Do not eat of it na\": \"na\" is \"raw.\"", + "\"and vashel mevushal\": to make one liable (both) for what is raw and for what is cooked. You say this. But perhaps (the meaning is) to make him liable for what is overly roasted? It is, therefore, written, \"but roasted in fire.\" How, then, is \"vashel mevushal\" to be understood? As (to make him liable for) what is raw and what is cooked.", + "\"or cooked in water\": This tells me only of water. Whence do I derive (the same for) other liquids? R. Yishmael was wont to say: It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to cook it in water, which does not impart its taste (to the flesh), how much more so other liquids, which do impart their taste!", + "R. Akiva says: This tells me only of water. How do I derive (the same for) other liquids? It is, therefore, written \"uvashel mevushal,\" (which conveys the sense of \"no matter what it is cooked in), to include (as forbidden) other liquids.", + "Rebbi says: I can read \"Eat of it only roasted in fire.\" Why \"raw and vashel mevushal\"? For I might then think that it is only when he is commanded to eat it roasted (i.e., at night) that he is forbidden to eat it raw or cooked. Whence would I derive (the same for) the daytime? It is, therefore, written \"uvashel mevushal\" (connoting \"whenever it is cooked\").", + "\"uvashel\": \"bashel\" (here refers to flesh that was) roasted (before, the understanding being that it is forbidden to cook it even if it had been roasted previously), as in (Devarim 16:7) \"And you shall cook (i.e., roast) it and you shall eat it,\" and (II Chronicles 35:13) \"And they cooked (i.e., roasted) the Pesach in fire as prescribed; and the holy (offerings) they cooked in pots, cauldrons, and pans, and they dispatched them to all the people.\" From here R.Yoshiyah said: If one takes a vow not to eat \"mevushal,\" roasted (flesh) is (also) forbidden to him. \"but roasted in fire\": What is the intent of this? I might say: What is (more) fit for roasting should be roasted. It is, therefore, written \"but (i.e., exclusively) roasted in fire,\"", + "(what is) inside and what is outside. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: It (the spit, should be) \"helmeted\" (with the head).", + "(Exodus 12:10) \"And you shall not leave over anything of it until the morning, and what is left over of it until the morning, in fire shall you burn it.\" What is the intent of (the seemingly redundant) \"until the morning\"? To set a bound for the morning of morning (i.e., that he may eat it (only) until the rising of the morning star, and not until sunrise). Variantly: What is the intent of \"until morning\"? To teach that it is not burned until the eve of the sixteenth (of Nissan).", + "R. Yishmael says: This is not necessary, for it is written (Ibid. 16) \"No labor shall be done in them\" (the festival days), and burning is in the category of \"labor.\" What, then, is the intent of \"until morning\"? If the eve of the sixteenth occurred on Shabbat, it is not burned until the seventeenth.", + "R. Yonathan says: This is not necessary, if where all ochel nefesh overrides the festival — the burning of the left-overs of the Pesach does not override the festival, then, where partial ochel nefesh does not override the Sabbath, how much more so should the burning of the left-overs of the Pesach not override the Sabbath! What, then, is the intent of \"until morning\"? To set a bound for the morning or morning (see above).", + "R. Yitzchak says: (A verse) is not necessary (to tell us that left-overs of the Pesach may not be burned on the festival). For if the burning of chametz, which is interdicted in being seen or being found, does not override the festival, how much more so should the burning of the left-overs of the Pesach not override the festival. What, then, is the intent of \"until morning\"? As stated above." + ], + [ + "(Exodus 12:11) \"And thus shall you eat it\": as those going on a journey. R. Yossi Haglili says: Scripture is hereby teaching proper deportment to those going on a journey — that they do things with despatch.", + "\"and you shall eat it in haste\": This is the haste of the Egyptians (to make them leave). You say this. But perhaps it is the haste of the Jews (to leave)? (Devarim 16:3) \"for in haste you left Egypt\" already speaks of the haste of the Jews. How, then, am I to understand \"and you shall eat it in haste\"? As referring to the haste of Egypt.", + "R. Yehoshua says: \"and you shall eat in haste\": This is the haste of Israel. You say this. But perhaps it is the haste of the Egyptians? (Exodus 12:39) already speaks of the haste of the Egyptians. How, then, am I to understand \"in haste\"? As referring to the haste of the Jews.", + "Abba Channan says in the name of R. Elazar: This (\"in haste\") is the haste of the Shechinah. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Song of Songs 2:8) \"the voice of my Beloved, behold, it comes,\" (heralding the redemption, etc.), (Ibid. 9) \"Behold, (seeking to redeem us), He stands behind our wall, etc.\" I might think that this will be so in the future, too. It is, therefore, written (Isaiah 52:12) \"But not in haste will you leave, and you will not go out in flight. For the L–rd walks before you, and your rear guard is the G–d of Israel.\" \"It is a Pesach (offering) to the L–rd\": All of their acts (in respect to it) are to be for the sake of Heaven.", + "(Exodus 12:12) \"And I shall pass (\"ve'avarti\") through the land of Egypt\": R. Yehudah says: As a king, who makes the rounds of his kingdom. Variantly: I shall place My wrath (\"evrathi\") and My fear in Egypt. \"evrah\" is wrath, as in (Psalms 78:49) \"He sent His burning anger upon them — evrah and scorn, and affliction,\" and (Isaiah 13:9) \"Behold, the day of the L–rd is coming — fury and evrah and burning wrath, etc.\"", + "\"and I shall smite\": I might think, through an angel or through a messenger; it is, therefore, written (Ibid. 29) \"and the L–rd (Himself) smote every first-born\" — not through an angel or a messenger.", + "\"and I smote every first born\": even from different places. Whence do I derive (the same) even for the first-born of Egypt who were in other places? (From Psalms 136:10) \"He smote Egypt through their first-born\" (connoting, even if they were not in Egypt).", + "Whence do I derive (the same for) the first-born of Cham and Cush? (viz. Genesis 10:6) From (Psalms 78:51) \"And He struck every first-born in Egypt, the first fruit of their strength in the tents of Cham.\"", + "\"from man until beast\": The initiator of the transgression was struck first.", + "Similarly, (Genesis 7:23) \"And all that existed on the face of the earth was blotted out — from man to beast, etc.\"", + "", + "Similarly, (Exodus 14:4) \"And I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and his entire host.\"", + "", + "Similarly, (Devarim 13:16) \"Smite the inhabitants of that city … and its cattle.\" Similarly, (Numbers 5:27) \"and her belly ('first in the transgression') will swell, and her thigh will fall.\"", + "Here, too, \"And I shall smite every first-born in the land of Egypt from man until beast.\" The initiator of the transgression was struck first.", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His measure of punishment — the lesser (measure) — the initiator of the transgression is smitten first, how much more so in His measure of beneficence — the greater (measure) — (is the initiator of the mitzvah rewarded first)!", + "\"And against all the gods of Egypt shall I execute judgments. I am the L–rd.\": \"Judgments\": different from each other. Images of stone crumbled; of wood, rotted; of metal, rusted. As it is written (Numbers 33:4) \"And the Egyptians were burying (those) whom the L–rd had smitten — every first-born, and against their gods the L–rd had executed judgments.\" Others say: Those of stone rotted; those of metal melted.", + "R. Nathan says: Judgments (2) upon judgments (2): They rotted, split, were hewn out, and they burned. We thus find that their images were smitten in four ways, and their worshippers, in three — plague, destruction, and smiting, (viz. 12:13).", + "\"I, the L–rd\": what flesh and blood cannot conceptualize — By oath shall I exact punishment from them! Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His measure of punishment — the lesser (measure) — the Holy One Blessed be He affirms and does (as He has affirmed), how much more so in His measure of beneficence — the greater (measure)!", + "(Exodus 12:13) \"And the blood shall be for you as a sign\": for you as a sign, and not for Me as a sign; for you as a sign, and not for others as a sign.", + "\"on the houses\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 7) \"on the lintel of the houses where they shall eat it\"? This tells me only of the houses in which they eat it. Whence do I derive (the same for) the houses in which they sleep? From (here) \"the houses where you are\" — in any event.", + "\"and I shall see the blood\": R. Yishmael was wont to say: Isn't everything revealed to Him, viz. (Daniel 2:22) \"He knows what is in the darkness, and light dwells with Him,\" and (Psalms 139:12) \"Darkness, too, is not dark for You.\" What, then, is the intent of \"And I shall see the blood\"? In reward for the mitzvah that you do, I shall reveal Myself with compassion to you, as it is written (Ibid.) \"ufasachti upon you,\" \"pesichah\" connoting life, as in (Isaiah 31:5) \"As birds that fly, so will the L–rd of hosts shield Jerusalem, shielding and saving, paseach and rescuing.\"", + "Variantly: \"And I shall see the blood\": I shall see the \"blood\" of the binding of Isaac, as it is written (Genesis 22:14) \"And Abraham called the name of the place 'The L–rd will see.'\" And elsewhere it is written (I Chronicles 21:15) \"But as he was about to destroy, the L–rd saw and He repented Himself of the evil.\" What did He see? The blood of the binding of Isaac.", + "\"and fasachti over you\": R. Yoshiyah said: Read it not \"ufasachti,\" but \"ufasati,\" the Holy One Blessed be He 'skipping over' the houses of the children of Israel in Egypt, as it is written (Song of Songs 2:8) \"The voice of my Beloved, behold, it comes, skipping over the mountains,\" and (9) \"Behold, He stands behind the wall, etc.\"", + "R. Yonathan says: \"and I will skip over you.\" I will be compassionate to you, but not to the Egyptians. I might think that an Egyptian in a Jewish house would be rescued. It is, therefore, written \"and I will skip over you\" — over you, but not over the Egyptians. If an Israelite were in an Egyptian house, I might think he would be smitten together with them. It is, therefore, written (Exodus, Ibid.) \"and there will be no destroying plague on you when I smite the land of Egypt.\" It will not be on you, but it will be on the Egyptians.", + "Variantly: When I smite the land of Egypt, it will not be (upon you), but it will be in the future.", + "(Exodus 12:14) \"And this day shall be for you as a remembrance\": The day which is a remembrance for you, you celebrate. But we have not yet heard which day it is (that is a remembrance for you). From (13:3) \"And Moses said to the people: Remember this day when you went out of Egypt, etc.\" the meaning still hangs in the balance (i.e., On which day did they go out?) It is written (Numbers 33:3) \"And they journeyed from Ramses in the first month on the fifteenth day of the first month. On the morrow of the Pesach offering the children of Israel left with a high hand.\" When did the children of Israel eat the Pesach? On the night of the festival. And they did not leave until the day of the festival itself.", + "\"And you shall celebrate it as a festival for the L–rd\": This tells me only of the first day of the festival as requiring a chagigah (offering). Whence do I derive (the same for) the last day? It is, therefore, written (Ibid. 13:6) \"and on the seventh day, a festival (chag) to the L–rd.\" This tells me only of the first and the last days as requiring a chagigah. Whence do I derive the same for the intermediate days of the festival (chol hamoed )? It follows inductively, viz.: Since the first and the last days are called mikra kodesh (\"a calling of holiness\") and chol hamoed is called mikra kodesh, then if you have learned about the former that they require a chagigah, then the latter, too, require a chagigah.", + "And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If the first and last days, which are not preceded or followed by holy days, require a chagigah, how much more so (the days of) chol hamoed , which are preceded and followed by holy days!", + "R. Yossi Haglili says: It is written (Devarim 16:15) \"Seven days shall you celebrate ('tachog') to the L–rd your G–d,\" to include the seven days of Pesach as requiring a chagigah. But perhaps it speaks only of Succoth? (This is not so, for Leviticus 23:41) \"And you shall celebrate it as a festival of the L–rd\" already speaks of Succoth. How, then, are we to understand \"Seven days shall you celebrate\"? To include the seven days of Pesach as requiring a chagigah.", + "\"for your generations\": to be observed in all the generations. But perhaps \"generations\" (here) connotes the minimum of \"generations\" — two? It is, therefore, written as an everlasting statute shall you celebrate it.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:15) \"Seven days shall you eat matzoth\": I might think that all types of matzoth are understood (i.e., that all grains are permitted as matzoth). It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Do not eat chametz upon it; (seven days shall you eat matzoth upon it\"). Scripture speaks only of something that can become chametz (i.e., that can turn sour) — wheat, barley, rye, oat, and spelt. This excludes rice, millet, poppyseed, pulse, and sesame, which do not become chametz, but which putrefy.", + "\"Seven days shall you eat matzoth\": I might think, even that which is cooked in a pot. It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"bread of affliction\" (i.e., only what is baked in an oven).", + "\"Seven days (shall you eat matzoth\"): including the first day of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) excluding the first day? It is, therefore, written (Ibid. 18) \"until the twenty-first day\" (i.e., since the seven days end on the twenty-first day of Nissan, the first day [i.e., the fourteenth of Nissan] must be included in the count). And if (it were written only) \"until the twenty-first day\" (and it were not written \"Seven days\"), I would exclude (the twenty-first day, which is) close to the twentieth (and I would read it as \"until [but not including] the twenty-first day.\")", + "It must, therefore, be written \"Seven [and not six] days shall you eat matzoth.\" (Ibid. 15) \"Only on the first day\": This makes (the eating of matzoth on) the first day mandatory and the others optional. You say this, but perhaps (the intent is) to make the first optional and the others mandator? It is, therefore, written (18) \"On the first day, on the fourteenth day of the month, in the evening shall you eat matzoth,\" whereby Scripture fixes the first day as mandatory. It is not the second assumption, then, which is to be accepted, but the first.", + "One verse (15) states \"Seven days shall you eat matzoth,\" and a second (Devarim 16:8) \"Six days shall you eat matzoth.\" How are these two verses to be reconciled? The seventh day was in the general category (of eating matzoth), and it left that category (in verse 15) to teach about the entire category, viz.: Just as the seventh is optional, so all are optional. But perhaps (the meaning is) Just as the seventh is optional, so the first night is optional? It is, therefore, written (18) \"On the first day, on the fourteenth day of the month shall you eat matzoth.\" Scripture established it as mandatory. It is not the second assumption, then, which is to be accepted, but the first.", + "Variantly: One verse states \"Six,\" and another \"Seven.\" How are these two verses to be reconciled? Six from the new crop; seven from the old. (i.e., If he wishes to eat matzoth from the new crop, he can do so only for six days, it being forbidden on the first day, until after the offering of the omer [viz. Leviticus 23:15]).", + "(Ibid. 15) \"Only on the first day you shall eliminate leaven from your houses\": before the eve of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) on the day of the festival itself? (This cannot be, for) it is written (Ibid. 34:25) \"Do not slaughter with chametz the blood of My sacrifice\" — Do not slaughter the Paschal lamb when chametz is still found, (whence it is derived that chametz is forbidden from the sixth hour on the fourteenth of Nissan [when the Paschal lamb is slaughtered]). These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: This (derivation) is not needed. It is already written (Ibid. 16) \"No labor shall be done in them,\" and burning is a kind of labor. And what is the intent of \"you shall eliminate leaven\"? Before the eve of the festival.", + "R. Yossi Haglili says: \"You shall eliminate leaven from your house\" — before the eve of the festival. You say this, but perhaps (the meaning is) on the festival itself? \"Ach\" (i.e., \"No labor shall be done in them ach ['only']\" divides (the day into \"permitted\" [for the retention of chametz (i.e., until the sixth hour)] and \"forbidden\" [after the sixth hour]).", + "R. Yehudah says: \"shall you eliminate leaven from your houses\": by burning. You say this, but perhaps in any manner? You reason as follows: Nothar (left-overs of the Paschal lamb) may not be eaten, and chametz may not be eaten. If you have learned of chametz (that it is eliminated) only by burning (viz. 29:34), so, chametz, only by burning. (No,) this is refuted by neveilah (carcass) which may not be eaten, yet need not be burned.", + "Would you say that? There is a difference (between neveilah, [from which benefit may be derived] and chametz, [from which benefit may not be derived,], so that the resultant equation is:) Benefit may not be derived from nothar, and benefit may not be derived from chametz. If you have learned of nothar (that it is eliminated) only by burning, so, chametz only by burning. (No,) this is refuted by a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, need not be burned — Then say the same for chametz!", + "Would you say that? There is a difference, viz.: (Eating) nothar is subject to kareth (\"cutting-off\") and chametz is subject to kareth. If you have learned of nothar (that it is to be eliminated) only by burning, so should you learn of chametz. (No,) this is refuted by (eating of the) fats of a stoned ox, which, though (the eating is) subject to kareth, the ox need not be burned. Would you say this?", + "I will derive four determinants from four like determinants. Nothar is forbidden in eating, and in derivation of benefit, and it is subject to kareth, and it is time (i.e., Pesach)-conditioned, as is chametz. And this is not to be refuted by neveilah, which, though forbidden to be eaten, is not forbidden in derivation of benefit. Nor is it to be refuted by a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, is not subject to kareth. Nor is it to be refuted by (eating) the fats of a stoned ox, which, though benefit may not be derived from it, is not time-conditioned. But I will learn a thing from a (like) thing, and I will judge a thing from a (like) thing. And I will not learn a four-faceted thing from another which is not like it in one way or two ways or three ways. If you have learned, then, of nothar (that it is eliminated) only by burning, so, chametz (is to be eliminated only by burning).", + "R. Yehudah b. Betheira said: Do you think that you are being stringent with him (by having him burn it)? You are being lenient with him. For if he does not find fire, he will sit and not burn it! Rather, express it thus: Before the arrival of the time for eliminating it (by Torah mandate, i.e., the entire sixth hour), the mitzvah of eliminating it is by burning. Once that time has arrived, the mitzvah of eliminating it is in any manner.", + "Rebbi says: We learn (that chametz is to be eliminated by burning) from its being subject to the ban on its being found or its being seen. And this is found (ideally) only by burning.", + "", + "", + "(Exodus, Ibid.) \"that soul\": (This connotes) volition (as opposed to unwittingness).", + "\"from Israel\": I might think that it is cut off from Israel but may annex itself to a different nation; it is, therefore, written (Leviticus 22:3) \"and that soul shall be cut off from before Me; I am the L–rd\" — All places are My domain.", + "\"from the first day until the seventh day\": Its punishment is for seven days; the exhortation against it obtains always. For it would follow (otherwise), viz.: Since (eating chametz is punishable by kareth, and (eating) forbidden fats is punishable by kareth, then if we have learned about forbidden fats that its punishment is equivalent (in time) to its exhortation, then the same applies to chametz. It is, therefore, written \"from the first day until the seventh day\" — Its punishment is seven days, but its exhortation obtains always. We have heard its punishment, but we have not heard its exhortation. It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Do not eat chametz upon it.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:16) \"On the first day, a calling of holiness, etc.\": Sanctify it with food and drink and with clean clothing. This tells me only that the first and last day of the festival are \"callings of holiness.\" Whence do I derive the same for chol hamoed (the intermediate days)? From (Leviticus 23:38) \"These (intermediate days) are the festivals of the L–rd, which you shall call callings of holiness.\"", + "\"All labor shall not be done in them\": This tells me that labor is forbidden only on the first and last days. Whence do I derive (the same for) chol hamoed ? From (Exodus 23;15) \"The festival of matzoth shall you keep seven days\" — in any event. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not necessary. If labor is forbidden on the first and last days, which are neither preceded nor followed by holiness, then how much more so chol hamoed , which is both preceded and followed by holiness! — (No,) this is refuted by the six days of creation, on which labor is not forbidden, though they are preceded and followed by holiness (i.e., Sabbath)! — No, this may be true of the six days of creation, on which there is no mussaf offering, as opposed to chol hamoed , on which there is a mussaf offering, wherefore labor is forbidden upon them. (No,) this is refuted by the New Moons, where labor is permitted, even though there is a mussaf offering upon them. (No,) this may be true of New Moons, which are not called \"callings of holiness,\" as opposed to chol hamoed , which is called \"a calling of holiness,\" wherefore labor should be forbidden upon them. We hereby derive that labor is forbidden on chol hamoed .", + "\"All labor shall not be done in them\": Neither you nor your neighbor shall do it, but a gentile may do it (for you). You say this, but perhaps the meaning is: Neither you, nor your neighbor, nor a gentile may do your work? It is, therefore, written (Leviticus 23:7) \"All manner of work you shall not do,\" but a gentile may do your work. Therefore, (the meaning here is) You shall not do it, and your neighbor shall not do it, but a gentile may do it for you. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Exodus 20:8) \"Remember the Sabbath day to keep it holy, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If on a Sabbath, the greater, you are not exhorted against the work of a gentile for you, how much more so on a festival, the lesser! If so, what is the intent of \"All labor shall not be done in them\"? Neither you nor your neighbor shall do it (for you).", + "This tells me only of a festival. Whence do I derive (the same for) Sabbath, that your neighbor may not do it for you? — Would you ask that? If you are exhorted against his doing it (for you) on a festival, the lesser, how much more so on Sabbath, the greater!", + "\"only what is to be eaten by all souls\": All (labors) of ochel nefesh (food processing) override the festival, but not all offerings (aside from those which are festival-linked) override the festival. For it would follow (otherwise) viz.: If partial ochel nefesh does not override the Sabbath, partial offering (i.e., temidim and mussafim) does override the Sabbath, then, (on a festival), where all ochel nefesh overrides the festival, how much more so should all offering (even those unlinked to the festival) override the festival! It is, therefore, written \"Only what is to be eaten by all souls\" — All ochel nefesh overrides the festival, but not all offerings override the festival. But let partial ochel nefesh override the Sabbath, and this would follow a fortiori, viz.: If on a festival, where not all offerings override a festival, all ochel nefesh does override the festival, then, where partial offering does override the Sabbath, how much more so should partial ochel nefesh override the Sabbath! It is, therefore, written \"Only what is to be eaten by all souls\" — Partial offering overrides the Sabbath, but partial ochel nefesh does not override the Sabbath.", + "\"Only what is to be eaten by all souls\": I would take this to include (in the license of ochel nefesh) even the souls of beasts and the souls of gentiles; it is, therefore, written \"for you\" — for you and not for beasts; for you and not for gentiles. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Yossi Haglili says: \"Only what is to be eaten by all souls\": This includes even the souls of beasts. But it (seemingly) includes both? It is, therefore, written \"Only,\" to differentiate (i.e., to permit only beasts).", + "R. Akiva says: \"Only what is to be eaten by all souls\": This includes even the souls of beasts. But it (seemingly) includes both? It is, therefore, written \"for you\" — \"for you,\" but not for gentiles. Why do you see fit to differentiate (between the two)? For you are exhorted over the beast (to feed it), but not over the gentile.", + "(Exodus 12:17) \"And you shall watch over the matzoth\": that they not become unfit — whence they ruled: If the dough started to rise, let her (the kneading woman) douse her hands in cold water (and pluck it out). If it became leavened (\"se'or\"), it should be burned, and one who eats it is liable to kareth. Which is \"se'or\"? (If it took on the appearance of) \"locust horns.\" \"sidduk\" (\"splitting\") — if its splits intermingled. These are the words of R. Yehudah.", + "The sages say: In both instances (i.e., se'or and sidduk), the eater is liable to kareth. Which is se'or? If it took on the (pale) appearance of one whose hairs stood on end (from fright).", + "\"And you shall watch over the matzoth\": R. Yoshiyah says: Read it not \"And you shall watch over the matzoth,\" but \"And you shall watch over the mitzvoth.\" Just as matzoth are not permitted to become chametz (i.e., to sour), so mitzvah should not be permitted to become chametz, but if the opportunity of a mitzvah presents itself to you, perform it immediately.", + "\"for in the midst of this day\": We are hereby taught that the exodus took place in the daytime.", + "\"I took out your hosts\": the hosts of Israel. You say this, but perhaps (the reference is to the hosts of the ministering angels? (Ibid. 41) \"All the hosts of the L–rd\" already refers to the hosts of the ministering angels. How, then, am I to understand \"I took out your hosts\"? As referring to the hosts of Israel.", + "\"And you shall guard this day\": What is the intent of this? Is it not already written (16) \"all labor shall not be done in them\"? This tells me only of labor per se. Whence do I derive (the same for) shvuth (i.e., violation of \"resting\")? From \"And you shall guard this day.\" — But then let (violations of) shvuth be forbidden on chol hamoed , too! And this would follow a fortiori, viz.: Since the first and the last day (of Pesach) are called \"a calling of holiness,\" and chol hamoed is called \"a calling of holiness,\" and (violations of shvuth are forbidden on the first and the last day, let them, likewise, be forbidden on chol hamoed . It is, therefore, written (Leviticus 23:39) \"The first day is shabbaton (like \"shvuth\"), and the eighth day is shabbaton\" (but not chol hamoed )." + ], + [ + "(Exodus 12:18) \"On the first day, on the fourteenth day\": Scripture made it mandatory (to eat matzoh on the first night).", + "\"until the twenty-first day of the month in the evening.\" What is the intent of this? From (Ibid. 18) \"Seven days shall you eat matzoth,\" I would know only of the days. Whence would I derive (the same for) the nights? It is, therefore, written \"until the twenty-first day,\" to include the nights.", + "(Exodus 12:19) \"Seven days se'or (leavening) shall not be found in your houses\": This tells me only (that the transgression) against finding (it). Whence do I derive (the same for) seeing? From (Ibid. 13:7) \"And se'or shall not be seen unto you in all of your boundaries.\" This tells me that only se'or is subject to the injunctions against being seen and being found. Whence do we derive (the same for) chametz? It is written (Ibid.) \"Chametz shall not be seen unto you, and se'or shall not be seen unto you.\" Se'or is likened to chametz, and chametz to se'or. Just as the first (se'or) is subject to both, so, the second. Just as the second (chametz) is of the five species (of grain [see above]), so, the first.", + "(Ibid. 19) \"In your houses\": What is the intent of this? I might take (13:7) \"in all of your boundaries,\" literally (i.e., even if the chametz is not yours); it is, therefore, written \"in your houses.\" Just as your house is your domain, so \"your boundaries\" (applies only to chametz that is in your domain) — to exclude (from liability) the chametz of a Jew in the domain of a gentile. Even though he can remove it, it is not in his domain. And to exclude the chametz of a gentile in the domain of a Jew, and chametz under debris, where even though it is in his domain it cannot be removed. You say this, but perhaps the intent of the verse is that chametz is forbidden for \"seven days\" (viz. Ibid.), in the houses, and for all time, in the boundaries. It is, therefore, written (Devarim 16:4) \"And chametz shall not be seen unto you in all of your border for seven days.\"", + "(Ibid. 19) \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off\": What is the intent of this? From (Ibid. 15) \"Whoever eats chametz shall be cut off,\" I would know only of chametz. Whence would I derive (the same for) se'or? It is, therefore, written \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off.\" — But even if it were not written, I would know it a fortiori, viz. If chametz, which does not cause other (foods) to become chametz, is liable to kareth, how much more so, se'or, which does cause other (foods) to become chametz! — No, this may be true of chametz, which is fit for eating — as opposed to se'or, which is not fit for eating, wherefore it should not be liable to kareth. It is, therefore, written \"For whoever eats leavening, that soul shall be cut off.\" Let the verse for se'or suffice a fortiori for chametz, viz.: If se'or, which is not fit for eating, is liable to kareth, how much more so chametz, which is fit for eating! — No, this may be true of leaven, which causes other foods to become chametz — as opposed to chametz, which does not cause other foods to become chametz. The two verses, then, must be written. Otherwise, we would not know (the two laws).", + "", + "", + "", + "(Exodus, Ibid. 19) \"whether he be a proselyte or a citizen of the land\": Because the act (i.e., the exodus) transpired only with Israel, proselytes had to be specially mentioned (for inclusion). The same applies with all acts which transpired only with Israel.", + "(Exodus 12:20) \"All leavening you shall not eat\": What is the intent of this? (Ibid. 15) \"Whoever eats chametz, that soul shall be cut off\" tells me of the punishment. Whence do I derive the exhortation? From \"All leavening you shall not eat.\" This tells me only of them (i.e., chametz and leavening). Whence do I derive (the same for) their admixtures? From \"All.\"", + "\"In all of your habitations shall you eat matzoth\": What is the intent of this? From (Devarim 14:23) \"And you shall eat before the L–rd your G–d the tithe of your grain and wine and oil,\" I might think that if one brought up his second tithe to Jerusalem (and ate it there), he has fulfilled his obligation (of eating matzoh). It is, therefore, written \"in all of your habitations\" — to exclude this (tithe), which is not eaten in all places (but only in Jerusalem). And whence is it derived that he does not fulfill his obligation, neither with the show-bread, nor with the left-overs of meal-offerings, nor with the thanksgiving challoth, nor with the wafers of the Nazirite, nor with first-fruits? From \"in all of your habitations shall you eat matzoth\" — to exclude those, which are not eaten in all of your habitations.", + "It would follow that I exclude the aforementioned, but I include spongy dough, honey dough, pasty dough, pan-cakes, and pressed-cake. It is, therefore (to negate this) written (Devarim 16:3) \"bread of affliction.\" These are the words of R. Yishmael.", + "The sages say: He fulfills his obligation with them and with second-tithe. And what is the intent of \"bread of affliction\"? That they are not to be kneaded with wine or oil or other liquids, but he may form it (the matzoh) with all of them.", + "R. Eliezer says: He fulfills his obligation with all of them and with second-tithe. And what is the intent of \"bread of affliction\"? Just as with the bread of a poor man, his wife kneads it and he heats it in the oven, so, here.", + "R. Yossi says: From \"Seven days shall you eat matzoth\" I understand, even (matzoth of) second-tithe. It is, therefore, written \"bread of affliction,\" to exclude this (second-tithe), which is eaten only in joy." + ], + [ + "(Exodus 12:21) \"And Moses called to all the elders of Israel\": We are hereby taught that he made them a beth-din.", + "\"and he said to them\": The word went forth from Moses to Israel. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: The word went forth from Moses to say to the elders, and the elders (to say) to all of Israel.", + "R. Yoshiyah said to him: Why is this different from all of the \"sayings\" in the Torah, which were from Moses to say to Israel? Here, too, from Moses to say to Israel. Why, then, is it written (here) \"And Moses called to all the elders of Israel and he said to them (to Israel)\"? (to show that) he accorded (special) honor to the elders. And thus did the Holy One Blessed be He say to Moses: \"Moses, accord honor to the elders,\" viz. (Exodus 3:16) \"Go and gather the elders of Israel, etc.\" And it is written (Ibid. 4:29) \"And Moses and Aaron went and they gathered together the elders of Israel.\"", + "\"Draw forth and take for yourselves\": \"Draw forth\" — he who possesses his own; \"and take\" (i.e., acquire) — he who does not possess his own. R. Yossi Haglili says (The meaning is:) \"Draw away from idol worship and cleave to mitzvoth.\" R. Yishmael says: Scripture here comes to apprise us that one may number himself for (the eating of) the Paschal lamb, and he may \"depart\" from it, until it is slaughtered, so long as it is not left as is (i.e., without any owners.) R. Yitzchak says: Scripture (here) comes to teach us that a small beast is acquired by (the act of) \"drawing forth.\" \"and slaughter the Pesach: It is a mitzvah to slaughter it as a Pesach offering. If he does not offer it as such, he transgresses the mitzvah. I might think that in the above instance) it is, nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"It is a Paschal sacrifice to the L–rd.\" Scripture repeats it to render it unfit (in the above instance.) From here it was ruled: All sacrifices which were slaughtered not \"as such\" are kasher, but they are not accounted to the owners as the fulfillment of an obligation — except for the Pesach and the sin-offering, (which are not kasher.)", + "\"and slaughter the Pesach: It is a mitzvah to slaughter it as a Pesach offering. If he does not offer it as such, he transgresses the mitzvah. I might think that in the above instance) it is, nevertheless kasher. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"It is a Paschal sacrifice to the L–rd.\" Scripture repeats it to render it unfit (in the above instance.) From here it was ruled: All sacrifices which were slaughtered not \"as such\" are kasher, but they are not accounted to the owners as the fulfillment of an obligation — except for the Pesach and the sin-offering, (which are not kasher.)", + "(Exodus 12:22) \"And you shall take a bunch of hyssop\": From here you learn that all the \"takings\" in the Torah are with \"bunches,\" viz.: Since all the \"takings\" in the Torah are unqualified, and in one instance \"bunch\" is specified, (it is derived that) all the \"takings\" in the Torah are with bunches. \"hyssop\": and not Greek hyssop and not Roman hyssop, and not Cochalite hyssop, and not desert hyssop — (in fine,) no hyssop which is qualified by an epithet.", + "\"and you shall dip it in the blood\": There should be enough blood for dipping (and ministering as prescribed.)", + "\"which is in the saf\": Scripture (here) apprises us that he makes an indenture at the side of the threshold and slaughters (the blood) into it. \"saf\" is a threshold, as in (Ezekiel 43:8) \"In setting their threshold (\"sippam\" [from \"saf\"]) by My threshold,\" and (Isaiah 6:4) \"And the posts of the sippim would shake.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"saf\" is a vessel, as in (I Kings 7:50) \"and the sippoth, and the snuffers, and the sprinkling bowls.", + "", + "", + "\"and you shall touch the lintel\" (see above) \"and you shall touch the lintel and the two door-posts\": I would think that if one (door-post) preceded the other (lintel) he has not fulfilled his obligation. It is, therefore, written (Ibid. 7) \"and he shall place it on the two door-posts and on the lintel.\" In either case he has fulfilled his obligation.", + "\"from the blood which is in the saf\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid.)? From (Ibid. 7) \"And they shall take from the blood,\" I might think that there is one dipping for all (the touchings). It is, therefore, written \"and you shall touch the lintel and the two door-posts from the blood which is in the saf. For each touching a (separate) dipping.", + "\"and you shall not go out, a man from the door of his house: We are hereby taught that once permission has been given to \"the destroyer\" to destroy, he does not distinguish between the righteous and the wicked. As it is written (Isaiah 26:20) \"Go, My people, enter your chambers and close your door behind you. Hide but a little moment, until the wrath passes,\" and (Ezekiel 21:8) \"Behold, I am (coming) upon you, and I will draw My sword from its sheath, and I will cut of from you (both) righteous and wicked.\" And it is written (Exodus 33:22) \"And it shall be, when My glory passes by … and I shall cover you with My palm until I have passed.\" Variantly: (Exodus 12:22) \"And you, do not go out, a man from the door of his house until morning\" — to teach you that when you take to the road, enter (the house) in \"ki tov\" (i.e., in the morning) and leave in \"ki tov\" (from Genesis 1:4 \"And G–d saw the light ki tov\" (\"that it was good\").", + "And thus do you find with the forefathers, that they deported themselves with circumspection (in this regard), viz.: (Genesis 22:3) \"And Abraham arose early in the morning,\" (Ibid. 28:18) \"And Jacob arose early in the morning,\" (Exodus 34:4) \"And Moses arose early in the morning,\" (I Samuel 15:12) \"And Samuel arose early in the morning to meet Saul.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the fathers and the prophets, who were on the way to do the will of Him who spoke and brought the world into being, conducted themselves with such circumspection, how much more so (should) others (do so)! And thus is it written (of this natural order) ((Psalms 104:20-21) \"You bring on darkness and it becomes night. In it stir all the beasts of the forest. The lions roar for prey, etc.\" (28) \"You give it (food) to them and they gather it in, etc.\" — (22) \"When the sun rises, they return\" (to their lairs) — after which (23) \"Man goes out to his work, to his labor, until the evening.\"", + "(Exodus 12:23) \"And the L–rd will pass through to smite Egypt\": as a king, who passes from place to place.", + "", + "", + "\"and he will see the blood\": (see above on 12:13).", + "\"and the L–rd will skip over the blood\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If of the blood (on the door) of the Pesach of Egypt, the less \"formidable,\" which obtains only for a circumscribed time, and which did not obtain (both) in the daytime and at night, (but only at night), and which does not obtain for future generations, it is written (Ibid.) \"and He will not permit the destroyer, etc.\", then (the mitzvah of) mezuzah, the more formidable, containing (in Scripture) ten citations (of the name of the L–rd), and which obtains (both) in the daytime and at night, and which obtains for all generations, how much more so should He not permit the destroyer, etc.\"! But why is this not the case? Our sins have prevented it. As it is written (Isaiah 59:2) \"But your transgressions have separated between you and your G–d, and your sins have hidden His face from you against hearing.\"", + "(Exodus 12:24) \"And you shall keep this thing\": to include the Pesach of future generations, that it be brought only from sheep or goats. These are the words of R. Eliezer.", + "\"as a statute for you and for your sons\": What is the intent of this? From (Ibid. 7) \"And they shall take from the blood, etc.\", I might think that the women, too, are included. It is, therefore, written \"as a statute for you and for your sons.\"" + ], + [ + "(Exodus 12:25) \"And it shall be, when you come to the land\": The service is contingent upon their entering the land and thereafter. (In the desert they were obliged to observe only one Pesach, in the second year, by Divine command.) \"as He has spoken\":", + "And where did He speak it? (Ibid. 6:8) \"and I shall bring you to the land, etc.\"", + "Similarly, (Ibid. 16:23) \"This is what the L–rd has spoken: 'A resting, a holy Sabbath, etc.'\" And where did He speak it? (Ibid. 5) \"And it shall be on the sixth day that they shall prepare, etc.\"", + "Similarly, (Leviticus 10:3) \"This is as the L–rd spoke: With My near ones I will be sanctified.\" And where did He speak it? (Exodus 29:43) \"And I will be appointed there for the children of Israel and it (the mishkan) will be sanctified by My glory\" (i.e., by My glorifiers).", + "Similarly, (Devarim 11:25) \"The L–rd your G–d will put the dread and fear of you over the whole land … as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Exodus 23:27) \"My fright shall I send before you, and I shall confound all the people, etc.\"", + "(Devarim 12:20) \"When the L–rd your G–d broadens your boundary, as he spoke to you, etc.\" And where did He speak it? (Exodus 34:24) \"for I shall drive out nations from before you and I shall broaden your boundary,\" (Ibid. 23:31) \"And I shall set your boundary from the Red Sea, etc.\"", + "Similarly, (Devarim 15:6) \"for the L–rd your G–d will bless you as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Ibid. 7:14) \"Blessed shall you be over all other peoples.\"", + "Similarly (Ibid. 26:18) \"and the L–rd has affirmed this day to make you His chosen people as He spoke to you.\" And where did He speak it? (Exodus 19:5) \"then you shall be to Me chosen above all the peoples.\"", + "Similarly (Devarim 26:19) \"and to place you higher than all the nations … as He spoke.\" And whence did He speak it? (Ibid. 28:13) \"And the L–rd will make you the head, and not the tail.", + "", + "", + "Similarly, (Isaiah 1:2) \"Hear, O heavens, and give ear, O earth, as the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:1) \"Hear, O heavens, and I shall speak.\"", + "Similarly, (Isaiah 40:5) \"The glory of the L–rd shall appear, and all flesh will behold as one, for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:39) \"See, now, that I — I am He, and there is no god beside Me.\"", + "Similarly, (Isaiah 1:19-20) \"If you acquiesce and pay heed, the good of the earth will you eat. But if you refuse and rebel, the sword will devour you; for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Leviticus 26:25) \"… I will bring against you an avenging sword, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 25:8) \"He will destroy death forever … for the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Devarim 32:39) \"I put to death and I bring to life, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 58:14) \"then you will rejoice in the L–rd, and I will 'ride' you on the heights of the earth, etc.\" And where did He speak it? (Devarim 32:13) \"He will 'ride' him on the heights of the earth, etc.\"", + "Similarly, (Ezekiel 39:8) \"Behold, it has come; it has arrived, says the L–rd G–d. This is the day of which I spoke.\" And where did He speak of it? (Devarim 32:42) \"I will make My arrows drunk with blood, etc.\"", + "Similarly, (Michah 4:4) \"and each man will sit under his grapevine … for the mouth of the L–rd of hosts has spoken.\" And where did He speak it? (Leviticus 26:6) \"And I will place peace in the land, etc.\"", + "Similarly, (Ovadiah 1:18) \"And there will be no survivor of the house of Esav, for the mouth of the L–rd has spoken.\" And where did He speak it? (Numbers 24:18-19) \"And Edom (Esav) will become an inheritance … and a victor will issue from Jacob and will destroy all trace of Ir.\"", + "Similarly, (Genesis 21:1) \"And the L–rd remembered Sarah (for motherhood) as He had said.\" \"And where did He say it? (Ibid. 17:19) \"And G–d said: But Sarah your wife will bear, etc.\"", + "Similarly, (Ibid. 21:1) \"And the L–rd did for Sarah as He had spoken.\" And where did He speak it? (Ibid. 15:4) \"And the 'speaking' of the L–rd was to him. This one (Ishmail) will not inherit you, etc.\"", + "Similarly, (Yoel 4:8) \"and I will sell your sons and your daughters, etc.\" And where did he speak it? (Genesis 9:25) \"And he (Noach) said: Cursed is Canaan. A servant of servants will he be to his brothers.\"", + "Similarly, (Devarim 17:16) \"And the L–rd said to you: You will not go back this way (to Egypt) again.\" And where did He say it? (Exodus 14:13) \"For your seeing Egypt is (only) this day. You will see them no more forever.\"", + "Similarly, (Isaiah 65:25) \"The wolf and the lamb will graze together…said the L–rd.\" And where did He say it? (Leviticus 26:6) \"I will cut off wild beasts from the land.\"", + "Similarly, (I Kings 11:2) \"… of the nations of which the L–rd said … You shall not come among them, etc.\" And where did He say it? (Devarim 7:3) \"And you shall not intermarry with them, etc.\"", + "", + "Similarly, (Malachi 3:17) \"'and they will be Mine,' said the L–rd.\" And where did He say it? (Exodus 19:5) \"And you will be unto Me, chosen, etc.\"", + "Similarly, (Yoel 3:5) \"And all who call in the name of the L–rd … as the L–rd said.\" And where did He say it? (Devarim 28:10) \"And all the peoples of the earth will see that the L–rd's name is called upon you, etc.\"", + "Similarly, (Isaiah 66:20-21) \"And they will bring all your brothers from all the nations as an offering to the L–rd … And also from them will I take Cohanim and Levites, the L–rd said.\" And where did He say this? (Devarim 29:28) \"What is concealed (from us [e.g., who is a Cohein and who, a Levite]) is known to the L–rd our G–d.\"", + "Here, too, (Exodus 12:25) \"And it shall be, when you come to the land that the L–rd will give you, as He has spoken, etc.\" And where did He speak it? (Ibid. 6:8) \"And I shall bring you to the land, etc.\"", + "(Exodus 12:26) \"And it shall be, when your sons say to you, etc.\": At that time, Israel was receiving bad tidings, that the Torah was destined to be forgotten. Others say they were receiving good tidings, that they were destined to see sons and sons of sons. (Exodus 12:27) \"And the people bowed down and prostrated themselves\": Why did they bow down? For it is written (Ibid. 13:18) \"And the children of Israel went out of Egypt chamushim\" — one out of five (\"chamishah\"). Others say one out of fifty (\"chamishim\"). And others say one out of five hundred (\"chamesh me'oth\").", + "R. Nehorai says; Upon my oath, not one in five hundred went out. For it is written (Ezekiel 16:7) \"Numerous as the spouts of the field did I make you\" (in Egypt), and (Exodus 1:7) \"And the children of Israel were fruitful, and teemed\" — One woman would bear six in one womb. And you say one in five hundred went out? And when did they die? In the three days of darkness, of which it is written (Exodus 10:23) \"One man could not see another.\" The Jews buried their dead, and they were thankful and praised (the L–rd) that their foes could not see (the dead) and rejoice in their downfall.", + "(Ibid. 12:27) \"Then you shall say that it is a Paschal sacrifice to the L–rd.\": R. Yossi Haglili said: The Jews would have deserved to die in Egypt (if not for the merit of the Paschal sacrifice) whereby the last of them consummated his sacrifice (and lived.) \"Then you shall say that it is a Paschal sacrifice.\" We are hereby apprised that all who hear of or see the miracles that the Holy One Blessed be He wrought in Egypt must give praise. And thus is it written (Exodus 18:8-9) \"And Moses related to his father-in-law all that the L–rd did to Pharaoh and to Egypt. And Yithro rejoiced, etc.\"", + "(Ibid. 28) \"And the children of Israel went and they did\": Reward is given for both the going and the doing.", + "\"and they did\": Now did they already do? — Their taking it upon themselves to do is regarded as their doing. \"as the L–rd commanded\": We are hereby apprised of their eminence. Exactly as Moses and Aaron commanded them thus did they do.", + "What is the intent of (the seemingly superfluous) \"Thus did they do\"? Moses and Aaron, too, did thus." + ], + [ + "(Exodus 12:29) \"And it was in the middle of the night\": Its Creator divided it. What is the intent of this? It is written (Ibid. 11:4) \"And Moses said (to Pharaoh): Thus said the L–rd: When the night is divided (i.e., at midnight) I shall go out into the midst of Egypt.\" Now is it possible for flesh and blood to ascertain the middle of the night? It must be, then, that its Creator divided it.", + "R. Yehudah b. Betheira says: He who knows its hours and its times — He divided it.", + "R. Eliezer says: It is written here \"And it was in the middle of the night,\" and elsewhere (Genesis 14:15) \"And they 'divided' against them at night.\" Just as here the plague did not begin until the middle of the night, there, too, (their attack) occurred in the middle of the night.", + "\"and the L–rd smote every first-born\": I might think through an angel or through an emissary. It is, therefore, written (Ibid. 12:12) \"and I shall smite every first-born, etc.\" — not through an angel and not through an emissary.", + "\"and the L–rd smote every first-born in the land of Egypt\": even (those first-born) from different places. And whence is the same derived for the first-born of Egypt (who were found) in different places? From (Psalms 136:10) \"Who smote Egypt by their first-born\" (wherever they were). Whence do I derive the same for the first-born of Cham, Kush, Put, and Lud? From (Ibid. 78:51) \"He smote every first-born in Egypt, the first-fruit of their strength in the tents of Cham.\"", + "\"from the first-born of Pharaoh sitting on his throne\": Scripture hereby apprises us that Pharaoh (himself) was a first-born, (the throne passing in succession to the first-born). But perhaps the intent is only to teach that his son was a first-born? — \"sitting on his throne\" already speaks of his son. Why (the redundant) \"from the first-born of Pharaoh\"? To apprise us that Pharaoh himself was a first-born. He alone remained (alive) of all the first-born. Of this, Scripture states (Ibid. 9:16) :But because of this I have preserved you, in order to show you My might, etc.\" (Likewise,) Ba'al Tzefon remained (standing) of all the Egyptian idols in order to raise their hopes. Of such as these it is written (Iyyov 12:23) \"He lifts up nations and destroys them.\"", + "\"until the captive first-born\": Now what sin did the captives commit (that their first-born should be killed)? So that they not say (if they were spared) \"Our god brought this catastrophe upon them ([the Egyptians] for incarcerating us). Awesome is our god, that stood up for itself! Awesome is our god, who shielded us from this punishment!\"", + "And we are hereby apprised that the captives rejoiced in all the decrees inflicted by Pharaoh upon Israel, (for which they were punished) in keeping with (Mishlei 17:5) \"He who rejoices in (another's) misfortune will not be absolved,\" and (Psalms 24:17) \"Do not rejoice in the downfall of your foe,\" and (Ezekiel 26:2-3) \"Son of man, because Tyre said about (the besieged Jerusalem) 'Heach!' (an expression of joy) — thus said the L–rd G–d: 'Behold, Tyre, I am (coming) against you, and I will raise up many nations against you, as the sea raises its waves!'\" And not only captives alone (were thus smitten), but even men-servants and maid-servants, viz. (Exodus 17:5) \"… until the first-born of the maid-servant.\"", + "\"and every first-born of the beast\": Now what sin did the beasts commit? (They were smitten) so that the Egyptians not say (if they were spared) \"Our god (i.e., the beasts, whom they worshipped) brought this catastrophe upon us. Awesome is our god, against whom this catastrophe did not prevail!\"", + "(Exodus 12:30) \"And Pharaoh arose\": I might think, in the third hour of the morning, in keeping with the custom of kings. It is, therefore, written \"at night.\" I might think, by (pre-arranged) song;", + "it is, therefore, written \"he and all his servants\" — whereby we are apprised that he made the rounds of the houses of his servants and roused them, one by one, from their places.", + "\"and there was a great outcry in Egypt\": as per (Ibid. 11:6) \"And there will be a great outcry in the whole land of Egypt, etc.\"", + "\"for there was no house where no one had died\": R. Nathan said: Now were there not houses without first-born? — (The resolution:) If one lost a first-born, he would make an image of him and place it in his house (thinking thereby to preserve him). And on that day the image would disintegrate and be scattered as powder. And that day was as grievous to them as the day of his burial (Thus: \"there was no house where no one had died.\") And, what is more, the Egyptians would bury them in their houses, and dogs would come and gnaw their way in and would remove the first-born from their crypts and mutilate the corpses. And that day was as grievous to them as the day of burial.", + "(Exodus 12:31) \"And he called for Moses and Aaron\": We are hereby apprised that Pharaoh made the rounds of Egypt, asking \"Where is Moses to be found? Where is Aaron to be found?\"", + "\"And he said: Arise, go out\" — to which Moses replied: We are exhorted to go out only in a throng, viz. (Ibid. 22) \"And you, do not go out, etc.\"", + "Variantly: \"And he called to Moses and to Aaron\": What is the intent of this? Pharaoh had said to him (Ibid. 10:28) \"Go from me.\" (29) \"And Moses said: \"True have you spoken\" (and in the proper time. Indeed,) \"I shall not see your face again.\" (11:8) \"And all these servants of yours will come down to me (Moses), etc.\" What is the intent of \"these\"? You (Pharaoh) are destined to be at their head and to come down first — whereby we are taught that Moses accorded honor to the ruler, (\"these\" being euphemistic for \"you\"). And thus do we find that the Holy One Blessed be He (Himself) accorded honor to the ruler, viz. (6:13) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron and he charged them … to Pharaoh.\" He charged them to accord honor to the ruler.", + "For thus do we find with Joseph, that he accorded honor to the ruler, viz. (Genesis 41:16) \"G–d will answer (for) the peace of Pharaoh.\"", + "And thus with Jacob, viz. (Genesis 28:2) \"And Israel strengthened himself and sat up on the bed\" (to accord honor to Joseph, the ruler at that time).", + "And thus with Eliyahu, viz. (I Kings 18:46) \"And he girded his loins and ran before (King) Achav.\"", + "And thus with Chananiah, Mishael, and Azaryah, viz. (Daniel 3:26) \"Then Nevuchadnezzar approached the door of the burning, fiery furnace and called out: 'Shadrach, Meshach, and Aved-Nego, servants of the Most High — Come out! (Only) then (at the behest of the ruler) Shadrach, Meshach, and Aved-Nego came out of the fire?\"", + "And thus with Daniel, viz. (Daniel 6:21) \"And when he (the king) approached the den, he cried to Daniel in a mournful voice … (22) (Only) then did Daniel speak with the king, etc.\"", + "\"And he said: Arise and go out\": I (Pharaoh) said (Ibid. 10:8) \"Who and who are the goers?\" and you said (Ibid. 9) \"With our youth and with our elders will we go\" —", + "\"Arise go out from the midst of my people, both you (the adults) and the children of Israel.\" I said (Ibid. 24) \"Only your flocks and herds leave in place,\" and you said (Ibid. 25) \"You, too, shall place in our hands sacrifices and burnt-offerings\" —", + "(Ibid. 12:32) \"Take as you have spoken and go, etc.\"", + "\"and bless me, too\": Pray that this calamity depart from me.", + "(Exodus 12:33) \"And Egypt bore down upon the people\": We are hereby apprised that they hurried them to leave in a panic.", + "\"for they said: We are all dying\": They said: It is not as Moses said (11:5) \"and every first-born in the land of Egypt will die.\" They had thought that if one had four or five sons only the first-born among them would die — not realizing that their wives were profligate and that they could have borne the first-born of different men. They (their wives) wrought in secret, and the Holy One Blessed be He exposed them! Now does this not follow a fortiori, viz.: If in His lesser measure, that of punishment, one who acts in secret is exposed, how much more so will this hold for His greater measure, that of good, (that secret acts of goodness will be blazoned forth)!", + "(Ibid. 34) \"And the people took their dough before it leavened\": We are hereby apprised that they kneaded the dough, which had not risen to (become) chametz before they were redeemed. And thus (i.e., a similar metaphor) do you find in time to come, viz. (Hoshea 7:4) \"they are all adulterers, like an oven fired by a baker, their arousing (the evil inclination) ceasing, (only) from the kneading of the dough until its leavening,\" (when they commit the act). And (Ibid. 5) \"On the day of (the ascension of) our king, the princes took sick with wine, etc.\"", + "(Exodus 12:34) \"their remnants\": of matzoh and maror. You say this, but perhaps (the reference is to) remnants of the Paschal lamb? (Ibid. 10) \"And you shall not leave over anything of it (the Paschal lamb)\" already accounts for the Paschal lamb. How, then, am I to understand \"their remnants bound up in their clothes\"? As referring to the remnants of matzoh and maror.", + "(\"their remnants) bound up in their clothes on their shoulders\": R. Nathan says: Were there no beasts there (to carry the remnants)? Is it not written (Ibid. 38) \"And also a great multitude went up with them, and flocks and herds\"? Why, then, \"on their shoulders\"? To betoken their love of the mitzvoth.", + "(Exodus 12:35) \"And the children of Israel did as Moses had bid them\": Now what had Moses bid them do in Egypt? (Exodus 11:2) \"Speak I pray you in the ears of the people that you ask of them, etc.\" And this is what they did.", + "\"and they asked of Egypt vessels of silver and vessels of gold and raiment\": Let raiment not be mentioned (i.e., it goes without saying). (It is mentioned) to indicate that raiment was more precious to them than silver and gold.", + "(Ibid. 36) \"And the L–rd placed the favor of the people in the eyes of Egypt and they lent them>\" as the verse implies.", + "R. Yossi Haglili says: They trusted them, saying: If they did not do (i.e., if they did not steal from us) in the three days of darkness when they could easily have taken advantage of our blindness) should they be suspect now?", + "R. Eliezer b. Yaakov says: The Holy Spirit reposed upon them and he (a Jew) would say: Lend me your vessel which is found in this and this place, and he (the Egyptian) would find it there and give it to him. \"chen\" (\"favor\") is the Holy Spirit, as it is written (Zechariah 12:10) \"And I will pour out on the house of David and on the dwellers on Jerusalem a spirit of chen, etc.\"", + "R. Nathan says: This is not needed (to comprehend the verse). \"Vayashilum\" connotes that they gave them (even) what they did not ask for. If the Jew said Give me this and this thing, the Egyptian would say: Take it and anything like it.", + "\"and they emptied out Egypt\": We are hereby apprised that their idols melted and returned to their former state, (so that they were now permitted to take them.) And whence is it derived that the spoils of the (Red) Sea were (even) greater than these? From (Ezekiel 16:7) \"… and you increased and grew great and attained to adi adayim\" \"adi\" connotes (the spoils of) Egypt; \"adayim\" connotes the spoils of the (Red) Sea. And it is written (Psalms 68:14) \"the wings of a dove sheathed in silver\" — the spoils of Egypt. (Ibid.) \"its pinions in fine gold\" — the spoils of the (Red) Sea. And it is written (Song of Songs 1:11) \"Wreaths of gold will we make for you\" — the spoils of the (Red Sea); \"with your spangles of silver\" — the spoils of Egypt." + ], + [ + "(Exodus 12:37) \"And the children of Israel journeyed from Ramses to Succoth\": From Ramses to Succoth was a distance of forty parasangs, and the voice of Moses traveled (the distance of) a forty day journey. And let this not be a cause of wonder to you. For it is written (Ibid. 9:8-9) \"And the L–rd said to Moses and to Aaron: Take for yourselves your full handfuls of furnace soot … And it shall be dust over all the land of Egypt, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If dust, whose nature it is not to travel, traveled a distance of forty days, how much more so a voice, whose nature it is to travel!", + "In an instant, Israel traveled from Ramses to Succoth, as per (Ibid. 19:4) \"And I bore you on eagles' wings, etc.\"", + "\"to succoth\": \"succoth,\" (\"booths\") literally, as in (Genesis 33:17) \"And Jacob traveled to Succoth, and for his cattle he made succoth (booths), for which reason the place was named Succoth.\" These are the words of R. Eliezer.", + "", + "R. Akiva says: \"succoth\" refers to the clouds of glory, as in (Isaiah 4:5) \"And the L–rd will create on the entire base of Mount Zion and on all of its branchings a cloud by day and smoke with a glow of flaming fire by night, on all the glory, a canopy.\" This tells me only of the past. Whence do I derive (the same for) the time to come? From (Ibid. 6) \"And it shall be a succah to shade the day\", (Ibid. 35:10) \"And the redeemed of the L–rd will return, etc.\" And the sages say: Succoth is a place, as in (Exodus 13:20) \"And they journeyed from Succoth and they encamped in Etham.\" Just as Etham is a place, so, Succoth.", + "R. Nechemiah says: \"Succothah\": The (conventional) \"lamed\" (\"to\") in the beginning is replaced by a \"heh\" at the end. (", + "Exodus 12:37) \"six hundred thousand men\": sixty ten thousands, as in (Song of Songs 3:7) \"Behold, the couch of Shlomoh, (acronymically, 'He who spoke and brought the world into being') sixty (ten thousands) of the warriors of Israel\" (who left Egypt.) (Ibid. 8) \"all of them holding the sword, taught in war,\" viz. (Numbers 21:14) \"whereof it is written in the book of the wars of the L–rd, etc.\" And it is written (Psalms 149:5-7) \"Let the saintly exult in glory, let them sing upon their couches, the glory of G–d in their throats,\" and (8) \"to bind their kings with shackles,\" and (9) \"to execute upon them the written judgment — glory to all of His saints, Hallelukah!\" (Exodus, Ibid.) \"aside from the children\": aside from the women and children, (another six hundred thousand). These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Aside from women, children, and the elderly, (each of the four groups consisting of 600,000).", + "(Exodus 12:38) \"and also a great multitude\": a hundred and twenty ten thousands. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Two hundred and forty ten thousands. R. Nathan says: Three hundred and sixty ten thousands.", + "\"And flocks and herds, a great crush of cattle\": Of this the Holy One Blessed be He had said to Abraham (Genesis 15:14) \"And after this, they will go out with great wealth.\" At the exodus, I will fill them with silver and gold.", + "(Exodus 12:39) \"And they baked the dough\": See above (Exodus 12:34)", + "(Exodus , Ibid.) \"ugoth matzoth\": \"ugoth\" are wafers as in (Ezekiel 4:12) \"As barley wafers (ugoth) shall you eat it,\" and (I Kings 17:13) \"Make me from them a small uggah.\" A great miracle was performed for them through the wafers. They ate from them for thirty days until the manna descended.", + "\"for they were driven out of Egypt\": I might think (that they left) of their own volition. It is, therefore, written (\"for they were driven out of Egypt) and they could not tarry.\"", + "\"and provisions, too, they could not make for themselves\": to apprise us of the eminence of Israel. They did not say to Moses: How can we venture into the desert with no provisions for the road, but they believed and went after Moses. Of them it is stated in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem, etc.\" What reward did they receive for this? (Ibid. 3) \"Holy is Israel to the L–rd, etc.\"", + "(One verse (Exodus 12:40) states \"And the habitation of the children of Israel in the land of Egypt was four hundred and thirty years,\" and another, (Genesis 15:13) \"and they shall serve them and they shall afflict them four hundred years.\" How are these two verses to be reconciled? Thirty years before the birth of Isaac, the covenant between the pieces (at which the above was said) was made, (and after his birth until the exodus four hundred years elapsed.)", + "Rebbi says: One verse states: \"and they shall serve them and they shall afflict them four hundred years,\" and another, (Ibid. 16) \"and the fourth generation will return here.\" How are these two verses to be reconciled? If they repent, I will redeem them by generations (Abraham, Isaac, Jacob, and the tribes). If not, I will redeem them by years.", + "\"And the habitation of the children of Israel in Egypt and in other lands was four hundred and thirty years.\" This is one of the verses that they (the seventy-two elders changed) in transcribing (the Torah) for King Ptolemy, viz. (Megillah 9a): Once King Ptolemy assembled seventy-two elders and placed each in a separate house (without telling them why he was doing so), and he said to each of them: \"Transcribe for me [into Greek] the Torah of Moses your teacher.\" The Holy One Blessed be He placed goodly counsel in the heart of each, and they all wrote as one (Genesis 1:1): \"G–d created in the beginning\" [so that Ptolemy could not structure the words as: \"In the beginning, god was created.\"] [They wrote] (Ibid. 1:26): \"I will make a man in image and form\" [and not, literally: \"Let us make a man, etc.\", so that he would not be able to argue for a plurality of gods]. [They wrote] (Ibid. 2:2): \"And He finished on the sixth day, and He rested on the seventh day\" [and not, literally: \"And G–d finished His work on the seventh day,\" so that he could not argue that G–d worked on the seventh day]. [They wrote] (Ibid. 5:2): \"Male and female He created him\" [and not, literally: \"Male and female He created them\" (which Ptolemy could use as an argument for the creation of two separate bodies)]. [They wrote] (Ibid. 11:7): \"Let Me go down and confound their tongue\" [and not, literally: \"Let us go down\", so that he would not find support for his polytheistic views]. [They wrote] (Ibid. 18:12): \"And Sarah laughed bikrovehah\" [\"among her neighbors\", and not, literally: \"bekirbah\" (\"within her\"), so that Ptolemy would not question why Sarah should be punished for laughing, and not Abraham, if they both laughed inwardly]. [They wrote] (Ibid. 49:7): \"For in their wrath they killed an ox\" [instead of: \"a man\" (so as not to give Ptolemy a pretext to call Jews murderers)], \"and in their willfulness they razed a manger\" [instead of: \"an ox\"]. [They wrote] (Exodus 4:20): \"And Moses took his wife and his sons and he rode them on the bearer of men\" [instead of \"on the ass\" (so that he not say that Moses lacked a horse or a camel)]. [They wrote] (Ibid. 12:40): \"And the sojourning of the Jews, their dwelling in Egypt and in other lands was four hundred years.\" [(and not just: \"their dwelling in Egypt,\" as per the verse, which would be open to dispute by Ptolemy's reckoning)]. [They wrote] (Ibid. 24:5): \"And he sent the dignitaries of the children of Israel\" [lest \"youths\" be taken demeaningly]; (Ibid. 11): \"And to the dignitaries of the children of Israel, He did not stretch forth His hand.\" [They wrote] (Numbers 16:15): \"Not one desirable object of theirs\" [(instead of, literally: \"Not one ass of theirs\")] have I taken\" [thus preventing Ptolemy from contending that it was only an ass that Moses had not taken]. [They wrote] (Deuteronomy 4:19): [\"all the host of heaven …] which the L–rd your G–d bequeathed for illumination to all the peoples under the heavens\" [and not, as in the verse: \"which the L–rd your G–d bequeathed to all the peoples under the heavens,\" thus preventing him from construing this verse as a license for idolatry]. [They wrote] (Ibid. 17:3): \"and he go and serve other gods … which I did not command to serve\" [instead of, as per the verse: \"which I did not command\", lest he misconstrue it as: \"which I did not command to exist\" (and which \"forced themselves\" into creation against My will)]. And instead of (Leviticus 11:6): \"And the arneveth (hare) […it is unclean to you\"], they wrote: \"the slender-legged\"; for Ptolemy's wife was called \"Arneveth\", and Ptolemy would [otherwise] say: \"The Jews have poked fun at me and put my wife's name in the Torah!\" (Megillah 9a)", + "(Exodus 12:41) \"and it was at the end of four hundred and thirty years\": We are hereby apprised that when the time arrived, the L–rd did not delay them for one moment. On the fifteenth of Nissan the ministering angels came to Abraham to apprise him (that Isaac would be born); (on the fifteenth of Nissan he was born) and on the fifteenth of Nissan the decree went forth (in the covenant) between the pieces, it being written \"And it was at the end\" — there was one end for all of them. \"and it was on this very same day that all the hosts of the L–rd went forth\": (The Shechinah, too, went forth with them.)", + "And thus do you find, that whenever Israel is in bondage, the Shechinah is with them, viz. (Exodus 24:10) \"And they saw the G–d of Israel, and under His feet, as the work of a sapphire brick\" (the sign of that bondage). And what is written of their redemption? (Ibid.) \"and as the appearance of the heavens in brightness.\" And it is written (Isaiah 63:9) \"In all of their sorrows, He sorrowed.\" This tells me only of communal sorrows. Whence do I derive (the same for) those of the individual? From (Psalms 91:15) \"He will call upon Me and I will answer Him; I am with him in sorrow,\" and (Genesis 39:20-21) \"And Joseph's master took him and placed him in the prison house … and the L–rd was with Joseph, etc.\", and (II Samuel 7:23) \"… before Your people whom You have redeemed from Egypt, a nation and its G–d.\"", + "R. Eliezer says: Idolatry passed with Israel in the sea, viz. (Zechariah 10:11) \"And a 'rival' passed in the sea, and struck waves in the sea.\" Which was that? The idol of Michah (viz. Shoftim 17:4).", + "R. Akiva said (on II Samuel 7:23): Were it not explicitly written, it would be impossible to say it, Israel saying before the L–rd, as it were, \"You redeemed Yourself!\"", + "And thus do you find, that wherever they were exiled, the Shechinah was with them. They were exiled to Egypt — the Shechinah was with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Did I not reveal Myself to your father's house when they were in Egypt? They were exiled to Bavel — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"For your sake I was exiled to Bavel.\" They were exiled to Eilam — the Shechinah was with them, viz. (Jeremiah 49:38) \"and I set My throne in Eilam.\" They were exiled to Edom — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 63:1) \"Who is This coming from Edom, His garments crimsoned, from Batzrah?\"", + "And when they return in the future, the Shechinah will be with them, viz. (Devarim 30:3) \"And veshav the L–rd your G–d.\" It is not written \"veheshiv\" (\"He will return\" [you]), but \"veshav\" (\"He [Himself] will return.\") and it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me from Levanon (the Temple), My bride (Israel); with Me from Levanon come.\" Now is she (Israel) coming from Levanon? Is she not ascending to Levanon? (The intent is: You and I were exiled from Levanon) and we will ascend) together) to Levanon.", + "(Exodus 12:42) \"It is a night of guarding for the L–rd … it is this night for the L–rd\": On it they were redeemed; on it they are destined to be redeemed. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer says: On it they were redeemed; but they are destined to be redeemed only on Tishrei, as it is written (Psalms 81:4) \"Blow the shofar (of redemption) on the month (of Tishrei), (when the moon) is covered, on the day of our festival\" (Rosh Hashanah). Why? (Ibid.) \"for it is a statute for Israel, etc.\" And what is the intent of (Exodus , Ibid.) \"It is this night for the L–rd\"? It is this night on which the Holy One Blessed be He said to our father Abraham: \"On this night I will redeem your children,\" and when the time arrived, the Holy One Blessed be He did not delay (to redeem them) even for an instant. \"guarded for all the children of Israel\": We are hereby taught that all of Israel are destined to be \"guarded\" upon it (in halachic observance of the Pesach.)", + "\"guarded for all the children of Israel\": We are hereby taught that all of Israel are destined to be \"guarded\" upon it (in halachic observance of the Pesach.)" + ], + [ + "(Exodus 12:43) \"And the L–rd said to Moses and Aaron\": There are some sections (in the Torah) which are generic in the beginning and specific after, and some which are specific in the beginning and generic after. (Exodus 19:6) \"And you shall be unto Me a kingdom of lords and a holy nation\" — specific; (Ibid.) \"these are the things that you shall speak\" — generic. (Numbers 19:2) \"This is the statute of the Torah\" — generic; (Ibid.) \"They shall take to you a red heifer\" — specific. (Exodus 12:43) \"This is the statute of the Paschal offering\" — generic; (Ibid.) \"No stranger may eat of it\" — specific. There is subsumed in the generic only what is in the specific.", + "\"This is the statute of the Paschal offering.\" Scripture speaks of (both) the Pesach of Egypt and the Pesach for all the generations. These are the words of R. Oshiyah. R. Yonathan says: Scripture speaks of the Pesach of Egypt. Whence do I derive (the same for) the Pesach of all the generations? From (Numbers 9:3) \"according to all of its statutes and all of its ordinances.\" R. Yoshiyah said to him: Scripture (here) speaks of (both) the Pesach of Egypt and the Pesach for all the generations. What is the intent of \"according to all of its statutes and all of its ordinances\"? Scripture (there) comes to speak of details which are lacking here. R. Issi b. Akiva says: \"statutes\" (in Numbers 9:3) applies only (directly) to the body of the Paschal offering.", + "\"No stranger may eat of it\": Both a heretical Jew and a non-Jew are herein subsumed, viz. (Ezekiel 44:9) \"And every stranger, uncircumcised of flesh and uncircumcised of heart shall not enter My sanctuary.", + "(Exodus 12:44) \"And every servant of a man\": This tells me only of the servant of a man. Whence do I derive (the same for) the servant of a woman and a minor? From \"acquired by money\" — in any event.", + "\"and you shall circumcise him; then shall he eat of it\": his master. We are hereby apprised that (non-) circumcision of his servants prevents him from eating the Pesach offering. This tells me only of the circumcision of his servants. Whence do I derive (the same for) the circumcision of his (own) males? It is derived by analogy, viz.: It is written here \"then,\" and elsewhere, (Ibid. 48, in respect to a proselyte), \"then.\" Just as there, the circumcision of his (the proselyte's) males is referred to, here, too, the circumcision of one's males is understood (as a prerequisite for his offering of the Pesach.) And just as here, the (non-) circumcision of his servants (prevents him from eating the Pesach), so, there, (in respect to a proselyte, the same obtains.)", + "R. Eliezer says: The (non-) circumcision of one's servants does not prevent him from eating the Pesach. And what is the intent of \"and you shall circumcise him, etc.\"? If one had uncircumcised servants, whence is it derived that if he wished to circumcise them and feed them (of the Pesach offering) he may do so? From \"you shall circumcise him; then he may eat of it\" — the servant. And thus do we find that he is permitted to have uncircumcised man-servants, it being written (Exodus 23:12) \"and there be refreshed (on the Sabbath) the son of your maid-servant and the stranger\" (a ger toshav).", + "R. Akiva says: One may not keep uncircumcised men-servants. If so, what is the intent of \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger\"? To teach that if his master acquired him on Sabbath eve before it got dark and he had no chance to circumcise him before the onset of the Sabbath — in such an instance, \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger.\" ...", + "Variantly: \"and you shall circumcise him; then he shall eat of it\": to include one in whom the mitzvah of circumcision was fulfilled for even a short time — Even if the flesh returned and covered the corona, this does not prevent him from eating either the Pesach or terumah. Our teachers in Lod took a consensus on this and ruled: There is no \"interposition\" (\"chatzitzah,\" in this regard) in respect to (certain halachoth of) terumah.", + "(Exodus 12:45) \"A toshav and a sachir may not eat of it\": \"toshav\": a resident proselyte (one who undertakes not to serve idolatry) and a sachir (a hired) gentile may not eat of it.", + "R. Eliezer says: What is the intent of \"toshav and sachir\"? (i.e., Is it not already written [Exodus 12:43] \"No stranger may eat of it\"?) To reason from Pesach to terumah to forbid it to one who is uncircumcised. But even if it were not written, would I not know it a fortiori, viz.: If the Pesach offering, of lesser stringency, is forbidden to the uncircumcised, how much more so, terumah, of greater stringency! — No, this may be true of Pesach, whose permitted time of eating is limited, wherefore it is forbidden to the uncircumcised, as opposed to terumah, whose permitted time of eating is extended. It is, therefore, written \"toshav and sachir\" in respect to Pesach and an extra \"toshav and sachir\" in respect to terumah towards the formulation of a gezeirah shavah . Just as here, (the Pesach offering) is forbidden to the uncircumcised, so, there, terumah is forbidden to the uncircumcised.", + "R. Yitzchak says: What is the intent of \"toshav and sachir\"? Is it not already written \"No stranger may eat of it\"? (For if it were not written), I would think that a circumcised Arab and a circumcised Giveonite, (not being strangers to the land) may eat of the Pesach. It is, therefore, written \"No stranger may eat of it.\"", + "(Exodus 12:46) \"In one house shall it be eaten\": R. Shimon b. Yochai says: In one group. You say in one group, but perhaps (the intent is) \"in one house,\" literally? (This is not so, for) from (Ibid. 12:7) \"of the houses where they eat it\" I learn that it may be eaten in many houses.\" How, then, am I to understand \"In one house shall it be eaten\"? In one group — whence he ruled: The Pesach may be eaten in two places, but not in two groups.", + "R. Shimon b. Yochai says: \"in two places\" — How so? If they were in one house and the roof fell in, they (as one group) go outside. If they were in the yard and it started to rain, they go into the house — so they are found to eat (as one group) in two places.", + "(Ibid. 46) \"Do not take from the house outside\": outside of the group. But perhaps (the intent is) outside of the house? It is, therefore, written (Ibid. \"of the flesh) outside\" — outside (the group) where it is eaten. But if he did take it out, I would understand that though he transgresses a mitzvah, it is still kasher. (No,) Since peace-offerings are kodshim kalim (lower-order offerings) and the Pesach is kodshim kalim, then if we have learned about peace-offerings that if he takes them outside (of Jerusalem) he renders them unfit, so, the Pesach, if he takes it outside, he renders it unfit.", + "\"you shall not take out of the house\": Scripture speaks of the flesh. You say it speaks of the flesh, but perhaps it speaks both of flesh and bone? It is, therefore, written \"you shall not take out of the house, of the flesh.\" Scripture speaks of the flesh.", + "(Exodus 12:46) \"And a bone shall you not break in it\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 8) \"And they shall eat the flesh on this night\"? (They are to eat) the flesh that is outside the bone. But perhaps (they are to eat) the flesh (i.e., the marrow) that is inside the bone? And how am I to fulfill \"And a bone shall you not break in it\"? With a bone that has no flesh inside it? It is, therefore, written \"And a bone you shall not break\" — whether or not it has flesh.", + "Variantly: \"in it,\" (i.e., the interdict applies to the Pesach) and not to other offerings. For (without the verse it would follow otherwise, viz.:) If with Pesach, of lesser stringency, he transgresses \"And a bone shall you not break in it,\" how much more so with offerings of greater stringency! It is, therefore, (to indicate otherwise) written \"in it,\" but not in other offerings.", + "(Exodus 12:47) \"The entire congregation of Israel shall offer it\": What is the intent of this? From (Ibid. 21) \"Draw forth and take for yourselves sheep for your families,\" I might think that just as the Pesach of Egypt is kasher only (if eaten) by families, so, the Pesach for future generations. It is, therefore, written \"the entire congregation of Israel,\" whereby we are apprised that the Pesach of future generations may be eaten in all kinds of groups, (and not just in family groups).", + "(Exodus 12:48) \"And if there live with you a stranger (i.e., a proselyte), etc.\" I might think that as soon as he becomes a proselyte he offers the Pesach; it is, therefore, written (Exodus 12:48) \"and he shall be as the citizen of the land.\" Just as the latter (offers the Pesach) on the fourteenth (of Nissan), so the proselyte.", + "R. Shimon says: If one became a proselyte between the two Pesachs (Pesach rishon and Pesach sheni), I might think he offers the second Pesach; it is, therefore, written \"and he shall be as the citizen of the land.\" Just as the first, who did not offer the first (though normally being obliged to do so), offers the second, so, a proselyte, who did not offer the first offers the second, (to exclude one who became a proselyte between the two Pesachs, who was never obliged to offer the first Pesach.)", + "\"let all of his males be circumcised\": We are hereby apprised that (non) circumcision of his males prevents him from offering the Pesach. Whence do we derive the same for (non) circumcision of his servants? It follows inductively, viz.: It is written here \"then\" (\"and then he shall draw near to offer it\"), and elsewhere (in relation to one's servant [Ibid. 44]), \"then.\" Just as there, circumcision of his servants is referred to, so, here. And just as there, circumcision of his males (is required), so, here, circumcision of his males. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Yonathan says: The (non) circumcision of his males does not prevent him from eating the Pesach. What, then, is the intent of \"let all of his males be circumcised, etc.\"? If one had before him two mitzvoth — that of Pesach and that of circumcision — I would not know which one should take precedence. \"Let all his males be circumcised\" tells us that circumcision takes precedence to Pesach.", + "R. Nathan says: \"Let all of his males be circumcised, etc.\": to exclude (from preventing his master from eating the Pesach) a servant who immersed (for proselytization) before his master and (thereby) became free of him.", + "It happened with Beluria the proselytess that some of her maid-servants immersed (for proselytization) before her, and some, after her, and when the matter came before the sages, they ruled that those who immersed before here were free, and those who immersed after her, were bound to her — in spite of which they (i.e., even the latter) served her until the day of her death.", + "\"And every uncircumcised one shall not eat of it\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 43) \"No stranger may eat of it\"? I might think that an uncircumcised Israelite may eat of it; it is, therefore, written \"and every uncircumcised one shall not eat of it.\"", + "(Exodus 12:49) \"One Torah shall there be for the citizen, etc.\" What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 48) \"And he shall be as the citizen of the land\"? From \"And if there live with you a stranger and he would offer a Pesach to the L–rd,\" I would think that the proselyte is equated with the citizen only in respect to the Pesach. Whence do I derive (the same for) all the mitzvoth of the Torah? From \"One Torah shall there be for the citizen and for the stranger.\"" + ], + [ + "(Exodus 13:1-2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Sanctify unto Me every first-born\": This is one of the thirteen principles by which the Torah is expounded — a generic (statement) requiring a specific and a specific requiring a generic.", + "\"Sanctify unto Me every first-born\" — generic (implying both males and females). (Devarim 15:19) \"the male\" — specific, (excluding females). If I have the generic, why do I need the specific? For if I read the generic without the specific, I would assume that anything born first is a \"bechor,\" whether male or female. It is, therefore, written \"… the male\" — males, but not females. If I have the specific, why do I need the generic? For if I read the specific without the generic, I would assume that any male, whether or not he opens the womb (first) is a \"bechor.\" It is, therefore, written \"Sanctify unto Me every bechor, the opener of the womb\" — he must be both male and the opener of the womb, as it is written (Exodus 34:19) \"All firstlings of the womb are Mine, and (of) all of your kine that bears a male, etc.\"", + "(Exodus 13:2) \"in man and beast he is Mine\": Whatever obtains with the man obtains with his beast. This excludes (from the law of bechor) the Levites, i.e., since it does not obtain with the man, it does not obtain with his beast.", + "Variantly: The bechor of a man is likened to the bechor of a beast, and the bechor of a beast to the bechor of a man. Just as with a beast, a miscarriage (of the first pregnancy) exempts (the second fetus) from (the law of) the bechor, so, with men. And just as with the bechor of a man, one may give it to the Cohein wherever he wishes, so, with the bechor of a beast. From (Devarim 12:6) \"And you shall bring there (to the Temple) your burnt-offerings and your sacrifices, etc.\", I might think that even if he was far away he must bring it (his first-born) to the Temple. It is, therefore, written \"in man and beast he is Mine.\" The bechor of a man is hereby likened to the bechor of a beast. Just as the latter may be given to a Cohein wherever he wishes, so, the former. And just as the bechor of a man must be cared for for thirty days (before being given to the Cohein), so, the bechor of a beast.", + "\"he is Mine\": What is the intent of this? It is written (Devarim 15:19) \"the male shall you sanctify to the L–rd your G–d.\" (How am I to understand this?) As sanctify it so that you receive reward, or if you sanctify it, it is sanctified, and, if not, it is not sanctified? It is, therefore, written \"he is Mine\" — in any event. What is the intent, then, of \"the male shall you sanctify\"? Sanctify it (i.e., dedicate it to the L–rd) for the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Leviticus 6:5) \"And the Cohein shall burn wood upon it every morning, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Isaiah 40:16) \"and (the whole forest of Levanon is not sufficient to burn, etc.\"? What, then, is the intent of \"And the Cohein shall burn wood upon it\"? For the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Numbers 28:4) \"the one lamb shall you offer, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Isaiah, Ibid.) \"nor the beasts thereof sufficient for a burnt-offering\"? What, then, is the intent of \"The one lamb, etc.\"? For the sake of receiving reward.", + "Similarly, (Exodus 25:8) \"and they shall make for Me a sanctuary, etc.\" What is the intent of this? Is it not written (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill heaven and earth?\" What, then, is the intent of \"And they shall make for Me a sanctuary\"? For the sake of receiving reward for making it.", + "Once, the disciples spent a Sabbath in Yavneh, R. Yehoshua not among them. When they returned to him he asked them: \"What novelty did you hear in Yavneh?\" They answered: \"After you, our master\" (i.e., there is no one to do so after you). R. Yehoshua: \"Who spent the Sabbath there?\" They: \"R. Elazar b. Azaryah.\" R. Yehoshua: \"Is it possible that R. Elazar b. Azaryah spent the Sabbath there without telling you something novel?\" They: He expounded this principle (Devarim 31:12) \"Gather the people — the men, the women, and the children.\" Now do little children know the difference between good and evil? But (He did so) in order to bestow reward upon their bringers, to increase the reward of the doers of His will, as it is written (Isaiah 42:21) \"The L–rd desires for the sake of His righteousness to magnify Torah and to exalt it.\" At this, he said to them: \"What can be more novel than this? I am seventy years old, and I never merited hearing such a thing until this day! Happy are you, father Abraham, from whose loins Elazar b. Azaryah emerged! The generation is not an orphan in whose midst R. Elazar b. Azaryah resides!\"", + "They: Our master, he also expounded this principle: (Jeremiah 23:7) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said: 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt, etc.'\" To what may this be compared? A man desired children and had a daughter — whereupon (when he made a vow) he vowed upon her life. Thereafter, he had a son, and (in vowing) he left off (vowing by) his daughter and vowed upon the life of his son.", + "R. Shimon b. Yochai says: To what may this be compared? A man was journeying and was accosted by a wolf, from which he was rescued — whereupon he would (always) talk about his encounter with the wolf. He was later accosted by a lion, from which he was rescued — whereupon he left off talking about his encounter with the wolf and spoke about his encounter with the lion.", + "Similarly, (Genesis 29:19) \"And he called the name of the place Beth-El.\" The first name was superseded by the second.", + "Similarly, (Ibid. 17:5) \"And your name will no longer be called Avram.\" The first name was superseded by the second.", + "Similarly, (Ibid. 15) \"Sarai, your wife, etc.\" The first name was superseded by the second.", + "(Ibid. 32:28) \"Your name will no longer be called Yaakov but Yisrael.\" The first name remained and the second was superadded.", + "The name of Yitzchak was not changed, for he was thus (originally) called by the Holy One Blessed be He. There are three who were named by the Holy One Blessed be He — Yitzchak, Shlomoh, and Yoshiyahu. Yitzchak — (Ibid. 17:19) \"But Sarah your wife will bear a son for you and you shall call his name Yitzchak.\" Shlomoh (I Chronicles 22:9) \"for Shlomoh will be his name.\" Yoshiyahu (I Kings 13:2) \"A son will be born to the house of David. Yoshiyahu will be his name.\" Others say: Also Yishmael among the gentiles.", + "We find the names of righteous ones and their deeds to be revealed to the L–rd before their creation, viz. (Jeremiah 1:5) \"Before I created you in the womb, I knew you.\" Where do we find (the same for) the names of wicked ones? It is written (Psalms 58:4) \"The wicked are estranged from the womb, etc.\"", + "(Exodus 13:3) \"And Moses said to the people: Remember this day when you went out of Egypt, etc.\" I know only that the exodus from Egypt is mentioned in the daytime. Whence do I derive (the same for) the evenings? From (Devarim 16:3) \"… so that you remember the day of your going out of Egypt all the days of your life\": \"the days of your life\" — the days; \"all the days of your life\" — (to include) the nights, as per Ben Zoma.", + "The sages say: \"the days of your life\" — in this world; \"all the days of your life\" — to include the days of the Messiah. Ben Zoma said to them: Israel is destined not to mention the exodus from Egypt in time to come, it being written (Jeremiah 23:7-8) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said: 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt, but as the L–rd lives, who brought up and who brought the seed of the house of Israel from the land of the north.'\"", + "R. Nathan says: \"who brought up and who brought\": The exodus from Egypt is mentioned in time to come. And whence is it derived that we say \"Blessed are You, O L–rd our G–d, and the G–d of our fathers, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob\"? From (Exodus 3:15) \"and G–d said further to Moses: Thus shall you say to the children of Israel: The L–rd, the G–d of your fathers, the G–d of Abraham, the G–d of Isaac, and the G–d of Jacob, sent me to you.\"", + "And whence is grace over meals derived? From (Devarim 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated\" — this is the first blessing. \"for the land\" — this is the second blessing. \"the good\" — this is \"who builds Jerusalem,\" viz. (Ibid. 3:25) \"the good land … and the Levanon.\" \"that he gave you\" — who gave all good to us (this is the blessing of \"hatov vehametiv\").", + "R. Chiyya b. Nachmani said in the name of R. Yishmael: It is already written (Ibid. 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated, etc.\" What would be lacking if it were not written \"that He gave to you\"? (It is written to signify that you must thank Him) both for His measure of good and for His measure of punishment.", + "This tells me that a blessing is required after eating. Whence do I derive that it is required (also) before eating? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If one who has eaten to satiety requires a blessing, how much more so, one who is hungry!", + "R. Nathan says: It is written (I Samuel 9:13) \"As soon as you enter the town, you will find him before he ascends the mount to eat; for the people will not eat until he comes, for he will first bless the offering, etc.\"", + "R. Yitzchak says: It is written (Exodus 23:25) \"And you shall serve the L–rd your G–d, and He will bless your bread and your water.\" When is it \"your bread\"? Before you have eaten it. This tells me only of food as requiring a blessing before it and after it. Whence do I derive (the same for) Torah? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If food, which is only temporal, requires a blessing before and after it, how much more so Torah, which is eternal!", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written (Devarim 8:10) \"and you shall eat and you shall be sated and you shall bless … for the good land.\" What is lacking that \"good\" supplies? This (\"good\") is Torah, as it is written (Mishlei 4:2) \"for a taking of 'good' have I given to you.\"", + "R. Chanina, the son of the brother of R. Yehoshua says: It is written (Devarim 32:3) \"When I call upon the name of the L–rd\" — the blesser; \"give grandeur to our G–d\" — the answerers. And what do they answer? \"Blessed is the L–rd who is blessed forever.\" And when he mentions His name, they respond \"Blessed is the name of the glory of His kingdom forever.\" And thus did David say (Psalms 34:4) \"Exalt the L–rd with me, and let us extol His name forever.\"", + "Rebbi says (Mishlei 10:7) \"the remembrance of the Tzaddik is for blessing\": When he mentions the Tzaddik, \"the Life of the worlds\" — (Psalms 145:17) \"the L–rd is a tzaddik in all of His ways — let it be for blessing \"Amen!\"", + "(Exodus 13:3) \"and chametz shall not be eaten\": (The intent of the verse is) to equate the feeder (of chametz to minors) with the eater. But perhaps (the intent is) to forbid derivation of benefit from it? From (Devarim 16:3) \"You shall not eat chametz upon it\" we learn that benefit may be derived from it. How, then, am I to understand \"chametz shall not be eaten\"? To equate the feeder with the eater. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yitzchak says: It is not needed (for this derivation). If with sheratzim, (creeping things), the less stringent, the feeder is equated with the eater, how much more so with chametz, the more stringent! How, then, am I to understand \"chametz shall not be eaten\"? To forbid derivation of benefit from it.", + "R. Yossi Haglili says: \"Chametz shall not be eaten this day\" — whence we derive that chametz was forbidden to Israel in Egypt for one day only.", + "(Exodus 13:3) \"This day you go out in the month of Aviv (spring)\": Let this not be written (i.e., Why is it needed?) (To signify) a month that is kasher — neither burning sun nor (heavy) rains. And thus is it written (Psalms 68:7) \"G–d settles the solitary in their homes. He takes out the bound bakosharoth.\" What is the intent of \"bakosharoth\"? A month that is kasher for you. Neither burning sun nor (heavy) rains.", + "R. Nathan says \"bakosharoth\": These (the Egyptians) crying (\"bacho\"); the others (Israel) singing (\"meshorerim\"). The Egyptians crying, viz. (Numbers 33:4) \"And the Egyptians were burying, etc.\" And Israel singing, viz. (Psalms 118:15) \"A sound of song and salvation in the tents of the righteous.\" (Ibid.) \"The right hand of the L–rd is uplifted\" — over Egypt.", + "R. Nathan says: \"bakosharoth\" — by the deeds of the \"kesheiroth\" (the virtuous women) among them.", + "Rebbi says: in the merit of the mirrors of \"the congregating women,\" viz. (Numbers 38:8).", + "R. Elazar b. Azaryah says: In the merit of our father Abraham He took them out of Egypt, viz. (Psalms 105: 42-43) \"For He remembered His sacred word to Abraham His servant, and He took out His people in gladness, His chosen ones, in song.\" R.", + "Shimon b. Yochai says: He took them out in the merit of (the mitzvah of) circumcision, viz. (Ezekiel 16:6) \"And I passed by you, and I saw you steeped in your blood, etc.\"", + "Variantly: With zeal (that of the L–rd) did Israel leave Egypt, viz. (Exodus 13:3) \"For with strength of hand did the L–rd take you out of here.\"", + "Variantly: With their own zeal did they leave Egypt, viz. (Ibid. 12:15) \"And thus shall you eat it, your thighs, girded (ready for the road), etc.\"", + "Variantly (Psalms 68:7) \"G–d settles the solitary in their homes. He takes out the bound bakosharoth. But rebels dwelling in dryness, etc.\": They were rebels, in spite of which He dealt with them with \"kashruth.\" And thus is it written (Ezekiel 20:7-9) \"And I said to them: Let each of you cast away the abominations of his eyes, and do not defile yourselves with the idols of Egypt … and they rebelled against Me and would not listen to Me. They did not cast away the abominations of their eyes and they did not abandon the idols of Egypt … But I wrought for the sake of My name, that it not be profaned in the eyes of nations in whose midst they were, having made Myself known to them before their eyes to take them out of the land of Egypt.\" They were rebels — but He dealt with them with \"kashruth.\"", + "(Exodus 13:3) \"This day you go out in the month of Aviv\": Let this not be written (i.e., it seems superfluous). We are hereby apprised that the year in which Israel left Egypt did not require intercalation." + ], + [ + "(Exodus 13:5) \"And it shall be, when the L–rd brings you to the land of Canaan\": Scripture here speaks of seven nations. You say seven nations, but perhaps five nations (are intended)? It is written here \"bringing,\" and elsewhere (Devarim 7:1) \"bringing.\" Just as there, the land of seven nations; here, too, the land of seven nations. ...", + "R. Yoshiyah says: What is the intent of (Ibid.) \"which He swore to your forefathers to give to you\": From (Devarim 26:2) \"then you shall take of all the fruits of the earth,\" I might think that all of the land is intended; you, therefore, reason thus: It is written here (Exodus) \"swearing,\" and there (Devarim, Ibid. 3) \"swearing.\" Just as here, the land of five nations (is intended); there, too, the land of five nations.", + "R. Yossi Haglili says: It is written here \"a land flowing milk and honey,\" and there (Devarim 26:9) \"a land flowing milk and honey.\" Just as here, five nations, here, too, five nations.", + "(Exodus 13:5) \"which He swore to your forefathers\": Where did He swear it to your forefathers? Abraham — (Genesis 15:18) \"On that day the L–rd made a covenant with Abraham.\" Isaac — (Ibid. 26:3) \"Live in this land.\" Jacob — (Ibid. 28:13) \"the land on which you are lying, etc.\"... \"Then you shall perform this service\": As the service that you performed in Egypt so shall you perform in all the generations. These are the words of R. Nathan.", + "(Exodus 13:6) \"And on the seventh day, a festival to the L–rd\": Perhaps wherever chagigah (the festival offering) obtains, (the mitzvah of) matzoh obtains, but when chagigah does not obtain (i.e., when there is no Temple), there is no matzoh? It is, therefore, written (Ibid. 7) \"Matzoth shall be eaten the seven days\" (in any event).", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "What is the intent of \"Matzoth shall be eaten, etc.\"? Because we have learned about chametz that it is forbidden from the sixth hour on, I might think that (the mitzvah of) eating matzoh is likewise from the sixth hour on. It is, therefore, written \"Matzoth shall be eaten the seven days and chametz shall not be seen unto you, etc.\"", + "— whence R. Yehudah ruled: At three times chametz is searched for: the night preceding the fourteenth (of Nissan), the morning of the fourteenth, and the time preceding the burning.", + "\"and chametz shall not be seen unto you, and se'or shall not be seen unto you\": chametz is likened to se'or, and se'or to chametz. Just as the one may not be seen, so, the other. Just as the one may not be found, so, the other. Just as the one is of the five species (of grain), so, the other. \"in all of your boundaries\": What is the intent of this? From (12:19) \"seven days leaven shall not be found in your houses,\" I might think, \"houses,\" literally; it is, therefore, written \"in all of your boundaries.\" If the latter alone were written, I would think, \"boundaries,\" literally. It is, therefore, written \"in your houses.\" Just as \"your houses\" implies your possession, so, \"your boundaries\"", + "— to exclude the chametz of an Israelite in the domain of a gentile. Even though he (the Jew) can burn it, it is not in his domain; and to exclude the chametz of a gentile in the domain of a Jew, and chametz on which debris has fallen. Even though it is in his domain, he cannot burn it.", + "You say that this is its intent. But perhaps the intent is (that it shall not be found) in your houses for seven days, and in your boundaries for all time? It is, therefore, written (Ibid. 13:7) \"and se'or shall not be seen in all of your boundaries for seven days.\" Just as in your houses, for seven days, so, in your boundaries.", + "And you shall tell your son. I [would] understand from Rosh Chodesh [that one would have to observe Pesach. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"on that day.\" If it is [written] \"on that day,\" it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"for the sake of this;\" when [this] matsa and maror are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].", + "\"Because of this\": What is the intent of this? Because he — the wicked son, who removed himself from the community — says (Ibid. 12:26) \"What is this work to you?\", you remove him in kind, by telling him \"Because of this the L-rd wrought for me,\" and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed.", + "(Exodus 13:9) \"And it (the account of the exodus from Egypt) shall be to you as a sign, etc.\" — one parchment containing four sections (of the Torah). It would follow (otherwise),viz.: Since the Torah prescribes tefillin for both the hand and for the head, then just as there are four (distinct) sections in the headpiece, so, there should be four (distinct) sections in the armpiece. It is, therefore, written \"and it shall be to you as a sign\" — one parchment containing four sections.", + "I might think that just as in the armpiece there is one parchment, so, should there be in the headpiece. And this would follow, viz.: Since the Torah prescribes tefillin for both the hand and for the head, then just as in the handpiece there is one parchment, so, should there be in the headpiece. It is, therefore, written four times (in respect to the headpiece) \"letotafoth.\" But in that case perhaps one should make four headpieces of four sections each? It is, therefore, written (Ibid.) \"and as a memorial between your eyes.\" One compartment for four sections.", + "\"upon your hand\": upon the upper arm. But perhaps the hand (i.e., the palm) literally? It follows (that the upper arm is meant), viz.: The Torah prescribes tefillin for both the hand and the head. Just as the head (connotes) the height of the head, so, the hand (connotes) the height of the hand (i.e., the upper arm).", + "R. Eliezer says: \"upon your hand\": upon the upper arm. You say upon the upper arm, but perhaps the hand (literally [i.e., the palm]) is meant? It is, therefore, written (Ibid.) \"to you as a sign, and not to others as a sign\" (i.e., the palm is generally exposed; the upper arm, not.)", + "R. Yitzchak says: On the upper arm or on your hand (i.e., your palm), literally? It is, therefore, written (Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your heart\" — what is aligned with your heart, i.e., the upper arm.", + "\"upon your hand\": This is the left hand. You say this, but perhaps it is the right? Though there is no proof for this, it is intimated in (Isaiah 48:3) \"My hand has also founded on earth, and My right hand has spanned the heavens,\" and (Judges 5:26) \"Her hand reached for the tent pin, her right for the workmen's hammer,\" indicating that \"hand,\" unqualified, is the left hand.", + "R. Yonathan says (Devarim 6:8-9) \"and you shall tie them … and you shall write them\": Just as the writing (of the mezuzah) is with the right hand, so, the tying of the tefillin (on the left hand). Abba Yossi says: We find the right to be called \"hand,\" and even though there is no proof (for its application here), it is intimated in (Genesis 48:17) \"that his father placed his right hand.\" And what is the intent of \"upon your hand\"? To include an amputee (of the left hand), that his tefillin are placed on his right arm.", + "\"and it shall be to you as a sign upon your hand and as a memorial between your eyes\": When the hand tefillin are on your hand, place the head tefillin on your head — whence they ruled: The mitzvah of tefillin: When he puts them on, he puts on the hand tefillin and then the head tefillin. When he takes them off, he takes off the head tefillin and then the hand tefillin.", + "\"between your eyes\": on top of the head. You say on top of the head, but perhaps (the intent is) literally, \"between your eyes\"? It is, therefore, written (Devarim 14:1) \"Sons are you to the L–rd your G–d. You shall not gash yourselves, and you shall not make a bald spot between your eyes for the dead.\" Just as there, the top of the head is meant, so, here.", + "R. Yehudah says: Since the Torah prescribes tefillin for the hand and for the head, then just as the hand is susceptible to tumah of one kind (a white hair), so, the head must be susceptible to tumah of one kind (a yellow hair), (as opposed to the area between the eyes, which is susceptible to tumah of two kinds of hair).", + "\"so that the Torah of the L–rd be in your mouth\": What is the intent of this? From \"And it shall be to you as a sign,\" I would assume that women, too, are included (in the mitzvah of tefillin). And this would follow, viz.: Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, then if we have learned that (the mitzvah of) mezuzah obtains with women as well as with men, the same is true of (the mitzvah of) tefillin. It is, therefore, written (in respect to tefillin) \"so that the mitzvah of tefillin be in your mouth.\" (the mitzvah of tefillin obtains) only with one who is commanded to study Torah. From here they derived: All are commanded to put on tefillin except women and bondsmen.", + "Michal the daughter of Kush would wear tefillin. Jonah's wife would go up (to Jerusalem) for the festival. Tavi, R. Gamliel's bondsman would wear tefillin.", + "\"and as a remembrance between your eyes, so that the Torah of the L–rd be in your mouth\": From here they ruled: If one wears tefillin, it is as if he is reading in the Torah; and one who reads in the Torah is exempt from tefillin.", + "(Exodus 13:10) \"And you shall keep this statute in its time\": What is the intent of this? From \"And it shall be to you as a sign upon your hand,\" I might think that (the mitzvah of tefillin) obtains with minors, too. And it also follows, viz.: Since Torah (study) and tefillin are both positive commandments, then if we have learned about Torah (study) that it obtains with minors as well as with adults, the same is true of tefillin. It is, therefore, written \"And you shall keep this statute\" — (The mitzvah of tefillin obtains) only with one who can keep his tefillin (in a state of cleanliness). From here they ruled: If a minor is capable of keeping his tefillin (in a state of cleanliness), his father makes him tefillin.", + "\"And you shall keep this statute\": This is the statute of tefillin. You say this is the statute of tefillin, but perhaps it is the statute of the mitzvoth (collectively)? Would you say that? What is the subject (under discussion)? Tefillin.", + "(13:10) \"from day to day\": What is the intent of this? From \"and it shall be to you as a sign,\" I would think that the nights, too, are included. And this would follow, viz.: Since mezuzah is a positive commandment and tefillin are a positive commandment, then just as we have learned that just as mezuzah obtains both in the daytime and at night; so tefillin, it is, therefore written \"from day to day\" — it obtains in the daytime and not at night.", + "Variantly: What is the intent of \"from day to day\"? From \"and it shall be to you as a sign,\" I might think, even on Sabbaths and festivals. And this would follow, viz.: Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, then if you have learned about mezuzah that it obtains on Sabbaths and festival, so tefillin. It is, therefore, written \"from day to day\" — to exclude Sabbaths and festivals. R. Yoshiyah says: \"from day to day\": Since both mezuzah and tefillin are positive commandments, if we have learned that mezuzah obtains on Sabbaths and festivals, so, tefillin. It is, therefore, written \"from day to day.\" Variantly: \"from day to day\": There are days that you wear (tefillin) and there are days that you do not wear (tefillin) — to exclude Sabbaths and festivals. These are the words of R. Oshiyah.", + "R. Yitzchak says: Since Sabbath is called a sign and tefillin are called a sign, one sign is not to be superimposed upon another. But perhaps one sign is to be superimposed upon another? Would you say that? Sabbath, which is called both \"sign\" and \"covenant,\" overrides tefillin, which are called only \"sign.\"", + "Or (violation of) Sabbath, which is liable to both kareth and judicial death penalty overrides tefillin, which are liable to neither.", + "Variantly: \"from day to day\": We are hereby apprised that one must examine his tefillin once in twelve months. It is written here \"from day to day,\" and elsewhere (Leviticus 25:29) \"days shall be its redemption.\" Just as there, not less than twelve months, here, too, not less than twelve months.", + "These are the words of Beth Shammai. Beth Hillel say: He need never examine them. Shammai the Elder says: \"These are the tefillin of my mother's father.\"" + ], + [ + "(Exodus 13:11) \"And it shall be, when the L–rd brings you to the land of the Canaanite\": Canaan merited that the land be called by his name. What did he do (to deserve this)? When Canaan heard that Israel would enter the land, he arose and made way for them — whereupon the Holy One Blessed be He said: You made way for My children: I will call the land by your name and I will give you a land as beautiful as yours. Which is that? Africa.", + "And it is written (Genesis 10:15) \"And Canaan begot Tziddon, his first-born, and Cheth,\" and (Ibid. 23:5-6) \"… and the sons of Cheth answered Abraham: Hear us my lord, etc.\" — whereupon the Holy One Blessed be He said: You honored My loved one; I, likewise, will call the land by your name.", + "\"as He swore to you\": Where did He swear it to him? (Exodus 6:8) \"And I shall bring you to the land, etc.\" (and see Ibid. 13:5).", + "", + "\"and He shall give it to you\": Let it not be in your eyes as the inheritance of the forefathers, but as He is giving it to you on that day.", + "(Exodus 13:12) \"Veha'avarta every firstling\": \"ha'avarata\" is \"setting apart,\" as in (Numbers 278) \"veha'avartem his inheritance for his daughter.\"", + "Shimon b. Azzai says: What is the intent of \"Veha'avarta\"? From (Leviticus 27:32) \"Whatever (beast) passes ('ya'avor') under the staff\" (for tithing), I would think that an orphan, too, (is tithed). And this would follow, viz.: If a blemished animal, which is not fit for the altar, enters the shed for tithing, then an orphan, which is fit for the altar, how much more so! — (No,) this is refuted by (the instance of) a purchased animal, which, although it is fit for the altar, does not enter the shed for tithing. No, this may be true of a purchased animal, which was not born in his domain, wherefore it does not enter the shed for tithing, as opposed to an orphan, which was born in his domain, wherefore it should enter the shed for tithing.", + "I have not succeeded (in deriving the halachah) by logic alone. (I must, therefore, derive it thus:) It is written here (Exodus) \"Veha'avarta,\" and there (Leviticus) \"ya'avor.\" Just as here, sanctity attaches to it only in the lifetime of its mother, so, there. In that case, why not say: Just as here, (in the instance of the firstling, only) males (are indicated), there, too, (only) males (should be tithed)? It is, therefore, written (Leviticus, Ibid.) \"Whatever passes under the staff\" — either males or females.", + "\"and every firstling, the cast-off (i.e., the miscarriage) of a beast\": The miscarriage is exempt from the (law of the) first-born, and what is born afterwards is not a firstling.", + "\"that shall be to you\": to exclude the one who sells his beast to a gentile. This would exclude the foregoing, but it would include one who buys his beast from a gentile. It is, therefore, written (Devarim 15:19) (\"which is born) in your herd and in your flock\" — to exclude one who buys his beast from a gentile.", + "\"the males are the L–rd's\": From here R. Yossi Haglili ruled: If a sheep had not given birth and it begot two males, their heads emerging at the same time, both revert to the Cohein, it being written \"the males are the L–rd's.\" The sages say: This is impossible, but one is his, and the other, the Cohein's.", + "(Exodus 13:13) \"and every firstling of an ass shall you redeem with a lamb\": And not with a calf, and not with an animal, and not with a slaughtered (beast) and not with a treifah, and not with a koi (a creature that is not clearly \"beast\" or \"animal\") and not with kilayim (a hybrid).", + "(Ibid. 34:20) \"And the firstling of an ass you shall redeem\": What is the intent of this? From (Numbers 18:15) \"but redeem shall you redeem the first-born of the man, and the first-born of the unclean beast,\" I might think that every unclean beast is understood. It is, therefore, written (Exodus 13:13) \"and every firstling of an ass you shall redeem with a lamb.\" It is an ass that you redeem, and not the firstling of other unclean beasts.", + "But still I would say: It is the firstling of an ass that you redeem with a lamb, and the firstling of other unclean beasts, with garments or vessels.", + "It is, therefore, written (Ibid. 34:20) \"And the firstling of an ass, etc.\" It is the firstling of an ass that you redeem and you do not redeem the firstling of any other unclean beast. What, then, is the intent of (Numbers 18:15) \"but redeem shall you redeem, etc.\"? If it cannot apply to redeeming an unclean beast, understand it as indicating that one may dedicate an unclean beast to the department for Temple maintenance and redeem it thence.", + "\"and if you do not redeem it, then you shall break its neck\": From here they ruled: The mitzvah of redemption takes precedence to the mitzvah of breaking the neck.", + "\"if you do not redeem it, you shall break its neck\": Since you have caused a loss to the Cohein, you, too, shall suffer a loss. And whence is it derived that benefit may not be derived from it? It is written here \"breaking,\" and elsewhere (in respect to the heifer of the broken neck [Devarim 21:4]), \"breaking.\" Just as there, no benefit may be derived (from the heifer), so, here, (in respect to the first-born of an ass).", + "\"among your sons shall you redeem\": What is the intent of this? It is written (Numbers 18:16) \"And redemption from one month\" — general. \"according to the monetary valuation, five shekalim\" — particular. (In sum,) general-particular: (the rule is:) The general contains only what is (specifically) in the particular. And (Exodus 13:13) \"Every human first-born among your sons shall you redeem\" reverts to the general. But perhaps (instead of reversion to the general) it is added to the first generalization (i.e., \"And his redemption from one month, etc.\", where the rule is as indicated above)? Would you say that? Rather, (it is perceived as) general-particular-general, where the rule is: The general is of the nature of the particular, viz.: Just as the particular is movable, not mortgaged, and of monetary value in itself, so I will include all such property (as valid for redemption of one's son.) From here they ruled: All is valid for the redemption of a man's first-born, except for bondsmen, bills, land, and consecrated property.", + "(Exodus 13:13) \"Every human first-born among your sons shall you redeem\": If one had first-born from five wives, whence is it derived that he must redeem all of them? From \"Every human first-born among your sons shall you redeem.\"", + "(Exodus 13:15) \"and every firstling of my sons I shall redeem\": Whence is it derived that if his father did not redeem him, he must redeem himself? From \"and every firstling of my sons efdeh,\" (this being the connotation of \"efdeh\").", + "R. Yossi Haglili says: Since the Torah commands you both to redeem your son and to teach him Torah, then just as if one's father has not taught him, he must teach himself, so, if his father has not redeemed him, he must redeem himself. No, this may be true of learning Torah, which countervails all (the mitzvoth in the Torah), as opposed to redemption, which does not! — This is refuted by (the mitzvah of) circumcision, which does not countervail all, in spite of which, if his father has not circumcised him, he must circumcise himself. No, this may be true of circumcision, transgression of which is punishable by kareth, as opposed to redemption, which is not. It is, therefore, written \"and every firstling of my sons efdeh.\" How would I derive (the same for) the other mitzvoth binding on the father vis-à-vis his son? Would you say that there is a (strategic) difference between them? I will derive it by induction from the three of them, viz.: Circumcision is not like learning Torah, and learning Torah is not like circumcision. And both are not like redemption, and redemption is not like both of them. What is common to all is that they are mitzvoth binding on the father vis-à-vis his son, and that if his father did not perform them he must do so himself, so, with all such mitzvoth.", + "From here it was ruled: By Torah mandate, a man must circumcise his son and redeem him and teach him Torah and teach him a trade and get him married. R. Akiva says: He must also teach him how to swim. Rebbi says: Also how to get along with others.", + "(Exodus 13:14) \"And it shall be if your son asks you tomorrow\": \"tomorrow\" may indicate\" in the present,\" and it may indicate \"in time to come.\" (Exodus 17:9) \"Tomorrow I will stand on top of the hill\" — in the present. (Joshua 22:24) \"Tomorrow your children might say to our children\" — in time to come. (It is written, Devarim 6:20) \"If your son asks you tomorrow (i.e., in the time to come): What are the testimonies and the statutes, etc.\":", + "There are four sons: a wise son, a wicked son, a simple son, and one who does not know how to ask. What does the wise son say? \"What are the testimonies and the statutes and the judgments that the L-rd our G-d commanded us?\" — you, likewise, \"open\" to him in the halachoth of Pesach — \"ein maftirin achar hapesach afikoman.\" What does the wicked son say? (Exodus 12:26) \"What is this (Pesach) service to you?\" \"to you\" and not to him. Because he disassociated himself from the congregation and denied the foundation (of the faith), you, likewise, blunt his teeth and tell him (Ibid. 13;8) \"Because of this (the mitzvoth) the L-rd wrought for me when I went out of Egypt.\" For me and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed. What does the simple son say? (Ibid. 14) \"What is this?\" And you shall tell him (Ibid.) \"With might of hand did the L-rd take us out of Egypt from the house of bondage.\" And he who does not know how to ask, you open for him, as it is written (Ibid. 8) \"And you shall tell your son on that day, etc.\"", + "Variantly: \"What are the testimonies and the statutes, etc.\": R. Eliezer says: Whence is it derived that if there were a company of sages or of disciples they must occupy themselves with the halachoth of Pesach until midnight? From \"What are the testimonies, etc.\"", + "(Exodus 13:15) \"And it was, when Pharaoh resisted sending us out, etc.\" I might think, of his own will. It is, therefore, written \"And the L-rd strengthened the heart of Pharaoh.\" (Ibid.)", + "\"And the L-rd killed every first-born … therefore, I sacrifice to the L-rd every male first-born, etc.\", wherefore our sages have said: The first-born of beasts are slaughtered in consideration of the first-born of beasts (that were killed in Egypt), and the first-born of men are redeemed in consideration of the first-born of men (i.e., the Israelites, that were saved in Egypt.)", + "(Ibid. 16) \"And it shall be as a sign upon your hand, etc.\": In four places, the mitzvah of tefillin is mentioned: (Exodus 13:1-10) \"Sanctify unto Me every first-born, etc.\"; (Ibid. 11-16) \"And it shall be, when the L-rd brings you, etc.\"; (Devarim 6:4-9) \"Shema, etc.\"; and (Ibid. 11:13-21) \"And it will be if you hearken, etc.\" From here they ruled: The mitzvah of tefillin: Four sections in the arm-piece on one parchment; four sections in the head-piece on four (distinct) parchments. And these are: \"Sanctify unto Me,\" \"And it shall be, when the L-rd brings you,\" \"Shema,\" \"And it will be if you hearken.\" If they were not written in this order, they must be secreted." + ] + ], + "Tractate Vayehi Beshalach": [ + [ + "(Exodus 13:17) \"And it was, when G–d sent (\"shalach\") the people\": \"sending\" in all places is accompaniment, viz. (Genesis 18:16) \"And Abraham went with them to send them,\" (Ibid. 26:31) \"And Israel sent them.\" The mouth (of Pharaoh) that said (Exodus 5:2) \"Israel, too, I will not send,\" it is that (mouth) which said (Ibid. 10:10) \"I will send you and your children.\" How was he rewarded for this? (Devarim 23:8) \"You shall not abominate an Egyptian.\" The mouth which said (Exodus 5:2) \"I do not know the L–rd,\" it is that (mouth) which said (Ibid. 14:25) \"I will flee from before Israel, for the L–rd wars for them against the Egyptians.\" How was he rewarded for this? (Isaiah 19:19) \"On that day there will be an altar to the L–rd in the midst of the land of Egypt and a pillar at its border to the L–rd.\" The mouth which said (Exodus 5:2) \"Who is the L–rd that I should hearken to His voice,\" it is that mouth which said (Ibid. 9:27) \"the L–rd is the Tzaddik, and I and my people are the wicked\" — wherefore He gave them a place for burial, as it is written (Ibid. 15:12) \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\"", + "(Ibid.) \"that G–d did not lead them ('nacham').\" This \"nichum\" connotes leading, as in (Psalms 77:21) \"You have led (nachitha) Your people like sheep,\" and (Ibid. 78:4) \"And He led them (vayanchem) with a cloud by day, and all the night with a light of fire.\"", + "\"by way of the land of the Philistines, for it was near\": Near (i.e., \"close\") is the thing of which the Holy One Blessed be He spoke to Moses (Exodus 2:12): \"When you take the people out of Egypt, you will serve G–d on this mountain.\" Variantly: \"for it was near\": It afforded easy return to Egypt, viz. (Ibid. 5:3) \"Let us go a three days' distance in the desert.\" Variantly: \"for it was near\": Close (in time) was the oath that Abraham had sworn to Avimelech, viz. (Genesis 21:23) \"And now, swear to me here by G–d that you will not deal with me falsely (by trespassing on my land), or to my son or my grandson,\" and his grandson was still alive. Variantly: \"for it was near\": The first war (that with Egypt) was too close to the second (that with Canaan). Variantly: \"for it was near\": The Canaanites had only recently acquired the land, and (Genesis 15:16) \"And they (the Israelites) shall return here in the fourth generation, for the sin of the Amorites is not yet complete.\"", + "Variantly: \"for it was near\": The Holy One Blessed be He did not bring them directly to Eretz Yisrael but by way of the desert, saying: If I bring them there now, immediately each man will seize his field, and each man his vineyard and they will neglect Torah study. Rather, I will keep them in the desert forty years, eating manna and drinking from the well, and the Torah will be absorbed in their bodies. From here R. Shimon would say: The Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, and, like them, the eaters of terumah (i.e., the Cohanim). Variantly: \"for it was near\": The L–rd did not bring them in directly. For when the Canaanites heard that the Israelites were coming, they arose and burned all the vegetation and cut down all the trees, and razed the buildings, and stopped up the springs — whereas the Holy One Blessed be He said: I did not promise their fathers to bring them to a ruined land, but one full of all good things, viz. (Devarim 6:11) \"and houses full of all good.\" Rather, I will keep them in the desert until the Canaanites arise and restore what they have destroyed.", + "(Ibid.) \"for the L–rd said: Lest the people bethink themselves when they see war\": This is the war of Amalek, viz. (Numbers 14:45). \"Variantly: \"for the L–rd said, etc.\": This is the war of the sons of Ephraim, viz. (I Chronicles 7:20-21), and (Psalms 78:9-72). They transgressed the appointed time (for the redemption) and the oath, viz. (Genesis 50:25). \"for the L–rd said, etc.\": So that they not see the bones of their brethren strewn in Philistia and return (to Egypt). Now does this not follow a fortiori, viz.: If, when He took them in a circuitous way, they said (Numbers 14:4) \"Let us make a head and return to Egypt,\" how much more so if He would take them in a straight way!", + "(Exodus 13:18) \"And G–d led the people circuitously by way of the desert to the Red Sea\": in order to perform miracles and mighty acts with the manna and the quail and the well. R. Eliezer says: \"way\" — in order to weary them, viz. (Psalms 102:24) \"He drained my strength on the way; He shortened my days.\" \"the desert\" — in order to purify them, viz. (Devarim 8:15) \"Who led you through the great and awesome desert.\" \"the Red Sea\" — in order to try them, viz. (Psalms 106:7) \"Our fathers in Egypt did not absorb Your wonders. They did not remember the abundance of Your lovingkindness, and they rebelled at the sea, at the Red Sea.\" R. Yehoshua says: \"way\" — in order to give them the Torah, of which it is written (Devarim 5:30) \"In all the way that the L–rd your G–d has commanded you shall you go,\" and (Mishlei 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah is light, and the way of life.\" \"the desert\" — in order to feed them the manna, viz. (Devarim 8:16) \"who fed you manna in the desert, etc.\" \"the Red Sea\" — in order to perform for them miracles and wonders, as it is written (Psalms 106:21-22) \"They forgot the G–d who saved them, who wrought great deeds in Egypt, wonders in the land of Cham, awesome acts at the Red Sea,\" and (Ibid. 9) \"And He rebuked the Red Sea and it dried up, and He led them through the depths as through a desert.\"", + "(Ibid.) \"And chamushim did the children of Israel go up from the land of Egypt\": \"chamushim\" indicates \"armed,\" as in (Joshua 1:14) \"Then you shall cross over chamushim\" (in context, \"armed\"), and (Ibid. 4:12) \"And the children of Reuven and the children of Gad and half the tribe of Menasheh crossed over chamushim … (13) forty thousand armed men, etc.\" Variantly: \"chamushim went up from the land of Egypt\" — one out of five (['chammishah'] who had been there). Others say: one out of fifty ('chamishim'). Other says: one out of five hundred ('chamesh me'oth').", + "R. Nehorai says: I swear: Not one in five hundred went up. For it is written (Ezekiel 16:7) \"(In Egypt) I made you as numerous as the plants of the field,\" and (Exodus 1:7) \"And the children of Israel were fruitful, and teemed, and multiplied, and became exceedingly strong, and the land was filled with them\" — a woman would bear six in one birth — and you say one in five hundred went up! Not one in five thousand, many of the Jews having died in Egypt. When? In the three days of darkness, of which it is written (Exodus 10:23) \"One man did not see another.\" They (the Jews) were burying their dead, and they gave thanks and praise to the Holy One Blessed be He that their foes did not see and rejoice in their downfall.", + "(Exodus 13:19) \"And Moses took the bones of Joseph with him\": This apprises us of the wisdom and saintliness of Moses. All of Israel were occupying themselves with the spoils (of Egypt), and Moses was occupying himself with the mitzvah of the bones of Joseph. Of him it is written (Mishlei 10:8) \"The wise of heart will take mitzvoth.\" And how did Moses know where Joseph was buried? It was said: Serach the daughter of Asher was left of that generation, and she showed Moses the grave of Joseph, saying to him: In that spot did they place him. The Egyptians made a metal casket for him and sank it in the Nile. (Moses) thereupon stood at the Nile, threw a stone into it, and shouted: \"Joseph, Joseph, the oath that the Holy One Blessed be He swore to our father Abraham that He would redeem His children, has materialized. Accord honor to the L–rd, the G–d of Israel, and do not delay our redemption, for it is on your behalf that we are delayed. If you reveal yourself, good; if not we are absolved of your oath (to take your bones with us)\" — whereupon Joseph's casket rose to the surface and Moses took it.", + "And do not wonder at this phenomenon. For it is written (II Kings 6:5-6) \"As one of them was felling a tree, the ax blade fell into the water, and he cried out 'Alas, master, (Elisha); it was borrowed!' And the man of G–d said: 'Where did it fall?' And he showed him the place and he (Elisha) cut off a stick and threw it there, and the iron floated.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If iron floated for Elisha, the disciple of Eliyahu, how much more so for Moses, the master of Eliyahu! ...", + "R. Nathan says: Joseph was buried in the tombs of the kings.", + "To teach us that as one metes it out to others, so is it meted out to him. Miriam waited a short time for Moses, viz. (Ibid. 2:4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him\" — and the L–rd held back for her in the desert the ark, the Shechinah, the Cohanim, and the Levites and all of Israel for seven days with the seven clouds of glory, viz. (Numbers 12:15) \"And the people did not travel until Miriam was gathered back.\" ... Joseph merited to bury his father, and there was none among his brothers greater than he, viz. (Genesis 50:7) \"and Joseph went up to bury his father,\" (9) \"and there went up with him both chariots and horsemen\" — Who was there among us as great as Joseph, who was attended only by Moses! ... Moses occupied himself with the bones of Joseph, there being none in Israel greater than he (Moses), viz. \"And Moses took the bones of Joseph with him.\" Who was there among us greater than Moses, who was attended by the Shechinah Himself, viz. (Devarim 34:6) \"And He buried him in the valley.\"", + "And, what is more, with (the casket of) Jacob there went up the servants of Pharaoh and the elders of his household, while with Joseph there went up the ark and the Shechinah and the Cohanim and the Levites and all of Israel and the seven clouds of glory. And, what is more, the casket of Joseph went alongside the ark of \"the Life of the Worlds\" (i.e., the Ten Commandments), and when the passersby asked: What are these two arks? they were told: This is the ark of a dead man and the other is the ark of \"the Life of the Worlds.\" And when they asked: How is it that the ark of a dead man goes alongside the ark of \"the Life of the Worlds\"? they were told: He who lies in this ark fulfills what is written in what lies in the other ark. ", + "In what lies in the other ark it is written (Exodus 20) \"I am the L–rd your G–d,\" and of Joseph it is written (Genesis 50:19) \"Am I in the place of G–d?\" In what lies in this ark it is written (Exodus 20) \"There shall not be before you any other gods,\" and of Joseph it is written (Genesis 42:18) \"It is G–d whom I fear.\" (Exodus 20) \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain.\" And of Joseph it is written (Genesis 42:15) \"By the life of Pharaoh,\" (Joseph not swearing by \"the life\" of the L–rd.) (Exodus 20) \"Remember the Sabbath day.\" Joseph (Genesis 42:16) \"slaughter an animal and prepare it,\" \"prepare\" alluding to Sabbath eve, it being written here \"prepare,\" and elsewhere (Exodus 16:5) \"And it shall be on the sixth day that they shall prepare.\" (Exodus 20) \"Honor your father.\" Joseph (Genesis 37:13) \"And Israel said to Joseph: Are your brothers not grazing (the sheep) in Shechem? Go, and I will send you to them. And he said to him: Here I am\" (at your service). Joseph knew that his brothers hated him, but he would not transgress the words of his father. (Exodus 20) \"You shall not kill.\" He did not kill Potiphar (even though he could have.) (Exodus 20) \"You shall not commit adultery.\" He did not commit adultery with the wife of Potiphar. (Exodus 20) \"You shall not steal.\" He did not rob Pharaoh, viz. (Genesis 47:14) \"And Joseph collected all of the money, etc.\" (Exodus 20) \"You shall not testify falsely against your neighbor.\" Joseph did not tell his father what his brothers had done to him. Now does this not follow a fortiori, viz.: If he did not testify (against them) even truthfully, how much more so, falsely! (Exodus 20) \"You shall not covet.\" He did not covet Potiphar's wife. It is written (Leviticus 19:17) \"Do not hate your brother in your heart.\" And of Joseph it is written (Genesis 50:21) \"And he counseled them and he spoke to their hearts.\" It is written (Leviticus 19:18) \"You shall not take revenge and you shall not bear a grudge,\" and (in respect to Joseph, Genesis 50:20) \"And you contemplated evil against me, but G–d contemplated it for the good.\" (Leviticus 25:36) \"And let your brother live with you.\" (Genesis 47:12) \"And Joseph sustained his father and his brothers, etc.\"...", + "", + "(Exodus 13:19) \"For hashbea hishbia the children of Israel\": He (Joseph) had made them (his brothers) swear (\"hashbea\") that they would beswear (\"hishbia\") their children. R. Nathan says: Why did Joseph beswear his brothers and not his sons (to bury him in Canaan)? He reasoned: If I beswear my sons (to do this), the Egyptians will not permit them. And if they would say: But our father (Joseph) brought up his father (Jacob), immediately (upon his death), they would answer: Your father was a king (and could do as he wished.) Therefore, he beswore his brothers and not his sons.", + "Variantly: Joseph said to them (his brothers): My father went down (to Egypt) of his own free will and I brought him back perforce, for he beswore me to do so (viz. Genesis 50:5). I beswear you, from the place (Canaan) that you stole me, there shall you return me. And thus did they do with him, as it is written (Joshua 24:32) \"And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up (from Egypt), they buried in Shechem.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"G–d pakod ('remember') yifkod ('will remember') you\": He remembered you in Egypt — He will remember you at the Red Sea. He remembered you in the desert — He will remember you at Nachalei Arnon. He remembered you in this world — He will remember you in the world to come.", + "(Ibid.) \"and you shall bring up my bones from here with you\": I might think, immediately. It is, therefore, written \"with you\" — when you go up. And whence is it derived that they also brought up the bones of the other tribes? From \"from here with you.\"", + "(Ibid. 20) \"And they journeyed from Succoth and they encamped in Eitam.\" Just as Eitam is a place, so, Succoth. R. Akiva said \"Succoth\" refers to the clouds of glory, viz. (Isaiah 4:5-6) \"For all the glory shall it cover. And a succah shall it be for shade by day.\" This tells me only of the past. Whence do I derive (the same for) time to come? From \"And a succah shall it be for shade by day,\" and (Ibid. 35:10) \"And the redeemed of the L–rd will return, and they will come to Zion with song, the joy of the world over their heads.\"", + "(Ibid. 21) \"And the L–rd went before them by day with a pillar of cloud\": We find there to have been seven clouds: here, (Numbers 14:14) twice, (Ibid. 9:19), (Exodus 40:36), (Ibid. 37), (Ibid. 38) — Seven clouds: four on four sides, one above, one below, and one going before them, lifting what was low, and lowering what was high, as it is written (Isaiah 40:4) \"Let every valley be raised, and every mountain and hill be lowered. Let the rugged ground become level and the ridges become a plain.\" And it would kill the snakes and scorpions before them and sweep and sprinkle before them.", + "", + "R. Yoshiyah says: There were four (clouds): one before, one behind, one above, and one below. Rebbi says: Two (one before them and one over the mishkan).", + "(Exodus, Ibid. 21) \"And the L–rd went before them by day\": We are hereby taught that as one metes it out to others, so is it meted out to him. Abraham accompanied the ministering angels, viz. (Genesis 18:16) \"And Abraham went with them to escort them, and the L–rd accompanied his children in the desert for forty years, viz.: \"And the L–rd went before them by day with a pillar of cloud.\" Of our father Abraham it is written (Genesis, Ibid. 5) \"And I will take a piece of bread,\" and the Holy One Blessed be He brought down the manna for forty years, viz. (Exodus 16:4) \"Behold, I shall rain down bread for you, etc.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid.) \"Let there be taken now a little water, etc.\", and the Holy One Blessed be He raised for His children a well in the desert, viz. (Numbers 21:17) \"Bring up, O well — sing to it.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 7) \"And to the herd Abraham ran,\" and the Holy One Blessed be He flew in quail for his children, as it is written (Numbers 11:31) \"And a wind went forth from the land and flew in quail from the sea.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 4) \"And recline under the tree,\" and the Holy One Blessed be He spread out for his children seven clouds of glory,\" as it is written (Psalms 105:39) \"He spread out a cloud for shelter and a fire to illumine the night.\" Of Abraham it is written (Genesis, Ibid. 8) \"and he stood over them,\" and the Holy One Blessed be He defended his children in Egypt, that they not be smitten, viz. (Exodus 12:23) \"and the L–rd will skip over the door, etc.\"", + "(Exodus 13:21) \"And the L–rd went before them by day\": Can this be said? Is it not written (Jeremiah 23:22) \"'Do I not fill the heavens and the earth?' says the L–rd\"? and (Isaiah 6:3) \"One (seraph) called to the other 'Holy, Holy, Holy is the L–rd of hosts — the earth is full of His glory'\"? and (Ezekiel 43:2) \"And, behold, the glory of the G–d of Israel came from the east, His voice like the voice of many waters, the earth shining in His glory\"? How, then, am I to understand \"And the L–rd went before them by day\"?", + "Rebbi said: An analogy: The emperor Antoninus was presiding at the dais when it got dark, his sons remaining there. After he was finished, he took the lantern and lit (the way) for his sons — whereupon the nobles close to him said: Let us take the lantern and light (the way) for your sons. At this, he said: It is not that I have no one to take the lantern and light (the way) for my sons; but I want to impress upon you my love for my sons, that you treat them honorably.", + "And thus did the Holy One Blessed be He impress upon the nations of the world His love of Israel — He Himself walking before them, so that they (learn to) treat them honorably. And let alone that they do not do so, but they kill them with all kinds of sore, strange deaths, one unlike the other. Of this it is written (Joel 4:2) \"And I will gather all the nations and I will bring them down to the valley of Yehoshafat, and I will contend with them there over My people and My inheritance, Israel, that they have scattered among the nations, and over My land that they have divided.\" I might think that He will contend with them) over (their being guilty of) idolatry, illicit relations, and the spilling of blood. It is, therefore, written \"over My people and My inheritance, Israel.\" And (Ibid. 19) \"Egypt shall be a wasteland, and Edom, a desolate desert because of the sons of Judah, in whose land they have spilled innocent blood.\" At that time (Ibid. 10) \"Judah will endure forever, and Jerusalem, from generation to generation,\" and (Ibid. 21) \"And absolve them of their blood, I will not absolve them.\" When? When the L–rd dwells in Zion. (Exodus 13:22)", + "\"He did not dispel the pillar of cloud in the day, and the pillar of light at night\": We are hereby apprised that before the pillar of cloud had set, the pillar of light had risen. Variantly: Scripture hereby comes to teach us proper deportment for Sabbath eve (i.e., that the Sabbath candles should be lit before the day has departed)." + ], + [ + "(Exodus 14:1-2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the children of Israel that they return and encamp\": R. Shimon b. Yochai says: Wherever it is written \"saying and tell them,\" it (i.e., the command that follows) is for all generations, and wherever it is not written, (as in this instance) it is for that time alone. Rebbi says: Even where it is not written, it is for all generations, except for three instances, here, (Ibid. 25:1), and (Numbers 17:17). \"that they return and encamp before Pi Hachiroth\": What were these \"chiroth\"? (Two rocks, which were) not slanting, but straight; not open (between them), but surrounded (by stones, not affording passage between them); not round, but square; not man-made, but Heaven-made; with (the figure of) open eyes; one (in the figure of) a male, and (the other in the figure of) a female. These are the words of R. Eliezer. R. Yehoshua says: Hachiroth on one side, Migdol on the other side; the sea before them and Egypt behind them.", + "Variantly: \"Chiroth\" connotes the place of their (Israel's) freedom (\"cheruthan\"), a choice place for them (the Egyptians), the place of their idolatry. In the past it was called Pithom, viz. (Exodus 1:11) \"And it (Israel) built treasure cities for Pharaoh, Pithom and Ramses.\" They (the Egyptians) stopped (calling it Pithom) and called it Pi Chachiroth because it disappointed (\"me'achereth\" [lit., \"delayed\"]) its worshippers (by not stopping Israel from escaping).", + "And the children of Israel journeyed from Ramses to Succoth, and from Succoth to Eitam, and from Eitam to Pi Hachiroth. On the fifth day (of the week) they journeyed from Egypt, and they came to Ramses. On the sixth day and on the Sabbath they rested there, and on the first day of the week, the fourth day of their journeying, Israel began to prepare their vessels and preparing their beasts to leave, at which their (Egyptian) emissaries said to them: Your time has arrived to return to Egypt (viz. [5:3] \"Let us go a three days' distance, etc.\"), whereupon Israel said to them: When we left, was it by leave of Pharaoh? (viz. Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand\") — to which the emissaries retorted: Whether you like it or not, you must fulfill the royal decree! At this, Israel rose up against them. Some they killed, some they wounded, some fled and reported to Pharaoh. At this, Moses said to them: Turn back, so that Pharaoh not say that you are fleeing. When he blew the shofar for return the faint-hearted among them began to tear their hair and rend their garments — until Moses said to them: The L–rd has said to me that you are free. Thus, \"Let them return and encamp before Pi Hachiroth.\"", + "\"between Migdol and the sea\": There, was their greatness (\"gedulathan,\" as in \"Migdol\"). There, was their glory and their splendor. There, Joseph had gathered their silver and their gold, viz. (Genesis 47:14) \"And Joseph collected, etc.\"", + "\"before Ba'al Tzefon\": Only Ba'al Tzefon remained of all their idolatries. \"Over against it shall you encamp by the sea\": to deceive the Egyptians into believing that it had rescued itself, viz. (Iyyov 12:23) \"He deceives (homiletically, \"mashgi\") the nations to destroy them.\"", + "(Exodus 14:3) \"And Pharaoh will say about the children of Israel: They are nevuchim in the land\": \"nevuchim\" is \"confounded,\" as in (Joel 1:18) \"How the beasts groan! The herds of cattle navochu!\" Variantly: \"nevuchim\" — \"bewildered,\" as in (Esther 3:15) \"And the king and Haman sat down to feast, and the city of Shushan navochah.\" Variantly: \"And Pharaoh said\": He said and he did not know what he was saying. (i.e., unbeknownst to him he was prophesying. On the surface) he was saying that Moses was leading them without knowing where — but \"nevuchim\" (prophetically) intimates Moses, viz. (Devarim 32:49) \"Ascend the Mount Avarim, Mount Nevo, (short for 'nevuchim').\" Variantly: \"And Pharaoh said,\" without knowing what he was saying, viz.: Israel are destined to cry (\"livkoth\" as in \"nevochim\") in the desert, viz. (Numbers 14:1) \"And the entire congregation lifted their voices and the people cried (vayivku)\" Israel are destined to fall in the desert, viz. (Ibid. 29) \"In this desert shall your carcasses fall.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The desert has closed upon them\": When Israel saw the sea raging, they turned their faces to the desert (to escape), and the Holy One Blessed be He confronted them with wild beasts, which did not let them pass, viz.: \"He has closed 'sagar' the desert upon them,\" \"sagar\" alluding to wild beasts, as in (Daniel 6:23) \"My G–d sent His messenger and closed the lions' mouth and they did not wound me.\"", + "(Exodus 14:4) \"And I shall strengthen Pharaoh's heart\": for it was divided, whether to pursue or not to pursue. \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and all of his host\": Pharaoh initiated the transgression, viz. (Exodus 1:22) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him.\" Since he initiated the transgression, first he and then all of his host were drowned. Similarly, (Genesis 7:23) \"And He blotted out every being … from man until beast, etc.\" The initiator was punished first. Similarly, (Ibid. 19:11) \"And the men at the entrance of the house, etc.\" The initiators were punished first. Here, too, \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh, etc.\" The initiator was punished first. Now does this not follow a fortiori? If in the (L–rd's) measure of punishment, the lesser, the initiator of the transgression is punished first, then in his measure of reward, the greater, how much more so (is the converse true)!", + "\"and I will be honored through Pharaoh\": Scripture here apprises us that when the L–rd exacts punishment of the nations, His name is aggrandized in the world, as it is written (Isaiah 66:19) \"And I will put a sign upon them (the nations), and I will send some of them as survivors to the nations — Tarshish, Pul, Lud, the Archers, Toval and Yavan … and they will declare My glory among the nations,\" and (Ibid. 45:14-15) \"Thus said the L–rd: The toil of Egypt and the men of Cush and the Sabeans, men of stature, will pass to you and will become yours. They will follow after you and pass in chains. They will prostrate themselves before you. They will pray before you — Only with you is G–d, and there is none other except for G–d.\" What follows? \"You are a G–d who conceals Himself. The G–d of Israel is the Savior.\" And it is written (Ezekiel 38:22) \"And I will punish him (Gog) with pestilence and with blood, torrential rain and hailstones, fire and sulphur, etc.\", followed by (23) \"And I will be exalted and I will be sanctified, and I will make Myself known before the eyes of many nations, and they will know that I am the L–rd.\" And it is written (Psalms 76:3) \"And His tabernacle will be in Jerusalem, and His dwelling in Zion, etc.\" And (Ibid. 4) \"There He broke the flying bows, shield, sword, and battle, Selah.\" (Ibid. 2) \"G–d is known in Judah. His name is great in Israel.\"", + "This is the intent of (Exodus 14:4) \"And Egypt will know that I am the L–rd.\" In the past, they did not know, but now they will know!", + "\"And they did so\": We are hereby apprised of the wisdom of Israel. They did not say: How can we turn back (against our pursuers), so as not to dispirit the women and children among them. Variantly: \"And they did so\": They said: Whether we like it or not, we must do only as the son of Amram says.", + "(Exodus 14:5) \"And it was told to the king of Egypt\": Who told him? His emissaries (that he had sent with them.) Some say: He had watchtowers. Others say: Amalek told him.", + "\"that the people had fled\": Now had they fled? Is it not written (Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out with a high hand\"? — Because they had beaten his emissaries, they went and said to Pharaoh: Look, Israel beat us. They killed some of us and wounded others, and no one stopped them. They have no ruler and no officer, viz. (Mishlei 30:27) \"The locusts have no king, and they all go out in a single swarm\" (as their sprit moves them).", + "In the past, Pharaoh's servants said to him (Exodus 10:7) \"How long will this one be a stumbling block to us?\" and now (Ibid. 14:5) \"What is this that we did in sending Israel away from serving us?\" They said to him: If we were smitten and we had not sent him away, that would have been enough for us. Or if we were smitten and had sent him away and he had not taken our wealth from us, that would have been enough for us. But we have been smitten, and we have sent him away, and he has taken our wealth from us!", + "An analogy: A man sent to his servant: Go and bring me a fish from the marketplace. He goes and buys him a rotten fish, at which the master says to him: Either eat the fish, or receive a hundred lashes, or pay me a hundred maneh. The servant: I'll eat it. He begins eating, but does not finish before saying: I'll take the lashes. He receives sixty lashes, and does not finish before saying: I'll pay the hundred maneh. In the end, he has eaten the fish, received the lashes, and paid the hundred maneh! Thus, with Egypt: They were smitten, and they sent Israel away, and their wealth was taken!", + "Variantly: \"And the heart of Pharaoh was reversed\": Scripture hereby apprises us that when Israel left Egypt, its kingdom came to an end, as it is written (Ezekiel 32:19) \"Whom have you (Egypt) surpassed in beauty? Descend and be laid to rest with the uncircumcised!\"", + "Now the nations will clang to us like a bell, saying: Now if these (Jews), who were under their thumb, they let go and they left, why should we send to Aram Naharayim and to Aram Tzovah to pay tribute to them and to provide slaves for them? Thus, \"And the heart of Pharaoh was reversed\": to apprise us that Pharaoh ruled from one end of the world to the other, and had sultans from one end of the world to the other — all because of the honor of Israel (who was subject to him). Of him it is written (Psalms 105:20-21) \"He sent a king (Pharaoh) who released him (Joseph); a ruler of peoples, who freed him. He appointed him master of his palace, and ruler of all his wealth.\" And thus do you find that every nation that ruled over Israel, ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel.", + "What is written of the kings of Ashur? (Isaiah 10:14) \"and my hand found, as a nest, the wealth of peoples. As one gathers abandoned eggs, I gathered all the earth. No one flapped a wing or opened a mouth to peep.\"", + "What is written of the kingdom of Bavel? (Jeremiah 27:8) \"The nation or kingdom that does not serve him, that does not put its neck under the yoke of the king of Bavel, etc.\"", + "What is written of the kingdom of Madai? (Daniel 6:26) \"Then King Darius wrote to all peoples, nations and languages that inhabit the earth, etc.\"", + "What is written of the kingdom of Greece? (Ibid. 7:6) \"After that, as I looked on, there was another one like a leopard, and it had on its back four wings like those of a bird; the beast had four heads, and dominion was given to it.\"", + "What is written of the fourth kingdom (Aram)? (Ibid. 23) \"This is what he said: The fourth beast: There will be a fourth kingdom upon the earth which will be different from all the kingdoms; it will devour the whole earth, tread it down and crush it.\" We thus learn that every nation that had dominion over Israel ruled from one end of the world to the other, because of the honor of Israel. Variantly (Exodus 14:5) \"And the heart of Pharaoh and of his servants was reversed against the people. And they said: What is this that we did in sending Israel away from serving us?\" They said to him: Would we not have gained much good from them?", + "R. Yossi Haglili says: An analogy: A man inherits a beth kor (of land) and sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and opens springs in it and plants in it gardens and orchards — whereupon the seller begins \"choking\" (at what he did)! Thus, with Egypt. They sent without realizing what they were sending. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 4:13) \"Your 'sendings' are an orchard of pomegranates!\"", + "Variantly: R. Shimon b. Yochai says: An analogy: A man inherits a country-seat across the seas and he sells it for a pittance — whereupon the buyer goes and digs in it and finds in it treasures of silver and of gold and precious stones and pearls — whereupon the seller begins \"choking.\" Thus with Egypt. They sent without realizing what they were sending, viz.: \"What is this that we did, etc.\"", + "(Exodus 14:6) \"And he harnessed his chariot\": He himself. It is the way of kings to stand while other equip their chariot and harness it, but here the wicked Pharaoh himself harnessed and equipped it. And when the Egyptian nobles saw this, all of them arose and did the same.", + "Four \"harnessed\" with joy: Abraham — (Genesis 22:3) \"And Abraham rose early in the morning (for the binding of Isaac), and he saddled his ass.\" Now did he not have many servants? — (He did so) for the honor of the L–rd. Joseph — (Ibid. 46:29) \"and Joseph (himself) harnessed his chariot.\" Did he not have many servants? — (He did so) in honor of his father. Bilam — (Numbers 22:21) \"And Bilam arose in the morning and (himself) saddled his ass\" (to go with the emissaries of Balak.) Pharaoh — here. Let the \"saddling\" of Abraham come, who went to do the will of the L–rd and oppose the \"saddling\" of Bilam, who went to curse Israel. Let the \"harnessing\" of Joseph come and oppose the \"harnessing\" of the wicked Pharaoh, who went to pursue Israel. Variantly: R. Shimon b. Yochai says: Let the hand-sword of Abraham come — (Genesis 22:10) \"And he took the knife to slaughter his son\" — and oppose the hand-sword wielded by the wicked Pharaoh in pursuing Israel — (Exodus 15:9) \"I shall draw forth my sword; my hand will impoverish them.\"", + "(Ibid. 14:6) \"and he took his people with him\": He \"took\" them with words, saying to them. It is the way of kings to be leaders from the rear and to have their armies preceding them, but I will precede you, viz. (Ibid. 10) \"And Pharaoh pressed ahead\" (of the others.) It is the way of kings that all the people take the spoils and place them before him and he takes first choice, but I will share equally with you, viz. (15:9) \"I shall divide the spoils\" (with you.) And, what is more, I will open for you treasure troves of silver and of gold and of precious stones and pearls and I will give (them) to you. Thus, \"and he 'took' his people with him\" — with words.", + "(Exodus 14:7) \"And he took six hundred choice chariots\": Whence came the horses required for the chariots? If you would say, from Egypt, is it not written (re the plague of pestilence, Ibid. 9:6) \"and all the cattle of Egypt died\"? And if you would say, from Pharaoh, is it not written (Ibid. 3) \"Behold, the hand of the L–rd is in your cattle in the field, in the horses, etc.\"? And if you say, from Israel, is it not written (Ibid. 10:26) \"And our cattle, too, will go with us; not a hoof will remain\"? Whence, then, did they come? From those (of his servants) who feared the word of the L–rd (viz. 9:20) and drove his horses from the field into the houses. We find, then, that the cattle driven off by those who feared the word of the L–rd proved to be an impediment to Israel — whence R. Shimon says: \"the best of the gentiles — kill! The best of the serpents — crush its head!\"", + "R. Shimon b. Gamliel says: Come and see the wealth and grandeur of this guilty kingdom (i.e., Rome). Not one of their legions is idle, but all are active (in conquest) day and night — and, in contrast, (now that its Jews have left), those of Egypt, all of which are idle.", + "(Exodus 14:7) \"and shalishim upon all of them\": \"shalishim\" are warriors, as in (Ezekiel 23:23) \"shalishim and notables — all riders of horses.\" Variantly: \"and shalishim upon all of them\": They were \"triple (\"meshulashim\") -armed. R. Shimon b. Gamliel says: This refers to the third (man in the chariot). In the past there were only two charioteers. Pharaoh added a third to pursue Israel the more swiftly. Rebbi says: There were three and Solomon added a fourth.", + "Variantly: \"and shalishim\": Three (Egyptians) against every one (Israelite). Others say: three hundred against one. And how did Pharaoh know how many Israelites died in the three days of darkness and how many left Egypt? He took out their registries and apportioned warriors accordingly. Similarly, R. Yirmiyah expounded (II Chronicles 14:8) \"And Zerach the Cushite went out against them with an army of a thousand thousands and three hundred chariots.\" How did he know how many there were of them? According to the number of (their) chariots, he apportioned warriors. Variantly: \"and shalishim 'upon all of them'\": ('al kulo') in order to destroy them. In the past (he commanded [Exodus 1:22]) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him,\" but here, \"and \"shalishim 'al kulo'\" (\"in order to destroy\" [all of them]), viz. (Ibid. 15:9) \"I shall draw forth my sword; my hand shall impoverish (i.e., eradicate) them.\"", + "(Exodus 14:8) \"and the L–rd strengthened the heart of Pharaoh\": His heart was divided between pursuing or not pursuing.", + "\"and he pursued the children of Israel\": to apprise us of the eminence of Israel. If it were another people, he would not pursue them.", + "\"and the children of Israel went out with a high hand\": Scripture hereby apprises us that when the Egyptians were pursuing Israel, they vilified and execrated and cursed, while Israel exalted, praised, and sang a song of glorification to the L–rd of the war, as it is written (Psalms 149:6) \"the exalting of G–d in their throats and a two-edged sword in their hands,\" and (Ibid. 57:6) \"Exalted over the heavens is G–d, etc.\", and (Isaiah 25:1) \"O L–rd, You are my G–d. I will exalt you. I will praise Your name. For You wrought wondrously. Counsel from afar, enduring faith.\"" + ], + [ + "(Exodus 14:9) \"And Egypt pursued them\" (This is ostensibly redundant.) We are hereby apprised that not one of them stumbled on the way, lest they resort to divination and turn back.", + "For thus do we find, that these nations resorted to divination, viz. (Devarim 18:14) \"For these nations that you are to inherit resort to soothsayers and diviners, etc.\", and (Numbers 22:7) \"And the elders of Moav and the elders of Midian went, with (instruments of) divination in their hands,\" and (Joshua 13:22) \"And Bilaam the son of Beor the augur they slew by the sword,\" and the elders of Midian divined and turned back.", + "\"and they overtook them camping by the sea … (Ibid. 10) And Pharaoh pressed ahead\": He \"pressed\" the disaster to come upon him. When Pharaoh saw that (the idol) Ba'al Tzefon had remained, he said: Ba'al Tzefon has concurred with my decree. I thought to destroy them by water, and Ba'al Tzefon has concurred — whereupon he began slaughtering, offering incense, and bowing down to his idol. Thus, \"and Pharaoh drew near\" — to slaughter and to offer incense.", + "Variantly: \"and Pharaoh pressed ahead\": He pressed himself forward to pursue them. The distance that Israel covered in three days, his emissaries covered in a day and a half. And what they covered in a day and a half Pharaoh covered in one day. Thus, \"and Pharaoh pressed ahead.\"", + "\"and the children of Israel lifted their eyes\": Since Israel had smitten the emissaries, they knew that in the end they would be pursued.", + "\"and, behold, Egypt coming (nose'a) after them\": It is not written \"nosim\" (plural), but \"nose'a\" (singular), all forming squadrons, like one man — whence the kingdoms learned to lead their men in squadrons.", + "\"And they were exceedingly afraid, etc.\": whereupon they \"embraced the trade\" (prayer) of their fathers, Abraham, Isaac, and Jacob. Abraham — (Genesis 12:8) \"… Beth-el on the west and Ai on the east, and he built there an altar to the L–rd, and he called in the name of the L–rd.\"", + "Isaac — (Ibid. 24:63) \"And Isaac went out lasuach in the field,\" \"sichah\" being prayer, as in (Psalms 55:18) \"Evening, morning, and noon asichah and moan, and He has heard my voice,\" and (Ibid. 14:2-3) \"With my voice I cry out to the L–rd. I pour out before Him sichi. I tell my trouble before Him, etc.\", and (Ibid. 102:1) \"A prayer of the afflicted one when he faints, and before the L–rd pours forth sicho.\"", + "Jacob — (Genesis 28:11) \"Vayifga in the place and he spent the night there, for the sun had set, \"pegiyah\" being prayer, as in (Jeremiah 7:16) \"And you (Jeremiah), do not pray for this people, and do not raise for them song and prayer, and (do) not tifga bi,\"", + "and (Ibid. 27:17) \"Yifgu na ('Let them now pray') to the L–rd of hosts that the vessels which remain in the house of the L–rd, etc.\" And thus is it written (Isaiah 41:14) \"Fear not, O worm of Jacob, men of Israel.\" Just as a worm smites a cedar only with its mouth, so, Israel has recourse only to prayer.", + "And it is written (Genesis 48:22) \"And I (Jacob) have given to you an additional portion over your brothers, which I took from the hand of the Emori with my sword and with my bow.\" Now did he take it with his sword and his bow? — \"my sword\" is prayer. My bow (\"bekashti\") is (my) supplication (\"bakashati\").", + "And thus is it written (Genesis 49:9) \"A lion's whelp is Judah\" (Just as a lion's power is in his mouth, so, the power of Judah [i.e., prayer].) And it is written (Devarim 33:7) \"And this is for Judah … Hear, O L–rd, the voice (i.e., the prayers) of Judah.\"", + "And thus did Jeremiah say (Jeremiah 17:5) \"Cursed is the man who trusts in man.\" And what is said of prayer? (Ibid. 7) \"Blessed is the man who trusts in the L–rd, and the L–rd will be his trust\" — when they pray to Him and he is close to them, viz. (Psalms 145:18) \"Close is the L–rd to all who call upon Him.\"", + "And thus did David say to Goliath (I Samuel 17:45) \"You come to me with a sword, a spear, and a javelin — but I come to you with the name of the L–rd of hosts, the G–d of Israel.\" And it is written (Psalms 20:8-10) \"These with chariots and these with horses; but we, in the name of the L–rd our G–d will call. They knelt and they fell, but we rose and gained courage. O L–rd, save! The King will answer us on the day that we call.\"", + "And thus is it written (II Chronicles 14:10) \"And Assa called to the L–rd his G–d and he said: 'O L–rd, there is none but You to help both the many and the powerless. Heed, O L–rd our G–d, for upon You did we rely and in Your name have we come against this great throng. O L–rd our G–d, let no man be throned with You.'\"", + "What is written of Moses? (Numbers 20:14-16) \"And Moses sent messengers from Kadesh to the king of Edom … And our fathers went down to Egypt … and He hearkened to our voice.\" He (the king of Edom) said to them (the messengers): You take pride in what your father Isaac bequeathed to you — (Genesis 27:22) \"The voice is the voice of Jacob\", (Numbers 21:3) \"And the L–rd hearkened to the voice of Israel\" — and we take pride in what our father Isaac bequeathed to us — (Genesis, Ibid.) \"and the hands are the hands of Esav\", (Ibid. 40) \"and by your sword will you live.\" As it is written (Numbers 20:18) \"And Edom said to him: Do not pass through me, lest I go out against you with the sword,\" their trust being only in the sword. But Israel embraced the \"trade\" (prayer) of their fathers, the trade of Abraham, Isaac, and Jacob.", + "(Exodus 14:11) \"And they said to Moses: Is it for lack of graves in Egypt that you have taken us to die in the desert!\" After they had placed \"leavening in the dough\" (i.e., after the evil inclination began to overcome them), they came to Moses and said (Ibid. 12) \"Is not this the thing that we spoke to you in Egypt?\" Now what did Israel say to Moses in Egypt? — (Ibid. 5:19-21) \"And they met Moses and Aaron … and they said to them: May the L–rd reveal Himself to you and judge, etc.\" We were aggrieved over the subjugation of Egypt. The death of our brothers in the (plague of) darkness was more grievous to us than our subjugation to Egypt. We were aggrieved over the death of our brothers in the darkness. \"Our death in the desert\" is more grievous to us than the death of our brothers in the darkness. For our brothers (who died in the darkness) were mourned and buried, whereas for us — our corpses will be cast to the heat of day and to the cold of night! —", + "whereupon Moses said to them (Exodus 14:13) \"Do not fear, etc.\" Moses inspirited them. We are hereby apprised of Moses' wisdom, Moses standing before them and appeasing all those thousands and ten thousands — who listened to him! Of him it is written in the tradition (Koheleth 7:19) \"Wisdom strengthens the wise more than ten rulers who are in the city.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"Stand ready (hithyatzvu) to see the salvation of the L–rd\": Moses said to them: Today the Shechinah will repose the Holy Spirit upon you; for \"yetzivah\" in all places refers to the Holy Spirit, viz. (Amos 9:1) \"I saw the L–rd nitzav on the altar\", and (I Samuel 3:10): \"And the L–rd came vayithyatzev, and He called as before 'Samuel, Samuel'\", and (Devarim 31:14) \"Call Joshua vehithyatzvu in the tent of meeting and I will command him\", and (Exodus 2:4) \"Vatethatzav his sister from afar to know what would be done with him,\" the Holy Spirit reposing itself upon her.", + "At that time, Israel were like a dove fleeing the hawk and seeking refuge in the cleft of the rock, where the serpent hissed. If she enters within — the serpent; if she goes out — the rising sun. So, were Israel at that time, the sea raging (before them); the foe pursuing (behind them) — whereupon they raised their eyes in prayer. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 2:14) \"My dove in the clefts of the rock, let Me see your face; let Me hear your voice. For your voice is sweet and your face is fair.\"", + "\"your voice is sweet\" — in prayer.", + "Variantly: \"Stand ready to see the salvation of the L–rd\": They: When? Moses: Tomorrow. They: Moses our teacher we do not have the strength to wait. At that time Moses prayed and the Holy One Blessed be He showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. Similarly, (II Kings 6:15-17) \"And the attendant of the man of G–d … saw a force surrounding the city, with horses and chariots. And his youth said to him: O, my master, what shall we do? … And Elisha prayed and he said: O L–rd, open his eyes and let him see. And the L–rd opened the eyes of the youth and he saw. And, behold, the mountain filled with horses and fiery chariots around Elisha.\" Thus did Moses pray at that time and the L–rd showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. And thus is it written (Psalms 18:13) \"From the brilliance, opposing him\": Opposed to what they presented, \"His clouds, came forward, hail and coals of fire\": Clouds opposed to their squadrons; hail opposed to their projectiles; coals opposed to their catapults; fire opposed to their naphtha. (14) \"He shall thunder from the heavens\", opposed to the clattering of their armor and the thumping of their boots. \"And He shall raise His voice on high\", opposed to the blasting of their trumpets. (15) \"And He shall let fly his shafts and scatter them\", opposed to their arrows. \"and many lightnings and He shall rout them\", opposed to the brandishing of their swords.", + "Variantly: \"And He shall let fly His shafts and scatter them\": His shafts scattered them and His lightnings \"huddled\" them. \"and they were confounded (vayehumam)\": He took their greaves and they did not know what they were doing.", + "Variantly (on \"vayehumam\"): \"hamamah\" is pestilence as in (Devarim 3:23) \"vehamam mehumah gedolah until they perished.\"", + "\"For as you see Egypt\": In three places the L–rd exhorted Israel not to return to Egypt: (Here:) \"for as you see Egypt this day, you shall see them no more, forever\", (Devarim 17:16) \"You must not go back this way again\", (Ibid. 28:68) \"… by the way which I told you, you shall not see it again.\"", + "Three times they returned and three times they fell. The first, in the days of Sancheriv, viz. (Isaiah 31:1) \"Woe unto those who go down to Egypt for help!\" The second, in the days of Yochanan ben Kareach, (Jeremiah 42:16-17) \"And it shall be, the sword which you fear will overtake you there in the land of Egypt and the famine which you worry over will follow after you in Egypt, and there will you die.\" The third, in the days of Trajanus. Three times they returned and three times they fell. As it is written, (Hoshea 7:11) \"Ephraim is a silly dove, without a heart. They have called to Egypt, etc.", + "Israel were four factions at the sea: One was for lunging into the sea; another, for returning to Egypt; another for warring against them; another, for crying out against them. Those who were for lunging into the sea — it was said to them: \"Stand ready to see the salvation of the L–rd. Those who were for returning to Egypt — it was said to them: \"For as you see Egypt this day, you shall see them no more, forever.\" Those who were for warring against it\" — it was said to them: \"the L–rd will war for you.\" Those who were for crying out against them — it was said to them: \"And you be still.\"", + "\"the L–rd will war for you\": Not only now, but He will always war for you against your enemies.", + "R. Meir says: The L–rd will war for you when you stand still. How much more so when you accord praise to Him!", + "R. Meir says: \"the L–rd will war for you\": He will perform for you miracles and (acts of) strength, and you will stand still. Israel asked Moses our teacher: \"What can we do?\" He answered: You exalt Him and accord song, praise, grandeur and glory to the Master of wars, viz. (Psalms 149:6) \"The praises of G–d in their throats\", and (Ibid. 57:6) \"Be exalted over the heavens, O G–d; over all the earth, Your glory\", and (Isaiah 25:1) \"O L–rd, You are my G–d. I will exalt You. I will praise Your name for You wrought wondrously. Counsels from afar, enduring in faith.\"", + "At that time Israel opened their mouths in song, viz. (Exodus 15:1) \"I shall sing to the L–rd for He is exalted (over all the) exalted.\"" + ], + [ + "(Exodus 14:15) \"And the L–rd said to Moses: Why do you cry out to Me?\" R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, all that Israel has to do is to go forward.", + "R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, My children are in trouble. The sea is raging and the foe is pursuing and you stand and prolong your prayers? For R. Eliezer was wont to say: There is a time to prolong (prayer) and a time to shorten. (Numbers 12:13) \"G–d, I pray You, hear her\" — to shorten. (Devarim 9:18) \"And I fell down before the L–rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights\" — to prolong.", + "R. Meir says: If for Adam, who was alone, I made dry land (viz. Genesis 1:9), for this assembly of holy ones shall I not make dry land?", + "R. Yishmael says: In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it is written (Isaiah 52:1) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O Zion. Don your robes of glory, O Jerusalem, holy city. For there will not again enter you the uncircumcised and the unclean\", and (Ibid. 51:9-10) \"Awake, awake, clothe yourself in splendor, O arm of the L–rd. Awake as in days of old, as in generations of yore … Is it not You that dried up the sea, the waters of the great deep, a road for the redeemed to cross?\"", + "Variantly: Because of My promise to their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 28:14) \"And your seed shall be as the dust of the earth, ufaratzta yamah vakedma\", \"ufaratzta yamah\" intimating the splitting of the sea.", + "R. Yehudah b. Betheirah says: The Holy One Blessed be He said to him: I have already fulfilled My promise to your father Abraham, viz. (Exodus, Ibid. 21) \"and He made the sea into the dry land\" (that He had promised to Abraham) (Ibid. 29) \"and the children of Israel walked in the dry land (that had already been made) in the midst of the sea.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: The sun and the moon testify that I have already split the sea for them, viz. (Jeremiah 31:35) \"Thus said the L–rd who gives the sun for light by day, the laws of moon and stars for light by night, who splits the sea and stuns its waves — the L–rd of hosts is His name.\"", + "R. Bana'ah says: In the merit of the mitzvoth performed by Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 22:3) \"and he split the wood for the burnt-offering\" — and here (Exodus 14:21) \"and the waters were split.\"", + "R. Shimon Hatemani says: In the merit of circumcision I will split the sea for them, viz. (Jeremiah 33:25) \"If not for My covenant, day and night, I would not have made the statutes of heaven and earth.\" Which covenant obtains both day and night? Circumcision.", + "R. Avshalom the elder says: An analogy: A man gets angry with his son and drives him from the house. His lover comes in to beseech him to restore him to his house. He responds: Are you beseeching me for my son? I have already come to terms with my son.", + "Thus, the L–rd: \"Why do you cry out to Me?\" I have already come to terms with them.\"", + "Rebbi says: Last night you said (i.e., you complained to Me) (Exodus 5:23) \"And from the time I came to Pharaoh, etc.\" And now you stand and wax long in prayer? \"Why do you cry out to Me?\" Rebbi says (Exodus 14:15) \"Speak to the children of Israel and have them go forward ('veyisa'u').\" Have them retract ('yasiu') the things that they said. Last night they said (Ibid. 11) \"Is it for lack of graves, etc.?\" and now you stand and wax long in prayer (for them)? \"Why do you cry out to Me?\" Let them retract what they have said.", + "The sages say: He wrought with them for His name's sake, viz. (Isaiah 48:11) \"For My sake, for My sake shall I do, etc.\" And (Ibid. 63:12) \"He split the sea before them.\" Why? (Ibid.) \"To make Himself an eternal name.\"", + "Rebbi says: Their faith in Me suffices Me to split the sea for them. As it is written (Exodus 14:2) \"Let them return and encamp, etc.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: In the merit of their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Psalms 105:42) \"For He remembered His holy word to Abraham His servant. (43) And He led out His people with joy, etc.\"", + "R. Eliezer b. Yehudah of Bortutha says: In the merit of the tribes I will split the sea for them, viz. (Habakkuk 3:14) \"You have split (the sea) for his tribes, the heads of his scattered ones, etc.\" And it is written (Psalms 136:13) \"who split the sea into sections.\"", + "Shmayah says: The faith that Abraham their father had in Me suffices for Me to split the sea for them, viz. (Exodus 4:31) \"And the people believed when they heard, etc.\"", + "", + "Shimon of Kitron says: In the merit of the bones of Joseph I will split the sea for them, viz. (Genesis 39:12) \"And he left his garment in her hand and he fled.\" And it is written (Psalms 114:3) \"The sea saw and it fled, etc.\"", + "R. Nathan says in the name of Abba Yossi Hamechuzi: (\"Why do you cry out to Me?\") Have I not had it written (Numbers 12:7) \"In all of My house he (Moses) is trusted\"? You (Moses) are in My dominion and the sea is in My dominion, and I have appointed you a keeper over it. (Therefore, [Exodus 14:16] \"Raise your staff, etc.\")", + "R. Chanina b. Chachinai says: Have I not had it written (Mishlei 17:17) \"A brother is born for (times of) trouble\"? I am a brother to Israel in their time of trouble. \"Brother\" (here) signifies Israel, viz. (Psalms 122:8) \"For the sake of My brothers and My friends I will speak for peace in you (Jerusalem).\"", + "R. Shimon b. Yehudah says: \"Why do you cry out to Me?\" Their cries have already preceded yours, viz. (Exodus 14:10) \"and the children of Israel cried out to the L–rd, etc.\"", + "R. Acha says: The Holy One Blessed be He said: If not for your outcry, I would have destroyed them for the idolatry in their midst, viz. (Zechariah 10:11) \"And tzarah crossed the sea,\" tzarah (here) being idolatry, as in (Isaiah 28:20) \"and the molten image, tzarah, etc.\" and as in (Leviticus 18:18) \"And a woman to her sister do not take litzror\" (to be a rival). And because of your outcry I have withdrawn My wrath, as it is written (Psalms 106:22-23) (\"… awesome deeds at the Red Sea) and he thought to destroy them if Moses His chosen one had not stood in the breach before Him, to turn His wrath from destruction.\"", + "R. Eliezer Hamodai says: \"Why do you cry out to Me?\" I do not have to be commanded for the children of Israel, (Isaiah 45:11) \"For My children and the work of My hands would you command Me?\" Are they not \"readied\" before Me from the six days of creation? (Jeremiah 31:36) \"Just as these laws (of nature) will not depart from before Me, says the L–rd, so the children of Israel will not cease from being a nation before me for all time.\"", + "Others say: The faith that they had in Me suffices for Me to split the sea for them. They did not say to Moses: How can we go out to the desert without food? But they believed in Moses and followed him. Of this it is written in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem, saying … I have remembered for you the lovingkindness of your youth, the love of your espousals, your following Me in the desert, in a land unsown.\" How were they rewarded for this? (Ibid. 3) \"Holy is Israel unto the L–rd, the first of His harvest. All of its eaters will be blamed. Evil will come upon them, says the L–rd.\"", + "R. Yossi Haglili says: When Israel entered the sea, Mount Moriah was uprooted from its place, with the altar of Israel built upon it, and its woodpile upon it, and Isaac bound upon it upon the altar, and Abraham stretching out his hand and taking the knife to slaughter his son — whereupon the L–rd said to Moses: Moses, My children are in trouble, the sea raging and the foe pursuing them, and you stand and indulge in prayer? Moses: But what can I do? The L–rd: \"Raise your staff and stretch out your hand over the sea, etc.\" And you — exalt and praise and accord song and praise and thanks and grandeur and glory and splendor and hallel to the Master of wars!" + ], + [ + "\"And you, raise your staff\": Ten miracles were performed for Israel at the sea: The waters were split and became like a dome, viz. (Habakkuk 3:14) \"You split (the sea) for his tribes; the summit of its scattering raged to scatter me\"; the sea became dry land, viz. (Exodus 14:29) \"and the children of Israel walked on the dry land\"; it became like tar (where the Egyptians trod), viz. (Habakkuk, Ibid. 15) \"You led your horses in the sea, in the mire of many waters\"; it (the water) became like crumbs, viz. (Psalms 74:13) \"You 'crumbed' the sea with Your might\"; it became like rocks, viz. (Ibid.) \"You broke the heads of serpents (the Egyptians) on the waters\"; the sea split into sections, viz. (Ibid. 136:13) \"You split the Red Sea into sections,\" viz. (Ibid. 15:8) \"and with the breath of Your nostrils the waters piled up\"; they became like a wall, viz. (Ibid.) \"the waves stood up as a wall\"; He extracted for them sweets from salts, viz. (Psalms 78:16) \"and He brought forth streams from a rock and brought down waters as rivers\"; He froze the sea for them and it became like vessels of glass, viz. (Exodus 15:8) \"The depths froze in the midst of the sea.\"", + "(Exodus 14:19) \"And the angel of G–d, who went before the camp of Israel, etc.\": R. Yehudah says: This verse is rich in allusions.", + "An analogy: A man was walking on the road leading his son before him when robbers came to snare him, whereupon he took him and placed him behind him, when a wolf came to snatch him, whereupon he took him and placed him in front — whereupon robbers came before him and wolves behind him — whereupon he took him and placed him on his shoulders — whereupon his son was scorched by the sun — whereupon his father spread his garment over him. He hungered and he fed him; he thirsted and he gave him to drink. Thus, the Holy One Blessed be He, viz. (Hoshea 11:3) \"And I pampered Ephraim, taking them on My arms, and they did not know that I had healed them.\" His son was scorched by the sun, whereupon He spread his garment over him, viz. (Psalms 105:39) \"He spread a cloud for a cover and fire to light up the night.\" \"He hungered and He fed him,\" viz. (Exodus 16:4) \"I shall rain down bread for you from heaven.\" He thirsted and he gave him water to drink, viz. (Psalms 78:11) \"And He brought forth nozlim from a rock,\" \"nozlim\" being living waters, as in (Song of Songs 4:15) \"a garden spring, a well of living waters, and nozlim, etc.\" and (Mishlei 5:15) \"Drink waters from your pit and nozlim from your well.\"", + "R. Nathan asked R. Shimon b. Yochai: In all places you find \"the angel of the L–rd (\"yod-keh-vav-keh\") — (Genesis 16:7) \"and an angel of the L–rd found her\" — (Ibid. 9) \"and the angel of the L–rd said to her\" — (Exodus 3:2) \"and an angel of the L–rd appeared to him\" — And here it is written \"and the angel of G–d (Elokim) turned.\" (Why is this so?) He answered: \"elohim\" in all places is a judge. We are hereby apprised that Israel were being judged at that time — whether to be rescued or to be destroyed with the Egyptians (for themselves having succumbed to idolatry.)", + "(Exodus 14:20) \"And it (the cloud) came between the camp of Egypt and the camp of Israel, and it was cloud and darkness\" — cloud for Israel and darkness for Egypt; Israel in the light, and Egypt in the dark, as in (Ibid. 10:23) \"One man did not see another, and no man rose from his place for three days.\" And thus do you find in time to come, viz. (Isaiah 60:1) \"Arise, shine, for your light has come, and the glory of the L–rd has shone upon you.\" Why? (Ibid. 2) \"For, behold, the darkness covers the earth, and thick clouds, the peoples, and upon you the L–rd will shine, and His honor will be seen upon you.\" And, what is more, he who is enveloped in darkness will see him who is enveloped in light. For the Egyptians, steeped in darkness, saw Israel in the light, eating, drinking and rejoicing. And they shot arrows and projectiles upon them, and the cloud and the angel protected them. And it is written (II Samuel 22:3) \"My Shield, the horn of my salvation, my fortress and my refuge, my savior — You will save me from violence.\" And it is written (Ibid. 31) \"He is a Shield to all who take shelter in Him.\"", + "(Exodus 14:20) \"And one did not come near another the entire night\": Scripture hereby apprises us that a standing Egyptian could not sit down, and a sitting one could not stand up. One who unloaded could not load, and one who loaded could not unload because he was caught in thick darkness, as it is written (Ibid. 10:21) \"and darkness will be darkened.\" Variantly: \"And one did not come near another the entire night\": The Egyptian camp did not come near the Israelite camp, and the Israelite camp did not come near the Egyptian camp.", + "(Exodus 14:21) \"And Moses stretched his hand over the sea\": and the sea resisted — whereupon Moses commanded it to split in the name of the Holy One Blessed be He; but it continued to resist. He showed him the staff, but it continued to resist. An analogy: A king had two gardens, one within the other. He sold the inner and the buyer came to take possession, but the watchman barred him. The buyer said: \"In the name of the king,\" but he still resisted. He showed him the (king's) signet, but he still resisted — until he conducted the king himself there — at which the watchman began to flee. At this, the buyer said: The whole day I told you \"In the name of the king,\" and you did not accept that. Why are you fleeing now? — whereupon the watchman said: I am not fleeing you, but the king. Thus, Moses stood at the sea and commanded it to split in the name of the Holy One Blessed be He, to no avail. He showed him the staff, to no avail — until the Holy One Blessed be He revealed Himself upon it in His full glory and strength — whereupon the sea fled, viz. (Psalms 114:3) \"The sea saw and fled.\" Moses said to it: The whole day I said to you \"In the name of the Holy One Blessed be He,\" and you resisted. Why do you flee now? \"What ails you, O sea, that you are fleeing?\" (Ibid. 5) — at which the sea replied: I am not fleeing you, son of Amram, but (Ibid. 7-8) \"Before the Master, quake, O earth, before the G–d of Israel, who turns the rock into a pool of water, the flint into a spring of water!\"", + "(Exodus 14:21) \"And the L–rd drove the sea with a strong east wind all the night\": the strongest of the winds, the east wind.", + "And thus you find that the L–rd exacted punishment of the men of the generation of the flood and of the men of Sodom with a strong east wind, viz. (Iyyov 4:9) \"By the breath of G–d they go lost, and by the wind of His wrath they perish\": \"By the breath of G–d they go lost\" — the generation of the flood; \"and by the wind of His wrath they perish\" — the generation of Sodom.", + "And thus do you find with the generation of the tower of Bavel, that the L–rd exacted punishment of them with a strong east wind, viz. (Genesis 11:8) \"And from there the L–rd scattered them on the face of all the earth,\" \"scattering\" connoting an east wind, viz. (Jeremiah 18:17) \"With an east wind I will scatter them.\"", + "And thus with Egypt, viz. (Exodus 10:15) \"And the L–rd swept an east wind over the land.\" And thus do you find with the ten tribes, that the L–rd exacted punishment of them with an east wind, viz. (Hoshea 13:15) \"For he (Ephraim) flourished among the reeds. (But now) an east wind will come, a wind from the L–rd, rising from the desert, and it will dry up his source and parch his spring. It will despoil the source of all his precious vessels.\"", + "And thus do you find with the tribes of Judah and Benjamin, that the L–rd exacted punishment of them with an east wind, viz. (Jeremiah 18:17) \"With an east wind I will scatter them.\"", + "", + "And thus do you find with Tyre, that He exacted punishment of them with an east wind, viz. (Ezekiel 27:26) \"and the east wind has broken you in the heart of the seas.\"", + "And thus you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of \"the merry kingdom\" (Tarshish), viz. (Psalms 48:8) \"With an east wind You will smash the ships of Tarshish.\"", + "And thus do you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of the wicked in Gehinnom with the east wind, viz. (Isaiah 30:33) \"For Tafteh (Gehinnom) is ready from yesterday. It is readied for the king (Sancheriv). He has deepened and widened it. Its pyre has much fire and wood. The breath of the L–rd, as a stream of sulfur, burns in it.\" And it is written (Ibid. 27:8) \"He spoke His stern words on the day of the east wind.\" Here, too, \"And the L–rd drove the sea with a strong east wind\": the strongest of the winds, the east wind.", + "(Exodus 14:21) \"and He made the sea into dry land and the waters were split.\" All the waters in the world were thus rendered.", + "And whence do you derive (the same for) waters in pits, and in cavities, and in caves and in pitchers and in cups and in casks and in glasses? From \"and the waters were split.\" Is it not already written \"and He made the sea into dry land\"? We are hereby apprised that all the waters in the world were split.", + "And whence do you derive (the same for) the upper and the lower waters and the depths? From (Psalms 77:17) \"The waters saw You, O G–d; the waters saw You and quaked. The depths quaked as well.\" \"The waters saw You\" — These are the waters crossed by Israel, which dried up at the word of the Holy One Blessed be He, viz. (Ibid. 114:3) \"The sea saw and fled.\" \"the waters saw You and quaked\" — These are the upper waters. \"The depths quaked as well\" — These are the lower waters. And thus is it written (Ibid. 77:18) \"Clouds streamed water; the heavens rumbled\" — These are the upper waters. (Ibid.) \"Your gravels, too, went out\" — These are the lower waters. And it is written (Habakkuk 3:10) \"The depths have raised their voice, etc.\" And when they (the waters of the Red Sea) returned to their place, all the waters of the world followed suit, as it is written (Exodus 14:28) \"And the waters returned\" — All of the waters in the world returned to their places." + ], + [ + "(Exodus 14:22) \"And the children of Israel came in the midst of the sea on the dry land\": R. Meir perceives it one way; R. Yehudah, another. R. Meir: When the tribes were standing at the sea, each said: I will go first. In the midst of the hue and cry, Benjamin sprang first into the sea, as it is written (Psalms 68:28-29) \"There, Benjamin, the young (i.e., the youngest of the tribes) rodem, the princes of Judah rigmatham, the princes of Zevulun, and princes of Naftali. Your G–d has commanded your strength. Be strong, O G–d, — this (strength which) You have wrought for us!\" Read it not \"rodem,\" but \"rad yam\" (\"went down into the sea\") — whereupon Judah began to stone them (\"rigmatham\"), viz. \"the princes of Judah rigmatham.\"", + "An analogy: A king has two sons. He enters the younger son's room at night and says: Wake me at sunrise — and to the older: Wake me in the third hour (of the day). The younger son comes to wake him at sunrise and is prevented from doing so by the older son, saying: He told me: at the third hour — to which the younger counters: He told me at sunrise. Their altercation awakes their father, who says: My sons, both of you acted for my honor — I will not withhold your reward for this.", + "Thus said the Holy One Blessed be He: What reward will accrue to the sons of Benjamin, who went down first into the sea? The reposing of the Shechinah in his portion (i.e., the Temple), as it is written (Genesis 49:27) \"Benjamin tears (first), as a wolf,\" and (Devarim 33:12) \"Of Benjamin he said: 'Beloved of the L–rd; He will repose securely upon him, etc.'\" And what reward accrued to the tribe of Judah, who stoned him? They attained to kingdom, as it is written \"The princes of Judah rigmatham,\" \"rigmah\" connoting kingdom, as in (Daniel 5:29) \"And at Belshazzar's command, they clothed Daniel in purple ('argevana,' like 'rigmah'), placed a golden chain on his neck, and proclaimed that he should rule as one of three in the kingdom.\" \"the princes of Zevulun and the princes of Naftali\": Just as the Holy One Blessed be He wrought miracles for the tribe of Judah and Benjamin at the sea, so He wrought miracles for Zevulun and Naftali, through Devorah and Barak, as it is written (Judges 4:6-7) \"And she summoned Barak the son of Avinoam of Kedesh Naftali, and said to him: The L–rd, the G–d of Israel has commanded: Go, ascend Mount Tavor, and take with you ten thousand men of Naftali and Zevulun. And I will draw to you Sisra the commander-in-chief of Yavin, etc.\" And it is written (Ibid. 5:18) \"Zevulun is a people that bared its soul to death, and Naftali on the heights of the field.\"", + "R. Yehudah perceives it thus: \"And the children of Israel came in the midst of the sea\": When the tribes were standing at the sea, each of them said: I will not go down first into the sea, viz. (Hoshea 12:1-3) \"Ephraim surrounds Me with deceit, and the house of Israel with guile. Because they stood and deliberated, Nachshon the son of Aminadav leaped into the sea. Of him Scripture writes (Psalms 69:2-3 ) \"Save me, O G–d, for the waters have reached my soul. I am sinking in the slimy depths and I find no foothold. I have come into the watery depths, and the flood sweeps me away.\" (Ibid. 16) \"Let the floodwaters not sweep me away, and let the deep not swallow me, and let the mouth of the pit not close over me.\" At that time Moses waxed long in prayer — whereupon the L–rd said to him: My loved ones are drowning in the sea, and the sea is raging, and the foe is pursuing, and you stand and wax long in prayer? To which Moses replied: L–rd of the universe, what can I do? And He said to him (Exodus 14:16) \"And you, raise your staff, etc.\" And what did Moses and Israel say at the sea? (Ibid. 15:18) \"The L–rd will reign for ever and ever\" — to which He responded: He who made Me \"King\" at the sea, (i.e., the tribe of Judah) him will I make king over Israel.\"", + "R. Tarfon and the elders were once sitting in the shade of the grove of Yavneh when this question was once asked before them: Why need it be written (Genesis 37:25) \"and their camels laden with spices, balm, and myrrh\"? (He answered:) To apprise us of the extent to which the merit of the righteous comes to their aid. For if this \"loved one\" (Joseph) had gone down with (the usual wares of) the Arabs, would he not have died of the stench of the camels and the itran (a kind of resin)? But the Holy One Blessed be He \"arranged\" for him (a transport of) sacks full of spices and all goodly fragrances so that he not perish of their stench. (At this,) they said to him: You have taught us, our master, that this transpired in the merit of Joseph. They asked him: Our master, what is the blessing for one who drinks water to slake his thirst? He answered: \"Who creates manifold beings and (supplies) their wants. (We thank you for) all that You have created — Life of the worlds!\" They: You have taught us, our master, the blessing for one who drinks water to slake his thirst. Our master, in what merit did Judah attain to kingdom? R. Tarfon: You say. They: In the merit of his saying (Genesis, Ibid. 26) \"What profit is it if we kill our brother, etc.\" by which he saved him from death. R. Tarfon: It suffices that this saving atone for his counsel to sell Joseph and not return him to his father.", + "They: If so, (he merited kingship) in the merit of his saying (Ibid. 38:26) \"She is right; it is by me\" (that she has conceived). R. Tarfon: It suffices that this atone for his living with her.", + "They: If so, in the merit of his saying (Ibid. 44:33) \"Let your servant remain instead of the youth.\" R. Tarfon: In all places we find that the guarantor pays, (so this would not account for his meriting kingship.)", + "They: Master, you tell us. In what merit did he attain to kingship? R. Tarfon: When the tribes were at the sea, each one said: I will not go down first, viz. (Hoshea 12:1) \"Ephraim has surrounded me with deceit, etc.\" Because they tarried in deliberation, Nachshon the son of Aminadav and his tribe after him leapt into the waves of the sea — wherefore he merited kingship.", + "As it is written (Psalms 114:1) \"When Israel went out of Egypt, the house of Jacob from the people of a foreign tongue, Judah was His holy one, Israel, His ruler,\" the Holy One Blessed be He hereby saying: \"Let him who sanctified My name at the sea come and rule Israel.\" And the elders acknowledged to R. Tarfon (the truth of his derivation.)", + "(Exodus 14:22) \"And the water was to them a wall\": He made it as a wall. \"on their right\" — mezuzah; \"and on their left\": tefillin.", + "(Ibid. 24) \"And it was in the morning watch\": We find that the prayers of the righteous are heard in the morning. The \"morning\" of Abraham — (Genesis 22:3) \"And Abraham rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Isaac — (Ibid. 9) \"and both of them went together, etc.\" — and both had risen early in the morning.", + "The \"morning\" of Jacob — (Ibid. 28:18) \"and Jacob rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Moses — Exodus 34:4) \"and Moses rose early in the morning, etc.\" The \"morning\" of Joshua — (Joshua 3:1) \"And Joshua rose early in the morning and they journeyed from Shittim, etc.\" The \"morning\" of Samuel — (I Samuel 15:12) \"and Samuel rose early in the morning to meet Saul, etc.\" The \"mornings\" of the prophets that were destined to arise (for Israel) — (Psalms 5:4) \"O L–rd, in the morning shall You hear my voice; in the morning will I order (my prayer) before You, and I will hope.\" The \"morning\" of the world to come — |(Eichah 3:23) \"New every morning; great is Your faith.\" And thus do you find that the Holy One Blessed be He is destined to exact punishment of the wicked in the world to come only in the mornings\" — (Psalms 101:8) \"In the mornings I will cut off all the wicked of the land to cut off from the city of the L–rd all the workers of iniquity.\" Also Jerusalem, in time to come, every morning her judgment will come to light, viz. (Tzefaniah 3:5) \"The L–rd is righteous in its midst. He will do no wrong. Every morning He will bring His judgment to light. It will not fail. But the churl will not know shame.\" (Exodus 14:24) \"And it was in the morning watch\": This occurred at dawn. \"and the L–rd looked to the camp of Egypt with a pillar of fire and cloud, etc.\":", + "The Holy One Blessed be He heals all who enter the world, viz. (Exodus 15:26) \"for I am the L–rd who heals you\", (Jeremiah 17:14) \"Heal me, O L–rd, and I will be healed. Save me, and I will be saved.\", (Ibid. 3:22) \"Return, wayward sons; I will heal your waywardness.\" Come and see that the healing of the Holy One Blessed be He is not like the healing of flesh and blood. The healing of flesh and blood — With what he smites, he does not heal. He smites with a knife and heals with a plaster. Not so the Holy One Blessed be He. With what He smites, He heals. When He smote Iyyov, He smote him with a tempest, viz. (Iyyov 9:11) \"He struck me with a tempest and multiplied my wounds in vain.\" When He healed him, He healed him with a tempest, viz. (Ibid. 38:1) \"And the L–rd answered Iyyov from the tempest.\" He answered him from the tempest and He healed him. And when the Holy One Blessed be He exiled Israel, He did so with clouds, viz. (Eichah 2:1) \"How the L–rd has beclouded in His wrath the daughter of Zion.\" And when He gathers them in, He does so with clouds, viz. (Isaiah 60:8) \"Who are those who fly like a cloud, like doves to their dove-cotes?\" When He scatters them, He scatters them like doves, viz. (Ezekiel 7:16) \"And their fugitives will flee. They will be in the mountains, all of them moaning like the doves of the valleys, each man in his sin.\" And when He returns them, He returns them like doves, viz.: \"like doves to their dove-cotes.\" When He blesses Israel, He blesses them with looking, viz. (Devarim 26:15) \"Look down from Your holy abode, from the heavens, and bless Your people, Israel.\" And when He exacted punishment of Egypt, He did so with \"looking,\" viz. \"and the L–rd looked to the camp of Egypt with a pillar of fire and cloud, and He confounded the camp of Egypt, etc.\" The pillar of cloud descended and made the sea-bed clay, and the pillar of fire made it so hot that the horses' hooves fell off. \"and He confounded the camp of Egypt\": He confounded them, He mixed them up, He removed their ensigns and they did not know what they were doing. Variantly: \"Confounding\" is plague, viz. (Devarim 7:23) \"And He will confound them with a great confusion until they are destroyed.\"", + "(Exodus 14:25) \"And He removed their chariot wheels\": R. Yehudah says: Because of the fire on high, the wheels below were broken, the yokes and the chariots ran of themselves, being filled with vessels of silver and gold and precious gems and pearls for Israel to take as spoil.", + "R. Nechemiah says: Because of the thunders on high, the pivots below flew off, viz. (Psalms 77:19) \"The rumble of your thunder caught the wheel; lightings lit the world\", and the yokes and the chariots ran of themselves.", + "In the past, the mules would pull the chariots. Now, the chariots were pulling the mules.", + "\"and He led them with hardness\": R. Yehudah says: As they meted it out, so did He mete it out to them. (Exodus 5:9) \"Let the labor be hard on the men\" — \"and He led them with hardness.\"", + "\"And Egypt said: 'I shall flee from before Israel'\": The wicked and the fools among them said: \"Shall we flee these toils and tempests?\" The sober among them said: \"I shall flee from before Israel, for the L–rd wars for them against the Egyptians.\" They realized that He who wrought miracles for them in Egypt was doing so at the sea.", + "R. Yossi says: Whence do you derive that with the plagues that these were plagued at the sea, the others were plagued in Egypt and that they saw each other (at the time)? From \"And Egypt said: \"I (at the sea) shall flee from before Israel; for the L–rd is warring for them in Egypt (too)!\"", + "And (this obtains) not with Egypt alone, but with all who afflict Israel throughout the generations. As it is written (Psalms 78:66) \"And He beat back His foes. Eternal disgrace did He inflict upon them, viz. (Psalms 81:15-16) \"In a moment I would humble their foes … and their time (of punishment) will be eternal\", and (Isaiah 14:25) \"to break Ashur in My land, etc.\" And thus, throughout the generations, viz. (Ibid. 26) \"this is the counsel for all of the earth, and this is the hand stretched forth against all the nations\" (that afflict Israel). Why so? (Ibid. 27) \"For the L–rd of hosts has counseled, and who will annul it? And His hand is stretched forth, and who will turn it back?\" Not Egypt (\"Mitzrayim\") alone, then, (is intended), but all who afflict (\"meitzarim\") them, throughout the generations. Thus — \"for the L–rd wars for them against Mitzrayim (- \"meitzarim\")." + ], + [ + "(Exodus 14:26) \"And the L–rd said to Moses: Stretch forth your hand over the sea\": It will not stand against you and it will not deviate from your command. \"and the waters will turn back upon Egypt, upon its chariots, and upon its riders\": The \"wheel\" will turn back upon them. For with the counsel that they thought to destroy Israel, I will destroy them. They thought to destroy Israel by water, and it is by water that I will exact punishment of them, viz. (Psalms 7:16) \"He has dug a pit and he has deepened it, and he will fill in the pit he has wrought\", (Koheleth 105:8-10) \"He who digs a hole will fall in it; he who breaches a fence will be bitten by a snake. He who quarries stones will be saddened by them; he who splits timbers will be imperiled by them\", (Mishlei 26:27) \"The digger of a pit will fall in it, etc.\" And thus Solomon says (Ibid. 12:14) \"From the fruit of a man's mouth, he will be sated with good, and the payment of a man's hands will revert to him.\" And thus, Isaiah the prophet (Isaiah 59:18) \"As with reward (for good), so will He return wrath to His enemies, payment to His foes — to (distant) isles will He bring retribution.\" And it is written (Ibid. 65:7) \"And I will measure out (retribution for) their deeds, etc.\"", + "And thus did Jeremiah the prophet say (Jeremiah 32:19) \"Wondrous in counsel and mighty in deed, whose eyes are open to all the ways of the sons of man, to give each man according to his ways and according to the fruit of his deeds.\" And thus is it written (Ibid. 50) \"Summon many against Bavel, all who draw the bow. Encamp against her roundabout. Let there be no escape for her. Repay her according to her deeds. According to all that she has done, do to her. For she has acted insultingly against the L–rd, against the Holy One of Israel.\"", + "And thus did Yithro say to Moses (Exodus 18:11) \"Now I know that greater is the L–rd than all the gods.\" I recognized Him in the past, and now, even more so, His name having been magnified in the world. (Ibid.) \"For (they were destroyed) by the (very) thing (water) whereby they devised evil against them.\"", + "(Exodus 14:27) \"And Moses stretched forth his hand upon the sea, and the sea returned towards morning to eithano. \"eithano\" signifies \"His strength\" as in (Numbers 24:21) \"Eithan is your dwelling.\" R. Nathan says: \"Eithan\" signifies \"hardness,\" as in (Jeremiah 5:15) \"Behold, I am bringing against you a nation from afar, house of Israel, says the L–rd, a nation that is eithan, an enduring nation.\" \"And Egypt fled towards it\": to apprise you that wherever Egypt fled, the sea pursued it.", + "An analogy: A dove, fleeing a hawk, enters a king's palace, whereupon the king opens the eastern window for her, whence she escapes. The hawk, following, the king closes all the windows and begins shooting arrows at it. Similarly, when the last of the Israelites ascended from the sea, the first of the Egyptians entered it, whereupon the ministering angels began shooting arrows at them, and hailstones, fire, and sulphur, as it is written (Ezekiel 38:22) \"And I will punish him (Gog) with pestilence and with blood, and with torrential rain, and hailstones, fire, and sulphur will I rain upon him and upon his wings, and upon the many peoples that are with him.\" \"And the L–rd shook out Egypt\": as one shakes out a pot, its bottom ascending, and its top, descending. Variantly: \"Vayenaer the L–rd, Egypt, etc.\": The L–rd \"invigorated\" Egypt in order to (be able to) receive the punishment. Variantly: \"Vayenaer the L–rd, Egypt, etc.\": He delivered them into the hands of \"young,\" cruel angels, viz. (Mishlei 17:11) \"And a cruel messenger will be sent against him,\" and (Iyyov 36:14) \"Their souls will expire by youth\" (\"noar\").", + "(Exodus 14:28) \"And the waters returned and covered the chariot, etc.\": even that of Pharaoh. These are the words of R. Yehudah, it being written (Ibid. 15:4) \"the chariots of Pharaoh and his host, etc.\" R. Nechemiah says: except for that of Pharaoh, it being written (Ibid. 9:16) \"But, because of this I have preserved you.\" Others say: Pharaoh descended last and he drowned, viz. (Ibid. 15:19) \"For the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders into the sea, and the L–rd turned back upon them the waters of the sea.\"", + "And the ministering angels were astounded (at Israel's survival), saying: \"Idolators walking on the dry land in the midst of the sea!\" And whence is it derived that the sea, too, was filled with fury against them? From (Ibid. 14:22) \"And the water was to them a wall (chomah), on their right and on their left.\" Read it not \"chomah\" but \"cheimah\" (wrath). What is it that rescued Israel? \"on their right and on their left.\" \"on their right\" — in the merit of the Torah that they were destined to receive, viz. (Devarim 33:2) \"From His right hand, the fire of the Law for them.\" And \"on their left\" — (in the merit of) prayer. Variantly: \"on their right and on their left\": \"on their right\" — (the mitzvah of) mezuzah that Israel is destined to observe. \"and on their left\" — tefillin (worn on the left hand).", + "Pappus expounded (Song of Songs 1:9) \"to a mare in the chariots of Pharaoh, etc.\": Pharaoh rode on a stallion — the Holy One Blessed be He revealed Himself, as it were, on a stallion, viz. (Habakkuk 3:15) \"You made Your stallion tread the sea.\" Pharaoh (also) rode on a mare, which can endure a long stretch better than a stallion — the Holy One Blessed be He revealed Himself on a mare, viz. \"To a mare in the chariots of Pharaoh, etc.\" R. Akiva: \"Enough, Pappus!\" Pappus: How, then, do you understand \"to a mare\" (\"lesusati\")? R. Akiva: Understand it as \"lesasti\" (\"to My joy\"), the Holy One Blessed be He saying: \"Just as I rejoiced in destroying Egypt, so I would have rejoiced in destroying Israel (for their idolatry). What prevented Me from doing so? \"on their right and on their left\" (see above).", + "Pappus expounded (Iyyov 23:13) \"And He is one, and who can turn Him back? Whatever He desires, He does\": He is the sole judge of all who enter the world, and no one can contest His words. R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: The words of Him who brought the world into being are not to be contested, for all of them are in accordance with truth and justice.", + "R. Pappus expounded (Genesis 3:22) (\"and the L–rd G–d said:) Behold, the man has become like one of us\" — as one of the ministering angels. R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: The Holy One Blessed be He gave him two options: one of life and one of death, and he chose the one of death.", + "R. Pappus expounded (Psalms 106:20) \"And they exchanged their glory for the image of an ox that feeds on grass\": I might think, for the \"ox\" on high (i.e., Taurus); it is, therefore, written \"that feeds on grass.\" R. Akiva: \"Enough Pappus!\" Pappus: \"And how do you understand it?\" R. Akiva: As referring to the terrestrial ox. I might think, that it refers to the mundane ox; it is, therefore, written \"that feeds on grass.\" There is nothing more revolting and detestable than an ox (in the act of) eating grass.", + "(Exodus 14:30) \"and the L–rd saved Israel on that day\": As a bird held in a man's hand, so that if he pressed its hand but a little he would choke it, as it is written (Psalms 124:6-8) \"Our soul (at the splitting of the sea) escaped as from the hunter's snare. The snare broke and we escaped. Our help is in the name of the L–rd, Maker of heaven and earth.\" Or: As a man releasing a fetus from a cow's womb, as it is written (Devarim 4:34) \"Or has a G–d ever done miracles to come and take for Himself a nation from the midst of a nation, etc.\"? Why \"a nation from the midst of a nation\"? — As a man releasing a fetus from a cow's womb, viz. (Ibid. 20) \"and you did the L–rd take, and He brought you forth from the iron furnace, etc.\"", + "(Exodus 14:30) \"And Israel saw Egypt dead on the shore of the sea\": For four reasons: That they not say: Just as we came up on this side, so they came up on another side (and will pursue us); so that the Egyptians not say: Just as we were lost in the sea, so Israel was lost in the sea; so that Israel take the spoils, the Egyptians being laden with silver, gold, and precious stones and pearls; so that Israel regard them and see them dying, and rebuke them, viz. (Psalms 50:22) \"I will rebuke you and lay it before your eyes,\" (Michah 7:10) \"Then my foe will see, and shame will cover her.\"", + "It is written \"dead on the shore of the sea.\" Now were they dead? The intent is dead and not dead, i.e., \"dying,\" as in (Genesis 35:18) \"and it was as her soul departed when she died.\" Now was she dead? The intent is dead and not dead, i.e., \"dying.\" Variantly: \"And Israel saw Egypt dead\": different types of death, one worse than the other, their having been smitten with different plagues in the sea.", + "R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that the Egyptians were smitten in Egypt with ten plagues, and at the sea with fifty plagues? Of Egypt what is written? (Exodus 8:15) \"And the necromancers said to Pharaoh: It is the finger of G–d, etc.\" And of the sea what is written? (Ibid. 14:31) \"And Israel saw the great hand, etc.\" How many plagues by the finger? Ten. Say, then, that in Egypt they were smitten with ten plagues and at the sea with fifty.", + "R. Eliezer says: Whence is it derived that every plague with which the Egyptians were smitten in Egypt was four-fold, etc.?", + "R. Akiva says: Whence is it derived that every plague with which the Egyptians were smitten in Egypt was five-fold? (Say, then, that in Egypt they were smitten with fifty) plagues, and at the sea with two hundred and fifty.", + "(Exodus 14:31) \"and the people feared the L–rd\": In the past they had not feared the L–rd, but here, \"and the people feared the L–rd.\" \"and they believed in the L–rd and in Moses, His servant\": If they believed in Moses, how much more so, in the L–rd! (i.e., Why need this be written?) We are hereby apprised that one who believes in the \"faithful shepherd\" believes in the pronouncement (i.e., the Torah) of Him who spoke and brought the world into being.", + "Similarly, (Numbers 21:5) \"And the people spoke against G–d and against Moses.\" If they spoke against G–d, how much more so against Moses! We are hereby apprised that one who speaks against the \"faithful shepherd\" speaks against Him who spoke and brought the world into being.", + "Great is the faith wherein Israel believed in Him who spoke and brought the world into being; for in reward for Israel's belief in the L–rd, the Shechinah reposed upon them and they chanted song (at the sea). As it is written \"And they believed in the L–rd and in Moses His servant. Then Moses and the children of Israel sang, etc.\" And thus do you find that our father Abraham inherited this world and the world to come only in the merit of his believing in the L–rd. As it is written (in this connection, Genesis 15:6) \"And he believed in the L–rd, and it was accounted unto him as tzedakah.\"", + "R. Nechemiah says: If one takes upon himself a single mitzvah in (true) faith, he is worthy of having the Holy Spirit repose upon him. And thus do we find with Moses, David, and Devorah that (in the fulness of their faith) they chanted song and the Holy Spirit reposed upon them.", + "", + "And thus do you find that Israel were redeemed from Egypt only in reward for their faith, viz. (Exodus 4:31) \"And the people believed, etc.\"", + "And thus is it written (Psalms 31:24) \"The L–rd guards the faithful.\" The faithfulness of the fathers is brought to remembrance, viz. (Exodus 17:12) \"And Aaron and Chur supported his (Moses') hands, and his hands were (lifted in) faithfulness until the sun set.\" And it is written (Psalms 108:20) \"This is the gate to the L–rd. Tzaddikim (faithful in prayer) will enter through it.\" What is written of the \"believers\"?", + "(Isaiah 26:2) \"Open the gates and let there enter a nation that is (a) tzaddik, a keeper of faith\" — this gate is to be entered by all believers.", + "(Psalms 92:2-5) \"It is good to praise the L–rd and so sing to Your exalted name. To proclaim in the morning Your lovingkindness, and Your faithfulness in the nights. With a ten-stringed harp, with voice and lyre together. For You have gladdened me by Your deeds, O L–rd. At the work of Your hands I will sing.\" What made him worthy of this joy? The belief held by our fathers in this world, which is all \"night.\" Thus, \"to proclaim in the world (to come) Your lovingkindness and Your faithfulness in the 'nights'\" (i.e., this world).", + "And thus with Yehoshafat (II Chronicles 20:20) \"And they rose early in the morning and they went to the desert of Tekoa. And as they went forth Yehoshafat arose and said: 'Hear me, Judah and dwellers of Jerusalem: Believe in the L–rd your G–d and you will rest assured. Believe in His prophets and you will succeed.'\" And it is written (Jeremiah 5:3) \"O L–rd, are Your eyes not (looking) for belief?\" (Habakkuk 2:4) \"And the tzaddik in his belief shall live\", and (Eichah 3:23) \"They (Your mercies) are renewed every morning — Great is Your faithfulness.\"", + "And thus do you find that the exiles are gathered in, only in reward for faith, as it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me, from Levanon, My bride; With Me from Levanon shall you come (out of exile). You shall look (upon the redemption) merosh amanah\" (homiletically: \"in the merit of emunah [belief]). (Hoshea 2:22) \"And I will betroth you to Me forever … and I will betroth you to Me with emunah.\"" + ] + ], + "Tractate Shirah": [ + [ + "(Exodus 15:1) \"Az yashir Mosheh\": Az (\"then\") sometimes signals the past and sometimes signals the future. The past: (Genesis 4:26) \"Az men began\", (Exodus 4:26) \"Az she said\", (Exodus 15:1) \"Az Moses sang\", (Numbers 21:17) \"Az Israel sang\", (Joshua 10:12) \"Az Joshua spoke\", (I Chronicles 15:2) \"Az David said\", (I Kings 8:12) \"Az Solomon said.\" And sometimes \"Az\" signals the future, viz.: Isaiah 60:5) \"Az you will see and flow\", (Ibid. 58:8) \"Az your light shall break forth as the morning\", \"Then there shall be opened\", (Ibid. 35:6) \"Az the lame man shall leap as a hart\", (Ibid. 5) (Jeremiah 31:12) \"Az the virgin will rejoice in the dance\", (Psalms 126:2) \"Az our mouth will be filled with laughter\", (Ibid.) \"Az they will say among the nations.\"", + "Variantly: It is not written \"Then Moses sang,\" but then Moses will sing\" — whence we derive the resurrection from Scripture.", + "(Exodus 15:1) \"Moses and the children of Israel\": Moses was equivalent to all of Israel, and all of Israel, to Moses, when they sang the song.", + "Variantly: \"Moses and the children of Israel\": We are hereby apprised that Moses chanted the song opposite all of Israel (i.e., that his voice was over and against those of all of Israel.) \"this song\": There are ten \"songs.\" The first, that sung in Egypt, viz. (Isaiah 30:29) \"The song (of Sancherev's destruction [on Pesach night]) will be to you as that of the night on which you sanctified the festival (Pesach [in Egypt]), etc.\" The second, that of the sea — \"Then Moses sang.\" The third, that of the well (Numbers 21:17) \"Then Israel sang.\" The fourth, that of Moses, viz. (Devarim 31:22) \"And Moses wrote this song (32:1-43). The fifth, that of Joshua, viz. (Joshua 10:12) \"Then Joshua spoke to the L–rd on the day the L–rd delivered, etc.\" The sixth, that of Devorah and Barak, viz. (Judges 5:1) \"And Devorah and Barak the son of Avinoam sang, etc.\" The seventh, that of David, viz. (II Samuel 22:1) \"And David spoke to the L–rd the words of this song, etc.\"", + "The eighth, that of Solomon, viz. (Psalms 30:1) \"A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David.\" Now did David built it? Did not Solomon build it? viz. (I Kings 6:14) \"And Solomon built the Temple.\" Why, then, is it written \"A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David? But because David devoted his life to building it, it was called by his name. Similarly, (Psalms 132:1-6) \"Remember, O L–rd, unto David, al of his tribulation (in seeking a place for Your sanctuary), which, (to find the place,) he swore to the L–rd, vowed to the Strength of Jacob: Forefend that I came to the test of my habitation (my palace), that I go up on the bed spread out before me, that I give (superfluous) sleep to my eyes or slumber to my lids, before I find the (fore-ordained) place for (the Temple of) the L–rd, the habitation of the Strength of Jacob. We had heard it (that place) to be in Efrat (the most select of places), and, lo, we have found it in the fields of the forest (in the boundary of Benjamin, who is likened to a beast of the forest\" [viz. Genesis 49:27]). And what is written afterwards? (I Kings 12:16) \"See your house, O David.\" Because David devoted his life to it, it was called by his name. And thus you find that whatever a man devotes his life to is called by his name.", + "Moses devoted his life to three things, and they were (all) called by his name. He devoted his life to Torah and it was called by his name, viz. (Malachi 3:22) \"Remember the Torah of Moses, My servant.\" Now is it not the Torah of G–d? viz. (Psalms 19:8) \"The Torah of the L–rd is whole, restoring the soul.\" How, then, are we to understand \"the Torah of Moses, My servant\"? Because he devoted his life to it, it is called by his name.", + "And whence do we find that he gave his life for Torah? In (Exodus 34:28) \"And he was there with the L–rd (to receive the Torah) … Bread he did not eat, etc.\" And it is written (Devarim 9:10) \"And I stayed on the mountain forty days and forty nights, etc.\" — Because he devoted his life to Torah, it was called by his name. Because he devoted his life to Israel, they were called by his name, viz. (Exodus 32:7) \"Go, descend, for your people have wrought corruptly.\" Now are they not the people of the L–rd? viz. (Devarim 9:29) \"For they are Your people and Your inheritance,\" and (Ezekiel 36:20) \"… when it was said of them: These are the people of the L–rd, and they came out of His land.\" How, then, are we to understand \"Go, descend, for your people have wrought corruptly\"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence do we find that he devoted his life to them? In (Exodus 2:11) \"And it was in those days that Moses grew, and he went out to his brothers and he saw their toils,\" and (bid. 12) \"And he turned here and there (… and he smote the Egyptian, etc.\") Because he devoted his life to them, they were called by his name.", + "He devoted his life to the judges, and they were called by his name, viz. (Devarim 16:18) \"Judges and officers shall you appoint for yourself in all of your gates.\" Now is justice not the L–rd's? How, then, are we to understand \"shall you appoint for yourself\"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence is it derived that he devoted his life to them? From (Exodus 2:13-17) \"And he went out on the second day … and he said \"Who made you an officer and a judge over us? … And Pharaoh heard … And the priest of Midian had seven daughters … And the shepherds came and drove them away. Because he devoted his life to them, they were called by his name.", + "The ninth (song): (II Chronicles 20:21) \"And he (Yehoshafat) took counsel with the people, and he set up singes to the L–rd and lauders of (His) majestic holiness. When they went out before the vanguard (of the army) they said; 'Give thanks to the L–rd, for His lovingkindness is forever!'\" Why is this thanksgiving different from all the other sin the Torah, where it is written \"Give thanks to the L–rd for (the good, for His lovingkindness is forever\"? — It is to say, as it were, that there is no rejoicing before Him over the destruction of the wicked. If over that of the wicked there is no rejoicing, how much more so (is there grief) over that of the righteous, one of whom is over and against the entire world, viz. (Mishlei 10:25) \"And the righteous one is the foundation of the world.\"", + "The tenth (song) in time to come, viz. (Isaiah 42;10) \"Sing to the L–rd a new song, His praise from the end of the earth (Ibid. 48:42) \"Say: The L–rd has redeemed His servant Jacob. All of the (other) songs are denominated in the feminine (\"zoth\"). Just as a female bears (and then travails again), so, the past salivations were followed by subjugation. But the future (ultimate) redemption will not be followed by subjugation — wherefore it is denominated in the masculine (\"zeh\" [viz. Isaiah 26:1]). As it is written (Jeremiah 30:6) \"Ask now and see if a male has ever given birth. Why, then, do I see that every man puts his hands upon his loins (as a woman giving birth?\") For just as a male does not bear (and thus travail), so, the future redemption will not be followed by subjugation. As it is written (Isaiah 45:17) \"Israel will be saved by the L–rd, an eternal salvation. You will not be ashamed or abashed forever.\"", + "(Exodus 15:1) \"to the L–rd\": They sang it to the L–rd, and not to flesh and blood as (they did) in (I Samuel 18:6) \"And all the (rejoicing) women went out, etc.\" But here, they sang it to the L–rd, and not to flesh and blood.", + "(Exodus, Ibid.) \"And they said, saying\": R. Nechemiah says: The Holy Spirit reposed upon them and they intoned song as one reciting the Shema (i.e., one, beginning, and the other continuing).", + "R. Akiva says: As men reciting the Hallel.", + "R. Eliezer b. Tadai says; Moses would begin with his words, and Israel would respond (with theirs). Moses would begin: \"I shall sing to the L–rd,\" and Israel would end with him and respond: \"I shall sing to the L–rd for He is high on high. Horse and its rider He cast into the sea.\" Moses would say (2) \"The strength and vengeance of the L–rd\" and Israel would end with him and respond \"The strength and vengeance of the L–rd has been salivation to me.\" Moses would begin (3) \"The L–rd is a man of war,\" and they would end with him: \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name.\"", + "(Ibid. 1) \"I shall sing to the L–rd\": Befitting is (the ascription of) \"strength\" to the L–rd. And thus did David say (I Chronicles 29:11) \"To you, O L–rd, is (befitting [the ascription of]) greatness, might, splendor, triumph, and majesty.\"", + "A king of flesh and blood enters a province, and all praise him as \"strong\" — when he is weak; as \"rich\" — when he is poor; as \"wise\" — when he is foolish; as \"merciful\" — when he is cruel; as \"trusty\" — when he is not. He is lacking in all of these (fine) attributes — All men are flattering him. But it is not so with Him who spoke and brought the world into being. He transcends all that He is praised for. \"I shall sing to the L–rd,\" who is strong — (Devarim 10:17) \"the G–d who is great and strong and awesome,\" (Psalms 24:8) \"the L–rd, mighty and strong, the L–rd, strong in war,\" (Isaiah 42;13) \"The L–rd as a mighty one shall go forth. As a man of war, He will stir up wrath. He will shout; He will scream. He will overpower His foes,\" (Jeremiah 10:14) \"There is none like You, O L–rd. Great are You and great is Your name in strength.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is rich\" — (Devarim 10:19) \"To the L–rd your G–d are the heavens, etc.\", (Psalms 24:1) \"To the L–rd is the earth and its fullness, etc.\", (Ibid. 95:5) \"His is the sea and He has made it,\" (Chaggai 2:8) \"Mine is the silver and Mine is the gold,\" (Ezekiel 18:4) \"All of he souls are Mine. The soul of the father and the soul of the son alike are Mine.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is wise — (Mishlei 2:6) \"For the L–rd shall give wisdom. From His mouth are knowledge and understanding\", (Daniel 2:21) \"He gives wisdom to the wise, and knowledge to the knowers of understanding\". (Jeremiah 10:7) \"Who will not fear You, King of the nations? For among all the sages of the nations and in all of their kingdoms, there is none like You.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" for He is merciful — (Exodus 34:6) \"Hashem, Hashem, the G–d who is merciful and gracious\", (Devarim 4:31) \"For a merciful G–d is the L–rd your G–d\", (Psalms 25:6) \"Remember Your mercies, Hashem, etc.\", (Ibid. 145:8) \"Good is the L–rd to all, and His mercies are on all his works\", (Daniel 9:9) \"To the L–rd our G–d is mercy and forgiveness.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is a Judge\" — (Devarim 1:17) \"… for the judgment is G–d's\", (Psalms 82:1) \"G–d stands in the assembly of the almighty. (In the midst of the judges shall He judge,:), (Devarim 32:4) \"The Rock, perfect is His work, (for all of His ways are judgment.\").", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is trusty (Ibid. 7:9) \"the trusty G–d, etc.\" (Ibid. 32:4) \"… a G–d of trust, without wrong, etc.\"", + "\"I shall sing to the L–rd,\" who is comely, who is glorious, who is exalted, whose like does not exist — (Psalms 89:7) \"For who in the heavens can be compared to the L–rd, can be likened to the L–rd among the sons of the mighty\"? (Ibid. 8) \"G–d greatly dreaded in the great council of the holy, (held in awe by all around Him?\") And it is written (Ibid. 9), \"O L–rd, the G–d of hosts (\"tzeva'oth\"), who, as You, is mighty, O L–rd?: What is \"tzeva'oth\" (acronymically)? He is an \"oth\" (i.e., unique) in the midst of His retinue (\"tzava\"). And thus is it written (Devarim 33:2) \"Ve'atha\" ('and He shall come') from Rivevoth Kodesh\" (figuratively: \"the ten thousands of His holy ones.\") And thus did David say (Psalms 86:8) \"There is none like You among the great ones, O L–rd, and there are none like Your works.\" And (Song of Songs 5:19-15) \"My Beloved is clear and red,\" \"His head is finest gold,\" \"His eyes are like doves by water-courses,\" \"His cheeks are like beds of spice,\" His hands are rods of gold,\" \"His legs are pillars of marble\" — His are comeliness, greatness, strength, and glory!", + "R. Yossi says (Psalms 8:3) \"From the mouths of olelim and yonkim You have founded strength. \"olelim\" — infants in their mothers' womb, as in (Iyyov 3:16) \"Why was I not like a buried stillbirth, like olelim who never saw the light\"? \"yonkim\" — those who seek their mothers' breasts, as in (Joel 2:16) \"Gather olelim and suckers (\"yonkei\") of the breasts.\"", + "Rebbi says: \"Olelim are infants outside (their mothers' womb), viz. (Jeremiah 9:20) \"to cut off the olel outside,\" and (Eichah 4:4) \"Olelim begged for bread. \"Yonkim\" are those at their mother's breasts, viz.: \"and suckers (\"yonkei\") of the breasts.\" These and those (at the splitting of the sea) opened their mouths and chanted song before the L–rd.", + "R. Meir says: Even fetuses in their mothers' wombs opened their mouths and chanted song before the L–rd, viz. (Psalms 68:27) \"In assemblies bless G–d — the L–rd, from the source of Israel.\" And not Israel alone chanted song before the L–rd, but also the ministering angels, as it is written (Ibid. 8:2) \"How mighty is Your name in all the earth — (You) who have spread Your splendor on the heavens!\"" + ], + [ + "(Exodus 15:1) \"For He is high on high\": He exalted me, and I exalted Him. He exalted me in Egypt, viz. (Exodus 4:22) \"My first-born son is Israel,\" and I exalted Him in Egypt, viz. (Isaiah 20:29) \"The song will be for you, as on the night of the sanctification of the festival (of Pesach), and rejoicing of heart as one going with flute to come to the mountain of the L–rd, to the Rock of Israel.\"", + "Variantly: He exalted me at the (Red) Sea, viz. (Exodus 14:19) \"And the angel of G–d who went before the camp of Israel, etc.\" I, likewise, exalted Him at the sea and chanted song before Him, viz. \"I shall sing to the L–rd for He is high on high.\"", + "Variantly: \"for He is high on high\": He is exalted (now) and is destined to be exalted, viz. (Isaiah 2:12) \"For there is a day for the L–rd of hosts over all the exalted and high and against all the uplifted — and he will be brought low\", and (Ibid. 13) \"against all the lofty and exalted cedars of Levanon\", and (Ibid. 16) \"against all the ships of Tarshish, and against all the splendid palaces\", and (Ibid. 17) \"the height of man will be lowered, and the pride of men will be brought down, and the L–rd alone will be exalted on that day\", and (Ibid. 18) \"all the false gods will disappear.\"", + "Variantly: \"for high on high\": He exalts Himself over the exalted. With what the nations of the world exalt themselves before Him, He exacts punishment of them. In the generation of the flood, (Iyyov 21:10) \"His (the evildoer's) bull begets, and does not fail. His cow bears without miscarriage,\" (11) \"they send out their young, (sprightly) as sheep; their children prance about.\" (12) \"they raise (their voices) with drum and harp; they rejoice at the sound of the flute.\" What do they say? (15) \"What is the Almighty that we should serve Him, and what will we gain if we pray to Him?\" They say: What do we need Him for? Only for a drop of rain? We have wells and pits — (Genesis 2:6) \"A vapor rose from the earth and watered the entire face of the ground!\" The Holy One Blessed be He said to them: Fools, do you vaunt yourselves before Me with the good that I bestowed upon you!\" With that (itself) I will exact punishment of you! As it is written (Ibid. 7:12) \"And the rain was on the earth forty days and forty nights.\"", + "They set their eyes ([\"eineihem\" for erotic gazing]), the higher (the males) upon the lower (the female) in order to vent their lust, and the Holy One Blessed be He opened against them wells (\"mayanoth\" [like \"eineihem\"]) from above and below to destroy them, as it is written (Ibid. 11) \"On this day, all the fountains of the great deep burst, and the windows of heaven were opened.\"", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel) that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Genesis 11:4) \"And they said: Let us build for ourselves a city and a tower with its top in the heavens, and let us make a name for ourselves lest we be scattered, etc.\" (Ibid. 6-8) \"And the L–rd said … Let us go down, etc…. And the L–rd scattered them from there, etc.\"", + "And thus do you find with the men of Sodom, that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Iyyov 28:5-8) \"A land from which bread had issued forth — its place was overturned, as if (consumed by) fire. A place of sapphire were its stones, and dusts of gold were there. (And now it is) a path unknown (i.e., unfrequented) by brigands, and unseen by the falcon's eye, untrodden by the haughty (beasts) and not crossed by the lion.\" The Sodomites said: We need no men to come to us. Food \"sprouts\" from us, and silver and gold and precious stones and pearls sprout from us. Let us come and forget the way of the wayfarer from our land — At which the Holy One Blessed be He said to them: Fools that you are! Do you vaunt yourselves in the good that I have bestowed upon you! You have said: Let us forget the Torah of the foot (i.e., the wayfarer) from our land. I, likewise, will \"forget\" you from the world, viz. (Ibid. 4) \"A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom and Gomorrah), who (i.e., the people of Sodom) caused the (codes of the) wayfarer to be forgotten.\" And (Ibid. 12:6) \"The tents of robbers are at peace, and those who anger G–d dwell secure.\" Where from? From what? (Ibid.) \"from what G–d has brought into his (the evildoer's) hand.\" And thus is it written (Ezekiel 16:50) \"And they (the men of Sodom) were haughty and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways). And (Ibid. 49) \"Behold, this was the sin of Sodom, your sister. She and her daughters had pride, surfeit of bread, and peaceful serenity — wherefore she did not strengthen the hand of the poor and the needy. And thus is it written (Genesis 13:10) \"Before the L–rd destroyed Sodom and Gomorrah, it (Sodom) was like the Garden of the L–rd, like the land of Egypt.\" What is written afterwards? (Genesis 19:33) \"And they (the daughters of Lot) made their father drink wine that night.\" Whence did they have wine in the cave? The Holy One Blessed be He \"readied\" it for them, as in (Yoel 4:18) \"And it will be on that day, that the mountains will drip wine. (If the Holy One Blessed be He thus \"readies\" (things) for His angerers, how much more so for the doers of His will!)", + "And thus do you find with the Egyptians, that with what they vaunted themselves, He exacted punishment of them, (Exodus 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred chariots and all (the other) chariots of Egypt,\" and it is written (Ibid. 15:4) \"The chariots of Pharaoh and his host He cast into the sea, etc.\"", + "And thus with Sisra, with what they vaunted themselves before Him, punishment was exacted of them, (Judges 9:13) \"And Sisra massed all his chariots, nine hundred iron chariots, etc.\", and it is written (Ibid. 5:20) \"The stars fought from heaven. From their courses they fought against Sisra.\"", + "And thus do you find with Samson, the mighty. With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (Ibid. 14:3) \"And Samson said to his father: Take her for me, for she is just in my eyes,\" and it is written (Ibid. 16:21) \"And the Philistines seized him and gouged out his eyes. And they brought him down to Azzah.\" R. Yehudah says: The beginning of his lapse was in Azzah; therefore, his punishment was in Azzah.", + "And thus with Avshalom — With what he vaunted himself, punishment was exacted f him, viz. (II Samuel 14;25-26) \"And as Avshalom there was no man so beautiful in all of Israel … and when he shaved his head, etc.\"", + "He as an \"eternal Nazirite,\" who had to shave once every twelve months, viz. (Ibid. 15:7-8) \"And it was at the end of forty years that Avshalom said to the king, etc.\"", + "R. Yossi Haglili says: He was a \"Nazirite of days,\" who shaved once in thirty days, viz. (Ibid. 14:26) \"And it was from days to days that he shaved, etc.\"", + "Rebbi says: He shaved every Sabbath eve, this being the norm for princes. What happened in the end? (Ibid. 18:9) \"And Avshalom was encountered by David's servants, and Avshalom was riding on a mule…\" (and he was undone by his hair and was killed.)", + "And thus Sancheriv — With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (II Kings 19:23) \"Through your envoys you have blasphemed the L–rd, etc.\", and (Ibid. 24) \"It is I (Sancheriv), who have drawn and drunk the water of strangers, etc.\", and (Ibid.) \"An angel of the L–rd went out and smote in the Assyrian camp one hundred and eighty-five thousand, etc.\" They said: The greatest of them commanded one hundred and eighty-five thousand, and the smallest of them no less than two thousand, viz. (18:24) \"So how can you refuse anything even to the deputy of one of my master's lesser servants, etc.\" (Ibid. 19:21-22) is the thing that the L–rd spoke concerning him … Whom have you blasphemed, etc.\" and (Isaiah 10:32) \"This same day at Nov he shall stand and waver his hand, etc.\"", + "And thus with Nevuchadnezzar — With what he vaunted himself, punishment will be exacted of him, viz. (Ibid. 14:13-14) \"And you said in your hearts … I will mount the heights of a cloud, etc.\" What is written afterwards? (Ibid. 15) \"Instead, you will be brought down to Sheol, etc.\"", + "And thus with. And thus with. And thus with Tyre and Malchah — With what they vaunted themselves, punishment was exacted of them. As it is written (Ezekiel 17:3) \"Tyre, you have said: I am the quintessence of beauty, etc.\" And of Malchah it is written (Ibid. 28:2) \"You have set your heart like the heart of G–d, etc.\"", + "And about Tyre it is written (Ibid. 26:3) \"Behold, I (the L–rd) am against you, O Tyre, etc.\" And about Malchah it is written (Ibid. 28:10) You will die the death of the uncircumcised, etc.\" — whence we find that with what the nations of the world vaunted themselves punishment was exacted of them — wherefore it is written \"for He is high on high.\"", + "(Exodus 15:1) \"A horse and its rider He has cast into the sea\": Now was there only one horse and one chariot? Is it not written (Ibid. 14:7) \"And he took six hundred choice chariots\"? — When Israel does the will of the L–rd, its foes oppose it, as it were, with one horse and its rider. Similarly, (Devarim 20:1) \"When you go out to war against your enemy and you see horse and chariot.\" Now was there only one horse and one chariot? — When Israel does the will of the L–rd, etc.\"", + "\"a horse and its rider\": When a horse is tied to its rider, and the rider to the horse, they rise and descend to the depths without separating. When a man throws two vessels into the sea they immediately separate, but here: \"a horse and its rider\" together He cast into the sea.", + "One verse (here) states \"ramah vayam\" (\"He lifted into the sea\"), and another, (Ibid. 9) \"yarah vayam\" (\"He cast into the sea'). How are these two verses to be reconciled? \"ramah\" — they rose to the heights; \"yarah\" — they descended to the depths.", + "Variantly: When Israel saw the plenipotentiary of the kingdom (Egypt) falling, they began to exult.", + "And thus do you find, that the Holy One Blessed be He is not destined to exact punishment of the kingdoms in time to come without first exacting punishment of their plenipotentiaries, viz. (Isaiah 24;21) \"And it will be on that day that the L–rd will exact punishment of the hosts of heaven on high, etc.\", and (Ibid. 14:12) \"How you have fallen from heaven, glowing morning star\" (the plenipotentiary of Bavel), followed by (Ibid.) \"How you (Nevuchadnezzar) have been scooped down to the earth, you who cast lots over the nations!\" And (Ibid. 34:5) \"For My sword has been sated in the heavens,\" followed by (Ibid.) \"Behold, it shall descend upon Edom, etc.\"", + "\"a horse and its rider\": The Holy One Blessed be He brings horse and rider, stands them in judgment, and says to the horse: Why did you pursue My children? The horse: An Egyptian spurred me on against my will, viz. (Ibid. 14:23) \"And Egypt pursued, etc.\" The L–rd to Egypt: Why did you pursue My children? The Egyptian: The horse spurred me on against my will, viz. (Ibid. 15:19) \"When the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders, etc.\" What does the L–rd do? He mounts the man of the horse and judges both of them together, viz. \"a horse and its rider He cast into the sea.\"", + "Antoninos asked Rabbeinu Hakadosh: When a man dies and his body disintegrates, how can the Holy One Blessed be He stand him in judgment? Rabbeinu Hakadosh: Before you ask be about the body, which is tamei (impure), ask me about the soul, which is pure (i.e., How can that stand for judgment?) (Rabbeinu Hakadosh, continuing:) This may be compared to (the instance of) a king of flesh and blood, who had a beautiful orchard, etc. (see Sanhedrin 91a and b).", + "Issi b. Yehudah says: It is written here \"horse,\" unqualified (i.e., the punishments of the horse are not specified), and, elsewhere, \"horse,\" qualified, viz. (Zechariah 12:4) \"I will smite every horse with craze, and its rider with distraction. But I will open My eyes to the house of Yehudah, and every horse of the peoples I will smite with blindness,\" and (Ibid. 14:12) \"And this will be the plague with which the L–rd will strike all the peoples who massed against Jerusalem, etc.\", and (Ibid. 15) \"And thus (i.e., as that of the men) will be the plague of the horse, the mule, the camel, and the ass, etc.\" Just as in the qualified, five smitings, so, in the unqualified, five smitings." + ], + [ + "(Exodus 15:2) \"The L–rd is my strength and my song\": \"My strength\" is Torah, viz. (Psalms 29:11) \"The L–rd will give strength to His people,\" and it is written (Ibid. 99:4) \"And (they will praise) the strength of the King, who loves (the Torah of) justice.\" Variantly: \"My strength\" is kingship, viz. (Ibid. 21:2) \"O L–rd, in Your strength the king rejoices,\" and (I Samuel 2:10) \"And He will give strength to His king.\"", + "Variantly: \"My strength\" is \"My stronghold,\" as it is written (Jeremiah 16:19) \"The L–rd is my strength and my stronghold.\" And (Psalms 28:7) \"The L–rd is my strength and my shield. In Him does my heart trust, and I was helped, etc.\"", + "You are a trust, a help, and a support to all who enter the world — but to me (David) more than to all. He made me distinct and I made Him distinct. He made me distinct — (Devarim 26:18) \"And the L–rd made you distinct unto Him this day) to be unto Him His chosen people.\") And I, likewise, made Him distinct — (Ibid. 17) \"You have made the L–rd distinct this day to be unto you a G–d.\"", + "All the peoples of the world declare the praises of the Holy One Blessed be He, but mine are more pleasing before Him than theirs. As it is written (II Samuel 23:1) \"And these are the last words of David: The utterance of David, the son of Yishai, and the utterance of the man set on high, the anointed of the G–d of Yaakov, the fairest of the songs of Israel\":", + "Israel says (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L–rd our G–d, the L–rd is one,\" and the Holy Spirit cries out and says (Ibid. 33:29) \"Happy are you, Israel! Who is like you, etc.?\"", + "", + "Israel says (Ibid. 4:7) \"Who … is like the L–rd our G–d in all our calling unto Him? And the Holy Spirit cries out and says (Ibid.) \"And who is a great nation\" (\"that has G–d near to it!\")", + "Israel says (Psalms 89:18) \"For You are the glory of their strength, etc.\" And the Holy Spirit cries out and says (Isaiah 49:3) \"Israel, in whom I glory!\" (Exodus, Ibid.)", + "\"and He was a salvation unto me\": You are a salvation unto all who enter the world, but unto me, more so. Variantly: \"and He was a salvation unto me\" — in the past, and thus will He be in the future.", + "\"This is my G–d and I will extol Him\": R. Eliezer says: Whence is it derived that a maid-servant beheld at the Red Sea what was not beheld by Ezekiel and the other prophets, of whom it is written (Hoshea 12:11) \"And to the prophets I appeared (in various) guises,\" and (Ezekiel 1:1) \"The heavens opened and I saw visions of G–d\"? An analogy: A king of flesh and blood comes to a province, a circle of guards around him, warriors at his right and at his left, armies before him and behind him — and all asking \"Who is the king?\" For he is flesh and blood as they are. But when the Holy One was revealed at the sea, there was no need for anyone to ask \"Who is the King?\" For when they saw Him, they knew Him, and they all opened and said \"This is my G–d, and I will extol Him", + "(\"ve'anvehu,\" lit.: \"I will 'host' Him\")!\" R. Yishmael says: Is it possible to \"host\" one's Master? Rather, (read \"ve'anvehu\" as) \"I shall beautify myself (from the root \"na'eh\") before Him with mitzvoth — with a beautiful lulav, beautiful tzitzith, a beautiful shofar, beautiful prayer. Abba Shaul says: \"I will liken myself to Him\" (i.e., \"ve'anvehu\" = ani vehu [\"I and He\"]) Just as He is merciful and gracious, you, too, be merciful and gracious.", + "R. Yossi Haglili says; \"Beautify and praise the Holy One Blessed be He before all the peoples of the world.\" R. Yossi b. Dormaskith says: \"I shall make a Temple before Him,\" \"navth\" being the Temple, as in (Psalms 79:7) \"and they have destroyed navehu\" (His Temple)\", and (Isaiah 33:20) \"But you will regard (with deference) Zion, the city of our assemblies. Your eyes will see Jerusalem, the peaceful habitation\" (neveh sha'anan).", + "R. Akiva says: \"I shall speak of His beauty\" — of the praise of the Holy One Blessed be He, who spoke and brought the world into being. The peoples of the world ask Israel (Song of Songs 5:9) \"How is your Beloved (different) from the beloved (of all the other nations) that you have thus besworn us? (see Ibid. 8) that you thus die for Him and are thus murdered for Him, viz. (Ibid. 1:3) \"alamoth have loved You\" — they have loved You \"al maveth\" (\"above death\"), and (Psalms 44:23) \"for over You we are slain all the day\"? You are comely, you are strong. Come and join us.", + "And Israel says to them: Do you know Him? Let us tell you part of His praise (Song of Songs 5:10) \"My Beloved is white and ruddy, distinguished among legions.\"", + "When they hear this, they say to Israel: Let us go with you, viz. (Ibid. 6:1) \"Where did your Beloved go, you loveliest among the women? Whither has your Beloved turned? Let us seek Him with you.\" And Israel says to them (Ibid. 2:16) \"My Beloved is mine, and I am His,\" and (Ibid. 6:3) \"I am my Beloved's, and my Beloved is mine, who grazes His flock among the lilies.\"", + "And the sages say (on \"ve'anvehu\"): \"I shall accompany Him (\"alavenhu\") until I come with Him to His Temple.", + "An analogy: A king's son goes abroad — he goes after him and attends upon him. He goes to a different city — he goes after him and attends upon him. Thus with Israel. When they went down to Egypt, the Shechinah was with them, viz. (Genesis 46:4) \"I shall go down with you to Egypt.\" When they went up, the Shechinah went up with them, viz. (Ibid.) \"and I shall also bring you up.\" When they went down to the sea, the Shechinah was with them, viz. (Exodus 14:19) \"And the angel of G–d, who went before the camp of Israel, etc.\" When they went out to the desert, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 13:21) \"And the L–rd went before them by day, etc.\" — until they brought Him with them to His holy Temple,", + "viz. (Song of Songs 3: \"I had almost passed them (Moses and Aaron) by, when I found Him whom my soul loved. I held onto Him and did not let go of Him until I had brought Him to the house of my mother and the chamber of my conception.\" \"my G–d\" (Keli): With me He manifested the attribute of mercy, and with my fathers, the attribute of justice. And whence is it derived that \"keli\" connotes the attribute of mercy? From (Psalms 22:2) \"Keli, Keli, why have You forsaken me?\" and (Numbers 12:13) \"Kel, I pray You, heal her, I pray You,\" and (Psalms 118:27) \"The L–rd is 'Kel,' and He has lighted (the way) for us.\" And whence is it derived that \"Elokim\" (as in [Exodus, Ibid] \"the G–d ['Elokei'] of my father\") connotes justice? From (Devarim 1:17) \"For the judgment is to 'Elokim.'\"", + "\"the G–d of my father, and I will exalt Him\": I am a queen, the daughter of kings; a beloved one, the daughter of beloved ones; a holy one, the daughter of holy ones; a pure one, the daughter of pure ones. An analogy: A man goes to betroth a woman. Sometimes he is embarrassed in her; sometimes, in her kin. But I am not so, but a queen, the daughter of kings, etc.", + "R. Shimon b. Elazar says: When Israel do the will of the L–rd, His name is exalted in the world, as it is written (Joshua 5:1) \"And it was, when all the kings of the Emori heard, etc.\" And thus did Rachav say to Joshuah's emissaries, (Ibid. 2:10) \"for we heard how the L–rd dried up, etc.\", and (Ibid. 17) \"and we heard and our hearts melted, and no man's spirit endured within him before you. For the L–rd, He is G–d in the heavens above, etc.\" And when they do not do His will, His name, as it were, is demeaned in the world, viz. (Ezekiel 36:20) \"And they came to the nations … and they profaned My holy name when it was said of them: These are the peoples of the L–rd, and from His land did they go forth …\" and (Ibid. 23) \"And I shall sanctify My great name which has been profaned among the nations, etc.\"", + "\"the G–d of my father, and I will exalt Him\": The congregation of Israel said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the world, it is not for the miracles that You performed with Me that I chant song before You, but for the miracles that You performed with my fathers and with me in all of the generations — thus: \"This is my G–d and I will extol Him; the G–d of my father, and I will exalt Him.\"" + ], + [ + "(Exodus, Ibid. 3) \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name.\" R. Yehudah says: This is a verse rich from (what is written) in many places. We are hereby apprised that He revealed Himself to them in the implements of war. He revealed Himself to them as a warrior girded with a sword, viz. (Psalms 45:4) \"Gird Your sword upon Your thigh, O Hero.", + "He revealed Himself to them as a rider, viz. (Ibid. 18:11) \"And He mounted a cherub and flew, etc.\" He revealed Himself to them in mail and helmet, viz. (Isaiah 59:17) \"He donned righteousness as mail, and a helmet of salvation on His head.\" He revealed Himself to them with a spear, viz. (Habakkuk 3:11) \"by the light of the flash of Your spear,\" and (Psalms 35:3) \"and draw spear and (don) buckler, etc.\" He revealed Himself to them with bow and arrows, viz. (Habakkuk 3:9) \"The nakedness of Your bow will be revealed,\" and (II Samuel 22:15) \"And He sent forth arrows, etc.\" He revealed Himself to them with shield and buckler, viz. (Psalms 91:4) \"Shield and bucker is His Your truth, and (Ibid. 35:2) \"Take up buckler and shield.\"", + "I might think that He (actually) required one of all these appurtenances. It is, therefore, written \"The L–rd is a man of war; the L–rd is His name. It is with His name that He wars, and not with any of these appurtenances.", + "Why, then, need each of them be singled out? For if Israel requires it, He makes war for them. And woe to the nations what they hear with their ears, that He who spoke and brought the world into being is destined to make war with them!", + "\"the L–rd is a man of war': What is the intent of this? Because He revealed Himself at the sea as a hero waging war — \"The L–rd is a man of war\" — and He revealed Himself at Sinai as an elder full of mercy, viz. (Exodus 24:10) \"And they saw the G–d of Israel … and under His feet as the work of a sapphire brick and as the appearance of the heavens in brightness\" [[ see Rashi], and (Daniel 7:9) \"I watched as thrones were set up, and the Ancient of Days sat … (10) A stream of fire was flowing forth from before Him, etc.\" — So as not to give a pretext to the peoples of the world to say that there are two (i.e., numerous) deities, (it is written) \"The L–rd is a man of war — the L–rd is His name. It was He upon the sea, He in Egypt, He in the past, He in the future, He in time to come, He in this world, He in the world to come. As it is written (Devarim 32:39) \"See, now, that it is I, I, and there is no god with Me, etc.\", and (Isaiah 41:4) \"Who wrought and did? The Caller of the generations (into being) from the beginning. I, the L–rd, was the first (to perform wonders and to help,) and it is I (who will be) with (you,) the later (generations.\"", + "There is a warrior in a province, accoutered in all the weapons of war, but lacking power, strength, stratagem, and war (wisdom). Not so, the Holy One Blessed be He. He possesses all of these. As it is written (I Samuel 17:42) \"For unto the L–rd is the war, and He will deliver you into our hands.\" And it is written (Psalms 144:1) (\"A psalm) of David: Blessed is the L–rd, my Rock, who trains my hands for battle, my fingers for war.\"", + "There is a warrior, at the height of his power, forty years old, who is not like a sixty-year-old, nor a sixty-year-old like a seventy-year-old, but the older he grows the more his power wanes. Not so, He who spoke and brought the world into being — (Malachi 3:6) \"I am the L–rd. I have not changed!", + "There is a warrior in a province, who may be so swayed by wrath and power s to vent his fury even upon his father and mother and close of kin. Not so, the Holy One Blessed be He. \"The L–rd is a man of war — the L–rd (\"yod-keh-vav-keh,\" signifying mercy) is His name. \"The L–rd is a man of war\" — who fought against the Egyptians. \"The L–rd is His name — He compassionates His creations, viz. (Exodus 24:6) \"The L–rd, the L–rd, the G–d (Kel) who is merciful and gracious, etc.\"", + "There is a warrior in a province. As soon as the arrow leaves his hand he cannot retrieve it. Not so, the Holy One Blessed be He. When Israel do not do His will, a decree goes forth from Him, viz. (Devarim 32:41) \"When I whet the flash of My sword, etc.\" But if they repent, immediately he withdraws it, viz. (Ibid.) \"My hand shall take hold of justice.\" I might think that He withdraws it in vain (i.e., unbloodied); it is, therefore, written (Ibid.) \"I shall return (with that sword) vengeance to My adversaries.\" Against whom does He return it? The nations of the world, viz. (Ibid.) \"and (with it) My haters shall I repay!\"", + "A king of flesh and blood goes out to war and (emissaries of) neighboring lands come and request sustenance form him. He tells them angrily that he is going to war. When he returns victorious, they come and request sustenance form him. \"The L–rd is a man of war\" — He wars against Egypt. \"the L–rd is His name\" — (At the same time) He hears the outcries of all who enter the world. As it is written (Psalms 65:3) \"Heeder of prayer — to You does all flesh come.", + "A king of flesh and blood, whilst at war, cannot supply all of his soldiers. Not so, the Holy One Blessed be He. \"The L–rd is a man of war\" — He wars against Egypt. \"The L–rd is His name\" — He sustains all who enter the world. As it is written (Psalms 136:13) \"He divides the sea into strips\" (twelve strips for twelve tribes) — (Ibid. 25) \"He gives bread to all flesh.\" (Ibid. 147:10) He gives the beast its food, the raven's young, what they call for.\"", + "\"The L–rd is a man of war\": Is it possible to say this (i.e., to refer to Him as \"a man\")? Is it not written (of His transcendent majesty) (Jeremiah 23:24) \"Do I not fill heaven and earth, sys the L–rd\"? And (Isaiah 6:3) \"And one (seraph) would call to another and say: Holy, Holy, Holy, etc.\" And (II Chronicles 6:14) \"O L–rd, G–d of Israel, there is none like You, etc.\" And (Ezekiel 43:2) \"And, behold, the glory of the G–d of Israel, etc.\" What, then, is the intent of \"a man of war\"? Because of your love (i.e., the love He has for you) and because of your holiness, I shall sanctify My name through you. For it is written (Hoshea 11:9) \"For I am G–d, and not a man, etc.\"", + "\"the L–rd is His name\": It is with His name that He wars, and He has no need of any of these (military) appurtenances. And thus did David say (I Samuel 17:95) \"You come to me with sword, and spear, and javelin; but I come to you with the name of the L–rd of hosts, etc.\" And (Psalms 20:8) \"These with chariots and these with horse, but we with the name of the L–rd our G–d, etc.\" And thus did Assa say, viz. (II Chronicles 14:10) \"And Assa called out to the L–rd his G–d and said: O L–rd, there is none besides You, etc.\"", + "(Exodus 15:4) \"the chariots of Pharaoh and his host\": \"As one measures, so is it meted out to him.\" They (the Egyptians [i.e., Pharaoh]) said (Ibid. 5:2) \"Who is the L–rd that I should hearken to his voice?\" And You meted it out to him accordingly, viz. \"The chariots of Pharaoh, etc.\" One verse (here) states \"yarah\" (He cast into the sea\"), and, another (Ibid. 1) \"ramah\" (\"He lifted into the sea\"). How are these two verses to be reconciled? \"Yarah\" — they descended to the depths; \"ramah\" — they rose to the heights.", + "Variantly: \"The chariots of Pharaoh, etc.\" They (the Egyptians [i.e., Pharaoh') said (Ibid. 1:22) \"Every son that is born into the Nile shall you thrown him, You, likewise, meted it out to him accordingly, viz.: \"The chariots of Pharaoh, etc.\"", + "They (Ibid. 14:7): \"And he took six hundred chosen chariots.\" You, likewise (Ibid. 15:4): \"and the élite of his officers were mired in the sea. They placed (Ibid. 14:7) \"officers upon all of them\"; You, likewise, (Ibid. 17:5) [He mired them there] \"so that the waters should [return and] cover them.\"", + "They (Ibid. 1:14) \"embittered their lives with hard toil, with mortar\"; You, likewise, made the water like slime for them, and they sank in it. Thus (15:4) \"They were mired in the Red Sea,\" \"mired\" connoting slime, as in (Psalms 69:3) \"I am sunk in the slime of the depths,\" and (Jeremiah 38:6) \"and Jeremiah sank in the slime.\" Thus, \"they were mired in the sea.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:5) \"so that the depths should cover them\": Now are there depths there (at the bottom of the sea)? Is it not dry ground? What, then, is the intent of \"should cover them\"? — The lower depths (under the earth) ascended to the upper depths and the torrents embattled them. Thus, \"the depths should cover them.\"", + "(The water) covered the firmament over them and darkened the stars over them, viz. (Ezekiel 32:8) \"All the lights of the heavens I will darken above you, and I will bring darkness to your land,\" and (Isaiah 13:10) \"For the stars of heavens and their constellations will not give their light. (For) the sun will be dark when it rises, etc.\" And it is written (Ezekiel 30:18) \"And in Techafnefess the day will be darkened when I break there the power of Egypt… (For) a cloud shall cover it. And (Isaiah 13:11) \"and I shall requite to the world (its) evil, etc.\"", + "Jonah descended to one depth, viz. (Jonah 2:6) \"The depth surrounded me,\" and they descended to two depths, viz. (Exodus 15:5) \"The depths covered them.\" Jonah descended into one metzulah (whirlpool, viz. Jonah 2:4), and they descended into two, (Exodus, Ibid.) \"metzuloth.\" And it is written (Nechemiah 9:11) \"And their pursuers You cast into metzuloth, as a stone into raging waters.\"", + "(Exodus, Ibid. \"They descended into the metzuloth\": Now are there metzuloth there? Is it not dry land? We are hereby apprised that the Great Sea (the Mediterranean) burst into it (the Red Sea) and the torrents embattled them. Thus, \"They descended into the metzuloth.\" \"as a stone\":", + "\"As one metes it out, so, is it meted out to him.\" They said (Exodus 1:16) \"and you see upon the (birth;) stones, etc.\" — wherefore You, likewise made the waters like stones to them, and the waters struck them upon the stones. Thus, \"as a stone.\"", + "Variantly: \"as a stone\": This was the middle state. The wicked among them were tossed about like stubble (viz. 7); the \"moderate,\" like stone (here); the \"better,\" like lead (viz. 10).", + "Variantly: \"as a stone\": because their hearts were hard as stone. But Your goodness and Your many lovingkindnesses and Your mercies are upon us, and Your right hand is stretched out to all who enter the world, \"Your right hand,\" being written twice (viz. 15:6). (Psalms 44:4) \"… but Your right hand, Your arm, and the light of Your countenance — for You favored them,\" and (Isaiah 45:23) \"By Myself I have sworn. From My mouth has gone forth righteousness, a word that will not turn back.\"", + "(Exodus 15:6) \"Your right hand, O L–rd, is grand in power\": (\"nedari bakeach\") Comely (na'eh) are You, and grand (adir [acronym of \"nedari\"]) in power. For You gave a grace period to the generation of the flood to repent. And they did not repent, as it is written (Genesis 6:3) \"My spirit shall not contend (in Me) forever, etc.\" And You did not decree (destruction upon them) until they had consummated their evil before You.", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel), that You gave them a grace period for repentance and they did not repent. As it is written (Ibid. 11:6) \"Behold, they are one people, and all of them have one language, and this is what they begin to do! And now, etc. \"Now\" connotes (an opening for) repentance, viz. (Devarim 10:12) \"And now, O Israel, what does the L–rd your G–d ask of you\" (but to repent). And You did not decree destruction upon them (the men of the tower) until they had consummated their evil before You.", + "And thus do you find with the men of Sodom, that You gave them a grace period for repentance and they did not repent. As it is written (Genesis 18:20-21) \"And the L–rd said: The outcry of Sodom and Gomorrah, because it has become great … I shall go down now and I shall see, etc.\" (Ibid. 19:24) \"And the L–rd rained down upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire\": If they repent — rain; if not, brimstone and fire. It is written here \"rain,\" and elsewhere (Psalms 11:6) \"rain.\" Just as there (ab initio) \"rain,\" so, here, (ab initio) \"rain.\" — But perhaps, just as here, \"brimstone and fire,\" there, too, brimstone and fire! — It is, therefore, (to negate this) written (Genesis, Ibid.) \"from the L–rd, from heaven\" (and evil does not descend [ab initio] from the L–rd.) And You did not decree (destruction) upon them until they had consummated their evil. And thus with Egypt.", + "You brought ten plagues upon Egypt, and You did not decree destruction upon them until they had consummated their evil.", + "Variantly: \"Your right hand, O L–rd, is grand in power. Your right hand\" — twice. When Israel do the will of the L–rd, they, as it were, convert the \"left\" to the \"right.\" And when they do not do the will of the L–rd, they convert the \"right\" to the \"left,\" viz. (Eichah 2:3) \"He has turned back His right hand before the foe.\"", + "When Israel do His will, there is no sleep before Him, viz. (Psalms 121:9) \"He does not slumber and He does not sleep.\" And when they do not do His will, there is, as it were, \"sleep\" before Him, viz. (Ibid. 78:66) \"Then the L–rd woke as a sleeper, as a warrior rousing himself from wine.\"", + "And when Israel do His will, there is no wrath before Him, viz. (Isaiah 27:4) \"I have no wrath.\" And when they do not do His will, there is wrath before Him, viz. (Devarim 11:17) \"and the wrath of the L–rd will burn against you.\"", + "When Israel do His will, He wars for them, viz. (Exodus 14:14) \"The L–rd will war for you.\" And when they do not do His will, He wars against them, viz. (Isaiah 63:10) \"And He turned into a foe of theirs; He warred against them.\"", + "(Exodus 15:6) \"Your right hand, O L–rd, will break the foe\": It is not written \"broke the foe,\" but \"will break the foe,\" in the future, viz. (Habakkuk 3:12) \"In fury You will tread the earth; in wrath You will trample nations.\"", + "\"breaks the foe\": This is Pharaoh, viz. (Exodus 15:9) \"The foe (in this context, Pharaoh) said, etc.\"", + "Variantly: This is Esav, viz. (Ezekiel 36:2) \"Because the foe has said against you 'He'ach!', etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:7) \"And in the greatness of Your grandeur You break those who rise up against You\": You have magnified Your grandeur against those who rise up against You. And who are those? Those who rise up against Your children.", + "It is not written \"those who rise up against us,\" but \"those who rise up against You,\" whereby we are apprised that all who rise up against Israel are rising up, as it were, against the Holy One Blessed be He. Similarly, (Psalms 74:23) \"Do not forget the vice of Your foes, the roar of those who rise against You always.\" Why? (Ibid. 83:4) \"They have been subtle in counsel against Your people, etc.\" (Ibid. 139:21) \"Will I not hate Your haters, O L–rd, and battle with those who rise up against You?\" Why? (Ibid. 22) (For) \"I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies.\" Similarly, (Zechariah 2:12) \"for whoever touches you touches the pupil of His eye.\"", + "R. Yehudah says: It is not written \"the pupil of the eye, but \"the pupil of His eye\" — the \"eye\" of the Holy One, as it were. Similarly, (Malachi 1:13) \"And you say (of an offering) 'What a burden it is!' and you (thereby) sully it.\" It is actually written \"Him,\" but Scripture here is euphemistic. Similarly, (I Samuel 3:13) \"because of his knowing that his sons were blaspheming them and his not censuring them\" — a euphemism (for \"Me\"). Similarly, (Iyyov 7:20) \"Why did You make me a target for Yourself and a burden to myself\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly (Habakkuk 1:12) \"Are You not of yore, O L–rd my G–d, my Holy one — we shall not die\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly, (Jeremiah 2:11) \"Has a nation ever exchanged (its) god though they be no god? Yet My people has exchanged its glory\" — a euphemism (for \"My\"). Similarly, (Psalms 106:20) \"And they exchanged their glory for the image of an ox, etc.\" — a euphemism (for \"Your\"). (Numbers 11:15) \"and let me not see my misfortune\" — a euphemism (for \"their\"). Similarly, (II Samuel 20:1) \"We have no portion in David … Each man to his tent (\"ohalav\"), O Israel\" — a euphemism (for \"god\" [\"elohav\"]). (Ezekiel 8:17) \"And, behold, they thrust the branch to their nostrils\" — a euphemism (for \"My\"). (Numbers 12:13) \"who leaves his mother's womb\" — a euphemism (for \"our\"). Here, (Zechariah 2:12) likewise, \"One who touches him (a Jew) touches the pupil of his eye\"", + "— a euphemism (for \"G–d's\") eye.", + "And all who help Israel, help, as it were, the Holy One Blessed be He, viz. (Judges 5:23) \"Curse Meroz, said the angel of the L–rd. Curse bitterly its dwellers. For they came not to the aid of the L–rd, to the aid of the L–rd among the warriors.\" He who rises up against Your children rises up against You. And who were they (who rose up against Him?) (Genesis 14:9) \"Kedarlaomer and Tidal king of Goyim, etc.\" (Ibid. 15) \"And he (Avram) deployed against them at night, he and his servants, and he smote them.\" And thus is it written (Isaiah 41:2-3) \"Who roused (the exemplar of) righteousness, (i.e., Avram) from the east, summoned him to His service? … He pursues them. He passes on, unscathed.\" And thus is it written (Psalms 110:1-5) \"This is the word of the L–rd to my master (David). Sit at My right hand until I make your foes your footstool. The sceptre of your strength will the L–rd send from Zion. Your people will offer themselves on the day of (the gathering of) your army. The L–rd has sworn and He will not retract … The L–rd is at your right hand, etc.\" You magnified Yourself greatly against Pharaoh and his army, viz. (Exodus 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred choice chariots, etc.\" — (Ibid. 15:4) \"The chariots of Pharaoh and his host He cast into the sea.\"", + "And thus Sisra and all his chariots, viz. (Judges 4:13) \"And Sisra called up all his chariots\" — (Ibid. 5:20) \"From the heavens they warred\" (against Sisra).", + "Sancheriv and all of his ranks, viz. (Isaiah 37:24) \"Through your servants you have blasphemed my L–rd, etc.) — (II Chronicles 32:21) \"and the L–rd sent an angel who annihilated every warrior, etc.\"", + "Nevuchadnezzar and all his hosts,\" viz. (Isaiah 14:83) \"You said in your hearts: I will climb to the heavens, etc.\" Nevuchadnezzar said: I will make myself a little cloud and I will live within it, viz. (Ibid. 14) \"I will mount the heights of a cloud, etc.\" The Holy One Blessed be He said: You wished to separate yourself from men. In the end, they will separate themselves from you, viz. (Daniel 4:25-30) \"All this befell King Nevuchadnezzar, etc.\"", + "(Ibid. 8:1-6) \"King Belshazzar made a great banquet, etc.\" About this it is written (Habakkuk 2:15) \"Woe unto him who makes his neighbor drink! You pour out your wrath even unto intoxication,\" and (Ibid. 16) \"You will be sated with shame rather than glory.\" (Daniel 5:30) \"That very night King Belshazzar was killed.\"", + "(Exodus 15:7) It is not written \"You have destroyed those who rose up against You,\" but \"You will destroy ('taharos') those who rise up against You\" — in the future, viz. (Psalms 58:7) \"O G–d, smash ('haras') their teeth in their mouth.\" Why? (Ibid. 58:5) \"For they do not consider the deeds of the L–rd and His handiwork. He will tear them down ('yeharsem') and not rebuild them\": He will tear them down in this world and not rebuild them in the world to come.", + "It is not written \"You have sent forth Your wrath,\" but \"You will send forth Your wrath\" — in time to come. (Psalms 69:25) \"Pour Your wrath upon them, etc.\" (Jeremiah 10:25) :Pour Your wrath upon the nations\": Why? (Ibid.) \"For they have consumed Yaakov, etc\"", + "It is not written (Exodus 15:7) \"He has consumed them as stubble,\" but \"He will consume them as stubble\" — in time to come, viz. (Ovadiah 1:18) \"And the house of Yaakov will be fire, and the house of Joseph, flame, and the house of Esav, stubble, and they will ignite them and consume them, etc.\" And it is written (Zechariah 12:6) \"On that day I will make the chieftains of Judah like a stove — fire (burning) wood, torch (burning) sheaf, etc.\"", + "All woods, when they burn, their sound is not heard; but stubble, when it burns, it crackles and is heard. Thus did the sound of Egypt, in its destruction, make itself heard. All woods, when they burn, leave a trace; but stubble, when it burns, leaves no trace. And the L–rd said (Isaiah 43:17) \"They (the chariots of Egypt) all lie together, never to rise, snuffed out like flax\" — to teach that there was no kingdom so abject as that of Egypt, but it seized power for the moment towards the aggrandizement of Israel.", + "When the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as cedars, viz. (Ezekiel 31:3) \"Behold, Ashur, a cedar in the Levanon,\" and (Amos 2:9) \"And I destroyed the Emori from before them, whose height was as the height of cedars, etc.\", and (Daniel 4:17) \"The tree (Bavel) that you have seen, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as stubble, viz. \"He will consume them as stubble.\" And when the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as silver and gold (Ibid. 2:32) \"This statue, its head of fine gold, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as lead, viz. (Exodus 15:10) \"they sank as lead.\" And when the (other) kingdoms are symbolized, they are symbolized as beasts, viz. (Daniel 7:3) \"and four immense beasts, etc.\" And when Egypt is symbolized, it is symbolized only as a fox, viz. (Song of Songs 2:15) \"Seize for us the foxes, etc.\"", + "Antoninus asked Rabbeinu Hakadosh: I want to go to Alexandria. Is it possible that a king will arise there who will beat me? He answered: I do not know. In any event, we have it in writing that Egypt is incapable of establishing either a king or a governor, viz. (Ezekiel 29:15) \"Of all the kingdoms it (Egypt) will be the lowest, and it will not exalt itself again among the nations. And I will diminish them, so that they not dominate the nations.\"", + "(Exodus 15:8) \"And with the breath of Your nostrils, the waters ne'ermu\": \"With their measure was it meted out to them.\" They said (Ibid. 1:10) \"Come and let us outsmart them.\" You, likewise, gave wisdom (\"armah\" [as in \"ne'ermu\"]) to the waters, and the waters embattled them in all kinds of torrents.", + "Variantly: \"And with the breath of Your nostrils ne'ermu\": He stood them (the waters) up like stacks (\"areimoth\").", + "(Ibid.) \"They stood up like a flask\": Just as a bound flask neither emits nor admits, so, the spirits of the Egyptians were bound up within them, neither emitting nor admitting — while Israel ate and drank and rejoiced. Sweet water issued forth for them from salted water, viz. (Psalms 78:160) \"and He brought forth nozlim from the rock,\" \"nozlim\" being living waters, as in (Song of Songs 4:15) \"a garden spring, a well of living waters,\" and (Mishlei 5:15) \"Drink water from your pit and nozlim from your well.\"", + "Variantly: Just as a bound flask stands, neither emitting nor admitting, so, the spirits of the Egyptians were bound up within them, neither emitting nor admitting, faint from the smell of the sea, viz. (Job 41:23) \"He bubbles up the sea like a pot, etc.\" And to Israel, the sea was like a bed of spices, viz. (Ibid.) \"He makes the sea like a spice-bed.\" (Song of Songs 4:16) \"Awake, O north wind, and come, O south, blow over my garden that its spices may flow.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The depths were congealed (\"kafu\") in the heart of the sea, etc.\" He made them like a kippah (a dome) in the midst of the sea. How so? A man's heart consists of two chambers and its arch. Thus did He arch the sea over them.", + "The sea has no heart, and He gave it a heart. A terebinth has no heart, and He gave it a heart, viz. (II Samuel 18:4) \"He (Avshalom) was yet alive in the heart of the terebinth.\" The heavens have no heart, and He gave them a heart, viz. (Devarim 4:11) \"And the mountain (Sinai) burned with fire until the heart of heaven.\" Let the sea come, which had no heart and was given a heart, and exact payment of the Egyptians, who had a heart and subjugated Israel with all kinds of (\"heartless\") torments, viz. (Exodus 1:13) \"And Egypt subjected the children of Israel to grueling toil.\" Let the terebinth come, which had no heart and was given a heart and exact punishment of Avshalom, who had a heart and \"stole\" three hearts — the heart of his father, the heart of beth-din, and the heart of Israel, viz. (II Samuel 15:6) (\"And Avshalom did this) … and Avshalom stole the heart of the men of Israel.\" Let the heavens come, which have no heart and were given a heart, and drop manna like dew upon Israel, who had a heart and accepted the Torah and served the L–rd with all their hearts and all their souls, viz. (Devarim 6:3) \"And you shall love the L–rd your G–d with all of your heart and all of your soul, etc.\"", + "And not the heavens alone rejoiced in the redemption of Israel, but also the mountains and all of the hills, the fruit trees and all of the cedars, viz. (Isaiah 44:23) \"Sing, O heavens, for the L–rd has wrought! Shout, O depths of the earth. Mountains, break out in song, forest and all that is in it. For the L–rd has redeemed Yaakov\", and (Ibid. 49:13) \"Sing, O heavens and rejoice, O earth — Break out in song! For the L–rd has consoled His people, etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:9) \"The foe said: I shall pursue, etc.\": This appertains (chronologically) to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Isaiah 6:1) \"In the year of the death of King Uzziahu, etc.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Ezekiel 2:1) \"Son of man, stand on your feet\" (Some say [Ibid. 17:1] \"Son of man, propose a riddle.\") This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Jeremiah 2:2) \"Go and call out in the ears of Jerusalem.\" This belongs in the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Hoshea 10:1) \"Israel is (like) a vine that has shed, etc.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\" Similarly, (Koheleth 1:12) \"I, Koheleth, was king over Israel in Jerusalem.\" This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For \"there is no before and after in the Torah.\"", + "\"The foe said, etc.\": How did Israel know what Pharaoh thought of them in Egypt? The Holy Spirit reposed upon them and they knew it. Pharaoh said: It really does not befit us to pursue Israel, but the silver and gold that they took warrants it. When some of the people saw that (only) a small part of their possessions had been taken, they said: What will we gain by pursuing them? When Pharaoh saw this, he said: We will all share equally in the spoils, viz. (Ibid.) \"I shall divide the spoils.\" And, what is more, I shall open up the treasure stores — silver, gold, precious stones and jewels — and I will distribute them to you.", + "\"The foe (Pharaoh) said\": And he did not know what he was saying, viz. (Mishlei 16:1) \"To a man are the musings of his heart, but to the L–rd is the meaning of the tongue.\" (He said:) \"I shall pursue, I shall overtake, I shall divide,\" (but what he \"meant\" was) I shall be pursued by them, I shall be overtaken by them, my spoils and my wealth shall be divided by them. It is not written \"My soul shall be filled with them,\" but \"My soul shall fill them\" — They shall fill themselves with it. It is not written \"torishem\" (\"My hand shall inherit them\"), but \"torishemo\" — I shall bequeath my wealth and glory to them.", + "In the past, you (the Jews) would rob them (the Egyptians) and I would prosecute you by royal edict, but now, my hand will permit it. In the past, you would kill them and I would prosecute you by royal edict, but now, \"I shall sheathe my sword.\"", + "Others say: It is not written \"I will draw my sword,\" but \"I will empty my sword.\" He desired to cohabit with their males (\"sword\" here being a euphemism for the male organ,) as in (Ezekiel 28:7) \"and they will draw their sword against the beauty of your wisdom,\" the idea being that they will empty their \"sword.\" And because his heart swelled in pride, the Holy One Blessed be He demeaned him and all of the peoples degraded him.", + "The Egyptians comprised three factions at the sea: One said: Let us take their money and not kill them; a second: Let us kill them and not take their money; the third: Let us kill them and take their money. Re those who said: Let us take their money and not kill them — \"I shall divide spoil.\" Re those who said: Let us kill them and not take their money — \"I shall fill my soul with them.\"", + "Re those who said: Let us kill them and take their money — \"My hand shall impoverish them.\" With five things (i.e., utterances) did Pharaoh stand and blaspheme in the midst of the land of Egypt, viz. \"The foe (Pharaoh) said: I shall pursue (and) I shall overtake; I shall divide spoil; My soul shall be filled with them; I shall empty my sword; My hand shall impoverish them.\" And, corresponding to these, the Holy Spirit responded, viz.: \"You blew with Your breath … they plummeted like lead in the mighty waters; Your right hand, O L–rd breaks the foe; and in the greatness of Your grandeur, You destroy those who rise up against You; You send forth Your wrath — it consumes them as stubble;", + "You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\" An analogy: A renegade stands and blasphemes behind the king's palace: If I find the king's son, I will seize him and slay him. I will impale him and kill him with a terrible death. Thus Pharaoh stood and blasphemed in the land of Egypt: I will pursue, I will overtake, I will divide spoil. And the Holy Spirit mocks him and says: \"You blew with your breath\" — \"the sea covered them\"; \"you inclined your right hand\" — \"the earth swallowed them.\"", + "And thus is it written (Psalms 2:1) \"Why do the nations rage … (4) The Dweller in the heavens shall laugh\", (Ibid. 59:8) \"They spout with their mouths … (9) You, O L–rd, will laugh at them.\"", + "And it is written (Ezekiel 38:18) \"And it will be on this day, on the day that Gog comes against the land of Israel .. (20) the fishes of the sea will quake before Me.\" All of those thousands and ten thousands plummeted like lead.", + "(Exodus 15:10) \"in the mighty waters\": Four are called \"mighty\": The Holy One Blessed be He — (Psalms 93:4) \"Mighty on high is the L–rd\"; Israel — (Ibid. 16:3) \"the mighty, the object of all My desire\"; Egypt — (Ezekiel 32:18) \"and the daughters of the mighty nations (Egypt)\"; and the waters — \"They plummeted like lead in the mighty waters.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:11) \"Who is like You among the mighty\": Once Israel saw that Pharaoh and his hosts were lost in the Red Sea, and the rule of Egypt had been abolished and idolatry had been castigated, they all opened their mouths and said \"Who is like You among the mighty.\"", + "And not only did Israel alone break out in song. But all the peoples — When they heard that Pharaoh and his hosts had been lost in the sea and their rule had been abolished, and their idolatry had been castigated — all of them rejected their idolatry and opened their mouths and said \"Who is like you among the mighty, etc.\"", + "And thus do you find to be the lot of idolatry — that the peoples of the world are destined to reject it, viz. (Jeremiah 16:19) \"The L–rd is my strength and my stronghold and my refuge on the day of affliction … (20) Can a man make gods for himself, etc.\", (Isaiah 2:20) \"On that day a man will throw away his false gods … (21) to enter the clefts of rocks (in fear of retribution), etc.\", (Ibid. 18) \"and the false gods will perish completely.\"", + "Variantly: \"Who is like You among the mighty, O L–rd\": Who is like You in the miracles and wonders that You wrought for us upon the sea, viz. (Psalms 106:22) \"… awesome deeds upon the Red Sea\" — (Ibid. 9) \"He roared at the Red Sea and it dried up.\"", + "Variantly: \"Who is like You bailmim\" (\"among the mute\"). You hear the defamation of Your children and You remain silent, viz. (Isaiah 42:14) \"I have ever been silent; I have been still; I have restrained Myself. (But now) I will scream as a woman giving birth. I will throb and lust (to destroy all My foes) together.\" In the past I was silent and restrained. From now on I will scream. (Ibid. 15-16) \"I will lay waste the mountains and the hills, and I will dry up all their grass, and I will render the rivers islands, and I will dry up the pools. And I shall lead the blind in a way they did not know. In roads they did not know shall I lead them. I shall make the darkness into light before them, and the crooked paths into straight paths.\"", + "Variantly: \"Who is like You among the mighty\": Who is like You among those who minister before You on high, viz. (Psalms 89:7) \"Who in the heavens can be likened to the L–rd?\" (Ibid. 8) \"a G–d who is dreaded in the great council of the holy ones (the angels) … (9) O L–rd, G–d of hosts, who is like You? Mighty is the L–rd.\"", + "Variantly: Who is like You (\"ba'eilim\") among those who call themselves gods? Pharaoh called himself a god, viz. (Ezekiel 29:3) \"Mine is my river (the Nile), and I have made it.\" And thus, Sancherev, viz. (II Kings 18:35) \"Who among all the gods of the lands (saved their land from my hand, etc.\")? And thus Nevuchadnezzar, viz. (Isaiah 14:14) \"I shall mount the heights of a cloud; I shall liken myself to the Most High!\" And thus, Negid Tzor, viz. (Ezekiel 28:2-3) \"Say to Negid Tzor: Because your heart has grown proud and you have said: I am a god, etc.\"", + "Variantly: Who is like You among those whom others call \"gods\" and who are without substance, those of whom it is written (Psalms 115:5) \"hey have a mouth but cannot speak, etc.\" But the Holy One Blessed be He says two things in one pronouncement, something that a man cannot do, viz. (Ibid. 62:12) \"One (pronouncement) has G–d spoken; these two (things) have I heard.\" (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L–rd, and like a hammer shattering rock?\" And it is written (Iyyov 37:2) \"And a word shall come forth from His mouth, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"Who is like You, nedar in holiness\": You are na'eh (\"beautiful\") and adir (\"exalted\") in holiness (\"nedar\" — acronymic of \"na'eh\" and \"adir\"). Not as the \"measure\" of flesh and blood is Your measure.", + "The measure of flesh and blood — A man cannot speak two things at the same time. But the measure of the Holy One Blessed be He — He said (all) of the ten commandments as one, viz. (Exodus 20:1) \"And the L–rd spoke all of these things, saying.\" The measure of flesh and blood — A man cannot hear (what is said by) two men shouting (at the same time). But the Holy One Blessed be He — Even if all the men in the world cry out before Him (at the same time) He hears (distinctly) their outcry, viz. (Psalms 65:3) \"You hearken to prayer; to You all flesh comes.\"", + "(Exodus, Ibid.) (\"too) awesome to praise\": Not (only) in the present, but (also) of yore.", + "Variantly: \"awesome in praise\": The measure of flesh and blood — A man's awe is more upon those who are distant from him than upon those who are near him. Not so, the Holy One Blessed be He. His awe is more upon those near to Him than upon those distant from Him, viz. (Leviticus 10:3) \"Among those near to Me will I be sanctified\", and (Psalms 50:3) \"and those around Him were greatly shaken\", and (Ibid. 89:8) \"He is awesome upon all around Him\", and (Ibid. 9) \"O L–rd, G–d of hosts, who, like You, is mighty, O L–rd? Your faith is (upon all) who surround You.\"", + "The measure of flesh and blood — When one man works for another — plowing with him, sowing with him, weeding with him, hoeing with him — the other gives him a single coin and he goes on his way. Not so, the Holy One Blessed be He. If a man desires children, He gives him children, viz. (Psalms 127:3) \"The inheritance of the L–rd is children.\" If he desires wisdom, He gives it to him, viz. (Mishlei 2:6) \"for the L–rd gives wisdom.\" If he desires attainments, He gives them to him, viz. (I Chronicles 29:12) \"Wealth and honor (come) from before You.\"", + "The measure of flesh and blood — First he builds the lower; then the higher. But the Holy One Blessed be He — First He builds the higher; then the lower, viz. (Genesis 1:1) \"In the beginning G–d created the heavens, (and then) the earth.\"", + "The measure of flesh and blood — he roofs (his chambers) with wood, earth, and stones. But the Holy One Blessed be He roofs His world with water, viz. (Psalms 104:3) \"He roofs His upper (chambers) with water, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — he cannot make a form from water. But the Holy One Blessed be He does make a form from water, viz. (Genesis 1:20) \"Let the waters bring forth swarms of living creatures, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — he cannot make a form from earth. But the Holy One Blessed be He does make a form from earth, viz. (Psalms 139:15) \"I was wrought in secrecy, knit together in the recesses of the earth, etc.\"", + "The measure of flesh and blood — When he comes to make a figure, he begins from the head or from one of the limbs, and then completes it. But the Holy One Blessed be He forms all as one, viz. (Jeremiah 10:16) \"For He is the former of all.\" And it is written (I Samuel 2:2) \"There is no rock (\"tzur\") like our G–d\" — There is no artist (\"tzayar\") like our G–d.", + "The measure of flesh and blood — he goes to an artisan and tells him: Make me a figure of my father, and he says: Let your father come and pose for me or bring me a likeness of him and I will do so. Not so, the Holy One Blessed be He. He gives a man a son from a drop of water — and it is like the likeness of his father!", + "(Exodus, Ibid.) \"working wonders\": It is not written \"worked wonders,\" but \"working wonders\" — in time to come, viz. (Jeremiah 16:14) \"Therefore, behold, days are coming, says the L–rd, when it will no more be said 'As the L–rd lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt,' but etc.\"", + "Variantly: \"working wonders\": He wrought wonders for us and He does so in each generation, viz. (Psalms 139:14) \"I shall thank You, for I have been wondrously wrought,\" and (Ibid. 40:6) \"Many things) have You done — You, O L–rd, my G–d, etc.\"", + "Variantly: \"working wonders\" with the fathers, and destined to work them with the sons, viz. (Michah 7:15) \"As in the days when you went forth from the land of Egypt, I shall show him wonders.\" I will show him what I did not show the fathers. The miracles and the mighty acts that I am destined to perform for the sons are greater than those which I wrought for the fathers. And thus is it written (Psalms 22:18) \"He works wonders\" (as opposed to the singular \"wonder\" here), and (I Chronicles 16:36) \"Blessed is the L–rd, the G–d of Israel, from world to world.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:12) \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\": We are hereby apprised that all of the souls are contained in the hand of the Holy One Blessed be He, viz. (Iyyov 12:10) \"In His hand is the soul of every living thing\", and (Psalms 31:6) \"Into Your hand do I commend my spirit.\"", + "In what merit were they (the Egyptians) granted burial? In the merit of his saying (Exodus 9:27) \"The L–rd is the righteous one (and I and my people are the wicked ones\"), the Holy One Blessed be He said: If you have vindicated the L–rd's judgment of You, I shall not withhold your reward and I will give you a place of burial, viz. \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up.\"", + "Variantly: \"You inclined Your right hand\": We are hereby apprised that He cast them to the dry land, and the dry land cast them to the sea, saying: If for only accepting the blood of Hevel, one man, it was said to me (Genesis 4:11) \"Cursed are you, etc.\", how will I be able to accept the blood of all of these hordes!\" — until the Holy One Blessed be He said to it: (I swear that) I will not hold you responsible, as it is written \"You inclined Your right hand — the earth swallowed them up,\" \"Your right hand\" connoting an oath, viz. (Isaiah 62:8) \"The L–rd has sworn by His right hand.\"", + "Variantly: \"You have inclined Your right hand\": When the Holy One inclines His hand, the wicked go lost from the world, viz. (Tzephaniah 2:13) \"And He will stretch out His hand to the north, and Ashur will go lost, etc.\" and (Ezekiel 25:15) \"Behold, I will stretch out My hand against the Philistines, etc.\"", + "An analogy: eggs in a man's hand. He inclines his hand a little and they all fall and break, viz. (Isaiah 31:3) \"and the L–rd will incline His hand, and the helper will stumble and the helped will fall, etc.\"", + "(Exodus 15:13) \"You have led forth in lovingkindness (chesed)\": You have done chesed with us, for we were without (redeeming) deeds, viz. (Isaiah 63:7) \"The lovingkindnesses of the L–rd will I proclaim, etc.\", (Psalms 89:2) \"The lovingkindnesses of the L–rd will I ever sing, etc.\" And the world in its very beginning was built only with chesed, viz. (Ibid. 3) \"I said that the world (with) chesed will be built.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"this people whom You have redeemed\": For all the world is Yours, and You have no people but Israel, viz. (Isaiah 43:21) \"This people have I created for Myself, etc.\" And thus is it written (Song of Songs 6:8) \"Sixty are the queens and eighty, are the concubines\": \"Sixty are the queens\" — These are the sixty ten thousands (of Israel, who left Egypt); \"and eighty, the concubines\" — those below the age of twenty; \"and young maidens without number\" — the minors, who are numberless. Notwithstanding this, (only) \"one is My dove\" — Moses, who countervails them all.", + "Once, Rebbi was sitting and expounding that one woman bore sixty ten thousands, when a disciple interjected: Rebbi, who is greater, the world or the tzaddik? Rebbi replied: The tzaddik. How so? When Yocheved bore Moses, he countervailed the entire world. And where do we find that Moses countervailed the entire world? In (Numbers 26:4) \"as the L–rd commended Moses and the children of Israel\", and \"Then sang Moses and the children of Israel\", and (Devarim 34:10) \"And there arose no prophet again in Israel like Moses.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"You have guided (them) in Your strength\": in the merit of the Torah which they are destined to receive, \"strength\" being Torah, viz. (Psalms 29:4) \"The L–rd will give strength to His people; the L–rd will bless His people with peace\" and (Ibid. 99:4) \"… and the strength of the King (i.e., Torah) who loves justice.\"", + "Variantly: \"You have guided them in Your strength\" — in the strength of the kingdom of the house of David, who are destined to assume the reign, \"Your strength\" being kingdom, viz. (Ibid. 21:2) \"O L–rd, in Your strength the king will rejoice\", and (I Samuel 2:10) \"and He will give strength to his king.\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"to the habitation (neveh) of Your holiness\": in the merit of the Temple, which they are destined to build, \"neveh\" being the Temple, as in (Jeremiah 10:25) \"and His neveh they have made desolate\", and (Isaiah 33:20) \"Look upon Zion, the city of our solemnities. Your eyes will see Jerusalem, a peaceful neveh, a tent (the Temple) that shall not be taken down.\"", + "(Exodus 15:14) \"Peoples heard — they quaked\": When the peoples heard that Pharaoh and his hosts were lost in the sea, that the rule of Egypt had ended, and that their idolatry had been overthrown, they began quaking, this being the thrust of \"Peoples heard; they quaked.\" Variantly: \"Peoples heard; they quaked\": When the peoples heard that the Holy One Blessed be He had lifted the horn of Israel and brought them into Eretz Yisrael, they began quaking — at which the Holy One Blessed be He said to them: Fools that you are. Many kings reigned before Me (i.e., in My presence) and Israel was not wrathful (against them), viz. (Genesis 36:31) \"And these are the kings that reigned in the land of Edom.\" And many rulers arose from you, and Israel was not wrathful, viz. (Ibid. 29) \"Chief Lotan, Chief Shoval.\" And now you grow wrathful! I, likewise, will give you \"wrath\" not to your liking, viz. (Psalms 99:1) \"The L–rd reigns — let the peoples quake!\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"Quaking has seized the dwellers of Plasheth\": Once the dwellers of Plasheth heard that Israel had entered the land, they said: They have come to take revenge for the sons of Ephraim, viz. (I Chronicles 7:20, etc.) and (Psalms 78:9) \"And the sons of Ephraim, armed and carrying bows, were turned back in the day of battle.\" Why so? (Ibid. 10) (For) \"they did not keep the covenant of G–d and refused to walk in His law.\" And because they violated the term and the oath (viz. Numbers 14:44),", + "they (the dwellers of Plasheth) said They have no other way (to enter the land) but by way of our land, and now they will come and rob us and lay waste our land.", + "(Exodus 15:15) \"Then the chiefs of Edom were confounded\": If you say because they (thought) they were coming to inherit their land, is it not written (Devarim 2:5) \"… for I will not give you of their (Edom's) land\"? What, then, is the intent of \"Then the chiefs of Edom were confounded\"? Because of worry (over contention.)", + "They said: Now they are coming to stir up strife because of our father's hatred of their father, viz. (Genesis 27:41) \"And Esav hated Jacob.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"the mighty ones of Moav\" (were confounded. Why so?) If you say because they (thought) they were coming to inherit their land, is it not written (Devarim 2:9) \"Do not antagonize Moav, etc.\" and (Ibid. 19) \"When you come opposite the children of Ammon, do not antagonize them, etc.\"? What, then, is the intent of \"the mighty ones of Moav (were seized with trembling\")? Because of worry (over contention.)", + "They said: Now they are coming to rekindle the strife between our father and theirs, viz.(Genesis 13:7) \"And there was strife between the herdsmen of Avram's cattle and those of Lot's, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"All the inhabitants of Canaan melted ('namogu')\": When the inhabitants of Canaan heard that the Holy One Blessed be He had said to Moses (Devarim 20:16-17) \"But from the cities of these people … you shall utterly destroy them,\" they said: These and those (Edom and Moav) feared only for their money and their property, but they are coming against us to destroy us and to inherit our land — whereupon \"namogu\", \"namogu\" signifying melting, as in (Ezekiel 21:12) \"and every heart will melt\", and (Psalms 75:4) \"The earth and all its inhabitants will melt\" (\"namogim\"), and (Ezekiel 21:12) \"In order to melt (\"lamug\") the heart.\"", + "(Exodus 15:16) \"There fell upon them dread and terror\": \"dread\" upon the distant and terror upon the near, viz. (Joshua 5:1) \"And it was when all the kings of the Emori on the western side of the Jordan (the near) and all the kings of the Canaanites by the sea (the distant) heard\" (Ibid. 2:11) \"that the L–rd your G–d, He is G–d in the heavens, etc.\" And thus Rachav said to Joshua's messengers (Ibid. 10) \"For we have heard that the L–rd dried up the waters of the Red Sea, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"By the greatness of Your arm they were (struck) still as stone\": When the Israelites emerged from the sea, the Amalekites gathered all the peoples of the world and came to fight against Israel. At that time Moses prayed, and they all were (struck) still as stone.", + "Variantly: When the spies (of Israel) entered the land, whoever said \"These are Israeli spies\" was struck still as a stone.", + "Variantly: When Israel crossed the Jordan, all the kings of Canaan gathered together and came to fight against Israel, viz. (Joshua 11:1-5) \"And it was when Yavin king of Chatzor heard … and to the kings who were in the north … They went out with all their camps … All of these kings gathered together\" at that time. Joshua prayed and all of them were struck still as stone....", + "(Exodus 15:16) \"Until Your people, O L–rd, pass over (the Arnon); until there pass over (the Jordan) this people whom You have acquired\":", + "For all the world is Yours, and You have no people but Israel, viz. (Isaiah 43:12) \"This people have I fashioned for Myself.\"", + "Four are called \"acquisitions\": Israel — viz. \"this people whom You have acquired.\" Heaven and earth — viz. (Genesis 14:22) \"Acquirer of heaven and earth.\" The Temple — viz. (Psalms 78:54) \"this mountain (the Temple mount) that He acquired.\" The Torah — viz. (Mishlei 8:22) \"The L–rd acquired me (Torah) (in) the beginning of His way\" (the creation). Let Israel come, who are called \"acquisition,\" to the land, that is called \"acquisition,\" and build the Temple, His \"acquisition,\" in the merit of the Torah, which is called \"acquisition.\" Thus — \"this people whom You have acquired.\"" + ], + [ + "(Exodus 15:18) \"You will bring them and You will plant them\": The fathers prophesied without knowing what (they were prophesying). It is not written \"You will bring us and You will plant us,\" but \"You will bring them and You will plant them.\" The children will enter, but not the fathers (including Moses.) And thus is it written (Song of Songs 1:8) \"If you do not know (where to graze), you fairest among the women, (Israel,) go out in the footsteps of the sheep, and graze your kids\" — the kids will enter (the land), but not the goats.", + "\"You will bring them and You will plant them\": like an orchard planted in rows, viz. (Ezekiel 48:7) \"from the eastern side to the western side\" — Judah, one; Dan, one; Naftali, one. ...", + "Variantly: \"You will bring them and You will plant them\" — a planting which does not uproot them, viz. (Jeremiah 24:6) \"and I shall plant and not uproot,\" \"and I shall build them and not destroy them,\" (Amos 9:15) \"and I will plant them on their land and they will not be uprooted again.\"...", + "(Exodus, Ibid.) \"in the mountain of Your inheritance\": in the mountain that You promised us, viz. (Ezekiel 20:40) \"on My holy mountain, the mountain of the heights of Israel (i.e., the Temple), etc.\"", + "Four are called \"inheritance\": the Temple — viz. \"in the mountain of Your inheritance.\" Eretz Yisrael — viz. (Devarim 15:4) \"in the land which the L–rd Your G–d gives You as an inheritance.\" Torah — viz. (Numbers 21:19) \"And from Matanah ('the gift' [of Torah]) Nachaliel ('the inheritance of the L–rd'\"). Israel — viz. (Yoel 4:2) \"My people and My inheritance, Israel.\" The Holy One Blessed be He said: Let Israel, who are called \"inheritance,\" come to Eretz Yisrael, which is called \"inheritance,\" and build the Temple, which is called \"inheritance,\" in the merit of Torah, which is called \"inheritance.\"", + "Thus — \"in the mountain of Your inheritance.\" (Ibid.) (the sanctuary [\"which You have wrought, O L–rd\"]): Beloved is the Temple by Him who spoke and brought the world into being. For when the Holy One Blessed be He created the world, He did so by pronouncement, viz. (Psalms 33:6) \"By the word of the L–rd the heavens were made,\" but the creation of the Temple was by act, viz.", + "\"You have wrought, O L–rd.\" Woe unto the peoples of the world! What are they hearing with their ears? That they have arisen and destroyed the Temple, which He (Himself) has wrought! They have said (Psalms 137:7) \"Destroy, destroy — to its very foundation!\" What is written thereof? (Jeremiah 25:30) \"From the heights will He roar!\"", + "(Exodus, Ibid.) \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish\": Beloved is the Temple by the Holy One Blessed be He. For when the Holy One Blessed be He created the world, He did so with only one hand, viz. (Isaiah 48:13) \"My hand, too, laid the foundation of the earth.\" But He built the Temple, as it were, with His two hands, viz. \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish.\" When will it be rebuilt with Your two hands?", + "An analogy: Robbers enter a king's palace. They despoil it and kill the king's courtiers and raze his palace. After some time, the king sits in judgment over them. He seizes some of them. Some he kills; some he impales, and he returns to his palace — after which his reign endures forever. This is the thrust of \"The sanctuary, O L–rd, did Your hands establish. The L–rd will reign for ever and ever.\"", + "R. Yossi Haglili says: Had Israel at the sea said: \"The L–rd reigns for ever and ever\" no people or tongue could ever dominate them. But they said \"The L–rd will reign for ever and ever\" — in time to come. (You will reign) over Your people, the flock of Your grazing, the seed of Abraham Your loved one, the children of Israel, Your only one, the congregation of Jacob, Your first-born son, the vine that You have nurtured from Egypt, the plant which Your right hand planted.", + "(Ibid.) \"The L–rd will reign for ever and ever\": Why? (Ibid. 19) \"For the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders into the sea, and the L–rd turned back upon them the waters of the sea, etc.\"", + "(Ibid. 20) \"Then Miriam the prophetess took\": Where do we find that Miriam was a prophetess? She said to her father (Amram): In the end, you will beget a son who will be the savior of Israel from Egypt — (Ibid. 2:1) \"And there went a man (Amram) from the house of Levi and took the daughter of Levi, (Yocheved — after he had separated from her because of Pharaoh's decree to drown the males) (2) \"And she conceived and bore a son … (3) and could conceal him no longer…\" — whereupon her father rebuked her, saying: My daughter, where is your prophecy? But she stood fast to her prophecy, viz. (4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him,\" \"standing\" (\"yetzivah\") signifying prophecy, viz. (Amos 9:1) \"I saw the L–rd standing on the altar\", and (I Samuel 3:10) \"And the L–rd came and He stood, etc.\", and (Devarim 31:19) \"Call Joshua and stand, etc.\" (Exodus, Ibid.) \"from afar\": \"from afar\" everywhere signifies the Holy Spirit, viz. (Jeremiah 31:2) \"From afar the L–rd appeared to me.\" (Exodus, Ibid.) \"to know\": \"Knowing\" signifies the Holy Spirit, viz. (Isaiah 11:9) \"for the earth will be filled with knowing of the L–rd, etc.\" (Exodus, Ibid.) \"what would be done with him\": \"Doing signifies the Holy Spirit, viz. (Amos 3:7) \"For the L–rd G–d will not do a thing unless He has revealed His secret to His servants the prophets.\"", + "(Exodus 15:20) \"Then Miriam the prophetess, the sister of Aaron\": Was she not (also) the sister of Moses? Why, then, \"the sister of Aaron\"? — Because Aaron risked his life for his sister (viz. Numbers 12:2), she was called by his name.", + "Similarly, (Genesis 34:25) \"Shimon and Levi, the brothers of Dinah.\" Now was she not the sister of all of the tribes? Why, then, \"the brothers of Dinah\"? — Because they risked their lives for her, she was called their sister.", + "Similarly, (Numbers 25:18) \"Kazbi, the daughter of a prince of Midian, their sister.\" Now was she their (Midian's) sister? Was he (Tzur, her father,) not \"the head of the peoples of a father's house in Midian\" (viz. (Numbers 25:15)? Why, then, \"their (Midian's) sister'? — Because she risked her life for her people, they were called by her name.", + "(Exodus, Ibid.) \"the timbrel in her hand\": Whence did they have timbrels and dance (instruments) in the desert? — Being tzaddikim, and knowing for a certainty that the Holy One Blessed be He would perform miracles and mighty acts for them when they left Egypt, they readied timbrels and (dance) instruments for themselves.", + "(Ibid. 21) \"And Miriam answered to them: Sing to the L–rd, for He is exalted (over all the) exalted: horse and its rider He cast into the sea\": Scripture hereby apprises us that just as Moses chanted song to the men, so did Miriam chant song to the women." + ] + ], + "Tractate Vayassa": [ + [ + "(Exodus 15:22) \"And Moses made Israel journey from the Red Sea\": R. Yehoshua said: This journey was by word of Moses, and all of the others, by word of the L–rd, as it is written (Numbers 9:18) \"By word of the L–rd they journeyed and by word of the L–rd they encamped.\" But this journey was by word of Moses, viz.: \"And Moses made Israel journey.\"", + "R. Eliezer says: They journeyed by word of the L–rd. For in two or three places we find that they journeyed by word of the L–rd; and here, too, they journeyed by word of the L–rd. And why is it written \"And Moses made Israel journey? To apprise us of the eminence of Israel. That when Moses told them \"Arise and journey,\" they did not counter \"How can we venture into the desert with nothing to eat on the way?\", but they believed and they followed Moses. And of them it is written in the Tradition (Jeremiah 2:2) \"Go and proclaim in the ears of Jerusalem … I have remembered for you the lovingkindness of your youth … your going after Me in the desert, in an unknown land.\"", + "And thus we find that they went back (the distance of) three journeys (at Moses' behest), viz. (Numbers 33:8-10) \"And they journeyed from Pi Hachiroth … And they journeyed from Marah and they came to Eilim … And they journeyed from Eilim and they encamped at the Red Sea.\" And thus we find that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial. As it is written (Devarim 10:6) \"And the children of Israel journeyed from Be'eroth Benei Yaakan … There Aaron died, etc,\" Now did Aaron die in Mosera? Did he not die in Hor Hahar, viz. (Numbers 33:38) \"And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar, etc.\"? What, then, is the intent of \"There Aaron died and he was buried there\"? We are hereby apprised that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial, viz. (Numbers 33:31-37) \"And they journeyed from Moseroth and they encamped in Benei Yaakan. And they journeyed from Bnei Yaakan and they encamped in Chor Hagidgad and they encamped in Yatvatha. And they journeyed from Yatvatha and they encamped in Avronah. And they journeyed from Avronah and they encamped in Etzyon Gaver. And they journeyed from Etzyon aver and they encamped in the desert of Sin, which is Kadesh. And they journeyed from Kadesh and they encamped in Hor Hahar, at the edge of the land of Edom.\"", + "R. Eliezer says: They journeyed by the word, for thus do we find in two or three places. What, then, is the intent of \"And Moses made Israel journey?\" He did so against their will, with the rod. For when they saw the bodies of the men who had enslaved them with (back-) breaking labor, all lifeless corpses at the edge of the sea, they said: Apparently, not a man remains in Egypt (Numbers 14:4) \"Let us make a leader and return to Egypt\" and make an idolatry for ourselves to rule over us — and let us return to Egypt. One might think that they merely spoke thus, but did not do. It is, therefore, written (Nechemiah 9:17) \"And they refused to hearken, and they did not remember Your wonders that You wrought for them. And they stiffened their necks, and they appointed a leader to return to their work. But You are the G–d of forgiveness, gracious and merciful, withholding wrath and abundant in lovingkindness, and You did not forsake them.\" And it is written (Ibid. 18) \"And even when they made a golden calf, etc.\"", + "R. Yehudah b. Ilai says: Idolatry crossed the sea with Israel and Moses removed (it) at that time, viz.\" \"And Moses 'removed' from Israel of the Red Sea\" — from the \"thing\" that was with Israel in (their crossing of) the Red Sea. Which was that? Idolatry, viz. (Zechariah 10:11) \"And tzarah (a \"rival,\" i.e., idolatry) passed through the red Sea.\" Thus, \"And Moses 'removed' from Israel … of the Red Sea.\"", + "(Exodus 15:22) \"And they went out to the desert of Shur\": This is the desert of Kazav. They said about the desert of Kazav that it was nine hundred parasangs by nine hundred parasangs — all full of serpents and scorpions, viz. (Devarim 8:15) \"… who led you in the great, awesome desert of snake, fiery serpent, and scorpion, etc.\" And it is written (Isaiah 21:1) \"A prophecy of the desert of the sea, etc.\", and (Ibid. 30:6) \"A prophecy of the beasts of the south in a land of affliction and oppression, lavi and layish (types of lions) among them, efeh and flying serpent, etc.\" \"efeh\" is a viper. It was said about this viper, that when it sees the shadow of a bird flying in the air and \"links up\" with its shadow, its limbs descend, in spite of which (Jeremiah 2:6) \"they did not say 'Where is the L–rd who brought us up from the land of Egypt, who led us through the wilderness, a land of deserts and pits, a land of drought and tzalmaveth?'\" What is \"tzalmaveth\"? \"tzel\" (a shadow) and (i.e., accompanied by) \"maveth\" (death).", + "R. Akiva said: This was told to me by Rabbeinu Hakadosh (Rebbi): There was a man in Eretz Yisrael called \"Merutah\" (\"torn\"). Once he climbed a hill to collect wood, and he saw the snake, but the snake did not see him, when at once the hair of his head fell out and he had no hair until the day of his death — wherefore he was called Merutah.\"", + "(Exodus 15:22) \"and they went in the desert for three days without finding any water\": R. Yehoshua says: This is to be taken literally. R. Elazar says: Wasn't there water under the feet of the Israelites, the earth floating on water, viz. (Psalms 136:6) \"He spread the earth over the water\"? (i.e., they could dig for it). What, then, is the intent of \"without finding any water\"? — (He made them dig) in order to weary them (to test their faith).", + "Others say: The water that Israel had taken in their vessels between the clefts (in the Red Sea) gave out at that time. What is the intent, then, of \"without finding water\"? Even in their vessels, as in (Jeremiah 14:3) \"Their nobles sent their youths for water. They came to the cisterns, but found no water. They returned, their vessels empty.\"", + "The expounders of metaphors said: They did not \"find\" words of Torah, which are compared to water. Where is this seen? (Isaiah 55:1) \"Ho! all who thirst, go to the waters!\" Because they separated from words of Torah for three days, they rebelled — wherefore the prophets and the elders instituted that they read in the Torah on Sabbath, Monday, and Thursday. How so? They read on Sabbath and pause on Sunday; they read on Monday and pause on Tuesday and Wednesday; they read on Thursday and pause on Friday (so that they do not go three consecutive days without reading Torah.)", + "(Exodus 15:23) \"And they came to Marah\": R. Yehoshua says: Israel came to three places at that time, viz. \"And they came to Marah.\" R. Elazar Hamodai says: They came to only one place. (The above requires elaborate commentary, which is beyond the scope of this translation.)", + "(Ibid. 24) \"And the people caviled against Moses, saying: 'What shall we drink?'\" R. Yehoshua says: They should have taken counsel with their leader (Moses) first as to what they should drink. Instead, they took him to task. R. Eliezer Hamodai says: Israel were \"conversant\" in complaining against Moses — and not only against Moses, but also against the Omnipotent!", + "(Ibid. 25) \"And he cried out to the L–rd, and the L–rd showed him a tree, etc.\": — whence we derive that tzaddikim are not averse to conciliation,", + "and, in passing, that the prayers of tzaddikim are short. Once, a certain disciple officiated in prayer before his master, and was short in his blessings — whereupon the others mocked him, calling him \"a shortening disciple\" — to which the master countered: \"He is not shorter than Moses, who said (Numbers 12:13) 'G–d, I pray You, heal her, I pray you.'\"", + "On another occasion, a disciple officiated in prayer before R. Elazar and was long in his blessings — whereupon they said to him: \"This one is an elongater\" — to which he countered: \"Not more so than Moses, who said (Devarim 9:25) 'And I fell (in prayer) before the L–rd these forty days and forty nights.'\" There is a time to be short and a time to be long.", + "\"And the L–rd showed him a tree\": R. Yehoshua says: a willow tree. R. Eliezer Hamodai says: an olive tree, there being no tree more bitter than an olive tree. R. Yehoshua b. Karcha says: an ivy. R. Nathan says: a cedar. Others say: He uprooted a fig and he uprooted a pomegranate.", + "R. Shimon b. Gamliel says: Come and see how different are the ways of the Holy One Blessed be He from the ways of flesh and blood. (A man of) flesh and blood heals bitter with sweet, but the Holy One Blessed be He heals bitter with bitter. How so? He places something damaging into something that has been damaged so that a miracle be wrought in it, as in (Isaiah 38:21) \"And Isaiah said: Let them take a cake of figs and apply it to the rash and he will recover.\" Now does not raw flesh, when you apply a cake of figs to it, become putrid? (The resolution:) Place something damaging into something that has been damaged so that a miracle be wrought in it. Similarly, (II Kings 2:21) \"And he went to the (polluted) spring and threw salt into it, etc.\" Now does not even fresh water become putrid when salt is put into it? (The resolution:) Place something damaging, etc. The expounders of metaphors said: He showed him (Moses) words of Torah, which are compared to a tree, viz. (Mishlei 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it, etc.\" It is not written \"Vayarehu etz\" (\"And He showed him a tree\"), but \"Vayorehu\" (\"And He taught him\"), as in (Mishlei 4:4) \"Vayoreni ('And He taught me') and He said to me: Let My words (of Torah) sustain your heart.\"", + "\"and he cast it into the waters\": Others say: Israel were (hereby) imploring (mercy) and praying before their Father in heaven. As a son implores and guards himself before his father, so were Israel imploring and guarding themselves before their Father in heaven, saying before Him (as it were): \"L–rd of the universe, we sinned before You by caviling against You at the sea.\" \"and the waters were sweetened\": R. Yehoshua says: They were bitter for a short while and they were sweetened. R. Eliezer Hamodai says: They were bitter from the beginning, \"the waters\" being written twice.", + "\"There He made for them statute and judgment\": \"statute\" — Sabbath; \"judgment\" — honoring of father and mother. R. Elazar Hamodai says: \"statute\" — illicit relations, viz. (Leviticus 18:30) \"not to do according to the statutes of the abominations that were done before you.\" \"judgment\" — the laws of ravishment, penalties, and injuries.", + "\"and there nisahu\": He elevated them to greatness, as in (II Kings 25:27) \"Evil Merodach … elevated (\"nasa\") Yehoyachin, etc.\", and (Numbers 4:22) \"Elevate (\"nasso\") the sons of Gershon.\" These are the words of R. Yehoshua. R. Elazar Hamodai said to him: Isn't (\"nasso\" meaning) greatness written with a shin, but here (\"nisahu\") is written with a \"samech\"! What, then, is the intent of \"and there nisahu\"? There the L–rd tried Israel.", + "(Exodus 15:26) \"And He said: If pay heed, you shall pay heed\": From here it was derived: If a man paid heed to one mitzvah, he is caused to pay heed to many mitzvoth, it being written \"If pay heed, you shall pay heed.\" If a man forgot one mitzvah, he is caused to forget many mitzvoth, viz. (Devarim 8:19) \"If forget, you shall forget.\" \"to the voice of the L–rd\": This refers to the Ten Commandments, which were from Mouth to mouth through the medium of \"voices.\" \"and you do what is just in His eyes\": These are select aggadoth, which are \"heard\" in the ears of all men. \"and you give ear to His mitzvoth\" — Mishnayoth. \"and you keep all His statutes\" — halachoth. \"all of the illness which I placed in Egypt I will not place upon you.\" But if I do place it upon you — \"for I am the L–rd who heals you.\" These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"hear\": I might think that this is optional; it is, therefore, written \"you shall hear\": It is mandatory and not optional.", + "\"you shall pay heed\": This is the rule which is the underpinning of Torah.", + "\"to the voice of the L–rd your G–d\": We are hereby apprised that if one hears (Torah) from the mouth of his teacher, it is accounted to him as if he stood and paid attendance upon Him who lives and endures forever and ever.", + "\"and you do what is just in His eyes\": This refers to (integrity) in one's dealings (with others). We are hereby apprised that if one deals faithfully (with others), men take pleasure in him, and it is accounted to him as if he fulfilled the entire Torah. \"and you give ear to His mitzvoth\" — laws. \"and you keep all His statutes\" — (those pertaining to) illicit relations.", + "\"all of the illness which I placed in Egypt I will not place upon you\": And what is the intent of \"for I am the L–rd who heals you\"? The Holy One Blessed be He said to Moses: Tell Israel that the words of Torah which I gave to you are healing for you, are life for you. As it is written (Mishlei 4:22) \"for they are life to him who finds them\", and (Ibid. 3:8) \"It is healing to your navel and marrow to your bones.\"", + "R. Yitzchak says: If they have no illness, why do they need healing? But (the intent is:) \"All of the illness which I placed upon Egypt, I will not place upon you\" in this world; (and if I do place it upon you, it is as if I have not placed it upon you) \"for I am the L–rd who heals you\" (in the world to come.)", + "Shimon b. Azzai says: (If it is already written ) \"heed,\" why is it (also) written \"you shall heed\"? I might think that if one wishes to heed, he is caused to heed later; to forget, he is caused to forget later; it is, therefore, written \"heed, you shall heed,\" \"forget, you shall forget.\" How so? If he wishes to heed, he is caused to heed at once; (if he wishes) to forget, he is caused to forget at once.", + "He was wont to say: If a man wishes to heed, of his volition, he is caused to heed (even) against his volition. To forget, of his volition, he is caused to forget (even) against his volition. \"Permission (to exercise one's free will) is given\" — (Mishlei 3:34) \"If (men would be) scoffers, He will (enable them to) scoff; and to (men who would be) humble, He will grant (them the) grace (to be so).\"", + "Others say (homiletically, on Exodus 22:25): \"If chavol, tachbol\" — If you cause (one) injury, you shall suffer (many) injuries." + ], + [ + "(Exodus 15:27) \"And they came to Eilim, and there (they found) twelve springs of water.\": We are hereby apprised that it was (specially) favored above all other places. Know this to be so, for there were twelve springs there, which sufficed for (only) seventy palm trees; but when Israel came and sixty ten thousands encamped there, it sufficed for them (for one day) and twice and thrice over.", + "\"and they encamped there by the waters\": R. Elazar Hamodai says: When the Holy One Blessed be He created His world, He created twelve springs, corresponding to the twelve tribes of Jacob, and seventy date-palms, corresponding to the seventy elders. What is the intent of \"and they encamped there by the water\"? They preoccupied themselves there with the study of the (sections of the) Torah which had been given to them at Marah.", + "(Exodus 16:1) \"And they journeyed from Eilim, and they came … on the fifteenth day of the second month of their going out from the land of Egypt\": Why is \"day\" mentioned? We are hereby apprised that on that day Sabbath fell out, it having recurred from the six days of creation until the giving of Torah to Israel.", + "Variantly: \"on the fifteenth day of the second month\": Why is \"day\" mentioned? To know on which day the Torah was given to Israel. (Rosh Chodesh of the) Nissan on which Israel left Egypt fell out on the fifth day of the week. Nissan was a complete month (thirty days, so that Rosh Chodesh) Iyyar fell out on the Sabbath. Iyyar was a defective month (twenty-nine days, so that Rosh Chodesh) Sivan fell out on the first day of the week. And it is written (Numbers 33:3) \"On the morrow of the Pesach, the children of Israel went out,\" and (here) \"on the fifteenth day of the second month,\" and (Exodus 19:1) \"On the third month of the exodus of the children of Israel, they came to the desert of Sinai,\" whence it is derived (that the sixth day of their encampment was on the third month (Sivan), on the sixth day of the month, on the eve of the Sabbath, (and the Torah was given the next day, Sabbath [viz. Shabbath 87b-88a]).", + "Variantly: \"on the fifteenth day of the second month\": Why is the day mentioned? To know on which day the manna descended for Israel. Israel ate from the wafer that they took out of Egypt for thirty-one days, viz. (Exodus 12:39) \"And they baked the dough which they had taken out of Egypt, etc.\", and (here) \"on the fifteenth day of the second month of their going out from the land of Egypt.\" And what is written at its side (Ibid. 5)? \"Behold, I shall rain down for you bread from heaven,\" (the wafer having sufficed for thirty-one days, from the fifteenth of Nissan until the sixteenth of Iyyar.) R. Shila says: It sufficed for sixty-one meals.", + "(Ibid. 2) \"And the entire congregation of the children of Israel caviled against Moses and Aaron in the desert\": R. Yehoshua says: Israel should have sought counsel from their leader (Moses) — \"What shall we eat?\" Instead, they caviled against Moses. R. Eliezer Hamodai says: Israel were accustomed to cavil against Moses. And not against Moses alone, but also against Aaron.", + "(Ibid. 3) \"And the children of Israel said to them: Would that we had died by the hand of the L–rd, etc.\": Would that we had died in the three days of darkness in Egypt. (Ibid.)", + "\"when we sat over the flesh-pot\": Israel lusted to eat.", + "R. Elazar Hamodai says: Israel were servants to kings in Egypt. When they went out to market they could take bread, meat, fish, and all other things, and no one would stop them. They could go out to the field and take grapes, figs, and pomegranates, and no one would stop them.", + "R. Yossi Hamodai says: Know this to be so, for they were given kishuim last (i.e., as a last alternative), wherefore it is written \"kishuim\" last (viz. Numbers 11:5), in that they were hard (\"kashim\") on their stomachs.", + "\"that you have taken us out to this desert\": They said to them: You have taken us out to this desert \"in vain\" — There is nothing in it.", + "\"to kill this entire congregation by famine\": R. Yehoshua b. Karcha says: There is no death worse than famine, viz. (Eichah 4:9) \"Better the slain by the sword than the slain by famine!\"", + "R. Elazar Hamodai says: (lit., \"in the famine\"): There has come upon us famine after famine, pestilence after pestilence, darkness after darkness." + ], + [ + "(Exodus 16:4) \"And the L–rd said to Moses: Behold, (\"Hineni\") I shall rain down bread for you from the heavens\": R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He (hereby) said to Moses: I shall reveal Myself at once and not delay. R. Eliezer Hamodai says: He said \"Hineni\" only in the merit of Abraham, Isaac, and Jacob, (who acted in kind).", + "", + "\"from the heavens\": from the goodly treasure trove of the heavens, viz. (Devarim 28:12) \"The L–rd will open for you His goodly treasure trove, the heavens, etc.\" R. Shimon b. Gamliel says: Come and see how beloved are Israel before the L–rd. And because they are thus beloved before Him, He changed for them the order of creation. He converted for them the terrestrial to the celestial, and the celestial to the terrestrial. In the past (before the giving of the manna), bread would rise from the earth and dew would fall from the heavens, viz. (Devarim 33:28) \"… a land of corn and wine. His heavens, too, shall drip dew,\" and now (with the manna) the order has been reversed. Bread has begun to fall from heaven, and dew to rise from the earth, viz.: \"Behold, I shall rain down bread for you from the heavens,\" and (Ibid. 14) \"And, behold, the dew layer ascended, etc.\" (Ibid. 4) \"and the people shall go out and gather\": They did not gather it in the courtyards, but they went out to the wilderness and gathered it there.", + "\"each day's ration in its day\": for the day and the morrow, e.g., on Friday, for Friday and Sabbath. R. Eliezer Hamodai says: So that one not gather for the day and the morrow, e.g., on Friday for Sabbath. \"each day's ration in its day\": He who created the day created its sustenance — whence R. Eliezer Hamodai was wont to say: Whoever has what to eat today and says \"What will I eat tomorrow?\" is lacking in faith. (Ibid. 4) \"so that I may try them, whether or not they will walk in My law\": From here R. Shimon b. Yochai was wont to say: Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, as with one who sits and expounds without knowing whence he will eat and drink and whence he will clothe and cover himself. Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, and, second to them, the eaters of terumah (i.e., Cohanim).", + "\"and it shall be on the sixth day that they shall prepare what they shall bring\": From here it is derived that one makes an eruv on the eve of a festival for the Sabbath. (Exodus 16:5) \"and it shall be mem-shin-nun-heh\": bread that is \"meshuneh\" (different). You say, bread that is different, but perhaps (the intent is) bread that is double (mishneh)? (this is not so, for) (Ibid. 22) \"two omers for each one\" (on the sixth day) already speaks of bread that is double.", + "How, then, am I to understand \"bread that is mem-shin-nun-heh\"? As bread that is \"meshuneh\" (\"different\"). How so? Each day it was one omer; on the Sabbath, two. Each day it was aromatic; on the Sabbath, more so. Each day it was gilt-like; on the Sabbath, more so.", + "(Exodus 16:6) \"And Moses and Aaron said to all the children of Israel: In the evening you will know, etc.\" They said (hereby): While you are sleeping in your beds the Holy One Blessed be He will provide for you.", + "\"and you will know that the L–rd took you out of the land of Egypt\": From here you learn that the exodus from Egypt is over and against all of the miracles and mighty acts that the Holy One Blessed be He wrought with Israel.", + "(Exodus 16:7) \"and in the morning you will see\": From here you learn that it was with a \"radiant countenance\" that the manna was given to Israel.", + "The quail, which they requested with a full stomach, was given to them with a \"darkened countenance.\" The manna, which they requested legitimately (i.e., from hunger) was given to them with a \"radiant countenance.\" \"for He hears your cavilings, which are against the L–rd.\": And of what significance are we that you stand and rail against us?", + "(16:8) \"And Moses said: When the L–rd gives you in the evening flesh to eat, etc.\" — whence we are apprised that it was with a \"darkened countenance\" that the quail was given to Israel", + "and that the manna, which was requested legitimately, was given with a \"radiant countenance.\" \"for the L–rd hears your cavilings, whereby you cavil against Him, etc.\" They said: If it were against us that you stood and railed, we would tolerate you. But you do so against the Living, eternal G–d!", + "(16:9) \"And Moses said to Aaron: Say to the entire congregation of the children of Israel: Draw near before the L–rd\": R. Yehoshua says: (The intent is) draw near to (the place of) G–d's revelation (i.e., to the place where the cloud will descend). R. Elazar says: (The intent is) draw near to render an accounting (for your complaints). (16:10) \"And it was, as Aaron spoke, etc.\": What is the intent of this? We are hereby apprised that at the very time Aaron spoke this, so it transpired.", + "\"and they turned to the desert\": R. Yehoshua says: They had no sooner turned than the Shechinah had appeared. R. Elazar says: They turned to the deeds of the forefathers (i.e., to repentance), it being written (\"they turned to) 'the desert'\" — Just as the desert is void of all, so the early fathers were void of all transgression and sin.", + "\"and, behold, the glory of the L–rd appeared in the cloud\": R. Yossi Haglili says: So long as Israel railed against Moses and Aaron, at once, \"the glory of the L–rd appeared in the cloud.\" Elsewhere it is written (Numbers 14:10) \"and the entire congregation sought to stone them (Yehoshua and Calev).\" What is written (of this)? \"The glory of the L–rd appeared in the tent of meeting,\" the Holy One Blessed be He saying here, (as it were,) \"Better that the pillar of cloud be struck than that Moses and Aaron be stoned!\"" + ], + [ + "(Exodus 16:12) \"I have heard the cavilings of the children of Israel\": The Holy One Blessed be He said to Moses: It is revealed to Me what the congregation of Israel have said and what they are destined to say (viz. Numbers 11:4).", + "\"Speak to them, saying: Towards evening you will eat flesh\": He said to them: You have asked for two things: You have asked for bread; for it is impossible for flesh and blood (to survive) without bread. And I have granted it to you. And, in addition, you have asked for stomach-filling flesh. I have granted that also to you. Why? So that you not say: He cannot give it to us. I will give it to you, but in the end I will exact punishment of you \"and you will know that I am the L–rd your G–d (\"Elokeichem\") — I am a Judge to exact punishment of you.", + "(16:13) \"And it was in the evening that the quail arose\" — whence you learn that the quail was given to them with a \"darkened countenance.\"", + "\"and it (the quail) covered the camp\": I would not know to what extent. It is, therefore, written elsewhere (Numbers 11:31) \"and about two cubits deep on the ground.\" And it was two cubits high above the ground so that a man standing (on the ground) could take it with ease. For (the distance) from his heart down is two cubits, and from his heart up, one cubit.", + "R. Yossi Haglili says: (Ibid.) \"And it was spread around the camp about a day's journey on one side and a day's journey on the other side\" for a distance of three parasangs on every side, \"and about two cubits deep on the ground\", and (Psalms 78:28) \"and He made them (the quail) fall in the midst of their camp around their dwellings.\"", + "R. Yoshiyah says (Numbers 11:31) \"And He spread them over the camp\": three parasangs on each side. And what is the intent of (Ibid.) \"about a day's journey on this side and a day's journey on that side\"? In height. Three by three, making nine (parasangs on each side). Nine and nine, eighteen (all together.) (And thus on all the sides roundabout the camp, as it is written ) (Ibid.) \"and about two cubits deep on the ground\" (roundabout the camp.) And it is written \"And He made them fall in the midst of the camp around their dwellings.\"", + "Others say: \"And it was spread around the camp about a day's journey, etc.\": the average (walking distance per day), ten parasangs. \"and a day's journey on that side,\" making it twenty parasangs (all together). And it is written (Psalms 23:5) \"You set a table before me in full view of my foes.\"", + "I might think (that some of the quail fell) on uneven ground, (hard to come by). It is, therefore, written (Numbers 11:31, lit.,) \"on the face of all the ground\" — on level ground. One verse (Numbers 11:31) states \"around the camp,\"", + "and another (Psalms 78:28) \"around their dwellings.\" (How are these verses to be reconciled?) It circled each dwelling.", + "R. Eliezer says: \"and about two cubits above the earth\": the quail were two cubits above the ground, and Israel took them from the top (layer). Come and see how the manna descended for Israel: A north wind would come and \"sweep\" the desert. Then rain would come and clean the ground, and the dew would rise and the wind would blow on it and make it like golden tables, on which the manna descended. And Israel would eat it, saying:", + "If this is what the L–rd provides for those who angered Him (by their caviling), what must be the reward for the tzaddikim in the world to come!", + "(Numbers 11:33) \"the flesh was still between their teeth\": They said: The \"kosher\" one among them ate it and became immediately diarrhetic. The wicked one among them ate it and suffered up to thirty days, viz. (Ibid.) \"and the wrath of the L–rd burned against them … an extremely sore plague.\" (Ibid. 35) \"And the people journeyed from Chatzeiroth and they abode in Chatzeiroth\": Now did they journey from Chatzeiroth and abide there? We are hereby apprised that they journeyed back for the sake of Miriam. (See Ibid. Chapter 12)", + "(Exodus 16:13) \"and in the morning there was a layer of dew\": Scripture comes to apprise us how the manna descended for Israel: A north wind would come and \"sweep\" the desert. Then rain would come and clean the ground, and the dew would rise and the wind would blow on it and make it like golden tables, on which the manna descended.", + "(Ibid. 14) \"and, behold, on the face of the desert\": Not on the whole desert, but on part of it. (Ibid.) \"thin as hoarfrost\": We are hereby apprised that it descended like ice on the ground. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer Hamodai says: \"And the dew layer ascended\": (homiletically) there arose the prayers of our forefathers who were buried in the earth, on the face of the ground. \"and, behold, on the face of the desert\": Not on the whole desert, but on part of it. \"dak like hoarfrost\": It descended from the firmament, as it is written (Isaiah 40:22) \"… who stretches out the heavens like dak.\" Since it descended from the firmament, I might think it descended cold. It is, therefore, written \"cham\" (\"warm\" [i.e., the samech in mechuspas looks very much like a mem]). I might think it descended with a great din. Whence is it derived that it descended silently? It is, therefore, written \"hass\" (\"hush\" [i.e., the cheth in mechuspas reads very much like a heh]). I might think that it descended on vessels. Whence do I derive that it descended only on the ground? From \"as hoarfrost upon the ground.\"", + "R. Tarfon says: It descended, as it were, on the palms of the L–rd (\"pas\" in \"mechuspas\" is a palm). The Holy One Blessed be He stretched out His hand took the prayers of our forefathers buried in the earth and brought down the manna which is like the dew for Israel, viz. (Iyyov 33:24) \"Then He will be gracious to him and will say: 'Redeem him from descending to the pit, for I have found his ransom (\"kofer,\" as in the description of the dew, \"dak kakfor.\")", + "Once, R. Tarfon and the elders were sitting, and R. Elazar Hamodai was sitting before them, when he said to them: The height of the manna was sixty cubits. R. Tarfon: \"Modai, until when will you continue to confound us with your wonders?\" R. Elazar: \"It is a verse in the Torah! Which 'measure' (of the Holy One Blessed be He) is greater? That for evil (i.e., punishment) or that for good (i.e., reward)? That of good. It is written (re the flood, Genesis 7:11 and 7:20) \"And the windows of the heavens were opened … Fifteen cubits did the waters increase\" (above the mountains). And of the measure of good, what is written? (Psalms 78:23-24) 'And He commanded the skies above, and He opened the doors of heaven, and He rained upon them manna for food, and the grain of heaven did He give them.' As it relates to our subject, the windows in a door being four, then two doors give us eight windows, (so that if two windows provide fifteen cubits,) then the height of the manna must have been (at least) sixty cubits.\"", + "Issi b. Yehudah says: When the manna descended for Israel, all of the peoples saw it, as it is written (Psalms 23:5) \"You spread a table before me in full view of my foes.\"", + "(Exodus 16:15) \"And the children of Israel saw it, and each said to his neighbor 'man hu.'\" As one says to his friend \"mah hu\" (\"What is it?\") The expounders of metaphors said: Israel called it \"man\" (\"sustenance\"), as it is written", + "(Ibid.) \"And Moses said to them: This is the 'bread' that the L-d has given to you to eat.\" (viz. Ibid. 4) R. Yehoshua says: Moses said it to the elders, and the elders, to all of Israel.", + "From here, R. Yossi and R. Shimon say: Israel \"stuffed\" themselves like horses at that time, it being written here \"to eat,\" and elsewhere (re the manna) (Psalms 78:25) \"Each man ate the bread of abirim.\" Read it not \"abirim,\" but \"eivarim\" (\"limbs\") — bread that is absorbed by the limbs. He said to them: This \"man\" that you are eating is being absorbed by your limbs.", + "(Psalms, Ibid.) \"He sent them sustenance to satiety\": This refers to Joshua the son of Nun, for whom the manna descended over and against all of Israel. Others say: On his limbs it descended, and from his limbs he took it to eat. Thus, \"The bread of abirim was eaten by man (\"ish\")\" (i.e., Joshua, viz. Numbers 27:15)" + ], + [ + "(Exodus 16:16) \"This is the thing that the L–rd has commanded. Gather of it, each man, etc.\": They said: Now Nachshon ben Aminadav and his household will go out and will gather a lot, and an Israelite pauper will go out and gather little. And when they came to measure it (Ibid. 17) \"and they gathered it, some taking more than an omer (for a head), some less,\" (Ibid. 18) \"when they measured it in the omer\" (vessel), (they found that) \"he who had taken more did not exceed (the omer measure), and he who had taken less, did not diminish.\" \"and they measured it in the omer … each according to his eating had they gathered\": From here they derived that one who ate according to the omer measure remained healthy and nourished; one who took less suffered intestinal disorder.", + "(Exodus 16:19-20) \"And Moses said to them: Let no man leave over of it until morning. And they did not heed Moses\": These were the faithless in Israel. \"and men left over of it\": Good men did not leave over; men who were not good, did. \"and it raised worms and it was rotted\": This verse is inverted. Does it raise worms and then rot? First it rots, and then it raises worms, as in (Ibid. 24) \"and it did not rot and there was no worm in it.\"", + "\"and Moses was wroth with them\": He manifested anger against them and asked them \"Why did you do this?\"", + "(16:21) \"And they gathered it baboker, baboker\": in the morning time. The expounders of metaphors said: From here we see that (Genesis 3:19) \"In the sweat of your brow shall you eat bread\" applied to the manna (too).", + "\"and when the sun was hot (i.e., strong), it melted: in the fourth hour (of the day). You say, in the fourth hour; but perhaps (the intent is) in the sixth hour? (This is not so, for) \"when the sun was hot\" implies when the sun (i.e., an unshaded spot) was hot and the shade was cool — the fourth hour (and not the sixth.)", + "\"and it melted\": When the sun shone upon it, it melted and streams formed from it which led to the Great Sea (the Mediterranean), where harts, roebuck, fallow-deer, and other beasts came to them and drank from them, after which they were hunted by the (peoples of the) nations, who ate them and tasted the taste of the manna which descended to Israel.", + "(Exodus 16:22) \"And it was, on the sixth day they gathered, etc.\": R. Yehoshua says: This is the \"doubled\" bread, two omers instead of one. \"and all the princes of the congregation came, etc.\": They said to Moses our teacher: Why is this day different from all the other days?", + "(16:23) \"And he said to them: This is what the L–rd had spoken\" (viz. Ibid. 5), whereupon they asked him \"When\" (is Sabbath)? And he said to them (Ibid. 23) \"Tomorrow.\"", + "\"What you would bake, bake\": R. Yehoshua says: One who wanted \"baked,\" would have it baked for him (of itself), and one who wanted \"cooked\" would have it cooked for him. R. Elazar Hamodai says: One who wanted something baked would taste all the \"bakings\" in the world (that he desired), and one who wanted \"cooked\" would taste all the \"cookings\" in the world. R. Elazar says: \"on what is baked, bake; and on what is cooked, cook.\" How so? A festival that falls out on Friday, whence is it derived that it is forbidden to bake or to cook on it (for the Sabbath) unless he had made an eruv (tavshilin on Thursday for that purpose)? From \"What you would bake, bake, etc.\" (i.e., bake on the strength of what you have already baked, and cook on the strength of what you have already cooked, so that the Friday baking or cooking is regarded as a continuation of that begun on Thursday and not as a preparation on the festival for the Sabbath).", + "", + "(Exodus 16:25) \"And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. For it is Sabbath today to the L–rd. Today you shall not find it in the field\":", + "Because they were wont to go out in the morning (to gather the manna), they said to him: Moses, our teacher, shall we go out in the morning? Moses: \"Eat it today.\" They: Since we did not go out in the morning, shall we go out at twilight? Moses: \"for it is Sabbath today to the L–rd.\" And why did Moses say \"Today you will not find it in the field\"? They said: The hearts of our fathers failed at that time. They said: Since we did not find it today, perhaps we will not find it tomorrow? Moses, (therefore,) said to them: This day you will not find it, but you will find it tomorrow.", + "R. Elazar b. Chasma says: He said: In this world you will not find it, but in the world to come, you will find it.", + "\"And Moses said: Eat it today. For it is Sabbath today. Today you shall not find it in the field\": R. Zrika said: From here (we learn to eat) three meals on the Sabbath. \"And Moses said: Eat it today, etc.\": R. Yehoshua says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to give you three festivals: Pesach, Atzereth (Shavuoth) and Succoth. Thus, \"Eat it today, etc.\" (\"Eat it today,\" followed by [26] \"Six days shall you gather it\":) ", + "R. Elazar Hamodai says: If you merit observing the Sabbath, the Holy One Blessed be He is destined to confer upon you six goodly \"measures\": Eretz Yisrael, the world to come, the new world, the kingdom of the house of David, the Kehunah and the Leviyah. Thus, \"Eat it today, etc.\" ", + "R. Elazar says: If you merit observing the Sabbath, you will be saved from three dire punishments: the day of Gog and Magog, the pangs of the (advent of the) Messiah, and the great day of judgment. ", + "(Exodus 16:26) \"Six days shall you gather it, etc.\": We are hereby apprised that the manna does not descend on Sabbath. Whence do we derive (the same for) a festival? From (the superfluous) \"Sabbath there will not be (manna) on it.\" R. Elazar Hamodai says: We are hereby apprised that it does not descend on Sabbath. Whence do we derive that it does not descend on Yom Kippur? (From the fact that) Yom Kippur is referred to as \"Sabbath\" (viz. Leviticus 23:32). (Exodus 16:27) \"And it was on the seventh day that there went of the people to gather, and they did not find\": These were the faithless of Israel." + ], + [ + "(Exodus 16:28) \"And the L–rd said to Moses: How long will you refuse to keep, etc.\": R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, say to Israel: I took you out of Egypt and I split the sea for you, and I brought down the manna for you, and I brought up the well, and I swept in the quail for you, and I fought the war with Amalek for you, and I wrought miracles and mighty acts for you — \"How long will you refuse to keep My mitzvoth and My laws?\" Lest you say that I have imposed too many mitzvoth upon you, this Sabbath (alone) did I charge you with at Marah to keep it, and you have not kept it! Lest you say: What reward is received by the keeper of the Sabbath? It is written (Isaiah 56:2) \"Happy is the man who does this, and the son of man who holds fast to it — who keeps Sabbath not to profane it — He keeps his hand from doing all evil.\" We are hereby apprised that one who keeps the Sabbath is kept far from transgression.", + "(Exodus 16:29) \"See that the L–rd has given the Sabbath to you\": Moses said to Israel: Take care, for the L–rd has given you the Sabbath to keep it,", + "wherefore He gives you on the sixth day bread for two days.\": As R. Yehoshua was wont to say: \"Double bread,\" two omers for each one.", + "\"Let each man sit in his place\": four cubits. \"Let a man not go out of his place\": two thousand cubits. And whence do we know that they heard this and accepted it? From (Ibid. 30) \"And the people rested on the seventh day.\"", + "R. Yehoshua says: He said to Israel: If you keep this Sabbath the Holy One Blessed be He is destined to give you three festivals: the festival of Nissan (Pesach), the festival of Sivan (Shavuoth), and the festival of Tishrei (Succoth). When they heard this, they accepted it and rested. R. Eliezer Hamodai says: The L–rd said to them: If you keep this Sabbath, I am destined to give you six goodly \"measures\": Eretz Yisrael, etc. (see above). R. Elazar says: If you keep this Sabbath, you will be saved from three dire punishments: the pangs of (the advent of) the Messiah, the day of Gog and Magog, and the day of the great judgment. And when they heard this, they accepted it and rested.", + "", + "(Exodus 16:31) \"And it was like coriander seed, white ('gad')\": I do not know (from this) what it was like. R. Yehoshua says: It was like coriander seed. (But then I would think:) Just as coriander seed is red, so, this. It is, therefore, written \"white.\"", + "R. Eliezer says: It was like \"haggadah\" (from \"gad\"), which \"pulls\" a person's heart. Others say: It testifies (\"maggid,\" from \"gad\") about itself that it is manna, for it falls neither on Sabbath, or festival, or Yom Kippur.", + "R. Yossi says: Just as the prophet reveals (\"maggid,\" like \"gad\") what is hidden, so, did the manna reveal it. How so? (see Yoma 75a)", + "(Exodus 16:31) \"and its taste was like dough fried in honey\": R. Yehoshua says: like stewed eskriti. R. Eliezer says: Like fine flour floated on a sieve and kneaded with honey.", + "(16:32) \"And Moses said: This is the thing, etc.\": I might think that Aaron placed it there in the fortieth year. It is, therefore, written (Ibid. 34) \"And Aaron placed it before the (ark of) testimony.\" When was the ark made? In the second year (of the exodus). Thus, Aaron placed it there in the second year.", + "And this is one of the ten things created on Sabbath eve (of the creation) at twilight: the rainbow, the manna, the staff (with which the signs were performed), the writing, (the form of the letters carved on the tablets), the shamir (a miraculous stone-cutting worm), the tablets, the opening of the mouth of the earth to swallow up the wicked, the opening of the mouth of (Bilam's) ass, the grave of Moses, and the cave where Moses and Eliyahu stood. Others say: Also the vestments of the first man and the staff of Aaron, its almonds and blossoms.", + "Seven things are concealed from the eyes of man: the day of death, the day of consolation, the depth of judgment, the source of his livelihood, what is in the heart of his neighbor, the restoration of the kingdom of the house of David, and the uprooting of the kingdom of the \"liable one\" (i.e., Rome).", + "(Exodus 16:33) \"And Moses said to Aaron: Take one tzintzeneth\": I would not know what it is — whether of silver, or iron, or lead, or copper, or tin. It is, therefore, written \"tzintzeneth\" — something that can be seen through (\"metztith\"), i.e., an earthenware vessel (from which glass is made).", + "\"and put therein a full omer of manna and place it before the L–rd as a keeping for your generations\": R. Yehoshua says: for the fathers (i.e., for those of that generation).", + "R. Eliezer says: for the days of the prophet Jeremiah. For when Jeremiah said to Israel: Why are you not studying Torah, they said to him: How will we feed ourselves? He took out the flask of manna and said to them (Jeremiah 2:31) \"O generation, see the word of the L-td, etc.\" Your fathers, who studied Torah, see how they were fed. You, too, if you study Torah, the Holy One Blessed be He will feed you of this.", + "And this is one of the three things that Eliyahu is destined to present to Israel: the flask of manna, the flask of the sprinkling waters (viz. Numbers 19:9), and the flask of the anointing oil, (viz. Exodus 30:31). Others say: Also the staff of Aaron, its almonds and its blossoms, (viz. Numbers 17:25).", + "(Exodus 16:35) \"And the children of Israel ate the manna for forty years\": R. Yehoshua says: for forty days they ate the manna after the death of Moses. How so? Moses died on the seventh of Adar (when the manna ceased falling), and they ate of it (i.e., of what was left in their vessels) twenty-four days of the first Adar and sixteen of Nissan, making forty. As it is written (Joshua 5:12) \"And the manna ceased (from their vessels) on the morrow\" (of the first day of Pesach), and (Ibid. 11) \"And they ate of the old corn of the land on the morrow of the Pesach, matzoth and parched corn.\"", + "R. Eliezer Hamodai says: They ate the manna for seventy days after the death of Moses. How so? Moses died on the seventh of Adar, and they ate of it (i.e., of what was left in their vessels) twenty-four days of the first Adar and thirty of the second Adar, that year being intercalated, and sixteen of Nissan, making seventy days, viz. \"And the manna ceased (from their vessels) on the morrow.\"", + "R. Yossi says: Israel ate the manna for fifty-four years, forty years in the lifetime of Moses and fourteen years after his death, it being written \"And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land.\" Let this not be written, for it is already written (Ibid.) \"until they came to the edge of the land of Canaan.\" — The reference is to the fourteen years that they ate it after the death of Moses — the seven years of conquest and the seven years of apportionment.", + "", + "R. Yehoshua says: When Miriam died, the well was removed, and it was restored in the merit of Moses and Aaron. When Aaron died, the pillar of cloud was removed, and both (the well and the pillar) were restored in the merit of Moses. When Moses died, all were removed and were not restored. And the tzirah (the hornet swarm, viz. (Exodus 23:28) did not cross the Jordan with them, (it having obtained in the merit of Moses).", + "(Exodus 16:36) \"And the omer is one-tenth of an ephah\": And how much is one-tenth of an ephah? Seven quarters of a kav and something more. How much is that? A fifth of a quarter of a kav." + ], + [ + "(Exodus 17:1) \"And the entire congregation of the children of Israel journeyed from the desert of Sin … and they encamped in Refidim\": (homiletically,) \"rafu yadam\" (\"their hands weakened\") in words of Torah. And because Israel grew lax in Torah, Amalek attacked them (viz. 17:8), for the foe comes only as the result of sin and transgression.", + "(17:2) \"And the people quarreled with Moses\": They transcended the norm. The \"norm\" (in such a situation) is for a man to grumble in his house for the \"benefit\" of his younger son, but here, they vented their anger at the highest. Thus, \"And the people quarreled (with Moses\"). They transcended the norm.", + "\"And Moses said to them: Why would you quarrel with me?\" He said to them: When you quarrel with me, you are trying the L–rd, viz. (Ibid.) \"Why would you try the L–rd?\" Variantly: Whenever you wrangle with me, the Holy One Blessed be He performs miracles and wonders for you and His name is exalted in the world!", + "(Exodus 17:3) \"And the people thirsted there for water\": Until now thirst did not afflict them, but here, thirst did afflict them.", + "What is written elsewhere? (Ibid. 15:23) \"And they came to Marah and they could not drink the waters, etc.\" But here, thirst did afflict them.", + "\"and the people caviled against Moses, etc.\": From here R. Hoshiya says: \"If the house falls, woe to the window!\"", + "(Ibid.) \"and my cattle by thirst\": They likened their beasts to themselves. They say: \"A man's beast is his life.\" If one goes on the way and his beast is not with him, he suffers.", + "(Exodus 17:4) \"and Moses cried out to the L–rd\": We are hereby apprised of the eminence of Moses. He did not say: Since they are quarreling with me I will not implore mercy for them, but \"And Moses cried out to the L–rd.\" \"saying: What can I do to this people?\" Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, between You and them I will be killed! And You tell me not to be harsh with them, viz. (Numbers 11:12) \"For You say to me: \"Bear them in your bosom as a nurse bears a nursling, etc.\" — when they want to kill me!", + "Here the L–rd \"lowers\" (Himself) and Moses \"raises\" himself (in protest). And elsewhere the L–rd \"raises\" (Himself) and Moses \"lowers\" himself, viz. (Exodus 32:10) \"And now leave Me and I will annihilate them, etc.\", followed by (Ibid. 11) \"And Moses prayed before the L–rd, etc.\"", + "(Exodus 17:5) \"And the L–rd said to Moses: Pass over, etc.\": Pass over (i.e., overlook) their words. R. Yehudah says: Pass by them, for you will find water for them. R. Nechemiah says: Forgive their sin. Variantly: \"Pass before the people\" and whoever is bothered, let him speak!", + "\"and take with you some of the elders of Israel\": as testimony that there were no waters there (at the rock) before.", + "\"And your staff with which you smote the Nile take in your hand, etc.\": because of their (seditious) \"murmurings.\" This is one of the three instances where Israel \"murmured\" against them (the L–rd and Moses) and said: They (the following) are instruments of punishment, (but not of good): the incense, the ark, and the staff.", + "They said: This incense is an instrument of punishment. It killed Nadav and Avihu, viz. (Leviticus 10:1) \"And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took each of them his coal-pan, etc.\" Therefore, let all of Israel know that it can (also) effect atonement, viz. (Numbers 17:12) \"and he put on the incense and he atoned for the people.\"", + "They said: This ark is an instrument of punishment. It smote the men of Beth Shemesh, viz. (I Samuel 6:19) \"And He smote the men of Beth Shemesh because they looked into the ark of the L–rd, etc.\" And it smote Uzzah, viz. (II Samuel 6:7) \"and the wrath of the L–rd burned against Uzzah … and he died there by the ark of G–d.\" Therefore, let Israel know that it can (also) effect blessing, as it is written (Ibid. 11) \"And the ark of the L–rd remained in the house of Oved-Edom the Gittite … and the L–rd blessed Oved-Edom, etc.\"", + "They said: This staff is an instrument of punishment. It brought ten plagues upon the Egyptians in Egypt and ten upon the sea. Therefore, let them know that it can (also) effect (beneficent) miracles, as it is written \"And your staff with which you smote the Nile, etc.\" … because of their \"murmurings.\"", + "(Exodus 17:6) \"I am standing there (on the rock) before you\": The Holy One Blessed be He (hereby) said to him: Wherever you find a man's footprints, I am there before you.", + "\"and you shall strike into the rock\": From here, R. Yossi b. Zimra says: The staff was of (hard) sapphire, it not being written \"and you shall strike on the rock, but \"and you shall strike into the rock.\"", + "(Exodus 17:7) \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" R. Yehoshua says: Moses called it Massah and Merivah, it being written \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" R. Elazar Hamodai says: The L–rd, (who is called \"Makom\" (\"the Place\"), called it Massah and Merivah, it being written \"And He, the Makom, called it Massah and Merivah\" — whence it is seen that the Holy One Blessed be He is called \"Makom.\"", + "(\"Merivah\") — \"because of the riv of the children of Israel\": R. Yehoshua says: Israel said: If he is the master (\"ribbon\" [like \"riv\"]) of all acts, as He is our Master, we shall know … and if not, we shall not know. R. Eliezer says: They said: If He satisfies our needs, we will serve Him; if not, we will not serve Him. Thus, \"because of the riv of the children of Israel, and because of their trying ('nasotham' [like \"Massah\"]) the L–rd, saying: 'Is the L–rd in our midst or not?'\"" + ] + ], + "Tractate Amalek": [ + [ + "(Exodus 17:8) \"And Amalek came\": This verse is recondite and is explicated by (Iyyov 8:11) \"Can the rush grow without swamp? Can grass grow without water?\" So, Israel without Torah. And because Israel separated from Torah, therefore, the foe (Amalek) came upon them. For the foe comes only by reason of sin and transgression. Thus, \"And Amalek came, etc.\"", + "R. Elazar Hamodai says: \"And Amalek came\": Amalek \"sneaked\" under the edges of the cloud and snatched souls of Israel and killed them, viz. (Devarim 25:18) (Amalek) \"who met you on the way … when you were faint and weary and (Amalek) did not fear G–d.\" Others say: This refers to Israel, who (at that time) did not have mitzvoth in their hands.", + "R. Eliezer says: \"And Amalek came\": It came bare-faced. For all of its other comings were surreptitious, viz. (Devarim, Ibid.) \"who met you on the way,\" but here, it came (blatantly and) bare-faced. Thus, \"And Amalek came.\"", + "R. Yossi b. Chalafta says: \"And Amalek came\": He came with counsel. We are hereby apprised that he gathered all the nations together and said to them: Come and help me against Israel. They replied: We cannot stand up against him. Pharaoh could not withstand them, for the Holy One Blessed be He drowned them in the Red Sea, viz. (Psalms 136:15) \"And He threw out Pharaoh and his hosts in the Red Sea\" — How can we stand up against them? Amalek: Come and I will counsel you: If they defeat me, flee; and if not, come and help me against Israel. Thus, \"And Amalek came\" — he came with counsel.", + "R. Yehudah says: Amalek skipped five nations and he came and warred with Israel, viz. (Numbers 13:29) \"Amalek dwells in the southland; the Chitti, (the Chivi) the Yevussi and the Emori dwell in the mountain, and the Canaani dwells by the sea,\" (Amalek) being the innermost. R. Nathan says: (Amalek) came from the mountains of Seir. Amalek skipped four hundred parasangs and came to war against Israel.", + "Others say: Let Amalek, the ingrate, come and exact payment of the ingrate people (Israel). Similarly, (II Chronicles 24:26) \"And these are the men who rebelled against him (Yoash), etc.\": Let these ingrates come and exact payment of the ingrate Yoash, viz. (Ibid. 22) \"and King Yoash did not remember the lovingkindness that (Zechariah's) father Yehoyada had done for him, and he killed his son. As he was dying, he said: \"May G–d see this and demand redress.\" What was his punishment? (Ibid. 23) \"And it happened at the turn of the year that the army of Aram attacked (Yoash) …and the L–rd delivered into their hands a great host.\" Why? (Ibid. 24) \"for they had forsaken the L–rd, the G–d of their fathers. And with Yoav they effected shefatim.\" Do not read it \"shefatim\" (judgment), but \"shoftim\" (judges). How so? They appointed over him cruel guards, who had never known a woman in their lives and who tortured him with sodomy, as it is written (Hoshea 5:5) \"And the pride of Israel (Yoash) will be tortured, etc.\"", + "(II Chronicles 24:25) \"and when they left him (Yoash) — for they left him with many wounds — his servants rebelled against him because of the blood of the sons of Yehoyada the Cohein, and they killed him on his bed and he died.\"", + "\"and warred with Israel in Refidim\": R. Chaninah said: I asked this of R. Elazar in the Great College. How is \"Refidim\" to be understood? He answered: as is (i.e., as a place name). R. Chanina said further: I asked R. Elazar: Why are the first-born of asses (especially) to be redeemed, and not those of horses or of camels? It was an exigency of the time, for at that time they had only asses, there being no Israelite who did not bring up with him ninety asses laden with silver and gold.", + "Others say: \"Refidim\" is acronymic for \"rifyon yadayim\" (\"weakness of hands\"). Because the hands of Israel had weakened in Torah study, the foe came upon them, this transpiring only because of \"weakness of hands\" in Torah study, viz. (II Chronicles 12:1) \"And it was, when the kingship of Rechavam was firmly established, and he grew strong that he abandoned the Torah of the L–rd, he and all of Israel with him.\" What was the punishment for this? (Ibid. 2) \"Shishak the king of Egypt came up against Jerusalem … (9) \"and he took the treasures of the house of the L–rd\" (and he returned them to Egypt). And this (i.e., the treasures, etc.) was one of the three things that \"returned to their place\": the exile of Judah, viz. (Joshua 24:2) \"Beyond the river (Euphrates, i.e., in Bavel) did your forefathers dwell,\" and (Ezra 5:12) \"He (Nevuchadnezzar) destroyed this house (the Temple) and exiled the people to Bavel;\"", + "the writ of Heaven, (i.e., when Moses broke the tablets, the letters returned to Heaven), viz. (Mishlei 23:5) \"If you turn your eyes from it (Torah) it is gone … and flies to Heaven\"; the wealth of Egypt (as above).", + "(Exodus 17:9) \"And Moses said to Joshua, etc.\": whence it is seen that he equated Joshua with himself.", + "All men are hereby apprised of proper deportment. Moses did not say to Joshua \"Choose for me men,\" but \"Choose for us men.\"", + "And whence is it derived that the honor due one's friend is to be as beloved by him as the fear of his teacher? From (Numbers 12:11) \"And Aaron said to Moses: 'I pray you, my lord.'\" Now was Aaron not Moses' brother, and older than he? How, then, is \"I pray you, my lord\" to be understood? He equated him with his teacher.", + "And whence is it derived that the fear of one's teacher is to be equated with that of Heaven? From (Numbers 11:28) \"And Joshua the son of Nun, the attendant of Moses from his youth, answered: \"My lord, Moses, destroy them\" — Just as the L–rd can destroy them, so, can you.", + "And thus do you find with Gechazi. When Elisha said to him (II Kings 4:29) \"Gird your loins and take my staff in your hand,\" he began to support himself on his staff and to go. They (i.e., strangers) asked him: Where are you going Gechazi? He answered: To revive the dead. They: Now can you revive the dead? Is it not written (I Samuel 2:6) \"The L–rd puts to death and brings to life\"? He: My master, too, puts to death and brings to life.", + "(Exodus 17:9) \"Choose for us men\": R. Yehoshua says: (The intent is) Choose for us warriors.", + "R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Choose for us fearers of sin.", + "\"and go out and do battle with Amalek\": R. Yehoshua says: Moses said to Joshua: Go out from under the cloud and do battle with Amalek.", + "R. Eliezer Hamodai says: Moses said to Joshua: Why are you guarding your head? Is it not for the crown? (You have nothing to fear) Go out from under the cloud and do battle with Amalek.", + "\"Tomorrow I shall stand on top of the hill with the staff of G–d in my hand\": Tomorrow we will be with you, standing on top of the hill. These are the words of R. Yehoshua. R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Tomorrow we will decree a fast and we will put our trust in the deeds of the fathers.", + "\"top\" — the deeds of the patriarchs; \"hill\" — the deeds of the matriarchs.... \"with the staff of G–d in my hand\": Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, with this staff You took Israel out of Egypt. With this staff You split the sea for them. With this staff You wrought miracles and mighty acts for them. With this staff You will perform miracles and mighty acts for them at this time.", + "Issi b. Yehudah says: There are five ambiguous verses in the Torah: \"se'eth,\" \"arur,\" \"machar,\" \"meshukadim,\" and \"vekam.\": \"se'eth\" — (Genesis 4:7) \"If you do well, you will be forgiven (se'eth)\" or \"You will bear your sin (se'eth), if you do not do well.\" \"arur\" — (Ibid. 49:7) \"Arur (Cursed) is their wrath, for it is fierce\" or (Ibid. 6) \"for in their wrath they slew a man, and in their wilfulness they razed an ox. Arur (\"they are cursed.\") \"machar\" (\"tomorrow\") — (Exodus 17:9) \"Machar I will stand on top of the hill\" or \"Go out and do battle with Amalek machar.\" \"meshukadim\" (\"of beaten work\") — (Exodus 25:34) \"meshukadim its bulbs and its flowers\" or \"in the menorah, four bowls meshukadim.\" \"vekam\" — (Devarim 31:16) \"Vekam (\"and there will arise\") this people and they will stray, etc.\" or \"you shall lie down with your people vekam\" (\"and arise\"). These are the five ambiguous verses in the Torah.", + "(Exodus 17:10) \"And Joshua did as Moses said to him\": as he was commanded. He did not transgress the decree of Moses.", + "\"and Moses, Aaron and Chur went up to the top of the hill\": as we mentioned: to bring to mind the deeds of the patriarchs and the matriarchs, viz. (Numbers 23:9) \"for from 'the peaks of the rocks' (the patriarchs) I see him; from 'the hilltops' (the matriarchs) I gaze upon him.\"", + "(Ibid. 11) \"And it was, when Moses lifted his hand, that Israel prevailed, etc.\" Now do the hands of Moses strengthen Israel or break Amalek? Rather, whenever Moses lifted his hand heavenward, they gazed at it and affirmed their faith in Him who commanded Moses to do thus, and the Holy One Blessed be He wrought for them miracles and mighty acts.", + "Similarly, (Numbers 21:8) \"Make for yourself a saraf (a fiery serpent), etc.\" Now does a snake put to death or bring to life? Rather, whenever he did so, Israel would gaze at it and affirm their faith in Him who commanded Moses to do thus, and the Holy One Blessed be He wrought healings for them.", + "Similarly, (Exodus 12:13) \"And the blood shall be for you as a sign, etc.\" Now how can the blood affect an angel or Israel? Rather, when Israel did this and placed the blood on their doors, the Holy One Blessed be He pitied them, viz. (Ibid. 23) \"And the L–rd shall skip over the door.\"", + "R. Eliezer says: What is the intent of \"and Israel will grow strong\" or \"and Amalek will grow strong\"? — Whenever Moses would raise his hands heavenward, Israel strengthened themselves in words of Torah, which were destined to be given by his hands. And whenever he lowered his hands, Israel weakened in words of Torah, which were destined to be given by his hands.", + "(Ibid. 17:12) \"And the hands of Moses became heavy\": From here we derive that one should not be lax in (the performance of) mitzvoth. For if Moses had not said to Joshua (Ibid. 9) \"Choose men for us,\" he would not have been wearied thus. They said: Moses' hands became so heavy at that time as one who had two pitchers of water hung upon them.", + "\"and they took a stone and placed it beneath him.\": Now did Moses lack a pillow or a blanket to place beneath him? Moses said: If Israel are suffering, I shall suffer with them.", + "\"and Aaron and Chur supported his hands\": lifting them and lowering them.", + "\"and his hands were steadfast until the sun set\": We are hereby apprised that he was (occupied with prayer and) fasting (until sunset). These are the words of R. Yehoshua. R. Eliezer Hamodai sys: The sin (of Israel) weighed down Moses' hands and he could not support them. What did he do? He turned to the deeds of the patriarchs, viz. \"and they took a stone and they placed it beneath him\": \"and they took a stone\" — the deeds of the patriarchs (viz. Genesis 49:24). \"and he sat upon it (feminine) — the deeds of the matriarchs. ...", + "\"and Aaron and Chur supported his hands — one on one side, one on the other,\" Aaron intimating the act of Levi, (their not sinning with the golden calf), Chur intimating the act of Judah, (their plunging into the Red Sea.) From here (Moses, Aaron, and Chur) we derive that no fewer than three officiate before the ark on a public fast.", + "\"and his hands were steadfast\": one hand, in that he had not taken aught from Israel; the other hand, Moses saying before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, by my hand You took Israel out of Egypt, and by my hand You split the sea for them, and by my hand You wrought for them miracles and acts of might. So, by my hand, perform for them miracles and acts of might at this time.", + "\"until the sun sets\": We have learned about all the other kingdoms that they waged war only until the sixth hour of the day, but this culpable kingdom (Amalek) does so from sunrise to sunset.", + "(Exodus 17:13) \"And Joshua weakened (\"vayachalosh\") Amalek and his people ('amo')\": R. Yehoshua says: He descended and decapitated his heroes, who stood with him in the ranks of war.", + "R. Eliezer says: (the verse is) acronymic: \"vayachalosh\" — \"and he broke\"; \"Amalek\" — as stated; \"eth Amalek\" — his wife and children; \"amo\" — the warriors \"imo\" (\"with him\"); \"eth amo\" — the warriors with his children.", + "\"with the sword\": R. Yehoshua says: He did not mutilate them, but judged them with mercy.", + "R. Eliezer says: \"with the sword\": Why is this (\"lefi charev\") stated? To apprise us that this war was by the word (\"fi\" = mouth) of the Omnipotent.", + "Others say: The following verse was fulfilled in them (Ezekiel 35:6): \"Therefore, as I live, says the L–rd G–d, I will turn you to blood, and blood will pursue you. You have hated blood and blood will pursue you.\"" + ], + [ + "(Exodus 17:14) \"And the L–rd said to Moses: Write this as a remembrance in the book and place it in the ears of Joshua\": The early elders said: So is it with all the generations. The rod with which Israel is smitten, in the end, will be smitten itself. Let all men learn from Amalek, who came to smite Israel, and whom the Holy One Blessed be He \"smote\" out of this world and the world to come. As it is written (Ibid.) \"for blot out will I blot out the remembrance of Amalek.\" And thus, the wicked Pharaoh, who subjugated Israel — the Holy One Blessed be He drowned him in the Red Sea, viz. (Psalms 136:15) \"And He shook out Pharaoh and his hosts in the Red Sea.\" And thus, every people and kingdom that arises to harm Israel will be harmed in the same manner. \"As one metes it out, so is it meted out to him,\" viz. (Exodus 18:11) \"for (they were destroyed) by the (very) thing (water) whereby they devised evil against them.\"", + "\"Write this as a remembrance in the book\": \"this\" — what is written here; \"remembrance\" — what is written in Prophets (I Samuel 15:2); \"in the book\" — the Megillah. ", + "", + "\"and place it in the ears of Joshua\": We are hereby apprised that Joshua was anointed on that day. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Eliezer Hamodai says: He (Moses) is one of the four tzaddikim to whom He gave a hint (of what was to follow): Two took the hint and two did not take it. Moses was given a hint but did not take it. Jacob was given a hint but did not take it. David and Mordecai were given a hint and they took it. Moses, wherefrom? \"and place it in the ears of Joshua.\" He was thereby intimating that Joshua would cause Israel to inherit the land,", + "and, in the end, Moses arose and implored (that he be permitted to enter the land, etc.), viz. (Devarim 3:24) \"And I entreated the L–rd at that time, saying, etc.\" An analogy: A king decrees that his son not enter his palace with him. He enters the first door and he is met with silence; and so, the second. At the third, he is rebuked and told: It is enough for you until here. Similarly, when Moses conquered the land of the two nations, Sichon and Og, and he gave it to Reuven and Gad and the half tribe of Menasheh, he said: It seems to me that the decree (of the L–rd) is conditional,", + "at which he said to the Holy One Blessed be He: Can it be that Your ways are like those of flesh and blood? The apitoropos makes a decree and the kalidikos abrogates it; the kalidikos makes a decree and the dikorion abrogates it; the dikorion makes a decree and the hegmon abrogates it; the hegmon makes a decree and the ipitikos abrogates it; the ipitikos makes a decree and the overlord comes and abrogates all of them? Why so? For all are appointees of his, one above the other; but his decree cannot be abrogated? — But You are not like this! You decree and a tzaddik can abrogate it. (Devarim, Ibid.) \"For who is Almighty in the heavens and in the earth to do as Your deeds ad as Your strength\": \"as Your deeds\" — at the Red Sea; \"and as Your strength\" — at the streams of Arnon.", + "(Ibid. 25) \"Let me pass over, na and see\": \"na\" is a term of imploration. \"the good land\" — Eretz Yisrael; \"this good mountain\" — the mountain of the King (i.e., Jerusalem); \"and the Levanon\" — the Temple. As it is written (Zechariah 11:1) \"Open your doors, O Levanon,\" and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon will fall by a mighty one.\"...", + "(Devarim 3:26) \"And the L–rd was wroth with me (\"bi\") because of you\": R. Elazar b. Shamua says: \"bi\": This, (cognate with \"I pray you,\") is a conventional form of request in human intercourse. Lest you say that it lies in me (that I cannot enter the land); it is, therefore, written \"because of you,\" and not because of me, that I cannot enter the land.", + "\"and the L–rd said to me: 'It is much for you'\" — Enough, until here! R. Yehoshua says: \"It is much for you.\" The world to come is enough for you.", + "But Moses persisted in standing there and making all those requests. Moses said before Him: L–rd of the universe, was Your intent in (Numbers 20:12) \"therefore, you shall not bring this congregation to the land,\" that I not enter it as a king? I will enter it as a commoner. The L–rd: A king does not enter as a commoner.", + "He persisted in standing before Him and making all those requests. Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, since it has been decreed that I not enter the land, neither as a king nor as a commoner, let me enter through the tunnel of Caesarea, which is beneath it. The L–rd: (Devarim 34:4) \"but there shall you not pass through.\"", + "Moses: L–rd of the universe, since it has been decreed upon me that I enter neither as a king nor a commoner nor through the tunnel of Caesarea which is beneath it, let my bones, at least, cross the Jordan. The L–rd (Devarim 3:27) \"for you will not cross the Jordan.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: This verse is not needed, for it is already written (Ibid. 4:22) \"For I shall die in this land. I shall not cross the Jordan.\" Now is it possible for a dead man to cross? It must have been told to Moses that his bones would not cross the Jordan.", + "R. Chananiah b. Iddi says: Moses bewept himself, viz.: \"for you shall cross, but I shall not cross.\"", + "Others say: Moses bent over the feet of Elazar and said to him: Elazar, my brother's son, implore mercy for me as I did for Aaron your father, viz. (Devarim 9:20) \"And against Aaron the L–rd was wroth to destroy him, and I prayed for Aaron, too.\" He said before Him: L–rd of the universe, If so, let me (at least) see it with my eyes. And in response to this it was said (Ibid. 3:27) \"Go up to the top of Pisgah and lift up your eyes, etc.\"", + "R. Chanina b. Akiva says: \"More beloved\" was the seeing of our father Abraham than that of Moses. For Abraham was not caused to exert himself whereas Moses was. What is stated of Abraham? (Genesis 13:14) \"Lift up your eyes now and see from the place where you are north and south and east and west. \"And of Moses what is stated? (Devarim, Ibid.) \"Go up to the top of Pisgah and lift up your eyes to the west, to the north, to the south and to the east, and see with your eyes\" — Go up, and look, and see.", + "And whence is it derived that all of Moses' requests were granted by the Holy One Blessed be He? From (Ibid. 34:1) \"And the L–rd showed him the whole land.\" This is Eretz Israel. He asked to see the Temple and He showed it to him, viz. (Ibid.) \"and Gilead,\" Gilead being the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) to Me, the head of the Levanon.\"", + "Whence is it derived that He showed Him also Shimshon the son of Manoach? From (Devarim, Ibid.) \"until Dan,\" it being written elsewhere (Judges 13:2) \"And there was a man from Tzarah, of the family of Dan, whose name was Manoach, etc.\"", + "Variantly: \"until Dan\" (\"ad Dan\"). The tribes had not yet come to the land, and Eretz Yisrael had not yet (\"adayin\" [acronymic of \"ad dan\"]) been apportioned among the tribes. What, then, is the intent of \"ad Dan\"? The L–rd had said to Abraham: Twelve tribes are destined to issue from your loins, and this is the portion of one of them.", + "Similarly, (Genesis 14:14) \"And he (Abraham) pursued (them) until Dan.\" The tribes had not yet come to the land, and Eretz Yisrael had not yet been apportioned among the tribes. What, then, is the intent of \"until Dan\"? It was told to our father Abraham: In this place your children are destined to serve idolatry, and his strength (in pursuing them) waned.", + "And whence is it derived that He showed him Barak? From (Devarim 34:2) \"and all of Naftali,\" it being written elsewhere (Judges 4:6) \"And she sent and summoned Barak the son of Avinoam of Kedesh-Naftali.\"", + "And whence is it derived that He showed him Joshua in his kingdom? From (Devarim, Ibid.) \"and the land of Ephraim,\" it being written elsewhere (Numbers 13:8) \"from the tribe of Ephraim, Hoshea the son of Nun.\"", + "And whence is it derived that He showed him Gideon? From (Devarim, Ibid.) \"Menasheh,\" it being written (of Gideon) elsewhere (Shoftim 6:15) \"My clan is the humblest in Menasheh\".", + "And whence is it derived that He showed him David in his kingdom? From (Devarim, Ibid.) \"and the whole land of Judah,\" it being written elsewhere (I Chronicles 28:4) \"And the L–rd … chose me (David) of all the house of my father to be king over Israel forever. For he chose Judah to be ruler.\"", + "And whence is it derived that He showed him all the west? From (Devarim, Ibid.) \"until the western sea (the Mediterranean).\"", + "And whence is it derived that He showed him even the graves of the forefathers? From (Ibid. 3) \"and the south,\" it being written of their graves that they are in the south, viz. (Numbers 13:12) \"and they went up into the south and they came to Chevron\" (where the forefathers are buried.)", + "And whence is it derived that He showed him the overturning of Sodom and Gemorah? From (Devarim, Ibid.) \"and the plain,\" it being written elsewhere (of these cities, Genesis 19:25) \"and He overturned these cities and all of the plain.\"", + "And whence is it derived that He showed him Gog and all of his hosts? From (Devarim, Ibid.) \"the valley of Jericho, Gog and all of his hosts being destined to ascend and to fall in the valley of Jericho.", + "Variantly: \"in the valley of Jericho\": Now can the valley of Jericho not be seen by any person? (The intent is:) Just as a plain is cultivated, one field of wheat, another of barley, so He showed him all of Eretz Yisrael cultivated as the valley of Jericho.", + "And whence is it derived that He showed him Devorah? From (Ibid.) \"the city of palm trees until Tzoar,\" it being written elsewhere (Judges 4:5) \"and she sat under the Palm of Devorah.\"", + "And whence is it derived that He showed him the wife of Lot? From \"until Tzoar,\" and elsewhere (Genesis 19:23) \"and Lot came to Tzoar.\"", + "(reversion to what precedes:) Jacob was given a hint and he did not take it, it being written (Genesis 28:15) \"And, behold, I am with you, and I shall keep you wherever you go,\" yet he was frightened and he feared, as it is written (Ibid. 32:8) \"And Jacob feared greatly and he was distressed.\" A man whom the Holy One Blessed be He had assured feared and was frightened? (How can that be?) Our father Jacob thought: Woe unto me; perhaps my sins will cause (the abrogation of the assurance.)", + "David was given a hint and he took it, viz. (I Samuel 17:36) \"Both the lion and the bear has your servant slain.\" Why then should I fear (Goliath, I) who have killed these (other) wild beasts? It must be that something is destined to transpire in Israel and that they are destined to be saved by me! Mordechai was given a hint and he took it, viz.", + "(Esther 2:11) \"And every day Mordechai would walk in the courtyard of the harem, etc.\": He said: Is it conceivable that this righteous one (Esther) is to marry this uncircumcised one (Achashverosh)! It must be that something (momentous) is in store for the Jews, and that they are destined to be redeemed through her.", + "(Exodus 17:14) \"For erase shall I erase\": \"erase\" — in this world; \"shall I erase\" — in the world to come. \"the remembrance\" — Haman; \"Amalek\" — as stated. Variantly: \"erase\" — him and his descendants; \"shall I erase\" — him and his families. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"remembrance\" — Agag; Amalek — as stated. \"erase\" — him and all his descendants; \"shall I erase\" — him and all that generation.", + "\"from under the heavens\": that there be no son or grandson of Amalek under the heavens.", + "", + "R. Yehoshua says: \"a remembrance in the book\": When Amalek came to harm Israel under the wings of their Father in heaven, Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, this wicked one is coming to destroy Your children under Your wings. The book of Torah that You gave them — who will read it?", + "R. Elazar Hamodai says: When Amalek came to harm Israel under the wings of their Father in heaven, Moses said before the Holy One Blessed be He: L–rd of the universe, Your children, who You are destined to scatter under the winds of heaven, viz. (Zechariah 2:10) \"for as the four winds of heaven have I scattered you, etc.\" — this wicked one is coming to destroy them under Your wings. The book of Torah that You gave them — who will read it?", + "R. Elazar Hamodai says: When will the name of these go lost? When idolatry will be uprooted, it and its servants, and the L–rd will be One in the world, and His kingdom will endure forever and ever — at that time (Ibid. 14:3) \"The L–rd will go out and He will war against those nations, etc.\" (Ibid. 9) \"And the L–rd will be King over all the land, etc.\"", + "(Eichah 3:66) \"You will pursue them with wrath and You will destroy them.\"", + "R. Yehoshua says: Haman came only as a remembrance for the generations, as it is written (Esther 9:28) \"And these days of Purim will not pass from the midst (i.e., from the remembrance) of the Jews.\"", + "(Exodus 17:15) \"And Moses built an altar and he called its name 'the L–rd is my miracle.'\" Moses (hereby) said: The miracle that the L–rd wrought (for me) — He wrought it for Himself (i.e., for the sanctification of His name.)", + "And thus do you find: Whenever a miracle is performed for Israel, that miracle, as it were, is before Him — \"The L–rd is my miracle.\" (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted.\" Joy to Israel — Joy to Him. (I Samuel 2:1) \"I rejoice in Your salvation!\"", + "(Exodus 17:16) \"And he said: For (the) hand by the throne of Kah: The L–rd is at war with Amalek, etc.\": R. Yehoshua says: When the Holy One Blessed be He sits on the throne of His kingdom, at that time \"The L–rd is at war with Amalek.\"", + "R. Elazar Hamodai says: The Holy One Blessed be He swears by His throne of glory: I shall not leave child or grandchild of Amalek under the heavens,", + "(to the extent) that it not be said: \"This camel is of Amalek.\"", + "R. Eliezer says: The L–rd swears by His throne of glory: If there comes a man of all the nations to be proselytized, he will be accepted; but Amalek and his household will not be accepted, viz. (II Samuel 1:13) \"And David asked the youth who told him: Where are you from? And he said: I am the son of an Amalekite convert.\" David remembered at that time what had been told to Moses our teacher, that if there comes a man of all the nations of the world to be proselytized, he should be accepted, but if he is of the house of Amalek, he should not be accepted, whereupon (II Samuel , Ibid.) \"David said to him: Your blood is on your own head, for your mouth testified against you.\" This is the intent of (Exodus 17:17) \"from generation to generation.\"", + "Variantly: \"from generation to generation\": R. Yehoshua says: \"from generation\" — the life of this world: \"to generation\" — the life of the world to come. R. Eliezer Hamodai says: from the generation of Moses and from the generation of Samuel, (who commanded that revenge be taken of Amalek.) R. Eliezer says: \"from the generation of the Messiah\" — two generations. And whence is it derived that the generation of the Messiah is two generations? From (Psalms 72:5) \"They will fear You (in the time of the Messiah) with the sun and before the moon, generation, generations.\"" + ], + [ + "(Exodus 18:1) \"And Yithro heard\": What did he hear that caused him to come (and join Israel)? The war with Amalek, which is juxtaposed with this section. These are the words of R. Yehoshua. He heard of the (prospective) giving of the Torah and he came. For when the Torah was to be given to Israel, all the kings of the earth shook in their palaces, viz. (Psalms 29:9) \"and (each king) in his palace accorded glory\" (to the L–rd). At that time, all the kings of the nations convened with the wicked Bilam and said to him: Is it possible that He is going to do to us as He did to the generation of the flood? He replied: Fools that you are! The Holy One Blessed be He already swore to Noach that he would not bring (another) flood to the world, viz. (Isaiah 54:9) \"For this to Me is like the waters of Noach, of which I swore that the waters of Noach would no more pass over the earth.\" They: Perhaps he will not bring a flood of water, but He will bring a flood of fire? Bilam: He will bring neither a flood of fire nor a flood of water, but the Holy One Blessed be He is giving Torah to His people and to His loved ones, viz. (Psalms, Ibid. 10) \"the L–rd will give strength (\"oz\" = Torah) to His people.\" When all of them heard this from his mouth, they all responded (Ibid.) \"May the L–rd bless His people with peace,\" and they turned and went, each to his place.", + "R. Eliezer says: Yithro heard the splitting of the sea and came (to join Israel). For the splitting of the sea was heard from one end of the world to the other, viz. (Joshua 5:1) \"And it was, when all the kings of the Emori heard, etc.\" And thus did Rachav the harlot say to the messengers of Joshua (Ibid. 2:10-11) \"For we heard how the L–rd dried up the waters of the Red Sea before you when you went out of Egypt … and when we heard, our hearts melted, and no spirit was left in a man before you.\"", + "They said: Rachav the harlot was ten years old when Israel left Egypt, and all forty years that Israel was in the desert, she plied her trade. At the end of fifty years, she converted, saying: L–rd of the universe, I have sinned in three areas: niddah, challah, and candle lighting. Forgive me by virtue of three things: the rope, the window, and the wall, viz. (Ibid. 15) \"And she let them down by a rope through the window, for her house was on the side of the wall, and she lived within the wall.\"...", + "\"And Yithro heard\": Yithro had seven names: Yether, Yithro, Chovav, Reuel, Chever, Putiel, Keni. Yether — he added (yiter) a section in the Torah; Yithro — he was \"abundant\" (yiter) in good deeds. Chovav — he was beloved (chovev) by the L–rd. Reuel — he was a \"friend\" (rea) to the L–rd. Chever — he was a \"companion\" (chaver) to the L–rd. Putiel — he \"weaned himself\" (niftar) from idolatry. Keni — he was zealous (kinei) for Heaven and he acquired (kanah) Torah.", + "Variantly: \"And Yithro heard\": In the beginning, he was called \"Yether,\" viz. (Exodus 4:18) \"And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law,\" and when he \"added\" good deeds (to himself), a letter (vav) was added to his name.", + "And thus do you find with Avraham. In the beginning he was called \"Avram,\" and when he \"added\" good deeds, a letter (heh) was added to his name and he was called \"Avraham.\"", + "And thus do you find with Sarah. In the beginning she was called \"Sarai,\" and when she \"added\" good deeds, a \"great\" letter (heh) was added to her name and she was called \"Sarah.\"", + "And thus do you find with Yehoshua, viz. (Numbers 13:16) \"And Moses called Hoshea the son of Nun Yehoshua.\"", + "And there are others whose name was diminished, e.g., Efron. In the beginning he was called \"Efron,\" but when he took the money from Abraham, a letter was dropped from his name, viz. (Genesis 23:16) \"and Abraham hearkened to Efron,\" \"and Abraham gave the money to Efron.\"", + "And thus do you find with Yonadav. In the beginning he was called \"Yehonadav,\" but after \"that deed\" a letter was dropped from his name and he was called \"Yonadav,\" as it is written (II Chronicles 20:37) \"When you befriended Achazyahu, etc.\" — whence the sages ruled: Let one not befriend an evildoer, even to draw him close to Torah.", + "(Exodus 18:1) \"the Cohein of Midian\": R. Yehoshua says: He was a priest, as in (Judges 18:30) \"And Jonathan the son of Gershom the son of Menasheh — he and his sons — were Cohanim (for idolatry) to the tribe of Dan until the day the land was exiled.\" R. Elazar Hamodai says: He (Yithro) was an officer, as in (II Samuel 8:18) \"And the sons of David were Cohanim.\"", + "\"the father-in-law of Moses\": In the beginning, Moses prided himself in his father-in-law, viz. (Exodus 4:18) \"And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law.\" Now, his father-in-law prided himself in him. When asked \"Who are you?\" he replied \"I am Moses' father-in-law.\"", + "\"all that G–d had done with Moses and with Israel, His people\": Moses is equated with Israel, and Israel with Moses; the master, with the disciple, and the disciple with the master.", + "\"that the L–rd had taken Israel out of Egypt\": We are hereby apprised that the exodus from Egypt is over and against all the miracles and acts of might that the Holy One Blessed be He wrought for Israel.", + "\"And Yithro, Moses' father-in-law, took Tzipporah, Moses' wife, after she had been sent\": R. Yehoshua says: after she had parted from him with a divorce (a \"get\"). It is written here \"sending,\" and elsewhere (Devarim 24:1) \"sending.\" Just as there, with a get, so, here, with a get.", + "R. Elazar says: after she parted from him with a ma'amar (i.e., by word of mouth). For when the L–rd said to Moses: Go and take My people, the children of Israel, out of Egypt, viz. (Exodus 3:10) \"Go and I will send you to Pharaoh, etc.\", he took his wife and his two sons and brought them to Egypt, as it is written (Ibid. 4:20) \"and Moses took his wife and his sons, and he rode them on the ass, and he returned to the land of Egypt.\" At that time He said to Aaron: Go to meet Moses. He went out to meet him and embraced him and kissed him. Aaron: Moses, where were you all these years? Moses: In Midian. Aaron: Who are these women and little ones with you? Moses: My wife and my sons. Aaron: Where are you taking them? Moses: To Egypt. Aaron: We are afflicted with the first ones, and now shall we be afflicted with these, too? At that time he said to Tzipporah: Go to your father's house. At that time she went to her father's house, taking her two sons — wherefore, \"after she had been sent.\"", + "(Exodus 18:3) \"and her two sons … in a foreign land\": R. Yehoshua says \"foreign\": as stated (i.e., literally).", + "R. Elazar Homadai says: in a land of foreign (gods, i.e., idolatry). Moses said: Since the whole world serves idolatry, I will serve Him who spoke and brought the (whole) world into being. For when Moses said to Yithro, Give me your daughter Tzipporah as a wife, Yithro answered, If you do what I ask of you, I will give her to you as a wife. Moses: What do you ask? Yithro: Your first son must serve idolatry. Thenceforward, they may serve (G–d) in heaven. Moses accepted. Yithro: Swear. And he swore, as it is written (Exodus 2:21) \"Vayoel Moses, etc.\", this being an expression for swearing, as in (I Samuel 14:24) \"Vayoel Saul the people\" (in context: \"And Saul beswore the people.\") And it is written (II Kings 5:3) \"Hoel (in context: \"Swear\") and take two talents, etc.\" Therefore, the angel came forward to kill Moses (viz. Exodus 4:24), whereupon (Ibid. 25) \"Tzipporah took a flint and cut off the foreskin of her son … (26) \"And he (the angel) let go of him.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: Repulsive is the foreskin, by which the wicked are demeaned, viz. (Jeremiah 9:25) \"for all the nations are uncircumcised, and all the house of Israel is uncircumcised of heart.\"", + "R. Yishmael says: Great is circumcision over which thirteen covenants was made.", + "R. Yossi Haglili says: Great is circumcision, which overrides the Sabbath, which is liable to kareth (cutting-off).", + "R. Yehoshua b. Karcha says: Great is circumcision, laxity in which did not permit all of Moses' merits to protect him for even a short time.", + "R. Nechemiah says: Great is circumcision, which overrides (non-cutting of) plague-spots (viz. Devarim 24:8).", + "Rebbi says: Great is circumcision, all of Moses' merits not standing for him in his duress. When the L–rd told him \"Take out My people, the children of Israel from the land of Egypt,\" because he was lax for a short time in (the) circumcision (of his son), the angel sought to kill him, viz. (Exodus 4:24) \"and he was on the way in the lodging, etc.\"", + "R. Yossi says: G–d forbid that tzaddikim should be lax in circumcision for even a short while, but Moses expounded: Shall he circumcise (his son) and journey (to Egypt) — that would involve a risk of life (for the child.) Shall he wait and circumcise — the L–rd has said to him: \"Go and take My people Israel out of Egypt.\" But (his lapse was that) he preoccupied himself with his lodging before circumcising, wherefore the L–rd sought to kill him, viz.: \"And he was on the way in the lodging, etc.\" R. Shimon b. Gamliel says: The angel did not seek to kill Moses, but the child, viz. (Ibid. 25) \"for you are a groom of blood to me.\" Who is called a \"groom\" (in this context), the child or Moses? The child.", + "(Exodus 18:4) \"and the name of the second, 'Eliezer,' for (Moses said: 'The G–d of (Elokei) my father was my help (ezri), and He saved me from the 'sword of Pharaoh.'\" R. Yehoshua says: When did the L–rd save him? When Dathan said to him (Ibid. 2:14) \"Who made you a man, an officer and a judge over us, etc.?\" and when Pharaoh heard of it, he said: \"Seize Moses and bring him up to the (decapitation) block!\" When they placed the knife on his neck, an angel descended in the guise of Moses, at which they seized the angel and let go of Moses,", + "at which the L–rd rendered them groups of mutes, deaf ones, and blind ones. They said to the mutes: Where is Moses? But they could not speak. To the deaf, but they could not hear. To the blind, but they could not see, as it is written (Ibid. 4:11) \"Who made a mouth for man, or who makes one mute or deaf or seeing or blind?\" Thus, \"for the G–d of my father was my help.\"", + "(Exodus 18:5) \"and Yithro, Moses' father-in-law, and his sons and his wife came to Moses\": Now is it not already written (Ibid. 6) \"and your wife and her two sons with her\"? — I might think that these were her sons from another. It is, therefore, written \"and his sons and his wife came to Moses\": They were Moses' sons and not another's.", + "\"to the desert\": Scripture here is registering wonder. He lived in the lap of luxury, and yet elected to go to a desert wasteland.", + "(Ibid. 6) \"And he said to Moses: I, your father-in-law, Yithro, am coming to you; and your wife and her two sons with her\": R. Yehoshua says: He wrote this to him in a letter.", + "R. Elazar Hamodai says: He sent it by messenger, writing therein: Do it for me; and if not for me, then come out for your wife. And if not, do it for her sons.", + "R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: I am the one who spoke and brought the world into being. I am the one who draws near and not the one who distances, viz. (Jeremiah 23:23) \"Am I only a G–d from near, says the L–rd, and not a G–d from far?\" I am the one who drew Yithro near and did not distance him. You, too, when a man comes to you to be converted, he does so only for the sake of Heaven. You, too, draw him near and do not distance him. From here we learn that a man should distance with the left hand and draw near with the right, and not do as Elisha did to Gechazi, rejecting him with both hands.", + "(Exodus 18:7) \"And Moses went out to his father-in-law\": They said: There went out (also) Aaron, Nadav, and Avihu and seventy of the elders of Israel, followed by all of Israel. Other say: Even the Shechinah went out with them.", + "\"and he bowed down to him and he kissed him\": I would not know who bowed down to whom or who kissed whom, were it not written (Ibid.) \"And they greeted, a man, his neighbor, in peace.\" Who is called \"a man\"? Moses, as it is written (Numbers 12:3) \"And the man, Moses, was exceedingly humble.\" It was Moses, then, who bowed down to his father-in-law and kissed him. From here they ruled that a man should be solicitous of the honor his father-in-law. \"and they came into the tent\": the house of study.", + "(Ibid. 8) \"And Moses related to his father-in-law: to appeal to his feelings, to draw him near to Torah. \"all that the L–rd did\": in the exodus from Egypt. \"all the ordeals that they had undergone\": at the Red Sea. \"on the way\": the war with Amalek. \"and the L–rd had rescued them\": from everything.", + "(Ibid. 9) \"And Yithro rejoiced over all the good\": R. Yehoshua says: Scripture speaks of the good of the manna. They said to him: In this manna that the L–rd has given us we savor the taste of the loaf, of flesh, of fish, of hoppers, of all the delicacies in the world, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over all the good.\"", + "R. Elazar Hamodai says: Scripture speaks of the good of the well. They said to him: In the well that the L–rd has given us we savor the taste of old wine, of new wine, of milk, of honey, of all the sweets in the world, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over all the good.\"", + "R. Eliezer says: Scripture speaks of the good of Eretz Yisrael. They said to him: The L–rd is destined to give us six good \"measures\": Eretz Yisrael, the world to come, the kingdom of the House of David, the new world, the (institution of) the Kehunah and that of the Leviyah, it being written \"good,\" \"the good,\" \"all the good,\" \"over (adding three to the first three) all the good.\"", + "(18:10) \"And Yithro said: 'Blessed is the L–rd'\": R. Pappis said: Scripture speaks to the discredit of Israel, six hundred thousand men having been there and not one of them having stood up to bless the L–rd until Yithro came and did so, viz. \"And Yithro said: Blessed is the L–rd, who rescued you, etc.\"", + "\"from the hand of Egypt and from the hand of Pharaoh\": from the great serpent, viz. (Ezekiel 29:3) \"the great serpent sprawling in its Nile, who said 'Mine is the Nile and I have made it for myself.'\" \"from under the hand of Egypt\": from under subjugation to Egypt.", + "(Ibid. 11) \"Now I know that greater is the L–rd than all the gods\": Until now he had not conceded anything to Him. \"that the L–rd is greater\": They said: In the beginning there was no slave that could escape from Egypt, it being entirely sealed off, and now He has taken six hundred thousand men out of Egypt!", + "\"than all the gods\": They said: There was no idolatry in the world that Yithro did not come across and did not worship, viz.: \"than all the gods. And Na'aman was even more conceding in this regard than he, viz. (II Kings 5:15) \"Now I know that there is no G–d in all the land, but only in Israel.\" And thus, Rachav the harlot (Joshua 2:11) \"for the L–rd your G–d is the G–d in the heavens above and on the earth below.\"", + "", + "(Exodus 18:12) \"And Yithro, Moses' father-in-law took a burnt-offering and peace-offerings (for sacrifice) to G–d.\": Scripture registers wonder here: A man who had worshipped idolatry and who had poured libations and bowed down to idolatry now brings a burnt-offering and sacrifices to G–d!", + "\"and Aaron and all the elders of Israel came to eat bread with Moses' father-in-law before G–d\": And where did Moses go? Did he not go out to him in the beginning? viz. (Ibid. 3) \"and Moses went out to his father-in-law.\" We are hereby apprised that he stood and waited upon them. Whence did he learn (to do this)? From our father Abraham.", + "They said: This thing was expounded by R. Tzaddok, viz.: When R. Gamliel made a feast for the sages, all the sages of Israel were seated before him and R. Gamliel arose and served them, whereupon they said: We are not worthy of this. At this, R. Yehoshua said to them: Let him serve us. We find one greater than R. Gamliel who served men. They: Who? R. Yehoshua: Our father Abraham, the greatest in the world, who served ministering angels thinking them to be Arab idolators. How much more so (should this be done by) R. Gamliel, serving sages, students of Torah!", + "At this, R. Yitzchak said: We find one greater than R. Gamliel and than Abraham, who served men. They: Who? R. Gamliel: The Shechinah, who at all times supplies food for all who enter the world in accordance with their needs, and sates all living things with good will. And not only men who are worthy and tzaddikim, but even evildoers, idolators! How much more so should R. Gamliel pay attendance upon sages and Torah scholars!", + "\"And Aaron and all the elders of Israel\": Why \"before G–d\"? We are hereby apprised that all who pay attendance upon sages are accounted as paying attendance upon the Shechinah." + ], + [ + "(Exodus 18:13) \"And it was on the morrow that Moses sat to judge the people.\": on the morrow of Yom Kippur (after Moses had descended with the second tablets.) \"from morning to evening\": Now did Moses judge Israel from morning to evening? Do not judges judge only until the time of eating? We are hereby taught that if one judges a judgment of truth Scripture accounts it to him as if he were a partner with the Holy One Blessed be He in the creation, of which it is written (Genesis 1) \"and it was evening and it was morning.\"", + "(Exodus 18:14) \"And Moses' father-in-law saw\": What did he see? He saw him sitting like a king sitting on his throne and all paying attendance upon him, whereupon he said to him: \"What is this that you are doing to the people? Why are you sitting alone?\"", + "\"and Moses said to his father-in-law, etc.\": They said: This is what Yehudah of Kfar Acco asked R. Gamliel: Why did Moses see fit to say (Ibid.) \"Because the people come to me\"? (i.e., Does this not seem vain in him?) R. Gamliel: What else should he say? His concluding (Ibid.) \"to enquire (concerning the law) of G–d\" suffices (to free him of this charge).", + "(Ibid. 16) \"When they have a matter (to be resolved), he (the one who 'has the matter') comes to me\": (\"a matter\") as to uncleanliness or cleanliness. \"and I judge between a man\": This is a judgment where there is no compromise. \"and his neighbor\": this is a judgment where there is compromise, where they take leave of each other as \"neighbors.\"", + "\"And I make known to them the statutes of G–d\": These are inferences (from what is written). \"and His Toroth\": His (written) teachings. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"statutes\" (the laws governing) illicit relations, as in (Leviticus 18:30) \"not to follow the abominable statutes (i.e., the lewd practices) which were practiced before you.\" \"and His Toroth\": His teachings.", + "(Exodus 18:18) \"You will languish\": R. Yehoshua says: They will wear you out and cause you to collapse. R. Elazar Hamodai says: They will belabor you and vex you, as a fig tree whose leaves are wilted, viz. (Isaiah 1:30) \"like an elah of wilted leaf.\" \"also you\": Moses; \"also\": Aaron; \"also this people\": the seventy elders. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"you\" — Moses; \"also\" — Aaron, Nadav, and Avihu; \"this people\" — the seventy elders.", + "\"for this thing is beyond your strength\": He said to him: Look at that beam. When it is moist, two or three get under it but cannot lift it; four or five get under it and can lift it. \"For this thing is beyond your strength you will not be able to do it alone.\"", + "(Ibid. 19) \"Now, hearken to my voice\": If you hearken to me, it will go well with you. \"I will counsel you and G–d will be with you.\" Go and consult the Omnipotent. \"You be to the people\": as a vessel, full of pronouncements. \"And you shall bring the matters\": The things that you hear, bring and relate to them.", + "(Ibid. 20) \"And you shall exhort them in respect to the statutes\": the inferences; \"and the Toroth,\" the teachings. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar says: \"statutes\" — illicit relations (see above); \"and the Toroth\" — the teachings.", + "\"and you shall apprise them of the way\": Torah study; \"and of the deed that they shall do\" — the good act (i.e., the performance of mitzvoth.) These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai say: \"And you shall apprise them\": Make known to them \"the house of their life\" (i.e., instruct them in the earning of a livelihood.) \"the way\": the visiting of the sick. \"they shall go\": the burial of the dead. \"in it\": the practice of lovingkindness. \"and the deed\": the law. \"that they shall do\": above and beyond the letter of the law.", + "(Ibid. 21) \"And you shall see from all the people\": by prophecy. \"men of valor\": men of wealth and men of means. \"fearers of G–d\": in judgment. \"men of truth\": trustworthy men. \"haters of gain\": who hate to accept money (for collusion) in judgment. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"And you shall see from all the people\": clearly, as by the glass through which the kings look. \"men of valor\": trustworthy men. \"fearers of G–d\": those who compromise in judgment. \"men of truth\": such as R. Chanina b. Dossa and his colleagues. \"haters of gain\": who \"hate\" (i.e., who are prepared to lose) their own money in judgment. If they (thus) \"hate\" their own money, how much more so (are they solicitous for) the money of others!", + "\"and place over them officers of thousands, officers of hundreds, officers of fifties, and officers of ten\": \"officers of thousands\" — six hundred, (the population being six hundred thousand); \"officers of hundreds\" — six thousand; \"officers of fifties\" — twelve thousand; officers of tens\" — sixty thousand. So that all the officers of Israel totaled seventy-eight thousand and six hundred.", + "(Ibid. 22) \"And they shall judge the people at all times\": R. Yehoshua says: men who are not bound to labor and who are occupied with Torah study, so that they can judge the people at all times.", + "", + "(Ibid.) \"And it shall be, every great thing shall they bring to you\": (The intent is:) Major things shall they bring to you; minor things shall they themselves judge. You say this, but perhaps (the intent is:) The matters of the great men shall they bring to you and the matters of ordinary men shall they themselves judge? From (Ibid. 26) \"The hard thing they brought to Moses\" we see that Scripture here is not speaking of (great) men, but of great (i.e., formidable) things.", + "(Ibid. 23) \"If you would do this thing, etc.\": Go and take counsel with the Omnipotent. \"and G–d command you, you will be able to bear up.\" If He consents to you, you will be able to bear up. If not, you will not be able to bear up.", + "\"and also all of this people, etc.\": Aaron, Nadav and Avihu and the seventy elders of Israel \"shall come to their place in peace.", + "(Ibid. 24) \"And Moses heeded his father-in-law's voice\": as stated. \"and he did all that he said\" — all that his father-in-law said to him. These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Elazar Hamodai says: \"And Moses heeded his father-in-law's voice, and he did all that He (G–d) said to him.\"", + "(Ibid. 27) \"And Moses sent his father-in-law\": R. Yehoshua says: He sent him with gifts.", + "R. Elazar Hamodai says: He sent him with all the honor in the world, as is seen in his (Moses') response to him, as it is written (Numbers 10:30) \"I pray you, do not leave us,\" telling him: You gave us good and beautiful counsel, and the L–rd consented to your words. \"I pray you, do not leave us.\" Yithro replied: Is a candle of benefit other than in a place of darkness? Can sun and moon benefit from a candle? You are the sun and Aaron your brother is the moon. What can a candle do between you? Let me go to my land and I will convert all of my countrymen and bring them to the study of Torah and under the wings of the Shechinah.", + "One might think that he went but did not do so. It is, therefore, written (Judges 1:16) \"And the children of Keni, the father-in-law of Moses, went up from the city of date-palms,\" and (Ibid.) \"and they went and settled with the people,\" \"the people\" signifying \"wisdom,\" (in this instance, Torah study), viz. (Iyyov 12:2) \"Truly you are a people, but will wisdom die with you?\" Read if not \"tamuth\" (\"die\"), but \"tumath\" (\"put to death\"). So long as a sage lives, his wisdom endures. When he dies, his wisdom is lost with him.", + "(And thus we find, when R. Yochanan b. Zakkai died, that his wisdom was lost with him.) They went and settled with Yaavetz, it being written of them (I Chronicles 2:55) \"the dwellers of Yaavetz.\" Now were they dwellers of Yaavetz? Rather, they were disciples of (a man called) Yaavetz, viz. \"And the families of scribes, 'dwellers' of Yaavetz — Tirathim, Shimathim, Suchathim — These were the Kenites who descended from Chamath, the father of the house of Rechav.\" \"Tirathim\" — They sounded the alarm (\"mathri'im\") and were answered. \"Shimathim\" — They heard (\"shamu\") the sound of shofar of Torah at Sinai. \"Suchathim\" — They dwelt in succoth, viz. (Jeremiah 35:10) \"And we (the descendants of Rechav) live in tents, etc.\"", + "It once happened that one of the water drinkers (the descendants of Rechav, viz. Jeremiah 35:6) sacrificed an offering and a Heavenly voice issued forth from the holy of holies, saying: \"He who accepted your sacrifices in the desert, He will accept your sacrifices at this time!\"", + "R. Nathan says: Great is the covenant that was made with Yonadav the son of Rechav than that made with David. For that made with David was conditional, viz. (Psalms 132:12) \"If your sons keep My covenant, etc.\", and if not, (Ibid. 89:33) \"then I will punish their offense with the rod,\" but the covenant with Yonadav the son of Rechav was unconditional, viz. (Jeremiah 35:19) \"There will not be cut off a man of (the descendants of) Yonadav the son of Rechav standing before Me all of the days.\"...", + "Three things were given conditionally: Eretz Yisrael, the Temple, and the kingdom of the house of David, but not the Torah scroll and the covenant of Aaron, which were not given conditionally. Eretz Yisrael — (Devarim 11:16-17) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed … and the wrath of the L–rd will burn against you.\" The Temple — (I Kings 6:12) \"This Temple that you build, if you follow My statutes and keep all of My mitzvoth to walk in them, then I shall uphold My word with you that I spoke to David your father, etc.\" And if not, (Michah 7:15) \"… then the land will be a ruin (together) with its inhabitants.\" The kingdom of the house of David — (Psalms 132:12) \"If your sons keep My covenant, etc.\", and if not, (Ibid. 89:33) \"then I will punish their offense with the rod.\"", + "And whence is it derived that the Torah scroll was given unconditionally? From (Devarim 33:4) \"The Torah which Moses commanded us is the (eternal) inheritance of the congregation of Jacob.\" Whence is it derived that the covenant with Aaron was made unconditionally? From (Numbers 18:19) \"It is a covenant of salt forever,\" (Ibid. 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him a covenant of eternal priesthood.\"", + "And whence is it derived that the sons of Yonadav the son of Rechav are the descendants of Yithro? From (I Chronicles 2:55) \"They were the Kenites, who descended from Chamath the father of Rechav.\" They sought a master and Yaavetz sought disciples, viz. (Ibid. 4:10) \"and Yaavetz called out to the G–d of Israel, saying: 'If You bless me and expand my borders, and Your hand be with me and You keep (me) from evil, not to sadden me …' And the L–rd brought what he asked.\" \"If you bless me\" — with Torah study.. \"and You expand my borders\" — with disciples. \"and Your hand be with me\" — that I not forget my learning. \"and You keep (me) from evil\" — that You give me friends such as I am. \"not to sadden me\" — that the evil inclination not keep me from Torah study. \"And the L–rd brought what he asked\" — He granted him what he asked,", + "and them what they asked. As it is written (Proverbs 29:13) \"the poor man and the man of means meet. The L–rd brightens the eyes of both,\" and (Ibid. 22:2) \"The rich man and the poor man have met. The L–rd makes them all.\" How so? A disciple who pays attendance upon his master, and his master desires to teach him — \"The L–rd brightens the eyes of both.\" Both acquire life in the world to come. But if a disciple pays attendance upon his master, and his master does not desire to teach him — \"The L–rd makes them all\" — The one whom He made wise, He makes stupid in the end; and the one He made stupid, He makes wise in the end.", + "", + "", + "R. Yehudah Hanassi says: It is written \"And Yaavetz called out to the G–d of Israel, saying: 'If You bless me and expand my borders, etc.'\" If You bless me with children and expand my borders with sons and daughters, \"and Your hand be with me\" — in my dealings, \"and You keep (me) from evil\" — that the life You have given me be free of intestinal disorder, or eye ailments, or headaches, \"not to sadden me\" — that the evil inclination not sadden me … But if You do not do this for me, I will descend with my grief to the grave. \"And the L–rd brought what he asked\" — He granted him what he asked." + ] + ], + "Tractate Bachodesh": [ + [ + "(Exodus 19:1) \"On the third month of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt\": We are hereby apprised that we number the months from the exodus from Egypt.", + "This tells me only of months. Whence do I derive (the same for) years? From (Numbers 1:1) \"in the second year of their exodus from Egypt.\"", + "This tells me only of that period (i.e., the general period of the exodus.) Whence do I derive the same for succeeding periods? From (Ibid. 33:38) \"in the fortieth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt in the fifth month\" (Av).", + "All this, until they entered Eretz Yisrael. Whence do I derive the same for (the period) after they entered Eretz Yisrael? From (I Kings 6:1) \"In the four hundred and eightieth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt.\" All this, until the Temple was built. Once the Temple was built, they began to count from (the time of) its building, viz. (II Chronicles 8:1) \"And it was, at the end of forty years of Solomon's building of the Temple of the L–rd, etc.\" If they did not merit numbering from its building they numbered from its destruction, viz. (Ezekiel 40:1) \"in the fourteenth year after the city was smitten.\" If they did not merit numbering for themselves, they numbered for others, viz. (Daniel 2:1) \"And in the second year of the reign of Nevuchadnezzar, etc.\", and (Chaggai 1:15) \"In the second year of the reign of King Darius.\"", + "And it is written (Song of Songs 1:8) \"If you do not know, you fairest among the women, etc.\" and (Devarim 28:47-48) \"Because you would not serve the L–rd your G–d … you will serve your foes, etc.\"", + "Once, R. Yochanan b. Zakkai went up to Maon Yehudah, where he saw a young girl picking barley from under the dung of a horse, whereupon he asked (the bystanders): Did you see that young girl? What is she? They: A Hebrew. He: Who owns this horse? They: An Arab rider. R. Yochanan to his disciples: All of my days I was aggrieved over this verse, reading it and not knowing what it meant — \"If you do not know, you fairest among the women\" — If you did not wish to subserve Heaven, you will subserve gentiles. If you did not wish to pay the half-shekel for a head to Heaven, you will pay fifteen shekels in the kingdom of your foes.", + "If you did not wish to repair the roads and the thoroughfares for the festival pilgrims, you will repair the station houses for the pilgrims to the royal vineyards.", + "And thus is it written (Devarim 28:47-48) \"Because you would not serve the L–rd your G–d in joy and gladness … you will serve your foes in hunger and in thirst, in nakedness and in want of all.\"", + "What is \"in want of all\"? In want of sanity. Variantly: \"in want of all\" — in want of Torah study.", + "(Exodus 19:1) \"On this day they came to the desert of Sinai\": It was Rosh Chodesh.", + "(Ibid. 2) \"And they journeyed from Refidim and they came to the desert of Sinai\": Is it not already written (Ibid. 1) \"they came to the desert of Sinai\"? — Their journeying from Refidim is being likened to their coming to the desert of Sinai. Just as the latter was in a state of repentance, so, the former.", + "Variantly: Their coming to the desert of Sinai is being likened to their journeying from Refidim. Just as in their journeying from Refidim, they angered the L–rd for a short time, repented, and were accepted, so, in their coming to the desert of Sinai.", + "R. Elazar b. R. Yossi Haglili said: It is written (Psalms 81:8) \"In distress you called and I rescued you. I answered you from the recesses of thunder. I tested you at the waters of Merivah\": At the (very) time that I answered and protected you and made the whole world thunder for you — at that very time it was revealed before Me what you were destined to do at the waters of Merivah!", + "Abba Shaul says: It is written \"I will answer you\": You call \"in secret,\" and I will answer you in the open and cause the whole world to thunder (for your sake). ...", + "R. Yehudah b. Lakish says: It is written (Exodus 2:25) \"And G–d saw the children of Israel\": He saw that they had repented, but they did not see (this in) each other. (Ibid.) \"and G–d knew\": He knew that they had repented, but they did not know (this about) each other. ...", + "R. Eliezer says in the name of Abba Yossi b. Dormaskith: \"and G–d saw the children of Israel\": that they are destined to anger (Him), that they are destined to rebel. And why all this (readiness to forgive them)? Because of the omnipotence of repentance. ...", + "Similarly, R. Eliezer b. Yossi expounded (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted,\" (Ibid. 8) \"And He said: 'Surely, they are My people, children who will not lie.'\" But did He not know that they would lie? It is, therefore, written \"Surely.\" (i.e., it was surely known to Him (that they would lie.) How, then, are we to understand (Ibid.) \"and I will be their salvation\"? — He did not save them as men who were destined to anger Him, but as men who (by repentance) were not destined to be faithless to Him forever. And thus is it written (Psalms 78:36-37) \"And they deceived Him with their mouths, and with their tongues they lied to Him, and their hearts were not constant with Him, and they were not faithful to His covenant\" — in spite of which (Ibid. 38) \"But He, being merciful, will forgive transgression,\" and (Isaiah 6:10) \"The heart of this people has become fat, and its ears have become heavy, etc.\" (— in spite of which) (Ibid.) \"if he repents, he will be healed.\"", + "\"and they encamped in the desert\": The Torah was given openly, in a public place. For if it were given in Eretz Yisrael, they could say to the nations of the world: You have no portion in it. But it was given openly, in a public place, and all who want to take it may come and take it.", + "I might think it was given at night; it is, therefore, written (Ibid. 19:16) \"And it was on the third day, when it was morning, etc.\" I might think that it was given in silence; it is, therefore, written (Ibid.) \"and there were thunders and lightnings.\" I might think that they did not hear the thunders; it is, therefore, written (Ibid. 20:15) \"And all the people saw the thunders and the lightnings,\" and (Psalms 29:4) \"the voice of the L–rd in majesty, etc.\"", + "The wicked Bilam said to all those standing with him (Ibid. 11) \"The L–rd will give strength to His people,\" and they all responded (Ibid.) \"The L–rd will bless His people in peace.\"", + "R. Yossi says: It is written (Isaiah 45:19) \"Not in secrecy did I speak, in a place of darkness, etc.\" In the very beginning, when I gave it, I did not give it in secret or in a dark, dusky land. And I did not say to the seed of Jacob \"Seek Me in vain\" (i.e., gratis). I did not give it as a pledge (to be taken back), viz. (Ibid.) \"I am the L–rd, who speaks righteousness, who declares what is just.\" Even before I gave you the mitzvoth I \"prefaced\" their reward, viz. (Exodus 16:5) \"And they shall prepare what they shall bring (of the manna) and it shall be double, etc.\" And it is written (Leviticus 25:21) \"And I shall command My blessing for you in the sixth year, etc.\" I might think (that reward is given) only for these (Shabbath and Shevi'ith) alone (and not for other mitzvoth). It is, therefore, written (Psalms 105:44) \"And He gave them the land of nations, etc.\" Why? (Ibid. 45) \"So that they keep His statutes and observe His laws.\" ...", + "R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili was wont to say (Ibid. 147:19) \"He relates His statutes to Jacob, His statutes and His judgments to Israel. He did not do so for any other nation.\" Now what did these poor nations do that He declined to give them the Torah? (Ibid. 20) \"Judgments they would not know\" — they declined to accept (the Torah), viz. (Habakkuk 3:3) \"G–d came from the south … (4) with a glow like light … (5) \"Before Him went a plague … (6) \"He stood and measured out the land. He saw and He released the nations\" (viz. Avodah Zarah 2b).", + "(Exodus 19:2) \"And Israel encamped there\": Elsewhere it is written \"and they journeyed,\" \"and they encamped\" — they journeyed in quarrel and encamped in quarrel. Here, they were of one heart — wherefore it is written \"and (it) encamped.\" \"and Israel encamped there\": He said to them, you will be there for a (relatively) long time. And, indeed, we find that they were there for twelve months less ten days. \"opposite the mountain\": to the east of the mountain. \"opposite\" always signifies to the east." + ], + [ + "(Exodus 19:3) \"And Moses went up to G–d\": This was on the second day. \"and the L–rd called to him\": We are hereby apprised that the calling preceded the speaking. \"Thus shall you say\": \"thus\" — in the holy tongue. \"Thus\" — in this order. \"Thus\" — on this matter. \"Thus\" — that you do not detract and that you not add.", + "\"Thus shall you say to the house of Jacob\" — the women, \"and speak to the children of Israel\" — the men.", + "\"Thus shall you say to the house of Jacob\" — gently\"; \"say\" — Give the women the basic ideas. \"and speak to the children of Israel\": \"speak\" in detail to the men.", + "\"You have seen what I did to Egypt\": I am not speaking to you from tradition. They (i.e., their punishment) is not written down for you. I am not sending you missives. I am not producing witnesses. But you yourselves have seen what they were guilty of — idolatry, illicit relations, and the spilling of blood. In the past, I did not exact punishment of them. (I did so) only for your sakes.", + "\"and I bore you on eagles' wings\": R. Eliezer says: This refers to the day of the exodus, when all of them were gathered together and came to Ramses in an instant.", + "\"and I brought you to Me\": before Mount Sinai. R. Akiva says: It refers to the day of the giving of the Torah, when Israel recoiled twelve mil and returned twelve mil — so that they \"traveled\" twenty-four mil for each pronouncement. \"and I will bring you\" — to the Temple.", + "Variantly: \"and I bore you on eagles' wings\": How is the eagle different from all other birds? All other birds keep their young under their feet, fearing other birds that fly above them — unlike the eagle, who fears man alone, that he not shoot an arrow at him. Better that it strike it and not its young.", + "An analogy: A man was walking on the road leading his son before him, when robbers came to snatch his son — whereupon he placed him behind him — whereupon a wolf came to snatch him from behind — whereupon he placed him before him. Robbers before him and a wolf behind him, he took his son and placed him on his shoulder, viz.: (Devarim 1:31) \"… and in the desert, where you saw how the L–rd your G–d bore you, as a man bears his son.", + "(Ibid. 19:5) \"And now, if you hearken to My voice\": Take it upon yourselves now, all beginnings being difficult. \"If hearken you shall hearken\": From here it was derived: If a man hearkened to one mitzvah, he is caused to hearken to many mitzvoth. If he forgot one mitzvah, he is caused to forget many mitzvoth, viz.", + "(Devarim 8:19) \"If forget you shall forget, etc.\" \"and you keep My covenant\": the covenant of Torah. R. Akiva says: the covenant of circumcision.", + "\"and you shall be unto Me\": possessed by Me and occupied with Torah and not with other things. \"then you shall be unto Me a segulah\" (a select treasure). Just as a man's segulah is beloved by him, so, you will be beloved by Me. R. Yehoshua b. Karcha says \"to sharpen the ear\": I might think (the intent is) that just as a woman \"scrimps\" from her husband, and a son from his father, and a servant from his master, and a maid from her mistress, so, you, \"scrimp\" from Me. It is, therefore, written (Ibid.) \"for all the earth is Mine.\"", + "(Ibid. 6) \"And you shall be unto Me\": I am not setting up any others over you, but only \"Me.\" And thus is it written (Psalms 121:4) \"He will not slumber and He will not sleep, the (sole) Keeper of Israel.\"", + "\"a kingdom of Cohanim\": I do not crown kings from the peoples of the world, but only from you. And thus is it written (Song of Songs 6:9) \"She is one, My dove, My perfect one, etc.\"", + "R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that every one of Israel will have sons like those who left Egypt? From (Psalms 45:17) \"In place of your fathers will be your sons.\" If \"sons,\" I might think (even) the sick and the humble. It is, therefore, written (Ibid.) \"You will make the princes.\" If \"princes,\" I might think merchants. It is, therefore, written (here) \"a kingdom.\" If a king, I might think that he reverts to being a conqueror. It is, therefore, written \"Cohanim,\" \"idlers\" (from war), as in (II Samuel 8:18) \"And the sons of David were Cohanim.\"", + "Variantly: From here (\"a kingdom of Cohanim\") it is derived that all of Israel were fit to eat of the offerings — until they made the golden calf. Once they made the golden calf, it (i.e., the status of Cohanim) was taken from them and given to the (official) Cohanim, as it is written (Jeremiah 50:17) \"A scattered sheep is Israel, harried by lions … first it was devoured by Nevuchadnezzar, king of Bavel, etc.\" It (Israel) is compared to a sheep. Just as a sheep, when one of its lambs is smitten, all of its lambs feel it, so, Israel, if one of them is smitten, all of them feel it. As opposed to the nations of the world. If one of them is killed, all of them rejoice in his downfall.", + "\"and a holy nation\": They are called \"a holy nation,\" as it is written (I Chronicles 17:21) \"And who is like Your nation, Israel, one nation in the land,\" holy of holies, separate from the peoples of the world and from their abominations. \"These are the things\" — not less and not more; \"that you shall speak to the children of Israel\" — in this order.", + "(Ibid. 7) \"And Moses came, and he called to the elders of the people\": We are hereby apprised that Moses accorded honor to the elders. \"and he put before them\": He enlightened their eyes; \"all these things\": first, first; last, last. \"that the L–rd had commanded him\" — to the women as well.", + "(Ibid. 8) \"And all the people answered together\": They did not answer deceptively, and they did not consult each other, but they were all one in heart and answered (Ibid.) \"Whatever the L–rd has spoken we shall do.\"", + "\"And Moses returned the words of the people to the L–rd\": Now was this necessary? The Torah hereby teaches us derech eretz (proper deportment). Moses came and returned an answer to his sender, saying: Though He knows, I shall return an answer to my sender.", + "Variantly: (Its purpose is) to accord reward to Moses for every ascent and for every descent.", + "(Ibid. 9) \"And the L–rd said to Moses: Behold, I shall come to you in the thickness of the cloud\": In a thick cloud. Which is that? \"arafel,\" viz. (Ibid. 20:18) \"and Moses drew near to the arafel, where G–d was. (Ibid. 19:9)", + "\"so that the people hear when I speak with you\": R. Yehudah says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He said to Moses: I will tell you something (viz. (Ibid. 21), and you will return answer to Me (viz. Ibid. 23), and I will acknowledge your answer (viz. Ibid. 24), so that Israel will say: Great is Moses, whom the L–rd acknowledged (viz. Ibid. 9) \"and in you, too, will they believe forever\").", + "Rebbi says: We would have to acknowledge the greatness of Moses only if we assumed that the Holy One Blessed be He retracted His directive (19:21), (which is not the case). Rather, the Holy One Blessed be He said to Moses: I will call you from the top of the mountain and you will ascend, viz. (Ibid. 20) \"And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses ascended.\"", + "(Ibid. 19:9) \"and also in you will they believe forever.\": also in you, also in the prophets destined to arise after you.", + "\"and Moses told\": Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? R. Yossi Haglili says: What is written, viz. (Ibid. 12) \"And demarcate bounds for the people, saying, etc.\" R. Eliezer b. Prata says: Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? What is written, viz. (Ibid. 24:3) \"And Moses came and he told the people, etc.\" He said to them: If you take upon yourselves punishment (for non-observance of the mitzvoth) with joy, you will receive reward (for their performance), and if not, you will receive punishment (for their non-performance). And they took upon themselves punishment with joy.", + "", + "Rebbi says: Now what did the L–rd say to Moses to say to Israel or what did Israel say to Moses to say to the L–rd? They said: We want to hear it from our King. There is no comparing hearing it from an attendant to hearing it from the King Himself — whereupon the L–rd said (to Moses): Grant them what they ask, (Ibid. 19:9) \"so that the people hear, etc.\"", + "Variantly: They said: We want to see our King. There is no comparing hearing to seeing, viz. (Ibid. 11) \"for on the third day the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai.\"" + ], + [ + "(Exodus 19:10) \"And the L–rd said to Moses: Go to the people and make them ready today\" — the fourth day — \"and tomorrow\" — the fifth day. (Ibid. 11) \"And have them be ready for the third day\": the sixth (of Sivan) when the Torah was given. And what did Moses do on the fifth day? He rose early in the morning and built an altar, viz. (Ibid. 24:4) \"and he rose early in the morning and he built an altar at the foot of the mountain.\" He set up twelve monuments for the twelve tribes of Israel. These are the words of R. Yehudah.", + "And the sages say twelve monuments for each tribe. He built an altar, sacrificed thereon a burnt-offering and peace-offerings, took of the blood of the burnt-offering in two receptacles, part for the L–rd, part for the congregation; he took of the blood of the peace-offerings in two receptacles, part for the L–rd, part for the congregation, as it is written (Ibid. 6) \"And Moses took half the blood\" — the part for the congregation — \"and half the blood he sprinkled on the altar\" — the part for the L–rd.", + "(Ibid. 7) \"And he took the book of the covenant and he read (it) in the ears of the people.\": But we do not know from where (he read it). R. Yishmael b. R. Yossi says: From the beginning of the creation until here.", + "Rebbi says: The mitzvoth that were commanded to Adam, the mitzvoth that were commanded to the sons of Noach, and the mitzvoth that were commanded in Marah and all of the other mitzvoth.", + "R. Yishmael says: What is written at the beginning, viz. (Leviticus 25:1-3) \"And the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai, saying … then the land shall rest a Sabbath to the L–rd. Six years shall you sow your field, etc.\", sabbatical years, Jubilee years, blessings and curses. What is written at the end? (Ibid. 26:46) \"These are the statutes and the ordinances and the Toroth that the L–rd gave between Himself and the children of Israel on Mount Sinai by the hand of Moses.\" (At this,) they said: We take it upon ourselves. When Moses saw this, he took the blood and sprinkled it on the people, viz. (Exodus 24:8) \"And Moses took the blood and sprinkled it upon the people,\" saying to them: You are (hereby) tied and bound and committed. Tomorrow come and take upon yourselves all of the mitzvoth. R. Yossi b. R. Yehudah says: On that day all of the acts (of their induction into the covenant) were performed....", + "(Ibid. 19:10) \"and have them wash their garments\": Whence is it derived that they (themselves) required immersion? It follows a fortiori, viz.: If where washing of garments is not required (e.g., in an instance of touching a sheretz), immersion is required, how much more so here, where washing of garments is required. There is no washing of garments in the Torah where immersion is not required.", + "(Ibid. 11) \"And have them ready for the third day\": the sixth day (of Sivan) on which the Torah was given, viz. (Ibid.) \"for on the third day the L–rd will go down, etc.\" \"the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai\": This is one of the ten \"descents\" in the Torah.", + "\"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that there were no blind ones among them.", + "Variantly: \"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that they saw at that time what Ezekiel and Isaiah could not see, it being written (Hoshea 12:11) \"and by the prophets I shall be imaged,\" (but at Sinai they saw the Shechinah.)", + "Variantly: \"before the eyes of all the people\": We are hereby apprised that if they lacked (in unity of heart) even one, they could not receive (the Shechinah). R. Yossi says: Even if they numbered 22,000, they could receive it, it being written (Numbers 10:36) \"And when it (the ark) rested, he (Moses) would say: 'Return, O L–rd (to) the (two) ten thousands (two) thousands of Israel.'\"", + "(Exodus 19:12) \"And you shall 'bound' the people\": I might think only at the east of the mountain, (where they were encamped). It is, therefore, written \"roundabout.\" \"saying\": We are hereby apprised that they exhorted each other in this regard. \"Take heed unto yourselves\": this constitutes a negative commandment. \"not to go up on the mountain\": I might think that he may not go up, but he may touch it; it is, therefore, written \"Whoever touches the mountain.\" I might think that he may not climb and that he may not touch it but he may ascend in a sedan-chair; it is, therefore, written \"not to go up on the mountain\" (in any manner). \"Whoever touches the mountain shall be put to death\": This is the punishment.", + "(Ibid. 13) \"No hand shall touch it\": not (i.e., this does not apply to) Shiloh, not the tent of meeting, and not the Temple. \"for stoned shall he be stoned\": Whence is it to be derived that he is to be pushed down (from a high place)? From \"cast down.\" And whence is it derived that if he died by being pushed down this satisfies the commandment? From \"stoned shall he be stoned or cast down shall he be cast down.\" And whence is it derived that all stoning is thus satisfied? From (the redundant) \"stoned shall he be stoned or cast down shall he be cast down.\" \"beast\": This tells me only of a beast. Whence do I derive the same for an animal? From \"whether beast.\" Whence do I derive the same for a woman? From \"whether man.\" \"he shall not live\":", + "R. Akiva says: It is written here \"he shall not live,\" and elsewhere (Ibid. 22:17) \"A witch you shall not let live.\" Just as here, by stoning, so, there, by stoning.", + "\"When the ram's horn sounds\": (lit.,) when the ram's horn \"draws out\" its sound, you may ascend the mountain. R. Yossi says: It is not a man's place that honors him, but he that honors his place. As long as the Shechinah was on the mountain — \"Whoever touches the mountain shall be put to death.\" Once the Shechinah has left the mountain, all are permitted to ascend it.", + "(Exodus 19:14) \"And Moses went down from the mountain\": We are hereby apprised that Moses did not turn to his affairs or go down to his house, but (directly) from the mountain to the people. I might think, only for this directive. Whence do I derive (the same for) all other directives? It is, therefore, written (Ibid. 20) \"And the L–rd descended upon Mount Sinai, etc.\" Now this has already been stated. Why need it be stated (Ibid. 25) \"And Moses went down to the people\"? To teach that Moses did not turn to his affairs or go down to his house, but (directly) from the mountain to the people. This tells me only of the directives of Mount Sinai. Whence do I derive (the same for) the directives of the tent of meeting? From (Ibid. 34:34) \"And he would go forth (from the tent of meeting) and speak to the children of Israel what he had been commanded.\" And whence is it derived that all of his ascents were in the morning? From (Ibid. 24) \"And be ready in the morning … and let no man go up with you … And he hewed two stone tablets, etc.\" Let it not be written (4) \"as the L–rd commanded him.\" It serves as a prototype, viz.: Whenever Moses ascended, it was in the morning.", + "(Ibid. 19:14) \"Vayekadesh the people\": He readied them. \"and they washed their garments,\" and they cleansed themselves.", + "(Ibid. 15) \"And he said to the people: Be ready in three days\": But we did not hear the L rd telling him (in Ibid. 11) that they should separate from their wives! — But \"Be ready\" — \"Be ready\" constitutes a gezeirah shavah (identity), viz.: Just as \"Be ready\" here is linked to separation, so, \"Be ready\" there.", + "Rebbi says: It (that separation is implied) is derived from the verse itself, viz. (Ibid. 10) \"Go to the people and make them ready today and tomorrow.\" If immersion itself is meant, let him immerse on the fifth day, so that he will be clean at sunset (for receiving the Torah on the sixth day.) It is, therefore, written \"Go to the people (i.e., the married couples) to direct them to separate (for three days).", + "(Ibid. 15) \"Do not draw near to a woman\": From here it was ruled that if a woman ejects semen on the third day (after intercourse) she is pure, as is implied by the Sinai directive. These are the words of R. Elazar b. Azaryah.", + "(Ibid. 16) \"And it was, on the third day, when it was morning, etc.\" We are hereby apprised that the L–rd \"arose\" before they did, viz. (Song of Songs 1:12) \"While the King was on his couch, my nard gave forth its fragrance.\" \"that there were thunderings\": One different from the other.", + "\"and lightnings\": one different from the other. \"and a heavy cloud upon the mountain\": \"arafel\" (a thick mist) as in (Ibid. 20:18) \"and Moses drew near to the arafel.\"", + "\"And the sound of the shofar, very strong\": as in (Ibid. 19:19) \"And the sound of the shofar grew exceedingly strong.\" The normal phenomenon, the longer the sound is sustained the weaker it grows. But here, the longer it was sustained, the stronger it grew. Why so? In the beginning, to accustom the ear to (the progressive strengthening of) the sound. \"Vayecherad all the people in the camp\": They were shaken.", + "(Exodus 19:17) \"And Moses took out the people\": R. Yossi said: R. Yehudah was wont to expound: (Devarim 33:2) \"And he (Moses) said: 'The L–rd came from Sinai.'\" Do not read it thus, but \"to Sinai,\" to give Torah to Israel. But I do not say this but (rather) \"The L–rd came from Sinai\" to receive Israel, as a groom goes out to receive his bride.", + "", + "\"and they stood under the mountain\": We are hereby apprised that the mountain was torn from its place and they came forward and stood under the mountain.", + "Concerning this it is stated in the Tradition (Song of Songs 2:14) \"My Dove in the clefts of the rock … Show me Your face; let me hear Your voice. For Your voice is sweet and Your face is fair.\" \"Show me Your face\" — the twelve monuments for the twelve tribes of Israel (viz. Exodus 24:4). \"Let me hear Your voice\" — the Ten Commandments. \"For Your voice is sweet\" — after (hearing) the Ten Commandments. \"and Your face is fair\" — (Leviticus 9:5) \"And the entire congregation came forward (on the eighth day of the investiture of the Cohanim) and they stood before the L–rd.\"", + "R. Eliezer says: It speaks of the Red Sea, viz.: \"Show me Your face\" (lit., \"Your sight\") — (Exodus 14:13) \"Stand and see the salvation of the L–rd.\" \"Let me hear Your voice\" — (Ibid. 10) \"and they were exceedingly afraid, and the children of Israel cried out to the L–rd.\" \"for your voice is sweet\" — (Ibid. 2:23) \"and their outcry ascended to G–d. \"and your face (= sight) is fair\" — (Ibid. 4:30-31) \"and he performed the signs before the eyes of the people, and the people believed.\"", + "Variantly: \"for your voice is sweet\" — at the Red Sea, viz. (Ibid. 15:1) \"I shall sing to the L–rd, for He is exalted (over all the) exalted.\" \"and Your face is fair\" — (Psalms 8:24) \"From the mouths of babes and sucklings You have founded strength … When I see Your heavens, etc.\"" + ], + [ + "(Exodus 19:18) \"And the whole of Mount Sinai smoked\": I might think the place of the divine Presence alone; it is, therefore, written \"the whole.\" \"for the L–rd had come down upon it in fire\": We are hereby apprised that the Torah is fire, that it was given from fire, and that it is comparable to fire, i.e., just as with fire, if one gets (too) close to it, he is burned, and if he is (too) far from it, he is chilled, so, (with Torah) one must \"heat\" himself only by its light, (and not in its \"flames\").", + "\"and its smoke rose like the smoke of a lime kiln\": If \"lime kiln\" (alone were written) I might think, only as a lime kiln (and not more); it is, therefore, written (Devarim 5:20) \"and the mountain burned in fire.\" Why, then, \"like a lime kiln\"? To \"help\" the ear by what it is accustomed to hear.", + "Similarly, (Amos 3:8) \"The lion has roared. Who will not fear? (The L–rd G–d has spoken. Who will not prophesy?\") Who has given power and strength to the lion? Is it not He? (i.e., What need have we, then, of epithets?) We use the epithet of His creations to \"help\" the ear (by what it is accustomed to hear.)", + "Similarly (Ezekiel 43:2) \"And the glory of the G–d of Israel came by way of the East, His voice like the voice of many waters.\" Who has given power and strength to the waters? Is it not He? (What need have we, then, of epithets?) We use the epithet of His creations to \"help\" the ear (by what it is accustomed to hear.)...", + "\"and the whole mountain trembled\": (Mount Sinai) was included in all of the mountains, viz. (Judges 5:5) \"The mountains quaked before the L–rd — This is Sinai, etc.\" and (Psalms 68:17) \"Why do you quake, you mountains gavnunim\"? (\"givnonim\" = \"peaked\"), as in (Leviticus 21:20) \"or a hunchback ('gibein') or a dwarf.\" He said to them: You are all givnonim (in spite of which He chose [the 'lowly'] Sinai).", + "And why was the Holy Spirit (i.e., the Temple) reposed on the portion of Benjamin? For all of the tribes took part in the selling of Joseph, but Benjamin was not with them. And also, all the tribes were born outside of Eretz Yisrael, and Benjamin was born in Eretz Yisrael.", + "(Exodus 19:19) \"And the voice of the shofar\": This is a propitious sign in Scripture. Wherever \"shofar\" is mentioned, this is propitious for Israel, viz. (Psalms 47:6) \"G–d has risen with teruah (the shofar blast); the L–rd, with the sound of the shofar\", (Isaiah 27:13) \"And it shall be on that day, it shall be sounded by a great shofar, etc.\", and (Zechariah 9:14) \"And the L–rd G–d will blow the shofar, and will go in a tempest against Teiman (Edom).\"", + "", + "(Exodus 19:19) \"Moses spoke and the L–rd answered him with a voice\": R. Eliezer says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He would not speak (a new commandment) until Moses said to Him that His children had already accepted (the previous commandment)? From \"Moses spoke, etc.\"", + "R. Akiva to R. Eliezer: This goes without saying. What, rather, is the intent of \"Moses spoke, etc.\"? That the Holy One Blessed be He gave power and strength to Moses and assisted him with his voice, so that Moses could speak (the commandment) to Israel in the same manner that he had heard it from Him. Thus, \"Moses spoke, G–d answering (i.e., assisting) him with (the) voice.\"", + "(Exodus 19:20) \"And the L–rd descended upon Mount Sinai\": I might think that the \"Glory\" itself descended on Mount Sinai. It is, therefore, written (Ibid. 20:19) \"that from the heavens I spoke to you.\" We are hereby apprised that the Holy One Blessed be He bent the lower heavens and the upper heavens of heaven and spread them over the top of the mountain and the Glory descended on top of the mountain. (He did this) as one spreads a bolster on a bed, (and He spoke) as a man speaking from a bolster, viz. (Isaiah 63:19-64:1) \"Had You not split the heavens and descended, the mountains quaking before You, as fire kindles brushwood, fire boiling water, etc.\"", + "R. Yossi says (Psalms 115:16) \"the heavens are the heavens of the L–rd, etc.\" Moses and Eliyahu did not ascend above, and the glory did not descend below. But the L–rd said to Moses: I will call you from the top of the mountain, and you ascend, viz. (Exodus 19:20) \"And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses ascended.\"", + "(Exodus 19:21) \"And the L–rd said to Moses: Go down and warn the people\": lest they break their bounds to see.", + "\"and there fall of them many\": If one of them falls, it is (to Me) as if all have fallen; the one detracts from the many. One of them who falls is reckoned against the entire act of creation, viz. (Zechariah 9:2) \"for to the L–rd (will be) the eye of (one) man and (it will be reckoned as) all the tribes of Israel.\"", + "(Exodus 19:22) \"And also the Cohanim, who draw near to the L–rd\": We are hereby apprised that the Cohanim are not included in \"the people\" (above, 21). And thus is it written (Leviticus 16:33) \"for the Cohanim and for all the people of the congregation shall he make atonement\" — the Cohanim are not included in \"the people.\" And who are \"the Cohanim\"? R. Yehoshua b. Karcha says: Nadav and Avihu, (i.e., even the most prominent of them.) (For) it is not written (merely) \"the Cohanim,\" but \"the Cohanim who draw near to the L–rd.\"", + "\"And also\": to include the elders with them.", + "(Exodus 19:23) \"And Moses said to the L–rd, etc.\": I have already warned them and set bounds for them.", + "(Ibid. 24) \"And the L–rd said to him: Go descend\": Well have you spoken. This is as R. Yehudah says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He said to Moses: I will say something to you, and you will answer Me, and I will acknowledge what you have said — so that Israel will say: Great is Moses, whom the Holy One Blessed be He acknowledged? (From the above.)", + "Rebbi says: We would have to acknowledge the greatness of Moses only if we assumed that the Holy One Blessed be He retracted His directive. (Rather,) He spoke thus because one is prompted to zeal at the time of learning (what he must do) and at the time of acting.", + "", + "(Ibid. 24) \"And go up, you and Aaron with you\": I might think that all are to go up. It is, therefore, written (Ibid.) \"but the people, let them not break (their bounds at all) to ascend to the L–rd, lest He make a breach in them.\"", + "(Ibid. 25) \"And Moses went down to the people and he said (this warning) to them\": He said it to them immediately, without delay.", + "(Ibid. 20:1) \"And G–d (Elokim) spoke\": \"Elokim\" connotes \"a judge,\" to exact punishment and trusted to reward.", + "", + "\"all of these things\": in a single utterance, an impossibility for flesh and blood.", + "If so, how are we to understand \"I am the L–rd your G–d,\" There shall not be unto you,\" etc.\" We are hereby apprised that the Holy One Blessed be He uttered all of the Ten Commandments in one pronouncement and then reiterated each commandment individually. I might then think that all of the commandments in the Torah were thus uttered. It is, therefore, written \"all of these things\": These were uttered in one pronouncement, and all the others, individually.", + "\"saying\": They responded to an affirmative (i.e., \"You shall, etc.\") in the affirmative (\"Yes\") and to a negative, in the negative. R. Akiva says: to an affirmative in the affirmative, and to a negative in the affirmative. Variantly: \"saying\": Go and say to them (what I have told you) and return their reply to Me. And whence is it derived that He did so? From (Ibid. 19:8) \"And Moses returned the words of the people to the L–rd.\" And whence is it derived that He acknowledged their words? From (Devarim 18:17) \"They have done well in speaking as they did.\"" + ], + [ + "(Yithro 20:2) \"I am the L–rd your G–d\": Why were the ten commandments not stated at the beginning of the Torah? An analogy: A man enters a province and says (to the inhabitants): I will rule over you. They respond: Did you do anything for us that you would rule over us? Whereupon he builds the (city) wall for them, provides water for them, wages war for them, and then says: I will rule over you — whereupon they respond: Yes! Yes!", + "Thus, the L–rd took Israel out of Egypt, split the sea for them, brought down manna for them, raised the well for them, brought in quail for them, waged war with Amalek for them, and then said to them: I will rule over you — whereupon they responded: Yes! Yes!", + "Rebbi says: (The thrust of \"your [singular] G–d\") is to apprise us of the eminence of Israel, that when they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, they were all of one heart, to receive the kingdom of Heaven with joy. And, what is more, they all stood security for each other (for observance of the mitzvoth.) And not only over what was revealed alone did the Holy One Blessed be He appear to them (in Arvoth Moav, viz. Devarim 29:9) to forge a covenant with them, but even over what was concealed, as it is written (Devarim 29:28) \"What is hidden (is known to) the L–rd our G–d, and what is revealed is for us and for our children forever\" — this, by way of saying: Over what is revealed we will enter into a covenant with you, but not over what is concealed, so that one not sin in secret and the congregation be bound thereby.", + "\"I am the L–rd your G–d who took you out of the land of Egypt.\" What is the intent of this? Because He appeared at the Red Sea as a hero waging war, viz. (Exodus 15:3) \"The L–rd is a Man of war,\" and at Mount Sinai, as an elder full of mercy, so as not to provide an opening for the nations of the world to say that there are two Deities, (He said) \"I am the L–rd your G–d.\" It was I at the Red Sea, and it is I on the dry land. It was I in the past and it will be I in time to come. I in this world and I in the world to come. As it is written (Devarim 32:39) \"See, now, that I, I am He,\" (Isaiah 46:4) \"And until you grow old, it is I,\" (Ibid. 44:6) \"Thus said the L–rd, the King of Israel, and its Redeemer, the L–rd of hosts: I am first and I am last,\" and (Ibid. 41:4) \"Who wrought and did, the caller of the generations from the beginning? I, the L–rd, am first, and with the last it will be I.\"", + "R. Nathan says: This is the retort to those heretics who would contend that there are two Deities. When the Holy One Blessed be He stood (at Mount Sinai) and said \"I am the L–rd your G–d,\" who stood up and contended with Him? If you would say that this took place in concealment, is it not written (Ibid. 45:19) \"Not in secret did I speak, etc.\" I did not reserve it (the Torah) for them alone. And thus is it written (Ibid.) \"I, the L–rd, speak righteously; I tell what is true.\"", + "Variantly: \"I am the L–rd your G–d\": When the Holy One Blessed be He stood and said \"I am the L–rd your G–d,\" the mountains shook and the hills quivered, and Tavor came from Be'er Elim and Carmel from Aspamia, as it is written (Jeremiah 46:18) \"As I live, says the King — the L–rd of hosts is His name — that as Tavor among the mountains and as Carmel by the sea shall he come,\" each one saying \"It is I who was called.\" But once they heard from His mouth \"who took you out of the land of Egypt,\" each remained in its place, saying \"He intends only those whom He took out of Egypt.\"... Variantly: \"I am the L–rd your G–d\": When the Holy One Blessed be He arose and proclaimed \"I am the L–rd your G–d,\" the earth took ill, as it is written (Judges 5:4) \"O L–rd, when You came forth from Seir, when You strode from the field of Edom, the earth shook; the heavens, too, dripped,\" and (Ibid. 5) \"Mountains dripped before the L–rd,\" and (Psalms 29:4) \"The voice of the L–rd in strength; the voice of the L–rd in glory!\" … (Ibid. 9) \"And in His sanctuary all proclaim \"'Glory!'\" Until their houses were suffused with the splendor of the Shechinah…", + "And it was for this reason that the nations of the world were solicited (to accept the Torah.) So as not to give them a pretext vis-à-vis the Shechinah — to say: Had we been solicited, we would have accepted it. They were solicited and did not accept it! As it is written (Devarim 33:2) \"And he said: L–rd came from Sinai, etc.\"", + "He came and revealed Himself to the sons of the wicked Esav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not kill.\" They: But this is what we have inherited from our father, as it is written (Genesis 27:40) \"By your sword shall you live!\"", + "He revealed Himself to the sons of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not commit adultery.\" They: But we are all the sons of incest, as it is written (Genesis 19:36) \"And the two daughters of Lot conceived by their father.\" How, then, shall we accept it?", + "He came and revealed Himself to the sons of Ishmael and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: \"You shall not steal.\" They: But this is the blessing by which our father was blessed, as it is written (Genesis 16:12) \"And he (Ishmael) shall be a brutish man, etc.\" And when He came to Israel (Devarim 32:2), \"in His right hand, the fire of the Law for them,\" they all opened their mouths and cried (Exodus 24:7) \"All that the L–rd says, we shall do and we shall hear!\" And thus is it written (Habakkuk 3:6) \"He stood and measured the land; He looked and dispersed the nations.\"", + "R. Shimon b. Elazar said: If the sons of Noach could not abide by the seven mitzvoth commanded them, how much more so (could they not abide) by all the mitzvoth of the Torah! An analogy: A king appoints two caretakers, one over stores of grain, and one over stores of silver and gold. The first bridles at not having been appointed over the stores of silver and gold, and the second says to him: Empty one, if you were faithless with grain, how much more so with silver and gold! If the sons of Noach could not abide by seven mitzvoth alone, how much more so (could they not abide by the six hundred and thirteen mitzvoth (of the Torah)! Why was the Torah not given in Eretz Yisrael? So as not to provide a pretext to the nations of the world, viz.: Because it was not given in our land, that is why we did not accept it. Variantly: So as not to rouse contention among the tribes, one saying, it was given in my land; the other: it was given in my land. That is why it was given in the open desert. In three settings was the Torah given — desert, fire, and water. Just as these are free for all, so, Torah.", + "\"who took you out from the land of Egypt\": They were servants of kings. You say, they were servants of kings, but perhaps they were servants of servants. (Devarim 7:8) \"And he redeemed you from the house of servants, from the hand of Pharaoh, the king of Egypt,\" makes it clear that they were servants of kings and not servants of servants. Variantly: (\"from the house of servants\":) from the house of the servants of idolatry." + ], + [ + "(20:3) \"There shall not be unto you any other gods before My presence\": What is the intent of this?", + "An analogy: A king of flesh and blood enters a province and his servants say to him: Make decrees for them. He: When they accept my rule, I will make decrees for them. For if they do not accept my rule, they will not accept my decrees.", + "Thus did the L–rd say to Israel: \"I am the L–rd your G–d. There shall not be unto you, etc.\": Am I He whose rule you have accepted? They: Yes. He: Just as you have accepted My rule, accept My decrees —", + "There shall not be unto you any other gods before My presence. R. Shimon b. Yochai says: As stated elsewhere (Leviticus 18:2) \"Am I the L–rd (whose rule you accepted on Sinai)? They: Yes. He: You accepted My rule? Accept My decrees —", + "(Ibid. 3) \"As the deeds of the land of Egypt in which you dwelt you shall not do, etc.\" And so here: Am I the L–rd your G–d who took you out of the land of Egypt, whose rule you accepted? — Accept My decrees.", + "\"There shall not be unto you\": What is the intent of this? (Ibid. 4) \"You shall not make for yourself a graven image or the likeness, etc.\" would imply only that it is forbidden to make it. Whence do we derive that you may not keep what is already made? It is, therefore, written \"There shall not be unto you.\"", + "\"other gods\": Now are there other gods? Is it not written (Isaiah 37:18) \"and placed their gods into fire, for they are not gods\"? What, then, is the intent of \"other gods\"? That others call \"gods.\"", + "Variantly: \"elohim acherim\"? They \"delay\" (\"me'achorim\") good from entering the world. Variantly: \"elohim acherim\": They are \"others\" (i.e., indifferent) to those who serve them. And thus is it written (Ibid. 46:7) \"He cries out to it, but it does not answer; it does not save him from his affliction.\"", + "R. Yossi says: Why \"other gods\"? Not to give a pretext to the nations of the world to say: If they were called by His name, they would be effectual. Behold, they were called by His name and they remained ineffectual! And when were they called by His name? In the days of Enosh the son of Sheth, viz. (Genesis 4:26) \"Then (men and images) were called profanely in the name of the L–rd, (being rendered deities)\" — whereupon Oceanus rose and flooded a third of the world, the L–rd, as it were, telling them: You did a new thing and \"called\"; I, too, shall do a new thing and I shall \"call\" (to the waters of the sea), as it is written (Amos 5:8) \"He 'calls' the waters of the sea, etc.\"", + "R. Eliezer says: \"elohim acherim\": They \"renew\" gods for themselves every day. How so? If one had a golden god and he needed gold, he make it of silver. If he needed that, he made if of copper. If he had a copper god and he needed copper, he made it of iron or of lead. And thus is it written (Devarim 32:17) \"new ones (gods), newly come.\"", + "R. Yitzchak says: If we were to write down all the names of their gods, all the hides in the world would not avail, (wherefore, perforce, they must be referred to generically as \"gods.\"", + "R. Chanina b. Antignos says: (in confirmation of the above) Witness the Torah's denomination of (the god) Molech — anything (is called \"a god\") that you make a king (\"melech\") over you, even a chip or a shard.", + "Rebbi says: \"elohim acherim\": They (these \"gods\") are the last (achronim) of the creations (i.e., men). And who is the \"last\" of the creation? One who calls them \"gods.\"", + "\"before My presence\": What is the intent of this? So that no pretext be given to Israel to say that idolatry was forbidden only to those who left Egypt — wherefore it is written \"My presence,\" i.e., Just as I live and endure forever and ever, so, you and your children and your children's children may not serve idols — to the end of all the generations.", + "(Ibid. 4) \"You shall not make for yourself an idol (lit., \"a carving\")\": I might think that he may not make one that projects but he may make one that is flat. It is, therefore, written \"any likeness.\" I might think that he may not make a flat one, but that he may make (an idol of) a planting. It is, therefore, written (Devarim 16:25) \"You shall not plant for yourself an asheirah.\" I might think that he may not plant one, but that he may make one of wood. It is, therefore, written (Ibid.) \"any wood.\" I might think that he may not make one of wood, but that he may make one of stone. It is, therefore, written (Leviticus 26:1) \"And a covering stone, etc.\" I might think that he may not make one of stone, but that he may make one of silver. It is, therefore, written (Exodus 20:20) \"gods of silver.\" I might think that he may not make one of silver, but that he may make one of gold. It is, therefore, written (Ibid.) \"and gods of gold.\" I might think that he may not make one of gold, but that he may make one of copper or tin or lead. It is, therefore, written (Exodus 34:13) \"Molten gods you shall not make for yourself.\" I might think that he may not make for himself the likeness of all these but that he may make one of any form. It is, therefore, written (Devarim 4:16) \"Lest you corrupt yourselves and make … of any form.\" I might think that he may not make one of any form, (of human being), but that he may make one of the likeness of an animal, beast, or bird. It is, therefore, written (Ibid. 17) \"the figure of any beast, etc.\" I might think that he may not make the likeness of all of these, but that he may make the likeness of fish, hoppers, reptiles, and creeping things. It is, therefore, written (Ibid. 19) \"any thing that creeps on the ground.\" I might think that he may not make the likeness of sun, moon, stars, and constellations. It is, therefore written (Ibid. 19) \"And lest you lift your eyes to the heavens, etc.\" I might think that he may not make the likeness of any of these, but he may make the likeness of angels, cherubs, ofanim and chashmalim (angelic entities). It is, therefore, written (Ibid. 39) \"in the heavens.\" If \"in the heavens,\" I might think that he may not make the likeness (only) of sun, moon, and stars. It is, therefore, written (Ibid.) \"above\" — neither the likeness of cherubs or ofanim. I might think that he may not make the likeness of all these, but he may make the likeness of the depths or of darkness. It is, therefore, written", + "(Ibid. 18) \"which is in the waters beneath the earth.\" To include reflected images. These are the words of R. Akiva. Others say: To include shavririm (water creatures). So far did the Holy One Blessed be He pursue the yetzer hara (the evil inclination) to give it no pretext for permissiveness (in this area).", + "(20:5) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them.\" What is the intent of this? From (Devarim 17:3) \"… and he go and serve other gods and he bow down to them,\" I would not know whether he is liable for the serving in itself and for the bowing down in itself or that he is not liable until he serves and bows down; it is, therefore, written (here) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them\" — to make each liable in itself.", + "Variantly: What is the intent of \"You shall now bow down\"? (Exodus 22:19) \"He who slaughters to a god shall be put to death — only to the L–rd alone\" tells us of the punishment. Whence (do we derive) the exhortation? From \"You shall not bow down.\"", + "(Ibid.) \"for I am the L–rd your G–d, a G–d of rancor\": I rule over wrath and wrath does not rule over Me. As it is written (Nachum 1:2) \"The L–rd is vengeful and the Master of wrath.\"", + "Variantly: \"I am the L–rd your G–d, a G–d of rancor\": With rancor I exact payment for idolatry, but I am merciful and compassionate in other things.", + "A certain philosopher asked R. Gamliel: It is written in your Torah \"for the L–rd your G–d is a wrathful G–d.\" Now is there power in idolatry to arouse wrath (in G–d)? One here is envious of another; one sage is envious of another, one man of wealth is envious of another. But is there power in idolatry to arouse wrath (in G–d)? He answered: If a son called a dog by his father's name, and when he bowed, he did so \"by the life of this dog\" (\"father'), against whom will the father's wrath be aroused? Against the son or the father? He (the philosopher) then said to him: Do you call it (idolatry) \"a dog\"? Is there not a need for some of it? He answered: What did you see (that makes you think so)? He answered: A fire once consumed a certain province except for their house of idolatry. Is it not that it (the idolatry) stood up for itself? R/ Gamliel: I will give you an analogy. A king of flesh and blood, when he goes out to war, with whom does he fight? With the living or with the dead? The philosopher: With the living. The philosopher (asks further): If He does not need some of it (i.e., those things which are the object of idolatry), why does He not destroy them? R. Gamliel: Do you serve only one thing? You serve the sun, the moon, the stars, the constellations, the mountains, the hills, the water courses, the ravines, and even men! Shall His world go lost because of the fools?", + "(Ibid.) \"He visits the sins of the fathers upon the children (for the third and the fourth generations\"): when they (the generations) are consecutive. How so? An evildoer, the son of an evildoer, the son of an evildoer; a renegade, the son of a renegade, the son of a renegade. When Moses heard this, he bowed to the ground and prostrated himself, saying, G–d forbid, there is no evildoer, the son of an evildoer, the son of an evildoer in Israel! If G–d's measure for punishment is four generations, is his measure for good also four generations? It is, therefore, written (6) \"for thousands.\" From \"thousands\" I would understand the minimum of \"thousands\" — two. It is, therefore, written (Devarim 7:9) \"for a thousand generation\" — without limit and without number.", + "(Ibid. 6) \"for My lovers and for the keepers of My mitzvoth\": \"for My lovers\": our father Abraham and the like. \"and for the keepers of My mitzvoth\": the prophets and the elders.", + "R. Nathan says: \"for My lovers and the keepers of My mitzvoth\": the Jews who dwell in Eretz Yisrael, and give their lives for the mitzvoth. Why are you going out to be executed? Because I circumcised my son, the Jew. Why are you going out to be burned? Because I read in the Torah. Why are you going out to be crucified? Because I ate matzoh. Why are you being given a hundred lashes? Because I took the lulav. And (Zechariah 13:6) \"wherewith I was beaten in the house of my Lover\" — these lashes have caused me to be beloved by my Father in heaven." + ], + [ + "(Ibid. 7) \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain\": A vain oath, too, was included in (Leviticus 19:12) \"You shall not swear falsely in My name,\" and Scripture removed it from its class to exempt it from an oath, viz. (Leviticus 5:4) \"Or if a soul swear in uttering with his lips, etc.\", Scripture being more stringent with it (a vain oath) and exempting it from an offering — I would think that just as it is exempt from an offering, it is exempt from stripes. It is, therefore, written \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain\" — It was exempt from an offering, but not from stripes.", + "You shall not take\": What is the intent of this? (Leviticus 19:12) \"You shall not swear falsely in My name\" speaks only of swearing. Whence is it derived that it is also forbidden to take it upon oneself to swear? From \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain.\" So long as you do not take it upon yourself to swear I am your G–d, (tempering justice with mercy.) Once you take it upon yourself to swear, I am your \"Judge\" (connoting absolute justice). For it is written (Exodus 34:7) \"and cleanse He will not cleanse.\" It cannot be said that he will not be cleansed (at all), for it is written \"and cleanse,\" and it cannot be said that he will be (entirely) cleansed for it is written \"He will not cleanse.\" The meaning must perforce be that He cleanses those who repent, and He does not cleanse those who do not repent. I might think that here, too, (in the instance of a vain oath) the same obtains. It is, therefore, written (Ibid. 20:7) \"for the L–rd will not cleanse, etc.\"", + "Because of (the following) four things R. Mattia b. Charash went to R. Elazar b. Hakappar in Ludia. He said to him: My master, did you hear of the four divisions of atonement expounded by R. Yishmael? He answered: One verse states (Jeremiah 3:14) \"Repent, you wayward sons\" — which indicates that penitence atones. Another verse states (Leviticus 16:30) \"On this day, atonement will be made for you\" — which indicates that Yom Kippur atones. One verse states (Psalms 89:33) \"I will punish their offense with the rod, and their transgression with plagues\" — which indicates that afflictions atone. And another verse states (Isaiah 22:14) \"This transgression will not be forgiven you until you die\" — which indicates that death atones. How are these four verses to be reconciled? If one transgresses a positive commandment and repents, he \"does not move from there\" until he is forgiven. And of this it is written \"Repent, you wayward sons.\" If one transgresses a negative commandment and repents, there is no power in penitence to atone; but penitence suspends (punishment) and Yom Kippur atones. And of this it is written \"On this day atonement will be made for you.\" If one willfully transgresses (sins punishable by) krithuth (cutting-off) and judicial death penalty and repents, there is no power in penitence to suspend, but penitence and Yom Kippur atone for one half, and afflictions purge and atone for the other half. And of this it is written \"I will punish their offense with the rod, and their transgression with plagues.\" If one desecrates the name of heaven and repents, there is no power in penitence to suspend or on Yom Kippur to atone, or in afflictions alone to purge. But penitence, Yom Kippur, and afflictions suspend, and the day of death purges. And of this it is written (\"This transgression will not be forgiven you) until you die.\" And (I Samuel 3:14) \"The transgression of the house of Eli will not be atoned for by sacrifice or offering.\" It is not atoned for by sacrifice or offering, but it is atoned for by death.", + "Rebbi says: I used to think that they day of death does not atone, but (Ezekiel 37:13) \"when I open your graves (and take you out of your graves, etc.\") indicates that the day of death does atone.", + "Rebbi says: For everything from \"You shall not take the name\" and down, penitence does atone. From \"You shall not take the name\" and up, including \"You shall not take the name,\" penitence suspends and Yom Kippur atones. And which is from \"You shall not take the name\" and down? A positive commandment and a negative commandment, aside from \"You shall not take the name.\" (Which is) from \"You shall not take the name\" and up? Transgressions punishable by judicial death penalty, death at the hands of Heaven, kareth, forty lashes, sin-offerings and guilt-offerings, and \"You shall not take the name\" among them.", + "(Ibid. 20:8) \"Remember the Sabbath day to sanctify it\": \"Remember\" and \"Keep\" (the Sabbath day to sanctify it [Devarim 5:12]) were both stated in one pronouncement. (Exodus 31:14) \"Its profaners shall be put to death\" and (Numbers 28:9) \"And on the Sabbath day, (sacrifice) two yearling lambs\" were both stated in one pronouncement (Leviticus 18:16) \"the nakedness of your brother's wife\" and (Devarim 25:5) \"Her yavam (levir, i.e., her brother-in-law) shall come upon her\" were both stated in the same pronouncement. (Ibid. 22:11) \"You shall not wear sha'atnez, wool and linen together\" and (Ibid. 12) \"Fringes (involving sha'atnez) shall you make for yourself\" were both stated in the same pronouncement — something beyond the powers of a human being to say. As it is written (Psalms 62:12) \"One thing has G–d spoken, these two have I heard.\" (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L–rd (and like a hammer shattering rock!\")", + "\"Remember\" and \"Keep\" — Remember it beforehand and keep it afterwards — whence they ruled: We are to add from the mundane to the holy — as a wolf tears both what is before him and what is behind him.", + "Elazar b. Chananiah b. Garon says: \"Remember the Sabbath day to sanctify it\": Remember it from the first day of the week, so that if you come upon a rare bit, ready it for the Sabbath.", + "R. Yitzchak says: Do not count (the days) as others count, but count vis-à-vis the Sabbath (e.g., \"Today is the fourth day of the Sabbath\")", + "\"to sanctify it\": with a blessing — whence they ruled: It is sanctified by wine (i.e., \"kiddush\") upon its entry. This tells me only of kiddush at night. Whence do I derive (the same for )kiddush in the daytime? From \"Remember the day of Sabbath.\" This tells me only of (kiddush for) the Sabbath. Whence do I derive (the same for) the festivals? From (Leviticus 23:4) \"These are the festivals of the L–rd, which (including the Sabbath) you shall \"call\" (in the kiddush) in their times.\"", + "(Exodus, Ibid. 9) \"Six days shall you work\": Now is it possible for a man to do his work in six days? The meaning is, rather: Rest as if all your work has been done.", + "Variantly: Rest from thoughts of work. As it is written (Isaiah 59:13) \"If you turn your feet back from the Sabbath,\" (Ibid. 14) \"then you will find pleasure in the L–rd.\"", + "(Exodus, Ibid. 10) \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. You shall not perform any labor.\" What is the intent of this? (Exodus 31:15) \"Everyone who does labor on the seventh day, die, he shall die\" tells us of the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"And the seventh day … you shall not perform any labor.\" This tells me only of the punishment and the exhortation for the labor of the day. Whence do I derive (the same for) the labor of the night? From (Ibid. 14) \"those who desecrate it (subsuming both day and night), die, he shall die.\" This tells me only of punishment (for labor at night). We have not yet heard the exhortation. It is, therefore, written \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. Let \"Sabbath\" not be mentioned (i.e., \"seventh day\" is sufficient). It is mentioned to include the night in the exhortation.", + "R. Achai b. Yoshiyah says: (Ibid.) \"you and your son, and your daughter\" — These are minors. But perhaps grown children are referred to. Would you say that? Have they not already been exhorted/ What, then, must be the intent of \"you and your son and your daughter'? These are minors (i.e., the father is exhorted to keep them from labor.)", + "(Ibid.) \"your man-servant and your maid-servant\": These are children of the covenant. You say they are children of the covenant, but perhaps (by \"man-servant\") an uncircumcised servant is referred to. (This cannot be,) for (Exodus 23:12) \"and there be refreshed the son of your maid-servant and the stranger already refers to an uncircumcised servant. How, then, are \"your man-servant and your maid-servant to be understood? As children of the covenant....", + "\"and your sojourner in your gates\": This is a ger tzedek (a \"righteous sojourner,\" one who has converted to Judaism.) But perhaps it is a ger toshav (a \"resident sojourner,\" one who does not serve idols and who observes the seven Noachide laws)? (This cannot be, for) (23:12) \"and the sojourner\" already speaks of a ger toshav. How, then, am I to understand \"and your sojourner\"? As referring to a ger tzedek.", + "\"For six days, etc.\": We are hereby apprised that the \"day\" (of Sabbath) is equivalent to the entire creation.", + "\"and He rested on the seventh day\"? Now is He subject to \"weariness\"? Is it not written (Isaiah 40:28) \"He does not tire and He does not weary,\" and (Ibid. 29) \"He gives strength to the weary,\" and (Psalms 33:6) \"By the word of the L–rd the heavens were made\"? What, then, is the intent of \"and He rested\"? The L–rd is writing of Himself that He created the world in six days and \"rested\" as, it were, on the seventh. Now does this not follow a fortiori: If He, who is not subject to weariness, writes of Himself that He created the world in six days and rested on the seventh, then a man, of whom it is written (Iyyov 5:7) \"Man is born for toil, how much more so (should he rest)!", + "\"For this the L–rd blessed the Sabbath day and He sanctified it\": He blessed it with the manna (by providing a double portion on the sixth day), and he sanctified it with the manna (by not having it fall on the Sabbath). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: He blessed it with the manna and sanctified it with a blessing (\"who sanctifies the Sabbath\"). R. Yitzchak says: He blessed it with the manna and sanctified it with (abstention from) labor. R. Shimon b. Yochai says: He blessed it with the manna and sanctified it with the luminaries, (which functioned the entire night of the first Sabbath.) R. Shimon b. Yehudah of Kfar Acco says in the name of R. Shimon. He blessed it with the manna and sanctified it with the luminescent countenance of Adam. Thus: \"For this the L–rd blessed the day of Sabbath and sanctified it.\"" + ], + [ + "(Ibid. 12) \"Honor your father and your mother\": I would think (that they are to be honored) with words. It is, therefore, written (Mishlei 3:9) \"Honor the L–rd from your wealth.\" Just as there, \"wealth,\" here, too, food, drink, and a new garment (are understood).", + "Variantly: \"Honor your father and your mother': (Leviticus 19:3) \"A man, his mother and his father shall you fear,\" this tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman/ Whence do I derive (the same for) a tumtum (one of indeterminate six) or a hermaphrodite? It is, therefore, written \"Honor your father and your mother,\" — in any event. Just as with honor (of parents) there is no distinction between a man or a woman, so, with fear.", + "R. Yehudah b. Betheira says: It is written: \"A man, his mother and his father shall you fear and My Sabbaths shall you keep.\" Just as with (keeping of) Sabbath, there is no distinction between a man or a woman, so, with honor (of parents), there is no distinction between man or woman, tumtum or hermaphrodite.", + "Rebbi says: Beloved is the honoring of parents by Him who spoke and brought the world into being, His having equated their honor and fear to His honor, and their curse (i.e., their being cursed) to His. It is written \"Honor your father and your mother\" and, correspondingly, \"Honor the L–rd from your wealth\" — their honor being equated. It is written \"A man, his mother and his father shall you fear\" and (Devarim 6:13) \"The L–rd your G–d shall you fear\" — their fear being equated. I is written (Exodus 21:17) \"And one who curses his father and his mother\" and \"A man, if he curse his G–d\" — their cursing (i.e., their being cursed) being equated.", + "Come and see their reward. It is written \"Honor the L–rd from your wealth\" and, correspondingly, (Ibid. 10) \"And your bread will be filled with grain\"; Honor your father and your mother\" and correspondingly, (Ibid.) \"so that your days be prolonged.\" The L–rd your G–d shall you fear\" — (Malachi 3:20) \"And there shall shine for you, who fear My name, a sun of bounty.\"", + "\"A man, his mother and his father shall you fear and My Sabbaths shall you keep.\" It (fear of mother and father) is likened to Sabbath. What is written of Sabbath? (Isaiah 58:13) \"If you keep your feet from (dishonoring) the Sabbath … (14) then you will find pleasure in the L–rd and I will set you on the heights of the earth, etc.\"", + "R. Eliezer says; It is revealed and known to Him who spoke and brought the world into being that a man honors his mother more than he does his father because she cajoles him with words — wherefore he placed father before mother vis-à-vis honor (i.e., \"Honor your father and your mother\"). And it is revealed and known to Him who spoke and brought the world into being that a man fears his father more than he does his mother because he teaches him Torah — wherefore he placed mother before father vis-à-vis fear (i.e., \"A man, his mother and his father shall you fear\"), \"compensating,\" as it were, for the lack. But perhaps whoever comes first in Scripture takes precedence in practice? (This is not so,) for it is written \"A man, his mother and his father shall you fear,\" (the Hebrew phrasing implying that) they are equivalent vis-à-vis practice.", + "\"Honor your father and your mother, etc.\": If you honor them, \"so that your days be prolonged.\" If not, so that they be shortened. For the words of Torah are terse, the positive implying the negative and the negative, the positive.", + "\"on the earth, etc.\" And beth-din is not exhorted to this end (i.e., to force one to honor his parents), ad they stated: Any mitzvah whose reward is alongside it (e.g., \"so that your days be prolonged\"), the terrestrial beth-din is not exhorted to that end.", + "(Ibid.) \"You shall not kill\": (Genesis 9:6) \"One who spills a man's blood, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not kill.\"", + "(Ibid.) \"You shall not commit adultery\": (Leviticus 20:10) \"The adulterer and the adulteress shall be put to death\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not commit adultery.\"", + "(Ibid.) \"You shall not steal\": (Exodus 21:14) \"One who steals a man and sells him, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not steal.\" This is an exhortation against stealing a soul (i.e., kidnapping). You say this, but perhaps it is an exhortation against stealing money. (Leviticus 19:11) \"You shall not steal\" is an exhortation against stealing money. What, then, must be the meaning of \"You shall not steal\" (here)? You shall not steal a soul.", + "But perhaps this, (and not the other) is an exhortation against stealing money, and not an exhortation against stealing a soul? Would you say that? Go out and learn from the thirteen principles (by which the Torah is expounded, one of which is learning a thing from its context),", + "viz.: Three mitzvoth are stated in this context, two (\"You shall not kill\" and \"You shall not commit adultery\") and one (\"You shall not steal\") ambiguous. Just as the explicit are mitzvoth punishable by judicial death penalty, so, the ambiguous must be a mitzvah punishable by judicial death penalty. You cannot understand it, then, as per the second option (i.e., You shall not steal money), but as per the first (i.e., You shall not kidnap.) This, (our verse, then, must be an exhortation against stealing a soul, and the other, an exhortation against stealing money.", + "(Ibid.) \"You shall not testify against your neighbor false testimony.\" (Devarim 19:19) \"And you shall do to him as he (a scheming witness) schemed to do against his brother, etc.\" tells us of the punishment. Whence the exhortation? \"You shall not testify against your neighbor, etc.\"", + "How were the Ten Commandments given? Five on one tablet and five on the other. \"I am the L–rd your G–d,\" and opposite it \"You shall not kill,\" whereby Scripture apprises us that spilling blood is tantamount to \"diminishing\" the likeness of the King.", + "An analogy: A king of flesh and blood enters a province, sets up statues of himself, makes images of himself, and mints coins in his likeness. After some time, they upset his statues, break his images, devalue his coins — and \"diminish\" the likeness of the king. Likewise, Scripture equates spilling blood to \"diminishing\" the likeness of the King, as it is written (Genesis 9:6) \"One who spills the blood of man … (For in the image of G–d did He make man.\")", + "It is written \"There shall not be unto you any other gods in My presence,\" and, opposite it, \"You shall not commit adultery,\" whereby Scripture apprises us that idolatry is tantamount to adultery. As it is written (Ezekiel 16:32) \"You are the (very essence of the) adulterous woman, who (though) living with her husband, (still) takes strangers,\" and (Hoshea 3:1) \"And the L–rd said again to me: \"Go and love a woman beloved by her husband, and playing the harlot under him — just as the L–rd loves the children of Israel, while they turn to other gods…\"", + "It is written \"You shall not take the name of the L–rd your G–d in vain,\" and, opposite it, \"You shall not steal,\" whereby we are apprised that one who steals, in the end comes to swear in vain, as it is written (Jeremiah 7:9) \"Shall one steal, murder, commit adultery, swear falsely (… and go after the gods of others, etc.?\" And it is written (Hoshea 4:2) \"swearing, lying, murdering, stealing, (committing) adultery…\"", + "It is written \"Remember the Sabbath day to sanctify it,\" and, opposite it, \"You shall not testify (falsely),\" whereby Scripture apprises us that one who desecrates the Sabbath thereby testifies before Him who spoke and brought the world into being that He did not create His world in six days and did not rest on the seventh day, and that one who keeps the Sabbath thereby testifies before Him who spoke and brought the world into being that He created His world in six days and rested on the seventh day, as it is written (Isaiah 43:10) \"You are My witnesses, says the L–rd … that I am He. Before Me no god was created and there will be none after Me.\"", + "It is written \"Honor your father and your mother,\" and, opposite it, \"You shall not covet,\" whereby Scripture apprises us that whoever covets, in the end comes to beget a son who curses his father and honors one who is not his father. This is why the Ten Commandments were given, five on one tablet and five on the other. These are the words of R. Chanina b. Gamliel.", + "The sages say: (They were given) ten on one tablet and ten on the other. As it is written (Devarim 5:19) \"These things (the ten commandments) the L–rd spoke … And He wrote them on two tablets of stone.\" And (Song of Songs 4:5) \"Your two breasts are like two fawns, twins of a gazelle.\" And (Ibid. 5:14) (\"The tablets of) His hands are wheels of gold, set with emeralds.\"...", + "\"You shall not covet\": Rebbi says: One verse states \"You shall not covet,\" and, another, (Devarim 5:18) \"You shall not desire.\" How are these two verses to be reconciled? As positing liability for desiring in itself and for coveting in itself, and as teaching that if one desires, in the end he will covet, i.e., \"Do not desire and you will not covet.\" And if he does covet, in the end, he will use force and steal, as it is written (Micah 2:2) \"and they will covet fields and steal (them).\"", + "\"You shall not covet your neighbor's house\" — general. \"and his man-servant, and his maid-servant, and his ox, and his ass — particular. general-particular (The rule is:) There exists in the general only what exists in the particular. \"and all that belongs to your neighbor\" — reversion to the general. (This leaves us with) general-particular-general (The rule is:) You deduce only what is in accordance with the particular, viz.: Just as the particular is something which is acquired and bestowed, so, all that is acquired and bestowed (comes under \"You shall not covet,\" [and not coveting another's learning]). But then, why not say: Just as the particular speaks of movable property, which does not serve as surety, so, all such property ([and not land] comes under \"You shall not covet\")? Since it is written (in this context) in the second Decalogue (Devarim 5:18) \"his field,\" (we must revert to) \"Just as the particular is something which is acquired, etc.\") Or, just as the particular does not enter your domain except with the acquiescence of the owner, so all such things (are subsumed in \"You shall not covet') to exclude one's coveting another's daughter for your son or his son for your daughter. I might think that (if one covets) in speech, (he is in transgression of \"You shall not covet; it is, therefore, written (Devarim 7:25) \"You shall not covet the silver and gold upon them and take, etc.\" Just as there, he is not (in transgression of \"You shall not covet\") until he performs an act, so, here." + ], + [ + "(Ibid. 20:15) \"And all the people saw the sounds and the lightnings\": They saw what was visible and heard what was audible. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They saw and heard what was audible. There was nothing that left the mouth of the Omnipotent which was not inscribed on the tablets, as it is written (Psalms 29:7) \"The voice of the L–rd hews (with) flames of fire.\"", + "\"And all the people saw\": the sounds of sounds and the flames of flames. How many sounds were there and how many flames were there? The intent is that each heard according to his power (to absorb what he experienced), viz. (Psalms 29:4) \"the voice of the L–rd in power, the voice of the L–rd in majesty.\"", + "Variantly: \"And all the people saw\": to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, as soon as they heard the pronouncement, they assimilated it. As it is written (Devarim 32:10) \"He encircled him; he invested him (with understanding). As soon as they heard the pronouncement, they assimilated it.", + "R. Eliezer says: to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, there were no blind ones among them, viz. \"And all the people saw.\" And whence is it derived that there were no mutes among them? From (Exodus 19:8) \"And all the people answered together.\" And whence is it derived that there were no deaf ones among them? From (Ibid. 24:7) \"All that the L–rd has spoken, we shall do and we shall hear.\" And whence is it derived that there were no large ones among them? From (Ibid. 17) \"And they stood at the foot of the mountain.\" And whence is it derived that there were no fools among them? From (Devarim 4:35) \"You have been shown to know, etc.\"", + "R. Nathan says: Whence is it derived that the L–rd showed our father Abraham, Gehennom, the giving of the Torah and the splitting of the Red Sea? From (Genesis 15:17) \"And it was, when the sun had set, and it was dark, and, behold, a smoking furnace\" — Gehennom, viz. (Isaiah 31:9) \"He has an oven in Jerusalem.\" And \"the torch of fire\" (Genesis, Ibid.) — the lightning, viz. (Exodus 20:15) \"And all the people saw the sounds and the lightnings. (Genesis, Ibid. 19) \"between these pieces\" — the splitting of the Red Sea — viz. (Psalms 136:13) \"Who split the Red Sea into pieces.\"", + "He showed him the Temple and the order of sacrifices, viz. (Genesis, Ibid. 9) \"Take for Me a three-year-old heifer, etc.\"", + "He showed him the four kingdoms that were destined to subjugate his children, viz. (Ibid. 12) \"And when the sun was about to set, and a deep sleep fell upon Avram, and, behold, a great dark dread fell upon him\": \"dread\" — the kingdom of Bavel. \"dark\" — the kingdom of Madai. \"great' — the kingdom of Greece. \"fell\" — the wicked Rome. Some transpose it: \"fell\" — the kingdom of Bavel, viz. (Isaiah 21:9) \"Bavel has fallen.\" \"great\" — the kingdom of Madai, viz. (Esther 3:1) \"King Achashverosh made great, etc.\" \"dark\" — the kingdom of Greece, which darkened the eyes of Israel with afflictions. \"dread\" — the fourth kingdom, viz. (Daniel 7:7) \"… fearful, dreadful, and of great strength.\"...", + "(Exodus 20:15) \"And the people saw and 'yanu'u.'\" \"Nua\" connotes quaking, as in (Isaiah 24:10) \"The land noa tanua.\"", + "(Ibid.) \"And they stood from afar\": outside of twelve mil (the distance of the Israelite encampment). We are hereby apprised that Israel receded twelve mil and returned twelve mil for each pronouncement. So that on that day they are found to have walked two hundred and forty mil. At that time the Holy One Blessed be He said to the ministering angels: Go down and help your brothers, as it is written (Psalms 68:13) \"The kings of legions will move, will move\" — they will move in going and they will move in returning. And not the ministering angels alone, but the Holy One Blessed be He Himself. As it is written (Song of Songs 2:6) \"His left hand under my head, and His right hand will embrace me.\"", + "R. b. R. Ilai says: Because they were scorched by the sun above them, the Holy One Blessed be He said to the clouds of glory: Drip the dew of life upon My children, etc. (Psalms, Ibid. 9) \"The earth quaked. The heavens, too, dripped before G–d. This is Sinai, etc.\", and (Ibid. 11) \"A bounteous rain did You drip, O G–d.\" When was all this honor conferred? When Israel was the most comely of the nations and honored the Torah. As it is written (Ibid. 13) \"And the beauteous of the house divides the spoil, \"spoil\" being nothing other than Torah, viz. (Ibid. 119:62) \"I rejoice over Your word as one who finds great spoil.\"", + "(Exodus, Ibid. 16) \"And they said to Moses: Speak, you, with us, and we will hear, (and let G–d not speak with us, lest we die.\") We are hereby apprised that they lacked the strength to receive no more than ten pronouncements, viz. (Devarim 5:22) \"If we continue hearing the voice of the L–rd our G–d, we will die,\" but (Ibid. 6) you draw near,\" and we will hear. At that time, Israel merited the L–rd's establishing prophets for them, as it is written (Ibid. 18:18) \"A prophet shall I raise up for them, etc.\" I was destined to set up a prophet for them (later), but their merit preempted it, viz. (Ibid. 17) \"And the L–rd said to me: They have done well in speaking as they did\" (viz. Ibid. 16). Happy are those in whose words the L–rd concurs! And thus is it written (Numbers 27:7) \"Rightly do the daughters of Tzelafchad speak,\" (Ibid. 36:5) \"Rightly does the scribe of the sons of Yosef speak.\" Happy are those in whose words the L–rd concurs! And thus is it written (Ibid. 14:20) \"I have forgiven because of your (Moses') words.", + "(Devarim 5:26) \"Would that this heart of theirs (were in them to fear Me and to keep all of My mitzvoth all of the days so that it be good for them and for their children forever.\") If it were possible to remove the angel of death from them, I would do so — but the decree has already gone forth. R. Yossi says: On this condition did they stand on Mount Sinai, that the angel of death not prevail over them, as it is written (Psalms 82:6) \"I said (when I gave you the Torah): You are angels and all heavenly creatures. But, as Adam you will die, (having perfected your ways as he did), and as one of the (first) princes will you fall.\"", + "(Exodus, Ibid. 17) \"And Moses said to the people: Do not fear, etc.\": to apprise us of Moses' wisdom, how he stood and appeased them, the thousands and the ten thousands. Of him it is written in the tradition (Koheleth 7:19) \"Wisdom strengthens the wise more than ten rulers, etc.\"", + "(Exodus, Ibid.) \"For in order to exert you\": In order to make you great did G–d come. (Ibid.) \"and so that His fear be upon your faces.\" \"fear\" (here) is shame-facedness. Shame-facedness is a good sign in a man. ... \"so that you not sin.\" We are hereby apprised that shame-facedness leads to fear of sin, viz. (Jeremiah 6:15) \"Were they ashamed that they committed abominations?", + "(Exodus, Ibid. 18) \"And the people stood from afar\": twelve mil, the distance of the Israelite encampment. And whence is it derived that this was the distance? From (Numbers 32:49) \"And they encamped by the Jordan from Beth Hayeshimoth until Aveil Hashittim in the plains of Moav\" (a distance of twelve mil.)", + "(Ibid.) \"And Moses entered into the mist\": This (his closeness to the L–rd) was a function of his humility, viz. (Numbers 12:3) \"And the man Moses was extremely humble, etc.\" Scripture hereby apprises us that if one is (truly) humble, in the end, he will cause the Shechinah to repose upon a man upon the earth, viz. (Isaiah 57:15) \"For thus said the High and Exalted, who abides forever and whose name is holy (… I dwell with the oppressed and with the lowly of spirit, etc.\"), and (Ibid. 61:1) \"The spirit of the L–rd G–d is upon me, for the L–rd has anointed me to bring tidings to the humble, etc.\", and (Ibid. 66;2) \"And all of these things My hand created (… but it is to this that I look, to the poor and broken-spirited, etc.\"), and (Psalms 51:19) \"The sacrifices of G–d are a broken spirit. A heart broken and oppressed, G–d will not despise.\"", + "And all who are haughty of heart cause the land to be defiled and the Shechinah to depart, as it is written (Ibid. 101:5) \"The haughty of eyes and the broad of heart, him will I not abide.\" And all the haughty of heart are called \"abomination,\" as it is written (Mishlei 16:5) \"The abomination of the L–rd are all the haughty of heart.\" And idolatry is called \"abomination,\" as it is written (Devarim 7:26) \"And you shall not bring an abomination into your house.\" Just as idolatry defiles the land and causes the Shechinah to depart, so do all the haughty of heart.", + "\"And Moses entered into the mist\": within the three partitions: darkness, cloud, and mist. Darkness, the outermost; cloud, within; mist, the innermost. As it is written \"And Moses entered into the mist, where G–d was.", + "(Ibid. 19) \"And the L–rd said to Moses: Thus shall you say to the children of Israel\" — In the language that I speak, thus shall you speak to the children of Israel — in the holy tongue. Wherever \"koh\" (\"thus\"), \"kachah\" (\"in this wise\"), \"aniyah\" (\"answering\"), and \"amirah\" (\"Saying\") are used, the holy tongue is understood.", + "(Ibid.) \"You saw that from the heavens I spoke to you.\" There is a difference between one's seeing something (with his own eyes) and others' relating something to him. When others relate something to him, sometimes his heart is \"divided\" within him; but here — \"You (yourselves) saw!\"", + "R. Nathan says: What is the intent of this? From (Psalms 138:4) \"All the kings of earth will acknowledge you, O L–rd, for they have heard the words of Your mouth,\" I might think that just as they heard, so, they saw. It is, therefore, written \"You saw,\" but the nations of the world did not see.", + "(Ibid.) \"that from the heavens I spoke to you\": One verse states \"that from the heavens, etc.\", and another (Ibid. 19:20) \"And the L–rd went down upon Mount Sinai!\" How are these two verses to be reconciled? A third verse reconciles them, viz. (Devarim 4:36) \"From the heavens He made you hear His voice to exhort you, and on the earth He showed you His great fire, and His works you heard from the midst of the fire.\" These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He bent the upper heavens over the top of the mountain, and He spoke to them from the heavens. As it is written (Psalms 18:10) \"And He bent the heavens and descended, with mist between His feet.\"", + "Rebbi says: \"And the L–rd went down upon Mount Sinai upon the top of the mountain. And the L–rd called Moses to the top of the mountain, and Moses went up\": Is this to be understood literally? Can you say such a thing? If one of His servants (e.g., the sun) makes his presence felt in its place and outside of its place, how much more so the glory of Him who spoke and brought the world into being! (The above, then, must perforce be understood figuratively and not literally.)" + ], + [ + "(Ibid. 20) \"You shall not make unto Me gods of silver and gods of gold\": R. Yishmael says: The likeness of My servants who serve before Me on high (\"you shall not make unto Me.\") Neither the likeness of angels nor the likeness of ofanim (heavenly creatures), nor the likeness of cherubs.", + "R. Nathan says: \"You shall not make (alongside) with Me,\" i.e., Do not say I will make a kind of image and I will bow down to it. And thus is it written (Devarim 4:15) \"And you shall take great heed to your souls. For you did not see any likeness (on the day that the L–rd spoke to you in the midst of the fire.\")", + "R. Akiva says: \"You shall not do (i.e., deport yourselves) with Me\" as others do with their gods. When good befalls them, they honor their gods, viz. (Habakkuk 1:16) \"Therefore, he sacrifices to his \"nets\" (i.e., to his idols, which \"net\" him riches). And when evil befalls them, they curse their gods, viz. (Isaiah 8:21) \"… and he will curse his king and his gods.\" But, as for you, if I bring good upon you, you give thanks, and when I bring afflictions upon you, you give thanks. And thus did David say (Psalms 116:3) \"the cup of salvation shall I raise, and in the name of the L-td will I call\" — (Ibid. 4) \"Trouble and sorrow will I find, and in the name of the L–rd shall I call.\" And thus, Iyyov says (Iyyov 1:21) \"the L–rd has given and the L–rd has taken — Let the name of the L–rd be blessed!\" Both for the good and for the evil. What does his wife say to him? (Ibid. 2:9) \"Do you still hold on to your innocence? Blaspheme G–d and die!\" He answers (Ibid. 10) \"You speak as one of the lowly ones!", + "The men of the generation of the flood, who were \"ugly\" in good (i.e., when good befell them), accepted distress perforce. But we, who were amiable in good, should we not be amiable in distress!\" — wherefore he said \"You speak as one of the lowly ones!\"", + "And, what is more, one should rejoice in affliction more than in good. For even if one were to bask in good all of his days, his transgressions would not be forgiven. Whereby are they forgiven? By afflictions.", + "R. Eliezer says: It is written (Mishlei 3:11) \"The chastisement of the L–rd, my son, do not despise … (12) \"For whom the L-=rd loves He chastises, as a father, the son whom he favors. What caused this son to conciliate his father? Afflictions.", + "R. Meir says (Devarim 8:5) \"And you shall know in your heart that just as a man chastises his son, the L–rd your G–d chastises you.\"", + "", + "R. Yonathan says: Beloved are afflictions. Just as a covenant is forged with the land (viz. Genesis 15:18), a covenant is forged with afflictions, viz. \"the L–rd your G–d chastises you … (7) for the L–rd your G–d brings you to a good land.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Beloved are afflictions, for three goodly gifts were given to Israel and are desired by the nations of the world, and they were given to them only through afflictions — Torah, Eretz Yisrael, and the world to come. Torah, (Mishlei 1:2) \"to know wisdom and chastisement, to comprehend words of understanding,\" and (Psalms 94:12) \"Happy is the man whom you chastise, O L–rd, and whom you teach from Your Torah.\" Eretz Yisrael, (Devarim 8:5) \"… the L–rd your G–d chastises you … (7) for the L–rd your G–d brings you to a good land.\" The world to come, (Mishlei 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah, light, and the way of life, the chastisements of mussar.\" Which is the way which leads a man to life in the world to come? Afflictions.", + "R. Nechemiah says: Beloved are afflictions. Just as offerings conciliate, so, afflictions conciliate. What is written of offerings? (Leviticus 1:5) \"and it shall conciliate for him to atone for him.\" What is written of afflictions? (Ibid. 26:43) \"… and they shall conciliate for their sin.\" And, what is more, afflictions conciliate more than offerings do. For offerings are (effected) with one's money, and afflictions, with one's body.", + "Once, R. Eliezer was sick, and four elders came to visit him: R. Tarfon, R. Yehoshua, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiva … R. Tarfon responded: \"You are more beloved by Israel than the solar orb\" … whence we derive that afflictions are beloved (see Sanhedrin 107b)", + "", + "(Exodus, Ibid.) \"gods of silver and gods of gold\": What is the intent of this? Though it is written (Exodus 25:18) \"And you shall make two golden cherubs,\" one should not say I shall make four. To this end it is written \"gods of gold.\" If you make more than two, they are considered \"gods of gold.\"", + "\"gods of silver\": What is the intent of this? Is it not already written \"gods of gold\"? Why, then, add \"gods of silver\"? Because we find with all the implements of the Temple, if there is no gold they are to be made of silver, the same obtains with the cherubs, it is, therefore, written \"gods of silver\" — If gold is not used, they are considered \"gods of silver.\"", + "(Exodus 25:20) \"you shall not make for yourselves\": Do not say: Since the Torah permitted this (the making of cherubs) in the Temple, I shall do the same in synagogues and in houses of study; it is, therefore, written \"You shall not make for yourselves.", + "Variantly: \"… gods of silver you shall not make for yourselves\": Do not say: We shall do for ourselves as others do in the provinces. It is, therefore, written \"You shall not make for yourselves.\"" + ], + [ + "(Ibid. 21) \"An altar of earth shall you make for Me\": specifically for Me, and not for another (i.e., not for any other purpose).", + "R. Yishmael says: \"an altar of earth\": fixed upon the earth, and not upon domes or pillars.", + "R. Nathan says: It was hollow (and filled) with earth, viz. (Exodus 23:8) \"a hollow, or boards shall you make it.", + "Issi b. Akiva says: an altar of copper filled with earth. As it is written (I Kings 8:64) \"For the copper altar before the L–rd was too small to contain the burnt-offerings, etc.\" Now was it too small? Is it not written (Ibid. 3:4) \"A thousand burnt-offerings did Solomon sacrifice on that altar\"? What is the intent of \"small\"? As people speak, \"He is a dwarf\" — i.e., he is unfit for the service. On the day that the new altar was built, the other was secreted.", + "(Exodus 20:21) \"And you shall slaughter thereon\": alongside it (i.e., alongside the top). You say \"alongside it, but perhaps it is to be understood literally, i.e., \"upon it\"? And this would follow, viz.: If the north of the altar, which is not kasher for atonement (i.e., for the sprinkling of the blood [viz. Leviticus 1:5]), is kasher for slaughtering, then the top of the altar, which is kasher for atonement, how much more so should it be kasher for slaughtering! This (a fortiori argument) is refuted by the inner altar, which, though it is kasher for atonement, (the blood of the bullocks for burning being sprinkling upon it) is not kasher for slaughtering, (which is to be performed at the entrance of the tent of meeting.) And this would indicate of the outer altar that though it is kasher for atonement, is not kasher for slaughtering. No, this may be true of the inner altar, which does not render (a leper) kasher (to eat of the offerings) and does not render (an offering) permitted (to be eaten), and does not consummate the atonement, (for after the blood was sprinkled on the inner altar, the remnant had to be spilled on the outer altar) — wherefore it is not kasher for slaughtering. It is, therefore, written (Devarim 12;27) \"And you shall offer your burnt-offerings — the flesh and the blood — upon the altar': \"the flesh and the blood upon (i.e., on top of) the altar,\" and not slaughtering on top of the altar, (but alongside it).", + "R. Assi says: Slaughtering also is on top of the altar. And Scripture supports him, viz. \"An altar of earth shall you make for Me and you shall slaughter therein, etc.\" One verse states \"your burnt-offerings and your peace-offerings,\" and, another \"And you shall offer your burnt-offerings — the flesh and the blood, etc.\" How are these two verses to be reconciled?", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: From half the altar northwards is regarded as north, and from half the altar southwards is regarded as south. And this tells me only that the north of the altar is kasher for slaughtering. Whence do I derive (the same for) all the north of the azarah (the Temple court)? From (Leviticus 14:13) \"And he shall slaughter the lamb in the place where he shall slaughter the sin-offering and the burnt-offering, in the holy place.\" Let this not be written. (Why is it written?) To render kasher the entire northern side (of the azarah)?", + "\"And you shall slaughter therein your burnt-offerings and your peace-offerings.\" This tells me only of burnt-offerings and peace-offerings. Whence do I derive (the same for) all offerings/ This tells me (that it is permitted to slaughter on the altar only burnt-offerings and peace-offerings. Whence do I derive (the same for) all offerings? From (Ibid. 20:21) \"your sheep and your cattle.\" — But this would imply that he could slaughter there both offerings and non-offerings! Would you say that? What is the context? That of offerings (and not of non-offerings).", + "(Ibid.) \"Wherever I shall mention My name\": where I am revealed to you, in the Temple — whence they ruled: It is forbidden to mention the explicit Name (the Tetragrammaton) in the borders (i.e., outside of the Temple).", + "R. Eliezer b. Yaakov says: If you come to My house, I will come to your house. And if you do not come to My house, I will not come to your house. The place that My heart loves, there My feet will lead Me — whence they derived: Whenever ten men enter a synagogue, the Shechinah is with them, as it is written (Psalms 82:1) \"G–d stands in the congregation of the Almighty.\" And whence is it derived (that the Shechinah reposes) even on three who judge? From (Ibid.) \"In the midst of the judges, (three), does He judge.\" And whence is it derived (that it reposes) even with two? From (Malachi 3:16) \"Then there conversed, the fearers of the L–rd, one to the other, and the L–rd listened, etc.\" And whence is it derived (that the same obtains) even with one? From \"Wherever I shall mention My name I shall come to you and I shall bless you.\"", + "(Exodus, Ibid. 22) \"And if an altar of stones you make for Me\": R. Yishmael says: Every \"if\" in the Torah connotes optionality, except for three; (Leviticus 2:14) \"And if you offer an offering of first-fruits\" — This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. (This is not so, for) it is written (Ibid.) \"You shall offer the offering of your first-fruits.\" It is mandatory, not optional.", + "Similarly, (Exodus 22:24) \"If you lend money to My people, the poor man with you, etc.\" This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. It is, therefore, written (Devarim 15:8) \"Lend shall you lend him.\" It is mandatory, not optional.", + "Similarly, \"And if an altar of stones you make for Me.\" This is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional. (This is not so,) for it is written (Devarim 27:6) \"Of whole stones shall you build the altar of the L–rd.\" It is mandatory and not optional (to build an altar). And what is the intent of \"if an altar of stones\"? If he wishes to build it of stones, he may do so. (If he wishes to build it) of bricks, he may do so. Now does this not follow a fortiori for the other vessels, viz. If he may vary (i.e., either stones or bricks) for the altar, the more \"formidable,\" how much more so may he do so for other vessels (of lesser formidability) (e.g., the menorah and the table, to make them of silver.)", + "(Exodus 20:22) \"Do not build them gazith\": \"gazith\" is \"gezuzoth\" (hewn,) iron having been lifted upon them. R. Nathan says: I might think that if one built two stones (into the altar) upon which iron had been lifted (that) the entire altar is unfit, it is, therefore, written \"Do not build them hewn\" — They are unfit, but not the entire altar.", + "(Ibid.) \"Do not build them hewn\": In it (the altar) you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. For it would follow (otherwise), viz.: If in the altar, the less formidable, it is forbidden to build them hewn, how much more so, in the sanctuary and the holy of holies, the more formidable. It is, therefore, written (of the altar) \"Do not build them hewn.\" In it, you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. How, then, am I to understand (I Kings 6:7) \"And hammers, chisels, or any iron tools were not heard in the Temple when it was being built\"? In the Temple they were not heard, but outside (where they were hewn) they were heard.", + "(Exodus, Ibid.) \"For if you lift your sword upon it\": R. Shimon b. Elazar was wont to say: Iron was created to shorten a man's days, and the altar was created to lengthen them. It is not fit that the \"shortener\" be lifted over the \"lengthener.\"", + "Rabban Yochanan ben Zakai says: it is said (Devarim 27:6) \"Of whole (shleimoth) stones shall you build the altar of the L–rd\" — stones which repose peace (\"shalom\"). Now does this not follow a fortiori, viz.: If the stones of the altar, which do not see or hear or speak — because they repose peace between Israel and their Father in heaven, the Holy One Blessed be He says: Do not lift iron upon them, then one who reposes peace between a man and his wife, between one city and another, between one nation and another, between one government and another, between one family and another — how much more so will he not meet with adversity!", + "(Exodus, Ibid. 22) \"And you shall not go up with steps in My altar\": From here they ruled: Make a ramp for the altar. This tells me only of ascending. Whence do I derive (the same for) descending? It is, therefore, written \"so that your nakedness not be revealed upon it.\" It is not the ascending or descending which is the determinant, but the \"covering.\"", + "R. Yishmael says: The verse is not needed (for this purpose). Is it not already written (Ibid. 28:42) \"And make for them trousers of linen\"? What, then, is the intent of \"so that your nakedness not be revealed upon it\"? That they not take broad strides, but walk heel-by-toe.", + "\"Do that your nakedness not be revealed upon it\": Upon it (the altar) you may not take broad strides, but you may in the sanctuary and in the holy of holies. For it would follow (otherwise), viz.: If on the altar, the less formidable, it is forbidden to take broad strides, how much more so in the sanctuary and the Temple, the more formidable! It is, therefore, written \"So that your nakedness not be revealed upon it.\" Upon it (the altar) you may not take broad strides, but you may in the sanctuary and the holy of holies. Now does this not follow a fortiori, viz.: If of stones, which have no consciousness of evil or of fear, the Holy One Blessed be He said: Do not deport yourself upon them boldly, then your friend, created in the image of Him who spoke and brought the world into being — how much more so should you not deport yourselves boldly with him!", + "\"so that your 'nakedness' not be revealed upon him.\"" + ] + ], + "Tractate Nezikin": [ + [ + "(Exodus 21:1) \"And these are the judgments\": R. Yishmael says: \"And these\" — What follows is being added to what precedes, viz.: Just as what precedes was stated at Sinai, so, what follows.", + "R. Akiva says: What is the intent of \"And these are the judgments\"? From (Leviticus 1:2) \"Speak to the children of Israel and say to them,\" I would think, only once. Whence do I derive that it is to be repeated two, three, and four times until it is assimilated? From (Devarim 31:19) \"and teach it to the children of Israel.\" I might think that it is to be taught but not repeated. It is, therefore, written (Ibid.) \"Place it in their mouths.\" I might think that it is to be repeated (even) if it is not understood. It is, therefore, written \"And these are the judgments.\" Set them out before them as a set table, as it is written (Ibid. 4:35) \"You have been shown to know, etc.\"", + "R. Yehudah says: \"And these are the judgments\" (alluded to) in Marah, viz. (Exodus 15:25) \"There (in Marah) He made for them statute and judgment.\"", + "R. Elazar b. Azaryah says: I might think that if gentiles judged according to the laws of Israel their judgments stand; it is, therefore, written \"And these are the judgments\":", + "From here it was ruled: Divorce under coercion — by an Israelite (court) is valid; by a gentile (court), invalid. But if gentiles coerce him, saying: Do as the Israelites ruled, it is valid.", + "R. Shimon says: Why do (the mitzvoth of) adjudication take precedence over all the mitzvoth of the Torah? For when there is litigation between a man and his neighbor, there is strife between them. Once the ruling has been given, there is peace between them. And thus did Yithro say (Exodus 18:23) \"If you do this thing (i.e., if you provide for adjudication) … then all this people will come to their place in peace.\"", + "(Exodus 21:2) \"If you buy a Hebrew man-servant\": Scripture here speaks of one sold by beth-din (to pay for what he has stolen), in which instance he serves both the father and the son. But perhaps it speaks of one who sells himself (because of poverty)? (This is not so, for (Leviticus 25:39) \"And if your brother grows poor with you, and he is sold to you\" speaks of one who sells himself. How, then, am I to understand \"If you buy a Hebrew man-servant\"? As referring to one who is sold by beth-din because of his theft, that he serves the master and his son.", + "(Ibid.) \"If you buy (lit.,) a servant Hebrew\": Is Scripture speaking of a servant who is a Hebrew, or the servant of a Hebrew? And how am I to understand (Leviticus 25:46) \"And you shall hold them as an inheritance for your sons after you, etc.\"? As referring to (a gentile servant) bought from a gentile; but if he were bought from a Jew, (I would say that) he serves six years and goes free on the seventh. It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If there be sold to you (by beth-din for his theft) your brother, the Hebrew man or the Hebrew woman, etc.\" Let it not be written \"Hebrew man\" or \"Hebrew woman,\" for it is already written \"your brother.\"", + "Why is it written? It is deliberately superfluous to signal a gezeirah shavah (i.e., \"identity\"), viz.: It is written here (in Exodus) \"Hebrew,\" and there (in Devarim) \"Hebrew.\" Just as there, \"Hebrew\" refers to the servant (and not to the master); here, too, \"Hebrew\" refers to the servant (and not to the master). And though there is no proof for this (i.e., that \"servant Hebrew\" is to be understood as \"a servant who is a Hebrew\" (and not as \"the servant of a Hebrew\"), there is support for it, viz. (Exodus 5:3) \"The G–d of the Hebrews revealed Himself to us\" — (the G–d) of \"Avram the Hebrew\" (Genesis 14:13).", + "", + "\"If you buy a Hebrew man-servant\": What is the intent of this? To include a proselyte. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Eliezer says: This (inclusion) is not needed. If a Jew serves, how much more so a proselyte! — But perhaps (I would say) If a Jew serves six years, a proselyte should serve twelve years. Would you say this? \"It suffices that the object of an a fortiori argument, (in this instance, a proselyte,) be like the subject\" (a Jew), viz. Just as a Jew serves six (years), so, a proselyte. Because it is written (Exodus 22:2) \"If he lacks it, he is to be sold for his theft,\" I might think (that he is sold) forever; it is, therefore, written \"six years shall he serve,\" Scripture hereby apprising us that he serves for six years and goes free on the seventh.", + "\"Six years shall he serve\": I might think (that he performs) both demeaning and non-demeaning service. It is, therefore, written (Leviticus 25:39) \"Do not have him work the service of a slave\" — whence they ruled: He should not wash his feet or tie his sandals or carry his clothing to the bath-house or gird his loins for an ascent or carry him in a litter or in a chair or in a sedan-chair, as slaves do. Whence is this derived? From (Ibid. 46) \"And in your brothers, the children of Israel, one may not lord it over another.\" But with his son and his disciple, it is permitted.", + "\"Six years shall he serve\": I might think, both demeaning or non-demeaning service; it is, therefore, written (Ibid. 40) \"as a hired laborer or a bound laborer.\" Just as you may not deflect a hired laborer from his trade, so, a Hebrew man-servant. From here they ruled that one may not set him at a trade which is public-oriented, such as that of a tailor, a bath-house attendant, a barber, a butcher, or a banker. R. Yossi says: If that were his trade, he may keep him at it, but his master may not alter it (for a different form of public service.)", + "Variantly: \"as a hired laborer or a bound laborer\": Just as a hired laborer works in the daytime, but not at night, so, a Hebrew man-servant. R. Yossi says: All according to his (original) trade.", + "\"And on the seventh (he shall go out free\"): the seventh year of his sale. You say \"the seventh year of his sale,\" but perhaps the reference is to the seventh (calendar) year. It is, therefore, written \"Six years shall he serve (and on the seventh he shall go our free\") — the seventh year of the sale, and not the seventh (calendar) year.", + "\"and on the seventh year he shall go out to freedom\": What is the intent of this? From (Devarim 15:13) \"And when you send him away, etc.\" I might think that he must write him a writ of emancipation; it is, therefore, written \"he shall go out to freedom.\" Or I might think that he (the servant) must indemnify him; it is, therefore, written \"he shall go out to freedom, gratis.\"", + "(Exodus 21:3) \"If alone (i.e., without a wife) he came, alone shall he go out.\" What is the intent of this? It is written (9) \"If his master gives him a woman\" (a Canaanite bondswoman). (\"If\" here is) optional (and not mandatory). You say \"optional,\" but perhaps it is mandatory. It is, therefore, written \"If alone he come, alone shall he go out\" — It is optional and not mandatory. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"If alone (i.e., intact) he came, alone shall he go out\" — If he came with his organ prominences (intact), he goes out with them intact (i.e., the master must indemnify him for any organ prominence loss that he caused him). R. Yishmael says: Our verse is not needed for this.", + "For it is written (Ibid. 7) \"And if a man sells his daughter as a maidservant, she shall not go out as the (Canaanite) bondsmen go out\" — by (loss of) organ prominences, as the Canaanite bondsmen do go out. You say (it means) this; but perhaps (it means that) she should not go out with (six) years (of service) or with Jubilee years, as the (Hebrew) bondsmen do go out. It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If your Hebrew brother or sister is sold to you, etc.\" — whereby we are apprised that she does go out with (six) years (of service). Whence do we derive (the same for) the Jubilee? From (Leviticus 25:42) \"For they (i.e., all Hebrews are My servants.\" In any event, (it has been shown that) it is not the second conclusion (i.e., that she does not go out with years of service and with Jubilee), which is correct, but the first (i.e., that she does not go out with loss of organ prominences).", + "This tells me only of a Hebrew maidservant. Whence do we derive (the same for) a Hebrew bondsman? It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"the Hebrew man or the Hebrew woman.\" The first is likened to one second. Just as the Hebrew woman does not go out with (loss of) organ prominences, so, the Hebrew man (But why is a verse needed for this?)", + "Can it not be deduced a fortiori? viz.: If a Hebrew maidservant, who goes out with (the appearance of pubertal) signs, does not go out with (loss of) organ prominences, then a Hebrew bondsman, who does not go out with signs, how much more so should he not go out with (loss of) organ prominences! — No, this (that she does not go out) may be true of a Hebrew maidservant, who was not sold for thieving — wherefore she does not go out with (loss of) organ prominences — as opposed to a Hebrew bondsman, who was sold for thieving — wherefore he does go out with (loss of) organ prominences. It must, therefore, be written \"the Hebrew man or the Hebrew woman\" — to liken the first to the second, viz.: Just as she does not go out with organ prominences, so, he.", + "(Exodus, Ibid.) \"If he were the husband of a woman\": Scripture speaks of a Jewish woman. You say \"a Jewish woman,\" bur perhaps a gentile woman is intended? (This cannot be, for) (4) \"If his master gives him a woman\" speaks of a Canaanite woman. How, then, is \"If he were the husband of a woman\" to be understood? As referring to a Jewish woman.", + "(Ibid. 3) \"then his wife shall go out with him\": R. Yitzchak says: Who brought her in (to the mater) that Scripture takes her out? What, then, is the intent of \"then his wife shall go out with him\"? We are hereby apprised that he (the master) is liable for the food of his wife.", + "Whence do we derive (the same for) the food of his children? From (Leviticus 25:41) \"And he shall go out from you (in the Jubilee year), he and his children with him.\" From \"going out\" you derive \"coming in\" (i.e., that he is liable for the feeding of his children.) I might think that he is (also) liable for the feeding of his betrothed and for that of a woman awaiting levirate marriage to him; it is, therefore, written \"his wife\" — to exclude the latter, who is not his wife; \"with him\" — to exclude his betrothed, who is not \"with him.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:4) \"If his master gives him a wife\": (\"If\" here connotes) optionality. But perhaps it is mandatory? (This is not so, for) \"If alone (i.e., without a wife) he came, alone shall he go out\" connotes what is optional and not what is mandatory. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: \"If his master gives him a wife\" — a woman that is exclusively his, and not an abandoned maid-servant.", + "(Ibid.) \"a wife\": Scripture here speaks of a Canaanite woman. But perhaps it speaks of a Hebrew woman. (This cannot be, for) \"the woman and her children shall belong to her master\" indicates that it is a Canaanite woman that is being spoken of.", + "(Ibid.) \"and she bears him sons or daughters\": This tells me only of sons or daughters. Whence do I derive (the same for) a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite? From \"the woman and her children shall belong to her master\" — in any event. R. Nathan says: It is written \"and she bears him\": to include the master who lived with his bondswoman, that her children are slaves.", + "\"the woman and her children\": What is the intent of this? That her children are (slaves) as she is. This tells me only of a bondswoman, that her children are as she is. Whence do I derive the same for a gentile woman (that her children are regarded as hers and not as the father's)? R. Yishmael was wont to say: It follows inductively, viz.: Just as the children of a Canaanite bondswoman, who is not betrothed to any man, are considered hers, so, the child of any woman who is not betrothed to any man (i.e., a woman with whom betrothal is not binding) is considered hers. And who is that: The child of a gentile woman.", + "\"and he shall go out alone\": We are hereby apprised that a (Canaanite) bondswoman does not require a get (a divorce) from a Jew. Whence do we derive the same (i.e., that she does not require a get) for a Hebrew maid-servant who cohabited with a (Canaanite) bondsman? From (Leviticus 25:49) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant and a maid-servant.\" A man-servant is being likened to a maid-servant, and a maid-servant to a man-servant. Just as a maid-servant does not require a get from a (Hebrew) man-servant, so a Hebrew maid-servant does not require a get from a man-servant.", + "Variantly: What is the intent of \"and he shall go out alone\"? Because it is written (of a Hebrew man-servant) \"six years shall he serve,\" I might think that it is only with such a servant that the above provision obtains (i.e., that his master may give him a Canaanite maid-servant). Whence do I derive the same for one whose ear has been bored? (see below) From \"and he shall go out alone\" — to include one whose ear has been bored.", + "R. Yitzchak said: This (verse) is not needed (for this learning, for it may be derived a fortiori, viz.:) If this provision obtains with one who served for (only) six years, how much more so does it obtain with one who serves for a longer time (i.e., until the Jubilee)!", + "\"Six years shall he serve\": to include one who was sick (and incapacitated for six years — in which instance he must make up the time lost.) This tells us of one who was sick. Whence do we derive (the same for) one who ran away (and was recaptured)? From \"Six years shall he serve\" — Scripture speaks of one who is able to serve.", + "(Ibid. 5) \"And if say, will say, the man-servant\": We are hereby apprised that he is not bored until he says it twice, (once in the beginning of the six years, and once at the end.)", + "\"I love my master, etc.\": This tells me only of one who has a wife and children and his master has children (that his ear is bored). Whence do we derive that if his master does not have a wife and children (that his ear is not bored)? From (Devarim 15:16) \"and it shall be, if he say to you, etc.\" From here it is derived that he is not bored unless both he and his master have wife and children.", + "\"I love my master, etc.\": He loves his master and his master \"loves\" him, his possessions prospering through him, wherefore it is written (Devarim, Ibid.) \"because it is good for him with you\" — that his good be comparable to yours.", + "Variantly: \"because it is good for him with you\": From here it is derived that his master should not vary his food, drink, and bedding from his own.", + "Variantly: \"because it is good for him with you\" — If one of them were lame or blind, he is not bored.", + "\"Then his master shall bring him near to elohim\": These are the judges, that he might consult those who sold him.", + "Rebbi says: We are speaking of one who was sold in beth-din for his theft, but if he sold himself, he is not bored.", + "\"and he shall bring him near to the door or to the door-post\": The door is being compared to the door-post, viz.: Just as a door-post stands in its place, so, the door must be standing in its place. And this would follow a fortiori, viz.: If the door, which is not kasher for the mitzvah (of mezuzah), is kasher for boring, then the door-post, which is kasher for the mitzvah of mezuzah, how much more so should it be kasher for boring! It is, therefore, written (Devarim 15:17) \"Then you shall take the awl and place it in his ear and in the door\" — You place it in the door, but not in the door-post. But perhaps the awl is to pierce both his ear and the door-post; it is, therefore, written (Exodus 21:6) \"then his master shall bore his ear with an awl\" — his ear is pierced and not the door. It is the first reading, then, which is to be accepted — The door is being compared to the door-post, viz.: Just as a door-post stands in its place, so, the door must be standing in its place.", + "\"then his master shall bore his ear\": Why is this stated? For we find everywhere that a man's messenger is equivalent to the man himself; but here, only he, (the master, can do the boring) and not his messenger.", + "\"his ear\": His right ear is intended. You say, the right ear, but perhaps it is the left! — It follows (that the right ear is meant.) It is written here \"his ear,\" and elsewhere (Leviticus 14:25, in respect to a poor leper,) \"his ear.\" Just as there, the right ear is specified, so, here, the right (is intended).", + "\"his ear\": (It is pierced) in the lobe. These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: Also, in the cartilage. For R. Meir was wont to say: A Cohein (man-servant) is not bored, (for a pierced lobe would be considered a blemish, which would disqualify him from the priestly service.) And they say: A Cohein is bored.", + "And why was the ear singled out for boring from all the other organs? R. Yochanan was wont to interpret it symbolically, viz.: The ear which heard (on Mount Sinai): \"Thou shalt not steal\" — and he went and stole (for which reason beth-din sold him) — let it be bored!", + "\"With an awl\": with any instrument. The Torah writes \"then his master shall bore his ear with an awl\" — and the halachah is, with any instrument. Rebbi says: with a metal instrument only.", + "\"and he shall serve him forever\": until the Jubilee year (Yovel). For it would follow otherwise, viz.: If money, whose \"power\" is formidable, and which acquires everything, acquires only for six years, then boring, which acquires only bondsmen, how much more so should it acquire (a bondsman) for only six years! It is, therefore, written \"and he shall serve him forever\" — until the Yovel. But perhaps the meaning is that he acquires him forever — literally! It is, therefore, (to negate this) written (Leviticus 25:10) \"And (in the Yovel) you shall return a man (including a bored bondsman) to his holding.\"", + "Rebbi says: Come and see that \"forever\" is fifty years, it being written \"and he shall serve him forever\" — until the Yovel. How so? With the arrival of the Yovel, he goes free. With the death of the master he goes free.", + "\"and he shall serve him\": him, and not his son. For it would follow (otherwise), viz.: If one (i.e., a Hebrew bondsman) who serves for six years, limited service, serves both him and his son, then a bored bondsman, whose service is extended (to the Yovel), how much more so should he serve both him and his son! It is, therefore, (to negate this) written \"and he shall serve him\" — \"him\" and not his son. From here they adduced: A Hebrew bondsman serves the son and not the daughter. A bored bondsman and a maid-servant serve neither the son nor the daughter." + ], + [ + "(Exodus 21:7) \"And if a man sells his daughter\": Scripture speaks of a minor (under twelve). You say that it speaks of a minor, but perhaps it speaks of an adult! — Would you say that? (The rationale for his selling is) Since he is permitted to annul her vows, he is permitted to sell her. Just as he may annul the vows of a minor but not of an adult, so, he can sell a minor but not an adult. But (reason from) the \"place\" you are coming from (i.e., from vows). Just as there, (he may annul her vows) when she is a na'arah, (a maiden), (from twelve years and a day until twelve and a half years, viz. [Numbers 30:17]) here, too, (he should be able to sell her) when she is a na'arah! — Would you say that? if (pubertal) signs remove her from servitude, how much more so (may he not sell her [a na'arah]) when she has not yet been sold!", + "\"And if a man sells his daughter\": A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter. For it would follow (otherwise), viz.: If a man, who is not permitted to sell his son, is permitted to sell his daughter, should a woman not be permitted to sell her daughter? It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter.\" A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter.", + "\"And if a man sells his daughter\": A man may sell his daughter, but not his son. For it would follow (otherwise), viz.: If a father may sell his daughter, who (as an adult) is not sold (by beth-din) for stealing, how much more so may he sell his son, who (as an adult) is sold by beth-din for stealing! It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter.\" A man may sell his daughter, but not his son.", + "\"And if a man sells his daughter\": He sells her, but she does not sell herself. For it would follow (otherwise), viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, sells himself, then a daughter, whose father is permitted to sell her, how much more so should she (be permitted to) sell herself! — No, this may be true of a son, who is sold for his theft, as opposed to a daughter, who is not sold for her theft.", + "Let her, then, be sold for her theft, and it would, indeed, follow that she should be, viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, is sold for his theft, then a daughter, whose father is permitted to sell her, how much more so should be sold for her theft! — No, this may be true of a son, whose ear is bored, wherefore he is sold for his theft, as opposed to a daughter, whose ear is not bored, wherefore she is not sold for her theft.", + "Let her, then, be bored, as it would, indeed, follow that she should be, viz.: If a son, whose father is not permitted to sell him, is bored, how much more so a daughter, whose father is permitted to sell her! It is, therefore, written \"And if a man sells his daughter\" — He sells her, but she does not sell herself. If Scripture has excluded her from being sold (a second time), the more formidable (restriction upon her father), how much more so is she excluded from boring, the less formidable (restriction).", + "\"And if a man sells\": We are hereby apprised that he may sell her (as a maid-servant). And whence is it derived that he is permitted to betroth her? — If he can remove her from (the possibility of) betrothal to (the status of) maid-servant, how much more so can he betroth her (to another ab initio)! And whence is it derived that she (a Jewess) is acquired (as a wife) by money? R. Yishmael says: It follows a fortiori, viz.: If a Canaanite maid-servant, who is not acquired (as a maid-servant) by cohabitation (with the master), is acquired by money, then a Jewess, who is acquired (as a wife) by cohabitation, how much more so is she acquired by money! And whence do we derive (the same for acquisition of a wife by) a writ? It is written (Devarim 24:2) \"Then she may go (by a writ of divorce, from her husband's house) and become another man's wife.\" \"Becoming\" is being likened to \"going\" — Just as going is \"going\" is with a writ, so, \"becoming.\" R. Akiva says: It is written (Exodus 21:10) \"If another (wife) he take for himself (in addition to the maid-servant)\" — Just as the first, (the maid-servant, is taken) with money, so, the second, (the wife, is taken) with money....", + "(Exodus 21:7) \"And if a man sells his daughter as a maid-servant\" — He sells her once as a maid-servant, and not twice. R. Yossi Haglili says: We find, then, that he (a father) can betroth her betrothal after betrothal (i.e., if she were divorced after the first betrothal, he may betroth her to another), and betrothal after (having sold her as a) maid-servant, but not maid-servant after maid-servant, and, it goes without saying, not maid-servant after betrothal.", + "(Ibid.) \"she shall not go out as the bondsmen go out\": i.e., she shall not go out as the Canaanites go out. You say (that the intent is) she shall not go out by (the mutilation of) organ prominences, as the Canaanites do. But perhaps the meaning is, she does not go out after (six) years or with the (advent of the) Yovel, as the Hebrews do! It is, therefore, written (Devarim 15:12) \"If there be sold to you your brother, the Hebrew man or the Hebrew women, etc.\", whence we are apprised that she does go out after (six) years or with the (advent of the) Yovel. This (\"she shall not go out as the bondsmen go out\") tells me only of the Hebrew maid-servant, that she does not go out by (the mutilation of) organ prominences.", + "Whence do I derive (the same for) the (Hebrew) man-servant? From \"the Hebrew man or the Hebrew woman\" — the first is being likened to the second. Just as she does not go out — with (mutilation of) organ prominences, so, he.", + "And, furthermore, if she, who goes out with (pubertal) signs, does not go out with mutilation of organ prominences, how much more so, he.", + "No, this may be true of a Hebrew maid-servant, who is not sold for her theft, wherefore she does not go out with mutilation of organ prominences, (as opposed to a man-servant, who is sold for his theft.) (Exodus 21:8) \"If she be evil in the eyes of her master\": \"evil\" here connotes her not finding favor in his eyes.\"", + "\"who did not designate her (to be his wife), then he shall redeem her\": From here they ruled that the mitzvah of marrying her takes precedence to that of his redeeming her.", + "Variantly: \"who did not designate her\": If her master does not take her to wife, her father should redeem her. \"who did not designate her\": He should not designate two (as wives) at the same time. He (the father) should not sell her on condition that she be taken as a wife. These are the words of R. Yossi. R. Akiva says: He may sell her (on this condition). If he (the master) wishes to take her as a wife, he does so (and if not, the sale is annulled).", + "\"To a strange nation he should not sell her\": This is an exhortation to the father not to sell her to a gentile.", + "\"After he (the father) has been faithless (\"bagdah\") to her\" (by selling her,) by degrading her and not treating her as a Jewish daughter, he, too, is not permitted to retain her (i.e., to sell her a second time). These are the words of R. Yonathan b. Avtalmos. \"bagdah\" here connotes deceit\" as in (Malachi 2:11) \"bagdah Yehudah\" and (Jeremiah 5:11) \"for the house of Israel bagod bagdu against Me.\"", + "R. Yishmael says: Scripture is speaking of the master, who took her to marry her and did not do so. He, too, may not retain her (to sell her to another as a maid-servant).", + "R. Akiva says: \"bevigdo bah\": after \"he has spread his garment ('beged') over her\" (to take her as a wife and did not do so).", + "(Exodus, Ibid. 9) \"And if to his son he designate her (as a wife)\": He designates her to his son, but not to his brother. For it would follow (that he does designate her to his brother), viz.: If he designates his son, who does not take his place through yibum (levirate marriage), how much more so, his brother, who does take his place through yibum! — No, this may be true of his son, who takes his place vis-à-vis (reversion to his father of) a (field of) holding (on the Yovel), (as opposed to his brother, who does not.) It is, therefore, written \"And if to his son he designate her\" — to his son and not to his brother.", + "\"according to the ordinance of the daughters shall he provide for her\": Now what do we learn from \"the ordinance of the daughters? — It (apparently) comes to \"teach\" (about a maid-servant), but it ends up \"learning\" (about daughters in general), viz.: Just as this one (the maid-servant), (10) \"her food, her clothing, and her (conjugal) time he shall not diminish,\" so, a Jewish daughter (in general), her food, her clothing, and her time he shall not diminish. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: It (\"according to the ordinance, etc.\") speaks of a Hebrew (maid-servant, i.e., that he is to do with his maid-servant according to the ordinance of the Jewish daughters.) You say this, but perhaps the intent of the verse is to shed light upon a Jewish daughter (in general, as per R. Yoshiyah)! — (This is not so, for [10]) \"If another wife he take for himself, etc.\" already speaks about a Jewish daughter (in general). What, then, is the intent of \"according to the ordinance of the daughters\"? Scripture speaks of a Hebrew maid-servant (as per R. Yonathan).", + "\"If another he take for him\": From here they ruled: A man is obligated to marry off his \"small\" son (i.e., one who is still \"under his wing.\") And elsewhere it is written (Devarim 4:9) \"and you shall make them known to your sons and to your sons' sons.\" When do you merit seeing your sons' sons? When you marry off your sons when they are small.", + "\"she'eirah\": This is her food, as in (Michah 3:3) \"and who eat the she'er of My people\", and (Psalms 78:27) \"He rained she'er (manna) upon them as dust.\" (Exodus, Ibid.) \"kesuthah\": as stated (i.e., \"her clothing\"), \"and onathah\": her (conjugal) time, as in (Genesis 34:2) \"And he lay with her and ye'anehah.\" These are the words of R. Yoshiyah. ", + "R. Yonathan says: \"she'erah\" is her clothing, i.e., clothing that is adapted to her flesh (\"she'er\"). If she were young, he should not give her (the clothing) of an elderly woman. If she were elderly, he should not give her (the clothing) of a young woman. \"and her onah\" (time): He should not give her summer (clothing) in the winter or winter (clothing) in the summer, but each (garment) in its time. Whence is \"her food\" derived? It follows a fortiori, viz.: If he is not permitted to withhold from her things which are not life sustaining, how much more so things which are life sustaining! Whence is \"her (conjugal) time derived? It follows a fortiori, viz. If he is not permitted to withhold from her things which she was not married for in the beginning, how much more so things which she was married for in the beginning! ", + "Rebbi says: \"she'erah\" is her conjugal time, as in (Leviticus 18:6) \"A man, to all the she'er (flesh) of his kin shall not draw near\" (for cohabitation), and (in the same connection) (Ibid. 12, 13) \"She is the she'er of your father\", \"She is the she'er of your mother.\" \"kesuthah\": as per its plain meaning (i.e., \"her clothing.) \"onathah\" — \"her food\", as in (Devarim 8:3) \"vayeanchah\" and He caused you to hunger.\"", + "(Exodus, Ibid. 10) \"he shall not diminish\": R. Yoshiyah says: What is the intent of this? From (Ibid.) \"If another (wife) he take for himself,\" I might think that this (\"he shall not, etc.\") refers to the Jewess (that he is taking); it is, therefore, written \"he shall not diminish.\" With whom does \"diminution\" obtain? With one who has already been given something (i.e., the Hebrew maid-servant).) ", + "R. Yonathan says: Scripture (in \"he shall not withhold\") speaks of a Jewess (in general). You say it speaks of a Jewess, but perhaps it speaks of the Hebrew maid-servant. — (No, for [9]) \"according to the ordinance of the daughters shall he provide for her\" already speaks of the Hebrew maid-servant. How, then, am I to understand \"If another he take for himself\"? As applying to a Jewess (in general).", + "(Ibid. 11) \"And if these three he does not do to her, then she shall go out free, without money\": (\"these three\":) Marry her yourself, marry her to your son, or redeem her. You say this, but perhaps it refers to (withholding) her food, clothing, or (conjugal) time. Would you say that? The verse speaks of a Hebrew maid-servant (who has not been betrothed [and with whom \"food, clothing or time\" do not obtain.])", + "\"And if these three … then she shall go out free\": I might think, \"free\" of a get (a divorce, if he marries her). How, then, would I understand (Devarim 24:1) \"then he shall write her a bill of divorce\"? As obtaining with other women, other than a Hebrew maid-servant. It is, therefore, written \"And if these three … then she shall go out free\" — free of money (payment), but not free of a get.", + "\"then she shall go out free\": when she is a bogereth (i.e., after twelve and a half years); \"without money\": when she is a na'arah (from twelve and a day until twelve and half.) Now it follows that if she goes out in the days of na'aruth, she does not go out in the days of bagruth. (Why, then, write both?) If only one were written, I would say that it referred to the days of bagruth. And this would follow, viz.: Since (at a certain stage) she leaves her father's jurisdiction and (at a certain stage) she leaves her master's jurisdiction, then just as she leaves her father's jurisdiction when she changes from what she was, so, she leaves her master's jurisdiction when she changes from what she was — i.e., when she had been a na'arah and becomes a bogereth. Therefore, so that there be no room to contest (her leaving the master's jurisdiction when she is a na'arah), both are written: \"then she shall go out free\" — (uncontestedly,) when she is a bogereth; \"without money\" — when she is a na'arah. R. Yonathan says: \"Then she shall go out free\": when she is a na'arah; \"without money\": when she is a bogereth.", + "R. Eliezer says: \"Then she shall go out free\" — when she is a bogereth; \"without money\" — with signs (of puberty). We are hereby taught that (in the absence of signs) she goes out by deducting from the value (of the years served to the value of those to be served.)", + "R. Nathan says: Since (on the one hand) the Torah says \"Give money,\" and, (on the other hand,) \"do not give money,\" then just as the first obtains before the advent of signs, so, the latter obtains after the advent of signs." + ], + [ + "(Exodus 21:12) \"If one strikes a man and he dies, he is to be put to death.\" What is the intent of this? From (Leviticus 24:17) \"And a man, if he strike any soul of a man, etc.\", I might think (that he is to be put to death) even if he slapped him; it is, therefore, written \"If one strikes a man and he dies.\" He is not liable (for the death penalty) unless he kills him.", + "(Exodus, Ibid.) \"If one strikes a man\": This tells me (that he is liable) only if he strikes a man. Whence is it derived (that he is likewise liable) if he strikes a woman or a minor? From (Leviticus 24:17) \"And if a man strikes any soul of a man\" — to include his striking a woman or a minor.", + "\"If one strikes a man\": This (i.e., both verses) tells me only of a man or a woman who kills a man or of a man who kills a woman or a minor. Whence do I derive (the same for) a woman who kills a minor or (another) woman? It is, therefore, written (Numbers 35:16-17) \"The murderer shall be put to death … he is a murderer.\" It comes for this teaching (i.e., that a woman, too, is liable for killing a woman or a minor).", + "\"And if a man strikes any soul of a man\": I might think that an eight-month birth, (who is destined to die,) is also included. It is, therefore, written \"If one strikes a man\" — whereby we are apprised that he is not liable unless he kills one who is destined to live.", + "(Exodus, Ibid.) \"he shall be put to death\": (only) after having been forewarned by witnesses. You say this, but perhaps (he is put to death even) if he has not been forewarned by witnesses? It is, therefore, written (Devarim 17:6) \"By the mouth (i.e., forewarning) of two witnesses\" (shall one be put to death)., What, then, is the intent (here) of \"he shall be put to death\"? After having been forewarned by witnesses.", + "\"he shall be put to death\": in beth-din. You say this, but perhaps it need not be in beth-din. It is, therefore, written (Numbers 35:12) \"and the slayer shall not die until he stand before the congregation for judgment.\" What, then, is the intent of \"he shall be put to death\"? In beth-din.", + "\"he shall be put to death\": by the sword. You say, by the sword. But perhaps (it is to be) by strangulation! — You reason thus: It is written here \"moth yumoth, and elsewhere, in respect to an adulterer, \"moth yumoth.\" Just as there, by strangulation, so, here, by strangulation.", + "You compare it to an adulterer — Compare it to a blasphemer, (and say:) It is written here \"moth yumoth,\" and elsewhere, in respect to a blasphemer, \"moth yumoth.\" Just as there, by stoning, so, here, by stoning.", + "It is, therefore, written (Genesis 9:6) \"One who spills the blood of man, by man shall his blood be spilled.\" (And in strangulation and stoning, there is no spilling of blood.)", + "But still, let his blood be spilled from other limbs (and not through \"the sword\" [i.e., decapitation])! It is, therefore, written (in respect to eglah arufah [the \"heifer of the broken neck\"], Devarim 21:4) \"And they shall break there (with a hatchet) the neck of the heifer in the river-bed … (9) and you shall remove the innocent blood from your midst.\" All spillers of blood are likened to eglah arufah — Just as eglah arufah, by decapitation, so, all spillers of blood by decapitation. We have heard of the punishment. Whence (is derived) the exhortation? (Exodus 20:13) \"Thou shalt not kill.\"", + "(Exodus 21:13) \"And if he did not lie in wait (for him) etc.\": One killed unwittingly, and one killed wittingly (in the absence of witnesses). The second falls by the hand of the first.", + "How so? If one were rolling a roller (down), and it fell on him and killed him; if he were descending a ladder, and it fell on him and killed him; if he were letting a bucket (down), and it fell on him and killed him — he is exiled.", + "But if he were pulling a roller up, and it fell on him and killed him; if he were ascending a ladder, and it fell on him and killed him; if he were pulling up a bucket, and the rope tore and it fell upon him and killed him — he is not exiled. The witting one comes and falls by the hand of the unwitting one.", + "And thus is it written (I Samuel 24:19) \"As stated in the apothegm of the Primal One: 'From the evil shall evil go forth.'\" And where is it stated? \"And if he did not lie in wait (for him), but G–d put (him) into his hand, etc.\"", + "(Ibid. \"then I shall make for you a place [even now, in the desert,] where he shall flee\":) We did not hear (where that place is.) It follows (by identity) A (temporary) \"refuge\" (in the desert) is spoken of, and a permanent \"refuge\" (i.e., the cities of the Levites) is spoken of. Just as the latter is in the cities of the Levites, so, the former is in the camp of the Levites.", + "Issi b. Akiva says: \"then I shall make for you a place\": What is the intent of this? (It is written in respect to the Sabbath boundary) (Exodus 16:29) \"Let a man sit in his place\" — two thousand ells.", + "You say it is two thousand ells, but perhaps it is four ells! (three ells for his body, and one to stretch his hands and feet). It follows (by identity that it is two thousand ells), viz.: It is written here (16:29) \"place,\" and it is written elsewhere (in respect to the cities of refuge, 21:13) \"place.\" Just as the latter is two thousand ells, so, the former. Thus, (the intent of) \"I shall make for you a place, etc.\"", + "(Exodus 21:14) \"And if a man be deliberate against his neighbor to kill him, etc.\": What is the intent of this section? From (Leviticus 24:17) \"And a man if he strike any soul of man shall be put to death,\" I might think, even if he kills others (i.e., gentiles), or if he were a deaf-mute or an imbecile who killed (another), or if he were a doctor (who killed while) engaged in his profession, of (if he killed while) administering stripes by authority of beth-din, or (if he killed while) chastising his son or his disciple. It is, therefore, written \"And if a man be deliberate\" — to exclude one who kills unwittingly; \"a man\" — to exclude a minor (who killed); \"a man\" — to include others (i.e., gentiles who killed); \"his neighbor\" — to include (his killing) a minor; \"his neighbor\" — to exclude (his killing) others.", + "Issi b. Akiva says: Before the giving of the Torah, we were exhorted against the spilling of blood (of gentiles). After the giving of the Torah, instead of being more stringent, shall we be more lenient? In truth, they said: He (one who kills a gentile) is exempt from the laws of flesh and blood, but his judgment is relegated to Heaven. (Exodus, Ibid.) \"to kill him with subtlety\": to exclude a deaf-mute, an imbecile, and a minor, who are not \"subtle.\"", + "\"to kill him with subtlety\": to exclude (from liability for killing) a doctor engaged in his profession, one administering stripes by authority of beth-din, and one chastising his son or his disciple, who, although they are witting (in what they are doing) are not subtly (contriving to kill)....", + "(Ibid. 14) \"From My (very) altar shall you take him to die\": We are hereby apprised that we keep him (a Cohein who has committed a murder) from performing the sacrificial service, and he is taken out to be executed,", + "Scripture hereby teaching us that murder (i.e., one's having murdered) overrides the sacrificial service. For it would follow (otherwise), viz.: If the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, is not overridden by murder (i.e., one is not executed on the Sabbath), then the sacrificial service, which overrides the Sabbath, how much more so should murder (i.e., one's having murdered) not override it! It is, therefore, written \"From My very altar shall you take him to die.\" And whence is it derived that murder (i.e., execution for murder) does not override the Sabbath? For it would follow (that murder does override the Sabbath), viz.: If the sacrificial service, which overrides the Sabbath, is overridden by murder, then the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, how much more so should murder override it!", + "No, this may be true of the sacrificial service, which is overridden by the burial of a meth-mitzvah (a body with no kin to bury it), wherefore it is overridden by murder, as opposed to the Sabbath, which is not overridden by the burial of a meth-mitzvah, wherefore murder should not override it. ...", + "One of the disciples of R. Yishmael said: It is written (Exodus 35:3) \"You shall not light a fire in all of your dwellings on the Sabbath day.\" Burning was in the category (of all the forbidden Sabbath labors), and it left that category (for special mention) to teach that just as burning, which is distinct in being one of the judicial death penalties, does not override the Sabbath, so, all the judicial death penalties do not override the Sabbath. But let the burial of a meth-mitzvah override the Sabbath, and it would follow (that it does so), viz.: If the sacrificial service, which overrides the Sabbath, is overridden by the burial of a meth-mitzvah, then the Sabbath, which is overridden by the sacrificial service, how much more so should it be overridden by the burial of a meth-mitzvah.", + "No, this may be true of the sacrificial service, which is overridden by murder, wherefore the burial of a meth-mitzvah overrides it, as opposed to the Sabbath, which is not overridden by murder, wherefore the burial of a meth-mitzvah should not override it. And it is written (Devarim 21:23) \"His body shall not remain all the day upon the tree.\" (i.e., On the day that you are permitted to execute him [excluding the Sabbath], you are permitted to bury him.)", + "Murder overrides the sacrificial service — how much more so, the saving of a life! For it follows, viz.: If the Sabbath, which is not overridden by murder, is overridden by the saving of a life, then the sacrificial service, which is overridden by murder — how much more so is it overridden by the saving of a life!", + "", + "\"From My (very) altar shall you take him to die\": to die, but not to be judged (in a monetary litigation), and not to receive stripes, and not to be exiled. (In all of these instances, he is not prevented even from beginning to sacrifice.)", + "\"From My (very) altar shall you take him to die\": whence we learn that Sanhedrin (which metes out judgment) presides near the altar." + ], + [ + "(Exodus 21:15) \"And if one strikes his father and his mother, he shall be put to death\": What is the intent of this? Because it is written (Leviticus 24:20) \"an eye for an eye, etc.\", and Scripture took it (striking father or mother) out of its category to make it more stringent, to make it liable to the death penalty, this section was, therefore, stated.", + "\"And if one strikes his father and his mother\": This tells me only of (one who strikes both) his father and his mother. Whence do I derive (liability for one who strikes) his father and not his mother, or (one who strikes) his mother and not his father? It follows, viz.: Just as with cursing — each one, individually (viz. Leviticus 20:9), so, with striking, each one, individually. No, this may be true of cursing, for which he is liable both for (cursing) the dead as well as the living, wherefore he is liable for each individually, as opposed to striking for which he is not liable for striking the dead as well as the living, wherefore he should not be liable for striking each individually. It is, therefore, written (Leviticus 24:21) \"And one who strikes a man shall be put to death.\" Let it not, then, be written \"And if one strikes his father and his mother he shall be put to death.\" (The meaning must be, then,) even if he strikes only one of them. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: (\"and\") implies both together and each by itself unless Scripture specifies otherwise.", + "R. Yitzchak says: \"his mother\" must be added for purposes of stringency (i.e., he is liable even for striking his mother). But (if you understand it as \"and his mother\") you will be implying leniency instead of stringency (i.e., that he is not liable until he strikes both his father and his mother). Perforce, then, it must be understood as \"or\" his mother.", + "\"And if one strikes his father or his mother\": a blow which causes a wound. You say a blow which causes a wound, but perhaps even a blow which does not cause a wound? Would you say this? If (payment) for injuries — the greater — (obtaining both wittingly and unwittingly) there is no liability without a wound, then for punishment — the lesser — (obtaining only wittingly), how much more so should there be no liability without a wound. What, then, is the intent of \"If one strikes his father or his mother? A blow which causes a wound.", + "\"he shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps by one of the (other) deaths mentioned in the Torah? Would you say that? This is a principle in the Torah: Any (unqualified) \"death\" mentioned in the Torah — you are not permitted to incline it to severity, but to lenity. These are the words of R. Yehoshiyah. R. Yonathan says: Not because it is of lesser severity, but because all \"death\" unqualified is strangulation.", + "Rebbi says: There is \"death\" at the hands of Heaven and \"death\" at the hands of man. Just as the first leaves no outward sign, so, the second.", + "From here they ruled: The mitzvah of strangulation — They would stand him in foliage until his hips and they placed hard scarves in soft ones and twisted it around his neck. One pulled from one side, and the other, from the other, until his soul expired. This is \"strangulation.\"", + "We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (of one who administers stripes, Devarim 25:3) \"Forty shall he smite him, not more.\"", + "It follows a fortiori, viz.: If one who is commanded (by beth-din) to smite is exhorted not to smite (more), then one who is commanded not to smite (his father or mother) how much more so is he exhorted not to smite (ab initio).", + "(Exodus 21:16) \"And one who steals a man and sells him\": What is the intent of this? From (Devarim 24:7) \"If a man be found (by witnesses) to have stolen a soul of his brothers, etc.\" I know only of (the necessity for) witnesses to the stealing. Whence do I derive (the same for) witnesses to the selling? From \"And one who steals a man and sells him.\"", + "\"And one who steals a man\": This tells me only of one who steals a man. Whence do I derive (the same for) one who steals a woman or a minor? From \"If a man be found to have stolen a soul of his brothers\" — to include his stealing a woman or a minor.", + "This (\"If a man be found\") tells me only of a man who stole. Whence do I derive (the same for) a woman who stole? From \"And one who steals a man.\" This tells me only of a man or a woman who stole a man, and a man who stole a woman or a minor. Whence do I derive (the same for) a woman who stole her neighbor (woman) or a minor? From (Devarim, Ibid.) \"Then that thief (man or woman) shall die.\"", + "\"And one who steals a man\": This would exclude (from liability) his stealing a minor. Whence is it derived that he is liable for stealing a minor? From \"If a man be found to have stolen a soul, etc.\" — to include a minor. This (\"a soul\") would imply that both a minor and an eight-month birth are included. It is, therefore, written \"And one who steals a man.\" He is not liable unless he steals someone who is destined to live (to man's estate, [as opposed to an eight-month birth]). (Then) \"one who steals a man\" would also include a minor, (who is destined to live to man's estate)! It is, therefore, written \"If a man be found to have stolen a soul of his brothers\" (connoting \"his peers\") — to exclude a minor.", + "(Then) \"If a man be found to have stolen a soul\" would also connote an eight-month birth. It is, therefore, written \"And one who steals a man and sells him,\" which implies that he is not liable until he steals one who is destined to reach man's estate.", + "\"and sells him\": and not half of him. \"and he is found\": \"finding\" is only with witnesses. \"in his hand\": \"in his hand\" always connotes \"his domain.\" And though there is no proof for this, it is intimated in (Numbers 21:26) \"And he took all his land from his hand\", and (Genesis 24:10) \"And the servant took ten camels … and all the good of his master in his hand,\" — whence we infer that \"in his hand\" always connotes \"his domain.\"", + "\"he shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps by one of the (other) deaths mentioned in the Torah? Would you say that? This is a principle in the Torah: Any unqualified death mentioned in the Torah — You are not permitted to incline it to severity, but to lenity. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Not because it is of lesser severity, but because all \"death\" unqualified is strangulation.", + "Rebbi says: There is \"death\" at the hands of heaven and \"death\" at the hands of man. Just as the first leaves no outward sign, so, the second.", + "From here they ruled: The mitzvah of strangulation, etc.", + "(See above) We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Exodus 20:13) \"Thou shalt not steal\"", + "— an exhortation against stealing a soul (i.e., kidnapping). You say it is an exhortation against stealing a soul, but perhaps it is an exhortation against stealing money? (Leviticus 19:4) \"You shall not steal and you shall not deal falsely, etc.\" is already an exhortation against stealing money. What, then, is the intent of \"Thou shalt not steal\"? It is an exhortation against stealing souls.", + "But perhaps the first is an exhortation against stealing money, and the second an exhortation against stealing souls? Would you say that? Three mitzvoth are mentioned in this section (Exodus — \"Thou shalt not kill. Thou shalt not commit adultery. Thou shalt not steal.\" (the first) two are explicit, and the third unqualified. We learn the unqualified from the explicit. Just as the explicit are mitzvoth which are liable to judicial death penalty, so, the unqualified. You must perforce adopt not the second assumption, but the first — This (Exodus) is an exhortation against stealing souls, and the other (Leviticus) is an exhortation against stealing money.", + "(Exodus 21:7) \"And if one curses his father and his mother, etc.\": What is the intent of this? From (Leviticus 20:9) \"Every man who curses his father or his mother shall be put to death,\" I would know only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"if one curses his father or his mother.\"", + "\"And if one curses his father and his mother\": This (\"and\") tells me (that he is liable) for cursing only his father and his mother (together). Whence do I derive the same for (cursing) his father and not his mother, or his mother and not his father? From (Leviticus, Ibid.) \"His father or his mother he has cursed\" — in any event (i.e., either one.) These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: (\"his father and his mother\") implies both together or either one, unless Scripture specifies one.", + "", + "And what is the intent of \"And if one curses his father and his mother\"? From (Leviticus, Ibid.) \"Every man\" I would think that only a man (who cursed) is liable. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of doubtful sex), and a hermaphrodite? From \"if one curses his father and his mother.\"", + "This tells me (that he is liable if he curses them) only when they are alive. Whence do I derive (the same for cursing) the dead? From \"And if one curses his father and his mother\" — in any event, (alive or dead).", + "\"And if one curses his father and his mother\": with the explicit Name (i.e., the Tetragrammaton). But perhaps an epithet is intended? Let it not be written redundantly, (Leviticus 24:16) \"When he blasphemes the Name he shall be put to death.\" (It is written thus) to include one who curses his father and mother. He is not liable until he curses them with the explicit Name. These are the words of R. Achai.", + "R. Chanina b. Iddi says: Since Scripture states \"Swear\" and \"Do not swear,\" \"Curse\" and \"Do not curse,\" since swearing is by the Name, so, not swearing is by the Name (i.e., \"Do not swear by the Name of\"); just as cursing is by the Name, so not cursing is by the Name. \"he shall be put to death\": by stoning. You say by stoning; but perhaps by one of the other \"deaths\" of the Torah? It follows thus: It is written here (in respect to cursing father and mother, Leviticus 2:9) \"his blood is in him,\" and elsewhere (Ibid. 27) \"their blood is in them.\" Just as there, (he is killed) by stoning, so, here, by stoning. We have heard the punishment, but whence do we derive the exhortation? From (Exodus 22:27) \"Elohim you shall not curse.\"", + "If your father is a judge, he is included in \"Elohim you shall not curse.\" And if he is a Nassi (\"president\"), he is included in (Ibid.) \"and a Nassi in your people you shall not curse.\" If he is neither, it follows by induction from both, viz.: A judge is not like a Nassi, and a Nassi is not like a judge. The common element between them is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him.", + "But perhaps the common element between them is that they are dignitaries, and it is their eminence that accounts for this, wherefore you are exhorted against cursing them — as opposed to (the status of) your father! It is, therefore, written (Leviticus 19:14) \"You shall not curse a deaf-mute,\" the most abject of men, and you reason by induction among the three, viz.: A judge is not like a Nassi, and a Nassi is not like a judge, and neither is like a deaf-mute, and a deaf-mute is not like either. The common element among them is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him." + ], + [ + "(Exodus 21:18) \"And if men quarrel\": What is the intent of this section? It is written (Ibid. 21:24) \"an eye for an eye,\" but sheveth (work-disability payment) and ripui (medical expenses) are not mentioned. It is, therefore, written (Ibid. 19) \"If he arise, etc.\" Scripture comes to teach of (other payments) that are due him.", + "\"And if men quarrel\": This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? R. Yishmael says: Since all of the injuries in the Torah are unqualified (as to women) and Scripture specified one as pertaining to women as well as to men (viz. Exodus 21:29), so, I specify all injuries in the Torah as applying to women as well as to men.", + "R. Yoshiyah says: (If men and women are equated,) let neither a man or a woman be stated (in 21:29). \"Because it is written (Ibid. 33) \"If a man open a pit,\" this tells me only of a man, whence do I derive (the same for) a woman? From (29) \"a man or a woman,\" to equate a woman with a man for all of the injuries of the Torah.", + "R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Ibid. 34) \"The owner (whether man or woman) shall pay\", (Ibid. 22:5) \"Pay shall pay the lighter (whether man or woman) of the fire.\" Why, then, is it written (29) \"a man or a woman\"? For its learning (i.e., to equate a woman with a man in all other instances where \"a man\" is written.)", + "\"and a man strike his neighbor with stone or fist\": to impose liability for each in itself.", + "", + "\"with stone or fist\": I might think that he is liable (only if he strikes) with these, but otherwise he is not liable; it is, therefore, written (Numbers 35:17) \"And if with a hand-stone (i.e., a stone the size of a full hand) (whereby he can die he strike him\"). He is not liable until he strikes him with something that has the potential to kill and in a locus which is critical to life.", + "", + "R. Nathan says: Stone is being likened to fist, and fist to stone. Just as a stone has the potential to kill, so, a fist which has the potential to kill (is intended). And just as a fist is specific, so, the stone must be specific — so that if it is intermixed with other stones, he is not liable.", + "", + "\"and he not die, but become bedridden\": But if he struck him a blow which was potentially lethal, he is not liable for payment for work disability and for medical expenses.", + "(Exodus 21:19) \"If he arise and walk\": I might think, even in his house; it is, therefore, written \"al mishanto\" (lit., \"on his support'), i.e., on his own power.", + "This is one of three things in the Torah which R. Yishmael expounded metaphorically. Similarly, (Exodus 22:2) \"If the sun shone upon him.\" Now is it upon him alone that the sun shines? Does it not shine upon the whole world? But, (the intent is) just as the sun is peace for the world, so, this one, if it were known about him that he (the one breaking into his house) were at peace with him (i.e., would not kill him, as in the instance of a father breaking in to steal from his son), and he (the son) killed him, he is liable.", + "Similarly, (Devarim 22:17) \"And they (the parents of the girl accused of infidelity) 'spread the garment' (i.e., make her innocence as manifest as a spread-out garment.) Here, too, \"al mishanto\" is understood (metaphorically) as \"on his own power.\"", + "\"then the striker shall be absolved\": I might think that he provides guarantors and goes free. It is, therefore, written \"If he arise and walk outside, etc.\" We are hereby apprised that he is incarcerated until the other is healed.", + "\"then the striker shall be absolved\": from the death penalty. I might think, from disability payments (sheveth) and ripui (medical expenses). It is, therefore, written \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\" Aside from what he pays for (injury to his limbs [nezek]), he pays for sheveth and ripui.", + "\"but his sheveth shall he give\": I might think, forever (i.e., for life-long disability.) It is, therefore, written \"and heal shall he heal\" (i.e., he pays) sheveth only for so long as it takes for the wound to heal.", + "But perhaps just as there is no distinction in ripui (between the wound itself and outgrowths of the wound), so, there should be no distinction in sheveth (between healing of the wound itself and long-term results of the wound)? It is, therefore, written \"but his sheveth shall he give\" — There is (such) distinction in sheveth.", + "\"and heal shall he heal\": (Whence do I derive that if) he were healed once, and then healed again, even four or five times, he is liable (if necessary) to keep on healing him? If growths sprouted because of the wound around the wound, he is liable to heal him. If not because of the wound, he is not liable. The Torah states: \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\" Just as sheveth, because of the wound, so, ripui, because of the wound.", + "Variantly: The Torah comes to teach us proper deportment — \"but his sheveth shall he give, and heal shall he heal.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:20) \"And if a man strike his man-servant or his maid-servant\": His man-servant and his maid-servant were also included in (Ibid. 29) \"it killed a man or a woman,\" Scripture singling it out for special mention of (Ibid. 21) \"But if one day or two days, etc.\" for lenity towards the master (as opposed to one who is not his master who kills him), wherefore this section is stated.", + "\"And if a man strike\": This tells me only of a man (who kills). Whence do I derive the same for a woman? R. Yishmael says: Since all the injuries in the Torah are unqualified, etc. (see above on 21:18).", + "", + "", + "\"his man-servant or his maid-servant\": to make one liable for each in itself.", + "R. Eliezer says: Scripture speaks of a Canaanite (as opposed to a Hebrew) man-servant. You say this, but perhaps it speaks of a Hebrew? (This is not so, for) it is written here \"his man-servant or his maid-servant,\" and elsewhere, (Leviticus 25:44) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant or a maid-servant.\" Just as there, the Torah speaks of the Canaanites, so, here. Variantly: man-servant is being likened to maid-servant, and maid-servant to man-servant. Just as \"maid-servant\" — (she may be sold as a maid-servant,) whether adult or minor, so \"man-servant,\" adult or minor — to exclude a Hebrew man-servant, who although (he may be sold as) a man-servant when he is an adult, may not (be sold as) a man-servant when he is a minor. And to exclude a Hebrew maid-servant, who, although she may be a maid-servant when she is a minor, may not be a maid-servant when she is an adult, (leaving her master, as she does, with the advent of pubertal signs.) R. Yitzchak said: I might understand that (also included is) a servant of two partners or one who is half-free, half-slave; it is, therefore, written \"his man-servant or his maid-servant.\" Just as the first implies a servant that is entirely his, so, the second — to exclude the servant of two partners or one that is half-free (half-slave). R. Yishmael says: Scripture speaks of a Canaanite man-servant, it being written (Exodus 21:21) \"for he (the servant) is his money.\" Just as his money is his for all time and he exercises complete control over it, (so, the servant being spoken of) — to exclude a Hebrew man-servant, who, though under his complete control, is not his for all time, (leaving, as he does in Yovel), and to exclude a servant of two partners or one who is half-free (half-slave), who, though he is his for all time, is not under his complete control.", + "(Exodus 21:20) \"with a rod\": I might think, whether or not it is of killing potential; it is, therefore, written (Numbers 35:38) \"Or if with a wooden implement, whereby he can die he strike him,\" whereby we are apprised that he is not liable until he strikes him with something that has the potential to kill.", + "And whence is it derived that it must be in a locus which is critical to life? From (Devarim 19:11) \"and he lie in wait for him and he rise up against him and he smite him mortally,\" whereby we are apprised that it (the weapon) must be of killing potential in a locus which is critical to life.", + "Now if (in the killing of) an Israelite, the graver (instance), not being subject to (the provision of [Exodus 21:21]) \"But if one or two days,\" he is not liable unless it be with an implement of killing potential and in a locus which is critical to life, then (in the killing of) a Canaanite, the instance of lesser gravity, being subject to the above provision, how much more so should he not be liable unless it be with an implement of killing potential and in a locus which is critical to life! (Why, then, need it be written?) For if you say this, you have ruled for punishment through a fortiori reasoning, wherefore it is written \"with a rod, etc.\", to teach that punishment is not to be ruled for through such reasoning.", + "Rebbi says: What is the intent of \"with a rod\"? It is \"extra\" towards the formulation of an identity (gezeirah shavah ), viz.: it is written here \"rod,\" and, elsewhere, (vis-à-vis tithing, Leviticus 27:32) \"rod.\" Just as here, excluding (a servant) acquired by two partners, so, there, excluding (from the tithe a beast) acquired by two partners.", + "\"and he die under his hand\": His striking and his (the servant's) dying must be in his domain. If he struck him (in his domain) and then sold him to another, he is not subject (to the provisions of \"But if one day or two days, etc.\")", + "\"vengeance shall be taken\": \"Vengeance\" connotes death. You say \"death,\" but perhaps money (i.e., monetary restitution) is referred to. (This is not so.) It is written here \"vengeance,\" and, elsewhere (Leviticus 26:25) \"vengeance.\" Just as there, death (is indicated), so, here, death (is intended.) Just as there, (death by) the sword (is indicated), so, here, ([death by the sword] is intended.)", + "Just as here, by beth-din, so, there, by beth-din.", + "(Exodus 21:21) \"But if one day or two days\": I understand this literally. It is, therefore, (i.e., negating this,) written \"if one day\": How (are these two verses to be reconciled?) One day which is like two days; two days which are like one day. How so? A twenty-four hour period.", + "R. Yossi Haglili says: \"But if one day or two days\": I might take this literally, but \"But\" delimits it (to the above interpretation).", + "\"Vengeance shall not be taken, for he (the servant) is his money\": About this R. Yishmael says: Scripture speaks of a Canaanite man-servant.", + "R. Shimon says: Why need this (\"for he is his money\") be stated. Even if it were not stated I would know it by induction, viz.: Since his ox is killed for (killing) his man-servant or his maid-servant, and another's ox is liable for (killing) his man-servant or his maid-servant; he is killed for (killing) his man-servant or his maid-servant, and another is killed for killing his man-servant or his maid-servant — then if you have learned that there is no difference between his ox and that of another in the killing of his man-servant or his maid-servant, then we should make no distinction between him and another (vis-à-vis the application of the \"one or two day\" provision) in the killing of his man-servant or his maid-servant. It is, therefore, written \"Vengeance shall not be taken, for he is his (the owner's) money.\" Scripture hereby apprises us that though no distinction is made between his ox and that of another in the killing of his man-servant or his maid-servant, a distinction is made (in the application of the afore-mentioned provision) between himself and another, (the provision applying only if he killed them, but not if another killed them.)" + ], + [ + "(Exodus 21:22) \"And if men fight, etc.\" What is the intent of this section? From (Ibid. 14) \"And if a man be bent against his neighbor to kill him,\" we hear only that one who intends to smite his foe and does so is to be put to death; but we do not hear the same for one who intends to smite his foe and smites his friend. It is, therefore, written (to this effect) \"And if men fight … and if there be death (in his friend) then you shall give a life for a life.\"", + "", + "Rebbi says: If one intends to smite this foe and smites a different foe it follows that he should be liable; but if one intends to smite his foe and smites his friend, should he not be exempt? The verse, rather, comes to teach that payment for a wife's injury belongs to the husband, and payment for (the death of) fetuses belongs to the husband.", + "R. Yitzchak says: Even a man who intends to smite one and smites another is not liable — until he makes it clear that it is this man that he wishes to smite, as it is written (Devarim 19:11) \"and he rise up against him and he smite him, etc.\" What, then, is the intent of \"and if men fight, etc.\"? From (Leviticus 24:17) \"And if a man smite any soul of man\" I would understand even an eight-month birth, (who is destined to die); it is, therefore, written (\"and if men fight,\" to indicate that) he is not liable unless he kills one who is (otherwise) destined to live.", + "\"And if men fight, etc.\": This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? R. Yishmael said, etc. (See 21:18 above).", + "", + "", + "\"and they hit a pregnant woman, and her fetuses miscarry\": Abba Chanin said in the name of R. Eliezer: Why \"a pregnant woman\"? From \"and her fetuses miscarry\" it is obvious that she is pregnant! — I might think that if he struck her head or one of her limbs (and she miscarried) he is liable; it is, therefore, written \"pregnant.\" To apprise us that he is not liable unless he strikes the region of her pregnancy.", + "Variantly: What is the intent of \"and they hit a pregnant woman\"? From \"as the woman of the husband imposes upon him\" I might think, even if the pregnancy is not his; it is, therefore, written \"pregnant,\" to teach that he is liable only to the impregnator.", + "\"and her fetuses miscarry\": The minimum of \"fetuses\" is two. Whence do I derive (the same for) even one? From \"pregnant\" — in any event.", + "\"and there be no death\": in the woman. \"then he shall be punished\": for the fetuses (i.e., payment for the fetuses shall be exacted of him.) You say this, but perhaps (the meaning is that there be no) death in the fetuses, then he shall be punished for the woman? It is, therefore, written (Ibid. 23) \"And if there be death, then you shall give a life for a life\" (which, perforce, refers to the life of the woman) — But perhaps (the meaning is) if there be no death either in the woman or in the fetuses, (then he must pay; but if there is death in either, he is put to death and there is no payment.) — But if you say this, he (the father) must pay the midwife (for delivery of the fetuses). (How, then, is \"he shall be punished\" to be understood?) How, then, must the verse be understood? \"and there be no death\" — in the woman; \"then he shall be punished\" — for the fetuses.", + "\"then he shall be punished\": (by payment of) money. You say this, but perhaps death is meant? It follows, inductively. It is written here \"punish,\" and, elsewhere (Devarim 22:19) \"and they shall punish (i.e., fine) him a hundred (shekels of) silver.\" Just as there, money; so, here, money.", + "\"As the husband of the woman imposes (payment) upon him\": Scripture hereby apprises us that payment for injury to the woman reverts to the husband, and payment for the fetuses reverts to the husband, and all who are liable to the death penalty are exempt from (monetary) payment.", + "", + "Variantly: \"As the husband of the woman imposes (payment) upon him\": I might think, as much as he likes! It is, therefore, \"and he shall give it by pelilim,\" whereby we are taught he pays by word of judges, \"pelilim\" being judges, as in (Devarim 32:31) \"And (now) our foes judge us\" (\"veoivenu pelilim\"), and (I Samuel 2:25) \"If a man sins against a man, then a judge judges ('pilel') him.\"", + "(Exodus 21:23) \"And if there be ason\": \"Ason\" is death. And though there is no proof for this, it is intimated in (Genesis 42:38) \"and he will be met with ason.\"", + "\"then you shall give a life for a life\": It is a life that he pays; he does not pay money for a life.", + "Variantly: \"then you shall give a life for a life\": It is a life that he pays; he does not pay life and money for a life.", + "Rebbi says; \"nefesh for nefesh\": Money is intended. You say \"money,\" but perhaps \"life\" (literally) is intended? It follows inductively, viz.: \"imposed\" (\"yashith\") is written here (Ibid. 23) and \"imposed\" (\"yushath\") is written elsewhere (Ibid. 30). Just as there monetary payment (is indicated); here, too, monetary payment (is intended).", + "\"an eye for an eye\" money. You say \"money,\" but perhaps an eye (literally) is intended? R. Elazar was wont to say (Leviticus 24:21) \"One who strikes a beast shall pay for it, and one who strikes a man shall be put to death.\" Scripture likens the injuries of a man to the injuries of a beast, and the injuries of a beast to the injuries of a man. And just as the injuries of a beast are subject to monetary payment, so, the injuries of a man.", + "R. Eliezer says: It is written (Exodus 21:30) \"When kofer ('atonement payment') is imposed upon him, he shall give the redemption of his soul.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If where Scripture makes him liable for death, he only pays money, then here (re an eye), where Scripture does not make him liable for death, how much more so does he pay only money!", + "R. Yitzchak says: \"an eye for an eye\": I understand this to mean that whether or not he intends (to blind him), he pays only money. And, indeed, Scripture limits one who intends to cause a blemish to monetary payment, as it is written (Leviticus 24:19) \"And a man if he maims his neighbor\" — general; \"an eye for an eye\" — particular. general-particular. (The rule is:) The general subsumes only what exists in the particular. Then, in (20) \"as he maims a man,\" there is a reversion to the general. Perhaps the first general is generalized (i.e., all maimings are to be included.) Would you say that? We have here an instance of general-particular-general, where (the rule is that) you judge in accordance with the particular, viz.: Just as the particular specifies permanent maimings, external organ prominences, and intended (injuries) as paying only money (and not being punishable by death) (so, all such maimings are included.) Thus, \"as he maims a man\" — when he intends to maim him.", + "(Exodus 21:25) \"A burn for a burn\": If you say (the meaning is that he burned him and spilled his blood, this is already subsumed in \"a wound for a wound.\" If you say that he made a welt, this is already subsumed in \"a welt for a welt.\" How, then, is \"a burn for a burn\" to be understood? As his burning him on his nail or on the sole of his foot without leaving an impression, lading him with stones and causing him suffering thereby, placing snow on his head and making him cold — in which instances he compensates him for his suffering. But if he were frail, indulged, and pampered, how much more so is his \"suffering\" allotment to be doubled. This is the (type of) suffering intended in \"a burn for a burn.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:26) \"And if a man strike the eye of his (Canaanite) man-servant\": What is the intent of this? From (Leviticus 25:26) \"Forever shall you have them serve you,\" I might think, even if he knocked out his tooth or blinded his eye; it is, therefore, written \"And if a man strike the eye of his man-servant or the tooth of his maid-servant, etc.\" Scripture took his Canaanite man-servant out of his class (of serving forever) to the end of leniency, (a Hebrew man-servant not going free in this manner.)", + "\"And if a man strike\": When do I derive the same for a woman? R. Yishmael said, etc. (See 21:18 above).", + "", + "", + "\"the eye of his man-servant or the eye of his maid-servant\": to make him liable for each in itself.", + "R. Eliezer says: The verse speaks of a Canaanite man-servant. You say this, but perhaps a Hebrew is intended? It is, therefore, written (Leviticus 25:44) \"From them (the Canaanites) shall you buy a man-servant and a maid-servant.\"", + "\"the eye of his man-servant\": I might think (that he goes free) even if it developed a leucoma; it is, therefore, written \"and he destroy it.\" Only a blow that causes destruction (is intended). I might think, even if he performed no act upon it; it is, therefore, written :\"And if a man strike the eye\" — whence it was ruled: If he struck his ear and deafened him, or his eye and blinded him, he goes free. (If he struck) near his eye, so that he does not see, or near his ear, so that he does not hear, he does not go free.", + "If he knocked out two of his teeth at the same time or blinded two of his eyes at the same time, he goes free and takes nothing, it being written \"an eye for an eye, a tooth for a tooth.\" If he knocked out one after the other, he goes free for the first and takes his injury (payment) for the second, it being written in lieu of his eye.\"", + "\"free shall he send him\": I might think that he must write him a writ of emancipation; it is, therefore, written \"in lieu of his eye.\"", + "R. Eliezer says: It is written here \"send\" (viz. \"free shall he send him\") and elsewhere, (in respect to a divorce) \"send\" (viz. Devarim 24:1 \"and he shall send her from his house\"). Just as there, with a writ, so, here with a writ.", + "For I might think, since the Torah speaks of one who sends away and one who is sent away, that just as the first cannot send away unless he is an adult, so, the second cannot be sent away unless he is an adult; it is, therefore, written \"free shall he send him in lieu of his tooth\" — in any event (i.e., even if he is a minor).", + "I might think (that he goes free) even if he knocked out a milk tooth, (which grows back); it is, therefore, written \"eye.\" Just as an eye does not grow back, so the tooth (in question must be one which) does not grow back. This tells me only of tooth and eye. Whence do I derive (the same for) all of the other organs? It is derived inductively (binyan av) from the two, viz.: Tooth is not like eye, and eye is not like tooth. What is common to them is that they (i.e., their maimings) are permanent maimings of external organ prominences which do not grow back, (the maiming of which) causes the servant to go free, so (the maimings of) all such organ prominences which do not grow back cause him to go free.", + "", + "R. Yishmael says: A Canaanite man-servant can never be redeemed and can go free only by consent (of the master), as it is written (Leviticus 25:46) \"And you shall hold them as an inheritance … to inherit as a holding, etc.\" And in our manner we have learned that a Canaanite man-servant is like a field of holding forever.", + "But if his master persecuted him and knocked out his tooth or blinded his eye or (maimed) one of his (other) external organ prominences, he acquires himself (i.e., his freedom) with afflictions. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one can acquire himself by afflictions from the hand of flesh and blood, how much more so, from the hands of Heaven! And thus is it written (Psalms 118:18) \"The L–rd has afflicted me exceedingly and He did not consign me to death.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:28) \"And if an ox gore\": The ox, too, was included in (Ibid. 12) \"the striker of a man — if he die — shall be put to death.\" Scripture singled it out here for severity, (that it be put to death) by stoning. Thus, the adducing of this section.", + "\"An if an ox gore\": This tells me only of an ox. Whence do I derive (the same for) all beasts? It follows, viz.: It is written here \"ox,\" and elsewhere (in the second Decalogue, Devarim 5:14) \"ox.\" Just as the \"ox\" of Sinai is equated with \"all of your beasts,\" so, here, all beasts are to be equated with ox.", + "And whence is it derived that all deaths (inflicted by the beast) are equated with goring? It follows, viz.: Since a mued (an ox that gored three times) is put to death (for killing a man) by stoning (viz. Ibid. 29), and a tam (an ox that gored a man to death even the first time) is put to death by stoning — if you have learned about a mued that all deaths (inflicted by it) are equated with goring, so, all deaths (inflicted) by a tam are to be equated with goring.", + "No, this may be true of a mued, where he (the owner) pays kofer (viz. 21:30), as opposed to a tam, where he does not pay kofer. It is, therefore, written (29) \"and it killed a man or a woman,\" for purposes of formulating an identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here (28) \"a man or a woman,\" and there (29) \"a man or a woman.\" Just as there, all deaths are equated with goring, so, here, all deaths are to be equated with goring.", + "And whence is it derived that minors (who were killed by a tam) are equated with adults? It follows, viz.: Since a tam is to be stoned and a mued is to be stoned, if you have learned about mued that minors are to be equated with adults (viz. 21:31), then there (re a tam), too, minors are to be equated with adults.", + "No, this may be true of a mued, where he (the owner) pays kofer, wherefore minors are equated with adults, as opposed to a tam, where he does not pay kofer. It is, therefore, written (31) \"Or if it gore a son (a minor), or if it gore a daughter (a minor). It (\"gore\") is extra for purposes of formulating an identity (gezeirah shavah ). It is written here (re tam [28]) \"gore,\" and there (re mued) \"gore.\" Just as there, minors are equated with adults, so, here.", + "R. Shimon b. Yochai said: Why was this (gezeirah shavah ) stated? Even without it, it follows a fortiori, viz.: If in a \"place\" — killing others — where minors are not equated with adults (— adults being liable; minors not —) — (If in such a place) minors are equated with adults (to impose liability) for their being killed — then in a place where \"minors\" are equated with \"adults,\" (a young ox as well as a grown ox being stoned for killing a man) — how much more so should minors be equated with adults (to impose liability) for their being killed! — No, this may be true there, where intent (to damage) was equated with non-intent relative to (payment for) damages, wherefore minors were equated with adults in being killed, as opposed to our instance, where non-intent is not equated with intent, (the \"horn\" of the ox imposing liability only where the ox butts intentionally), wherefore we would say that minors are not equated with adults (to impose liability) for their being killed. It must, therefore, be written \"Or if it gore a son or if it gore a daughter,\" \"gore\" being extra for purposes of formulating an identity, as above.", + "(Exodus 21:28) \"the ox shall be stoned and its flesh shall not be eaten\": Why is this stated? From \"the ox shall be stoned,\" do I not know that its flesh is forbidden? (It is neveilah [carcass].) But (the meaning is that) if the ox were taken out to be stoned, and its owner intervened and slaughtered it, its flesh may not be eaten.", + "This tells me only of eating. Whence do I derive that it is even forbidden to derive benefit from it? — Do you ask? If follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to derive benefit from eglah arufah, (viz. Devarim 21:1-9) which atones for the spilling of blood, how much more so is it forbidden to derive benefit from a stoned ox, which is itself a spiller of blood! — But reverse it, viz.: If it were permitted to derive benefit from a stoned ox, which is a spiller of blood, how much more so would it be permitted to derive benefit from an eglah arufah, which atones for the spiller of blood! It is, therefore, written (Devarim 21:4) \"and they shall break there the neck of the heifer in the river-bed\" (from which it is derived [hermeneutically] that benefit may not be derived from it.)", + "I have reasoned and reversed. The reversal has been nullified and I have returned to the original a fortiori deduction, viz.: If it is forbidden to derive benefit from eglah arufah, which atones for the spiller of blood, how much more so is it forbidden to derive benefit from a stoned ox, which is itself a spiller of blood.", + "Rebbi says: If it is forbidden to derive benefit from the burnt bullocks and the burnt he-goats, which do not come to atone for the world (viz. Leviticus 26:27), how much more so is it forbidden to derive benefit from eglah arufah, which does come to atone for the world! This tells me only of its flesh (i.e., that benefit may not be derived from the flesh of an ox that killed, which was slaughtered after judgment had been passed upon it.) Whence do I derive (the same for) its skin? R. Yishmael was wont to say: It follows a fortiori, viz.: If the skin of a sin-offering, whose flesh is permitted in its slaughtering, is forbidden (in the derivation of benefit) in its death, then an ox to be stoned, whose flesh is forbidden in its slaughtering, how much more so should its skin be forbidden in its death! — (No,) this is refuted by an ox which has become tamei, which, although its flesh is forbidden in its slaughtering, its skin is permitted in its death.", + "One of the disciples of R. Yishmael said: This may be true of an ox which has become tamei, from which benefit may be derived, for which reason its skin is permitted in its death, as opposed to an ox to be stoned, which, since benefit is forbidden to be derived therefrom, its skin is to be forbidden in its death.", + "(Exodus 21:28) \"eth its flesh\": to include (in the prohibition of benefit) its blood, its fats, and its hide.", + "\"and the owner of the ox is absolved\": R. Yehudah says: He is absolved by Heaven. For it would follow (otherwise), viz.: Since a mued is stoned and a tam is stoned, then if we have learned about mued that even though the owner satisfied (the demands of) a beth-din of flesh and blood, he did not satisfy Heaven, (having to pay kofer), then there (in the instance of tam), too, even though he satisfied a beth-din of flesh and blood, he did not satisfy Heaven. It is, therefore, written \"and the owner of the ox (a tam) is absolved\" — by Heaven.", + "Shimon b. Azzai says: \"and the owner of the ox is absolved\" — from half-kofer. For it would follow: Since an ox who killed an ox must pay, and an ox that killed a man must pay, then just as there, (in the first instance) a mued pays full damages and a tam, half-damages; here, too, (in the instance of an ox that kills) a man, it is so. And what is the intent of \"the owner of the ox is absolved\"? Of half-kofer.", + "R. Gamliel says: \"and the owner of the ox is absolved\" — from the worth of a man-servant. For it would follow (otherwise), viz.: Since both a mued and a tam are stoned (for killing a man), then if we have learned about mued that he (the owner) pays for the worth of a man-servant, then it should be the same with a tam. It is, therefore, written (in the instance of a tam) \"the owner of the ox is absolved\" — from the worth of a man-servant.", + "R. Akiva says: \"the owner of the ox is absolved\" — from the worth of fetuses. For it would follow (otherwise), viz.: Since both man and ox are liable for injury, then if we have learned about a man who intended to strike his fellow and struck a woman and caused her to miscarry that he is liable to pay for her fetuses, then the same obtains with an ox; it is, therefore, written \"and the owner of the ox is absolved\" — of payment for the fetuses.", + "(Exodus 21:29) \"And if it were a goring ox\": Scripture comes to distinguish between a tam and a mued: A mued requires (that the owner be warned before) witnesses; not a tam. A mued pays kofer; not a tam. A mued pays thirty sela (viz. Ibid. 32); not a tam. A mued pays full damages; a tam, half-damages. A mued pays from the aliyah (the owner's choicest property); a tam, from (sale of) its body.", + "\"mitmol shilshom\": today, yesterday, and the day before. Which is a tam and which is a mued? ", + "A mued — one whose owner was warned three days. A tam — one which desisted (from goring) for three consecutive days. These are the words of R. Yehudah. ", + "R. Meir says: A mued — one whose owner was warned three times (even in one day). A tam — one whom the children play with without (fear of) being gored. And what is the intent of \"mitmol shilshom\"? If he was warned three non consecutive days, it is regarded as a tam (and not as a mued).", + "\"and the owner were warned\": We are hereby apprised that he is not liable unless he was warned. \"and he did not guard it\": to bring (even) a non-paid watcher. Variantly: \"and he did not watch it\": as befits it — whence they ruled: If he watched it as befits it, he is not liable; if not as befits it, he is liable. If he tied it with a harness and it freed itself and damaged, he is liable for both a tam and a mued, it being written (Ibid. 36) \"and its owner did not guard it\" — and this is not considered guarding. These are the words of R. Meir.", + "R. Yehudah says: For a tam he is liable; for a mued, he is not liable, it being written (of the latter) \"and its owner not guard it\" — and this is considered guarding.", + "R. Eliezer says: It has no \"guarding\" but the knife. R. Eliezer b. Yaakov exempts him in both instances.", + "\"And it killed a man or a woman\": This is \"extra,\" towards comparison and the formulation of a gezeirah shavah (identity) (as above). \"the ox shall be stoned\": Why is this stated? It follows a fortiori, viz. :If a tam is to be stoned, how much more so a mued! — No, this may be so with a tam, for which he does not pay kofer, but not with a mued, for which he does pay kofer. It must, therefore, be written \"the ox shall be stoned.\"", + "Variantly: Because it was in the class (of being stoned) and \"departed\" (from that class) for a new learning (i.e., that he pays kofer), Scripture restored it to its class.", + "R. Akiva says: \"the ox shall be stoned, and its owner, too, shall die.\" The death of the owner is being likened to the death of the ox, viz.: Just as the death of the owner (requires a beth-din of) twenty-three, so, the death of the ox.", + "\"and its owner, too, shall die\": at the hands of Heaven. You say at the hands of Heaven, but perhaps at the hands of man? It is written (Numbers 35:31) \"You shall not take kofer (ransom) for the soul of a murderer, who is liable to death\" — Redemption is not given for those who are put to death at the hands of man, but (only) to those who are liable to death at the hands of Heaven.", + "(Exodus 21:30) \"When kofer is imposed upon him, he shall give the redemption of his soul\": the value of the victim. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: the value of the killer (i.e., the owner of the ox). And thus do we find that redemption is not given for those who are put to death. In all places, those who are liable to death at the hands of man are not redeemed, as it is written (Leviticus 27:24) \"Any cherem that is devoted from a man (going out to be executed) shall not be redeemed, (for) he is going to be put to death\" (and has no valuation). But here \"he shall give the redemption of his soul.\"", + "R. Yishmael says: Come and see the mercies of the One who spoke and brought the world into being, for flesh and blood. For a man acquires himself with money from the hands of Heaven, as it is written (Numbers 30:12) \"When you take the sum of the children of Israel according to their number, then each man shall give the ransom of his soul to the L–rd, etc.\", and (II Kings 12:5) \"each man, the money for the valuation of his soul,\" and (Mishlei 13:8) \"A man's wealth may redeem his soul,\" and (Daniel 4:24) \"But, O king, let my counsel be acceptable to you. Redeem your soul through charity,\" and (Job 33:23-24) \"If there will be for him but a single defending angel from a thousand to declare a man's uprightness for him, then He will be gracious to him and He will say: Redeem him from descending to the grave I have found kofer for Him!\"", + "We find that certain consecrated objects can be redeemed and others cannot be redeemed; certain things that may not be eaten may be redeemed; things from which benefit may not be derived may not be redeemed. The nations of the world cannot be redeemed, as it is written (Psalms 49:8) \"A man cannot redeem his brother; he cannot give his kofer to G–d. Too costly is their soul's redemption and unattainable forever.\"", + "Beloved is Israel for whose souls the Holy One Blessed be He has given the nations as kofer, as it is written (Isaiah 43:3) \"I gave Egypt as kofer for you.\" Why? (Ibid. 4) \"Because you were honored in My eyes, you were honored and I loved you, and I placed a man in your place and nations in place of your souls.\"" + ], + [ + "(Exodus 21:31) \"Or if it gore a son, or it gore a daughter\": Why is this stated? (Ibid. 29) \"and it kill a man or a woman\" tells me only of adults. Whence do I derive (the same for) minors? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter.\" This tells me only of a distinct son or daughter. Whence do I derive (the same for) a tumtum (one of indeterminate sex) or a hermaphrodite? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter.\" This tells me only of another's son or daughter. Whence do I derive (the same for) his own son or daughter? From \"Or if it gore a son, or it gore a daughter\" — in any event. This tells me only of (its goring) an Israelite. Whence do I derive the same for a proselyte? From (Ibid. 12:49) \"One Torah shall there be for the citizen and for the proselyte.\"", + "(Exodus 21:31) \"If the ox gore a man-servant or a maid-servant.\" These, too, were in the class of \"and it kill a man or a woman,\" and Scripture singled them out for both lenity and severity. For lenity — If he were worth a hundred maneh, he pays thirty selaim. For severity — If he were worth only a dinar, he pays thirty selaim.", + "\"If the ox gore a man-servant or a maid-servant\" — to make him liable for each one individually.", + "Variantly: \"If the ox gore a man-servant or a maid-servant\": Scripture speaks of a Canaanite (man-servant or maid-servant). But perhaps it speaks of an Israelite? (This cannot be, for) \"silver, thirty shekels, shall he give to his master\" indicates that a Canaanite is intended, (for if it were an Israelite, the money would go to his heirs.)", + "\"silver, thirty shekels, shall he give to his master\": whether a man or a woman.", + "", + "\"and the ox shall be stoned\": Why is this stated? (i.e., it was stated already.) For if it were not stated, I would say (otherwise), viz.: Since he is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and another is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and his ox is put to death for killing his man-servant or his maid-servant, and the ox of another is put to death for killing his man-servant or his maid-servant — then if you have learned to make a distinction between his or another's killing his man-servant or his maid-servant (viz. Ibid. 21:21), then we should also make a distinction between his or another's ox killing his man-servant or his maid-servant; it is, therefore, written \"thirty shekalim … and the ox shall be stoned\" (i.e., no such distinction is made.)", + "(Exodus 21:33) \"And if a man open a pit\": Why is this stated? It can be derived by reason, viz.: Since the ox is his possession and the pit is his possession, then if you have learned that he is liable for his ox, should he not be liable for his pit? No, this may be true of his ox, whose way it is to cause damage, as opposed to his pit, whose way it is not to go and cause and cause damage. It is, therefore, written \"And if a man open a pit or if a man dig a pit.\" Because I have not been able to derive this by reason, it must be stated by itself.", + "", + "\"And if a man open\": This tells me only of opening. Whence do I derive (the same for) digging? It is, therefore, written \"if a man dig.\" But even if this were not stated, I could derive it a fortiori, viz.: If the opener is liable, how much more, so the digger! If you say this you have punished by an a fortiori argument. It is, therefore, written \"if he dig\" — to teach that punishment is not mandated by an a fortiori argument.", + "Variantly: \"if a man open a pit\": Opening is being likened to digging, and digging, to opening. Just as one who opens (a pit) with permission is exempt (from liability), so, one who digs it with permission. And just as digging (a pit) entails a specific size (for liability), so, opening.", + "R. Yehudah b. Betheira says: Opening (a pit) is not like digging, or digging, like opening. What is common to them is that wherever one is liable for guarding it, he is liable for the damage that it causes — so, in all instances, wherever one is liable for guarding, he is liable for the damage. This tells me only of opening and digging. Whence do I derive (the same for) figuring, paneling, plastering or performing any other act in it (to which the damage is attributable)? From \"and he not cover it.\" It is not opening or digging which is the criterion (for liability), but covering (i.e., failure to cover it).", + "Variantly: \"and he not cover it\": to include liability for (even) a non-paid watchman (who fails to cover it).", + "Variantly: \"and he not cover it\": and he not cover it properly — whence they ruled: If he covered it properly, he is exempt; if improperly, he is liable. If he covered it and another uncovered it, the second is liable. If partners covered a pit and one of them uncovered it, the second is liable. If it were uncovered and one of them knew of it, the one who knew of it is liable, and the other, exempt.", + "\"and there fall there an ox or an ass\": He is liable for each in itself. \"an ox\": and not an ox and its trappings. \"an ass\": and not an ass and its trapping. For it would follow (otherwise), viz.: If in a place (i.e., where he lit a fire), where he is not liable for a beast (that was burned), he is liable for vessels, here, where he is liable for the beast, how much more so should he be liable for vessels! It is, therefore, written \"and there fall into it an ox or an ass\": an ox, and not its trappings; an ass, and not its trappings.", + "\"and there fall there\": in the (normal) mode of falling — whence they ruled: If it fell before it (the pit) because of the sound of the digging, he (the digger) is liable. (If it fell) behind it because of the sound of the digging, he is exempt. But (if he fell into) the pit itself, whether (walking) before it or (walking) behind it, he is liable.", + "\"the owner of the pit shall pay\": in any event (i.e., whether before or behind it).", + "\"Money shall he restore to its owner': This tells me only of money. Whence do I derive the same for a beast? (i.e., that he may pay with a beast.) It follows, viz.: It is written here \"and the carcass shall belong to him,\" and elsewhere, (Exodus 21:36) \"Then shall he pay an ox for an ox, and the carcass shall belong to him. Just as there (he pays) a beast, so, here (he may pay) a beast. Just as here, money; so, there, money.", + "\"and the carcass shall belong to him\": to him who sustained the loss. You say this, but perhaps it belongs to him who caused the loss? (This cannot be, for) if so, why need it be mentioned \"and the carcass shall belong to him?\" (i.e., If he must compensate for the entire loss, then certainly the carcass belongs to him.) (It must be, then, that the carcass belongs to him who sustained the loss) and the intent of the verse is that the value of the carcass is deducted from the total loss (and that amount is restored in addition to the carcass.)" + ], + [ + "(21:35) \"And if the ox of a man butt\": Included in \"goring\" is butting, pushing, lying upon, kicking, and biting. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Goring, butting, pushing, lying upon and kicking. Whence is biting derived? It is written (36) \"and its owner did not guard it.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If when he guards it he is liable, how much more so when he does not guard it! What, then, is the intent of \"and its owner not guard it\"? Scripture makes him liable for an additional guarding. And which is that? (Guarding against biting.)", + "(21:35) \"And if the ox of a man strike\" to exclude the ox of a minor. \"the ox of a man\": to include the ox of others (i.e., gentiles). \"the ox of his neighbor\": to include the ox of a minor. \"his neighbor\": to exclude the ox of a Cuthite, the ox of a gentile, the ox of a sojourning proselyte (ger toshav).", + "\"then they shall sell the living ox\": Scripture speaks of oxen of equal value (one of which gored the other). But perhaps it speaks of oxen of unequal value? Would you say that? What is the way of the damagers? To profit or to lose\" — To lose. And what is the way of the damaged? To take (the amount of) their damage or more than their damage? — Not more than their damage. (So that to avert this possibility, the first assumption [equal value] must be posited.)", + "Rebbi says: \"Halving\" is written in respect to the living ox, and \"halving\" is written in respect to the dead ox\" — so it must be oxen of equal value of which Scripture speaks, (the halved shares of the dead ox, perforce being equal.)", + "\"and also the carcass shall they halve\": whence they ruled: An ox worth a hundred which gored an ox worth a hundred, or an ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred — he (the owner of the dead ox) takes half (of the value of the living ox.) An ox worth a hundred which gored an ox worth two hundred — he takes (the value of) all of it. An ox worth two hundred which gored an ox worth a hundred — he takes a quarter of it.", + "An ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred, and the carcass is worth nothing — R. Meir said: Of this it is written \"then they shall sell the living ox, etc.\" R. Yehudah said to him: Read all of this verse, viz. \"and also the (value of the) carcass shall they halve.\" What is being spoken of? An ox worth two hundred which gored an ox worth two hundred, and the carcass is worth one hundred, (in which instance) the living ox is sold, the (value of the) dead ox is divided equally, and the owner of the carcass deals with it. Of such an instance it is written \"and also the carcass shall they halve.\"", + "", + "(21:36) \"mitmol shilshom\": today, yesterday, and the day before.", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"and he did not guard it\": to bring (even) a non-paid watcher, etc.", + "\"pay shall he pay an ox for an ox\": This tells me only (that he pays) a beast. Whence do I derive (that he can also pay) money? It follows, viz.: It is written here \"and the carcass shall belong to him,\" and elsewhere (21:34) \"and the carcass shall belong to him.\" Just as here, (he can pay) with a beast, so, there, with a beast. Just as there, (he can pay) with money, so, here, (he can pay) with money.", + "\"and the carcass shall belong to him\": (See before Section 12)", + "(Exodus 21:37) \"If a man steal an ox or a lamb\": Both the slaughterer and the seller were in the (general) class (of thieves), viz. (Ibid. 22:6) \"if the thief is found, he shall pay double,\" and Scripture removed them from that class to make them liable for the more severe \"four and five\" payment, wherefore this section was stated.", + "\"an ox or a lamb\": to impose liability for each in itself.", + "\"and he slaughter it\": This tells me only of slaughtering. Whence do I derive (the same for) selling? From \"or he sell it.\"", + "Variantly: Slaughtering is being likened to selling, and selling, to slaughtering. Just as selling is outside his (the owner's) domain, so, slaughtering (to make him liable for \"four and five\" payment) must be outside his domain. Just as (he is liable for \"four and five\") by selling (only) when the animal may be eaten, so, by slaughtering. Just as by selling, (only) when benefit may be derived from it, so by slaughtering. Just as by slaughtering, (only) when he (the thief) cannot revoke (his theft), so, by selling, (when the owner has despaired of the return of the theft, so that the thief has \"acquired\" the beast.) Just as with slaughtering, all (of the animal is involved), so, with selling.", + "Variantly: \"If a man steal\": Consecrated animals were also included in the general class, that if he stole them and slaughtered them outside (the azarah) he would pay \"four and five.\" It is, therefore, written (Leviticus 17:2) \"This is the thing that the L–rd has commanded, etc.\" — They (consecrated animals slaughtered outside the azarah) have been singled out for kareth (cutting off, for the desecrator) and not for payment (of \"four and five\").", + "(Exodus, Ibid.) \"Five (head of) cattle should he pay for the ox\": four and itself; \"and four sheep for the lamb\": three and itself.", + "R. Meir said: Come and see how beloved is work by Him who spoke and brought the world into being. (For) an ox, which he took from its work, he pays five-fold. (For) a lamb which he did not take from its work he pays (only) four-fold.", + "R. Yochanan b. Zakkai says: The Holy One Blessed be He is solicitous of human dignity. (For) an ox, which walks on his feet, (and need not be carried by the thief,) he pays five-fold. (For) a lamb, which he must carry on his back, he pays (only) four-fold, (having already made a kind of partial payment in the sacrificing of his dignity.)", + "R. Akiva says: \"tachath ('in place of') the ox; \"tachath the sheep\" — to exclude (from \"four and five\" payment an animal [as opposed to a beast]). For it would follow (otherwise), viz.: Since he (the thief) must pay (money) for stealing a beast, and he must pay (money) for stealing an animal, then if you have learned about a beast that he pays \"four and five,\" so, he should be similarly liable for an animal. No, this may be so with a beast, which is sacrificed on the altar, as opposed to an animal, which is not — wherefore it does not pay \"four and five.\"", + "But this is refuted by (the theft of) a blemished beast, which, although it is not sacrificed on the altar, does pay \"four and five.\" — No, this may be so with a blemished beast, whose \"kind\" (i.e., \"beast\") is sacrificed upon the altar, as opposed to an animal, whose \"kind\" is not sacrificed upon the altar — wherefore it is written \"tachath ('in place of') the ox\"; \"tachath ('in place of') the sheep\" — to exclude an animal." + ], + [ + "(Exodus 22:1) \"If the thief be found breaking in\": This speaks of a doubt (in the owner's mind) as to whether he is breaking in to steal or to kill. You say this, but perhaps the doubt is as to whether he is breaking in to steal or not to steal. Would you say that? If he (broke in) to steal of a certainty and he killed him, he would be liable (for murder), how much more so if there is a doubt as to whether he came to steal! We must thus perforce accept not the second supposition, but the first.", + "From here it follows that a doubt (i.e., a possibility) of saving a life overrides the Sabbath. For if (the sin of) killing, (in this instance, the thief,) (— killing,) which defiles the land and causes the Shechinah to depart (from Israel) — is overridden by the possibility (of saving one's life, how much more so does it follow that the possibility of saving life overrides the Sabbath.)", + "(Exodus 22:2) \"If the sun shone upon him\": Now does the sun shine upon him alone? Does it not shine upon the whole world? But (the intent is) Just as the sun is peace for the world, so this one (the thief) — If he knows that he is at peace with him, and he killed him nonetheless, he is liable.", + "Similarly (Devarim 22:17) \"Then they shall spread out the garment\" — They shall make things clear, as a (new) garment.", + "Similarly, (Exodus 21:19) \"on his cane\" — on his own power. Here, too, (this figurative interpretation is the intent of) \"If the sun shone upon him.\"", + "R. Yishmael says: You say this, but perhaps the intent is (literally) to distinguish between day and night, viz.: If he killed him in the daytime, he is liable; if at night, he is not liable. It is, therefore, written (Devarim 22:26) \"and to the maiden you shall do nothing; for as a man would rise up against his neighbor and murder him, so, is this thing\" (raping a maiden).", + "Now what do we learn (about raping) from (murdering)? But it (the instance of murdering) apparently comes to teach (something about that of raping), and ends up \"learning\" (something from it), viz.: Just as in the instance of raping, there is no difference between day and night, here, too, (in the instance of murdering,) no such distinction is to be made. Just as here, if he rose up (against the thief) and killed him, he is not liable, there, too, if she rose up against him and killed him, she is not liable. And just as there, if she had helpers against him and she killed him, she is liable (viz. Devarim, Ibid. 27), so, here, if he (the owner) had helpers against him and he killed him, he is liable.", + "(Exodus, Ibid.) \"If he (the thief) has blood, pay shall he pay\": R. Eliezer b. Yaakov says: If there were before him (the thief) pitchers of wine and pitchers of oil and he broke them, so long as he (the owner) knows that he (the thief) is at peace with him, (as in the instance of a father coming to burglarize his son, where the son knows that if he resists his father he will not be killed, [so that he may not kill him]) then (even if) he does kill him, he is liable (retroactively for what he broke), it being written \"If he (the thief) has blood (i.e., if it is forbidden to kill him), pay shall he pay.\"", + "(Ibid.) \"If he lacks it, he is to be sold for his theft\": I might think, forever; it is, therefore, written (Ibid. 21:2) \"Six years shall he serve, etc.\", whence we are apprised that he serves for six years and goes out free on the seventh.", + "\"then he shall be sold for his theft\": not for less (than the value of the theft) and not for more. R. Yehudah says: If he stole less than what he was worth, he is not sold; more than what he is worth, the owner of the stolen article has the option of selling him or writing him a writ of emancipation.", + "R. Eliezer says: If he stole less than what he is worth, he is not sold; more than what he is worth, it suffices him to gain half and lose half (of the value of the stolen article).", + "(Exodus 22:3) \"If found will be found in his hand\": in his possession. Even though there is no proof for this, there is support for it, viz. (Numbers 21:26) \"and he took all his land from his hand\", and (Genesis 24:10) \"Then the servant took … and all the good of his master in his hand,\" — whence we find \"in his hand\" in all places to connote \"in his possession.\"", + "\"from ox to ass, living\": Let \"living\" (\"chaim\") not be mentioned. (It is mentioned) to include an animal (\"chayah\" [and not only a beast, like ox and ass.)", + "\"living, two shall he pay\": and not (the value of) dead (animals). There are seven \"thefts\": \"stealing men's minds\" (i.e., deceiving them), importuning one's neighbor to be his guest when he has no intention of inviting him; proffering gifts that he knows will not be accepted; opening one's barrels (ostensibly \"for him alone\") when they have already been sold to the shopkeeper; cheating in measuring; falsifying weights; mixing (other) stalks among stalks of fenugrec, sand with beans, and vinegar with oil (even though they ruled that oil is not subject to defilement (me'ilah), wherefore kings are anointed with it.)", + "And, what is more, they say about such a one that if he could \"steal\" the Higher Mind, he would do so. And thus do we find with Avshalom, that he \"stole\" three thefts: the heart of his father, the heart of beth-din and the heart of the house of Israel, as it is written (II Samuel 15:6) \"And Avshalom stole the heart of the men of Israel.\"", + "And who is the greater (thief)? The robber or the robbed? The robbed; for he knows that he is being robbed and remains silent.", + "And thus do we find with our fathers, that when they stood on Mount Sinai, they sought to steal the Higher Mind, as it is written (Exodus 24:7) \"Everything that the L–rd has spoken, we will do and we will hear\" — and it (the Higher Mind) was, as it were, \"stolen\" by them. As it is written (Devarim 5:26) \"Would that this heart of theirs were in them to fear Me and to keep all of My mitzvoth all of the days, etc.\" And if you would say that not all is revealed and known to Him, it is written (Psalms 78:36-37) \"And they beguiled Him (only) with their mouths, and (He knew that) their hearts were not constant with Him\" — in spite of which (Ibid. 38) \"And He was merciful, forgiving sin and not destroying, etc.\" And it is written (Mishlei 26:23) \"As silver dross covering earthenware are lips running (with love) above an evil heart.\"", + "Beyond these: If one stole things from which benefit may not be derived, he need not pay. (If he stole servants, land, and consecrated articles, he pays only the principal. (If he stole) garments, vessels, beasts, animals, or birds, he pays kefel (double payment).", + "If he stole the first-born of an ass, he pays kefel, (for) even though benefit may not be derived from it now, it will be permitted later (when it is redeemed). For an ox he pays five-fold. For a sheep he pays four-fold, viz. \"Five (head) of cattle, etc.\"", + "Beyond these is a kidnapper, who pays his life. R. Shimon b. Yochai says: It is written (Mishlei 29:24) \"One who divides with a thief hates his soul. (He hears the adjuration to swear and will not tell.\") An analogy: One leaves his neighbor's house laden with (stolen) articles. His friend finds him and asks him \"Where are you going?\" The thief: \"Take your share and don't tell anyone.\" Later, the robbed one comes and says to him \"Swear to me that you did not see that man laden with articles leaving my house.\" The other: \"I swear I know nothing.\" He is liable for his soul. Of him it is written \"One who divides with a thief hates his soul.\"", + "But if one steals away from his friend, (who asks to be paid for teaching him), and goes (and hides behind a fence) to learn Torah (i.e., to overhear the lesson that he is teaching), though he is called a \"thief,\" he acquires merit for himself. Of him it is written (Mishlei 6:30) \"they will not shame a thief for stealing (to fill his soul that is hungry\" [for Torah].) In the end, he will be appointed (as a teacher) over the congregation (and he will return the \"theft\" in full.) As it is written (Ibid. 31) \"In the end he will repay seven-fold. All the wealth of his house will he give\" — \"seven-fold\" signifying Torah, viz. (Psalms 12:7) \"The words of the L–rd are pure words, silver purged in an earthen crucible, refined seven-fold.\"" + ], + [ + "(Exodus 22:4) \"If a man ravage a field or a vineyard, and he send his beast, etc.\": Why is this written? (Even) if it were not written, it would follow a fortiori, viz.: If a pit is his property, and his (beast, that is) \"sent\" is his property, then if you have learned that he is liable for his pit, (which is stationary,) then should he not be liable for his beast, (which is sent)! If it is derivable a fortiori, why need the verse be stated? It comes to teach that the tooth is a mued (i.e., \"confirmed\") to eat what is appropriate for it, and a best is a mued to break (objects in its path) as it walks, (so that there is full liability even for the first instance of such damages).", + "He is not liable unless the \"damager\" leaves his domain and causes damage, in which instance the damage is assessed (to be paid) from the best of his land — a fortiori (if the damage is) to consecrated property.", + "\"If a man ravage a field or a vineyard\": each in itself. \"a field or a vineyard\": Just as a vineyard produces fruit, so \"field\" (here) is one which produces fruit.", + "\"and he send his beast\": From here they ruled: If he gave his sheep to his son, his messenger, or his servant, he is not liable (for the damage it causes.) (If he gave it) to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, he is liable.", + "\"and it eat in another's field\": R. Nathan says: If one were stacking grain in another's field without permission, and the owner's beast came out and damaged it, (I might think that) he is subsumed in \"and he send his beast, etc.\" It is, therefore, written \"and it eat in another's field.\" And this is not \"another's.\"", + "\"the best of his field and the best of his vineyard\": the best of the field of the nizak (the one damaged) and the best of the vineyard of the nizak. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Scripture (here) comes to apprise us that the damage is to be assessed (to be paid) from the best of his land — a fortiori (if the damage is) to consecrated property.", + "(Exodus 22:5) \"If fire go out and it find thorns … pay shall pay he that lights the fire\": Why need this be written? It is derivable a fortiori, viz. If he is liable (if the fire proceeds) through thorns, how much more so if he himself lights it (directly)! If it is derivable a fortiori, why need the verse be stated? Scripture (thus) comes to equate (for liability) (damaging) perforce with (damaging) wilfully, (damaging) non-intentionally with (damaging) intentionally, and (to equate) a woman with a man for all the damaging in the Torah.", + "\"If fire go out and it find thorns\": \"thorns\" are mentioned only to assign a limit (for his liability). If thorns are present (and carry the fire), there is a limit (for his liability). If they are not present (and he lights it directly) there is no limit.", + "From here they ruled: If it crossed a river or a (public) way or a fence ten cubits high and caused damage, he is not liable. How is he perceived? He is perceived as standing in the midst of a beth-kor and damaging, (liability obtaining up to about 137 cubits on all sides.)", + "R. Eliezer says: Sixteen cubits, as (the distance of) the public way. R. Akiva says: Fifty cubits. R. Shimon says: \"Pay shall he pay, he that lights the fire\" — all according to the fire (i.e., according to the height of the fire and its mass. The bigger it is, the farther it travels.)", + "It once happened that a fire crossed the Jordan and caused damage because of its mass. When is this so? When it moves in spurts; but when it moves contiguously, even up to a mil, he is liable.", + "\"and there be consumed sheaves\": All things are included: a pile of reeds and beams, a mound of stones, and of pebbles for the processing of lime. \"or the standing corn\": trees also are included. \"or the field\": even if it singed the ground. But perhaps even if there were vessels hidden in his stack and they were burned? It is, therefore, (to negate this) written \"or the standing corn or the field.\" Just as the field is in the open, so must (what is found) in the standing corn be in the open (for liability to obtain).", + "\"Pay shall he pay, the lighter of the fire\": Why is this written? From (22:4) \"a man,\" I would know only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman, a tumtum (one of indeterminate sex), and a hermaphrodite? From \"Pay shall he pay, the lighter of the fire\" — in any event. This tells me only of beast and fire. Whence do I derive the same for all of the other damagers in the Torah? It follows inductively from both. Beast is not like fire, and fire is not like beast. What is common to both is that it is their nature to damage, that they are your property, that it is your obligation to guard them, and that when they cause damage, you must pay for the damage with the best (produce) of the land.", + "Four general rules were stated by R. Yishmael in the name of R. Meir in respect to damages. Wherever the mazik (\"the damager\") has permission (to be), but not the nizak (\"the damaged\"), he (the mazik) is not liable. Wherever the nizak has permission, but not the mazik, he (the mazik) is liable for everything. Where neither the nizak nor the mazik have permission (to be), such as property which belongs to neither of them, he (the mazik) is liable for (damage of) \"tooth\" and \"foot,\" and, for the rest, mued pays full damages, and tam, half damages. Wherever both have permission (to be), such as property owned in common, open land, the public domain, and the like, for \"tooth\" and \"foot\" he is not liable and, for the rest, mued pays full damages, and tam, half damages." + ], + [ + "(Exodus 22:6) \"If a man give to his neighbor money or vessels to watch\": R. Yishmael says: He must deposit it with him, explicitly, saying \"Here, watch this for me\"; but if he just says \"Keep an eye on it,\" he is not liable.", + "\"money or vessels\": Just as money tends to be counted, so, vessels that tend to be counted — whence it was ruled: Any claim which is not susceptible of measurement, weighing and counting is not a claim.", + "R. Nathan says: \"money\": to include money of (second-) tithe, (which, unlike first-tithe, reverts not to the Temple, but to the owner.) \"vessels\": to include any vessel. This tells me only of money and vessels. Whence do I derive (the same for) all things? From \"to watch\": to include any thing which requires watching.", + "\"and it be stolen from the house of the man\": to exempt (from kefel) one who steals from the thief. But perhaps the meaning is \"and it be stolen from the house of the man, he pays double,\" but if it be found in his (the watcher's) possession, then even though he swore (that it was stolen), he is not liable (for kefel). It is, therefore, written (22:3) \"If the theft be found in his hand, double shall he pay\" — in any event (i.e., even if it were found in the watcher's possession. It is not the second assumption, then, which is to be posited, but the first, viz.: \"and it be stolen from the hand of the man\" — to exempt (from kefel) one who steals from the thief.", + "\"if the thief is found, he pays double\": A thief (one who steals by stealth) pays kefel, but not a robber (one who steals openly). Why did Scripture see fit to be more severe with a thief than with a robber? R. Yochanan says: A robber likens the honor of a servant to the honor of his Master, (not fearing both). A thief accords more honor to a servant than to His Master, (fearing the first, but not the second). A thief makes the Eye on high, unseeing, as it were, and the Ear, unhearing. As it is written (Isaiah 29:15) \"Woe unto those who would probe deeper than the L–rd, to conceal (their) counsel, doing their work in the dark; saying: 'Who sees us? Who notices us?'\" And (Psalms 94:7) \"They say 'The L–rd does not see; the G–d of Jacob does not understand.'\" And (Ezekiel 9:9) \"For they said 'The L–rd has forsaken the land; the eye of the L–rd does not see.'\"", + "(Exodus 22:7) \"If the thief not be found\": What is the intent of this? From \"If the thief is found, he shall pay double,\" I understand that if the thief is found and he has (what to pay) the watcher is not liable for anything. Whence do I derive that if the thief is found and does not have what to pay, the owner of the stolen objects may not say to the watcher: \"Come and swear to me that it did not enter your heart to sell them\"? From \"If the thief not be found,\" implying that if the thief were found, the watcher is not liable for anything (even if the thief does not have what to pay.)", + "\"then the master of the house shall draw near\": I might think, to inquire of the urim vetumim (on the breast-plate of the high-priest.) It is, therefore, written (Ibid. 8) \"whom elohim incriminate.\" Elohim who incriminate (i.e., judges) are intended.", + "\"then the master of the house (i.e., the watcher) shall draw near to the judges\": For an oath. You say, for an oath. But, perhaps for an oath or not for an oath? It follows (that it is for an oath), viz.: \"sending forth of the hand\" is stated here, and it is stated elsewhere (viz. Ibid. 10). \"Just as there, with an oath, so, here, with an oath. Just as there, with \"Yod-Keh\" (the Name of the L–rd), so, here, with \"Yod-Keh.\" Just as here, in beth-din, so, there, in beth-din. Just as there, (he must swear that he did not use it for) his own need, so, here, for his own need. Just as there, (Ibid. 8) \"For every matter of offense,\" so, here, \"for every matter of offense.\"", + "(Ibid. 7) \"that he did not send his hand against his neighbor's deposit\": for his need. You say, for his need. But perhaps for his need or not for his need (but for the animal's)? It is, therefore, (to negate this) written \"For every matter of offense.\" Variantly: \"For every matter of offense\": (As per the difference between Beth Shammai and Beth Hillel,) Beth Shammai saying: One is liable (even) for negative intent vis-à-vis \"sending forth the hand.\" It being written \"For every matter of offense,\" (\"offense\" subsuming negative intent). And Beth Hillel say: One is not liable until he actually sends forth his hand, this being the thrust of \"that he did not send forth his hand.\"", + "\"For every matter of offense\" — general. \"for an ox, for an ass, for a lamb, for a garment\" — particular. General-particular (The rule is:) There is subsumed in the general only what obtains in the particular. \"for every lost object about which he will say\" — reversion to the general. But perhaps (the idea is) to revert to the original generalization? Would you say that? We have here an instance of general-particular-general, (where the rule is:) The general is understood to be of the nature of the particular, viz. (In this instance,) Just as the particular are explicitly only movable, non-mortgaged possessions, so, the general (must be of that nature).", + "Variantly: \"for an ox, for an ass\": Why is this stated? Because it is written (earlier [6]) \"If a man give to his neighbor money or vessels, etc.\" and (later 9]) \"If a man give to his neighbor an ox or a lamb, etc.\", Scripture comes here [8] to discriminate between (the first) watcher, (an unpaid watcher), and the second, (a paid watcher). But perhaps Scripture comes to differentiate between [6] \"money or vessels\" and [9] \"beast\"? It is, therefore, written [8] \"for an ox, for an ass,\" (indicating that this is not its purpose, but, rather to discriminate between watcher and watcher.)", + "\"about which he will say that it is this\": i.e., the first says, it is this, and the second, it is not (exactly) this — whence they ruled: (The oath is administered) only where there is admission to part of the claim.", + "(22:7) \"then the master of the house shall draw near to elohim (judge) — one, (Ibid. 8) \"until elohim shall come the matter of both\" — two. (Ibid.) \"Whom elohim shall incriminate\" — three. From here they ruled: Monetary litigations are (judged) by three. These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Yonathan says: The first was stated in the beginning, and \"beginnings are not expounded.\" \"until elohim shall come the matter of both\" — one. \"Whom elohim shall incriminate\" — two. And \"there is no evenly balanced beth-din,\" wherefore one is added to them — so that we have three.", + "Rebbi says: \"until elohim shall come the matter of both. Scripture speaks of two. You say this, but perhaps it speaks of one\" — It is not written \"Whom elohim shall incriminate (\"yarshiyen,\" with a vav, [which would signify two]), but \"yarshian,\" (without the vav, which signifies one), so that, (all together) Scripture speaks of two. And \"there is no equally balanced beth-din,\" wherefore one is added to them — so that we have three. From here they ruled: Monetary litigations are (judged) by three.", + "R. Meir says: by five, so that the case be decided by (a majority of) three.", + "\"he shall pay double to his neighbor\": R. Shimon says: I read here \"he shall pay double to his neighbor,\" and elsewhere, (Leviticus 5:24) \"and he shall pay it (the principal) at its head (and its fifth shall he add to it)!\" How are these two verses to be reconciled? One who pays (only) the principal must pay the fifth, and one who pays kefel is exempt from the fifth. \"to his neighbor,\" and not to the Temple; \"to his neighbor,\" and not to others (i.e., idolators)." + ], + [ + "(Exodus 22:9) \"If a man give to his neighbor an ass or an ox or a lamb, etc.\" R. Yishmael says: He must deposit it with him, explicitly, saying \"Here, watch this for me\"; but if he just says \"Keep an eye on it,\" he is not liable.", + "\"an ass or an ox or a lamb\": This tells me only of these. Whence am I to derive all beasts (as included)? From all beasts to watch.\" For wherever the general adds to the particular, all are included. Then let only that (the general) be stated. Why need the others be specified? In that case I would say that he is not liable until he deposits all of them with him. It is, therefore, written \"an ass or an ox or a lamb,\" to make him liable for each individually.", + "\"and it die\": at the hands of Heaven. \"or be broken\": by an animal. \"or be seized\": by robbers. I might think \"or be broken,\" \"or be seized,\" (that he is not liable) whether or not he could rescue it; it is, therefore, written \"and it die.\" Just as death is characterized by insusceptibility to rescue, so, (only) in all such instances he is not liable. These are the words of R. Eliezer.", + "R. Akiva said to him: You are deriving what is possible from what is impossible. For it is impossible for (natural) death not to be at the hands of Heaven; but breaking and seizing may be either at the hands of Heaven or at the hands of man — whereupon R. Eliezer reversed himself and derived them from stealing (i.e., According to the parameters whereby he [a hired watcher] is liable for stealing, he is liable for them.)", + "R. Shimon says: (Ibid. 12) \"For the torn (beast) he shall not pay.\" There is a torn beast for which he does pay, and there is a torn (beast) for which he does not pay, as when it was torn by a lion.)", + "(22:9) \"no one seeing\": Scripture here speaks of (the absence of) witnesses. \"no one seeing, (10) the oath of the L–rd shall be between the two of them (that he did not send his hand against the deposit of his neighbor.\") But if there are witnesses (that he is speaking the truth), the watcher is exempt from all (payment).", + "\"the oath of the L–rd (Yod-Keh) shall be between the two of them\": by Yod-Keh. From here you derive the same for all \"oaths\" in the Torah. Since all the \"oaths in the Torah are unqualified (as to the formula for the oath), and the Torah qualified an oath in one instance as being \"Yod-Keh,\" so all the oaths in the Torah must be by \"Yod-Keh.\"", + "(22:10) (\"The oath of the L–rd shall be) between the two of them\": to exclude the heirs. \"between the two of them\": to include an oath (obtaining) in an instance in which the other is suspect (i.e., if one is suspect, the other swears and takes.) \"between the two of them\": to exclude the judge — that he not make him swear against his will. R. Nathan says: \"between the two of them\": We are hereby apprised that the oath devolves upon the two of them.", + "\"that he did not send his hand against the deposit of his neighbor\": (See Section 15) \"and its owner shall accept, and he (the watcher) shall not pay\": From here it is derived that all who swear (by Torah mandate), swear and do not pay.", + "\"and its owner shall take\": From here they ruled: The owner of the carcass must attend to his carcass.", + "(Exodus 22:11) \"And if it were stolen from him, he shall pay its owner\": This speaks of a hired watcher, and the above (Ibid. 9-10), of a non-paid watcher. But perhaps the reverse is the case? It follows (otherwise), viz.: A watcher (here) is liable (for theft) and a hirer (of a beast) is liable (viz. Ibid. 14). Just as a hirer (is liable) because he derives benefit (from the beast), so it is a hired watcher, who derives benefit (i.e., payment) — to exclude a non-paid watcher, who does not derive benefit.", + "It is not the second assumption, then, which is to be posited, but the first — this speaks of a hired watcher, and the above, of a non-paid watcher.", + "\"And if stolen it shall be stolen from him\": This tells me only of stealing. Whence do we derive the same for loss (of the beast)? It follows, viz.: Its being stolen involves a lapse in watching, and its being lost involves a lapse in watching. If you have learned that he is liable for the first, so, should he be liable for the second.", + "\"if stolen it shall be stolen\": R. Yossi says: By this (redundancy) loss is included. \"from him\": to exclude (liability for the watcher if he, in turn, give it to) his shepherd-boy (from who it was stolen), and to include (such liability for) a grown shepherd (whom he hired as a keeper).", + "(Exodus 22:12) \"If it were torn (by a wild beast), let him bring ed.\" This (\"ed\") is its hide. These are the words of R. Yoshiyah. Even though there is no proof for this (interpretation), there is support for it in (Amos 3:12) \"Just as a shepherd can rescue from the mouth of a lion (just) two legs or the cartilage of an ear, etc.\" R. Yochanan b. Yoshiyah says: \"If it were torn, let him bring ed.\" — Let him bring witnesses (\"edim\") that it was torn, and he will be exempt from paying.", + "R. Yonathan says: \"let him bring him ad the torn (beast)\": Let him lead the owner to (\"ad\" = until) the torn beast, and he will be exempt from paying.", + "", + "\"For the torn beast he shall not pay\": There is a torn beast for which he pays, and there is a torn beast for which he does not pay.", + "Which is a torn beast for which he does pay? A beast torn by a cat, a fox, or a marten. Likewise, wherever it is possible for him to rescue (the beast, and he does not), he is liable to pay.", + "And which is a torn beast for which he does not pay? A beast torn by a wolf, a lion, a bear, a tiger, a leopard, or a snake. Since the Torah writes (9) \"and it die, just as he is not liable to pay in an instance of (natural) death, so, in all instances where he cannot rescue the beast, he is not liable to pay. Thus, \"For the torn beast he shall not pay.\"", + "(Exodus 22:13) \"And if a man borrow from his neighbor\": Scripture \"cuts off\" a borrower from the class of \"watcher,\" and treats it (as a class) in itself. \"from his neighbor\": We are hereby taught that he (the borrower) is not liable until he removes it from the lender's domain.", + "\"and it be broken or die\": This tells me only of (a borrower's liability for) breaking or death. Whence do I derive (the same for) seizure? \"death\" is written here, and it is written elsewhere (9). Just as seizure there is juxtaposed with death, so, here (seizure is understood to be juxtaposed with death.)", + "Whence do I derive (the same for) theft and loss? It follows a fortiori, viz.: If a hired watcher, who is not liable for death, is liable for theft and loss, then a borrower, who is liable for death, how much more so should he be liable for theft and loss!", + "(13) \"if its owner were not with him, pay shall he pay. (14) If its owner were with him, he (the borrower) shall not pay\": From the first (13), do I not know the second (14)? (Why, then, need it be written?)", + "To teach that if it went from the domain of the lender to that of the borrower even for one moment, then (if the beast were) with the owner, he (the borrower) is not liable; if it were not with the owner, he is liable.", + "\"If it (the beast) were hired, it came by its hire (into the hands of the hirer\"): I might think that if he swears (viz. Ibid. 10), he is exempt from all payment, you, therefore, reason: Since a paid watcher gives benefit (to the owner) and a hirer gives benefit, and we have learned about a paid watcher, who swears (to exempt himself from liability) for accident, that he pays for theft and loss — then a hirer, too, pays for theft and loss.", + "But this is refuted by (the ordinance for) an unpaid watcher, who, though he gives benefit (to the owner), nonetheless is exempt from (all) payment. Would you say that? There is a crucial difference (between a paid and an unpaid watcher), viz.: Since a paid watcher both derives benefit and gives benefit, and a hirer derives benefit and gives benefit, then the second is to be compared to the first, who swears (for exemption from liability) for accident and pays for theft and loss, and this is not to be refuted by an unpaid watcher, who gives benefit but does not derive it. This is the intent of \"If it were hired, it came by its hire\" (i.e., it is to be compared to a hired watcher and not to an unhired one.)" + ], + [ + "(Exodus 22:15) \"And if a man entice a virgin, etc.\": Scripture comes to teach about an enticed girl that knass (penalty [viz. 16]) is paid for her. (But why is the verse needed?) Can it not be derived by reason, viz. \"A ravished girl is in her father's jurisdiction, and an enticed girl is in her father's jurisdiction. If we have learned that knass is paid for the first (viz. Devarim 22:28-29) then knass should also be paid for the second.", + "No, this may be true of a ravished girl, where he violates her will and the will of her father, as opposed to an enticed girl, where he violates her father's will alone — wherefore he should not pay knass. Since it could not be derived by reason, the verse must be adduced.", + "\"who is not betrothed\": to exclude one who was widowed or divorced in betrothal. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Even one who was divorced or widowed. And this follows by reason, viz. Since he can annul her vows and he can accept her knass, then just as the first obtains if she were widowed or divorced, so, the second.", + "If so, why is it written \"who is not betrothed\"? It is \"extra\" for purposes of comparison and towards the formulation of a gezeirah shavah (identity), viz.: It is written here \"who is not betrothed\" and there (Devarim 22:28) \"who is not betrothed\": Just as there, fifty, so, here, fifty. Just as here, shekalim, so, there shekalim.", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": What is the intent of this? From (Devarim 22:29) \"then the man who lay with her shall give,\" I might think that just as when he ravishes her he gives (knass) immediately, so, when he entices her. We are, therefore, apprised that he (the father) imposes it (the fine) upon him as mohar,\"", + "\"mohar\" being a kethubah, as in (Genesis 34:12) \"Impose upon me much mohar and dower, and I will give it as you tell me, but give me the maiden as a wife.\"", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": a wife that is permitted to him — to exclude (from marriage, but not from knass) a widow to a high-priest; a divorcée and a chalutzah (one who had undergone the ceremony dissolving the levirate marriage obligation) to a regular priest; a mamzereth (a bastard [halachically] and a Nathinah (a descendent of the Givonites) to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a Nathin or a mamzer.", + "\"mahor yimharenah to himself as a wife\": I might think whether or not the father consents. It is, therefore, written (Ibid. 15) \"If her father refuse, refuse, to give her to him, then money shall he pay according to the price of the virgins,\" whereby Scripture apprises us that if the father consents he may take her, and if he does not consent, he may not take her.", + "This tells me only of one who was enticed. Whence do I derive (the same for) one who was ravished? It follows thus: Since a ravished one is under her father's jurisdiction and an enticed one is under her father's jurisdiction, then if we have learned about an enticed one that if the father consents, he may take her, and if not, not, the same obtains with a ravished one.", + "Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with an enticed one, where he did not violate her father's will, the father may abrogate or sustain the marriage, then with a ravished one, where he violated both her will and that of her father, how much more so may the father abrogate or sustain as he wills!", + "\"if her father refuse, refuse\": This tells me only of one who has a father. Whence do I derive the same for one who does not have a father (i.e., that she herself may refuse)? It is, therefore, written \"If refuse, refuse\" — in any event.", + "\"money shall he pay\": R. Yossi Haglili says: We have not heard how much. I, therefore, reason as follows: It is written here \"money,\" and elsewhere (re one who was ravished, Devarim 22:29), \"money.\" Just as there, fifty, so, here, fifty.", + "\"according to the mohar of the virgins\": What do we learn from \"the mohar of the virgins.\" This (seemingly) comes to teach, but it emerges as learning, i.e., just as there, (Devarim 22:29) fifty silver, so, here, fifty silver.", + "(Exodus 22:17) \"A witch you shall not allow to live\": Both a man and a woman. R. Yishmael says: It is written here \"You shall not allow to live,\" and elsewhere (Devarim 20:16) \"You shall not allow to live. Just as there, (the death is) by the sword, so, here, by the sword.", + "R. Akiva says: It is written here \"You shall not allow to live,\" and elsewhere (Exodus 19:13) \"Whether beast or man it shall not live.\" Just as there (the death is) by stoning, so, here, by stoning.", + "R. Yishmael rejoined: I derive \"You shall not allow to live\" from \"You shall not allow to live,\" and you answer me from \"You shall not allow to live\" to \"it shall not live!\" R. Yossi Haglili says: It is written here \"A witch you shall not allow to live,\" and (Ibid. 18) \"Whoever lives with a beast shall be put to death.\" They are juxtaposed to teach that just as the second (is killed) by stoning, so, the first.", + "R. Yehudah says: It is written (Leviticus 20:27) \"And a man or a woman, if there be in them an ov or a yidoni\" (shall be stoned). Now \"ov\" and \"yidoni\" are types of witchcraft. Why were they singled out for special mention? To teach that just as these are (killed) by stoning, so all (types of) witches are (killed) by stoning. We have heard the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire, a diviner, a soothsayer an enchanter or a witch.\"", + "(Exodus 22:18) \"Whoever lies with a beast shall be put to death\": What is the intent of this? It is written (Leviticus 20:15) \"And a man who cohabits with a beast shall be put to death\" — by stoning. You say by stoning, but perhaps, by one of the other death penalties in Scripture? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the beast shall you kill.\" It is written here \"kill,\" and elsewhere (Devarim 13:10) \"kill.\" Just as there, stoning (is indicated), so, here, stoning. We have heard the penalty. Whence is the exhortation (derived)? From (Leviticus 18:23) \"And you shall not cohabit with any beast.\" This tells me only of the punishment and the exhortation for the active agent. Whence do we derive the punishment for the passive agent? From (our verse) \"Whoever lies with a beast shall be put to death.\" Scripture (hereby) equated the passive agent with the active one. Just as the second is to be stoned, so, the first. We have heard the punishment. Whence the exhortation (for the passive agent)? It is, therefore, written (Devarim 23:18) \"and there shall not be a (male) harlot among the children of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And there was also a (male) harlot in the land. They did according to all the abominations of the nations which the L–rd drove out.\"", + "(Exodus 22:19) \"One who sacrifices to idolatry shall be put to death\": We have heard the punishment. Whence the exhortation? It is written (Exodus 20:5) \"You shall not bow down to them and you shall not serve them.\" Sacrifice was included (in serving), and it was singled out to teach that just as sacrificing is distinctive in that it is an inner Temple service and one is liable for it (if done for an idol) whether or not it is its conventional mode of worship, so, one is liable for all such modes of service (in the worship of idolatry.)", + "All modes of service which are not inner Temple services — If one performs them in the worship of idolatry, he is liable; if not in the worship of idolatry, he is not liable.", + "\"only to the L–rd alone\": Because others say: If the Israelites had not joined the name of the Holy One Blessed be He, with that of idolatry (i.e., the golden calf), they would have gone lost from the world, it is written \"One who sacrifices to idolatry shall be put to death — only to the L–rd alone!\" R. Shimon b. Yochai says: Are not all who join the name of the Holy One Blessed be He to the name of idolatry liable to destruction! As it is written (II Kings 17:33) \"They feared the L–rd and served their (the nations') gods, according to the custom of the nations that exiled them from there.\"", + "Others say: Torah was given with its signs (i.e., with its warnings), so that Israel not say: Though we are commanded against idolatry, it will not be held against us if we secrete the idols in the recesses of the earth. It is, therefore, written (Isaiah 2:14) \"On all the high mountains and on all the lofty hills\" (and in the recesses of the earth) — whether revealed or hidden, (idolatry is forbidden) — \"only to the L–rd alone\" (with no admixtures of idolatry)!" + ], + [ + "(Exodus 22:20) \"And a stranger you shall not afflict and you shall not oppress him\": You shall not afflict him with words and you shall not oppress him in money matters. Do not say to him: \"Yesterday you worshipped the deity of Nevo, and (the flesh of) swine is still between your teeth, and you would dare contend with me!\" And whence is it derived that if you taunt him he can taunt you in return? From \"And a stranger you shall not afflict … for you were strangers in the land of Egypt\"", + "— whence R. Nathan derived \"Do not attribute a blemish of your own to your neighbor.\"", + "Beloved are the strangers, for in many places you are exhorted concerning them: \"And a stranger you shall not afflict\", (Devarim 10:19) \"And you shall love the stranger\", (Exodus 23:9) \"And you have known the soul of the stranger.\" R. Eliezer says: Because a stranger's past is to his disadvantage, Scripture exhorts concerning him in many places.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is written (Judges 5:31) \"And His lovers are like the rising of the sun in its might\", and it is written (Devarim 10:18) \"And He loves the stranger, etc.\" Now who is greater? One who loves the King or one whom the King loves? Certainly, one whom the King loves.", + "Beloved are the strangers, for by every epithet that Israel is called, the strangers are called. Israelites are called \"servants,\" as it is written (Leviticus 25:55) \"For unto Me the children of Israel are servants.\" And the strangers are called \"servants,\" as it is written (Isaiah 56:6) \"… to love the name of the L–rd and to be servants unto Him.\" Israelites are called \"ministers,\" as it is written (Ibid. 6:6) \"And you, 'priests of the L–rd' shall you be called; 'ministers of our G–d' will it be said of you.\" And the strangers are called \"ministers,\" as it is written (Ibid. 56:6) \"… and the strangers who join the L–rd to minister unto Him.\" Israelites are called \"lovers,\" as it is written (Ibid. 41:8) \"the seed of Abraham, My lover.\" And the strangers are called \"lovers\" (i.e., beloved), as it is written (Devarim 10:18) \"And He loves the stranger.\"", + "\"Covenant\" is written of Israel, viz. (Genesis 17:13) \"And My covenant (i.e., circumcision) shall be in your flesh.\" And it is also written of strangers, viz. (Isaiah 56:4) \"and they hold fast to My covenant.\" \"Acceptance\" is written of Israel, viz. (Exodus 28:38) \"for acceptance for them before the L–rd.\" And \"acceptance\" is written of strangers, viz. (Isaiah 56:7) \"their burnt-offerings and their sacrifices for acceptance upon My altar.\" \"Watching\" is written of Israel, viz. (Psalms 121:4) \"He neither slumbers nor sleeps, the Watcher of Israel.\" And \"watchers\" is written of the strangers, viz. (Ibid. 146:9) \"The L–rd watches the strangers.\"", + "Abraham called himself a stranger, viz. (Genesis 23:4) \"A stranger and a sojourner am I with you.\" David called himself a stranger, viz. (Psalms 119:19) \"I am a stranger in the land,\" and (I Chronicles 29:15) \"For we are strangers before You and sojourners as all of our ancestors. As a shadow are our days upon the earth, without a prospect.\" And it is written (Psalms 39:13) \"For a stranger am I with You, a sojourner as all of my ancestors.\"", + "Beloved are the strangers (i.e., the proselytes), as witness Abraham's not being circumcised until the age of ninety-nine. For if he were circumcised at twenty or thirty, a stranger could become a proselyte only if he were younger than thirty — wherefore the L–rd prolonged commanding him until he was ninety-nine, so as not to bar the door to future proselytes.", + "And thus do you find (the L–rd's esteem for the stranger-proselyte) in the four classes who respond before Him who spoke and brought the world into being, (Isaiah 44:5) \"One shall say: 'I am the L–rd's'; another shall call in the name of Yaakov; another shall mark his arm 'of the L–rd'; and in the name of Israel he shall be called\": \"I am the L–rd's\" — these are the fearers of Heaven, untainted by sin. \"another shall call in the name of Yaakov\" — these are the minors (who died in childhood), the sons of the wicked in Israel. \"another shall mark his arm 'of the L–rd'\" — these are the penitents. \"and in the name of Israel he shall be called — these are the righteous strangers (i.e., the proselytes).", + "(Exodus 22:21) \"Every widow and orphan you shall not afflict\": This tells me only of widow and orphan. Whence do I derive (the same for) all men? It is, therefore, written \"lo ta'anun\", (the additional \"nun\" implying an extension of plurality). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Widow and orphan are more vulnerable to affliction. Scripture speaks of the common instance.", + "(Exodus 22:22) \"If afflict you afflict him\": whether greater or lesser affliction.", + "Variantly: Rebbi says: \"If afflict you afflict\": There is no liability unless the affliction is repeated.", + "R. Yishmael and R. Shimon were going out to be executed when R. Shimon said to R. Yishmael: Rebbi, my heart is faint, for I do not know why I am going to be killed. R. Yishmael: Did anyone ever come to you for judgment or ruling and you kept him waiting until you had finished your cup or taken your sandal or donned your garment? Scripture states\" If afflict you afflict\" — whether greater or lesser affliction.", + "R. Shimon: \"You have consoled me, Rebbi.", + "And when R. Shimon and R. Yishmael were executed, R. Akiva said to his disciples: Prepare yourselves for calamity. For if good were destined to come in our generation, only R. Shimon and R. Yishmael would receive it. But it is revealed and known before Him who spoke and brought the world into being that great calamity is destined to come in our generation wherefore these were taken from among us (so as not to witness it.) As it is written (Isaiah 57:1) \"the tzaddik perishes and no one takes it to heart. And men of lovingkindness are taken off and none understand (why). It is before the evil (that is destined to befall them) that the tzaddik was taken off. (2) Peace will come (to him). They will rest on their couches — those who walk in uprightness.\" And, in the end, (3) \"As for you, come closer, you sons of a sorceress, (to hear of your impending doom), seed of an adulterer and a harlot, etc.\"", + "\"For if cry out, shall he cry out to Me, hear will I hear his outcry.\" If he cries out, I hear, and if he does not cry out I do not hear? What is the intent of hear will I hear? I am quicker to exact punishment for one who cries out than for one who does not.", + "", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If when an individual cries out against an individual, \"hear will I hear his outcry,\" how much more so when many cry out!", + "", + "Now if within the framework of the lesser measure (of the Holy One Blessed be He, that of punishment), if an individual cries out against the many, this (\"hear will I hear\") is the result, then within the framework of His greater measure, (that of mercy), if the many pray (i.e., cry out for) the individual, how much more so (will He be quick to hear!)", + "\"and my wrath shall burn\": R. Yishmael says: Burning of wrath is mentioned here, and elsewhere (Devarim 11:17) \"And the wrath of the L–rd shall burn in you.\" Just as there, withholding of rain and exile are indicated, here, too, these (are understood). And just as here \"by the sword,\" so, there by the sword.", + "\"and your wives will be widows, and your children, orphans\": From \"and I shall kill you by the sword,\" do I not know that your wives will be widows, and your children, orphans? Why need this be written? (They will be widows) as in (II Samuel 20:3) \"And they were bound up in living widowhood (never to remarry) until the day they died.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If when you do not do what is just, your wives will be widows, then, if you do what is just, how much more so will you not be widows, etc.! As it is written (Zechariah 7:9) \"Judge a true judgment,\" (Ibid. 8:16) \"Truth and a judgment of peace shall you judge in your gates,\" (Isaiah 56:1) \"Thus said the L–rd: Guard justice and do righteousness, for My salvation is sure to come\" — how much more so (if you do this,) your wives will not be widows, and your children, orphans! And thus is it written (Devarim 6:2) \"So that you fear the L–rd your G–d, etc.\", and (Ibid. 11:19) \"And you shall teach them to your sons,\" followed by (21) \"so that your days be prolonged,\" and (Isaiah 65:22) \"For as the days of the tree (of life) will be the days of My people\", (Ibid. 23) \"they will not labor in vain; they will not give birth for panic (i.e., to have their children die in their lifetime). For they (their children) will be seed blessed of the L–rd, and their children (will always be) with them\", and (Ibid. 48:19) \"and your seed will be as the sand, and your offspring as its (the sea's) offspring (in its abundance)\", (Ibid. 66:22) \"for just as the new heavens and the new earth which I will create (in those days) will endure before Me … so will endure (eternally) your children and your name (Israel)\", and (Ibid. 59:20) \"And the redeemer (the Messiah) will come to Zion, and to those who repent of sin in Yaakov\", and (Ibid. 21) \"And now, this is My covenant with them, says the L–rd: My spirit which is upon you, etc.\" How much more so will your days be prolonged in this world and you will see children and children of children, and you will merit life in the world to come!" + ] + ], + "Tractate Kaspa": [ + [ + "(Exodus 22:24) \"Im you lend money to My people\": R. Yishmael says: Every \"im\" (generally \"if\") in the Torah connotes optionality, with the exception of this and two others; (Leviticus 2:14) \"And im (\"when\") you offer a meal-offering of first-fruits,\" where it is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? It is, therefore, written (Ibid. 14) \"You shall bring the meal-offering of your first-fruits.\" It is mandatory and not optional.", + "Similarly, (Exodus 20:22) \"And im (\"when\") an altar of stones you make unto Me.\" It is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 27:6) \"Of whole stones shall you build the altar of your G–d\" indicates that it is mandatory and not optional.", + "Here, too, \"Im (\"when\") you lend money.\" It is mandatory and not optional. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 15:8) \"Lend shall you lend\" indicates that it is mandatory and not optional.", + "\"When you lend money\": You lend money for money (i.e., you lend money to receive money), and not fruit for fruit. (this is relevant to the laws of interest.)", + "", + "\"My people\": If an Israelite and a gentile stand before you to borrow, \"My people\" take precedence. A poor man and a rich man — the poor man takes precedence. Your poor (i.e., the poor of your family) and the poor of your city\" — your poor take precedence. The poor of your city and the poor of a different city — the poor of your city take precedence. Thus, \"the poor man with you\" (i.e., closest to you). \"Do not be as a creditor to him\": Do not appear to him, (obviously, to collect the money) at all times.", + "\"Do not impose interest upon him\": What is the intent of this? (Leviticus 25:37) \"Your money you shall not give him on interest\" is an exhortation to the lender. Whence do we derive (the same for) the borrower? From (Ibid. 36) \"You shall not take from him interest.\"", + "This tells me only of an exhortation to the borrower and to the lender. Whence do we derive (the same for) the witnesses, the guarantors, and the scribe? From \"Do not impose\" — in any manner.", + "From here they adduced: One who lends on interest is guilty of five transgressions: \"You shall not give,\" \"You shall not take,\" \"You shall not impose interest upon him,\" \"You shall not be as a creditor to him,\" (Leviticus 19:14) \"You shall not place a stumbling block before the blind man.\" Just as the lender and the borrower transgress, so, the guarantor, the witnesses, and the scribe. R. Meir excludes the scribe.", + "R. Yossi says: One who lends on interest and says to the scribe \"Come and write,\" and to the witnesses \"Sign\" has no portion with Him who commanded against interest.", + "(Exodus 22:25) \"Im chavol (lit., \"bundle\") tachbol\": R. Yishmael says: Scripture here comes to teach you that if you do mitzvoth, you will take (the reward) that is yours, (midrashically: \"If you 'bundle' (mitzvoth), you will have 'bundles.'\")", + "\"Before the sun goes down, you shall return it to him\": This refers to a day-garment, that you can return the entire day.", + "This tells me only of a day-garment. Whence do you derive of a night-garment that it can be returned the entire night? From (Devarim 24:13) \"Return shall you return the pledge to him when the sun goes down.\"", + "From here they ruled: A day-garment is taken as a pledge during the night, and a night-garment, during the day. A day-garment is returned during the day, and a night-garment, during the night.", + "(Exodus 22:26) \"for it is his solitary covering\": This is his cloak. \"it is his garment for his skin\" — this is his undergarment. \"On what shall he lie?\": to include his mat-skin. \"and it shall be, if he cries out to Me, I shall hear; for I am gracious.\" R. Nathan says: If one left beth-din owing his neighbor a hundred and wearing a garment worth two hundred, he (the creditor) should not say to him: \"Sell your garment for two hundred, cover yourself with one of one hundred, and give me the hundred (that you owe me.\") This is the intent of \"For it is his solitary covering\" — You are not permitted to deprive him of a garment which is \"familiar\" to his body.", + "\"I shall hear; for I am gracious\": I created My world with mercy.", + "(Exodus 22:27) \"Elokim you shall not curse\": What is the intent of this? From (Leviticus 24:16) \"One who utters blasphemously the name of the L–rd shall be put to death\" we hear the punishment. Whence the exhortation? \"Elokim you shall not curse.\" Variantly: This tells me only of the distinctive Name (the Tetragrammaton [i.e., \"Yod-keh-vov-keh\"]). Whence do we derive (the same for cursing Him with) one of His epithets? From \"Elokim you shall not curse\" — in any event. These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: Scripture (in \"elohim\") speaks of judges, as in (Exodus 22:8) \"Until the judges (\"elohim\") shall come the matter of both.\"", + "\"elohim you shall not curse\": This tells me only of a judge. Whence do I derive the same for a prince? From (Ibid.) \"and a prince in your people you shall not revile.\" In \"and a prince in your people you shall not revile,\" I hear both a prince and a judge. Why, then, is it written \"elohim you shall not curse\"? To impose liability for each in itself.", + "From here they derived: One may speak one thing and be liable for four. (How so?) If the son of a prince curses his father, he is liable for \"prince,\" \"father,\" \"judge,\" and \"in your people you shall not curse.\" R. Yehudah b. Bethira says: From \"elohim you shall not curse and a prince in your people you shall not revile,\" I hear that he is not liable unless he is both a judge and a prince. It is, therefore, written \"elohim you shall not curse\" — to impose liability (for cursing) a judge; \"and a prince in your people\" — to impose liability (for cursing) a prince.", + "What is the intent of \"in your people\"? (You are liable for cursing them) when they conduct themselves as becomes your people (and not when they are renegades.)", + "\"elohim you shall not curse, etc.\": This tells me only of a judge and a prince. Whence do I derive (the same for cursing) all men? From \"in your people you shall not revile.\"", + "(Exodus 22:28) \"Your fullness and your dema (terumah) you shall not delay\": \"Your fullness\" — bikkurim (first-fruits, which are taken from fully ripened grain). \"you shall not delay\": You shall not give second-tithe before first-tithe, first-tithe before terumah, or terumah before bikkurim. But I do not know which takes precedence — terumah to bikkurim or bikkurim to terumah? Would you say that? Bikkurim takes precedence because they are called by four names — \"first,\" \"bikkurim,\" \"terumah,\" and \"dema.\" (They take precedence) to terumah, which is called by only three names — \"first,\" \"terumah,\" and \"ma'aser,\" which, in turn, takes precedence to ma'aser, which is called by only two names. And first-tithe, which is called by two names — \"first\" and \"ma'aser\" — takes precedence to second-tithe, which is called by only one name (\"ma'aser\"). From here they ruled: If one gives terumah before bikkurim or first-tithe before terumah or second-tithe before first-tithe — even though he transgresses the negative commandment \"Your fullness and your dema you shall not delay,\" what is done is done (i.e., he has fulfilled his obligation.) ", + "(Exodus 22:29) \"Thus shall you do with your ox\": Just as with the first-born of an ox, miscarriages exempt (the next birth) from (the laws of) the first-born, so, with the first-born of a human being. Just as with the first-born of a human being you are permitted to redeem the first-born through any Cohein, wherever you wish, so, with the first-born of a beast, you are permitted to give it to any Cohein wherever you wish.", + "Because it is written (Devarim 12:6) \"And you shall bring there your burnt-offerings and your sacrifices … and the first-born of your herds and flocks,\" I might think that he must bring them (the first-born) to the Temple; it is, therefore, written (Exodus 13:2) \"in man and beast, he (the first-born) is mine.\" The first-born of a beast is likened to the first-born of a human being, and the first-born of a human being, to the first-born of a beast.", + "Just as with the first-born of a human being, you look after it for thirty days (before redeeming it), so, with the first-born of a beast, you look after it for thirty days (before giving it to the Cohein.)", + "\"Seven days shall it be with its mother': What is the intent of this? Because it is written (Leviticus 22:27) \"then it shall stay seven days under its mother\" — with its mother (i.e., while its mother is living). But perhaps, \"under,\" literally, (i.e., instead of its mother, [when its mother has died]). It is, therefore, written (here) \"Seven days shall it be with its mother.\" Just as here, with its mother, so, there, with its mother.", + "R. Nathan says: The verse \"under its mother\" comes to be expounded, viz.: \"under its mother\" — after its mother has died. You say \"under its mother\" — after its mother, but perhaps it is to be understood literally, (i.e., near its mother)? — You reason thus: It is written here \"its mother,\" and elsewhere, \"its mother\" ([Devarim 14:21] \"You shall not cook a kid in its mother's milk.\") Just as there, (the meaning is \"(milk) of the same kind\" (as it is, i.e., both it and the milk being of the same source), so, here, \"of the same kind.\" [This has a specific halachic implication.]", + "What is the intent of \"Seven days shall it be with its mother\"? Just as a consecrated first-born nurses only from a non-consecrated animal, so, all of them.", + "From here they ruled: All consecrated animals do not nurse their young, and a tithed animal does not nurse its young. And all are derived from the (instance of the) first-born.", + "What is done (to nurse them)? Money is taken from Temple funds, with which a non-consecrated animal is bought, which (is placed before them and) \"pities\" them and nurses them — even though there are some who donate (an animal) with this intent (that if they are consecrated, their milk will be non-consecrated.)", + "\"On the eighth day shall you give it to Me\": This tells me (that it is acceptable) only on the eighth day itself. Whence do I derive (that it is acceptable) from the eighth day onward? It follows, viz.: It is written here \"eighth,\" and elsewhere (Leviticus 22:27) \"eighth.\" Just as there, from the eighth day on, so, here, from the eighth day on. Just as here (it is acceptable) on the eighth day itself, so, there." + ], + [ + "(Exodus 22:30) \"And men of holiness shall you be to me\": R. Yishmael says: When you are holy, you are Mine. Issi b. Yehudah says: When the Holy One Blessed be He originates a mitzvah for Israel, He adds holiness to them. Issi b. Guriah says: It is written here (Devarim 14:21) \"holy\" (\"for a holy people are you … You shall not cook a kid in its mother's milk\"), and, elsewhere (Exodus, Ibid.) \"holiness.\" Just as here (\"a kid, etc.\") the prohibition is eating, so, there, (\"treifah\") the prohibition is eating.", + "\"and flesh in the field, treifah (\"torn\"): This tells me only of the field. Whence do I derive (that a treifah is forbidden also) in the house? From (Leviticus 22:8) \"Neveilah (carrion) and treifah he shall not eat.\" Treifah is likened to neveilah. Just as neveilah is forbidden both in the house and in the field, so, treifah. If so, why is \"field\" (specifically) written here? Scripture speaks of the common instance.", + "Similarly, (in respect to a ravished maiden) (Devarim 22:27) \"For in the field he found her\" — Scripture speaks of the common instance.", + "", + "Similarly (Ibid. 20:6) \"Who is the man who has planted a vineyard?\" This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for) all trees? Scripture speaks of the common instance.", + "", + "Here, too, \"in the field treifah\" — Scripture speaks of the common instance.", + "\"to the dog shall you throw it\": \"to the dog\" — as to the dog (i.e., anything like a dog.) You say this, but perhaps it is to be taken literally? It is, therefore, written (Ibid. 14:21)\"You shall not eat any neveilah, etc.\" (but you may derive benefit from it). Now does this not follow a fortiori, viz.: If it is permitted to derive benefit from neveilah, which causes \"carrying uncleanliness,\" how much more so, from treifah, which does not cause \"carrying uncleanliness!\" Why, then, is it written \"to the dog shall you throw it\"?", + "To teach that a dog is of higher station than a slave, a treifah being relegated to a dog, but only neveilah, to a slave, and to teach that the Holy One Blessed be He does not withhold the reward of any creature, viz.: It is written (Exodus 11:7) \"And against all the children of Israel (during the exodus) a dog will not sharpen its tongue.\" The Holy One Blessed be He says, as it were, \"Give it its reward (treifah)\" (for holding its tongue.) Now does this not follow a fortiori? If it is so — that He does not withhold \"reward\" — from animals, how much more so (does He not withhold it) from men! As it is written (Jeremiah 18:10) \"… to repay every man according to his ways …\" and (Ibid. 12) \"the Throne of Glory … (13) the hope of Israel, the L–rd!\"", + "(Exodus 23:1) \"Do not bear a false report\": This is an exhortation against receiving slander.", + "Variantly: It is an exhortation to a judge not to hear the words of one litigant before the other arrives, as it is written (Exodus 22:8) \"Unto the judges shall come the matter of both.\"", + "Variantly: an exhortation to one litigant not to state his case to the judge until his fellow litigant arrives, as it is written (Devarim 19:17) \"And the two men shall stand.\"", + "Abba Chanin says, in the name of R. Elazar: to include the oath (administered) by the judge as requiring \"Amen\" (being answered after it), lacking which it is rendered a vain oath.", + "\"Do not place your hand with an evildoer, etc.\": If one said to him: \"That man owes me two hundred dinars, and I have one witness. Come and join him, and you will get one hundred, and I, one hundred\" — of this it is written \"Do not place your hand, etc.\"", + "", + "\"Do not place your hand with an evildoer\": This was the practice of the \"clean-minded men of Jerusalem.\" They would not go to a feast until they knew who was going with them, and they would not sign a writ of divorce until they knew who was signing with them. R. Nathan says: \"Do not place your hand, etc.\": Do not make violence a witness — to exclude evildoers and robbers from being witnesses. As it is written (Devarim 19:16) \"If a man of violence rise up against another to testify, etc. … (19) then you shall do to him as he schemed to do, etc.\"", + "(Exodus 23:2) \"You shall not incline (judgment), after many for evil\": The implication is that you do not rule with them (beth-din) for evil, but you do rule with them for good.", + "How so? If twelve (of the twenty-three judges) acquit and eleven incriminate, he is acquitted. If thirteen incriminate and ten acquit, he is incriminated. But perhaps if eleven acquit and twelve incriminate he is incriminated? It is, therefore, written (Ibid.) \"Do not speak (solitarily) in a quarrel\" — Scripture states: Kill by witnesses; kill by incliners — Just as witnesses, (a minimum of) two, so, incliners, two (and not one).", + "If eleven acquitted and eleven incriminated, and one said I do not know, another is to be added — an exhortation to the judge to incline (by one) only for acquittal. Thus \"Do not speak (solitarily) in a quarrel.\"", + "(Exodus 23:3) \"Do not honor a poor man in his quarrel\": Why is this needed? (i.e., it is already written [Leviticus 19:15] \"You shall not favor a poor man (in the verdict) and you shall not honor a great one.\") (From that verse) I would know only these (i.e., favoring the poor and honoring the rich). Whence do I derive that they (\"favoring\" and \"honoring\") are interchangeable, (both applying to the rich and the poor)? From \"Do not honor a poor man.\"", + "Abba Chanan says in the name of R. Elazar: Scripture speaks of leket, shikchah, and peah (i.e., it is \"in his quarrel\" that you are not to honor a poor man, but you are to honor him by deciding in his favor in instances of doubt as to whether something is leket, shikchah or peah, [which revert to the poor] viz. Leviticus 23:22.)", + "(Exodus 23:4) \"If you encounter (the ox of your foe, or his ass, straying, return shall you return it to him.\"): I might think that this is to be taken literally (as indicating bodily contact); it is, therefore, written (Ibid. 5) \"If you see.\" — But this would imply even at a distance of a mil. It is, therefore, written \"If you encounter.\" How are these two verses to be reconciled? The sages estimated it as one seventh and a half of a mil, i.e., a ris.", + "We find him, then, (if he does not return the animal) as transgressing both a positive commandment (\"return shall you return\") and a negative commandment (Devarim 22:1) (\"You shall not see, etc.\")", + "\"the ox of your foe\": Here we find that idolators are called \"foes\" to Israel in all instance, as in (Devarim 23:10) \"When you go out as a troop against your foes,\" and (Ibid. 21:10) \"When you go out to war against your foes.\" R. Eliezer says: Scripture here speaks of a proselyte who backslid. R. Yitzchak says: It speaks of an Israelite. Why, then, is he called your foe? If he hit your son or quarreled with you he becomes \"your foe\" for the moment.", + "\"the ox of your foe or his ass\": to impose liability for each in itself.", + "\"straying\": \"straying\" in all instances connotes outside of the boundary. Though there is no proof for this, there is support for it in (Genesis 37:15) \"and, behold, he was straying in the field.\"", + "\"return shall you return it to him\": (Devarim 22:2) \"If your brother is not near you\" implies that until now Scripture has been speaking of one who is either near you or far from you, (but whom you know.) Whence do we derive (the procedure for) one whom you do not know? From (Ibid. 2) \"If you do not know (to whom it belongs), then you shall take it in, etc.\" (The verse speaks of) an animal that it is customary to take in, to exclude a broken one (that one must carry on his back.) (Devarim, Ibid.)", + "\"and it shall be with you\" — in your domain. (Ibid.) \"until drosh your brother\": until you inquire after your brother to ascertain whether or not he is trustworthy. (Ibid.) \"then you shall return it to him\": We find there to be a lost animal which works (for the finder) and eats (in compensation for its work), but not one which is fed without working.", + "", + "", + "(Exodus 23:5) \"lying (under its burden\"): and not a (habitual) \"lier.\" \"under its burden\": and not (under) more than its (customary) burden. Variantly: \"under its burden\": and (he is) not (required to help gratis) if its burden is at its side. \"and you forbear to help him\": There are times that you forbear and times that you help.", + "How so? The ass of a Jew and the burden of a gentile — \"help shall you help with him.\" The ass of a gentile and the burden of a Jew — \"and you forbear to help him.\"", + "If he (who saw the animal) were a Cohein and it (the animal) were in the cemetery, he does not become unclean for it. ( might think that if his father said to him \"Make yourself unclean\" (in the cemetery), he should do so because a positive commandment overrides a negative commandment; it is, therefore, written \"and you forbear to help him.\"", + "If his father said to him: Do not load with him; do not unload with him; do not return his lost object, he should not heed him, because his father and mother are obligated to perform the mitzvoth.", + "\"help shall you help with him\": What is the intent of this? From (Devarim 22:4) \"Lift up shall you lift up with him\" I might think that only loading (is commanded). Whence do I derive (the same for) unloading? From \"help shall you help with him.\" R. Yoshiyah says: In both instances Scripture speaks of unloading. This tells me only of unloading. Whence do I derive (the same for) loading. It follows a fortiori, viz.: If unloading, which he (the owner of the animal) can do by himself, the other is commanded to assist him with, how much more so loading, which he cannot do by himself! Scripture speaks of the less obvious instance to derive therefrom the more obvious (by a fortiori reasoning)", + "— whence R. Yishmael says: Just as unloading is (commanded) by the Torah, so, loading.", + "\"Help shall you help with him\": What is the intent of this? From (Devarim 24:4) \"Lift up shall you lift up with him,\" I would know only of unloading and loading (the load itself). Whence do I derive (the same for lifting) the animal itself? From \"lift up shall you lift up with him.\" — when you are like him (i.e., when he also does his part)." + ], + [ + "(Exodus 23:6) \"You shall not incline the judgment of your needy one in his quarrel\": What is the intent of this? From (Ibid. 3) \"You shall not honor a poor man in his quarrel,\" I would know only of a poor man. Whence do I derive (the same for) a needy pauper? (i.e., one who fell from his estate of wealth and now is in dire need [of almost everything])? From \"You shall not incline the judgment of your needy one.\"", + "Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Scripture (here) speaks of an evildoer.", + "Do not say: Since he is an evildoer I will incline the judgment against him. This is the intent of \"You shall not incline the judgment of your needy one in his quarrel\" — one who is \"needy\" in mitzvoth.", + "", + "", + "", + "", + "(Exodus 23:7) \"and a clean one and a righteous one you shall not kill\": If one testified against another that he worshipped the sun, and another, that he worshipped the moon, I might think that they combine (to constitute the necessary two witnesses) to incriminate him. It is, therefore, written \"and a righteous one (i.e., 'technically' righteous) you shall not kill.\" ", + "If they saw him pursuing another to kill him, the knife in his hand, and they said to him: Be it known to you that he is a son of the covenant, and the Torah writes \"and a clean one and a righteous one you shall not kill,\" and (Genesis 9:6) \"The spiller of the blood of a man, by man shall his blood be spilled,\" and he said \"I know, and even so!\" And the witnesses averted their eyes (for a moment and afterwards they found him (the victim) in the death throes, the knife dripping blood in the hand of the murderer — I might think that he is liable (to execution); it is, therefore, written \"and a clean one and a righteous one you shall not kill.\" ", + "Once Shimon b. Shetach had a (single) scheming witness (zomem) executed, whereupon Yehudah b. Tabbai said to him \"May I (not) see the consolation if you did not spill innocent blood! For the Torah writes \"Kill by witnesses, \"Kill scheming witnesses\" — Just as witnesses — two, so, scheming witnesses — two (must be killed)! ", + "Once Yehudah b. Tabbai entered a ruin, where he found a man in his death throes, the knife dripping blood in the hand of the murderer — to whom he said \"May '—' come upon me if neither I nor you killed him; but what can I do (to you) when the Torah has written (Devarim 20:15) 'By word of two witnesses shall a thing be established!' But the Omniscient One will exact punishment of that man (i.e., 'you').\" He had hardly finished speaking before a snake bit him and he died. ", + "Variantly: \"and a clean one and a righteous one you shall not kill\": If one left beth-din incriminated, and afterwards some defense were found for him, I might think that he remains incriminated; it is, therefore, written \"and a clean one and a righteous one do not kill.\" ", + "", + "Variantly: If one left beth-din vindicated and afterwards some incrimination were found against him, I might think that he is returned for incrimination; it is, therefore, written \"and a clean one you shall not kill.\" ", + "(I might think that in such an instance) just as he left your beth-din vindicated, so, he will leave My beth-din (vindicated); it is, therefore, written (Ibid.) \"for I will not vindicate the evildoer.\" ", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If re the (lesser) measure (of the Holy One), that of punishment, it is written \"for I will not vindicate the evildoer,\" how much more so in (implementation of) the greater measure, that of good, (will He bestow it to its outermost limits!)", + "(Exodus 23:8) \"And a bribe you shall not take\": Lest you say: I will take a bribe and not pervert judgment; it is, therefore, written (Ibid.) \"for a bribe blinds the (eyes of) the wise\"", + "— in Torah. You say, the wise in Torah, but perhaps (the meaning is) \"the wise,\" literally; it is, therefore, written \"blinds pikchim\" — the bright of mind, who rule clean or unclean by the power of their intellect. From here they said: Whoever takes money and perverts judgment does not leave the world until the light of his eyes dims. R. Nosson says: until one of these three things befalls him: failure of his mind in Torah, ruling clean what is unclean, or unclean what is clean; becoming beholden to men; dimming of the light of his eyes.", + "R. Nathan says: (Ibid.) \"and perverts the words of the righteous\": He distorts the righteous words pronounced at Sinai.", + "(Exodus 23:10) \"Six years shall you sow your land\": R. Eliezer says: When Israel does the L–rd's will, they observe one shemitah (fallow year) in a seven-year period, as it is written \"And six years shall you sow your land.\" And when they do not do His will, they observe four shemitoth in one seven-year period. How so? (The land is left) fallow one year and sown the next year, etc., so that they are found to observe four shemitoth in one seven-year period.", + "\"and you shall gather in its produce (11) and the seventh year, etc.\": to include (as forbidden) the fruits of the sixth year which enter the seventh year. This tells me only of the above. Whence do I derive (the same for) the fruits of the seventh year which enter the eighth year? It is written (Ibid. 11) \"Thus shall you (also) do with your vineyard and with your olive grove.\" You reason from both as one, viz.: Olive grove is not like vineyard, and vineyard is not like olive grove. What is common to both is that they grow on the waters of the seventh year and are (forbidden) as are the fruits of the seventh year. So, all that grows on the waters of the seventh year are (forbidden) as the fruits of the seventh year. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (derivation) is not needed. Is it not already written (Ibid.) \"and what they leave shall be eaten by the animals of the field\" — to include (as forbidden) the fruits of the seventh year which enter the eighth year. And what is the intent of \"Thus shall you do with your vineyard and with your olive grove\"? Scripture comes to institute removal (of seventh-year growths) for olive grove in itself and for vineyard in itself.", + "(Exodus 23:11) \"And the seventh year it shall lie fallow\" — with respect to working it; \"and you shall leave it\" — with respect to eating from it.", + "This tells me only of fruits. Whence do I derive the same for herbs? From \"and you shall leave it\" — in all respects.", + "Variantly: \"And the seventh … and you shall leave it\": So that you not say: Why did the Torah institute this? Is it not so that the poor shall eat it? I shall gather it in and distribute it to the poor! It is, therefore, written \"And the seventh … and you shall leave it,\" whereby we are taught that he (must \"leave it\" even to the extent of) allowing breaches in the fence; but the sages allowed repairs to be made for the general good.", + "\"and the poor of your people shall eat it.\" And elsewhere it is written (Leviticus 25:6) \"for you and your man-servant and your maid-servant.\" How are these verses to be reconciled? When the fruits are many, all eat. When they are few, \"for you and your man-servant and your maid-servant,\" (your life taking precedence).", + "R. Yehudah b. Betheira says: Before the time of removal arrived, all ate of it, the poor and the rich. Once the time of removal arrived only the poor ate of it and not the rich.", + "\"and what they leave shall be eaten by the animals of the field\": What is the intent of this? From (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe,\" I would understand even the fruits of shevi'ith, (but) (Leviticus 25:6) \"for you and your man-servant and your maid-servant … (7) and for your beast\" likens man to beast. Just as a beast eats what is fit for it, untithed, on shevi'ith, so, a man.", + "You say it comes to tell us this; but perhaps it comes to liken beast to man, viz.: Just as a man eats only of what is tithed, so, a beast!", + "It is, therefore, written \"and what they leave shall be eaten by the animals of the field.\" Just as an animal eats what is fit for it, untithed, on shevi'ith, so, a man.", + "(Exodus 23:12) \"Six days shall you do your work\": The Sabbath of creation is juxtaposed with shevi'ith (to teach that on shevi'ith — a year of Sabbath) the (observance of the) Sabbath of creation is not superseded.", + "\"so that there rest your ox and your ass\": Scripture adds an additional \"resting,\" so that (a beast be permitted) to tear (grass) from the ground and eat it.", + "You say this, but perhaps the intent is that it be confined within the house, (even such tearing being forbidden, and not only labors for the sake of man)? Would you say that? That would not be \"resting\" (for the animal), but pain!", + "\"and there be refreshed the son of your maid-servant\": This refers to an uncircumcised (Canaanite) servant. You say this, but perhaps it refers to a circumcised servant? — (This cannot be, for Ibid. 20:10) \"your man-servant and your maid-servant\" already refers to a circumcised man-servant. What, then, is the intent of \"and there be refreshed your man-servant and your maid-servant\"? An uncircumcised man-servant.", + "\"and the stranger\": This refers to a ger toshav (a \"sojourning stranger [one who shuns idolatry and observes the seven Noachide laws]). But perhaps it refers to a ger tzedek (a \"righteous convert\" [one who embraces Judaism])? (This cannot be, for) (Ibid. 20:10) \"and your stranger within your gates already refers to a ger tzedek. What, then, is the intent of \"and the stranger\"? A ger toshav. He is on the Sabbath as a Jew on a festival. If one buys uncircumcised servants from the gentiles, they are on the Sabbath as a Jew on chol hamoed (the intermediate days of a festival). These are the words of R. Yoshiyah.", + "R. Akiva interchanges (the halachah). When do they (sojourning strangers) render wine forbidden (to Jews [yayin nesech])? When they utter the names of their idolatries. And when do they do so? When they vow by them." + ], + [ + "(Exodus 23:13) \"And everything that I have spoken of to you, you shall observe\": What is the intent of this? From (Ibid. 20:11) \"You shall not perform any labor,\" I know only of labor per se. Whence do I derive (the same for) shvuth (things bordering on labor)? From \"Everything that I have spoken of to you, you shall observe.\"", + "", + "", + "\"And the name of other gods you shall not mention\": You shall not swear to a gentile by his god. \"And the name of other gods you shall not mention\": Do not make a meeting house for him, or determine where he lives by reference to (a locale of) idolatry, or arrange to meet him by a certain idol.", + "R. Nathan says: It is written (Genesis 11:4) \"Come, let us build for ourselves a city … and make for ourselves a name.\" Just as here \"name\" is identified with idolatry, so, there, \"name\" connotes idolatry. Rebbi says: \"And the name of other gods you shall not mention\"", + "— in praise. But (you do mention it) in derogation, viz. (Devarim 7:26) \"Abominate shall you abominate it.\" Idolatry is mentioned in derogation: \"cherem,\" \"sheketz,\" \"toevah,\" \"pesel,\" \"masechah,\" \"elilim,\" terafim,\" \"atzabim,\" \"gilulim,\" \"shikutzim.\" But the L–rd is mentioned in praise: \"Kel,\" \"Elokim,\" \"Shakkai,\" \"Tzevakoth,\" \"Ehyeh asher Ehyeh,\" \"Chanun,\" \"Rachum,\" \"Erech Apayim,\" \"Rav chesed ve'emeth.\" (Psalms 92:16) \"to say that the L–rd is just — my Rock, in whom there is no flaw.\"", + "(Exodus 23:14) \"Three festivals shall you celebrate for Me in the year\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 17) \"Three times, etc.\", I might think at whatever place or time that one wishes; it is, therefore, written (Devarim 16:16) \"on the festival of Matzoth, and the festival of Shavuoth, and the festival of Succoth.\" (Exodus 23:17) \"shall be seen\" (yod, resh, alef, heh, [which can also be read as \"shall see\"])", + "— to exclude the blind. \"your males\": to exclude women. \"all your males\": to exclude tumtum (one of indeterminate sex) and a hermaphrodite. (Devarim 31:11) \"You shall read this Torah in the presence of all of Israel in their ears\" — to exclude the deaf. (Ibid. 16:11) \"And you shall rejoice\" — to exclude one who is sick or a minor. (Ibid.) \"before the L–rd your G–d\" — to exclude one who is unclean", + "— whence they ruled: All are obligated \"to be seen\" except a deaf-mute, a retard, a tumtum, a hermaphrodite, one who is blind, or sick, or aged. ", + "(Exodus 23:15) \"the festival of Matzoth shall you keep\": From here R. Yehudah b. Betheira adduced: \"as I commanded you, at the appointed time in the month of aviv\" — Years are intercalated so that the festival (Pesach) falls out only in the month of aviv, (when the grain begins to ripen).", + "\"they shall not appear before Me empty-handed\": but with sacrifices. You say with sacrifices, but perhaps with money? It follows (that it is with sacrifices), viz.: \"Rejoicing\" is written (here) in respect to man, and \"rejoicing\" is written in respect to peace-offerings. Just as there, with sacrifices, so, here, with sacrifices.", + "Variantly: \"They shall not appear before Me empty-handed\": but with burnt-offerings. But perhaps, with peace-offerings. It follows (that it is with burnt-offerings), viz.: \"Rejoicing\" is written (here) in respect to men, and \"rejoicing\" is written in respect to peace-offerings. Just as \"rejoicing\" vis-à-vis men is with something that is fit for men (i.e., peace-offerings, of which a man eats) so, \"rejoicing\" vis-à-vis Heaven is with something that is (uniquely) \"fit\" for Heaven (i.e., burnt-offerings). It would not be fitting that your table be full ad the \"table\" of your Master, empty.", + "(Exodus 23:16) \"And the festival of the harvest (Shavuoth) the (time of bringing the) first-fruits of your labor\": The three festivals are mentioned in the section of shevi'ith to teach that (in the shemitah year) the three festivals are not to be dislodged from their proper times (though these times correspond to those of planting, harvesting, etc., operations which are suspended in the shemitah year).", + "(Exodus 23:17) \"in the presence of the Master, the L–rd\": What, then, is the intent of (Ibid. 34:23) \"the G–d of Israel\"? It is with Israel that He especially unifies His name.", + "Similarly, (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L–rd our G–d, the L–rd is One.\" Is it not already written \"the L–rd our G–d.\" Why, then, \"the L–rd is One\"? It is with us that He especially unifies His name. nding which I have unified My name only with My people, Israel.", + "Similarly (II Kings 21:12) \"Therefore, thus said the L–rd the G–d of Israel.\" Is it not already written (Jeremiah 32:27) \"the \"God of all flesh\"? Why, then, \"the G–d of Israel\"? It is with Israel that He especially unifies His name.", + "Similarly, (Psalms 50:7-8) \"Hear, My people, and I will speak; Israel, and I will exhort you. I am G–d, your G–d. I will not rebuke you for (remissness in) your sacrifices and (because) your burnt-offerings are (not) constantly before Me.\" I am G–d to all who enter the world, notwithstanding which I have unified My name only with My people, Israel.", + "(Exodus 23:18) \"You shall not slaughter in the presence of chametz the blood of My sacrifice\": You shall not slaughter the Pesach offering while chametz is still present. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: This tells me only of slaughtering. Whence do I derive (the same for) sprinkling (of the blood)? From (Devarim 12:27) \"the blood of your sacrifices,\" (which equates the sprinkling of the blood with the sacrificing.) R. Yehudah says (\"My sacrifice\") — the sacrifice which is all Mine (i.e., which is entirely consumed). Which is that? The (afternoon) tamid, (which may not be slaughtered on Pesach eve in the presence of chametz.)", + "\"and there shall not remain (unplaced on the altar) the fat of My festival offering until morning\": Scripture (here) comes to teach about the fats that they are rendered unfit by remaining on the floor overnight. [At this point, there is a discrepancy in readings (see Yalkut Shimoni.)]" + ], + [ + "(Exodus 23:19) \"The first of the first-fruits of your land\": What is the intent of this section? (Devarim 26:2) \"Then you shall take of the first of all the fruits of the earth\" tells me only of fruits per se. Whence do I derive (the same for) first-fruits which he trod into liquids? From (Ibid.) \"shall you bring to the house of the L–rd your G–d\" — in any event.", + "And what is the difference between the former (i.e., fruits) and the latter (i.e., liquids)? The first — he brings and recites (the bikkurim declaration); the second — he brings and does not recite.", + "\"the first-fruits of your land\": to exclude (from the mitzvah of bikkurim) tenant-farmers, renters, thieves and extortionists. (Devarim 26:3) \"which the L–rd swore to our fathers\": to exclude proselytes and servants. (Ibid.) \"which the L–rd your G–d gives to you (singular)\": to exclude women, tumtum (indeterminate gender), and hermaphrodite.", + "Does this imply that they are excluded from reading (the bikkurim declaration) or from bringing (the fruit)? It is, therefore, written (Exodus 23:19) \"shall you bring\" — in any event.", + "And what is the difference between the former and the latter? The former bring and read; the latter bring and do not read.", + "(Exodus 23:19) \"You shall not cook a kid in its mother's milk\": R. Shimon says: Why is this written in three places? (here, (Exodus 34:26) and (Devarim 14:21). They correspond to the three covenants that the Holy One Blessed be He forged with Israel: one in Chorev, one Arvoth Moav, and one in Mount Gerizim and Mount Eival.", + "R. Yoshiyah says: The first was stated first, and \"firsts\" are not expounded. Why is the second stated? A clean animal confers tumah (uncleanliness) by being carried, and an unclean animal confers tumah by being carried. If you have learned about a clean animal that it is forbidden to cook its flesh in its (mother's) milk, I might think that the same holds true for an unclean animal. It is, therefore, written \"in the milk of its mother,\" and not in the milk of an unclean animal. The third: \"in the milk of its mother,\" but not in human milk.", + "R. Yonathan says: Why is it written in three places? Once for a beast, once for an animal, once for a bird.", + "Abba Channan says in the name of R. Elazar: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for goats, once for sheep.", + "R. Shimon b. Elazar says: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for a small beast, once for an animal.", + "Variantly: Once to forbid eating, once to forbid derivation of benefit, once to forbid cooking.", + "Variantly: whether in the land (Eretz Yisrael) or outside the land, once before the Temple (i.e., when it exists), once not before the Temple.", + "Variantly: whether non-consecrated or consecrated (animals). Rebbi says: Because it is written (in the same context as meat and milk) \"the first of the fruits of your land,\" I might think that only at the time that bikkurim obtain and only in the place that bikkurim obtain, only there does (the prohibition of) meat and milk obtain, but not otherwise; it is, therefore, written (Devarim 14:21) \"You shall not eat all carrion (neveilah) … You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Just as (the prohibition of) carrion obtains both in the land and outside the land, both before the Temple and not before the Temple, so (the prohibition of) meat and milk.", + "R. Akiva says: Why is it written in three places? To exclude an animal, to exclude an unclean beast, to exclude a bird.", + "R. Yossi Haglili says: It is written \"You shall not eat all carrion … You shall not cook a kid in its mother's milk.\" I might think that what is forbidden as carrion may not be cooked in milk, so that a bird which is forbidden as carrion, may not be cooked in milk. It is, therefore, written \"in its mother's milk\" — to exclude a bird, where \"mother's milk\" does not obtain.", + " (\"You shall not eat all carrion\") to exclude (from being forbidden specifically as \"carrion\"), an unclean beast, which is one (i.e., forbidden) both in being slaughtered and in dying.", + "\"You shall not cook\": This tells me only that cooking it is forbidden. Whence to I derive (the same for) eating it? It follows a fortiori, viz.: If the Pesach offering, which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so may they not be eaten!", + "No, this may be true of the Pesach offering, which may not be cooked in any liquid — wherefore it may not be eaten. Would you say the same for meat and milk, which (meat) is not forbidden, wherefore it should not be forbidden to be eaten?", + "R. Akiva says: It need not be written (that eating meat and milk is forbidden), for it follows a fortiori, viz.: If the thigh sinew (gid hanasheh), which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, then meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten!", + "No, this may be true of the thigh sinew, which was forbidden before the giving of the Torah, wherefore it is forbidden to be eaten, as opposed to meat and milk, which was not forbidden before the giving of the Torah, wherefore it should not be forbidden to be eaten.", + "This is refuted by (the instance of) carrion, which, even though it was not forbidden before the giving of the Torah, is forbidden to be eaten.", + "No, this may be true of carrion, which confers tumah by being carried, as opposed to meat and milk, which does not confer tumah by being carried!", + "This is refuted by the instance of fats and blood, which, though they do not confer tumah by being carried are forbidden to be eaten, so that meat and milk, likewise, though it does not confer tumah by being carried, should be forbidden to be eaten.", + "No, this (that they may not be eaten) may be true of fats and blood, which are liable to kareth, as opposed to meat and milk, which is not liable to kareth. It must, therefore, be written (Devarim 12:24) \"You shall not eat it,\" to include meat and milk as forbidden to be eaten.", + "Issi says (Ibid. 23) \"You shall not eat the life with the flesh\" — to include meat (cooked) in milk as forbidden to be eaten.", + "Issi b. Guria says: \"Holiness\" is mentioned here (in respect to meat and milk [Devarim 14:21]), and \"holiness\" is mentioned elsewhere (Exodus 22:30) \"And men of holiness shall you be unto Me, and flesh in the field, treifah (torn) you shall not eat.\" Just as there, eating is forbidden, so, here.", + "This tells me only of the prohibition against eating. Whence do I derive the prohibition against the derivation of benefit? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to derive benefit from arlah (the fruit of trees of the first three years), with which no transgression has been done, how much more so from meat cooked in milk, with which a transgression (the cooking) has been done!", + "No, this may be true of arlah, which was never permitted, as opposed to meat and milk, which was permitted (before the cooking)!", + "This is refuted by chametz on Pesach, which was permitted (before Pesach) and from which benefit may not be derived.", + "No, this may be true of chametz on Pesach, which is liable to kareth (cutting-off), as opposed to (cooking) meat and milk, which is not liable to kareth.", + "This is refuted by klai hakerem (forbidden hybridization of plants), which, though not liable to kareth is forbidden in the derivation of benefit.", + "Rebbi says: It is written (Devarim 14:21) \"… or sell it to the gentile. You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Scripture hereby tells us: If you sell it, do not cook it and sell it — whence it is derived that it is forbidden in the derivation of benefit.", + "\"You shall not cook a kid, etc.\": This tells me only of its mother's milk. Whence do I derive (the same for) its older sister's milk? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to cook it in the milk of its mother, who does not enter the shed alone with it to be tithed, how much more so is it forbidden in the milk of its sister, who does enter the shed along with it to be tithed!", + "Whence is (the same derived for cooking) its flesh in its own milk? It follows a fortiori, viz.: If re shechitah (slaughtering), where \"fruit\" with \"fruit\" is permitted (i.e., it is permitted to slaughter two siblings on the same day), \"fruit\" (child) with mother is forbidden, then here (re cooking) where \"fruit\" (child) with \"fruit\" (milk) is forbidden, how much more so is it forbidden to cook \"fruit\" (milk) with mother! \" so here (these are intended).", + "Whence is (the same derived for cooking) the milk of goats with sheep? It follows a fortiori, viz.: If in reviah (mating of animals) where the Torah permitted \"fruit\" with mother (in cooking) it forbade \"fruit\" with (milk of) mother, then here where in reviah it forbade \"fruit with fruit\" (i.e., mating goat and sheep), how much more so does it forbid (in cooking) \"fruit\" with (milk of) mother!", + "And this is, likewise, the halachah for cattle.", + "Why, then, does Scripture speak (specifically) of a goat? Because a mother goat has a plentiful supply of milk.", + "Rebbi says: It is written here \"its mother,\" and elsewhere (Leviticus 22:27) \"its mother.\" Just as there Scripture writes \"ox, sheep, or goat, so here (these are intended).", + "\"You shall not cook a goat in its mother's milk\": It is only meat and milk that you are forbidden to cook together and not other forbidden things. For it would follow (otherwise), viz.: If it is forbidden to cook together meat and milk, each of which, in itself, is permitted, how much more so the other forbidden things in the Torah, each of which, in itself, is forbidden! It is, therefore, written (to indicate otherwise) \"You shall not cook a kid in its mother's milk\" (—that, specifically).", + "This tells me only of non-consecrated food (as being thus forbidden). Whence do I derive (the same for) consecrated food? How can you ask? If it is forbidden with non-consecrated food, would it not (certainly) be forbidden with consecrated food? — No, it may be so with non-consecrated food, where melikah (pinching a bird's neck to slaughter it) is forbidden, as opposed to consecrated food, where melikah is not forbidden. It is, therefore, written ([in juxtaposition] Exodus 34:26) \"… the house of the L–rd your G–d. You shall not cook a kid in its mother's milk.\" Thus far the section of judgments." + ] + ], + "Tractate Shabbata": [ + [ + "(Exodus 30:11) \"And the L–rd spoke to Moses\": Not through an interpreter, and not through an angel, and not through a messenger.", + "(31:13) \"but My Sabbaths shall you keep\": What is the intent of this? From (Ibid. 20:10) \"You shall not perform any labor,\" I would know only of labor per se. Whence would I derive (the same for) shvuth (\"resting,\" things bordering upon labor)? It is, therefore, written \"but My Sabbaths shall you keep,\" to include shvuth.", + "R. Yishmael and R. Elazar b. Azaryah and R. Akiva were once walking on the road, with Levi Hasadar and R. Yishmael the son of R. Elazar b. Azaryah walking behind them, when this question was asked: Whence is it derived that the saving of a life overrides the Sabbath? R. Yishmael responded: It is written (Ibid. 22:1) \"If the thief be found breaking in, etc.\" — If in such an instance, where it is doubtful whether he is coming to steal or to kill, and the spilling of blood defiles the land and causes the Shechinah to depart, he is permitted to kill the thief to save his life — how much more so does the saving of life override the Sabbath!", + "R. Elazar b. Azaryah responded: If circumcision, which includes only one of a man's organs, overrides the Sabbath, how much more so all of his body!", + "", + "R. Akiva says: If the saving of a life overrides the sacrificial service, which overrides the Sabbath, how much more so does the saving of a life override the Sabbath!", + "R. Yossi Haglili says: \"My Sabbaths shall you keep\": \"but\" (\"ach,\" before \"My\") \"divides,\" i.e., there are Sabbaths that you override, and there are Sabbaths that you rest.", + "R. Shimon b. Menassia says (Ibid. 14) \"And you shall keep the Sabbath, for it is holy to you\" — Sabbath is given to you and you are not given (i.e., \"surrendered\") to the Sabbath.", + "R. Nathan says (Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath to observe the Sabbath for their generations\": Desecrate one Sabbath in order to keep many Sabbaths.", + "(Ibid. 13) \"for it is a sign between Me and you\": and not between Me and the peoples of the world. \"for your generations\": to be observed throughout the generations. \"to know that I, the L–rd, sanctify you\": What is the intent of this? From (Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath,\" I might think, even a deaf-mute, an imbecile, and a minor. It is, therefore, written \"to know that I, the L–rd, etc.\" I spoke only of one who has knowledge (to internalize this.)", + "\"that I, the L–rd, sanctify you\": in the world to come, as with the sanctity of Sabbath in this world — whence we derive that the sanctity of Sabbath is of a kind with that of the world to come. And thus is it written (Psalms 92:1) \"A psalm, a song for the day of Sabbath\" — for the world which is all Sabbath.", + "", + "(Exodus 31:14) \"for it is holy to you\": We are hereby apprised that the Sabbath confers holiness upon Israel. \"Why is that man's shop closed?\" \"Because he is a Sabbath observer.\" \"Why is that man not working?\" \"Because he is a Sabbath observer.\"", + "He testifies about Him who spoke and brought the world into being that He created His world in six days and rested on the seventh. And thus is it written (Isaiah 43:12) \"And you are My witnesses, says the L–rd, that I am the Almighty.\"", + "\"Those who profane it shall be put to death\": What is the intent of this? From (Ibid. 15) \"Whoever does work on the Sabbath day shall be put to death\" we know the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Ibid. 20:10) \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. You shall not perform any labor.\"", + "This tells me only of the punishment and the exhortation for the labor of the day. Whence do I derive (the same for) the labor of the evening? From \"Those who profane it shall be put to death.\" We have heard the punishment. Whence the exhortation? It is, therefore, written \"And the seventh day is Sabbath to the L–rd your G–d. Let \"Sabbath\" not be written (i.e., it is obvious). Why is it written? To include the evening. These are the words of R. Yossi b. R. Yoshiyah.", + "R. Yehudah b. Betheira says: Because the gentiles surrounded Eretz Israel and Israel (perforce) profaned the Sabbath, they should not say Since we profaned part, we may profane the whole; it is, therefore, written \"Those who profane it shall be put to death\" — even an instant of it.", + "\"For whoever does work upon it, that soul shall be but off\" — a complete work. If one wrote one letter (on the Sabbath) in the morning, and another towards evening; or if he wove one strand in the morning and another towards evening, I might think that he is liable. It is, therefore, written \"And you shall keep the Sabbath, for it is holy to you. Those who profane it shall be put to death. For whoever does work upon it, that soul shall be cut off\" — a complete work.", + "\"that soul shall be cut off from the midst of its people\": What is the intent of this? From (Ibid.) \"Those who profane it shall be put to death,\" I know only of one who profanes it wilfully after prior warning by witnesses. Whence do I derive (the same for) one who profanes it in and of himself? From \"and it shall be cut off.\"", + "", + "(Exodus 31:15) \"Six days will work be done.\" And a different verse (Ibid. 20:9) \"six days shall you work, and you shall do all of your work.\" How are these two verses to be reconciled? — When Israel do the L–rd's will, their work will be done by others, viz. \"will work be done.\" And thus is it written (Isaiah 61:8) \"And strangers will arise and graze your sheep, and the sons of strangers, your farmers and your vintners.\"", + "And if they do not do the L–rd's will, their work will be done by themselves, viz. \"and you shall do all of your work.\"", + "What is more, (Devarim 28:48) \"And you shall serve your foes whom the L–rd sends against you.\"", + "What is the intent of (Exodus, Ibid. 150 \"And the seventh day, a Sabbath of resting, holy to the L–rd\"? From (Leviticus 23:4) \"These are the festivals of the L–rd, callings of holiness,\" I might think that just as the holiness of the festivals (i.e., the determination of their times by intercalation and the like) is relegated to beth-din, so, the holiness of Sabbath. It is, therefore written \"and the seventh day, a Sabbath of resting, holy to the L–rd\" — Sabbath is relegated to the L–rd, and not to beth-din. And thus is it written (Ibid. 14) \"And you shall keep the Sabbath.\"", + "(Exodus, Ibid. 16) \"And the children of Israel shall keep the Sabbath to observe the Sabbath for their generations, etc.\" This is as R. Nathan says: Profane for him (one whose life is in danger) one Sabbath so that he will keep many Sabbaths.", + "R. Eliezer says (Ibid.) \"to observe the Sabbath … an eternal covenant (to perform on Sabbath) that which seals the covenant — circumcision.", + "R. Elazar b. Prata says: If one keeps the Sabbath, it is as if he made it, it being written (lit.,) \"to make the Sabbath.\"", + "Rebbi says: If a man keeps one Sabbath as ordained, Scripture accounts it to him as if he kept (all of) the Sabbaths from the day the Holy Blessed be He created the world until the resurrection of the dead, it being written (Ibid. 17) \"It is a sign forever.\"", + "\"Between Me and the children of Israel it is a sign forever\": and not between Me and the peoples of the world.", + "\"It is a sign forever\": We are hereby apprised that Sabbath will never go lost from Israel. And thus do you find, that all things Israel gave their lives for — such as Sabbath, circumcision, Torah study, and immersion — remain with them and never go lost. And all things that Israel did not give their lives for — such as the Temple, shemitah years, Jubilee years, and (the institution of) judges — did not remain with them.", + "\"He rested and was restored\": From what did He rest (on Sabbath)? From labor or from judgment\"? It is, therefore, written \"and He was restored,\" (which connotes \"from labor\"). We are hereby apprised that judgment never departs from Him. And thus is it written (Psalms 89:15) \"Righteousness and justice are the foundation of Your throne; lovingkindness and truth precede Your countenance,\" and (Devarim 32:4) \"The rock — perfect is His work, for all of His ways are justice, etc.:" + ], + [ + "(Exodus 35:1) \"And Moses assembled, etc.\" What is the intent of this section? From (Ibid. 25:8) \"and they shall make for Me a sanctuary,\" I might think both on a weekday and on the Sabbath. And how would I understand (Ibid. 31:14) \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to their labors, other than those for the sanctuary. (Or, even to the labors for the sanctuary.) And how would I understand \"And they shall make for Me a sanctuary\"? As referring to other days, other than the Sabbath. Or, even on the Sabbath, etc.", + "And it would follow (that labors for the sanctuary would override the Sabbath, viz.:) If the sacrificial service, which comes only from the enablers, (i.e., the vessels, etc.) overrides the Sabbath, then the (fixing of) the enablers of the sacrificial service, which (service) comes only from them — how much more so should they (i.e., their fixing) override the Sabbath! So that if the horn of the altar were removed or if the (sacrificial) knife were damaged, I would think they could be repaired on the Sabbath. It is, therefore, written \"And Moses assembled, etc.\" (where the exhortation against working on the Sabbath (Ibid. 35:2-3) precedes their being charged with the work of the sanctuary — to teach that such work is to be done) on the weekday, and not on the Sabbath).", + "(Exodus 35:1) \"These are the things that the L–rd commanded us to do\": Rebbi says: to include the thirty-nine (Sabbath) labors forbidden to them orally by Moses.", + "(Ibid. 2) \"Six days may work be done\": And another verse states (Ibid. 20:9): \"Six days shall you work.\" (How are these to be reconciled?) When Israel do the will of the L-rd, their work is done by others. (Hence, the first verse.)", + "When they do not do the will of the L-rd, their work is done by themselves. (Hence, the second verse.)", + "(Ibid. 2) \"and on the seventh day it shall be holy for you\": That Israel not say: Since we are permitted to perform labor (i.e., the daily offering) in the Temple (on Sabbath), it should (also) be permitted outside the Temple. It is, therefore, written \"(Sabbath) shall be holy for you,\" (labor being forbidden to you), but for the L–rd (i.e., for sacrifice), it is \"mundane.\"", + "", + "(Ibid. 3) \"You shall not light a fire in all of your dwellings\": From (Exodus 34:21) \"From plowing and harvesting shall you rest,\" we derive: Rest from plowing at the time of harvesting, i.e., that one rests from the eve of shemitah to shemitah (i.e., he may not eat on shemitah what he has harvested on the eve of shemitah). I might think that just as he rests from the eve of shemitah to shemitah, so he rests from the eve of Sabbath to Sabbath.", + "And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If on shemitah, transgression of which is liable to neither kareth (cutting-off) nor judicial death penalty, he rests from shemitah even to shemitah, then on Sabbath, transgression of which is liable to kareth and judicial death penalty, how much more so should he rest from Sabbath eve to Sabbath! So that he should not be permitted to light a candle (on Sabbath eve to burn on Sabbath or to put hot dishes in a chafing stove (to preserve their heat). It is, therefore, written \"You shall not light a fire in all of your dwellings on the day of Sabbath.\" On the day of Sabbath, you may not do so, but you may do so from the eve of Sabbath for Sabbath.", + "Variantly: \"You may not light a fire in all of your dwellings\": From (Leviticus 6:6) \"A perpetual fire shall burn on the altar,\" I might think, both on the weekdays and on the Sabbath. And how would I understand (Exodus 31:14) \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to other labors, other than that of (lighting) the woodpile. (But perhaps, even the woodpile.) And how would I understand (Leviticus 6:4) \"It (the woodpile fire) shall not go out\"? As referring to weekdays, and not the Sabbath. It is, therefore, written \"You may not light a fire in all of your dwellings.\" For your dwellings you do not light it, but you do light it for the Temple (woodpile).", + "One of the disciples of R. Yishmael asked: What is the intent of \"You shall not light a fire\"? — From (Devarim 21:21) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death,\" I would understand, both on a weekday or on the Sabbath. And how would I understand \"Those who profane it shall be put to death\"? As referring to other deaths, other than judicial death penalties. But perhaps, even judicial death penalties, and how would I understand \"then he shall be put to death\"? As referring to weekdays, and not on the Sabbath.", + "Or perhaps even on the Sabbath … It is, therefore, written \"You may not light a fire in all of your dwellings.\" Burning was in the general category (of all the forbidden labors), and it left that category (for specific mention) to teach, viz.: Just as burning, one of the judicial death penalties, does not override the Sabbath, so, all of the judicial death penalties do not override the Sabbath.", + "R. Yonathan says: What is the intent of \"You shall not light a fire\"? From \"And Moses assembled, etc.\", I might think that one is not liable until he transgresses all thirty-nine proto-labors. It is, therefore, written (Exodus 34:21) \"From plowing and from harvesting shall you rest.\" (I would think that he is not liable) until he transgresses two, and if not, he is not liable. It is, therefore, written \"You shall not light a fire.\"", + "Lighting a fire was in the general category (of all the forbidden labors), and it left that category (for specific mention) to teach, viz.: Just as one is liable for lighting a fire — one of the thirty-nine proto-labors — in itself, so, is he liable for each one of the thirty-nine proto-labors in itself." + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein", + "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein" + ] + ], + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/Koren. Jerusalem, 2019.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/Koren. Jerusalem, 2019.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..66fe88587b4960e98939223a92feb01221e06278 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/Koren. Jerusalem, 2019.json @@ -0,0 +1,2289 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH005271179/NLI", + "versionTitle": "Koren. Jerusalem, 2019", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "direction": "rtl", + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Tractate Pischa": [ + [ + "(שמות יב,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיָה הַדִּבֵּר*דִּבֵּר: נבואה. כמו בירמיה ה,יג: \"וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר בָּהֶם\". לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ו,כו) \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יי אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\", לְמֹשֶׁה הָיָה הַדִּבֵּר, לֹא הָיָה הַדִּבֵּר לְאַהֲרֹן! אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\"? מְלַמֵּד שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהָיָה מֹשֶׁה כְּלָל לַדִּבְּרוֹת, כָּךְ הָיָה אַהֲרֹן כְּלָל לַדִּבְּרוֹת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ? מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. נִמְצֵאתָ מְמָעֵט אַהֲרֹן מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵי אֶפְשָׁר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", לָמָּה נֶאֱמַר? וּלְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ז,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.\" אֵין לִי אֶלָּא מֹשֶׁה דַּיָּן לְפַרְעֹה,*דַּיָּן לְפַרְעֹה: פירוש ל- \"אֱלֹהִים לְפַרְעֹה\". גדול ממנו ומחליט עבורו. אַהֲרֹן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר, \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", הִקִּישׁ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה: מַה מֹּשֶׁה דַּיָּן לְפַרְעֹה, אַף אַהֲרֹן דַּיָּן לְפַרְעֹה; מַה מֹּשֶׁה אוֹמֵר דְּבָרָיו וְלֹא יָרֵא, אַף אַהֲרֹן אוֹמֵר דְּבָרָיו וְלֹא יָרֵא.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ו,כו) \"הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה בָזֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית א,א) \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית ב,ד) \"בְּיוֹם עֲשׂוֹת יי אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה בָזֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות ג,ו) \"וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כו,מב) \"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם\", מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שְׁקוּלִין כְּאַחַת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כב,יב) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאַחַת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר יד,ו) \"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לב,יב) \"בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים כְּאַחַת.", + "\"בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", חוּץ לַכְּרָךְ.*כְּרָךְ: עיר. אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לַכְּרָךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ הַכְּרָךְ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ט,כט) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יי, הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן*יֶחְדָּלוּן: ייפסקו. וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיי הָאָרֶץ.\" וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר? וּמָה, אִם תְּפִלָּה הַקַּלָּה, לֹא נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה אֶלָּא חוּץ לָעִיר, דִּבּוּר הֶחָמוּר, דִּין הוּא שֶׁלֹּא נִדְבַּר עִמּוֹ אֶלָּא חוּץ לַכְּרָךְ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ בְּתוֹךְ הַכְּרָךְ? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים.*שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים: פסלים ומקדשים של אלילים.", + "וְעַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ כָּל הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לַדִּבְּרוֹת; מִשְּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יָצְאוּ כָּל הָאֲרָצוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם, הָיְתָה כָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה לַמִּזְבְּחוֹת; מִשְּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם, יָצַאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב,יג) \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי\".", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית עוֹלָמִים, הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה; מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית עוֹלָמִים, יָצַאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלב,יג) \"כִּי בָחַר יי בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.\" (תהלים קלב,יד) \"זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ.\"", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר אַהֲרֹן, הָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַכְּהֻנָּה; מִשֶּׁנִּבְחַר אַהֲרֹן, יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יח,יט) \"בְּרִית מֶלַח*בְּרִית מֶלַח: ברית נצחית. כמו שהמלח משמר מזון מלהתקלקל. עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.\" וְאוֹמֵר: (במדבר כה,יג) \"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר דָּוִד, הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַמַּלְכוּת; מִשֶּׁנִּבְחַר דָּוִד, יָצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב יג,ה) \"הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת, כִּי יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, לוֹ וּלְבָנָיו, בְּרִית מֶלַח.\" אִם תֹּאמַר, דָּן אֲנִי אֶת הַנְּבִיאִים, שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ! אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא יד-טז) \"כֹּה אָמַר יי: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים,*נְהִי: מספד, בכי, קינה. רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יי: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם יי, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יי, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִמְקוֹם טַהֲרָה שֶׁלְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ח,ב) \"וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.\"*אוּבַל אוּלָי: תעלה בבבל. וְאוֹמֵר: (דניאל י,ד) \"וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא חִדָּקֶל.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל א,ג) \"הָיֹה הָיָה דְבַר יי אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר, וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יי.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נִדְבַּר עִמּוֹ בָּאָרֶץ וְנִדְבַּר עִמּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל א,ג) \"הָיֹה הָיָה דְבַר יי\", \"הָיֹה\", שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בָּאָרֶץ; \"הָיָה\", שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ חוּצָה לָאָרֶץ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל ג,כב) \"קוּם, צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ.\" מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה בַמַּיִם.", + "תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ב) \"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי\". וְכִי מִלִּפְנֵי יי הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (תהלים קלט,ז-י) \"אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל, הִנֶּךָ.*וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל: אכין מצעי, מטתי, בשאול, בעולם שמתחת לארץ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.\" וְכָתוּב: (זכריה ד,י) \"עֵינֵי יי הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ\", וְאוֹמֵר: (משלי טו,ג) \"בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יי צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים.\" וְאוֹמֵר: (עמוס ט ב-ד) \"אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אוֹרִידֵם. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה.\" וְאוֹמֵר: (איוב לד,כב) \"אֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן\"! אֶלָּא אָמַר יוֹנָה, אֵלֵךְ לִי חוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעַבְדּוֹ שֶׁלְּכֹהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ וְאָמַר, אֵלֵךְ לִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכֹל לָבֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: \"יֵשׁ לִי כְנָיוֹת*כְּנָיוֹת: עוזרים. כְּנֶגְדָּךְ!\" כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי חוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין הַרְבֵּה כַיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ד) \"וַיי הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.\"", + "נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה בָנִים הֵם: אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג,מב) \"נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ.\" לְפִי כָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לו,לב) \"וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.\" אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א יט,יג-יד) וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר: מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ? וַיֹּאמֶר: קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.\" וּמַה נֶּאֱמַר שָׁם? (מלכים א יט טו-טז) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תַּחְתֶּיךָ\", אֶלָּא שֶׁאֵי אֶפְשָׁר בִנְבוּאָתָךְ.", + "יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ג) \"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי.\" מַה כָּתוּב? (יונה ג,א) \"וַיְהִי דְבַר יי אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר.\" שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, וְלֹא נִדְבַּר עִמּוֹ שְׁלִישִׁית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ בַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,יב) \"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.\" אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה מַה כָּתוּב? (שמות לב,לב) \"וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.\" וְאוֹמֵר: (במדבר יא,טו) \"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.\" בְּדָוִד מַה כָּתוּב? (דברי הימים א כא,יז) \"וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים: הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם? וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ? יי אֱלֹהַי! תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ, לֹא לְמַגֵּפָה!\" הָא בְּכָל מָקוֹם אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל.", + "\"לֵאמֹר\", צֵא וֶאֱמֹר אֲלֵיהֶם מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: צֵא וֶאֱמֹר אֲלֵיהֶם וַהֲשִׁיבֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ח) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל ט,יא) \"וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו, מֵשִׁיב דָּבָר\". וְאוֹמֵר: (איוב לח,לה) \"הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ: הִנֵּנוּ!\" שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִשְׁלוּחֵי בָשָׂר וָדָם, שֶׁשְּׁלוּחֵי בָשָׂר וָדָם צְרִיכִין לַחְזֹר אֵצֶל שׁוֹלְחֵיהֶם, אֲבָל לְפָנֶיךָ אֵינוֹ כֵן: \"הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ\", 'וְיָשׁוּבוּ' לֹא נֶאֱמַר כָּן, אֶלָּא \"וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ\", הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְהַלְּכִין, נִמְצָאִים לְפָנֶיךָ וְאוֹמְרִים \"עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתָךְ.\" לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם יי\".", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמָּקוֹם גּוֹזֵר גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַטּוֹבָה, מַחְזִירִין אוֹתוֹ, וְעַל הָרָעָה, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ט,ב-ז) \"וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ,*כְּלִי מַפָּצוֹ: אלת מלחמה לנפץ ראש אויב. וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת, וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו. וַיֹּאמֶר יי אֵלָו: עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהִתְוִיתָ תָּו*וְהִתְוִיתָ תָּו: תרשום סימן בצורת תו בכתב העברי, X. עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי: עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ, אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ! זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו, אַל תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ, וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים, צֵאוּ! וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר.\" יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן, אֵלּוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל הָרָע, לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הֶחְזִירוּ שְׁלִיחוּתָן, וְזֶה שֶׁנִּצְטַוָּה עַל הַטּוֹב, לָמַדְנוּ שֶׁהֶחְזִיר שְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ט,יא) \"וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר: עָשִׂיתִי כַאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.\" ", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"לֵאמֹר\", בַּקּוֹל שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵעַ, בּוֹ אַתְּ לָמֵד. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"לֵאמֹר\", צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּזְכוּתָן הוּא מְדַבֵּר עִמִּי, שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיָה כוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב,טז-יז) \"וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר יי אֵלַי לֵאמֹר.\"", + "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵינִי כְמֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַבִּי, אֶלָּא כְמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו. וְלֹא עִם מֹשֶׁה בִּלְבַד נִדְבַּר בִּזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עִם שְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶן אֶלָּא בִזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ג,טו) \"וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם.\"*מַשְׁמִים: שותק. וְאוֹמֵר: (יחזקאל ג,טז) \"וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי דְבַר יי אֵלַי לֵאמֹר.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה מב,ז) \"וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְהִי דְבַר יי אֶל יִרְמְיָהוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שֶׁהָיָה מִתְרָעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם: (ירמיה מה,נ) \"אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי, כִּי יָסַף יי יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי\". מַה נִּשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים? יְהוֹשֻׁעַ שִׁמֵּשׁ אֶת מֹשֶׁה, וְשָׁרַת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ, וְשָׁרַת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וַאֲנִי, מַה נִּשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים? \"יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.\" וְאֵין מְנוּחָה אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,כו) \"וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ\", וְאוֹמֵר (מלכים ב ב,טו) \"נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע\", וְאוֹמֵר (ישעיה יא,ב) \"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יי\". בֹּא וּרְאֵה מַה הַמָּקוֹם מְשִׁיבוֹ: (ירמיה מה,ד-ה) \"כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו: כֹּה אָמַר יי: הִנֵּה, אֲשֶׁר בָּנִיתִי, אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי, אֲנִי נֹתֵשׁ,*נֹתֵשׁ: עוקר. וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא. וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!\" וְאֵין גְּדוֹלוֹת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ח,ד) \"סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה לג,ג) \"קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת, וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם.\" אָמַר בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה: כֶּרֶם אֵין כָּן, סְיָג לָמָּה? צֹאן אֵין כָּן, רוֹעֶה לָמָּה? מִפְּנֵי מָה? (ירמיה מה,ה) \"כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר, נְאֻם יי, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם.\" הָא בְּכָל מָקוֹם אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַנְּבִיאִים מִתְנַּבְּאִין אֶלָּא בִזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. " + ], + [ + "(שמות יב,ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.\" \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: מֹשֶׁה הֶרְאָה אֶת הַחֹדֶשׁ*הַחֹדֶשׁ: הירח החדש. לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם: כַּזֶּה הֱיוּ רוֹאִין וְקוֹבְעִין אֶת הַחֹדֶשׁ לַדּוֹרוֹת!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהֶן מֹשֶׁה, וְהֶרְאָהוּ הַמָּקוֹם אֶת כֻּלָּן בָּאֶצְבַּע. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (ויקרא יא,כט) \"וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא\". כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר (במדבר ח,ד) \"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה\". וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף בַּשְּׁחִיטָה נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כט,לח) \"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ\".", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּל הַדִּבְּרוֹת*הַדִּבְּרוֹת: הנבואות. שֶׁנִּדְבַּר עִם מֹשֶׁה, לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ אֶלָּא בַיּוֹם, וְהַחֹדֶשׁ הֶרְאָהוּ בַּלַּיְלָה, וְכֵיצַד? הָיָה מִדַּבֵּר עִמּוֹ בַיּוֹם, וְהַחֹדֶשׁ הֶרְאָהוּ בַלַּיְלָה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִדְבַּר עִמּוֹ בַיּוֹם עִם חֲשֵׁכָה, וְהֶרְאָהוּ הַחֹדֶשׁ בַּחֲשֵׁכָה.", + "\"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה\", זֶה נִיסָן. אַתְּ אוֹמֵר זֶה נִיסָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,טז) \"וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה\", (שמות לד,לב) \"וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה, אֵי זֶה חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָסִיף וּתְקוּפָה,*תְּקוּפָה: סוף עונה לפי שנת השמש. כאן תקופת תשרי, 21 בספטמבר, סוף הקיץ. וְשָׁנָה יוֹצְאָה בוֹ, וְקָרוּי שְׁבִיעִי? אֵי אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא תִּשְׁרִי. לְאַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ שֶׁשְּׁבִיעִי זֶה תִּשְׁרִי, רִאשׁוֹן זֶה נִיסָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (אסתר ג,ז) \"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן\".", + "\"רֹאשׁ חֳדָשִׁים\", מַגִּיד שֶׁנִּיסָן רֹאשׁ לֶחֳדָשִׁים. וּמְנַיִן אַף לַמְּלָכִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (מלכים א ו,א) \"הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל\". וּמְנַיִן אַף לָרְגָלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,טז) \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\". נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁנִּיסָן רֹאשׁ לֶחֳדָשִׁים, לַמְּלָכִים, וְלָרְגָלִים.", + "רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יִצְחָק אוֹמְרִים: אַף לִשְׂכַר בָּתִּים. אֲבָל לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִטִּין וְלֹא לַיּוֹבְלוֹת, וְלֹא לַנְּטִיעָה וְלֹא לַיְּרָקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לא,י) \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.\" (דברים לא,י-יא) \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.\" וְאוֹמֵר (שמות כג,טז) \"וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה\", (שמות לד,כב) \"וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.\" זֶה הוּא הָאָמוּר לָךְ לַשָּׁנִים, לַשְּׁמִטִּים וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְּרָקוֹת.", + "\"לָכֶם\", וְלֹא מָנָה בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אַתָּה אוֹמֵר \"לָכֶם\", וְלֹא מָנָה בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"לָכֶם\", וְלֹא לַגּוֹיִם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם\", הֲרֵי \"לָכֶם\" וְלֹא לַגּוֹיִם אָמוּר. מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\"? לֹא מָנָה בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהַגּוֹיִם מוֹנִין לַחַמָּה, וְיִשְׂרָאֵל לַלְּבָנָה. וְלֹא דַּיָּם לְיִשְׂרָאֵל, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, מַגְבִּיהִין אֶת עֵינֵיהֶן לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, סִימָן רַע לַגּוֹיִם, שֶׁהֵן מוֹנִים לַחַמָּה. וּכְשֶׁהַלְּבָנָה לוֹקָה, סִימָן רַע לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מוֹנִים לַלְּבָנָה.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁהַחַמָּה לוֹקָה בַמִּזְרָח, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח; בַּמַּעֲרָב, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמַּזָּלוֹת לוֹקִין בַּמִּזְרָח, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח; בַּמַּעֲרָב, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִתְּנוּ לַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,ב) \"כֹּה אָמַר יי: אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ\".*תֵּחָתּוּ: תפחדו.", + "\"רֹאשׁ חֳדָשִׁים\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט חֳדָשִׁים שְׁנַיִם; מְנַיִן לִשְׁאָר חֳדָשִׁים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\". \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח\", שָׁמוֹר אֶת הַפֶּסַח לָאָבִיב וְאָבִיב לַפֶּסַח, שֶׁיָּבֹא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ. הָא כֵּיצַד? עַבֵּר*עַבֵּר: תוסיף חודש אדר ב', כדי לדחות את מועד חודש ניסן, שיתאים לאביב לפי שנת השמש. אֶת אֲדָר, שֶׁיָּבֹא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ. הֲרֵי שֶׁעִבְּרוּ אֶת אֲדָר וְלֹא בָא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְעַבְּרוּ אֶת נִיסָן! הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, נִמְצֵאתָ עוֹשֶׂה נִיסָן שֵׁנִי, וְאָמְרָה תוֹרָה \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם\".", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\", חֹדֶשׁ הַסָּמוּךְ לָאָבִיב אַתָּה מְעַבֵּר, וְאֵי זֶה זֶה? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה אֲדָר. אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ מִכַּמָּה מְעַבֵּר. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ\", חֹדֶשׁ אַתָּה מְעַבֵּר. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְחֹדֶשׁ מִתְעַבֵּר וְשָׁנָה מִתְעַבֶּרֶת, מַה הַחֹדֶשׁ, אֶחָד מִמְּנוּיָיו,*אֶחָד מִמְּנוּיָיו: יחידה אחת מן היחידות שבהן מתחלק החודש, כלומר יום. אַף שָׁנָה, אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ.*אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ: יחידה אחת מן היחידות שבהן מתחלקת השנה, כלומר חודש. אוֹ מַה חֹדֶשׁ, אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בּוֹ, אַף שָׁנָה, אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בָּהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ\", חֹדֶשׁ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בָּהּ. אוֹ מַה שָּׁנָה, אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בָּהּ, אַף חֹדֶשׁ אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בּוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ו) \"וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיי, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.\" יוֹם לְחֹדֶשׁ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בּוֹ.", + "וְרַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, כְּבַר הַלְּבָנָה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הוֹאִיל וְהַחֹדֶשׁ מִתְעַבֵּר, וְהַשָּׁנָה מִתְעַבֶּרֶת, מַה הַחֹדֶשׁ, אֶחָד מִמְּנוּיָיו, אַף הַשָּׁנָה אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ. מַה חֹדֶשׁ, אֵין תּוֹסֶפֶת עִבּוּרוֹ אֶלָּא בַסּוֹף, אַף שָׁנָה, אֵין תּוֹסֶפֶת עִבּוּרָהּ אֶלָּא בַסּוֹף.", + "רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְטֻמְאָה מְעַכֶּבֶת וְאָבִיב מְעַכֵּב, מַה טֻּמְאָה, אֵין פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אַף אָבִיב, אֵין פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. אוֹמַר, אֲפִלּוּ בוֹ חָל אָבִיב וּבָא? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ\", בְּמוֹעֲדָהּ מוֹסִיף אַתְּ, וְאֵין אַתְּ מוֹנֵעַ.", + "\"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\", שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה נִיסָן שֵׁנִי. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\"." + ], + [ + "(שמות יב,ג) \"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, שֶׂה לַבָּיִת.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְדַבְּרִים? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות לא,יג) \"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ\"? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר, הָיָה אַהֲרֹן מַרְכִּין אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה,*מַרְכִּין אָזְנוֹ: מטה אוזנו כלפי מטה כדי להקשיב היטב. וּמַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקֹּדֶשׁ.", + "רַבִּי אֲחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: וְכִי שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים הָיוּ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות לא,יג) \"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ\"? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶׁה מְדַבֵּר, הָיָה אַהֲרֹן מִימִינוֹ וְאֶלְעָזָר מִשְּׂמֹאלוֹ, וְאִיתָמָר מִימִינוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן מְדַבְּרִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מֹשֶׁה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן וְאוֹמֵר לוֹ: לַמְּדֵנִי! וְאַהֲרֹן חוֹלֵק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ: לַמְּדֵנִי! וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים.", + "\"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ\". הַדִּבֵּר הַזֶּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר הַדִּבֵּר הָיָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם דַּבְּרוּ\", אֵימָתַי הָיָה הַדִּבֵּר? בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי אֲחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר וּלְקִיחָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"לֵאמֹר\", אֶלָּא לְהַפְסִיק הָעִנְיָן. הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה וּשְׁחִיטָה בֶּעָשׂוֹר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\". אִם אָמַרְתָּ כֵן, עָקַרְתָּ אֶת כָּל הַכָּתוּב! הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "\"בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ\". אֵין לִי אֶלָּא עֲשִׂירִי שֶׁהוּא כָשֵׁר לִלְקִיחָה; אַרְבָּעָה עָשָׂר, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: מָה עֲשִׂירִי, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, כָּשֵׁר לִלְקִיחָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי כָשֵׁר לִלְקִיחָה? שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: מָה עֲשִׂירִי, שֶׁאֵינוֹ קָרוֹב לִשְׁחִיטָה, כָּשֵׁר לִלְקִיחָה, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שֶׁהוּא קָרוֹב לִשְׁחִיטָה, דִּין הוּא שֶׁיִּכְשַׁר לִלְקִיחָה.*שֶׁיִּכְשַׁר: שיהיה כשר. וְהוּא הַדִּין לְאַחַד עָשָׂר וְלִשְׁנֵים עָשָׂר.", + "\"בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה\", לְהוֹצִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם מַקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר,*מַקָּחוֹ: קנייתו. וּפֶסַח דּוֹרוֹת מַקָּחוֹ כָּל זְמַן.", + "\"וְיִקְחוּ לָהֶם\". וְכִי כֻלָּם הָיוּ לוֹקְחִים? אֶלָּא לַעֲשׁוֹת שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ.", + "\"אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת\". בִּכְלַל שֶׂה, גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד,ד) \"שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.\"", + "\"לְבֵית אָבֹת\", אֵין \"לְבֵית אָבֹת\" אֶלָּא לְמִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר א,ב) \"לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם\". וַהֲרֵי שֶׁהָיוּ עֶשֶׂר מִשְׁפָּחוֹת לְבֵית אָב אֶחָד, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׂה אֶחָד לְכֻלָּם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֶׂה לַבָּיִת\".", + "(שמות יב,ד) [\"וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.\"] \"וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה\". בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁלְּעוֹלָם נִמְנִין עַל הַפֶּסַח*נִמְנִין עַל הַפֶּסַח: מצטרפים לחבורה שתאכל שה אחד לקרבן הפסח. וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ,*וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ: מבטלים את ההצטרפות לחבורה. עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא.*כְּמוֹת שֶׁהוּא: בלי אף מנוי עליו.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵי שָׁם אֶחָד מֵחֲבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת עִקָּר טְפֵלָה וּטְפֵלָה עִקָּר.", + "\"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לְמַנּוֹת עִמּוֹ אֲחֵרִים עַל פִּסְחוֹ, שֶׁהוּא רַשַּׁי? שֶׁנֶּאֱמַר \"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לַעֲשׁוֹת פִּסְחוֹ יְחִידִי, שֶׁהוּא רַשַּׁי? שֶׁנֶּאֱמַר \"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שְׁכֵנוֹ שֶׁבְּגַגּוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁכֵנוֹ שֶׁבַּשָּׂדֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ\", דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: \"שְׁכֵנוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\". אֵין 'מִכְסַת' אֶלָּא מִנְיָן, שֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ לִמְנוּיָיו. שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כְעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה וְכָשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ\", שָׁנָה הַכָּתוּב עָלָיו לִפְסֹל.*שָׁנָה הַכָּתוּב: חזר הפסוק פעם נוספת על העניין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה, טוּמְטוּם, אַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\", רִבָּה.*רִבָּה: הרחיב, הוסיף על המשמעות המצומצמת של 'איש'. מַשְׁמָע מֵבִיא אֶת אֵלּוּ,*מֵבִיא: מכניס להגדרה. וּמֵבִיא אֶת הַחוֹלֶה וְאֶת הַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ\", יָצְאוּ הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת. מִכָּן אָמַר רַבִּי: הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.", + "\"תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לָשׁוֹן סֻרְסִי הוּא זֶה,*לָשׁוֹן סֻרְסִי: ארמית מערבית. כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: כּוֹס לִי טָלֶה זֶה!", + "\"עַל הַשֶּׂה\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁנִּמְנִין עַל הַפֶּסַח, וּמוֹשְׁכִים אֶת יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בְּחַי." + ], + [ + "(שמות יב,ה) \"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ.\" \"שֶׂה\", בִּכְלַל שֶׂה, גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד,ד) \"שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים\". \"תָמִים\", לְהוֹצִיא בַּעַל מוּם. \"זָכָר\", לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה. \"בֶּן שָׁנָה\", אֵין לִי אֶלָּא בֶן שָׁנָה; כָּל שְׁנָתוֹ מְנַיִן?*כָּל שְׁנָתוֹ: כל השנה הראשונה של חייו. הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר: מָה אִם עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבֹא כָּל שְׁנָתָהּ כְּבַת שְׁנָתָהּ, פֶּסַח, שֶׁהוּא קַל, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לָבֹא כָּל שְׁנָתוֹ כְּבֶן שְׁנָתוֹ?", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מָה אַיִל, שֶׁתְּחִלָּתוֹ פָסוּל, סוֹפוֹ כָּשֵׁר,*תְּחִלָּתוֹ פָסוּל: איל הוא כבש זכר בשנתו השניה. אבל שלושים יום הראשונים של השנה השניה הוא פסול להקרבה ונקרא פלגס. שֶׂה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ כָּשֵׁר, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי סוֹפוֹ כָּשֵׁר?", + "\"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים\", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיָּבִיא מִשְּׁנֵיהֶם כְּאַחַת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא א,י) \"וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ\", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבֹא מִין אֶחָד, פֶּסַח, שֶׁהוּא קַל, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לָבֹא מִמִּין אֶחָד? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים\"? מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "(שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם\", לְהָבִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבֹא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"תִּקָּחוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר\", צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תִּקָּחוּ\", אֶלָּא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּקָּחוּ\"? לְהָבִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ה) \"וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה\", בָּעֲבֹדָה שֶׁעָבַדְתָּ בְּמִצְרַיִם, כָּךְ עֲשֵׂה לְפָנַי לַדּוֹרוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ\", הֲרֵי פֶּסַח דּוֹרוֹת אָמוּר. אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\"? צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַּתּוֹרָה: שְׁנֵי כְתוּבִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְסוֹתְרִין זֶה עַל יְדֵי זֶה, וּמִתְקַיְּמִין בִּמְקוֹמָן, עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶן. תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כא) \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\", צֹאן לַפֶּסַח, וְלֹא בָקָר לַפֶּסַח.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּחֲגִיגָה הַבָּאָה בַּפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִפְנֵי עַצְמוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"שֶׂה תָמִים זָכָר\", הֲרֵי פֶּסַח עַצְמוֹ אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\"? בַּחֲגִיגָה הַבָּאָה בַּפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּזֶּבַח הַבָּא מִן הַבָּקָר כְּמִן הַצֹּאן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה שְׁלָמִים. מִכָּן אָמָרוּ: מוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים, וּמוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים." + ], + [ + "(שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.\" מִפְּנֵי מָה הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים? הָיָה רַבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל טז,ח) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים\",*דֹּדִים: אהבה. עת דודים, התבגרות מינית. הִגִּיעַ שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.\" עֶרְיָה מִן הַמִּצְווֹת. נָתַן לָהֶם הַמָּקוֹם שְׁתֵּי מִצְווֹת, מִצְוַת פֶּסַח וּמִצְוַת מִילָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ו) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!\" וְאוֹמֵר: (זכריה ט,יא) \"גַּם אַתְּ, בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ.\" לְכָךְ הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׁכָר אֶלָּא עַל הַמַּעֲשֶׂה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיָה בְּיָדָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מִצְווֹת שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כְּדַי בָּהֶם?*אֵין כָּל הָעוֹלָם כְּדַי בָּהֶם: העולם כולו שווה פחות מהן. שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,י) \"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי\", לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא זֶה, וּפֵרְטוֹ הַכָּתוּב. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ד,יב) \"גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.\" \"גַּן נָעוּל\", אֵלּוּ הַזְּכָרִים, \"גַּל נָעוּל\", אֵלּוּ הַנְּקֵבוֹת.", + "וְרַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"גַּל נָעוּל\", אֵלּוּ הַנְּשׂוּאוֹת, \"מַעְיָן חָתוּם\", אֵלּוּ הָאֲרוּסוֹת. דָּבָר אַחֵר. \"גַּן נָעוּל\", \"גַּל נָעוּל\", שְׁתֵּי בִיאוֹת.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְהָיוּ אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,כב) \"וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ\". כְּבַר הָיוּ בְיָדָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא בְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהִלְשִׁין עַל חֲבֵרוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם? שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁמְּיַחֲסָן בִּירִידָתָן, (שמות א,ב) \"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה\", כָּךְ מְיַחֲסָן בַּעֲלִיָּתָן \"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי\". שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר א,יח) \"וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת\", וְאוֹמֵר: (בראשית מח,טז) \"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.\"*יִדְגּוּ: יתרבו מאוד,כמו הדגים.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה,יב) \"כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.\" וְאוֹמֵר (שמות ה,יג) \"וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ\", וְאוֹמֵר (בראשית יד,יג) \"וַיָּבֹא הַפָּלִיט\" וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי\".", + "וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים? לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁטוּפִין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בְּמִצְרַיִם, וַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר טו,כד) \"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה\", יִחֵד הַכָּתוּב הַמִּצְוָה הַזֹּאת וַאֲמָרָהּ עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עֲבוֹדָה זָרָה.", + "אַתָּה אוֹמֵר עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר טו,כב) \"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יי אֶל מֹשֶׁה\", בָּאוּ כָּל הַמִּצְווֹת לְלַמֵּד עַל מִצְוָה אַחַת. מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְווֹת, פּוֹרֵק עוֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה, אַף הָעוֹבֵר עַל מִצְוָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כט,יא) \"לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יי אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.\" וְאֵין בְּרִית אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כח,סט) \"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב.\" אָמַר לָהֶם: מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם*מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם: המנעו, תתרחקו. מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְהִדָּבְקוּ בַּמִּצְווֹת.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ו,ט) \"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.\" וְכִי יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? נוֹלַד לָךְ בֶּן זָכָר, רַבָּךְ מוֹצִיאָךְ לְחֵרוּת, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר \"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה\"? אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.*לִפְרֹשׁ: לעזוב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל כ,ז-ט) \"וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי,*אָבוּ: רצו. אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות ו,יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", צִוָּם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כא) \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.\" אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: (שמות ח,כב) רַבֵּינוּ מֹשֶׁה! \"הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ!\" אָמַר לָהֶן: מִן הַנֵּס שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָכֶם בִּמְשִׁיכָתוֹ, אַתֶּם יוֹדְעִים מַה בִּשְׁחִיטָתוֹ.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּמָשְׁכֵהוּ וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ה) \"בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\", קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם לִשְׁחִיטָה. מִכָּן אַתָּה דָן עַל הַתָּמִיד: נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בַפֶּסַח, וְנֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בַתָּמִיד. מַה שְּׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּפֶּסַח, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּתָּמִיד, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה. מִכָּן אָמָרוּ: אֵין פּוֹחֲתִים מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְּבֻקָּרִין מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים, כְּדַי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,*כְּדַי ל-: מספיק ל-. וּמוֹסִיפִין לְעוֹלָם.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", לְהוֹצִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם מַקָּחוֹ בֶעָשׂוֹר,*מַקָּחוֹ: קנייתו. וּפֶסַח דּוֹרוֹת מַקָּחוֹ כָּל זְמַן.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\". וְכִי כֻּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ? אֶלָּא לַעֲשׁוֹת שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\", בֵּין בַּחֹל וּבֵין בַּשַּׁבָּת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִשְּׁחִיטַת הַפֶּסַח, אוֹ אַף בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים חוּץ מִן הַשַּׁבָּת, אוֹ אַף בַּשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ב) \"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ\", אֲפִלּוּ בַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "נָם לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן:*נָם לוֹ: אמר לו. מִמַּשְׁמָע הַזֶּה, עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ. נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר כח,ב) \"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.\" אִם לְלַמֵּד עַל הַתָּמִיד שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת,*יִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: שוחטים אתו אף על פי שהשחיטה היא מלאכה האסורה בשבת. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (במדבר כח,ט) \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּמוֹעֲדוֹ\"? אֶלָּא לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוֶה: נֶאֱמַר כָּן \"בְּמוֹעֲדוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"בְּמוֹעֲדוֹ\"; מָה לְהַלָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, אַף כָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא פֶּסַח אֶחָד, שֶׁכֻּלָּן יוֹצְאִין בּוֹ יְדֵי חוֹבָתָן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.\"", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\", מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת: 'קָהָל' וְ'עֵדָה' וְ'יִשְׂרָאֵל'.", + "\"בֵּין הָעַרְבָּיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עִם דִּמְדוּמֵי חַמָּה!*דִּמְדוּמֵי חַמָּה: החלשות אור השמש כשהשקיעה מתקרבת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"בָּעָרֶב\". (דברים טז,ו) אִי \"בָּעָרֶב\", יָכֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ חַמָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ו) \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\".*כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ: כשהשמש נכנסת ונעלמת מאחורי האופק, בשקיעה. אִי \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\", \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\", תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹעֵד צֵאתְךָ\", הִפְסִיק הָעִנְיָן. הָא כֵּיצַד (דברים טז,ז) \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\"? מִשֶּׁחֲשֵׁכָה.*מִשֶּׁחֲשֵׁכָה: זמן מה אחרי השקיעה, כשמספיק חשוך כדי שייראו הכוכבים.", + "רַבִּי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,ו) \"שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ!*כִּשְׁמוּעוֹ: כמשמעות הפשוטה של המלה 'ערב', בשקיעה. תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ו) \"מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.\" אֵימָתַי יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם? מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן.*מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן: מן הצהריים והלאה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות יב,מא) \"וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מְנַיִן רְאָיָה לְבֵין הָעַרְבָּיִם, שֶׁהוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ו,ד) \"קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם, אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְהָשִׁית רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְאַחֲרוֹן רִאשׁוֹן: (דברים טז,ו) \"מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם\", לִשְׁחִיטָתוֹ; \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\", לִצְלִיָּתוֹ; \"בָּעָרֶב\", לַאֲכִילָתוֹ.", + "בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: בֵּין הָעַרְבַּיִם שָׁחְטֵהוּ, תֵּן עֶרֶב לַשְּׁחִיטָה, תֵּן עֶרֶב לָאֲכִילָה." + ], + [ + "(שמות יב,ז) [\"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.\"] \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּיָּד בֵּין בַּכֶּלִי! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,כב) \"אֲשֶׁר בַּסַּף\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעוּקָה חוֹקֵק בְּצַד הָאַסְקֻפָּה,*עוּקָה: חפירה; אַסְקוּפָּה: סף הבית. וְשׁוֹחֵט בְּתוֹכָהּ. וְאֵין 'סַף' אֶלָּא אַסְקֻפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מג,ח) \"בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי.\" וְאוֹמֵר (ישעיה ו,ד) \"וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין 'סַף' אֶלָּא כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ז,נ) \"וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר, וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל, זָהָב.\"", + "\"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\", מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", הַנִּרְאֶה לִי, וְלֹא הַנִּרְאֶה לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לְעוֹלָם מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמִּצְרִיִּים רוֹאִין וּמֵעֵיהֶן מִתְחַתְּכִין.*וּמֵעֵיהֶן מִתְחַתְּכִין: מצטערים מאוד על שחיטת השה שהוא עבודה זרה שלהם.", + "\"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, לֹא יָצָא! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,כב) \"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת\", הָא אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, יָצָא. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁשְּׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ לאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם: הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבָּעָה הָיוּ: הַסַּף וְהַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת.", + "\"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.\" אֵין לִי אֶלָּא בָּתִּים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ בָהֶם, בָּתִּים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִים בָּהֶם, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות יב,ח) [\"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.\"] \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\". בָּשָׂר, וְלֹא גִידִים וְלֹא עֲצָמוֹת וְלֹא קַרְנַיִם וְלֹא טְלָפִים.", + "\"בַּלַּיְלָה הַזֶּה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַלַּיְלָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", אֲנִי אֶקְרָא (שמות יב,י) \"וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\" לָמָּה נֶאֱמַר \"עַד בֹּקֶר\"? לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מִכָּן אָמָרוּ: (משנה ברכות א,א; אבות א) \"אֲכִילַת פְּסָחִים וַאֲכִילַת זְבָחִים וְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כָּל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.\" וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ \"עַד חֲצוֹת\"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, וּלְקַיֵּם דִּבְרֵי אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: (אבות א,א) \"הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה!\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'לַיְלָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'לַיְלָה', מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּן עַד חֲצוֹת.", + "\"צְלִי אֵשׁ\". וְלֹא צְלִי שְׁפוּד, וְלֹא צְלִי אֶסְכָלָה,*אֶסְכָלָה. eskhára: רשת מעל גחלים, מנגל. וְלֹא צְלִי חַרְסוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר, אֶלָּא צְלִי אֵשׁ.", + "\"צְלִי אֵשׁ\", הַצָּלוּי מִן הַחַי. אַתָּה אוֹמֵר הַצָּלוּי מִן הַחַי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַצָּלוּי מִן הַמְבֻשָּׁל? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,ח) \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ\", הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"צְלִי אֵשׁ\"? הַצָּלוּי מִן הַחַי.", + "\"צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים\". הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב שְׁתֵּי מִצְווֹת, חוּץ מִן הַמִּצְוָה הָאֲמוּרָה כָּן בְּגוּפוֹ. וְאֵי זֶה זֶה? זֶה (שמות יב,מו) \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\"", + "\"צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים\". מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוַת הַפֶּסַח צְלִי אֵשׁ, מַצָּה וּמָרוֹר. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם אֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח? תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֹאכְלֻהוּ.\" אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח, כָּךְ אִם אֵין לָהֶם פֶּסַח, יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בְּמַצָּה וּמָרוֹר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַפֶּסַח מִצְוַת עֲשֵׂה, וּמַצָּה וּמָרוֹר מִצְוַת עֲשֵׂה, אִם לָמַדְתָּ, שֶׁאִם אֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח, כָּךְ אִם אֵין לָהֶם פֶּסַח, יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בְּמַצָּה וּמָרוֹר.", + "דָּבָר אַחֵר: (במדבר ט,יא) \"עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.\" מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נֶאֱכָל אֲכִילַת שֹׂבַע, וְאֵין מַצָּה וּמָרוֹר נֶאֱכָלִין אֲכִילַת שֹׂבַע.", + "(שמות יב,ט) [\"אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם, כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.\"] \"אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא\", אֵין נָא אֶלָּא חַי.", + "\"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל. אַתָּה אוֹמֵר לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל בְּיוֹתֵר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\"? לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל.", + "\"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם\". אֵין לִי אֶלָּא מַיִם, שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם מַיִם, שֶׁאֵינָן מְפִיגִין אֶת טַעְמָן,*מְפִיגִין אֶת טַעְמָן: מוציאים את טעמם בבישול. הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל, שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, שֶׁהֵן מְפִיגִין אֶת טַעְמָן, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא מַיִם, שְׁאָר כָּל מַשְׁקִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְהָבִיא שְׁאָר הַמַּשְׁקִין.", + "*מאמר קשה. ע' פירוש בהורביץ ע' 21.רַבִּי אוֹמֵר: אֲנִי אֶקְרָא 'אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ', וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם\"? שֶׁיָּכֹל אֵין לִי אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוּא בֶּאֱכֹל צְלִי, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא נָא וּמְבֻשָּׁל; מִבְּעוֹד יוֹם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְחַיֵּב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם.", + "\"וּבָשֵׁל\", אֵין 'בָּשֵׁל' אֶלָּא צְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,ז) \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\". וְאוֹמֵר: (דברי הימים ב לה,יג) \"וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט, וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת, וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל אָסוּר בַּצְּלִי.", + "\"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? הָיִיתִי אוֹמֵר, הָרָאוּי לִשְׁלֹק, יִשְׁלֹק, הָרָאוּי לִצְלוֹת, יִצְלֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ\", תּוֹךְ וּבַר. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקֻלָּס.*מְקֻלָּס: צלוי כולו. אולי מ- makellon: שוק הבשר.", + "(שמות יב,י) [\"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\"] \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", הָא אִם הוֹתִיר, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָּשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\" אֲנִי אֶקְרָא 'וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ', לָמָּה נֶאֱמַר \"עַד בֹּקֶר\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: \"עַד בֹּקֶר\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִשְׂרָף אֶלָּא אוֹר שִׁשָּׁה עָשָׂר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", וּשְׂרֵפָה, מֵעֵין מְלָאכָה הִיא. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? אֶלָּא אִם חָל אוֹר שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִשְׂרָף אֶלָּא עַד אוֹר שִׁבְעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁכָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, אֵין שְׂרֵפַת נוֹתָר דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, מָקוֹם שֶׁאֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי שְׂרֵפַת נוֹתָר דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמָה אִם חָמֵץ, שֶׁהוּא בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֵין שְׂרֵפָתוֹ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, נוֹתָר, שֶׁאֵינוֹ בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי שְׂרֵפַתוֹ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ." + ], + [ + "(שמות יב,יא) [\"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיי.\"] \"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ\", \"מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים\", שֶׁיִּהְיוּ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, \"נַעֲלֵיכֶם\", שֶׁיִּהְיוּ בְּרַגְלֵיכֶם, \"וּמַקֶּלְכֶם\", שֶׁיִּהְיוּ בְּיֶדְכֶם, כְּיוֹצְאֵי דְּרָכִים. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה, עַל יוֹצְאֵי דְּרָכִים, שֶׁיִּהְיוּ מְזֹרָזִין.", + "\"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\", זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם.*חֶפְזוֹן מִצְרָיִם: הגירסה בגניזה: חפזון ישראל. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל?*ג אין, ומשמע: מִצְרָיִם. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יא,ז) \"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ\", הֲרֵי חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל אָמוּר.*ג: יִשְׂרָאֵל. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\"? זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם.*ג: יִשְׂרָאֵל.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\", זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל. אַתְּ אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן מִצְרָיִם? וּכְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,לט) \"כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם\", הֲרֵי חֶפְזוֹן מִצְרָיִם אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\"? זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל.", + "אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זֶה חֶפְזוֹן שְׁכִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (שיר השירים ב,ח) \"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ב,ט) \"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים.\" וְאַף לֶעָתִיד לָבֹא יְהֵי בְחִפָּזוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה נב,יב) \"כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן\", וּמִפְּנֵי מָה? \"כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יי, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" \"פֶּסַח הוּא לַיי\", שֶׁיִּהְיוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם.", + "(שמות יב,יב) [\"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יי.\"] \"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. דָּבָר אַחֵר: \"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם\", נוֹתֵן אֲנִי עֶבְרָתִי וְיִרְאָתִי בְמִצְרַיִם. וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא זַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה\", וְאוֹמֵר: (צפניה א,טו) \"יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה יג,ט) \"הִנֵּה יוֹם יי בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.\" (עמוס ה,יז) \"וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ, אָמַר יי.\"", + "\"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי מַלְאָךְ אוֹ עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ. תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כט) \"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׂרָף.", + "\"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲפִלּוּ מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וּבְכוֹרֵי מִצְרָיִם, שֶׁהֵן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קלו,י) \"לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\"", + "וּבְכוֹרֵי חָם כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים עח,נא) \"וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם.\"", + "\"מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה\". מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית ז,כג) \"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית יט,יא) \"וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים\".*סַנְוֵרִים: עיוורון. מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ נִפְרַע תְּחִלָּה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יד,ד) \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\".", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר ה,כו) \"וְצָבְתָה*צָבְתָה: התנפחה. בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ\", מֵאֵבֶר שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (דברים יג,טו) \"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.\" מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה\", מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת הַמּוּעָטָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, קַל וָחֹמֶר בְּמִדַּת הַטּוֹבָה הַמְּרֻבָּה.", + "\"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יי.\" שְׁפָטִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה: שֶׁלָּאֶבֶן הָיְתָה נְמַסֵּית, וְשֶׁלָּעֵץ הָיְתָה נִדְבֶּקֶת, וְשֶׁלַּמַּתֶּכֶת נֶעְשֵׂית חֲרָרָה*חֲרָרָה: פת דקה הנאפית על גבי גחלים. צורה הדומה לחררה, פח דק ועגול., שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ד) \"וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יי בָּהֶם כָּל בְּכוֹר, וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יי שְׁפָטִים.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁלָּאֶבֶן נִרְקֶבֶת, וְשֶׁלָּעֵץ נְמַסֵּית.", + "רַבִּי יוֹנָה אוֹמֵר: שְׁפָטִים שָׁפוֹט שׁוֹפְטֵי שְׁפָטִים, נִתְכָּכִים*נִתְכָּכִים: מותכים אם הם עשוים מתכת., נִבְקָקִים*נִבְקָקִים: חרבים., נִגְדָּעִים, נִשְׂרָפִים. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה לוֹקָה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים, וְעוֹבְדֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה: בְּמַכָּה, בְּהַשְׁחָתָה וּבְמַגֵּפָה.", + "\"אֲנִי יי\", מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן. \"אֲנִי יי\", בִּשְׁבוּעָה אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, מִדַּת פֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, אָמַר הַמָּקוֹם לַעֲשׁוֹת וְעָשָׂה, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!", + "(שמות יב,יג) [\"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת, וְלֹא לִי לְאוֹת; לָכֶם לְאוֹת, וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת.", + "\"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,ז) \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\"? אֵין לִי אֶלָּא בָּתִּים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ בָהֶם, בָּתִּים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בָּהֶם, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\". הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,כב) \"יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.\"* יוֹדֵעַ מַה בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שׁוֹכֵן. וְאוֹמֵר: (תהלים קלט,יב) \"גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\"? אֶלָּא בִּשְׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, אֲנִי נִגְלָה וְחָס עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\". אֵין פְּסִיחָה אֶלָּא חַיִס,*חַיִס: חמלה, רחמים. שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ה) \"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן יָגֵן יי צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", רוֹאֶה אֲנִי דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,יד) \"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יי יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יי יֵרָאֶה.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א כא,טו) \"וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ, וּכְהַשְׁחִית רָאָה יי וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית: רַב! עַתָּה, הֶרֶף יָדֶךָ! וּמַלְאַךְ יי עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.\" מָה רָאָה? רָאָה דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי\".", + "\"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַל תִּקְרֵי \"וּפָסַחְתִּי\", אֶלָּא 'וּפָסַעְתִּי', שֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מְדַלֵּג עַל בָּתֵּי בָנָיו בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,ח) \"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים\".", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: (שמות יב,יג) \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\", עֲלֵיכֶם אֲנִי חָס, וְאֵינִי חָס עַל הַמִּצְרִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְרִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִנָּצֵל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\", עֲלֵיכֶם אֲנִי חָס, וְלֹא עַל הַמִּצְרִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלַּמִּצְרִי, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִלְקֶה בִּגְלָלוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" בָּכֶם אֵינוֹ הוֹוֶה, הוֹוֶה הוּא בַמִּצְרִים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֵינוֹ הוֹוֶה, הוֹוֶה הוּא לְאַחַר זְמַן.", + "(שמות יב,יד) [\"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.\"] \"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ\", יוֹם שֶׁהוּא לָךְ לְזִכָּרוֹן אַתָּה חוֹגְגוֹ, אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ אֵי זֶהוּ! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יג,ג) \"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\", עֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר לג,ג) \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\", אֵימָתַי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַפֶּסַח? בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב, וְלֹא יָצְאוּ אֶלָּא בְיוֹם טוֹב עַצְמוֹ.", + "\"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁהוּא טָעוּן חֲגִיגָה, יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ו) \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי.\" אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן שֶׁטְּעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, שֶׁקְּרוּאִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", שֶׁהֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה. וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: מָה רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין, טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁמְּקֻדָּשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם טְעוּנִים חֲגִיגָה, הֲרֵי הֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו טָעוּן חֲגִיגָה, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,טו) \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי אֱלֹהֶיךָ\", לְהָבִיא שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח שֶׁיִּטְעֲנוּ חֲגִיגָה. אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בֶּחַג? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כג,מא) \"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.\" הֲרֵי חַג אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי\"? לְהָבִיא שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח שֶׁיִּטְעֲנוּ חֲגִיגָה.", + "\"לְדֹרֹתֵיכֶם\", שֶׁיִּנְהֹג הַדָּבָר לַדּוֹרוֹת. אוֹ \"לְדֹרֹתֵיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט דּוֹרוֹת שְׁנַיִם? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ\"." + ], + [ + "(שמות יב,טו) [\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי.\"] \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל מַצָּה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר הַבָּא לִידֵי חִמּוּץ, וְאֵי זֶה הוּא? אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, וְאֵלּוּ הֵן: הַחִטִּים, וְהַשְּׂעוֹרִים, וְהַכֻּסְּמִים, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ, אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ג) \"לֶחֶם עֹנִי\".", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\" עִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. אַתָּה אוֹמֵר עִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ לְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים\". אִי \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים\", אוֹצִיא סָמוּךְ לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\".", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\". הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת. אוֹ מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף לַיְלָה הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\", הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת, חוּץ מִלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.", + "דָּבָר אַחֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַלָּלוּ? שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ, שִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן.", + "\"אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אַתָּה אוֹמֵר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לד,כה) \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\", לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבַר נֶאֱמַר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", וּשְׂרֵפָה מֵעֵין מְלָאכָה הִיא. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר\"? מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אַתָּה אוֹמֵר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ בַּיּוֹם\", חִלֵּק.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \"תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", בִּשְׂרִיפָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׂרִיפָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכָל דָּבָר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה! הֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרִיפָה, הִיא תּוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: נוֹתָר אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחָמֵץ אָסוּר בַּהֲנָאָה, אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִשְׂרִיפָה! וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה וְאֵינוֹ בִשְׂרִיפָה! הוּא יוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: נוֹתָר, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְחָמֵץ, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה! וַהֲרֵי חֵלֶב שֶׁלַּשּׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ בִּשְׂרִיפָה! הוּא יוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: אָדִין אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת כְּאַחַת: נוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְהַזְּמַן גָּרֵם, וְחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְהַזְּמַן גָּרֵם. וְאַל תֹּאמַר נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אֵינָהּ אֲסוּרָה בַהֲנָאָה, וְלֹא שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְלֹא חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, אֵין הַזְּמַן גּוֹרֵם, אֶלְמֹד דָּבָר מִדָּבָר, אָדִין דָּבָר מִדָּבָר: אֶלְמֹד דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים מִדָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים, וְאַל אֶלְמֹד דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא בְדֶרֶךְ אֶחָד, וְלֹא בִשְׁנַיִם, וְלֹא בִשְׁלֹשָׁה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: סָבוּר אַתְּ שֶׁאַתְּ מַחְמִיר עָלָיו, וְאֵי אַתְּ אֶלָּא מֵקֵל עָלָיו! הָא אִם לֹא מָצָא אוּר, יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יִשְׂרֹף? אֶלָּא בְּלָשׁוֹן זֶה הֱוֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שָׁעַת הַבֵּעוּר, מִצְוַת כִּלּוּיוֹ בִּשְׂרִיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעָה שָׁעַת הַבֵּעוּר, מִצְוַת כִּלּוּיוֹ בְּכָל דָּבָר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁהוּא 'בַל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא'. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא 'בַל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא'? אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא בִשְׂרִיפָה.", + "\"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל חָמֵץ בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי חִמּוּץ. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי חִמּוּץ? אֵלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִים, שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשַּׁמְשְׁמִין*הַשַּׁמְשְׁמִין=הַשֻּׁמְשְׁמִין. וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"וְנִכְרְתָה\". אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה.", + "\"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "\"מִיִּשְׂרָאֵל\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, תִּכָּרֵת מִיִּשְׂרָאֵל וְתֵלֵךְ לָהּ אֶל עַם אַחֵר? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כב,ג) \"מִלְּפָנַי, אֲנִי יי\", בְּכָל מָקוֹם הוּא רְשׁוּתִי.", + "\"מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי.\" עָנְשׁוֹ שִׁבְעָה וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְהַחֵלֶב, חַיָּב עָלָיו כָּרֵת, וְחָמֵץ, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, אִם לָמַדְתָּ עַל הַחֵלֶב שֶׁעָנְשׁוֹ וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם, אַף הֶחָמֵץ, עָנְשׁוֹ וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי\", עָנְשׁוֹ שִׁבְעָה וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כ) \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\"." + ], + [ + "(שמות יב,טז) \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ\". אֶרְעֵם בְּמַאֲכַל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה.*אֶרְעֵם: אהיה רועה אותם, אנהיג אותם בטוב. אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵם קְרוּיִין 'מִקְרָא קֹדֶשׁ'; חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ב) \"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ\".", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵם אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,טו) \"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר\", מִכָּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה? שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית יוֹכִיחוּ, שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, וְהֵן מֻתָּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הֵם יוֹכִיחוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁיְּהֵי מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁאֵין בָּהֶן קָרְבַּן מוּסָף, לְפִיכָךְ מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, תֹּאמַר בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן, לְפִיכָךְ יְהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה! וַהֲרֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יוֹכִיחוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קָרְבַּן מוּסָף, וּמֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הֵם יוֹכִיחוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, יְהֵי מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ ברָאשֵׁי חֳדָשִׁים, שֶׁאֵינָן קְרוּיִין 'מִקְרָא קֹדֶשׁ', לְפִיכָךְ מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, תֹּאמַר בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי 'מִקְרָא קֹדֶשׁ', לְפִיכָךְ יְהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הָא לָמַדְנוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\". לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְלֹא יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתָּךְ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְיַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לה,ב) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" הָא לָמַדְתָּ \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", הָא לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַגּוֹי מְלַאכְתָּךְ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כ,ז) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\" וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שַׁבָּת חֲמוּרָה, אֵין אַתָּה מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת הַגּוֹי בִּמְלַאכְתָּךְ, יוֹם טוֹב הַקַּל, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְּהֵי מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת הַגּוֹי בִּמְלַאכְתָּךְ.", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הַקַּל שֶׁאַתָּה מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת חֲבֵרָךְ בִּמְלַאכְתָּךְ, שַׁבָּת חֲמוּרָה, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת חֲבֵרָךְ בִּמְלַאכְתָּךְ.", + "\"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ\". כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, מִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, מָקוֹם שֶׁכָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, אֵינוֹ דִין שֶׁכָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. וִיהֵא מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, מָקוֹם שֶׁמִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" מִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "\"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וְנַפְשׁוֹת אֲחֵרִים בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\", וְלֹא לַבְּהֵמָה, \"לָכֶם\", וְלֹא לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בְּמַשְׁמָע! מַשְׁמָע מֵבִיא נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וּמֵבִיא נַפְשׁוֹת אֲחֵרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", חָלַק.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" אַף נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בְּמַשְׁמָע! מַשְׁמָע מֵבִיא נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וּמֵבִיא נַפְשׁוֹת אֲחֵרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\", וְלֹא לַאֲחֵרִים. מָה רָאִיתָ לַחְלֹק? שֶׁאַתְּ מֻזְהָר עַל הַבְּהֵמָה, וְאֵין אַתְּ מֻזְהָר עַל הַגּוֹי.", + "(שמות יב,יז) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\". שָׁמְרֵהוּ שֶׁלֹּא תְבִיאֵהוּ לִידֵי פְסוּל. מִכָּן אָמָרוּ: תָּפַח, תְּכַבֶּה בְצוֹנִין.*צוֹנִין: מים קרים. שָׂאוּר יִשָּׂרֵף, וְאוֹכְלוֹ פָטוּר.*שָׂאוּר=סעור: בצק שהופיעו עליו כמין שערות בגלל תפיחה. סָדוּק יִשָּׂרֵף, וְאוֹכְלוֹ חַיָּב מִיתָה. אֵיזֶהוּ שָׂאוּר? כְּקַרְנֵי חֲגָבִים.*כְּקַרְנֵי חֲגָבִים: כמו מחושי החגב, שהם דקים וקצרים. סָדוּק? שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה, אוֹכְלוֹ חַיָּב מִיתָה. אֵי זֶה הוּא שָׂאוּר? כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו,*הִכְסִיפוּ פָנָיו: החוויר, בגלל פחד. כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שְׂעָרוֹתָיו.", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַל תִּקְרָא כֵן, אֶלָּא 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת'. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחְמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ לֹא יַחְמִיצוּ אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאת מִצְוָה עַל יָדָךְ, עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד!", + "\"כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה\", מַגִּיד שֶׁלֹּא יָצְאוּ אֶלָּא בַיּוֹם.", + "\"הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם\", אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל. אַתָּה אוֹמֵר אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא צִבְאוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,מא) \"יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי\", הֲרֵי צִבְאוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם\"? אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל.", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\"? אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם מְלָאכָה, דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\" לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת. וְאַף חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד יְהֵי אָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְיוֹם הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁהֵן קְרוּאִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,לט) \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.\"" + ], + [ + "(שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת, עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.\" קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה.", + "\"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", אֵין לִי אֶלָּא יָמִים; לֵילוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב\", לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת.", + "(שמות יב,יט) \"שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.\" אֵין לִי אֶלָּא 'בַּל יִמָּצֵא'; 'בַּל יֵרָאֶה' מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יג,ז) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\". אֵין לִי אֶלָּא שְׂאוֹר שֶׁהוּא בְּ'בַל יֵרָאֶה' וּבְ'בַל יִמָּצֵא'; חָמֵץ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ז) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", הִקִּישׁ שְׂאוֹר לֶחָמֵץ וְחָמֵץ לַשְּׂאוֹר. מָה זֶה 'בַל יֵרָאֶה' אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה 'בַל יִמָּצֵא', אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, אַף זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.", + "\"בְּבָתֵּיכֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג,ז) \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּבָתֵּיכֶם\". מַה בֵּיתָךְ בִּרְשׁוּתָךְ, אַף גְּבוּלָךְ בִּרְשׁוּתָךְ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִרְשׁוּת נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכֹל לְבַעֲרוֹ, אֲבָל אֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי שֶׁהוּא בִרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, וְחָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יָכֹל לְבַעֲרוֹ. אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְלַמְּדָךְ 'בַּבָּתִּים שִׁבְעָה וּבַגְּבוּלִין לְעוֹלָם'? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ד) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים\", מַה בָּתִּים שִׁבְעָה, אַף בַּגְּבוּלִים שִׁבְעָה.", + "\"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ\", אֵין לִי אֶלָּא חָמֵץ שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת; שְׂאוֹר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם חָמֵץ, שֶׁאֵינוֹ מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שְׂאוֹר, שֶׁהוּא מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בֶּחָמֵץ, שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, לְפִיכָךְ יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, תֹּאמַר בַּשְּׂאוֹר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, לְפִיכָךְ לֹא יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\". אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַשְּׁאוֹר קַל וָחֹמֶר לֶחָמֵץ: מָה, אִם הַשְּׁאוֹר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, חָמֵץ, שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַשְּׂאוֹר, שֶׁהוּא מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, לְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, תֹּאמַר בֶּחָמֵץ, שֶׁאֵינוֹ מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, לְפִיכָךְ לֹא יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל\", עַד שֶׁיֹּאמְרוּ שְׁנֵי כְתוּבִין, וְאִם לֹא, לֹא שָׁמַעְנוּ.", + "\"וְנִכְרְתָה\", אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה.", + "\"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "\"מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, תִּכָּרֵת מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְתֵלֵךְ לָהּ לְעַם אַחֵר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כב,ג) \"מִלְּפָנַי, אֲנִי יי\", בְּכָל מְקוֹם רְשׁוּתִי.", + "\"בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.\" לְפִי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים. אַף בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים.", + "(שמות יב,כ) [\"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.\"] \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\", (שמות יב,יט) \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\", אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ; תַּעֲרָבְתָּן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\".", + "\"בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כג) \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ\", הֲרֵי שֶׁהֶעֱלָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִירוּשָׁלַיִם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יוֹצֵא בוֹ מִשּׁוּם מַצָּה! וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא בְלֶחֶם הַפָּנִים, וְלֹא בְשִׁירֵי מְנָחוֹת, וְלֹא בְחַלּוֹת תּוֹדָה, וְלֹא בִרְקִיקֵי נָזִיר, וְלֹא בְבִכּוּרִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\", יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.", + "מַשְׁמָע, מוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ, וּמֵבִיא הַסִּפְגָּנִין וְהַדִּבְשָׁנִים, וְהָאֶסְקָרִיטִין,*אֶסְקָרִיטִין, eskharítēs: מין לחמית אפויה על גריל. וְחַלַּת מַשְׂרֵת*מַשְׂרֵת: מחבת. חלת מסרת: פת הנאפית על ידי טיגון במחבת. וַאֲשִׁישָׁה!*אֲשִׁישָׁה: חלת פירות מיובשים. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\", יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן לֶחֶם עֹנִי. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹצֵא בָם וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\"? שֶׁלֹּא יָלוּשׁ לֹא בַיַּיִן וְלֹא בַשֶּׁמֶן, וְלֹא בִשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִים, אֲבָל מְקַטֵּף הוּא מִכֻּלָּם.*מְקַטֵּף: מחליק בנוזל על הבצק לפני אפייתו.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יוֹצֵא בָם וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\"? אֶלָּא מַה לַּחְמוֹ שֶׁלֶּעָנִי, כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, אִשְׁתּוֹ לָשָׁה, וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר, אַף כָּן, הִיא לָשָׁה, וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\", יָצָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בְשִׂמְחָה." + ], + [ + "(שמות יב,כא) [\"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.\"] \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל\". מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\". הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה, לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה, לֵאמֹר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל.", + "נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה:*נָם: אמר. אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה. מַה נִּשְׁתַּנָּה הַדִּבֵּר הַזֶּה מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּן הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\"? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וְכֵן הַמָּקוֹם אָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! חֲלֹק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,טז) \"לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי\". וְכָתוּב: (שמות ד,כט) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "\"מִשְׁכוּ\", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, \"וּקְחוּ\", מִי שֶׁאֵין לוֹ. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְהִדָּבְקוּ בַּמִּצְוָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁלָּעוֹלָם נִמְנִין עַל הַפֶּסַח וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל בְּהֵמָה דַּקָּה, שֶׁתְּהֵא נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.", + "\"וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\". מִצְוָה שֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ לִשְׁמוֹ, אֲבָל אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם\", שָׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב לִפְסֹל. מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַזְּבָחִין שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.", + "(שמות יב,כב) [\"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\"] \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב\", מִכָּן אַתְּ דָּן כָּל הַלְּקִיחוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל הַלְּקִיחוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לָךְ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אֲגֻדַּת אֵזוֹב, פּוֹרֵט אֲנִי כָל הַלְּקִיחוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָן אֶלָּא אֲגֻדַּת אֵזוֹב.*אֵזוֹב: maiorana syriaca, שיח ריחני בעל עלים שעירים. וְלֹא אֵזוֹב יָוָן וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי, וְלֹא אֵזוֹב כַּחְלִית וְלֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית,*אֵזוֹב כַּחְלִית: אזוביון דגול, Lavandula stoechas. וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שֵׁם לְוַי.*שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שֵׁם לְוַי: שמוסיפים עליו עוד שם להגדיר את מינו המיוחד.", + "\"וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם\", שֶׁיְּהֵי בַדָּם כְּדֵי טְבִילָה.", + "\"אֲשֶׁר בַּסַּף\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעוּקָה חוֹצֵץ בְּצַד הָאִסְקֻפָּה, וְשׁוֹחֵט בְּתוֹכָהּ.*אִסְקֻפָּה: סף הדלת. אֵין סַף אֶלָּא אִסְקֻפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מג,ח) \"בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם\", וְכָתוּב: (ישעיה ו,ד) \"וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין סַף אֶלָּא כֶּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ז,נ) \"וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת,*וְהַסִּפּוֹת. גרסת כ\"י: הספים. וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר\".", + "\"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף\", מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", הַנִּרְאֶה לִי וְלֹא לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמִּצְרִים רוֹאִים, וּמְעֵיהֶם מִתְחַתְּכִים.", + "\"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, לֹא יָצָא! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,ז) \"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\", הָא אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, יָצָא. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ לאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם: הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבָּעָה הָיוּ: הַסַּף, וְהַמַּשְׁקוֹף, וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת.", + "\"מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\", עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,ז) \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, טְבִילָה אַחַת לְכֻלָּם! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\", עַל כָּל הַגָּעָה, טְבִילָה.", + "\"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\" מַגִּיד, מִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כו,כ) \"לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר-זָעַם.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל כא,ח) \"הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ, וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע.\" וְאוֹמֵר: (שמות לג,כב) \"וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי.\" לְלַמְּדָךְ, כְּשֶׁתְּהֵא נִכְנָס בְּכִי טוֹב וְיוֹצֵא בְכִי טוֹב.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר\" (בראשית כח,יח) \"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר\" (שמות לד,ד) \"וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר\" (יהושע ג,א) \"וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר\" (שמואל א טו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר\" וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וַהֲלֹא הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׁוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, נָהֲגוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד,כ) \"תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה\", וְאוֹמֵר (תהלים קד,כא) \"הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף\", וְאוֹמֵר (תהלים קד,כח) \"תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב.\" וְאוֹמֵר (תהלים קד,כב) \"תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן, וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן.\" מִכָּן וְאֵילָךְ, (תהלים קד,כג) \"יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ, וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קד,כד) \"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.\"", + "(שמות יב,כג) \"וְעָבַר יי לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יב,כג) \"וְעָבַר יי\", נוֹתֵן הוּא עֶבְרָתוֹ וְיִרְאָתוֹ בְמִצְרַיִם. אֵין עֶבְרָה אֶלָּא זַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" וְאוֹמֵר (צפניה א,טו) \"יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא\". וְכָתוּב: (ישעיה יג,ט) \"הִנֵּה יוֹם יי בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן, אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.\" וְכָתוּב: (עמוס ה,יז) \"וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ, אָמַר יי.\"", + "\"וְרָאָה אֶת הַדָּם\". הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,כב) \"יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.\"*יוֹדֵעַ מַה בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שׁוֹכֵן. וְאוֹמֵר: (תהלים קלט,יב) \"גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָאָה אֶת הַדָּם\"? אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים, הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם וְחָס עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\", וְאֵין פִּסּוּחַ אֶלָּא חַיִס, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ה)*חַיִס: לעשות שלא ייפגע עם השאר. \"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן יָגֵן יי צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יב,כג) \"וְרָאָה אֶת הַדָּם\", רוֹאֶה הוּא דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,יד) \"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יי יִרְאֶה\". וְכָתוּב (דברי הימים א כא,טו) \"וּכְהַשְׁחִית רָאָה יי וַיִּנָּחֶם\". מָה רָאָה? רָאָה דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ח) \"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי\".", + "\"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית\". הֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דַּם פֶּסַח מִצְרָיִם הַקַּל, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְשָׁעָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג לַדּוֹרוֹת, נֶאֱמַר בּוֹ \"וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית\", מְזוּזָה חֲמוּרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת מְיֻחָדִים, וְנוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְנוֹהֶגֶת לַדּוֹרוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית! וּמִי גָּרַם? עֲוֹנוֹתֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ה,כה) \"עוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה, וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם.\" וְכָתוּב: (ישעיה נט,ב) \"כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם, וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ.\"", + "(שמות יב,כד) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה\", לְהָבִיא פֶסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "\"לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,ז) \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ\", הָאֲנָשִׁים וְלֹא הַנָּשִׁים." + ], + [ + "(שמות יב,כה) [\"וְהָיָה, כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יי לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.\"] \"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ\", תָּלָה הַכָּתוּב לַעֲבוֹדָה זוֹ מִבִּיאָתָן לָאָרֶץ וּלְהַלָּן.", + "\"כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות ו,ח) \"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות טז,כג) \"הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ויקרא י,ג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות ט,מג) \"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ הוּא אוֹמֵר: (דברים יא,כה) \"פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יי אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות כג,כז) \"אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם, וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים יב,כ) \"כִּי יַרְחִיב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְאָמַרְתָּ, אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות לד,כד) \"כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ\", וְאוֹמֵר: (שמות כג,לא) \"וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר, כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים טו,ו) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים ז,יד) \"בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יח) \"וַיי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות יט,ה) \"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יט) \"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים כח,יג) \"וּנְתָנְךָ יי לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יט) \"וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כ,כו) \"וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יי, וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות לב,כז) \"כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה א,ב) \"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יי דִּבֵּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,א) \"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה מ,ה) \"וְנִגְלָה כְּבוֹד יי, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה א,יט-כ) \"אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כו,כה) \"וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה כה,ח) \"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי יי דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה נח,יד) \"אָז תִּתְעַנַּג עַל יי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,יג) \"יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל לט,ח) \"בָאָה וְנִהְיָתָה, נְאֻם אֲדֹנָי יי. הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,מב) \"אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מיכה ד,ד) \"וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִי יי צְבָאוֹת דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כו,ו) \"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (עובדיה א,יח) \"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם, וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (במדבר כד,יט) \"וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית כא,א) \"וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יי לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית יז,יט) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית כא,א) \"וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יי לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יואל ד,ח) \"וּמָכַרְתִּי אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה, וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם, אֶל גּוֹי רָחוֹק, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית ט,כה) \"וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן! עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים יז,טו) \"רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַיי אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.\" וְהֵיכָן אָמַר? (שמות יד,יג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם! כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה סה,כה) \"זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, אָמַר יי.\" וְהֵיכָן אָמַר? (ויקרא כו,ו) \"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א יא,ב) \"מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יי\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים ז,ג) \"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א ח,יב) \"אָז אָמַר שְׁלֹמֹה: יי אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.\" וְהֵיכָן אָמַר? (ויקרא טז,ב) \"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלאכי ג יז) \"וְהָיוּ לִי, אָמַר יי צְבָאוֹת, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה\". וְהֵיכָן אָמַר? (שמות יט,ה) \"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יואל ג,ה) \"וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יי יִמָּלֵט, כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר יי, וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יי קֹרֵא.\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים כח,י) \"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יי נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה סו,כא) \"וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר יי.\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים כט,כח) \"הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.\"", + "אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יב,כה) \"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יי לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.\" תָּלָה הַכָּתוּב לָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מִבִּיאָתָן לָאָרֶץ וּלְהַלָּן.", + "(שמות יב,כו) [\"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\"] \"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם\". בְּשׂוֹרָה רָעָה נִתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה עֲתִידָה לְהִשְׁתַּכֵּחַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, בְּשׂוֹרָה טוֹבָה נִתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהֵן עֲתִידִים לִרְאוֹת לָהֶן בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\" לָמָּה הִשְׁתַּחֲווּ? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,יח) \"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ.", + "רַבִּי נְהוֹרַי אוֹמֵר: הָעֲבוֹדָה! וְלֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.\" וְאוֹמֵר (שמות א,ז) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ\", שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה אַחַת יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָנִים בְּכֶרֶס אֶחָד, וְאַתְּ אוֹמֵר 'אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ'! וְאֵימָתַי מֵתוּ? בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו\", שֶׁהָיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶן, וְהוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ שֶׁלֹּא רָאוּם אוֹיְבֵיהֶם וְשָׂמְחוּ בְמַפָּלָתָם.", + "(שמות יב,כז) [\"וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\"] \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי\". רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בְּמִצְרַיִם, עַד שֶׁגָּמַר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם אֶת פִּסְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כז) \"וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\" לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ נִסִּין שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות יח ח-י) \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל. אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יי. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם!\"", + "(שמות יב,כח) [\"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.\"] \"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", לִתֵּן שָׁכָר לַהֲלִיכָה, וְשָׁכָר לָעֲשִׂיָּה.", + "\"וַיַּעֲשׂוּ\". וְכִי כְּבַר עָשׂוּ? אֶלָּא, מִכֵּיוָן שֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׁוֹת, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשׂוּ. \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.\" לְהוֹדִיעָךְ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.", + "דָּבָר אַחֵר: מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן עָשׂוּ\"? אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ כֵן." + ], + [ + "(שמות יב,כט) [\"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.\"] \"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה\", יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ד) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֹּה אָמַר יי: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.\" שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲמֹד עַל חֶצְיוֹ שֶׁלַּלַּיְלָה, אֶלָּא כָן, יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הַיּוֹדֵעַ שְׁעוֹתָיו וְעוֹנוֹתָיו, הוּא חִלְּקוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'לַיְלָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'לַיְלָה', מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּן עַד חֲצוֹת.", + "\"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי מַלְאָךְ אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יב) \"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר\", לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ.", + "\"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲפִלּוּ מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וּבְכוֹרֵי מִצְרָיִם שֶׁהֵן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (תהלים קלו,י) \"לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם\". בְּכוֹרֵי חַם כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים עח,נא) \"וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם.\"", + "\"מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל פַּרְעֹה, שֶׁהוּא בְּכוֹר. אַתְּ אוֹמֵר לְלַמְּדָךְ עַל פַּרְעֹה שֶׁהוּא בְּכוֹר, אוֹ אֵינוֹ בָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל בְּנוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ\", הֲרֵי בְנוֹ אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִבְּכֹר פַּרְעֹה\"? בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל פַּרְעֹה שֶׁהוּא בְּכוֹר. פַּרְעֹה נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַבְּכוֹרוֹת, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמות ט,טו)*נִשְׁתַּיַּר: נשאר לבדו. \"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.\" בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת,*הַיִּרְאוֹת: האלילים, שיראים מהם. בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִים. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (איוב יב,כג) \"מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם\".*מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם: מרומם את האומות.", + "\"עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי\". וְכִי שְׁבוּיִין, מַה חָטְאוּ? אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהוּ הַשְּׁבוּיִין אוֹמְרִים: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה עֲלֵיהֶם אֶת הַפֻּרְעָנוּת! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁעָמְדָה עַל עַצְמָהּ! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָנוּ הַפֻּרְעָנוּת!", + "דָּבָר אַחֵר: לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל גְּזֵרוֹת שֶׁהָיָה פַּרְעֹה גּוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל, הָיוּ הַשְּׁבוּיִין שְׂמֵחִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יז,ה) \"שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה\". וְאוֹמֵר (משלי כד יז) \"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל כו,ב) \"בֶּן אָדָם! יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם: הֶאָח! נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל כו,ג) \"לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר! וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו.\" וְלֹא שְׁבוּיִים בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ה) \"עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם\".", + "\"וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.\" וְכִי בְּהֵמָה, מַה חָטַאת? אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה עָלֵינוּ אֶת הַפֻּרְעָנוּת! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁעָמְדָה לְעַצְמָהּ! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּהּ פֻּרְעָנוּת!", + "(שמות יב,ל) [\"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא, וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.\"] \"וַיָּקָם פַּרְעֹה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לַיְלָה\". אִי לַיְלָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי שָׁרִים וְשָׁרוֹת!*שָׁרִים וְשָׁרוֹת. כך הגירסה בגניזה אך בכ\"י אוקספורד: שדים ושדות. תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוּא\".", + "\"הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם\". מַגִּיד שֶׁפַּרְעֹה מְחַזֵּר עַל כָּל בָּתֵּי עֲבָדָיו, וְעַל כָּל בָּתֵּי מִצְרָיִם, וּמַעֲמִידָן אֶחָד אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ.", + "\"וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה\". כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ו) \"וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.\"", + "\"כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיוּ שָׁם בָּתִּים שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן בְּכוֹרוֹת? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הַבְּכוֹר מֵת לְאֶחָד מֵהֶן, הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ אִיקוֹנִין,*אִיקוֹנִין. eikónion: תמונה קטנה, דיוקן, צלם. וּמַעֲמִידָהּ בְּבֵיתוֹ. וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, נִשְׁחֶקֶת וְנִדֶּקֶת*נִדֶּקֶת: נטחנת לאבקה. וְנִזֶּרֶת,*נִזֶּרֶת: מתפוררת. וְהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה בְעֵינֵיהֶן כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּהוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים קוֹבְרִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן, וְהָיוּ הַכְּלָבִים נִכְנָסִין דֶּרֶךְ הַכּוּכִין וּמְחַטְּטִין, וּמוֹצִיאִין אֶת הַבְּכוֹרוֹת מִתּוֹךְ כּוּכֵיהֶן וּמְתַעְתְּעִין בָּהֶן,*מְתַעְתְּעִין: משחקים. וְהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה בְעֵינֵיהֶן כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּהוּ.", + "(שמות יב,לא) [\"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר: קוּמוּ, צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יי כְּדַבֶּרְכֶם!\"] \"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה\", מַגִּיד שֶׁהָיָה פַרְעֹה מְחַזֵּר וּמְשָׁאֵל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: הֵיכָן מֹשֶׁה שָׁרוּי? הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי?", + "\"וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!\" אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: מֻזְהָרִין אָנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת אֶלָּא בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כב)*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: חופש דיבור; בגלוי. \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות י,כא-כב) \"וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי! הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ\". יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנָּהּ דִּבַּרְתָּ: (שמות י,כט) \"לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ\"! אֶלָּא, \"וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי\", (שמות יא,ח) שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"אֵלֶּה\", אֶלָּא שֶׁסּוֹפָךְ עָתִיד לֵירֵד בָּרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: \"חֲלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת\", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ו,יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה\", צִוָּם לַחֲלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מא,טז) \"בִּלְעָדָי! אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה\"", + "וְכֵן מָצִינוּ בְיַעֲקֹב שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מח,ב) \"וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה\"", + "וְכֵן מָצִינוּ בְאֵלִיָּהוּ שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א יח,מו) \"וְיַד יי הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב\".", + "וְכֵן מָצִינוּ בַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁחָלְקוּ כָבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ג,כו) \"בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא, עָנֵה וְאָמַר: שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, פֻּקוּ וֶאֱתוֹ!\"*אָז קָרַב נְבוּכַדְנֶצַּר לְשַׁעַר כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, עוֹנֶה וְאוֹמֵר: שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עֲבָדָיו שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן, צְאוּ וּבוֹאוּ!.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְדָנִיֵּאל שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ו,כא) \"וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא, לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק, עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא, אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא, הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא?\"*וּכְקָרְבוֹ לַבּוֹר אֶל דָּנִיֵּאל בְּקוֹל עָצוּב צָעַק, עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֶבֶד הָאֵל הַחַי! אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד, הֲאִם יָכֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ מִן הָאֲרָיוֹת?.", + "\"וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ!\" אֲנִי אָמַרְתִּי (שמות י,ח) \"מִי וָמִי הַהֹלְכִים?\" וְאַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,ט) \"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ\".", + "\"קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!\" אֲנִי אָמַרְתִּי (שמות י,כד) \"רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג\", וְאַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,כו) \"וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ\".", + "(שמות יב,לב) [\"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ! וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי.\"] \"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ!\" אַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,כה) \"גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת\". \"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ!\"", + "\"וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי.\" הִתְפַּלְּלוּ עָלַי, כְּדֵי שֶּתִּכְלֶה מִמֶּנִּי הַפֻּרְעָנוּת.", + "(שמות יב,לג) [\"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ מֵתִים.\"] \"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם\", מַגִּיד שֶׁהָיוּ מְבַהֲלִין אוֹתָן וְטוֹרְדִין אוֹתָן לָצֵאת.", + "\"כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.\" אָמְרוּ: לֹא כִגְזֵרַת מֹשֶׁה. מֹשֶׁה אָמַר: (שמות יא,ה) \"וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בָנִים, אֵין מֵת אֶלָּא הַבְּכוֹר. וְהֵן לֹא יוֹדְעִין שֶׁנְּשֵׁיהֶן חֲשׁוּדוֹת עַל הָעֲרָיוֹת, וְהָיוּ כֻלָּן מַרְאֵיהֶן אֲחֵרִים. הֵן עָשׂוּ בַּסֵּתֶר, וְהַמָּקוֹם פִּרְסְמָן בַּגָּלוּי. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מעוּטָה, הָעוֹשָׂה בַסֵּתֶר, הַמָּקוֹם מְפַרְסְמָהּ בַּגָּלוּי, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹבָה מְרֻבָּה!", + "(שמות יב,לד) [\"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.\"]*מִשְׁאֲרֹתָם: שאריות ארוחת הערב. \"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ\", מַגִּיד שֶׁלָּשׁוּ אֶת הָעִסָּה, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְחַמְּצָהּ עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא, מַה הוּא אוֹמֵר? (הושע ז ד-ה) \"יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן, מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים.\"*לֹצְצִים: אנשים קלי דעת.", + "\"מִשְׁאֲרֹתָם\", אֵלּוּ שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר.*שִׁירֵי=שְׁיָרֵי. אַתָּה אוֹמֵר שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלַּפְּסָחִים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", הֲרֵי שִׁירֵי פְסָחִים אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם\"? אֵלּוּ שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר.", + "\"צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיָה שָׁם בְּהֵמָה? וַהֲרֵי כְּבַר נֶאֱמַר: (שמות יב,לח) \"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם\"? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַבְּבִין אֶת הַמִּצְווֹת.", + "(שמות יב,לה) [וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.] \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה\". וְכִי מָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות יא,ב) \"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.\" וְכֵן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.", + "\"וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וּשְׂמָלֹת\", אֶלָּא הַכְּסוּת הָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַזָּהָב.", + "(שמות יב,לו) \"וַיי נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם, וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.\" \"וַיַּשְׁאִלוּם\", כִּשְׁמוּעוֹ: לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר 'הַשְׁאִילֵנִי!' עַד שֶׁהוּא מוֹצִיא וְנוֹתֵן לוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֶאֱמִינוּ בָהֶם מִשְּׁלֹשֶׁת יְמֵי הָאֲפֵלָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָה, אִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ בַאֲפֵלָה וְהֵן בְּאוֹרָה, לֹא נֶחְשָׁדוּ, וְעַכְשָׁו נֶחְשָׁדִין?", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי כַּלָּךְ,*כַּלָּךְ. משי גס. בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הוּא מֻנָּח לָךְ! וְהַלָּה מוֹצִיא וְנוֹתֵן לוֹ. וְאֵין חֵן אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יב,י) \"וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר \"וַיַּשְׁאִלוּם\", אֶלָּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁאֲלוּ הָיוּ מַשְׁאִילִין לָהֶן. הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי חֵפֶץ פְּלוֹנִי! וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: טֹל לָךְ, וְאַחַר כַּיּוֹצֵא בוֹ!", + "\"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.\" מַגִּיד שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵם נִתְּכָה*נִתְּכָה: נהיתה נוזלית. מתכת הפסלים איבדה את צורתה וחזרה לחומר גלם. וּבָטְלָה, וְחָזְרָה לִתְחִלָּתָהּ. וּמְנַיִן שֶׁבִּזַּת הַיָּם גְּדוֹלָה מִבִּזַּת מִצְרָיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים\". \"בַּעֲדִי\", זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם; \"עֲדָיִים\", זוֹ בִזַּת הַיָּם. (תהלים סח,יד) \"כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף\", זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם; \"וְאֶבְרוֹתֶיהָ*אֶבְרוֹתֶיהָ: כנפיה. בִּירַקְרַק חָרוּץ\",*יְרַקְרַק חָרוּץ: זהב צהוב משובח. זוֹ בִזַּת הַיָּם. (שיר השירים א,יא) \"תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ\" זוֹ בִזַּת הַיָּם; \"עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.\" זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם." + ], + [ + "(שמות יב,לז) [\"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף.\"] \"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה\". מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת מֵאָה וְשִׁשִּׁים מִיל,*מִיל, מידת אורך רומית, mille passuum: אלף צעדים כפולים, 1481 מ'. מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים פַּרְסָה,*פַּרְסָה, parasang: מידת אורך פרסית, השווה לפי הרודוטוס 30 סטדיה, בערך 5.7 קמ'. הוֹלֵךְ קוֹלוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: (שמות ט,ח-ט) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. \"וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם אָבָק, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ, הָלַךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, קַל וָחֹמֶר לַקּוֹל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ.", + "כְּהֶרֶף עַיִן נָסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ד) \"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\"", + "\"סֻכֹּתָה\", סֻכּוֹת מַמָּשׁ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לג,יז) \"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה\". דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין 'סֻכּוֹת' אֶלָּא מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ו) \"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם\". מָה 'אֵתָם', מָקוֹם, אַף 'סֻכּוֹת' מָקוֹם.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין 'סֻכּוֹת' אֶלָּא עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ד,ה) \"כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה.\" אֵין לִי אֶלָּא לְשֶׁעָבַר, לֶעָתִיד לָבֹא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה ד,ו) \"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה לה,י) \"וּפְדוּיֵי יי יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם\".", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \"סֻכֹּתָה\", לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לָמֵ\"ד מִתְּחִלָּתוֹ, תִּתֵּן לוֹ הֵ\"א בְסוֹפוֹ.", + "\"כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי\", כּשִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ג,ז-ח) \"הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל\", הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׁשִּׁים רִבּוֹא גִּבּוֹרִים מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, \"כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.\" (במדבר כא,יד) \"עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יי\". (תהלים קמט,ה-ז) \"יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים.\" (תהלים קמט,ה-ט) \"לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים. לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו\".", + "\"לְבַד מִטָּף\", לְבַד מִנָּשִׁים וּקְטַנִּים. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"לְבַד מִטָּף\", לְבַד מִנָּשִׁים, טַף וּזְקֵנִים.", + "(שמות יב,לח) \"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" *עֵרֶב רַב: אנשים מאומות שונות שהצטרפו אל בני ישראל להמלט ממצרים. מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים רִבּוֹא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא.", + "\"וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" עֲלֵיהֶם אָמַר הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם: (בראשית טו,יד) \"וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל\", עִם יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם אֲנִי מְמַלְּאָן כֶּסֶף וְזָהָב.", + "(שמות יב,לט) [\"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\"] \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק\", מַגִּיד שֶׁלָּשׁוּ אֶת הָעִסָּה, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְחַמְּצָהּ, עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא: (הוֹשֵׁעַ ז ד,ה) \"יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים.\"", + "\"עֻגֹת\", אֵין עוּגוֹת אֶלָּא חֲרָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ד,יב)*חֲרָרָה: פיתה הנאפית על גחלים. \"וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה\", וְאוֹמֵר (מלכים א יז,יג) \"עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה\". נֵס גָּדוֹל נֶעֱשָׂה לָהֶם בַּחֲרָרָה, שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן.", + "\"כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵאֲלֵיהֶם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ\", עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ.", + "\"וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\" לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה: הֵיאָךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, וְאֵין לָנוּ צֵדָה לַדֶּרֶךְ? אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחַר מֹשֶׁה. וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב)*בַּקַּבָּלָה: בנביאים. \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (ירמיה ב,ג) \"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיי, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יי.\"", + "(שמות יב,מ) \"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.\" כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,יג) \"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד יִצְחָק נִגְזְרָה גְּזֵרָה בֵּין הַבְּתָרִים.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,יג) \"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,טז) \"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֲנִי גּוֹאֲלָם לַדּוֹרוֹת, וְאִם לָאו, גּוֹאֲלָם אֲנִי לַשָּׁנִים.", + "\"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\". (תוכן תרגום השבעים ל-שְׁמוֹת יב,מ) וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁכָּתְבוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. כַּיּוֹצֵא בוֹ כָּתְבוּ אֵלָיו: 'אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית', (ל-בְּרֵאשִׁית א,א) 'אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת', (ל-בְּרֵאשִׁית א,כו) 'זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם', (ל-בְּרֵאשִׁית א,כז. שם: \"בָּרָא אֹתָם\") 'וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', (ל-בְּרֵאשִׁית ב,ב) 'הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם', (ל-בְּרֵאשִׁית יא,ז) 'וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמֹר', (ל-בְּרֵאשִׁית יח,יב) 'כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ אָבוּס', (ל-בְּרֵאשִׁית מט,ו) 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל נוֹשֵׂא אָדָם', (ל-שְׁמוֹת ד,כ) 'לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי', (ל-בְּמִדְבָּר טז,טו) 'אֲשֶׁר חָלַק יי אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים', (ל-דְּבָרִים ד,יט) וְכָתְבוּ לוֹ: (ל-דְּבָרִים יז,ג) 'אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאֻמּוֹת לְעָבְדָם' וְכָתְבוּ לוֹ: (ל-וַיִּקְרָא יא,ו) 'וְאֶת שְׂעִירַת הָרַגְלַיִם'*שְׂעִירַת הָרַגְלַיִם kai ton dasupoda; dasúpous: שם של סוג ארנבת, lepus timidus. וְכָתְבוּ לוֹ: (תוכן תרגום השבעים ל-שְׁמוֹת יב,מ) 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'.", + "(שמות יב,מא) [\"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", מַגִּיד שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, נִדְבַּר הַמָּקוֹם עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבַשְּׂרוֹ. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִגְזְרָה גְזֵרָה בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְהִי מִקֵּץ\", קֵץ אֶחָד לְכֻלָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: \"וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי\", אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִין, כִּבְיָכֹל שְׁכִינָה מְשֻׁעְבֶּדֶת עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\". וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ מַה הוּא אוֹמֵר? \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר\". וְנֶאֱמַר (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\", אֵין לִי אֶלָּא צָרַת צִבּוּר, צָרַת יָחִיד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (תהלים צא,טו) \"יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה\". וְאוֹמֵר (בראשית לט,כ) \"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ\". וְאוֹמֵר (בראשית לט, כא) \"וַיְהִי יי אֶת יוֹסֵף\". וְאוֹמֵר: (שמואל ב ז,כג) \"מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה עָבְרָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה י,יא) \"וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים\", וְאֵי זֶה זֶה? זֶה צַלְמוֹ שֶׁלְּמִיכָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אִלְמָלֵא הַדָּבָר כָּתוּב, אֵי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ: כִּבְיָכֹל אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם: עַצְמָךְ פָּדִיתָ!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכֹל גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם: גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,כז) \"הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם\". גָּלוּ לְבָבֶל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,יד) \"לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה\". גָּלוּ לְעֵילָם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מט,לח) \"וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם\". גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,א) \"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה\".", + "וּכְשֶׁעֲתִידִין לַחְזֹר, כִּבְיָכֹל שְׁכִינָה חוֹזֶרֶת עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל,ג) \"וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ\". אֵינוֹ אוֹמֵר 'וְהֵשִׁיב', אֶלָּא \"וְשָׁב\", וְאוֹמֵר (שיר השירים ד,ח) \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה\". וְכִי מִלְּבָנוֹן הִיא בָּאָה? וַהֲלֹא לִלְבָנוֹן הִיא עוֹלָה! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה\"? כִּבְיָכֹל אֲנִי וְאַתְּ מִלְּבָנוֹן גָּלִינוּ, אֲנִי וְאַתְּ לִלְבָנוֹן עוֹלִים.", + "(שמות יב,מב) [\"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיי, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי, שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.\"] \"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיי\", בּוֹ נִגְאֲלוּ, וּבוֹ עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: \"הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בּוֹ נִגְאֲלוּ, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא בְּתִשְׁרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פא,ד) \"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ\".*כֵּסֶה: היום שהירח אינו נראה, והוא כביכול מכוסה מעינינו, מלה נרדפת לראש חודש. מִפְּנֵי מָה? \"כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי\"? אֶלָּא הוּא הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: אַבְרָהָם! בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנֶיךָ! וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן.", + "\"שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.\" מַגִּיד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּר בּוֹ." + ], + [ + "(שמות יב,מג) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\", יֵשׁ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁהוּא כּוֹלֵל בַּתְּחִלָּה וּפוֹרֵט בַּסּוֹף, פּוֹרֵט בַּתְּחִלָּה וְכוֹלֵל בַּסּוֹף: (שמות יט,ו) \"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ\", פְּרָט; \"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תדַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", כְּלָל. (במדבר יט,ב) \"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה\", כְּלָל; \"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה\", פְּרָט. \"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\", כְּלָל; \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\", פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט.", + "\"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\". בְּפֶסַח מִצְרָיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּפֶסַח מִצְרָיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵין לִי אֶלָּא פֶסַח מִצְרָיִם, פֶּסַח דּוֹרוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ג) \"כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ.\" נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה:*נָם לוֹ: אמר לו. אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, בְּפֶסַח מִצְרָיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר ט,ג) \"כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד בּוֹ דְּבָרִים מְחֻסָּרִים בּוֹ. אִיסֵי בֶּן עֲקִיבָה אוֹמֵר: חֻקָּה הָאֲמוּרָה בַּפֶּסַח אֵינָהּ אֶלָּא גוּפוֹ.", + "\"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\" אֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מד,ט)*יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד: יהודי שהמיר את דתו. \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי, לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יב,מד) [\"וְכָל עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת כָּסֶף, וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וְכָל עֶבֶד אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד אִישׁ, עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִקְנַת כָּסֶף\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.\" \"אָז יֹאכַל בּוֹ\" רַבּוֹ. מַגִּיד שֶׁמִּילַת עֲבָדָיו מְעַכְּבַתּוּ לֹאכַל בַּפֶּסַח. אֵין לִי אֶלָּא מִילַת עֲבָדָיו, מִילַת זְכָרִים מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן \"אָז\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָז\"; מַה לְּהַלָּן מִילַת זְכָרִים, אַף כָּן מִילַת זְכָרִים. מַה כָּן מִילַת עֲבָדָיו, אַף לְהַלָּן מִילַת עֲבָדָיו. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מִילַת עֲבָדָיו מְעַכְּבַתּוּ לֹאכַל בַּפֶּסַח. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\"? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו עֲבָדִים עֲרֵלִים, מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם רָצָה לְמָהְלָן וּלְהַאֲכִילָן בַּפֶּסַח, שֶׁהוּא רַשַּׁי? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\". מָצִינוּ שֶׁהוּא רַשַּׁי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כג,יב) \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ\". אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\"? לוֹמַר לָךְ, הֲרֵי שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָהְלוֹ עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּתְקַיְּמָה בוֹ מִצְוַת מִילָה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֲפִלּוּ שֶׁחָזַר הַבָּשָׂר וְחִפָּה אֶת הָעֲטָרָה, אֵינוֹ מְעַכְּבוֹ לֹא לֹאכַל בַּפֶּסַח וְלֹא לֹאכַל בִּתְרוּמָה, עַל זֶה נִמְנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּלוֹד וְאָמְרוּ: אֵינוֹ חוֹצֵץ לַטֻּמְאָה.", + "(שמות יב,מה) \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\" \"תּוֹשָׁב\", זֶה גֵּר תּוֹשָׁב; \"שָׂכִיר\", זֶה הַגּוֹי.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לָדוּן מִן הַפֶּסַח עַל הַתְּרוּמָה, לִפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל. עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם הַפֶּסַח הַקַּל, פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח, שֶׁמִּעֵט בּוֹ הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתוֹ לְאוֹכְלָיו, לְפִיכָךְ פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תֹּאמַר בִּתְרוּמַה, שֶּׁרִבָּה הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתָהּ לְאוֹכְלֶיהָ, אֵינוֹ דִין שֶׁנִּפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל? שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בַּפֶּסַח, \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בִּתְרוּמָה, אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בַּפֶּסַח, וְנֶאֱמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בִּתְרוּמָה. מַה כָּן פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, אַף לְהַלָּן, פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\"? אֲבָל אִם הָיָה עֲרָבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר לֹאכַל בַּפֶּסַח! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\".", + "(שמות יב,מו) [\"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\"] \"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל\", בַּחֲבוֹרָה אַחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּחֲבוֹרָה אַחַת, אוֹ בְּבַיִת אֶחָד כִּשְׁמוּעוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,ז) \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא נֶאֱכָל בְּבָתִּים הַרְבֵּה. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"בְּבַיִת אֶחָד\"? בַּחֲבוֹרָה אַחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\"? מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וְאֵין אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, כֵּיצַד? הָיוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וּבָקְעָה עֲלֵיהֶם הַקּוֹרָה וְיוֹצְאִין לַחוּץ;*בָּקְעָה: נשברה. הָיוּ בֶּחָצֵר וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, נִמְצְאוּ אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.", + "\"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\" חוּץ לַחֲבוֹרָה. אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לַחֲבוֹרָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ לַבַּיִת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"חוּצָה\", חוּץ לַאֲכִילָתוֹ. הָא אִם הוֹצִיא, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּשְׁלָמִים קֳדָשִׁים קַלִּים, וְהַפֶּסַח קֳדָשִׁים קַלִּים, אִם לָמַדְתָּ עַל שְׁלָמִים שֶׁאִם הוֹצִיאָן לַחוּץ, פְּסָלָן, יָכֹל אַף הַפֶּסַח, אִם הוֹצִיאוֹ לַחוּץ, פְּסָלוֹ! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה\"? חוּץ לַחֲבוֹרָה.", + "\"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה\", בַּבָּשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּבָּשָׂר, אוֹ אֶחָד בָּשָׂר וְאֶחָד עֶצֶם פָּסוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\", בַּבָּשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,ח) \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה\"? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\", הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לָעֶצֶם. אַתָּה אוֹמֵר הַבָּשָׂר שֶׁבְּחוּצָה לָעֶצֶם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַבָּשָׂר שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\"? עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָשָׂר, אוֹ עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ בָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\", בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָשָׂר בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ בָשָׂר.", + "\"בוֹ\", וְלֹא בִשְׁאָר קֳדָשִׁים. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם פֶּסַח הַקַּל, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עָלָיו מִשּׁוּם 'בַּל תִּשְׁבֹּר', קֳדָשִׁים חֲמוּרִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם 'בַּל תִּשְׁבֹּר'? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בוֹ\"? \"בוֹ\", וְלֹא בִשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים.", + "(שמות יב,מז) \"כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,כא) \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\", יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם אֵינוֹ כָשֵׁר אֶלָּא לְמִשְׁפָּחָה, כָּךְ פֶּסַח דּוֹרוֹת לֹא יְהֵי כָשֵׁר אֶלָּא לְמִשְׁפָּחָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\", מַגִּיד שֶׁפֶּסַח דּוֹרוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה.", + "(שמות יב,מח) [\"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיי, הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ, וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיי\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּיַּר, יַעֲשֶׂה פֶסַח מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\". מָה אֶזְרָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף גֵּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁנִּתְגַּיַּר בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יַעֲשֶׂה פֶּסַח שֵׁנִי! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\", מָה אֶזְרַח שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי, כָּךְ כָּל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי.", + "\"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\". מַגִּיד שֶׁמִּילַת זְכָרִים מְעַכְּבַתּוּ מִלֹּאכַל בַּפֶּסַח. אֵין לִי אֶלָּא מִילַת זְכָרִים, מִילַת עֲבָדִים מְנַיִן? הֲרֵי אֲנִי דָן: נֶאֱמַר כָּן \"אָז\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָז\"; מַה לְּהַלָּן מִילַת עֲבָדִים, אַף כָּן מִילַת עֲבָדִים. וּמָה כָּן מִילַת זְכָרִים, אַף לְהַלָּן מִילַת זְכָרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵין מִילַת זְכָרִים מְעַכְּבַתּוּ מִלֹּאכַל בַּפֶּסַח. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\"? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי מִצְווֹת, מִצְוַת פֶּסַח וּמִצְוַת מִילָה, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶם תִּקְדֹּם. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\", תִּקְדֹּם מִצְוַת מִילָה לְמִצְוַת הַפֶּסַח.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"הִמּוֹל לוֹ\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הָעֶבֶד שֶׁטָּבַל לִפְנֵי רַבּוֹ, וְיָצָא לְבֶן חוֹרִין.", + "מַעֲשֶׂה בִּבְלוּרְיָה,*בְלוּרְיָה: מטרונה רומית בשם Valeria. שֶׁטָּבְלוּ מִקְצָת שִׁפְחוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וּמִקְצָתָן לְאַחֲרֶיהָ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: אֶת שֶׁטָּבְלוּ לְפָנֶיהָ, בְּנוֹת חוֹרִין, וּלְאַחֲרֶיהָ, מְשֻׁעְבָּדוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן, מְשַׁמְּשׁוֹת הָיוּ אוֹתָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ.", + "\"וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות יב,מג) \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\"? אֲבָל יִשְׂרָאֵל עָרֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר לֹאכַל בַּפֶּסַח! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ\".", + "(שמות יב,מט) \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,מח) \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח\", אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח שֶׁהִשְׁוָה בּוֹ אֶת הַגֵּר לָאֶזְרָח! שְׁאָר כָּל מִצְווֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הַגֵּר לָאֶזְרָח בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה." + ], + [ + "(שמות יג,א-ב) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.\" זוֹ אַחַת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם: בִּכְלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָטוֹ, וּפְרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָלוֹ.", + "\"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", כְּלָל, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת בְּמַשְׁמָע. (דברים טו,יט) \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", פְּרָט, יָצְאוּ נְקֵבוֹת מִמַּשְׁמָע. אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַכְּלָל, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר אֶת הַפְּרָט? שֶׁאִם קוֹרֵא אֲנִי אֶת הַכְּלָל אֲבָל לֹא אֶת הַפְּרָט, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל שֶׁיִּוָּלֵד רִאשׁוֹן, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, יִהְיֶה בְּכוֹר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יט) \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", \"הַזָּכָר\", זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת. אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַפְּרָט, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר אֶת הַכְּלָל? אִם קוֹרֵא אֲנִי אֶת הַפְּרָט וְלֹא אֶת הַכְּלָל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל זָכָר שֶׁיִּוָּלֵד, בֵּין שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ רֶחֶם וּבֵין שֶׁאֵינוֹ פּוֹתֵחַ רֶחֶם, יִהְיֶה בְּכוֹר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר\", עַד שֶׁיְּהֵי זָכָר וּפוֹתֵחַ רֶחֶם. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,יט) \"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי, וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר\".", + "\"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָאָדָם, יֵשׁ לוֹ בַבְּהֵמָה. יָצְאוּ הַלְוִיִּם, שֶׁאֵין לָהֶם בָאָדָם, לֹא יהֵי לָהֶם בַּבְּהֵמָה.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם. מַה הַבְּהֵמָה, הַנְּפָלִים פְּטוּרִין אֶת הַבְּכוֹרָה,*פְּטוּרִין = פּוֹטְרִין. בלשון משנה. אַף הָאָדָם, הַנְּפָלִים פְּטוּרִין בּוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה.*נְפָלִים: עוברים הנולדים מתים. וּמַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב,ו) \"וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הִיא בְמָקוֹם רָחוֹק, יִהְיֶה בְחוֹבָה עָלָיו לַהֲבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", הִקִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: מַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וּמַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ מִטַּפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ מִטַּפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.", + "\"לִי הוּא\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טו,יט) \"הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", הַקְדִּישׁוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר, אוֹ אִם הִקְדַּשְׁתּוֹ, מֻקְדָּשׁ, וְאִם לָאו, אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לִי הוּא\", מִכָּל מָקוֹם. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יט) \"הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\"? הַקְדִּישׁוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (ויקרא ו,ה) \"וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,טז) \"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר\"! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כח,ד) \"אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,טז) \"וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה\"? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כה,ח) \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא\"? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כְּבַר שָׁבְתוּ תַּלְמִידִים בְּיַבְנֶה, וְלֹא שָׁבַת שָׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וּכְשֶׁבָּאוּ תַּלְמִידָיו אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: מַה דָּבָר חָדָשׁ הָיָה לָכֶם בְּיַבְנֶה? אָמְרוּ לוֹ: אַחֲרֶיךָ רַבִּי! אָמַר לָהֶם: וּמִי שָׁבַת שָׁם? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁבַת שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְלֹא חִדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! כְּלָל זֶה דָּרַשׁ: (דברים כט,ט-י) \"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יי אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם\". וְכִי מַה טַּף זֶה יוֹדֵעַ לְהָבִין בֵּין טוֹב לָרָע? אֶלָּא לִתֵּן שְׁכַר בָּנִים לָאָבוֹת, לְרַבּוֹת שְׁכַר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.\" אָמַר לָהֶם: אֵי זֶה דָבָר חָדָשׁ! הֲרֵינִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי לְדָבָר זֶה בִּלְתִּי הַיּוֹם! אַשְׁרֵיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ! אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ!", + "אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! עוֹד כְּלָל זֶה דָּרַשׁ: (ירמיה טז, יד-טו) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לְבָנִים,*מִתְאַוֶּה לְבָנִים: מאוד רוצה שיוולדו לו בנים זכרים. וְנוֹלְדָה לוֹ בַת, וְהָיָה נוֹדֵר בְּחַיֵּי הַבַּת. וְנוֹלַד לוֹ בֶּן, הִנִּיחַ אֶת הַבַּת, וְהָיָה נוֹדֵר בְּחַיֵּי הַבֵּן.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב, וְהֻצַּל מִיָּדוֹ, וְהָיָה מְתַנֶּה נִסִּים שֶׁנֶּעֱשׂוּ לוֹ בַזְּאֵב.*מְתַנֶּה: מספר. פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְהֻצַּל מִיָּדוֹ, שָׁכַח מַעֲשֵׂה זְאֵב, וְהָיָה מְתַנֶּה נִסִּים שֶׁנֶּעֱשׂוּ לוֹ בַאֲרִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית כה,יט) \"וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם הַשֵּׁנִי. כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,ה) \"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,טו) \"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם שֵׁם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,טו) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.\" עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם שֵׁם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית לב,כח) \"וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.\" שֵׁם הָרִאשׁוֹן נִתְקַיַּם לוֹ, וְהַשֵּׁנִי נִתּוֹסַף לוֹ.", + "יִצְחָק, לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ, שֶׁנִּקְרָא מִפִּי הַגּבוּרָה. וּשְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנִּקְרְאוּ מִפִּי הַקֹּדֶשׁ: יִצְחָק וּשְׁלֹמֹה וְיֹאשִׁיָּה. בְּיִצְחָק מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית יז,יט) \"אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק\". בִּשְׁלֹמֹה מַהוּ אוֹמֵר? (דברי הימים א כב,ח) \"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו.\" בְּיֹאשִׁיָּהוּ מַהוּ אוֹמֵר? (מלכים א יג,ב) \"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף יִשְׁמָעֵאל בַּגּוֹיִם.", + "מָצִינוּ שְׁמוֹתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן גְּלוּיִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַד שֶׁלֹּא נוֹצְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה א,ה) \"בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן, יְדַעְתִּיךָ,*בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן: עוד לפני שבהיותך עובר ברחם אמך קיבלת צורה עם איברים. וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם, הִקְדַּשְׁתִּיךָ, נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ.\" הָא לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁמוֹתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים גְּלוּיִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם; שֶׁלָּרְשָׁעִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים נח,ד) \"זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב.\"*זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם: הרשעים היו זרים כבר מזמן שהיו עוברים ברחם אמם.", + "(שמות יג,ג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.\" אֵין לִי אֶלָּא שֶׁמַּזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", \"יְמֵי חַיֶּיךָ\", הַיָּמִים, \"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", הַלֵּילוֹת. כְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \"יְמֵי חַיֶּיךָ\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יד-טו) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם! כִּי אִם: חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן!\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (ירמיה כג,ח) \"אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא\", מַגִּיד שֶׁמַּזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם לֶעָתִיד לָבֹא. וּמְנַיִן שֶׁהֵן אוֹמְרִין: \"בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב\"? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,טו) \"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֵן מְבָרְכִין עַל הַמָּזוֹן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,י) \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ\", זוֹ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה; \"עַל הָאָרֶץ\", זוֹ בְּרָכָה שְׁנִיָּה; \"הַטֹּבָה\", זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ג,כה) \"הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן.\" \"אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\", שֶׁגְּמָלַנוּ כָל טוֹב.", + "רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָנִי אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ\". מָה זֶה מְחֻסָּר \"אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\"? בֵּין מִדָּה טוֹבָה לְמִדַּת פֻּרְעָנוּת.", + "אֵין לִי אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו; לְפָנָיו מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר הוּא: אִם כְּשֶׁאָכַל וְשָׂבַע, הֲרֵי הוּא טָעוּן בְּרָכָה, קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהוּא תָּאֵב.*תָּאֵב: מרגיש תאבון.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמואל א ט,יג) \"כְּבֹאֲכֶם הָעִיר, כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֹאכַל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים, וְעַתָּה עֲלוּ! כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ.\"", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כד,כה) \"וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ\". אֵימָתַי הוּא \"לַחְמְךָ\"? עַד שֶׁלֹּא אֲכַלְתּוֹ. אֵין לִי אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, תּוֹרָה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מָזוֹן, שֶׁהוּא חַיֵּי שָׁעָה, טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, תּוֹרָה, שֶׁהִיא חַיֵּי עוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁתִּטְעֹן בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ\". מָה זֶה מְחֻסַּר טוֹבָה? זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ב) \"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.\"", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים לב,ג) \"כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ!\" \"כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא\", זֶה הַמְבָרֵךְ; \"הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ\", אֵלּוּ הָעוֹנִין אַחֲרָיו. וּמָה הֵן עוֹנִים אַחֲרָיו? \"בָּרוּךְ יי הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם\". וּכְשֶׁהוּא קוֹרֵא בִשְׁמוֹ, יְהוּ עוֹנִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִין: \"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֵד\". וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תהלים לד,ד) \"גַּדְּלוּ לַיי אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (משלי י,ז) \"זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה\", כְּשֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַצַּדִּיק, \"צַדִּיק\", חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמה,יז) \"צַדִּיק יי בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.\" \"לִבְרָכָה\", אָמֵן.", + "\"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\", לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל. אַתְּ אוֹמֵר לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרוֹ בַהֲנָיָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\"? לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה, אִם שְׁרָצִים קַלִּים, עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, חָמֵץ הֶחָמוּר, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\"? הָא לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאָסְרוֹ בַהֲנָיָה.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: (שמות יג,ג-ד) \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם\", מַגִּיד שֶׁלֹּא אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל מַצָּה בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד.", + "(שמות יג,ד) \"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"חֹדֶשׁ הָאָבִיב\", אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָכֶם, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא גְשָׁמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים סח,ל) \"אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָכֶם, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא גְשָׁמִים.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", אֵלּוּ בוֹכִים וְאֵלּוּ מְשׁוֹרְרִים: מִצְרָיִם בּוֹכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ד) \"וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יי בָּהֶם כָּל בְּכוֹר\", וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיח,טו-טז) \"קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה\". שֶׁהַמָּקוֹם מִתְרוֹמֵם עַל מִצְרָיִם.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", בְּמַעֲשֵׂי הֶכְשֵׁרוּת שֶׁלָּהֵם.*הֶכְשֵׁרוּת: חסד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: (שמות לח,ח) \"בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,מב-מג) \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַמִּילָה הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: בִּזְרִיזוּת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,ג) \"כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: בִּזְרִיזוּת עַצְמָן יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,יא) \"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיי.\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (תהלים סח,ז) \"אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.\"*אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: אבל הרשעים שוכנים במדבר. סוֹרְרִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁנּוֹהֵג עִמָּהֶם בְּהֶכְשֵׁרוּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל כ,ז-ט) \"וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ! אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם,*הֵחֵל: התחלל. אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" \"אַךְ סוֹרְרִים\", סוֹרְרִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁנָּהַג עִמָּם בְּהֶכְשֵׁרוּת.", + "\"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.\" מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב\"? מַגִּיד שֶׁהַשָּׁנָה שֶׁיָּצְאוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא הָיַת צְרִיכָה לְעַבֵּר." + ], + [ + "(שמות יג,ה) [\"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.\"] \"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי\", בְּאֶרֶץ חֲמֶשֶׁת עֲמָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּאֶרֶץ חֲמֶשֶׁת עֲמָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר,*עֲמָמִים: עמים, אומות. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ שֶׁלְּשִׁבְעַת עֲמָמִין? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'בִּיאָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'בִּיאָה'; מַה 'בִּיאָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף 'בִּיאָה' הָאֲמוּרָה כָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים כו,ב) \"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל פֵּרוֹת בְּמַשְׁמָע! הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'שְׁבוּעָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שְׁבוּעָה'; מַה 'שְׁבוּעָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף 'שְׁבוּעָה' הָאֲמוּרָה כָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כו,ט) \"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\". מַה לְּהַלָּן בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים שֶׁהֵן שִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר, אַף כָּן בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים שֶׁהֵן שִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר.", + "\"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ? בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.\" בְּיִצְחָק מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כו,ג) \"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.\" בְּיַעֲקֹב מַה הוּא אוֹמֵר: (בראשית כח,יג) \"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.\" \"וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה\". כָּעֲבוֹדָה שֶׁעָבַדְתָּ בְמִצְרַיִם, כָּךְ עֲשֵׂה לַדּוֹרוֹת! דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן.", + "(שמות יג,ו) [\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי.\"] \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל מַצָּה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְדָבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ, וְאֵי זֶה הוּא דָבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ? אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, וְאֵלּוּ הֵן: הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִים וְהַשַּׁמְשְׁמִים וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵינָם בָּאִים לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת, אוֹ לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת, וּשְׁאָר הַיָּמִים חוֹבָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב\". קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת\". כְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא, מוּצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת. אוֹ מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף לַיְלָה הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\", קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא, מוּצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת.", + "דָּבָר אַחֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? אֶלָּא שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ, וְשִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן.*הֶחָדָשׁ: התבואה החדשה שהותרה על ידי העומר.", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,יד) \"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי\", אֵין לָךְ אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא טָעוּן חֲגִיגָה, יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי\".", + "אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁהֵם קְרוּיִים \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", שֶׁהֵם טְעוּנִים חֲגִיגָה, אַף חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶן וְאַחֲרֵיהֶן מְקֻדָּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו מְקֻדָּשִׁין, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן טְעוּנִין חֲגִיגָה, הֲרֵי טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו טְעוּנִין חֲגִיגָה, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "אוֹ בְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ חֲגִיגָה, יֵשׁ מַצָּה, וְאִם אֵין חֲגִיגָה, אֵין מַצָּה, תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יג,ז) \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\".", + "(שמות יג,ז) [\"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.\"] \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ עַל חָמֵץ שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן. וּמְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\".", + "מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ:*פְּרָקִים: זמנים מוגדרים. אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשַּׁחְרִית, וּבְשָׁעַת הַבֵּעוּר.", + "\"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.\" הִקִּישׁ שְׂאוֹר לֶחָמֵץ וְחָמֵץ לַשְּׂאוֹר: מָה זֶה 'בַל יֵרָאֶה', אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה 'בַל יִמָּצֵא' אַף זֶה 'בַל יִמָּצֵא'; מָה זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אַף זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,יט) \"בְּבָתֵּיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\". מַה גְּבוּלָךְ בִּרְשׁוּתָךְ, אַף בֵּיתָךְ בִּרְשׁוּתָךְ.", + "יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִרְשׁוּת נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכֹל לְבַעֲרוֹ, אֲבָל אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, וְחָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יָכֹל לְבַעֲרוֹ.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵד, אוֹ לֹא בָא לְלַמֵּד אֶלָּא 'בַּגְּבוּלִין שִׁבְעָה וּבַבָּתִּים לְעוֹלָם'? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים\", מַה בַּגְּבוּלִים שִׁבְעָה, אַף בַּבָּתִּים שִׁבְעָה.", + "(שמות יג,ח) [\"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.\"] \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּיּוֹם הַהוּא\". אִי בַּיּוֹם הַהוּא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִבְּעוֹד יוֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּעֲבוּר זֶה\", בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ עַל הַשֻּׁלְחָן.", + "\"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,כו) \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" אֶלָּא זֶה בֵּן רָשָׁע הוּא, שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. אִם אָמַר \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" אֱמֹר לוֹ \"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", וְלֹא לָךְ! אִלּוּ הָיִיתָ אַתָּה שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל.", + "(שמות יג,ט) [\"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יי מִמִּצְרָיִם.\"] \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", כֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בָּרֹאשׁ, תֵּן בַּיָּד, מַה בָּרֹאשׁ אַרְבַּע טוֹטָפוֹת, אַף בַּיָּד אַרְבַּע טוֹטָפוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", כֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת.", + "יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁבַּיָּד כֶּרֶךְ אֶחָד, כָּךְ בָּרֹאשׁ כֶּרֶךְ אֶחָד? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בַּיָּד, תֵּן בָּרֹאשׁ, מַה בַּיָּד כֶּרֶךְ אֶחָד, אַף בָּרֹאשׁ כֶּרֶךְ אֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים ו,ח) \"לְטֹטָפֹת\", (שמות יא,יח) \"לְטוֹטָפֹת\", הֲרֵי אַרְבַּע טוֹטָפוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ יַעֲשֵׂם אַרְבָּעָה כִיסִין שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ\", כִּיס אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת.", + "\"עַל יָדְךָ\", עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בָּרֹאשׁ, תֵּן בַּיָּד, מַה בָּרֹאשׁ, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אַף בַּיָּד, עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", \"לְךָ לְאוֹת\", וְאֵינָהּ אוֹת לַאֲחֵרִים.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים יא,יח) \"וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב? זֶה גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד.", + "\"עַל יָדְךָ\", זֶה שְׂמֹאל. אַתָּה אוֹמֵר זֶה שְׂמֹאל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (ישעיה מח,יג) \"אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו\". וְאוֹמֵר: (שופטים ה,כו) \"יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים\".*הַלְמוּת: פטיש. הָא אֵין יָד בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא שְׂמֹאל.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (דברים ו,ח-ט) \"וּקְשַׁרְתָּם\", \"וּכְתַבְתָּם\", מַה כְּתִיבָה בַּיָּמִין, אַף קְשִׁירָה בַּיָּמִין. אַבָּא יוֹסֵה הֶחָרָם אוֹמֵר:*חָרָם: דייג. מָצִינוּ שֶׁהַיָּמִין קְרוּיָה יָד. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (בראשית מח,יד) \"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל יָדְךָ\"? לְהָבִיא אֶת הַגִּדֵּם, שֶׁיְּהֵי נוֹתֵן בַּיָּמִין.", + "(שמות יג,טז) \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\". כָּל זְמַן שֶׁלַּיָּד בַּיָּד, תֵּן אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ בָּרֹאשׁ. מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת תְּפִלִּין, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן, נוֹתֵן אֶת שֶׁלַּיָּד, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ, וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ אֶת שֶׁלַּיָּד.", + "\"בֵּין עֵינֶיךָ\", עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ. אַתָּה אוֹמֵר גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"בֵּין עֵינֶיךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יד,א) \"בָּנִים אַתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת\". מָה \"בֵּין עֵינֵיכֶם\" הָאָמוּר לְהַלָּן, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אַף \"בֵּין עֵינֶיךָ\" הָאָמוּר כָּן, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בַּיָּד, תֵּן בָּרֹאשׁ, מַה בַּיָּד, מָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע אֶחָד, אַף בָּרֹאשׁ, מָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע אֶחָד.", + "\"לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁהוּא בְתַלְמוּד תּוֹרָה. מִכָּן אָמָרוּ: (ברכות ג,ג) \"הַכֹּל חַיָּבִין בַּתְּפִלִּין, חוּץ מִנָּשִׁים וַעֲבָדִים\".", + "מִיכָל בַּת כּוּשִׁי הָיְתָה מַנַּחַת תְּפִלִּין. אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּיוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרְגָלִים. טְבִי עַבְדּוֹ שֶׁלְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַנִּיחַ תְּפִלִּין.", + "\"וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\". מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְכָל הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין.", + "(שמות יג,י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים יָמִימָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַקְּטַנִּים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּקְּטַנִּים וּבַגְּדוֹלִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַקְּטַנִּים וּבַגְּדוֹלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין. מִכָּן אָמָרוּ: (תוספתא חגיגה א,ב) \"קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין, הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ תְּפִלִּין.\"*הוא: אביו.", + "\"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת\", זוֹ חֻקַּת תְּפִלִּין. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ חֻקַּת תְּפִלִּין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֻקַּת כָּל הַמִּצְווֹת? אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בַּתְּפִלִּין.", + "\"מִיָּמִים יָמִימָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַלֵּילוֹת בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיָּמִים יָמִימָה\", בַּיָּמִים אַתְּ נוֹתֵן, וְאֵין אַתְּ נוֹתֵן בַּלֵּילוֹת.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיָּמִים יָמִימָה\", יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\". יֵשׁ יָמִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן, וְיֵשׁ יָמִים שֶׁאֵין אַתָּה נוֹתֵן, יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הוֹאִיל וְשַׁבָּת קְרוּיָה 'אוֹת', וּתְפִלִּין קְרוּיִין 'אוֹת', לֹא יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת, אוֹ יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת? אָמַרְתָּ, תִּדְחֶה שַׁבָּת, שֶׁהִיא קְרוּיָה 'אוֹת' וּ'בְרִית', לַתְּפִלִּין שֶׁאֵינָן קְרוּיוֹת אֶלָּא 'אוֹת' בִּלְבַד.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְשַׁבָּת קְרוּיָה 'אוֹת', וּתְפִלִּין קְרוּיוֹת 'אוֹת', לֹא יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת, אוֹ יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת? אָמַרְתָּ, תִּדְחֶה שַׁבָּת, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין, לַתְּפִלִּין, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן לֹא כָרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\", מַגִּיד שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נֶאֱמַר כָּן \"מִיָּמִים יָמִימָה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כה,כט) \"יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ\". מַה \"יָּמִים\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אַף \"יָמִימָה\" שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.", + "בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָן עוֹלָמִית.*עוֹלָמִית: לעולם. שַׁמַּי הַזָּקֵן אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁלַּאֲבִי אִמָּא." + ], + [ + "(שמות יג,יא) [\"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ.\"] \"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי\", זָכָה כְנַעַן שֶׁתִּקָּרֵא הָאָרֶץ עַל שְׁמוֹ. וְכִי מָה עָשָׂה כְנַעַן? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁשָּמַע כְּנַעַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמַד וּפִנָּה מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אַתָּה פִנִּיתָ מִפְּנֵי בָנַי, אַף אֲנִי אֶקְרָא אֶת הָאָרֶץ עַל שְׁמָךְ, וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ יָפָה כְּאַרְצָךְ. וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ אַפְרִיקֵי.*אַפְרִיקֵי: בימי רומא, זו טוניס והמגרב, שם נוסדה קרתגו, מושבה של צור הכנענית.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית י,טו) \"וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת.\" וְאוֹמֵר: (בראשית כג,ה-ו) \"וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ, אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם כִּבַּדְתֶּם אֶת יְדִידִי, אַף אֲנִי אֶקְרָא אֶת הָאָרֶץ עַל שִׁמְכֶם, וְאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ יָפָה מֵאַרְצְכֶם, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ אַפְרִיקֵי.", + "\"כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לָךְ? (שמות ו,ח) \"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יי.\"", + "\"וְלַאֲבֹתֶיךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ? בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר\"; בְּיִצְחָק מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כו,ג) \"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.\" בְּיַעֲקֹב מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כח,יג) \"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.\"", + "\"וּנְתָנָהּ לָךְ\", שֶׁלֹּא תְהֵי בְעֵינֶיךָ כִּירוּשַׁת אָבוֹת, אֶלָּא תְהֵי בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתוּנָה לָךְ.", + "(שמות יג,יב) [\"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיי, *פֶּטֶר: כינוי לבכור, על שם שהוא פוטר, מבקיע, את רחם אמו בצאתו החוצה ראשון. וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ, הַזְּכָרִים לַיי.\"] *שֶׁגֶר: ולדות של בהמות. \"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם\". אֵין הַעֲבָרָה אֶלָּא הַפְרָשָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר כז,ח) \"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.\"", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיי\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כז,לב) \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַיָּתוֹם בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם בַּעַל מוּם, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הֲרֵי הוּא נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר, יָתוֹם, שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר! וַהֲרֵי הַלָּקוּחַ יוֹכִיחַ,*הַלָּקוּחַ: הבהמה שקנו אותה ולא נולדה בעדר. שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵינוֹ נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר! הוּא יוֹכִיחַ עַל הַיָּתוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יְהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּלָּקוּחַ, שֶׁלֹּא נוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ, לְפִיכָךְ אֵינוֹ נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר, תֹּאמַר בַּיָּתוֹם, שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ, לְפִיכָךְ יְהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.", + "לֹא זָכִיתִי מִן הַדִּין, נֶאֱמַר כָּן 'עֲבָרָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'עֲבָרָה'; מָה 'עֲבָרָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו אֶלָּא בְחַיֵּי אִמּוֹ, אַף 'עֲבָרָה' הָאֲמוּרָה כָּן, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו אֶלָּא בְחַיֵּי אִמּוֹ. אִי מַה כָּן זְכָרִים, אַף לְהַלָּן זְכָרִים, תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\", אַחַת זְכָרִים וְאַחַת נְקֵבוֹת בְּמַשְׁמָע.", + "\"וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה\". אֵין פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֶלָּא שֶׁשִּׁגְּרַתּוּ אִמּוֹ. יְהֵי פָטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר.", + "\"אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַמּוֹכֵר עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ לַגּוֹי מַשְׁמָע,*עֹבֶר: עֻבָּר. מוֹצִיא אֲנִי אֶת הַמּוֹכֵר עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ לַגּוֹי, וּמֵבִיא אֲנִי אֶת הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלַּגּוֹי! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יט) \"אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלַּגּוֹי.", + "\"הַזְּכָרִים לַיי\". מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: רָחֵל שֶׁלֹּא בִכֵּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר \"הַזְּכָרִים לַיי\". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵי אֶפְשָׁר! אֶלָּא אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לַכֹּהֵן.", + "(שמות יג,יג) [\"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.\"] \"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\". \"בְשֶׂה\", לֹא בְעֵגֶל, לֹא בַחַיָּה, לֹא בִשְׁחוּטָה, לֹא בִטְרֵפָה, וְלֹא בַכִּלְאַיִם וְלֹא בַכּוֹי.*כּוֹי: יונק בעל גרה, איל הבר או ולד תיש וצביה. חכמים לא הכריעו אם הוא בהמה או חיה.", + "(שמות לד,כ) \"וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יח,טו) \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", פֶּטֶר חֲמוֹר אַתָּה פוֹדֶה, וְאֵין אַתָּה פוֹדֶה כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", פֶּטֶר חֲמוֹר אַתָּה פוֹדֶה, וְאֵין אַתְּ פּוֹדֶה שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְסוּת וְכֵלִים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", וּשְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְסוּת וְכֵלִים! אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר יח,טו) \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה\"? אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָן שֶׁפּוֹדִין בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן שֶׁמַּקְדִּישִׁין בְּהֵמָה טְמֵאָה לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּפוֹדִין אוֹתָהּ מֵהֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת.", + "\"וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ\". מִכָּן אָמָרוּ: (בכורות א,ז) \"מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ\", אִם אֵין אַתָּה פוֹדֵהוּ, עָרְפֵהוּ. הוֹאִיל וְאִבַּדְתָּ נִכְסֵי כֹּהֵן, אַף נְכָסֶיךָ יֹאבֵדוּ. וּמְנַיִן שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּן 'עֲרוּפָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'עֲרוּפָה'; מַה לְּהַלָּן אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, אַף כָּן אֲסוּרָה בַהֲנָיָה.", + "\"וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר יח,טז) \"וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה\", כְּלָל; \"בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ\", פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"כֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל בַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ, לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בַּנְּכָסִין הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֲנִי, אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת. מִכָּן אָמָרוּ: (דומה ל-בכורות ח,ח) 'בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם, חוּץ מֵעֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת וְהֶקְדֵּשׁוֹת.' רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם.", + "\"וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.\" הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְכוֹרוֹת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים, מְנַיִן שֶׁחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן? תִּלְמֹד לוֹמַר \" וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יג,טו) \"וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה\". מְנַיִן אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, פְּדֵה אֶת בְּנָךְ, וְלַמֵּד אֶת בְּנָךְ תּוֹרָה, אִם לָמַדְתָּ עַל תַּלְמוּד תוֹרָה, שֶׁאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, מְלַמֵּד הוּא אֶת עַצְמוֹ, כָּךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, מְלַמֵּד הוּא אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּפְּדִיָּה, שֶׁאֵינָהּ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל, לְפִי כָךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, לֹא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ! וַהֲרֵי מִילָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵינָהּ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא מָלוֹ אָבִיו, מָל הוּא אֶת עַצְמוֹ. כָּךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּמִּילָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁאִם לֹא מָלוֹ אָבִיו, הוּא מָל אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּפְּדִיָּה, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, לְפִי כָךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, לֹא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ! אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ, וְאָדוּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן: לֹא הֲרֵי מִילָה כַּהֲרֵי תַלְמוּד, וְלֹא הֲרֵי תַלְמוּד כַּהֲרֵי מִילָה, וְלֹא זֶה וָזֶה כַּהֲרֵי פְדִיָּה, וְלֹא הֲרֵי פְדִיָּה כַּהֲרֵי זֶה וָזֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, כָּל שֶׁהִיא מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן, שֶׁאִם לֹא עָשָׂה לוֹ אָבִיו, הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ. אַף כָּל שֶׁהוּא מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן כָּךְ, אִם לֹא עָשָׂה לוֹ אָבִיו, הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה מאד לתוספתא קידושין א,ח) 'מִן הַתּוֹרָה, חַיָּב אָדָם לָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלִפְדּוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה, וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה.' רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אַף לְלַמְּדוֹ שַׁיִט. רַבִּי אוֹמֵר: אַף יִשּׁוּב מְדִינָה.", + "(שמות יג,יד) [\"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\"] \"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר\". יֵשׁ מָחָר עַכְשָׁו, וְיֵשׁ מָחָר לְאַחַר זְמַן. \"מָחָר לֵאמֹר\", מָה זֹאת? הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן; (שמות ח,יט) \"מָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה\", הֲרֵי מָחָר עַכְשָׁו. (שמות יז,ט) \"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב\", הֲרֵי מָחָר עַכְשָׁו; (יהושע כב,כד) \"מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ\", הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן. (דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\"", + "נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, אַרְבָּעָה בָנִים הֵם: אֶחָד חָכָם, אֶחָד טִפֵּשׁ, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. חָכָם מַה הוּא אוֹמֵר? (דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ\" אוֹתָנוּ? אַף אַתָּה, פְּתַח לוֹ בְהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֱמֹר לוֹ: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֶפִּיקוֹמוֹן.*אֶפִּיקוֹמוֹן. epikõmon: מה שֶׁבָּא אַחַר הסעודה, קינוח. טִפֵּשׁ, \"לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\" רָשָׁע אוֹמֵר (שמות יב,כו) \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, אַף אַתְּ, הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל, אֱמֹר לוֹ: (שמות יג,ח) \"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", לִי, וְלֹא לָךְ! אִלּוּ הָיִיתָ שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל. וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, אַתְּ פְּתַח לוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.\"", + "(דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם הָיְתָה חֲבוֹרָה שֶׁלַּחֲכָמִים אוֹ שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח עַד חֲצוֹת? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\"", + "(שמות יג,טו) [\"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיי כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\"] \"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵאֵלָיו! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יא,י) \"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.\"", + "\"וַיַּהֲרֹג יי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיי כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\" מִכָּן אָמָרוּ: זוֹבְחִין בְּכוֹרֵי בְהֵמָה כְּנֶגֶד בְּכוֹרֵי בְהֵמָה, וּפוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם כְּנֶגֶד בְּכוֹרֵי אָדָם.", + "(שמות יג,טז) \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם.\" בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת מַזְכִּיר פָּרָשַׁת תְּפִלִּין: (שמות יג,ב) \"קַדֶּשׁ לִי\", (שמות יג,יא) \"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ\", (דברים ו,ד) \"שְׁמַע\", (דברים יא,יג) \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ\". מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת תְּפִלִּין, אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת: שֶׁלַּיָּד הֵן כֶּרֶךְ אֶחָד אַרְבַּע פָּרָשׁוֹת, שֶׁלָּרֹאשׁ הֵן אַרְבַּע טוֹטָפוֹת, וְאֵלּוּ הֵן:*טוטפת: תכשיט על המצח. \"קַדֶּשׁ לִי\", \"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ\", \"שְׁמַע\", \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ\". כּוֹתְבָן כְּסִדְרָן, וְאִם כְּתָבָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנֵזוּ. חַסְלַת מַסֶּכְתָּה דְפֶסַח." + ] + ], + "Tractate Vayehi Beshalach": [ + [ + "(שמות יג,יז) [\"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.\"] \"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם\". אֵין שִׁלּוּחַ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לִוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,טז) \"וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם\". (בראשית כו,לא) \"וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק\". הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"גַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ\", הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר: (שמות ח,כד) \"אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר\". מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (דברים כג,ח) \"לֹא תְתַעֵב מִצְרִי\". הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"לֹא יָדַעְתִּי אֶת יי\", הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר: (שמות יד,כה) \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (ישעיה יט,יט) \"בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיי בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיי.\" הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"מִי יי אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?\" הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ט,כז) \"יי הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים.\" וּמַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? שֶׁנִּתַּן לָהֶם מְקוֹם קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ\".", + "\"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים\". אֵין נִחוּם בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא נִהוּג, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,כא) \"נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.\" (תהלים עח,יד) \"וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם\".", + "\"דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא\". קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: (שמות ג,יב) \"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.\" דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה הַדֶּרֶךְ לַחְזֹר לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ח,כג) \"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר\". דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כא,כג) \"וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי\". וַעֲדַיִן נֶכְדּוֹ קַיָּם. דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה מִלְחָמָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה. דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\" , בְּקָרוֹב יָרְשׁוּ כְּנַעֲנִיִּים אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,טז) \"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: כָּל שֶׁכֵּן לֹא הֱבִיאָן הַמָּקוֹם בַּפְּשׁוּטָה, אֶלָּא אָמַר הַמָּקוֹם: אִם מַכְנִיס אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ עַכְשָׁו, מִיָּד מַחְזִיקִין הֵן אָדָם בְּשָׂדֵהוּ, אָדָם בְּכַרְמוֹ, וְהֵן בְּטֵלִין מִן הַתּוֹרָה. אֶלָּא אֲנִי מַקִּיפָן בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין מָן וְשׁוֹתִין מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה נִבְלֶלֶת בְּגוּפָן. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וּשְׁנִיִּין לָהֶן אוֹכְלֵי תְרוּמָה. דָּבָר אַחֵר: כָּל שֶׁכֵּן לֹא הֱבִיאָן הַמָּקוֹם בַּפְּשׁוּטָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כְנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמְדוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הַזְּרָעִים, וְקָצְצוּ אֶת הָאִילָנוֹת, וְסָתְרוּ אֶת הַבִּנְיָנוֹת, וְסָתְמוּ אֶת הַמַּעְיָנוֹת.*הַבִּנְיָנוֹת: בנוסח הגניזה: הביניות. אָמַר הַמָּקוֹם: לֹא הִבְטַחְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶן שֶׁאֲנִי מַכְנִיסָן לְאֶרֶץ חֲרֵבָה, אֶלָּא לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָל טוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ו,יא) \"וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ\", אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מַקִּיפָן בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ כְנַעֲנִים וִיתַקְּנוּ מַה שֶּׁקִּלְקֵלוּ.", + "\"כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה\". זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵקִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,מה) \"וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה.\" דָּבָר אַחֵר: \"כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה\". זוֹ מִלְחֶמֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז,כ) \"וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עח,ט) \"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים עח,י) שֶׁ\"לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.\" עָבְרוּ עַל הַקֵּץ וְעָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יִרְאוּ עַצְמוֹת אֲחֵיהֶם מֻשְׁלָכִין בִּפְלֶשֶׁת, וְיַחְזְרוּ לָהֶם. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ עֲקוּמָה, אָמְרוּ: (במדבר יד,ד) \"נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה\", אִלּוּ הֱבִיאָן בַּפְּשׁוּטָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!", + "(שמות יג,יח) [\"וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר\", מִפְּנֵי מָה? כְּדֵי לַעֲשׁוֹת לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"דֶּרֶךְ\", לְיַגְּעָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכ,כד) \"עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, קִצַּר יָמָי.\" \"הַמִּדְבָּר\", לְצָרְפָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טו) הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא\". \"יַם סוּף\", לְנַסּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,ז) \"אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ, לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ, וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"דֶּרֶךְ\", כְּדֵי לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כט) \"בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ\", וְאוֹמֵר: (משלי ו,כג) \"כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.\" \"הַמִּדְבָּר\", כְּדֵי לְהַאֲכִילָן אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טז) \"הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ\". \"יַם סוּף\", כְּדֵי לַעֲשׁוֹת לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כא-כב) \"שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם, נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קו,ט) \"וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף, וַיֶּחֱרָב, וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר.\"", + "\"וַחֲמֻשִׁים\", אֵין חֲמֻשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְהוֹשֻׁעַ ד יג,יד) \"וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא\". דָּבָר אַחֵר: \"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ\", אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת.", + "רַבִּי נְהוֹרַי אוֹמֵר: הָעֲבוֹדָה! לֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טו,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ\". וְאוֹמֵר: (שמות א,ו) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ, וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם \", שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָנִים בְּכֶרֶס אֶחָד, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ! הָעֲבוֹדָה! לֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, אֶלָּא שֶׁמֵּתוֹ הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם. אֵימָתַי מֵתוּ? בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי הָאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.\" שֶׁהָיוּ קוֹבְרִין אֶת מֵתֵיהֶן. וְהוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ, שֶׁלֹּא רָאוּם אוֹיְבֵיהֶם וְשָׂשׂוּ בְמַפָּלָתָם.", + "(שמות יג,יט) [\"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.\"] \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ\", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי י,י) \"חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת\". וְכִי מְנַיִן הָיָה מֹשֶׁה יוֹדֵעַ אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו,מו) \"וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח.\" אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אֲשֶׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, וְהִיא הֶרְאַת לְמֹשֶׁה אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ לוֹ הַמִּצְרִיִּים אָרוֹן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, וְשִׁקְּעוּהוּ בְתוֹךְ נִילוּס. בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל הַנִּילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, צָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתָךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ! (על פי יְהוֹשֻׁעַ ב,יז) וְצָף אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּנְטָלוֹ מֹשֶׁה.", + "אַל תִּתְמַהּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (מלכים ב ו,ה) \"וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם, וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ אֲדֹנִי, וְהוּא שָׁאוּל.\" וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: אָנָה נָפָל? וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם; וַיִּקְצָב עֵץ, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. וַיֹּאמֶר: הָרֶם לָךְ! וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.\" וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֱלִישָׁע, תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּאֵלִיָּהוּ, הֵצִיף הַבַּרְזֶל, קַל וָחֹמֶר בְּמֹשֶׁה רַבּוֹ שֶׁלְּאֵלִיָּהוּ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּקָּפִּיטוֹלִין שֶׁלְּמִצְרָיִם קְבָרוּהוּ, בֵין הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר:*קָפִּיטוֹלִין. capitolium: קפיטול, גבעה מקודשת. \"וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.\" וְכִי מְנַיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה אֵיזֶה הוּא אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף? הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד בֵּין הָאֲרוֹנוֹת, צָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתָךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ! (על פי יְהוֹשֻׁעַ ב,יז) מִיָּד זָע וְנִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף וּנְטָלוֹ וּבָא לוֹ.", + "לְלַמְּדָךְ שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁהָאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. מִרְיָם הִמְתִּינָה לוֹ לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" וְהַמָּקוֹם עִכֵּב לָהּ בַּמִּדְבָּר הָאָרוֹן וְהַשְּׁכִינָה, וְכֹהֲנִים, וּלְוִיִּם, וְשִׁבְעָה עֲנָנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,טו) \"וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם\". יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, שֶׁאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ,ז-ט) \"וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו, רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים, וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה. מֹשֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,יט) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ\". מִי לָנוּ גָּדוֹל כְּמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד,ו) \"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.\"", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעִם יַעֲקֹב עָלוּ עַבְדֵּי פַּרְעֹה וְזִקְנֵי בֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ,ז) \"וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְעִם יוֹסֵף עָלוּ הָאָרוֹן וְהַשְּׁכִינָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְשִׁבְעָה עֲנָנֵי הַכָּבוֹד. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף עִם אֲרוֹן חַי עוֹלָמִים, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹאֲלִין יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶן: וְכִי מַה טִּיבָן שֶׁלִּשְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: זֶה אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּמֵת, וְזֶה אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּחַי עוֹלָמִים. וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: מַה טִּיבוֹ שֶׁלְּאֲרוֹנוֹ שֶׁלַּמֵּת מְהַלֵּךְ עִם אֲרוֹן חַי עוֹלָמִים? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: הַמֵת הַמֻּנָּח בְּאָרוֹן הָזֶה קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמֻּנָּח בְּאָרוֹן זֶה.", + "כָּתוּב (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית נ,יט) \"הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?\" כָּתוּב (שמות כ,ב) \"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מב,יח) \"אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא\". כָּתוּב (שמות כ,ו) \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מב,טז) \"חֵי פַרְעֹה!\" כָּתוּב (שמות כ,ז) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מג,טז) \"וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן\", וְאֵין 'הָכֵן' אֶלָּא שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ\". כָּתוּב (שמות כ,יא) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב: (בראשית לז,יג) \"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי.\" כָּתוּב (שמות כ,יב) \"לֹא תִרְצָח\", לֹא רָצַח לְפוֹטִיפַר. (שמות כ,יב) \"לֹא תִנְאָף\", לֹא נָאַף בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁלְּפוֹטִיפַר. (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\", לֹא גָנַב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מז,יד) \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.\" (שמות כ,יב) \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\", וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם דְּבָרִין שֶׁהֵן אֱמֶת, לֹא הִגִּיד לְאָבִיו, דְּבָרִים שֶׁלְּשֶׁקֶר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (שמות כ,יג) \"לֹא תַחְמֹד\", לֹא חָמַד אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּפוֹטִי פֶרַע. (ויקרא יט,יז) \"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ\", (בראשית נ,כא) \"וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם\". (ויקרא יט,יח) \"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר\", (בראשית נ,כ) \"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה\". (ויקרא כה,לה) \"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ\", (בראשית מז,יב) \"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו\".", + "", + "\"כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ\", הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה הִשְׁבִּיעַ אֶת אֶחָיו, וְלֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו? אֶלָּא אָמַר, אִם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶת בָּנַי, אֵין הַמִּצְרִים מַנִּיחִין אוֹתָם. וְאִם אוֹמְרִין לָהֶן: אָבִינוּ הֶעֱלָה אֶת אָבִיו, הֵן אוֹמְרִין לָהֶן: אֲבִיכֶם, מֶלֶךְ הָיָה! לְפִיכָךְ הִשְׁבִּיעַ אֶת אֶחָיו, וְלֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו.", + "אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: אָבִי יָרַד כָּן לִרְצוֹנוֹ, וַאֲנִי הֶעֱלֵתִיו עַל כָּרְחוֹ. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁגְּנַבְתּוּנִי, לְשָׁם תַּחְזִירוּנִי! וְכֵן עָשׂוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כד,לב) \"וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה,*קְשִׂיטָה: דבר של ערך שאפשר לקנות בו. בתרגום השבעים תרגמו \"כבשים\". וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לַנַּחֲלָה.\"", + "\"פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם\", פָּקַד אֶתְכֶם בְּמִצְרַיִם, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בְּיַם סוּף. פָּקַד אֶתְכֶם עַל הַיָּם, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר. פָּקַד אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן. פָּקַד אֶתְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִתְּכֶם\", כְּשֶׁתְּהוּ עוֹלִין. וּמְנַיִן אַף עַצְמוֹת שְׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר \"מִזֶּה אִתְּכֶם.\"", + "(שמות יג,כ) \"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.\" מָה אֵתָם מָקוֹם, אַף סֻכּוֹת מָקוֹם. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין סֻכּוֹת אֶלָּא עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ד,ה) \"וּבָרָא יי עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה\", וְאוֹמֵר: (ישעיה ד,ה) \"כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה.\" אֵין לִי אֶלָּא לְשֶׁעָבַר, לֶעָתִיד לָבֹא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם\", וְאוֹמֵר: (ישעיה לה,י) \"וּפְדוּיֵי יי יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם\".", + "(שמות יג,כא) \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.\" \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\". נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: שִׁבְעָה עֲנָנִים הֵם: \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\", (במדבר יד,יד) \"וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן\", (במדבר ט,יט) \"וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן\", (שמות מ,לו-לח) \"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן\", \"וְאִם לֹא יַעֲלֶה הֶעָנָן\", \"כִּי עֲנַן יי עַל הַמִּשְׁכָּן\". הָא שִׁבְעָה עֲנָנִים הֵם. אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה, וְאֶחָד לְמַטָּה, אֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם. כָּל הַנָּמוּךְ, מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַגָּבוֹהַּ מְמַכְּכוֹ,*מְמַכְּכוֹ: מנמיכו. שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מ,ד) \"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.\" וְהָיָה מַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מְכַבֵּד*מְכַבֵּד: מטאטא. וּמְרַבֵּץ*מְרַבֵּץ: מפזר מים על הרצפה כדי שלא תעלה אבק. לִפְנֵיהֶם.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עֲנָנִים הָיוּ: שְׁנַיִם שְׁנַיִם לְכָל רוּחַ וְרוּחַ, שְׁנַיִם מִלְּמַעְלָה וּשְׁנַיִם מִלְּמַטָּה, וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַרְבָּעָה: אֶחָד לִפְנֵיהֶם וְאֶחָד לְאַחֲרֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנַיִם.", + "\"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\", לְלַמְּדָךְ שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. אַבְרָהָם לִוָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,טז) \"וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם\", וְהַמָּקוֹם לִוָּה אֶת בָּנָיו בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\". בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ד) \"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם\", וְהַקֹּדֶשׁ הֶעֱלָה לְבָנָיו אֶת הַבְּאֵר בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ!\" בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ה) \"וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם\", וְהַקֹּדֶשׁ הוֹרִיד לְבָנָיו אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: (בראשית יח,ז) \"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב\", וְהַקֹּדֶשׁ הֵגֵז לְבָנָיו שְׂלָו בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,לא)*הֵגֵז: העביר במעוף. \"וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יי, וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם\". בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: (בראשית יח,ד) \"וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.\" וְהַקֹּדֶשׁ פָּרַשׂ לְבָנָיו שִׁבְעָה עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,לט) \"פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה\". בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ח) \"וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם\", וְהַקֹּדֶשׁ הֵגֵן עַל בָּתֵּי בָּנָיו בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יִנָּגְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כג) \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\".", + "\"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\". אֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יי\". וְאוֹמֵר: (ישעיה ו,ג) \"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים*הַקָּדִים: המזרח. וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\"?", + "אָמַר רַבִּי: אַנְטוֹנִינוּס,*אַנְטוֹנִינוּס: Antoninus קיסר רומי שרבי יהודה הנשיא היה מיודד אתו, כנראה Marcus Aurelius Antoninus Augustus, המכונה Antoninus במקורות של התקופה. פְּעָמִים שֶׁהוּא דָן עַל בֵּמָה*בֵּמָה. bema: בית המשפט. וּמַחְשִׁיךְ, וְהָיוּ בָנָיו מַחְשִׁיכִין אֶצְלוֹ. אַחַר שֶׁנִּפְטַר מִן הַבֵּמָה, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַפָּנָס וּמֵאִיר לִפְנֵי בָנָיו. וְהָיוּ גְּדוֹלֵי מַלְכוּת קְרֵבִין אֶצְלוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: אָנוּ נוֹטְלִין אֶת הַפָּנָס וְנָאִיר לִפְנֵי בָנֶיךָ! וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָאו מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיִּטֹּל אֶת הַפָּנָס וְיָאִיר לִפְנֵי בָנַי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם חִבָּתָן שֶׁלְּבָנַי, שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִים עִמָּהֶן בְּכָבוֹד! וְכָךְ הוֹדִיעַ הַמָּקוֹם חִבָּתָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁתְּהוּ נוֹהֲגִין עִמָּהֶם בְּכָבוֹד.", + "כָּךְ הוֹדִיעַ הַקֹּדֶשׁ חִבָּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁיְּהוּ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד. וְאֵינָן נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתָן מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ! וּלְעִנְיַן כָּךְ הוּא אוֹמֵר: (יואל ד,ב) \"וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט\". יָכֹל עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ.\" וְאוֹמֵר: (יואל ד,יט) \"מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה, וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה\". מִפְּנֵי מָה? \"מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: (יואל ד,כ) \"וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר.\" וְאוֹמֵר: (יואל ד,כא) \"וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי, וַיי שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן\".", + "(שמות יג,כב) \"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעֲדַיִן עַמּוּד עָנָן קַיָּם, הָיָה עַמּוּד הָאֵשׁ צָמֵחַ. דָּבָר אַחֵר: (שמות יג,כב) בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה, בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁעַד שֶׁעַמּוּד עָנָן קַיָּם, יְהֵא עַמּוּד הָאֵשׁ צָמֵחַ." + ], + [ + "(שמות יד,א-ב) [\"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם.\"] \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ\". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לְשָׁעָה. רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\". מַה חִירוֹת הַלָּלוּ? לֹא הָיוּ מְשֻׁפָּעוֹת, אֶלָּא גְּדוּרִיּוֹת,*גְּדוּרִי: בידיים ריקות. לֹא הָיוּ תְּרוּטוֹת,*תָּרוּט: ישר. אֶלָּא מֻקָּפוֹת,*מֻקָּף: מעוגל. לֹא הָיוּ עֲגֻלּוֹת, אֶלָּא מְרֻבָּעוֹת, לֹא הָיוּ מַעֲשֵׂה אָדָם, אֶלָּא מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם. וְעֵינַיִם לֹא לָהֶן מְפֻתָּחוֹת, וּכְמִין זָכָר וּנְקֵבָה הָיוּ. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַחִירֹת מִצַּד זֶה, וּמִגְדֹּל מִצַּד זֶה, וְהַיָּם לִפְנֵיהֶם, וּמִצְרִיִּין מֵאֲחוֹרֵיהֶם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פִּי הַחִירֹת\", אֵין חִירוֹת אֶלָּא מְקוֹם חֵרוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּין, מְקוֹם אִטְלִיס, מְקוֹם בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵן.*אִטְלִיס. חנויות, דוכנים. מן katálusis: חאן, מקום חניה לנוסעים. לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת \"פִּתֹם\", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א,יא) \"וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.\" חָזְרוּ לִקְרוֹת אוֹתָהּ \"פִּי הַחִירֹת\", שֶׁמְּאַחֶרֶת אֶת עוֹבְדֶיהָ.", + "נָסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת, וּמִסֻּכּוֹת לְאֵתָם, וּמֵאֵתָם לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת. נָסְעוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּבַשַּׁבָּת, וּבְאֶחָד וּבַשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁהוּא רְבִיעִי לִנְסִיעָתָן. הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנִין אֶת כְּלֵיהֶם, וּמַצִּיעִין אֶת בְּהֶמְתָּן לָצֵאת. אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין:*אַקְטוֹרִין. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. הִגִּיעָה פְּרוֹתֶסְמִיָה שֶׁלָּכֶן לַחְזֹר לְמִצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,יח)*פְּרוֹתֶסְמִיָה. prothesmía [hēméra]: יום שנקבע מראש. \"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַיי אֱלֹהֵינוּ\". אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: וּכְשֶׁיָּצָאנוּ, בִּרְשׁוּת פַּרְעֹה יָצָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\". אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין: רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, סוֹפְכֶם לְקַיֵּם דִּבְרֵי מַלְכוּת! עָמְדוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, הִכּוּ מֵהֶם, פָּצְעוּ מֵהֶם, הָרְגוּ מֵהֶם. הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: חִזְרוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם! כֵּיוָן שֶׁתָּקְעָה קֶרֶן לַחְזֹר, הִתְחִילוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְתַלְּשִׁין שְׂעָרָן וּמְקָרְעִין כְּסוּתן, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: מִפִּי הַקֹדֶשׁ נֶאֱמַר לִי שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ב) \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\".", + "\"בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם\". שָׁם הָיְתָה גְּדֻלָּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שָׁם הָיְתָה תִפְאַרְתָּם, שָׁם הָיְתָה מַיוּמָס שֶׁלָּהֵם,*maioumâs: חג יווני-רומי שחגגו על שפת הים. שָׁם כָּנַס יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מז,יד) \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.\"", + "\"לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן\". בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת,*הַיִּרְאוֹת: האלילים. בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (איוב יב,כג) \"מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם.\"*מַשְׂגִּיא: מרומם. \"נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם.\" בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִים.", + "(שמות יד,ג) \"וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר!\" אֵין \"נְבֻכִים\" אֶלָּא מְטֹרָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל א,יח) \"מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר\". דָּבָר אַחֵר: \"נְבֻכִים\", אֵין נְבוּכִין אֶלָּא מְעֻרְבָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ג,טו) \"וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, מֹשֶׁה הִטְעָן, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן מוֹלִיכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ג) \"נְבֻכִים\", וְאֵין נְבוּכִים אֶלָּא מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מט) \"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, הַר נְבוֹ\". דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,א) \"וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ\". דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִנְפֹּל בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,כט) \"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם\".", + "\"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר.\" כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם סוֹעֵר וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַמִּדְבָּר. זִמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחוֹת אוֹתָן לַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: \"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר.\" וְאֵין סְגִירָה אֶלָּא חָיָה רָעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ו,כג)** אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְסָגַר פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא פָּגְעוּ בִי. \"אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי\".", + "(שמות יד,ד) [\"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי, וַיַּעֲשׂוּ כֵן.\"] \"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה\", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף אִם לֹא לִרְדֹּף. \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\". פַּרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת: כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (בראשית ז,כג) \"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם\". כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (דברים יג,טז) \"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהוּא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.\" כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (במדבר ה,כו) \"וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ\",*צָבְתָה: התנפחה. מֵאֵבֶר שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\", פַֹרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹבָה מְרֻבָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם נִפְרָע מִן הַמִּצְרִים, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סו,יט) \"וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם, תַּרְשִׁישׁ, פּוּל וְלוּד, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מה,יד) \"כֹּה אָמַר יי: יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים, אַנְשֵׁי מִדָּה,*סְבָאִים: עם מבני כוש גבוהי קומה, השוכנים באתיופיה או בדרום ערב. עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ, אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ, בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ, אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים.\" וְאַחֲרָיו מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה מה, טו) \"אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל לח,כב) \"וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם, וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ,*אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ: ברד. אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו, וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.\" וְאַחַר כָּךְ: (יחזקאל לח,כג) \"וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יי.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ג) \"וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ד) \"שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת, מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה.\" מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים עו,ב) \"נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.\"", + "\"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי\". לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֶת יי, אֲבָל כָּן \"וְיָדְעוּ מִצְרָיִם כִּי אֲנִי יי\".", + "\"וַיַּעֲשׂוּ כֵן\", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'הֵיאָךְ אָנוּ חוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵינוּ?' שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר לֵב טַף וְנָשִׁים שֶׁעִמָּם. דָּבָר אַחֵר: \"וַיַּעֲשׂוּ כֵן.\" אָמְרוּ, רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, אֵין לָנוּ אֶלָּא דִבְרֵי בֶן עַמְרָם!", + "(שמות יד,ה) [\"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\"] \"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם\". מִי הִגִּיד לוֹ? הָאַקְטוֹרִין שֶׁלּוֹ.*אַקְטוֹר. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּיָדוֹכָיוֹת הָיוּ לוֹ.*דְּיָדוֹכָיוֹת. diádokhos: מחליף, משמר עולה אחרי הקודם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עֲמָלֵק הַגִּיד לוֹ.", + "\"כִּי בָרַח הָעָם\". וְכִי בּוֹרְחִים הָיוּ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי בָרַח הָעָם\"? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁהִכּוּ אֶת הָאַקְטוֹרִין, הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה, אָמְרוּ לוֹ: הִכּוּ מִמֶּנּוּ, פָּצְעוּ מִמֶּנּוּ, הָרְגוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא מִחָה אָדָם בְּיָדָם! אֵין לָהֶם לֹא מוֹשֵׁל וְלֹא שָׂר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ל,כז) \"מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.\"", + "\"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\" לְשֶׁעָבַר: (שמות י,ז) \"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ?\" וְעַכְשָׁו: \"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\" אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ! אוֹ אִלּוּ לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ, וְלֹא נִטַּל מָמוֹנֵנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ!", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָּג מִן הַשּׁוּק! יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָּג מַבְאִישׁ.*מַבְאִישׁ: מסריח. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה שֶׁתֹּאכַל אֶת הַדָּג, אוֹ שֶׁתִּלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ שֶׁתִּתֵּן מֵאָה מָנֶה! אָמַר: הֲרֵינִי אוֹכֵל. הִתְחִיל לֹאכַל, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן. נִמְצָא אוֹכֵל אֶת הַדָּג, וְלוֹקֶה, וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נֶעֱשָׂה לְמִצְרַיִם: לָקוּ, וְשִׁלְּחוּ, וְנִטַּל מָמוֹנָם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יד,ה) \"וַיֵּהָפֵךְ\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בָּטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר \"מֵעָבְדֵנוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"מֵעָבְדֵנוּ.\" אָמְרוּ, עַכְשָׁו יְהוּ כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מַקִּישׁוֹת עָלֵינוּ וְאוֹמְרִים: וּמָה, אִם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִרְשׁוּתָם, הִנִּיחוּם וְהָלְכוּ לָהֶם! עַכְשָׁו, הֵיאָךְ שׁוֹלְחִים לַאֲרַם נַהֲרָיִם וְלַאֲרַם צוֹבָא פְּקִידִים וְשָׂרֵי מִסִּים לְהָבִיא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לְכָךְ, \"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה\". לְלַמְּדָךְ שֶׁהָיָה פַרְעֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהָיוּ לוֹ שִׁלְטוֹנִין עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (תהלים קה,כ-כא) \"שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ.\" וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.", + "בְּמַלְכֵי אַשּׁוּר, מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה י,יד) \"וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי, וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף.\"", + "בְּמַלְכֵי בָבֶל, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כז,י) \"וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל\".", + "בְּמַלְכֵי מָדַי, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ו,כו) \"בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא, שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא!\"*אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ כָּתַב: לְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בְּכָל הָאָרֶץ, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה!.", + "בְּמַלְכֵי יָוָן, מַה הוּא אוֹמֵר? (דניאל ז,ב-ו) \"חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא, וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא. קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּהּ, וּנְטִילַת מִן אַרְעָא, וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה, דָּמְיָה לְדֹב, וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ, וְכֵן אָמְרִין לַהּ: קוּמִי, אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא! בָּאתַר דְּנָה, חָזֵה הֲוֵית, וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ, וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ.\"*רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנִי עִם הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל. וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹלוֹת מִן הַיָּם, שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה כְאַרְיֵה, וּכנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ. רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הֻעַמְדָה, וְלֵב אָדָם נִתַּן לָהּ. וְהִנֵּה חַיָּה אֲחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הֻעַמְדָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכָךְ אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר הַרְבֵּה. אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהִנֵּה אֲחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ כְּנָפַיִם אַרְבַּע שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּ, וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּה, וְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ.", + "בְּמַלְכוּת רְבִיעִית, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ז,כג) \"כֵּן אֲמַר: חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה, תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא, וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ.\"*כָּךְ אָמַר: הַחַיָּה הָרְבִיעִית, מַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּהְיֶה שׁוֹנָה מִכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְתֹאכַל כָּל הָאָרֶץ וּתְדוּשֶׁנָּה וְתִשְׁחְקָהּ. הָא לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל, שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר: \"וַיֵּהָפֵךְ\", אָמְרוּ, לֹא בִשְׁבִילָן הָיְתָה הַטּוֹבָה בָּאָה עָלֵינוּ?", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפַל לוֹ בֵּית כּוֹר בִּירוּשָׁה, וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. הָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וּפָתַח בָּהּ מַעְיָנוֹת, וְנָטַע בָּהּ גַנּוֹת וּפַרְדְּסִים. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׂה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ! עֲלֵיהֶם פֵּרַשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ד,יג) \"שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"מַה זֹּאת עָשִׂינוּ?\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפְלָה לוֹ פְּלָטוֹרִין בִּמְדִינַת הַיָּם בִּירוּשָׁה,*פְּלָטוֹרִין. praetorium: ארמון. וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וַחֲפָרָהּ, וּמָצָא בָהּ תֵיסַוְרָיוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב*תֵיסַוְרָיוֹת. thēsaurós: מטמון, אוצר. וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׁה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\"", + "(שמות יד,ו) [\"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ.\"] \"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ\". הוּא בְּיָדוֹ אֲסָרוֹ. דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת עוֹמְדִים, וַאֲחֵרִים מַצִּיעִין לָהֶם,*מַצִּיעִין: פורשים שמיכה כאוכף על הסוס. אֲבָל כָּן הוּא בְיָדוֹ אֲסָרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְדוֹלֵי מַלְכוּת שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַצִּיעַ לְעַצְמוֹ, עָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהִצִּיעַ לְעַצְמוֹ.", + "אַרְבָּעָה אָסְרוּ בְשִׂמְחָה. אַבְרָהָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\" יוֹסֵף אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,כט) \"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו עוֹד.\" בִּלְעָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כב,כא) \"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב.\" פַּרְעֹה אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ\". תָּבֹא חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לַעֲשׁוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ בִּלְעָם לֵילֵךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל! תָּבֹא אֲסָרָה שֶׁאָסַר יוֹסֵף לַעֲלוֹת לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו, וְתַעֲמֹד עַל אֲסָרָה שֶׁאָסַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! דָּבָר אַחֵר: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: תָּבֹא חֶרֶב יָד וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד! תָּבֹא חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה פַּרְעֹה לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"", + "\"וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ\", לְקָחָן עִמּוֹ בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת מְנַהֲגִין בַּסּוֹף, וְחַיְלוֹתֵיהֶם מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי אֲקַדֵּם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,י) \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". דֶּרֶךְ מְלָכִים, כָּל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ; אֲנִי אֶשְׁוֶה לָכֶם בַּבִּזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם אוֹצְרוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּמְחַלֵּק לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ו) \"וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ\", לְקָחָם עִמּוֹ בִדְבָרִים.", + "(שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? אִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלַּמִצְרִים הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ו) \"וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם\"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּפַרְעֹה הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ג) \"הִנֵּה יַד יי הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה\"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות י,כו) \"וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה\"! מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ט,כ) \"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵם הָיוּ תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הַיָפֶה שֶׁבַּגּוֹיִם, הֲרֹג! וְהַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁין, רָצוֹץ אֶת רֹאשׁוֹ!*רָצוֹץ: נַפֵּץ!.", + "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: בֹּא וּרְאֵה עָשְׁרָהּ וְגָדְלָהּ שֶׁלְּמַלְכוּת חַיֶּבֶת זוֹ! שֶׁאֵין לָהּ נוּמֵירוֹן אַחַת בְּטֵלָה,*נוּמֵירוֹן. numerus: חטיבה צבאית. שֶׁכֻּלָּן רָצוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּכְנֶגְדָּן, שֶׁלְּמִצְרָיִם כֻּלָּן עוֹמְדוֹת בְּטֵלוֹת.", + "\"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", אֵין שָׁלִישִׁים אֶלָּא גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כג,כג) \"שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", שֶׁהָיוּ מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן.*מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן: מצויידים בנשק פי שלושה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: זֶה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעַל הַמֶּרְכָּבָה. לְשֶׁעָבַר, לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנַיִם, וּפַרְעֹה הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, בִּשְׁבִיל לְמַהֵר לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אַנְטוֹנִינוּס הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם\", שְׁלֹשָׁה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשִׁים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּמְנַיִן הָיָה פַרְעֹה יוֹדֵעַ כַּמָּה מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה? אֶלָּא הוֹצִיא טוֹמוֹסִין שֶׁלָּהֶן,*טוֹמוֹסִין. רישומי מִפְקָד. tómos: חתיכה, כרך של ספר. וּלְפִי הַטּוֹמוֹסִין, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים.*חֲיָלִים: גדודי צבא. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר דָּרַשׁ רַבִּי יִרְמְיָה: (דברי הימים ב יד,י) \"וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי, בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת\". וּלְפִי מֶרְכָּבוֹת, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים. דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", עַל מְנָת לְכַלּוֹת. לְשֶׁעָבַר, (שמות א,כב) \"כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד\", אֲבָל כָּן, \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", עַל מְנָת לְכַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\".", + "(שמות יד,ח) [\"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.\"] \"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה\", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף, אִם לֹא לִרְדֹּף.", + "\"וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה אֻמָּה אַחֶרֶת, לֹא הָיָה פַרְעֹה רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ.", + "\"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְנָאֲצִים וּמְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים,*מְנָאֲצִים: מקללים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל מְרוֹמְמִים וּמְשַׁבְּחִים, וְנוֹתְנִים שִׁיר וָשֶׁבַח, וּגְדֻלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמט,ו) \"רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם\", בִּמְקוֹם \"חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.\" (תהלים נז,ו) \"רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים!\" (ישעיה כה,ד) \"יי אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ! כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן.\" דָּבָר אַחֵר: \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה\", בְּרֵישׁ גְּלֵי.*בְּרֵישׁ גְּלֵי: בראש גלוי, בפומבי. דָּבָר אַחֵר: \"בְּיָד רָמָה\", שֶׁהָיְתָה יָדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל רָמָה עַל מִצְרָיִם." + ], + [ + "(שמות יד,ט) [\"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.\"] \"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם\". מַגִּיד שֶׁלֹּא נִכְשַׁל אֶחָד מֵהֶן, שֶׁלֹּא יְנַחֲשׁוּ וְיַחְזְרוּ לָהֶן לַאֲחוֹרֵיהֶן.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְכָל מָקוֹם שֶׁהַגּוֹיִם מְנַחֲשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח,יד) \"כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ\".*מְעֹנְנִים: מנחשים את העתיד. (במדבר כב,ז) \"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים בְּיָדָם\". (במדבר לא,י) \"וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב\". מַגִּיד שֶׁלֹּא נִכְשַׁל אֶחָד מֵהֶן, שֶׁלֹּא יְנַחֲשׁוּ וְיַחְזְרוּ לָהֶן לַאֲחוֹרֵיהֶן.", + "(שמות יד,י) [\"וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\"] (שמות יד,ט-י) \"וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". הוּא הִקְרִיב אֶת הַפֻּרְעָנוּת לָבֹא עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה, אָמַר, בַּעַל צְפוֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי. אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְאַבְּדָן בַּמַּיִם, וּבַעַל צְפוֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי. הִתְחִיל מְזַבֵּחַ וּמְקַטֵּר וּמְנַסֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,י) \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\", לְזַבֵּחַ וּלְקַטֵּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". מַה שֶּׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים, הָלְכוּ הָאַקְטוֹרִים בְּיוֹם וּמַחְצָה.*אַקְטוֹר. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. וּמַה שֶּׁהָלְכוּ הָאַקְטוֹרִים בְּיוֹם וּמַחְצָה, הָלַךְ פַּרְעֹה בְּיוֹם אֶחָד, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\".", + "\"וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם\". כֵּיוָן שֶׁהִכּוּ אֶת הָאַקְטוֹרִין, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפָן לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן.", + "\"וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם\". 'נוֹסְעִים' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"נֹסֵעַ\". מַגִּיד שֶׁנֶּעֱשׂוּ כֻלָּן טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת כְּאִישׁ אֶחָד. מִכָּן לָמְדָה מַלְכוּת לִהְיוֹת מַנְהֶגֶת טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת.*טוּרְמָיוֹת. turma: יחידה צבאית רומית של שלושים פרשים.", + "\"וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" תָּפְסוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, אֻמָּנוּת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. בְּאַבְרָהָם מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית יב,י) \"בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיי, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יי.\"*הָעַי: עיר כנענית בנחלת בנימין. (בראשית כא,לג) \"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם.\"", + "בְּיִצְחָק מַהוּ אוֹמֵר: (בראשית כד,סב-סג) \"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב\". אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נה,יח) \"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה, וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.\" (תהלים קמב,ג) \"אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.\" (תהלים קב,א) \"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יי יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.\"", + "בְּיַעֲקֹב מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית כח,יא) \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ\", וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יז) \"וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי\".", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ירמיה כז,יח) \"יִפְגְּעוּ נָא בַּיי צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית יי\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מא,יד) \"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׂרָאֵל\". מַה תּוֹלַעַת זוֹ, אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֶרֶז אֶלָּא בַּפֶּה, כָּךְ אֵין לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית מח,כב) \"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.\" וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לְקָחָהּ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: \"בְּחַרְבִּי\", זוֹ תְּפִלָּה, \"וּבְקַשְׁתִּי\", זוֹ בַּקָּשָׁה.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית מט,ט) \"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ?\" (דברים לג,ז) \"וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע יי קוֹל יְהוּדָה!\"", + "וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר: (ירמיה יז,ה) \"אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם\". וּבַתְּפִלָּה מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה יז,ז) \"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי, וְהָיָה יי מִבְטַחוֹ.\"", + "וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (שמואל א יז,מה) \"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל\". וְאוֹמֵר: (תהלים כ,ח-י) \"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יי אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יי הוֹשִׁיעָה! הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.\"", + "וְכֵן אָסָא אוֹמֵר: (דברי הימים ב יד,יד) \"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יי אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: יי! אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ! כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה, יי אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה, אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ!\"", + "בְּמֹשֶׁה מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר כ,יד-טז) \"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל יי וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ\". אָמְרוּ לָהֶם: אַתֶּם מִתְגָּאִין עַל מַה שֶּׁהוֹרִישׁ לָכֶם אֲבִיכֶם, (בראשית כז,כב) \"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב\", (דברים כו,ז) \"וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ\". וְאָנוּ מִתְגָּאִים עַל מַה שֶּׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ, (בראשית כז,כב) \"וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.\" (בראשית כז,מ) \"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה\". מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר כ,יח) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם: לֹא תַעֲבֹר בִּי! פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.\" וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" תָּפְשׂוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתֵיהֶן, אֻמָּנוּת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "(שמות יד,יא-יב) [\"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם? הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם! כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.\"] \"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם?\" מֵאַחַר שֶׁנָּתְנוּ שְׂאוֹר בָּעִסָּה, בָּאוּ לָהֶן אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמְרוּ לוֹ: \"הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם?\" וְכִי מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ה,כ-כא) \"וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא יי עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט!\" הָיִינוּ מִצְטַעֲרִין עַל שִׁעְבּוּדֵנוּ בְמִצְרָיִם, מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה קָשָׁה לָנוּ מִשִּׁעְבּוּדֵנוּ בְמִצְרָיִם. הָיִינוּ מִצְטַעֲרִין עַל מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, מִיתָתֵנוּ בַּמִּדְבָּר הָזֶה קָשָׁה לָנוּ מִמִּיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, שֶׁאַחֵינוּ נִסְפְּדוּ וְנִקְבָּרוּ, וְאָנוּ, תְּהֵי נִבְלָתֵנוּ מֻשְׁלֶכֶת לְַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלַּיְלָה!", + "(שמות יד,יג) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם! כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" הֲרֵי מֹשֶׁה מְזָרְזָן. לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, הֵיאָךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְפַיֵּס לְכָל אוֹתָם הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת. עָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (קהלת ז,יט) \"הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.\"", + "\"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם שָׁרַת עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. שֶׁאֵין יְצִיבָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט,א) \"רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר: הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג\" (שמואל א ג,י) \"וַיָּבֹא יי וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל!\" (דברים לא,יד) \"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ\". (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק\",", + "לְמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הָנֵץ, וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע,*נְקִיק: סדק, בקע. וְהָיָה נָחָשׁ נוֹשֵׁף בָּהּ. תִּכָּנֵס לִפְנִים, הֲרֵי הַנָּחָשׁ, תֵּצֵא לַחוּץ, הֲרֵי הָנֵץ! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתָהּ שָׁעָה: הַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף. מִיָּד נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּתְפִלָּה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ב,יד) \"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.\" \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", בַּתְּפִלָּה, \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.", + "דָּבָר אַחֵר: (שיר השירים ב,יד) \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", בַּתְּפִלָּה, \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.", + "דָּבָר אַחֵר: \"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: לְמָחָר! אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִסְבֹּל! נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהֶרְאָה לָהֶם הַמָּקוֹם טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת*טוּרְמָיוֹת. turma: יחידה צבאית רומית של שלושים פרשים. שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ו,טו-יז) \"וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא, וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו: אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה? וַיֹּאמֶר: אַל תִּירָא! כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: יי! פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו, וְיִרְאֶה! וַיִּפְקַח יי אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.\" כָּךְ נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהֶרְאָה לָהֶם הַמָּקוֹם טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יח,יג) \"מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ, בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ.\" \"עָבָיו\", כְּנֶגֶד טוּרְמָיוֹת שֶׁלָּהֵן, \"בָּרָד\", כְּנֶגֶד בַּלִּסְטְרָאוֹת שֶׁלָּהֵן,*בַּלִּסְטְרָאוֹת. ballístra: מכונה בצורת קשת לזריקת אבנים או חִצִּים כבדים. \"גַחֲלֵי\", כְּנֶגֶד טוֹרְמֶנְטָה שֶׁלָּהֵן,*טוֹרְמֶנְטָה. tormentum: מכונה לזריקת חיצים. tormenta: החיצים. \"אֵשׁ\", כְּנֶגֶד הַנַּפְטָה שֶׁלָּהֵן,*נַפְטָה. naphta: חומר דלק שהיו טובלים בו חיצים בוערים. (תהלים יח,יד) \"וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יי\", כְּנֶגֶד אַגָּפַת תְּרִיסִין וְשִיפַת קָלֵגָסִין שֶׁלָּהֵם.*שִיפַת קָלֵגָסִין. חיכוך נעלי החיילים, caliga. \"וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ\", כְּנֶגֶד צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת שֶׁלָּהֵם, (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם\", כְּנֶגֶד חִצִּים שֶׁלָּהֵם, \"וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם\", כְּנֶגֶד צְוָחָה שֶׁלָּהֵם.", + "דָּבָר אַחֵר: (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם\", שֶׁהָיוּ חִצִּים מְפַזְּרִים אוֹתָם, וּבְרָקִים מְכַנְּסִין אוֹתָן. \"וַיְהֻמֵּם\", הֲמָמָם וְעִרְבְּבָם. נָטַל סִגְנָיוֹת שֶׁלָּהֵם,*סִגְנָיוֹת. signa: דגלים להעברת פקודות בקרב. וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה הָיוּ עוֹשִׂים.", + "דָּבָר אַחֵר: (תהלים יח,טו) \"וַיְהֻמֵּם\". אֵין הֲמָמָה אֶלָּא מַגֵּפָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כג) \"וּנְתָנָם יי אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם.\"", + "\"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם\". בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִיר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לַחְזֹר לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\" (דברים יז,טז) \"וַיי אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.\" (דברים כח,סח) \"וֶהֱשִׁיבְךָ יי מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ: לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ\".", + "הָא בִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ, וּבִשְׁלָשְׁתָּם נָפָלוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,א) \"הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה! עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת יְהֹוָה לֹא דָרָשׁוּ.\" הַשֵּׁנִית בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מב,טז) \"וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה, שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ, שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם, וְשָׁם תָּמֻתוּ.\" וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרָיָאנוּס.*טְרָיָאנוּס. Traianus קיסר רומי. בימי מרד התפוצות, בשנת 116. בִּשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן נָפָלוּ.", + "אַרְבַּע כִּתּוֹת נֶעֱשׂוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: אַחַת אוֹמֶרֶת: נִפֹּל לַיָּם! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַחְזֹר לְמִצְרַיִם! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַעֲשֶׁה מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נִצְטַוַּח כְּנֶגְדָּן!*נִצְטַוַּח: נצעק. זֹאת שֶׁאָמְרָה 'נִפֹּל לַיָּם', נֶאֱמַר לָהֶם: \"הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נַחְזֹר לְמִצְרַיִם', נֶאֱמַר לָהֶם: \"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן', נֶאֱמַר לָהֶם: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נִצְטַוַּח כְּנֶגְדָּן', נֶאֱמַר לָהֶם: \"וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\"", + "(שמות יד,יד) [\"יי יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\"] \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\". לֹא לְשָׁעָה, אֶלָּא עַד עוֹלָם יי יִלָּחֵם לָכֶם.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\" אִם כְּשֶׁתִּהְיוּ עוֹמְדִים וְשׁוֹתְקִין, \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\", קַל וָחֹמֶר יי יִלָּחֵם לָכֶם כְּשֶׁתִּהְיוּ נוֹתְנִין לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה!", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\", הַמָּקוֹם יַעֲשֶׂה לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וְאַתֶּם עוֹמְדִין וּשְׁתוּקִין.*וּשְׁתוּקִין=ושותקים. בלשון חכמים הבינוני הפעול משמש לפעמים במשמעות של בינוני פועל. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! וּמָה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם תְּהוּ מְרוֹמְמִין וּמְפָאֲרִין וּמְשַׁבְּחִין, וְנוֹתְנִין שִׁיר שֶׁבַח וּגְדֻלָּה וְתִפְאֶרֶת וְנֶצַח וְהַהוֹד לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמוֹת שֶׁלּוֹ! כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמט,ו) \"רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.\" (תהלים נז,ו) \"רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ!\" (ישעיה כה,א) \"יי אֱלֹהַי אַתָּה! אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ, כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת מֵרָחֹק, אֱמוּנָה אֹמֶן.\"", + "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, פָּתְחוּ יִשְׂרָאֵל פִּיהֶם, וְאָמְרוּ שִׁירָה: (שמות טו,א) \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה!\"" + ], + [ + "(שמות יד,טו) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִסַּע בִּלְבַד.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בָּנַי נְתוּנִים בַּצָּרָה! הַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" שֶׁהָיָה אוֹמֵר: יֵשׁ שָׁעָה לְקַצֵּר, וְיֵשׁ שָׁעָה לְהַאֲרִיךְ. (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ\", הֲרֵי זֶה לְקַצֵּר. (דברים ט,יח) \"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יי כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם\", הֲרֵי זֶה לְהַאֲרִיךְ.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם לְאָדָם יָחִיד עָשִׂיתִי לוֹ יָם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,ט) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם!\"*יִקָּווּ: יתכנסו. לַעֲדַת קְדוֹשִׁים אֵלּוּ, אֵינִי עוֹשֶׂה לָהֶם אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה? \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי\", בִּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נא,ט-י) \"עוּרִי, עוּרִי! לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יי! עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים! הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין?*אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב: את, זרוע ה', הורגת את רהב, שר של ים שרצה להציף את הארץ. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה,*הַמַּחֲרֶבֶת יָם: מייבשת את הים. הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים?\" דָּבָר אַחֵר: עוֹשֶׂה אֲנִי הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מח,כא) \"וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם.\"", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶן אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,יד) \"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה\".", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כְּבַר עָשִׂיתִי הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כא) \"וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" (שמות יד,כט) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כְּבַר חַמָּה וּלְבָנָה מְעִידִין עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,לד) \"כִּי כֹּה אָמַר יי, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.\"", + "רַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\" וְנֶאֱמַר (שמות יד,כא) \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם\".", + "שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר: \"בִּזְכוּת הַמִּילָה אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לג,כה) \"כֹּה אָמַר יי: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.\" אֵי זוֹ הִיא בְרִית שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה? אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא מִילָה.", + "רַבִּי אַבְטוֹלָס הַזָּקֵן אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וּטְרָדוֹ.*טְרָדוֹ: גרש אותו מביתו. נִכְנַס אֶפִּיטְרוֹפְּסוֹ לְבַקֵּשׁ הֵימֶנּוּ.*אֶפִּיטְרוֹפּוֹס. epítropos: ממונה על רכוש, או על חינוכו של ילד. אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי, לֹא מִפְּנֵי בְּנִי? כְּבַר נִרְצֵיתִי לִבְנִי! \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" ", + "\"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" אֶמֶשׁ הָיָה אוֹמֵר: (שמות ה,כג) \"וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה\", וְעַכְשָׁו אַתְּ עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ\", יַסִּיעוּ דְבָרִים מִלִּבָּן! אֶמֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים: (שמות יד,יא) \"הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם\", וְעַכְשָׁו אַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" יַסִּיעוּ דְּבָרִים מִלִּבָּן!", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְמַעַן שְׁמוֹ עָשָׂה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מח,יא) \"לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל? וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן.\" (ישעיה סג,יב) \"בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם\", מִפְּנֵי מָה? כְּדֵי \"לַעֲשׁוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ב) \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֲבִיהֶם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,מב-מג) \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ כְּפַר תּוּתָא אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יד) \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו,*נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו: דקרת בחניתותיהם את ראשי שליטיו. אבל רבי אלעזר דורש מטיו, שבטים. יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי, עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר.\"*יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי, עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר: האיבים מסתערים להפיץ את ישראל ושמחים כמו שודד הגוזל עני בלי שיראו אותו. מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\".", + "שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בִּי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ו) \"וְהֶאֱמִן בַּיי, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.\"", + "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,לא) \"וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\"", + "שִׁמְעוֹן אִישׁ קֶטְרוֹן אוֹמֵר: בִּזְכוּת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לט,יב) \"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.\" וְאוֹמֵר (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵה הַמָּחוֹזִי: וַהֲלֹא כְבָר הִכְתַּבְתִּי: (במדבר יב,ז) \"בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא\"! אַתְּ בִּרְשׁוּתִי, וְהַיָּם בִּרְשׁוּתִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִיךָ גִּזְבָּר עָלָיו.*גִּזְבָּר. מן הפרסית ganzabara: נושא האוצר. ממונה.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חַלְכִּיסִי אוֹמֵר:*במכילתא דרבי שמעון בן יוחי: בֶּן נָכוֹסָא. וַהֲלֹא כְבָר הִכְתַּבְתִּי: (משלי יז,יז) \"אָח לְצָרָה יִוָּלֵד\"! אָח אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעַת צָרָתָן. אַחִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכב,י) \"לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" כְּבַר צַעֲקָתָם קָדְמָה לְצַעֲקָתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,י) \"וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\"", + "רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: אִלּוּלֵי צַעֲקָתָךְ, כְּבַר אִבַּדְתִּי אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כג) \"וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" עַל בָּנַי אֲנִי צָרִיךְ צִוּוּי? (ישעיה מה,יא) \"עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי.\" וַהֲלֹא כְבָר מוּכָנִים הֵם לְפָנַי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,לה) \"אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם יי, גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.\"", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה: הֵיאָךְ אָנוּ יוֹצְאִים לַמִּדְבָּר וְאֵין בְּיָדֵינוּ מִחְיָה לַדֶּרֶךְ? אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ ? (ירמיה ב,ג) \"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיי, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יי.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: כְּבַר הַר הַמּוֹרִיָּה נֶעְקַר מִמְּקוֹמוֹ, וּמִזְבְּחוֹ שֶׁלְּיִצְחָק מְכֻוָּן הַבָּנוּי עָלָיו, וּמַעֲרַכְתּוֹ הָעֲרוּכָה עָלָיו, וְיִצְחָק כְּאִלּוּ עָקוּד וְנָתוּן עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאַבְרָהָם כְּאִלּוּ פָשַׁט יָדוֹ וְלָקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ,*הַמַּאֲכֶלֶת: סכין השחיטה. שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,י) \"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.\" אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! בָּנַי נְתוּנִים בַּצָּרָה, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה! אָמַר לְפָנָיו: וּמַה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וּבְקָעֵהוּ! וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" וְאַתָּה תְּהֵי מְרוֹמֵם וּמְשַׁבֵּחַ, וְנוֹתֵן שִׁיר וְשֶׁבַח וְהוֹדָאָה, וּגְדֻלָּה וְתִפְאֶרֶת וְהוֹד וְהַלֵּל לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמוֹת שֶׁלּוֹ." + ], + [ + "(שמות יד,טז) [\"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ! וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\"] \"וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ\". עֲשָׂרָה נִסִּים נֶעֱשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: נִבְקַע הַיָּם וְנֶעֱשָׂה כְמִין כִּפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יד) \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי\". נֶחְלַק לִשְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,טז) \"וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ\". נֶעֱשָׂה יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כט) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה\". נֶעֱשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,טו) \"דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים.\" נֶעֱשָׂה פֵּרוּרִין פֵּרוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עד,יג) \"אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם\". נֶעֱשָׂה סְלָעִים סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עד,יג) \"שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם.\" נֶעֱשָׂה גְּזָרִים גְּזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\". נֶעֱשָׂה עֲרֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". נֶעֱשׂוּ כְמוֹ נֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים\". יָצְאוּ לָהֶם זִכְרֵי מַיִם מְתוּקִים מִתּוֹךְ מְלוּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם.\" קָפא הַיָּם מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, וְנֶעֱשָׂה כְמִין בּוֹלוֹס שֶׁלַּזְּכוּכִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח)*בּוֹלוֹס. bôlos: כדור. \"קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\"", + "(שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מִקְרָא עָשִׁיר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה בְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו. בָּאוּ לֶסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו. בָּא הַזְּאֵב, נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו. בָּאוּ לֶסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְטָלוֹ וּנְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יא,ג) \"וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו, וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים\". הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה, פָּרַשׂ עָלָיו בִּגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,לט) \"פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה.\" רָעֵב, הֶאֱכִילוֹ לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". צָמֵא, הִשְׁקָהוּ מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע\", וְאֵין נוֹזְלִים אֶלָּא מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,טו) \"מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.\" וְאוֹמֵר (משלי ה,טו) \"שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.\"", + "שָׁאַל רַבִּי נָתָן אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: בְּכָל מָקוֹם מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית טז,ז) \"וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יי\". (בראשית טז,ט) \"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יי\", (שמות ג,ב) \"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יי\", וְכָן הוּא אוֹמֵר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים\"! אָמַר לוֹ: אֵין 'אֱלֹהִים' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דַּיָּן. מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּדִּין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אִם לְהִנָּצֵל, אִם לֹאבַד עִם מִצְרָיִם.", + "(שמות יד,כ) [\"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\"] \"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ\", \"הֶעָנָן\", עַל יִשְׂרָאֵל, \"וְהַחֹשֶׁךְ\" עַל מִצְרָיִם. מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בָּאוֹרָה, הָיוּ מִצְרָיִם נְתוּנִין בָּאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים\". וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא, מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה ס,א) \"קוּמִי אוֹרִי! כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יי עָלַיִךְ זָרָח.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה ס,ב) \"כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יי, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בָּאֲפֵלָה רוֹאֶה כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בָּאוֹרָה, שֶׁהָיוּ מִצְרָיִם שְׁרוּיִים בָּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בָּאוֹרָה, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים. וְהָיוּ מְזָרְקִין בָּהֶן בְּחִצִּין וּבְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָיוֹת,*בָּלִיסְטְרָיוֹת. ballistra: מכונת מלחמה לזרוק אבנים גדולות. וּמַלְאָךְ וְעָנָן מְקַבְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,א) \"אַל תִּירָא אַבְרָם! אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד!\" (שמואל ב כב,ג) \"מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי! מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.\" (שמואל ב כב,לא) \"מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.\"", + "\"וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה הַמִּצְרִי עוֹמֵד, וְאֵינוֹ יָכֹל לֵישֵׁב, יוֹשֵׁב, וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד, פָּרוּק, וְאֵינוֹ יָכֹל לִטְעֹן,*פָּרוּק: בינוני פעול בלשון חכמים = בינוני פועל פּוֹרֵק. טוֹעֵן, וְאֵינוֹ יָכֹל לְפְרֹק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָשׁ בָּאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כא) \"וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\" לֹא קָרַב מַחֲנֵה מִצְרָיִם אֵצֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְלֹא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מַחֲנֵה מִצְרָיִם.", + "(שמות יד,כא) [\"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\"] \"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם\". הִתְחִיל הַיָּם עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, אָמַר לוֹ בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. הֶרְאָהוּ אֶת הַמַּטֶּה, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, עַד שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ בִּכְבוֹדוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ, הִתְחִיל בּוֹרֵחַ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ? מִפְּנֵי מַלְכּוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\". מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי גַנּוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ. מָכַר אֶת הַפְּנִימִית, וּבָא הַלּוֹקֵחַ לִכָּנֵס, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַשּׁוֹמֵר. אָמַר לוֹ בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. הֶרְאָה לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. עַד שֶׁנִּהֵג הַמֶּלֶךְ וּבָא. הִתְחִיל הַשּׁוֹמֵר בּוֹרֵחַ. אָמַר לוֹ: כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, וְהֶרְאֵיתִי אוֹתָךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וְלֹא קִבַּלְתָּ, עַכְשָׁו, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ? אָמַר לוֹ: לֹא מִפָּנֶיךָ אֲנִי בּוֹרֵחַ, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ! כָּךְ בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל הַיָּם. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, הֶרְאָהוּ הַמַּטֶּה, וְלֹא קִבֵּל. עַד שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ בִּכְבוֹדוֹ, הִתְחִיל הַיָּם בּוֹרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\". אָמַר לוֹ: כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, וְעַכְשָׁו, (תהלים קיד,ה) \"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס? אָמַר לוֹ: לֹא מִפָּנֶיךָ, בֶּן עַמְרָם, אֲנִי בּוֹרֵחַ, אֶלָּא (תהלים קיד,ז) \"מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.\"", + "\"וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה\", בָּעַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת. וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ רוּחַ קָדִים.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם, אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ד,ט) \"מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ, וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ.\" \"מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ\", זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל; \"וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ\", אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי מִגְדָּל, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מֵהֶם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ט) \"וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יי עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.\" וְאֵין 'הֲפָצָה' אֶלָּא רוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יח,יז) \"כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם\".", + "וְכֵן בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא נִפְרָע מֵהֶם הַמָּקוֹם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,יג) \"וַיי נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יג,טו) \"כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא, יָבוֹא קָדִים רוּחַ יי מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ, הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה.\"*יִשְׁסֶה: ישדוד.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מִשְׁלֵי מח,ח) \"בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְצוֹר, שֶׁלֹּא נִפְרָע מֵהֶם הַמָּקוֹם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כז,כו) \"רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִמַּלְכוּת הָעַלִּיזָה, אֶלָּא בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מח,י) \"בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם, אֶלָּא בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,לג) \"כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב, מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת יי כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ.\" וְכֵן אַתְּ אוֹמֵר: (ישעיה כז,י) \"הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים.\" אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יד,כא) \"וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה\", בָּעַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ רוּחַ קָדִים.", + "\"וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה\", עֲשָׂאוֹ כְּמִין חָרָבָה.", + "\"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, אַף הַמַּיִם שֶׁבַּבּוֹרוֹת, וְשֶׁבַּשִּׁיחִין, וְשֶׁבַּמְּעָרוֹת, וְשֶׁבַּכַּד, וְשֶׁבַּכּוֹס, וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית, וְשֶׁבֶּחָבִית, נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" 'וַיִּבָּקַע הַיָּם' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם\", מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ.", + "וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, אַף הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,יז) \"רָאוּךָ מַּיִם, אֱלֹהִים, רָאוּךָ מַּיִם, יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת.\" \"רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ\", אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; \"אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת\", אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עז,יח) \"זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ.\"*חֲצָצֶיךָ: הברקים שלך. קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים\", אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; \"אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ\", אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וְאוֹמֵר: (תהלים מב,י) \"תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ\", וְאוֹמֵר: (חבקוק ג,י) \"רָאוּךָ, יָחִילוּ הָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא.\" וּכְשֶׁחָזְרוּ, כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם חָזְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כח) \"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם\". כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם שָׁבוּ." + ], + [ + "(שמות יד,כב) [\"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\"] \"וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אֶחָד, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד! מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצוֹהֲבִין,*צוֹהֲבִין: מקנאים. קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כח) \"שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי. צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ, עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ.\" אַל תִּקְרֵי \"רֹדֵם\" אֶלָּא 'רֵד יָם!' הִתְחִילוּ שָׂרֵי יְהוּדָה מְרַגְּמִין אוֹתָם בַּאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כח) \"שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. אָמַר לַקָּטָן שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אָמַר לַגָּדוֹל שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.*בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת זמניות אחרי הנץ החמה, בערך בתשע בבוקר. בָּא הַקָּטָן לְהַעֲמִידוֹ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַגָּדוֹל. אָמַר לוֹ: \"לֹא אָמַר לִי אֶלָּא עַד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת!\" וְהַקָּטָן אָמַר: \"לֹא אָמַר לִי אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה!\" מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצוֹהֲבִין, נִנְעַר אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: \"בָּנַי! מִכָּל מָקוֹם, שְׁנֵיכֶם לֹא כִוַּנְתֶּם אֶלָּא לִכְבוֹדִי. אַף אֲנִי לֹא אֲקַפֵּחַ שְׁכַרְכֶם.\"", + "כָּךְ מַה שָּׁכָר נָטְלוּ שִׁבְטוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִן, שֶׁיָּרַד לַיָּם תְּחִלָּה? שָׁרַת שְׁכִינָה בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מט,כו) \"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף\". וְאוֹמֵר (דברים לג,יב) \"לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד יי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ שִׁבְטוֹ שֶׁלִּיהוּדָה? זָכָה לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם\", (תהלים סח,כח) וְאֵין רְגִימָה אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ה,כט)** אָז אָמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָנִיֵּאל אַרְגָּמָן, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִזוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת. \"בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא, וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ, וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי, דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא.\" \"שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי\", מְלַמֵּד שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, עַל יְדֵי שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, כָּךְ נֶעֱשׂוּ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֵׁבֶט זְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי בִּימֵי דְּבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,ו-ז) \"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הֲלֹא צִוָּה יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין\". וְאוֹמֵר: (שופטים ה,יח) \"זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד! שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,א) \"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל\". מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנָפַל לוֹ לְגַלֵּי הַיָּם. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (תהלים סט,ב) \"הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים! כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.\" (תהלים סט,ג)\"טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.\"*שִׁבֹּלֶת: זרם חזק של מים. (תהלים סט,טז) \"אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ.\"*תֶּאְטַר: תסגור. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! יְדִידִי מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: וּמָה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" וּמָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם? (שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד!\" אָמַר הַקֹּדֶשׁ: מִי שֶׁהִמְלִיכָנִי עַל הַיָּם, אֶעֱשֶׂנּוּ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּצִלּוֹ שֶׁלַּשּׁוֹבָךְ בְּיַבְנֶה, וְנִשְׁאֲלָה לִפְנֵיהֶם שְׁאֵלָה זוֹ: (בראשית לז,כה) \"וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת*נְכֹאת: מזוהה כאחד ממיני הקדד, Astragalus tragacantha. וּצְרִי*צֳרִי: שרף של אפרסמון, Commiphora opobalsamum. וָלֹט,*לֹט: לוטם שעיר, Cistus villosus. הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.\" לְהוֹדִיעַ זְכוּתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים, כַּמָּה מְסַיְּעַתָּן. שֶׁאִלּוּ יָרַד הַיָּדִיד הָאָהוּב הַזֶּה עִם הָעַרְבִיִּים, לֹא הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן?*עִטְרָן: נוזל חום כהה הדומה לזפת, שמפיקים אותו מזיקוק עצים, במיוחד מעץ אורן ודומיו, שימש למאור, אבל בעל ריח רע. אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַמָּקוֹם שַׂקִּים מְלֵאִים כָּל טוּב וּבְשָׂמִים, שֶׁלֹּא יָמוּת מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ, הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצִמְאוֹ, כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ? אָמַר לָהֶם: אוֹמֵר אֲנִי, 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן'. אָמְרוּ לוֹ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ אַתֶּם! אָמְרוּ לוֹ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (בראשית לז,כו) \"מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.\" אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהַצָּלָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַמְּכִירָה!", + "אָמְרוּ: שֶׁאָמַר: (בראשית לח,כו) \"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: צָדְקָה מִמֶּנִּי! כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.\" אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהוֹדָאָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַבִּיאָה!", + "אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (בראשית מד,לג) \"וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו.\" אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ שֶׁעָרֵב בְּכָל מָקוֹם מְשַׁלֵּם.", + "אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת! אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִין עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד! שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,א) \"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל, וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן.\" מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין עֵצָה,*מִכֵּיוָן שֶׁ-: בזמן ש-. קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנָפַל לַיָּם. אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: יְדִידִי מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: וּמָה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: (שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד!\" אָמַר הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: \"מִי שֶׁהִמְלִיכָנִי עַל הַיָּם, אֶעֱשֶׂנּוּ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קיד,ב) \"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: מִי שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמִי עַל הַיָּם, יָבֹא וְיִמְשֹׁל עַל יִשְׂרָאֵל,", + "\"וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\" עֲשָׂאָן כְּמִין חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר: \"מִימִינָם\", זוֹ מְזוּזָה, \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.*תְּפִלָּה: תפילה של יד, תפילין.", + "(שמות יד,כד) [\"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\"] \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר\". כְּבַר הִקְדִּים לָמוֹ בָּקְרוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם וּבָקְרוֹ שֶׁלְּיִצְחָק. בָּקְרוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\". שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ו) \"וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.\"", + "בָּקְרוֹ שֶׁלְּיַעֲקֹב, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,יח) \"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ.\" בָּקְרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ד) \"וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי\". בָּקְרוֹ שֶׁלִּיהוֹשֻׁעַ, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יי.\" בָּקְרוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א טו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר\". בָּקְרוֹת הַנְּבִיאִים הָעֲתִידִין לַעֲמֹד, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ה,ד) \"יי! בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה.\" בָּקְרוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג,כג) \"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.\" וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא לַבְּקָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קא,י) \"לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ,*אַצְמִית: אשמיד. לְהַכְרִית מֵעִיר יי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.\" אַף יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד לָבֹא, כָּל בֹּקֶר וּבֹקֶר דִּינָהּ יוֹצִיא לָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ג,ה) \"יי צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן, לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת.\"*וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת: אבל הרשע אינו מתבייש. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר\", זֶה הֵעִיר מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" ", + "הַקֹּדֶשׁ קָרוּי רוֹפֵא לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כו) \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\" (ירמיה יז,יד) \"רְפָאֵנִי יי וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה!\" (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים! אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם! הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ.\" בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא רְפוּאָתוֹ שֶׁלַּקֹּדֶשׁ כִּרְפוּאַת בָּשָׂר וָדָם: בָּשָׂר וָדָם, בְּמַה שֶּׁהוּא מַכֶּה בוֹ, אֵינוֹ מְרַפֵּא בוֹ, אֶלָּא מַכֶּה בְאַזְמֵל*אַזְמֵל: סכין מנתחים. וּמְרַפֵּא בִרְטִיָּה,*רְטִיָּה: תחבושת. אֲבָל הַקֹּדֶשׁ אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁהִכָּה, בּוֹ הוּא מְרַפֵּא. כְּשֶׁהִכָּה אֶת אִיּוֹב, לֹא הִכָּהוּ אֶלָּא בַּסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט,יז) \"אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם.\"*יְשׁוּפֵנִי: מחץ אותי. וּכְשֶׁרִפָּאהוּ, לֹא רִפָּאהוּ אֶלָּא בַּסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לח,א) \"וַיַּעַן יי אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, וַיֹּאמַר\". וּכְשֶׁהִגְלָה הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא הִגְלָם אֶלָּא בְּעָבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,א)*עָבִין: עננים. \"אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן\". וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן אֵינוֹ מְכַנְּסָן אֶלָּא בְּעָבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס,י) \"מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם.\" וּכְשֶׁפִּזְּרָן, לֹא פִזְּרָן אֶלָּא כַיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ז,טז) \"וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם, וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת, כֻּלָּם הֹמוֹת אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ.\" וּכְשֶׁמַּחְזִירָן, אֵינוֹ מַחְזִירָן אֶלָּא כַיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס,י) \"וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם.\" וּכְשֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ מְבָרְכָן אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כו,טו) \"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל\". וּכְשֶׁנִּפְרַע מִן הַמִּצְרִיִּין, לֹא נִפְרַע מֵהֶם אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כד) \"וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן\", שֶׁהָיָה עַמּוּד עָנָן יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כַטִּיט, וְעַמּוּד אֵשׁ מַרְתִּיחוֹ, וְטַלְפוֹת סוּסָיו מִשְׁתַּמְּטוֹת, הַזָּכָר מִלְּמַעְלָן, וְהַנְּקֵבָה מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,כב) \"אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס, מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.\" \"וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" הֲמָמָן, עִרְבְּבָן, נָטַל סִגְנָיוֹת שֶׁלָּהֵם,*סִגְנָיוֹת. signa: דגלים להעברת פקודות בקרב. וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂין. דָּבָר אַחֵר: \"וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" אֵין הֲמָמָה אֶלָּא מַגֵּפָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כג) \"וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם.\"", + "(שמות יד,כה) [\"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת, וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"] \"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲמַת הָאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָן, נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּין שֶׁלְּמַטָּן, וְהָיוּ מוֹטוֹת מֶרְכָּבוֹת רָצוֹת וְנִכְנָסוֹת עַל כָּרְחָן, שֶׁהָיוּ טְעוּנוֹת כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה.", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִקּוֹל רַעַם שֶׁלְּמַעְלָן נִתְּזוּ צִנּוֹרוֹת מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,יט) \"קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ.\" וְהָיוּ מוֹטוֹת וּמֶרְכָּבוֹת רָצוֹת וְנִכְנָסוֹת עַל כָּרְחָן. שֶׁהָיוּ טְעוּנוֹת כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה.", + "לְשֶׁעָבַר, הָיוּ הַפְּרָדוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבוֹת, וְעַכְשָׁו, מֶרְכָּבוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַפְּרָדוֹת.", + "\"וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶן, הֵם אָמְרוּ: (שמות ה,ט) \"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה\", אַף אַתְּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\".", + "\"וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל!\" הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָיוּ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי דוֹוִין וּכְסוּפִין הַלָּלוּ אָנוּ בּוֹרְחִין,*דוֹוִין וּכְסוּפִים: בזויים. \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְהַפִּקְּחִין שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרִים: (שמות יד,כה) \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרַיִם!\" אָמְרוּ: מִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִסִּים בְּמִצְרַיִם, הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים עַל הַיָּם.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁבַּמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עַל הַיָּם לוֹקִים, הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבְּמִצְרַיִם לוֹקִין, וְהָיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"", + "לֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵי כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,סו) \"וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ.\" (תהלים כז,ב) \"צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים פא,טו) \"כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ\". (אסתר ט,י) \"עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ\". (ישעיה יד,כה) \"לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ, וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ, וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.\" (ישעיה יא,כה) \"וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם.\" כָּךְ הִיא מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: (ישעיה יד,כו) \"זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה יד, כז) \"כִּי יי צְבָאוֹת יָעָץ, וּמִי יָפֵר? וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?\" הָא לֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִין עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,כה) \"כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"" + ], + [ + "(שמות יד,כו) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם!\" אֵין הַיָּם עוֹמֵד לְנֶגְדָּךְ, וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרָךְ! \"וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.\" יַחְזֹר עֲלֵיהֶם הַיָּם וְיַחְזֹר עֲלֵיהֶם הַגַּלְגַּל,*הַגַּלְגַּל: גלגל המזלות. וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת זְדוֹנָם, שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִיִּים לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מֵהֶן. הֵם חָשְׁבוּ לְאַבֵּד אֶת בָּנַי בַּמַּיִם, אַף אֲנִי, אֵינִי נִפְרָע מֵהֶן אֶלָּא בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ז,טז) \"בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.\" (תהלים ז,יז) \"יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ\". (משלי כו,כז) \"כֹּרֶה שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל, וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב.\" (קהלת י,ח-ט) \"חֹפֵר גּוּמָּץ, בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.*גּוּמָּץ: שוחה. מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם.\"*יִסָּכֶן: יימצא בסכנה. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: (משלי יח,כ) \"מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ.\" וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר: (ישעיה נט,יח) \"כְּעַל גְּמֻלוֹת, כְּעַל יְשַׁלֵּם, חֵמָה לְצָרָיו, גְּמוּל לְאֹיְבָיו, לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם.\" וּמַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה סה,ז) \"וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה אֶל חֵיקָם.\"", + "וְכֵן יִרְמְיָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: (ירמיה לב,יט) \"גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.\" וּמַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה נ,כט) \"שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ! כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה, עֲשׂוּ לָהּ! כִּי אֶל יי זָדָה, אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכֵן יִתְרוֹ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה: (שמות יח,יא) \"עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יי מִכָּל הָאֱלֹהִים\". מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּתְגַּדַּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, בַּמַחְשָׁבָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִיִּים לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדָּבָר נִפְרָע מֵהֶן הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,יא) \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"", + "(שמות יד,כז) [\"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.\"] \"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ\", אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא תָּקְפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כד,כא) \"אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא יָשָׁן וְקָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ה,טו) \"הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם יי, גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא, גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר.\" \"וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִצְרִי נָס, הָיָה הַיָּם רָץ כְּנֶגְדּוֹ.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִבֶּן הַנֵּץ, וְנִכְנְסָה לַטְּרִיקְלִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*triklínion: חדר אוכל. וּפָתַח לָהּ הַמֶּלֶךְ חַלּוֹן מִזְרָחִי, וְיָצַאת וְהָלְכָה לָהּ. נִכְנַס בֶּן הַנֵּץ אַחֲרֶיהָ, וְנָעַל הַמֶּלֶךְ בְּפָנָיו אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת. וְהִתְחִיל מְיָרֶה בוֹ אֶת הַחִצִּין.*מְיָרֶה: יורה. כָּךְ, כְּשֶׁעָלָה אַחֲרוֹן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, יָרַד אַחֲרוֹן שֶׁלְּמִצְרַיִם לְתוֹךְ הַיָּם. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְיָרִין בָּהֶם חִצִּין, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ,*אֶלְגָּבִישׁ: ברד. אֵשׁ וְגָפְרִית מִגָּבוֹהַּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לח,כב) \"וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו, וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.\" \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\", כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַקְּדֵרָה: הַתַּחְתּוֹן עוֹלֶה לְמַעְלָן, וְעֶלְיוֹן יוֹרֵד לְמַטָּן. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\". נִתַּן בָּהֶן כֹּחַ נַעֲרוּת, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפֻּרְעָנוּת. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\", מְסָרָן כֻּלָּן בְּיַד מַלְאָכִין נְעָרִים, וּבְיַד מַלְאָכִין אַכְזָרִיִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יז,יא) \"וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.\" (איוב לו,יד) \"תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם, וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים.\"", + "(שמות יד,כח) \"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.\" אַף לֹא פַרְעֹה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: חוּץ מִפַּרְעֹה. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (שמות ט,טז) \"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּאַחֲרוֹנָה יָרַד פַּרְעֹה וְטָבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יי עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם\".", + "(שמות יד,כט) [\"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\"] \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם\", הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים. אָמְרוּ: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! בְּנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִין בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם! מְנַיִן שֶׁאַף הַיָּם נִתְמַלָּא עֲלֵיהֶן חֵמָה? שֶׁלְּמַעְלָן הוּא אוֹמֵר 'חֵמָה', וְכָן הוּא אוֹמֵר \"חוֹמָה\". וּמִי גָּרַם לָהֶן לְהִנָּצֵל? \"מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם\", \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר: \"מִימִינָם\", זוֹ מְזוּזָה, \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (שיר השירים א,ט) \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה\". רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס זָכָר, כִּבְיָכֹל נִגְלָה עַל סוּס זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,טו) \"דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים.\" רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס נְקֵבָה, כִּבְיָכֹל נִגְלָה עַל סוּס נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,ט) \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ\". אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי\"? אָמַר לוֹ: כַּשֵּׁם שֶׁשַּׂשְׂתִּי עַל הַמִּצְרִים לְאַבְּדָן, כָּךְ שַׂשְׂתִּי עַל יִשְׂרָאֵל לְאַבְּדָן. מִי גָּרַם לָהֶן לְהִנָּצֵל? \"מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם\", \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (איוב כג,יג) \"וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.\" דָּן יְחִידִי לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְאֵין לְהָשִׁיב עַל דְּבָרוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ\"? אָמַר לוֹ: אֵין לִי לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אֶלָּא הַכֹּל בֶּאֱמֶת, וְהַכֹּל בַּדִּין.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (בראשית ג,כב) \"הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ\", כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם \"הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ\"? אָמַר לוֹ: נָתַן הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁתֵּי דְרָכִים, דֶּרֶך חַיִּים וְדֶרֶך מָוֶת, וּבָחַר לוֹ דֶּרֶךְ מָוֶת.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (תהלים קו,כ) \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשׁוֹר שֶׁלְּמַעְלָן! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹכֵל עֵשֶׂב.\" אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב\"? בְּשׁוֹר שֶׁלְּמַטָּה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשׁוֹר שֶׁלִּימוֹת הַשָּׁנָה!*שֶׁלִּימוֹת הַשָּׁנָה: במצב רגיל, לא עסוק באכילה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹכֵל עֵשֶׂב.\" אֵין לָךְ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ יוֹתֵר מִן הַשּׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב.", + "(שמות יד,ל) [\"וַיּוֹשַׁע יי בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\"] \"וַיּוֹשַׁע יי בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם\", כְּצִפּוֹר שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיַד אָדָם, שֶׁאִם יִכְבֹּשׁ יָדוֹ מְעַט, מִיָּד הוּא חוֹנְקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכד,ז) \"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים,*מִפַּח יוֹקְשִׁים: ממלכודת שטמנו הציידים. הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.\" (תהלים קכד,ח) \"עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.\" (תהלים קכד,ו) \"בָּרוּךְ יי, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם.\" וּכְאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֹבֶר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לד) \"אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי\", אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֹבֶר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,כ) \"וְאֶתְכֶם לָקַח יי וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל, מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.\"", + "\"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\" מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִים מֵתִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: כַּשֵּׁם שֶׁעָלִינוּ מִצַּד זֶה, כָּךְ עָלוּ הַמִּצְרִים מִצַּד אַחֵר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּצְרִיִּים אוֹמְרִין: כַּשֵּׁם שֶׁאָבַדְנוּ בַּיָּם, כָּךְ אָבְדוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם. וּכְדֵי שֶׁיִּקְחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה, שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים טְעוּנִים כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים עֵינֵיהֶן בָּהֶן, וּמַכִּירִין אוֹתָם וּמוֹכִיחִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נ,כא) \"אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ.\" (מיכה ז,י) \"וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה\".", + "\"מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\" וְכִי מֵתִים הָיוּ? אֶלָּא מֵתִים וְלֹא מֵתִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לה,יח) \"וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה\". וְכִי מֵתָה הָיְתָה? אֶלָּא מֵתָה וְלֹא מֵתָה.", + "(שמות יד,לא) [\"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.\"] \"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה\". מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ, לְפִי שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם כַּמָּה מִיתוֹת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מְנַיִן שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות ח,טו) \"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא! וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יי.\" וְעַל הַיָּם מַהוּ אוֹמֵר? (שמות יד,לא) \"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ\". כַּמָּה לָקוּ בָּאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת, אֱמֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁלְּאַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" \"עֶבְרָה\", אַחַת, \"וָזַעַם\", שְׁתַּיִם, \"וְצָרָה\", שָׁלֹשׁ, \"מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים\", אַרְבַּע. אֱמֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁלְּחָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" הֲרֵי אַחַת וְכֹל. אֱמֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרָיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.", + "\"וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי\", לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יְרֵאִים אֶת יי, אֲבָל כָּן: (שמות יד,לא) \"וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.\" אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ, קַל וָחֹמֶר בַּיי! אֶלָּא לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ מַאֲמִין בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כא,ה) \"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה\". אִם בֵּאלֹהִים דִּבְּרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּמֹשֶׁה! לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.", + "\"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי\". גְּדוֹלָה הָאֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\".", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו מִצְוָה אַחַת בַּאֲמָנָה, כְּדַי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה? שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא יָרַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בַּיי, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ו) \"וְהֶאֱמִן בַּיי וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׂכַר הָאֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,לא) \"וַיַּאֲמֵן הָעָם\".", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים לא,כד) \"אֱמוּנִים נֹצֵר יי\", מַזְכִּיר אֱמוּנַת אָבוֹת. (שמות יז,יב) \"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\" (תהלים קיח,כ) \"זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.\"", + "בְּבַעֲלֵי אֲמָנָה מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה כו,ב) \"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים.\" הַשַּׁעַר הַזֶּה, כָּל בַּעֲלֵי אֱמוּנָה נִכְנָסִין בּוֹ.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תְּהִלִּים צב ב,ו) \"טוֹב לְהֹדוֹת לַיי, וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יי בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.\" מִי גָּרַם לָנוּ לָבֹא לִידֵי שִׂמְחָה זוֹ? אֶלָּא בִשְׁכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת, לְפִיכָךְ זָכִינוּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֻּלּוֹ בֹקֶר. לְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים צב,ג) \"לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ\".", + "וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר לָעָם: (דברי הימים ב כ,כ) \"הַאֲמִינוּ בַּיי אֱלֹהֵיכֶם, וְתֵאָמֵנוּ! הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ!\" (ירמיה ה,ג) \"יי עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה?\" (חבקוק ב,ד) \"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.\" (איכה ג,כג) \"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַגָּלֻיּוֹת עֲתִידוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,י) \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן, תָּבוֹאִי! תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן,*תָּשׁוּרִי: תסתכלי. או: תצעדי. מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.\" (הושע ב,כא-כב) \"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת יי.\"", + "הָא, גְּדוֹלָה אֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר אֱמוּנָה שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיי\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קו,יב) \"וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ.\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח." + ] + ], + "Tractate Shirah": [ + [ + "(שמות טו,א) [\"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיי, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\"] \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\". יֵשׁ \"אָז\" לְשֶׁעָבַר, וְיֵשׁ \"אָז\" לֶעָתִיד לָבֹא. (בראשית ד,כו) \"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יי.\" (שמות ד,כו) \"אָז אָמְרָה: חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.\" (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\", (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל\", (יהושע י,יב) \"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ\", (דברי הימים א טו,ב) \"אָז אָמַר דָּוִיד\", (מלכים א ח,יב) \"אָז אָמַר שְׁלֹמֹה\", הֲרֵי אֵלּוּ לְשֶׁעָבַר. יֵשׁ \"אָז\" לֶעָתִיד לָבֹא: (ישעיה ס,ה) \"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ\", (ישעיה נח,י) \"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ\", (ישעיה לה,ו) \"אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ\", (ישעיה לה,ה) \"אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים\", (ירמיה לא,יב) \"אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל\", (תהלים קכו,ב) \"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ\", (תהלים קכו,ב) \"אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.\" הֲרֵי אֵלּוּ לֶעָתִיד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: 'אָז שָׁר מֹשֶׁה' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\", נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.", + "\"מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\". מֹשֶׁה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל שְׁקוּלִין כְּמֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה. דָּבָר אַחֵר: \"מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", מַגִּיד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שִׁירָה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל.", + "\"אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\". וְכִי שִׁירָה אַחַת הִיא? וַהֲלֹא עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן: הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,כט) \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג\". הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\". השְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל\". הָרְבִיעִית שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (על פי דְּבָרִים לא,כד) 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת'.*בפסוק כתוב: \"אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת\". הַחֲמִישִׁית שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע י,יב) \"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיי, בְּיוֹם תֵּת יי אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.\" הַשִּׁשִּׁית, שֶׁאָמְרָה דְבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,א) \"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם\". הַשְּׁבִיעִית שֶׁאָמַר דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כב,א) \"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיי אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת\".", + "הַשְּׁמִינִית שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ל,א) \"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.\" וְכִי דָּוִד בְּנָאוֹ? וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה בְּנָאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,יד) \"וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד\"? אֶלָּא, לְפִי שֶׁנָּתַן דָּוִד נַפְשׁוֹ עָלָיו לִבְנוֹתוֹ, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלב,א-ו) \"זְכוֹר יי לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיי, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיי, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מלכים א יב,טז) \"רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד\". הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלָיו, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עָלָיו נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.", + "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נָתַן מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶן, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ: נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,כב) \"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי\". וַהֲלֹא תּוֹרַת אֱלֹהִים הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יט,י) \"תּוֹרַת יי תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ\"! הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְמֹשֶׁה שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,כח) \"וַיְהִי שָׁם עִם יי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה\". וְאוֹמֵר: (דברים ט,ט) \"וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי.\" הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.", + "נָתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לב,ז) \"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ\". וַהֲלֹא עַם יי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט,כט) \"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ\"? וְאוֹמֵר: (יחזקאל לו,כ) \"בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם יי אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.\" הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לב,ז) \"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ\"? לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְמֹשֶׁה שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,יא) \"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם\", וְאוֹמֵר: (שמות ב,יב) \"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.\" הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ.", + "נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדַּיָּנִין, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,יח) \"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ\". וַהֲלֹא הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א,יז) \"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא\"? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּתֶּן לְךָ\"? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדַּיָּנִין, נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ. וּמְנַיִן שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,יג-יד) \"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים,*נִצִּים: רבים ומחליפים מכות. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.\" (שמות ב,טז-יז) \"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים,*הָרְהָטִים: שקתות להשקיית הבהמות לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם\". מִדַּיָּנִין בָּרַח, וּלְדַיָּנִין חָזַר. (דברים לג,כא) \"צִדְקַת יי עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.\" הָא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַדַּיָּנִין נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ.", + "הַתְּשִׁיעִית, שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כ,כא) \"וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם, וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַיי, וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ, בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים: הוֹדוּ לַיי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!\" וּמָה נִשְׁתַּנֵּית הוֹדָיָה זוֹ מִכָּל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁבְּכָל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר: \"הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!\" וּבָזוֹ לֹא נֶאֱמַר \"כִּי טוֹב\". אֶלָּא כִּבְיָכֹל לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו בַּמָּרוֹם. עַל מִיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו, קַל וָחֹמֶר עַל אֲבֵדָתוֹ שֶׁלְּצַדִּיק אֶחָד, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י,כה) \"וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.\"", + "הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,י) \"שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ\", וְאוֹמֵר: (תהלים קמט,א) \"שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים.\" כָּל הַשִּׁירוֹת שֶׁעָבְרוּ קְרוּיוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. כַּשֵּׁם שֶׁהַנְּקֵבָה יוֹלֶדֶת, כָּךְ הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָבְרוּ, הָיָה אַחֲרֵיהֶם שִׁעְבּוּד, אֲבָל הַתְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה קְרוּיָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ל,ו) \"שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ, אִם יֹלֵד זָכָר, מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו?\" כַּשֵּׁם שֶׁאֵין הַזָּכָר יוֹלֵד, כָּךְ הַתְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה לָבֹא, אֵין אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מה,יז) \"יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיי תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.\"", + "\"לַיי\". לַיי אֲמָרוּהָ, וְלֹא אֲמָרוּהָ לְבָשָׂר וָדָם. לֹא כָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (שמואל א יח,ו) \"וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר, וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים.\" וְאוֹמֵר: (שמואל א יח,ז) \"וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו!\" אֲבָל כָּן \"לַיי\", לַיי אֲמָרוּהָ, וְלֹא אֲמָרוּהָ לְבָשָׂר וָדָם.", + "\"וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר\", רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שָׁרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן קוֹרִין אֶת שְׁמַע.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּי אוֹמֵר: מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים תְּחִלָּה, וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ. מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְאוֹמֵר: \"אָשִׁירָה לַיי\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\" מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: (שמות טו,ב) \"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\". מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: (שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", לַיי נָאָה גְּדֻלָּה, לַיי נָאָה גְּבוּרָה, לַיי הַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד! וְכֵן דָּוִד אָמַר: (דברי הימים א כט,יא) \"לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\". מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, וְהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְפָנָיו שֶׁהוּא גִּבּוֹר, וְאֵינוֹ אֶלָּא חָלָשׁ,*מְקַלְּסִין: משבחים. מן המנהג ההלניסטי לקבל את פני המלך ברחובות בקיאה: \"קָלוֹס\", יפה! שֶׁהוּא עָשִׁיר, וְאֵינוֹ אֶלָּא עָנִי, שֶׁהוּא חָכָם, וְאֵינוֹ אֶלָּא טִפֵּשׁ, שֶׁהוּא רַחְמָנִי, וְאֵינוֹ אֶלָּא אַכְזָרִי, שֶׁהוּא דַּיָּן, שֶׁהוּא נֶאֱמָן, וְאֵין בּוֹ אַחַת מִכֻּלָּן, אֶלָּא הַכֹּל מַחְנִיפִין לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יז) \"הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא\", וְאוֹמֵר (תהלים כד,ט) \"יי עִזּוּז וְגִבּוֹר, יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה.\" וְאוֹמֵר (ישעיה מב,יג) \"יי כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.\"*יַצְרִיחַ: ישמיע צרחה. וְאוֹמֵר (ירמיה י,ו) \"מֵאֵין כָּמוֹךָ יי, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא עָשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יד) \"הֵן לַיי אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים כד,א) \"לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים צה,ה) \"אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָׂהוּ\". וְאוֹמֵר (חגי ב,י) \"לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם יי צְבָאוֹת.\" וְאוֹמֵר (יחזקאל יח,ד) \"הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן, לִי הֵנָּה\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,יט) \"יי בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ\". וְאוֹמֵר (איוב יב,יג) \"עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה\". וְאוֹמֵר (משלי ב,ו) \"כִּי יי יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.\" וְאוֹמֵר *(דניאל ב,כא) \"יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.\"** נוֹתֵן חַחָכְמָה לַחֲכָמִים וְהַמַּדָּע לְיוֹדְעֵי בִינָה. וְאוֹמֵר (ירמיה י,ז) \"מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם? כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא רַחְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ו) \"יי! יי! אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.\" וְאוֹמֵר (תהלים קמה,י) \"חַנּוּן וְרַחוּם יי.\" וְאוֹמֵר (דברים ד,לא) \"כִּי אֵל רַחוּם יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.\" וְאוֹמֵר (תהלים כה,ו) \"זְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קמה,ט) \"טוֹב יי לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.\" וְאוֹמֵר (דניאל ט,ט) \"לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא דַּיָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא\". וְאוֹמֵר (תהלים פב,א) \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\". וְאוֹמֵר (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", שֶׁהוּא נֶאֱמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,ט) \"וְיָדַעְתָּ כִּי יי אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר.\" וְאוֹמֵר (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\" הָא לַיי נָאָה גְבוּרָה, לוֹ הַתִּפְאֶרֶת הַנֶּצַח וְהַהֹד.", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", שֶׁהוּא נָאֶה, שֶׁהוּא הָדוּר, שֶׁהוּא מְשֻׁבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ז) \"כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיי, יִדְמֶה לַיי בִּבְנֵי אֵלִים?\" וְאוֹמֵר (תהלים פט,ח) \"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה\". וְאוֹמֵר (תהלים פט,ט) \"יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ\". מַהוּ צְבָאוֹת? אוֹת הוּא בְּתוֹךְ צָבָא שֶׁלּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג,ב) \"וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ\", אוֹת הוּא בְּתוֹךְ רִבְבוֹת קֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תהלים פו,י) \"אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה,י) \"דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יא) \"רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יב) \"עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם\".*אֲפִיקֵי מָיִם: זרמים. וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יג) \"לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יד) \"יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,טו) \"שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ\".", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים ח,ג) \"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז\". \"עוֹלְלִים\", אֵלּוּ שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (אִיּוֹב ג,טז \"אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה, כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר.\"*נֵפֶל טָמוּן: עובר שנולד מת ומטמינים אותו באדמה. \"וְיֹנְקִים\", אֵלּוּ שֶׁיּוֹנְקִים מִשְּׁדֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יוֹאֵל ב,יב) \"אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"עֹלְלִים\", אֵלּוּ עוֹלְלִים שֶׁבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט,כ) \"לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ\". וְאוֹמֵר (איכה ד,ד) \"עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם\". \"יֹנְקִים\", אֵלּוּ שֶׁעַל שְׁדֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ב,טז) \"אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם\". אֵלּוּ וָאֵלּוּ פָּתְחוּ פִיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָשִׁירָה לַיי\".", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף עֳבָרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן פָּתְחוּ פִיהֶן,*עֳבָרִים: עֻבָּרִים. וְאָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כז) \"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.\" וְלֹא יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא אַף מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ח,ב) \"יי אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.\"" + ], + [ + "\"כִּי גָאֹה גָּאָה\", גֵּאַנִי וְגֵאִיתִיו: גֵּאַנִי בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כב) \"וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר יי: בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.\" אַף אֲנִי גֵאִיתִיו בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,כט) \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, לָבוֹא בְהַר יי אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\", גֵּאַנִי וְגֵאִיתִיו: גֵּאַנִי עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.\" אַף אֲנִי גֵאִיתִיו עַל הַיָּם, וְשַׁרְתִּי לְפָנָיו שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\". גֵּאֶה וְעָתִיד לְהִתְגָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ב,יב) \"כִּי יוֹם לַיי צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ב,יג-יז) \"וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים, וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.*שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה: כלים יפים שחומדים להסתכל בהם. וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים, וְנִשְׂגַּב יי לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.\" וְאוֹמֵר (ישעיה ב,יח) \"וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\", מִתְגָּאֶה הוּא עַל כָּל הַמִּתְגָּאִים, שֶׁבְּמַה שֶּׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּאִים לְפָנָיו, בּוֹ הוּא נִפְרָע מֵהֶם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּדוֹר הַמַּבּוּל: (איוב כא,י) \"שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.\" (איוב כא,יא-יב) \"יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב.\" מַה נֶּאֱמַר שָׁם? (איוב כא,יד-טו) \"וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ! וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ?\" אָמְרוּ, לֹא טִפַּת גְּשָׁמִים הִיא? אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהּ, אֶלָּא: (בראשית ב,ו) \"וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים! בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם! שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז,יב) \"וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: הֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם, הָעֶלְיוֹנָה בַּתַּחְתּוֹנָה, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת תַּאֲוָתָם, וְהַמָּקוֹם פָּתַח עֲלֵיהֶם מַעְיָנוֹת מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה כְּדֵי לְאַבְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז,יא) \"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי מִגְדָּל, שֶׁבַּדָּבָר שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ד) \"וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ\". וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (בראשית יא,ח) \"וַיָּפֶץ יי אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח,ה) \"אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ, וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.\" (אִיּוֹב כח ה,י) \"נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.\" (אִיּוֹב כח ה,י) \"לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ,*בְנֵי שָׁחַץ: חיות עזות. לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל.\"*שָׁחַל: אריה. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבֹא אָדָם אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא הֲרֵי מָזוֹן יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ, וְכֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ. נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ! אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים, וְאַתֶּם אוֹמְרִים 'נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ!' אַף אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח,ד) \"פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר, הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ.\" וְאוֹמֵר: (איוב יב,ה-ו) \"לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן, נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל. יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים, וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל\". מִי גָּרַם לָהֶם? (איוב יב,ו) \"לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל טז,מט) \"הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ\", מִי גָּרַם לָהֶם? (יחזקאל טז,מט) \"וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יג,י) \"לִפְנֵי שַׁחֵת יי אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן יי, כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\". וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (בראשית יט,לג) \"וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה\". וְכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה? אֶלָּא שֶׁזִּמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם יַיִן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ד,יח) \"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס\". אִם כֵּן זִמֵּן הַמָּקוֹם לְמַכְעִיסָיו, קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בַמִּצְרִיִּים, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" וְכָתוּב אַחֲרָיו: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסִיסְרָא, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,יג) \"וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן.\" מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (שופטים ה,כ) \"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשִׁמְשׁוֹן, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים יד,ג-ד) \"וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיי הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים, וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל.\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (שופטים טז,כא) \"וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּחִלַּת קִלְקוּלוֹ בְעַזָּה הָיְתָה, וּלְכָךְ לֹא הָיָה עָנְשׁוֹ אֶלָּא בְעַזָּה.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַבְשָׁלוֹם, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יד,כה-כו) \"וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ, כִּי כָבֵד עָלָיו, וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נְזִיר עוֹלָם הָיָה, וְהָיָה מְגַלֵּחַ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב טו,ז) \"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיי בְּחֶבְרוֹן.\" אָמַר: (שמואל ב טו,ח) \"כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם, לֵאמֹר: אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יי יְרוּשָׁלִַם, וְעָבַדְתִּי אֶת יי.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נְזִיר יָמִים הָיָה, וְהָיָה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יד,כה) \"וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה מְגַלֵּחַ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לְגַלֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (שמואל ב יח,ט) \"וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה, וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִיב, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יט,כג) \"בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר: בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה, יַעַר כַּרְמִלּוֹ.\" וְאוֹמֵר: (מלכים ב יט,כד) \"אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים, וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.\"*וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר: אייבש בכף רגלי כל נהרות מצרים. מַה הוּא אוֹמֵר? (מלכים ב יט,לה) \"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יי, וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף\". אָמְרוּ: הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה מְמֻנֶּה עַל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יח,כד) \"וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים? וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים!\" (מלכים ב יט,כא-כב) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יי עָלָיו: בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם. אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ? עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.\" מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה י,לב-לג) \"עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם. הִנֵּה הָאָדוֹן יי צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה,*מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה: כורת את צמרת העץ בגרזן. וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִנְבוּכַדְנֶצַּר, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יג-יד) \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה! אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרָיו? (ישעיה יד,טו) \"אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְצוֹר, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כז,ג-ד) \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: צוֹר, אַתְּ אָמַרְתְּ: אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי! בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ, בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.\" אַחֲרָיו מַהוּ אוֹמֵר? (יחזקאל כו,ג) \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר, וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִנְגִיד צוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ב) \"בֶּן אָדָם! אֱמֹר לִנְגִיד צֹר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר: אֵל אָנִי! מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים\", מַהוּ אוֹמֵר? (יחזקאל כ,י) \"מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יי.\" הָא בְמַה שֶּׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּאִין לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי גָאֹה גָּאָה\".", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\" וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה, וְרֹכְבוֹ אֶחָד הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר\"? (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף\"! אֶלָּא, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין אוֹיְבֵיהֶן עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם אֶלָּא כְסוּס אֶחָד וְרוֹכְבוֹ. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כ,א) \"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב\". וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה, וְרֶכֶב אֶחָד הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברים כ,א) \"עַם רַב מִמְּךָ\"? אֶלָּא, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין אוֹיְבֵיהֶן עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם אֶלָּא כְסוּס אֶחָד וְרוֹכְבוֹ.", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ\", מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ, וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים בַּמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם, וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. מָשָׁל לְאָדָם זוֹרֵק שְׁנֵי כֵלִים לָאַוֵיר, לֹא סוֹף אֶחָד מֵהֶם לְהִפָּרֵד מֵחֲבֵרוֹ? אֲבָל כָּן, \"רָמָה\", \"יָרָה\", \"רָמָה\", שֶׁהָיוּ עוֹלִין לַמָּרוֹם, \"יָרָה\", שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים לַתְּהוֹם, וְאֵינָן נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. סוּס וְרוֹכְבוֹ יַחַד.", + "כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"רָמָה בַיָּם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות טו,ד) \"יָרָה בַיָּם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים אֵלּוּ? \"רָמָה\", שֶׁהָיוּ עוֹלִין לַמָּרוֹם, \"יָרָה\", שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין לַתְּהוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"רָמָה\", כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שָׂרָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת נוֹפֵל, הִתְחִילוּ נוֹתְנִין שֶׁבַח, לְכָךְ נֶאֱמַר \"רָמָה\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הַמַּלְכִיּוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, עַד שֶׁיִּפָּרַע מִשָּׂרֵיהֶן תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,כא) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יי עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם\", וְאַחַר כָּךְ \"וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה.\" וְאוֹמֵר (ישעיה יד,יב) \"אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר?\" וְאַחַר כָּךְ \"נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם.\" וְאוֹמֵר (ישעיה לד,ה) \"כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי\", וְאַחַר כָּךְ \"הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד\".", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ\", שֶׁהָיָה מֵבִיא סוּס וְרוֹכְבוֹ, וּמַעֲמִידָן בַּדִּין. אוֹמֵר לַסּוּס: לָמָּה רַצְתָּ אַחֲרֵי בָנַי? וְהוּא אוֹמֵר: מִצְרִי הֱרִיצַנִי עַל כָּרְחִי! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ט) \"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם\". אוֹמֵר לַמִּצְרִי: לָמָּה רַצְתָּ אַחֲרֵי בָנַי? וְהוּא אוֹמֵר: הַסּוּס הֱרִיצַנִי עַל כָּרְחִי! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה\". מָה עָשָׂה הַמָּקוֹם? מַרְכִּיב אֶת הָאָדָם עַל הַסּוּס וְדָן אוֹתָם יַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,א) \"סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\"", + "שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵת וְהַגּוּף כָּלֶה, הַקֹּדֶשׁ מַעֲמִידוֹ בַדִּין? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתְּ שׁוֹאֲלֵנִי עַל הַגּוּף, שֶׁהוּא טָמֵא, שְׁאָלֵנִי עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא טְהוֹרָה! מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס נָאֶה, הוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִין שְׁנַיִם, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוֹמֶה. אָמַר לוֹ חִגֵּר לַסּוֹמֵה: בִּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה.*בִּכּוּרוֹת: פירות שהבשילו ראשונים. אָמַר לוֹ סוֹמֶה: וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי יָכֹל אֲנִי לְהַלֵּךְ? רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵה, וְהָלְכוּ וְנָטְלוּ אֶת הַבִּכּוּרוֹת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, וְיָשַׁב עֲלֵיהֶן בַּדִּין. אָמַר לָהֶן: הֵיכָן הֵן בִּכּוּרוֹת? אָמַר לוֹ סוֹמֶה: וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי יָכֹל אֲנִי לְהַלֵּךְ? הַמֶּלֶךְ פִּקֵּחַ הָיָה. מָה עָשָׂה? הִרְכִּיב זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְהָיוּ מְהַלְּכִין. אָמַר לָהֶן הַמֶּלֶךְ: כָּךְ עֲשִׂיתֶם וַאֲכַלְתֶּם! כָּךְ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא גּוּף וּנְשָׁמָה, וּמַעֲמִידָן בַּדִּין. אוֹמֵר לַגּוּף: מִפְּנֵי מָה חָטָאתָ לְפָנַי? אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! מִיּוֹם שֶׁיָּצַאת מִמֶּנִּי נְשָׁמָה, אֲנִי מֻשְׁלָךְ כָּאֶבֶן. אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה: מִפְּנֵי מָה חָטָאתְ לְפָנַי? אוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! אֲנִי שֶׁחָטָאתִי? גּוּף חָטָא! מִיּוֹם שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ, לֹא טְהוֹרָה אֲנִי לְפָנֶיךָ? הַקֹּדֶשׁ מֵבִיא נְשָׁמָה וּמַכְנִיסָהּ בַּגּוּף, וְדָנָן כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נ,ד) \"יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל\", לְהָבִיא נְשָׁמָה, \"וְאֶל הָאָרֶץ\", לְהָבִיא אֶת הַגּוּף, וְאַחַר כָּךְ \"לָדִין עַמּוֹ\", מִדַּיֵּן עִמּוֹ.", + "אִיסֵי בֶן שַׁמַּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"סוּס\" סָתוּם, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"סוּס\" מְפֹרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יב,ד) \"בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יי, אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן, וְעַל בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת עֵינַי, וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן.\" (זכריה יד,יב) \"וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יי אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו,*הָמֵק: נרקב. וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם.\" (זכריה יד,טו) \"וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר, וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.\" בָּא מְפֹרָשׁ וְלִמֵּד עַל הַסָּתוּם. מָה מְפֹרָשׁ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת, אַף סָתוּם בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת." + ], + [ + "(שמות טו,ב) [\"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\"] *אַנְוֵהוּ: אעשה אותו נאה, אשבח את יופיו. \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.\" (תהלים צט,ג) \"וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.\" דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כא,ב) \"יי בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד.\" (תהלים כח,י) \"יי עֹז לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא.\" (שמואל א ב,י) \"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא תָקְפִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יט) \"יי עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה\". (תהלים כח,ז) \"יי עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", עֵזֶר וּמִסְמָךְ אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. \"וְזִמְרָת\", זִמְרָת אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. עֲשָׂנִי אִמְרָה, אַף אֲנִי עֲשִׂיתִיו אִמְרָה.*אִמְרָה: שוליים צבעוניים לבגד. חטיבה, ציור. עֲשָׂנִי אִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו,יח) \"וַיי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם\". אַף אֲנִי עֲשִׂיתִיו אִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר \"אֶת יי הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם\".", + "וַהֲרֵי כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין שְׁבָחוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲבָל שֶׁלִּי נָעִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כג,א) \"וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (דברים ו,ד) \"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ, יי אֶחָד.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (דברים ו,ד) \"יי אֶחָד.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (דברי הימים א יז,כא) \"וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ!\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (שמות טו,יא) \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי\", וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (דברים לג,כט) \"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל! מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיי?\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: מִי \"כַּיי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.\" (דברים ד,ז) וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (דברים ד,ז) \"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו?\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (תהלים פט,יח) \"כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵינוּ.\"*עֻזָּמוֹ=עֻזָּם, העוז שלהם. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (ישעיה מט,ג) \"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.\" יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (ישעיה ו,ג) \"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (תהלים טז,ג) \"לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה\". יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (תהלים צג,ד) \"אַדִּיר בַּמָּרוֹם יי.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (תהלים טז,ג) \"וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם.\"", + "\"וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\". יְשׁוּעָה אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\", הָיָה לִי, וְיִהְיֶה לִי. הָיָה לִי, לְשֶׁעָבַר, וְיִהְיֶה לִי, לֶעָתִיד לָבֹא.", + "\"זֶה אֵלִי\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁרָאַת שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל? שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב,יב) \"וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.\" (יחזקאל א,א) \"נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה, וְעָלָיו צְפִירָה מַקְּפַתּוּ, וְגִבּוֹרִין מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ,*צְפִירָה: שומרי ראש. וַחֲיָלוֹתָיו מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו. וְהָיוּ הַכֹּל שׁוֹאֲלִין לוֹמַר 'אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ?' לְפִי שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹתָן. אֲבָל כְּשֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, לֹא צָרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁאֹל 'אֵי זֶהוּ?' אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ, הִכִּירוּהוּ, וּפָתְחוּ כֻלָּן פִּיהֶן וְאָמְרוּ: \"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ!\"", + "\"וְאַנְוֵהוּ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְהַנְווֹת לְקוֹנוֹ? אֶלָּא אַנְוֶה לוֹ בַּמִּצְווֹת: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו לוּלָב נָאֶה, סֻכָּה נָאָה, צִיצִית נָאָה, תְּפִלָּה נָאָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הִדָּמֵה לוֹ: מַה הוּא חַנּוּן, אַף אַתָּה, תְּהֵי חַנּוּן וְרַחוּם!", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נְווֹתָיו וּשְׁבָחוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם,*נְווֹתָיו: מידותיו הנאות. בִּפְנֵי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם! רַבִּי יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו בֵּית מִקְדָּשׁ נָאֶה. וְאֵין 'נָאֶה' אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עט,י) \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\" (ישעיה לג,כ) \"חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם, נָוֶה שַׁאֲנָן\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֲדַבֵּר נְווֹתָיו וּשְׁבָחוֹ שֶׁלַּקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּפְנֵי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹאֲלִין לוֹמַר: (שיר השירים ה,ט) \"מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים?\" מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּךְ אַתֶּם מֵתִים עָלָיו, אַתֶּם נֶהֱרָגִין עָלָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,ג) \"עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ\", אֲהַבְנוּךָ עַד מָוֶת. (תהלים מד,כג) \"כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.\" הֲרֵי אַתֶּם נָאִים, הֲרֵי אַתֶּם גִּבּוֹרִים, בֹּאוּ וְהִתְעָרְבוּ אֵלֵנוּ!", + "וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? נֹאמַר לָכֶם מִקְצָת שְׁבָחוֹ: (שיר השירים ה,י-טז) \"דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת.*יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת: עיניו מתאימות למקומן בפנים. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.*מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים: בטנו גוש שנהב מכוסה ומקושט באבני ספיר. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.\"", + "כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּל הַשֶּׁבַח הָזֶה, אוֹמְרִים לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: נֵלְכָה עִמָּכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ו,א) \"אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.\" וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: אֵין לָכֶם חֵלֶק בּוֹ, אֶלָּא, (שיר השירים ב,טז) \"דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.\" (שיר השירים ו,ג) \"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.\"", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲלַוֶּנּוּ עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. הָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, יָרְדָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,ד) \"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה\". עָלוּ, עָלַת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,ד) \"וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה\". יָרְדוּ לַיָּם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל\". יָצְאוּ לַמִּדְבָּר, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,כא) \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\", עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ג,ד) \"כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.\" \"אֵלִי\", עִמִּי נָהַג בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְעִם אֲבוֹתַי נָהַג בְּמִדַּת הַדִּין. וּמְנַיִן שֶׁאֵין 'אֵלִי' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כב,ב) \"אֵלִי, אֵלִי! לָמָה עֲזַבְתָּנִי?\" (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ!\" (תהלים קיח,כז) \"אֵל יי, וַיָּאֶר לָנוּ\".", + "\"אֱלֹהֵי אָבִי, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" אֲנִי מַלְכָּה בַּת מְלָכִים, אֲהוּבָה בַּת אֲהוּבִים, קְדוֹשָׁה בַּת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרָה בַּת טְהוֹרִים. מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה. פְּעָמִים בּוֹשׁ בָּהּ, פְּעָמִים בּוֹשׁ בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ, פְּעָמִים בּוֹשׁ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, אֲבָל אֲנִי, אֵינִי כֵן, אֶלָּא מַלְכָּה בַּת מְלָכִים וַאֲהוּבָה בַּת אֲהוּבִים, קְדוֹשָׁה בַּת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרָה בַּת טְהוֹרִים. \"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" ", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם,*הוֹבִישׁ: ייבש, החריב. וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכֵן אָמְרָה רָחָב לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י-יא) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי יי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת\". וּבִזְמַן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל שְׁמוֹ מִתְחַלֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לז,כ-כג) \"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם: עַם יי אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יי, נְאֻם אֲדֹנָי יי, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.\"", + "\"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" לֹא עַל נִסִּים שֶׁעָשָׁה עִמִּי בִּלְבַד, אוֹמַר לְפָנָיו דִּבְרֵי שֶׁבַח וְשִׁירָה, אֶלָּא עַל נִסִּים שֶׁעָשָׁה עִמִּי וְעִם אֲבוֹתַי, וְעוֹשֶׂה עִמִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר!\" \"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ!\"" + ], + [ + "(שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מִקְרָא עָשִׁיר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה: מַגִּיד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַמָּקוֹם בְּכָל כְּלֵי זַיִן: נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּפָרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יח,יא) \"וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּגִבּוֹר חֲגוּר חֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מה,ד) \"חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, גִּבּוֹר!\"", + "נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּשִׁרְיָן וְכוֹבַע כְּגִבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נט,יז) \"וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,ט) \"עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ\". (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו\". נִגְלָה עֲלֵיהֶם בַּחֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יא) \"לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ.\" (תהלים לה,ג) \"וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי,*הָרֵק חֲנִית: הוצא את החנית מן הנרתיק. אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּצִנָּה וּמָגֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צא,ד) \"בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה,*אֶבְרָתוֹ: הכנף שלו. צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.\"*צִנָּה וְסֹחֵרָה: סוגי מגן. (תהלים לה,ב) \"הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה\".", + "שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאַחַת מִמִּדּוֹת הַלָּלוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחָם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאַחַת מִכָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.", + "אִם כֵּן, לָמָּה צָרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵט כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ? אֶלָּא שֶׁאִם יִצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל, הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּין וּמִלְחָמוֹת וּגְבוּרָן.*גְּבוּרָן: גבורות. צורת הרבות על דרך הארמית. אִי לָהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מַה הֵן שׁוֹמְעִין בְּאָזְנֵיהֶם,*אִי=אוֹי. שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם עָתִיד לְהִלָּחֵם בָּם.", + "\"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנִּגְלָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, שֶּׁנֶּאֱמַר: \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". נִגְלָה בְסִינַי כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\". וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כד,י) \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ז,ט-י)** רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻשְׁלְכוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ בּוֹעֶרֶת. נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשָׁרְתוּהוּ וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעַמְדוּ, הַמִּשְׁפָט יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. \"חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.\" שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" הוּא בְסִינַי, הוּא עַל הַיָּם, הוּא לְשֶׁעָבַר, הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, הוּא בָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.\" (ישעיה מו,ד) \"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.\" (ישעיה מד,ו) \"כֹּה אָמַר יי, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יי צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן\". (ישעיה מא,ד) \"מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יי רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, וְעָלָיו כָּל כְּלֵי זַיִן,*כְּלֵי זַיִן: כלי נשק. אֲבָל אֵין לוֹ כֹּחַ וְלֹא גְבוּרָה, וְלֹא תַּכְּסִיס וְלֹא מִלְחָמָה.*תַּכְּסִיס. táxis: מערך קרב; גדוד. אֲבָל הַמָּקוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא לוֹ כֹחַ וּגְבוּרָה וְתַכְּסִיס וּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יז,מז) \"כִּי לַיי הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.\" (תהלים קמד,א) \"לְדָוִד, בָּרוּךְ יי צוּרִי! הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, וְכֹחוֹ עָלָיו. בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא דוֹמֶה לְבֶן שִׁשִּׁים, וְלֹא בֶּן שִׁשִּׁים דּוֹמֶה לְבֶן שִׁבְעִין, אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, כֹּחוֹ מִתְמַעֵט, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא, (מלאכי ג,ה) \"כִּי אֲנִי יי לֹא שָׁנִיתִי\".", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, שֶׁמִּשֶּׁקִּנְאָה וּגְבוּרָה לוֹבְשַׁתּוּ, אֲפִלּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָיו, אֵינוֹ מַנִּיחָן, אֶלָּא הַכֹּל מַכֶּה וְהוֹלֵךְ בְּחֵמָה. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" \"יי אִישׁ מִלְחָמַה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל כָּל בִּרְיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ו) \"יי, יי! אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר שֶׁמִּשֶּׁהַחֵץ יוֹצֵא מִיָּדוֹ, אֵינוֹ יָכֹל לְהַחְזִירוֹ, שֶׁכְּבַר יָצָא מִיָּדוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, כִּבְיָכֹל גְּזֵרָה יוֹצָא מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי\". עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד הוּא מַחְזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי\". אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהוּא מַחְזִירָהּ רֵיקָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי\". וְעַל מִי הוּא מַחְזִירָהּ? עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.\"", + "מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, וּמְדִינוֹת קְרוֹבוֹת אֶצְלוֹ בָּאוֹת וְשׁוֹאֲלוֹת צָרְכֵיהֶן מִלְּפָנָיו, וְהֵן אוֹמְרִים לָהֶן: זָעוּף הוּא, לַמִּלְחָמָה הוּא יוֹצֵא! לִכְשֶׁיְּנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה וְיָשׁוּב, בָּאִין אַתֶּם וְשׁוֹאֲלִין צָרְכֵיכֶם מִלְּפָנָיו. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקַת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סה,ג) \"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ.\"", + "מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹמֵד בַּמִּלְחָמָה, אֵינוֹ יָכֹל לָזוּן וְלֹא לְסַפֵּק אוֹפְּסוֹנְיוֹת לְכָל חֲיָלוֹתָיו.*אוֹפְּסוֹנְיוֹת. opsōnía: אספקת מזון ושכר כסף לצבא. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא זָן וּמְפַרְנֵס לְכָל בִּרְיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג-טו) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קלו,כה) \"נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\"", + "\"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם יי\". וְכָתוּב: (ישעיה ו,ג) \"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים,*הַקָּדִים: המזרח. וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\"? מִפְּנֵי חִבָּתְכֶם וּמִפְּנֵי קְדֻשַּׁתְכֶם אֲקַדֵּשׁ שְׁמִי בָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (הושע יא,ט) \"כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ\", אֲקַדֵּשׁ שְׁמִי בָּכֶם.", + "\"יי שְׁמוֹ.\" בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחָם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְאַחַת מִכָּל מִדּוֹת אֵלּוּ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (שמואל א יז,מה) \"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יי צְבָאוֹת\". וְאוֹמֵר: (תהלים כ,ח-י) \"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יי אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יי, הוֹשִׁיעָה! הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.\" וְכֵן אָסָא אוֹמֵר: (דברי הימים ב יד,י) \"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יי אֱלֹהָיו, וַיֹּאמַר: יי! אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ! עָזְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה! יי אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ!\"", + "(שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\", בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הֵם אָמְרוּ: (שמות ה,ב) \"מִי יי אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"יָרָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"רָמָה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי פְסוּקִים הַלָּלוּ? \"יָרָה\", שֶׁהֵן יוֹרְדִין לַתְּהוֹם, \"רָמָה\", שֶׁהֵן עוֹלִין לַמָּרוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה\", בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ בָהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵן אָמְרוּ: (שמות א,כב) \"כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ!\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה\", בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵם אָמְרוּ: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר\". וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו\". בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵם אָמְרוּ: (שמות יד,ז) \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם: \"וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" ", + "\"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. (שמות א,יד) \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר\", וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, וְאַף אַתָּה עָשִׂיתָ לָהֶם הַמַּיִם כַּטִּיט, וְהָיוּ מִשְׁתַּקְּעִין בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף\". וְאֵין 'טְבִיעָה' אֶלָּא טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סט,ג) \"טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה\",*יָוֵן: בוץ. (ירמיה לח,ו) \"וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.\" לְכָךְ נֶאֱמַר \"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ה) [\"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.\"] \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\", וְכִי תְּהוֹמוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הִיא?*עֲשׁוּנִית: נוקשה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ תְּהוֹם הָעֶלְיוֹן וּתְהוֹם הַתַּחְתּוֹן, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\", וְכִי תְּהוֹמוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הִיא? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָלָה תְּהוֹם הַתַּחְתּוֹן עַל תְּהוֹם הָעֶלְיוֹן, וְחִפָּה עֲלֵיהֶן אֶת הָרָקִיעַ, וְהִקְדִּיר עֲלֵיהֶן אֶת הַכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לב,י)*הִקְדִּיר: החשיך. \"כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ\". מִפְּנֵי מָה? (יחזקאל לב,י) \"וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ, נְאֻם אֲדֹנָי יי.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה יג,י) \"כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם\", מִפְּנֵי מָה? (ישעיה יג,י) \"חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ.\" וְכֵן הוֹא אוֹמֵר: (יחזקאל ל,יח) \"וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם,*תְּחַפְנְחֵס: עיר מצרית במזרח הדלתא של הנילוס. בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם, וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ\", מִפְּנֵי מָה? (יחזקאל ל,יח) \"הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.\" וְכֵן הוֹא אוֹמֵר: (ישעיה יג,יא) \"וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה, וְעַל רְשָׁעִים עֲו‍ֹנָם, וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל.\"", + "יוֹנָה יָרַד לִתְהוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ו) \"תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי, סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.\" וְהֵם יָרְדוּ לִשְׁנֵי תְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\". יוֹנָה יָרַד לִמְצוּלָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ד) \"וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה\". וְהֵם יָרְדוּ לִשְׁתֵּי מְצוּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ה) \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\". אֵין מְצוּלָה אֶלָּא מַיִם עִזִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ד) \"וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים\". וְאוֹמֵר: (נחמיה ט,יא) \"וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים.\"", + "\"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\". וְכִי מְצוֹלוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הָיְתָה? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּפְרַץ הַיָּם הַגָּדוֹל לְתוֹכוֹ, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.\"", + "בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם: הֵן אָמְרוּ (שמות א,טז) \"וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם\", וְאַף אַתָּה עָשִׂיתָ לָהֶם הַמַּיִם כַּאֲבָנִים, וְהָיוּ הַמַּיִם מַכִּין אוֹתָם עַל מְקוֹם הָאֲבָנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר \"כְּמוֹ אָבֶן.\" ", + "דָּבָר אַחֵר: \"כְּמוֹ אָבֶן.\" הִיא הָיְתָה מַכָּה בֵּינוֹנִית: הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶן הָיוּ מְטֹרָפִין כַּקַּשׁ, הַבֵּינוֹנִיִּים כָּאֶבֶן, הַפִּקְּחִים שֶׁבָּהֶן \"צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"", + "(שמות טו,י) דָּבָר אַחֵר: \"כְּמוֹ אָבֶן\", מִפְּנֵי מָה? עַל שֶׁהִקְשׁוּ לִבָּן כְּמוֹ אֶבֶן. אֲבָל אַתָּה, חֲסָדֶיךָ וְטוּבְךָ וְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וִימִינְךָ שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מד,ד) \"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב\",*תִּרְעַץ: תשבר, תפוצץ. שְׁנֵי פְעָמִים. (תהלים מד,ד) \"כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם.\" וְכָתוּב: (ישעיה מה,כג) \"בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי צְדָקָה, דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב\".", + "(שמות טו,ו) [\"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב.\"] \"נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ\". נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּכֹּחַ, שֶׁנָּתַתָּ אַרְכָּה לְדוֹר הַמַּבּוּל לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה,*אַרְכָּה: דחיה, הארכת זמן. וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ו,ג) \"וַיֹּאמֶר יי: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם\", וְלֹא גָמַרְתָּ לָהֶם כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי הַמִּגְדָּל, שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם אַרְכָּה לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ו) \"וַיֹּאמֶר יי: הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה, לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.\" וְאֵין עַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יב) \"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יי אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?\" וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶם כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנָּתַתָּ לָהֶן אַרְכָּה לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,כ-כא) \"וַיֹּאמֶר יי: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה? וְאִם לֹא, אֵדָעָה!\" מַה נֶּאֱמַר שָׁם? (בראשית יט,כד) \"וַיי הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יי מִן הַשָּׁמָיִם.\" אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הֲרֵי מָטָר, וְאִם לָאו, הֲרֵי גָּפְרִית וָאֵשׁ. וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ\". כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין שְׂמֹאל יָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: \"יְמִינְךָ יי\", \"יְמִינְךָ יי\", שְׁנֵי פְעָמִים. וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל הֵן עוֹשִׂין יָמִין שְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,ג) \"הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ\".", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין שֵׁנָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\" וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל שֵׁנָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,סה) \"וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן.\"", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין חֵמָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כז,ד) \"חֵמָה אֵין לִי\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, חֵמָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,ד) \"וְחָרָה אַף יי בָּכֶם\".", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הוּא נִלְחָם לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יד) \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הוּא נִלְחָם בָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,י) \"וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם בָּם.\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂין רַחְמָן אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,ה) \"הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל, בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו, וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.\"*תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה: צעקות ובכי של מתאבלים.", + "\"תִּרְעַץ אוֹיֵב.\" 'רָעַצְתָּ אוֹיֵב' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תִּרְעַץ אוֹיֵב\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יב) \"בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם.\"*תָּדוּשׁ: תרמוס ותפורר, כמו שרגלי הבהמה דשות את התבואה בגורן.", + "\"תִּרְעַץ אוֹיֵב\", זֶה פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"", + "דָּבָר אַחֵר: זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לו,ב) \"יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח, וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ז) \"וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת נֶגֶד מִי שֶׁקָּמוּ נֶגְדָּךְ, וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ נֶגְדָּךְ? הֵם שֶׁקָּמוּ נֶגֶד בָּנֶיךָ.", + "\"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", 'תַּהֲרֹס קָמֵינוּ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\". מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא קָם כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קָם כְּנֶגֶד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עד,כג) \"אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ, שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד.\" (תהלים צב,י) \"כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יי, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.\" (תהלים פג,ג) \"כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ.\"*יֶהֱמָיוּן: הומים וחורשים מזימות. מִפְּנֵי מָה? (תהלים פג,ד) \"עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד, וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ.\" (תהלים קלט,כא) \"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יי אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט.\"*וּבִתְקוֹמְמֶיךָ: ובמתקוממים נגדך. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלט,כב) \"תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ב,יב) \"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 'בְּבָבַת עַיִן' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"בְּבָבַת עֵינוֹ\". כִּבְיָכֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (מלאכי א,יג) \"וַאֲמַרְתֶּם: הִנֵּה מַתְּלָאָה*מַתְּלָאָה: בהמה לאה ורזה. וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ\",*וְהִפַּחְתֶּם: גרמתם שהיא תיראה שמנה. אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (שמואל א ג,יג) \"וְהִגַּדְתִּי לוֹ, כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, וְלֹא כִהָה בָּם.\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (איוב ז,כ) \"לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא.\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (חבקוק א,יב) \"הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יי אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת\". אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה ב,יא) \"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ\". אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (תהלים קו,כ) \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר\", אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א יב,טז) \"אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי! אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל!\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (במדבר יב,יב) \"אֲשֵׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ\" 'מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ' יָצָא! אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (זכריה ב,יב) \"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 'בְּבָבַת עַיִן' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"בְּבָבַת עֵינוֹ\", כִּבְיָכֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב.", + "וְכָל מִי שֶׁעוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹזֵר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,כג) \"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יי, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ!*אוֹרוּ מֵרוֹז: קללו את העיר מרוז! כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יי, לְעֶזְרַת יי בַּגִּבּוֹרִים.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגֶד מִי שֶׁקָּם לְנֶגְדָּךְ, וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ לְנֶגְדָּךְ? מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגֶד יְדִידֶיךָ. וּמַה טִּיבָן? (בראשית יד,א) \"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.\" (בראשית יד,טו) \"וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם\". (ישעיה מא,ב) \"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק, יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ\". מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה מא,ג) \"יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קי,א-ד) \"נְאֻם יי לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי! עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יי מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ. עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ. נִשְׁבַּע יי וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק!\" מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים קי,ה) \"אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגֶד מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגְדָּךְ. וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ כְּנֶגְדָּךְ? מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגֶד בָּנֶיךָ. פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" מַהוּ אוֹמֵר? (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"", + "סִיסְרָא וְכָל רִכְבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,יג) \"וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן.\" מַהוּ אוֹמֵר? (שופטים ה,כ) \"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ\".", + "סַנְחֵרִיב וְכָל אֲגַפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לז,כה) \"בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ. אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם, וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.\"*יְאֹרֵי מָצוֹר: נהרות מצרים. מַהוּ אוֹמֵר? (דברי הימים ב לב,כא) \"וַיִּשְׁלַח יי מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל\".", + "נְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל הֲמוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יג) \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה\". אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: אֶעֱשֶׂה לִי עָב קְטַנָּה וְאָדוּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יד)*עָב: ענן. \"אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה רָצִיתָ לִפְרֹשׁ עַצְמָךְ מִבְּנֵי אָדָם, סוֹף בְּנֵי אָדָם נִפְרָשִׁין מִמָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ד,כו-ל)** לְסוֹף חֳדָשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר, עַל הֵיכַל הַמַּלְכוּת שֶׁל בָּבֶל מְהַלֵּךְ הָיָה. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: הֲלֹא זֹאת הִיא בָּבֶל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אֲנִי בְּנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בּחֹזֶק חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי. עוֹד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ, קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם נָפַל: לְךָ אוֹמְרִים, נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: הַמַּלְכוּת עָבְרָה מִמְּךָ, וּמִן הָאָדָם אוֹתְךָ מְגָרְשִׁים, וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה מִשְׁכָּנְךָ, הָעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ, וְשִׁבְעָה זְמַנִּים יַעַבְרוּ עָלֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תֵּדַע שֶׁמּוֹשֵׁל הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת הָאָדָם, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֵא יִתְּנֶנָּה. בָּהּ בַּשָּׁעָה, הַדָּבָר כָּלָה עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמִן הָאָדָם גֹרַשׁ, וְהָעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יֹאכַל, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יֵרָטֵב, עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כְּנְשָׁרִים גָדַל וְצִפָּרְנָיו כְּצִפֳּרִים. \"לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר, עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי? עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא, קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא! מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ. בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל, וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע, עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה, וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין.\" מַהוּ אוֹמֵר? *(דניאל ד,כה)** הַכֹּל הִגִּיעַ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ. \"כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא.\"", + "*(דניאל ה,א-ו)** בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לִגְדוֹלָיו אֶלֶף, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף, הַיַּיִן שׁוֹתֶה. בֵּלְשַׁאצַּר אָמַר בְּצַו הַיַּיִן, לְהָבִיא אֶת כְּלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, שֶׁהוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. אָז הֵבִיאוּ כְּלֵי הַזָּהָב, שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַהֵיכָל שֶׁל בֵית הָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁתוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. שָׁתוּ הַיַּיִן, וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, הַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הָעֵץ וְהָאֶבֶן. בָּהּ בַּשָּׁעָה, יָצְאוּ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד אִישׁ, וְכוֹתְבוֹת מוּל הַמְּנוֹרָה עַל הַסִּיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס הַיָּד שֶׁכּוֹתֶבֶת. אָז הַמֶּלֶךְ מַראֵהוּ הִשְׁתַּנָּה, וּמחְשְׁבוֹתָיו יַפְחִידוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו מִשׁתַּחְרְרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת. \"בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה. בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי, שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ. אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא, נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא. בַּהּ שַׁעֲתָה נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ, וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה. אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי, וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ, וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן, וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.\" וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: (חבקוק ב,טו) \"הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר\". (חבקוק ב,טז) \"שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ה,ל)** בּוֹ בַלַּיְלָה נֶהֱרַג בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי. \"בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה.\"", + "\"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\". 'הָרַסְתָּ קָמֶיךָ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נח,ז) \"אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים כח,ה) \"כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת יי וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו, יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם.\" \"יֶהֶרְסֵם\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"וְלֹא יִבְנֵם\", לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ\". 'שָׁלַחְתָּ חֲרֹנְךָ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,כה) \"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ!\" מִפְּנֵי מָה? (תהלים עט,ז) \"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\"", + "\"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" 'אֲכָלֵמוֹ כַּקַּשׁ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (עובדיה א,יח) \"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה\". (זכריה יב,ו) \"בַּיּוֹם הַהוּא, אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים, וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר, וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם.\"", + "כָּל הָעֵצִים, כְּשֶׁהֵן דּוֹלְקִין, אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, קוֹלוֹ הוֹלֵךְ. כָּךְ הָיָה קוֹלָן שֶׁלְּמִצְרָיִם הוֹלֵךְ, מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהֵבֵאתָ עֲלֵיהֶם. וְכָל הָעֵצִים, כְּשֶׁהֵן דּוֹלְקִין, יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, אֲבָל הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיָה בָּהֶם מַמָּשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\". מָה הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים, כְּשֶׁהָיוּ דּוֹלְקִין, לֹא הָיָה בָּהֶן מַמָּשׁ, מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהֵבֵאתָ עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מג,יז) \"יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ, בַּל יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ, כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ.\" לְלַמְּדָךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה מַלְכוּת יְרוּדָה יוֹתֵר מִשֶּׁלְּמִצְרָיִם, אֶלָּא שֶׁנָּטְלָה שְׂרָרָה לְשָׁעָה, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.", + "וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשֵׁל אוֹתָם אֶלָּא בָאֲרָזִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לא,ג) \"הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף\", וְאוֹמֵר: (עמוס ב,ט) \"וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ\", וְאוֹמֵר: *(דניאל ד,יז)** הָעֵץ אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר גָדַל וְהִתְחַזֵּק, וְגָבְהוֹ יַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם וּמַרְאֵהוּ לְכָל הָאָרֶץ. \"אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא.\" וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַקַּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְכֶסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ב,לב)** הַפֶּסֶל הָהוּא, רֹאשׁוֹ שֶׁל זָהָב טוֹב. \"הוּא צַלְמָא, רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב\". וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,י) \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת\". כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ז,ג)** וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת. \"וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן\", וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּשּׁוּעָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,טו) \"אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים\".", + "שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ לאָלֶכְּסַנְדְּרִיָה. שֶׁמָּא יַעֲמֹד עָלַי מֶלֶךְ וִינַצְּחֵנִי? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ! מִכָּל מָקוֹם, כָּתוּב לָנוּ שֶׁאֵין אֶרֶץ מִצְרָיִם יְכוֹלָה לְהַעֲמִיד לֹא מֶלֶךְ וְלֹא שָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל,יג) \"וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה עוֹד\". (יחזקאל כט,טו) \"מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם, וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם.\"", + "(שמות טו,ח) [\"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\"] \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָהּ מָדַדְתָּ לָהֶם: הֵם אָמְרוּ: (שמות א,י) \"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ\", אַף אַתָּה נָתַתָּ עַרְמוּמִיּוּת בַּמַּיִם, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". עֲשָׂאָן כְּמִין עֲרֵמוֹת.", + "\"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד\". מַה נֹּד צָרוּר, אֵינוֹ לֹא מוֹצִיא וְלֹא מַכְנִיס, כָּךְ הָיְתָה נַפְשָׁם שֶׁלַּמִצְרִיִּים צְרוּרָה בָהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין. יָצְאוּ לָהֶם זִכְרֵי מַיִם מְתוּקִין מִתּוֹךְ מְלוּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע\", וְאֵין נוֹזְלִים אֶלָּא מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,טו) \"מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים\", (משלי ה,טו) \"שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד\". מַה נֹּד צָרוּר, אֵינוֹ לֹא מוֹצִיא וְלֹא מַכְנִיס, כָּךְ הָיְתָה נַפְשָׁם שֶׁלְּמִצְרָיִם צְרוּרָה בָהֶם, לֹא מוֹצִיאִין וְלֹא מַכְנִיסִין, מְעֻלָּפִין מֵרֵיחַ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מא,כג) \"יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה, יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.\" וְיִשְׂרָאֵל, נֶעֱשָׂה לָהֶם הַיָּם מִינֵי בְשָׂמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מא,כג) \"יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ד,טז) \"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן! הָפִיחִי גַנִּי! יִזְּלוּ בְשָׂמָיו\".", + "\"קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\" עֲשָׂאָן כְּמִין כִּפָּה בְּלֵב יָם. הֵיאָךְ? לִבּוֹ שֶׁלָּאָדָם נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקִים וּלְמַעְלָן, כָּךְ קָפָא עֲלֵיהֶם הַיָּם מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו וּלְמַעְלָה.", + "הַיָּם, לֹא הָיָה לוֹ לֵב, וְנָתַן לוֹ לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"בְּלֶב יָם\". הָאֵלָה, לֹא הָיָה לָהּ לֵב, וְנָתַן לָהּ לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יח,יד) \"עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה.\" הַשָּׁמַיִם, לֹא הָיָה לָהֶם לֵב, וְנָתַן לָהֶם לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,יא) \"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם\". יָבֹא הַיָּם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לֵב וְנִתַּן לוֹ לֵב, וְיִפָּרַע מִן הַמִּצְרִים, שֶׁהָיָה לָהֶם לֵב, וְשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א,יג) \"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.\" תָּבֹא הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ לֵב וְנִתַּן לָהּ לֵב, וְתִפָּרַע מֵאַבְשָׁלוֹם שֶׁהָיָה לוֹ לֵב וְגָנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב טו,ו) \"וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.\" יָבֹאוּ הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לֵב וְנִתַּן לָהֶם לֵב, וְיוֹרִידוּ הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה לָהֶם לֵב, וְעָבְדוּ הַקֹּדֶשׁ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ו,ה) \"וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.\"", + "וְלֹא הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד שָׂמְחוּ בִּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מד,כג) \"רָנּוּ שָׁמַיִם, כִּי עָשָׂה יי! הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ! פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ!\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מד,כג) \"כִּי גָאַל יי יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר.\" (ישעיה מט,יג) \"רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה!\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מט,יג) \"כִּי נִחַם יי עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ט) [\"אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"] \"אָמַר אוֹיֵב\". זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ויקרא ט,א) \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה\". זוֹ הָיְתָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה ו,א) \"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל ב,א) \"בֶּן אָדָם, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ!\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: (יחזקאל יז,ב) \"בֶּן אָדָם, חוּד חִידָה!\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? מִפְּנֵי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (הושע י,א) \"גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל\".*בּוֹקֵק: ריק, שאינו עושה פרי. זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (קהלת א,יב) \"אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.", + "\"אָמַר אוֹיֵב\", זֶה פַרְעֹה. וְכִי מֵאַיִן יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל מַה חָשַׁב עֲלֵיהֶם פַּרְעֹה בְּמִצְרַיִם? אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ יוֹדְעִין מַה פַּרְעֹה חָשַׁב עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַרְעֹה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר: לֹא דַּיֵּינוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ, כְּדַי הוּא! כֵּיוָן שֶׁרָאוּ מִקְצָת הָעָם שֶׁאִבְּדוּ מָמוֹן מוּעָט, אָמְרוּ: הָא וַתְּרָה, לֹא נִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל!*וַתְּרָה: זה דבר של מעט ערך שמוותרים עליו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַרְעֹה כָּךְ, אָמַר: כֻּלָּנוּ שָׁוִין בַּבִּזָּה! שֶׁנֶּאֱמַר \"אֲחַלֵּק שָׁלָל!\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם תֵיסַוְרָיוֹת שֶׁלְּכֶסֶף וְזָהָב,*תֵיסַוְרָיוֹת: thēsaurós: אוצר. וּמְחַלֵּק לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"אָמַר אוֹיֵב\", זֶה פַרְעֹה, וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. (משלי טז,א) \"לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמֵיי מַעֲנֵה לָשׁוֹן.\" 'נִרְדֹּף, נַשִּׂיג, נְחַלֵּק' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג\", אֵרָדֵף, אֻסַּג:*אֵרָדֵף, אֻסַּג: דורש בלשון סביל. מֻרְדָּף אֲנִי לָהֶם, מֻתְפָּשׂ אֲנִי לָהֶם, 'נְחַלֵּק' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\": מְחֻלָּק הוּא שְׁלָלִי וּמָמוֹנִי לָהֶם. 'תִּמְלָאֵם' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\", מְמַלְּאִין הֵן נַפְשָׁן מִמֶּנִּי. 'תּוֹרִישֵׁם יָדִי' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\", מוֹרִישׁ אֲנִי עָשְׁרִי וּכְבוֹדִי לָהֶם.", + "לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בּוֹזְזִין בָּהֶם, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת,*בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת: לפי חוקי הממלכה. אֲבָל כָּן \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\". לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם הוֹרְגִים בָּהֶם, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת, אֲבָל כָּן \"אָרִיק חַרְבִּי\". לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם רוֹצִים לֶאֱנֹס נְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת, אֲבָל כָּן \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\".", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: 'אֶתֵּן חַרְבִּי' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"אָרִיק חַרְבִּי\". אָמַר לְבְעֹל אֶת זְכוּרֵיהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ז) \"וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ\", 'וְנָתְנוּ חַרְבוֹתָם' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם\", לְפִי שֶׁגָּאָה וְגָבַהּ לִבּוֹ, הִשְׁפִּילוֹ הַמָּקוֹם וּבִזּוּהוּ כָל הָאֻמּוֹת.", + "שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת נֶעֱשׂוּ מִצְרָיִם עַל יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: אַחַת אוֹמֶרֶת 'נִטֹּל מָמוֹנָם וְלֹא נַהַרְגֵם', וְאַחַת אוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְלֹא נִטֹּל מָמוֹנָם', וְאַחַת אוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְנִטֹּל מָמוֹנָם'. זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נִטֹּל מָמוֹנָם וְלֹא נַהַרְגֵם', \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\"; זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְלֹא נִטֹּל מָמוֹנָם', \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\"; זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְנִטֹּל מָמוֹנָם', \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\" ", + "(שמות טו,י) [\"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"] חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיָה פַּרְעֹה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: \"אָמַר אוֹיֵב\", \"אֶרְדֹּף אַשִּׂיג\", \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\", \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\", \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\" וּכְנֶגְדָּן שֶׁלַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים, הֱשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לוֹ: \"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם\", \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים\", (שמות טו,ו-ז) \"יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב\". \"וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", \"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\".", + "(שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלֶסְטֵיס*לֶסְטֵיס: lēstēs: שודד. שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ אַחַר פַּלְטְרִין*פַּלְטְרִין: praetorium: ארמון. שֶׁלַּמֶּלֶךְ, אוֹמֵר: אִם מוֹצֵא אֲנִי אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, אֲנִי תּוֹפְשׂוֹ וַאֲנִי הוֹרְגוֹ וְצוֹלְבוֹ, וַאֲנִי מְמִית אוֹתוֹ מִיתוֹת חֲמוּרוֹת! כָּךְ הָיָה פַרְעֹה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: \"אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל\", וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַלְעֶגֶת עָלָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ: \"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם\". וְאוֹמֵר (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\"", + "וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: (תהלים ב,א-ד) \"לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק? יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יי וְעַל מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.*מוֹסְרוֹתֵימוֹ, עֲבֹתֵימוֹ: החבלים העבים והחזקים שלהם. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים נט,ח) \"הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת, בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כִּי מִי שֹׁמֵעַ?\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (תהלים נט,ט) \"וְאַתָּה יי תִּשְׂחַק לָמוֹ, תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל לח,יג) \"שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִירֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ: הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא? הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ, לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל?\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל לח,יח-כ) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יי, תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי. וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל.\" הָא כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"", + "\"בְּמַיִם אַדִּירִים.\" אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ אַדִּירִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַקֹּדֶשׁ נִקְרָא אַדִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צג,ד) \"אַדִּיר בַּמָּרוֹם יי.\" יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים טז,ג) \"אַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם.\" מִצְרַיִם נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לב,יח) \"אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם\". הַמַּיִם נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צג,ד) \"מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים\". נִגְלָה הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא אַדִּיר, עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ אַדִּירִים, לְהִפָּרַע מִמִּצְרַיִם, שֶׁנִּקְרְאוּ אַדִּירִים, בַּמַּיִם שֶׁנִּקְרָאִים אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יא) [\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי? מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא?\"] \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָבַד פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, וּבָטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, וּשְׁפָטִים נֶעֱשׂוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, פָּתְחוּ פִיהֶם וְאָמְרוּ כֻּלָּם: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" ", + "וְלֹא יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אָמְרוּ שִׁירָה, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאָבַד פַּרְעֹה בַיָּם, וּבָטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, וְנֶעֱשׂוּ שְׁפָטִים בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, כָּפְרוּ כֻלָּן בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, וּפָתְחוּ כֻלָּן פִּיהֶם וְהוֹדוּ בַמָּקוֹם וְאָמְרוּ: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי? מִי כָּמֹכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא?\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁעֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִכְפֹּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יט-כ) \"יי עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ: אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל, וְאֵין בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?\" (ישעיה ב,כ) \"בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ב,כא) \"לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים, מִפְּנֵי פַּחַד יי וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ.\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (ישעיה ב,יח) \"וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בְּנִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׁיתָ לָנוּ עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כב) \"נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף.\" (תהלים קו,ט) \"וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב\".*וַיֶּחֱרָב: נעשה חרב, יבש.", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בָּאִלְּמִים? מִי כָמוֹךָ רוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן בָּנֶיךָ וְשׁוֹתֵק? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,יד) \"הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם, אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק, כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד.\" לְשֶׁעָבַר, \"אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק\", מִכָּן וּלְהַלָּן, \"כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף\". (ישעיה מב,טו-טז) \"אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ, וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ. וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר\".", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם?\" מִי כָמוֹךָ בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן מְשַׁמְּשִׁין לְפָנֶיךָ בַּמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ז) \"כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיי יִדְמֶה לַיי בִּבְנֵי אֵלִים.\" (תהלים פט,ח-ט)\"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו. יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ.\"", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בְּאֵלּוּ שֶׁקּוֹרִין עַצְמָן אֱלֹהוֹת? פַּרְעֹה קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כט,ג) \"אָמַר: לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי!\" סַנְחֵרִיב קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יח,לה) \"מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יי אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?\" נְבוּכַדְנֶצַּר קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יא) \"אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" נְגִיד צֹר קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ב) \"בֶּן אָדָם, אֱמֹר לִנְגִיד צֹר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ, וַתֹּאמֶר: אֵל אָנִי! מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים! וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל, וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים.\"", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמֹכָה בְּאֵלּוּ שֶׁאֲחֵרִים קוֹרִין אוֹתָם אֱלֹהוֹת, וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: (תהלים קטו,ה) \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.\" אֵלּוּ, \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ\", אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אָמַר שְׁנֵי דְבָרִים בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סב,יב) \"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי, כִּי עֹז לֵאלֹהִים.\" (ירמיה כג,כט) \"הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ, נְאֻם יי, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע!\" וְכָתוּב: (איוב לז,ב) \"וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא.\"", + "\"מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ?\" נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּקֹּדֶשׁ! שֶׁלֹּא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקֹּדֶשׁ: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לוֹמַר שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אָמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,א) \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹעַ מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין כְּאַחַת, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין וְצוֹעֲקִין לְפָנָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סה,ג) \"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ.\"", + "\"נוֹרָא תְהִלֹּת\", לֹא מֵעַכְשָׁו, אֶלָּא מֵעוֹלָם נוֹרָא תְהִלּוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"נוֹרָא תְהִלֹּת\", מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מוֹרָאוֹ עַל קְרוֹבָיו יוֹתֵר מֵרְחוֹקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י,ג) \"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ\". וְאוֹמֵר: (תהלים נ,ג) \"וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.\" וְאוֹמֵר: (תהלים פט,ח) \"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו.\" וְאוֹמֵר: (תהלים פט,ט) \"יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת! מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ?\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, עוֹשֶׂה פּוֹעֵל אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, חוֹרֵשׁ עִמּוֹ, וְזוֹרֵעַ עִמּוֹ, וּמְנַכֵּשׁ עִמּוֹ, מְעַדֵּר עִמּוֹ, מַטְבֵּעַ אֶחָד הוּא נוֹתֵן לוֹ וְהוֹלֵךְ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אָדָם תָּאֵב לְבָנִים, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכז,ג) \"הִנֵּה נַחֲלַת יי בָּנִים\"; תָּאֵב לַחָכְמָה, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ב,ו) \"כִּי יי יִתֵּן חָכְמָה\"; תָּאֵב לִנְכָסִים, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כט,יב) \"וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ\".", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה, בּוֹנֶה אֶת הַתַּחְתּוֹן, וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה אֶת הָעֶלְיוֹן, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹן, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַתַּחְתּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,א) \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא מְקָרֶה, מְקָרֶה*מְקָרֶה: בונה תקרה: מניח קורות, ענפים, ומעזיבה עשויה חצץ ועפר. בָעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר וּבַמַּיִם. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קד,ג) \"הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לָצוּר צוּרָה בַמַּיִם, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר צוּרָה בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,כ) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה!\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לָצוּר צוּרָה בֶעָפָר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם צָר צוּרָה בֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלט,טו) \"אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי*עֻשֵּׂיתִי: נוצרתי. בַסֵּתֶר, רֻקַּמְתִּי*רֻקַּמְתִּי: נרקמתי, נוצרו צורות גופי כרקמה. בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא בָא לָצוּר צוּרָה, מַתְחִיל בְּרֹאשָׁהּ אוֹ בְאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרָהּ. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר צוּרָה כֻּלָּהּ כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,טז) \"כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא\", וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,ב) \"וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.\" אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ!", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, הוֹלֵךְ אֵצֶל עוֹשֵׂה צְלָמִים וְאוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה לִי צוּרָתוֹ שֶׁלְּאַבָּא! וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: יָבֹא אָבִיךָ וְיַעֲמֹד לְפָנַי! אוֹ הָבֵא לִי אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ צוּרָתוֹ!*אִיקוֹנִין: eikónion: תמונה קטנה. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא נוֹתֵן לְאָדָם בֵּן מִטִּפָּה שֶׁלְּמַיִם, וְדוֹמֶה לְצוּרָתוֹ לְשֶׁלְּאָבִיו.", + "\"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" 'עָשָׂה פֶלֶא' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"עֹשֵׂה פֶלֶא\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יד) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" עָשָׂה עִמָּנוּ פֶלֶא וְעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלט,יד) \"נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד.\" (תהלים מ,ו) \"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יי אֱלֹהַי! נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" עֹשֵׂה פֶלֶא עִם אָבוֹת, וְעָתִיד לַעֲשׁוֹת עִם הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז,טו) \"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.\" אַרְאֶנּוּ מַה שֶּׁלֹּא הֶרְאֵיתִי לָאָבוֹת, שֶׁהֲרֵי נִסִּין וּגְבוּרוֹת שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׁוֹת עִם הַבָּנִים, יוֹתֵר מֵהַפְלֵא נִפְלָאוֹת מַה שֶּׁלֹּא עָשִׂיתִי עִם הָאָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלו,ד) \"לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\" (תהלים עב,יח-יט) \"בָּרוּךְ יי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" \"נָטִיתָ יְמִינְךָ\", מַגִּיד שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּכַף מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב יב,י) \"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.\" (תהלים לא,ו) \"בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי\"", + "(תהלים לא,ו) \"תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" בְּאֵי זוֹ זְכוּת נִתְּנָה לָהֶם קְבוּרָה? בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (שמות ט,כז) \"יי הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים!\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם צִדַּקְתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַדִּין, אַף אֲנִי לֹא אֲקַפֵּחַ לָכֶם שְׁכַרְכֶם, וְאֶתֵּן לָכֶם מְקוֹם קְבוּרָה! שֶׁנֶּאֱמַר: \"נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\"", + "\"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" מַגִּיד שֶׁהַיָּם זוֹרְקָן לַיַּבָּשָׁה, וְיַבָּשָׁה לַיָּם. אָמְרָה הַיַּבָּשָׁה: מָה, אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי אֶלָּא דָּמוֹ שֶׁלְּהֶבֶל יְחִידִי, נֶאֱמַר לִי: (בראשית ד,יא) \"וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ\", וְעַכְשָׁו, הֵיאָךְ אֲנִי יְכֹלָה לְקַבֵּל דָּמָן שֶׁלָּאוֹכְלוֹסִין הַלָּלוּ? עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאֵינִי מַעֲמִידֵךְ בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" וְאֵין יָמִין אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סב,י) \"נִשְׁבַּע יי בִּימִינוֹ\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה אֶת יָדוֹ, רְשָׁעִים כָּלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ב,יג) \"וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר, וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר.\" (יחזקאל כה,טז) \"הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם.\" (יחזקאל כה,יג)\"וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵיצִים שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בְּיַד אָדָם, שֶׁאִם יַטֶּה יָדוֹ מְעַט, כֻּלָּן נוֹפְלוֹת וּמִשְׁתַּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ג) \"וַיי יַטֶּה יָדוֹ, וְכָשַׁל עוֹזֵר, וְנָפַל עָזֻר, וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן.\"", + "(שמות טו,יג) [\"נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.\"] \"נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ\", חֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, שֶׁלֹּא הָיָה בְיָדֵינוּ מַעֲשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,ז) \"חַסְדֵי יי אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת יי, כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ יי, וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.\" (תהלים פט,ב) \"חַסְדֵי יי עוֹלָם אָשִׁירָה, לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.\" וְהָעוֹלָם מִתְּחִלָּתוֹ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בְחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ג) \"כִּי אָמַרְתִּי, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.\"", + "\"עַם זוּ גָּאָלְתָּ\". לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ, וְאֵין לָךְ עַם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,כא) \"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ\", וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ו,י) \"שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר.\" \"שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת\", אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, \"וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים\", אֵלּוּ מִבֶּן עֶשְׁרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, \"וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר\", אֵלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן. אַף עַל פִּי כֵן, (שיר השירים ו,ט) \"אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי\", שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, שֶׁיָּלְדָה אִשָּׁה בְמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא. נֶעֱנָה תַּלְמִיד אֶחָד מִלְּפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רַבִּי! וְכִי מִי גָּדוֹל? הָעוֹלָם אוֹ הַצַּדִּיק? אָמַר לוֹ: הַצַּדִּיק! לָמָּה? אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּלְדָה יוֹכֶבֶד אֶת מֹשֶׁה, הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו,ד) \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְאוֹמֵר (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְאוֹמֵר (דברים לד,י) \"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה\".", + "\"נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ\", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לְקַבֵּל. וְאֵין \"עָזְּךָ\" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!\" (תהלים צט,ד) \"וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ\", בִּזְכוּת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהֵן עֲתִידִין לְקַבֵּל. וְאֵין \"עָזְּךָ\" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כא,ב) \"יי בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד.\" (תהלים כח,י) \"יי עֹז לָמוֹ, וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא!\" וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,י) \"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.\"", + "\"אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.\" בִּזְכוּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵן עֲתִידִין לִבְנוֹת. וְאֵין 'נָוֶה' אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,כד) \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\"*הֵשַׁמּוּ: הפכו לשממה. (ישעיה לג,כ) \"חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן, אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח,*יִצְעָן: יעקר ממקומו. וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.\"", + "(שמות טו,יד) [\"שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.\"] \"שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן\", כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהַמָּקוֹם מַגְבִּיהַּ קַרְנָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, וּמַכְנִיסָן לָאָרֶץ, הִתְחִילוּ מִתְרַגְּזִין. אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כַּמָּה מְלָכִים מָלְכוּ מִכֶּם, וְלֹא כַּעְסוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לו,לד) \"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם\", וְכַמָּה שִׁלְטוֹנוֹת שָׁלְטוּ מִכֶּם, וְלֹא כַעְסוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אַלּוּף לוֹטָן, אַלּוּף שׁוֹבָל\", וְעַכְשָׁו אַתֶּם כּוֹעֲסִים! אַף אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם כַּעַס שֶׁאֵין בּוֹ רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צט,א) \"יי מָלָךְ, יִרְגְּזוּ עַמִּים\".", + "\"חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.\" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי פְּלֶשֶׁת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵן בָּאִין לְעוֹרֵר עֵרוּתָן שֶׁלִּבְנֵי אֶפְרַיִם!*עֵרוּת, או עֵרוּר: הזכרת צער מיתה. שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז,כ-כא) \"וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.\" עַד מָאתַיִם אֶלֶף בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,ט) \"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.\" מִפְּנֵי מָה? (תהלים עח,י) עַל אֲשֶׁר \"לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.\" עַל אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הַקֵּץ וְעַל שֶׁעָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: אֵין לָהֶם דֶּרֶךְ מִכָּל מָקוֹם אֶלָּא עָלֵינוּ, וְעַכְשָׁו הֵן בָּאִין וּבוֹזְזִין אֶת נְכָסֵינוּ, וּמַחְרִיבִין אֶת אַרְצֵנוּ!", + "(שמות טו,טו) [\"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.\"] \"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם\". אִם תֹּאמַר שֶׁהֵם בָּאִים לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דְּבָרִים ב ד,ה) \"אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל תִּתְגָּרוּ בָם!\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם\"? מִפְּנֵי אֲנִינוּת.*אֲנִינוּת: צער על הצלחת ישראל.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵן בָּאִין לְעוֹרֵר מְרִיבָה שֶׁבֵּין אָבִינוּ לַאֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כז,מא) \"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב\".", + "\"אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד\". אִם תֹּאמַר שֶׁהֵם בָּאִים לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דברים ב,ט) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.\" וְאוֹמֵר: (דברים ב,יט) \"וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם, כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד\"? מִפְּנֵי אֲנִינוּת.*אֲנִינוּת: צער על הצלחת ישראל.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵם בָּאִים לְעוֹרֵר מְרִיבָה שֶׁבֵּין אָבִינוּ לַאֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יג,ז) \"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.\"", + "\"נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.\" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי כְנַעַן, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: (דברים כ,טז-יז) \"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם\", אָמְרוּ: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִין אֶלָּא מִפְּנֵי מָמוֹנָם וּמִפְּנֵי נִכְסֵיהֶם, אֲבָל עָלֵינוּ, אֵינָן בָּאִין אֶלָּא לְכַלּוֹתֵנוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ! הִתְחִילוּ לְהִמֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר \"נָמֹגוּ\", וְאֵין נְמִיגָה אֶלָּא מְסִיָּה,*מְסִיָּה: המסה. שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עה,ד) \"נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ\".", + "(שמות טו,טז) [\"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יי, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.\"] \"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד\". \"אֵימָתָה\", עַל רְחוֹקִים, \"וָפַחַד\", עַל קְרוֹבִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם, וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ\".", + "\"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\". כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, כָּנַס עֲמָלֵק אֶת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָא וְנִלְחַם עִם יִשְׂרָאֵל. וְנִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְדָמְמוּ כֻלָּן כָּאֶבֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,טז) \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\". כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ מְרַגְּלִים לָאָרֶץ, כָּל מִי שֶׁהָיָה אוֹמֵר 'אֵלּוּ מְרַגְּלֵי יִשְׂרָאֵל!' הָיָה דּוֹמֵם כָּאֶבֶן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ\". כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, נִתְקַבְּצוּ כָּל מַלְכֵי כְּנַעַן, וּבָאוּ וְנִלְחֲמוּ עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע יא,א-ה) \"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר, וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם. וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה\". וְאוֹמֵר: (יהושע ט,ב) \"וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו, לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִתְפַּלֵּל יְהוֹשֻׁעַ, וְדָמְמוּ כֻלָּן כָּאֶבֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר \"יִדְּמוּ כָּאָבֶן\".", + "\"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ, יי\", עַד יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, עַד יַעֲבֹר נַחֲלֵי אַרְנוֹן.", + "\"עַם זוּ קָנִיתָ.\" לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ, וְאֵין לָךְ עַם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,כא) \"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי\".", + "אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ קִנְיָן: יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,טז) \"עַם זוּ קָנִיתָ.\" אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יד,כב) \"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.\" בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,נד) \"הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ.\" הַתּוֹרָה נִקְרֵאת קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח,כב) \"יי קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ\". יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ קִנְיָן, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת קִנְיָן, וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא קִנְיָן, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת קִנְיָן! לְכָךְ נֶאֱמַר \"עַם זוּ קָנִיתָ.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יז) [\"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יי, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\"] \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\". נִתְנַבְּאוּ אָבוֹת וְלֹא יָדְעוּ מַה נִּתְנַבְּאוּ: 'תְּבִאֶנּוּ וְתִטָּעֶנּוּ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\". אָמְרוּ: הַבָּנִים נִכְנָסִין וְלֹא הָאָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים א,י) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.\" אָמְרוּ: גְּדָיִים נִכְנָסִין וְלֹא תְּיָשִׁים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\", כְּכֶרֶם זֶה, שֶׁהוּא נָטוּעַ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מח,א-ז) \"מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה, יְהוּדָה אֶחָד.\" \"דָּן אֶחָד\", \"נַפְתָּלִי אֶחָד\"...", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\", נְטִיעָה שֶׁאֵין בָּהּ נְתִישָׁה,*נְתִישָׁה: עקירה. שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כד,ו) \"וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס, וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ.\" (עמוס ט,טז) \"וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד\".", + "\"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\", בָּהָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ,מ) \"כִּי בְהַר קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יי, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ\". (יחזקאל יז,כג) \"בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי\".", + "\"נַחֲלָתְךָ\", אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ נַחֲלָה: יִשְׂרָאֵל קְרוּיִין נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כט) \"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ\". בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\". אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יט) \"בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה\". הַתּוֹרָה נִקְרֵאת נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יט) \"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל\". אָמַר הַקֹּדֶשׁ: יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ נַחֲלָה, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת נַחֲלָה, וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא נַחֲלָה, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת נַחֲלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר \"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\".", + "\"מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ\". זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים, שֶׁכִּסֵּא שֶׁלְּמַטָּה הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יא,ד) \"יי בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, יי בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ\". וְאוֹמֵר: (מלכים א ח,יג) \"בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.\"", + "\"פָּעַלְתָּ יי\". חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא בְּמַאֲמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים לג,ו) \"בִּדְבַר יי שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ\". וְלִכְשֶׁבָּרָא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּבְיָכֹל פְּעֻלָּה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"פָּעַלְתָּ יי\". אֵי לָהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם! מָה הֵן שׁוֹמְעִין בְּאָזְנֵיהֶם! שֶׁהֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קָרוּי פְּעֻלָּה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"פָּעַלְתָּ יי\". וְעָמְדוּ אֵלּוּ וְהֶחֱרִיבוּהוּ, הֵם אָמְרוּ: (תהלים קלז,ז) \"עָרוּ, עָרוּ! עַד הַיְסוֹד בָּהּ!\"*עָרוּ: תגלו! תהרסו את הבניין עד שיתגלו יסודותיו. לְעִנְיַן כֵּן, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כה,ל) \"וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: יי מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ, הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.\"", + "\"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\" חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא בְּיָדוֹ אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מח,יג) \"אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ\". וְלִכְשֶׁבָּרָא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּבְיָכֹל בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\" אֵימָתַי תִּבְנֶהוּ בִּשְׁתֵּי יָדֶיךָ?", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלֶסְטִין שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּלְטְרִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*פַּלְטְרִין praetorium: ארמון. וּבָזְזוּ נְכָסָיו שֶׁלַּמֶּלֶךְ, וְהָרְגוּ פָמִילְיָה שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*פָמִילְיָה familia: משפחתו ובני ביתו. וְהֶחֱרִיבוּ פַּלְטְרִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ. לְאַחַר זְמַן, יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם בַּדִּין. תָּפַשׂ מֵהֶן, הָרַג וְצָלַב מֵהֶן, יָשַׁב בַּפַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְוַדְּעָה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\"", + "(שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.\" רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: אִלּוּ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם 'יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם וָעֵד', לֹא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן לְעוֹלָם. אֶלָּא אָמְרוּ \"יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד\", לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל עַכְשָׁו, עַל עַמָּךָ, עֶדְרָךְ, צֹאנָךְ, (תהלים עד,א) \"צֹאן מַרְעִיתֶךָ\", (דברי הימים ב כ,ז) \"זֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ\", בְּנֵי יְחִידְךָ יִצְחָק, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכֹרְךָ, גֶּפֶן שֶׁהִסַּעְתָּ מִמִּצְרַיִם, (תהלים פ,טז) \"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ\".", + "\"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.\" מִפְּנֵי מָה? (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יי עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.\"", + "(שמות טו,כ) [\"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.\"] \"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה\". וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּתְנַבֵּאת מִרְיָם? אֶלָּא שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ: סוֹפָךְ אַתָּה מוֹלִיד בֶּן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. מִיָּד, (שמות ב,א-ג) \"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ\". נָזַף בָּהּ אָבִיהָ, אָמַר לָהּ: \"בִּתִּי! הֵיכָן נְבוּאָתִיךְ?\" וְעוֹדָהּ מַחְזֶקֶת בִּנְבוּאָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" וְאֵין 'יְצִיבָה' אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט,א) \"רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ\". וְאוֹמֵר: (שמואל א ג,י) \"וַיָּבֹא יי וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ.\" וְאוֹמֵר: (דברים לא,יד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ. וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.\" (שמות ב,ד) \"מֵרָחֹק\". אֵין 'מֵרָחוֹק' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,ב) \"מֵרָחוֹק יי נִרְאָה לִי\" (שמות ב,ד) \"לְדֵעָה\". אֵין 'דֵּעָה' אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יא,ט) \"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יי, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.\" וְאוֹמֵר: (חבקוק ב,יד) \"כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יי, כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.\" (שמות ב,ד) \"מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" אֵין 'עֲשִׂיָּה' אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ג,ז) \"כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יי דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.\"", + "\"אֲחוֹת אַהֲרֹן\", וַהֲלֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶן הָיְתָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחוֹת אַהֲרֹן\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל אֲחוֹתוֹ, נִקְרֵאת אֲחוֹתוֹ עַל שְׁמוֹ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית לד,כה) \"וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה\". וַהֲלֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחֵי דִינָה\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ, נִקְרֵאת אֲחוֹתָם עַל שְׁמָם.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כה,יח) \"וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם\". וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה? וַהֲלֹא בַּת רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחֹתָם\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ, נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ עַל שְׁמָהּ.", + "\"אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ\". וְכִי מְנַיִן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת בַּמִּדְבָּר? אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מֻבְטָחִים וְיוֹדְעִים, שֶׁהַמָקוֹם עוֹשֶׂה נִסִּים וּגְבוּרוֹת עִם יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, וְהִתְקִינוּ לָהֶם תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת.", + "(שמות טו,כא) \"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה! סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם!\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שִׁירָה לָאֲנָשִׁים, כָּךְ אָמְרָה מִרְיָם שִׁירָה לַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כ) \"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה! סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם!\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה." + ] + ], + "Tractate Vayassa": [ + [ + "(שמות טו,כב) \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם.\" \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה\". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: זוֹ נְסִיעָה, נָסְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי מֹשֶׁה, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסָּעוֹת כֻּלָּן, לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ט,כג) \"עַל פִּי יי יַחֲנוּ, וְעַל פִּי יי יִסָּעוּ.\" אֲבָל נְסִיעָה זוֹ, לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי מֹשֶׁה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל פִּי הַגְּבוּרָה נָסְעוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְמָקוֹם בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה, שֶׁלֹּא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה (דברים ב,כד) \"קוּמוּ סְּעוּ\", לֹא אָמְרוּ: 'הֵיאָךְ אָנוּ יוֹצְאִין בַּמִּדְבָּר, וְאֵין בְּיָדֵינוּ מִחְיָה לַדֶּרֶךְ?' אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\"", + "וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁחָזַר מַסָּעָן לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ח-י) \"וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה. וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף.\" וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁחָזְרוּ לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן לִקְבוּרָתוֹ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,י) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה, שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.\" וְכִי בְמוֹסֵרָה מֵת? וַהֲלֹא לֹא מֵת אֶלָּא בְּהֹר הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,לח) \"וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יי, וַיָּמָת שָׁם\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שָׁם מֵת אַהֲרֹן\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן לִקְבוּרָתוֹ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,לא-לז) \"וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן. וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן, וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד. וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד, וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה. וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה. וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר, וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ. וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל פִּי הַגְּבוּרָה נָסְעוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְמָקוֹם בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִסִּיעָן מֹשֶׁה בְמַקֵּל עַל כָּרְחָן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מַעֲבִידִין בָּהֶן בְּפֶרֶךְ וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה, כֻּלָּן פְּגָרִים מֵתִים מֻטָּלִין עַל שְׂפַת הַיָּם, אָמְרוּ: כִּמְדֻמִּין אָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיַּר אָדָם בְּמִצְרַיִם! (במדבר יד,ד) \"נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה!\" וְנַעֲשָׂה לָנוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְתֵרֵד בְּרֹאשֵׁנוּ וְנַחְזֹר לְמִצְרַיִם! יָכֹל שֶׁאָמָרוּ? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (נחמיה ט,יז-יח) \"וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם, וְאַתָּה, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְלֹא עֲזַבְתָּם. אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיֹּאמְרוּ: זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן אִלְעַאי אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה עָבְרָה בַיָּם עִם יִשְׂרָאֵל, וְהִסִּיעָהּ מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף\", מִדָּבָר שֶׁהָיָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּיַם סוּף, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,כב) \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף\".", + "\"וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר\", זֶה מִדְבַּר כּוֹב.*כּוֹב: יש בתנחומא גירסה 'כזב'. מדבר שיש בו מראות תעתועים. אָמְרוּ עָלָיו עַל מִדְבַּר כּוֹב, שֶׁהָיָה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה, כֻּלּוֹ מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טז) \"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ל,ו) \"מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב, בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה,*מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בכתבי יד: משא מדבר נגב. לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף\", אֵין אֶפְעֶה אֶלָּא עֶכֶס. אָמְרוּ שֶׁעֶכֶס זֶה רוֹאֶה צֵל עוֹף שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בָּאַוֵיר, מִיָּד מִתְחַבֵּר, וְנוֹשֵׁר אֵבָרִין אֵבָרִין.*מִתְחַבֵּר: נעשה כמו מכושף. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמְרוּ: (ירמיה ב,ו) \"אַיֵּה יי הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת\". מַהוּ 'צַלְמָוֶת'? מְקוֹם צֵל וְעִמּוֹ מָוֶת.", + "אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַדָּבָר הַזֶּה הֵסִיחַ רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל: אָדָם אֶחָד הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ מְרוּטָה. פַּעַם אַחַת, עָלָה לְרֹאשׁ הָהָר לִלְקֹט עֵצִים, וְרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ יָשֵׁן, וְהַנָּחָש לֹא רָאָהוּ, מִיָּד נָשַׁר שְׂעַר רֹאשׁוֹ. וְלֹא צָמַח בּוֹ שֵׂעָר עַד יוֹם מוֹתוֹ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ 'מְרוּטָה'.", + "\"וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כִּשְׁמוּעוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַמַּיִם תַּחַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְהָאָרֶץ אֵינָהּ צָפָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,ו) \"לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם\"! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא מָצְאוּ מָיִם\"? אֶלָּא כְדֵי לְיַגְּעָן.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מַיִם שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַגְּזָרִים שָׁלְמוּ מֵהֶן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.*מַיִם שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַגְּזָרִים שָׁלְמוּ מֵהֶן: מים מתוקים שהומצאו להם כשעברו בין גזרי ים סוף ואספו בכליהם אזלו להם. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא מָצְאוּ מָיִם\"? שֶׁאַף בִּכְלֵיהֶם לֹא מָצְאוּ מַיִם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יד,ג) \"וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים, לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם\".", + "דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: \"וְלֹא מָצְאוּ מַיִם\", דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם. וּמְנַיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה,א) \"הוֹי כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם!\" לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְכָךְ מָרָדוּ. וּלְפִי כָךְ הִתְקִינוּ הַזְּקֵנִים וְהַנְּבִיאִים, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּת, בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. הָא כֵיצַד? קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין לְאַחַר שַׁבָּת, קוֹרִין בַּשֵּׁנִי, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי, קוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין בַּשִּׁשִּׁי.", + "(שמות טו,כג) [\"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.\"] \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת בָּאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כג) \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לֹא בָאוּ אֶלָּא לְמָקוֹם אֶחָד בִּלְבָד.", + "(שמות טו,כד) \"וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה?\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִמָּלֵךְ בַּגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם תְּחִלָּה. \"לֵּאמֹר: מָה נִשְׁתֶּה?\" אֶלָּא עָמְדוּ וְאָמְרוּ דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמֵדִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה.*לְמֵדִין הָיוּ: רגילים היו. וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל הַגְּבוּרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה?\"", + "(שמות טו,כה) \"וַיִּצְעַק אֶל יי, וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ.\" \"וַיִּצְעַק אֶל יי\", מִכָּן שֶׁאֵין הַצַּדִּיקִין קָשִׁין לְקַבֵּל.", + "לְפִי דַרְכָּךְ אַתְּ לָמֵד, שֶׁתְּפִלַּת צַדִּיקִים קְצָרָה. מַעֲשֶׂה בְתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁעָבַר לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְקִצֵּר בְּבִרְכוֹתָיו. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! רָאִיתָ פְּלוֹנִי שֶׁקִּצֵּר בְּבִרְכוֹתָיו! וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו: תַּלְמִיד חֲכָמִים זֶה? אָמַר לָהֶם: לֹא קִצֵּר זֶה יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.\"", + "שׁוּב מַעֲשֶׂה בְתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁעָבַר לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּבִרְכוֹתָיו. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! רָאִיתָ פְּלוֹנִי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּבִרְכוֹתָיו? וְהָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו: מַאַרְכָן הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: לֹא הֶאֱרִיךְ זֶה יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כה) \"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יי אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי, כִּי אָמַר יי לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.\" הֲרֵי זֶה לְהַאֲרִיךְ. שֶׁהָיָה אוֹמֵר: יֵשׁ שָׁעָה לְקַצֵּר, וְיֵשׁ שָׁעָה לְהַאֲרִיךְ.", + "\"וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלַּעֲרָבָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלַּזַּיִת, שֶׁאֵין לָךְ מַר יָתֵר מִן הַזַּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלְּהַרְדּוּפָנִי.*הַרְדּוּפָנִי: הרדוף הנחלים, שעליו רעילים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הֶרְאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ\". 'וַיַּרְאֵהוּ יי עֵץ' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"וַיּוֹרֵהוּ\", כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ד) \"וַיֹּרֵנִי, וַיֹּאמֶר לִי: יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה!\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: זֶה עֵץ קַתְרוֹס.*קַתְרוֹס. kédros: ארז. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקַּר תְּאֵנָה וְעִקַּר רִמּוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִין: הֶרְאָהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,יח) \"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.\"", + "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה מְפֹרָשִׁין דַּרְכֵי הַמָּקוֹם מִדֶּרְכֵי בָשָׂר וָדָם!*מְפֹרָשִׁין: נבדלים, שונים. בָּשָׂר וָדָם, בַּמָּתוֹק מְרַפֵּא אֶת הַמַּר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בַּמַּר הוּא מְרַפֵּא אֶת הַמַּר. הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (ישעיה לח,כא) \"וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין, וְיֶחִי.\"*דְּבֶלֶת תְּאֵנִים: גוש של תאנים מיובשות. וַהֲלֹא בָּשָׂר חַי, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, מִיָּד הוּא נִסְרָח? הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (מלכים ב ב,כא) \"וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח, וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר יי: רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת.\" וַהֲרֵי הַמַּיִם הַיָּפִין, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בָּהֶם מֶלַח, מִיָּד הֵם נִסְרָחִין! הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס.", + "\"וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם\". אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַנְּנִים וּמִתְגָּרְרִין לִפְנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַנֵּן לִפְנֵי אָבִיו, וּכְתַלְמִיד שֶׁמִּתְגָּרֵר לִפְנֵי רַבּוֹ.*מִתְגָּרֵר: מסתרע על הארץ ומתחנן. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַנְּנִין וּמִתְגָּרְרִין לִפְנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: 'רִבּוֹנֵנוּ! חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנִּתְרַעַמְנוּ לְפָנֶיךָ עַל הַמַּיִם.' \"וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מָרִים נִהְיוּ לְפִי שָׁעָה וְנִמְתָקוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מָרִים הָיוּ מִתְּחִלָּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"הַמַּיִם\", \"הַמַּיִם\", שְׁנֵי פְעָמִים.", + "\"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט\", \"חֹק\", זֶה הַשַּׁבָּת; \"וּמִשְׁפָּט\", זֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"חֹק\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" \"וּמִשְׁפָּט\", אֵלּוּ דִּינֵי אֳנָסִין, וְדִינֵי קְנָסָיוֹת, וְדִינֵי חַבָּלוֹת.", + "\"וְשָׁם נִסָּהוּ.\" שָׁם נִשָּׂא לוֹ גְּדֻלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב כה,כא) \"נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּצֵא אֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא.\" וְאוֹמֵר: (במדבר ד,כב) \"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַגְּדֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בְשִׂי\"ן, וְכָן לֹא כָתוּב אֶלָּא בְסָמֶ\"ךְ! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשָׁם נִסָּהוּ\"? שָׁם נִסָּה הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טו,כו) [\"וַיֹּאמֶר: אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\"] \"וַיֹּאמֶר: אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע\". מִכָּן אָמָרוּ: שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע\". \"לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ\", אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנִּתְּנוּ מִפֶּה לְפֶה בַּעֲשָׂרָה קוֹלוֹת. \"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה\", אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל אָדָם. \"וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו\", אֵלּוּ גְּזֵרוֹת. \"וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו\", אֵלּוּ הֲלָכוֹת. \"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\", הָא אִם אָשִׂים, \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\" דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"אִם שָׁמוֹעַ\", יָכֹל רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּשְׁמַע\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"תִּשְׁמַע\", זֶה הַכְּלָל שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ כְּלוּלָה בוֹ.", + "\"לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ\", מְלַמֵּד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹל הַגְּבוּרָה, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי חַי וְקַיָּם לָעוֹלָמִים.", + "\"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה\", זֶה מַשָּׂא וּמַתָּן. מְלַמֵּד שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְרוּחַ הַבִּרְיוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. \"וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו\", אֵלּוּ הֲלָכוֹת. \"וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת.", + "\"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ\"? אֶלָּא אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם, חַיִּים הֵם לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,כב) \"כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם\", וּרְפוּאָה הִיא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,י) \"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.\"*שָׁרֶּךָ: הטבור שלך.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הָא אִם אֵין בָּהֶם מַחֲלָה, מִפְּנֵי מָה הֵם צְרִיכִין רְפוּאָה? אֶלָּא \"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם אָשִׂים, \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ\", לָעוֹלָם הַבָּא.", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"שָׁמוֹעַ\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּשְׁמַע\"? מִכָּן אָמָרוּ: רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן, לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה\", מִיָּד הָיָה. הָא כְאֵיזֶה צַד? רָצָה לִשְׁמֹעַ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִיָּד; לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִיָּד.", + "וְהוּא הָיָה אוֹמֵר: רוֹצֶה אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ בְּטוֹבָתוֹ וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, לִשְׁכֹּחַ בְּטוֹבָתוֹ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. הָרְשׁוּת נְתוּנָה. (משלי ג,לד) \"אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן.\"", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: (שמות כב,כה) \"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל\", אִם חָבַלְתָּ חֲבוּלָה אַחַת, סוֹף שֶׁחוֹבְלִין בָּךְ חֲבוּלוֹת הַרְבֵּה." + ], + [ + "(שמות טו,כז) [\"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.\"] \"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם מְהֻלָּל בְּמַיִם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר מַבּוּעִין,*מַבּוּעִין: מעיינות. וְלֹא סָפְקוּ אֶלָּא לְשִׁבְעִים דְקָלִין.*סָפְקוּ: הספיקו. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁרוּ עֲלֵיהֶן שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְנֵי אָדָם, וְסָפְקוּ לָהֶם וְלָנוּ וְשָׁנוּ וְשִׁלֵֹּשׁוּ!", + "\"וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.\" לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל שׁוֹרִין אֶלָּא עַל הַמַּיִם. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, בָּרָא שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר מַבּוּעִין, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, שִׁבְעִים דְקָלִין, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁנָּתַן לָהֶם בְּמָרָה.", + "(שמות טז,א) \"וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין, אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" לָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? מַגִּיד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵרְעָה לִהְיוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא סְדוּרָה וּבָאָה מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, עַד שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּאִיָּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ\". וְלָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? לֵידַע בְּאֵיזֶה יוֹם נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. נִיסָן שֶׁיָּצְאוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵרַע לִהְיוֹת בַּחֲמִשָּׁה בַּשַּׁבָּת. הִשְׁלִים נִיסָן, אֵרַע אִיָּר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. חָסֵר אִיָּר, אֵרַע סִיָון לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת. וְאוֹמֵר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\".*בכתב יד מינכן: ממחרת השבת. וְאוֹמֵר: (שמות טז,א) \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְאוֹמֵר: (שמות יט,א) \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם\". נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בַּשִּׁשִּׁי בַחֹדֶשׁ, בַּשִּׁשִּׁי בַשַּׁבָּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ\". לָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם יָרַד הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל. חֲרָרָה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם,*חֲרָרָה: פיתה האפויה על גחלים. אָכְלוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,לט) \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\" וְאוֹמֵר: (שמות טז,א) \"לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וּבְצִדּוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". רַבִּי שִׁילָא אוֹמֵר: נִתְפַּרְנְסוּ מִמֶּנָּה שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוֹדוֹת.", + "(שמות טז,ב) \"וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִמָּלֵךְ בַּגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם 'מַה נֹּאכַל?' אֶלָּא עָמְדוּ וְאָמְרוּ דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמוּדִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹמְרִים דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה, וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אַף עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ", + "(שמות טז,ג) \"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע? כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.\" אָמְרוּ לָהֶם: לְוַי מַתְנוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה שֶׁלְּמִצְרָיִם!", + "\"בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וְכִי תְאֵבִים הָיוּ לֹאכַל בָּשָׂר? אֶלָּא בִדּוּ וְאָמְרוּ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: עֲבָדִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַמְּלָכִים בְּמִצְרַיִם: יוֹצְאִין לַשּׁוּק, נוֹטְלִין פַּת וּבָשָׂר וְדָגִים, וְכָל דָּבָר, וְאֵין בִּרְיָה מוֹחָה בְיָדָם! יוֹצְאִין לַשָּׂדֶה, נוֹטְלִים עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכָל דָּבָר, וְאֵין בִּרְיָה מוֹחָה בְיָדָם!", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: תֵּדַע שֶׁלֹּא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא בָאַחֲרוֹנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: (במדבר יא,ה) \"אֵת הַקִּשֻּׁאִים\", שֶׁהָיוּ קָשִׁים לִמְעֵיהֶם.", + "\"כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה\", תֹּהוּ שֶׁאֵין בּוֹ כְלוּם!", + "\"לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָךְ מִיתָה קָשָׁה מִמִּיתַת רָעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ד,ט) \"טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בָּרָעָב\", בָּא עָלֵינוּ רָעָב אַחַר רָעָב, דֶּבֶר אַחַר דֶּבֶר, חֹשֶׁךְ אַחַר חֹשֶׁךְ." + ], + [ + "(שמות טז,ד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אִם לֹא.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵינִי נִגְלֶה מִיָּד וְאֵינִי מְעַכֵּב. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר \"הִנְנִי\" אֶלָּא בִזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "\"לָכֶם\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּוַדַּי אֵינוֹ רָאוּי לָכֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר \"לָכֶם\" אֶלָּא בִזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "\"מִן הַשָּׁמָיִם\", מֵאוֹצָר הַטּוֹב שֶׁלַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יב) \"יִפְתַּח יי לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב\". רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! וּלְפִי שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלָיו, שִׁנָּה לָהֶם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: עָשָׂה לָהֶם תַּחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים, וְעֶלְיוֹנִים תַּחְתּוֹנִים. לְשֶׁעָבַר, הָיָה הַלֶּחֶם עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהַטַּל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,כח) \"אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל.\" וְעַתָּה נִתְחַלְּפוּ הַדְּבָרִים, הִתְחִיל הַלֶּחֶם יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַטַּל עוֹלָה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". וְאוֹמֵר: (שמות טז,יד) \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל\". \"וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ\", שֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹצְאִין לַחֲצֵרוֹת וּמְלַקְּטִין, אֶלָּא יִהְיוּ יוֹצְאִין לַמִּדְבָּרוֹת וּמְלַקְּטִין.", + "\"דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּלְקֹט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְקֹט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ\". מִי שֶׁבָּרָא יוֹם, בָּרָא פַרְנָסָתוֹ. מִכָּן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם וְאוֹמֵר: מָה אוֹכַל לְמָחָר? הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אִם לֹא.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁנָה אָדָם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת בַּשַּׁחְרִית וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בָּעַרְבִית, וְעָסַק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל הַיּוֹם, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. הָא כֵיצַד? הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה. הָא לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וּשְׁנִיִּים לָהֶם, אוֹכְלֵי תְרוּמָה.", + "(שמות טז,ה) [\"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.\"] \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ\". מִכָּן שֶׁיְּעָרֵב אָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. \"וְהָיָה מִשְׁנֶה\", לֶחֶם מְשֻׁנֶּה. אַתָּה אוֹמֵר לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֶחֶם כָּפוּל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות טז,כב) \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\", הֲרֵי לֶחֶם כָּפוּל אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה מִשְׁנֶה\"? לֶחֶם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה.", + "כֵּיצַד? בְּכָל יוֹם הָיָה בוֹ עֹמֶר אֶחָד, וּבַשַּׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים; בְּכָל יוֹם הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר; בְּכָל יוֹם הָיָה מַצְהִיל כַּזָּהָב, וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר.*מַצְהִיל: מבריק ונוצץ.", + "(שמות טז,ו) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב, וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" אָמְרוּ לָהֶם: עַד שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיכֶם, הַמָּקוֹם מְפַרְנֵס אֶתְכֶם.", + "\"וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" מִכָּן אַתָּה לָמֵד, שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּנֶגֶד כָּל הַנִּסִּין וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טז,ז) [\"וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי, בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ?\"] \"וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי\". מִכָּן אַתָּה לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים מְאִירוֹת נִתַּן הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל.", + "הַשְּׂלָו, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִמְּלֹא מֵעַיִם, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת, אֲבָל הַמָּן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַהֲלָכָה, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת. \"בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי, וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ?\" אָמְרוּ לָהֶם: וְכִי מָה אָנוּ סְפוּנִין כְּלוּם,*סְפוּנִין כְּלוּם: מסתירים דבר. ספונים=סופנים, בינוני פעול במשמעות בינוני פועל. שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִין וּמִתְרַעֲמִין עָלֵינוּ?", + "(שמות טז,ח) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל, וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה? לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם, כִּי עַל יי!\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל\". מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת נִתַּן הַשְּׂלָו לְיִשְׂרָאֵל.", + "הַמָּן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַהֲלָכָה, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת. אֲבָל הַשְּׂלָו, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִמְּלֹא מֵעַיִם, נִתַּן לָהֶן בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת. \"בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה? לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם, כִּי עַל יי!\" אָמְרוּ לָהֶן: אִלּוּ עָלֵינוּ הֱיִיתֶם עוֹמְדִים וּמִתְרַעֲמִים, הָיִינוּ סוֹבְלִין אֶתְכֶם, אֶלָּא הֲרֵי אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִתְרַעֲמִים עַל חַי וְקַיָּם לָעוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא!", + "(שמות טז,ט) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי יי, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"קִרְבוּ\", עַל שֶׁנִּגְלְתָה גְבוּרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"קִרְבוּ\", כְּדֵי לִתֵּן אֶת הַדִּין.", + "(שמות טז,י) [\"וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\"] \"כְּדַבֵּר אַהֲרֹן\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיְהִי\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁגָּזַר הַמָּקוֹם, כֵּן הָיָה. \"וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא הִפְנוּ עַד שֶׁנִּגְלְתָה גְבוּרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא הִפְנוּ אֶלָּא לְמַעֲשֵׂה אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר \"הַמִּדְבָּר\". מַה מִּדְבָּר, אֵין בּוֹ לֹא עָוֹן וְלֹא חֵטְא, כָּךְ אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֵין בָּהֶם לֹא עָוֹן וְלֹא חַטָּאת.", + "\"וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" רַבִּי יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבַקְשִׁין לִסְקֹל אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מִיָּד, \"כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" וּלְהַלָּן מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר יד,י) \"וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד יי נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכָן מַהוּ אוֹמֵר? \"כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" וְכָל כָּךְ לָמָּה? אָמַר הַמָּקוֹם: מוּטָב שֶׁיִּלְקֶה עַמּוּד הֶעָנָן, וְלֹא יִסָּקְלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן!" + ], + [ + "(שמות טז,יא-יב) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" \"שָׁמַעְתִּי\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: גָּלוּי לְפָנַי מַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לוֹמַר.", + "\"דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם\". אֱמֹר לָהֶן: בֵּין שְׁנֵי דְבָרִים אַתֶּם עוֹמְדִין: שְׁאַלְתֶּם לֶחֶם, וּלְפִי שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם בְּלֹא לֶחֶם, נְתַתִּיו לָכֶם. חֲזַרְתֶּם שְׁאַלְתֶּם בָּשָׂר מִמְּלֹא מֵעַיִן, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי נוֹתְנוֹ? שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, שֶׁאֵין סְפֵקָה בְיָדוֹ לִתְּנוֹ לָנוּ! אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי נוֹתְנוֹ לָכֶם, וּבַסּוֹף אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם: \"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" דַּיָּן אֲנִי לִפָּרַע מִכֶּם! ", + "(שמות טז,יג) [\"וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.\"] \"וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו\". מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת נִתַּן הַשְּׂלָו לְיִשְׂרָאֵל.", + "\"וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה\". אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה! תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר יא,לא) \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי אָדָם עוֹמֵד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנוֹטֵל דָּבָר שֶׁלֹּא בְצַעַר, שֶׁמִּלִּבּוֹ וּלְמַטָּן שְׁתֵּי אַמּוֹת, וּמִלִּבּוֹ וּלְמַעְלָן אַמָּה אַחַת.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה\", שְׁלֹשָׁה פַּרְסָיוֹת לְכָל רוּחַ. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ\", \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה, כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה\", שְׁלֹשָׁה פַרְסָיוֹת לְכָל רוּחַ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר שׁוּב \"וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה\"? שְׁלֹשִׁים כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי תִּשְׁעָה, תִּשְׁעָה עַל תִּשְׁעָה, הֲרֵי שְׁמֹנִים וְאֶחָד. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם\", דֶּרֶךְ הִלֵּךְ בֵּינוֹנִית, עֲשָׂרָה פַּרְסָיוֹת, \"כֹּה\", הֲרֵי עֶשְׁרִים, \"יוֹם\", הֲרֵי אַרְבָּעִים. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים כג,ו) \"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צֹרְרָי\".", + "יָכֹל שֶׁיְּהוּ אִסְטְרָטֵיוֹת מְקֻלְקָלוֹת?*אִסְטְרָטֵיוֹת. via strata: דרך סלולה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל פְּנֵי הָאָרֶץ\", עַל הַפְּנַי שֶׁבָּאָרֶץ.*הַפְּנַי: מקום פנוי וחלק.", + "\"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\" וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, אֲבָל הַמָּן, לֹא נָטְלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִן הַגָּבוֹהַּ. אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה כֵּיצַד הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל: יוֹצָא רוּחַ צְפוֹנִית, וְהִיא מְכַבֶּדֶת אֶת הַמִּדְבָּר, וְהָיָה הַמָּטָר יוֹרֵד וּמְכַבֵּשׁ הָאָרֶץ, וְהַטַּל עוֹלֶה, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְעוֹשָׂה אוֹתוֹ כְּמִין שֻׁלְחָנוֹת שֶׁלַּזָּהָב, וְהַמָּן יוֹרֵד עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין.", + "אִם כֵּן זִמֵּן הַמָּקוֹם לְמַכְעִיסָיו, עַל אַחַת כַּמָּה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׁכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.", + "(במדבר יא,לג) \"הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת\". אָמְרוּ: הַכְּשֵׁרִין שֶׁבָּהֶן, אוֹכְלָן נִתְרָז הָיָה מִיָּד.*נִתְרָז: מתפנה ומשלשל. וְהָרשָׁעִין שֶׁבָּהֶן, אוֹכְלָן נִבְעָט עַד שְׁלֹשִׁים. (במדבר יא,לג-לה) \"וְאַף יי חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יי בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים. מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת,*חֲצֵרוֹת: הגרסה במדרש היא \"מֵחֲצֵרוֹת\". וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת.\" וְכִי מֵחֲצֵרוֹת נָסְעוּ וּבַחֲצֵרוֹת חָנוּ? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁחָזַר מַסָּעָן לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁלֹשָׁה מַסָּעוֹת בִּשְׁבִיל מִרְיָם. \"וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.\" לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ.", + "(שמות טז,יד) \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.\" וַהֲרֵי לִמְּדָךְ הַכָּתוּב כֵּיצַד הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל: יוֹצְאָה רוּחַ צְפוֹנִית וּמְכַבֶּדֶת אֶת הַמִּדְבָּר, מָטָר יוֹרֵד מְכַבֵּשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְהַטַּל עוֹלֶה, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וְעוֹשָׂה אוֹתוֹ כְמִין שֻׁלְחָנוֹת, וְהַמָּן יוֹרֵד עֲלֵיהֶן, וּמֵהֶן יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין.", + "\"וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר\", לֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ; \"דַּק\", מְלַמֵּד שֶׁהוּא דַּק; \"מְחֻסְפָּס\", מְלַמֵּד שֶׁהוּא מְחֻסְפָּס; \"כַּכְּפֹר\", מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹרֵד כַּגָּלִיד עַל הָאָרֶץ.*גָּלִיד: קרח. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל\", עָלְתָה תְפִלָּתָן שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁהָיוּ שְׁכוּבִין בֶּעָפָר עַל הָאָרֶץ. \"וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר\", לֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ. \"דַּק\", מַגִּיד שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מ,כב) \"הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.\" וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם חַם, יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד וְצוֹנֵן? תִּלְמֹד לוֹמַר 'חַם'.*'חַם', 'חַס','סַף', נוטריקון מן \"מְחֻסְפָּס\". יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד בְּקוֹלוֹת? וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִשְׁתִיקָה? תִּלְמֹד לוֹמַר 'חַס'. יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ? וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא עַל הַכֵּלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר 'סַף'. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא עַל הָאוֹסְפִים.", + "\"כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.\" כִּבְיָכֹל פָּשַׁט הַמָּקוֹם אֶת יָדוֹ וְנָטַל תְּפִלָּתָן שֶׁלָּאָבוֹת שֶׁהָיוּ שְׁכוּבִין בֶּעָפָר עַל הָאָרֶץ, וְהוֹרִיד הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לג,כד) \"וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר.\"*פְּדָעֵהוּ: כמו 'פדאהו', תפדה אותו.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה גָּבְהוֹ שֶׁלַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: לְעָזָר אָחִינוּ! עַד מָתַי אַתְּ מַתְמִיהַּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶן: מִקְרָא הוּא מִן הַתּוֹרָה: וְכִי אֵיזוֹ מִדָּה מְרֻבָּה? מִדַּת הַטּוֹבָה אוֹ מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת? הֱוֵי אוֹמֵר מִדַּת הַטּוֹב. בְּמִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית ז,יא) \"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.\" וְאוֹמֵר: (בראשית ז,כ) \"חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם\". מַה נַּפְשָׁךְ? עַל גַּבֵּי הָהָר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּבַבִּקְעָה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, בְּתוֹךְ הַנַּחַל, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה! בְּמִדַּת הַטּוֹבָה, מַה הוּא אוֹמֵר? (תהלים עח,כג) \"וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח.\" מִעוּט דְּלָתוֹת, שְׁתַּיִם, וְכַמָּה אֲרֻבּוֹת בַּדֶּלֶת? אַרְבַּע;*אֲרֻבּוֹת: פתחים בין הקרשים, הסגורים בלוחות. אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, הֲרֵי שְׁמוֹנֶה; שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. צֵא וְחַשֵּׁב! שִׁשִּׁים אַמָּה שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ שֶׁלַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל.", + "אָסֵי בֶן עֲקוּבָה אוֹמֵר: כְּשֶׁיָּרַד הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל, רָאוּ אוֹתוֹ כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כג,ו) \"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צֹרְרָי\".", + "(שמות טז,טו) \"וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: מָן הוּא? כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה.\" כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'מַה הוּא?' כָּךְ אָמְרוּ זֶה לָזֶה 'מַה הוּא?' דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ \"מָן\".", + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה אָמַר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לְכָל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מֹשֶׁה אוֹמֵר לַזְּקֵנִים וּלְכָל יִשְׂרָאֵל.", + "\"הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כְּסוּסִים נִתְפַּטְּמוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ שָׁעָה. נֶאֱמַר כָּן \"לְאָכְלָה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (תהלים עח,כה) \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\"; אַל תְּהֵי קוֹרֵא כֵן, אֶלָּא 'לֶחֶם אֵבָרִים אָכַל אִישׁ', לֶחֶם שֶׁנִּטּוֹחַ בָּאֵבָרִים.*נִטּוֹחַ: נמרח ונסחט. אָמַר לָהֶן: הַמָּן הַזֶּה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, נִטּוֹחַ הוּא בָאֵבָרִים. ", + "(תהלים עח,כה) \"צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.\" זֶה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁיָּרַד לוֹ הַמָּן כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל אֵבָרָיו הָיָה יוֹרֵד, וּמֵאֵבָרָיו הָיָה נוֹטֵל וְאוֹכֵל. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,כה) \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\"." + ], + [ + "(שמות טז,טז) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי: לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.\" אָמְרוּ: עַכְשָׁו יוֹצֵא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וּבֵיתוֹ, וּמְלַקֵּט הַרְבֵּה, יוֹצֵא עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וּמְלַקֵּט קִמְאָה!*קִמְאָה=קִמְעָה, מעט. וּכְשֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי מִדָּה: (שמות טז,יח) \"וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.\" אָמְרוּ: אוֹכֵל כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, הֲרֵי הוּא בָּרִיא וּמְבֹרָךְ, פָּחוּת מִכֵּן, מְקֻלָּל בְּמֵעָיו, יוֹתֵר מִכֵּן, רַעַבְתָּן.", + "(שמות טז,יז) [\"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.\"] \"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", עָשׂוּ מַה שֶּׁנִּתְפַּקְּדוּ, וְלֹא עִבְּרוּ עַל גְּזֵרַת מֹשֶׁה.*עִבְּרוּ: עָבְרוּ על, הפרו. (שמות טז,יז-יט) \"וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר!\" (שמות טז,כ) [\"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.\"] \"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה\", אֵלּוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. \"וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ\". אָמְרוּ: אֲנָשִׁים לֹא הוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, וְשֶׁאֵינָן אֲנָשִׁים הוֹתִירוּ. \"וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ\". הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: וְכִי מִשֶּׁמַּרְחִישׁ הוּא מַבְאִישׁ?*מַרְחִישׁ: יש בו תולעים. אֶלָּא מַבְאִישׁ, וְאַחַר מַרְחִישׁ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,כד)*מַבְאִישׁ: מעלה ריח של ריקבון. \"וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.\"", + "\"וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.\" כָּעַס עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם: \"מִפְּנֵי מָה עֲשִׂיתֶם כֵּן?\"", + "(שמות טז,כא) [\"וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.\"] \"וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר\", בַּשַּׁחְרִית, בַּשַּׁחְרִית. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: מִכָּן שֶׁהָיָה בַמָּן (בראשית ג,יט) \"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם\".", + "\"וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ\", בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתְּ אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית יח,א) \"כְּחֹם הַיּוֹם\", הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ\"? בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.", + "\"וְנָמָס.\" כֵּיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, הוּא פוֹשֵׁר וְהוֹלֵךְ, וְנוֹזְלִין מוֹשְׁכִין מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִין לַיָּם הַגָּדוֹל, וּבָאִין אַיָּלִים וּצְבָיִין וְיַחְמוּרִים וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִין מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ בָּאִין כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְצָדִין מֵהֶן, וְאוֹכְלִין וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם הַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טז,כב-כג) [\"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן, שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי מָחָר; אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ, בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.\"] \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה הוּא לֶחֶם כָּפוּל, \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\". \"וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.\" אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! מַה נִּשְׁתַּנָּה הַיּוֹם הַזֶּה מִכָּל הַיָּמִים?", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן, שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי\"; אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: \"מָחָר!\"", + "\"אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, אֵפוּ!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לֶאֱפוֹת, הָיָה מִתְאַפֶּה לוֹ, וְהָרוֹצֶה לְבַשֵּׁל, הָיָה מִתְבַּשֵּׁל לוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לֹאכַל דָּבָר אָפוּי, הָיָה טוֹעֵם בּוֹ כָּל הָאֲפוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְהָרוֹצֶה לֹאכַל דָּבָר מְבֻשָּׁל, הָיָה טוֹעֵם בּוֹ כָּל הַתַּבְשִׁילִים שֶׁבָּעוֹלָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל אָפוּי אֵפוּ, וְעַל מְבֻשָּׁל בַּשֵּׁלוּ! הָא כֵיצַד? יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵינָן רַשָּׁיִין לֹא לֶאֱפוֹת וְלֹא לְבַשֵּׁל, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ? שֶׁנֶּאֱמַר \"אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ, בַּשֵּׁלוּ\": אֵפוּ עַל אָפוּי וּבַשְּׁלוּ עַל מְבֻשָּׁל! \"וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.\" לָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.", + "(שמות טז,כד) [\"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.\"] \"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר\", לָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.", + "(שמות טז,כה) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם! כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\" רַבִּי הַנְתָּקָה אוֹמֵר: מִכָּן שָׁלֹשׁ סְעוֹדוֹת בַּשַּׁבָּת.", + "לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רְגִילִים לָצֵאת בַּשַּׁחְרִית, אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! נֵצֵא בַּשַּׁחְרִית? אָמַר לָהֶן: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם!\" אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! הוֹאִיל וְלֹא יָצָאנוּ בַּשַּׁחְרִית, נֵצֵא בֵּין הָעַרְבַּיִם! אָמַר לָהֶם: \"כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה\"? אָמְרוּ: בָּקַע לִבָּן שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:*בָּקַע לִבָּן: הרגישו מועקה בחזה מתוך דאגה. הוֹאִיל וְלֹא מְצָאנוּהוּ הַיּוֹם, שֶׁמָּא לֹא נִמְצָאֶנּוּ לְמָחָר? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם הַזֶּה, אֵין אַתֶּן מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּן אוֹתוֹ לְמָחָר.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר חֲסָמָה אוֹמֵר: בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵין אַתֶּן מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּן אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שְׁלֹשָׁה מוֹעֲדוֹת: חַג שֶׁלַּפֶּסַח, וְחַג שֶׁלָּעֲצֶרֶת, וְחַג שֶׁלְּתִשׁרֵי. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִם תִּזְכְּרוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהֻנָּה, וּלְוִיָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, אַתֶּן תִּנָּצְלוּ מִשָּׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת: מִיּוֹמוֹ שֶׁלְּגוֹג, וּמֵחֶבְלוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, וּמִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\" ", + "(שמות טז,כו) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָמַדְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. בְּיוֹם טוֹב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לָמַדְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. בְּיוֹם טוֹב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִהְיֶה בּוֹ\"; בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ\". הָא כֵיצַד? (שמות טז,כז) \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ.\" אֵלּוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל." + ], + [ + "(שמות טז,כח) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי?\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, קָרַעְתִּי לָכֶם אֶת הַיָּם, הוֹרַדְתִּי לָכֶם אֶת הַמָּן, הַעֲלִיתִי לָכֶם אֶת הַבְּאֵר, הֵגַזְתִּי לָכֶם אֶת הַשְּׂלָו, נִלְחַמְתִּי לָכֶם בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, עָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, עַד מָתַי אַתֶּם מְמַאֲנִין לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי? שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, מִצְווֹת הַרְבֵּה הִטַּלְתִּי לָכֶם? שַׁבָּת זוֹ הִטַּלְתִּי לָכֶם מִמָּרָה לְשָׁמְרָהּ, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ! שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מַה שָּׁכָר נוֹטֵל עָלָיו? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה נו,ב) \"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת מִדֹּחַק, נֻצַּל מִן הָעֲבֵירָה.", + "(שמות טז,כט-ל) [\"רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.\"] \"רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת\". אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ! כִּי יי נוֹתְנָהּ לָכֶם שֶׁתִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ!", + "\"עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם\", זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה הוּא לֶחֶם כָּפוּל, (שמות טז,כב) \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\".", + "\"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו!\" אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ\", אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְשָׁבְתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ל) \"וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טז,ל) \"וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שְׁלֹשָׁה מוֹעֲדוֹת, חַג נִיסָן, וְחַג סִיָון, וְחַג תִּשְׁרִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ דָבָר זֶה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְשָׁבָתוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, עָתִיד הַקֹּדֶשׁ לִתֵּן לָכֶם שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהֻנָּה, וּלְוִיָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמַר לָהֶם הַקֹּדֶשׁ בָּרוּך הוּא: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, תִּנָּצְלוּ מִשָּׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת: מֵחֶבְלוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, וּמִיּוֹמוֹ שֶׁלְּגוֹג, וּמִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ דָבָר זֶה, קִבְּלוּ וְשָׁבָתוּ.", + "(שמות טז,לא) [\"וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.\"] \"וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן\". דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ מָן.", + "\"וְהוּא כְּזֶרַע גַּד\". אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: דּוֹמֶה לְזֶרַע פִּשְׁתָּן. כַּשֵּׁם שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁלַּפִּשְׁתָּן אָדֹם, כָּךְ זֶה אָדֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָבָן\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: דּוֹמֶה לִדְבַר הַגָּדָה, שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ לִבּוֹ שֶׁלָּאָדָם. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הוּא מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָן, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַשַּׁבָּת, וְלֹא בְיוֹם טוֹב, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כַּשֵּׁם שֶׁהַנָּבִיא מַגִּיד חֲדָרִין וּסְתָרִין לְיִשְׂרָאֵל,*חֲדָרִין וּסְתָרִין: עניינים נסתרים כאילו הוסתרו בחדרי חדרים. כָּךְ הָיָה הַמָּן מַגִּיד לְיִשְׂרָאֵל חֲדָרִין וּסְתָרִין. הָא כֵיצַד? אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, הוּא אוֹמֵר: סָרְחָה עָלַי, סָרְחָה עָלַי:*חטאה לי, התנהגה שלא כראוי כלפיי. וְהִיא אוֹמֶרֶת: סָרַח עָלַי, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: (ירמיה כא,יב) לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עָמְרָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ,*עָמְרָהּ: עומר המן המיועד לה. בַּיָּדוּעַ שֶׁהִיא סָרְחָה עָלָיו, נִמְצָא עָמְרָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, בַּיָּדוּעַ שֶׁהוּא סָרַח עָלֶיהָ. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָּנַבְתָּ! וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי! אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: (ירמיה כא,יב) לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן, בַּיָּדוּעַ שֶׁזֶּה גְנָבוֹ. אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי, בַּיָּדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ.", + "\"וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּלַפָּס*לַפָּס. lopás: כלי מטבח של חרס, צלחת, מחבט; תבשיל. וּכְעֵין אֶסְקָרִיטִי.*אֶסְקָרִיטִי: eskharítēs: עוגה אפויה על גחלים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּסֹלֶת זוֹ שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה, וְנִלּוֹשָׁה בִדְבָשׁ וְחֶמְאָה.", + "אִם אוֹמֵר אֲנִי: (שמות טז,לב) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי: מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" שֶׁיָּכֹל לֹא הִנִּיחוֹ אַהֲרֹן אֶלָּא בִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות טז,לד) \"וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.\" אֵימָתַי נֶעֱשָׂה הָאָרוֹן? בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה. כָּךְ לֹא הִנִּיחוֹ אַהֲרֹן אֶלָּא בְשָׁנָה שְׁנִיָּה.", + "וְזֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵלּוּ הֵן: הַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַכְּתָב, וְהַשָּׁמִיר, וְהַלּוּחוֹת, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלֹעַ הָרְשָׁעִים, וּפְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וְקִבְרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בְּגָדָיו שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמַקְלוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שְׁקֵדָיו וּפְרָחָיו.", + "שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּין מִבְּנֵי אָדָם: יוֹם הַמִּיתָה, וְיוֹם הַנֶּחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, מָתַי תַּחְזֹר לִמְקוֹמָהּ, וּמַלְכוּת חַיֶּבֶת זוֹ, מָתַי תֵּעָקֵר.", + "(שמות טז,לג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.\" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָה הִיא, אִם שֶׁלַּכֶּסֶף אוֹ שֶׁלַּזָּהָב, אִם שֶׁלַּבַּרְזֶל, אִם שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת, אִם שֶׁלַּבְּדִיל, אִם שֶׁלָּעוֹפֶרֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"צִנְצֶנֶת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מֵצִין מֵחֲבֵרוֹ.*מֵצִין =מצנן. אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא כְלִי חֶרֶס.", + "\"וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָאָבוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לַדּוֹרוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לִימוֹת יִרְמְיָה הַנָּבִיא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: אִם אָנוּ מִתְעַסְּקִין בַּתּוֹרָה, בַּמֶּה נִתְפַּרְנֵס? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הוֹצִיא לָהֶם יִרְמְיָה צְלוֹחִית הַמָּן וְאָמַר לָהֶם: (ירמיה ב,לא) \"הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר יי! הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה?*אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה: ארץ צלמוות, אפלה ושוממה. מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?\" אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, רְאוּ מִמָּה נִתְפַּרְנָסוּ! אַף אַתֶּם, הֱיוּ עֲסוּקִים בְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהַמָּקוֹם מְפַרְנֶסְכֶם מִזֶּה!", + "זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁעָתִיד אֵלִיָּהוּ לְהַעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל: צְלוֹחִית שֶׁלַמָּן, צְלוֹחִית שֶׁלַּמַּיִם, צְלוֹחִית שֶׁלְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.", + "(שמות טז,לה) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ, עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַרְבָּעִים יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַאֲדַר, אָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדַר, וְשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שִׁבְעִין יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַאֲדַר, וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׁרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדַר הָרִאשׁוֹן, וּשְׁלֹשִׁין שֶׁלַּאֲדַר הַאַחֲרוֹן, וְעִבּוּר הָיָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, וְאוֹמֵר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁבְעִין יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתַת מֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בִשְׁבָט, אָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׁרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלִּשְׁבָט, וּשְׁלֹשִׁין שֶׁלַּאֲדַר, וְעִבּוּר לֹא הָיָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, וְאוֹמֵר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת\".", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁין וְאַרְבַּע שָׁנָה אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן. אַרְבָּעִין שָׁנָה בְחַיָּו שֶׁלְּמֹשֶׁה, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר): (שמות טז,לה) \"אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן\", אֶלָּא אֵלּוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲכָלוּהוּ אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלֵּקוּ.", + "מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר; מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד; מֵת מֹשֶׁה, נִסְתַּלַּק הַמָּן.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר, וְחָזְרָה בִזְכוּת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלַּק עַמּוּד הֶעָנָן, וְחָזְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְכוּת מֹשֶׁה; מֵת מֹשֶׁה, נִסְתַּלְּקוּ שְׁלָשְׁתָּן, וְלֹא חָזָרוּ, וְהַצִּרְעָה לֹא עָבְרָה עִמָּהֶן אֶת הַיַּרְדֵּן.", + "(שמות טז,לו) \"וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.\" \"וְהָעֹמֶר\". אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲשִׂרִית הָאֵיפָה\". וְכַמָּה הוּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה? אֶחָד מִשִּׁבְעָה רְבִיעִים וְעוֹד. 'וְעוֹד' זֶה, כַּמָּה הוּא? אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בָּרְבִיעַ.*במכילתא דרבי שמעון בר יוחיי, פ' טז, לו: \"וְהָעֹמֶר\", אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲשִׂרִית הָאֵיפָה\", אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּשָׁלוֹשׁ סְאִין, שֶׁהֵן שִׁבְעַת רְבָעִים וְעוֹד. 'וְעוֹד' זֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בָּרֹבַע." + ], + [ + "(שמות יז,א) [\"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יי, וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.\"] \"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין\". לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְפִי כָךְ בָּא הַשּׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעֲבֵירָה.", + "(שמות יז,ב) [\"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה! וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה: מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה תְּנַסּוּן אֶת יי?\"] \"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה\", עָבְרוּ עַל שׁוּרַת הַדִּין. דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אָדָם כּוֹעֵס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֵין נוֹתֵן עֵינוֹ אֶלָּא בַקָּטוֹן. אֲבָל אֵלּוּ, לֹא נָתְנוּ אֶת עֵינֵיהֶן אֶלָּא בַגָּדוֹל. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה\", עָבְרוּ עַל שׁוּרַת הַדִּין.", + "\"וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה: מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה תְּנַסּוּן אֶת יי?\" אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּן מִדַּיְּנִין עִמִּי, אַתֶּם מְנַסִּין לַמָּקוֹם. דָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶן: כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מִדַּיְּנִין עִמִּי, הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּין וּגְבוּרוֹת, וּשְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.", + "(שמות יז,ג) \"וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא?\" אֲבָל כָּן נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן.", + "וּבְמָקוֹם אַחֵר, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות טו,כג) \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם\". לֹא נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן מִמָּרָה, אֲבָל כָּן נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן.", + "\"וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא?\" מִכָּן הָיָה רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אוֹמֵר: נְפַל בֵּיתָה, חַבַּל לְכַוְּתָה!*נְפַל בֵּיתָה, חַבַּל לְכַוְּתָה: נפל הבית, שבר את החלון.", + "דָּבָר אַחֵר: הִשְׁווּ בְּהֶמְתָּן לְגוּפָן. אָמְרוּ: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלָּאָדָם הִיא חַיָּיו: אָדָם מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, אִם אֵין בְּהֶמְתּוֹ עִמּוֹ, מִסְתַּגֵּף הוּא.", + "(שמות יז,ד) \"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יי לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה? עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי!\" לְהוֹדִיעַ שְׁבָחוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְהֵם מִדַּיְּנִין עִמִּי, אֵינִי מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, אֶלָּא: \"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יי לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה?\" אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בֵּינָךְ לְבֵינָם, אֲנִי הָרוּג! אַתָּה אוֹמֵר לִי: אַל תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, (במדבר יא,יב) \"כִּי תֹאמַר אֵלַי, שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק\", וְהֵן בִּקְּשׁוּ לְהָרְגֵּנִי!", + "כָּן הַמָּקוֹם מֵמִיךְ וּמֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ,*מֵמִיךְ=מנמיך. וּבְמָקוֹם אַחֵר הָיָה הַמָּקוֹם מַגְבִּיהַּ וּמֹשֶׁה מֵמִיךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לב,י) \"וְעַתָּה, הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם!\" וְאַחֲרָיו מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות לב,יא) \"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר: לָמָה יי יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?\"", + "(שמות יז,ה) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.\" עֲבֹר עַל דִּבְרֵיהֶן! רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֲבֹר מֵהֶן, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא לָהֶן אֶת הַמַּיִם! רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עֲבֹר עַל חֵטְא שֶׁלָּהֵן! דָּבָר אַחֵר: (שמות יז,ה) \"עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם\", וּדְרָגְשָׁה לֵיהּ יְמַלֵּל.*וּדְרָגְשָׁה לֵיהּ יְמַלֵּל: ומי שאכפת לו ימחה.", + "\"וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל\", לְעֵדוּת, שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: שֶׁמָּא מַעְיָנוֹת שָׁם!", + "\"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר\", מִפְּנֵי הַתַּרְעֹמֶת. וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲמִין עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ אוֹמְרִים: מִינֵי פֻרְעָנוּת הֵן! וְאֵלּוּ הֵן: הַקְּטֹרֶת, וְהָאָרוֹן, וְהַמַּטֶּה.", + "אָמְרוּ: הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הִיא! הִיא הָרְגָה נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י,א) \"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת\". לְכָךְ יָדְעוּ שֶׁהִיא שֶׁלַּכַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יז,יב) \"וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם.\"", + "אָמְרוּ: הָאָרוֹן הַזֶּה, שֶׁלְסַנְפֵירִינוֹן*סַנְפֵירִינוֹן: sappheirinos: עשוי אבן ספיר. הוּא, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הוּא! הוּא הִכָּה אֶת עֻזָּה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו,ז) \"וַיִּחַר אַף יי בְּעֻזָּה\". וּבְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, אוֹמֵר: (שמואל א ו,יט) \"וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יי, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה יי בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.\" לְפִיכָךְ יָדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁלִּבְרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו,יא-יב) \"וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יי בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וַיְבָרֶךְ יי אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר: בֵּרַךְ יי אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה.\"", + "אָמְרוּ: הַמַּטֶּה הַזֶּה, שֶׁלְסַנְפֵירִינוֹן הוּא, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הוּא!*סַנְפֵירִינוֹן: sappheirinos: עשוי אבן ספיר. הֵבִיא עֶשֶׂר מַכּוֹת עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם! לְפִיכָךְ יָדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁלְּנִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.\"", + "(שמות יז,ו) \"הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.\" אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם,*רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם: עקבות. שָׁם אֲנִי לְפָנֶיךָ.", + "\"וְהִכִּיתָ בַצּוּר\". מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה בֶּן זִמְרָה אוֹמֵר: הַמַּטֶּה הַזֶּה, שֶׁלְּסַנְפֵירִינוֹן הוּא!*sappheirinos: עשוי אבן ספיר. 'וְהִכִּיתָ עַל הַצּוּר' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם, וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.\" ", + "(שמות יז,ז) [\"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת יי לֵאמֹר: הֲיֵשׁ יי בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?\"] \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ 'מַסָּה וּמְרִיבָה', שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ מַסָּה וּמְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". מִכָּן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא קָרוּי מָקוֹם.", + "\"עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אִם יֵשׁ הוּא רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, כַּשֵּׁם שֶׁהוּא רִבּוֹן עָלֵינוּ, נֵדַע, וְאִם לָאו, לֹא נֵדַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמְרוּ: אִם מְסַפֵּק לָנוּ אֶת צָרְכֵנוּ, נַעַבְדֶּנּוּ, וְאִם לָאו, לֹא נַעַבְדֶּנּוּ! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת יי לֵאמֹר: הֲיֵשׁ יי בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע" + ] + ], + "Tractate Amalek": [ + [ + "(שמות יז,ח) [\"וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.\"] \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָה אוֹמְרִים: הַמִּקְרָא הַזֶּה רָשׁוּם, וּמְפֹרָשׁ עַל יְדֵי אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ח,יא)*רָשׁוּם: סתום. \"הֲיִגְאֶה גֹּמֶא*גֹּמֶא: צמח הפפירוס הצומח בביצות. בְּלֹא בִצָּה? יִשְׂגֶּה אָחוּ*יִשְׂגֶּה אָחוּ: יגדל עשב. בְלִי מָיִם?\" וְכִי אֶפְשָׁר לְגֹמֶא זֶה לְהִתְגַּדֵּל בְּלֹא בִצָּה וּבְלֹא מַיִם? כָּךְ אֵי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן מִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וּלְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא שׂוֹנֵא עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעֲבֵירָה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\". לְפִי שֶׁהָיָה עֲמָלֵק נִכְנָס תַּחַת כַּנְפֵי הֶעָנָן, וְגוֹנֵב נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהוֹרְגָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יח) \"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים!\" אֲחֵרִים אוֹמְרִים: \"וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים\", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדָן מִצְווֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְּגִלּוּי פָּנִים. לְפִי שֶׁכָּל הַבִּיאוֹת שֶׁבָּא, לֹא בָא אֶלָּא בְמַטְמוֹנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ\", אֲבָל בִּיאָה זוֹ, לֹא בָא אֶלָּא בְּגִלּוּי פָּנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְּגִלּוּי פָּנִים.", + "רַבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְעֵצָה. שֶׁכִּנֵּס עֲמָלֵק כָּל הָאֻמּוֹת וְאָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וְסַיְּעוּנִי עַל יִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכֹלִין לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּן! פַּרְעֹה, שֶׁעָמַד כְּנֶגְדָּן, טִבְּעוֹ הַמָּקוֹם הוּא וְחֵילוֹ בְּיַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,טו) \"וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף\". וְאָנוּ, הֵיאָךְ נוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּן? אָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וְאֶתֵּן לָכֶם עֵצָה מַה תַּעֲשׂוּ: אִם יְנַצְּחוּנִי, בִּרְחוּ לָכֶם! וְאִם לָאו, בֹּאוּ וְסַיְּעוּנִי עַל יִשְׂרָאֵל! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְעֵצָה.", + "רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה עַמִּים פָּסַע עֲמָלֵק, וּבָא וְעָשָׂה מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,כט) \"עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר\", שֶׁהָיָה לִפְנִים מִכֻּלָּן. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא עֲמָלֵק אֶלָּא מֵהַרְרֵי שֵׂעִיר. אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה פָּסַע עֲמָלֵק, וּבָא וְנִלְחַם עִם יִשְׂרָאֵל.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: יָבֹא עֲמָלֵק כְּפוּי טוֹבָה, וְיִפָּרַע מִן הָעָם כְּפוּיֵי טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כד,כו) \"וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו: זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית.\" יָבֹאוּ אֵלּוּ כְּפוּיֵי טוֹבָה, וְיִפָּרְעוּ מִן יוֹאָשׁ כְּפוּי טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כד,כב) \"וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וּבְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא יי וְיִדְרֹשׁ!\" וּמָה עָנְשׁוֹ שֶׁלַּדָּבָר? (דברי הימים ב כד,כג) \"וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה, עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם, וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק.\" וְאוֹמֵר: (דברי הימים ב כד,כד) \"וַיי נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד\". מִפְּנֵי מָה? (דברי הימים ב כד,כד) \"כִּי עָזְבוּ אֶת יי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים.\" אַל תְּהֵי קוֹרֵא \"שְׁפָטִים\", אֶלָּא 'שְׁפוּטִים'. וּמָה שְׁפוּטִים עָשׂוּ בוֹ? הֶעֱמִידוּ עָלָיו בִּרְיוֹנוֹת קָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִשָּׁה מִימֵיהֶן, וְעִנּוּ אוֹתוֹ בְמִשְׁכַּב זָכוּר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ה,ה) \"וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו, וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲו‍ֹנָם, כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם.\"", + "(דברי הימים ב כד,כד) \"וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו, בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ, וַיָּמֹת\".", + "\"וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.\" אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: הַדָּבָר הַזֶּה שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּמוֹתָבָא רַבָּא:*בְּמוֹתָבָא רַבָּא: במושב גדול. \"רְפִידִם\" מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר לִי: כִּשְׁמוּעוֹ. עוֹד אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִפְדּוֹת פֶּטֶר חֲמוֹר,*פֶּטֶר: בכור. וְלֹא פָדוּ פִטְרֵי סוּסִין וְלֹא פִטְרֵי גְמַלִּין? אָמַר לִי: גְּזֵרַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בָּרוּךְ הוּא הִיא, שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶלָּא חֲמוֹרִין בִּלְבַד, שֶׁאֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָלוּ בְיָדוֹ תִּשְׁעִין חֲמוֹרִין טְעוּנִין כֶּסֶף וְזָהָב.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין \"רְפִידִם\" אֶלָּא רִפְיוֹן יָדַיִם. לְפִי שֶׁרִפּוּ יְדֵיהֶן מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא הַשּׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל רִפְיוֹן יָדַיִן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב יב,א) \"וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ, עָזַב אֶת תּוֹרַת יי וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.\" וְכִי מָה הָיָה עָנְשׁוֹ שֶׁלַּדָּבָר? (דברי הימים ב יב,ב) \"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם, כִּי מָעֲלוּ בַּיי.\" (דברי הימים ב יב,ט) \"וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יי, וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה.\" וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָן: גָּלוּת חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כד,ב) \"בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.\" מַה הוּא אוֹמֵר? *(עזרא ה,יב)** וְהַבַּיִת הַזֶּה הֶחֱרִיבוֹ, וְהָעָם הֶגְלָה לְבָבֶל. \"וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ, וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל.\"", + "כְּתַב שָׁמַיִם חָזַר לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כג,ה) \"הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם.\"", + "(שמות יז,ט) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק! מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\". מִכָּן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד תַּלְמִידוֹ שֶׁלָּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹתוֹ.", + "יִלְמְדוּ כָל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ 'בְּחַר לִי אֲנָשִׁים', אֶלָּא \"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\", עֲשָׂאוֹ כְמוֹתוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד חֲבֵרוֹ שֶׁלְּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא רַבּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,יא) \"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי!\" וַהֲלֹא אָחִיו הָיָה, גָּדוֹל מִמֶּנּוּ! אֶלָּא עֲשָׂאוֹ כְרַבּוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד רַבּוֹ חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא שָׁמַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,כח) \"וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!\" אָמַר לוֹ: רִבּוֹנִי מֹשֶׁה! כַּשֵּׁם שֶׁהַמָּקוֹם כְּלָאָם, כָּךְ אַתְּ, כְּלָאֵם!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּגֵחֲזִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: (מלכים ב ד,כט) \"חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ!*מִשְׁעַנְתִּי: מקלי. כִּי תִמְצָא אִישׁ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ, לֹא תַעֲנֶנּוּ, וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר.\" הִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל מַקְלוֹ וְהוֹלֵךְ. אָמְרוּ לוֹ: לְהֵיכָן אַתְּ הוֹלֵךְ, גֵּחֲזִי? אָמַר לָהֶן: לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי אַתָּה יָכֹל לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת? וַהֲלֹא הַקֹּדֶשׁ מֵמִית וּמְחַיֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,ו) \"יי מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.\" אָמַר לָהֶם: אַף רַבִּי מֵמִית וּמְחַיֶּה.", + "\"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"בְּחַר לָנוּ\", גִּבּוֹרִין, \"אֲנָשִׁים\", יִרְאֵי חֵטְא.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בְּחַר לָנוּ\", יִרְאֵי חֵטְא, \"אֲנָשִׁים\", גִּבּוֹרִין.", + "\"וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: יְהוֹשֻׁעַ! צֵא מִתַּחַת הֶעָנָן, וְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: יְהוֹשֻׁעַ! רֹאשָׁךְ זֶה, לָמָּה אַתְּ מְשַׁמְּרוֹ, לֹא לַכֶּתֶר? צֵא מִתַּחַת הֶעָנָן, וְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!", + "\"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה\", מָחָר נְהֵא מְעֻתָּדִין וְעוֹמְדִין. \"עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה\", כִּשְׁמוּעוֹ. כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מָחָר נִגְזֹר תַּעְנִית, וּנְהֵא מְעֻתָּרִין עַל מַעֲשֵׂה אָבוֹת.", + "שֶׁנֶּאֱמַר \"רֹאשׁ\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂה אָבוֹת; \"הַגִּבְעָה\", אֵלּוּ מַעֲשֶׂה אִמָּהוֹת. \"וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.\" אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בַּמַּטֶּה הַזֶּה הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בַּמַּטֶּה הַזֶּה קָרַעְתָּ לָהֶן אֶת הַיָּם, בַּמַּטֶּה הַזֶּה עָשִׂיתָ לָהֶן נִסִּין וּגְבוּרוֹת, כָּךְ תַּעֲשֶׂה לָהֶן נִסִּין וּגְבוּרוֹת בַּמַּטֶּה הַזֶּה בַּשָּׁעָה הַזֹּאת!", + "אִיסֵי בַר יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה דְבָרִים בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן:*אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ: אפשר לפרשם בשני אופנים. שְׂאֵת, אָרוּר, מָחָר, מְשֻׁקָּדִים, וְקָם. \"שְׂאֵת\": (בראשית ד,ז) \"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת\". אוֹ \"שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב\". (בראשית מט,ז) \"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז\", אוֹ \"וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר אָרוּר\". \"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב\", אוֹ \"הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר\". (שמות כה,לד) \"מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ\", אוֹ \"וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים\". (דברים לא,טז) \"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה\", אוֹ \"הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם\".", + "(שמות יז,י) [\"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.\"] \"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה\". מַה שֶּׁנִּתְפַּקַּד, לֹא עָבַר עַל גְּזֵרַת מֹשֶׁה.", + "\"וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ\", לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ, לְהַזְכִּיר מַעֲשֵׂה אָבוֹת וּמַעֲשֶׂה אִמָּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כג,ט) \"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ\".*צֻרִים: סלעים.", + "(שמות יז,יא) \"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ, וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.\" וְכִי יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה מְגַבְּרוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, אוֹ יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה שׁוֹבְרוֹת אֶת עֲמָלֵק? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן, וְהַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (במדבר כא,י) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.\" וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַיֶּה? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה כֵן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן, וְהַמָּקוֹם שׁוֹלֵחַ לָהֶם רְפוּאָה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְכִי מָה הַדָּם מַהְנֶה לַמַּלְאָךְ,*מַהְנֶה: מביא תועלת, הנאה. אוֹ מַה מַּהְנֶה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין מִן הַדָּם עַל פִּתְחֵיהֶן, הַמָּקוֹם נִגְלָה וְחָס עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כג) \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"וְגָבַר יִשְׂרָאֵל\", \"וְגָבַר עֲמָלֵק\"? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מַגְבִּיר אֶת יָדָיו כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַגְבִּיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו, וּכְשֶׁהוּא מֵמִיךְ אֶת יָדָיו, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהֵמִיךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה,*לְהֵמִיךְ: להנמיך. שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו.", + "(שמות יז,יב) [\"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\"] *וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: ידיו נשארו יציבות עד השקיעה. \"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים\". מִכָּן שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אָדָם בַּמִּצְווֹת. אִלְמָלֵי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ \"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\", לֹא הָיָה מִצְטָעֵר כֵּן. אָמְרוּ: יָקְרוּ יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,*יָקְרוּ יָדָיו: ידיו היו כבדות. כְּאָדָם שֶׁתְּלוּיִין לוֹ שְׁנֵי כַדִּין שֶׁלַּמַּיִם.", + "\"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו\". וְכִי לֹא הָיָה לוֹ כַּר אַחַת, אוֹ כֶּסֶת אַחַת, אוֹ קֶלְוִקָרוֹן אֶחָד,*קֶלְוִקָרוֹן. cervical: כרית להניח את הראש. שֶׁיַּנִּיחוֹ תַּחְתָּיו שֶׁלְּמֹשֶׁה? אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶן בְּצַעַר.", + "\"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו\", שֶׁהָיָה מַעֲלָן וּמוֹרִידָן.", + "\"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\" מַגִּיד שֶׁהָיוּ בְתַעְנִית. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: יָקַר חֵטְא עַל יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,*יָקַר חֵטְא: היה כבד חטא. וְלֹא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד בּוֹ. מָה עָשָׂה? הִפְנָה עַל מַעֲשֵׂה אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אָבוֹת. \"וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אִמָּהוֹת.", + "\"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶחָד\", \"אֶחָד\"? אֶלָּא שֶׁהָיָה אַהֲרֹן מַזְכִּיר מַעֲשֵׂה לֵוִי, וְחוּר מַעֲשֵׂה יְהוּדָה. מִכָּן אָמָרוּ: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּתַעְנִית צִבּוּר.", + "\"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה\". בְּיָדוֹ אַחַת, שֶׁלֹּא קִבֵּל בָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם, וּבְיָדוֹ אַחַת, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! עַל יָדִי הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַל יָדִי קָרַעְתָּ לָהֶם אֶת הַיָּם, וְעַל יָדִי עָשִׂיתָ לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. כָּךְ עַל יָדִי תַּעֲשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת בַּשָּׁעָה הַזֹּאת!", + "\"עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\"*בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: השקיעה. לְפִי שֶׁלָּמַדְנוּ עַל כָּל הַמַּלְכִיּוֹת כֻּלָּם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין מִלְחָמָה אֶלָּא עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת. אֲבָל מַלְכוּת זוֹ חַיֶּבֶת, עוֹשָׂה מִלְחָמָה מִשַּׁחְרִית לְעַרְבִית!", + "(שמות יז,יג) \"וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָרַד וְחָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרִין שֶׁעִמּוֹ, הָעוֹמְדִים בְּשׁוּרוֹת הַמִּלְחָמָה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר בּוֹ לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן:*notarikón: קצרנות. וַיַּחֵל, וַיַּזַע, וַיְשַׁבֵּר. \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמֻעוֹ, \"וְאֶת\", אֵלּוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, \"עַמּוֹ\", אֵלּוּ חֲיָלוֹת שֶׁעִמּוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְאֶת\", אֵלּוּ חֲיָלִים שֶׁעִם בָּנָיו.", + "\"לְפִי חָרֶב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא נִוְּלוּם אֶלָּא דָּנוּם בְּרַחֲמִים.*לֹא נִוְּלוּם: לא המיתו אותם במיתה משונה ומביישת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"לְפִי חָרֵב\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁלָּמַדְנוּ עַל מִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה. וּמְנַיִן לְמִלְחָמָה זוֹ שֶׁהָיְתָה עַל פִּי הַגְּבוּרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְפִי חָרֶב.\" מְלַמֵּד עַל מִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה: (יחזקאל לה,ו) \"לָכֵן, חַי אָנִי! נְאֻם אֲדֹנָי יי, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ, אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ.\"" + ], + [ + "(שמות יז,יד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: כָּךְ הִיא מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל לוֹקִין בּוֹ, סוֹפוֹ לִלְקוֹת. יִלְמְדוּ כָּל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵעֲמָלֵק, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִבְּדוֹ הַמָּקוֹם מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" וְכֵן פַּרְעֹה, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, טִבְּעוֹ הַקֹּדֶשׁ בְּיַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,טו) \"וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף\". וְכֵן כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁבָּאת לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדִּין דָּנָם. לְעוֹלָם אָמְרוּ: בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,יא) \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"", + "\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"זֹאת\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה; \"זִכָּרוֹן\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנָּבִיא; \"בַּסֵּפֶר\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה;", + "רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"כְּתֹב זֹאת\", מַה שֶּׁכָּתוּב כָּן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה; \"זִכָּרוֹן\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנָּבִיא; \"בַּסֵּפֶר\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה;", + "\"וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ\", מַגִּיד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִמְשַׁח יְהוֹשֻׁעַ. כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִין שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז. שְׁנַיִם חָשְׁשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשָׁשׁוּ: מֹשֶׁה, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ\". אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ.", + "וּבַסּוֹף הָיָה עוֹמֵד וּמִתְחַנֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ג,כג) \"וָאֶתְחַנַּן אֶל יי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ.*פָּלָטִין: palātium: ארמון. נִכְנַס בַּפֶּתַח רִאשׁוֹן וְשָׁתַק לוֹ, בַּשֵּׁנִי וְשָׁתַק לוֹ, בַּשְּׁלִישִׁי וְנָזַף בוֹ. אָמַר לוֹ: דַּיֶּיךָ, עַד כָּן! כָּךְ כְּשֶׁכִּבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶרֶץ שְׁנֵי עֲמָמִים, אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וּנְתָנָהּ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי, אָמְרוּ: דּוֹמֶה, שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְזֵרָה אֶלָּא עַל תְּנַי, אַף אֲנִי, אֵינִי נִדּוֹן אֶלָּא עַל תְּנַי.", + "אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! שֶׁמָּא דְּרָכֶיךָ כְּדַרְכֵי בָשָׂר וָדָם? דַּרְכֵי בָשָׂר וָדָם כְּמִדָּה זוֹ: אֶפִּטְרוֹפּוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, כִילִיַרְכוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*אֶפִּטְרוֹפּוֹס. epítropos=procurator: ממונה על רכוש. כִילִיַרְכוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִיפַּארְכוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*כִילִיַרְכוֹס. tribunus militum=khiliarkhos: שר אלפים. אִיפַּארְכוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִיפָּטִיכּוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*אִיפַּארְכוֹס. húparkhos=praefectus: מושל מחוז. אִיפָּטִיכּוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה,*אִיפָּטִיכּוֹס. hupatikós=consularis: בדרגת קונסול. וּבָא מוֹשֵׁל גָּדוֹל וּמְבַטֵּל עַל יְדֵי כֻלָּם.*מוֹשֵׁל גָּדוֹל: princeps. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְמֻנִּים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ה,ז) \"כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.\" שֶׁמָּא דְּרָכֶיךָ כְּדַרְכֵיהֶם? (דברים ג,כד) \"אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ\", בְּמִצְרַיִם, \"וְכִגְבוּרֹתֶךָ\", עַל הַיָּם. \"כְמַעֲשֶׂיךָ\", עַל הַיָּם, \"וְכִגְבוּרֹתֶךָ\", בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן. \"אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.\"", + "(דברים ג,כה) \"אֶעְבְּרָה נָּא\", וְאֵין \"נָא\" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה; \"וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן.\" \"הַטּוֹבָה\", זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; \"הָהָר\", זֶה הַר הַמּוֹר; \"וְהַלְּבָנֹן\", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יא,א) \"פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה י,לד) \"וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל.\"", + "(דברים ג,כו) \"וַיִּתְעַבֵּר יי בִּי לְמַעַנְכֶם\". רַבִּי לְעָזָר בִּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \"בִּי\", דָּבָר קָשֶׁה, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן. שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ בְּגִינִי הָיָה הַדָּבָר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַנְכֶם\", הָא בְגִינְכֶם, לֹא בְגִינִי: אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לְאָרֶץ יִשְׂרָאֵל!", + "(דברים ג,כו) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: רַב לָךְ!\" אָמַר לוֹ: דַּיֶּיךָ הָעוֹלָם הַבָּא!", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ מֶלֶך, לְכָךְ נֶאֱמַר: (במדבר כ,יב) \"לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה\", כְּמֶלֶך, אֶכָּנֵס לָהּ כְּהֶדְיוֹט! אָמַר לוֹ: אֵין הַמֶּלֶךְ נִכְנָס כְּהֶדְיוֹט!", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט, אֶכָּנֵס לָהּ בַּמְּחִלָּה*מְחִלָּה שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן: מערת הבניאס לרגלי החרמון. שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן*קֵסַרְיוֹן.Caesarea Philippi: עיר ליד הבניאס. שֶׁהִיא מִתַּחַת לְפַּנְיָס! אָמַר לוֹ: (דברים לב,נב) \"וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא.\"", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט, וְלֹא בַמְּחִלָּה שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן שֶׁמִּתַּחַת לְפַּמְיָס, מֵעַתָּה, עַצְמוֹתַי יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן! אָמַר לוֹ: (דברים ג,כז) \"כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דברים ד,כב) \"כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן\"? וְכִי אֶפְשָׁר לַמֵּת לַעֲבֹר? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ: מֹשֶׁה! אַף עַצְמוֹתֶיךָ לֹא יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן!", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אִדִּי אוֹמֵר: מֹשֶׁה הָיָה בּוֹכֶה עַל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,לא) \"כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן\", אַתֶּם עוֹבְרִים, וַאֲנִי אֵינִי עוֹבֵר!", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הָיָה מֹשֶׁה מֻטֶּה עַל רַגְלָיו שֶׁלְּאֶלְעָזָר וְאוֹמֵר לוֹ: אֶלְעָזָר בֶּן אָחִי! בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים, כַּשֵּׁם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל אַהֲרֹן אָבִיךָ! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כ) \"וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יי מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן\". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! אִם כֵּן, אֶרְאֶנָּה בְמַרְאִית הָעַיִן! אָמַר לוֹ: (דברים ג,כו-כז) \"בַּדָּבָר הַזֶּה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה!\"", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: חֲבִיבָה הִיא רְאִיָּתוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ יוֹתֵר מֵרְאִיָּתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁבְּאַבְרָהָם, לֹא לְבָטוּהוּ, וּבְמֹשֶׁה לְבָטוּהוּ.*לְבָטוּהוּ: הטריחוהו. בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית יג,יד) \"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה.\" וּבְמֹשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר? (דברים ג,כז) \"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ!\" עֲלֵה, הַבֵּט וּרְאֵה!", + "וּמְנַיִן לְכָל הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לִרְאוֹת, הֶרְאָהוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד,א) \"וַיַּרְאֵהוּ יי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן.\" \"אֶת כָּל הָאָרֶץ\", זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהֶרְאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֶת הַגִּלְעָד\", וְאֵין גִּלְעָד אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כב,ו) \"גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ? שֶׁנֶּאֱמַר \"עַד דָּן.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים יג,ב) \"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ\".", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים לד,א) \"עַד דָּן.\" עֲדַיִן לֹא בָאוּ שְׁבָטִים לָאָרֶץ, וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"עַד דָּן\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מֵחֲלָצֶיךָ, וְזֶה חֶלְקוֹ שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית יד,יד) \"וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.\" עֲדַיִן לֹא בָאוּ שְׁבָטִים לָאָרֶץ, וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"עַד דָּן\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: בַּמָּקוֹם הַזֶּה עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְתָשַׁשׁ כֹּחוֹ מֵעָלָיו.", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ בָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים ד,ו) \"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ יְהוֹשֻׁעַ בְּמַלְכוּתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (במדבר יג,י) \"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן.\"", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גִדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וּמְנַשֶּׁה\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים י,טו) \"הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ דָּוִד בְּמַלְכוּתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א כח,ד) \"וַיִּבְחַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ אֶת הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.\"", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ קִבְרֵי אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"וְאֶת הַנֶּגֶב\". וּמְנַיִן לָמַדְנוּ עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁהֵן בַּנֶּגֶב? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,כד) \"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ מַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"וְאֶת הַכִּכָּר\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יט,כה) \"וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"בִּקְעַת יְרֵחוֹ\". וְלָמַדְנוּ שֶׁעֲתִידִין גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ לַעֲלוֹת וְלִנְפֹּל בְּבִקְעַת יְרִיחוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים לד,ג) \"בִּקְעַת יְרֵחוֹ\", וַהֲלֹא הַהֶדְיוֹט רוֹאֶה בִּקְעַת יְרִיחוֹ? אֶלָּא מַה בִּקְעָה זוֹ מְיֻשֶּׁבֶת, שָׂדֶה מְלֵאָה חִטִּים כָּל שֶׁהוּא, שָׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים כָּל שֶׁהוּא, כָּךְ הֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבִקְעַת יְרִיחוֹ.*כְּבִקְעַת יְרִיחוֹ: באותה מידה של פירוט, כל שדה קטנה.", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ לִדְבוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"עִיר הַתְּמָרִים\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים ד,ה) \"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּלוֹט? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"עַד צֹעַר.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יט,כג) \"הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה.\"", + "יַעֲקֹב, נִתַּן לוֹ רֶמֶז, וְלֹא חָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,טו) \"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.\" וּבַסּוֹף הָיָה יָרֵא וּפָחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לב,י) \"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ\". אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַמָּקוֹם, הָיָה פָחֵד? אֶלָּא שֶׁאָמַר אָבִינוּ יַעֲקֹב: אוֹי לִי! שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא?", + "דָּוִד, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יז,לו) \"גַּם אֶת הָאֲרִי, גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.\" אָמַר דָּוִד: וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכִּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ?*סָפוּן: מכובד. אֶלָּא שֶׁמָּא עָתִיד דָּבָר לֵאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֵן עֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדִי!", + "מָרְדְכַי, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ב,יא) \"וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ.\" אֶלָּא אָמַר מָרְדְכַי: וְכִי אֶפְשָׁר חֲסִידָה זוֹ תִּנָּשֵׂא לָרָשָׁע הַזֶּה עָרֵל? אֶלָּא שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֵן עֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.", + "\"כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק\". \"מָחֹה\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"אֶמְחֶה\", לָעוֹלָם הַבָּא. \"זֵכֶר\", זֶה הָמָן, \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמוּעוֹ. דָּבָר אַחֵר: (שמות יז,יד) \"מָחֹה\", לוֹ וּלְכָל תּוֹלְדוֹתָיו, \"אֶמְחֶה\", לוֹ וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"זֵכֶר\", זֶה אֲגַג, \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמוּעוֹ. \"מָחֹה\", לוֹ וּלְכָל דּוֹרוֹתָיו, \"אֶמְחֶה\", לוֹ וּלְכָל הַדּוֹר הַהוּא.", + "\"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.", + "שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: גָּמָל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, דֶּקֶל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, תִּלמֹד לוֹמַר \"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.*תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם: בכל שטח הארץ שמעליו פרוסים השמים.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וּכְשֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כַּנְפֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! רָשָׁע זֶה בָּא לְאַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ! סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בוֹ?", + "רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: וּכְשֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בָּנֶיךָ, שֶׁאַתְּ עָתִיד לְפַזְּרָן בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ב,י) \"כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם יי.\" רָשָׁע זֶה בָּא לְכַלֵּם מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ! סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בוֹ?", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵימָתַי יֹאבַד שְׁמָם שֶׁלָּאֵלּוּ? בְּשָׁעָה שֶׁתֵּעָקֵר עֲבוֹדָה זָרָה הִיא וְעוֹבְדֶיהָ, וִיהֵא הַמָּקוֹם יְחִידִי בָּעוֹלָם, וּתְהִי מַלְכוּתוֹ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, (זכריה יד,ג) \"וְיָצָא יי וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב.\" וְאוֹמֵר: (זכריה יד,ט) \"וְהָיָה יי לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יי אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (איכה ג,סו) \"תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא הָמָן אֶלָּא זֵכֶר לַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ט,כח) \"וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.\"*יָסוּף: ייגמר.", + "(שמות יז,טו) \"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יי נִסִּי.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ \"נִסִּי\", שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יי נִסִּי.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ \"נִסִּי\", שֶׁנֶּאֱמַר \"יי נִסִּי.\" אָמַר מֹשֶׁה: הַנֵּס הַזֶּה שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם, בְּגִינוֹ עֲשָׂאוֹ!*בְּגִינוֹ: בשבילו, בגללו.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּנֵּס, כִּבְיָכֹל הַנֵּס לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר \"יי נִסִּי.\" צָרָה לְיִשְׂרָאֵל, צָרָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\". שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל, שִׂמְחָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,א) \"כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.\"...", + "(שמות יז,טז) \"וַיֹּאמֶר, כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ! מִלְחָמָה לַיי בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לִכְשֶׁיֵּשֵׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא שֶׁלְּיָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, \"מִלְחָמָה לַיי בַּעֲמָלֵק\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם בַּכִּסֵּא, אִם מַנִּיחַ אֲנִי נִין וָנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם!", + "שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: גָּמָל זֶה, שֶׁלַּעֲמָלֵק, דֶּקֶל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, תִּלמֹד לוֹמַר \"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וָנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם בַּכִּסֵּא, אִם יָבֹא אֶחָד מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר, יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל, וּמִבֵּיתוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב א,יג) \"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: אֵי מִזֶּה אָתָּה? וַיֹּאמֶר: בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי.\" וְנִזְכָּר דָּוִד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: אִם יָבֹא אֶחָד מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר, יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל; וּמִבֵּיתוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, אַל יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב א,טז) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ\".", + "\"מִדֹּר דֹּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"מִדֹּר\", חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, \"דֹּר\", חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מִדּוֹרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה וּמִדּוֹרוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִדּוֹרוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. וּמְנַיִן לְדוֹרוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עב,ה) \"יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים.\"" + ], + [ + "(שמות יח,א) [\"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.\"] \"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, זָעוּ כָל מַלְכֵי תֵּבֵל בְּהֵיכְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ט) \"וּבְהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִתְכַּנּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָאוּ אֵצֶל בִּלְעָם. אָמְרוּ לוֹ: בִּלְעָם! שֶׁמָּא הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,י) \"יי לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם\". אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כְּבַר נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נד,ט) \"כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ\". אָמְרוּ לוֹ: מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ מֵבִיא! אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ, אֶלָּא תּוֹרָה נוֹתֵן לְעַמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן\". כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, פָּנוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ לָהֶם אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּקְרַע יַם סוּף לְיִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי\", וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י-יא) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם\".", + "אָמְרוּ: בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיַת, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, זִנְּתָה. לְסוֹף חֲמִשִּׁים שָׁנָה, נִתְגַּיְּרָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים חָטָאתִי, וּבִשְׁלֹשָׁה יִמָּחֵל לִי: בַּחֶבֶל, בַּחַלּוֹן, וּבַחוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ב,טו) \"וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.\"", + "\"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: יֶתֶר, יִתְרוֹ, חֶבֶר, חֹבָב, בֶּן רְעוּאֵל, פּוּטִיאֵל, קֵנִי. יֶתֶר, שֶׁהוֹתִיר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה. יִתְרוֹ, שֶׁהוֹתִיר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. חֶבֶר, שֶׁנִּתְחַבַּר לַמָּקוֹם. חֹבָב, שֶׁהָיָה חָבִיב לַמָּקוֹם. בֶּן רְעוּאֵל, שֶׁהָיָה כְרֵעַ לַמָּקוֹם. פּוּטִיאֵל, שֶׁנִּפְטַר מֵעֲבוֹדָה זָרָה. קֵנִי, שֶׁקִּנָּא לַשָּׁמַיִם, וְקִנָּה לוֹ אֶת הַתּוֹרָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ אֶלָּא יֶתֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יח) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ\", וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יִתְרוֹ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַבְרָם, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא אַבְרָהָם.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׂרָה, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ שָׂרַי, וּכְשֶׁעָשְׂתָה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת, וְנִקְרֵאת שָׂרָה.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ הוֹשֵׁעַ, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,טו) \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.\"", + "וְיֵשׁ שֶׁמָּנְעוּ מֵהֶן. יֵשׁ לָךְ לְלַמֵּד מֵעֶפְרוֹן, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ עֶפְרוֹן, וּכְשֶׁנִּשְׁקַל דָּמָהּ שֶׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד אַבְרָהָם, מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כג,טז) \"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּיוֹנָדָב, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ יְהוֹנָדָב, וּכְשֶׁבָּא לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יוֹנָדָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כ,לז) \"כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יי אֶת מַעֲשֶׂיךָ\". מִכָּן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֶל יִתְחַבַּר אָדָם לָרָשָׁע, אֲפִלּוּ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה.", + "\"כֹהֵן מִדְיָן\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּמֶר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים יח,ל) \"וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׂר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ח,יח) \"וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.\"", + "\"חֹתֵן מֹשֶׁה\". מִתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה מִתְכַּבֵּד בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יח) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ\". עַכְשָׁו חָמִיו מִתְכַּבֵּד בּוֹ: אָמְרוּ לוֹ: מַה טִּיבָךְ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה!", + "\"אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ\", שָׁקוּל מֹשֶׁה כְיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. שָׁקוּל הָרַב כַּתַּלְמִיד, וְשָׁקוּל הַתַּלְמִיד כְּנֶגֶד הָרַב.", + "\"כִּי הוֹצִיא יי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.\" מַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּנֶגֶד כָּל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות יח,ב) \"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט.*מֵאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה מִמֶּנּוּ: אחרי שנפרדה ממנו. נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'. מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן, גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁפְּטָרָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַאֲמָר.*מֵאַחַר שֶׁפְּטָרָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַאֲמָר: אחרי שגירש אותה באמירה ולא בגט. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,י) \"וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה\", בָּא וְנָטַל אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כ) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם\". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר לְאַהֲרֹן: (שמות ד,כז) \"לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה! וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים, וַיִּשַּׁק לוֹ.\" יָצָא לִקְרַאת מֹשֶׁה וְחִבְּקוֹ וּנְשָׁקוֹ. אָמַר לוֹ: אָחִי מֹשֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: וּמַה טַּף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנַי. אָמַר לוֹ: וּלְהֵיכָן אַתְּ מוֹלִיכָן? אָמַר לוֹ: לְמִצְרַיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִין, וְעַכְשָׁו הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת הָאַחֲרוֹנִים! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהּ מֹשֶׁה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ! וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכָה לְבֵית אָבִיהָ, וְנָטְלָה שְׁנֵי בָנֶיהָ וְהָלְכָה לָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר \"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.\"", + "(שמות יח,ג) \"וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.\" \"נָכְרִיָּה.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֶרֶץ נָכְרִיָּה הָיְתָה לוֹ וַדַּי.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה\", נֵכַר יָהּ. אָמַר מֹשֶׁה: הוֹאִיל וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד? לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: תְּנָה לִי אֶת צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ: מַהוּ? אָמַר לוֹ: בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה, וּמִכָּן וְאֵילָךְ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְקִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי! וְנִשְׁבַּע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב,כא) \"וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה\", אֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יד,כד) \"וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב, וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם.\" וְכֵן (מלכים ב ה,כג) \"וַיֹּאמֶר נַעֲמָן: הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם!\" לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַמַּלְאָךְ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. מִיָּד, (שמות ד,כה) \"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע לְרַגְלָיו, וַתֹּאמֶר: כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ, אָז אָמְרָה: חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.\"*לַמּוּלֹת: על דבר המילה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה עָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט,כה) \"כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ!", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת!", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה!", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים!", + "רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל זְכִיּוֹתָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה לֹא עָמְדוּ לוֹ בְשָׁעַת דָּחְקוֹ! כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: (שמות ג,י) לֵךְ, \"הוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם!\" וְעַל שֶׁנִּתְעַצַּל בַּמִּילָה שָׁעָה אַחַת, בִּקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כד) \"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ\".", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּתְעַצַּל בַּמִּילָה שָׁעָה אַחַת! אֶלָּא יָמוּל וְיֵצֵא, הֲרֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת! יִשְׁהֶה וְיָמוּל, הַמָּקוֹם אָמַר לוֹ: לֵךְ, הוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם! אֶלָּא עַל שֶׁנִּתְרַשַּׁל בְּלִינָה קֹדֶם לַמִּילָה, לְכָךְ בִּקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כד) \"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.\" רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא בִקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לַהֲרֹג אֶלָּא לַתִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כה) \"כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה! מִי קָרוּי חָתָן? מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינוֹק? הֱוֵי אוֹמֵר הַתִּינוֹק.", + "(שמות יח,ד) \"וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵימָתַי הִצִּילוֹ הַמָּקוֹם? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּתָן: (שמות ב,יד) \"מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה\". אָמַר: תִּפְשׂוּ אֶת מֹשֶׁה וְהַעֲלוּהוּ לַבִּימָה וְכִפְתוּהוּ, וְהַנִּיחוּ אֶת הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ. יָרַד מַלְאָךְ וְנִדְמָה לָהֶם כִּדְמוּתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. תָּפְסוּ אֶת הַמַּלְאָךְ, וְהִנִּיחוּ אֶת מֹשֶׁה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּפְשׂוּ אֶת מֹשֶׁה, עֲשָׂאָן הַמָּקוֹם אִלְּמִין, עֲשָׂאָן חֵרְשִׁין, עֲשָׂאָן סוֹמִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָאִלְּמִין: הֵיכָן הוּא מֹשֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִין. וְלַחֵרְשִׁין, וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין, וְלַסּוֹמִין, וְלֹא הָיוּ רוֹאִין. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יא) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָיו: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ פִקֵּחַ, אוֹ עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי יי?\" לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יח,ד) \"כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי\".", + "(שמות יח,ה) [\"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ\". וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יח,ו) \"וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ\"? שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיוּ בָנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר! לְכָךְ נֶאֱמַר \"וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה\", בָּנָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה הָיוּ וְלֹא בָנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר.", + "\"אֶל הַמִּדְבָּר\". הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו, שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּתוֹךְ כְּבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,*כְּבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם: בחצר פרעה. וּבִקֵּשׁ לָצֵאת לְמִדְבַּר צִיָּה וְתֹהוּ שֶׁאֵין בּוֹ כְלוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"אֶל הַמִּדְבָּר\".", + "(שמות יח,ו) \"וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּתַב לוֹ בְאִגֶּרֶת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה בְגִינִי!*בְגִינִי: בשבילי. וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְגִינִי, עֲשֵׂה בְגִין אִשְׁתָּךְ! וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְגִין אִשְׁתָּךְ, עֲשֵׂה בְגִין בָּנֶיךָ!\" לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה \"אֲנִי\". אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲנִי הוּא הַמְקָרֵב וְלֹא הַמְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כג,כג) \"הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי, נְאֻם יי וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק.\" אֲנִי שֶׁקֵּרַבְתִּי אֶת יִתְרוֹ וְלֹא רִחַקְתִּיו, וְאַף אַתָּה, כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם אֶצְלָךְ לְהִתְגַּיֵּר, וְאֵינוֹ בָא אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אַף אַתָּה, קָרְבֵהוּ וְלֹא תַרְחִיקֵהוּ! מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁיְּהֵי אָדָם דּוֹחֶה בַשְּׂמֹאל, וּמְקָרֵב בַּיָּמִין, וְלֹא כַשֵּׁם שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע לְגֵחֲזִי, שֶׁדְּחָפוֹ לְעוֹלָם.", + "(שמות יח,ז) [\"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.\"] \"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ\". אָמְרוּ: יָצָא מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שְׁכִינָה יָצַאת עִמָּהֶם.", + "\"וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ\". אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִשְׁתַּחֲוָה לְמִי, אוֹ מִי נָשַׁק לְמִי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם\", מִי קָרוּי אִישׁ? הֲלֹא מֹשֶׁה! שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב,ג) \"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד\". הֱוֵי אוֹמֵר, לֹא הִשְׁתַּחֲוָה וְלֹא נָשַׁק אֶלָּא מֹשֶׁה לְחָמִיו. מִכָּן לָמַדְנוּ, שֶׁיְּהֵי הָאָדָם נוֹהֵג בִּכְבוֹד חָמִיו. \"וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה\", זֶה בֵּית הַמִּדְרָשׁ;", + "(שמות יח,ח) \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יי.\" \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ\", לְמָשְׁכוֹ וּלְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה; \"אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל\", שֶׁתּוֹדֶה בְעַמִּי בְיִשְׂרָאֵל;*שֶׁתּוֹדֶה ע' הורוביץ, יט.ג., טו.; כהנא המכילתות מבוא הערה יט. בשוחר טוב: כדי שיודה לישועתן של ישראל. \"אֵת כָּל הַתְּלָאָה\", בְּמִצְרַיִם, \"אֲשֶׁר מְצָאָתַם\", עַל הַיָּם, \"בַּדֶּרֶךְ\", זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, \"וַיַּצִּלֵם יי\", הִצִּילָם הַמָּקוֹם מִכֻּלָּם.", + "(שמות יח,ט) \"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְיִשְׂרָאֵל, *וַיִּחַדְּ: שמח. אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַמָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: הַמָּן הַזֶּה שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם, אָנוּ טוֹעֲמִין בּוֹ טַעַם הַפַּת, טַעַם בָּשָׂר, טַעַם דָּגִים, טַעַם חֲגָבִים, טַעַם כָּל הַמַּטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַבְּאֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: הַבְּאֵר הַזּוֹ שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם, אָנוּ טוֹעֲמִין בּוֹ טַעַם יַיִן יָשָׁן, טַעַם יַיִן חָדָשׁ, טַעַם חָלָב, טַעַם דְּבַשׁ, טַעַם כָּל הַמַּמְתָּקִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּטוֹבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָנוּ שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כְּהֻנָּה, וּלְוִיָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\". מִיָּד פָּתַח וְאָמַר (שמות יח,י) \"בָּרוּךְ יי!\"", + "(שמות יח,י) \"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.\" אָמַר רַבִּי פַּפְּיָס: בִּגְנוּת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְנֵי אָדָם, וְלֹא עָמַד אֶחָד מֵהֶם וּבֵרַךְ לַמָּקוֹם, עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וּבֵרַךְ לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי!\"", + "\"וּמִיַּד פַּרְעֹה\", מִיָּד הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: (יחזקאל כט,ג) \"הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר: לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי!\" \"מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.\" מִתַּחַת שִׁעְבּוּד הַהוּא שֶׁלְּמִצְרָיִם.", + "(שמות יח,יא) [\"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יי מִכָּל הָאֱלֹהִים! כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"] \"עַתָּה יָדַעְתִּי\", עַד עַכְשָׁו לֹא הוֹדָה בַּדָּבָר. \"כִּי גָדוֹל יי\". אָמְרוּ: מִתְּחִלָּה, לֹא הָיָה עֶבֶד יָכֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, וְעַכְשָׁו הוֹצִיא שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"כִּי גָדוֹל יי\".", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִכָּל הָאֱלֹהִים\"? אָמְרוּ: לֹא הִנִּיחַ יִתְרוֹ עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חָזַר עָלֶיהָ וַעֲבָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר \"מִכָּל הָאֱלֹהִים\". וְנַעֲמָן הוֹדָה בַדָּבָר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ה,טו) \"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל\". וְכֵן רָחָב הַזּוֹנָה אוֹמֶרֶת: (יהושע ב,יא) \"יי אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת.\"", + "\"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\" מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּתְגַּדַּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁבַּמַחֲשָׁבָה שֶּׁחָשְׁבוּ מִצְרָיִם לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדָּבָר נִפְרַע מֵהֶן הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\" ", + "(שמות יח,יב) [\"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים\". הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו: אָדָם שֶׁהוּא עוֹבֵד וּמְזַבֵּחַ, וּמְקַטֵּר, וּמְנַסֵּךְ, וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, עַכְשָׁו הוּא מֵבִיא עוֹלָה וּזְבָחִים לַיי?", + "\"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\" וּמֹשֶׁה, לְהֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה יָצָא לִקְרָאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,ז) \"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ\", וְעַכְשָׁו לְהֵיכָן הָלַךְ? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ. וּמִמִּי לָמַד? מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ.", + "אָמְרוּ: הַדָּבָר הַזֶּה דָּרַשׁ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁכְּשֶׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל סְעוֹדָה לַחֲכָמִים, הָיוּ כָּל הַחֲכָמִים יוֹשְׁבִין מְסֻבִּין אֶצְלוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשִׁמְּשָׁן. אָמְרוּ: אֵינוֹ בַדִּין שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל! אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַנִּיחוּ לוֹ וִישַׁמֵּשׁ! מָצִינוּ גָּדוֹל מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הַבִּרְיוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵי זֶה הוּא? אָמַר לָהֶם: זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, גְּדוֹל הָעוֹלָם, שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהָיָה סָבוּר בָּהֶן שֶׁהֵן בּנֵי אָדָם עַרְבִיִּים, עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת חֲכָמִים בְּנֵי תוֹרָה!", + "אָמַר לָהֶן רַבִּי צָדוֹק: הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ! מָצִינוּ גָּדוֹל מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּמֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הַבִּרְיוֹת! אָמְרוּ לוֹ: אֵי זֶה זֶה? אָמַר לָהֶן: הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צָרְכוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְדֵי מַחְסוֹרָהּ.*גְּוִיָּה: גוף. וְלֹא לִבְנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים בִּלְבַד, אֶלָּא אַף לִבְנֵי אָדָם רְשָׁעִים, וְלִבְנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה! עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים בְּנֵי תּוֹרָה!", + "\"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\" וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"לִפְנֵי הָאֱלֹהִים\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְּקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרוֹ, כִּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה." + ], + [ + "(שמות יח,יג) [\"וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.\"] \"וַיְהִי מִמָּחֳרָת\", מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. \"וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.\" הָיָה מֹשֶׁה דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא אֵין הַדַּיָּנִין דָּנִין אֶלָּא עַד זְמַן הַסְּעוֹדָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ שׁוּתָף בַּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר כָּן: \"מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (בראשית א,ה) \"וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.\"", + "(שמות יח,יד) \"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?\" כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהַכֹּל עוֹמְדִין. אָמַר לוֹ: כָּךְ אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל? \"מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?\"", + "(שמות יח,טו) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.\" אָמְרוּ: הַדָּבָר הַזֶּה שָׁאַל יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מָה רָאָה מֹשֶׁה לוֹמַר \"כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם\"? אָמַר לוֹ: אִם לָאו, מַה יֹּאמַר? אָמַר לוֹ: יֹאמַר 'כִּי יָבֹא הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים'! אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים\", יָפֶה אָמַר!", + "(שמות יח,טז) [\"כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.\"] \"כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי\", בֵּין טֻמְאָה לְטַהֲרָה. \"וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ\", זֶה הַדִּין שֶׁאֵין בּוֹ פְשָׁרָה. \"וּבֵין רֵעֵהוּ\", זֶה הַדִּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְשָׁרָה. מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִפְטָרִין כְּרֵעִים זֶה מִזֶּה.", + "\"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.\" 'חֻקִּים', אֵלּוּ מִדְרָשׁוֹת; 'וְהַתּוֹרוֹת', אֵלּוּ הַהוֹרָאוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: 'חֻקִּים', אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת\". 'וְהַתּוֹרוֹת', אֵלּוּ הַהוֹרָיוֹת.", + "(שמות יח,יז-יח) [\"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\"] \"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְחַלְּלוּ*יְחַלְּלוּ: יפגעו בכבודך. אוֹתָךְ וִינַשְּׁרוּ*יְנַשְּׁרוּ: יעשו שאם משווים אותך לעץ, העלים שלך ינשרו. אוֹתָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: יְנַבְּלוּ*יְנַבְּלוּ: יבזו אותך. אוֹתָךְ וִיקַנְתְּרוּ*יְקַנְתְּרוּ: ירגיזו אותך. אוֹתָךְ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ נוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לד,ד) \"כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה.\" \"גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\". \"אַתָּה\", זֶה מֹשֶׁה, \"גַּם\", זֶה אַהֲרֹן, \"הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\", אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"אַתָּה\", זֶה מֹשֶׁה, \"גַּם\", זֶה אַהֲרֹן \"גַּם\", זֶה נָדָב וַאֲבִיהוּא, \"הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\", אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים.", + "\"כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\" אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בְּקוֹרָה זוֹ! כְּשֶׁהִיא לַחָה, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין תַּחְתֶּיהָ, וְאֵין יְכֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ; אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה נִכְנָסִין תַּחְתֶּיהָ, יְכֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. \"כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\"", + "(שמות יח,יט) [\"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ! הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים.\"] \"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ\", צֵא וְהִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה! \"הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים\", הֱיֵה לָהֶם כְּכֶלִי מָלֵא דִּבְּרוֹת! \"וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים\", דְּבָרִין שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵעַ, תָּבִיא וּתְרַצֶּה בָהֶן.", + "(שמות יח,כ) \"וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.\" \"הַחֻקִּים\", אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת; \"וְאֶת הַתּוֹרֹת\", אֵלּוּ הַהוֹרָיוֹת.*הוֹרָיוֹת: הוראות בית הדין. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"הַחֻקִּים\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת\". \"וְאֶת הַתּוֹרֹת\", אֵלּוּ הַהוֹרָאוֹת.", + "\"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ\", זֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה; \"וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן\", זֶה מַעֲשִׂין טוֹבִין. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם\", הוֹדַע לָהֶם חַיֵּיהֶן! \"אֶת הַדֶּרֶךְ\", זוֹ בִקּוּר חוֹלִים; \"יֵלְכוּ\", זוֹ קְבוּרַת מֵתִים; \"בָהּ\", זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים; \"וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה\", זוֹ שׁוּרַת הַדִּין; \"אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן\", זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.", + "(שמות יח,כא) [\"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.\"] \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל\", אַתָּה תֶּחֱזֶה לָהֶם בִּנְבוּאָה; \"אַנְשֵׁי חַיִל\", אֵלּוּ עֲשִׁירִין וּבַעֲלֵי מָמוֹן; \"יִרְאֵי אֱלֹהִים\", אֵלּוּ שֶׁהֵן יְרֵאִין מִן הַמָּקוֹם בַּדִּין; \"אַנְשֵׁי אֱמֶת\", אֵלּוּ בַעֲלֵי אַבְטָחָה; \"שֹׂנְאֵי בָצַע\", אֵלּוּ שֶׁהֵן שׂוֹנְאִין לְקַבֵּל שֹׁחַד בַּדִּין; כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם\", אַתָּה תֶחֱזֶה לָהֶם בִּסְפּוּקְלַרְיָא,*אִסְפֻּקְלַרְיָא: specularia: כמראה; אבן שקופה; נבואה. כְּמַחְזִית זוֹ שֶׁחוֹזִין בָּהּ הַמְּלָכִים;*מַחְזִית. מראה. \"אַנְשֵׁי חַיִל\", אֵלּוּ בַעֲלֵי אַבְטָחָה; \"יִרְאֵי אֱלֹהִים\", אֵלּוּ שֶׁהֶן עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בַדִּין; \"אַנְשֵׁי אֱמֶת\", כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָה בֶן דּוֹסָה וַחֲבֵרָיו; \"שֹׂנְאֵי בָצַע\", אֵלּוּ שֶׁהֶן שׂוֹנְאִים מָמוֹן עַצְמָן, וְאִם מָמוֹן עַצְמָן שׂוֹנְאִין, קַל וָחֹמֶר מָמוֹן חֲבְרֵיהֶן.", + "\"וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים\", שֵׁשׁ מֵאוֹת; \"שָׂרֵי מֵאוֹת\", שֵׁשֶׁת אֲלָפִים; \"שָׂרֵי חֲמִשִּׁים\", שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף; \"שָׂרֵי עֲשָׂרֹת\", שִׁשִּׁים אֶלֶף; נִמְצְאוּ כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע רִבּוֹא וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.", + "(שמות יח,כב) [\"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה, כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.\"] \"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן יִהְיוּ דָּנִין אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן וְעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה יִהְיוּ דָּנִין אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.", + "\"וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן, יִשְׁפְּטוּ הֵם\". דְּבָרִים גְּדוֹלִים, יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְהַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים, יִשְׁפְּטוּ הֵן. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁלִּבְנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וּדְבָרִים שֶׁלִּבְנֵי אָדָם קְטַנִּים יִשְׁפְּטוּ הֵם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יח,כו) \"אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה\", הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּבְנֵי אָדָם, אֶלָּא בִּדְבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. \"וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ\", \"וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ\".*סרס הכתוב.", + "(שמות יח,כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\" צֵא וְהִמָּלךְ בַּגְּבוּרָה! \"וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד\" אִם מוֹדֶה לָךְ, \"וְיָכָלְתָּ עֲמֹד\", וְאִם לָאו, אֵי אַתָּה יָכֹל לַעֲמֹד.", + "\"וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\" אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, \"עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\"", + "(שמות יח,כד) \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.\" \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ\", וַדַּי; \"וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר\", כָּל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ חוֹתְנוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ\", וַדַּי; \"וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר\" לוֹ הָאֱלֹהִים.", + "(שמות יח,כז) \"וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁלְּחוֹ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם.*בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם: לפי הכבוד הנהוג בעולם, נתן לו צידה לדרך וליווהו.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן לוֹ אַתָּה לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י,לא) \"אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!\" אָמַר לוֹ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, \"אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!\" אָמַר לוֹ: כְּלוּם הַנֵּר מַהְנֶה אֶלָּא בִמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ? וְכִי מָה הַנֵּר מַהְנֶה בֵּין חַמָּה וּלְבָנָה? אַתָּה מֹשֶׁה חַמָּה, וְאַהֲרֹן לְבָנָה, מַה יַּעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וּמְגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָתִי, שֶׁאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.", + "יָכֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שופטים א,טז) \"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים\". וְאוֹמֵר: (שופטים א,טז) \"וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם.\" וְאֵין 'עַם' אֶלָּא חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: (איוב יב,כ) \"אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם, וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה.\" אַל תִּקְרֵי \"תָּמוּת\" אֶלָּא 'תוּמַת'! כָּל זְמַן שֶׁחָכָם מִתְקַיֵּם, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; מֵת חָכָם, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ.", + "וְכֵן מָצִינוּ, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי נָתָן, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. וְכִי יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ הָיוּ? וַהֲלֹא תַּלְמִידֵי יַעְבֵּץ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ב,נה) \"וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב.\" \"תִּרְעָתִים\", שֶׁהָיוּ מַתְרִיעִים וְנֶעֱנִים; \"שִׁמְעָתִים\", שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל תְּרוּעַת תּוֹרָה בְּסִינַי; \"שׂוּכָתִים\", שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לה,י) \"וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.\"", + "מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר: קָרְבָּן מִבְּנֵי שׁוֹתֵה מַיִם, וְיָצַאת בַּת קוֹל מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה: מִי שֶׁקִּבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, הוּא יְקַבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיכֶם בְּשָׁעָה זוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, מֵהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, שֶׁהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, לֹא נִכְרְתָה אֶלָּא עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלב,יב) \"אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי\", וְאִם לָאו, (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם\", אֲבָל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, לֹא נִכְרְתָה עִמּוֹ עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לה,יט) \"לָכֵן, כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.\"", + "שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַי: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה וּבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עַל תְּנַי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,יז) \"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יי בָּכֶם\". וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,יב) \"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם, וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ.\" וְאִם לָאו, (מלכים א ט,ח) \"וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק\".*יִשֹּׁם וְשָׁרָק: ישתומם וישרוק כשיראה את חורבנו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קלב,יב) \"אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם\", וְאִם לָאו, (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם\".", + "וּמְנַיִן לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,ד) \"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה\". וּמְנַיִן לִבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח,יט) \"בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא\". וְאוֹמֵר: (במדבר כה,יג) \"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם\".", + "וּמְנַיִן לִבְנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁהֵם מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁלְּיִתְרוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ב,נה) \"הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב.\" הֵם בִּקְּשׁוּ אֶת הָרַב, וְיַעְבֵּץ בִּקֵּשׁ חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א א,ד) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" \"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי\", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; \"וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי\", בַּתַּלְמִידִים; \"וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי\", שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֶת מִשְׁנָתִי; \"וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה\", שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי רֵעִים כְּמוֹתִי; \"לְבִלְתִּי עָצְבִּי\", שֶׁלֹּא יַעֲצִיבֵנִי יֵצֶר הָרָע מִלַּעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה; \"וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל,", + "לוֹ נָתַן מִשְׁאֲלוֹתָיו וְלָהֶם נָתַן מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כט,יג) \"רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי.\" וְאוֹמֵר: (משלי כב,ב) \"עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם יי.\" הָא כֵיצַד? תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, \"מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי\", זֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם, וְזֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, \"עֹשֵׂה כֻלָּם יי\", מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה חָכָם, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ טִפֵּשׁ, מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה טִפֵּשׁ, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ חָכָם.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כֵּיצַד? עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, \"מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי\",", + "אֲבָל עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת אֵינוֹ רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, \"עֹשֵׂה כֻלָּם יי\": מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה עָנִי, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ עָשִׁיר, וּמִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה עָשִׁיר, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ עָנִי.", + "רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א א,ד) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי.*וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה: ועשית להצילני מרעה. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" \"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי\", בְּפִרְיָה וְרִבְיָה; \"וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי\", בְּבָנִים וּבְבָנוֹת; \"וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי\", זֶה מַשָּׂא וּמַתָּן; \"וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה\", חַיִּים שֶׁנָּתַתָּ לִי, שֶׁלֹּא יְהֵי בָהֶן לֹא חֹלִי מֵעַיִם, לֹא מֵחוֹשׁ עַיִן, לֹא מֵחוֹשׁ רֹאשׁ;*מֵחוֹשׁ: כאב. \"לְבִלְתִּי עָצְבִּי\", הָא אִם אֵין אַתְּ עוֹשֶׂה לִי כֵן, הֲרֵי אֲנִי יוֹרֵד כְּבֶן סִיסַי לַשְּׁאוֹל. \"וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל\", נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֶמְרוּ כָּל שִׁעוּרִים הַלָּלוּ? אֶלָּא בַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְהַעֲמִיד טַכְּסֵיוֹטֵיסִין עַל יִשְׂרָאֵל,*טַכְּסֵיוֹטֵיס. taxeōtēs: סגן, עוזר פקיד. שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ב,ב) \"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם\". חַסְלַת מַסֶּכְתָּה דַעֲמָלֵק." + ] + ], + "Tractate Bachodesh": [ + [ + "(שמות יט,א) \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.\" מַגִּיד שֶׁמּוֹנִים חֳדָשִׁים לִיצִיאַת מִצְרַיִם.", + "אֵין לִי אֶלָּא חֳדָשִׁים, שָׁנִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר א,א) \"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\".", + "אֵין לִי אֶלָּא בְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, בְּפֶרֶק אַחֵר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לג,לח) \"בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\".", + "כָּל אֵלּוּ, עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,א) \"וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\". כָּל אֵלּוּ, עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת. מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ט,י) \"וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית יי וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ.\" לֹא רָצוּ לִמְנוֹת לְבִנְיָנוֹ, יִמְנוּ לְחָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מ,א) \"בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר\". לֹא רָצוּ לִמְנוֹת לְעַצְמָם, יִמְנוּ לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,א) \"וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר, חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת\". וְאוֹמֵר: (חגי א,טו) \"בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים א,ה) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.\" וְאוֹמֵר: (דברים כח,מז-מח) \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל\".", + "כְּבַר הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי עוֹלֶה לְעֵמָאוּס,*עֵמָאוּס: עיר הלניסטית בקצה המזרחי של עמק איילון, Emmaus Nicopolis. וְרָאָה רִיבָה אַחַת,*רִיבָה: נערה, אשה צעירה. שֶׁהִיא מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִין מִתַּחַת רַגְלֵי הַסּוּסִים. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי לְתַלְמִידָיו: רִיבָה זוֹ, מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: עִבְרִית הִיא. הַסּוּס הַזֶּה, שֶׁלְּמִי הוּא? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּפָרָשׁ עֲרָבִי הוּא. אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא הַפָּסוּק הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הוּא: (שיר השירים א,ה) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים\". לֹא רְצִיתֶם לָכֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לִפְגוּמֵי גוֹיִם עַרְבִיִּים!*פְּגוּמֵי גוֹיִם: נוכרים בזויים. לֹא רְצִיתֶם לְשַׁקֵּל שִׁקְלֵי שָׁמַיִם בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲרֵי אַתֶּם מְשַׁקְּלִין חֲמִשָּׁה עָשָׂר שְׁקָלִין בְּמַלְכוּת אוֹיְבֵיכֶן!", + "לֹא רְצִיתֶם לְתַקֵּן אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת הָעוֹלִין לְבֵית הַבְּחִירָה, הֲרֵי אַתֶּם מְתַקְּנִין אֶת הַבּוּרְגָסִין*בּוּרְגָסִין. púrgos: מגדל שמירה. וְאֶת הַבּוּרְגָנִין הָעוֹלִין לִכְרַכֵּי מְלָכִין!*בּוּרְגָנִין. purgíon: עמדה מבוצרת.", + "וְאוֹמֵר: (דברים כח,מז) \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\": ", + "\"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּאַהֲבָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּשִׂנְאָה; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בַּשֹּׂבַע, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּרָעָב; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּשִׂמְחָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בַּאֲנָחָה; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּמָמוֹן, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בַּעֲנִיּוּת; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּמַלְכוּת, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּעַגְמוּת; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּטוֹבָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּצָמָא; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בִּכְסוּת, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּעֵרוֹם; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" \"מֵרֹב כֹּל\", \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" \"בְחֹסֶר כֹּל\". דָּבָר אַחֵר: \"וּבְחֹסֶר כֹּל\", שֶׁיְּהוּ חֲסֵרִין תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמָמוֹן וְדֵעָה וְחָכְמָה וּבִינָה. דָּבָר אַחֵר: \"וּבְחֹסֶר כֹּל\", שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶן הַדַּעַת.", + "\"בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.\" רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָיָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם\".", + "(שמות יט,ב) \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.\" וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת מַסָּעוֹת: (במדבר לג,טו) \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי\"? הִקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָם לְמִדְבַּר סִינַי: מַה בִּיאָתָם לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָם מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ בִּיאָתָם מִדְבַּר סִינַי לִנְסִיעָתָם מֵרְפִידִים: מַה נְּסִיעָתָם מֵרְפִידִים, מַכְעִיסִין לַמָּקוֹם, וּלְשָׁעָה קַלָּה עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבָּלוּ, אַף בִּיאָתָם מִדְבַּר סִינַי הָיוּ מַכְעִיסִין לַמָּקוֹם, וּלְשָׁעָה קַלָּה עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבָּלוּ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים פא,י) \"אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.\" מִשָּׁעָה שֶׁהָיִיתִי עוֹנָךְ וּמֵגֵן עָלֶיךָ, וּמַרְעִים עָלֶיךָ אֶת כָּל הָעוֹלָם, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה גָּלוּי לְפָנַי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לַעֲשׁוֹת עַל מֵי מְרִיבָה.", + "אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים פא,י) \"אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.\" אַתָּה קוֹרֵא בַסֵּתֶר, וַאֲנִי אֶעֶנְךָ בַּגָּלוּי, וּמַרְעִים עָלֶיךָ אֶת כָּל הָעוֹלָם.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ב,כה) \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֱלֹהִים רָאָה בָהֶם שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֵם לֹא רָאוּ זֶה אֶת זֶה, \"וַיֵּדַע אֱלֹהִים.\" אֱלֹהִים יָדַע בָּהֶם שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֵם לֹא יָדְעוּ זֶה בָזֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר, מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ב,כה) \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהַכְעִיס, \"וַיֵּדַע אֱלֹהִים\", שֶׁהֵם עֲתִידִין לְנָאֵץ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִכֹּחַ הַתְּשׁוּבָה הַקָּשֶׁה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יוֹסֵה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\", וְאוֹמֵר: (ישעיה סג,ה) \"וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ\". וְכִי לֹא הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁקֵּר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁקֵּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ\"? אֶלָּא לֹא הוֹשִׁיעָן כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהַכְעִיס, אֶלָּא כִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן עֲתִידִין לִבְגֹּד בּוֹ עוֹלָמִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עח,לו-לז) \"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.\" וְאַף עַל פִּי כֵן, (תהלים עח,לח) \"וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֹן\". וְאוֹמֵר: (ישעיה ו,י) \"הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.\" \"וָשָׁב\", אֲנַנְקֵי לַתְּשׁוּבָה לַעֲשׁוֹת שֶׁלָּהּ,*אֲנַנְקֵי. anágkē: בהכרח. \"וְרָפָא לוֹ\".", + "\"וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר\". נִתְּנָה תוֹרָה דֵּימוֹס פַּרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר,*דֵּימוֹס. dēmos: ציבורי. שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה תוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: אֵין לָכֶם חֵלֶק בָּהּ! לְפִיכָךְ נִתְּנָה בַמִּדְבָּר, דֵּימוֹס פַּרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר,*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: דיבור חופשי; בגלוי. וְכָל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל, יָבֹא וִיקַבֵּל!", + "יָכֹל נִתְּנָה בַּלַּיְלָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,טז) \"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר\". יָכֹל נִתְּנָה בִשְׁתִיקָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,טז) \"וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים\". יָכֹל לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים כט,ד-י) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ קוֹל יי בֶּהָדָר. קוֹל יי שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יי אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יי יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יי מִדְבַּר קָדֵשׁ. קוֹל יי יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. יי לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם.\"", + "אָמַר בִּלְעָם הָרָשָׁע לְכָל הָעוֹמְדִים עָלָיו: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן!\" שִׁבְּחוּ וְאָמְרוּ: \"יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב: תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי! אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" כְּשֶׁנְּתַתִּיהָ אֲנִי בַתְּחִלָּה, לֹא נְתַתִּיהָ בַסֵּתֶר, וְלֹא בִמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, וְלֹא בִמְקוֹם אֲפֵלָה, וְלֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב \"לְאֵלּוּ אֲנִי נוֹתְנָהּ\", וְלֹא \"תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי!\" לֹא נְתַתִּיהָ פִּנְגּוּס.*פִּנְגּוּס. pignus: ערבון. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" כְּבַר עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָכֶם הַמִּצְווֹת, הִקְדַּמְתִּי לָכֶם מַתַּן שְׂכָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה\". וְאוֹמֵר: (ויקרא כה,כא) \"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.\" יָכֹל אֵלּוּ בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קה,מד) \"וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים קה,מה) \"בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ\".", + "הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים קמז,יט-כ) \"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי\". וְכִי מָה עָשׂוּ הַגּוֹיִם הַדּוֹוִים הָאֵלּוּ, שֶׁלֹּא רָצָה לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה? (תהלים קמז,כ) \"וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם\", שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,ג-ו) \"אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ. וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה.*חֶבְיוֹן עֻזֹּה: המקום שבו מסתתר כבודו וכוחו. לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ.\"", + "\"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל\". כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר \"וַיִּסְעוּ\", \"וַיַּחֲנוּ\", נוֹסְעִין בַּמַּחְלֹקֶת וְחוֹנִין בַּמַּחְלֹקֶת. אֲבָל כָּן הוּא אוֹמֵר: (שמות יט,ב) \"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל\", הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד. \"שָׁם\", מַגִּיד שֶׁאָמַר לָהֶם: זְמַן הַרְבֵּה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם! וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ חָסֵר עֲשֶׂרֶת יָמִים. \"נֶגֶד הָהָר\", לְצַד מִזְרָחוֹ שֶׁלָּהָר. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא \"נֶגֶד\", פָּנִים לַמִּזְרָח." + ], + [ + "(שמות יט,ג) [\"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּקְרָא אֵלָיו יי מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.\"] \"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים\", זֶה יוֹם שֵׁנִי. \"וַיִּקְרָא אֵלָיו יי מִן הָהָר לֵאמֹר\", מַגִּיד שֶׁהַקְּרִיאָה קָדְמָה לַדִּבֵּר. \"כֹּה תֹאמַר\". \"כֹּה\", בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, \"כֹּה\", כְּסֵדֶר הַזֶּה, \"כֹּה\", כָּעִנְיָן הַזֶּה, \"כֹּה\", שֶׁלֹּא תִּפְחֹת וְלֹא תּוֹסִיף. \"תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", אֵלּוּ הַנָּשִׁים; \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,ג) \"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", בִּזְכוּת יַעֲקֹב; \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,ג) \"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", אֱמֹר בְּלָשׁוֹן רַכָּה רָאשֵׁי הַדְּבָרִים לַנָּשִׁים. \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וּתְדַקְדֵּק עִמָּהֶם וֶאֱמֹר לָהֶם.", + "(שמות יט,ד) [\"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\"] \"אַתֶּם רְאִיתֶם\". לֹא בְמָסֹרֶת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא כְתָבִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא עֵדִים אֲנִי מַעֲמִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא \"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם\", רְאוּ עַל כַּמָּה הֵן חַיָּבִין לִי! עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים לְשֶׁעָבַר, וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶן אֶלָּא עַל יְדֵיכֶם!", + "\"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה יוֹם רַעַמְסֵס, לְפִי שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻלָּם וּבָאוּ לְרַעַמְסֵס לְשָׁעָה קַלָּה.", + "\"וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\" לִפְנֵי הַר סִינַי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה יוֹם מַתַּן תּוֹרָה, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל,*מִיל: המיל הרומי כקילומטר וחצי. וְחוֹזְרִין לִפְנֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, הֲרֵי עֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה מִילִין עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. \"וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי\", לְבֵית הַבְּחִירָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים\". מַה נִּשְׁתַּנָּה הַנֶּשֶׁר הַזֶּה מִכָּל הָעוֹפוֹת? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּן נוֹתְנִין אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶן. אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה, אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם זֶה בִּלְבַד, שֶׁלֹּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ. אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס בִּי וְלֹא בְּבָנַי!", + "מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה מְנַהֵג אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו, וּבָאוּ לֶסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ. נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ מֵאַחֲרָיו. בָּא זְאֵב לִטְּלוֹ מֵאַחֲרָיו. לֶסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְטָלוֹ וּנְתָנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א,לא) \"וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.\"", + "(שמות יט,ה) [\"וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.\"] \"וְעַתָּה\". עַכְשָׁו קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, שֶׁכָּל הַתְּחִלּוֹת קָשׁוֹת! \"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ\". מִכָּן אָמָרוּ: שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אִם שָׁמוֹעַ, תִּשְׁמְעוּ\". שָׁכַח, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,יט) \"אִם שָׁכֹחַ, תִּשְׁכַּח\".", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זוֹ בְּרִית שַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה בְּרִית מִילָה וַעֲבוֹדָה זָרָה.", + "\"וִהְיִיתֶם לִי\", שֶׁתְּהוּ פְנוּיִין לִי וַעֲסוּקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָתִי, וְלֹא תִהְיוּ עֲסוּקִין בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. \"סְגֻלָּה\", מַה סְּגֻלָּה שֶׁלְּאָדָם חֲבִיבָה עָלָיו, כֵּן תְּהוּ חֲבִיבִין לִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע אֹזֶן.*שֶׁתִּקָּבַע אֹזֶן. נ\"א: שתבקע אזן: כדי לסבר את האוזן. כַּשֵּׁם שֶׁהַאִשָּׁה מְסֻגֶּלֶת מֵאַחַר בַּעְלָהּ,*מְסֻגֶּלֶת מֵאַחַר בַּעְלָהּ: מיוחדת לו והוא תלוי בה. וְהַבֵּן מֵאַחַר אָבִיו, וְהָעֶבֶד מֵאַחַר רַבּוֹ, וְהַשִּׁפְחָה מֵאַחַר גְּבִרְתָּהּ, יָכֹל אַף אַתֶּם תְּהוּ מְסֻגָּלִין לִי מֵאַחֲרַי? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,ה) \"כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.\"", + "(שמות יט,ו) [\"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"] \"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי\". כִּבְיָכֹל, אֵינִי מַעֲמִיד וְאֵינִי מַשְׁלִיט עֲלֵיכֶם אֲחֵרִים אֶלָּא אֲנִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\"", + "\"מַמְלֶכֶת\". אֵינִי מַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא מִכֶּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ו,ט) \"אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עָתִיד לִרְאוֹת לוֹ בָנִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה,יז) \"תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ\". אִי בָנִים, יָכֹל יְהוּ דּוֹוִים וּסְגוּפִין?*דּוֹוִים וּסְגוּפִין: בעלי גוף כחוש. תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים מה,יז) \"תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ.\" אִי שָׂרִים, יָכֹל פְּרַגְמָטֵיוְטִין?*פְּרַגְמָטֵיוְטִין. pragmateutēs: סוחר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַמְלֶכֶת\". אִי מֶלֶךְ, יָכֹל יְהֵי חוֹזֵר וּמְכַבֵּשׁ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֹּהֲנִים\", בַּטְלָנִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ח,יח) \"וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.\"", + "מִכָּן אָמָרוּ: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֹאכַל בַּקֳּדָשִׁים, עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. מִשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, נִטְּלוּ מֵהֶם וְנִתְּנוּ לַכֹּהֲנֵים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה נ,יז) \"שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל\". מְשׁוּלִין בַּשֶּׂה: מַה דַּרְכּוֹ שֶׁלַּשֶּׂה, לוֹקֶה עַל אֶחָד מֵאֵבָרָיו, וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא, וְכֻלָּן נֶעֱנָשִׁין. אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן, אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם נֶהֱרָג, וְכֻלָּן שְׂמֵחִין בְּמַפָּלָתוֹ.", + "\"וְגוֹי\". קְרָאָן גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ז,כג) \"וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם, וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם, וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו.\" \"קָדוֹשׁ\", קְדוֹשִׁים וּמְקֻדָּשִׁים, פְּרוּשִׁים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּמִשִּׁקּוּצֵיהֶם. \"אֵלֶּה הַדְּבָרִים\", שֶׁלֹּא תִּפְחֹת וְלֹא תּוֹסִיף! \"אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", כַּסֵּדֶר הַזֶּה.", + "(שמות יט,ז) [\"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם, וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יי.\"] \"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם\". מַגִּיד שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים; \"וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם\", הֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם; \"אֵת כָּל הַדְּבָרִים\", רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן; \"אֲשֶׁר צִוָּהוּ יי\", אַף לַנָּשִׁים.", + "(שמות יט,ח) [\"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה! וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\"] \"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו\". לֹא עָנוּ בַחֲנֻפָּה, וְלֹא קִבְּלוּ זֶה מִזֶּה, אֶלָּא הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד וְאָמְרוּ: \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי נַעֲשֶׂה!\" ", + "\"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי\". וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר: הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁשְּלָחָנִי, אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב.", + "דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי לִתֵּן שָׁכָר לְמֹשֶׁה עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה, וְעַל כָּל יְרִידָה וִירִידָה.", + "(שמות יט,ט) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן\". בֶּעָנָן עָבֶה, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יז) \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\"", + "\"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵינִי אוֹמֵר לָךְ דָּבָר, וְאַתְּ מַחְזִירֵנִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לָךְ, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גָּדוֹל מֹשֶׁה שֶׁהוֹדָה לוֹ הַמָּקוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ט) \"וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׁוֹת לְמֹשֶׁה גָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂינוּ לְהַקֹּדֶשׁ שֶׁחָזַר בּוֹ וּבְדִבְּרוֹ! אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵרֹאשׁ הָהָר, וְאַתְּ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,כ) \"וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה\".", + "\"וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם\". גַּם בְּךָ, גַּם בַּנְּבִיאִים הָעֲתִידִין לַעֲמֹד אַחֲרֶיךָ.", + "\"וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\" וְכִי מָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לוֹמַר לַמָּקוֹם? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ג) \"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יי וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים\". אָמַר לָהֶן: אִם מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם עֳנָשִׁין בְּשִׂמְחָה, הֲרֵי אַתֶּם מְקַבְּלִים שָׁכָר, וְאִם לָאו, הֲרֵי אַתֶּם מְקַבְּלִין פֻּרְעָנוּת. וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן עֳנָשִׁין בְּשִׂמְחָה.", + "", + "דָּבָר אַחֵר: וְכִי מָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לַמָּקוֹם? אֶלָּא אָמְרוּ: רְצוֹנֵנוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּי מַלְכֵּנוּ! לֹא דּוֹמֶה שׁוֹמֵעַ מִפִּי פַּרְגּוֹד*פַּרְגּוֹד. paragōdēs: וילון. לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמֶּלֶךְ! אָמַר הַמָּקוֹם: תֵּן לָהֶם מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ! \"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ\".", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ! לֹא דּוֹמֶה שׁוֹמֵעַ לְרוֹאֶה! אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: תֵּן לָהֶם מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ! (שמות יט,יא) \"כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\"" + ], + [ + "(שמות יט,י) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם\", זֶה יוֹם רְבִיעִי; \"וּמָחָר\", זֶה יוֹם חֲמִישִׁי; (שמות יט,יא) \"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\", זֶה יוֹם שִׁשִּׁי, שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תוֹרָה. וּמָה עָשָׂה מֹשֶׁה בַּחֲמִישִׁי? הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּבָנָה מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ד) \"וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר\". הֶעֱמִיד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה עַל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב עָלָיו עוֹלָה וּשְׁלָמִים. נָטַל מִדַּם הָעוֹלָה בִשְׁתֵּי כוֹסוֹת, חֵלֶק לַמָּקוֹם וְחֵלֶק לַצִּבּוּר, מִדַּם הַשְּׁלָמִים בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת, חֵלֶק לַמָּקוֹם וְחֵלֶק לַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ו) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת\",*אַגָּנֹת: כלים לזריקת הדם. זֶה חֵלֶק לַמָּקוֹם; \"וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ\", זֶה חֵלֶק לַצִּבּוּר.", + "(שמות כד,ז) \"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם\". אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ מֵהֵיכָן קָרָא בְּאָזְנֵיהֶם! רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתְּחִלַּת בְּרֵאשִׁית וְעַד כָּן.", + "רַבִּי אוֹמֵר: מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמִצְרַיִם וּבְמָרָה, וּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא כה,ב-ג) \"וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיי. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.\" שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. בְּסוֹף הָעִנְיָן מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כו,מו) \"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת\". אָמְרוּ: מְקַבְּלִין אָנוּ עָלֵינוּ! כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם, נָטַל אֶת הַדָּם וְזָרַק עַל הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל הָעָם\". אָמַר לָהֶם: הֲרֵי אַתֶּם קְשׁוּרִין, תְּפוּסִין וַעֲנוּבִין!*עֲנוּבִין: קשורים בלולאה. מָחָר בֹּאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת! רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בּוֹ בַיּוֹם נֶעֱשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים.", + "\"וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\" וּמְנַיִן שֶׁיִּטָּעֲנוּ טְבִילָה? הֲרֵי אֲנִי דָּן: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁאֵינָן טְעוּנִין כִּבּוּס בְּגָדִים, טְעוּנִין טְבִילָה, וְכָן שֶׁהֵן טְעוּנִין כִּבּוּס בְּגָדִים, דִּין הוּא שֶׁיִּטָּעֲנוּ טְבִילָה. אֵין כִּבּוּס בְּגָדִים בַּתּוֹרָה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה.", + "(שמות יט,יא) [\"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\"] \"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\", זֶה יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\" זוֹ אַחַת מֵעֵשֶׁר יְרִידוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה.", + "\"לְעֵינֵי כָל הָעָם\", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶם סוֹמִים.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,יא) \"לְעֵינֵי כָל הָעָם\". מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,יא) \"וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"לְעֵינֵי כָל הָעָם\". מְלַמֵּד שֶׁאִם הָיוּ חֲסֵרִין עַד אֶחָד, אֵינָן כְּדַי לְקַבֵּל. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת, הֵם כְּדַי לְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י,לו) \"וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה יי רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יט,יב) [\"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ; כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת.\"] \"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְמִזְרָחוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"סָבִיב\". \"לֵאמֹר\", שֶׁהֻתְּרוּ זֶה בָזֶה. \"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם\", בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'. \"עֲלוֹת בָּהָר\", יָכֹל לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יִגַּע, אֲבָל יִכָּנֵס בְּלֶקְטִיקָא?*לֶקְטִיקָא. lectica: אפיריון, כיסא נישא על ידי סבלים. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ\". \"כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת\", הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ.", + "(שמות יט,יג) [\"לֹא תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה, אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל, הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.\"] \"לֹא תִגַּע בּוֹ יָד\", וְלֹא בְשִׁילֹה וְלֹא בְאֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא בְבֵית עוֹלָמִים. \"כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל\". וּמְנַיִן יִדָּחֶה?*יִדָּחֶה: יומת על ידי שדוחים אותו מראש הגג והוא נופל. תִּלְמֹד לוֹמַר \"יָרֹה\". וּמְנַיִן אִם מֵת בִּדְחִיָּה, יָצָא?*יָצָא: התקיימה בו מיתה בסקילה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"יִיָּרֶה\". וּמְנַיִן לְכָל הַנִּסְקָלִין נִדְחִין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה\". \"אִם בְּהֵמָה\", אֵין לִי אֶלָּא בְהֵמָה, חָיָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם בְּהֵמָה\". \"אִם אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא יִחְיֶה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כב,יז) \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.\" מָה כָּן בִּסְקִילָה, אַף לְהַלָּן בִּסְקִילָה.", + "\"בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.\" כְּשֶׁיִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל אֶת קוֹלוֹ, אַתֶּם רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בָּהָר! רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מִכָּן אָמָרוּ: לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁלָּאָדָם מְכַבְּדוֹ, אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה בָהָר, (שמות יט,יב) \"כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת\"; נִסְתַּלַּק כְּבוֹד שְׁכִינָה, הַכֹּל רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בָּהָר.", + "(שמות יט,יד) [\"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם, וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\"] \"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם\", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה פּוֹנֶה לַעֲסָקָיו, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד לְבֵיתוֹ, אֶלָּא מִן הָהָר אֶל הָעָם. אֵין לִי אֶלָּא דִּבְּרוֹת הַר סִינַי, דִּבְּרוֹת אֹהֶל מוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.\" וּמְנַיִן לְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁהָיָה עוֹלֶה, בַּבֹּקֶר הָיָה עוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ב-ד) \"וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר, וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֹתוֹ\". שֶׁאֵין תַלְמוּד לוֹמַר \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֹתוֹ\", אֶלָּא זֶה בִּנְיַן אָב: כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹלֶה, בַּבֹּקֶר הָיָה עוֹלֶה.", + "\"וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם\". זִמְּנָן, (במדבר ח,ז) \"וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ\".", + "(שמות יט,טו) [\"וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה!\"] \"וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה, אֶלָּא \"הֱיוּ נְכֹנִים\", (שמות יט,יא) \"וְהָיוּ נְכֹנִים\", גְּזֵרָה שָׁוָה: מָה \"הֱיוּ נְכֹנִים\" הָאָמוּר כָּן, לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה, אַף \"וְהָיוּ נְכֹנִים\" הָאָמוּר לְהַלָּן, לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא מֻכְרָע: (שמות יט,י) \"לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר\". אִם עַל עִנְיַן טְבִילָה, יִטְבֹּל בַּחֲמִישִׁי וִיהֵי כְמוֹ הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֵךְ אֶל הָעָם\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה.", + "\"אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.\" מִכָּן אָמָרוּ: הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רְאָיָה לַדָּבָר מִסִּינַי. דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת,*עוֹנָה: חצי יממה, שתים-עשרה שעות. פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ, פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ.", + "(שמות יט,טז) [\"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.\"] \"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר\". מְלַמֵּד שֶׁהִקְדִּים הַמָּקוֹם עַל יָדָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,יב) \"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ,*בִּמְסִבּוֹ: מסב במשתה שלו. נִרְדִּי*נִרְדִּי: הנרד שלי. הנרד הוא צמח הגדל בהרי הודו, Nardostahys jatamansi, והיו מכינים בושם יקר על ידי שריית עליו בשמן. נָתַן רֵיחוֹ.\"", + "\"וַיְהִי קֹלֹת\", קוֹל, קוֹלוֹת, וּמִינֵי קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה. \"וּבְרָקִים\", בָּרָק בְּרָקִים, וּמִינֵי בְרָקִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה. \"וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר\", זֶה עֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יז) \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\".", + "\"וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד\". מִנְהַג הֶדְיוֹט, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ עָמֶה,*עָמֶה: חלש ובלתי ברור. אֲבָל כָּן, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ מַגְבִּיר. וְלָמָּה רַךְ מִבַּתְּחִלָּה? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן, מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.*לְשַׁכֵּךְ: להרגיע. \"וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.\" מְלַמֵּד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ.", + "(שמות יט,יז) [\"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.\"] \"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה\". אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: יְהוּדָה הָיָה דוֹרֵשׁ: (דברים לג,ב) \"יי מִסִּינַי בָּא\". אַל תִּקְרָא כֵן אֶלָּא 'יי לְסִינַי בָּא', לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּחָתָן זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה.", + "\"וַיִּתְיַצְּבוּ\", נִצְפְּפוּ.*נִצְפְּפוּ: עמדו צפופים. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מִפְּנֵי הַזִּיקִין*הַזִּיקִין: כוכבים נופלים. וּמִפְּנֵי הַזְּוָעוֹת,*הַזְּוָעוֹת: רעידות האדמה. מִפְּנֵי הָרְעָמִים, מִפְּנֵי הַבְּרָקִים הַבָּאִים.", + "\"בְּתַחְתִּית הָהָר.\" מְלַמֵּד שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ, וְקָרְבוּ וְעָמְדוּ תַּחַת הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,יא) \"וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר\".", + "עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ב,יד) \"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה,*חַגְוֵי הַסֶּלַע: נקיקים, חללים צרים בסלעים. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.\" \"הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ\", אֵלּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; \"הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ\", אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת; \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", אֵלּוּ לְאַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", (ויקרא ט,ה) \"וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יי.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל יַם סוּף הַדָּבָר אָמוּר: \"הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ\", (שמות יד,יג) \"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי\"; \"הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ\", (שמות יד,י) \"וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", (שמות ב,כג) \"וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם\"; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", (שמות ד,ל-לא) \"וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שיר השירים ב,יד) \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", עַל הַיָּם: (שמות טו,א) \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\"; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", אֵלּוּ (תהלים ח,ג) \"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.\"" + ], + [ + "(שמות יט,יח) [\"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יי בָּאֵשׁ, וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.\"] \"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ\". יָכֹל מְקוֹם הַכָּבוֹד בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֻּלּוֹ\". מִפְּנֵי מָה? \"מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יי בָּאֵשׁ\". מַגִּיד שֶׁהַתּוֹרָה אֵשׁ, וּמֵאֵשׁ נִתְּנָה, וּבָאֵשׁ נִמְשְׁלָה. מָה דַּרְכָּהּ שֶׁלָּאֵשׁ? אִם קָרֵב אָדָם אֶצְלָהּ, נִכְוֶה, רָחֵק מִמֶּנָּה, צוֹנֵן, אֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָהּ!", + "\"וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ\". יָכֹל כְּעָשָׁן זֶה בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן\". אִי כִּבְשָׁן, יָכֹל כְּכִבְשָׁן זֶה בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יא) \"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַכִּבְשָׁן\"? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (עמוס ג,י) \"אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא?\" וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּאֲרִי, לֹא הוּא? אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו, לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים\". וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּמַּיִם, לֹא הוּא? אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו,*מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו: מתארים את התגלות ה' על ידי דימויים לנבראים, לטבע. לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן.", + "\"וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר\". וַהֲלֹא בִּכְלַל כָּל הֶהָרִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,ה) \"הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יי, זֶה סִינַי\". וְאוֹמֵר: (תהלים סח,יז) \"לָמָּה תְּרַצְּדוּן,*תְּרַצְּדוּן: הוצאו כמה פירושים: תרעדו; תשפלו; תקנאו. הָרִים גַּבְנֻנִּים?\"*גַּבְנֻנִּים: גבוהים. אָמַר לָהֶם: כֻּלְּכֶם גִּבְּנִים אַתֶּם! כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: (ויקרא כא,כ) \"אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק\".", + "מִפְּנֵי מָה שָׁרַת שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִן? שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הָיוּ שׁוּתָפִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה שׁוּתָף עִמָּהֶם. וְכָל הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִנְיָמִין נוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי כֵן, (תהלים סח,יז) \"הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אַף יי יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.\"", + "(שמות יט,יט) [\"וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\"] \"וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר\". הֲרֵי זֶה סִימָן יָפֶה בַּכְּתוּבִים: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'שׁוֹפָר', הֲרֵי זֶה סִימָן יָפֶה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מז,ו) \"עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יי בְּקוֹל שׁוֹפָר.\" (ישעיה כז,יג) \"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל\". (זכריה ט,יד) \"וַאדֹנָי יי בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן.\"", + "\"הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד\". מִנְהַג הַהֶדְיוֹט, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ עָמֶה, אֲבָל כָּן, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ מַגְבִּיר. וְלָמָּה רַךְ מִבַּתְּחִלָּה? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "\"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְדַבֵּר, עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר לוֹ: דַּבֵּר, שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ בָנֶיךָ עֲלֵיהֶם? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\"", + "אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: בְּוַדַּי כֵּן הוּא הַדָּבָר! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁנִּתַּן כֹּחַ וּגְבוּרָה בְמֹשֶׁה, וְהָיָה הַקֹּדֶשׁ מְסַיְּעוֹ בְקוֹלוֹ. וּבַנְּעִימָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ, בָּהּ הָיָה מַשְׁמִיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יט,יט) \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\" ", + "(שמות יט,כ) [\"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.\"] \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל כֻּלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,יח) \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" מְלַמֵּד שֶׁהִרְכִּין הַמָֹקוֹם שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים עַל רֹאשׁ הָהָר, וְיָרַד הַכָּבוֹד וְהֻצְעַן עַל גַּב הַר סִינַי.*הֻצְעַן: נעקר. כְּאָדָם שֶׁהוּא מַצִּיעַ אֶת הַכַּר עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, וּכְאָדָם שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵעַל גַּבֵּי הַכַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סד,א) \"כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים,*כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים: כמו שהאש שורפת ענפים. מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ,*מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ: האש מרתיחה מים ועושה בועות. לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ, מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סד,ב) \"בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת לֹא נְקַוֶּה, יָרַדְתָּ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים קטו,טז) \"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.\" לֹא עָלָה אֵלִיָּהוּ לְמַעְלָה, וְלֹא יָרַד הַכָּבוֹד לְמַטָּה. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵרֹאשׁ הָהָר, וְאַתְּ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.\"", + "(שמות יט,כא) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רֵד הָעֵד בָּעָם! פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יי לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רֵד, הָעֵד בָּעָם!\" הַסְהַד בָּהֶן!*הַסְהַד: העד! \"פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יי\", שֶׁמָּא יִדָּחוּ לִרְאוֹת; \"וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.\" מַגִּיד שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַשְּׁלוּחִין לְחַבֵּל.", + "יְחִידִי שֶׁיִּפֹּל מֵהֶם, הֲרֵי הוּא עָלַי כְּכֻלָּן. מְלַמֵּד שֶׁאַף אֶחָד מְמָעֵט עַל יְדֵי כֻלָּן.*שֶׁאַף אֶחָד: אפילו אחד. דָּבָר אַחֵר: יְחִידִי שֶׁיִּפֹּל מֵהֶן, הֲרֵי הוּא עָלַי כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ט,א) \"כִּי לַיי עֵין אָדָם, וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יט,כב) \"וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יי יִתְקַדָּשׁוּ, פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יי.\" יָכֹל הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,י) \"לֵךְ אֶל הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר!\" אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא טז,לג) \"וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר\", אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם. (דברים יח,ג) \"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם\", אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם. וְאֵילוּ הֵם הַכֹּהֲנִים? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אֵלּוּ בְכוֹרוֹת. רַבִּי אוֹמֵר: זֶה נָדָב וַאֲבִיהוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'הַכֹּהֲנִים', אֵינוֹ אוֹמֵר 'נָדָב וַאֲבִיהוּא', וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'נָדָב וַאֲבִיהוּא', אֵינוֹ אוֹמֵר 'הַכֹּהֲנִים'.", + "\"הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יי יִתְקַדָּשׁוּ, פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יי.\" וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְגַם\", אַף הַזְּקֵנִים עִמָּהֶם.", + "(שמות יט,כג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יי: לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי, כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר: הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ.\" \"הַעֵדֹתָה בָּנוּ\", כְּבַר הֵעַדְתִּי בָהֶם וְקָבַעְתִּי לָהֶן תְּחוּמִין.", + "(שמות יט,כד) [\"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יי: לֶךְ רֵד! וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם.\"] \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יי: \" מֹשֶׁה, \"לֶךְ, רֵד!\" יָפֶה אָמַרְתָּ! זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ דָּבָר, וְאַתְּ מַחְזִירֵנִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לָךְ, שֶׁיְּהוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גָּדוֹל מֹשֶׁה, שֶׁהוֹדָה לוֹ הַמָּקוֹם?", + "רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׁוֹת לְמֹשֶׁה גָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂינוּ לַמָּקוֹם שֶׁחָזַר בּוֹ וּבִדְבָרָיו! אֲבָל מַחְזִירִין אֶת הָאָדָם בְּשָׁעַת תַּלְמוּד, וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בְשָׁעַת מַעֲשֶׂה. \"וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְהַכֹּהֲנִים, וְהָעָם\". יָכֹל הַכֹּל יַעֲלוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,כד) \"וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם.\" ", + "יָכֹל יַעֲלוּ אַף הַכֹּהֲנִים עִמָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ\", אֵין הַכֹּהֲנִים עִמָּךְ.", + "יָכֹל יַעֲלֶה אַף אַהֲרֹן עִמָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָלִיתָ אַתָּה\". אֱמֹר, מָה אַתְּ מְחִיצָה לְעַצְמָךְ, וְאַהֲרֹן מְחִיצָה לְעַצְמוֹ, וְהַכֹּהֲנִים מְחִיצָה לְעַצְמָן. \"וְהָעָם\", כָּל עִקָּר \"אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם\", שֶׁמָּא יִתְּרָעוּ.*יִתְּרָעוּ. יתפרצו, ייהרסו: תרע, ארמית ל-פרץ.", + "(שמות יט,כה) \"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.\" אָמַר לָהֶן מִיָּד וְלֹא עִכֵּב. דָּבָר אַחֵר: \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\", אָמַר לָהֶן: הֱיוּ עֲתִידִין לְקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה! דָּבָר אַחֵר: \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\", אָמַר לָהֶם: הֱיוּ אוֹמְרִין עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'לָאו'!", + "(שמות כ,א) [\"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\"] \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים\", אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן. דַּיָּן לִפָּרַע, וְנֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׁכָר.", + "לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשׁוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם עֲשָׂאָן, מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְקַבֵּל פֻּרְעָנוּת. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\" אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן. דַּיָּן לִפָּרַע, וְנֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׁכָר.", + "\"אֵת כָּל הַדְּבָרִים\", מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאֵיפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר:*שֶּׁאֵיפְשָׁר=שאי אפשר. \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\" ", + "אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, וְחָזַר וּפֵרְטָן דִּבֵּר וְדִבֵּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שְׁאָר כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כֻלָּן בְּדִבּוּר אֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָאֵלֶּה\", אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְדִבּוּר אֶחָד, וּשְׁאָר כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, דִּבֵּר דִּבֵּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"לֵאמֹר.\" מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'לָאו'. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'הֵן'. דָּבָר אַחֵר: \"לֵאמֹר.\" צֵא וֶאֱמֹר לָהֶן, וַהֲשִׁיבֵנִי! וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יוֹצֵא וּמְדַבֵּר אֶל הָעָם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.\" וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר דְּבָרִים כְּלַפֵּי הַגְּבוּרָה, וְאוֹמֵר לוֹ 'דַּבֵּר, שֶׁכְּבַר קִבְּלוּ בָנֶיךָ'? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,ט) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\" וּמְנַיִן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" וּמְנַיִן שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כד) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.\"" + ], + [ + "(שמות כ,ב) [\"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.\"] \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶמְרוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה? מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה. אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם עָשִׂיתָ לָנוּ, שֶׁתִּמְלֹךְ עָלֵינוּ? מָה עָשָׂה? בָּנָה לָהֶם אֶת הַחוֹמָה, הִכְנִיס לָהֶם אֶת הַמַּיִם, עָשָׂה לָהֶם מִלְחָמוֹת, אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן!", + "כָּךְ הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, הוֹרִיד לָהֶן אֶת הַמָּן, הֵגִיז לָהֶן אֶת הַשְּׂלָו,*הֵגִיז. העביר במעוף. הֶעֱלָה לָהֶן אֶת הַבְּאֵר, עָשָׂה לָהֶן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן!", + "רַבִּי אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הִשְׁווּ כֻלָּן לֵב אֶחָד, לְקַבֵּל מַלְכוּת אֱלֹהִים בְּשִׂמְחָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים זֶה עַל יְדֵי זֶה.*מְמֻשְׁכָּנִים: עֲרֵבִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְרוֹת עִמָּהֶן בְּרִית עַל הַסְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כט,כח) \"הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ\". אָמְרוּ לוֹ: עַל הַגְּלוּיִין אָנוּ כּוֹרְתִין עִמָּךְ בְּרִית, וְאֵין אָנוּ כּוֹרְתִין עִמָּךְ בְּרִית עַל הַסְּתָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵי אֶחָד חוֹטֵא בַסֵּתֶר, וִיהֵא הַצִּבּוּר מִתְמַשְׁכֵּן.", + "\"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנִּגְלָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". נִגְלָה עַל הַר סִינַי כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\", וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כד,י) \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.\" וְאוֹמֵר: *(דניאל ז,ט-י)** רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻשְׁלְכוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ בּוֹעֶרֶת. נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשָׁרְתוּהוּ וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעַמְדוּ, הַמִּשְׁפָט יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. \"חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.\" שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן! אֶלָּא \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". אֲנִי בְּמִצְרַיִם, אֲנִי עַל הַיָּם, אֲנִי בְּסִינַי, אֲנִי לְשֶׁעָבַר, אֲנִי לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא!\" וְאוֹמֵר (ישעיה מו,ד) \"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מד,ו) \"כֹּה אָמַר יי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יי צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מא,ד) \"מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יי רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא!\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִכָּן תְּשׁוּבָה לַמִּינִין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן! שֶׁכְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", מִי עָמַד וּמִחָה כְּנֶגְדּוֹ? אִם תֹּאמַר, בְּמַטְמוֹנִיּוֹת הָיָה הַדָּבָר!*בְּמַטְמוֹנִיּוֹת: בסתר, באופן פרטי. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מה,יט) \"לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב\" לְאֵלּוּ אֲנִי נוֹתְנָהּ, אֶלָּא \"תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי!\" וְלֹא נְתַתִּיהָ פִּנְגָּס.*פִּנְגָּס. pignus: ערבון. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". כְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", הָיוּ הֶהָרִים מִתְרַעֲשִׁין וְהַגְּבָעוֹת מִתְמוֹטְטוֹת, וּבָא תָּבוֹר מִבֵּית אֵלִים וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מו,יח)*אַסְפַּמְיָא. ספרד. \"חַי אָנִי! נְאֻם הַמֶּלֶךְ יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ, כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא.\" זֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי! וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי! וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו: (שמות כ,ב) \"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\", עָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וְאָמְרוּ: \"לֹא עָסַק אֶלָּא עִם מִי שֶׁהוֹצִיא מִמִּצְרַיִם.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". שֶׁכְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", הָיַת הָאָרֶץ חָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,ד-ה)*חָלָה: רעדה, רקדה. \"יי בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יי, זֶה סִינַי מִפְּנֵי יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (תהלים כט,ג-ט) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ, קוֹל יי בֶּהָדָר. קוֹל יי שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יי אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יי יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יי מִדְבַּר קָדֵשׁ.*יָחִיל: ירעיד. קוֹל יי יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת,*יְחוֹלֵל: ירעיד, יפחיד ויגרום לריצתן המבוהלת. וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.\" עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ בָתֵּיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכַּנְּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָאוּ לָהֶן אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, וְאָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא הַמָּקוֹם מַחֲרִיב עוֹלָמוֹ בְמַבּוּל? אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כְּבַר נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְנֹחַ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נד,ט) \"כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי!\" אָמְרוּ לוֹ: מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מֵבִיא הוּא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ? אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם, וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ! אֶלָּא הַקֹּדֶשׁ נוֹתֵן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.\" וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, פָּנוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.", + "לְפִיכָךְ נִתְבְּעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם,*נִתְבְּעוּ: מובאים למשפט על מעשיהם הרעים, כי סירבו לקבל את התורה. שֶׁלֹּא יְהֵי לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר: אִלּוּ נִתְבַּעְנוּ, כְּבַר קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ!*אִלּוּ נִתְבַּעְנוּ: אם היה מבקש ממנו. וַהֲרֵי שֶׁנִּתְבָּעוּ, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"וַיֹּאמַר: יי מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ.\"", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) לֹא תִרְצָח! אָמְרוּ לוֹ: זוֹ הִיא יְרֻשָּׁה שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ: (בראשית כז,מ) \"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה\".", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) \"לֹא תִנְאָף!\" אָמְרוּ לוֹ: כֻּלָּם בְּנֵי מְנָאֲפִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יט,לו) \"וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן\".", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב!\" אָמְרוּ לוֹ: זוֹ הִיא בְּרָכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָהֶן: (בראשית טז,יב) \"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם\". וְכָתוּב: (בראשית מ,טו) \"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים\". וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, פָּתְחוּ כֻלָּם פִּיהֶם וְאָמְרוּ: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (חבקוק ג,טו) \"עָמַד וַיְמֹדֶד*וַיְמֹדֶד: מוטט, פורר. אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם\".*וַיַּתֵּר גּוֹיִם: התיר ושחרר גוים.", + "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מָה, אִם בְּשֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמִּנָּה לוֹ שְׁנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין,*אֶפִּיטְרוֹפִּין. epítropos: ממונה על רכוש. אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן, וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב. נֶחְשַׁד זֶה שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן, וְהָיָה מִתְרָעֵם עַל שֶׁלֹּא מִנּוּ אוֹתוֹ עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב. אָמְרוּ לוֹ: רֵיקָה!*רֵיקָה: רשע! אִם עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן נֶחְשַׁדְתָּ, הֵיאָךְ יַאֲמִינוּ אוֹתָךְ עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב? וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם בְּשֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה תוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: לְפִי שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה בְאַרְצוֹ, לְפִיכָךְ לֹא קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ! דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא לְהָטִיל מַחְלֹקֶת בֵּין הַשְּׁבָטִים, שֶׁלֹּא יְהֵי זֶה אוֹמֵר: בְּאַרְצִי נִתְּנָה תוֹרָה! וְזֶה אוֹמֵר: בְּאַרְצִי נִתְּנָה תוֹרָה! לְפִיכָךְ נִתְּנָה תוֹרָה בַּמִּדְבָּר, דֵּמוֹס,*דֵּמוֹס. dēmos: ציבורי. פַּרְהֶסְיָא,*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: דיבור חופשי; בגלוי. בִּמְקוֹם הֶפְקֵר. בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִמְשְׁלָה תוֹרָה: בַּמִּדְבָּר, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם. לוֹמַר לָךְ: מָה אֵלּוּ חִנָּם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם.", + "\"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\" עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ. אַתָּה אוֹמֵר עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ, אוֹ עֲבָדִים לַעֲבָדִים הָיוּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים ז,י) \"וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם\", עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ, וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. דָּבָר אַחֵר: \"מִבֵּית עֲבָדִים\". מִבֵּית הָעוֹבְדִים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַעֲבוֹדָה זָרָה." + ], + [ + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: גְּזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת! אָמַר לָהֶם: לֹא! כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי, אֶגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת. שֶׁאִם אֵינָן מְקַבְּלִין מַלְכוּתִי, הֵיאָךְ מְקַיְּמִין גְּזֵרוֹתַי?", + "כָּךְ אָמַר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּמִצְרַיִם? אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן! וְכַשֵּׁם שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הוּא שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (ויקרא יח,ב) \"אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּסִינַי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן וָהֵן! קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "(ויקרא יח,ג) \"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ! וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ!\" הוּא שֶׁנֶּאֱמַר כָּן: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם מַלְכוּתִי בְסִינַי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, הֵן! קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים ה,ז) \"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה\", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה! הֶעָשׂוּי כְּבַר, מְנַיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.\"", + "\"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\". וְכִי אֱלֹהוֹת הֵמָּה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה לז,יט) \"וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה!\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\"? אֶלָּא שֶׁאֲחֵרִים קוֹרִין אוֹתָן אֱלֹהוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵם מְאַחֲרִין אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבֹא לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֶת עוֹבְדֵיהֶם אֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מו,ז) \"אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: אִלּוּ נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ, כְּבַר הָיָה בָּהֶם צֹרֶךְ!*אִלּוּ נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ. ע' ר\"מ כשר תורה שלמה יתרו מילואים ח (ע' רלב). וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ, וְאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד,כו) \"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יי.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עָלָה אוֹקֵיאָנוֹס, וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁלָּעוֹלָם.*אוֹקֵיאָנוֹס: הים אשר, לפי הגיאוגרפיה היוונית הקדומה, הקיף את כל העולם. אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם [בִּשְׁמִי], אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וְאֶקְרָא עַצְמִי [בִשְׁמִי], וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (עמוס ה,י) \"הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, יי שְׁמוֹ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן מְחַדְּשִׁין לָהֶן אֱלֹהוֹת בְּכָל יוֹם. הָא כֵיצַד? הָיָה לוֹ שֶׁלַּזָּהָב וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף. הָיָה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת. הָיָה לוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּבַּרְזֶל, וְכֵן שֶׁלַּבְּדִיל, וְכֵן שֶׁלָּעֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,יז) \"חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.\"", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אִלּוּ נְפָרֵט לָהֶם כָּל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, לֹא הָיָה מַסְפִּיק לָהֶם כָּל הָעוֹרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגֳנוֹס אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה לָשׁוֹן שֶׁתָּפְסָה תּוֹרָה לַמֹּלֶךְ: כָּל שֶׁתַּמְלִיכֶנּוּ עָלֶיךָ, אֲפִלּוּ קֵסָם אֶחָד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן אַחֲרוֹנִים לְמִי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן בַּמַּעֲשִׂים. וּמִי הוּא אַחֲרוֹן שֶׁבַּמַּעֲשִׂים? הַקּוֹרֵא אוֹתָן אֱלֹהוֹת.", + "\"עַל פָּנָי.\" לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר: לֹא נִצְטַוָּה עַל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא מִי שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"עַל פָּנָי\", לוֹמַר: מָה אֲנִי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אַף אַתָּה, לֹא בְנָךְ וְלֹא בֶן בְּנָךְ, תַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.", + "(שמות כ,ג) [\"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\"] \"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל\". לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ גְּלוּפָה,*גְּלוּפָה: חקוקה ובעלת אברים בולטים. אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ אֲטוּמָה?*אֲטוּמָה: ללא צורה בולטת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל תְּמוּנָה\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ אֲטוּמָה, אֲבָל יִטַּע לוֹ מַטָּע? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,כא) \"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה\"; לֹא יִטַּע לוֹ מַטָּע, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּעֵץ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל עֵץ\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּעֵץ, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּאֶבֶן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כו,א) \"וְאֶבֶן מַשְׂכִּית\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּאֶבֶן, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,יט) \"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת וְשֶׁלַּבַּרְזֶל וְשֶׁלַּבְּדִיל, וְשֶׁלָּעוֹפֶרֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יט,ד) \"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ\". לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל סָמֶל? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,טז) \"פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ תְּמוּנַת כָּל סָמֶל, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יז) \"תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יח) \"תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה, תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת חַמָּה וּלְבָנָה, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יט) \"וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, אֲשֶׁר חָלַק יי אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת מַלְאָכִים, כְּרוּבִים וְאוֹפַנִּים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם\"; אִי \"אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם\", יָכֹל דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִמַּעַל\", לֹא דְּמוּת מַלְאָכִים, לֹא דְּמוּת כְּרוּבִים וְלֹא דְּמוּת אוֹפַנִּים. לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת תְּהוֹם וְחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ג) \"וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\"", + "\"וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\" לְהָבִיא אֶת הַבּוּבְיָא.*בּוּבְיָא=בַּבּוֹאָה: השתקפות. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְהָבִיא אֶת הַסּוּרְִוִירִים.*סוּרְִוִירִים: נחש הים. וְכָל כָּךְ רָדַף אַחַר יֵצֶר הָרָע, שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ מָקוֹם לִמְצֹא לוֹ מַתְלַת הֶתֵּר.*מַתְלַת הֶתֵּר: סיבה להתלות בה כדי להתיר.", + "(שמות כ,ד) [\"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.\"] \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יז,ג) \"וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ\". לְחַיֵּב עַל הָעֲבוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הִשְׁתַּחֲוָאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבֹד וְיִשְׁתַּחֲוֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם!\" לְחַיֵּב עַל הָעֲבוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הִשְׁתַּחֲוָאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ד) \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות לד,יד) \"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יי קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא.\"", + "\"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". וְכִי אֲנִי אֱלוֹהַּ שֶׁלְּקִנְאָה? אֲנִי שַׁלִּיט בַּקִּנְאָה, וְאֵין הַקִּנְאָה שׁוֹלֶטֶת בִּי, אֲנִי שַׁלִּיט בַּנּוּמָה וְאֵין הַנּוּמָה שׁוֹלֶטֶת בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד)*נוּמָה: שינה. \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות לד,יד) \"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". בְּקִנְאָה אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם מִן עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל רַחוּם וְחַנּוּן אֲנִי בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.", + "שָׁאַל פִילוֹסוֹפוֹס אֶחָד אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּתוּב בְּתוֹרָתְכֶם: (שמות לד,יד) \"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". וְכִי יֵשׁ כֹּחַ בָּעֲבוֹדָה זָרָה לְהִתְקַנּוֹת בָּהּ? גִּבּוֹר מִתְקַנֵּא בְגִבּוֹר, חָכָם מִתְקַנֵּא בְחָכָם, עָשִׁיר מִתְקַנֵּא בְעָשִׁיר, אֶלָּא יֵשׁ כֹּחַ בָּעֲבוֹדָה זָרָה לְהִתְקַנּוֹת בָּהּ! אָמַר לוֹ: אִלּוּ אָדָם קוֹרֵא לְכַלְבּוֹ בְשֵׁם אָבִיו, וּכְשֶׁהוּא נוֹדֵר, נוֹדֵר 'בְּחַיֵּי כֶלֶב זֶה', בְּמִי הָאָב מִתְקַנֵּא, בַּבֵּן אוֹ בַכֶּלֶב? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְמִקְצָתָהּ צֹרֶךְ. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בִמְדִינָה פְּלוֹנִית, וְהֻצַּל בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהּ, לֹא שֶׁעָמְדָה לְעַצְמָהּ? אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, עִם מִי הוּא נִלְחָם? עִם הַחַיִּים אוֹ עִם הַמֵּתִים? אָמַר לוֹ: עִם הַחַיִּים. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְאֵין לְמִקְצָתָהּ צֹרֶךְ, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ? אָמַר לוֹ: וְכִי לְדָבָר אֶחָד אַתֶּם עוֹבְדִין? וַהֲרֵי אַתֶּם עוֹבְדִין לַחַמָּה, וְלַלְּבָנָה, וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת, לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לַאֲפִיקִים וְלַגֵּיאָיוֹת, וַאֲפִלּוּ לְאָדָם! יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה א,ב-ג) \"אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים, וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי.\" אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְנִכְשְׁלוּ בָהּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַעֲבִירָהּ מִן הָעוֹלָם? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִין. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אַף לְאָדָם עוֹבְדִין! \"וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי.\"", + "\"פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.\" בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְסֹרָגִין, אוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסֹרָגִין? הָא כֵיצַד? רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ. כֵּיוָן שֶׁשָּמַע מֹשֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, (שמות לד,י) \"וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.\" אָמַר הַמָּקוֹם: חַס וְשָׁלוֹם, אֵין בְּיִשְׂרָאֵל רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן רָשָׁע! כַּשֵּׁם שֶׁמִּדַּת פֻּרְעָנוּת לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, כָּךְ מִדַּת הַטּוֹבָה לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ה) \"לָאֲלָפִים\". אִי לָאֲלָפִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט אֲלָפִים שְׁנַיִם, תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,ט) \"לְאֶלֶף דּוֹר\", דּוֹרִים לְאֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר.", + "(שמות כ,ה) [\"וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.\"] \"לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.\" \"לְאֹהֲבַי\", זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. \"וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי\", אֵלּוּ הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (שמות כ,ה) \"לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי\", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הַמִּצְווֹת: מַה לָּךְ יוֹצֵא לֵהָרֵג? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לָּךְ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף? עַל שֶׁקָּרִיתִי בַתּוֹרָה. מַה לָּךְ יוֹצֵא לִצָּלֵב? עַל שֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַמַּצָּה. מַה לָּךְ לוֹקֶה מֵאָה פַרְגֵּל?*פַרְגֵּל. flagellum: שוט. עַל שֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַלּוּלָב. וְאוֹמֵר: (זכריה יג,ו) \"אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי.\" הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לֵאָהֵב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם." + ], + [ + "(שמות כ,ו) [\"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\"] \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\". אַף שְׁבוּעַת שָׁוְא הָיְתָה בַכְּלָל. (ויקרא ה,ד) \"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ מִכְּלָלָהּ, וּמַחְמִיר עָלֶיהָ וּפוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן. וְכַשֵּׁם שֶׁהִיא פְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן, כָּךְ תְּהֵי פְטוּרָה מִן הַמַּכּוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ו) \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\" מִכְּלַל קָרְבָּן יָצָאת, מִכְּלַל מַכּוֹת לֹא יָצָאת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יב) \"וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר\", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע! וְשֶׁלֹּא יְקַבֵּל עָלָיו לְהִשָּׁבַע מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", עַד שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ לְהִשָּׁבַע, הֲרֵינִי לָךְ לֶאֱלֹהּ; מִשֶּׁקִּבַּלְתָּ עָלֶיךָ לְהִשָּׁבַע, הֲרֵינִי לָךְ לְדַיָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר \"כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\" אֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר \"לֹא יְנַקֶּה\", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות לד,ז) \"וְנַקֶּה\", וְאֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר \"וְנַקֶּה\", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר \"לֹא יְנַקֶּה\". הָא אֱמֹר מֵעַתָּה, מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים.", + "מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָלַךְ רַבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר לְלוֹדְקֵיָא.*לוֹדְקֵיָא. Laodicea: שם של כמה ערים בסוריה ובאסיה הקטנה. אָמַר לוֹ: רַבִּי! שָׁמַעְתָּ בְּאַרְבַּע חִלּוּקֵי כַפָּרָה, שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ויקרא טז,ל) \"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ישעיה כב,יד) \"אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁמִּיתָה מְכַפֶּרֶת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיִּסּוּרִין מְכַפְּרִין. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ אַרְבָּעָה כְתוּבִין אֵלּוּ? הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת 'עֲשֵׂה' וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים\". וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוַת 'לֹא תַעֲשֶׂה' וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לְכַפֵּר, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ויקרא טז,ל) \"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם\". הַמֵּזִיד עַל כְּרֵתוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין מַחְצָה, וְיִסּוּרִין מְכַפְּרִין מַחְצָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.\" מִי שֶׁנִּתְחַלַּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַיִּסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיוֹם הַמִּיתָה מְמָרֵק עִם הַיִּסּוּרִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ישעיה כב,יד) \"אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן\", וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א ג,יד) \"אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה\"; בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל בְּיוֹם הַמִּיתָה מִתְכַּפֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹּא יְכַפֵּר יוֹם מִיתָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (יחזקאל לז,יג) \"בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיּוֹם הַמִּיתָה מְכַפֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַעְלָן, הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת; מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַטָּן וְ\"לֹא תִּשָּׂא\" עִמָּהֶם, הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְאֵי זֶה הוּא מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַעְלָן? 'עֲשֵׂה' וְ'לֹא תַּעֲשֶׂה' חוּץ מִ\"לֹּא תִשָּׂא\"; מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַטָּן, דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כָּרֵת, וּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וְ\"לֹא תִּשָּׂא\" עִמָּהֶם.", + "(שמות כ,ז) [\"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\"] \"זָכוֹר\" (דברים ה,יא) וְ\"שָׁמוֹר\", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", (במדבר כח,יט) \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם\", שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְדִבּוּר אֶחָד. (ויקרא יח,טז) \"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה\", (דברים כה,ה) \"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ\", שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד. (דברים כב,יא) \"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז\", (דברים כב,יב) \"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ\", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סב,יב) \"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי, כִּי עֹז לֵאלֹהִים.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה כג,כט) \"הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ! נְאֻם יי, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע.\"", + "\"זָכוֹר\" וְ\"שָׁמוֹר\", \"זָכוֹר\", מִלְּפָנָיו וְ\"שָׁמוֹר\", מֵאַחֲרָיו. מִכָּן אָמָרוּ: מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. מָשָׁל לַזְּאֵב, שֶׁהוּא טוֹרֵד מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו.*טוֹרֵד: מגרש, מרחיק, מתוך שמפחדים ממנו.", + "אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן גָּרוֹן אוֹמֵר: \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\" תְּהֵי זוֹכְרוֹ מֶאֶחָד בַּשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִתְמַנָּה לָךְ חֵפֶץ יָפֶה, תְּהֵי מְתַקְּנוֹ לְשֵׁם שַׁבָּת!", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לֹא תְהֵי מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מוֹנִין, אֶלָּא תְּהֵי מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת.", + "\"לְקַדְּשׁוֹ\", לְקַדְּשׁוֹ בִבְרָכָה. מִכָּן אָמָרוּ: מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא קְדֻשָּׁה לַיּוֹם! קְדֻשָּׁה לַלַּיְלָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\". אֵין לִי אֶלָּא שַׁבָּת, יָמִים טוֹבִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ד) \"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.\"", + "(שמות כ,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" וְכִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲשׁוֹת כָּל מְלַאכְתּוֹ בְּשֵׁשֶׁת יָמִים? אֶלָּא שְׁבֹת כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתָּךְ עֲשׂוּיָה!", + "דָּבָר אַחֵר: שְׁבֹת מִמַּחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה! וְאוֹמֵר: (ישעיה נח,יג-יד) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ, וְדַבֵּר דָּבָר, אָז תִּתְעַנַּג עַל יי\".", + "(שמות כ,ט) [\"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.\"] \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טו) \"כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה!\" אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַיּוֹם, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַלַּיְלָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת\"? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בִּכְלַל אַזְהָרָה, דִּבְרֵי רַבִּי אַחַי בֵּרַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "\"אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵלּוּ קְטַנִּים. אַתָּה אוֹמֵר קְטַנִּים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גְדוֹלִים? אָמַרְתָּ, וַהֲלֹא כְבָר מֻזְהָרִים הֵן? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\"? אֵלּוּ קְטַנִּים.", + "\"וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ\", אֵלּוּ בְנֵי בְרִית. אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי בְרִית, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עֶבֶד עָרֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,יב) \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\", הֲרֵי עֶבֶד עָרֵל אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ\"? אֵלּוּ בְנֵי בְרִית.", + "\"וְגֵרְךָ\", זֶה גֵּר צֶדֶק. אַתָּה אוֹמֵר זֶה גֵּר צֶדֶק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר תּוֹשָׁב? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,יב) \"וְהַגֵּר\", הֲרֵי גֵּר תּוֹשָׁב אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֵרְךָ\"? זֶה גֵּר צֶדֶק.", + "(שמות כ,י) [\"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\"] \"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם\", מַגִּיד שֶׁהַיָּם שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.", + "\"וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\". וְכִי יֵשׁ לְפָנָיו יְגִיעָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,כח) \"הֲלוֹא יָדַעְתָּ, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יי, בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע\"! וְאוֹמֵר: (ישעיה מ,כט) \"נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים לג,ו) \"בִּדְבַר יי שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיָּנַח\"? אֶלָּא כִבְיָכֹל הִכְתִּיב עַל עַצְמוֹ שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בַּשְּׁבִיעִי. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָדָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: (איוב ה,ז) \"כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד\"!", + "\"עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\" בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְּקוֹשֵׁשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְּאוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בִמְאוֹר פָּנָיו שֶׁלָּאָדָם, \"עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\"" + ], + [ + "(שמות כ,יא) [\"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.\"] \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בִּדְבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר: (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ.\" בְּמַאֲכַל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ,ט) \"כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת\". אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", מִכָּל מָקוֹם. מַה כָּבוֹד, לֹא חָלַק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אַף מוֹרָא, לֹא תַחְלֹק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\". מַה שַּׁבָּת, לֹא חָלַק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה וטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אַף מוֹרָא, לֹא תַחְלֹק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.", + "רַבִּי אוֹמֵר: חָבִיב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁקַל כְּבוֹדָן כִּכְבוֹדוֹ, וּמוֹרָאָן כְּמוֹרָאוֹ וְקִלְלָתָן כְּקִלְלָתוֹ. כָּתוּב \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ\", הִקִּישׁ כִּבּוּד אָב וָאֵם לְכִבּוּד הַמָּקוֹם. כָּתוּב (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (דברים ו,יג) \"אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\". הִקִּישׁ מוֹרָא אָב וָאֵם לְמוֹרָא הַמָּקוֹם. כָּתוּב (שמות כא,יז) \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (ויקרא כד,טו) \"אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.\" הִקִּישׁ קִלְלַת אָב וָאֵם לְקִלְלַת הַמָּקוֹם.", + "בֹּא וּרְאֵה מַתַּן שְׂכָרָן: (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ\", (משלי ג,י) \"וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע\". (שמות כ,יא) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", (דברים ה,טו) \"לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ\". (דברים י,כ) \"אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\", (מלאכי ג,כ) \"וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה\".", + "(ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\". מָה אָמוּר בַּשַּׁבָּת? (ישעיה נח,יג-יד) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... אָז תִּתְעַנַּג עַל יי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשַׁדְּלַתּוּ בִּדְבָרִים, לְפִיכָךְ הִקְדִּים אֶת הָאָב לָאֵם בַּכִּבּוּד. וְגָלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם מִתְיָרֵא מֵאָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. לְפִיכָךְ הִקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב בַּמּוֹרָא. מָקוֹם שֶׁחִסֵּר, הִשְׁלִים, אוֹ כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הָיָה קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָזֶה.", + "\"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\". אִם כִּבַּדְתָּן, \"לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ\", אִם לֹא, יִקְצְרוּן יָמֶיךָ! שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן,*נוֹטָרִיקוֹן: notarikón: קצרנות. שֶׁכֵּן דִּבְרֵי תוֹרָה נִדְרָשִׁין מִכְּלַל הֵן, לָאו, וּמִכְּלַל לָאו, הֵן.", + "\"עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.\" מִכָּן אָמָרוּ: כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, אֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה מֻזְהָרִין עָלֶיהָ.", + "(שמות כ,יב) [\"לֹא תִרְצָח; לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב; לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\"] \"לֹא תִרְצָח\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\", עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִרְצָח\".", + "\"לֹא תִנְאָף\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,י) \"מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִנְאָף\".", + "\"לֹא תִגְנֹב\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,טז) \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\". הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ. אַתָּה אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, אוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יא) \"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ\", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ.", + "אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ? אָמַרְתָּ, צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? [בִּנְפָשׁוֹת. אַף כָּן בִּנְפָשׁוֹת.]*הושלם על פי מדרש תנאים לדברים ה, יז.", + "וְעוֹד אָמַרְתָּ, שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ בָּעִנְיָן: שְׁתַּיִם מְפֹרָשׁוֹת וְאַחַת סְתוּמָה, נִלְמַד הַסְּתוּמָה מִן הַמְּפֹרָשׁוֹת: מַה מְּפֹרָשׁוֹת, מִצְווֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, אַף הַסְּתוּמָה, מִצְוָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן.", + "\"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יט,יט) \"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\"", + "כֵּיצַד נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת? חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. כָּתוּב בָּזֶה \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִרְצָח\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְמַעֵט בַּדְּמוּת.", + "מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, וְהֶעֱמִיד לוֹ אִיקוֹנִיּוֹת,*אִיקוֹנִיּוֹת. eikónion: תמונה, צלם. וְעָשׂוּ לוֹ צְלָמִים, וְטָבְעוּ לוֹ מַטְבְּעוֹת. לְאַחַר זְמַן, כָּפוּ לוֹ אִיקוֹנוֹתָיו, שִׁבְּרוּ לוֹ צְלָמָיו,*כָּפוּ: הפכו. וּבִטְּלוּ לוֹ מַטְבְּעוֹתָיו, וּמִעֲטוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ. כָּךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְמַעֵט בַּדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.\"", + "כָּתוּב \"לֹא יִהְיֶה לְךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִנְאָף\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְנָאֵף מֵאַחַר הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,לב) \"הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים.\" וְאוֹמֵר: (הושע ג,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת, כְּאַהֲבַת יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.\"*אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים: עוגות צימוקים. פירוש אחר: גביעי יין.", + "כָּתוּב \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִגְנֹב\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא גּוֹנֵב, סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ז,ט) \"הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר\". וְכָתוּב: (הושע ד,ב) \"אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף\".", + "כָּתוּב \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כְּאִלּוּ מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה, וְלֹא נָח בַּשְּׁבִיעִי. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה וְנָח בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,יב) \"וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם יי, וַאֲנִי אֵל.\"", + "כָּתוּב \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תַחְמֹד\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חוֹמֵד, סוֹף שֶׁהוּא מוֹלִיד בֵּן שֶׁהוּא מְקַלֵּל לְאָבִיו, וּמְכַבֵּד לְמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו. לְכָךְ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,יח) \"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יי אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ד,ה) \"שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה\". וְאוֹמֵר: (שיר השירים ה,יד) \"יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ\".", + "(שמות כ,יג) [\"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ, וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.\"] \"לֹא תַחְמֹד\". רַבִּי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"לֹא תַחְמֹד\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים ה,יז) \"לֹא תִתְאַוֶּה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַלָּלוּ? הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לָעוֹקֵף מֵאַחַר הַמְּנָאֵף.*עוֹקֵף: גורם בעורמה.", + "\"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ\", כְּלָל; \"וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ\", פְּרָט; כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? הֲרֵי אָמַרְתָּ לָאו, אֶלָּא חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה. אוֹ מַה פְּרָט מְפֹרָשׁ בִּנְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: עַל כָּרְחָךְ כָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה,יז) \"שָׂדֵהוּ\", מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה, אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה. אוֹ מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא בִּרְשׁוּתָךְ אֶלָּא לִרְצוֹן בְּעָלִים, אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא בִּרְשׁוּתָךְ, אֶלָּא לִרְצוֹן בְּעָלִים. יָצָא שֶׁאַתְּ חוֹמֵד בִּתּוֹ לִבְנָךְ, אוֹ בְנוֹ לְבִתָּךְ, אוֹ אֲפִלּוּ חוֹמֵד בִּדְבָרִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,כה) \"לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ\". מַה לְּהַלָּן, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, אַף כָּן, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה." + ], + [ + "(שמות כ,יד) [\"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.\"] \"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת\". רוֹאִין אֶת הַנִּרְאֶה וְשׁוֹמְעִין אֶת הַנִּשְׁמָע. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין אֶת הַנִּרְאֶה. רוֹאִין דִּבֵּר שֶׁלָּאֵשׁ יוֹצֵא מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְנֶחְצָב עַל הַלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ז) \"קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.\"", + "\"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת\", קוֹל קוֹלֵי קוֹלוֹת וְלַפִּיד לַפִּידֵי לַפִּידִים. וְכַמָּה קוֹלוֹת הָיוּ, וְכַמָּה לַפִּידִים הָיוּ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַשְׁמִיעִין אֶת הָאָדָם לְפִי כֹחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ד) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר וּמְפָרְשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,י) \"יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ\",*יְבוֹנְנֵהוּ: יתן בו בינה. שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא, הָיוּ מְפָרְשִׁים אוֹתוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן סוֹמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יד) \"וְכָל הָעָם רֹאִים\"; מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן אִלְּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,י) \"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו\"; מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן חֵרְשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן חִגְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,יח) \"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.\" וּמְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן טִפְּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לה) \"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁהֶרְאָה הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ גֵּיהִנָּם וּמַתַּן תּוֹרָה וּקְרִיעַת יַם סוּף? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,יז) \"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה, וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.\" וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן\", זֶה גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ט) \"וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם.\" \"וְלַפִּיד אֵשׁ\", זֶה מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם\". (בראשית טו,יז) \"אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה\", זֶה קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\".", + "הֶרְאָהוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסֵדֶר קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ט) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת,*מְשֻׁלֶּשֶׁת: בת שלוש שנים, כלומר בשנתה השלישית. פירוש אחר: שלישית לבטן. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, וְתֹר וְגוֹזָל.\"", + "הֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁעְבֵּד אֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,יב) \"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.\" \"אֵימָה\", זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל; \"חֲשֵׁכָה\", זוֹ מַלְכוּת מָדַי; \"גְדֹלָה\", זוֹ מַלְכוּת יָוָן; \"נֹפֶלֶת\", זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית. וְיֵשׁ מַחְלִיפִין בַּדָּבָר: \"נֹפֶלֶת עָלָיו\", זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כא,ט) \"נָפְלָה בָּבֶל\"; \"גְדֹלָה\", זוֹ מַלְכוּת מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ג,ז) \"גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ\"; \"חֲשֵׁכָה\", זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהֶחְשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בְּתַעְנִית; \"אֵימָה\", זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ז,ז)** נוֹרָאָה וְאֵימְתָנִית וַחֲזָקָה מְאוֹד. \"דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה\".", + "\"וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ\". אֵין נוּעַ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא זִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,כ) \"נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ\".", + "\"וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק\", חוּץ מִשְּׁנֵים עָשָׂר מִיל. מַגִּיד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְתָּעִים לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְחוֹזְרִין לִפְנֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, עֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה מִיל עַל כָּל דִּבֵּר וְדִבֵּר. נִמְצְאוּ מְהַלְּכִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים מִיל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רְדוּ וְסַיְּעוּ אֶת אֲחֵיכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,יג) \"מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן\",*מַלְכֵי צְבָאוֹת. בכתבי יד אוקספורד ומינכן: מלאכי צבאות. יִדֹּדוּן בַּהֲלִיָכה, יִדֹּדוּן בַּחֲזִירָה. וְלֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,ו) \"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַי אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁלְהָבִין מֵחֲמַת הָאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָן, אָמַר הַמָּקוֹם לַעֲנָנֵי כָבוֹד: הַזִּילוּ טַל חַיִּים עַל בָּנַי! שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,ט) \"אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים, זֶה סִינַי, מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר (תהלים סח,י) \"גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים\". אֵימָתַי נֶעֱשָׂה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה? בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה נָאָה שֶׁבָּאֻמּוֹת, וּמְכַבֶּדֶת אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,יג) \"וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל.\" וְאֵין שָׁלָל אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיט,קסב) \"שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.\"", + "(שמות כ,טו) \"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת.\" מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם כֹּחַ לְקַבֵּל יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כב) \"אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יי אֱלֹהֵינוּ עוֹד, וָמָתְנוּ.\" אֶלָּא, (דברים ה,כד) \"קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע!\" מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיד הַמָּקוֹם מֵהֶן נְבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח,יח) \"נָבִיא אָקִים לָהֶם\". נָבִיא עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁקִּדְּמוּ הֵם בִּזְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כח) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָי: הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ!\" אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר כז,ו) \"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת\". (במדבר לו,ה) \"כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים.\" אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כ) \"וַיֹּאמֶר יי: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ!\" עֲתִידִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרָיו!", + "(דברים ה,כט) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה\", אִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר מַלְאַךְ הַמָּוֶת, הָיִיתִי מַעֲבִירוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: עַל תְּנַי. כָּךְ עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, עַל תְּנַי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,ו) \"אֲנִי אָמַרְתִּי: אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם!\" חִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם, (תהלים פב,ז) \"אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ!\"", + "(שמות כ,טז) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ!\" הֲרֵי מֹשֶׁה מְזָרְזָן, לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, הֵיאָךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְפַיֵּס כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְכָל אוֹתָן הָרְבָבוֹת. עָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (קהלת ז,יט) \"הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים\".", + "\"כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם\". בִּשְׁבִיל לְגַדֵּל אֶתְכֶם בֵּין הָאֻמּוֹת. \"בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם\". זוֹ בּוּשָׁה. סִימָן טוֹב בָּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְשָׁן. \"לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.\" מַגִּיד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ו,טו) \"הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ! גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ, לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ, אָמַר יי.\"", + "(שמות כ,יז) [\"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק\", אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. מַגִּיד שֶׁהָיָה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,מט) \"וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן, מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים\", שְׁנֵים עָשָׂר מִיל.", + "\"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\". מִי גָּרַם לוֹ? עַנְוְתָנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,ג) \"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עָנָו, סוֹפוֹ לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה עִם בְּנֵי אָדָם בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נז,טו) \"כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן\", אֶת מִי? \"וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ\", וְאוֹמֵר: (ישעיה סא,א) \"רוּחַ אֲדֹנָי יי עָלָי, יַעַן מָשַׁח יי אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.\"*פְּקַח קוֹחַ: שחרור. וְאוֹמֵר: (ישעיה סו,ב) \"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה, נְאֻם יי, וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ, וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.\" וְאוֹמֵר: (תהלים נא,יט) \"זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה\".", + "וְכָל מִי שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב, גּוֹרֵם לְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וּלְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קא,ה) \"גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל.\" וְכָל גְּבַהּ לֵב קָרוּי תּוֹעֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טז,ה) \"תּוֹעֲבַת יי כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה.\" עֲבוֹדָה זָרָה קְרוּיָה תּוֹעֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כו) \"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ\". כַּשֵּׁם שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב, גּוֹרֵם לְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וּלְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה.", + "\"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\" לִפְנִים מִשָּׁלֹשׁ מְחִיצוֹת: (דברים ד,יא) \"חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל\". \"חֹשֶׁךְ\", מִבַּחוּץ, \"עָנָן\", מִבִּפְנִים, \"וַעֲרָפֶל\", מִלִּפְנֵי וְלִפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\".", + "(שמות כ,יח) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" בַּלָּשׁוֹן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, בּוֹ תְדַבֵּר אֶל בָּנַי, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.", + "\"אַתֶּם רְאִיתֶם\". הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁאָדָם רוֹאֶה וּבֵין שֶׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ: שֶׁכְּשֶׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק, אֲבָל כָּן, \"אַתֶּם רְאִיתֶם\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (שמות כ,יח) \"אַתֶּם רְאִיתֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (תהלים קלח,ד) \"יוֹדוּךָ יי כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ.\" יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁשָּׁמְעוּ, כָּךְ רָאוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַתֶּם רְאִיתֶם\", לֹא רָאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם.", + "\"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? הִכְרִיעַ: (דברים ד,לו) \"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר\", מְלַמֵּד שֶׁהִרְכִּין הַמָּקוֹם שְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים עַל רֹאשׁ הָהָר, וְדִבֵּר עִמָּהֶן מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לו) \"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יח,י) \"וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו.\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ. אָמַרְתָּ, וּמָה אֶחָד מִשַּׁמָּשֵׁי שַׁמָּשִׁין, הֲרֵי הוּא בִמְקוֹמוֹ וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם." + ], + [ + "(שמות כ,יט) [\"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף, וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\"] \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא תַעֲשׂוּן דְּמוּת שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם. לֹא דְּמוּת מַלְאָכִים, וְלֹא דְּמוּת כְּרוּבִים, וְלֹא דְּמוּת אוֹפַנִּים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה כְמִין דְּמוּת וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\". וְאוֹמֵר: (דברים ד,טו) \"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\", שֶׁלֹּא תְנַהֲגוּ בִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מְנַהֲגִין בְּיִרְאוֹתֵיהֶן, שֶׁכְּשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, הֵם מְכַבְּדִין אֶת אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק א,טז) \"עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ,*חֶרְמוֹ, מִכְמַרְתּוֹ: רשת הציד שלו, כינוי לאליליו. כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה.\" וּכְשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עֲלֵיהֶן, הֵם מְקַלְּלִין אֶת אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ח,כא) \"וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו\". אֲבָל אַתֶּם, אִם הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַטּוֹבָה, תְּנוּ הוֹדָיָה! הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַיִּסּוּרִין, תְּנוּ הוֹדָיָה! וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תְּהִלִּים קטז,יג;ג-ד) \"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא.\" \"צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא\". וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר: (איוב א,כא) \"יי נָתַן וַיי לָקָח, יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ\", עַל מִדַּת הַטּוֹב וְעַל מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת. וּמָה אִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ? (איוב ב,ט) \"עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת!\" וּמַה הוּא אוֹמֵר לָהּ? (איוב ב,י) \"כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי! גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.\"", + "אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהָיוּ כְעוּרִין בְּטוֹבָה, וּכְשֶׁבָּאת עֲלֵיהֶן הַפֻּרְעָנוּת, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן עַל כָּרְחָן. אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהָיוּ כְעוּרִין בְּטוֹבָה, וּכְשֶׁבָּאת עֲלֵיהֶן הַפֻּרְעָנוּת, קִבְּלוּ אוֹתָהּ עַל כָּרְחָן. וַאֲנוּ, שֶׁהָיִינוּ נָאִים בַּטּוֹבָה, לֹא נְהֵי נָאִים בַּפֻּרְעָנוּת? זֶה הוּא שֶׁאָמַר לָהּ: \"כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי! גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?\"", + "וְעוֹד, שֶׁיְּהֵי אָדָם שָׂמֵחַ בַּיִּסּוּרִין יוֹתֵר מֵהַטּוֹבָה, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם עוֹמֵד בַּטּוֹבָה כָּל יָמָיו, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. וּמִי מוֹחֵל לוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (משלי ג,יא) \"מוּסַר יי, בְּנִי, אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ!\"*תָּקֹץ: תזלזל. מִפְּנֵי מָה? (משלי ג, יב) \"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב, יי יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּלְמֹד, מִי גָּרַם לְבֵן זֶה לְרַצּוֹת אֶת הָאָב? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: (דברים ח,ה) \"וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" יְהִי לִבָּךְ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׁיתָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ הֵבֵאתִי עָלֶיךָ אֶת הַיִּסּוּרִין.", + "רַבִּי יוֹסֵה בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲבִיבִין הֵן יִסּוּרִין, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם חָל עַל מִי שֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\"", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: חֲבִיבִין הֵן יִסּוּרִין, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לָאָרֶץ, כָּךְ כְּרוּתָה לַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" וְכָתוּב: (דברים ח,ז) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה\".", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין, שֶׁשָּׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִתְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְאַוִּין לָהֶן, וְלֹא נִתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא בִּיסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א,ב) \"לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים צד,יב) \"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.\" אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" וְאוֹמֵר: (דברים ח,ז) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה\". הָעוֹלָם הַבָּא מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י,כג) \"כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.\" אָמַרְתָּ, אֵי זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת מְרַצִּין, כָּךְ יִסּוּרִין מְרַצִּין. בַּקָּרְבָּנוֹת מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא א,ד) \"וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.\" בַּיִּסּוּרִין מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא כו,מג) \"וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם\". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַיִּסּוּרִין מְרַצִּין יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת. מִפְּנֵי מָה? שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בְּמָמוֹן, וְהַיִּסּוּרִין בַּגּוּף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (איוב ב,ד) \"עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ, יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ.\"", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חוֹלֶה, וְנִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָה. נֶעֱנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִגַּלְגַּל חַמָּה! שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵאִיר, וְאַתָּה הֵאַרְתָּ לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא! נֶעֱנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִיּוֹם הַגְּשָׁמִים! גְּשָׁמִים נוֹתְנִין חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה נָתַתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא! נֶעֱנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וָאֵם! שֶׁאָב וָאֵם מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל אַתָּה הֱבֵאתָנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא!", + "נֶעֱנָה רַבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר: רַבִּי! חֲבִיבִין יִסּוּרִין! אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְתַלְמִידָיו: סַמְּכוּנִי! יָשַׁב לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ: אֱמֹר, עֲקִיבָה! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים ב לג,א-ב) \"בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יי, כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יי מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (משלי כה,א) \"גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.\" וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתָּךְ, שֵׁחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לִמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְלִמְנַשֶּׁה בְנוֹ לֹא לִמְּדוֹ תוֹרָה? אֶלָּא אֱמֹר מֵעַתָּה, שֶׁכָּל תַּלְמוּד שֶׁלִּמְּדוֹ וְכָל עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ, לֹא הוֹאִיל לוֹ כְלוּם. וּמַה הוֹאִיל לוֹ? הֱוֵה אוֹמֵר, יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב לג,י-יד) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ. וַיָּבֵא יי עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים,*חֹחִים: קרסים. פירוש אחר: טבעות לאף. וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם,*נְחֻשְׁתַּיִם: עזיקים עשוים נחושת. וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה. וּכְהָצֵר לוֹ, חִלָּה אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ\".", + "\"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כה,יח) \"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב\". אָמַר, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אַרְבָּעָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" אִם הוֹסַפְתָּ עַל שְׁנַיִם, הֲרֵי הֵם כֵּאלֹהֵי זָהָב.", + "\"אֱלֹהֵי כֶסֶף\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"אֱלֹהֵי זָהָב\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\"? וַהֲלֹא מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בוֹ, אָסַרְנוּ בוֹ? מַה שֶּׁאָסַרְנוּ בוֹ, דִּין הוּא שֶׁנֶּאֱסֹר בּוֹ, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\"? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ, כָּל כְּלֵי בֵית עוֹלָמִים, שֶׁאִם אֵין לָהֶם שֶׁלַּזָּהָב, הֵן עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלַּכֶּסֶף, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שְׁנַיִם כְּרֻבִים כֵּן! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\", הָא אִם שִׁנִּיתֶן מִשֶּׁלַּזָּהָב, הֲרֵי הֵן כֵּאלֹהֵי כֶסֶף.", + "\"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְנָתְנָה תוֹרָה רְשׁוּת לַעֲשׁוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,יט) \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה לַנּוֹי, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂין בַּמְּדִינוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם!\"" + ], + [ + "(שמות כ,כ) [\"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.\"] \"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי\", מִזְבֵּחַ מְיֻחָד לִי, שֶׁלֹּא תִּבְנֵהוּ מִתְּחִלָּה לְשׁוּם אַחֵר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁלֹּא תִבְנֵהוּ עַל גַּבֵּי כִפִּין,*כִּפִּין: מרחב מקורה בקימורים. וְלֹא עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ חָלוּל בָּאֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כז,י) \"נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ\".*נְבוּב לֻחֹת: חלול באמצע, בין לוחות העץ של דפנות המזבח. מילאו את החלל באדמה כשחנו.", + "אִיסֵי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר: מִזְבַּח נְחֹשֶׁת מָלֵא אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח,סד) \"כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יי, קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה\". וְכִי קָטוֹן הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (מלכים א ג,ד) \"אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"קָטֹן\"? אֶלָּא בַיּוֹם שֶׁנִּבְנָה זֶה, נִגְנַז זֶה.", + "\"וְזָבַחְתָּ עָלָיו\". \"עָלָיו\", כְּנֶגְדּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר \"עָלָיו\", כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ \"עָלָיו\" כִּשְׁמוּעוֹ? וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם צְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְכַפָּרָה, כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה, רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְכַפָּרָה, דִּין הוּא שֶׁיֻּכְשַׁר לִשְׁחִיטָה! וַהֲרֵי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא כָשֵׁר לְכַפָּרָה וְאֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, הוּא יוֹכִיחַ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָשֵׁר לְכַפָּרָה, לֹא יֻכְשַׁר לִשְׁחִיטָה. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁאֵינוֹ לֹא מַתִּיר וְלֹא מַכְשִׁיר, וְאֵינוֹ גּוֹמֵר אֶת הַכַּפָּרָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, תֹּאמַר בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא מַתִּיר וּמַכְשִׁיר וְגוֹמֵר אֶת הַכַּפָּרָה, לְפִיכָךְ יְהֵי כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יב,כז) \"וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ, הַבָּשָׂר וְהַדָּם, עַל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ\". הַבָּשָׂר וְהַדָּם בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף לִשְׁחֹט בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הַכָּתוּב מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ\" וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים יב,כז) \"וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין?", + "רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ לַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן, וּמֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ לַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא צְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, שְׁאָר כָּל צְפוֹן הָעֲזָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יד,יג) \"וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה, בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ\", אֶלָּא לְהַכְשִׁיר בּוֹ כָּל רוּחַ צְפוֹנִית.", + "\"וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ\", אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה וּשְׁלָמִים; וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יד,יג) \"כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"קֹדֶשׁ\" וָ\"קֳדָשִׁים\", אֶלָּא לְהַכְשִׁיר בּוֹ אֶת שְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים. אֵין לִי אֶלָּא חַטָּאת וְעוֹלֶה וּשְׁלָמִים; וּשְׁאָר כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ\". מַשְׁמָע מֵבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים וְאֶת הַחֻלִּין! אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בַּקֳּדָשִׁים.", + "\"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.\" וְהֵיכָן אֲנִי נִגְלָה אֵלֶיךָ? בְּבֵית הַבְּחִירָה. אַף אַתְּ, לֹא תְהֵי מַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אֶלָּא בְּבֵית הַבְּחִירָה. מִכָּן אָמָרוּ: שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אָסוּר לְהֵאָמֵר בַּגְּבוּלִין.*בַּגְּבוּלִין: כל מקום שהוא מחוץ להר הבית.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם תָּבֹא לְבֵיתִי, אָבֹא לְבֵיתָךְ, וְאִם לֹא תָּבֹא לְבֵיתִי, אַף אֲנִי לְבֵיתָךְ לֹא אָבֹא! מָקוֹם שֶׁלִּבִּי אוֹהֵב, שָׁם רַגְלַי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי! מִכָּן אָמָרוּ: כָּל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א) \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\". וּמְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנִין? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א) \"בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.\" וּמְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,טז) \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ\". וּמְנַיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ\".", + "(שמות כ,כא) [\"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\"] \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל \"אִם\" וְ\"אִם\" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה: (ויקרא ב,יד) \"וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כב,כד) \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,י) \"וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.*הַעֲבֵט: לקיחת עבוט, משכון מן הלווה, על ידי המלווה, כדי להבטיח שיחזיר הלווה את חובו.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים כו,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים\"? אֶלָּא אִם רָצָה לַעֲשׁוֹת שֶׁלָּאֲבָנִים, יַעֲשֶׂה, שֶׁלַּלְּבֵנִים, יַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הֶחָמוּר, אִם רָצָה לְשַׁנּוֹת, יְשַׁנֶּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים.", + "\"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\". אֵין גָּזִית אֶלָּא גְּזוּזוֹת שֶׁהוּנַף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁבָּנָה בוֹ שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּזוּזוֹת שֶׁהֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, הַמִּזְבֵּחַ כֻּלּוֹ פָּסוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\", הֵן פְּסוּלוֹת, וּשְׁאָר כָּל הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר.", + "\"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\". בּוֹ אֵין אַתְּ בּוֹנֶה גָּזִית, אֲבָל אַתְּ בּוֹנֶה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים גָּזִית. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הַקַּל, אָסוּר לִבְנוֹת בּוֹ גָּזִית, הַהֵיכָל וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים חֲמוּרִין, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵי אָסוּר לִבְנוֹת בָּהֶן גָּזִית! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\", בּוֹ אֵין אַתְּ בּוֹנֶה גָּזִית, אֲבָל אַתְּ בּוֹנֶה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים גָּזִית. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: (מלכים א ו,ז) \"וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן, כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ\"? בַּבַּיִת אֵינוֹ נִשְׁמָע, אֲבָל בַּחוּץ, הוּא נִשְׁמָע.", + "\"כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁלָּאָדָם, וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁלָּאָדָם. אֵינוֹ דִין שֶׁיָּנִיף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ.", + "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים כז,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", אֲבָנִים שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁהֵן מְטִילוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַקֹּדֶשׁ (דברים כז,ה) \"לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל\", הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִישׁ, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין עִיר לְעִיר, בֵּין אֻמָּה לְאֻמָּה, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין מֶמְשָׁלָה לְמֶמְשָׁלָה, עַל אַחַת כַּמָּה כַּמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻרְעָנוּת!", + "(שמות כ,כב) [\"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\"] \"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי\". מִכָּן אָמָרוּ: עָשָׂה כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, אֵין לִי אֶלָּא עֲלִיָּה; יְרִידָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\" הָא לֹא עֲלִיָּה וְלֹא יְרִידָה גָּרְמָה, אֶלָּא כִּסּוּי גָּרַם.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! הֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כח,מב) \"וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה, מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו\"? שֶׁלֹּא יִפְסַע בּוֹ פְּסִיעָה גַּסָּה, אֶלָּא גּוּדָל בְּצַד עָקֵב, וְעָקֵב בְּצַד גּוּדָל.", + "\"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\" עָלָיו אֵין אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה גַסָּה, אֲבָל אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה גַסָּה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הַקַּל, אָסוּר לִפְסֹעַ בּוֹ פְּסִיעָה יְתֵרָה, הַהֵיכָל וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים הַחֲמוּרִין, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא אָסוּר לִפְסֹעַ בָּהֶן פְּסִיעָה יְתֵרָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו\", בּוֹ אֵין אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה יְתֵרָה, אֲבָל אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה יְתֵרָה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם אֲבָנִים, שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לֹא לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, אָמַר הַמָּקוֹם, לֹא תִּנְהֹג בָּהֶן בְּבִזָּיוֹן, חֲבֵרָךְ, שֶׁהוּא בִדְמוּתוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּנְהֹג בּוֹ בְּבִזָּיוֹן.", + "(שמות כ,כב-כא,א) \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים\", נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁסַּנְהֶדְרִין בְּצַד מִזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ב,כח) \"וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יי, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי." + ] + ], + "Tractate Nezikin": [ + [ + "(שמות כא,א) \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵלּוּ מוֹסִיפִין עַל הָעֶלְיוֹנִים: מָה עֶלְיוֹנִים מִסִּינַי, אַף תַּחְתּוֹנִים מִסִּינַי.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (במקומות רבים) \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם\", אֵין לִי אֶלָּא פַּעַם אַחַת! מְנַיִן שְׁנֵה וְשַׁלֵּשׁ וְרַבֵּעַ עַד שֶׁיִּלְמְדוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים לא,יט) \"וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". יָכֹל לְמֵדִין וְלֹא שׁוֹנִין? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים לא,יט) \"שִׂימָהּ בְּפִיהֶם\". יָכֹל שׁוֹנִין וְלֹא יוֹדְעִין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.\" עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לה) \"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת\".", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", בְּמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כה) \"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: הֲרֵי הַגּוֹיִם שֶׁדָּנוּ כְדִינֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהוּ דִינֵיהֶן קַיָּמִין! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", אַתְּ דָּן אֶת שֶׁלָּהֵן, וְהֵן אֵינָן דָּנִין אֶת שֶׁלָּךְ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: גֵּט הַמְעֻשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר, בַּגּוֹיִם, פָּסוּל,*גֵּט הַמְעֻשֶּׂה: גט שלחצו את הבעל לתת, בניגוד לרצונו הראשון. אֲבָל גּוֹיִם חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לָךְ!", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מָה רָאוּ דִּינִין לִקְדֹּם לְכָל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁכְּשֶׁהַדִּין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶן; נִתְפַּסַּק לָהֶם דִּין, נֶעֱשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן. וְכֵן יִתְרוֹ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה: (שמות יח,כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\"", + "(שמות כא,ב) [\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\"] \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\". בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן. אַתָּה אוֹמֵר בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כה,לט) \"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ\", הֲרֵי מוֹכֵר עַצְמוֹ אָמוּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\"? בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן.", + "\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\". בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעַבְדּוֹ שֶׁלְּעִבְרִי? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה, לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ\"? בַּנִּלְקָח מִן הַגּוֹי, אֲבָל בַּנִּלְקָח מִיִּשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁיְּהֵי עוֹבֵד שֵׁשׁ וְיֵצֵא בַשְּׁבִיעִית! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"הָעִבְרִי\", שֶׁהֲרֵי כְּבַר נֶאֱמַר \"אָחִיךָ\"!", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָעִבְרִי\"? מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"עִבְרִי\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"עִבְרִי\"; מָה \"עִבְרִי\" הָאָמוּר לְהַלָּן, בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"עִבְרִי\" הָאָמוּר כָּן, בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (שמות ה,ג) \"וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ\". (בראשית יד,יג) \"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי\".", + "\"עֶבֶד\". יָכֹל תִּקְרָאֶנּוּ 'עֶבֶד' לְשׁוּם בִּזָּיוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\", עַל כָּרְחוֹ הַכָּתוּב קְרָאוֹ 'עֶבֶד'.", + "\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא אֶת הַגֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד, הַגֵּר לֹא יַעֲבֹד? אִם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד שֵׁשׁ, אַף הַגֵּר יַעֲבֹד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אָמַרְתָּ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן: מָה יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד שֵׁשׁ, אַף הַגֵּר יַעֲבֹד שֵׁשׁ. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כב,ב) \"אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהוּא עוֹבֵד שֵׁשׁ, וְיוֹצֵא בַשְּׁבִיעִית.", + "\"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל עֲבוֹדָה בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,לט) \"לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד.\" מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יִרְחֹץ לוֹ רַגְלָיו, וְלֹא יִנְעֹל לוֹ סַנְדַּלָּיו, וְלֹא יִטֹּל לְפָנָיו כֵּלִים לְבֵית הַמַּרְחֵץ, וְלֹא יִסְמֹךְ לוֹ בְמָתְנָיו כֵּיוָן שֶׁעוֹלֶה בַמַּעֲלֶה, וְלֹא יִטְּלֶנּוּ לֹא בְפוֹרֵיוֹן*פוֹרֵיוֹן. phoreîon: אפיריון, כיסא נישא. וְלֹא בְלֶקְטִיקָא,*לֶקְטִיקָא. lectica: אפיריון, כיסא נישא. כְּדֶרֶךְ שֶׁעֲבָדִים עוֹשִׂין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,מו) \"וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.\" אֲבָל בִּבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ, רַשַּׁי.", + "\"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בִּזָּיוֹן, בֵּין עֲבוֹדָה שֶׁאֵין בָּהּ בִּזָּיוֹן! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מ) \"כְּשָׂכִיר\". מַה שָּׂכִיר, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ, אַף עֶבֶד עִבְרִי, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יוֹשִׁיבֶנּוּ רַבּוֹ בְּאֻמָּנוּת שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לָרַבִּים, כְּגוֹן חַיָּט, בַּלָּן, סַפָּר, טַבָּח, נַחְתּוֹם.*בַּלָּן: מטפל בבית מרחץ. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אִם הָיַת אֻמָּנוּתוֹ מְיֻחֶדֶת לְכָךְ, יַעֲשֶׂה, אֲבָל רַבּוֹ לֹא יְשַׁנֶּה עָלָיו.", + "(ויקרא כה,מ) \"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב\". מַה שָּׂכִיר עוֹבֵד בַּיּוֹם וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּלַּיְלָה, אַף עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד בַּיּוֹם וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּלַּיְלָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי אֻמָּנוּתוֹ.", + "\"וּבַשְּׁבִעִת\", שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה. אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה, אוֹ שְׁבִיעִית לַשָּׁנִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה וְלֹא שְׁבִיעִית לַשָּׁנִים.", + "\"יֵצֵא לַחָפְשִׁי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טו,יג) \"וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֵצֵא לַחָפְשִׁי\". אוֹ יִתֵּן לוֹ מָעוֹת וְיֵצֵא! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\"", + "(שמות כא,ג) [\"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.\"] \"אִם בְּגַפּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ד) \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", אִם בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים נִכְנַס,*רָאשֵׁי אֵבָרִים: קצות האיברים של הגוף, כמו ראשי אצבעות, אוזניים, אף, שאם הושחתו על ידי בעליו של עבד כנעני, הוא יוצא לחפשי כמו בשן ועין. בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים יֵצֵא.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ז) \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים. אַתָּה אוֹמֵר \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים, אוֹ לֹא תֵצֵא בַשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים יוֹצְאִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" מַגִּיד שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ. בַּיּוֹבֵל מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מב) \"כִּי עֲבָדַי הֵם\", מִכָּל מָקוֹם. הָא, אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים.", + "אֵין לִי אֶלָּא עִבְרִיָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה אִם עִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצָא בְסִימָנִין, אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְסִימָנִין, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! כג. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעִבְרִיָּה, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל הַגְּנֵבָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, תֹּאמַר בָּעִבְרִי שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבָתוֹ, לְפִיכָךְ יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי אֵינוֹ יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "\"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא\". בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְנַעֲנִית? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ד) \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", הֲרֵי כְנַעֲנִית אֲמוּרָה. הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא\"? בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.\" רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי מִי הֵבִיאָהּ, שֶׁהַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ\"? מַגִּיד שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.", + "וּבִמְזוֹנוֹת בָּנָיו מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,מא) \"וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ\". מִכְּלַל יְצִיאָה אַתְּ לָמֵד עַל כְּנִיסָה. אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִשְׁתּוֹ\", לְהוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שֶׁאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ. \"עִמּוֹ\", לְהוֹצִיא אֲרוּסָה שֶׁאֵינָהּ עִמּוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,ד) [\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת, הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.\"] \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ג) \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", אִשָּׁה מְיֻחֶדֶת לוֹ, שֶׁלֹּא תְהֵי כְשִׁפְחַת הֶבְקֵר.*הֶבְקֵר=הפקר. שפחה כנענית שנותנים לעבד כנעני לבת זוג אינה קשורה אישית אליו ואפשר להעבירה לעבד אחר.", + "\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעִבְרִית? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\", הָא בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְיָלְדָה לוֹ בָנִים\", אֵין לִי אֶלָּא בָּנִים אוֹ בָנוֹת, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וְיָלְדָה לוֹ\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הָרַב שֶׁבָּא עַל שִׁפְּחָתוֹ, שֶׁיְּלָדֶיהָ עֲבָדִים.", + "\"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? מַגִּיד שֶׁיְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ. אֵין לִי אֶלָּא שִׁפְחָה שֶׁיְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, נָכְרִית מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מָה אִם שִפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם, וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, אַף כָּל שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם, וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה וֶלֶד שִׁפְחָה נָכְרִית.", + "\"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.\" מַגִּיד, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא אָמָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִן בֶּן יִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִן הָעֶבֶד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,מה) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\" הִקִּישׁ עֶבֶד לְאָמָה וְאָמָה לְעֶבֶד: מָה אָמָה אֵינָהּ צְרִיכָה מִבֶּן יִשְׂרָאֵל גֵּט, אַף בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ צְרִיכָה מִן הָעֶבֶד גֵּט.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", אֵין לִי אֶלָּא עוֹבֵד שֵׁשׁ שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה; נִרְצָע מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ\", לְהָבִיא אֶת הַנִּרְצָע.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה, אִם הָעוֹבֵד שֵׁשׁ שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, נִרְצָע, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּנְהֹג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה?", + "(שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", לְהָבִיא אֶת הַחוֹלֶה. מַשְׁמָע, מֵבִיא אֶת הַחוֹלֶה וּמֵבִיא אֶת הַבּוֹרֵחַ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בָּרָאוּי לַעֲבֹד.", + "(שמות כא,ה) [\"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי!\"] \"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד\". מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִרְצָע עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁנֵי פְעָמִים.", + "\"אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי\". אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים; אֵין לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,טז) \"וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ: לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ! כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" מִכָּן אָמָרוּ: לְעוֹלָם אֵינוֹ נִרְצָע, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים.", + "\"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי!\" אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אוֹהֲבוֹ, שֶׁנִּתְבָּרְכוּ נְכָסִים עַל יָדוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: (דברים טו,טז) \"וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ: לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ! כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\"", + "(דברים טו,טז) \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" שֶׁתְּהֵא טוֹבָתוֹ שָׁוָה לָךְ. מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יְשַׁנֶּה רַבּוֹ עָלָיו מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְהֶסֵּבוֹ מִשֶּׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים טו,טז) \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" אִם הָיָה חִגֵּר אוֹ סוֹמֵא, אֵינוֹ נִרְצָע.", + "(שמות כא,ו) [\"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\"] \"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים\", אֵצֶל הַדַּיָּנִין, שֶׁיִּמָּלֵךְ בְּמוֹכְרָיו.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל כָּן, אֵינוֹ נִרְצָע אֶלָּא בֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ.", + "\"וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה\", מַקִּישׁ דֶּלֶת לַמְּזוּזָה: מַה מְּזוּזָה מֵעֹמֶד, אַף דֶּלֶת מֵעֹמֶד. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ יִרְצְעֶנּוּ בַמְּזוּזָה? וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם הַדֶּלֶת, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְמִצְוָה, כָּשֵׁר לִרְצִיעָה, מְזוּזָה, שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לְמִצְוָה, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּכְשַׁר לִרְצִיעָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יז) \"וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת\", בַּדֶּלֶת אַתְּ נוֹתֵן, וְאֵין אַתְּ נוֹתֵן בַּמְּזוּזָה. אוֹ יַעֲבֹר בְּאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ\", בְּאָזְנוֹ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר בַּדֶּלֶת. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הִקִּישׁ דֶּלֶת לַמְּזוּזָה, מַה מְּזוּזָה מֵעֹמֶד, אַף דֶּלֶת מֵעֹמֶד.", + "\"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אֲבָל כָּן, הוּא וְלֹא שְׁלוּחוֹ.", + "\"אָזְנוֹ\", בְּשֶׁלַּיָּמִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּשֶׁלַּיָּמִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֶׁלַּשְּׂמֹאל? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"אָזְנוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָזְנוֹ\", מַה לְּהַלָּן בַּיָּמִין, אַף כָּן בַּיָּמִין.", + "\"אָזְנוֹ\", מִן הַמִּילָת.*הַמִּילָת: החלק הרך בתחתית האוזן. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף מִן הַסְּחוֹס.*סְחוֹס: רקמה חצי קשיחה שנותנת את צורתה לאוזן. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין כֹּהֵן נִרְצָע. וְהֵן אוֹמְרִים: נִרְצָע. אֵין כֹּהֵן נִמְכָּר. וְהֵן אוֹמְרִים: נִמְכָּר.", + "וּמָה רָאַת אֹזֶן שֶׁתֵּרָצַע מִכָּל אֵבָרִים? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמְרָהּ מִן הַחֹמֶר: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה \"לֹא תִגְנֹב\", וְהָלַךְ וְגָנַב, הִיא תֵּרָצַע מִכָּל אֵבָרָיו.", + "\"בַּמַּרְצֵעַ\", בְּכָל דָּבָר. הַתּוֹרָה אָמְרָה: \"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ\", וַהֲלָכָה אָמְרָה 'בְּכָל דָּבָר'! רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, בְּמִין מַתֶּכֶת בִּלְבַד.", + "\"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\" עַד הַיּוֹבֵל. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַכֶּסֶף, שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ וְקוֹנֶה הַכֹּל, אֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא שֵׁשׁ, רְצִיעָה, שֶׁאֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא עֲבָדִים, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי קוֹנָה אֶלָּא שֵׁשׁ? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם\"? עַד הַיּוֹבֵל. אוֹ \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,י) \"וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁאֵין 'הָעוֹלָם' אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה: \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\" \"עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל\". (ויקרא כה,מ) הָא כֵיצַד? הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל, יָצָא; מֵת הָאָדוֹן, יָצָא.", + "\"וַעֲבָדוֹ\", אוֹתוֹ הוּא עוֹבֵד, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבֵּן. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הָעוֹבֵד שֵׁשׁ, שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, הֲרֵי הוּא עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד הַבֵּן, נִרְצָע, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַעֲבָדוֹ\", אוֹתוֹ הוּא עוֹבֵד, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבֵּן. מִכָּן אָמָרוּ: עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת; נִרְצָע וְהָעִבְרִיָּה, לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת." + ], + [ + "(שמות כא,ז) [\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.\"] \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", בִּקְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּקְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּגְדוֹלָה? אָמַרְתָּ, הוֹאִיל וְרַשַּׁי בְּהֶפֶר נְדָרֶיהָ, רַשַּׁי בִּמְכִירָתָהּ, מַה הֲפָרַת נְדָרֶיהָ, קְטַנָּה וְלֹא גְּדוֹלָה, אַף מְכִירָתָהּ, קְטַנָּה וְלֹא גְּדוֹלָה. מִמְּקוֹם שֶׁבָּאתָ, מַה לְּהַלָּן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, אַף כָּן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. אָמַרְתָּ, הוֹאִיל וּמוֹצִיאִין אוֹתָהּ סִימָנִין מֵרְשׁוּת אָבִיהָ, שֶׁהוּא רַשַּׁי בְּקִדּוּשֶׁיהָ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, קַל וָחֹמֶר עַד שֶׁלֹּא נִמְכְּרָה.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּמְכֹּר אֶת בִּתָּהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\", אִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין אִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכֵר אֶת בְּנוֹ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל גְּנֵבָהּ, אָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, הַבֵּן, שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכֵר אֶת בְּנוֹ.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\". הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתִּמְכֹּר אֶת עַצְמָהּ! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ, לְפִיכָךְ הוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּמְכֹּר אֶת עַצְמָהּ.", + "וּתְהֵי נִמְכֶּרֶת עַל גְּנֵבָהּ! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵיבוֹ, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתִּמָּכֵר עַל גְּנֵבָהּ! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִרְצָע, לְפִיכָךְ הוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִרְצַעַת, לְפִיכָךְ לֹא תִּמָּכֵר עַל גְּנֵבָהּ.", + "וְתֵרָצַע! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא נִרְצָע, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתֵּרָצַע! אָמַרְתָּ, אִם מוֹצִיאָהּ הַכָּתוּב מִידֵי מֶכֶר הֶחָמוּר, קַל וָחֹמֶר מִידֵי רְצִיעָה קַלָּה.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\". הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהוּא רַשַּׁי בִּמְכִירָתָהּ. וּמְנַיִן שֶׁהוּא רַשַּׁי בְּקִדּוּשֶׁיהָ? אָמַרְתָּ, אִם מוֹצִיאָהּ הוּא מִידֵי קְדֻשָּׁה לִידֵי אַמְהוּת, קַל וָחֹמֶר מִידֵי קְדֻשָּׁה לִידֵי קְדֻשָּׁה. וּמְנַיִן שֶׁהִיא נִקְנֵית בַּכֶּסֶף? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בִּבְעִילָה, הֲרֵי הִיא נִקְנֵית בַּכֶּסֶף, בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נִקְנֵית בִּבְעִילָה, דִּין הוּא שֶׁתִּקָּנֶה בַכֶּסֶף. וּמְנַיִן אַף בִּשְׁטָר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ב) \"וְהָלְכָה וְהָיְתָה\", מַקִּישׁ הֲוָיָתָהּ לַהֲלִיכָתָהּ: מַה הֲלִיכָתָהּ בִּשְׁטָר, אַף הֲוָיָתָהּ בִּשְׁטָר. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כא,י) \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", הִקִּישׁ הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה: מָה עֶלְיוֹנָה בַכֶּסֶף, אַף הַתַּחְתּוֹנָה בַכֶּסֶף.", + "\"לְאָמָה\". לְאָמָה אַחַת הוּא מוֹכְרָהּ, וְאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לִשְׁתֵּי אֲמָהוֹת. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהוּא מְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשׁ אַחַר קִדּוּשׁ, וְקִדּוּשׁ אַחַר אַמְהוּת, אֲבָל לֹא אַמְהוּת אַחַר קִדּוּשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַמְהוּת אַחַר אַמְהוּת.", + "\"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.\" לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים. אַתָּה אוֹמֵר, לֹא תֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים, אוֹ לֹא תֵצֵא בַשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעִבְרִים יוֹצְאִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" מַגִּיד שֶׁהוּא יוֹצֵא בְשֵׁשׁ. וּבַיּוֹבֵל מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מב) \"כִּי עֲבָדַי הֵם\", מִכָּל מָקוֹם. הָא, אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים.", + "אֵין לִי אֶלָּא עִבְרִיָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם עִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצָא בְסִימָנִין, אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְסִימָנִין, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעִבְרִיָּה, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל הַגְּנֵבָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, תֹּאמַר בָּעִבְרִי שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבָתוֹ, לְפִיכָךְ יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "(שמות כא,ח) [\"אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ, לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ.\"] \"אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ\". אֵין רָעָה אֶלָּא שֶׁלֹּא נִגְמְלָה חֶסֶד לְפָנָיו. \"אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ\". מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת יִעוּד*מִצְוַת יִעוּד: לחתן את האמה העבריה לבנו. קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ\", אִם לֹא יְעָדָהּ אָדוֹן זֶה, יִפְדֶּה אָב. לֹא יְיַעֵד לִשְׁנַיִם כְּאַחַת. לֹא יִמְכֹּר עַל מְנָת לְיַעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מוֹכֵר, אִם רָצָה לְיַעֵד, יְיַעֵד.", + "\"לְעַם נָכְרִי\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין, שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנָּה לְגוֹי.", + "\"בְּבִגְדוֹ בָהּ.\" מֵאַחַר שֶׁבָּגַד בָּהּ, נָהַג בָּהּ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, וְלֹא נָהַג בָּהּ (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\", אַף הוּא אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטָלְמוֹס. וְאֵין בְּגִידָה אֶלָּא שִׁקּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב,יא) \"בָּגְדָה יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם\". וְאוֹמֵר: (ירמיה ה,יא-יב) \"כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה, נְאֻם יי. כִּחֲשׁוּ בַּיי, וַיֹּאמְרוּ: לוֹא הוּא\".", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּאָדוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲשֶׁר לְקָחָהּ עַל מְנָת לְיַעֵד, וְלֹא יִעֵד. אַף הוּא אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"בְּבִגְדוֹ בָהּ\", מֵאַחַר שֶׁפָּרַשׂ בִּגְדּוֹ עָלֶיהָ.", + "(שמות כא,ט) [\"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.\"] \"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה\". לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה, וְלֹא לְאָחִיו. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחְתָּיו לַיִּבּוּם, הֲרֵי הוּא יְיַעֵד, אָחִיו, שֶׁהוּא בָא תַּחְתָּיו לַיִּבּוּם, דִּין הוּא שֶׁיְּיַעֵד! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לָאֲחֻזָּה, תֹּאמַר בְּאָחִיו, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחְתָּיו לָאֲחֻזָּה, לְפִיכָךְ לֹא יְיַעֵד. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה\", לִבְנוֹ יְיַעֵד וְלֹא לְאָחִיו.", + "\"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\". וְכִי מַה לָּמַדְנוּ עַל מִשְׁפַּט הַבָּנוֹת? אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה זּוֹ, (שמות כא,י) \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\", אַף בַּת יִשְׂרָאֵל, \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\". דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּעִבְרִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּעִבְרִיָּה, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבַת יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", הֲרֵי בַּת יִשְׂרָאֵל אָמוּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\"? בְּעִבְרִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כא,י) [\"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע.\"] \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\". מִכָּן אָמָרוּ: חַיָּב אָדָם לְהַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ. וּבְמָקוֹם אַחֵר מַהוּ אוֹמֵר? (דברים ד,ט) \"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.\" אֵימָתַי אַתְּ זַכַּי לִרְאוֹת בְּנֵי בָנֶיךָ? כְּשֶׁתַּשִּׂיא אֶת בָּנֶיךָ קְטַנִּים.", + "\"שְׁאֵרָהּ\", אֵלּוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ג,ג) \"וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כז) \"וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר\". \"כְּסוּתָהּ\", כְּמַשְׁמָעוֹ. \"וְעֹנָתָהּ\", זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לד,ג) \"וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.\" דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ\", כְּסוּת שֶׁהוּא נוֹפֵל לִשְׁאֵרָהּ: אִם הָיְתָה יַלְדָּה, לֹא יִתֵּן לָהּ שֶׁלִּזְקֵנָה; זְקֵנָה, לֹא יִתֵּן לָהּ שֶׁלְּיַלְדָּה. \"וְעֹנָתָהּ\". שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ שֶׁלִּימוֹת הַחַמָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלֹא שֶׁלִּימוֹת הַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעוֹנָתָהּ. מְזוֹנוֹתֶיהָ מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דְּבָרִים שֶׁאֵינָן קִיּוּם נֶפֶשׁ, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה, דְּבָרִים שֶׁהֵן קִיּוּם נֶפֶשׁ, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה, דְּבָרִים שֶׁנִּשֵּׂאת עֲלֵיהֶן מִתְּחִלָּה, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"שְׁאֵרָהּ\", זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ו) \"אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ\". וְאוֹמֵר: (ויקרא יח,יג-יד) \"שְׁאֵר אָבִיךָ... שְׁאֵר אִמְּךָ\". \"כְּסוּתָהּ\", כְּמַשְׁמָעוֹ. \"וְעֹנָתָהּ\", אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,ג) \"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ\".", + "\"לֹא יִגְרָע.\" רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעִבְרִיָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִגְרָע.\" מִמִּי גוֹרְעִים? מִמִּי שֶׁכְּבַר נָתְנוּ לוֹ.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּבַת יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְעִבְרִיָּה?*עִבְרִיָּה: אמה עבריה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָהּ\", הֲרֵי עִבְרִיָּה אֲמוּרָה; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\"? בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כא,יא) [\"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.\"] \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ\", יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה! אַתָּה אוֹמֵר 'יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה', אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא (שמות כא,י) \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\"? אָמַרְתָּ, אֵין דָּבָר אָמוּר אֶלָּא בְּעִבְרִיָּה; וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה\"? יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה!", + "\"וְיָצְאָה חִנָּם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, חִנָּם מִן הַגֵּט. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (דברים כד,א) \"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת\", בִּשְׁאָר הַנָּשִׁים חוּץ מֵעִבְרִיָּה, אוֹ בְּעִבְרִיָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,יא) \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.\" חִנָּם מֵהַכֶּסֶף וְלֹא חִנָּם מִן הַגֵּט.", + "\"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר. \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים. שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְתֵצֵא בִּימֵי הַנְּעוּרִים, לֹא תֵצֵא בִּימֵי בַגְרוּת! שֶׁאִלּוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אַחַת, הָיִיתִי אוֹמֵר, הֵן יְמֵי בַגְרוּת. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָב, וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, מַה 'וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָב', שֶׁנִּשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת, אַף יוֹצָא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, שֶׁנִּשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת. וְאֵימָתַי נִשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת? בְּשָׁעָה שֶׁהִָיַת נַעֲרָה וּבָגְרָה. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּיהֶן, שֶׁלֹּא לִתֵּן מָקוֹם לְבַעַל דִּין לַחְלֹק. \"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר. \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים.", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: \"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר, \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים. מַגִּיד שֶׁהִיא יוֹצָא בְגִרְעוֹן כֶּסֶף.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה 'תֵּן כֶּסֶף!' וּ'בַל תִּתֵּן כֶּסֶף!' מַה 'תֵּן כֶּסֶף', עַד שֶׁלֹּא בָאוּ בָהּ סִימָנִין, אַף 'בַּל תִּתֵּן כֶּסֶף', מִשֶּׁבָּאוּ בָהּ סִימָנִין.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אֵין כָּסֶף.\" (שמות כא,יב) וּ\"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.\"" + ], + [ + "(שמות כא,יב) \"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ סְטָרוֹ סְטִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.", + "\"מַכֵּה אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁהִכָּה אֶת הָאִישׁ; הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת.\" לְהָבִיא אֶת שֶׁהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן.", + "אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָרְגוּ אֶת הָאִישׁ, וְהָאִישׁ שֶׁהָרַג אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן; הָאִשָּׁה שֶׁהָרְגָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,טז) \"רֹצֵחַ הוּא\", לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"מַכֵּה אִישׁ\", אַף הַקָּטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה בְמַשְׁמָע!*בֶּן שְׁמוֹנָה: בן שמונה ימים, שעדיין לא בטוח שישרוד, ואינו מוגדר בן קיימה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַכֵּה אִישׁ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּהֲרֹג בֶּן קַיָּמָה.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בְּהַתְרָיַת עֵדִים. אַתָּה אוֹמֵר בְּהַתְרָיַת עֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא בְּהַתְרָיַת עֵדִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יז,ו) \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹת יוּמַת\"? בְּהַתְרָיַת עֵדִים.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בְּבֵית דִּין. אַתָּה אוֹמֵר בְּבֵית דִּין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יב) \"וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹת יוּמַת\"? בְּבֵית דִּין.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בַּסַּיִף. אַתְּ אוֹמֵר בַּסַּיִף, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶחָנֵק? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"מוֹת יוּמַת\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בַּנּוֹאֵף (ויקרא כ,י) \"מוֹת יוּמַת\". מַה לְּהַלָּן בַּסַּיִף, אַף כָּן בַּסַּיִף!", + "אַתָּה מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף. נֶאֱמַר כָּן \"מוֹת יוּמַת\", וְנֶאֱמַר בַּמְגַדֵּף (ויקרא כד,טז) \"מוֹת יוּמָת\". מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה.", + "אַתְּ מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף, אַתְּ מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, תִּלְמֹד לוֹמַר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\".", + "עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר, יַקִּיז לוֹ דָּם מִשְּׁאָר אֵבָרִים וְיָמוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דְּבָרִים כא,ד;ט) \"וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל\", \"וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ\", הִקִּישׁ שׁוֹפְכֵי דָמִים לְעֶגְלָה עֲרוּפָה: מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה בְּהַתָּזַת הָרֹאשׁ, אַף כָּל שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּהַתָּזַת הָרֹאשׁ. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,יב) \"לֹא תִרְצָח\".", + "(שמות כא,יג) \"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ, וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.\" אֶחָד שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּשׁוֹגֵג, וְאֶחָד שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּמֵזִיד, בָּא מֵזִיד וְנָפַל בְּיַד שׁוֹגֵג.", + "הָא כֵיצַד? (משנה מכות ב,א) \"הָיָה מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,*מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה: מעביר גליל אבן על הסיד שעל הגג כדי להדקו ולעשותו אטום למים. הָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.", + "אֲבָל הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה עוֹלֶה בַסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הָיָה דוֹלֶה בֶחָבִית, וְנִפְסַק הַחֶבֶל, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.\" בָּא מֵזִיד וְנָפַל בְּיַד שׁוֹגֵג.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א כד,יב) \"כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ.\" וְהֵיכָן אָמוּר? \"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ\".*אִנָּה: זימן.", + "\"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ לְהֵיכָן. הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר מָנוֹס לְשָׁעָה, וְנֶאֱמַר מָנוֹס לַדּוֹרוֹת. מַה מָּנוֹס הָאָמוּר לַדּוֹרוֹת, עָרֵי הַלְוִיִּם קוֹלְטוֹת, אַף מָנוֹס הָאָמוּר לְשָׁעָה, מַחֲנוֹת הַלְוִיִּם קוֹלְטוֹת.", + "אִיסֵי בֶן עֲקִיבָה אוֹמֵר: (שמות כא,יג) \"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות טז,כט) \"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.\" אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה.", + "אַתְּ אוֹמֵר אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן \"מָקוֹם\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"מָקוֹם\"; מַה מָּקוֹם הָאָמוּר לְהַלָּן, אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, אַלְפַּיִם אַמָּה, \"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.\"", + "(שמות כא,יד) .\"וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת.\" וְאַף הַמֵּזִיד וְהַשּׁוֹגֵג וְהָאֲחֵרִים,*הָאֲחֵרִים: ההורג אחרים. וְהַמְרַפֵּא שֶׁהֵמִית, וְהַמַּכֶּה בִרְשׁוּת בֵּית דִּין, וְהָרוֹדֶה בִבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ בְּמַשְׁמָע? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְכִי יָזִד\", לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹגֵג; \"אִישׁ\", לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן; \"אִישׁ\", לְהָבִיא אֶת אֲחֵרִים; \"רֵעֵהוּ\", לְהָבִיא אֶת הַקָּטָן; \"רֵעֵהוּ\", לְהוֹצִיא אֶת אֲחֵרִים.", + "אִיסֵי בֶן עֲקִיבָה אוֹמֵר: קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיִינוּ מֻזְהָרִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, לְאַחַר שֶׁהָחְמָרוּ, הוּקַלּוּ. בֶּאֱמֶת אָמָרוּ: פָּטוּר מִדִּינֵי בָשָׂר וָדָם, וְדִינוֹ מָסוּר בִּידֵי שָׁמַיִם. \"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה\", לְהוֹצִיא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁאֵינָן מְעָרְמִין.", + "\"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה\", לְהוֹצִיא מְרַפֵּא שֶׁהֵמִית, וְהַמַּכֶּה בִרְשׁוּת בֵּית דִּין, וְהָרוֹדֶה בִבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְזִידִין, אֲבָל אֵינָן מַעֲרִימִין.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" מַגִּיד שֶׁמְּבַטְּלִין עֲבוֹדָה מִיָּדוֹ, וְיוֹצֵא לֵהָרֵג.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל רְצִיחָה, שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם שַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, אֵין רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת\", בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל רְצִיחָה, שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הֲרֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, שַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ?", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעֲבוֹדָה, שֶׁקְּבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ הֲרֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תְהֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ.", + "אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לה,ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם\", שְׂרֵפָה הָיְתָה בַּכְּלָל וְיָצַאת לְלַמֵּד: מַה שְּׂרֵפָה מְיֻחֶדֶת שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְאַף כָּל שְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. וּתְהֵי קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, וְשַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵי קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעֲבוֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תְהֵי קְבוּרַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ. וְנֶאֱמַר: (דברים כא,כג) \"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא\", מַגִּיד, בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּתְלָה, בּוֹ בַיּוֹם יִקָּבֵר.", + "רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, וְאֵין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶהָ, עֲבוֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת\", בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הָעֲבוֹדָה, שֶׁיְּהֵי פִקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָה אוֹמֵר: יְהֵי פִקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְהַדִּין נוֹתֵן: אִם דּוֹחָה רְצִיחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לָמוּת, וְלֹא לִדּוֹן, וְלֹא לִלְקוֹת, וְלֹא לִגְלוֹת.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁסַּנְהֶדְרִין בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (מלכים א ב,כח) \"וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יי, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.\"" + ], + [ + "(שמות כא,טו) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כד) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ לְהַחְמִיר עָלָיו, שֶׁיְּהֵי בְמִיתָה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ.", + "\"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ, אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ וְאִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַמַּכֶּה חַיָּב, וְהַמְּקַלֵּל חַיָּב, מַה הַמְּקַלֵּל, אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף הַמַּכֶּה, אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ! לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּמְּקַלֵּל, שֶׁהוּא חַיָּב עַל הַמֵּתִין כַּחַיִּין, לְפִיכָךְ הוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּמַּכֶּה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַמֵּתִין כַּחַיִּין, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מַשְׁמָע שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת, וּמַשְׁמָע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לָךְ הַכָּתוּב אֶחָד.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי לֹא בָאת אִמּוֹ לְהַחְמִיר עָלָיו וְלֹא לְהָקֵל עָלָיו, לְהַחְמִיר עָלָיו לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָחְמַר בּוֹ הוּקַל בּוֹ? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\"? מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה. אַתָּה אוֹמֵר מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה, אוֹ מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ חַבּוּרָה? אָמַרְתָּ, מָה, אִם מִדַּת נִזָּקִין מְרֻבָּה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה, מִדַּת עֳנָשִׁין מְעוּטָה, וְלֹא יְהֵי בָהּ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\"? מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה.", + "\"מוֹת יוּמָת\", בֶּחָנֵק. אַתָּה אוֹמֵר בֶּחָנֵק, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַּתּוֹרָה: כָּל מִיתָה סְתוּמָה בַתּוֹרָה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְמָשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם. כָּל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, וַהֲרֵי זוֹ בֶחָנֵק.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כַּמִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִידֵי שָׁמַיִם: מַה מִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִידֵי שָׁמַיִם, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם, אַף מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּן, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה למשנה סנהדרין ז,ג) \"הֶחָנֵק, מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל וְעַד אַרְכֻּבּוֹתָיו,*אַרְכֻּבּוֹתָיו: ברכיו. וְנוֹתְנִין סוּדָרִין קָשִׁין בְּתוֹךְ הָרַכִּין,*סוּדָר. sudarium: מטפחת לזיעה. בד שקושרים סביב הצוואר או על הראש. וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן וְזֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה. זֶה סֵדֶר הֶחָנֵק.\"", + "הָא עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כה,ג) \"אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף\".", + "וַהֲרֵי דְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִי שֶׁמְּצֻוֶּה לְהַכּוֹת, הֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, מִי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת.", + "(שמות כא,טז) [\"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.\"] \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ, וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.\" אֵין לִי אֶלָּא עֵדִין עַל גְּנֵבָה, עֵדִין עַל מְכִירָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\".", + "\"וְגֹנֵב אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב אֶת הָאִישׁ, גָּנַב אֶת הָאִשָּׁה מְנַיִן? אֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו\", לְהָבִיא אֶת שֶׁגָּנַב אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן.", + "אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ אֶת הָאִישׁ, וְהָאִישׁ שֶׁגָּנַב אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן, הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְגֹנֵב אִישׁ\", אַף הַקָּטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו\", לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן.", + "(דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּגְנֹב בֶּן קַיָּמָה.", + "\"וּמְכָרוֹ\", לֹא שֶׁמָּכַר חֶצְיוֹ. \"וְנִמְצָא\", אֵין מְצִיאָה אֶלָּא בְעֵדִים. \"בְיָדוֹ\". אֵין \"בְּיָדוֹ\" בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (במדבר כא,כו) \"וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן.\" (בראשית כד,י) \"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ\", הָא אֵין 'יָדוֹ' בְכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ.", + "\"מוֹת יוּמָת.\" בֶּחָנֵק. אַתָּה אוֹמֵר בֶּחָנֵק, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַתּוֹרָה: כָּל מִיתָה סְתוּמָה בַתּוֹרָה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְמָשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, וְכָל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, הֲרֵי זוֹ בֶחָנֵק.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כַּמִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּידֵי שָׁמַיִם: מַה מִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם, אַף מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּן, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה למשנה סנהדרין ז,ג) \"הֶחָנֵק, מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתֵן סוּדָרִין קָשִׁין בְּתוֹךְ הָרַכִּין, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן וְזֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן. זֶה הוּא סֵדֶר חֲנִיקָה.\"", + "עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\".", + "(שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\". הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ. אַתָּה אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, אוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יא) \"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ, וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ.", + "אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ? אָמַרְתָּ, שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ בָעִנְיָן, שְׁתַּיִם מְפֹרָשׁוֹת וְאַחַת סְתוּמָה. נִלְמֹד הַסְּתוּמָה מִן הַמְּפֹרָשׁוֹת: מַה מְּפֹרָשׁוֹת, מִצְווֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, אַף הַסְּתוּמָה, מִצְוָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן.", + "(שמות כא,יז) \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,ט) \"כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, מוֹת יוּמָת, אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\".", + "\"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ; אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ, וְאִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כ,ט) \"אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל\", מִכָּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מַשְׁמָע שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, וּמַשְׁמָע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לָךְ הַכָּתוּב אֶחָד.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי לָמָּה בָאת אִמּוֹ? לְהַחְמִיר עָלָיו אוֹ לְהָקֵל עָלָיו? לְהַחְמִיר עָלָיו. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָחְמַר בּוֹ הוּקַל בּוֹ. הָא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,טו) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת\"? אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\".", + "אֵין לִי אֶלָּא בַּחַיִּין; בַּמֵּתִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כ,ט) \"אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\", בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ. אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכִנּוּיָו? שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (ויקרא כד,טז) \"בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ. דִּבְרֵי רַבִּי יַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אִדִּי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה: 'הִשָּׁבַע!' 'אַל תִּשָּׁבַע!' 'קַלֵּל!' וְ'אַל תְּקַלֵּל!' מַה 'הִשָּׁבַע', בַּשֵּׁם, אַף 'אַל תִּשָּׁבַע' בַּשֵּׁם; מַה 'קַּלֵּל', בַּשֵּׁם, אַף 'אַל תְּקַלֵּל' בַּשֵּׁם. \"מוֹת יוּמָת\". בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶּחָנֵק? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן (ויקרא כ,ט) \"דָּמָיו בּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כ,כז) \"מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם.\" מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,כז) \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\".", + "אִם דַּיָּן הוּא אָבִיךָ, הֲרֵי הוּא בִכְלַל (שמות כב,כז) \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", וְאִם נָשִׂיא הוּא אָבִיךָ, הוּא בִכְלַל (שמות כב,כז) \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" אֵינוֹ לֹא דַּיָּן וְלֹא נָשִׂיא אֶלָּא בּוּר, הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶן: לֹא הֲרֵי דַּיָּן כַּהֲרֵי נָשִׂיא, וְלֹא הֲרֵי נָשִׂיא כַּהֲרֵי דַּיָּן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁבְּעַמְּךָ וְאַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן; אַף אָבִיךָ שֶׁבְּעַמְּךָ, תְּהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ.", + "אוֹ מַה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן? שֶׁהֵן גְּדוֹלִים, וּבְעַמְּךָ, וּגְדֻלָּתָן גָּרְמָה לָהֶן, אַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן. וְאָבִיךָ שֶׁהוּא גָדוֹל וּבְעַמְּךָ וּגְדֻלָּתוֹ גָּרְמָה לוֹ, לֹא תְהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא יט,יד) \"לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ\". דִּבֵּר הַכָּתוּב בָּאֻמְלָלִים שֶׁבָּאָדָם. הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן: לֹא הֲרֵי דַּיָּן כַּהֲרֵי נָשִׂיא, לֹא הֲרֵי נָשִׂיא כַּהֲרֵי דַּיָּן, לֹא זֶה וָזֶה כַּהֲרֵי חֵרֵשׁ, לֹא הֲרֵי חֵרֵשׁ כַּהֲרֵי זֶה וָזֶה. הֲרֵי הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁבְּעַמְּךָ, וְאַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן. אַף אָבִיךָ שֶׁבְּעַמְּךָ, תְּהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,יח) \"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כד) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\" אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" (שמות כא,יט) \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה, רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד בּוֹ דְּבָרִים הַמְחֻסָּרִים בּוֹ.", + "\"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים\", אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט אֶחָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, פּוֹרֵט אֲנִי בְּכָל הַנְּזָקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\", (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאֶבֶן וְאֶגְרוֹף סִימָנֵי מִיתָה הֵן.", + "אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ אֵינוֹ בָא אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁאִם הִכָּהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, יְהֵי חַיָּב, וּבִשְׁאָר כָּל דָּבָר יְהֵי פָטוּר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יז) \"אִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.\" מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֵּהוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית.", + "וּמְנַיִן אֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ, וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת\". מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הִקִּישׁ אֶבֶן לָאֶגְרוֹף וְאֶגְרוֹף לָאֶבֶן: מָה אֶבֶן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אַף אֶגְרוֹף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אוֹ מָה אֶגְרוֹף בַּיָּדוּעַ, אַף אֶבֶן בַּיָּדוּעַ, הָא אִם נִתְעָרְבָה בַּאֲבָנִים אֲחֵרוֹת, הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" מַגִּיד שֶׁהַצְּהָבָה מְבִיאָה לִידֵי מִיתָה.*הַצְּהָבָה: הכעס והשנאה.", + "\"וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" הָא אִם הִכָּהוּ מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, הֲרֵי זֶה פָטוּר מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הָרִפּוּי.", + "(שמות כא,יט) [\"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה, רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\"] \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּתוֹךְ הַבַּיִת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחוּץ\". אוֹ \"בַּחוּץ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ מִתְנַוְּנֶה!*מִתְנַוְּנֶה: חלש, שמצבו הולך ומחמיר. תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ.* עַל בֻּרְיוֹ: בחוזקו ובמצב בריאותו הקודם.", + "זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִין שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּמִין מָשָׁל. (שמות כב,ב) \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו\". וְכִי עָלָיו הַחַמָּה זוֹרַחַת, וַהֲלֹא עַל כָּל הָעוֹלָם זוֹרַחַת? אֶלָּא מַה שֶּׁמֶשׁ שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה, אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁבְּשָׁלוֹם הָלַךְ מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כב,יז) \"וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.\" מְחַוְּרִין אֶת הַדְּבָרִין כַּשִּׂמְלָה. אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ.", + "\"וְנִקָּה הַמַּכֶּה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִתֵּן עֲרֵבִין וִיטַיֵּל בַּשּׁוּק!*יִתֵּן עֲרֵבִין וִיטַיֵּל בַּשּׁוּק: לא יאסר, אלא יהיה חופשי ורק יעמיד ערבים לתשלום הנזק. תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה\", מַגִּיד שֶׁחוֹבְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶנִּתְרַפָּא.", + "\"וְנִקָּה הַמַּכֶּה\", מִן הַמִּיתָה. וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הָרִפּוּי! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,יט) \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" חוּץ מִמָּה שֶׁנּוֹתְנִין דְּמֵי אֵבָרָיו, וְנוֹתְנִין לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ.", + "\"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" מָה רִפּוּי מֵחֲמַת מַכָּה, אַף שֶׁבֶת מֵחֲמַת מַכָּה.", + "אִי לֹא חָלַק מִכְּלַל רִפּוּי, כָּךְ לֹא נַחְלֹק מִכְּלַל שֶׁבֶת, כַּשֵּׁם שֶׁזָּקוּק לוֹ לְרַפֹּאת אֶת זֶה, כָּךְ הוּא זָקוּק לְרַפֹּאת אֶת זֶה, כַּשֵּׁם שֶׁנּוֹתְנִין שֶׁבֶת לָזֶה, כָּךְ נוֹתְנִין שֶׁבֶת לָזֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן\", מַגִּיד שֶׁחָלַק מִכְּלַל הַשֶּׁבֶת.", + "\"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" שֶׁאִם נִתְרַפָּא וְחָזַר, נִתְרַפָּא וְחָזַר, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ, תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" עָלוּ בוֹ צְמָחִין סְבִיבוֹת הַמַּכֶּה,*צְמָחִין: אבעבועות. אִם מֵחֲמַת הַמַּכֶּה, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ; שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכֶּה, פָּטוּר. וּכְשֶׁאָמְרָה תוֹרָה \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא\", מַה שִּׁבְתּוֹ מֵחֲמַת מַכָּה, אַף רִפּוּי מֵחֲמַת מַכָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה: \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כ) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת תַּחַת יָדוֹ, נָקֹם יִנָּקֵם.\" אַף עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ לְהָקֵל עָלָיו, שֶׁיְּהֵי נִדּוֹן בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\". לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה.", + "\"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מד) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\" הִקִּישׁ עֶבֶד לְאָמָה וְאָמָה לְעֶבֶד: מָה עֶבֶד שֶׁגָּדְלוֹ וְקָטְנוֹ עֶבֶד, אַף אָמָה שֶׁגָּדְלָהּ וְקָטְנָהּ אָמָה. יָצָא עֶבֶד עִבְרִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּדְלוֹ עֶבֶד, אֲבָל אֵין קָטְנוֹ עֶבֶד; יָצַאת אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּטְנָהּ אָמָה, אֲבָל אֵין גָּדְלָהּ אָמָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ\", מָה עַבְדּוֹ שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, אַף אָמָה שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ. יָצָא עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין, וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, שֶׁאֵין כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כא) \"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\" מַה כַּסְפּוֹ, שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם וּרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ, אַף כָּל שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם וּרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ. יָצָא עֶבֶד עִבְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ, אֲבָל אֵין קִנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם; יָצָא עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, אַף עַל פִּי שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם, אֲבָל אֵין רְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ.", + "\"בְּשֵׁבֶט\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית! תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יח) \"אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.\" מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית.", + "וּמְנַיִן וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית.", + "עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: וּמָה, אִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָחְמַר בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית, וּכְנַעֲנִי, שֶׁהוּקַל בּוֹ, שֶׁהוּא בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית! אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"בַּשֵּׁבֶט\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"בַּשֵּׁבֶט\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַּדִּין: אִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָחְמַר בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית, וּכְנַעֲנִי, שֶׁהוּקַל בּוֹ, שֶׁהוּא בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית! לְכָךְ נֶאֱמַר \"בַּשֵּׁבֶט\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּשֵּׁבֶט\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"בַּשֵּׁבֶט\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כז,לב) \"הַשָּׁבֶט\", מַה 'שֵּׁבֶט' שֶׁנֶּאֱמַר לְּהַלָּן, לְהוֹצִיא אֶת הַלָּקוּחַ שֶׁלַּשּׁוּתָפִין, אַף כָּן, לְהוֹצִיא הַלָּקוּחַ שֶׁלַּשּׁוּתָפִין.", + "\"וּמֵת תַּחַת יָדוֹ\", שֶׁתְּהֵא מַכָּתוֹ וּמִיתָתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. הָא אִם הִכָּהוּ וּמְכָרוֹ לְאַחֵר וּמֵת, הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"נָקֹם יִנָּקֵם.\" מִיתָה. אַתָּה אוֹמֵר מִיתָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מָמוֹן? הָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'נְקִימָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (ויקרא כו,כה) \"וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית\"; מַה לְּהַלָּן חֶרֶב, אַף כָּן חֶרֶב.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'נְקִימָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (במדבר לא,ב) \"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים\"; מַה לְּהַלָּן בַּחֶרֶב, אַף כָּן בַּחֶרֶב; מָה כָּן בְּבֵית דִּין, אַף לְהַלָּן בְּבֵית דִּין.", + "(שמות כא,כא) [\"אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד, לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\"] \"אַךְ אִם יוֹם\", וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ יוֹמַיִם\". \"אוֹ יוֹמַיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ אִם יוֹם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים? יוֹם שֶׁהוּא כְיוֹמַיִם וְיוֹמַיִם שֶׁהֵן כְּיוֹם. כֵּיצַד? מֵעֵת לְעֵת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אַךְ אִם יוֹם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", חָלַק.", + "\"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\" זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְשׁוֹרוֹ בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְהוּא בְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְאַחַר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ; אִם לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא חָלַק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, לֹא נַחְלֹק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר לְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא\", מַגִּיד הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָלַק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, נַחְלֹק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יֻקַּם\"? \"כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כב) \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, *נָגְפוּ: היכו או דחפו. עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים.\"*בִּפְלִלִים: על פי החלטת הדיינים. לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,יד) \"וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא עַל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת שׂוֹנְאוֹ וְהִכָּהוּ, שֶׁהוּא בְמִיתָה, אֲבָל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת שׂוֹנְאוֹ, וְהִכָּה אֶת אוֹהֲבוֹ, לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\".", + "(שמות כא,כג) \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, עַל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת שׂוֹנְאוֹ וְהִכָּה אֶת אוֹהֲבוֹ, שֶׁהוּא בְּמִיתָה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: אַף הַמִּתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, וְהִכָּה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי פָטוּר, אֲבָל בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁחֵבֶל אִשָּׁה לַבַּעַל, וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל, וְכָל הַמִּתְחַיֵּב מִיתָה, פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַף הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת וְהִכָּה, פָּטוּר, עַד שֶׁיֹּאמַר: לְאִישׁ פְּלוֹנִי אֲנִי מַכֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה!*בֶּן שְׁמוֹנָה ימים, שאינו בר קיימה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּהֲרֹג בֶּן שֶׁלְּקַיָּמָה.", + "\"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\". אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\". אַבָּא חֲנִין מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁהִיא הָרָה, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\"? שֶׁאִם הִכָּהּ עַל רֹאשָׁהּ אוֹ עַל אֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנָּה בִמְקוֹם עוֹבָרָהּ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא לְבַעַל הַהֵרָיוֹן.", + "\"וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\". מִעוּט וְלָדוֹת שְׁנַיִם. וּמְנַיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\", בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת. אַתָּה אוֹמֵר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\", בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"אָסוֹן\" בַּוְּלָדוֹת, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\" בָּאִשָּׁה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה\", הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\"? בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\" בַּוְּלָדוֹת, אוֹ \"לֹא יִהְיֶה אָסוֹן\" לֹא בָאִשָּׁה וְלֹא בַוְּלָדוֹת? אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, הוּא צָרִיךְ לִתֵּן שְׁכַר חָיָה!*חָיָה: מילדת. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\"? בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת.", + "\"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִיתָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"עָנוֹשׁ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב,יט) \"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ\". מַה לְּהַלָּן, מָמוֹן, אַף כָּן מָמוֹן.", + "\"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁחֵבֶל אִשָּׁה לְבַעְלָהּ, וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל, וְכָל הַמִתְחַיֵּב מִיתָה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְבַעַל הַהֵרָיוֹן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל שֶׁיִּרְצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָתַן בִּפְלִלִים.\" וְאֵין פְּלִילִים אֶלָּא דַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לא) \"וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.\" וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,כה) \"אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים\".", + "(שמות כא,כג) [\"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\"] \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה\", אֵין אָסוֹן אֶלָּא מִיתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (בראשית מב,לח) \"וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ\".", + "\"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ הוּא מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן תַּחַת נֶפֶשׁ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" נֶפֶשׁ הוּא מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם נֶפֶשׁ וּמָמוֹן תַּחַת נֶפֶשׁ.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִיתָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'הֲשָׁתָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'הֲשָׁתָה'; מַה 'הֲשָׁתָה' הָאָמוּר לְהַלָּן, מָמוֹן, אַף כָּן מָמוֹן.", + "(שמות כא,כד) [\"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\"] \"עַיִן תַּחַת עַיִן\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מַמָּשׁ? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,כא) \"וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת.\" הִקִּישׁ נִזְקֵי בְהֵמָה לְנִזְקֵי אָדָם, וְנִזְקֵי אָדָם לְנִזְקֵי בְהֵמָה. מַה נִּזְקֵי בְהֵמָה בְּתַשְׁלוּמִין, אַף נִזְקֵי אָדָם בְּתַשְׁלוּמִין.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁעָנַשׁ מִיתָה, לֹא עָנַשׁ אֶלָּא מָמוֹן, וְכָן, שֶׁלֹּא עָנַשׁ מִיתָה, דִּין הוּא שֶׁלֹּא נַעֲנֹשׁ אֶלָּא מָמוֹן.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"עַיִן תַּחַת עַיִן\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין מִתְכַּוֵּן, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן. וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹת בּוֹ מוּם, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,יט) \"וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ\", כְּלָל; (ויקרא כד,כ) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן\", פְּרָט; כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,כ) \"כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵין אַתְּ דָּן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט: מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, מוּמִין קְבוּעִין וְרָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן,*שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן: הורוביץ מתקן: ממש. אַף אֵין לִי אֶלָּא מוּמִין קְבוּעִין וְרָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן. תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כד,כ) \"כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם\", עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹת בּוֹ מוּם.", + "(שמות כא,כה) [\"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.\"] \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\". אִם תֹּאמַר שֶׁיִּפְצְעוֹ וְיוֹצִיא דָמוֹ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"פֶּצַע תַּחַת פָּצַע\"? וְאִם תֹּאמַר שֶׁעָשָׂה בוֹ חַבּוּרָה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\"? אֶלָּא כְּוָיוֹ עַל כַּף רַגְלוֹ וְלֹא רָשַׁם בּוֹ,*וְלֹא רָשַׁם בּוֹ: לא עשה בו חבורה, רק גרם כאב. טְעָנוֹ אֲבָנִים וְצִעֲרוֹ,*טְעָנוֹ: העמיס עליו. הֵטִיל שֶׁלֶג וְצוֹנִין עַל רֹאשׁוֹ וְצִנְּנוֹ, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ דְמֵי צַעֲרוֹ. אֲבָל הָיָה מְרֻכָּךְ, מְעֻדָּן, מְפֻנָּק? כָּל שֶׁכֵּן צַעֲרוֹ מְכֻפָּל! זֶה הוּא הַצַּעַר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\"." + ], + [ + "(שמות כא,כו) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה, לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,כו-כז) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא עֶבֶד כְּנַעֲנִי מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו שֶׁיְּהֵי יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ.", + "\"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\". אִשָּׁה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מד) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\"", + "\"אֶת עֵין עַבְדּוֹ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הֶעֱלַת חֲוַרְוַר!*חֲוַרְוַר: לובן שבעין. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשִׁחֲתָהּ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי הַשְׁחָתָה. מִכָּן אָמָרוּ: טָפַח עַל עֵינוֹ וְסִמָּהוּ, עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין; כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה, כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\", עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה.", + "הִפִּיל שְׁתֵּי שִׁנָּיו כְּאַחַת, סִמָּא שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בֶן חוֹרִין וְאֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַיִן\", \"עַיִן\", \"שֵׁן\", \"שֵׁן\". זוֹ אַחַר זוֹ, יוֹצֵא עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְנוֹטֵל נִזְקֵי שְׁנִיָּה, תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת עֵינוֹ\", \"תַּחַת שִׁנּוֹ\".", + "\"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת עֵינוֹ\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'; מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,כו) \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה בַמְשַׁלֵּחַ וְאָמְרָה בַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אִם לָמַדְתָּ עַל מְשַׁלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גָדוֹל, אַף הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לֹא יְהֵי מִשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גָדוֹל? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות כא,כז) \"וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הִפִּיל שֵׁן שֶׁלְּחָלָב? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַיִן\": מָה הָעַיִן, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר, אַף הַשֵּׁן, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר. אֵין לִי אֶלָּא שֵׁן וְעַיִן מְיֻחָדוֹת, וּשְׁאָר כָּל רָאשֵׁי אֵבָרִין מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁתֵּיהֶן: לֹא הֲרֵי הַשֵּׁן כַּהֲרֵי הָעַיִן, וְלֹא הֲרֵי הָעַיִן כַּהֲרֵי הַשֵּׁן; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהֵם מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. אַף כָּל רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין.", + "אוֹ אֲפִלּוּ חָתַךְ מִמֶּנּוּ בָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר הַשֵּׁן וְהָעַיִן: מַה הַשֵּׁן וְהָעַיִן מְיֻחָדוֹת מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לַחְזֹר, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין, אַף אֵין לִי אֶלָּא מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לַחְזֹר, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין.", + "\"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת שִׁנּוֹ.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'; מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן, גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיָּכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ\", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עֶבֶד כְּנַעֲנִי, אֵין לוֹ פִדָּיוֹן לְעוֹלָם, וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא לִרְצוֹן רַבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה\". לְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁעֶבֶד כְּנַעֲנִי כִשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְעוֹלָם.", + "אֲבָל אִם הָיָה רַבּוֹ רוֹדֵהוּ,*רוֹדֵהוּ: מייסר ומעניש אותו. וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ, אוֹ אֶחָד מִכָּל רָאשֵׁי אֵבָרִין גְּלוּיִים בּוֹ,*רָאשֵׁי אֵבָרִין: קצות האצבעות, החוטם, האוזניים וכאלה. הֲרֵי זֶה קוֹנֶה עַצְמוֹ בַּיִּסּוּרִים. וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: אִם מִידֵי בָשָׂר וָדָם אָדָם קוֹנֶה עַצְמוֹ בַּיִּסּוּרִין, קוֹל וָחֹמֶר מִידֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קיח,יח) \"יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כח) \"וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת, סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.\" אַף הַשּׁוֹר בַּכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו שֶׁיְּהֵי בִסְקִילָה, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה.", + "\"וְכִי יִגַּח שׁוֹר\", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר; מְנַיִן לַעֲשׁוֹת כָּל הַבְּהֵמָה כַשּׁוֹר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"שׁוֹר\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"שׁוֹר\"; מַה שּׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר בְּסִינַי, עָשָׂה בוֹ אֶת כָּל בְּהֵמָה כַשּׁוֹר, אַף שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל בְּהֵמָה כַשּׁוֹר.", + "וּמְנַיִן לַעֲשׁוֹת אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה? הֲרֵי אֲנִי דָן: הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל הַמּוּעָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, אַף תָּם נַעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַמּוּעָד, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ נַעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"; מַה \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ כָל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, אַף 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה' שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה.", + "וּמְנַיִן לַעֲשׁוֹת קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים? הֲרֵי אֲנִי דָן: הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה, וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, אַף תָּם, נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַמּוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\", אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"יִגַּח\", נֶאֱמַר לְהַלָּן \"יִגַּח\"; מַה \"יִגַּח\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, אַף \"יִגַּח\" הָאָמוֹר כָּן נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּהוֹרְגִין, עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, וְכָן שֶׁעָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּהוֹרְגִין, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין? לֹא! אִם אָמַרְתָּ לְהַלָּן, שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן בַּנִּזָּקִין, לְפִיכָךְ לֹא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, תֹּאמַר כָּן, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן בַּנִּזָּקִין, לְפִיכָךְ לֹא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין! שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (שמות כא,לא) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"יִגַּח\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"יִגַּח\", מַה \"יִגַּח\" הָאָמוֹר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, אַף \"יִגַּח\" הָאָמוֹר כָּן, נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין. דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין.", + "\"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\". לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר \"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\"? אֶלָּא שׁוֹר שֶׁיּוֹצֵא לִסָּקֵל, וְקִדְּמוּ בְעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ, בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\".", + "אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, מְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה! אוֹ חִלּוּף? אִם שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵי מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים כא,ד) \"וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.\" דַּנְתִּי וְחִלַּפְתִּי, בָּטַל הַחִלּוּף וְזָכִיתִי לָדוּן בַּתְּחִלָּה: מָה אִם עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁאֵינָהּ לֹא מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא מְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: וּמָה, אִם פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים, שֶׁהֵן בָּאִין לְכַפָּרָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁאֵינוֹ בָא לְכַפָּרָה לָעוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה. אֵין לִי אֶלָּא בְשָׂרוֹ, עוֹרוֹ מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם חַטָּאת, שֶׁבְּשָׂרָהּ מֻתָּר בִּשְׁחִיטָתָהּ, עוֹרָהּ אָסוּר בְּמִיתָתָהּ, שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתוֹ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי עוֹרוֹ אָסוּר בְּמִיתָתוֹ! הֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ: אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרָהּ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתָהּ, עוֹרָהּ מֻתָּר בְּמִיתָתָהּ; הִיא תּוֹכִיחַ עַל שׁוֹר הַנִּסְקָל, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתוֹ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי עוֹרוֹ מֻתָּר בְּמִיתָתוֹ.", + "אָמַר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַנְּבֵלָה, שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, לְפִיכָךְ עוֹרָהּ מֻתָּר בְּמִיתָתָהּ, תֹּאמַר בַּשּׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, לְפִיכָךְ יְהֵי עוֹרוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "\"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\". \"אֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא דָּמוֹ וְחֶלְבּוֹ וְעוֹרוֹ.", + "\"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.\" רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: נָקִי מִידֵי שָׁמַיִם. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ בְעָלָיו מִידֵי בֵית דִּין שֶׁלְּבָשָׂר וָדָם, לֹא יָצְאוּ בְעָלָיו מִידֵי בֵית דִּין שֶׁלַּשָּׁמַיִם, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִידֵי שָׁמַיִם.", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מֵחֲצִי נֶזֶק. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְשׁוֹר שֶׁהֵמִית אֶת הַשּׁוֹר, בְּתַשְׁלוּמִין, וְשׁוֹר שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם, בְּתַשְׁלוּמִין, מַה לְּהַלָּן, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אַף כָּן מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מֵחֲצִי נֶזֶק.", + "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (שמות כא,כח) \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד, יָכֹל אַף בַּתָּם יְשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מִדְּמֵי וְלָדוֹת. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְחִיֵּב בָּאָדָם וְחִיֵּב בַּשּׁוֹר, אִם לָמַדְתָּ עַל אָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, יְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, אַף הַשּׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, יְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִדְּמֵי וְלָדוֹת.", + "(שמות כא,כט) [\"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, הַשּׁוֹר יִסָּקֵל, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת.\"] \"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא\". בָּא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד. חֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד: מוּעָד צָרִיךְ עֵדִים, וְתָם אֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים; מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, וְתָם פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר; מוּעָד נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע, וְתָם אֵינוֹ נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע; מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; מוּעָד מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה, וְתָם מְשַׁלֵּם מִגּוּפוֹ.", + "\"מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם\", יוֹם וְאֶמֶשׁ וְשֶׁלְּפָנָיו. אֵיזֶהוּ שׁוֹר תָּם, וְאֵיזֶהוּ שׁוֹר מוּעָד? מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים, וְתָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי הַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בְּקַרְנָיו. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְתָם, שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם\"? אֶלָּא אִם כֵּן חָזַר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא כְתָם.", + "\"וְהוּעַד בִּבְעָלָיו\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁהִתְרוּ בוֹ. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁמָרוֹ כָרָאוּי, פָּטוּר, שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. קְשָׁרוֹ בְּמוֹסֵרָה וְיָצָא וְהִזִּיק,*מוֹסֵרָה: חבל עבה. חבל הקשור לרסן. תָּם פָּטוּר וּמוּעָד חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", לֹא שְׁמָרוֹ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", וְשָׁמוּר הוּא זֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.*סַכִּין: סכין שחיטה. אי-אפשר למנוע מן השור המועד להזיק אלא על ידי המתתו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה.", + "\"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה. \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַתָּם בִּסְקִילָה, מוּעָד לֹא יְהֵי בִסְקִילָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַתָּם, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ הוּא בִסְקִילָה, תֹּאמַר בַּמּוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי בִסְקִילָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל\".", + "דָּבָר אַחֵר: הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחָדָשׁ, וְהֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת\", הִקִּישׁ מִיתַת הַשּׁוֹר לְמִיתַת בְּעָלִים: מָה מִיתַת בְּעָלִים בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.", + "\"וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת\", יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם. אַתָּה אוֹמֵר בִּידֵי שָׁמַיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִידֵי אָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ\", הָא נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי שָׁמַיִם. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר, יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם! אַתָּה אוֹמֵר יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּידֵי אָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר לה,לא) \"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת\", הָא אֵין נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי אָדָם, אֲבָל נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי שָׁמַיִם.", + "(שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.\" פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁלַּמּוּמָת. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁלַּמֵּמִית. וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁאֵין נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם. חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, אֵין לָהֶן פִּדָּיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כז,כט) \"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם, לֹא יִפָּדֶה, מוֹת יוּמָת.\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה רַחֲמָיו שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם עַל בָּשָׂר וָדָם! שֶׁאָדָם קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּמָמוֹן מִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל,יב) \"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיי בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.\" וְאוֹמֵר (מלכים ב יב,ה) \"אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ\". וְאוֹמֵר (משלי יג,י) \"כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ד,כד)** לָכֵן, הַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲצָתִי תִהְיֶה יָפָה עָלֶיךָ, וַחֲטָאֶיךָ בְּצִדְקָה פְּדֵה. \"לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק\". וְאוֹמֵר: (איוב לג,כג) \"אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ.\" וְאוֹמֵר (איוב לג,כד) \"וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר.\"", + "נִמְצֵינוּ לְמֵדִים: קָדָשִׁים, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן, קָדָשִׁים, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. אֲסוּרִים בַּהֲנָיָה, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. שָׂדוֹת וּכְרָמִים, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; שָׂדוֹת וּכְרָמִים, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, יֵשׁ לָהֶן פִּדָּיוֹן; עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. חַיָּבֵי מִיתוֹת, יֵשׁ לָהֶן פִּדָּיוֹן; חַיָּבֵי מִיתוֹת, אֵין לָהֶן פִּדָּיוֹן. אַף לֶעָתִיד לָבֹא, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מט,ח-ט) \"אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם.\"", + "חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן הַקֹּדֶשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם כַּפָּרָה תַּחַת נַפְשׁוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,ג) \"נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מג,ד) \"מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ.\"" + ], + [ + "(שמות כא,לא) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", אֵין לִי אֶלָּא גְּדוֹלִים, קְטַנִּים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". אֵין לִי אֶלָּא בֶּן גָּמוּר אוֹ בַּת גְּמוּרָה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". אֵין לִי אֶלָּא בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁלְּאַחֵר, בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.\" אֵין לִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, גֵּרִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.\"", + "(שמות כא,לב) \"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה, כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.\" אַף עֶבֶד וְאָמָה הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהָקֵל עָלָיו וּלְהַחְמִיר עָלָיו: לְהָקֵל עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה יָפֶה מֵאָה מָנֶה, נוֹתֵן לוֹ שְׁלֹשִׁים סֶלַע; לְהַחְמִיר עָלָיו, שֶׁאִם אֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דֵּינָר זָהָב, נוֹתֵן לוֹ שְׁלֹשִׁים סֶלַע.", + "\"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה\". לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה\", בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו\", הֲרֵי בַכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו\", אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ,*הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ: זה אחד מן הכללים שבהם נדרשת התורה, כמו שנאמר בספרא בברייתא דרבי ישמעאל: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. וְהֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ.", + "\"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהוּא בְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְאַחַר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹרוֹ בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, אִם לָמַדְתָּ שֶׁחָלַק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, נַחְלֹק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁחָלַק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, לֹא נַחְלֹק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ.", + "(שמות כא,לג) [\"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\"] \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר\". לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהַשּׁוֹר מָמוֹנוֹ, וְהַבּוֹר מָמוֹנוֹ, אִם לָמַדְתָּ עַל שֶׁהוּא חַיָּב עַל יְדֵי שׁוֹרוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי בוֹרוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\". הָא לְפִי שֶׁלֹּא זָכִיתִי מִן הַדִּין, צָרִיךְ הַכָּתוּב לַהֲבִיאוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר\", אֵין לִי אֶלָּא פוֹתֵחַ, כּוֹרֶה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַפּוֹתֵחַ חַיָּב, הַכּוֹרֶה לֹא יְהֵי חַיָּב? הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\", הִקִּישׁ פּוֹתֵחַ לַכּוֹרֶה וְכוֹרֶה לַפּוֹתֵחַ: מַה פּוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת פָּטוּר, אַף כּוֹרֶה בִּרְשׁוּת פָּטוּר; וּמַה כּוֹרֶה כַּשִּׁעוּר, אַף פּוֹתֵחַ כַּשִּׁעוּר.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: לֹא הֲרֵי פוֹתֵחַ כַּהֲרֵי כוֹרֶה, וְלֹא כוֹרֶה כַּהֲרֵי פוֹתֵחַ; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהוּא חַיָּב בְּשָׁמְרוֹ חַיָּב בְּנִזְקוֹ, אַף כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בְּשָׁמְרוֹ חַיָּב בְּנִזְקוֹ. אֵין לִי אֶלָּא פוֹתֵחַ וְכוֹרֶה; סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ*סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ: טח אותו בסיד וגלף בטיח צורות בולטות. וְצִיְּרוֹ וְעָשָׂה בוֹ,*סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ וְצִיְּרוֹ וְעָשָׂה בוֹ: עשה בו עבודות שונות שאינן פתיחה או כריה. מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", הָא לֹא פְתִיחָה וְלֹא כִרְיָה גָרְמָה, אֶלָּא כִּסּוּי גּוֹרֵם.", + "\"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם.", + "\"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: כִּסָּהוּ כָרָאוּי, פָּטוּר; שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. כִּסָּהוּ, וְגִלָּהוּ אַחֵר, הַמְגַלֶּה חַיָּב. הַשּׁוּתָפִין שֶׁכִּסּוּ אֶת הַבּוֹר, אִם גִּלָּהוּ אֶחָד מֵהֶם, הַמְגַלֶּה חַיָּב. נִתְגַּלָּה וְיָדַע בּוֹ אֶחָד, זֶה שֶׁיָּדַע בּוֹ חַיָּב, וְזֶה שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ פָטוּר.", + "\"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" \"שׁוֹר\", וְלֹא שׁוֹר וְכֵלָיו, \"חֲמוֹר\", וְלֹא חֲמוֹר וְכֵלָיו. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה, חַיָּב עַל הַכֵּלִים, וְכָן שֶׁחַיָּב עַל הַבְּהֵמָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי חַיָּב עַל הַכֵּלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" \"שׁוֹר\" וְלֹא כֵלָיו, \"חֲמוֹר\" וְלֹא כֵלָיו.", + "\"וְנָפַל שָׁמָּה\", בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, חַיָּב; לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, פָּטוּר. אֲבָל בַּבּוֹר, בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו, חַיָּב.", + "(שמות כא,לד) [\"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\"] \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו\". אֵין לִי אֶלָּא כֶּסֶף, בְּהֵמָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כא,לו) \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\" מַה לְּהַלָּן בְּהֵמָה, אַף כָּן בְּהֵמָה; מָה כָּן כֶּסֶף, אַף לְהַלָּן כֶּסֶף.", + "\"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", לַנִּזָּק. אַתָּה אוֹמֵר לַנִּזָּק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ, אִלּוּ כֵּן הָיָה, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\"? לַנִּזָּק! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁשָּׁמִין דְּמֵי נִבְלָתוֹ, וּמְנַכֶּה לוֹ דְמֵי נִזְקוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,לה) [\"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\"] \"וְכִי יִגֹּף\". בִּכְלַל נְגִיפָה נְגִיחָה, דְּחִיָּה, רְבִיצָה, בְּעִיטָה.*דְּחִיָּה: דחיפה. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בִּכְלַל נְגִיפָה נְגִיחָה, דְּחִיָּה, רְבִיצָה, וּבְעִיטָה; וּנְשִׁיכָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם כְּשֶׁשְּׁמָרוֹ וְיָצָא וְהִזִּיק, חַיָּב, קַל וָחֹמֶר עַד שֶׁלֹּא יִשְׁמְרֶנּוּ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\"? אֶלָּא שֶׁהוֹסִיף הַכָּתוּב עוֹד שְׁמִירָה אַחֶרֶת, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ נְשִׁיכָה.", + "\"שׁוֹר אִישׁ\", לְהוֹצִיא שׁוֹר שֶׁלַּקָּטָן. \"שׁוֹר אִישׁ\", לְהָבִיא שׁוֹר שֶׁלַּאֲחֵרִים. \"רֵעֵהוּ\", לְהוֹצִיא שׁוֹר שֶׁלַּנָּכְרִי, שׁוֹר כּוּתִי, שׁוֹר גֵּר.", + "\"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\" יָכֹל בְּשָׁוִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשָׁוִים וּבְשֶׁאֵינָן שָׁוִים? אָמַרְתָּ, מַה דֶּרֶךְ הַמַּזִּיקִין, נִשְׂכָּרִין אוֹ מַפְסִידִין? מַפְסִידִין; אַף הַנִּזָּקִין, נוֹטְלִין נִזְקָן אוֹ יָתֵר עַל נִזְקָן? נִזְקָן וְלֹא יוֹתֵר עַל נִזְקָן.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה חֲצִיָּה בַּחַי וְנֶאֶמְרָה חֲצִיָּה בַמֵּת. הָא בְּשָׁוִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\" מִכָּן אָמָרוּ: שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, נוֹטֵל חֶצְיוֹ; שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, נוֹטֵל כֻּלּוֹ; שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה, נוֹטֵל רְבִיעִי.", + "שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: עַל זֶה נֶאֱמַר: \"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ\". אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: קְרָא אֶת כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה \"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן\", וְאֵי זֶה זֶה? זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה מָנֶה. מוֹכְרִין אֶת הַחַי, וְאֶת הַמֵּת חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, וּבַעַל הַנְּבֵלָה מְטַפֵּל בְּנִבְלָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן\".", + "(שמות כא,לו) \"אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\" בָּא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד. חֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד: מוּעָד צָרִיךְ עֵדִים, וְתָם אֵין צָרִיךְ עֵדִים. מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, וְתָם פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. מוּעָד נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע, וְתָם אֵינוֹ נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע. מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מוּעָד מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה, וְתָם מִגּוּפוֹ.", + "\"מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם\". יוֹם וְאֶמֶשׁ וְשֶׁלְּפָנָיו.", + "אֵיזֶהוּ שׁוֹר תָּם וְאֵי זֶה הוּא שׁוֹר מוּעָד? מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים, וְתָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי הַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בְּקַרְנָיו. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְתָם, שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם\"? אֶלָּא אִם כֵּן חָזַר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא כְתָם.", + "\"וְהוּעַד\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁהִתְרוּ בוֹ. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁמָרוֹ כָרָאוּי, פָּטוּר, שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. קְשָׁרוֹ בְמוֹסֵרָה, וְיָצָא וְהִזִּיק, תָּם פָּטוּר, וּמוּעָד חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", לֹא שְׁמָרוֹ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", וְשָׁמוּר הוּא זֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה.", + "\"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר\". אֵין לִי אֶלָּא בְהֵמָה, כֶּסֶף מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\" מַה כָּן בְּהֵמָה, אַף לְּהַלָּן בְּהֵמָה, מַה לְּהַלָּן כֶּסֶף, אַף כָּן כֶּסֶף.", + "\"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", לַנִּזָּק. אַתָּה אוֹמֵר לַנִּזָּק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ, אִלּוּ כֵּן הָיָה, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\"? לַנִּזָּק! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁשָּׁמִין דְּמֵי נִבְלָתוֹ, וּמְנַכֶּה לוֹ דְּמֵי נִזְקוֹ.", + "(שמות כא,לז) \"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.\" אַף הַטּוֹבֵחַ וְהַמּוֹכֵר הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ו) \"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה.", + "\"שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"וּטְבָחוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא טוֹבֵחַ, מוֹכֵר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ מְכָרוֹ\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַטּוֹבֵחַ חַיָּב, מוֹכֵר לֹא יְהֵי חַיָּב? אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אוֹ מְכָרוֹ\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ טוֹבֵחַ לַמּוֹכֵר, וּמוֹכֵר לַטּוֹבֵחַ: מַה מְּכִירָה חוּץ לִרְשׁוּתוֹ, אַף טְבִיחָה חוּץ לִרְשׁוּתוֹ. מַה מְּכִירָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה, אַף טְבִיחָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. מַה מְּכִירָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, אַף טְבִיחָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. מַה טְּבִיחָה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר, אַף מְכִירָה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר. מַה טְּבִיחָה, כֻּלָּהּ, אַף מְכִירָה, כֻּלָּהּ.", + "\"כִּי יִגְנֹב אִישׁ\". אַף מֻקְדָּשִׁין הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁאִם גּוֹנְבָן וּשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָן מִכְּלָלָן, לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶן לְזוֹקְקָן לְהִכָּרֵת,*לְזוֹקְקָן לְהִכָּרֵת: לחייב אותם כרת. שֶׁהָיוּ חַיָּבִין בְּתַשְׁלוּמִין. וְהַדִּין נוֹתֵן: אִם חַיָּבִין עַל הִכָּרֵת הֶחָמוּר, לֹא יִהְיוּ חַיָּבִין בְּתַשְׁלוּמִין הַקַּלִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יז,ב) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי\", מִכְּלַל הִכָּרֵת יָצְאוּ, וְלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל תַּשְׁלוּמִין.", + "\"חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם\", אַרְבָּעָה וָהוּא. \"וְאַרְבַּע צֹאן\", שְׁלֹשָׁה וָהוּא.", + "אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבָה מְלָאכָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! שׁוֹר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה, יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה; וְשֶׂה, אֵין לוֹ מְלָאכָה, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה!", + "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁלַּבִּרְיוֹת: שׁוֹר, לְפִי שֶׁהִלֵּךְ בְּרַגְלָיו, יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה; שֶׂה, לְפִי שֶׁטְּעָנוֹ, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"תַּחַת הַשּׁוֹר... תַּחַת הַשֶּׂה\", לְהוֹצִיא אֶת הַחַיָּה. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּבְהֵמָה בְתַשְׁלוּמִין, וְחַיָּה בְתַשְׁלוּמִין, אִם לָמַדְתָּ עַל בְּהֵמָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, אַף הַחַיָּה יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבְּהֵמָה, שֶׁהִיא קְרֵבָה עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, תֹּאמַר בַּחַיָּה, שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.", + "וַהֲרֵי בַּעֲלַת מוּם תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! הִיא תּוֹכִיחַ עַל הַחַיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְבַעֲלַת מוּם, שֶׁמִּינָהּ קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֹּאמַר בַּחַיָּה, שֶׁאֵין מִינָהּ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת הַשּׁוֹר...תַּחַת הַשֶּׂה\"? לְהוֹצִיא אֶת הַחַיָּה." + ], + [ + "(שמות כב,א) \"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת, אֵין לוֹ דָּמִים.\" וּמַה זֶּה? סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג. אַתָּה אוֹמֵר סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁבָּא לַהֲרֹג, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁאֵינוֹ בָא לִגְנֹב? אָמַרְתָּ, אִם כְּשֶׁיִּגְנֹב וַדַּי וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב, קַל וָחֹמֶר זֶה, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג.", + "מִכָּן אַתְּ דָּן עַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ: שֶׁשְּׁפִיכוּת דָּמִים, מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הִיא דוֹחָה אֶת הַסָּפֵק, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג.", + "(שמות כב,ב) [\"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\"] \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי עָלָיו הַחַמָּה זוֹרַחַת, וַהֲלֹא עַל כָּל הָעוֹלָם הִיא זוֹרַחַת? אֶלָּא, מַה שֶּׁמֶשׁ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, אַף זֶה, אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁבְּשָׁלוֹם הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כב,יז) \"וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.\" מְחַוְּרִין אֶת הַדְּבָרִין כַּשִּׂמְלָה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כא,יט) \"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ. אַף כָּן, אַתָּה אוֹמֵר: \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ\".", + "\"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְחַלֵּק בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה, לוֹמַר לָךְ, אִם הֲרָגוֹ בַיּוֹם, חַיָּב, וּבַלַּיְלָה יְהֵי פָטוּר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כב,כו) \"וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר\".", + "וְכִי מַה לָּמַדְנוּ לָרוֹצֵחַ מֵעַתָּה? אֶלָּא, הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה לְּהַלָּן לֹא חָלַק בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה, אַף כָּן, לֹא נַחְלֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה; מָה כָּן, אִם קָדַם וַהֲרָגוֹ, פָּטוּר, אַף לְהַלָּן, אִם קְדָמַתּוּ וַהֲרָגַתּוּ, פְּטוּרָה. מַה לְּהַלָּן, הָיוּ לָהּ מוֹשִׁיעִין הֵימֶנּוּ וַהֲרָגַתּוּ, חַיֶּבֶת, אַף כָּן, הָיוּ לוֹ מוֹשִׁיעִין הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, חַיָּב.", + "\"דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּשְׁבָרָן כְּשֶׁהוּא חוֹתֵר, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּשָׁלוֹם הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב. לְכָךְ נֶאֱמַר \"דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\".", + "\"אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\" מַגִּיד שֶׁהוּא עוֹבֵד שֵׁשׁ וְיוֹצֵא בַשְּׁבִיעִית.", + "\"וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ\", לֹא פָחוּת וְלֹא יוֹתֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם גָּנַב פָּחוּת מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, אֵינוֹ נִמְכָּר; יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, הָרְשׁוּת בְּיַד בַּעַל הַגְּנֵבָה: אִם רָצָה לִמְכֹּר, יִמְכֹּר, וְאִם לָאו, כּוֹתֵב לוֹ שְׁטָר.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: גָּנַב פָּחוּת מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, אֵינוֹ נִמְכָּר; יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, דַּיּוֹ לְהִשְׂתַּכֵּר מַחְצָה וּלְהַפְסִיד מַחְצָה.", + "(שמות כב,ג) [\"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים, שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.\"] \"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא\", אֵין מְצִיאָה אֶלָּא בְעֵדִים. \"בְיָדוֹ\", אֵין \"בְּיָדוֹ\" בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,כו) \"וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ\". וְאוֹמֵר: (בראשית כד,י) \"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ\", הָא אֵין יָדוֹ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ.", + "\"מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים\". רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"חַיִּים\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"חַיִּים\"? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַחַיָּה. \"חַיִּים, שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם\", וְלֹא מֵתִים.", + "\"שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.\" נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר, (ע' מקבילה בתוספתא ב\"ק ז,ח-יג) שִׁבְעָה גַּנָּבִין הֵם: הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן, גּוֹנֵב דַּעַת בְּנֵי אָדָם, וְהַמְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ לְאָרְחוֹ, וְאֵין בְּלִבּוֹ לִקְרוֹתוֹ,*מְסָרֵב=מְסַרְהֵב: משדל. וְהַמַּרְבֶּה לוֹ בְּתִקְרֹבֶת, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל, וְהַמְפַתֵּחַ חָבִיּוֹתָיו, וְהֵן מְכוּרוֹת, וְהַמְּעַוֵּל בַּמִּדּוֹת,*הַמְּעַוֵּל: העושה עוול, מרמה. וְהַמְשַׁקֵּר בַּמִּשְׁקָלוֹת, וְהַמְּעָרֵב אֶת הַגִּירָה בַּתִּלְתָּן,*גִּירָה: זרע של חרוב. וְהַחוֹל בַּפּוּל, וְאֶת הַחֹמֶץ בַּשֶּׁמֶן. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל נֵכֶל,*נֵכֶל: מרמה, תחבולה. לְפִיכָךְ מוֹשְׁחִין בּוֹ מְלָכִים.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה יָכֹל לִגְנֹב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה, גּוֹנְבָהּ. וְכֵן מָצִינוּ בְאַבְשָׁלוֹם, שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ט,ו) \"וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכִי מִי גָּדוֹל, הַגּוֹנֵב אוֹ הַנִּגְנָב? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַנִּגְנָב, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִגְנָב וְהוּא מַחֲרִישׁ.", + "וְכֵן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, בִּקְּשׁוּ לִגְנֹב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" כִּבְיָכֹל נִגְנְבָה בְיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כו) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם!\" וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵין הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ, וַהֲלֹא כְבַר נֶאֱמַר: (תהלים עח,לו-לז) \"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.\" וְאַף עַל פִּי כֵן: (תהלים עח,לח) \"וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָו‍ֹן\", וְאוֹמֵר: (משלי כו,כג) \"כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע.\"", + "לְמַעְלָה מֵהֶן, גָּנַב אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם; כְּסוּת וּפֵרוֹת וְכֵלִים, בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן.", + "פֶּטֶר חֲמוֹר, יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר עַכְשָׁו, יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר לְאַחַר זְמַן. תַּחַת הַשּׁוֹר יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, תַּחַת הַשֶּׂה יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לז) \"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.\"", + "לְמַעְלָה מֵהֶם, גּוֹנֵב נֶפֶשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ טָעוּן כֵּלִים. מְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ: טֹל חֶלְקָךְ וְאַל תַּגֵּד! לְאַחַר זְמַן, בָּא בַּעַל הַגְּנֵבָה וְאָמַר לוֹ: מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי עָלֶיךָ, לֹא רָאִיתָ לִפְלוֹנִי יוֹצֵא מִתּוֹךְ בֵּיתִי טָעוּן כֵּלִים? וְאָמַר לוֹ: שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה מְדַבֵּר! הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (משלי כט,כד) \"חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד.\"", + "אֲבָל הַמְגַנֵּב מֵאַחַר חֲבֵרוֹ, וְהָלַךְ וְשָׁנָה בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִקְרָא גַנָּב, הֲרֵי זֶה זָכָה לְעַצְמוֹ, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: (משלי ו,ל) \"לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב, לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.\" לַסּוֹף נִמְצָא מִתְמַנֶּה עַל הַצִּבּוּר, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ו,לא) \"וְנִמְצָא, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.\" וְאֵין \"שִׁבְעָתָיִם\" אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יב,ז) \"אִמְרוֹת יי אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.\"" + ], + [ + "(שמות כב,ד) [\"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר, מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.\"] \"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, הָיָה לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהַבּוֹר מָמוֹנוֹ, וְהַהֶבְעֵר מָמוֹנוֹ, אִם לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב עַל יְדֵי בוֹרוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי הֶבְעֵרוֹ? אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי יַבְעֶר אִישׁ\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁהַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֹאכַל אֶת הָרָאוּי לָהּ, וְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיָּצָא הַמַּזִּיק מֵרְשׁוּתוֹ וְהִזִּיק, שֶׁשָּׁמִין נְזִקִין בָּעִדִּית, וְקַל וָחֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ.", + "\"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ; \"שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם\", מַה כֶּרֶם יֵשׁ בּוֹ פֵרוֹת, אַף שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵרוֹת.", + "\"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה\". מִכָּן אָמָרוּ: מָסַר צֹאנוֹ לִבְנוֹ, לִשְׁלוּחוֹ וּלְעַבְדּוֹ, פָּטוּר; לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב.", + "\"וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר\". רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְיָצַאת בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִזִּיקָה, קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו: \"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר\", בִּשְׂדֵה אַחֵר הוּא זֶה.", + "\"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.\" מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁלַּמַּזִּיק. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁשָּׁמִין נְזִקִין בָּעִדִּית, קַל וָחֹמֶר בַּהֶקְדֵּשׁ.", + "(שמות כב,ה) [\"כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\"] \"כִּי תֵצֵא אֵשׁ\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְחַיָּב עַל יְדֵי קָנוּי לוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי עַצְמוֹ? אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, לָמָּה נֶאֱמַר \"כִּי תֵצֵא אֵשׁ\"? אֶלָּא, בָּא הַכָּתוּב לַעֲשׁוֹת אֶת הָאֹנֶס כָּרָצוֹן, וְשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן, וְאֶת הָאִשָּׁה כָּאִישׁ בְּכָל הַנְּזִקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "\"וּמָצְאָה קֹצִים\". הָא לֹא בָאוּ קוֹצִים אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר. אִם יֵשׁ קוֹצִים, יֵשׁ שִׁעוּר, וְאִם אֵין קוֹצִים, אֵין שִׁעוּר.", + "מִכָּן אָמָרוּ: עִבְּרָה אֶת הַנָּהָר וְאֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֶת הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהִזִּיקָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. כֵּיצַד עוֹמְדִין עַל הַדָּבָר? רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר וּמַדְלִיק. דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כְּדֶרֶךְ הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה.", + "מַעֲשֶׂה שֶׁעִבְּרָה דְלֵקָה אֶת הַיַּרְדֵּן וְהִזִּיקָה, כְּשֶׁהִיא מְרֻבָּה. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁקָּפְצָה, אֲבָל אִם הָיְתָה מְצַפְצֶפֶת וּמְהַלֶּכֶת, אֲפִלּוּ עַד מִיל,*מְצַפְצֶפֶת: מהבהבת, שורפת באיטיות. הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "\"וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ\", הַכֹּל בְּמַשְׁמָע. וְכֵן סְוָאר שֶׁלְּקָנִים וְשֶׁלְּקוֹרוֹת,*סְוָאר: ערימה. וְכֵן מִדְבָּךְ שֶׁלַּאֲבָנִים וְשֶׁלִּצְרוֹרוֹת שֶׁהִתְקִינוֹ לָסִיד.*מִדְבָּךְ = נִדְבָּךְ. \"אוֹ הַקָּמָה\", אַף הָאִילָן בְּמַשְׁמָע. \"אוֹ הַשָּׂדֶה\", אֲפִלּוּ לִחֲכָה אֶת הֶעָפָר. אוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ כֵלִים טְמוּנִים בַּגָּדִישׁ וְהִדְלִיקָן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה\": מַה הַשָּׂדֶה בַּגָּלוּי, אַף הַקָּמָה בַּגָּלוּי.", + "\"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\", מִכָּל מָקוֹם. אֵין לִי אֶלָּא הֶבְעֶה וְהֶבְעֵר,* הֶבְעֶה: אחד מארבע אבות נזיקין, הנקרא במשנה מַבְעֶה (מן השורש בעי, חשף. מכאן הבעה, חיסל יבול של שדה). נחלקו האמוראים בפירושו. לפי רב, נזקי אדם. לפי שמואל, נזקי שן, לפי הירושלמי, נזקי שן ורגל. שְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶן: לֹא הֲרֵי הֶבְעֶה כַהֲרֵי הֶבְעֵר, וְלֹא הֲרֵי הֶבְעֵר כַּהֲרֵי הֶבְעֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ, וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.", + "אַרְבָּעָה כְלָלוֹת הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בִּנְזִקִין: בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּזָּק, פָּטוּר; לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, חַיָּב. לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק, אֲפִלּוּ מְיֻחֶדֶת, כְּגוֹן חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְהַפָּנְדָּק;*פָּנְדָּק. pandokeîon: מלון, מסעדה. לֹא לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, כְּגוֹן רְשׁוּת אַחֶרֶת, עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, חַיָּב, וְעַל הַשּׁוֹר, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק, וְהַבִּקְעָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, פָּטוּר, וְעַל הַשּׁוֹר, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק." + ], + [ + "(שמות כב,ו) \"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּפְקֹד אֶצְלוֹ 'הֵילָךְ, שְׁמֹר לִי זֶה!' אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'עֵינֶיךָ בוֹ', הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"כֶּסֶף אוֹ כֵלִים\". מַה כֶּסֶף, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּנוֹת, אַף כֵּלִים שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּנוֹת. מִכָּן אָמָרוּ: (ע' שבועות ו,ו) כָּל טַעֲנָה שֶׁאֵינָהּ בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן, אֵינָהּ טַעֲנָה.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"כֶּסֶף\", לְהָבִיא כֶסֶף מַעֲשֵׂר; \"כֵלִים\", לְהָבִיא כֵלִים. וְאֵין לִי אֶלָּא כֶּסֶף וְכֵלִים, וּשְׁאָר כָּל דָּבָר, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לִשְׁמֹר\", לְהָבִיא כָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁמִירָה.", + "\"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\". לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב. אַתָּה אוֹמֵר \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\", לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב, אוֹ \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם\"? אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִמְצָא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם נִמְצָא בִרְשׁוּתוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִשָּׁבַע וִיהֵי פָטוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,ג) \"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה\", מִכָּל מָקוֹם. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\", לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב.", + "\"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהַגַּזְלָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן. וּמָה רָאַת הַתּוֹרָה לְהַחְמִיר עַל הַגַּנָּב יוֹתֵר מִן הַגַּזְלָן? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: הַגַּזְלָן הִשְׁוָה כְבוֹד הָעֶבֶד לְקוֹנָיו, וְהַגַּנָּב חָלַק כָּבוֹד לָעֶבֶד יוֹתֵר מִקּוֹנָיו. כִּבְיָכֹל הַגַּנָּב עָשָׂה אֶת הָעַיִן כְּאִלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה, וְאֶת הָאֹזֶן כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כט,טו) \"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיי לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: מִי רֹאֵנוּ, וּמִי יֹדְעֵנוּ?\" וְאוֹמֵר (תהלים צד,ז) \"וַיֹּאמְרוּ: לֹא יִרְאֶה יָּהּ\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל ט,ט) \"כִּי אָמְרוּ: עָזַב יי אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין יי רֹאֶה.\"", + "(שמות כב,ז) \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב,ו) \"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם\", לָמַדְנוּ שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב\"? שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב וְאֵין לוֹ מַה לְּשַׁלֵּם, לֹא יֹאמַר לוֹ בַּעַל הַגְּנֵבָה: בֹּא וְהִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבָּךְ לְמָכְרָן! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב\", שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר.", + "\"וְנִקְרַב בַּעַל הַבֵּית אֵל הָאֱלֹהִים\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לִשְׁאֹל בְּאוּרִים וְתֻמִּים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֱלֹהִים שֶׁהֵם מַרְשִׁיעִין.*אֱלֹהִים שֶׁהֵם מַרְשִׁיעִין: דיינים.", + "\"וְנִקְרַב בַּעַל הַבֵּית אֵל הָאֱלֹהִים\", בִּשְׁבוּעָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה, אוֹ בִשְׁבוּעָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן שְׁלִיחוּת יָד, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁלִיחוּת יָד. מַה לְּהַלָּן שְׁבוּעָה, אַף כָּן שְׁבוּעָה; מַה לְּהַלָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"א, אַף כָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"א; מַה כָּן בְּבֵית דִּין, אַף לְהַלָּן בְּבֵית דִּין; מַה כָּן לְצָרְכוֹ, אַף לְהַלָּן לְצָרְכוֹ; מַה כָּן (שמות כב,ח) \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", אַף לְהַלָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\".", + "\"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\", לְצָרְכָהּ. אַתָּה אוֹמֵר לְצָרְכָהּ, אוֹ לְצָרְכָהּ וְשֶׁלֹּא לְצָרְכָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", שֶׁבֵּית שַׁמַּי מְחַיְּבִין עַל מַחְשֶׁבֶת הַלֵּב בִּשְׁלִיחוּת יד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב,ח) \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", וּבֵית הִלֵּל אֵין מְחַיְּבִין אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁשָּׁלַח יָד, לְכָךְ נֶאֱמַר \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ\", לְצָרְכָהּ.", + "(שמות כב,ח) [\"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה, עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.\"] \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", כְּלָל; \"עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה\", פְּרָט; אוֹ כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"עַל כָּל אֲבֵדָה\", חָזַר וְכָלַל. אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ, לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵי אַתְּ דָּן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט: מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בִּנְכָסִים מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִים מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת.", + "בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לַחְלֹק בֵּין כֶּסֶף לְכֵלִים לִבְהֵמָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׂלְמָה\": שַׂלְמָה, בַּכְּלָל הָיַת, וְיָצַאת לְלַמֵּד. אֶלָּא, מַה שַּׂלְמָה מְיֻחֶדֶת, בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כֹּל בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא לֹא בָא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין כֶּסֶף לְכֵלִים לִבְהֵמָה.", + "\"אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה\", שֶׁזֶּה אוֹמֵר 'זֶה הוּא', וְזֶה אוֹמֵר 'אֵינוֹ הוּא!' מִכָּן אָמָרוּ: עַד שֶׁתְּהֵא הוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.", + "(שמות כב,ז) \"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים\", הֲרֵי אֶחָד; (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", הֲרֵי שְׁנַיִם; (שמות כב,ח) \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מִכָּן אָמָרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן, תְּחִלָּה נֶאֱמַר, וְאֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִלּוֹת. \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", הֲרֵי אֶחָד; \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְאֶחָד? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי כָּן שְׁנַיִם: 'אֲשֶׁר יַרְשִׁיעַ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן\", הָא בִשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מִכָּן אָמָרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה.", + "\"יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.\" רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו כָּן \"יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ\", וְקוֹרֵא אֲנִי לְהַלָּן: (ויקרא ה,כד) \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כָּל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, פָּטוּר מִן הַחֹמֶשׁ. \"לְרֵעֵהוּ\", וְלֹא לַהֶקְדֵּשׁ; \"לְרֵעֵהוּ\", וְלֹא לַאֲחֵרִים." + ], + [ + "(שמות כב,ט) \"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר, אוֹ שׁוֹר, אוֹ שֶׂה, וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּפְקִיד אֶצְלוֹ וְיֹאמַר לוֹ 'הָא לָךְ, שְׁמֹר לִי זֶה!' אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'עֵינֶיךָ בּוֹ', הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר וְשׁוֹר וְשֶׂה, שְׁאָר כָּל בְּהֵמָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר\". אֲנִי אֶקְרָא \"וְכָל בְּהֵמָה\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\"? אִם אֲנִי קוֹרֵא \"וְכָל בְּהֵמָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יִהְיֶה חַיָּב עַד שֶׁיַּפְקִיד אֶצְלוֹ כָּל בְּהֵמָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּהֵמָה\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל הַכְּלָל שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַפְּרָט, הַכֹּל בִּכְלָלוֹ.", + "\"וּמֵת\", שֶׁתְּהֵי מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם; \"אוֹ נִשְׁבַּר\", שֶׁשִּׁבְּרַתּוּ חָיָה; \"אוֹ נִשְׁבָּה\", שֶׁשָּׁבוּהוּ לֶסְטִים. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶר וְהַשְּׁבִי, בֵּין שֶׁהוּא יָכֹל לְהַצִּיל, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהַצִּיל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמֵת\". מַה מִּיתָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילָהּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: רַבִּי! אַתְּ דָּן אֶפְשָׁר מִשֶּׁאֵי אֶפְשָׁר! שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לַמִּיתָה לִהְיוֹת אֶלָּא בִּידֵי שָׁמַיִם, אֲבָל הַשֶּׁבֶר וְהַשְּׁבִי, אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת בֵּין בִּידֵי שָׁמַיִם וּבֵין בִּידֵי אָדָם! חָזַר וְדָנָן כְּמִין גְּנֵבָה.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: (שמות כב,יב) \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם\", יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם, וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.", + "\"אֵין רֹאֶה.\" בָּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. \"אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם\". הָא אִם יֵשׁ רוֹאֶה, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר.", + "(שמות כב,י) \"שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם.\" בְּיוֹ\"ד הֵ\"י. מִכָּן אַתְּ דָּן כָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאַחַת מֵהֶן, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְיוֹ\"ד הֵ\"י, פּוֹרֵט אֲנִי כָל שְׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָן אֶלָּא בְיוֹ\"ד הֵ\"י.", + "\"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת הַיּוֹרֵשׁ; \"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה; \"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", שֶׁלֹּא יַשְׁבִּיעֶנּוּ הַדַּיָּן עַל כָּרְחוֹ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם\". מַגִּיד שֶׁשְּׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁנֵיהֶם.", + "\"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\", לְצָרְכָהּ. אַתָּה אוֹמֵר לְצָרְכָהּ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְצָרְכָהּ וְשֶׁלֹּא לְצָרְכָהּ? הֲרֵי אֲנִי דָן: נֶאֱמַר כָּן שְׁלִיחוּת יָד, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁלִיחוּת יָד. מַה כָּן שְׁבוּעָה, אַף לְהַלָּן שְׁבוּעָה; מַה כָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"י, אַף לְהַלָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"י; מַה לְּהַלָּן בְּבֵית דִּין, אַף כָּן בְּבֵית דִּין; מַה לְּהַלָּן לְצָרְכָהּ, אַף כָּן לְצָרְכָהּ; מַה לְּהַלָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", אַף כָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\".", + "\"וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם.\" מִכָּן אָמָרוּ: בַּעַל הַנְּבֵלָה מְטַפֵּל בְּנִבְלָתוֹ.", + "(שמות כב,יא) \"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ, יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו.\" זֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם.*הָעֶלְיוֹן: המוזכר למעלה. אַתָּה אוֹמֵר זֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם, אוֹ זֶה שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר שָׁכָר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַשָּׂכִיר חַיָּב, וְהַשּׁוֹמֵר חַיָּב, מַה שָּׂכִיר, שָׂכִיר שֶׁהוּא נֶהֱנֶה, אַף שׁוֹמֵר, שׁוֹמֵר שֶׁהוּא נֶהֱנֶה. יָצָא שׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה.", + "הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן: וְזֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם.", + "\"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב\", אֵין לִי אֶלָּא גְנֵבָה, אֲבֵדָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וּגְנֵבָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, וַאֲבֵדָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, אִם לָמַדְתָּ עַל גְּנֵבָה, שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף אֲבֵדָה יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"גָּנֹב יִגָּנֵב\", לְהָבִיא אֶת הַגַּנָּב. \"מֵעִמּוֹ\", לְהוֹצִיא אֶת הַצּוֹעֵר,*הַצּוֹעֵר: רועה ראשי, כרזילא. \"מֵעִמּוֹ\", לְהָבִיא אֶת הַנּוֹקֵד.*הַנּוֹקֵד: הרועה.", + "(שמות כב,יב) [\"אִם טָרֹף יִטָּרֵף, יְבִאֵהוּ עֵד, הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.\"] \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף\", זֶה עֵדֶר. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (עמוס ג,יב) \"כֹּה אָמַר יי: כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן, בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ.\" רַבִּי יוֹחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד\", יָבִיא עֵדִין שֶׁנִּטְרְפָה בְאֹנֶס, וִיהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה\",*\"יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה\", דורש 'עַד הַטְּרֵפָה'. יוֹלִיךְ אֶת הַבְּעָלִים אֵצֶל הַטְּרֵפָה, וִיהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם.", + "אַף עַל פִּי כֵן יְהֵי חַיָּב? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וַאֲבֵדָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, וּטְרֵפָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, אִם לָמַדְתָּ עַל אֲבֵדָה שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף טְרֵפָה יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם!", + "לֹא! מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם\", יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם, וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.", + "וְאֵי זוֹ הִיא טְרֵפָה שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם? כְּגוֹן טְרֵפַת חָתוּל, שׁוּעָל וּנְמִיָּה.*וּנְמִיָּה. ג: ומנדרס. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָמְרָה תוֹרָה,*וּמִתּוֹךְ. ג,א: ומילחשך. תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף\", מַה טְּרֵפָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילָהּ, חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם.", + "וְאֵי זוֹ הִיא טְרֵפָה שֶׁפָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם? כְּגוֹן טְרֵפַת הַזְּאֵב וְהָאֲרִי, וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפַּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָמְרָה תוֹרָה \"וּמֵת\":*וּמִתּוֹךְ. ג,א: ומילחשך. מַה מִּיתָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵיפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.\"", + "(שמות כב,יג) [\"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.\"] \"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ\", נִתֵּק הַכָּתוּב הַשּׁוֹאֵל מִכְּלַל שׁוֹמֵר, וַאֲמָרוֹ עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. \"מֵעִם רֵעֵהוּ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ חוּץ לִרְשׁוּתוֹ.", + "\"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת\". אֵין לִי אֶלָּא שְׁבוּרָה וּמֵתָה, שְׁבוּיָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן מִיתָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִיתָה; מַה מִּיתָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, עָשָׂה שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה כְמֵתָה, אַף מִּיתָה הָאֲמוּרָה כָּן נַעֲשֶׂה שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה כְמֵתָה.", + "וַאֲבֵדָה וּגְנֵבָה מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חַיָּב עַל הַמִּיתָה, חַיָּב עַל הַגְּנֵבָה וְעַל הָאֲבֵדָה, וְכָן שֶׁחַיָּב עַל הַמִּיתָה, דִּין הוּא שֶׁנְּחַיֵּב עַל הַגְּנֵבָה וְעַל הָאֲבֵדָה.", + "\"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. (שמות כב, יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם\". לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ", + "\"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\", לָמַדְנוּ שֶׁאִם אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\"? מַגִּיד שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצַאת מֵרְשׁוּת הַנִּשְׁאָל לִרְשׁוּת הַשּׁוֹאֵל, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, בַּבְּעָלִים, פָּטוּר, שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים, חַיָּב.", + "(שמות כב,יד) [\"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם; אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ.\"] \"אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִשָּׁבַע וִיהֵא פָטוּר! הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְנוֹשֵׂא שָׁכָר מַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר מַהְנֶה, אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹשֵׂא שָׁכָר, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, אַף שָׂכִיר נִשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה.", + "וַהֲרֵי שׁוֹמֵר חִנָּם יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַהְנֶה וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּם! הוּא יוֹכִיחַ עַל שָׂכִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַהְנֶה, יְהֵי פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם! כח. אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ, נוֹשֵׂא שָׁכָר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְאַל תָּבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַהְנֶה אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱנֶה, אֶלָּא נוֹשֵׂא שָׁכָר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹשֵׂא שָׁכָר, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, אַף הַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה. \"אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ\"." + ], + [ + "(שמות כב,טו) \"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וְשָׁכַב עִמָּהּ, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\"*מָהֹר יִמְהָרֶנָּה: ישלם לאביה את המוהר והיא תהיה אשתו. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַמְפֻתָּה, שֶׁיְּשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּתְפוּסָה בִרְשׁוּת אָבִיהָ,*תְּפוּסָה: אנוסה. מלשון הפסוק (במדבר ה,יג) \"וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה\". וּמְפֻתָּה בִרְשׁוּת אָבִיהָ, אִם לָמַדְתָּ עַל תְּפוּסָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס, אַף מְפֻתָּה, יְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּתְּפוּסָה, שֶׁעָבַר עַל דַּעְתָּהּ וְעַל דַּעַת אָבִיהָ, לְפִיכָךְ הוּא מְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס, תֹּאמַר בַּמְּפֻתָּה, שֶׁלֹּא עָבַר אֶלָּא עַל דַּעַת אָבִיהָ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס. הָא לְפִי שֶׁלֹּא זָכִיתִי מִן הַדִּין, צָרַךְ הַכָּתוּב לַהֲבִיאוֹ.", + "\"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\", לְהוֹצִיא אֶת שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וְאֶת שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: וּמְנַיִן אֲפִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְרַשַּׁי בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ, וְרַשַּׁי בְּכֶסֶף קְנָסָהּ, מַה בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה אֲפִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה, אַף בְּכֶסֶף קְנָסָהּ, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרָשָׁה.", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב,כח) \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\"; מַה לְּהַלָּן כֶּסֶף, אַף כָּן כֶּסֶף.", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כב,כט) \"וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה\", כַּשֵּׁם שֶׁבַּתְּפוּסָה, נוֹתֵן מִיָּד, כָּךְ בַּמְּפֻתָּה, נוֹתֵן מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה\", מַגִּיד שֶׁעוֹשִׂין עָלָיו מֹהַר.*עוֹשִׂין עָלָיו מֹהַר: אינו צריך לשלם מיד את חמישים הכסף, אלא הם סכום הכתובה, המוהר, שנותן לה.", + "וְאֵין מֹהַר אֶלָּא כְּתוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לד,יב) \"הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה.\"", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" בָּרְאוּיָה לוֹ לְאִשָּׁה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לְהוֹצִיא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.*נָתִין, נְתִינָה: אדם מצאצאי הגבעונים, כנענים שקיבלו במרמה מיהושע להשאר בארץ.", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין שֶׁהָאָב רוֹצֶה, בֵּין שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,טז) \"אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "אֵין לִי אֶלָּא מְפֻתָּה, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, תְּפוּסָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וּתְפוּסָה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וּמְפֻתָּה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, אִם לָמַדְתָּ בַּמְּפֻתָּה, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, אַף תְּפוּסָה , אִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "עוֹד קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מְפֻתָּה, שֶׁלֹּא עָבַר אֶלָּא עַל דַּעַת אָבִיהָ, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, תְּפוּסָה, שֶׁעָבַר עַל דַּעְתָּהּ וְעַל דַּעַת אָבִיהָ, דִּין הוּא שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "(שמות כב,טז) \"אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהּ אָב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם מָאֵן יְמָאֵן\". דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי.", + "\"כֶּסֶף יִשְׁקֹל\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ כַּמָּה! הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"כֶּסֶף\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"כָּסֶף\". (דברים כב,כט) מַה לְּהַלָּן חֲמִשִּׁים, אַף כָּן חֲמִשִּׁים.", + "\"כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" וְכִי מָה לָמַדְנוּ עַל מֹהַר הַבְּתוּלוֹת? אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה לְּהַלָּן כָּתוּב חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, אַף כָּן מֹהַר הַבְּתוּלוֹת חֲמִשִּׁים כֶּסֶף.", + "(שמות כב,יז) \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.\" אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כ,טז) \"לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה.\" מַה לְּהַלָּן בַּסַּיִף, אַף כָּן בַּסַּיִף.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט,יג) \"אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ, לֹא יִחְיֶה\". מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲנִי דָּן \"לֹא תְחַיֶּה\" מִ\"לֹּא תְחַיֶּה\", וְאַתָּה מְשִׁיבֵנִי \"לֹא יִחְיֶה\" עַל \"לֹא תְחַיֶּה\"! רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר (שמות כב,יח) \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת\", מָה זֶה בִּסְקִילָה, אַף זֶה בִּסְקִילָה.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,כז) \"וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי, מוֹת יוּמָתוּ, בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם, דְּמֵיהֶם בָּם.\" בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יח,י) \"לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.\"", + "(שמות כב,יח) \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,טו) \"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת\", בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כ,טו) \"וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.\" נֶאֱמַר כָּן הֲרִיגָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲרִיגָה; מַה הֲרִיגָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יח,כג) \"וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ\". אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לַשּׁוֹכֵב, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לַנִּשְׁכָּב מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.\" קָרָא הַכָּתוּב לַנִּשְׁכָּב שׁוֹכֵב, מָה זֶה בִסְקִילָה, אַף זֶה בִסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כג,יח) \"לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (מלכים א יד,כד) \"וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ, עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יי\".", + "(שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ד) \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". זְבִיחָה הָיְתָה בַכְּלָל, וְיָצַאת לְלַמֵּד: מַה זְּבִיחָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִיא עוֹבְדָתוֹ וּבֵין שֶׁאֵינָהּ עוֹבְדָתוֹ, וְכָל שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, יְהוּ חַיָּבִין עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִיא עוֹבְדָתוֹ וּבֵין שֶׁאֵינָהּ עוֹבְדָתוֹ.", + "וְכָל שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, לְשֵׁם עֲבוֹדָתוֹ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְשֵׁם עֲבוֹדָתוֹ, פָּטוּר.", + "לְפִי שֶׁאֲחֵרִין אוֹמְרִין: אִלּוּלֵי שֶׁשִּׁתְּפוּ יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ כָלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּל הַמְשַׁתֵּף שְׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, חַיָּב כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" אֶלָּא כְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יז,לג) \"אֶת יי הָיוּ יְרֵאִים, וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּאוֹתוֹתֶיהָ נִתְּנָה תוֹרָה,*בְּאוֹתוֹתֶיהָ: עם סימנים. שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין: הוֹאִיל וַאֲנוּ מְצֻוִּין עַל עֲבוֹדָה זָרָה, נְהֵי בוֹלְשִׁין בַּבּוֹרוֹת בַּשִּׁיחִין וּבַמְּעָרוֹת!*בּוֹלְשִׁין: מתאמצים לחפש עבודה זרה כדי לבער אותה. הגירסה בולשין על פי מכילתא דברים, ס. בגניזה, בושין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יב,ב) \"עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.\" עַל הַגְּלוּיִים, וְלֹא עַל הַסְּתָרִין." + ], + [ + "(שמות כב,כ) \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" לֹא תוֹנֶנּוּ, בִּדְבָרִים, \"וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ\", בְּמָמוֹן. שֶׁלֹּא תֹּאמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד לְ\"בֵּל, קֹרֵס, נְבוֹ\" (ישעיה מו,א)*בֵּל, קֹרֵס, נְבוֹ: שמות של אלילים. וְעַד עַכְשָׁו הֲרֵי חֲזִירִין נוֹצֵר מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְדַבֵּר נֶגְדִּי! וּמְנַיִן שֶׁאִם הוֹנֵיתוֹ, אַף הוּא יָכֹל לְהוֹנוֹתָךְ? שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם\".", + "מִכָּן הָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוּם שֶׁהוּא בָּךְ, אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרָךְ!", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הוּא מַזְהִיר עֲלֵיהֶן: (שמות כג,ט) \"וְגֵר לֹא תִלְחָץ, וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" (דברים י,יט) \"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: גֵּר, לְפִי שֶׁסִּעוּרוֹ רַע,*סִעוּר: טבע. לְפִיכָךְ הוּא מַזְהִיר עָלָיו בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שופטים ה,לא) \"וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ\". וְכִי מִי גָּדוֹל? מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ, אוֹ מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ? אֱמֹר, מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: (דברים י,יח) \"וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.\"", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הוּא מְכַנָּן כְּיִשְׂרָאֵל: נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,נה) \"כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים\", נִקְרְאוּ הַגֵּרִין עֲבָדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ו) \"וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים\". נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל מְשָׁרְתִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סא,ו) \"וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יי, תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ, יֵאָמֵר לָכֶם\", נִקְרְאוּ הַגֵּרִים מְשָׁרְתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ו) \"וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יי לְשָׁרְתוֹ\". נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מא,י) \"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי.\" וְנִקְרְאוּ הַגֵּרִים אוֹהֲבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יח) \"וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.\"", + "נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל בְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יז,יג) \"וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם.\" וְנֶאֱמַר בְּרִית בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ד) \"וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יי לְשָׁרְתוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי.\" נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כח,לח) \"לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יי.\" וְנֶאֱמַר בַּגֵּרִים רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ז) \"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.\" נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\" וְנֶאֱמַר בַּגֵּרִים שְׁמִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמו,ט) \"יי שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים\".", + "אַבְרָהָם קָרָא עַצְמוֹ גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כג,ד) \"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם\". דָּוִד קָרָא עַצְמוֹ גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כט,טו) \"כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ, כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים לט,יג) \"כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי.\"", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִין, שֶׁלֹּא מָל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶלָּא בֶן תִּשְׁעִין וְתֵּשַׁע שָׁנָה, שֶׁאִלּוּ מָל בֶּן עֶשְׁרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים, לֹא הָיָה גֵּר יָכֹל לְהִתְגַּיֵּר מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה. אֶלָּא הָיָה הַקֹּדֶשׁ מְגַלְגֵּל בּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוֹ לְבֶן תִּשְׁעִין וְתֵּשַׁע שָׁנִים, שֶׁלֹּא לִנְעֹל בִּפְנֵי הַגֵּרִים הַבָּאִים, לִתֵּן שְׁכַר יָמִים וְשָׁנִים, לְרַבּוֹת שְׁכַר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַרְבַּע כִּתּוֹת, שֶׁהֵן עוֹנוֹת וְאוֹמְרוֹת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם: (ישעיה מד,ה) \"זֶה יֹאמַר: לַיי אָנִי\", כֻּלִּי לַיי וְאַל יִתְעָרַב בִּי חֵטְא; \"וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב\", אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק; \"וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיי\", אֵלּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה; \"וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה\", אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם.", + "(שמות כב,כא) [\"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.\"] \"אַלְמָנָה וְיָתוֹם\", אֵין לִי אֶלָּא אַלְמָנָה וְיָתוֹם, וּשְׁאָר כָּל אָדָם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל... לֹא תְעַנּוּן.\" דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם\", שֶׁדַּרְכָּן לֵעָנוֹת, בָּהֶן דִּבֵּר הַכָּתוּב.", + "(שמות כב,כב) [\"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.\"] \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מוּעָט.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּעַנֶּה וְיִשְׁנֶה.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹצְאִין לֵהָרֵג. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רַבִּי! לִבִּי יוֹצֵא, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עַל מָה אֲנִי נֶהֱרָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיָּמֶיךָ לֹא בָא אָדָם אֶצְלָךְ, לָדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה, וְשִׁהִתּוֹ עַד שֶׁתְּהֵי גּוֹמֵא כּוֹסָךְ, עַד שֶׁתְּהֵי נוֹעֵל סַנְדָּלָךְ, אוֹ עַד שֶׁתְּהֵי עוֹטֵף טַלֵּיתָךְ? וְאָמְרָה הַתּוֹרָה \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מוּעָט?", + "וּבַדָּבָר הַזֶּה אָמַר לוֹ: נִחַמְתָּנִי רַבִּי!", + "וּכְשֶׁנֶּהֶרְגּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה לְתַלְמִידָיו: הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַפֻּרְעָנוּת! שֶׁאִלּוּ טוֹבָה לָבֹא בְּדוֹרֵנוּ מִתְּחִלָּה, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְעַכְשָׁו, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁפֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה עֲתִידָה לָבֹא בְּדוֹרֵנוּ, וְנִסְתַּלְּקוּ אֵלּוּ מִבֵּינוֹתֵינוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נז,א) \"הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין\". (ישעיה נז,ב) \"יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.\" וּלְבַסּוֹף: (ישעיה נז,ג) \"וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה\".", + "\"כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.\" כָּל זְמַן שֶׁהוּא צוֹעֵק, אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אִם אֵינוֹ צוֹעֵק, אֵינִי שׁוֹמֵעַ? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ\", מִכָּל מָקוֹם. \"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ\", אֶלָּא מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי שֶׁצּוֹעֵק, יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ צוֹעֵק.", + "", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: אִם כְּשֶׁהַיָּחִיד צוֹעֵק, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ, רַבִּים, כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין, קוֹל וָחֹמֶר!", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם הַיָּחִיד צוֹעֵק עַל הָרַבִּים, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ, רַבִּים כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין עַל הַיָּחִיד, קוֹל וָחֹמֶר!", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, אִם כְּשֶׁיִּהְיוּ צוֹעֲקִין עַל הָרַבִּין, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָן, קוֹל וָחֹמֶר מִדַּת הַטּוֹבָה הַמְרֻבָּה, כְּשֶׁיִּהְיוּ רַבִּין מִתְפַּלְּלִין עַל הַיָּחִיד!", + "(שמות כב,כג) [\"וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.\"] \"וְחָרָה אַפִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן חֲרוֹן אַף, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חֲרוֹן אַף; מַה חֲרוֹן אַף אָמוּר לְהַלָּן, עֲצִירַת גְּשָׁמִין וְגָלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,יז) \"וְחָרָה אַף יי בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יי נֹתֵן לָכֶם.\" אַף חֲרוֹן אַף שֶׁנֶּאֱמַר כָּן עֲצִירַת גְּשָׁמִין וְגָלוּת. מַה כָּן בַּחֶרֶב, אַף לְהַלָּן בַּחֶרֶב.", + "\"וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.\" מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב\", לָמַדְנוּ שֶׁנְּשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים\"? אֶלָּא אַלְמָנוֹת לֹא אַלְמָנוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כ,ג) \"וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת.\" \"וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים\", יְתוֹמִים לֹא יְתוֹמִין, שֶׁאֵין בֵּית דִּין מַנִּיחִין לָהֶן לִמְכֹּר מִנִּכְסֵי אֲבִיהֶן, בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם כְּשֶׁלֹּא תְעַנּוּן אֶת הַדִּין, לֹא יִהְיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים, קוֹל וָחֹמֶר לִכְשֶׁתַּעֲשׂוּן אֶת הַדִּין, כג. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ז,ט) \"מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו!\" (זכריה ח,טז) \"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם!\" כד. (ישעיה נו,א) \"כֹּה אָמַר יי: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה! כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.\" עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים! כה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים ו,ב) \"לְמַעַן תִּירָא אֶת יי אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ.\" וְאוֹמֵר: (דברים יא,יט) \"וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.\" (דברים יא,כא) \"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה סה,כב-כג) \"כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. לֹא יִיגְעוּ לָרִיק, וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה, כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יי הֵמָּה, וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה מח,יט) \"וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו\". וְאוֹמֵר: (דברים ה,כו) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים, לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה סו,כב) \"כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי, נְאֻם יי, כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה נט,כ) \"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יי.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה נט,כא) \"וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, אָמַר יי, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יי, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.\" עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתַּאֲרִיכוּן יָמִים בָּעוֹלָם, וְתִרְאוּ לָכֶם בָּנִים וּבְנֵי בָנִים. חַסְלַת מַסֶּכֶת נְזִיקִין" + ] + ], + "Tractate Kaspa": [ + [ + "(שמות כב,כד) [\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.\"] \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל \"אִם\" וְ\"אִם\" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, חוּץ מִזֶּה וְעוֹד שְׁנַיִם: (ויקרא ב,יד) \"וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיי, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.\"*גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל: גרעיני דגנים שבורים, בורגול. חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ\", חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כ,כה) \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\" חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כז,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,י) \"וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.\"*וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ: תלווה לו מספיק כדי לספק את מה שחסר לו וקח ערבון, עבוט, כביטחון שיחזיר את חובו. חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתְּ מַלְוֵהוּ, אֵין אַתְּ מַלְוֵהוּ פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתְּ מַלְוֵהוּ, אֵין אַתְּ מַלְוֵהוּ כֶּסֶף וּפֵרוֹת בְּכֶסֶף.", + "\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ\", יִשְׂרָאֵל וְגוֹי עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ לִלְווֹת, עַמִּי קוֹדֵם; עָנִי וְעָשִׁיר עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, עָנִי קוֹדֵם; עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירָךְ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירָךְ; עֲנִיֵּי עִירָךְ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירָךְ קוֹדְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר \"אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ\". \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", אֲבָל הֱוֵה אַתְּ לֶעָשִׁיר כְּנוֹשֶׁה. \"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", שֶׁלֹּא תֵרָאֶה לוֹ בְּכָל זְמַן.", + "\"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.\" מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,לז) \"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית. אַתְּ אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית, אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַלּוֹוֶה? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,לו) \"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַלּוֹוֶה אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,לז) \"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִּתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית.", + "אֵין לִי אֶלָּא אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה וְלַלּוֹוֶה; לֶעָרֵב וְלָעֵדִין וְלַלִּבְלָר, מְנַיִן?*לִבְלָר. librarius: סופר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה דְבָרִים: מִשֵּׁם 'בַּל תִּתֵּן', מִשֵּׁם 'בַּל תִּקַּח', \"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", \"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", (ויקרא יט,יד) \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשֹׁל\". כַּשֵּׁם שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלּוֹוֶה עוֹבְרִין מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה דְבָרִין, כָּךְ הֶעָרֵב וְהָעֵדִין וְהַלִּבְלָר. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לַלִּבְלָר.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַמַּלְוֶה בְרִבִּית וְאוֹמֵר לַסּוֹפֵר 'בֹּא כְתֹב!' וְלָעֵדִים 'בֹּאוּ חֲתֹמוּ!' אֵין לוֹ חֵלֶק בְּמִי שֶׁפִּקֵּד עַל הָרִבִּית.", + "(שמות כב,כה) [\"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\"] \"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ\", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, הֵיאָךְ אַתְּ עוֹשֶׂה מִצְוָה וּתְהֵי נוֹטֵל אֶת שֶׁלָּךְ.", + "\"עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\" זוֹ כְסוּת יוֹם, שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַיּוֹם.", + "אֵין לִי אֶלָּא כְּסוּת יוֹם שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַיּוֹם, כְּסוּת לַיְלָה שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַלַּיְלָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,יג) \"הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\".", + "מִכָּן אָמָרוּ: מְמַשְׁכְּנִין כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה, וּכְסוּת לַיְלָה בַּיּוֹם, וּמַחְזִירִין כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם, וּכְסוּת לַיְלָה בַּלַּיְלָה.", + "(שמות כב,כו) [\"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\"] \"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ\", זֶה טַלֵּיתוֹ; \"הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ\", זֶה חָלוּק; \"בַּמֶּה יִשְׁכָּב?\" לְהָבִיא עוֹר מַצָּע. \"וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָנֶה בְּבֵית דִּין, וְעָלָיו כְּסוּת בְּמָאתַיִם, לֹא יֹאמַר לוֹ: מְכֹר כְּסוּתָךְ וְהִתְכַּסֵּה בְמָנֶה, וְתֵן לִי מָנֶה! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ\", אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ כְסוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת לִשְׁאֵרוֹ.", + "\"וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\" שֶׁבְּרַחֲמִים אֲנִי בָרָאתִי עוֹלָמִי.", + "(שמות כב,כז) [\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\"] \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כד,טז) \"וְנֹקֵב שֵׁם יי, מוֹת יוּמָת\", עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\". דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּדַּיָּנִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\". אֵין לִי אֶלָּא דַּיָּן, נָשִׂיא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" אֲנִי אֶקְרָא \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\", אֶחָד דַּיָּן וְאֶחָד נָשִׂיא בְמַשְׁמָע! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\"? לְחַיֵּב עַל כָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: יֵשׁ מְדַבֵּר דָּבָר אֶחָד, וְחַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אַרְבָּעָה דְּבָרִין: בֶּן נָשִׂיא שֶׁקִּלֵּל אֶת הָאָב, חַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אַרְבָּעָה דְּבָרִין: חַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אָב, מִשֵּׁם דַּיָּן, מִשֵּׁם נָשִׂיא, מִשֵּׁם \"בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\". רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵי דַּיָּן וְנָשִׂיא! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" לְחַיֵּב עָלָיו מִשֵּׁם דַּיָּן וּמִשֵּׁם נָשִׂיא.", + "אוֹ נָשִׂיא כְאָחָז וְכַחֲבֵרָיו! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְעַמְּךָ\"? לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן נוֹהֲגִין כְּמִנְהַג עַמְּךָ.", + "\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", אֵין לִי אֶלָּא דַּיָּן וְנָשִׂיא, שְׁאָר כָּל אָדָם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות כב,כח) \"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי.\" \"מְלֵאָתְךָ\", אֵלּוּ בִּכּוּרִין, הַנִּטָּלִין מִן הַמָּלֵא; \"וְדִמְעֲךָ\", זוֹ תְרוּמָה; \"לֹא תְאַחֵר\", שֶׁלֹּא תַּקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, לֹא רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, לֹא תְרוּמָה לַבִּכּוּרִין. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מֵהֶם יִקְדֹּם, אִם תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, אִם בִּכּוּרִים לִתְרוּמָה? אָמַרְתָּ, יִקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִין, שֶׁהֵן קְרוּיִין אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, רֵאשִׁית, בִּכּוּרִים, תְּרוּמָה, וְדִמְעֲךָ, לִתְרוּמָה, שֶׁאֵינָהּ קְרוּיָה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. תִּקְדֹּם תְּרוּמַה, שֶּׁהִיא קְרוּיָה שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, רֵאשִׁית, תְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר, לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁאֵינוֹ קָרוּי אֶלָּא שְׁנֵי שֵׁמוֹת, וְיִקְדֹּם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁהוּא קָרוּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת, תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ קָרוּי אֶלָּא שֵׁם אֶחָד בִּלְבַד. מִכָּן אָמָרוּ: הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה', מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,כח) \"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר\".", + "(שמות כב,כט) \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ, שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: מַה בְּכוֹר בְּהֵמָה, נְפָלִין פּוֹטְרִין בָּהּ אֶת הַבְּכוֹרָה, אַף בְּכוֹר אָדָם, נְפָלִין פּוֹטְרִין בּוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה; מַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב,ו) \"וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ בְּרִחוּק מָקוֹם, יִהְיֶה בְחוֹבָה עָלָיו לַהֲבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר ח,יח) \"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: ", + "מָה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כב,כז) \"וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ\", \"תַּחַת אִמּוֹ\", עִם אִמּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר תַּחַת אִמּוֹ, עִם אִמּוֹ, אוֹ תַּחַת אִמּוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\". מַה כָּן \"עִם אִמּוֹ\", אַף לְהַלָּן עִם אִמּוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא \"תַּחַת\" אֶלָּא לִדְרֹשׁ: \"תַּחַת אִמּוֹ\", אַחַר אִמּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר תַּחַת אִמּוֹ, אַחַר אִמּוֹ, אוֹ תַּחַת אִמּוֹ כִשְׁמוּעוֹ? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"אִמּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אִמּוֹ\"; מַה \"אִמּוֹ\" אָמוּר לְהַלָּן, בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף \"אִמּוֹ\" הָאָמוּר כָּן בְּסָמוּךְ לוֹ.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\". מַה בְּכוֹר קֹדֶשׁ אֵינוֹ יוֹנֵק אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כֻּלָּן לֹא יִינְקוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.", + "מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַקֳּדָשִׁים לֹא יֵינִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם, מַעֲשֶׂרֶת הַלָּה לֹא תֵינִיק אֶת בְּנָהּ,*מַעֲשֶׂרֶת הַלָּה: הבהמה הזאת שהיא מעשר. וְכֻלָּן אֵינָן לְמֵדִין אֶלָּא מִן הַבְּכוֹר. מַה בְּכוֹר קֹדֶשׁ אֵינוֹ יוֹנֵק אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כֻּלָּן לֹא יִינְקוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.", + "כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין? נוֹטְלִין מָעוֹת מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלוֹקְחִין בָּהֶן בְּהֵמָה מִן הַחֻלִּין, וּמִתְרַחֲמוֹת עֲלֵיהֶן וּמֵינִיקוֹת אוֹתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: מִתְנַדְּבִין הָיוּ עַל מְנָת כֵּן.", + "\"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" אֵין לִי אֶלָּא שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"שְׁמִינִי\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"שְׁמִינִי\", מַה שְּׁמִינִי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, אַף שְׁמִינִי שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, נַכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן. מַה כָּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שְׁמִינִי, אַף לְהַלָּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שְׁמִינִי. \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" לְהוֹצִיא מְחֻסַּר זְמַן." + ], + [ + "(שמות כב,ל) [\"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.\"] \"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּשֶׁאַתֶּם קְדוֹשִׁים, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי. אִיסֵי בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמָּקוֹם מְחַדֵּשׁ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, הוּא מוֹסִיף לָהֶן קְדֻשָּׁה. אִיסֵי בֶן גּוּר אַרְיֵה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן קְדֻשָּׁה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קְדֻשָּׁה, מַה קְּדֻשָּׁה אֲמוּרָה לְהַלָּן אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אַף קְּדֻשָּׁה אֲמוּרָה כָּן אֲסוּרָה בַאֲכִילָה.", + "\"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה\", אֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא יז,טו) \"נְבֵלָה וּטְרֵפָה\", הִקִּישׁ טְרֵפָה לִנְבֵלָה: מַה נְּבֵלָה, לֹא חָלַק בָּהּ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה, אַף טְרֵפָה, לֹא נַחְלֹק בָּהּ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ\"? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כב,כז) \"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, צָעֲקָה הַנַּעֲרָ\", אֵין לִי אֶלָּא בַשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כג,יא) \"כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה\". אֵין לִי אֶלָּא מִקְּרֵה לַיְלָה, מִקְּרֵה יוֹם מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כ,ו) \"מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם, שְׁאָר כָּל אִילָנוֹת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כג,יט) \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא גְּדִי, וּשְׁאָר כָּל בְּהֵמָה מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "אַף כָּן \"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ\", אֵין לִי אֶלָּא בַשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ הַטְּרֵפָה לְהִטָּרֵף.", + "\"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ\", לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב.*לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב: מוסרים את הנבלה לאכילה על ידי כלב ועל ידי אלה שככלב אוכלים נבלות. אַתָּה אוֹמֵר לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב, אוֹ לַכֶּלֶב כִּשְׁמוּעוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי\". וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמַָה, אִם נְבֵלָה, שֶׁהִיא מְטַמָּא בְמַשָּׂא, הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, וּטְרֵפָה, שֶׁאֵינָהּ מְטַמָּא בְמַשָּׂא, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵי מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ\"? לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב.", + "לְלַמְּדָךְ שֶׁהַכֶּלֶב מְכֻבָּד מִן הַגּוֹי, שֶׁהֲרֵי הַנְּבֵלָה לַגּוֹי, הַטְּרֵפָה לַכֶּלֶב, לְלַמְּדָךְ שֶׁלֹּא קִפֵּחַ הַמָּקוֹם שְׁכַר חַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ז) \"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ\". אָמַר הַמָּקוֹם 'תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ!' וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שְׁכַר חָיָה לֹא קִפֵּחַ הַמָּקוֹם, שְׁכַר אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר: (ירמיה יז,יא) \"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט,*קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד: העוף הנקרא קורא, הדומה לשְׂלָו, דוגר על ביצים שלא הטיל. בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל.\" וּמַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (ירמיה יז,יב) \"כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.\"", + "(שמות כג,א) [\"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\"] \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְכָל מִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמ,ד) שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ\", וְכָתוּב: (תהלים קמ,יב) \"אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ, אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת.\"*יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת: רעתו תלכוד אותו ותדחוף אותו לפול.", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע מִבַּעַל דִּין עַד שֶׁיְּהֵי בַעַל דִּינוֹ עוֹמֵד עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְבַעַל דִּין, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ לַדַּיָּן עַד שֶׁיְּהֵי בַעַל דִּינוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,יז) \"וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יי, לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לְהָבִיא שְׁבוּעַת הַדַּיָּן בֵּינֵיהֶן שֶׁתְּהֵי בְ'אָמֵן', שֶׁאִם אֵין אַתְּ עוֹנֶה אַחֲרָיו 'אָמֵן', עוֹשֶׂה אַתְּ שְׁבוּעָתוֹ שָׁוְא.", + "\"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע\". אָמַר לָךְ: אִישׁ פְּלוֹנִי חַיָּב לִי מָאתַיִם, וְלִי עֵד אֶחָד, בֹּא וְהִצְטָרֵף לִי עִמּוֹ, וְטוֹל לָךְ אַתְּ מָנֶה וַאֲנִי מָנֶה! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\"", + "אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יוֹדֵעַ אַתְּ, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם נוֹתֵן לִי כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי מְבַדֶּה. אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי חַיָּב לִי מָנֶה, וְלִי עֵד אֶחָד, בֹּא וְהִצְטָרֵף לִי עִמּוֹ עַל מְנָת שֶׁאֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\" עֵד חָמָס הוּא זֶה.", + "כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין: לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, עַד שֶׁיּוֹדֵעַ מִי הוֹלֵךְ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם בְּגֵט, עַד שֶׁיּוֹדֵעַ מִי הָיָה חוֹתֵם עִמּוֹ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע... עֵד\", 'אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד', לְהוֹצִיא אֶת הַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין, שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,טז) \"כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה.\" וּמַה הוּא אוֹמֵר? (דברים יט,יט) \"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.\"", + "(שמות כג,ב) [\"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\"] \"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת\". מִמַּשְׁמָע, שֶׁאֵין אַתְּ הוֹוֶה עִמָּהֶן לְרָעָה, הוֹוֶה אַתְּ עִמָּהֶן לְטוֹבָה.", + "כֵּיצַד? שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּי. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּבִין וַעֲשָׂרָה מְזַכִּין, חַיָּב. אוֹ שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\" אָמְרָה תוֹרָה, הֲרֹג עַל פִּי עֵדִין, הֲרֹג עַל פִּי מַטִּין: מָה עֵדִין בִּשְׁנַיִם, אַף מַטִּין בִּשְׁנַיִם.", + "אוֹ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ', הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶלָּא לְכַף זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\"", + "(שמות כג,ג) \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,טו) \"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.\" אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, חִלּוּפֵיהֶן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כג,ד) [\"כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\"] \"כִּי תִפְגַּע\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,ה) \"כִּי תִרְאֶה\". אוֹ \"כִּי תִרְאֶה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ בְּרִחוּק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל!*מיל רומי=כמעט 1500 מטר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִפְגַּע\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים, אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמַחְצָה בְּמִיל, הֱוֵי אוֹמֵר רֵיס.*ריס =כ- 200 מטר.", + "נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וְעַל מִצְוַת 'לֹא תַעֲשֶׂה'.", + "\"שׁוֹר אֹיִבְךָ\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֹיִבְךָ זֶה גּוֹי. וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוּיִים אוֹיְבִים לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כג,י) \"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ\". (דברים כא,י) \"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּגֵר שֶׁחָזַר לִסְאוֹרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.*סְאוֹרוֹ=שְׂאוֹרוֹ, בדרך כלל בצורה: סוּרוֹ, השאור שלו, שורשו הרע, עבודה זרה. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹיִבְךָ\"? אֶלָּא אִם הִכָּה אֶת בְּנוֹ, אוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְרִיבָה, נֶעֱשָׂה אוֹיְבוֹ לְשָׁעָה.", + "\"שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"תֹּעֶה\". וְאֵין תּוֹעֶה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא חוּץ לַתְּחוּם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לז,טו) \"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה\".", + "\"הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב,ב) \"וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ\", אֵין לִי אֶלָּא בִזְמַן שֶׁרָחוֹק וְקָרוֹב. וְאֵין אַתְּ מַכִּירוֹ, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כב,ב) \"וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ\", מְצִיאָה שֶׁדַּרְכָהּ לְהֵאָסֵף, לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבוּרָה.", + "(דברים כב,ב) \"וְהָיָה עִמְּךָ\", עִמָּךְ בִּרְשׁוּתָךְ. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ לְאָחִיךָ. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלָיו כָּרוֹז. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", אַתְּ צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת אָחִיךָ, אִם רַמַּי הוּא, אִם אֵינוֹ רַמַּי. \"וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ.\" מְצִיאָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת, וְלֹא מְצִיאָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ הֶפְסֵד.", + "(שמות כג,ה) [\"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\"] \"כִּי תִרְאֶה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,ד) \"כִּי תִפְגַּע\". אוֹ \"כִּי תִפְגַּע\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִרְאֶה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים, אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמַחְצָה בְמִיל, הֱוֵי אוֹמֵר, רֵיס.", + "\"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁעוֹבֵר עַל 'עֲשֵׂה' וְעַל 'לֹא תַּעֲשֶׂה'.", + "\"רֹבֵץ\", לֹא שֶׁיְּהֵי רַבְצָן. \"תַּחַת מַשָּׂאוֹ\", וְלֹא יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ. \"תַּחַת מַשָּׂאוֹ\", וְלֹא שֶׁיְּהֵי מַשָּׂאוֹ בְצִדּוֹ. \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ\", פְּעָמִין שֶׁאַתְּ חָדֵל, פְּעָמִים שֶׁאַתְּ עוֹזֵב.", + "חֲמוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל*וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. בכ\"י אוקספורד: שֶׁלַּגּוֹי. \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" חֲמוֹר שֶׁלַּגּוֹי וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ\". פְּעָמִין שֶׁאַתְּ חָדֵל, פְּעָמִים שֶׁאַתְּ עוֹזֵב.", + "הָיָה בֵּין קְבָרוֹת, לֹא יִטַּמֵּא לוֹ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו 'הִטַּמָּא!' יִטַּמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת 'עֲשֵׂה' קוֹדֶמֶת לְ'לֹא תַעֲשֶׂה'? לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב\". פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חָדֵל, וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה חָדֵל: ", + "אָמַר לוֹ אָבִיו: אַל תִּפְרֹק עִמּוֹ! אַל תִּטְעֹן עִמּוֹ! אַל תַּחְזִיר לוֹ אֲבֵדָתוֹ! הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בַּמִּצְווֹת.", + "\"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים כב,ד) \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא טְעִינָה, פְּרִיקָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, בִּפְרִיקָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵין לִי אֶלָּא פְרִיקָה, טְעִינָה מְנַיִן? דִּין הוּא: מָה, אִם פְּרִיקָה, שֶׁהוּא יָכֹל לְפְרֹק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ, וּטְעִינָה, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִטְעוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי מֻזְהָר עָלֶיהָ? מִפְּנֵי מָה? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּקַּל, לְלַמֵּד מִמֶּנּוּ עַל הֶחָמוּר.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", פְּרִיקָה. \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", טְעִינָה. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כַּשֵּׁם שֶׁהַפְּרִיקָה מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ טְעִינָה מִן הַתּוֹרָה.", + "\"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא פְּרִיקָה וּטְעִינָה, בְּהֵמָה עַצְמָהּ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.\" \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", בִּזְמַן שֶׁאַתְּ שָׁוֶה לוֹ." + ], + [ + "(שמות כג,ו) \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,ג) \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא דַּל, עָנִי תָּאֵב, מְנַיִן?*עָנִי תָּאֵב, מפרש אביון מלשון תאבה, שהיה עשיר וירד מנכסיו ותאב לכול. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רָשָׁע וְכָשֵׁר עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ בַּדִּין. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְהוּא רָשָׁע, הֲרֵי אֲנִי מַטֶּה עָלָיו אֶת הַדִּין. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\" אֶבְיוֹן הוּא בַּמִּצְווֹת.", + "(שמות כג,ז) [\"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"] \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב אֶצְלוֹ דַּיָּן בּוּר. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יַעֲמִיד אֶצְלוֹ סָנֵיגוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח)*סָנֵיגוֹר. sunēgoros: עורך דין, מייצג, טוען. \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לִפְרֹשׁ מִן הַמִּינוּת.*הַמִּינוּת: סטיה מדת האמת. לרוב אצל חכמינו, הנצרות.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (קהלת ז,כו) \"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ;*מְצוֹדִים וַחֲרָמִים: מלכודות ורשתות. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים סג,יב) \"וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ, כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.\" דָּבָר אַחֵר: \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". הָיָה חָבֵר יוֹשֵׁב וּמְדַבֵּר הֲלָכָה כָּרָאוּי, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, הֲרֵי אֲנִי סוֹתֵר, הֲרֵי אֲנִי פוֹרְכָהּ וְסוֹתְרָהּ מִיָּדוֹ, וְחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּרֵא חָכָם, לְכָךְ נֶאֱמַר \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". דּוֹבֵר שְׁקָרִים הוּא זֶה.", + "\"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\". הָיָה אֶחָד מְעִידוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד לַחַמָּה, וְאֶחָד מְעִידוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד לַלְּבָנָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִצְטָרְפוּ זֶה עִם זֶה וִיהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\".", + "רָאוּהוּ רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וְהַסַּיִף בְּיָדוֹ, אָמְרוּ לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\", אָמַר לָהֶן: יוֹדֵעַ אֲנִי, עַל מְנָת כֵּן! הֶעְלִימוּ הָעֵדִין אֶת עֵינֵיהֶן, לְאַחַר זְמַן מָצְאוּ הָרוּג מְפַרְפֵּר, וְהַסַּיִף הָיָה מְנַטֵּף דָּם מִיַּד הָהוֹרֵג. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\"", + "כְּבַר הָרַג שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח עֵד זוֹמֵם. אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶּן טַבַּי: אֶרְאֶה בַטּוֹבָה, אִם לֹא שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי! וְאָמְרָה תוֹרָה: הֲרֹג עַל פִּי עֵדִים! הֲרֹג עַל פִּי זוֹמְמִים! מָה עֵדִים, שְׁנַיִם, אַף זוֹמְמִים שְׁנַיִם.", + "כְּבַר נִכְנַס יְהוּדָה בֶן טַבַּי לְחָרְבָה, וּמָצָא שָׁם הָרוּג מְפַרְפֵּר, וְהַסַּיִף מְנַטֵּף דָּם מִיָּד הָהוֹרֵג. אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶּן טַבַּי: תָּבֹא עָלַי, אִם לֹא אֲנִי אוֹ אַתָּה הֲרַגְנוּהוּ! אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תוֹרָה: (דברים יט,טו) \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר.\" אֲבָל הַיּוֹדֵעַ וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, הוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ! לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ, וָמֵת.", + "\"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\" וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין חַיָּב, וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\"", + "כַּשֵּׁם שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּינָךְ, כָּךְ יֵצֵא מִבֵּית דִּינִי? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"", + "\"וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\", וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין זַכַּי, וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ לוֹ חוֹבָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יַחְזִירוּהוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\".", + "כַּשֵּׁם שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּינָךְ, כָּךְ יֵצֵא מִבֵּית דִּינִי! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"", + "וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת הַמְעוּטָה, אָמְרָה תוֹרָה \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע\", קוֹל וָחֹמֶר מִדַּת הַטּוֹבָה הַמְרֻבָּה!", + "(שמות כג,ח) [\"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.\"] \"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח\". שֶׁלֹּא תֹּאמַר, הֲרֵי אֲנִי נוֹטֵל מָמוֹן וְאֵינִי מַטֶּה אֶת הַדִּין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,יט) \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים\". וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם הַנּוֹטֵל שֹׁחַד עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים\", קַל וָחֹמֶר הַנּוֹטֵל עַל מְנָת לְהַטּוֹת!", + "\"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים\", בַּתּוֹרָה. אַתָּה אוֹמֵר בַּתּוֹרָה, אוֹ עֵינֵי חֲכָמִים כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים\", אֵלּוּ פִּקְחֵי הַדַּעַת, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין וּמְטַמְּאִין מִדַּעַת עַצְמָן. מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַנּוֹטֵל מָמוֹן וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיֶּחְסַר מְאוֹר עֵינָיו. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵי בוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים: אוֹ שֶׁדַּעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת בַּתּוֹרָה, וּמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא, אוֹ יִצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת, אוֹ שֶׁחָסֵר מְאוֹר עֵינָיו.", + "\"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.\" מְשַׁנֶּה דְּבָרִין הַמְּצֻדָּקִין שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְסִינַי.", + "(שמות כג,י) [\"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.\"] \"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין שְׁמִטָּה אַחַת בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כה,ג) \"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין אַרְבַּע שְׁמִטִּין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. כֵּיצַד? נָרָהּ שָׁנָה, זוֹרְעָהּ שָׁנָה, נָרָהּ שָׁנָה, זוֹרְעָהּ שָׁנָה, נִמְצְאוּ עוֹשִׂין אַרְבַּע שְׁמִטִּין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד.", + "\"וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת\", לְהָבִיא פֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית. אֵין לִי אֶלָּא פֵּרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית. וּמְנַיִן לְפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,יא) \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.\" הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶם: לֹא הֲרֵי כֶרֶם כַּהֲרֵי זַיִת, וְלֹא הֲרֵי זַיִת כַּהֲרֵי כֶרֶם. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁגָּדֵל עַל מֵי שְׁבִיעִית, הֲרֵי זֶה כְפֵרוֹת שְׁבִיעִית. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כג,יא) \"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\"? לְהָבִיא פֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא, לִתֵּן בֵּעוּר לַכֶּרֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלַזַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "(שמות כג,יא) [\"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.\"] \"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ\". \"תִּשְׁמְטֶנָּה\", בַּעֲבוֹדָתָהּ; \"וּנְטַשְׁתָּהּ\", בַּאֲכִילָתָהּ.", + "אֵין לִי אֶלָּא פֵרוֹת, עֲשָׂבִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּנְטַשְׁתָּהּ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", מַגִּיד שֶׁפּוֹרֵץ בָּהּ פְּרָצוֹת! אֶלָּא שֶׁגָּדְרוּ חֲכָמִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.", + "\"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ויקרא כה,ו) \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁהַפֵּרוֹת מְרֻבִּין, הַכֹּל אוֹכְלִין; כְּשֶׁהַפֵּרוֹת מְמֻעָטִין, \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\".", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ויקרא כה,ו) \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ שָׁעַת בֵּעוּר, מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּין וַעֲשִׁירִין; מִשֶּׁתַּגִּיעַ שָׁעַת בֵּעוּר, מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּין וְאֵין מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲשִׁירִין.", + "\"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד,כב) \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַשְׁמָע! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,ו-ז) \"לְךָ\", \"וְלִבְהֶמְתְּךָ\", הִקִּישׁ אָדָם לַבְּהֵמָה: מַה בְּהֵמָה, אוֹכֶלֶת בַּשְּׁבִיעִית מִן הָרָאוּי לָהּ שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לָאָדָם: מָה אָדָם אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר, כָּךְ בְּהֵמָה לֹא תֹּאכַל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר?", + "תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\". אַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ, שֶׁהַחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, הָא לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לָאָדָם אֵין אַתְּ יָכֹל, אֶלָּא אָדָם לַבְּהֵמָה: מַה בְּהֵמָה, אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ.", + "(שמות כג,יב) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ\". נֶאֱמַר כָּן שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית לְעִנְיַן שְׁבִיעִית, שֶׁלֹּא תִסְתָרֵס שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ.*תִסְתָרֵס. בגניזה תסתכס.", + "\"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\", הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נְיָח אֶחָד,*נְיָח: דבר טוב ונוח. שֶׁיְּהֵי תוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ יִחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? אָמַרְתָּ, אֵין זֶה נְיָח אֶלָּא צַעַר רֶגֶל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\", הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נְיָח אֶחָד, לִהְיוֹת תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל.", + "\"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ\", זֶה עֶבֶד עָרֵל. אַתָּה אוֹמֵר זֶה עֶבֶד עָרֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶּן בְּרִית? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כ,י) \"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ\", הֲרֵי בֶּן בְּרִית אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ\"? זֶה עֶבֶד עָרֵל.", + "\"וְהַגֵּר.\" זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה גֵּר תּוֹשָׁב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\", הֲרֵי גֵּר צֶדֶק אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַגֵּר\"? זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. הֲרֵי הֵן בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים עֲרֵלִים מִן הַגּוֹיִם, הֲרֵי הֵן בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי.", + "רַבִּי עֲקִיבָה מַחְלִיף: אֵימָתַי עוֹשִׂין יַיִן נֶסֶךְ? בְּשָׁעָה שֶׁמַּזְכִּירִים עֲבוֹדָה זָרָה עַל פִּיהֶם. וְאֵימָתַי מַזְכִּירִין עֲבוֹדָה זָרָה עַל פִּיהֶם? בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹדְרִין בָּהֶן." + ], + [ + "(שמות כג,יג) [\"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ.\"] \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כו,לה) \"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה, וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.\" אִם שִׁנָּן, הוּא עוֹבֵר בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\".", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לַעֲשׁוֹת דִּבְרֵי תוֹרָה עָלֶיךָ חוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לַעֲשׁוֹת מִצְווֹת 'עֲשֵׂה' וּמִצְווֹת 'לֹא תַעֲשֶׂה'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא מַה שֶּׁפָּרַט הַכָּתוּב, וּשְׁאָר כָּל דִּקְדּוּקֵי פָרָשָׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,יג) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם מְלָאכָה, וּדְבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לְהָבִיא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת.", + "\"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", שֶׁלֹּא תַּשְׁבִּיעַ לְגוֹי בְּיִרְאָתוֹ. \"לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ.\" שֶׁלֹּא תִּשָּׁבַע לוֹ בְיִרְאָתוֹ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂנּוּ בֵּית וַעַד. לֹא תֹאמַר לוֹ: אֵיכָן אַתְּ שָׁרוּי? בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית. אֵיכָן אַתְּ מַמְתִּין לוֹ? אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ד) \"וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.\" הַשֵּׁם הָזֶה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא. נֶאֱמַר כָּן \"וְשֵׁם\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יא,ד) \"שֵׁם\". מַה \"שֵׁם\" הָאָמוּר לְהַלָּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"שֵׁם\" הָאָמוּר כָּן, בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", לִשְׁבָח. אוֹ אַף לֹא לִגְנַאי? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,כו) \"שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ, וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי חֵרֶם הוּא.\" עֲבוֹדָה זָרָה קְרוּאָה לְשׁוֹן פִּגְמָה:*פִּגְמָה: פגם. חֵרֶם, שֶׁקֶץ, תּוֹעֵבָה, פֶּסֶל, מַסֵּכָה, מַצֵּבָה, אֱלִילִים, עֲצַבִּים, תְּרָפִים, גִּלּוּלִים, שִׁקּוּצִים, חַמָּנִים, אֲשֵׁרִים.*חַמָּנִים: מצבות לעבודת השמש. אֲבָל הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוּי כַּמָּה שֵׁמוֹת לִשְׁבָח. קָרוּי לְשֵׁם שִׁבְחוֹ: אֵל, אֱלֹהִים, יָהּ, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, (תהלים צב,טז) \"לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יי, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ.\"", + "(שמות כג,יד) \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כג,יז) \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,טז) \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\". אַתָּה אוֹמֵר \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\", אוֹ בְחַג הַמַּצּוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין, וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יד) \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.\"", + "\"שָׁלֹשׁ רְגָלִים\", הַמְהַלְּכִין בְּרַגְלֵיהֶן, לְהוֹצִיא אֶת הַחִגְּרִין. \"יֵרָאֶה\", לְהוֹצִיא אֶת הַסּוֹמִין. \"זְכוּרְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁין. \"כָּל זְכוּרְךָ\", לְהוֹצִיא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. (דברים לא,יא) \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל\", לְהוֹצִיא גֵּרִין וַעֲבָדִין. (דברים לא,יא) \"בְּאָזְנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת הַחֵרְשִׁין. (דברים טז,יא) \"וְשָׂמַחְתָּ\", לְהוֹצִיא אֶת הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן. (דברים טז,יא) \"לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַטָּמֵא.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (משנה חגיגה א,א) \"הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, הַחִגֵּר וְהַסּוֹמֵא, הַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן.\" ", + "(שמות כג,טו) \"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם, וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ\", אַל תְּהֵי מֵבִיא אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.", + "\"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\", בִּזְבָחִים. אַתָּה אוֹמֵר בִּזְבָחִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּכְסָפִין? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בָּאָדָם, נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם, מַה שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָאָדָם בִּזְבָחִין, אַף שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בַשָּׁמַיִם בִּזְבָחִין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\", בְּעוֹלוֹת. אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁלָמִים? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בָּאָדָם, וְנֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם; מַה שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָאָדָם, דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא בִּידֵי אָדָם, אַף שִׂמְחָה הָאֲמוּרָה בַשָּׁמַיִם, דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵינוֹ בְדִין שֶׁיְּהֵי שֻׁלְחָנָךְ מָלֵא, וְשֻׁלְחָן קוֹנָךְ רֵיקָם.", + "(שמות כג,טז) \"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה, וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.\" נֶאֱמַר שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא יִסְתָּרְסוּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים מִמְּקוֹמָן.", + "(שמות כג,יז) \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יי.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כג,יז) \"אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יי.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לד,כג) \"אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים ו,ד) \"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"יי אֱלֹהֵינוּ\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אֶחָד\"? אֶלָּא עָלֵינוּ יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה לב,יד) \"כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? (ירמיה לב,כז) \"הִנֵּה אֲנִי יי אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (תהלים נ,ז-י) \"שִׁמְעָה עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה, יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ! אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי\". אֱלֹהִים אֲנִי לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִחַדְתִּי שְׁמִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל.", + "(שמות כג,יח) [\"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.\"] \"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\", לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וְחָמֵץ קַיָּם. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֵין לִי אֶלָּא זְבִיחָה, זְרִיקָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּם זִבְחִי\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַזֶּבַח שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, וְאֵיזֶה זֶה? זֶה תָּמִיד.", + "\"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַחֲלָבִין, שֶׁיְּהוּ נִפְסָלִים בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה. וְזָכִיתִי לָדוּן עַל אֵבָרִין: הוֹאִיל וַחֲלָבִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, וְאֵבָרִין מַתָּנָה לָאִשִּׁים,*לָאִשִּׁים: לאש שעל גבי המזבח, להיות מוקטרים עליה. אִם לָמַדְתָּ עַל חֲלָבִין, שֶׁהֵן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, יָכֹל אַף אֵבָרִין יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא ו,ב) \"כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר\"? עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה.", + "אַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ עַל הָאֵבָרִין, שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה,*כ. שורה שנייה, עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה: בגניזה הנוסח הוא \"עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה\". זָכִיתִי לָדוּן עַל חֲלָבִין: הוֹאִיל וְאֵבָרִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, וַחֲלָבִין מַתָּנָה לָאִשִּׁים, אִם לָמַדְתָּ עַל אֵבָרִין, שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה, יָכֹל אַף חֲלָבִין לֹא יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ." + ], + [ + "(שמות כג,יט) \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כו,ב) \"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.\" אֵין לִי אֶלָּא פֵּרוֹת דֶּרֶךְ בִּכּוּרִים, מַשְׁקִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ? אֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין.", + "(דברים כו,ב) \"אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ\", לְהוֹצִיא אֲרִיסִין וְחָכוֹרוֹת,*חָכוֹרוֹת: חוכרי קרקעות. וְהַסִּיקָרִיקוֹן*סִיקָרִיקוֹן. sikarikón: מי שקנה רכוש שהוחרם על ידי השלטון הרומי. וְהַגָּזְלָן. \"אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ\", לְהוֹצִיא גֵּרִים וַעֲבָדִים. \"נֹתֵן לָךְ\", לְהוֹצִיא נָשִׁים טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.", + "מַשְׁמָע מוֹצִיאָן שֶׁלֹּא יִקְרוּ,*יִקְרוּ: יקראו. כך בלשון חכמים. וּמוֹצִיאָן שֶׁלֹּא יָבִיאוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תָּבִיא\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין אֵלּוּ לְבֵין אֵלּוּ? אֶלָּא אֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה בִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת שֶׁכָּרַת הַמָּקוֹם עִם יִשְׂרָאֵל: אַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וְאַחַת בְּהַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן, תְּחִלָּה נֶאֱמַר, וְאֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִלּוֹת; שֵׁנִי לוֹ, מִפְּנֵי הַדִּין: בְּהֵמָה טְהוֹרָה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא, וּבְהֵמָה טְמֵאָה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא; אִם לָמַדְתָּ עַל טְהוֹרָה שֶׁבְּשָׂרָהּ אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ, יָכֹל אַף טְמֵאָה יְהֵי בְשָׂרָהּ אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", וְלֹא בַּחֲלֵב טְמֵאָה, וְלֹא בַּחֲלֵב אָדָם.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לַבְּהֵמָה, וְאַחַת לַחַיָּה, וְאַחַת לָעוֹף.", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לִבְהֵמָה גַסָּה, וְאַחַת לְעִזִּים, וְאַחַת לִרְחֵלִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:*שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בגניזה: שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לִבְהֵמָה גַסָּה, וְאַחַת לִבְהֵמָה דַקָּה, וְאַחַת לְחַיָּה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר:*שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בגניזה: שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אֶחָד לְבִשּׁוּל, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, אֶחָד לְאִסּוּר הֲנָיָה,", + "דָּבָר אַחֵר: אֶחָד בָּאָרֶץ, אֶחָד בְּחוּץ לָאָרֶץ, אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁהַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין, וּבִמְקוֹם שֶׁהַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין, שָׁם בָּשָׂר בֶּחָלָב נוֹהֵג. בִּזְמַן שֶׁאֵין הַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין שָׁם, מְקוֹם שֶׁאֵין הַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין שָׁם, לֹא שָׁמַעְנוּ. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה... לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" מַה נְּבֵלָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף בָּשָׂר בֶּחָלָב יְהֵי נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? פְּרָט לִבְהֵמָה טְמֵאָה, פְּרָט לַחַיָּה, פְּרָט לָעוֹפוֹת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה\", וְנֶאֱמַר (דברים יד,כא) \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֶת שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁם נְבֵלָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב, עוֹף שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁם נְבֵלָה, יָכֹל יְהֵי אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם,", + "יָצַאת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אַחַת בִּשְׁחִיטָתָהּ, אַחַת בְּמִיתָתָהּ.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא אָסוּר בְּבִשּׁוּל. וּמְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם הַפֶּסַח, שֶׁאֵין בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', יֵשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל', בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', דִּין הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל'.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַפֶּסַח, שֶׁאִסּוּרוֹ בְכָל דָּבָר, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ בְּכָל דָּבָר, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁאֵין בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', יֵשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל', בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', דִּין הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל'.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁאִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "וַהֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵין אִסּוּרָהּ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, הִיא תּוֹכִיחַ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּנְּבֵלָה, שֶׁהִיא מְטַמָּא בַמַּשָּׂא, לְפִיכָךְ הִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בַמַּשָּׂא, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "וַהֲרֵי חֵלֶב וְדָם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵינָן מְטַמִּין בַּמַּשָּׂא, הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, הֵם יוֹכִיחוּ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בַמַּשָּׂא, יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְחֵלֶב וְדָם, שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, לְפִיכָךְ הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלָיו כָּרֵת, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים יב,כד) \"לֹא תֹּאכְלֶנּוּ\". שׁוּב עוֹד (דברים יב,כה) \"לֹא תֹּאכְלֶנּוּ\", לְהָבִיא בָּשָׂר בֶּחָלָב שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים יב,כג) \"וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.\" לְהָבִיא בָּשָׂר בֶּחָלָב שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "אִיסֵי בֶן גּוּר אַרְיֵה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן קְדֻשָּׁה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קְדֻשָּׁה; מַה קְּדֻשָּׁה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אַף קְדֻשָּׁה הָאֲמוּרָה כָּן תְּהֵי אֲסוּרָה בַאֲכִילָה.", + "אֵין לִי אֶלָּא שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה, וּמְנַיִן שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם עָרְלָה, שֶׁלֹּא נֶעְבְּדָה בָהּ עֲבֵרָה,*נֶעְבְּדָה: נעשתה. הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁנֶּעְבְּדָה בוֹ עֲבֵרָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעָרְלָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר, לְפִיכָךְ הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה!", + "וַהֲרֵי חָמֵץ בַּפֶּסַח יוֹכִיחַ, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה, הוּא יוֹכִיחַ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בֶּחָמֵץ בַּפֶּסַח, שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לֹא יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה!", + "וַהֲרֵי כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, הֵן יוֹכִיחוּ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: (דברים יד,כא) \"אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי... לֹא תְבַשֵּׁל\". גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מוֹכְרוֹ, לֹא תְּבַשְּׁלֶנּוּ וְתִמְכְּרֶנּוּ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא חֲלֵב אִמּוֹ, חֲלֵב אֲחוֹתוֹ, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם אִמּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,*אִמּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת. בכ\"י אוקספורד: שנכנסת. אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ, אֲחוֹתוֹ, שֶׁנִּכְנֶסֶת עִמּוֹ לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,*אֲחוֹתוֹ, שֶׁנִּכְנֶסֶת. בכ\"י אוקספורד: שאינה נכנסת. דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ.", + "וַחֲלֵב עַצְמָהּ בִּבְשָׂרָהּ, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהִתִּיר פְּרִי עִם פְּרִי, אָסַר פְּרִי עִם הָאֵם, וְכָן, שֶׁאָסַר פְּרִי עִם פְּרִי, דִּין הוּא שֶׁנֹּאסַר אֵם עִם פְּרִי.", + "וַחֲלֵב עִזִּים בִּרְחֵלִים, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהִתִּיר פְּרִי עִם פְּרִי בִּרְבִיעָה, אָסַר פְּרִי עִם הָאֵם, וְכָן שֶׁאָסַר פְּרִי עִם פְּרִי בִּרְבִיעָה, דִּין הוּא שֶׁנֹּאסַר אֵם עִם פְּרִי.", + "הוּא הַדִּין אַף לַבָּקָר.", + "מִפְּנֵי מָה דִבֶּר הַכָּתוּב בִּגְדִי? שֶׁהֶחָלָב מְרֻבֶּה בְּאִמּוֹ.", + "רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"אִמּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כב,כז) \"אִמּוֹ\". מָה \"אִמּוֹ\" הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"אִמּוֹ\" הָאֲמוּרָה כָּן, בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" בָּשָׂר בֶּחָלָב אַתְּ אָסוּר לְבַשֵּׁל, לֹא כָל שְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁזֶּה מֻתָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה מֻתָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל, וּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּה אָסוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה אָסוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", בָּשָׂר בֶּחָלָב אַתְּ אָסוּר לְבַשֵּׁל, וְלֹא שְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא בַּחֻלִּין, בַּמֻּקְדָּשִׁין מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קוֹל וָחֹמֶר הוּא: אִם נֶאֱסֹר בַּחֻלִּין, לֹא נֶאֱסֹר בַּמֻּקְדָּשִׁין? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּחֻלִּין, שֶׁכֵּן אָסַר מְלוּקָה בַּחֻלִּין,*מְלוּקָה: צפור שהומתה כמו במקדש, על ידי מליקה, כריתת ראשה בצפורן מצד העורף, ולא בשחיטת הקנה. תֹּאמַר בַּמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁלֹּא אָסַר מְלוּקָה בַּמֻּקְדָּשִׁין! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" חַסְלַת מַסֶּכֶת אִם כֶּסֶף." + ] + ], + "Tractate Shabbata": [ + [ + "(שמות לא,יב-יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם.\" לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.", + "\"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,ט) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם מְלָאכָה, וּדְבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\", לְהָבִיא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְלֵוִי הַסָּרָד וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה*סָרָד: עושה בגדי סרד. מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה: מְנַיִן לְקִיּוּם נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כב,א) \"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת, אֵין לוֹ דָּמִים.\" סָפֵק שֶׁבָּא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁבָּא לַהֲרֹג, וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁהִיא מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹל וָחֹמֶר לְקִיּוּם נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: וּמָה, אִם מִּילָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אֶחָד מִכָּל אֵבָרָיו שֶׁלָּאָדָם, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף.", + "אָמְרוּ לוֹ: מִמְּקוֹם שֶׁבָּאתָ, מַה לְּהַלָּן בְּוַדַּי, אַף כָּן בְּוַדַּי!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אִם דּוֹחָה רְצִיחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אַךְ\", חָלַק: יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵר, וְיֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁאֵין אַתְּ שׁוֹמֵר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\", לָכֶם שַׁבָּת מְסוּרָה, אֵין אַתֶּן מְסוּרִין לַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם\", פַּקֵּחַ עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה!", + "\"כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם\", וְלֹא בֵּינִי וּבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. \"לָדַעַת כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָדַעַת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת.", + "\"כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם.\" לָעוֹלָם הַבָּא. כְּגוֹן קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. הָא לָמַדְנוּ, שֶׁקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים צב,א) \"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.", + "(שמות לא,יד) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\". זוֹ הִיא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: לָכֶם שַׁבָּת מְסוּרָה, אֵין אַתֶּן מְסוּרִין לַשַּׁבָּת.", + "\"כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\", מַגִּיד שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל. מַה לִּפְלוֹנִי חֲנוּתוֹ נְעוּלָה? שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. מָה לִפְלוֹנִי בָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ? שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה יָמִים, וְנָח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מג,יב) \"וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם יי, וַאֲנִי אֵל.\"", + "\"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טו) \"כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ט) \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.\"", + "אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַיּוֹם, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַלַּיְלָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ט) \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"שַׁבָּת\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַלַּיְלָה שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלַל אַזְהָרָה. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: וַהֲרֵי הַגּוֹיִם שֶׁהִקִּיפוּ לְעָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְחִלְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְחִלַּלְנוּ מִקְצָתָהּ, נְחַלֵּל אֶת כֻּלָּהּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", כְּהֶרֶף עַיִן \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\".", + "\"כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה\". עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה גְּמוּרָה. וַהֲרֵי שֶׁכָּתַב אוֹת אַחַת בַּשַּׁחְרִית, וְאוֹת אַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, אוֹ שֶׁאָרַג חוּט אֶחָד בַּשַּׁחְרִית, וְחוּט אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לה,ב) \"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ מְלָאכָה גְּמוּרָה.", + "\"וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", אֵין לִי אֶלָּא הַמֵּזִיד בְּהַתְרָיַת עֵדִים; בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנִכְרְתָה\", לְהָבִיא אֶת הַמֵּזִיד בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.", + "\"וְנִכְרְתָה\", אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה. \"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. \"מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ\", וְעַמָּהּ בְּשָׁלוֹם.", + "(שמות לא,טו) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\", מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סא,ה) \"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.\"", + "וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ מְלֶאכֶת אֲחֵרִים נֶעְשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כח,מח) \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ\".", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כג,ב) \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מוֹעֲדֵי יי אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי\", כַּשֵּׁם שֶׁקְּדֻשַּׁת מוֹעֲדוֹת מְסוּרָה לְבֵית דִּין, כָּךְ תְּהֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מְסוּרָה לְבֵית דִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי\", לַשֵּׁם שַׁבָּת מְסוּרָה, וְאֵינָהּ מְסוּרָה לְבֵית דִּין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\".", + "(שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\" זוֹ הִיא שֶׁהָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: פַּקֵּחַ עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\" דָּבָר שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לוֹ; וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ מִילָה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ עָשָׂה הַשַּׁבָּת? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר שַׁבָּת אַחַת כְּתִקְנָהּ, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ שִׁמֵּר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַמָּקוֹם אֶת עוֹלָמוֹ, עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\"", + "(שמות לא,יז) [\"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.\"] \"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְלֹא בֵּינִי וּבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם.", + "\"אוֹת הִוא לְעֹלָם\", מַגִּיד שֶׁאֵין הַשַּׁבָּת בְּטֵלָה מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁנָּתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן, וְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, לֹא נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן. כְּגוֹן הַשַּׁבָּת וְהַמִּילָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה וּטְבִילָה, שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן. וּכְגוֹן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַדִּינִין וּשְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, לֹא נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן.", + "\"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת\". שָׁבַת מִמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה אוֹ אַף מִן הַדִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיִּנָּפַשׁ\", מַגִּיד שֶׁאֵין הַדִּין בָּטֵל מִלְּפָנָיו לְעוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים פט,טו) \"צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.\" (תהלים צז,ב) \"עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ.\" (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\"" + ], + [ + "(שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כה,י) \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת! וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל מְלָאכוֹת, חוּץ מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. אוֹ אַף בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת, אוֹ אַף בַּשַּׁבָּת?", + "וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִכֹּחַ הַמַּכְשִׁירִין, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וּמַכְשִׁירֵי עֲבוֹדָה, שֶׁאֵין עֲבוֹדָה בָּאָה אֶלָּא מִכֹּחָן, דִּין הוּא שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת! כְּגוֹן שֶׁנִּטְּלָה קֶרֶן שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, אוֹ נִפְגְּמָה הַסַּכִּין,*שֶׁנִּטְּלָה קֶרֶן שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ: נשברה ונפלה אחת מקרנות המזבח. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְתַקְּנֵם בַּשַּׁבָּת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה\", בַּחֹל וְלֹא בַשַּׁבָּת.", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" רַבִּי אוֹמֵר: לְהָבִיא שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אָבוֹת הַמְּלָאכוֹת, שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה עַל פֶּה.", + "(שמות לה,ב) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\", מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סא,ה) \"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.\"", + "וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא: (דברים כח,מח) \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עוֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ, עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ.\"", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ\", שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְאָנוּ מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נְהֵי מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּגְּבוּלִין! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ\", לָכֶם קֹדֶשׁ, וְלַמָּקוֹם חוֹל.", + "\"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" בּוֹ, וְלֹא בּוֹ וּבַחֲבֵרוֹ. וַהֲרֵי שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" בּוֹ, וְלֹא בּוֹ וּבַחֲבֵרוֹ.", + "(שמות לה,ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לד,כא) \"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.\" שְׁבֹת מִן הֶחָרִישׁ בְּשָׁעַת הַקָּצִיר, שֶׁיִּשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית! אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, כֵּן יִשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּשְׁבִיעִית לְשֵׁם הַשֵּׁם, וְשַׁבָּת לְשֵׁם הַשֵּׁם, אִם לָמַדְתִּי שֶׁהוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, כָּךְ יִשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת!", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ לֹא כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין, הֲרֵי הוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, שַׁבָּת, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין, דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת! אוֹ יִהְיֶה רַשַּׁי לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, לְהַטְמִין לוֹ אֶת הַחַמִּין, לַעֲשׁוֹת לוֹ מְדוּרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ו,ו) \"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת! וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל הַמְּלָאכוֹת, חוּץ מִן הַמַּעֲרָכָה. וּבַמַּעֲרָכָה, מָה אֲנִי מְקַיֵּם (ויקרא ו,ו) \"לֹא תִכְבֶּה\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם\". בַּמּוֹשָׁבוֹת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.", + "אָמַר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כא,כב) \"וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, וְהוּמָת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל הַמִּיתוֹת, חוּץ מִמִּיתַת בֵּית דִּין. בְּמִיתוֹת בֵּית דִּין מָה אֲנִי מְקַיֵּם: (דברים כא,כב) \"וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת.", + "וּבַשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" שְׂרֵפָה, בַּכְּלָל הָיְתָה, וְיָצַאת לְלַמֵּד: אֶלָּא מַה שְּׂרֵפָה, שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְאַף כָּל שְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לד,כא) \"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת\", עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל שְׁתַּיִם, וְאִם לָאו, לֹא יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ\".", + "הַבְעָרָה הָיְתָה בַכְּלָל, וְיָצַאת לְלַמֵּד. אֶלָּא, מַה הַבְעָרָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא אַחַת מִשְּׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת, חַיָּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אַף כָּל שְׁאָר שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי רַשַּׁי לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, לְהַטְמִין לוֹ אֶת הַחַמִּין, לַעֲשׂוֹת לוֹ מְדוּרָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" ", + "\"בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ בְּיוֹם טוֹב. חַסְלַת מְכִילְתָא כוֹלַּהּ. וְאִית בַּהּ מַסֶּכְתּוֹת תִּשְׁעָה, וְאִלֵּין אִנּוּן סִימָנֵיהוֹן: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְמֹשֶׁה וּנְטַל עֲמָלֵק בְּיַרְחָא לְמֵידַן כַּסְפָּא דְּשַׁבְּתָא. וְאִית בַּהּ פַּרְשִׁיּוֹת שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם. למטע\"ב מ\"ט ספ\"ס קצ\"ח. סוֹף מְכִילְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל" + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..83fe0add8cf851d0d958fc67ac082421984437d9 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Mekhilta DeRabbi Yishmael/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,2289 @@ +{ + "title": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mekhilta_DeRabbi_Yishmael", + "text": { + "Tractate Pischa": [ + [ + "(שמות יב,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיָה הַדִּבֵּר*דִּבֵּר: נבואה. כמו בירמיה ה,יג: \"וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר בָּהֶם\". לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ו,כו) \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יי אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\", לְמֹשֶׁה הָיָה הַדִּבֵּר, לֹא הָיָה הַדִּבֵּר לְאַהֲרֹן! אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\"? מְלַמֵּד שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהָיָה מֹשֶׁה כְּלָל לַדִּבְּרוֹת, כָּךְ הָיָה אַהֲרֹן כְּלָל לַדִּבְּרוֹת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ? מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. נִמְצֵאתָ מְמָעֵט אַהֲרֹן מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵי אֶפְשָׁר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", לָמָּה נֶאֱמַר? וּלְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ז,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.\" אֵין לִי אֶלָּא מֹשֶׁה דַּיָּן לְפַרְעֹה,*דַּיָּן לְפַרְעֹה: פירוש ל- \"אֱלֹהִים לְפַרְעֹה\". גדול ממנו ומחליט עבורו. אַהֲרֹן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר, \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", הִקִּישׁ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה: מַה מֹּשֶׁה דַּיָּן לְפַרְעֹה, אַף אַהֲרֹן דַּיָּן לְפַרְעֹה; מַה מֹּשֶׁה אוֹמֵר דְּבָרָיו וְלֹא יָרֵא, אַף אַהֲרֹן אוֹמֵר דְּבָרָיו וְלֹא יָרֵא.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ו,כו) \"הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה בָזֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית א,א) \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית ב,ד) \"בְּיוֹם עֲשׂוֹת יי אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה בָזֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות ג,ו) \"וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כו,מב) \"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם\", מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שְׁקוּלִין כְּאַחַת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כב,יב) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאַחַת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר יד,ו) \"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הוּא קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה; תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לב,יב) \"בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים כְּאַחַת.", + "\"בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", חוּץ לַכְּרָךְ.*כְּרָךְ: עיר. אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לַכְּרָךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ הַכְּרָךְ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות ט,כט) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יי, הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן*יֶחְדָּלוּן: ייפסקו. וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיי הָאָרֶץ.\" וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר? וּמָה, אִם תְּפִלָּה הַקַּלָּה, לֹא נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה אֶלָּא חוּץ לָעִיר, דִּבּוּר הֶחָמוּר, דִּין הוּא שֶׁלֹּא נִדְבַּר עִמּוֹ אֶלָּא חוּץ לַכְּרָךְ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ בְּתוֹךְ הַכְּרָךְ? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים.*שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים: פסלים ומקדשים של אלילים.", + "וְעַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ כָּל הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לַדִּבְּרוֹת; מִשְּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יָצְאוּ כָּל הָאֲרָצוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם, הָיְתָה כָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה לַמִּזְבְּחוֹת; מִשְּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם, יָצַאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב,יג) \"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי\".", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית עוֹלָמִים, הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה; מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית עוֹלָמִים, יָצַאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלב,יג) \"כִּי בָחַר יי בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.\" (תהלים קלב,יד) \"זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ.\"", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר אַהֲרֹן, הָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַכְּהֻנָּה; מִשֶּׁנִּבְחַר אַהֲרֹן, יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יח,יט) \"בְּרִית מֶלַח*בְּרִית מֶלַח: ברית נצחית. כמו שהמלח משמר מזון מלהתקלקל. עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.\" וְאוֹמֵר: (במדבר כה,יג) \"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר דָּוִד, הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַמַּלְכוּת; מִשֶּׁנִּבְחַר דָּוִד, יָצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב יג,ה) \"הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת, כִּי יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, לוֹ וּלְבָנָיו, בְּרִית מֶלַח.\" אִם תֹּאמַר, דָּן אֲנִי אֶת הַנְּבִיאִים, שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ! אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא יד-טז) \"כֹּה אָמַר יי: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים,*נְהִי: מספד, בכי, קינה. רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יי: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם יי, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יי, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִמְקוֹם טַהֲרָה שֶׁלְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ח,ב) \"וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.\"*אוּבַל אוּלָי: תעלה בבבל. וְאוֹמֵר: (דניאל י,ד) \"וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא חִדָּקֶל.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל א,ג) \"הָיֹה הָיָה דְבַר יי אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר, וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יי.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נִדְבַּר עִמּוֹ בָּאָרֶץ וְנִדְבַּר עִמּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל א,ג) \"הָיֹה הָיָה דְבַר יי\", \"הָיֹה\", שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בָּאָרֶץ; \"הָיָה\", שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ חוּצָה לָאָרֶץ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל ג,כב) \"קוּם, צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ.\" מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה בַמַּיִם.", + "תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ב) \"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי\". וְכִי מִלִּפְנֵי יי הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (תהלים קלט,ז-י) \"אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל, הִנֶּךָ.*וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל: אכין מצעי, מטתי, בשאול, בעולם שמתחת לארץ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.\" וְכָתוּב: (זכריה ד,י) \"עֵינֵי יי הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ\", וְאוֹמֵר: (משלי טו,ג) \"בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יי צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים.\" וְאוֹמֵר: (עמוס ט ב-ד) \"אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אוֹרִידֵם. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה.\" וְאוֹמֵר: (איוב לד,כב) \"אֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן\"! אֶלָּא אָמַר יוֹנָה, אֵלֵךְ לִי חוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעַבְדּוֹ שֶׁלְּכֹהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ וְאָמַר, אֵלֵךְ לִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכֹל לָבֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: \"יֵשׁ לִי כְנָיוֹת*כְּנָיוֹת: עוזרים. כְּנֶגְדָּךְ!\" כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי חוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין הַרְבֵּה כַיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ד) \"וַיי הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.\"", + "נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה בָנִים הֵם: אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג,מב) \"נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ.\" לְפִי כָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לו,לב) \"וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.\" אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א יט,יג-יד) וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר: מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ? וַיֹּאמֶר: קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.\" וּמַה נֶּאֱמַר שָׁם? (מלכים א יט טו-טז) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תַּחְתֶּיךָ\", אֶלָּא שֶׁאֵי אֶפְשָׁר בִנְבוּאָתָךְ.", + "יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,ג) \"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי.\" מַה כָּתוּב? (יונה ג,א) \"וַיְהִי דְבַר יי אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר.\" שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, וְלֹא נִדְבַּר עִמּוֹ שְׁלִישִׁית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ בַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה א,יב) \"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.\" אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה מַה כָּתוּב? (שמות לב,לב) \"וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.\" וְאוֹמֵר: (במדבר יא,טו) \"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.\" בְּדָוִד מַה כָּתוּב? (דברי הימים א כא,יז) \"וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים: הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם? וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ? יי אֱלֹהַי! תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ, לֹא לְמַגֵּפָה!\" הָא בְּכָל מָקוֹם אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל.", + "\"לֵאמֹר\", צֵא וֶאֱמֹר אֲלֵיהֶם מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: צֵא וֶאֱמֹר אֲלֵיהֶם וַהֲשִׁיבֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ח) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל ט,יא) \"וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו, מֵשִׁיב דָּבָר\". וְאוֹמֵר: (איוב לח,לה) \"הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ: הִנֵּנוּ!\" שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִשְׁלוּחֵי בָשָׂר וָדָם, שֶׁשְּׁלוּחֵי בָשָׂר וָדָם צְרִיכִין לַחְזֹר אֵצֶל שׁוֹלְחֵיהֶם, אֲבָל לְפָנֶיךָ אֵינוֹ כֵן: \"הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ\", 'וְיָשׁוּבוּ' לֹא נֶאֱמַר כָּן, אֶלָּא \"וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ\", הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְהַלְּכִין, נִמְצָאִים לְפָנֶיךָ וְאוֹמְרִים \"עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתָךְ.\" לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם יי\".", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמָּקוֹם גּוֹזֵר גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַטּוֹבָה, מַחְזִירִין אוֹתוֹ, וְעַל הָרָעָה, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ט,ב-ז) \"וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ,*כְּלִי מַפָּצוֹ: אלת מלחמה לנפץ ראש אויב. וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת, וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו. וַיֹּאמֶר יי אֵלָו: עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהִתְוִיתָ תָּו*וְהִתְוִיתָ תָּו: תרשום סימן בצורת תו בכתב העברי, X. עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי: עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ, אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ! זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו, אַל תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ, וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים, צֵאוּ! וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר.\" יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן, אֵלּוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל הָרָע, לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הֶחְזִירוּ שְׁלִיחוּתָן, וְזֶה שֶׁנִּצְטַוָּה עַל הַטּוֹב, לָמַדְנוּ שֶׁהֶחְזִיר שְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ט,יא) \"וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר: עָשִׂיתִי כַאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.\" ", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"לֵאמֹר\", בַּקּוֹל שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵעַ, בּוֹ אַתְּ לָמֵד. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"לֵאמֹר\", צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּזְכוּתָן הוּא מְדַבֵּר עִמִּי, שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיָה כוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב,טז-יז) \"וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר יי אֵלַי לֵאמֹר.\"", + "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵינִי כְמֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַבִּי, אֶלָּא כְמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו. וְלֹא עִם מֹשֶׁה בִּלְבַד נִדְבַּר בִּזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עִם שְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶן אֶלָּא בִזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ג,טו) \"וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם.\"*מַשְׁמִים: שותק. וְאוֹמֵר: (יחזקאל ג,טז) \"וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי דְבַר יי אֵלַי לֵאמֹר.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה מב,ז) \"וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְהִי דְבַר יי אֶל יִרְמְיָהוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שֶׁהָיָה מִתְרָעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם: (ירמיה מה,נ) \"אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי, כִּי יָסַף יי יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי\". מַה נִּשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים? יְהוֹשֻׁעַ שִׁמֵּשׁ אֶת מֹשֶׁה, וְשָׁרַת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ, וְשָׁרַת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וַאֲנִי, מַה נִּשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים? \"יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.\" וְאֵין מְנוּחָה אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,כו) \"וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ\", וְאוֹמֵר (מלכים ב ב,טו) \"נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע\", וְאוֹמֵר (ישעיה יא,ב) \"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יי\". בֹּא וּרְאֵה מַה הַמָּקוֹם מְשִׁיבוֹ: (ירמיה מה,ד-ה) \"כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו: כֹּה אָמַר יי: הִנֵּה, אֲשֶׁר בָּנִיתִי, אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי, אֲנִי נֹתֵשׁ,*נֹתֵשׁ: עוקר. וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא. וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!\" וְאֵין גְּדוֹלוֹת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ח,ד) \"סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה לג,ג) \"קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת, וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם.\" אָמַר בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה: כֶּרֶם אֵין כָּן, סְיָג לָמָּה? צֹאן אֵין כָּן, רוֹעֶה לָמָּה? מִפְּנֵי מָה? (ירמיה מה,ה) \"כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר, נְאֻם יי, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם.\" הָא בְּכָל מָקוֹם אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַנְּבִיאִים מִתְנַּבְּאִין אֶלָּא בִזְכוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. " + ], + [ + "(שמות יב,ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.\" \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: מֹשֶׁה הֶרְאָה אֶת הַחֹדֶשׁ*הַחֹדֶשׁ: הירח החדש. לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם: כַּזֶּה הֱיוּ רוֹאִין וְקוֹבְעִין אֶת הַחֹדֶשׁ לַדּוֹרוֹת!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהֶן מֹשֶׁה, וְהֶרְאָהוּ הַמָּקוֹם אֶת כֻּלָּן בָּאֶצְבַּע. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (ויקרא יא,כט) \"וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא\". כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר (במדבר ח,ד) \"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה\". וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף בַּשְּׁחִיטָה נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כט,לח) \"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ\".", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּל הַדִּבְּרוֹת*הַדִּבְּרוֹת: הנבואות. שֶׁנִּדְבַּר עִם מֹשֶׁה, לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ אֶלָּא בַיּוֹם, וְהַחֹדֶשׁ הֶרְאָהוּ בַּלַּיְלָה, וְכֵיצַד? הָיָה מִדַּבֵּר עִמּוֹ בַיּוֹם, וְהַחֹדֶשׁ הֶרְאָהוּ בַלַּיְלָה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִדְבַּר עִמּוֹ בַיּוֹם עִם חֲשֵׁכָה, וְהֶרְאָהוּ הַחֹדֶשׁ בַּחֲשֵׁכָה.", + "\"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה\", זֶה נִיסָן. אַתְּ אוֹמֵר זֶה נִיסָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,טז) \"וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה\", (שמות לד,לב) \"וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה, אֵי זֶה חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָסִיף וּתְקוּפָה,*תְּקוּפָה: סוף עונה לפי שנת השמש. כאן תקופת תשרי, 21 בספטמבר, סוף הקיץ. וְשָׁנָה יוֹצְאָה בוֹ, וְקָרוּי שְׁבִיעִי? אֵי אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא תִּשְׁרִי. לְאַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ שֶׁשְּׁבִיעִי זֶה תִּשְׁרִי, רִאשׁוֹן זֶה נִיסָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (אסתר ג,ז) \"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן\".", + "\"רֹאשׁ חֳדָשִׁים\", מַגִּיד שֶׁנִּיסָן רֹאשׁ לֶחֳדָשִׁים. וּמְנַיִן אַף לַמְּלָכִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (מלכים א ו,א) \"הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל\". וּמְנַיִן אַף לָרְגָלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,טז) \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\". נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁנִּיסָן רֹאשׁ לֶחֳדָשִׁים, לַמְּלָכִים, וְלָרְגָלִים.", + "רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יִצְחָק אוֹמְרִים: אַף לִשְׂכַר בָּתִּים. אֲבָל לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִטִּין וְלֹא לַיּוֹבְלוֹת, וְלֹא לַנְּטִיעָה וְלֹא לַיְּרָקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לא,י) \"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.\" (דברים לא,י-יא) \"בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.\" וְאוֹמֵר (שמות כג,טז) \"וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה\", (שמות לד,כב) \"וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.\" זֶה הוּא הָאָמוּר לָךְ לַשָּׁנִים, לַשְּׁמִטִּים וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְּרָקוֹת.", + "\"לָכֶם\", וְלֹא מָנָה בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אַתָּה אוֹמֵר \"לָכֶם\", וְלֹא מָנָה בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"לָכֶם\", וְלֹא לַגּוֹיִם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם\", הֲרֵי \"לָכֶם\" וְלֹא לַגּוֹיִם אָמוּר. מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\"? לֹא מָנָה בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהַגּוֹיִם מוֹנִין לַחַמָּה, וְיִשְׂרָאֵל לַלְּבָנָה. וְלֹא דַּיָּם לְיִשְׂרָאֵל, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, מַגְבִּיהִין אֶת עֵינֵיהֶן לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, סִימָן רַע לַגּוֹיִם, שֶׁהֵן מוֹנִים לַחַמָּה. וּכְשֶׁהַלְּבָנָה לוֹקָה, סִימָן רַע לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מוֹנִים לַלְּבָנָה.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁהַחַמָּה לוֹקָה בַמִּזְרָח, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח; בַּמַּעֲרָב, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמַּזָּלוֹת לוֹקִין בַּמִּזְרָח, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח; בַּמַּעֲרָב, סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִתְּנוּ לַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,ב) \"כֹּה אָמַר יי: אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ\".*תֵּחָתּוּ: תפחדו.", + "\"רֹאשׁ חֳדָשִׁים\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט חֳדָשִׁים שְׁנַיִם; מְנַיִן לִשְׁאָר חֳדָשִׁים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\". \"לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח\", שָׁמוֹר אֶת הַפֶּסַח לָאָבִיב וְאָבִיב לַפֶּסַח, שֶׁיָּבֹא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ. הָא כֵּיצַד? עַבֵּר*עַבֵּר: תוסיף חודש אדר ב', כדי לדחות את מועד חודש ניסן, שיתאים לאביב לפי שנת השמש. אֶת אֲדָר, שֶׁיָּבֹא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ. הֲרֵי שֶׁעִבְּרוּ אֶת אֲדָר וְלֹא בָא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְעַבְּרוּ אֶת נִיסָן! הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, נִמְצֵאתָ עוֹשֶׂה נִיסָן שֵׁנִי, וְאָמְרָה תוֹרָה \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם\".", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב\", חֹדֶשׁ הַסָּמוּךְ לָאָבִיב אַתָּה מְעַבֵּר, וְאֵי זֶה זֶה? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה אֲדָר. אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ מִכַּמָּה מְעַבֵּר. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ\", חֹדֶשׁ אַתָּה מְעַבֵּר. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְחֹדֶשׁ מִתְעַבֵּר וְשָׁנָה מִתְעַבֶּרֶת, מַה הַחֹדֶשׁ, אֶחָד מִמְּנוּיָיו,*אֶחָד מִמְּנוּיָיו: יחידה אחת מן היחידות שבהן מתחלק החודש, כלומר יום. אַף שָׁנָה, אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ.*אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ: יחידה אחת מן היחידות שבהן מתחלקת השנה, כלומר חודש. אוֹ מַה חֹדֶשׁ, אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בּוֹ, אַף שָׁנָה, אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בָּהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,א) \"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ\", חֹדֶשׁ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים בָּהּ. אוֹ מַה שָּׁנָה, אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בָּהּ, אַף חֹדֶשׁ אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בּוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ו) \"וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיי, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.\" יוֹם לְחֹדֶשׁ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בּוֹ.", + "וְרַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, כְּבַר הַלְּבָנָה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הוֹאִיל וְהַחֹדֶשׁ מִתְעַבֵּר, וְהַשָּׁנָה מִתְעַבֶּרֶת, מַה הַחֹדֶשׁ, אֶחָד מִמְּנוּיָיו, אַף הַשָּׁנָה אֶחָד מִמְּנוּיֶיהָ. מַה חֹדֶשׁ, אֵין תּוֹסֶפֶת עִבּוּרוֹ אֶלָּא בַסּוֹף, אַף שָׁנָה, אֵין תּוֹסֶפֶת עִבּוּרָהּ אֶלָּא בַסּוֹף.", + "רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְטֻמְאָה מְעַכֶּבֶת וְאָבִיב מְעַכֵּב, מַה טֻּמְאָה, אֵין פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אַף אָבִיב, אֵין פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. אוֹמַר, אֲפִלּוּ בוֹ חָל אָבִיב וּבָא? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ\", בְּמוֹעֲדָהּ מוֹסִיף אַתְּ, וְאֵין אַתְּ מוֹנֵעַ.", + "\"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\", שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה נִיסָן שֵׁנִי. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\"." + ], + [ + "(שמות יב,ג) \"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, שֶׂה לַבָּיִת.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְדַבְּרִים? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות לא,יג) \"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ\"? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר, הָיָה אַהֲרֹן מַרְכִּין אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה,*מַרְכִּין אָזְנוֹ: מטה אוזנו כלפי מטה כדי להקשיב היטב. וּמַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקֹּדֶשׁ.", + "רַבִּי אֲחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: וְכִי שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים הָיוּ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות לא,יג) \"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ\"? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶׁה מְדַבֵּר, הָיָה אַהֲרֹן מִימִינוֹ וְאֶלְעָזָר מִשְּׂמֹאלוֹ, וְאִיתָמָר מִימִינוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן מְדַבְּרִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מֹשֶׁה חוֹלֵק כָּבוֹד לְאַהֲרֹן וְאוֹמֵר לוֹ: לַמְּדֵנִי! וְאַהֲרֹן חוֹלֵק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ: לַמְּדֵנִי! וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים.", + "\"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ\". הַדִּבֵּר הַזֶּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר הַדִּבֵּר הָיָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם דַּבְּרוּ\", אֵימָתַי הָיָה הַדִּבֵּר? בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי אֲחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר וּלְקִיחָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"לֵאמֹר\", אֶלָּא לְהַפְסִיק הָעִנְיָן. הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה וּשְׁחִיטָה בֶּעָשׂוֹר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\". אִם אָמַרְתָּ כֵן, עָקַרְתָּ אֶת כָּל הַכָּתוּב! הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הַדִּבֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּלְקִיחָה בֶּעָשׂוֹר, וּשְׁחִיטָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "\"בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ\". אֵין לִי אֶלָּא עֲשִׂירִי שֶׁהוּא כָשֵׁר לִלְקִיחָה; אַרְבָּעָה עָשָׂר, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: מָה עֲשִׂירִי, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, כָּשֵׁר לִלְקִיחָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי כָשֵׁר לִלְקִיחָה? שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: מָה עֲשִׂירִי, שֶׁאֵינוֹ קָרוֹב לִשְׁחִיטָה, כָּשֵׁר לִלְקִיחָה, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שֶׁהוּא קָרוֹב לִשְׁחִיטָה, דִּין הוּא שֶׁיִּכְשַׁר לִלְקִיחָה.*שֶׁיִּכְשַׁר: שיהיה כשר. וְהוּא הַדִּין לְאַחַד עָשָׂר וְלִשְׁנֵים עָשָׂר.", + "\"בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה\", לְהוֹצִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם מַקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר,*מַקָּחוֹ: קנייתו. וּפֶסַח דּוֹרוֹת מַקָּחוֹ כָּל זְמַן.", + "\"וְיִקְחוּ לָהֶם\". וְכִי כֻלָּם הָיוּ לוֹקְחִים? אֶלָּא לַעֲשׁוֹת שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ.", + "\"אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת\". בִּכְלַל שֶׂה, גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד,ד) \"שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.\"", + "\"לְבֵית אָבֹת\", אֵין \"לְבֵית אָבֹת\" אֶלָּא לְמִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר א,ב) \"לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם\". וַהֲרֵי שֶׁהָיוּ עֶשֶׂר מִשְׁפָּחוֹת לְבֵית אָב אֶחָד, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׂה אֶחָד לְכֻלָּם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֶׂה לַבָּיִת\".", + "(שמות יב,ד) [\"וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.\"] \"וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה\". בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁלְּעוֹלָם נִמְנִין עַל הַפֶּסַח*נִמְנִין עַל הַפֶּסַח: מצטרפים לחבורה שתאכל שה אחד לקרבן הפסח. וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ,*וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ: מבטלים את ההצטרפות לחבורה. עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא.*כְּמוֹת שֶׁהוּא: בלי אף מנוי עליו.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵי שָׁם אֶחָד מֵחֲבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת עִקָּר טְפֵלָה וּטְפֵלָה עִקָּר.", + "\"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לְמַנּוֹת עִמּוֹ אֲחֵרִים עַל פִּסְחוֹ, שֶׁהוּא רַשַּׁי? שֶׁנֶּאֱמַר \"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לַעֲשׁוֹת פִּסְחוֹ יְחִידִי, שֶׁהוּא רַשַּׁי? שֶׁנֶּאֱמַר \"וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שְׁכֵנוֹ שֶׁבְּגַגּוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁכֵנוֹ שֶׁבַּשָּׂדֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ\", דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: \"שְׁכֵנוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\". אֵין 'מִכְסַת' אֶלָּא מִנְיָן, שֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ לִמְנוּיָיו. שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כְעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה וְכָשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ\", שָׁנָה הַכָּתוּב עָלָיו לִפְסֹל.*שָׁנָה הַכָּתוּב: חזר הפסוק פעם נוספת על העניין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה, טוּמְטוּם, אַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת\", רִבָּה.*רִבָּה: הרחיב, הוסיף על המשמעות המצומצמת של 'איש'. מַשְׁמָע מֵבִיא אֶת אֵלּוּ,*מֵבִיא: מכניס להגדרה. וּמֵבִיא אֶת הַחוֹלֶה וְאֶת הַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ\", יָצְאוּ הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת. מִכָּן אָמַר רַבִּי: הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לֹאכַל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.", + "\"תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לָשׁוֹן סֻרְסִי הוּא זֶה,*לָשׁוֹן סֻרְסִי: ארמית מערבית. כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: כּוֹס לִי טָלֶה זֶה!", + "\"עַל הַשֶּׂה\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁנִּמְנִין עַל הַפֶּסַח, וּמוֹשְׁכִים אֶת יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בְּחַי." + ], + [ + "(שמות יב,ה) \"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ.\" \"שֶׂה\", בִּכְלַל שֶׂה, גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד,ד) \"שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים\". \"תָמִים\", לְהוֹצִיא בַּעַל מוּם. \"זָכָר\", לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה. \"בֶּן שָׁנָה\", אֵין לִי אֶלָּא בֶן שָׁנָה; כָּל שְׁנָתוֹ מְנַיִן?*כָּל שְׁנָתוֹ: כל השנה הראשונה של חייו. הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר: מָה אִם עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבֹא כָּל שְׁנָתָהּ כְּבַת שְׁנָתָהּ, פֶּסַח, שֶׁהוּא קַל, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לָבֹא כָּל שְׁנָתוֹ כְּבֶן שְׁנָתוֹ?", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מָה אַיִל, שֶׁתְּחִלָּתוֹ פָסוּל, סוֹפוֹ כָּשֵׁר,*תְּחִלָּתוֹ פָסוּל: איל הוא כבש זכר בשנתו השניה. אבל שלושים יום הראשונים של השנה השניה הוא פסול להקרבה ונקרא פלגס. שֶׂה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ כָּשֵׁר, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי סוֹפוֹ כָּשֵׁר?", + "\"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים\", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיָּבִיא מִשְּׁנֵיהֶם כְּאַחַת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא א,י) \"וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ\", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבֹא מִין אֶחָד, פֶּסַח, שֶׁהוּא קַל, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לָבֹא מִמִּין אֶחָד? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים\"? מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "(שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם\", לְהָבִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבֹא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"תִּקָּחוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר\", צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תִּקָּחוּ\", אֶלָּא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּקָּחוּ\"? לְהָבִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ה) \"וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה\", בָּעֲבֹדָה שֶׁעָבַדְתָּ בְּמִצְרַיִם, כָּךְ עֲשֵׂה לְפָנַי לַדּוֹרוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בַּפֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם\"? פֶּסַח מִצְרָיִם, אֲבָל פֶּסַח דּוֹרוֹת, יָבִיא מִזֶּה וּמִזֶּה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ\", הֲרֵי פֶּסַח דּוֹרוֹת אָמוּר. אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\"? צֹאן לַפֶּסַח, וּבָקָר לַחֲגִיגָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַּתּוֹרָה: שְׁנֵי כְתוּבִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְסוֹתְרִין זֶה עַל יְדֵי זֶה, וּמִתְקַיְּמִין בִּמְקוֹמָן, עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶן. תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כא) \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\", צֹאן לַפֶּסַח, וְלֹא בָקָר לַפֶּסַח.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּחֲגִיגָה הַבָּאָה בַּפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִפְנֵי עַצְמוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"שֶׂה תָמִים זָכָר\", הֲרֵי פֶּסַח עַצְמוֹ אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ב) \"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיי אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר\"? בַּחֲגִיגָה הַבָּאָה בַּפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּזֶּבַח הַבָּא מִן הַבָּקָר כְּמִן הַצֹּאן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה שְׁלָמִים. מִכָּן אָמָרוּ: מוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים, וּמוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים." + ], + [ + "(שמות יב,ו) \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.\" מִפְּנֵי מָה הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים? הָיָה רַבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל טז,ח) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים\",*דֹּדִים: אהבה. עת דודים, התבגרות מינית. הִגִּיעַ שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.\" עֶרְיָה מִן הַמִּצְווֹת. נָתַן לָהֶם הַמָּקוֹם שְׁתֵּי מִצְווֹת, מִצְוַת פֶּסַח וּמִצְוַת מִילָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ו) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!\" וְאוֹמֵר: (זכריה ט,יא) \"גַּם אַתְּ, בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ.\" לְכָךְ הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׁכָר אֶלָּא עַל הַמַּעֲשֶׂה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיָה בְּיָדָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מִצְווֹת שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כְּדַי בָּהֶם?*אֵין כָּל הָעוֹלָם כְּדַי בָּהֶם: העולם כולו שווה פחות מהן. שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,י) \"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי\", לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא זֶה, וּפֵרְטוֹ הַכָּתוּב. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ד,יב) \"גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.\" \"גַּן נָעוּל\", אֵלּוּ הַזְּכָרִים, \"גַּל נָעוּל\", אֵלּוּ הַנְּקֵבוֹת.", + "וְרַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"גַּל נָעוּל\", אֵלּוּ הַנְּשׂוּאוֹת, \"מַעְיָן חָתוּם\", אֵלּוּ הָאֲרוּסוֹת. דָּבָר אַחֵר. \"גַּן נָעוּל\", \"גַּל נָעוּל\", שְׁתֵּי בִיאוֹת.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְהָיוּ אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,כב) \"וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ\". כְּבַר הָיוּ בְיָדָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא בְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהִלְשִׁין עַל חֲבֵרוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם? שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁמְּיַחֲסָן בִּירִידָתָן, (שמות א,ב) \"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה\", כָּךְ מְיַחֲסָן בַּעֲלִיָּתָן \"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי\". שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר א,יח) \"וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת\", וְאוֹמֵר: (בראשית מח,טז) \"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.\"*יִדְגּוּ: יתרבו מאוד,כמו הדגים.", + "וּמְנַיִן שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה,יב) \"כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.\" וְאוֹמֵר (שמות ה,יג) \"וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ\", וְאוֹמֵר (בראשית יד,יג) \"וַיָּבֹא הַפָּלִיט\" וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי\".", + "וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים? לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁטוּפִין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בְּמִצְרַיִם, וַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר טו,כד) \"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה\", יִחֵד הַכָּתוּב הַמִּצְוָה הַזֹּאת וַאֲמָרָהּ עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עֲבוֹדָה זָרָה.", + "אַתָּה אוֹמֵר עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר טו,כב) \"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יי אֶל מֹשֶׁה\", בָּאוּ כָּל הַמִּצְווֹת לְלַמֵּד עַל מִצְוָה אַחַת. מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְווֹת, פּוֹרֵק עוֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה, אַף הָעוֹבֵר עַל מִצְוָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כט,יא) \"לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יי אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.\" וְאֵין בְּרִית אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כח,סט) \"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב.\" אָמַר לָהֶם: מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם*מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם: המנעו, תתרחקו. מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְהִדָּבְקוּ בַּמִּצְווֹת.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ו,ט) \"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.\" וְכִי יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? נוֹלַד לָךְ בֶּן זָכָר, רַבָּךְ מוֹצִיאָךְ לְחֵרוּת, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר \"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה\"? אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.*לִפְרֹשׁ: לעזוב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל כ,ז-ט) \"וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי,*אָבוּ: רצו. אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות ו,יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", צִוָּם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כא) \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.\" אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: (שמות ח,כב) רַבֵּינוּ מֹשֶׁה! \"הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ!\" אָמַר לָהֶן: מִן הַנֵּס שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָכֶם בִּמְשִׁיכָתוֹ, אַתֶּם יוֹדְעִים מַה בִּשְׁחִיטָתוֹ.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַתָּה אוֹמֵר שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּמָשְׁכֵהוּ וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ה) \"בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\", קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: שָׁמְרֵהוּ עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְשָׁחְטֵהוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם לִשְׁחִיטָה. מִכָּן אַתָּה דָן עַל הַתָּמִיד: נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בַפֶּסַח, וְנֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בַתָּמִיד. מַה שְּׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּפֶּסַח, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּתָּמִיד, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה. מִכָּן אָמָרוּ: אֵין פּוֹחֲתִים מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְּבֻקָּרִין מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים, כְּדַי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,*כְּדַי ל-: מספיק ל-. וּמוֹסִיפִין לְעוֹלָם.", + "\"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת\", לְהוֹצִיא פֶּסַח דּוֹרוֹת, שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם מַקָּחוֹ בֶעָשׂוֹר,*מַקָּחוֹ: קנייתו. וּפֶסַח דּוֹרוֹת מַקָּחוֹ כָּל זְמַן.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\". וְכִי כֻּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ? אֶלָּא לַעֲשׁוֹת שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\", בֵּין בַּחֹל וּבֵין בַּשַּׁבָּת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִשְּׁחִיטַת הַפֶּסַח, אוֹ אַף בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים חוּץ מִן הַשַּׁבָּת, אוֹ אַף בַּשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ב) \"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ\", אֲפִלּוּ בַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "נָם לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן:*נָם לוֹ: אמר לו. מִמַּשְׁמָע הַזֶּה, עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ. נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר כח,ב) \"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.\" אִם לְלַמֵּד עַל הַתָּמִיד שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת,*יִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: שוחטים אתו אף על פי שהשחיטה היא מלאכה האסורה בשבת. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (במדבר כח,ט) \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּמוֹעֲדוֹ\"? אֶלָּא לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוֶה: נֶאֱמַר כָּן \"בְּמוֹעֲדוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"בְּמוֹעֲדוֹ\"; מָה לְהַלָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, אַף כָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת.", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא פֶּסַח אֶחָד, שֶׁכֻּלָּן יוֹצְאִין בּוֹ יְדֵי חוֹבָתָן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.\"", + "\"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\", מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת: 'קָהָל' וְ'עֵדָה' וְ'יִשְׂרָאֵל'.", + "\"בֵּין הָעַרְבָּיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עִם דִּמְדוּמֵי חַמָּה!*דִּמְדוּמֵי חַמָּה: החלשות אור השמש כשהשקיעה מתקרבת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"בָּעָרֶב\". (דברים טז,ו) אִי \"בָּעָרֶב\", יָכֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ חַמָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ו) \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\".*כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ: כשהשמש נכנסת ונעלמת מאחורי האופק, בשקיעה. אִי \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\", \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\", תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹעֵד צֵאתְךָ\", הִפְסִיק הָעִנְיָן. הָא כֵּיצַד (דברים טז,ז) \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\"? מִשֶּׁחֲשֵׁכָה.*מִשֶּׁחֲשֵׁכָה: זמן מה אחרי השקיעה, כשמספיק חשוך כדי שייראו הכוכבים.", + "רַבִּי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,ו) \"שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ!*כִּשְׁמוּעוֹ: כמשמעות הפשוטה של המלה 'ערב', בשקיעה. תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ו) \"מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.\" אֵימָתַי יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם? מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן.*מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן: מן הצהריים והלאה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות יב,מא) \"וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מְנַיִן רְאָיָה לְבֵין הָעַרְבָּיִם, שֶׁהוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ו,ד) \"קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם, אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְהָשִׁית רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְאַחֲרוֹן רִאשׁוֹן: (דברים טז,ו) \"מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם\", לִשְׁחִיטָתוֹ; \"כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\", לִצְלִיָּתוֹ; \"בָּעָרֶב\", לַאֲכִילָתוֹ.", + "בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: בֵּין הָעַרְבַּיִם שָׁחְטֵהוּ, תֵּן עֶרֶב לַשְּׁחִיטָה, תֵּן עֶרֶב לָאֲכִילָה." + ], + [ + "(שמות יב,ז) [\"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.\"] \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּיָּד בֵּין בַּכֶּלִי! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,כב) \"אֲשֶׁר בַּסַּף\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעוּקָה חוֹקֵק בְּצַד הָאַסְקֻפָּה,*עוּקָה: חפירה; אַסְקוּפָּה: סף הבית. וְשׁוֹחֵט בְּתוֹכָהּ. וְאֵין 'סַף' אֶלָּא אַסְקֻפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מג,ח) \"בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי.\" וְאוֹמֵר (ישעיה ו,ד) \"וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין 'סַף' אֶלָּא כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ז,נ) \"וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר, וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל, זָהָב.\"", + "\"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\", מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", הַנִּרְאֶה לִי, וְלֹא הַנִּרְאֶה לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לְעוֹלָם מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמִּצְרִיִּים רוֹאִין וּמֵעֵיהֶן מִתְחַתְּכִין.*וּמֵעֵיהֶן מִתְחַתְּכִין: מצטערים מאוד על שחיטת השה שהוא עבודה זרה שלהם.", + "\"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, לֹא יָצָא! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,כב) \"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת\", הָא אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, יָצָא. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁשְּׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ לאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם: הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבָּעָה הָיוּ: הַסַּף וְהַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת.", + "\"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.\" אֵין לִי אֶלָּא בָּתִּים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ בָהֶם, בָּתִּים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִים בָּהֶם, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות יב,ח) [\"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.\"] \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\". בָּשָׂר, וְלֹא גִידִים וְלֹא עֲצָמוֹת וְלֹא קַרְנַיִם וְלֹא טְלָפִים.", + "\"בַּלַּיְלָה הַזֶּה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל הַלַּיְלָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", אֲנִי אֶקְרָא (שמות יב,י) \"וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\" לָמָּה נֶאֱמַר \"עַד בֹּקֶר\"? לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מִכָּן אָמָרוּ: (משנה ברכות א,א; אבות א) \"אֲכִילַת פְּסָחִים וַאֲכִילַת זְבָחִים וְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כָּל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.\" וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ \"עַד חֲצוֹת\"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, וּלְקַיֵּם דִּבְרֵי אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: (אבות א,א) \"הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה!\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'לַיְלָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'לַיְלָה', מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּן עַד חֲצוֹת.", + "\"צְלִי אֵשׁ\". וְלֹא צְלִי שְׁפוּד, וְלֹא צְלִי אֶסְכָלָה,*אֶסְכָלָה. eskhára: רשת מעל גחלים, מנגל. וְלֹא צְלִי חַרְסוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר, אֶלָּא צְלִי אֵשׁ.", + "\"צְלִי אֵשׁ\", הַצָּלוּי מִן הַחַי. אַתָּה אוֹמֵר הַצָּלוּי מִן הַחַי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַצָּלוּי מִן הַמְבֻשָּׁל? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,ח) \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ\", הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"צְלִי אֵשׁ\"? הַצָּלוּי מִן הַחַי.", + "\"צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים\". הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב שְׁתֵּי מִצְווֹת, חוּץ מִן הַמִּצְוָה הָאֲמוּרָה כָּן בְּגוּפוֹ. וְאֵי זֶה זֶה? זֶה (שמות יב,מו) \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\"", + "\"צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים\". מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוַת הַפֶּסַח צְלִי אֵשׁ, מַצָּה וּמָרוֹר. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם אֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח? תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֹאכְלֻהוּ.\" אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח, כָּךְ אִם אֵין לָהֶם פֶּסַח, יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בְּמַצָּה וּמָרוֹר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַפֶּסַח מִצְוַת עֲשֵׂה, וּמַצָּה וּמָרוֹר מִצְוַת עֲשֵׂה, אִם לָמַדְתָּ, שֶׁאִם אֵין לָהֶם מַצָּה וּמָרוֹר, הֵן יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּפֶּסַח, כָּךְ אִם אֵין לָהֶם פֶּסַח, יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בְּמַצָּה וּמָרוֹר.", + "דָּבָר אַחֵר: (במדבר ט,יא) \"עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.\" מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נֶאֱכָל אֲכִילַת שֹׂבַע, וְאֵין מַצָּה וּמָרוֹר נֶאֱכָלִין אֲכִילַת שֹׂבַע.", + "(שמות יב,ט) [\"אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם, כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.\"] \"אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא\", אֵין נָא אֶלָּא חַי.", + "\"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל. אַתָּה אוֹמֵר לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל בְּיוֹתֵר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\"? לְחַיֵּב עַל הַחַי וְעַל הַמְבֻשָּׁל.", + "\"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם\". אֵין לִי אֶלָּא מַיִם, שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם מַיִם, שֶׁאֵינָן מְפִיגִין אֶת טַעְמָן,*מְפִיגִין אֶת טַעְמָן: מוציאים את טעמם בבישול. הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל, שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, שֶׁהֵן מְפִיגִין אֶת טַעְמָן, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא מַיִם, שְׁאָר כָּל מַשְׁקִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְהָבִיא שְׁאָר הַמַּשְׁקִין.", + "*מאמר קשה. ע' פירוש בהורביץ ע' 21.רַבִּי אוֹמֵר: אֲנִי אֶקְרָא 'אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ', וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם\"? שֶׁיָּכֹל אֵין לִי אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוּא בֶּאֱכֹל צְלִי, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא נָא וּמְבֻשָּׁל; מִבְּעוֹד יוֹם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל\", לְחַיֵּב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם.", + "\"וּבָשֵׁל\", אֵין 'בָּשֵׁל' אֶלָּא צְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,ז) \"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ\". וְאוֹמֵר: (דברי הימים ב לה,יג) \"וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט, וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת, וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל אָסוּר בַּצְּלִי.", + "\"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? הָיִיתִי אוֹמֵר, הָרָאוּי לִשְׁלֹק, יִשְׁלֹק, הָרָאוּי לִצְלוֹת, יִצְלֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ\", תּוֹךְ וּבַר. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקֻלָּס.*מְקֻלָּס: צלוי כולו. אולי מ- makellon: שוק הבשר.", + "(שמות יב,י) [\"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\"] \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", הָא אִם הוֹתִיר, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָּשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.\" אֲנִי אֶקְרָא 'וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ', לָמָּה נֶאֱמַר \"עַד בֹּקֶר\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: \"עַד בֹּקֶר\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִשְׂרָף אֶלָּא אוֹר שִׁשָּׁה עָשָׂר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", וּשְׂרֵפָה, מֵעֵין מְלָאכָה הִיא. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? אֶלָּא אִם חָל אוֹר שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִשְׂרָף אֶלָּא עַד אוֹר שִׁבְעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁכָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, אֵין שְׂרֵפַת נוֹתָר דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, מָקוֹם שֶׁאֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי שְׂרֵפַת נוֹתָר דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן תְּחוּם לְבָקְרוֹ שֶׁלַּבֹּקֶר.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמָה אִם חָמֵץ, שֶׁהוּא בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֵין שְׂרֵפָתוֹ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, נוֹתָר, שֶׁאֵינוֹ בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי שְׂרֵפַתוֹ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד בֹּקֶר\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ." + ], + [ + "(שמות יב,יא) [\"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיי.\"] \"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ\", \"מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים\", שֶׁיִּהְיוּ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, \"נַעֲלֵיכֶם\", שֶׁיִּהְיוּ בְּרַגְלֵיכֶם, \"וּמַקֶּלְכֶם\", שֶׁיִּהְיוּ בְּיֶדְכֶם, כְּיוֹצְאֵי דְּרָכִים. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה, עַל יוֹצְאֵי דְּרָכִים, שֶׁיִּהְיוּ מְזֹרָזִין.", + "\"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\", זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם.*חֶפְזוֹן מִצְרָיִם: הגירסה בגניזה: חפזון ישראל. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל?*ג אין, ומשמע: מִצְרָיִם. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יא,ז) \"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ\", הֲרֵי חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל אָמוּר.*ג: יִשְׂרָאֵל. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\"? זֶה חֶפְזוֹן מִצְרָיִם.*ג: יִשְׂרָאֵל.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\", זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל. אַתְּ אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֶפְזוֹן מִצְרָיִם? וּכְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,לט) \"כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם\", הֲרֵי חֶפְזוֹן מִצְרָיִם אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן\"? זֶה חֶפְזוֹן יִשְׂרָאֵל.", + "אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זֶה חֶפְזוֹן שְׁכִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (שיר השירים ב,ח) \"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ב,ט) \"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים.\" וְאַף לֶעָתִיד לָבֹא יְהֵי בְחִפָּזוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה נב,יב) \"כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן\", וּמִפְּנֵי מָה? \"כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יי, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" \"פֶּסַח הוּא לַיי\", שֶׁיִּהְיוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם.", + "(שמות יב,יב) [\"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יי.\"] \"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. דָּבָר אַחֵר: \"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם\", נוֹתֵן אֲנִי עֶבְרָתִי וְיִרְאָתִי בְמִצְרַיִם. וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא זַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה\", וְאוֹמֵר: (צפניה א,טו) \"יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה יג,ט) \"הִנֵּה יוֹם יי בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.\" (עמוס ה,יז) \"וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ, אָמַר יי.\"", + "\"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי מַלְאָךְ אוֹ עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ. תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כט) \"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׂרָף.", + "\"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲפִלּוּ מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וּבְכוֹרֵי מִצְרָיִם, שֶׁהֵן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קלו,י) \"לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\"", + "וּבְכוֹרֵי חָם כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים עח,נא) \"וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם.\"", + "\"מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה\". מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית ז,כג) \"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית יט,יא) \"וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים\".*סַנְוֵרִים: עיוורון. מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ נִפְרַע תְּחִלָּה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יד,ד) \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\".", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר ה,כו) \"וְצָבְתָה*צָבְתָה: התנפחה. בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ\", מֵאֵבֶר שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (דברים יג,טו) \"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.\" מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה\", מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת הַמּוּעָטָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, קַל וָחֹמֶר בְּמִדַּת הַטּוֹבָה הַמְּרֻבָּה.", + "\"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יי.\" שְׁפָטִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה: שֶׁלָּאֶבֶן הָיְתָה נְמַסֵּית, וְשֶׁלָּעֵץ הָיְתָה נִדְבֶּקֶת, וְשֶׁלַּמַּתֶּכֶת נֶעְשֵׂית חֲרָרָה*חֲרָרָה: פת דקה הנאפית על גבי גחלים. צורה הדומה לחררה, פח דק ועגול., שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ד) \"וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יי בָּהֶם כָּל בְּכוֹר, וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יי שְׁפָטִים.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁלָּאֶבֶן נִרְקֶבֶת, וְשֶׁלָּעֵץ נְמַסֵּית.", + "רַבִּי יוֹנָה אוֹמֵר: שְׁפָטִים שָׁפוֹט שׁוֹפְטֵי שְׁפָטִים, נִתְכָּכִים*נִתְכָּכִים: מותכים אם הם עשוים מתכת., נִבְקָקִים*נִבְקָקִים: חרבים., נִגְדָּעִים, נִשְׂרָפִים. נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה לוֹקָה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים, וְעוֹבְדֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה: בְּמַכָּה, בְּהַשְׁחָתָה וּבְמַגֵּפָה.", + "\"אֲנִי יי\", מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן. \"אֲנִי יי\", בִּשְׁבוּעָה אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, מִדַּת פֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, אָמַר הַמָּקוֹם לַעֲשׁוֹת וְעָשָׂה, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!", + "(שמות יב,יג) [\"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת, וְלֹא לִי לְאוֹת; לָכֶם לְאוֹת, וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת.", + "\"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,ז) \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\"? אֵין לִי אֶלָּא בָּתִּים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ בָהֶם, בָּתִּים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בָּהֶם, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\". הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,כב) \"יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.\"* יוֹדֵעַ מַה בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שׁוֹכֵן. וְאוֹמֵר: (תהלים קלט,יב) \"גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\"? אֶלָּא בִּשְׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, אֲנִי נִגְלָה וְחָס עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\". אֵין פְּסִיחָה אֶלָּא חַיִס,*חַיִס: חמלה, רחמים. שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ה) \"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן יָגֵן יי צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", רוֹאֶה אֲנִי דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,יד) \"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יי יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יי יֵרָאֶה.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א כא,טו) \"וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ, וּכְהַשְׁחִית רָאָה יי וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית: רַב! עַתָּה, הֶרֶף יָדֶךָ! וּמַלְאַךְ יי עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.\" מָה רָאָה? רָאָה דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי\".", + "\"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַל תִּקְרֵי \"וּפָסַחְתִּי\", אֶלָּא 'וּפָסַעְתִּי', שֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מְדַלֵּג עַל בָּתֵּי בָנָיו בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,ח) \"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים\".", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: (שמות יב,יג) \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\", עֲלֵיכֶם אֲנִי חָס, וְאֵינִי חָס עַל הַמִּצְרִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְרִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִנָּצֵל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם\", עֲלֵיכֶם אֲנִי חָס, וְלֹא עַל הַמִּצְרִים. הֲרֵי שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלַּמִּצְרִי, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִלְקֶה בִּגְלָלוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" בָּכֶם אֵינוֹ הוֹוֶה, הוֹוֶה הוּא בַמִּצְרִים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֵינוֹ הוֹוֶה, הוֹוֶה הוּא לְאַחַר זְמַן.", + "(שמות יב,יד) [\"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.\"] \"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ\", יוֹם שֶׁהוּא לָךְ לְזִכָּרוֹן אַתָּה חוֹגְגוֹ, אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ אֵי זֶהוּ! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יג,ג) \"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\", עֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר לג,ג) \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\", אֵימָתַי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַפֶּסַח? בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב, וְלֹא יָצְאוּ אֶלָּא בְיוֹם טוֹב עַצְמוֹ.", + "\"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁהוּא טָעוּן חֲגִיגָה, יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ו) \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי.\" אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן שֶׁטְּעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, שֶׁקְּרוּאִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", שֶׁהֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה. וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: מָה רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין, טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁמְּקֻדָּשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם טְעוּנִים חֲגִיגָה, הֲרֵי הֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו טָעוּן חֲגִיגָה, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,טו) \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי אֱלֹהֶיךָ\", לְהָבִיא שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח שֶׁיִּטְעֲנוּ חֲגִיגָה. אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בֶּחַג? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כג,מא) \"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.\" הֲרֵי חַג אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי\"? לְהָבִיא שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח שֶׁיִּטְעֲנוּ חֲגִיגָה.", + "\"לְדֹרֹתֵיכֶם\", שֶׁיִּנְהֹג הַדָּבָר לַדּוֹרוֹת. אוֹ \"לְדֹרֹתֵיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט דּוֹרוֹת שְׁנַיִם? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ\"." + ], + [ + "(שמות יב,טו) [\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי.\"] \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל מַצָּה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר הַבָּא לִידֵי חִמּוּץ, וְאֵי זֶה הוּא? אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, וְאֵלּוּ הֵן: הַחִטִּים, וְהַשְּׂעוֹרִים, וְהַכֻּסְּמִים, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ, אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טז,ג) \"לֶחֶם עֹנִי\".", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\" עִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. אַתָּה אוֹמֵר עִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ לְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים\". אִי \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים\", אוֹצִיא סָמוּךְ לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\".", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\". הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת. אוֹ מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף לַיְלָה הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם\", הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת, חוּץ מִלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.", + "דָּבָר אַחֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַלָּלוּ? שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ, שִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן.", + "\"אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אַתָּה אוֹמֵר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לד,כה) \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\", לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבַר נֶאֱמַר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", וּשְׂרֵפָה מֵעֵין מְלָאכָה הִיא. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר\"? מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אַתָּה אוֹמֵר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ בַּיּוֹם\", חִלֵּק.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \"תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\", בִּשְׂרִיפָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׂרִיפָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכָל דָּבָר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה! הֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרִיפָה, הִיא תּוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: נוֹתָר אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחָמֵץ אָסוּר בַּהֲנָאָה, אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִשְׂרִיפָה! וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה וְאֵינוֹ בִשְׂרִיפָה! הוּא יוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: נוֹתָר, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְחָמֵץ, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יְהֵי אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה! וַהֲרֵי חֵלֶב שֶׁלַּשּׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ בִּשְׂרִיפָה! הוּא יוֹכִיחַ עַל חָמֵץ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לֹא יְהֵי בִשְׂרִיפָה.", + "אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ: אָדִין אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת כְּאַחַת: נוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְהַזְּמַן גָּרֵם, וְחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאָסוּר בַּהֲנָאָה, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְהַזְּמַן גָּרֵם. וְאַל תֹּאמַר נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אֵינָהּ אֲסוּרָה בַהֲנָאָה, וְלֹא שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְלֹא חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, אֵין הַזְּמַן גּוֹרֵם, אֶלְמֹד דָּבָר מִדָּבָר, אָדִין דָּבָר מִדָּבָר: אֶלְמֹד דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים מִדָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים, וְאַל אֶלְמֹד דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּאַרְבָּעָה דְּרָכִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא בְדֶרֶךְ אֶחָד, וְלֹא בִשְׁנַיִם, וְלֹא בִשְׁלֹשָׁה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה, אַף חָמֵץ לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּשְׂרִיפָה.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: סָבוּר אַתְּ שֶׁאַתְּ מַחְמִיר עָלָיו, וְאֵי אַתְּ אֶלָּא מֵקֵל עָלָיו! הָא אִם לֹא מָצָא אוּר, יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יִשְׂרֹף? אֶלָּא בְּלָשׁוֹן זֶה הֱוֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שָׁעַת הַבֵּעוּר, מִצְוַת כִּלּוּיוֹ בִּשְׂרִיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעָה שָׁעַת הַבֵּעוּר, מִצְוַת כִּלּוּיוֹ בְּכָל דָּבָר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁהוּא 'בַל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא'. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא 'בַל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא'? אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא בִשְׂרִיפָה.", + "\"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל חָמֵץ בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי חִמּוּץ. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי חִמּוּץ? אֵלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִים, שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשַּׁמְשְׁמִין*הַשַּׁמְשְׁמִין=הַשֻּׁמְשְׁמִין. וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"וְנִכְרְתָה\". אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה.", + "\"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "\"מִיִּשְׂרָאֵל\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, תִּכָּרֵת מִיִּשְׂרָאֵל וְתֵלֵךְ לָהּ אֶל עַם אַחֵר? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כב,ג) \"מִלְּפָנַי, אֲנִי יי\", בְּכָל מָקוֹם הוּא רְשׁוּתִי.", + "\"מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי.\" עָנְשׁוֹ שִׁבְעָה וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְהַחֵלֶב, חַיָּב עָלָיו כָּרֵת, וְחָמֵץ, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, אִם לָמַדְתָּ עַל הַחֵלֶב שֶׁעָנְשׁוֹ וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם, אַף הֶחָמֵץ, עָנְשׁוֹ וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי\", עָנְשׁוֹ שִׁבְעָה וְאַזְהָרָתוֹ לְעוֹלָם. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,כ) \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\"." + ], + [ + "(שמות יב,טז) \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ\". אֶרְעֵם בְּמַאֲכַל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה.*אֶרְעֵם: אהיה רועה אותם, אנהיג אותם בטוב. אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵם קְרוּיִין 'מִקְרָא קֹדֶשׁ'; חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ב) \"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ\".", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ\". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵם אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,טו) \"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר\", מִכָּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה? שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית יוֹכִיחוּ, שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, וְהֵן מֻתָּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הֵם יוֹכִיחוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁיְּהֵי מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁאֵין בָּהֶן קָרְבַּן מוּסָף, לְפִיכָךְ מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, תֹּאמַר בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן, לְפִיכָךְ יְהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה! וַהֲרֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יוֹכִיחוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קָרְבַּן מוּסָף, וּמֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הֵם יוֹכִיחוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, יְהֵי מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ ברָאשֵׁי חֳדָשִׁים, שֶׁאֵינָן קְרוּיִין 'מִקְרָא קֹדֶשׁ', לְפִיכָךְ מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, תֹּאמַר בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי 'מִקְרָא קֹדֶשׁ', לְפִיכָךְ יְהֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. הָא לָמַדְנוּ עַל חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\". לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְלֹא יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתָּךְ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְיַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לה,ב) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" הָא לָמַדְתָּ \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", הָא לֹא תַּעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרָךְ, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַגּוֹי מְלַאכְתָּךְ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כ,ז) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\" וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שַׁבָּת חֲמוּרָה, אֵין אַתָּה מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת הַגּוֹי בִּמְלַאכְתָּךְ, יוֹם טוֹב הַקַּל, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְּהֵי מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת הַגּוֹי בִּמְלַאכְתָּךְ.", + "\"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\", אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הַקַּל שֶׁאַתָּה מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת חֲבֵרָךְ בִּמְלַאכְתָּךְ, שַׁבָּת חֲמוּרָה, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת חֲבֵרָךְ בִּמְלַאכְתָּךְ.", + "\"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ\". כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, מִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, מָקוֹם שֶׁכָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, אֵינוֹ דִין שֶׁכָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. וִיהֵא מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כָּל עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, כָּל אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, מָקוֹם שֶׁמִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" מִקְצָת עֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין מִקְצָת אֹכֶל נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "\"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וְנַפְשׁוֹת אֲחֵרִים בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\", וְלֹא לַבְּהֵמָה, \"לָכֶם\", וְלֹא לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בְּמַשְׁמָע! מַשְׁמָע מֵבִיא נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וּמֵבִיא נַפְשׁוֹת אֲחֵרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", חָלַק.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.\" אַף נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בְּמַשְׁמָע! מַשְׁמָע מֵבִיא נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה וּמֵבִיא נַפְשׁוֹת אֲחֵרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָכֶם\", וְלֹא לַאֲחֵרִים. מָה רָאִיתָ לַחְלֹק? שֶׁאַתְּ מֻזְהָר עַל הַבְּהֵמָה, וְאֵין אַתְּ מֻזְהָר עַל הַגּוֹי.", + "(שמות יב,יז) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\". שָׁמְרֵהוּ שֶׁלֹּא תְבִיאֵהוּ לִידֵי פְסוּל. מִכָּן אָמָרוּ: תָּפַח, תְּכַבֶּה בְצוֹנִין.*צוֹנִין: מים קרים. שָׂאוּר יִשָּׂרֵף, וְאוֹכְלוֹ פָטוּר.*שָׂאוּר=סעור: בצק שהופיעו עליו כמין שערות בגלל תפיחה. סָדוּק יִשָּׂרֵף, וְאוֹכְלוֹ חַיָּב מִיתָה. אֵיזֶהוּ שָׂאוּר? כְּקַרְנֵי חֲגָבִים.*כְּקַרְנֵי חֲגָבִים: כמו מחושי החגב, שהם דקים וקצרים. סָדוּק? שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה, אוֹכְלוֹ חַיָּב מִיתָה. אֵי זֶה הוּא שָׂאוּר? כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו,*הִכְסִיפוּ פָנָיו: החוויר, בגלל פחד. כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שְׂעָרוֹתָיו.", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַל תִּקְרָא כֵן, אֶלָּא 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת'. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחְמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ לֹא יַחְמִיצוּ אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאת מִצְוָה עַל יָדָךְ, עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד!", + "\"כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה\", מַגִּיד שֶׁלֹּא יָצְאוּ אֶלָּא בַיּוֹם.", + "\"הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם\", אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל. אַתָּה אוֹמֵר אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא צִבְאוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,מא) \"יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי\", הֲרֵי צִבְאוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם\"? אֵלּוּ צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל.", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות יב,טז) \"כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם\"? אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם מְלָאכָה, דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.\" לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת. וְאַף חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד יְהֵי אָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְיוֹם הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁהֵן קְרוּאִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,לט) \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.\"" + ], + [ + "(שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת, עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.\" קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה.", + "\"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ\", אֵין לִי אֶלָּא יָמִים; לֵילוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב\", לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת.", + "(שמות יב,יט) \"שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.\" אֵין לִי אֶלָּא 'בַּל יִמָּצֵא'; 'בַּל יֵרָאֶה' מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יג,ז) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\". אֵין לִי אֶלָּא שְׂאוֹר שֶׁהוּא בְּ'בַל יֵרָאֶה' וּבְ'בַל יִמָּצֵא'; חָמֵץ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יג,ז) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", הִקִּישׁ שְׂאוֹר לֶחָמֵץ וְחָמֵץ לַשְּׂאוֹר. מָה זֶה 'בַל יֵרָאֶה' אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה 'בַל יִמָּצֵא', אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, אַף זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.", + "\"בְּבָתֵּיכֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג,ז) \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּבָתֵּיכֶם\". מַה בֵּיתָךְ בִּרְשׁוּתָךְ, אַף גְּבוּלָךְ בִּרְשׁוּתָךְ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִרְשׁוּת נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכֹל לְבַעֲרוֹ, אֲבָל אֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי שֶׁהוּא בִרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, וְחָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יָכֹל לְבַעֲרוֹ. אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְלַמְּדָךְ 'בַּבָּתִּים שִׁבְעָה וּבַגְּבוּלִין לְעוֹלָם'? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ד) \"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים\", מַה בָּתִּים שִׁבְעָה, אַף בַּגְּבוּלִים שִׁבְעָה.", + "\"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ\", אֵין לִי אֶלָּא חָמֵץ שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת; שְׂאוֹר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם חָמֵץ, שֶׁאֵינוֹ מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שְׂאוֹר, שֶׁהוּא מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בֶּחָמֵץ, שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, לְפִיכָךְ יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, תֹּאמַר בַּשְּׂאוֹר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, לְפִיכָךְ לֹא יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\". אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַשְּׁאוֹר קַל וָחֹמֶר לֶחָמֵץ: מָה, אִם הַשְּׁאוֹר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, חָמֵץ, שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַשְּׂאוֹר, שֶׁהוּא מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, לְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, תֹּאמַר בֶּחָמֵץ, שֶׁאֵינוֹ מַחְמִיץ לַאֲחֵרִים, לְפִיכָךְ לֹא יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל\", עַד שֶׁיֹּאמְרוּ שְׁנֵי כְתוּבִין, וְאִם לֹא, לֹא שָׁמַעְנוּ.", + "\"וְנִכְרְתָה\", אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה.", + "\"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "\"מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, תִּכָּרֵת מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְתֵלֵךְ לָהּ לְעַם אַחֵר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כב,ג) \"מִלְּפָנַי, אֲנִי יי\", בְּכָל מְקוֹם רְשׁוּתִי.", + "\"בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.\" לְפִי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים. אַף בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים.", + "(שמות יב,כ) [\"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.\"] \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\", (שמות יב,יט) \"כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה\", אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ; תַּעֲרָבְתָּן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\".", + "\"בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כג) \"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ\", הֲרֵי שֶׁהֶעֱלָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִירוּשָׁלַיִם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יוֹצֵא בוֹ מִשּׁוּם מַצָּה! וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא בְלֶחֶם הַפָּנִים, וְלֹא בְשִׁירֵי מְנָחוֹת, וְלֹא בְחַלּוֹת תּוֹדָה, וְלֹא בִרְקִיקֵי נָזִיר, וְלֹא בְבִכּוּרִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\", יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.", + "מַשְׁמָע, מוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ, וּמֵבִיא הַסִּפְגָּנִין וְהַדִּבְשָׁנִים, וְהָאֶסְקָרִיטִין,*אֶסְקָרִיטִין, eskharítēs: מין לחמית אפויה על גריל. וְחַלַּת מַשְׂרֵת*מַשְׂרֵת: מחבת. חלת מסרת: פת הנאפית על ידי טיגון במחבת. וַאֲשִׁישָׁה!*אֲשִׁישָׁה: חלת פירות מיובשים. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\", יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן לֶחֶם עֹנִי. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹצֵא בָם וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\"? שֶׁלֹּא יָלוּשׁ לֹא בַיַּיִן וְלֹא בַשֶּׁמֶן, וְלֹא בִשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִים, אֲבָל מְקַטֵּף הוּא מִכֻּלָּם.*מְקַטֵּף: מחליק בנוזל על הבצק לפני אפייתו.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יוֹצֵא בָם וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\"? אֶלָּא מַה לַּחְמוֹ שֶׁלֶּעָנִי, כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, אִשְׁתּוֹ לָשָׁה, וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר, אַף כָּן, הִיא לָשָׁה, וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֶחֶם עֹנִי\", יָצָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בְשִׂמְחָה." + ], + [ + "(שמות יב,כא) [\"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.\"] \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל\". מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\". הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה, לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה, לֵאמֹר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל.", + "נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה:*נָם: אמר. אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה. מַה נִּשְׁתַּנָּה הַדִּבֵּר הַזֶּה מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּן הַדִּבֵּר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\"? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וְכֵן הַמָּקוֹם אָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! חֲלֹק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,טז) \"לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי\". וְכָתוּב: (שמות ד,כט) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "\"מִשְׁכוּ\", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, \"וּקְחוּ\", מִי שֶׁאֵין לוֹ. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְהִדָּבְקוּ בַּמִּצְוָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁלָּעוֹלָם נִמְנִין עַל הַפֶּסַח וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל בְּהֵמָה דַּקָּה, שֶׁתְּהֵא נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.", + "\"וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\". מִצְוָה שֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ לִשְׁמוֹ, אֲבָל אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם\", שָׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב לִפְסֹל. מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַזְּבָחִין שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.", + "(שמות יב,כב) [\"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\"] \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב\", מִכָּן אַתְּ דָּן כָּל הַלְּקִיחוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל הַלְּקִיחוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לָךְ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אֲגֻדַּת אֵזוֹב, פּוֹרֵט אֲנִי כָל הַלְּקִיחוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָן אֶלָּא אֲגֻדַּת אֵזוֹב.*אֵזוֹב: maiorana syriaca, שיח ריחני בעל עלים שעירים. וְלֹא אֵזוֹב יָוָן וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי, וְלֹא אֵזוֹב כַּחְלִית וְלֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית,*אֵזוֹב כַּחְלִית: אזוביון דגול, Lavandula stoechas. וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שֵׁם לְוַי.*שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שֵׁם לְוַי: שמוסיפים עליו עוד שם להגדיר את מינו המיוחד.", + "\"וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם\", שֶׁיְּהֵי בַדָּם כְּדֵי טְבִילָה.", + "\"אֲשֶׁר בַּסַּף\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעוּקָה חוֹצֵץ בְּצַד הָאִסְקֻפָּה, וְשׁוֹחֵט בְּתוֹכָהּ.*אִסְקֻפָּה: סף הדלת. אֵין סַף אֶלָּא אִסְקֻפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מג,ח) \"בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם\", וְכָתוּב: (ישעיה ו,ד) \"וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין סַף אֶלָּא כֶּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ז,נ) \"וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת,*וְהַסִּפּוֹת. גרסת כ\"י: הספים. וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר\".", + "\"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף\", מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם\", הַנִּרְאֶה לִי וְלֹא לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִבִּפְנִים. אַתָּה אוֹמֵר מִבִּפְנִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת\", לָכֶם לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמִּצְרִים רוֹאִים, וּמְעֵיהֶם מִתְחַתְּכִים.", + "\"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, לֹא יָצָא! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,ז) \"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף\", הָא אִם הִקְדִּים זֶה לַזֶּה, יָצָא. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ לאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם: הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבָּעָה הָיוּ: הַסַּף, וְהַמַּשְׁקוֹף, וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת.", + "\"מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\", עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,ז) \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, טְבִילָה אַחַת לְכֻלָּם! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף\", עַל כָּל הַגָּעָה, טְבִילָה.", + "\"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\" מַגִּיד, מִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כו,כ) \"לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר-זָעַם.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל כא,ח) \"הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ, וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע.\" וְאוֹמֵר: (שמות לג,כב) \"וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי.\" לְלַמְּדָךְ, כְּשֶׁתְּהֵא נִכְנָס בְּכִי טוֹב וְיוֹצֵא בְכִי טוֹב.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר\" (בראשית כח,יח) \"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר\" (שמות לד,ד) \"וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר\" (יהושע ג,א) \"וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר\" (שמואל א טו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר\" וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וַהֲלֹא הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׁוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, נָהֲגוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד,כ) \"תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה\", וְאוֹמֵר (תהלים קד,כא) \"הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף\", וְאוֹמֵר (תהלים קד,כח) \"תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב.\" וְאוֹמֵר (תהלים קד,כב) \"תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן, וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן.\" מִכָּן וְאֵילָךְ, (תהלים קד,כג) \"יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ, וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קד,כד) \"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.\"", + "(שמות יב,כג) \"וְעָבַר יי לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יב,כג) \"וְעָבַר יי\", נוֹתֵן הוּא עֶבְרָתוֹ וְיִרְאָתוֹ בְמִצְרַיִם. אֵין עֶבְרָה אֶלָּא זַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" וְאוֹמֵר (צפניה א,טו) \"יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא\". וְכָתוּב: (ישעיה יג,ט) \"הִנֵּה יוֹם יי בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן, אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.\" וְכָתוּב: (עמוס ה,יז) \"וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ, אָמַר יי.\"", + "\"וְרָאָה אֶת הַדָּם\". הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,כב) \"יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.\"*יוֹדֵעַ מַה בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שׁוֹכֵן. וְאוֹמֵר: (תהלים קלט,יב) \"גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָאָה אֶת הַדָּם\"? אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים, הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם וְחָס עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\", וְאֵין פִּסּוּחַ אֶלָּא חַיִס, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ה)*חַיִס: לעשות שלא ייפגע עם השאר. \"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן יָגֵן יי צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יב,כג) \"וְרָאָה אֶת הַדָּם\", רוֹאֶה הוּא דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,יד) \"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יי יִרְאֶה\". וְכָתוּב (דברי הימים א כא,טו) \"וּכְהַשְׁחִית רָאָה יי וַיִּנָּחֶם\". מָה רָאָה? רָאָה דַּם עֲקֵדָתוֹ שֶׁלְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ח) \"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי\".", + "\"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית\". הֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דַּם פֶּסַח מִצְרָיִם הַקַּל, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְשָׁעָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג לַדּוֹרוֹת, נֶאֱמַר בּוֹ \"וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית\", מְזוּזָה חֲמוּרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת מְיֻחָדִים, וְנוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְנוֹהֶגֶת לַדּוֹרוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית! וּמִי גָּרַם? עֲוֹנוֹתֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ה,כה) \"עוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה, וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם.\" וְכָתוּב: (ישעיה נט,ב) \"כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם, וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ.\"", + "(שמות יב,כד) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה\", לְהָבִיא פֶסַח דּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "\"לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,ז) \"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ\", הָאֲנָשִׁים וְלֹא הַנָּשִׁים." + ], + [ + "(שמות יב,כה) [\"וְהָיָה, כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יי לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.\"] \"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ\", תָּלָה הַכָּתוּב לַעֲבוֹדָה זוֹ מִבִּיאָתָן לָאָרֶץ וּלְהַלָּן.", + "\"כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות ו,ח) \"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות טז,כג) \"הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ויקרא י,ג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות ט,מג) \"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ הוּא אוֹמֵר: (דברים יא,כה) \"פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יי אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות כג,כז) \"אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם, וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים יב,כ) \"כִּי יַרְחִיב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְאָמַרְתָּ, אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות לד,כד) \"כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ\", וְאוֹמֵר: (שמות כג,לא) \"וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר, כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים טו,ו) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים ז,יד) \"בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יח) \"וַיי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות יט,ה) \"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יט) \"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים כח,יג) \"וּנְתָנְךָ יי לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כו,יט) \"וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כ,כו) \"וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יי, וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות לב,כז) \"כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה א,ב) \"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יי דִּבֵּר\". וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,א) \"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה מ,ה) \"וְנִגְלָה כְּבוֹד יי, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה א,יט-כ) \"אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כו,כה) \"וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה כה,ח) \"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי יי דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה נח,יד) \"אָז תִּתְעַנַּג עַל יי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,יג) \"יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל לט,ח) \"בָאָה וְנִהְיָתָה, נְאֻם אֲדֹנָי יי. הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (דברים לב,מב) \"אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מיכה ד,ד) \"וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִי יי צְבָאוֹת דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (ויקרא כו,ו) \"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (עובדיה א,יח) \"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם, וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (במדבר כד,יט) \"וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית כא,א) \"וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יי לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית יז,יט) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית כא,א) \"וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יי לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יואל ד,ח) \"וּמָכַרְתִּי אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה, וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם, אֶל גּוֹי רָחוֹק, כִּי יי דִּבֵּר.\" וְהֵיכָן דִּבֵּר? (בראשית ט,כה) \"וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן! עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים יז,טו) \"רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַיי אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.\" וְהֵיכָן אָמַר? (שמות יד,יג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם! כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה סה,כה) \"זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, אָמַר יי.\" וְהֵיכָן אָמַר? (ויקרא כו,ו) \"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א יא,ב) \"מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יי\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים ז,ג) \"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א ח,יב) \"אָז אָמַר שְׁלֹמֹה: יי אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.\" וְהֵיכָן אָמַר? (ויקרא טז,ב) \"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלאכי ג יז) \"וְהָיוּ לִי, אָמַר יי צְבָאוֹת, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה\". וְהֵיכָן אָמַר? (שמות יט,ה) \"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה\".", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יואל ג,ה) \"וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יי יִמָּלֵט, כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר יי, וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יי קֹרֵא.\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים כח,י) \"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יי נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.\"", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה סו,כא) \"וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר יי.\" וְהֵיכָן אָמַר? (דברים כט,כח) \"הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.\"", + "אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יב,כה) \"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יי לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.\" תָּלָה הַכָּתוּב לָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מִבִּיאָתָן לָאָרֶץ וּלְהַלָּן.", + "(שמות יב,כו) [\"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\"] \"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם\". בְּשׂוֹרָה רָעָה נִתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁסּוֹף הַתּוֹרָה עֲתִידָה לְהִשְׁתַּכֵּחַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, בְּשׂוֹרָה טוֹבָה נִתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהֵן עֲתִידִים לִרְאוֹת לָהֶן בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\" לָמָּה הִשְׁתַּחֲווּ? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,יח) \"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ.", + "רַבִּי נְהוֹרַי אוֹמֵר: הָעֲבוֹדָה! וְלֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.\" וְאוֹמֵר (שמות א,ז) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ\", שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה אַחַת יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָנִים בְּכֶרֶס אֶחָד, וְאַתְּ אוֹמֵר 'אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ'! וְאֵימָתַי מֵתוּ? בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו\", שֶׁהָיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶן, וְהוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ שֶׁלֹּא רָאוּם אוֹיְבֵיהֶם וְשָׂמְחוּ בְמַפָּלָתָם.", + "(שמות יב,כז) [\"וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\"] \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי\". רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בְּמִצְרַיִם, עַד שֶׁגָּמַר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם אֶת פִּסְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כז) \"וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\" לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ נִסִּין שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות יח ח-י) \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל. אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יי. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם!\"", + "(שמות יב,כח) [\"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.\"] \"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", לִתֵּן שָׁכָר לַהֲלִיכָה, וְשָׁכָר לָעֲשִׂיָּה.", + "\"וַיַּעֲשׂוּ\". וְכִי כְּבַר עָשׂוּ? אֶלָּא, מִכֵּיוָן שֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׁוֹת, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשׂוּ. \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.\" לְהוֹדִיעָךְ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.", + "דָּבָר אַחֵר: מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן עָשׂוּ\"? אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ כֵן." + ], + [ + "(שמות יב,כט) [\"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.\"] \"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה\", יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ד) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֹּה אָמַר יי: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.\" שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲמֹד עַל חֶצְיוֹ שֶׁלַּלַּיְלָה, אֶלָּא כָן, יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הַיּוֹדֵעַ שְׁעוֹתָיו וְעוֹנוֹתָיו, הוּא חִלְּקוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'לַיְלָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'לַיְלָה', מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּן עַד חֲצוֹת.", + "\"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי מַלְאָךְ אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יב,יב) \"וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר\", לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ.", + "\"וַיי הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲפִלּוּ מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וּבְכוֹרֵי מִצְרָיִם שֶׁהֵן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (תהלים קלו,י) \"לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם\". בְּכוֹרֵי חַם כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים עח,נא) \"וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם.\"", + "\"מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל פַּרְעֹה, שֶׁהוּא בְּכוֹר. אַתְּ אוֹמֵר לְלַמְּדָךְ עַל פַּרְעֹה שֶׁהוּא בְּכוֹר, אוֹ אֵינוֹ בָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל בְּנוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ\", הֲרֵי בְנוֹ אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִבְּכֹר פַּרְעֹה\"? בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל פַּרְעֹה שֶׁהוּא בְּכוֹר. פַּרְעֹה נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַבְּכוֹרוֹת, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמות ט,טו)*נִשְׁתַּיַּר: נשאר לבדו. \"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.\" בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת,*הַיִּרְאוֹת: האלילים, שיראים מהם. בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִים. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (איוב יב,כג) \"מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם\".*מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם: מרומם את האומות.", + "\"עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי\". וְכִי שְׁבוּיִין, מַה חָטְאוּ? אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהוּ הַשְּׁבוּיִין אוֹמְרִים: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה עֲלֵיהֶם אֶת הַפֻּרְעָנוּת! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁעָמְדָה עַל עַצְמָהּ! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָנוּ הַפֻּרְעָנוּת!", + "דָּבָר אַחֵר: לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל גְּזֵרוֹת שֶׁהָיָה פַּרְעֹה גּוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל, הָיוּ הַשְּׁבוּיִין שְׂמֵחִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יז,ה) \"שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה\". וְאוֹמֵר (משלי כד יז) \"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל כו,ב) \"בֶּן אָדָם! יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם: הֶאָח! נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל כו,ג) \"לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר! וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו.\" וְלֹא שְׁבוּיִים בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ה) \"עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם\".", + "\"וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.\" וְכִי בְּהֵמָה, מַה חָטַאת? אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה עָלֵינוּ אֶת הַפֻּרְעָנוּת! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁעָמְדָה לְעַצְמָהּ! קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּהּ פֻּרְעָנוּת!", + "(שמות יב,ל) [\"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא, וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.\"] \"וַיָּקָם פַּרְעֹה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לַיְלָה\". אִי לַיְלָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל יְדֵי שָׁרִים וְשָׁרוֹת!*שָׁרִים וְשָׁרוֹת. כך הגירסה בגניזה אך בכ\"י אוקספורד: שדים ושדות. תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוּא\".", + "\"הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם\". מַגִּיד שֶׁפַּרְעֹה מְחַזֵּר עַל כָּל בָּתֵּי עֲבָדָיו, וְעַל כָּל בָּתֵּי מִצְרָיִם, וּמַעֲמִידָן אֶחָד אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ.", + "\"וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה\". כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ו) \"וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.\"", + "\"כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיוּ שָׁם בָּתִּים שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן בְּכוֹרוֹת? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הַבְּכוֹר מֵת לְאֶחָד מֵהֶן, הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ אִיקוֹנִין,*אִיקוֹנִין. eikónion: תמונה קטנה, דיוקן, צלם. וּמַעֲמִידָהּ בְּבֵיתוֹ. וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, נִשְׁחֶקֶת וְנִדֶּקֶת*נִדֶּקֶת: נטחנת לאבקה. וְנִזֶּרֶת,*נִזֶּרֶת: מתפוררת. וְהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה בְעֵינֵיהֶן כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּהוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים קוֹבְרִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן, וְהָיוּ הַכְּלָבִים נִכְנָסִין דֶּרֶךְ הַכּוּכִין וּמְחַטְּטִין, וּמוֹצִיאִין אֶת הַבְּכוֹרוֹת מִתּוֹךְ כּוּכֵיהֶן וּמְתַעְתְּעִין בָּהֶן,*מְתַעְתְּעִין: משחקים. וְהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה בְעֵינֵיהֶן כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּהוּ.", + "(שמות יב,לא) [\"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר: קוּמוּ, צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יי כְּדַבֶּרְכֶם!\"] \"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה\", מַגִּיד שֶׁהָיָה פַרְעֹה מְחַזֵּר וּמְשָׁאֵל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: הֵיכָן מֹשֶׁה שָׁרוּי? הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי?", + "\"וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!\" אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: מֻזְהָרִין אָנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת אֶלָּא בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כב)*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: חופש דיבור; בגלוי. \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות י,כא-כב) \"וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי! הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ\". יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנָּהּ דִּבַּרְתָּ: (שמות י,כט) \"לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ\"! אֶלָּא, \"וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי\", (שמות יא,ח) שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"אֵלֶּה\", אֶלָּא שֶׁסּוֹפָךְ עָתִיד לֵירֵד בָּרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: \"חֲלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת\", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ו,יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה\", צִוָּם לַחֲלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מא,טז) \"בִּלְעָדָי! אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה\"", + "וְכֵן מָצִינוּ בְיַעֲקֹב שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מח,ב) \"וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה\"", + "וְכֵן מָצִינוּ בְאֵלִיָּהוּ שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א יח,מו) \"וְיַד יי הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב\".", + "וְכֵן מָצִינוּ בַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁחָלְקוּ כָבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ג,כו) \"בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא, עָנֵה וְאָמַר: שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, פֻּקוּ וֶאֱתוֹ!\"*אָז קָרַב נְבוּכַדְנֶצַּר לְשַׁעַר כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, עוֹנֶה וְאוֹמֵר: שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עֲבָדָיו שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן, צְאוּ וּבוֹאוּ!.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְדָנִיֵּאל שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ו,כא) \"וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא, לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק, עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא, אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא, הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא?\"*וּכְקָרְבוֹ לַבּוֹר אֶל דָּנִיֵּאל בְּקוֹל עָצוּב צָעַק, עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֶבֶד הָאֵל הַחַי! אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד, הֲאִם יָכֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ מִן הָאֲרָיוֹת?.", + "\"וַיֹּאמֶר: קוּמוּ צְּאוּ!\" אֲנִי אָמַרְתִּי (שמות י,ח) \"מִי וָמִי הַהֹלְכִים?\" וְאַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,ט) \"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ\".", + "\"קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!\" אֲנִי אָמַרְתִּי (שמות י,כד) \"רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג\", וְאַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,כו) \"וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ\".", + "(שמות יב,לב) [\"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ! וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי.\"] \"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ!\" אַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות י,כה) \"גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת\". \"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ!\"", + "\"וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי.\" הִתְפַּלְּלוּ עָלַי, כְּדֵי שֶּתִּכְלֶה מִמֶּנִּי הַפֻּרְעָנוּת.", + "(שמות יב,לג) [\"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ מֵתִים.\"] \"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם\", מַגִּיד שֶׁהָיוּ מְבַהֲלִין אוֹתָן וְטוֹרְדִין אוֹתָן לָצֵאת.", + "\"כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.\" אָמְרוּ: לֹא כִגְזֵרַת מֹשֶׁה. מֹשֶׁה אָמַר: (שמות יא,ה) \"וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בָנִים, אֵין מֵת אֶלָּא הַבְּכוֹר. וְהֵן לֹא יוֹדְעִין שֶׁנְּשֵׁיהֶן חֲשׁוּדוֹת עַל הָעֲרָיוֹת, וְהָיוּ כֻלָּן מַרְאֵיהֶן אֲחֵרִים. הֵן עָשׂוּ בַּסֵּתֶר, וְהַמָּקוֹם פִּרְסְמָן בַּגָּלוּי. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מעוּטָה, הָעוֹשָׂה בַסֵּתֶר, הַמָּקוֹם מְפַרְסְמָהּ בַּגָּלוּי, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹבָה מְרֻבָּה!", + "(שמות יב,לד) [\"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.\"]*מִשְׁאֲרֹתָם: שאריות ארוחת הערב. \"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ\", מַגִּיד שֶׁלָּשׁוּ אֶת הָעִסָּה, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְחַמְּצָהּ עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא, מַה הוּא אוֹמֵר? (הושע ז ד-ה) \"יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן, מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים.\"*לֹצְצִים: אנשים קלי דעת.", + "\"מִשְׁאֲרֹתָם\", אֵלּוּ שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר.*שִׁירֵי=שְׁיָרֵי. אַתָּה אוֹמֵר שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלַּפְּסָחִים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר\", הֲרֵי שִׁירֵי פְסָחִים אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם\"? אֵלּוּ שִׁירֵי מַצָּה וּמָרוֹר.", + "\"צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וְכִי לֹא הָיָה שָׁם בְּהֵמָה? וַהֲרֵי כְּבַר נֶאֱמַר: (שמות יב,לח) \"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם\"? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַבְּבִין אֶת הַמִּצְווֹת.", + "(שמות יב,לה) [וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.] \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה\". וְכִי מָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות יא,ב) \"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.\" וְכֵן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.", + "\"וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וּשְׂמָלֹת\", אֶלָּא הַכְּסוּת הָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַזָּהָב.", + "(שמות יב,לו) \"וַיי נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם, וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.\" \"וַיַּשְׁאִלוּם\", כִּשְׁמוּעוֹ: לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר 'הַשְׁאִילֵנִי!' עַד שֶׁהוּא מוֹצִיא וְנוֹתֵן לוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֶאֱמִינוּ בָהֶם מִשְּׁלֹשֶׁת יְמֵי הָאֲפֵלָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָה, אִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ בַאֲפֵלָה וְהֵן בְּאוֹרָה, לֹא נֶחְשָׁדוּ, וְעַכְשָׁו נֶחְשָׁדִין?", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי כַּלָּךְ,*כַּלָּךְ. משי גס. בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הוּא מֻנָּח לָךְ! וְהַלָּה מוֹצִיא וְנוֹתֵן לוֹ. וְאֵין חֵן אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יב,י) \"וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר \"וַיַּשְׁאִלוּם\", אֶלָּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁאֲלוּ הָיוּ מַשְׁאִילִין לָהֶן. הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי חֵפֶץ פְּלוֹנִי! וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: טֹל לָךְ, וְאַחַר כַּיּוֹצֵא בוֹ!", + "\"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.\" מַגִּיד שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵם נִתְּכָה*נִתְּכָה: נהיתה נוזלית. מתכת הפסלים איבדה את צורתה וחזרה לחומר גלם. וּבָטְלָה, וְחָזְרָה לִתְחִלָּתָהּ. וּמְנַיִן שֶׁבִּזַּת הַיָּם גְּדוֹלָה מִבִּזַּת מִצְרָיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים\". \"בַּעֲדִי\", זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם; \"עֲדָיִים\", זוֹ בִזַּת הַיָּם. (תהלים סח,יד) \"כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף\", זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם; \"וְאֶבְרוֹתֶיהָ*אֶבְרוֹתֶיהָ: כנפיה. בִּירַקְרַק חָרוּץ\",*יְרַקְרַק חָרוּץ: זהב צהוב משובח. זוֹ בִזַּת הַיָּם. (שיר השירים א,יא) \"תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ\" זוֹ בִזַּת הַיָּם; \"עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.\" זוֹ בִזַּת מִצְרָיִם." + ], + [ + "(שמות יב,לז) [\"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף.\"] \"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה\". מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת מֵאָה וְשִׁשִּׁים מִיל,*מִיל, מידת אורך רומית, mille passuum: אלף צעדים כפולים, 1481 מ'. מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים פַּרְסָה,*פַּרְסָה, parasang: מידת אורך פרסית, השווה לפי הרודוטוס 30 סטדיה, בערך 5.7 קמ'. הוֹלֵךְ קוֹלוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: (שמות ט,ח-ט) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. \"וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם אָבָק, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ, הָלַךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, קַל וָחֹמֶר לַקּוֹל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ.", + "כְּהֶרֶף עַיִן נָסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ד) \"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\"", + "\"סֻכֹּתָה\", סֻכּוֹת מַמָּשׁ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לג,יז) \"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה\". דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין 'סֻכּוֹת' אֶלָּא מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ו) \"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם\". מָה 'אֵתָם', מָקוֹם, אַף 'סֻכּוֹת' מָקוֹם.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין 'סֻכּוֹת' אֶלָּא עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ד,ה) \"כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה.\" אֵין לִי אֶלָּא לְשֶׁעָבַר, לֶעָתִיד לָבֹא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה ד,ו) \"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה לה,י) \"וּפְדוּיֵי יי יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם\".", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \"סֻכֹּתָה\", לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לָמֵ\"ד מִתְּחִלָּתוֹ, תִּתֵּן לוֹ הֵ\"א בְסוֹפוֹ.", + "\"כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי\", כּשִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ג,ז-ח) \"הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל\", הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׁשִּׁים רִבּוֹא גִּבּוֹרִים מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, \"כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.\" (במדבר כא,יד) \"עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יי\". (תהלים קמט,ה-ז) \"יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים.\" (תהלים קמט,ה-ט) \"לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים. לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו\".", + "\"לְבַד מִטָּף\", לְבַד מִנָּשִׁים וּקְטַנִּים. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"לְבַד מִטָּף\", לְבַד מִנָּשִׁים, טַף וּזְקֵנִים.", + "(שמות יב,לח) \"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" *עֵרֶב רַב: אנשים מאומות שונות שהצטרפו אל בני ישראל להמלט ממצרים. מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים רִבּוֹא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא.", + "\"וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" עֲלֵיהֶם אָמַר הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם: (בראשית טו,יד) \"וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל\", עִם יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם אֲנִי מְמַלְּאָן כֶּסֶף וְזָהָב.", + "(שמות יב,לט) [\"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\"] \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק\", מַגִּיד שֶׁלָּשׁוּ אֶת הָעִסָּה, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְחַמְּצָהּ, עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא: (הוֹשֵׁעַ ז ד,ה) \"יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים.\"", + "\"עֻגֹת\", אֵין עוּגוֹת אֶלָּא חֲרָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ד,יב)*חֲרָרָה: פיתה הנאפית על גחלים. \"וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה\", וְאוֹמֵר (מלכים א יז,יג) \"עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה\". נֵס גָּדוֹל נֶעֱשָׂה לָהֶם בַּחֲרָרָה, שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן.", + "\"כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵאֲלֵיהֶם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ\", עַד שֶׁנִּגְאֲלוּ.", + "\"וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\" לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה: הֵיאָךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, וְאֵין לָנוּ צֵדָה לַדֶּרֶךְ? אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחַר מֹשֶׁה. וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב)*בַּקַּבָּלָה: בנביאים. \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (ירמיה ב,ג) \"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיי, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יי.\"", + "(שמות יב,מ) \"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.\" כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,יג) \"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד יִצְחָק נִגְזְרָה גְּזֵרָה בֵּין הַבְּתָרִים.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,יג) \"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (בראשית טו,טז) \"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַלָּלוּ? אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֲנִי גּוֹאֲלָם לַדּוֹרוֹת, וְאִם לָאו, גּוֹאֲלָם אֲנִי לַשָּׁנִים.", + "\"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\". (תוכן תרגום השבעים ל-שְׁמוֹת יב,מ) וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁכָּתְבוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. כַּיּוֹצֵא בוֹ כָּתְבוּ אֵלָיו: 'אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית', (ל-בְּרֵאשִׁית א,א) 'אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת', (ל-בְּרֵאשִׁית א,כו) 'זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם', (ל-בְּרֵאשִׁית א,כז. שם: \"בָּרָא אֹתָם\") 'וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', (ל-בְּרֵאשִׁית ב,ב) 'הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם', (ל-בְּרֵאשִׁית יא,ז) 'וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמֹר', (ל-בְּרֵאשִׁית יח,יב) 'כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ אָבוּס', (ל-בְּרֵאשִׁית מט,ו) 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל נוֹשֵׂא אָדָם', (ל-שְׁמוֹת ד,כ) 'לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי', (ל-בְּמִדְבָּר טז,טו) 'אֲשֶׁר חָלַק יי אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים', (ל-דְּבָרִים ד,יט) וְכָתְבוּ לוֹ: (ל-דְּבָרִים יז,ג) 'אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאֻמּוֹת לְעָבְדָם' וְכָתְבוּ לוֹ: (ל-וַיִּקְרָא יא,ו) 'וְאֶת שְׂעִירַת הָרַגְלַיִם'*שְׂעִירַת הָרַגְלַיִם kai ton dasupoda; dasúpous: שם של סוג ארנבת, lepus timidus. וְכָתְבוּ לוֹ: (תוכן תרגום השבעים ל-שְׁמוֹת יב,מ) 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'.", + "(שמות יב,מא) [\"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\", מַגִּיד שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, נִדְבַּר הַמָּקוֹם עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבַשְּׂרוֹ. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִגְזְרָה גְזֵרָה בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְהִי מִקֵּץ\", קֵץ אֶחָד לְכֻלָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: \"וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יי\", אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִין, כִּבְיָכֹל שְׁכִינָה מְשֻׁעְבֶּדֶת עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\". וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ מַה הוּא אוֹמֵר? \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר\". וְנֶאֱמַר (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\", אֵין לִי אֶלָּא צָרַת צִבּוּר, צָרַת יָחִיד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (תהלים צא,טו) \"יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה\". וְאוֹמֵר (בראשית לט,כ) \"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ\". וְאוֹמֵר (בראשית לט, כא) \"וַיְהִי יי אֶת יוֹסֵף\". וְאוֹמֵר: (שמואל ב ז,כג) \"מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה עָבְרָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה י,יא) \"וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים\", וְאֵי זֶה זֶה? זֶה צַלְמוֹ שֶׁלְּמִיכָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אִלְמָלֵא הַדָּבָר כָּתוּב, אֵי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ: כִּבְיָכֹל אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם: עַצְמָךְ פָּדִיתָ!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכֹל גָּלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם: גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,כז) \"הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם\". גָּלוּ לְבָבֶל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,יד) \"לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה\". גָּלוּ לְעֵילָם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מט,לח) \"וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם\". גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,א) \"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה\".", + "וּכְשֶׁעֲתִידִין לַחְזֹר, כִּבְיָכֹל שְׁכִינָה חוֹזֶרֶת עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל,ג) \"וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ\". אֵינוֹ אוֹמֵר 'וְהֵשִׁיב', אֶלָּא \"וְשָׁב\", וְאוֹמֵר (שיר השירים ד,ח) \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה\". וְכִי מִלְּבָנוֹן הִיא בָּאָה? וַהֲלֹא לִלְבָנוֹן הִיא עוֹלָה! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה\"? כִּבְיָכֹל אֲנִי וְאַתְּ מִלְּבָנוֹן גָּלִינוּ, אֲנִי וְאַתְּ לִלְבָנוֹן עוֹלִים.", + "(שמות יב,מב) [\"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיי, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי, שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.\"] \"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיי\", בּוֹ נִגְאֲלוּ, וּבוֹ עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: \"הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בּוֹ נִגְאֲלוּ, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא בְּתִשְׁרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פא,ד) \"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ\".*כֵּסֶה: היום שהירח אינו נראה, והוא כביכול מכוסה מעינינו, מלה נרדפת לראש חודש. מִפְּנֵי מָה? \"כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיי\"? אֶלָּא הוּא הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: אַבְרָהָם! בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנֶיךָ! וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן.", + "\"שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.\" מַגִּיד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּר בּוֹ." + ], + [ + "(שמות יב,מג) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\", יֵשׁ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁהוּא כּוֹלֵל בַּתְּחִלָּה וּפוֹרֵט בַּסּוֹף, פּוֹרֵט בַּתְּחִלָּה וְכוֹלֵל בַּסּוֹף: (שמות יט,ו) \"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ\", פְּרָט; \"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תדַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", כְּלָל. (במדבר יט,ב) \"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה\", כְּלָל; \"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה\", פְּרָט. \"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\", כְּלָל; \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\", פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט.", + "\"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח\". בְּפֶסַח מִצְרָיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּפֶסַח מִצְרָיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵין לִי אֶלָּא פֶסַח מִצְרָיִם, פֶּסַח דּוֹרוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר ט,ג) \"כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ.\" נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה:*נָם לוֹ: אמר לו. אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, בְּפֶסַח מִצְרָיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר ט,ג) \"כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד בּוֹ דְּבָרִים מְחֻסָּרִים בּוֹ. אִיסֵי בֶּן עֲקִיבָה אוֹמֵר: חֻקָּה הָאֲמוּרָה בַּפֶּסַח אֵינָהּ אֶלָּא גוּפוֹ.", + "\"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\" אֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מד,ט)*יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד: יהודי שהמיר את דתו. \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי, לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יב,מד) [\"וְכָל עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת כָּסֶף, וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וְכָל עֶבֶד אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד אִישׁ, עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִקְנַת כָּסֶף\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.\" \"אָז יֹאכַל בּוֹ\" רַבּוֹ. מַגִּיד שֶׁמִּילַת עֲבָדָיו מְעַכְּבַתּוּ לֹאכַל בַּפֶּסַח. אֵין לִי אֶלָּא מִילַת עֲבָדָיו, מִילַת זְכָרִים מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן \"אָז\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָז\"; מַה לְּהַלָּן מִילַת זְכָרִים, אַף כָּן מִילַת זְכָרִים. מַה כָּן מִילַת עֲבָדָיו, אַף לְהַלָּן מִילַת עֲבָדָיו. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מִילַת עֲבָדָיו מְעַכְּבַתּוּ לֹאכַל בַּפֶּסַח. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\"? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו עֲבָדִים עֲרֵלִים, מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם רָצָה לְמָהְלָן וּלְהַאֲכִילָן בַּפֶּסַח, שֶׁהוּא רַשַּׁי? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\". מָצִינוּ שֶׁהוּא רַשַּׁי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כג,יב) \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ\". אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\"? לוֹמַר לָךְ, הֲרֵי שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָהְלוֹ עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּתְקַיְּמָה בוֹ מִצְוַת מִילָה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֲפִלּוּ שֶׁחָזַר הַבָּשָׂר וְחִפָּה אֶת הָעֲטָרָה, אֵינוֹ מְעַכְּבוֹ לֹא לֹאכַל בַּפֶּסַח וְלֹא לֹאכַל בִּתְרוּמָה, עַל זֶה נִמְנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּלוֹד וְאָמְרוּ: אֵינוֹ חוֹצֵץ לַטֻּמְאָה.", + "(שמות יב,מה) \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.\" \"תּוֹשָׁב\", זֶה גֵּר תּוֹשָׁב; \"שָׂכִיר\", זֶה הַגּוֹי.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לָדוּן מִן הַפֶּסַח עַל הַתְּרוּמָה, לִפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל. עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם הַפֶּסַח הַקַּל, פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח, שֶׁמִּעֵט בּוֹ הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתוֹ לְאוֹכְלָיו, לְפִיכָךְ פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תֹּאמַר בִּתְרוּמַה, שֶּׁרִבָּה הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתָהּ לְאוֹכְלֶיהָ, אֵינוֹ דִין שֶׁנִּפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל? שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בַּפֶּסַח, \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בִּתְרוּמָה, אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בַּפֶּסַח, וְנֶאֱמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר\" בִּתְרוּמָה. מַה כָּן פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, אַף לְהַלָּן, פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\"? אֲבָל אִם הָיָה עֲרָבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר לֹאכַל בַּפֶּסַח! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ\".", + "(שמות יב,מו) [\"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\"] \"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל\", בַּחֲבוֹרָה אַחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּחֲבוֹרָה אַחַת, אוֹ בְּבַיִת אֶחָד כִּשְׁמוּעוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,ז) \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא נֶאֱכָל בְּבָתִּים הַרְבֵּה. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"בְּבַיִת אֶחָד\"? בַּחֲבוֹרָה אַחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם\"? מִכָּן אָמָרוּ: הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וְאֵין אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, כֵּיצַד? הָיוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וּבָקְעָה עֲלֵיהֶם הַקּוֹרָה וְיוֹצְאִין לַחוּץ;*בָּקְעָה: נשברה. הָיוּ בֶּחָצֵר וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, נִמְצְאוּ אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.", + "\"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.\" חוּץ לַחֲבוֹרָה. אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לַחֲבוֹרָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ לַבַּיִת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"חוּצָה\", חוּץ לַאֲכִילָתוֹ. הָא אִם הוֹצִיא, עָבַר עַל מִצְוָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּשְׁלָמִים קֳדָשִׁים קַלִּים, וְהַפֶּסַח קֳדָשִׁים קַלִּים, אִם לָמַדְתָּ עַל שְׁלָמִים שֶׁאִם הוֹצִיאָן לַחוּץ, פְּסָלָן, יָכֹל אַף הַפֶּסַח, אִם הוֹצִיאוֹ לַחוּץ, פְּסָלוֹ! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה\"? חוּץ לַחֲבוֹרָה.", + "\"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה\", בַּבָּשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּבָּשָׂר, אוֹ אֶחָד בָּשָׂר וְאֶחָד עֶצֶם פָּסוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\", בַּבָּשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,ח) \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה\"? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר\", הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לָעֶצֶם. אַתָּה אוֹמֵר הַבָּשָׂר שֶׁבְּחוּצָה לָעֶצֶם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַבָּשָׂר שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\"? עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָשָׂר, אוֹ עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ בָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ\", בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָשָׂר בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ בָשָׂר.", + "\"בוֹ\", וְלֹא בִשְׁאָר קֳדָשִׁים. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם פֶּסַח הַקַּל, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עָלָיו מִשּׁוּם 'בַּל תִּשְׁבֹּר', קֳדָשִׁים חֲמוּרִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם 'בַּל תִּשְׁבֹּר'? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בוֹ\"? \"בוֹ\", וְלֹא בִשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים.", + "(שמות יב,מז) \"כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,כא) \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח\", יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁפֶּסַח מִצְרָיִם אֵינוֹ כָשֵׁר אֶלָּא לְמִשְׁפָּחָה, כָּךְ פֶּסַח דּוֹרוֹת לֹא יְהֵי כָשֵׁר אֶלָּא לְמִשְׁפָּחָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל\", מַגִּיד שֶׁפֶּסַח דּוֹרוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה.", + "(שמות יב,מח) [\"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיי, הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ, וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.\"] \"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיי\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּיַּר, יַעֲשֶׂה פֶסַח מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\". מָה אֶזְרָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף גֵּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁנִּתְגַּיַּר בֵּין שְׁנֵי פְסָחִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יַעֲשֶׂה פֶּסַח שֵׁנִי! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\", מָה אֶזְרַח שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי, כָּךְ כָּל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי.", + "\"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\". מַגִּיד שֶׁמִּילַת זְכָרִים מְעַכְּבַתּוּ מִלֹּאכַל בַּפֶּסַח. אֵין לִי אֶלָּא מִילַת זְכָרִים, מִילַת עֲבָדִים מְנַיִן? הֲרֵי אֲנִי דָן: נֶאֱמַר כָּן \"אָז\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָז\"; מַה לְּהַלָּן מִילַת עֲבָדִים, אַף כָּן מִילַת עֲבָדִים. וּמָה כָּן מִילַת זְכָרִים, אַף לְהַלָּן מִילַת זְכָרִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵין מִילַת זְכָרִים מְעַכְּבַתּוּ מִלֹּאכַל בַּפֶּסַח. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\"? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי מִצְווֹת, מִצְוַת פֶּסַח וּמִצְוַת מִילָה, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶם תִּקְדֹּם. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ\", תִּקְדֹּם מִצְוַת מִילָה לְמִצְוַת הַפֶּסַח.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"הִמּוֹל לוֹ\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הָעֶבֶד שֶׁטָּבַל לִפְנֵי רַבּוֹ, וְיָצָא לְבֶן חוֹרִין.", + "מַעֲשֶׂה בִּבְלוּרְיָה,*בְלוּרְיָה: מטרונה רומית בשם Valeria. שֶׁטָּבְלוּ מִקְצָת שִׁפְחוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וּמִקְצָתָן לְאַחֲרֶיהָ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: אֶת שֶׁטָּבְלוּ לְפָנֶיהָ, בְּנוֹת חוֹרִין, וּלְאַחֲרֶיהָ, מְשֻׁעְבָּדוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן, מְשַׁמְּשׁוֹת הָיוּ אוֹתָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ.", + "\"וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות יב,מג) \"כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ\"? אֲבָל יִשְׂרָאֵל עָרֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי כָשֵׁר לֹאכַל בַּפֶּסַח! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ\".", + "(שמות יב,מט) \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יב,מח) \"וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח\", אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח שֶׁהִשְׁוָה בּוֹ אֶת הַגֵּר לָאֶזְרָח! שְׁאָר כָּל מִצְווֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הַגֵּר לָאֶזְרָח בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה." + ], + [ + "(שמות יג,א-ב) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.\" זוֹ אַחַת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם: בִּכְלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָטוֹ, וּפְרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָלוֹ.", + "\"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", כְּלָל, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת בְּמַשְׁמָע. (דברים טו,יט) \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", פְּרָט, יָצְאוּ נְקֵבוֹת מִמַּשְׁמָע. אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַכְּלָל, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר אֶת הַפְּרָט? שֶׁאִם קוֹרֵא אֲנִי אֶת הַכְּלָל אֲבָל לֹא אֶת הַפְּרָט, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל שֶׁיִּוָּלֵד רִאשׁוֹן, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, יִהְיֶה בְּכוֹר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יט) \"כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", \"הַזָּכָר\", זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת. אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַפְּרָט, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר אֶת הַכְּלָל? אִם קוֹרֵא אֲנִי אֶת הַפְּרָט וְלֹא אֶת הַכְּלָל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל זָכָר שֶׁיִּוָּלֵד, בֵּין שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ רֶחֶם וּבֵין שֶׁאֵינוֹ פּוֹתֵחַ רֶחֶם, יִהְיֶה בְּכוֹר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר\", עַד שֶׁיְּהֵי זָכָר וּפוֹתֵחַ רֶחֶם. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,יט) \"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי, וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר\".", + "\"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָאָדָם, יֵשׁ לוֹ בַבְּהֵמָה. יָצְאוּ הַלְוִיִּם, שֶׁאֵין לָהֶם בָאָדָם, לֹא יהֵי לָהֶם בַּבְּהֵמָה.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם. מַה הַבְּהֵמָה, הַנְּפָלִים פְּטוּרִין אֶת הַבְּכוֹרָה,*פְּטוּרִין = פּוֹטְרִין. בלשון משנה. אַף הָאָדָם, הַנְּפָלִים פְּטוּרִין בּוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה.*נְפָלִים: עוברים הנולדים מתים. וּמַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב,ו) \"וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הִיא בְמָקוֹם רָחוֹק, יִהְיֶה בְחוֹבָה עָלָיו לַהֲבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", הִקִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: מַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וּמַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ מִטַּפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ מִטַּפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.", + "\"לִי הוּא\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טו,יט) \"הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\", הַקְדִּישׁוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר, אוֹ אִם הִקְדַּשְׁתּוֹ, מֻקְדָּשׁ, וְאִם לָאו, אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לִי הוּא\", מִכָּל מָקוֹם. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יט) \"הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיי אֱלֹהֶיךָ\"? הַקְדִּישׁוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (ויקרא ו,ה) \"וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,טז) \"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר\"! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כח,ד) \"אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,טז) \"וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה\"? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כה,ח) \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא\"? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.", + "כְּבַר שָׁבְתוּ תַּלְמִידִים בְּיַבְנֶה, וְלֹא שָׁבַת שָׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וּכְשֶׁבָּאוּ תַּלְמִידָיו אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: מַה דָּבָר חָדָשׁ הָיָה לָכֶם בְּיַבְנֶה? אָמְרוּ לוֹ: אַחֲרֶיךָ רַבִּי! אָמַר לָהֶם: וּמִי שָׁבַת שָׁם? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁבַת שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְלֹא חִדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר? אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! כְּלָל זֶה דָּרַשׁ: (דברים כט,ט-י) \"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יי אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם\". וְכִי מַה טַּף זֶה יוֹדֵעַ לְהָבִין בֵּין טוֹב לָרָע? אֶלָּא לִתֵּן שְׁכַר בָּנִים לָאָבוֹת, לְרַבּוֹת שְׁכַר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.\" אָמַר לָהֶם: אֵי זֶה דָבָר חָדָשׁ! הֲרֵינִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי לְדָבָר זֶה בִּלְתִּי הַיּוֹם! אַשְׁרֵיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ! אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ!", + "אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! עוֹד כְּלָל זֶה דָּרַשׁ: (ירמיה טז, יד-טו) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לְבָנִים,*מִתְאַוֶּה לְבָנִים: מאוד רוצה שיוולדו לו בנים זכרים. וְנוֹלְדָה לוֹ בַת, וְהָיָה נוֹדֵר בְּחַיֵּי הַבַּת. וְנוֹלַד לוֹ בֶּן, הִנִּיחַ אֶת הַבַּת, וְהָיָה נוֹדֵר בְּחַיֵּי הַבֵּן.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב, וְהֻצַּל מִיָּדוֹ, וְהָיָה מְתַנֶּה נִסִּים שֶׁנֶּעֱשׂוּ לוֹ בַזְּאֵב.*מְתַנֶּה: מספר. פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְהֻצַּל מִיָּדוֹ, שָׁכַח מַעֲשֵׂה זְאֵב, וְהָיָה מְתַנֶּה נִסִּים שֶׁנֶּעֱשׂוּ לוֹ בַאֲרִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית כה,יט) \"וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם הַשֵּׁנִי. כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,ה) \"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,טו) \"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם\", עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם שֵׁם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית יז,טו) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.\" עָבַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן וְנִתְקַיַּם שֵׁם הַשֵּׁנִי.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ: (בראשית לב,כח) \"וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.\" שֵׁם הָרִאשׁוֹן נִתְקַיַּם לוֹ, וְהַשֵּׁנִי נִתּוֹסַף לוֹ.", + "יִצְחָק, לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ, שֶׁנִּקְרָא מִפִּי הַגּבוּרָה. וּשְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנִּקְרְאוּ מִפִּי הַקֹּדֶשׁ: יִצְחָק וּשְׁלֹמֹה וְיֹאשִׁיָּה. בְּיִצְחָק מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית יז,יט) \"אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק\". בִּשְׁלֹמֹה מַהוּ אוֹמֵר? (דברי הימים א כב,ח) \"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו.\" בְּיֹאשִׁיָּהוּ מַהוּ אוֹמֵר? (מלכים א יג,ב) \"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף יִשְׁמָעֵאל בַּגּוֹיִם.", + "מָצִינוּ שְׁמוֹתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן גְּלוּיִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַד שֶׁלֹּא נוֹצְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה א,ה) \"בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן, יְדַעְתִּיךָ,*בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן: עוד לפני שבהיותך עובר ברחם אמך קיבלת צורה עם איברים. וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם, הִקְדַּשְׁתִּיךָ, נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ.\" הָא לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁמוֹתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים גְּלוּיִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם; שֶׁלָּרְשָׁעִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים נח,ד) \"זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב.\"*זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם: הרשעים היו זרים כבר מזמן שהיו עוברים ברחם אמם.", + "(שמות יג,ג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.\" אֵין לִי אֶלָּא שֶׁמַּזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", \"יְמֵי חַיֶּיךָ\", הַיָּמִים, \"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", הַלֵּילוֹת. כְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \"יְמֵי חַיֶּיךָ\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ\", לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יד-טו) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם! כִּי אִם: חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן!\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (ירמיה כג,ח) \"אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא\", מַגִּיד שֶׁמַּזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם לֶעָתִיד לָבֹא. וּמְנַיִן שֶׁהֵן אוֹמְרִין: \"בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב\"? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,טו) \"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֵן מְבָרְכִין עַל הַמָּזוֹן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,י) \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ\", זוֹ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה; \"עַל הָאָרֶץ\", זוֹ בְּרָכָה שְׁנִיָּה; \"הַטֹּבָה\", זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ג,כה) \"הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן.\" \"אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\", שֶׁגְּמָלַנוּ כָל טוֹב.", + "רַבִּי חִיָּא בַּר נַחְמָנִי אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ\". מָה זֶה מְחֻסָּר \"אֲשֶׁר נָתַן לָךְ\"? בֵּין מִדָּה טוֹבָה לְמִדַּת פֻּרְעָנוּת.", + "אֵין לִי אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו; לְפָנָיו מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר הוּא: אִם כְּשֶׁאָכַל וְשָׂבַע, הֲרֵי הוּא טָעוּן בְּרָכָה, קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהוּא תָּאֵב.*תָּאֵב: מרגיש תאבון.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמואל א ט,יג) \"כְּבֹאֲכֶם הָעִיר, כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֹאכַל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים, וְעַתָּה עֲלוּ! כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ.\"", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כד,כה) \"וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ\". אֵימָתַי הוּא \"לַחְמְךָ\"? עַד שֶׁלֹּא אֲכַלְתּוֹ. אֵין לִי אֶלָּא מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, תּוֹרָה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מָזוֹן, שֶׁהוּא חַיֵּי שָׁעָה, טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, תּוֹרָה, שֶׁהִיא חַיֵּי עוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁתִּטְעֹן בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ\". מָה זֶה מְחֻסַּר טוֹבָה? זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ב) \"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.\"", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים לב,ג) \"כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ!\" \"כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא\", זֶה הַמְבָרֵךְ; \"הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ\", אֵלּוּ הָעוֹנִין אַחֲרָיו. וּמָה הֵן עוֹנִים אַחֲרָיו? \"בָּרוּךְ יי הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם\". וּכְשֶׁהוּא קוֹרֵא בִשְׁמוֹ, יְהוּ עוֹנִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִין: \"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֵד\". וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תהלים לד,ד) \"גַּדְּלוּ לַיי אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (משלי י,ז) \"זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה\", כְּשֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַצַּדִּיק, \"צַדִּיק\", חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמה,יז) \"צַדִּיק יי בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.\" \"לִבְרָכָה\", אָמֵן.", + "\"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\", לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל. אַתְּ אוֹמֵר לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרוֹ בַהֲנָיָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\", לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\"? לַעֲשׁוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה, אִם שְׁרָצִים קַלִּים, עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, חָמֵץ הֶחָמוּר, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\"? הָא לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאָסְרוֹ בַהֲנָיָה.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: (שמות יג,ג-ד) \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם\", מַגִּיד שֶׁלֹּא אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל מַצָּה בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד.", + "(שמות יג,ד) \"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"חֹדֶשׁ הָאָבִיב\", אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָכֶם, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא גְשָׁמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים סח,ל) \"אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", אֶלָּא חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָכֶם, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא גְשָׁמִים.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", אֵלּוּ בוֹכִים וְאֵלּוּ מְשׁוֹרְרִים: מִצְרָיִם בּוֹכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ד) \"וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יי בָּהֶם כָּל בְּכוֹר\", וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיח,טו-טז) \"קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה\". שֶׁהַמָּקוֹם מִתְרוֹמֵם עַל מִצְרָיִם.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"בַּכּוֹשָׁרוֹת\", בְּמַעֲשֵׂי הֶכְשֵׁרוּת שֶׁלָּהֵם.*הֶכְשֵׁרוּת: חסד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: (שמות לח,ח) \"בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,מב-מג) \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַמִּילָה הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: בִּזְרִיזוּת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,ג) \"כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יי אֶתְכֶם מִזֶּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: בִּזְרִיזוּת עַצְמָן יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,יא) \"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיי.\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (תהלים סח,ז) \"אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.\"*אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: אבל הרשעים שוכנים במדבר. סוֹרְרִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁנּוֹהֵג עִמָּהֶם בְּהֶכְשֵׁרוּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל כ,ז-ט) \"וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ! אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם,*הֵחֵל: התחלל. אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" \"אַךְ סוֹרְרִים\", סוֹרְרִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁנָּהַג עִמָּם בְּהֶכְשֵׁרוּת.", + "\"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.\" מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב\"? מַגִּיד שֶׁהַשָּׁנָה שֶׁיָּצְאוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא הָיַת צְרִיכָה לְעַבֵּר." + ], + [ + "(שמות יג,ה) [\"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.\"] \"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי\", בְּאֶרֶץ חֲמֶשֶׁת עֲמָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּאֶרֶץ חֲמֶשֶׁת עֲמָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר,*עֲמָמִים: עמים, אומות. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ שֶׁלְּשִׁבְעַת עֲמָמִין? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'בִּיאָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'בִּיאָה'; מַה 'בִּיאָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף 'בִּיאָה' הָאֲמוּרָה כָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים כו,ב) \"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל פֵּרוֹת בְּמַשְׁמָע! הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'שְׁבוּעָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שְׁבוּעָה'; מַה 'שְׁבוּעָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף 'שְׁבוּעָה' הָאֲמוּרָה כָּן, בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין שֶׁלְּשִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כו,ט) \"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\". מַה לְּהַלָּן בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים שֶׁהֵן שִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר, אַף כָּן בְּאֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים שֶׁהֵן שִׁבְעָה בְמָקוֹם אַחֵר.", + "\"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ? בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.\" בְּיִצְחָק מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כו,ג) \"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.\" בְּיַעֲקֹב מַה הוּא אוֹמֵר: (בראשית כח,יג) \"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.\" \"וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה\". כָּעֲבוֹדָה שֶׁעָבַדְתָּ בְמִצְרַיִם, כָּךְ עֲשֵׂה לַדּוֹרוֹת! דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן.", + "(שמות יג,ו) [\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי.\"] \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל מַצָּה בְמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְדָבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ, וְאֵי זֶה הוּא דָבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ? אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, וְאֵלּוּ הֵן: הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. יָצְאוּ הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִים וְהַשַּׁמְשְׁמִים וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁאֵינָם בָּאִים לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִידֵי סֵרָחוֹן.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת, אוֹ לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת, וּשְׁאָר הַיָּמִים חוֹבָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשֹׁן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב\". קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", לַעֲשׁוֹת הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּשְׁאָר הַיָּמִים רְשׁוּת.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת\". כְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא, מוּצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת. אוֹ מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף לַיְלָה הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יב,יח) \"בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\", קְבָעוֹ הַכָּתוּב חוֹבָה. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הַשְּׁבִיעִי הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא, מוּצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל: מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת, אַף כֻּלָּן רְשׁוּת.", + "דָּבָר אַחֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים טז,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"שִׁבְעַת יָמִים\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? אֶלָּא שִׁשָּׁה מִן הֶחָדָשׁ, וְשִׁבְעָה מִן הַיָּשָׁן.*הֶחָדָשׁ: התבואה החדשה שהותרה על ידי העומר.", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יב,יד) \"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיי\", אֵין לָךְ אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא טָעוּן חֲגִיגָה, יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיי\".", + "אֵין לִי אֶלָּא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵן טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן קְרוּיִין \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", וְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", אִם לָמַדְתָּ עַל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁהֵם קְרוּיִים \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", שֶׁהֵם טְעוּנִים חֲגִיגָה, אַף חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁהוּא קָרוּי \"מִקְרָא קֹדֶשׁ\", דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶן וְאַחֲרֵיהֶן מְקֻדָּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו מְקֻדָּשִׁין, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אִם יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁאֵין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן טְעוּנִין חֲגִיגָה, הֲרֵי טְעוּנִין חֲגִיגָה, חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, שֶׁלְּפָנָיו וְאַחֲרָיו טְעוּנִין חֲגִיגָה, דִּין הוּא שֶׁיִּטְעֹן חֲגִיגָה.", + "אוֹ בְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ חֲגִיגָה, יֵשׁ מַצָּה, וְאִם אֵין חֲגִיגָה, אֵין מַצָּה, תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות יג,ז) \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\".", + "(שמות יג,ז) [\"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.\"] \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ עַל חָמֵץ שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן. וּמְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים\".", + "מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ:*פְּרָקִים: זמנים מוגדרים. אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשַּׁחְרִית, וּבְשָׁעַת הַבֵּעוּר.", + "\"וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.\" הִקִּישׁ שְׂאוֹר לֶחָמֵץ וְחָמֵץ לַשְּׂאוֹר: מָה זֶה 'בַל יֵרָאֶה', אַף זֶה 'בַל יֵרָאֶה'; מָה זֶה 'בַל יִמָּצֵא' אַף זֶה 'בַל יִמָּצֵא'; מָה זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אַף זֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,יט) \"בְּבָתֵּיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\". מַה גְּבוּלָךְ בִּרְשׁוּתָךְ, אַף בֵּיתָךְ בִּרְשׁוּתָךְ.", + "יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִרְשׁוּת נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכֹל לְבַעֲרוֹ, אֲבָל אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, וְחָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יָכֹל לְבַעֲרוֹ.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵד, אוֹ לֹא בָא לְלַמֵּד אֶלָּא 'בַּגְּבוּלִין שִׁבְעָה וּבַבָּתִּים לְעוֹלָם'? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים\", מַה בַּגְּבוּלִים שִׁבְעָה, אַף בַּבָּתִּים שִׁבְעָה.", + "(שמות יג,ח) [\"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.\"] \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּיּוֹם הַהוּא\". אִי בַּיּוֹם הַהוּא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִבְּעוֹד יוֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּעֲבוּר זֶה\", בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ עַל הַשֻּׁלְחָן.", + "\"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יב,כו) \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" אֶלָּא זֶה בֵּן רָשָׁע הוּא, שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. אִם אָמַר \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" אֱמֹר לוֹ \"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", וְלֹא לָךְ! אִלּוּ הָיִיתָ אַתָּה שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל.", + "(שמות יג,ט) [\"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יי מִמִּצְרָיִם.\"] \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", כֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בָּרֹאשׁ, תֵּן בַּיָּד, מַה בָּרֹאשׁ אַרְבַּע טוֹטָפוֹת, אַף בַּיָּד אַרְבַּע טוֹטָפוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", כֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת.", + "יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁבַּיָּד כֶּרֶךְ אֶחָד, כָּךְ בָּרֹאשׁ כֶּרֶךְ אֶחָד? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בַּיָּד, תֵּן בָּרֹאשׁ, מַה בַּיָּד כֶּרֶךְ אֶחָד, אַף בָּרֹאשׁ כֶּרֶךְ אֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים ו,ח) \"לְטֹטָפֹת\", (שמות יא,יח) \"לְטוֹטָפֹת\", הֲרֵי אַרְבַּע טוֹטָפוֹת אֲמוּרוֹת. אוֹ יַעֲשֵׂם אַרְבָּעָה כִיסִין שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ\", כִּיס אֶחָד שֶׁלְּאַרְבַּע פָּרָשׁוֹת.", + "\"עַל יָדְךָ\", עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בָּרֹאשׁ, תֵּן בַּיָּד, מַה בָּרֹאשׁ, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אַף בַּיָּד, עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", \"לְךָ לְאוֹת\", וְאֵינָהּ אוֹת לַאֲחֵרִים.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אַתָּה אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד, אוֹ \"עַל יָדְךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים יא,יח) \"וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב. וְאֵי זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַלֵּב? זֶה גֹּבַהּ שֶׁלַּיָּד.", + "\"עַל יָדְךָ\", זֶה שְׂמֹאל. אַתָּה אוֹמֵר זֶה שְׂמֹאל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (ישעיה מח,יג) \"אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו\". וְאוֹמֵר: (שופטים ה,כו) \"יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים\".*הַלְמוּת: פטיש. הָא אֵין יָד בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא שְׂמֹאל.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (דברים ו,ח-ט) \"וּקְשַׁרְתָּם\", \"וּכְתַבְתָּם\", מַה כְּתִיבָה בַּיָּמִין, אַף קְשִׁירָה בַּיָּמִין. אַבָּא יוֹסֵה הֶחָרָם אוֹמֵר:*חָרָם: דייג. מָצִינוּ שֶׁהַיָּמִין קְרוּיָה יָד. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (בראשית מח,יד) \"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל יָדְךָ\"? לְהָבִיא אֶת הַגִּדֵּם, שֶׁיְּהֵי נוֹתֵן בַּיָּמִין.", + "(שמות יג,טז) \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\". כָּל זְמַן שֶׁלַּיָּד בַּיָּד, תֵּן אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ בָּרֹאשׁ. מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת תְּפִלִּין, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן, נוֹתֵן אֶת שֶׁלַּיָּד, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ, וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת שֶׁלָּרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ אֶת שֶׁלַּיָּד.", + "\"בֵּין עֵינֶיךָ\", עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ. אַתָּה אוֹמֵר גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"בֵּין עֵינֶיךָ\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יד,א) \"בָּנִים אַתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת\". מָה \"בֵּין עֵינֵיכֶם\" הָאָמוּר לְהַלָּן, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ, אַף \"בֵּין עֵינֶיךָ\" הָאָמוּר כָּן, עַל גֹּבַהּ שֶׁלָּרֹאשׁ.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, תֵּן בַּיָּד, תֵּן בָּרֹאשׁ, מַה בַּיָּד, מָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע אֶחָד, אַף בָּרֹאשׁ, מָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע אֶחָד.", + "\"לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁהוּא בְתַלְמוּד תּוֹרָה. מִכָּן אָמָרוּ: (ברכות ג,ג) \"הַכֹּל חַיָּבִין בַּתְּפִלִּין, חוּץ מִנָּשִׁים וַעֲבָדִים\".", + "מִיכָל בַּת כּוּשִׁי הָיְתָה מַנַּחַת תְּפִלִּין. אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּיוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרְגָלִים. טְבִי עַבְדּוֹ שֶׁלְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַנִּיחַ תְּפִלִּין.", + "\"וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ\". מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְכָל הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין.", + "(שמות יג,י) \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים יָמִימָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַקְּטַנִּים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּקְּטַנִּים וּבַגְּדוֹלִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַקְּטַנִּים וּבַגְּדוֹלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין. מִכָּן אָמָרוּ: (תוספתא חגיגה א,ב) \"קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין, הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ תְּפִלִּין.\"*הוא: אביו.", + "\"וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת\", זוֹ חֻקַּת תְּפִלִּין. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ חֻקַּת תְּפִלִּין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חֻקַּת כָּל הַמִּצְווֹת? אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בַּתְּפִלִּין.", + "\"מִיָּמִים יָמִימָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַלֵּילוֹת בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיָּמִים יָמִימָה\", בַּיָּמִים אַתְּ נוֹתֵן, וְאֵין אַתְּ נוֹתֵן בַּלֵּילוֹת.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יג,ט) \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִיָּמִים יָמִימָה\", יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\". יֵשׁ יָמִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן, וְיֵשׁ יָמִים שֶׁאֵין אַתָּה נוֹתֵן, יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הוֹאִיל וְשַׁבָּת קְרוּיָה 'אוֹת', וּתְפִלִּין קְרוּיִין 'אוֹת', לֹא יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת, אוֹ יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת? אָמַרְתָּ, תִּדְחֶה שַׁבָּת, שֶׁהִיא קְרוּיָה 'אוֹת' וּ'בְרִית', לַתְּפִלִּין שֶׁאֵינָן קְרוּיוֹת אֶלָּא 'אוֹת' בִּלְבַד.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְשַׁבָּת קְרוּיָה 'אוֹת', וּתְפִלִּין קְרוּיוֹת 'אוֹת', לֹא יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת, אוֹ יִתֵּן אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת? אָמַרְתָּ, תִּדְחֶה שַׁבָּת, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין, לַתְּפִלִּין, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן לֹא כָרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"מִיָּמִים יָמִימָה\", מַגִּיד שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נֶאֱמַר כָּן \"מִיָּמִים יָמִימָה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כה,כט) \"יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ\". מַה \"יָּמִים\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אַף \"יָמִימָה\" שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.", + "בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָן עוֹלָמִית.*עוֹלָמִית: לעולם. שַׁמַּי הַזָּקֵן אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁלַּאֲבִי אִמָּא." + ], + [ + "(שמות יג,יא) [\"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ.\"] \"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יי אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי\", זָכָה כְנַעַן שֶׁתִּקָּרֵא הָאָרֶץ עַל שְׁמוֹ. וְכִי מָה עָשָׂה כְנַעַן? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁשָּמַע כְּנַעַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמַד וּפִנָּה מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אַתָּה פִנִּיתָ מִפְּנֵי בָנַי, אַף אֲנִי אֶקְרָא אֶת הָאָרֶץ עַל שְׁמָךְ, וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ יָפָה כְּאַרְצָךְ. וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ אַפְרִיקֵי.*אַפְרִיקֵי: בימי רומא, זו טוניס והמגרב, שם נוסדה קרתגו, מושבה של צור הכנענית.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית י,טו) \"וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת.\" וְאוֹמֵר: (בראשית כג,ה-ו) \"וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ, אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם כִּבַּדְתֶּם אֶת יְדִידִי, אַף אֲנִי אֶקְרָא אֶת הָאָרֶץ עַל שִׁמְכֶם, וְאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ יָפָה מֵאַרְצְכֶם, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ אַפְרִיקֵי.", + "\"כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לָךְ? (שמות ו,ח) \"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יי.\"", + "\"וְלַאֲבֹתֶיךָ\". וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ? בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית טו,יח) \"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר\"; בְּיִצְחָק מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כו,ג) \"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.\" בְּיַעֲקֹב מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כח,יג) \"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.\"", + "\"וּנְתָנָהּ לָךְ\", שֶׁלֹּא תְהֵי בְעֵינֶיךָ כִּירוּשַׁת אָבוֹת, אֶלָּא תְהֵי בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתוּנָה לָךְ.", + "(שמות יג,יב) [\"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיי, *פֶּטֶר: כינוי לבכור, על שם שהוא פוטר, מבקיע, את רחם אמו בצאתו החוצה ראשון. וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ, הַזְּכָרִים לַיי.\"] *שֶׁגֶר: ולדות של בהמות. \"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם\". אֵין הַעֲבָרָה אֶלָּא הַפְרָשָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר כז,ח) \"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.\"", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיי\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כז,לב) \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַיָּתוֹם בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם בַּעַל מוּם, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הֲרֵי הוּא נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר, יָתוֹם, שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר! וַהֲרֵי הַלָּקוּחַ יוֹכִיחַ,*הַלָּקוּחַ: הבהמה שקנו אותה ולא נולדה בעדר. שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵינוֹ נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר! הוּא יוֹכִיחַ עַל הַיָּתוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָשֵׁר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יְהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּלָּקוּחַ, שֶׁלֹּא נוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ, לְפִיכָךְ אֵינוֹ נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר, תֹּאמַר בַּיָּתוֹם, שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ, לְפִיכָךְ יְהֵי נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.", + "לֹא זָכִיתִי מִן הַדִּין, נֶאֱמַר כָּן 'עֲבָרָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'עֲבָרָה'; מָה 'עֲבָרָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו אֶלָּא בְחַיֵּי אִמּוֹ, אַף 'עֲבָרָה' הָאֲמוּרָה כָּן, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו אֶלָּא בְחַיֵּי אִמּוֹ. אִי מַה כָּן זְכָרִים, אַף לְהַלָּן זְכָרִים, תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\", אַחַת זְכָרִים וְאַחַת נְקֵבוֹת בְּמַשְׁמָע.", + "\"וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה\". אֵין פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֶלָּא שֶׁשִּׁגְּרַתּוּ אִמּוֹ. יְהֵי פָטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר.", + "\"אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַמּוֹכֵר עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ לַגּוֹי מַשְׁמָע,*עֹבֶר: עֻבָּר. מוֹצִיא אֲנִי אֶת הַמּוֹכֵר עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ לַגּוֹי, וּמֵבִיא אֲנִי אֶת הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלַּגּוֹי! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יט) \"אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלַּגּוֹי.", + "\"הַזְּכָרִים לַיי\". מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: רָחֵל שֶׁלֹּא בִכֵּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר \"הַזְּכָרִים לַיי\". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵי אֶפְשָׁר! אֶלָּא אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לַכֹּהֵן.", + "(שמות יג,יג) [\"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.\"] \"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\". \"בְשֶׂה\", לֹא בְעֵגֶל, לֹא בַחַיָּה, לֹא בִשְׁחוּטָה, לֹא בִטְרֵפָה, וְלֹא בַכִּלְאַיִם וְלֹא בַכּוֹי.*כּוֹי: יונק בעל גרה, איל הבר או ולד תיש וצביה. חכמים לא הכריעו אם הוא בהמה או חיה.", + "(שמות לד,כ) \"וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יח,טו) \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", פֶּטֶר חֲמוֹר אַתָּה פוֹדֶה, וְאֵין אַתָּה פוֹדֶה כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", פֶּטֶר חֲמוֹר אַתָּה פוֹדֶה, וְאֵין אַתְּ פּוֹדֶה שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְסוּת וְכֵלִים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה\", וּשְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְסוּת וְכֵלִים! אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר יח,טו) \"אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה\"? אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָן שֶׁפּוֹדִין בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן שֶׁמַּקְדִּישִׁין בְּהֵמָה טְמֵאָה לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּפוֹדִין אוֹתָהּ מֵהֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת.", + "\"וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ\". מִכָּן אָמָרוּ: (בכורות א,ז) \"מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְאִם לֹא תִפְדֶּה, וַעֲרַפְתּוֹ\", אִם אֵין אַתָּה פוֹדֵהוּ, עָרְפֵהוּ. הוֹאִיל וְאִבַּדְתָּ נִכְסֵי כֹּהֵן, אַף נְכָסֶיךָ יֹאבֵדוּ. וּמְנַיִן שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה? נֶאֱמַר כָּן 'עֲרוּפָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'עֲרוּפָה'; מַה לְּהַלָּן אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, אַף כָּן אֲסוּרָה בַהֲנָיָה.", + "\"וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר יח,טז) \"וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה\", כְּלָל; \"בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ\", פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"כֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל בַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ, לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בַּנְּכָסִין הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֲנִי, אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת. מִכָּן אָמָרוּ: (דומה ל-בכורות ח,ח) 'בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם, חוּץ מֵעֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת וְהֶקְדֵּשׁוֹת.' רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם.", + "\"וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.\" הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְכוֹרוֹת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים, מְנַיִן שֶׁחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן? תִּלְמֹד לוֹמַר \" וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יג,טו) \"וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה\". מְנַיִן אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה, פְּדֵה אֶת בְּנָךְ, וְלַמֵּד אֶת בְּנָךְ תּוֹרָה, אִם לָמַדְתָּ עַל תַּלְמוּד תוֹרָה, שֶׁאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, מְלַמֵּד הוּא אֶת עַצְמוֹ, כָּךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, מְלַמֵּד הוּא אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּפְּדִיָּה, שֶׁאֵינָהּ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל, לְפִי כָךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, לֹא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ! וַהֲרֵי מִילָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵינָהּ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא מָלוֹ אָבִיו, מָל הוּא אֶת עַצְמוֹ. כָּךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, הוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּמִּילָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁאִם לֹא מָלוֹ אָבִיו, הוּא מָל אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּפְּדִיָּה, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, לְפִי כָךְ, אִם לֹא פְדָאוֹ אָבִיו, לֹא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ! אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ, וְאָדוּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן: לֹא הֲרֵי מִילָה כַּהֲרֵי תַלְמוּד, וְלֹא הֲרֵי תַלְמוּד כַּהֲרֵי מִילָה, וְלֹא זֶה וָזֶה כַּהֲרֵי פְדִיָּה, וְלֹא הֲרֵי פְדִיָּה כַּהֲרֵי זֶה וָזֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, כָּל שֶׁהִיא מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן, שֶׁאִם לֹא עָשָׂה לוֹ אָבִיו, הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ. אַף כָּל שֶׁהוּא מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן כָּךְ, אִם לֹא עָשָׂה לוֹ אָבִיו, הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה מאד לתוספתא קידושין א,ח) 'מִן הַתּוֹרָה, חַיָּב אָדָם לָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלִפְדּוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה, וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה.' רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אַף לְלַמְּדוֹ שַׁיִט. רַבִּי אוֹמֵר: אַף יִשּׁוּב מְדִינָה.", + "(שמות יג,יד) [\"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\"] \"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר\". יֵשׁ מָחָר עַכְשָׁו, וְיֵשׁ מָחָר לְאַחַר זְמַן. \"מָחָר לֵאמֹר\", מָה זֹאת? הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן; (שמות ח,יט) \"מָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה\", הֲרֵי מָחָר עַכְשָׁו. (שמות יז,ט) \"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב\", הֲרֵי מָחָר עַכְשָׁו; (יהושע כב,כד) \"מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ\", הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן. (דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\"", + "נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, אַרְבָּעָה בָנִים הֵם: אֶחָד חָכָם, אֶחָד טִפֵּשׁ, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. חָכָם מַה הוּא אוֹמֵר? (דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ\" אוֹתָנוּ? אַף אַתָּה, פְּתַח לוֹ בְהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֱמֹר לוֹ: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֶפִּיקוֹמוֹן.*אֶפִּיקוֹמוֹן. epikõmon: מה שֶׁבָּא אַחַר הסעודה, קינוח. טִפֵּשׁ, \"לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\" רָשָׁע אוֹמֵר (שמות יב,כו) \"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?\" וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, אַף אַתְּ, הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל, אֱמֹר לוֹ: (שמות יג,ח) \"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי\", לִי, וְלֹא לָךְ! אִלּוּ הָיִיתָ שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל. וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, אַתְּ פְּתַח לוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.\"", + "(דברים ו,כ) \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאִם הָיְתָה חֲבוֹרָה שֶׁלַּחֲכָמִים אוֹ שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח עַד חֲצוֹת? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?\"", + "(שמות יג,טו) [\"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיי כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\"] \"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵאֵלָיו! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יא,י) \"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.\"", + "\"וַיַּהֲרֹג יי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיי כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.\" מִכָּן אָמָרוּ: זוֹבְחִין בְּכוֹרֵי בְהֵמָה כְּנֶגֶד בְּכוֹרֵי בְהֵמָה, וּפוֹדִין בְּכוֹרֵי אָדָם כְּנֶגֶד בְּכוֹרֵי אָדָם.", + "(שמות יג,טז) \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם.\" בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת מַזְכִּיר פָּרָשַׁת תְּפִלִּין: (שמות יג,ב) \"קַדֶּשׁ לִי\", (שמות יג,יא) \"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ\", (דברים ו,ד) \"שְׁמַע\", (דברים יא,יג) \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ\". מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת תְּפִלִּין, אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת: שֶׁלַּיָּד הֵן כֶּרֶךְ אֶחָד אַרְבַּע פָּרָשׁוֹת, שֶׁלָּרֹאשׁ הֵן אַרְבַּע טוֹטָפוֹת, וְאֵלּוּ הֵן:*טוטפת: תכשיט על המצח. \"קַדֶּשׁ לִי\", \"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ\", \"שְׁמַע\", \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ\". כּוֹתְבָן כְּסִדְרָן, וְאִם כְּתָבָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנֵזוּ. חַסְלַת מַסֶּכְתָּה דְפֶסַח." + ] + ], + "Tractate Vayehi Beshalach": [ + [ + "(שמות יג,יז) [\"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.\"] \"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם\". אֵין שִׁלּוּחַ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לִוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,טז) \"וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם\". (בראשית כו,לא) \"וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק\". הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"גַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ\", הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר: (שמות ח,כד) \"אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר\". מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (דברים כג,ח) \"לֹא תְתַעֵב מִצְרִי\". הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"לֹא יָדַעְתִּי אֶת יי\", הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר: (שמות יד,כה) \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? (ישעיה יט,יט) \"בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיי בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיי.\" הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ה,ב) \"מִי יי אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?\" הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות ט,כז) \"יי הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים.\" וּמַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ? שֶׁנִּתַּן לָהֶם מְקוֹם קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ\".", + "\"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים\". אֵין נִחוּם בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא נִהוּג, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,כא) \"נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.\" (תהלים עח,יד) \"וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם\".", + "\"דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא\". קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: (שמות ג,יב) \"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.\" דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה הַדֶּרֶךְ לַחְזֹר לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ח,כג) \"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר\". דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כא,כג) \"וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי\". וַעֲדַיִן נֶכְדּוֹ קַיָּם. דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\", קְרוֹבָה מִלְחָמָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה. דָּבָר אַחֵר: \"כִּי קָרוֹב הוּא\" , בְּקָרוֹב יָרְשׁוּ כְּנַעֲנִיִּים אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,טז) \"וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה\".", + "דָּבָר אַחֵר: כָּל שֶׁכֵּן לֹא הֱבִיאָן הַמָּקוֹם בַּפְּשׁוּטָה, אֶלָּא אָמַר הַמָּקוֹם: אִם מַכְנִיס אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ עַכְשָׁו, מִיָּד מַחְזִיקִין הֵן אָדָם בְּשָׂדֵהוּ, אָדָם בְּכַרְמוֹ, וְהֵן בְּטֵלִין מִן הַתּוֹרָה. אֶלָּא אֲנִי מַקִּיפָן בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין מָן וְשׁוֹתִין מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה נִבְלֶלֶת בְּגוּפָן. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וּשְׁנִיִּין לָהֶן אוֹכְלֵי תְרוּמָה. דָּבָר אַחֵר: כָּל שֶׁכֵּן לֹא הֱבִיאָן הַמָּקוֹם בַּפְּשׁוּטָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כְנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמְדוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הַזְּרָעִים, וְקָצְצוּ אֶת הָאִילָנוֹת, וְסָתְרוּ אֶת הַבִּנְיָנוֹת, וְסָתְמוּ אֶת הַמַּעְיָנוֹת.*הַבִּנְיָנוֹת: בנוסח הגניזה: הביניות. אָמַר הַמָּקוֹם: לֹא הִבְטַחְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶן שֶׁאֲנִי מַכְנִיסָן לְאֶרֶץ חֲרֵבָה, אֶלָּא לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָל טוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ו,יא) \"וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ\", אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מַקִּיפָן בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ כְנַעֲנִים וִיתַקְּנוּ מַה שֶּׁקִּלְקֵלוּ.", + "\"כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה\". זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵקִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,מה) \"וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה.\" דָּבָר אַחֵר: \"כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה\". זוֹ מִלְחֶמֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז,כ) \"וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עח,ט) \"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים עח,י) שֶׁ\"לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.\" עָבְרוּ עַל הַקֵּץ וְעָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יִרְאוּ עַצְמוֹת אֲחֵיהֶם מֻשְׁלָכִין בִּפְלֶשֶׁת, וְיַחְזְרוּ לָהֶם. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ עֲקוּמָה, אָמְרוּ: (במדבר יד,ד) \"נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה\", אִלּוּ הֱבִיאָן בַּפְּשׁוּטָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!", + "(שמות יג,יח) [\"וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\"] \"וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר\", מִפְּנֵי מָה? כְּדֵי לַעֲשׁוֹת לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"דֶּרֶךְ\", לְיַגְּעָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכ,כד) \"עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, קִצַּר יָמָי.\" \"הַמִּדְבָּר\", לְצָרְפָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טו) הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא\". \"יַם סוּף\", לְנַסּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,ז) \"אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ, לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ, וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"דֶּרֶךְ\", כְּדֵי לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כט) \"בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ\", וְאוֹמֵר: (משלי ו,כג) \"כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.\" \"הַמִּדְבָּר\", כְּדֵי לְהַאֲכִילָן אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טז) \"הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ\". \"יַם סוּף\", כְּדֵי לַעֲשׁוֹת לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כא-כב) \"שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם, נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קו,ט) \"וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף, וַיֶּחֱרָב, וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר.\"", + "\"וַחֲמֻשִׁים\", אֵין חֲמֻשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְהוֹשֻׁעַ ד יג,יד) \"וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא\". דָּבָר אַחֵר: \"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ\", אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת.", + "רַבִּי נְהוֹרַי אוֹמֵר: הָעֲבוֹדָה! לֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טו,ז) \"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ\". וְאוֹמֵר: (שמות א,ו) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ, וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם \", שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָנִים בְּכֶרֶס אֶחָד, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ! הָעֲבוֹדָה! לֹא אֶחָד מֵחָמֵשׁ מֵאוֹת עָלוּ, אֶלָּא שֶׁמֵּתוֹ הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם. אֵימָתַי מֵתוּ? בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי הָאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.\" שֶׁהָיוּ קוֹבְרִין אֶת מֵתֵיהֶן. וְהוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ, שֶׁלֹּא רָאוּם אוֹיְבֵיהֶם וְשָׂשׂוּ בְמַפָּלָתָם.", + "(שמות יג,יט) [\"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.\"] \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ\", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי י,י) \"חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת\". וְכִי מְנַיִן הָיָה מֹשֶׁה יוֹדֵעַ אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו,מו) \"וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח.\" אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אֲשֶׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, וְהִיא הֶרְאַת לְמֹשֶׁה אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ לוֹ הַמִּצְרִיִּים אָרוֹן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, וְשִׁקְּעוּהוּ בְתוֹךְ נִילוּס. בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל הַנִּילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, צָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתָךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ! (על פי יְהוֹשֻׁעַ ב,יז) וְצָף אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּנְטָלוֹ מֹשֶׁה.", + "אַל תִּתְמַהּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (מלכים ב ו,ה) \"וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם, וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ אֲדֹנִי, וְהוּא שָׁאוּל.\" וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: אָנָה נָפָל? וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם; וַיִּקְצָב עֵץ, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. וַיֹּאמֶר: הָרֶם לָךְ! וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.\" וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֱלִישָׁע, תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּאֵלִיָּהוּ, הֵצִיף הַבַּרְזֶל, קַל וָחֹמֶר בְּמֹשֶׁה רַבּוֹ שֶׁלְּאֵלִיָּהוּ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּקָּפִּיטוֹלִין שֶׁלְּמִצְרָיִם קְבָרוּהוּ, בֵין הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר:*קָפִּיטוֹלִין. capitolium: קפיטול, גבעה מקודשת. \"וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.\" וְכִי מְנַיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה אֵיזֶה הוּא אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף? הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד בֵּין הָאֲרוֹנוֹת, צָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתָךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ! (על פי יְהוֹשֻׁעַ ב,יז) מִיָּד זָע וְנִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף וּנְטָלוֹ וּבָא לוֹ.", + "לְלַמְּדָךְ שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁהָאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. מִרְיָם הִמְתִּינָה לוֹ לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" וְהַמָּקוֹם עִכֵּב לָהּ בַּמִּדְבָּר הָאָרוֹן וְהַשְּׁכִינָה, וְכֹהֲנִים, וּלְוִיִּם, וְשִׁבְעָה עֲנָנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,טו) \"וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם\". יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, שֶׁאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ,ז-ט) \"וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו, רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים, וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד.\" מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה. מֹשֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,יט) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ\". מִי לָנוּ גָּדוֹל כְּמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד,ו) \"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.\"", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעִם יַעֲקֹב עָלוּ עַבְדֵּי פַּרְעֹה וְזִקְנֵי בֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ,ז) \"וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְעִם יוֹסֵף עָלוּ הָאָרוֹן וְהַשְּׁכִינָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְשִׁבְעָה עֲנָנֵי הַכָּבוֹד. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף עִם אֲרוֹן חַי עוֹלָמִים, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹאֲלִין יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶן: וְכִי מַה טִּיבָן שֶׁלִּשְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: זֶה אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּמֵת, וְזֶה אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּחַי עוֹלָמִים. וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: מַה טִּיבוֹ שֶׁלְּאֲרוֹנוֹ שֶׁלַּמֵּת מְהַלֵּךְ עִם אֲרוֹן חַי עוֹלָמִים? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶן: הַמֵת הַמֻּנָּח בְּאָרוֹן הָזֶה קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמֻּנָּח בְּאָרוֹן זֶה.", + "כָּתוּב (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית נ,יט) \"הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?\" כָּתוּב (שמות כ,ב) \"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מב,יח) \"אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא\". כָּתוּב (שמות כ,ו) \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מב,טז) \"חֵי פַרְעֹה!\" כָּתוּב (שמות כ,ז) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מג,טז) \"וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן\", וְאֵין 'הָכֵן' אֶלָּא שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ\". כָּתוּב (שמות כ,יא) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ\", וּבְיוֹסֵף כָּתוּב: (בראשית לז,יג) \"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי.\" כָּתוּב (שמות כ,יב) \"לֹא תִרְצָח\", לֹא רָצַח לְפוֹטִיפַר. (שמות כ,יב) \"לֹא תִנְאָף\", לֹא נָאַף בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁלְּפוֹטִיפַר. (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\", לֹא גָנַב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מז,יד) \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.\" (שמות כ,יב) \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\", וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם דְּבָרִין שֶׁהֵן אֱמֶת, לֹא הִגִּיד לְאָבִיו, דְּבָרִים שֶׁלְּשֶׁקֶר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (שמות כ,יג) \"לֹא תַחְמֹד\", לֹא חָמַד אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּפוֹטִי פֶרַע. (ויקרא יט,יז) \"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ\", (בראשית נ,כא) \"וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם\". (ויקרא יט,יח) \"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר\", (בראשית נ,כ) \"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה\". (ויקרא כה,לה) \"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ\", (בראשית מז,יב) \"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו\".", + "", + "\"כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ\", הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה הִשְׁבִּיעַ אֶת אֶחָיו, וְלֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו? אֶלָּא אָמַר, אִם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶת בָּנַי, אֵין הַמִּצְרִים מַנִּיחִין אוֹתָם. וְאִם אוֹמְרִין לָהֶן: אָבִינוּ הֶעֱלָה אֶת אָבִיו, הֵן אוֹמְרִין לָהֶן: אֲבִיכֶם, מֶלֶךְ הָיָה! לְפִיכָךְ הִשְׁבִּיעַ אֶת אֶחָיו, וְלֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו.", + "אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: אָבִי יָרַד כָּן לִרְצוֹנוֹ, וַאֲנִי הֶעֱלֵתִיו עַל כָּרְחוֹ. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁגְּנַבְתּוּנִי, לְשָׁם תַּחְזִירוּנִי! וְכֵן עָשׂוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כד,לב) \"וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה,*קְשִׂיטָה: דבר של ערך שאפשר לקנות בו. בתרגום השבעים תרגמו \"כבשים\". וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לַנַּחֲלָה.\"", + "\"פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם\", פָּקַד אֶתְכֶם בְּמִצְרַיִם, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בְּיַם סוּף. פָּקַד אֶתְכֶם עַל הַיָּם, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר. פָּקַד אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן. פָּקַד אֶתְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִפְקֹד אֶתְכֶם לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִתְּכֶם\", כְּשֶׁתְּהוּ עוֹלִין. וּמְנַיִן אַף עַצְמוֹת שְׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר \"מִזֶּה אִתְּכֶם.\"", + "(שמות יג,כ) \"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.\" מָה אֵתָם מָקוֹם, אַף סֻכּוֹת מָקוֹם. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין סֻכּוֹת אֶלָּא עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ד,ה) \"וּבָרָא יי עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה\", וְאוֹמֵר: (ישעיה ד,ה) \"כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה.\" אֵין לִי אֶלָּא לְשֶׁעָבַר, לֶעָתִיד לָבֹא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם\", וְאוֹמֵר: (ישעיה לה,י) \"וּפְדוּיֵי יי יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם\".", + "(שמות יג,כא) \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.\" \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\". נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: שִׁבְעָה עֲנָנִים הֵם: \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\", (במדבר יד,יד) \"וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן\", (במדבר ט,יט) \"וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן\", (שמות מ,לו-לח) \"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן\", \"וְאִם לֹא יַעֲלֶה הֶעָנָן\", \"כִּי עֲנַן יי עַל הַמִּשְׁכָּן\". הָא שִׁבְעָה עֲנָנִים הֵם. אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה, וְאֶחָד לְמַטָּה, אֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם. כָּל הַנָּמוּךְ, מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַגָּבוֹהַּ מְמַכְּכוֹ,*מְמַכְּכוֹ: מנמיכו. שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מ,ד) \"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.\" וְהָיָה מַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מְכַבֵּד*מְכַבֵּד: מטאטא. וּמְרַבֵּץ*מְרַבֵּץ: מפזר מים על הרצפה כדי שלא תעלה אבק. לִפְנֵיהֶם.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עֲנָנִים הָיוּ: שְׁנַיִם שְׁנַיִם לְכָל רוּחַ וְרוּחַ, שְׁנַיִם מִלְּמַעְלָה וּשְׁנַיִם מִלְּמַטָּה, וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַרְבָּעָה: אֶחָד לִפְנֵיהֶם וְאֶחָד לְאַחֲרֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנַיִם.", + "\"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\", לְלַמְּדָךְ שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. אַבְרָהָם לִוָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,טז) \"וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם\", וְהַמָּקוֹם לִוָּה אֶת בָּנָיו בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן\". בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ד) \"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם\", וְהַקֹּדֶשׁ הֶעֱלָה לְבָנָיו אֶת הַבְּאֵר בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ!\" בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ה) \"וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם\", וְהַקֹּדֶשׁ הוֹרִיד לְבָנָיו אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: (בראשית יח,ז) \"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב\", וְהַקֹּדֶשׁ הֵגֵז לְבָנָיו שְׂלָו בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,לא)*הֵגֵז: העביר במעוף. \"וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יי, וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם\". בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: (בראשית יח,ד) \"וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.\" וְהַקֹּדֶשׁ פָּרַשׂ לְבָנָיו שִׁבְעָה עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,לט) \"פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה\". בְּאַבְרָהָם אוֹמֵר: (בראשית יח,ח) \"וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם\", וְהַקֹּדֶשׁ הֵגֵן עַל בָּתֵּי בָּנָיו בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יִנָּגְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כג) \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\".", + "\"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\". אֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יי\". וְאוֹמֵר: (ישעיה ו,ג) \"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים*הַקָּדִים: המזרח. וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\"?", + "אָמַר רַבִּי: אַנְטוֹנִינוּס,*אַנְטוֹנִינוּס: Antoninus קיסר רומי שרבי יהודה הנשיא היה מיודד אתו, כנראה Marcus Aurelius Antoninus Augustus, המכונה Antoninus במקורות של התקופה. פְּעָמִים שֶׁהוּא דָן עַל בֵּמָה*בֵּמָה. bema: בית המשפט. וּמַחְשִׁיךְ, וְהָיוּ בָנָיו מַחְשִׁיכִין אֶצְלוֹ. אַחַר שֶׁנִּפְטַר מִן הַבֵּמָה, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַפָּנָס וּמֵאִיר לִפְנֵי בָנָיו. וְהָיוּ גְּדוֹלֵי מַלְכוּת קְרֵבִין אֶצְלוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: אָנוּ נוֹטְלִין אֶת הַפָּנָס וְנָאִיר לִפְנֵי בָנֶיךָ! וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָאו מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיִּטֹּל אֶת הַפָּנָס וְיָאִיר לִפְנֵי בָנַי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם חִבָּתָן שֶׁלְּבָנַי, שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִים עִמָּהֶן בְּכָבוֹד! וְכָךְ הוֹדִיעַ הַמָּקוֹם חִבָּתָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁתְּהוּ נוֹהֲגִין עִמָּהֶם בְּכָבוֹד.", + "כָּךְ הוֹדִיעַ הַקֹּדֶשׁ חִבָּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁיְּהוּ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד. וְאֵינָן נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתָן מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ! וּלְעִנְיַן כָּךְ הוּא אוֹמֵר: (יואל ד,ב) \"וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט\". יָכֹל עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ.\" וְאוֹמֵר: (יואל ד,יט) \"מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה, וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה\". מִפְּנֵי מָה? \"מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: (יואל ד,כ) \"וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר.\" וְאוֹמֵר: (יואל ד,כא) \"וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי, וַיי שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן\".", + "(שמות יג,כב) \"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁעֲדַיִן עַמּוּד עָנָן קַיָּם, הָיָה עַמּוּד הָאֵשׁ צָמֵחַ. דָּבָר אַחֵר: (שמות יג,כב) בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה, בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁעַד שֶׁעַמּוּד עָנָן קַיָּם, יְהֵא עַמּוּד הָאֵשׁ צָמֵחַ." + ], + [ + "(שמות יד,א-ב) [\"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם.\"] \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ\". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לְשָׁעָה. רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר \"לֵאמֹר\", \"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם\", הֲרֵי זֶה לַדּוֹרוֹת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\". מַה חִירוֹת הַלָּלוּ? לֹא הָיוּ מְשֻׁפָּעוֹת, אֶלָּא גְּדוּרִיּוֹת,*גְּדוּרִי: בידיים ריקות. לֹא הָיוּ תְּרוּטוֹת,*תָּרוּט: ישר. אֶלָּא מֻקָּפוֹת,*מֻקָּף: מעוגל. לֹא הָיוּ עֲגֻלּוֹת, אֶלָּא מְרֻבָּעוֹת, לֹא הָיוּ מַעֲשֵׂה אָדָם, אֶלָּא מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם. וְעֵינַיִם לֹא לָהֶן מְפֻתָּחוֹת, וּכְמִין זָכָר וּנְקֵבָה הָיוּ. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַחִירֹת מִצַּד זֶה, וּמִגְדֹּל מִצַּד זֶה, וְהַיָּם לִפְנֵיהֶם, וּמִצְרִיִּין מֵאֲחוֹרֵיהֶם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"פִּי הַחִירֹת\", אֵין חִירוֹת אֶלָּא מְקוֹם חֵרוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּין, מְקוֹם אִטְלִיס, מְקוֹם בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֵן.*אִטְלִיס. חנויות, דוכנים. מן katálusis: חאן, מקום חניה לנוסעים. לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת \"פִּתֹם\", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א,יא) \"וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.\" חָזְרוּ לִקְרוֹת אוֹתָהּ \"פִּי הַחִירֹת\", שֶׁמְּאַחֶרֶת אֶת עוֹבְדֶיהָ.", + "נָסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת, וּמִסֻּכּוֹת לְאֵתָם, וּמֵאֵתָם לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת. נָסְעוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּבַשַּׁבָּת, וּבְאֶחָד וּבַשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁהוּא רְבִיעִי לִנְסִיעָתָן. הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנִין אֶת כְּלֵיהֶם, וּמַצִּיעִין אֶת בְּהֶמְתָּן לָצֵאת. אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין:*אַקְטוֹרִין. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. הִגִּיעָה פְּרוֹתֶסְמִיָה שֶׁלָּכֶן לַחְזֹר לְמִצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,יח)*פְּרוֹתֶסְמִיָה. prothesmía [hēméra]: יום שנקבע מראש. \"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַיי אֱלֹהֵינוּ\". אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: וּכְשֶׁיָּצָאנוּ, בִּרְשׁוּת פַּרְעֹה יָצָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\". אָמְרוּ לָהֶם הָאַקְטוֹרִין: רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, סוֹפְכֶם לְקַיֵּם דִּבְרֵי מַלְכוּת! עָמְדוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, הִכּוּ מֵהֶם, פָּצְעוּ מֵהֶם, הָרְגוּ מֵהֶם. הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: חִזְרוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם! כֵּיוָן שֶׁתָּקְעָה קֶרֶן לַחְזֹר, הִתְחִילוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְתַלְּשִׁין שְׂעָרָן וּמְקָרְעִין כְּסוּתן, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: מִפִּי הַקֹדֶשׁ נֶאֱמַר לִי שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ב) \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\".", + "\"בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם\". שָׁם הָיְתָה גְּדֻלָּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שָׁם הָיְתָה תִפְאַרְתָּם, שָׁם הָיְתָה מַיוּמָס שֶׁלָּהֵם,*maioumâs: חג יווני-רומי שחגגו על שפת הים. שָׁם כָּנַס יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מז,יד) \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.\"", + "\"לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן\". בַּעַל צְפוֹן נִשְׁתַּיַּר מִכָּל הַיִּרְאוֹת,*הַיִּרְאוֹת: האלילים. בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (איוב יב,כג) \"מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם.\"*מַשְׂגִּיא: מרומם. \"נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם.\" בִּשְׁבִיל לְפַתּוֹת לִבָּן שֶׁלַּמִּצְרִים.", + "(שמות יד,ג) \"וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר!\" אֵין \"נְבֻכִים\" אֶלָּא מְטֹרָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל א,יח) \"מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר\". דָּבָר אַחֵר: \"נְבֻכִים\", אֵין נְבוּכִין אֶלָּא מְעֻרְבָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ג,טו) \"וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, מֹשֶׁה הִטְעָן, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן מוֹלִיכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ג) \"נְבֻכִים\", וְאֵין נְבוּכִים אֶלָּא מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מט) \"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, הַר נְבוֹ\". דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,א) \"וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ\". דָּבָר אַחֵר: \"וְאָמַר פַּרְעֹה\", וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִנְפֹּל בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,כט) \"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם\".", + "\"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר.\" כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם סוֹעֵר וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַמִּדְבָּר. זִמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחוֹת אוֹתָן לַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: \"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר.\" וְאֵין סְגִירָה אֶלָּא חָיָה רָעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ו,כג)** אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְסָגַר פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא פָּגְעוּ בִי. \"אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי\".", + "(שמות יד,ד) [\"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי, וַיַּעֲשׂוּ כֵן.\"] \"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה\", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף אִם לֹא לִרְדֹּף. \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\". פַּרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת: כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (בראשית ז,כג) \"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם\". כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (דברים יג,טז) \"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהוּא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.\" כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (במדבר ה,כו) \"וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ\",*צָבְתָה: התנפחה. מֵאֵבֶר שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ\", פַֹרְעֹה הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְחִלָּה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹבָה מְרֻבָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם נִפְרָע מִן הַמִּצְרִים, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סו,יט) \"וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם, תַּרְשִׁישׁ, פּוּל וְלוּד, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מה,יד) \"כֹּה אָמַר יי: יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים, אַנְשֵׁי מִדָּה,*סְבָאִים: עם מבני כוש גבוהי קומה, השוכנים באתיופיה או בדרום ערב. עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ, אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ, בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ, וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ, אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים.\" וְאַחֲרָיו מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה מה, טו) \"אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל לח,כב) \"וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם, וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ,*אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ: ברד. אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו, וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.\" וְאַחַר כָּךְ: (יחזקאל לח,כג) \"וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יי.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ג) \"וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן.\" וְאוֹמֵר: (תהלים עו,ד) \"שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת, מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה.\" מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים עו,ב) \"נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.\"", + "\"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יי\". לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֶת יי, אֲבָל כָּן \"וְיָדְעוּ מִצְרָיִם כִּי אֲנִי יי\".", + "\"וַיַּעֲשׂוּ כֵן\", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתָם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'הֵיאָךְ אָנוּ חוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵינוּ?' שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר לֵב טַף וְנָשִׁים שֶׁעִמָּם. דָּבָר אַחֵר: \"וַיַּעֲשׂוּ כֵן.\" אָמְרוּ, רוֹצִין וְלֹא רוֹצִין, אֵין לָנוּ אֶלָּא דִבְרֵי בֶן עַמְרָם!", + "(שמות יד,ה) [\"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\"] \"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם\". מִי הִגִּיד לוֹ? הָאַקְטוֹרִין שֶׁלּוֹ.*אַקְטוֹר. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּיָדוֹכָיוֹת הָיוּ לוֹ.*דְּיָדוֹכָיוֹת. diádokhos: מחליף, משמר עולה אחרי הקודם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עֲמָלֵק הַגִּיד לוֹ.", + "\"כִּי בָרַח הָעָם\". וְכִי בּוֹרְחִים הָיוּ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי בָרַח הָעָם\"? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁהִכּוּ אֶת הָאַקְטוֹרִין, הָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה, אָמְרוּ לוֹ: הִכּוּ מִמֶּנּוּ, פָּצְעוּ מִמֶּנּוּ, הָרְגוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא מִחָה אָדָם בְּיָדָם! אֵין לָהֶם לֹא מוֹשֵׁל וְלֹא שָׂר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ל,כז) \"מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.\"", + "\"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\" לְשֶׁעָבַר: (שמות י,ז) \"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ?\" וְעַכְשָׁו: \"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\" אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ! אוֹ אִלּוּ לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ, וְלֹא נִטַּל מָמוֹנֵנוּ, כְּדַי הוּא לָנוּ, אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ!", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָּג מִן הַשּׁוּק! יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָּג מַבְאִישׁ.*מַבְאִישׁ: מסריח. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה שֶׁתֹּאכַל אֶת הַדָּג, אוֹ שֶׁתִּלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ שֶׁתִּתֵּן מֵאָה מָנֶה! אָמַר: הֲרֵינִי אוֹכֵל. הִתְחִיל לֹאכַל, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן. נִמְצָא אוֹכֵל אֶת הַדָּג, וְלוֹקֶה, וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נֶעֱשָׂה לְמִצְרַיִם: לָקוּ, וְשִׁלְּחוּ, וְנִטַּל מָמוֹנָם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יד,ה) \"וַיֵּהָפֵךְ\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בָּטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר \"מֵעָבְדֵנוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"מֵעָבְדֵנוּ.\" אָמְרוּ, עַכְשָׁו יְהוּ כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מַקִּישׁוֹת עָלֵינוּ וְאוֹמְרִים: וּמָה, אִם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִרְשׁוּתָם, הִנִּיחוּם וְהָלְכוּ לָהֶם! עַכְשָׁו, הֵיאָךְ שׁוֹלְחִים לַאֲרַם נַהֲרָיִם וְלַאֲרַם צוֹבָא פְּקִידִים וְשָׂרֵי מִסִּים לְהָבִיא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לְכָךְ, \"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה\". לְלַמְּדָךְ שֶׁהָיָה פַרְעֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהָיוּ לוֹ שִׁלְטוֹנִין עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (תהלים קה,כ-כא) \"שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ.\" וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.", + "בְּמַלְכֵי אַשּׁוּר, מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה י,יד) \"וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי, וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף.\"", + "בְּמַלְכֵי בָבֶל, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כז,י) \"וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל\".", + "בְּמַלְכֵי מָדַי, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ו,כו) \"בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא, שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא!\"*אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ כָּתַב: לְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בְּכָל הָאָרֶץ, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה!.", + "בְּמַלְכֵי יָוָן, מַה הוּא אוֹמֵר? (דניאל ז,ב-ו) \"חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא, וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא. קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּהּ, וּנְטִילַת מִן אַרְעָא, וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה, דָּמְיָה לְדֹב, וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ, וְכֵן אָמְרִין לַהּ: קוּמִי, אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא! בָּאתַר דְּנָה, חָזֵה הֲוֵית, וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ, וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ.\"*רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנִי עִם הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל. וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹלוֹת מִן הַיָּם, שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה כְאַרְיֵה, וּכנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ. רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הֻעַמְדָה, וְלֵב אָדָם נִתַּן לָהּ. וְהִנֵּה חַיָּה אֲחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הֻעַמְדָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכָךְ אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר הַרְבֵּה. אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהִנֵּה אֲחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ כְּנָפַיִם אַרְבַּע שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּ, וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּה, וְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ.", + "בְּמַלְכוּת רְבִיעִית, מַהוּ אוֹמֵר? (דניאל ז,כג) \"כֵּן אֲמַר: חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה, תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא, וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ.\"*כָּךְ אָמַר: הַחַיָּה הָרְבִיעִית, מַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּהְיֶה שׁוֹנָה מִכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְתֹאכַל כָּל הָאָרֶץ וּתְדוּשֶׁנָּה וְתִשְׁחְקָהּ. הָא לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁשִּׁעְבְּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל, שָׁלְטָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר: \"וַיֵּהָפֵךְ\", אָמְרוּ, לֹא בִשְׁבִילָן הָיְתָה הַטּוֹבָה בָּאָה עָלֵינוּ?", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפַל לוֹ בֵּית כּוֹר בִּירוּשָׁה, וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. הָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וּפָתַח בָּהּ מַעְיָנוֹת, וְנָטַע בָּהּ גַנּוֹת וּפַרְדְּסִים. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׂה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ! עֲלֵיהֶם פֵּרַשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ד,יג) \"שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"מַה זֹּאת עָשִׂינוּ?\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּפְלָה לוֹ פְּלָטוֹרִין בִּמְדִינַת הַיָּם בִּירוּשָׁה,*פְּלָטוֹרִין. praetorium: ארמון. וּמְכָרָהּ בְּדָבָר מוּעָט. וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וַחֲפָרָהּ, וּמָצָא בָהּ תֵיסַוְרָיוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב*תֵיסַוְרָיוֹת. thēsaurós: מטמון, אוצר. וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר נֶחְנָק. כָּךְ נֶעֱשָׁה לַמִּצְרִיִּים, שֶׁשִּׁלְּחוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה שִּׁלֵּחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?\"", + "(שמות יד,ו) [\"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ.\"] \"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ\". הוּא בְּיָדוֹ אֲסָרוֹ. דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת עוֹמְדִים, וַאֲחֵרִים מַצִּיעִין לָהֶם,*מַצִּיעִין: פורשים שמיכה כאוכף על הסוס. אֲבָל כָּן הוּא בְיָדוֹ אֲסָרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְדוֹלֵי מַלְכוּת שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַצִּיעַ לְעַצְמוֹ, עָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהִצִּיעַ לְעַצְמוֹ.", + "אַרְבָּעָה אָסְרוּ בְשִׂמְחָה. אַבְרָהָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\" יוֹסֵף אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,כט) \"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו עוֹד.\" בִּלְעָם אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כב,כא) \"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב.\" פַּרְעֹה אָסַר בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ\". תָּבֹא חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לַעֲשׁוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֲבָשָׁה שֶׁחָבַשׁ בִּלְעָם לֵילֵךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל! תָּבֹא אֲסָרָה שֶׁאָסַר יוֹסֵף לַעֲלוֹת לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו, וְתַעֲמֹד עַל אֲסָרָה שֶׁאָסַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! דָּבָר אַחֵר: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: תָּבֹא חֶרֶב יָד וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד! תָּבֹא חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ אַבְרָהָם לֵילֵךְ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, וְתַעֲמֹד עַל חֶרֶב יָד שֶׁעָשָׂה פַּרְעֹה לֵילֵךְ לִרְדֹּף אַחַר יִשְׂרָאֵל! לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"", + "\"וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ\", לְקָחָן עִמּוֹ בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: דֶּרֶךְ מְלָכִים לִהְיוֹת מְנַהֲגִין בַּסּוֹף, וְחַיְלוֹתֵיהֶם מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי אֲקַדֵּם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,י) \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". דֶּרֶךְ מְלָכִים, כָּל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ; אֲנִי אֶשְׁוֶה לָכֶם בַּבִּזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם אוֹצְרוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, וְשֶׁלַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּמְחַלֵּק לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,ו) \"וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ\", לְקָחָם עִמּוֹ בִדְבָרִים.", + "(שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? אִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלַּמִצְרִים הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ו) \"וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם\"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּפַרְעֹה הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות ט,ג) \"הִנֵּה יַד יי הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה\"! וְאִם תֹּאמַר, מִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות י,כו) \"וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה\"! מִשֶּׁלְּמִי הָיוּ? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ט,כ) \"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּרֵא אֶת דְּבַר יי מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵם הָיוּ תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הַיָפֶה שֶׁבַּגּוֹיִם, הֲרֹג! וְהַטּוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁין, רָצוֹץ אֶת רֹאשׁוֹ!*רָצוֹץ: נַפֵּץ!.", + "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: בֹּא וּרְאֵה עָשְׁרָהּ וְגָדְלָהּ שֶׁלְּמַלְכוּת חַיֶּבֶת זוֹ! שֶׁאֵין לָהּ נוּמֵירוֹן אַחַת בְּטֵלָה,*נוּמֵירוֹן. numerus: חטיבה צבאית. שֶׁכֻּלָּן רָצוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּכְנֶגְדָּן, שֶׁלְּמִצְרָיִם כֻּלָּן עוֹמְדוֹת בְּטֵלוֹת.", + "\"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", אֵין שָׁלִישִׁים אֶלָּא גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כג,כג) \"שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", שֶׁהָיוּ מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן.*מְשֻׁלָּשִׁין בְּזַיִן: מצויידים בנשק פי שלושה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: זֶה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעַל הַמֶּרְכָּבָה. לְשֶׁעָבַר, לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנַיִם, וּפַרְעֹה הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, בִּשְׁבִיל לְמַהֵר לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אַנְטוֹנִינוּס הוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם\", שְׁלֹשָׁה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשִׁים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּמְנַיִן הָיָה פַרְעֹה יוֹדֵעַ כַּמָּה מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה? אֶלָּא הוֹצִיא טוֹמוֹסִין שֶׁלָּהֶן,*טוֹמוֹסִין. רישומי מִפְקָד. tómos: חתיכה, כרך של ספר. וּלְפִי הַטּוֹמוֹסִין, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים.*חֲיָלִים: גדודי צבא. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר דָּרַשׁ רַבִּי יִרְמְיָה: (דברי הימים ב יד,י) \"וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי, בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת\". וּלְפִי מֶרְכָּבוֹת, הוֹצִיא עֲלֵיהֶם חֲיָלִים. דָּבָר אַחֵר: \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", עַל מְנָת לְכַלּוֹת. לְשֶׁעָבַר, (שמות א,כב) \"כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד\", אֲבָל כָּן, \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ\", עַל מְנָת לְכַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\".", + "(שמות יד,ח) [\"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.\"] \"וַיְחַזֵּק יי אֶת לֵב פַּרְעֹה\", שֶׁהָיָה לִבּוֹ חָלוּק, אִם לִרְדֹּף, אִם לֹא לִרְדֹּף.", + "\"וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה אֻמָּה אַחֶרֶת, לֹא הָיָה פַרְעֹה רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ.", + "\"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְנָאֲצִים וּמְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים,*מְנָאֲצִים: מקללים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל מְרוֹמְמִים וּמְשַׁבְּחִים, וְנוֹתְנִים שִׁיר וָשֶׁבַח, וּגְדֻלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמט,ו) \"רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם\", בִּמְקוֹם \"חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.\" (תהלים נז,ו) \"רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים!\" (ישעיה כה,ד) \"יי אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ! כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן.\" דָּבָר אַחֵר: \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה\", בְּרֵישׁ גְּלֵי.*בְּרֵישׁ גְּלֵי: בראש גלוי, בפומבי. דָּבָר אַחֵר: \"בְּיָד רָמָה\", שֶׁהָיְתָה יָדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל רָמָה עַל מִצְרָיִם." + ], + [ + "(שמות יד,ט) [\"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.\"] \"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם\". מַגִּיד שֶׁלֹּא נִכְשַׁל אֶחָד מֵהֶן, שֶׁלֹּא יְנַחֲשׁוּ וְיַחְזְרוּ לָהֶן לַאֲחוֹרֵיהֶן.", + "וְכֵן מָצִינוּ בְכָל מָקוֹם שֶׁהַגּוֹיִם מְנַחֲשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח,יד) \"כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ\".*מְעֹנְנִים: מנחשים את העתיד. (במדבר כב,ז) \"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים בְּיָדָם\". (במדבר לא,י) \"וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב\". מַגִּיד שֶׁלֹּא נִכְשַׁל אֶחָד מֵהֶן, שֶׁלֹּא יְנַחֲשׁוּ וְיַחְזְרוּ לָהֶן לַאֲחוֹרֵיהֶן.", + "(שמות יד,י) [\"וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\"] (שמות יד,ט-י) \"וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". הוּא הִקְרִיב אֶת הַפֻּרְעָנוּת לָבֹא עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה, אָמַר, בַּעַל צְפוֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי. אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְאַבְּדָן בַּמַּיִם, וּבַעַל צְפוֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי. הִתְחִיל מְזַבֵּחַ וּמְקַטֵּר וּמְנַסֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,י) \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\", לְזַבֵּחַ וּלְקַטֵּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\". מַה שֶּׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים, הָלְכוּ הָאַקְטוֹרִים בְּיוֹם וּמַחְצָה.*אַקְטוֹר. actor publicus: ממונה על העבדים של המדינה. וּמַה שֶּׁהָלְכוּ הָאַקְטוֹרִים בְּיוֹם וּמַחְצָה, הָלַךְ פַּרְעֹה בְּיוֹם אֶחָד, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וּפַרְעֹה הִקְרִיב\".", + "\"וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם\". כֵּיוָן שֶׁהִכּוּ אֶת הָאַקְטוֹרִין, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפָן לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן.", + "\"וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם\". 'נוֹסְעִים' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"נֹסֵעַ\". מַגִּיד שֶׁנֶּעֱשׂוּ כֻלָּן טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת כְּאִישׁ אֶחָד. מִכָּן לָמְדָה מַלְכוּת לִהְיוֹת מַנְהֶגֶת טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת.*טוּרְמָיוֹת. turma: יחידה צבאית רומית של שלושים פרשים.", + "\"וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" תָּפְסוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, אֻמָּנוּת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. בְּאַבְרָהָם מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית יב,י) \"בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיי, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יי.\"*הָעַי: עיר כנענית בנחלת בנימין. (בראשית כא,לג) \"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם.\"", + "בְּיִצְחָק מַהוּ אוֹמֵר: (בראשית כד,סב-סג) \"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב\". אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נה,יח) \"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה, וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.\" (תהלים קמב,ג) \"אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.\" (תהלים קב,א) \"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יי יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.\"", + "בְּיַעֲקֹב מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית כח,יא) \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ\", וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יז) \"וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי\".", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ירמיה כז,יח) \"יִפְגְּעוּ נָא בַּיי צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית יי\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מא,יד) \"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׂרָאֵל\". מַה תּוֹלַעַת זוֹ, אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֶרֶז אֶלָּא בַּפֶּה, כָּךְ אֵין לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית מח,כב) \"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.\" וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לְקָחָהּ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: \"בְּחַרְבִּי\", זוֹ תְּפִלָּה, \"וּבְקַשְׁתִּי\", זוֹ בַּקָּשָׁה.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית מט,ט) \"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ?\" (דברים לג,ז) \"וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע יי קוֹל יְהוּדָה!\"", + "וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר: (ירמיה יז,ה) \"אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם\". וּבַתְּפִלָּה מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה יז,ז) \"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי, וְהָיָה יי מִבְטַחוֹ.\"", + "וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (שמואל א יז,מה) \"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל\". וְאוֹמֵר: (תהלים כ,ח-י) \"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יי אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יי הוֹשִׁיעָה! הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.\"", + "וְכֵן אָסָא אוֹמֵר: (דברי הימים ב יד,יד) \"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יי אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: יי! אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ! כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה, יי אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה, אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ!\"", + "בְּמֹשֶׁה מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר כ,יד-טז) \"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל יי וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ\". אָמְרוּ לָהֶם: אַתֶּם מִתְגָּאִין עַל מַה שֶּׁהוֹרִישׁ לָכֶם אֲבִיכֶם, (בראשית כז,כב) \"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב\", (דברים כו,ז) \"וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ\". וְאָנוּ מִתְגָּאִים עַל מַה שֶּׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ, (בראשית כז,כב) \"וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.\" (בראשית כז,מ) \"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה\". מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר כ,יח) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם: לֹא תַעֲבֹר בִּי! פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.\" וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" תָּפְשׂוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתֵיהֶן, אֻמָּנוּת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "(שמות יד,יא-יב) [\"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם? הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם! כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.\"] \"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם?\" מֵאַחַר שֶׁנָּתְנוּ שְׂאוֹר בָּעִסָּה, בָּאוּ לָהֶן אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמְרוּ לוֹ: \"הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם?\" וְכִי מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ה,כ-כא) \"וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא יי עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט!\" הָיִינוּ מִצְטַעֲרִין עַל שִׁעְבּוּדֵנוּ בְמִצְרָיִם, מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה קָשָׁה לָנוּ מִשִּׁעְבּוּדֵנוּ בְמִצְרָיִם. הָיִינוּ מִצְטַעֲרִין עַל מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, מִיתָתֵנוּ בַּמִּדְבָּר הָזֶה קָשָׁה לָנוּ מִמִּיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, שֶׁאַחֵינוּ נִסְפְּדוּ וְנִקְבָּרוּ, וְאָנוּ, תְּהֵי נִבְלָתֵנוּ מֻשְׁלֶכֶת לְַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלַּיְלָה!", + "(שמות יד,יג) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם! כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" הֲרֵי מֹשֶׁה מְזָרְזָן. לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, הֵיאָךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְפַיֵּס לְכָל אוֹתָם הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת. עָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (קהלת ז,יט) \"הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.\"", + "\"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם שָׁרַת עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. שֶׁאֵין יְצִיבָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט,א) \"רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר: הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג\" (שמואל א ג,י) \"וַיָּבֹא יי וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל!\" (דברים לא,יד) \"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ\". (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק\",", + "לְמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הָנֵץ, וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע,*נְקִיק: סדק, בקע. וְהָיָה נָחָשׁ נוֹשֵׁף בָּהּ. תִּכָּנֵס לִפְנִים, הֲרֵי הַנָּחָשׁ, תֵּצֵא לַחוּץ, הֲרֵי הָנֵץ! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתָהּ שָׁעָה: הַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף. מִיָּד נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּתְפִלָּה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ב,יד) \"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.\" \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", בַּתְּפִלָּה, \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.", + "דָּבָר אַחֵר: (שיר השירים ב,יד) \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", בַּתְּפִלָּה, \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.", + "דָּבָר אַחֵר: \"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי!\" אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: לְמָחָר! אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִסְבֹּל! נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהֶרְאָה לָהֶם הַמָּקוֹם טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת*טוּרְמָיוֹת. turma: יחידה צבאית רומית של שלושים פרשים. שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ו,טו-יז) \"וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא, וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו: אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה? וַיֹּאמֶר: אַל תִּירָא! כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: יי! פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו, וְיִרְאֶה! וַיִּפְקַח יי אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.\" כָּךְ נִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהֶרְאָה לָהֶם הַמָּקוֹם טוּרְמָיוֹת טוּרְמָיוֹת שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יח,יג) \"מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ, בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ.\" \"עָבָיו\", כְּנֶגֶד טוּרְמָיוֹת שֶׁלָּהֵן, \"בָּרָד\", כְּנֶגֶד בַּלִּסְטְרָאוֹת שֶׁלָּהֵן,*בַּלִּסְטְרָאוֹת. ballístra: מכונה בצורת קשת לזריקת אבנים או חִצִּים כבדים. \"גַחֲלֵי\", כְּנֶגֶד טוֹרְמֶנְטָה שֶׁלָּהֵן,*טוֹרְמֶנְטָה. tormentum: מכונה לזריקת חיצים. tormenta: החיצים. \"אֵשׁ\", כְּנֶגֶד הַנַּפְטָה שֶׁלָּהֵן,*נַפְטָה. naphta: חומר דלק שהיו טובלים בו חיצים בוערים. (תהלים יח,יד) \"וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יי\", כְּנֶגֶד אַגָּפַת תְּרִיסִין וְשִיפַת קָלֵגָסִין שֶׁלָּהֵם.*שִיפַת קָלֵגָסִין. חיכוך נעלי החיילים, caliga. \"וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ\", כְּנֶגֶד צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת שֶׁלָּהֵם, (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם\", כְּנֶגֶד חִצִּים שֶׁלָּהֵם, \"וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם\", כְּנֶגֶד צְוָחָה שֶׁלָּהֵם.", + "דָּבָר אַחֵר: (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם\", שֶׁהָיוּ חִצִּים מְפַזְּרִים אוֹתָם, וּבְרָקִים מְכַנְּסִין אוֹתָן. \"וַיְהֻמֵּם\", הֲמָמָם וְעִרְבְּבָם. נָטַל סִגְנָיוֹת שֶׁלָּהֵם,*סִגְנָיוֹת. signa: דגלים להעברת פקודות בקרב. וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה הָיוּ עוֹשִׂים.", + "דָּבָר אַחֵר: (תהלים יח,טו) \"וַיְהֻמֵּם\". אֵין הֲמָמָה אֶלָּא מַגֵּפָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כג) \"וּנְתָנָם יי אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם.\"", + "\"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם\". בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִיר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לַחְזֹר לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.\" (דברים יז,טז) \"וַיי אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.\" (דברים כח,סח) \"וֶהֱשִׁיבְךָ יי מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ: לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ\".", + "הָא בִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ, וּבִשְׁלָשְׁתָּם נָפָלוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,א) \"הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה! עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת יְהֹוָה לֹא דָרָשׁוּ.\" הַשֵּׁנִית בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מב,טז) \"וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה, שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ, שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם, וְשָׁם תָּמֻתוּ.\" וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרָיָאנוּס.*טְרָיָאנוּס. Traianus קיסר רומי. בימי מרד התפוצות, בשנת 116. בִּשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן נָפָלוּ.", + "אַרְבַּע כִּתּוֹת נֶעֱשׂוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: אַחַת אוֹמֶרֶת: נִפֹּל לַיָּם! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַחְזֹר לְמִצְרַיִם! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַעֲשֶׁה מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן! וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נִצְטַוַּח כְּנֶגְדָּן!*נִצְטַוַּח: נצעק. זֹאת שֶׁאָמְרָה 'נִפֹּל לַיָּם', נֶאֱמַר לָהֶם: \"הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נַחְזֹר לְמִצְרַיִם', נֶאֱמַר לָהֶם: \"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן', נֶאֱמַר לָהֶם: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\"; זוֹ שֶׁאָמְרָה 'נִצְטַוַּח כְּנֶגְדָּן', נֶאֱמַר לָהֶם: \"וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\"", + "(שמות יד,יד) [\"יי יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\"] \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\". לֹא לְשָׁעָה, אֶלָּא עַד עוֹלָם יי יִלָּחֵם לָכֶם.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.\" אִם כְּשֶׁתִּהְיוּ עוֹמְדִים וְשׁוֹתְקִין, \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\", קַל וָחֹמֶר יי יִלָּחֵם לָכֶם כְּשֶׁתִּהְיוּ נוֹתְנִין לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה!", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\", הַמָּקוֹם יַעֲשֶׂה לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וְאַתֶּם עוֹמְדִין וּשְׁתוּקִין.*וּשְׁתוּקִין=ושותקים. בלשון חכמים הבינוני הפעול משמש לפעמים במשמעות של בינוני פועל. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! וּמָה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם תְּהוּ מְרוֹמְמִין וּמְפָאֲרִין וּמְשַׁבְּחִין, וְנוֹתְנִין שִׁיר שֶׁבַח וּגְדֻלָּה וְתִפְאֶרֶת וְנֶצַח וְהַהוֹד לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמוֹת שֶׁלּוֹ! כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמט,ו) \"רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.\" (תהלים נז,ו) \"רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ!\" (ישעיה כה,א) \"יי אֱלֹהַי אַתָּה! אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ, כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת מֵרָחֹק, אֱמוּנָה אֹמֶן.\"", + "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, פָּתְחוּ יִשְׂרָאֵל פִּיהֶם, וְאָמְרוּ שִׁירָה: (שמות טו,א) \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה!\"" + ], + [ + "(שמות יד,טו) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִסַּע בִּלְבַד.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בָּנַי נְתוּנִים בַּצָּרָה! הַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" שֶׁהָיָה אוֹמֵר: יֵשׁ שָׁעָה לְקַצֵּר, וְיֵשׁ שָׁעָה לְהַאֲרִיךְ. (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ\", הֲרֵי זֶה לְקַצֵּר. (דברים ט,יח) \"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יי כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם\", הֲרֵי זֶה לְהַאֲרִיךְ.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם לְאָדָם יָחִיד עָשִׂיתִי לוֹ יָם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,ט) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם!\"*יִקָּווּ: יתכנסו. לַעֲדַת קְדוֹשִׁים אֵלּוּ, אֵינִי עוֹשֶׂה לָהֶם אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה? \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי\", בִּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נא,ט-י) \"עוּרִי, עוּרִי! לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יי! עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים! הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין?*אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב: את, זרוע ה', הורגת את רהב, שר של ים שרצה להציף את הארץ. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה,*הַמַּחֲרֶבֶת יָם: מייבשת את הים. הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים?\" דָּבָר אַחֵר: עוֹשֶׂה אֲנִי הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מח,כא) \"וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם.\"", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶן אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,יד) \"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה\".", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כְּבַר עָשִׂיתִי הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כא) \"וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" (שמות יד,כט) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כְּבַר חַמָּה וּלְבָנָה מְעִידִין עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,לד) \"כִּי כֹּה אָמַר יי, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.\"", + "רַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\" וְנֶאֱמַר (שמות יד,כא) \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם\".", + "שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר: \"בִּזְכוּת הַמִּילָה אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לג,כה) \"כֹּה אָמַר יי: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.\" אֵי זוֹ הִיא בְרִית שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה? אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא מִילָה.", + "רַבִּי אַבְטוֹלָס הַזָּקֵן אוֹמֵר: מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וּטְרָדוֹ.*טְרָדוֹ: גרש אותו מביתו. נִכְנַס אֶפִּיטְרוֹפְּסוֹ לְבַקֵּשׁ הֵימֶנּוּ.*אֶפִּיטְרוֹפּוֹס. epítropos: ממונה על רכוש, או על חינוכו של ילד. אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי, לֹא מִפְּנֵי בְּנִי? כְּבַר נִרְצֵיתִי לִבְנִי! \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" ", + "\"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" אֶמֶשׁ הָיָה אוֹמֵר: (שמות ה,כג) \"וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה\", וְעַכְשָׁו אַתְּ עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ\", יַסִּיעוּ דְבָרִים מִלִּבָּן! אֶמֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים: (שמות יד,יא) \"הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם\", וְעַכְשָׁו אַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! \"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!\" יַסִּיעוּ דְּבָרִים מִלִּבָּן!", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְמַעַן שְׁמוֹ עָשָׂה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מח,יא) \"לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל? וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן.\" (ישעיה סג,יב) \"בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם\", מִפְּנֵי מָה? כְּדֵי \"לַעֲשׁוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ב) \"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֲבִיהֶם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,מב-מג) \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ כְּפַר תּוּתָא אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יד) \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו,*נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו: דקרת בחניתותיהם את ראשי שליטיו. אבל רבי אלעזר דורש מטיו, שבטים. יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי, עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר.\"*יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי, עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר: האיבים מסתערים להפיץ את ישראל ושמחים כמו שודד הגוזל עני בלי שיראו אותו. מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\".", + "שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בִּי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ו) \"וְהֶאֱמִן בַּיי, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.\"", + "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,לא) \"וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.\"", + "שִׁמְעוֹן אִישׁ קֶטְרוֹן אוֹמֵר: בִּזְכוּת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לט,יב) \"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.\" וְאוֹמֵר (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵה הַמָּחוֹזִי: וַהֲלֹא כְבָר הִכְתַּבְתִּי: (במדבר יב,ז) \"בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא\"! אַתְּ בִּרְשׁוּתִי, וְהַיָּם בִּרְשׁוּתִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִיךָ גִּזְבָּר עָלָיו.*גִּזְבָּר. מן הפרסית ganzabara: נושא האוצר. ממונה.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חַלְכִּיסִי אוֹמֵר:*במכילתא דרבי שמעון בן יוחי: בֶּן נָכוֹסָא. וַהֲלֹא כְבָר הִכְתַּבְתִּי: (משלי יז,יז) \"אָח לְצָרָה יִוָּלֵד\"! אָח אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעַת צָרָתָן. אַחִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכב,י) \"לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" כְּבַר צַעֲקָתָם קָדְמָה לְצַעֲקָתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,י) \"וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\"", + "רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: אִלּוּלֵי צַעֲקָתָךְ, כְּבַר אִבַּדְתִּי אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כג) \"וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"מַה תִּצְעַק אֵלָי?\" עַל בָּנַי אֲנִי צָרִיךְ צִוּוּי? (ישעיה מה,יא) \"עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי.\" וַהֲלֹא כְבָר מוּכָנִים הֵם לְפָנַי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,לה) \"אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם יי, גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.\"", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה: הֵיאָךְ אָנוּ יוֹצְאִים לַמִּדְבָּר וְאֵין בְּיָדֵינוּ מִחְיָה לַדֶּרֶךְ? אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ ? (ירמיה ב,ג) \"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיי, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יי.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: כְּבַר הַר הַמּוֹרִיָּה נֶעְקַר מִמְּקוֹמוֹ, וּמִזְבְּחוֹ שֶׁלְּיִצְחָק מְכֻוָּן הַבָּנוּי עָלָיו, וּמַעֲרַכְתּוֹ הָעֲרוּכָה עָלָיו, וְיִצְחָק כְּאִלּוּ עָקוּד וְנָתוּן עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאַבְרָהָם כְּאִלּוּ פָשַׁט יָדוֹ וְלָקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ,*הַמַּאֲכֶלֶת: סכין השחיטה. שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,י) \"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.\" אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! בָּנַי נְתוּנִים בַּצָּרָה, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה! אָמַר לְפָנָיו: וּמַה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וּבְקָעֵהוּ! וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" וְאַתָּה תְּהֵי מְרוֹמֵם וּמְשַׁבֵּחַ, וְנוֹתֵן שִׁיר וְשֶׁבַח וְהוֹדָאָה, וּגְדֻלָּה וְתִפְאֶרֶת וְהוֹד וְהַלֵּל לְמִי שֶׁהַמִּלְחָמוֹת שֶׁלּוֹ." + ], + [ + "(שמות יד,טז) [\"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ! וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\"] \"וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ\". עֲשָׂרָה נִסִּים נֶעֱשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: נִבְקַע הַיָּם וְנֶעֱשָׂה כְמִין כִּפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יד) \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי\". נֶחְלַק לִשְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,טז) \"וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ\". נֶעֱשָׂה יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כט) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה\". נֶעֱשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,טו) \"דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים.\" נֶעֱשָׂה פֵּרוּרִין פֵּרוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עד,יג) \"אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם\". נֶעֱשָׂה סְלָעִים סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עד,יג) \"שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם.\" נֶעֱשָׂה גְּזָרִים גְּזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\". נֶעֱשָׂה עֲרֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". נֶעֱשׂוּ כְמוֹ נֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים\". יָצְאוּ לָהֶם זִכְרֵי מַיִם מְתוּקִים מִתּוֹךְ מְלוּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם.\" קָפא הַיָּם מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, וְנֶעֱשָׂה כְמִין בּוֹלוֹס שֶׁלַּזְּכוּכִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח)*בּוֹלוֹס. bôlos: כדור. \"קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\"", + "(שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מִקְרָא עָשִׁיר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה בְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו. בָּאוּ לֶסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו. בָּא הַזְּאֵב, נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו. בָּאוּ לֶסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְטָלוֹ וּנְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יא,ג) \"וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו, וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים\". הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה, פָּרַשׂ עָלָיו בִּגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה,לט) \"פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה.\" רָעֵב, הֶאֱכִילוֹ לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". צָמֵא, הִשְׁקָהוּ מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע\", וְאֵין נוֹזְלִים אֶלָּא מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,טו) \"מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.\" וְאוֹמֵר (משלי ה,טו) \"שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.\"", + "שָׁאַל רַבִּי נָתָן אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: בְּכָל מָקוֹם מַהוּ אוֹמֵר? (בראשית טז,ז) \"וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יי\". (בראשית טז,ט) \"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יי\", (שמות ג,ב) \"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יי\", וְכָן הוּא אוֹמֵר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים\"! אָמַר לוֹ: אֵין 'אֱלֹהִים' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דַּיָּן. מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּדִּין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אִם לְהִנָּצֵל, אִם לֹאבַד עִם מִצְרָיִם.", + "(שמות יד,כ) [\"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\"] \"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ\", \"הֶעָנָן\", עַל יִשְׂרָאֵל, \"וְהַחֹשֶׁךְ\" עַל מִצְרָיִם. מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בָּאוֹרָה, הָיוּ מִצְרָיִם נְתוּנִין בָּאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כג) \"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים\". וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא, מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה ס,א) \"קוּמִי אוֹרִי! כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יי עָלַיִךְ זָרָח.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה ס,ב) \"כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יי, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בָּאֲפֵלָה רוֹאֶה כָּל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בָּאוֹרָה, שֶׁהָיוּ מִצְרָיִם שְׁרוּיִים בָּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בָּאוֹרָה, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים. וְהָיוּ מְזָרְקִין בָּהֶן בְּחִצִּין וּבְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָיוֹת,*בָּלִיסְטְרָיוֹת. ballistra: מכונת מלחמה לזרוק אבנים גדולות. וּמַלְאָךְ וְעָנָן מְקַבְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,א) \"אַל תִּירָא אַבְרָם! אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד!\" (שמואל ב כב,ג) \"מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי! מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.\" (שמואל ב כב,לא) \"מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.\"", + "\"וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה הַמִּצְרִי עוֹמֵד, וְאֵינוֹ יָכֹל לֵישֵׁב, יוֹשֵׁב, וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד, פָּרוּק, וְאֵינוֹ יָכֹל לִטְעֹן,*פָּרוּק: בינוני פעול בלשון חכמים = בינוני פועל פּוֹרֵק. טוֹעֵן, וְאֵינוֹ יָכֹל לְפְרֹק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָשׁ בָּאֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,כא) \"וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.\" דָּבָר אַחֵר: \"וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.\" לֹא קָרַב מַחֲנֵה מִצְרָיִם אֵצֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְלֹא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מַחֲנֵה מִצְרָיִם.", + "(שמות יד,כא) [\"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\"] \"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם\". הִתְחִיל הַיָּם עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, אָמַר לוֹ בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. הֶרְאָהוּ אֶת הַמַּטֶּה, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, עַד שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ בִּכְבוֹדוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ, הִתְחִיל בּוֹרֵחַ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ? מִפְּנֵי מַלְכּוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\". מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי גַנּוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ. מָכַר אֶת הַפְּנִימִית, וּבָא הַלּוֹקֵחַ לִכָּנֵס, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַשּׁוֹמֵר. אָמַר לוֹ בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. הֶרְאָה לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. עַד שֶׁנִּהֵג הַמֶּלֶךְ וּבָא. הִתְחִיל הַשּׁוֹמֵר בּוֹרֵחַ. אָמַר לוֹ: כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, וְהֶרְאֵיתִי אוֹתָךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וְלֹא קִבַּלְתָּ, עַכְשָׁו, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ? אָמַר לוֹ: לֹא מִפָּנֶיךָ אֲנִי בּוֹרֵחַ, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ! כָּךְ בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל הַיָּם. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, הֶרְאָהוּ הַמַּטֶּה, וְלֹא קִבֵּל. עַד שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקֹּדֶשׁ בִּכְבוֹדוֹ, הִתְחִיל הַיָּם בּוֹרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיד,ג) \"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס\". אָמַר לוֹ: כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ בְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, וְעַכְשָׁו, (תהלים קיד,ה) \"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס? אָמַר לוֹ: לֹא מִפָּנֶיךָ, בֶּן עַמְרָם, אֲנִי בּוֹרֵחַ, אֶלָּא (תהלים קיד,ז) \"מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.\"", + "\"וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה\", בָּעַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת. וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ רוּחַ קָדִים.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם, אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ד,ט) \"מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ, וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ.\" \"מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ\", זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל; \"וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ\", אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי מִגְדָּל, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מֵהֶם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ט) \"וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יי עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.\" וְאֵין 'הֲפָצָה' אֶלָּא רוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יח,יז) \"כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם\".", + "וְכֵן בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא נִפְרָע מֵהֶם הַמָּקוֹם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י,יג) \"וַיי נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יג,טו) \"כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא, יָבוֹא קָדִים רוּחַ יי מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ, הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה.\"*יִשְׁסֶה: ישדוד.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִפְרָע הַמָּקוֹם מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מִשְׁלֵי מח,ח) \"בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְצוֹר, שֶׁלֹּא נִפְרָע מֵהֶם הַמָּקוֹם אֶלָּא בְרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כז,כו) \"רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִמַּלְכוּת הָעַלִּיזָה, אֶלָּא בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מח,י) \"בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם, אֶלָּא בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,לג) \"כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב, מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת יי כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ.\" וְכֵן אַתְּ אוֹמֵר: (ישעיה כז,י) \"הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים.\" אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (שמות יד,כא) \"וַיּוֹלֶךְ יי אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה\", בָּעַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ רוּחַ קָדִים.", + "\"וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה\", עֲשָׂאוֹ כְּמִין חָרָבָה.", + "\"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ. וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, אַף הַמַּיִם שֶׁבַּבּוֹרוֹת, וְשֶׁבַּשִּׁיחִין, וְשֶׁבַּמְּעָרוֹת, וְשֶׁבַּכַּד, וְשֶׁבַּכּוֹס, וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית, וְשֶׁבֶּחָבִית, נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.\" 'וַיִּבָּקַע הַיָּם' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם\", מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקָעוּ.", + "וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, אַף הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְקָעוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,יז) \"רָאוּךָ מַּיִם, אֱלֹהִים, רָאוּךָ מַּיִם, יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת.\" \"רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ\", אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; \"אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת\", אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עז,יח) \"זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ.\"*חֲצָצֶיךָ: הברקים שלך. קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים\", אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים; \"אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ\", אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים. וְאוֹמֵר: (תהלים מב,י) \"תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ\", וְאוֹמֵר: (חבקוק ג,י) \"רָאוּךָ, יָחִילוּ הָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא.\" וּכְשֶׁחָזְרוּ, כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם חָזְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כח) \"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם\". כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם שָׁבוּ." + ], + [ + "(שמות יד,כב) [\"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\"] \"וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אֶחָד, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד! מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצוֹהֲבִין,*צוֹהֲבִין: מקנאים. קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כח) \"שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי. צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ, עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ.\" אַל תִּקְרֵי \"רֹדֵם\" אֶלָּא 'רֵד יָם!' הִתְחִילוּ שָׂרֵי יְהוּדָה מְרַגְּמִין אוֹתָם בַּאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כח) \"שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. אָמַר לַקָּטָן שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אָמַר לַגָּדוֹל שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.*בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת זמניות אחרי הנץ החמה, בערך בתשע בבוקר. בָּא הַקָּטָן לְהַעֲמִידוֹ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַגָּדוֹל. אָמַר לוֹ: \"לֹא אָמַר לִי אֶלָּא עַד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת!\" וְהַקָּטָן אָמַר: \"לֹא אָמַר לִי אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה!\" מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצוֹהֲבִין, נִנְעַר אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: \"בָּנַי! מִכָּל מָקוֹם, שְׁנֵיכֶם לֹא כִוַּנְתֶּם אֶלָּא לִכְבוֹדִי. אַף אֲנִי לֹא אֲקַפֵּחַ שְׁכַרְכֶם.\"", + "כָּךְ מַה שָּׁכָר נָטְלוּ שִׁבְטוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִן, שֶׁיָּרַד לַיָּם תְּחִלָּה? שָׁרַת שְׁכִינָה בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מט,כו) \"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף\". וְאוֹמֵר (דברים לג,יב) \"לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד יי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.\" מַה שָּׁכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ שִׁבְטוֹ שֶׁלִּיהוּדָה? זָכָה לַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם\", (תהלים סח,כח) וְאֵין רְגִימָה אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ה,כט)** אָז אָמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָנִיֵּאל אַרְגָּמָן, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִזוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת. \"בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא, וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ, וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי, דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא.\" \"שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי\", מְלַמֵּד שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, עַל יְדֵי שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, כָּךְ נֶעֱשׂוּ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֵׁבֶט זְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי בִּימֵי דְּבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,ו-ז) \"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הֲלֹא צִוָּה יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין\". וְאוֹמֵר: (שופטים ה,יח) \"זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד! שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,א) \"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל\". מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנָפַל לוֹ לְגַלֵּי הַיָּם. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (תהלים סט,ב) \"הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים! כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.\" (תהלים סט,ג)\"טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.\"*שִׁבֹּלֶת: זרם חזק של מים. (תהלים סט,טז) \"אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ.\"*תֶּאְטַר: תסגור. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! יְדִידִי מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: וּמָה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" וּמָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם? (שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד!\" אָמַר הַקֹּדֶשׁ: מִי שֶׁהִמְלִיכָנִי עַל הַיָּם, אֶעֱשֶׂנּוּ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּצִלּוֹ שֶׁלַּשּׁוֹבָךְ בְּיַבְנֶה, וְנִשְׁאֲלָה לִפְנֵיהֶם שְׁאֵלָה זוֹ: (בראשית לז,כה) \"וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת*נְכֹאת: מזוהה כאחד ממיני הקדד, Astragalus tragacantha. וּצְרִי*צֳרִי: שרף של אפרסמון, Commiphora opobalsamum. וָלֹט,*לֹט: לוטם שעיר, Cistus villosus. הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.\" לְהוֹדִיעַ זְכוּתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים, כַּמָּה מְסַיְּעַתָּן. שֶׁאִלּוּ יָרַד הַיָּדִיד הָאָהוּב הַזֶּה עִם הָעַרְבִיִּים, לֹא הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן?*עִטְרָן: נוזל חום כהה הדומה לזפת, שמפיקים אותו מזיקוק עצים, במיוחד מעץ אורן ודומיו, שימש למאור, אבל בעל ריח רע. אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַמָּקוֹם שַׂקִּים מְלֵאִים כָּל טוּב וּבְשָׂמִים, שֶׁלֹּא יָמוּת מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ, הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצִמְאוֹ, כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ? אָמַר לָהֶם: אוֹמֵר אֲנִי, 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן'. אָמְרוּ לוֹ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ אַתֶּם! אָמְרוּ לוֹ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (בראשית לז,כו) \"מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.\" אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהַצָּלָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַמְּכִירָה!", + "אָמְרוּ: שֶׁאָמַר: (בראשית לח,כו) \"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: צָדְקָה מִמֶּנִּי! כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.\" אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהוֹדָאָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַבִּיאָה!", + "אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (בראשית מד,לג) \"וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו.\" אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ שֶׁעָרֵב בְּכָל מָקוֹם מְשַׁלֵּם.", + "אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי! לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת! אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִין עַל הַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד! שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,א) \"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל, וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן.\" מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין עֵצָה,*מִכֵּיוָן שֶׁ-: בזמן ש-. קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנָפַל לַיָּם. אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: יְדִידִי מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְהַיָּם סוֹגֵר, וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: וּמָה עָלַי לַעֲשׁוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות יד,טז) \"וְאַתָּה, הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.\" אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: (שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד!\" אָמַר הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: \"מִי שֶׁהִמְלִיכָנִי עַל הַיָּם, אֶעֱשֶׂנּוּ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קיד,ב) \"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: מִי שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמִי עַל הַיָּם, יָבֹא וְיִמְשֹׁל עַל יִשְׂרָאֵל,", + "\"וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\" עֲשָׂאָן כְּמִין חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר: \"מִימִינָם\", זוֹ מְזוּזָה, \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.*תְּפִלָּה: תפילה של יד, תפילין.", + "(שמות יד,כד) [\"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\"] \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר\". כְּבַר הִקְדִּים לָמוֹ בָּקְרוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם וּבָקְרוֹ שֶׁלְּיִצְחָק. בָּקְרוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ג) \"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.\". שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כב,ו) \"וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.\"", + "בָּקְרוֹ שֶׁלְּיַעֲקֹב, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,יח) \"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ.\" בָּקְרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ד) \"וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי\". בָּקְרוֹ שֶׁלִּיהוֹשֻׁעַ, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יי.\" בָּקְרוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א טו,יב) \"וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר\". בָּקְרוֹת הַנְּבִיאִים הָעֲתִידִין לַעֲמֹד, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ה,ד) \"יי! בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה.\" בָּקְרוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג,כג) \"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.\" וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא לַבְּקָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קא,י) \"לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ,*אַצְמִית: אשמיד. לְהַכְרִית מֵעִיר יי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.\" אַף יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד לָבֹא, כָּל בֹּקֶר וּבֹקֶר דִּינָהּ יוֹצִיא לָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ג,ה) \"יי צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן, לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת.\"*וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת: אבל הרשע אינו מתבייש. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר\", זֶה הֵעִיר מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" ", + "הַקֹּדֶשׁ קָרוּי רוֹפֵא לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כו) \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\" (ירמיה יז,יד) \"רְפָאֵנִי יי וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה!\" (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים! אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם! הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ.\" בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא רְפוּאָתוֹ שֶׁלַּקֹּדֶשׁ כִּרְפוּאַת בָּשָׂר וָדָם: בָּשָׂר וָדָם, בְּמַה שֶּׁהוּא מַכֶּה בוֹ, אֵינוֹ מְרַפֵּא בוֹ, אֶלָּא מַכֶּה בְאַזְמֵל*אַזְמֵל: סכין מנתחים. וּמְרַפֵּא בִרְטִיָּה,*רְטִיָּה: תחבושת. אֲבָל הַקֹּדֶשׁ אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁהִכָּה, בּוֹ הוּא מְרַפֵּא. כְּשֶׁהִכָּה אֶת אִיּוֹב, לֹא הִכָּהוּ אֶלָּא בַּסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט,יז) \"אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם.\"*יְשׁוּפֵנִי: מחץ אותי. וּכְשֶׁרִפָּאהוּ, לֹא רִפָּאהוּ אֶלָּא בַּסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לח,א) \"וַיַּעַן יי אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, וַיֹּאמַר\". וּכְשֶׁהִגְלָה הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא הִגְלָם אֶלָּא בְּעָבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,א)*עָבִין: עננים. \"אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן\". וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן אֵינוֹ מְכַנְּסָן אֶלָּא בְּעָבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס,י) \"מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם.\" וּכְשֶׁפִּזְּרָן, לֹא פִזְּרָן אֶלָּא כַיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ז,טז) \"וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם, וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת, כֻּלָּם הֹמוֹת אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ.\" וּכְשֶׁמַּחְזִירָן, אֵינוֹ מַחְזִירָן אֶלָּא כַיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס,י) \"וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם.\" וּכְשֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ מְבָרְכָן אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כו,טו) \"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל\". וּכְשֶׁנִּפְרַע מִן הַמִּצְרִיִּין, לֹא נִפְרַע מֵהֶם אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,כד) \"וַיַּשְׁקֵף יי אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן\", שֶׁהָיָה עַמּוּד עָנָן יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כַטִּיט, וְעַמּוּד אֵשׁ מַרְתִּיחוֹ, וְטַלְפוֹת סוּסָיו מִשְׁתַּמְּטוֹת, הַזָּכָר מִלְּמַעְלָן, וְהַנְּקֵבָה מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,כב) \"אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס, מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.\" \"וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" הֲמָמָן, עִרְבְּבָן, נָטַל סִגְנָיוֹת שֶׁלָּהֵם,*סִגְנָיוֹת. signa: דגלים להעברת פקודות בקרב. וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂין. דָּבָר אַחֵר: \"וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.\" אֵין הֲמָמָה אֶלָּא מַגֵּפָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כג) \"וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם.\"", + "(שמות יד,כה) [\"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת, וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"] \"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲמַת הָאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָן, נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּין שֶׁלְּמַטָּן, וְהָיוּ מוֹטוֹת מֶרְכָּבוֹת רָצוֹת וְנִכְנָסוֹת עַל כָּרְחָן, שֶׁהָיוּ טְעוּנוֹת כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה.", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִקּוֹל רַעַם שֶׁלְּמַעְלָן נִתְּזוּ צִנּוֹרוֹת מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עז,יט) \"קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ.\" וְהָיוּ מוֹטוֹת וּמֶרְכָּבוֹת רָצוֹת וְנִכְנָסוֹת עַל כָּרְחָן. שֶׁהָיוּ טְעוּנוֹת כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה.", + "לְשֶׁעָבַר, הָיוּ הַפְּרָדוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבוֹת, וְעַכְשָׁו, מֶרְכָּבוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַפְּרָדוֹת.", + "\"וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶן, הֵם אָמְרוּ: (שמות ה,ט) \"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה\", אַף אַתְּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\".", + "\"וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל!\" הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָיוּ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי דוֹוִין וּכְסוּפִין הַלָּלוּ אָנוּ בּוֹרְחִין,*דוֹוִין וּכְסוּפִים: בזויים. \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְהַפִּקְּחִין שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרִים: (שמות יד,כה) \"אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרַיִם!\" אָמְרוּ: מִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִסִּים בְּמִצְרַיִם, הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים עַל הַיָּם.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁבַּמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עַל הַיָּם לוֹקִים, הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבְּמִצְרַיִם לוֹקִין, וְהָיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"", + "לֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵי כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,סו) \"וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ.\" (תהלים כז,ב) \"צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים פא,טו) \"כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ\". (אסתר ט,י) \"עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ\". (ישעיה יד,כה) \"לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ, וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ, וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.\" (ישעיה יא,כה) \"וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם.\" כָּךְ הִיא מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: (ישעיה יד,כו) \"זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה יד, כז) \"כִּי יי צְבָאוֹת יָעָץ, וּמִי יָפֵר? וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?\" הָא לֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִין עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יד,כה) \"כִּי יי נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.\"" + ], + [ + "(שמות יד,כו) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם!\" אֵין הַיָּם עוֹמֵד לְנֶגְדָּךְ, וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרָךְ! \"וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.\" יַחְזֹר עֲלֵיהֶם הַיָּם וְיַחְזֹר עֲלֵיהֶם הַגַּלְגַּל,*הַגַּלְגַּל: גלגל המזלות. וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת זְדוֹנָם, שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִיִּים לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מֵהֶן. הֵם חָשְׁבוּ לְאַבֵּד אֶת בָּנַי בַּמַּיִם, אַף אֲנִי, אֵינִי נִפְרָע מֵהֶן אֶלָּא בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ז,טז) \"בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.\" (תהלים ז,יז) \"יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ\". (משלי כו,כז) \"כֹּרֶה שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל, וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב.\" (קהלת י,ח-ט) \"חֹפֵר גּוּמָּץ, בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.*גּוּמָּץ: שוחה. מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם.\"*יִסָּכֶן: יימצא בסכנה. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: (משלי יח,כ) \"מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ.\" וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר: (ישעיה נט,יח) \"כְּעַל גְּמֻלוֹת, כְּעַל יְשַׁלֵּם, חֵמָה לְצָרָיו, גְּמוּל לְאֹיְבָיו, לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם.\" וּמַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה סה,ז) \"וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה אֶל חֵיקָם.\"", + "וְכֵן יִרְמְיָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: (ירמיה לב,יט) \"גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.\" וּמַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה נ,כט) \"שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ! כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה, עֲשׂוּ לָהּ! כִּי אֶל יי זָדָה, אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכֵן יִתְרוֹ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה: (שמות יח,יא) \"עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יי מִכָּל הָאֱלֹהִים\". מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּתְגַּדַּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, בַּמַחְשָׁבָה שֶׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִיִּים לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדָּבָר נִפְרָע מֵהֶן הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,יא) \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"", + "(שמות יד,כז) [\"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.\"] \"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ\", אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא תָּקְפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כד,כא) \"אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין אֵיתָנוֹ אֶלָּא יָשָׁן וְקָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ה,טו) \"הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם יי, גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא, גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר.\" \"וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִצְרִי נָס, הָיָה הַיָּם רָץ כְּנֶגְדּוֹ.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִבֶּן הַנֵּץ, וְנִכְנְסָה לַטְּרִיקְלִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*triklínion: חדר אוכל. וּפָתַח לָהּ הַמֶּלֶךְ חַלּוֹן מִזְרָחִי, וְיָצַאת וְהָלְכָה לָהּ. נִכְנַס בֶּן הַנֵּץ אַחֲרֶיהָ, וְנָעַל הַמֶּלֶךְ בְּפָנָיו אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת. וְהִתְחִיל מְיָרֶה בוֹ אֶת הַחִצִּין.*מְיָרֶה: יורה. כָּךְ, כְּשֶׁעָלָה אַחֲרוֹן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, יָרַד אַחֲרוֹן שֶׁלְּמִצְרַיִם לְתוֹךְ הַיָּם. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְיָרִין בָּהֶם חִצִּין, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ,*אֶלְגָּבִישׁ: ברד. אֵשׁ וְגָפְרִית מִגָּבוֹהַּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לח,כב) \"וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו, וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.\" \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\", כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַקְּדֵרָה: הַתַּחְתּוֹן עוֹלֶה לְמַעְלָן, וְעֶלְיוֹן יוֹרֵד לְמַטָּן. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\". נִתַּן בָּהֶן כֹּחַ נַעֲרוּת, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפֻּרְעָנוּת. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְנַעֵר יי אֶת מִצְרַיִם\", מְסָרָן כֻּלָּן בְּיַד מַלְאָכִין נְעָרִים, וּבְיַד מַלְאָכִין אַכְזָרִיִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יז,יא) \"וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.\" (איוב לו,יד) \"תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם, וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים.\"", + "(שמות יד,כח) \"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.\" אַף לֹא פַרְעֹה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: חוּץ מִפַּרְעֹה. עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (שמות ט,טז) \"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּאַחֲרוֹנָה יָרַד פַּרְעֹה וְטָבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יי עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם\".", + "(שמות יד,כט) [\"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.\"] \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם\", הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים. אָמְרוּ: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! בְּנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִין בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם! מְנַיִן שֶׁאַף הַיָּם נִתְמַלָּא עֲלֵיהֶן חֵמָה? שֶׁלְּמַעְלָן הוּא אוֹמֵר 'חֵמָה', וְכָן הוּא אוֹמֵר \"חוֹמָה\". וּמִי גָּרַם לָהֶן לְהִנָּצֵל? \"מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם\", \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר: \"מִימִינָם\", זוֹ מְזוּזָה, \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (שיר השירים א,ט) \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה\". רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס זָכָר, כִּבְיָכֹל נִגְלָה עַל סוּס זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,טו) \"דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים.\" רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס נְקֵבָה, כִּבְיָכֹל נִגְלָה עַל סוּס נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,ט) \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ\". אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי\"? אָמַר לוֹ: כַּשֵּׁם שֶׁשַּׂשְׂתִּי עַל הַמִּצְרִים לְאַבְּדָן, כָּךְ שַׂשְׂתִּי עַל יִשְׂרָאֵל לְאַבְּדָן. מִי גָּרַם לָהֶן לְהִנָּצֵל? \"מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם\", \"מִימִינָם\", בִּזְכוּת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ.\" \"וּמִשְּׂמֹאלָם\", זוֹ תְּפִלָּה.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (איוב כג,יג) \"וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.\" דָּן יְחִידִי לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְאֵין לְהָשִׁיב עַל דְּבָרוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ\"? אָמַר לוֹ: אֵין לִי לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אֶלָּא הַכֹּל בֶּאֱמֶת, וְהַכֹּל בַּדִּין.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (בראשית ג,כב) \"הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ\", כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם \"הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ\"? אָמַר לוֹ: נָתַן הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁתֵּי דְרָכִים, דֶּרֶך חַיִּים וְדֶרֶך מָוֶת, וּבָחַר לוֹ דֶּרֶךְ מָוֶת.", + "דָּרַשׁ רַבִּי פַּפְּיָס: (תהלים קו,כ) \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשׁוֹר שֶׁלְּמַעְלָן! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹכֵל עֵשֶׂב.\" אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: דַּיֶּיךָ פַּפְּיָס! אָמַר לוֹ: מָה אַתְּ מְקַיֵּם \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב\"? בְּשׁוֹר שֶׁלְּמַטָּה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּשׁוֹר שֶׁלִּימוֹת הַשָּׁנָה!*שֶׁלִּימוֹת הַשָּׁנָה: במצב רגיל, לא עסוק באכילה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹכֵל עֵשֶׂב.\" אֵין לָךְ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ יוֹתֵר מִן הַשּׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב.", + "(שמות יד,ל) [\"וַיּוֹשַׁע יי בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\"] \"וַיּוֹשַׁע יי בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם\", כְּצִפּוֹר שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיַד אָדָם, שֶׁאִם יִכְבֹּשׁ יָדוֹ מְעַט, מִיָּד הוּא חוֹנְקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכד,ז) \"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים,*מִפַּח יוֹקְשִׁים: ממלכודת שטמנו הציידים. הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.\" (תהלים קכד,ח) \"עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.\" (תהלים קכד,ו) \"בָּרוּךְ יי, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם.\" וּכְאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֹבֶר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לד) \"אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי\", אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֹבֶר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,כ) \"וְאֶתְכֶם לָקַח יי וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל, מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.\"", + "\"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\" מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִים מֵתִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: כַּשֵּׁם שֶׁעָלִינוּ מִצַּד זֶה, כָּךְ עָלוּ הַמִּצְרִים מִצַּד אַחֵר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּצְרִיִּים אוֹמְרִין: כַּשֵּׁם שֶׁאָבַדְנוּ בַּיָּם, כָּךְ אָבְדוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם. וּכְדֵי שֶׁיִּקְחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה, שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים טְעוּנִים כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים עֵינֵיהֶן בָּהֶן, וּמַכִּירִין אוֹתָם וּמוֹכִיחִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נ,כא) \"אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ.\" (מיכה ז,י) \"וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה\".", + "\"מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.\" וְכִי מֵתִים הָיוּ? אֶלָּא מֵתִים וְלֹא מֵתִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לה,יח) \"וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה\". וְכִי מֵתָה הָיְתָה? אֶלָּא מֵתָה וְלֹא מֵתָה.", + "(שמות יד,לא) [\"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.\"] \"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה\". מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ, לְפִי שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם כַּמָּה מִיתוֹת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מְנַיִן שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות ח,טו) \"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא! וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יי.\" וְעַל הַיָּם מַהוּ אוֹמֵר? (שמות יד,לא) \"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ\". כַּמָּה לָקוּ בָּאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת, אֱמֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁלְּאַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" \"עֶבְרָה\", אַחַת, \"וָזַעַם\", שְׁתַּיִם, \"וְצָרָה\", שָׁלֹשׁ, \"מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים\", אַרְבַּע. אֱמֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁלְּחָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,מט) \"יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.\" הֲרֵי אַחַת וְכֹל. אֱמֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרָיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.", + "\"וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי\", לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יְרֵאִים אֶת יי, אֲבָל כָּן: (שמות יד,לא) \"וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.\" אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ, קַל וָחֹמֶר בַּיי! אֶלָּא לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ מַאֲמִין בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.", + "כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כא,ה) \"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה\". אִם בֵּאלֹהִים דִּבְּרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּמֹשֶׁה! לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.", + "\"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי\". גְּדוֹלָה הָאֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\".", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו מִצְוָה אַחַת בַּאֲמָנָה, כְּדַי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה? שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שָׁרַת עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא יָרַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בַּיי, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ו) \"וְהֶאֱמִן בַּיי וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׂכַר הָאֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,לא) \"וַיַּאֲמֵן הָעָם\".", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים לא,כד) \"אֱמוּנִים נֹצֵר יי\", מַזְכִּיר אֱמוּנַת אָבוֹת. (שמות יז,יב) \"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\" (תהלים קיח,כ) \"זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.\"", + "בְּבַעֲלֵי אֲמָנָה מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה כו,ב) \"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים.\" הַשַּׁעַר הַזֶּה, כָּל בַּעֲלֵי אֱמוּנָה נִכְנָסִין בּוֹ.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תְּהִלִּים צב ב,ו) \"טוֹב לְהֹדוֹת לַיי, וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יי בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.\" מִי גָּרַם לָנוּ לָבֹא לִידֵי שִׂמְחָה זוֹ? אֶלָּא בִשְׁכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת, לְפִיכָךְ זָכִינוּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֻּלּוֹ בֹקֶר. לְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים צב,ג) \"לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ\".", + "וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר לָעָם: (דברי הימים ב כ,כ) \"הַאֲמִינוּ בַּיי אֱלֹהֵיכֶם, וְתֵאָמֵנוּ! הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ!\" (ירמיה ה,ג) \"יי עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה?\" (חבקוק ב,ד) \"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.\" (איכה ג,כג) \"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַגָּלֻיּוֹת עֲתִידוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,י) \"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן, תָּבוֹאִי! תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן,*תָּשׁוּרִי: תסתכלי. או: תצעדי. מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.\" (הושע ב,כא-כב) \"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת יי.\"", + "הָא, גְּדוֹלָה אֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר אֱמוּנָה שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,לא-טו,א) \"וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיי\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קו,יב) \"וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ.\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח." + ] + ], + "Tractate Shirah": [ + [ + "(שמות טו,א) [\"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיי, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\"] \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\". יֵשׁ \"אָז\" לְשֶׁעָבַר, וְיֵשׁ \"אָז\" לֶעָתִיד לָבֹא. (בראשית ד,כו) \"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יי.\" (שמות ד,כו) \"אָז אָמְרָה: חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.\" (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\", (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל\", (יהושע י,יב) \"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ\", (דברי הימים א טו,ב) \"אָז אָמַר דָּוִיד\", (מלכים א ח,יב) \"אָז אָמַר שְׁלֹמֹה\", הֲרֵי אֵלּוּ לְשֶׁעָבַר. יֵשׁ \"אָז\" לֶעָתִיד לָבֹא: (ישעיה ס,ה) \"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ\", (ישעיה נח,י) \"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ\", (ישעיה לה,ו) \"אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ\", (ישעיה לה,ה) \"אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים\", (ירמיה לא,יב) \"אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל\", (תהלים קכו,ב) \"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ\", (תהלים קכו,ב) \"אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.\" הֲרֵי אֵלּוּ לֶעָתִיד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: 'אָז שָׁר מֹשֶׁה' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\", נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.", + "\"מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\". מֹשֶׁה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל שְׁקוּלִין כְּמֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה. דָּבָר אַחֵר: \"מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", מַגִּיד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שִׁירָה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל.", + "\"אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת\". וְכִי שִׁירָה אַחַת הִיא? וַהֲלֹא עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן: הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,כט) \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג\". הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה\". השְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יז) \"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל\". הָרְבִיעִית שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (על פי דְּבָרִים לא,כד) 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת'.*בפסוק כתוב: \"אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת\". הַחֲמִישִׁית שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע י,יב) \"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיי, בְּיוֹם תֵּת יי אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.\" הַשִּׁשִּׁית, שֶׁאָמְרָה דְבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,א) \"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם\". הַשְּׁבִיעִית שֶׁאָמַר דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כב,א) \"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיי אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת\".", + "הַשְּׁמִינִית שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ל,א) \"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.\" וְכִי דָּוִד בְּנָאוֹ? וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה בְּנָאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,יד) \"וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד\"? אֶלָּא, לְפִי שֶׁנָּתַן דָּוִד נַפְשׁוֹ עָלָיו לִבְנוֹתוֹ, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלב,א-ו) \"זְכוֹר יי לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיי, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיי, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מלכים א יב,טז) \"רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד\". הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלָיו, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עָלָיו נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.", + "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נָתַן מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶן, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ: נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,כב) \"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי\". וַהֲלֹא תּוֹרַת אֱלֹהִים הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יט,י) \"תּוֹרַת יי תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ\"! הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְמֹשֶׁה שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,כח) \"וַיְהִי שָׁם עִם יי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה\". וְאוֹמֵר: (דברים ט,ט) \"וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי.\" הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.", + "נָתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לב,ז) \"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ\". וַהֲלֹא עַם יי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט,כט) \"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ\"? וְאוֹמֵר: (יחזקאל לו,כ) \"בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם יי אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.\" הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לב,ז) \"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ\"? לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְמֹשֶׁה שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,יא) \"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם\", וְאוֹמֵר: (שמות ב,יב) \"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.\" הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ.", + "נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדַּיָּנִין, וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,יח) \"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ\". וַהֲלֹא הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א,יז) \"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא\"? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּתֶּן לְךָ\"? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדַּיָּנִין, נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ. וּמְנַיִן שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,יג-יד) \"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים,*נִצִּים: רבים ומחליפים מכות. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.\" (שמות ב,טז-יז) \"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים,*הָרְהָטִים: שקתות להשקיית הבהמות לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם\". מִדַּיָּנִין בָּרַח, וּלְדַיָּנִין חָזַר. (דברים לג,כא) \"צִדְקַת יי עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.\" הָא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַדַּיָּנִין נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ.", + "הַתְּשִׁיעִית, שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כ,כא) \"וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם, וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַיי, וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ, בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים: הוֹדוּ לַיי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!\" וּמָה נִשְׁתַּנֵּית הוֹדָיָה זוֹ מִכָּל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁבְּכָל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר: \"הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!\" וּבָזוֹ לֹא נֶאֱמַר \"כִּי טוֹב\". אֶלָּא כִּבְיָכֹל לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו בַּמָּרוֹם. עַל מִיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו, קַל וָחֹמֶר עַל אֲבֵדָתוֹ שֶׁלְּצַדִּיק אֶחָד, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י,כה) \"וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.\"", + "הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,י) \"שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ\", וְאוֹמֵר: (תהלים קמט,א) \"שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים.\" כָּל הַשִּׁירוֹת שֶׁעָבְרוּ קְרוּיוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. כַּשֵּׁם שֶׁהַנְּקֵבָה יוֹלֶדֶת, כָּךְ הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָבְרוּ, הָיָה אַחֲרֵיהֶם שִׁעְבּוּד, אֲבָל הַתְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה קְרוּיָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ל,ו) \"שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ, אִם יֹלֵד זָכָר, מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו?\" כַּשֵּׁם שֶׁאֵין הַזָּכָר יוֹלֵד, כָּךְ הַתְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה לָבֹא, אֵין אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מה,יז) \"יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיי תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.\"", + "\"לַיי\". לַיי אֲמָרוּהָ, וְלֹא אֲמָרוּהָ לְבָשָׂר וָדָם. לֹא כָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (שמואל א יח,ו) \"וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר, וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים.\" וְאוֹמֵר: (שמואל א יח,ז) \"וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו!\" אֲבָל כָּן \"לַיי\", לַיי אֲמָרוּהָ, וְלֹא אֲמָרוּהָ לְבָשָׂר וָדָם.", + "\"וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר\", רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שָׁרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן קוֹרִין אֶת שְׁמַע.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּי אוֹמֵר: מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים תְּחִלָּה, וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ. מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְאוֹמֵר: \"אָשִׁירָה לַיי\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\" מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: (שמות טו,ב) \"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\". מֹשֶׁה הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: (שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו וְגוֹמְרִין עִמּוֹ: \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", לַיי נָאָה גְּדֻלָּה, לַיי נָאָה גְּבוּרָה, לַיי הַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד! וְכֵן דָּוִד אָמַר: (דברי הימים א כט,יא) \"לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\". מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, וְהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְפָנָיו שֶׁהוּא גִּבּוֹר, וְאֵינוֹ אֶלָּא חָלָשׁ,*מְקַלְּסִין: משבחים. מן המנהג ההלניסטי לקבל את פני המלך ברחובות בקיאה: \"קָלוֹס\", יפה! שֶׁהוּא עָשִׁיר, וְאֵינוֹ אֶלָּא עָנִי, שֶׁהוּא חָכָם, וְאֵינוֹ אֶלָּא טִפֵּשׁ, שֶׁהוּא רַחְמָנִי, וְאֵינוֹ אֶלָּא אַכְזָרִי, שֶׁהוּא דַּיָּן, שֶׁהוּא נֶאֱמָן, וְאֵין בּוֹ אַחַת מִכֻּלָּן, אֶלָּא הַכֹּל מַחְנִיפִין לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יז) \"הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא\", וְאוֹמֵר (תהלים כד,ט) \"יי עִזּוּז וְגִבּוֹר, יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה.\" וְאוֹמֵר (ישעיה מב,יג) \"יי כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.\"*יַצְרִיחַ: ישמיע צרחה. וְאוֹמֵר (ירמיה י,ו) \"מֵאֵין כָּמוֹךָ יי, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא עָשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יד) \"הֵן לַיי אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים כד,א) \"לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ.\" וְאוֹמֵר (תהלים צה,ה) \"אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָׂהוּ\". וְאוֹמֵר (חגי ב,י) \"לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם יי צְבָאוֹת.\" וְאוֹמֵר (יחזקאל יח,ד) \"הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן, לִי הֵנָּה\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,יט) \"יי בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ\". וְאוֹמֵר (איוב יב,יג) \"עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה\". וְאוֹמֵר (משלי ב,ו) \"כִּי יי יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.\" וְאוֹמֵר *(דניאל ב,כא) \"יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.\"** נוֹתֵן חַחָכְמָה לַחֲכָמִים וְהַמַּדָּע לְיוֹדְעֵי בִינָה. וְאוֹמֵר (ירמיה י,ז) \"מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם? כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא רַחְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ו) \"יי! יי! אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.\" וְאוֹמֵר (תהלים קמה,י) \"חַנּוּן וְרַחוּם יי.\" וְאוֹמֵר (דברים ד,לא) \"כִּי אֵל רַחוּם יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.\" וְאוֹמֵר (תהלים כה,ו) \"זְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קמה,ט) \"טוֹב יי לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.\" וְאוֹמֵר (דניאל ט,ט) \"לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת\".", + "\"אָשִׁירָה לַיי\" שֶׁהוּא דַּיָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא\". וְאוֹמֵר (תהלים פב,א) \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\". וְאוֹמֵר (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\"", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", שֶׁהוּא נֶאֱמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,ט) \"וְיָדַעְתָּ כִּי יי אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר.\" וְאוֹמֵר (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\" הָא לַיי נָאָה גְבוּרָה, לוֹ הַתִּפְאֶרֶת הַנֶּצַח וְהַהֹד.", + "\"אָשִׁירָה לַיי\", שֶׁהוּא נָאֶה, שֶׁהוּא הָדוּר, שֶׁהוּא מְשֻׁבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ז) \"כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיי, יִדְמֶה לַיי בִּבְנֵי אֵלִים?\" וְאוֹמֵר (תהלים פט,ח) \"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה\". וְאוֹמֵר (תהלים פט,ט) \"יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ\". מַהוּ צְבָאוֹת? אוֹת הוּא בְּתוֹךְ צָבָא שֶׁלּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג,ב) \"וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ\", אוֹת הוּא בְּתוֹךְ רִבְבוֹת קֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תהלים פו,י) \"אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה,י) \"דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יא) \"רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יב) \"עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם\".*אֲפִיקֵי מָיִם: זרמים. וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יג) \"לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,יד) \"יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב\". וְאוֹמֵר (שיר השירים ה,טו) \"שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ\".", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים ח,ג) \"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז\". \"עוֹלְלִים\", אֵלּוּ שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (אִיּוֹב ג,טז \"אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה, כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר.\"*נֵפֶל טָמוּן: עובר שנולד מת ומטמינים אותו באדמה. \"וְיֹנְקִים\", אֵלּוּ שֶׁיּוֹנְקִים מִשְּׁדֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יוֹאֵל ב,יב) \"אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"עֹלְלִים\", אֵלּוּ עוֹלְלִים שֶׁבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט,כ) \"לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ\". וְאוֹמֵר (איכה ד,ד) \"עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם\". \"יֹנְקִים\", אֵלּוּ שֶׁעַל שְׁדֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ב,טז) \"אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם\". אֵלּוּ וָאֵלּוּ פָּתְחוּ פִיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָשִׁירָה לַיי\".", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף עֳבָרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן פָּתְחוּ פִיהֶן,*עֳבָרִים: עֻבָּרִים. וְאָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,כז) \"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.\" וְלֹא יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא אַף מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ח,ב) \"יי אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.\"" + ], + [ + "\"כִּי גָאֹה גָּאָה\", גֵּאַנִי וְגֵאִיתִיו: גֵּאַנִי בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כב) \"וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר יי: בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.\" אַף אֲנִי גֵאִיתִיו בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ל,כט) \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, לָבוֹא בְהַר יי אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\", גֵּאַנִי וְגֵאִיתִיו: גֵּאַנִי עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.\" אַף אֲנִי גֵאִיתִיו עַל הַיָּם, וְשַׁרְתִּי לְפָנָיו שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\". גֵּאֶה וְעָתִיד לְהִתְגָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ב,יב) \"כִּי יוֹם לַיי צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ב,יג-יז) \"וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים, וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.*שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה: כלים יפים שחומדים להסתכל בהם. וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים, וְנִשְׂגַּב יי לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.\" וְאוֹמֵר (ישעיה ב,יח) \"וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"כִּי גָאֹה גָּאָה\", מִתְגָּאֶה הוּא עַל כָּל הַמִּתְגָּאִים, שֶׁבְּמַה שֶּׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּאִים לְפָנָיו, בּוֹ הוּא נִפְרָע מֵהֶם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּדוֹר הַמַּבּוּל: (איוב כא,י) \"שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.\" (איוב כא,יא-יב) \"יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב.\" מַה נֶּאֱמַר שָׁם? (איוב כא,יד-טו) \"וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ! וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ?\" אָמְרוּ, לֹא טִפַּת גְּשָׁמִים הִיא? אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהּ, אֶלָּא: (בראשית ב,ו) \"וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים! בָּהּ אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם! שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז,יב) \"וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: הֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם, הָעֶלְיוֹנָה בַּתַּחְתּוֹנָה, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת תַּאֲוָתָם, וְהַמָּקוֹם פָּתַח עֲלֵיהֶם מַעְיָנוֹת מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה כְּדֵי לְאַבְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז,יא) \"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי מִגְדָּל, שֶׁבַּדָּבָר שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ד) \"וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ\". וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (בראשית יא,ח) \"וַיָּפֶץ יי אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח,ה) \"אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם, וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ, וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.\" (אִיּוֹב כח ה,י) \"נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט, וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.\" (אִיּוֹב כח ה,י) \"לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ,*בְנֵי שָׁחַץ: חיות עזות. לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל.\"*שָׁחַל: אריה. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבֹא אָדָם אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא הֲרֵי מָזוֹן יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ, וְכֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ. נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ! אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים, וְאַתֶּם אוֹמְרִים 'נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ!' אַף אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח,ד) \"פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר, הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ.\" וְאוֹמֵר: (איוב יב,ה-ו) \"לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן, נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל. יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים, וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל\". מִי גָּרַם לָהֶם? (איוב יב,ו) \"לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל טז,מט) \"הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ\", מִי גָּרַם לָהֶם? (יחזקאל טז,מט) \"וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יג,י) \"לִפְנֵי שַׁחֵת יי אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן יי, כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\". וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (בראשית יט,לג) \"וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה\". וְכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה? אֶלָּא שֶׁזִּמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם יַיִן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ד,יח) \"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס\". אִם כֵּן זִמֵּן הַמָּקוֹם לְמַכְעִיסָיו, קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בַמִּצְרִיִּים, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" וְכָתוּב אַחֲרָיו: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסִיסְרָא, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,יג) \"וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן.\" מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (שופטים ה,כ) \"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשִׁמְשׁוֹן, שֶׁבְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים יד,ג-ד) \"וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיי הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים, וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל.\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (שופטים טז,כא) \"וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּחִלַּת קִלְקוּלוֹ בְעַזָּה הָיְתָה, וּלְכָךְ לֹא הָיָה עָנְשׁוֹ אֶלָּא בְעַזָּה.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאַבְשָׁלוֹם, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יד,כה-כו) \"וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ, כִּי כָבֵד עָלָיו, וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נְזִיר עוֹלָם הָיָה, וְהָיָה מְגַלֵּחַ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב טו,ז) \"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיי בְּחֶבְרוֹן.\" אָמַר: (שמואל ב טו,ח) \"כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם, לֵאמֹר: אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יי יְרוּשָׁלִַם, וְעָבַדְתִּי אֶת יי.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נְזִיר יָמִים הָיָה, וְהָיָה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יד,כה) \"וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה מְגַלֵּחַ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לְגַלֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (שמואל ב יח,ט) \"וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה, וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִיב, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יט,כג) \"בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר: בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה, יַעַר כַּרְמִלּוֹ.\" וְאוֹמֵר: (מלכים ב יט,כד) \"אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים, וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.\"*וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר: אייבש בכף רגלי כל נהרות מצרים. מַה הוּא אוֹמֵר? (מלכים ב יט,לה) \"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יי, וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף\". אָמְרוּ: הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה מְמֻנֶּה עַל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יח,כד) \"וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים? וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים!\" (מלכים ב יט,כא-כב) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יי עָלָיו: בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם. אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ? עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.\" מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה י,לב-לג) \"עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם. הִנֵּה הָאָדוֹן יי צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה,*מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה: כורת את צמרת העץ בגרזן. וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִנְבוּכַדְנֶצַּר, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יג-יד) \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה! אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרָיו? (ישעיה יד,טו) \"אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְצוֹר, בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאָה, בּוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כז,ג-ד) \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: צוֹר, אַתְּ אָמַרְתְּ: אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי! בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ, בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.\" אַחֲרָיו מַהוּ אוֹמֵר? (יחזקאל כו,ג) \"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר, וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִנְגִיד צוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ב) \"בֶּן אָדָם! אֱמֹר לִנְגִיד צֹר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר: אֵל אָנִי! מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים\", מַהוּ אוֹמֵר? (יחזקאל כ,י) \"מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יי.\" הָא בְמַה שֶּׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּאִין לְפָנָיו, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי גָאֹה גָּאָה\".", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\" וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה, וְרֹכְבוֹ אֶחָד הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר\"? (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף\"! אֶלָּא, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין אוֹיְבֵיהֶן עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם אֶלָּא כְסוּס אֶחָד וְרוֹכְבוֹ. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כ,א) \"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב\". וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה, וְרֶכֶב אֶחָד הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברים כ,א) \"עַם רַב מִמְּךָ\"? אֶלָּא, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין אוֹיְבֵיהֶן עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם אֶלָּא כְסוּס אֶחָד וְרוֹכְבוֹ.", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ\", מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ, וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים בַּמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם, וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. מָשָׁל לְאָדָם זוֹרֵק שְׁנֵי כֵלִים לָאַוֵיר, לֹא סוֹף אֶחָד מֵהֶם לְהִפָּרֵד מֵחֲבֵרוֹ? אֲבָל כָּן, \"רָמָה\", \"יָרָה\", \"רָמָה\", שֶׁהָיוּ עוֹלִין לַמָּרוֹם, \"יָרָה\", שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים לַתְּהוֹם, וְאֵינָן נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. סוּס וְרוֹכְבוֹ יַחַד.", + "כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"רָמָה בַיָּם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות טו,ד) \"יָרָה בַיָּם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים אֵלּוּ? \"רָמָה\", שֶׁהָיוּ עוֹלִין לַמָּרוֹם, \"יָרָה\", שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין לַתְּהוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"רָמָה\", כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שָׂרָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת נוֹפֵל, הִתְחִילוּ נוֹתְנִין שֶׁבַח, לְכָךְ נֶאֱמַר \"רָמָה\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַמָּקוֹם עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הַמַּלְכִיּוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, עַד שֶׁיִּפָּרַע מִשָּׂרֵיהֶן תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,כא) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יי עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם\", וְאַחַר כָּךְ \"וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה.\" וְאוֹמֵר (ישעיה יד,יב) \"אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר?\" וְאַחַר כָּךְ \"נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם.\" וְאוֹמֵר (ישעיה לד,ה) \"כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי\", וְאַחַר כָּךְ \"הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד\".", + "\"סוּס וְרֹכְבוֹ\", שֶׁהָיָה מֵבִיא סוּס וְרוֹכְבוֹ, וּמַעֲמִידָן בַּדִּין. אוֹמֵר לַסּוּס: לָמָּה רַצְתָּ אַחֲרֵי בָנַי? וְהוּא אוֹמֵר: מִצְרִי הֱרִיצַנִי עַל כָּרְחִי! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ט) \"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם\". אוֹמֵר לַמִּצְרִי: לָמָּה רַצְתָּ אַחֲרֵי בָנַי? וְהוּא אוֹמֵר: הַסּוּס הֱרִיצַנִי עַל כָּרְחִי! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה\". מָה עָשָׂה הַמָּקוֹם? מַרְכִּיב אֶת הָאָדָם עַל הַסּוּס וְדָן אוֹתָם יַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,א) \"סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.\"", + "שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵת וְהַגּוּף כָּלֶה, הַקֹּדֶשׁ מַעֲמִידוֹ בַדִּין? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתְּ שׁוֹאֲלֵנִי עַל הַגּוּף, שֶׁהוּא טָמֵא, שְׁאָלֵנִי עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא טְהוֹרָה! מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס נָאֶה, הוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִין שְׁנַיִם, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוֹמֶה. אָמַר לוֹ חִגֵּר לַסּוֹמֵה: בִּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה.*בִּכּוּרוֹת: פירות שהבשילו ראשונים. אָמַר לוֹ סוֹמֶה: וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי יָכֹל אֲנִי לְהַלֵּךְ? רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵה, וְהָלְכוּ וְנָטְלוּ אֶת הַבִּכּוּרוֹת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, וְיָשַׁב עֲלֵיהֶן בַּדִּין. אָמַר לָהֶן: הֵיכָן הֵן בִּכּוּרוֹת? אָמַר לוֹ סוֹמֶה: וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי יָכֹל אֲנִי לְהַלֵּךְ? הַמֶּלֶךְ פִּקֵּחַ הָיָה. מָה עָשָׂה? הִרְכִּיב זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְהָיוּ מְהַלְּכִין. אָמַר לָהֶן הַמֶּלֶךְ: כָּךְ עֲשִׂיתֶם וַאֲכַלְתֶּם! כָּךְ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא גּוּף וּנְשָׁמָה, וּמַעֲמִידָן בַּדִּין. אוֹמֵר לַגּוּף: מִפְּנֵי מָה חָטָאתָ לְפָנַי? אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! מִיּוֹם שֶׁיָּצַאת מִמֶּנִּי נְשָׁמָה, אֲנִי מֻשְׁלָךְ כָּאֶבֶן. אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה: מִפְּנֵי מָה חָטָאתְ לְפָנַי? אוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! אֲנִי שֶׁחָטָאתִי? גּוּף חָטָא! מִיּוֹם שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ, לֹא טְהוֹרָה אֲנִי לְפָנֶיךָ? הַקֹּדֶשׁ מֵבִיא נְשָׁמָה וּמַכְנִיסָהּ בַּגּוּף, וְדָנָן כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נ,ד) \"יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל\", לְהָבִיא נְשָׁמָה, \"וְאֶל הָאָרֶץ\", לְהָבִיא אֶת הַגּוּף, וְאַחַר כָּךְ \"לָדִין עַמּוֹ\", מִדַּיֵּן עִמּוֹ.", + "אִיסֵי בֶן שַׁמַּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"סוּס\" סָתוּם, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"סוּס\" מְפֹרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יב,ד) \"בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יי, אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן, וְעַל בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת עֵינַי, וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן.\" (זכריה יד,יב) \"וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יי אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו,*הָמֵק: נרקב. וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם.\" (זכריה יד,טו) \"וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר, וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.\" בָּא מְפֹרָשׁ וְלִמֵּד עַל הַסָּתוּם. מָה מְפֹרָשׁ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת, אַף סָתוּם בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת." + ], + [ + "(שמות טו,ב) [\"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\"] *אַנְוֵהוּ: אעשה אותו נאה, אשבח את יופיו. \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.\" (תהלים צט,ג) \"וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.\" דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כא,ב) \"יי בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד.\" (תהלים כח,י) \"יי עֹז לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא.\" (שמואל א ב,י) \"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", אֵין \"עָזִּי\" אֶלָּא תָקְפִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יט) \"יי עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה\". (תהלים כח,ז) \"יי עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"עָזִּי\", עֵזֶר וּמִסְמָךְ אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. \"וְזִמְרָת\", זִמְרָת אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. עֲשָׂנִי אִמְרָה, אַף אֲנִי עֲשִׂיתִיו אִמְרָה.*אִמְרָה: שוליים צבעוניים לבגד. חטיבה, ציור. עֲשָׂנִי אִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו,יח) \"וַיי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם\". אַף אֲנִי עֲשִׂיתִיו אִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר \"אֶת יי הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם\".", + "וַהֲרֵי כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין שְׁבָחוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲבָל שֶׁלִּי נָעִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כג,א) \"וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (דברים ו,ד) \"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ, יי אֶחָד.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (דברים ו,ד) \"יי אֶחָד.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (דברי הימים א יז,כא) \"וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ!\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (שמות טו,יא) \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי\", וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (דברים לג,כט) \"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל! מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיי?\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: מִי \"כַּיי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.\" (דברים ד,ז) וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (דברים ד,ז) \"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו?\"", + "יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (תהלים פט,יח) \"כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵינוּ.\"*עֻזָּמוֹ=עֻזָּם, העוז שלהם. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: (ישעיה מט,ג) \"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.\" יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (ישעיה ו,ג) \"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (תהלים טז,ג) \"לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה\". יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: (תהלים צג,ד) \"אַדִּיר בַּמָּרוֹם יי.\" וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: (תהלים טז,ג) \"וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם.\"", + "\"וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\". יְשׁוּעָה אַתְּ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲבָל לִי בְּיוֹתֵר. דָּבָר אַחֵר: \"וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה\", הָיָה לִי, וְיִהְיֶה לִי. הָיָה לִי, לְשֶׁעָבַר, וְיִהְיֶה לִי, לֶעָתִיד לָבֹא.", + "\"זֶה אֵלִי\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁרָאַת שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל? שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב,יב) \"וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.\" (יחזקאל א,א) \"נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה, וְעָלָיו צְפִירָה מַקְּפַתּוּ, וְגִבּוֹרִין מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ,*צְפִירָה: שומרי ראש. וַחֲיָלוֹתָיו מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו. וְהָיוּ הַכֹּל שׁוֹאֲלִין לוֹמַר 'אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ?' לְפִי שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹתָן. אֲבָל כְּשֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, לֹא צָרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁאֹל 'אֵי זֶהוּ?' אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ, הִכִּירוּהוּ, וּפָתְחוּ כֻלָּן פִּיהֶן וְאָמְרוּ: \"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ!\"", + "\"וְאַנְוֵהוּ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְהַנְווֹת לְקוֹנוֹ? אֶלָּא אַנְוֶה לוֹ בַּמִּצְווֹת: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו לוּלָב נָאֶה, סֻכָּה נָאָה, צִיצִית נָאָה, תְּפִלָּה נָאָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הִדָּמֵה לוֹ: מַה הוּא חַנּוּן, אַף אַתָּה, תְּהֵי חַנּוּן וְרַחוּם!", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: נְווֹתָיו וּשְׁבָחוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם,*נְווֹתָיו: מידותיו הנאות. בִּפְנֵי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם! רַבִּי יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו בֵּית מִקְדָּשׁ נָאֶה. וְאֵין 'נָאֶה' אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עט,י) \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\" (ישעיה לג,כ) \"חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם, נָוֶה שַׁאֲנָן\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֲדַבֵּר נְווֹתָיו וּשְׁבָחוֹ שֶׁלַּקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּפְנֵי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹאֲלִין לוֹמַר: (שיר השירים ה,ט) \"מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים?\" מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּךְ אַתֶּם מֵתִים עָלָיו, אַתֶּם נֶהֱרָגִין עָלָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,ג) \"עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ\", אֲהַבְנוּךָ עַד מָוֶת. (תהלים מד,כג) \"כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.\" הֲרֵי אַתֶּם נָאִים, הֲרֵי אַתֶּם גִּבּוֹרִים, בֹּאוּ וְהִתְעָרְבוּ אֵלֵנוּ!", + "וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? נֹאמַר לָכֶם מִקְצָת שְׁבָחוֹ: (שיר השירים ה,י-טז) \"דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת.*יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת: עיניו מתאימות למקומן בפנים. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.*מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים: בטנו גוש שנהב מכוסה ומקושט באבני ספיר. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים. חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.\"", + "כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּל הַשֶּׁבַח הָזֶה, אוֹמְרִים לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: נֵלְכָה עִמָּכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ו,א) \"אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.\" וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: אֵין לָכֶם חֵלֶק בּוֹ, אֶלָּא, (שיר השירים ב,טז) \"דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.\" (שיר השירים ו,ג) \"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.\"", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲלַוֶּנּוּ עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ.", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. הָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, יָרְדָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,ד) \"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה\". עָלוּ, עָלַת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מו,ד) \"וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה\". יָרְדוּ לַיָּם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יט) \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל\". יָצְאוּ לַמִּדְבָּר, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,כא) \"וַיי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם\", עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ג,ד) \"כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.\" \"אֵלִי\", עִמִּי נָהַג בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְעִם אֲבוֹתַי נָהַג בְּמִדַּת הַדִּין. וּמְנַיִן שֶׁאֵין 'אֵלִי' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כב,ב) \"אֵלִי, אֵלִי! לָמָה עֲזַבְתָּנִי?\" (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ!\" (תהלים קיח,כז) \"אֵל יי, וַיָּאֶר לָנוּ\".", + "\"אֱלֹהֵי אָבִי, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" אֲנִי מַלְכָּה בַּת מְלָכִים, אֲהוּבָה בַּת אֲהוּבִים, קְדוֹשָׁה בַּת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרָה בַּת טְהוֹרִים. מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה. פְּעָמִים בּוֹשׁ בָּהּ, פְּעָמִים בּוֹשׁ בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ, פְּעָמִים בּוֹשׁ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, אֲבָל אֲנִי, אֵינִי כֵן, אֶלָּא מַלְכָּה בַּת מְלָכִים וַאֲהוּבָה בַּת אֲהוּבִים, קְדוֹשָׁה בַּת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרָה בַּת טְהוֹרִים. \"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" ", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם,*הוֹבִישׁ: ייבש, החריב. וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכֵן אָמְרָה רָחָב לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י-יא) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי יי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת\". וּבִזְמַן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל שְׁמוֹ מִתְחַלֵּל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לז,כ-כג) \"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם: עַם יי אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יי, נְאֻם אֲדֹנָי יי, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.\"", + "\"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.\" לֹא עַל נִסִּים שֶׁעָשָׁה עִמִּי בִּלְבַד, אוֹמַר לְפָנָיו דִּבְרֵי שֶׁבַח וְשִׁירָה, אֶלָּא עַל נִסִּים שֶׁעָשָׁה עִמִּי וְעִם אֲבוֹתַי, וְעוֹשֶׂה עִמִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר!\" \"אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ!\"" + ], + [ + "(שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מִקְרָא עָשִׁיר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה: מַגִּיד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַמָּקוֹם בְּכָל כְּלֵי זַיִן: נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּפָרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יח,יא) \"וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּגִבּוֹר חֲגוּר חֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מה,ד) \"חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, גִּבּוֹר!\"", + "נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּשִׁרְיָן וְכוֹבַע כְּגִבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נט,יז) \"וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,ט) \"עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ\". (תהלים יח,טו) \"וַיִּשְׁלַח חִצָּיו\". נִגְלָה עֲלֵיהֶם בַּחֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יא) \"לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ.\" (תהלים לה,ג) \"וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי,*הָרֵק חֲנִית: הוצא את החנית מן הנרתיק. אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי.\" נִגְלָה עֲלֵיהֶם בְּצִנָּה וּמָגֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צא,ד) \"בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה,*אֶבְרָתוֹ: הכנף שלו. צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.\"*צִנָּה וְסֹחֵרָה: סוגי מגן. (תהלים לה,ב) \"הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה\".", + "שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאַחַת מִמִּדּוֹת הַלָּלוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחָם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאַחַת מִכָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.", + "אִם כֵּן, לָמָּה צָרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵט כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ? אֶלָּא שֶׁאִם יִצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל, הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּין וּמִלְחָמוֹת וּגְבוּרָן.*גְּבוּרָן: גבורות. צורת הרבות על דרך הארמית. אִי לָהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מַה הֵן שׁוֹמְעִין בְּאָזְנֵיהֶם,*אִי=אוֹי. שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם עָתִיד לְהִלָּחֵם בָּם.", + "\"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנִּגְלָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, שֶּׁנֶּאֱמַר: \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". נִגְלָה בְסִינַי כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\". וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כד,י) \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ז,ט-י)** רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻשְׁלְכוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ בּוֹעֶרֶת. נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשָׁרְתוּהוּ וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעַמְדוּ, הַמִּשְׁפָט יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. \"חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.\" שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" הוּא בְסִינַי, הוּא עַל הַיָּם, הוּא לְשֶׁעָבַר, הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, הוּא בָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.\" (ישעיה מו,ד) \"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.\" (ישעיה מד,ו) \"כֹּה אָמַר יי, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יי צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן\". (ישעיה מא,ד) \"מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יי רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, וְעָלָיו כָּל כְּלֵי זַיִן,*כְּלֵי זַיִן: כלי נשק. אֲבָל אֵין לוֹ כֹּחַ וְלֹא גְבוּרָה, וְלֹא תַּכְּסִיס וְלֹא מִלְחָמָה.*תַּכְּסִיס. táxis: מערך קרב; גדוד. אֲבָל הַמָּקוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא לוֹ כֹחַ וּגְבוּרָה וְתַכְּסִיס וּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יז,מז) \"כִּי לַיי הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.\" (תהלים קמד,א) \"לְדָוִד, בָּרוּךְ יי צוּרִי! הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, וְכֹחוֹ עָלָיו. בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא דוֹמֶה לְבֶן שִׁשִּׁים, וְלֹא בֶּן שִׁשִּׁים דּוֹמֶה לְבֶן שִׁבְעִין, אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, כֹּחוֹ מִתְמַעֵט, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא, (מלאכי ג,ה) \"כִּי אֲנִי יי לֹא שָׁנִיתִי\".", + "יֵשׁ גִּבּוֹר בַּמְּדִינָה, שֶׁמִּשֶּׁקִּנְאָה וּגְבוּרָה לוֹבְשַׁתּוּ, אֲפִלּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָיו, אֵינוֹ מַנִּיחָן, אֶלָּא הַכֹּל מַכֶּה וְהוֹלֵךְ בְּחֵמָה. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה, יי שְׁמוֹ.\" \"יי אִישׁ מִלְחָמַה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל כָּל בִּרְיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ו) \"יי, יי! אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.\"", + "יֵשׁ גִּבּוֹר שֶׁמִּשֶּׁהַחֵץ יוֹצֵא מִיָּדוֹ, אֵינוֹ יָכֹל לְהַחְזִירוֹ, שֶׁכְּבַר יָצָא מִיָּדוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, כִּבְיָכֹל גְּזֵרָה יוֹצָא מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי\". עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד הוּא מַחְזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי\". אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהוּא מַחְזִירָהּ רֵיקָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי\". וְעַל מִי הוּא מַחְזִירָהּ? עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,מא) \"וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.\"", + "מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, וּמְדִינוֹת קְרוֹבוֹת אֶצְלוֹ בָּאוֹת וְשׁוֹאֲלוֹת צָרְכֵיהֶן מִלְּפָנָיו, וְהֵן אוֹמְרִים לָהֶן: זָעוּף הוּא, לַמִּלְחָמָה הוּא יוֹצֵא! לִכְשֶׁיְּנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה וְיָשׁוּב, בָּאִין אַתֶּם וְשׁוֹאֲלִין צָרְכֵיכֶם מִלְּפָנָיו. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקַת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סה,ג) \"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ.\"", + "מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹמֵד בַּמִּלְחָמָה, אֵינוֹ יָכֹל לָזוּן וְלֹא לְסַפֵּק אוֹפְּסוֹנְיוֹת לְכָל חֲיָלוֹתָיו.*אוֹפְּסוֹנְיוֹת. opsōnía: אספקת מזון ושכר כסף לצבא. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\", שֶׁהוּא נִלְחָם בְּמִצְרַיִם, \"יי שְׁמוֹ\", שֶׁהוּא זָן וּמְפַרְנֵס לְכָל בִּרְיוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג-טו) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים קלו,כה) \"נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\"", + "\"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) \"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם יי\". וְכָתוּב: (ישעיה ו,ג) \"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים,*הַקָּדִים: המזרח. וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\"? מִפְּנֵי חִבָּתְכֶם וּמִפְּנֵי קְדֻשַּׁתְכֶם אֲקַדֵּשׁ שְׁמִי בָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (הושע יא,ט) \"כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ\", אֲקַדֵּשׁ שְׁמִי בָּכֶם.", + "\"יי שְׁמוֹ.\" בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחָם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְאַחַת מִכָּל מִדּוֹת אֵלּוּ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (שמואל א יז,מה) \"אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יי צְבָאוֹת\". וְאוֹמֵר: (תהלים כ,ח-י) \"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יי אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יי, הוֹשִׁיעָה! הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.\" וְכֵן אָסָא אוֹמֵר: (דברי הימים ב יד,י) \"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יי אֱלֹהָיו, וַיֹּאמַר: יי! אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ! עָזְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ, וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה! יי אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ!\"", + "(שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\", בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הֵם אָמְרוּ: (שמות ה,ב) \"מִי יי אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"יָרָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"רָמָה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי פְסוּקִים הַלָּלוּ? \"יָרָה\", שֶׁהֵן יוֹרְדִין לַתְּהוֹם, \"רָמָה\", שֶׁהֵן עוֹלִין לַמָּרוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה\", בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ בָהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵן אָמְרוּ: (שמות א,כב) \"כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ!\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה\", בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵם אָמְרוּ: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר\". וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו\". בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. הֵם אָמְרוּ: (שמות יד,ז) \"וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם: \"וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" ", + "\"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\" בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם. (שמות א,יד) \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר\", וְאַף אַתָּה, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה מָדַדְתָּ לָהֶם, וְאַף אַתָּה עָשִׂיתָ לָהֶם הַמַּיִם כַּטִּיט, וְהָיוּ מִשְׁתַּקְּעִין בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף\". וְאֵין 'טְבִיעָה' אֶלָּא טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סט,ג) \"טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה\",*יָוֵן: בוץ. (ירמיה לח,ו) \"וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.\" לְכָךְ נֶאֱמַר \"טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ה) [\"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.\"] \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\", וְכִי תְּהוֹמוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הִיא?*עֲשׁוּנִית: נוקשה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ תְּהוֹם הָעֶלְיוֹן וּתְהוֹם הַתַּחְתּוֹן, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\", וְכִי תְּהוֹמוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הִיא? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָלָה תְּהוֹם הַתַּחְתּוֹן עַל תְּהוֹם הָעֶלְיוֹן, וְחִפָּה עֲלֵיהֶן אֶת הָרָקִיעַ, וְהִקְדִּיר עֲלֵיהֶן אֶת הַכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לב,י)*הִקְדִּיר: החשיך. \"כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ\". מִפְּנֵי מָה? (יחזקאל לב,י) \"וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ, נְאֻם אֲדֹנָי יי.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה יג,י) \"כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם\", מִפְּנֵי מָה? (ישעיה יג,י) \"חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ.\" וְכֵן הוֹא אוֹמֵר: (יחזקאל ל,יח) \"וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם,*תְּחַפְנְחֵס: עיר מצרית במזרח הדלתא של הנילוס. בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם, וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ\", מִפְּנֵי מָה? (יחזקאל ל,יח) \"הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.\" וְכֵן הוֹא אוֹמֵר: (ישעיה יג,יא) \"וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה, וְעַל רְשָׁעִים עֲו‍ֹנָם, וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל.\"", + "יוֹנָה יָרַד לִתְהוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ו) \"תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי, סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.\" וְהֵם יָרְדוּ לִשְׁנֵי תְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\". יוֹנָה יָרַד לִמְצוּלָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ד) \"וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה\". וְהֵם יָרְדוּ לִשְׁתֵּי מְצוּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ה) \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\". אֵין מְצוּלָה אֶלָּא מַיִם עִזִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יונה ב,ד) \"וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים\". וְאוֹמֵר: (נחמיה ט,יא) \"וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים.\"", + "\"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\". וְכִי מְצוֹלוֹת יֵשׁ שָׁם? וַהֲלֹא עֲשׁוּנִית הָיְתָה? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּפְרַץ הַיָּם הַגָּדוֹל לְתוֹכוֹ, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר \"יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.\"", + "בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַדְתָּ לָהֶם: הֵן אָמְרוּ (שמות א,טז) \"וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם\", וְאַף אַתָּה עָשִׂיתָ לָהֶם הַמַּיִם כַּאֲבָנִים, וְהָיוּ הַמַּיִם מַכִּין אוֹתָם עַל מְקוֹם הָאֲבָנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר \"כְּמוֹ אָבֶן.\" ", + "דָּבָר אַחֵר: \"כְּמוֹ אָבֶן.\" הִיא הָיְתָה מַכָּה בֵּינוֹנִית: הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶן הָיוּ מְטֹרָפִין כַּקַּשׁ, הַבֵּינוֹנִיִּים כָּאֶבֶן, הַפִּקְּחִים שֶׁבָּהֶן \"צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"", + "(שמות טו,י) דָּבָר אַחֵר: \"כְּמוֹ אָבֶן\", מִפְּנֵי מָה? עַל שֶׁהִקְשׁוּ לִבָּן כְּמוֹ אֶבֶן. אֲבָל אַתָּה, חֲסָדֶיךָ וְטוּבְךָ וְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וִימִינְךָ שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מד,ד) \"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב\",*תִּרְעַץ: תשבר, תפוצץ. שְׁנֵי פְעָמִים. (תהלים מד,ד) \"כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם.\" וְכָתוּב: (ישעיה מה,כג) \"בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי צְדָקָה, דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב\".", + "(שמות טו,ו) [\"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב.\"] \"נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ\". נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּכֹּחַ, שֶׁנָּתַתָּ אַרְכָּה לְדוֹר הַמַּבּוּל לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה,*אַרְכָּה: דחיה, הארכת זמן. וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ו,ג) \"וַיֹּאמֶר יי: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם\", וְלֹא גָמַרְתָּ לָהֶם כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי הַמִּגְדָּל, שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם אַרְכָּה לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ו) \"וַיֹּאמֶר יי: הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה, לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.\" וְאֵין עַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יב) \"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יי אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?\" וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶם כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנָּתַתָּ לָהֶן אַרְכָּה לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יח,כ-כא) \"וַיֹּאמֶר יי: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה? וְאִם לֹא, אֵדָעָה!\" מַה נֶּאֱמַר שָׁם? (בראשית יט,כד) \"וַיי הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יי מִן הַשָּׁמָיִם.\" אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הֲרֵי מָטָר, וְאִם לָאו, הֲרֵי גָּפְרִית וָאֵשׁ. וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן לְפָנֶיךָ.", + "עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶן כְּלָיָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ רִשְׁעָן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"יְמִינְךָ יי נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ\". כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין שְׂמֹאל יָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: \"יְמִינְךָ יי\", \"יְמִינְךָ יי\", שְׁנֵי פְעָמִים. וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל הֵן עוֹשִׂין יָמִין שְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,ג) \"הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ\".", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין שֵׁנָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\" וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, כִּבְיָכֹל שֵׁנָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,סה) \"וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן.\"", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, אֵין חֵמָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כז,ד) \"חֵמָה אֵין לִי\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, חֵמָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,ד) \"וְחָרָה אַף יי בָּכֶם\".", + "כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הוּא נִלְחָם לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,יד) \"יי יִלָּחֵם לָכֶם\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הוּא נִלְחָם בָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,י) \"וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם בָּם.\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂין רַחְמָן אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב,ה) \"הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל, בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו, וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.\"*תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה: צעקות ובכי של מתאבלים.", + "\"תִּרְעַץ אוֹיֵב.\" 'רָעַצְתָּ אוֹיֵב' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תִּרְעַץ אוֹיֵב\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,יב) \"בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם.\"*תָּדוּשׁ: תרמוס ותפורר, כמו שרגלי הבהמה דשות את התבואה בגורן.", + "\"תִּרְעַץ אוֹיֵב\", זֶה פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ט) \"אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"", + "דָּבָר אַחֵר: זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לו,ב) \"יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח, וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ז) \"וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת נֶגֶד מִי שֶׁקָּמוּ נֶגְדָּךְ, וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ נֶגְדָּךְ? הֵם שֶׁקָּמוּ נֶגֶד בָּנֶיךָ.", + "\"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", 'תַּהֲרֹס קָמֵינוּ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\". מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא קָם כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קָם כְּנֶגֶד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עד,כג) \"אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ, שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד.\" (תהלים צב,י) \"כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יי, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.\" (תהלים פג,ג) \"כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ.\"*יֶהֱמָיוּן: הומים וחורשים מזימות. מִפְּנֵי מָה? (תהלים פג,ד) \"עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד, וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ.\" (תהלים קלט,כא) \"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יי אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט.\"*וּבִתְקוֹמְמֶיךָ: ובמתקוממים נגדך. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלט,כב) \"תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ב,יב) \"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 'בְּבָבַת עַיִן' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"בְּבָבַת עֵינוֹ\". כִּבְיָכֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (מלאכי א,יג) \"וַאֲמַרְתֶּם: הִנֵּה מַתְּלָאָה*מַתְּלָאָה: בהמה לאה ורזה. וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ\",*וְהִפַּחְתֶּם: גרמתם שהיא תיראה שמנה. אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (שמואל א ג,יג) \"וְהִגַּדְתִּי לוֹ, כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, וְלֹא כִהָה בָּם.\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (איוב ז,כ) \"לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא.\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתְּ אוֹמֵר: (חבקוק א,יב) \"הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יי אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת\". אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה ב,יא) \"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ\". אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (תהלים קו,כ) \"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר\", אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (מלכים א יב,טז) \"אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי! אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל!\" אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (במדבר יב,יב) \"אֲשֵׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ\" 'מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ' יָצָא! אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְאַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: (זכריה ב,יב) \"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 'בְּבָבַת עַיִן' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"בְּבָבַת עֵינוֹ\", כִּבְיָכֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב.", + "וְכָל מִי שֶׁעוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹזֵר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,כג) \"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יי, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ!*אוֹרוּ מֵרוֹז: קללו את העיר מרוז! כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יי, לְעֶזְרַת יי בַּגִּבּוֹרִים.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגֶד מִי שֶׁקָּם לְנֶגְדָּךְ, וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ לְנֶגְדָּךְ? מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגֶד יְדִידֶיךָ. וּמַה טִּיבָן? (בראשית יד,א) \"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.\" (בראשית יד,טו) \"וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם\". (ישעיה מא,ב) \"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק, יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ\". מַהוּ אוֹמֵר? (ישעיה מא,ג) \"יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קי,א-ד) \"נְאֻם יי לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי! עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יי מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ. עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ. נִשְׁבַּע יי וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק!\" מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים קי,ה) \"אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים.\" הִרְבֵּיתָ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגֶד מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגְדָּךְ. וּמִי הֵם שֶׁקָּמוּ כְּנֶגְדָּךְ? מִי שֶׁקָּמוּ כְּנֶגֶד בָּנֶיךָ. פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" מַהוּ אוֹמֵר? (שמות טו,ד) \"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.\"", + "סִיסְרָא וְכָל רִכְבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ד,יג) \"וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן.\" מַהוּ אוֹמֵר? (שופטים ה,כ) \"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ\".", + "סַנְחֵרִיב וְכָל אֲגַפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לז,כה) \"בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ. אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם, וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.\"*יְאֹרֵי מָצוֹר: נהרות מצרים. מַהוּ אוֹמֵר? (דברי הימים ב לב,כא) \"וַיִּשְׁלַח יי מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל\".", + "נְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל הֲמוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יג) \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה\". אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: אֶעֱשֶׂה לִי עָב קְטַנָּה וְאָדוּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יד)*עָב: ענן. \"אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה רָצִיתָ לִפְרֹשׁ עַצְמָךְ מִבְּנֵי אָדָם, סוֹף בְּנֵי אָדָם נִפְרָשִׁין מִמָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ד,כו-ל)** לְסוֹף חֳדָשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר, עַל הֵיכַל הַמַּלְכוּת שֶׁל בָּבֶל מְהַלֵּךְ הָיָה. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: הֲלֹא זֹאת הִיא בָּבֶל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אֲנִי בְּנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בּחֹזֶק חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי. עוֹד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ, קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם נָפַל: לְךָ אוֹמְרִים, נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: הַמַּלְכוּת עָבְרָה מִמְּךָ, וּמִן הָאָדָם אוֹתְךָ מְגָרְשִׁים, וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה מִשְׁכָּנְךָ, הָעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ, וְשִׁבְעָה זְמַנִּים יַעַבְרוּ עָלֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תֵּדַע שֶׁמּוֹשֵׁל הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת הָאָדָם, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֵא יִתְּנֶנָּה. בָּהּ בַּשָּׁעָה, הַדָּבָר כָּלָה עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמִן הָאָדָם גֹרַשׁ, וְהָעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יֹאכַל, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יֵרָטֵב, עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כְּנְשָׁרִים גָדַל וְצִפָּרְנָיו כְּצִפֳּרִים. \"לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר, עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי? עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא, קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא! מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ. בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל, וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע, עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה, וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין.\" מַהוּ אוֹמֵר? *(דניאל ד,כה)** הַכֹּל הִגִּיעַ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ. \"כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא.\"", + "*(דניאל ה,א-ו)** בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לִגְדוֹלָיו אֶלֶף, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף, הַיַּיִן שׁוֹתֶה. בֵּלְשַׁאצַּר אָמַר בְּצַו הַיַּיִן, לְהָבִיא אֶת כְּלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, שֶׁהוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. אָז הֵבִיאוּ כְּלֵי הַזָּהָב, שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַהֵיכָל שֶׁל בֵית הָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁתוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. שָׁתוּ הַיַּיִן, וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, הַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הָעֵץ וְהָאֶבֶן. בָּהּ בַּשָּׁעָה, יָצְאוּ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד אִישׁ, וְכוֹתְבוֹת מוּל הַמְּנוֹרָה עַל הַסִּיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס הַיָּד שֶׁכּוֹתֶבֶת. אָז הַמֶּלֶךְ מַראֵהוּ הִשְׁתַּנָּה, וּמחְשְׁבוֹתָיו יַפְחִידוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו מִשׁתַּחְרְרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת. \"בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה. בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי, שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ. אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא, נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא. בַּהּ שַׁעֲתָה נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ, וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה. אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי, וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ, וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן, וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.\" וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: (חבקוק ב,טו) \"הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר\". (חבקוק ב,טז) \"שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ה,ל)** בּוֹ בַלַּיְלָה נֶהֱרַג בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי. \"בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה.\"", + "\"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\". 'הָרַסְתָּ קָמֶיךָ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נח,ז) \"אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים כח,ה) \"כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת יי וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו, יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם.\" \"יֶהֶרְסֵם\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"וְלֹא יִבְנֵם\", לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ\". 'שָׁלַחְתָּ חֲרֹנְךָ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,כה) \"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ!\" מִפְּנֵי מָה? (תהלים עט,ז) \"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\"", + "\"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" 'אֲכָלֵמוֹ כַּקַּשׁ' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (עובדיה א,יח) \"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה\". (זכריה יב,ו) \"בַּיּוֹם הַהוּא, אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים, וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר, וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם.\"", + "כָּל הָעֵצִים, כְּשֶׁהֵן דּוֹלְקִין, אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, קוֹלוֹ הוֹלֵךְ. כָּךְ הָיָה קוֹלָן שֶׁלְּמִצְרָיִם הוֹלֵךְ, מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהֵבֵאתָ עֲלֵיהֶם. וְכָל הָעֵצִים, כְּשֶׁהֵן דּוֹלְקִין, יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, אֲבָל הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יד,ז) \"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.\" אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיָה בָּהֶם מַמָּשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\". מָה הַקַּשׁ, כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים, כְּשֶׁהָיוּ דּוֹלְקִין, לֹא הָיָה בָּהֶן מַמָּשׁ, מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהֵבֵאתָ עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מג,יז) \"יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ, בַּל יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ, כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ.\" לְלַמְּדָךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה מַלְכוּת יְרוּדָה יוֹתֵר מִשֶּׁלְּמִצְרָיִם, אֶלָּא שֶׁנָּטְלָה שְׂרָרָה לְשָׁעָה, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.", + "וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשֵׁל אוֹתָם אֶלָּא בָאֲרָזִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לא,ג) \"הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף\", וְאוֹמֵר: (עמוס ב,ט) \"וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ\", וְאוֹמֵר: *(דניאל ד,יז)** הָעֵץ אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר גָדַל וְהִתְחַזֵּק, וְגָבְהוֹ יַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם וּמַרְאֵהוּ לְכָל הָאָרֶץ. \"אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא.\" וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַקַּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.\" כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְכֶסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ב,לב)** הַפֶּסֶל הָהוּא, רֹאשׁוֹ שֶׁל זָהָב טוֹב. \"הוּא צַלְמָא, רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב\". וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,י) \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת\". כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכִיּוֹת, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ז,ג)** וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת. \"וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן\", וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִים, אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּשּׁוּעָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,טו) \"אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים\".", + "שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ לאָלֶכְּסַנְדְּרִיָה. שֶׁמָּא יַעֲמֹד עָלַי מֶלֶךְ וִינַצְּחֵנִי? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ! מִכָּל מָקוֹם, כָּתוּב לָנוּ שֶׁאֵין אֶרֶץ מִצְרָיִם יְכוֹלָה לְהַעֲמִיד לֹא מֶלֶךְ וְלֹא שָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל,יג) \"וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה עוֹד\". (יחזקאל כט,טו) \"מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם, וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם.\"", + "(שמות טו,ח) [\"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\"] \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָהּ מָדַדְתָּ לָהֶם: הֵם אָמְרוּ: (שמות א,י) \"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ\", אַף אַתָּה נָתַתָּ עַרְמוּמִיּוּת בַּמַּיִם, וְהָיוּ הַמַּיִם נִלְחָמִים בָּהֶם בְּכָל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם\". עֲשָׂאָן כְּמִין עֲרֵמוֹת.", + "\"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד\". מַה נֹּד צָרוּר, אֵינוֹ לֹא מוֹצִיא וְלֹא מַכְנִיס, כָּךְ הָיְתָה נַפְשָׁם שֶׁלַּמִצְרִיִּים צְרוּרָה בָהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין. יָצְאוּ לָהֶם זִכְרֵי מַיִם מְתוּקִין מִתּוֹךְ מְלוּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,טז) \"וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע\", וְאֵין נוֹזְלִים אֶלָּא מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד,טו) \"מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים\", (משלי ה,טו) \"שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד\". מַה נֹּד צָרוּר, אֵינוֹ לֹא מוֹצִיא וְלֹא מַכְנִיס, כָּךְ הָיְתָה נַפְשָׁם שֶׁלְּמִצְרָיִם צְרוּרָה בָהֶם, לֹא מוֹצִיאִין וְלֹא מַכְנִיסִין, מְעֻלָּפִין מֵרֵיחַ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מא,כג) \"יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה, יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.\" וְיִשְׂרָאֵל, נֶעֱשָׂה לָהֶם הַיָּם מִינֵי בְשָׂמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מא,כג) \"יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ד,טז) \"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן! הָפִיחִי גַנִּי! יִזְּלוּ בְשָׂמָיו\".", + "\"קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.\" עֲשָׂאָן כְּמִין כִּפָּה בְּלֵב יָם. הֵיאָךְ? לִבּוֹ שֶׁלָּאָדָם נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקִים וּלְמַעְלָן, כָּךְ קָפָא עֲלֵיהֶם הַיָּם מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו וּלְמַעְלָה.", + "הַיָּם, לֹא הָיָה לוֹ לֵב, וְנָתַן לוֹ לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ח) \"בְּלֶב יָם\". הָאֵלָה, לֹא הָיָה לָהּ לֵב, וְנָתַן לָהּ לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יח,יד) \"עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה.\" הַשָּׁמַיִם, לֹא הָיָה לָהֶם לֵב, וְנָתַן לָהֶם לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,יא) \"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם\". יָבֹא הַיָּם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לֵב וְנִתַּן לוֹ לֵב, וְיִפָּרַע מִן הַמִּצְרִים, שֶׁהָיָה לָהֶם לֵב, וְשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א,יג) \"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.\" תָּבֹא הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ לֵב וְנִתַּן לָהּ לֵב, וְתִפָּרַע מֵאַבְשָׁלוֹם שֶׁהָיָה לוֹ לֵב וְגָנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב טו,ו) \"וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.\" יָבֹאוּ הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לֵב וְנִתַּן לָהֶם לֵב, וְיוֹרִידוּ הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה לָהֶם לֵב, וְעָבְדוּ הַקֹּדֶשׁ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ו,ה) \"וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.\"", + "וְלֹא הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד שָׂמְחוּ בִּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מד,כג) \"רָנּוּ שָׁמַיִם, כִּי עָשָׂה יי! הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ! פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ!\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מד,כג) \"כִּי גָאַל יי יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר.\" (ישעיה מט,יג) \"רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה!\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מט,יג) \"כִּי נִחַם יי עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.\"" + ], + [ + "(שמות טו,ט) [\"אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\"] \"אָמַר אוֹיֵב\". זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ויקרא ט,א) \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה\". זוֹ הָיְתָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ישעיה ו,א) \"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל ב,א) \"בֶּן אָדָם, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ!\" וְיֵשׁ אוֹמְרִים: (יחזקאל יז,ב) \"בֶּן אָדָם, חוּד חִידָה!\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? מִפְּנֵי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (הושע י,א) \"גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל\".*בּוֹקֵק: ריק, שאינו עושה פרי. זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: (קהלת א,יב) \"אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם.\" זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.", + "\"אָמַר אוֹיֵב\", זֶה פַרְעֹה. וְכִי מֵאַיִן יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל מַה חָשַׁב עֲלֵיהֶם פַּרְעֹה בְּמִצְרַיִם? אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרַת עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ יוֹדְעִין מַה פַּרְעֹה חָשַׁב עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַרְעֹה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר: לֹא דַּיֵּינוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ, כְּדַי הוּא! כֵּיוָן שֶׁרָאוּ מִקְצָת הָעָם שֶׁאִבְּדוּ מָמוֹן מוּעָט, אָמְרוּ: הָא וַתְּרָה, לֹא נִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל!*וַתְּרָה: זה דבר של מעט ערך שמוותרים עליו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַרְעֹה כָּךְ, אָמַר: כֻּלָּנוּ שָׁוִין בַּבִּזָּה! שֶׁנֶּאֱמַר \"אֲחַלֵּק שָׁלָל!\" וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם תֵיסַוְרָיוֹת שֶׁלְּכֶסֶף וְזָהָב,*תֵיסַוְרָיוֹת: thēsaurós: אוצר. וּמְחַלֵּק לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"אָמַר אוֹיֵב\", זֶה פַרְעֹה, וְלֹא יָדַע מָה אָמַר. (משלי טז,א) \"לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמֵיי מַעֲנֵה לָשׁוֹן.\" 'נִרְדֹּף, נַשִּׂיג, נְחַלֵּק' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג\", אֵרָדֵף, אֻסַּג:*אֵרָדֵף, אֻסַּג: דורש בלשון סביל. מֻרְדָּף אֲנִי לָהֶם, מֻתְפָּשׂ אֲנִי לָהֶם, 'נְחַלֵּק' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\": מְחֻלָּק הוּא שְׁלָלִי וּמָמוֹנִי לָהֶם. 'תִּמְלָאֵם' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\", מְמַלְּאִין הֵן נַפְשָׁן מִמֶּנִּי. 'תּוֹרִישֵׁם יָדִי' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\", מוֹרִישׁ אֲנִי עָשְׁרִי וּכְבוֹדִי לָהֶם.", + "לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בּוֹזְזִין בָּהֶם, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת,*בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת: לפי חוקי הממלכה. אֲבָל כָּן \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\". לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם הוֹרְגִים בָּהֶם, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת, אֲבָל כָּן \"אָרִיק חַרְבִּי\". לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם רוֹצִים לֶאֱנֹס נְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, וְהָיִיתִי תּוֹבֵעַ מִיֶּדְכֶן בְּנִמּוּסֵי מַלְכוּת, אֲבָל כָּן \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי\".", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: 'אֶתֵּן חַרְבִּי' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"אָרִיק חַרְבִּי\". אָמַר לְבְעֹל אֶת זְכוּרֵיהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ז) \"וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ\", 'וְנָתְנוּ חַרְבוֹתָם' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם\", לְפִי שֶׁגָּאָה וְגָבַהּ לִבּוֹ, הִשְׁפִּילוֹ הַמָּקוֹם וּבִזּוּהוּ כָל הָאֻמּוֹת.", + "שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת נֶעֱשׂוּ מִצְרָיִם עַל יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם: אַחַת אוֹמֶרֶת 'נִטֹּל מָמוֹנָם וְלֹא נַהַרְגֵם', וְאַחַת אוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְלֹא נִטֹּל מָמוֹנָם', וְאַחַת אוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְנִטֹּל מָמוֹנָם'. זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נִטֹּל מָמוֹנָם וְלֹא נַהַרְגֵם', \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\"; זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְלֹא נִטֹּל מָמוֹנָם', \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\"; זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת 'נַהַרְגֵם וְנִטֹּל מָמוֹנָם', \"תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\" ", + "(שמות טו,י) [\"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"] חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיָה פַּרְעֹה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: \"אָמַר אוֹיֵב\", \"אֶרְדֹּף אַשִּׂיג\", \"אֲחַלֵּק שָׁלָל\", \"תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי\", \"אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.\" וּכְנֶגְדָּן שֶׁלַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים, הֱשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לוֹ: \"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם\", \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים\", (שמות טו,ו-ז) \"יְמִינְךָ יי תִּרְעַץ אוֹיֵב\". \"וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ\", \"תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ\".", + "(שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלֶסְטֵיס*לֶסְטֵיס: lēstēs: שודד. שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ אַחַר פַּלְטְרִין*פַּלְטְרִין: praetorium: ארמון. שֶׁלַּמֶּלֶךְ, אוֹמֵר: אִם מוֹצֵא אֲנִי אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, אֲנִי תּוֹפְשׂוֹ וַאֲנִי הוֹרְגוֹ וְצוֹלְבוֹ, וַאֲנִי מְמִית אוֹתוֹ מִיתוֹת חֲמוּרוֹת! כָּךְ הָיָה פַרְעֹה עוֹמֵד וּמְנָאֵץ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: \"אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל\", וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַלְעֶגֶת עָלָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ: \"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם\". וְאוֹמֵר (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\"", + "וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: (תהלים ב,א-ד) \"לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק? יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יי וְעַל מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.*מוֹסְרוֹתֵימוֹ, עֲבֹתֵימוֹ: החבלים העבים והחזקים שלהם. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים נט,ח) \"הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת, בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כִּי מִי שֹׁמֵעַ?\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (תהלים נט,ט) \"וְאַתָּה יי תִּשְׂחַק לָמוֹ, תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל לח,יג) \"שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִירֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ: הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא? הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ, לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל?\" וְאוֹמֵר: (יחזקאל לח,יח-כ) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יי, תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי. וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל.\" הָא כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"", + "\"בְּמַיִם אַדִּירִים.\" אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ אַדִּירִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַקֹּדֶשׁ נִקְרָא אַדִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צג,ד) \"אַדִּיר בַּמָּרוֹם יי.\" יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים טז,ג) \"אַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם.\" מִצְרַיִם נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לב,יח) \"אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם\". הַמַּיִם נִקְרְאוּ אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צג,ד) \"מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים\". נִגְלָה הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא אַדִּיר, עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ אַדִּירִים, לְהִפָּרַע מִמִּצְרַיִם, שֶׁנִּקְרְאוּ אַדִּירִים, בַּמַּיִם שֶׁנִּקְרָאִים אַדִּירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יא) [\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי? מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא?\"] \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָבַד פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, וּבָטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, וּשְׁפָטִים נֶעֱשׂוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, פָּתְחוּ פִיהֶם וְאָמְרוּ כֻּלָּם: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" ", + "וְלֹא יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אָמְרוּ שִׁירָה, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאָבַד פַּרְעֹה בַיָּם, וּבָטְלָה מַלְכוּתָן שֶׁלַּמִּצְרִיִּים, וְנֶעֱשׂוּ שְׁפָטִים בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, כָּפְרוּ כֻלָּן בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, וּפָתְחוּ כֻלָּן פִּיהֶם וְהוֹדוּ בַמָּקוֹם וְאָמְרוּ: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי? מִי כָּמֹכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא?\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁעֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִכְפֹּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יט-כ) \"יי עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ: אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל, וְאֵין בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?\" (ישעיה ב,כ) \"בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ב,כא) \"לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים, מִפְּנֵי פַּחַד יי וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ.\" וְאַחֲרָיו מַה כָּתוּב? (ישעיה ב,יח) \"וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בְּנִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׁיתָ לָנוּ עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קו,כב) \"נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף.\" (תהלים קו,ט) \"וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב\".*וַיֶּחֱרָב: נעשה חרב, יבש.", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בָּאִלְּמִים? מִי כָמוֹךָ רוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן בָּנֶיךָ וְשׁוֹתֵק? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,יד) \"הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם, אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק, כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד.\" לְשֶׁעָבַר, \"אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק\", מִכָּן וּלְהַלָּן, \"כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף\". (ישעיה מב,טו-טז) \"אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ, וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ. וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר\".", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם?\" מִי כָמוֹךָ בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן מְשַׁמְּשִׁין לְפָנֶיךָ בַּמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ז) \"כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיי יִדְמֶה לַיי בִּבְנֵי אֵלִים.\" (תהלים פט,ח-ט)\"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו. יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ.\"", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמוֹךָ בְּאֵלּוּ שֶׁקּוֹרִין עַצְמָן אֱלֹהוֹת? פַּרְעֹה קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כט,ג) \"אָמַר: לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי!\" סַנְחֵרִיב קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יח,לה) \"מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יי אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?\" נְבוּכַדְנֶצַּר קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יד,יא) \"אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.\" נְגִיד צֹר קָרָא עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כח,ב) \"בֶּן אָדָם, אֱמֹר לִנְגִיד צֹר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יי: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ, וַתֹּאמֶר: אֵל אָנִי! מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים! וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל, וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים.\"", + "\"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי?\" מִי כָמֹכָה בְּאֵלּוּ שֶׁאֲחֵרִים קוֹרִין אוֹתָם אֱלֹהוֹת, וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: (תהלים קטו,ה) \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.\" אֵלּוּ, \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ\", אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אָמַר שְׁנֵי דְבָרִים בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סב,יב) \"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי, כִּי עֹז לֵאלֹהִים.\" (ירמיה כג,כט) \"הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ, נְאֻם יי, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע!\" וְכָתוּב: (איוב לז,ב) \"וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא.\"", + "\"מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ?\" נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּקֹּדֶשׁ! שֶׁלֹּא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקֹּדֶשׁ: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לוֹמַר שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אָמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,א) \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹעַ מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין כְּאַחַת, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין וְצוֹעֲקִין לְפָנָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סה,ג) \"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ.\"", + "\"נוֹרָא תְהִלֹּת\", לֹא מֵעַכְשָׁו, אֶלָּא מֵעוֹלָם נוֹרָא תְהִלּוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"נוֹרָא תְהִלֹּת\", מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מוֹרָאוֹ עַל קְרוֹבָיו יוֹתֵר מֵרְחוֹקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י,ג) \"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ\". וְאוֹמֵר: (תהלים נ,ג) \"וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.\" וְאוֹמֵר: (תהלים פט,ח) \"אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו.\" וְאוֹמֵר: (תהלים פט,ט) \"יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת! מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ?\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, עוֹשֶׂה פּוֹעֵל אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, חוֹרֵשׁ עִמּוֹ, וְזוֹרֵעַ עִמּוֹ, וּמְנַכֵּשׁ עִמּוֹ, מְעַדֵּר עִמּוֹ, מַטְבֵּעַ אֶחָד הוּא נוֹתֵן לוֹ וְהוֹלֵךְ, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אָדָם תָּאֵב לְבָנִים, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכז,ג) \"הִנֵּה נַחֲלַת יי בָּנִים\"; תָּאֵב לַחָכְמָה, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ב,ו) \"כִּי יי יִתֵּן חָכְמָה\"; תָּאֵב לִנְכָסִים, נוֹתֵן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כט,יב) \"וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ\".", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה, בּוֹנֶה אֶת הַתַּחְתּוֹן, וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה אֶת הָעֶלְיוֹן, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹן, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַתַּחְתּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,א) \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא מְקָרֶה, מְקָרֶה*מְקָרֶה: בונה תקרה: מניח קורות, ענפים, ומעזיבה עשויה חצץ ועפר. בָעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר וּבַמַּיִם. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קד,ג) \"הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לָצוּר צוּרָה בַמַּיִם, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר צוּרָה בַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א,כ) \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה!\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אֵינוֹ יָכֹל לָצוּר צוּרָה בֶעָפָר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם צָר צוּרָה בֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלט,טו) \"אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי*עֻשֵּׂיתִי: נוצרתי. בַסֵּתֶר, רֻקַּמְתִּי*רֻקַּמְתִּי: נרקמתי, נוצרו צורות גופי כרקמה. בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.\"", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא בָא לָצוּר צוּרָה, מַתְחִיל בְּרֹאשָׁהּ אוֹ בְאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרָהּ. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא צָר צוּרָה כֻּלָּהּ כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,טז) \"כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא\", וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,ב) \"וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.\" אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ!", + "מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, הוֹלֵךְ אֵצֶל עוֹשֵׂה צְלָמִים וְאוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה לִי צוּרָתוֹ שֶׁלְּאַבָּא! וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: יָבֹא אָבִיךָ וְיַעֲמֹד לְפָנַי! אוֹ הָבֵא לִי אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ צוּרָתוֹ!*אִיקוֹנִין: eikónion: תמונה קטנה. אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא נוֹתֵן לְאָדָם בֵּן מִטִּפָּה שֶׁלְּמַיִם, וְדוֹמֶה לְצוּרָתוֹ לְשֶׁלְּאָבִיו.", + "\"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" 'עָשָׂה פֶלֶא' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"עֹשֵׂה פֶלֶא\", לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה טז,יד) \"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יי, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד: חַי יי, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" עָשָׂה עִמָּנוּ פֶלֶא וְעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלט,יד) \"נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד.\" (תהלים מ,ו) \"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יי אֱלֹהַי! נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"עֹשֵׂה פֶלֶא.\" עֹשֵׂה פֶלֶא עִם אָבוֹת, וְעָתִיד לַעֲשׁוֹת עִם הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז,טו) \"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.\" אַרְאֶנּוּ מַה שֶּׁלֹּא הֶרְאֵיתִי לָאָבוֹת, שֶׁהֲרֵי נִסִּין וּגְבוּרוֹת שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׁוֹת עִם הַבָּנִים, יוֹתֵר מֵהַפְלֵא נִפְלָאוֹת מַה שֶּׁלֹּא עָשִׂיתִי עִם הָאָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קלו,ד) \"לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.\" (תהלים עב,יח-יט) \"בָּרוּךְ יי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" \"נָטִיתָ יְמִינְךָ\", מַגִּיד שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּכַף מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב יב,י) \"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.\" (תהלים לא,ו) \"בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי\"", + "(תהלים לא,ו) \"תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" בְּאֵי זוֹ זְכוּת נִתְּנָה לָהֶם קְבוּרָה? בִּזְכוּת שֶׁאָמַר: (שמות ט,כז) \"יי הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים!\" אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם צִדַּקְתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַדִּין, אַף אֲנִי לֹא אֲקַפֵּחַ לָכֶם שְׁכַרְכֶם, וְאֶתֵּן לָכֶם מְקוֹם קְבוּרָה! שֶׁנֶּאֱמַר: \"נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\"", + "\"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" מַגִּיד שֶׁהַיָּם זוֹרְקָן לַיַּבָּשָׁה, וְיַבָּשָׁה לַיָּם. אָמְרָה הַיַּבָּשָׁה: מָה, אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי אֶלָּא דָּמוֹ שֶׁלְּהֶבֶל יְחִידִי, נֶאֱמַר לִי: (בראשית ד,יא) \"וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ\", וְעַכְשָׁו, הֵיאָךְ אֲנִי יְכֹלָה לְקַבֵּל דָּמָן שֶׁלָּאוֹכְלוֹסִין הַלָּלוּ? עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאֵינִי מַעֲמִידֵךְ בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: \"נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.\" וְאֵין יָמִין אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סב,י) \"נִשְׁבַּע יי בִּימִינוֹ\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טו,יב) \"נָטִיתָ יְמִינְךָ\", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה אֶת יָדוֹ, רְשָׁעִים כָּלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ב,יג) \"וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר, וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר.\" (יחזקאל כה,טז) \"הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם.\" (יחזקאל כה,יג)\"וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵיצִים שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בְּיַד אָדָם, שֶׁאִם יַטֶּה יָדוֹ מְעַט, כֻּלָּן נוֹפְלוֹת וּמִשְׁתַּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ג) \"וַיי יַטֶּה יָדוֹ, וְכָשַׁל עוֹזֵר, וְנָפַל עָזֻר, וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן.\"", + "(שמות טו,יג) [\"נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.\"] \"נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ\", חֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, שֶׁלֹּא הָיָה בְיָדֵינוּ מַעֲשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,ז) \"חַסְדֵי יי אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת יי, כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ יי, וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.\" (תהלים פט,ב) \"חַסְדֵי יי עוֹלָם אָשִׁירָה, לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.\" וְהָעוֹלָם מִתְּחִלָּתוֹ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בְחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פט,ג) \"כִּי אָמַרְתִּי, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.\"", + "\"עַם זוּ גָּאָלְתָּ\". לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ, וְאֵין לָךְ עַם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,כא) \"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ\", וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ו,י) \"שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר.\" \"שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת\", אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, \"וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים\", אֵלּוּ מִבֶּן עֶשְׁרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, \"וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר\", אֵלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן. אַף עַל פִּי כֵן, (שיר השירים ו,ט) \"אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי\", שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, שֶׁיָּלְדָה אִשָּׁה בְמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא. נֶעֱנָה תַּלְמִיד אֶחָד מִלְּפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רַבִּי! וְכִי מִי גָּדוֹל? הָעוֹלָם אוֹ הַצַּדִּיק? אָמַר לוֹ: הַצַּדִּיק! לָמָּה? אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּלְדָה יוֹכֶבֶד אֶת מֹשֶׁה, הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו,ד) \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְאוֹמֵר (שמות טו,א) \"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְאוֹמֵר (דברים לד,י) \"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה\".", + "\"נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ\", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לְקַבֵּל. וְאֵין \"עָזְּךָ\" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!\" (תהלים צט,ד) \"וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ\", בִּזְכוּת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהֵן עֲתִידִין לְקַבֵּל. וְאֵין \"עָזְּךָ\" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כא,ב) \"יי בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד.\" (תהלים כח,י) \"יי עֹז לָמוֹ, וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא!\" וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,י) \"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.\"", + "\"אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.\" בִּזְכוּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵן עֲתִידִין לִבְנוֹת. וְאֵין 'נָוֶה' אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה י,כד) \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.\"*הֵשַׁמּוּ: הפכו לשממה. (ישעיה לג,כ) \"חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן, אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח,*יִצְעָן: יעקר ממקומו. וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.\"", + "(שמות טו,יד) [\"שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.\"] \"שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן\", כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהַמָּקוֹם מַגְבִּיהַּ קַרְנָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, וּמַכְנִיסָן לָאָרֶץ, הִתְחִילוּ מִתְרַגְּזִין. אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כַּמָּה מְלָכִים מָלְכוּ מִכֶּם, וְלֹא כַּעְסוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לו,לד) \"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם\", וְכַמָּה שִׁלְטוֹנוֹת שָׁלְטוּ מִכֶּם, וְלֹא כַעְסוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אַלּוּף לוֹטָן, אַלּוּף שׁוֹבָל\", וְעַכְשָׁו אַתֶּם כּוֹעֲסִים! אַף אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם כַּעַס שֶׁאֵין בּוֹ רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים צט,א) \"יי מָלָךְ, יִרְגְּזוּ עַמִּים\".", + "\"חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.\" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי פְּלֶשֶׁת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵן בָּאִין לְעוֹרֵר עֵרוּתָן שֶׁלִּבְנֵי אֶפְרַיִם!*עֵרוּת, או עֵרוּר: הזכרת צער מיתה. שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז,כ-כא) \"וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.\" עַד מָאתַיִם אֶלֶף בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,ט) \"בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.\" מִפְּנֵי מָה? (תהלים עח,י) עַל אֲשֶׁר \"לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.\" עַל אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הַקֵּץ וְעַל שֶׁעָבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: אֵין לָהֶם דֶּרֶךְ מִכָּל מָקוֹם אֶלָּא עָלֵינוּ, וְעַכְשָׁו הֵן בָּאִין וּבוֹזְזִין אֶת נְכָסֵינוּ, וּמַחְרִיבִין אֶת אַרְצֵנוּ!", + "(שמות טו,טו) [\"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.\"] \"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם\". אִם תֹּאמַר שֶׁהֵם בָּאִים לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דְּבָרִים ב ד,ה) \"אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל תִּתְגָּרוּ בָם!\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם\"? מִפְּנֵי אֲנִינוּת.*אֲנִינוּת: צער על הצלחת ישראל.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵן בָּאִין לְעוֹרֵר מְרִיבָה שֶׁבֵּין אָבִינוּ לַאֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כז,מא) \"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב\".", + "\"אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד\". אִם תֹּאמַר שֶׁהֵם בָּאִים לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דברים ב,ט) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.\" וְאוֹמֵר: (דברים ב,יט) \"וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם, כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד\"? מִפְּנֵי אֲנִינוּת.*אֲנִינוּת: צער על הצלחת ישראל.", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: עַכְשָׁו הֵם בָּאִים לְעוֹרֵר מְרִיבָה שֶׁבֵּין אָבִינוּ לַאֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יג,ז) \"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.\"", + "\"נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.\" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי כְנַעַן, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: (דברים כ,טז-יז) \"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם\", אָמְרוּ: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִין אֶלָּא מִפְּנֵי מָמוֹנָם וּמִפְּנֵי נִכְסֵיהֶם, אֲבָל עָלֵינוּ, אֵינָן בָּאִין אֶלָּא לְכַלּוֹתֵנוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ! הִתְחִילוּ לְהִמֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר \"נָמֹגוּ\", וְאֵין נְמִיגָה אֶלָּא מְסִיָּה,*מְסִיָּה: המסה. שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עה,ד) \"נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ\".", + "(שמות טו,טז) [\"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יי, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.\"] \"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד\". \"אֵימָתָה\", עַל רְחוֹקִים, \"וָפַחַד\", עַל קְרוֹבִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם, וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ\".", + "\"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\". כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, כָּנַס עֲמָלֵק אֶת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָא וְנִלְחַם עִם יִשְׂרָאֵל. וְנִתְפַּלַּל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְדָמְמוּ כֻלָּן כָּאֶבֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,טז) \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן\". כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ מְרַגְּלִים לָאָרֶץ, כָּל מִי שֶׁהָיָה אוֹמֵר 'אֵלּוּ מְרַגְּלֵי יִשְׂרָאֵל!' הָיָה דּוֹמֵם כָּאֶבֶן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ\". כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, נִתְקַבְּצוּ כָּל מַלְכֵי כְּנַעַן, וּבָאוּ וְנִלְחֲמוּ עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע יא,א-ה) \"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר, וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם. וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה\". וְאוֹמֵר: (יהושע ט,ב) \"וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו, לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִתְפַּלֵּל יְהוֹשֻׁעַ, וְדָמְמוּ כֻלָּן כָּאֶבֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר \"יִדְּמוּ כָּאָבֶן\".", + "\"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ, יי\", עַד יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, עַד יַעֲבֹר נַחֲלֵי אַרְנוֹן.", + "\"עַם זוּ קָנִיתָ.\" לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ, וְאֵין לָךְ עַם אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,כא) \"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי\".", + "אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ קִנְיָן: יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,טז) \"עַם זוּ קָנִיתָ.\" אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יד,כב) \"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.\" בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,נד) \"הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ.\" הַתּוֹרָה נִקְרֵאת קִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח,כב) \"יי קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ\". יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ קִנְיָן, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת קִנְיָן, וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא קִנְיָן, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת קִנְיָן! לְכָךְ נֶאֱמַר \"עַם זוּ קָנִיתָ.\"" + ], + [ + "(שמות טו,יז) [\"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יי, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\"] \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\". נִתְנַבְּאוּ אָבוֹת וְלֹא יָדְעוּ מַה נִּתְנַבְּאוּ: 'תְּבִאֶנּוּ וְתִטָּעֶנּוּ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\". אָמְרוּ: הַבָּנִים נִכְנָסִין וְלֹא הָאָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים א,י) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.\" אָמְרוּ: גְּדָיִים נִכְנָסִין וְלֹא תְּיָשִׁים.", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\", כְּכֶרֶם זֶה, שֶׁהוּא נָטוּעַ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מח,א-ז) \"מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה, יְהוּדָה אֶחָד.\" \"דָּן אֶחָד\", \"נַפְתָּלִי אֶחָד\"...", + "דָּבָר אַחֵר: \"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ\", נְטִיעָה שֶׁאֵין בָּהּ נְתִישָׁה,*נְתִישָׁה: עקירה. שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כד,ו) \"וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס, וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ.\" (עמוס ט,טז) \"וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד\".", + "\"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\", בָּהָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ,מ) \"כִּי בְהַר קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יי, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ\". (יחזקאל יז,כג) \"בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי\".", + "\"נַחֲלָתְךָ\", אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ נַחֲלָה: יִשְׂרָאֵל קְרוּיִין נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כט) \"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ\". בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\". אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יט) \"בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה\". הַתּוֹרָה נִקְרֵאת נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יט) \"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל\". אָמַר הַקֹּדֶשׁ: יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ נַחֲלָה, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת נַחֲלָה, וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא נַחֲלָה, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת נַחֲלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר \"בְּהַר נַחֲלָתְךָ\".", + "\"מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ\". זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים, שֶׁכִּסֵּא שֶׁלְּמַטָּה הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יא,ד) \"יי בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, יי בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ\". וְאוֹמֵר: (מלכים א ח,יג) \"בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.\"", + "\"פָּעַלְתָּ יי\". חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא בְּמַאֲמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים לג,ו) \"בִּדְבַר יי שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ\". וְלִכְשֶׁבָּרָא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּבְיָכֹל פְּעֻלָּה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"פָּעַלְתָּ יי\". אֵי לָהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם! מָה הֵן שׁוֹמְעִין בְּאָזְנֵיהֶם! שֶׁהֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קָרוּי פְּעֻלָּה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"פָּעַלְתָּ יי\". וְעָמְדוּ אֵלּוּ וְהֶחֱרִיבוּהוּ, הֵם אָמְרוּ: (תהלים קלז,ז) \"עָרוּ, עָרוּ! עַד הַיְסוֹד בָּהּ!\"*עָרוּ: תגלו! תהרסו את הבניין עד שיתגלו יסודותיו. לְעִנְיַן כֵּן, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כה,ל) \"וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: יי מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ, הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.\"", + "\"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\" חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא בְּיָדוֹ אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מח,יג) \"אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ\". וְלִכְשֶׁבָּרָא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּבְיָכֹל בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\" אֵימָתַי תִּבְנֶהוּ בִּשְׁתֵּי יָדֶיךָ?", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלֶסְטִין שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּלְטְרִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*פַּלְטְרִין praetorium: ארמון. וּבָזְזוּ נְכָסָיו שֶׁלַּמֶּלֶךְ, וְהָרְגוּ פָמִילְיָה שֶׁלַּמֶּלֶךְ,*פָמִילְיָה familia: משפחתו ובני ביתו. וְהֶחֱרִיבוּ פַּלְטְרִין שֶׁלַּמֶּלֶךְ. לְאַחַר זְמַן, יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם בַּדִּין. תָּפַשׂ מֵהֶן, הָרַג וְצָלַב מֵהֶן, יָשַׁב בַּפַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְוַדְּעָה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.\"", + "(שמות טו,יח) \"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.\" רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: אִלּוּ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם 'יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם וָעֵד', לֹא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן לְעוֹלָם. אֶלָּא אָמְרוּ \"יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד\", לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל עַכְשָׁו, עַל עַמָּךָ, עֶדְרָךְ, צֹאנָךְ, (תהלים עד,א) \"צֹאן מַרְעִיתֶךָ\", (דברי הימים ב כ,ז) \"זֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ\", בְּנֵי יְחִידְךָ יִצְחָק, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכֹרְךָ, גֶּפֶן שֶׁהִסַּעְתָּ מִמִּצְרַיִם, (תהלים פ,טז) \"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ\".", + "\"יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.\" מִפְּנֵי מָה? (שמות טו,יט) \"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יי עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.\"", + "(שמות טו,כ) [\"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.\"] \"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה\". וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּתְנַבֵּאת מִרְיָם? אֶלָּא שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ: סוֹפָךְ אַתָּה מוֹלִיד בֶּן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. מִיָּד, (שמות ב,א-ג) \"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ\". נָזַף בָּהּ אָבִיהָ, אָמַר לָהּ: \"בִּתִּי! הֵיכָן נְבוּאָתִיךְ?\" וְעוֹדָהּ מַחְזֶקֶת בִּנְבוּאָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,ד) \"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" וְאֵין 'יְצִיבָה' אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט,א) \"רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ\". וְאוֹמֵר: (שמואל א ג,י) \"וַיָּבֹא יי וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ.\" וְאוֹמֵר: (דברים לא,יד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ. וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.\" (שמות ב,ד) \"מֵרָחֹק\". אֵין 'מֵרָחוֹק' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לא,ב) \"מֵרָחוֹק יי נִרְאָה לִי\" (שמות ב,ד) \"לְדֵעָה\". אֵין 'דֵּעָה' אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה יא,ט) \"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יי, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.\" וְאוֹמֵר: (חבקוק ב,יד) \"כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יי, כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.\" (שמות ב,ד) \"מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\" אֵין 'עֲשִׂיָּה' אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ג,ז) \"כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יי דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.\"", + "\"אֲחוֹת אַהֲרֹן\", וַהֲלֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶן הָיְתָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחוֹת אַהֲרֹן\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל אֲחוֹתוֹ, נִקְרֵאת אֲחוֹתוֹ עַל שְׁמוֹ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (בראשית לד,כה) \"וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה\". וַהֲלֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחֵי דִינָה\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ, נִקְרֵאת אֲחוֹתָם עַל שְׁמָם.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר כה,יח) \"וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם\". וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה? וַהֲלֹא בַּת רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲחֹתָם\"? אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ, נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ עַל שְׁמָהּ.", + "\"אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ\". וְכִי מְנַיִן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת בַּמִּדְבָּר? אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מֻבְטָחִים וְיוֹדְעִים, שֶׁהַמָקוֹם עוֹשֶׂה נִסִּים וּגְבוּרוֹת עִם יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, וְהִתְקִינוּ לָהֶם תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת.", + "(שמות טו,כא) \"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה! סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם!\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שִׁירָה לָאֲנָשִׁים, כָּךְ אָמְרָה מִרְיָם שִׁירָה לַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כ) \"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה! סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם!\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה." + ] + ], + "Tractate Vayassa": [ + [ + "(שמות טו,כב) \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם.\" \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה\". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: זוֹ נְסִיעָה, נָסְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי מֹשֶׁה, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסָּעוֹת כֻּלָּן, לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ט,כג) \"עַל פִּי יי יַחֲנוּ, וְעַל פִּי יי יִסָּעוּ.\" אֲבָל נְסִיעָה זוֹ, לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי מֹשֶׁה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל פִּי הַגְּבוּרָה נָסְעוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְמָקוֹם בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה, שֶׁלֹּא נָסְעוּ אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה (דברים ב,כד) \"קוּמוּ סְּעוּ\", לֹא אָמְרוּ: 'הֵיאָךְ אָנוּ יוֹצְאִין בַּמִּדְבָּר, וְאֵין בְּיָדֵינוּ מִחְיָה לַדֶּרֶךְ?' אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה. עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (ירמיה ב,ב) \"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יי: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.\"", + "וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁחָזַר מַסָּעָן לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,ח-י) \"וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה. וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף.\" וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁחָזְרוּ לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן לִקְבוּרָתוֹ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,י) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה, שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.\" וְכִי בְמוֹסֵרָה מֵת? וַהֲלֹא לֹא מֵת אֶלָּא בְּהֹר הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,לח) \"וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יי, וַיָּמָת שָׁם\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שָׁם מֵת אַהֲרֹן\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן לִקְבוּרָתוֹ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,לא-לז) \"וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן. וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן, וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד. וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד, וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה. וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה. וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר, וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ. וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל פִּי הַגְּבוּרָה נָסְעוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְמָקוֹם בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִסִּיעָן מֹשֶׁה בְמַקֵּל עַל כָּרְחָן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מַעֲבִידִין בָּהֶן בְּפֶרֶךְ וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה, כֻּלָּן פְּגָרִים מֵתִים מֻטָּלִין עַל שְׂפַת הַיָּם, אָמְרוּ: כִּמְדֻמִּין אָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיַּר אָדָם בְּמִצְרַיִם! (במדבר יד,ד) \"נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה!\" וְנַעֲשָׂה לָנוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְתֵרֵד בְּרֹאשֵׁנוּ וְנַחְזֹר לְמִצְרַיִם! יָכֹל שֶׁאָמָרוּ? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (נחמיה ט,יז-יח) \"וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם, וְאַתָּה, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְלֹא עֲזַבְתָּם. אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיֹּאמְרוּ: זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן אִלְעַאי אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה עָבְרָה בַיָּם עִם יִשְׂרָאֵל, וְהִסִּיעָהּ מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף\", מִדָּבָר שֶׁהָיָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּיַם סוּף, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות טו,כב) \"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף\".", + "\"וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר\", זֶה מִדְבַּר כּוֹב.*כּוֹב: יש בתנחומא גירסה 'כזב'. מדבר שיש בו מראות תעתועים. אָמְרוּ עָלָיו עַל מִדְבַּר כּוֹב, שֶׁהָיָה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה, כֻּלּוֹ מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,טז) \"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה ל,ו) \"מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב, בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה,*מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בכתבי יד: משא מדבר נגב. לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף\", אֵין אֶפְעֶה אֶלָּא עֶכֶס. אָמְרוּ שֶׁעֶכֶס זֶה רוֹאֶה צֵל עוֹף שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בָּאַוֵיר, מִיָּד מִתְחַבֵּר, וְנוֹשֵׁר אֵבָרִין אֵבָרִין.*מִתְחַבֵּר: נעשה כמו מכושף. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמְרוּ: (ירמיה ב,ו) \"אַיֵּה יי הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת\". מַהוּ 'צַלְמָוֶת'? מְקוֹם צֵל וְעִמּוֹ מָוֶת.", + "אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַדָּבָר הַזֶּה הֵסִיחַ רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל: אָדָם אֶחָד הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ מְרוּטָה. פַּעַם אַחַת, עָלָה לְרֹאשׁ הָהָר לִלְקֹט עֵצִים, וְרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ יָשֵׁן, וְהַנָּחָש לֹא רָאָהוּ, מִיָּד נָשַׁר שְׂעַר רֹאשׁוֹ. וְלֹא צָמַח בּוֹ שֵׂעָר עַד יוֹם מוֹתוֹ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ 'מְרוּטָה'.", + "\"וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כִּשְׁמוּעוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַמַּיִם תַּחַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְהָאָרֶץ אֵינָהּ צָפָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,ו) \"לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם\"! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא מָצְאוּ מָיִם\"? אֶלָּא כְדֵי לְיַגְּעָן.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מַיִם שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַגְּזָרִים שָׁלְמוּ מֵהֶן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.*מַיִם שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַגְּזָרִים שָׁלְמוּ מֵהֶן: מים מתוקים שהומצאו להם כשעברו בין גזרי ים סוף ואספו בכליהם אזלו להם. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא מָצְאוּ מָיִם\"? שֶׁאַף בִּכְלֵיהֶם לֹא מָצְאוּ מַיִם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יד,ג) \"וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים, לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם\".", + "דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: \"וְלֹא מָצְאוּ מַיִם\", דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם. וּמְנַיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה,א) \"הוֹי כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם!\" לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְכָךְ מָרָדוּ. וּלְפִי כָךְ הִתְקִינוּ הַזְּקֵנִים וְהַנְּבִיאִים, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּת, בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. הָא כֵיצַד? קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין לְאַחַר שַׁבָּת, קוֹרִין בַּשֵּׁנִי, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי, קוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין בַּשִּׁשִּׁי.", + "(שמות טו,כג) [\"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.\"] \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת בָּאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כג) \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לֹא בָאוּ אֶלָּא לְמָקוֹם אֶחָד בִּלְבָד.", + "(שמות טו,כד) \"וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה?\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִמָּלֵךְ בַּגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם תְּחִלָּה. \"לֵּאמֹר: מָה נִשְׁתֶּה?\" אֶלָּא עָמְדוּ וְאָמְרוּ דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמֵדִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה.*לְמֵדִין הָיוּ: רגילים היו. וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל הַגְּבוּרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה?\"", + "(שמות טו,כה) \"וַיִּצְעַק אֶל יי, וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ.\" \"וַיִּצְעַק אֶל יי\", מִכָּן שֶׁאֵין הַצַּדִּיקִין קָשִׁין לְקַבֵּל.", + "לְפִי דַרְכָּךְ אַתְּ לָמֵד, שֶׁתְּפִלַּת צַדִּיקִים קְצָרָה. מַעֲשֶׂה בְתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁעָבַר לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְקִצֵּר בְּבִרְכוֹתָיו. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! רָאִיתָ פְּלוֹנִי שֶׁקִּצֵּר בְּבִרְכוֹתָיו! וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו: תַּלְמִיד חֲכָמִים זֶה? אָמַר לָהֶם: לֹא קִצֵּר זֶה יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,יג) \"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.\"", + "שׁוּב מַעֲשֶׂה בְתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁעָבַר לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּבִרְכוֹתָיו. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! רָאִיתָ פְּלוֹנִי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּבִרְכוֹתָיו? וְהָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו: מַאַרְכָן הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: לֹא הֶאֱרִיךְ זֶה יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כה) \"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יי אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי, כִּי אָמַר יי לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.\" הֲרֵי זֶה לְהַאֲרִיךְ. שֶׁהָיָה אוֹמֵר: יֵשׁ שָׁעָה לְקַצֵּר, וְיֵשׁ שָׁעָה לְהַאֲרִיךְ.", + "\"וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלַּעֲרָבָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלַּזַּיִת, שֶׁאֵין לָךְ מַר יָתֵר מִן הַזַּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: זֶה עֵץ שֶׁלְּהַרְדּוּפָנִי.*הַרְדּוּפָנִי: הרדוף הנחלים, שעליו רעילים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הֶרְאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיּוֹרֵהוּ יי עֵץ\". 'וַיַּרְאֵהוּ יי עֵץ' אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא \"וַיּוֹרֵהוּ\", כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ד) \"וַיֹּרֵנִי, וַיֹּאמֶר לִי: יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה!\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: זֶה עֵץ קַתְרוֹס.*קַתְרוֹס. kédros: ארז. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקַּר תְּאֵנָה וְעִקַּר רִמּוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִין: הֶרְאָהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,יח) \"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.\"", + "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה מְפֹרָשִׁין דַּרְכֵי הַמָּקוֹם מִדֶּרְכֵי בָשָׂר וָדָם!*מְפֹרָשִׁין: נבדלים, שונים. בָּשָׂר וָדָם, בַּמָּתוֹק מְרַפֵּא אֶת הַמַּר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בַּמַּר הוּא מְרַפֵּא אֶת הַמַּר. הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (ישעיה לח,כא) \"וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין, וְיֶחִי.\"*דְּבֶלֶת תְּאֵנִים: גוש של תאנים מיובשות. וַהֲלֹא בָּשָׂר חַי, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, מִיָּד הוּא נִסְרָח? הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (מלכים ב ב,כא) \"וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח, וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר יי: רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת.\" וַהֲרֵי הַמַּיִם הַיָּפִין, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בָּהֶם מֶלַח, מִיָּד הֵם נִסְרָחִין! הָא כְאֵיזֶה צַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶּׁנִתְחַבַּל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת בּוֹ נֵס.", + "\"וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם\". אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַנְּנִים וּמִתְגָּרְרִין לִפְנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַנֵּן לִפְנֵי אָבִיו, וּכְתַלְמִיד שֶׁמִּתְגָּרֵר לִפְנֵי רַבּוֹ.*מִתְגָּרֵר: מסתרע על הארץ ומתחנן. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַנְּנִין וּמִתְגָּרְרִין לִפְנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: 'רִבּוֹנֵנוּ! חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנִּתְרַעַמְנוּ לְפָנֶיךָ עַל הַמַּיִם.' \"וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מָרִים נִהְיוּ לְפִי שָׁעָה וְנִמְתָקוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מָרִים הָיוּ מִתְּחִלָּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"הַמַּיִם\", \"הַמַּיִם\", שְׁנֵי פְעָמִים.", + "\"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט\", \"חֹק\", זֶה הַשַּׁבָּת; \"וּמִשְׁפָּט\", זֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"חֹק\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" \"וּמִשְׁפָּט\", אֵלּוּ דִּינֵי אֳנָסִין, וְדִינֵי קְנָסָיוֹת, וְדִינֵי חַבָּלוֹת.", + "\"וְשָׁם נִסָּהוּ.\" שָׁם נִשָּׂא לוֹ גְּדֻלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב כה,כא) \"נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּצֵא אֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא.\" וְאוֹמֵר: (במדבר ד,כב) \"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַגְּדֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בְשִׂי\"ן, וְכָן לֹא כָתוּב אֶלָּא בְסָמֶ\"ךְ! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשָׁם נִסָּהוּ\"? שָׁם נִסָּה הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טו,כו) [\"וַיֹּאמֶר: אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\"] \"וַיֹּאמֶר: אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע\". מִכָּן אָמָרוּ: שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע\". \"לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ\", אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנִּתְּנוּ מִפֶּה לְפֶה בַּעֲשָׂרָה קוֹלוֹת. \"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה\", אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל אָדָם. \"וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו\", אֵלּוּ גְּזֵרוֹת. \"וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו\", אֵלּוּ הֲלָכוֹת. \"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\", הָא אִם אָשִׂים, \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ.\" דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"אִם שָׁמוֹעַ\", יָכֹל רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּשְׁמַע\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"תִּשְׁמַע\", זֶה הַכְּלָל שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ כְּלוּלָה בוֹ.", + "\"לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ\", מְלַמֵּד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹל הַגְּבוּרָה, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי חַי וְקַיָּם לָעוֹלָמִים.", + "\"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה\", זֶה מַשָּׂא וּמַתָּן. מְלַמֵּד שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְרוּחַ הַבִּרְיוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. \"וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו\", אֵלּוּ הֲלָכוֹת. \"וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת.", + "\"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ\"? אֶלָּא אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם, חַיִּים הֵם לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,כב) \"כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם\", וּרְפוּאָה הִיא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,י) \"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.\"*שָׁרֶּךָ: הטבור שלך.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הָא אִם אֵין בָּהֶם מַחֲלָה, מִפְּנֵי מָה הֵם צְרִיכִין רְפוּאָה? אֶלָּא \"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם אָשִׂים, \"כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ\", לָעוֹלָם הַבָּא.", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"שָׁמוֹעַ\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תִּשְׁמַע\"? מִכָּן אָמָרוּ: רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן, לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה\", מִיָּד הָיָה. הָא כְאֵיזֶה צַד? רָצָה לִשְׁמֹעַ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִיָּד; לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִיָּד.", + "וְהוּא הָיָה אוֹמֵר: רוֹצֶה אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ בְּטוֹבָתוֹ וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, לִשְׁכֹּחַ בְּטוֹבָתוֹ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. הָרְשׁוּת נְתוּנָה. (משלי ג,לד) \"אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן.\"", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: (שמות כב,כה) \"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל\", אִם חָבַלְתָּ חֲבוּלָה אַחַת, סוֹף שֶׁחוֹבְלִין בָּךְ חֲבוּלוֹת הַרְבֵּה." + ], + [ + "(שמות טו,כז) [\"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.\"] \"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם מְהֻלָּל בְּמַיִם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר מַבּוּעִין,*מַבּוּעִין: מעיינות. וְלֹא סָפְקוּ אֶלָּא לְשִׁבְעִים דְקָלִין.*סָפְקוּ: הספיקו. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁרוּ עֲלֵיהֶן שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְנֵי אָדָם, וְסָפְקוּ לָהֶם וְלָנוּ וְשָׁנוּ וְשִׁלֵֹּשׁוּ!", + "\"וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.\" לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל שׁוֹרִין אֶלָּא עַל הַמַּיִם. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, בָּרָא שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר מַבּוּעִין, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, שִׁבְעִים דְקָלִין, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם\"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁנָּתַן לָהֶם בְּמָרָה.", + "(שמות טז,א) \"וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין, אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" לָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? מַגִּיד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵרְעָה לִהְיוֹת שַׁבָּת, שֶׁהִיא סְדוּרָה וּבָאָה מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקֹּדֶשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, עַד שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּאִיָּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ\". וְלָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? לֵידַע בְּאֵיזֶה יוֹם נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. נִיסָן שֶׁיָּצְאוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵרַע לִהְיוֹת בַּחֲמִשָּׁה בַּשַּׁבָּת. הִשְׁלִים נִיסָן, אֵרַע אִיָּר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. חָסֵר אִיָּר, אֵרַע סִיָון לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת. וְאוֹמֵר: (במדבר לג,ג) \"מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה\".*בכתב יד מינכן: ממחרת השבת. וְאוֹמֵר: (שמות טז,א) \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְאוֹמֵר: (שמות יט,א) \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם\". נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בַּשִּׁשִּׁי בַחֹדֶשׁ, בַּשִּׁשִּׁי בַשַּׁבָּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ\". לָמָּה נֶאֱמַר \"יוֹם\"? לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם יָרַד הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל. חֲרָרָה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם,*חֲרָרָה: פיתה האפויה על גחלים. אָכְלוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,לט) \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.\" וְאוֹמֵר: (שמות טז,א) \"לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וּבְצִדּוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". רַבִּי שִׁילָא אוֹמֵר: נִתְפַּרְנְסוּ מִמֶּנָּה שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוֹדוֹת.", + "(שמות טז,ב) \"וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָיָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִמָּלֵךְ בַּגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם 'מַה נֹּאכַל?' אֶלָּא עָמְדוּ וְאָמְרוּ דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמוּדִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹמְרִים דִּבְרֵי תַּרְעֹמֶת עַל מֹשֶׁה, וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אַף עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ", + "(שמות טז,ג) \"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע? כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.\" אָמְרוּ לָהֶם: לְוַי מַתְנוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה שֶׁלְּמִצְרָיִם!", + "\"בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וְכִי תְאֵבִים הָיוּ לֹאכַל בָּשָׂר? אֶלָּא בִדּוּ וְאָמְרוּ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: עֲבָדִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַמְּלָכִים בְּמִצְרַיִם: יוֹצְאִין לַשּׁוּק, נוֹטְלִין פַּת וּבָשָׂר וְדָגִים, וְכָל דָּבָר, וְאֵין בִּרְיָה מוֹחָה בְיָדָם! יוֹצְאִין לַשָּׂדֶה, נוֹטְלִים עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכָל דָּבָר, וְאֵין בִּרְיָה מוֹחָה בְיָדָם!", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: תֵּדַע שֶׁלֹּא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא בָאַחֲרוֹנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: (במדבר יא,ה) \"אֵת הַקִּשֻּׁאִים\", שֶׁהָיוּ קָשִׁים לִמְעֵיהֶם.", + "\"כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה\", תֹּהוּ שֶׁאֵין בּוֹ כְלוּם!", + "\"לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָךְ מִיתָה קָשָׁה מִמִּיתַת רָעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ד,ט) \"טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בָּרָעָב\", בָּא עָלֵינוּ רָעָב אַחַר רָעָב, דֶּבֶר אַחַר דֶּבֶר, חֹשֶׁךְ אַחַר חֹשֶׁךְ." + ], + [ + "(שמות טז,ד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אִם לֹא.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵינִי נִגְלֶה מִיָּד וְאֵינִי מְעַכֵּב. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר \"הִנְנִי\" אֶלָּא בִזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "\"לָכֶם\", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּוַדַּי אֵינוֹ רָאוּי לָכֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר \"לָכֶם\" אֶלָּא בִזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.", + "\"מִן הַשָּׁמָיִם\", מֵאוֹצָר הַטּוֹב שֶׁלַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יב) \"יִפְתַּח יי לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב\". רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! וּלְפִי שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלָיו, שִׁנָּה לָהֶם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: עָשָׂה לָהֶם תַּחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים, וְעֶלְיוֹנִים תַּחְתּוֹנִים. לְשֶׁעָבַר, הָיָה הַלֶּחֶם עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהַטַּל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,כח) \"אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל.\" וְעַתָּה נִתְחַלְּפוּ הַדְּבָרִים, הִתְחִיל הַלֶּחֶם יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַטַּל עוֹלָה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ד) \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\". וְאוֹמֵר: (שמות טז,יד) \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל\". \"וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ\", שֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹצְאִין לַחֲצֵרוֹת וּמְלַקְּטִין, אֶלָּא יִהְיוּ יוֹצְאִין לַמִּדְבָּרוֹת וּמְלַקְּטִין.", + "\"דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּלְקֹט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְקֹט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ\". מִי שֶׁבָּרָא יוֹם, בָּרָא פַרְנָסָתוֹ. מִכָּן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם וְאוֹמֵר: מָה אוֹכַל לְמָחָר? הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אִם לֹא.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁנָה אָדָם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת בַּשַּׁחְרִית וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בָּעַרְבִית, וְעָסַק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל הַיּוֹם, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. הָא כֵיצַד? הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה. הָא לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וּשְׁנִיִּים לָהֶם, אוֹכְלֵי תְרוּמָה.", + "(שמות טז,ה) [\"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.\"] \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ\". מִכָּן שֶׁיְּעָרֵב אָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. \"וְהָיָה מִשְׁנֶה\", לֶחֶם מְשֻׁנֶּה. אַתָּה אוֹמֵר לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֶחֶם כָּפוּל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות טז,כב) \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\", הֲרֵי לֶחֶם כָּפוּל אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהָיָה מִשְׁנֶה\"? לֶחֶם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה.", + "כֵּיצַד? בְּכָל יוֹם הָיָה בוֹ עֹמֶר אֶחָד, וּבַשַּׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים; בְּכָל יוֹם הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר; בְּכָל יוֹם הָיָה מַצְהִיל כַּזָּהָב, וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר.*מַצְהִיל: מבריק ונוצץ.", + "(שמות טז,ו) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב, וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" אָמְרוּ לָהֶם: עַד שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיכֶם, הַמָּקוֹם מְפַרְנֵס אֶתְכֶם.", + "\"וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" מִכָּן אַתָּה לָמֵד, שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּנֶגֶד כָּל הַנִּסִּין וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טז,ז) [\"וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי, בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ?\"] \"וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי\". מִכָּן אַתָּה לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים מְאִירוֹת נִתַּן הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל.", + "הַשְּׂלָו, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִמְּלֹא מֵעַיִם, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת, אֲבָל הַמָּן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַהֲלָכָה, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת. \"בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי, וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ?\" אָמְרוּ לָהֶם: וְכִי מָה אָנוּ סְפוּנִין כְּלוּם,*סְפוּנִין כְּלוּם: מסתירים דבר. ספונים=סופנים, בינוני פעול במשמעות בינוני פועל. שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִין וּמִתְרַעֲמִין עָלֵינוּ?", + "(שמות טז,ח) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל, וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה? לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם, כִּי עַל יי!\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל\". מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת נִתַּן הַשְּׂלָו לְיִשְׂרָאֵל.", + "הַמָּן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַהֲלָכָה, נִתַּן לָהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת. אֲבָל הַשְּׂלָו, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִמְּלֹא מֵעַיִם, נִתַּן לָהֶן בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת. \"בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה? לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם, כִּי עַל יי!\" אָמְרוּ לָהֶן: אִלּוּ עָלֵינוּ הֱיִיתֶם עוֹמְדִים וּמִתְרַעֲמִים, הָיִינוּ סוֹבְלִין אֶתְכֶם, אֶלָּא הֲרֵי אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִתְרַעֲמִים עַל חַי וְקַיָּם לָעוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא!", + "(שמות טז,ט) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי יי, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"קִרְבוּ\", עַל שֶׁנִּגְלְתָה גְבוּרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"קִרְבוּ\", כְּדֵי לִתֵּן אֶת הַדִּין.", + "(שמות טז,י) [\"וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\"] \"כְּדַבֵּר אַהֲרֹן\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיְהִי\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁגָּזַר הַמָּקוֹם, כֵּן הָיָה. \"וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא הִפְנוּ עַד שֶׁנִּגְלְתָה גְבוּרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא הִפְנוּ אֶלָּא לְמַעֲשֵׂה אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר \"הַמִּדְבָּר\". מַה מִּדְבָּר, אֵין בּוֹ לֹא עָוֹן וְלֹא חֵטְא, כָּךְ אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֵין בָּהֶם לֹא עָוֹן וְלֹא חַטָּאת.", + "\"וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" רַבִּי יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבַקְשִׁין לִסְקֹל אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מִיָּד, \"כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" וּלְהַלָּן מַהוּ אוֹמֵר? (במדבר יד,י) \"וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד יי נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְכָן מַהוּ אוֹמֵר? \"כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן.\" וְכָל כָּךְ לָמָּה? אָמַר הַמָּקוֹם: מוּטָב שֶׁיִּלְקֶה עַמּוּד הֶעָנָן, וְלֹא יִסָּקְלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן!" + ], + [ + "(שמות טז,יא-יב) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" \"שָׁמַעְתִּי\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: גָּלוּי לְפָנַי מַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לוֹמַר.", + "\"דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם\". אֱמֹר לָהֶן: בֵּין שְׁנֵי דְבָרִים אַתֶּם עוֹמְדִין: שְׁאַלְתֶּם לֶחֶם, וּלְפִי שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם בְּלֹא לֶחֶם, נְתַתִּיו לָכֶם. חֲזַרְתֶּם שְׁאַלְתֶּם בָּשָׂר מִמְּלֹא מֵעַיִן, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי נוֹתְנוֹ? שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, שֶׁאֵין סְפֵקָה בְיָדוֹ לִתְּנוֹ לָנוּ! אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי נוֹתְנוֹ לָכֶם, וּבַסּוֹף אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם: \"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" דַּיָּן אֲנִי לִפָּרַע מִכֶּם! ", + "(שמות טז,יג) [\"וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.\"] \"וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו\". מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת נִתַּן הַשְּׂלָו לְיִשְׂרָאֵל.", + "\"וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה\". אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה! תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר יא,לא) \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי אָדָם עוֹמֵד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנוֹטֵל דָּבָר שֶׁלֹּא בְצַעַר, שֶׁמִּלִּבּוֹ וּלְמַטָּן שְׁתֵּי אַמּוֹת, וּמִלִּבּוֹ וּלְמַעְלָן אַמָּה אַחַת.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה\", שְׁלֹשָׁה פַּרְסָיוֹת לְכָל רוּחַ. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ\", \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה, כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה\", שְׁלֹשָׁה פַרְסָיוֹת לְכָל רוּחַ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר שׁוּב \"וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה\"? שְׁלֹשִׁים כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי תִּשְׁעָה, תִּשְׁעָה עַל תִּשְׁעָה, הֲרֵי שְׁמֹנִים וְאֶחָד. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: (במדבר יא,לא) \"וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם\", דֶּרֶךְ הִלֵּךְ בֵּינוֹנִית, עֲשָׂרָה פַּרְסָיוֹת, \"כֹּה\", הֲרֵי עֶשְׁרִים, \"יוֹם\", הֲרֵי אַרְבָּעִים. \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\". וְאוֹמֵר: (תהלים כג,ו) \"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צֹרְרָי\".", + "יָכֹל שֶׁיְּהוּ אִסְטְרָטֵיוֹת מְקֻלְקָלוֹת?*אִסְטְרָטֵיוֹת. via strata: דרך סלולה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל פְּנֵי הָאָרֶץ\", עַל הַפְּנַי שֶׁבָּאָרֶץ.*הַפְּנַי: מקום פנוי וחלק.", + "\"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" \"סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה\" וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כח) \"וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.\" סָבִיב לַמִּשְׁכָּנוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר יא,לא) \"וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.\" שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ, אֲבָל הַמָּן, לֹא נָטְלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִן הַגָּבוֹהַּ. אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה כֵּיצַד הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל: יוֹצָא רוּחַ צְפוֹנִית, וְהִיא מְכַבֶּדֶת אֶת הַמִּדְבָּר, וְהָיָה הַמָּטָר יוֹרֵד וּמְכַבֵּשׁ הָאָרֶץ, וְהַטַּל עוֹלֶה, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְעוֹשָׂה אוֹתוֹ כְּמִין שֻׁלְחָנוֹת שֶׁלַּזָּהָב, וְהַמָּן יוֹרֵד עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין.", + "אִם כֵּן זִמֵּן הַמָּקוֹם לְמַכְעִיסָיו, עַל אַחַת כַּמָּה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׁכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.", + "(במדבר יא,לג) \"הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת\". אָמְרוּ: הַכְּשֵׁרִין שֶׁבָּהֶן, אוֹכְלָן נִתְרָז הָיָה מִיָּד.*נִתְרָז: מתפנה ומשלשל. וְהָרשָׁעִין שֶׁבָּהֶן, אוֹכְלָן נִבְעָט עַד שְׁלֹשִׁים. (במדבר יא,לג-לה) \"וְאַף יי חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יי בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים. מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת,*חֲצֵרוֹת: הגרסה במדרש היא \"מֵחֲצֵרוֹת\". וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת.\" וְכִי מֵחֲצֵרוֹת נָסְעוּ וּבַחֲצֵרוֹת חָנוּ? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁחָזַר מַסָּעָן לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁלֹשָׁה מַסָּעוֹת בִּשְׁבִיל מִרְיָם. \"וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.\" לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ.", + "(שמות טז,יד) \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.\" וַהֲרֵי לִמְּדָךְ הַכָּתוּב כֵּיצַד הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל: יוֹצְאָה רוּחַ צְפוֹנִית וּמְכַבֶּדֶת אֶת הַמִּדְבָּר, מָטָר יוֹרֵד מְכַבֵּשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְהַטַּל עוֹלֶה, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וְעוֹשָׂה אוֹתוֹ כְמִין שֻׁלְחָנוֹת, וְהַמָּן יוֹרֵד עֲלֵיהֶן, וּמֵהֶן יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין.", + "\"וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר\", לֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ; \"דַּק\", מְלַמֵּד שֶׁהוּא דַּק; \"מְחֻסְפָּס\", מְלַמֵּד שֶׁהוּא מְחֻסְפָּס; \"כַּכְּפֹר\", מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹרֵד כַּגָּלִיד עַל הָאָרֶץ.*גָּלִיד: קרח. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל\", עָלְתָה תְפִלָּתָן שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁהָיוּ שְׁכוּבִין בֶּעָפָר עַל הָאָרֶץ. \"וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר\", לֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ. \"דַּק\", מַגִּיד שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מ,כב) \"הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.\" וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם חַם, יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד וְצוֹנֵן? תִּלְמֹד לוֹמַר 'חַם'.*'חַם', 'חַס','סַף', נוטריקון מן \"מְחֻסְפָּס\". יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד בְּקוֹלוֹת? וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִשְׁתִיקָה? תִּלְמֹד לוֹמַר 'חַס'. יָכֹל יְהֵי יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ? וּמְנַיִן שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא עַל הַכֵּלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר 'סַף'. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא עַל הָאוֹסְפִים.", + "\"כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.\" כִּבְיָכֹל פָּשַׁט הַמָּקוֹם אֶת יָדוֹ וְנָטַל תְּפִלָּתָן שֶׁלָּאָבוֹת שֶׁהָיוּ שְׁכוּבִין בֶּעָפָר עַל הָאָרֶץ, וְהוֹרִיד הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לג,כד) \"וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר.\"*פְּדָעֵהוּ: כמו 'פדאהו', תפדה אותו.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה גָּבְהוֹ שֶׁלַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: לְעָזָר אָחִינוּ! עַד מָתַי אַתְּ מַתְמִיהַּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶן: מִקְרָא הוּא מִן הַתּוֹרָה: וְכִי אֵיזוֹ מִדָּה מְרֻבָּה? מִדַּת הַטּוֹבָה אוֹ מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת? הֱוֵי אוֹמֵר מִדַּת הַטּוֹב. בְּמִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית ז,יא) \"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.\" וְאוֹמֵר: (בראשית ז,כ) \"חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם\". מַה נַּפְשָׁךְ? עַל גַּבֵּי הָהָר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּבַבִּקְעָה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, בְּתוֹךְ הַנַּחַל, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה! בְּמִדַּת הַטּוֹבָה, מַה הוּא אוֹמֵר? (תהלים עח,כג) \"וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח.\" מִעוּט דְּלָתוֹת, שְׁתַּיִם, וְכַמָּה אֲרֻבּוֹת בַּדֶּלֶת? אַרְבַּע;*אֲרֻבּוֹת: פתחים בין הקרשים, הסגורים בלוחות. אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, הֲרֵי שְׁמוֹנֶה; שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. צֵא וְחַשֵּׁב! שִׁשִּׁים אַמָּה שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ שֶׁלַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל.", + "אָסֵי בֶן עֲקוּבָה אוֹמֵר: כְּשֶׁיָּרַד הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל, רָאוּ אוֹתוֹ כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כג,ו) \"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צֹרְרָי\".", + "(שמות טז,טו) \"וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: מָן הוּא? כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה.\" כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'מַה הוּא?' כָּךְ אָמְרוּ זֶה לָזֶה 'מַה הוּא?' דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ \"מָן\".", + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה אָמַר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לְכָל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מֹשֶׁה אוֹמֵר לַזְּקֵנִים וּלְכָל יִשְׂרָאֵל.", + "\"הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כְּסוּסִים נִתְפַּטְּמוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ שָׁעָה. נֶאֱמַר כָּן \"לְאָכְלָה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (תהלים עח,כה) \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\"; אַל תְּהֵי קוֹרֵא כֵן, אֶלָּא 'לֶחֶם אֵבָרִים אָכַל אִישׁ', לֶחֶם שֶׁנִּטּוֹחַ בָּאֵבָרִים.*נִטּוֹחַ: נמרח ונסחט. אָמַר לָהֶן: הַמָּן הַזֶּה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, נִטּוֹחַ הוּא בָאֵבָרִים. ", + "(תהלים עח,כה) \"צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.\" זֶה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁיָּרַד לוֹ הַמָּן כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל אֵבָרָיו הָיָה יוֹרֵד, וּמֵאֵבָרָיו הָיָה נוֹטֵל וְאוֹכֵל. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח,כה) \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\"." + ], + [ + "(שמות טז,טז) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי: לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.\" אָמְרוּ: עַכְשָׁו יוֹצֵא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וּבֵיתוֹ, וּמְלַקֵּט הַרְבֵּה, יוֹצֵא עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וּמְלַקֵּט קִמְאָה!*קִמְאָה=קִמְעָה, מעט. וּכְשֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי מִדָּה: (שמות טז,יח) \"וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.\" אָמְרוּ: אוֹכֵל כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, הֲרֵי הוּא בָּרִיא וּמְבֹרָךְ, פָּחוּת מִכֵּן, מְקֻלָּל בְּמֵעָיו, יוֹתֵר מִכֵּן, רַעַבְתָּן.", + "(שמות טז,יז) [\"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.\"] \"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", עָשׂוּ מַה שֶּׁנִּתְפַּקְּדוּ, וְלֹא עִבְּרוּ עַל גְּזֵרַת מֹשֶׁה.*עִבְּרוּ: עָבְרוּ על, הפרו. (שמות טז,יז-יט) \"וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר!\" (שמות טז,כ) [\"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.\"] \"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה\", אֵלּוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. \"וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ\". אָמְרוּ: אֲנָשִׁים לֹא הוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, וְשֶׁאֵינָן אֲנָשִׁים הוֹתִירוּ. \"וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ\". הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: וְכִי מִשֶּׁמַּרְחִישׁ הוּא מַבְאִישׁ?*מַרְחִישׁ: יש בו תולעים. אֶלָּא מַבְאִישׁ, וְאַחַר מַרְחִישׁ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,כד)*מַבְאִישׁ: מעלה ריח של ריקבון. \"וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.\"", + "\"וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.\" כָּעַס עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם: \"מִפְּנֵי מָה עֲשִׂיתֶם כֵּן?\"", + "(שמות טז,כא) [\"וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.\"] \"וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר\", בַּשַּׁחְרִית, בַּשַּׁחְרִית. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: מִכָּן שֶׁהָיָה בַמָּן (בראשית ג,יט) \"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם\".", + "\"וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ\", בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתְּ אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית יח,א) \"כְּחֹם הַיּוֹם\", הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אֲמוּרוֹת. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ\"? בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.", + "\"וְנָמָס.\" כֵּיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, הוּא פוֹשֵׁר וְהוֹלֵךְ, וְנוֹזְלִין מוֹשְׁכִין מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִין לַיָּם הַגָּדוֹל, וּבָאִין אַיָּלִים וּצְבָיִין וְיַחְמוּרִים וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִין מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ בָּאִין כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְצָדִין מֵהֶן, וְאוֹכְלִין וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם הַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות טז,כב-כג) [\"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן, שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי מָחָר; אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ, בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.\"] \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה הוּא לֶחֶם כָּפוּל, \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\". \"וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.\" אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! מַה נִּשְׁתַּנָּה הַיּוֹם הַזֶּה מִכָּל הַיָּמִים?", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, שַׁבָּתוֹן, שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי\"; אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: \"מָחָר!\"", + "\"אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, אֵפוּ!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לֶאֱפוֹת, הָיָה מִתְאַפֶּה לוֹ, וְהָרוֹצֶה לְבַשֵּׁל, הָיָה מִתְבַּשֵּׁל לוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לֹאכַל דָּבָר אָפוּי, הָיָה טוֹעֵם בּוֹ כָּל הָאֲפוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְהָרוֹצֶה לֹאכַל דָּבָר מְבֻשָּׁל, הָיָה טוֹעֵם בּוֹ כָּל הַתַּבְשִׁילִים שֶׁבָּעוֹלָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל אָפוּי אֵפוּ, וְעַל מְבֻשָּׁל בַּשֵּׁלוּ! הָא כֵיצַד? יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵינָן רַשָּׁיִין לֹא לֶאֱפוֹת וְלֹא לְבַשֵּׁל, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ? שֶׁנֶּאֱמַר \"אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ, בַּשֵּׁלוּ\": אֵפוּ עַל אָפוּי וּבַשְּׁלוּ עַל מְבֻשָּׁל! \"וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.\" לָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.", + "(שמות טז,כד) [\"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.\"] \"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר\", לָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.", + "(שמות טז,כה) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם! כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\" רַבִּי הַנְתָּקָה אוֹמֵר: מִכָּן שָׁלֹשׁ סְעוֹדוֹת בַּשַּׁבָּת.", + "לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רְגִילִים לָצֵאת בַּשַּׁחְרִית, אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! נֵצֵא בַּשַּׁחְרִית? אָמַר לָהֶן: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם!\" אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! הוֹאִיל וְלֹא יָצָאנוּ בַּשַּׁחְרִית, נֵצֵא בֵּין הָעַרְבַּיִם! אָמַר לָהֶם: \"כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה\"? אָמְרוּ: בָּקַע לִבָּן שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:*בָּקַע לִבָּן: הרגישו מועקה בחזה מתוך דאגה. הוֹאִיל וְלֹא מְצָאנוּהוּ הַיּוֹם, שֶׁמָּא לֹא נִמְצָאֶנּוּ לְמָחָר? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם הַזֶּה, אֵין אַתֶּן מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּן אוֹתוֹ לְמָחָר.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר חֲסָמָה אוֹמֵר: בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵין אַתֶּן מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּן אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.", + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שְׁלֹשָׁה מוֹעֲדוֹת: חַג שֶׁלַּפֶּסַח, וְחַג שֶׁלָּעֲצֶרֶת, וְחַג שֶׁלְּתִשׁרֵי. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\"", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִם תִּזְכְּרוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהֻנָּה, וּלְוִיָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, אַתֶּן תִּנָּצְלוּ מִשָּׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת: מִיּוֹמוֹ שֶׁלְּגוֹג, וּמֵחֶבְלוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, וּמִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי! הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.\" ", + "(שמות טז,כו) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָמַדְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. בְּיוֹם טוֹב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לָמַדְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. בְּיוֹם טוֹב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִהְיֶה בּוֹ\"; בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ\". הָא כֵיצַד? (שמות טז,כז) \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ.\" אֵלּוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל." + ], + [ + "(שמות טז,כח) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי?\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, קָרַעְתִּי לָכֶם אֶת הַיָּם, הוֹרַדְתִּי לָכֶם אֶת הַמָּן, הַעֲלִיתִי לָכֶם אֶת הַבְּאֵר, הֵגַזְתִּי לָכֶם אֶת הַשְּׂלָו, נִלְחַמְתִּי לָכֶם בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, עָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, עַד מָתַי אַתֶּם מְמַאֲנִין לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי? שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, מִצְווֹת הַרְבֵּה הִטַּלְתִּי לָכֶם? שַׁבָּת זוֹ הִטַּלְתִּי לָכֶם מִמָּרָה לְשָׁמְרָהּ, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ! שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מַה שָּׁכָר נוֹטֵל עָלָיו? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ישעיה נו,ב) \"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת מִדֹּחַק, נֻצַּל מִן הָעֲבֵירָה.", + "(שמות טז,כט-ל) [\"רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.\"] \"רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת\". אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ! כִּי יי נוֹתְנָהּ לָכֶם שֶׁתִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ!", + "\"עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם\", זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה הוּא לֶחֶם כָּפוּל, (שמות טז,כב) \"שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד\".", + "\"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו!\" אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. \"אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ\", אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְשָׁבְתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ל) \"וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות טז,ל) \"וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָכֶם שְׁלֹשָׁה מוֹעֲדוֹת, חַג נִיסָן, וְחַג סִיָון, וְחַג תִּשְׁרִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ דָבָר זֶה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְשָׁבָתוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, עָתִיד הַקֹּדֶשׁ לִתֵּן לָכֶם שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהֻנָּה, וּלְוִיָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמַר לָהֶם הַקֹּדֶשׁ בָּרוּך הוּא: אִם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת זוֹ, תִּנָּצְלוּ מִשָּׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת: מֵחֶבְלוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, וּמִיּוֹמוֹ שֶׁלְּגוֹג, וּמִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ דָבָר זֶה, קִבְּלוּ וְשָׁבָתוּ.", + "(שמות טז,לא) [\"וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.\"] \"וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן\". דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ מָן.", + "\"וְהוּא כְּזֶרַע גַּד\". אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: דּוֹמֶה לְזֶרַע פִּשְׁתָּן. כַּשֵּׁם שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁלַּפִּשְׁתָּן אָדֹם, כָּךְ זֶה אָדֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָבָן\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: דּוֹמֶה לִדְבַר הַגָּדָה, שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ לִבּוֹ שֶׁלָּאָדָם. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הוּא מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָן, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַשַּׁבָּת, וְלֹא בְיוֹם טוֹב, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כַּשֵּׁם שֶׁהַנָּבִיא מַגִּיד חֲדָרִין וּסְתָרִין לְיִשְׂרָאֵל,*חֲדָרִין וּסְתָרִין: עניינים נסתרים כאילו הוסתרו בחדרי חדרים. כָּךְ הָיָה הַמָּן מַגִּיד לְיִשְׂרָאֵל חֲדָרִין וּסְתָרִין. הָא כֵיצַד? אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, הוּא אוֹמֵר: סָרְחָה עָלַי, סָרְחָה עָלַי:*חטאה לי, התנהגה שלא כראוי כלפיי. וְהִיא אוֹמֶרֶת: סָרַח עָלַי, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: (ירמיה כא,יב) לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עָמְרָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ,*עָמְרָהּ: עומר המן המיועד לה. בַּיָּדוּעַ שֶׁהִיא סָרְחָה עָלָיו, נִמְצָא עָמְרָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, בַּיָּדוּעַ שֶׁהוּא סָרַח עָלֶיהָ. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָּנַבְתָּ! וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי! אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: (ירמיה כא,יב) לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן, בַּיָּדוּעַ שֶׁזֶּה גְנָבוֹ. אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי, בַּיָּדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ.", + "\"וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּלַפָּס*לַפָּס. lopás: כלי מטבח של חרס, צלחת, מחבט; תבשיל. וּכְעֵין אֶסְקָרִיטִי.*אֶסְקָרִיטִי: eskharítēs: עוגה אפויה על גחלים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּסֹלֶת זוֹ שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה, וְנִלּוֹשָׁה בִדְבָשׁ וְחֶמְאָה.", + "אִם אוֹמֵר אֲנִי: (שמות טז,לב) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי: מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" שֶׁיָּכֹל לֹא הִנִּיחוֹ אַהֲרֹן אֶלָּא בִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות טז,לד) \"וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.\" אֵימָתַי נֶעֱשָׂה הָאָרוֹן? בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה. כָּךְ לֹא הִנִּיחוֹ אַהֲרֹן אֶלָּא בְשָׁנָה שְׁנִיָּה.", + "וְזֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵלּוּ הֵן: הַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַכְּתָב, וְהַשָּׁמִיר, וְהַלּוּחוֹת, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלֹעַ הָרְשָׁעִים, וּפְתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וְקִבְרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בְּגָדָיו שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמַקְלוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שְׁקֵדָיו וּפְרָחָיו.", + "שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּין מִבְּנֵי אָדָם: יוֹם הַמִּיתָה, וְיוֹם הַנֶּחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, מָתַי תַּחְזֹר לִמְקוֹמָהּ, וּמַלְכוּת חַיֶּבֶת זוֹ, מָתַי תֵּעָקֵר.", + "(שמות טז,לג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.\" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָה הִיא, אִם שֶׁלַּכֶּסֶף אוֹ שֶׁלַּזָּהָב, אִם שֶׁלַּבַּרְזֶל, אִם שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת, אִם שֶׁלַּבְּדִיל, אִם שֶׁלָּעוֹפֶרֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"צִנְצֶנֶת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מֵצִין מֵחֲבֵרוֹ.*מֵצִין =מצנן. אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא כְלִי חֶרֶס.", + "\"וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָאָבוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לַדּוֹרוֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לִימוֹת יִרְמְיָה הַנָּבִיא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: אִם אָנוּ מִתְעַסְּקִין בַּתּוֹרָה, בַּמֶּה נִתְפַּרְנֵס? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הוֹצִיא לָהֶם יִרְמְיָה צְלוֹחִית הַמָּן וְאָמַר לָהֶם: (ירמיה ב,לא) \"הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר יי! הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה?*אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה: ארץ צלמוות, אפלה ושוממה. מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?\" אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, רְאוּ מִמָּה נִתְפַּרְנָסוּ! אַף אַתֶּם, הֱיוּ עֲסוּקִים בְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהַמָּקוֹם מְפַרְנֶסְכֶם מִזֶּה!", + "זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁעָתִיד אֵלִיָּהוּ לְהַעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל: צְלוֹחִית שֶׁלַמָּן, צְלוֹחִית שֶׁלַּמַּיִם, צְלוֹחִית שֶׁלְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.", + "(שמות טז,לה) \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ, עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַרְבָּעִים יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַאֲדַר, אָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדַר, וְשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שִׁבְעִין יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַאֲדַר, וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׁרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדַר הָרִאשׁוֹן, וּשְׁלֹשִׁין שֶׁלַּאֲדַר הַאַחֲרוֹן, וְעִבּוּר הָיָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, וְאוֹמֵר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁבְעִין יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתַת מֹשֶׁה. כֵּיצַד? מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בִשְׁבָט, אָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׁרִין וְאַרְבָּעָה שֶׁלִּשְׁבָט, וּשְׁלֹשִׁין שֶׁלַּאֲדַר, וְעִבּוּר לֹא הָיָה אוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן, וְאוֹמֵר: (יהושע ה,יב) \"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת\".", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁין וְאַרְבַּע שָׁנָה אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן. אַרְבָּעִין שָׁנָה בְחַיָּו שֶׁלְּמֹשֶׁה, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר): (שמות טז,לה) \"אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן\", אֶלָּא אֵלּוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲכָלוּהוּ אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלֵּקוּ.", + "מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר; מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד; מֵת מֹשֶׁה, נִסְתַּלַּק הַמָּן.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר, וְחָזְרָה בִזְכוּת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלַּק עַמּוּד הֶעָנָן, וְחָזְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְכוּת מֹשֶׁה; מֵת מֹשֶׁה, נִסְתַּלְּקוּ שְׁלָשְׁתָּן, וְלֹא חָזָרוּ, וְהַצִּרְעָה לֹא עָבְרָה עִמָּהֶן אֶת הַיַּרְדֵּן.", + "(שמות טז,לו) \"וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.\" \"וְהָעֹמֶר\". אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲשִׂרִית הָאֵיפָה\". וְכַמָּה הוּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה? אֶחָד מִשִּׁבְעָה רְבִיעִים וְעוֹד. 'וְעוֹד' זֶה, כַּמָּה הוּא? אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בָּרְבִיעַ.*במכילתא דרבי שמעון בר יוחיי, פ' טז, לו: \"וְהָעֹמֶר\", אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲשִׂרִית הָאֵיפָה\", אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּשָׁלוֹשׁ סְאִין, שֶׁהֵן שִׁבְעַת רְבָעִים וְעוֹד. 'וְעוֹד' זֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בָּרֹבַע." + ], + [ + "(שמות יז,א) [\"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יי, וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.\"] \"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין\". לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְפִי כָךְ בָּא הַשּׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעֲבֵירָה.", + "(שמות יז,ב) [\"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה! וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה: מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה תְּנַסּוּן אֶת יי?\"] \"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה\", עָבְרוּ עַל שׁוּרַת הַדִּין. דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אָדָם כּוֹעֵס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֵין נוֹתֵן עֵינוֹ אֶלָּא בַקָּטוֹן. אֲבָל אֵלּוּ, לֹא נָתְנוּ אֶת עֵינֵיהֶן אֶלָּא בַגָּדוֹל. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה\", עָבְרוּ עַל שׁוּרַת הַדִּין.", + "\"וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה: מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה תְּנַסּוּן אֶת יי?\" אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּן מִדַּיְּנִין עִמִּי, אַתֶּם מְנַסִּין לַמָּקוֹם. דָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶן: כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מִדַּיְּנִין עִמִּי, הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּין וּגְבוּרוֹת, וּשְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.", + "(שמות יז,ג) \"וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא?\" אֲבָל כָּן נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן.", + "וּבְמָקוֹם אַחֵר, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות טו,כג) \"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם\". לֹא נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן מִמָּרָה, אֲבָל כָּן נָגַע בָּהֶן צִמָּאוֹן.", + "\"וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא?\" מִכָּן הָיָה רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אוֹמֵר: נְפַל בֵּיתָה, חַבַּל לְכַוְּתָה!*נְפַל בֵּיתָה, חַבַּל לְכַוְּתָה: נפל הבית, שבר את החלון.", + "דָּבָר אַחֵר: הִשְׁווּ בְּהֶמְתָּן לְגוּפָן. אָמְרוּ: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלָּאָדָם הִיא חַיָּיו: אָדָם מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, אִם אֵין בְּהֶמְתּוֹ עִמּוֹ, מִסְתַּגֵּף הוּא.", + "(שמות יז,ד) \"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יי לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה? עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי!\" לְהוֹדִיעַ שְׁבָחוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְהֵם מִדַּיְּנִין עִמִּי, אֵינִי מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, אֶלָּא: \"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יי לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה?\" אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בֵּינָךְ לְבֵינָם, אֲנִי הָרוּג! אַתָּה אוֹמֵר לִי: אַל תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, (במדבר יא,יב) \"כִּי תֹאמַר אֵלַי, שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק\", וְהֵן בִּקְּשׁוּ לְהָרְגֵּנִי!", + "כָּן הַמָּקוֹם מֵמִיךְ וּמֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ,*מֵמִיךְ=מנמיך. וּבְמָקוֹם אַחֵר הָיָה הַמָּקוֹם מַגְבִּיהַּ וּמֹשֶׁה מֵמִיךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לב,י) \"וְעַתָּה, הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם!\" וְאַחֲרָיו מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות לב,יא) \"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר: לָמָה יי יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?\"", + "(שמות יז,ה) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.\" עֲבֹר עַל דִּבְרֵיהֶן! רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֲבֹר מֵהֶן, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא לָהֶן אֶת הַמַּיִם! רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עֲבֹר עַל חֵטְא שֶׁלָּהֵן! דָּבָר אַחֵר: (שמות יז,ה) \"עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם\", וּדְרָגְשָׁה לֵיהּ יְמַלֵּל.*וּדְרָגְשָׁה לֵיהּ יְמַלֵּל: ומי שאכפת לו ימחה.", + "\"וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל\", לְעֵדוּת, שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: שֶׁמָּא מַעְיָנוֹת שָׁם!", + "\"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר\", מִפְּנֵי הַתַּרְעֹמֶת. וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲמִין עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ אוֹמְרִים: מִינֵי פֻרְעָנוּת הֵן! וְאֵלּוּ הֵן: הַקְּטֹרֶת, וְהָאָרוֹן, וְהַמַּטֶּה.", + "אָמְרוּ: הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הִיא! הִיא הָרְגָה נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י,א) \"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת\". לְכָךְ יָדְעוּ שֶׁהִיא שֶׁלַּכַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יז,יב) \"וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם.\"", + "אָמְרוּ: הָאָרוֹן הַזֶּה, שֶׁלְסַנְפֵירִינוֹן*סַנְפֵירִינוֹן: sappheirinos: עשוי אבן ספיר. הוּא, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הוּא! הוּא הִכָּה אֶת עֻזָּה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו,ז) \"וַיִּחַר אַף יי בְּעֻזָּה\". וּבְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, אוֹמֵר: (שמואל א ו,יט) \"וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יי, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה יי בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.\" לְפִיכָךְ יָדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁלִּבְרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו,יא-יב) \"וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יי בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וַיְבָרֶךְ יי אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר: בֵּרַךְ יי אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה.\"", + "אָמְרוּ: הַמַּטֶּה הַזֶּה, שֶׁלְסַנְפֵירִינוֹן הוּא, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הוּא!*סַנְפֵירִינוֹן: sappheirinos: עשוי אבן ספיר. הֵבִיא עֶשֶׂר מַכּוֹת עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם! לְפִיכָךְ יָדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁלְּנִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.\"", + "(שמות יז,ו) \"הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.\" אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם,*רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם: עקבות. שָׁם אֲנִי לְפָנֶיךָ.", + "\"וְהִכִּיתָ בַצּוּר\". מִכָּן הָיָה רַבִּי יוֹסֵה בֶּן זִמְרָה אוֹמֵר: הַמַּטֶּה הַזֶּה, שֶׁלְּסַנְפֵירִינוֹן הוּא!*sappheirinos: עשוי אבן ספיר. 'וְהִכִּיתָ עַל הַצּוּר' אֵינוֹ אוֹמֵר כָּן, אֶלָּא \"וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם, וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.\" ", + "(שמות יז,ז) [\"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת יי לֵאמֹר: הֲיֵשׁ יי בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?\"] \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ 'מַסָּה וּמְרִיבָה', שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ מַסָּה וּמְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה\". מִכָּן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא קָרוּי מָקוֹם.", + "\"עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אִם יֵשׁ הוּא רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, כַּשֵּׁם שֶׁהוּא רִבּוֹן עָלֵינוּ, נֵדַע, וְאִם לָאו, לֹא נֵדַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמְרוּ: אִם מְסַפֵּק לָנוּ אֶת צָרְכֵנוּ, נַעַבְדֶּנּוּ, וְאִם לָאו, לֹא נַעַבְדֶּנּוּ! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת יי לֵאמֹר: הֲיֵשׁ יי בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע" + ] + ], + "Tractate Amalek": [ + [ + "(שמות יז,ח) [\"וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.\"] \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָה אוֹמְרִים: הַמִּקְרָא הַזֶּה רָשׁוּם, וּמְפֹרָשׁ עַל יְדֵי אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ח,יא)*רָשׁוּם: סתום. \"הֲיִגְאֶה גֹּמֶא*גֹּמֶא: צמח הפפירוס הצומח בביצות. בְּלֹא בִצָּה? יִשְׂגֶּה אָחוּ*יִשְׂגֶּה אָחוּ: יגדל עשב. בְלִי מָיִם?\" וְכִי אֶפְשָׁר לְגֹמֶא זֶה לְהִתְגַּדֵּל בְּלֹא בִצָּה וּבְלֹא מַיִם? כָּךְ אֵי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן מִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וּלְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא שׂוֹנֵא עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעֲבֵירָה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\". לְפִי שֶׁהָיָה עֲמָלֵק נִכְנָס תַּחַת כַּנְפֵי הֶעָנָן, וְגוֹנֵב נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהוֹרְגָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יח) \"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים!\" אֲחֵרִים אוֹמְרִים: \"וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים\", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדָן מִצְווֹת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְּגִלּוּי פָּנִים. לְפִי שֶׁכָּל הַבִּיאוֹת שֶׁבָּא, לֹא בָא אֶלָּא בְמַטְמוֹנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ\", אֲבָל בִּיאָה זוֹ, לֹא בָא אֶלָּא בְּגִלּוּי פָּנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְּגִלּוּי פָּנִים.", + "רַבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְעֵצָה. שֶׁכִּנֵּס עֲמָלֵק כָּל הָאֻמּוֹת וְאָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וְסַיְּעוּנִי עַל יִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכֹלִין לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּן! פַּרְעֹה, שֶׁעָמַד כְּנֶגְדָּן, טִבְּעוֹ הַמָּקוֹם הוּא וְחֵילוֹ בְּיַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,טו) \"וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף\". וְאָנוּ, הֵיאָךְ נוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּן? אָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וְאֶתֵּן לָכֶם עֵצָה מַה תַּעֲשׂוּ: אִם יְנַצְּחוּנִי, בִּרְחוּ לָכֶם! וְאִם לָאו, בֹּאוּ וְסַיְּעוּנִי עַל יִשְׂרָאֵל! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיָּבֹא עֲמָלֵק\", שֶׁבָּא בְעֵצָה.", + "רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה עַמִּים פָּסַע עֲמָלֵק, וּבָא וְעָשָׂה מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,כט) \"עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר\", שֶׁהָיָה לִפְנִים מִכֻּלָּן. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא עֲמָלֵק אֶלָּא מֵהַרְרֵי שֵׂעִיר. אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה פָּסַע עֲמָלֵק, וּבָא וְנִלְחַם עִם יִשְׂרָאֵל.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: יָבֹא עֲמָלֵק כְּפוּי טוֹבָה, וְיִפָּרַע מִן הָעָם כְּפוּיֵי טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כד,כו) \"וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו: זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית, וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית.\" יָבֹאוּ אֵלּוּ כְּפוּיֵי טוֹבָה, וְיִפָּרְעוּ מִן יוֹאָשׁ כְּפוּי טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כד,כב) \"וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וּבְמוֹתוֹ אָמַר: יֵרֶא יי וְיִדְרֹשׁ!\" וּמָה עָנְשׁוֹ שֶׁלַּדָּבָר? (דברי הימים ב כד,כג) \"וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה, עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם, וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק.\" וְאוֹמֵר: (דברי הימים ב כד,כד) \"וַיי נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד\". מִפְּנֵי מָה? (דברי הימים ב כד,כד) \"כִּי עָזְבוּ אֶת יי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים.\" אַל תְּהֵי קוֹרֵא \"שְׁפָטִים\", אֶלָּא 'שְׁפוּטִים'. וּמָה שְׁפוּטִים עָשׂוּ בוֹ? הֶעֱמִידוּ עָלָיו בִּרְיוֹנוֹת קָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִשָּׁה מִימֵיהֶן, וְעִנּוּ אוֹתוֹ בְמִשְׁכַּב זָכוּר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ה,ה) \"וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו, וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲו‍ֹנָם, כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם.\"", + "(דברי הימים ב כד,כד) \"וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים, הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו, בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ, וַיָּמֹת\".", + "\"וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.\" אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: הַדָּבָר הַזֶּה שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּמוֹתָבָא רַבָּא:*בְּמוֹתָבָא רַבָּא: במושב גדול. \"רְפִידִם\" מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר לִי: כִּשְׁמוּעוֹ. עוֹד אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִפְדּוֹת פֶּטֶר חֲמוֹר,*פֶּטֶר: בכור. וְלֹא פָדוּ פִטְרֵי סוּסִין וְלֹא פִטְרֵי גְמַלִּין? אָמַר לִי: גְּזֵרַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בָּרוּךְ הוּא הִיא, שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶלָּא חֲמוֹרִין בִּלְבַד, שֶׁאֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָלוּ בְיָדוֹ תִּשְׁעִין חֲמוֹרִין טְעוּנִין כֶּסֶף וְזָהָב.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין \"רְפִידִם\" אֶלָּא רִפְיוֹן יָדַיִם. לְפִי שֶׁרִפּוּ יְדֵיהֶן מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא הַשּׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל רִפְיוֹן יָדַיִן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב יב,א) \"וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ, עָזַב אֶת תּוֹרַת יי וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ.\" וְכִי מָה הָיָה עָנְשׁוֹ שֶׁלַּדָּבָר? (דברי הימים ב יב,ב) \"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם, כִּי מָעֲלוּ בַּיי.\" (דברי הימים ב יב,ט) \"וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יי, וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה.\" וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָן: גָּלוּת חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כד,ב) \"בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.\" מַה הוּא אוֹמֵר? *(עזרא ה,יב)** וְהַבַּיִת הַזֶּה הֶחֱרִיבוֹ, וְהָעָם הֶגְלָה לְבָבֶל. \"וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ, וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל.\"", + "כְּתַב שָׁמַיִם חָזַר לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כג,ה) \"הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם.\"", + "(שמות יז,ט) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק! מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\". מִכָּן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד תַּלְמִידוֹ שֶׁלָּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹתוֹ.", + "יִלְמְדוּ כָל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ 'בְּחַר לִי אֲנָשִׁים', אֶלָּא \"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\", עֲשָׂאוֹ כְמוֹתוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד חֲבֵרוֹ שֶׁלְּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא רַבּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,יא) \"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי!\" וַהֲלֹא אָחִיו הָיָה, גָּדוֹל מִמֶּנּוּ! אֶלָּא עֲשָׂאוֹ כְרַבּוֹ.", + "וּמְנַיִן שֶׁיְּהֵי כְבוֹד רַבּוֹ חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא שָׁמַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,כח) \"וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!\" אָמַר לוֹ: רִבּוֹנִי מֹשֶׁה! כַּשֵּׁם שֶׁהַמָּקוֹם כְּלָאָם, כָּךְ אַתְּ, כְּלָאֵם!", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּגֵחֲזִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: (מלכים ב ד,כט) \"חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ!*מִשְׁעַנְתִּי: מקלי. כִּי תִמְצָא אִישׁ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ, לֹא תַעֲנֶנּוּ, וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר.\" הִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל מַקְלוֹ וְהוֹלֵךְ. אָמְרוּ לוֹ: לְהֵיכָן אַתְּ הוֹלֵךְ, גֵּחֲזִי? אָמַר לָהֶן: לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי אַתָּה יָכֹל לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת? וַהֲלֹא הַקֹּדֶשׁ מֵמִית וּמְחַיֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,ו) \"יי מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.\" אָמַר לָהֶם: אַף רַבִּי מֵמִית וּמְחַיֶּה.", + "\"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"בְּחַר לָנוּ\", גִּבּוֹרִין, \"אֲנָשִׁים\", יִרְאֵי חֵטְא.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בְּחַר לָנוּ\", יִרְאֵי חֵטְא, \"אֲנָשִׁים\", גִּבּוֹרִין.", + "\"וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: יְהוֹשֻׁעַ! צֵא מִתַּחַת הֶעָנָן, וְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: יְהוֹשֻׁעַ! רֹאשָׁךְ זֶה, לָמָּה אַתְּ מְשַׁמְּרוֹ, לֹא לַכֶּתֶר? צֵא מִתַּחַת הֶעָנָן, וְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק!", + "\"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה\", מָחָר נְהֵא מְעֻתָּדִין וְעוֹמְדִין. \"עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה\", כִּשְׁמוּעוֹ. כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מָחָר נִגְזֹר תַּעְנִית, וּנְהֵא מְעֻתָּרִין עַל מַעֲשֵׂה אָבוֹת.", + "שֶׁנֶּאֱמַר \"רֹאשׁ\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂה אָבוֹת; \"הַגִּבְעָה\", אֵלּוּ מַעֲשֶׂה אִמָּהוֹת. \"וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.\" אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בַּמַּטֶּה הַזֶּה הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בַּמַּטֶּה הַזֶּה קָרַעְתָּ לָהֶן אֶת הַיָּם, בַּמַּטֶּה הַזֶּה עָשִׂיתָ לָהֶן נִסִּין וּגְבוּרוֹת, כָּךְ תַּעֲשֶׂה לָהֶן נִסִּין וּגְבוּרוֹת בַּמַּטֶּה הַזֶּה בַּשָּׁעָה הַזֹּאת!", + "אִיסֵי בַר יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה דְבָרִים בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן:*אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ: אפשר לפרשם בשני אופנים. שְׂאֵת, אָרוּר, מָחָר, מְשֻׁקָּדִים, וְקָם. \"שְׂאֵת\": (בראשית ד,ז) \"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת\". אוֹ \"שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב\". (בראשית מט,ז) \"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז\", אוֹ \"וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר אָרוּר\". \"מָחָר אָנֹכִי נִצָּב\", אוֹ \"הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר\". (שמות כה,לד) \"מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ\", אוֹ \"וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים\". (דברים לא,טז) \"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה\", אוֹ \"הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם\".", + "(שמות יז,י) [\"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.\"] \"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה\". מַה שֶּׁנִּתְפַּקַּד, לֹא עָבַר עַל גְּזֵרַת מֹשֶׁה.", + "\"וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ\", לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ, לְהַזְכִּיר מַעֲשֵׂה אָבוֹת וּמַעֲשֶׂה אִמָּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כג,ט) \"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ\".*צֻרִים: סלעים.", + "(שמות יז,יא) \"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ, וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.\" וְכִי יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה מְגַבְּרוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, אוֹ יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה שׁוֹבְרוֹת אֶת עֲמָלֵק? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן, וְהַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (במדבר כא,י) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.\" וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַיֶּה? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה כֵן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן, וְהַמָּקוֹם שׁוֹלֵחַ לָהֶם רְפוּאָה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות יב,יג) \"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" וְכִי מָה הַדָּם מַהְנֶה לַמַּלְאָךְ,*מַהְנֶה: מביא תועלת, הנאה. אוֹ מַה מַּהְנֶה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין מִן הַדָּם עַל פִּתְחֵיהֶן, הַמָּקוֹם נִגְלָה וְחָס עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב,כג) \"וּפָסַח יי עַל הַפֶּתַח\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"וְגָבַר יִשְׂרָאֵל\", \"וְגָבַר עֲמָלֵק\"? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מַגְבִּיר אֶת יָדָיו כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַגְבִּיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו, וּכְשֶׁהוּא מֵמִיךְ אֶת יָדָיו, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהֵמִיךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה,*לְהֵמִיךְ: להנמיך. שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו.", + "(שמות יז,יב) [\"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\"] *וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: ידיו נשארו יציבות עד השקיעה. \"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים\". מִכָּן שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אָדָם בַּמִּצְווֹת. אִלְמָלֵי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ \"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים\", לֹא הָיָה מִצְטָעֵר כֵּן. אָמְרוּ: יָקְרוּ יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,*יָקְרוּ יָדָיו: ידיו היו כבדות. כְּאָדָם שֶׁתְּלוּיִין לוֹ שְׁנֵי כַדִּין שֶׁלַּמַּיִם.", + "\"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו\". וְכִי לֹא הָיָה לוֹ כַּר אַחַת, אוֹ כֶּסֶת אַחַת, אוֹ קֶלְוִקָרוֹן אֶחָד,*קֶלְוִקָרוֹן. cervical: כרית להניח את הראש. שֶׁיַּנִּיחוֹ תַּחְתָּיו שֶׁלְּמֹשֶׁה? אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶן בְּצַעַר.", + "\"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו\", שֶׁהָיָה מַעֲלָן וּמוֹרִידָן.", + "\"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\" מַגִּיד שֶׁהָיוּ בְתַעְנִית. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: יָקַר חֵטְא עַל יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,*יָקַר חֵטְא: היה כבד חטא. וְלֹא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד בּוֹ. מָה עָשָׂה? הִפְנָה עַל מַעֲשֵׂה אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אָבוֹת. \"וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ\", אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אִמָּהוֹת.", + "\"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶחָד\", \"אֶחָד\"? אֶלָּא שֶׁהָיָה אַהֲרֹן מַזְכִּיר מַעֲשֵׂה לֵוִי, וְחוּר מַעֲשֵׂה יְהוּדָה. מִכָּן אָמָרוּ: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּתַעְנִית צִבּוּר.", + "\"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה\". בְּיָדוֹ אַחַת, שֶׁלֹּא קִבֵּל בָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם, וּבְיָדוֹ אַחַת, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! עַל יָדִי הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַל יָדִי קָרַעְתָּ לָהֶם אֶת הַיָּם, וְעַל יָדִי עָשִׂיתָ לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. כָּךְ עַל יָדִי תַּעֲשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת בַּשָּׁעָה הַזֹּאת!", + "\"עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.\"*בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: השקיעה. לְפִי שֶׁלָּמַדְנוּ עַל כָּל הַמַּלְכִיּוֹת כֻּלָּם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין מִלְחָמָה אֶלָּא עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת. אֲבָל מַלְכוּת זוֹ חַיֶּבֶת, עוֹשָׂה מִלְחָמָה מִשַּׁחְרִית לְעַרְבִית!", + "(שמות יז,יג) \"וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָרַד וְחָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרִין שֶׁעִמּוֹ, הָעוֹמְדִים בְּשׁוּרוֹת הַמִּלְחָמָה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר בּוֹ לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן:*notarikón: קצרנות. וַיַּחֵל, וַיַּזַע, וַיְשַׁבֵּר. \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמֻעוֹ, \"וְאֶת\", אֵלּוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, \"עַמּוֹ\", אֵלּוּ חֲיָלוֹת שֶׁעִמּוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְאֶת\", אֵלּוּ חֲיָלִים שֶׁעִם בָּנָיו.", + "\"לְפִי חָרֶב.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא נִוְּלוּם אֶלָּא דָּנוּם בְּרַחֲמִים.*לֹא נִוְּלוּם: לא המיתו אותם במיתה משונה ומביישת.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"לְפִי חָרֵב\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁלָּמַדְנוּ עַל מִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה. וּמְנַיִן לְמִלְחָמָה זוֹ שֶׁהָיְתָה עַל פִּי הַגְּבוּרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְפִי חָרֶב.\" מְלַמֵּד עַל מִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל פִּי הַגְּבוּרָה.", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה: (יחזקאל לה,ו) \"לָכֵן, חַי אָנִי! נְאֻם אֲדֹנָי יי, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ, אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ.\"" + ], + [ + "(שמות יז,יד) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: כָּךְ הִיא מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל לוֹקִין בּוֹ, סוֹפוֹ לִלְקוֹת. יִלְמְדוּ כָּל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵעֲמָלֵק, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִבְּדוֹ הַמָּקוֹם מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" וְכֵן פַּרְעֹה, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, טִבְּעוֹ הַקֹּדֶשׁ בְּיַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,טו) \"וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף\". וְכֵן כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁבָּאת לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדִּין דָּנָם. לְעוֹלָם אָמְרוּ: בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,יא) \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"", + "\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"זֹאת\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה; \"זִכָּרוֹן\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנָּבִיא; \"בַּסֵּפֶר\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה;", + "רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"כְּתֹב זֹאת\", מַה שֶּׁכָּתוּב כָּן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה; \"זִכָּרוֹן\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנָּבִיא; \"בַּסֵּפֶר\", מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה;", + "\"וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ\", מַגִּיד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִמְשַׁח יְהוֹשֻׁעַ. כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִין שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז. שְׁנַיִם חָשְׁשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשָׁשׁוּ: מֹשֶׁה, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ\". אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ.", + "וּבַסּוֹף הָיָה עוֹמֵד וּמִתְחַנֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ג,כג) \"וָאֶתְחַנַּן אֶל יי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר.\" מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ.*פָּלָטִין: palātium: ארמון. נִכְנַס בַּפֶּתַח רִאשׁוֹן וְשָׁתַק לוֹ, בַּשֵּׁנִי וְשָׁתַק לוֹ, בַּשְּׁלִישִׁי וְנָזַף בוֹ. אָמַר לוֹ: דַּיֶּיךָ, עַד כָּן! כָּךְ כְּשֶׁכִּבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶרֶץ שְׁנֵי עֲמָמִים, אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וּנְתָנָהּ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי, אָמְרוּ: דּוֹמֶה, שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְזֵרָה אֶלָּא עַל תְּנַי, אַף אֲנִי, אֵינִי נִדּוֹן אֶלָּא עַל תְּנַי.", + "אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! שֶׁמָּא דְּרָכֶיךָ כְּדַרְכֵי בָשָׂר וָדָם? דַּרְכֵי בָשָׂר וָדָם כְּמִדָּה זוֹ: אֶפִּטְרוֹפּוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, כִילִיַרְכוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*אֶפִּטְרוֹפּוֹס. epítropos=procurator: ממונה על רכוש. כִילִיַרְכוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִיפַּארְכוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*כִילִיַרְכוֹס. tribunus militum=khiliarkhos: שר אלפים. אִיפַּארְכוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִיפָּטִיכּוֹס מְבַטֵּל עַל יָדָיו;*אִיפַּארְכוֹס. húparkhos=praefectus: מושל מחוז. אִיפָּטִיכּוֹס גּוֹזֵר גְּזֵרָה,*אִיפָּטִיכּוֹס. hupatikós=consularis: בדרגת קונסול. וּבָא מוֹשֵׁל גָּדוֹל וּמְבַטֵּל עַל יְדֵי כֻלָּם.*מוֹשֵׁל גָּדוֹל: princeps. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְמֻנִּים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ה,ז) \"כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.\" שֶׁמָּא דְּרָכֶיךָ כְּדַרְכֵיהֶם? (דברים ג,כד) \"אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ\", בְּמִצְרַיִם, \"וְכִגְבוּרֹתֶךָ\", עַל הַיָּם. \"כְמַעֲשֶׂיךָ\", עַל הַיָּם, \"וְכִגְבוּרֹתֶךָ\", בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן. \"אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.\"", + "(דברים ג,כה) \"אֶעְבְּרָה נָּא\", וְאֵין \"נָא\" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה; \"וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן.\" \"הַטּוֹבָה\", זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; \"הָהָר\", זֶה הַר הַמּוֹר; \"וְהַלְּבָנֹן\", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה יא,א) \"פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה י,לד) \"וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל.\"", + "(דברים ג,כו) \"וַיִּתְעַבֵּר יי בִּי לְמַעַנְכֶם\". רַבִּי לְעָזָר בִּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \"בִּי\", דָּבָר קָשֶׁה, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן. שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ בְּגִינִי הָיָה הַדָּבָר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַנְכֶם\", הָא בְגִינְכֶם, לֹא בְגִינִי: אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לְאָרֶץ יִשְׂרָאֵל!", + "(דברים ג,כו) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: רַב לָךְ!\" אָמַר לוֹ: דַּיֶּיךָ הָעוֹלָם הַבָּא!", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ מֶלֶך, לְכָךְ נֶאֱמַר: (במדבר כ,יב) \"לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה\", כְּמֶלֶך, אֶכָּנֵס לָהּ כְּהֶדְיוֹט! אָמַר לוֹ: אֵין הַמֶּלֶךְ נִכְנָס כְּהֶדְיוֹט!", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט, אֶכָּנֵס לָהּ בַּמְּחִלָּה*מְחִלָּה שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן: מערת הבניאס לרגלי החרמון. שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן*קֵסַרְיוֹן.Caesarea Philippi: עיר ליד הבניאס. שֶׁהִיא מִתַּחַת לְפַּנְיָס! אָמַר לוֹ: (דברים לב,נב) \"וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא.\"", + "וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ כָּל אוֹתָן בַּקָּשׁוֹת. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! הוֹאִיל וְנִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁלֹּא אֶכָּנֵס לָהּ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט, וְלֹא בַמְּחִלָּה שֶׁלְּקֵסַרְיוֹן שֶׁמִּתַּחַת לְפַּמְיָס, מֵעַתָּה, עַצְמוֹתַי יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן! אָמַר לוֹ: (דברים ג,כז) \"כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.\"", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דברים ד,כב) \"כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן\"? וְכִי אֶפְשָׁר לַמֵּת לַעֲבֹר? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ: מֹשֶׁה! אַף עַצְמוֹתֶיךָ לֹא יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן!", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אִדִּי אוֹמֵר: מֹשֶׁה הָיָה בּוֹכֶה עַל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,לא) \"כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן\", אַתֶּם עוֹבְרִים, וַאֲנִי אֵינִי עוֹבֵר!", + "אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הָיָה מֹשֶׁה מֻטֶּה עַל רַגְלָיו שֶׁלְּאֶלְעָזָר וְאוֹמֵר לוֹ: אֶלְעָזָר בֶּן אָחִי! בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים, כַּשֵּׁם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל אַהֲרֹן אָבִיךָ! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט,כ) \"וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יי מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן\". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! אִם כֵּן, אֶרְאֶנָּה בְמַרְאִית הָעַיִן! אָמַר לוֹ: (דברים ג,כו-כז) \"בַּדָּבָר הַזֶּה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה!\"", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: חֲבִיבָה הִיא רְאִיָּתוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ יוֹתֵר מֵרְאִיָּתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁבְּאַבְרָהָם, לֹא לְבָטוּהוּ, וּבְמֹשֶׁה לְבָטוּהוּ.*לְבָטוּהוּ: הטריחוהו. בְּאַבְרָהָם מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית יג,יד) \"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה.\" וּבְמֹשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר? (דברים ג,כז) \"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ!\" עֲלֵה, הַבֵּט וּרְאֵה!", + "וּמְנַיִן לְכָל הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לִרְאוֹת, הֶרְאָהוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד,א) \"וַיַּרְאֵהוּ יי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן.\" \"אֶת כָּל הָאָרֶץ\", זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהֶרְאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֶת הַגִּלְעָד\", וְאֵין גִּלְעָד אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כב,ו) \"גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ? שֶׁנֶּאֱמַר \"עַד דָּן.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים יג,ב) \"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ\".", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים לד,א) \"עַד דָּן.\" עֲדַיִן לֹא בָאוּ שְׁבָטִים לָאָרֶץ, וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"עַד דָּן\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מֵחֲלָצֶיךָ, וְזֶה חֶלְקוֹ שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (בראשית יד,יד) \"וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.\" עֲדַיִן לֹא בָאוּ שְׁבָטִים לָאָרֶץ, וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"עַד דָּן\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: בַּמָּקוֹם הַזֶּה עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְתָשַׁשׁ כֹּחוֹ מֵעָלָיו.", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ בָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים ד,ו) \"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ יְהוֹשֻׁעַ בְּמַלְכוּתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (במדבר יג,י) \"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן.\"", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גִדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וּמְנַשֶּׁה\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים י,טו) \"הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ דָּוִד בְּמַלְכוּתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א כח,ד) \"וַיִּבְחַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ אֶת הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ב) \"עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.\"", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ קִבְרֵי אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"וְאֶת הַנֶּגֶב\". וּמְנַיִן לָמַדְנוּ עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁהֵן בַּנֶּגֶב? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,כד) \"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ מַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"וְאֶת הַכִּכָּר\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יט,כה) \"וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"בִּקְעַת יְרֵחוֹ\". וְלָמַדְנוּ שֶׁעֲתִידִין גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ לַעֲלוֹת וְלִנְפֹּל בְּבִקְעַת יְרִיחוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים לד,ג) \"בִּקְעַת יְרֵחוֹ\", וַהֲלֹא הַהֶדְיוֹט רוֹאֶה בִּקְעַת יְרִיחוֹ? אֶלָּא מַה בִּקְעָה זוֹ מְיֻשֶּׁבֶת, שָׂדֶה מְלֵאָה חִטִּים כָּל שֶׁהוּא, שָׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים כָּל שֶׁהוּא, כָּךְ הֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבִקְעַת יְרִיחוֹ.*כְּבִקְעַת יְרִיחוֹ: באותה מידה של פירוט, כל שדה קטנה.", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ לִדְבוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"עִיר הַתְּמָרִים\". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שופטים ד,ה) \"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה\".", + "וּמְנַיִן שֶׁהֶרְאָהוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּלוֹט? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד,ג) \"עַד צֹעַר.\" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יט,כג) \"הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה.\"", + "יַעֲקֹב, נִתַּן לוֹ רֶמֶז, וְלֹא חָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כח,טו) \"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.\" וּבַסּוֹף הָיָה יָרֵא וּפָחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לב,י) \"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ\". אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַמָּקוֹם, הָיָה פָחֵד? אֶלָּא שֶׁאָמַר אָבִינוּ יַעֲקֹב: אוֹי לִי! שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא?", + "דָּוִד, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יז,לו) \"גַּם אֶת הָאֲרִי, גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.\" אָמַר דָּוִד: וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכִּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ?*סָפוּן: מכובד. אֶלָּא שֶׁמָּא עָתִיד דָּבָר לֵאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֵן עֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדִי!", + "מָרְדְכַי, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ב,יא) \"וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ.\" אֶלָּא אָמַר מָרְדְכַי: וְכִי אֶפְשָׁר חֲסִידָה זוֹ תִּנָּשֵׂא לָרָשָׁע הַזֶּה עָרֵל? אֶלָּא שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהֵן עֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.", + "\"כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק\". \"מָחֹה\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"אֶמְחֶה\", לָעוֹלָם הַבָּא. \"זֵכֶר\", זֶה הָמָן, \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמוּעוֹ. דָּבָר אַחֵר: (שמות יז,יד) \"מָחֹה\", לוֹ וּלְכָל תּוֹלְדוֹתָיו, \"אֶמְחֶה\", לוֹ וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"זֵכֶר\", זֶה אֲגַג, \"עֲמָלֵק\", כִּשְׁמוּעוֹ. \"מָחֹה\", לוֹ וּלְכָל דּוֹרוֹתָיו, \"אֶמְחֶה\", לוֹ וּלְכָל הַדּוֹר הַהוּא.", + "\"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.", + "שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: גָּמָל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, דֶּקֶל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, תִּלמֹד לוֹמַר \"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.*תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם: בכל שטח הארץ שמעליו פרוסים השמים.", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וּכְשֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כַּנְפֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! רָשָׁע זֶה בָּא לְאַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ! סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בוֹ?", + "רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: וּכְשֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! בָּנֶיךָ, שֶׁאַתְּ עָתִיד לְפַזְּרָן בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ב,י) \"כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם יי.\" רָשָׁע זֶה בָּא לְכַלֵּם מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ! סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בוֹ?", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵימָתַי יֹאבַד שְׁמָם שֶׁלָּאֵלּוּ? בְּשָׁעָה שֶׁתֵּעָקֵר עֲבוֹדָה זָרָה הִיא וְעוֹבְדֶיהָ, וִיהֵא הַמָּקוֹם יְחִידִי בָּעוֹלָם, וּתְהִי מַלְכוּתוֹ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, (זכריה יד,ג) \"וְיָצָא יי וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב.\" וְאוֹמֵר: (זכריה יד,ט) \"וְהָיָה יי לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יי אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (איכה ג,סו) \"תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא הָמָן אֶלָּא זֵכֶר לַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ט,כח) \"וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.\"*יָסוּף: ייגמר.", + "(שמות יז,טו) \"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יי נִסִּי.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ \"נִסִּי\", שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יי נִסִּי.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ \"נִסִּי\", שֶׁנֶּאֱמַר \"יי נִסִּי.\" אָמַר מֹשֶׁה: הַנֵּס הַזֶּה שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם, בְּגִינוֹ עֲשָׂאוֹ!*בְּגִינוֹ: בשבילו, בגללו.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּנֵּס, כִּבְיָכֹל הַנֵּס לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר \"יי נִסִּי.\" צָרָה לְיִשְׂרָאֵל, צָרָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\". שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל, שִׂמְחָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,א) \"כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.\"...", + "(שמות יז,טז) \"וַיֹּאמֶר, כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ! מִלְחָמָה לַיי בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לִכְשֶׁיֵּשֵׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא שֶׁלְּיָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, \"מִלְחָמָה לַיי בַּעֲמָלֵק\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם בַּכִּסֵּא, אִם מַנִּיחַ אֲנִי נִין וָנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם!", + "שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין: גָּמָל זֶה, שֶׁלַּעֲמָלֵק, דֶּקֶל זֶה שֶׁלַּעֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, תִּלמֹד לוֹמַר \"מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.\" שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִין וָנֶכֶד לַעֲמָלֵק תַּחַת מִפְרַס כָּל הַשָּׁמַיִם.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם בַּכִּסֵּא, אִם יָבֹא אֶחָד מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר, יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל, וּמִבֵּיתוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב א,יג) \"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: אֵי מִזֶּה אָתָּה? וַיֹּאמֶר: בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי.\" וְנִזְכָּר דָּוִד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: אִם יָבֹא אֶחָד מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר, יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל; וּמִבֵּיתוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, אַל יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב א,טז) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ\".", + "\"מִדֹּר דֹּר.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \"מִדֹּר\", חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, \"דֹּר\", חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מִדּוֹרוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה וּמִדּוֹרוֹ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִדּוֹרוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. וּמְנַיִן לְדוֹרוֹ שֶׁלַּמָּשִׁיחַ, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עב,ה) \"יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים.\"" + ], + [ + "(שמות יח,א) [\"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.\"] \"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, זָעוּ כָל מַלְכֵי תֵּבֵל בְּהֵיכְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ט) \"וּבְהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִתְכַּנּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָאוּ אֵצֶל בִּלְעָם. אָמְרוּ לוֹ: בִּלְעָם! שֶׁמָּא הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,י) \"יי לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם\". אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כְּבַר נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נד,ט) \"כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ\". אָמְרוּ לוֹ: מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ מֵבִיא! אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ, אֶלָּא תּוֹרָה נוֹתֵן לְעַמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן\". כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, פָּנוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ לָהֶם אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּקְרַע יַם סוּף לְיִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ה,א) \"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי\", וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ב,י-יא) \"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם\".", + "אָמְרוּ: בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיַת, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, זִנְּתָה. לְסוֹף חֲמִשִּׁים שָׁנָה, נִתְגַּיְּרָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים חָטָאתִי, וּבִשְׁלֹשָׁה יִמָּחֵל לִי: בַּחֶבֶל, בַּחַלּוֹן, וּבַחוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ב,טו) \"וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.\"", + "\"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: יֶתֶר, יִתְרוֹ, חֶבֶר, חֹבָב, בֶּן רְעוּאֵל, פּוּטִיאֵל, קֵנִי. יֶתֶר, שֶׁהוֹתִיר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה. יִתְרוֹ, שֶׁהוֹתִיר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. חֶבֶר, שֶׁנִּתְחַבַּר לַמָּקוֹם. חֹבָב, שֶׁהָיָה חָבִיב לַמָּקוֹם. בֶּן רְעוּאֵל, שֶׁהָיָה כְרֵעַ לַמָּקוֹם. פּוּטִיאֵל, שֶׁנִּפְטַר מֵעֲבוֹדָה זָרָה. קֵנִי, שֶׁקִּנָּא לַשָּׁמַיִם, וְקִנָּה לוֹ אֶת הַתּוֹרָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ\". מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ אֶלָּא יֶתֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יח) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ\", וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יִתְרוֹ.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַבְרָם, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא אַבְרָהָם.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׂרָה, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ שָׂרַי, וּכְשֶׁעָשְׂתָה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת, וְנִקְרֵאת שָׂרָה.", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ הוֹשֵׁעַ, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יג,טו) \"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.\"", + "וְיֵשׁ שֶׁמָּנְעוּ מֵהֶן. יֵשׁ לָךְ לְלַמֵּד מֵעֶפְרוֹן, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ עֶפְרוֹן, וּכְשֶׁנִּשְׁקַל דָּמָהּ שֶׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד אַבְרָהָם, מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כג,טז) \"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף\".", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּיוֹנָדָב, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ יְהוֹנָדָב, וּכְשֶׁבָּא לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יוֹנָדָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב כ,לז) \"כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יי אֶת מַעֲשֶׂיךָ\". מִכָּן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֶל יִתְחַבַּר אָדָם לָרָשָׁע, אֲפִלּוּ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה.", + "\"כֹהֵן מִדְיָן\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּמֶר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים יח,ל) \"וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.\" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׂר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ח,יח) \"וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.\"", + "\"חֹתֵן מֹשֶׁה\". מִתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה מִתְכַּבֵּד בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יח) \"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ\". עַכְשָׁו חָמִיו מִתְכַּבֵּד בּוֹ: אָמְרוּ לוֹ: מַה טִּיבָךְ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה!", + "\"אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ\", שָׁקוּל מֹשֶׁה כְיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. שָׁקוּל הָרַב כַּתַּלְמִיד, וְשָׁקוּל הַתַּלְמִיד כְּנֶגֶד הָרַב.", + "\"כִּי הוֹצִיא יי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.\" מַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּנֶגֶד כָּל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל.", + "(שמות יח,ב) \"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט.*מֵאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה מִמֶּנּוּ: אחרי שנפרדה ממנו. נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'. מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן, גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁפְּטָרָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַאֲמָר.*מֵאַחַר שֶׁפְּטָרָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַאֲמָר: אחרי שגירש אותה באמירה ולא בגט. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,י) \"וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה\", בָּא וְנָטַל אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כ) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם\". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר לְאַהֲרֹן: (שמות ד,כז) \"לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה! וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים, וַיִּשַּׁק לוֹ.\" יָצָא לִקְרַאת מֹשֶׁה וְחִבְּקוֹ וּנְשָׁקוֹ. אָמַר לוֹ: אָחִי מֹשֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: וּמַה טַּף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנַי. אָמַר לוֹ: וּלְהֵיכָן אַתְּ מוֹלִיכָן? אָמַר לוֹ: לְמִצְרַיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִין, וְעַכְשָׁו הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת הָאַחֲרוֹנִים! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהּ מֹשֶׁה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ! וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכָה לְבֵית אָבִיהָ, וְנָטְלָה שְׁנֵי בָנֶיהָ וְהָלְכָה לָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר \"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.\"", + "(שמות יח,ג) \"וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.\" \"נָכְרִיָּה.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֶרֶץ נָכְרִיָּה הָיְתָה לוֹ וַדַּי.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה\", נֵכַר יָהּ. אָמַר מֹשֶׁה: הוֹאִיל וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד? לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: תְּנָה לִי אֶת צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ: מַהוּ? אָמַר לוֹ: בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה, וּמִכָּן וְאֵילָךְ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְקִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי! וְנִשְׁבַּע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב,כא) \"וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה\", אֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א יד,כד) \"וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב, וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם.\" וְכֵן (מלכים ב ה,כג) \"וַיֹּאמֶר נַעֲמָן: הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם!\" לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַמַּלְאָךְ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. מִיָּד, (שמות ד,כה) \"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע לְרַגְלָיו, וַתֹּאמֶר: כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ, אָז אָמְרָה: חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.\"*לַמּוּלֹת: על דבר המילה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה עָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט,כה) \"כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ!", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת!", + "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה!", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים!", + "רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל זְכִיּוֹתָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה לֹא עָמְדוּ לוֹ בְשָׁעַת דָּחְקוֹ! כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: (שמות ג,י) לֵךְ, \"הוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם!\" וְעַל שֶׁנִּתְעַצַּל בַּמִּילָה שָׁעָה אַחַת, בִּקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כד) \"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ\".", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּתְעַצַּל בַּמִּילָה שָׁעָה אַחַת! אֶלָּא יָמוּל וְיֵצֵא, הֲרֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת! יִשְׁהֶה וְיָמוּל, הַמָּקוֹם אָמַר לוֹ: לֵךְ, הוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם! אֶלָּא עַל שֶׁנִּתְרַשַּׁל בְּלִינָה קֹדֶם לַמִּילָה, לְכָךְ בִּקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כד) \"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.\" רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא בִקֵּשׁ הַמַּלְאָךְ לַהֲרֹג אֶלָּא לַתִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,כה) \"כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה! מִי קָרוּי חָתָן? מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינוֹק? הֱוֵי אוֹמֵר הַתִּינוֹק.", + "(שמות יח,ד) \"וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵימָתַי הִצִּילוֹ הַמָּקוֹם? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּתָן: (שמות ב,יד) \"מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה\". אָמַר: תִּפְשׂוּ אֶת מֹשֶׁה וְהַעֲלוּהוּ לַבִּימָה וְכִפְתוּהוּ, וְהַנִּיחוּ אֶת הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ. יָרַד מַלְאָךְ וְנִדְמָה לָהֶם כִּדְמוּתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. תָּפְסוּ אֶת הַמַּלְאָךְ, וְהִנִּיחוּ אֶת מֹשֶׁה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּפְשׂוּ אֶת מֹשֶׁה, עֲשָׂאָן הַמָּקוֹם אִלְּמִין, עֲשָׂאָן חֵרְשִׁין, עֲשָׂאָן סוֹמִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָאִלְּמִין: הֵיכָן הוּא מֹשֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִין. וְלַחֵרְשִׁין, וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין, וְלַסּוֹמִין, וְלֹא הָיוּ רוֹאִין. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד,יא) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָיו: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ פִקֵּחַ, אוֹ עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי יי?\" לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יח,ד) \"כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי\".", + "(שמות יח,ה) [\"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ\". וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות יח,ו) \"וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ\"? שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁהָיוּ בָנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר! לְכָךְ נֶאֱמַר \"וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה\", בָּנָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה הָיוּ וְלֹא בָנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר.", + "\"אֶל הַמִּדְבָּר\". הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו, שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּתוֹךְ כְּבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,*כְּבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם: בחצר פרעה. וּבִקֵּשׁ לָצֵאת לְמִדְבַּר צִיָּה וְתֹהוּ שֶׁאֵין בּוֹ כְלוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"אֶל הַמִּדְבָּר\".", + "(שמות יח,ו) \"וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּתַב לוֹ בְאִגֶּרֶת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה בְגִינִי!*בְגִינִי: בשבילי. וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְגִינִי, עֲשֵׂה בְגִין אִשְׁתָּךְ! וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְגִין אִשְׁתָּךְ, עֲשֵׂה בְגִין בָּנֶיךָ!\" לְכָךְ נֶאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה \"אֲנִי\". אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲנִי הוּא הַמְקָרֵב וְלֹא הַמְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כג,כג) \"הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי, נְאֻם יי וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק.\" אֲנִי שֶׁקֵּרַבְתִּי אֶת יִתְרוֹ וְלֹא רִחַקְתִּיו, וְאַף אַתָּה, כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם אֶצְלָךְ לְהִתְגַּיֵּר, וְאֵינוֹ בָא אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אַף אַתָּה, קָרְבֵהוּ וְלֹא תַרְחִיקֵהוּ! מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁיְּהֵי אָדָם דּוֹחֶה בַשְּׂמֹאל, וּמְקָרֵב בַּיָּמִין, וְלֹא כַשֵּׁם שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע לְגֵחֲזִי, שֶׁדְּחָפוֹ לְעוֹלָם.", + "(שמות יח,ז) [\"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.\"] \"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ\". אָמְרוּ: יָצָא מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שְׁכִינָה יָצַאת עִמָּהֶם.", + "\"וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ\". אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִשְׁתַּחֲוָה לְמִי, אוֹ מִי נָשַׁק לְמִי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם\", מִי קָרוּי אִישׁ? הֲלֹא מֹשֶׁה! שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב,ג) \"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד\". הֱוֵי אוֹמֵר, לֹא הִשְׁתַּחֲוָה וְלֹא נָשַׁק אֶלָּא מֹשֶׁה לְחָמִיו. מִכָּן לָמַדְנוּ, שֶׁיְּהֵי הָאָדָם נוֹהֵג בִּכְבוֹד חָמִיו. \"וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה\", זֶה בֵּית הַמִּדְרָשׁ;", + "(שמות יח,ח) \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יי.\" \"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ\", לְמָשְׁכוֹ וּלְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה; \"אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל\", שֶׁתּוֹדֶה בְעַמִּי בְיִשְׂרָאֵל;*שֶׁתּוֹדֶה ע' הורוביץ, יט.ג., טו.; כהנא המכילתות מבוא הערה יט. בשוחר טוב: כדי שיודה לישועתן של ישראל. \"אֵת כָּל הַתְּלָאָה\", בְּמִצְרַיִם, \"אֲשֶׁר מְצָאָתַם\", עַל הַיָּם, \"בַּדֶּרֶךְ\", זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, \"וַיַּצִּלֵם יי\", הִצִּילָם הַמָּקוֹם מִכֻּלָּם.", + "(שמות יח,ט) \"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי לְיִשְׂרָאֵל, *וַיִּחַדְּ: שמח. אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַמָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: הַמָּן הַזֶּה שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם, אָנוּ טוֹעֲמִין בּוֹ טַעַם הַפַּת, טַעַם בָּשָׂר, טַעַם דָּגִים, טַעַם חֲגָבִים, טַעַם כָּל הַמַּטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַבְּאֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: הַבְּאֵר הַזּוֹ שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם, אָנוּ טוֹעֲמִין בּוֹ טַעַם יַיִן יָשָׁן, טַעַם יַיִן חָדָשׁ, טַעַם חָלָב, טַעַם דְּבַשׁ, טַעַם כָּל הַמַּמְתָּקִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּטוֹבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמְרוּ לוֹ: עָתִיד הַמָּקוֹם לִתֵּן לָנוּ שֵׁשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כְּהֻנָּה, וּלְוִיָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"טוֹבָה\", \"הַטּוֹבָה\", \"כָּל הַטּוֹבָה\", \"עַל כָּל הַטּוֹבָה\". מִיָּד פָּתַח וְאָמַר (שמות יח,י) \"בָּרוּךְ יי!\"", + "(שמות יח,י) \"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.\" אָמַר רַבִּי פַּפְּיָס: בִּגְנוּת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְנֵי אָדָם, וְלֹא עָמַד אֶחָד מֵהֶם וּבֵרַךְ לַמָּקוֹם, עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וּבֵרַךְ לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ יי!\"", + "\"וּמִיַּד פַּרְעֹה\", מִיָּד הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: (יחזקאל כט,ג) \"הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר: לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי!\" \"מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.\" מִתַּחַת שִׁעְבּוּד הַהוּא שֶׁלְּמִצְרָיִם.", + "(שמות יח,יא) [\"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יי מִכָּל הָאֱלֹהִים! כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\"] \"עַתָּה יָדַעְתִּי\", עַד עַכְשָׁו לֹא הוֹדָה בַּדָּבָר. \"כִּי גָדוֹל יי\". אָמְרוּ: מִתְּחִלָּה, לֹא הָיָה עֶבֶד יָכֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, וְעַכְשָׁו הוֹצִיא שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"כִּי גָדוֹל יי\".", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִכָּל הָאֱלֹהִים\"? אָמְרוּ: לֹא הִנִּיחַ יִתְרוֹ עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חָזַר עָלֶיהָ וַעֲבָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר \"מִכָּל הָאֱלֹהִים\". וְנַעֲמָן הוֹדָה בַדָּבָר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ה,טו) \"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל\". וְכֵן רָחָב הַזּוֹנָה אוֹמֶרֶת: (יהושע ב,יא) \"יי אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת.\"", + "\"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\" מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּתְגַּדַּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁבַּמַחֲשָׁבָה שֶּׁחָשְׁבוּ מִצְרָיִם לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדָּבָר נִפְרַע מֵהֶן הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.\" ", + "(שמות יח,יב) [\"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים\". הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו: אָדָם שֶׁהוּא עוֹבֵד וּמְזַבֵּחַ, וּמְקַטֵּר, וּמְנַסֵּךְ, וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, עַכְשָׁו הוּא מֵבִיא עוֹלָה וּזְבָחִים לַיי?", + "\"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\" וּמֹשֶׁה, לְהֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה יָצָא לִקְרָאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,ז) \"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ\", וְעַכְשָׁו לְהֵיכָן הָלַךְ? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ. וּמִמִּי לָמַד? מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ.", + "אָמְרוּ: הַדָּבָר הַזֶּה דָּרַשׁ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁכְּשֶׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל סְעוֹדָה לַחֲכָמִים, הָיוּ כָּל הַחֲכָמִים יוֹשְׁבִין מְסֻבִּין אֶצְלוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשִׁמְּשָׁן. אָמְרוּ: אֵינוֹ בַדִּין שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל! אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַנִּיחוּ לוֹ וִישַׁמֵּשׁ! מָצִינוּ גָּדוֹל מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הַבִּרְיוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵי זֶה הוּא? אָמַר לָהֶם: זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, גְּדוֹל הָעוֹלָם, שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהָיָה סָבוּר בָּהֶן שֶׁהֵן בּנֵי אָדָם עַרְבִיִּים, עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת חֲכָמִים בְּנֵי תוֹרָה!", + "אָמַר לָהֶן רַבִּי צָדוֹק: הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ! מָצִינוּ גָּדוֹל מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּמֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הַבִּרְיוֹת! אָמְרוּ לוֹ: אֵי זֶה זֶה? אָמַר לָהֶן: הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צָרְכוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְדֵי מַחְסוֹרָהּ.*גְּוִיָּה: גוף. וְלֹא לִבְנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים בִּלְבַד, אֶלָּא אַף לִבְנֵי אָדָם רְשָׁעִים, וְלִבְנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה! עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים בְּנֵי תּוֹרָה!", + "\"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.\" וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"לִפְנֵי הָאֱלֹהִים\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְּקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרוֹ, כִּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה." + ], + [ + "(שמות יח,יג) [\"וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.\"] \"וַיְהִי מִמָּחֳרָת\", מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. \"וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.\" הָיָה מֹשֶׁה דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא אֵין הַדַּיָּנִין דָּנִין אֶלָּא עַד זְמַן הַסְּעוֹדָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ שׁוּתָף בַּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר כָּן: \"מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (בראשית א,ה) \"וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.\"", + "(שמות יח,יד) \"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?\" כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהַכֹּל עוֹמְדִין. אָמַר לוֹ: כָּךְ אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל? \"מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?\"", + "(שמות יח,טו) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.\" אָמְרוּ: הַדָּבָר הַזֶּה שָׁאַל יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מָה רָאָה מֹשֶׁה לוֹמַר \"כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם\"? אָמַר לוֹ: אִם לָאו, מַה יֹּאמַר? אָמַר לוֹ: יֹאמַר 'כִּי יָבֹא הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים'! אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים\", יָפֶה אָמַר!", + "(שמות יח,טז) [\"כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.\"] \"כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי\", בֵּין טֻמְאָה לְטַהֲרָה. \"וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ\", זֶה הַדִּין שֶׁאֵין בּוֹ פְשָׁרָה. \"וּבֵין רֵעֵהוּ\", זֶה הַדִּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְשָׁרָה. מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִפְטָרִין כְּרֵעִים זֶה מִזֶּה.", + "\"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.\" 'חֻקִּים', אֵלּוּ מִדְרָשׁוֹת; 'וְהַתּוֹרוֹת', אֵלּוּ הַהוֹרָאוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: 'חֻקִּים', אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת\". 'וְהַתּוֹרוֹת', אֵלּוּ הַהוֹרָיוֹת.", + "(שמות יח,יז-יח) [\"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\"] \"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְחַלְּלוּ*יְחַלְּלוּ: יפגעו בכבודך. אוֹתָךְ וִינַשְּׁרוּ*יְנַשְּׁרוּ: יעשו שאם משווים אותך לעץ, העלים שלך ינשרו. אוֹתָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: יְנַבְּלוּ*יְנַבְּלוּ: יבזו אותך. אוֹתָךְ וִיקַנְתְּרוּ*יְקַנְתְּרוּ: ירגיזו אותך. אוֹתָךְ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ נוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לד,ד) \"כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה.\" \"גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\". \"אַתָּה\", זֶה מֹשֶׁה, \"גַּם\", זֶה אַהֲרֹן, \"הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\", אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"אַתָּה\", זֶה מֹשֶׁה, \"גַּם\", זֶה אַהֲרֹן \"גַּם\", זֶה נָדָב וַאֲבִיהוּא, \"הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ\", אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים.", + "\"כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\" אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בְּקוֹרָה זוֹ! כְּשֶׁהִיא לַחָה, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין תַּחְתֶּיהָ, וְאֵין יְכֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ; אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה נִכְנָסִין תַּחְתֶּיהָ, יְכֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. \"כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.\"", + "(שמות יח,יט) [\"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ! הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים.\"] \"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ\", צֵא וְהִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה! \"הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים\", הֱיֵה לָהֶם כְּכֶלִי מָלֵא דִּבְּרוֹת! \"וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים\", דְּבָרִין שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵעַ, תָּבִיא וּתְרַצֶּה בָהֶן.", + "(שמות יח,כ) \"וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.\" \"הַחֻקִּים\", אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת; \"וְאֶת הַתּוֹרֹת\", אֵלּוּ הַהוֹרָיוֹת.*הוֹרָיוֹת: הוראות בית הדין. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"הַחֻקִּים\", אֵלּוּ עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ל) \"לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת\". \"וְאֶת הַתּוֹרֹת\", אֵלּוּ הַהוֹרָאוֹת.", + "\"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ\", זֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה; \"וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן\", זֶה מַעֲשִׂין טוֹבִין. כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם\", הוֹדַע לָהֶם חַיֵּיהֶן! \"אֶת הַדֶּרֶךְ\", זוֹ בִקּוּר חוֹלִים; \"יֵלְכוּ\", זוֹ קְבוּרַת מֵתִים; \"בָהּ\", זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים; \"וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה\", זוֹ שׁוּרַת הַדִּין; \"אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן\", זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.", + "(שמות יח,כא) [\"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.\"] \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל\", אַתָּה תֶּחֱזֶה לָהֶם בִּנְבוּאָה; \"אַנְשֵׁי חַיִל\", אֵלּוּ עֲשִׁירִין וּבַעֲלֵי מָמוֹן; \"יִרְאֵי אֱלֹהִים\", אֵלּוּ שֶׁהֵן יְרֵאִין מִן הַמָּקוֹם בַּדִּין; \"אַנְשֵׁי אֱמֶת\", אֵלּוּ בַעֲלֵי אַבְטָחָה; \"שֹׂנְאֵי בָצַע\", אֵלּוּ שֶׁהֵן שׂוֹנְאִין לְקַבֵּל שֹׁחַד בַּדִּין; כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם\", אַתָּה תֶחֱזֶה לָהֶם בִּסְפּוּקְלַרְיָא,*אִסְפֻּקְלַרְיָא: specularia: כמראה; אבן שקופה; נבואה. כְּמַחְזִית זוֹ שֶׁחוֹזִין בָּהּ הַמְּלָכִים;*מַחְזִית. מראה. \"אַנְשֵׁי חַיִל\", אֵלּוּ בַעֲלֵי אַבְטָחָה; \"יִרְאֵי אֱלֹהִים\", אֵלּוּ שֶׁהֶן עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בַדִּין; \"אַנְשֵׁי אֱמֶת\", כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָה בֶן דּוֹסָה וַחֲבֵרָיו; \"שֹׂנְאֵי בָצַע\", אֵלּוּ שֶׁהֶן שׂוֹנְאִים מָמוֹן עַצְמָן, וְאִם מָמוֹן עַצְמָן שׂוֹנְאִין, קַל וָחֹמֶר מָמוֹן חֲבְרֵיהֶן.", + "\"וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים\", שֵׁשׁ מֵאוֹת; \"שָׂרֵי מֵאוֹת\", שֵׁשֶׁת אֲלָפִים; \"שָׂרֵי חֲמִשִּׁים\", שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף; \"שָׂרֵי עֲשָׂרֹת\", שִׁשִּׁים אֶלֶף; נִמְצְאוּ כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע רִבּוֹא וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.", + "(שמות יח,כב) [\"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה, כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.\"] \"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת\". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן יִהְיוּ דָּנִין אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן וְעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה יִהְיוּ דָּנִין אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.", + "\"וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן, יִשְׁפְּטוּ הֵם\". דְּבָרִים גְּדוֹלִים, יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְהַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים, יִשְׁפְּטוּ הֵן. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁלִּבְנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וּדְבָרִים שֶׁלִּבְנֵי אָדָם קְטַנִּים יִשְׁפְּטוּ הֵם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יח,כו) \"אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה\", הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּבְנֵי אָדָם, אֶלָּא בִּדְבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. \"וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ\", \"וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ\".*סרס הכתוב.", + "(שמות יח,כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\" צֵא וְהִמָּלךְ בַּגְּבוּרָה! \"וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד\" אִם מוֹדֶה לָךְ, \"וְיָכָלְתָּ עֲמֹד\", וְאִם לָאו, אֵי אַתָּה יָכֹל לַעֲמֹד.", + "\"וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\" אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, \"עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\"", + "(שמות יח,כד) \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.\" \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ\", וַדַּי; \"וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר\", כָּל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ חוֹתְנוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ\", וַדַּי; \"וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר\" לוֹ הָאֱלֹהִים.", + "(שמות יח,כז) \"וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.\" רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁלְּחוֹ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם.*בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם: לפי הכבוד הנהוג בעולם, נתן לו צידה לדרך וליווהו.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן לוֹ אַתָּה לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י,לא) \"אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!\" אָמַר לוֹ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, \"אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!\" אָמַר לוֹ: כְּלוּם הַנֵּר מַהְנֶה אֶלָּא בִמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ? וְכִי מָה הַנֵּר מַהְנֶה בֵּין חַמָּה וּלְבָנָה? אַתָּה מֹשֶׁה חַמָּה, וְאַהֲרֹן לְבָנָה, מַה יַּעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וּמְגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָתִי, שֶׁאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.", + "יָכֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שופטים א,טז) \"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים\". וְאוֹמֵר: (שופטים א,טז) \"וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם.\" וְאֵין 'עַם' אֶלָּא חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: (איוב יב,כ) \"אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם, וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה.\" אַל תִּקְרֵי \"תָּמוּת\" אֶלָּא 'תוּמַת'! כָּל זְמַן שֶׁחָכָם מִתְקַיֵּם, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; מֵת חָכָם, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ.", + "וְכֵן מָצִינוּ, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי נָתָן, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. וְכִי יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ הָיוּ? וַהֲלֹא תַּלְמִידֵי יַעְבֵּץ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ב,נה) \"וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב.\" \"תִּרְעָתִים\", שֶׁהָיוּ מַתְרִיעִים וְנֶעֱנִים; \"שִׁמְעָתִים\", שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל תְּרוּעַת תּוֹרָה בְּסִינַי; \"שׂוּכָתִים\", שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לה,י) \"וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.\"", + "מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר: קָרְבָּן מִבְּנֵי שׁוֹתֵה מַיִם, וְיָצַאת בַּת קוֹל מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה: מִי שֶׁקִּבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, הוּא יְקַבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיכֶם בְּשָׁעָה זוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, מֵהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, שֶׁהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, לֹא נִכְרְתָה אֶלָּא עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלב,יב) \"אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי\", וְאִם לָאו, (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם\", אֲבָל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, לֹא נִכְרְתָה עִמּוֹ עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה לה,יט) \"לָכֵן, כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.\"", + "שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַי: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה וּבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עַל תְּנַי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,יז) \"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יי בָּכֶם\". וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,יב) \"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם, וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ.\" וְאִם לָאו, (מלכים א ט,ח) \"וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק\".*יִשֹּׁם וְשָׁרָק: ישתומם וישרוק כשיראה את חורבנו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קלב,יב) \"אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם\", וְאִם לָאו, (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם\".", + "וּמְנַיִן לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,ד) \"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה\". וּמְנַיִן לִבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח,יט) \"בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא\". וְאוֹמֵר: (במדבר כה,יג) \"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם\".", + "וּמְנַיִן לִבְנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁהֵם מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁלְּיִתְרוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ב,נה) \"הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב.\" הֵם בִּקְּשׁוּ אֶת הָרַב, וְיַעְבֵּץ בִּקֵּשׁ חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א א,ד) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" \"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי\", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; \"וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי\", בַּתַּלְמִידִים; \"וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי\", שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֶת מִשְׁנָתִי; \"וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה\", שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי רֵעִים כְּמוֹתִי; \"לְבִלְתִּי עָצְבִּי\", שֶׁלֹּא יַעֲצִיבֵנִי יֵצֶר הָרָע מִלַּעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה; \"וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל,", + "לוֹ נָתַן מִשְׁאֲלוֹתָיו וְלָהֶם נָתַן מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כט,יג) \"רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי.\" וְאוֹמֵר: (משלי כב,ב) \"עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם יי.\" הָא כֵיצַד? תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, \"מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי\", זֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם, וְזֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, \"עֹשֵׂה כֻלָּם יי\", מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה חָכָם, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ טִפֵּשׁ, מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה טִפֵּשׁ, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ חָכָם.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כֵּיצַד? עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, \"מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יי\",", + "אֲבָל עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת אֵינוֹ רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, \"עֹשֵׂה כֻלָּם יי\": מִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה עָנִי, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ עָשִׁיר, וּמִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה עָשִׁיר, סוֹפוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ עָנִי.", + "רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א א,ד) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי.*וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה: ועשית להצילני מרעה. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.\" \"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי\", בְּפִרְיָה וְרִבְיָה; \"וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי\", בְּבָנִים וּבְבָנוֹת; \"וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי\", זֶה מַשָּׂא וּמַתָּן; \"וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה\", חַיִּים שֶׁנָּתַתָּ לִי, שֶׁלֹּא יְהֵי בָהֶן לֹא חֹלִי מֵעַיִם, לֹא מֵחוֹשׁ עַיִן, לֹא מֵחוֹשׁ רֹאשׁ;*מֵחוֹשׁ: כאב. \"לְבִלְתִּי עָצְבִּי\", הָא אִם אֵין אַתְּ עוֹשֶׂה לִי כֵן, הֲרֵי אֲנִי יוֹרֵד כְּבֶן סִיסַי לַשְּׁאוֹל. \"וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל\", נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֶמְרוּ כָּל שִׁעוּרִים הַלָּלוּ? אֶלָּא בַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְהַעֲמִיד טַכְּסֵיוֹטֵיסִין עַל יִשְׂרָאֵל,*טַכְּסֵיוֹטֵיס. taxeōtēs: סגן, עוזר פקיד. שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ב,ב) \"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם\". חַסְלַת מַסֶּכְתָּה דַעֲמָלֵק." + ] + ], + "Tractate Bachodesh": [ + [ + "(שמות יט,א) \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.\" מַגִּיד שֶׁמּוֹנִים חֳדָשִׁים לִיצִיאַת מִצְרַיִם.", + "אֵין לִי אֶלָּא חֳדָשִׁים, שָׁנִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר א,א) \"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\".", + "אֵין לִי אֶלָּא בְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, בְּפֶרֶק אַחֵר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לג,לח) \"בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\".", + "כָּל אֵלּוּ, עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ו,א) \"וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\". כָּל אֵלּוּ, עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת. מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת, מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ט,י) \"וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית יי וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ.\" לֹא רָצוּ לִמְנוֹת לְבִנְיָנוֹ, יִמְנוּ לְחָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מ,א) \"בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר\". לֹא רָצוּ לִמְנוֹת לְעַצְמָם, יִמְנוּ לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב,א) \"וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר, חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת\". וְאוֹמֵר: (חגי א,טו) \"בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.\"", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים א,ה) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.\" וְאוֹמֵר: (דברים כח,מז-מח) \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל\".", + "כְּבַר הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי עוֹלֶה לְעֵמָאוּס,*עֵמָאוּס: עיר הלניסטית בקצה המזרחי של עמק איילון, Emmaus Nicopolis. וְרָאָה רִיבָה אַחַת,*רִיבָה: נערה, אשה צעירה. שֶׁהִיא מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִין מִתַּחַת רַגְלֵי הַסּוּסִים. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי לְתַלְמִידָיו: רִיבָה זוֹ, מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: עִבְרִית הִיא. הַסּוּס הַזֶּה, שֶׁלְּמִי הוּא? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּפָרָשׁ עֲרָבִי הוּא. אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא הַפָּסוּק הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הוּא: (שיר השירים א,ה) \"אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים\". לֹא רְצִיתֶם לָכֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לִפְגוּמֵי גוֹיִם עַרְבִיִּים!*פְּגוּמֵי גוֹיִם: נוכרים בזויים. לֹא רְצִיתֶם לְשַׁקֵּל שִׁקְלֵי שָׁמַיִם בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲרֵי אַתֶּם מְשַׁקְּלִין חֲמִשָּׁה עָשָׂר שְׁקָלִין בְּמַלְכוּת אוֹיְבֵיכֶן!", + "לֹא רְצִיתֶם לְתַקֵּן אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת הָעוֹלִין לְבֵית הַבְּחִירָה, הֲרֵי אַתֶּם מְתַקְּנִין אֶת הַבּוּרְגָסִין*בּוּרְגָסִין. púrgos: מגדל שמירה. וְאֶת הַבּוּרְגָנִין הָעוֹלִין לִכְרַכֵּי מְלָכִין!*בּוּרְגָנִין. purgíon: עמדה מבוצרת.", + "וְאוֹמֵר: (דברים כח,מז) \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\": ", + "\"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּאַהֲבָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּשִׂנְאָה; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בַּשֹּׂבַע, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּרָעָב; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּשִׂמְחָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בַּאֲנָחָה; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּמָמוֹן, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בַּעֲנִיּוּת; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּמַלְכוּת, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּעַגְמוּת; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בְּטוֹבָה, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּצָמָא; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" בִּכְסוּת, \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" בְּעֵרוֹם; \"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ\" \"מֵרֹב כֹּל\", \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ\" \"בְחֹסֶר כֹּל\". דָּבָר אַחֵר: \"וּבְחֹסֶר כֹּל\", שֶׁיְּהוּ חֲסֵרִין תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמָמוֹן וְדֵעָה וְחָכְמָה וּבִינָה. דָּבָר אַחֵר: \"וּבְחֹסֶר כֹּל\", שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶן הַדַּעַת.", + "\"בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.\" רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָיָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: \"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם\".", + "(שמות יט,ב) \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.\" וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת מַסָּעוֹת: (במדבר לג,טו) \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי\"? הִקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָם לְמִדְבַּר סִינַי: מַה בִּיאָתָם לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָם מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ בִּיאָתָם מִדְבַּר סִינַי לִנְסִיעָתָם מֵרְפִידִים: מַה נְּסִיעָתָם מֵרְפִידִים, מַכְעִיסִין לַמָּקוֹם, וּלְשָׁעָה קַלָּה עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבָּלוּ, אַף בִּיאָתָם מִדְבַּר סִינַי הָיוּ מַכְעִיסִין לַמָּקוֹם, וּלְשָׁעָה קַלָּה עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבָּלוּ.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים פא,י) \"אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.\" מִשָּׁעָה שֶׁהָיִיתִי עוֹנָךְ וּמֵגֵן עָלֶיךָ, וּמַרְעִים עָלֶיךָ אֶת כָּל הָעוֹלָם, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה גָּלוּי לְפָנַי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לַעֲשׁוֹת עַל מֵי מְרִיבָה.", + "אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים פא,י) \"אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.\" אַתָּה קוֹרֵא בַסֵּתֶר, וַאֲנִי אֶעֶנְךָ בַּגָּלוּי, וּמַרְעִים עָלֶיךָ אֶת כָּל הָעוֹלָם.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ב,כה) \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֱלֹהִים רָאָה בָהֶם שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֵם לֹא רָאוּ זֶה אֶת זֶה, \"וַיֵּדַע אֱלֹהִים.\" אֱלֹהִים יָדַע בָּהֶם שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֵם לֹא יָדְעוּ זֶה בָזֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר, מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ב,כה) \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהַכְעִיס, \"וַיֵּדַע אֱלֹהִים\", שֶׁהֵם עֲתִידִין לְנָאֵץ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִכֹּחַ הַתְּשׁוּבָה הַקָּשֶׁה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יוֹסֵה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סג,ט) \"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר\", וְאוֹמֵר: (ישעיה סג,ה) \"וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ\". וְכִי לֹא הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁקֵּר? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁקֵּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ\"? אֶלָּא לֹא הוֹשִׁיעָן כִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהַכְעִיס, אֶלָּא כִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן עֲתִידִין לִבְגֹּד בּוֹ עוֹלָמִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים עח,לו-לז) \"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.\" וְאַף עַל פִּי כֵן, (תהלים עח,לח) \"וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֹן\". וְאוֹמֵר: (ישעיה ו,י) \"הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.\" \"וָשָׁב\", אֲנַנְקֵי לַתְּשׁוּבָה לַעֲשׁוֹת שֶׁלָּהּ,*אֲנַנְקֵי. anágkē: בהכרח. \"וְרָפָא לוֹ\".", + "\"וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר\". נִתְּנָה תוֹרָה דֵּימוֹס פַּרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר,*דֵּימוֹס. dēmos: ציבורי. שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה תוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם: אֵין לָכֶם חֵלֶק בָּהּ! לְפִיכָךְ נִתְּנָה בַמִּדְבָּר, דֵּימוֹס פַּרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר,*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: דיבור חופשי; בגלוי. וְכָל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל, יָבֹא וִיקַבֵּל!", + "יָכֹל נִתְּנָה בַּלַּיְלָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,טז) \"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר\". יָכֹל נִתְּנָה בִשְׁתִיקָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,טז) \"וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים\". יָכֹל לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים כט,ד-י) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ קוֹל יי בֶּהָדָר. קוֹל יי שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יי אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יי יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יי מִדְבַּר קָדֵשׁ. קוֹל יי יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. יי לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יי מֶלֶךְ לְעוֹלָם.\"", + "אָמַר בִּלְעָם הָרָשָׁע לְכָל הָעוֹמְדִים עָלָיו: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן!\" שִׁבְּחוּ וְאָמְרוּ: \"יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב: תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי! אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" כְּשֶׁנְּתַתִּיהָ אֲנִי בַתְּחִלָּה, לֹא נְתַתִּיהָ בַסֵּתֶר, וְלֹא בִמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, וְלֹא בִמְקוֹם אֲפֵלָה, וְלֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב \"לְאֵלּוּ אֲנִי נוֹתְנָהּ\", וְלֹא \"תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי!\" לֹא נְתַתִּיהָ פִּנְגּוּס.*פִּנְגּוּס. pignus: ערבון. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" כְּבַר עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָכֶם הַמִּצְווֹת, הִקְדַּמְתִּי לָכֶם מַתַּן שְׂכָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז,ה) \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה\". וְאוֹמֵר: (ויקרא כה,כא) \"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.\" יָכֹל אֵלּוּ בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים קה,מד) \"וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם\". מִפְּנֵי מָה? (תהלים קה,מה) \"בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ\".", + "הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים קמז,יט-כ) \"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי\". וְכִי מָה עָשׂוּ הַגּוֹיִם הַדּוֹוִים הָאֵלּוּ, שֶׁלֹּא רָצָה לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה? (תהלים קמז,כ) \"וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם\", שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג,ג-ו) \"אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ. וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה.*חֶבְיוֹן עֻזֹּה: המקום שבו מסתתר כבודו וכוחו. לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ.\"", + "\"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל\". כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר \"וַיִּסְעוּ\", \"וַיַּחֲנוּ\", נוֹסְעִין בַּמַּחְלֹקֶת וְחוֹנִין בַּמַּחְלֹקֶת. אֲבָל כָּן הוּא אוֹמֵר: (שמות יט,ב) \"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל\", הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד. \"שָׁם\", מַגִּיד שֶׁאָמַר לָהֶם: זְמַן הַרְבֵּה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם! וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ חָסֵר עֲשֶׂרֶת יָמִים. \"נֶגֶד הָהָר\", לְצַד מִזְרָחוֹ שֶׁלָּהָר. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא \"נֶגֶד\", פָּנִים לַמִּזְרָח." + ], + [ + "(שמות יט,ג) [\"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּקְרָא אֵלָיו יי מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.\"] \"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים\", זֶה יוֹם שֵׁנִי. \"וַיִּקְרָא אֵלָיו יי מִן הָהָר לֵאמֹר\", מַגִּיד שֶׁהַקְּרִיאָה קָדְמָה לַדִּבֵּר. \"כֹּה תֹאמַר\". \"כֹּה\", בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, \"כֹּה\", כְּסֵדֶר הַזֶּה, \"כֹּה\", כָּעִנְיָן הַזֶּה, \"כֹּה\", שֶׁלֹּא תִּפְחֹת וְלֹא תּוֹסִיף. \"תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", אֵלּוּ הַנָּשִׁים; \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,ג) \"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", בִּזְכוּת יַעֲקֹב; \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,ג) \"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב\", אֱמֹר בְּלָשׁוֹן רַכָּה רָאשֵׁי הַדְּבָרִים לַנָּשִׁים. \"וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\", וּתְדַקְדֵּק עִמָּהֶם וֶאֱמֹר לָהֶם.", + "(שמות יט,ד) [\"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\"] \"אַתֶּם רְאִיתֶם\". לֹא בְמָסֹרֶת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא כְתָבִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא עֵדִים אֲנִי מַעֲמִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא \"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם\", רְאוּ עַל כַּמָּה הֵן חַיָּבִין לִי! עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים לְשֶׁעָבַר, וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶן אֶלָּא עַל יְדֵיכֶם!", + "\"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה יוֹם רַעַמְסֵס, לְפִי שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻלָּם וּבָאוּ לְרַעַמְסֵס לְשָׁעָה קַלָּה.", + "\"וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.\" לִפְנֵי הַר סִינַי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה יוֹם מַתַּן תּוֹרָה, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל,*מִיל: המיל הרומי כקילומטר וחצי. וְחוֹזְרִין לִפְנֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, הֲרֵי עֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה מִילִין עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. \"וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי\", לְבֵית הַבְּחִירָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים\". מַה נִּשְׁתַּנָּה הַנֶּשֶׁר הַזֶּה מִכָּל הָעוֹפוֹת? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּן נוֹתְנִין אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶן. אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה, אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם זֶה בִּלְבַד, שֶׁלֹּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ. אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס בִּי וְלֹא בְּבָנַי!", + "מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה מְנַהֵג אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו, וּבָאוּ לֶסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ. נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ מֵאַחֲרָיו. בָּא זְאֵב לִטְּלוֹ מֵאַחֲרָיו. לֶסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְטָלוֹ וּנְתָנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א,לא) \"וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.\"", + "(שמות יט,ה) [\"וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.\"] \"וְעַתָּה\". עַכְשָׁו קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, שֶׁכָּל הַתְּחִלּוֹת קָשׁוֹת! \"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ\". מִכָּן אָמָרוּ: שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אִם שָׁמוֹעַ, תִּשְׁמְעוּ\". שָׁכַח, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,יט) \"אִם שָׁכֹחַ, תִּשְׁכַּח\".", + "\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זוֹ בְּרִית שַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶה בְּרִית מִילָה וַעֲבוֹדָה זָרָה.", + "\"וִהְיִיתֶם לִי\", שֶׁתְּהוּ פְנוּיִין לִי וַעֲסוּקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָתִי, וְלֹא תִהְיוּ עֲסוּקִין בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. \"סְגֻלָּה\", מַה סְּגֻלָּה שֶׁלְּאָדָם חֲבִיבָה עָלָיו, כֵּן תְּהוּ חֲבִיבִין לִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע אֹזֶן.*שֶׁתִּקָּבַע אֹזֶן. נ\"א: שתבקע אזן: כדי לסבר את האוזן. כַּשֵּׁם שֶׁהַאִשָּׁה מְסֻגֶּלֶת מֵאַחַר בַּעְלָהּ,*מְסֻגֶּלֶת מֵאַחַר בַּעְלָהּ: מיוחדת לו והוא תלוי בה. וְהַבֵּן מֵאַחַר אָבִיו, וְהָעֶבֶד מֵאַחַר רַבּוֹ, וְהַשִּׁפְחָה מֵאַחַר גְּבִרְתָּהּ, יָכֹל אַף אַתֶּם תְּהוּ מְסֻגָּלִין לִי מֵאַחֲרַי? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,ה) \"כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.\"", + "(שמות יט,ו) [\"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\"] \"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי\". כִּבְיָכֹל, אֵינִי מַעֲמִיד וְאֵינִי מַשְׁלִיט עֲלֵיכֶם אֲחֵרִים אֶלָּא אֲנִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\"", + "\"מַמְלֶכֶת\". אֵינִי מַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא מִכֶּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שיר השירים ו,ט) \"אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּרַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עָתִיד לִרְאוֹת לוֹ בָנִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה,יז) \"תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ\". אִי בָנִים, יָכֹל יְהוּ דּוֹוִים וּסְגוּפִין?*דּוֹוִים וּסְגוּפִין: בעלי גוף כחוש. תִּלְמֹד לוֹמַר: (תהלים מה,יז) \"תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ.\" אִי שָׂרִים, יָכֹל פְּרַגְמָטֵיוְטִין?*פְּרַגְמָטֵיוְטִין. pragmateutēs: סוחר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַמְלֶכֶת\". אִי מֶלֶךְ, יָכֹל יְהֵי חוֹזֵר וּמְכַבֵּשׁ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֹּהֲנִים\", בַּטְלָנִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ח,יח) \"וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.\"", + "מִכָּן אָמָרוּ: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֹאכַל בַּקֳּדָשִׁים, עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. מִשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, נִטְּלוּ מֵהֶם וְנִתְּנוּ לַכֹּהֲנֵים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה נ,יז) \"שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל\". מְשׁוּלִין בַּשֶּׂה: מַה דַּרְכּוֹ שֶׁלַּשֶּׂה, לוֹקֶה עַל אֶחָד מֵאֵבָרָיו, וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא, וְכֻלָּן נֶעֱנָשִׁין. אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן, אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם נֶהֱרָג, וְכֻלָּן שְׂמֵחִין בְּמַפָּלָתוֹ.", + "\"וְגוֹי\". קְרָאָן גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ז,כג) \"וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם, וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם, וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו.\" \"קָדוֹשׁ\", קְדוֹשִׁים וּמְקֻדָּשִׁים, פְּרוּשִׁים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּמִשִּׁקּוּצֵיהֶם. \"אֵלֶּה הַדְּבָרִים\", שֶׁלֹּא תִּפְחֹת וְלֹא תּוֹסִיף! \"אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", כַּסֵּדֶר הַזֶּה.", + "(שמות יט,ז) [\"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם, וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יי.\"] \"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם\". מַגִּיד שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים; \"וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם\", הֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם; \"אֵת כָּל הַדְּבָרִים\", רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן; \"אֲשֶׁר צִוָּהוּ יי\", אַף לַנָּשִׁים.", + "(שמות יט,ח) [\"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה! וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\"] \"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו\". לֹא עָנוּ בַחֲנֻפָּה, וְלֹא קִבְּלוּ זֶה מִזֶּה, אֶלָּא הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד וְאָמְרוּ: \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי נַעֲשֶׂה!\" ", + "\"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי\". וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר: הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁשְּלָחָנִי, אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב.", + "דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי לִתֵּן שָׁכָר לְמֹשֶׁה עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה, וְעַל כָּל יְרִידָה וִירִידָה.", + "(שמות יט,ט) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן\". בֶּעָנָן עָבֶה, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה עֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יז) \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\"", + "\"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵינִי אוֹמֵר לָךְ דָּבָר, וְאַתְּ מַחְזִירֵנִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לָךְ, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גָּדוֹל מֹשֶׁה שֶׁהוֹדָה לוֹ הַמָּקוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,ט) \"וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׁוֹת לְמֹשֶׁה גָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂינוּ לְהַקֹּדֶשׁ שֶׁחָזַר בּוֹ וּבְדִבְּרוֹ! אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵרֹאשׁ הָהָר, וְאַתְּ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,כ) \"וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה\".", + "\"וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם\". גַּם בְּךָ, גַּם בַּנְּבִיאִים הָעֲתִידִין לַעֲמֹד אַחֲרֶיךָ.", + "\"וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\" וְכִי מָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לוֹמַר לַמָּקוֹם? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ג) \"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יי וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים\". אָמַר לָהֶן: אִם מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם עֳנָשִׁין בְּשִׂמְחָה, הֲרֵי אַתֶּם מְקַבְּלִים שָׁכָר, וְאִם לָאו, הֲרֵי אַתֶּם מְקַבְּלִין פֻּרְעָנוּת. וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן עֳנָשִׁין בְּשִׂמְחָה.", + "", + "דָּבָר אַחֵר: וְכִי מָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לַמָּקוֹם? אֶלָּא אָמְרוּ: רְצוֹנֵנוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּי מַלְכֵּנוּ! לֹא דּוֹמֶה שׁוֹמֵעַ מִפִּי פַּרְגּוֹד*פַּרְגּוֹד. paragōdēs: וילון. לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמֶּלֶךְ! אָמַר הַמָּקוֹם: תֵּן לָהֶם מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ! \"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ\".", + "דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ: רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ! לֹא דּוֹמֶה שׁוֹמֵעַ לְרוֹאֶה! אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: תֵּן לָהֶם מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ! (שמות יט,יא) \"כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\"" + ], + [ + "(שמות יט,י) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם\", זֶה יוֹם רְבִיעִי; \"וּמָחָר\", זֶה יוֹם חֲמִישִׁי; (שמות יט,יא) \"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\", זֶה יוֹם שִׁשִּׁי, שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תוֹרָה. וּמָה עָשָׂה מֹשֶׁה בַּחֲמִישִׁי? הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּבָנָה מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ד) \"וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר\". הֶעֱמִיד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה עַל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב עָלָיו עוֹלָה וּשְׁלָמִים. נָטַל מִדַּם הָעוֹלָה בִשְׁתֵּי כוֹסוֹת, חֵלֶק לַמָּקוֹם וְחֵלֶק לַצִּבּוּר, מִדַּם הַשְּׁלָמִים בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת, חֵלֶק לַמָּקוֹם וְחֵלֶק לַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ו) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת\",*אַגָּנֹת: כלים לזריקת הדם. זֶה חֵלֶק לַמָּקוֹם; \"וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ\", זֶה חֵלֶק לַצִּבּוּר.", + "(שמות כד,ז) \"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם\". אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ מֵהֵיכָן קָרָא בְּאָזְנֵיהֶם! רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתְּחִלַּת בְּרֵאשִׁית וְעַד כָּן.", + "רַבִּי אוֹמֵר: מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמִצְרַיִם וּבְמָרָה, וּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא כה,ב-ג) \"וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיי. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.\" שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. בְּסוֹף הָעִנְיָן מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כו,מו) \"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת\". אָמְרוּ: מְקַבְּלִין אָנוּ עָלֵינוּ! כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם, נָטַל אֶת הַדָּם וְזָרַק עַל הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל הָעָם\". אָמַר לָהֶם: הֲרֵי אַתֶּם קְשׁוּרִין, תְּפוּסִין וַעֲנוּבִין!*עֲנוּבִין: קשורים בלולאה. מָחָר בֹּאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת! רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בּוֹ בַיּוֹם נֶעֱשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים.", + "\"וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\" וּמְנַיִן שֶׁיִּטָּעֲנוּ טְבִילָה? הֲרֵי אֲנִי דָּן: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁאֵינָן טְעוּנִין כִּבּוּס בְּגָדִים, טְעוּנִין טְבִילָה, וְכָן שֶׁהֵן טְעוּנִין כִּבּוּס בְּגָדִים, דִּין הוּא שֶׁיִּטָּעֲנוּ טְבִילָה. אֵין כִּבּוּס בְּגָדִים בַּתּוֹרָה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה.", + "(שמות יט,יא) [\"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\"] \"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\", זֶה יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.\" זוֹ אַחַת מֵעֵשֶׁר יְרִידוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה.", + "\"לְעֵינֵי כָל הָעָם\", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶם סוֹמִים.", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות יט,יא) \"לְעֵינֵי כָל הָעָם\". מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יב,יא) \"וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.\"", + "דָּבָר אַחֵר: \"לְעֵינֵי כָל הָעָם\". מְלַמֵּד שֶׁאִם הָיוּ חֲסֵרִין עַד אֶחָד, אֵינָן כְּדַי לְקַבֵּל. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת, הֵם כְּדַי לְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י,לו) \"וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה יי רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יט,יב) [\"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ; כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת.\"] \"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְמִזְרָחוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"סָבִיב\". \"לֵאמֹר\", שֶׁהֻתְּרוּ זֶה בָזֶה. \"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם\", בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'. \"עֲלוֹת בָּהָר\", יָכֹל לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יִגַּע, אֲבָל יִכָּנֵס בְּלֶקְטִיקָא?*לֶקְטִיקָא. lectica: אפיריון, כיסא נישא על ידי סבלים. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ\". \"כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת\", הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ.", + "(שמות יט,יג) [\"לֹא תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה, אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל, הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.\"] \"לֹא תִגַּע בּוֹ יָד\", וְלֹא בְשִׁילֹה וְלֹא בְאֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא בְבֵית עוֹלָמִים. \"כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל\". וּמְנַיִן יִדָּחֶה?*יִדָּחֶה: יומת על ידי שדוחים אותו מראש הגג והוא נופל. תִּלְמֹד לוֹמַר \"יָרֹה\". וּמְנַיִן אִם מֵת בִּדְחִיָּה, יָצָא?*יָצָא: התקיימה בו מיתה בסקילה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"יִיָּרֶה\". וּמְנַיִן לְכָל הַנִּסְקָלִין נִדְחִין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה\". \"אִם בְּהֵמָה\", אֵין לִי אֶלָּא בְהֵמָה, חָיָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם בְּהֵמָה\". \"אִם אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא יִחְיֶה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כב,יז) \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.\" מָה כָּן בִּסְקִילָה, אַף לְהַלָּן בִּסְקִילָה.", + "\"בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.\" כְּשֶׁיִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל אֶת קוֹלוֹ, אַתֶּם רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בָּהָר! רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מִכָּן אָמָרוּ: לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁלָּאָדָם מְכַבְּדוֹ, אֶלָּא הוּא מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה בָהָר, (שמות יט,יב) \"כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת\"; נִסְתַּלַּק כְּבוֹד שְׁכִינָה, הַכֹּל רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בָּהָר.", + "(שמות יט,יד) [\"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם, וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.\"] \"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם\", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה פּוֹנֶה לַעֲסָקָיו, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד לְבֵיתוֹ, אֶלָּא מִן הָהָר אֶל הָעָם. אֵין לִי אֶלָּא דִּבְּרוֹת הַר סִינַי, דִּבְּרוֹת אֹהֶל מוֹעֵד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.\" וּמְנַיִן לְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁהָיָה עוֹלֶה, בַּבֹּקֶר הָיָה עוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,ב-ד) \"וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא. וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר, וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֹתוֹ\". שֶׁאֵין תַלְמוּד לוֹמַר \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֹתוֹ\", אֶלָּא זֶה בִּנְיַן אָב: כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹלֶה, בַּבֹּקֶר הָיָה עוֹלֶה.", + "\"וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם\". זִמְּנָן, (במדבר ח,ז) \"וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ\".", + "(שמות יט,טו) [\"וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה!\"] \"וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה, אֶלָּא \"הֱיוּ נְכֹנִים\", (שמות יט,יא) \"וְהָיוּ נְכֹנִים\", גְּזֵרָה שָׁוָה: מָה \"הֱיוּ נְכֹנִים\" הָאָמוּר כָּן, לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה, אַף \"וְהָיוּ נְכֹנִים\" הָאָמוּר לְהַלָּן, לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא מֻכְרָע: (שמות יט,י) \"לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר\". אִם עַל עִנְיַן טְבִילָה, יִטְבֹּל בַּחֲמִישִׁי וִיהֵי כְמוֹ הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֵךְ אֶל הָעָם\"? אֶלָּא שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה.", + "\"אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.\" מִכָּן אָמָרוּ: הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רְאָיָה לַדָּבָר מִסִּינַי. דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת,*עוֹנָה: חצי יממה, שתים-עשרה שעות. פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ, פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ.", + "(שמות יט,טז) [\"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.\"] \"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר\". מְלַמֵּד שֶׁהִקְדִּים הַמָּקוֹם עַל יָדָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים א,יב) \"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ,*בִּמְסִבּוֹ: מסב במשתה שלו. נִרְדִּי*נִרְדִּי: הנרד שלי. הנרד הוא צמח הגדל בהרי הודו, Nardostahys jatamansi, והיו מכינים בושם יקר על ידי שריית עליו בשמן. נָתַן רֵיחוֹ.\"", + "\"וַיְהִי קֹלֹת\", קוֹל, קוֹלוֹת, וּמִינֵי קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה. \"וּבְרָקִים\", בָּרָק בְּרָקִים, וּמִינֵי בְרָקִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה. \"וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר\", זֶה עֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יז) \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\".", + "\"וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד\". מִנְהַג הֶדְיוֹט, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ עָמֶה,*עָמֶה: חלש ובלתי ברור. אֲבָל כָּן, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ מַגְבִּיר. וְלָמָּה רַךְ מִבַּתְּחִלָּה? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן, מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.*לְשַׁכֵּךְ: להרגיע. \"וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.\" מְלַמֵּד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ.", + "(שמות יט,יז) [\"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.\"] \"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה\". אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: יְהוּדָה הָיָה דוֹרֵשׁ: (דברים לג,ב) \"יי מִסִּינַי בָּא\". אַל תִּקְרָא כֵן אֶלָּא 'יי לְסִינַי בָּא', לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּחָתָן זֶה שֶׁהוּא יוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה.", + "\"וַיִּתְיַצְּבוּ\", נִצְפְּפוּ.*נִצְפְּפוּ: עמדו צפופים. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מִפְּנֵי הַזִּיקִין*הַזִּיקִין: כוכבים נופלים. וּמִפְּנֵי הַזְּוָעוֹת,*הַזְּוָעוֹת: רעידות האדמה. מִפְּנֵי הָרְעָמִים, מִפְּנֵי הַבְּרָקִים הַבָּאִים.", + "\"בְּתַחְתִּית הָהָר.\" מְלַמֵּד שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ, וְקָרְבוּ וְעָמְדוּ תַּחַת הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,יא) \"וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר\".", + "עֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים ב,יד) \"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה,*חַגְוֵי הַסֶּלַע: נקיקים, חללים צרים בסלעים. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.\" \"הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ\", אֵלּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; \"הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ\", אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת; \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", אֵלּוּ לְאַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", (ויקרא ט,ה) \"וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יי.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַל יַם סוּף הַדָּבָר אָמוּר: \"הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ\", (שמות יד,יג) \"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יי\"; \"הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ\", (שמות יד,י) \"וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יי.\" \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", (שמות ב,כג) \"וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם\"; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", (שמות ד,ל-לא) \"וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שיר השירים ב,יד) \"כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב\", עַל הַיָּם: (שמות טו,א) \"אָשִׁירָה לַיי, כִּי גָאֹה גָּאָה\"; \"וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה\", אֵלּוּ (תהלים ח,ג) \"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.\"" + ], + [ + "(שמות יט,יח) [\"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יי בָּאֵשׁ, וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.\"] \"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ\". יָכֹל מְקוֹם הַכָּבוֹד בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֻּלּוֹ\". מִפְּנֵי מָה? \"מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יי בָּאֵשׁ\". מַגִּיד שֶׁהַתּוֹרָה אֵשׁ, וּמֵאֵשׁ נִתְּנָה, וּבָאֵשׁ נִמְשְׁלָה. מָה דַּרְכָּהּ שֶׁלָּאֵשׁ? אִם קָרֵב אָדָם אֶצְלָהּ, נִכְוֶה, רָחֵק מִמֶּנָּה, צוֹנֵן, אֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָהּ!", + "\"וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ\". יָכֹל כְּעָשָׁן זֶה בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן\". אִי כִּבְשָׁן, יָכֹל כְּכִבְשָׁן זֶה בִּלְבַד? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יא) \"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַכִּבְשָׁן\"? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (עמוס ג,י) \"אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא?\" וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּאֲרִי, לֹא הוּא? אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו, לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (יחזקאל מג,ב) \"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים\". וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּמַּיִם, לֹא הוּא? אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו,*מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבִּרְיוֹתָיו: מתארים את התגלות ה' על ידי דימויים לנבראים, לטבע. לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן.", + "\"וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר\". וַהֲלֹא בִּכְלַל כָּל הֶהָרִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,ה) \"הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יי, זֶה סִינַי\". וְאוֹמֵר: (תהלים סח,יז) \"לָמָּה תְּרַצְּדוּן,*תְּרַצְּדוּן: הוצאו כמה פירושים: תרעדו; תשפלו; תקנאו. הָרִים גַּבְנֻנִּים?\"*גַּבְנֻנִּים: גבוהים. אָמַר לָהֶם: כֻּלְּכֶם גִּבְּנִים אַתֶּם! כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: (ויקרא כא,כ) \"אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק\".", + "מִפְּנֵי מָה שָׁרַת שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁלְּבִנְיָמִן? שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הָיוּ שׁוּתָפִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה שׁוּתָף עִמָּהֶם. וְכָל הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִנְיָמִין נוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי כֵן, (תהלים סח,יז) \"הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אַף יי יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.\"", + "(שמות יט,יט) [\"וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\"] \"וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר\". הֲרֵי זֶה סִימָן יָפֶה בַּכְּתוּבִים: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'שׁוֹפָר', הֲרֵי זֶה סִימָן יָפֶה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מז,ו) \"עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יי בְּקוֹל שׁוֹפָר.\" (ישעיה כז,יג) \"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל\". (זכריה ט,יד) \"וַאדֹנָי יי בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן.\"", + "\"הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד\". מִנְהַג הַהֶדְיוֹט, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ עָמֶה, אֲבָל כָּן, כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, קוֹלוֹ מַגְבִּיר. וְלָמָּה רַךְ מִבַּתְּחִלָּה? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.", + "\"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וּמְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְדַבֵּר, עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר לוֹ: דַּבֵּר, שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ בָנֶיךָ עֲלֵיהֶם? לְכָךְ נֶאֱמַר: \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\"", + "אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: בְּוַדַּי כֵּן הוּא הַדָּבָר! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁנִּתַּן כֹּחַ וּגְבוּרָה בְמֹשֶׁה, וְהָיָה הַקֹּדֶשׁ מְסַיְּעוֹ בְקוֹלוֹ. וּבַנְּעִימָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ, בָּהּ הָיָה מַשְׁמִיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות יט,יט) \"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.\" ", + "(שמות יט,כ) [\"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.\"] \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, עַל כֻּלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,יח) \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" מְלַמֵּד שֶׁהִרְכִּין הַמָֹקוֹם שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים עַל רֹאשׁ הָהָר, וְיָרַד הַכָּבוֹד וְהֻצְעַן עַל גַּב הַר סִינַי.*הֻצְעַן: נעקר. כְּאָדָם שֶׁהוּא מַצִּיעַ אֶת הַכַּר עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, וּכְאָדָם שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵעַל גַּבֵּי הַכַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סד,א) \"כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים,*כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים: כמו שהאש שורפת ענפים. מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ,*מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ: האש מרתיחה מים ועושה בועות. לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ, מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סד,ב) \"בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת לֹא נְקַוֶּה, יָרַדְתָּ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (תהלים קטו,טז) \"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.\" לֹא עָלָה אֵלִיָּהוּ לְמַעְלָה, וְלֹא יָרַד הַכָּבוֹד לְמַטָּה. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא לָךְ מֵרֹאשׁ הָהָר, וְאַתְּ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיִּקְרָא יי לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.\"", + "(שמות יט,כא) [\"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רֵד הָעֵד בָּעָם! פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יי לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.\"] \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: רֵד, הָעֵד בָּעָם!\" הַסְהַד בָּהֶן!*הַסְהַד: העד! \"פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יי\", שֶׁמָּא יִדָּחוּ לִרְאוֹת; \"וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.\" מַגִּיד שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַשְּׁלוּחִין לְחַבֵּל.", + "יְחִידִי שֶׁיִּפֹּל מֵהֶם, הֲרֵי הוּא עָלַי כְּכֻלָּן. מְלַמֵּד שֶׁאַף אֶחָד מְמָעֵט עַל יְדֵי כֻלָּן.*שֶׁאַף אֶחָד: אפילו אחד. דָּבָר אַחֵר: יְחִידִי שֶׁיִּפֹּל מֵהֶן, הֲרֵי הוּא עָלַי כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ט,א) \"כִּי לַיי עֵין אָדָם, וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.\"", + "(שמות יט,כב) \"וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יי יִתְקַדָּשׁוּ, פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יי.\" יָכֹל הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,י) \"לֵךְ אֶל הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר!\" אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא טז,לג) \"וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר\", אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם. (דברים יח,ג) \"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם\", אֵין הַכֹּהֲנִים בִּכְלַל הָעָם. וְאֵילוּ הֵם הַכֹּהֲנִים? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אֵלּוּ בְכוֹרוֹת. רַבִּי אוֹמֵר: זֶה נָדָב וַאֲבִיהוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'הַכֹּהֲנִים', אֵינוֹ אוֹמֵר 'נָדָב וַאֲבִיהוּא', וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר 'נָדָב וַאֲבִיהוּא', אֵינוֹ אוֹמֵר 'הַכֹּהֲנִים'.", + "\"הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יי יִתְקַדָּשׁוּ, פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יי.\" וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְגַם\", אַף הַזְּקֵנִים עִמָּהֶם.", + "(שמות יט,כג) \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יי: לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי, כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר: הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ.\" \"הַעֵדֹתָה בָּנוּ\", כְּבַר הֵעַדְתִּי בָהֶם וְקָבַעְתִּי לָהֶן תְּחוּמִין.", + "(שמות יט,כד) [\"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יי: לֶךְ רֵד! וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם.\"] \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יי: \" מֹשֶׁה, \"לֶךְ, רֵד!\" יָפֶה אָמַרְתָּ! זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה: הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ דָּבָר, וְאַתְּ מַחְזִירֵנִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לָךְ, שֶׁיְּהוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גָּדוֹל מֹשֶׁה, שֶׁהוֹדָה לוֹ הַמָּקוֹם?", + "רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׁוֹת לְמֹשֶׁה גָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן עָשִׂינוּ לַמָּקוֹם שֶׁחָזַר בּוֹ וּבִדְבָרָיו! אֲבָל מַחְזִירִין אֶת הָאָדָם בְּשָׁעַת תַּלְמוּד, וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בְשָׁעַת מַעֲשֶׂה. \"וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְהַכֹּהֲנִים, וְהָעָם\". יָכֹל הַכֹּל יַעֲלוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות יט,כד) \"וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם.\" ", + "יָכֹל יַעֲלוּ אַף הַכֹּהֲנִים עִמָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ\", אֵין הַכֹּהֲנִים עִמָּךְ.", + "יָכֹל יַעֲלֶה אַף אַהֲרֹן עִמָּךְ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעָלִיתָ אַתָּה\". אֱמֹר, מָה אַתְּ מְחִיצָה לְעַצְמָךְ, וְאַהֲרֹן מְחִיצָה לְעַצְמוֹ, וְהַכֹּהֲנִים מְחִיצָה לְעַצְמָן. \"וְהָעָם\", כָּל עִקָּר \"אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יי, פֶּן יִפְרָץ בָּם\", שֶׁמָּא יִתְּרָעוּ.*יִתְּרָעוּ. יתפרצו, ייהרסו: תרע, ארמית ל-פרץ.", + "(שמות יט,כה) \"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.\" אָמַר לָהֶן מִיָּד וְלֹא עִכֵּב. דָּבָר אַחֵר: \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\", אָמַר לָהֶן: הֱיוּ עֲתִידִין לְקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה! דָּבָר אַחֵר: \"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם\", אָמַר לָהֶם: הֱיוּ אוֹמְרִין עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'לָאו'!", + "(שמות כ,א) [\"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\"] \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים\", אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן. דַּיָּן לִפָּרַע, וְנֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׁכָר.", + "לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשׁוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם עֲשָׂאָן, מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְקַבֵּל פֻּרְעָנוּת. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\" אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן. דַּיָּן לִפָּרַע, וְנֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׁכָר.", + "\"אֵת כָּל הַדְּבָרִים\", מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאֵיפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר:*שֶּׁאֵיפְשָׁר=שאי אפשר. \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.\" ", + "אִם כֵּן, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי\"? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, וְחָזַר וּפֵרְטָן דִּבֵּר וְדִבֵּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שְׁאָר כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כֻלָּן בְּדִבּוּר אֶחָד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָאֵלֶּה\", אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְדִבּוּר אֶחָד, וּשְׁאָר כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, דִּבֵּר דִּבֵּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"לֵאמֹר.\" מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'לָאו'. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: עַל הֵן 'הֵן', וְעַל לָאו 'הֵן'. דָּבָר אַחֵר: \"לֵאמֹר.\" צֵא וֶאֱמֹר לָהֶן, וַהֲשִׁיבֵנִי! וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יוֹצֵא וּמְדַבֵּר אֶל הָעָם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לד,לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.\" וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר דְּבָרִים כְּלַפֵּי הַגְּבוּרָה, וְאוֹמֵר לוֹ 'דַּבֵּר, שֶׁכְּבַר קִבְּלוּ בָנֶיךָ'? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יח,ט) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יי.\" וּמְנַיִן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" וּמְנַיִן שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כד) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.\"" + ], + [ + "(שמות כ,ב) [\"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.\"] \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶמְרוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה? מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה. אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם עָשִׂיתָ לָנוּ, שֶׁתִּמְלֹךְ עָלֵינוּ? מָה עָשָׂה? בָּנָה לָהֶם אֶת הַחוֹמָה, הִכְנִיס לָהֶם אֶת הַמַּיִם, עָשָׂה לָהֶם מִלְחָמוֹת, אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן!", + "כָּךְ הוֹצִיא הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, הוֹרִיד לָהֶן אֶת הַמָּן, הֵגִיז לָהֶן אֶת הַשְּׂלָו,*הֵגִיז. העביר במעוף. הֶעֱלָה לָהֶן אֶת הַבְּאֵר, עָשָׂה לָהֶן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, אָמַר לָהֶן: אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן!", + "רַבִּי אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הִשְׁווּ כֻלָּן לֵב אֶחָד, לְקַבֵּל מַלְכוּת אֱלֹהִים בְּשִׂמְחָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים זֶה עַל יְדֵי זֶה.*מְמֻשְׁכָּנִים: עֲרֵבִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְרוֹת עִמָּהֶן בְּרִית עַל הַסְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כט,כח) \"הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ\". אָמְרוּ לוֹ: עַל הַגְּלוּיִין אָנוּ כּוֹרְתִין עִמָּךְ בְּרִית, וְאֵין אָנוּ כּוֹרְתִין עִמָּךְ בְּרִית עַל הַסְּתָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵי אֶחָד חוֹטֵא בַסֵּתֶר, וִיהֵא הַצִּבּוּר מִתְמַשְׁכֵּן.", + "\"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנִּגְלָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ג) \"יי אִישׁ מִלְחָמָה\". נִגְלָה עַל הַר סִינַי כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) \"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר\", וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כד,י) \"וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.\" וְאוֹמֵר: *(דניאל ז,ט-י)** רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻשְׁלְכוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ בּוֹעֶרֶת. נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשָׁרְתוּהוּ וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעַמְדוּ, הַמִּשְׁפָט יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. \"חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.\" שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן! אֶלָּא \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". אֲנִי בְּמִצְרַיִם, אֲנִי עַל הַיָּם, אֲנִי בְּסִינַי, אֲנִי לְשֶׁעָבַר, אֲנִי לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לט) \"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא!\" וְאוֹמֵר (ישעיה מו,ד) \"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מד,ו) \"כֹּה אָמַר יי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יי צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן\". וְאוֹמֵר: (ישעיה מא,ד) \"מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יי רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא!\"", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִכָּן תְּשׁוּבָה לַמִּינִין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן! שֶׁכְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", מִי עָמַד וּמִחָה כְּנֶגְדּוֹ? אִם תֹּאמַר, בְּמַטְמוֹנִיּוֹת הָיָה הַדָּבָר!*בְּמַטְמוֹנִיּוֹת: בסתר, באופן פרטי. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מה,יט) \"לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב\" לְאֵלּוּ אֲנִי נוֹתְנָהּ, אֶלָּא \"תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי!\" וְלֹא נְתַתִּיהָ פִּנְגָּס.*פִּנְגָּס. pignus: ערבון. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מה,יט) \"אֲנִי יי דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.\" דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". כְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", הָיוּ הֶהָרִים מִתְרַעֲשִׁין וְהַגְּבָעוֹת מִתְמוֹטְטוֹת, וּבָא תָּבוֹר מִבֵּית אֵלִים וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה מו,יח)*אַסְפַּמְיָא. ספרד. \"חַי אָנִי! נְאֻם הַמֶּלֶךְ יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ, כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא.\" זֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי! וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי! וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו: (שמות כ,ב) \"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\", עָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וְאָמְרוּ: \"לֹא עָסַק אֶלָּא עִם מִי שֶׁהוֹצִיא מִמִּצְרַיִם.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,ב) \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\". שֶׁכְּשֶׁעָמַד הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", הָיַת הָאָרֶץ חָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה,ד-ה)*חָלָה: רעדה, רקדה. \"יי בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יי, זֶה סִינַי מִפְּנֵי יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (תהלים כט,ג-ט) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ, קוֹל יי בֶּהָדָר. קוֹל יי שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יי אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יי יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יי מִדְבַּר קָדֵשׁ.*יָחִיל: ירעיד. קוֹל יי יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת,*יְחוֹלֵל: ירעיד, יפחיד ויגרום לריצתן המבוהלת. וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.\" עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ בָתֵּיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכַּנְּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבָאוּ לָהֶן אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, וְאָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא הַמָּקוֹם מַחֲרִיב עוֹלָמוֹ בְמַבּוּל? אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כְּבַר נִשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְנֹחַ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נד,ט) \"כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי!\" אָמְרוּ לוֹ: מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מֵבִיא הוּא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ? אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם, וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ! אֶלָּא הַקֹּדֶשׁ נוֹתֵן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,יא) \"יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.\" וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, פָּנוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.", + "לְפִיכָךְ נִתְבְּעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם,*נִתְבְּעוּ: מובאים למשפט על מעשיהם הרעים, כי סירבו לקבל את התורה. שֶׁלֹּא יְהֵי לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר: אִלּוּ נִתְבַּעְנוּ, כְּבַר קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ!*אִלּוּ נִתְבַּעְנוּ: אם היה מבקש ממנו. וַהֲרֵי שֶׁנִּתְבָּעוּ, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,ב) \"וַיֹּאמַר: יי מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ.\"", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) לֹא תִרְצָח! אָמְרוּ לוֹ: זוֹ הִיא יְרֻשָּׁה שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ: (בראשית כז,מ) \"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה\".", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) \"לֹא תִנְאָף!\" אָמְרוּ לוֹ: כֻּלָּם בְּנֵי מְנָאֲפִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יט,לו) \"וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן\".", + "נִגְלָה עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶן: (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב!\" אָמְרוּ לוֹ: זוֹ הִיא בְּרָכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָהֶן: (בראשית טז,יב) \"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם\". וְכָתוּב: (בראשית מ,טו) \"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים\". וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, פָּתְחוּ כֻלָּם פִּיהֶם וְאָמְרוּ: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (חבקוק ג,טו) \"עָמַד וַיְמֹדֶד*וַיְמֹדֶד: מוטט, פורר. אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם\".*וַיַּתֵּר גּוֹיִם: התיר ושחרר גוים.", + "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מָה, אִם בְּשֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמִּנָּה לוֹ שְׁנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין,*אֶפִּיטְרוֹפִּין. epítropos: ממונה על רכוש. אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן, וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב. נֶחְשַׁד זֶה שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן, וְהָיָה מִתְרָעֵם עַל שֶׁלֹּא מִנּוּ אוֹתוֹ עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב. אָמְרוּ לוֹ: רֵיקָה!*רֵיקָה: רשע! אִם עַל אוֹצָר שֶׁלַּתֶּבֶן נֶחְשַׁדְתָּ, הֵיאָךְ יַאֲמִינוּ אוֹתָךְ עַל אוֹצָר שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב? וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם בְּשֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה תוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: לְפִי שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה בְאַרְצוֹ, לְפִיכָךְ לֹא קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ! דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא לְהָטִיל מַחְלֹקֶת בֵּין הַשְּׁבָטִים, שֶׁלֹּא יְהֵי זֶה אוֹמֵר: בְּאַרְצִי נִתְּנָה תוֹרָה! וְזֶה אוֹמֵר: בְּאַרְצִי נִתְּנָה תוֹרָה! לְפִיכָךְ נִתְּנָה תוֹרָה בַּמִּדְבָּר, דֵּמוֹס,*דֵּמוֹס. dēmos: ציבורי. פַּרְהֶסְיָא,*פַּרְהֶסְיָא. parrhēsía: דיבור חופשי; בגלוי. בִּמְקוֹם הֶפְקֵר. בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִמְשְׁלָה תוֹרָה: בַּמִּדְבָּר, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם. לוֹמַר לָךְ: מָה אֵלּוּ חִנָּם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם.", + "\"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.\" עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ. אַתָּה אוֹמֵר עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ, אוֹ עֲבָדִים לַעֲבָדִים הָיוּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים ז,י) \"וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם\", עֲבָדִים לִמְלָכִים הָיוּ, וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. דָּבָר אַחֵר: \"מִבֵּית עֲבָדִים\". מִבֵּית הָעוֹבְדִים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַעֲבוֹדָה זָרָה." + ], + [ + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\".", + "מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: גְּזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת! אָמַר לָהֶם: לֹא! כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי, אֶגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת. שֶׁאִם אֵינָן מְקַבְּלִין מַלְכוּתִי, הֵיאָךְ מְקַיְּמִין גְּזֵרוֹתַי?", + "כָּךְ אָמַר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּמִצְרַיִם? אָמְרוּ לוֹ: הֵן וְהֵן! וְכַשֵּׁם שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי!\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הוּא שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (ויקרא יח,ב) \"אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם.\" אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּסִינַי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן וָהֵן! קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "(ויקרא יח,ג) \"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ! וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ!\" הוּא שֶׁנֶּאֱמַר כָּן: \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם מַלְכוּתִי בְסִינַי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, הֵן! קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי!", + "\"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים ה,ז) \"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה\", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה! הֶעָשׂוּי כְּבַר, מְנַיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.\"", + "\"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\". וְכִי אֱלֹהוֹת הֵמָּה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה לז,יט) \"וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה!\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\"? אֶלָּא שֶׁאֲחֵרִים קוֹרִין אוֹתָן אֱלֹהוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵם מְאַחֲרִין אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבֹא לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֶת עוֹבְדֵיהֶם אֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מו,ז) \"אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ.\"", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: אִלּוּ נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ, כְּבַר הָיָה בָּהֶם צֹרֶךְ!*אִלּוּ נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ. ע' ר\"מ כשר תורה שלמה יתרו מילואים ח (ע' רלב). וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ, וְאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד,כו) \"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יי.\" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עָלָה אוֹקֵיאָנוֹס, וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁלָּעוֹלָם.*אוֹקֵיאָנוֹס: הים אשר, לפי הגיאוגרפיה היוונית הקדומה, הקיף את כל העולם. אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם [בִּשְׁמִי], אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וְאֶקְרָא עַצְמִי [בִשְׁמִי], וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (עמוס ה,י) \"הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, יי שְׁמוֹ.\"", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן מְחַדְּשִׁין לָהֶן אֱלֹהוֹת בְּכָל יוֹם. הָא כֵיצַד? הָיָה לוֹ שֶׁלַּזָּהָב וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף. הָיָה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת. הָיָה לוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת וְצָרַךְ לוֹ, עֲשָׂאוֹ שֶׁלַּבַּרְזֶל, וְכֵן שֶׁלַּבְּדִיל, וְכֵן שֶׁלָּעֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,יז) \"חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.\"", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אִלּוּ נְפָרֵט לָהֶם כָּל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, לֹא הָיָה מַסְפִּיק לָהֶם כָּל הָעוֹרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגֳנוֹס אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה לָשׁוֹן שֶׁתָּפְסָה תּוֹרָה לַמֹּלֶךְ: כָּל שֶׁתַּמְלִיכֶנּוּ עָלֶיךָ, אֲפִלּוּ קֵסָם אֶחָד.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים אֲחֵרִים\", שֶׁהֵן אַחֲרוֹנִים לְמִי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן בַּמַּעֲשִׂים. וּמִי הוּא אַחֲרוֹן שֶׁבַּמַּעֲשִׂים? הַקּוֹרֵא אוֹתָן אֱלֹהוֹת.", + "\"עַל פָּנָי.\" לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר: לֹא נִצְטַוָּה עַל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא מִי שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר \"עַל פָּנָי\", לוֹמַר: מָה אֲנִי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אַף אַתָּה, לֹא בְנָךְ וְלֹא בֶן בְּנָךְ, תַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.", + "(שמות כ,ג) [\"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\"] \"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל\". לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ גְּלוּפָה,*גְּלוּפָה: חקוקה ובעלת אברים בולטים. אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ אֲטוּמָה?*אֲטוּמָה: ללא צורה בולטת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל תְּמוּנָה\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ אֲטוּמָה, אֲבָל יִטַּע לוֹ מַטָּע? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,כא) \"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה\"; לֹא יִטַּע לוֹ מַטָּע, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּעֵץ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל עֵץ\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּעֵץ, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּאֶבֶן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כו,א) \"וְאֶבֶן מַשְׂכִּית\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלָּאֶבֶן, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,יט) \"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ שֶׁלַּנְּחֹשֶׁת וְשֶׁלַּבַּרְזֶל וְשֶׁלַּבְּדִיל, וְשֶׁלָּעוֹפֶרֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יט,ד) \"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ\". לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל סָמֶל? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,טז) \"פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל\"; לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ תְּמוּנַת כָּל סָמֶל, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יז) \"תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יח) \"תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה, תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת חַמָּה וּלְבָנָה, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ד,יט) \"וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, אֲשֶׁר חָלַק יי אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.\" לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת מַלְאָכִים, כְּרוּבִים וְאוֹפַנִּים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם\"; אִי \"אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם\", יָכֹל דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִמַּעַל\", לֹא דְּמוּת מַלְאָכִים, לֹא דְּמוּת כְּרוּבִים וְלֹא דְּמוּת אוֹפַנִּים. לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַעֲשֶׂה לוֹ דְמוּת תְּהוֹם וְחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ג) \"וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\"", + "\"וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.\" לְהָבִיא אֶת הַבּוּבְיָא.*בּוּבְיָא=בַּבּוֹאָה: השתקפות. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְהָבִיא אֶת הַסּוּרְִוִירִים.*סוּרְִוִירִים: נחש הים. וְכָל כָּךְ רָדַף אַחַר יֵצֶר הָרָע, שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ מָקוֹם לִמְצֹא לוֹ מַתְלַת הֶתֵּר.*מַתְלַת הֶתֵּר: סיבה להתלות בה כדי להתיר.", + "(שמות כ,ד) [\"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.\"] \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יז,ג) \"וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ\". לְחַיֵּב עַל הָעֲבוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הִשְׁתַּחֲוָאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבֹד וְיִשְׁתַּחֲוֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם!\" לְחַיֵּב עַל הָעֲבוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הִשְׁתַּחֲוָאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ד) \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות לד,יד) \"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יי קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא.\"", + "\"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". וְכִי אֲנִי אֱלוֹהַּ שֶׁלְּקִנְאָה? אֲנִי שַׁלִּיט בַּקִּנְאָה, וְאֵין הַקִּנְאָה שׁוֹלֶטֶת בִּי, אֲנִי שַׁלִּיט בַּנּוּמָה וְאֵין הַנּוּמָה שׁוֹלֶטֶת בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד)*נוּמָה: שינה. \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות לד,יד) \"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". בְּקִנְאָה אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם מִן עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל רַחוּם וְחַנּוּן אֲנִי בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.", + "שָׁאַל פִילוֹסוֹפוֹס אֶחָד אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּתוּב בְּתוֹרָתְכֶם: (שמות לד,יד) \"כִּי אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא\". וְכִי יֵשׁ כֹּחַ בָּעֲבוֹדָה זָרָה לְהִתְקַנּוֹת בָּהּ? גִּבּוֹר מִתְקַנֵּא בְגִבּוֹר, חָכָם מִתְקַנֵּא בְחָכָם, עָשִׁיר מִתְקַנֵּא בְעָשִׁיר, אֶלָּא יֵשׁ כֹּחַ בָּעֲבוֹדָה זָרָה לְהִתְקַנּוֹת בָּהּ! אָמַר לוֹ: אִלּוּ אָדָם קוֹרֵא לְכַלְבּוֹ בְשֵׁם אָבִיו, וּכְשֶׁהוּא נוֹדֵר, נוֹדֵר 'בְּחַיֵּי כֶלֶב זֶה', בְּמִי הָאָב מִתְקַנֵּא, בַּבֵּן אוֹ בַכֶּלֶב? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְמִקְצָתָהּ צֹרֶךְ. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בִמְדִינָה פְּלוֹנִית, וְהֻצַּל בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהּ, לֹא שֶׁעָמְדָה לְעַצְמָהּ? אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, עִם מִי הוּא נִלְחָם? עִם הַחַיִּים אוֹ עִם הַמֵּתִים? אָמַר לוֹ: עִם הַחַיִּים. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְאֵין לְמִקְצָתָהּ צֹרֶךְ, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ? אָמַר לוֹ: וְכִי לְדָבָר אֶחָד אַתֶּם עוֹבְדִין? וַהֲרֵי אַתֶּם עוֹבְדִין לַחַמָּה, וְלַלְּבָנָה, וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת, לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לַאֲפִיקִים וְלַגֵּיאָיוֹת, וַאֲפִלּוּ לְאָדָם! יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה א,ב-ג) \"אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים, וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי.\" אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְנִכְשְׁלוּ בָהּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַעֲבִירָהּ מִן הָעוֹלָם? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִין. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אַף לְאָדָם עוֹבְדִין! \"וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נְאֻם יי.\"", + "\"פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.\" בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְסֹרָגִין, אוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסֹרָגִין? הָא כֵיצַד? רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ. כֵּיוָן שֶׁשָּמַע מֹשֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, (שמות לד,י) \"וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.\" אָמַר הַמָּקוֹם: חַס וְשָׁלוֹם, אֵין בְּיִשְׂרָאֵל רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן רָשָׁע! כַּשֵּׁם שֶׁמִּדַּת פֻּרְעָנוּת לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, כָּךְ מִדַּת הַטּוֹבָה לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ה) \"לָאֲלָפִים\". אִי לָאֲלָפִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִעוּט אֲלָפִים שְׁנַיִם, תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,ט) \"לְאֶלֶף דּוֹר\", דּוֹרִים לְאֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר.", + "(שמות כ,ה) [\"וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.\"] \"לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.\" \"לְאֹהֲבַי\", זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. \"וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי\", אֵלּוּ הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (שמות כ,ה) \"לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי\", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הַמִּצְווֹת: מַה לָּךְ יוֹצֵא לֵהָרֵג? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לָּךְ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף? עַל שֶׁקָּרִיתִי בַתּוֹרָה. מַה לָּךְ יוֹצֵא לִצָּלֵב? עַל שֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַמַּצָּה. מַה לָּךְ לוֹקֶה מֵאָה פַרְגֵּל?*פַרְגֵּל. flagellum: שוט. עַל שֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַלּוּלָב. וְאוֹמֵר: (זכריה יג,ו) \"אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי.\" הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לֵאָהֵב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם." + ], + [ + "(שמות כ,ו) [\"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\"] \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\". אַף שְׁבוּעַת שָׁוְא הָיְתָה בַכְּלָל. (ויקרא ה,ד) \"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ מִכְּלָלָהּ, וּמַחְמִיר עָלֶיהָ וּפוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן. וְכַשֵּׁם שֶׁהִיא פְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן, כָּךְ תְּהֵי פְטוּרָה מִן הַמַּכּוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ו) \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\" מִכְּלַל קָרְבָּן יָצָאת, מִכְּלַל מַכּוֹת לֹא יָצָאת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יב) \"וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר\", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע! וְשֶׁלֹּא יְקַבֵּל עָלָיו לְהִשָּׁבַע מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", עַד שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ לְהִשָּׁבַע, הֲרֵינִי לָךְ לֶאֱלֹהּ; מִשֶּׁקִּבַּלְתָּ עָלֶיךָ לְהִשָּׁבַע, הֲרֵינִי לָךְ לְדַיָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר \"כִּי לֹא יְנַקֶּה יי אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.\" אֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר \"לֹא יְנַקֶּה\", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות לד,ז) \"וְנַקֶּה\", וְאֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר \"וְנַקֶּה\", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר \"לֹא יְנַקֶּה\". הָא אֱמֹר מֵעַתָּה, מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים.", + "מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָלַךְ רַבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר לְלוֹדְקֵיָא.*לוֹדְקֵיָא. Laodicea: שם של כמה ערים בסוריה ובאסיה הקטנה. אָמַר לוֹ: רַבִּי! שָׁמַעְתָּ בְּאַרְבַּע חִלּוּקֵי כַפָּרָה, שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ויקרא טז,ל) \"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ישעיה כב,יד) \"אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁמִּיתָה מְכַפֶּרֶת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.\" הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיִּסּוּרִין מְכַפְּרִין. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ אַרְבָּעָה כְתוּבִין אֵלּוּ? הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת 'עֲשֵׂה' וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ירמיה ג,כב) \"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים\". וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוַת 'לֹא תַעֲשֶׂה' וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לְכַפֵּר, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ויקרא טז,ל) \"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם\". הַמֵּזִיד עַל כְּרֵתוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין מַחְצָה, וְיִסּוּרִין מְכַפְּרִין מַחְצָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (תהלים פט,לג) \"וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם, וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.\" מִי שֶׁנִּתְחַלַּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַיִּסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיוֹם הַמִּיתָה מְמָרֵק עִם הַיִּסּוּרִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (ישעיה כב,יד) \"אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן\", וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א ג,יד) \"אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה\"; בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל בְּיוֹם הַמִּיתָה מִתְכַּפֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹּא יְכַפֵּר יוֹם מִיתָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (יחזקאל לז,יג) \"בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם\", הָא לָמַדְנוּ, שֶׁיּוֹם הַמִּיתָה מְכַפֵּר.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַעְלָן, הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת; מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַטָּן וְ\"לֹא תִּשָּׂא\" עִמָּהֶם, הַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְאֵי זֶה הוּא מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַעְלָן? 'עֲשֵׂה' וְ'לֹא תַּעֲשֶׂה' חוּץ מִ\"לֹּא תִשָּׂא\"; מִ\"לֹּא תִשָּׂא\" וּלְמַטָּן, דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כָּרֵת, וּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וְ\"לֹא תִּשָּׂא\" עִמָּהֶם.", + "(שמות כ,ז) [\"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\"] \"זָכוֹר\" (דברים ה,יא) וְ\"שָׁמוֹר\", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", (במדבר כח,יט) \"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם\", שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְדִבּוּר אֶחָד. (ויקרא יח,טז) \"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה\", (דברים כה,ה) \"יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ\", שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד. (דברים כב,יא) \"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז\", (דברים כב,יב) \"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ\", שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, מַה שֶּׁאֵי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סב,יב) \"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי, כִּי עֹז לֵאלֹהִים.\" וְאוֹמֵר: (ירמיה כג,כט) \"הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ! נְאֻם יי, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע.\"", + "\"זָכוֹר\" וְ\"שָׁמוֹר\", \"זָכוֹר\", מִלְּפָנָיו וְ\"שָׁמוֹר\", מֵאַחֲרָיו. מִכָּן אָמָרוּ: מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. מָשָׁל לַזְּאֵב, שֶׁהוּא טוֹרֵד מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו.*טוֹרֵד: מגרש, מרחיק, מתוך שמפחדים ממנו.", + "אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן גָּרוֹן אוֹמֵר: \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.\" תְּהֵי זוֹכְרוֹ מֶאֶחָד בַּשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִתְמַנָּה לָךְ חֵפֶץ יָפֶה, תְּהֵי מְתַקְּנוֹ לְשֵׁם שַׁבָּת!", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: לֹא תְהֵי מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מוֹנִין, אֶלָּא תְּהֵי מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת.", + "\"לְקַדְּשׁוֹ\", לְקַדְּשׁוֹ בִבְרָכָה. מִכָּן אָמָרוּ: מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא קְדֻשָּׁה לַיּוֹם! קְדֻשָּׁה לַלַּיְלָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\". אֵין לִי אֶלָּא שַׁבָּת, יָמִים טוֹבִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כג,ד) \"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.\"", + "(שמות כ,ח) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" וְכִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲשׁוֹת כָּל מְלַאכְתּוֹ בְּשֵׁשֶׁת יָמִים? אֶלָּא שְׁבֹת כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתָּךְ עֲשׂוּיָה!", + "דָּבָר אַחֵר: שְׁבֹת מִמַּחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה! וְאוֹמֵר: (ישעיה נח,יג-יד) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ, וְדַבֵּר דָּבָר, אָז תִּתְעַנַּג עַל יי\".", + "(שמות כ,ט) [\"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.\"] \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טו) \"כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה!\" אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַיּוֹם, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַלַּיְלָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\". מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׁבָּת\"? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בִּכְלַל אַזְהָרָה, דִּבְרֵי רַבִּי אַחַי בֵּרַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "\"אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵלּוּ קְטַנִּים. אַתָּה אוֹמֵר קְטַנִּים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גְדוֹלִים? אָמַרְתָּ, וַהֲלֹא כְבָר מֻזְהָרִים הֵן? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\"? אֵלּוּ קְטַנִּים.", + "\"וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ\", אֵלּוּ בְנֵי בְרִית. אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי בְרִית, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עֶבֶד עָרֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,יב) \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר\", הֲרֵי עֶבֶד עָרֵל אָמוּר, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ\"? אֵלּוּ בְנֵי בְרִית.", + "\"וְגֵרְךָ\", זֶה גֵּר צֶדֶק. אַתָּה אוֹמֵר זֶה גֵּר צֶדֶק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר תּוֹשָׁב? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,יב) \"וְהַגֵּר\", הֲרֵי גֵּר תּוֹשָׁב אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֵרְךָ\"? זֶה גֵּר צֶדֶק.", + "(שמות כ,י) [\"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\"] \"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם\", מַגִּיד שֶׁהַיָּם שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.", + "\"וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\". וְכִי יֵשׁ לְפָנָיו יְגִיעָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ישעיה מ,כח) \"הֲלוֹא יָדַעְתָּ, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יי, בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע\"! וְאוֹמֵר: (ישעיה מ,כט) \"נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים לג,ו) \"בִּדְבַר יי שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיָּנַח\"? אֶלָּא כִבְיָכֹל הִכְתִּיב עַל עַצְמוֹ שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בַּשְּׁבִיעִי. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָדָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: (איוב ה,ז) \"כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד\"!", + "\"עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\" בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְּקוֹשֵׁשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְּאוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: בֵּרְכוֹ בַמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בִמְאוֹר פָּנָיו שֶׁלָּאָדָם, \"עַל כֵּן בֵּרַךְ יי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.\"" + ], + [ + "(שמות כ,יא) [\"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.\"] \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בִּדְבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר: (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ.\" בְּמַאֲכַל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ,ט) \"כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת\". אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", מִכָּל מָקוֹם. מַה כָּבוֹד, לֹא חָלַק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אַף מוֹרָא, לֹא תַחְלֹק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\". מַה שַּׁבָּת, לֹא חָלַק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה וטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אַף מוֹרָא, לֹא תַחְלֹק בּוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.", + "רַבִּי אוֹמֵר: חָבִיב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁקַל כְּבוֹדָן כִּכְבוֹדוֹ, וּמוֹרָאָן כְּמוֹרָאוֹ וְקִלְלָתָן כְּקִלְלָתוֹ. כָּתוּב \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ\", הִקִּישׁ כִּבּוּד אָב וָאֵם לְכִבּוּד הַמָּקוֹם. כָּתוּב (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (דברים ו,יג) \"אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\". הִקִּישׁ מוֹרָא אָב וָאֵם לְמוֹרָא הַמָּקוֹם. כָּתוּב (שמות כא,יז) \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב (ויקרא כד,טו) \"אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.\" הִקִּישׁ קִלְלַת אָב וָאֵם לְקִלְלַת הַמָּקוֹם.", + "בֹּא וּרְאֵה מַתַּן שְׂכָרָן: (משלי ג,ט) \"כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ\", (משלי ג,י) \"וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע\". (שמות כ,יא) \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", (דברים ה,טו) \"לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ\". (דברים י,כ) \"אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא\", (מלאכי ג,כ) \"וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה\".", + "(ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\". מָה אָמוּר בַּשַּׁבָּת? (ישעיה נח,יג-יד) \"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... אָז תִּתְעַנַּג עַל יי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשַׁדְּלַתּוּ בִּדְבָרִים, לְפִיכָךְ הִקְדִּים אֶת הָאָב לָאֵם בַּכִּבּוּד. וְגָלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם מִתְיָרֵא מֵאָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. לְפִיכָךְ הִקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב בַּמּוֹרָא. מָקוֹם שֶׁחִסֵּר, הִשְׁלִים, אוֹ כָּל הַקּוֹדֵם בַּמִּקְרָא הָיָה קוֹדֵם בַּמַּעֲשֶׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יט,ג) \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\", מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָזֶה.", + "\"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\". אִם כִּבַּדְתָּן, \"לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ\", אִם לֹא, יִקְצְרוּן יָמֶיךָ! שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן,*נוֹטָרִיקוֹן: notarikón: קצרנות. שֶׁכֵּן דִּבְרֵי תוֹרָה נִדְרָשִׁין מִכְּלַל הֵן, לָאו, וּמִכְּלַל לָאו, הֵן.", + "\"עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.\" מִכָּן אָמָרוּ: כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, אֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה מֻזְהָרִין עָלֶיהָ.", + "(שמות כ,יב) [\"לֹא תִרְצָח; לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב; לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\"] \"לֹא תִרְצָח\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\", עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִרְצָח\".", + "\"לֹא תִנְאָף\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,י) \"מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִנְאָף\".", + "\"לֹא תִגְנֹב\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,טז) \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\". הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ. אַתָּה אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, אוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יא) \"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ\", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ.", + "אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ? אָמַרְתָּ, צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? [בִּנְפָשׁוֹת. אַף כָּן בִּנְפָשׁוֹת.]*הושלם על פי מדרש תנאים לדברים ה, יז.", + "וְעוֹד אָמַרְתָּ, שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ בָּעִנְיָן: שְׁתַּיִם מְפֹרָשׁוֹת וְאַחַת סְתוּמָה, נִלְמַד הַסְּתוּמָה מִן הַמְּפֹרָשׁוֹת: מַה מְּפֹרָשׁוֹת, מִצְווֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, אַף הַסְּתוּמָה, מִצְוָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן.", + "\"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יט,יט) \"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\"", + "כֵּיצַד נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת? חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. כָּתוּב בָּזֶה \"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִרְצָח\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְמַעֵט בַּדְּמוּת.", + "מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, וְהֶעֱמִיד לוֹ אִיקוֹנִיּוֹת,*אִיקוֹנִיּוֹת. eikónion: תמונה, צלם. וְעָשׂוּ לוֹ צְלָמִים, וְטָבְעוּ לוֹ מַטְבְּעוֹת. לְאַחַר זְמַן, כָּפוּ לוֹ אִיקוֹנוֹתָיו, שִׁבְּרוּ לוֹ צְלָמָיו,*כָּפוּ: הפכו. וּבִטְּלוּ לוֹ מַטְבְּעוֹתָיו, וּמִעֲטוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ. כָּךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְמַעֵט בַּדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.\"", + "כָּתוּב \"לֹא יִהְיֶה לְךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִנְאָף\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מְנָאֵף מֵאַחַר הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,לב) \"הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים.\" וְאוֹמֵר: (הושע ג,א) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלַי: עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת, כְּאַהֲבַת יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.\"*אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים: עוגות צימוקים. פירוש אחר: גביעי יין.", + "כָּתוּב \"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תִגְנֹב\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא גּוֹנֵב, סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ז,ט) \"הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר\". וְכָתוּב: (הושע ד,ב) \"אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף\".", + "כָּתוּב \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כְּאִלּוּ מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה, וְלֹא נָח בַּשְּׁבִיעִי. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה וְנָח בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,יב) \"וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם יי, וַאֲנִי אֵל.\"", + "כָּתוּב \"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ\", וּכְנֶגְדּוֹ כָתוּב \"לֹא תַחְמֹד\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חוֹמֵד, סוֹף שֶׁהוּא מוֹלִיד בֵּן שֶׁהוּא מְקַלֵּל לְאָבִיו, וּמְכַבֵּד לְמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו. לְכָךְ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל.", + "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,יח) \"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יי אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי.\" וְאוֹמֵר: (שיר השירים ד,ה) \"שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה\". וְאוֹמֵר: (שיר השירים ה,יד) \"יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ\".", + "(שמות כ,יג) [\"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ, וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.\"] \"לֹא תַחְמֹד\". רַבִּי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"לֹא תַחְמֹד\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים ה,יז) \"לֹא תִתְאַוֶּה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַלָּלוּ? הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לָעוֹקֵף מֵאַחַר הַמְּנָאֵף.*עוֹקֵף: גורם בעורמה.", + "\"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ\", כְּלָל; \"וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ\", פְּרָט; כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? הֲרֵי אָמַרְתָּ לָאו, אֶלָּא חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה. אוֹ מַה פְּרָט מְפֹרָשׁ בִּנְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִין מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: עַל כָּרְחָךְ כָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה,יז) \"שָׂדֵהוּ\", מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה, אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה. אוֹ מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא בִּרְשׁוּתָךְ אֶלָּא לִרְצוֹן בְּעָלִים, אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא בִּרְשׁוּתָךְ, אֶלָּא לִרְצוֹן בְּעָלִים. יָצָא שֶׁאַתְּ חוֹמֵד בִּתּוֹ לִבְנָךְ, אוֹ בְנוֹ לְבִתָּךְ, אוֹ אֲפִלּוּ חוֹמֵד בִּדְבָרִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,כה) \"לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ\". מַה לְּהַלָּן, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, אַף כָּן, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה." + ], + [ + "(שמות כ,יד) [\"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.\"] \"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת\". רוֹאִין אֶת הַנִּרְאֶה וְשׁוֹמְעִין אֶת הַנִּשְׁמָע. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין אֶת הַנִּרְאֶה. רוֹאִין דִּבֵּר שֶׁלָּאֵשׁ יוֹצֵא מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְנֶחְצָב עַל הַלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ז) \"קוֹל יי חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.\"", + "\"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת\", קוֹל קוֹלֵי קוֹלוֹת וְלַפִּיד לַפִּידֵי לַפִּידִים. וְכַמָּה קוֹלוֹת הָיוּ, וְכַמָּה לַפִּידִים הָיוּ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַשְׁמִיעִין אֶת הָאָדָם לְפִי כֹחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים כט,ד) \"קוֹל יי בַּכֹּחַ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר וּמְפָרְשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,י) \"יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ\",*יְבוֹנְנֵהוּ: יתן בו בינה. שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא, הָיוּ מְפָרְשִׁים אוֹתוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָמְדוּ כֻלָּן לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן סוֹמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,יד) \"וְכָל הָעָם רֹאִים\"; מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן אִלְּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,י) \"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו\"; מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן חֵרְשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן חִגְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יט,יח) \"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.\" וּמְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶן טִפְּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לה) \"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁהֶרְאָה הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ גֵּיהִנָּם וּמַתַּן תּוֹרָה וּקְרִיעַת יַם סוּף? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,יז) \"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה, וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.\" וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן\", זֶה גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,ט) \"וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם.\" \"וְלַפִּיד אֵשׁ\", זֶה מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם\". (בראשית טו,יז) \"אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה\", זֶה קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו,יג) \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\".", + "הֶרְאָהוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסֵדֶר קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,ט) \"וַיֹּאמֶר אֵלָיו: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת,*מְשֻׁלֶּשֶׁת: בת שלוש שנים, כלומר בשנתה השלישית. פירוש אחר: שלישית לבטן. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, וְתֹר וְגוֹזָל.\"", + "הֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְשַׁעְבֵּד אֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית טו,יב) \"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.\" \"אֵימָה\", זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל; \"חֲשֵׁכָה\", זוֹ מַלְכוּת מָדַי; \"גְדֹלָה\", זוֹ מַלְכוּת יָוָן; \"נֹפֶלֶת\", זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית. וְיֵשׁ מַחְלִיפִין בַּדָּבָר: \"נֹפֶלֶת עָלָיו\", זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כא,ט) \"נָפְלָה בָּבֶל\"; \"גְדֹלָה\", זוֹ מַלְכוּת מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ג,ז) \"גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ\"; \"חֲשֵׁכָה\", זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהֶחְשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בְּתַעְנִית; \"אֵימָה\", זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: *(דניאל ז,ז)** נוֹרָאָה וְאֵימְתָנִית וַחֲזָקָה מְאוֹד. \"דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה\".", + "\"וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ\". אֵין נוּעַ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא זִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,כ) \"נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ\".", + "\"וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק\", חוּץ מִשְּׁנֵים עָשָׂר מִיל. מַגִּיד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְתָּעִים לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְחוֹזְרִין לִפְנֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, עֶשְׁרִים וְאַרְבָּעָה מִיל עַל כָּל דִּבֵּר וְדִבֵּר. נִמְצְאוּ מְהַלְּכִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים מִיל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמָּקוֹם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רְדוּ וְסַיְּעוּ אֶת אֲחֵיכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,יג) \"מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן\",*מַלְכֵי צְבָאוֹת. בכתבי יד אוקספורד ומינכן: מלאכי צבאות. יִדֹּדוּן בַּהֲלִיָכה, יִדֹּדוּן בַּחֲזִירָה. וְלֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ב,ו) \"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.\"", + "רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַי אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁלְהָבִין מֵחֲמַת הָאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָן, אָמַר הַמָּקוֹם לַעֲנָנֵי כָבוֹד: הַזִּילוּ טַל חַיִּים עַל בָּנַי! שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,ט) \"אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים, זֶה סִינַי, מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר (תהלים סח,י) \"גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים\". אֵימָתַי נֶעֱשָׂה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה? בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה נָאָה שֶׁבָּאֻמּוֹת, וּמְכַבֶּדֶת אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח,יג) \"וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל.\" וְאֵין שָׁלָל אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיט,קסב) \"שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.\"", + "(שמות כ,טו) \"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת.\" מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם כֹּחַ לְקַבֵּל יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כב) \"אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יי אֱלֹהֵינוּ עוֹד, וָמָתְנוּ.\" אֶלָּא, (דברים ה,כד) \"קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע!\" מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיד הַמָּקוֹם מֵהֶן נְבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח,יח) \"נָבִיא אָקִים לָהֶם\". נָבִיא עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁקִּדְּמוּ הֵם בִּזְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כח) \"וַיֹּאמֶר יי אֵלָי: הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ!\" אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר כז,ו) \"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת\". (במדבר לו,ה) \"כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים.\" אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כ) \"וַיֹּאמֶר יי: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ!\" עֲתִידִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרָיו!", + "(דברים ה,כט) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה\", אִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר מַלְאַךְ הַמָּוֶת, הָיִיתִי מַעֲבִירוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: עַל תְּנַי. כָּךְ עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, עַל תְּנַי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,ו) \"אֲנִי אָמַרְתִּי: אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם!\" חִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם, (תהלים פב,ז) \"אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ!\"", + "(שמות כ,טז) [\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.\"] \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ!\" הֲרֵי מֹשֶׁה מְזָרְזָן, לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, הֵיאָךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְפַיֵּס כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְכָל אוֹתָן הָרְבָבוֹת. עָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (קהלת ז,יט) \"הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים\".", + "\"כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם\". בִּשְׁבִיל לְגַדֵּל אֶתְכֶם בֵּין הָאֻמּוֹת. \"בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם\". זוֹ בּוּשָׁה. סִימָן טוֹב בָּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְשָׁן. \"לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.\" מַגִּיד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ו,טו) \"הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ! גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ, לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ, אָמַר יי.\"", + "(שמות כ,יז) [\"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\"] \"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק\", אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. מַגִּיד שֶׁהָיָה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. וּמְנַיִן שֶׁהָיָה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לג,מט) \"וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן, מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים\", שְׁנֵים עָשָׂר מִיל.", + "\"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\". מִי גָּרַם לוֹ? עַנְוְתָנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,ג) \"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד\". מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עָנָו, סוֹפוֹ לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה עִם בְּנֵי אָדָם בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נז,טו) \"כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן\", אֶת מִי? \"וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ\", וְאוֹמֵר: (ישעיה סא,א) \"רוּחַ אֲדֹנָי יי עָלָי, יַעַן מָשַׁח יי אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.\"*פְּקַח קוֹחַ: שחרור. וְאוֹמֵר: (ישעיה סו,ב) \"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה, נְאֻם יי, וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ, וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.\" וְאוֹמֵר: (תהלים נא,יט) \"זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה\".", + "וְכָל מִי שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב, גּוֹרֵם לְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וּלְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קא,ה) \"גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל.\" וְכָל גְּבַהּ לֵב קָרוּי תּוֹעֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טז,ה) \"תּוֹעֲבַת יי כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה.\" עֲבוֹדָה זָרָה קְרוּיָה תּוֹעֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז,כו) \"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ\". כַּשֵּׁם שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב, גּוֹרֵם לְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וּלְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה.", + "\"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.\" לִפְנִים מִשָּׁלֹשׁ מְחִיצוֹת: (דברים ד,יא) \"חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל\". \"חֹשֶׁךְ\", מִבַּחוּץ, \"עָנָן\", מִבִּפְנִים, \"וַעֲרָפֶל\", מִלִּפְנֵי וְלִפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל\".", + "(שמות כ,יח) \"וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" בַּלָּשׁוֹן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, בּוֹ תְדַבֵּר אֶל בָּנַי, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.", + "\"אַתֶּם רְאִיתֶם\". הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁאָדָם רוֹאֶה וּבֵין שֶׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ: שֶׁכְּשֶׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק, אֲבָל כָּן, \"אַתֶּם רְאִיתֶם\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: (שמות כ,יח) \"אַתֶּם רְאִיתֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (תהלים קלח,ד) \"יוֹדוּךָ יי כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ.\" יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁשָּׁמְעוּ, כָּךְ רָאוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַתֶּם רְאִיתֶם\", לֹא רָאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם.", + "\"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.\" כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? הִכְרִיעַ: (דברים ד,לו) \"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ\". דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר\", מְלַמֵּד שֶׁהִרְכִּין הַמָּקוֹם שְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים עַל רֹאשׁ הָהָר, וְדִבֵּר עִמָּהֶן מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לו) \"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ\". וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים יח,י) \"וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו.\"", + "רַבִּי אוֹמֵר: (שמות יט,כ) \"וַיֵּרֶד יי עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ. אָמַרְתָּ, וּמָה אֶחָד מִשַּׁמָּשֵׁי שַׁמָּשִׁין, הֲרֵי הוּא בִמְקוֹמוֹ וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם." + ], + [ + "(שמות כ,יט) [\"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף, וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\"] \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא תַעֲשׂוּן דְּמוּת שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם. לֹא דְּמוּת מַלְאָכִים, וְלֹא דְּמוּת כְּרוּבִים, וְלֹא דְּמוּת אוֹפַנִּים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה כְמִין דְּמוּת וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\". וְאוֹמֵר: (דברים ד,טו) \"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה\".", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי\", שֶׁלֹּא תְנַהֲגוּ בִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מְנַהֲגִין בְּיִרְאוֹתֵיהֶן, שֶׁכְּשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, הֵם מְכַבְּדִין אֶת אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק א,טז) \"עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ,*חֶרְמוֹ, מִכְמַרְתּוֹ: רשת הציד שלו, כינוי לאליליו. כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה.\" וּכְשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עֲלֵיהֶן, הֵם מְקַלְּלִין אֶת אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ח,כא) \"וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו\". אֲבָל אַתֶּם, אִם הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַטּוֹבָה, תְּנוּ הוֹדָיָה! הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַיִּסּוּרִין, תְּנוּ הוֹדָיָה! וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: (תְּהִלִּים קטז,יג;ג-ד) \"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא.\" \"צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא\". וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר: (איוב א,כא) \"יי נָתַן וַיי לָקָח, יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ\", עַל מִדַּת הַטּוֹב וְעַל מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת. וּמָה אִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ? (איוב ב,ט) \"עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת!\" וּמַה הוּא אוֹמֵר לָהּ? (איוב ב,י) \"כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי! גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.\"", + "אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהָיוּ כְעוּרִין בְּטוֹבָה, וּכְשֶׁבָּאת עֲלֵיהֶן הַפֻּרְעָנוּת, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן עַל כָּרְחָן. אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהָיוּ כְעוּרִין בְּטוֹבָה, וּכְשֶׁבָּאת עֲלֵיהֶן הַפֻּרְעָנוּת, קִבְּלוּ אוֹתָהּ עַל כָּרְחָן. וַאֲנוּ, שֶׁהָיִינוּ נָאִים בַּטּוֹבָה, לֹא נְהֵי נָאִים בַּפֻּרְעָנוּת? זֶה הוּא שֶׁאָמַר לָהּ: \"כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי! גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?\"", + "וְעוֹד, שֶׁיְּהֵי אָדָם שָׂמֵחַ בַּיִּסּוּרִין יוֹתֵר מֵהַטּוֹבָה, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם עוֹמֵד בַּטּוֹבָה כָּל יָמָיו, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. וּמִי מוֹחֵל לוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (משלי ג,יא) \"מוּסַר יי, בְּנִי, אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ!\"*תָּקֹץ: תזלזל. מִפְּנֵי מָה? (משלי ג, יב) \"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב, יי יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה.\" אָמַרְתָּ, צֵא וּלְמֹד, מִי גָּרַם לְבֵן זֶה לְרַצּוֹת אֶת הָאָב? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: (דברים ח,ה) \"וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" יְהִי לִבָּךְ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׁיתָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ הֵבֵאתִי עָלֶיךָ אֶת הַיִּסּוּרִין.", + "רַבִּי יוֹסֵה בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲבִיבִין הֵן יִסּוּרִין, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם חָל עַל מִי שֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\"", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: חֲבִיבִין הֵן יִסּוּרִין, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לָאָרֶץ, כָּךְ כְּרוּתָה לַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" וְכָתוּב: (דברים ח,ז) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה\".", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין, שֶׁשָּׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִתְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְאַוִּין לָהֶן, וְלֹא נִתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא בִּיסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א,ב) \"לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים צד,יב) \"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.\" אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח,ה) \"יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.\" וְאוֹמֵר: (דברים ח,ז) \"כִּי יי אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה\". הָעוֹלָם הַבָּא מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י,כג) \"כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.\" אָמַרְתָּ, אֵי זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? הֱוֵי אוֹמֵר, יִסּוּרִין.", + "רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין, שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת מְרַצִּין, כָּךְ יִסּוּרִין מְרַצִּין. בַּקָּרְבָּנוֹת מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא א,ד) \"וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.\" בַּיִּסּוּרִין מַה הוּא אוֹמֵר? (ויקרא כו,מג) \"וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם\". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַיִּסּוּרִין מְרַצִּין יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת. מִפְּנֵי מָה? שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בְּמָמוֹן, וְהַיִּסּוּרִין בַּגּוּף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (איוב ב,ד) \"עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ, יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ.\"", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חוֹלֶה, וְנִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָה. נֶעֱנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִגַּלְגַּל חַמָּה! שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵאִיר, וְאַתָּה הֵאַרְתָּ לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא! נֶעֱנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִיּוֹם הַגְּשָׁמִים! גְּשָׁמִים נוֹתְנִין חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה נָתַתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא! נֶעֱנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: רַבִּי! חָבִיב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וָאֵם! שֶׁאָב וָאֵם מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל אַתָּה הֱבֵאתָנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא!", + "נֶעֱנָה רַבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר: רַבִּי! חֲבִיבִין יִסּוּרִין! אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְתַלְמִידָיו: סַמְּכוּנִי! יָשַׁב לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ: אֱמֹר, עֲקִיבָה! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים ב לג,א-ב) \"בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יי, כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יי מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (משלי כה,א) \"גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.\" וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתָּךְ, שֵׁחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לִמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְלִמְנַשֶּׁה בְנוֹ לֹא לִמְּדוֹ תוֹרָה? אֶלָּא אֱמֹר מֵעַתָּה, שֶׁכָּל תַּלְמוּד שֶׁלִּמְּדוֹ וְכָל עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ, לֹא הוֹאִיל לוֹ כְלוּם. וּמַה הוֹאִיל לוֹ? הֱוֵה אוֹמֵר, יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב לג,י-יד) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ. וַיָּבֵא יי עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים,*חֹחִים: קרסים. פירוש אחר: טבעות לאף. וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם,*נְחֻשְׁתַּיִם: עזיקים עשוים נחושת. וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה. וּכְהָצֵר לוֹ, חִלָּה אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ\".", + "\"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כה,יח) \"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב\". אָמַר, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אַרְבָּעָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.\" אִם הוֹסַפְתָּ עַל שְׁנַיִם, הֲרֵי הֵם כֵּאלֹהֵי זָהָב.", + "\"אֱלֹהֵי כֶסֶף\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"אֱלֹהֵי זָהָב\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\"? וַהֲלֹא מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בוֹ, אָסַרְנוּ בוֹ? מַה שֶּׁאָסַרְנוּ בוֹ, דִּין הוּא שֶׁנֶּאֱסֹר בּוֹ, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\"? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ, כָּל כְּלֵי בֵית עוֹלָמִים, שֶׁאִם אֵין לָהֶם שֶׁלַּזָּהָב, הֵן עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלַּכֶּסֶף, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שְׁנַיִם כְּרֻבִים כֵּן! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי כֶסֶף\", הָא אִם שִׁנִּיתֶן מִשֶּׁלַּזָּהָב, הֲרֵי הֵן כֵּאלֹהֵי כֶסֶף.", + "\"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְנָתְנָה תוֹרָה רְשׁוּת לַעֲשׁוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\".", + "דָּבָר אַחֵר: (שמות כ,יט) \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם\", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה לַנּוֹי, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂין בַּמְּדִינוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם!\"" + ], + [ + "(שמות כ,כ) [\"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.\"] \"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי\", מִזְבֵּחַ מְיֻחָד לִי, שֶׁלֹּא תִּבְנֵהוּ מִתְּחִלָּה לְשׁוּם אַחֵר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁלֹּא תִבְנֵהוּ עַל גַּבֵּי כִפִּין,*כִּפִּין: מרחב מקורה בקימורים. וְלֹא עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ חָלוּל בָּאֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כז,י) \"נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ\".*נְבוּב לֻחֹת: חלול באמצע, בין לוחות העץ של דפנות המזבח. מילאו את החלל באדמה כשחנו.", + "אִיסֵי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר: מִזְבַּח נְחֹשֶׁת מָלֵא אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח,סד) \"כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יי, קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה\". וְכִי קָטוֹן הָיָה? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (מלכים א ג,ד) \"אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"קָטֹן\"? אֶלָּא בַיּוֹם שֶׁנִּבְנָה זֶה, נִגְנַז זֶה.", + "\"וְזָבַחְתָּ עָלָיו\". \"עָלָיו\", כְּנֶגְדּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר \"עָלָיו\", כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ \"עָלָיו\" כִּשְׁמוּעוֹ? וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם צְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְכַפָּרָה, כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה, רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְכַפָּרָה, דִּין הוּא שֶׁיֻּכְשַׁר לִשְׁחִיטָה! וַהֲרֵי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא כָשֵׁר לְכַפָּרָה וְאֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, הוּא יוֹכִיחַ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָשֵׁר לְכַפָּרָה, לֹא יֻכְשַׁר לִשְׁחִיטָה. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁאֵינוֹ לֹא מַתִּיר וְלֹא מַכְשִׁיר, וְאֵינוֹ גּוֹמֵר אֶת הַכַּפָּרָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, תֹּאמַר בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא מַתִּיר וּמַכְשִׁיר וְגוֹמֵר אֶת הַכַּפָּרָה, לְפִיכָךְ יְהֵי כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יב,כז) \"וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ, הַבָּשָׂר וְהַדָּם, עַל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ\". הַבָּשָׂר וְהַדָּם בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף לִשְׁחֹט בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הַכָּתוּב מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ\" וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים יב,כז) \"וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין?", + "רַבִּי יוֹסֵה בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ לַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן, וּמֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ לַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא צְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא כָשֵׁר לִשְׁחִיטָה, שְׁאָר כָּל צְפוֹן הָעֲזָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יד,יג) \"וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה, בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ\", אֶלָּא לְהַכְשִׁיר בּוֹ כָּל רוּחַ צְפוֹנִית.", + "\"וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ\", אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה וּשְׁלָמִים; וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יד,יג) \"כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"קֹדֶשׁ\" וָ\"קֳדָשִׁים\", אֶלָּא לְהַכְשִׁיר בּוֹ אֶת שְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים. אֵין לִי אֶלָּא חַטָּאת וְעוֹלֶה וּשְׁלָמִים; וּשְׁאָר כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ\". מַשְׁמָע מֵבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים וְאֶת הַחֻלִּין! אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בַּקֳּדָשִׁים.", + "\"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.\" וְהֵיכָן אֲנִי נִגְלָה אֵלֶיךָ? בְּבֵית הַבְּחִירָה. אַף אַתְּ, לֹא תְהֵי מַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אֶלָּא בְּבֵית הַבְּחִירָה. מִכָּן אָמָרוּ: שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אָסוּר לְהֵאָמֵר בַּגְּבוּלִין.*בַּגְּבוּלִין: כל מקום שהוא מחוץ להר הבית.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם תָּבֹא לְבֵיתִי, אָבֹא לְבֵיתָךְ, וְאִם לֹא תָּבֹא לְבֵיתִי, אַף אֲנִי לְבֵיתָךְ לֹא אָבֹא! מָקוֹם שֶׁלִּבִּי אוֹהֵב, שָׁם רַגְלַי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי! מִכָּן אָמָרוּ: כָּל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א) \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\". וּמְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנִין? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א) \"בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.\" וּמְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,טז) \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ\". וּמְנַיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ\".", + "(שמות כ,כא) [\"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\"] \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל \"אִם\" וְ\"אִם\" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה: (ויקרא ב,יד) \"וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כב,כד) \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,י) \"וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.*הַעֲבֵט: לקיחת עבוט, משכון מן הלווה, על ידי המלווה, כדי להבטיח שיחזיר הלווה את חובו.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים כו,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים\"? אֶלָּא אִם רָצָה לַעֲשׁוֹת שֶׁלָּאֲבָנִים, יַעֲשֶׂה, שֶׁלַּלְּבֵנִים, יַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הֶחָמוּר, אִם רָצָה לְשַׁנּוֹת, יְשַׁנֶּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים.", + "\"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\". אֵין גָּזִית אֶלָּא גְּזוּזוֹת שֶׁהוּנַף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁבָּנָה בוֹ שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּזוּזוֹת שֶׁהֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, הַמִּזְבֵּחַ כֻּלּוֹ פָּסוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\", הֵן פְּסוּלוֹת, וּשְׁאָר כָּל הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר.", + "\"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\". בּוֹ אֵין אַתְּ בּוֹנֶה גָּזִית, אֲבָל אַתְּ בּוֹנֶה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים גָּזִית. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הַקַּל, אָסוּר לִבְנוֹת בּוֹ גָּזִית, הַהֵיכָל וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים חֲמוּרִין, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵי אָסוּר לִבְנוֹת בָּהֶן גָּזִית! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית\", בּוֹ אֵין אַתְּ בּוֹנֶה גָּזִית, אֲבָל אַתְּ בּוֹנֶה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים גָּזִית. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: (מלכים א ו,ז) \"וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן, כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ\"? בַּבַּיִת אֵינוֹ נִשְׁמָע, אֲבָל בַּחוּץ, הוּא נִשְׁמָע.", + "\"כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁלָּאָדָם, וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁלָּאָדָם. אֵינוֹ דִין שֶׁיָּנִיף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ.", + "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים כז,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", אֲבָנִים שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁהֵן מְטִילוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַקֹּדֶשׁ (דברים כז,ה) \"לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל\", הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִישׁ, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין עִיר לְעִיר, בֵּין אֻמָּה לְאֻמָּה, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין מֶמְשָׁלָה לְמֶמְשָׁלָה, עַל אַחַת כַּמָּה כַּמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻרְעָנוּת!", + "(שמות כ,כב) [\"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\"] \"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי\". מִכָּן אָמָרוּ: עָשָׂה כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, אֵין לִי אֶלָּא עֲלִיָּה; יְרִידָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\" הָא לֹא עֲלִיָּה וְלֹא יְרִידָה גָּרְמָה, אֶלָּא כִּסּוּי גָּרַם.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! הֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כח,מב) \"וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה, מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו\"? שֶׁלֹּא יִפְסַע בּוֹ פְּסִיעָה גַּסָּה, אֶלָּא גּוּדָל בְּצַד עָקֵב, וְעָקֵב בְּצַד גּוּדָל.", + "\"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.\" עָלָיו אֵין אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה גַסָּה, אֲבָל אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה גַסָּה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם מִזְבֵּחַ הַקַּל, אָסוּר לִפְסֹעַ בּוֹ פְּסִיעָה יְתֵרָה, הַהֵיכָל וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים הַחֲמוּרִין, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא אָסוּר לִפְסֹעַ בָּהֶן פְּסִיעָה יְתֵרָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו\", בּוֹ אֵין אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה יְתֵרָה, אֲבָל אַתְּ פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה יְתֵרָה בָּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם אֲבָנִים, שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לֹא לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, אָמַר הַמָּקוֹם, לֹא תִּנְהֹג בָּהֶן בְּבִזָּיוֹן, חֲבֵרָךְ, שֶׁהוּא בִדְמוּתוֹ שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּנְהֹג בּוֹ בְּבִזָּיוֹן.", + "(שמות כ,כב-כא,א) \"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים\", נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁסַּנְהֶדְרִין בְּצַד מִזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ב,כח) \"וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יי, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.\" חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי." + ] + ], + "Tractate Nezikin": [ + [ + "(שמות כא,א) \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵלּוּ מוֹסִיפִין עַל הָעֶלְיוֹנִים: מָה עֶלְיוֹנִים מִסִּינַי, אַף תַּחְתּוֹנִים מִסִּינַי.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (במקומות רבים) \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם\", אֵין לִי אֶלָּא פַּעַם אַחַת! מְנַיִן שְׁנֵה וְשַׁלֵּשׁ וְרַבֵּעַ עַד שֶׁיִּלְמְדוּ? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים לא,יט) \"וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\". יָכֹל לְמֵדִין וְלֹא שׁוֹנִין? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים לא,יט) \"שִׂימָהּ בְּפִיהֶם\". יָכֹל שׁוֹנִין וְלֹא יוֹדְעִין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.\" עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,לה) \"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת\".", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", בְּמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,כה) \"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט\".", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: הֲרֵי הַגּוֹיִם שֶׁדָּנוּ כְדִינֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהוּ דִינֵיהֶן קַיָּמִין! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים\", אַתְּ דָּן אֶת שֶׁלָּהֵן, וְהֵן אֵינָן דָּנִין אֶת שֶׁלָּךְ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: גֵּט הַמְעֻשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר, בַּגּוֹיִם, פָּסוּל,*גֵּט הַמְעֻשֶּׂה: גט שלחצו את הבעל לתת, בניגוד לרצונו הראשון. אֲבָל גּוֹיִם חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לָךְ!", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מָה רָאוּ דִּינִין לִקְדֹּם לְכָל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁכְּשֶׁהַדִּין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶן; נִתְפַּסַּק לָהֶם דִּין, נֶעֱשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן. וְכֵן יִתְרוֹ אוֹמֵר לְמֹשֶׁה: (שמות יח,כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.\"", + "(שמות כא,ב) [\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\"] \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\". בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן. אַתָּה אוֹמֵר בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כה,לט) \"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ\", הֲרֵי מוֹכֵר עַצְמוֹ אָמוּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\"? בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵיבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן.", + "\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\". בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעַבְדּוֹ שֶׁלְּעִבְרִי? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה, לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ\"? בַּנִּלְקָח מִן הַגּוֹי, אֲבָל בַּנִּלְקָח מִיִּשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁיְּהֵי עוֹבֵד שֵׁשׁ וְיֵצֵא בַשְּׁבִיעִית! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"הָעִבְרִי\", שֶׁהֲרֵי כְּבַר נֶאֱמַר \"אָחִיךָ\"!", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָעִבְרִי\"? מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"עִבְרִי\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"עִבְרִי\"; מָה \"עִבְרִי\" הָאָמוּר לְהַלָּן, בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"עִבְרִי\" הָאָמוּר כָּן, בְּבֶן יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (שמות ה,ג) \"וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ\". (בראשית יד,יג) \"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי\".", + "\"עֶבֶד\". יָכֹל תִּקְרָאֶנּוּ 'עֶבֶד' לְשׁוּם בִּזָּיוֹן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\", עַל כָּרְחוֹ הַכָּתוּב קְרָאוֹ 'עֶבֶד'.", + "\"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא אֶת הַגֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד, הַגֵּר לֹא יַעֲבֹד? אִם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד שֵׁשׁ, אַף הַגֵּר יַעֲבֹד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אָמַרְתָּ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן: מָה יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד שֵׁשׁ, אַף הַגֵּר יַעֲבֹד שֵׁשׁ. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כב,ב) \"אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהוּא עוֹבֵד שֵׁשׁ, וְיוֹצֵא בַשְּׁבִיעִית.", + "\"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל עֲבוֹדָה בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,לט) \"לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד.\" מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יִרְחֹץ לוֹ רַגְלָיו, וְלֹא יִנְעֹל לוֹ סַנְדַּלָּיו, וְלֹא יִטֹּל לְפָנָיו כֵּלִים לְבֵית הַמַּרְחֵץ, וְלֹא יִסְמֹךְ לוֹ בְמָתְנָיו כֵּיוָן שֶׁעוֹלֶה בַמַּעֲלֶה, וְלֹא יִטְּלֶנּוּ לֹא בְפוֹרֵיוֹן*פוֹרֵיוֹן. phoreîon: אפיריון, כיסא נישא. וְלֹא בְלֶקְטִיקָא,*לֶקְטִיקָא. lectica: אפיריון, כיסא נישא. כְּדֶרֶךְ שֶׁעֲבָדִים עוֹשִׂין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,מו) \"וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.\" אֲבָל בִּבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ, רַשַּׁי.", + "\"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בִּזָּיוֹן, בֵּין עֲבוֹדָה שֶׁאֵין בָּהּ בִּזָּיוֹן! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מ) \"כְּשָׂכִיר\". מַה שָּׂכִיר, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ, אַף עֶבֶד עִבְרִי, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יוֹשִׁיבֶנּוּ רַבּוֹ בְּאֻמָּנוּת שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לָרַבִּים, כְּגוֹן חַיָּט, בַּלָּן, סַפָּר, טַבָּח, נַחְתּוֹם.*בַּלָּן: מטפל בבית מרחץ. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אִם הָיַת אֻמָּנוּתוֹ מְיֻחֶדֶת לְכָךְ, יַעֲשֶׂה, אֲבָל רַבּוֹ לֹא יְשַׁנֶּה עָלָיו.", + "(ויקרא כה,מ) \"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב\". מַה שָּׂכִיר עוֹבֵד בַּיּוֹם וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּלַּיְלָה, אַף עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד בַּיּוֹם וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּלַּיְלָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי אֻמָּנוּתוֹ.", + "\"וּבַשְּׁבִעִת\", שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה. אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה, אוֹ שְׁבִיעִית לַשָּׁנִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", שְׁבִיעִית לַמְּכִירָה וְלֹא שְׁבִיעִית לַשָּׁנִים.", + "\"יֵצֵא לַחָפְשִׁי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים טו,יג) \"וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֵצֵא לַחָפְשִׁי\". אוֹ יִתֵּן לוֹ מָעוֹת וְיֵצֵא! תִּלְמֹד לוֹמַר \"יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\"", + "(שמות כא,ג) [\"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.\"] \"אִם בְּגַפּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ד) \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", אִם בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים נִכְנַס,*רָאשֵׁי אֵבָרִים: קצות האיברים של הגוף, כמו ראשי אצבעות, אוזניים, אף, שאם הושחתו על ידי בעליו של עבד כנעני, הוא יוצא לחפשי כמו בשן ועין. בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים יֵצֵא.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ז) \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים. אַתָּה אוֹמֵר \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים, אוֹ לֹא תֵצֵא בַשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים יוֹצְאִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" מַגִּיד שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְשֵׁשׁ. בַּיּוֹבֵל מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מב) \"כִּי עֲבָדַי הֵם\", מִכָּל מָקוֹם. הָא, אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים.", + "אֵין לִי אֶלָּא עִבְרִיָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה אִם עִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצָא בְסִימָנִין, אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְסִימָנִין, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! כג. לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעִבְרִיָּה, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל הַגְּנֵבָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, תֹּאמַר בָּעִבְרִי שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבָתוֹ, לְפִיכָךְ יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי אֵינוֹ יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "\"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא\". בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְנַעֲנִית? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ד) \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", הֲרֵי כְנַעֲנִית אֲמוּרָה. הָא, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא\"? בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.\" רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי מִי הֵבִיאָהּ, שֶׁהַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ\"? מַגִּיד שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.", + "וּבִמְזוֹנוֹת בָּנָיו מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,מא) \"וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ\". מִכְּלַל יְצִיאָה אַתְּ לָמֵד עַל כְּנִיסָה. אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִשְׁתּוֹ\", לְהוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שֶׁאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ. \"עִמּוֹ\", לְהוֹצִיא אֲרוּסָה שֶׁאֵינָהּ עִמּוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,ד) [\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת, הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.\"] \"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ג) \"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא\", רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", אִשָּׁה מְיֻחֶדֶת לוֹ, שֶׁלֹּא תְהֵי כְשִׁפְחַת הֶבְקֵר.*הֶבְקֵר=הפקר. שפחה כנענית שנותנים לעבד כנעני לבת זוג אינה קשורה אישית אליו ואפשר להעבירה לעבד אחר.", + "\"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה\", בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעִבְרִית? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\", הָא בִּכְנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְיָלְדָה לוֹ בָנִים\", אֵין לִי אֶלָּא בָּנִים אוֹ בָנוֹת, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וְיָלְדָה לוֹ\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הָרַב שֶׁבָּא עַל שִׁפְּחָתוֹ, שֶׁיְּלָדֶיהָ עֲבָדִים.", + "\"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? מַגִּיד שֶׁיְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ. אֵין לִי אֶלָּא שִׁפְחָה שֶׁיְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, נָכְרִית מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מָה אִם שִפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם, וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, אַף כָּל שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם, וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, וְאֵי זֶה זֶה? זֶה וֶלֶד שִׁפְחָה נָכְרִית.", + "\"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.\" מַגִּיד, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא אָמָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִן בֶּן יִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִן הָעֶבֶד, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,מה) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\" הִקִּישׁ עֶבֶד לְאָמָה וְאָמָה לְעֶבֶד: מָה אָמָה אֵינָהּ צְרִיכָה מִבֶּן יִשְׂרָאֵל גֵּט, אַף בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ צְרִיכָה מִן הָעֶבֶד גֵּט.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", אֵין לִי אֶלָּא עוֹבֵד שֵׁשׁ שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה; נִרְצָע מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ\", לְהָבִיא אֶת הַנִּרְצָע.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה, אִם הָעוֹבֵד שֵׁשׁ שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, נִרְצָע, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּנְהֹג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה?", + "(שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", לְהָבִיא אֶת הַחוֹלֶה. מַשְׁמָע, מֵבִיא אֶת הַחוֹלֶה וּמֵבִיא אֶת הַבּוֹרֵחַ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד\", אָמַרְתָּ, בַּמֵּי הָעִנְיָן מְדַבֵּר? בָּרָאוּי לַעֲבֹד.", + "(שמות כא,ה) [\"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי!\"] \"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד\". מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ נִרְצָע עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁנֵי פְעָמִים.", + "\"אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי\". אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים; אֵין לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,טז) \"וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ: לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ! כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" מִכָּן אָמָרוּ: לְעוֹלָם אֵינוֹ נִרְצָע, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים.", + "\"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי!\" אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אוֹהֲבוֹ, שֶׁנִּתְבָּרְכוּ נְכָסִים עַל יָדוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: (דברים טו,טז) \"וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ: לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ! כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\"", + "(דברים טו,טז) \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" שֶׁתְּהֵא טוֹבָתוֹ שָׁוָה לָךְ. מִכָּן אָמָרוּ: לֹא יְשַׁנֶּה רַבּוֹ עָלָיו מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְהֶסֵּבוֹ מִשֶּׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\"", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים טו,טז) \"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.\" אִם הָיָה חִגֵּר אוֹ סוֹמֵא, אֵינוֹ נִרְצָע.", + "(שמות כא,ו) [\"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\"] \"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים\", אֵצֶל הַדַּיָּנִין, שֶׁיִּמָּלֵךְ בְּמוֹכְרָיו.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּנִּמְכָּר בְּבֵית דִּין עַל גְּנֵבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל כָּן, אֵינוֹ נִרְצָע אֶלָּא בֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ.", + "\"וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה\", מַקִּישׁ דֶּלֶת לַמְּזוּזָה: מַה מְּזוּזָה מֵעֹמֶד, אַף דֶּלֶת מֵעֹמֶד. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ יִרְצְעֶנּוּ בַמְּזוּזָה? וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם הַדֶּלֶת, שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְמִצְוָה, כָּשֵׁר לִרְצִיעָה, מְזוּזָה, שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לְמִצְוָה, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּכְשַׁר לִרְצִיעָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יז) \"וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת\", בַּדֶּלֶת אַתְּ נוֹתֵן, וְאֵין אַתְּ נוֹתֵן בַּמְּזוּזָה. אוֹ יַעֲבֹר בְּאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ\", בְּאָזְנוֹ אַתְּ מְעַבֵּר, וְאֵי אַתְּ מְעַבֵּר בַּדֶּלֶת. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הִקִּישׁ דֶּלֶת לַמְּזוּזָה, מַה מְּזוּזָה מֵעֹמֶד, אַף דֶּלֶת מֵעֹמֶד.", + "\"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אֲבָל כָּן, הוּא וְלֹא שְׁלוּחוֹ.", + "\"אָזְנוֹ\", בְּשֶׁלַּיָּמִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּשֶׁלַּיָּמִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֶׁלַּשְּׂמֹאל? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"אָזְנוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אָזְנוֹ\", מַה לְּהַלָּן בַּיָּמִין, אַף כָּן בַּיָּמִין.", + "\"אָזְנוֹ\", מִן הַמִּילָת.*הַמִּילָת: החלק הרך בתחתית האוזן. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף מִן הַסְּחוֹס.*סְחוֹס: רקמה חצי קשיחה שנותנת את צורתה לאוזן. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין כֹּהֵן נִרְצָע. וְהֵן אוֹמְרִים: נִרְצָע. אֵין כֹּהֵן נִמְכָּר. וְהֵן אוֹמְרִים: נִמְכָּר.", + "וּמָה רָאַת אֹזֶן שֶׁתֵּרָצַע מִכָּל אֵבָרִים? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמְרָהּ מִן הַחֹמֶר: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה \"לֹא תִגְנֹב\", וְהָלַךְ וְגָנַב, הִיא תֵּרָצַע מִכָּל אֵבָרָיו.", + "\"בַּמַּרְצֵעַ\", בְּכָל דָּבָר. הַתּוֹרָה אָמְרָה: \"וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ\", וַהֲלָכָה אָמְרָה 'בְּכָל דָּבָר'! רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, בְּמִין מַתֶּכֶת בִּלְבַד.", + "\"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\" עַד הַיּוֹבֵל. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַכֶּסֶף, שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ וְקוֹנֶה הַכֹּל, אֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא שֵׁשׁ, רְצִיעָה, שֶׁאֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא עֲבָדִים, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי קוֹנָה אֶלָּא שֵׁשׁ? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם\"? עַד הַיּוֹבֵל. אוֹ \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם\" כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כה,י) \"וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁאֵין 'הָעוֹלָם' אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה: \"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.\" \"עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל\". (ויקרא כה,מ) הָא כֵיצַד? הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל, יָצָא; מֵת הָאָדוֹן, יָצָא.", + "\"וַעֲבָדוֹ\", אוֹתוֹ הוּא עוֹבֵד, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבֵּן. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הָעוֹבֵד שֵׁשׁ, שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, הֲרֵי הוּא עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד הַבֵּן, נִרְצָע, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי עוֹבְדוֹ וְעוֹבֵד אֶת הַבֵּן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַעֲבָדוֹ\", אוֹתוֹ הוּא עוֹבֵד, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבֵּן. מִכָּן אָמָרוּ: עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת; נִרְצָע וְהָעִבְרִיָּה, לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת." + ], + [ + "(שמות כא,ז) [\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.\"] \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", בִּקְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּקְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּגְדוֹלָה? אָמַרְתָּ, הוֹאִיל וְרַשַּׁי בְּהֶפֶר נְדָרֶיהָ, רַשַּׁי בִּמְכִירָתָהּ, מַה הֲפָרַת נְדָרֶיהָ, קְטַנָּה וְלֹא גְּדוֹלָה, אַף מְכִירָתָהּ, קְטַנָּה וְלֹא גְּדוֹלָה. מִמְּקוֹם שֶׁבָּאתָ, מַה לְּהַלָּן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, אַף כָּן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. אָמַרְתָּ, הוֹאִיל וּמוֹצִיאִין אוֹתָהּ סִימָנִין מֵרְשׁוּת אָבִיהָ, שֶׁהוּא רַשַּׁי בְּקִדּוּשֶׁיהָ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, קַל וָחֹמֶר עַד שֶׁלֹּא נִמְכְּרָה.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּמְכֹּר אֶת בִּתָּהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\", אִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין אִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכֵר אֶת בְּנוֹ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל גְּנֵבָהּ, אָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, הַבֵּן, שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ\", הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵינוֹ מוֹכֵר אֶת בְּנוֹ.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\". הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתִּמְכֹּר אֶת עַצְמָהּ! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ, לְפִיכָךְ הוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּמְכֹּר אֶת עַצְמָהּ.", + "וּתְהֵי נִמְכֶּרֶת עַל גְּנֵבָהּ! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵיבוֹ, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתִּמָּכֵר עַל גְּנֵבָהּ! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִרְצָע, לְפִיכָךְ הוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבוֹ, תֹּאמַר בַּבַּת, שֶׁאֵינָהּ נִרְצַעַת, לְפִיכָךְ לֹא תִּמָּכֵר עַל גְּנֵבָהּ.", + "וְתֵרָצַע! וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵין אָבִיו רַשַּׁי לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא נִרְצָע, הַבַּת, שֶׁאָבִיהָ רַשַּׁי לְמָכְרָהּ, דִּין הוּא שֶׁתֵּרָצַע! אָמַרְתָּ, אִם מוֹצִיאָהּ הַכָּתוּב מִידֵי מֶכֶר הֶחָמוּר, קַל וָחֹמֶר מִידֵי רְצִיעָה קַלָּה.", + "\"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ\". הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהוּא רַשַּׁי בִּמְכִירָתָהּ. וּמְנַיִן שֶׁהוּא רַשַּׁי בְּקִדּוּשֶׁיהָ? אָמַרְתָּ, אִם מוֹצִיאָהּ הוּא מִידֵי קְדֻשָּׁה לִידֵי אַמְהוּת, קַל וָחֹמֶר מִידֵי קְדֻשָּׁה לִידֵי קְדֻשָּׁה. וּמְנַיִן שֶׁהִיא נִקְנֵית בַּכֶּסֶף? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בִּבְעִילָה, הֲרֵי הִיא נִקְנֵית בַּכֶּסֶף, בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נִקְנֵית בִּבְעִילָה, דִּין הוּא שֶׁתִּקָּנֶה בַכֶּסֶף. וּמְנַיִן אַף בִּשְׁטָר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ב) \"וְהָלְכָה וְהָיְתָה\", מַקִּישׁ הֲוָיָתָהּ לַהֲלִיכָתָהּ: מַה הֲלִיכָתָהּ בִּשְׁטָר, אַף הֲוָיָתָהּ בִּשְׁטָר. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כא,י) \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", הִקִּישׁ הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה: מָה עֶלְיוֹנָה בַכֶּסֶף, אַף הַתַּחְתּוֹנָה בַכֶּסֶף.", + "\"לְאָמָה\". לְאָמָה אַחַת הוּא מוֹכְרָהּ, וְאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לִשְׁתֵּי אֲמָהוֹת. רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהוּא מְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשׁ אַחַר קִדּוּשׁ, וְקִדּוּשׁ אַחַר אַמְהוּת, אֲבָל לֹא אַמְהוּת אַחַר קִדּוּשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַמְהוּת אַחַר אַמְהוּת.", + "\"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.\" לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים. אַתָּה אוֹמֵר, לֹא תֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים, אוֹ לֹא תֵצֵא בַשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעִבְרִים יוֹצְאִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,יב) \"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.\" מַגִּיד שֶׁהוּא יוֹצֵא בְשֵׁשׁ. וּבַיּוֹבֵל מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מב) \"כִּי עֲבָדַי הֵם\", מִכָּל מָקוֹם. הָא, אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים\", לֹא תֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִים יוֹצְאִים.", + "אֵין לִי אֶלָּא עִבְרִיָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים טו,יב) \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם עִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצָא בְסִימָנִין, אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְסִימָנִין, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעִבְרִיָּה, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל הַגְּנֵבָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, תֹּאמַר בָּעִבְרִי שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבָתוֹ, לְפִיכָךְ יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה\", הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִיָּה: מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצָא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים.", + "(שמות כא,ח) [\"אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ, לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ.\"] \"אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ\". אֵין רָעָה אֶלָּא שֶׁלֹּא נִגְמְלָה חֶסֶד לְפָנָיו. \"אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ\". מִכָּן אָמָרוּ: מִצְוַת יִעוּד*מִצְוַת יִעוּד: לחתן את האמה העבריה לבנו. קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ\", אִם לֹא יְעָדָהּ אָדוֹן זֶה, יִפְדֶּה אָב. לֹא יְיַעֵד לִשְׁנַיִם כְּאַחַת. לֹא יִמְכֹּר עַל מְנָת לְיַעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מוֹכֵר, אִם רָצָה לְיַעֵד, יְיַעֵד.", + "\"לְעַם נָכְרִי\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין, שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנָּה לְגוֹי.", + "\"בְּבִגְדוֹ בָהּ.\" מֵאַחַר שֶׁבָּגַד בָּהּ, נָהַג בָּהּ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, וְלֹא נָהַג בָּהּ (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\", אַף הוּא אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטָלְמוֹס. וְאֵין בְּגִידָה אֶלָּא שִׁקּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב,יא) \"בָּגְדָה יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם\". וְאוֹמֵר: (ירמיה ה,יא-יב) \"כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה, נְאֻם יי. כִּחֲשׁוּ בַּיי, וַיֹּאמְרוּ: לוֹא הוּא\".", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּאָדוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲשֶׁר לְקָחָהּ עַל מְנָת לְיַעֵד, וְלֹא יִעֵד. אַף הוּא אֵינוֹ רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"בְּבִגְדוֹ בָהּ\", מֵאַחַר שֶׁפָּרַשׂ בִּגְדּוֹ עָלֶיהָ.", + "(שמות כא,ט) [\"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.\"] \"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה\". לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה, וְלֹא לְאָחִיו. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם הַבֵּן, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחְתָּיו לַיִּבּוּם, הֲרֵי הוּא יְיַעֵד, אָחִיו, שֶׁהוּא בָא תַּחְתָּיו לַיִּבּוּם, דִּין הוּא שֶׁיְּיַעֵד! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבֵּן, שֶׁהוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לָאֲחֻזָּה, תֹּאמַר בְּאָחִיו, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחְתָּיו לָאֲחֻזָּה, לְפִיכָךְ לֹא יְיַעֵד. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה\", לִבְנוֹ יְיַעֵד וְלֹא לְאָחִיו.", + "\"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\". וְכִי מַה לָּמַדְנוּ עַל מִשְׁפַּט הַבָּנוֹת? אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה זּוֹ, (שמות כא,י) \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\", אַף בַּת יִשְׂרָאֵל, \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\". דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּעִבְרִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּעִבְרִיָּה, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבַת יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", הֲרֵי בַּת יִשְׂרָאֵל אָמוּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת\"? בְּעִבְרִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כא,י) [\"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע.\"] \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\". מִכָּן אָמָרוּ: חַיָּב אָדָם לְהַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ. וּבְמָקוֹם אַחֵר מַהוּ אוֹמֵר? (דברים ד,ט) \"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.\" אֵימָתַי אַתְּ זַכַּי לִרְאוֹת בְּנֵי בָנֶיךָ? כְּשֶׁתַּשִּׂיא אֶת בָּנֶיךָ קְטַנִּים.", + "\"שְׁאֵרָהּ\", אֵלּוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ג,ג) \"וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי\". וְאוֹמֵר: (תהלים עח,כז) \"וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר\". \"כְּסוּתָהּ\", כְּמַשְׁמָעוֹ. \"וְעֹנָתָהּ\", זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לד,ג) \"וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.\" דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ\", כְּסוּת שֶׁהוּא נוֹפֵל לִשְׁאֵרָהּ: אִם הָיְתָה יַלְדָּה, לֹא יִתֵּן לָהּ שֶׁלִּזְקֵנָה; זְקֵנָה, לֹא יִתֵּן לָהּ שֶׁלְּיַלְדָּה. \"וְעֹנָתָהּ\". שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ שֶׁלִּימוֹת הַחַמָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלֹא שֶׁלִּימוֹת הַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעוֹנָתָהּ. מְזוֹנוֹתֶיהָ מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דְּבָרִים שֶׁאֵינָן קִיּוּם נֶפֶשׁ, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה, דְּבָרִים שֶׁהֵן קִיּוּם נֶפֶשׁ, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה, דְּבָרִים שֶׁנִּשֵּׂאת עֲלֵיהֶן מִתְּחִלָּה, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תְהֵי רַשַּׁי לִמְנֹעַ הֵימֶנָּה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"שְׁאֵרָהּ\", זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,ו) \"אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ\". וְאוֹמֵר: (ויקרא יח,יג-יד) \"שְׁאֵר אָבִיךָ... שְׁאֵר אִמְּךָ\". \"כְּסוּתָהּ\", כְּמַשְׁמָעוֹ. \"וְעֹנָתָהּ\", אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ח,ג) \"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ\".", + "\"לֹא יִגְרָע.\" רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעִבְרִיָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יִגְרָע.\" מִמִּי גוֹרְעִים? מִמִּי שֶׁכְּבַר נָתְנוּ לוֹ.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּבַת יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְעִבְרִיָּה?*עִבְרִיָּה: אמה עבריה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָהּ\", הֲרֵי עִבְרִיָּה אֲמוּרָה; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ\"? בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כא,יא) [\"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.\"] \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ\", יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה! אַתָּה אוֹמֵר 'יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה', אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא (שמות כא,י) \"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע\"? אָמַרְתָּ, אֵין דָּבָר אָמוּר אֶלָּא בְּעִבְרִיָּה; וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה\"? יַעֵד לָךְ אוֹ לִבְנָךְ, אוֹ פְּדֵה!", + "\"וְיָצְאָה חִנָּם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, חִנָּם מִן הַגֵּט. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (דברים כד,א) \"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת\", בִּשְׁאָר הַנָּשִׁים חוּץ מֵעִבְרִיָּה, אוֹ בְּעִבְרִיָּה? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,יא) \"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.\" חִנָּם מֵהַכֶּסֶף וְלֹא חִנָּם מִן הַגֵּט.", + "\"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר. \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים. שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְתֵצֵא בִּימֵי הַנְּעוּרִים, לֹא תֵצֵא בִּימֵי בַגְרוּת! שֶׁאִלּוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אַחַת, הָיִיתִי אוֹמֵר, הֵן יְמֵי בַגְרוּת. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָב, וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, מַה 'וְיוֹצָא מֵרְשׁוּת אָב', שֶׁנִּשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת, אַף יוֹצָא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, שֶׁנִּשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת. וְאֵימָתַי נִשְׁתַּנַּת מִמָּה שֶׁהִָיַת? בְּשָׁעָה שֶׁהִָיַת נַעֲרָה וּבָגְרָה. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּיהֶן, שֶׁלֹּא לִתֵּן מָקוֹם לְבַעַל דִּין לַחְלֹק. \"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר. \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים.", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: \"וְיָצְאָה חִנָּם\", בִּבְגַר, \"אֵין כָּסֶף\", בִּנְעוּרִים. מַגִּיד שֶׁהִיא יוֹצָא בְגִרְעוֹן כֶּסֶף.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה 'תֵּן כֶּסֶף!' וּ'בַל תִּתֵּן כֶּסֶף!' מַה 'תֵּן כֶּסֶף', עַד שֶׁלֹּא בָאוּ בָהּ סִימָנִין, אַף 'בַּל תִּתֵּן כֶּסֶף', מִשֶּׁבָּאוּ בָהּ סִימָנִין.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אֵין כָּסֶף.\" (שמות כא,יב) וּ\"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.\"" + ], + [ + "(שמות כא,יב) \"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ סְטָרוֹ סְטִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.", + "\"מַכֵּה אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁהִכָּה אֶת הָאִישׁ; הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת.\" לְהָבִיא אֶת שֶׁהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן.", + "אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָרְגוּ אֶת הָאִישׁ, וְהָאִישׁ שֶׁהָרַג אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן; הָאִשָּׁה שֶׁהָרְגָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,טז) \"רֹצֵחַ הוּא\", לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"מַכֵּה אִישׁ\", אַף הַקָּטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה בְמַשְׁמָע!*בֶּן שְׁמוֹנָה: בן שמונה ימים, שעדיין לא בטוח שישרוד, ואינו מוגדר בן קיימה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"מַכֵּה אִישׁ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּהֲרֹג בֶּן קַיָּמָה.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בְּהַתְרָיַת עֵדִים. אַתָּה אוֹמֵר בְּהַתְרָיַת עֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא בְּהַתְרָיַת עֵדִים? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יז,ו) \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים\". הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹת יוּמַת\"? בְּהַתְרָיַת עֵדִים.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בְּבֵית דִּין. אַתָּה אוֹמֵר בְּבֵית דִּין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יב) \"וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מוֹת יוּמַת\"? בְּבֵית דִּין.", + "\"מוֹת יוּמַת\", בַּסַּיִף. אַתְּ אוֹמֵר בַּסַּיִף, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶחָנֵק? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"מוֹת יוּמַת\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בַּנּוֹאֵף (ויקרא כ,י) \"מוֹת יוּמַת\". מַה לְּהַלָּן בַּסַּיִף, אַף כָּן בַּסַּיִף!", + "אַתָּה מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף. נֶאֱמַר כָּן \"מוֹת יוּמַת\", וְנֶאֱמַר בַּמְגַדֵּף (ויקרא כד,טז) \"מוֹת יוּמָת\". מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה.", + "אַתְּ מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף, אַתְּ מַקִּישׁוֹ לַמְגַדֵּף, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לַמְנָאֵף, תִּלְמֹד לוֹמַר: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\".", + "עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר, יַקִּיז לוֹ דָּם מִשְּׁאָר אֵבָרִים וְיָמוּת! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דְּבָרִים כא,ד;ט) \"וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל\", \"וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ\", הִקִּישׁ שׁוֹפְכֵי דָמִים לְעֶגְלָה עֲרוּפָה: מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה בְּהַתָּזַת הָרֹאשׁ, אַף כָּל שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּהַתָּזַת הָרֹאשׁ. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,יב) \"לֹא תִרְצָח\".", + "(שמות כא,יג) \"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ, וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.\" אֶחָד שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּשׁוֹגֵג, וְאֶחָד שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ בְּמֵזִיד, בָּא מֵזִיד וְנָפַל בְּיַד שׁוֹגֵג.", + "הָא כֵיצַד? (משנה מכות ב,א) \"הָיָה מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,*מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה: מעביר גליל אבן על הסיד שעל הגג כדי להדקו ולעשותו אטום למים. הָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.", + "אֲבָל הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה עוֹלֶה בַסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הָיָה דוֹלֶה בֶחָבִית, וְנִפְסַק הַחֶבֶל, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.\" בָּא מֵזִיד וְנָפַל בְּיַד שׁוֹגֵג.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א כד,יב) \"כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ.\" וְהֵיכָן אָמוּר? \"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ\".*אִנָּה: זימן.", + "\"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ לְהֵיכָן. הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר מָנוֹס לְשָׁעָה, וְנֶאֱמַר מָנוֹס לַדּוֹרוֹת. מַה מָּנוֹס הָאָמוּר לַדּוֹרוֹת, עָרֵי הַלְוִיִּם קוֹלְטוֹת, אַף מָנוֹס הָאָמוּר לְשָׁעָה, מַחֲנוֹת הַלְוִיִּם קוֹלְטוֹת.", + "אִיסֵי בֶן עֲקִיבָה אוֹמֵר: (שמות כא,יג) \"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות טז,כט) \"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.\" אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה.", + "אַתְּ אוֹמֵר אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן \"מָקוֹם\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"מָקוֹם\"; מַה מָּקוֹם הָאָמוּר לְהַלָּן, אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, אַלְפַּיִם אַמָּה, \"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.\"", + "(שמות כא,יד) .\"וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת.\" וְאַף הַמֵּזִיד וְהַשּׁוֹגֵג וְהָאֲחֵרִים,*הָאֲחֵרִים: ההורג אחרים. וְהַמְרַפֵּא שֶׁהֵמִית, וְהַמַּכֶּה בִרְשׁוּת בֵּית דִּין, וְהָרוֹדֶה בִבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ בְּמַשְׁמָע? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְכִי יָזִד\", לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹגֵג; \"אִישׁ\", לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן; \"אִישׁ\", לְהָבִיא אֶת אֲחֵרִים; \"רֵעֵהוּ\", לְהָבִיא אֶת הַקָּטָן; \"רֵעֵהוּ\", לְהוֹצִיא אֶת אֲחֵרִים.", + "אִיסֵי בֶן עֲקִיבָה אוֹמֵר: קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיִינוּ מֻזְהָרִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, לְאַחַר שֶׁהָחְמָרוּ, הוּקַלּוּ. בֶּאֱמֶת אָמָרוּ: פָּטוּר מִדִּינֵי בָשָׂר וָדָם, וְדִינוֹ מָסוּר בִּידֵי שָׁמַיִם. \"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה\", לְהוֹצִיא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁאֵינָן מְעָרְמִין.", + "\"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה\", לְהוֹצִיא מְרַפֵּא שֶׁהֵמִית, וְהַמַּכֶּה בִרְשׁוּת בֵּית דִּין, וְהָרוֹדֶה בִבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְזִידִין, אֲבָל אֵינָן מַעֲרִימִין.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" מַגִּיד שֶׁמְּבַטְּלִין עֲבוֹדָה מִיָּדוֹ, וְיוֹצֵא לֵהָרֵג.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ עַל רְצִיחָה, שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם שַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, אֵין רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תְהֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת\", בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל רְצִיחָה, שֶׁתִּדְחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הֲרֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, שַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ?", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעֲבוֹדָה, שֶׁקְּבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ הֲרֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תְהֵי רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ.", + "אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לה,ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם\", שְׂרֵפָה הָיְתָה בַּכְּלָל וְיָצַאת לְלַמֵּד: מַה שְּׂרֵפָה מְיֻחֶדֶת שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְאַף כָּל שְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. וּתְהֵי קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת! וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ, וְשַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָתָהּ, דִּין הוּא שֶׁתְּהֵי קְבִירַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעֲבוֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין רְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תְהֵי קְבוּרַת מִצְוָה דּוֹחָתָהּ. וְנֶאֱמַר: (דברים כא,כג) \"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא\", מַגִּיד, בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּתְלָה, בּוֹ בַיּוֹם יִקָּבֵר.", + "רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, וְאֵין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה. שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רְצִיחָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶהָ, עֲבוֹדָה, שֶׁרְצִיחָה דּוֹחָתָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת\", בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הָעֲבוֹדָה, שֶׁיְּהֵי פִקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָה אוֹמֵר: יְהֵי פִקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְהַדִּין נוֹתֵן: אִם דּוֹחָה רְצִיחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לָמוּת, וְלֹא לִדּוֹן, וְלֹא לִלְקוֹת, וְלֹא לִגְלוֹת.", + "\"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁסַּנְהֶדְרִין בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (מלכים א ב,כח) \"וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יי, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.\"" + ], + [ + "(שמות כא,טו) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כד) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ לְהַחְמִיר עָלָיו, שֶׁיְּהֵי בְמִיתָה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ.", + "\"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ, אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ וְאִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַמַּכֶּה חַיָּב, וְהַמְּקַלֵּל חַיָּב, מַה הַמְּקַלֵּל, אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף הַמַּכֶּה, אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ! לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּמְּקַלֵּל, שֶׁהוּא חַיָּב עַל הַמֵּתִין כַּחַיִּין, לְפִיכָךְ הוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּמַּכֶּה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַמֵּתִין כַּחַיִּין, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מַשְׁמָע שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת, וּמַשְׁמָע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לָךְ הַכָּתוּב אֶחָד.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי לֹא בָאת אִמּוֹ לְהַחְמִיר עָלָיו וְלֹא לְהָקֵל עָלָיו, לְהַחְמִיר עָלָיו לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָחְמַר בּוֹ הוּקַל בּוֹ? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\"? מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה. אַתָּה אוֹמֵר מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה, אוֹ מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ חַבּוּרָה? אָמַרְתָּ, מָה, אִם מִדַּת נִזָּקִין מְרֻבָּה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה, מִדַּת עֳנָשִׁין מְעוּטָה, וְלֹא יְהֵי בָהּ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\"? מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה.", + "\"מוֹת יוּמָת\", בֶּחָנֵק. אַתָּה אוֹמֵר בֶּחָנֵק, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַּתּוֹרָה: כָּל מִיתָה סְתוּמָה בַתּוֹרָה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְמָשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם. כָּל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, וַהֲרֵי זוֹ בֶחָנֵק.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כַּמִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִידֵי שָׁמַיִם: מַה מִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִידֵי שָׁמַיִם, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם, אַף מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּן, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה למשנה סנהדרין ז,ג) \"הֶחָנֵק, מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל וְעַד אַרְכֻּבּוֹתָיו,*אַרְכֻּבּוֹתָיו: ברכיו. וְנוֹתְנִין סוּדָרִין קָשִׁין בְּתוֹךְ הָרַכִּין,*סוּדָר. sudarium: מטפחת לזיעה. בד שקושרים סביב הצוואר או על הראש. וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן וְזֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה. זֶה סֵדֶר הֶחָנֵק.\"", + "הָא עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כה,ג) \"אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף\".", + "וַהֲרֵי דְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִי שֶׁמְּצֻוֶּה לְהַכּוֹת, הֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, מִי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת.", + "(שמות כא,טז) [\"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.\"] \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ, וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.\" אֵין לִי אֶלָּא עֵדִין עַל גְּנֵבָה, עֵדִין עַל מְכִירָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\".", + "\"וְגֹנֵב אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב אֶת הָאִישׁ, גָּנַב אֶת הָאִשָּׁה מְנַיִן? אֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו\", לְהָבִיא אֶת שֶׁגָּנַב אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן.", + "אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ אֶת הָאִישׁ, וְהָאִישׁ שֶׁגָּנַב אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן, הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַקָּטָן, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְגֹנֵב אִישׁ\", אַף הַקָּטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו\", לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן.", + "(דברים כד,ז) \"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּגְנֹב בֶּן קַיָּמָה.", + "\"וּמְכָרוֹ\", לֹא שֶׁמָּכַר חֶצְיוֹ. \"וְנִמְצָא\", אֵין מְצִיאָה אֶלָּא בְעֵדִים. \"בְיָדוֹ\". אֵין \"בְּיָדוֹ\" בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (במדבר כא,כו) \"וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן.\" (בראשית כד,י) \"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ\", הָא אֵין 'יָדוֹ' בְכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ.", + "\"מוֹת יוּמָת.\" בֶּחָנֵק. אַתָּה אוֹמֵר בֶּחָנֵק, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה בַתּוֹרָה: כָּל מִיתָה סְתוּמָה בַתּוֹרָה, אֵין אַתְּ רַשַּׁי לְמָשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, וְכָל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם, הֲרֵי זוֹ בֶחָנֵק.", + "רַבִּי אוֹמֵר: כַּמִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּידֵי שָׁמַיִם: מַה מִּיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם, אַף מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּן, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (דומה למשנה סנהדרין ז,ג) \"הֶחָנֵק, מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתֵן סוּדָרִין קָשִׁין בְּתוֹךְ הָרַכִּין, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן וְזֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן. זֶה הוּא סֵדֶר חֲנִיקָה.\"", + "עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\".", + "(שמות כ,יב) \"לֹא תִגְנֹב\". הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ. אַתָּה אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, אוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,יא) \"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ, וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן אָמוּר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תִגְנֹב\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ.", + "אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ? אָמַרְתָּ, שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ בָעִנְיָן, שְׁתַּיִם מְפֹרָשׁוֹת וְאַחַת סְתוּמָה. נִלְמֹד הַסְּתוּמָה מִן הַמְּפֹרָשׁוֹת: מַה מְּפֹרָשׁוֹת, מִצְווֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, אַף הַסְּתוּמָה, מִצְוָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ, וְהַלָּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן.", + "(שמות כא,יז) \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,ט) \"כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, מוֹת יוּמָת, אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\".", + "\"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ; אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ, וְאִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כ,ט) \"אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל\", מִכָּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מַשְׁמָע שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, וּמַשְׁמָע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לָךְ הַכָּתוּב אֶחָד.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: וְכִי לָמָּה בָאת אִמּוֹ? לְהַחְמִיר עָלָיו אוֹ לְהָקֵל עָלָיו? לְהַחְמִיר עָלָיו. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָחְמַר בּוֹ הוּקַל בּוֹ. הָא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,טו) \"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת\"? אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\".", + "אֵין לִי אֶלָּא בַּחַיִּין; בַּמֵּתִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא כ,ט) \"אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ\", בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ. אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכִנּוּיָו? שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (ויקרא כד,טז) \"בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ. דִּבְרֵי רַבִּי יַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ.", + "רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אִדִּי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה: 'הִשָּׁבַע!' 'אַל תִּשָּׁבַע!' 'קַלֵּל!' וְ'אַל תְּקַלֵּל!' מַה 'הִשָּׁבַע', בַּשֵּׁם, אַף 'אַל תִּשָּׁבַע' בַּשֵּׁם; מַה 'קַּלֵּל', בַּשֵּׁם, אַף 'אַל תְּקַלֵּל' בַּשֵּׁם. \"מוֹת יוּמָת\". בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶּחָנֵק? הֲרֵי אַתְּ דָן: נֶאֱמַר כָּן (ויקרא כ,ט) \"דָּמָיו בּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כ,כז) \"מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם.\" מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,כז) \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\".", + "אִם דַּיָּן הוּא אָבִיךָ, הֲרֵי הוּא בִכְלַל (שמות כב,כז) \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", וְאִם נָשִׂיא הוּא אָבִיךָ, הוּא בִכְלַל (שמות כב,כז) \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" אֵינוֹ לֹא דַּיָּן וְלֹא נָשִׂיא אֶלָּא בּוּר, הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶן: לֹא הֲרֵי דַּיָּן כַּהֲרֵי נָשִׂיא, וְלֹא הֲרֵי נָשִׂיא כַּהֲרֵי דַּיָּן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁבְּעַמְּךָ וְאַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן; אַף אָבִיךָ שֶׁבְּעַמְּךָ, תְּהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ.", + "אוֹ מַה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן? שֶׁהֵן גְּדוֹלִים, וּבְעַמְּךָ, וּגְדֻלָּתָן גָּרְמָה לָהֶן, אַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן. וְאָבִיךָ שֶׁהוּא גָדוֹל וּבְעַמְּךָ וּגְדֻלָּתוֹ גָּרְמָה לוֹ, לֹא תְהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא יט,יד) \"לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ\". דִּבֵּר הַכָּתוּב בָּאֻמְלָלִים שֶׁבָּאָדָם. הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן: לֹא הֲרֵי דַּיָּן כַּהֲרֵי נָשִׂיא, לֹא הֲרֵי נָשִׂיא כַּהֲרֵי דַּיָּן, לֹא זֶה וָזֶה כַּהֲרֵי חֵרֵשׁ, לֹא הֲרֵי חֵרֵשׁ כַּהֲרֵי זֶה וָזֶה. הֲרֵי הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁבְּעַמְּךָ, וְאַתְּ מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן. אַף אָבִיךָ שֶׁבְּעַמְּךָ, תְּהֵי מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,יח) \"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כד) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\" אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" (שמות כא,יט) \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה, רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד בּוֹ דְּבָרִים הַמְחֻסָּרִים בּוֹ.", + "\"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים\", אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט אֶחָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, פּוֹרֵט אֲנִי בְּכָל הַנְּזָקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\", (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף\", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאֶבֶן וְאֶגְרוֹף סִימָנֵי מִיתָה הֵן.", + "אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ אֵינוֹ בָא אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁאִם הִכָּהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף, יְהֵי חַיָּב, וּבִשְׁאָר כָּל דָּבָר יְהֵי פָטוּר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יז) \"אִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.\" מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֵּהוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית.", + "וּמְנַיִן אֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ, וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת\". מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הִקִּישׁ אֶבֶן לָאֶגְרוֹף וְאֶגְרוֹף לָאֶבֶן: מָה אֶבֶן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אַף אֶגְרוֹף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אוֹ מָה אֶגְרוֹף בַּיָּדוּעַ, אַף אֶבֶן בַּיָּדוּעַ, הָא אִם נִתְעָרְבָה בַּאֲבָנִים אֲחֵרוֹת, הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" מַגִּיד שֶׁהַצְּהָבָה מְבִיאָה לִידֵי מִיתָה.*הַצְּהָבָה: הכעס והשנאה.", + "\"וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.\" הָא אִם הִכָּהוּ מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, הֲרֵי זֶה פָטוּר מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הָרִפּוּי.", + "(שמות כא,יט) [\"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה, רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\"] \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּתוֹךְ הַבַּיִת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחוּץ\". אוֹ \"בַּחוּץ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ מִתְנַוְּנֶה!*מִתְנַוְּנֶה: חלש, שמצבו הולך ומחמיר. תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ.* עַל בֻּרְיוֹ: בחוזקו ובמצב בריאותו הקודם.", + "זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִין שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּמִין מָשָׁל. (שמות כב,ב) \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו\". וְכִי עָלָיו הַחַמָּה זוֹרַחַת, וַהֲלֹא עַל כָּל הָעוֹלָם זוֹרַחַת? אֶלָּא מַה שֶּׁמֶשׁ שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה, אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁבְּשָׁלוֹם הָלַךְ מִמֶּנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כב,יז) \"וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.\" מְחַוְּרִין אֶת הַדְּבָרִין כַּשִּׂמְלָה. אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ.", + "\"וְנִקָּה הַמַּכֶּה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִתֵּן עֲרֵבִין וִיטַיֵּל בַּשּׁוּק!*יִתֵּן עֲרֵבִין וִיטַיֵּל בַּשּׁוּק: לא יאסר, אלא יהיה חופשי ורק יעמיד ערבים לתשלום הנזק. תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה\", מַגִּיד שֶׁחוֹבְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶנִּתְרַפָּא.", + "\"וְנִקָּה הַמַּכֶּה\", מִן הַמִּיתָה. וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הָרִפּוּי! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,יט) \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" חוּץ מִמָּה שֶׁנּוֹתְנִין דְּמֵי אֵבָרָיו, וְנוֹתְנִין לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ.", + "\"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" מָה רִפּוּי מֵחֲמַת מַכָּה, אַף שֶׁבֶת מֵחֲמַת מַכָּה.", + "אִי לֹא חָלַק מִכְּלַל רִפּוּי, כָּךְ לֹא נַחְלֹק מִכְּלַל שֶׁבֶת, כַּשֵּׁם שֶׁזָּקוּק לוֹ לְרַפֹּאת אֶת זֶה, כָּךְ הוּא זָקוּק לְרַפֹּאת אֶת זֶה, כַּשֵּׁם שֶׁנּוֹתְנִין שֶׁבֶת לָזֶה, כָּךְ נוֹתְנִין שֶׁבֶת לָזֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן\", מַגִּיד שֶׁחָלַק מִכְּלַל הַשֶּׁבֶת.", + "\"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" שֶׁאִם נִתְרַפָּא וְחָזַר, נִתְרַפָּא וְחָזַר, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ, תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\" עָלוּ בוֹ צְמָחִין סְבִיבוֹת הַמַּכֶּה,*צְמָחִין: אבעבועות. אִם מֵחֲמַת הַמַּכֶּה, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ; שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכֶּה, פָּטוּר. וּכְשֶׁאָמְרָה תוֹרָה \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא\", מַה שִּׁבְתּוֹ מֵחֲמַת מַכָּה, אַף רִפּוּי מֵחֲמַת מַכָּה.", + "דָּבָר אַחֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַתּוֹרָה: \"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כ) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת תַּחַת יָדוֹ, נָקֹם יִנָּקֵם.\" אַף עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ לְהָקֵל עָלָיו, שֶׁיְּהֵי נִדּוֹן בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\". לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה.", + "\"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מד) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\" הִקִּישׁ עֶבֶד לְאָמָה וְאָמָה לְעֶבֶד: מָה עֶבֶד שֶׁגָּדְלוֹ וְקָטְנוֹ עֶבֶד, אַף אָמָה שֶׁגָּדְלָהּ וְקָטְנָהּ אָמָה. יָצָא עֶבֶד עִבְרִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּדְלוֹ עֶבֶד, אֲבָל אֵין קָטְנוֹ עֶבֶד; יָצַאת אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּטְנָהּ אָמָה, אֲבָל אֵין גָּדְלָהּ אָמָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ\", מָה עַבְדּוֹ שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, אַף אָמָה שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ. יָצָא עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין, וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, שֶׁאֵין כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כא) \"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\" מַה כַּסְפּוֹ, שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם וּרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ, אַף כָּל שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם וּרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ. יָצָא עֶבֶד עִבְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁרְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ, אֲבָל אֵין קִנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם; יָצָא עֶבֶד שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְעֶבֶד שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, אַף עַל פִּי שֶׁקִּנְיָנוֹ קִנְיַן עוֹלָם, אֲבָל אֵין רְשׁוּתוֹ גְּמוּרָה לוֹ.", + "\"בְּשֵׁבֶט\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית! תִּלְמֹד לוֹמַר: (במדבר לה,יח) \"אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.\" מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית.", + "וּמְנַיִן וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית.", + "עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: וּמָה, אִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָחְמַר בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית, וּכְנַעֲנִי, שֶׁהוּקַל בּוֹ, שֶׁהוּא בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית! אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"בַּשֵּׁבֶט\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"בַּשֵּׁבֶט\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַּדִּין: אִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָחְמַר בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית, וּכְנַעֲנִי, שֶׁהוּקַל בּוֹ, שֶׁהוּא בְּ\"יוֹם אוֹ יוֹמַיִם\", אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, וְאֶל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית! לְכָךְ נֶאֱמַר \"בַּשֵּׁבֶט\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּשֵּׁבֶט\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"בַּשֵּׁבֶט\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כז,לב) \"הַשָּׁבֶט\", מַה 'שֵּׁבֶט' שֶׁנֶּאֱמַר לְּהַלָּן, לְהוֹצִיא אֶת הַלָּקוּחַ שֶׁלַּשּׁוּתָפִין, אַף כָּן, לְהוֹצִיא הַלָּקוּחַ שֶׁלַּשּׁוּתָפִין.", + "\"וּמֵת תַּחַת יָדוֹ\", שֶׁתְּהֵא מַכָּתוֹ וּמִיתָתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. הָא אִם הִכָּהוּ וּמְכָרוֹ לְאַחֵר וּמֵת, הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"נָקֹם יִנָּקֵם.\" מִיתָה. אַתָּה אוֹמֵר מִיתָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מָמוֹן? הָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'נְקִימָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (ויקרא כו,כה) \"וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית\"; מַה לְּהַלָּן חֶרֶב, אַף כָּן חֶרֶב.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'נְקִימָה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: (במדבר לא,ב) \"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים\"; מַה לְּהַלָּן בַּחֶרֶב, אַף כָּן בַּחֶרֶב; מָה כָּן בְּבֵית דִּין, אַף לְהַלָּן בְּבֵית דִּין.", + "(שמות כא,כא) [\"אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד, לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\"] \"אַךְ אִם יוֹם\", וְשׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ יוֹמַיִם\". \"אוֹ יוֹמַיִם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ אִם יוֹם\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִים? יוֹם שֶׁהוּא כְיוֹמַיִם וְיוֹמַיִם שֶׁהֵן כְּיוֹם. כֵּיצַד? מֵעֵת לְעֵת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"אַךְ אִם יוֹם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ\", חָלַק.", + "\"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\" זֶהוּ שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְשׁוֹרוֹ בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְהוּא בְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְאַחַר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ; אִם לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא חָלַק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, לֹא נַחְלֹק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר לְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יֻקַּם, כִּי כַסְפּוֹ הוּא\", מַגִּיד הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָלַק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, נַחְלֹק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא יֻקַּם\"? \"כִּי כַסְפּוֹ הוּא.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כב) \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, *נָגְפוּ: היכו או דחפו. עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים.\"*בִּפְלִלִים: על פי החלטת הדיינים. לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,יד) \"וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.\" לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא עַל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת שׂוֹנְאוֹ וְהִכָּהוּ, שֶׁהוּא בְמִיתָה, אֲבָל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת שׂוֹנְאוֹ, וְהִכָּה אֶת אוֹהֲבוֹ, לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\".", + "(שמות כא,כג) \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, עַל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת שׂוֹנְאוֹ וְהִכָּה אֶת אוֹהֲבוֹ, שֶׁהוּא בְּמִיתָה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: אַף הַמִּתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, וְהִכָּה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי פָטוּר, אֲבָל בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁחֵבֶל אִשָּׁה לַבַּעַל, וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל, וְכָל הַמִּתְחַיֵּב מִיתָה, פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַף הַמִּתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת וְהִכָּה, פָּטוּר, עַד שֶׁיֹּאמַר: לְאִישׁ פְּלוֹנִי אֲנִי מַכֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט,יא) \"וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\"? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,יז) \"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף בֶּן שְׁמוֹנָה!*בֶּן שְׁמוֹנָה ימים, שאינו בר קיימה. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּהֲרֹג בֶּן שֶׁלְּקַיָּמָה.", + "\"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים\". אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\". אַבָּא חֲנִין מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁהִיא הָרָה, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\"? שֶׁאִם הִכָּהּ עַל רֹאשָׁהּ אוֹ עַל אֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנָּה בִמְקוֹם עוֹבָרָהּ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה\", מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא לְבַעַל הַהֵרָיוֹן.", + "\"וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ\". מִעוּט וְלָדוֹת שְׁנַיִם. וּמְנַיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\", בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת. אַתָּה אוֹמֵר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\", בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא \"אָסוֹן\" בַּוְּלָדוֹת, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\" בָּאִשָּׁה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה\", הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\"? בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\" בַּוְּלָדוֹת, אוֹ \"לֹא יִהְיֶה אָסוֹן\" לֹא בָאִשָּׁה וְלֹא בַוְּלָדוֹת? אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, הוּא צָרִיךְ לִתֵּן שְׁכַר חָיָה!*חָיָה: מילדת. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן\"? בָּאִשָּׁה, \"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", בַּוְּלָדוֹת.", + "\"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִיתָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"עָנוֹשׁ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב,יט) \"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ\". מַה לְּהַלָּן, מָמוֹן, אַף כָּן מָמוֹן.", + "\"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁחֵבֶל אִשָּׁה לְבַעְלָהּ, וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל, וְכָל הַמִתְחַיֵּב מִיתָה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָרָה\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְבַעַל הַהֵרָיוֹן.", + "דָּבָר אַחֵר: \"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל שֶׁיִּרְצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָתַן בִּפְלִלִים.\" וְאֵין פְּלִילִים אֶלָּא דַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לא) \"וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.\" וְאוֹמֵר: (שמואל א ב,כה) \"אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים\".", + "(שמות כא,כג) [\"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\"] \"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה\", אֵין אָסוֹן אֶלָּא מִיתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (בראשית מב,לח) \"וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ\".", + "\"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ הוּא מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן תַּחַת נֶפֶשׁ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.\" נֶפֶשׁ הוּא מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם נֶפֶשׁ וּמָמוֹן תַּחַת נֶפֶשׁ.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִיתָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן 'הֲשָׁתָה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'הֲשָׁתָה'; מַה 'הֲשָׁתָה' הָאָמוּר לְהַלָּן, מָמוֹן, אַף כָּן מָמוֹן.", + "(שמות כא,כד) [\"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.\"] \"עַיִן תַּחַת עַיִן\", מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מַמָּשׁ? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,כא) \"וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת.\" הִקִּישׁ נִזְקֵי בְהֵמָה לְנִזְקֵי אָדָם, וְנִזְקֵי אָדָם לְנִזְקֵי בְהֵמָה. מַה נִּזְקֵי בְהֵמָה בְּתַשְׁלוּמִין, אַף נִזְקֵי אָדָם בְּתַשְׁלוּמִין.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁעָנַשׁ מִיתָה, לֹא עָנַשׁ אֶלָּא מָמוֹן, וְכָן, שֶׁלֹּא עָנַשׁ מִיתָה, דִּין הוּא שֶׁלֹּא נַעֲנֹשׁ אֶלָּא מָמוֹן.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"עַיִן תַּחַת עַיִן\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין מִתְכַּוֵּן, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן. וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹת בּוֹ מוּם, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,יט) \"וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ\", כְּלָל; (ויקרא כד,כ) \"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן\", פְּרָט; כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד,כ) \"כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ\", חָזַר וְכָלַל, אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵין אַתְּ דָּן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט: מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, מוּמִין קְבוּעִין וְרָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן,*שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן: הורוביץ מתקן: ממש. אַף אֵין לִי אֶלָּא מוּמִין קְבוּעִין וְרָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן. תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כד,כ) \"כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם\", עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹת בּוֹ מוּם.", + "(שמות כא,כה) [\"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.\"] \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\". אִם תֹּאמַר שֶׁיִּפְצְעוֹ וְיוֹצִיא דָמוֹ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"פֶּצַע תַּחַת פָּצַע\"? וְאִם תֹּאמַר שֶׁעָשָׂה בוֹ חַבּוּרָה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\"? אֶלָּא כְּוָיוֹ עַל כַּף רַגְלוֹ וְלֹא רָשַׁם בּוֹ,*וְלֹא רָשַׁם בּוֹ: לא עשה בו חבורה, רק גרם כאב. טְעָנוֹ אֲבָנִים וְצִעֲרוֹ,*טְעָנוֹ: העמיס עליו. הֵטִיל שֶׁלֶג וְצוֹנִין עַל רֹאשׁוֹ וְצִנְּנוֹ, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ דְמֵי צַעֲרוֹ. אֲבָל הָיָה מְרֻכָּךְ, מְעֻדָּן, מְפֻנָּק? כָּל שֶׁכֵּן צַעֲרוֹ מְכֻפָּל! זֶה הוּא הַצַּעַר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, \"כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה\"." + ], + [ + "(שמות כא,כו) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה, לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,כו-כז) \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיא עֶבֶד כְּנַעֲנִי מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו שֶׁיְּהֵי יוֹצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ.", + "\"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\". אִשָּׁה מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאֶחָד מֵהֶן, שֶׁעָשָׂה בוֹ נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין, פּוֹרֵט אֲנִי בְכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, לַעֲשׁוֹת בָּהֶן נָשִׁין כַּאֲנָשִׁין.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,לג) \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,כט) \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּכָל נְזָקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמות כא,לד) \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\"? (שמות כב,ה) \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא.", + "\"אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּעִבְרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,מד) \"מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.\"", + "\"אֶת עֵין עַבְדּוֹ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הֶעֱלַת חֲוַרְוַר!*חֲוַרְוַר: לובן שבעין. תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְשִׁחֲתָהּ\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי הַשְׁחָתָה. מִכָּן אָמָרוּ: טָפַח עַל עֵינוֹ וְסִמָּהוּ, עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין; כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה, כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר \"וְכִי יַכֶּה אִישׁ\", עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה.", + "הִפִּיל שְׁתֵּי שִׁנָּיו כְּאַחַת, סִמָּא שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בֶן חוֹרִין וְאֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם. תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַיִן\", \"עַיִן\", \"שֵׁן\", \"שֵׁן\". זוֹ אַחַר זוֹ, יוֹצֵא עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְנוֹטֵל נִזְקֵי שְׁנִיָּה, תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת עֵינוֹ\", \"תַּחַת שִׁנּוֹ\".", + "\"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת עֵינוֹ\".", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'; מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,כו) \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה בַמְשַׁלֵּחַ וְאָמְרָה בַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אִם לָמַדְתָּ עַל מְשַׁלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גָדוֹל, אַף הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לֹא יְהֵי מִשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גָדוֹל? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות כא,כז) \"וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ הִפִּיל שֵׁן שֶׁלְּחָלָב? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַיִן\": מָה הָעַיִן, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר, אַף הַשֵּׁן, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר. אֵין לִי אֶלָּא שֵׁן וְעַיִן מְיֻחָדוֹת, וּשְׁאָר כָּל רָאשֵׁי אֵבָרִין מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁתֵּיהֶן: לֹא הֲרֵי הַשֵּׁן כַּהֲרֵי הָעַיִן, וְלֹא הֲרֵי הָעַיִן כַּהֲרֵי הַשֵּׁן; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהֵם מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. אַף כָּל רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין.", + "אוֹ אֲפִלּוּ חָתַךְ מִמֶּנּוּ בָשָׂר? תִּלְמֹד לוֹמַר הַשֵּׁן וְהָעַיִן: מַה הַשֵּׁן וְהָעַיִן מְיֻחָדוֹת מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן, שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לַחְזֹר, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין, אַף אֵין לִי אֶלָּא מוּמִין קְבוּעִין, רָאשֵׁי אֵבָרִין בְּגָלוּי וּבַמִּתְכַּוֵּן שֶׁאֵינָן יְכֹלִין לַחְזֹר, יוֹצֵא עֲלֵיהֶן בֶּן חוֹרִין.", + "\"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת שִׁנּוֹ.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן 'שִׁלּוּחַ', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'שִׁלּוּחַ'; מַה שִּׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן, גֵּט, אַף שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּן גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁיָּכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ\", מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עֶבֶד כְּנַעֲנִי, אֵין לוֹ פִדָּיוֹן לְעוֹלָם, וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא לִרְצוֹן רַבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,מו) \"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה\". לְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁעֶבֶד כְּנַעֲנִי כִשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְעוֹלָם.", + "אֲבָל אִם הָיָה רַבּוֹ רוֹדֵהוּ,*רוֹדֵהוּ: מייסר ומעניש אותו. וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ, אוֹ אֶחָד מִכָּל רָאשֵׁי אֵבָרִין גְּלוּיִים בּוֹ,*רָאשֵׁי אֵבָרִין: קצות האצבעות, החוטם, האוזניים וכאלה. הֲרֵי זֶה קוֹנֶה עַצְמוֹ בַּיִּסּוּרִים. וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: אִם מִידֵי בָשָׂר וָדָם אָדָם קוֹנֶה עַצְמוֹ בַּיִּסּוּרִין, קוֹל וָחֹמֶר מִידֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים קיח,יח) \"יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.\"" + ], + [ + "(שמות כא,כח) \"וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת, סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.\" אַף הַשּׁוֹר בַּכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו שֶׁיְּהֵי בִסְקִילָה, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה.", + "\"וְכִי יִגַּח שׁוֹר\", אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר; מְנַיִן לַעֲשׁוֹת כָּל הַבְּהֵמָה כַשּׁוֹר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"שׁוֹר\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"שׁוֹר\"; מַה שּׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר בְּסִינַי, עָשָׂה בוֹ אֶת כָּל בְּהֵמָה כַשּׁוֹר, אַף שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל בְּהֵמָה כַשּׁוֹר.", + "וּמְנַיִן לַעֲשׁוֹת אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה? הֲרֵי אֲנִי דָן: הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל הַמּוּעָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, אַף תָּם נַעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַמּוּעָד, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ נַעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\"; מַה \"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ כָל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה, אַף 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה' שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת כִּנְגִיחָה.", + "וּמְנַיִן לַעֲשׁוֹת קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים? הֲרֵי אֲנִי דָן: הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה, וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד, שֶׁעָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, אַף תָּם, נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַמּוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\", אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"יִגַּח\", נֶאֱמַר לְהַלָּן \"יִגַּח\"; מַה \"יִגַּח\" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, אַף \"יִגַּח\" הָאָמוֹר כָּן נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּהוֹרְגִין, עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, וְכָן שֶׁעָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּהוֹרְגִין, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין? לֹא! אִם אָמַרְתָּ לְהַלָּן, שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן בַּנִּזָּקִין, לְפִיכָךְ לֹא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, תֹּאמַר כָּן, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן בַּנִּזָּקִין, לְפִיכָךְ לֹא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין! שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) (שמות כא,לא) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"יִגַּח\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"יִגַּח\", מַה \"יִגַּח\" הָאָמוֹר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין, אַף \"יִגַּח\" הָאָמוֹר כָּן, נַעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין. דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים בַּנֶּהֱרָגִין.", + "\"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\". לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר \"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר\", הָא לָמַדְנוּ שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\"? אֶלָּא שׁוֹר שֶׁיּוֹצֵא לִסָּקֵל, וְקִדְּמוּ בְעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ, בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. לְכָךְ נֶאֱמַר \"לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\".", + "אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, מְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה? אָמַרְתָּ, קַל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה! אוֹ חִלּוּף? אִם שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵי מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה? תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים כא,ד) \"וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.\" דַּנְתִּי וְחִלַּפְתִּי, בָּטַל הַחִלּוּף וְזָכִיתִי לָדוּן בַּתְּחִלָּה: מָה אִם עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! מָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁאֵינָהּ לֹא מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא מְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: וּמָה, אִם פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים, שֶׁהֵן בָּאִין לְכַפָּרָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁאֵינוֹ בָא לְכַפָּרָה לָעוֹלָם, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה. אֵין לִי אֶלָּא בְשָׂרוֹ, עוֹרוֹ מְנַיִן? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם חַטָּאת, שֶׁבְּשָׂרָהּ מֻתָּר בִּשְׁחִיטָתָהּ, עוֹרָהּ אָסוּר בְּמִיתָתָהּ, שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתוֹ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי עוֹרוֹ אָסוּר בְּמִיתָתוֹ! הֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ: אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרָהּ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתָהּ, עוֹרָהּ מֻתָּר בְּמִיתָתָהּ; הִיא תּוֹכִיחַ עַל שׁוֹר הַנִּסְקָל, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בִּשְׁחִיטָתוֹ, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי עוֹרוֹ מֻתָּר בְּמִיתָתוֹ.", + "אָמַר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַנְּבֵלָה, שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, לְפִיכָךְ עוֹרָהּ מֻתָּר בְּמִיתָתָהּ, תֹּאמַר בַּשּׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, לְפִיכָךְ יְהֵי עוֹרוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "\"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\". \"אֶת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְהָבִיא דָּמוֹ וְחֶלְבּוֹ וְעוֹרוֹ.", + "\"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.\" רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: נָקִי מִידֵי שָׁמַיִם. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ בְעָלָיו מִידֵי בֵית דִּין שֶׁלְּבָשָׂר וָדָם, לֹא יָצְאוּ בְעָלָיו מִידֵי בֵית דִּין שֶׁלַּשָּׁמַיִם, הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִידֵי שָׁמַיִם.", + "שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מֵחֲצִי נֶזֶק. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְשׁוֹר שֶׁהֵמִית אֶת הַשּׁוֹר, בְּתַשְׁלוּמִין, וְשׁוֹר שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם, בְּתַשְׁלוּמִין, מַה לְּהַלָּן, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אַף כָּן מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מֵחֲצִי נֶזֶק.", + "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (שמות כא,כח) \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּמוּעָד בִּסְקִילָה וְתָם בִּסְקִילָה, אִם לָמַדְתָּ עַל מוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד, יָכֹל אַף בַּתָּם יְשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\", נָקִי מִדְּמֵי וְלָדוֹת. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וְחִיֵּב בָּאָדָם וְחִיֵּב בַּשּׁוֹר, אִם לָמַדְתָּ עַל אָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, יְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, אַף הַשּׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, יְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת! הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי\"? נָקִי מִדְּמֵי וְלָדוֹת.", + "(שמות כא,כט) [\"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, הַשּׁוֹר יִסָּקֵל, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת.\"] \"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא\". בָּא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד. חֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד: מוּעָד צָרִיךְ עֵדִים, וְתָם אֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים; מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, וְתָם פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר; מוּעָד נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע, וְתָם אֵינוֹ נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע; מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; מוּעָד מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה, וְתָם מְשַׁלֵּם מִגּוּפוֹ.", + "\"מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם\", יוֹם וְאֶמֶשׁ וְשֶׁלְּפָנָיו. אֵיזֶהוּ שׁוֹר תָּם, וְאֵיזֶהוּ שׁוֹר מוּעָד? מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים, וְתָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי הַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בְּקַרְנָיו. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְתָם, שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה.", + "רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם\"? אֶלָּא אִם כֵּן חָזַר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא כְתָם.", + "\"וְהוּעַד בִּבְעָלָיו\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁהִתְרוּ בוֹ. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁמָרוֹ כָרָאוּי, פָּטוּר, שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. קְשָׁרוֹ בְּמוֹסֵרָה וְיָצָא וְהִזִּיק,*מוֹסֵרָה: חבל עבה. חבל הקשור לרסן. תָּם פָּטוּר וּמוּעָד חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", לֹא שְׁמָרוֹ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", וְשָׁמוּר הוּא זֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.*סַכִּין: סכין שחיטה. אי-אפשר למנוע מן השור המועד להזיק אלא על ידי המתתו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה.", + "\"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה. \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַתָּם בִּסְקִילָה, מוּעָד לֹא יְהֵי בִסְקִילָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַתָּם, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ הוּא בִסְקִילָה, תֹּאמַר בַּמּוּעָד שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי בִסְקִילָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל\".", + "דָּבָר אַחֵר: הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחָדָשׁ, וְהֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת\", הִקִּישׁ מִיתַת הַשּׁוֹר לְמִיתַת בְּעָלִים: מָה מִיתַת בְּעָלִים בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.", + "\"וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת\", יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם. אַתָּה אוֹמֵר בִּידֵי שָׁמַיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִידֵי אָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ\", הָא נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי שָׁמַיִם. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר, יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם! אַתָּה אוֹמֵר יוּמָת בִּידֵי שָׁמַיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּידֵי אָדָם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (במדבר לה,לא) \"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת\", הָא אֵין נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי אָדָם, אֲבָל נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי שָׁמַיִם.", + "(שמות כא,ל) \"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.\" פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁלַּמּוּמָת. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁלַּמֵּמִית. וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁאֵין נוֹתְנִין פִּדָּיוֹן לַמּוּמָתִין בִּידֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם. חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, אֵין לָהֶן פִּדָּיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כז,כט) \"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם, לֹא יִפָּדֶה, מוֹת יוּמָת.\"", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה רַחֲמָיו שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם עַל בָּשָׂר וָדָם! שֶׁאָדָם קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּמָמוֹן מִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל,יב) \"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיי בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.\" וְאוֹמֵר (מלכים ב יב,ה) \"אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ\". וְאוֹמֵר (משלי יג,י) \"כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ\". וְאוֹמֵר: *(דניאל ד,כד)** לָכֵן, הַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲצָתִי תִהְיֶה יָפָה עָלֶיךָ, וַחֲטָאֶיךָ בְּצִדְקָה פְּדֵה. \"לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק\". וְאוֹמֵר: (איוב לג,כג) \"אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ.\" וְאוֹמֵר (איוב לג,כד) \"וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר.\"", + "נִמְצֵינוּ לְמֵדִים: קָדָשִׁים, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן, קָדָשִׁים, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. אֲסוּרִים בַּהֲנָיָה, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. שָׂדוֹת וּכְרָמִים, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן; שָׂדוֹת וּכְרָמִים, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, יֵשׁ לָהֶן פִּדָּיוֹן; עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, אֵין לָהֶם פִּדָּיוֹן. חַיָּבֵי מִיתוֹת, יֵשׁ לָהֶן פִּדָּיוֹן; חַיָּבֵי מִיתוֹת, אֵין לָהֶן פִּדָּיוֹן. אַף לֶעָתִיד לָבֹא, יֵשׁ לָהֶם פִּדָּיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מט,ח-ט) \"אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם.\"", + "חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן הַקֹּדֶשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם כַּפָּרָה תַּחַת נַפְשׁוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,ג) \"נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ.\" מִפְּנֵי מָה? (ישעיה מג,ד) \"מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ.\"" + ], + [ + "(שמות כא,לא) \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\", אֵין לִי אֶלָּא גְּדוֹלִים, קְטַנִּים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". אֵין לִי אֶלָּא בֶּן גָּמוּר אוֹ בַּת גְּמוּרָה, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח\". אֵין לִי אֶלָּא בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁלְּאַחֵר, בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,ט) \"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.\" אֵין לִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, גֵּרִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.\"", + "(שמות כא,לב) \"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה, כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.\" אַף עֶבֶד וְאָמָה הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה\". וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהָקֵל עָלָיו וּלְהַחְמִיר עָלָיו: לְהָקֵל עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה יָפֶה מֵאָה מָנֶה, נוֹתֵן לוֹ שְׁלֹשִׁים סֶלַע; לְהַחְמִיר עָלָיו, שֶׁאִם אֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דֵּינָר זָהָב, נוֹתֵן לוֹ שְׁלֹשִׁים סֶלַע.", + "\"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה\". לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה\", בַּכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּעִבְרִי? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו\", הֲרֵי בַכְּנַעֲנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו\", אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ,*הָיָה בַכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ: זה אחד מן הכללים שבהם נדרשת התורה, כמו שנאמר בספרא בברייתא דרבי ישמעאל: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. וְהֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ.", + "\"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהוּא בְמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְאַחַר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹרוֹ בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, וְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, אִם לָמַדְתָּ שֶׁחָלַק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, נַחְלֹק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁחָלַק בֵּינוֹ לְבֵין אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ, לֹא נַחְלֹק בֵּין שׁוֹרוֹ לְשׁוֹר אַחֵר בְּמִיתָה עַל עַבְדּוֹ וְעַל אֲמָתוֹ.", + "(שמות כא,לג) [\"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\"] \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר\". לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהַשּׁוֹר מָמוֹנוֹ, וְהַבּוֹר מָמוֹנוֹ, אִם לָמַדְתָּ עַל שֶׁהוּא חַיָּב עַל יְדֵי שׁוֹרוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי בוֹרוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\". הָא לְפִי שֶׁלֹּא זָכִיתִי מִן הַדִּין, צָרִיךְ הַכָּתוּב לַהֲבִיאוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר, אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר\", אֵין לִי אֶלָּא פוֹתֵחַ, כּוֹרֶה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַפּוֹתֵחַ חַיָּב, הַכּוֹרֶה לֹא יְהֵי חַיָּב? הָא אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אוֹ כִּי יִכְרֶה\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר\", הִקִּישׁ פּוֹתֵחַ לַכּוֹרֶה וְכוֹרֶה לַפּוֹתֵחַ: מַה פּוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת פָּטוּר, אַף כּוֹרֶה בִּרְשׁוּת פָּטוּר; וּמַה כּוֹרֶה כַּשִּׁעוּר, אַף פּוֹתֵחַ כַּשִּׁעוּר.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: לֹא הֲרֵי פוֹתֵחַ כַּהֲרֵי כוֹרֶה, וְלֹא כוֹרֶה כַּהֲרֵי פוֹתֵחַ; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהוּא חַיָּב בְּשָׁמְרוֹ חַיָּב בְּנִזְקוֹ, אַף כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בְּשָׁמְרוֹ חַיָּב בְּנִזְקוֹ. אֵין לִי אֶלָּא פוֹתֵחַ וְכוֹרֶה; סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ*סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ: טח אותו בסיד וגלף בטיח צורות בולטות. וְצִיְּרוֹ וְעָשָׂה בוֹ,*סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ וְצִיְּרוֹ וְעָשָׂה בוֹ: עשה בו עבודות שונות שאינן פתיחה או כריה. מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", הָא לֹא פְתִיחָה וְלֹא כִרְיָה גָרְמָה, אֶלָּא כִּסּוּי גּוֹרֵם.", + "\"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם.", + "\"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: כִּסָּהוּ כָרָאוּי, פָּטוּר; שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. כִּסָּהוּ, וְגִלָּהוּ אַחֵר, הַמְגַלֶּה חַיָּב. הַשּׁוּתָפִין שֶׁכִּסּוּ אֶת הַבּוֹר, אִם גִּלָּהוּ אֶחָד מֵהֶם, הַמְגַלֶּה חַיָּב. נִתְגַּלָּה וְיָדַע בּוֹ אֶחָד, זֶה שֶׁיָּדַע בּוֹ חַיָּב, וְזֶה שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ פָטוּר.", + "\"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" \"שׁוֹר\", וְלֹא שׁוֹר וְכֵלָיו, \"חֲמוֹר\", וְלֹא חֲמוֹר וְכֵלָיו. שֶׁהָיָה בַדִּין: וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה, חַיָּב עַל הַכֵּלִים, וְכָן שֶׁחַיָּב עַל הַבְּהֵמָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי חַיָּב עַל הַכֵּלִים? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.\" \"שׁוֹר\" וְלֹא כֵלָיו, \"חֲמוֹר\" וְלֹא כֵלָיו.", + "\"וְנָפַל שָׁמָּה\", בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, חַיָּב; לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, פָּטוּר. אֲבָל בַּבּוֹר, בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו, חַיָּב.", + "(שמות כא,לד) [\"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\"] \"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם\", מִכָּל מָקוֹם.", + "\"כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו\". אֵין לִי אֶלָּא כֶּסֶף, בְּהֵמָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כא,לו) \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\" מַה לְּהַלָּן בְּהֵמָה, אַף כָּן בְּהֵמָה; מָה כָּן כֶּסֶף, אַף לְהַלָּן כֶּסֶף.", + "\"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", לַנִּזָּק. אַתָּה אוֹמֵר לַנִּזָּק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ, אִלּוּ כֵּן הָיָה, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\"? לַנִּזָּק! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁשָּׁמִין דְּמֵי נִבְלָתוֹ, וּמְנַכֶּה לוֹ דְמֵי נִזְקוֹ." + ], + [ + "(שמות כא,לה) [\"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\"] \"וְכִי יִגֹּף\". בִּכְלַל נְגִיפָה נְגִיחָה, דְּחִיָּה, רְבִיצָה, בְּעִיטָה.*דְּחִיָּה: דחיפה. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בִּכְלַל נְגִיפָה נְגִיחָה, דְּחִיָּה, רְבִיצָה, וּבְעִיטָה; וּנְשִׁיכָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\". וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם כְּשֶׁשְּׁמָרוֹ וְיָצָא וְהִזִּיק, חַיָּב, קַל וָחֹמֶר עַד שֶׁלֹּא יִשְׁמְרֶנּוּ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\"? אֶלָּא שֶׁהוֹסִיף הַכָּתוּב עוֹד שְׁמִירָה אַחֶרֶת, וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ נְשִׁיכָה.", + "\"שׁוֹר אִישׁ\", לְהוֹצִיא שׁוֹר שֶׁלַּקָּטָן. \"שׁוֹר אִישׁ\", לְהָבִיא שׁוֹר שֶׁלַּאֲחֵרִים. \"רֵעֵהוּ\", לְהוֹצִיא שׁוֹר שֶׁלַּנָּכְרִי, שׁוֹר כּוּתִי, שׁוֹר גֵּר.", + "\"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\" יָכֹל בְּשָׁוִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשָׁוִים וּבְשֶׁאֵינָן שָׁוִים? אָמַרְתָּ, מַה דֶּרֶךְ הַמַּזִּיקִין, נִשְׂכָּרִין אוֹ מַפְסִידִין? מַפְסִידִין; אַף הַנִּזָּקִין, נוֹטְלִין נִזְקָן אוֹ יָתֵר עַל נִזְקָן? נִזְקָן וְלֹא יוֹתֵר עַל נִזְקָן.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה חֲצִיָּה בַּחַי וְנֶאֶמְרָה חֲצִיָּה בַמֵּת. הָא בְּשָׁוִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.\" מִכָּן אָמָרוּ: שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, נוֹטֵל חֶצְיוֹ; שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, נוֹטֵל כֻּלּוֹ; שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה, נוֹטֵל רְבִיעִי.", + "שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: עַל זֶה נֶאֱמַר: \"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ\". אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: קְרָא אֶת כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה \"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן\", וְאֵי זֶה זֶה? זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה מָנֶה. מוֹכְרִין אֶת הַחַי, וְאֶת הַמֵּת חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, וּבַעַל הַנְּבֵלָה מְטַפֵּל בְּנִבְלָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן\".", + "(שמות כא,לו) \"אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.\" בָּא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד. חֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין שׁוֹר תָּם לְמוּעָד: מוּעָד צָרִיךְ עֵדִים, וְתָם אֵין צָרִיךְ עֵדִים. מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, וְתָם פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. מוּעָד נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע, וְתָם אֵינוֹ נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע. מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מוּעָד מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה, וְתָם מִגּוּפוֹ.", + "\"מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם\". יוֹם וְאֶמֶשׁ וְשֶׁלְּפָנָיו.", + "אֵיזֶהוּ שׁוֹר תָּם וְאֵי זֶה הוּא שׁוֹר מוּעָד? מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים, וְתָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵי הַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בְּקַרְנָיו. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְתָם, שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה חַיָּב. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם\"? אֶלָּא אִם כֵּן חָזַר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא כְתָם.", + "\"וְהוּעַד\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁהִתְרוּ בוֹ. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם. \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ\", כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּן אָמָרוּ: שְׁמָרוֹ כָרָאוּי, פָּטוּר, שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב. קְשָׁרוֹ בְמוֹסֵרָה, וְיָצָא וְהִזִּיק, תָּם פָּטוּר, וּמוּעָד חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", לֹא שְׁמָרוֹ זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.", + "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", וְשָׁמוּר הוּא זֶה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה.", + "\"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר\". אֵין לִי אֶלָּא בְהֵמָה, כֶּסֶף מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\" מַה כָּן בְּהֵמָה, אַף לְּהַלָּן בְּהֵמָה, מַה לְּהַלָּן כֶּסֶף, אַף כָּן כֶּסֶף.", + "\"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\", לַנִּזָּק. אַתָּה אוֹמֵר לַנִּזָּק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ, אִלּוּ כֵּן הָיָה, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ\"? לַנִּזָּק! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁשָּׁמִין דְּמֵי נִבְלָתוֹ, וּמְנַכֶּה לוֹ דְּמֵי נִזְקוֹ.", + "(שמות כא,לז) \"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.\" אַף הַטּוֹבֵחַ וְהַמּוֹכֵר הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ו) \"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ, לְהַחְמִיר עָלָיו לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְכָךְ נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה.", + "\"שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"וּטְבָחוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא טוֹבֵחַ, מוֹכֵר מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ מְכָרוֹ\". עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: אִם הַטּוֹבֵחַ חַיָּב, מוֹכֵר לֹא יְהֵי חַיָּב? אִם אָמַרְתָּ כֵּן, עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אוֹ מְכָרוֹ\", לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.", + "דָּבָר אַחֵר: הִקִּישׁ טוֹבֵחַ לַמּוֹכֵר, וּמוֹכֵר לַטּוֹבֵחַ: מַה מְּכִירָה חוּץ לִרְשׁוּתוֹ, אַף טְבִיחָה חוּץ לִרְשׁוּתוֹ. מַה מְּכִירָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה, אַף טְבִיחָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. מַה מְּכִירָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, אַף טְבִיחָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. מַה טְּבִיחָה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר, אַף מְכִירָה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְזֹר. מַה טְּבִיחָה, כֻּלָּהּ, אַף מְכִירָה, כֻּלָּהּ.", + "\"כִּי יִגְנֹב אִישׁ\". אַף מֻקְדָּשִׁין הָיוּ בַכְּלָל, שֶׁאִם גּוֹנְבָן וּשׁוֹחֲטָן בַּחוּץ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָן מִכְּלָלָן, לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶן לְזוֹקְקָן לְהִכָּרֵת,*לְזוֹקְקָן לְהִכָּרֵת: לחייב אותם כרת. שֶׁהָיוּ חַיָּבִין בְּתַשְׁלוּמִין. וְהַדִּין נוֹתֵן: אִם חַיָּבִין עַל הִכָּרֵת הֶחָמוּר, לֹא יִהְיוּ חַיָּבִין בְּתַשְׁלוּמִין הַקַּלִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יז,ב) \"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי\", מִכְּלַל הִכָּרֵת יָצְאוּ, וְלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל תַּשְׁלוּמִין.", + "\"חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם\", אַרְבָּעָה וָהוּא. \"וְאַרְבַּע צֹאן\", שְׁלֹשָׁה וָהוּא.", + "אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבָה מְלָאכָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! שׁוֹר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה, יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה; וְשֶׂה, אֵין לוֹ מְלָאכָה, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה!", + "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁלַּבִּרְיוֹת: שׁוֹר, לְפִי שֶׁהִלֵּךְ בְּרַגְלָיו, יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה; שֶׂה, לְפִי שֶׁטְּעָנוֹ, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \"תַּחַת הַשּׁוֹר... תַּחַת הַשֶּׂה\", לְהוֹצִיא אֶת הַחַיָּה. שֶׁהָיָה בַדִּין, הוֹאִיל וּבְהֵמָה בְתַשְׁלוּמִין, וְחַיָּה בְתַשְׁלוּמִין, אִם לָמַדְתָּ עַל בְּהֵמָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, אַף הַחַיָּה יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַבְּהֵמָה, שֶׁהִיא קְרֵבָה עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, תֹּאמַר בַּחַיָּה, שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.", + "וַהֲרֵי בַּעֲלַת מוּם תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! הִיא תּוֹכִיחַ עַל הַחַיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַבֵּי מִזְבֵּחַ, יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְבַעֲלַת מוּם, שֶׁמִּינָהּ קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֹּאמַר בַּחַיָּה, שֶׁאֵין מִינָהּ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"תַּחַת הַשּׁוֹר...תַּחַת הַשֶּׂה\"? לְהוֹצִיא אֶת הַחַיָּה." + ], + [ + "(שמות כב,א) \"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת, אֵין לוֹ דָּמִים.\" וּמַה זֶּה? סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג. אַתָּה אוֹמֵר סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁבָּא לַהֲרֹג, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁאֵינוֹ בָא לִגְנֹב? אָמַרְתָּ, אִם כְּשֶׁיִּגְנֹב וַדַּי וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב, קַל וָחֹמֶר זֶה, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג.", + "מִכָּן אַתְּ דָּן עַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ: שֶׁשְּׁפִיכוּת דָּמִים, מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הִיא דוֹחָה אֶת הַסָּפֵק, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג.", + "(שמות כב,ב) [\"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\"] \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי עָלָיו הַחַמָּה זוֹרַחַת, וַהֲלֹא עַל כָּל הָעוֹלָם הִיא זוֹרַחַת? אֶלָּא, מַה שֶּׁמֶשׁ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, אַף זֶה, אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁבְּשָׁלוֹם הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים כב,יז) \"וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.\" מְחַוְּרִין אֶת הַדְּבָרִין כַּשִּׂמְלָה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כא,יט) \"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ\", עַל בֻּרְיוֹ. אַף כָּן, אַתָּה אוֹמֵר: \"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ\".", + "\"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְחַלֵּק בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה, לוֹמַר לָךְ, אִם הֲרָגוֹ בַיּוֹם, חַיָּב, וּבַלַּיְלָה יְהֵי פָטוּר? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כב,כו) \"וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר\".", + "וְכִי מַה לָּמַדְנוּ לָרוֹצֵחַ מֵעַתָּה? אֶלָּא, הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה לְּהַלָּן לֹא חָלַק בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה, אַף כָּן, לֹא נַחְלֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה; מָה כָּן, אִם קָדַם וַהֲרָגוֹ, פָּטוּר, אַף לְהַלָּן, אִם קְדָמַתּוּ וַהֲרָגַתּוּ, פְּטוּרָה. מַה לְּהַלָּן, הָיוּ לָהּ מוֹשִׁיעִין הֵימֶנּוּ וַהֲרָגַתּוּ, חַיֶּבֶת, אַף כָּן, הָיוּ לוֹ מוֹשִׁיעִין הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, חַיָּב.", + "\"דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּשְׁבָרָן כְּשֶׁהוּא חוֹתֵר, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּשָׁלוֹם הֵימֶנּוּ וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב. לְכָךְ נֶאֱמַר \"דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\".", + "\"אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לְעוֹלָם! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כא,ב) \"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.\" מַגִּיד שֶׁהוּא עוֹבֵד שֵׁשׁ וְיוֹצֵא בַשְּׁבִיעִית.", + "\"וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ\", לֹא פָחוּת וְלֹא יוֹתֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם גָּנַב פָּחוּת מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, אֵינוֹ נִמְכָּר; יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, הָרְשׁוּת בְּיַד בַּעַל הַגְּנֵבָה: אִם רָצָה לִמְכֹּר, יִמְכֹּר, וְאִם לָאו, כּוֹתֵב לוֹ שְׁטָר.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: גָּנַב פָּחוּת מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, אֵינוֹ נִמְכָּר; יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁוֶה, דַּיּוֹ לְהִשְׂתַּכֵּר מַחְצָה וּלְהַפְסִיד מַחְצָה.", + "(שמות כב,ג) [\"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים, שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.\"] \"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא\", אֵין מְצִיאָה אֶלָּא בְעֵדִים. \"בְיָדוֹ\", אֵין \"בְּיָדוֹ\" בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,כו) \"וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ\". וְאוֹמֵר: (בראשית כד,י) \"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ\", הָא אֵין יָדוֹ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא רְשׁוּתוֹ.", + "\"מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים\". רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"חַיִּים\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"חַיִּים\"? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַחַיָּה. \"חַיִּים, שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם\", וְלֹא מֵתִים.", + "\"שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.\" נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר, (ע' מקבילה בתוספתא ב\"ק ז,ח-יג) שִׁבְעָה גַּנָּבִין הֵם: הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן, גּוֹנֵב דַּעַת בְּנֵי אָדָם, וְהַמְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ לְאָרְחוֹ, וְאֵין בְּלִבּוֹ לִקְרוֹתוֹ,*מְסָרֵב=מְסַרְהֵב: משדל. וְהַמַּרְבֶּה לוֹ בְּתִקְרֹבֶת, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל, וְהַמְפַתֵּחַ חָבִיּוֹתָיו, וְהֵן מְכוּרוֹת, וְהַמְּעַוֵּל בַּמִּדּוֹת,*הַמְּעַוֵּל: העושה עוול, מרמה. וְהַמְשַׁקֵּר בַּמִּשְׁקָלוֹת, וְהַמְּעָרֵב אֶת הַגִּירָה בַּתִּלְתָּן,*גִּירָה: זרע של חרוב. וְהַחוֹל בַּפּוּל, וְאֶת הַחֹמֶץ בַּשֶּׁמֶן. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל נֵכֶל,*נֵכֶל: מרמה, תחבולה. לְפִיכָךְ מוֹשְׁחִין בּוֹ מְלָכִים.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה יָכֹל לִגְנֹב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה, גּוֹנְבָהּ. וְכֵן מָצִינוּ בְאַבְשָׁלוֹם, שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ט,ו) \"וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.\"", + "וְכִי מִי גָּדוֹל, הַגּוֹנֵב אוֹ הַנִּגְנָב? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַנִּגְנָב, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִגְנָב וְהוּא מַחֲרִישׁ.", + "וְכֵן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, בִּקְּשׁוּ לִגְנֹב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,ז) \"כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.\" כִּבְיָכֹל נִגְנְבָה בְיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,כו) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם!\" וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵין הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ, וַהֲלֹא כְבַר נֶאֱמַר: (תהלים עח,לו-לז) \"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.\" וְאַף עַל פִּי כֵן: (תהלים עח,לח) \"וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָו‍ֹן\", וְאוֹמֵר: (משלי כו,כג) \"כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע.\"", + "לְמַעְלָה מֵהֶן, גָּנַב אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם; כְּסוּת וּפֵרוֹת וְכֵלִים, בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן.", + "פֶּטֶר חֲמוֹר, יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר עַכְשָׁו, יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר לְאַחַר זְמַן. תַּחַת הַשּׁוֹר יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, תַּחַת הַשֶּׂה יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לז) \"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.\"", + "לְמַעְלָה מֵהֶם, גּוֹנֵב נֶפֶשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ טָעוּן כֵּלִים. מְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ: טֹל חֶלְקָךְ וְאַל תַּגֵּד! לְאַחַר זְמַן, בָּא בַּעַל הַגְּנֵבָה וְאָמַר לוֹ: מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי עָלֶיךָ, לֹא רָאִיתָ לִפְלוֹנִי יוֹצֵא מִתּוֹךְ בֵּיתִי טָעוּן כֵּלִים? וְאָמַר לוֹ: שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה מְדַבֵּר! הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (משלי כט,כד) \"חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד.\"", + "אֲבָל הַמְגַנֵּב מֵאַחַר חֲבֵרוֹ, וְהָלַךְ וְשָׁנָה בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִקְרָא גַנָּב, הֲרֵי זֶה זָכָה לְעַצְמוֹ, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: (משלי ו,ל) \"לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב, לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.\" לַסּוֹף נִמְצָא מִתְמַנֶּה עַל הַצִּבּוּר, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ו,לא) \"וְנִמְצָא, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.\" וְאֵין \"שִׁבְעָתָיִם\" אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יב,ז) \"אִמְרוֹת יי אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.\"" + ], + [ + "(שמות כב,ד) [\"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר, מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.\"] \"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, הָיָה לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְהַבּוֹר מָמוֹנוֹ, וְהַהֶבְעֵר מָמוֹנוֹ, אִם לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב עַל יְדֵי בוֹרוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי הֶבְעֵרוֹ? אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי יַבְעֶר אִישׁ\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁהַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֹאכַל אֶת הָרָאוּי לָהּ, וְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיָּצָא הַמַּזִּיק מֵרְשׁוּתוֹ וְהִזִּיק, שֶׁשָּׁמִין נְזִקִין בָּעִדִּית, וְקַל וָחֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ.", + "\"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ; \"שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם\", מַה כֶּרֶם יֵשׁ בּוֹ פֵרוֹת, אַף שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵרוֹת.", + "\"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה\". מִכָּן אָמָרוּ: מָסַר צֹאנוֹ לִבְנוֹ, לִשְׁלוּחוֹ וּלְעַבְדּוֹ, פָּטוּר; לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב.", + "\"וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר\". רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְיָצַאת בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִזִּיקָה, קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו: \"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר\", בִּשְׂדֵה אַחֵר הוּא זֶה.", + "\"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.\" מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁלַּמַּזִּיק. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ שֶׁשָּׁמִין נְזִקִין בָּעִדִּית, קַל וָחֹמֶר בַּהֶקְדֵּשׁ.", + "(שמות כב,ה) [\"כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\"] \"כִּי תֵצֵא אֵשׁ\", לָמָּה נֶאֱמַר? עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר, יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְחַיָּב עַל יְדֵי קָנוּי לוֹ, לֹא יְהֵי חַיָּב עַל יְדֵי עַצְמוֹ? אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, לָמָּה נֶאֱמַר \"כִּי תֵצֵא אֵשׁ\"? אֶלָּא, בָּא הַכָּתוּב לַעֲשׁוֹת אֶת הָאֹנֶס כָּרָצוֹן, וְשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כַּמִּתְכַּוֵּן, וְאֶת הָאִשָּׁה כָּאִישׁ בְּכָל הַנְּזִקִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "\"וּמָצְאָה קֹצִים\". הָא לֹא בָאוּ קוֹצִים אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר. אִם יֵשׁ קוֹצִים, יֵשׁ שִׁעוּר, וְאִם אֵין קוֹצִים, אֵין שִׁעוּר.", + "מִכָּן אָמָרוּ: עִבְּרָה אֶת הַנָּהָר וְאֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֶת הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהִזִּיקָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. כֵּיצַד עוֹמְדִין עַל הַדָּבָר? רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר וּמַדְלִיק. דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כְּדֶרֶךְ הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה.", + "מַעֲשֶׂה שֶׁעִבְּרָה דְלֵקָה אֶת הַיַּרְדֵּן וְהִזִּיקָה, כְּשֶׁהִיא מְרֻבָּה. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁקָּפְצָה, אֲבָל אִם הָיְתָה מְצַפְצֶפֶת וּמְהַלֶּכֶת, אֲפִלּוּ עַד מִיל,*מְצַפְצֶפֶת: מהבהבת, שורפת באיטיות. הֲרֵי זֶה חַיָּב.", + "\"וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ\", הַכֹּל בְּמַשְׁמָע. וְכֵן סְוָאר שֶׁלְּקָנִים וְשֶׁלְּקוֹרוֹת,*סְוָאר: ערימה. וְכֵן מִדְבָּךְ שֶׁלַּאֲבָנִים וְשֶׁלִּצְרוֹרוֹת שֶׁהִתְקִינוֹ לָסִיד.*מִדְבָּךְ = נִדְבָּךְ. \"אוֹ הַקָּמָה\", אַף הָאִילָן בְּמַשְׁמָע. \"אוֹ הַשָּׂדֶה\", אֲפִלּוּ לִחֲכָה אֶת הֶעָפָר. אוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ כֵלִים טְמוּנִים בַּגָּדִישׁ וְהִדְלִיקָן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה\": מַה הַשָּׂדֶה בַּגָּלוּי, אַף הַקָּמָה בַּגָּלוּי.", + "\"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר \"אִישׁ\", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\", מִכָּל מָקוֹם. אֵין לִי אֶלָּא הֶבְעֶה וְהֶבְעֵר,* הֶבְעֶה: אחד מארבע אבות נזיקין, הנקרא במשנה מַבְעֶה (מן השורש בעי, חשף. מכאן הבעה, חיסל יבול של שדה). נחלקו האמוראים בפירושו. לפי רב, נזקי אדם. לפי שמואל, נזקי שן, לפי הירושלמי, נזקי שן ורגל. שְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין שֶׁבַּתּוֹרָה, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶן: לֹא הֲרֵי הֶבְעֶה כַהֲרֵי הֶבְעֵר, וְלֹא הֲרֵי הֶבְעֵר כַּהֲרֵי הֶבְעֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ, וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.", + "אַרְבָּעָה כְלָלוֹת הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בִּנְזִקִין: בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּזָּק, פָּטוּר; לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, חַיָּב. לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק, אֲפִלּוּ מְיֻחֶדֶת, כְּגוֹן חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְהַפָּנְדָּק;*פָּנְדָּק. pandokeîon: מלון, מסעדה. לֹא לַנִּזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק, כְּגוֹן רְשׁוּת אַחֶרֶת, עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, חַיָּב, וְעַל הַשּׁוֹר, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק, וְהַבִּקְעָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, פָּטוּר, וְעַל הַשּׁוֹר, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק." + ], + [ + "(שמות כב,ו) \"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּפְקֹד אֶצְלוֹ 'הֵילָךְ, שְׁמֹר לִי זֶה!' אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'עֵינֶיךָ בוֹ', הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"כֶּסֶף אוֹ כֵלִים\". מַה כֶּסֶף, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּנוֹת, אַף כֵּלִים שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּנוֹת. מִכָּן אָמָרוּ: (ע' שבועות ו,ו) כָּל טַעֲנָה שֶׁאֵינָהּ בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן, אֵינָהּ טַעֲנָה.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"כֶּסֶף\", לְהָבִיא כֶסֶף מַעֲשֵׂר; \"כֵלִים\", לְהָבִיא כֵלִים. וְאֵין לִי אֶלָּא כֶּסֶף וְכֵלִים, וּשְׁאָר כָּל דָּבָר, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לִשְׁמֹר\", לְהָבִיא כָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁמִירָה.", + "\"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\". לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב. אַתָּה אוֹמֵר \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\", לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב, אוֹ \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם\"? אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִמְצָא בִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם נִמְצָא בִרְשׁוּתוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִשָּׁבַע וִיהֵי פָטוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,ג) \"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה\", מִכָּל מָקוֹם. הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן: \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\", לְפְטֹר הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב.", + "\"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.\" הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהַגַּזְלָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן. וּמָה רָאַת הַתּוֹרָה לְהַחְמִיר עַל הַגַּנָּב יוֹתֵר מִן הַגַּזְלָן? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי אוֹמֵר: הַגַּזְלָן הִשְׁוָה כְבוֹד הָעֶבֶד לְקוֹנָיו, וְהַגַּנָּב חָלַק כָּבוֹד לָעֶבֶד יוֹתֵר מִקּוֹנָיו. כִּבְיָכֹל הַגַּנָּב עָשָׂה אֶת הָעַיִן כְּאִלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה, וְאֶת הָאֹזֶן כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כט,טו) \"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיי לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: מִי רֹאֵנוּ, וּמִי יֹדְעֵנוּ?\" וְאוֹמֵר (תהלים צד,ז) \"וַיֹּאמְרוּ: לֹא יִרְאֶה יָּהּ\", וְאוֹמֵר: (יחזקאל ט,ט) \"כִּי אָמְרוּ: עָזַב יי אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין יי רֹאֶה.\"", + "(שמות כב,ז) \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב,ו) \"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם\", לָמַדְנוּ שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב\"? שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב וְאֵין לוֹ מַה לְּשַׁלֵּם, לֹא יֹאמַר לוֹ בַּעַל הַגְּנֵבָה: בֹּא וְהִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבָּךְ לְמָכְרָן! לְכָךְ נֶאֱמַר \"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב\", שֶׁאִם נִמְצָא הַגַּנָּב, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר.", + "\"וְנִקְרַב בַּעַל הַבֵּית אֵל הָאֱלֹהִים\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לִשְׁאֹל בְּאוּרִים וְתֻמִּים! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֱלֹהִים שֶׁהֵם מַרְשִׁיעִין.*אֱלֹהִים שֶׁהֵם מַרְשִׁיעִין: דיינים.", + "\"וְנִקְרַב בַּעַל הַבֵּית אֵל הָאֱלֹהִים\", בִּשְׁבוּעָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה, אוֹ בִשְׁבוּעָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן שְׁלִיחוּת יָד, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁלִיחוּת יָד. מַה לְּהַלָּן שְׁבוּעָה, אַף כָּן שְׁבוּעָה; מַה לְּהַלָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"א, אַף כָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"א; מַה כָּן בְּבֵית דִּין, אַף לְהַלָּן בְּבֵית דִּין; מַה כָּן לְצָרְכוֹ, אַף לְהַלָּן לְצָרְכוֹ; מַה כָּן (שמות כב,ח) \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", אַף לְהַלָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\".", + "\"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\", לְצָרְכָהּ. אַתָּה אוֹמֵר לְצָרְכָהּ, אוֹ לְצָרְכָהּ וְשֶׁלֹּא לְצָרְכָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", שֶׁבֵּית שַׁמַּי מְחַיְּבִין עַל מַחְשֶׁבֶת הַלֵּב בִּשְׁלִיחוּת יד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב,ח) \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", וּבֵית הִלֵּל אֵין מְחַיְּבִין אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁשָּׁלַח יָד, לְכָךְ נֶאֱמַר \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ\", לְצָרְכָהּ.", + "(שמות כב,ח) [\"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה, עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.\"] \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", כְּלָל; \"עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה\", פְּרָט; אוֹ כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר \"עַל כָּל אֲבֵדָה\", חָזַר וְכָלַל. אוֹ כָלַל כַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן? אָמַרְתָּ, לָאו, אֶלָּא כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אֵי אַתְּ דָּן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט: מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בִּנְכָסִים מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, אַף אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִים מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת.", + "בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לַחְלֹק בֵּין כֶּסֶף לְכֵלִים לִבְהֵמָה? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שַׂלְמָה\": שַׂלְמָה, בַּכְּלָל הָיַת, וְיָצַאת לְלַמֵּד. אֶלָּא, מַה שַּׂלְמָה מְיֻחֶדֶת, בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כֹּל בֵּין שׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא לֹא בָא הַכָּתוּב לַחְלֹק בֵּין כֶּסֶף לְכֵלִים לִבְהֵמָה.", + "\"אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה\", שֶׁזֶּה אוֹמֵר 'זֶה הוּא', וְזֶה אוֹמֵר 'אֵינוֹ הוּא!' מִכָּן אָמָרוּ: עַד שֶׁתְּהֵא הוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.", + "(שמות כב,ז) \"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים\", הֲרֵי אֶחָד; (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", הֲרֵי שְׁנַיִם; (שמות כב,ח) \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מִכָּן אָמָרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן, תְּחִלָּה נֶאֱמַר, וְאֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִלּוֹת. \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", הֲרֵי אֶחָד; \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\", בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְאֶחָד? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים\", הֲרֵי כָּן שְׁנַיִם: 'אֲשֶׁר יַרְשִׁיעַ' אֵין כָּתוּב כָּן, אֶלָּא \"אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן\", הָא בִשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מִכָּן אָמָרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה.", + "\"יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.\" רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו כָּן \"יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ\", וְקוֹרֵא אֲנִי לְהַלָּן: (ויקרא ה,כד) \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כָּל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, פָּטוּר מִן הַחֹמֶשׁ. \"לְרֵעֵהוּ\", וְלֹא לַהֶקְדֵּשׁ; \"לְרֵעֵהוּ\", וְלֹא לַאֲחֵרִים." + ], + [ + "(שמות כב,ט) \"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר, אוֹ שׁוֹר, אוֹ שֶׂה, וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּפְקִיד אֶצְלוֹ וְיֹאמַר לוֹ 'הָא לָךְ, שְׁמֹר לִי זֶה!' אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'עֵינֶיךָ בּוֹ', הֲרֵי זֶה פָטוּר.", + "\"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר וְשׁוֹר וְשֶׂה, שְׁאָר כָּל בְּהֵמָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר\". אֲנִי אֶקְרָא \"וְכָל בְּהֵמָה\", וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\"? אִם אֲנִי קוֹרֵא \"וְכָל בְּהֵמָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יִהְיֶה חַיָּב עַד שֶׁיַּפְקִיד אֶצְלוֹ כָּל בְּהֵמָה! תִּלְמֹד לוֹמַר \"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְכָל בְּהֵמָה\"? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל הַכְּלָל שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַפְּרָט, הַכֹּל בִּכְלָלוֹ.", + "\"וּמֵת\", שֶׁתְּהֵי מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם; \"אוֹ נִשְׁבַּר\", שֶׁשִּׁבְּרַתּוּ חָיָה; \"אוֹ נִשְׁבָּה\", שֶׁשָּׁבוּהוּ לֶסְטִים. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶר וְהַשְּׁבִי, בֵּין שֶׁהוּא יָכֹל לְהַצִּיל, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהַצִּיל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּמֵת\". מַה מִּיתָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילָהּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: רַבִּי! אַתְּ דָּן אֶפְשָׁר מִשֶּׁאֵי אֶפְשָׁר! שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לַמִּיתָה לִהְיוֹת אֶלָּא בִּידֵי שָׁמַיִם, אֲבָל הַשֶּׁבֶר וְהַשְּׁבִי, אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת בֵּין בִּידֵי שָׁמַיִם וּבֵין בִּידֵי אָדָם! חָזַר וְדָנָן כְּמִין גְּנֵבָה.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: (שמות כב,יב) \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם\", יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם, וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.", + "\"אֵין רֹאֶה.\" בָּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. \"אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם\". הָא אִם יֵשׁ רוֹאֶה, בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר מִכָּל דָּבָר.", + "(שמות כב,י) \"שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם.\" בְּיוֹ\"ד הֵ\"י. מִכָּן אַתְּ דָּן כָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ כָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאַחַת מֵהֶן, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְיוֹ\"ד הֵ\"י, פּוֹרֵט אֲנִי כָל שְׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָן אֶלָּא בְיוֹ\"ד הֵ\"י.", + "\"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת הַיּוֹרֵשׁ; \"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה; \"בֵּין שְׁנֵיהֶם\", שֶׁלֹּא יַשְׁבִּיעֶנּוּ הַדַּיָּן עַל כָּרְחוֹ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם\". מַגִּיד שֶׁשְּׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁנֵיהֶם.", + "\"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\", לְצָרְכָהּ. אַתָּה אוֹמֵר לְצָרְכָהּ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְצָרְכָהּ וְשֶׁלֹּא לְצָרְכָהּ? הֲרֵי אֲנִי דָן: נֶאֱמַר כָּן שְׁלִיחוּת יָד, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁלִיחוּת יָד. מַה כָּן שְׁבוּעָה, אַף לְהַלָּן שְׁבוּעָה; מַה כָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"י, אַף לְהַלָּן בְּיוֹ\"ד הֵ\"י; מַה לְּהַלָּן בְּבֵית דִּין, אַף כָּן בְּבֵית דִּין; מַה לְּהַלָּן לְצָרְכָהּ, אַף כָּן לְצָרְכָהּ; מַה לְּהַלָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\", אַף כָּן \"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע\".", + "\"וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם.\" מִכָּן אָמָרוּ: בַּעַל הַנְּבֵלָה מְטַפֵּל בְּנִבְלָתוֹ.", + "(שמות כב,יא) \"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ, יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו.\" זֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם.*הָעֶלְיוֹן: המוזכר למעלה. אַתָּה אוֹמֵר זֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם, אוֹ זֶה שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר שָׁכָר? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְהַשָּׂכִיר חַיָּב, וְהַשּׁוֹמֵר חַיָּב, מַה שָּׂכִיר, שָׂכִיר שֶׁהוּא נֶהֱנֶה, אַף שׁוֹמֵר, שׁוֹמֵר שֶׁהוּא נֶהֱנֶה. יָצָא שׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה.", + "הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן: וְזֶה שׁוֹמֵר שָׁכָר, וְהָעֶלְיוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם.", + "\"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב\", אֵין לִי אֶלָּא גְנֵבָה, אֲבֵדָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וּגְנֵבָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, וַאֲבֵדָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, אִם לָמַדְתָּ עַל גְּנֵבָה, שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף אֲבֵדָה יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \"גָּנֹב יִגָּנֵב\", לְהָבִיא אֶת הַגַּנָּב. \"מֵעִמּוֹ\", לְהוֹצִיא אֶת הַצּוֹעֵר,*הַצּוֹעֵר: רועה ראשי, כרזילא. \"מֵעִמּוֹ\", לְהָבִיא אֶת הַנּוֹקֵד.*הַנּוֹקֵד: הרועה.", + "(שמות כב,יב) [\"אִם טָרֹף יִטָּרֵף, יְבִאֵהוּ עֵד, הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.\"] \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף\", זֶה עֵדֶר. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא: (עמוס ג,יב) \"כֹּה אָמַר יי: כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן, בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ.\" רַבִּי יוֹחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד\", יָבִיא עֵדִין שֶׁנִּטְרְפָה בְאֹנֶס, וִיהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה\",*\"יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה\", דורש 'עַד הַטְּרֵפָה'. יוֹלִיךְ אֶת הַבְּעָלִים אֵצֶל הַטְּרֵפָה, וִיהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם.", + "אַף עַל פִּי כֵן יְהֵי חַיָּב? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וַאֲבֵדָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, וּטְרֵפָה חֶסְרוֹן שְׁמִירָה, אִם לָמַדְתָּ עַל אֲבֵדָה שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף טְרֵפָה יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם!", + "לֹא! מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם\", יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם, וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.", + "וְאֵי זוֹ הִיא טְרֵפָה שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם? כְּגוֹן טְרֵפַת חָתוּל, שׁוּעָל וּנְמִיָּה.*וּנְמִיָּה. ג: ומנדרס. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָמְרָה תוֹרָה,*וּמִתּוֹךְ. ג,א: ומילחשך. תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם טָרֹף יִטָּרֵף\", מַה טְּרֵפָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילָהּ, חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, יְהֵי חַיָּב לְשַׁלֵּם.", + "וְאֵי זוֹ הִיא טְרֵפָה שֶׁפָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם? כְּגוֹן טְרֵפַת הַזְּאֵב וְהָאֲרִי, וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפַּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָמְרָה תוֹרָה \"וּמֵת\":*וּמִתּוֹךְ. ג,א: ומילחשך. מַה מִּיתָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵיפְשָׁר לוֹ לְהַצִּילוֹ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \"הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.\"", + "(שמות כב,יג) [\"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.\"] \"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ\", נִתֵּק הַכָּתוּב הַשּׁוֹאֵל מִכְּלַל שׁוֹמֵר, וַאֲמָרוֹ עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. \"מֵעִם רֵעֵהוּ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ חוּץ לִרְשׁוּתוֹ.", + "\"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת\". אֵין לִי אֶלָּא שְׁבוּרָה וּמֵתָה, שְׁבוּיָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן מִיתָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מִיתָה; מַה מִּיתָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, עָשָׂה שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה כְמֵתָה, אַף מִּיתָה הָאֲמוּרָה כָּן נַעֲשֶׂה שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה כְמֵתָה.", + "וַאֲבֵדָה וּגְנֵבָה מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חַיָּב עַל הַמִּיתָה, חַיָּב עַל הַגְּנֵבָה וְעַל הָאֲבֵדָה, וְכָן שֶׁחַיָּב עַל הַמִּיתָה, דִּין הוּא שֶׁנְּחַיֵּב עַל הַגְּנֵבָה וְעַל הָאֲבֵדָה.", + "\"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. (שמות כב, יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם\". לָמָּה נֶאֱמַר? מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ", + "\"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\", לָמַדְנוּ שֶׁאִם אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\"? מַגִּיד שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצַאת מֵרְשׁוּת הַנִּשְׁאָל לִרְשׁוּת הַשּׁוֹאֵל, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, בַּבְּעָלִים, פָּטוּר, שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים, חַיָּב.", + "(שמות כב,יד) [\"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם; אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ.\"] \"אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִשָּׁבַע וִיהֵא פָטוּר! הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וְנוֹשֵׂא שָׁכָר מַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר מַהְנֶה, אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹשֵׂא שָׁכָר, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, אַף שָׂכִיר נִשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה.", + "וַהֲרֵי שׁוֹמֵר חִנָּם יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַהְנֶה וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּם! הוּא יוֹכִיחַ עַל שָׂכִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַהְנֶה, יְהֵי פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם! כח. אָמַרְתָּ הֶפְרֵשׁ, נוֹשֵׂא שָׁכָר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְאַל תָּבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַהְנֶה אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱנֶה, אֶלָּא נוֹשֵׂא שָׁכָר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה, וְהַשָּׂכִיר נֶהֱנֶה וּמַהְנֶה. אִם לָמַדְתָּ עַל נוֹשֵׂא שָׁכָר, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, אַף הַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, וּמְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה. \"אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ\"." + ], + [ + "(שמות כב,טו) \"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וְשָׁכַב עִמָּהּ, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\"*מָהֹר יִמְהָרֶנָּה: ישלם לאביה את המוהר והיא תהיה אשתו. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַמְפֻתָּה, שֶׁיְּשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס. וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּתְפוּסָה בִרְשׁוּת אָבִיהָ,*תְּפוּסָה: אנוסה. מלשון הפסוק (במדבר ה,יג) \"וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה\". וּמְפֻתָּה בִרְשׁוּת אָבִיהָ, אִם לָמַדְתָּ עַל תְּפוּסָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס, אַף מְפֻתָּה, יְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּתְּפוּסָה, שֶׁעָבַר עַל דַּעְתָּהּ וְעַל דַּעַת אָבִיהָ, לְפִיכָךְ הוּא מְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס, תֹּאמַר בַּמְּפֻתָּה, שֶׁלֹּא עָבַר אֶלָּא עַל דַּעַת אָבִיהָ, לְפִיכָךְ לֹא יְשַׁלֵּם עָלֶיהָ קְנָס. הָא לְפִי שֶׁלֹּא זָכִיתִי מִן הַדִּין, צָרַךְ הַכָּתוּב לַהֲבִיאוֹ.", + "\"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\", לְהוֹצִיא אֶת שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וְאֶת שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: וּמְנַיִן אֲפִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וְרַשַּׁי בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ, וְרַשַּׁי בְּכֶסֶף קְנָסָהּ, מַה בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה אֲפִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה, אַף בְּכֶסֶף קְנָסָהּ, אֲפִלּוּ נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרָשָׁה.", + "וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\"? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּן \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב,כח) \"אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה\"; מַה לְּהַלָּן כֶּסֶף, אַף כָּן כֶּסֶף.", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כב,כט) \"וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה\", כַּשֵּׁם שֶׁבַּתְּפוּסָה, נוֹתֵן מִיָּד, כָּךְ בַּמְּפֻתָּה, נוֹתֵן מִיָּד! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה\", מַגִּיד שֶׁעוֹשִׂין עָלָיו מֹהַר.*עוֹשִׂין עָלָיו מֹהַר: אינו צריך לשלם מיד את חמישים הכסף, אלא הם סכום הכתובה, המוהר, שנותן לה.", + "וְאֵין מֹהַר אֶלָּא כְּתוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לד,יב) \"הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה.\"", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" בָּרְאוּיָה לוֹ לְאִשָּׁה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לְהוֹצִיא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.*נָתִין, נְתִינָה: אדם מצאצאי הגבעונים, כנענים שקיבלו במרמה מיהושע להשאר בארץ.", + "\"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין שֶׁהָאָב רוֹצֶה, בֵּין שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כב,טז) \"אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "אֵין לִי אֶלָּא מְפֻתָּה, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, תְּפוּסָה מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: הוֹאִיל וּתְפוּסָה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וּמְפֻתָּה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, אִם לָמַדְתָּ בַּמְּפֻתָּה, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, אַף תְּפוּסָה , אִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "עוֹד קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מְפֻתָּה, שֶׁלֹּא עָבַר אֶלָּא עַל דַּעַת אָבִיהָ, שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא, תְּפוּסָה, שֶׁעָבַר עַל דַּעְתָּהּ וְעַל דַּעַת אָבִיהָ, דִּין הוּא שֶׁאִם רָצָה הָאָב, יְקַיֵּם, לֹא רָצָה הָאָב, יוֹצִיא.", + "(שמות כב,טז) \"אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהּ אָב, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אִם מָאֵן יְמָאֵן\". דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי.", + "\"כֶּסֶף יִשְׁקֹל\", אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ כַּמָּה! הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"כֶּסֶף\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"כָּסֶף\". (דברים כב,כט) מַה לְּהַלָּן חֲמִשִּׁים, אַף כָּן חֲמִשִּׁים.", + "\"כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.\" וְכִי מָה לָמַדְנוּ עַל מֹהַר הַבְּתוּלוֹת? אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה לְּהַלָּן כָּתוּב חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, אַף כָּן מֹהַר הַבְּתוּלוֹת חֲמִשִּׁים כֶּסֶף.", + "(שמות כב,יז) \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.\" אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כ,טז) \"לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה.\" מַה לְּהַלָּן בַּסַּיִף, אַף כָּן בַּסַּיִף.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט,יג) \"אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ, לֹא יִחְיֶה\". מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה.", + "אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲנִי דָּן \"לֹא תְחַיֶּה\" מִ\"לֹּא תְחַיֶּה\", וְאַתָּה מְשִׁיבֵנִי \"לֹא יִחְיֶה\" עַל \"לֹא תְחַיֶּה\"! רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר \"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה\", וְנֶאֱמַר (שמות כב,יח) \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת\", מָה זֶה בִּסְקִילָה, אַף זֶה בִּסְקִילָה.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,כז) \"וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי, מוֹת יוּמָתוּ, בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם, דְּמֵיהֶם בָּם.\" בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יח,י) \"לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.\"", + "(שמות כב,יח) \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כ,טו) \"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת\", בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ בְאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כ,טו) \"וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.\" נֶאֱמַר כָּן הֲרִיגָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲרִיגָה; מַה הֲרִיגָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּן בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (ויקרא יח,כג) \"וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ\". אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לַשּׁוֹכֵב, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לַנִּשְׁכָּב מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.\" קָרָא הַכָּתוּב לַנִּשְׁכָּב שׁוֹכֵב, מָה זֶה בִסְקִילָה, אַף זֶה בִסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כג,יח) \"לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.\" וְאוֹמֵר: (מלכים א יד,כד) \"וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ, עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יי\".", + "(שמות כב,יט) \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ד) \"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם\". זְבִיחָה הָיְתָה בַכְּלָל, וְיָצַאת לְלַמֵּד: מַה זְּבִיחָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִיא עוֹבְדָתוֹ וּבֵין שֶׁאֵינָהּ עוֹבְדָתוֹ, וְכָל שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, יְהוּ חַיָּבִין עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִיא עוֹבְדָתוֹ וּבֵין שֶׁאֵינָהּ עוֹבְדָתוֹ.", + "וְכָל שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ עוֹבְדִין לַשָּׁמַיִם, לְשֵׁם עֲבוֹדָתוֹ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְשֵׁם עֲבוֹדָתוֹ, פָּטוּר.", + "לְפִי שֶׁאֲחֵרִין אוֹמְרִין: אִלּוּלֵי שֶׁשִּׁתְּפוּ יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ כָלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּל הַמְשַׁתֵּף שְׁמוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, חַיָּב כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַיי לְבַדּוֹ.\" אֶלָּא כְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב יז,לג) \"אֶת יי הָיוּ יְרֵאִים, וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם.\"", + "וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּאוֹתוֹתֶיהָ נִתְּנָה תוֹרָה,*בְּאוֹתוֹתֶיהָ: עם סימנים. שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין: הוֹאִיל וַאֲנוּ מְצֻוִּין עַל עֲבוֹדָה זָרָה, נְהֵי בוֹלְשִׁין בַּבּוֹרוֹת בַּשִּׁיחִין וּבַמְּעָרוֹת!*בּוֹלְשִׁין: מתאמצים לחפש עבודה זרה כדי לבער אותה. הגירסה בולשין על פי מכילתא דברים, ס. בגניזה, בושין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יב,ב) \"עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.\" עַל הַגְּלוּיִים, וְלֹא עַל הַסְּתָרִין." + ], + [ + "(שמות כב,כ) \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" לֹא תוֹנֶנּוּ, בִּדְבָרִים, \"וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ\", בְּמָמוֹן. שֶׁלֹּא תֹּאמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד לְ\"בֵּל, קֹרֵס, נְבוֹ\" (ישעיה מו,א)*בֵּל, קֹרֵס, נְבוֹ: שמות של אלילים. וְעַד עַכְשָׁו הֲרֵי חֲזִירִין נוֹצֵר מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְדַבֵּר נֶגְדִּי! וּמְנַיִן שֶׁאִם הוֹנֵיתוֹ, אַף הוּא יָכֹל לְהוֹנוֹתָךְ? שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם\".", + "מִכָּן הָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוּם שֶׁהוּא בָּךְ, אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרָךְ!", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הוּא מַזְהִיר עֲלֵיהֶן: (שמות כג,ט) \"וְגֵר לֹא תִלְחָץ, וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" \"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" (דברים י,יט) \"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: גֵּר, לְפִי שֶׁסִּעוּרוֹ רַע,*סִעוּר: טבע. לְפִיכָךְ הוּא מַזְהִיר עָלָיו בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שופטים ה,לא) \"וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ\". וְכִי מִי גָּדוֹל? מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ, אוֹ מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ? אֱמֹר, מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: (דברים י,יח) \"וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.\"", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הוּא מְכַנָּן כְּיִשְׂרָאֵל: נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה,נה) \"כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים\", נִקְרְאוּ הַגֵּרִין עֲבָדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ו) \"וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים\". נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל מְשָׁרְתִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סא,ו) \"וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יי, תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ, יֵאָמֵר לָכֶם\", נִקְרְאוּ הַגֵּרִים מְשָׁרְתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ו) \"וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יי לְשָׁרְתוֹ\". נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מא,י) \"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי.\" וְנִקְרְאוּ הַגֵּרִים אוֹהֲבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י,יח) \"וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.\"", + "נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל בְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יז,יג) \"וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם.\" וְנֶאֱמַר בְּרִית בַּגֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ד) \"וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יי לְשָׁרְתוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי.\" נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כח,לח) \"לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יי.\" וְנֶאֱמַר בַּגֵּרִים רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נו,ז) \"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.\" נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכא,ד) \"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.\" וְנֶאֱמַר בַּגֵּרִים שְׁמִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמו,ט) \"יי שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים\".", + "אַבְרָהָם קָרָא עַצְמוֹ גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כג,ד) \"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם\". דָּוִד קָרָא עַצְמוֹ גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כט,טו) \"כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ, כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה.\" וְאוֹמֵר: (תהלים לט,יג) \"כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי.\"", + "חֲבִיבִין הַגֵּרִין, שֶׁלֹּא מָל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶלָּא בֶן תִּשְׁעִין וְתֵּשַׁע שָׁנָה, שֶׁאִלּוּ מָל בֶּן עֶשְׁרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים, לֹא הָיָה גֵּר יָכֹל לְהִתְגַּיֵּר מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה. אֶלָּא הָיָה הַקֹּדֶשׁ מְגַלְגֵּל בּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוֹ לְבֶן תִּשְׁעִין וְתֵּשַׁע שָׁנִים, שֶׁלֹּא לִנְעֹל בִּפְנֵי הַגֵּרִים הַבָּאִים, לִתֵּן שְׁכַר יָמִים וְשָׁנִים, לְרַבּוֹת שְׁכַר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.\"", + "וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַרְבַּע כִּתּוֹת, שֶׁהֵן עוֹנוֹת וְאוֹמְרוֹת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם: (ישעיה מד,ה) \"זֶה יֹאמַר: לַיי אָנִי\", כֻּלִּי לַיי וְאַל יִתְעָרַב בִּי חֵטְא; \"וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב\", אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק; \"וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיי\", אֵלּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה; \"וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה\", אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם.", + "(שמות כב,כא) [\"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.\"] \"אַלְמָנָה וְיָתוֹם\", אֵין לִי אֶלָּא אַלְמָנָה וְיָתוֹם, וּשְׁאָר כָּל אָדָם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל... לֹא תְעַנּוּן.\" דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם\", שֶׁדַּרְכָּן לֵעָנוֹת, בָּהֶן דִּבֵּר הַכָּתוּב.", + "(שמות כב,כב) [\"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.\"] \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מוּעָט.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּעַנֶּה וְיִשְׁנֶה.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹצְאִין לֵהָרֵג. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רַבִּי! לִבִּי יוֹצֵא, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עַל מָה אֲנִי נֶהֱרָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיָּמֶיךָ לֹא בָא אָדָם אֶצְלָךְ, לָדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה, וְשִׁהִתּוֹ עַד שֶׁתְּהֵי גּוֹמֵא כּוֹסָךְ, עַד שֶׁתְּהֵי נוֹעֵל סַנְדָּלָךְ, אוֹ עַד שֶׁתְּהֵי עוֹטֵף טַלֵּיתָךְ? וְאָמְרָה הַתּוֹרָה \"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ\", אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מוּעָט?", + "וּבַדָּבָר הַזֶּה אָמַר לוֹ: נִחַמְתָּנִי רַבִּי!", + "וּכְשֶׁנֶּהֶרְגּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה לְתַלְמִידָיו: הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַפֻּרְעָנוּת! שֶׁאִלּוּ טוֹבָה לָבֹא בְּדוֹרֵנוּ מִתְּחִלָּה, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְעַכְשָׁו, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁפֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה עֲתִידָה לָבֹא בְּדוֹרֵנוּ, וְנִסְתַּלְּקוּ אֵלּוּ מִבֵּינוֹתֵינוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נז,א) \"הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין\". (ישעיה נז,ב) \"יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.\" וּלְבַסּוֹף: (ישעיה נז,ג) \"וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה\".", + "\"כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.\" כָּל זְמַן שֶׁהוּא צוֹעֵק, אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אִם אֵינוֹ צוֹעֵק, אֵינִי שׁוֹמֵעַ? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ\", מִכָּל מָקוֹם. \"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ\", אֶלָּא מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי שֶׁצּוֹעֵק, יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ צוֹעֵק.", + "", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: אִם כְּשֶׁהַיָּחִיד צוֹעֵק, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ, רַבִּים, כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין, קוֹל וָחֹמֶר!", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם הַיָּחִיד צוֹעֵק עַל הָרַבִּים, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ, רַבִּים כְּשֶׁהֵן צוֹעֲקִין עַל הַיָּחִיד, קוֹל וָחֹמֶר!", + "וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת מְעוּטָה, אִם כְּשֶׁיִּהְיוּ צוֹעֲקִין עַל הָרַבִּין, הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָן, קוֹל וָחֹמֶר מִדַּת הַטּוֹבָה הַמְרֻבָּה, כְּשֶׁיִּהְיוּ רַבִּין מִתְפַּלְּלִין עַל הַיָּחִיד!", + "(שמות כב,כג) [\"וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.\"] \"וְחָרָה אַפִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן חֲרוֹן אַף, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חֲרוֹן אַף; מַה חֲרוֹן אַף אָמוּר לְהַלָּן, עֲצִירַת גְּשָׁמִין וְגָלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,יז) \"וְחָרָה אַף יי בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יי נֹתֵן לָכֶם.\" אַף חֲרוֹן אַף שֶׁנֶּאֱמַר כָּן עֲצִירַת גְּשָׁמִין וְגָלוּת. מַה כָּן בַּחֶרֶב, אַף לְהַלָּן בַּחֶרֶב.", + "\"וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.\" מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב\", לָמַדְנוּ שֶׁנְּשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים\"? אֶלָּא אַלְמָנוֹת לֹא אַלְמָנוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כ,ג) \"וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת.\" \"וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים\", יְתוֹמִים לֹא יְתוֹמִין, שֶׁאֵין בֵּית דִּין מַנִּיחִין לָהֶן לִמְכֹּר מִנִּכְסֵי אֲבִיהֶן, בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם כְּשֶׁלֹּא תְעַנּוּן אֶת הַדִּין, לֹא יִהְיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים, קוֹל וָחֹמֶר לִכְשֶׁתַּעֲשׂוּן אֶת הַדִּין, כג. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (זכריה ז,ט) \"מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו!\" (זכריה ח,טז) \"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם!\" כד. (ישעיה נו,א) \"כֹּה אָמַר יי: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה! כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.\" עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים! כה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים ו,ב) \"לְמַעַן תִּירָא אֶת יי אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ.\" וְאוֹמֵר: (דברים יא,יט) \"וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.\" (דברים יא,כא) \"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה סה,כב-כג) \"כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. לֹא יִיגְעוּ לָרִיק, וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה, כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יי הֵמָּה, וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה מח,יט) \"וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו\". וְאוֹמֵר: (דברים ה,כו) \"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים, לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה סו,כב) \"כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי, נְאֻם יי, כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה נט,כ) \"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יי.\" וְאוֹמֵר: (ישעיה נט,כא) \"וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, אָמַר יי, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יי, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.\" עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתַּאֲרִיכוּן יָמִים בָּעוֹלָם, וְתִרְאוּ לָכֶם בָּנִים וּבְנֵי בָנִים. חַסְלַת מַסֶּכֶת נְזִיקִין" + ] + ], + "Tractate Kaspa": [ + [ + "(שמות כב,כד) [\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.\"] \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל \"אִם\" וְ\"אִם\" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, חוּץ מִזֶּה וְעוֹד שְׁנַיִם: (ויקרא ב,יד) \"וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיי, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.\"*גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל: גרעיני דגנים שבורים, בורגול. חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ\", חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (שמות כ,כה) \"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.\" חוֹבָה, לֹא רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כז,ו) \"אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה\", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "אַף כָּן אַתָּה אוֹמֵר: \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טו,י) \"וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.\"*וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ: תלווה לו מספיק כדי לספק את מה שחסר לו וקח ערבון, עבוט, כביטחון שיחזיר את חובו. חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת.", + "\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתְּ מַלְוֵהוּ, אֵין אַתְּ מַלְוֵהוּ פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי\", כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתְּ מַלְוֵהוּ, אֵין אַתְּ מַלְוֵהוּ כֶּסֶף וּפֵרוֹת בְּכֶסֶף.", + "\"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ\", יִשְׂרָאֵל וְגוֹי עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ לִלְווֹת, עַמִּי קוֹדֵם; עָנִי וְעָשִׁיר עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, עָנִי קוֹדֵם; עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירָךְ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירָךְ; עֲנִיֵּי עִירָךְ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירָךְ קוֹדְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר \"אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ\". \"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", אֲבָל הֱוֵה אַתְּ לֶעָשִׁיר כְּנוֹשֶׁה. \"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", שֶׁלֹּא תֵרָאֶה לוֹ בְּכָל זְמַן.", + "\"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.\" מַה תִּלְמֹד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,לז) \"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית. אַתְּ אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית, אוֹ הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַלּוֹוֶה? וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,לו) \"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַלּוֹוֶה אָמוּר. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא כה,לז) \"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִּתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ\"? הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְרִבִּית.", + "אֵין לִי אֶלָּא אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה וְלַלּוֹוֶה; לֶעָרֵב וְלָעֵדִין וְלַלִּבְלָר, מְנַיִן?*לִבְלָר. librarius: סופר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "מִכָּן אָמָרוּ: הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה דְבָרִים: מִשֵּׁם 'בַּל תִּתֵּן', מִשֵּׁם 'בַּל תִּקַּח', \"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה\", \"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\", (ויקרא יט,יד) \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשֹׁל\". כַּשֵּׁם שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלּוֹוֶה עוֹבְרִין מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה דְבָרִין, כָּךְ הֶעָרֵב וְהָעֵדִין וְהַלִּבְלָר. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לַלִּבְלָר.", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַמַּלְוֶה בְרִבִּית וְאוֹמֵר לַסּוֹפֵר 'בֹּא כְתֹב!' וְלָעֵדִים 'בֹּאוּ חֲתֹמוּ!' אֵין לוֹ חֵלֶק בְּמִי שֶׁפִּקֵּד עַל הָרִבִּית.", + "(שמות כב,כה) [\"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\"] \"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ\", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדָךְ, הֵיאָךְ אַתְּ עוֹשֶׂה מִצְוָה וּתְהֵי נוֹטֵל אֶת שֶׁלָּךְ.", + "\"עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\" זוֹ כְסוּת יוֹם, שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַיּוֹם.", + "אֵין לִי אֶלָּא כְּסוּת יוֹם שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַיּוֹם, כְּסוּת לַיְלָה שֶׁאַתְּ מַחְזִיר לוֹ כָּל הַלַּיְלָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כד,יג) \"הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ\".", + "מִכָּן אָמָרוּ: מְמַשְׁכְּנִין כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה, וּכְסוּת לַיְלָה בַּיּוֹם, וּמַחְזִירִין כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם, וּכְסוּת לַיְלָה בַּלַּיְלָה.", + "(שמות כב,כו) [\"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\"] \"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ\", זֶה טַלֵּיתוֹ; \"הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ\", זֶה חָלוּק; \"בַּמֶּה יִשְׁכָּב?\" לְהָבִיא עוֹר מַצָּע. \"וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָנֶה בְּבֵית דִּין, וְעָלָיו כְּסוּת בְּמָאתַיִם, לֹא יֹאמַר לוֹ: מְכֹר כְּסוּתָךְ וְהִתְכַּסֵּה בְמָנֶה, וְתֵן לִי מָנֶה! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ\", אֵין אַתְּ רַשַּׁי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ כְסוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת לִשְׁאֵרוֹ.", + "\"וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.\" שֶׁבְּרַחֲמִים אֲנִי בָרָאתִי עוֹלָמִי.", + "(שמות כב,כז) [\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\"] \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כד,טז) \"וְנֹקֵב שֵׁם יי, מוֹת יוּמָת\", עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\". דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.", + "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בַּדַּיָּנִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\". אֵין לִי אֶלָּא דַּיָּן, נָשִׂיא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" אֲנִי אֶקְרָא \"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\", אֶחָד דַּיָּן וְאֶחָד נָשִׂיא בְמַשְׁמָע! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\"? לְחַיֵּב עַל כָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "מִכָּן אָמָרוּ: יֵשׁ מְדַבֵּר דָּבָר אֶחָד, וְחַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אַרְבָּעָה דְּבָרִין: בֶּן נָשִׂיא שֶׁקִּלֵּל אֶת הָאָב, חַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אַרְבָּעָה דְּבָרִין: חַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם אָב, מִשֵּׁם דַּיָּן, מִשֵּׁם נָשִׂיא, מִשֵּׁם \"בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\". רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵי דַּיָּן וְנָשִׂיא! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.\" לְחַיֵּב עָלָיו מִשֵּׁם דַּיָּן וּמִשֵּׁם נָשִׂיא.", + "אוֹ נָשִׂיא כְאָחָז וְכַחֲבֵרָיו! וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְעַמְּךָ\"? לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן נוֹהֲגִין כְּמִנְהַג עַמְּךָ.", + "\"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל\", אֵין לִי אֶלָּא דַּיָּן וְנָשִׂיא, שְׁאָר כָּל אָדָם מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר\", מִכָּל מָקוֹם.", + "(שמות כב,כח) \"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי.\" \"מְלֵאָתְךָ\", אֵלּוּ בִּכּוּרִין, הַנִּטָּלִין מִן הַמָּלֵא; \"וְדִמְעֲךָ\", זוֹ תְרוּמָה; \"לֹא תְאַחֵר\", שֶׁלֹּא תַּקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, לֹא רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, לֹא תְרוּמָה לַבִּכּוּרִין. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מֵהֶם יִקְדֹּם, אִם תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, אִם בִּכּוּרִים לִתְרוּמָה? אָמַרְתָּ, יִקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִין, שֶׁהֵן קְרוּיִין אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, רֵאשִׁית, בִּכּוּרִים, תְּרוּמָה, וְדִמְעֲךָ, לִתְרוּמָה, שֶׁאֵינָהּ קְרוּיָה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. תִּקְדֹּם תְּרוּמַה, שֶּׁהִיא קְרוּיָה שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, רֵאשִׁית, תְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר, לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁאֵינוֹ קָרוּי אֶלָּא שְׁנֵי שֵׁמוֹת, וְיִקְדֹּם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁהוּא קָרוּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת, תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ קָרוּי אֶלָּא שֵׁם אֶחָד בִּלְבַד. מִכָּן אָמָרוּ: הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה', מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,כח) \"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר\".", + "(שמות כב,כט) \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ, שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: מַה בְּכוֹר בְּהֵמָה, נְפָלִין פּוֹטְרִין בָּהּ אֶת הַבְּכוֹרָה, אַף בְּכוֹר אָדָם, נְפָלִין פּוֹטְרִין בּוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה; מַה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ רַשַּׁי לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב,ו) \"וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ בְּרִחוּק מָקוֹם, יִהְיֶה בְחוֹבָה עָלָיו לַהֲבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה! תִּלְמֹד לוֹמַר (במדבר ח,יח) \"בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה\", הִקִּישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה, וּבְכוֹר בְּהֵמָה לִבְכוֹר אָדָם: ", + "מָה בְּכוֹר אָדָם, אַתְּ מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה, אַתְּ מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כב,כז) \"וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ\", \"תַּחַת אִמּוֹ\", עִם אִמּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר תַּחַת אִמּוֹ, עִם אִמּוֹ, אוֹ תַּחַת אִמּוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\". מַה כָּן \"עִם אִמּוֹ\", אַף לְהַלָּן עִם אִמּוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָא \"תַּחַת\" אֶלָּא לִדְרֹשׁ: \"תַּחַת אִמּוֹ\", אַחַר אִמּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר תַּחַת אִמּוֹ, אַחַר אִמּוֹ, אוֹ תַּחַת אִמּוֹ כִשְׁמוּעוֹ? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"אִמּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"אִמּוֹ\"; מַה \"אִמּוֹ\" אָמוּר לְהַלָּן, בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף \"אִמּוֹ\" הָאָמוּר כָּן בְּסָמוּךְ לוֹ.", + "\"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ\". מַה בְּכוֹר קֹדֶשׁ אֵינוֹ יוֹנֵק אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כֻּלָּן לֹא יִינְקוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.", + "מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַקֳּדָשִׁים לֹא יֵינִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם, מַעֲשֶׂרֶת הַלָּה לֹא תֵינִיק אֶת בְּנָהּ,*מַעֲשֶׂרֶת הַלָּה: הבהמה הזאת שהיא מעשר. וְכֻלָּן אֵינָן לְמֵדִין אֶלָּא מִן הַבְּכוֹר. מַה בְּכוֹר קֹדֶשׁ אֵינוֹ יוֹנֵק אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כֻּלָּן לֹא יִינְקוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.", + "כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין? נוֹטְלִין מָעוֹת מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלוֹקְחִין בָּהֶן בְּהֵמָה מִן הַחֻלִּין, וּמִתְרַחֲמוֹת עֲלֵיהֶן וּמֵינִיקוֹת אוֹתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: מִתְנַדְּבִין הָיוּ עַל מְנָת כֵּן.", + "\"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" אֵין לִי אֶלָּא שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, מְנַיִן? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֱמַר כָּן \"שְׁמִינִי\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן \"שְׁמִינִי\", מַה שְּׁמִינִי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, אַף שְׁמִינִי שֶׁנֶּאֱמַר כָּן, נַכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי, וּמִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן. מַה כָּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שְׁמִינִי, אַף לְהַלָּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שְׁמִינִי. \"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.\" לְהוֹצִיא מְחֻסַּר זְמַן." + ], + [ + "(שמות כב,ל) [\"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.\"] \"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי\". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּשֶׁאַתֶּם קְדוֹשִׁים, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי. אִיסֵי בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֶׁהַמָּקוֹם מְחַדֵּשׁ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, הוּא מוֹסִיף לָהֶן קְדֻשָּׁה. אִיסֵי בֶן גּוּר אַרְיֵה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן קְדֻשָּׁה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קְדֻשָּׁה, מַה קְּדֻשָּׁה אֲמוּרָה לְהַלָּן אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אַף קְּדֻשָּׁה אֲמוּרָה כָּן אֲסוּרָה בַאֲכִילָה.", + "\"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה\", אֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא יז,טו) \"נְבֵלָה וּטְרֵפָה\", הִקִּישׁ טְרֵפָה לִנְבֵלָה: מַה נְּבֵלָה, לֹא חָלַק בָּהּ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה, אַף טְרֵפָה, לֹא נַחְלֹק בָּהּ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ\"? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כב,כז) \"כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, צָעֲקָה הַנַּעֲרָ\", אֵין לִי אֶלָּא בַשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כג,יא) \"כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה\". אֵין לִי אֶלָּא מִקְּרֵה לַיְלָה, מִקְּרֵה יוֹם מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (דברים כ,ו) \"מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ\". אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם, שְׁאָר כָּל אִילָנוֹת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כג,יט) \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא גְּדִי, וּשְׁאָר כָּל בְּהֵמָה מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.", + "אַף כָּן \"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ\", אֵין לִי אֶלָּא בַשָּׂדֶה, בַּבַּיִת מְנַיִן? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ הַטְּרֵפָה לְהִטָּרֵף.", + "\"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ\", לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב.*לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב: מוסרים את הנבלה לאכילה על ידי כלב ועל ידי אלה שככלב אוכלים נבלות. אַתָּה אוֹמֵר לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב, אוֹ לַכֶּלֶב כִּשְׁמוּעוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי\". וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמַָה, אִם נְבֵלָה, שֶׁהִיא מְטַמָּא בְמַשָּׂא, הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, וּטְרֵפָה, שֶׁאֵינָהּ מְטַמָּא בְמַשָּׂא, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵי מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ\"? לַכֶּלֶב וְכַכֶּלֶב.", + "לְלַמְּדָךְ שֶׁהַכֶּלֶב מְכֻבָּד מִן הַגּוֹי, שֶׁהֲרֵי הַנְּבֵלָה לַגּוֹי, הַטְּרֵפָה לַכֶּלֶב, לְלַמְּדָךְ שֶׁלֹּא קִפֵּחַ הַמָּקוֹם שְׁכַר חַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ז) \"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ\". אָמַר הַמָּקוֹם 'תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ!' וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שְׁכַר חָיָה לֹא קִפֵּחַ הַמָּקוֹם, שְׁכַר אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר: (ירמיה יז,יא) \"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט,*קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד: העוף הנקרא קורא, הדומה לשְׂלָו, דוגר על ביצים שלא הטיל. בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל.\" וּמַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (ירמיה יז,יב) \"כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.\"", + "(שמות כג,א) [\"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\"] \"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא\", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְכָל מִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קמ,ד) שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ\", וְכָתוּב: (תהלים קמ,יב) \"אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ, אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת.\"*יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת: רעתו תלכוד אותו ותדחוף אותו לפול.", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע מִבַּעַל דִּין עַד שֶׁיְּהֵי בַעַל דִּינוֹ עוֹמֵד עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח) \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לְבַעַל דִּין, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ לַדַּיָּן עַד שֶׁיְּהֵי בַעַל דִּינוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,יז) \"וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יי, לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לְהָבִיא שְׁבוּעַת הַדַּיָּן בֵּינֵיהֶן שֶׁתְּהֵי בְ'אָמֵן', שֶׁאִם אֵין אַתְּ עוֹנֶה אַחֲרָיו 'אָמֵן', עוֹשֶׂה אַתְּ שְׁבוּעָתוֹ שָׁוְא.", + "\"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע\". אָמַר לָךְ: אִישׁ פְּלוֹנִי חַיָּב לִי מָאתַיִם, וְלִי עֵד אֶחָד, בֹּא וְהִצְטָרֵף לִי עִמּוֹ, וְטוֹל לָךְ אַתְּ מָנֶה וַאֲנִי מָנֶה! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\"", + "אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יוֹדֵעַ אַתְּ, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם נוֹתֵן לִי כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי מְבַדֶּה. אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי חַיָּב לִי מָנֶה, וְלִי עֵד אֶחָד, בֹּא וְהִצְטָרֵף לִי עִמּוֹ עַל מְנָת שֶׁאֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי! לְכָךְ נֶאֱמַר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.\" עֵד חָמָס הוּא זֶה.", + "כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין: לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, עַד שֶׁיּוֹדֵעַ מִי הוֹלֵךְ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם בְּגֵט, עַד שֶׁיּוֹדֵעַ מִי הָיָה חוֹתֵם עִמּוֹ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע... עֵד\", 'אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד', לְהוֹצִיא אֶת הַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין, שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,טז) \"כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה.\" וּמַה הוּא אוֹמֵר? (דברים יט,יט) \"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.\"", + "(שמות כג,ב) [\"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\"] \"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת\". מִמַּשְׁמָע, שֶׁאֵין אַתְּ הוֹוֶה עִמָּהֶן לְרָעָה, הוֹוֶה אַתְּ עִמָּהֶן לְטוֹבָה.", + "כֵּיצַד? שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּי. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּבִין וַעֲשָׂרָה מְזַכִּין, חַיָּב. אוֹ שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\" אָמְרָה תוֹרָה, הֲרֹג עַל פִּי עֵדִין, הֲרֹג עַל פִּי מַטִּין: מָה עֵדִין בִּשְׁנַיִם, אַף מַטִּין בִּשְׁנַיִם.", + "אוֹ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ', הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶלָּא לְכַף זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.\"", + "(שמות כג,ג) \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא יט,טו) \"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.\" אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, חִלּוּפֵיהֶן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "(שמות כג,ד) [\"כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\"] \"כִּי תִפְגַּע\". שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,ה) \"כִּי תִרְאֶה\". אוֹ \"כִּי תִרְאֶה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ בְּרִחוּק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל!*מיל רומי=כמעט 1500 מטר. תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִפְגַּע\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים, אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמַחְצָה בְּמִיל, הֱוֵי אוֹמֵר רֵיס.*ריס =כ- 200 מטר.", + "נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וְעַל מִצְוַת 'לֹא תַעֲשֶׂה'.", + "\"שׁוֹר אֹיִבְךָ\". רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֹיִבְךָ זֶה גּוֹי. וְכֵן מָצִינוּ, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוּיִים אוֹיְבִים לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כג,י) \"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ\". (דברים כא,י) \"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּגֵר שֶׁחָזַר לִסְאוֹרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.*סְאוֹרוֹ=שְׂאוֹרוֹ, בדרך כלל בצורה: סוּרוֹ, השאור שלו, שורשו הרע, עבודה זרה. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֹיִבְךָ\"? אֶלָּא אִם הִכָּה אֶת בְּנוֹ, אוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְרִיבָה, נֶעֱשָׂה אוֹיְבוֹ לְשָׁעָה.", + "\"שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ\", לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "\"תֹּעֶה\". וְאֵין תּוֹעֶה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא חוּץ לַתְּחוּם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לז,טו) \"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה\".", + "\"הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב,ב) \"וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ\", אֵין לִי אֶלָּא בִזְמַן שֶׁרָחוֹק וְקָרוֹב. וְאֵין אַתְּ מַכִּירוֹ, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים כב,ב) \"וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ\", מְצִיאָה שֶׁדַּרְכָהּ לְהֵאָסֵף, לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבוּרָה.", + "(דברים כב,ב) \"וְהָיָה עִמְּךָ\", עִמָּךְ בִּרְשׁוּתָךְ. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", עַד שֶׁתִּדְרֹשׁ לְאָחִיךָ. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלָיו כָּרוֹז. \"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", אַתְּ צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת אָחִיךָ, אִם רַמַּי הוּא, אִם אֵינוֹ רַמַּי. \"וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ.\" מְצִיאָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת, וְלֹא מְצִיאָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ הֶפְסֵד.", + "(שמות כג,ה) [\"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\"] \"כִּי תִרְאֶה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְלֹא מִיל! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,ד) \"כִּי תִפְגַּע\". אוֹ \"כִּי תִפְגַּע\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כִּשְׁמוּעוֹ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי תִרְאֶה\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים, אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמַחְצָה בְמִיל, הֱוֵי אוֹמֵר, רֵיס.", + "\"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, שֶׁעוֹבֵר עַל 'עֲשֵׂה' וְעַל 'לֹא תַּעֲשֶׂה'.", + "\"רֹבֵץ\", לֹא שֶׁיְּהֵי רַבְצָן. \"תַּחַת מַשָּׂאוֹ\", וְלֹא יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ. \"תַּחַת מַשָּׂאוֹ\", וְלֹא שֶׁיְּהֵי מַשָּׂאוֹ בְצִדּוֹ. \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ\", פְּעָמִין שֶׁאַתְּ חָדֵל, פְּעָמִים שֶׁאַתְּ עוֹזֵב.", + "חֲמוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל*וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. בכ\"י אוקספורד: שֶׁלַּגּוֹי. \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" חֲמוֹר שֶׁלַּגּוֹי וּמַשּׂוֹי שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ\". פְּעָמִין שֶׁאַתְּ חָדֵל, פְּעָמִים שֶׁאַתְּ עוֹזֵב.", + "הָיָה בֵּין קְבָרוֹת, לֹא יִטַּמֵּא לוֹ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו 'הִטַּמָּא!' יִטַּמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת 'עֲשֵׂה' קוֹדֶמֶת לְ'לֹא תַעֲשֶׂה'? לְכָךְ נֶאֱמַר \"וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב\". פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חָדֵל, וּפְעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה חָדֵל: ", + "אָמַר לוֹ אָבִיו: אַל תִּפְרֹק עִמּוֹ! אַל תִּטְעֹן עִמּוֹ! אַל תַּחְזִיר לוֹ אֲבֵדָתוֹ! הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בַּמִּצְווֹת.", + "\"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים כב,ד) \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא טְעִינָה, פְּרִיקָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.\" רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, בִּפְרִיקָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵין לִי אֶלָּא פְרִיקָה, טְעִינָה מְנַיִן? דִּין הוּא: מָה, אִם פְּרִיקָה, שֶׁהוּא יָכֹל לְפְרֹק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ, וּטְעִינָה, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִטְעוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵי מֻזְהָר עָלֶיהָ? מִפְּנֵי מָה? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּקַּל, לְלַמֵּד מִמֶּנּוּ עַל הֶחָמוּר.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", פְּרִיקָה. \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", טְעִינָה. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: כַּשֵּׁם שֶׁהַפְּרִיקָה מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ טְעִינָה מִן הַתּוֹרָה.", + "\"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא פְּרִיקָה וּטְעִינָה, בְּהֵמָה עַצְמָהּ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.\" \"הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ\", בִּזְמַן שֶׁאַתְּ שָׁוֶה לוֹ." + ], + [ + "(שמות כג,ו) \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג,ג) \"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ\", אֵין לִי אֶלָּא דַּל, עָנִי תָּאֵב, מְנַיִן?*עָנִי תָּאֵב, מפרש אביון מלשון תאבה, שהיה עשיר וירד מנכסיו ותאב לכול. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\"", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּלֶּקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "רָשָׁע וְכָשֵׁר עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ בַּדִּין. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְהוּא רָשָׁע, הֲרֵי אֲנִי מַטֶּה עָלָיו אֶת הַדִּין. לְכָךְ נֶאֱמַר: \"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.\" אֶבְיוֹן הוּא בַּמִּצְווֹת.", + "(שמות כג,ז) [\"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"] \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ.", + "דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב אֶצְלוֹ דַּיָּן בּוּר. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יַעֲמִיד אֶצְלוֹ סָנֵיגוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ח)*סָנֵיגוֹר. sunēgoros: עורך דין, מייצג, טוען. \"עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם\".", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\", הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לִפְרֹשׁ מִן הַמִּינוּת.*הַמִּינוּת: סטיה מדת האמת. לרוב אצל חכמינו, הנצרות.", + "וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (קהלת ז,כו) \"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ;*מְצוֹדִים וַחֲרָמִים: מלכודות ורשתות. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.\" וְאוֹמֵר: (תהלים סג,יב) \"וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ, כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.\" דָּבָר אַחֵר: \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". הָיָה חָבֵר יוֹשֵׁב וּמְדַבֵּר הֲלָכָה כָּרָאוּי, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, הֲרֵי אֲנִי סוֹתֵר, הֲרֵי אֲנִי פוֹרְכָהּ וְסוֹתְרָהּ מִיָּדוֹ, וְחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּרֵא חָכָם, לְכָךְ נֶאֱמַר \"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק\". דּוֹבֵר שְׁקָרִים הוּא זֶה.", + "\"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\". הָיָה אֶחָד מְעִידוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד לַחַמָּה, וְאֶחָד מְעִידוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד לַלְּבָנָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יִצְטָרְפוּ זֶה עִם זֶה וִיהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\".", + "רָאוּהוּ רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וְהַסַּיִף בְּיָדוֹ, אָמְרוּ לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: (בראשית ט,ו) \"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ\", אָמַר לָהֶן: יוֹדֵעַ אֲנִי, עַל מְנָת כֵּן! הֶעְלִימוּ הָעֵדִין אֶת עֵינֵיהֶן, לְאַחַר זְמַן מָצְאוּ הָרוּג מְפַרְפֵּר, וְהַסַּיִף הָיָה מְנַטֵּף דָּם מִיַּד הָהוֹרֵג. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\"", + "כְּבַר הָרַג שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח עֵד זוֹמֵם. אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶּן טַבַּי: אֶרְאֶה בַטּוֹבָה, אִם לֹא שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי! וְאָמְרָה תוֹרָה: הֲרֹג עַל פִּי עֵדִים! הֲרֹג עַל פִּי זוֹמְמִים! מָה עֵדִים, שְׁנַיִם, אַף זוֹמְמִים שְׁנַיִם.", + "כְּבַר נִכְנַס יְהוּדָה בֶן טַבַּי לְחָרְבָה, וּמָצָא שָׁם הָרוּג מְפַרְפֵּר, וְהַסַּיִף מְנַטֵּף דָּם מִיָּד הָהוֹרֵג. אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶּן טַבַּי: תָּבֹא עָלַי, אִם לֹא אֲנִי אוֹ אַתָּה הֲרַגְנוּהוּ! אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תוֹרָה: (דברים יט,טו) \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר.\" אֲבָל הַיּוֹדֵעַ וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, הוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ! לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ, וָמֵת.", + "\"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\" וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין חַיָּב, וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג!\"", + "כַּשֵּׁם שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּינָךְ, כָּךְ יֵצֵא מִבֵּית דִּינִי? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"", + "\"וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\", וַהֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין זַכַּי, וְאַחַר כָּךְ מָצְאוּ לוֹ חוֹבָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יַחְזִירוּהוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג\".", + "כַּשֵּׁם שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּינָךְ, כָּךְ יֵצֵא מִבֵּית דִּינִי! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.\"", + "וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת הַמְעוּטָה, אָמְרָה תוֹרָה \"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע\", קוֹל וָחֹמֶר מִדַּת הַטּוֹבָה הַמְרֻבָּה!", + "(שמות כג,ח) [\"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.\"] \"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח\". שֶׁלֹּא תֹּאמַר, הֲרֵי אֲנִי נוֹטֵל מָמוֹן וְאֵינִי מַטֶּה אֶת הַדִּין. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,יט) \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים\". וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם הַנּוֹטֵל שֹׁחַד עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים\", קַל וָחֹמֶר הַנּוֹטֵל עַל מְנָת לְהַטּוֹת!", + "\"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים\", בַּתּוֹרָה. אַתָּה אוֹמֵר בַּתּוֹרָה, אוֹ עֵינֵי חֲכָמִים כִּשְׁמוּעוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים\", אֵלּוּ פִּקְחֵי הַדַּעַת, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין וּמְטַמְּאִין מִדַּעַת עַצְמָן. מִכָּן אָמָרוּ: כָּל הַנּוֹטֵל מָמוֹן וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיֶּחְסַר מְאוֹר עֵינָיו. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵי בוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים: אוֹ שֶׁדַּעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת בַּתּוֹרָה, וּמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא, אוֹ יִצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת, אוֹ שֶׁחָסֵר מְאוֹר עֵינָיו.", + "\"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.\" מְשַׁנֶּה דְּבָרִין הַמְּצֻדָּקִין שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְסִינַי.", + "(שמות כג,י) [\"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.\"] \"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ\". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין שְׁמִטָּה אַחַת בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כה,ג) \"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ\". וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, הֵן עוֹשִׂין אַרְבַּע שְׁמִטִּין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. כֵּיצַד? נָרָהּ שָׁנָה, זוֹרְעָהּ שָׁנָה, נָרָהּ שָׁנָה, זוֹרְעָהּ שָׁנָה, נִמְצְאוּ עוֹשִׂין אַרְבַּע שְׁמִטִּין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד.", + "\"וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת\", לְהָבִיא פֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית. אֵין לִי אֶלָּא פֵּרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית. וּמְנַיִן לְפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית? תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כג,יא) \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.\" הֲרֵי אַתְּ דָּן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶם: לֹא הֲרֵי כֶרֶם כַּהֲרֵי זַיִת, וְלֹא הֲרֵי זַיִת כַּהֲרֵי כֶרֶם. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁגָּדֵל עַל מֵי שְׁבִיעִית, הֲרֵי זֶה כְפֵרוֹת שְׁבִיעִית. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כג,יא) \"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\"? לְהָבִיא פֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ\"? לְתַלְמוּדוֹ בָא, לִתֵּן בֵּעוּר לַכֶּרֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלַזַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "(שמות כג,יא) [\"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.\"] \"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ\". \"תִּשְׁמְטֶנָּה\", בַּעֲבוֹדָתָהּ; \"וּנְטַשְׁתָּהּ\", בַּאֲכִילָתָהּ.", + "אֵין לִי אֶלָּא פֵרוֹת, עֲשָׂבִים מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּנְטַשְׁתָּהּ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", מַגִּיד שֶׁפּוֹרֵץ בָּהּ פְּרָצוֹת! אֶלָּא שֶׁגָּדְרוּ חֲכָמִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.", + "\"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ויקרא כה,ו) \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁהַפֵּרוֹת מְרֻבִּין, הַכֹּל אוֹכְלִין; כְּשֶׁהַפֵּרוֹת מְמֻעָטִין, \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\".", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ויקרא כה,ו) \"לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ\". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ שָׁעַת בֵּעוּר, מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּין וַעֲשִׁירִין; מִשֶּׁתַּגִּיעַ שָׁעַת בֵּעוּר, מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּין וְאֵין מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲשִׁירִין.", + "\"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד,כב) \"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַשְׁמָע! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כה,ו-ז) \"לְךָ\", \"וְלִבְהֶמְתְּךָ\", הִקִּישׁ אָדָם לַבְּהֵמָה: מַה בְּהֵמָה, אוֹכֶלֶת בַּשְּׁבִיעִית מִן הָרָאוּי לָהּ שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָא אֶלָּא לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לָאָדָם: מָה אָדָם אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר, כָּךְ בְּהֵמָה לֹא תֹּאכַל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר?", + "תִּלְמֹד לוֹמַר: \"וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה\". אַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ, שֶׁהַחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, הָא לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לָאָדָם אֵין אַתְּ יָכֹל, אֶלָּא אָדָם לַבְּהֵמָה: מַה בְּהֵמָה, אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ.", + "(שמות כג,יב) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ\". נֶאֱמַר כָּן שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית לְעִנְיַן שְׁבִיעִית, שֶׁלֹּא תִסְתָרֵס שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ.*תִסְתָרֵס. בגניזה תסתכס.", + "\"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\", הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נְיָח אֶחָד,*נְיָח: דבר טוב ונוח. שֶׁיְּהֵי תוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל.", + "אַתָּה אוֹמֵר, לְכָךְ בָּא, אוֹ יִחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? אָמַרְתָּ, אֵין זֶה נְיָח אֶלָּא צַעַר רֶגֶל! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\", הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נְיָח אֶחָד, לִהְיוֹת תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל.", + "\"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ\", זֶה עֶבֶד עָרֵל. אַתָּה אוֹמֵר זֶה עֶבֶד עָרֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶּן בְּרִית? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כ,י) \"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ\", הֲרֵי בֶּן בְּרִית אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ\"? זֶה עֶבֶד עָרֵל.", + "\"וְהַגֵּר.\" זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה גֵּר תּוֹשָׁב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ\", הֲרֵי גֵּר צֶדֶק אָמוּר; הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְהַגֵּר\"? זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. הֲרֵי הֵן בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים עֲרֵלִים מִן הַגּוֹיִם, הֲרֵי הֵן בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי.", + "רַבִּי עֲקִיבָה מַחְלִיף: אֵימָתַי עוֹשִׂין יַיִן נֶסֶךְ? בְּשָׁעָה שֶׁמַּזְכִּירִים עֲבוֹדָה זָרָה עַל פִּיהֶם. וְאֵימָתַי מַזְכִּירִין עֲבוֹדָה זָרָה עַל פִּיהֶם? בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹדְרִין בָּהֶן." + ], + [ + "(שמות כג,יג) [\"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ.\"] \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כו,לה) \"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה, וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.\" אִם שִׁנָּן, הוּא עוֹבֵר בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'. לְכָךְ נֶאֱמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\".", + "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לַעֲשׁוֹת דִּבְרֵי תוֹרָה עָלֶיךָ חוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לַעֲשׁוֹת מִצְווֹת 'עֲשֵׂה' וּמִצְווֹת 'לֹא תַעֲשֶׂה'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא מַה שֶּׁפָּרַט הַכָּתוּב, וּשְׁאָר כָּל דִּקְדּוּקֵי פָרָשָׁה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\".", + "דָּבָר אַחֵר: \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ה,יג) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם מְלָאכָה, וּדְבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יג) \"וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ\", לְהָבִיא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת.", + "\"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", שֶׁלֹּא תַּשְׁבִּיעַ לְגוֹי בְּיִרְאָתוֹ. \"לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ.\" שֶׁלֹּא תִּשָּׁבַע לוֹ בְיִרְאָתוֹ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂנּוּ בֵּית וַעַד. לֹא תֹאמַר לוֹ: אֵיכָן אַתְּ שָׁרוּי? בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית. אֵיכָן אַתְּ מַמְתִּין לוֹ? אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יא,ד) \"וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.\" הַשֵּׁם הָזֶה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא. נֶאֱמַר כָּן \"וְשֵׁם\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית יא,ד) \"שֵׁם\". מַה \"שֵׁם\" הָאָמוּר לְהַלָּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"שֵׁם\" הָאָמוּר כָּן, בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ\", לִשְׁבָח. אוֹ אַף לֹא לִגְנַאי? תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים ז,כו) \"שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ, וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי חֵרֶם הוּא.\" עֲבוֹדָה זָרָה קְרוּאָה לְשׁוֹן פִּגְמָה:*פִּגְמָה: פגם. חֵרֶם, שֶׁקֶץ, תּוֹעֵבָה, פֶּסֶל, מַסֵּכָה, מַצֵּבָה, אֱלִילִים, עֲצַבִּים, תְּרָפִים, גִּלּוּלִים, שִׁקּוּצִים, חַמָּנִים, אֲשֵׁרִים.*חַמָּנִים: מצבות לעבודת השמש. אֲבָל הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוּי כַּמָּה שֵׁמוֹת לִשְׁבָח. קָרוּי לְשֵׁם שִׁבְחוֹ: אֵל, אֱלֹהִים, יָהּ, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, (תהלים צב,טז) \"לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יי, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ.\"", + "(שמות כג,יד) \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות כג,יז) \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בְּכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה! תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים טז,טז) \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\". אַתָּה אוֹמֵר \"בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת\", אוֹ בְחַג הַמַּצּוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין, וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִין? תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כג,יד) \"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.\"", + "\"שָׁלֹשׁ רְגָלִים\", הַמְהַלְּכִין בְּרַגְלֵיהֶן, לְהוֹצִיא אֶת הַחִגְּרִין. \"יֵרָאֶה\", לְהוֹצִיא אֶת הַסּוֹמִין. \"זְכוּרְךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁין. \"כָּל זְכוּרְךָ\", לְהוֹצִיא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. (דברים לא,יא) \"תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל\", לְהוֹצִיא גֵּרִין וַעֲבָדִין. (דברים לא,יא) \"בְּאָזְנֵיהֶם\", לְהוֹצִיא אֶת הַחֵרְשִׁין. (דברים טז,יא) \"וְשָׂמַחְתָּ\", לְהוֹצִיא אֶת הַחוֹלֶה וְהַקָּטָן. (דברים טז,יא) \"לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ\", לְהוֹצִיא אֶת הַטָּמֵא.", + "מִכָּן אָמָרוּ: (משנה חגיגה א,א) \"הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, הַחִגֵּר וְהַסּוֹמֵא, הַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן.\" ", + "(שמות כג,טו) \"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם, וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.\" מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: \"כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ\", אַל תְּהֵי מֵבִיא אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.", + "\"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\", בִּזְבָחִים. אַתָּה אוֹמֵר בִּזְבָחִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּכְסָפִין? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בָּאָדָם, נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם, מַה שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָאָדָם בִּזְבָחִין, אַף שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בַשָּׁמַיִם בִּזְבָחִין.", + "דָּבָר אַחֵר: \"וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם\", בְּעוֹלוֹת. אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁלָמִים? הֲרֵי אַתְּ דָּן: נֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בָּאָדָם, וְנֶאֶמְרָה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם; מַה שִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָאָדָם, דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא בִּידֵי אָדָם, אַף שִׂמְחָה הָאֲמוּרָה בַשָּׁמַיִם, דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵינוֹ בְדִין שֶׁיְּהֵי שֻׁלְחָנָךְ מָלֵא, וְשֻׁלְחָן קוֹנָךְ רֵיקָם.", + "(שמות כג,טז) \"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה, וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.\" נֶאֱמַר שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא יִסְתָּרְסוּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים מִמְּקוֹמָן.", + "(שמות כג,יז) \"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יי.\" לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמות כג,יז) \"אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יי.\" וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לד,כג) \"אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (דברים ו,ד) \"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד\", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר \"יי אֱלֹהֵינוּ\"? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"יי אֶחָד\"? אֶלָּא עָלֵינוּ יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (ירמיה לב,יד) \"כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\", לָמָּה נֶאֱמַר? (ירמיה לב,כז) \"הִנֵּה אֲנִי יי אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר\". וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\"? אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר.", + "כַּיּוֹצֵא בוֹ: (תהלים נ,ז-י) \"שִׁמְעָה עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה, יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ! אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי\". אֱלֹהִים אֲנִי לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִחַדְתִּי שְׁמִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל.", + "(שמות כג,יח) [\"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.\"] \"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\", לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וְחָמֵץ קַיָּם. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֵין לִי אֶלָּא זְבִיחָה, זְרִיקָה מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"דַּם זִבְחִי\". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַזֶּבַח שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, וְאֵיזֶה זֶה? זֶה תָּמִיד.", + "\"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר.\" בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַחֲלָבִין, שֶׁיְּהוּ נִפְסָלִים בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה. וְזָכִיתִי לָדוּן עַל אֵבָרִין: הוֹאִיל וַחֲלָבִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, וְאֵבָרִין מַתָּנָה לָאִשִּׁים,*לָאִשִּׁים: לאש שעל גבי המזבח, להיות מוקטרים עליה. אִם לָמַדְתָּ עַל חֲלָבִין, שֶׁהֵן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, יָכֹל אַף אֵבָרִין יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר (ויקרא ו,ב) \"כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר\"? עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה.", + "אַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ עַל הָאֵבָרִין, שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה,*כ. שורה שנייה, עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה: בגניזה הנוסח הוא \"עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה\". זָכִיתִי לָדוּן עַל חֲלָבִין: הוֹאִיל וְאֵבָרִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, וַחֲלָבִין מַתָּנָה לָאִשִּׁים, אִם לָמַדְתָּ עַל אֵבָרִין, שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה, יָכֹל אַף חֲלָבִין לֹא יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר\"? לָעִנְיָן שֶׁאֲמַרְנוּ." + ], + [ + "(שמות כג,יט) \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כו,ב) \"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.\" אֵין לִי אֶלָּא פֵּרוֹת דֶּרֶךְ בִּכּוּרִים, מַשְׁקִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ? אֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין.", + "(דברים כו,ב) \"אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ\", לְהוֹצִיא אֲרִיסִין וְחָכוֹרוֹת,*חָכוֹרוֹת: חוכרי קרקעות. וְהַסִּיקָרִיקוֹן*סִיקָרִיקוֹן. sikarikón: מי שקנה רכוש שהוחרם על ידי השלטון הרומי. וְהַגָּזְלָן. \"אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ\", לְהוֹצִיא גֵּרִים וַעֲבָדִים. \"נֹתֵן לָךְ\", לְהוֹצִיא נָשִׁים טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.", + "מַשְׁמָע מוֹצִיאָן שֶׁלֹּא יִקְרוּ,*יִקְרוּ: יקראו. כך בלשון חכמים. וּמוֹצִיאָן שֶׁלֹּא יָבִיאוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"תָּבִיא\", מִכָּל מָקוֹם.", + "וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין אֵלּוּ לְבֵין אֵלּוּ? אֶלָּא אֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה בִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת שֶׁכָּרַת הַמָּקוֹם עִם יִשְׂרָאֵל: אַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וְאַחַת בְּהַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל.", + "רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן, תְּחִלָּה נֶאֱמַר, וְאֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִלּוֹת; שֵׁנִי לוֹ, מִפְּנֵי הַדִּין: בְּהֵמָה טְהוֹרָה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא, וּבְהֵמָה טְמֵאָה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא; אִם לָמַדְתָּ עַל טְהוֹרָה שֶׁבְּשָׂרָהּ אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ, יָכֹל אַף טְמֵאָה יְהֵי בְשָׂרָהּ אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", וְלֹא בַּחֲלֵב טְמֵאָה, וְלֹא בַּחֲלֵב אָדָם.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לַבְּהֵמָה, וְאַחַת לַחַיָּה, וְאַחַת לָעוֹף.", + "אַבָּא חֲנִין אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לִבְהֵמָה גַסָּה, וְאַחַת לְעִזִּים, וְאַחַת לִרְחֵלִים.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:*שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בגניזה: שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אַחַת לִבְהֵמָה גַסָּה, וְאַחַת לִבְהֵמָה דַקָּה, וְאַחַת לְחַיָּה.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר:*שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בגניזה: שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? אֶחָד לְבִשּׁוּל, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, אֶחָד לְאִסּוּר הֲנָיָה,", + "דָּבָר אַחֵר: אֶחָד בָּאָרֶץ, אֶחָד בְּחוּץ לָאָרֶץ, אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.", + "לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁהַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין, וּבִמְקוֹם שֶׁהַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין, שָׁם בָּשָׂר בֶּחָלָב נוֹהֵג. בִּזְמַן שֶׁאֵין הַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין שָׁם, מְקוֹם שֶׁאֵין הַבִּכּוּרִין נוֹהֲגִין שָׁם, לֹא שָׁמַעְנוּ. תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה... לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" מַה נְּבֵלָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף בָּשָׂר בֶּחָלָב יְהֵי נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? פְּרָט לִבְהֵמָה טְמֵאָה, פְּרָט לַחַיָּה, פְּרָט לָעוֹפוֹת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יד,כא) \"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה\", וְנֶאֱמַר (דברים יד,כא) \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֶת שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁם נְבֵלָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב, עוֹף שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁם נְבֵלָה, יָכֹל יְהֵי אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב? תִּלְמֹד לוֹמַר \"בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם,", + "יָצַאת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אַחַת בִּשְׁחִיטָתָהּ, אַחַת בְּמִיתָתָהּ.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא אָסוּר בְּבִשּׁוּל. וּמְנַיִן שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה, אִם הַפֶּסַח, שֶׁאֵין בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', יֵשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל', בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', דִּין הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל'.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַפֶּסַח, שֶׁאִסּוּרוֹ בְכָל דָּבָר, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ בְּכָל דָּבָר, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! אִם גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁאֵין בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', יֵשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל', בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תְּבַשֵּׁל', דִּין הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 'בַּל תֹּאכַל'.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁאִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "וַהֲרֵי נְבֵלָה תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵין אִסּוּרָהּ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, הִיא תּוֹכִיחַ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה!", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּנְּבֵלָה, שֶׁהִיא מְטַמָּא בַמַּשָּׂא, לְפִיכָךְ הִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בַמַּשָּׂא, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "וַהֲרֵי חֵלֶב וְדָם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵינָן מְטַמִּין בַּמַּשָּׂא, הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, הֵם יוֹכִיחוּ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בַמַּשָּׂא, יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְחֵלֶב וְדָם, שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, לְפִיכָךְ הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלָיו כָּרֵת, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה! תִּלְמֹד לוֹמַר (דברים יב,כד) \"לֹא תֹּאכְלֶנּוּ\". שׁוּב עוֹד (דברים יב,כה) \"לֹא תֹּאכְלֶנּוּ\", לְהָבִיא בָּשָׂר בֶּחָלָב שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "דָּבָר אַחֵר: (דברים יב,כג) \"וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.\" לְהָבִיא בָּשָׂר בֶּחָלָב שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּאֲכִילָה.", + "אִיסֵי בֶן גּוּר אַרְיֵה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן קְדֻשָּׁה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קְדֻשָּׁה; מַה קְּדֻשָּׁה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, אֲסוּרָה בַאֲכִילָה, אַף קְדֻשָּׁה הָאֲמוּרָה כָּן תְּהֵי אֲסוּרָה בַאֲכִילָה.", + "אֵין לִי אֶלָּא שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה, וּמְנַיִן שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם עָרְלָה, שֶׁלֹּא נֶעְבְּדָה בָהּ עֲבֵרָה,*נֶעְבְּדָה: נעשתה. הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, וּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁנֶּעְבְּדָה בוֹ עֲבֵרָה, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּעָרְלָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר, לְפִיכָךְ הִיא אֲסוּרָה בַהֲנָיָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה!", + "וַהֲרֵי חָמֵץ בַּפֶּסַח יוֹכִיחַ, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה, הוּא יוֹכִיחַ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁעַת הֶתֵּר, יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "לֹא! אִם אָמַרְתָּ בֶּחָמֵץ בַּפֶּסַח, שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לְפִיכָךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, לֹא יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה!", + "וַהֲרֵי כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, הֵן יוֹכִיחוּ עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, יְהֵי אָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "רַבִּי אוֹמֵר: (דברים יד,כא) \"אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי... לֹא תְבַשֵּׁל\". גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מוֹכְרוֹ, לֹא תְּבַשְּׁלֶנּוּ וְתִמְכְּרֶנּוּ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁאָסוּר בַּהֲנָיָה.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא חֲלֵב אִמּוֹ, חֲלֵב אֲחוֹתוֹ, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם אִמּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,*אִמּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת. בכ\"י אוקספורד: שנכנסת. אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ, אֲחוֹתוֹ, שֶׁנִּכְנֶסֶת עִמּוֹ לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,*אֲחוֹתוֹ, שֶׁנִּכְנֶסֶת. בכ\"י אוקספורד: שאינה נכנסת. דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי אָסוּר לְהִתְבַּשֵּׁל בַּחֲלָבָהּ.", + "וַחֲלֵב עַצְמָהּ בִּבְשָׂרָהּ, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קוֹל וָחֹמֶר הוּא: מָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהִתִּיר פְּרִי עִם פְּרִי, אָסַר פְּרִי עִם הָאֵם, וְכָן, שֶׁאָסַר פְּרִי עִם פְּרִי, דִּין הוּא שֶׁנֹּאסַר אֵם עִם פְּרִי.", + "וַחֲלֵב עִזִּים בִּרְחֵלִים, מְנַיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהִתִּיר פְּרִי עִם פְּרִי בִּרְבִיעָה, אָסַר פְּרִי עִם הָאֵם, וְכָן שֶׁאָסַר פְּרִי עִם פְּרִי בִּרְבִיעָה, דִּין הוּא שֶׁנֹּאסַר אֵם עִם פְּרִי.", + "הוּא הַדִּין אַף לַבָּקָר.", + "מִפְּנֵי מָה דִבֶּר הַכָּתוּב בִּגְדִי? שֶׁהֶחָלָב מְרֻבֶּה בְּאִמּוֹ.", + "רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן \"אִמּוֹ\", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כב,כז) \"אִמּוֹ\". מָה \"אִמּוֹ\" הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף \"אִמּוֹ\" הָאֲמוּרָה כָּן, בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הַכָּתוּב מְדַבֵּר.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" בָּשָׂר בֶּחָלָב אַתְּ אָסוּר לְבַשֵּׁל, לֹא כָל שְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְהָיָה בַדִּין: מָה, אִם בָּשָׂר בֶּחָלָב, שֶׁזֶּה מֻתָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה מֻתָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל, וּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּה אָסוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה אָסוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין בְּבִשּׁוּל? תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ\", בָּשָׂר בֶּחָלָב אַתְּ אָסוּר לְבַשֵּׁל, וְלֹא שְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.", + "\"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" אֵין לִי אֶלָּא בַּחֻלִּין, בַּמֻּקְדָּשִׁין מְנַיִן? אָמַרְתָּ, קוֹל וָחֹמֶר הוּא: אִם נֶאֱסֹר בַּחֻלִּין, לֹא נֶאֱסֹר בַּמֻּקְדָּשִׁין? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּחֻלִּין, שֶׁכֵּן אָסַר מְלוּקָה בַּחֻלִּין,*מְלוּקָה: צפור שהומתה כמו במקדש, על ידי מליקה, כריתת ראשה בצפורן מצד העורף, ולא בשחיטת הקנה. תֹּאמַר בַּמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁלֹּא אָסַר מְלוּקָה בַּמֻּקְדָּשִׁין! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.\" חַסְלַת מַסֶּכֶת אִם כֶּסֶף." + ] + ], + "Tractate Shabbata": [ + [ + "(שמות לא,יב-יג) \"וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם.\" לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.", + "\"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,ט) \"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ\", אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם מְלָאכָה, וּדְבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ\", לְהָבִיא דְּבָרִין שֶׁהֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת.", + "כְּבַר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְלֵוִי הַסָּרָד וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה*סָרָד: עושה בגדי סרד. מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה: מְנַיִן לְקִיּוּם נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כב,א) \"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת, אֵין לוֹ דָּמִים.\" סָפֵק שֶׁבָּא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁבָּא לַהֲרֹג, וַהֲרֵי דְבָרִים קוֹל וָחֹמֶר: מָה, אִם שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁהִיא מְטַמָּא אֶת הָאָרֶץ וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹל וָחֹמֶר לְקִיּוּם נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: וּמָה, אִם מִּילָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אֶחָד מִכָּל אֵבָרָיו שֶׁלָּאָדָם, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף.", + "אָמְרוּ לוֹ: מִמְּקוֹם שֶׁבָּאתָ, מַה לְּהַלָּן בְּוַדַּי, אַף כָּן בְּוַדַּי!", + "רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אִם דּוֹחָה רְצִיחָה אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר \"אַךְ\", חָלַק: יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹמֵר, וְיֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁאֵין אַתְּ שׁוֹמֵר.", + "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\", לָכֶם שַׁבָּת מְסוּרָה, אֵין אַתֶּן מְסוּרִין לַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם\", פַּקֵּחַ עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה!", + "\"כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם\", וְלֹא בֵּינִי וּבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. \"לָדַעַת כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן בְּמַשְׁמָע! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לָדַעַת\", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת.", + "\"כִּי אֲנִי יי מְקַדִּשְׁכֶם.\" לָעוֹלָם הַבָּא. כְּגוֹן קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. הָא לָמַדְנוּ, שֶׁקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים צב,א) \"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.", + "(שמות לא,יד) [\"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.\"] \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\". זוֹ הִיא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: לָכֶם שַׁבָּת מְסוּרָה, אֵין אַתֶּן מְסוּרִין לַשַּׁבָּת.", + "\"כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\", מַגִּיד שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל. מַה לִּפְלוֹנִי חֲנוּתוֹ נְעוּלָה? שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. מָה לִפְלוֹנִי בָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ? שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ לְשִׁשָּׁה יָמִים, וְנָח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה מג,יב) \"וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם יי, וַאֲנִי אֵל.\"", + "\"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לא,טו) \"כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.\" עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות כ,ט) \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.\"", + "אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַיּוֹם, עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה עַל מְלֶאכֶת הַלַּיְלָה, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\". עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, וְאַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות כ,ט) \"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ\", שֶׁאֵין תַּלְמוּד (לוֹמַר) \"שַׁבָּת\", אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַלַּיְלָה שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלַל אַזְהָרָה. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ.", + "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: וַהֲרֵי הַגּוֹיִם שֶׁהִקִּיפוּ לְעָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְחִלְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְחִלַּלְנוּ מִקְצָתָהּ, נְחַלֵּל אֶת כֻּלָּהּ! תִּלְמֹד לוֹמַר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", כְּהֶרֶף עַיִן \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\".", + "\"כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה\". עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה גְּמוּרָה. וַהֲרֵי שֶׁכָּתַב אוֹת אַחַת בַּשַּׁחְרִית, וְאוֹת אַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, אוֹ שֶׁאָרַג חוּט אֶחָד בַּשַּׁחְרִית, וְחוּט אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר: (שמות לה,ב) \"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ מְלָאכָה גְּמוּרָה.", + "\"וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\", אֵין לִי אֶלָּא הַמֵּזִיד בְּהַתְרָיַת עֵדִים; בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וְנִכְרְתָה\", לְהָבִיא אֶת הַמֵּזִיד בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.", + "\"וְנִכְרְתָה\", אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה. \"הַנֶּפֶשׁ הַהִוא\", מְזִידָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. \"מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ\", וְעַמָּהּ בְּשָׁלוֹם.", + "(שמות לא,טו) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה\", מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סא,ה) \"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.\"", + "וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן.", + "וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ מְלֶאכֶת אֲחֵרִים נֶעְשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כח,מח) \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ\".", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי\", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (ויקרא כג,ב) \"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מוֹעֲדֵי יי אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי\", כַּשֵּׁם שֶׁקְּדֻשַּׁת מוֹעֲדוֹת מְסוּרָה לְבֵית דִּין, כָּךְ תְּהֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מְסוּרָה לְבֵית דִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיי\", לַשֵּׁם שַׁבָּת מְסוּרָה, וְאֵינָהּ מְסוּרָה לְבֵית דִּין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות לא,יד) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם\".", + "(שמות לא,טז) \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\" זוֹ הִיא שֶׁהָיָה רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: פַּקֵּחַ עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה.", + "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \"לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\" דָּבָר שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לוֹ; וְאֵי זוֹ זוֹ? זוֹ מִילָה.", + "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ עָשָׂה הַשַּׁבָּת? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת\".", + "רַבִּי אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר שַׁבָּת אַחַת כְּתִקְנָהּ, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ שִׁמֵּר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַמָּקוֹם אֶת עוֹלָמוֹ, עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.\"", + "(שמות לא,יז) [\"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.\"] \"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", וְלֹא בֵּינִי וּבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם.", + "\"אוֹת הִוא לְעֹלָם\", מַגִּיד שֶׁאֵין הַשַּׁבָּת בְּטֵלָה מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁנָּתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן, וְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, לֹא נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן. כְּגוֹן הַשַּׁבָּת וְהַמִּילָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה וּטְבִילָה, שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן. וּכְגוֹן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַדִּינִין וּשְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן עֲלֵיהֶן, לֹא נִתְקַיְּמוּ בְיָדָן.", + "\"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת\". שָׁבַת מִמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה אוֹ אַף מִן הַדִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיִּנָּפַשׁ\", מַגִּיד שֶׁאֵין הַדִּין בָּטֵל מִלְּפָנָיו לְעוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהלים פט,טו) \"צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.\" (תהלים צז,ב) \"עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ.\" (דברים לב,ד) \"הַצּוּר, תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.\"" + ], + [ + "(שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כה,י) \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת! וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל מְלָאכוֹת, חוּץ מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. אוֹ אַף בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם \"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת, אוֹ אַף בַּשַּׁבָּת?", + "וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה, אִם עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִכֹּחַ הַמַּכְשִׁירִין, הֲרֵי הִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וּמַכְשִׁירֵי עֲבוֹדָה, שֶׁאֵין עֲבוֹדָה בָּאָה אֶלָּא מִכֹּחָן, דִּין הוּא שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת! כְּגוֹן שֶׁנִּטְּלָה קֶרֶן שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, אוֹ נִפְגְּמָה הַסַּכִּין,*שֶׁנִּטְּלָה קֶרֶן שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ: נשברה ונפלה אחת מקרנות המזבח. שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְתַקְּנֵם בַּשַּׁבָּת! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה\", בַּחֹל וְלֹא בַשַּׁבָּת.", + "\"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" רַבִּי אוֹמֵר: לְהָבִיא שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אָבוֹת הַמְּלָאכוֹת, שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה עַל פֶּה.", + "(שמות לה,ב) [\"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיי, כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\"] \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שמות כ,י) \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְתוּבִין? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה\", מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ישעיה סא,ה) \"וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.\"", + "וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם, \"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.\" מְלַאכְתָּן נֶעְשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא: (דברים כח,מח) \"וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עוֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ, עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ.\"", + "\"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ\", שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְאָנוּ מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נְהֵי מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּגְּבוּלִין! תִּלְמֹד לוֹמַר \"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ\", לָכֶם קֹדֶשׁ, וְלַמָּקוֹם חוֹל.", + "\"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" בּוֹ, וְלֹא בּוֹ וּבַחֲבֵרוֹ. וַהֲרֵי שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.\" בּוֹ, וְלֹא בּוֹ וּבַחֲבֵרוֹ.", + "(שמות לה,ג) \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות לד,כא) \"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.\" שְׁבֹת מִן הֶחָרִישׁ בְּשָׁעַת הַקָּצִיר, שֶׁיִּשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית! אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, כֵּן יִשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּשְׁבִיעִית לְשֵׁם הַשֵּׁם, וְשַׁבָּת לְשֵׁם הַשֵּׁם, אִם לָמַדְתִּי שֶׁהוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, כָּךְ יִשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת!", + "וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה, אִם שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ לֹא כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין, הֲרֵי הוּא שׁוֹבֵת מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית, שַׁבָּת, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת וּמִיתַת בֵּית דִּין, דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁבֹּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת! אוֹ יִהְיֶה רַשַּׁי לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, לְהַטְמִין לוֹ אֶת הַחַמִּין, לַעֲשׁוֹת לוֹ מְדוּרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת.", + "דָּבָר אַחֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ו,ו) \"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת! וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל הַמְּלָאכוֹת, חוּץ מִן הַמַּעֲרָכָה. וּבַמַּעֲרָכָה, מָה אֲנִי מְקַיֵּם (ויקרא ו,ו) \"לֹא תִכְבֶּה\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת. תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם\". בַּמּוֹשָׁבוֹת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.", + "אָמַר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים כא,כב) \"וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, וְהוּמָת\", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (שמות לא,יד) \"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת\"? בִּשְׁאָר כָּל הַמִּיתוֹת, חוּץ מִמִּיתַת בֵּית דִּין. בְּמִיתוֹת בֵּית דִּין מָה אֲנִי מְקַיֵּם: (דברים כא,כב) \"וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ\"? בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, חוּץ מִן הַשַּׁבָּת.", + "וּבַשַּׁבָּת? תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" שְׂרֵפָה, בַּכְּלָל הָיְתָה, וְיָצַאת לְלַמֵּד: אֶלָּא מַה שְּׂרֵפָה, שֶׁהִיא אַחַת מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְאַף כָּל שְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.", + "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, לֹא יְהֵי חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר (שמות לד,כא) \"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת\", עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל שְׁתַּיִם, וְאִם לָאו, לֹא יְהֵי חַיָּב! תִּלְמֹד לוֹמַר \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ\".", + "הַבְעָרָה הָיְתָה בַכְּלָל, וְיָצַאת לְלַמֵּד. אֶלָּא, מַה הַבְעָרָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא אַחַת מִשְּׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת, חַיָּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אַף כָּל שְׁאָר שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע אֲבוֹת הַמְּלָאכוֹת, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵי חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.", + "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לה,א) \"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יי לַעֲשֹׂת אֹתָם.\" שׁוֹמֵעַ אֲנִי, יְהֵי רַשַּׁי לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, לְהַטְמִין לוֹ אֶת הַחַמִּין, לַעֲשׂוֹת לוֹ מְדוּרָה! תִּלְמֹד לוֹמַר: \"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" ", + "\"בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.\" בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מְבַעֵר, אֲבָל מְבַעֵר אַתְּ בְּיוֹם טוֹב. חַסְלַת מְכִילְתָא כוֹלַּהּ. וְאִית בַּהּ מַסֶּכְתּוֹת תִּשְׁעָה, וְאִלֵּין אִנּוּן סִימָנֵיהוֹן: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְמֹשֶׁה וּנְטַל עֲמָלֵק בְּיַרְחָא לְמֵידַן כַּסְפָּא דְּשַׁבְּתָא. וְאִית בַּהּ פַּרְשִׁיּוֹת שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם. למטע\"ב מ\"ט ספ\"ס קצ\"ח. סוֹף מְכִילְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל" + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Koren. Jerusalem, 2019", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH005271179/NLI" + ] + ], + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מכילתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "key": "Mekhilta DeRabbi Yishmael", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא", + "enTitle": "Tractate Pischa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח", + "enTitle": "Tractate Vayehi Beshalach" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה", + "enTitle": "Tractate Shirah" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע", + "enTitle": "Tractate Vayassa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק", + "enTitle": "Tractate Amalek" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ", + "enTitle": "Tractate Bachodesh" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין", + "enTitle": "Tractate Nezikin" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא", + "enTitle": "Tractate Kaspa" + }, + { + "heTitle": "מַסֶּכְתָּא דְשַׁבְּתָא", + "enTitle": "Tractate Shabbata" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..38541111246c3bf69690fc8d02245441c8eaea33 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,79 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [ + [ + "...\"These are the words that the Lord said: 'I cherish Moses' rebuke of the Israelites as much as the Ten Commandments.'\"", + "Rabbi Shimon said: \"Fortunate are the righteous who do not depart from the world until they command their children after them regarding the words of the Torah. We find this with our forefather Abraham, who did not depart from the world until he commanded his children and his household to keep the ways of the Lord, as it says, 'For I have loved him, because he commands his children and his household after him to keep the way of the Lord' (Genesis 18:19). And so, Isaac commanded Jacob, as it says, 'And Isaac called Jacob and blessed him and commanded him' (Genesis 28:1), and Jacob commanded his children, as it says, 'And Jacob finished commanding his sons' (Genesis 49:33). And David, the king of Israel, commanded his son Solomon, as it says, 'Now the days of David drew nigh that he should die, and he charged Solomon his son, saying' (1 Kings 2:1). And so too, Moses did not depart from the world until he rebuked Israel for their sins and commanded them to keep the commandments of the Lord, as it says, 'These are the words' (Deuteronomy 1:1).What are these words? Rabbi Yishmael said, \"These words are equivalent to the Ten Commandments that Israel received at Mount Sinai. Moreover, when Israel said, 'We will do and we will hear' (Exodus 24:7), they did not wait long before rebelling and saying, 'These are your gods, O Israel' (Exodus 32:4). But these words (of rebuke and commandment) restored Israel to a better state and bound them to the Lord and His Torah, as it says, 'But you who cleave to the Lord your God are alive, every one of you, this day' (Deuteronomy 4:4). The Lord said to Moses, 'Since Israel has cleaved to Me through these words, they will be called only by your name, as it says, 'These are the words which Moses spoke to all Israel' (Deuteronomy 1:1). It is not said, 'which the Lord spoke,' but rather, 'which Moses spoke.'\"", + "..[Omitted: These are the things that Moses spoke to all of Israel, and if Moses did not speak to all of Israel except for these, and isn't all the Torah written by Moses as it says (Deut. 9): \"And Moses wrote this Torah and gave it to the priests, sons of Levi,\" and isn't there one Torah written, but rather thirteen Torahs, twelve for the twelve tribes and one for the tribe of Levi, so that if one of the tribes wanted to remove one thing from the Torah, the tribe of Levi would take out its own Torah and recite from it? And if so, what is the Talmud teaching when it says \"these are the words\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke, as it says (Deut. 32): \"And Jeshurun became fat and kicked.\" This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (Amos 1:1): \"The words of Amos who was among the shepherds of Tekoa,\" and wasn't Amos prophesying only these [words]? And didn't all of his peers prophesy? So what does it mean by \"the words of Amos\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke. And how do we know that they were words of rebuke? As it says (Amos 4:1): \"Hear this word, you cows of Bashan, who are on the mountain of Samaria,\" referring to the courts of Israel that oppress the poor, trample on the needy, and demand taxes from the destitute. This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (Jeremiah 35:4): \"And these are the words that the Lord spoke to Israel and to Judah,\" and wasn't Jeremiah prophesying only these [words]? And weren't there two books written, as it says (Jeremiah 32:44): \"Thus far were the words of Jeremiah,\" and what does it mean by \"and these are the words\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke. And how do we know that they were words of rebuke? As it says (Jeremiah 30:5-6): \"For thus says the Lord: We have heard a voice of trembling, of fear, and not of peace. Ask now, and see, whether a man is ever in labor with child.\" Woe! for great is that day. This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (2 Samuel 23:1): \"And these are the last words of David,\" and wasn't David prophesying only these [words]? And isn't all of Psalms written by David, as it says (2 Samuel 23:2): \"The spirit of the Lord spoke through me, and His word was upon my tongue\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke.]", + "", + "D\"A: Dibre Agada\"words of legend\" to all of Israel teaches that when Moses gathered the elders and the children of Israel, he said to them, 'I will prove to you that anyone who has repentance in his hand, let him come and say so.'\"", + "...This teaches us that every Israelite was capable of giving and receiving rebuke", + "", + "", + "", + "", + "\"In the desert of Moab, it teaches us that they were rebuked for what they did in the desert of Moab, and what did they do in the desert of Moab? (Numbers 25:1) 'And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab.'\"", + "\"Mol Sof\" teaches that they were rebuked for what they did when they rebelled against the sea and spoke negatively about the words of Ben Amram, during three journeys.", + "Translation: Rabbi Judah says: They were rebellious both on land and in the sea, as it is said, \"They were rebellious at the sea, at the Red Sea\" (Psalm 106:7). And what is this? It is the image of Micah that passed with them in the middle of the sea, as it is said, \"He will pass through the sea of distress and strike the waves in the sea\" (Zechariah 10:11).", + "Translation: \"In Paran, they were rebuked for what the spies did in Paran, as it says, 'And Moses sent them from the desert of Paran.' (Numbers 13:3)\"", + "The text reads: \"And what does it mean 'between Paran'? It is possible that Moses could only reprimand Israel at the beginning of a journey, and from where did he know to reprimand them after each journey? Therefore, it says 'between Paran and Tophel and Laban' - between Paran and Tophel, and between Tophel and Laban.\"", + "And between Tofel and Laban, Rabbi Yishmael said: We reviewed all the journeys and did not find any place called Tofel and Laban. Rather, Rabbi Yosei said: They were rebuked for their words of complaint about the manna, which is called 'Laban,' as it is stated, 'And it was like coriander seed, white [laban]' (Exodus 16:31). And what did they say about it? 'Our soul loathes this miserable bread' (Numbers 21:5).\"", + "Explanation: Rabbi Yishmael and Rabbi Yosei are offering different interpretations for the locations of Tofel and Laban. According to Rabbi Yishmael, there were no physical locations with those names, whereas Rabbi Yosei suggests that Tofel and Laban are actually symbolic names for the Israelites' complaints about the manna in the desert. The Israelites referred to the manna as \"Laban\" (meaning \"white\") because it was white like coriander seed, and complained about it, saying they loathed the bread. The rebuke mentioned in the text is a reference to this complaint.", + "The text then goes on to say that Di Zahav, a figure in the midrash, responded to Moses by saying that everything the Israelites did before the sin of the Golden Calf was like minor troubles compared to this major transgression. He then gives a parable to illustrate his point, comparing the Israelites' actions to a friend who had caused him many troubles in the past, but the most recent offense was the worst of all. In this way, Di Zahav argues that the sin of the Golden Calf was the most severe of all the Israelites' transgressions. The midrash then concludes with God telling the Israelites that their sin was indeed the most severe and that they should be fearful of the consequences of their actions", + "", + "...Rabbi Yosei ben Hanina says: \"It says (Exodus 25:17), 'And you shall make a pure gold covering.' The gold of the covering shall come and atone for the gold of the calf.\"", + "Rabbi Yehuda says: \"It says in Numbers (33:36), 'And they journeyed from Ebronah and encamped at Ezion-geber.' \"Ezion-geber,\" \"white,\" \"Hazeroth,\" \"enclosures,\" and \"Di-zahav,\" \"enough gold,\" are the ten trials with which our forefathers tested the Omnipresent in the wilderness. These are the two with the sea, the two with water, the two with manna, the one with the quails, the one with the golden calf, and the one in Paran, with the spies. Rabbi Yossi ben Dormaskit said to him, \"Rabbi Yehuda, you have explained to us the places where the trials occurred. But they are only names of places for the purpose of relating the events, as it says (Genesis 26:33), 'And he called it Shebah (Oath).' Similarly, it says (Genesis 26:20), 'And he called the name of the well Esek (contention) because they strove with him.'\"", + "", + "\"Similarly, Rabbi Judah expounded on the verse, 'The burden of the word of the Lord in the land of Hadrach' (Zechariah 9:1), saying that this refers to the Messiah, who is humble towards Israel but stern towards the nations. Rabbi Yosei (son of Rabbi Yehuda) of Damascus challenged him, saying, 'Why do you distort the Scriptures to us?' To which Rabbi Judah replied, 'I call heaven and earth to witness that I am speaking the truth. I am from Damascus, where there is a place called Hadrach.'\"", + "Similarly, Rabbi Yehuda interpreted the verse (Genesis 41:43) \"And he made him ride in the second chariot that he had, and they called out before him, 'Avrekh!'\" as referring to Joseph, who was a father in wisdom and gentle in years. Rabbi Yossi (Bar Yehuda) [ben Doremtikait] said to Rabbi Yirbi, \"Until when will you twist the Scriptures for us? 'Avrekh' refers only to Alberkis, who held all who entered and exited under his control, fulfilling what is stated (Esther 8:8), 'and give it into the hands of those who do the work.'\"" + ], + [ + "Eleven days from Horeb and so on, and were they traveling for eleven days from Horeb to the graves of lust, and from the graves of lust to Hazeroth, and from Hazeroth to the wilderness of Paran? But is it not only a three-day journey, as it is said (Numbers 10:33) \"And they journeyed from the mountain of the LORD a three-day journey\"? [Rabbi Judah says] And were they traveling for three days for eleven journeys? But is it not only a forty-day journey, as it is said in Elijah (1 Kings 19:8) \"And he arose, and ate, and drank, and went in the strength of that meal forty days and forty nights to the mountain of God, Horeb\"? After you have learned that it is impossible, go back to the original matter of eleven days. Rather, if Israel had merited the eleven days, they would have entered the land. But because they spoiled their deeds, the Omnipresent rolled the Torah scroll with them for forty days, forty years in the wilderness, as it is said (Numbers 14:34) \"According to the number of days in which you spied out the land, forty days, a day for a year, a day for a year.\"", + "[Rabbi Judah says] (the one who says) If Israel had merited the three days, they would have entered the land, as it is said (Numbers 10:33) \"And the Ark of the Covenant of the Lord went before them a three-day journey to seek out a resting place for them.\" And there is no resting place other than Jerusalem, as it is said (Deuteronomy 12:9) \"For you have not yet come to the resting place.\"", + "Rabbi Benayah says: If Israel had merited one day, they would have entered the land, as it is said (Exodus 13:4) \"Today you are going out in the month of Aviv, and it shall be when the Lord brings you into the land of the Canaanite, immediately.\"", + "[Omission: Abba Yossi ben Yochanan of Yanuch says on behalf of Abba Cohen Bardela: If Israel had merited, as soon as their feet came up from the sea, they would have entered the land, as it is said, \"The wicked shall come up immediately as the Lord, the God of your fathers, has spoken to you.\" Another explanation: Eleven days from Horeb, Moses said to Israel: One of the ten things you received and transgressed is the cause for you, and which is it? \"You shall have no other gods before Me,\" and you made the Golden Calf]." + ], + [ + "And it came to pass in the fortieth year, teaching that Moses did not rebuke Israel except close to his death. From whom did he learn this? From our father Jacob, who did not rebuke his sons except close to his death, as it says (Genesis 49:1), \"And Jacob called his sons, Reuben, etc.\" He said to Reuben, \"My son, why did I not rebuke you all these days? So that you would not leave me and go join my brother Esau.\" To teach you that one does not rebuke except close to death, because of the following four reasons: one does not rebuke except close to death so that the rebuked will not return and be rebuked again; and so that the rebuked will not hold a grudge against the rebuker; and so that the rebuked will not see the rebuker and be ashamed of him; and so that the rebuker will not need further rebuke. As it is said (Genesis 21:25), \"And Abraham rebuked Abimelech,\" what does it say afterwards (ibid. 27) \"And they made a covenant between them.\" And so it says (ibid. 26:27), \"And Isaac said to them, 'Why have you come to me, etc.' And they said, 'We have seen that the Lord is with you; if you do evil to us, as we have not touched you.'\" ", + "And he made a feast for them...", + "And so you find with Joshua, who did not rebuke Israel except close to his death, as it says (Joshua 24:15), \"And if it is evil in your eyes to serve the Lord.\" And the people said to Joshua, \"No, for we will serve the Lord.\" And Joshua said to all the people, \"You are witnesses against yourselves this day.\" And so you find with David, who did not rebuke Solomon except close to his death, as it says (1 Kings 2:1), \"And the days of David drew near to die, and he commanded Solomon his son, saying, 'I am going the way of all the earth; and you shall keep the charge of the Lord your God.'\" And so you find with Samuel, who did not rebuke Israel except close to his death, as it says (1 Samuel 12:3), \"Here I am; answer me before the Lord and before His anointed.\" And they said, \"You have not oppressed us or taken anything from us.\" And he said to them, \"The Lord is witness against you.\"", + "These are the words that Moses spoke to the children of Israel, and did not Moses speak to all of Israel? Rather, these words alone; from where do we learn that all the words in the Torah, the light and the heavy, the intentional and the unintentional, the general and the specific, the main laws and the details, are to be included? The verse states, \"Which Moses spoke, as the Lord commanded him to them.\" And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month of the sabbatical year, [Ommision: teaching that the year has twelve months. And what does it teach us, \"And it came to pass in the fortieth year\"? Since it says (Esther 3:13), \"In the thirtieth year, in the twelfth month, it is the month of Adar,\" and it says (1 Kings 4:7), \"And Solomon had twelve officers over all Israel,\" and it says (ibid. 4:19), \"And the officer who was in the land, this was the month of the passing.\" Rabbi Baniya says, \"And did we not know that the year has twelve months until Solomon stood up? And has it not already been said (Deuteronomy 31:2), 'And he said to them, \"I am one hundred and twenty years old today,\"' that there is no teaching 'today' except from time to time, teaching that on that day he completed from time to time, and it says (Joshua 1:11), 'Pass through the midst of the camp and command the people, saying, \"In another three days,\"' and it says (ibid. 4:19), 'And the people came up from the Jordan on the tenth of the first month.' Go out and count thirty-three; what were they doing? Rather, they were mourning for Moses for thirty days, and they entered on the day after the three days, as it says, 'In another three days,' thirty-three in total, and you find that the year has twelve months, for Moses died on the seventh of Adar, and he was born on the seventh of Adar. If so, what does it teach us, 'And it came to pass in the fortieth year'? Rather, it teaches that Moses did not rebuke Israel except close to his death.]" + ], + [ + "\"After he struck down Sihon, what did he see that he did not reprove them? Only after the downfall of Sihon and Og. But Moses said: If I had reproved them earlier, they would have said he fears Sihon and Og and cannot conquer them, so he is throwing words at us. ", + "His parable is like a king who went out with his soldiers to the desert. His soldiers said to him: Give us many provisions. He said to them: I will not give. They asked again for provisions. He responded: Where would the king find food and ovens in the desert? Similarly, Moses said: If I reprove Israel now, they will say it's because he cannot bring us into the land and conquer Sihon and Og. But since he brought them into the land and saw that Sihon and Og fell before them, he began to reprove and test them. Hence it says, 'after he struck him down'.", + "\"Another interpretation: Why did he not reprove them until after the downfall of Sihon and Og? Because their minds were agitated. So he waited for them until Sihon and Og fell into their hands and they inherited their land. Only then, when they were settled in mind, did he reprove them. For receiving rebuke with a calm mind is not like receiving it in a state of agitation.", + "\"Sihon, king of the Amorites, who resided in Heshbon – if it wasn't for the strong Sihon and the challenging calculations of Heshbon, it would have been because of the challenging land. Or if not for the difficult calculations and Sihon residing within, it would have been because of the tough king. How much more so when both the king and the land are challenging.", + "\"And Og, king of Bashan, who resided in Ashtaroth – if it wasn't for the strong Og and the challenging Ashtaroth, it would have been because of the challenging land. Or if not for the challenging Ashtaroth and Og residing within, it would have been because of the tough king. How much more so when both the king and the land are challenging.", + "\"Sihon, king of the Amorites, and Og, king of Bashan – why is each mentioned on its own? To teach you that they were both formidable and did not aid each other in battle. About them, it is said (Song of Songs 4:8) 'from the lions' dens, from the mountains of the leopards'.", + "\"Another interpretation: Why is each mentioned on its own? Because they each deserve their own song of praise. And since they did not sing about them, King David of Israel came and sang about them, as it is written (Psalms 136:19-20) 'to Sihon king of the Amorites, for His mercy endures forever, and to Og king of Bashan, for His mercy endures forever'. And just as David spoke of their downfall, Israel is destined to speak of the downfall of the four kingdoms, as it is written (Isaiah 42:10-12) 'Sing to the Lord a new song, His praise from the ends of the earth... give glory to the Lord'." + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "enTitle": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "key": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..101dfefcb74b8199a7cc863c3734316a04cd5ae9 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/English/merged.json @@ -0,0 +1,81 @@ +{ + "title": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Midrash_Tannaim_on_Deuteronomy", + "text": { + "": [ + [ + [ + "...\"These are the words that the Lord said: 'I cherish Moses' rebuke of the Israelites as much as the Ten Commandments.'\"", + "Rabbi Shimon said: \"Fortunate are the righteous who do not depart from the world until they command their children after them regarding the words of the Torah. We find this with our forefather Abraham, who did not depart from the world until he commanded his children and his household to keep the ways of the Lord, as it says, 'For I have loved him, because he commands his children and his household after him to keep the way of the Lord' (Genesis 18:19). And so, Isaac commanded Jacob, as it says, 'And Isaac called Jacob and blessed him and commanded him' (Genesis 28:1), and Jacob commanded his children, as it says, 'And Jacob finished commanding his sons' (Genesis 49:33). And David, the king of Israel, commanded his son Solomon, as it says, 'Now the days of David drew nigh that he should die, and he charged Solomon his son, saying' (1 Kings 2:1). And so too, Moses did not depart from the world until he rebuked Israel for their sins and commanded them to keep the commandments of the Lord, as it says, 'These are the words' (Deuteronomy 1:1).What are these words? Rabbi Yishmael said, \"These words are equivalent to the Ten Commandments that Israel received at Mount Sinai. Moreover, when Israel said, 'We will do and we will hear' (Exodus 24:7), they did not wait long before rebelling and saying, 'These are your gods, O Israel' (Exodus 32:4). But these words (of rebuke and commandment) restored Israel to a better state and bound them to the Lord and His Torah, as it says, 'But you who cleave to the Lord your God are alive, every one of you, this day' (Deuteronomy 4:4). The Lord said to Moses, 'Since Israel has cleaved to Me through these words, they will be called only by your name, as it says, 'These are the words which Moses spoke to all Israel' (Deuteronomy 1:1). It is not said, 'which the Lord spoke,' but rather, 'which Moses spoke.'\"", + "..[Omitted: These are the things that Moses spoke to all of Israel, and if Moses did not speak to all of Israel except for these, and isn't all the Torah written by Moses as it says (Deut. 9): \"And Moses wrote this Torah and gave it to the priests, sons of Levi,\" and isn't there one Torah written, but rather thirteen Torahs, twelve for the twelve tribes and one for the tribe of Levi, so that if one of the tribes wanted to remove one thing from the Torah, the tribe of Levi would take out its own Torah and recite from it? And if so, what is the Talmud teaching when it says \"these are the words\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke, as it says (Deut. 32): \"And Jeshurun became fat and kicked.\" This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (Amos 1:1): \"The words of Amos who was among the shepherds of Tekoa,\" and wasn't Amos prophesying only these [words]? And didn't all of his peers prophesy? So what does it mean by \"the words of Amos\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke. And how do we know that they were words of rebuke? As it says (Amos 4:1): \"Hear this word, you cows of Bashan, who are on the mountain of Samaria,\" referring to the courts of Israel that oppress the poor, trample on the needy, and demand taxes from the destitute. This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (Jeremiah 35:4): \"And these are the words that the Lord spoke to Israel and to Judah,\" and wasn't Jeremiah prophesying only these [words]? And weren't there two books written, as it says (Jeremiah 32:44): \"Thus far were the words of Jeremiah,\" and what does it mean by \"and these are the words\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke. And how do we know that they were words of rebuke? As it says (Jeremiah 30:5-6): \"For thus says the Lord: We have heard a voice of trembling, of fear, and not of peace. Ask now, and see, whether a man is ever in labor with child.\" Woe! for great is that day. This teaches that they were words of rebuke. Similarly, you say (2 Samuel 23:1): \"And these are the last words of David,\" and wasn't David prophesying only these [words]? And isn't all of Psalms written by David, as it says (2 Samuel 23:2): \"The spirit of the Lord spoke through me, and His word was upon my tongue\"? Rather, it teaches that they were words of rebuke.]", + "", + "D\"A: Dibre Agada\"words of legend\" to all of Israel teaches that when Moses gathered the elders and the children of Israel, he said to them, 'I will prove to you that anyone who has repentance in his hand, let him come and say so.'\"", + "...This teaches us that every Israelite was capable of giving and receiving rebuke", + "", + "", + "", + "", + "\"In the desert of Moab, it teaches us that they were rebuked for what they did in the desert of Moab, and what did they do in the desert of Moab? (Numbers 25:1) 'And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab.'\"", + "\"Mol Sof\" teaches that they were rebuked for what they did when they rebelled against the sea and spoke negatively about the words of Ben Amram, during three journeys.", + "Translation: Rabbi Judah says: They were rebellious both on land and in the sea, as it is said, \"They were rebellious at the sea, at the Red Sea\" (Psalm 106:7). And what is this? It is the image of Micah that passed with them in the middle of the sea, as it is said, \"He will pass through the sea of distress and strike the waves in the sea\" (Zechariah 10:11).", + "Translation: \"In Paran, they were rebuked for what the spies did in Paran, as it says, 'And Moses sent them from the desert of Paran.' (Numbers 13:3)\"", + "The text reads: \"And what does it mean 'between Paran'? It is possible that Moses could only reprimand Israel at the beginning of a journey, and from where did he know to reprimand them after each journey? Therefore, it says 'between Paran and Tophel and Laban' - between Paran and Tophel, and between Tophel and Laban.\"", + "And between Tofel and Laban, Rabbi Yishmael said: We reviewed all the journeys and did not find any place called Tofel and Laban. Rather, Rabbi Yosei said: They were rebuked for their words of complaint about the manna, which is called 'Laban,' as it is stated, 'And it was like coriander seed, white [laban]' (Exodus 16:31). And what did they say about it? 'Our soul loathes this miserable bread' (Numbers 21:5).\"", + "Explanation: Rabbi Yishmael and Rabbi Yosei are offering different interpretations for the locations of Tofel and Laban. According to Rabbi Yishmael, there were no physical locations with those names, whereas Rabbi Yosei suggests that Tofel and Laban are actually symbolic names for the Israelites' complaints about the manna in the desert. The Israelites referred to the manna as \"Laban\" (meaning \"white\") because it was white like coriander seed, and complained about it, saying they loathed the bread. The rebuke mentioned in the text is a reference to this complaint.", + "The text then goes on to say that Di Zahav, a figure in the midrash, responded to Moses by saying that everything the Israelites did before the sin of the Golden Calf was like minor troubles compared to this major transgression. He then gives a parable to illustrate his point, comparing the Israelites' actions to a friend who had caused him many troubles in the past, but the most recent offense was the worst of all. In this way, Di Zahav argues that the sin of the Golden Calf was the most severe of all the Israelites' transgressions. The midrash then concludes with God telling the Israelites that their sin was indeed the most severe and that they should be fearful of the consequences of their actions", + "", + "...Rabbi Yosei ben Hanina says: \"It says (Exodus 25:17), 'And you shall make a pure gold covering.' The gold of the covering shall come and atone for the gold of the calf.\"", + "Rabbi Yehuda says: \"It says in Numbers (33:36), 'And they journeyed from Ebronah and encamped at Ezion-geber.' \"Ezion-geber,\" \"white,\" \"Hazeroth,\" \"enclosures,\" and \"Di-zahav,\" \"enough gold,\" are the ten trials with which our forefathers tested the Omnipresent in the wilderness. These are the two with the sea, the two with water, the two with manna, the one with the quails, the one with the golden calf, and the one in Paran, with the spies. Rabbi Yossi ben Dormaskit said to him, \"Rabbi Yehuda, you have explained to us the places where the trials occurred. But they are only names of places for the purpose of relating the events, as it says (Genesis 26:33), 'And he called it Shebah (Oath).' Similarly, it says (Genesis 26:20), 'And he called the name of the well Esek (contention) because they strove with him.'\"", + "", + "\"Similarly, Rabbi Judah expounded on the verse, 'The burden of the word of the Lord in the land of Hadrach' (Zechariah 9:1), saying that this refers to the Messiah, who is humble towards Israel but stern towards the nations. Rabbi Yosei (son of Rabbi Yehuda) of Damascus challenged him, saying, 'Why do you distort the Scriptures to us?' To which Rabbi Judah replied, 'I call heaven and earth to witness that I am speaking the truth. I am from Damascus, where there is a place called Hadrach.'\"", + "Similarly, Rabbi Yehuda interpreted the verse (Genesis 41:43) \"And he made him ride in the second chariot that he had, and they called out before him, 'Avrekh!'\" as referring to Joseph, who was a father in wisdom and gentle in years. Rabbi Yossi (Bar Yehuda) [ben Doremtikait] said to Rabbi Yirbi, \"Until when will you twist the Scriptures for us? 'Avrekh' refers only to Alberkis, who held all who entered and exited under his control, fulfilling what is stated (Esther 8:8), 'and give it into the hands of those who do the work.'\"" + ], + [ + "Eleven days from Horeb and so on, and were they traveling for eleven days from Horeb to the graves of lust, and from the graves of lust to Hazeroth, and from Hazeroth to the wilderness of Paran? But is it not only a three-day journey, as it is said (Numbers 10:33) \"And they journeyed from the mountain of the LORD a three-day journey\"? [Rabbi Judah says] And were they traveling for three days for eleven journeys? But is it not only a forty-day journey, as it is said in Elijah (1 Kings 19:8) \"And he arose, and ate, and drank, and went in the strength of that meal forty days and forty nights to the mountain of God, Horeb\"? After you have learned that it is impossible, go back to the original matter of eleven days. Rather, if Israel had merited the eleven days, they would have entered the land. But because they spoiled their deeds, the Omnipresent rolled the Torah scroll with them for forty days, forty years in the wilderness, as it is said (Numbers 14:34) \"According to the number of days in which you spied out the land, forty days, a day for a year, a day for a year.\"", + "[Rabbi Judah says] (the one who says) If Israel had merited the three days, they would have entered the land, as it is said (Numbers 10:33) \"And the Ark of the Covenant of the Lord went before them a three-day journey to seek out a resting place for them.\" And there is no resting place other than Jerusalem, as it is said (Deuteronomy 12:9) \"For you have not yet come to the resting place.\"", + "Rabbi Benayah says: If Israel had merited one day, they would have entered the land, as it is said (Exodus 13:4) \"Today you are going out in the month of Aviv, and it shall be when the Lord brings you into the land of the Canaanite, immediately.\"", + "[Omission: Abba Yossi ben Yochanan of Yanuch says on behalf of Abba Cohen Bardela: If Israel had merited, as soon as their feet came up from the sea, they would have entered the land, as it is said, \"The wicked shall come up immediately as the Lord, the God of your fathers, has spoken to you.\" Another explanation: Eleven days from Horeb, Moses said to Israel: One of the ten things you received and transgressed is the cause for you, and which is it? \"You shall have no other gods before Me,\" and you made the Golden Calf]." + ], + [ + "And it came to pass in the fortieth year, teaching that Moses did not rebuke Israel except close to his death. From whom did he learn this? From our father Jacob, who did not rebuke his sons except close to his death, as it says (Genesis 49:1), \"And Jacob called his sons, Reuben, etc.\" He said to Reuben, \"My son, why did I not rebuke you all these days? So that you would not leave me and go join my brother Esau.\" To teach you that one does not rebuke except close to death, because of the following four reasons: one does not rebuke except close to death so that the rebuked will not return and be rebuked again; and so that the rebuked will not hold a grudge against the rebuker; and so that the rebuked will not see the rebuker and be ashamed of him; and so that the rebuker will not need further rebuke. As it is said (Genesis 21:25), \"And Abraham rebuked Abimelech,\" what does it say afterwards (ibid. 27) \"And they made a covenant between them.\" And so it says (ibid. 26:27), \"And Isaac said to them, 'Why have you come to me, etc.' And they said, 'We have seen that the Lord is with you; if you do evil to us, as we have not touched you.'\" ", + "And he made a feast for them...", + "And so you find with Joshua, who did not rebuke Israel except close to his death, as it says (Joshua 24:15), \"And if it is evil in your eyes to serve the Lord.\" And the people said to Joshua, \"No, for we will serve the Lord.\" And Joshua said to all the people, \"You are witnesses against yourselves this day.\" And so you find with David, who did not rebuke Solomon except close to his death, as it says (1 Kings 2:1), \"And the days of David drew near to die, and he commanded Solomon his son, saying, 'I am going the way of all the earth; and you shall keep the charge of the Lord your God.'\" And so you find with Samuel, who did not rebuke Israel except close to his death, as it says (1 Samuel 12:3), \"Here I am; answer me before the Lord and before His anointed.\" And they said, \"You have not oppressed us or taken anything from us.\" And he said to them, \"The Lord is witness against you.\"", + "These are the words that Moses spoke to the children of Israel, and did not Moses speak to all of Israel? Rather, these words alone; from where do we learn that all the words in the Torah, the light and the heavy, the intentional and the unintentional, the general and the specific, the main laws and the details, are to be included? The verse states, \"Which Moses spoke, as the Lord commanded him to them.\" And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month of the sabbatical year, [Ommision: teaching that the year has twelve months. And what does it teach us, \"And it came to pass in the fortieth year\"? Since it says (Esther 3:13), \"In the thirtieth year, in the twelfth month, it is the month of Adar,\" and it says (1 Kings 4:7), \"And Solomon had twelve officers over all Israel,\" and it says (ibid. 4:19), \"And the officer who was in the land, this was the month of the passing.\" Rabbi Baniya says, \"And did we not know that the year has twelve months until Solomon stood up? And has it not already been said (Deuteronomy 31:2), 'And he said to them, \"I am one hundred and twenty years old today,\"' that there is no teaching 'today' except from time to time, teaching that on that day he completed from time to time, and it says (Joshua 1:11), 'Pass through the midst of the camp and command the people, saying, \"In another three days,\"' and it says (ibid. 4:19), 'And the people came up from the Jordan on the tenth of the first month.' Go out and count thirty-three; what were they doing? Rather, they were mourning for Moses for thirty days, and they entered on the day after the three days, as it says, 'In another three days,' thirty-three in total, and you find that the year has twelve months, for Moses died on the seventh of Adar, and he was born on the seventh of Adar. If so, what does it teach us, 'And it came to pass in the fortieth year'? Rather, it teaches that Moses did not rebuke Israel except close to his death.]" + ], + [ + "\"After he struck down Sihon, what did he see that he did not reprove them? Only after the downfall of Sihon and Og. But Moses said: If I had reproved them earlier, they would have said he fears Sihon and Og and cannot conquer them, so he is throwing words at us. ", + "His parable is like a king who went out with his soldiers to the desert. His soldiers said to him: Give us many provisions. He said to them: I will not give. They asked again for provisions. He responded: Where would the king find food and ovens in the desert? Similarly, Moses said: If I reprove Israel now, they will say it's because he cannot bring us into the land and conquer Sihon and Og. But since he brought them into the land and saw that Sihon and Og fell before them, he began to reprove and test them. Hence it says, 'after he struck him down'.", + "\"Another interpretation: Why did he not reprove them until after the downfall of Sihon and Og? Because their minds were agitated. So he waited for them until Sihon and Og fell into their hands and they inherited their land. Only then, when they were settled in mind, did he reprove them. For receiving rebuke with a calm mind is not like receiving it in a state of agitation.", + "\"Sihon, king of the Amorites, who resided in Heshbon – if it wasn't for the strong Sihon and the challenging calculations of Heshbon, it would have been because of the challenging land. Or if not for the difficult calculations and Sihon residing within, it would have been because of the tough king. How much more so when both the king and the land are challenging.", + "\"And Og, king of Bashan, who resided in Ashtaroth – if it wasn't for the strong Og and the challenging Ashtaroth, it would have been because of the challenging land. Or if not for the challenging Ashtaroth and Og residing within, it would have been because of the tough king. How much more so when both the king and the land are challenging.", + "\"Sihon, king of the Amorites, and Og, king of Bashan – why is each mentioned on its own? To teach you that they were both formidable and did not aid each other in battle. About them, it is said (Song of Songs 4:8) 'from the lions' dens, from the mountains of the leopards'.", + "\"Another interpretation: Why is each mentioned on its own? Because they each deserve their own song of praise. And since they did not sing about them, King David of Israel came and sang about them, as it is written (Psalms 136:19-20) 'to Sihon king of the Amorites, for His mercy endures forever, and to Og king of Bashan, for His mercy endures forever'. And just as David spoke of their downfall, Israel is destined to speak of the downfall of the four kingdoms, as it is written (Isaiah 42:10-12) 'Sing to the Lord a new song, His praise from the ends of the earth... give glory to the Lord'." + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "enTitle": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "key": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/Berlin, 1908.json b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/Berlin, 1908.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..23ab5d5d333f613cbbfca389084e171cb2bcf8c6 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/Berlin, 1908.json @@ -0,0 +1,5164 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001738025/NLI", + "versionTitle": "Berlin, 1908", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [ + [ + "אלה הדברים אמר הקב״ה חביבה עלי תוכחת משה לישראל כעשרת הדברים:", + "אמר ר' שמעון אשריהם של צדיקים שאין נפטרין מן העולם עד שהן מצווין את בניהם אחריהם על דברי תורה שכן מצינו באברהם אבינו שלא נפטר מן העולם עד שצוה את בניו ואת ביתו שישמרו דרכיו של הקב״ה שנ' (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' וכן יצחק צוה את יעקב שנאמר (שם כח א) ויקרא יצחק (את) [אל] יעקב ויברך אותו ויצוהו וכן יעקב צוה את בניו שנ' (שם מט לג) ויכל יעקב לצוות את בניו וכן דוד מלך ישראל צוה את שלמה בנו שנ' (מלכים א' ב א) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר וכן משה רבינו לא נפטר מן העולם עד שהוכיח את ישראל על עונות שבאו לידם וצוה אותם לשמור מצוותיו של הקב״ה שנ' אלה הדברים וכו' מהו אלה הדברים א״ר ישמעאל דברים הללו שקולים כנגד עשר הדברות שקבלו ישראל מהר סיני ולא עוד אלא שעשרת הדברים כשאמרו עליהם נעשה ונשמע לא המתינו מעט עד שמרדו בהן ואמרו (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל ודברים הללו החזירו את ישראל למוטב ודיבקום בהקב״ה ובתורתו שנ' (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם א״ל הקב״ה למשה הואיל ונדבקו ישראל בי בדברים הללו לא יהיו נקראים אלא על שמך שנ' אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל אשר דבר ה' לא נאמר אלא אשר דבר משה:", + "[השמטה: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וכי לא דבר משה אל כל ישראל אלא אלה בלבד והלא כל התורה כתב משה שנ' (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וכי תורה אחת כתב והלא שלוש עשרה תורות כתב שתים עשרה לשנים עשר שבטים ואחת לשבטו שללוי שאם ביקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה יהא שבטו שללוי מוציא תורתו ומגיהה מתוכו וכי אם כן מה תלמוד לומר אלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (לב טו) וישמן ישורון ויבעט הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע וכי לא נתנבא עמוס אלא אלה בלבד והלא ככל חביריו נתנבא ומה ת״ל דברי עמוס אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בחר שומרון אלו בתי דיניהן שלישראל העושקות דלים הרוצצות אביונים הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (יר' יל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלה בלבד והלא שני ספרים כתב שנ' (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו ומה ת״ל ואלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ל ה) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. שאלו נא וראו אם יולד זכר. הוי כי גדול היום ההוא הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (ש״ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים וכי לא נתנבא דוד אלא אלה בלבד והלא כל תהלים כתב שנ' (שם כג ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (קה' א א) דברי קהלת בן דוד וכי לא נתנבא שלמה אלא אלה בלבד והלא שלושה ספרים כתב וחצי החכמה היתה משלי שנ' (מ״א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ומה ת״ל דברי קהלת בן דוד אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וסובב אל צפון. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא מלמד שכינה הכתוב לרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר]. אל כל ישראל שאלו הוכיח למקצתן היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים דברי בן עמרם ולא הייתם משיבים אותו דבר כך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו שנים שלשה ארבעה חמשה פעמים על כל דבר ודבר:", + "ד״א אל כל ישראל מלמד שכינס משה גדוליהם וקטניהם של ישראל אמר להן הריני מוכיח אתכם כל מי שיש בידו תשובה יבא ויאמר:", + "ד״א אל כל ישראל מלמד שהיו בעלי תוכחות ויכולין לקבל תוכחות:", + "בעבר הירדן במדבר והלא עבר הירדן יישוב הוא ומלא עיירות שנ' (במדבר לג מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ומה ת״ל במדבר אלא שהוכיחן בעבר הירדן על מה שעשו במדבר שאמרו (שם יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה אמרו נעשה ע״ז שתלך בראשינו הה״ד (תהלים עח מ) כמה ימרוהו במדבר וכן הוא אומר (יחזקאל כ יג) וימרו בי בית ישראל במדבר לכך נאמר במדבר. ד״א בעבר הירדן מלמד שהוכיחן על כל מה שעשו בעבר הירדן:", + "במדבר מלמד שהוכיחן על כל מה שעשו במדבר מלמד שהיו ישראל מכנסין בניהם ובנותיהם הקטנים וזורקין אותן לתוך חיקו של משה ואומרים לו בן עמרם מה אנונה אתקינתא לאלו מה פרנסה אתקינתה לאלו:", + "ר' יהודה אומר הרי הוא אומר (שמות טז ג) ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר:", + "[השמטה: ד״א במדבר הוכיחן על שנתרעמו במדבר על המים שנ' להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא].", + "ד״א במדבר הרי זה כלל מה שעשו במדבר:", + "בערבה מלמד שהוכיחן על מה שעשו בערבות מואב וכי מה עשו בערבות מואב (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים וגו':", + "מול סוף מלמד שהוכיחן על מה שעשו שהמרו על הים והפכו קדל על דברי בן עמרם ג' מסעות:", + "ר' יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף ומהו זה זה צלמו של מיכה שעבר עמהם בתוך הים שנאמר (זכריה י יא) ועבר בים צרה והכה בים גלים:", + "בין פארן הוכיחן על מה שעשו המרגלים בפארן שנא' (במדבר יג ג) וישלח אתם משה ממדבר פארן:", + "ומה ת״ל בין פארן אפשר שלא היה משה יכול להוכיח את ישראל אלא בתחלת מסע ומנין בין כל מסע ומסע ת״ל בין פארן ובין תפל ולבן בין פארן לתפל ובין תפל ללבן:", + "ובין תפל ולבן אמר ר' ישמעאל חיזרנו על כל המסעות ולא מצינו מקום שנקרא שמו תפל ולבן אלא כך א״ר יוסי הוכיחן על דברי תפלות שאמרו על המן שנקרא לבן שנ' (שמות טז לא) והוא כזרע גד לבן ומה אמרו עליו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל:", + "וחצרות מלמד שהוכיחן על מה שעשו בחצרות על השליו שאמרו (שמות טז ג) (בשבתינו על סיר הבשר) (במדבר יא ד) [מי יאכילנו בשר]:", + "[השמטה: ד׳׳א וחצרות אמר להם לא היה לכם ללמוד ממרים ממה שעשיתי בה בחצרות והרי הדברים קל וחומר ומה אם מרים הצדקת נענשה על אחת כמה וכמה שאר כל אדם]. ודי זהב אמר להם הא ותירא כל מה שעשיתם לפני מעשה העגל קשה עלי מן הכל מושלו משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לו חברו צרות רבות ובאחרונה עשה לו אחת אמר לו הא ותירא כל מה שעשית לי זו קשה עלי יותר מכולן כך אמר הק' ברוך הוא לישראל הא ותירא כל מה שעשיתם לפני מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל:", + "ד״א ודי זהב ר' יודה מושלו משל לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרין אותו (כענין שנ' (מלאכי ג יב) ואשרו אתכם כל הגוים) ובאחרונה באו גוים וקיבלן באו לסטים וקבלן והיו הכל אומרים כך היא וסתו של פלוני להיות מקבל את הכל כך אמר המקום ברוך הוא ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל:", + "ר' יוסי בן חנינה אומר הרי הוא אומר (שמות כה יז) ועשית כפרת זהב טהור יבא זהבה של כפרת ויכפר על זהבו של עגל:", + "ר' יהודה אומר הרי הוא אומר במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב אלו עשרה נסיונות שניסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הן שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל אחד במדבר פארן במרגלים א״ל ר' יוסי בן דורמסקית יודה (בי רב) [בירבי] על מה אתה מעוית עלינו את הכתובים מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שחיזרתי על כל אותן המקומות ואינן אלא שם המקומות לענין המאורע כענין שנ' (בראשית כו לג) ויקרא אותה שבעה וכן הוא אומר (שם כו כ) ויקרא שם הבאר עשק מפני מה כי התעשקו עמו:", + "כיוצא בדבר דרש ר' יהודה (זכריה ט א) משא דבר ה' בארץ חדרך זה המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל א״ל ר' יוסי (ב״ר יודה) [בן דורמסקית] יודה בירבי על מה את מעוית עלינו את הכתובים מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ונקרא חדרך:", + "כיוצא בדבר דרש ר' יודה (בראשית מא מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים א״ל ר' יוסי (בר״י) [בן דורמסקית] יודה בירבי עד מתי אתה מעוית עלינו את הכתובים אין אברך אלא (אפרכוס) [אלברכיס] שהכל נכנסין [ויוצאין] תחת ידו לקיים מה שנ' (שם שם) ונתון אותו על כל ארץ מצרים:" + ], + [ + "אחד עשר יום מחורב וכו' וכי אחד עשר יום היו נוסעין מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך ג' ימים שנ' (במדבר י' ל״ג) ויסעו מהר ה' דרך שלשה ימים [ר' יהודה אומר] וכי לג' ימים היו נוסעין אחד עשרה מסעות והלא אינו אלא מהלך מ' יום כמו שנ' באליהו (מלכים א' י״ט ח') ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב אחר שלמדתה שאי אפשר חזור לך לענין הראשון אחד עשר יום אלא אלו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל המקום ב״ה עמהן כנגד מ' יום ארבעים שנה במדבר שנ' (במדבר י״ד ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה:", + "[ר' יהודה אומר] (האומר) אלו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסין לארץ שנ' (שם י' ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשה ימים לתור להם מנוחה ואין מנוחה אלא ירושלם שנ' (דברים י״ב ט') כי לא באתם עד עתה אל המנוחה:", + "ר' בניה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ שנ' (שמות י״ג ד') היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני מיד:", + "[השמטה: אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אומר משום אבא כהן בר דליה אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסותיהן מן הים היו נכנסין לארץ שנ' עלה רש מיד כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך. ד״א אחד עשר יום מחורב אמר משה לישראל אחד מעשרה דברים שקבלתם ועברתם עלי' היא גרם לכם ואיזה זה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואתם עשיתם ודי זהב]." + ], + [ + "ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיח משה את ישראל אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב אבינו שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנ' (בראשית מ״ט א') ויקרא יעקב אל בניו ראובן וכו' א״ל ראובן בני מפני מה לא הוכחתיך כל הימים שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי ללמדך שאין מוכיחין אלא סמוך למיתה מפני ד' דברים אין מוכיחין אלא סמוך למיתה שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא בלבו עליו ושלא יהא רואהו ובוש ממנו ושלא יהא המוכיח צריך תוכחת מגיד שהתוכחת מביאה לידי שלום שנ' (בראשית כ״א כ״ה) והוכיח אב' את אבימלך מהו אומר (ע״ש כ״ז) ויכרתו ברית שניהם וכן הוא אומר (שם כ״ו כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך:", + "ויעש להם משתה:", + "וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וכן את מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנ' (יהושע כ״ד ט״ו) ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום וכן את מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנ' (מלכים א' ב' א') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את של' בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ ושמרת משמרת ה' אלהיך וכן את מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנ' (שמואל י א' י״ב ג') הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר להם עד ה' בכם:", + "דבר משה לבני ישראל וכי לא דבר משה אל כל ישראל אלא אלה הדברים בלבד מניין לכל הדברים שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללין והפרטין הגופים והדקדוקים ת״ל אשר דבר משה ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש [השמטה: מגיד שהשנה שנים עשר חדש ומה ת״ל ויהי בארבעים שנה לפי שהוא או' (אס' ג יג) בשלושה עש' לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואו' (מ״א ד ז) ולשלמה שנים עשר נצבים על כל ישראל ואו' (שם ד יט) ונציב אחד אשר בארץ זה חדש העבור. ר' בניה או' וכי עד שלא עמד שלמה אין אנו יודעין שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועש' שנה אנכי היום שאין ת״ל היום אלא מעת לעת מגיד שאותו היום שלם מעת לעת ואו' (יהוש' א יא) עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר בעוד שלשת ימים ואו' (שם ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ומנה שלושים ושלושה מה היו עושין אלא בכו את משה שלשים יום ונכנס ביום אחר שלושת ימים שנ' בעוד שלושת ימים שלושים ושלושה למפרע ואת מוצא שהשנה שנים עשר חדש שמת משה בשבעה באדר, והוא נולד בשבעה באדר אם כן מה ת״ל ויהי בארבעים שנה אלא מלמד שלא הוכיח משה את ישראל אלא לסמוך למיתה]." + ], + [ + "אחרי הכתו את סיחון מה ראה שלא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג אלא אמר משה אם אני מוכיחן קודם לכאן היו אומרים מתירא הוא מסיחון ועוג שאינו יכול להם לפיכך מטיח בנו דברים:", + "מושלו משל לה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו קלוסקאות רבות אמר להם איני נותן חזרו ואמרו תן לנו קלוסקאות אמר להם אפטורפוס שלו מפני שהמלך כשר וכי מניין לו רחיות ותנורי במדבר כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל בתחילה עכשו הן אומרים מפני שאינו יכול להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו לא עשה כן אלא כיון שהכניסן לארץ וראה שנפל סיחון ועוג לפניו התחיל מוכיחן ובוחין לכך נאמר אחרי הכתו:", + "ד״א למה לא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג מפני שהיתה דעתן מיטרפת לפיכך המתין להם עד שנפלו סיחון ועוג בידם וירשו את ארצם ונתישבה דעתם ואחר כך הוכיחן עד שיקבלו תוכחה שאינו דומה מקבל תוכחת מישוב הדעת למקבל תוכחת מתוך טירוף דעת:", + "את סיחון מל' האמרי אשר יוש' בחש' אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היה חשבון קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:", + "ואת עוג מלך הב' אש' יו' בעשתרות אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היתה עשתרות קשה ועוג שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:", + "את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הב' מפני מה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו ללמדך שהיו קשים ולא סייעו זה את זה במלחמה ועליהם נאמר (שה״ש ד' ח') ממעונות אריות מהרי נמרים:", + "ד״א למה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו מפני שהין חייבין לומר שירה על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכיון שלא אמרו עליהם שירה בא דוד מלך ישראל ואמר עליהם שירה שנ' (תה' קל״ו י״ט) לסיחון מלך האמ' כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו וכשם שאמר דוד על מפלתן כך עתידין ישראל לומר על מפולת ארבע מלכיות שנ' (ישעי' מ״ב י', י״ב) שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ישימו לה' כבוד:" + ], + [ + "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה ר' יודה אומר אין הואלה אלא שבועה שנ' (שמות ב' כ״א) ויאל משה לשבת את האיש:", + "ויואל שאול את העם (שמואל א' י״ד כ״ד):", + "ר' יהושע אומר אין הואלה אלא תוכחת שנ' (איוב ו' כ״ח) ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב:", + "באר את התורה הזא' לאמ' אמר להם הרי אני סמוך למיתה כל מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה הלכה אחת ושכחה יבוא וילמדנה כל מי ששמע פרק אחד ושכחו יבוא וישמענו לפי כך נאמר באר את התו':" + ], + [ + "ה' אלהינו דבר אלינו בח' לאמ' אמר להם לא מעצמי אני אומ' לכם אלא מפי הגבורה אני אומר לכם:", + "ה' אלהינו דבר אלינו רב לכם שבת בהר הזה אמר להם הנאה גדולה לכם בישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות:", + "הנאה גדולה יש לכם בישיבתכם בהר הזה:", + "ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם שכר גדול יש לכם שישבתם בהר הזה עשיתם את המשכן תקנתם את המנורה תקנתם את השלחן שכר לכם שישבתם בהר הזה:", + "ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם רעה גדולה לכם ישיבתכם בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי:", + "הוי קשה היא הבטלה:" + ], + [ + "ובאו הר האמרי זה ערד וחרמה:", + "ואל שכניו (בערבה) זה עמון ומואב ומדין והר שעיר:", + "בערבה זה מישור של צוער:", + "בהר זה הר המלך:", + "בשפלה זו שפלת לוד ושפלת דרום:", + "ובנגב ובחוף הים זו עזה ואשקלון וקסרין:", + "ארץ הכנעני זה גבול הכנעני [שנ' (בראשית י' י״ט) ויהי גבול הכנעני] (מצוין) [מצידון]:", + "והלבנון אמר להם כשתכנסו לארץ עתידין אתם למנות עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה אין לבנון אלא מלכות שנ' (יחזקאל י״ז ג') בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז:", + "החוח אשר בלבנון שלח אל הארץ אשר בלבנון (מלכים ב' י״ד ט'):", + "ד״א והלבנון אין לבנון אלא מקדש שנ' (ירמי' כ״ב ו') גלעד אתה לי ראש הלבנון:", + "ונקף סבכי היער והלבנון באדיר יפול (ישעי' י' ל״ד):", + "פתח לבנון דלתיך (זכרי' י״א א'):", + "ד״א לבנון שכל לבבות תלויין בו:", + "ד״א לבנון שכל לבבות שמחים בו שנ' (תהלים מ״ח ג') יפה נוף משוש כל הארץ:", + "ד״א לבנון אמ' ר' יצחק בן טבילאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל שנ' (ישעי' א' י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:", + "עד הנהר הגדול נהר פרת מגיד שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל מכאן משל הדיוט אמ' דבק לשחין וישחן ליה ר' שמעון בן טרפון אמר קרב לגבי דהינא ואידהן:", + "ד״א עד הנהר הג' נהר פרת מגיד שהוא מפרה והולך עד שעוברין אותו בספינות:", + "ד״א עד הנ' הג' נהר פרת שמתפרת והולך עד שהוא כולה במגריפה:", + "ד״א עד הנהר הג' נהר פרת הרי כל הנהרות אומרין לפרת מפני מה קולינו הולך למרחוק ואת הולך ואין את משמיע קולך אמר אינו צריך מעשי מודיעין אותי אדם זורע בי ירק יעלה לשלשה ימים נוטיע בי נטיעה ועולה לשלשים יום לפיכך הכת' משבחיני עד הנהר הגדול נהר פרת:", + "ד״א בהר ובשפ' ובנגב אין לך כל שבט ושבט שלא היה לו בהר ובשפלה ובנגב שנ' פנו וסעו ובאו הר האמרי וכן את מוצא בכנעניים שלפניהם שנ' ואל כל שכניו:" + ], + [ + "ראה נתתי לפ' את הא' אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם:", + "באו ורשו את הא' אמר להם כשאתם נכנסין אין אתם צריכין כלי זיין אלא הריני קוביע לכם דיופיטא ומחלק:", + "אשר נשבע ה' לאבתיכם אם תאמר שבועות [אבות] והלא כבר נאמר (חבקוק ג' ט') שבועות מטות אומר סלה ומה ת״ל אשר נשבע ה' לאב' לאברהם ליצחק וליעק' אלא כדאי הוא אברהם בפני עצמו ויצחק בפני עצמו ויעקב בפני עצמו:", + "מושלו מלה״ד למלך שנתן לעבדו שדה אחת מתנה ולא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד העבד והשביחה אמר מה אעשה לא נתנה לי אלא כמות שהיא [חזר ונטעה כרם אמר] מה בידי שלא נתנה לי אלא כמות שהיא כך הקב״ה כשנתן את הארץ לאברהם אבינו מתנה נתנה לו כמות שהיא שנ' (בראשית י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך את':", + "עמד אברהם אבינו [והשביחה] שנ' (שם כ״א ל״ג) ויטע אשל יצחק [והשביחה שנ'] (שם כ״ו י״ב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההיא מאה שערים עמד יעקב אבינו והשביחה שנ' (שם ל״ג י״ט) וייקן את חלקת השדה:", + "לתת להם אלו עולי מצרים:", + "ולזרעם אלו באי הארץ:", + "אחריהם מה שכיבש דוד וירבעם בן יואש שנ' (מלכי' ב' י״ד כ״ה) הוא השיב את כל גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה:", + "כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאד:", + "ולא דבר ה' למחות את זרע ישראל:", + "ר' אומר לתת להם אלו עולי בבל ולזרעם אלו בניהם, אחריהם אלו ימות המשיח:" + ], + [ + "ואמר לכם בעת ההיא לאמר אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם:", + "לא אוכל לבדי שאת אתכם אפשר שלא היה משה יכול לדונן אדם שהוציאן ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השליו והעלה להם את הבאר ועשה להם כמה נסים ונפלאות לא היה יכול לדונן אלא אמר להם ה' אלהיכם הר' את' ריבה אתכם על גבי דייניכם וכן שלמה אומר (מלכי' א' ג' ט') ונתתה לעבדך לב שומע כי מי יוכל לשפוט את עמך אפשר שלא היה שלמה יכול לדונן אדם שנ' בו (שם ה' י') ותרב חכמת שלמה מחכמת בני קדם ויחכם מכל האדם לא היה יכול לדונן אלא אמר שלמה אני איני כשאר כל הדיינין מלך בשר ודם יושב על בימה דן להריגה דן לסקילה דן לצליבה אם חייב סלע יטול שתים שתים יטול שלוש אבל אני איני כן אלא אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע בכך נפשות הוא תובע מידי וה״א (משלי כ״ב כ״ב) אל תגזול דל כי דל הוא:", + "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:", + "והנכם היום הרי אתם קיימים כיום מכאן אמרו שבע כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו:", + "הראשונה אך צדיקים יודו לשמך (תהלי' ק\"מ י״ד):", + "השניה אשרי יושבי ביתך (שם פ״ד ה'):", + "השלישית אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (שם ס״ה ה'):", + "הרביעית ה' מי יגור באהליך (שם ט״ו א'):", + "החמישית מי ישכון (באהלי) [בהר] קדשיך (שם):", + "הששית מי יעלה בהר ה' (שם כ״ד ג'):", + "השביעית ומי יקום במקום קדשו (שם):", + "ככוכבי השמים לרב ר' שמעון בן מנסיא אומר שבע כתות של צדיקים עתידין להקביל פני השכינה לעתיד לבוא ויהיו פניהם דומות לחמה ללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים למנורה שעומדת בבית המקדש:", + "לחמה מניין שנ' (שופטים ה' ל״א) וא' כצאת השמש בג' ללבנה מנ' יפה כלבנה (שה״ש ו' י') לרקיע מנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניא' י״ב ג'):", + "לברקים מנ' מראיהם כלפידים כברקים ירוצצו (נחום ב' ה'):", + "לכוכבים מנ' ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניא' שם):", + "לשושנים מנ' למנצח על שושנים (תהלים מ״ה א'):", + "למנורה מנ' ושנים זתים עליה (זכרי' ד' ג'):", + "ככוכבי השמים משה שהיה אוהב לישראל ביותר בירכן ככוכבי השמים:", + "בלעם שהיה שונא לעצמו בירכן כעפר מי מנה עפר יע' (במדבר כ״ג י') הושע בינוני בירכן כחול והיה מספר בני ישראל כחול הים (הושע ב' א'):" + ], + [], + [ + "ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אמרו ישראל למשה רבינו משה אי אפשינו שתברכינו אנו מובטחים על ברכות הרבה המקום אומר לאבינו אברהם כי ברך אברכך והר' אר' את זרעך ככו' השמים וכחול (בראשי' כ״ב י״ז) ואתה נתתה קצבה לברכתינו אמר להם אני בשר ודם אני יש לי קצבה ונתתי קצבה לברכותי ה' אלהיכם הרבה אתכם:", + "ה' אלהי [אבותיכם] יוסף [עליכם] ככם אלף פעמים אמרו לו המקום לא נתן קצבה לברכתינו אמר להן זו משלי ושלו שמורה לכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כדגי הים וכחול ימים וכוכבי השמים וכצמחי האדמה:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה יוצא לו למדינת הים אמר המלך אם מניח אני את נכסי בפני בני עכשיו הוא עומד עליהן ומבזבזן אלא הריני ממנה עליהן אפטורפוס כשיגדיל הוא נותן לו כיון שגדל בנו של מלך הלך לו הבן אצל אותו אפטורפוס אמר לו תן לי כל מה שהניח אבא בידך נטל ונתן לו כדי פרנסתו התחיל הבן בוכה אמר הרי כל מה שהניח אבא בידך אמר לו משלי נתתי לך אבל מה שהניח אביך מונחין כמות שהן כך אמר משה ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אלף פעמים פעמי פעמים זו משלי ויברך אתכם כאשר דבר לכם:", + "ד״א ה' אלהי אבו' יסף על' וכי מה צורך ברכה כאן אלא לפי שקבלו את התוכחות ונתבישו זכו לברכה:", + "משל לה״ד למלך שהשיא את בתו וכתב לה כתובה מרובה והעיד עליה שלא תקלקל מעשיה לסוף קלקלה מעשיה והיה שושבינה מוכיחה ומשיבה ולא היתה חוזרת בה לסוף חזרה למוטב כיון שראה שושבינה שחזרה למוטב התחיל מוכיחה על מעשים שעשתה ושמעה ושתקה ונתביישה ולא השיבתו דבר כיון שראה אביה שנתוכחה בתו ונתבישה וקבלה התוכחת אמר לשושבינה כפול לה כתובתה כך כנסת ישראל לפי שאהבה הקב״ה כאהבת נעורים שנ' (הושע י״א א') כי נער ישראל ואהבהו קלקלו מעשיהם שנ' (במדבר כ״ה ג') ויצמד ישראל לבעל פעור עמד משה והוכיחן על כל מה שעשו ונתבישו ממנו ולא השיבו אותו דבר באותה שעה אמר הקב״ה למשה הואיל ושתקו וקבלו התוכחה ברכם ולא במאה אלא באלף לכך פתח משה ה' אלהי אבותיכם יסף על' ככם אלף פעמים:" + ], + [ + "איכא אשא לבדי טרחכם מלמד שהיו טרחנין הא כיצד היה אחד מהן רואה עצמו ניצוח בדין ואומר יש לי עדים להביא לי ראייה להביא למחר אני בא ומוסיף עליכם דיינין לכך נאמר איכא אשא לבדי מה ת״ל טרחכם מלמד שהיו טרחנין:", + "ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין הא כיצד הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו:", + "איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורין שאכל ושתה וישן לו אלא יושב הוא ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות רעות קל וחומר אם (היו) [היה] משל בית און שם שנ' (במדבר ט״ז א') ואון בן פלת בני ראובן הא מה ת״ל ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין:", + "וריבכם מלמד שהיו דיננין הא כיצד היה אחד מהן מוציא מנה בשביל שיטול סלע סלע בשביל שיטול דינר הא מה ת״ל וריבכם שהיו דיננין:", + "ד״א טרחכם ומש' ורי' הקדים משה לצאת אמרו ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט את הגס הגס:", + "איחר לצאת אמרו ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו:", + "הילך באמצע אמרו ראו בן עמרם מהלך באמצע:", + "הילך לצדדין אמרו ראו בן עמרם מהלך לצדדין כדי שלא נעמוד מפניו מצוה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו ואיזו זו עמידת זקן אמר להם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו':" + ], + [ + "הבו לכם אין הבו אלא עצה כענין שנ' (שמואל ב' ט״ז כ') ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה:", + "אנשים וכי עלת על דעתינו נשים הא מה ת״ל אנשים בחתיכה ובפסיפס אנשים ותיקים וכשרים:", + "חכמים ונבונים זו שאל אריוס את ר' יוסי אמר לו איזה הוא חכם אמר לו כל המקיים תלמודו אמר לו והלא אינו אלא נבון אמר לו והלא כבר נאמר נבונים אמר לו מה בין חכם לנבון אמר לו חכם דומה לשלחני עשיר שאם הביאו לו לראות רואה ואם לאו מוציא משלו ורואה ונבון דומה לשלחני עני שאם הביאו לראות רואה ואם לאו יושב ותוהה:", + "וידעים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם לפי שאתם מכירין אותן שהרי גדלתם ביניהם הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני ואיני יודע מאיזה שבט הוא אבל אתם מכירין אותו שהרי אתם גדלתם ביניהם לכך נאמר וידעים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר כל היושב בישיבה הבריות אומרים עליו מה ראה איש פלוני לישב מה ראה איש פלוני שלא לישב:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומר אין לך כל ישיבה וישיבה שאין ממנה לגיהנם אבל ישיבה האחרונה כולה לגיהנם שנ' (תהלי' מ״ט י״א) כי יראה חכמים ימותו [וגו']:", + "ואשימם בראשיכם יכול אם מניתם אותם הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונים ת״ל ואשימם בראשיכם הא אם (מניתם) [אני ממנה] אותם הרי הן ממונין ואם לאו אינן ממונין:", + "ד״א ואשי' ברא' יכול אם גדרתם אותן הן גדורין ואם לאו אינן גדורין ת״ל ואשי' ברא':", + "ד״א ואשי' ברא' אם שמרתם דבריהם ראשיכם שמורין ואם לאו אין ראשיכם שמורין:", + "ד״א ואשי' ברא' מגיד שאשמם של ישראל תלוי בפרנסיהן כענין שנ' (יחזקא' ל״ג ז') ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל באמרי לרשע מות תמות (שם ג' י״ח) ואתה כי הזהרת צדיק (ע״ש פ' כ״א):", + "ד״א ואשי' ברא' כל המעמיד דיין שאינו הגון גורם שממון לעולם שנ' ואשימם ברא' אם דיין הגון הוא ואשימם לשבח כענין שנ' (דב' י״ז ט״ו) שום תשים עליך מלך ואם לאו ואשימם לגנאי כענין שנ' (ויק' כ״ו ל״א) והשימותי את מקד' וכענין שנ' (דה״י ב' ל״ג כ״ג) כי הוא אמון הרבה אשמה:" + ], + [ + "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אמר להם היה לכם לומר לאו רבי' משה וממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערתה עליה כמו שנ' (שמות ל״ד כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ואשב בהר ארבעים יום (דב' ט' ט') אלא יודע אני מה יש תחת עקיבות רגליכם הייתם אומרים למחר הוא ממנה עלינו [דיינים] שמונים אלף חסר פרוטרוט אם לאו אני בני אם לא בני בן בני ואנו מוליכין להן (הוריות) [דורונות] והן נושאין לנו פנים בדין לכך ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות כל מה שהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים לי יעשה הדבר מהרה:" + ], + [ + "ואקח את ראשי שבטיכם משכתים בדברים בתחילה אמרתי להם דברי שבח אשריכם שנתמניתם על הציבור אשריכם למי אתם באים לשמש בשררה לבני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו בנים אחים ורעים צאן מרעיתי בכל לשון של חיבה:", + "אנשים חכמים וידועים זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה והלך ובקש ולא מצא אלא שלוש אנשי חיל חכמים וידעים:", + "(ואלו הן השבע מדות שצריך שיהיו כולן אפלו בבית דין של שלשה חכמה יראה וענוה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב:", + "חכמה מנ' שנ' אנשים חכמים וידעים:", + "יראה שנ' (שמות י״ח כ״א) יראי אלהים:", + "וענוה ממשה רבי' מה משה רבי' עניו שנ' (במדבר י״ב ג') והאיש משה עניו מאד כך כל דיין צריך להיות עניו:", + "ושנאת ממון שנ' (שמות שם) שנאי בצע אפלו ממון שלהן אינן נבהלין עליו ולא רודפין לקבץ הממון:", + "ואהבת האמת שנ' [אנשי] אמת (שם) שיהיו רודפין אחרי הצדק מחמת עצמן ובורחין מכל מיני עול:", + "ואהבת הבריות להן שנ' וידעים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהן ובמה יהיו אהובין לבריות בזמן שהן בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאן ומתנן ודבורן בנחת עם הבריות:", + "ובעלי שם טוב שנ' אנשי חיל (שם) שהן גבורים במצות וכובשין יצרן עד שלא יהיה להן שם גנאי ויהיה פרקן נאה ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד (גוזל) [גוזלו] כענין שנ' (שם ב' י״ז) ויקם משה ויושיען):", + "ואתן אתם ראשים עליכם שיהיו מכובדין עליכם ראשים במקרא ומשנה במקח וממכר בכניסה וביציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון:", + "שרי אלפים אם יש שם אלף או תשע מאות ותשעים ותשעה אינו נתפש אלא שרי אלף:", + "שרי מאות אם יש שם מאה או תשעים ותשעה אינו נתפס אלא שרי מאות:", + "שרי חמשים אם יש שם חמשים או ארבעים ותשעה אינו נתפש אלא שרי חמשים:", + "שרי עשרות אם יש שם עשרה או תשעה אינו נתפש אלא שרי עשרות:", + "ושטרים לשב' אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנ' (נחמי' ח' י״א) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו:" + ], + [ + "ואצוה את שפ' אמר להם הוו מתונין בדין שלא תאמר הואיל ובא דין זה לפני פעם שתים ושלש כבר שניתיו ושלשתיו אלא היו מתונין בדין וכן אנשי כנסת הגדולה אמרו היו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:", + "בעת ההיא לאמר אמר להם לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור:", + "מעשה בר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן נורי שהושיבן רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהן התלמידים לעתותי ערב באו וישב להם אצל התלמידים וכך היתה מדתו של רבן גמליאל כל זמן שהיה נכנס והיה אומר להם שאלו היו יודעין שאין שם קינתור וכל זמן שהיה נכנס ולא היה אומר להן שאלו היו יודעין שיש שם קינתור כיון שנכנס רבן גמליאל אמר להן אלעזר חסמא ויוחנן בן נורי עכשיו הודעתם את עצמכם שאין אתם באים לשמש בשררה לצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור:", + "שמע בן אחיכם כך היתה מדתו של ר' ישמעאל אם באו שנים לדין לפניו אחד גוי ואחד ישראל אם באו לדון בדיני ישראל היה מזכה את ישראל ואם באו לדון בדיני אומות העולם היה מזכה את הגוי אמר מה איכפת לי שלא אמרה תורה אלא שמוע בין אחיכם:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך אלא אם באו לדון בדיני ישראל דנן בדיני ישראל בדיני אומות העולם דנן בדיני אומות העולם שלא אמרה תורה אלא ושפטתם צדק:", + "[ושפטתם צדק] לעולם הצדיק בצדקתו והתובע יביא ראייה משל זה עטוף בטליתו וזה אומר שלי היא זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא זה חורש בפרתו וזה אומר שלי הוא זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא ושפטתם צדק על כולן הוא אומר התובע יביא ראייה:", + "בין איש להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתומים:", + "בין איש ובין אחיו אין לי אלא בין איש לאיש בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מנ' ת״ל בין איש ובין אחיו מכל מקום:", + "ובין גרו זה שהוא אוגר אחריו דברים אמר לו חרשת תלם בתוך שדי והוא אמר לא חרשתי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית הא מה ת״ל ובין גרו זה שהוא אוגר אחריו דברים:", + "ד״א ובין גרו זה שכינו:", + "ובין גרו זה שושבינו:", + "ובין גרו זה תותבו:" + ], + [ + "לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינין שלא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני עשיר אושיבנו דיין איש פל' קרובי אושיבנו דיין איש פלוני אנליס מינס אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע לדון ומעלה אני עליך כאלו הכרתה פנים במשפט:", + "כקטן כגדל תשמעון הא כיצד באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר עני הוא זה הואיל ואני ועשיר זה חייבין לפרנסו ואזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות לכך נאמר כקטן כגדל תשמעון:", + "ד״א כקטן כג' תש':", + "באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל שחייב לו דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו מה שאתה חייב לו לכך נאמר כקטן כג' תש':", + "[השמטה: ד׳׳א כקטן כגדול תשמעון עד שלא שמעת את הדין אתה רשאי לבצוע מששמעת את הדין אי אתה רשאי לבצוע]: לא תגורו מפני איש שלא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי לכך נאמר לא תגורו מפני איש ומפני מה טעמו של דבר מגיד כי המשפט לאלהים הוא וכן יהושפט אומר לדיינין שהשיב בערי יהודה (דה״י ב' י״ט ו') ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ואומר (תהלי' פ״ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט ואומר (ישעי' ל' י״ח) כי אלהי משפט ה':", + "ר' יהודה בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד חזק עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן אין אני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצא (רך) רודפו אבל משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שנ' לא תגורו מפני איש:", + "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו שלשה נביאים גדולים לא עמדו בישראל כמותן וכיון שנתגאו נתמכו ואלו הן משה ושמואל וישעיה:", + "משה על ידי שנתגאה ואמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלו ושמעתיו אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקשיות חייך למחר בנות צלפחד שואלות אותך דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אתה יודע מה להשיב:", + "שמואל כשאמר לו שאול הגידה נא [לי] איזה בית הרואה (שמואל א' ט' י״ח) היה צריך לומר מה אתם מבקשין אני אומר לכם איכן הוא אלא נתגאה ואמר אנכי הרואה אמר לו הקב״ה אתה הרואה אף אני אראך שאין אתה רואה אימתי הראהו בשעה שאמר לו (שמואל א' ט״ז א') מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל יישי בית הלחמי כיון שבא אל יישי העביר לפניו אליאב וראה אותו בחור התחיל משבחו ואומר אך נגד ה' משיחו אמר לו הקב״ה לא כך אמרת אנכי הראה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו העביר לפני כולן והוא אומר לו לא בחר ה' באלה לבסוף ויאמר שמואל אל יישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן וכי קטן היה והלא אלי הוא הקטן שנ' (דה״י א' ב' ט״ו) אצם הששי דוד השביעי ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן אמר לו שמואל שלחה וקחנו:", + "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי התחיל שמואל מזלזל בו מיד קצף עליו הקב״ה ואמר לו קום משחהו כי זה הוא קום בגערה אמר לו קום מלפניו משיחי עומד ואתה יושב וכשמלך מהוא אומר (תהלי' קי״ח כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:", + "הבונים זה שמואל וישי היתה לראש פנה היה ראש למלכים:", + "ישעיה הראה אותו הקב״ה כבודו התחיל אומר (ישעי' ו' א') ואראה את ה' יושב אמר לו הקב״ה מפני שאתה צדיק הראיתי אותך כבודי ואתה מתגאה חייך למחר אני עובר לפניך ואתה אומר (שם ס״ג א') מי זה בא מאדום:", + "לפיכך אם זכה אדם לחכמה אין ראוי להתגאות על ההדיוט ולא הגבור על החלש ולא העשיר על העני אמר הקב״ה עשיתי זה ללמד זה שנ' (משלי כ״ב ב') עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' צריך החכם להחזיק טובה להדיוט שאלו בראתי את הכל חכמים מה היה יתרון לחכם על הכסיל לע' וכן הגבור והעשיר לכך נאמר (ירמי' ט' כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל ית' הג' בג' וכו':" + ], + [ + "ואצוה אתכם בע' הה' את כל [הד'] אש' תע' אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ואלו הן:", + "דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה:", + "דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה:", + "דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה:", + "דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:", + "דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה:", + "דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה:", + "דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום:", + "דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפי כך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:", + "דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד:", + "הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות אלא כהנים ולוים וישראלים המשיאין לכהונה:" + ], + [ + "ונסע מחרב ונלך את כל המ' הג' אמר להן המקום עליכם הוא גדול ונורא בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כעשתות (שרופין) [סרוחים] ומושלכים לפניהם הוא אומר המד' הגדול והנורא:" + ], + [ + "ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אמר להן לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם:" + ], + [ + "ראה נתן ה' אלהיך לפ' את הא' עלה רש אמר להן איני אומר לכם מאומד ומשמועה אלא עלה רש כל מה שאתם רואים בעיניכם הרי הוא שלכם:", + "מושלו מלה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו והיה פודגוג מראה אותו ואומר לו בני כל הכרמים האלו שלך הן כל הזתים האלו שלך הן כיון שנתיגע ממראה אותו אמר איני יודע מה אומר לך אלא כל מה שאת רואה שלך הוא כך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה משה אומר להן לישראל (דב' ח' ז') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ חטה ושעורה כיון שהגיעו לתחומי ארץ ישראל אמר להן איני יודע מה להראותכם אלא כל מה שאתם רואים שלכם הוא אם תאמרו שלא הגיע הזמן אלא הגיע זמן עלה רש:" + ], + [ + "ותקרבון אלי כלכם ר' ישמעאל אומר למה נאמר לפי שהוא אומר (ל״א כ״ח) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם לשעבר הילדים מכבדין את הראשים והראשים מכבדין את הזקנים אבל כאן ותקרבון אלי כולכם בערבוביא הילדים דוחפין את הראשים והראשים את הזקנים:", + "נשלחה אנ' לפ' ר' שמעון בן יוחאי אומר עלובין בני אדם שכך בקשו להן מרגלים אמר להן המקום מה אם בשעה שהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים עכשיו שאתם נכנסין לארץ מלאה כל טוב ארץ חטה ושעורה בקשתם לכם מרגלים:", + "ויחפרו לנו את הארץ ר' יודה ביר' אלעאי אומר אמרו לו העננים הללו תיירין היו לפנינו את הדרך שנ' (במדבר י' ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפ' דרך של' ימים לתור להם מנוחה ועכשיו שאינן נכנסין עמנו אנו צריכין מי שיתור לנו את הארץ:", + "ר' נחמיה אומר אמרו לו עכשו כנעניים מתיראים ומטמינין כלי חמדתן אלא עד שהן יושבין בשלוה צריכין אנו מי שיתור לנו את ארצם לידע היכן מטמינין כליהם:", + "וחכמים אומרים מדבר תורה באו עליו אמרו לו לא למדתנו רבינו ע״ז שביטלוה עובדיה מותרת אם נכנסין אנו סתם אין אנו יודעין איזו ע״ז (שביטלוה) שנעבדת ואיזו ע״ז שבטלה אלא צריכין אנו תיירין שיתורו לנו את הארץ לידע איזו נעבדת ותהי אסורה איזו בטילה ותהי מותרת:", + "ויש אומרים אמרו לו למדתנו רבינו (שמות כ״ג ל') מעט מעט אגרשנו מפניך הואיל וכך הוא הדבר צריכין אנו לידע אלו ערים יפות לכבשן תחלה:", + "וישיבו אתנו דבר באיזה לשון הן מדברין:", + "את הד' אש' נע' בה אין לך דרך שאין בה עקמות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך [שאין בה] פרשות:", + "ואת הערים אשר נבא אליהן באי זה דרך אנו נכנסין לארץ ישראל:" + ], + [ + "וייטב בעיני הדבר בעיני היה טוב ולא היה טוב בעיני המקום:", + "אם בעיניו (הוא) [היה] טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משלו מלה״ד לאחד שאמר לחבירו מוכר אתה לי חמורך זה אמר לו הין בוא ואני מראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותיו לכך נאמר וייטב בע' הד':", + "ואקח מכם שנים עשר מן הברורים שבכם מן המסולתין שבכם:", + "איש אחד לש' מה אנו צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנ' עש' אנ' מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:" + ], + [ + "ויפנו ויעלו ההרה מגיד שדרך המרגלים לעלות בהר וכן רחב אומר לשלוחי יהושע (יהושע ב' ט״ז) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים ונח' שמ' של' ימים מגיד ששרת עליה רוח הקדש שאלו לא שרת עליה רוח הקדש מאין היתה יודעת שעתידין לחזור לשלשת ימים אלא מלמד ששרת עליה רוח הקדש:", + "ויבאו עד נח' אש' מגיד שנקרא על שם סופו כיוצא אתה אומר (שמות ג' א') ויבא אל הר האלהים חרבה מגיד שנקרא על שם סופו:", + "וירגלו אתה מלמד שהילכו בה ארבעה אומנים שתי וערב:" + ], + [ + "ויקחו בידם מפרי הארץ אמר ר' שמעון עלובין הן בני אדם שנטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאינים באיסר ענבים כך נטלו בידם:", + "ויורדו אלינו מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנ' (במדבר י״ג ל') עלה נעלה וירש' אתה:", + "ויעלו ויתורו את הארץ (שם כ״א) ויעלו בנגב (שם כ״ב) ויעלו ממצרים (ברא' מ״ה כ״ה):", + "ויאמרו טובה הא' אש' ה' אלה' נתן לנו וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לדעתה מי אמר טובתה יהושע וכלב אע״פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלה':" + ], + [], + [ + "ותרגנו באהליכם (שמעון בן טרפון אומר תרתם וגניתם באהלו של מקום) מלמד שהיו יושבין בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים וכנרגנים שנ' (משלי כ״ו כ״ב) דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן שנ' והן ירדו חדרי בטן ר׳א שהיו יושבין במשכניהן ומבכין כמתלהם נוטלין את בניהם ואומרים אוי לכם דווים אוי לכם סגופים למחר יהוא הורגין מכן יהוא שובין מכם יהוא צולבין מכם על הצלוב:", + "נוטלין את בנותיהם ואומרים להן אוי לכם דוויות אוי לכם סגופות למחר יהוא הורגין מכם יהוא שובין מכם יהוא מעמידין מכם בקלון:", + "בשנאת ה' אותנו אפשר המקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א' ב') אהבתי אתכם אמר ה' הלא הן ששונאין את המקום משל הדיוט אמר דבליבך על רחמך מא דבליביה עלך:", + "לתת אות' ביד האמ' להש' כענין שנ' (יהושע ז' ט') וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו:" + ], + [ + "אנה אנחנו עולים אחי' המ' אמ' לו רבי' משה אלו מבני אדם אחרים היינו שומעין דברים הללו לא היינו מאמינין אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם:", + "עם גדול מלמד שהיו גבוהין בקומה:", + "ורם מלמד שהיו מרובין באכלוסין:", + "ערים גדולות ובצ' בשמ' רבן שמעון בן גמליאל אומר דברו כתובים לשון הבאי שנ' (דב' ט' א') שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן אבל מה שאמר הקב״ה לאברהם אבינו (ברא' כ״ו ד') והרביתי את זרעך ככו' השמ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם י״ג ט״ז) אינו דברי הבאי:", + "וגם בני ענק ראינו שם מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים כענין שנ' (תהלי' ע״ג ו') לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו:" + ], + [ + "ואומר אליכם אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי קדוש אני אומר לכם:", + "לא תערצון ולא תראו מהם מפני מה פסוק ל", + "כי ה' אלה' ההלך לפ' הוא יל' לכם אמר להם מי שעשה לכם נסים במצ' ומי שעשה לכם כל הנסים האלה עתיד הוא לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ:", + "ככל אשר עשה אתכם במצ' לע' אם אין אתם מאמינין להבא תאמינו לשעבר:" + ], + [], + [ + "ובמד' אשר ראי' אש' נש' ה' אלה' אלו עננים שהיו מקיפין אותן אף מתחתיהן:", + "כאשר ישא איש את בנו כמו שנ' להלן (דב' ל״ב י״א) ישאהו על אברתו:" + ], + [], + [ + "ההלך לפ' בד' לתור לכם אלו עננים שהיו מקדימין לפניהם לכבוש להם את הדרכים:", + "באש לילה זה עמוד האש שהיה מאיר לפניהם בלילה כפניס הזה ושורף כל נחשים ועקרבין ומזיקין לפניהם:", + "ובענן יומם זה עמוד [הענן] (העמוד) שהיה מגין עליהם ביום שלא ישתרבו:" + ], + [ + "וישמע ה' את קול דבריכם ויק' ויש' לאמר אם יר' איש באנ' האלה אין איש אלא משה מלמד שאף הוא נטל אפופסנו מאותו שעה וכן הוא אומר להן (דב' א' ל״ז) גם בי הת' ה' בגל' לאמר:" + ], + [], + [], + [], + [ + "יהושע בן נון הע' ל' כי הוא ינח' את יש' אם הוא מנחיל אותן הן נוחלין ואם לאו אינן נוחלין:" + ], + [ + "וטפכם אשר אמרתם ובניכם אשר לא ידע' הי' טו״ר אין טוב ורע האמור כאן אלא מלחמה כדי שתדעו שהמקום הוא שעושה לכם מלחמה ושאין אתם צריכין להלחם כשאתם עושין רצונו של מקום:", + "המה יב' שמה זו ביאה ראשונה שהיתה בימי יהושע:", + "ולהם אתנ' זו ביאה שנייה בימי עזרא:", + "[השמטה: והם יירושה לימות המשיח]." + ], + [], + [], + [ + "ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו לפי שהוא אומר להלן ויאמר משה (במדבר י״ד מ״א) למה זה אתם עוברים את פי ה' אל תעלו שומע אני משה אמר להן מפי עצמו ת״ל כאן ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו לימד שעל פי שכינה אמר להן נמצאת אומר דברים סתומין להלן ומפורשין כאן:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ותשבו בקדש ימים רבים כמה הן ימים הללו שמונה עשרה שנה:", + "מדרש תנאים לדברים פרק ב" + ] + ], + [ + [ + "ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כא' דב' ה' אלי זה׳׳ש להלן (דברי' א' מ') ואתם פנו וס' המ' דרך ים סוף:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "[ואתחנן אל ה'] זהש״ה (משלי י״ח כ״ג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות שני פרנסין טובים עמדו להן לישראל משה ודוד מלך ישראל משה אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עברה שעברתי תכתב אחרי שלא יהיו הבריות אומ' דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה מושלו מלה״ד למלך שגזר ואמר כל מי שאכל מפגי שביעית יהוא מחזירין אותו בקמפון הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזירין אותה בקמפון אמ' לו אדוני המלך בבקשה ממך הודיע סורחני שלא יהו בני המדינה אומ' דומה שנמצא בה דברי ניאוף או שנמצא בה דבר כשפים הן רואין פגין תלויין בצוארי ויודעין שבשבילן אני מתחזרת כך אמר משה לפני המקום עברה שעברתי תכתב אחרי אמר לו המקום הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנ' (במדבר כ״ז י״ד) כאשר מריתם פי במדבר צן:", + "ר' שמעון אומר מלה״ד למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר בקרובין (שלא) [שלו] הגיע למקום (יפה) [שיפה] נהפכה קרובין (שלא) [שלו] על בנו [נסמת עינו] נקטעה ידו נשברה רגלו כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן ניזוק בני כאן נסמית עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך הקב״ה מזכיר ואומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וה״א (תהלים קמ״א ו') נשמטו בידי סלע שפטיהם:", + "דוד אמר לפני המקום עברה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו [אי] איפשר שלא יהוא הבריות אומ' בשביל שאהבו מחל לו וה״א (שם נ״א ו') לך לבדך חטאתי מפני מה למען תצדק בדברך:", + "מושלו למה״ד לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומ' אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חיטים בשנה אינו אלא משכנו לו המלך וכתב לו אפובי פעם אחת שיירו ולא שקל לו כלום נכנס המלך לתוך ביתו נטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום כך כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנ' (ש״ב יב ו') ואת הכבשה ישלם ארבעתיים:", + "ר' חנינא אומר (ארבעת) [ארבעתים שש] עשרה אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד אמר (שם י״ג) חטאתי לה' מה נתן הנביא אומר לו (שם) גם ה' העביר חטאתך לא תמות:", + "ואומר לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי:", + "אלו שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל והיו יכולין לתלות את העולם במעשיהן הטובים ולא בקשו מלפני הקב״ה שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחמר ומה אלו שיכולין לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ומרבי רבבות מתלמידי תלמידיהון על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם לכך נאמר תחנונים ידבר רש זה דוד מלך ישראל ועשיר יענה עזות זה משה:", + "ד״א תחנונים ידבר רש זה בשר ודם שהוא רש מכל דבר שאין מלווין אותו בשעת פטירתו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים:", + "ועשיר יענה עזות זה הקב״ה שנ' (תהל' כ״ד א') לה' הארץ ומלואה ללמדך כשאדם נצרך לבקש מלפני הקב״ה צריך להתחנן ולהשתטח לפניו וכן מצינו במשה כשביקש להיכנס לארץ לא ביקש מלפני הקב״ה אלא בתחנונים מנין ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה' והרי דברים קל וחמר ומה אם משה רבינו שלא היה לו עון אלא בשביל ישראל כשביקש לא ביקש אלא בתחנונים שאר כל אדם על אחת כמה וכמה:", + "ד״א תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות זה משה שמתחילה היו דבריו עזים שכן הוא אומר (שמות ה' כ״ג) ומאז באתי אל פרעה לד' בש' ואומ' (שם ד' י״ג) שלח נא ביד תשלח ואומ' (במדבר ט״ז כ״ט) אם כמות כל הא' ימותון אלה לא ה' שלחני בזמן שהיה אומר הדברים הללו נאמר עליו ועשיר יענה עזות וכשהגיע זמנו להפטר מן העולם נאמר עליו תחנונים ידבר רש שהתחיל מתחנן כרש הזה מנ' ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה':", + "ואתחנן אל ה' בעשרה לשונות נקראת תפלה נקראת זעקה שועה אנקה שנ' (שמות ב' כ״ג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוע' ויש' אלהים את נאק' נקראת קרייה שנ' (תהלים י״ח ז') בצר לי אקרא ה' נקראת רנה ופגיעה שנ' (ירמיה ז' ט״ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:", + "נקראת ניפול שנ' (דב' ט' כ״ה) ואתנפל לפני ה':", + "נקראת תפלה ופילול שנ' (שם כ״ו) ואתפלל אל ה' נקראת תחנה שנ' ואתחנן אל ה':", + "ואע״פ שנאמ' תפלה בעשרה לשונות קרובה שבכולן תחנה שנ' (מלכים א' ח' נ״ט) ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובי' אל ה' אלה' ושני צדיקים נתפללו בה דוד ומשה דוד שנ' (תה' נ״א ג' ע״ש) חנני ה' כחסדך משה שנ' ואתחנן אל ה' ומנ' למד משה מדרכיו של הקב״ה בשעה שעמד בנקרת הצור פתח לו הקב״ה בחינון שנ' (שמות ל״ג י״ט) וחנותי את אשר אחן:", + "נשא משה קל וחמר בעצמו ואמר אלמלי לא היה לשון חביב לפני הקב״ה לא פתח בו תחלה לכך פתח משה ואתחנן אל ה':", + "ולמה נקראת התפלה תחנה מפני שצריך לאמרה בלשון תחנונים וכך שנינו העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים:", + "ד״א ואתחנן אל ה' אמ' ר' מאיר כיון שידעו ישראל שאמר הקב״ה למשה הגיע זמנך ליפטר מן העולם נתקבצו אליו כל ישראל ואמ' לו רבינו משה כשהות בינינו היינו כולנו מתענגין ומשליכין יהבינו עליך עכשיו מי יעמד לנו אחריך ומי יגדור פרצותנו ועל מי אתה מניחנו השיבם ואמ' להם אל תבטחו בנדיבים (תה' קמ״ו ג') עד שאדם נותן בטחונו על בשר ודם ומבקש ממנו שיושיעו יושיע עצמו מן המיתה תחלה אל יהי לכם בטחון אלא במי שאמר והיה העולם ב״ה שהוא חי וקיים לנצח שנ' (ישעיה כ״ו ד') בטחו בה' עדי עד ואומ' (תה' ס״ב ט') בטחו בו בכל עת עם בין שאתם חוטאין ובין שאתם זוכין שפכו לפניו לבבכם (שם) בתשובה מיד השיבו ישראל ואמרו אלהים מחסה לנו סלה (שם):", + "ד״א אמר משה לישראל עד עכשיו הייתי מתפלל עליכם ומבקש בעדכם רחמים מיכן ואילך כל אחד ואחד זכותו תעמוד לו והרי אני מבקש על עצמי לכך נאמר ואתחנן אל ה':", + "ד״א ואתחנן אל ה' אע״פ שאמר הקב״ה למשה (דב' ג' כ״ח) וצו את יהושע וחז' ואמ' כי הוא יע' לא נתיאש מן הרחמים אלא עמד והתחיל ומבקש על עצמו מושלו מלה״ד לחולה שהוטל על המטה וישב וכתב דיאתיקי לבנו והעמיד להן אפטורפוס ואע״פ כן היה מבקש על עצמו שמא יתרפא מחליו לכך נאמר ואתחנן אל ה':", + "ד״א ואתחנן אל ה' מלמד שהסדיר משה חמש מאות וחמש עשרה תפלות מניין ואתחנן והיא מנין טלפי החיות שנ' (יחזקאל א' ז') ורגליהם רגל ישרה מנין ישרה חמש מאות וחמש עשרה כנגד מנין ואתחנן עד שעלת תפלתו למרום ונתקבל ואמר לו (דב' ג' כ״ז) עלה ראש הפסגה ושנים הן שעסקו בתפלה והועילו משה רבינו וחזקיהו ויש אומ' אף יונה שנ' (יונה ב' ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ואומר (שם ח') ותבוא אליך תפלתי:", + "בעת ההוא זו עת רצון כענין שנ' (תהלים ס״ט י״ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון מושלו מלה״ד לבני מדינה שהיו מבקשין מלפני המלך שיעשה את מדינתן קלוניא פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלוניא כך משה היה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ כיון שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש בה מלפני המקום שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא:", + "לאמר זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה עמי ואמר לו המקום אני עושה:", + "וידבר משה לפני ה' (שמות ו' י״ב) שאין ת״ל לאמר ומה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם גואלן את אם לאו אף כאן מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם איני נכנס:" + ], + [ + "ה' אלהים כל מקום שנ' ה' הרי זו מדת רחמים ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל״ד ו') אלהים כל מקום שנ' אלהים הרי זו מדת הדין עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים (שם כ״ב ח') אלהים לא תקלל (שם כ״ז) אלהים שופט צדיק (תה' ז' י״ב):", + "אמר משה בבקשה ממך תהא מדת רחמים כובשת למדת הדין לכך הקדים ה' אלהים:", + "ד׳׳א ה' אלהים אמר לפניו רבונו של עולם עשה עמי במדת רחמים ואם בא אתה עלי במדת הדין יש לי דין שהרי הכתבת בתורתך על ידי (דברים כ״ד ט״ו) ביומו תתן שכרו ואני נצטערתי ארבעים שנה במדבר עם ישראל ולא נתת לי שכרי ועכשו אתה אומר לי (ג' כ״ז) לא תעבור את הירדן הזה:", + "אתה החלות להראות אמר לפניו רבונו של עולם הואיל והתחלת להראני מקצתה הראיני כולה משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטורין שלו נכנס פתח ראשון שתקו לו שני ושתקו לו שלישי זעפו בו אמר לו דייך עד כאן כך בשעה שבא משה וכיבש [שני] עממים סיחון ועוג ונתנם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי אמר דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנאי ואין אנו מנודין אלא על תנאי לכך היה עומד ומבקש כל אותן תחנות ובקשות עד שאמר לו רב לך:", + "ד״א אתה החלות אתה התרתה לי נדרי בשעה שאמרת לי לך והוצא את ישראל ממצרים (שמות ג' י') אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנ' (שם ב' כ״א) ויואל משה לשבת את הא' ואין הואלה אלא שבועה שנ' (ש״א י״ד כ״ד) ויואל שאול את העם רבונו של עולם כשם שהתרתה לי ואמרת (שמות ד' י״ט) לך שב מצרים אף עכשיו התר נדרך שאכנס לארץ ישראל אמר לו הקב״ה רב לך אתה היה לך רב שיתיר את נדרך:", + "ד״א אתה החילות אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנ' (דב' ט' י״ד) הרף ממני ואש' וכי משה תפוס היה בקדש אלא כך אמר משה לפניו רבונו של עולם אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך ועמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעונם והייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים קל וחמר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת תפלת הרבים על (ידי) היחיד על אחת כמה וכמה רבונו של עולם כשם שעברת על אותה הגזירה שנ' (שמות ל״ב י״ד) וינחם ה' על הרעה בבקשה ממך עבור על גזירה זו שגזרת עלי:", + "ד״א אתה החלות אמר משה רבון העולמים מפני שאמרתי להן (במדב' כ' י') שמעו נא המרים גזרת עלי שלא אכנס לארץ אתה החלות את שרית קרית להון כדין (שם י״ז כ״ה) למשמרת לבני מרי:", + "להראות את עבדך יש שקראו עצמן עבדים והמקום קרא אותם עבדים ויש שקראו עצמן עבדים והמקום לא קרא אותם עבדים ויש שלא קראו עצמן עבדים והמקום קרא אותן עבדים:", + "אברהם קרא עצמו עבד שנ' (ברא' י״ח ג') אל נא תעבור מעל עב' והמקום קרא אותו עבד שנ' ובר' והר' את זר' בע' אב' עבדי (שם כ״ו כ״ד):", + "יעקב קרא עצמו עבד שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל הח' ומ' הא' אש' עש' את עב' והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה מ״א ח') ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בח':", + "משה קרא עצמו עבד שנ' להר' את עבד' והמקום קראו עבד שנ' (במדבר י״ב ז') לא כן עבדי משה:", + "דוד קרא עצמו עבד (תה' קט״ז ט״ז) אני עבד' בן אמ' והמקום קראו עבד ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזק' ל״ז כ״ה):", + "ישעיה קרא עצמו עבד שנ' (ישעיה מ״ט ה') ועתה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו והמקום קראו עבד שנ' (שם כ' ג') ויאמר ה' כא' הלך עבדי ישעיהו:", + "שמואל קרא עצמו עבד שנ' (ש״א ג' י') ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך והמקום לא קראו עבד:", + "שמשון קרא עצמו עבד שנ' (ע' שופטים ט״ו י״ח) אתה נתת ביד עבדך התשו' הגדולה הזאת והמקום לא קראו עבד:", + "שלמה קרא עצמו עבד שנ' (מ״א ג' ט') ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך והמקום לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו שנ' (מ״ב י״ט ל״ד) וגנותי על העיר הז' להושיעה למעני ולמען דוד עבדי:", + "איוב לא קרא עצמו עבד והמקום קרא אותו עבד שנ' (איוב א' ח') ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב:", + "יהושע לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (יהושע כ״ד כ״ט) ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון עבד ה':", + "כלב לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (במ' י״ד כ״ד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת:", + "אליקים לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה כ״ב כ') והיה ביום ההוא וקר' לעבדי לאליקים בן חלקיהו:", + "זרובבל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (חגי ב' כ״ג) והיה ביום ההוא אקח זרובבל בן שאלתיאל עבדי:", + "דניאל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (דניאל ו' כ״א) דניאל עבד אלהא חיא:", + "חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (דניאל ג' כ״ו) שדרך מישך ועביד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו:", + "נביאים הראשונים לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (עמוס ג' ז') כי לא יעשה ה' אל' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:", + "את גדלך זה בנין אב לכל גדולה שבתורה ואת ידך החזקה אלו עשר מכות שהביא המקום ב״ה על המצרים במצ' שנ' בהן (שמות ח' א') נטה את ידך:", + "ד״א את גדלך אמר לפניו רבונו של עולם אימתי אתה מתגדל בעולמך בשעה שאתה כובש על מדת הדין שנ' (מיכה ז' י״ח) מי אל כמוך נושא עון:", + "אשר מי אל בשמ' ובא' אמר לפניו רבוני אתה מדתך שלא כמדת בשר ודם בשר ודם אפדיקוס יושב על הפרכיה שלו מתירא הוא מפני סנקתדירוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך סנקתדירוס מפני מה אין אתה מוחל לי:", + "מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דיותכוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך דיותיכוס מפני מה אין אתה מוחל לי:", + "אשר יעשה כמ' וכג' כמעשיך במצרים וכגבורותיך על הים:", + "ד״א כמעש' על הים וכגבו' על הירדן:" + ], + [ + "אעברה נא אין נא אלא לשון בקשה:", + "ואראה את הארץ אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבר את הירדן הזה מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו (לא) [לו] שני עבדים גזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפלו שנה אחת ואפלו שתי שנים וכל כך למה בשביל לפוג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר אפשר שאני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת וכל כך למה בשביל לחבב דברי רבו כך היה משה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה:", + "ומפני מה היה משה מתחרט ליכנס לארץ ישראל שמא לאכול מפירותיה היה צריך או לכסף וזהב היה צריך אלא כך אמר משה רבונו של עולם הרבה מצות נתת לישראל על ידי ואין עושין אותן אלא בארץ ישראל שנ' (עי' דב' ו' א; י״ב א') אלא החקים והמשפטים אשר צוה ה' לע' בא' אכנס עמהן ואעשה עמהן את המצות כדי שאטול שכר לעתיד לבוא אמר לו הקב״ה אל תצטער בדבר זה שאני כותב על ידי הנביאים שכל המצות שנתתי על ידך אפלו אחד מישראל עושה ומקיים אחת מן המצות יש לך עמו חלק לעתיד לבוא שנ' (ישעי' נ״ג י״ב) לכן אחלק לו ברבים:", + "ואראה את הארץ הטובה ארץ ששיבחתי אותה לישראל ואמ' להן (דב' ח' ז') כי ה' אלה' מביאך אל ארץ טובה אמר לו הקב״ה הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה שנ' (שמות ט״ו י״ז) תביאמו ותטעמו:", + "ההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש:", + "הכל קראו אותו הר אברהם קרא אותו הר שנ' (ברא' כ״ב י״ד) בהר ה' יראה:", + "משה קראו אותו הר שנ' ההר הטוב הזה:", + "דוד קרא אותו הר שנ' (תה' כ״ד ג') מי יעלה בהר ה':", + "ישעיה קרא אותו הר שנ' (ישעי' ב' ב') והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים:", + "גוים קראו אותו הר שנ' (שם ג') והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':", + "ומנ' שאין לבנון אלא מקדש שנ' (ירמי' כ״ב ו') גלעד אתה לי ראש הלבנון [השמטה: ואו' והלבנון באדיר יפול] ולמה נקרא שמו לבנון על שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג שנ' (ישעי' א' י״ח) אם יהיו חט' כש' כש' ילבינו:" + ], + [ + "ויתעבר ה' בי למע' ר' אליעזר אומר נתמלא עלי עברה ר' יהושע אומר כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה:", + "ויתעבר ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל למענכם בשבילכם נעשה לי כך:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (דב' א' ל״ז) גם בי הת' ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל בגללכם:", + "ולא שמע אלי ולא קבל תפלתי כשחטאתם אתם בקשתי עליכם רחמים ונעניתי אבל כשבקשתי על עצמי ולא שמע אלי:", + "ויאמר ה' אלי רב לך אמר משה לפני המקום רבונו של עולם וכי איזה מלך שיעכב על ידך אלא הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור בארץ אעבור במחילה שלא אעבור חי אעבור מת יקברו עצמותי בארץ ישראל אמר לו המקום רב לך אל תוסף דבר אלי:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם מתים קוברין אותך ועכשו את נכנס לתוך מלאכי שרת ומלאכי שרת קוברין אותך שנ' (דב' ל״ד ה') וימת שם משה עבד ה' בא' מו' על פי ה':", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל לא היית מספיק לראותה כל ימיך ועכשו הריני מראה אותך כלו באצבע שנ' (שם א' - ג') ויראהו ה' את כל הארץ ואת נפתלי ואת הנגב מלמד שאמר לו זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ הייתה נקבר בקבר מעשה אדם ובארון מעשה אדם ועכשו את נקבר בקבר מעשה שמים ובארון מעשה שמים שנ' (שם ל״ג כ״א) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון אין ספון אלא מצויר שנ' (ירמי' כ״ב י״ד) וספון בארז ומשוח בששר:", + "ד״א רב לך אמר לו המקום משה אדם נודר לאין הולך לא אצל רבו שיתיר לו נדרו ומה עליך לשמוע דברי רבך:", + "ד׳א רב לך אמר לו משה דוגמא אתה עשוי לדיינין יאמרו מה משה שהוא חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים על ידו שאמר (במד' כ' י') שמעו נא המרים נגזרה עליו גזרה שלא יכנס לארץ המענין את הדין והמעוותין את הדין על אחת כמה וכמה:", + "ד״א רב לך אמר לו משה הרבה לך בידי לעולם הבא שאני פורע לך אותו רב מה רב טובך כאדם שאומר לחברו הרבה לך בידי אל תביישני:", + "ד״א רב לך כאדם שאומר לחברו עיבר פלוני דרך על פלוני:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך עכשו ארכי של יהושע דוחקת לפני שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות:", + "ד״א רב לך דייך שלא שלט בך יצר הרע ולא עוד אלא שאין אני מוסרך ביד מלאך המות אלא אני בעצמי מיטפל בך:", + "ד״א רב לך יש לך רב והרב שליט לעשות בתלמיד מה שהוא רוצה:", + "ד״א רב לך רב יש לך ומנו יהושע:", + "אל תוסף דבר אלי קשה הוא הדבור שלא יהוא הבריות אומרות הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן [השמטה: באותה שעה אמר משה לפני המקום מה אני יוצא ריקם מתפלתי בדבר הזה אמר לו עלה ראש הפסגה]. מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשים טובים של משה לא נאמר לו עלה ובתפלה נאמר לו עלה:", + "ר' אליעזר אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש:", + "ר' שמעון אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש אדם שהעיד עליו הקב״ה (במדבר י״ב ג') והאיש משה עניו מאד להקפיד כנגד ישראל:", + "ומפני מה המתין משה ארבעים שנה ואחר כך התחיל להתחנן שיכנס לארץ מפני כשאמר שמעו נא המ' (במדבר כ' י') ואמר לו הקב״ה לכן לא תביא את הקהל הזה (שם י״ב) אמר משה זו שעת שבועה היא איני מתחנן בה שאין לכן אלא שבועה בענין שנ' (ש״א ג' י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי אמר לו הקב״ה בשביל שהמתנת ארבעים שנה עלה ראש הפסגה מיכן אמרו חכמים אל תשאל לחבירך בשעת נדרו:" + ], + [ + "עלה ראש הפסגה אמר לו הקב״ה העליתיך יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת לא נתתי להם רשות אלא להיות עומדין לפני ולא נתתי להם רשות ישיבה שנ' (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממ' ובך כתיב (דב' ט' ט') ואשב בהר ארבעים יום:", + "ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ונגבה מכאן אמרו העומדין בחוצה לארץ הופכין פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללין שנ' (מ״א ח' מ״ח) והתפללו (אל ה') [אליך] דרך ארצם:", + "העומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנ' והתפללו אל הבית הזה (עיי״ש ל״ח ומ״ב):", + "העומדין בבית המקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדש הקדשים ומתפללין שנ' (שם ל״ה) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדין בצפון הופכין פניהם לדרום בדרום הופכין פניהם לצפון במזרח הופכין פניהם למערב במערב הופכין פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד סומא ומי שאינו יכול לכווין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנ' (עיי״ש מ״ד) והתפללו אל ה' אלהיהם:", + "וראה בעיניך אמר לו הקב״ה אברהם אמרתי לו (בראש' י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה אבל אתה וראה בעיניך:", + "ר' חנינה בן יעקב אומר חביבה ראייתו של אברהם אבינו יתר מראייתו של משה שאברהם לא ליבטוהו ומשה ליבטוהו באברהם נאמר (בראש' י״ג י״ד) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ובמשה הוא אומר עלה ראש הפסגה ושא עיניך עלה והבט וראה:", + "ד״א וראה בעיניך מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטרין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טרקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו מיכן ואלך את אסור כך אמר משה לפני המקום כל עצמי (אינו) [איני] משוך מארץ ישראל אלא מלוא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך:", + "כי לא תעבור את הירדן הזה כיון שבקש כל אותן בקשות ותחנות אמר רבון העולמים גזרת גזירה עלי שלא אכנס לה מלך שנ' (במדבר כ' י״ב) לכן לא תביא את הקהל הזה אכנס לה הדיוט אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט אמר לפניו רבונו של עולם כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה [לא] מלך ולא הדיוט אכנס לה במחילה של קסריון שתחת פומיוס אמר לו (דב' ל״ד ד') ושמה לא (תבא) [תעבר] אמר לפניו רבוני נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שתחת פומיוס אם אמות יעברו עצמתי את הירדן אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה [ר״ש בן יוחי אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (דב' ד' כ״ב) כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן] וכי מת יכול לעבור אלא כך אמר לו אף עצמותיך לא יעברו את הירדן:" + ], + [ + "וצו את יהושע אין צואה בכל מקום אלא זירוז שנ' (דב' ל״א ז') ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים:", + "כי הוא יעבור לפני העם הזה אם עובר לפניהן הן עוברין ואם לאו אינן עוברין:", + "והוא ינחיל אותם אם מנחילן נוחלין ואם לאו אינן נוחלין:", + "וכן את מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים שנ' (יהושע ז' ה' - י' ע״ש) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה הוא (וכל זקני) [וזקני] ישראל עד הערב ויעלו עפר על ראשם ויאמר (אתה) [אהה] ה' אלהים למה העברת העביר את העם הזה:", + "כי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אויביו:", + "וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ:", + "ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך לא כך אמרתי למשה רבך מתחלה אם עובר לפניהם עוברין", + "ואם לאו אינן עוברין אם מנחילם נוחלין ואם לאו אינן נוחלין שלחתם ולא הלכתה אחריהם:" + ], + [ + "ונשב בגיא אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור:", + "ד״א אמר משה לישראל ראו כמה ביניכם לביני שאני כמה תפלות ובקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא ליכנס לארץ אבל אתם הכעשתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנ' (תה' צ״ה י') ארבעים שנה אקוט בדור ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל אתכם ועתה ישראל הרי אתם חדשים כבר מחול לכם לשעבר:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שנ' לא תעשה לך פסל אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת״ל לא יהיה לך:", + "אלהים אחרים למה קראן אלהים ר' יוסי אומר שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר שלא נקרא אלהים שאלו נקראו אלהים בשמו היה בהן צורך והרי נקראו בשמו ואין בהן צורך ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש שנ' (בר' ד' כ״ו) אז הוחל לקרוא בשם ה':", + "ר' אליעזר אומר נקראו אלהים אחרים שהן עושין אחרים חדשים תחתיהן בכל יום כיצד היה לו אלוה של זהב נצרך לו עשאו של כסף נצרך לו עשאו של נחשת נצרך לו עשאו של ברזל וכן עופרת עד שיעשה של עץ שנ' (דב' ל״ב י״ז) חדשים מקרוב באו:", + "על פני למה נאמר שלא ליתן לישראל פתחון פה לומר שלא נצטוו על זאת אלא אותן שיצאו ממצרים לכך נאמר על פני ללמדך מה אני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא אתה ולא בנך ולא בן בנך לעולם ולעולמי עולמים, לא יהיה לך:" + ], + [ + "לא תעשה לך פסל וכל תמונה הרי זו אזהרה לעושה ע״ז לעצמו בין שעשאה בידו בין שעשו אותה לו אחרים אע״פ שלא עבדה הרי זה לוקה משום לאו זה:" + ], + [ + "לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:", + "לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ' (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:", + "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:", + "אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:", + "אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:", + "אל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:", + "פוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:", + "ר' נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:", + "כיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח') אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:", + "ועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דב' ז' ט') לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ' (תה' ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה' מעולם ועד עולם על יריאיו:", + "לאהבי זה אברהם וכיוצא בו:", + "ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכ' י״ג ו') אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים:" + ], + [], + [ + "לא תשא אף שבועת שוא היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים (ויק' ה' ד') והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן יכול כשם שפוטרה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות ת״ל לא תשא מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת:", + "ד״א לא תשא למה נאמר לפי שהוא [אומר] (שם י״ט י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו להישבע מניין ת״ל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא עד שלא קיבלת עליך להישבע הריני לך לאלהים משקיבלת עליך להישבע הריני לך לדיין וכן הוא אומר כי לא ינקה ה' אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר (שמות ל״ד י ז') נקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים:" + ], + [ + "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו:", + "מחלליה מות יומת (שמות ל״א י״ד) וביום השבת שני כבשים (במ' כ״ח ט') בדבור אחד נאמרו:", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' י״ח ט״ז) יבמה יבא עליה (דב' כ״ה ה') בדבור אחד נאמרו:", + "לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (דב' כ״ב י״א - י״ב) בדבור אחד נאמרו:", + "מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנ' (תה' ס״ב י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וכת' (יר' כ״ג כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה':", + "ד״א זכור ושמור זכור בפה שתהא שונה בפיך שמור בלב:", + "ד״א זכור (על) [עד] שלא יכנס להוסיף עליו מן החול בתחלתו שמור משיכנס להוסיף עליו מן החול ביציאתו:", + "ד״א זכור זכריהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון:", + "שמור שמריהו מלעשות בו מלאכה:", + "לקדשו מלמד שהשבתות נקראו קדשים:", + "במה אתה מקדשו במאכל מתוק לשבת וביין מבושם ובכלים נאים:", + "ד״א קדשו בעטיפה:", + "ד״א לקדשו בברכה מיכן אמרו קדשהו על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ללילה קדושה ליום מנין ת״ל(שמות ל״א י״ד) ושמרתם את השבת:", + "אין לי אלא לשבתות לימים טובים ולמועדים מנין ת״ל(ויק' כ״ג ל״ז) אלה מועדי ה' מקראי קדש:", + "כאשר צוך ה' אלהיך היכן צוך במרה:" + ], + [ + "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי היאך אפשר לאדם לעשות כל מלאכה בששה ימים אלא אם אתה שובת כאלו כל מלאכתך עשויה:" + ], + [ + "ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לומר לך מה הקב״ה הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת ועשאו מערב שבת אף אתה הקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת ועשהו מערב שבת:", + "לא תעשה כל מלאכה גדולה היא השבת שאסר בה את המלאכה שהיא חביבה לפניו שהרי ברא את עולמו במאמר לא ביגיעה ולא בעמל וקרא את בריאת העולם מלאכה שנ' (בר' ב' ב') ויכל אלה' ביום השביעי מלאכתו כי בו שבת מכל מלאכתו:", + "חביבה היא המלאכה שהרי כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו לא מסר להן מלאכה אלא לבני האדם בלבד:", + "וכן היה ר' מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל כורם או אחד מן החיות עושה מלאכה הרי אינן עושין מלאכה והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה ובני אדם אינן מתפרנסין אלא מן המלאכה לא מפני שהן קלים מן החיות אלא שהמלאכה חביבה:", + "חביבה היא המלאכה שהאדם הזה התקין לו הקב״ה כל צרכיו עד שלא נבראת חוה ואחר כך זיוגה לו:", + "חביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר (בר' ל' ל״א) אשובה ארעה צאנך אשמור במשה הוא אומר (שמות ג' א') ומשה היה רעה:", + "בדוד הוא אומר (תה' ע״ח ע') ויקחהו ממכלאות צאן בעמוס הוא אומר (עמ' ז' י״ד) כי בוקר אנכי ובולס שקמים:", + "ויקחני ה' מאחרי הצאן (שם ט״ו):", + "חביבה היא המלאכה שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך המלאכה שנ' (מ״א י״ט י״ט) וילך וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש ומה אליהו אומר לו לך שוב כי מה עשיתי לך (שם כ') שלא לבטלך גדולה היא המלאכה שכל המצות ומעשים טובים אינן אלא מלאכה חוץ מהגיון תורה ותפלה:", + "גדולה היא השבת שביטלה את המלאכה שיש בה כל המדות הטובות הללו:", + "אתה ובנך ובתך אלו הקטנים:", + "ועבדך ואמתך אלו עבד ואמה התושבים:", + "ושורך וחמורך ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל נאמר כאן שורך וחמורך ונאמר להלן לענין נזקים (ע' שמות כ״א ל״ג) שור וחמור מה שור וחמור האמור לענין נזקים עשה שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור אף שור וחמור האמורין כאן לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור וחמור:", + "וכל בהמתך למה אני צריך אם ללמדך שלא יעשה בה מלאכה הלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה ומה ת״ל וכל בהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי יכול ירכין לה יתר ותאכל ויאחז לה עשבים ותאכל ת״ל אתה [יכול יחזור אחריה שלא תהיה תולשת ועוקרת ת״ל אתה] מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף היא מדעת עצמה מלאכת עצמה:", + "וגרך אשר בשעריך זה גר צדק:", + "למען ינוח עבדך ואמתך כמך אלו עבד ואמה כנענים שמלו וטבלו:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית זכור מה עשיתי לך מה פירקתי ממך מה היטלתי עליך פירקתי ממך וימררו את חייהם היטלתי עליך זכור את יום השבת מלמד שנאמרה שבת אף זכר ליציאת מצרים:", + "ויוציאך ה' אלהיך משם ולהלן הוא אומר (ט״ו ט״ו) ויפדך יכול תהא חייב למצרים ת״ל ויוציאך יכול הוציאך ועונך עליה ת״ל ויפדך אמור מעתה הוציאך חנם ופדאך מעון:", + "על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת הא כל המקיים את השבת מעלין עליו כאלו עשה את השבת וכל המחלל את השבת אין לו מחילה לעולם וכאלו עבר על כל מצות שבתורה וכן הוא אומר (ישעיה נ״ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע [השמטה: כל השומר את השבת כשומר ידו מעשות כל רע] וכל המחלל את השבת כעושה כל רע:", + "קשה היא חילול השבת שאין הכתוב מזהיר אלא על השבת שנ' (יר' י״ז כ״ז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה:", + "קשה היא חילול שבת שלא חרבה ירושלים עד שהעלימו עיניהם מן השבת שנ' (יחז' כ״ב כ״ו) ומשבתתי העלימו עיניהם:", + "קשה הוא חילול השבת שהוא אחד משלוש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל העונות הראשון והאחרון ואלו הן המשעבד בר ישראל והבא על הגויה והמחלל את השבת המשעבד בר ישראל מנין שנ' (דהי״ב כ״ח י״ג) ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת ה' אלינו אתם אומרים להוסיף על חטאתינו ועל אשמתינו:", + "והבא על הגויה מנין שנ' (עז' י' י') ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל:", + "והמחלל את השבת מנין שנ' (נחמ' י״ג י״ח) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת:", + "וגדול הוא עונג השבת שכל המענג את השבת זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' (ישע' נ״ח י״ד) אז תתענג על ה' ותפלתו נשמעת שנ' (איוב כ״ב כ״ו) כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך ונותנין לו משאלות לבו שנ' (ע' תה' ל״ו ד') והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:" + ], + [ + "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך אם כבדתו למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין:", + "ולמען ייטב לך גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות שהשניות נאמר בהן טוב שנ' ולמען ייטב לך והראשונות לא נאמר בהן טוב:", + "על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות:" + ], + [ + "לא תרצח זו אזהרה להורג נפש אזהרה שמענו עונש מנין ת״ל (שמות כ״א י״ד) מעם מזבחי תקחנו למות:", + "לא תנאף זו אזהרה לנואף עם אשת איש ובעונש הוא אומר (ויק' כ' י') מות יומת הנואף והנואפת:", + "לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכת' מדבר בנפשות אף כאן בנפשות:", + "לא תענה ברעך עד שוא זו אזהרה לעדים זוממין עונש מניין ת״ל (דב' י״ט י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:" + ], + [ + "לא תחמד אשת רעך או אפלו חמוד בדבר ת״ל (דב' ז' כ״ה) לא תחמד כסף וזהב ולקחת לך מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן נמי עד שהוא עושה מעשה:", + "ומניין שהוא מוזהר על התאוה שהיא בלב כדי שלא יבא לידי חמוד ת״ל לא תתאוה בית רעך לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמה נמצאת אומר שהן שני לאוין:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד למה נאמר לפי שנ' דבר אל בני ישראל דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתיב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר הדבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי כן הוא אומר (ב' כ״ח כ') וידר יעקב נדר לאמר וכי עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש הוא לי לאלהים אם לאו אינו לי לאלהים ת״ל(שם כ״א) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום מה ת״ל לי לאלהים אלא שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף וה״א (שם ל״ה כ״ב) ויהי בשכן ישראל בא' הה' וילך ראובן ויש' כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבני עד שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה שנ' ויהיו בני יעקב שנים עשר והלא בידוע ששנים עשר הן אלא שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה וללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנ' (שם ל״ז כ״ה) וישבו לאכל לחם וכי עלת על לב שהיו אחיו יושבין ואוכלין לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקיבלו בתשובה שנ' (דב' ל״ג ו') יחי ראובן ואל ימות וכן אתה מוצא כשהיה יעקב נפטר מן העולם קרא להן לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו שנ' (בר' מ״ט א') ויקרא יעקב אל בניו ראובן בכורי אתה:", + "שמעון ולוי אחים:", + "יהודה אתה יודוך אחיך מאחר שהוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו וחזר וקראן כולן כאחד אמר להם שמא יש ביניכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל ה' אלה' ה' אחד כשם שאין בליבך מחלוקת כך אין בלבינו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד ועליה הוא אומר (שם מ״ז ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה וכי יעקב משתחוה על ראש המטה אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת ויש אומרין וישתחו ישראל על ראש המטה על שעשה ראובן תשובה:", + "ד״א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:", + "אמר לו הקב״ה יעקב שהייתה מתאוה כל ימיך נתון לך שיהיו בניך משכימין ומעריבין וקורין קרית שמע:", + "ד״א שמע ישראל ר' יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא קרית שמע צריך שישמיע לאזנו שנ' שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך:", + "ר' מאיר אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הדברים:", + "ד״א שמע ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר הקורא קרית שמע צריך שיכוין את לבו שנ' שמע ישראל ולהלן הוא אומר (דב' כ״ז ט') הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת:", + "ה' אלהינו למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד ומה ת״ל ה' אלהינו עלינו החל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (שמות ל״ד כ״ג) את פני האדון ה' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ג י״ז) (את) [אל] פני האדון ה' ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (ירמ' ל״ב י״ד) כה אמר ה' צב' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ז) הנה אני ה' אלהי כל בשר ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (תה' נ' ז') שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי עליך הוחל שמי ביותר:", + "ד״א ה' אלהינו עלינו:", + "ה' אחד על באי העולם:", + "ה' אלהינו בעולם הזה:", + "ה' אחד בעולם הבא:", + "וה״א (זכ' י״ד ט') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד:" + ], + [ + "ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומוכפל:", + "לפי שהוא אומר (דב' י' כ') את ה' אלהיך תירא יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא (מצריכו) [מטריחו] מניחו והולך לו אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך כת' ואהבת את ה' אלהיך וכת' (שם) את ה' אלהיך תירא עשה מאהבה עשה מיראה שאם באתה לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא:", + "עשה מיראה שאם באתה לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנ' (בר' י״ב ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם מתכנסין כל באי העולם לברות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולין אלא מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך כיצד בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלימדוהו תורה אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפין דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו עליו הכת' אומ' (יש' מ״ט ג') ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:", + "ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מקחו ומתנו בשוק נאה ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו ולרבו שלימדוהו תורה אשריהן בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו עליו הכת' אומ' (יח' ל״ו כ') באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:", + "בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע:", + "ד״א בכל לבבך שלא יהא ליבך חולק על המקום:", + "ובכל נפשך ואפלו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהל' מ״ד כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג כל היום אלא מעלה המקום על הצדיקים כאלו הן נהרגין בכל יום:", + "שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהביהו עד מיצוי הנפש:", + "ר' אליעזר אומ' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך:", + "ובכל מאדך בכל ממונך:", + "ד״א ובכל מאדך ר' עקיבה אומ' אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאדך ומה ת״ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו בכל מאד ומאד בין במדת הטוב בין במדת פורענות וכן דוד אומר (תה' קט״ז י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמ' ובשם ה' אקרא (שם ג - ד) וכן איוב אומ' (איו' א' כ״א) ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך מבורך הוא על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב' ט') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת מהוא אומר לה (שם י') כדבר אחת הנבלות תדברי:", + "אנשי מבול היו כעורין בטובה כשבאת עליהן הפורענות קבלוה על כרחן והלא דברים קל וחומר אם מי שכוער בטובה נאה בפורענות אנו שנאין בטובה לא נהא נאין בפורענות זה הוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי ועוד שיהא אדם שמיח ביסורין יתר מן הטובה שאלו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו מעון שבידו כלום ובמה נמחל לו ביסורין:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (מש' ג' י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה מי גרם לבן שיתרצה לאב הוי אומר זה יסורין:", + "ר' מאיר אומ' הרי הוא אומ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לב' אהביהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנ' (יש' מ״א ח') זרע אברהם אהבי:", + "ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנ' (בר' כ״ב י') וישלח אברהם את ידו ויקח את המ' לש' את בנו:", + "ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב כענין שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל החסדים:", + ". והיו הדברים האלה רבי מאיר אומ' למה נאמ' לפי שנאמ' ואהבת את ה' אלהיך אינו יודע כאיצד אוהבים את המקום ת״ל והיו הדברים האלה על לב' תן דברים אלו על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:", + "והיו הדברים האלה והיו בהוייתן יהיו שלא יקרא למפרע:", + "דברים על לבבך שומע אני כל הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב ת״ל אלה עד כאן מצות כוונה מיכן ואילך מצות קריאה דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה אינו צריך הרי הוא אומ' אש' אנכי מצ' הי' על לב' לימד על הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב:", + "אשר אנ' מצ' הי' שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקרותה:", + "על לב' מיכן היה ר' יאשיה אומ' צריך אדם להשביע את יצרו וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעין את יצרם באברהם הוא אומ' (בר' י״ד כ״ב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון:", + "בבועז הוא אומ' (רות ג' י״ג) חי ה' שכבי עד הב':", + "בדוד הוא אומ' (ש״א כ״ו י') ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו באלישע הוא אומ' (מ״ב ה' ט״ז) חי ה' אם אקח וכשם שהצדיקים משביעין את יצרן שלא לעשות כך הרשעים משביעין את יצרן לעשות כמו שנ' בגחזי (שם כ') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי ממנו מאומה:" + ], + [], + [ + "ושננתם שיהוא מחודדין בפיך שכשאדם שואלך דבר לומר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו מיד וה״א (מש' ז' ד') אמור לחכמה אחותי את ואומ' (שם ג') קשרם על אצבעותיך ואומ' (תה' מ״ה ו') חציך שנונים מה שכר לזה עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך ואומ' (שם קכ״ז ד') כחצים ביד גבור כן בני הנעורים מה נאמר בהן אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם:", + "ד״א ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:", + "שהיה בדין אם ויאמר שאינו בקשירה הרי הוא בשינון קדש לי והיה כי יביאך שהן בקשירה אינו דין שיהוא בשינון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:", + "ועדיין אני אומ' אם ויאמר שהקדימוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון עשר הדברות שלא הקדימום מצות אחרות אינו דין שיהוא בשנון אמרת קל וחומר הוא אם קדש לי שהוא בקשירה אינו בשינון עשר הדברות שאינן בקשירה אינו דין שלא יהוא בשנון אמרת הרי ויאמר שאינו בקשירה והרי הוא בשנון והוא יוכיח לעשר הדברות אע״פ שאינן בקשירה שיהוא בשנון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון:", + "ושננתם לבניך אלו תלמידיך וכן את מוצא בכל מקום שהתלמידים קרואים בנים שנ' (מ״ב ב' ג') ויצאו בני הנביאים אשר (בבית) [בית] אל אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו אלא מיכן לתלמידים שהם קרואים בנים:", + "[השמטה: וכן הוא אומר ויאמרו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היא אלא מכאן לתלמידים שהן קרואים בנים] כיוצא בו (שם ז') וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד:", + "וכן את מוצא בחזקיה שלימד תורה לישראל וקראן בנים שנ' (מ״ב ב' י״ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי ואומ' (שם י״ג י״ד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:", + "ויאמר אבי אבי:", + "ודברת בם ולא בתפלה:", + "ודברת בם יש לך רשות לדבר בם ולא בדברים אחרים:", + "ודברת בם עשה אותם קבע:", + "ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערבם עם דברים אחרים כפלוני שמא תאמר למדת חכמה ישראל אלך אלמד חכמת האומות ת״ל (ויקרא י״ח ד') ללכת בהם ולא ליפטר מתוכן וה״א (מש' ה' י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ואומ' (שם ו' כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך:", + "בהת' תג' אותך בעולם הזה:", + "בשכבך תשמר עליך זו שעת המיתה:", + "והקיצות היא תשיחיך לעולם הבא:", + "בשכבך יכול אפילו שכבר ביום ת״ל ובקומיך אי ובקומיך יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת״ל בשבתך בביתך ובל' בד' דרך ארץ דברה התורה:", + "מעשה בר' ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד היה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף כיון שהגיע זמן קרית שמע הטה ר' אלעזר בן עזריה וזקף ר' ישמעאל אמר לו ר' אלעזר בן עזריה ישמעאל אחי משל לאחד שאמרו לו מפני מה זקנך מגודל אמר להן יהיה כנגד המשחיתים אף אתה כל זמן שזקפתי אתה הטיתה עכשיו שאני הטיתי אתה זקפת אמ' לו אתה עשית כדברי בית שמאי ואני עשיתי כדברי בית הלל:", + "ד״א שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות:" + ], + [ + "וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה שהיה בדין אם קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון הרי הן בקשירה ויאמר שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה:", + "ועדיין אני אומר אם קדש לי והיה כי יביאך שקדמום מצות אחרות הרי הן בקשירה עשר דברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהוא בקשירה אמרת קל וחומר הוא אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה עשר הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהוא בקשירה אמרת הרי קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון והרי הן בקשירה הן יוכיחו לעשרת הדברות שאע״פ שאינן בשנון שיהוא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין עשר הדברות בקשירה:", + "וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת שהיה בדין הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה בראש ארבע טוטפת אף ביד ארבע טוטפת ת״ל וקשר' לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת או כשם שביד כרך אחד אף בראש כרך אחד ת״ל לטוטפת טוטפת טוטפת הרי ארבע טוטפות אמורות:", + "או יעשה ארבע כיסין של ארבע טוטפות ת״ל וקשרתם לאות על ידך וכיס אחד של ארבע טוטפות:", + "על ידך בגבוה של יד אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמרה תורה תן תפלין בראש ותן תפלין ביד מה בראש בגבוה שבראש אף ביד בגבוה שביד [ר״א אומר על ידך בגבוה של יד] אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו ת״ל (שמות י״ג ט') (והיו) [והיה] לך לך לאות על ידך ולא לאחרים לאות:", + "ר' יצחק אומ' בגבוה שביד אתה אומ' בגבוה שביד (אתה) או על ידך כמשמעו ת״ל והיו הדב' האלה אשר אנכי מצ' הי' על לב' דבר שכנגד לבך איזה זה גבוה שביד:", + "על ידך זה שמאל אתה אומ' זה שמאל או אינו אלא ימין אמרת אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (יש' מ״ח י״ג) ואומ' ידה ליתד תשלחנה וימינה להל' עמלים (שופ' ה' כ״ו) הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל:", + "ר' נתן אומ' וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין:", + "ר' יוסי אומ' מצאנו שאף ימין קרויה יד שנ' (בר' מ״ח י״ז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו אם כן מה ת״ל על ידך להביא את הגדם שיהא נותן בימין:", + "וקשרתם לאות על ידך וה' לטו' בין עינ' כל זמן של יד ביד תן של ראש בראש מכאן אמ' כשנותן תפלין נותן של יד תחלה ואחר כך נותן של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד:", + "בין עיניך בגבוה שבראש אתה אומ' בגבוה שבראש או בין עיניך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד בגבוה שביד אף בראש בגבוה שבראש:", + "ר' יהודה אומ' הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד אף בראש מקום שראוי להטמא בנגע אחד:" + ], + [ + "וכתבתם הכל בכתב ואפלו צואות:", + "ד״א וכתבתם שתהא כתיבה תמה מיכן אמ' כתב לאלפין עינין או לעינין אלפין לביתין כפין לכפין ביתין לגמין צדין לצדין גמין לדלתין רישין לרישין דלתין להיהין חיתין לחיתין היהין לווין יודין ליודין ווין לזינין נונין לנונין זינין לטיתין פיפין לפיפין (טיטין) [טיתין] לכפופין פשוטין לפשוטין כפופין לממין סמכין לסמכין ממין לסתומין פתוחין לפתוחין סתומין כתב לפרשה פתוחה סתומה לסתומה פתוחה או שכתב כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו:", + "ד׳א וכתבתם מיכן אמ' ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומוסר וגוי ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנ' וקש' וכתב' כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:", + "ד׳א וכתבתם שומע אני על גבי אבנים הרי אתה דן נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (דב' כ״ז ג') כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים:", + "(הולכה לך) [או כלך] לדרך הזו נאמרה כאן כתיבה ונאמרה להלן (במ' ה' כ״ג) כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו:", + "אתה דן כלשון הזה ואני אדין כלשון של בעל הבית חולק נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים אמרת הפרש אלמד דבר מדבר ואדין דבר מדבר אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמ' ל״ו י״ח):", + "על מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כשהוא אומ' בפרשה שנייה מזוזות שאין ת״ל הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מיעט הכתוב למזוזה אחת דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' אינו צריך הרי הוא אומ' (שמות י״ב ז' עיי״ש) על המשקוף ועל שתי המז' שאין ת״ל שתי ומה ת״ל שתי זה בנין אב כל מקום שנ' מזוזות הרי כאן אחת עד שיפרט לך הכת' שתים:", + "ביתך דרך ביאתך מימין אתה אומר מימין או אינו אלא משמאל ת״ל ביתך:", + "ובשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה יכול אף אני ארבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית המיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה יכול שאני מרבה את בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ת״ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות ת״ל בית מה בית העשוי לדירת קבע אף כל העשוי לדירת קבע יצאו אלו שאינן עשויין לדירת קבע יכול שאני מרבה את הר הבית והלשכות והעזרות ת״ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש מיכן אמ' כל השערים שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו ולשכת פלהדרין:", + "חביבין ישראל שסיבבן הכתוב במצות תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן וארבע ציציות בטליותיהן ועליהן אמר דוד (תה' קי״ט קס״ד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך:", + "נכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח למנצח בנגינות על השמינית (תה' ו' א') מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת כל תכשיטין כדי שתהי רצויה לי כך אמר להן הקב״ה לישראל בני היו מצויינין במצות כדי שתהיו רצויין לי וה״א (שה״ש ו' ד') יפה את רעיתי כתרצה יפה את כשאת רצויה לי:", + "[השמטה: והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי יביאך עשה מצוה שפיקדך שבשכרה תכנס לארץ:", + "אל הארץ אשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך:", + "לתת לך לא תהא בעיניך כירושת אבות אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה. ובתים מלאים כל טוב את מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באת לרגלן שהרי אבותינו כשבאו לארץ באת ברכה לרגלן שנ' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת:", + "ר' שמעון בר יוחאי אומר והלא בידוע שלא מלאת שעכשו באת לארץ. וברת חצובים אשר לא חצבת והלא בידוע שלא חצבת שעכשו באת לארץ. כרמים וזיתים אשר לא נטעת והלא בידוע שלא נטעת שעכשו באתה לארץ. מה ת״ל מלאת חצבת נטעת שזכותך היא גרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרין בורות ונוטעין כרמים ושדות וכל עץ מאכל כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות:", + "או לפי שברכה זו עליהן יכול יהוא אוכלין ושבעין ת״ל ואכלת ושבעת את אוכל ושביע והן מונעין מעשיהן בניהן ובנותיהן כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. וכן את מוצא כשהיו אבותינו במצרים מהוא או' (יא י) לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם, לא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם. וכן את מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנ' (ש״ב ו יא) ויברך ה' את בית עובד אדום ואת כל ביתו והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם וכן הוא אומר (ברא' ל ל) ויברך ה' אותך לרגלי:", + "השמר לך פן תשכח את ה' שלא תכפה טובה כשתהיה בטובה:", + "והיה כי ישאלך בנך יכול אם שאלך את מגיד לו ואם לאו אין את מגיד לו ת״ל להלן (שמות יג ח) והגדת לבנך אע״פ שלא שאלך. לאמר מה העדות והחקים והמשפטים בבן חכם הכת' מדבר. ואמרת לבנך שלא תתבייש מלומר לו. עבדים היינו לפרעה במצרים לפי דעתו של בן אביו מלמדו שאם היה טפש או קטן אומר לו בני כולנו היינו עבדים לפרעה במצרים כמו שפחה זו או כמו עבד זה שנ' עבדים היינו לפרעה במצרים ויתן ה' אותות ומופתים גדלים ורעים מה ת״ל ורעים מלמד שהיתה רפואתו שלזה מיתתו שלזה ומיתתו שלזה רפואתו שלזה כענין שנ' להלן ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואותנו הוציא משם מכאן אמרו בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו שנ' ואותנו הוציא משם. ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה' שנ' ליראה את ה' אלהינו. לטוב לנו כל הימים זה חיי העולם הבא שכולו טוב. לחיתנו כיום הזה חיי העולם הזה.]" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הרי זו נאמ' הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומ' שמא לא נכנס לארץ יפה [כזו] לפי כך אמ' להן המקום כי הארץ אשר את' בא שמה לרש' לא כארץ מצ' מגיד שארץ כנען משובחת ממנה בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר:", + "וכן את מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מ״ב י״ח ל״ב) אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כן אלא אל ארץ כארצכם והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות משל לאדם הולך לישא אשה מה אומר לה אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן אין זה פתוי כאיזה צד אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה והלא דברים קל וחומר מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:", + "לא כארץ מצרים היא ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה ארץ ישראל גבוה עם נמוך שותה כאחת ארץ מצ' גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה ארץ מצ' שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונז' בכל יום ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה [מוטב] ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינו כן הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילו כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן מצרים שותה מן נילוס בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמ' ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום מדת בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן:", + "וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל מזג רבן גמליאל את הכוס לר' אליעזר ולא רצה ליטלו נטלו ר' יהושע אמ' לו ר' אליעזר מה זה יהושע בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר' עומד ומשמשינו אמ' לו ר' יהושע הנח לו וישמש אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור שהן ערביים עובדי ע״ז שנ' (בר' י״ח ב') וישא עיניו וירא והנה של' אנ' והלא דברים קל וחומר ומה אברהם גדול העולם שמש ערביים גמליאל ביר' לא ישמשינו אמר להן ר' צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם מה אם מי שאמ' והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד גמליאל ביר' לא ישמשינו:", + "אתה אומ' לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכת' לארץ ישראל ת״ל (בד י״ג י') כגן ה' כארץ מצרים כגן ה' באילנות כארץ מצ' בזרעים או אינו מקישה אלא למגונה שבה ת״ל אשר ישבתם בה מקום שישבתם בו במיטב הארץ בארץ רעמסס (בר' מ״ז י״א) או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכין ברכה באת לרגלן שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנ' (שם י') ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנ' (בר' נ' כ״א) ועתה אל תיראו אנ' אכל' את' ואת טפ' מה כלכול האמור להלן (שמ' מ״ה י״א) בשני רעבון הכת' מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכת' מדבר:", + "אתה אומ' לכך בא הכת' [או אינו אלא] להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו ארץ מצרים [לא] הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין יכול אף בארץ כנען כן ת״ל לרשתה לרשתה אתם באין (לא) להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות אלא הפריש בין ביאתה של זו לבי' שלזו ביאת ארץ מצ' רשות ביאת ארץ ישראל חובה ארץ מצרים בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין הרי לכם ארץ מצרים ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולין מעליה וה״א (ויק' י״ח כ״ח) ולא תקיא הא' את' בט' אתה:" + ], + [ + "והארץ אש' אתם עב' שמ' לרש' ארץ הר' וב' או בגנות ארץ ישראל הכת' מדבר שמזכיר בה הרים ת״ל ובקעות מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנתן טעם בהר וטעם בבקעה פירות הר קלים ושל בקעה שמינים:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' כשהיא בקעה הרי היא עושה בית כור כשהיא בהר הרי היא עושה בית כור מן הצפון ובית כור מן הדרום ובית כור ממזרח ובית כור ממערב ובית כור מלמעלה ונמצא חמשה מוכפלות שנ' (יח' ה' ה' עיי״ש) כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ובמקום אחר קורא אותה ארץ כיצד יתקיימו שני כתובים הללו שיש בה מיני ארצות הרבה בית האדמה ובית החולות בית העפר:", + "ד״א ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר ומנ' שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעות בקעות הרבה:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הן הארצות כי הארץ אשר אתה עב' שמה לרש':", + "והארץ אשר אתה עב' שמה לרש':", + "ארץ הר' ובק':", + "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה:", + "כי ה' אלהיך מבי' אל ארץ טובה (ח' ז'):", + "ארץ נחלי מים (שם):", + "ארץ חטה וש' (שם ח'):", + "ארץ זית שמן וד' (שם):", + "ארץ אשר לא במ' (שם ט'):", + "ארץ אש' אב' ברזל (שם):", + "על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם י'):", + "ארץ זבת חלב וד':", + "הרי שתים עשרה ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו [טעם] פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ומנ' לכל שבט ושבט ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעת בקעת הרבה:", + "ר' יוסי בן המשולם אומ' מנ' אתה אומר כשם שהיו מטעמים בארץ כך ניתן בים ת״ל (בר' א' י') ולמקוה המים קרא ימים והלא ים אחד הוא שנ' (שם ט) יקוו המים מת' השמים אל מקום אחד ומה ת״ל ולמק' המים קרא ימים (מקיש) [מגיד] שלא שוה טעם דג השולה מעכו לטעם דג השולה מצידן ולעולה מאספמיא:", + "[או] לפי שעפרו שלהר קל ושלבקעה שמן יכול יהיו מים גודשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים ת״ל ארץ הר' ובק' הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא וה״א (זכ' י' א') שאלו מה' מטר בעת מלקוש:", + "או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה ושאין גלוי אינו שותה ת״ל למטר השמים תש' מים גלוי ושאינו גלוי שותה וה״א (איוב ל״ז י״א) אף ברי יטריח עב ואומ' (שם י״ב) והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם שהיו עננים מקיפין אותה ומשקין אותה מכל רוח:", + "או לפי ששותה מי גשמים אבל אין שותה מי שלחין ת״ל למטר השמים תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שילוחים ושלגים שותה וה״א (דב' ח' ז') כי ה'", + "אלהיך מבי' אל ארץ טו':", + "או לפי ששותה מי שלחים אבל אין שותה מי שלגים ת״ל למט' הש' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שלגים שותה וה״א (יש' נ״ה י') כי כאשר ירד הגשם והשלג ואומ' (איו' ל״ז ו') כי לשלג יאמר הוה ארץ:", + "או לפי ששותה מי שלגים אבל אין שותה מי טללים ת״ל למטר השמ' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי טללים שותה:", + "ד״א מה גשמים לברכה אף טלל' לברכה וה״א (בר' כ״ז כ״ח) ויתן לך האלה' מטל השמ' ואומ' (דב' ל״ב ב') יערף כמ' לק' תזל כטל אמ' ואומ' (הוש' י״ד ו') אהיה כטל ליש' ואומ' (מיכה ה' ו') והיה שארית יעקב כטל מאת ה':" + ], + [ + "ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה וכי אותה בלבד הוא דורש [והלא כל הארצות הוא דורש] שנ' (איו' ל״ח כ״ו) להמטיר על ארץ לא איש ואומ' (שם כ״ז) להשביע שואה ומשואה ומה ת״ל ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה כויכול שאינו דורש אלא אותה בשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה:", + "כיוצא בו אתה אומ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנ' (איו' י״ב י') אשר בידו נפש כל חי מה ת״ל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כויכול שאינו שומר אלא ישראל בשכר ששומרן שומר את הכל עמהן:", + "כיוצא בו אתה אומר (מ״א ט' ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים והלא כבר נאמר (זכ' ד' י') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ואומ' (מש' ט״ו ג') בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים ומה ת״ל והיו עיני ולבי שם כויכול שאין עיניו ולבו אלא שם:", + "כיוצא בו אתה אומר (תה' כ״ט ח') קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש מה ת״ל זה ביותר:", + "דורש אותה אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות ניתנו לדרישה ת״ל אותה אותה ניתנה לדרישה ולא ניתנו שאר ארצות לדרישה:", + "ד״א דורש אותה מגיד שניתנה לישראל בשכר דרישה וה״א (דב' י״א י״ט) ולמדתם או' את בני' לד' בם ואומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימ' בנ' על האד' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד - מ״ה עיי״ש) ויתן להם נחלת גויים בעבור ישמ' חקיו:", + "תמיד עיני ה' אלה' בה כת' אחד אומ' עיני ה' אלה' בה וכת' אחד אומ' (תה' ק״ד ל״ב) המביט לארץ ותרעד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשהן עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלה' בה ואין נזוקין וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד:", + "לענין טובה הוא אומ' תמיד עיני ה' אלה' בה ולענין רעה הוא אומ' המביט לארץ ותרעד:", + "לענין הטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים [בראש השנה] וגזרו עליהן גשמים מועטים וחזרו בהן להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמן ומשלח בהן את הברכה ומורידן על הארץ כשהיא צריכה להן והן יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים:", + "ולענין רעה כיצד הרי שהיו צדיקים בראש השנה ופסקו להן גשמים מרובים וחזרו בהן לפחות מהן אי אפשר אלא הקב״ה מורידן על הארץ בזמן שאין צריכה להן והן הולכין ליערים ולמדברות ולימים ולנהרות וה״א (איו' כ״ד י״ט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו מעשים רעים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומ' ומעשרות הן מנעו מכם את הגשמים:", + "מראשית השנה ועד אחרית השנה מראשיתה נידונה מה יהיה בסופה מגיד הכת' שמראש השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים כמה חמה תזרח עליה וכמה רוחות נושבות עליה:", + "ד״א מרשית השנה חסר אלף לומר לך כל שנה שהיא רשה בתחילתה סופה להיות עשירה בסופה:", + "ד״א מרשית השנה מראש השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו את ידיכם אני אברך אתכם:", + "ד״א מראשית הש' ועד אח' שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה שנ' (דב' כ״ח ח') יצו ה' את הברכה באסמיך ואומ' (חגי ב' י״ט) העוד הזרע במגורה מנ' אף באוצר (דב' כ״ח ג') ברוך אתה בעיר וברוך את' בשדה:", + "מנ' אף בעיסה ברוך טנ' ומשארתך (שם ה):", + "ומנ' בכניסה וביציאה ברוך את' בב' וב' את' בצ' (שם ו') מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (דב' י״א ט״ו) ואכלת ושבעת ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (שמות כ״ג כ״ה) והסירתי מחלה מקר':", + "הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות לא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש:", + "או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות אין יכול להיות ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מאירה בשדה ת״ל (חגי א' ט') והבאתם הבית ונפחתי בו ואומ' (דב' כ״ח כ') ישלח ה' את המארה את המ' ואת המג':", + "מנ' אף באוצר ת״ל (שם ט״ז) ארור את' בע' וא' את' בש' מנ' אף בעיסה ת״ל (שם י״ז) ארור טנ' ומש' ומנ' בכניסה וביציאה ת״ל (שם י״ט) ארור את' בב' וא' את' בצ' מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (ויק' כ״ו כ״ו) ואכלתם ולא תשבעו:", + "ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (דב' כ״ח נ״ט) וחליים רעים ונאמנים הן ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מארה בשדה כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והי' ניזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושביעין וכשאין עושין רצונו (נוטל) [נועל] את האוצר והן מתים ברעב כך ישראל כשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומ' (דב' י״א י״ז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש':", + "וכשהן עושין רצונו מהוא אומ' (שם כ״ח י״ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמ' להם אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא פירושו של דבר (יש' א' י״ט - כ') אם תאבו ושמ' טוב הארץ תא':", + "ואם תמ' ומ' חרב תא':", + "ר' אליעזר המודעי אומ' ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים אמר להן אם עשיתם מה שכת' בזה הרי אתם מוצלין מזה ואם לאו הרי אתם לוקין בו והיכן פירושו של דבר ויגרש את האדם ויש' מק' לגן עדן את הכר' [וגו'] (בר' ג' כ״ד):" + ], + [ + "והיה אם שמוע תש' אל מצ' למה נאמר לפי שנ' (דב' ה' א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנ' ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנ' ת״ל אל מצותי להוסיף עליהם מצות אחרות לכך נאמר ולמ' או' ושמ' לע' מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (הושע ד' א') שמעו דבר ה' (בית) [בני] ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנ' (מש' כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכור:", + "ואין חסד אין דברי חסד נאמרין שנ' (תה' קי״ט ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ:", + "ואין דעת אין דברי דעת נאמרין שנ' (הושע ד' ו') נדמו עמי מבלי הדעת ואומ' (יש' ה' כ״ד) כאכול קש לשון אש מפני מה כי מאסו את תורת ה' צב' ואומ' (יר' ט' י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת ויאמ' ה' על עזבם את תורתי ואומ' (עמ' ב' ד') כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל אר' לא אשי' מפני מה על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו:", + "וכבר היה ר' טרפון ור' עקיבה ור' יוסי הגלילי מסובין בבית תריס בלוד ונשאלה שאלה זו לפניהן מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמ' גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' גדול תלמוד שקדם לחלה בארבעים שנה ולמעשרות בחמשים וארבע ולשמטים בששים ואחת וליובלות במאה ושלש וכשם שענש על התלמוד יתר מן המעשה כך נותן שכר על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (דב' י״א י״ט) ולמ' או' את בני' לד' בם מהוא אומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימי בנ' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד) ויתן להם ארצות גוים למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:", + "והיה אם שמ' תש' מכן אמ' רצה אדם לשמוע בשעתו משמיעין אותו לאחר זמן לשכח בשעתו משכחין אותו לאחר זמן שנ' (דב' ח' י״ט) אם שכח תשכח רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו:", + "כיוצא בו (שמות כ״ב כ״ה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת סוף שחובלין בך חבילות הרבה:", + "אשר אני מצ' את' הי' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו כשומיע מפי חכם שנ' אש' אנ' מצ' את' הי' ולא כשומיע מפי חכם אלא כשומיע מפי חכמים שנ' (קהל' י״ב י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה להביא חיים לעולם כך דברי תורה ודברי חכמים מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום:", + "ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנ' (שם) בעלי אספות ואין אספות אלא סנהדרין שנ' (במ' י״א ט״ז) אספה לי שב' איש ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנ' (קהל' שם) כולם נתנו מרועה אחד ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנ' (שם) כולם נתנו מרועה אחד ואו' (תה' פ' ב') רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה:", + "ואומ' (דב' ו' ד') שמע ישראל ה' אלהי' ה' אחד:", + "הרי הוא אומ' (שה״ש ז' ה') עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים:", + "עיניך אלו זקנים המתמנין על הצבור וה״א (יש' כ״ט י') כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:", + "ברכות מה הבריכה אין אדם יודע מה בתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים:", + "בחשבון חשבונות שנגמרין בעצה ובחשבון היכן נגמרין בבית מדרשות על שער בת רבים וה״א (שה״ש ז' ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שנ' בו (מ״א י״ט ט״ו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומ' (מלא' ג' כ״ב - כג) זכרו תורת משה עבדי:", + "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:", + "לאהבה את ה' אלה' שמא תאמ' הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא ת״ל לאהבה כל שאתם עושין לא תהו עושין אלא מאהבה:", + "ולעבדו זה תלמוד אתה אומ' זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומ' (בר' ב' ט״ו) ויקח ה' אלה' את האדם וינ' בגן עדן לעב' ולש' וכי יש עבודה לשעבר ויש שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמ' אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה:", + "ד״א ולעבדו זו תפלה אתה אומ' זו תפלה או אינו אלא עבודה ת״ל בכל לבבכם וב' נפ' וכי יש עבודה בלב הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומ' (תה' קמ״א ב') תכון תפלתי קטרת לפניך ואומ' (דני' ו' י״א) כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה ואומ' (שם כ״א) וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך וכי יש פלחן בבבל הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה:", + "ד״א ולעבדו בכל לב' ר' אליעזר בן יעקב אומ' אומ' ולעבדו בכל לב' הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא ליבם חולק בשעת עבודה:", + "ד״א מה ת״ל בכל לב' וב' נפ' והלא כבר נאמ' (דב' ו' ה') בכל לבבך וב' נפ' להלן ליחיד וכאן לצבור להלן לתלמוד וכאן למעשה הואיל ושמעתה עשה:" + ], + [ + "ונתתי מטר ארצכם אמ' הקב״ה אתם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם:", + "ונתתי אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח:", + "מטר ארצ' ולא כמטר כל הארצות וה״א (איוב ה' י') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:", + "בעתו איזה הוא עתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמינו המלכה וכל כך למה רבי אומ' כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויק' כ״ו ד') והיה אם שמ' תש' אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':", + "ומנ' שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה שנ' (קהל' ה' ט') אוהב כסף לא ישבע כסף כמלך הזה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה שנ' (שם ח') מלך לשדה נעבד הא למדת שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולין בה:", + "יורה ומלקוש יורה שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן:", + "ד״א יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וה״א (תה' ס״ה י״א) תלמיה רוה נחת גדודיה:", + "יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומ' יורה לברכה או יורה משיר פירות שוטף זרעים שוטף גורנות ת״ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקין ת״ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וה״א (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלה' כי נתן לכם את המורה לצדקה:", + "ואספת דגנך ותירש' ויצ' דגנך מלא ותירשך מלא ויצהרך מלא אתה אומ' דגנך מלא ותירשך ויצהרך מלא או ואספת דג' ותי' ויצ' מפני מיעוט פירות ת״ל (ויק' כ״ו ה') והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו:", + "ד״א שיהא חורש בשעת בציר ובוצר בשעת חריש וכן איוב אומ' (איוב כ״ט י״ט) וטל ילין בקצירי:", + "ד״א ואספת דג' ות' ויצ' למה נאמ' לפי שנאמ' (יהוש' א' ח') לא ימוש ספר התו' הז' מפ' וה' בו יומם ול' שומיע אני דברים ככתבן ת״ל ואספת דג' ותי' ויצ' נהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם כן שאדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת שרב וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא כל זמן שישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנ' (יש' סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנ' ואספת דג' ותי' ויצ' ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' (דב' כ״ח מ״ח) ועבד את אויביו:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנ' (בר' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומ' (דב' לג כה) וכימיך דבאיך דיהוא כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ'. דגנך כמשמעו:", + "ותיר' זה היין שנ' (ישע' סה ח) כי כאשר ימצא התירוש באשכול:", + "ויצהריך זה השמן שנ' (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' דגנך לך ותירשך לך ויצהרך לך לא כענין שנ' (שופ' ו ג) והיה אם זרע יש' ועלה מדין ועמלק ובני קדם עלו עליו אלא כענין שנ' (ישע' סב ח) נשבע ה' בימ' ובז' עזו אם אתן את דגנך עוד מא' לאי' ואומ' (שם ט) כי מאספיו יאכל':" + ], + [ + "ונתתי עשב בש' לב' שלא תצטער למדברות אתה אומ' שלא תהא מצטער למדברות או ונתתי עשב בש' כשמועו ת״ל ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בש' לב' שלא תהא מצטער למדברות:", + "ר' יהודה בן אבא אומ' ונתתי עשב בש' לב' בין התחומין:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' ונתתי עשב בש' לב' שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה:", + "ר' אומר ונתתי עשב בש' לב' זה פשתן וה״א (תה' קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם:", + "ואכלת ושבעת סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה וה״א (מש' יב י) יודע צדיק נפש בהמתו:", + "ד״א כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת אדמה בכוח שנ' (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור:", + "ד״א ואכלת ושבעת מן הולדות אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמ' לא יא) ובאו ורננו במ' ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תי' ועל יצהר וכו':" + ], + [ + "ואכלת ושבעת הש' לכ' פן יפ' לב' אמ' להן הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנ' (דב' ח יב) פן תאכל ושב' ובק' וצא' ירביון מהוא אומ' ורם לבבך ושכ' את ה' אלהיך:", + "כיוצא בו אתה אומ' (שם לא כ) כי אביאנו אל האד' אשר נשב' לאב' ואכל ושבע וד' ופ' אל אלה' אח':", + "כיוצא בו אתה אומ' (שמות לב ו) וישב העם לאכול וש' מהוא אומ' (שם ח) עשו להם עגל מסכה וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהן (איו' כא ט) בתיהם שלום מפחד:", + "ישלחו כצאן עויליהם ואומ' (שם י״ג) יבלו בטוב ימיהם והיא גרמה להן ויאמר לאל סור ממנו (שם יד) מה שדי כי נעבדנו (שם טו) אמרו טיפה אחת של גשמים היא ואין אנו צריכין לה (בר' ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשק' את כל פני האד' אמר להן המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאין לפני בה אפרע מכם ויהי הגשם על הארץ ארב' יום וארב' לילה (שם ז יב):", + "ר' יוסי בן דורמסקית אומ' הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה בשביל לעשות תאותן אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן מן העולם שנ' (שם יא) ביום הזה נבק' כל מע' תה' רבה ואר' השמ' נפ':", + "וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו אלא מתוך שבע שנ' (שם יא א) ויהי כל הארץ שפה אח':", + "ויהי בנסע' מק' וימ' בק' בא' שנ' וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ' (שמות לב ו) וישב העם לאכל וש' והיא גרמה להן שיאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ואומ' ויפץ ה' אותם משם:", + "וכן את מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שבע מה נאמר בהן (איו' כח ה) ארץ ממנה יצא לחם:", + "מקום ספיר אבניה אמ' אנשי סדום מזון אצלינו וכסף וזהב אצלינו אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להן המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם מה נאמ' בהן (שם ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ואומ' (שם יב ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל:", + "היא גרמה להן עד אשר הביא אלוה בידו וה״א (יחז' טז מח) חי אני נאם ה' אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכל כך יד עני ואביון לא החזיקה ואומ' ותגבהינה ותעשינה תועבה:", + "כיוצא בו הוא אומ' (בר' יג י) כי כלה משקה מהוא אומ' (שם יט לג) ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וה״א (יואל ד יח) והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס אם כן נותן למכעיסין קל וחומר לעושי רצונו:", + "ר' מאיר אומ' חור כרפס ותכלת (אסת' א ו) וכי מה בא הכת' ללמדינו עשרו של אחשורוש אם כן נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו:", + "וכבר היו רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה נכנסין לרומי ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו (ר') עקיבה מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק אמ' להן ואתם למה בכיתם אמ' לו ולא נבכה שהגוים עובדי ע״ז זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה אמ' להן אף אני לכך צחקתי אם כן נתן למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:", + "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו עקיבה לעולם את מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו בואו וראו מה אמ' עקיבה למה בכיתם לא נבכה המקום שכתוב בו (במ' א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה יז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישע' ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו אוריה במקדש ראשון זכריה במקדש שני אלא תלה הכת' נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה מה אמר אוריה (מיכה ג יב, ע' ירמ' כו כ) ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ועוד אמר זכריה (זכ' ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה אמ' המקום הרי לי שני עדים הללו אם קיימין דברי אוריה סוף דברי זכריהו קיימין ואם בטילים דברי אוריה יבטלו דברי זכריה אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף דברי זכריה עתידין לבוא בלשון הזה אמ' לו עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר:", + "ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מדברי התורה הולך ומידבק בע״ז שנ' (הושע ד יח) סר סבאם ואומר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה ואומ' (ש״א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד ע״ז היה אלא כיון שפסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז:", + "וסרתם מן דרך חיים לדרך מות:", + "ועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר (ישע' לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם:", + "ד״א אחרים שאחרים הן לעובדיהן וכן הוא אומ' (ישע' מ״ו ז' עיי״ש) גם כי יזעק אליו ולא ישמע:", + "ר' יצחק אומ' אלו נפטר שמה של ע״ז לא סיפקו להם כל עירות שבעולם:", + "ר' חנניה בן אנטיגנוס אומ' צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליהם ואפילו שעה אחת:", + "רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות:", + "והשתחויתם להם [להם] אתם משתחוים לי אין אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:", + "אחרים אומרים אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בע״ז כלין היו מן העולם:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומר כל המשתף שמו של מקום בע״ז סוף חייב כלייה שנ' (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מה ת״ל אלהים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וה״א (דהי״ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות וקטרת לא הקטירו מקטירים היו לדבר אחר ועולות לא העלו מעלין היו לדבר אחר בקדש לא העלו בחול היו מעלין לאלהי ישראל לא היו מעלין לדבר אחר היו מעלין:" + ], + [ + "וחרה אף ה' בכם משל לה״ד למלך בשר ודם ששיגר בנו לבית המשתה והיה יושב ומצוהו ואמר לו בני אל תאכל יתר מצרכך ואל תשתה יתר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא הקפיד הבן ההוא אכל יתר מצרכו ושתה יתר מצרכו והקיא וטינף לבני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין כך אמר הקב״ה לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם:", + "וחרה אף ה' בכם שומע אני [שהם] כלין מן העולם ת״ל ועצר את השמים מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב:", + "מה חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור להלן דבר וחיה ורעב:", + "מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנ' חרון אף חמשה מיני פורענות הן דבר וחרב וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות:", + "ד״א וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין בפורענות אומות העולם אין קוברין בניהם ובנותיהם והן קוברין בניהם ובנותיהם:", + "ועצר את השמים שיהוא עננים טעונין ועומדין ואין מורידין אפלו טפה גשמים:", + "מנ' אפלו טללים ורוחות ת״ל (ויק' כו יט) ונתתי את שמ' כברזל או בית השלחין יהו עושין פירות ת״ל ואת ארצכם כנחושה:", + "והאדמה לא תתן את יבולה אפלו לא ניפלה:", + "והאדמה לא תתן את יבולה אף לא שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות ת״ל (שם כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהוא עושין עצים להסיק בהן את התנור ואת הכירים ת״ל ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לו לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה ת״ל (דב' כ״ח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת בכל מקום:", + "ואבדתם מה' מעל הא' אחר כל יסורין שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם:", + "קשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל שנ' (דב' כט כז) ויתשם ה' מעל אדמ' ואומ' (ירמ' טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואומ' (עמ' ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ואומ' (ירמ' כב י) אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה ומה נאמ' בו (שם יט) קבורת חמור יקבר בכו בכה להולך זה כניה מלך יהודה (שם נב לג) ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המל' ואוכל ושותה בטרקליני מלכים:", + "ואבדתם מהרה מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכא אם תאמרו אנשי מבול ניתן להם ארכא מאה ועשרים שנה אנשי מבול לא היה להם ממי ילמדו אתם יש לכם ממי תלמודו:", + "ד״א ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש ר' יהושע בן קרחה מושלו משל לה״ד ללסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר (קופתו) [קמתו] ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שתפש בקופתו ויצא וה״א (ישע' ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם מי שנ' בהן מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה:", + "ד״א ואבדתם מהרה אע\"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינים במצות שכשתחזורו לארץ לא יהו עליכם חדשים:", + "משלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה ואמ' לה הוי מתקשטת בתכשיטין שכשתחזורי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקב״ה בני היו מצוינים במצות כשתחזורו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיה אומ' (יר' לא כ) הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים:", + "הצי' לך צי' אלו מצות שישראל מצוינין בהן:", + "שימי לך תמ' זה חרבן בית המקדש וה״א (תה' קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:", + "שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר להן הקב״ה לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אמר להם אתם חוזרים לעריכם שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה:", + "ד״א ואבד' מה' מ' האר' מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם גולים לארץ טובה כיוצא בה:", + "שלשה דברים ניתנו על תנאי ושלשה שלא על תנאי:", + "אלו שניתנו על תנאי ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד:", + "ארץ ישראל מנ' שנ' (דב' יא יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':", + "וסרתם וע' אלה' אח' וחרה אף ה' בכם וע' את הש' ואבד' מהרה מ' הא' הטו':", + "בית המקדש מנ' ת״ל (מ״א ו יב) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחק' ושכנ' בתוך בני ישראל:", + "ואם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמעו מצותי וחקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבד' אלה' אח' והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וישרק (שם ט ח):", + "ומלכות בית דוד מנין אם ישמ' בניך בריתי (תה' קלב יב):", + "ושמתי לעד זרעו (שם פט לז):", + "אם יעזבו בניו תורתי ופקדתי בשבט פשעם:", + "ואלו שלא ניתנו על תנאי התורה:", + "שנ' (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה:", + "קריאת יש' בנים שנ' בנים אתם לה' אלה':", + "ואפלו בשעת הכעס הן קרויין בנים שנ' (יש' ל א) בנים סוררים בנים סכלים המה (יר' ד כב) בנים משחיתים (יש' א ד) ברית כהונה שנ' (במ' יח יט) ברית מלח עולם הוא:" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לב' ועל נפש' זה תלמוד תורה:", + "וקשר' אות' לאו' על יד' זו תפלין שביד:", + "והיו לטוטפת בין עי' אלו תפלין שבראש:", + "אין לי אלא תפלין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנ' הרי אתה דן מבנין אב שבין שתיהן לא ראי תפלין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפלין הצד השווה שבהן מצות הגוף ואין תלויה בארץ ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ:", + "ד״א ושמתם את דברי אלה מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והכהו מכת רעה ונתן רטייה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שהטרייה על מכתך אכול מה שהנייך ושתה מה שהנייך ורחץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד היא עולה (נמייה) [נומי] כך אמ' להן הקב״ה לישר' בראתי לכם יצר הרע שאין רע ממנו הלא אם תטיב שאת (בר' ד ז) היו עוסקין בדברי תורה ואינו שולט בכם (ואין) [ואם] פורשין אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנ' לפתח חטאת רבץ:", + "ואליך תשוק' כל משאו ומתנו אינו אלא בך אבל אם רצה אתה ואתה תמשל בו ואומ' (מש' כה כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם:", + "רע הוא יצר שמי שברא אותו הוא מעיד עליו שהוא רע שנ' (בר' ח כא) כי יצר לב האדם רע מנע':" + ], + [ + "ולמדתם או' את בני' בניכם ולא בנותיכם דברי ר' אסי בן עקיבה מיכן אמ' כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה ומדבר עמו בלשון הקדש ואם אינו מדבר עמו בלשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו לא בא לעולם וכאלו קברו שנ' ולמדתם או' את בני' לד' בם אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימ' ואם לאו למען יקצרו ימ' שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן:" + ], + [], + [ + "למען ירבו ימ' בעולם הזה וימי בני' לימות המשיח:", + "כימי הש' על הא' לעולם הבא:", + "על האדמה ולא בחוצה לארץ:", + "אשר נש' לאב' לתת להם לתת לכם אין כת' כן אלא לתת להם נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה:", + "כימי השמ' על הא' שיהוא (בניהם) [פניהם] של צדיקים כיום וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצאת השמש בג':", + "ר' שמעון בן יוחאי [אומר] לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעתיד לבוא ואלו הן:", + "כצאת השמ' בג' (שם):", + "יפה כלבנה:", + "ברה כחמה (שה״ש ו י):", + "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם (דנ' יב ג):", + "כברקים ירוצצו (נחום ב ה):", + "למנצח על שושנים (תה' מה א):", + "ויהי כזית הודו (הוש' יד ז):", + "ואומ' שיר למעלות (תה' קכא א) למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא:", + "ר' עקיבה אומ' שיר למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו זו למעלה מזו:", + "ר' אומ' שיר (שיר) למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות יכול יש ביניהם איבה ושנאה וקנאה ותחרות ת״ל (דנ' יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים מה כוכבים אין ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות כך צדיקים:", + "מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים אין אורו של זה דומה לאורו של זה:", + "ד״א ומצדיקי הרבים ככו' אלו גבאי צדקה:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' אלו זקנים וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצ' הש' בג' מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומ' המאהיבים אם האוהבים ואהביו כצ' הש' בג' קל וחומ' מאהיבים:", + "מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים:", + "מה כוכבים אחד מהן שורף ורודה מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים:", + "מה הככבים פעמים נכסין ופעמים נגלין כך הצדיקים:", + "מה כוכבים כתות כתות שאין להן מנין כך הצדיקים אין להן מנין:", + "[או] בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין [רצונו] של מקום ת״ל (בר' כח יד) והיה זר' כע' הא' אם עושין רצונו של מקום הרי הן ככוכבים ואם לאו הרי הן כעפר הארץ וה״א (מ״ב יג ז) כי אבדם מלך (אשור) [ארם] וישמם כעפר לדוש:", + "ד״א כימי השמים על הא' שיהוא חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וה״א (ישע' סו כב) כי כאשר השמ' החד' והא' החד' עמ' לפני נאם ה' כן יע' זר' ושמ' והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל הן עומדים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם:" + ], + [ + "כי אם שמ' תש' למה נאמר לפי שנ' והיה אם שמוע תש' אל מצ' שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא זהיר בתלמודו שלא יאבד וה״א (מש' ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה מה כסף קשין לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה [קשה] לאבדן ת״ל (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית:", + "ותמורת' כלי פז (שם) היה ר' ישמעאל אומ' הרי הוא אומ' (דב' ד ט) רק הש' לך וש' נפ' מ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו ואמ' לו הוי זהיר בצפור זה לבני אם איבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר איבדת אלא כאלו נפשך אבדת וה״א (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם:", + "ר' שמעון בן יוחאי מושלו מלה״ד לשני אחים שהיו מסגלין אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' (מש' יג יא) קובץ על יד ירבה כך תלמיד שהוא שומר שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלוש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' וקובץ על יד ירבה:", + "אבל האומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שוכח למחר אני שוכח נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומ' (שם י ה) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואומ' (שם כ ד) מחורף עצל לא יחרוש ואומ' (קה' יא ד) שומר רוח לא יזרע ואומ' (מש' י כד ל) על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר:", + "ועל כרם אדם חסר לב שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן מנ' שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנ' והנה עלה כולו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא ת״ל כסו פניו חרולים ועליו הוא אומ' וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו יושב הוא ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדירן של חכמים ומהוא עונשו כבר בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קה' י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדירן של חכמים סוף שפורענות בא עליו:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' נפש שבעה תבוס נופת (מש' כז ז) תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד [ד״א] נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמה כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פל' אוסר איש פל' מתיר איש פל' מטמא איש פל' מטהר:", + "ר' יהודה אומ' תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צורכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומ' (מש' ה טו) שתה מים מבוריך יפוצו מעינותיך חוצה (שם טז) שתה ממי שעמך בעיר ואחר כך היפרש בכל מקום וה״א (שם לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לח':", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' הרי הוא אומ' שתה מים מב' שתה מימיו של הקב״ה שבראך ואל תשתה מים עכורים ותימשך עם המינים:", + "ר' עקיבה אומ' שתה מים מב' באר מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו ולא היה אלא מים שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה מה שלמד:", + "ונזלים מתוך באריך דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמידים ממנו וה״א יפוצו מעינותיך חוצה:", + "נמשלו דברי תורה במים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנ' (שם ד' כב) כי חיים הם למוצאיהם:", + "צרופה אמרתך מאד (תה' קיט קמ) מה מים משיבין נפשו של אדם מים קרים שנ' (מש' כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש:", + "מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם הוי כל צמא לכו למים (יש' נה א):", + "או מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים ת״ל (מש' ג טו) יקרה היא מפנינים:", + "או מה מים אין משמחין את הלב כך דברי תורה אין משמחין את הלב ת״ל (שה״ש א ב) כי טובים דודיך מיין מה היין משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תה' יט ט):", + "מה יין אין אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו לשביח בישישים חכמה וארך ימים תבונה (איו' יב יב) מה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרש כך דברי תורה אין מתקיימין במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיינו כירוד שבכלים ככלי חרש:", + "או מה יין פעמים רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן ת״ל (שה״ש א ג) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף שנ' (מש' א ט) כי לוית חן הם לראשיך ואומ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה כשמן ודבש ומתוקים מדבש ונופת צופים (תה' יט יא):", + "ד״א כי אם שמר תש' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון תאמר כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים מתקיימין בידו שנ' כי אם שמ' תש' ומנ' אתה אומ' שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ושכחו כשם שהראשונים משתכחין מידו כך אחרונים משתכחין מידו ת״ל (דב' ח יט) והיה אם שכח תש' אין אתה מעלים עינך ממנו עד שילך לו שנ' (מש' כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו וכת' במגלת חריסים יום תעזבני ימים תעזבך:", + "ד״א כי אם שמ' תש' שמא תאמ' ישנו בני הגדולים ישנו בני הזקנים ישנו בני הנביאים ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שהכל שווין בתורה וה״א (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה מו' קה' יע' קהל כהנים ולוים וישראל אין כת' כן אלא קהלת יעקב וה״א (שם כט ט) אתם נצבים כלכם אלו [לא היו במעמד] זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה משתכחת כמו שאלו [לא עמד] שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבה בשעתו לא היתה תורתו משתכחת ואומ' (מש' טו כג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל וה״א (עמ' ח' י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו:", + "רבותינו התירו שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנמצא בככר לידע אם תחלה היא לו אם שנייה:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם לימד שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמ' (דב' לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר ואיש פלו' מתיר איש פל' מטמא ואיש פל' מטהר ולא ימצאו דבר ברור:", + "את כל המצוה הזאת שמא תאמר הריני למד פרשה (קלה) [קשה] ומניח את הקלה ת״ל (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכ' דבר שאתם אומ' שהוא רק הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי ת״ל מצוה המצוה כל המצוה למד מדרש הלכות ואגדות וה״א (שם ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יח' הא' אלו הלכות ואגדות:", + "וה״א (מש' כז יא) חכם בני ושמח לבי ואומ' (שם כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:", + "ר' שמעון בן מנסיה אומ' אין לי אלא אביו שבארץ שבשמים מנ' ת״ל גם אני לרבות אביו שבשמים:", + "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה למה נאמר לפי שנ' שמור תשמרון שומע אני כיון ששמר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה ת״ל לעשותם אדם למד תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה ממנו:", + "לאהבה שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא ת״ל לאהבה את ה' מכל מקום וסוף הכבוד לבא וכן הוא אומר (מש' ג' יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:", + "תתן לראשך לוית חן (שם ד ט) בעולם הזה עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא:", + "אורך ימים בימינה (שם ג טז) לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה:", + "ר' אליעזר ביר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתן ודבר בם לשמן:", + "הוא היה אומר בלשצר שנשתמש בכלי קדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:", + "המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם:", + "ללכת בכל דרכיו ואלו הן דרכי המקום ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות לד ו) ואומ' (יואל ג ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקב״ה אלא נקרא המקום רחום שנ' (תה' קג ח) רחום וחנון ה' אף אתה היה חנון ועשה מתנות חנם נקרא הקב״ה צדיק שנ' (שם יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנ' (יר' ג יב) כי חסיד אני נאם ה' אף אתה היה חסיד לכך נאמר והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומ' (יש' מג ז) כל הנקרא בשמי ואומ' (מש' טז ד) כל פעל ה' למענהו:", + "ולדבקה בו וכי היאך אפשר לאדם לעלות למרום ולהידבק באש והלא כבר נאמר (דב' ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומ' (דנ' ז ט) כרסייה שביבין דינור וגלגלוהי נור דליק אלא הדבק בחכמים ובתלמיד חכמים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאלו עשית מלחמה וכן הוא אומר (תה' סח יט) עלית למרום שבית שבי:", + "דורשי רשומות אומרים רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם למד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:" + ], + [ + "והוריש ה' עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה':", + "ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש:", + "את כל הגוים שומע אני כשמועו ת״ל האלה אין לי אלא האלה מנ' לרבות את מסייעהן ת״ל את כל הגוים האלה:", + "מלפניכם שתהוא אתם רבים והולכין מאד והן מתמעטין והולכין וה״א (שמות כג ל) מעט מעט אג' מפ' ואומ' לא אגרש' מפ' בש' אחת דברי ר' (יעקב) [עקיבה] אמר לו ר' אלעזר בן עזריה אם לפי שישראל צדיקים הן למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראין מן החיה שכן הוא אומר (איו' ה כג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך אם תאמ' מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהן מעט מעט אג':", + "וירשתם גו' גד' ועצ' מ' [רבי] אליעזר אומר גדולים בקומה ועצומים בכוח:", + "מכם אף אתם גדלים ועצ' אלא שהן גדלים ועצ' מכם:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומ' משל לאדם שאומ' איש פל' גבוה וזה גבור אלא שזה גבור ממנו:", + "ד״א מכם עוד למה נאמ' והלא כבר נאמר (דב' ז א) גוים רבים ועצומים ממך מה ת״ל מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וה״א (עמ' ב ט) ואנכי השמ' את האמ' מפ' אש' כג' אר' גב':" + ], + [ + "כל המקום אש' תד' כף רג' בו לכ' יהיה אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המד' והלבנון ומה ת״ל כל המקום אש' תד' כף רג' בו אמ' להם כל מקום שתכבושו חוץ ממקומות אלו הרי הוא שלכם או רשות בידכם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל ת״ל וירש' גוים גד' ועצ' מ' ואחר כך כל המקום אשר תד' כף רג' בו לכם יהיה שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלולים ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ יש' תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ:", + "הרי שכבשו בחוצה לארץ מנ' שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמ' כאן יהיה ונאמ' להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם אם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש [אמר לו הקב״ה] את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך חוזר אתה וכובש ארם נהרים וארם צובה:", + "הרי שכיבשו בחוצה לארץ מנ' שכנגדו בים הרי הוא שלהם ת״ל מן המדבר והלבנון:", + "מן המדבר [והלבנון] גבולכם ואין המדבר [והלבנון] גבולכם אם כיבשתם יהיה [הלבנון] גבולכם והמדבר גבולכם:", + "(עד) [מן] הנהר נה' פר' מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והנהר גבולכם:", + "עד הים גבולכם ואין הים גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והים גבולכם וה״א (במ' לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הג' וג' יהיה גבו' והים גבולכם:" + ], + [ + "לא יתיצב איש בפ' אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנ' ת״ל לא יתיצב מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפלו כעוג מלך הבשן כענין שנ' (דב' ג יא) כי רק עוג מלך הב' נש' מ' הר':", + "פחדכם ומ' והלא אם נפחדין הן יריאין הן אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וה״א (יהוש' ה א) ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומ' לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפ' ונשמע וימס לבב':", + "תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמ' (שם א) וישלח יהושע בן נון מן הש' שנים אנ' מרג' חרש לאמר לכו ראו את הא' ואת ירי' יריחו בכלל היתה ולמה יצאת ללמדך שהיתה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם:", + "וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אחת מישראל ששים רבוא בכרס אחת נענה תלמידו באותה שעה ואמ' גוי גדול צדיק או כל האדם אמ' לו צדיק אמר לו מי הוא אמ' לו מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה שהוא שקול כנגד כל ישראל ומנ' שהיה משה שקול כנגד כל ישראל בשעה שאמ' שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל:", + "כיוצא בו (במ' לא ו) וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם:", + "כיוצא בו (ש״ב כב א) וידבר דוד לה' את דב' הש' הז' בי' הצ' ה' אתו מכף כל אויביו ומכף שאול שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (שם ב ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמ' יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (מ״א יא א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה חביבה יתר מכולן וכלפי החטא שהחטיאה אתו יתר מכולן:", + "יתן ה' אלהיכם על פני כל הא' למה נאמ' לפי שנ' (בב! טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך שמא יאמ' ישראל הרי אנו עולין להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמ' להן הקב״ה עלו ושלכם אני שומר (לפי) שנ' (שמות לד כד) ולא יחמד איש את ארצך אם בעיניו אינו חומדה כאיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:", + "וכן את מוצא כשישראל עושין רצונו של מקום מה נעמן אומ' לאלישע (מ״ב ה יז) ולא יתן נא לעבד' משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומ' אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:", + "כאשר דבר לכם היכן דבר לכם (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך:" + ], + [ + "ראה אנכי נתן לפנ' הי' בר' וק' למה נאמר לפי שנ' (דב' ל יט) החיים והמות נת' לפ' הברכה והק' שמא יאמ' ישראל הואיל ונתן לפנינו המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו שנרצה ת״ל (שם) ובחרת בחיים למ' תח' אתה וזרע' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני דרכים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומ' להן אתם רואין את שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואין את שביל זה שתחילתו קוצים וסופו לצאת למישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להן משה לישראל אתם רואין את הרשעים שמצליחין בעו' הזה כשנים ושלשה ימים הן מצליחין וסופן לידחות באחרונה שנ' (מש' כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע ואומ' (קה' ד א) הנה דמעת העשוקים אין להם מנחם ואומ' (מש' ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו:", + "ואתם רואין צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערין וסופן לשמוח באחרונה וה״א (דב' ח טז) להיטיבך באחריתך ואומ' (ירמ' כט יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות [וגו'] ואומ' (מש' ד יח) ואור' צדיקים כאור נוגה:", + "[השמטה: היום ר' אליעזר אומר מפני מה היום כפול כאן שלשה פעמים ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה אשר תשמעו היום והקללה אם לא תשמעו וגו' והלא מתחלה כבר רמזן משה בפסוק אחד (שמות טז כה) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאו בשדה. אמר להן כדי שתנצלו מיום שכת' בו (מלא' ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא ואו' לפני בוא יום ה' הגדול והנורא]." + ], + [ + "ברכה וקל' הברכה אם תשמעו והקל' אם לא תשמעו:", + "כיוצא בו אתה אומ' (בר' ד ז) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי [אומ'] מי לחשך שאמ' תורה ברכה וקל' הברכה אם תשמעו והק' אם לא תשמעו:", + "כיוצא בו אתה אומ' (מש' יח כא) מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (תה' לד יד) נצר לשונך מרע ואומ' (שם טו) סור מרע ועשה טוב:", + "כיוצא בו (מש' יא לא) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (שם טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה:" + ], + [ + "והקללה אם לא תש' נמצנו למידים שלא הוכיח יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו לכך נאמ' בתחלה (דב' א ד) אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי:", + "וסרתם מדרך חיים לדרך מות:", + "מן הדרך אש' אנ' מצו' את' ללכ' אח' אלה' אח' מיכן אמ' כל המודה בע״ז כופר בכל התורה וכל הכופר בע״ז מודה בכל התורה:" + ], + [ + "והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי יביאך קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:", + "אש' אתה בא שמ' לרש' בשכר שתבא תירש:", + "ונתת את הב' על הר גרי' ואת הקל' על הר עי' וכי מה בא הכת' ללמדינו אם ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דב' כז יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גרי' ואלה יעמדו על הקל' בהר עי' ומה ת״ל ונתת את הברכה על הר גר' להקדים ברכה לקללה יכול יהוא כל הברכות קודמות לקללות ת״ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה אחת ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם ומה קללות בלשון הקדש אף ברכות בלשון הקדש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט ומה קללות אלו ואלו עונין ואומ' אמן אף ברכות אלו ואלו עונין ואומ' אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל:" + ], + [ + "הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי ר' יהודה:", + "אחרי דרך מבוא השמש ממקום שהחמה זורחת:", + "בא' הכ' הי' בע' אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים:", + "מול הגלגל הסמוך לגלגל:", + "אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומ' (בר' יב ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:", + "אמר ר' אליעזר ביר' יוסי הגלילי אמרתי להם לסופרי הכותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למידים שזה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:", + "ר' אליעזר אומ' לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן הסמוכין לעבר הירדן:", + "אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת:", + "בארץ הכנעני לא היה אלא בין החוים:", + "היושב בערבה לא היה אלא בין ההרים:", + "מול הגלגל אין אלו רואין את הגלגל:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומ' לא בא הכת' אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראם בראשונה שנ' דרך בדרך לכו ולא תלכו בשדות:", + "היושב בישוב לכו ולא במדבר:", + "בערבה במישור לכו ולא בהרים:" + ], + [ + "כי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אם מעביר אתכם את הירדן אתם יודעין שאתם יורשין את הארץ:", + "אשר ה' אלהיכם נותן לכם בזכותכם:", + "וירשתם אותה וישבתם בה בשכר שתירש תשב:" + ], + [ + "ושמרתם זו משנה:", + "לעשות זו המעשה:", + "את כל החקים אלו המדרשות:", + "ואת המשפטים אלו הדינין:", + "אשר אנכי נותן לפניכם היום יהוא חביבין עליכם (היום) כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני יהוא רגילין בפיכם כאלו היום שמעתם אותם:", + "אלה החקים אלו המדרשות:", + "והמשפטים אלו הדינין:", + "אשר תשמרון זו משנה:", + "לעשות זה מעשה:", + "בארץ יכול כל המצות כולן יהוא נוהגות בחוצה לארץ ת״ל לעשות בארץ:", + "יכול כל המצות כולן לא יהוא נוהגות אלא בארץ ת״ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אחר שריבה הכת' מיעט הרי אנו למידין אותן מן האמור בענין ומה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה ע״ז מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאין תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושבארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ ערלה וכלאים רבי אליעזר אומ' אף החדש:" + ] + ], + [ + [], + [ + "אבד תאבדון מנין אתה אומ' שאם קצץ אשרה והחליפה אפלו עשרה פעמים שהוא חייב לקוצצה ת״ל אבד תאבדון:", + "את כל המקומות מגיד שהיו כנעניים שטופין בע״ז יתר מכל אומות העולם:", + "אשר אתם יורשים את אלהיהם מפני מה אתם יורשין את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבאו אחרים ויירשו אתכם:", + "על ההרים הרמים ר' יוסי הגלילי אומ' יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות אתה מצווה לאבדם ת״ל על ההרים הרמ' ועל הגב' ותחת כל עץ רע':", + "אלהיהם תחת עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם:", + "אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפוסת יד אדם וכל שיש בו תפוסת יד אדם אסור:", + "אמר ר' עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם ע״ז לכך נאמ' על הה' הר' ועל הגב' ות' כל עץ רענן:" + ], + [ + "ונתצתם את מז' מיכן אמ' שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' ואשיריהם תש' באש:", + "החליף נוטל מה שהחליף שנ' ופסילי אלהי' תגד':", + "לא החליף אלא העמיד תחתיו ע״ז וסילקה הרי זה מותר שנ' ואבדתם את שמם מן המ' ההוא:", + "שלשה בתים הן בית שבנאו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' אבד תא' את כל המ':", + "חידש נוטל מה שחידש שנ' ואבד' את שמם מן המ' הה':", + "לא חידש אלא הכניס לתוכו ע״ז והוציאה הרי זה מותר שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה:", + "יכול אתה מצווה לרדוף אחריהם ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ:", + "ד״א ואבדתם את שמ' מן המ' הה' רבי אליעזר אומ' מנ' לקוצץ את האשרה שהוא חייב לשרשה ת״ל ואבדת' את שמ' אמר ל' ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון את כל המ' ומה ת״ל ואבדתם את שמ' לשנות את שמם או יכול לשבח ת״ל (דב' ז כו) שקץ תשק' ותעב תתע':" + ], + [ + "לא תעשו כן לה' אלהי' מנ' לנותץ אבן אחת מן ההיכלות ומן המזבחות ומן העזרות שעובר בלא תעשה שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' לא תעש' כן לה' אלהי':", + "ומנ' לשורף עצי הקדש שעובר בלא תעשה ת״ל ואשיריהם תש' באש לא תעשון כן לה' אלהיכם:", + "ר' ישמעאל אומ' מנ' למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנ' ואבד' את שמם לא תעש' כן לה' אלהי':", + "רבן גמליאל ביר' אומ' וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שייחרב:" + ], + [ + "כי אם אל המ' אשר יב' ה' אלה' דרוש על פי נביא יכול המתן עד שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובא' שמה אתה דורש מה שיאמר לך נביא וכן את מוצא בדוד שנ' (תה' קלב א) זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וה״א (שם ה) עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנ' שלא עשה אלא על פי ה' שנ' (ש״ב כד יח) ויבא גד אל דוד ויאמ' לו עלה והקם מזבח בגרן ארונה היבוסי ואומ' (דהי״ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה:", + "מכל שבטיכם כת' אחד אומ' (יב יד) באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטיכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין לפי כך הפרישו דשנה שליריחו מי אכלו כל השנים בני קני חתן משה אכלוהו שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להן דברי ר' שמעון:", + "ר' יהודה אומ' אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנ' (דהי״א ב נה) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים:", + "ד״א כת' אחד אומ' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטי' הא כיצד:", + "ר' יהודה אומ' הכסף מכל שבטיכם ובית הבחירה משבט אחד:", + "ד״א באחד שבטיך זו שילה:", + "מכל שבטיכ' זו ירושלם:", + "הרי הוא אומ' (ש״ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכת' אחד אומ' (דהי״א כא כה) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הן שנים עשר שבטים נטל חמשים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים:", + "ר' אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות ר' אלעזר בן עזריה אומ' בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות:", + "לשום את שמ' שם נאמ' כאן שמו ונאמ' להלן (במ' ו כז) שמו מה שמו האמור להלן בלשון הקדש אף שמו האמור כאן בלשון הקדש:", + "מה שמו האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים:", + "אין לי אלא במקדש בגבולין מנ' ת״ל (שמות כ כא) בכל המקום אשר אז' את שמי אם כן למה נאמ' לשום את שמו שם:", + "[לשכנו תדרשו] במקדש אומ' אתו בכתבו ובמדינה בכנויו:", + "(לשכנו תדרשו וב' שמה מיכן אמ' אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת:", + "העיד חנניה איש אונו שאם עברוה בגליל אינה מעוברת):" + ], + [ + "ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמ' לפי שנ' (במ' כט לט) אלה תעשו לה' במ' יכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנ' לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל וקורבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל ת״ל אלה תעשו לה' במ' לרבות עופות ומנחות להתיר שכולן יבואו ברגל יכול רשות ת״ל אלה תעשו לה' במ' אם התיר כבר התיר אם כן למה נאמ' אלה תעשו לה' במ' לקבעם שיבואו כולם ברגל יכול באיזה רגל שירצה ת״ל ובאת שמה והבא' שמ' אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמ' ובאת שמ' והב' שמ' לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל הראשון שפגע בו יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר ת״ל אלה תעש' לה' במ' הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעבורו עליו רגלי שנה כולה:", + "עלתיכם עולת יחיד ועולת צבור:", + "וזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:", + "ואת מעש' ר' עקיבה אומ' בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:", + "ואת תרומת יד' אלו הבכורים כענין שנ' (דב' כו ד) ולקח הכהן טמא מיד':", + "ובכרת זה הבכור:", + "בקרכם וצא' אלו חטאות ואשמות:" + ], + [ + "ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם במחיצה:", + "ושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף שמחה האמ' כאן שלמים:", + "בכל משלח יד' בכל מה שאתם שולחין בו ידיכם אשלח בו ברכה:", + "אתם ובתי' זו אשתו:", + "אשר ברכך ה' אלהי' הכל לפי הברכה הביא:" + ], + [ + "לא תעשון (כן) ככל אשר אנ' עש' היום אנו מטלטלין את המשכן משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן:", + "היום אנו אסורין בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורין בבמה:", + "איש ר' יהודה אומ' יכול יהא צבור מקריב בבמה ת״ל איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה:", + "כל הישר בעי' כל שנידור ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד:", + "ר' שמעון אומ' היום אנו מקריבין חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות:" + ], + [ + ". עד מתי כי לא באתם עד עתה אל המ' ואל הנח' ליתן התר בבמה בין מנוחה לנחלה:", + "נחלה זו שילה:", + "מנוחה זו ירושלים שנ' (תה' קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי ר' שמעון:", + "ר' יהודה אומ' חילוף הן הדברים:", + "מיכן אמ' עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים שנ' (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל:", + "באו לגלגל הותרו הבמות שהרי הוא אומ' (שם ג) אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ואומ' (שם ה) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זב' על פני השדה כל זמן שהן שרויין במחנות יהיו אסורין נסתלקו המחנות הרי הן מותרין:", + "קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים נאכלים בכל מקום שלא היה שם מחנה מיוחדת:", + "באו לשילה נאסרו הבמות שנ' כי לא באתם עד עתה אל המ' כשתבואו אל המנוחה תהוא אסורין והיא היתה מנוחה לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה:", + "שנ' (יב יג) הש' לך פן תע' על' בכל מק' אש' תראה בכל מקום אש' תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:", + "באו לנוב וגבעון הותרו הבמות שנ' כי לא [באתם] עד עתה אל המ' ואל הנחלה למה חילקן ליתן התר בין זה לזה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל:", + "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן התר עוד והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:" + ], + [ + "ועברתם את היר' ויש' בא' ר' יהודה אומ' שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ לבנות להן בית הבחירה ולמנות עליהן מלך ולהכרית זרע עמלק אינו יודע איזה מהן יקדום אם למנות להן מלך אם לבנות להן בית הבחירה ואם להכרית זרע עמלק ת״ל (שמות יז טז) ויאמ' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק משישב המלך על כסא יה אתה מכרית זרע עמלק ומנ' שהכסא זה מלך ת״ל (דהי״א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך:", + "ועדיין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להן בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק ת״ל אשר ה' אלהי' מנחיל וה' לכם מ' אי' מס' ואומ' (ש״ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ואומ' (שם ב) ויאמ' דוד לנתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:" + ], + [ + "והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שמה תביאו שם שמה שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים:", + "עלותיכם עולת יחיד ועולת צבור:", + "זבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:", + "מעשרותיכם רבי עקיבה אומ' בשתי מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:", + "ותרומת ידיך אלו הבכורים:", + "וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' לרבות נדרים ונדבות שלא יבואו אלא מן המובחר אין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת״ל מבחר נדריכם כל מבחר נדריכם:", + "רבי אומ' אם נאמ' למעלן למה נאמ' למטן ראשונים לענין שילה שניים לענין ירושלם:" + ], + [ + "ושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף כאן שלמים:", + "לפני ה' אלהיכם במחיצה:", + "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם חביב חביב קודם:", + "והלוי אשר בשעריכם", + "כל מקום שאתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים:" + ], + [ + "השמר לך פן תעלה עולותיך השמר בלא תעשה פן בלא תעשה:", + "עלתך אפלו עולת גוים:", + "בכל מקום אשר תראה מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל:" + ], + [ + "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' (יב ה) מכל שבטיכם זה היא שר' יהודה אומ' כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד:", + "שם תעלה עולותיך אין לי אלא עולה שאר קדשים מנין ת״ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ועדין אני אומ' עולה בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהוא אלא בעשה ת״ל שם תעלה עולותיך עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה:" + ], + [ + "רק בכל אות נפשך תזבח במה הכת' מדבר אם בבשר תאוה כבר אמ' אם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת״ל רק:", + "תזבח ואכלת בשר (ולא) תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מיכן שאין פודין את הקדשים להאכילת לכלבים יכול יהוא אסורין לאחר זביחה ת״ל כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך יכול אם קדם מום קבוע להקדישן ונפדו יהוא אסורין ת״ל רק:", + "בכל שעריך מנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון אינו נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהן נוהגין בכל הולדות ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון אינו דין שלא יהו נשחטין אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם אמו ואין קדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתן מרחם וקדושה חלה עליהן על בעל מום קבוע תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמ' להלן (טו כב) אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמ' כאן אינו נשחט אלא על מום קבוע:", + "הטמא והטהור יאכלנו טמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת״ל(יב כב) יחדיו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת ת״ל יחדיו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין במתנות ת״ל כצבי אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק ת״ל וכאיל אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת״ל רק:", + "ר' שמעון אומ' יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין ת״ל כצבי וכאיל מגיד הכת' שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי לאיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין:" + ], + [ + "רק הדם לא תאכ' ר' יהודה אומ' יכול יהוא חייבין על דמם שני לאוין כדם מוקדשים ת״ל רק הדם לא תאכ' לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין:", + "על הארץ תש' כמ' ולא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים:", + "תשפ' כמ' ולא לתוך מים עצמן:", + "כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה:", + "מה מים מכשירין את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים:", + "מה מים פטורין מלכסוף אף דם פטור מלכסות:" + ], + [ + "לא תוכל לאכול בשעריך ר' יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל אין אני רשאי:", + "כיוצא בו (יהוש' טו סג) ואת היבוסי ישבי ירושלם לא יכלו בני בנימין להורישם יכולין היו אבל אין רשאין:", + "מעשר אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל דגנך:", + "לקוח בכסף מעשר מנ' ת״ל ותירשך אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל ויצהריך:", + "ר' שמעון אומ' מכלל שנ' (דב' כו יד) לא אכלתי באוני ממנו היכן הוא מזהיר איני יודע ת״ל לא תוכל לאכ' בש':", + "יכול הנותנו במתנה יהא חייב ת״ל לא תוכל לא' בשעריך האוכלו חייב ואין הנותנו במתנה חייב:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' יכול לא יהוא חייבין אלא טבל שלא הורם ממנו כלום מנ' אם הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפלו מעשר עני מנ' ת״ל לא תוכל לא' בש' ולהלן הוא אומ' (כו יב) ואכלו בשע' ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני:", + "ר' שמעון אומר לא בא הכת' אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים:", + "ותרומת ידיך אלו הבכורים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ומה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן שעובר בלא תעשה:", + "ונדבותיך אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר מה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא אינו דין שהיא האוכל מהן חוץ לחומה עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה:", + "ובכורות זה הבכור וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרין לזרים האוכל מהן לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה:", + "בקרך וצאנך זו חטאת ואשם וכי מה בא הכ' ללמדינו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מבכור ומה בכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהן קדשי קדשים האוכל מהן אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' אלא ללמדך שהאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:", + "ונדריך זו עולה וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר שני לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומ' מבכור חוץ לקלעים קל וחומ' מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרין באכילה האוכל מהן חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא באוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:" + ], + [ + "כי אם לפני ה' אלהיך תא' זו שילה:", + "במקום אשר יבחר ה' אלה' בו זו ירושלם:", + "אתה ובנך וב' חביב חביב קודם:", + "והלוי אש' בש' כל מקום שאתה סומך לוי הזה תן לו מחלקו אם אין לו חלק תן לו מעשר עני אם אין לו מעשר עני תן לו שלמים:" + ], + [ + "השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן תע' את הלוי כל ימ' לעולם אפלו שמטים ואפלו יובלות:", + "על אדמ' ולא בגולה:" + ], + [ + "כי ירחיב ה' אלה' את גבולך עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבו':", + "כאשר דבר לך מה דבר לך קיני וקנזי וקדמוני:", + "ר' אומ' כבר אלו אמורין מה דבר לך (יחז' מח א וכו' עיי״ש) מפאת קדימה ועד פאת ימה דן אחד יהודה אחד אשר אחד:", + "ואמ' אכלה בשר ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא להתיר להן בשר תאוה שבתחלה נאסר להן בשר תאוה נכנסו לארץ הותר להן בשר תאוה ר' עקיבה אומ' לא בא הכת' אלא לאסור להן בשר נחירה שבתחילה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה ר' אלעזר בן עזריה אומ' לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה יכול יקח מן השוק ויאכל ת״ל וזבחת מבק' ומ' הא אין אדם אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת״ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מיכן אמ' ר' אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו לטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו לטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו לטרא בשר מאה מנה ישפות לו קדרה בכל יום:" + ], + [ + "וזבחת מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה אי מה קדשים במקום אף חולין במקום ת״ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח אי אתה זובח במקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה אין לי אלא תמימים בעלי מומין מנ' ת״ל (ויק' ג ב) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד ת״ל אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן ת׳׳ל ואכלת בשעריך בכל אות נפשך או מה קדשים במחיצה אף חולין במחצה ת׳׳ל ואכלת בשעריך אי מה קדשים ביום אף חולין ביום ת׳׳ל ואכלת בשעריך או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה ת׳׳ל הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת׳׳ל הטהור יאכל הטמא והטהור יחדו יאכלנו מלמד ששניהן אוכלין מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין בחזה ושוק ת׳׳ל כצבי אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד ת׳׳ל וכאיל אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת׳׳ל אך:" + ], + [ + "אך כאשר יאכל את הצבי ר' אלעזר הקפר ביר' אומ' מה ת׳׳ל אך כא' יא' את הצ' ואת הא' כן תאכלנו וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה מן התורה אלא מדברי סופרים:", + "רבי אומ' כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הקנה ועל הוושט ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:", + "ד׳׳א אך כא' יא' את הצבי ואת הא' מה צבי פטור מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה אוציא את הבכורה ולא אוציא את המתנות אוציא את הבכורה שאין שוה בכל ולא אוציא את המתנות ששוה בכל ת׳׳ל איל וצ' מה איל וצבי פטורין מן הבכורה ומן המתנות אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר ת׳׳ל אך חלק:", + "אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי המוק' אין אותו ואת בנו נוהג בהן ת׳׳ל אך חלק:" + ], + [ + "רק חזק לבלתי אכל הדם ר' יהודה אומ' מגיד שישראל שטופין בדם קודם מתן תורה יכול משקיבלו תורה בשמחה מהר סיני ת׳׳ל רק:", + "אמר ר' שמעון בן עזאי והרי שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכת' עליו שאר כל מצות על אחת כמה וכמה:", + "ר' שמעון או' כל מצוה שקיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שלא קיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני אין עושין אותה בשמחה:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומ' כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגין אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם:", + "כי הדם הוא הנפש להגיד מה גרם:", + "ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי:" + ], + [ + "לא תאכלנו לרבות בשר בחלב:" + ], + [], + [ + "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת במה הכת' מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ:", + "תשא ובאת מלמד שחייב להיטפל בהבאתן עד שיביאם לבית הבחירה יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך קדשים שהן באין בנדר ונדבה יצאו בכור ומעשר שאין באין בנדר ונדבה יכול שאני מוציא חטאת ואשם ת׳׳ל קדשיך מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכת' מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להן פרנסה אלא במקומם ומוציא אני את בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום:", + "ר' עקיבה אומ' בתמורת קדשים הכת' מדבר:", + "תשא ובאת יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות ת׳׳ל אשר יהיו לך יכול שאני מוצא את האחים שקנו מתפוסת הבית ואחר כך ילדו ברשותן ת׳׳ל אשר יהיו לך:", + "בן עזאי אומ' יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום ת׳׳ל רק:", + "ד״א רק קדשיך אלו התמורות:", + "אשר יהיו לך אלו הולדות:", + "ונדריך זה נדר הקישן הכת' לנדר מה נדר אינו בא בעל מום אף אלו אינן באין בעל מומין:", + "ד׳׳א רק קדש' אלו התמורות:", + "אשר יהיו לך אלו הולדות:", + "ונדריך זה נדר:", + "תשא וב' אל המ' שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת׳׳ל ועשית על' הב' והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים יכול אף ולד כל הקדשים כך ת׳׳ל רק:" + ], + [ + "ועשית על' הב' וה' ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם:", + "ר' אליעזר אומ' ודם זבחיך ישפך אע׳׳פ שאין בשר הא מה אני מקיים ועשית על' הב' והד' מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה יכול יהא עומד מרחוק וזורק ת״ל (ויק' א יב) וערך הכהן אותם עומד בקרוב וסודרן על גבי מערכה:", + "מיכן היה ר' (ישמעאל) [שמעון] בן יוחאי אומ' אויר היה בין הכבש למזבח דכת' ועשית על' הב' וה' מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו:", + "ד״א ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' למה נאמר לפי שנ' (שמות כ כא) מזבח אד' תעש' לי וז' על' יכול שתהא זביחה בראש המזבח ת״ל ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במ' ב כ) ועליו מטה מנשה:", + "מנ' לא יכולתה להקטיר על גבי המז' הקטיר על גבי אדמה ת״ל מזבח אדמה תע' לי:", + "ר' יוסי אומ' הרי הוא אומ' (מ״א ח סד) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וכי מיכן אנו למידין שהוא קטן והלא כבר נאמ' (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא כשאתה בא לחשבון אמות ולמנין עולות הרי הוא גדול מזה אם כן למה נאמר קטן נפסל כאדם שאומ' כהן קטן הוא:", + "ר' יהודה אומ' מזבח שעשה שלמה קטן היה ודאי ומקטיר בעזרה היה שכל עזרה כשרה להקטיר חלבים:", + "ומנ' שאם היו אימורים מרובים וקמצים מרובים ונסכים מרובים עושה להן הבערה אחת שתחזיק את כולן ת״ל (שמות כ כא) וזבחת עליו מיכן הוסיפו עליו שש אמות על שש אמות כשעלו מן הגולה:", + "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' מיכן אמ' כל הדמים הניתנין על המזבח החיצון אם נתן מתנה אחת כיפר ואפלו בחטאת שנאמר ודם זבח' יש' על מז' ה' אלה' שפיכת הדם על המזבח היא העיקר וכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנ' ודם זב' יש' ומנ' למעשר ולפסח שיהוא ניתנין מתנה אחת ת״ל ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' והבשר תאכל:" + ], + [ + "שמור ושמעת כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה:", + "את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:", + "כי תעשה הטוב והישר הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה:", + "ר' ישמעאל אומ' הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם וה״א (מש' ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:" + ], + [ + "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים:", + "אשר אתה בא שמה לרשת אותה בשכר שתבא תירש:", + "וירשת אותם וישבת בארצם מכלל שנאמר (יט א) וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אין אתה רשאי להוסיף על הבנין ת\"ל וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:", + "מיכן אמרו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה:" + ], + [ + "השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן תנקש אחריהם שמא תימשך אחריהם או שמא תידמה להן ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש:", + "אחרי השמדם מפניך מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך:", + "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר שלא תאמר הואיל והן יוצאין בטגה אף אני אצא בטגה הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והן יוצאין בתלוסין אף אני אצא בתלוסין ת\"ל ואעשה כן גם אני [וגו']:", + "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם מיכן אמרו העובד ע\"ז כדרך עבודתה הוא שחייב שנ' ואעשה כן גם אני:", + "חוץ מארבע עבודות המיוחדות לשם שהוא חייב עליהן בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:" + ], + [ + "לא תעשה כן לה' אלהיכם יש כאן לע\"ז ויש כאן למשתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבין אותו למזבח אם מקריבין אותו לע\"ז חייב דבר שמקריבין אותו לע׳׳ז אם הקריבו למזבח פטור:", + "דבר שאין מקריבין אותו למזבח והקריבו לע\"ז אם מקריבין כיוצא בו חייב ואם לאו פטור:", + "יכול יהוא מקריבין חטאות ואשמות ת\"ל כי כל תועבת ה' אשר שנא דבר שנוי ומתועב למקום:", + "דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא:", + "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבות ואמהות מנין ת\"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם:", + "אמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו:" + ] + ], + [ + [ + "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:", + "אותו תשמרו לעשות ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה:", + "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו מיכאן אמרו הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתנה אחת ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע ור' יהושע אומר ינתנו מתנה אחת אמר ר' אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע אמר ר' יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף אמר ר' אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא עצמו אמר ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא עצמו ועוד אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך:", + "ד״א לא תוסף עליו מנ' שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת״ל לא תסף עליו ומנין שאין פוחתין מהן ת״ל ולא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת״ל הדבר אפלו דבר לא תסף עליו:" + ], + [ + "כי יקום בקרבך נביא מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמ' מקצת ומקיימין מקצת מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים כלל ופרט אי מה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן ת״ל נביא מכל מקום:", + "או חולם חלום מכלל שנ' למשה (במ' יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף נביאים כן ת״ל או חולם חלום:", + "בקרבך לרבות את האשה:", + "ונתן אליך אות בשמים וה״א (בר' א יד) והיו לאותות:", + "או מופת בארץ וה״א (שופ' ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה מהוא אומר (שם מ) ויעש אלהים כן:" + ], + [ + "ובא האות והמופת אמר ר' יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי ע״ז ונתן להן ממשלה שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:", + "אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי״ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':" + ], + [ + "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו:", + "או אל חלם החלום ההוא ולא החשוד למפרע:", + "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים:" + ], + [ + "אחרי ה' אלהיכם תלכו זה הענן:", + "ד״א כשאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו אמרו לו מי יוכל להלך בדרכיו שכן הוא אומר (נחום א ג) בסופה ובשערה דרכו ואומר (תה' עז כ) בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך אמר להן משה לא אמרתי לכם (אלא) כך אלא דרכיו חסד ואמת שנ' (ע' תה' כה י) כל ארחותיו חסד ואמת:", + "ואותו תיראו שיהא מוראו עליכם:", + "ואת מצותיו תשמרו זו מצות עשה:", + "ובקולו תשמעו בקול נביאיו:", + "ואותו תעבדו עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו:", + "ובו תדבקון היפרשו מע״ז ודבקו במקום:" + ], + [ + "והנביא ההוא ולא אנוס:", + "או חולם החלום ההוא ולא מוטעה:", + "יומת כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק:", + "כי דבר סרה על ה' אלהיכם והלא דברים קל וחומר ומה מזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה:", + "המוציא [אתכם] מארץ מצרים אפלו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים די:", + "והפדך מבית עבדים אפלו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די:", + "להדיחך זה נביא שהדיח:", + "נאמר כאן הדחה ונאמר הדחה במסית (יג יא) מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה:", + "מן הדרך אפלו מקצת הדרך כגון שאמר בע״ז היום עובדה ולמחר ביטלה הרי זה חייב:", + "אשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה ללכת בה זו מצות עשה:", + "[השמטה: ובערת הרע מקרבך בער עושי רעות מישראל]." + ], + [ + "כי יסיתך אין הסתה אלא טעות כענין שנ' (מ״א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו:", + "אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי כענין שנ' (ש״א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה:", + "מכלל שנ' (דב' כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה יכול כשם שאין מעידין זה על זה כך אין מסיתין זה את זה ת״ל כי יסיתך אחיך בן אמך מסיתין הן זה את זה:", + "אחיך זה אחיך מאביך:", + "בן אמך זה בן אמך:", + "או בנך בנך מכל מקום:", + "או בתך בתך מכל מקום:", + "או אשת זו ארוסה:", + "חיקך זו נשואה:", + "או רעך זה הגר:", + "אשר כנפשך זה אביך:", + "בסתר מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר וה״א (מש' ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא וה״א (שם א כ) חכמות בחוץ תרונה:", + "ד״א אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא חיב עליו ומנ' שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו:", + "בסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת״ל בסתר אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד אמ' לו המסית יש יראה במקום פל' כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:", + "כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמנין עליהן חוץ מזה אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו:", + "אמר לאחד הוא אומ' לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמנן לאחורי הגדר וכיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן והלה אומ' לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומ' לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו וכך עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח:", + "נלכה ונעבדה אלהים אחרים מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה:", + "אשר לא ידעת אתה ואבותיך ר' יוסי הגלילי אומר דבר גנאי הוא לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין ע״ז:" + ], + [ + "מאלהי העמים אשר סביבותיכם שלא תאמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:", + "הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה קרובים אליך אתה יודע מה הן אף הרחוקים ממך מה הקרובים אליך אינן כלום אף הרחוקים ממך אינן כלום:", + "מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה שמהלכין מסוף העולם ועד סופו:" + ], + [ + "לא תאבה לו מכלל שנ' (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת\"ל לא תאבה לו:", + "ולא תשמע אליו מכלל שנ' (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת״ל ולא תשמע אליו:", + "ולא תחוס עינך עליו מכלל שנ' (ויק' יט טז) לא תעמוד על דם ריעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת״ל ולא תחוס עינך עליו:", + "ולא תחמול לא תלמד עליו זכות:", + "ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק:", + "מנ' שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות [ת״ל כי הרוג תהרוג] יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה ת״ל תהרגנו:", + "ד״א לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד את מכמין עליו:", + "ד״א לא תאבה לו למה נאמר לפי שהוא אומר כי יסיתך אחיך ולא תשמע אליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בנך ולא תחוס עינך עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בתך ולא תחמול למה נאמר לפי שהוא אומר או אשת חיקך ולא תכסה עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או רעך:", + "ד״א לא תאבה לו אפילו הוא גדול שבישראל:", + "ולא תשמע אליו שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו הכישו נחש אל תבדוק אחריו:", + "ולא תחוס עינך עליו שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו:", + "ולא תחמול קוב כיסך עליו:", + "ולא תכסה עליו גלה מסתריו:" + ], + [ + "כי הרג תהרגנו זו דחייה אתה אומר זו דחייה או אינו אלא סקילה וכשהוא אומר וסקלתו באבנים ומת הרי סקילה (האמורה) [אמורה] הא מה ת״ל כי הרג תהרגנו זו דחייה שאם דחוהו עדיו ומת יצא ידי חובתו:", + "ר' יאשיהו אומר כי הרג תהרגנו למה נאמר לפי שנ' (שמות כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת שומע אני אף המסית והמדיח במשמע ת״ל כי הרג תהרגנו ומה אני מקיים ומכה אביו ואמו בשאר כל אדם חוץ מן המסית והמדיח ובמסית ובמדיח מה אני מקיים כי הרג תהרגנו אפלו אביו ואמו:", + "ידך תהיה בו בראשונה מצוה ביד המוסת להמיתו מנ' שאם לא מת ביד המוסת ימות ביד כל אדם ת״ל ויד כל העם באחרונה:" + ], + [ + "וסקלתו באבנים ומת יכול באבנים (ומת) [מרובות] ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:", + "כי בקש להדיחך זהו שאמרנו נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה כאן סקלה אף להלן סקלה:" + ], + [ + "וכל ישראל ישמעו ויראו מכן אמרו מניחין אותו עד הרגל וחונקין אותו ברגל אמר ר' יהודה וכי נאמר ייראו וייראון והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כיצד הן עושין כותבין ושולחין לכרכים ביום פלוני נידון פלוני בהריגה לכך נאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מלמד שצריך הכרזה:", + "ולא יספו לעשות זו אזהרה להדיוט המסית:", + "אין לי אלא זה בלבד מנ' לאומר לחברו נלך ונעבוד נלך ונזבח נלך ונקטר נלך וננסך נלך ונשתחוה ת״ל ולא יספו לעשות לא כדבר ולא כרע ולא כזה יכול אף המגפף והמנשק והמרבץ והמרחיץ והסך והמנעיל והמלביש והמעטיף ת״ל הזה זה בסקלה ואין כל אלו בסקלה:" + ], + [ + "כי תשמע לא מאליך:", + "באחת עריך אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך מכל מקום לשבת שם פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה:", + "יצאו אנשים וכי מנין יצאו אלא שיצאו מתחת כנפי שמים ופרקו עול שמים מעליהן שנ' בליעל בלי עול:" + ], + [ + "יצאו הם ולא שלוחם:", + "אנשים אין אנשים פחות משנים:", + "ד״א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים:", + "בני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם:", + "מקרבך ולא מן הספר:", + "וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:", + "לאמר מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר ומאותו השבט ועד שיודחו רובה והיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא (כפר) [כרך] גדול (ולא) [וכל] פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול:", + "נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידע' מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או", + "נלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והן שומעין ועבדו או קיבלו באלוה:" + ], + [ + "ודרשת וחקרת ושאלת היטב מלמד שבודקין אותן בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזו יום באיזה שעה באיזה מקום:", + "ד״א ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים ושאלת מן התלמידים:", + "היטב נאמר כאן היטב ונאמר להלן (יז ד) היטב מה היטב שנאמר להלן בשבע חקירות אף היטב האמור כאן בשבע חקירות מה להלן בשני עדים הכתוב מדבר אף כאן בשני עדים הכ' מדבר:", + "והנה אמת להוציא את הספק:", + "נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת שאחד הבדיקות ואחד החקירות בזמן שמכחישות זו את זו עדותן בטלה:", + "נעשתה התועבה הזאת למה נאמר לפי שנאמר הכה תכה שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים ת״ל נעשתה [התועבה] הזאת בק' העובדין בלבד:" + ], + [ + "הכה תכה חובה ולא רשות:", + "מנ' לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בתורה המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות ת״ל הכה תכה:", + "את ישבי העיר ההיא לא ישבי עיר אחרת מיכן אמ' החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם שלושים יום הן בסקילה וממונם אבד פחות מיכן הן בסיף וממונם פליט:", + "לפי חרב לא יהרגם לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של סייף אלא בפיו שלא ינוולום:", + "החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה:", + "ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתורה מיכן אמ' נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין:", + "אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה אובדין מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה [ממונם] לפיכך ממונם אבד והרי הדברים קל וחומר ומה אם נכסים שאין בהן דעת שגרמו להן לצדיקים לדור ביני הרשעים אמר המקום שיהוא בשרפה אדם שהוא גורם להטות את חבירו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשרפה:", + "ואת בהמתה לפי חרב למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת״ל ואת בהמתה לפי חרב בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונת אלא בסייף אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נדון אלא בסייף:", + "[ואת בהמתה ולא בהמת הקדש] (ואפילו) [אבל] בכור ומעשר שבתוכה היו בעלי מומין הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין:" + ], + [ + "ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:", + "ואת כל שללה תקבץ למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ ת״ל ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה מיכאן אמ' אילנות מחוברין שבתוכה מותרין ותלושין אסורין בורות שיחין ומערות מותרות:", + "אל תוך רחובה אם אין לה רחוב עושין לה רחוב:", + "היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנ' אל תוך רחבה:", + "ושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה:", + "ואל כל שללה שללה ולא שלל חברתה מכאן אמרו נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע\"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא חוזרין לבעליהן:", + "שללה ולא שלל שמים מיכאן אמ' ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר כשהן תמימין ימותו שנ' (מש' כא כז) זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח״כ שורפין אותן שנ' שללה ולא שלל שמים:", + "התרומות ירקבו אימתי בזמן שהגיעו ליד כהן מפני שהן נכסיו אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת מפני שהן נכסי שמים מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו:", + "כליל לה' אלהיך אמר ר' שמעון אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל:", + "ד״א כליל לה' אלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזבח ת״ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה העיר במקומה אף שללה במקומו:", + "ומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם שנ' (מש' יא י) בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה:", + "ודרך רשעים יעות ימלך ה' לעולם (ועד) (תה' קמו ט):", + "שני רשעים שברת לה' הישועה (שם ג ח):", + "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י טז):", + "יתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (שם קד לה):", + "והיתה תל עולם שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה ת״ל לא תבנה עוד לא תעשה אפלו גנות ופרדסים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבה אומר לא תבנה עוד כמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:" + ], + [ + "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת שנ' ולא ידבק בידך מאומה:", + "מן החרם שכל נכסי ע״ז הרי הן חרם ואפלו נתערבו:", + "מכאן אמ' נטל ממנה מקל או מלגז או כדכד או שרביט וארג בו בגדים כולן אסורין בהנייה נתערבו באחרים כולן אסורות בהנייה מה יעשה להן יוליך דמי הנייה לים המלח כללו של דבר כל הנהנה מע״ז יוליך דמי הנייה לים המלח:", + "ד״א ולא ידבק בידך מאומה מן החרם להביא שכר [נכסי] ע״ז שיהו אסורין בהנייה והרי הדברים קל וחומר ומה אם שכר נכסי ע״ז אסורין בהנ' קל וחומר לע״ז עצמה:", + "שאל פרוקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כת' בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי אין אומ' נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נואי למרחץ:", + "ד״א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אתה נכנס לבית ע״ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינים בפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שהוא נוהג בו מנהג משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה מותר:", + "למען ישוב ה' מחרון אפו אם עושה אתה דין בעיר הנדחת השיבות חרון אף מן העולם:", + "למען ישוב ה' מחרון אפו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:", + "ונתן לך רחמים לך רחמים ולא לאחרים רחמים וה״א (ש״ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה:", + "וריחמך אם ריחמת מרחמין עליך ואם לאו אין מרחמין עליך נעשית פורענות ברשעים רחמים היא לעולם:", + "והרבך שלא תאמר הריני מחריב את ערי ארץ ישראל ת״ל והרבך:", + "כאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך כדגי הים וכחול הים וככוכבי השמים וכצמחי האדמה:" + ], + [ + "כי תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי הפרשה מנ' ת״ל לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום:", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים:", + "לעשות הישר", + "בעיני אלה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני ה' אלהיך:", + "לעשות הישר בעיני ה' אל' אם עושה אתה דין בעיר הנידחת עושה אתה את הישר בעיני ה' אלהיך:", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך אם עושין אתם את הישר בעיני ה' אלהיכם בנים אתם לה' אלהיכם:" + ] + ], + [ + [ + "בנים אתם לה' אלהיכם ר' מאיר אומר חביבין ישראל בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו של מקום הרי הן קרואין בנים שנ' (דב' לב יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אלא שהפרש בין עושין רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו שכשהן עושין רצונו של מקום הרי הוא מיחד שמו עליהן וקורא אותן בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:", + "בני ישראל נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:", + "מלאכי השרת נקראו בנים שנ' (איו' א ו) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה':", + "אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (שמות ד' כב) ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל:", + "ישראל נקראו עבדים כי עבדי הם (ויק' כה מב) ומלאכי שרת נקראו עבדים הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איו' ד יח) אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ויק' כה נה) כי לי בני ישראל עבדים:", + "ישראל נקראו מזמרים זמרו אלהים זמרו (תה' מז ז) ומלאכי שרת נקראו מזמרים ברן יחד כוכבי בקר ואחר כך ויריעו כל בני אלהים (איו' לח ז) ואיני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ש״ב כג א) ונעים זמירות ישראל:", + "ישראל מזכירין את השם אחר שני דברים שמע ישראל ה' אל' ה' אחד (דב' ו ד) ומלאכי השרת מזכירין את השם אחר שלשה דברים וקרא זה אל זה ואמר קק״ק ה' (ישע' ו ג) יתיר עליהן הכהנים עוד אחת שנ' (במ' ו כד) יברכך ה':", + "בנים אתם לה' אל' נקראו בנים לשם חובה שנ' (מש' לא ב) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי כי בן הייתי לאבי (שם ד ג) אבל ישראל נקראו בנים לשם שבח בנים אתם לה' אלהיכם:", + "ישראל נקראו כרם כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישע' ה ז) גפן ממצרים תסיע (תה' פ ט):", + "נקראו צאן ואתנה צאני צאן מרעיתי (יחז' לד לא) שה פזורה ישראל (יר' נ יז):", + "ונקראו עבדים שהמקום עושה להן רצונו שהן עבדים למקום כשם שמשה קרוי עבד כך ישראל קרויין עבדים ועתה ישראל עבדי (ישע' מא ח עיי״ש):", + "לא תתגודדו לא תעשו חבורה על מת וגדידה ושריטה אחת היא אלא שעל המת בין ביד בין בכלי חייב ולע״ז ביד פטור בכלי חייב דכת' (מ״א יח כח) ויתגודדו כמשפטם בחר' וברמחים:", + "ד״א לא תתגודדו לא תהו עשויים אגודות אגודות מיכן לשני בתי דינין בעיר אחת שלא יהו אלו מורין כדברי בית שמאי ואלו מורין כדברי בית הלל:", + "ד״א לא תתגודדו לא תהיו אגודות אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים עליותיו ואגדתו על ארץ יסדה כשישראל אגודין ועושין רצונו של מקום מעלותיו בשמים ואם אין ישראל אגודין ואין עושין רצונו של מקום כביכול:", + "[השמטה: ואגודתו על ארץ יסדה]. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הרי הוא נאה ואם אין אני מודה לו כביכול:", + "כיוצא בו אתה אומר (דב' לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלה' כשאני קורא בשמו גודל לאלהינו ואם אין אני קורא בשמו כביכול:", + "[השמטה: כיוצא בו אתה אומר ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדי אני אל ואם אין אתם עדי כביכול:]. כיוצא בו (שם לג כו) אין כאל ישורון כשישראל ישרים ועושין רצונו של מקום אין כאל ואם אין ישראל ישרים ואין עושין רצונו של מקום כביכול:", + "כיוצא בו אתה אומר (תה' קכג א) אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים שבשבילי את יושב בשמים שאלולי אני כביכול:", + "ולא תשימו קרחה בין עיניכם מנ' לעשות הראש כבין העינים הרי הוא אומר בכהנים (ויקרא כא ה) לא יקר' קר' בראשם הכהנים בכלל היו ולמה יצאו מן הכלל ללמד מה הכהנים עשה בהן את הראש כבין העינים בקרחה אף ישראל דין הוא שנעשה בהן את הראש כבין העינים:", + "או מה כאן בין עיניכם אף להלן בין עיניכם אמור לא בא כאן בין עיניכם אלא ללמד על התפלין שנ' בהן (דב' יא יח) והיו לטטפת בין עיניכם נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם מה בין עיניכם האמור להלן על גבוה שבראש אף בין עיניכם האמור כאן על גבוה שבראש והרי הדברים קל וחומר מה אם כתובין המלמדין הרי הן למידין זה מזה קל וחומר ללמידין שילמדו זה מזה:", + "למת הקורח על מת הוא שחייב יצא הקורח על (ספינתו) [ביתו] שנפל ועל ספינתו שטבעה שהוא פטור:" + ], + [ + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך קדושה היא עליך היא גרמה לך:", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך אתה קדוש לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך:", + "בך בחר ה' אל' אין לך אומה ששלחה ידה בישראל אלא והקב״ה פורע ממנה מצרים אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כת' בהן (תה' קלו טו) וניער פרעה וחילו בים סוף:", + "סנחיריב חירף וגידף שנ' (מ״ב יח לה) מי בכל אלהי הארצות אמר לו הקב״ה (שם יט כב) את מי חרפת וגדפת ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם לה) היאך הכם כאדם שהוא שותה כוס וזו היא גבורתו של הקב״ה:", + "נבוכדנצר כתיב ביה (יר' נא לד עיי״ש) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל וכת' בו (שם מד) ופקדתי על בל בבבל:", + "אדום שהיא בוזזת את ישראל כת' בה (עוב' א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו אמר הקב״ה לאומות העולם שוטים שבעולם אם נגע אדם בבנו של מלך כלום יש לו חיים בעולם וישראל הלא נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם נוגעים אתם בהם ואני מניח אתכם והלא כת' (זכ' ב יב) כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו לא נאמר אלא בבבת עינו כאדם שאינו לו אלא עין אחת בלבד והיא חביבה עליו ביותר וכל הנגע בה מיצר לו עד נפשו כך אמר הקב״ה כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנ' (תה' צא טו) עמו אנכי בצרה ואומר (ישע' סג ט) בכל צרתם לא צר:", + "להיות לו לעם סגולה אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו אין הורגין אותו והם גנו של מקום שנ' (שה״ש ו יא) אל גינת אגוז ירדתי או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו אין הורגין אותו כך ישראל הן סגולתו של הקב״ה שנ' להיות לו לעם סגולה:", + "להיות לו לעם סגולה תהא לי לא נאמר אלא להיות אמר להן לא עכשיו בלבד תהיו לי אלא בעולם הזה ולעולם הבא:", + "לעם סגולה אימתי הן סגולים בזמן שהוא מכלה אומות העולם מפניהם ומשתיירין בעולם שנ' (מלא' ג יז) והיו לי נאם ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה:", + "ד״א לעם סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו כך אתם תהיו חביבין לי:", + "ד״א בך בחר ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב ואם יעקב בחר ביה ת״ל בך בחר ה' ומנ' שאבינו יעקב בחר במקום שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:", + "להיות לו לעם סגלה למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) ישראל לסגולתו ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגולה לישראל ת״ל (ישראל לסגולתו) [להיות לו לעם סגלה]:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' י יב) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה ואין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה ת״ל (יונה ג ג) ונינוה עיר גדולה לאלהים כיוצא בו אתה אומר (בר' י כא) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול ואין אנו יודעין אם שם הוא הגדול ואם יפת הוא הגדול ת״ל (בר' יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' כו לב) ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעין אם מצאו ואם לא מצאו ת״ל (שם לג) ויקרא אותה שבעה מכל מקום:", + "כיוצא בו אתה אומר (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ואין אנו יודעין אם יעקב בכה למלאך ואם המלאך בכה ליעקב ת״ל (בר' לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר:", + "כיוצא בו אתה אומר (איו' יד יט) אבנים שחקו מים ואין אנו יודעין אם מים שחקו אבנים ואם אבנים שחקו מים ת״ל (שם) תשטף ספיחיה עפר ארץ:", + "כיוצא בו אתה אומר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל ואין אנו יודעין אם איחל אם לא איחל שאם אין אני מיחל לו היאך אני מצוה לו ת״ל (שם כז ה) עד אגוע לא אסיר תמתי ממני:", + "כיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת״ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:", + "כיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]:", + "מכל העמים אשר על פני האדמה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים:" + ], + [ + "לא תאכל כל תועבה בפסולי המוקדשין הכת' מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דב' יז א) תועבה מה תועבה האמורה [להלן] בפסולי המוקדשין הכת' מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכת' מדבר:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' לצורם באוזן הבכור ואכל ממנו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תאכל כל תועבה:", + "ר' אומר לא תאכל כל תועבה כל שאחרים מתעבין:" + ], + [ + "זאת הבהמה אשר תאכלו למה נאמר לפי שהוא אומר (בר' ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל יהיה בכלל התר ת״ל זאת הבהמה וג' איל וצבי ויחמור הכל היה בכלל התר עד שלא נתנה התורה ומשנתנה תורה נאמר בתורה (ויק' כ כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה:" + ], + [ + "זאת הבהמה אשר תאכלו איל וצבי ויחמור מלמד שחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה ושהטמאה מרובה מן הטהורה בכל מקום הכת' פורט את הממועט ולפיכך אמר הכת' זאת הבהמה:" + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת פרסה עד שיהיו שלשה סימנין בבהמה אחת אתה אומר בבהמה אחת או אינו אלא בבהמות רבות ת״ל וכל בהמה:" + ], + [ + "טמאים הם לכם וחשובין לאחרים מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר צריכין מחשבה בכל מקום." + ], + [], + [], + [], + [ + "כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה:", + "כל צפור טהו' זו בנין אב כל מקום שנ' צפור בטהורה הכת' מדבר דברי ר' יאשיהו ר' יצחק אומר עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור עוף טמא [אין] נקרא אלא עוף בלבד:", + "ד״א כל צפור טהורה תאכלו זו המשתלחת:", + "ד״א כל צפור ט' תא' יש לך טהורה אחרת חוץ מזו שאין אתה אוכל ואיזו זו השחוטה:" + ], + [ + "וזה אשר לא תאכלו ממנו הג' זו השחוטה נמצאת אומר שהאוכל צפור שחוטה עובר בעשה ולא תעשה:", + "הנשר והפרס והעזניה מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכת' פורט את הממועט:", + "מפני מה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הראה ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר שכחתי והרי הדברים קל וחומר ומה אם משה חכם החכמים גדול הגדולים אבי הנביאים לא בוש לומר שכחתי מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר שכחתי:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו זו מצות לא תעשה האמורה בשרץ:", + "העוף אלו חגבים טמאים:" + ], + [ + "כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים:" + ], + [ + "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה או מכור לנכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין ת״ל תתננה או [מכר לגוי בנתינה מנין ת״ל תתננה ואכלה או מכר] לנכרי נמצאת אומר אחד הגר ואחד הגוי בין במכירה ובין בנתינה דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר הדברים ככתבן לגר בנתינה וגוי במכירה:", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך מגיד שהפורש מן המאכלות האסורין נקרא קדוש:", + "לא תבשל גדי בחלב אמו מיכן אמרו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשלו ואסור בהנייה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה:", + "ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה:", + "בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנ' אמרת קל וחומר ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשול פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול מה לאמו שכן נאסרה עמה בשחיטה תאמר בפרה ורחל שלא נאסרו עמו בשחיטה ת״ל בחלב אמו אמו אמו לגזרה שוה נאמ' כאן בחלב אמו ונאמ' להלן (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד וה' שב' ימ' תח' אמו מה להלן שור וכשב ועז שוין אף כאן שור וכשב ועז שוין:", + "בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו היא עצמה בחלבה מנ' אמרת קל וחומ' ומה במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה נאסר פרי עם האם בשחיטה מקום שנאסר פרי עם פרי בבשול אינו דין שנאסר פרי עם האם בבשול מה לפרי עם פרי שכן שני גופין מוחלקין תאמר בפרי עם האם שכן גוף אחד ת״ל בחלב אמו:", + "איסי בן יהודה אומ' מנ' לבשר בחלב שאסור נאמ' כאן כי עם קדוש אתה לה' אלה' לא תב' גדי בח' אמו ונאמ' להלן (שמות כב ל) ואנשי קדש תהי' לי וב' בש' טר' לא תא' מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנייה מנ' אמרת קל וחומ' ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסורין בהנאה:", + "ר' ישמעאל אומר מפני מה נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו בשלשה מקומות כנגד שלש בריתות שכרת המקום עם ישראל אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל:" + ], + [ + "עשר תעשר את כל תבואת זרעך במעשר שני הכת' מדבר אתה אומר במעשר שני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר ראשון ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך מעשר שהוא טעון הבאת מקום אמרתי ואיזה זה מעשר שני או אף מעשר ראשון יטען הבאת מקום והדין נותן מה אם מעשר שני שאין בו קדושה יתירה הרי הוא טעון הבאת מקום מעשר ראשון שיש בו קדושה יתירה אינו דין שיטען הבאת מקום ת״ל(במד' יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם מגיד שמעשר ראשון נאכל בכל מקום:", + "עשר תעשר הרי זה חובה:", + "ר' יונתן אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס אף כל דבר שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס להוציא את הלחים:", + "איסי בן עקביה אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט אין לי אלא תבואה אילנות מנ' ת״ל היצא השדה שנה שנה אבל ירקות מדברי סופרים:", + "עשר תעשר להביא פירות גוים או יכול אפלו מחוצה לארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ בא הכת' ותלה כל המעשרות בארץ:", + "עשר תעשר [ואכלת] להוציא את הטמא יכול אם עישר לא יהא מעושר ת״ל(כו יד) לא אכלתי באוני ממנו מכלל אכילה יצא לא יצא מכלל מעשר:", + "היוצא השדה לפטור את האוכל מן השדה עראי ר' נתן אומר להביא את הנטוע בעציץ נקוב:", + "ר' אומר היצא השדה היכול לצמוח בשדה ואיזה זה משהביאה שליש:", + "ד״א היצא השדה פרט לאילן שנטעו בתוך הבית שיהא פטור מן המעשרות:", + "אני אקרא עשר תעשר שנה שנה ומה ת״ל היצא השדה שאם קורא אני עשר תעשר שנה שנה שומע אני אחד חדש ואחד ישן במשמע ת״ל היצא השדה החדש לא הישן שהיה בדין מה אם כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה הרי הן מתעשרין מזה על זה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה ת״ל היצא השדה החדש לא הישן:", + "ומנ' שלא יעשרו ממין על שאינו מינו אמרת קל וחומר מה אם חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינן מתעשרין מזה על זה שני מינין שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה הרי עזים ורחלים יוכיחו שהן כלאים זה עם זה והן מתעשרין זה על זה אף אתה אל תתמה על שני מינין שאע״פ שהן כלאים זה עם זה יתעשרו זה על זה ת״ל(במד' יח כו) והרמותם ממנו שלא יעשרו ממין על שאינו מינו:", + "ומנ' שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ת״ל והרמותם ממנו שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש:", + "ומנ' שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ת״ל והר' ממנו שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", + "ומנ' שלא יעשרו מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יעשרו מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ:", + "שנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל עשר תעשר:", + "ד״א עשר תעשר בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ראש השנה שלהן תשרי:", + "ר' מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:", + "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה:", + "לאכילה ולשתייה מניין שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך:", + "ולסיכה מניין ת״ל(כו יד) ולא נתתי למת אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כל שכן אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה:", + "במקום אשר יבחר לשכן שמו מפתח ירושלם ולפנים:", + "מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למה נאמר לפי שהוא אומר בבכור (טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שומע אני אם עבר זמנו יהא אסור באכילה ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר נאכל משנה לחברתה אף הבכור נאכל משנה לחברתה:", + "ד״א מעשר דגנך תי' ובכ' שומע אני אפלו הוא ברחוק מקום יהא חובה עליו להביא לבית הבחירה ת״ל מעשר דגנך ובכרת ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות:", + "או מה מעשר אינו נוהג אלא בארץ אף כך הבכור לא ינהוג אלא בארץ ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בין בארץ בין בחוצה לארץ:", + "חזקיה בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו אע״פ שהיה אדם של צורה שלא יקבע הדבר חובה:", + "ד״א מעשר דג' וב' מקיש אכילת בכור לאכילת מעשר שני מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית:", + "למען תלמד ליר' את ה' מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא ר' אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה:", + "ר' ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה לבו מנדבו לתלמוד תורה:", + "ד״א למען תלמד להוציא חרש שוטה וקטן:", + "כל הימים בין בארץ בין בחוץ לארץ להביאם לתלמוד תורה יכול אין אדם מחוייב בתלמוד תורה אלא משום הבאת מעשר ת״ל ליראה לא משום הבאת מעשר:" + ], + [], + [ + "וכי ירבה ממך הדרך בא הכת' ללמדך על מעשר שני להקל עליו שיהא נפדה ונאכל בגבולין:", + "וכי ירבה ממך הדרך יכול ברחוק זמן הכת' מדבר ת״ל כי ירחק ממך המקום ברחוק מקום הכת' מדבר ולא ברחוק זמן:", + "כי ירחק ממך המ' ברחוק מקום הוא נפדה אינו נפדה במקום אלא אם כן נטמא שנ' כי לא תוכל שאתו:", + "כי לא תוכל שאתו למה נאמר לפי שהוא אומר ונתת בכסף רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת״ל כי לא תוכל שאתו רשות ולא חובה:", + "ר' נתן אומר שומע אני מצוה לפדות ת״ל כי לא תוכל שאתו לא אמרתי אלא מפני רוב משא:", + "כי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר כי לא תוכל שאתו אין לי אלא עני עשיר מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:", + "ד״א כי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (כו יד) לא אכלתי באוני ממנו [וגו'] אין לי אלא טמא טהור מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:", + "ד״א כי יברכך ר' אלעזר אומר לברכה ניתן לא ניתן למארה:", + "ד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר מה אם כשאדם מיקל ממשאו הרי הוא מקבל ברכה קל וחומר המצער עצמו על כל המצות:", + "ד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר אם כשאדם אוכל ושותה ושמיח הרי הוא מתברך נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה על אחת כמה וכמה שיקבל עליהן ברכות:" + ], + [ + "ונתת בכסף אין נפדה אלא בכסף:", + "וצרת הכסף דבר שדרכו להיצרר דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה ואיזה זה מטבע פרט לאסימון שאין עליו צורה:", + "בידך שלא יחלל על מעות שאינו ברשותו ואם חילל לא קנה מעשר:", + "והלכת אל המקום זו שילה:", + "אשר יבחר ה' אלהיך בו זה בית עולמים:", + "ד״א אשר יבחר ה' אלה' בו על", + "ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה':", + "ד״א וצרת הכסף בידך א״ר יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו שנ' וצרת הכסף בידך ואמר ר' יצחק לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש בידו שנ' וצרת הכסף בידך:" + ], + [ + "ונתת הכסף עד שיהיה אותו המטבע ראוי להוצאה פרט למטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום:", + "בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל:", + "בבקר ובצאן וביין ובשכר הרי זה פרט:", + "ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל:", + "כלל ופרט וכלל [אי] אתה דן אלא כעין הפרט:", + "מה הפרט מפורש דבר שהוא ולד ולדות הארץ אף [הכלל] אין לי אלא דבר שהוא ולד ולדות הארץ:", + "יכול שאני מרבה הקושט והחומס וראשי בשמים והחלתות וחלות חריע והפלפלין ת״ל בבקר ובצאן וביין ובשכר מה אלו לאכילת גופו [אף כל לאכילת גופו] יצאו אלו שאינן לאכילת גופן אלא לטעם או ריח שבהן:", + "אני אקרא לבקר ומה ת״ל בצאן ביין ומה ת״ל בשכר אלא מה בקר וצאן מיוחדין שאי אפשר להיקנות אלא על ידי עורן יצא עורן לחולין אף כל שאי אפשר לו להיקנות אלא על ידי עורו יצא עורו לחולין:", + "ונתת הכסף בכל אשר [תאוה] נפשך ושמחת יכול יקח בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים או מה שמחה האמ' להלן עולה ושלמים אף שמחה האמ' כאן עולה ושלמים ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת שמחה שיש עמה אכילה יצאו עולות שאין עמם אכילה:" + ], + [ + "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו מגיד שאת נותן לו ממעשר שני ומשמחהו עמך בירושלם:", + "כי אין לו חלק ונחלה עמך להגיד מה גרם:", + "ד״א כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו תן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו מיכן אמ' ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות:" + ], + [ + "מקצה שלש שנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך שומע אני אף מעשר עני במשמע ת״ל מקצה שלש שנים תוציא והנ' בש' בא הכתוב ללמד על מעשר עני שהוא נאכל בגבולין:", + "מקצה שלש שנים ר' עקיבה אומר במעשר עני הכת' מדבר אתה אומר במעשר עני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר שני ת״ל ובא הלוי בחלקו והגר והיתום והאלמנה בחלקן הא במעשר עני הכת' מדבר:", + "מקצה שלש שנים נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הס' מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסוכות ת״ל (כו יב) כי תכלה לעשר רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:", + "והנחת בש' אם אין שם עני מניחו באוצר:", + "ד״א והנחת בשע' לימד שאינו טעון הבאת מקום:", + "ד״א והנחת בשע' שיתחלק על פי בית דין:" + ], + [ + "ובא הלוי בחלקו:", + "והגר והיתום והאלמנה בחלקן:", + "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך דברים שאין לו בהן חלק עמך אתה נותן לו יצא לקט שכחה ופיאה שיש לו בהן חלק עמך:", + "והגר והיתום והאלמנה אשר בש' בזמן שהן חסירין:", + "אשר בש' ואכלו לימד שאין מוציאין אותו מהארץ לחוצה לארץ:", + "ד״א אשר בש' ואכ' וש' שיכול לא יהא נאכל אלא בפני הבית כמעשר שני ת״ל אשר בש' ואכ' וש' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:", + "ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען מיכן אמרו אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים:", + "(יכול אף מעשר עני המתחלק בתוך הבית יהא חייב ליתן לעניים כל אחד כדי שבעו ת״ל בשעריך ואכלו ושב' בשדה אתה מצווה ליתן להן כדי שבען שהרי אינו מוצא שם ליקח אבל בבית אין אתה מצווה ליתן להן כדי שבען אלא נותנו להן אפלו כזית לכל אחד ואחד):", + "(ד׳׳א) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' מזכיר עונש הפסד וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה שנ' למען יברכך ה' אלהיך:" + ] + ], + [ + [ + "מקץ שבע שנים תעשה שמטה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כה ג) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך אין לי אלא שהן עושין שמטת הפירות ומנ' שהן עושין שמטת הכספים ת״ל מקץ שבע שנים תע' שמ' מגיד הכת' שכשם שהן עושין שמטה לפירות כך הן עושין שמטה לכספים:", + "יכול יעשו שני שמטין אחת שמטת הפירות ואחת שמטת הכספים ת״ל(טו ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה והלא בידוע ששנת השבע היא שנת השמטה ושנת השמטה היא שנת השבע ומה ת״ל קרבה שנת השבע שנת השמטה אלא שנת השמטת הפירות היא שנת השמטת הכספים:", + "מקץ שבע שנים בסוף שבע ובתחלת שמונה אתה אומר בסוף שבע ובתחלת שמונה או אינו אלא בסוף שש ובתחלת שבע הרי אתה דן נאמר כאן מקץ שבע שנים ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות מה קץ שנ' להלן בסוף שבע ובתחלת שמונה אף קץ שנאמר כאן בסוף שבע ובתחלת שמונה:", + "ד״א מקץ שבע שנים תע' שמ' זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "וזה דבר הש' מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני ואם אמר לו אע״פ כן יקבל ממנו משום", + "שנ' וזה דבר השמטה:", + "ד״א וזה דבר השמטה יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר ת״ל תעשה שמטה אין לי אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ בחוצה לארץ שאי עושה שמטה לארץ אין אתה משמיט מלוה ת״ל כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ:", + "וזה דבר השמטה שמוט ר' אומר בשתי שמטות הכת' מדבר אחת השמטת קרקע ואחת השמטת כספים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאי אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים:", + "השמטה שמוט כל בעל משה ידו שמטה משמטת מלוה אין יובל משמיט מלוה:", + "יובל מוציא עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים:", + "שמוט כל בעל משה ידו יכול הכל במשמע המלוה והלווה והחנוני על פינקסו וכתובת אשה ושכר שכיר ת״ל אשר ישה ברעהו יצא שכר שכיר והקפת החנות וכתובת אשה שאינו משמיט עד שיעשם עליו חוב:", + "לא יגש את רעהו זה הגר:", + "ואת אחיו זה ישראל:", + "ד״א לא יגש את רעהו פרט לאחרים:", + "ואת אחיו פרט לגר תושב:", + "כי קרא שמטה לה' זה הוא שאמרנו שמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:" + ], + [ + "את הנכרי תגש זו מצות עשה:", + "ואשר יהיה לך את אחיך ולא של אחיך בידך מיכן אמרו המלוה על המשכון אינו משמיט:", + "ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך לא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן התקין הלל פרוזבול וכך דרש הלל ואשר יהיה לך את אחיך לא המוסר שטרותיו לבית דין:", + "ד״א ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אחד עני ואחד עשיר במשמע עשיתם כן אפס כי לא יהיה בך אביון:" + ], + [ + "כתוב אחד אומר אפס כי לא יהיה בך אביון וכת' אחד אומר (טו יא) כי לא יחדל אביון כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו של מקום אפס כי לא יהיה בך אביון:", + "וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום כי לא יחדל אביון:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר במלוה על מנת להשמיט ובמלוה על מנת שלא להשמיט [השמטה: אפס כי לא יהיה בך אביון במלוה על מנת להשמיט ובמלוה שלא על מנת להשמיט] כי לא יחדל אביון:", + "אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם משל כל אדם מיכן אמרו אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו אבדתו קודמת:", + "כי ברך יברכך ה' בארץ מגיד שאין הברכה תלויה אלא בארץ:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה בשכר שתירש תכבש:" + ], + [ + "רק אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי פרשה מנין ת״ל לשמר לעשות את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום:" + ], + [ + "כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך ואיכן דבר לך ברוך תהיה מכל העמים (ז נד):", + "והעבטת גוים רבים יכול כשם שאתה מעביט כך יעבטו בך ת״ל ואתה [לא] תעבט:", + "ומשלת בגוים רבים יכול כשם [שאתה] מושל כך ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשלו:", + "או בין עושין רצונו של מקום בין שאינן עושין רצונו של מקום ת״ל (כח מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך הרי כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אבל כשהן עושין רצונו של מקום והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומש' בג' רב' ובך לא ימשלו:" + ], + [ + "כי יהיה בך אביון למה נאמר לפי שהוא אומר כי פתח תפתח את ידך לו שאם (לו) [לא] היתה בידו אלא פרנסת שעה שומע אני יתננה לעני וילך ויתפרנס בה ת״ל כי יהיה בך אביון את קודם לאחרים:", + "כי יהיה בך אביון תאיב תאיב קודם:", + "שבעה שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש ודך:", + "עני כמשמעו:", + "אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה תאיב לכל:", + "מסכן שהוא בזוי לכל היך מא דאת אמר (קה' ט טז) וחכמת המסכן בזויה:", + "דל שהוא מדולדל מנכסיו:", + "דך שהוא מדוכדך:", + "רש שהוא מתרושש:", + "מך שהוא [מך] לפני כל כאסקופה התחתונה:", + "אחיך זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:", + "באחד שעריך יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת:", + "בארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ:", + "כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצווה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך בכל מקום:", + "לא תאמץ את לב' יש אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן:", + "ולא תקפוץ את ידך יש לך שפושט את ידו וחוזר וקופצה:", + "מאחיך האביון שאם אי אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:", + "ד״א לא תאמץ את לבבך מלדבר עליו לאחרים:", + "ולא תקפוץ את ידך מליתן לו:" + ], + [ + "כי פתח תפתח את ידך לו מנ' אם פתחת פעם אחת פתח אפלו מאה פעמים ת״ל כי פתח תפתח כו':", + "והעבט תעביטנו נותנין לו וחוזרין וממשכנין אותו דברי ר' יהודה:", + "וחכמים אומ' אומרין לו הבא משכון וטול כדי להגיס את דעתו:", + "ד״א כי פתח תפתח אין לי אלא עניי עירך עניי עיר אחרת מניין ת״ל פתח תפתח מכל מקום:", + "והעבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואין רוצה להתפרנס יש לו ואין רוצה להתפרנס מנ' ת״ל והעבט תעביטנו מכל מקום:", + "ד״א כי פתח תפתח היה ר' יונתן בן יוסף אומר הנותן מתוך הדוחק סופו ליתן מתוך העושר והחושך מתוך העושר סופו לחשוך מתוך הדוחק שתי ידים הן אחת עליונה ואחת תחתונה העליונה פתוחה ליתן והתחתונה פתוחה ליטול והנותן צריך ליתן הודאה לפני המקום שנותן ואינו נוטל שנ' כי פתח תפתח פתח עד שלא תפתח פתח ידך ליתן עד שלא תפתח ידך ליטול כדרך שאתה פתח כך פותחין לך יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (כח יב) נמצא כל העושה צדקה מרויח לעניים ומרויח לכל העולם כולו:", + "אמר רבי כל מי שהוא עושה צדקה מעוני הקב״ה מכפיל לו פרנסתו ואינו מחסרו דכת' (משלי כח כז) נותן לרש אין מחסור אבל מי שיש לו ממון ומעלים עיניו הקב״ה נותן מארה באותו הממון דכת' ומעלים עיניו רב מארות:", + "וכל מי שהוא נותן צדקה לפועלי תורה הקב״ה שומרו לאלף דור דכת' (ז ט) וידעת כי ה' אלה' הוא האלהים האל הנאמן שמ' הברית והחסד לא' ולשומרי מצותיו לאלף דור:", + "ועל נותני צדקה הוא אומר (משלי כט יג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' [השמטה: הא כיצד עני פשט את ידו לבעל הבית והוא נותן לו מאיר עיני שניהם ה']: ואם אינו נותן לו עליהם הכ' אומר (שם כב ב) עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה' מי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני ומי שעשה לזה עני יכול לעשותו עשיר:", + "כיוצא בו תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו מאיר עיני שניהם ה' אבל תלמיד ששימש את הרב ואין הרב רוצה להשנותו עושה כולם ה' מי שעשה לזה חכם סופו לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש סופו לעשותו חכם:", + "ד״א כי פתח תפתח ר' ישמעאל אומר אם היה בן טובים ובוש פתח לו בדברים ואמור לו בני שמא צריך את ללוות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה:", + "ד״א שאם אין בידך ליתן לו פתח לו בדברים ואמור לו בני תצא נפשי עליך שאין בידי ליתן לך וה״א (ישע' נח י) ותפק לרעב נפשך:", + "ד״א שאם אין בידך ליתן לו תן לו את המשכון וילך ויתפרנס בו כדי שיהא מתפרנס משלו:", + "והעבט תעביטנו ר' ישמעאל אומר למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת״ל והעבט תעביטנו חובה ולא רשות:", + "די מחסורו אתה מצווה עליו להחיותו ואין אתה מצווה עליו לעשרו:", + "אשר יחסר לו הכל לפי כבודו אפלו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו:", + "אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שלא היה יכול לאכול עד שיהא מתעמל והעבד משמשו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין:", + "מעשה באנשי גליל העליון שהיו לוקחין לעני בן טובים אחד ליטרא בשר בכל יום:", + "די מחסרו הרי שפגע בעני חייב להשלים לו חסרונו שנ' די מחסרו לא היתה יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מיכן עין רעה:", + "אשר יחסר לו זו אשה:", + "ד״א די מחסורו יכול אפלו שעה ת״ל אשר יח' לו פרנסת יום יום מיכן אמ' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:" + ], + [ + "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן יהיה דבר עם לבבך הוה זהיר שלא תמנע רחמים שכל מי שהוא מונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול:", + "קרבה שנת השבע שנת השמטה שלא ימנע מלהלוות בשביל שלא ישמט ממונו:", + "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו שלא תאמר אם נותן אני לו שמא ארד מנכסי ואהיה מיטלטל ממקום למקום בשביל המזונות ונמצאתי גורם לעצמי מיתה ת״ל(ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ונזק נגרם בשביל הצדקה:", + "וקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל(כד טו) ולא יקרא יכול אם קרא עליך יהא עליך חטא ואם לאו לא יהיה בך חטא ת״ל והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא משאין קורא:", + "והיה בך חטא שלא תאמר בממון חטאתי בממון נפרעין ממני ת״ל והיה בך חטא ממך נפרעין אין נפרעין מממונך הא למדת שהמונע מן הצדקה נקרא חוטא שנ' והיה בך חטא ונקרא רשע שנ' (משלי יב י) ורחמי רשעים אכזרי ומפסיד ארבעה ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע ברכות ומידבק בעשרים וארבע קללות ועליו מפורש בקבלה (תה' קט ו - טו; יז; יח) הפקד עליו רשע:", + "בהשפטו יצא רשע:", + "יהיו ימיו מעטים:", + "יהיו בניו יתומים:", + "ונוע ינועו בניו ושאלו:", + "ינקש נושה לכל אשר לו:", + "אל יהי לו מושך חסד:", + "יהי אחריתו להכרית:", + "יזכר עון אבותיו אל ה':", + "יהיו נגד ה' תמיד:", + "מפני מה יען אשר לא זכר עשות חסד:", + "ויאהב קללה ותבואהו:", + "וילבש קללה כמדו:", + "ולא עוד אלא שגורם לחרב לבוא לעולם שנ' (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון:", + "אם ענה תענה אותו וחרה אפי וה' את' בח' דיין שלמונעי צדקה שגורמין לחרב לבוא לעולם:", + "וכל העושה צדקה משתכר בארבעים ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע קללות ומידבק בעשרים וארבע ברכות ועליו מפורש בקבלה (ישע' נח ז עד גמירא) הלא פרס לרעב לחמך:", + "אז יבקע כשחר אורך:", + "וארכתך מהרה תצמח:", + "והלך לפניך צדקך:", + "כבוד ה' יאספך:", + "אז תקרא וה' יענה:", + "תשוע ויאמר הנני:", + "וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים:", + "ונחך ה' תמיד והש' בצח' נפ' ועצ' יח' והיית כגן רוה וכמ' מי' אשר לא יכ' מי':", + "ובנו ממך חר' עו' מוס' דור ודור תקו' וקרא לך גד' פר' משו' נתי' לשבת:", + "אז תתענג על ה' והר' על במ' ארץ והא' נח' יע' אב' כי פי ה' דבר:", + "הוא מה שברכו יצחק אביו ויתן לך האלהים מטל השמים (ברא' כז כח) וכל זמן שישראל עושין צדקה אומות העולם מתברכין בשבילן שנ' (שם כב יח) והתברכו בזר' כל גויי הא' וכך אמר הקב״ה לישראל בני כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה אלא כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (שה״ש ה ב) אחותי רעיתי ואין רעיתי אלא זיינתי:" + ], + [ + "נתן תתן מנ' אם נתת פעם אחת תן לו אפלו מאה פעמים ת״ל נתן תתן:", + "ד״א נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מעוטה מניין ת״ל נתן תתן מכל מקום:", + "[השמטה: ד״א נתן תתן בכל שעה ושעה וכן הוא אומר (קה' יא ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. רבי ישמעאל אומר בעושה צדקה הכתוב מדבר עשית צדקה בבקר עשה צדקה בערב כי אינך יודע איזה יכשר; ר' יהושע או' בעני הכתוב מדבר נתתה צדקה לעני ובא עני אחר תן לו כי אינך יודע איזה יוכשר]. לו בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשיים היתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה (בוחשאי) [בחשאי] ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי:", + "ולא ירע לב' בת' לו שלא תאמר הריני מבזבז נכסי לאחרים ומחר אני נצרך לבריות ת״ל כי בגלל הד' הזה יב' ה' אלה' עשה את שלך והמקום עושה את שלו:", + "שאל פלסופוס אחד את רבן גמליאל אמר לו כת' בתורתכם נתן תתן לו ולא ירע לב' בת' לו וכי יש לך אדם שהוא מבזבז נכסיו לאחרים ואין לבו רע עליו שמא יצטרך לבריות אמר לו אם בא אדם ללוות ממך מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך את המשכון מלוהו את אמר לו הין אם הביא לך ערב שאינו כראוי מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך ערב ראש המדינה מלוהו את אמר לו הין אמר לו והלא דברים קל וחומר אם כשערבו בשר ודם מלוהו את קל וחומר כשערבו מי שאמר והיה העולם וה״א (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו:", + "כי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנ' כי בגלל הדבר:", + "לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל מנחמו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר על כך ת״ל כי בגלל הדבר הזה:", + "הרי הוא אומר במועל (ויק' ה טו) נפש כי תמעול מעל וחט' בש' מקדשי ה' כמה מעל בקדש בשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי והוא מביא תחתיה איל בשתי סלעים שהן אלף וחמש מאות שלשים ושש פרוטות והלא דברים קל וחומר ומה אם מועל בקדש בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכוין למעול על אחת כמה וכמה:", + "הרי אדם שלא היה בידו לעשות צדקה אלא שאבד סלעו מתוך ידו ומצאה עני ונתפרנס בה מעלין עליו כאלו נתנה בידו אמרת מה זה המועל בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכון למעול על אחת כמה וכמה הזוכה בלא יודע מעלין עליו כאלו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה:", + "ד״א כי בגלל הדבר הזה יבר' בגלל שייטיב לך אתה אומר בגלל שייטב לך או בגלל שלא ירע לך אמרת אם כשאת נותן לו ברוע פנים את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו בטוב פנים אם כשאת נותן מעט את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו הרבה:", + "ד״א כי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך בגלל שדברת עליו לאחרים וה״א (ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום מושלו מלה״ד לסרסור שהסרסרות שלו מאה מנה אם הסרסור מאה מנה קל וחומר לדמי השדה:", + "בכל מעשך ובכל מש' יד' מה מעשיך שאינן לא במדה ולא במשקל ולא במנין אף משלח ידך שאינו לא במדה ולא במשקל ולא במנין מיכן אמרו המתפלל על המדוד ועל השקול ועל המנוי בשביל שיתברכו הרי זו תפלת שוא אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ברא' כו יב) ויזרע יצחק בא' ההיא וימ' בשנה ההיא מאה שערים כו':" + ], + [ + "כי לא יחדל אביון ולהלן הוא אומר (טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד מתקיימין שני כתובין הללו בזמן שאתם עושין רצון המקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושין רצון המקום אביונים בכם:", + "ד״א כי לא יחדל אביון מק' הא' ברית כרתי עם אברהם שאצער את בניו בעולם הזה כדי שיבואו זכאין לעולם הבא שנ' (ישע' מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך ולא בכור עוני:", + "על כן אנכי מצ' לאמר עצה טובה אני נותן לך לטובתך:", + "פתח תפתח את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים:", + "לאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה כסף נותנין לו מעה כסף להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו:" + ], + [ + "כי ימכר לך אחיך העברי למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובש' יצא לח' חנם אבל העניק לא שמענו ת״ל כי ימכר לך אחיך הע' וכי תשל' חפ' העניק תעניק לו בא הכת' ללמד בו דברים המחוסרין בו:", + "כי ימכר לך במכרוהו בית דין הכת' מדבר שאינו נמכר אלא לישראל שנ' כי ימכר לך אין בית דין מוכרין אותו אלא לך:", + "או העבריה זו שמכרה אביה:", + "ולמה צריך לומר העברי או העבריה לפי שיש בעבד עברי מה שאין באמה עבריה ובאמה עבריה מה שאין בעבד עברי:", + "עבד עברי בית דין מוכרין אותו ועובד את הבן מה שאין כן באמה עבריה:", + "ואמה עבריה יוצאה בסימנין ומפדין אותה בעל כורח האב מה שאין כן בעבד עברי הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה צריך לומר העברי או העבריה:", + "ועבדך שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל(ויק' כה לט) לא תעבד בו עבודת עבד מיכן אמ' לא ירחיץ רגליו ולא ינעיל לו סנדליו ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו כשהוא עולה למעלן ולא יטלנו לא באפריון ולא בכסה ולא בגלוגדקא כדרך שעבדים עושין שנ' (ויק' כה מו) ובאחיכם בני ישראל איש בא' אבל בבנו ובתלמידו רשאי:", + "ד״א ועבדת שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון בין עבודה שאין בה בזיון ת״ל לא תעבד בו עב' עבד מיכן אמ' לא יושיבנו רבו בייר בלן ספר טבח נחתום ר' יוסי אומר אם היתה מלאכתו כן מקודם מותר:", + "ועבדך שש שנים אף את הבן יכול אף את היורש ת״ל ועבדך ולא את היורש שהבן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחזה מה שאין כן ביורש:", + "ועבדך שש שנים ברח וחזר מנ' שחייב להשלים ת״ל שש שנים:", + "חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטילתו ת״ל (שמות כא ב) יצא לחפשי חנם:", + "ובשנה השביעית שביעית למכירה אתה אומר שביעית למכירה או שביעית לשמטה ת״ל שש שנים הוי אומר זו שביעית למכירה (אמר ר' שמואל אמר הקב״ה כשם שבראתי עולמי לששה ונחתי בשביעי כך כשתקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשנה השביעית תשלחנו חפשי:) תשלחנו חפשי מעמך למה נאמר לפי שהוא אומר וכי תשלחנו חפ' מ' לא תש' ריקם שומע אני יכתוב לו גט שחרור ת״ל תשל' חפ' מע' אינו צריך גט שחרור:" + ], + [ + "וכי תשל' לא תשל' ריקם למה נאמר לפי שהוא אומר העניק תע' לו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תש' רי':" + ], + [ + "העניק תעניק לו יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש מנ' ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה עבריה בסימנין ת״ל תשל' וכי תשלחנו יכול אף למגרע כספו ויוצא אתה מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו חפשי למי שאתה משלחו חפשי אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששולח מעצמו:", + "הרי שברח ופגע בו יובל כשהוא בורח ויצא לחרות יכול יהא מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו פרט לזה שלא שילחו:", + "העניק תעניק אפילו מאה פעמים:", + "לו ולא ליורשיו:", + "מצ' ומג' ומי' מה אלו מיוחדין שהן ראויין לברכה יצאו כספים שאינן ראויין לברכה דברי ר' שמעון:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינן יולדות:", + "אשר ברכך ה' אלהיך אין לי אלא שנתברך הבית בגללו שמעניקין לו לא נתברך הבית בגללו מנ' ת״ל העניק תעניק מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו הכל לפי הברכה תן לו:", + "כמה מעניקין לו חמשה (עשר) סלעים מכל מין ומין שהן חמשה עשר סלעים לכלה דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר שלשים סלעים כשלשים של עבד:", + "ר' שמעון אומר חמשים כחמשים של ערכין:", + "ר' ישמעאל אומר בוא וראה רחמים של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם עבד עברי עובד עמך כל שש אמר המקום אם יצא הוא ריקן מאצלך עכשיו הוא מסבב על הפתחים ונמכר פעם שנייה אלא תן לו כדי שתשרה בו ברכה שנ' העניק תע' לו:", + "לו שלא יטלנו אחר בחובו:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצרים וכי מה ענין יציאת מצרים כאן אלא אמר המקום הוצאתי אתכם ממצרים אף את הוי מוציא את אחיך מעבדות לחירות הענקתי לכם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אף אתה הוי מעניק את אחיך כדי שתשלחנו חפשי מעמך:", + "ויפדך ה' אלהיך על מנת כן פדיתיך על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימין:", + "על כן אנכי מצ' את הד' הז' היום ביום רוצעין ואין רוצעין בלילה:" + ], + [ + "והיה כי יאמר אליך עד שיאמר וישנה:", + "כי אהבך ואת ביתך למה נאמר לפי שהוא אומר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ומנ' עד שיהא לרבו אשה ובנים ת״ל כי אהבת ואת ביתך מיכן אמרו היה לעבד אשה ושפחה כנענית ולו ממנה בנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' כי אהבך ואת ביתך:", + "לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' (שמות כא ה) אהבתי את אד' את אש' ואת בני:", + "הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו אינו נרצע שנ' כי אהבת ואת ביתך הוא חולה ורבו אינו חולה רבו חולה והוא אינו חולה או שהיו שניהן חולין אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך עד שיהיו שניהם שוין בטובה:", + "כי טוב לו עמך שתהא טובתו שוה לך שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר אתה דר בכפר והוא דר בכרך שנ' (ויק' כה מא) ויצא מעמך מיכן אמ' כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו:" + ], + [ + "ולקחת את המרצע שומע אני ירצענו בינו לבין עצמו ת״ל (שמות כא ו) והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינים:", + "את המרצע לרבות כל דבר שרוצע דברי ר' יוסי ביר' יהודה רבי אומר מרצע מן המתכת:", + "ד״א המרצע זה מרצע גדול אמר ר' אלעזר והלא יודן ביר' היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת וחכמים אומ' אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ואם תאמר במילת היו רוצעין היאך נעשה בעל מום הא אין רוצעין אלא בגובה של אוזן:", + "ונתת באזנו ובדלת מגיד שנותן המרצע באזנו עד שמגיע לדלת:", + "והיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של יובל או יכול והיה לך עבד עולם כשמועו ת״ל (ויק' כה י) ושבתם איש אל אחזתו:", + "והיה לך אין הנרצע עובד את הבן:", + "ואף לאמתך תעשה כן להענק יכול אף לרציעה ת״ל (שמות כא ה) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני עבד נרצע ואין אמה נרצעת:" + ], + [ + "לא יקשה בעיניך בשלחך כנגד יצר הרע הכת' מדבר:", + "כי משנה שכר שכיר מיכן אמ' שכיר עובד ביום זה עובד ביום ובלילה:", + "כי משנה שכר שכיר הקישו לשכר שכיר מה שכר שכיר לבניו אף זה העניקו לבניו:", + "וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' עונש הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה לכך נאמר וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:" + ], + [ + "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כלל שצריך לפרטו ופרט שצריך לכללו (שמות יג ב) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר פרט יצאו נקבות במשמע אני אקרא את הכלל ומה ת״ל פרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט ושומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהא בכור ת״ל כל הבכור אשר יולד בבקרך וב' הזכר זכרים אבל לא נקבות אני אקרא את הפרט ומה ת״ל כלל שאם קורא אני את הפרט ולא אקרא את הכלל ושומע אני כל זכר שיולד בין שהוא פותח רחם ובין שאינו פותח רחם ת״ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם הא עד שיהא זכר ופותח רחם לקיים מה שנ' (שם לד יט) כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר:", + "אשר יולד בבקרך וב' להוציא את הלוקח עבור בהמתו של גוי:", + "משמע מוציא הלוקח עובר בהמתו של גוי ומביא את המוכר עובר בהמתו לגוי ת״ל להלן (שם יג יב) וכל פטר שגר בה' אש' יה' לך פרט למוכר עובר בהמתו לגוי:", + "הזכר תקדיש לה' אלהיך מצוה להקדישו ויאמר הרי זה קודש:", + "תקדיש לה' אלה' הקדישו כדי שתקבל שכר:", + "יכול אם הקדשתו הרי הוא מוקדש ואם לאו אינו מוקדש ת״ל (שם יג ב) לי הוא מכל מקום:", + "הא מה אני מקיים תקדיש כדי שתקבל שכר:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (ויק' ו ה) ובער עליה הכהן עצים בב' בב' והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) ולבנון אין די בער אלא כדי שתקבל שכר:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (במד' כח ד) את הכבש אחד תע' בבקר והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) וחיתו אין די עולה אלא לקבל שכר:", + "כיוצא בו (שמות כה ח) ועשו לי מקדש והלא כבר נאמר (יר' כג כד) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' אלא כדי לקבל שכר:", + "ומנ' שאפלו כהנים ולויים יהוא חייבין בבכור בהמה טהורה ת״ל כל הבכור תקדיש לה' אלהיך:", + "הזכר תקדיש לה' אלהיך מיכן היה ר' עקיבה אומר הבכור אינו עושה תמורה אצל הכהן והדין נותן מה אם חטאת שהיא קדשי קדשים אינה עושה תמורה אצל הכהן הבכור שהוא קדשים קלים אינו דין שלא יעשה תמורה אצל הכהן אמר לו ר' יוחנן בן נורי לא אם אמרת בחטאת שלא זכו בבשרה אלא אחר הקדש עזרה תאמר בבכור שזכין בו מיד אמר לו ר' עקיבה יוחנן הישבת על הדין מה אתה משיב על המקרא (ויק' כז לג) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש הזכר עושה תמורה אין הבכור עושה תמורה:", + "תקדיש לה' אלהיך לא תע' ולא תגז להביא שאר כל הקדשים שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז והדין נותן מה אם הבכור שדיו חולין הרי הוא עובר עליו משום בל תעבד ובל תגז שאר כל הקדשים שאין דמיהן חולין דין הוא שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם לפי כך הרי הוא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז תאמר בשאר כל הקדשים שאין קדושתן מרחם לפי כך אינו עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז ת״ל תקדיש לא תעבד ולא תגז:", + "לא תעבד בב' שו' ולא תגז בכ' צא' אין לי אלא בכור שור שהוא בל תעבד ובכור צאן שהוא בל תגז ומנ' לבכור צאן שהוא בל תעבד ובכור שור שהוא בל תגז ת״ל לא תע' בב' ולא תגז בכור:", + "לא תעבד בכ' שו' ולא תגז בכ' צא' בין תמימין בין בעלי מומין אתה אומר בין תמימין בין בעלי מומין או תמימין ולא בעלי מומין שאין כל הענין מדבר אלא בתמימין ת״ל לפני ה' אלהיך תאכלנו ואומר וכי יהיה בו מום פסח או עור מכלל זביחה יצא לא יצא מכלל גזה ועבודה:" + ], + [ + "לפני ה' אלה' תאכ' מפתח ירושלם ולפנים הכתוב מדבר:", + "לפני ה' אלה' תאכ' לשני ימים ולילה אחד זו היא שנשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה לכמה הבכור נאכל דרש ר' טרפון לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' למדינו אמר להן הואיל ושלמים קדשים קלים והבכור קדשים קלים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור יהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:", + "היה ר' יוסי הגלילי שבא תחלה לשמש חכמים אמ' לו רבינו למדינו אמר להן הואיל וחטאת מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן מה חטאת נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו קפץ ר' עקיבה אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהי' לך כח' הת' וכשוק הימ' (במד' יח יח) בא הכת' להקיש את הבכור לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים מה חזה התנופה ושוק הימין של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' את מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים ואני מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של תודה מה התודה נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה שאין ת״ל לך יהיה אלא ריבה בו הכת' הוייה אחרת שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:", + "ד״א שאין ת״ל לך יהיה להביא את בכור בעל מום שיהא מתנה לכהן שלא שמענו מן התודה:" + ], + [ + "וכי יהיה בו מום כלל [פסח] או עור פרט כל מום רע חזר וכלל מה פרט מפורש מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן אף הכלל מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן ומנ' לעשות העוברין כקבועין בל תזבח הרי אתה דן נאמר כאן רע ונאמר להלן (יז א) רע מה להלן עשה את העוברין כקבוע אף כאן נעשה את העוברין כקבוע:" + ], + [ + "בשעריך תאכ' מפתח ירושלים ולחוץ הכת' מדבר:", + "הטמא והטהור שומע אני הטמא בפני עצמו והטהור בפני עצמו ת״ל יחדו בקערה אחת:", + "כצבי וכאיל למה נאמר לפי שאמרה תורה זבח בכור תם בפנים ובעל מום בחוץ מה בפנים חלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים אף בחוץ נחלוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים ת״ל כצבי וכאיל מה צבי ואיל לא חלק בין זה לזה אף כאן לא נחלוק בין פסולי קדשי קדשים לפסולי קדשים קלים או מה צבי ואיל דמם טעון כסוי אף בכור בעל מום יהא דמו טעון כסוי ת״ל רק את דמו לא תא' על הא' תש' כמ':" + ], + [ + "רק את דמו לא תאכל מותר את ליהנות בו:", + "רק את דמו לא תאכל שתייה בכלל אכילה:", + "רק זו התריית עדים:", + "רק ליתן שיעור כזית שאמ' תורה:", + "על הארץ לא על העוקה ולא על הגומה ובימים ונהרות אלא נכנס לתוך ביתו ושוחט חוץ לגומה והדם שותת ויורד לגומה שמא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כך שלא יחקה את המינים:", + "תשפכנו אין שפיכה אלא מן הצואר ר' אליעזר בן יעקב אומר תשפכנו כמים מה המים מכשירין את הזרעים כך דם שחיטה יכשיר את הזרעים או דם נחירה ודם עיקור קילוח הקז הטחול השליל התמצית הכבד הלב המיתה במשמע ת״ל תשפכנו כמים מי שנשפך כמים הוא שמכשיר יצאו אלו שאינן מכשירין:" + ] + ], + [ + [ + "שמור את חדש האביב בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות בתורת כהנים מפני סדרם בחומש הפקודים מפני הקרבן במשנה תורה מפני העבור ללמדך ששמע משה פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להן בשעת מיתה:", + "ד״א אמר להן הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג:", + "מיכן אמ' משה הזהיר את ישראל להיות שונין בענין ודורשין בו:", + "שמור את חדש האביב שמרו את הפסח שיהי' בזמן האביב מכן שבית דין מצווין לעבר את השנה כדי שיהיו השנים שני חמה ויבואו כל המועדות בזמנן ואיזה הוא זמנן בפסח על האביב שנ' שמור את חד' הא' בעצרת על הקציר ועל הבכורים שנ' (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך ובחג על האסיף ועל התקופה שנ' (שם לד כב) וחג האסיף תקופת השנה אבל לא שמענו את מה יעבר וכשהוא אומר שמור את חדש האביב ועשית פסח שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבוא אביב בזמנו הא כיצד עבר את אדר שיבוא הפסח באביב:", + "ר' נתן אומר שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב את מעבר ואיזה זה אדר:", + "והואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש אחד משלשים בו אף שנה אחד משלשים בה ת״ל שמור את חדש את חדש את מעבר אין את מעבר אחד משלשים בה:", + "או מה השנה אחד משנים עשר בה אף החדש אחד משנים עשר בו ת״ל (ויק' כג ו) בחמשה עשר יום לחדש יום לחדש את מעבר אין את מעבר אחד משנים עשר בו:", + "או אם ביחל אביב ובא תהא מונע חדש מן השנה ת״ל (שמות יג י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה מוסיף את אין את מונע:", + "שמור את חדש האביב ועשית פסח מה פסח אין את עושה אלא בבית הבחירה אף עיבורין לא תהא מעבר אלא בבית הבחירה:", + "ועשית פסח לד' אלהיך אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנין ת״ל כי בחדש האביב הוציאך ד' א' מ' לי' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:", + "הוציאך ד' א' מ' ל' זכר לנסים שנעשו לך בלילה אתה אומר זכר לנסים שנעשו לך בלילה או לא בא ללמד אלא שיצאו בלילה וכשהוא אומר (שם יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצ' כל צב' ד' מא' מ' מגיד שלא יצאו אלא ביום הא מה ת״ל הוצ' ד' א' מ' לי' זכר לנסים שנעשו לך בלילה, ר' נתן אומר בלילה נגאלו אבל לא יצאו אלא ביום:" + ], + [ + "וזבחת פסח לד' אלה' צא' וב' צאן לפסח ובקר לחגיגה אתה אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה או אחד זה ואחד זה לפסח ומה אני מקיים (שסיבה) שה תמים זכר בן שנה בפסח מצרים אבל פסח דורות יבוא מזה ומזה ת״ל (שם) מן הכבשים ומן העזים תקחו שאין ת״ל תקחו אלא להביא פסח דורות שלא יבוא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' יאשיה:", + "ר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר וזבחת פסח לד' אלה' צאן וב' וכת' אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אמרת זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה סותרין זה על ידי זה ומתקיימין במקומן עד שיבוא הכת' השלישי ויכריע ביניהן ת״ל (שם יב כא) משכו וקחו לכם צאן הצאן לפסח לא בקר לפסח:", + "ר' ישמעאל אומר בחגיגה הבאה ביום ארבעה עשר עם הפסח הכת' מדבר אתה אומר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בפסח עצמו כשהוא אומר שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם הרי פסח עצמו אמור ומה ת״ל וזבחת פסח לה' אלה' צאן וב' בחגיגה הבאה בפסח הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר (שם כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי אין לי אלא בל תזבח בל תאכל מניין ת״ל לא תאכל עליו חמץ:", + "ד״א לא תאכל עליו חמץ עליו אי אתה אוכל חמץ על פסח שני אתה אוכל חמץ:", + "ד״א לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים תאכל עליו מצות אם אתה אומר עליו על גביו והלא כבר נאמר (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ומה ת״ל עליו אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן עליו ונאמר להלן (שמות כ כא) עליו מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו:", + "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה איזה הוא דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינין ואלו הן החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון יצאו האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:", + "לחם עני מיכן אמרו אין לשין את העיסה ביום ראשון של פסח ביין ושמן ודבש וחלב ואין מקטפין בהן ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו משום שנאמר לחם עני ואין זה לחם עני:", + "ד״א לחם עני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הרדאה ת״ל מצות מצות ריבה ואפלו כמצתו של שלמה אם כן מה ת״ל לחם עני פרט לחלוט ואשישה:", + "ד״א לחם עני לחם שעונין עליו דברים:", + "ד״א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה:", + "ד״א לחם עני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה:", + "כי בחפזון יצאת ממצרים זה חפזון מצריים אתה אומר זה חפזון מצריים או אינו אלא חפזון ישראל וכשהוא אומר (שם יב לט) כי גורשו ממצ' ולא יכלו להת' הרי חפזון ישראל אמור הא מה ת״ל כי בח' יצ' ממצרים זה חפזון מצריים:", + "ר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל:", + "אבא חנון אומר משום ר' אליעזר זה חפזון שכינה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר קול דודי דופק (שה״ש ה ב) הנה זה עומד אחר כתלנו (שם ב ט) יכול אף לעתיד לבא כן ת״ל (ישע' נב יב) כי לא בחפ' תצ' ובמ' לא תל':", + "למען תז' את יום צא' ממצ' כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות דברי בן זומא וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח:", + "ר' שמעון אומר כל ימי חייך ימים שאת עסוק בהן עם החיים הרי מי שמתו מוטל לפניו פטור מן המצות:" + ], + [ + "ולא יראה לך שאור למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות יב יט) שבעת ימים שאר לא ימצא בבתי' אין לי אלא בל ימצא בל יראה מנ' ת״ל ולא יראה לך שאר אין לי אלא בל יראה ובל ימצא לשאר לחמץ מנ' ת״ל (שם יג ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר הקיש שאר לחמץ וחמץ לשאר מה זה בל יראה אף זה בל יראה מה זה בל ימצא אף זה בל ימצא מה זה מחמשת המינים אף זה מחמשת המינים:", + "בכל גבולך למה נאמר לפי שנ' (שם יב יט) שאר לא ימצא בבתיכם שומע אני כשמועו ת״ל בכל גבולך בכל גבולך ברשותך אף כל שהוא ברשותך יצא חמיצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע״פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו יצא חמיצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע״פ שהוא ברשותו [אבל אינו יכול לבערו] אתה אומר לכך באו או לא בא אלא ללמד שבגבולים שבעה ובבתים לעולם ת״ל ולא יראה לך שאר בכל גבולך שבעת ימים מה בגבולים שבעה אף בבתים שבעה:", + "ולא ילין מן הב' אש' תז' בחגיגה הבאה עם הפסח הכת' מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד כשהוא אומר לבקר לבקרו של שני אתה אומר בחגיגה הכת' מדבר או בפסח עצמו וכשהוא אומר (שם לד כה) ולא ילין לב' זב' חג הפסח הרי פסח עצמו אמור הא מה ת״ל ולא ילין מן הב' אש' תז' בע' בחגיגת ארבעה עשר הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא תוכל לז' את הפ' ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "באחד שע' (הרי זו אזהרה לשוחט הפסח בבמת יחיד אפלו בשעת התר הבמות ולא היה קרב אלא בבמת צבור ואם הקריב בבמת יחיד לוקה):", + "ד״א לא תוכל לזבוח את הפ' באחד אין יחיד עושה פסח אלא חבורה:", + "אשר ה' אלהי' נותן לך להוציא שבחוצה לארץ:" + ], + [ + "כי אם אל המקום אש' יב' ה' אלהיך יבחר בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:", + "שם תז' את הפ' שומע אני מבעוד יום ת״ל בערב או בערב שומע אני משתחשך ת״ל מועד צאתך ממצרים הפסיק הענין אימתי יצאו ישראל ממצרים משש שעות ולמעלן וה״א (ע' שמות יב מא) ויהי בעצ' הי' הז' יצ' כל צב' ה' ממצרים:", + "ובשלת ואכלת משחשיכה ר' שמעון בן יוחאי אומר בא הכת' לעשות ראשון אחרון ואחרון ראשון:", + "מועד צאתך לשחיטתו כבוא השמש לצלייתו בערב לאכילתו:", + "ד״א שם תזבח את הפסח בע' ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח:", + "כבוא השמש אתה אוכל עד מועד צאתך ממצרים אתה שורף:", + "ר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים:" + ], + [ + "ובשלת ואכלת אין בשל אלא צלי שנ' ובשלת ואכלת ואומ' (דהי״ב לה יג) ויבשלו את הפסח מיכן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי:", + "ופנית בבקר ר״ש בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחג טעון חגיגה ופסח טעון חגיגה מה חג יש לו שמיני יכול אף הפסח יש לו שמיני ת״ל ופנית בב' וה' לאה':", + "ופנית בב' כל פונות שאתה פונה מן המקדש לא יהוא אלא בבקר מלמד שטעון (לילה) [לינה] (מיכן אמרו המביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלם לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנ' ופנית בב' וה' לאה') והלכת לאה' כבר אתה מובטח שאהלך שלום שנ' (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהליך (שם ה כה) וידעת כי רב זרעך:" + ], + [ + "ששת ימים תאכל מצות כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים כיצד השביעי היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה השביעי רשות אף כולן רשות או מה השביעי רשות אף הלילה הראשון רשות ת״ל (שמות יב יח) בראשון באר' עשר יום לח' בע' תא' מצ' קבעו הכת' חובה:", + "ד״א כת' אחד אומ' ששה וכת' אחד אומ' שבעה הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן:", + "וביום השבי' עצ' עצרו הכת' מלצאת הרי שהעלה קדשיו מבית פגא לירוש' שומע אני יאכלם בירושלם ויחזור וילין בבית פגא ת״ל וביום הש' עצ' עצרו הכתוב מלצאת ואין עצירה בכל מקום אלא כניסה שנ' (יר' לו ה) אני עצור לא אוכל לצאת (עיי״ש לט טו) ויהי דבר ה' אל ירמיהו בהיותו עצור אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא עצור יום טוב הראשון מנ' הרי אתה דן הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה מקרא קדש מה זה עצור אף זה יהא עצור:", + "לא תעשה מלאכה מגיד שהוא אסור בעשיית מלאכה אין לי אלא יום טוב אחרון ראשון מנ' ת״ל (ויק' כג ז) ביום הראשון מק' [קדש] כל מל' עב' לא תע' אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד מנ' ת״ל ששת ימים תאכ' מצ' וב' הש' עצ' מה שביעי עצור אף ששי עצור או מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת״ל השביעי השביעי עצור בכל מלאכה אין הששי עצור בכל מלאכה אלא כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר:" + ], + [ + "שבעה שבועות תספר לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כג טו) וספרתם לכם שומע אני בבית דין ספירת כל אחד ואחד מנין ת״ל תספר לך:", + "כתיב אחד אומר שבעה שבועות תס' לך וכת' אחד אומר וספר' לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר (שם כג טז) עד ממחרת השבת השב' תס' חמ' יום נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר שבעה שבועות וכת' אחד אומר וספרתם לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר תס' חמ' יום ימים מסרתי לך לא מסרתי לך שבתות הא כיצד חל להיות מן הימים את מונה מן הימים חל להיות מן השבתות את מונה מן השבתות:", + "מהחל חרמש בק' תח' לס' וכי מנין את למד על (ספירת) [קצירת] העומר אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה ספירה לעצמה אף קצירה לעצמה מה ספירה בלילה אף קצירה בלילה מה ספירה לקצירת העומר הכת' מדבר אף קצירה לקצירת העומר הכת' מדבר:", + "בקמה תחל לס' אל תקרא בקמה אלא בקומה מיכן שאין מברכין על ספירת העומר אלא מעומד:", + "תחל לספור למה נאמר לפי שהוא אומר ועשית חג שב' לה' שב' לה' אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנ' ת״ל תחל לספר בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:" + ], + [ + "תחל ועשית חג שבועות מן החולין אתה מביא אתה אומר מן החולין או מן המעשר ת״ל מסת נדבת ידך (ואם רצה להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין מביא והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין ומנ' שכן הוא נאמר [כאן] ברכה ונאמר להלן (יד כד) ברכה מה ברכה אמורה להלן מן המעשר אף ברכה אמורה כאן [מן] המעשר):" + ], + [ + "ושמחת לפני ה' אלהיך נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז). שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים:", + "אתה ובנך ובתך וע' ואמ' חביב חביב קודם:", + "ר' יוסי אומר שלש מצות נוהגות ברגל חגיגה ראיה שמחה:", + "ראייה כולה לגבוה. חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור:", + "שמחה נוהגת באנשים ובנשים הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו צריך לומר את כולן:", + "והלוי אשר בש' והגר והי' והאלמ' מה בני ביתך ארבעה אף בני ביתי ארבעה:", + "בגרים הוא אומר (י יח) ואהב גר:", + "ביתום ואלמנה הוא אומר (תה' סח ו) אבי יתומים ודין אלמנות:", + "בלוים הוא אומר (במד' יח כ) אני חלקך ונחלתך:", + "ד״א אתה ובנך ובתך ועב' ואמ' מגיד שחובה על אדם להיות מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ועל ידי שפחתו קני זבים וקני זבות קני יולדות כדי להכשירן לאכול בזבחים:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית החקים האלה על מנת כן פדיתיך על מנת שתקבל עליך כל מה שפיקדתיך בשמחה:" + ], + [ + "חג הסכות תעשה לך תעשה ולא מן העשוי פרט לסוכה שנעשית מאליה שהיא פסולה וכן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי לא עמר גדיש זה לצל:", + "וכן תקרה שאין עליה מעזיבה פסולה עד שיפקפק או יטול אחת מבנתים ויעשה במקומו סכך כשר משום תעשה ולא מן העשוי:", + "וכן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשירות:", + "באספך מג' ומיק' שומע אני כיון שנכנס אחד מישראל יעשה את החג ת״ל (ויק' כג לט) באספכם או עד שיכנסו כל ישראל אם לאו לא יעשה את החג ת״ל חג הסכות תע' לך הא כיצד שתעשה את החג ברוב האסיף:" + ], + [ + "ושמחת בחגך בכל מיני שמחה מיכן אמרו חייב אדם לשמח בנו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין:", + "ר' יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' (כז ז) וזבח' שלמ' ואכ' שם ושמ' לפני ה' אלה' עכשו אין שמחה אלא ביין שנ' (תה' קד טו) ויין ישמח לבב אנוש:", + "ד״א ושמחת בחגך זו שמחת בית השאובה ולמה נקראת שמחת בית השואבה ששם היו שואבין ברוח הקדש על שם (ע' ישע' יב ג) ושאבתם בששון ממ' הי' מיכן אמרו החליל חמשה וששה (והחליל) [זה חליל] של בית השאובה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:", + "ד״א ושמחת בחגך מיכן אמרו אין נוהגין אבילות במועד:" + ], + [ + "שבעת ימים תחג לה' אלה' זו חובת שלמי חגיגה:", + "שבעת ימים תחג לה' אלה' לעשות ראשון חובה ושאר הימים רשות ששאר השבעה כולן תשלומין לראשון מיכן אמרו מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון:", + "ד״א שבעת ימים תחג לה' אלה' להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה אתה אומר להביא שבעת ימים הפסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג וכשהוא אומר (ע' ויק' כג מא) וחגתם חג לה' שבעת ימים הרי חג אמור ומה ת״ל שבעת ימים תחג להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה:", + "כי יברכך ה' אלהיך להוציא את העופות שאינן בשר המשמיח:", + "והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה מכאן אמרו ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג:" + ], + [ + "שלש פעמים בשנה שומע אני בכל עת שירצה ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג הש' פעם אחת ובחג הסכות פעם אחת או בחג המצות שלש פעמים ובחג הש' שלש פעמים ובחג הס' שלש פעמים ת״ל (שמות כג יד) שלש רגלים תחג לי בשנה:", + "ולא יראה פני ריקם אף מן הצדקה:", + "יראה להוציא את הסומה ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומה באחד מעיניו פטור מן הראיה שנ' יראה כדרך שבא לראות כך הוא בא להיראות מה הבא לראות בשתי עיניו אף הכא להיראות בשתי עיניו:", + "זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שהן ספק אשה וכשהוא אומר כל זכורך לרבות הקטנים:" + ], + [ + "איש כמתנת ידו מיכן אמ' מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ועולת ראיה מועטין:", + "אוכלין מועטין ונכסים מרובים מביא עולות מרובין ושלמים מועטין זה וזה ממועט על זה נאמר לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כב' ה' אלה' אשר נתן לך:" + ], + [ + "שפטים ושט' למה נאמ' הפרשה לפי שהוא אומ' (שמות יח כא) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כשם לשעבר לא הוכשרו עד שהיה בהם שבע מדות כרצון הבורר כך לעתיד לא יוכשרו עד שיהא בהן שבע מדות כרצון הבורר ת״ל תתן לך הכל לפי דעתך:", + "רבי אומר הרי הוא אומ' (דנ' א ב - ג) ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל מזרע המלוכה ומן הפרתמים:", + "ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך בבל והרי דברים קל וחומר ומה אם הברורים לשמש [לחה] סרוחה לא הוכשרו עד שהיה בהן כל המדות הללו הנבררין לשמש דעת עליונה על אחת כמה וכמה גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף דורות עתידין לקלקל אמר המקום למשה כל בית דין ובית דין שיעמוד ימנה לו דיינין לפי דעתו:", + "שפטים ושט' שופטים אלו דיינין:", + "ושטרים אלו חזנים:", + "ד״א שפטים אלו דיינין:", + "ושטרים אלו פורענין:", + "ד״א שפט' ושט' הקיש שפטים לשטרים מה שפטים בני ברית אף שטרים בני ברית מה שטרים בחול אף שפטים בחול:", + "ר' אלעזר בן שמוע אומר אם יש שוטר יש שופט אם אין שוטר אין שופט הא כיצד באו שנים אצל השופט וזיכה את הזכאי וחייב את החייב ויצאו לחוץ אם לא רצו לקבל מה יכול הדיין לעשות לפי כך אמר הקב״ה שפטים ושט' תתן לך מי שאינו שומע לשפטים ישמע לשטרים וה״א (ש״ב ח טו, דהי״א יח יד) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וסמיך ליה ויואב בן צרויה על הצבא וכי מה עסקו של יואב אצל הדיין אמר ר' אליעזר אלמלא מקלו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין:", + "תתן לך שיהו (בודקין) [בדוקין] לך כענין שנ' (במד' כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון או יכול עד שיהיו כיהושע ואם לאו לא יהיו כשרים ת״ל תתן לך שיהיו בדוקין לך:", + "תתן לך נקראו דינין לשם משה:", + "שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' (מלא' ג כב) זכרו תורת משה עבדי וכי תורת משה היא והלא תורת ה' היא שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה אלא שנתן נפשו על התורה ונקראת על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה שנ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו:", + "נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וכי עם של משה הם והלא עם ה' הן שנ' (יחז' לו כ) עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על ישראל שנ' (שמות ב' יא) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אח' וירא בס' ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו על ישראל נקראו על שמו:", + "נתן נפשו על הדינין [ונקראו] על שמו שנ' שפטים ושט' תתן לך וכי של משה הן והלא כבר נאמר (א יז) כי המשפט לאלהים הוא אלא לפי שמסר נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שמסר נפשו על הדינין שנ' (שמות ב יג - יז) ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט על' וישמע פרעה את הד' הז' ויב' לה' את משה ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויג' ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר ואומר (לג כא) צדקת ה' עשה ומש' עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:", + "ד״א תתן לך מלמד שלא ניתנו הדינין אלא לישראל וללמדך שכל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד ע״ז שכך הוא אומר שפטים וש' תתן לך וכת' אחריו לא תטה משפט צדק צדק תר' לא תטע לך אש' ולא עוד אלא שכל המניח דיני ישראל והולך לפני אומות העולם כפר בהקב״ה תחלה שנ' (לב לא) כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים למה שאין חקותיהם טובים:", + "מלה״ד לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר להן אל יאכל פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמרו לו מפני מה לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה אתה אומר אל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמר להן הראשון אינו של חיים לפי כך אמרתי על תמנעו ממנו כלום בין אכל בין לא אכל ימות אבל זה של חיים לפי כך לא יאכל דבר פלוני ולא ישתה דבר פלוני וכן חקות הגוים אינן של חיים שנ' (עי' יר' י ג) כי חקות הגוים הבל ואומ' (יחז' כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים אבל ישראל נתן להם חקים ומשפטים ומצות טובים לכך נאמר בהם (ויק' יח ה) אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:", + "בכל שעריך הרי זו מצות עשה להושיב דיינין בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך או יכול אפילו בחוצה לארץ יהו חייבין להעמיד בכל פלך ופלך ת״ל אשר ה' אלה' נותן לך לא בחוצה לארץ:", + "ושפטו ר' יהודה אומר זה אחד הממונה על כולם שנ' תתן לך:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו:", + "ר' יאשיה אומר אם אמרה תורה בכל שעריך מה ת״ל לשבטיך ואם אמרה תורה לשבטיך למה נאמר בכל שעריך אלא בא הכתוב להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה תהא דנה והורגת:", + "ושפטו את העם למה נאמר לפי שהוא אומר שפטים ושטרים תתן לך שומע אני אעפ״י שאינן בקיאין בדין ת״ל ושפטו את העם בזמן שהן בקיאין בדין:", + "ושפטו את העם בעל כרחן:", + "משפט צדק זה מנוי הדיינין:", + "ד״א ושפטו את העם ר' שמואל אומר כל זמן שישראל נשמעין לדיניהן הקב״ה עושה להן דין בשונאיהן שנ' (ש״א ז טז) ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ומה כת' אחריו (שם יג) ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל:", + "משפט צדק אמר הקב״ה לדיינין אם עושים אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים שנ' (תה' פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ואם מטין אתם את הדינין אתם מטין עצמכם לגיהנם לכך נאמר לא תטה משפט:", + "ד״א ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מכריעין לזכות לא לחובה:" + ], + [ + "לא תטה משפט שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי:", + "לא תכיר פנים שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר:", + "ד״א לא תטה משפט בממון לא תכיר פנים בדין שלא תושיב את הראוי למעלן למטן ואת הראוי למטן למעלן ושלא יהיה העני עומד והעשיר יושב:", + "ד״א לא תכיר פנים והלא כבר נאמר (א יז) לא תכירו פנים במ' אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד ואם עשו כן כאלו עבדו ע״ז שכך כת' אחריו צדק צדק תרד' לא תטע לך אש':", + "ד״א לא תטה מש' ר' סימאי אומר המטה את המשפט נראה כאלו אוהב שלום ואין לך רחוק מן השלום כמותו שנ' (ע' ישע' נט ח) דרך שלום לא ידעו אין קורא בצדק ולא עוד אלא שהוא מפיל את שונאי ישראל בחרב שנ' (שם יד) והסג אחור משפט וה״א (תה' מד יא) תשיבינו אחור מני צר ומגלה את שונאי ישראל מארצם שנ' (ישע' נט יד) וצדקה מרחוק תעמוד וה״א (יר' נא נ') פליטים מחרב הלכו אל תעמדו ומחלל שם שמים שנ' (ישע' שם) כי כשלה ברחוב אמת וה״א (יר' י י) וה' אלהים אמת:", + "ומסלק את השכינה שנ' (ישע' שם) ונכחה לא תוכל לבוא וה״א (איכה ב יט) שפכי כמים לבך נכח פני ה' וה״א (תה' יב ו) משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' בשעה שהדיין רוצה לקלקל את הדין הקב״ה אומר לו המתן עד שאעמוד מאצלך שנ' משד עניים מאנקת אביונים כו' ומטיל ערבוביא בין הבריות שנ' (ישע' נט טו) ותהי האמת נעדרת:", + "וכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפלו שעה אחת מעלין עליו כאלו דן את ישראל והוציא את הדין לאמתו [כל ימי חייו שנ' (ש״א ז טו) וישפוט] שמואל את ישראל כל ימי חייו והלא כל ימיו אינן אלא חמשים ושתים צא מהן ארבעים שנה שהיה עלי קיים נשתיירו שתים עשרה אלא כל המוציא את הדין לאמתו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו וכל המטה את הדין סופו שאינו ירא מן הקב״ה שנ' (מלא' ג ה) ומטי גר ולא יראוני ולא תקח שחד אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי אלא אפלו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב כגון שהוא נוטלו משניהם:", + "שמא יאמר הריני נוטל שחד ואיני מטה את הדין ת״ל כי השחד יעור עיני חכמים והרי דברים קל וחומר ומה הנוטל על מנת שלא להטות אמרה תורה כי השחד יעור קל וחומר הנוטל על מנת להטות:", + "משל של שוחד למה הוא דומה לאדם שהוא עומד על שפת הים נטל שלשל ונתנו בחכה והשליכו לים בא דג ובלעו ונתפש אוי לו לדג זה שנתפש בלא כלום:", + "כי השחד יעור עיני חכמים עיני חכמים בתורה אתה אומר עיני חכמים בתורה או אינו אלא עיני חכמים כמשמעו ת״ל כי השחד יעור פקחים אלו פקחי הדעת שהן מטמאין ומטהרין ומדעת עצמן מיכן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עינו או עד שיצטרך לבריות ואינו יוצא ידי עולמו ויודע מה שמדבר:", + "וכל שאינו נוטל שחד זוכה ומקביל פני שכינה שנ' (ישע' לג טו) מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמך בשחד מה כת' אחריו (שם יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך:", + "ויסלף דברי צדיקים ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני:" + ], + [ + "צדק צדק תרדף יכול שאם יצא מבית דין זכאי מחזירין אותו לחובה ת״ל צדק צדק תרדף יצא חייב מניין שמחזירין אותו לזכות ת״ל צדק צדק תרדף:", + "ד״א צדק צדק תר' יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן ומנ' שאם לא יבואו ויאמרו לו [תן] צדקה מנ' שילך אחריהם ויתן ת״ל צדק צדק תר' מה כת' אחריו למען תחיה וירשת את הארץ:", + "הרי שלא בא לידו לעשות צדקה אלא שתבעוהו לילך ולבקש (על) [מן] אחרים לעשות צדקה והלך עמהן מעלין עליו כאלו נתן משלו שנ' צדק צדק תר' רדוף אחר צדקה ואחר גמילות חסדים מה שכר נוטל על כך (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:" + ], + [ + "לא תטע לך אש' מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומניין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה':", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שאין עושין אכסדרה בעזרה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה' כשהוא אומר תעשה לך לרבות במה:", + "ולא תקים לך מצ' אין לי אלא מצבה ע״ז מניין דין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים ע״ז ששנואה לאבות אינו דין ששנואה לבנים ד״א ולא תקים לך מצ' שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו ת״ל אשר שנא ה' אלה' נאמר כאן שנא ונאמר להלן (יב לא) שנא מה להלן בע״ז הכת' מדבר אף כאן בע״ז הכת' מדבר:" + ] + ], + [ + [ + "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום בבעלי מומין עוברין הכת' מדבר:", + "אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנ' ת״ל כל דבר רע:", + "ד״א כל דבר להוציא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד וכלאים וטרפה ויוצא דופן:", + "רע להוציא זקן וחולה דברי ר' עקיבה:", + "יכול אם זבח עבר על מצוה ושומע אני יהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלהיך הוא:", + "הוא ר' יהודה אומר היא תועבה ואין בניה תועבה:", + "ר' שמעון אומר לפני שמצינו ברובע ובנרבע שהן פסולין בבהמה יכול אף באדם ת״ל הוא בנזבח דברתי ולא בזובח:" + ], + [ + "כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:", + "כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ' הפרשה:", + "ד״א למה נאמרה לפי שנ' (במד' טו לא) כי דבר ה' בזה הכרת תכ' לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:", + "בקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:", + "ד״א בקרבך לרבות את הגרים:", + "באחד שע' באחד בתי דינין:", + "איש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:", + "לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:", + "אשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ' לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ' (כח סט) אלה דברי הברית:" + ], + [ + "וילך ויעבד בא הכת' ללמד על המקבל עליו לעבוד ע״ז שהוא כעובד ע״ז שינה הכת' מצות זו בכל המצות שבתורה שכל מצות שבתורה אינו חייב עד שיאמר ויעשה כאן עשה את האומר בפיו כעושה מעשה:", + "וילך ויעבד אלהים אחרים וישתח' להם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה אתה אומר לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה ת״ל(שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה:", + "ויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם זביחה היתה בכלל ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים חייבין עליה בין שתהא (עובדתו) [עבודתו] בין שאינה עבודתו וכל שאין כיוצא בה עובדין לשמים לשם עבודתו חייב שלא לשם עבודתו פטור:", + "אלהים אחרים שומע אני עד שיעבוד כל ע״ז במשמע ת״ל ולשמש או ליריח אלו היו בכלל ויצאו מן הכלל ללמד מה אלו אחד אחד בפני עצמו אף כשנאמר אלהים אחרים חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו או אינו אלא כלל ופרט וכי נאמר לשמש לירח לצבא השמים לא נאמר אלא ולשמש או לירח או לכל צבא השמים בא ללמדך שאינן כלל ופרט אלא רבויין:", + "אני אקרא לכל צבא השמים ומה ת״ל ולשמש או לירח אלא הוא הדין והוא התשובה:", + "אשר לא צויתי לאומ' לעבדן זה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך:", + "אשר לא צויתי ולהלן הוא אומר (יר' יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי:", + "אשר לא צויתי בתורה:", + "ולא דברתי בעשרת הדברות:", + "ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח:", + "ד״א אשר לא צויתי ליפתח:", + "ולא דברתי למישע:", + "ולא עלתה על לבי שיקריב אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אלא נסיון הוא:" + ], + [ + "והוגד לך ושמעת וכי אפשר לבשר ודם לשמוע אלא מפי הגדה אלא הרי אתה דן נאמר כאן והגד ונאמ' להלן (ויק' ה א) הגדה מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין:", + "ושמעת ולא מאליך:", + "ודרשת מן התורה:", + "היטיב נאמר כאן היטיב ונאמר להלן (יג טו) היטב מה להלן בשבע חקירות אף כאן בשבע חקירות מה כאן בשני עדים הכת' מדבר אף להלן בשני עדים הכת' מדבר:", + "והנה אמת להוציא את הספק:", + "נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת פרט לשהכחישו זה את זה אפלו בבדיקות שאין זה נכון:", + "נעשתה התו' הז' ביש' להוציא את העובד ע״ז וברח שנ' בישראל:" + ], + [ + "והוצאת את האיש הה' או את הא' הה' לפי שמצינו שהנידחין בסייף יכול אף המדיחין ת״ל את האיש או את הא' וסקל':", + "והאיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה:", + "או את הא' הה' לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:", + "אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך אלו בתי דינין איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוצא כל העיר כולה לשעריך מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד:", + "ד״א אל שעריך שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (יז ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:", + "ד״א שעריך ולא שער גרים:", + "מיכן אמרו כל מי שעובד ע״ז סוקלין אותו על שער שעבד בו ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח בית דין:", + "את הא' או את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר בישראל מכל מקום אין לי אלא ישראל גרים מנ' ת״ל את האיש או את האשה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "וסקלתם באבנים אם לא מת באבן אחת ימות בשנייה:", + "וסקלתם באבנים ומתו שתהא סקילתן מיתתן:" + ], + [ + "על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכת' שלשה אמר ר' עקיבה לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו:", + "אם כך ענש הכת' לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ולומר לך מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנ' שאפילו הן מאה ת״ל עדים אמר ר' יוסי בד״א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר:", + "רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן אם כן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש:", + "על פי שנים עדים ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו שנ' על פי שנ' עדים:", + "ד״א על פי שנ' עד' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:", + "ד״א על פי שנ' עד' על פי עדים אתה ממיתו אין אתה ממיתו מאומד מיכן אמרו מאיימין על עידי נפשות ואומ' להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו:", + "כיצד (מאיימין) [מאומד] אומ' להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אם כן ראיתם אין בדבריכם כלום:", + "אמר ר' שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמ' תורה על פי שנים עדים יומת המת יודע מחשבות יפרע מאותו האיש אמ' לא זז משם עד שבא נחש והכישו:", + "יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה:", + "ד׳א יומת המת וכי המת מת אלא הרשעים שנקראו בחייהם מתים:", + "כיוצא בו אתה אומר (יחז' יח לב) כי לא אחפוץ במות המת חי חי הוא יודך כמוני היום (ישע' לח יט) וכן דוד הוא אומר (תה' קטו יז) לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה:", + "לא יומת על פי עד אחד אפלו שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין לא יומת:", + "ד׳א [מנין] שלא ילמד לא עד ולא תלמיד חובה ת״ל לא יומת על פי עד אחד:" + ], + [ + "יד העדים תהיה בו מצוה ביד העדים להמיתו מנ' אם אין כח בעדים מצוה ביד כל העם להמיתו ת״ל ויד כל העם באחרונה:", + "ויד כל העם באחרונה מגיד שהכל חייבין ליטפל בו:", + "ובערת הרע בכל המיתות:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:" + ], + [ + "כי יפלא ממך דבר למשפט בא הכת' לעשות בית דין הגדול על כל בתי דינין כשם שבית דינו של משה על כל בתי דינין כך בית דין הגדול שבירושלם על כל בתי דינין:", + "כי יפלא אין פליאה אלא כסייה שנ' (זכ' ח ו) כי יפלא בעיני שארית העם ואומר (יר' לב כז) הממני יפלא כל דבר:", + "כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר:", + "ממך זה יוצא יועץ:", + "וה״א (נחום א יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל:", + "דבר זה הלכה:", + "למשפט זה הדין:", + "בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה:", + "בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות:", + "ובין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים:", + "דברי אלו הערכים והחרמים וההקדישות:", + "ריבות זו השקיית שוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:", + "בשעריך זה לקט ושכחה ופיאה:", + "וקמת וקמת מיד וקמת מבית דין:", + "ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:", + "אל המקום מלמד שהמקום גורם:", + "רבי אומר כי יפלא ממך דבר למשפט כלל בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע פרט דברי ריבות חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:", + "וקמת ועלית מגיד שסנהדרין בגבהה של עיר:", + "ד״א וקמת ועלית למה נאמר לפי שהוא אומר כי יפלא ממך דבר למשפט שאם נכסה דבר מאחד מהם שומע אני יהו כולן זקוקין לעלות ת״ל וקמת ועלית לא אמרתי אלא במי שנכסה ממנו דבר בלבד:", + "שלשה בתי דינין היו בירושלם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי וכך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבפתח העזרה ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנ' (יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה':", + "חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלמד פטור הורה לעשות חייב שנ' והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות:", + "אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:", + "מיכן אמרו מצאן בבית פני והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המ' אש' יב' ה' מלמד שהמקום גורם:" + ], + [ + "ובאת אל הכהנים הל' מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים יכול אם אין בו יהא פסול ת״ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בא הכת' ללמד שכל סנהדרין שהוא משולשת הרי זו משובחת:", + "ד״א ואל השופט אשר יהיה בימ' הה' את זה דרש ר' יוסי הגלילי ובאת אל הכ' הל' ואל הש' אש' יהי' בימ' הה' וכי תעלה על דעתך שאדם בא אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק מיכן אמ' אם היה קרוב ונתרחק כשר:", + "ד״א ובאת אל הכה' הל' ואל הש' בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט מיכן אמ' אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית:", + "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ממך לתבוע ומהן להורות:" + ], + [ + "ועשית על פי הד' שומע אני יהא שומע ואינו עושה ת״ל ועשית:", + "מן המקום ההוא שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:", + "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך מנ' שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם ת״ל ככל אשר יורוך:" + ], + [ + "על פי התו' אש' יור' על הוריית בית דין הגדול שבירושלם חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על הוריית בית דין שביבנה:", + "ד״א על פי התורה אש' יור' על דברי תורה חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על דברי סופרים:", + "ועל המש' אש' יאמרו לך תע' זו מצות עשה (בכל מצוה לשמוע להן אפילו בגזרות ותקנות שהרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו גזירות ותקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם:", + "ועל המשפט אשר יאמ' לך תע' אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן:", + "לא תסור מן הדב' אשר יגידו לך זו הקבלה שיקבלו איש מפי איש) מיכן אמ' חמורים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה ועוד חמורים דברי חכמים מדברי תורה שדברי תורה יש בהן קלות וחמורות ודברי חכמים כולן חמורות:", + "חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב:", + "לא תסור מן הד' זו מצות לא תעשה:" + ], + [ + "והאיש אשר יע' בזדון על המעשה הוא חייב ואין חייב על ההורייה מיכן אמרו אינו חייב עד שיורה לאחרים לעשות כהוראתו או שיעשה הוא כהוראתו:", + "בזדון על הזדון הוא חייב אינו חייב על השגגה:", + "לבלתי שמוע ולא שומע מפי שומע:", + "אל הכהן הע' לש' שם מגיד שאין שירות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה:", + "או אל הש' זה הוא שאמרנו ואע״פ שאין שם כהנים ולוים כשר:", + "ומת האיש ההוא בסתם מיתה בחנק:", + "ובערת הרע מישראל בער עושי רעה מישראל:" + ], + [ + "וכל העם ישמעו ויר' מיכן אמ' אין ממיתין אתו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרין אתו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנ' וכל העם יש' ויר' דבר ר' עקיבה אומר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו ועוד היאך אתה מענה דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פל' בן איש פל' נתחייב מיתה בבית דין וכן עשה וכן עשו בו:", + "אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם בעל שמחל על קנויו קנויו מחול ובן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין וזקן ממרה שאם רצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לו ועל זקן ממרה לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל:" + ], + [ + "כי תבא אל הא' הרי משה מודיע להן לישראל מה שהן עתידין לעשות שנ' (ש״א ח ה) עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:", + "וירשת ויש' בה לאחר ירושה וישיבה הכת' מדבר מיכן את למד לכל הביאות שבתורה שלא נאמרו אלא לאחר ירושה וישיבה:", + "ואמרת אשימה עלי מלך יכול רשות ולא חובה ת״ל שום תשים חובה ולא רשות אמר ר' יהודה מצוה מן התורה לשאול להן מלך שנ' שום תשים עליך מלך אם כן למה נענשו בימי שמואל שהקדימו על ידם וששאלו בתרעומת ולא בקשו להן מלך לשם שמים:", + "ר' אלעזר ביר' צדוק אומ' זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו שנ' שימה לנו מלך אבל עמי הארץ שביניהן קלקלו שנ' (שם ח כ) והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו:", + "ככל הגוים אשר סבי' מה מלך גוי לא דן ולא דנין אותו אף מלך ישראל כיוצא בו:", + "או מה מלך גוים עובד ע״ז ומגלה עריות ושופך דמים יכול אף מלך ישראל כן ת״ל ולבל' סור מן המ' ימין ושמ' הא מוזהר הוא על כל המצות שבתורה:" + ], + [ + "שום תשים עליך מלך מצות עשה וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות:", + "אשר יבחר ה' א' בו על ידי נביא כמה שנ' בשאול (שם י כד) הראיתם אשר בחר בו ה' וכמה שנ' בדוד (תה' עח ע) ויבחר בדוד עבדו:", + "מקרב ולא מחוץ לארץ:", + "אחיך ולא אחר:", + "תשים על' שתהא אימתו עליך מיכן אמרו אין רואין אותו לא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא בבית המים אלא הוא יושב והכל עומדין הוא אומר דבר והכל שומעין לו הוא קורא אותן אחי ועמי שנ' (דהי״א כח ב) שמעוני אחי ועמי והן קוראין אותו אדוננו כענין שנ' (מ״א א מג) אבל אדונינו המלך דוד המ' את שלמה:", + "ד״א שום תשים על' מ' ולא מלכה מלמד שאין מעמידין אשה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש:", + "ד״א שום תשים על' מלך אין לי אלא מלך מנ' לרבות שוטרים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה ת״ל מקרב אחיך תש' על' מ' כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחיך:", + "לא תוכל לתת עליך איש נכ' להוציא את הגר משמע מוציא את הגר או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמוד משבט בנימין אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות הא מה ת״ל איש נכ' להוציא את הגר:", + "מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו:", + "מיכן אמרו אין מעמידין מלך מקהל גרים אפלו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל אין לי אלא מלך מנ' לרבות שר צבא שר חמשים או עשרה אפלו הממונה על אמת המים ת״ל מקרב אח' תש' על' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:" + ], + [ + "רק לא ירבה לו סוסים ואינו מרבה אלא כדי מרכבו וכן עשה דוד כמה שנ' (ש״ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב שלמה לא עשה כן אלא ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים (מ״א ה ו):", + "ר' נתן אומ' לא ירבה לו סוסים שומע אני מיעוט סוסים שניים ת״ל רק מרבה ואינו מרבה אלא כדי מרכבו ואם היו מסירין את הלב אף לא אחד:", + "ולא ישיב את העם מצ' אם מרבה לו סוסים מחזיר את העם לשעבודן למצ' שבמצרים הוא אומ' (שמות ה יב) ויפץ העם בכל ארץ מצרים לק' קש לת' ובסוסים הוא אומ' (מ״א ה ח) והשעורים והתבן לסוסים ולרכש:", + "ולא יש' את העם מצ' חזירה לישיבה אתה אומר חזירה לישיבה או אינו אלא לסחורה כשהוא אומר (שמות יד יג) אשר ראיתם את מצ' היום [וגו'] חזירה לישיבה לא חזירה לסחורה:", + "וה' אמר לכם לא תס' לשוב היכן אמר כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מ' היום כו':" + ], + [ + "ולא ירבה לו נשים [על] שמונה עשרה ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו:", + "ר' שמעון אומר אפלו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אלא מה אני [מקיים] לא ירבה לו נשים אפלו כאביגיל:", + "וכסף וז' לא יר' לו מרבה הוא לו כדי ליתן אפסוניא ודוד עשה כן שנ' (ע' דהי״א כב יג) והנה בעניי הכינתי לבית אלהי':", + "שלמה לא עשה כן אלא (מ״א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים:" + ], + [ + "והיה כשבתו על כסא ממ' שיחזיק במלכותו מיכן אמ' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין מתעסקין בכתרו:", + "[השמטה: וכתב לו מיכן אמרו אין קורין בספרו]. וכתב לו לשמו:", + "את משנה התורה את כל התורה אתה אומר את משנה התורה את כל התורה או אינו אלא דברי תורה כשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברי תורה אמורין הא מה ת״ל את משנה התורה את כל התורה:", + "על ספר לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגלה מיכן אמרו אין כותבין את הספר אלא על עור בהמה טהורה:", + "על ספר מיכן אמ' כותב לו ספר תורה לשמו ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ובלבד שלא יתגאה בשל אבותיו אם לא הניחו לו אבותיו ספר תורה או שאבד כותב לו שתי תורות אחת שנכנס ויוצא בה ואחת מניחה בבית גנזיו אותה שנכנס ויוצא בה אינו רשאי להכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא ולא להשתין מים אלא במקום שקורא בו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חי' במקום הראוי לקרות בו:", + "ד״א את משנה מיכן דרש ר' אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה (להשתכח) [להשתנות] ר' אומר אשורית ניתנה תורה וכשחטאו נהפך להם לדעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להם אשורית:" + ], + [ + "והיתה עמו שתהא מיוחדת לו יוצא למלחמה ומוציאו עמו נכנס לבית דין מכניסו אצלו יושב בדין והוא עמו ומיסב והוא כנגדו ומטייל בשוק והוא לפניו וכן דוד אומ' (תה' טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד:", + "ר' יהודה אומ' ספר תורה מימינו ומזוזה משמאלו:", + "וקרא בו שיהיו עיניו בו בשעה שהוא קורא בו:", + "כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי אתה אומר בשעה שהוא פנוי או אינו כל ימי חייו כשמועו אמרת והרי הוא נושא אשה ומוליד בנים הא מה ת״ל כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי:", + "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא קורא הרי הוא למד ליראה את ה' אלהיו קל וחומר כשהוא דורש:", + "לשמר את כל דברי התו' הז' אלו דברות:", + "ואת החקים האלה אלו חוקי מלכות אתה אומר אלו חוקי מלכות או אינו אלא דברות וכשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברות אמורות הא מה אני מקיים את כל החקים האלו אלו חוקי מלכות:" + ], + [ + "לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יאמר ציצית באיסר הריני עושה כולה תכלת תפלין של רצועה הריני עושה כולה זהב לכך נאמר לבלתי רום לבבו מאחיו:", + "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למה נאמר לפי שהוא אומר לבלתי רום לבבו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל ולבלתי סור מן המצוה:", + "למען יאריך ימים על ממ' הוא ובניו מגיד שהמלכות ירושה לבנים וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו:", + "או בניו יכול אפלו רשעים ת״ל הוא מה הוא כשר אף בניו כשרים:", + "וכשם שהמלכות ירושה לבנים כך כהונה גדולה ירושה לבנים שנ' (ויק' ו טו) והכהן המשיח תחתיו והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:", + "או בניו יכול אפלו בזמן שאינו ממלא מקומו של אביו ת״ל (שם) תחתיו מבניו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו:", + "לא היה ממלא ביראה אע״פ שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי מן המנוין שבישראל:", + "בקרב ישראל שיהא שלום בישראל מיכ' אמ' אין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדוניה ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ואת יהוא בן נמשי מפני מחלקתו של יהורם בן אחאב:" + ] + ], + [ + [ + "לא יהיה לכהנים הלוים בכהנים ולוים הכת' מדבר אתה אומר בכהנים ולוים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכהנים שהן בני לוי ת״ל כל שבט לוי לא אמרתי אלא מי שאין לו חלק ונחלה בארץ:", + "ד״א כל שבט לוי תמימין ובעלי מומין:", + "חלק ונחלה עם ישראל חלק בבזה ונחלה בארץ:", + "אשי ה' אלו קדשי מקדש:", + "ונחלתו אלו קדשי גבול:", + "ר' נתן אומ' אשי ה' אלו מתנות כהונה שנ' (ויקרא ו י) חלקם נתתי אותה מאשי:", + "ונחלתו אלו מתנות לויה שנ' (במד' יח כא) ולבני לוי הנה נתתי כל מע' ביש' לנח':" + ], + [ + "ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שלשה:", + "בקרב אחיו זו נחלת חמשה:", + "ד״א ונחלה לא יהיה לו בק' אחיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' כו נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה אין לי אלא בשעת חילוק הארץ אבל משחילקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט לפי מה שהוא ת״ל ונחלה לא יהיה לו:", + "או לא יירש את אבי אמו ישראל ת״ל בקרב אחיו הא יורש הוא את אבי אמו ישראל וה״א (דהי״א ב כב) ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים [ושלש] עיר בארץ הגלעד וכי מנין היה לשגוב ערים בארץ הגלעד אלא מלמד שנשא חצרון אשה מבנות מכיר ומתה וירשה וה״א (יהוש' כד לג) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין היה לפנחס בהר אפרים אלא מלמד שנשא פנחס אשה מבנות אפרים ומתה וירשה:", + "ה' הוא נחלתו אשרי אזנים ששמעו את הדבר הזה מפי הקודש כאשר דבר לו להגיד מה גרם:", + "ואיכן דבר לו (במד' יח כ) אני חלקך ונח' בת' בני ישראל:" + ], + [ + "וזה יהיה משפט הכהנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יב כא) וזבחת מבק' ומצ' ואכלת שומע אני אף הזרוע והלחיים והקבה במשמע ת״ל וזה יה' מש' הכ':", + "מאת העם מאת המותר לעם להוציא את השוחט ונמצא טרפה והשוחט לע״ז והנוחר והמעקר:", + "ד״א מאת העם להוציא כהנים ולוים:", + "מאת זבחי הזבח אין לי אלא מאת זבחי הזבח לעצמו למשתה בנו מנ' ת״ל מאת זובחי הזבח מכל מקום:", + "או ישעבדנו הכהן לזבוח ת״ל מאת זב' הזבח כשיזבח:", + "ד״א מאת זבחי הזבח לרבות בהמת השותפין שתהא חייבת במתנות:", + "ד״א מאת זבחי הזבח אין לי אלא בשעת זביחה בלבד מיכן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור המוציא מחברו עליו הראיה:", + "אם שור אם שה אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד:", + "אם שור אם שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "ד״א מכלל שור זכר ונקבה ומכלל שה גדי וטלה:", + "ד״א שור מה ת״ל אם שור לרבות את הכלאים הבא מכבש ועז שיהא חייב במתנות:", + "אם שה לרבות את הכוי:", + "ד״א שה ואפלו מקצת שה כגון צבי הבא על העז וילדה שיהא הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות:", + "ונתן לכהן ואפלו כהנת:", + "ונתן ולא שיטול מעצמו:", + "ד״א ונתן מיכן אמרו מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן:", + "הזרוע בשל ימין הכת' מדבר אתה אומר בשל ימין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל שמאל הרי אתה דן נאמר כאן זרוע ונאמר להלן (במד' ו יט) זרוע מה זרוע שנאמר להלן בשל ימין הכת' מדבר אף זרוע שנ' כאן בשל ימין הכת' מדבר:", + "עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והשוק מתנה לכהן והזרוע מתנה לכהן אם למדתי לשוק שאינו אלא בשל ימין אף הזרוע לא ינהוג אלא בשל ימין לא אם אמרת בשוק שהוא נוהג במוקדשין לפי כך הוא נוהג בשל ימין תאמר בזרוע שאינו נוהג במוקדשין לפי כך לא ינהוג בשל ימין ת״ל הזרוע בשל ימין הכת' מדבר:", + "דורשי רשומות אומ' זרוע כנגד היד כן הוא אומר (במד' כה ז) ויקח רמח בידו:", + "לחיים כנגד תפלה כן הוא אומר (תה' קו ל) ויעמד פנחס ויפלל:", + "קבה כמשמעה כן הוא אומר (במד' כה ח) ואת האשה אל קבתה:", + "ונתן לכהן הזרוע והל' והק' שומע אני שלשתן כאחת ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו מה אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי אף אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי:" + ], + [ + "ראשית דגנך תיר' ויצ' בתרומה גדולה הכת' מדבר מלמד שאין תורמין אותה אלא מן המובחר שנ' ראשית ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר למקדיש ערימתו עד שלא מירח פטור מן המעשרות או יכול משמירה ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו:", + "ר' עקיבה אומר מנ' אתה אומ' שאם רצה אדם לעשות כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה שהוא רשאי ובלבד שישייר מקצת [ת״ל ראשית] דגנך ולא דגן גוי (מיכן אמ' פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורין מכלום):", + "דגנך תיר' ויצ' כעין דגן תירוש ויצהר מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנ' דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות:", + "וראשית גז צאנך תתן לו בשל רחלים הכת' מדבר אתה אומר בשל רחלים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל עזים אם תאמר שאין להם גז יש לך שטף על כרחך אמרה תורה וראשית גז צאנך בשל רחלים הכת' מדבר:", + "ד״א מה הוא אינו משתמש אלא בצמר אף אתה לא תהא נותן לו אלא צמר:", + "צאנך מיכן אמרו ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית ר' יהודה ביר' אלעאי אומר כל מקום שמעשר דגן נוהג שם ראשית הגז נוהג:", + "ד״א צאנך למעוטי שותפות הגוי אבל בהמת השותפין חייבת:", + "ר' אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ:" + ], + [ + "תתן לו כי בו בחר ה' אלהיך בזמן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה את נותן לו ואם אינו מקבל עליו כל עסקי כהונה אין את נותן לו מיכן אמרו כהן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה חוץ מדבר אחד אין לו חלק בכהונה:", + "לעמוד לשרת בשם ה' מצוה יכול אם שירת מיושב עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל ככל אחיו הלוים העומדים שם לפי ה' שנה עליו הכתוב לפסול:", + "הוא ובנו להוציא את הנושא נשים בעבירה מיכן אמרו כהן שהוא נושא נשים בעבירה אסור להקריב עד שידור הנייה על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה ומותר:", + "היה מיטמא למתים אסור להקריב עד שיקבל עליו בבית דין שלא יטמא ומותר כיצד אומ' לו דור הנייה והוא נודר עולה ומקריב יורד ומגרש:", + "וכי יבא הלוי בכהן הכת' מדבר [השמטה: אתה אומר בכהן הכת' מדבר] או אינו אלא וכי יבא הלוי כמשמעו ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא הלוי שאינו עובד בחלק ולא אוכל בחלק:", + "וכי יבא הלוי ברגל הכת' מדבר אתה אומר ברגל הכת' מדבר או אינו אלא וכי יבא הלוי בכל זמן ת״ל מאחד שעריך מכל ישראל לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל מכונסין בשער אחד בשלשה רגלים:", + "ובא בכל אות נפשו (זה כהן שיש לו קרבן שיהא בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה שנ' ובא בכל אות נפשו ושרת ואפלו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו והעור של קרבנו שלו ואם רצה ליתן קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו):" + ], + [], + [ + "ושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו אין מחללין שם שמים על היחיד ושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם שם לשם אשים לשם ריח לשם ניחח:", + "חטאת ואשם לשם חטא:", + "ד״א ושרת בשם ה' איזה הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה מיכן שהיו הלוים אומ' שירה על הקרבנות:", + "ושרת ככל אחיו הלוים העמ' זה הוא שאמרנו שאם שירת מיושב פסל:", + "ושרת בשם ה' א' שומע אני אף כהן גדול במשמע ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא כהן גדול שהוא עובד שלא בחלק ואוכל שלא בחלק:" + ], + [ + "חלק כחלק אין לי אלא קרבנות הרגלים ושתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהן שווין בהן או יכול יהו כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל כגון נדרים ונדבות ותמידין ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות מה מכרו אבות זה לזה את בשבתך ואני בשבתי:", + "ד״א לבד ממכריו על האבות לפי שהיו ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר שנ' (דהי״א כד ד - ו) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים יכול אם רצו לשנות ישנו ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות:" + ], + [ + "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלה' נותן לך לא תל' לע' הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם ובשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:", + "לא תלמד לעשות ר' יהושע אומר למד אתה על מנת לישב בדין:", + "לא ימצא בך מע' בנו וב' באש זה המעביר מזרעו למולך:", + "ד״א לא ימצא בך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ ב) ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יתן מזרעו למלך מות יומת ר' ישמעאל אומר זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו וב' באש:", + "ר' יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לע״ז וכורת עמה ברית שנ' (יר' לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:", + "וחכמים אומרים זה המעביר בנו ובתו באש ושורפן לע״ז שנ' (יר' ז לא) ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו ובתו באש:", + "קסם קסמים זה הקוסם ועושה מעשה ואומר דברים שעתידין להיות:", + "קסם אחד קסמים הרבה לחייב על כל קסם וקסם כגון זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד יב):", + "מעונן ר' ישמעאל אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומ' זה האוחז את העינים ר' עקיבה אומ' זה המחשב עתים ושעות ואומ' היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית להיות חטים יפה עקורי קטניות להיות רעות:", + "ומנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בא קורא לו מאחוריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך עבר נחש מימינו שועל משמאלו אל תתחיל בו שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא וכן כל העושה סימנין לעצמו אם יהיה כך וכך יהיה כך וכך ואם לא יהיה כך וכך לא יהיה כך וכך כאליעזר עבד אברהם הרי זה ניחוש:", + "ד״א ומנחש כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובככבים:", + "ומכשף למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל ומכשף:", + "איזו הוא מכשף זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים:", + "אמר ר' עקיבה משום ר' יהושע שנים מלקטין קישואין אחד לוקט ופטור ואחד לוקט וחייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור:" + ], + [], + [ + "וחובר חבר אחד חובר גדול ואחד חובר קטן אפלו נחשים ועקרבים:", + "ושואל אוב זה פיתום המדבר משחיו:", + "וידעני זה שעצם ידעני בפיו הן עצמן בסקלה והשואל בהן באזהרה:", + "ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה:", + "כשהיה ר' עקיבה מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר חבל עלינו ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנ' (ישע' נט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם:", + "לא ימצא בך מע' בנו וב' באש וחבר חבר שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על כולם כאחת ת״ל לא תנחשו ולא תעוננו אלו היו בכלל ויצאו מוצא מן הכלל ללמד על הכלל מה אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב אף אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב:" + ], + [ + "כי תועבת ה' כל עשה אלה מתועבים הן לפני:", + "ובגלל התועבות האלה ה' אלה' מוריש אותם מפ' אמר ר' שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם עד שמזהירין אותו:" + ], + [ + "תמים תהיה עם ה' א' מיכן שאין שואלין לכלדאין:", + "ד״א תמים תה' שלא תאמר אברהם היה תמים יצחק היה תמים יעקב היה תמים אף אתה תמים תה' עם ה' אלהיך:", + "ד״א תמים תה' ר' אליעזר הקפר אמר שלא תהרהר אחר דרכי המקום שנ' (ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים יכול קודם למעשה בראשית ת״ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמק' השמים ועד קצה השמים אתה חוקר אין אתה חוקר לפנים מיכן:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר שלא תהרהר אחר היסורין וכן דוד אומר (תה' קלא א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני שלא הרהרתי אחר קוני:", + "ד״א תמים תה' אין לי אלא בהתריית עדים בינו לבין עצמו מנין ת״ל תמים תהיה עם ה' אלהיך:", + "ד״א תמים תה' כשאת תמים חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אומר (תה' כו יא) ואני בתמי אלך פדני וחנני ואני בתמי תמכת בי (שם מא יג) וה״א הצור תמים פעלו (לב ד):" + ], + [ + "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:", + "ר' יאשיה אומר בשבח ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים:", + "ר' יונתן אומר בגנות ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים ואת מניח דברי תורה ומתעסק בדברי הבטלה ושמא תאמר להן יש במה להשאל ולי אין לי ת״ל ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך:", + "ד״א ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך שאין להן לישראל מזל:" + ], + [ + "נביא מקרבך לא מחוץ לארץ:", + "מאחיך לא מאחרים:", + "כמני מה משה אומר דבר ולא מתירא [השמטה: אף נביא אומר דבר ולא מתירא] שכן משה אומר (שמות ח כה) רק אל יוסף פרעה התל וכן יהושע אומר (יהוש' כד יט) ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבד את ה' וה״א בשמואל (ש״א יב יז) הלא קציר חטים היום וה״א באליהו (מ״א יח יז - יח) ויהי כראת אחאב את אליהו ויאמר לו האתה זה עכר ישראל ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך וה״א באלישע (מ״ב ג יג) ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמיך וה״א באליעזר (דהי״ב כ לז) ויתנבא אליעזר בן דודיהו ממרשה על יהושפט לאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וה״א בירמיהו (יר' א י) ראה הפקדתיך היום הזה וה״א ביחזקאל (יחז' ג ח) ראה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם:", + "אי מה משה זקן ובן לוי אף נביא זקן ובן לוי ת״ל אליו תשמעון מכל מקום:", + "יקים לך ה' אלהיך ולא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך (יראה) בנוהג מנהג גוים:", + "אליו תשמעון זו מצות עשה אפילו אמ' לך לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה לפי שעה שמע לו:" + ], + [ + "ככל אשר שאלת מעם ה' אלה' לא אסיף לשמוע את קול ה' אלה' אלא קרב אתה ושמע באותה שעה זכו ישראל שיעמד להן המקום נביאים שנ' נביא אקים להם מקרב אח' כמוך שהם הקדימו לזכות:" + ], + [ + "ויאמר ה' אלי היט' אשר דברו מיכן אמ' אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:", + "כיוצא בו אתה אומר (במד' לו ה) כן מטה בני יוסף דברים:", + "כיוצא בו (שם כז ז) כן בנות צלפחד דברת:", + "כיוצא בו (במד' יד כ) ויאמר ה' (אלי) סלחתי כדבריך:", + "כדבריך עתידין הכל לומר אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:" + ], + [ + "כמוך כמוך בתוכחות זה ירמיה את מוצא שכל מה שכת' בזה כת' בזה זה נתנבא ארבעים שנה וזה כמותו זה נתנבא על ישראל ויהודה וזה כמותו זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה כמותו זה הושלך ליאר וזה הושלך לבאר זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל על ידי עבד זה בא בדברי תוכחות וזה כמותו לכך נאמר כמוך אי מה משה מדבר עמו פנים בפנים אף נביא יהא מדבר עמו פנים בפנים ת״ל ונתתי דברי בפיו דברי אני נותן בפיו איני מדבר עמו פנים בפנים:", + "ודבר אליהם שלא להושיב תורגמן:", + "את כל אשר אצ' אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:" + ], + [ + "והיה האיש אשר לא ישמע אל דב' שלשה מיתתן בידי שמים ואלו הן הכובש את נבואתו והמותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו הרי אלו מיתתן בידי שמים:", + "הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמתי והמותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה דכת' (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכתו וכת' ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה:", + "ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכת' (מ״א יג ט עיי״ש) כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת וכת' (שם יג כא) יען כי מרית פי ה' ותשב ותאכל לחם ותשת מים לא תבא נבלתך אל קבר אבות' וכת' (שם יג כד) וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו:" + ], + [ + "אך הנביא אשר יזיד להוציא את השוגג:", + "לדבר דבר בשמי את אשר לא צוי' לד' שלשה מיתתן בידי אדם ואלו הן המתנבא מה שלא שמע והמתנבא מה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע״ז מיתתן בידי אדם:", + "המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה דכת' (מ״א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלותם:", + "המתנבא מה שלא נאמר לו.. כגון חנניה בן עזור:", + "המתנבא בשם ע״ז ואמר כך אמר לי ע״ז אפלו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.. כגון נביאי הבעל:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כג יג) ושם אלהים אח' לא תז' שמא תאמרו בשביל דבר שאמר זה ימות ת״ל פסוק כא", + "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אמר המקום אני הכתבתי בתורה (שם כ ב) לא יהיה לך אלהים אח' על פני וזה מתנבא בשמי לע״ז לפיכך לא לא יהיה הדבר ולא יבא:" + ], + [], + [ + "בזדון דברו הנביא להוציא את השוגג:", + "לא תגור ממנו אפלו גדול שבישראל אל תימנע מלהרגו שנ' לא תגור ממנו:", + "ד״א לא תגור ממנו אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהם הן באין לירש את ארצם:", + "אשר ה' אלה' נותן לך בזכותך:", + "וירשתם במה וישבת בער' ובבתי' בחזקה לפי דרכינו למדנו שהקרקעות נקנין בחזקה לפי דרכינו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים:", + "וישבת בער' ובב' אין לי אלא ערים ובתים שמצאו וישבו מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל (יב כט) וישבת בארצם מכל מקום:", + "אני אקרא וישבת בארצם אחד ערים ואחד בתים במשמע ומה ת״ל וישבת בעריהם ובבת' שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר ארצות שלא נתלכלכו בע״ז יהו מותרות אבל ערים ובתים שנתלכלכו בע״ז יהו אסורות ת״ל וישבת בער' ובבת' עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו:" + ], + [ + "שלש ערים תבדיל לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ד מא) אז יבדיל משה שלש ער' בעבר היר' אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן ומנ' שצוה משה את יהושע שיפריש כנגדן בארץ ישראל ת״ל שלש ערים תבדיל לך:", + "תבדיל לך ולא לאחרים:", + "בתוך ארצך ולא בספר:" + ], + [ + "תכין לך הדרך ר' אליעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:", + "ושלשת את גבול ארצך שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון:", + "אשר ינח' ה' אלהיך לרבות עבר הירדן:", + "והיה לנוס שמה כל רצח שומע אני כל רצח במשמע ת״ל (במד' לה יא) מכה נפש אי מכה נפש [השמטה: שומע אני אף מכה רוצח במשמע ת״ל מכה נפש או מכה נפש] שומע אני אף מכה אביו במשמע ת״ל והיה לנוס שמה כל רצח לא אמרתי אלא רצח מכה נפש מכה נפש רצח יצא המכה אביו ואמו שאינו גולה:" + ], + [ + "וזה דבר הרצח מניין אתה אומר רצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להן רצח אני אמ' לו אע״פ כן יקבל מהן שנ' וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה מה ת״ל שמה שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו:", + "אשר יכה את רע' פרט לגוי:", + "בבלי דעת פרט למתכוין:", + "ד״א בבלי דעת להוציא את השוטה:", + "והוא לא שנא לו מת' של' פרט לשונא שאינו גולה מפני שהוא קרוב למזיד ואיזה הוא שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים מפני האיבה:" + ], + [ + "ואשר יבא את רע' בי' לח' עצ' מיכן אמרו הזורק את האבן לחצרו והרג אם יש שם רשות לניזק להכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רע' בי' מה יער רשות לניזק ולמזיק [ליכנס] לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק לכנס לשם:", + "אבא שאול אומ' מה הטבת עצים רשות [אף כל שהוא רשות] יצא האב המכה בנו והרב הרודה את תלמידו ושלוח בית דין:", + "ונדחה ידו בגרזן לכ' העץ ונ' הבר' נשמט הברזל מקתו...:", + "ומצא את רע' ומת פרט לממציא את עצמו מיכן אמר ר' אליעזר בן יעקב הזורק את האבן ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור:", + "ד״א ומצא את רעהו אין מציאה אלא בעדים:", + "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי שלא יהיה גולה מעיר אל עיר:", + "ומה ת״ל וחי עשה לו שיחיה מגיד שאין מושיבין עיירות אלו אלא במקום שווקים ובמקום מים:" + ], + [ + "מפני מה טעמו של דבר מגיד פן ירדף גאל הדם:", + "תכין לך למה נאמר לפי שהוא אומר פן ירדוף גואל הדם אח' הר':", + "ושלשת את גבול ארצ' למה נאמר לפי שהוא אומ' כי יחם לבבו:", + "והיה לנוס שמה כל רצח למה נאמר לפי שהוא אומ' והשי' כי ירבה הדרך והכ' נפש:", + "ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מת' של' מיכן היה ר' ישמעאל אומ' כל שלא דבר עם חברו שלשה ימים משום איבה הרי זה שופך דמים:" + ], + [ + "על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ער' תב' לך למה נאמר והלא כבר נאמר שלש ער' תבד' לך ומה ת״ל על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ערים כו' מנ' אתה אומ' שאם רבו ישראל שומע אני יוסיפו עליהן עוד ערי מקלט ת״ל על כן אנ' מצ' כו':", + "ד״א על כן אנ' מצ' לאמ' להזהיר בית דין על כך:" + ], + [ + "ואם ירחיב ה' אלהיך את גב' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ז א). ונשל גוים רבים מפ' אין לי אלא אלו בלבד מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל ואם ירחיב ה' אלהי' כו':" + ], + [ + "ויספת לך עוד שלש ערים לימות המשיח הכת' מדבר אתה אומר לימות המשיח הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לעתיד לבוא ת״ל כי תשמור את כל המצ' הז' לע' אמרת וכי יש מצות נוהגות לעתיד לבוא הא מה ת״ל ויספת לך עוד של' ער' לימות המשיח הכת' מדבר ונמצאו תשע ערים והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית ועדין לא נכבשו:", + "על השלש האלו מה אלו מכוונות זו לזו ולא רחוקות זו מזו וקולטות מזו לזו אף אלו כיוצא בהן מה אלו משולשות ואין בהן לא אבנים ולא בית זבל ולא בית צורה אף אלו כיוצא בהן מיכן אמ' ערי מקלט אין בהן לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות שנ' וחי שאין ת״ל וחי אלא מגיד שלא היה שם אלא בית שווקים למחיה:" + ], + [ + "ולא ישפך דם נקי מגיד הכת' שאם לא כיונתה את הדרכים ולא התקנת את האיסטראטיות מעלה אני עליך שכל הדמים שנשפכו כאלו את שפכתם לכך נאמר ולא ישפך דם נקי:" + ], + [ + "וכי יהיה איש שנא לרעהו הא למדת שהשנאה גורמת לשפיכות דמים:", + "וארב לו עד שיהא מתכוין לו:", + "וקם עליו והכהו נפש ר' נתן אומר הרי זה בא לפטור את הזורק (מן הגג) [אבן לגו] הא כיצד היו לפניו עשרה בני אדם אמר את אחד מכם אני מכה וזרק והכה שומע אני יהא חייב ת״ל והכהו נפש מגיד שאינו חייב עד שיאמר את איש פלוני אני מכה:", + "ונס אל אחת הע' האל סבור שעיר מקלט קולטתו:" + ], + [ + "ושלחו זקני עירו מיכן אמרו אם הרג נפש בשגגה או מזיד היה מקדים והולך לו לעיר מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם אם מזיד ויש עליו עדים ממיתין אותו שנ' ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ואם לאו פטור שנ' (במד' לה כה) והצילו העדה את הרצ' ואם שוגג גולה שנ' והשיבו אותו הע' אל עיר מק':", + "ונתנו אתו ביד גאל הדם ומ' (מצוה ביד גאל הדם וכל הראוי לירושה הוא גאל הדם אין לו גאל הדם או שלא רצה או שלא היה יכול בית דין ממיתין אותו):" + ], + [ + "לא תחוס עי' על' הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג נפש שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה יש תעלה בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו אלא ממיתין אותו:", + "אבא חנון בשם ר' אליעזר [אומ'] כל מקום שהכת' עונש עונש שלא כראוי הוא אומר לא תחוס עינך:", + "ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך כשאת מבער שופכי דמים מן הארץ את גורם לטובה לבוא לעולם:" + ], + [ + "לא תסיג גבול רעך והלא כבר נאמר (ויק' יט יג) לא תגזול ומה ת״ל לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין יכול אף בחוצה לארץ ת״ל בנחלתך אש' תנ' בארץ ישראל עובר בשני לאוין בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד:", + "אשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר אתה אומ' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במה שתיחמו כנעניים וכשהוא אומר בנחלתך אשר תנחל הרי מה שתיחמו כנעניים אמור הא מה ת״ל אשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר:", + "מנ' למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תסיג גבול רעך:", + "יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם ת״ל בנחל' אש' תנ' הא אם נקבר בו אפלו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה:", + "ד״א לא תסיג גבול רעך במשנה בין קבר מלך לקבר נביא הכת' מדבר:", + "ר' עקיבה אומר בנושא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הכת' מדבר שנ' (ע' משלי כג י) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא מפני מה כי גואלם חזק ה':", + "ד״א במשנה בין דברי ר' מאיר לדברי ר' יהודה בין דברי ר' יהודה לדברי ר' יוסי בין דברי ר' יוסי לדברי ר' שמעון הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא יקום עד אחד באיש למה נאמר לפי שהוא אומר כי יקום עד חמס באיש בשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' בשני עדים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בעד אחד ת״ל לא יקום עד אחד באיש ממשמע שנ' לא יקום עד איני יודע שהוא אחד ומה ת״ל אחד אלא זה בנין אב כל מקום שנ' עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכת' אחד:", + "לא יקום עד אחד באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנ' ת״ל לכל עון:", + "לקרבנות מנ' ת״ל ולכל חטאת:", + "למכות מנ' ת״ל בכל חטא אשר יחטא:", + "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנ' [ת״ל לכל עון ולכל חטאת] לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא באשה לזכות מיכן אמר ר' עקיבה משיאין את האשה על פי עד אחד:", + "לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה והדין נותן מה אם פיו שהוא זקוק לו לתשלומין אינו זוקקו לשבועה עד אחד שאינו זוקקו לתשלומין דין הוא שיזקקנו לשבועה לא אם אמרת בפיו שאינו מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך אינו זוקקו לשבועה תאמר בעד אחד שהוא מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך יזקקנו לשבועה:", + "ויזקקנו לתשלומין והדין נותן מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועה הרי הוא זוקקו לתשלומין עד אחד שהוא זוקקו לשבועה דין הוא שיזקקנו לתשלומין ת״ל לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה:", + "על פי שנים עדים או על פי של' עד' אם מתקיימת עדות בשנים למה פירט הכת' שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה מנ' אפלו מאה ת״ל עדים:", + "ר' שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף השלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומנ' שאפילו מאה ת״ל עדים והוא שהעידו כל אחד בתוך כדי דבורו של חברו:", + "על פי שנים מפיהם ולא מפי כתבם:", + "יקום דבר (כלל הכת' עידי ממונות עם עידי נפשות ומדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות ובשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין):" + ], + [ + "כי יקום עד חמס באיש אין חמס אלא גזלן:", + "לענות בו סרה אין סרה אלא עבירה שנ' (יר' כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה':" + ], + [ + "ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר אתה אומ' בעדים או אינו אלא בבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמורין הא מה אני מקיים ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים:", + "ד״א ועמדו שני האנ' הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין אתה אומר הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין או אלו ואלו עומדין ת״ל ועמדו שני האנשים מכלל קימה את למד לישיבה:", + "ד״א ועמדו שנ' האנ' הרי זו אזהרה לבעלי דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו:", + "ד״א זו אזהרה לדיין שלא ישמע מפי בעל דין עד שיהא בעל דינו עמו:", + "אשר להם הריב יבוא בעל השור ויעמוד על שורו:", + "לפני ה' הרי זו אזהרה לדיין שיאמר להם מה אתם סבורין לפני בשר ודם אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:", + "כשהיה דין [השמטה: כתוב בגליון: צ״ל כשהיו בני אדם באין לדין אצל ר' עקיבה בן יוסף] בא לפני ר' עקיבה היה אומר להם מה אתם סבורין לפני עקיבה בן יוסף אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:", + "וכן יהושפט אומר לדיינים שהושיב בערי יהודה (דהי״ב יט ו) ויאמר לשפטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה':", + "לפני הכ' והשפ' אש' יה' בימ' הה' שאם היה קרוב ונתרחק כשר שנ' בימים ההם:", + "ד״א לפני הכ' והש' אש' יה' בימ' ההם מיכן אמרו דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה של בית דין פטור מלשלם:" + ], + [ + "ודרשו השפטים היטב היטב היטב לגזרה שוה מה כאן שבע חקירות אף להלן שבע חקירות מה כאן שבע בדיקות אף להלן שבע בדיקות:", + "מה להלן בשני עדים הכת' מדבר אף כאן בשני עדים הכת' מדבר:", + "והנה עד שקר העד מיכן אמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כאיזה צד אמרו מעידין אנו את איש פל' שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה עמנו [היה] אותו היום במקום פל' אין אלו זוממין אבל אמ' להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פל' הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:", + "והנה עד שקר העד מיכן אמ' אין העדים נעשין זוממין עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שיהיו שנים ולעולם אין עדותן מתקיימת עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שתיחקר עדותן בבית דין:", + "אמר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מליבם של צדוקים שהיו אומ' אין עדים זוממין [נהרגין] עד שיהרג הנידון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהן ואין לוקין עד שיוזמו שניהם ואין משלמין ממון עד שיוזמו שניהם מיד קיבל עליו יהודה בן טבאי שאין מורה הלכה אלא לפני שמעון בן שטח אמרו כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע וכסבורין העם שקולו של הרוג הוא אמר להן קולי שלי הוא תדעו שהרי למחר מת ואין קולו נשמע:" + ], + [ + "ועשיתם לו כאשר זמם אם מכות מכות ואם מיתה מיתה ואם ממון ממון חוץ מארבעה דברים שאין נעשין בן גרושה ובן חלוצה ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי:", + "ועשיתם לו כאשר זמם משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהן:", + "העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:", + "כאשר זמם לעשות לאחיו אין העדים זוממין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אומ' עד שיהרג שנ' (שמות כא כג) ונתת נפש תחת נפש אמ' להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לא' והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקיבלו עדותם יהרגו ת״ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:", + "לעשות לאחיו ר' יוסי הגלילי אומר מה ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לע' לא' לפי שמציגו בכל עונשין שבתורה שוין מיתת האיש למיתת האשה וזוממיהן כיוצא בהן אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת איש למיתת אשה אלא מיתת איש בחנק ומיתת אשה בשרפה אבל זוממין לא שמענו מה יעשה להן ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוץ לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר:" + ], + [ + "והנשארים יש' ויר' מיכן אמ' מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם הרי אלו נהרגין:", + "ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס:", + "והנשא' ישמ' ויר' מלמד שצריכין הכרזה:", + "ולא יוסיפו לעשות כד' הר' הז' בקרבך באחד מבתי דינין:" + ], + [ + "ולא תחוס עיניך נפש בנפ' עין בעין הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג חבירו או חובל בו אין לי אלא דיני קנסות דיני עונשין מנ' ת״ל ולא תחוס עיניך:", + "ומנ' שהמבייש משלם ממון נאמר כאן ולא תחוס עי' ונאמר להלן (כה יב) לא תחוס עי' מה להלן ממון אף כאן ממון:", + "ולא תחוס עי' נפש בנפש עין בעין כי תצא למלחמה מיכן היה ר' עקיבה אומר אין בעלי מומין יוצאין למלחמה:" + ] + ], + [ + [ + "כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "כי תצא למלחמה למה נאמר לפי שהוא אומר (ז א) ונשל גוים רבים מפ' לא שמענו שהקב״ה עושה נסים לישראל אלא בשבעה עממים בלבד אבל בשאר כל האומות לא שמענו ת״ל כי תצא למלחמה על איב' כנסים שעשה לך במצרים כך הוא עושה לך בכל זמן:", + "על אויביך ר' יאשיה אומר איביך זה הגוי:", + "שכן מצינו שהגוים קרויין איבים בכל מקום שנ' כי תצא למלחמה על איביך:", + "ר' (נתן) [יונתן] אומר בישראל משומד הכת' מדבר:", + "אבא חנין בשם ר' אליעזר בגר שחזר לשאורו הכת' מדבר:", + "ר' יצחק אומר בבן ישראל הכת' מדבר ומה ת״ל איביך שאם הכה בנו או שעשה עמו מריבה נמצא אויבו לפי שעה:", + "ד״א על איביך כנגד איביך אתה נלחם:", + "וראית סוס ור' עם רב ממך מה הן יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב:", + "מה הן יוצאין עליך בעם רב אף אתה צא עליהן בעם רב:", + "סוס ורכב וכי סוס אחד הוא או רכב אחד הוא והלא כבר נאמר (יהוש' יא ו) את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש ומה ת״ל סוס ורכב אלא בזמן שישראל עושין רצונו של הקב״ה אינן לפניהם אלא כסוס אחד ורכב אחד:", + "כיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר (שם יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור אלא בזמן שישראל עושין רצון המקום אינן לפניהן אלא כסוס אחד ורכב אחד אמר ר' שמעון ולא בסוסים בלבד אלא בבני אדם וה״א (שופ' ו טז) והכית את מדין כאיש אחד וכי כאיש אחד עלו והלא הוא אומ' (עיי״ש ו ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם וחנו כדי ארבה לרב ומה ת״ל כאיש אחד אלא כשישראל עוסקין בתורה אין האומות וחיילותם חשובין לפניהם כלום וכן ישעיה אומר (ישע' ס כב) הקטן יהיה לאלף:", + "עם רב ממך במנין אבל לא במעשים ובאבות וה״א (ז ז) לא מרבכם מכל העמ' כי מאהבת ה' את' ומשמ' את השבעה:", + "לא תירא מהם הרי זו אזהרה:", + "לא תירא מהם כשם שנ' במשה (במד' כא לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו וכשם שנ' ביהושע (יהוש' ח א) ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת:", + "כי ה' אלה' עמך המ' מא' מצ' מי שהעלך מארץ מצר' הוא עמך בעת צרה וכנסים שעשה לך במצרים הוא עושה לך בכל זמן:", + "ד״א המוציאך מא' מצ' לא נאמר אלא המעלך מא' מצרים אמר להן הקב״ה הרבה מעלות עליתי אתכם ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות וה״א (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון ובמדבר הוא אומר (שה״ש ג ו) מי זאת עלה מן המדבר ועכשו אפלו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד שאתם מזכירין בה יציאת מצרים כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם לכך נאמר המעלך מא' מצ':" + ], + [ + "והיה כקרבכם אל המלחמה יכול יום זה שקריבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום שקרבין בו למלחמה ומה ת״ל והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעין לספר כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו:", + "ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה:", + "ודבר אליהם בלשון הקדש:" + ], + [ + "אתם קרבים היום למלחמה על איביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנ' (שופ' כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו ויישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנ' (דהי״ב כח ח - טו) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע:", + "ועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם:", + "ויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:", + "על איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:", + "אל ירך לב' מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות:", + "אל תיראו מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין:", + "אל תחפזו מפני קול הקרנות:", + "ואל תערצו מפני קול הצוחה:" + ], + [ + "כי ה' אלהי' הה' עמ' הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום:", + "פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה בסופו שנפל בחרב והם נפלו עמו:", + "בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה בסופו סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהי' ההלך עמכם להל' אתכם זה מחנה הארון וכל כך למה לפי שהשם וכנויו מונחין בארון:", + "ד״א אל ירך לבב' אל תי' ואל תח' ואל תע' כנגד ארבעה דברים שהמלכות עושה מגיפים מריעים צווחים ורומסים מפני מה טעמו של דבר כי ה' אלה' הה' עמ':", + "להל' לכם עם אי' להוש' אתכם משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר להושיע אתכם משרפים ומעקרבים ומרוחות הרעות או אינו מדבר אלא מאיביכם וכשהוא אומ' להל' לכם עם איבי' הרי איביכם אמורים הא מה ת״ל להוש' את' מנחשים ומעקרבים ומרוחות הרוחות:" + ], + [ + "מי האיש אשר בנה אין לי אלא בונה ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל מי האיש:", + "בית אין לי אלא בית מנ' לרבות בונה בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת״ל אשר בנה:", + "יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה:", + "ולא חנכו פרט לגזלן:", + "ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:", + "פן ימות במל' אם אינו שומע דברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:", + "ואיש אחר יחנכנו יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי:" + ], + [ + "ומי האיש נטע כרם אין לי אלא נטע ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל ומי האיש:", + "אין לי אלא נוטע מבריך ומרכיב מנ' ת״ל אשר נטע:", + "כרם אין לי אלא כרם מנ' לנוטע חמשה אילני מאכל אפלו מחמשת המינים ת״ל אשר נטע:", + "יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם:", + "ולא חללו פרט לגזלן ולשותפין:", + "ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:", + "פן ימות במ' אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:", + "ואיש אחר יחללנו יכול דודו או בן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה להלן נכרי אף כאן נכרי:", + "ומי האיש אש' ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפלו שומרת יבם ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו:", + "ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "ילך וישב לבי' כראשון:", + "כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:" + ], + [], + [ + "ויספו השט' לד' אל העם ואמ' מי האיש הי' ורך הל' כמשמעו:", + "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה דברי ר' עקיבה:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן:", + "מפני מה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהיו ערי ישראל נשמות דברי רבי:", + "רבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה שמא כרם נטע שמא אשה ארש וכולן היו צריכין להביא עדים חוץ מן הירא ורך הלבב שעידיו עמו:", + "ולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו הרי זה כמי ששפך דמי הכל ועליו הוא אומר (יר' מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם:" + ], + [ + "והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:", + "בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה:" + ], + [ + "כי תקרב אל עיר למה נאמר לפי שהוא אומר כי תצא למלחמה על איביך שומע אני יתחילו וילחם בה ת״ל כי תקרב אל עיר להלחם על' וקראת אל' לשלום מגיד שהוא פותח בה בשלום:", + "כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:", + "להלחם עליה ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:", + "וקראת אליה לש' גדול הוא השלום שאף במלחמה צריכין שלום שנ' וקראת אליה לשלום וה״א (ב כו) ואשלח מלאכים ממ' קד' דברי שלום לאמר ואומ' (שופ' יא יב) וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר:" + ], + [ + "והיה אם שלום תענך שומע אני בדברים ת״ל ופתחה לך במעשים ולא בדברים:", + "ד״א והיה אם שלום תענך יכול מקצתה ת״ל ופתחה לך כולה לא מקצתה:", + "והיה כל העם הנמ' בה לרבות כנענים שבתוכה:", + "יהיו לך למס ועבד' אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו:" + ], + [ + "ואם לא תש' עמך שומע אני יתחיל וילחם בה ת״ל ועשתה עמ' מל' משתתחיל להלחם בך:", + "וצרת על' הקיפום מארבע רוחותם ר' נתן אומ' נותנין להן דרך אחד שיברחו:", + "ואם לא תש' עמך הכת' מבשרך שהיא עושה עמך מלחמה:", + "וצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים:" + ], + [ + "ונתנה ה' אלה' בידך אם תבעת שלומה ועשית כל האמור בענין ולא קיבלה עליה סוף שהמקום מוסרה בידך:", + "והכית את כל זכו' שומע אני אף הקטנים שבתוכה ת״ל רק הנשים והטף והבהמה [וגו']:" + ], + [ + "טף האמור כאן אלא טף של זכרים:", + "או אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר טף אלא טף של זכרים:", + "כל שללה תבז לך שומע אני יתחיל ויבז ת״ל ואכלת את שלל איביך אשר ה' אלהיך נתן לך משיורישך:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל שדקדקה עמו על גזילו של גוי שנ' (ויק' כה נ) וחשב עם קנהו בדקדוק:", + "אתה אומ' בדקדוק או אינו אלא בעבד עברי וכשהוא אומר (שם כה נג) (לא תרדה בו בפרך) [לא ירדנו בפרך] הרי עבד עברי אמור הא מה אני מקיים וחשב עם קונהו בדקדוק:" + ], + [ + "כן תעשה לכל הע' הרח' מ' אין לי אלא רחוקות רחוקות מרוחקות מנין ת״ל אשר לא מערי הג' האלה הנה או אפלו הן מערי הגוים האלה ת״ל רק מערי הגוים האלה אש' ה' אלה' נתן לך" + ], + [ + "לא תחיה כל נש' בסייף או יכול אפילו השלימו ת״ל רק:" + ], + [ + "כי החרם תח' מצות עשה:", + "החתי והאמ' הכנע' והפר' הח' והיבו' הגרגשי מנ' ת״ל כאשר צוך ה' אלהיך הרי אתה דן נאמר כאן צווי ונאמר להלן (לא ה) צווי מה צווי שנ' להלן בשבעה עממים הכת' מדבר אף צווי שנ' כאן בשבעה עממים הכת' מדבר:" + ], + [ + "למען אש' לא ילמ' את' לעש' או אפלו השלימו וקבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז ת״ל וחטאתם לה' אלה' הא אם קבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז אין את רשאי להערים עליהן ולשבותן:" + ], + [ + "כי תצור על עיר ימים רבים למה נאמר לפי שהוא אומ' כי תקרב אל עיר להל' על' שומע אני כיון שפתח לה יום אחד בשלום יתחיל וילחם בה ת״ל כי תצ' על עיר ימ' רב' מגיד שהוא תובע שלומה שנים שלשה ימים עד שלא ילחם בה וה״א (ש״ב א א) וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים]:", + "להל' על' לתפ' עיר שאתה יודע שאת יכול להלחם עליה לתפשה את רשאי להלחם בה ואם לאו אין את רשאי להלחם בה:", + "ד״א כי תצ' אל עיר במלחמה הרשות הכת' מדבר:", + "אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:", + "ימים שנים רבים שלשה מיכן אמרו אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת:", + "להל' על' לתפ' ולא לשבותה:", + "לא תשחית את עצה זה המכסיח:", + "לנד' על' גר' זה הקוצץ:", + "כי ממ' תא' וא' לא תכ' זה העוקר מיכן אמ' העוקר את האילן עובר על שלשה לאוין:", + "לנד' על' גר' מנ' אף למשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תש' את עצה לכל דבר:", + "מפני מה טעמו של דבר כי האדם עץ השדה שהרי האדם רואה את הורגו ובורח:", + "ד״א כי ממנו תאכל מצות עשה:", + "ואתו לא תכ' מצות לא תעשה:", + "כי האד' עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן:", + "לבוא מפ' במ' הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצציהו:" + ], + [ + "רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל:", + "כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת״ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפלו מעולה בדמים ת״ל רק:", + "אתו תש' וכרת עושה את הימנו תיקין ונדביאות:", + "ובנית מצ' על העיר עושה את לה מיני מטרניאות ומביא את לה מיני בלצטיאות:", + "ובנית מ' בין בחול בין בשבת מה אני מקיים (שמות לא יד) מחל' מות יומת בשאר כל דבר חוץ ממלחמת רשות או אף במלחמת רשות ומה אני מקיים ובנית מצור בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת״ל עד רדתה אפלו בשבת דברי ר' יאשיה:", + "רבי אומר זה אחד מן הדברים שדרש שמאי הזקן אין מפליגין את הספינה בים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים בד״א בדרך רחוקה אבל אם היתה דרך קרובה אפלו בערב שבת מפליגין אותה:", + "אין צרין על עיר תחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם היקיפוה ואירעה השבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה:", + "ד״א לא תשחית את עצה לענין צדיקים הוא אומר והרי דברים קל וחומר ומה האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם:", + "ולענין רשעים מהוא אומ' רק עץ אשר תדע והרי הדברים קל וחומר מה אם האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שאינן עושין פירות לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם:" + ] + ], + [ + [ + "כי ימצא חלל למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לד' אש' שפ' בה כי אם בד' שפ' אבל אם לא נמצא ההורג לא שמענו ת״ל כי ימ' חל' באד' בא הכת' ללמד על עגלה ערופה שתהא מכפרת על שופכי דמים לכך נאמ' הפרשה:", + "כי ימצא פרט לממציא עצמו מיכן אמרו נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים לא יהו מודדין כל עיקר:", + "חלל לא חנוק ולא מפרפר:", + "באדמה לא טמון בגל:", + "נופל לא תלוי באילן:", + "בשדה לא צף על פני המים:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך לרבות עבר הירדן:", + "לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין אפלו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לפי כך משרבו הרצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה:", + "ד״א אשר ה' א' נתן לך לא בחוצה לארץ:", + "לרשתה להוציא את ירושלים שלא נתחלקה לשבטים:" + ], + [ + "זקניך שנים ושפט' שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר זקניך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה:", + "ויצאו זק' רבי אומר בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר [השמטה: אתה או' בזקני בית דין הגדול הכתוב מדבר] או אינו מדבר אלא בזקני אותה העיר וכשהוא אומר ולקחו זקני העיר הה' והורדו זקני העיר הה' הרי זקני העיר אמורין הא מה ת״ל ויצאו זקניך בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר:", + "ד״א בזקני כל ישראל בשפטי כל ישראל הכת' מדבר ואי זה זה בית דין הגדול:", + "ויצאו הן ולא שלוחן:", + "ומדדו שאפלו נמצא בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה:", + "ומדדו מנ' היו מודדין מטבורו דברי ר' אליעזר ר' עקיבה אומר מחטמו:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:", + "ומדדו אל הערים מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל מיכן אמ' נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר:", + "ר' עקיבה אומר הגוף אצל הראש:", + "אשר סבי' החלל לא על ספר הים ולא על ספר המדבר:" + ], + [ + "והיה העיר הקר' אל החלל מיכן אמ' נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר' אליעזר:", + "ולקחו זקני העיר הה' ולא זקני ירושלים:", + "ולקחו זקני העיר הה' מיכן אמ' עיר שאין בה זקנים אינה מביאה עגלה ערופה:", + "ולק' זק' הע' הה' שתהא לקיחתה משל אנשי אותה העיר:", + "עגלת בקר בן בקר שיהא בה שני דרכים הא כיצד בת שתים:", + "אשר לא עבד בה אשר לא מ' בע' מלמד שכל העבודות פוסלין בה כעול אם כן למה נאמר עול אלא שהעול פוסל בה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אע״פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אין פוסלין אלא עד שעת מלאכה:" + ], + [ + "והורדו זקני הע' אל נחל איתן אין איתן אלא בור שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מ' ארץ:", + "ר' נתן אומר אין איתן אלא קשה שנ' (במד' כד כא) איתן מושביך ואומר (יר' ה טו) גוי איתן הוא:", + "איתן במשמע קשה אעפ״י שאינו איתן כשר:", + "אשר לא יע' בו ולא יז' מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופה של קרקע כגון חרישה וחפירה ונטיעה ודומה להן יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים ושוטח שם גיזי צמר ואניצי פשתן שאינן בגופה של קרקע:", + "וערפו שם את העגלה אין עורפין שתי עגלות כאחת:", + "וערפו שם את העגלה עורפין אותה בקפיס מאחוריה:", + "וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מלמד שהיא אסורה בהניה מיכן אתה דן לשור הנסקל מה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים הרי היא אסורה בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה או חלוף מה שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנייה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים דין הוא שתהא מותרת בהנייה ת״ל וערפו שם את העגלה שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שהיא אסורה בהנייה דנתי וחילפתי ובטל החילוף וזכיתי לדין תחלה וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שאסורה בהנאה:", + "ר' יצחק אומר מה עגלה ערופה שאינו מטמא את הארץ ואינה מסלקת את השכינה אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה:", + "רבי אומר מה אם פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שהן כפרה על כל ישראל הרי הן אסורין בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה:" + ], + [ + "ונגשו הכהנים בני לוי בין תמימים בין בעלי מומין שהיה בדין נאמר כאן כהנים ונאמר להלן כהנים מה כהנים שנ' להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים שנ' כאן תמימים ולא בעלי מומין ת״ל בני לוי מה בני לוי לא חלק בהן בין תמימים לבעלי מומין אף כאן לא נחלוק בין תמימין לבעלי מומין:", + "כי בם בחר ה' אלהיך לש' ול' בש' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה מה ברכה בשם אף שירות בשם:", + "ועל פיהם יה' כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים לנגעים אלא מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים מה נגעים ביום דכת' (ויק' יג יד) וביום הר' בו בשר חי יט' אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכת' (שם יג יב) לכל מראה עיני הכ' אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים או מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת״ל (שם יג ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מב' הכ' הא למדת שאפלו כהן אחד רואה את הנגעים:" + ], + [ + "וכל זקני הע' הה' ואפלו הן מאה:", + "הקרובים אל החלל היכולים לבוא אל החלל:", + "ירחצו את ידיהם למה נאמר שהיה בדין נאמר רחיצה בפנים ונאמר רחיצה בחוץ מה רחיצה אמורה בפנים רחיצה וכפרה בכהנים אף רחיצה אמורה בחוץ רחיצה וכפרה בכהנים ת״ל וכל זקני הע' הה' יר' את יד' רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים:", + "ירחצו את ידי' על העג' הע' במקום עריפתה של עגלה:", + "הערופה בנחל שתהא עריפתה בנחל:", + "בנחל וענו ואמרו שתהא ענייתן ואמירתן בנחל:" + ], + [ + "וענו ואמרו בלשון הקדש:", + "נאמר כאן וענו ואמרו ונאמר להלן (כז יד) וענו הלוים ואמרו וכת' (שמות יט יט) והאלהים יע' בק' מה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמ' כאן בלשון הקדש שכל מקום שנ' ענייה ואמירה (בכה) [ככה] כה הרי הוא בלשון הקדש:", + "ידינו לא שפ' את הדם הזה וכי עלת על לבינו שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:", + "ר' ישמעאל בנו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר והלא בידוע שזקני בית דין אינן שופכי דמים ומה ת״ל ידינו לא שפ' שלא יהיו גדמים ועינינו שלא יהו סומים והרידו שלא יהו חגרים נמצינו למידים כשם שבית דין שלימים בצדק כך יהו שלימים מכל מום:" + ], + [ + "כפר לעמך ישראל הכהנים אומרין הזקנים אומ' ידינו לא שפכה והכהנים אומ' כפר לעמך ישראל ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקדש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:", + "כפר לעמך ישראל אלו החיים:", + "אשר פדית אלו המתים:", + "מגיד שהמתים צריכין כפרה מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים נמצינו למידים שהשופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים:", + "אשר פדית ה' על מנת כן פדיתנו שלא יהא בינינו שופכי דמים:", + "ד״א על מנת כן פדיתנו שנהא חוטאים ואתה מכפר:", + "ואל תתן דם נקי בק' עמ' יש' אל תתן לו קיימה בקרב עמך ישראל:", + "ד״א שלא תהא ספיקה בקרב עמך ישראל שיהא ביניהן שופכי דמים:", + "ונכפר להם הדם מיכן פייסה אותן רוח הקדש אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:" + ], + [ + "ואתה תבער הדם הנקי שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה הרי זה נהרג:", + "ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר שאם נמצא ההורג ולא הרגוהו מעלה אני עליהם כאלו לא נערפה העגלה ת״ל ואתה תבער הדם הנקי:", + "ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לדם אש' שפך בה כי אם בדם שו' ומה ת״ל וא' תבער הד' הנקי מקר' לפי שלא למדנו לרוצח במה תהא מיתתו ת״ל וערפו שם את העגלה ואתה תבער הד' הנ' הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסיף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר (או מה להלן בקופיס וממול עורף אף כאן בקופיס וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבא בר אבוה אמר קרא (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה):", + "[השמטה: כי תעשה הישר בעני ה' כשאתה מבער שופכי דמים מן הארץ אתה עושה הישר בעני ה']. כי תע' הי' בעי' ה' הרי זו אזהרה לבית דין:", + "כי תע' הי' בעי' ה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני שמים כדי שתזכה לחיי העולם הבא שנ' (מיכה ב ז) הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך ואין טוב אלא חיי העולם הבא שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך:" + ], + [ + "כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "ולמה נאמר לפי שהוא אומר (כ יד) רק הנ' והטף והב' תבז לך אבל לא שמענו שאת רשאי לקיים מהן אישות ת״ל כי תצא למל' וראית בשביה בא הכת' ללמדך כיצד אתה עושה ואת רשאי לקיים מהן אישות:", + "על איביך כנגד איביך:", + "ונתנו ה' אלהיך בי' אם עשית כל האמור בענין סוף שהקב״ה נותנן בידיך:", + "ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה:", + "ד״א ונתנו ה' אלהיך בי' וש' שב' משימסרו בידך את רשאי לשבותן ואם לאו אין את רשאי לשבותן:" + ], + [ + "וראית בשביה בשעת שביה:", + "אשת יפת תאר אע״פ שהיא אשת איש:", + "יפת תאר אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנ' אפלו כעורה ת״ל וחשקת בה אע״פ שאינה נאה לא דבר הכת' אלא כנגד היצר יצר רע:", + "מוטב שיאכלו ישראל בשר המתות שחוט ואל יאכלו בשר המתות נבלות:", + "מושלו מלה״ד לבן מלכים שנתאוה דבר שאי אפשר לו והיה אביו מפתיהו ואומר לו בני אם אוכלו את מזיקך הוא וכיון שראה שלא הקפיד אמר לו כך וכך תהא עושה ואין את ניזק לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:", + "וחשקת בה בה ולא בחברתה:", + "ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יביא שתים אחת לו ואחת לאביו או לבנו:" + ], + [ + "והבאתה אל תוך בי' ולא לבית אחר שלא ילחיצנה במלחמה:", + "וגלחה את ראשה שאם ראה בשערה נוה וחמדה לכך נאמר וגלחה את ראשה:", + "ועשתה את צפרניה ר' אליעזר אומר תקוץ ור' עקיבה אומ' תגדל אמר ר' אליעזר נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן להעביר אף כאן להעביר:", + "אמר ר' עקיבה נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול:", + "וראיה לדברי ר' אליעזר (ש״ב יט כה) ומפיבשת ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה היא ולר' עקיבה אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כמה שנ' (ע' דני' ד ל) עד כי שעריה כנשרין רבא וטפרוהי כציפרין:" + ], + [ + "והסירה את שמלת שביה מ' שאם ראה בבגדיה נוה וחמדה לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:", + "והסירה את שמלת שביה מעליה מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות שהגוים ארורין הן ובנותיהן מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים אחריהן:", + "וישבה בבי' בבית שתשמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא דומה לקרויה ורואה אותה בניוולה:", + "ובכתה את אביה ואת אמה ר' אליעזר אומר אביה אביה ממש אמה אמה ממש ר' עקיבה אומ' אין אביה ואמה אלא ע״ז וה״א (יר' ב כז) אומרים לעץ אבי ולאבן את ילדתנו:", + "ירח ימים שלשים יום כל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה שתהא מתקשטת וזו מנוולת כדי שיקוץ בה:", + "ואחר כך תב' אליה ובעלתה הא אם בעלה עד שלא עשה בה כל המעשים הללו הרי זו בעילת זנות בד״א שלא קיבלה עליה להתגייר אבל אם משקיבלה עליה להתגייר מטבילה ומותר בה מיד:", + "ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה:", + "והיתה לך לאשה כענין שנ' (שמות כא י) שארה כסו' ועו' לא יג':" + ], + [ + "והיה אם לא חפצה בה הכת' מבשרך שאתה עתיד לשנותה:", + "ושלחתה לנפשה ולא לבית אלהיה:", + "ד״א ושלחתה לנפשה שאם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא אם כך חס המקום על בנות גוים הטמאות קל וחומר על בנות ישראל הקדושות:", + "ומכור לא תמ' בכ' אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף מנ' שלא יתננה במתנה שלא יעשה בה טובה ת״ל ומכור לא תמכרנה:", + "לא תתעמר בה שלא תשתמש בה:", + "תחת אשר עני' אפלו לאחר מעשה יחידי:", + "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה לא תתעמר בה אחר כל המעשים הכת' מדבר אתה אומר אחר כל המעשים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר בעילה אלא אם אמרת כן הרי היא אשתו לכל דבר הא [מה] ת״ל לא תתעמר בה תחת אשר עניתה אחר כל המעשים הכת' מדבר דברי ר' יאשיה:", + "ר' יונתן אומר אחר הבעילה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר כל המעשים ת״ל (בר' לד ב) ויקח אתה וישכב אתה ויענה הרי אתה דן נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה ענוי שנ' להלן אחר הבעילה הכת' מדבר אף ענוי שנ' כאן אחר בעילה הכת' מדבר:", + "ד״א לא תתעמר בה הרי זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "כי תהין לאיש שתי נשים אין לי אלא שתים מנ' אפלו מרובות ת״ל נשים אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן שנואות ומקצתן אהובות מנ' [אפלו כולן אהובות] אפלו כולן שנואות ת״ל אהובה האהובה שנואה השנואה ריבה הכת' אין לי אלא בזמן שהן שתים האחת אהובה והאחת שנואה ומנ' אפלו אחת והיא שנואה ואחת והיא אהובה ת״ל האהובה האהובה השנואה השנואה:", + "איזו היא אהובה ושנואה אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום יכול שאין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנ' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת״ל שנואה שנואה ריבה הכתוב את העריות שהן בלא תעשה מנ' לרבות עריות שחייבין עליהן כרת ת״ל שנואה שנואה ומנ' לרבות שחייבין עליהן מיתת בית דין ת״ל שנואה שנואה יכל אפלו שפחה ונכרית ת״ל כי תהיין מי שיש לו בהן הוייה יצאו אלו שאין לו בהן הוייה:", + "וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין ולדות שלו:", + "ר' ישמעאל אומר בדרך ארץ הכת' מדבר שאם יהיה לו שתי נשים סופו להיות אוהב אחת ושונא אחת:", + "וילדו לו להוציא את מי שהוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:", + "וילדו לו פרט ליוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון לפי שלא נולד והשני שהרי קדמו אחר:", + "בנים הבנים בתורה הזאת ולא הבנות לפי שמצינו שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשוה יכול תהא בכורה נוהגת בהם ת״ל בנים:", + "והיה הבן לא טומטום ואנדרגינס:", + "הבכור הבכור לא הספק (כגון שתי נשים שילדו במחבואה אחת ונתערבו מתחילה ולא הוכרו אבל אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה):", + "לשניאה הכת' מבשרך שהבכור לשנואה:" + ], + [ + "והיה ביום הנ' ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה:", + "הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כגון שאמר על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות דבריו קיימין אבל אם אמר על איש אחר במקום בת ועל בת במקום בן לא אמר כלום:", + "מנ' אתה אומר שאין אדם רשאי ליתן את נכסיו בחייו עד שעה שהוא מת אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ויק' כה מו) והתנחלתם אתם לב' אח':", + "את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק:", + "לא יוכל ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "יכול אם ביכר יהא מבוכר ת״ל לא יוכל לבכר:", + "אבא חנין אומר משום ר' אליעזר מה ת״ל לא יוכל לבכר לפי שנ' והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן ת״ל לא יוכל לבכר:", + "את בן האהובה כיון שיצא רוב ראשו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה:", + "על פני בן הש' הב' אע\"פ שבן הבכור לשניאה:" + ], + [ + "כי את הב' בן השנ' יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור:", + "לתת לו פי שנים פי שנים כאחד אתה אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים ודין הוא חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד או הלך לדרך הזו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסים אף חלקו עם חמשה פי שנים בנכסים ת״ל והיה ביום הנ' את בנ' התורה ריבתה נחלה אצל בנים הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וה״א (בר' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומ' (דהי״א ה א עיי״ש) בני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ולא להתיחס לבכורה ואומר (שם ה ב) והבכורה ליוסף הואיל ומצינו בכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ביוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד:", + "ד״א פי שנים פי שניים כשנים אתה אומר פי שנים כשנים או פי שנים כמשמעו ת״ל (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי הא מה ת״ל פי שנים פי שנים כשנים:", + "בכל אשר ימצא לו מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:", + "בכל אשר ימ' לו מלמד שאינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו כיצד יורש במוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא מנכסי אבי אביו:", + "ואם היה אבי אביו בכור נוטל פי שנים גם מנכסי אבי אביו:", + "ד״א בכל אשר ימצא לו ולא מנכסי אמו והדין נותן מה אביו שאין אחר מולל את נכסיו בחייו הרי הוא נוטל פי שנים אמו שאחר מולל את נכסיה בחייה דין הוא שיטול פי שנים ת״ל בכל אשר ימ' לו לא מנכסי אמו:", + "כי הוא רא' אונו אונו של איש ולא אונה של אשה:", + "ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לכהן הרי הוא בכור לנחלה מי שהוא בכור לכהן אינו דין שלא יהיה בכור לנחלה ת״ל כי הוא רא' או' ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם:", + "פותח רחם בכור לכהן לא ראשית און שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לנחלה הרי הוא בכור לכהן מי שהוא בכור לנחלה אינו דין שיהא בכור לכהן ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכ' פט' כל רחם פותח רחם בכור לכהן ולא ראשית און:", + "(ד״א ראשית אנו מי שלבו דוא עליו אם ימות הוא דהוי בכור וכו'):", + "לו משפט הבכ' מגיד שאדם יורש בכורת אביו:", + "ד״א לו משפט הבכ' מגיד שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם:", + "ד״א לו משפט הבכ' מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים:", + "ד״א לו משפט הבכ' הרי זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה מי גרם לו להיות בנו סורר ומורה על שנשא אשה שאינה הוגנת לו:", + "כי יהיה לאיש בן סו' ומ' אף בן סורר ומורה היה בכלל שנ' (ויק' יט יג) לא תגזל והרי הכת' מוציאו מכללו להקל עליו ולהחמיר עליו שתהא תחלתו במכות וסופו במיתה לכך נאמ' הפרשה:", + "כי יהיה לאיש בן בן לאיש ולא בן לבן בן ולא בת אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות בן סורר ומורה שהכן מצויין אצלה בעבירה אלא גזירת הכת' היא בן ולא בת:", + "בן", + "ולא איש בן ולא קטן שהקטן פטור שלא בא לכלל מצות:", + "ר׳א כי יהיה לאיש בן עד שיהיה בן משעת הויה פרט לטומטום שנקרע ונמצא זכר שאינו נעשה בן סורר ומורה:", + "סורר שסרר שני פעמים:", + "ומורה שמורה לעצמו דרך אחרת:", + "ר׳א סורר ומורה סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו:", + "סורר על דברי תורה ומורה על דברי נביאים וכתובים:", + "סורר על דברי עדים ומורה על דברי הדיינים:", + "איננו שומע בקול אב' וב' אמו יכול אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק ת״ל איננו שומע איננו שומע לגזרה שוה מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו אף איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:", + "ויסרו אתו במכות אתה אומר מכות או אינו אלא ממון ת״ל (כה ב) והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן בן מה בן שנ' להלן מכות אף כאן מכות:", + "ולא ישמע להם מתרין בו בפני שנים ומלקין אתו בפני שלשה חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה:" + ], + [ + "ותפשו בו אביו ואמו עד שיהא לו אב ואם דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה:", + "ותפשו בו אביו ואמו היה אביו רוצה ואמו היתה אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או חרש או סומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנ' ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמים:", + "והוציאו אתו ולא חגרים:", + "ואמרו ולא אלמים:", + "בננו זה ולא סומים:", + "איננו שומע בקלנו ולא חרשים:", + "והוציאו אתו אל זק' עי' ואל שער מק' מצוה בזקני עירו ובשער מקומו:", + "ד״א אל זקני עירו ואל שער מקומו מלמד שבית דין בגבוה של עיר:" + ], + [ + "ואמרו אל זקני עירו בנ' זה זה הוא שלקה בפניכם מלמד שאינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים ואם מת אחד מהן אינו נסקל:", + "איננו שומע בקלנו מיכן אמרו אכל בחבורת מצוה אכל בעבור חדש אכל מעשר שני בירושלם אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים אכל דבר שהוא מצוה כגון תנחומי אבלים ודבר שהוא עברה כגון תענית צבור איננו נעשה בן סורר ומורה שנ' אינו שומע בק' לא בקולו של מקום:", + "זולל וסובא זולל בבשר וסובא ביין ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין ואומ' (שם כג כא) כי זולל וסובא יורש:" + ], + [ + "ורגמוהו כל אנשי עירו וכי כל אנשי עירו רוגמין אותו והלא כבר נאמר (יז ז) יד העדים תהיה בו אלא במעמד כל אנשי עירו:", + "באבנים יכול באבנים מרובות ת״ל באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:", + "ובערת הרע בעריהו בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (ויק' יט כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו אכילה המביאה לידי שפיכות דמים זו היא אכילת בן סורר ומורה:", + "שמא תאמרו בשביל זה שאכל זה ממון אביו ימות אמר בן סורר ומורה ידון על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסוף זה עתיד לגמר את כל נכסי אביו והוא חוזר ומבקש ולא ימצא שנ' (משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב ויוצא ומפקח על הדרכים ומאבד נפשות הרבה אמרה תורה מוטב שתאבד נפש אחת ואל יאבדו נפשות הרבה:", + "אמר ר' יוסי הגלילי וכי מפני שאכל זה תרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין אמ' תורה יצא לבית דין ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטים את הבריות אמ' תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:", + "יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רק להם ורע לעולם:", + "פזור לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:", + "כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להן והנייה לעולם:", + "שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם:", + "וכל ישר' ישמעו ויר' כותבין היו ושולחין לכל המקומות איש פלוני נידון ביום פל' סקילה בבית דין פל' מפני שהיה בן סורר ומורה שנ' וכל ישראל ישמעו ויר' מלמד שצריכין הכרזה:" + ], + [ + "וכי יהיה באיש חאט מש' מות והומ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כד כג) ובני ישראל עשו כא' צוה ה' את משה [השמטה: וכי מה אמר להן משה] לעשות אמר להן לסקול וסקלו אבל לא שמענו שתלו לכך נאמר הענין:", + "ר' עקיבה כשהיה דורש עניינו היה אומ' הוי משכי העון בחבלי השוא (ישע' ה יח) תחלתו של חאט דומה לחוט שלכוכיא וסופו להיות כעבות העגלה מתחלת הענין מהוא אומ' (כא י) כי תצא למל' וראית בשב' אש' יפת תא' מהוא אומ' (כא טו) כי תהיין לאיש שתי נשים הכניס זה שטן לתוך ביתו והעמיד ממנה בן סורר ומורה ומה סופו של בן סורר ומורה להיות כי יהיה באיש חאט מש' מ':", + "וכי יהיה באיש האיש נתלה ואין האשה נתלית:", + "והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת״ל כי קללת אלה' תל' מה מקלל זה בסקלה ונתלה אף כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר שומע אני כל הנסקלין נתלין ת״ל כי קללת אלהים תלוי מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר יהא נתלה מיכאן אמ' כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר; וחכמים אומ' אין נתלה אלא מגדף ועובד ע״ז אמר ר' יאשיה מסייע אני לדברי ר' יהושע שנ' (במד' כה ד') ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והו' או' לה' נגד השמ':", + "והומת ותלית יכול יהוא תולין אותו חי כדרך שהמלכות עושה ת״ל והומת ממיתין אותו ואחר כך תולין אותו:", + "ותלית אתו ולא את כליו אתו ולא את עידיו אתו ולא את זוממיו:", + "אתו מלמד שאין דנין שנים ביום אחד:", + "על עץ שומע אני בין תלוש בין מחובר ת״ל כי קבור תק' מי שאינו מחוסר אלא קבירה יצא זה שמחוסר (תלייה) [תלישה] וקבירה:", + "כאיזה צד תולין אותו משקיעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אתו:" + ], + [ + "לא תלין נב' על העץ שלא ישהה אתה אומ' שלא ישהה או לא תלין נב' על העץ כמשמעו ת״ל כי קבור תק' ביום הה' הא מה ת״ל לא תלין נב' על העץ שלא ישהה מיכן אמ' משהין אתו סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אתו ואחר כך תולין אתו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה:", + "לא תלין נב' ואם לן עוברין עליו בלא תעשה ולא זה בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין יכול יהא עובר עליו ת״ל על העץ מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו עובר עליו:", + "ר' [שמעון בן] יהודה אומר משום ר' שמעון בן יוחאי מנ' למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה ת״ל כי קבור שאין ת״ל תקברנו אם כן מה ת״ל תקברנו מיכן רמז למלין את מתו שהוא עובר עליו בלא תעשה:", + "כי קבור תקברנו מצות עשה:", + "כי קבור תק' אף כהן ונזיר במשמע או שאר כל אדם חוץ מכהן ונזיר ת״ל כי קללת אלהים תלוי אמרת כל המוזהר על השם מוזהר על קבירת מצוה:", + "כי קללת אלה' תל' כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:", + "אמר ר' מאיר מושלו משל לה״ד לשני אחים תאומים דומין זה לזה שהיו בעיר אחת אחד מנוהו מלך ואחד יצא ללסטיא צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומ' המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:", + "אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומ' קלוני מראשי קלוני מזרועי לכך כי קללת אלה' תלוי:", + "אם כן אמ' המקום מצטער אני על דם של רשעים קל וחומ' על דמם של צדיקים שנשפך:", + "ולא תטמא את אדמ' והלא דברים קל וחומ' אם כששהו לקבור את הרשע הרי הן מטמאין את הארץ ומסלקין את השכינה קל וחומר לע״ז ועריות ושפיכות דמים:", + "ד״א ולא תטמא את אדמ' להזהיר בית דין על כך:" + ] + ], + [ + [ + "לא תראה את שור אחיך למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כג ד) כי תפגע שומע אני כמשמעו ת״ל כי תראה או כי תראה שומע אני אפלו רחוק ממנו מלוא עיניו ת״ל כי תפגע הרי זה ששיערו חכמים אחד משבעה ומחצה למיל וזה הוא רוס:", + "לא תראה את שור אחיך מצות לא תעשה ולהלן הוא אומ' כי תפגע מצות עשה:", + "את שור אחיך או שיו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "נדחים אין נדחים אלא שיצאו חוץ לתחום כענין שנ' (ברא' לז טו) וימצאהו איש והנה תעה:", + "נדחים כדרך הדחתן מיכן אמ' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה:", + "והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה כשל חבירו לכך נאמר והתעל' מהם:", + "השב תשי' לאחיך (מכן) [מניין] החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים שחייב להחזירה ת״ל השב תשי' לאחיך (לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעלה למקום המשתמר):" + ], + [ + "ואם לא קרוב אחיך אין לי אלא קרוב רחוק מנ' ת״ל ולא ידעתו:", + "ואספתו אל תוך בי' ולא לבית אחיך:", + "והיה עמך ברשותך:", + "עד דרוש אחיך אתו וכי עלת על דעתך שאת נותן לו עד שלא יתבעוהו אם כן למה נאמ' עד דרוש אח' אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או אינו רמאי:", + "ובמה בסימנין:", + "בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימניה ונוטלה משרבו הרמאים התקינו שאומ' לו הבא עדים שאין את רמאי וטול:", + "והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסייח לסייחים ותרנגול לתרנגול ואווז לאוזין מיכן אמ' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מיטפל בהן שנים עשר חדש מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:", + "עגלים וסייחים של רעי מיטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן אוזין ותורנגלין גדולים מיטפל בהן שלשים יום קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:", + "מצא דבר שאין עושה ואוכל ימכר שנ' והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו:", + "מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללו אבל לא ילמד בהן לכתחילה ולא יקרא אחר עמו:", + "מצא כסות (לובשה) [מנערה] אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לצרכו ולא לכבודו:", + "כלי עץ משתמש בהן שלא ירקבו:", + "כלי כסף וכלי נחשת [משתמש] בהן לצרכן אבל לא לשחקן:", + "כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו לכך נאמר והשבתו לו:", + "ד״א והשבתו לו לרבות אבדת גופו כגון שראהו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שחייב להצילו:" + ], + [ + "וכן תעשה לחמ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כב א) לא תראה את שור אחיך או שיו אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנ' ת״ל וכן תעשה לחמ' אין לי אלא דבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים מנ' ת״ל וכן תעשה לשמלתו אין לי אלא דבר שיש בו סימנין דבר שאין בו סימנין מנ' ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אחיך:", + "אני אקרא לכל אבדת אחיך ומה ת״ל שורו וחמורו אלא מה שורו וחמורו שאין בו דעת יצאו עבדו ואמתו שיש בהן דעת מה שמלתו שיש בו סימנין אף אין לי אלא דבר שיש בו סימנין:", + "וכן תעשה לשמ' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז:", + "וכן תעשה לכל אבדת אחיך להביא את המשומד או כשם שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו לא תהא מוזהר על אבדתו הרי השמיטו יוכיח שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו והרי את מוזהר על השמיטו הוא יוכיח לאבדתו שאע״פ שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו את מוזהר על אבדתו לא אם אמרת בהשמיטו שהוא שלו תאמר באבידתו שאינה שלו הואיל ואינה שלו לא תהא מוזהר עליה ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אח' להביא את המשומד:", + "ד״א לכל אבדת אחיך להוציא את הגוי:", + "ר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול השם אבידתו אסורה:", + "ד״א לכל אבד' אח' לרבות קרקעו שאם ראה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו חייב לגדור בפניה (ולמ) [ולמנען]:", + "ד״א לכל אבדת אחיך אבידת גופו שחייב (לרפותו) [לרפאותו] אם חלה:", + "אשר תא' מ' כשתתכסה ממנו לא שתהא מונחת על אבן מסמא:", + "ד״א אשר תא' מ' פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:", + "ד״א אשר תא' מ' פרט למאבד ממונו לדעתו שאין נזקקין לו:", + "לא תוכל להתעלם ליתן עליו בלא תעשה:", + "ד״א לא תוכל להת' להביא את הגר:", + "לא תראה את חמור אחיך או שורו למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג ה) עזב תעזב עמו זו פריקה או אינה אלא טעינה וכשהוא אומר הקים תקים עמו הרי טעינה אמור:" + ], + [ + "לא תראה את חמור אחיך או שורו הרי זו מצות לא תעשה:", + "מצות עשה מנ' ת״ל (שם) כי תראה:", + "חמור אחיך פרט לגוי ואם היה המשא של ישראל ואין הגוי מחמר אחר בהמתו הרי זה חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:", + "נפלים שיהיו נפלים ולא עומדים:", + "בדרך ולא ברפת ברשות הרבים שהוא חייב:", + "והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והבהמה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו ואם היה חסיד ועשה לפנים משורת הדין הרי זה משובח:", + "הקם תקים פריקה בחנם וטעינה בשכר ור' שמעון אומ' זה וזה בחנם:", + "הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנ' ת״ל הקים תק' מכל מקום:", + "הקם תק' אפלו מאה פעמים (לפיכך צריך להדדה עמו עד פרסה אלא אם כן אמ' לו בעל המשא איני צריך לך):", + "הקם תק' עמו עזב תע' עמו (שמות כג ה) אין לי אלא פריקה וטעינה בהמה עצמה מנ' ת״ל עזב תע' עמ' הקם תקים עמו כל דבר שהוא שווה לו:" + ], + [ + "לא יהיה כלי גבר על אשה ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:", + "ד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת' ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה' אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ' לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה' אלה' כל עו' אלה:" + ], + [ + "כי יקרא קן צפור מה ת״ל לפי שנ' שלח תשלח את האם יכול יחזר אדם בהרים ובגבעות עד שימצא קן וישלחנו ת״ל כי יקרא במוקרא לפניך:", + "קן קן מכל מקום:", + "צפור טהורה לא טמאה:", + "לפניך רשות היחיד:", + "בדרך רשות הרבים:", + "באילנות מנ' ת״ל בכל עץ לרבות:", + "בורות שיחין ומערות מנ' ת״ל על הארץ:", + "וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה לי מה דרך שאין קנויה בידך אף כל שאין קנוי בידך מיכן אמ' יוני שובך ויוני עלייה שקיננו בטפיחים ובבירה ואוזין ותרנגלין שקיננו בפרדס חייב לשלח קיננו בתוך הבית כגון יונים הורדסיות פטור מלשלח:", + "אפרחים מיעוט אפרחים שנים:", + "או ביצים מיעוט ביצים שתים:", + "מנ' אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח ת״ל קן קן מכל מקום:", + "אפרו' או ביצים מה אפרוחים בני קיימה אף ביצים בני קיימה יצאו מוזרות:", + "מה ביצים צריכות לאימן אף אפרוחים צריכות לאימן יצאו המפרחין שאינן צריכין לאימן:", + "והאם רב' על האפ' פרט למעפעפת יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן ת״ל והאם רב' על האפ' או על הבי' אע\"פ שאינה עמהן:", + "והאם רב' על האפ' יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח ת״ל והאם רב' על האפ' עד שיהיו כולן מין אחד:", + "לא תקח האם על הבנים כשהיא על הבנים אתה אומ' כשהיא על הבנים או לא תקח האם על הבנים כשמועו ת״ל שלח תשלח את האם הא מה ת״ל לא תקח האם על על הבנים כשהיא על הבנים:", + "לא תקח האם אפילו לטהר בה את המוצרע:" + ], + [ + "שלח תשלח את האם שילחה וחזרה שילחה וחזרה אפלו ארבעה וחמשה פעמים מנין שחייב לשלח ת״ל שלח תשלח אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח שנ' שלח תשלח את האם:", + "נטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח:", + "ד״א שלח תשלח שלוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין שנ' שלח תשלח מי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר:", + "שלח תשלח את האם בנקיבות הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקיבות אמרת קל וחומר הוא אם במקום שעשה את שאינו מזומן כמזומן עשה את הזכרים כנקיבות כאן שלא עשה את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שעשה את הזכרים כנקיבות דברי ר' אליעזר אמרו לו תלמידיו וכי דנין אפשר למי שאי אפשר משיבין לאדם דבר שאינו שלו אם לדין הרי הוא אמור ואם מן הדין יש תשובה והרי אתו ואת בנו יוכיח שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן ולא עשה בו את הזכרים כנקיבות הוא יוכיח לשילוח הקן שאע״פ שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שלא נעשה בו את הזכרים כנקיבות לא אם אמרת באותו ואת בנו שלא עשה בו את הקריבין כמקריבין לפי כך לא עשה בו את הזכרים כנקיבות תאמר כאן שעשה הקריבין כמקריבין לפיכך נעשה את הזכרים כנקיבות ת״ל שלח תשלח את האם מיכן אמ' קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין:", + "למען ייטב לך והאר' ימים והרי הדברים קל וחומר ומה מצוה קלה שהיא באיסר אמ' תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר למצות חמורות שבתורה:", + "ר' יעקב אומ' אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה עמה שאין תחיית המתים תלויה בה בשילוח הקן הוא אומ' למען ייטב לך וה' ימ' בכבוד אב ואם הוא אומ' למען יאר' ימיך ולמ' ייטב לך:", + "הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושילח את האם ונטל את הבנים בחזירתו נפל ומת היכן טובתו של זה היכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך:" + ], + [ + "כי תבנה בית חדש ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך שאין את יודע כיצד את נידון שנ' (קה' ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו:", + "כי תבנה אין לי אלא בונה ירש לקח ניתן לו במתנה מנ' ת״ל בית מכל מקום:", + "חדש אין לי אלא חדש ישן מנ' ת״ל ועשית מעקה לגג':", + "ועשית מעקה הרי זו מצות עשה וגובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיותה חזקה כדי שישען עליה ולא תפול:", + "לגגך אין לי אלא גג מנ' לרבות שיחין ומערות ונעיצים ת״ל ולא תשים דמים בבי' אם כן למה [נאמר] גג פרט לכבש:", + "בית לרבות היכל:", + "גג פרט לאולם:", + "ולא תשים דמ' בבי' הרי זו מצות לא תעשה:", + "בביתך יכול אף הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות ת״ל בית מה בית שהוא מייחד לדירה יצאו אלו שאינן בית דירה:", + "ד״א ולא תשים דמ' בבי' ר' נתן אומ' מנ' שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת״ל ולא תשים דמ' בביתך:", + "כי יפל הנ' ממנו ולא לתוכו שאם היתה רשות הרבים גבוהה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנ' ממנו ולא לתוכו:", + "ד״א כי יפל הנ' לא תלה הכת' אלא בנופל מיכן אמ' בית של שני שותפין חייב במעקה אם כן למה נאמר גגיך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן עשויין לדירה או בתי דמסיות ובתי מרחצאות במשמע ת״ל כי יפל הנ' מ' לא אמרתי אלא במקום שהרגל רגילה לעלות:", + "ד״א כי יפל הנ' אמר הקב״ה גלוי וידוע לפני שסוף זה עתיד ליפול ממנו אלא שאני מבקש שלא תארע תקלה על ידיך כמה שנ' (יחז' ג יז) בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל:" + ], + [ + "לא תזרע כר' כל' מה אני צריך הלא כבר נאמר (ויק' יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין ד״א אף הכרם בכלל שנ' (שם) שדך לא תזרע כל' היה והרי הכת' מוציאו מכללו להחמיר עליו שלא בא אלא לאסרו בהנאה לכך נאמ' הפרשה:", + "כרמך אין לי אלא כרם שלם כרם יחידית ועושה פירות מנין ת״ל כרם מכל מקום:", + "כלאים בשני מינין הכת' מדבר אתה אומר בשני מינין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במין אחד הרי אתה דן נאמ' כאן כלאים ונאמ' להלן (ויק' יט יט) כלאים מה כלאים שנ' להלן בשני מינין הכת' מדבר אף כלאים שנ' כאן בשני מינין הכת' מדבר:", + "פן תקדש המ' פן תוקד אש מלמד שהכל אסור בהנייה המלאה הז' אש' תז' ות' הכ' מאימתי תבואה או ירק מתקדשין משישרישו וענבים משייעשו כפול הלבן שנ' המלאה הז' אש' תז' עד שיזרענה ויהיה זה תבואה אבל תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שיבשו כל צרכן אינן מתקדשות:", + "הזרע' אש' תז' אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנ' ת״ל זרע מכל מקום:", + "או אפלו זרעו ולקטו קודם שישריש יהא אסור ת״ל ותבו' הכרם מה כרם משישריש אף תבואה משתשריש:", + "ד״א הזרע אש' תז' פרט לזרע שנפל ממנו כשהוא עובר בכרם ופרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים ופרט לזורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרמים וצמחו שנ' אשר תזרע וזה לא זרע:", + "ד״א הזרע אש' תז' פרט למקיים קוצים בכרם:", + "ותבואת הכ' להוציא כרם שאינו עושה פירות מיכן אמ' גפן שיבש העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש בימי הקור אם זרע תבואה בצדה או ירק לא קדש:" + ], + [ + "לא תחרוש בש' וב' יח' אין לי אלא שור וחמ' מנ' לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור ת״ל לא תחרש מכל מקום אם כן למה נאמ' בשור ובחמ' ללמדך בשור ובחמ' אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם וחמור אין לי אלא חורש מנ' לרבות הזורע והמושך והמנהיג אפלו בקול ת״ל יחדו מכל מקום:", + "ד״א בשור ובחמ' אינו חייב מן התורה עד שיעשה מלאכה בשני מינין אחד טמא ואחד טהור כעין שור וחמ' ומדברי סופרים כל שני מינין אסורין:", + "איסי בן עקביה אומ' לא ירכב אדם על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין הריני אסור בפתוך כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין דין הוא שאהא אסור בפתוך אמ' לו והא כת' (ש״ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אמ' להם אין לומדין מן המלכות אמ' לו ומה אתה מקיים (מ״א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמ' להון ברייה היא מששת ימי בראשית:" + ], + [ + "לא תלבש שעטנז למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' יט יט) ובגד כל' שעט' לא יע' על' אבל לא שמענו שעטנז מהוא הרי אתה דן נאמ' כאן שעטנז ונאמ' להלן שעטנז מה שעטנז שנ' כאן בצמר ופשתים הכת' מדבר אף שעטנז שנ' להלן בצמר ופשתים הכת' מדבר:", + "שעטנז דבר שהוא שווע טווי נווז מיכן אמ' הלבדים אסורים משום כלאים שאע״פ שאין בהן משום אריג יש בהן משום שווע:", + "לא תלבש אין לי אלא שלא ילבש מנ' שלא יתכסה ת״ל (שם) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחוריו ת״ל לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהוא הנאת הגוף (מיכן אמ' אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום אבל שאין דרך חימום מותרין כגון עדילרים וצררי דזוזי ודפשוטי ודבזרוני לפי שאין דרך חימום בכך):", + "וכן אהל שהוא כלאים מותר לישב תחתיו שלא נאסר אלא העלייה שהיא דרך לבישה:", + "יחדו יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר ת״ל יחדו יחדו את אסור ללבוש אבל מותר את ללבוש זה בפני עצמו וזה בפני עצמו זה על גב זה:", + "ר' חנניה בן גמליאל אומ' מנ' שלא יקשור סרט של (פשתן) [צמר] בשל פשתן לאגוד בו את מתניו אע\"פ שהרצוע באמצע ת״ל יחדו מכל מקום כשתמצא (את) [לומר] השק והקופה מצרפין את הכלאים:" + ], + [ + "לא תל' שעט' גדלים תע' לך שניהם בדבור אחד:", + "זכור (שמות כ ח) ושמור (ה יב) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "מחלליה מות יומת (שמות לא יד) וביום השבת שני כבשים (במד' כח ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "וכל בת ירשת נחלה ממ' בני ישר' ולא תסב נח' לב' ישר' ממט' למטה אחר (ע' במד' לו ז - ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' יח טז) יבמה יבא עליה (כה ה) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "מה שאין אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד כמו שנ' (ע' תה' סב יב) אחת דבר אלהים בקדשו שתים זו שמעתי ואומ' (יר' כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה':", + "לא תלבש שעטנז גדלים תע' לך מיכן אמ' סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין אמ' בית הלל לבית שמאי תדחה מצוה בלא תעשה למצות עשה אמ' להם בית שמאי מצינו בכל המצות שבתורה שקדמה מצות עשה למצות בלא תעשה אבל כאן תקדום מצות לא תעשה למצות עשה:", + "גדלים תע' לך למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת״ל גד' תע' לך כמה גדילה נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומ' ארבעה כמה תהא משלשת בית שמאי אומ' ארבע ובית הלל אומ' שלשה ושליש שבית הלל אומ' אחת מארבע לטפח של כל אדם והלכה כבית שמאי בד״א בתחלתה אבל בשייריה ובגרדומיה כל שהוא:", + "גדלים תע' לך זה לבן מנ' לרבות את התכלת ת״ל (שם) ונתנו על ציצית הכ' פת' תכ':", + "תע' לך ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה:", + "תעשה לך לשם חובה מלמד שצריכה טויה לשמה:", + "על ארבע כנ' כסו' לפי שהוא אומר (שם) על כנפי בגדיהם יכול בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת״ל על ארבע יצאו אלו משמע מוציא את אלו ומביא כרים וכסתות ת״ל אשר תכסה בה יצאו כרים וכסתות:", + "אשר תכסה בה לרבות כסות סומה:", + "אשר תכסה בה פרט למקופלת ומונחת בקפסה:", + "על ארבע כנ' כסו' בעלת ארבע ולא בעלת שלש או יכול בעלת ארבע ולא בעלת חמש ת״ל אשר תכ' בה אפלו בעלת חמש או יתר ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש לפי שיש בכלל חמש ארבע:", + "יכול יטיל (שלש) [חמש] ציציות לבעלת חמש ושש ציציות לבעלת שש ת״ל על ארבע הא כיצד מטיל ארבע הציציות לארבע הכנפות המרוחקות זו מזו:", + "על ארבע כנ' כסו' שומע אני אע\"פ שאינה מכסה ראשו ורובו ת״ל אשר תכ' בה כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי (מיכן [אמרו] מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו):" + ], + [ + "כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכת' את בת ישראל שהיא נערה בתולה מאורשה בסקלה ושתהא נסקלת על פתח בית אביה אם באו לה עדים שזינת בבית אביה לכך נאמ' הפרשה:", + "ובא אליה אם בא עליה לוקה ואם לאו אינה לוקה מלמד שאין מוציא שם רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה:", + "ושנאה ר' ישמעאל אומר בוא וראה כמה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע:" + ], + [ + "ושם לה עלילות דברים התחיל מזדקף לה יכול אפלו אמר לה הקדחת את התבשיל ולא הקדיחה ת״ל על' דב' על' דברים לגזרה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמ' כאן טענת בתולים:", + "והוציא עליה שם רע אבל לא שמענו לשון זה רע מהוא ת״ל ואמר את הא' הז' לק' ואק' אליה ולא מצ' לה בתו':", + "ואמר את הא' הז' מלמד שאין אומר דברים אלו אלא בעמידתה:", + "ואקרב אליה ר' יהודה אומר לעולם אינו חייב אלא אם כן בעל:", + "ולא מצ' לה בתו' הרי עדים שזינתה בבית אביה:" + ], + [ + "ולקח אבי הנ' ואמה מגיד שאביה ואמה מטפלין בה:", + "ד״א ולקח אבי הנ' ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב מנ' ת״ל נערה מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבאו ויתנוולו עם גידוליהן:", + "והוציאו את בתו' הנע' כמשמעו:", + "אל זקני הע' הש' מלמד שבית דין בגבוה של עיר:" + ], + [ + "ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה:", + "ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש:", + "את בתי נתתי לאיש הזה מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה:" + ], + [ + "והנה הוא שם לה על' דב' ואלה בתו' בתי הרי עדים להזים עדיו של בעל:", + "ופרשו השמ' לפ' זק' הע' יחוורו הדברים בשמלה חדשה זה אחד משלשה אימים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה במשל (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו אם ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:", + "כיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בריו וכאן הוא אומ' ופרשו השמלה יחוורו הדברים בשמלה:", + "ד״א ופרשו השמלה לשון כבוד מלמד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש:", + "ר' עקיבא אומ' ופ' השמ' לפ' זק' הע' נמצאו עדי הבעל זוממין:" + ], + [ + "ולקחו זק' הע' הה' את הא' ויסרו אתו במכות אתה אומר במכות או אינו אלא ממון וכשהוא אומר וענשו אתו מאה כס' הרי ממון אמור הא מה אני מקיים ויסרו אתו במכות:" + ], + [ + "וענשו אתו מאה כסף מאה סלעים צורי החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה שהאונס והמפתה נותן מאתים זוז והמוציא שם רע נותן ארבע מאות זוז הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:", + "כיוצא בו אתה אומר (שמות כא יז) ומק' אביו ואמו מות יומת ומכה אביו ואמו מות יומת (שם כא טו) זה בסקלה וזה בחנק הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:", + "כיוצא בו אתה אומר (במד' יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים והלא מעשה העגל היה ביניהם ומה ת״ל זה אלא זו עשירית כנגד כולן ואיזו זו לשון הרע שלמרגלים שנ' בם (שם יד לז) וימתו האנ' מוצ' דבת הא' רע' במג' והרי דברים קל וחומר ומה אלו שאמרו לשון הרע על הארץ שאינה לא שומעת ולא רואה ולא מדברת כך הביא עליהן המקום פורענות האומ' לשון הרע על חברו שהוא כדמותו של מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתבואנו פורענות וה״א (ע' משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת לבו הרי שלש עשרה וכשאתה בא למנין אינן אלא שבע ומה ת״ל ושבע אלא זה שביעי שהוא שקול כנגד הכל ואיזה זה לשון הרע שנ' (שם יט) ומשלח מדנים בין אחים:", + "קשה לשון הרע לפני מי שאמר והיה העולם שהוא גורם גלות וע״ז וכן דוד אומ' (תה' קכ ה) אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר אמר דוד נדמיתי לערבי מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע שנ' (שם ו) רבת שכנה לה נפשי עם שנאי שלום וה״א (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים וכי עלת על דעת דוד המלך ע״ז אלא כך דרש קשה לשון [הרע] שהוא גורם גלות וע״ז וה״א (ע' משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון אהב' יאכל פריה אוהב טובה יאכל פירותיה אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללי' יאכלו (ישע' ג י) אוהב רעה אוכל פירותיה אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא):", + "נבוכדנצר מעשים עשה וסנחריב דברים דבר שנא' (ע' דהי״ב לב יז) וספרים כתב לחרף באל חי:", + "בנבוכדנצר מהוא אומ' (יר' נא נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו:", + "ובסנחריב הוא אומ' (ע' דהי״ב לב כא) וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומוציאי מעיו שם הפילוהו בחרב:", + "ונתנו לאבי הנערה מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל כי הוציא שם רע מיכן אמ' היתה יתומה הרי הוא שלה:", + "ונתנו לאבי הנ' ולא לאבי הבוגרת ולא הקטנה:", + "נערה מלא דבר הכת':", + "ונתנו לאבי הנ' פרט לגיורת שהיא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:", + "שאין לה מאה כסף וה״א כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שתהא הורתה ולידתה בקדושה:", + "כי הוציא שם רע על בתו' ישראל לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל:", + "ולו תהיה לא' על כרחו:", + "ולו תהיה לא' בראויה לו לאשה הכת' מדבר להוציא אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "לא יוכל של' כל ימ' ואפלו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם או אפלו נמצא בה דבר ערוה אלא הרי הוא בכלל כי יקח איש אשה ובעלה [וגו'] (כד א):" + ], + [ + "ואם אמת היה הדבר הזה נמצאו עידי הבעל אמת:", + "אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנ' ת״ל היה:", + "לא נמצאו בתו' לנע' אין עדים להזים עדיו של זה:" + ], + [ + "והוציאו את הנ' אל פת' ב' אב' בגנות בית אביה הכת' מדבר יאמרו להם ראו גידולים שגידלתם:", + "אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה אב ואין לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנ' ת״ל והוציאו את הנ' מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' אל פתח בית אביה למצוה נמצאת אומר שהיא נסקלת בבית הסקלה:", + "וסקלוה אנשי עי' וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה אלא במעמד כל אנשי עירה:", + "באב' יכול באבנים מרובות ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשנייה:", + "לזנות בית אביה אין נערה מאורסה נסקלת עד שתהיה נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה שנ' לזנות בית אביה הא אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וזינת בדרך הרי זו בחנק:", + "בית אביה נאמ' כאן אביה ונאמ' להלן (ויק' כא ט) אביה מה אביה האמ' להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמ' כאן זנות עם זיקת הבעל:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריה לחוץ לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תנאף:" + ], + [ + "כי ימצא איש בעדים:", + "שכב עם אשה בע' בע' להביא את שנבעלה בבית אביה עדיין היא ארוסה:", + "ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אינו מדבר אלא בארוסה וכשהוא אומ' (כב כג) כי יהיה נע' בתו' מא' לאיש הרי ארוסה אמורה או אינו מדבר אלא בנשואה וכשהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינ' את אשת איש הרי נשואה אמורה הא מה ת״ל כי ימצא איש שכב עם אשה בעולת בעל (אלא) לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אפלו נבעלה מבן תשע שנים ויום אחד בא אחר ובעלה יכול יהא חייב ת״ל בע' בעל ולא בעולת בעלים:", + "ומתו בסתם מיתה האמ' בתו' חנק:", + "שניהם ולא העושים מעשה הרודוס וכשהוא אומ' גם שניהם לרבות הבא מאחריהם:", + "האיש להוציא את הקטן:", + "השכב עם האשה להוציא את הקטנה:", + "ד״א עם האשה ואע״פ שהיא קטנה והוא שתהיה מבת שלש שנים ויום אחד:", + "והאשה לרבות שנבעלה מבן תשע שנים ויום אחד:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מישראל אין את מצווה לצאת אחריהן חוץ לארץ עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תנאף אחד האיש ואחד האשה:" + ], + [ + "כי יהיה נער' בתו' מ' לאיש זו נערה בתולה מאורסה שזינת בבית חמיה קודם שימסור אותה (האיש) [האב] אע\"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה שתהא נסקלת על פתח שער העיר ההיא לכך נאמרה הפרשה:", + "ומצאה איש אין מציאה אלא בעדים:", + "בעיר אלו לא יצאת לעיר לא היה (מסתפק) [מסתקף] לה מיכן הפירצה קורא לגנב:", + "ושכב עמה בכל שכיבה:" + ], + [ + "והוציא את שני' אפלו עשרה אפלו מאה דברי ר' יאשיה:", + "ר' יונתן אומ' עד שיהיו שנים:", + "אל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצאת בו לא שער שנידונו בו:", + "ואם היתה העיר מרובה גוים סוקלין אותה על פתח בית דין:", + "וסקלתם אתם ומ' מגיד שסקילתן (היא מיתה) [תהא מיתתן]:", + "את הנ' על דבר אשר לא צע' להוציא את החרשת:", + "ואת האיש על דבר להוציא את החרש:", + "ד״א את הנע' על דבר להביא את המזידה בהתרייה:", + "ואת הא' על דבר להביא את המזיד בהתרייה:", + "ובערת הרע כראשון:", + "אין לי אלא בעיר בשדה מנ' ת״ל פסוק כה", + "ואם בשדה ימ' הא' בא הכת' לפטור את האנוס והרי דברים קל וחומר מה אם ע״ז חמורה פטר בה את האנוס שאר המצות שבתורה אינו דין שיפטור בהן את האנוס:", + "והחזיק בה הא' ושכ' עמ' פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי ר' יהודה:", + "ומת האיש אש' שכ' עמ' בסקלה:", + "לבדו הרי שבאו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקלה:", + "רבי אומר הראשון בסקלה וכולן בחנק שנ' ומת האיש אש' שכ' עמ' לבדו:" + ], + [], + [ + "ולנערה לא תעשה דבר יכול לא תהא בסקלה אבל תהא בחנק ת״ל אין לנע' חאט מ' לא תהא בחנק אבל תהא בקרבן ת״ל אין לנערה חאט לא תהא בקרבן אבל תהא במכות ת״ל כי כא' יקום איש על רעהו ורצ' נפש כן הד' הזה מלמד שפטורה מכל עונשין שבתורה ומצילין אותן בנפשן אין לי אלא זה בלבד מנ' אף הרודף אחר חבירו ת״ל כי כא' יקום איש על רע' ורצ' נפ' וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשה אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:", + "כן הדבר הזה לרוצח:", + "וכי מה למדנו לענין הרצח אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין היום ללילה אף כאן לא חלק בין יום ללילה מה להלן אם קדמו והרגו פטור אף כאן אם קדמה והרגה פטורה ומה כאן אם יש לה מושיעים ממנו והרגתו חייבת אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:" + ], + [ + "כי בשדה מצ' יכול בעיר חייבת ובשדה תהא פטורה ת״ל צעקה הנע' המ' ואין מוש' לה:", + "הא אם יש לה מושיע בין בעיר ובין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר ובין בשדה פטורה אם כן למה נאמ' בשדה דבר הכת' בהווה:" + ], + [ + "כי ימצא איש נער בתו' בא הכת' ולימד על התפושה שישלם עליה קנס:", + "נערה פרט לבוגרת:", + "בתולה פרט לבעולה:", + "אשר לא ארשה להוציא את שנתאלמנה ונתגרשה דברי ר' יוסי:", + "ר' עקיבה אומר אפלו נתאלמנה אפלו נתגרשה שהיא בדין הואיל והוא רשאי בהפר נדריה ורשאי בכסף קנסה מה הפר נדריה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה אף כסף קנסה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה ומה ת״ל אשר לא ארשה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר להלן במפותה (שמות כב טו) אשר לא ארשה מה לא ארשה האמ' כאן חמשים כסף אף לא ארשה האמ' להלן חמשים כסף:", + "ותפשה שבא עליה בעל כרחה:", + "ושכב עמה כדרכה:", + "ונמצאו בעדים ולמה נאמר שהיה בדין הואיל (ואינו) [והוא] משלם ממון על פיו ישלם קנס על פיו ת״ל ונמצאו ממון (שהוא) [הוא] משלם על פיו אינו משלם קנס על פיו:" + ], + [ + "ונתן האיש הש' עמ' לא' הנ' מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל ולו תהיה לאשה מכל מקום וקנסה לעצמה:", + "לאבי הנערה ולא לאבי המתה מיכן אמ' בא עליה ומתה פטור מן הקנס (והוא שתמות קודם עמידה בדין):", + "חמשים כסף צורי:", + "ולו תהיה לאשה מצות עשה מלמד ששותה בעציצו ואפלו חגרת ואפלו סומה ואפלו מוכת שחין:", + "נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבוא בקהל אינו רשאי לקיימה שנ' ולו תהיה לאש' באשה הראויה לו:", + "תחת אשר ענה לרבות את היתומה:", + "לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם:" + ] + ], + [ + [ + "לא יקח איש את אשת אביו למה נאמר והלא כבר נאמר (ויק' יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לבית דין:", + "ר' ישמעאל אומר אינו צריך לפי שנ' (כג ג) לא יבא ממזר בק' ה' אבל לא שמענו ממזר זה מה הוא ת״ל לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר אמרת מה אשת אב ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת [אף כל שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת] דין הוא שיהא הולד ממזר אמר לו ר' יצחק והרי פצוע דכא וכרות שפכה מפסיק ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לב״ד:", + "ולא יג' כנף אב' מיכן אמ' נושאין על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו:", + "ר' יהודה אוסר בנו באנוסת אביו ומפותת אביו:" + ], + [ + "לא יבא פצוע דכא למה נאמר לפי שהוא אומר (כד ה) כי יקח איש אשה חדשה שומע אני אף פצוע דכא וכרות שפכה במשמע ת״ל לא יבא פצ' דכא:", + "לא יבא פצוע דכא איזה הוא פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפלו אחת מהן ואפלו ניקבו ואפלו נימוקו ואפלו חסרו:", + "אמ' ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר:", + "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ואם נשתייר בעטרה אפלו כחוט כשר:", + "מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא זו הילכת הרופאים שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא במינו:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בקהל גרים שאין קהל גרים קרוי קהל ה' ומפני מה לא עסק הכת' בתולדותיו מפני שאינו מוליד:" + ], + [ + "לא יבא ממזר בק' ה' אחד זכרים ואחד נקיבות במשמע:", + "ד״א לו ללמדך הלוך לו אחר פיסולו:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:", + "בקהל ה' אינו בא בא הוא בקהל גרים:", + "גם דור עשירי אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' הרי אתה דן נאמר כאן עשירי ונאמר עשירי בעמון ומואב מה עשירי שנ' בעמון ומואב אסור לעולם אף עשירי שנ' כאן אסור לעולם לא אם אמ' בעמון ומו' שהן גרמו לעצמן לפי כך הן אסורין לבוא לעולם תאמר בזה שאחר גרם לו לפיכך לא יהא אסור לעולם אמרת שאין ת״ל עשירי בעמון ומואב שכבר נאמר בהן עד עולם ומה ת״ל עשירי אלא מופנה להקיש אדין בגזרה שוה נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה עשירי האמור כאן עד עולם אף עשירי האמ' למעלן עד עולם:", + "שאלו את ר' אלעזר דור אחד עשר שבממזר מהוא אמר להן הביאו דור שלישי ואני מטהרו:" + ], + [ + "לא יבא עמוני ומואבי בזכרים הכת' מדבר אתה אומר בזכרים הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקבות במשמע ת״ל על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמרת מי דרכו לקדם האנשים או הנשים דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' עמוני לא עמונית מואבי לא מואבית:", + "בק' ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:", + "בק' ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בגרים:", + "גם דור עש' אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' ת״ל עד עולם:" + ], + [ + "על דבר על העצה וה״א (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב:", + "אשר לא קד' את' בל' ובמ' בדרך בשעת טירופכם:", + "בצא' ממ' בשעת גאולתכם:", + "ואשר שכר על' את בל' בן בעור הרי הדבר נויי לבלעם:", + "ר' שמעון אומ' קשה היא הפרוסה שעל ידיה נדחו שתי אומות עמון ומואב שנ' על דבר אשר לא קד' את' בל' ובמ' וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין עליהן אלא אפלו על דבר:", + "אמר ר' אלעזר דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין אתו במאכל ובמשקה מפני מה טעמו של דבר מגיד על דבר:", + "אשר לא קד' את' אמר הקב״ה אני הכתבתי בתורתי (ב ט) אל תצר את מואב והן משלמין רעה תחת טובה עליהם נאמר (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו ולא עוד אלא שאף לוט אביהם לא שלחתיו מתוך ההפכה אלא בשביל זכות אברהם שנ' (ברא' יט כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלה' את אב' ויש' את לוט והן כפרו במלח יחזרו לחטייה שלהם שנ' (ע' צפני' ב ט) לכן חי אני נאם ה' אלה' אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ולא עוד אלא ששכרו לבלעם בן בעור לקלל את ישראל שנ' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ולא עוד אלא ששלחו לנבוכדנצר לבוא על ישר' להחריב את בית המקדש:" + ], + [ + "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בל' מלמד שהשטן שוטן כמה שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא ושר מלכות פרס עומד לנגדי:", + "ר' נתן אומר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם בקרבנות אמר בלעם הרשע וכי מה עשה אברהם אביהם לא מזבח אחד בנה ואיל אחד הקריב בנה לי בזה שבעה מז' והכן לי בזה שב' פרים ושב' אי' (במד' כג א) בוא וראה מה השיבוהו (ע' משלי טו יז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א):", + "טוב פת חריבה ושלוה בה (שם):", + "ויהפך ה' אלהי' את הקל' לב' שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה אתה אומר שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה או שהיה מקלל והמקום מברך ת״ל (יהושע כד י) ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אתכם הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון שהיה חושב לקלל והמקום הופכה בפיו לברכה או אלו קלל לא היתה קללתו קללה ת״ל (במד' כב ו) כי ידעתי את אש' תב' מ' כו' אבל לא שמענו מה היו קללותיו מעין ברכותיו את למד מה היו קללותיו או יכול מפני אהבתכם וחיבתכם ת״ל כי אהבך ה' אלהיך זכות אבות גרמה ואומ' (ז ח) לא מרבכם מכל העמים כי מאה' ה' אתכם:" + ], + [ + "לא תדרש של' וט' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כ י) כי תקרב אל עיר להל' על' וק' אליה לש' שומע אני אף עמון ומואב ת״ל לא תדרש של':", + "וטובתם למה נאמר לפי שהוא אומ' (כג יז) עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול אף עמונים ומואבים כן ת״ל וטבתם:", + "כל ימ' לעו' ולעולמי עולמים עד סוף כל הדורות:", + "כבר בא והודה גר עמוני ועמד בבית המדרש אמר להן מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמ' לו ר' שמעון מותר אתה אמר רבן גמליאל הכת' אומ' לא יבא עמ' ומ' בק' ה' אמר ר' יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין והלא כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות שנ' (ישע' י יג) ואסיר גבולות עמים אמר לו רבן גמליאל והרי כת' (ע' יר' מט ו) ואחרי כן אשיב שבות בני עמון כבר חזרו אמר לו ר' יהושע והרי כת' (שם ל ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' ואדיין לא שבו נענה תלמיד חכמים ואמ' לי מה אמרת לו ר' אמ' אמרתי לו כבר שמעת שאמר הזקן מותר:" + ], + [ + "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא אחד זכרים ואחד נקבות במשמע:", + "ר' שמעון מתיר בנקבות מיד אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמ' לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם ר' שמעון הלכה אני אומ' ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות:", + "ר' יהודה אומ' הרי הוא אומ' אשר יולדו הכת' תלאן בלידה:", + "כי אחיך הוא אמ' ר' יהושע בן קרחה גדולה היא (האהבה) [האחוה] שאלו לא (האהבה) [האחוה] בדין היה שלא יבא אדומי ביש' לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבואו בכם לעולם מי שנ' בהן (במד' כ יח) ויאמר אליו אדום לא תע' בי פן בח' אצ' לק' דין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב אד' להודיע מה גרם:", + "לא תתעב מצ' כי גר הי' באר' אמר ר' יהושע בן קרחה גדולה היא הטובה שאדם עושה עם חבירו בדין היה שלא יבא מצרי בישראל לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבאו בכם לעולם מי שנ' בהן (שמות א כב) כל הבן הילוד הי' תשל' בדין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב מצרי להודיע מה גרם וה״א (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם ואומ' (קהל' יא א) שלח לחמך על פני המים ואומ' (משלי ל יז) עין תלעג לאב:", + "ר' יהודה בן גמליאל אומ' שתי אומות אחת קידמה את ישראל בחרב ואחת קידמה (את) [אותם] בעבירה:", + "אדום קידמו את ישראל בחרב פן בחרב אצ' לק' (במדבר כ יח) מה הקב״ה אומר לו לא תתעב אדומי:", + "מואב קידמו את ישראל בעבירה שנ' (שם כה א) וישב ישראל בשטים מה הקב״ה אומ' להן לא יבא עמ' ומואבי נמצאת אומ' המחטיא את חבירו בדבר עבירה קשה ממי שהוא הורגו:" + ], + [ + "בנים אש' יול' להם לרבות את הבנות כדברי חכמים:", + "דור שלישי יבא להם דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר אמר ר' יהודה בנימין גר המצרי היה (לו) [לי] חבר מתלמידי ר' עקיבה ואומ' אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה ונושא אני לבני בת גיורת מצרית שהיא מצרית שנייה כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל לקיים מה שנ' דור שלישי יבוא להם בק' ה':", + "בנים אשר יול' דור שלישי להם מה מנה' להם הלוך אחר פיסולן:" + ], + [ + "כי תצא מחנה איביך במלחמה חובה הכת' מדבר:", + "אמר ר' יוסי ביר' חנינה כת' כי תצא מח' על אי' ונשמ' מכל דבר רע ואם אינו יוצא אינו נשמר אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה:", + "ונשמרת מכל דבר רע אם בקשת להשתמר מכל דבר רע אל תסתכל באשה נאה ואפלו פנויה באשת איש ואפלו מכוערה ולא בבגדי צבע אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בשעה שמזדקקין זה לזה מפני שמלאך עומד מלמעלן ומלמטן וחרבו שלופה בידו:", + "ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה שנ' כי יהיה בך איש אשר לא טה' מק' לי':", + "ד״א ונשמ' מכל דבר רע מכל דבר שגלו עליו כנענים שהוא מסלק את השכינה ואף מלשון הרע:" + ], + [ + "כי יהיה בך בך קרי נוהג אינו נוהג באחרים:", + "איש פרט לקטן:", + "אשר לא יהיה טהור מק' לי' אין לי אלא קרה לילה קרה יום מנ' ת״ל אשר לא יהי' טהור מקרה מכל מקום:", + "א\"כ למה נאמר מקרה לילה מגיד שדבר הכת' בהווה:", + "ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה שכינה:", + "לא יבא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה לויה:" + ], + [ + "והיה לפ' ערב יר' במ' מלמד שבעל קרי רוחץ והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנ' והיה לפנות ערב יר' במ' וכ' הש' שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש ושאר כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה:", + "וכבא השמש יבא לתוך המחנה מלמד שביאת שמשו מעכבתו ליכנס לפנים מן החומה:" + ], + [ + "ויד תהיה לך מחוץ למחנה אין יד אלא מקום שנ' (ש״א טו יב) והנה מציב לו יד ואומ' (במד' ב יז) על ידו לדגליהם:", + "ויצאת שמה חוץ ולא בעמידה לימד דרך ארץ שלא יעשה אדם צרכיו בעמידה וה״א והיה בשבתך חוץ:", + "ויצאת שמה חוץ להטיל מים [השמטה: אתה אומר להטיל מים] או להסך רגלים וכשהוא אומר ויתד תהיה לך על אזנך הרי להסך רגלים אמור הא מה ת״ל ויצאת שמה חוץ להטיל מים:" + ], + [ + "ויתד תה' לך על אז' אין אזניך אלא מקום זיונך:", + "וחפרת בה אין נפנין לא למערב ולא למזרח אלא בין צפון לדרום:" + ], + [ + "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך מיכן אמרו לא יקרא אדם את שמע בצד משרה של כובסין ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ותפלין וספרים בידו:", + "להצילך ול' איביך לפ' אם עשית כל האמור בענין בסוף הוא מצילך ונותן איביך לפניך:", + "להצילך משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר כן או אינו מדבר אלא מאויביכם וכשהוא אומר ולתת אי' לפ' הרי אויביכם אמורים הא מה ת״ל להצילך מנחשים ועקרבים ומרוחות הרעות:", + "והיה מח' קד' מיכן אמ' לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריה ורקיקה מקל וחומר:", + "ולא יראה בך ער' דבר ר' ישמעאל אומר נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר אף ערות דבר שנ' כאן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר:", + "ר' אומ' נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן משום בזיון אף ערות דבר שנ' כאן משום בזיון:", + "ולא יר' בך ער' דב' ושב מ' מלמד שעריות מסלקות שכינה מישראל:", + "ד״א ושב מ' אבל לא שמענו שיבה זו מהיא ת״ל (ע' ש״א כח טז) וה' שב מעליך ויהי עריך מה ענשו של שאול בחרב אף כאן בחרב:", + "ד״א ושב מא' חוזר מאחריך מיכן אמ' לא ישב אדם כנגד הרוח שארון בתוכה:", + "ר' נתן אומ' שלא יתן אדם אחוריו כנגד בית קדש הקדשים שנ' (ע' מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב:", + "והצנע לכת ועמך אלהיך מיכן היה ר' פנחס בן יאיר אומ' זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקדש רוח הקדש מביא לידי תחית המתים תחית המתים מביאה לידי אליהו ז״ל:", + "זריזות מביאה לידי נקיות וכלה מכפר (ויק' טז כ) נקיות מביאה לידי טהרה וכפר עליה הכהן וטהרה (שם יב ח) טהרה לידי קדושה וטהרו וקדשו (שם טז יט) קדושה לידי ענוה כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו (ישע' נז טו) ענוה לידי יראת חאט עקב ענוה יראת ה' (משלי כב ד) אמר ר' יצחק בן אלעזר מה שעשאתו [השמטה: חכמה עטרה לראשה עשאתו] ענוה עקב לגדולה (צ״ל לסנדלה) שנ' (תה' קיא י) ראשית חכמה יראת ה' וכתב עקב ענוה יראת ה':", + "יראת חאט לידי חסידות שמרה נפשי כי חסיד אני (תה' פו ב):", + "חסידות לידי רוח הקדש אז דברת בחזון לחסידיך (שם פט כ) רוח הקדש לידי תחית המתים ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יד):", + "תחיית המתים לידי אליהו ז״ל שנ' (מלאכי־ ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:" + ], + [ + "לא תסגיר עבד אל אד' למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כג לג) לא ישבו באר' פן יח' אתך לי או אפלו קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז ת״ל לא תסג' עב' אל אד' בגוי שניצול מע״ז שלו הכת' מדבר אתה אומר לכך בא או לא תס' עבד אל אד' כמשמעו ת״ל אשר ינצל אליך מעם אד' אמרת וכי אפשר לו להנצל מרבו הא מה ת״ל לא תס' עבד אל אד' בגוי שניצל מע״ז הכת' מדבר וה״א (משלי ו ה) הנצל כצבי מפח וכצפור מיד יקוש ואומ' (ישע' לא ה) כצפרים עפות כן יגן ה' צב' על ירושלם מה תקנתו עמך ישב בקר':", + "קשיא ליה לר' יאשיה האיי מעם אדניו מעם אלהיו מיבעי ליה אלא אמר ר' יאשיה בעבד שמכרו רבו מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר קשיא ליה לר' אחי ביר' יאשיה האיי אשר ינצל אליך האיי אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא אמר ר' אחי ביר' יאשיה בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר:", + "ר' אומר לא תס' ע' אל אד' בלוקח עבד על מנת לשחררו הכת' מדבר שיצא לחירות:", + "ד״א לא תס' עבד אל אד' בעבד שמכרו רבו לגוים או לחוצה לארץ שיצא לחירות:", + "אשר ינ' אליך מ' אד' לרבות גר תושב:" + ], + [ + "עמך ישב ולא בעיר עצמה:", + "בקרבך ולא בספר:", + "במקום אש' יב' במקום שפרנסתו יוצא:", + "בשער' ולא בירושלם וכשהוא אומר באחד שער' שלא יהא גולה מעיר לעיר:", + "בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה מיכן אמ' אין מושיבין גרים לא בירושלם ולא בספר ולא בעיר שיש בה גוים אלא בעיר שכולה ישראל ולא בנוה הרע אלא בנוה היפה:", + "לא תוננו זו הוניית דברים מיכן אמ' המאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום (ויק' כה יז) ולא תונו איש את עמ' ומשום (שמות כב כ) לא תונה ומשום לא תוננו:" + ], + [ + "לא תהיה קדשה מב' יש' הרי זו אזהרה למופנה שנ' (בראשית לח כא) ויאמ' לא היתה בזה קד' (וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה):", + "ולא יהי' קד' מב' יש' זה משכב זכור והוא שנ' להלן (ויק' יח כב) ואת זכר לא תש' משכ' אשה:", + "וה״א (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:" + ], + [ + "לא תביא את' זו' ומ' כלב אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שהיה בדין מה אם אתנן שהוא מותר בכלב אסור בזונה מחיר שהוא אסור בכלב דין הוא שיהא אסור בזונה או חילוף מה אם המחיר שהוא מותר בזונה הרי הוא אסור בכלב אתנן שהוא [אסור] בזונה דין הוא שיהא אסור בכלב ת״ל לא תביא את' זו' ומ' כל' אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין:", + "אתנן זונה אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות ואתנן זכור [מנ'] ת״ל אתנן מכל מקום:", + "איזה הוא אתנן זונה זה האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכריך אפלו נתן לה מאה כולן אסורין והאומר לחבירו הא לך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי (העברי והוא שלא יהיו לו אשה ובנים אין אסור אלא אתנן שנעבדה בו עבירה לפי כך אם קדמה והקריבתו קודם שיבא עליה כשר):", + "ומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה:", + "בית ה' אלה' אינו חייב על הבאתו עד שיביאו לשם זבח אבל לבדק הבית מותרין שהרי הן משתנין:", + "לכל נדר להוציא את הנדור מיכן אמרו נתן לה דבר שהוא מוקדש כגון חטאת ואשם ושאר כל הקדשים הרי אלו מותרין מנ' להביא את העופות שיהא אתנן חל עליהן אע\"פ שהן מוקדשין אמרת מה בעל מום החמור שהוא נוהג בכל הקדשים אינו נוהג בעוף אתנן שאינו נוהג בכל הקדשים דין הוא שלא ינהוג בעוף ת״ל לכל נדר להביא את העוף:", + "לכל נדר לרבות את הרקועים שלא יעשה גופו של אתנן רקועין לבית:", + "כי תועבת ה' מפני מה טעמו של דבר מגיד כי תועבת ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומ' נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (יז א) תועבה מה תועבה שנ' להלן בבהמה טהורה הכת' מדבר אף תועבה שנ' כאן בבהמה טהורה הכת' מדבר (מיכן אמ' אין אתנן חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח כגון בהמה טהורה ותורים ובני יונה ויינות ושמנים וסלתות):", + "גם שניהם ולא שנוייהם מכן אמ' נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן נתן לה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים [ועשאתן] יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו:", + "הן ולא ולדותיהן:", + "ד״א שניהם שנים ולא ארבעה [הם] להוציא ולדותיהן:", + "גם שניהם להביא את תערובתם כשאמר לא תביא שומע אני לא יביא ואם הביא עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלה' גם שניהם:" + ], + [ + "לא תשיך לא' לא תנשך לאחיך הרי זו אזהרה ללווה שלא ילוה ברבית:", + "לא תשיך לא' כלל נשך כסף נשך אכל פרט נשך כל דבר אשר ישך חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה פרט מפורש דבר מלוה וגומר בו אף אין לי אלא מלוה וגומר בו:", + "נשך כסף נשך אכל לפי שנ' (ויק' כה לז) את כספך לא תתן לו בנ' ובמ' לא תתן אכלך אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל ורבית בכסף מנ' ת״ל נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך אין לי אלא נשך שעשה בו שאר כל דבר כאוכל תרבית מנ' ת״ל את כספך לא תתן לו בנשך ובמ' לא תתן אכ' הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך עשה בו שאר כל דבר כאוכל אף תרבית נעשה בו שאר כל דבר כאוכל:", + "ד״א נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכלי בהמה:", + "נשך כל דבר ר' שמעון בן יוחאי אומ' קשה היא הרבית שאלו שאילת שלום רבית כיצד הרי שלא היה רגיל לשאל בשלומו מימיו ומתוך שהלוהו הקדים לו שלום הרי זו רבית לכך נאמ' נשך כל דבר אפלו דבור אסור:", + "נשך כל דבר מנ' שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע שאם בא איש פל' ממקום פל' ת״ל כל דבר אש' ישך:" + ], + [ + "לנכרי תשיך זו מצות עשה:", + "ולאחיך לא תש' זו מצות לא תעשה:", + "ד״א ולאחיך לא תשיך רבן גמליאל היה אומ' ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה הא כיצד מכבדו עד שלא לוה ממנו שיש בלבו ללוות ממנו ומכבדו משלוה ממנו על שלוה ממנו ומכבדו בשעת מלוה נמצאת אומ' רבית מוקדמת ורבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה:", + "למען יב' ה' אלה' והרי הדברים קל וחומר כשאת נותן לו מתנה משלך:" + ], + [ + "כי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר קודם לרגל שיביאם ברגל אתה אומ' כן או אינו אלא נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל וכשהוא אומר (במד' כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנד' ונד' הרי נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל אמורין הא מה ת״ל כי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר בהן קודם לרגל שיביאם ברגל:", + "כי תדר נדר נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמ' כאן נדר ונדבה:", + "לא תאחר לשלמו ולא חלופיו (כיצד כגון שהקדיש בהמה למזבח ועברו עליו שני רגלים ונפל בה מום ופדייה על גב בהמה אחרת יכול יהא עובר כשיעבור עליו רגל אחד ת״ל לשלמו הוא ולא חילופיו הא אינו עובר על השנייה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):", + "כי דרש ידר' אלו חטאות ואשמות:", + "ה' אלה' זה הקדש בדק הבית והערכים והחרמים וההקדשות:", + "מעמך זה לקט שכחה ופיאה:", + "והיה בך חאט ולא (בקרבך) [בקרבנך] (מלמד שהוא חייב על כל אלו בלא תאחר לשלמו ואינו חייב בלאו זה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):", + "ד״א לא תאחר לשלמו למה נאמר לפי שהו אומר (במד' ל ג) לא יחל דברו למדנו לנדרים שהוא חייב עליהן משום לא יחל משום בל תאחר מנ' ת״ל כי תדר נדר לא תא':", + "כי דרש יד' ה' אלה' מעמך שלא תאמר בממון חטאתי ובממון יתכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:", + "כי דרש יד' שתי דרישות דורשו ודורש עונות אחרים עמו:", + "ר' נתן אומ' בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנ' (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך:", + "ר' אומ' בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים שנ' (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וחבל את מעשה ידיך ואלו הן [מעשה] ידיו של אדם בניו ובנותיו:", + "ד״א וחבל את מע' יד' אלו מיעוט מצות ומעשים טובים שבידיך:" + ], + [ + "וכי תחדל לנד' לא יהיה בך חאט למה נאמ' שהייתי אומ' הואיל והוא מקבל עליהן שכר כשיעשם אם ישב לו ולא עשה יהא מקבל עליהן פורענות ת״ל וכי תחדל לנ' לא יה' בך חאט והרי הדברים קל וחומר ומה אם דברים שהוא מקבל עליהם שכר ישב לו ולא יעשם אינו מקבל עליהן פורענות דברים שהוא מקבל עליהן פורענות אם ישב לו ולא יעשם דין הוא שיקבל עליהן שכר ועוד:", + "וכי תחדל לנ' ר' מאיר אומ' טוב מזה ומזה שלא תדר כל עיקר שנ' (קה' ה ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם:", + "[ר' יהודה אומר] טוב מזה ומזה שנודר ומשלם:" + ], + [ + "מצא שפתיך תשמ' ועש' זו מצות עשה:", + "תשמר זו מצות לא תעשה:", + "ועשית הרי זו אזהרה לבית דין שיעשוך:", + "כאשר נדרת זה נדר:", + "לה' אלה' אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים:", + "נדבה כמשמעה:", + "אשר דב' אלו קדשי בדק הבית:", + "בפיך זו צדקה:", + "מוצא שפ' אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנ' ת״ל כל נדיב לב:", + "ד״א מוצא שפת' תש' זה המהרהר בלב וגומר בפה אתה אומ' כן או אינו אלא הגומר בלב וכשהוא אומר כל נדיב לב הרי הגומר בלב אמור הא מה ת״ל מוצא שפ' תש' ועש' זה המהרהר בלב וגומר בפה:", + "כא' נד' לה' נד' אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה מיכן אמ' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:", + "אשר דב' בפ' למה נאמר והלא כבר נאמ' מוצא שפ' תש' ועש' מה ת״ל אשר דב' בפ' עד שיהיה פיו ולבו שוין מכן אמ' המתכוין לומ' תרומה ואמ' מעשר מעשר ואמ' תרומה לנדר בנזיר ונדר בקרבן בקרבן ונדר בנזיר לא אמ' כלום עד שיהיה פיו ולבו שוין:" + ], + [ + "כי תבא בכרם רעך בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומר (ויק' יט יג) לא תגזול הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בכ' רעך בפועל הכתוב מדבר:", + "עקביה בן מהללאל אומר בפועל הכת' מדבר ובשעת מלאכה [אתה] אומ' בשעת מלאכה הכת' מדבר או בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו הואיל והתיר בבהמה והתיר באדם מה בהמה אינה מותרת אלא בשעת מלאכה אף אדם לא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:", + "ד״א כי תבא בכרם רעך ואכ' יכול לעולם ת״ל ואל כליך לא תתן בשעה שאת נותן לתוך כליו של בעל הבית:", + "ד״א כי תבא בכ' רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן (כד טו) ולא תבוא על' השמש מה להלן בפועל הכת' מדבר אף כאן בפועל הכת' מדבר:", + "רעך פרט לאחרים:", + "רעך פרט לגבוה:", + "ואכלת ולא מוצץ:", + "ענבים ולא ענבים ודבר אחר:", + "ד״א ענבים וכי אין אנו יודעין שאין בכרם מה לאכול אלא ענבים ומה ת״ל ואכלת ענב' אלא שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות:", + "כנפשך כן נפשו של פועל מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:", + "שבעך ולא אכילה גסה:", + "ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובזמן שאין אתה נותן לכליו של בעל הבית אין אתה אוכל:", + "ד״א כנפשך אוכל הוא פועל קישות אפלו בדינר [השמטה: וכותבות אפלו בדינר] ואפלו היה יתר על שכרו שנ' שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו:", + "ואל כליך לא תתן למה נאמר לפי שהוא אומר שאם רצה לאכול אוכל [שומע אני שאם רצה] להכניס לתוך ביתו יכניס ת״ל ואל כליך לא תתן מלמד (שהוא עובר בלא תעשה וחייב לשלם):" + ], + [ + "כי תבא בקמת רע' בפועל הכת' מדבר אתה אומר בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומ' ולא תגזל הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בק' רע' בפועל הכת' מדבר:", + "כי תבא בק' רעך יכול לעולם ת״ל וחרמש לא תניף על קמת רעך בשעה שאת מניף על קמת בעל הבית:", + "רעך פרט לאחרים:", + "רעך פרט לגבוה:", + "וקטפת מל' בי' שלא תהא קוצר במגל:", + "וחרמש לא תנ' לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש:", + "הרי זו אזהרה לפועל המבטל מלאכתו ואוכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה שנ' וח' לא תנ' על קמ' רעך כלומר כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו אין לי אלא כרם ותבואה שאר כל דבר מנ' הרי אתה דן מבנין אב לא הרי הכרם כהרי התבואה ולא הרי התבואה כהרי הכרם הצד השוה שבהן שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ דין הוא שלא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יקח איש אשה ובעלה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש שלום ביניהן כל הבא עליה יהא במיתה אבל אם אין שלום ביניהן לא שמענו ת״ל כי יקח איש אשה ובע' בא הכת' ללמד על אשת איש לעולם כל הבא עליה יהא במיתה עד שתצא ממנו בגט:", + "כי יקח איש אשה מלמד שהאשה נקנית בכסף שאין לקיחה אלא בכסף שנ' נתתי כסף השדה קח ממני מה להלן כסף אף כל כסף שיכול והלא דין הוא ומה אמה עבריה שאין נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואין נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין יוצא בכסף תאמר בזו שיוצא בכסף ת״ל כי יקח:", + "ובעלה מלמד שנקנית בביאה שיכול והלא דין הוא ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה [אשה שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה] אמה עבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה מה לאמה עבריה שכן אין קנינה לשם אישות תאמר בזו שקנינה לשם אישות ת״ל ובעלה:", + "ומנ' שתהא נקנית אף בשטר ודין הוא מה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס מה לכסף שכן פודין בו הקדישות ומעשר שני תאמר בשטר שאין פודין בו מעשר שני והקדישות ת״ל ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר:", + "והיה אם לא תמ' חן בעי' מיכן היו בית שמאי אומ' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ובית הלל אומ' אפלו הקדיחה תבשילו שנ' דבר:", + "ר' עקיבה אומ' אפלו מצא אחרת שהיא נאה ממנה שנ' אם לא תמצא חן בעי':", + "ד״א והיה אם לא תמ' חן בעי' וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא לרצונו אבל האשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה:", + "וכתב לה כל כתב במשמע:", + "(וכתב בין שכתבו הוא על ידי עצמו בין שכתבו על ידי אחר:", + "וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב):", + "לה שיהא הכתב לשמה מיכן אמ' כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמ' לו הואיל ושמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך תן לי שאגרש בו ונטלו וגירש הרי זה פסול:", + "שמע קול התינ' מתלמדין ואומ' איש פל' גירש את פל' ממקום פל' ואמ' זה שמי וזה שם אשתי תן לי שאגרש בו פסול מלגרש בו:", + "יתר מכן יש לו שתי נשים ששמותיהן שוין כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה:", + "יתר מיכן אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול מלגרש בו שלא אמ' תורה אלא וכתב לה:", + "שיהא הכתב לשמה:", + "וכתב אין לי אלא בדיו מנ' בסם בסקרא בקומוס בקלקונתוס ת״ל וכתב לה מכל מקום:", + "ספר אין לי אלא ספר מנ' עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב ת״ל ונתן מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימה יצא דבר שאינו של קיימה:", + "ר' יהודה בן בתירה אומ' מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר שמחובר לקרקע אע״פ שתלשו וחתמו ונתנו לה פסול וה״א וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מחובר שצריך כתיבה וקציצה ונתינה. ר' ישמעאל אומ' בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא התורה אמ' אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכס' בע' והלכה אמ' בכל דבר שהוא מגדל צמחים:", + "התורה אמ' ולקחת את המרצע והלכה אמ' בכל דבר:", + "התורה אמ' וכתב לה ספר כר' והלכה אמ' בכל דבר:", + "כריתות דבר הכורת בינו לבינה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות:", + "ד״א ספר כרית' ונ' ביד' מלמד שצריך ליתנו לה בתורת גירושין נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גטיך ונתן לא שתקח מעצמה:", + "בידה אין לי אלא ידה גגה או חצירה וקרפיפה מנ' ת״ל ונתן מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה שאין ידה אלא רשותה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (במד' כא כו) ויקח את כל ארצו מידו וכי בידו היתה אלא שהיתה ברשותו:", + "כיוצא בו (ברא' כד י) ויקח העבד עש' גמ' וילך וכל טוב אד' בידו וכי בידו היה אלא שהיה ברשותו:", + "ושלחה לרצונה ושלא לרצונה שהיה בדין הואיל והאיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה אם למדתי שאינו מוציא אלא לרצונו אף האשה לא תהא יוצאה אלא לרצונה ת״ל ושלחה לרצונה ושלא לרצונה:", + "ד״א ושלחה לא שישלח עצמו ממנה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי זה גט איני בעליך איני ארוסיך איני אישך אינו גט:", + "ושלחה מבי' מה ת״ל והלא משיגיע גט לידה הרי היא מגורשת אע״פ שעדיין היא בביתו ואם כן מה ת״ל ושלחה מביתו אלא שאם גירשה ולא הוציאה מביתו הרי הוא כמי שגירש והחזיר וצריכה ממנו גט לכך נאמ' ושלחה מבי':", + "ד״א ושלחה מבי' שלא תנשא עמו בשכונתו ואם היתה העיר קטנה תפנה ותך לה לעיר אחרת בנישואין אבל לא באירוסין אבל ביהודה אחד אירוסין ואחד נישואין מפני שלבן גס בארוסותיהן:", + "אמרת מי מפנה מפני מי האשה מפנה מפני האיש אפלו בית גדולים שבישראל שדרך האשה לינשא מעיר לעיר לכך נאמ' ויצאה מבי' ואם היתה החצר שלה האיש מפנה מפני האשה:" + ], + [ + "והלכה והיתה לאיש אחר שלא תינשא לקרוביו:", + "ד״א אחר כבר קראתו תורה אחר שאינו בן זוגו של ראשון:" + ], + [ + "ושנאה האיש האח' התורה מבשרתך שאתה עתיד לשנותה:", + "או כי ימ' הא' האח' הכת' מבשרך שעתידה לקברו:", + "(ויצאה) [ושלחה] מבי' או כי ימ' הא' האח' למה נאמר שהיה בדין הואיל והגט מתיר והמיתה מתרת אם למדת לגט שלא יפה (כוחה) [כחו] להכשירה (לכהונה לפיכך לא יפה כוחה להכשירה לראשון תאמר במפותה שיפה כוחה להכשירה) לראשון אף מיתה לא יפה כוחה להכשירה לראשון אם לא אמרת בגט שלא יפה כוחו להכשירה [לכהונה לפיכך לא יפה כחו להכשירה לראשון תאמר במיתה שיפה כחה להכשירה] לכהונה דין הוא שיפה כוחה להכשירה לראשון ת״ל או כי ימ' הא' הא' לא יוכל בעלה:", + "ויצא מבי' לא יוכל בע' הר' (היוצאה בגט ונתקדשה לאחר אסורה לחזור לו שנ' ויצאה מבי' והל' וה' לא' אח' הוייתה לאיש אחר היא שאוסרתה לחזור לו):" + ], + [ + "לא יוכל בע' הר' ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "בעלה הר' אין לי אלא ראשון שני ושלישי עשירי מנ' ת״ל אשר שלחה מכל מקום:", + "מנ' לנותן גט ליבמתו שאסור לו לחזור עליה ת״ל לא יכול בע' הר':", + "מנ' לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמ' לה מת בעליך ונישאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה וצריכה גט משניהם ת״ל לא יוכל:", + "האיש האח' ושל' מ' שלחה בין מן האירוסין בין מן הנישואין אסורה לחזור אם כן למה נאמר אחרי אשר הטמ' לרבות שוטה שנסתרה וה״א (יר' ג א) הן ישלח איש את אשתו:", + "ד״א אחרי אש' הט' זו שזינת תחת בעלה שתהא אסורה על בעלה ולוקה עליה שנ' אחרי אשר הטמאה והרי נטמית:", + "כי תועבה היא ר' יהודה אומ' היא תועבה ואין הולד תועבה:", + "ולא תחטיא את האר' והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא מחזיר את גרושתו הרי הוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה קל וחומר לע׳׳ז וגילוי עריות ושפיכות דמים:", + "ד״א ולא תחטיא את הארץ להזהיר בית דין על כך:" + ], + [ + "כי יקח איש אשה חדשה אין לי אלא בתולה מנ' לרבות אלמנה ושומרת יבם ת״ל ושמח את אשתו מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר חדשה מי שחידשה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "לא יצא בצבא יכול בצבא הוא בלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון ת״ל ולא יעבור עליו לכל דבר:", + "עליו עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים:", + "נקי יה' לבי' שנה אחת לביתו זה ביתו ונאמר (ויק' יט כד) יהיה כל פריו מה להלן כרם אף כאן כרם:", + "יהיה זה כרמו:", + "ושמח את אשתו זו אשתו:", + "אשר לקח להביא את יבמתו:", + "מיכן אמ' אלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והנושא את ארוסתו כל השנה כולה אין מספקין מים ומזון ולא מתקנין דרך ולא שומרין בחומה ולא נותנין לפסי העיר שנאמר שנה אחת:" + ], + [ + "לא יחבול רח' ור' למה נאמר לפי שהו אומר (שמות כב כה) אם חבל תח' של' רע' שומע אני אף הרחים ורכב במשמע ת״ל לא יחבל רח' ור':", + "לא יח' רח' ור' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אין לי אלא רחים ורכב המיוחדין מנין לרבות כל דבר ת״ל כי נפש הוא חובל אם כן מה ת״ל רחים ורכב מה רחים ורכב המיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשתמשין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו הרי שהיו לו חמש רחיות ואינו צריך (לאחת) [אלא לאחת] מהן שומע אני שהוא רשאי למשכן אחת מהן ת״ל כי נפש הוא חובל לא אמרתי אלא דבר שעושין בו אוכל נפש:", + "כי נפש הוא חבל להגיד מה גרם:" + ], + [ + "כי ימצא איש גנב נפש למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כא טז) וגנב איש ומכרו ונ' בי' אין לי אלא עדים למכירה לגניבה מנ' ת״ל כי ימצא איש גנב נפ' שאין מציאה אלא בעדים:", + "איש פרט לקטן:", + "גנב נפש אין לי אלא שגנב את האיש גנב את האשה ואת הקטן אשה גנבה חברתה ואת הקטן מנ' ת״ל גנב נפש מכל מקום:", + "מאחיו פרט לאחרים:", + "מאחיו להביא גר ועבד משוחרר שאלו בכלל אחינו בתורה ובמצות או יכול שאני מרבה את העבד ואת מי שחציו עבד וחציו בן חורין ת״ל מבני ישראל:", + "ד״א מאחיו מב' יש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שאחיו בן ישראל ומה ת״ל מאחיו מ' ישר' אלא מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' והתעמר בו ומנ' שאין עמירה אלא שימוש שנ' (כא יד) לא תתעמר בה:", + "ד״א מאחיו אינו חייב עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה מיכן אמ' נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנב כגון שמכרו לאביו או לאחיו פטור:", + "ומת הגנב הה' בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תגנב הרי זו אזהרה לגונב נפשות אתה אומ' כן או אינה אלא אזהרה לגונב ממון וכשהוא אומ' (ויק' יט יא) לא תגנבו הרי אזהרה לגונב ממון אמורה הא מה ת״ל לא תגנב הרי אזהרה לגונב נפשות או זו אזהרה לגונב ממון והלא אזהרה לגונב נפשות אמרת שלש מצות נאמ' בענין שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה מן המפורשות מה מפורשות מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין אף אין לי אלא מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין הא אין עליך לומ' כלשון אחרון אלא כלשון ראשון זו אזהרה לגונב נפשות והלא אזהרה לגונב ממון:", + "ובערת הרע מיש' בער עושי הרעות מישראל:" + ], + [ + "השמר בנגע הצ' הרי זה בא ללמד ונמצא למד על התולש את סימניו והכווה את מחיתו ועל הקוצץ את בהרתו שיהא עובר בלא תעשה כל מקום שנ' השמר פן או אל הוא בלא תעשה:", + "בנגע זה שער לבן:", + "הצרעת זו מחיה:", + "אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר הפטר מנ' ת״ל ככל אשר יו' את' אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מנ' ת״ל כאשר צוי' אין לי אלא כולן מקצתן מנ' ת״ל לשמ':", + "ולעשות עושה אתה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת אין לי אלא נגעי אדם נגעי בתים ונגעי בגדים מנ' ת״ל ככל אשר יורו את':", + "ד״א ככל אשר יו' את' או אפלו הורה שלא כתורה ת״ל ככל אש' צוי' תש' לעשות:" + ], + [ + "זכור יכול בליבך כשהוא אומ' השמר בנגע הצ' הרי שמירת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך:", + "זכור את אשר עש' ה' אלהיך למר' וכי מה ענין זה לזה אלא ללמדך שאין הנגעים באים אלא על המהרהר אחר הזקנים:", + "ועל האומ' לשון הרע והלא הדברים קל וחומר מה אם מרים אותה הצדקת כך נענשה אחרים על אחת כמה וכמה והרי הדברים קל וחומר מה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך נענשה:", + "האומ' גנאו של חברו בפניו על אחת כמה וכמה:", + "והלא הדברים קל וחומר מה אם מרים שדברה באחיה הקטן ממנה כך נענשה המדבר בגדולים ממנו על אחת כמה וכמה והרי הדברים קל וחומר ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח לא למעט מפריה ורביה אלא להרבות בפריה ורביה ולא בינה לבין אחרים אלא בינה לבין עצמה כך נענשה המתכוין לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח לא להרבות בפריה ורביה אלא למעט מפריה ורביה לא בינו לבין עצמו אלא בינו לבין אחרים על אחת כמה וכמה יהא ענשו והרי הדברים קל וחומר ומה אם מרים שאמ' דבר שלא שמעו בריה אלא הקב״ה ת״ל (במד' יב ב) וישמע ה' כך נענשה האומר גנאו של חבירו בצבור על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "כי תשה ברעך למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב כה) אם חבל תח' של' רעך שומע אני שהוא רשאי למשכנו ת״ל לא תבא אל ביתו לע' עב':", + "כי תשה ברעך פרט לגוי:", + "אין לי אלא מלוה מנ' לרבות שכר שכיר והקפת חנות שזקפן עליו (מלוה) [במלוה] ת״ל משאת מאומה:", + "לא תבא אל בי' לע' עב' יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת״ל בחוץ תעמד כשהוא אומר והאיש לרבות שלוח בית דין שאפלו שלוח בית דין אינו נכנס לביתו למשכנו מיכן אמ' המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין:" + ], + [ + "בחוץ תעמד ר' נתן אומר הרי שמצאו עומד בשוק ועטוף טליתו שומע אני שהוא רשאי ליטלנה מעל כתיפו ת״ל בחוץ תעמוד:", + "ד״א בחוץ תעמד מיכן אמ' בעלי חוב נפרעין בזיבורית אלא שגזרו חכמים בבינונית מפני תקון העולם:" + ], + [ + "ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מנ' ת״ל ואם איש עני הוא אם כן למה נאמ' עני ממהרני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר (מיכן אמ' המלוה את חבירו אחד עני ואחד עשיר לא ימשכננו אלא בבית דין):", + "לא תשכב בע' לא תשכב ועבוטו אצלך זו כסות לילה אתה אומ' לא תשכב ועבוטו אצלך או לא תשכב כשמועו ת״ל השיב תשיב לו את העבוט הא מה ת״ל לא תשכב בעבטו לא תשכב ועבוטו אצלך:" + ], + [ + "השיב תשיב לו את הע' כב' הש' זו כסות לילה שהוא מחזירה בלילה כסות יום שהוא מחזירה ביום מנ' ת״ל (שמות כב כה) עד בוא השמש תשי' לו זו כסות יום:", + "השיב תשיב לו את הע' מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה:", + "מיכאן אמ' ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מפני מה טעמו של דבר מגיד ושכב בשמלתו שלא תפגע בו צנה בלילה:", + "וברכך שהוא מצווה לברכך יכול אם בירכך את מבורך ואם לאו אין את מבורך ת״ל ולך תה' צד' לפ' ה' אלה' מכל מקום:", + "ולך תהיה צדקה למה נאמ' לפי שהוא אומ' (ברא' יח יט) ושמרו דרך ה' לע' צד' ומ' אבל לא שמענו צדקה זו מהיא ת״ל השב תש' לו את הע' מיכן רמז לצדקה אין לי אלא אלו שאר כל המצות שבתורה מנ' ת״ל ולך תה' צד' מכל מקום:", + "ד״א ולך תה' צד' אמר ר' יצחק מנ' לבעל חוב שקונה משכון שנ' ולך תה' צד' אם אינו קונה צדקה מנין מיכן לבעל חוב שקונה משכון:", + "לפני ה' אלה' לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל (ד יא) חשך מבחוץ ענן מבפנים ערפל לפני לפנים:" + ], + [ + "לא תעשק שכיר עני ואב' והלא כבר נאמר (ויק' יט יג) לא תגזול מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזל ומשום לא תלין פעלת שכיר (שם) ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא על' הש':", + "שכיר עני ואב' לפי שהוא אומ' כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ' אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאינו עושה בנפשו מנ' גרדי וסורק מנ' ת״ל לא תעשק מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' עני ואביון ממהרני ליפרע על ידי עני ואביון יתר מכל אדם:", + "מאחיך ולא מאחרים:", + "או מגרך אש' בא' זה גר צדק:", + "בשעריך זה גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו אבל אינו עובר עליו בלא תעשה:" + ], + [ + "ביומו תתן שכרו מצות עשה אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים:", + "ביומו תתן שכ' ולא תב' על' הש' זה שכיר לילה שהוא גובה כל היום אין לי אלא שכיר לילה שהוא גובה כל היום שכיר יום שהוא גובה כל הלילה מנ' ת״ל (ויק' יט יג) לא תלין פע' שכ' אתך עד בקר:", + "שכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות שללילה גובה כל הלילה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה:", + "ולא תב' על' הש' (אם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה) מפני מה טעמו של דבר מגיד כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ' מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את עצמו לא שתתן לו את שכרו:", + "ד״א ואליו הוא נשא את נפשו מלמד שכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל את נפשו ממנו:", + "למה השכיר דומה למי שהיה מהלך בדרך וחמורו אחריו לקח לו אלומה של עמיר נתנה על כתיפו והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותה אלומה מה עשה אותו האיש העמיד החמור בתוך הבית וקשר את האלומה למעלה ממנו אמרו לו רשע כל הדרך הוא רץ בשבילה ועכשיו אין אתה נותנה לפניו כך השכיר עמל ומצטער כל היום לשכרו ואת מוציאו ריקן ואליו הוא נשא את נפשו:", + "ד״א ואליו הוא נשא את נפ' הרי זו אזהרה לפועל שיעשה בכל כוחו:", + "ולא יקרא עליך אל ה' יכול מצוה שלא לקרות ת״ל (טו ט) וקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל ולא יקרא עליך אל ה' אלא ממהרני ליפרע על ידי קורא יתר ממי שאינו קורא:", + "והיה בך חאט שלא תאמר בממון חטאתי וממון מכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:", + "בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו ואלו הן הכובש שכר שכיר והנודר ואינו משלם והמעלים עיניו מן הצדקה:", + "הכובש שכר שכיר דכתיב ביומו תתן שכ' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:", + "והנודר ואינו מקיים דכת' (כג כב) כי תדר נדר וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:", + "והמעלים עיניו מן הצדקה דכת' (טו ט) השמר לך פן יהי' דבר עם לב' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:" + ], + [ + "לא יומתו אב' על בנים מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות:", + "מיכן אמ' אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן (והורגו) [וחורגו] לבדו:", + "ד״א לא יומתו אבות על בנים למה לי והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא שלא יהו העדים קרובין לבעלי דינין ומנ' אף הדיינין שנ' ובנים לא יומתו על אבות:", + "ד״א לא יומתו [אבות] על בנים למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כ ה) פקד עון אבת על בנים שומע אני אף מחוייבי מיתת בית דין כן ת״ל לא יומתו אב' על בנים:", + "ד״א לא יומתו אבות על בנים וכת' פוקד עון אבות על בנים ואתה משיב בנים שהן בפרק אבותיהן פקד עון אבת על בנים ובנים שאינן בפרק אבותיהן לא יומתו אבות על בנים כיצד את מוצא שאין בית דין שלמעלה קונס אלא מבן עשרים שנה ומעלה אבל בית דין שלמטה מבן שלש עשרה שנה ויום אחד פחות מיכן לא בית שלמעלה ולא בית דין שלמטה קונסין אותו אם כך היו לא היו התינוקות צריכין למות ולמה הן מתים הוי אומר בעונות אבותם זה הוא פקד עון אבת על בנים בזמן שהן בפרק אבותיהן:" + ], + [ + "לא תטה מש' גר' ית' מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוין:", + "ולא תח' בגד אלמ' בין עניה בין עשירה ואפלו כמרתא בת ביתוס:", + "ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך רחק מן הכיאור ומן הדומה לכיאור ומן הדומה לדומה לכיאור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כיצד נכנס למשכנה כסות היום בלילה וכסות הלילה ביום עכשו הן אומרין חשוד הוא עמה:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד הי' במ' וכי מה ענין ארץ מצרים לכאן שלא תאמר הריני ממשכן בגד אלמנה בסתר וכי מי מודיע בגלוי אמ' המקום דעו מה עשיתי במצרים שהיו מעשיהן בסתר ופרסמתים בגלוי והלא הדברים קל וחמר מה אם מדת הפורענות שהיא מעוטה העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי קל וחמר למדת הטוב שהיא מרובה:" + ], + [ + "כי תקצור פרט לשקצרוהו גוים או לסטים או קרסמוה נמלים או שיברתה הרוח או בהמה:", + "קצירך פרט לאחרים קצירך פרט להקדש:", + "בשדך פרט לשעפו עמריו ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם עומר שאינו שכחה שנ' בשדך:", + "ושכחת עד שישכחוהו כל אדם מיכן אמ' העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלין שכחוהו אלו ואלו והיו שם אחרים עוברין ורואין אותו עמדו העניים בפניו או שחפוהו בקש והוא זוכר את הקש הרי זה אינו שכחה:", + "כי תקצר ושכחת מה קציר שאין אחריו קציר אף עימור שאין אחריו עימור מיכן אמ' המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעמרים אין לו שכחה ממנו ולגרן יש לו שכחה המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה:", + "ר׳א כי תקצר ושכחת עומר שסביבותיו קציר שכחה אבל עומר שסביבותיו קמה אינו שכחה:", + "ר׳א ושכחת עמר עומר שאתה שוכחו לעולם ואין אתה יודע בו אלא אם תשוב ותראהו יצא שאתה זוכרו לאחר זמן מיכן אמ' כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה וכן השפכני והבשני והעומד בצד הגת או בצד הפרצה:", + "עמר עומר ולא גדיש מיכן אמ' עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:", + "עומר יכול אחד ולא שנים ת״ל (ויק' יט י) לעני ולגר תע' אתם אחד לעני ואחד לגר מיכן אמ' שני עמרים שכחה ושלשה אינן שכחה שני צבורי זתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני חצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה:", + "בשדה לרבות את הטמונין כגון הלוף והשום והבצלים:", + "ד״א בשדה לרבות את הקמה:", + "ד״א בשדה לא בעיר מיכן אמ' היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועלין שכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה ואם היה בשדה ואמר כן ושכחוהו אינו שכחה שהשכוח מעיקרו בשדה הוא השכחה אבל בעיר אפלו זכור ולבסוף שכוח הרי זה שכחה:", + "שנ' ושכחת עמר בשדה בשדה לא בעיר:", + "לא תשוב לקח' פרט לראשי השורות ואלו הן ראשי השורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהם שכחה ושלאחריהם אינו שכחה:", + "היחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה:", + "ד״א לא תשוב לקח' עמר שאתה יכול לפשוט את ידך וליטלו שכחה יצא עמר שיש בו סאתים שאין את יכול לפשוט את ידך וליטלו שאינו שכחה:", + "ד״א לא תשוב לקח' למה נאמר לפי שהוא אומ' לגר ליתום ולאלמנה יהיה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשוב לקח':", + "לא תשוב לקח' שומע אני אם שב ועבר על המצוה יהא פטור ת״ל לגר ליתו' ולאלמ' יהי':", + "לגר ולאלמנה יהיה מנ' שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה ת״ל לגר לית' ולאלמ' יהיה:", + "למען יב' ה' אלה' והלא הדברים קל וחומ' מה אם עומר שכחה שהניחו בלא מתכוין הרי הוא מקבל עליו ברכה קל וחומ' למניחו במתכוין והרי הדברים קל וחומ' מה אם מי שבאת על ידו ספק מצוה בלא ידע אמרה תורה למען יברכך ה' אלה' קל וחומר לשאר כל המצות שבתורה:", + "מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדיהו אמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים אמ' לו אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יתר מכל המצות אמר לו בני כל מצות שבתורה נתן לנו הקב״ה לדעתינו וזו שלא לדעתינו וה״א כי תקצר ושכחת קבע לנו הקב״ה ברכה דכת' למען יברכך ה' אלהיך והלא הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאלו נתכוין לזכות וזכה המתכוין לזכות וזכה על אחת כמה וכמה:", + "כיוצא בדבר אתה אומ' (ע' ויק' ה יז) והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שלא נתכוין לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוין לחטוא על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "כי תחבוט זי' הראשונים היו חובטין זיתיהן והיו נוהגין בהן עין יפה מיכן אמ' הזית שהוא עומד בין שלש (שדות) [שורות] שלשני מלבנין ושכחו אינו שכחה:", + "זיתך פרט לאחרים:", + "זיתך פרט להקדש:", + "לא תפאר שלא תטול תפארתך ממנו מגיד שהזית חייב בפיאה והוא הדין לשאר כל האלנות:", + "אחריך זו שכחה:", + "ד״א לא תפאר לא תתפאר בו לעני מיכן אמ' מי שאינו מניח את העניים ללקט או שמניח אחד ואחד לאו או שמסייע את אחד מהן ואחד לאו הרי זה גוזל את העניים ועל זה נאמר (ע' משלי כב כח) לא תסיג גבול עולם:", + "לגר לית' ולאלמ' יהיה זו מצות עשה:" + ], + [ + "כי תבצר כרמך לא תעו' מיכן היה ר' אליעזר אומ' כרם שכולו עוללות לבעל הבית ר' עקיבה אומ' לעניים אמ' ר' אליעזר כי תבצר לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות אמר ר' עקיבה וכרמך לא תעולל אפלו כולו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצר לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר:", + "אחריך זו שכחה מלמד שיש לו שכחה ופיאה מיכן אמ' איזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה:", + "לגר לית' ולאלמ' יה' מצות עשה:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצ' וכי מה ענין ארץ מצרים לכאן שלא תאמר הריני נוטל מתנות עניים בסתר מי מודיע בגלוי אמר המקום דעו מה עשיתי במצרים שהיו מעשיהן בסתר ופרסמתים בגלוי והרי הדברים קל וחומ' מה אם מדת הפורענות מעוטה העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי קל וחומ' למדת הטוב מרובה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יהיה ריב בין אנ' למה נאמר לפי שהו אומ' (כב ט') לא תזר' כר' כל' (כב יא) לא תל' שעט' (כב י) לא תחר' בשור ובחמ' שומע אני אם זרע וחרש ולבש עבר על המצוה ויהא פטור ת״ל כי יהיה ריב בין אנ' בא הכת' ולימד על העובר בלא תעשה שיהא לוקה ארבעים לכך נאמ' הפרשה:", + "במצוה בלא תעשה אתה אומר במצוה בלא תעשה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במצות עשה ת״ל והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן (כא יח) בן מה בן שנאמר להלן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר אף בן שנ' כאן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר:", + "בבעל דין ובשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני ממונות הכת' מדבר ת״ל והצדיקו את הצדיק והר' את הרשע לא אמרתי אלא מי שאחרים מצדיקים ומרשיעים אותו יצאו דיני ממונות שאדם מרשיע את עצמו בהן:", + "או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני נפשות ת״ל כדי רשעתו לא אמרתי אלא מי שהמכות כדי רשעתו יצאו דיני נפשות שאין המכות כדי רשעתו:", + "ר' עקיבה אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין שלמעלה מוחלין להן:", + "חייבי מיתת בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין שלמטה מוחלין להן:", + "כי יהיה ריב בין אנ' אין שלום יוצא מתוך מריבה וה״א (יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב מי גרם לזה ללקות הוי אומר מריבה:", + "אין לי אלא אנשים איש עם אשה ואשה עם איש ושתי נשים זו עם זו מנ' ת״ל ונגשו אל המ' מכל מקום:", + "ושפטום בעל כרחם:", + "והצדיקו את הצ' והר' את הר' למה נאמר לפי שהוא אומ' שפטים ושט' תתן לך שומע אני בין שהן בקיאין בדין בין שאינן בקיאין ת״ל והצ' את הצ' והר' את הר' שיהו בקיאין בדין:", + "והרשיעו את הרשע יכול כל המורשעין יהו לוקין ת״ל והיה אם בן הכות הרי פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה הא כיצד ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו מה חסימת השור מיוחדת שהיא מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה והרי הוא לוקה עליה כך כל מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה הרי הוא לוקה עליה:", + "ד״א ונ' אל המ' וש' מיכן אמ' מכות בשלשה:" + ], + [ + "והפילו השופט מיכן אמ' אינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו:", + "והכהו מיכן שאין מלקין שנים כאחד:", + "ד״א והכהו ולא כסותו מיכן אמ' כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח מגעת לפי כריסו:", + "והכהו לפניו שיהא לוקה ועיניו בו לא כדרך שאחרים עושין שזה לוקה וזה עסוק בדבר אחר:", + "והכהו לפניו כדי רש' מכהו כדי רשעה אחת מלפניו ושתי רשעיות מאחוריו מיכן אמ' מכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו לפי כך כשאומדין אותו ללקות אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש:", + "ד״א כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו שתי רשעיות מיכן אמ' אין אדם לוקה ומשלם ולא לוקה ומת:", + "במספר שיהוא המכות במנין מיכן אמ' המכה מכה והמונה מונה והקורא קורא (כח נח - נט) אם לא תשמר לעשות והפלא ה' את מכ':" + ], + [ + "ארבעים יכנו ארבעים חסר אחת אתה אומר כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל לא יסיף פן יסיף נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' ארבעים חסר אחת אתה אומ' כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל ארבעים במספר מנין שהוא סמוך לארבעים:", + "ר' יהודה אומ' ארבעים שלמות:", + "והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו:", + "לא יסיף הא אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין בזמן שמוסיף על האומד שאמדוהו בית דין מנ' ת״ל פן יסיף מכל מקום:", + "והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שהוא מוזהר להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו מי שהוא מוזהר שלא להכותו דין הוא שיהא מוזהר שלא להכותו:", + "פן יסיף להכ' על אלה על אלה אין את מוסיף להכתו מוסיף את להכותו על מכת מרדות:", + "על אלה הוא עובר בלא תעשה אינו עובר בלא תעשה על מכת מרדות:", + "אלא שהפרש בין מכות בית דין למכות מרדות מכות בית דין בבית דין מכות מרדות שלא בבית דין מכות בית דין במנין מכות מרדות שלא במנין מכות בית דין באומד מכות מרדות שלא באומד מכות בית דין ברצועה מכות מרדות ברצועה ושלא ברצועה:", + "מכה רבה אין לי אלא מכה מרובה מכה מועטת מנין ת״ל על אלה אם כן למה נאמ' מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה מיכן אמ' מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו:", + "ד״א מכה רבה למה נאמ' לפי שהוא אומ' והפילו השופט והכהו שומע אני מכה שדופה ת״ל מכה רבה או מכה רבה שומע אני יפצענו במקלות ת״ל והפילו הש' והכ' מיכן אמ' רצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח וארכה שתהא מגעת לפי כריסו:", + "ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה נפטר מיכן אמ' נתקלקל בין ברעי בין במים נפטר אחד האיש ואחד האשה:", + "אמדוהו לכשילקה קלה מלקין אותו:", + "לכשיצא מבית דין קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפלו קלה תחלה מלקין אותו שנ' והכהו ונקלה ולא שקלה כבר:", + "ד״א ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא אחיך מיכן אמ' כל חייבי כריתות שנלקו נפטרו מידי כריתן:", + "ד״א ונקלה אחיך עד שלא לקה הרי הוא נקרא רשע שנ' והיה אם בן הכ' הר' משלקה הרי הוא אחיך עד שלא לקה את נוהג בו בבזיון משלקה אין את נוהג בו בבזיון:", + "חביבות המכות שהן מכפרות על החטאים שנ' כדי רשעתו כדאי הן המכות לכפר על רשעתו חביבות המכות שהן מאהיבות את האדם לאביו שבשמים שנ' (זכרי' יג ו) ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בבית מאהבי המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבה שבשמים וה״א (משלי כט יז) יסר בנך ויניחיך ויתן מעדנים לנפשיך (שם יט יח) יסר בנך כי יש תקוה (שם כב ו) חנוך לנער על פי דרכו (שם יג כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר (שם כג יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות (שם כג יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל:" + ], + [ + "לא תחסם שור בדישו אין לי אלא שור מנ' לעשות שאר בהמה כשור הרי אתה דן נאמר כאן שור ונאמר בסיני שור מה שור שנ' בסיני עשה את כל הבהמה כשור אף שור שנ' כאן עשה שאר כל הבהמה כשור:", + "בדישו מנ' לרבות שאר כל העבודות ת״ל לא תחסם מכל מקום אם כן למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע פועל [אוכל] בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו:", + "ד״א דיש מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בבצלים ובשומים שאין גמר מלאכה ואין פועל אוכל בו:", + "ד״א דיש מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו לפי שהחוסם והנחסם מוקשין זה לזה לפיכך למידין זה מזה:", + "לא תחסם (אחד שחסמה בשעת מלאכה ואחד שחסמה מקודם ודש בה והיא חסומה אפלו חסמה לוקה שנ' לא תחסם מכל מקום):", + "כי ישבו אחים יחדו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה שומע אני בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים ת״ל ובן אין לו הכת' ולימד על אשת אחיו שאם מת בלא בנים שתהא מותרת להנשא לו לכך נאמ' הפרשה:" + ], + [ + "כי ישבו אחים באחים מן האב הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו מדבר אלא באחים מן האם הרי אתה דן נאמר כן אחים ונאמר להלן (ברא' מב לב) אחים מה להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף כן באחים מן האב הכת' מדבר:", + "ר' יצחק אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר והיה הבכור אשר תלד וכי מה שתלד בכור הוא אלא מופנה להקיש אדין מגזירה שוה נאמר כאן בכור ונאמר להלן (כא טו) בכור מה בכור שנ' להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף בכור שנ' כאן באחים מן האב הכת' מדבר:", + "כי ישבו אח' יח' שהיתה להן ישיבה בעולם כאחד פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו:", + "יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם:", + "ומת אחד מהם אין לי אלא בזמן שהן שנים ומת אחד מהם מנ' אפלו מרובין ת״ל ומת אם כן למה נאמר ומת אחד מהם אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מיכן אמרו שלשה אחים נשואים לשלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנ' ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:", + "ובן אין לו להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון:", + "ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת ובת הבת טומטום ואנדרגינס מנ' ת״ל אין לו מכל מקום אם כן למה נאמר בן פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית שאינו קרוי בנו:", + "לא תהיה אשת המת (הלז) [הל״ז] למה אני צריך לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים יכול אף כאן [כן] ת״ל לא תה' אש' המת החוצה כיצד הוא עושה או חולצת או מתיבמת:", + "לפי שאמרו הנותן גט ליבמתו פסלה על עצמו ופסלה על ידי אחים יכול יהא גט פוטרה ת״ל לא תה' אש' המת החו' אינה נפטרת אלא בחליצה:", + "העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה על ידי אחים:", + "ד״א אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן אבל אשת החרש או חולצת או מתיבמת:", + "החוצה למה נאמר לפי שהוא אומ' יבמה יבא עליה שומע אני אף הקרובים במשמע ת״ל החוצה להוציא את הקרובים:", + "ד״א החוצה להביא את הארוסה:", + "יבמה יבא עליה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תהי' אש' המ' החו' לא' זר:", + "יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל יבמה יבא עליה מצוה:", + "כיוצא בו מצות תאכל (ויק' ו ט) מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל מצות תאכל מצוה יבמה יבא עליה הרי שהיו חמשה יבמים ליבמה אחת קורא אני על כל אחד ואחד ולקחה לו לאשה ת״ל יבמה יבא עליה מגיד הכת' שכיון שבעל אחד מהן נפטרו כולם:", + "או אפלו היו חמש יבמות ליבם אחד קורא אני על כל אחת ואחת יבמה יבא עליה ת״ל ולקחה לו לאשה מגיד הכת' כיון שנבעלה אחת מהן נפטרו כולן והרי הדברים קל וחומר מה אם היבמים שאינן באין אלא מכוח היבמות כיון שבעל אחד מהן נפטרו כולן יבמות שאין יבמים באין אלא מכוחן דין הוא כיון שנבעלה אחת מהן שיפטרו כולן:", + "יבמה יבא עליה או אפלו היא אחת מכל העריות האמורות בתורה ת״ל ולקחה לו לאשה בראויה לו לאשה הכת' מדבר:", + "יבמה יבא עליה מלמד שהיא נקנית בביאה יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת״ל ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה:", + "יבמה יבא עליה לא עליה ועל צרתה מיכן אמ' הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים:" + ], + [ + "והיה הבכור מיכן שמצוה בגדול ליבם:", + "אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:", + "יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן הרי אתה דן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (ברא' מח ו) על שם אחיהם יק' בנ' מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה:", + "ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:", + "ד״א על שם אחיו ולא על שם אחי אביו:", + "המת מנ' מת הראשון ייבם השני מת השני ייבם השלישי ת״ל המת המת ריבה:" + ], + [ + "ואם לא יחפץ האיש ולא [שלא] חפץ בה המקום מוציא אני עריות שחייבין עליהן מיתת בית דין ועדיין לא אוציא את העריות שחייבין [עליהן] כרת בידי שמים אוציא העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ועדיין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה ת״ל [לא] אבה יבמי ולא שלא אבה בה המקום:", + "לקחת את יבמ' מה אני צריך לפי שנ' והיה הבכור אשר תלד יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לולד ת״ל יבמתו יבמתו ריבה הכת':", + "ועלתה יבמ' השע' מגיד שבית דין בכל עיר ועיר:", + "ועלתה יבמ' הש' אל הז' מצוה בבית דין שיהא בגבוה של עיר ושיהא בזקנים:", + "ועלתה יבמ' הש' מגיד שהיבמה מרדפת אחר היבם:", + "ואמ' מאן יבמי להק' לא' שם פרט לסריס שאם רצה ליבם אינו יכול:", + "שם מה שם האמור להלן זרע אף שם האמור כאן זרע:", + "בישראל ולא בגרים מיכן אתה אומ' שני אחים גרים (שהיתן) [שהיתה] הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה פטורין מן החליצה ומן היבום:", + "לא אבה יבמי זה הוא שאמרנו ולא שלא אבה בה המקום:" + ], + [ + "וקראו לו זק' עי' מצוה בזקני עירו:", + "זקני עירו הן ולא שלוחן שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקינה הוא זקן והיא ילדה אומ' לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקינה לך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ד״א וקראו לו זקני עירו מיכן אמ' היבמה הולכת אחר יבמה להתירה:", + "ודברו אליו אבל לא שמענו מה היו מדברין אליו ת״ל ועמד ואמר לא חפצתי לקח' מגיד שהן פותחין לו ביבום:", + "ועמד ואמר מלמד שאין אומרין דברים אלו אלא בעמידה:", + "לא חפצ' לקחתה ולא שלא חפץ בה המקום:" + ], + [ + "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים למה נאמר לפי שהוא אומר וקראו לו זק' ודב' אליו שומע אני דברים בזקנים וחליצה בינו לבינה ת״ל ונגשה יבמ' אליו לעי' הז' מה דברים בזקנים אף חליצה בזקנים:", + "ד״א ונגשה יבמ' אליו מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים:", + "וחל' נעלו אין לי אלא נעלו שלו של כל אדם מנ' ת״ל חלוץ הנעל מכל מקום א״כ מה ת״ל נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו ולקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסנדל וסולייס שאין לו עקב:", + "וחלצה ולא שיחלוץ הוא:", + "וחלצה ואפלו בשניה:", + "מיכן אמ' גדמת חולצת בשניה לכתחלה:", + "מעל רגלו נאמר כאן רגלו ונאמר להלן רגלו מה להלן רגלו הימנית אף כאן רגלו הימנית:", + "מעל רגלו מיכן אמ' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:", + "וירקה בפניו על הארץ אתה אומר על הארץ או בפניו כשמועו הדין נותן נאמרו דברים ונאמרה רקיקה מה דברים חוץ מגופו אף רקיקה חוץ מגופו כדברי ר' אליעזר אמ' לו תלמידיו ר' דנים אפשר משאי אפשר אי אפשר לדברים שלא בגופו אבל אפשר לרקיקה להיות בין בגופו בין שלא בגופו:", + "ר' יונתן אומר בפניו על הארץ אתה אומ' בפניו על הארץ או בפניו כשמועו מה אני מקיים לא יתיצב איש בפניכם (ז כד) כשמועו הא מה ת״ל וירקה בפניו על הארץ:", + "ד״א וירקה בפ' יכול ממש ת״ל לעיני הזקנים רוק שנראה לעיני הזקנים:", + "שלשה דברים בתורה כדי שיראה אפר פרה ועפר שוטה ורוק יבמה ר' ישמעאל אמר אף דם הצפור:", + "בפניו פרט לסומה שאינו רואה הרוק ואם חלץ חליצתו כשרה:", + "וענתה ואמרה נאמר כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמור להלן בלשון הקדש אף ענייה האמור כאן בלשון הקדש:", + "ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש מעכב מיכן אמ' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה:", + "חלצה וקראה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה ר' עקיבה אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבה משם ראיה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש:", + "ד״א ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט שהיה בדין מה אם מי שאינה יוצא בחליצה הרי היא יוצא בגט מי שהיא יוצא בחליצה דין הוא שתצא בגט ת״ל ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט:", + "אשר לא יבנה שאם ירצה אינו יכול שהיה בדין הואיל וגרושה עשה בה מעשה וחלוצה לא עשה בה מעשה אם למדתי לגרושה שהיא מותרת לחזור למגרשה אף חלוצה תהא מותרת לחזור לחלוץ ת״ל אשר לא יבנה ולא עתיד לבנות:" + ], + [ + "ונקרא שמו בישראל להוציא בית דין של גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל:", + "ד״א ונקרא שמו בישראל למה נאמר לפי שהוא אומר ונגשה יבמ' אליו לעי' הזק' אין לי אלא זקנים הדיוטות מנ' ת״ל ונקרא שמו בישראל מיכן אמ' החליצה צריכה שלשה שיודעין להקרות ואם היו הדיוטות כשרים (ומצותה בחמשה כדי לפרסם הדבר ואותן השנים אפלו היו עמי הארץ):", + "בית חלוץ הנ' בינו לבינה מנ' ת״ל ונקרא שמו ביש' בית חלוץ הנעל אלא שחליצתה פסולה:", + "בית חלוץ הנ' מיכן אמ' החלוצה קונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:", + "בית חלוץ הנ' ר' יהודה אומ' מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חל' הנ' שלשה פעמים:", + "כיצד סדר חליצה קוראה היא תחלה מאן יבמי להק' לא' שם ביש' לא אבה יבמי וצריכה לקרות לא אבה בנשימה אחת ואחר כך תאמר יבמי ואחר כך קורא הוא לא חפצתי לקחתה ואחר כך תחלוץ ואחר כך תרוק ואחר כך תקרא ככה יעשה לאיש אש' לא יבנה את בית אח' ונקרא שמו בישר' בית חל' הנ' ואין הסדר מעכב:", + "ונקרא שמו בישר' ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא לא רצה להקים לאחיו שם בישראל אף הוא יבוא ויטול לו שם מתוך שם מה יקרא ונקרא שמו ביש' בית חלו' הנ':" + ], + [ + "כי ינצו אנשים למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כא כד) עין תחת עין אבל לבושת לא שמענו ת״ל כי ינצו אנ' לכך נאמ' הפרשה:", + "כי ינצו אין שלום יוצא מתוך נצות:", + "אנשים אין לי אלא אנשים איש עם אשה אשה עם איש מנ' ת״ל יחדו מכל מקום:", + "איש ואחיו פרט לעבדים שאין להם אחוה:", + "וקרבה אשת האחד ולא אשת שלוח בית דין:", + "להציל את אישה ר' אומ' לפי שמצינו שיש מזיקין בתורה שעשה בהן שאין מתכוין כמתכוין יכול אף כאן ת״ל והחז' במבשיו עד שתהא מתכוונת מגיד שאינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין מיכאן אמ' המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור:", + "ד״א מיד מכהו מיד שלוח בית דין אתה אומר מיד שלוח בית דין או מיד מכהו כשמועו אמרת וכי יש לו רשות להכתו הא מה ת״ל מיד מכהו מיד שלוח בית דין:", + "ושלחה ידו והח' במב' בכל דבר שהוא מביישו דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומ' והחזיקה במבשיו כשמועו:" + ], + [ + "וקצתה את כפה לפי שהוא אומר ושלחה ידה אין לי אלא שמאל ימין מנ' ת״ל וקצ' את כפה:", + "וקצתה את כפה שתהא חייבת לשלם את הבשת:", + "לא תחס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן (יט כא) ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון זו היא הבשת האמורה בתורה:", + "ד״א ושלחה יד' והח' במ' ברודף אחר חבירו להרגו הכת' מדבר שמצוה להצילו בנפשו:", + "במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ' לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה:", + "וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ' אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת״ל לא תחס עינך:" + ], + [ + "לא יהיה לך בכי' אבן ואבן למה נאמר לפי שהוא אומר אבן שלמה וצדק יהיה לך מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא יהיה לך בכי' אבן ואבן:", + "לא יהיה לך בכ' אב' ואב' יכול לא יעשה לטרא וחצי לטרא ורביע לטרא ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה:" + ], + [ + "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה:" + ], + [ + "אבן של' להוציא את הפגומה:", + "איפה שלמה לא המחוק דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומר אף המחוק:", + "וצדק צדק משלך ותן לו מיכן אמ' היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש ובמקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח:", + "מנ' שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין ת״ל איפה שלמה:", + "ומנ' שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל איפה שלמה וצדק:", + "ומנ' שאין מעייני במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין ת״ל אבן שלמה ומנ' שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל אבן שלמה וצדק יהיה לך:", + "יהיה לך מלמד שמעמידין אגרא דמוס:", + "אגראדמוס למדות ולא אגראדמוס לשערים:", + "אם עשית כן למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נוטריקון וכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הין ומכלל הין לאו:", + "למען יאר' ימי' זו היא אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה:", + "אבא חנין בשם ר' אליעזר כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין מוזהרין עליה:" + ], + [ + "כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה אין לי אלא כל עשה אלה שאר כל העוולים מנ' ת״ל כל עשה עול אני אקרא כל עשה עול ומה ת״ל כל עשה אלה להזהיר על אלו ביותר שהן גונבין דעת הבריות:", + "ד״א כל עשה עול יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת״ל כל עשה אלה אפלו אחת מהן מיכן אמ' אין מערבין פירות בפירות ואפלו חדשים בחדשים ואפלו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר לכך נאמר כל עשה עול:" + ], + [ + "זכור את אשר עשה לך עמלק זכור בפה אתה אומר זכור בפה או אינו אלא זכור בלב וכשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת הלב אמורה הא מה ת״ל זכור בפה שתהא שונה בפיך:", + "(עמלק עם לק פרח כהדין זחלא):", + "בדרך בשעת טירופכם:", + "בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם:" + ], + [ + "אשר קרך בדרך אין קרך אלא שנזדמן לך מגיד שעשה לו עמלק מחילות בדרך והיה בא עליהן והורגן:", + "ד״א אשר קרך כשהיו ניכוחים היה בא עליהן והורגן:", + "ויזנב בך הכה אותן מכת זנב:", + "כל הנחשלים אחריך מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן:", + "ד״א כל הנחשלים אחריך אמר ר' יצחק כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקב״ה כענין שנ' להלן (שמות יז ז) היש ה' בקרבינו אם אין:", + "ואתה עיף ויגע עיף בצמא ויגע בדרך:", + "ואתה עיף ויגע אלו ישראל:", + "ולא ירא אלהים זה עמלק:", + "אחרים אומ' אלו ישראל שלא היה בידם מצות שיגאלו שנ' (שם) ויקרא שם המקום מסה ומריבה מה הוא אומר (שם ח) ויבא עמלק:" + ], + [ + "והיה בהניח ה' אלה' לך מלמד שלא תאגוד עליך אגודה:", + "בארץ אשר ה' אלה' נתן לך נחל' לרש' מה שתירש תכבוש:", + "תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע ולא שם כענין שנ' (איוב יח יז) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ לא תשכח למה נאמר לפי שהוא אומר תמחה את זכר עמלק מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשכח:", + "לא תשכח הא אם שכח עובר בלא תעשה והרי הדברים קל וחומר אם כששכח לקלל את הרשעים עובר בלא תעשה קל וחומר לשאר כל המצוות שבתורה:" + ] + ], + [ + [ + "והיה כי תבא אל הא' ולק' מראשית כל פרי האדמה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו לא שיעור לבכורים ולא זמן להבאה ת״ל והיה כי תבא ולקחת מראשית בא הכת' ליתן שיעור לבכורים וזמן להבאה לכך נאמ' הפרשה:", + "והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה מה שתירש תכבוש:", + "וירשת וישבת בה מה שתירש תשב:", + "כי תבוא אחר ירושה וישיבה הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד ת״ל וירשתה וישבת בה היה ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם פירט את אחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה פורש אני כל הביאות שבתורה שלא יהו אלא לאחר ירושה וישיבה:" + ], + [ + "ולקח' מראשית יכול כל הפירות כולן יהו חייבין בבכורים ת״ל מראשית ולא כל ראשית:", + "ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן נאמר הבא בכורי צבור והבא בכורי יחיד מה בכורי צבור האמ' להלן (ויק' כג יז) משבעת המינים אף בכורי יחיד האמ' כאן משבעת המינים מה להלן חטים ושעורים אף כאן חט' ושעורים מנ' לרבות שאר מינים ת״ל (שמות כג יט) בכורי אדמתך ריבה:", + "אחר שריבה הכת' מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורין בשבח הארץ ואלו הן ארץ חט' וש' וג' ות' ור' אר' זית שמן ודבש (ח ח) [זית] זה זית אגורי ודבש זה דבש תמרים:", + "מראשית אפלו אשכל אחד אפלו גרגר אחד:", + "פרי פרי את מביא בכורים ואי אתה מביא יין ושמן (ובכורים) [בכורים]:", + "הקרובים לירושלם מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקים מביאין אותן גרוגרות וצמוקין:", + "האדמה פרט לעריסין ולחבורות ולסקריקון ולגזלן שאין מביאין בכורים משום אותו הטעם שנ' ראשית בכורי אדמתך:", + "אש' תב' מארצך יכול את מביא כל זמן שאת קורא ת״ל אשר תביא מארצך כל זמן שהן מצויין על פני ארצך:", + "יכול שאת קורא כל זמן שאת מביא ת״ל (כו ה) ואמרת ושמחת (כו יא) אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא:", + "ד״א מארצך שומע אני מכל הארצות במשמע הרי את דן נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (שמות יג ה) ביאה מה ביאה שנ' להלן להוציא שאר כל הארצות אף ביאה שנ' כאן להוציא שאר כל הארצות:", + "ר' אומ' נאמר כאן ארץ ונאמר להלן (שם) ארץ מה ארץ שנ' להלן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר אף ארץ שנ' כאן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר:", + "אשר ה' אל' נתן לך להוציא את שלחוצה לארץ:", + "ד״א אשר ה' אלה' נתן לך פרט לנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים ולמבריך בתוך של רבים לתוך שלו או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע לתוך שלו והמבריך לתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע שאינו מביאן ומאיזו טעם אינו מביא משום שנ' (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך:", + "ושמת בטנא מלמד שטעונין כלי:", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו זה שילו ובית עולמים:" + ], + [ + "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתינו כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים:", + "היה קרוב ונתרחק כשר:", + "ד״א ובאת אל הכהן אש' יה' בימים ההם מיכן אמ' כהן שהוא עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב לא עלו לבעלים לשם חובה דברי ר' אליעזר:", + "ר' יהושע אומר עלו אמר לו ר' אליעזר וכי היאך עלו והתורה אמ' (ויק' ד' כו) וכפר עליו הכהן אמר לו ר' יהושע עלו שנ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם:", + "(הכל מודים שאם היה בעל מום כל קרבנות שהקריב על גבי המזבח לא עלו לבעלים לשם חובה):", + "ואמרת אליו הגדתי היום פעם אחת אתה קורא בשנה ואי אתה קורא פעמים בשנה מיכן אמ' המביא בכורי' מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא בכורים ממין אחר אינו קורא עליהן:", + "לה' אלה' מיכן אמ' אין מחילין שם שמים על היחיד:", + "מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים אמ' לו רבי התפלל עלינו אמר אלהינו רחם עלינו אמ' לו רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך אמר אלהי רחם עלינו:", + "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאב' להביא את הגרים שמביאין וקוראין לפי שנ' לאברהם (ברא' יז ה) כי אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסו תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ:", + "לתת לנו ר' שמעון אומ' פרט לעבר הירדן שאת נטלתו מעצמך ומדבריהן שיהו מביאין מעבר הירדן ומסוריא אבל מעמון ומואב ומצרים ובבל אין מביאין כל עיקר:" + ], + [ + "ולקח הכהן הטנא מיכן אמ' העשירים מביאין בכוריהן בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה:", + "הסלים והבכורים ניתנין לכהנים בשביל לרבות מתנה לכהנים:", + "מידך מלמד שטעונין תנופה דברי ר' אליעזר בן יעקב:", + "והנ' לפ' מזבח ה' אלה' כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים:", + "והניחו מיכן אמ' נגנבו או אבדו חייב באחריותן נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא:" + ], + [ + "וענית ואמרת לפני ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומר שבחו אדם אומרו בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:", + "וענית ואמרת נאמ' כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמורה כאן בלשון הקדש:", + "כל מקום שנ' ענייה ואמירה ככה וכה הרי זה בלשון הקדש:", + "מיכן אמ' בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות [קורא] ושאינו יודע מקרין אותו נמצאו נמנעין מלהביא בכורים כדי שלא יכלמו התקינו שיהו מקרין את היודע כמי שאינו יודע וסמכו על המקרא הזה וענית אין ענייה אלא מפי אחרים מתחיל וקורא הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הא' אש' נש' ה' לאב' לתת לנו ארמי אבד אבי עד שגומר כל הפרשה עד אשר נתת לי ה' וזו היא מצות מקרא בכורים:", + "ארמי אבד אבי לבן הארמי בקש לאבד את אבא מלמד שלא הלך אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד מן העולם ומעלה על לבן הארמי כאילו אבדו:", + "וירד מצרימה שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות ת״ל ויגר שם יכול באכלוסין הרבה ת״ל במתי מעט כמה שנ' (י כב) בשבעים נפש יר' אב' מצרימה:", + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינין שם:", + "גדול ועצום ורב כמה שנ' (שמות א ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצ' כמה שנ' (שם ה כג) ומאז באתי אל פר' לדב' בש' הרע לעם הזה:", + "ויענונו כמה שנ' (שם א יא) וישימו עליו שרי מסים למען ענ' בסבלתם:", + "ויתנו על' עב' קש' כמה שנ' (שם א יג) ויעב' מצרים את בני יש' בפרך:" + ], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנ' (שם ב כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים:", + "וישמע ה' את קלנו כמה שנ' (שם כד) וישמע אלה' את נאקתם:", + "וירא את ענינו כענין שנ' (שם א טז) וראיתן על האבנים:", + "ד״א זו פרישות דרך ארץ כמו שנ' (שם ב כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים:", + "ד״א זה השעבוד שנ' (שם ג ז) ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים:", + "ואת עמלנו כענין שנ' (שם א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו:", + "ואת לחצנו זה הדוחק שנ' (שם ג ט) וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם:" + ], + [ + "ויוציאנו ה' ממצ' לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב״ה בעצמו:", + "ביד חזקה זה הדבר כמו שנ' (שם ט ג) הנה יד ה' הויה במקנך:", + "ובזרוע נטויה זו החרב שנ' (דהי״א כא טז) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים:", + "ובמורא גדול זה גילוי שכינה (שמות יד לא) כמו שנ' וירא ישראל את היד הגד':", + "ובאתת זה המטה (שם ד יז) ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת:", + "ובמופתים אלו המכות (יואל ג ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן:", + "ד״א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים אלו עשר מכות שהביא הקב״ה על המצרים במצרים ר' יהודה היה נותן בהן סימן דצ״ך עד״ש באח״ב:" + ], + [ + "ויביאנו אל המ' הזה זה בית המקדש [או] יכול [זה] ארץ ישראל כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי כבר ארץ ישראל אמורה ומה ת״ל ויביאנו אל המקום הזה בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ:", + "ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג ה) ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממים אף כאן ארץ חמשת עממים:", + "ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש:", + "ד״א ויתן לנו את הא' הז' שומע אני חריבה ת״ל ארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:", + "פעם אחת נכנס רבי לבני ברק ומצא שם אשכול רובץ כעגל בן שלש שנים:", + "פעם אחת הלך ר' יהושע לסכנין ומצא עז רבוצה תחת התאינה וחלב שותת ממנה ודבש יוצא מן התאנה ומתערבין זה בזה:", + "אמרו משום ר' יהודה בן בתירה לעתיד דבש יוצא מן התאנה וענבים מן הגפן ופולין נושרות וחמה זורחת ונעשין כנדיקון:", + "אמר ר' יונתן יפה ספסוף שאכלנו בנערותינו מפניקרסין שאכלנו בזקנותינו:" + ], + [ + "ועתה מיד:", + "הנה בשמחה:", + "הבאתי משלי:", + "את רא' פרי האד' מיכן אמ' כיצד מפרישין את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר וקושרן בגמי ואומ' הרי אלו בכורים והן נעשין בכורים במחובר:", + "ד״א את רא' פרי האד' מיכן אמ' הפריש בכוריו ואבדו קודם שיגיע להר הבית והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את רא' פרי האד' לפי שאינן ראשית:", + "אשר נתת לי מיכן אמ' האפטורפין והעבד והשליח והאשה וטומטום ואנדרגינס מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה':", + "ד״א אשר נתת לי לא מה שבררתי לעצמי להוציא ארץ בני ראובן ובני גד שאין מביאין ממנה בכורים:", + "והנחתו לפני ה' אלהיך מלמד שטעון הנחה היכן מניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן:", + "והנחתו מלמד שטעון הנחה שתי פעמים אחת בשעת הנחה ואחת בשעת השתחויה:", + "והשתחוית לפני ה' אלהיך אחר שמניחו בצד המזבח משתחוה ויוצא וה״א (תה' צה ו) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושינו:" + ], + [ + "ושמחת בכל מיני שמחות מלמד שטעונין קרבן שלמים נאמר כאן ושמחת ונאמר להלן (טז יד) ושמחת בחגך מה שמחה האמורה להלן קרבן שלמים אף שמחה האמורה כאן קרבן שלמים:", + "בכל הטוב זה השיר:", + "אשר נתן לך ה' אלה' ול' מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא:", + "אתה והל' והגר אש ' בקר' להביא גרים שיהו מתודין:", + "ד״א אתה והל' וה' להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות:", + "[השמטה: ד״א אתה והל' והג' אש' בק' להביא גרים שיהיו מתודין]." + ], + [ + "כי תכלה לעשר יכול בחנוכה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמ' כאן רגל או מה להלן חג הסכות אף כאן חג הסכות ת״ל כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמ' ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ולמחר במנחה מתודים:", + "ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:", + "בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו אלא בפירות שלש שנים מה אני מקיים (יד כג) ואכלת לפני ה' אלה' מע' דג' הנאכל אבל המונח יהא נאכל לשלש שנים ת״ל כי תכלה לעשר את כל מע' תבו' בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר:", + "אין לי אלא פירות השלישית פירות הששית מנ' ת״ל (יד כח) מקצה שלש שנים מק' שלש שנים אתה מוציא מעשר עני:", + "או שמטין ויובלות יעלו מן המענין ת״ל שנת המעשר לא אמרתי אלא שנים שהמעשרות נוהגים בהן יצאו שמטים ויובלות שאין המעשרות נוהגין בהן:", + "יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה מעשר שני ומעשר עני ת״ל שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה:", + "אין לי צריך ודוי אלא מעשר עני שבו דבר הכת' מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל מעשר תבואתך ריבה:", + "ונתת ללוי לגר לית' ולאלמ' תן לכל אחד ואחד כפי חלקו אימתי בזמן שהן חסירים מיכן אמ' מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה:", + "היו לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן או מאתים זוז אע״פ שאינו [נושא] ונותן בהן הרי זה לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני:", + "היו לו מאתים חסר דינר מותר ליטול:", + "ואכלו בש' וש' תן להן כדי שבען:", + "ואכלו בש' מלמד שאין מוציאין אתו מהארץ לחוצה לארץ:", + "משפחת בני נבלטה היתה בירוש' ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי כסף ולא רצו להוציאן [חוץ] לירושלם:" + ], + [ + "ואמ' לפני ה' אלהיך זו היא שהיה ר' שמעון בן יוחאי אומ' שבחו אדם אומר בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:", + "ואמרת בכל לשון שאתה אומר:", + "לפני ה' אלהיך זה ודוי מעשר:", + "בערתי הק' זה מעשר שני ונטע רבעי:", + "מן הבית זו חלה:", + "נתתיו ללוי זה מעשר ראשון:", + "וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר:", + "ללוי ולגר לית' ולאלמ' זה מעשר [עני] ולקט שכחה ופיאה אע׳׳פ שאין לקט שכחה ופיאה מעכבין את הודוי:", + "ד״א בערתי הק' אלו הבכורים:", + "מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:", + "שאל תלמיד אחד את ר' נחוניא בן הקנה איש אמהום אמר לו עביטי זתים וחמש שבלים מה הן לעכב את הודוי אמ' לו בערתי הק' מן הב' מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:", + "נכנס ר' יהושע אצלו אמ' לו שמעת מה שאל תלמיד זה אמר לו מה אמרת לו אמ' לו בערתי הק' מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה אמ' לו אומר לך דבר שראו עני לא מה ששמעו אזני פעם אחת עליתי לשוק העליון לשער האשפות שבירושלם ומצאתי שם את רבן שמען בן גמליאל ואת רבן יוחנן בן זכאי יושבים ושתי מגלות פתוחות לפניהם ויוחנן סופר חלה עומד לפניהם ודיו וקולמוס בידו אמרו לו כתוב איגרות משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבדרום העליון והתחתון ושלחליל ולשבעת פלכי הדרום שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו חמש שבלים שהן מעכבות את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם:", + "אמרו לו כתוב איגרת שנית משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבגליל העליון והתחתון ולסימוניא ולעובד בית הלל שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו עביטי זתים שהן מעכבין את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם אמר לו מה את מקיים בערתי הקדש מן הבית אמר לו מה שבבית מעכב לא מה שבראש האילן:", + "ככל מצות' שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות:", + "אשר צוי' לא נתתיו למי שאינו ראוי לו:", + "לא עברתי ממצ' לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", + "ולא שכח' לא שכחתי מלברכך ומלזכיר שמך עליו:" + ], + [ + "לא אכלתי בא' ממ' הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות:", + "ולא בערתי ממ' בט' הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות:", + "ולא בער' ממ' בטמ' אם אכלו בטומאה לוקה:", + "בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא:", + "ולא נתתי ממ' למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים שמעתי בקול ה' אלהי שהביאותיו לבית הבחירה:", + "עשיתי ככל אשר צו' שמחתי ושמחתי בו:" + ], + [ + "השקיפה ממ' קד' מן השמ' עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים:", + "[השקיפה ממעון קדשך מן השמים] הרי מי שאמר והיה העולם קרוי רופא לבשר ודם שנ' (שמות טו כו) כל המחלה אש' שמ' במ' לא אש' עליך כי אני ה' רפאך ואומ' (יר' יז יד) רפאני ה' וארפא ואומ' (שם ג כב) ארפא משובתם ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת מי שאמר והיה העולם מדת בשר ודם מכה באזמיל ומרפא ברטייה מדת מי שאמר והיה העולם במה שהוא מכה בו הוא מרפא כשהכה את איוב לא הכה אותו אלא בסערה שנ' (איוב ט יז) אשר בשערה ישופני וכשריפאהו לא ריפאהו אלא בשערה שנ' (ע' שם לח א) ויען ה' את איוב מן השערה:", + "כשפיזר את השבטים לא פיזרן אלא כיונים שנ' (יחז' ז טז) ופלטו פליטיה [וגו'] וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא כיונים שנ' (ישע' ס ח) מי אלה כעב תעו' וכיונים אל ארב':", + "כשפיזר את ישראל לא פיזרן אלא בשופר שנ' (ע' יר' ד יט) כי קול שופר שמענו וכשהוא מביאן אינו מביאן אלא בשופר שנ' (ישע' כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כשפרע מן המצרים לא פרע מהן אלא בהשקפה שנ' (שמות יד כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים וכשמברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנ' השקפה ממעון קד' מן הש' וברך את עמך את ישראל:", + "ממעון קד' מן הש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שקדשו הוא השמים ומה ת״ל ממעון קד' מן הש' אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום הוא נועל את האוצר והן מתים ברעב שנ' (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את הש' וכשהן עושין רצון המקום הוא פותח את האוצר שנ' השקפה ממ' קד' מן השמים:", + "וברך את עמך את ישראל והלא בידוע שעמך הן ישראל ומה ת״ל את עמך את ישראל אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום כביכול אינו קורא אותן עמי שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך ובזמן שהן עושין רצונו הוא קורא אותן עמי וברך את עמך את יש':", + "וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות:", + "ואת האדמה אשר נת' לנו בטל ומטר ובולדות בהמה:", + "כאשר נש' לאב' ארץ זבת חל' וד' כדי שתתן טעם בפירות נמצינו למידים שהמעשרות נותנין טעם וריח ושומן בפירות מכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומ' הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל:", + "כאשר נש' לא' מיכן אמ' ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ:", + "ר' מאיר אומ' אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומ' יש להן ערי מגרש:", + "וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך מיכן אמ' אין מתודים ודוי מעשר אלא ביום וכל היום כשר לודוי המעשר ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות:", + "ד״א כאשר נש' לאב' לא נשבעת לאבותינו שאת מביאם לארץ מגדלת קוצים ודרדרים אלא לארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:", + "ר' נתן אומ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים על הרשעים ואבדם מן העולם שלא עשו רצונך בעולם:", + "וברך את עמך את ישראל שעשו רצונך בעולם:", + "ד״א השקיפה ממעון קדשך מן השמים וב' את עמך את יש' עשה בשבילנו ואם אין את עושה בשבילנו ואת האדמה עשה בשביל אדמתינו [השמטה: ואם אין את עושה בשביל אדמתינו] אשר נתת לנו עשה בזכות תורתינו [השמטה: ואם אין את עושה בזכות תורתינו] כאש' נשבעת לאב' עשה בזכות אבותינו ואם אין את עושה בזכות אבותינו עשה למען שמך הגדול שנקרא עלינו שנ' (יר' יד ט) ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו:" + ], + [ + "[השמטה: היום הזה ה' אלהיך מצוך כבר ישראל היה להן ארבעים שנה ואתה אומר היום הזה ללמדך כיון ששנה להן", + "משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאלו אותו היום קיבלוה מהר סיני. ד״א כל זמן שישראל עסיקין בתורה מעלה עליהן הקב״ה כאלו אותו היום קבלוה מסיני לכך נאמר היום הזה ד' מצוך לעשות את החקים האלה אלו מדרשות ואת המשפטים אלו הדינין. ד״א החקים אלו אזהרות וקולין וחומרין והמשפטים אלו דקדוקי סופרים. ושמרת ועשית להקדים תלמוד למעשה. ועשית אותם. אם עשית את התורה לאמתה מעלה עליך כאלו אתה הוא שנתתיה מסיני לכך נאמר ועשית אותם. בכל לבבך ובכל נפשך בשני לבבך. ובכל נפשך אפלו הוא נוטל את נפשך." + ], + [ + "את ה' האמרת היום וכת' וה' האמי' היום אמר להן הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכת' שמע ישראל ה' אל' ה' אחד. ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ." + ], + [], + [ + "ולתתך עליון על כל הגוים כשם שאצבע הגדולה כובשת ארבע אצבעות כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות באותה שעה. ולהיותך עם קדוש כשם שנ' (ישע' ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירו' קדוש יאמר לו לתהלה לשם ולתפארת שיהיו אומות העולם משתבחין בך ומתאוין לשמושך כשם שנ' (ישע' מט כג) והיו מלכים אמניך ושרותי' מניקות. פעם אחת היה ר' יוסי יושב בשוק ובאת מטרונה אחת וישבה לימינו ובא בעלה וישב לשמאלו אמ' לו ר' אשריך שאני מינקתיך לעולם הבא וזה בעלי אומנך אמ' לה בתי מה ראית לומר כך אמ' לו שכת' בתורתכם והיו מלכים אומניך שטפה ר' יוסי והיה מסיעה מן הדברים אמ' לו ר' מה אתה שוטפיני הרי לכם עוד כת' (שם מט ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו אם מתקיים לכם עכשו אשריכם ואם לעתיד לבוא אשריכם. אשריכם מה אמור לכם ובכם עליהם פתח ר' יוסי ואמ' (תה' צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחו' ישעשעו נפ' אע״פ שאומות העולם דוחקים אותנו בשעבוד ועושים עלינו שררה אנו נזכרין נחמות שכתבת לנו ומשתעשין בהן שנ' תנחומ' ישעש' נפ' מהו לבזה נפש למתעב גוי אפלו עני שבישר' עתידין כל אומות העולם שיהיו משתחוין לו:", + "אמרו כשעלה הדרינוס במעלה חמת גרר מצא קטנה אחת בת ישראל על מעלה שן חמת גרר אמ' לה מה טיבך אמ' לו בת ישראל אני מיד ירד מן הקרון שלו והשתחוה לה כעסו עליו כל גדולי מלכות אמ' לו מה ראית שבזית עצמך ותשתחוה לבזויה זו שהיא מטונפת ומלוכלכת אמ' להן שוטים הלא כל האומות עתידין להשתחות להן שכך כת' כה אמ' ה' גואל ישר' קדו' לב' ע' למ' גוי להם יראו מל' וקמו מי גרם להם כל כך אמנה שהאמינו בהקב״ה שנ' למען ה' אשר נאמן:]" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "לא תניף עליהן בר' יכול אם הניף עלי' ברזל יהו פסולות הרי אתה דן נאמר כאן הנפה ונאמר להלן (שמות כ כב) הנפה מה הנפה האמ' להלן מגע אף הנפה האמ' כאן מגע מה הנפה האמ' להלן חסרון אף הנפה האמ' כאן חסרון מיכן אתה אומר ברזל פוסל בנגיעה ופגיעה בכל דבר ושאר כל הדברים בחסרון:" + ], + [ + "יכול אבני היכל ועזרות לא יהו כשרות אלא אם כן היו שלמות דין הוא ומה מזבח שאבני היכל ועזרות מכשירות אותו אין כשר אלא באבנים שלמות אבני היכל ועזרות שמכשירות את המזבח אינו דין שלא יהו כשרות אלא אם כן היו שלמות ת\"ל לא תבנה את' גזית אתהן אין אתה בונה גזית בונה אתה את ההיכל והעזרות באבנים שנפגמו או שנגממו:" + ] + ], + [ + [ + "[השמטה: והיה אם שמוע תשמע אם שמע אדם מעט מספיקין בידו לשמוע הרבה. לשמור לעשות אם למד מספיקין בידו לשמר, שמר מספיקין בידו לעשות ר' שמעון בן עזאי או' שמוע מה ת״ל תשמע מפני שהייתי או' אם רצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד לשכח משכחין אותו לאחר זמן ת״ל והיה מיד, רצה לשמוע משמיעין אותו לאחר זמן לשכח משכחין אותו מיד. רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו לשכוח בטובתו משכחין אותו בטובתו ושלא בטובתו. הרשות נתונה אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, אחרים אומרים נאמר להלן (שמות כב כה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת לסוף שחובלין בך חבילות הרבה.]" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הן קרבו ימיך למות ר' שמעון בן יוחאי אומר ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניך בוא וראה בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימיך למות השיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתי בו אתה גוזר עלי מיתה משל לה״ד לאחד שהיה מהלך בדרך ומצא סייף הנדוי אמר אין זה ראוי אלא למלך הלך והביאו דרון למלך אמר המלך לכו והסירו בו את ראשו אמר לו אדוני המלך בדרון שהבאתי לך אתה בא אלי להרגני כך אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתיך אתה בא להרגני ומה קלסו שאמר לפניו (י יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים והקב״ה אמר לו הן קרבו ימיך למות:", + "השיב הקב״ה ואמר למשה לא זכור אתה בשעה שהיו בני לוי עומדים לבקש מלפניך מחילה ואמרת להם (במד' טז ז) רב לכם בני לוי ועכשיו הרי תשובתך רב לך אל תוסף (ג כו):", + "משיב הקב״ה ואמר למשה הלא כמה פעמים הייתי מצוה אותך לסבול טרחן של בני וכשבאו למי מריבה קראת להן שוטים ואמרת (במדבר כ י) שמעו נא המרים עכשיו הסתלק מהם דלית אורחיה דבר נש חכים למיזל עם שטיי:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם זכור אותה שעה שאמרת לי (ע' שמות ג י) ועתה לך ואשלחך אל פרעה כשם שעל ידי יצאו כך על ידי יכנסו:", + "משיב הקב״ה ואמר למשה משה לא זכור אתה כשאמרת לי (שם ד יג) שלח נא ביד תשלח במדה שאדם מודד בה מודדין לו:", + "ר' אליעזר המודעי אומר אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם הואיל ונגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ישראל בחיי כשאמות [יכנסו] עצמותי לארץ ישראל אמר לו הקב״ה משה גזירה היא מלפני שלא בחייך ולא במותך אי אתה נכנס לארץ ישראל:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עצמות יוסף נכנסין לארץ ישראל ועצמותי אין נכנסין אמר לו הקב״ה דמודי בארעיה (מתגבר) [מתקבר] בארעיה דלא מודי בארעיה לא מתקבר בארעיה יוסף על ידי שאמר (ברא' מ טו) כי גנב גנבתי מארץ העברים לפיכך זכה שיכנסו עצמותיו לארץ ישראל אתה שמעת מבנותיו של יתרו שהיו אומ' (שמות ב יט) איש מצרי הצילנו מיד הרועים ושתקת ולא אמרת עברי אנכי לפי כך לא תכנס לארץ ישראל:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה כתוב בתורתיך (כד טו) ביומו תתן שכרו אני ששימשתי את ישראל ארבעים שנה במדבר אין לי שכר אני דומה לפניך רבונו של עולם לכלה שהיו מבקשין להכניסה לתוך חופתה והיו הבחורים מרקדין לפניה כיון שהגיעו לבית חופתה באו אחרונים וטרדו את הראשונים ונכנסו הן עמה נמצאו האחרונים יושבים עמה אוכלים ושותים והראשונים הלכו בפחי נפש:", + "ד״א לה״ד לרועה שנכנסו זאבים לתוך צאנו ובקעוה מה עשה אותו הרועה הגביה טליתו מעל כתיפו והניחה על ראשו ויצא משם בפחי נפש כענין שנאמר (יר' מג יב) כאשר יעטה הרועה את בגדו אף אני אם איני נכנס לארץ ישראל הריני יגיע והולך בפחי נפש בלא שכר אמר לו הקב״ה חייך שאני נותן לך כל שכרך מושלם לעתיד לבוא יתר מכל ישראל שנ' (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:", + "אמר ר' חנינא בר אידי באותה שעה הלך משה ונפל על רגלי אלעזר ואמר לו אלעזר בני בקש עלי רחמים שאכנס לארץ ישראל כשם שבקשתי על אהרן אביך שנ' (ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו השיב אלעזר ואמר למשה אתה ערבן שלכל ישראל ואתה מבקש לך ערב אתה הוא מטן שלכל ישראל ואתה מבקש סומך באותה שעה היה משה מתחנן כנגד אבות העולם לבקש עליו רחמים אמר לו הקב״ה משה משה לא כבר אמרתי לך (ג כו) אל תוסף דבר אלי עד כמה אתה מתחנן גזירה היא מלפני שלא תכנס לארץ ישראל לא בחייך ולא במותך הן קרבו ימיך למות:", + "הן קרבו ימיך למות מה כתיב למעלה מן הענין (לא א) וילך משה אמר ר' חנינא היה ראוי למקרא לומר הן קרבו ואח״כ וילך משה אלא לאיכן הלך משה הלך מתשובות שהשיב לפני הקב״ה אמר לפניו רבונו של עולם בשכר צער שנצטערתי עם ישראל אתה אומר לי (ג כז) לא תעבר את הירדן הזה אמר לו הקב״ה אורכאות אורכאות בראתי את עולמי וכי חאט היה בידו שלאברהם שנפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי שליצחק ויצחק לא נפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי של יעקב ועכשו ארכי שליהושע דוחקת:", + "אמר משה רבון העולמים אהיה קיים ואשב בעבר הירדן ולא אעבור לארץ אמר לו הקב״ה משה מה את מבקש לעשות תורתי פלסטין כתבתי בה על ידך (טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם ישראל עולין לרגל ואין אתה עמהם יאמרו מי אמר דבר זה משה אם כן מפני מה לא עלה כשם שלא עלה הוא כך אין אנחנו עולין ונמצאת תורתי בטילה ועוד כתבתי בה על ידך (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בבוא כל ישראל תקרא את התורה הזאת יאמרו זה לזה ממי למד יהושע דבר זה הלא ממשה רבו עד שאנו למידין מן התלמיד נלך ונלמד מן הרב ונמצאת מבזה תורתו ושעתו של יהושע:", + "אמר משה רבון העולמים אכנס לארץ ישראל ויהיה הוא מבפנים ואני מבחוץ הוא הרב ואני התלמיד הוא למעלה ואני אהיה למטה אמר לו הקב״ה אי אפשר אלא כבר דחקה ארכי של יהושע הוא מכניס ישראל לארץ ואתה הסתלק לך אצל אבותיך הן קרבו ימיך למות:", + "ד״א הן קרבו ימוך למ' בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימ' למ' נבהל משה ואמ' רבון העולמים בלשון שקלסתיך אתה מבשריני מיתה אני אמרתי (י יד) הן לה' אלה' הש' וש' השמ' ואתה אומ' הן קרבו ימ' למ' אמ' לו עד עכשו לא למדת תורה לך וזווג את האותיות ואת מוצא תשובתך הלך וזיוג את האותיות ויצא לו הנך התחיל עצב אמ' לו הקב״ה אני עושה לך קורת רוח הנך שוכב עם אב' (לא טז) ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח כענין שנ' (איוב ג יג) כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי ואומ' (שם ג יז) ושם ינוחו יגיעי כח:", + "הן קרבו ימיך למ' אמ' לו הקב״ה ימיך בטילים אבל אתה אין אתה בטל מן העולם אבל הרשעים אינן כן אפילו בחייהם הן חשובין מתים שנ' (ע' איוב טו כ) כל ימי הרשע הוא מתחולל:", + "קרא את יהושע אמ' לו הקב״ה למשה תן לו ליהושע תורגמן ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתיפטר מן העולם לא יהו אומ' לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר:", + "ויש אומ' העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהין ראשיהן לשמוע דברי יהושע מה היה אומ' ברוך שנתן תורה על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע:", + "והתיצבו אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש:", + "ואצונו על דברי תורה:", + "וילך משה ויהושע מלמד שהיה משה שמח בגדולתו של יהושע:" + ] + ], + [ + [ + "האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:", + "למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:", + "כת' אחד אומ' (שם נ א) איזה ספר כריתות אמכם אש' של' וכת' אח' אומ' (ירמ' ג ח) שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כיצד יתקימו שני כתובים הללו היה ר' דוסתי בן יהודה משלו מלה״ד למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט וזרקו לה וחטפו ממנה וקרעו כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות היה אומר לה מגורשת את וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר היה אומר לה איכן הוא גטיך שגירשתיך בו כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקב״ה אומ' להן איזה ספר כרי' אמ' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב״ה אומ' להן שלחתיה ואתן ספר כרי' אליה:", + "אמ' כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה כבר כתבתי (יר' ג א) לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אמ' לה כלום כתבתי אלא איש והלא כת' (במד' כג יט) לא איש אל ויכזב כי אל אנכי ולא איש (הושע יא ט):", + "ד״א אם מוגרשין אתם לי איזה ספר כרית' אמכם:", + "ד״א האזינו השמים ואדברה מפני מה העיד בהן שמים וארץ ר' יהודה מושלו משל למה ה״ד למלך שהיה לו שני אפיטורפים והשלים להן את כל מה שיש לו ומסר להן את בנו אמר להן הרשות בידכם בשעה שבני עושה רצוני תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו ובשעה שאין בני עושה רצוני אל יטעם משלי כלום כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם:", + "ד״א האזינו השמים ר' יהודה מושלו משל לה״ד למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו אמר אותו הבן סבור אבא שנתהנה כלום שמסרני לפידגוג עכשו אני יושב ומשמרו והוא אוכל ושותה וישן ואני הולך ועושה רצוני אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר משה לישראל יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים מגלים שנ' (איוב כ כז) יגלו שמים עונו ומנ' שאף הארץ מודעת שנ' (שם) וארץ מתקוממה לו:", + "למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:", + "ד״א האזינו השמים ר' נחמיה מושלו משל לה״ד לאחד שיצא בנו לתרבות רעה קבל עליו לאחיו קבל עליו לשכניו קבל עליו לקרוביו ולא זז האב קובל עליו והולך עד שאמר לו בני לשמים ולארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נא' האז' השמ' וא':", + "ד״א האז' הש' אמר להן הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את דרכם שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם אלא כענין שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות שנ' (תה' יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו יכול שמלאכתו קלה והלא כבר נאמ' (שם ז) מקצה השמים מוצאו:", + "ותשמע הארץ אמרי פי אמר להן הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינת מדתה שמא זרעתה חטין והעלת שעורין או שמא זרעתה ולא העלתה או שמא אמרה פרה איני דשה היום איני חורשת היום או שמא אמר חמור איני טוען היום או איני הולך:", + "וכן לענין הים הוא אומר (יר' ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר הריני עולה ומציף את כל באי העולם והלא כבר נאמר (איוב לח י) ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות שנ' (יר' ה כב) ויתגעשו ולא יוכלו והרי הדברים קל וחומר מה אם אלו שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה שלא לשכר ושלא להפסד שאם יזכו אין מקבלין שכר ואם יחטאו אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתן אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם:", + "ד״א האז' הש' ואד' ר' בניה אומ' מנ' אתה אומ' כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו שנ' (יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנ' (שם) ויד כל העם באחרונה כך", + "בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש' הרי עדים ממשמשין ובאין ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנ' (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושין רצונו מה נאמר בהן (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומ' (שם כה) וזרעתיה לי בארץ:", + "ד״א האז' הש' ואד' ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מנ' אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצ' הטוב ואין לשון פתיחה אלא רוח שנ' (ברא' ל כב) ויזכור אלה' את רחל ויפתח את רחמה ואלו לא דיין לרשעים אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמ' בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם וע' את השמ' ואין לשון עצירה אלא צער שנ' (ברא' כ יח) כי עצר עצר ה':", + "ד״א האזינו הש' ואד' ר' יהודה בן חנינה אומר בשעה שהיה משה אומ' האזי' השמ' ואד' היו השמים ושמי השמים שותקין ובשעה שהיה אומ' ותשמע הא' אמרי פי היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין ואם תמיה את לדבר הזה הרי הוא אומ' ביהושע (יהוש' י, יב - יג) ויאמ' לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו:", + "ד״א האזינו השמ' ואד' לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומ' האזי' השמ' ותשמע הארץ לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומ' ותש' הא' אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ:", + "ד״א האזי' הש' לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה, ותשמע הא' אמרי פי לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את האמור במרובה במרובין ואת האמור בממועט במועטים:", + "אחרים אומ' אין הדבר כן לה״ד לשני עדים שבאו להעיד בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת כך אלו אמר משה האזי' השמ' ושתק היו השמ' אומ' לא שמענו אלא אזינה ואלו אמר ותשמע הארץ אמרי פי ושתק היתה הארץ אומ' לא שמעתי אלא שמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמי' והאזי' ארץ ליתן אזינה ושמיעה לשמים ואזינה ושמיעה לארץ:", + "ד״א האזינו השמ' אמר משה לישראל משני דברים הללו אתם נבראין נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ שכן כתיב (קה' יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אם אתם עושין רצונו שלהקב״ה אין כל בריה שולטת בכם כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח ואם אינכם עושין רצונו שלהקב״ה הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם כשם שהגוף כל יד אוחזת אותו ושולטת בו לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום וכן ביום הדין קורא הקב״ה לרוח מן השמים ומנער את הגוף מן הארץ ודנן כאחד שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:", + "ד״א האזינו השמ' על שם תורה שנתן להם מן השמים שנ' (שמות כ יט) אתם ראי' כי מן השמ' דב' עמ', ותשמע הארץ אמ' פי שעליה עמדו וקבלו את התורה ואמרו (שם כד ז) כל אש' דב' ה' נע' ונש':", + "ד״א האזינו השמ' שעשו את המצות שניתן להם מן השמים ומה ניתן להם מן השמים עיבור שנים וראשי חדשים שנ' (ברא' א יד) והיו לאתת ולמ' ולימ' ושנ':", + "ותש' הא' אמ' פי שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ ומה ניתן להם מן הארץ לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות:", + "ד״א האזינו הש' שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים, ותשמ' הא' אמ' פי שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ:", + "משה מעיד בישראל שני עדים והמקום מעיד בהם בעד אחד ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום כשהוא אומר (לא כא) וענתה השירה הז' (לכ') [לפ'] לעד הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום:", + "ומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים אלא אמר משה בשר ודם אני למחר אני מת שאם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות מי בא ומוכיחן אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר (ל יט) העידתי בכם היום את הש' ואת הא':", + "ומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד אלא אמ' המקום תהא השירה מעידה בהן למטה ואני מעיד בהן למעלן לכך נאמר (לא כא) וענתה השי' הז' (לכ') [לפ'] לעד ומנ' שנקרא הקב״ה עד שנ' (מלא' ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וכת' אחר אומ' (יר' כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואמ' (ע' מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:" + ], + [ + "יערף כמטר לקחי אין לקחי אלא דברי תורה שנ' (משלי ד ב) כי לקח טוב נת' לכ' תורתי וה״א (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסרי אלא דברי תורה שנ' (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואומ' (שם ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואומ' (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף וה״א (הושע יד ג) קחו עמ' דברים ואין דברים אלא דברי תורה שנ' (ה יט) את הדברים האלה דבר ה':", + "כמטר מה המטר הזה חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם או מה המטר הזה מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו יוצאי דרכים מצירין בו מפרשי ימים מצירין בו טחי גגות מצירין בו מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו יכול אף דברי תורה כל ת״ל כטל מה הטל הזה כל העם הזה שמחים בו כך דברי תורה כל העם שמחים בהן:", + "כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה מעלין אותן ומגדלין אותן שנ' (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך:", + "וכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך שנ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן ואומ' (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך:", + "ד״א יערף כמ' לקחי ר' אומ' הוי כונס דברי תורה כללים יכול כשם שאת כונס כללים כך תהא מוציא כללים ת״ל יערף כמ' לק' ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ' לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו שלטל שהן קטנות לכך נאמ' תזל כטל אמרתי:", + "כשע' ע' דשא מה שעירים הללו יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע:", + "וכרביב' עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו בוא ונפשפש את ההלכות הללו שלא יעלו חלודה:", + "ד״א יערף כמ' לק' ר' יוסי הגלילי אומ' אין עריפה אלא לשון כפרה שנ' (כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך תורה מכפרת על כל עבירות:", + "כש' עלי דשא מה שעירים באין על חטאים ומכפרין כך תורה מכפרת על כל חטאים:", + "וכרב' עלי עש' מה רביבים באין תמימין ומכפרין כך תורה מכפרת על כל פשעים:", + "ד״א יער' כמ' לק' חכמים אומ' אמ' משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ' (ט ט) ואשב בהר ארבע' יום וכת' אחר אומ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבע' [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ' (ישע' ו ב) שרפים עומדים ממ' לו:", + "דמי נתתי עליה נפשי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער ת״ל תזל כטל אמרתי תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם:", + "כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא קשה עליו כשעיר מה יעשה קורא שני ספרים ושונה שני סדרים והיא נמשכת אחריו כרביב לכך נאמ' וכרב' עלי עשב:", + "ד״א יער' כמ' ר' בניה אומ' אם למדת תורה לשמה הרי דברי תורה חיים לנפשך שנ' (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לאו סוף שדברי תורה הורגין אותך שנ' יערף ואין עריפה אלא לשון הריגה דכת' (כא ד) וערפו שם ואומ' (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה:", + "ר׳א יערף כמטר ל' ר' דוסתאי בירבי יהודה אומר אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור סופך להיות שונה ורואה את משנתך שנ' (משלי ה טו) שתה מים מבוריך ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים שנ' (משלי ה טו) ונוזלים מתוך באריך וה״א (שם טז) יפוצו מעינותיך חוצה:", + "כשעירים ע' ד' אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא נופלת עליו כשיד הזה ומנ' שאין שעיר אלא שיד שנ' (ישע' לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא ואומ' (ישע' יג כא) ושעירים ירקדו שם:", + "ד״א יערף כמט' ל' ר' נחמיה אומ' זו כנסת יש' הוי כונס דברי תורה כללים שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך ואין את יכול לעמוד בהן:", + "משל אדם הולך לקסרין צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן סלעים והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן דינרי זהב והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה:", + "ד״א יערף כמ' לק' כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם שלא תתעו מדרכיו שלהקב״ה:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על העשבים ומעלה אותן מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים כך תורה יש בה מדרש ויש בה הלכות ויש בה קולין ויש בה חומרין ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא בתמרה לפי מה שהוא כך תורה יש בה בני אדם חכמים בני אדם נבונים בני אדם חסידים בני אדם צדיקים:", + "ד״א יערף כמ' לק' לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום שכולו לשדפון ולירקון וכולו לקללה אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב שהוא בא (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה אין את תר לו עד שהוא בא שנ' (מ״א יח מה) ויהי עד כה ועד כה כך אדם הולך ללמוד תורה אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל:", + "ד״א יערף כמ' לק' ר' סימאי אומ' מנ' אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר' סימיי אומ' מנ' אתה אומ' כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ' (תה' פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ' (שם ז) אכן כאדם תמ':", + "ד״א היה ר' סימאי אומר מנ' כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות שנ' יערף כמ' לק' זו רוח מערבית שהיא באה (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:", + "תזל כטל אמ' זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב:", + "כשעי' עלי דשא זו רוח מזרחית שיהא משחרת את הרקיע כשעיר:", + "וכר' עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מארגת את הרקיע כרביב מנ' שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים שנ' (יחז' לז ט) מארבע רוחות באי הרוח ארבע רוחות ברא הקב״ה לשמש בהן את עולמו דרומית כנגד צפונית מערבית כנגד מזרחית דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים לעולם מערבית יפה לעולם מזרחית קשה:" + ], + [ + "כי שם ה' אקרא מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב״ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמ' משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב״ה על חנם:", + "בן עזאי אומ' כויכול לא הזכיר הקב״ה שמו עד שאמ' שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אלהים:", + "ד״א כי שם ה' אק' ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שהיתה איקונין שלמלך בידו מצא אפטיקון ומשכן עמו סנוקליטון ומשכן עמו בעלי זמורה ומשכן עמו אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאיקונין של מלך בידי כך היה משה מרעיש את השמים ומזעזע את הארץ שנ' האזינו השמ' אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאני מזכיר שמו שלהקב״ה לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:", + "ר' אומר כי שם ה' אק' אמ' משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו שלהקב״ה אתם הבו גדל לאלהינו:", + "חנניה בן אחי ר' יהושע אומ' זכר צדיק לברכה אמ' להן נביא לישראל בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:", + "ר' נהוראי אומ' מנין לעונה אחר המברך אמן שהעונה אמן גדול מן המברך לכך נאמ' כי שם ה' אק' הבו גדל לאלהי':", + "ר' יוסה אומ' מנ' לעומד בבית הכנסת ואומ' ברכו את ה' המבורך והן עונין אחריו ברוך ה' המ' לעולם ועד לכך נאמר כי שם ה' אק' הבו גדל לאלה':", + "אמר להן ר' נהוראי מדת שמים מדת הארץ היא הגליורים מתגרין במלחמה והגבורים יורדין ונוצחין וכן את מוצא שכל נסים וגבורות שעשה המקום לאבותינו בכל מקום ובכל זמן אינן אלא בשביל שיתגדל שמו בעולם לכך נאמ' כי שם ה' אקרא ה' ג' לא' מנ' אתה אומ' שאין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה לכך נאמ' כי ה' אק':", + "מנין אתה אומ' שאין מלאכי השרת מזכירין ישראל שמו שלהקב״ה מלמעלן עד שמזכירין שמו מלמטן שנ' (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר [השמטה: אלו ישראל שמשולים בככבים שנ' (ברא' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים] ואחר כך ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת וה״א (שם א ו) (ויצאו) [ויבאו] בני אלהים לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:" + ], + [ + "הצור תמים פעלו הצור הצייר שצייר את העולם מתחלה והושיב את האדם בתוכו שנ' (ברא' ב ז) וייצר ה' אלה' את האדם:", + "תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' אלו היה לי שלש עינים אלו היה לי שלש רגלים אלו היה לי שלש ידים אלו היו פני הפוכות לאחור אלו הייתי מהלך על ראשי הייתי נאה למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:", + "אל אמונה שהאמין בעולם ובראו, ואין עול מגיד הכת' שלא ברא המקום את בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים שנ' (קה' ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:", + "צדיק וישר הוא שהוא נוהג בישרות עם כל באי העולם:", + "ד״א הצור הדיין:", + "תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' מה ראה דור המבול להישטף במים דור הפלגה להתפזר מסוף העולם ועד סופו אנשי סדום להשרף באש ובגפרית קרח ועדתו שתבלעם הארץ אהרן ליטול כהונה ודוד לטול מלכות למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:", + "אל אמונה בעל הפקדון:", + "ואין עול גובה את שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם אדם מפקיד אצל חבירו מאתים והוא חייב לו מנה כשהוא בא ליטול את שלו הוא אומ' לו צא מנה שלי שאת חייב לי והא לך השאר וכן פועל שעשה מלאכה עם בעל הבית והוא חייב לו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו הוא אומ' לו צא דינר שאת חייב לי והא לך השאר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון:", + "ואין עול גובה את שלו (באמונה) [באחרונה]:", + "צדיק וישר הוא כמו שנ' (תה' יא ז) צדיק ה' צדקות אהב:", + "ד״א הצור (תמ') התקיף תמים פעלו פעולתן של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרן שלצדיקים ומחת פורענתן שלרשעים לא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ולא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ומנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (לב לד) הלא הוא כמס עמדי אימתי אלו ואלו באין ליטול את שכרן למחר כשהוא יושב על כסא הדין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו לכך נאמ' כי כל דרכיו משפט:", + "אל אמונה ואין עול מגיד הכת' כשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה לעולם הבא כך הוא נותן לרשע גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה ובעולם (הבא) [הזה] וכשם שהוא פורע מרשע גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הבא כך הוא פורע מן הצדיק הגמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה:", + "ואין עול בשעת פטירתו שלאדם מן העולם מעשיו נפרטין לפניו והן אומ' לו כך וכך עשית ביום פל' כך וכך עשית במקום פל' אין את מודה על הדברים הללו והוא אומ' להן הין הין והן אומ' לו טול וחתום והוא נוטל וחותם שנ' (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום:", + "צדיק וישר הוא כשהוא מצדיק עליו את הדין וכן הוא אומר יפה נידנתי לקיים מה שנ' (תה' נא ו) למען תצדק בדברך תז' בשפט':", + "ד״א הצור תמים כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמ' לו רבינו משה אמור לנו מדת הדין מה היא מדת הדין שלמעלן אמ' להם איני אומ' לכם שהוא מזכה את הזכאי ומחייב את החייב אלא אפלו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול:" + ], + [ + "שחת לו לא יכול אפלו בנים מלאים מומים ת״ל (בניו לא) [לא בניו] מומם דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומ' אפלו מלאים מומים לכך נאמ' בניו מומם וה״א (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם וה״א (יר' ד כב) בנים סכלים המה ומה אם בשעה שהן סכלים הן קרואין בנים אלו לא היו סכלים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (ישע' א ד) זרע מרעים בנים משחיתים מה אם בשעה שהן משחיתים הן קרואין בנים אלו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (יר' ד כב) חכמים המה להרע מה אם בשעה שהן מריעים הן קרואים חכמים אלו לא היו מריעים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (יחז' לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעים את דבריך יכול יהוא שומעין ועושין ת״ל (שם) ואותם לא יעשו ומה אם בשעה שהן שומעין ולא עושין הן קרואין עמי אלו היו עושין על אחת כמה וכמה:", + "אבה הדרוס אומ' שיחתו ישראל כל לווים שבתורה:", + "שלא יהיו הרשעים אומ' בשעה שאנו חוטאין אנו מצערין לפניו שכן אליהוא אומ' לאיוב (איוב לה ו - ח) אם חטאת מה תפעל בו אם צדקת מה תתן לו לאיש כמוך רשעך מה הוא אומ' (ישע' ג יא) אי לרשע רע מושלו מלה״ד לאחד שהוא יוצא להיצלב והיה אביו בוכה עליו ואמו מתחבטת עליו זה אומר אוי לי וזה אומ' אוי לי והלא אין ווי אלא לזה שהוא יוצא להיצלב שנ' (הושע ז יג) אוי להם כי נדדו ממני:", + "דור עקש ופתלתול אמ' משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור מושלו מלה״ד לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן שיכונו אם אינו מכוונו באוב מכוונו במנגנון ואם אינו מכוונו במנגנון מכוונו במעצד ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור כך אמר משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור שנ' (יחז' כא לו) ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית:", + "ד״א אמ' משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וה״א (תה' יח כז) עם נבר תתבר ועם עק' תת':" + ], + [ + "הל ה' תג' זאת מושלו מלה״ד לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בולטוס בשוק אמ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בולטוס את צוהב כנגד בולטוס את אומ' ושומע אלו רצה להכותך לקרע את כסותך או לחבשך בבית האסורים היית יכול לעמוד בו אלו היה קינטרון שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה אפרכוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה פיליטקוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה:", + "ד״א הל ה' תג' זא' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה עובר וצוהב כנגד אביו בשוק אומ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד אביך אתה צוהב כנגד אביך את אומ' ושומע כמה יגע בך וכמה עמל בך אלו לא היית מכבדו לשעבר צריך היית לכבדו עכשו שלא יכתוב את נכסיו לאחר כך אמ' משה לישראל אם אין אתם זהירין כמה נסים וגבורות עשה לכם המקום במצרים היו זהירין כמה נסים וגבורות הוא עתיד לעשות לכם בהיכנסכם לארץ:", + "עם נבל ולא חכם:", + "עם נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבוא וה״א (ישע' א ג) ישראל לא ידע עמי לא הת':", + "ישראל לא ידע לשעבר עמי לא הת' לעתיד לבוא ומי גרם להם להיות מנובלים ומטופשים אלא שלא החכימו בתורה וה״א (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:", + "הלא הוא אב' קנ' אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו מושלו משל לה״ד לבן מלכים שהוריש לו אביו עשר שדות וקנה לו עוד אחת לסגלתו והיתה חביבה עליו יתר מכל מה שהוריש לו אביו וכן מי שהוריש לו אביו כך אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו:", + "הוא עשך ויכ' ר' מאיר אומ' כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו לוייו מתוכו מלכיו מתוכו נביאיו מתוכו חכמים מתוכו סופריו מתוכו ומשניו מתוכו שנ' (זכ' י ד) ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו:", + "ד״א היה ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם יהיה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח הוי אומר העליון אין צורך לומר גבור מלמעלן וחלש מלמטן גבור חי עולמים מלמעלן ובריות מלמטן שנ' (קה' ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וכן שלמה אומ' (שם ה א) אל תבהל על פיך:", + "ד״א הוא עשך ויכ' הוא עשאך כנוניות כנוניות מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא עשך ויכ' הוא עשאך כוים כוים מבפנים שאם תסתם אחת מהם אי אפשר לך לחיות:", + "ר' דוסתאי בן יהודה אומ' הוא עשך ויכ' הוא הושיבך על בסיס שלך הלעיטך בבת עמים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך שנ' (ו יא) ובתים מ' כל טוב:" + ], + [ + "זכור ימות עולם אמ' להן הקב״ה היו זכורים מה שעשיתי בראשונים מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום:", + "בינו שנות דור ודור אין דור שאין בו כדור המבול אין דור שאין בו כדור הפלגה אין דור שאין בו כאנשי סדום אין דור שאין בו כקרח וכעד' אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו:", + "שאל אביך ויגד' אלו הנביאים כענין שנ' (מ״ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי זקניך ויאמ' לך אלו החכמים כענין שנ' (במד' יא טז) אספה לי שבעים איש מז' יש':", + "ד״א זכר ימות עו' אמר להן הקב״ה בשעה שאני מביא עליכם יסורין היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם:", + "בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שנ' בו (תה' עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:", + "שאל אביך ויג' מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקב״ה לעתיד לבוא שנ' (ישע' ל כ) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:", + "זקניך ויאמ' לך מה שהראה את הזקנים בהר שנ' (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה':" + ], + [ + "בהנחל עליון גוים זה אבינו אברהם מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם היה הקב״ה נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות עמד דור המבול והציפן כזקים על פני המים עמד דור הפלגה ופיזרן מסוף העולם ועד סופו עמדו אנשי סדום ושרפן באש ובגפרית כיון שעמד אבינו אברהם זכה ליסורין שנ' (ברא' יב י) ויהי רעב בא' מפני מה היסורין באין הוי אומ' לטובתן של ישראל לכך נאמר למספר בני ישראל:", + "ד״א בהנחל על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות:", + "בהפרידו בני אדם בשעת הפלגה פירש החומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבין שילח בני גמר לגמר בני מדי למדי בני יון ליון:", + "יצב גבו' עמ' קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל וכמה אומות הן שבעים וכמה ירדו ישראל למצרים שבעים שנ' (י כב) בש' נפש ירדו אב' מצ' לכך נאמ' למספר בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות עמד וראה וצפה ונסתכל שנ' (חבק' ג' ו) עמד וימדד ארץ אמ' איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה ולא מצא אלא ישראל לכך נאמ' למ' בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם שנ' (יחז' לב כב; כט) שם אשור וכל קהלה שמה אדום ומלכיה מי נוטל עשרן של אלו והמונם הוי אומ' אלו ישראל לכך נאמ' למס' בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' כשהנחיל המקום מן האומות יראי חאט וכשרים שבהן:", + "בהפ' בני אדם זה דור הפלגה שנ' (ברא' יא ט) ומשם הפיצם ה':", + "יצב גבו' עמ' ר' אליעזר בן של ר' יוסי הגלילי אומ' הרי הוא אומ' (שה״ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבע' נפש וה״א יצב גבול עמ' אין כת' כן אלא יצב גבלת עמ' זכו אומות ליטול שני שני חלקים למס' בני יש':" + ], + [ + "כי חלק ה' עמו וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהיתה לו שדה ונתנה לאריסים והיו גונבין אותה מלפניו והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם חזרו להיות רעים מאבותיהם מה עשה כיון שנולד לו בן אמ' להן צאו מתוך ארצי אי אפשי תהון בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו כך כיון שעמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנא' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות צאו מתוך ארצי אי אפשי תהיו בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב שנ' כי חלק ה' עמו יע' חב' נח' אמר להן הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה וה״א (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה ת״ל (שם) ישראל לסגלתו ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם הקב״ה בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקב״ה וכשהוא אומ' (יד ב) ובך בחר ה' אלהי' לה' לו לעם סגלה הרי יה בחר ביעקב ומנ' שאף יעקב בחר ביה שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:", + "את מוצא בשעה שירד הקב״ה לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת שנ' (תה' סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות לה״ד למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו הפרכין דוכסין ואסטרלטין יש שעשה לו פטרון הפרכוס ויש שעשה לו פטרון דוכוס ויש שהיה עושה פטרון שר צבא:", + "פקח אחד היה שם אומ' כל אלו תחת רשותו שלמלך הן ואינן יכולין למחות בידו אבל הוא יכול למחות בידן איני בוחר לי פטרון אלא המלך שהוא יכול למחות בידן שלכולן כך בשעה שנגלה הקב״ה בסיני בחרו להן אומות העולם אלהות יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה ומהן שבחר לככבים ולמזלות ומהן שבחר למלאכים וכן משה אומ' לישראל (ד יט) ופן תשא עי' השמ' אשר חלק ה' אלה' לכל העמ' מה אמ' ישראל להקב״ה מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך חלקי ה' אמרה נפשי (איכה ג כד) ואף הקב״ה אמ' להן אין חלקי אלא ישראל לכך נאמ' כי חלק ה' עמו:", + "יעקב חבל נח' אין חבל אלא גורל שנ' (תה' טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואו' (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ואומ' (שם יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה:", + "ד״א יעקב חבל נח' מה חבל זו משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם כשעמד אבינו אברהם מה נאמ' בו (משלי יז יז) ואח לצרה יולד כשעמד יצחק אבינו מה נאמ' בו (קה' ד ט) טובים השנים מן האחד וכשעמד אבינו יעקב מה נאמ' (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:", + "ימצאהו בא' מד' זה אבינו אברהם ובתהו ילל יש' במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו מלה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה הניחוהו חיילותיו והלכו להן ונזדווג לו גבור אחד אמ' לו אדני המלך אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך עד שתהא בתוך פלטין שלך כך אמ' לו הקב״ה לאברהם אבינו שנ' (ברא' טו ז) ויאמ' אליו אני ה' אשר הוצ' מ' כש':", + "יסבבנהו כמו שנ' (שם יב א) ויאמ' ה' אל אברם לך לך:", + "(יסבבנהו) [יבוננהו] לכל באי העולם:", + "מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקב״ה מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):", + "יצרנהו כאש' עי' מנ' אתה אומ' שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפלו נפשו שהי' חביבה עליו ביותר שנ' (ברא' כב ב) קח נא את בנך את יחי' וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה בעולמה וה״א (תה' כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:", + "ד״א ימצאהו בא' מד' אלו ישראל כענבים במדבר מצא' יש' (הושע ט י) ובתהו ילל יש' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:", + "יסבבנהו לפני הר סיני שנ' (שמות יט יז) ויתיצ' בת' הה':", + "יבוננהו בעשרת הדיברות מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב״ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו:", + "יצרנהו כאישון עינו שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים:", + "ד״א ימצאהו בארץ מד' הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר הבאר עולה והמן יורד והסליו מצוי וענני כבוד מקיפין אותן:", + "ובת' יליל ישימ' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:", + "יסבבנהו בדגלים שלשה בדרום שלשה במזרח ג' במערב ג' בצפון:", + "יבוננהו בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן ולא היה עולה בידו כלום דולה מן הבאר ולא היה עולה בידו כלום:", + "יצרנהו כא' עי' ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן שנ' (תה' צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לש' בכל דר':", + "ד״א יצרנהו שנצר האנשים והנשים מן הזמה כדי שיהיו טהורים תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה:", + "ד׳׳א ימצאהו בא' מד' הרי זו אמורה לימות המשיח שנ' (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר:", + "ובת' ילל ישי' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכריה ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:", + "יסבבנהו בנביאים יבוננהו בחכמים:", + "יצרנהו כאי' עי' כמו שנ' (שם ב יב ע׳׳ש) כל הנגע בכם נוגע בבת עינו:" + ], + [], + [ + "כנשר יעיר קנו כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו כך כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (לגב) ה' מסיני בא איזו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבא (חבק' ג ג):", + "יפרוש כנפיו יקחהו כמו שנ' (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:", + "ישאהו על אב' כמו שנ' (ישע' מט כב) והביאו בניך בחצן:" + ], + [ + "ה' בדד ינ' אמר להן הקב״ה כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה ולא נהנים מאומות העולם כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא ואין אומות העולם נהנים מכם כלום:", + "ואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא:", + "ושר מלכות פרס עמד לנגדי (שם י יג):", + "אבל אגיד לך את הרשום (שם י כא) ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ' (יחזק' מח ז) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:", + "מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ו):", + "מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד (שם מח ז) מה ת״ל אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפים (קבים) [קנים] שהן שבעים וחמשה מיל:", + "ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם עובדי ע״ז אלא כעין שנ' (ישע' ב יח) והאלילים כליל יחלוף:", + "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם ב יא):", + "ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח ובכבוד בעולם:", + "ואין עמו אל נכר שלא יהא בכם בני אדם עסיקין במין פרגמטיה כלום אלא כענין שנ' (תה' עב טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים שתהא כל חטה וחטה מוציאה קלוסקיות מלמעלן כפס הזו של יד:", + "ירעש כלבנון פריו שתהא הרוח מנשבת בהן והן שפות זו לזו ומשירות פירותיהן ואדם נוטל מלוא הפס הזו שליד ויש בה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:" + ], + [ + "ירכיבהו על במ' ארץ זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות שנ' (במד' יג ל) עלה נעלה וירש' אותה:", + "עלו זה בנגב (שם יג יז):", + "ויעלו בנגב (שם יג כב) ויעלו ממצ' (ברא' מה כה):", + "ויאכל תנו' שדי אלו פירות ארץ ישראל שהן קלים לאכול מכל הארצות:", + "ויניקהו דבש מסלע זו סכנית וחברותיה:", + "ושמן מחל' צור אלו זיתי גוש חלב:", + "מעשה שאמ' ר' יהודה לבנו [בסכנית] צא והביא לנו קציעות מתוך החבית והלך ומצא החבית צפה עליהן דבש אמ' לו אבא של דבש היא אמ' לו השקע ירך לתוכה ואת מעלה קציעות מתוכה:", + "מעשה שאמ' ר' יוסי לבנו בציפורין עלה והביא לנו גרוגרות מתוך העלייה הלך ומצא את העלייה צפה עליהן דבש:", + "חמאת בקר וחלב צאן אלו ימי שלמה עשרה בקר בריאים (מ״א ה ג):", + "עם חלב כר' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ד) אוכלים כרים מצאן:", + "עם חלב כל' חטה אלו ימי שלמה שנ' (מ״א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת ועשרים כור קמח:", + "ודם ענב תש' חמ' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ זה בית המקדש שהוא גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית אל המ' קומו ונעלה ציון (יר' לא ה) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' (ישע' ב ג):", + "ויאכל תנו' שדי אלו בכורים:", + "ויניקהו דבש מס' ושמן מחל' אלו נסכי שמן:", + "חמאת בקר וחל' צאן אלו חטאות ואשמות וקדשים קלים:", + "עם חלב כל' חטה אלו הסלתות:", + "ודם ענב תש' חמר אלו נסכי יין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ זו תורה:", + "ויאכל תנו' שדי זה מקרא:", + "ויניקהו דב' מס' זו משנה:", + "ושמן מחל' צור זה תלמוד:", + "חמאת בקר וח' צאן אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות:", + "עם חלב כל' חטה אלו ההלכות שהן גופה של תורה:", + "ודם ענב תש' חמ' אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ אלו האומות:", + "ויאכל תנו' שדי אלו ארבע מלכיות:", + "ויניקהו דבש מס' ושמן מח' צור אלו הבלשיים שבללו עם המלכות ובאו והחזיקו בארץ ישראל והוציאו אותן מבתיהם והן קשים להוציא מהן פרוטה כצור הזה ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהן והן עריבין עליהם כשמן וכדבש:", + "חמ' בק' וח' צאן אלו איפטיקין והגמונין שלהן:", + "עם חל' (כל') [כר'] אלו בלירכין שלהן:", + "ואילים אלו קינטרונין שלהן:", + "בני בשן אלו בני פיקורין המוציאין מבין שניים:", + "ועתודים אלו סנוקליטין שלהם:", + "עם חלב כל' חטה אלו מטרניות שלהן ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהם כיין וכדבש:", + "ד״א עם חלב כל' חטה עתידה שתהא כל חטה וחטה כשתי כליותיו של שור הגדול שהן משקל ארבע ליטרה בציפורין ואל תתמה שהרי מעשה ששקלו ראשה שללפת שלשים ליטרה בציפורין:", + "מעשה בשועל אחד שקינן בראשה שללפת ושקלוה ששים ליטרין בליטרה של ציפורין:", + "אמ' ר' יוסי בן חנינה מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו קלח של חרדל והיה בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן ונמצא בה תשעה קבין חרדל ועציו סיכך בהן סוכת יוצרין:", + "אמ' ר' שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בבית אבא והיינו עולין ויורדין בה כסולם וכעולה לראש התאנה:", + "ודם ענב תשת' חמ' שלא תהו יגיעין לא לבצור ולא לדרוך אלא מביא עניבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ותהא שותה ממנה והולך כשותה מתוך הפיטס הגדול ועצה מסיקו תחת תבשילו ד״א ודם ענב תש' חמר אין לך כל עניבה ועניבה שפחותה משלשים גרבי יין שנ' חמר אל תקרא חמר אלא חומר:" + ], + [], + [ + "וישמן ישורון ויבעט לעולם כל שלפי שבע רעים וכן את מוצא בראשונים דור המבול ודור הפלגה והסדומיים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין שנ' חמאת בקר וח' צאן מה הוא אומ' וישמן יש' ויב' אמ' הקב״ה למשה אמור לישראל כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (לא כ) כי אביאנו אל האר' אשר נש' לא' זב' חל' וד' וא' וש' וד' ופ' אל אלה' אחר':", + "וכך אמ' להן משה כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (ח יב - יד) פן תא' וש' וב' טו' ורם לבבך וש' את ה' אלהי' וה״א בשבטים (ברא' לז כה) וישבו לאכל לחם וישב ראובן אל הבור (שם לז כט) וה״א בדור המדבר (שמות לב ו) וישב העם לא' וש' ויק' לצ' מה צחק ציחקו עמדו ועשו את העגל הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל:", + "ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שעשה לו עגל אחד והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים כך אמ' הקב״ה למשה במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל (יר' כח יג):", + "וכן את מוצא בבני איוב שלא באה עליהם פורענות אלא [מתוך] מאכל ומשתה שנ' (איוב א יג; יט) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות:", + "וכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' (עמוס ו ד - ו) השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין מה נאמ' בהן (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים הוי מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו:", + "וכן את מוצא למחר לימות המשיח שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' חמ' בק' וח' צאן מהוא אומ' וישמ' ישו' ויב':", + "שמנת עב' כש' אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ' (ישע' ב ז - ח עיי״ש) ותמלא ארצם סוסים:", + "ותמלא ארצם כסף וזהב:", + "ותמלא ארצם אלילים:", + "ד״א שמנת עב' כש':", + "שמנת בימי ירבעם:", + "עבית בימי אחאב:", + "כשית בימי יהוא:", + "ד״א שמנת בימי אחז:", + "עבית בימי מנשה:", + "כשית בימי צדקיהו:", + "ד״א שמנת עב' כש' שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ וה״א (ע' איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל:", + "ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יר' ב יג) כי שתים רעות עשה עמי אמ' להן המקום במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (שם יב ז) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי ואומ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילה, (תה' עח סז) וימאס באהל יוסף ואומ' (ישע' ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב:", + "ד״א ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יחז' ח טז עיי״ש) ובצאתם אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש:" + ], + [ + "יקנאהו בז' מלמד שהיו עושין להן דברים של זירות שנ' (מ״א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת:", + "בתועבות יכ' הרי זה משכב זכור שנ' (ויק' כ יג) ואיש אש' יש' את זכר מש' אשה תועבה עשו שני' מות יומ' עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (כג יח) לא תהיה קדשה מב' ישר' ולא יהיה קד' מ' יש' מהוא אומ' (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:" + ], + [ + "יזבחו לשדים לא אלוה אמ' המקום אלו לדברים שמטיבים להם היו עושים הייתי אומ' על אחת כמה וכמה דברים שמצירים להם מה דרכו של שיד כיון שהוא נכנס באדם כופה אותו על פניו:", + "לא אלוה מלמד שהיו עובדין לבבואה:", + "אלהים לא יד' שאין אומות העולם מכירין אותן:", + "חדשים מק' באו כיון שאחד מאומות העולם רואה אותו הוא אומ' צלם יהודיים הוא זה שנ' (ישע' י י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל הא מלמד שירושלם ושמרון מספקות טפסים לכל באי העולם חדשים מק' באו משלעכשיו הן בימי אנוש היו קוראין אותן אלהות שנ' (ברא' ד כו) אז הוחל לק' בשם ה' הוא הוחל לקרא ע״ז בשם המקום באותה שעה עלה עוקיניס והציף שלישו של עולם אמ' להן הקב״ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני עושה מעשה חדש וקורא לעצמי שנ' (עמוס ה ח) הקורא למי הים וישפכם:", + "לא שע' אבותי' דברים שלא עמדו עליהם שערותיהם שלאבותיכם וה״א (איוב ד טו) ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי:", + "ד״א לא שע' אב' לא שיערום אבותיכם אם יש בהן צורך ואם אין בהן צורך אלא מלמד שהיו מקריבין להן ואינן מרצין מידם כענין שנ' (ברא' ד ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה:" + ], + [ + "צור יל' תשי אמ' להן הקב״ה שיכחתם אותי בזכיות אבותיכם שנ' (ישע' נא א) הביטו אל צור חצב' אל אבר' אביכם:", + "ד״א צור יל' תשי אמ' להן הקב״ה בשעה שאני מבקש להיטיב לכם אתם כאלו מתישים כוח גדול שלמעלן עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו ב) זה אלי ואנ' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במד' יד ד) נתנה ראש ונשו' מצ':", + "עמדתם לפני הר סיני ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונש' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמ' (שם לב ד) אלה אלהיך יש' הוי בשעה שאני מבקש להיטיב לכם כאלו מתישין כוח גדול שלמעלן:", + "ד״א צור ילדך תשי אמ' להן הקב״ה עשיתם אותי כאלו זכר מבקש לילד ואינו יולד אם תהא אשה יושבת על המשבר אינה מצטערת צירים אוחזוהו כצירי ילדה (ע' ישעי' כא ג) אם יהיו שנים במעיה אינה מצטערת כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה (מ״ב יט ג) אם תהא חולה ומבכרת אינה מצטערת כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה (יר' ד לא) אם יהיה זכר שאין דרכו לילד והוא מבקש לילד אין זה צער כפול ומכופל שנ' שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (יר' ל ו):", + "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו (שם ז):", + "ותשכח אל מחל' ר' מאיר אומ' שחל בך ונצטער בך כענין שנ' (תה' מח ז) חיל כיולדה:", + "ר' יהודה אומ' שעשה אותך מחילים מחילים שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:", + "ד״א ותשכח אל מח' שהוא חולל כל העולם כולו בעבורך שנ' (תה' כט ט) קול ה' יחולל אילות:", + "ד״א ותשכח אל מח' שהיחל שמו עליך מה שלא היחל על כל אומה ומלכות ביום מתן תורה שנ' (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך:", + "ד״א ותשכח אל מח' ר' נחמיה אומ' עושה אותך חולין בשעה שאין אתה עושה רצונו:", + "ד״א ותשכח אל מח' מוחל לך שהו מוחל לך על כל עונותיך:" + ], + [ + "וירא ה' וינ' ר' יהודה אומ' מפני ענוגים שלו מנאצים לפניו מפני שהו מאריך פנים עם הרשעים והם מרבים בחאט:", + "אמ' ר' מאיר אין לך בכל מלכים שמלך שהיו ימיו קלים ומלכותו קלה כזמרי שבכל מלכים הוא אומ' (ע' מ״א יד יט) ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה (שם כב לט) ובזמרי הוא אומ' (עיי״ש טז כ) ויתר דברי זמרי וכל אשר עשה וקשרו אשר קשר כל עצמו לא מלך אלא שבעת ימים בתרצה אמור מעתה מכעס בניו ובנותיו מה אם בשעה שהן מכעיסין הן קרואין בנים ובנות אלו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "ויאמר אס' פני מ' אמ' הקב״ה הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן:", + "אראה מה אח' אמר הקב״ה הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן:", + "כי דור תה' המ' אמ' להן הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום:", + "ר׳א כי דור תה' המ' ר' אומ' דור תהפוך אין כת' כן אלא דור תהפוכות הפכפכנין אתם במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (תה' עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מה נאמ' בהן (ישע' סג י) ויהפך להם לאויב:", + "ד״א בנים לא אמן בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נע' ונש' (שמות כד ז) אני אמרתי לכם אני אמרתי אלהים אתם (תה' פב ו) חזרתם בכם ואמרתם אלה אלהיך ישר' (שמות לב ד) אני אמרתי לכם אכן כאדם תמ' (תה' פב ז):", + "בנים לא אמ' בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין אתם מאמינים בדבריכם נכנסתם לארץ ישראל אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם בניתם בית המקדש אמרתי שאינו חרב מכם לעולם חזרתם בכם ואמרתם מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מ״א יב טז) ואף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אד' (עמוס ז יז):", + "ד״א בנים לא אמן בם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם מנ' אתה אומ' שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן שנ' (יר' יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לא' לת' להם ארץ זבת חל' וד' כיום הזה מנ' אתה אומ' שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו ואמ' אמן שנ' ואען ואומ' אמן ה' (שם):" + ], + [ + "הם קנ' בל' אל וכי יש לך עובד את הצלם אלא דבר שהוא רואהו והם לא עבדו אלא את הבוביה ולא את הבוביה בלבד אלא את ההבל שהוא יוצא מקדירה שנ' כעסוני בהב':", + "ואני אקנ' בלא עם אל תהי קורא כן אלא בבלויי עם אלו שהן באין מברבריא ומאיטליה שהן מהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב ומבוזה לפני המ' יותר ממי שמהלך ערום בשוק:", + "ד״א ואני אק' בלא עם אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:", + "בגוי נבל אכ' ר' אליעזר אומר [אלו המינים] וה״א (תה' יד א) אמר נבל בלבו אין אלהי' השחיתו והת':" + ], + [ + "כי אש קדחה באפי מלמד כשהפורענות יוצאה מלפני הקב״ה אינה יוצאה אלא באף שנ' (תה' יח ט) עלה עשן באפו ומנ' אף בתוך גיהנם שנ' ותיקד עד שאו' תח' ומנ' שנקרא גיהנם שאול שנ' (ע' ישע' יד טו) אך אל שאול תורד:", + "ותאכל ארץ ויב' זו ארץ ישראל:", + "ותלהט מו' הר' זו ירוש' שנ' (תה' קכה ב) ירושלם הרים סביב לה:", + "ד״א ותאכ' ארץ ויב' אלו האומות:", + "ותלהט מו' הר' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכ' ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:" + ], + [ + "אספה על' רע' אמ' הקב״ה הריני מכנס כל פורעניות שבעולם ומביאן עליהן בת אחת:", + "ד״א אס' על' אמ' הקב״ה הריני מכנסן במצודה ומביאן עליהן בת אחת:", + "ד״א אס' על' רע' שיהו כל הרעות מתכנסות זאת אומרת אני באה עליהן וזאת אומ' אני באה אליהן אמ' להן הקב״ה המתינו עצמכם שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה:", + "ד״א אס' על' רע' אוסיף אין כת' כן אלא אספה הרי זו מדת רחמים כלפי ישראל פורעניות כלות והגוף קיים:", + "חצי אכ' בם חצי מכלין אותן אין כת' אלא חצי אכלה פורעניות כלות והגוף קיים:", + "ד״א חצי אכ' בם הרי אלו חצי רעב שנ' (יחז' ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם:" + ], + [ + "מזי רעב ול' רש' שיהו מוזרים ברעב ומושלכים באשפות מפני החרב הדבר והרעב כענין שנ' (יר' יד טז) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחר':", + "וקטב מרירי לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשיד נכנס בו הוא מיריר:", + "ושן בהמ' אש' בם שיהיו מהמים ומחזרים אחר עבירות:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שתהא בהמתו נושכתו והיא מעלת נומי והוא מת בה:", + "וכבר היה מעשה שהיו רחלים נושכות ביהודה:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שיהא רואה החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה למלט את נפשו ממנה וחדרי לבו נופלים לפניו והוא מת בה:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שהיא (נושך) [מושך] את עצמו והיא מעלת נומי והוא מת בה:", + "עם חמת זוח' עפ' אלו ארבע מלכיות שנ' בהן (ח טו) נחש שרף ועק' שאימתם מוטלת בעולם:", + "ר' אומ' עם חמ' זו' עפר אלו הכנים שאין שולטנם אלא בעפר:" + ], + [ + "מחוץ תשכל חר' ומ' אי' מיכן אמ' בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל שנ' (יד יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב:", + "חרב מבחוץ ורעב ודבר מבית שנ' (יחז' ז טו עיי״ש ויר' יד טו) אשר בשדה בחרב ימותו ואשר בעיר בדבר וברעב יתמו:", + "ד״א מחוץ תש' חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם שנ' (יר' יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבושת:", + "ומחדרים אי' על מה שעשו בחדרים שנ' (יחז' ח יב) ויאמ' אלי הראית בן אדם מה זקני ישראל עושים בחשך איש בחדר משביתו:", + "גם בחור גם בתו' הא ותרה בכל אלה אלא יונק עם איש שיבה וה״א (יר' ו יא) גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים:", + "גם בחור אמ' להן הקב״ה אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי שנ' (במד' יא כח) ויען יהושע בן נון מש' משה מבח':", + "גם בתו' אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהוו נקיים לפני כבתולה זו שלא טעמה טעם חאט מימיה:", + "יונק אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהו יונקים דברי תורה כתינוק הזה שהו יונק מדדיה שלאמו:", + "עם איש שי' אל תקרא אם איש שיבה אלא עם איש ישיבה מלמד שכולן ראויין לישיבה וה״א (מ״ב כד טז ע״ש) כולם גבורים עושי מלחמה וכי מה גבורה עושין בני אדם שהולכין בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם שהולכין בגולה והן זקוקים בזקים ונתונין בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:", + "עושי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה כענין שנ' (במד' כא יד) על כן יאמר בס' מל' ה':", + "[ואומ'] (מ״ב כד טז) והחרש והמסגר אלף החרש שאחד מדבר והכל שותקין:", + "והמסגר הכל יושבין לפניו ולמידין ממנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנ' (ישע' כב כב) ופתח אין סוגר וסגר ואין פותח:" + ], + [ + "אמרתי אפ' אני אמרתי באפי איה הם:", + "אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם אבל מה אעשה להם לולי משה בחירו (תה' קו כג):", + "ד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (ישע' א ט) לולי ה' צב' הותיר לנו שר' כמ':", + "ד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (תה' קכד א - ב) לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי", + "ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם:" + ], + [ + "לולי כעס או' אג' אמ' הקב״ה מי גרם לי כעסן שלאומות שהוא אגור בתוך מעיהן ואין אגור אלא כנוס שנ' (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומ' (תה' נה טז) ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם:", + "פן ינכרו צר' בשעת צרתן שלישראל אומות העולם רואין אותם ועושין עצמן כאלו שאינן מכירין אותם מעולם וכן אתה מוצא בשעה שגברו אומות העולם על ישראל בקשו לברוח למערב ולא הניחו להן שנ' (ישע' כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו:", + "בקשו לברוח לדרום ולא הניחו להן שנ' (עמוס א ו) כה אמ' ה' על שלשה פשעי עזה:", + "בקשו לברוח למזרח ולא הניחו להן שנ' (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק:", + "בקשו לברוח לצפון ולא הניחו להן שנ' (שם א ט) כה אמ' ה' על שלשה פשעי צר:", + "ובשעת שמחתן של ישראל אומות העולם רואין אותן ועושין עצמן כאלו הן אחיהם שכן חירם אומ' לשלמה (מ״א ט יג) מה הערים האלה אשר נתתי לי אחי וכן עשו אומ' ליעקב (ברא' לג ט) אחי יהי לך אשר לך:", + "פן יא' יד' רמ' שלא יהו אומות העולם אומ' אנו עצמינו פרענו מהם:", + "ולא ה' פעל כל זאת כשם שאמרו אותן השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקינו לקחנו לנו קרנים:" + ], + [ + "כי גוי אבד עצ' המ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות:", + "ר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי גוי אבד עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו ישר' עצה טובה שניתן להם מהר סיני ואין עצה אלא תורה שנ' (משלי ח יד) לי עצה ותושיה:", + "ואין בהם תבו' אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו רודף מאומות העולם אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף ממנו אלף ושנים מניסים רבבה:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אב' עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו האומות שבע מצות שנצטוו בהן בני נח:", + "ואין בהם תבונה אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו [רודף] מישראל אלף ושנים מניסים רבבה אבל למחר לימות המשיח אינו כן אלא אחד מישראל רודף ממנו אלף ושני' מניסים רבבה:" + ], + [ + "לו חכמו יש' זאת אלו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להן לא שלטה בהן אומה ומלכות שאין זאת אלא תורה שנ' (ד מד) וזאת התורה:", + "ד״א לו חכמ' יש' זא' אלו הסתכלו ישראל במה שאמ' להן יעקב אביהם לא שלטה בהן אומה ומלכות ומה אמר להן קבלו עליכם מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:", + "יבינו לאח' אמ' הקב״ה אלו המתינו ישראל שעה אחת כדי שירד משה מהר סיני לא שלטה בהם אומה ומלכות מעולם שנ' (תה' פא יד) לו עמי שומע לי ישראל [וגו'] כמ' או' אכניע:" + ], + [ + "איכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקב״ה אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה״א בדוד (ש״ב כג ח עיי״ש) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ״א טו ה) ללמדך שהחט גורם:", + "אם לא כי צו' מכ' וה' הס' אמ' להן הקב״ה לא תהו סבורים שאני מוסר אתכם ביד שונאיכם ביד ערילים ביד טמאים אלא אני עצמי מוסר ומסגיר:", + "וכבר היה מעשה שהיו זבובים מוסרים ביהודה:", + "ר' חנינא בן גמליאל אומ' משל אדם אומ' לחברו עבד בעל קרי אני מוכר לך שלא תהו סבורים שאני מוסר אתכם כטהורים ביד טמאים אלא כטמאים ביד טהורים ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנ' (ויק' יג ד עיי״ש) והסגיר הכהן את הנגע טמא הוא:", + "מעשה בפולמוס ביהודה שהיה דיקריון אחד רודף אחר בן ישראל להרגו ייגעו ולא הגיעו בו יצא נחש ונכרך על עקיבו ירד מעל הסוס להרגו אמ' לו אל תהרגני עד שאומ' לך דבר אחד אמ' לו לא תהו סבורים שבשביל שאתם גבורים ממנו אנו מסורים בידכם אלא אם לא כי צו' מכ':", + "מעשה ברוביה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה נטלה יוני אחד והיה מגדלה בתוך ביתו ובא בעל החלום ואמ' לו הוציא רוביה זו מתוך ביתך אמרה לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציא הרוביה מתוך ביתך אמ' לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציאה מתוך ביתך ואם אתה מוציאה מוטב ואם לאו הריני הורגך עמד והוציאה מתוך ביתו והיה מהלך אחריה אמ' אלך ואראה מה יהיה בסופה של רוביה זו כשהיתה מהלכת בדרך הלכה וישבה לה על העין צמאה ירדה לשתות מים מן העין כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה העכס ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים ירד ונטלה וקברה בא ואמ' לאשתו בתי לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים לקיים אם לא כי צו' מכ':" + ], + [ + "כי לא כצ' צו' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבונו שלעולם לא כתוקף שאת מביא עלינו את מביא על אומות העולם שאם הבאת עלינו תוקף אנו נוהגים עמהם במדת רחמים וכשאת מביא על אומות העולם הן נוהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו:", + "ואויבינו פל' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבון העולמים הכתבתה בתורה שלא יהא אויב לא דן ולא מעיד שנ' (במד' לה כג) והוא לא אויב לו ואתה העמדת עלינו אויבינו עדים ודיינים:" + ], + [ + "כי מגפ' סדם גפ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות ר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה וכי מגפנה של סדם אתם או ממטעתה של עמרה והלא אין אתם אלא זרע אמת שנ' (יר' ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:", + "ענב' ענ' רוש אמ' להן בניו של אדם הראשון אתם שלא נצטווה אלא על מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה מדת הפורענות מעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:", + "אשכ' מרו' למו אמר להן הקב״ה הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהם כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (מיכה ז א) אין אשכול לאכול:" + ], + [ + "חמת תני' יינם אמ' להן הכשרים ותלמידי חכמים שבכם חמתן קשה כתנין:", + "וראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה ודאי מגפנם של סדם אתם וממטעתה שלעמרה:", + "ענב' ענ' רוש אמ' להן תלמידיו שלנחש אתם שהטעה אדם וחוה והוציא אותם מגן עדן ובלבל כל העולם כולו:", + "אש' מר' למו אמר להן הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהן כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (שם) אין אשכול לא':", + "חמת תנינים יינם אמ' להן המתונים ויראי חאט שבכם חמתן קשה כתנין:", + "וראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:" + ], + [ + "הלא הוא כמ' עמ' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' מנ' אתה אומ' הלשון הזה לשון נוטריקון הוא כוס עמוס למאוסים אלו שמאסו בדברי תורה שנ' (תה' עה ט) כי כוס ביד ה' יכול שוליהם ת״ל חמר יכול חציו ת״ל מלא יכול אפלו חסר טיפה ת״ל חתום יכול ששתו כולם ת״ל ויגר מזה הא לא שתו ממנו אלא טיפה אחת בלבד מאותה הטיפה שתו דור אנוש דור המבול דור הפלגה אנשי סדם סיסרא וכל רכבו סנחריב וכל אגפיו נבוכד נצר וכל המונו מאותו הטיפה הן שותין והולכין עד שיחיו המתים:", + "ואימתי הן עתידין לשתות כולו למחר כשתבוא גאולה לישראל שנ' (שם עה יא) וכל קרני רשעים אגדע:", + "אם כך עשת הטיפה מה יעשה הכוס אם כך יעשה הכוס מה יעשה הדלי אם כך יעשה הדלי מה יעשו נהרות אם כך יעשו נהרות מה יעשו אוצרות שנ' (איוב לח כב - כג) הבאת אל אוצר' שלג אשר חשכתי לעת צר:", + "קרב זה קרבו שלפרעה שנ' (שמות יד י) ופרעה הקריב:", + "ומלחמ' זו מלחמתו שלגוג שנ' (זכ' יד ג) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וה״א (ישע' כה ו) ועשה ה' צב' לכל העמים [וגו'] יכול שמנים שיש בהן צורך ושמרים שאין בהן צורך ת״ל (שם) שמנים ממוחיים שמנים מזוקקים מה שמרים אינן כלום אלא מבוקעים וה״א (יר' נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' מה ראה למשול פורענתן שלאומות בכוס הזה שלזהב אלא מה הכוס הזהב הזה אם נשבר משבריו עושין כלום כן משתתחיל פורענתן שלאומות אינה פוסקת לעולם:", + "וכשבאת לישראל אינה כן אלא (יחז' כג לד) ואת חרשיה תגרמי מה החרס הזה אם נשבר אין לשבריו רפואה כך משתפסוק פורענתן של ישראל אינה חוזרת לעולם:", + "וה״א (תה' עה ט) אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ משמוזגין להם כוס ראשון מוזגין להם כוס שני וכשבאת לישראל אינה כן אלא ושתית אותה ומצית (יחז' שם) כך משתפסוק פורענתן שלישראל אינה חוזרת לעולם:", + "חתום באו' מה האוצר הזה מלא אינו עושה פירות כך מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות שאילו היו עושין פירות לא היה העולם יכול לעמוד בהן אבל הצדיקים מעשיהן עושין פירות ופירי פירות שנ' (ישע' ג י - יא) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:", + "אוי לרשע רע:", + "ד״א חתום באו' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך לא אלו נטלו משלהם כלום ולא אלו נטלו משלהם כלום מנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום שנ' הלא הוא כמ' עמ' אימתי אלו ואלו עומדין ליטול את שכרן למחר כשתבוא גאלה לישראל לכך נאמ' לי נקם ושלם:" + ], + [ + "לי נקם ושלם אמ' הקב״ה אני עצמי פורע מהן איני מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח לא כשם שנ' בפרעה (שמות ג י) ועתה לך ואש' אל פר' ולא כשם שנ' בסיסרא (שופ' ה כ) מן השמים נלחמו ולא כשם שנ' בסנחריב (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' אלא אני בעצמי פורע מהם אינו מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח:", + "ד״א לי נקם ושלם ואשלם אין כת' כן אלא ושלם אמ' הקב״ה כבר שילמתי לאומ' העולם שכר מצוה קלה שעשו לפני בעולם הזה שנ' (ישע' סה ו - ז) הנה כתובה לפני ומדותי פעולתם ראשונה [ואומ'] (יר' טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם:", + "לעת תמ' רג' כמו שנ' (ישע' כו ו) תרמסנה רגל:", + "כי קר' יום אי' אמ' ר' יוסי מה אם מי שנ' בהם כי קרוב יום אידם הרי הן ממשמשין ובאין מי שנ' בהן (שם כד כב) ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה:", + "וחש עת' למו מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביאה עליהם בבת אחת שנ' (חב' א ח) יעופו כנפש חש לאכול אבל כשהוא מביאה לישראל אינו מביאה אלא במותן שנ' (יר' ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב מלמד שהוא מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (שם ל יא) ויסרתיך למשפט:", + "ד״א לעת תמ' רג' לפי שאחז יעקב אבינו בעקיבו שלעשו למדנו שאין בניו שלעשו נופלין עד שיבוא שריד מיעקב ויקצץ רגליהן שלבני עשו מהר שעיר שנ' (דני' ב לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן דילא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי לכך נא' לי נקם ושלם לעת תמ' רג':" + ], + [ + "כי ידין ה' עמו מלמד שהיא שמחה לפני המקום כשהוא דן את האומות אבל כשהוא דן את ישראל כביכול כאלו תיהות לפניו שנ' ועל עבדיו יתנחם ואין יתנחם אלא תיהות שנ' (ברא' ו ז) כי נחמתי כי עשי' נחמתי כי המלכתי את שא' (ש״א טו יא) מה הוא אומ' (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה:", + "כי יראה כי אזלת יד שראה שהלכו בגולה:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד שראה שנתיאשו מן הגאולה:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד שראה שכלתה פרוטה מידן שלישראל שנ' (דני' יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים [וגו']:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד עד שיתמעטו התלמידים:", + "ד״א עד שירבו המסורות; ד״א כי יר' שראה שאין להם אחד כמשה שיעמוד ויפלל עליהם שנ' (תה' קו כג) ויאמ' להש' לולי משה בחירו:", + "ד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כאהרן שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (במד' יז יג) ויעמד בין המ' ובין החיים:", + "ד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כפינחס שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (תה' קו ל - לא) ויעמד פינחס ויפלל.. ותחשב לו לצדקה:", + "ואפס עצור ועז' כביכול ואין עוזר וסומך לשונאיהן שלישראל:" + ], + [ + "ואמר אי אלהימו ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ר' נחמיה דורשה כלפי האומות:", + "ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ואמ' אי אלהימו אשר חל' זב' יא' עתידין הן ישראל לאמר לאומ' העולם היכן האלהות והלגיונות והקסריות שלכם אש' חל' זב' יא' שהיו מעלין להם אנונה ושוקלין להם דילאטומה ומעלין להן סולדיא:", + "יקומו ויעזרו אתכם אין כת' כן אלא יקומו ויעזרכם:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות ואמ' אי אלהי' זה טיטוס הרשע בן אשתו שלאספסינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגידד שתי הפרוכות בסייף וחירף וגידף ואמ' אם אלוה הוא יבוא ויעמוד לבניו:", + "אשר חל' זב' יאכ' אמ' הללו משה הטעה אותם ואמ' להם בנו מזבח והעלו עליו עולות:", + "יקומו ויעז' אלו משה ואהרן:", + "יהי עלי' סתרה מה שצוה אותם ועל הכל המקום מותר ועל חילול השם הוא פורע מיד לכך נאמ' אחריו ראו עתה כי אני אני הוא:" + ], + [], + [ + "ראו עתה כי אני אני הוא הרי זו תשובה לאומר אין מלכות בשמים משיבין אותו ואומ' לו ראו עתה כי אני אני הוא:", + "האומר שתי רשיות הן משיבין אותו ואומ' לו ואין אלה' עמדי:", + "האומ' יש מלכות בשמים אבל אין בו כוח לא להמית ולא להחיות משיבין אותו ואומ' לו אני אמית ואחיה יכול שהוא ממית את זה ומחיה את זה ת״ל מחצ' ואני ארפא [מה] מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד:", + "ד״א ראו עתה כי אני אני הוא זה אחד מעשרה דברים שיש בהן רמז לתחית המתים ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה:", + "כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ברא' ג יט):", + "שפך דם האדם באדם דמו ישפך (שם ט ו):", + "ויאמר ה' אל משה הנך שכ' עם אב' וקם (לא טז):", + "יחי ראובן ואל ימות (לג ו):", + "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):", + "לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמ' ה' הנני פתח את קב' וידעו כי אני ה' בפת' את קב' ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יב - יד):", + "ר׳א ראו עתה כי אני אני הוא ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכת' לומ' אני אני שני פעמים אלא אמר הקב״ה אני בעולם הזה ואני לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל מיד מצרים ואני הוא עתיד לגאלן בסוף מלכות רביעית:", + "ואין אלהים עמדי כל גוי שיאמר שיש אלוה שני אני אמיתם במות השני שאין בו תחיה וכל גוי שיאמר אין אלוה שני אני אחיים בתחיית המתים לעתיד לבוא ממית אני את אלו ומחיה אני את אלו שנ' אני אמית ואחיה:", + "מחצ' ואני אר' מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו מידי אין לי אלא אבות את הבנים אחים את אחיהם מנ' לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו שנ' (תה' מט ח) אח לא פדה יפדה איש מפני מה ויקר פדין נפשם יקרה היא נפש זו לכל באי העולם שמשעה שאדם חוטא בא אין לו תשלומים:" + ], + [ + "כי אשא אל שמים ידי מלמד כשברא הקב״ה את עולמו לא בראו אלא במאמר שנ' (תה' לג ו) בדבר ה' שמים נעשו ומי גרם לו להשבע מחוסרי אמונה עושין אותו להישבע שנ' כי אשא אל שמ' ידי ואין נשיאה אלא שבועה שנ' (תה' קו כו) וישא ידו להם:", + "ואשא ידי לזרע בית יעקב (יחז' כ ה):", + "ואמ' חי אנכי לעו' שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם כשאדם יוצא מאפרכיה שלו אם אינו גובה אפרכיה שלו אינו נפרע לעולם אבל מי שאמ' והיה העול' אינו כן אלא אם אינו גובה מן החיים גובה הוא מן המתים אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע הוא לעולם הבא:" + ], + [ + "אם שנותי ברק חר' מלמד כשהפורענות יוצאה מלפניו קלה כברק שנ' אם שנו' בר' חר' ואם עשו תשובה הוא מחזירה למקומה שנ' ותאחז במ' ידי או שומע אני שהוא מחזירה ריקם ת״ל אש' חצי מדם ועל מי הוא מחזירה על אומות העולם שנ' אשיב נקם לצרי ולמ' אש':", + "צרי אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:", + "משנאי אלו המינים שנ' (תה' קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא:", + "ד״א אם שנותי בר' חר' ר' אליעזר אומ' אם יש דין למטה אין דין למעלה אם אין דין למטה יש דין למעלה כיצד אם עשו התחתונים את הדין איני דן את עולמי הוי אין דין למעלה שנ' (שמות כא א) ואלה המש' אש' תש' לפ' משפטי כבר מסרתיו להם אמ' הקב״ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה שאלו בקשתי פעם אחת לעבר את הדין לא היה העולם יכול לעמוד והוא שאמ' ישע' (ישע' כז ד) חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אלו פסיעה אחת הייתי פוסע ומעבר את הדין אציתנה מיד העולם נשרף ומה אעשה או יחזיק במעזי (שם כז ה) שידי אחוזה במעוזי מהו במעוזי זה המשפט שהוא אחוז בידי שנ' ותאחז במ' ידי:", + "יעשה שלום לי המשפט יעשה שלום ביני ובין בריותי:", + "אם שנו' ברק חר' אם משנה אני את הדין ברק אחד יוצא מלפני ומחריב את העולם ומה אני עושה ותאחז במ' ידי אמ' הקב״ה אני נקראתי בעל המשפט ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה:" + ], + [ + "אשכיר חצי מדם וכי אפשר לחצים להשתכר מדם אלא אמ' הקב״ה הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושות:", + "וחר' תא' בש' וכי אפשר לחרב שתאכל בשר אלא אמ' הקב״ה הרי אני מאכיל את אחרים ממה שחרבי עושה שנ' (יחז' לט יז - יט) ואתה בן אדם כה אמר ה' אמור לצפור כל כנף: בשר גבורים תאכלו: ואכלתם חלב לשבעה: חרב לה' מלאה דם (ישע' לד ו): וירדו ראמים עמם (שם ז):", + "מדם חלל מה שעשו בחללי עמי שנ' (יר' ח כג) מי יתן ראשי מים:", + "ושביה מה שעשו בשבי עמי שנ' (יר' נ לג) כל שוביהם החזיקו בם מהוא אומ' (ישע' יד ב) והיו שובים לשוביהם:", + "מראש פר' אויב מגיד שאויביהם שלישראל ושונאיהם תלויין בראשו שלפרעה ומה ראו אויביהם שלישראל ושונאיהם ליתלות בראשו שלפרעה אלא מלמד שפרעה התחיל לשעבד בהם תחלה:", + "ד״א מראש פר' אוי' מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מנמרוד ועד כאן:", + "וכשהוא מביא טובה לישראל הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מאברהם ועד כאן:" + ], + [ + "הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות מתרגזין למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' (תה' צט א) ה' מלך ירגזו עמים ואין זו תחלה להם שכבר רגזו מקודם שנ' (שמות טו יד) שמעו עמים ירג':", + "ד״א הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות משבחין לפני ישראל למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' הרנינו גוים עמו אין לי אלא אומות העולם שמים וארץ מנ' שנ' (ישע' מד כג) רנו שמים כי עשה [ה']:", + "חמה ולבנה מנ' שנ' (ישע' ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה:", + "הרים וגבעות מנ' שנ' (שם נה יב) כי בשמחה תצ' ובשלום תוב' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה:", + "שדות מנ' שנ' (תה' צו יב) יעלז שדי וכל אשר בו:", + "אילנות מנ' שנ' (שם) אז ירננו עצי היער:", + "נהרות מנ' שנ' (שם צח ח) נהרות ימח' כף:", + "מעינות מנ' שנ' (שם פז ז) ושרים כחוללים כל מעיני בך:", + "מדברות מנ' שנ' (ישע' לה א) ישושם מדבר:", + "אבות מנ' שנ' (שם מב יא) ירנו יושבי סלע:", + "נביאים מנ' שנ' (שם) מראש הרים יצווחו:", + "צדיקים מנ' שנ' (תה' לג א) רננו צדיקים בה':", + "ישרים מנ' שנ' (שם) לישרים נאוה תהלה:", + "חסידים מנ' שנ' (שם קמט ה) יעלזו חסידים בכבוד:", + "ישראל מנ' שנ' (יר' לא יא) ובאו ורננו במרום ציון:", + "כי דם עב' יק' ונק' הרי כאן שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס מנ' אתה אומ' שכל חמס וחמס שאומות העולם חומסין מישראל הקב״ה מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו בתוכם שנ' (עוב' א י) מחמס אחיך יעקב:", + "וקבצתי את כל הגוים והורדתים (יואל ד ב) מהוא אומ' מצרים לשמה תהיה ויהודה לעולם תשב (יואל ד יט - כא ע״ש):", + "ונקיתי דמם לא נקיתי מפני מה וה' שוכן בציון:", + "מנ' אתה אומ' שירידתן שלאומות בתוך גיהנם כפרה על נפשותיהן שלישראל בעולם הזה שנ' (ישע' מג ג - ד) כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מפני מה מאשר יקרת בעיני:", + "מנ' אתה אומ' שהריגתן שלישראל בעולם הזה כפרה על עונותיהם לעתיד לבוא שנ' (תה' עט א) מזמור לאסף אלה' באו גוים:", + "נתנו את נבלת עבד' שפכו דמם כמים (שם ב - ג) ובסוף הענין מהוא אומר (שם ט) עזרינו אלהי ישעינו:", + "וכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל הנקבר בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח כת' התם (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי וכת' הכא וכפר אדמתו עמו:", + "ד״א וכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנ' (ישע' לג כד) העם היושב בה נשוא עון ואדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאין עונותיהן עליה וכשהוא אומ' (יר' נא ה) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל הוי שפורקין עונותיהן עליה מיכן היה ר' מאיר אומ' כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש מבושר הוא שיש לו חלק לעולם הבא:", + "נמצינו למידים שגדולה השירה הזו שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא:" + ], + [ + "ויבא משה ולהלן הוא אומר וילך משה מלמד (שהוא בא ובידו הכוס) [שבא דייתוכוס] שלו והרשות (נותנה) [נתונה] ביד אחר:", + "וידבר את כל דברי השי' הז' באז' העם מלמד שהיה משקען באזניהם:", + "הוא והושע בן נון יכול שטפה רוחו עליו משנכנס לגדולה ת״ל הוא והושע בן נון הוא יהושע עד שלא נכנס לגדולה והוא יהושע משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא יהושע בצדקו:", + "וכיוצא בו אתה אומ' (שמות א ה) ויוסף היה במצ' וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצ' אלא הוא יוסף עד שלא נכנס לגדולה והוא יוסף משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים הוא יוסף בצדקו:", + "וכיוצא בו אתה אומ' (ש״א יז יד) ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעין שדוד הוא הקטן אלא הוא דוד עד שלא נכנס לגדולה והוא דוד משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ישראל הוא דוד בצדקו:" + ], + [], + [ + "ויאמר אלהם שי' לב' לכל הד' מיכן אמרו צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום כגון שנ' ביחזקאל (יחז' מד ה) בן אדם שים לביך וראה בעיניך ובאזנך שמע ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונין דברי תורה שהן כהרים תלויין בשערה על אחת כמה וכמה מיכן צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום:", + "אשר תצ' את בני' אמ' להן צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכין שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם:", + "מעשה שבא רבינו מלדקיא נכנס ר' אלעזר בירבי שמעון ור' יוחנן בן ברוקה וישבו לפניו אמ' להן קרובו לכאן קרובו לכאן לא זז מקרבן עד שקירבן לפני רגליו אמ' להם צריכין אנו להחזיק לכם טובה שקיימתם את התורה אחרינו אף אתם צריכין להחזיק טובה לדורות הבאים אחריכם שהן מקיימין את התורה אחריכם או אינו אלא משה רבן של כל הנביאים שאלולי אחרים שקיימו את תורתו מה היתה תורתו שוה:", + "אש' תצ' את בני' לשמ' לעש' ללמוד וללמד לשמור ולעשות:" + ], + [ + "כי לא דבר רק הוא מכם אין לך בתורה אפלו אות אפלו תיבה ואין צריך לומר פסוק שאין לו כמה טעמים [וכמה ענינים עמוקים] שנ' כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם לפי שלא התבוננתם בו ופלפלתם בטעמו כהוגן:", + "כי הוא חיי' אפלו דבר קל שבתורה שאת אומ' למה נכתב יש בו חיים בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא כגון ואחות לוטן תמנע (ברא' לו כב) וכי מה היה לוטן אלא אחד מן השלטונות שנ' בהן (שם לו כט) אלוף לוטן אלוף שובל מהוא אומ' (שם לו יב) ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה הואיל ואינה כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו לשפחה והרי הדברים קל וחומר מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכים ושלטונות רצים להידבק בו על אחת כמה וכמה יהו רצים להידבק באבינו יעקב הצדיק שקיים את התורה כולה שנ' (שם כה כז) ויעקב איש תם:", + "כי הוא חיי' אם אתם משמרין דברי תורה נפשכם אתם משמרין:", + "משל לה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו ביד עבדו ואמ' לו הזהר בצפור זה שאני מבקש אותו לבני אם אתה זהיר בה מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתך תחתיה כך אמ' הקב״ה לישראל דברי תורה שנתתי לכם אם אתם משמרין אותה מוטב ואם לאו הריני נוטל נפשכם תחתיה לכך נאמ' כי הוא חי':", + "ובדבר הזה תא' ימ' על האדמה זה אחד מן הדברים שהעושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומפורש כאן לתלמוד תורה מלמד שהיא מארכת ימיו שלאדם שנ' (משלי ג טז) ארך ימים בימינה:", + "בכבוד אב ואם מנ' שנ' (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך למ' יא' ימ' בשילוח הקן מנ' שנ' (כב ז) שלח תש' את האם [וגו']:", + "בהבאת שלום בין אדם לחבירו מנ' שנ' (ישע' נד יג) וכל בניך למ' ה' ורב שלום בניך:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה בארבעה מקומות הוא אומ' בעצם היום הזה:", + "בנח הוא אומ' (ברא' ז יג) בעצם היום הזה:", + "באברהם הוא אומר (שם יז כו) בעצם היום הזה במצרים הוא אומר (שמות יב מא) בעצם היום הזה:", + "וכאן הוא אומ' בעצם היום הזה:", + "מה ראה לומר בנח בעצם היום הזה אלא אמר הקב״ה אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשו כל דורו אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים לא היינו מניחים אותו להיכנס ולא עוד אלא שהיינו נוטלין כשילין וקרדומין ומבקעין עליו את התיבה לכן אמ' הקב״ה הרני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבא וימחה שנ' בעצם היום הזה בא נח:", + "מה ראה לומר באברהם בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו לכך אמ' הקב״ה בעצם היום הזה נמול אב' ודי רגשה ליה ימלל:", + "מה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה עכשו המצרים אומ' כך מכך לא היינו יודעים בהם שאלו היינו יודעין בהם לא היינו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא שהיינו נוטלין סייפים ומגנים ועושים עמהם מלחמה לכך אמ' הקב״ה הריני מוציאן בחצי היום ומי שיש לו כוח יבוא וימחה שנ' בעצם היום הזה הו' ה' את בני ישראל מא' מצ':", + "מה ראה לומר במשה בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם נכנס למערה בלילה עכשו ישראל אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים בו לא היינו מניחים אותו להיכנס אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והעלה לנו את הבאר והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות היינו מניחים אותו להיכנס לכך אמ' הקב״ה הריני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבוא וימחה לכך נאמ' וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמ':" + ], + [ + "עלה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:", + "הר הע' דורשי רשומות אומ' הר שעלו בו עיברים:", + "הר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר עברים:", + "הר נבו:", + "הר ההר:", + "ראש הפסגה:", + "ד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:", + "אשר בא' מואב מלמד שהראהו הקב״ה שלשת המלכים שעתידין לעמוד מרות המואביה:", + "אשר על פני ירי' מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידין לעמוד מרחב הזונה:", + "וראה את אר' כנ' ר' יהושע אומ' משה הוא בעצמו ראה אותה הא כיצד מלמד שנתן הקב״ה כוח בעיניו שלמשה עד שראה תחומי ארץ ישראל תחום כל שבט ושבט:", + "ר' אליעזר אומ' אצבעו שלהקב״ה היה מטטרונו שלמשה מלמד שהיתה מראה אותו כאלו באצבע ואומרת לו זה חלקו שליהודה זה חלקו שלבנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ומת בהר אשר אתה עלה שמ' מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים למה אני מת מוטב שיהו אומ' משה במראה ולא משה במשמע מוטב שיהו אומ' זה הוא משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות ואל יהו אומ' כך וכך עשה משה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות אמ' לו הקב״ה ומת בהר אשר אתה עלה שמ' גזירה שוה היא לכל בני אדם:", + "אשר אתה עלה שמה אמר ר' שמעון בן יוחאי אשר אתה עלה שמה לשמים אתה עלה ואין אחר עלה עמך לא כמות אהרן שעלה עמו אלעזר אבל אתה אין אחר נוטל חלקך ועמלך אלא נפש עמל עמלה לו (משלי טז כו):", + "והאסף אל עמיך אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך:", + "ד״א והאסף אל עמיך אצל קהת ועמרם אבותיך:", + "ד״א והאסף אל עמ' אצל מרים ואהרן אחיך:", + "כאשר מת אה' אח' בהר ההר במיתה שנתחמדתה ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן לפי שהוא אומ' (במד' כ כה - כו) קח את אה' ואת אלעזר בנו והפ' את אה' את בנ' מלמד שהיה משה מפשיטו לבוש ראשון ומלבישו לאלעזר וכן השני וכן השלישי ובאחרונה הלבישו בגדי מיתה אמ' לו אהרן אחי היכנס למערבי ונכנס עלה למטה ועלה אמץ את עיניך ואימץ פשוט את רגליך ופשט אמ' לו אהרן אחי אשריו לאדם שהוא מת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך במיתה שנתחמדתה:" + ], + [], + [ + "על אשר מע' בי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למעול בי:", + "על אשר לא קדש' אותי לא אתם גרמתם שלא לקדש אותי:", + "על אשר מריתם את פי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למרות את פי:", + "הלא את הוא משה שאמרתי לך ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמ' השל' ארצה והרי הדברים קל וחומר ומה אם נסים הראשונים שהיו קשים לא עיכבת מהם הדבר הזה שהוא קל צריך היית לעכבו:", + "מנ' אתה אומ' שלא יצא משה מן העולם עד שצררה בכנפו שנ' כי מנגד תראה את הארץ:" + ], + [ + "כי מנגד תר' את הא' ושמה לא תבא כת' אחד אומ' ושמה לא תבוא וכת' אחד אומ' (לד ד) ושמה לא תעבור מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה משה שמה לא תבוא שמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:", + "באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה:", + "ואע״פ כן הראהו הקב״ה את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:", + "מדרש תנאים לדברים פרק לג" + ] + ], + [ + [ + "וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב (לב כד) לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':", + "ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:", + "וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה (יואל א ב - ה) שמעו זאת (הכהנים) [הזקנים] עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:", + "וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:", + "וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ט יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:", + "וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה (מיכה ג ב - ד) שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה (שם ז יח - כ) מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:", + "וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (יר' ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' (שם לא יב - יג) אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל (שם נא סג - סד) והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:", + "הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':", + "ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:", + "ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':", + "הברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:", + "אשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:", + "איש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' (ש״ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה [מתים] ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:", + "משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים (תה' צ א):", + "אלקנה נקרא איש האלהים שנ' (ש״א ב כז) (ויצא) [ויבא] איש האלהים אל עלי זה אלקנה:", + "שמואל נקרא איש האלהים שנ' (שם ט ו) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:", + "דוד נקרא איש האלה' שנ' (נחמ' יב כד ע״ש) כמצות דוד איש האלה':", + "שמעיה נקרא איש האלה' שנ' (מ״א יב כב ע״ש) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':", + "ויעדוא נקרא איש האלה' שנ' (שם יג א ע״ש) הנה איש אלהים בא מיהודה:", + "אליהו נקרא איש האלה' שנ' (מ״ב א יג ע״ש) תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':", + "אלישע נקרא איש האלה' שנ' (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:", + "מיכה נקרא איש אלהים שנ' (מ״א כ כח) ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':", + "אמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:", + "את בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' (ברא' מט ב) הקבצו ושמעו בני יעקב:", + "לפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א (מלא' ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:" + ], + [ + "ויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:", + "וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:", + "וכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה (תהי' קמט א) שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו (שם קמט ד) וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו (שם קנ א):", + "וכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך (מ״א ח כג) ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ (שם ח לז) ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך (דהי״ב ו מא - מב):", + "וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:", + "[ד״א] ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:", + "וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:", + "הופיע מהר פארן זו רוח דרומית:", + "ואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:", + "וזרח מש' למו זה לשון רומי:", + "הופיע מהר פא' זה לשון ערבי:", + "ואתה מר' קדש זה לשון ארמי:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' (ישע' מה יט) לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תה' כט ג - יא) קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' (שופ' ה ד - ה) ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' (ברא' כז מ) ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' (שם יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:", + "נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין (את) [אתם] התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:", + "כיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' (לב ח) למס' בני ישראל:", + "מנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' (תה' קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:", + "ד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא (איוב לח לה) התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' (יר' כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה (גילה) [גילח] את ראשו (ופירסם) [ופירכס] את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:", + "ד״א ה' מסיני בא [וזרח משעיר] מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' (שם כה כו) אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' (שם לו לא) ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:", + "הופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' (תה' פ ב) רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':", + "הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':", + "הופעה השלישית זו שלאדום שנ' (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:", + "הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע:", + "ואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:", + "מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:", + "וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:", + "ד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:", + "וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:", + "ובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:", + "כי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:", + "ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:", + "ד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:", + "אש דת ואין דת אלא תורה שנ' (אסתר ג ח) ודתיהם שנות מכל עם:", + "ד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:" + ], + [ + "אף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:", + "כל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה (שמות לב לב) ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':", + "אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' (תה' סט כט) ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד (דהי״א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם:", + "והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:", + "ישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':", + "ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:", + "בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:", + "בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:", + "גזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:", + "אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:", + "בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:", + "בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:", + "גזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:", + "הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:", + "כל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל (יחז' ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:", + "וכלית את אלה:", + "והם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:", + "ישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':", + "ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:", + "כל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:", + "והם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:", + "ישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונ':", + "ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:", + "כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:", + "והם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' (ישע' מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:", + "ישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' (חבק' ג ה) לפניו ילך דבר:" + ], + [ + "תורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' (י ג) ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' (מ״א ח כא) ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:", + "צוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:", + "מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' (הושע ב כא):", + "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' (משלי ו כז) היחתה איש אש בחקו:", + "אם יהלך איש על הגחלים (שם ו כח):", + "כן הבא אל אשת רעהו (שם ו סט):", + "ד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:", + "קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:", + "ד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו (במד' כד ז) מן הדלים שבו:" + ], + [ + "ויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' (במ' יא טז) אספה לי שבעים איש:", + "ראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' (שם כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:", + "יחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:", + "אלא כענין שנ' (ש״ב ב כה) ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:", + "מושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים [מתקיימת] בהן מלמעלן שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:", + "ד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:", + "בהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:", + "יחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:", + "ד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:", + "בהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה ד):", + "יחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל (ישע' יא יב):" + ], + [ + "יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:", + "יחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:", + "וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' (תה' יט ב) השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה (שם ח) ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין (שם יג) ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' (בב! כט כח) הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב (תה' יט יד) מאותו עון שלבת שבע:", + "אמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:", + "יחי ראובן במעשה יוסף:", + "ואל ימת במעשה בלהה:", + "ושמעי הולך בצלע אע\"פ כן ההר לעומתו (ש״ב טז יג):", + "שלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו (מ״א יא כז):", + "וחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:", + "יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א (תה' מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א (בר' מט ד) כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א (ברא' ־לה כב) ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:", + "ויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:", + "ד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:", + "גבורים בכוח מנ' (ישע' ג כה) מתיך בחרב יפלו:", + "וגבורים בתורה מנ' (תה' קג כ) גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי״א ה ו) למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:" + ], + [ + "יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב טו יח - יט) אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:", + "וזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:", + "שמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:", + "ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:", + "ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' (ברא' נ ה) בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:", + "ר' [יהודה] אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (שמות יג יט) כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:", + "ידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' (ברא' מט ח) ידך בערף איביך:", + "ועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:", + "ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' (ברא' כט לג) כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:", + "ואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' (שופ' א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:", + "ידיו רב לו בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:", + "ועזר מצ' תה' כמו שנ' (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת א':", + "ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:", + "שמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:", + "ואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' (ע' מ״ב כב כ) ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:", + "ידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה (מ״ב כא טז):", + "ועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' (דהי״ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו:", + "ד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:", + "שמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:", + "ואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:", + "ידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:", + "ועזר מצ' תה' כמו שנ' (תה' קכא ב) עזרי מעם ה':" + ], + [ + "וללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' (ברא' מט ז) ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב (שם לד כה) ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' (במד' כה ז) וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כה יד) ושם איש יש' המכה:", + "תמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:", + "לאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:", + "אשר נסי' במ' בכל שנסיתו עמד בנסיונו:", + "תרי' על מי מרי' סיקה פנטיון נעשה לאחיו אם משה אמר שמעו נא המ' (במד' כ י) אהרן ומרים מה עשו:" + ], + [ + "האמ' לא' ול' לא ראי' וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ' לא' ול' זה אבי אמו מישראל:", + "ואת אח' לא הכ' זה אחי אמו מישראל:", + "ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:", + "כי שמרו אמר' במצרים:", + "ובריתך ינצ' על הים:", + "ד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי' ינצ' במרגלים אע\"פ כן נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז יח) על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ' שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ' (יחז' כ ז) ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ' ששבטו שללוי מיחה בידן שנ' (שמות ד יד) הלא אהרן אח' הלוי ידע' כי דבר יד' הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:" + ], + [ + "יורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ' (כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:", + "וכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:", + "ותורתך ליש' זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ' לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ' לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ' לו וכי נאמ' ותורתיך לישראל אמ' לו אע\"פ כן שתים שנ' ותורתך לישראל:", + "ישימו קטו' בא' זו קטרת שלפני לפנים:", + "וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:", + "רבי אומ' ישימו קט' בא' זו קטרת שלפני לפנים:", + "וכליל על מז' אלו איברי עולה:" + ], + [ + "ברך ה' חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ' נער הייתי גם זקנתי (תה' לז כה) זה זרעו שלאהרן:", + "ופעל ידיו תר' מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:", + "ד״א ברך ה' חילו ופ' ידיו תר' אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:", + "מחץ מת' קמ' כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר' אומ' מחץ מת' קמ' זה קרח ומשנא' מן יק' זה עזיהו:" + ], + [ + "לבנימין אמר ידיד ה' אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום:", + "הרבה אוהבים למלך האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו:", + "ששה נקראו ידידים הקב״ה נקרא ידיד שנ' (ישע' ה א) אשירה נא לידידי:", + "אברהם נקרא ידיד שנ' (יר' יא טו) מה לידידי בביתי:", + "ישראל נקראו ידידים שנ' (יר' יב ז) נתתי את ידידות נפשי:", + "בית המקדש נקרא ידיד שנ' (תה' פד ב) מה ידידות משכנותיך:", + "שלמה נקרא ידיד שנ' (ש״ב יב כה) ויקרא שמו ידידיה:", + "בנימין נקרא ידיד שנ' לבנימין אמר ידיד ה':", + "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד בתוך חלקו של ידיד:", + "יבואו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא יד' להקב״ה שנקרא ידיד בזכות אברהם שנקרא ידיד על ידי שלמה שנקרא ידיד בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד:", + "ישכן לבטח ואין בטח אלא רחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בארצ' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:", + "חפף על' בעולם הזה:", + "כל היום לימות המשיח:", + "ובין כת' שכן לעולם הבא:", + "ד״א חפף על' זה בנין ראשון:", + "כל היום זה בנין אחרון:", + "ובין כת' שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "את מוצא באבינו אברהם שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כב יד) ויקרא אב' את שם המ' הה' ה' יראה הרי בנוי:", + "אשר יאמ' היום בהר הרי חרב:", + "ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא באבינו יצחק שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי:", + "כריח שדה הרי חרב:", + "אשר בירכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא וה״א (תה' קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה:", + "וכן את מוצא באבינו יעקב שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כח יז) ויירא ויאמ' מה נורא המ' הזה הרי בנוי:", + "אין זה הרי חרב:", + "כי אם בית אלה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא במשה שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי הרי בנוי:", + "לאשי הרי חרב:", + "תשמ' להק' לי במ' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (תה' סח יז) למה תרצדון הר' הרי בנוי:", + "גבנונים הרי חרב:", + "ההר חמד אלה' לשבתו בנוי ומושכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא בשלמה בנו שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (מ״א ח יג) בנה בניתי הרי בנוי:", + "בית זבול הרי חרב אל תהי קורא בית זבול אלא בית זבל:", + "מכון לשבתך עולמים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "ובין כת' שכן בין חרב ובין שאינו חרב וה״א (סוף דהי״ב) כה אמר כרש מלך פרס מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל בין חרב בין שאינו חרב:", + "ד״א ובין כת' שכן אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית:", + "קומו ונעלה ציון (יד לא ה):", + "והלכו עמים רבים (ישע' ב ג):", + "ר' שמעון אומ' בית המקדש שבשילו בתוך חלקו של יוסף היה שנ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף (שם סז):", + "ויבחר את שבט יהודה (שם סח):", + "ויבן כמו רמים מקדשו (שם סט):", + "ד״א ובין כת' שכן או אינו אלא גד במזרח ודן במערב ר' אומ' בכל התחום הוא אומ' וירד הגבול (וירד) [ותאר] הג' ובסוף התחום הוא אומ' (יהושע טו ח) ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי (מנגד) [מנגב] מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין:", + "ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין לכך אמ' ובין כת' שכן וה״א (תה' קלב ו) הנה שמענוה באפרתה:", + "ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה שנ' (רות א ב) אפרתים מבית לחם יהודה:", + "ר' שמעון אומר בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל שנ' (ברא' מח ז) ואני בבאי מפ' מתה עלי יכול שתהא כל העיר בתוך שלו ת״ל [ובין] כתפיו שכן בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה ומה אני מקיים (ברא' מט י) לא יסור שבט מיהודה ומ' מ' רג' יורש חקים זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה:", + "וכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו ואמ' יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו:", + "ר' שמעון אומ' דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמ' אמרו משתחלק ארץ ישראל איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו אלא הריני הולך לתוך ארצי ואוכל פירות מתוך שדיי ושותה יין מתוך כרמיי וכן את מוצא שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר להיות חמורים ליעבץ ואיזה הוא יעבץ זה עתניאל בן קנז:", + "מפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו שנ' לבנימין אמר ידיד ה':", + "מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין אלא אמ' הקב״ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם:", + "ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שבא אצל בניו לפרקים אמ' להן עשו לי סעודה זה אומ' אצלי וזה אומ' אצלי אמ' הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי מה עשה עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אמ' להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו כך אמ' הקב״ה לשבטים יהו קרבנות משלכם ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין:", + "ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו ויוצא ומסתמך עליו ונכנס כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה לכך נאמ' ובין כת' שכן:" + ], + [ + "וליוסף אמ' מב' אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף:", + "ממגד שמ' מטל מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה:", + "ומתהום רב' תח' מלמד שהיא מרבצת מעינות:" + ], + [ + "וממגד תבו' שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:", + "כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ' וממג' גרש יר':" + ], + [ + "ומראש הר' קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:", + "וממגד גב' עו' אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ' (שה״ש ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:" + ], + [ + "וממגד ארץ ומ' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומ' אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:", + "ורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:", + "תבו' לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:", + "ולקדקד נז' אח' למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:" + ], + [ + "בכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:", + "וקרני ראם קר' הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:", + "השור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:", + "בהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:", + "יחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:", + "והם רב' אפרים אע\"פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ' אנו למידים אותם מאדני בזק שנ' (שופ' א ז) ויאמ' אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:", + "והם אלפי מנשה אע\"פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ' אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ' (שופ' ח י) וזבח וצלמונע בקרקור [וגו'] הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ' והם רב' אפ' והם אלפי מנשה:" + ], + [ + "ולזבולון אמר שמח זבו' בצ' לפי שהוא אומ' (בר' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:", + "שמח זבו' בצ' פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:", + "ד״א שמח זבולון בצ' בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:", + "ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:", + "מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א (דהי״א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:" + ], + [ + "עמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ' הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ' אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ' שם יזבחו זב' צ':", + "כי שפ' ימ' יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:", + "הים נותן בשפע ונוטל בשפע:", + "והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:", + "ד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:", + "ד״א כי שפע ימ' יינקו זה חלזון אמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ' לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ' לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו (אמ' ר' יוסי) אמ' לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:", + "וספני טמ' חול ספוני זו טרית:", + "טמוני זה חלזון:", + "חול זה זכוכית:", + "לפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ' רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ' לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ' לו וכי מי מודיעני אמ' לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:" + ], + [ + "ולגד אמר לפי שהוא [אומר] (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמש' אנ' ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:", + "ברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:", + "כלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא (משול) [שרוי] על ספר משול באריות:", + "וטרף זרוע אף קד' טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:" + ], + [ + "וירא רא' לו הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד:", + "כי שם חל' מחקק ספון זה קבורתו של משה שנתונה בחלקו שלגד והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן שנ' (לב מט) עלה אל הר העב' הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו שלראובן שנ' (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו [וגו'] ומה ת״ל כי שם חל' מח' ספ' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד ומלאכי שרת מספידין עליו ואומ' יבוא שלום (ישע' נז ב) וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע ומערה שעמד בה משה ואליהו וקבורתו שלמשה שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:", + "ויתא רא' עם שעשה את התורה תוים תוים:", + "ד״א ויתא רא' עם מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה בראש חבורה שלבעלי מקרא ובראש חבורה שלבעלי משנה ובראש חבורה שלבעלי תלמוד ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וה״א (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:", + "צדקת ה' עשה ומש' עם ישר' וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותן וכי מה עשה משה עם ישראל אלא שהכתיב להם בתורה (טו ז) לא תאמץ את לבבך ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה:", + "צדקת ה' עשה ומ' עם יש' מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנ' (ישע' נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה:" + ], + [ + "ולדן אמר לפי שהוא אומ' (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהם:", + "דן גור אריה מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות:", + "יזנק מן הבשן מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות שנ' (יהושע יט מז) ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותם ואולם ליש שם העיר לראשונה (שופ' יח כט):" + ], + [ + "ולנפתלי אמר לפי שהוא אמ' (ברא' מז ב) ומקצה אח' לק' חמ' אנ' ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם:", + "נפתלי שבע רצון בימים בדגים ובספינות:", + "ומלא ברכת ה' זו בקעת גינסר שהיא בתוך חלקו שלנפתלי:", + "ד׳א ומלא ברכת ה' זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי:", + "ים ודרום ירשה ים זה ימה שלסיגפו:", + "ודרום זה שלטבריה:", + "ירשה מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום:", + "ר' מאיר אומ' ים ודרום זה ים שלטבריה ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנ' ים ודרום ירשה:" + ], + [ + "ולאשר אמר לפי שהוא אומ' (שם) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:", + "ברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:", + "יהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או' שלי היא הכהונה וזה אומ' שלי היא הכהונה אמ' להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:", + "וטבל בש' רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:", + "מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ' לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ' וטבל בש' רג' כיון שאכלו ושתו אמ' לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ' לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ' לו רצונך ליטול עוד אמ' לו אין בידי אמ' לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ' ר' שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:", + "יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ' להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:" + ], + [ + "ברזל ונח' מנ' מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל:", + "וכימיך דב' שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל כענין שנ' (ברא' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף:", + "וה״א וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל:" + ], + [ + "אין כאל ישורון ישראל אומ' אין כאל והמקום אומ' להן אלא ישורון:", + "ישראל אומ' מי כמכה באלים ה' (שמות טו יא) ורוח הקדש משיבה אותם אשריך ישראל מי כמכה (לג כט):", + "ישראל אומ' שמע ישראל ה' א' ה' אחד (ו ד) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דהי״א יז כא):", + "ישראל אומ' דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב):", + "ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שם ב ג) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב ב):", + "ישראל אומ' מי כה' אלהינו בכל קר' אליו (דז) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כי מי גוי גדול אש' לו א' קרובים אליו (שם):", + "ישראל אומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' עם זו יצרתי לי (ישע' מג כא):", + "ישראל אומ' כי תפארת עזמו אתה (תה' פט יח) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג):", + "רכב שמ' אין רוכב אלא שליט ואין שמים אלא ערבות וה״א (תה' סח ה) סלו לרכב בערבות ביה שמו:", + "ומהוא ובגאותו שחקים שבגאות מסבב שאר השחקים לפי שהוא למעלה מהן:", + "ד״א רכב שמ' בעז' בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם:", + "רכב שמ' בעז' כשישראל עושין רצונו שלהקב״ה רכב שמ' בעז' וכשאין עושין רצונו שלהקב״ה ובגאותו שחקים:", + "ובגאותו שחקים נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו אמ' לו משה רבינו אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה אמ' להם אין כאל ישורון מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן כל שכן במדת כבודו אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן מושלו מלה״ד לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך אמ' לו השומעים לך למדינתו ואתה רואהו כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו אמ' לו השומעים ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל כשתגיע למדינה עצמה על אחת כמה וכמה כשתגיע לפתח פלטין על אחת כמה וכמה כשתכנס לתוך פלטין על אחת כמה וכמה כך אמ' משה לישראל מה אם שמים התחתונים כך אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן:" + ], + [ + "מענה אלהי קדם אמ' ר' יצחק אין אנו יודעין אם הקב״ה מעונו שלעולם ואם עולמו מעונו אלא ממה שכת' (תה' צ א) ה' מעון אתה אנו יודעין שהקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו:", + "מענה שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר (מעונו) [מעון] וספר זעטוטי וספר היא:", + "באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מענה אלהי קדם קיימו שנים ובטלו אחד:", + "באחד מצאו וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל (שמות כד ה) קיימו שנים וביטלו אחד:", + "באחד מצאו תשע היא ובשנים מצאו אחת עשרה היא קיימו שנים וביטלו אחד:", + "ומתחת זרעת עולם אלו ישראל שהן תקפו שלעולם שעליהם העולם עומד:", + "ד״א ומתחת זר' עו' מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם:", + "ויגרש מפניך אויב אלו שברחו לאסיא:", + "ויאמר השמד אלו שנמצאו במחבואות:", + "ד״א ויגרש מפ' אויב אלו שנמצאו בארץ ישראל:", + "ויאמר השמד אלו שנמצאו בהרים:" + ], + [ + "וישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בא' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:", + "בדד לא כבדד שאמ' בלעם (במד' כג ט) הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ' ירמיה איכה ישבה בדד (איכה א א) אלא כבדד שאמ' משה ה' בדד ינחנו (לב יב):", + "עין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ' (ישעי' כט י) כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:", + "ד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם (ברא' מח כא) והיה אלהים עמכם:", + "אל ארץ דגן ותי' כענין שנ' (שם כז כח) ויתן לך אלה' מטל השמים:", + "אף שמיו יע' טל כמו שנ' (ישע' מה ח) הרעיפו שמים ממעל:" + ], + [ + "אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ' לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ' לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ' איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:", + "עם נושע בה' בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ' הקב״ה למשה (שמות כג כ) הנה אנכי שלח מל' לפ' אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול' אל תעל' מזה (שם לג טו):", + "ובמה יודע אפוא (שם) וכן אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ' באברהם (ברא' יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך כשם שנ' ביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ' ביעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:", + "מגן עזרך כמו שנ' (תה' כח ז) ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:", + "ואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ' (שמות לג ה - ו) ועתה הורד עדיך מעליך:", + "(ויצלו) [וינצלו] בני ישראל את עדים אין כת' אלא ויתנצלו בני ישראל:", + "ומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ' (ישע' מט יח) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תל':", + "ויכחשו אוי' לך כענין שנ' (ש״ב כב מה) בני נכר יתכחשו לי:", + "ואתה על במ' תדר' כענין שנ' ביהושע (ע' יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ' אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת' בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ' תדרך:" + ] + ], + [ + [ + "ויעל משה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:", + "מערבות מואב מלמד שהראה לו הקב״ה שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו:", + "אל הר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר וראש הפסגה:", + "ד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:", + "ראש הפסגה מה פיסגה זו פרושה מן האשכול ואינה פרושה כך היתה קבורתו של משה מותאמת בין שני ההרים הר מיכן והר מיכן והיא מותאמת ביניהן:", + "אשר על פני יריחו מלמד שהראה לו המקום שלשלת הנביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה:", + "ויראהו ה' את כל הארץ שאין ת״ל כל ר' אליעזר או' אצבעו של הקב״ה היתה מיטטרונו של משה מלמד שהיה מראה אותו כאלו באצבע:", + "אומרת לו זה חלקו שליהודה וזה חלקו שלבנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ר' חנינה בר יעקב אמ' חביבה ראייתו שלאברהם משלמשה ומשליהושע אברהם קום התהלך בא' לא' ול' (ברא' יג יז) ומשה ראה אותה בכל צרכה ויהושע כיבשה ולא ראה אותה:", + "את הגלעד מלמד שהראה לו המקום ארץ גלעד יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה ואין גלעד אלא בית המקדש שנ' (יר' כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון:", + "עד דן מלמד שהראהו המקום ארץ דן יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה:", + "ד״א עד דן מלמד שהראה לו המקום שבטו של דן עובד ע״ז כענין שנ' (שופ' יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל וחזר וראה אותו מעמיד גואל לישראל זה שמשון בן מנוח:" + ], + [ + "ואת כל נפתלי מלמד שהראה לו המקום ארץ נפתלי יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א הראהו ברק בן אבינעם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמ' כאן ואת כל ארץ נפ' ונאמר להלן (שם ד ו) מקדש נפתלי:", + "ואת ארץ אפרים מלמד שהראה לו המקום ארץ אפרים יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנעניים נאמ' כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במד' יג ח) למטה אפרים הושע בן נון:", + "ומנשה מלמד שהראו גדעון בן יואש עושה מלחמה במדין ועמלק:", + "ד״א ומנשה לפי שהיה מנשה קטן שבכולן לפי כך סינפו הכת' לצד יהודה וה״א (שופ' ו טו) אלפי הדל במנשה:", + "ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראה לו המקום ארץ יהודה יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מציקין רודים בה:", + "ד״א ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמ' כאן ואת כל יהודה ונאמר להלן (דהי״א כח ד) כי ביהודה בחר לנגיד:", + "עד הים האח' מלמד שהראהו את כל פני המערב:", + "ד״א עד הים האח' אל תהי קורא עד הים האח' אלא עד היום האחרון מלמד שהראה לו המקום משעה שברא את עולמו עד שיחיו המתים:" + ], + [ + "ואת הנגב מלמד שהראה לו המקום ארץ הנגב יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א ואת הנגב מלמד שהראהו פני כל הדרום:", + "ד״א ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורין בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמ' להלן (במד' יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון:", + "ואת הככר מלמד שהראה לו המקום שלמה עוסק בכלי בית המקדש שנ' (מ״א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך וחזר וראה אותן גולין בכל המדינות:", + "בקעת ירחו מלמד שהראהו גוג ומגוג וכל המונו שעתידין ליפול בבקעת ירחו:", + "ד״א מה בקעה זו חיור כמות שהוא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו העולם כולו:", + "בקעת ירחו עיר התמ' מלמד שהראה לו המקום גן עדן והצדיקים יושבין בה שנמשלו בתמרה שנ' (תה' צב יג) צדיק כתמר יפרח:", + "עד צער מלמד שהראה לו המקום גיהנם סמוכה לה שהיא צרה מלמעלן ורחבה מלמטן שנ' (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר:", + "ד״א עד צער מלמד שהראה לו המקום מצירי ישראל אלו הבלשיים שבללו עם המלכיות והן עתידין לובד עמהן:" + ], + [ + "ויאמר ה' אליו זאת הא' אשר נש' אמ' לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך:", + "ומה ת״ל הראיתיך בעי' ושמה לא תעבר מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון של העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה ושמה לא תבוא (לב נב) ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט ולא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:" + ], + [ + "וימת שם משה עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע תאמר אפשר שמשה חי וכתב וימת שם משה הוי עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע:", + "ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת יכול שנתנה להם חסרה אפילו אות אחת אלא כל מה שהיה הקב״ה אומר לו היה כותב כגון שנ' בברוך (יר' לו יח) ויאמר אלהם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו:", + "וימת שם משה ר' אליעזר הגדול אומר שנים עשר מילין על שנים עשר מילין כנגד מחנה ישראל היתה בת קול נשמעת ואי מת משה ואי מת משה אם אין הדבר כן וכי מי מודיען לישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל שמת משה אלא שמע מינה בת קול יוצאה בכל מחנה ישראל לאמר שמת משה:", + "(תניא) סאמילון אומ' וימת משה ספרא רבא דישראל:", + "ויש אומ' משה רבינו לא מת אלא עומד ומשרת למעלן כת' הכא וימת שם משה וכת' התם (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשרת למעלן אף כאן עומד ומשרת למעלן:", + "ד״א וימת שם משה יש אומ' מחילה היתה יוצאת מקבורתו שלמשה לקבורתן שלאבות נאמ' כאן וימת שם ולהלן הוא אומ' (ברא' מט לא) שמה קברו את אברהם:", + "ד״א וימת שם משה אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי מיתה אל תמסרני ביד מלאך המות אמ' לו הקב״ה חייך שאני מיטפל בך וגונזך והראהו הקב״ה מושבו כשם שהראה לאהרן אחיו וכשראה כסאו בתוך גן עדן נתקוררה דעתו עליו באותה שעה אמ' הקב״ה למלאך המות לך והביא נשמתו של משה הלך וחיזר בכל העולם ולא מצאו הלך אצל הים אמ' לו ראיתה משה אמ' לו מיום שהעלה את ישראל מתוכי שוב לא ראיתיו:", + "הלך אצל הרים וגבעות אמ' להם ראיתם משה אמ' לו מיום שקיבל תורה מהר סיני שוב לא ראינו אותו אי שמא הוא עומד ומתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל הלך לו לארץ ישראל אמ' לה שמא נפשו שלמשה כאן אמרה לו [ולא] תמצא בארץ החיים (איוב כח יג) הלך לו אצל ענני כבוד אמ' (לו) [להם] שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו", + "ונעלמה מעיני כל חי (שם כח כא) הלך לו אצל מלאכי השרת אמ' להן שמא נפשו שלמשה כאן אמ' ומעוף השמים נסתרה (שם) אלו מלאכי השרת שנקראו מעופפין הלך לו אצל התהום אמ' לו שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו לאו שנ' תהום אמ' לא בי הוא (שם כח יד) הלך אצל שאול ואבדון ואמ' ראיתם משה אמ' לו שמעו שמענו אותו לא ראינו שנ' אבדון ומות אמרו (שם כח כב):", + "אבא היה דורש משום ר' ישמעאל ביר' יוסי אבדון ומ' אמרו באזנינו שמענו (שם) מלאכי שרת כתים כתים עומדין ומקלסין מטתו שלמשה ואומ' יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישע' נז ב) הלך אצל מלאכי השרת אמ' להן ראיתם משה אמ' לו לך אצל בני אדם הלך אצל בני אדם אמ' להן ראיתם משה אמ' לו אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומה (איוב כח כג) הוא גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנ' (שם כח יב - יד) והחכמה מאין תמצא:", + "לא ידע אנוש ערכה:", + "תהום אמר לא בי הוא:", + "וים אמר אין עמדי:", + "אבדון ומות אמרו באז' שמ' אף יהושע היה מצטער על משה כשירד עמוד הענן והפסיק ביניהן היה צויח ואומ' שימני כחותם על לבך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה״ש ח ו ב ז) וכשנעלם ממנו עמד ובכה בכי גדול וקרע את בגדיו ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מ״ב ב יב) והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב) אמ' לו הקב״ה יהושע עד מתי אתה מבקש על משה משה עבדי מת (יהוש' א ב) לא לך מת משה אלא לי:", + "כיון שנפטר משה היתה נפשו מעופפת עליו אמ' לה שובי נפשי למנוחיכי (תה' קטז ז) אמרה לו היאך אניח הגוף הטהור הקדוש הזה ואלך ואשכב במקום אחר אמ' לה כי ה' גמל עליכי (שם) אמ' לה שמא מלאך המות נגע ביך אמ' לו חס ושלום כי חלצת נפשי ממות (שם קטז ח) אמ' לה שמא את בוכה כדרך שבוכים על המתים אמ' לו חס ושלום את עיני מן דמעה (שם) אמ' לה שמא דחו אותך מגן עדן אמ' לו חוס ושלום את רגלי מדחי (שם) אמ' לה מה אמרו ליך אמ' לו גזירה גזרו עלי ואמרו אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קטז ט):", + "עבד ה' לא בגנותו של משה הכת' מדבר אלא בשבחו שנ' (במד' יב ז) לא כן עבדי משה שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שנקראו עבדים שנ' (שמות לב יג) זכר לאברהם ליצ' ול' עבד' ושאר כל הנביאים נקראו עבדים שנ' (עמוס ג ז) כי אם גלה סודו אל עב' הנביאים:", + "בארץ מו' אמ' ר' יהודה אלמלי מקרא כת' אי אפשר לאמרו משה היכן מת בחלקו של ראובן שנ' (לד א) ויעל משה מע' מו' אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קימא דכתב (במד' לב לז - לח) ובני ראובן בנו את חש' ואת נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד שנ' (לג כ - כא) ולגד אמ' וירא ראשית לו כי שם חלק מח' ספון ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה האוי ארבעת מילין אותן ארבעת מילין היאך הילכן משה מלמד שהיה משה מוטל על כנפי השכינה ומלאכי שרת אומ' צדקת ה' עשה ומ' עם ישראל (שם) והקב״ה אומ' מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און (תה' צד טז):", + "על פי ה' בנשיקה מלמד שמיתת משה מפי הקדש אין לי אלא מיתת משה ומנ' אף מיתת אהרן אמ' (לב נ) כאשר מת אהרן אח' בהר ההר הרי אנו למידין ממיתת משה למיתת אהרן ואין הדבר כן אלא ממיתת אהרן למיתת משה מה מיתת אהרן מפי קדש אף מיתת משה מפי קודש אין לי אלא מיתת משה ואהרן ומנ' אף מיתת מרים אמ' (במד' כז יג) גם אף מיתת מרים ומנ' אף מיתת יהושע אמ' (יהוש' א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך אין לי אלא מיתת יהושע ומנ' אף מיתת הצדיקים אמ' (ישע' נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:", + "כבוד מלמד שהן מכבדין אותו עד שהוא בחיים:", + "ה' יאספך מלמד שהמקום מכנס נשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח ובכבוד מושלו מלה״ד לנאמן אחד שהיה בעיר והיו הכל מפקידין אצלו וכשהיה אדם בא ליטול את שלו היה פושט את ידו ונותנו לו מפני שהוא יודע היאך הוא מניחו אבל כשהו משלח ביד בנו ביד שלוחו היה מהפך את העליון תחתון מפני שאינו יודע היאך הוא מניחו כך הקב״ה נוטל נשמתן של צדיקים בנחת רוח ובכבוד שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אד' צר' בצ' הח' יכול אף שלרשעים כן אמ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בת' כף הקלע:", + "מושלו מלה״ד לאחד שנטל את האבן ונתנה בתוך כף הקלע (אע\"פ) שנזרקת ממקום למקום ואינה יודעת על מה תסמוך כך נשמתן של רשעים הולכות ושטות וזוממות בכל העולם ואינה יודעת על מה תסמוך מגיד שהוא מוסרן למלאכים נערים אכזרים והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיי' למ' ואומ' (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישלח בו ואומ' (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם:", + "ר' אליעזר הגדול אומ' נשמתן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ושל רשעים זוממת ומשוטטת והולכת לתוך גיהנם שנ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הק':" + ], + [ + "ויקבר אותו בגי בארץ מואב... ולא ידע איש את קבורתו... וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיאטות אצל גספידא שלבית פעור אמ' להן הראו לנו היכן משה קבור עמדו למטה נדמה להן למעלה עמדו למעלה נדמה להן למטה נתחלקו לשתי כתות אחת למעלה ואחת למטה שלמעלה נדמה להן למטה ושלמטה נדמה להן למעלה לקיים מה שנ' ולא ידע איש את קבו'... אף משה רבינו לא ידע היכן הוא קבור כת' הכא ולא ידע איש וכת' התם (במד' יב ג) והאיש משה... פסוק ז", + "ומשה בן מאה ועשרים שנה מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכותו של משה את מוצא בשעה שביקש הקב״ה להביא מבול על עולמו להחריבו אמ' מלאכי השרת לפני מי שאמ' והיה העולם ב״ה רבון העולמים הואיל ואת מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לאותו שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה (ברא' ו ג):", + "אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה רבון העולמים אדם הראשון מפני מה גזרת עליו מיתה אמ' להם מפני שעבר על גזרתי אמ' לו והרי משה קיים את גזירותיך והרי הוא מת אמ' להם כבר נגזרה גזירה זאת התורה אדם כי ימות (במד' יט יד):", + "בן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה ואלו הן משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:", + "משה עשה במצרים ארבעים שנה ועשה במדין ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "רבן יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "ר' עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה:", + "ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:", + "לא כהתה עינו הא למדנו שעיניהם שלמתים כהות:", + "ולא נס לחה הא למדנו שלחיין של מתים נפסק ר' אליעזר בן יעקב אומר ולא נס לחה עד עכשו כל מי שהוא נוגע בבשרו של משה ליחה בורחת אילך ואילך:" + ], + [], + [ + "ויבכו בני ישראל את משה בשבעה באדר מת משה רבי' ובשבעה באדר נולד ומנ' שבשבעה באדר מת משה שנ' ויבכו בני יש' את משה בע' מ' של' יום וכת' (יהוש' א א) ויהי אחרי מות משה משה עבדי מת וכת' (ע' שם א י) ויצו יהושע את שפטי ישראל וכת' (שם ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע ואת מוצא בשבעה באדר מת משה:", + "ומנ' שבשבעה באדר נולד משה שנ' (לאב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנ' הי' שאין ת״ל היום ומה ת״ל היום היום מלאו ימי מיכן שהקב״ה משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומשעה לשעה לקיים מה שנ' (שמות כג כו) את מספר ימ' אמ' שלשים יום שלשה חדשים בכו אותו:", + "ר' יהודה אומ' ארבעה ויבכו בני ישראל את משה בער' מ' של' יום הרי אחד:", + "ויתמו הרי שנים ימי בכי [אבל] הרי שלשה:", + "שלשים יום מה טיבן מגיד שבכו לו שלשים קודם למיתתו:", + "שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל והן משה ואהרן ומרים:", + "ושלש מתנות טובות ניתנו להן לישראל על ידיהם ואלו הן הבאר ועמוד הענן והמן:", + "מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה להן בזכות משה:", + "מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזר להן בזכות משה:", + "מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו שנ' (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים בניסן ואהרן באב ומשה באדר ומה ת״ל ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד אלא יום שמת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו עוד:", + "ויתמו ימי בכי אבל משה מנ' לגילוח הנזיר שהוא מן התורה שלשים יום נאמ' להלן (במדבר ו ד) ימי ונאמ' כאן ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף להלן שלשים יום:" + ], + [ + "ויהושע בן נון מ' רוח חכ' אין משמע גדול מזה מפני מה כי סמך משה את יד' על' ואדיין לא ניתן מוראו עליהם מיכן והילך ביום ההוא גדל ה' את יהושע (יהוש' ד יד):", + "כי סמך משה את יד' על' למה הוא דומה לנמפיון המשקה את כל המדינה והיו כל אנשי המדינה משבחין אתו אמ' להן אחד שבחו למעין שמספיק לו כך היו הכל משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל אמ' להן שבחו שלמשה שנ' כי סמך משה את ידו על' ועליו אמ' שלמה (משלי כא כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו:", + "אוצר זו תורה שנ' (ישע' לג ו) יראת ה' היא אוצרו:", + "ואין יראה אלא תורה שנ' (כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהן ויר' ממ' ואומ' (שמות כ יז) ובעבור תהיה יר' על פני':", + "נחמד אלו הנביאים שהן מתנבאים בדברי תורה שהן נחמדים שנ' (תה' יט יא) הנחמ' מזהב ומ' רב:", + "ושמן אלו הכתובים שהן מתמשחין בגופו שלאדם כשמן שנ' (משלי ג ח) ושקוי לעצמתיך:", + "בנוה חכם זה משה רבינו שנקרא חכם שנ' (משלי כא כב) עיר גבורים עלה חכם ואין גבורים אלא מלאכי השרת שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:", + "וכסיל אדם יבלענו זה יהושע בן נון שעשה עצמו ככסיל לפני משה רבינו והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה עד שלמד כל התורה כולה ולכך זכה לשררות אחריו שנ' וישמעו אליו בני ישראל ויעשו:" + ], + [ + "ולא קם נביא עוד ביש' כמ' בישראל לא קם כמשה אבל קם באומות העולם ואיזה זה בלעם בן בעור:", + "מה בין נבואתו שלמשה לנבואתו שלבלעם:", + "בלעם מידבר עמו והוא נופל שנ' (במד' כד ד) נפל וג' עי' בלעם היה יודע אימתי המקום מדבר עמו שנ' (שם) מחזה שדי יחז':", + "בלעם היה יודע מה עתיד לידבר עמו שנ' (שם כד טז) ויודע דע' על' מושלו מלה״ד לטבחו שלמלך שהיה יודע מה קרב על שלחנו שלמלך כך היה בלעם יודע מה עתיד לידבר עמו:", + "מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה משה מידבר עמו והוא עומד שנ' (ה כח) ואתה פה עמד עמדי:", + "משה מידבר עמו פה אל פה ידבר שנ' (במד' יב ח) פה אל פה אד' בו:", + "משה מידבר עמו פנים בפנים שנ' (ע' שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים:", + "אשר ידעו ה' פנים אל פנים למה נאמ' לפי שאמר משה לפני הקב״ה רבון העולם הראני נא את כבו' (שם לג יח) אמ' לו בעולם הזה שנמשל בפנים אין אתה רואה שנ' (שם לג כ) לא תוכל לר' את פני אבל לעולם הבא שנמשל באחור אתה רואה שנ' (שם לג כג) והסירתי את כפי ור' את אחרי אע\"פ כן הראהו בשעת המיתה הא למדנו שכל המתים רואים:" + ], + [ + "לכל האתת והמ' אלו האתת שנעשו במטה:", + "אשר של' ה' לע' בא' מ' בפני עצמה:", + "לפרעה בפני עצמו:", + "ולכל עבדיו בפני עצמן:", + "ולכל אר' בפני עצמה:" + ], + [ + "ולכל היד החז' אלו עשר מכות שהביא המקום על המצרים במצרים שנ' בהם (שמות י יב עיי״ש) נטה את ידך על ארץ מ':", + "ולכל המ' הג' אלו ענני הכבוד שהיו מקיפות את ישראל ואומות העולם רואין אותן והשכינה עליהן:", + "ד״א ולכל היד החז' דכת' (שם יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו:", + "וכל המורא הגדול דכת' (שם לד ל) וייראו מגשת אליו:", + "אשר עשה משה זו הקמת המשכן וסידור כליו:", + "לעיני כל ישראל זו עמידת הר סיני וירידת ענן עליו:", + "ד״א ולכל היד החזקה זו מכת בכורות:", + "ולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף:", + "ר' אליעזר אומר לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים אין לי אלא במצרים מנין אף לפני הר סיני ת״ל ולכל היד החזקה מנין אף במדבר ת״ל ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל:", + "ד״א לעיני כל ישראל אין עין אלא נבואה שנ' (ישע' נב ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:" + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "enTitle": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "key": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..343b2a762205dbb959456af4bb19458c70039903 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Midrash Tannaim on Deuteronomy/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,5162 @@ +{ + "title": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Midrash_Tannaim_on_Deuteronomy", + "text": { + "": [ + [ + [ + "אלה הדברים אמר הקב״ה חביבה עלי תוכחת משה לישראל כעשרת הדברים:", + "אמר ר' שמעון אשריהם של צדיקים שאין נפטרין מן העולם עד שהן מצווין את בניהם אחריהם על דברי תורה שכן מצינו באברהם אבינו שלא נפטר מן העולם עד שצוה את בניו ואת ביתו שישמרו דרכיו של הקב״ה שנ' (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' וכן יצחק צוה את יעקב שנאמר (שם כח א) ויקרא יצחק (את) [אל] יעקב ויברך אותו ויצוהו וכן יעקב צוה את בניו שנ' (שם מט לג) ויכל יעקב לצוות את בניו וכן דוד מלך ישראל צוה את שלמה בנו שנ' (מלכים א' ב א) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר וכן משה רבינו לא נפטר מן העולם עד שהוכיח את ישראל על עונות שבאו לידם וצוה אותם לשמור מצוותיו של הקב״ה שנ' אלה הדברים וכו' מהו אלה הדברים א״ר ישמעאל דברים הללו שקולים כנגד עשר הדברות שקבלו ישראל מהר סיני ולא עוד אלא שעשרת הדברים כשאמרו עליהם נעשה ונשמע לא המתינו מעט עד שמרדו בהן ואמרו (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל ודברים הללו החזירו את ישראל למוטב ודיבקום בהקב״ה ובתורתו שנ' (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם א״ל הקב״ה למשה הואיל ונדבקו ישראל בי בדברים הללו לא יהיו נקראים אלא על שמך שנ' אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל אשר דבר ה' לא נאמר אלא אשר דבר משה:", + "[השמטה: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וכי לא דבר משה אל כל ישראל אלא אלה בלבד והלא כל התורה כתב משה שנ' (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וכי תורה אחת כתב והלא שלוש עשרה תורות כתב שתים עשרה לשנים עשר שבטים ואחת לשבטו שללוי שאם ביקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה יהא שבטו שללוי מוציא תורתו ומגיהה מתוכו וכי אם כן מה תלמוד לומר אלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (לב טו) וישמן ישורון ויבעט הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע וכי לא נתנבא עמוס אלא אלה בלבד והלא ככל חביריו נתנבא ומה ת״ל דברי עמוס אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בחר שומרון אלו בתי דיניהן שלישראל העושקות דלים הרוצצות אביונים הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (יר' יל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלה בלבד והלא שני ספרים כתב שנ' (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו ומה ת״ל ואלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ל ה) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. שאלו נא וראו אם יולד זכר. הוי כי גדול היום ההוא הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (ש״ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים וכי לא נתנבא דוד אלא אלה בלבד והלא כל תהלים כתב שנ' (שם כג ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (קה' א א) דברי קהלת בן דוד וכי לא נתנבא שלמה אלא אלה בלבד והלא שלושה ספרים כתב וחצי החכמה היתה משלי שנ' (מ״א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ומה ת״ל דברי קהלת בן דוד אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וסובב אל צפון. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא מלמד שכינה הכתוב לרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר]. אל כל ישראל שאלו הוכיח למקצתן היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים דברי בן עמרם ולא הייתם משיבים אותו דבר כך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו שנים שלשה ארבעה חמשה פעמים על כל דבר ודבר:", + "ד״א אל כל ישראל מלמד שכינס משה גדוליהם וקטניהם של ישראל אמר להן הריני מוכיח אתכם כל מי שיש בידו תשובה יבא ויאמר:", + "ד״א אל כל ישראל מלמד שהיו בעלי תוכחות ויכולין לקבל תוכחות:", + "בעבר הירדן במדבר והלא עבר הירדן יישוב הוא ומלא עיירות שנ' (במדבר לג מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ומה ת״ל במדבר אלא שהוכיחן בעבר הירדן על מה שעשו במדבר שאמרו (שם יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה אמרו נעשה ע״ז שתלך בראשינו הה״ד (תהלים עח מ) כמה ימרוהו במדבר וכן הוא אומר (יחזקאל כ יג) וימרו בי בית ישראל במדבר לכך נאמר במדבר. ד״א בעבר הירדן מלמד שהוכיחן על כל מה שעשו בעבר הירדן:", + "במדבר מלמד שהוכיחן על כל מה שעשו במדבר מלמד שהיו ישראל מכנסין בניהם ובנותיהם הקטנים וזורקין אותן לתוך חיקו של משה ואומרים לו בן עמרם מה אנונה אתקינתא לאלו מה פרנסה אתקינתה לאלו:", + "ר' יהודה אומר הרי הוא אומר (שמות טז ג) ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר:", + "[השמטה: ד״א במדבר הוכיחן על שנתרעמו במדבר על המים שנ' להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא].", + "ד״א במדבר הרי זה כלל מה שעשו במדבר:", + "בערבה מלמד שהוכיחן על מה שעשו בערבות מואב וכי מה עשו בערבות מואב (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים וגו':", + "מול סוף מלמד שהוכיחן על מה שעשו שהמרו על הים והפכו קדל על דברי בן עמרם ג' מסעות:", + "ר' יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף ומהו זה זה צלמו של מיכה שעבר עמהם בתוך הים שנאמר (זכריה י יא) ועבר בים צרה והכה בים גלים:", + "בין פארן הוכיחן על מה שעשו המרגלים בפארן שנא' (במדבר יג ג) וישלח אתם משה ממדבר פארן:", + "ומה ת״ל בין פארן אפשר שלא היה משה יכול להוכיח את ישראל אלא בתחלת מסע ומנין בין כל מסע ומסע ת״ל בין פארן ובין תפל ולבן בין פארן לתפל ובין תפל ללבן:", + "ובין תפל ולבן אמר ר' ישמעאל חיזרנו על כל המסעות ולא מצינו מקום שנקרא שמו תפל ולבן אלא כך א״ר יוסי הוכיחן על דברי תפלות שאמרו על המן שנקרא לבן שנ' (שמות טז לא) והוא כזרע גד לבן ומה אמרו עליו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל:", + "וחצרות מלמד שהוכיחן על מה שעשו בחצרות על השליו שאמרו (שמות טז ג) (בשבתינו על סיר הבשר) (במדבר יא ד) [מי יאכילנו בשר]:", + "[השמטה: ד׳׳א וחצרות אמר להם לא היה לכם ללמוד ממרים ממה שעשיתי בה בחצרות והרי הדברים קל וחומר ומה אם מרים הצדקת נענשה על אחת כמה וכמה שאר כל אדם]. ודי זהב אמר להם הא ותירא כל מה שעשיתם לפני מעשה העגל קשה עלי מן הכל מושלו משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לו חברו צרות רבות ובאחרונה עשה לו אחת אמר לו הא ותירא כל מה שעשית לי זו קשה עלי יותר מכולן כך אמר הק' ברוך הוא לישראל הא ותירא כל מה שעשיתם לפני מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל:", + "ד״א ודי זהב ר' יודה מושלו משל לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרין אותו (כענין שנ' (מלאכי ג יב) ואשרו אתכם כל הגוים) ובאחרונה באו גוים וקיבלן באו לסטים וקבלן והיו הכל אומרים כך היא וסתו של פלוני להיות מקבל את הכל כך אמר המקום ברוך הוא ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל:", + "ר' יוסי בן חנינה אומר הרי הוא אומר (שמות כה יז) ועשית כפרת זהב טהור יבא זהבה של כפרת ויכפר על זהבו של עגל:", + "ר' יהודה אומר הרי הוא אומר במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב אלו עשרה נסיונות שניסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הן שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל אחד במדבר פארן במרגלים א״ל ר' יוסי בן דורמסקית יודה (בי רב) [בירבי] על מה אתה מעוית עלינו את הכתובים מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שחיזרתי על כל אותן המקומות ואינן אלא שם המקומות לענין המאורע כענין שנ' (בראשית כו לג) ויקרא אותה שבעה וכן הוא אומר (שם כו כ) ויקרא שם הבאר עשק מפני מה כי התעשקו עמו:", + "כיוצא בדבר דרש ר' יהודה (זכריה ט א) משא דבר ה' בארץ חדרך זה המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל א״ל ר' יוסי (ב״ר יודה) [בן דורמסקית] יודה בירבי על מה את מעוית עלינו את הכתובים מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ונקרא חדרך:", + "כיוצא בדבר דרש ר' יודה (בראשית מא מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים א״ל ר' יוסי (בר״י) [בן דורמסקית] יודה בירבי עד מתי אתה מעוית עלינו את הכתובים אין אברך אלא (אפרכוס) [אלברכיס] שהכל נכנסין [ויוצאין] תחת ידו לקיים מה שנ' (שם שם) ונתון אותו על כל ארץ מצרים:" + ], + [ + "אחד עשר יום מחורב וכו' וכי אחד עשר יום היו נוסעין מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך ג' ימים שנ' (במדבר י' ל״ג) ויסעו מהר ה' דרך שלשה ימים [ר' יהודה אומר] וכי לג' ימים היו נוסעין אחד עשרה מסעות והלא אינו אלא מהלך מ' יום כמו שנ' באליהו (מלכים א' י״ט ח') ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב אחר שלמדתה שאי אפשר חזור לך לענין הראשון אחד עשר יום אלא אלו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל המקום ב״ה עמהן כנגד מ' יום ארבעים שנה במדבר שנ' (במדבר י״ד ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה:", + "[ר' יהודה אומר] (האומר) אלו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסין לארץ שנ' (שם י' ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשה ימים לתור להם מנוחה ואין מנוחה אלא ירושלם שנ' (דברים י״ב ט') כי לא באתם עד עתה אל המנוחה:", + "ר' בניה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ שנ' (שמות י״ג ד') היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני מיד:", + "[השמטה: אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אומר משום אבא כהן בר דליה אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסותיהן מן הים היו נכנסין לארץ שנ' עלה רש מיד כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך. ד״א אחד עשר יום מחורב אמר משה לישראל אחד מעשרה דברים שקבלתם ועברתם עלי' היא גרם לכם ואיזה זה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואתם עשיתם ודי זהב]." + ], + [ + "ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיח משה את ישראל אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב אבינו שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנ' (בראשית מ״ט א') ויקרא יעקב אל בניו ראובן וכו' א״ל ראובן בני מפני מה לא הוכחתיך כל הימים שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי ללמדך שאין מוכיחין אלא סמוך למיתה מפני ד' דברים אין מוכיחין אלא סמוך למיתה שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא בלבו עליו ושלא יהא רואהו ובוש ממנו ושלא יהא המוכיח צריך תוכחת מגיד שהתוכחת מביאה לידי שלום שנ' (בראשית כ״א כ״ה) והוכיח אב' את אבימלך מהו אומר (ע״ש כ״ז) ויכרתו ברית שניהם וכן הוא אומר (שם כ״ו כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך:", + "ויעש להם משתה:", + "וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וכן את מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנ' (יהושע כ״ד ט״ו) ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום וכן את מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנ' (מלכים א' ב' א') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את של' בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ ושמרת משמרת ה' אלהיך וכן את מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנ' (שמואל י א' י״ב ג') הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר להם עד ה' בכם:", + "דבר משה לבני ישראל וכי לא דבר משה אל כל ישראל אלא אלה הדברים בלבד מניין לכל הדברים שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללין והפרטין הגופים והדקדוקים ת״ל אשר דבר משה ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש [השמטה: מגיד שהשנה שנים עשר חדש ומה ת״ל ויהי בארבעים שנה לפי שהוא או' (אס' ג יג) בשלושה עש' לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואו' (מ״א ד ז) ולשלמה שנים עשר נצבים על כל ישראל ואו' (שם ד יט) ונציב אחד אשר בארץ זה חדש העבור. ר' בניה או' וכי עד שלא עמד שלמה אין אנו יודעין שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועש' שנה אנכי היום שאין ת״ל היום אלא מעת לעת מגיד שאותו היום שלם מעת לעת ואו' (יהוש' א יא) עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר בעוד שלשת ימים ואו' (שם ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ומנה שלושים ושלושה מה היו עושין אלא בכו את משה שלשים יום ונכנס ביום אחר שלושת ימים שנ' בעוד שלושת ימים שלושים ושלושה למפרע ואת מוצא שהשנה שנים עשר חדש שמת משה בשבעה באדר, והוא נולד בשבעה באדר אם כן מה ת״ל ויהי בארבעים שנה אלא מלמד שלא הוכיח משה את ישראל אלא לסמוך למיתה]." + ], + [ + "אחרי הכתו את סיחון מה ראה שלא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג אלא אמר משה אם אני מוכיחן קודם לכאן היו אומרים מתירא הוא מסיחון ועוג שאינו יכול להם לפיכך מטיח בנו דברים:", + "מושלו משל לה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו קלוסקאות רבות אמר להם איני נותן חזרו ואמרו תן לנו קלוסקאות אמר להם אפטורפוס שלו מפני שהמלך כשר וכי מניין לו רחיות ותנורי במדבר כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל בתחילה עכשו הן אומרים מפני שאינו יכול להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו לא עשה כן אלא כיון שהכניסן לארץ וראה שנפל סיחון ועוג לפניו התחיל מוכיחן ובוחין לכך נאמר אחרי הכתו:", + "ד״א למה לא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג מפני שהיתה דעתן מיטרפת לפיכך המתין להם עד שנפלו סיחון ועוג בידם וירשו את ארצם ונתישבה דעתם ואחר כך הוכיחן עד שיקבלו תוכחה שאינו דומה מקבל תוכחת מישוב הדעת למקבל תוכחת מתוך טירוף דעת:", + "את סיחון מל' האמרי אשר יוש' בחש' אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היה חשבון קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:", + "ואת עוג מלך הב' אש' יו' בעשתרות אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היתה עשתרות קשה ועוג שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:", + "את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הב' מפני מה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו ללמדך שהיו קשים ולא סייעו זה את זה במלחמה ועליהם נאמר (שה״ש ד' ח') ממעונות אריות מהרי נמרים:", + "ד״א למה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו מפני שהין חייבין לומר שירה על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכיון שלא אמרו עליהם שירה בא דוד מלך ישראל ואמר עליהם שירה שנ' (תה' קל״ו י״ט) לסיחון מלך האמ' כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו וכשם שאמר דוד על מפלתן כך עתידין ישראל לומר על מפולת ארבע מלכיות שנ' (ישעי' מ״ב י', י״ב) שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ישימו לה' כבוד:" + ], + [ + "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה ר' יודה אומר אין הואלה אלא שבועה שנ' (שמות ב' כ״א) ויאל משה לשבת את האיש:", + "ויואל שאול את העם (שמואל א' י״ד כ״ד):", + "ר' יהושע אומר אין הואלה אלא תוכחת שנ' (איוב ו' כ״ח) ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב:", + "באר את התורה הזא' לאמ' אמר להם הרי אני סמוך למיתה כל מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה הלכה אחת ושכחה יבוא וילמדנה כל מי ששמע פרק אחד ושכחו יבוא וישמענו לפי כך נאמר באר את התו':" + ], + [ + "ה' אלהינו דבר אלינו בח' לאמ' אמר להם לא מעצמי אני אומ' לכם אלא מפי הגבורה אני אומר לכם:", + "ה' אלהינו דבר אלינו רב לכם שבת בהר הזה אמר להם הנאה גדולה לכם בישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות:", + "הנאה גדולה יש לכם בישיבתכם בהר הזה:", + "ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם שכר גדול יש לכם שישבתם בהר הזה עשיתם את המשכן תקנתם את המנורה תקנתם את השלחן שכר לכם שישבתם בהר הזה:", + "ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם רעה גדולה לכם ישיבתכם בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי:", + "הוי קשה היא הבטלה:" + ], + [ + "ובאו הר האמרי זה ערד וחרמה:", + "ואל שכניו (בערבה) זה עמון ומואב ומדין והר שעיר:", + "בערבה זה מישור של צוער:", + "בהר זה הר המלך:", + "בשפלה זו שפלת לוד ושפלת דרום:", + "ובנגב ובחוף הים זו עזה ואשקלון וקסרין:", + "ארץ הכנעני זה גבול הכנעני [שנ' (בראשית י' י״ט) ויהי גבול הכנעני] (מצוין) [מצידון]:", + "והלבנון אמר להם כשתכנסו לארץ עתידין אתם למנות עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה אין לבנון אלא מלכות שנ' (יחזקאל י״ז ג') בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז:", + "החוח אשר בלבנון שלח אל הארץ אשר בלבנון (מלכים ב' י״ד ט'):", + "ד״א והלבנון אין לבנון אלא מקדש שנ' (ירמי' כ״ב ו') גלעד אתה לי ראש הלבנון:", + "ונקף סבכי היער והלבנון באדיר יפול (ישעי' י' ל״ד):", + "פתח לבנון דלתיך (זכרי' י״א א'):", + "ד״א לבנון שכל לבבות תלויין בו:", + "ד״א לבנון שכל לבבות שמחים בו שנ' (תהלים מ״ח ג') יפה נוף משוש כל הארץ:", + "ד״א לבנון אמ' ר' יצחק בן טבילאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל שנ' (ישעי' א' י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:", + "עד הנהר הגדול נהר פרת מגיד שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל מכאן משל הדיוט אמ' דבק לשחין וישחן ליה ר' שמעון בן טרפון אמר קרב לגבי דהינא ואידהן:", + "ד״א עד הנהר הג' נהר פרת מגיד שהוא מפרה והולך עד שעוברין אותו בספינות:", + "ד״א עד הנ' הג' נהר פרת שמתפרת והולך עד שהוא כולה במגריפה:", + "ד״א עד הנהר הג' נהר פרת הרי כל הנהרות אומרין לפרת מפני מה קולינו הולך למרחוק ואת הולך ואין את משמיע קולך אמר אינו צריך מעשי מודיעין אותי אדם זורע בי ירק יעלה לשלשה ימים נוטיע בי נטיעה ועולה לשלשים יום לפיכך הכת' משבחיני עד הנהר הגדול נהר פרת:", + "ד״א בהר ובשפ' ובנגב אין לך כל שבט ושבט שלא היה לו בהר ובשפלה ובנגב שנ' פנו וסעו ובאו הר האמרי וכן את מוצא בכנעניים שלפניהם שנ' ואל כל שכניו:" + ], + [ + "ראה נתתי לפ' את הא' אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם:", + "באו ורשו את הא' אמר להם כשאתם נכנסין אין אתם צריכין כלי זיין אלא הריני קוביע לכם דיופיטא ומחלק:", + "אשר נשבע ה' לאבתיכם אם תאמר שבועות [אבות] והלא כבר נאמר (חבקוק ג' ט') שבועות מטות אומר סלה ומה ת״ל אשר נשבע ה' לאב' לאברהם ליצחק וליעק' אלא כדאי הוא אברהם בפני עצמו ויצחק בפני עצמו ויעקב בפני עצמו:", + "מושלו מלה״ד למלך שנתן לעבדו שדה אחת מתנה ולא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד העבד והשביחה אמר מה אעשה לא נתנה לי אלא כמות שהיא [חזר ונטעה כרם אמר] מה בידי שלא נתנה לי אלא כמות שהיא כך הקב״ה כשנתן את הארץ לאברהם אבינו מתנה נתנה לו כמות שהיא שנ' (בראשית י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך את':", + "עמד אברהם אבינו [והשביחה] שנ' (שם כ״א ל״ג) ויטע אשל יצחק [והשביחה שנ'] (שם כ״ו י״ב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההיא מאה שערים עמד יעקב אבינו והשביחה שנ' (שם ל״ג י״ט) וייקן את חלקת השדה:", + "לתת להם אלו עולי מצרים:", + "ולזרעם אלו באי הארץ:", + "אחריהם מה שכיבש דוד וירבעם בן יואש שנ' (מלכי' ב' י״ד כ״ה) הוא השיב את כל גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה:", + "כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאד:", + "ולא דבר ה' למחות את זרע ישראל:", + "ר' אומר לתת להם אלו עולי בבל ולזרעם אלו בניהם, אחריהם אלו ימות המשיח:" + ], + [ + "ואמר לכם בעת ההיא לאמר אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם:", + "לא אוכל לבדי שאת אתכם אפשר שלא היה משה יכול לדונן אדם שהוציאן ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השליו והעלה להם את הבאר ועשה להם כמה נסים ונפלאות לא היה יכול לדונן אלא אמר להם ה' אלהיכם הר' את' ריבה אתכם על גבי דייניכם וכן שלמה אומר (מלכי' א' ג' ט') ונתתה לעבדך לב שומע כי מי יוכל לשפוט את עמך אפשר שלא היה שלמה יכול לדונן אדם שנ' בו (שם ה' י') ותרב חכמת שלמה מחכמת בני קדם ויחכם מכל האדם לא היה יכול לדונן אלא אמר שלמה אני איני כשאר כל הדיינין מלך בשר ודם יושב על בימה דן להריגה דן לסקילה דן לצליבה אם חייב סלע יטול שתים שתים יטול שלוש אבל אני איני כן אלא אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע בכך נפשות הוא תובע מידי וה״א (משלי כ״ב כ״ב) אל תגזול דל כי דל הוא:", + "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:", + "והנכם היום הרי אתם קיימים כיום מכאן אמרו שבע כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו:", + "הראשונה אך צדיקים יודו לשמך (תהלי' ק\"מ י״ד):", + "השניה אשרי יושבי ביתך (שם פ״ד ה'):", + "השלישית אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (שם ס״ה ה'):", + "הרביעית ה' מי יגור באהליך (שם ט״ו א'):", + "החמישית מי ישכון (באהלי) [בהר] קדשיך (שם):", + "הששית מי יעלה בהר ה' (שם כ״ד ג'):", + "השביעית ומי יקום במקום קדשו (שם):", + "ככוכבי השמים לרב ר' שמעון בן מנסיא אומר שבע כתות של צדיקים עתידין להקביל פני השכינה לעתיד לבוא ויהיו פניהם דומות לחמה ללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים למנורה שעומדת בבית המקדש:", + "לחמה מניין שנ' (שופטים ה' ל״א) וא' כצאת השמש בג' ללבנה מנ' יפה כלבנה (שה״ש ו' י') לרקיע מנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניא' י״ב ג'):", + "לברקים מנ' מראיהם כלפידים כברקים ירוצצו (נחום ב' ה'):", + "לכוכבים מנ' ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניא' שם):", + "לשושנים מנ' למנצח על שושנים (תהלים מ״ה א'):", + "למנורה מנ' ושנים זתים עליה (זכרי' ד' ג'):", + "ככוכבי השמים משה שהיה אוהב לישראל ביותר בירכן ככוכבי השמים:", + "בלעם שהיה שונא לעצמו בירכן כעפר מי מנה עפר יע' (במדבר כ״ג י') הושע בינוני בירכן כחול והיה מספר בני ישראל כחול הים (הושע ב' א'):" + ], + [], + [ + "ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אמרו ישראל למשה רבינו משה אי אפשינו שתברכינו אנו מובטחים על ברכות הרבה המקום אומר לאבינו אברהם כי ברך אברכך והר' אר' את זרעך ככו' השמים וכחול (בראשי' כ״ב י״ז) ואתה נתתה קצבה לברכתינו אמר להם אני בשר ודם אני יש לי קצבה ונתתי קצבה לברכותי ה' אלהיכם הרבה אתכם:", + "ה' אלהי [אבותיכם] יוסף [עליכם] ככם אלף פעמים אמרו לו המקום לא נתן קצבה לברכתינו אמר להן זו משלי ושלו שמורה לכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כדגי הים וכחול ימים וכוכבי השמים וכצמחי האדמה:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה יוצא לו למדינת הים אמר המלך אם מניח אני את נכסי בפני בני עכשיו הוא עומד עליהן ומבזבזן אלא הריני ממנה עליהן אפטורפוס כשיגדיל הוא נותן לו כיון שגדל בנו של מלך הלך לו הבן אצל אותו אפטורפוס אמר לו תן לי כל מה שהניח אבא בידך נטל ונתן לו כדי פרנסתו התחיל הבן בוכה אמר הרי כל מה שהניח אבא בידך אמר לו משלי נתתי לך אבל מה שהניח אביך מונחין כמות שהן כך אמר משה ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אלף פעמים פעמי פעמים זו משלי ויברך אתכם כאשר דבר לכם:", + "ד״א ה' אלהי אבו' יסף על' וכי מה צורך ברכה כאן אלא לפי שקבלו את התוכחות ונתבישו זכו לברכה:", + "משל לה״ד למלך שהשיא את בתו וכתב לה כתובה מרובה והעיד עליה שלא תקלקל מעשיה לסוף קלקלה מעשיה והיה שושבינה מוכיחה ומשיבה ולא היתה חוזרת בה לסוף חזרה למוטב כיון שראה שושבינה שחזרה למוטב התחיל מוכיחה על מעשים שעשתה ושמעה ושתקה ונתביישה ולא השיבתו דבר כיון שראה אביה שנתוכחה בתו ונתבישה וקבלה התוכחת אמר לשושבינה כפול לה כתובתה כך כנסת ישראל לפי שאהבה הקב״ה כאהבת נעורים שנ' (הושע י״א א') כי נער ישראל ואהבהו קלקלו מעשיהם שנ' (במדבר כ״ה ג') ויצמד ישראל לבעל פעור עמד משה והוכיחן על כל מה שעשו ונתבישו ממנו ולא השיבו אותו דבר באותה שעה אמר הקב״ה למשה הואיל ושתקו וקבלו התוכחה ברכם ולא במאה אלא באלף לכך פתח משה ה' אלהי אבותיכם יסף על' ככם אלף פעמים:" + ], + [ + "איכא אשא לבדי טרחכם מלמד שהיו טרחנין הא כיצד היה אחד מהן רואה עצמו ניצוח בדין ואומר יש לי עדים להביא לי ראייה להביא למחר אני בא ומוסיף עליכם דיינין לכך נאמר איכא אשא לבדי מה ת״ל טרחכם מלמד שהיו טרחנין:", + "ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין הא כיצד הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו:", + "איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורין שאכל ושתה וישן לו אלא יושב הוא ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות רעות קל וחומר אם (היו) [היה] משל בית און שם שנ' (במדבר ט״ז א') ואון בן פלת בני ראובן הא מה ת״ל ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין:", + "וריבכם מלמד שהיו דיננין הא כיצד היה אחד מהן מוציא מנה בשביל שיטול סלע סלע בשביל שיטול דינר הא מה ת״ל וריבכם שהיו דיננין:", + "ד״א טרחכם ומש' ורי' הקדים משה לצאת אמרו ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט את הגס הגס:", + "איחר לצאת אמרו ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו:", + "הילך באמצע אמרו ראו בן עמרם מהלך באמצע:", + "הילך לצדדין אמרו ראו בן עמרם מהלך לצדדין כדי שלא נעמוד מפניו מצוה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו ואיזו זו עמידת זקן אמר להם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו':" + ], + [ + "הבו לכם אין הבו אלא עצה כענין שנ' (שמואל ב' ט״ז כ') ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה:", + "אנשים וכי עלת על דעתינו נשים הא מה ת״ל אנשים בחתיכה ובפסיפס אנשים ותיקים וכשרים:", + "חכמים ונבונים זו שאל אריוס את ר' יוסי אמר לו איזה הוא חכם אמר לו כל המקיים תלמודו אמר לו והלא אינו אלא נבון אמר לו והלא כבר נאמר נבונים אמר לו מה בין חכם לנבון אמר לו חכם דומה לשלחני עשיר שאם הביאו לו לראות רואה ואם לאו מוציא משלו ורואה ונבון דומה לשלחני עני שאם הביאו לראות רואה ואם לאו יושב ותוהה:", + "וידעים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם לפי שאתם מכירין אותן שהרי גדלתם ביניהם הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני ואיני יודע מאיזה שבט הוא אבל אתם מכירין אותו שהרי אתם גדלתם ביניהם לכך נאמר וידעים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר כל היושב בישיבה הבריות אומרים עליו מה ראה איש פלוני לישב מה ראה איש פלוני שלא לישב:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומר אין לך כל ישיבה וישיבה שאין ממנה לגיהנם אבל ישיבה האחרונה כולה לגיהנם שנ' (תהלי' מ״ט י״א) כי יראה חכמים ימותו [וגו']:", + "ואשימם בראשיכם יכול אם מניתם אותם הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונים ת״ל ואשימם בראשיכם הא אם (מניתם) [אני ממנה] אותם הרי הן ממונין ואם לאו אינן ממונין:", + "ד״א ואשי' ברא' יכול אם גדרתם אותן הן גדורין ואם לאו אינן גדורין ת״ל ואשי' ברא':", + "ד״א ואשי' ברא' אם שמרתם דבריהם ראשיכם שמורין ואם לאו אין ראשיכם שמורין:", + "ד״א ואשי' ברא' מגיד שאשמם של ישראל תלוי בפרנסיהן כענין שנ' (יחזקא' ל״ג ז') ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל באמרי לרשע מות תמות (שם ג' י״ח) ואתה כי הזהרת צדיק (ע״ש פ' כ״א):", + "ד״א ואשי' ברא' כל המעמיד דיין שאינו הגון גורם שממון לעולם שנ' ואשימם ברא' אם דיין הגון הוא ואשימם לשבח כענין שנ' (דב' י״ז ט״ו) שום תשים עליך מלך ואם לאו ואשימם לגנאי כענין שנ' (ויק' כ״ו ל״א) והשימותי את מקד' וכענין שנ' (דה״י ב' ל״ג כ״ג) כי הוא אמון הרבה אשמה:" + ], + [ + "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אמר להם היה לכם לומר לאו רבי' משה וממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערתה עליה כמו שנ' (שמות ל״ד כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ואשב בהר ארבעים יום (דב' ט' ט') אלא יודע אני מה יש תחת עקיבות רגליכם הייתם אומרים למחר הוא ממנה עלינו [דיינים] שמונים אלף חסר פרוטרוט אם לאו אני בני אם לא בני בן בני ואנו מוליכין להן (הוריות) [דורונות] והן נושאין לנו פנים בדין לכך ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות כל מה שהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים לי יעשה הדבר מהרה:" + ], + [ + "ואקח את ראשי שבטיכם משכתים בדברים בתחילה אמרתי להם דברי שבח אשריכם שנתמניתם על הציבור אשריכם למי אתם באים לשמש בשררה לבני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו בנים אחים ורעים צאן מרעיתי בכל לשון של חיבה:", + "אנשים חכמים וידועים זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה והלך ובקש ולא מצא אלא שלוש אנשי חיל חכמים וידעים:", + "(ואלו הן השבע מדות שצריך שיהיו כולן אפלו בבית דין של שלשה חכמה יראה וענוה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב:", + "חכמה מנ' שנ' אנשים חכמים וידעים:", + "יראה שנ' (שמות י״ח כ״א) יראי אלהים:", + "וענוה ממשה רבי' מה משה רבי' עניו שנ' (במדבר י״ב ג') והאיש משה עניו מאד כך כל דיין צריך להיות עניו:", + "ושנאת ממון שנ' (שמות שם) שנאי בצע אפלו ממון שלהן אינן נבהלין עליו ולא רודפין לקבץ הממון:", + "ואהבת האמת שנ' [אנשי] אמת (שם) שיהיו רודפין אחרי הצדק מחמת עצמן ובורחין מכל מיני עול:", + "ואהבת הבריות להן שנ' וידעים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהן ובמה יהיו אהובין לבריות בזמן שהן בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאן ומתנן ודבורן בנחת עם הבריות:", + "ובעלי שם טוב שנ' אנשי חיל (שם) שהן גבורים במצות וכובשין יצרן עד שלא יהיה להן שם גנאי ויהיה פרקן נאה ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד (גוזל) [גוזלו] כענין שנ' (שם ב' י״ז) ויקם משה ויושיען):", + "ואתן אתם ראשים עליכם שיהיו מכובדין עליכם ראשים במקרא ומשנה במקח וממכר בכניסה וביציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון:", + "שרי אלפים אם יש שם אלף או תשע מאות ותשעים ותשעה אינו נתפש אלא שרי אלף:", + "שרי מאות אם יש שם מאה או תשעים ותשעה אינו נתפס אלא שרי מאות:", + "שרי חמשים אם יש שם חמשים או ארבעים ותשעה אינו נתפש אלא שרי חמשים:", + "שרי עשרות אם יש שם עשרה או תשעה אינו נתפש אלא שרי עשרות:", + "ושטרים לשב' אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנ' (נחמי' ח' י״א) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו:" + ], + [ + "ואצוה את שפ' אמר להם הוו מתונין בדין שלא תאמר הואיל ובא דין זה לפני פעם שתים ושלש כבר שניתיו ושלשתיו אלא היו מתונין בדין וכן אנשי כנסת הגדולה אמרו היו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:", + "בעת ההיא לאמר אמר להם לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור:", + "מעשה בר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן נורי שהושיבן רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהן התלמידים לעתותי ערב באו וישב להם אצל התלמידים וכך היתה מדתו של רבן גמליאל כל זמן שהיה נכנס והיה אומר להם שאלו היו יודעין שאין שם קינתור וכל זמן שהיה נכנס ולא היה אומר להן שאלו היו יודעין שיש שם קינתור כיון שנכנס רבן גמליאל אמר להן אלעזר חסמא ויוחנן בן נורי עכשיו הודעתם את עצמכם שאין אתם באים לשמש בשררה לצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור:", + "שמע בן אחיכם כך היתה מדתו של ר' ישמעאל אם באו שנים לדין לפניו אחד גוי ואחד ישראל אם באו לדון בדיני ישראל היה מזכה את ישראל ואם באו לדון בדיני אומות העולם היה מזכה את הגוי אמר מה איכפת לי שלא אמרה תורה אלא שמוע בין אחיכם:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך אלא אם באו לדון בדיני ישראל דנן בדיני ישראל בדיני אומות העולם דנן בדיני אומות העולם שלא אמרה תורה אלא ושפטתם צדק:", + "[ושפטתם צדק] לעולם הצדיק בצדקתו והתובע יביא ראייה משל זה עטוף בטליתו וזה אומר שלי היא זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא זה חורש בפרתו וזה אומר שלי הוא זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא ושפטתם צדק על כולן הוא אומר התובע יביא ראייה:", + "בין איש להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתומים:", + "בין איש ובין אחיו אין לי אלא בין איש לאיש בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מנ' ת״ל בין איש ובין אחיו מכל מקום:", + "ובין גרו זה שהוא אוגר אחריו דברים אמר לו חרשת תלם בתוך שדי והוא אמר לא חרשתי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית הא מה ת״ל ובין גרו זה שהוא אוגר אחריו דברים:", + "ד״א ובין גרו זה שכינו:", + "ובין גרו זה שושבינו:", + "ובין גרו זה תותבו:" + ], + [ + "לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינין שלא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני עשיר אושיבנו דיין איש פל' קרובי אושיבנו דיין איש פלוני אנליס מינס אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע לדון ומעלה אני עליך כאלו הכרתה פנים במשפט:", + "כקטן כגדל תשמעון הא כיצד באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר עני הוא זה הואיל ואני ועשיר זה חייבין לפרנסו ואזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות לכך נאמר כקטן כגדל תשמעון:", + "ד״א כקטן כג' תש':", + "באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל שחייב לו דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו מה שאתה חייב לו לכך נאמר כקטן כג' תש':", + "[השמטה: ד׳׳א כקטן כגדול תשמעון עד שלא שמעת את הדין אתה רשאי לבצוע מששמעת את הדין אי אתה רשאי לבצוע]: לא תגורו מפני איש שלא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי לכך נאמר לא תגורו מפני איש ומפני מה טעמו של דבר מגיד כי המשפט לאלהים הוא וכן יהושפט אומר לדיינין שהשיב בערי יהודה (דה״י ב' י״ט ו') ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ואומר (תהלי' פ״ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט ואומר (ישעי' ל' י״ח) כי אלהי משפט ה':", + "ר' יהודה בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד חזק עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן אין אני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצא (רך) רודפו אבל משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שנ' לא תגורו מפני איש:", + "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו שלשה נביאים גדולים לא עמדו בישראל כמותן וכיון שנתגאו נתמכו ואלו הן משה ושמואל וישעיה:", + "משה על ידי שנתגאה ואמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלו ושמעתיו אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקשיות חייך למחר בנות צלפחד שואלות אותך דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אתה יודע מה להשיב:", + "שמואל כשאמר לו שאול הגידה נא [לי] איזה בית הרואה (שמואל א' ט' י״ח) היה צריך לומר מה אתם מבקשין אני אומר לכם איכן הוא אלא נתגאה ואמר אנכי הרואה אמר לו הקב״ה אתה הרואה אף אני אראך שאין אתה רואה אימתי הראהו בשעה שאמר לו (שמואל א' ט״ז א') מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל יישי בית הלחמי כיון שבא אל יישי העביר לפניו אליאב וראה אותו בחור התחיל משבחו ואומר אך נגד ה' משיחו אמר לו הקב״ה לא כך אמרת אנכי הראה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו העביר לפני כולן והוא אומר לו לא בחר ה' באלה לבסוף ויאמר שמואל אל יישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן וכי קטן היה והלא אלי הוא הקטן שנ' (דה״י א' ב' ט״ו) אצם הששי דוד השביעי ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן אמר לו שמואל שלחה וקחנו:", + "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי התחיל שמואל מזלזל בו מיד קצף עליו הקב״ה ואמר לו קום משחהו כי זה הוא קום בגערה אמר לו קום מלפניו משיחי עומד ואתה יושב וכשמלך מהוא אומר (תהלי' קי״ח כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:", + "הבונים זה שמואל וישי היתה לראש פנה היה ראש למלכים:", + "ישעיה הראה אותו הקב״ה כבודו התחיל אומר (ישעי' ו' א') ואראה את ה' יושב אמר לו הקב״ה מפני שאתה צדיק הראיתי אותך כבודי ואתה מתגאה חייך למחר אני עובר לפניך ואתה אומר (שם ס״ג א') מי זה בא מאדום:", + "לפיכך אם זכה אדם לחכמה אין ראוי להתגאות על ההדיוט ולא הגבור על החלש ולא העשיר על העני אמר הקב״ה עשיתי זה ללמד זה שנ' (משלי כ״ב ב') עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' צריך החכם להחזיק טובה להדיוט שאלו בראתי את הכל חכמים מה היה יתרון לחכם על הכסיל לע' וכן הגבור והעשיר לכך נאמר (ירמי' ט' כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל ית' הג' בג' וכו':" + ], + [ + "ואצוה אתכם בע' הה' את כל [הד'] אש' תע' אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ואלו הן:", + "דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה:", + "דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה:", + "דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה:", + "דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:", + "דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה:", + "דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה:", + "דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום:", + "דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפי כך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:", + "דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד:", + "הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות אלא כהנים ולוים וישראלים המשיאין לכהונה:" + ], + [ + "ונסע מחרב ונלך את כל המ' הג' אמר להן המקום עליכם הוא גדול ונורא בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כעשתות (שרופין) [סרוחים] ומושלכים לפניהם הוא אומר המד' הגדול והנורא:" + ], + [ + "ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אמר להן לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם:" + ], + [ + "ראה נתן ה' אלהיך לפ' את הא' עלה רש אמר להן איני אומר לכם מאומד ומשמועה אלא עלה רש כל מה שאתם רואים בעיניכם הרי הוא שלכם:", + "מושלו מלה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו והיה פודגוג מראה אותו ואומר לו בני כל הכרמים האלו שלך הן כל הזתים האלו שלך הן כיון שנתיגע ממראה אותו אמר איני יודע מה אומר לך אלא כל מה שאת רואה שלך הוא כך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה משה אומר להן לישראל (דב' ח' ז') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ חטה ושעורה כיון שהגיעו לתחומי ארץ ישראל אמר להן איני יודע מה להראותכם אלא כל מה שאתם רואים שלכם הוא אם תאמרו שלא הגיע הזמן אלא הגיע זמן עלה רש:" + ], + [ + "ותקרבון אלי כלכם ר' ישמעאל אומר למה נאמר לפי שהוא אומר (ל״א כ״ח) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם לשעבר הילדים מכבדין את הראשים והראשים מכבדין את הזקנים אבל כאן ותקרבון אלי כולכם בערבוביא הילדים דוחפין את הראשים והראשים את הזקנים:", + "נשלחה אנ' לפ' ר' שמעון בן יוחאי אומר עלובין בני אדם שכך בקשו להן מרגלים אמר להן המקום מה אם בשעה שהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים עכשיו שאתם נכנסין לארץ מלאה כל טוב ארץ חטה ושעורה בקשתם לכם מרגלים:", + "ויחפרו לנו את הארץ ר' יודה ביר' אלעאי אומר אמרו לו העננים הללו תיירין היו לפנינו את הדרך שנ' (במדבר י' ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפ' דרך של' ימים לתור להם מנוחה ועכשיו שאינן נכנסין עמנו אנו צריכין מי שיתור לנו את הארץ:", + "ר' נחמיה אומר אמרו לו עכשו כנעניים מתיראים ומטמינין כלי חמדתן אלא עד שהן יושבין בשלוה צריכין אנו מי שיתור לנו את ארצם לידע היכן מטמינין כליהם:", + "וחכמים אומרים מדבר תורה באו עליו אמרו לו לא למדתנו רבינו ע״ז שביטלוה עובדיה מותרת אם נכנסין אנו סתם אין אנו יודעין איזו ע״ז (שביטלוה) שנעבדת ואיזו ע״ז שבטלה אלא צריכין אנו תיירין שיתורו לנו את הארץ לידע איזו נעבדת ותהי אסורה איזו בטילה ותהי מותרת:", + "ויש אומרים אמרו לו למדתנו רבינו (שמות כ״ג ל') מעט מעט אגרשנו מפניך הואיל וכך הוא הדבר צריכין אנו לידע אלו ערים יפות לכבשן תחלה:", + "וישיבו אתנו דבר באיזה לשון הן מדברין:", + "את הד' אש' נע' בה אין לך דרך שאין בה עקמות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך [שאין בה] פרשות:", + "ואת הערים אשר נבא אליהן באי זה דרך אנו נכנסין לארץ ישראל:" + ], + [ + "וייטב בעיני הדבר בעיני היה טוב ולא היה טוב בעיני המקום:", + "אם בעיניו (הוא) [היה] טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משלו מלה״ד לאחד שאמר לחבירו מוכר אתה לי חמורך זה אמר לו הין בוא ואני מראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותיו לכך נאמר וייטב בע' הד':", + "ואקח מכם שנים עשר מן הברורים שבכם מן המסולתין שבכם:", + "איש אחד לש' מה אנו צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנ' עש' אנ' מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:" + ], + [ + "ויפנו ויעלו ההרה מגיד שדרך המרגלים לעלות בהר וכן רחב אומר לשלוחי יהושע (יהושע ב' ט״ז) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים ונח' שמ' של' ימים מגיד ששרת עליה רוח הקדש שאלו לא שרת עליה רוח הקדש מאין היתה יודעת שעתידין לחזור לשלשת ימים אלא מלמד ששרת עליה רוח הקדש:", + "ויבאו עד נח' אש' מגיד שנקרא על שם סופו כיוצא אתה אומר (שמות ג' א') ויבא אל הר האלהים חרבה מגיד שנקרא על שם סופו:", + "וירגלו אתה מלמד שהילכו בה ארבעה אומנים שתי וערב:" + ], + [ + "ויקחו בידם מפרי הארץ אמר ר' שמעון עלובין הן בני אדם שנטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאינים באיסר ענבים כך נטלו בידם:", + "ויורדו אלינו מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנ' (במדבר י״ג ל') עלה נעלה וירש' אתה:", + "ויעלו ויתורו את הארץ (שם כ״א) ויעלו בנגב (שם כ״ב) ויעלו ממצרים (ברא' מ״ה כ״ה):", + "ויאמרו טובה הא' אש' ה' אלה' נתן לנו וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לדעתה מי אמר טובתה יהושע וכלב אע״פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלה':" + ], + [], + [ + "ותרגנו באהליכם (שמעון בן טרפון אומר תרתם וגניתם באהלו של מקום) מלמד שהיו יושבין בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים וכנרגנים שנ' (משלי כ״ו כ״ב) דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן שנ' והן ירדו חדרי בטן ר׳א שהיו יושבין במשכניהן ומבכין כמתלהם נוטלין את בניהם ואומרים אוי לכם דווים אוי לכם סגופים למחר יהוא הורגין מכן יהוא שובין מכם יהוא צולבין מכם על הצלוב:", + "נוטלין את בנותיהם ואומרים להן אוי לכם דוויות אוי לכם סגופות למחר יהוא הורגין מכם יהוא שובין מכם יהוא מעמידין מכם בקלון:", + "בשנאת ה' אותנו אפשר המקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א' ב') אהבתי אתכם אמר ה' הלא הן ששונאין את המקום משל הדיוט אמר דבליבך על רחמך מא דבליביה עלך:", + "לתת אות' ביד האמ' להש' כענין שנ' (יהושע ז' ט') וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו:" + ], + [ + "אנה אנחנו עולים אחי' המ' אמ' לו רבי' משה אלו מבני אדם אחרים היינו שומעין דברים הללו לא היינו מאמינין אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם:", + "עם גדול מלמד שהיו גבוהין בקומה:", + "ורם מלמד שהיו מרובין באכלוסין:", + "ערים גדולות ובצ' בשמ' רבן שמעון בן גמליאל אומר דברו כתובים לשון הבאי שנ' (דב' ט' א') שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן אבל מה שאמר הקב״ה לאברהם אבינו (ברא' כ״ו ד') והרביתי את זרעך ככו' השמ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם י״ג ט״ז) אינו דברי הבאי:", + "וגם בני ענק ראינו שם מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים כענין שנ' (תהלי' ע״ג ו') לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו:" + ], + [ + "ואומר אליכם אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי קדוש אני אומר לכם:", + "לא תערצון ולא תראו מהם מפני מה פסוק ל", + "כי ה' אלה' ההלך לפ' הוא יל' לכם אמר להם מי שעשה לכם נסים במצ' ומי שעשה לכם כל הנסים האלה עתיד הוא לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ:", + "ככל אשר עשה אתכם במצ' לע' אם אין אתם מאמינין להבא תאמינו לשעבר:" + ], + [], + [ + "ובמד' אשר ראי' אש' נש' ה' אלה' אלו עננים שהיו מקיפין אותן אף מתחתיהן:", + "כאשר ישא איש את בנו כמו שנ' להלן (דב' ל״ב י״א) ישאהו על אברתו:" + ], + [], + [ + "ההלך לפ' בד' לתור לכם אלו עננים שהיו מקדימין לפניהם לכבוש להם את הדרכים:", + "באש לילה זה עמוד האש שהיה מאיר לפניהם בלילה כפניס הזה ושורף כל נחשים ועקרבין ומזיקין לפניהם:", + "ובענן יומם זה עמוד [הענן] (העמוד) שהיה מגין עליהם ביום שלא ישתרבו:" + ], + [ + "וישמע ה' את קול דבריכם ויק' ויש' לאמר אם יר' איש באנ' האלה אין איש אלא משה מלמד שאף הוא נטל אפופסנו מאותו שעה וכן הוא אומר להן (דב' א' ל״ז) גם בי הת' ה' בגל' לאמר:" + ], + [], + [], + [], + [ + "יהושע בן נון הע' ל' כי הוא ינח' את יש' אם הוא מנחיל אותן הן נוחלין ואם לאו אינן נוחלין:" + ], + [ + "וטפכם אשר אמרתם ובניכם אשר לא ידע' הי' טו״ר אין טוב ורע האמור כאן אלא מלחמה כדי שתדעו שהמקום הוא שעושה לכם מלחמה ושאין אתם צריכין להלחם כשאתם עושין רצונו של מקום:", + "המה יב' שמה זו ביאה ראשונה שהיתה בימי יהושע:", + "ולהם אתנ' זו ביאה שנייה בימי עזרא:", + "[השמטה: והם יירושה לימות המשיח]." + ], + [], + [], + [ + "ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו לפי שהוא אומר להלן ויאמר משה (במדבר י״ד מ״א) למה זה אתם עוברים את פי ה' אל תעלו שומע אני משה אמר להן מפי עצמו ת״ל כאן ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו לימד שעל פי שכינה אמר להן נמצאת אומר דברים סתומין להלן ומפורשין כאן:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ותשבו בקדש ימים רבים כמה הן ימים הללו שמונה עשרה שנה:", + "מדרש תנאים לדברים פרק ב" + ] + ], + [ + [ + "ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כא' דב' ה' אלי זה׳׳ש להלן (דברי' א' מ') ואתם פנו וס' המ' דרך ים סוף:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "[ואתחנן אל ה'] זהש״ה (משלי י״ח כ״ג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות שני פרנסין טובים עמדו להן לישראל משה ודוד מלך ישראל משה אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עברה שעברתי תכתב אחרי שלא יהיו הבריות אומ' דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה מושלו מלה״ד למלך שגזר ואמר כל מי שאכל מפגי שביעית יהוא מחזירין אותו בקמפון הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזירין אותה בקמפון אמ' לו אדוני המלך בבקשה ממך הודיע סורחני שלא יהו בני המדינה אומ' דומה שנמצא בה דברי ניאוף או שנמצא בה דבר כשפים הן רואין פגין תלויין בצוארי ויודעין שבשבילן אני מתחזרת כך אמר משה לפני המקום עברה שעברתי תכתב אחרי אמר לו המקום הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנ' (במדבר כ״ז י״ד) כאשר מריתם פי במדבר צן:", + "ר' שמעון אומר מלה״ד למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר בקרובין (שלא) [שלו] הגיע למקום (יפה) [שיפה] נהפכה קרובין (שלא) [שלו] על בנו [נסמת עינו] נקטעה ידו נשברה רגלו כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן ניזוק בני כאן נסמית עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך הקב״ה מזכיר ואומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וה״א (תהלים קמ״א ו') נשמטו בידי סלע שפטיהם:", + "דוד אמר לפני המקום עברה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו [אי] איפשר שלא יהוא הבריות אומ' בשביל שאהבו מחל לו וה״א (שם נ״א ו') לך לבדך חטאתי מפני מה למען תצדק בדברך:", + "מושלו למה״ד לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומ' אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חיטים בשנה אינו אלא משכנו לו המלך וכתב לו אפובי פעם אחת שיירו ולא שקל לו כלום נכנס המלך לתוך ביתו נטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום כך כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנ' (ש״ב יב ו') ואת הכבשה ישלם ארבעתיים:", + "ר' חנינא אומר (ארבעת) [ארבעתים שש] עשרה אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד אמר (שם י״ג) חטאתי לה' מה נתן הנביא אומר לו (שם) גם ה' העביר חטאתך לא תמות:", + "ואומר לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי:", + "אלו שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל והיו יכולין לתלות את העולם במעשיהן הטובים ולא בקשו מלפני הקב״ה שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחמר ומה אלו שיכולין לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ומרבי רבבות מתלמידי תלמידיהון על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם לכך נאמר תחנונים ידבר רש זה דוד מלך ישראל ועשיר יענה עזות זה משה:", + "ד״א תחנונים ידבר רש זה בשר ודם שהוא רש מכל דבר שאין מלווין אותו בשעת פטירתו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים:", + "ועשיר יענה עזות זה הקב״ה שנ' (תהל' כ״ד א') לה' הארץ ומלואה ללמדך כשאדם נצרך לבקש מלפני הקב״ה צריך להתחנן ולהשתטח לפניו וכן מצינו במשה כשביקש להיכנס לארץ לא ביקש מלפני הקב״ה אלא בתחנונים מנין ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה' והרי דברים קל וחמר ומה אם משה רבינו שלא היה לו עון אלא בשביל ישראל כשביקש לא ביקש אלא בתחנונים שאר כל אדם על אחת כמה וכמה:", + "ד״א תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות זה משה שמתחילה היו דבריו עזים שכן הוא אומר (שמות ה' כ״ג) ומאז באתי אל פרעה לד' בש' ואומ' (שם ד' י״ג) שלח נא ביד תשלח ואומ' (במדבר ט״ז כ״ט) אם כמות כל הא' ימותון אלה לא ה' שלחני בזמן שהיה אומר הדברים הללו נאמר עליו ועשיר יענה עזות וכשהגיע זמנו להפטר מן העולם נאמר עליו תחנונים ידבר רש שהתחיל מתחנן כרש הזה מנ' ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה':", + "ואתחנן אל ה' בעשרה לשונות נקראת תפלה נקראת זעקה שועה אנקה שנ' (שמות ב' כ״ג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוע' ויש' אלהים את נאק' נקראת קרייה שנ' (תהלים י״ח ז') בצר לי אקרא ה' נקראת רנה ופגיעה שנ' (ירמיה ז' ט״ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:", + "נקראת ניפול שנ' (דב' ט' כ״ה) ואתנפל לפני ה':", + "נקראת תפלה ופילול שנ' (שם כ״ו) ואתפלל אל ה' נקראת תחנה שנ' ואתחנן אל ה':", + "ואע״פ שנאמ' תפלה בעשרה לשונות קרובה שבכולן תחנה שנ' (מלכים א' ח' נ״ט) ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובי' אל ה' אלה' ושני צדיקים נתפללו בה דוד ומשה דוד שנ' (תה' נ״א ג' ע״ש) חנני ה' כחסדך משה שנ' ואתחנן אל ה' ומנ' למד משה מדרכיו של הקב״ה בשעה שעמד בנקרת הצור פתח לו הקב״ה בחינון שנ' (שמות ל״ג י״ט) וחנותי את אשר אחן:", + "נשא משה קל וחמר בעצמו ואמר אלמלי לא היה לשון חביב לפני הקב״ה לא פתח בו תחלה לכך פתח משה ואתחנן אל ה':", + "ולמה נקראת התפלה תחנה מפני שצריך לאמרה בלשון תחנונים וכך שנינו העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים:", + "ד״א ואתחנן אל ה' אמ' ר' מאיר כיון שידעו ישראל שאמר הקב״ה למשה הגיע זמנך ליפטר מן העולם נתקבצו אליו כל ישראל ואמ' לו רבינו משה כשהות בינינו היינו כולנו מתענגין ומשליכין יהבינו עליך עכשיו מי יעמד לנו אחריך ומי יגדור פרצותנו ועל מי אתה מניחנו השיבם ואמ' להם אל תבטחו בנדיבים (תה' קמ״ו ג') עד שאדם נותן בטחונו על בשר ודם ומבקש ממנו שיושיעו יושיע עצמו מן המיתה תחלה אל יהי לכם בטחון אלא במי שאמר והיה העולם ב״ה שהוא חי וקיים לנצח שנ' (ישעיה כ״ו ד') בטחו בה' עדי עד ואומ' (תה' ס״ב ט') בטחו בו בכל עת עם בין שאתם חוטאין ובין שאתם זוכין שפכו לפניו לבבכם (שם) בתשובה מיד השיבו ישראל ואמרו אלהים מחסה לנו סלה (שם):", + "ד״א אמר משה לישראל עד עכשיו הייתי מתפלל עליכם ומבקש בעדכם רחמים מיכן ואילך כל אחד ואחד זכותו תעמוד לו והרי אני מבקש על עצמי לכך נאמר ואתחנן אל ה':", + "ד״א ואתחנן אל ה' אע״פ שאמר הקב״ה למשה (דב' ג' כ״ח) וצו את יהושע וחז' ואמ' כי הוא יע' לא נתיאש מן הרחמים אלא עמד והתחיל ומבקש על עצמו מושלו מלה״ד לחולה שהוטל על המטה וישב וכתב דיאתיקי לבנו והעמיד להן אפטורפוס ואע״פ כן היה מבקש על עצמו שמא יתרפא מחליו לכך נאמר ואתחנן אל ה':", + "ד״א ואתחנן אל ה' מלמד שהסדיר משה חמש מאות וחמש עשרה תפלות מניין ואתחנן והיא מנין טלפי החיות שנ' (יחזקאל א' ז') ורגליהם רגל ישרה מנין ישרה חמש מאות וחמש עשרה כנגד מנין ואתחנן עד שעלת תפלתו למרום ונתקבל ואמר לו (דב' ג' כ״ז) עלה ראש הפסגה ושנים הן שעסקו בתפלה והועילו משה רבינו וחזקיהו ויש אומ' אף יונה שנ' (יונה ב' ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ואומר (שם ח') ותבוא אליך תפלתי:", + "בעת ההוא זו עת רצון כענין שנ' (תהלים ס״ט י״ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון מושלו מלה״ד לבני מדינה שהיו מבקשין מלפני המלך שיעשה את מדינתן קלוניא פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלוניא כך משה היה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ כיון שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש בה מלפני המקום שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא:", + "לאמר זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה עמי ואמר לו המקום אני עושה:", + "וידבר משה לפני ה' (שמות ו' י״ב) שאין ת״ל לאמר ומה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם גואלן את אם לאו אף כאן מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם איני נכנס:" + ], + [ + "ה' אלהים כל מקום שנ' ה' הרי זו מדת רחמים ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל״ד ו') אלהים כל מקום שנ' אלהים הרי זו מדת הדין עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים (שם כ״ב ח') אלהים לא תקלל (שם כ״ז) אלהים שופט צדיק (תה' ז' י״ב):", + "אמר משה בבקשה ממך תהא מדת רחמים כובשת למדת הדין לכך הקדים ה' אלהים:", + "ד׳׳א ה' אלהים אמר לפניו רבונו של עולם עשה עמי במדת רחמים ואם בא אתה עלי במדת הדין יש לי דין שהרי הכתבת בתורתך על ידי (דברים כ״ד ט״ו) ביומו תתן שכרו ואני נצטערתי ארבעים שנה במדבר עם ישראל ולא נתת לי שכרי ועכשו אתה אומר לי (ג' כ״ז) לא תעבור את הירדן הזה:", + "אתה החלות להראות אמר לפניו רבונו של עולם הואיל והתחלת להראני מקצתה הראיני כולה משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטורין שלו נכנס פתח ראשון שתקו לו שני ושתקו לו שלישי זעפו בו אמר לו דייך עד כאן כך בשעה שבא משה וכיבש [שני] עממים סיחון ועוג ונתנם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי אמר דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנאי ואין אנו מנודין אלא על תנאי לכך היה עומד ומבקש כל אותן תחנות ובקשות עד שאמר לו רב לך:", + "ד״א אתה החלות אתה התרתה לי נדרי בשעה שאמרת לי לך והוצא את ישראל ממצרים (שמות ג' י') אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנ' (שם ב' כ״א) ויואל משה לשבת את הא' ואין הואלה אלא שבועה שנ' (ש״א י״ד כ״ד) ויואל שאול את העם רבונו של עולם כשם שהתרתה לי ואמרת (שמות ד' י״ט) לך שב מצרים אף עכשיו התר נדרך שאכנס לארץ ישראל אמר לו הקב״ה רב לך אתה היה לך רב שיתיר את נדרך:", + "ד״א אתה החילות אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנ' (דב' ט' י״ד) הרף ממני ואש' וכי משה תפוס היה בקדש אלא כך אמר משה לפניו רבונו של עולם אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך ועמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעונם והייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים קל וחמר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת תפלת הרבים על (ידי) היחיד על אחת כמה וכמה רבונו של עולם כשם שעברת על אותה הגזירה שנ' (שמות ל״ב י״ד) וינחם ה' על הרעה בבקשה ממך עבור על גזירה זו שגזרת עלי:", + "ד״א אתה החלות אמר משה רבון העולמים מפני שאמרתי להן (במדב' כ' י') שמעו נא המרים גזרת עלי שלא אכנס לארץ אתה החלות את שרית קרית להון כדין (שם י״ז כ״ה) למשמרת לבני מרי:", + "להראות את עבדך יש שקראו עצמן עבדים והמקום קרא אותם עבדים ויש שקראו עצמן עבדים והמקום לא קרא אותם עבדים ויש שלא קראו עצמן עבדים והמקום קרא אותן עבדים:", + "אברהם קרא עצמו עבד שנ' (ברא' י״ח ג') אל נא תעבור מעל עב' והמקום קרא אותו עבד שנ' ובר' והר' את זר' בע' אב' עבדי (שם כ״ו כ״ד):", + "יעקב קרא עצמו עבד שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל הח' ומ' הא' אש' עש' את עב' והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה מ״א ח') ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בח':", + "משה קרא עצמו עבד שנ' להר' את עבד' והמקום קראו עבד שנ' (במדבר י״ב ז') לא כן עבדי משה:", + "דוד קרא עצמו עבד (תה' קט״ז ט״ז) אני עבד' בן אמ' והמקום קראו עבד ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזק' ל״ז כ״ה):", + "ישעיה קרא עצמו עבד שנ' (ישעיה מ״ט ה') ועתה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו והמקום קראו עבד שנ' (שם כ' ג') ויאמר ה' כא' הלך עבדי ישעיהו:", + "שמואל קרא עצמו עבד שנ' (ש״א ג' י') ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך והמקום לא קראו עבד:", + "שמשון קרא עצמו עבד שנ' (ע' שופטים ט״ו י״ח) אתה נתת ביד עבדך התשו' הגדולה הזאת והמקום לא קראו עבד:", + "שלמה קרא עצמו עבד שנ' (מ״א ג' ט') ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך והמקום לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו שנ' (מ״ב י״ט ל״ד) וגנותי על העיר הז' להושיעה למעני ולמען דוד עבדי:", + "איוב לא קרא עצמו עבד והמקום קרא אותו עבד שנ' (איוב א' ח') ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב:", + "יהושע לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (יהושע כ״ד כ״ט) ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון עבד ה':", + "כלב לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (במ' י״ד כ״ד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת:", + "אליקים לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה כ״ב כ') והיה ביום ההוא וקר' לעבדי לאליקים בן חלקיהו:", + "זרובבל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (חגי ב' כ״ג) והיה ביום ההוא אקח זרובבל בן שאלתיאל עבדי:", + "דניאל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (דניאל ו' כ״א) דניאל עבד אלהא חיא:", + "חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (דניאל ג' כ״ו) שדרך מישך ועביד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו:", + "נביאים הראשונים לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (עמוס ג' ז') כי לא יעשה ה' אל' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:", + "את גדלך זה בנין אב לכל גדולה שבתורה ואת ידך החזקה אלו עשר מכות שהביא המקום ב״ה על המצרים במצ' שנ' בהן (שמות ח' א') נטה את ידך:", + "ד״א את גדלך אמר לפניו רבונו של עולם אימתי אתה מתגדל בעולמך בשעה שאתה כובש על מדת הדין שנ' (מיכה ז' י״ח) מי אל כמוך נושא עון:", + "אשר מי אל בשמ' ובא' אמר לפניו רבוני אתה מדתך שלא כמדת בשר ודם בשר ודם אפדיקוס יושב על הפרכיה שלו מתירא הוא מפני סנקתדירוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך סנקתדירוס מפני מה אין אתה מוחל לי:", + "מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דיותכוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך דיותיכוס מפני מה אין אתה מוחל לי:", + "אשר יעשה כמ' וכג' כמעשיך במצרים וכגבורותיך על הים:", + "ד״א כמעש' על הים וכגבו' על הירדן:" + ], + [ + "אעברה נא אין נא אלא לשון בקשה:", + "ואראה את הארץ אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבר את הירדן הזה מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו (לא) [לו] שני עבדים גזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפלו שנה אחת ואפלו שתי שנים וכל כך למה בשביל לפוג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר אפשר שאני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת וכל כך למה בשביל לחבב דברי רבו כך היה משה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה:", + "ומפני מה היה משה מתחרט ליכנס לארץ ישראל שמא לאכול מפירותיה היה צריך או לכסף וזהב היה צריך אלא כך אמר משה רבונו של עולם הרבה מצות נתת לישראל על ידי ואין עושין אותן אלא בארץ ישראל שנ' (עי' דב' ו' א; י״ב א') אלא החקים והמשפטים אשר צוה ה' לע' בא' אכנס עמהן ואעשה עמהן את המצות כדי שאטול שכר לעתיד לבוא אמר לו הקב״ה אל תצטער בדבר זה שאני כותב על ידי הנביאים שכל המצות שנתתי על ידך אפלו אחד מישראל עושה ומקיים אחת מן המצות יש לך עמו חלק לעתיד לבוא שנ' (ישעי' נ״ג י״ב) לכן אחלק לו ברבים:", + "ואראה את הארץ הטובה ארץ ששיבחתי אותה לישראל ואמ' להן (דב' ח' ז') כי ה' אלה' מביאך אל ארץ טובה אמר לו הקב״ה הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה שנ' (שמות ט״ו י״ז) תביאמו ותטעמו:", + "ההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש:", + "הכל קראו אותו הר אברהם קרא אותו הר שנ' (ברא' כ״ב י״ד) בהר ה' יראה:", + "משה קראו אותו הר שנ' ההר הטוב הזה:", + "דוד קרא אותו הר שנ' (תה' כ״ד ג') מי יעלה בהר ה':", + "ישעיה קרא אותו הר שנ' (ישעי' ב' ב') והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים:", + "גוים קראו אותו הר שנ' (שם ג') והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':", + "ומנ' שאין לבנון אלא מקדש שנ' (ירמי' כ״ב ו') גלעד אתה לי ראש הלבנון [השמטה: ואו' והלבנון באדיר יפול] ולמה נקרא שמו לבנון על שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג שנ' (ישעי' א' י״ח) אם יהיו חט' כש' כש' ילבינו:" + ], + [ + "ויתעבר ה' בי למע' ר' אליעזר אומר נתמלא עלי עברה ר' יהושע אומר כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה:", + "ויתעבר ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל למענכם בשבילכם נעשה לי כך:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (דב' א' ל״ז) גם בי הת' ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל בגללכם:", + "ולא שמע אלי ולא קבל תפלתי כשחטאתם אתם בקשתי עליכם רחמים ונעניתי אבל כשבקשתי על עצמי ולא שמע אלי:", + "ויאמר ה' אלי רב לך אמר משה לפני המקום רבונו של עולם וכי איזה מלך שיעכב על ידך אלא הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור בארץ אעבור במחילה שלא אעבור חי אעבור מת יקברו עצמותי בארץ ישראל אמר לו המקום רב לך אל תוסף דבר אלי:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם מתים קוברין אותך ועכשו את נכנס לתוך מלאכי שרת ומלאכי שרת קוברין אותך שנ' (דב' ל״ד ה') וימת שם משה עבד ה' בא' מו' על פי ה':", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל לא היית מספיק לראותה כל ימיך ועכשו הריני מראה אותך כלו באצבע שנ' (שם א' - ג') ויראהו ה' את כל הארץ ואת נפתלי ואת הנגב מלמד שאמר לו זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ הייתה נקבר בקבר מעשה אדם ובארון מעשה אדם ועכשו את נקבר בקבר מעשה שמים ובארון מעשה שמים שנ' (שם ל״ג כ״א) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון אין ספון אלא מצויר שנ' (ירמי' כ״ב י״ד) וספון בארז ומשוח בששר:", + "ד״א רב לך אמר לו המקום משה אדם נודר לאין הולך לא אצל רבו שיתיר לו נדרו ומה עליך לשמוע דברי רבך:", + "ד׳א רב לך אמר לו משה דוגמא אתה עשוי לדיינין יאמרו מה משה שהוא חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים על ידו שאמר (במד' כ' י') שמעו נא המרים נגזרה עליו גזרה שלא יכנס לארץ המענין את הדין והמעוותין את הדין על אחת כמה וכמה:", + "ד״א רב לך אמר לו משה הרבה לך בידי לעולם הבא שאני פורע לך אותו רב מה רב טובך כאדם שאומר לחברו הרבה לך בידי אל תביישני:", + "ד״א רב לך כאדם שאומר לחברו עיבר פלוני דרך על פלוני:", + "ד״א רב לך אמר לו הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך עכשו ארכי של יהושע דוחקת לפני שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות:", + "ד״א רב לך דייך שלא שלט בך יצר הרע ולא עוד אלא שאין אני מוסרך ביד מלאך המות אלא אני בעצמי מיטפל בך:", + "ד״א רב לך יש לך רב והרב שליט לעשות בתלמיד מה שהוא רוצה:", + "ד״א רב לך רב יש לך ומנו יהושע:", + "אל תוסף דבר אלי קשה הוא הדבור שלא יהוא הבריות אומרות הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן [השמטה: באותה שעה אמר משה לפני המקום מה אני יוצא ריקם מתפלתי בדבר הזה אמר לו עלה ראש הפסגה]. מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשים טובים של משה לא נאמר לו עלה ובתפלה נאמר לו עלה:", + "ר' אליעזר אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש:", + "ר' שמעון אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש אדם שהעיד עליו הקב״ה (במדבר י״ב ג') והאיש משה עניו מאד להקפיד כנגד ישראל:", + "ומפני מה המתין משה ארבעים שנה ואחר כך התחיל להתחנן שיכנס לארץ מפני כשאמר שמעו נא המ' (במדבר כ' י') ואמר לו הקב״ה לכן לא תביא את הקהל הזה (שם י״ב) אמר משה זו שעת שבועה היא איני מתחנן בה שאין לכן אלא שבועה בענין שנ' (ש״א ג' י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי אמר לו הקב״ה בשביל שהמתנת ארבעים שנה עלה ראש הפסגה מיכן אמרו חכמים אל תשאל לחבירך בשעת נדרו:" + ], + [ + "עלה ראש הפסגה אמר לו הקב״ה העליתיך יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת לא נתתי להם רשות אלא להיות עומדין לפני ולא נתתי להם רשות ישיבה שנ' (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממ' ובך כתיב (דב' ט' ט') ואשב בהר ארבעים יום:", + "ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ונגבה מכאן אמרו העומדין בחוצה לארץ הופכין פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללין שנ' (מ״א ח' מ״ח) והתפללו (אל ה') [אליך] דרך ארצם:", + "העומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנ' והתפללו אל הבית הזה (עיי״ש ל״ח ומ״ב):", + "העומדין בבית המקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדש הקדשים ומתפללין שנ' (שם ל״ה) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדין בצפון הופכין פניהם לדרום בדרום הופכין פניהם לצפון במזרח הופכין פניהם למערב במערב הופכין פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד סומא ומי שאינו יכול לכווין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנ' (עיי״ש מ״ד) והתפללו אל ה' אלהיהם:", + "וראה בעיניך אמר לו הקב״ה אברהם אמרתי לו (בראש' י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה אבל אתה וראה בעיניך:", + "ר' חנינה בן יעקב אומר חביבה ראייתו של אברהם אבינו יתר מראייתו של משה שאברהם לא ליבטוהו ומשה ליבטוהו באברהם נאמר (בראש' י״ג י״ד) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ובמשה הוא אומר עלה ראש הפסגה ושא עיניך עלה והבט וראה:", + "ד״א וראה בעיניך מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטרין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טרקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו מיכן ואלך את אסור כך אמר משה לפני המקום כל עצמי (אינו) [איני] משוך מארץ ישראל אלא מלוא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך:", + "כי לא תעבור את הירדן הזה כיון שבקש כל אותן בקשות ותחנות אמר רבון העולמים גזרת גזירה עלי שלא אכנס לה מלך שנ' (במדבר כ' י״ב) לכן לא תביא את הקהל הזה אכנס לה הדיוט אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט אמר לפניו רבונו של עולם כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה [לא] מלך ולא הדיוט אכנס לה במחילה של קסריון שתחת פומיוס אמר לו (דב' ל״ד ד') ושמה לא (תבא) [תעבר] אמר לפניו רבוני נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שתחת פומיוס אם אמות יעברו עצמתי את הירדן אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה [ר״ש בן יוחי אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (דב' ד' כ״ב) כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן] וכי מת יכול לעבור אלא כך אמר לו אף עצמותיך לא יעברו את הירדן:" + ], + [ + "וצו את יהושע אין צואה בכל מקום אלא זירוז שנ' (דב' ל״א ז') ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים:", + "כי הוא יעבור לפני העם הזה אם עובר לפניהן הן עוברין ואם לאו אינן עוברין:", + "והוא ינחיל אותם אם מנחילן נוחלין ואם לאו אינן נוחלין:", + "וכן את מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים שנ' (יהושע ז' ה' - י' ע״ש) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה הוא (וכל זקני) [וזקני] ישראל עד הערב ויעלו עפר על ראשם ויאמר (אתה) [אהה] ה' אלהים למה העברת העביר את העם הזה:", + "כי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אויביו:", + "וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ:", + "ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך לא כך אמרתי למשה רבך מתחלה אם עובר לפניהם עוברין", + "ואם לאו אינן עוברין אם מנחילם נוחלין ואם לאו אינן נוחלין שלחתם ולא הלכתה אחריהם:" + ], + [ + "ונשב בגיא אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור:", + "ד״א אמר משה לישראל ראו כמה ביניכם לביני שאני כמה תפלות ובקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא ליכנס לארץ אבל אתם הכעשתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנ' (תה' צ״ה י') ארבעים שנה אקוט בדור ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל אתכם ועתה ישראל הרי אתם חדשים כבר מחול לכם לשעבר:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שנ' לא תעשה לך פסל אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת״ל לא יהיה לך:", + "אלהים אחרים למה קראן אלהים ר' יוסי אומר שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר שלא נקרא אלהים שאלו נקראו אלהים בשמו היה בהן צורך והרי נקראו בשמו ואין בהן צורך ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש שנ' (בר' ד' כ״ו) אז הוחל לקרוא בשם ה':", + "ר' אליעזר אומר נקראו אלהים אחרים שהן עושין אחרים חדשים תחתיהן בכל יום כיצד היה לו אלוה של זהב נצרך לו עשאו של כסף נצרך לו עשאו של נחשת נצרך לו עשאו של ברזל וכן עופרת עד שיעשה של עץ שנ' (דב' ל״ב י״ז) חדשים מקרוב באו:", + "על פני למה נאמר שלא ליתן לישראל פתחון פה לומר שלא נצטוו על זאת אלא אותן שיצאו ממצרים לכך נאמר על פני ללמדך מה אני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא אתה ולא בנך ולא בן בנך לעולם ולעולמי עולמים, לא יהיה לך:" + ], + [ + "לא תעשה לך פסל וכל תמונה הרי זו אזהרה לעושה ע״ז לעצמו בין שעשאה בידו בין שעשו אותה לו אחרים אע״פ שלא עבדה הרי זה לוקה משום לאו זה:" + ], + [ + "לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:", + "לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ' (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:", + "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:", + "אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:", + "אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:", + "אל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:", + "פוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:", + "ר' נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:", + "כיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח') אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:", + "ועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דב' ז' ט') לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ' (תה' ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה' מעולם ועד עולם על יריאיו:", + "לאהבי זה אברהם וכיוצא בו:", + "ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכ' י״ג ו') אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים:" + ], + [], + [ + "לא תשא אף שבועת שוא היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים (ויק' ה' ד') והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן יכול כשם שפוטרה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות ת״ל לא תשא מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת:", + "ד״א לא תשא למה נאמר לפי שהוא [אומר] (שם י״ט י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו להישבע מניין ת״ל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא עד שלא קיבלת עליך להישבע הריני לך לאלהים משקיבלת עליך להישבע הריני לך לדיין וכן הוא אומר כי לא ינקה ה' אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר (שמות ל״ד י ז') נקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים:" + ], + [ + "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו:", + "מחלליה מות יומת (שמות ל״א י״ד) וביום השבת שני כבשים (במ' כ״ח ט') בדבור אחד נאמרו:", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' י״ח ט״ז) יבמה יבא עליה (דב' כ״ה ה') בדבור אחד נאמרו:", + "לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (דב' כ״ב י״א - י״ב) בדבור אחד נאמרו:", + "מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנ' (תה' ס״ב י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וכת' (יר' כ״ג כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה':", + "ד״א זכור ושמור זכור בפה שתהא שונה בפיך שמור בלב:", + "ד״א זכור (על) [עד] שלא יכנס להוסיף עליו מן החול בתחלתו שמור משיכנס להוסיף עליו מן החול ביציאתו:", + "ד״א זכור זכריהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון:", + "שמור שמריהו מלעשות בו מלאכה:", + "לקדשו מלמד שהשבתות נקראו קדשים:", + "במה אתה מקדשו במאכל מתוק לשבת וביין מבושם ובכלים נאים:", + "ד״א קדשו בעטיפה:", + "ד״א לקדשו בברכה מיכן אמרו קדשהו על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ללילה קדושה ליום מנין ת״ל(שמות ל״א י״ד) ושמרתם את השבת:", + "אין לי אלא לשבתות לימים טובים ולמועדים מנין ת״ל(ויק' כ״ג ל״ז) אלה מועדי ה' מקראי קדש:", + "כאשר צוך ה' אלהיך היכן צוך במרה:" + ], + [ + "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי היאך אפשר לאדם לעשות כל מלאכה בששה ימים אלא אם אתה שובת כאלו כל מלאכתך עשויה:" + ], + [ + "ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לומר לך מה הקב״ה הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת ועשאו מערב שבת אף אתה הקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת ועשהו מערב שבת:", + "לא תעשה כל מלאכה גדולה היא השבת שאסר בה את המלאכה שהיא חביבה לפניו שהרי ברא את עולמו במאמר לא ביגיעה ולא בעמל וקרא את בריאת העולם מלאכה שנ' (בר' ב' ב') ויכל אלה' ביום השביעי מלאכתו כי בו שבת מכל מלאכתו:", + "חביבה היא המלאכה שהרי כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו לא מסר להן מלאכה אלא לבני האדם בלבד:", + "וכן היה ר' מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל כורם או אחד מן החיות עושה מלאכה הרי אינן עושין מלאכה והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה ובני אדם אינן מתפרנסין אלא מן המלאכה לא מפני שהן קלים מן החיות אלא שהמלאכה חביבה:", + "חביבה היא המלאכה שהאדם הזה התקין לו הקב״ה כל צרכיו עד שלא נבראת חוה ואחר כך זיוגה לו:", + "חביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר (בר' ל' ל״א) אשובה ארעה צאנך אשמור במשה הוא אומר (שמות ג' א') ומשה היה רעה:", + "בדוד הוא אומר (תה' ע״ח ע') ויקחהו ממכלאות צאן בעמוס הוא אומר (עמ' ז' י״ד) כי בוקר אנכי ובולס שקמים:", + "ויקחני ה' מאחרי הצאן (שם ט״ו):", + "חביבה היא המלאכה שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך המלאכה שנ' (מ״א י״ט י״ט) וילך וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש ומה אליהו אומר לו לך שוב כי מה עשיתי לך (שם כ') שלא לבטלך גדולה היא המלאכה שכל המצות ומעשים טובים אינן אלא מלאכה חוץ מהגיון תורה ותפלה:", + "גדולה היא השבת שביטלה את המלאכה שיש בה כל המדות הטובות הללו:", + "אתה ובנך ובתך אלו הקטנים:", + "ועבדך ואמתך אלו עבד ואמה התושבים:", + "ושורך וחמורך ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל נאמר כאן שורך וחמורך ונאמר להלן לענין נזקים (ע' שמות כ״א ל״ג) שור וחמור מה שור וחמור האמור לענין נזקים עשה שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור אף שור וחמור האמורין כאן לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור וחמור:", + "וכל בהמתך למה אני צריך אם ללמדך שלא יעשה בה מלאכה הלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה ומה ת״ל וכל בהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי יכול ירכין לה יתר ותאכל ויאחז לה עשבים ותאכל ת״ל אתה [יכול יחזור אחריה שלא תהיה תולשת ועוקרת ת״ל אתה] מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף היא מדעת עצמה מלאכת עצמה:", + "וגרך אשר בשעריך זה גר צדק:", + "למען ינוח עבדך ואמתך כמך אלו עבד ואמה כנענים שמלו וטבלו:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית זכור מה עשיתי לך מה פירקתי ממך מה היטלתי עליך פירקתי ממך וימררו את חייהם היטלתי עליך זכור את יום השבת מלמד שנאמרה שבת אף זכר ליציאת מצרים:", + "ויוציאך ה' אלהיך משם ולהלן הוא אומר (ט״ו ט״ו) ויפדך יכול תהא חייב למצרים ת״ל ויוציאך יכול הוציאך ועונך עליה ת״ל ויפדך אמור מעתה הוציאך חנם ופדאך מעון:", + "על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת הא כל המקיים את השבת מעלין עליו כאלו עשה את השבת וכל המחלל את השבת אין לו מחילה לעולם וכאלו עבר על כל מצות שבתורה וכן הוא אומר (ישעיה נ״ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע [השמטה: כל השומר את השבת כשומר ידו מעשות כל רע] וכל המחלל את השבת כעושה כל רע:", + "קשה היא חילול השבת שאין הכתוב מזהיר אלא על השבת שנ' (יר' י״ז כ״ז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה:", + "קשה היא חילול שבת שלא חרבה ירושלים עד שהעלימו עיניהם מן השבת שנ' (יחז' כ״ב כ״ו) ומשבתתי העלימו עיניהם:", + "קשה הוא חילול השבת שהוא אחד משלוש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל העונות הראשון והאחרון ואלו הן המשעבד בר ישראל והבא על הגויה והמחלל את השבת המשעבד בר ישראל מנין שנ' (דהי״ב כ״ח י״ג) ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת ה' אלינו אתם אומרים להוסיף על חטאתינו ועל אשמתינו:", + "והבא על הגויה מנין שנ' (עז' י' י') ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל:", + "והמחלל את השבת מנין שנ' (נחמ' י״ג י״ח) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת:", + "וגדול הוא עונג השבת שכל המענג את השבת זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' (ישע' נ״ח י״ד) אז תתענג על ה' ותפלתו נשמעת שנ' (איוב כ״ב כ״ו) כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך ונותנין לו משאלות לבו שנ' (ע' תה' ל״ו ד') והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:" + ], + [ + "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך אם כבדתו למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין:", + "ולמען ייטב לך גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות שהשניות נאמר בהן טוב שנ' ולמען ייטב לך והראשונות לא נאמר בהן טוב:", + "על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות:" + ], + [ + "לא תרצח זו אזהרה להורג נפש אזהרה שמענו עונש מנין ת״ל (שמות כ״א י״ד) מעם מזבחי תקחנו למות:", + "לא תנאף זו אזהרה לנואף עם אשת איש ובעונש הוא אומר (ויק' כ' י') מות יומת הנואף והנואפת:", + "לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכת' מדבר בנפשות אף כאן בנפשות:", + "לא תענה ברעך עד שוא זו אזהרה לעדים זוממין עונש מניין ת״ל (דב' י״ט י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:" + ], + [ + "לא תחמד אשת רעך או אפלו חמוד בדבר ת״ל (דב' ז' כ״ה) לא תחמד כסף וזהב ולקחת לך מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן נמי עד שהוא עושה מעשה:", + "ומניין שהוא מוזהר על התאוה שהיא בלב כדי שלא יבא לידי חמוד ת״ל לא תתאוה בית רעך לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמה נמצאת אומר שהן שני לאוין:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד למה נאמר לפי שנ' דבר אל בני ישראל דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתיב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר הדבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי כן הוא אומר (ב' כ״ח כ') וידר יעקב נדר לאמר וכי עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש הוא לי לאלהים אם לאו אינו לי לאלהים ת״ל(שם כ״א) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום מה ת״ל לי לאלהים אלא שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף וה״א (שם ל״ה כ״ב) ויהי בשכן ישראל בא' הה' וילך ראובן ויש' כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבני עד שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה שנ' ויהיו בני יעקב שנים עשר והלא בידוע ששנים עשר הן אלא שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה וללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנ' (שם ל״ז כ״ה) וישבו לאכל לחם וכי עלת על לב שהיו אחיו יושבין ואוכלין לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקיבלו בתשובה שנ' (דב' ל״ג ו') יחי ראובן ואל ימות וכן אתה מוצא כשהיה יעקב נפטר מן העולם קרא להן לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו שנ' (בר' מ״ט א') ויקרא יעקב אל בניו ראובן בכורי אתה:", + "שמעון ולוי אחים:", + "יהודה אתה יודוך אחיך מאחר שהוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו וחזר וקראן כולן כאחד אמר להם שמא יש ביניכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל ה' אלה' ה' אחד כשם שאין בליבך מחלוקת כך אין בלבינו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד ועליה הוא אומר (שם מ״ז ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה וכי יעקב משתחוה על ראש המטה אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת ויש אומרין וישתחו ישראל על ראש המטה על שעשה ראובן תשובה:", + "ד״א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:", + "אמר לו הקב״ה יעקב שהייתה מתאוה כל ימיך נתון לך שיהיו בניך משכימין ומעריבין וקורין קרית שמע:", + "ד״א שמע ישראל ר' יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא קרית שמע צריך שישמיע לאזנו שנ' שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך:", + "ר' מאיר אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הדברים:", + "ד״א שמע ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר הקורא קרית שמע צריך שיכוין את לבו שנ' שמע ישראל ולהלן הוא אומר (דב' כ״ז ט') הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת:", + "ה' אלהינו למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד ומה ת״ל ה' אלהינו עלינו החל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (שמות ל״ד כ״ג) את פני האדון ה' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ג י״ז) (את) [אל] פני האדון ה' ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (ירמ' ל״ב י״ד) כה אמר ה' צב' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ז) הנה אני ה' אלהי כל בשר ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:", + "כיוצא בו (תה' נ' ז') שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי עליך הוחל שמי ביותר:", + "ד״א ה' אלהינו עלינו:", + "ה' אחד על באי העולם:", + "ה' אלהינו בעולם הזה:", + "ה' אחד בעולם הבא:", + "וה״א (זכ' י״ד ט') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד:" + ], + [ + "ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומוכפל:", + "לפי שהוא אומר (דב' י' כ') את ה' אלהיך תירא יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא (מצריכו) [מטריחו] מניחו והולך לו אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך כת' ואהבת את ה' אלהיך וכת' (שם) את ה' אלהיך תירא עשה מאהבה עשה מיראה שאם באתה לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא:", + "עשה מיראה שאם באתה לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנ' (בר' י״ב ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם מתכנסין כל באי העולם לברות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולין אלא מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה:", + "ד״א ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך כיצד בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלימדוהו תורה אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפין דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו עליו הכת' אומ' (יש' מ״ט ג') ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:", + "ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מקחו ומתנו בשוק נאה ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו ולרבו שלימדוהו תורה אשריהן בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו עליו הכת' אומ' (יח' ל״ו כ') באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:", + "בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע:", + "ד״א בכל לבבך שלא יהא ליבך חולק על המקום:", + "ובכל נפשך ואפלו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהל' מ״ד כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג כל היום אלא מעלה המקום על הצדיקים כאלו הן נהרגין בכל יום:", + "שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהביהו עד מיצוי הנפש:", + "ר' אליעזר אומ' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך:", + "ובכל מאדך בכל ממונך:", + "ד״א ובכל מאדך ר' עקיבה אומ' אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאדך ומה ת״ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו בכל מאד ומאד בין במדת הטוב בין במדת פורענות וכן דוד אומר (תה' קט״ז י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמ' ובשם ה' אקרא (שם ג - ד) וכן איוב אומ' (איו' א' כ״א) ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך מבורך הוא על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב' ט') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת מהוא אומר לה (שם י') כדבר אחת הנבלות תדברי:", + "אנשי מבול היו כעורין בטובה כשבאת עליהן הפורענות קבלוה על כרחן והלא דברים קל וחומר אם מי שכוער בטובה נאה בפורענות אנו שנאין בטובה לא נהא נאין בפורענות זה הוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי ועוד שיהא אדם שמיח ביסורין יתר מן הטובה שאלו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו מעון שבידו כלום ובמה נמחל לו ביסורין:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (מש' ג' י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה מי גרם לבן שיתרצה לאב הוי אומר זה יסורין:", + "ר' מאיר אומ' הרי הוא אומ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לב' אהביהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנ' (יש' מ״א ח') זרע אברהם אהבי:", + "ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנ' (בר' כ״ב י') וישלח אברהם את ידו ויקח את המ' לש' את בנו:", + "ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב כענין שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל החסדים:", + ". והיו הדברים האלה רבי מאיר אומ' למה נאמ' לפי שנאמ' ואהבת את ה' אלהיך אינו יודע כאיצד אוהבים את המקום ת״ל והיו הדברים האלה על לב' תן דברים אלו על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:", + "והיו הדברים האלה והיו בהוייתן יהיו שלא יקרא למפרע:", + "דברים על לבבך שומע אני כל הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב ת״ל אלה עד כאן מצות כוונה מיכן ואילך מצות קריאה דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה אינו צריך הרי הוא אומ' אש' אנכי מצ' הי' על לב' לימד על הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב:", + "אשר אנ' מצ' הי' שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקרותה:", + "על לב' מיכן היה ר' יאשיה אומ' צריך אדם להשביע את יצרו וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעין את יצרם באברהם הוא אומ' (בר' י״ד כ״ב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון:", + "בבועז הוא אומ' (רות ג' י״ג) חי ה' שכבי עד הב':", + "בדוד הוא אומ' (ש״א כ״ו י') ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו באלישע הוא אומ' (מ״ב ה' ט״ז) חי ה' אם אקח וכשם שהצדיקים משביעין את יצרן שלא לעשות כך הרשעים משביעין את יצרן לעשות כמו שנ' בגחזי (שם כ') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי ממנו מאומה:" + ], + [], + [ + "ושננתם שיהוא מחודדין בפיך שכשאדם שואלך דבר לומר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו מיד וה״א (מש' ז' ד') אמור לחכמה אחותי את ואומ' (שם ג') קשרם על אצבעותיך ואומ' (תה' מ״ה ו') חציך שנונים מה שכר לזה עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך ואומ' (שם קכ״ז ד') כחצים ביד גבור כן בני הנעורים מה נאמר בהן אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם:", + "ד״א ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:", + "שהיה בדין אם ויאמר שאינו בקשירה הרי הוא בשינון קדש לי והיה כי יביאך שהן בקשירה אינו דין שיהוא בשינון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:", + "ועדיין אני אומ' אם ויאמר שהקדימוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון עשר הדברות שלא הקדימום מצות אחרות אינו דין שיהוא בשנון אמרת קל וחומר הוא אם קדש לי שהוא בקשירה אינו בשינון עשר הדברות שאינן בקשירה אינו דין שלא יהוא בשנון אמרת הרי ויאמר שאינו בקשירה והרי הוא בשנון והוא יוכיח לעשר הדברות אע״פ שאינן בקשירה שיהוא בשנון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון:", + "ושננתם לבניך אלו תלמידיך וכן את מוצא בכל מקום שהתלמידים קרואים בנים שנ' (מ״ב ב' ג') ויצאו בני הנביאים אשר (בבית) [בית] אל אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו אלא מיכן לתלמידים שהם קרואים בנים:", + "[השמטה: וכן הוא אומר ויאמרו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היא אלא מכאן לתלמידים שהן קרואים בנים] כיוצא בו (שם ז') וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד:", + "וכן את מוצא בחזקיה שלימד תורה לישראל וקראן בנים שנ' (מ״ב ב' י״ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי ואומ' (שם י״ג י״ד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:", + "ויאמר אבי אבי:", + "ודברת בם ולא בתפלה:", + "ודברת בם יש לך רשות לדבר בם ולא בדברים אחרים:", + "ודברת בם עשה אותם קבע:", + "ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערבם עם דברים אחרים כפלוני שמא תאמר למדת חכמה ישראל אלך אלמד חכמת האומות ת״ל (ויקרא י״ח ד') ללכת בהם ולא ליפטר מתוכן וה״א (מש' ה' י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ואומ' (שם ו' כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך:", + "בהת' תג' אותך בעולם הזה:", + "בשכבך תשמר עליך זו שעת המיתה:", + "והקיצות היא תשיחיך לעולם הבא:", + "בשכבך יכול אפילו שכבר ביום ת״ל ובקומיך אי ובקומיך יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת״ל בשבתך בביתך ובל' בד' דרך ארץ דברה התורה:", + "מעשה בר' ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד היה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף כיון שהגיע זמן קרית שמע הטה ר' אלעזר בן עזריה וזקף ר' ישמעאל אמר לו ר' אלעזר בן עזריה ישמעאל אחי משל לאחד שאמרו לו מפני מה זקנך מגודל אמר להן יהיה כנגד המשחיתים אף אתה כל זמן שזקפתי אתה הטיתה עכשיו שאני הטיתי אתה זקפת אמ' לו אתה עשית כדברי בית שמאי ואני עשיתי כדברי בית הלל:", + "ד״א שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות:" + ], + [ + "וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה שהיה בדין אם קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון הרי הן בקשירה ויאמר שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה:", + "ועדיין אני אומר אם קדש לי והיה כי יביאך שקדמום מצות אחרות הרי הן בקשירה עשר דברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהוא בקשירה אמרת קל וחומר הוא אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה עשר הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהוא בקשירה אמרת הרי קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון והרי הן בקשירה הן יוכיחו לעשרת הדברות שאע״פ שאינן בשנון שיהוא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין עשר הדברות בקשירה:", + "וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת שהיה בדין הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה בראש ארבע טוטפת אף ביד ארבע טוטפת ת״ל וקשר' לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת או כשם שביד כרך אחד אף בראש כרך אחד ת״ל לטוטפת טוטפת טוטפת הרי ארבע טוטפות אמורות:", + "או יעשה ארבע כיסין של ארבע טוטפות ת״ל וקשרתם לאות על ידך וכיס אחד של ארבע טוטפות:", + "על ידך בגבוה של יד אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמרה תורה תן תפלין בראש ותן תפלין ביד מה בראש בגבוה שבראש אף ביד בגבוה שביד [ר״א אומר על ידך בגבוה של יד] אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו ת״ל (שמות י״ג ט') (והיו) [והיה] לך לך לאות על ידך ולא לאחרים לאות:", + "ר' יצחק אומ' בגבוה שביד אתה אומ' בגבוה שביד (אתה) או על ידך כמשמעו ת״ל והיו הדב' האלה אשר אנכי מצ' הי' על לב' דבר שכנגד לבך איזה זה גבוה שביד:", + "על ידך זה שמאל אתה אומ' זה שמאל או אינו אלא ימין אמרת אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (יש' מ״ח י״ג) ואומ' ידה ליתד תשלחנה וימינה להל' עמלים (שופ' ה' כ״ו) הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל:", + "ר' נתן אומ' וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין:", + "ר' יוסי אומ' מצאנו שאף ימין קרויה יד שנ' (בר' מ״ח י״ז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו אם כן מה ת״ל על ידך להביא את הגדם שיהא נותן בימין:", + "וקשרתם לאות על ידך וה' לטו' בין עינ' כל זמן של יד ביד תן של ראש בראש מכאן אמ' כשנותן תפלין נותן של יד תחלה ואחר כך נותן של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד:", + "בין עיניך בגבוה שבראש אתה אומ' בגבוה שבראש או בין עיניך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד בגבוה שביד אף בראש בגבוה שבראש:", + "ר' יהודה אומ' הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד אף בראש מקום שראוי להטמא בנגע אחד:" + ], + [ + "וכתבתם הכל בכתב ואפלו צואות:", + "ד״א וכתבתם שתהא כתיבה תמה מיכן אמ' כתב לאלפין עינין או לעינין אלפין לביתין כפין לכפין ביתין לגמין צדין לצדין גמין לדלתין רישין לרישין דלתין להיהין חיתין לחיתין היהין לווין יודין ליודין ווין לזינין נונין לנונין זינין לטיתין פיפין לפיפין (טיטין) [טיתין] לכפופין פשוטין לפשוטין כפופין לממין סמכין לסמכין ממין לסתומין פתוחין לפתוחין סתומין כתב לפרשה פתוחה סתומה לסתומה פתוחה או שכתב כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו:", + "ד׳א וכתבתם מיכן אמ' ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומוסר וגוי ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנ' וקש' וכתב' כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:", + "ד׳א וכתבתם שומע אני על גבי אבנים הרי אתה דן נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (דב' כ״ז ג') כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים:", + "(הולכה לך) [או כלך] לדרך הזו נאמרה כאן כתיבה ונאמרה להלן (במ' ה' כ״ג) כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו:", + "אתה דן כלשון הזה ואני אדין כלשון של בעל הבית חולק נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים אמרת הפרש אלמד דבר מדבר ואדין דבר מדבר אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמ' ל״ו י״ח):", + "על מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כשהוא אומ' בפרשה שנייה מזוזות שאין ת״ל הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מיעט הכתוב למזוזה אחת דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' אינו צריך הרי הוא אומ' (שמות י״ב ז' עיי״ש) על המשקוף ועל שתי המז' שאין ת״ל שתי ומה ת״ל שתי זה בנין אב כל מקום שנ' מזוזות הרי כאן אחת עד שיפרט לך הכת' שתים:", + "ביתך דרך ביאתך מימין אתה אומר מימין או אינו אלא משמאל ת״ל ביתך:", + "ובשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה יכול אף אני ארבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית המיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה יכול שאני מרבה את בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ת״ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות ת״ל בית מה בית העשוי לדירת קבע אף כל העשוי לדירת קבע יצאו אלו שאינן עשויין לדירת קבע יכול שאני מרבה את הר הבית והלשכות והעזרות ת״ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש מיכן אמ' כל השערים שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו ולשכת פלהדרין:", + "חביבין ישראל שסיבבן הכתוב במצות תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן וארבע ציציות בטליותיהן ועליהן אמר דוד (תה' קי״ט קס״ד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך:", + "נכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח למנצח בנגינות על השמינית (תה' ו' א') מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת כל תכשיטין כדי שתהי רצויה לי כך אמר להן הקב״ה לישראל בני היו מצויינין במצות כדי שתהיו רצויין לי וה״א (שה״ש ו' ד') יפה את רעיתי כתרצה יפה את כשאת רצויה לי:", + "[השמטה: והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי יביאך עשה מצוה שפיקדך שבשכרה תכנס לארץ:", + "אל הארץ אשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך:", + "לתת לך לא תהא בעיניך כירושת אבות אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה. ובתים מלאים כל טוב את מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באת לרגלן שהרי אבותינו כשבאו לארץ באת ברכה לרגלן שנ' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת:", + "ר' שמעון בר יוחאי אומר והלא בידוע שלא מלאת שעכשו באת לארץ. וברת חצובים אשר לא חצבת והלא בידוע שלא חצבת שעכשו באת לארץ. כרמים וזיתים אשר לא נטעת והלא בידוע שלא נטעת שעכשו באתה לארץ. מה ת״ל מלאת חצבת נטעת שזכותך היא גרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרין בורות ונוטעין כרמים ושדות וכל עץ מאכל כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות:", + "או לפי שברכה זו עליהן יכול יהוא אוכלין ושבעין ת״ל ואכלת ושבעת את אוכל ושביע והן מונעין מעשיהן בניהן ובנותיהן כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. וכן את מוצא כשהיו אבותינו במצרים מהוא או' (יא י) לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם, לא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם. וכן את מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנ' (ש״ב ו יא) ויברך ה' את בית עובד אדום ואת כל ביתו והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם וכן הוא אומר (ברא' ל ל) ויברך ה' אותך לרגלי:", + "השמר לך פן תשכח את ה' שלא תכפה טובה כשתהיה בטובה:", + "והיה כי ישאלך בנך יכול אם שאלך את מגיד לו ואם לאו אין את מגיד לו ת״ל להלן (שמות יג ח) והגדת לבנך אע״פ שלא שאלך. לאמר מה העדות והחקים והמשפטים בבן חכם הכת' מדבר. ואמרת לבנך שלא תתבייש מלומר לו. עבדים היינו לפרעה במצרים לפי דעתו של בן אביו מלמדו שאם היה טפש או קטן אומר לו בני כולנו היינו עבדים לפרעה במצרים כמו שפחה זו או כמו עבד זה שנ' עבדים היינו לפרעה במצרים ויתן ה' אותות ומופתים גדלים ורעים מה ת״ל ורעים מלמד שהיתה רפואתו שלזה מיתתו שלזה ומיתתו שלזה רפואתו שלזה כענין שנ' להלן ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואותנו הוציא משם מכאן אמרו בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו שנ' ואותנו הוציא משם. ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה' שנ' ליראה את ה' אלהינו. לטוב לנו כל הימים זה חיי העולם הבא שכולו טוב. לחיתנו כיום הזה חיי העולם הזה.]" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הרי זו נאמ' הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומ' שמא לא נכנס לארץ יפה [כזו] לפי כך אמ' להן המקום כי הארץ אשר את' בא שמה לרש' לא כארץ מצ' מגיד שארץ כנען משובחת ממנה בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר:", + "וכן את מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מ״ב י״ח ל״ב) אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כן אלא אל ארץ כארצכם והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות משל לאדם הולך לישא אשה מה אומר לה אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן אין זה פתוי כאיזה צד אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה והלא דברים קל וחומר מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:", + "לא כארץ מצרים היא ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה ארץ ישראל גבוה עם נמוך שותה כאחת ארץ מצ' גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה ארץ מצ' שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונז' בכל יום ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה [מוטב] ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינו כן הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילו כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן מצרים שותה מן נילוס בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמ' ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום מדת בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן:", + "וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל מזג רבן גמליאל את הכוס לר' אליעזר ולא רצה ליטלו נטלו ר' יהושע אמ' לו ר' אליעזר מה זה יהושע בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר' עומד ומשמשינו אמ' לו ר' יהושע הנח לו וישמש אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור שהן ערביים עובדי ע״ז שנ' (בר' י״ח ב') וישא עיניו וירא והנה של' אנ' והלא דברים קל וחומר ומה אברהם גדול העולם שמש ערביים גמליאל ביר' לא ישמשינו אמר להן ר' צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם מה אם מי שאמ' והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד גמליאל ביר' לא ישמשינו:", + "אתה אומ' לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכת' לארץ ישראל ת״ל (בד י״ג י') כגן ה' כארץ מצרים כגן ה' באילנות כארץ מצ' בזרעים או אינו מקישה אלא למגונה שבה ת״ל אשר ישבתם בה מקום שישבתם בו במיטב הארץ בארץ רעמסס (בר' מ״ז י״א) או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכין ברכה באת לרגלן שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנ' (שם י') ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנ' (בר' נ' כ״א) ועתה אל תיראו אנ' אכל' את' ואת טפ' מה כלכול האמור להלן (שמ' מ״ה י״א) בשני רעבון הכת' מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכת' מדבר:", + "אתה אומ' לכך בא הכת' [או אינו אלא] להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו ארץ מצרים [לא] הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין יכול אף בארץ כנען כן ת״ל לרשתה לרשתה אתם באין (לא) להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות אלא הפריש בין ביאתה של זו לבי' שלזו ביאת ארץ מצ' רשות ביאת ארץ ישראל חובה ארץ מצרים בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין הרי לכם ארץ מצרים ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולין מעליה וה״א (ויק' י״ח כ״ח) ולא תקיא הא' את' בט' אתה:" + ], + [ + "והארץ אש' אתם עב' שמ' לרש' ארץ הר' וב' או בגנות ארץ ישראל הכת' מדבר שמזכיר בה הרים ת״ל ובקעות מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנתן טעם בהר וטעם בבקעה פירות הר קלים ושל בקעה שמינים:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' כשהיא בקעה הרי היא עושה בית כור כשהיא בהר הרי היא עושה בית כור מן הצפון ובית כור מן הדרום ובית כור ממזרח ובית כור ממערב ובית כור מלמעלה ונמצא חמשה מוכפלות שנ' (יח' ה' ה' עיי״ש) כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ובמקום אחר קורא אותה ארץ כיצד יתקיימו שני כתובים הללו שיש בה מיני ארצות הרבה בית האדמה ובית החולות בית העפר:", + "ד״א ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר ומנ' שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעות בקעות הרבה:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הן הארצות כי הארץ אשר אתה עב' שמה לרש':", + "והארץ אשר אתה עב' שמה לרש':", + "ארץ הר' ובק':", + "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה:", + "כי ה' אלהיך מבי' אל ארץ טובה (ח' ז'):", + "ארץ נחלי מים (שם):", + "ארץ חטה וש' (שם ח'):", + "ארץ זית שמן וד' (שם):", + "ארץ אשר לא במ' (שם ט'):", + "ארץ אש' אב' ברזל (שם):", + "על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם י'):", + "ארץ זבת חלב וד':", + "הרי שתים עשרה ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו [טעם] פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ומנ' לכל שבט ושבט ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעת בקעת הרבה:", + "ר' יוסי בן המשולם אומ' מנ' אתה אומר כשם שהיו מטעמים בארץ כך ניתן בים ת״ל (בר' א' י') ולמקוה המים קרא ימים והלא ים אחד הוא שנ' (שם ט) יקוו המים מת' השמים אל מקום אחד ומה ת״ל ולמק' המים קרא ימים (מקיש) [מגיד] שלא שוה טעם דג השולה מעכו לטעם דג השולה מצידן ולעולה מאספמיא:", + "[או] לפי שעפרו שלהר קל ושלבקעה שמן יכול יהיו מים גודשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים ת״ל ארץ הר' ובק' הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא וה״א (זכ' י' א') שאלו מה' מטר בעת מלקוש:", + "או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה ושאין גלוי אינו שותה ת״ל למטר השמים תש' מים גלוי ושאינו גלוי שותה וה״א (איוב ל״ז י״א) אף ברי יטריח עב ואומ' (שם י״ב) והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם שהיו עננים מקיפין אותה ומשקין אותה מכל רוח:", + "או לפי ששותה מי גשמים אבל אין שותה מי שלחין ת״ל למטר השמים תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שילוחים ושלגים שותה וה״א (דב' ח' ז') כי ה'", + "אלהיך מבי' אל ארץ טו':", + "או לפי ששותה מי שלחים אבל אין שותה מי שלגים ת״ל למט' הש' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שלגים שותה וה״א (יש' נ״ה י') כי כאשר ירד הגשם והשלג ואומ' (איו' ל״ז ו') כי לשלג יאמר הוה ארץ:", + "או לפי ששותה מי שלגים אבל אין שותה מי טללים ת״ל למטר השמ' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי טללים שותה:", + "ד״א מה גשמים לברכה אף טלל' לברכה וה״א (בר' כ״ז כ״ח) ויתן לך האלה' מטל השמ' ואומ' (דב' ל״ב ב') יערף כמ' לק' תזל כטל אמ' ואומ' (הוש' י״ד ו') אהיה כטל ליש' ואומ' (מיכה ה' ו') והיה שארית יעקב כטל מאת ה':" + ], + [ + "ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה וכי אותה בלבד הוא דורש [והלא כל הארצות הוא דורש] שנ' (איו' ל״ח כ״ו) להמטיר על ארץ לא איש ואומ' (שם כ״ז) להשביע שואה ומשואה ומה ת״ל ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה כויכול שאינו דורש אלא אותה בשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה:", + "כיוצא בו אתה אומ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנ' (איו' י״ב י') אשר בידו נפש כל חי מה ת״ל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כויכול שאינו שומר אלא ישראל בשכר ששומרן שומר את הכל עמהן:", + "כיוצא בו אתה אומר (מ״א ט' ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים והלא כבר נאמר (זכ' ד' י') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ואומ' (מש' ט״ו ג') בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים ומה ת״ל והיו עיני ולבי שם כויכול שאין עיניו ולבו אלא שם:", + "כיוצא בו אתה אומר (תה' כ״ט ח') קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש מה ת״ל זה ביותר:", + "דורש אותה אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות ניתנו לדרישה ת״ל אותה אותה ניתנה לדרישה ולא ניתנו שאר ארצות לדרישה:", + "ד״א דורש אותה מגיד שניתנה לישראל בשכר דרישה וה״א (דב' י״א י״ט) ולמדתם או' את בני' לד' בם ואומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימ' בנ' על האד' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד - מ״ה עיי״ש) ויתן להם נחלת גויים בעבור ישמ' חקיו:", + "תמיד עיני ה' אלה' בה כת' אחד אומ' עיני ה' אלה' בה וכת' אחד אומ' (תה' ק״ד ל״ב) המביט לארץ ותרעד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשהן עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלה' בה ואין נזוקין וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד:", + "לענין טובה הוא אומ' תמיד עיני ה' אלה' בה ולענין רעה הוא אומ' המביט לארץ ותרעד:", + "לענין הטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים [בראש השנה] וגזרו עליהן גשמים מועטים וחזרו בהן להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמן ומשלח בהן את הברכה ומורידן על הארץ כשהיא צריכה להן והן יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים:", + "ולענין רעה כיצד הרי שהיו צדיקים בראש השנה ופסקו להן גשמים מרובים וחזרו בהן לפחות מהן אי אפשר אלא הקב״ה מורידן על הארץ בזמן שאין צריכה להן והן הולכין ליערים ולמדברות ולימים ולנהרות וה״א (איו' כ״ד י״ט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו מעשים רעים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומ' ומעשרות הן מנעו מכם את הגשמים:", + "מראשית השנה ועד אחרית השנה מראשיתה נידונה מה יהיה בסופה מגיד הכת' שמראש השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים כמה חמה תזרח עליה וכמה רוחות נושבות עליה:", + "ד״א מרשית השנה חסר אלף לומר לך כל שנה שהיא רשה בתחילתה סופה להיות עשירה בסופה:", + "ד״א מרשית השנה מראש השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו את ידיכם אני אברך אתכם:", + "ד״א מראשית הש' ועד אח' שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה שנ' (דב' כ״ח ח') יצו ה' את הברכה באסמיך ואומ' (חגי ב' י״ט) העוד הזרע במגורה מנ' אף באוצר (דב' כ״ח ג') ברוך אתה בעיר וברוך את' בשדה:", + "מנ' אף בעיסה ברוך טנ' ומשארתך (שם ה):", + "ומנ' בכניסה וביציאה ברוך את' בב' וב' את' בצ' (שם ו') מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (דב' י״א ט״ו) ואכלת ושבעת ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (שמות כ״ג כ״ה) והסירתי מחלה מקר':", + "הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות לא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש:", + "או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות אין יכול להיות ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מאירה בשדה ת״ל (חגי א' ט') והבאתם הבית ונפחתי בו ואומ' (דב' כ״ח כ') ישלח ה' את המארה את המ' ואת המג':", + "מנ' אף באוצר ת״ל (שם ט״ז) ארור את' בע' וא' את' בש' מנ' אף בעיסה ת״ל (שם י״ז) ארור טנ' ומש' ומנ' בכניסה וביציאה ת״ל (שם י״ט) ארור את' בב' וא' את' בצ' מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (ויק' כ״ו כ״ו) ואכלתם ולא תשבעו:", + "ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (דב' כ״ח נ״ט) וחליים רעים ונאמנים הן ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מארה בשדה כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והי' ניזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושביעין וכשאין עושין רצונו (נוטל) [נועל] את האוצר והן מתים ברעב כך ישראל כשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומ' (דב' י״א י״ז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש':", + "וכשהן עושין רצונו מהוא אומ' (שם כ״ח י״ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמ' להם אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא פירושו של דבר (יש' א' י״ט - כ') אם תאבו ושמ' טוב הארץ תא':", + "ואם תמ' ומ' חרב תא':", + "ר' אליעזר המודעי אומ' ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים אמר להן אם עשיתם מה שכת' בזה הרי אתם מוצלין מזה ואם לאו הרי אתם לוקין בו והיכן פירושו של דבר ויגרש את האדם ויש' מק' לגן עדן את הכר' [וגו'] (בר' ג' כ״ד):" + ], + [ + "והיה אם שמוע תש' אל מצ' למה נאמר לפי שנ' (דב' ה' א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנ' ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנ' ת״ל אל מצותי להוסיף עליהם מצות אחרות לכך נאמר ולמ' או' ושמ' לע' מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (הושע ד' א') שמעו דבר ה' (בית) [בני] ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנ' (מש' כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכור:", + "ואין חסד אין דברי חסד נאמרין שנ' (תה' קי״ט ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ:", + "ואין דעת אין דברי דעת נאמרין שנ' (הושע ד' ו') נדמו עמי מבלי הדעת ואומ' (יש' ה' כ״ד) כאכול קש לשון אש מפני מה כי מאסו את תורת ה' צב' ואומ' (יר' ט' י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת ויאמ' ה' על עזבם את תורתי ואומ' (עמ' ב' ד') כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל אר' לא אשי' מפני מה על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו:", + "וכבר היה ר' טרפון ור' עקיבה ור' יוסי הגלילי מסובין בבית תריס בלוד ונשאלה שאלה זו לפניהן מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמ' גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' גדול תלמוד שקדם לחלה בארבעים שנה ולמעשרות בחמשים וארבע ולשמטים בששים ואחת וליובלות במאה ושלש וכשם שענש על התלמוד יתר מן המעשה כך נותן שכר על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (דב' י״א י״ט) ולמ' או' את בני' לד' בם מהוא אומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימי בנ' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד) ויתן להם ארצות גוים למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:", + "והיה אם שמ' תש' מכן אמ' רצה אדם לשמוע בשעתו משמיעין אותו לאחר זמן לשכח בשעתו משכחין אותו לאחר זמן שנ' (דב' ח' י״ט) אם שכח תשכח רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו:", + "כיוצא בו (שמות כ״ב כ״ה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת סוף שחובלין בך חבילות הרבה:", + "אשר אני מצ' את' הי' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו כשומיע מפי חכם שנ' אש' אנ' מצ' את' הי' ולא כשומיע מפי חכם אלא כשומיע מפי חכמים שנ' (קהל' י״ב י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה להביא חיים לעולם כך דברי תורה ודברי חכמים מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום:", + "ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנ' (שם) בעלי אספות ואין אספות אלא סנהדרין שנ' (במ' י״א ט״ז) אספה לי שב' איש ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנ' (קהל' שם) כולם נתנו מרועה אחד ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנ' (שם) כולם נתנו מרועה אחד ואו' (תה' פ' ב') רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה:", + "ואומ' (דב' ו' ד') שמע ישראל ה' אלהי' ה' אחד:", + "הרי הוא אומ' (שה״ש ז' ה') עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים:", + "עיניך אלו זקנים המתמנין על הצבור וה״א (יש' כ״ט י') כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:", + "ברכות מה הבריכה אין אדם יודע מה בתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים:", + "בחשבון חשבונות שנגמרין בעצה ובחשבון היכן נגמרין בבית מדרשות על שער בת רבים וה״א (שה״ש ז' ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שנ' בו (מ״א י״ט ט״ו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומ' (מלא' ג' כ״ב - כג) זכרו תורת משה עבדי:", + "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:", + "לאהבה את ה' אלה' שמא תאמ' הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא ת״ל לאהבה כל שאתם עושין לא תהו עושין אלא מאהבה:", + "ולעבדו זה תלמוד אתה אומ' זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומ' (בר' ב' ט״ו) ויקח ה' אלה' את האדם וינ' בגן עדן לעב' ולש' וכי יש עבודה לשעבר ויש שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמ' אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה:", + "ד״א ולעבדו זו תפלה אתה אומ' זו תפלה או אינו אלא עבודה ת״ל בכל לבבכם וב' נפ' וכי יש עבודה בלב הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומ' (תה' קמ״א ב') תכון תפלתי קטרת לפניך ואומ' (דני' ו' י״א) כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה ואומ' (שם כ״א) וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך וכי יש פלחן בבבל הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה:", + "ד״א ולעבדו בכל לב' ר' אליעזר בן יעקב אומ' אומ' ולעבדו בכל לב' הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא ליבם חולק בשעת עבודה:", + "ד״א מה ת״ל בכל לב' וב' נפ' והלא כבר נאמ' (דב' ו' ה') בכל לבבך וב' נפ' להלן ליחיד וכאן לצבור להלן לתלמוד וכאן למעשה הואיל ושמעתה עשה:" + ], + [ + "ונתתי מטר ארצכם אמ' הקב״ה אתם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם:", + "ונתתי אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח:", + "מטר ארצ' ולא כמטר כל הארצות וה״א (איוב ה' י') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:", + "בעתו איזה הוא עתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמינו המלכה וכל כך למה רבי אומ' כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויק' כ״ו ד') והיה אם שמ' תש' אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':", + "ומנ' שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה שנ' (קהל' ה' ט') אוהב כסף לא ישבע כסף כמלך הזה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה שנ' (שם ח') מלך לשדה נעבד הא למדת שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולין בה:", + "יורה ומלקוש יורה שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן:", + "ד״א יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וה״א (תה' ס״ה י״א) תלמיה רוה נחת גדודיה:", + "יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומ' יורה לברכה או יורה משיר פירות שוטף זרעים שוטף גורנות ת״ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקין ת״ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וה״א (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלה' כי נתן לכם את המורה לצדקה:", + "ואספת דגנך ותירש' ויצ' דגנך מלא ותירשך מלא ויצהרך מלא אתה אומ' דגנך מלא ותירשך ויצהרך מלא או ואספת דג' ותי' ויצ' מפני מיעוט פירות ת״ל (ויק' כ״ו ה') והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו:", + "ד״א שיהא חורש בשעת בציר ובוצר בשעת חריש וכן איוב אומ' (איוב כ״ט י״ט) וטל ילין בקצירי:", + "ד״א ואספת דג' ות' ויצ' למה נאמ' לפי שנאמ' (יהוש' א' ח') לא ימוש ספר התו' הז' מפ' וה' בו יומם ול' שומיע אני דברים ככתבן ת״ל ואספת דג' ותי' ויצ' נהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם כן שאדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת שרב וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא כל זמן שישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנ' (יש' סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנ' ואספת דג' ותי' ויצ' ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' (דב' כ״ח מ״ח) ועבד את אויביו:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנ' (בר' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומ' (דב' לג כה) וכימיך דבאיך דיהוא כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ'. דגנך כמשמעו:", + "ותיר' זה היין שנ' (ישע' סה ח) כי כאשר ימצא התירוש באשכול:", + "ויצהריך זה השמן שנ' (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר:", + "ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' דגנך לך ותירשך לך ויצהרך לך לא כענין שנ' (שופ' ו ג) והיה אם זרע יש' ועלה מדין ועמלק ובני קדם עלו עליו אלא כענין שנ' (ישע' סב ח) נשבע ה' בימ' ובז' עזו אם אתן את דגנך עוד מא' לאי' ואומ' (שם ט) כי מאספיו יאכל':" + ], + [ + "ונתתי עשב בש' לב' שלא תצטער למדברות אתה אומ' שלא תהא מצטער למדברות או ונתתי עשב בש' כשמועו ת״ל ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בש' לב' שלא תהא מצטער למדברות:", + "ר' יהודה בן אבא אומ' ונתתי עשב בש' לב' בין התחומין:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' ונתתי עשב בש' לב' שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה:", + "ר' אומר ונתתי עשב בש' לב' זה פשתן וה״א (תה' קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם:", + "ואכלת ושבעת סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה וה״א (מש' יב י) יודע צדיק נפש בהמתו:", + "ד״א כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת אדמה בכוח שנ' (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור:", + "ד״א ואכלת ושבעת מן הולדות אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמ' לא יא) ובאו ורננו במ' ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תי' ועל יצהר וכו':" + ], + [ + "ואכלת ושבעת הש' לכ' פן יפ' לב' אמ' להן הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנ' (דב' ח יב) פן תאכל ושב' ובק' וצא' ירביון מהוא אומ' ורם לבבך ושכ' את ה' אלהיך:", + "כיוצא בו אתה אומ' (שם לא כ) כי אביאנו אל האד' אשר נשב' לאב' ואכל ושבע וד' ופ' אל אלה' אח':", + "כיוצא בו אתה אומ' (שמות לב ו) וישב העם לאכול וש' מהוא אומ' (שם ח) עשו להם עגל מסכה וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהן (איו' כא ט) בתיהם שלום מפחד:", + "ישלחו כצאן עויליהם ואומ' (שם י״ג) יבלו בטוב ימיהם והיא גרמה להן ויאמר לאל סור ממנו (שם יד) מה שדי כי נעבדנו (שם טו) אמרו טיפה אחת של גשמים היא ואין אנו צריכין לה (בר' ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשק' את כל פני האד' אמר להן המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאין לפני בה אפרע מכם ויהי הגשם על הארץ ארב' יום וארב' לילה (שם ז יב):", + "ר' יוסי בן דורמסקית אומ' הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה בשביל לעשות תאותן אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן מן העולם שנ' (שם יא) ביום הזה נבק' כל מע' תה' רבה ואר' השמ' נפ':", + "וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו אלא מתוך שבע שנ' (שם יא א) ויהי כל הארץ שפה אח':", + "ויהי בנסע' מק' וימ' בק' בא' שנ' וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ' (שמות לב ו) וישב העם לאכל וש' והיא גרמה להן שיאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ואומ' ויפץ ה' אותם משם:", + "וכן את מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שבע מה נאמר בהן (איו' כח ה) ארץ ממנה יצא לחם:", + "מקום ספיר אבניה אמ' אנשי סדום מזון אצלינו וכסף וזהב אצלינו אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להן המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם מה נאמ' בהן (שם ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ואומ' (שם יב ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל:", + "היא גרמה להן עד אשר הביא אלוה בידו וה״א (יחז' טז מח) חי אני נאם ה' אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכל כך יד עני ואביון לא החזיקה ואומ' ותגבהינה ותעשינה תועבה:", + "כיוצא בו הוא אומ' (בר' יג י) כי כלה משקה מהוא אומ' (שם יט לג) ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וה״א (יואל ד יח) והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס אם כן נותן למכעיסין קל וחומר לעושי רצונו:", + "ר' מאיר אומ' חור כרפס ותכלת (אסת' א ו) וכי מה בא הכת' ללמדינו עשרו של אחשורוש אם כן נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו:", + "וכבר היו רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה נכנסין לרומי ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו (ר') עקיבה מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק אמ' להן ואתם למה בכיתם אמ' לו ולא נבכה שהגוים עובדי ע״ז זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה אמ' להן אף אני לכך צחקתי אם כן נתן למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:", + "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו עקיבה לעולם את מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו בואו וראו מה אמ' עקיבה למה בכיתם לא נבכה המקום שכתוב בו (במ' א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה יז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישע' ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו אוריה במקדש ראשון זכריה במקדש שני אלא תלה הכת' נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה מה אמר אוריה (מיכה ג יב, ע' ירמ' כו כ) ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ועוד אמר זכריה (זכ' ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה אמ' המקום הרי לי שני עדים הללו אם קיימין דברי אוריה סוף דברי זכריהו קיימין ואם בטילים דברי אוריה יבטלו דברי זכריה אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף דברי זכריה עתידין לבוא בלשון הזה אמ' לו עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר:", + "ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מדברי התורה הולך ומידבק בע״ז שנ' (הושע ד יח) סר סבאם ואומר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה ואומ' (ש״א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד ע״ז היה אלא כיון שפסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז:", + "וסרתם מן דרך חיים לדרך מות:", + "ועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר (ישע' לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם:", + "ד״א אחרים שאחרים הן לעובדיהן וכן הוא אומ' (ישע' מ״ו ז' עיי״ש) גם כי יזעק אליו ולא ישמע:", + "ר' יצחק אומ' אלו נפטר שמה של ע״ז לא סיפקו להם כל עירות שבעולם:", + "ר' חנניה בן אנטיגנוס אומ' צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליהם ואפילו שעה אחת:", + "רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות:", + "והשתחויתם להם [להם] אתם משתחוים לי אין אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:", + "אחרים אומרים אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בע״ז כלין היו מן העולם:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומר כל המשתף שמו של מקום בע״ז סוף חייב כלייה שנ' (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מה ת״ל אלהים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וה״א (דהי״ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות וקטרת לא הקטירו מקטירים היו לדבר אחר ועולות לא העלו מעלין היו לדבר אחר בקדש לא העלו בחול היו מעלין לאלהי ישראל לא היו מעלין לדבר אחר היו מעלין:" + ], + [ + "וחרה אף ה' בכם משל לה״ד למלך בשר ודם ששיגר בנו לבית המשתה והיה יושב ומצוהו ואמר לו בני אל תאכל יתר מצרכך ואל תשתה יתר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא הקפיד הבן ההוא אכל יתר מצרכו ושתה יתר מצרכו והקיא וטינף לבני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין כך אמר הקב״ה לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם:", + "וחרה אף ה' בכם שומע אני [שהם] כלין מן העולם ת״ל ועצר את השמים מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב:", + "מה חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור להלן דבר וחיה ורעב:", + "מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנ' חרון אף חמשה מיני פורענות הן דבר וחרב וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות:", + "ד״א וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין בפורענות אומות העולם אין קוברין בניהם ובנותיהם והן קוברין בניהם ובנותיהם:", + "ועצר את השמים שיהוא עננים טעונין ועומדין ואין מורידין אפלו טפה גשמים:", + "מנ' אפלו טללים ורוחות ת״ל (ויק' כו יט) ונתתי את שמ' כברזל או בית השלחין יהו עושין פירות ת״ל ואת ארצכם כנחושה:", + "והאדמה לא תתן את יבולה אפלו לא ניפלה:", + "והאדמה לא תתן את יבולה אף לא שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות ת״ל (שם כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהוא עושין עצים להסיק בהן את התנור ואת הכירים ת״ל ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לו לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה ת״ל (דב' כ״ח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת בכל מקום:", + "ואבדתם מה' מעל הא' אחר כל יסורין שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם:", + "קשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל שנ' (דב' כט כז) ויתשם ה' מעל אדמ' ואומ' (ירמ' טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואומ' (עמ' ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ואומ' (ירמ' כב י) אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה ומה נאמ' בו (שם יט) קבורת חמור יקבר בכו בכה להולך זה כניה מלך יהודה (שם נב לג) ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המל' ואוכל ושותה בטרקליני מלכים:", + "ואבדתם מהרה מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכא אם תאמרו אנשי מבול ניתן להם ארכא מאה ועשרים שנה אנשי מבול לא היה להם ממי ילמדו אתם יש לכם ממי תלמודו:", + "ד״א ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש ר' יהושע בן קרחה מושלו משל לה״ד ללסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר (קופתו) [קמתו] ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שתפש בקופתו ויצא וה״א (ישע' ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם מי שנ' בהן מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה:", + "ד״א ואבדתם מהרה אע\"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינים במצות שכשתחזורו לארץ לא יהו עליכם חדשים:", + "משלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה ואמ' לה הוי מתקשטת בתכשיטין שכשתחזורי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקב״ה בני היו מצוינים במצות כשתחזורו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיה אומ' (יר' לא כ) הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים:", + "הצי' לך צי' אלו מצות שישראל מצוינין בהן:", + "שימי לך תמ' זה חרבן בית המקדש וה״א (תה' קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:", + "שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר להן הקב״ה לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אמר להם אתם חוזרים לעריכם שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה:", + "ד״א ואבד' מה' מ' האר' מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם גולים לארץ טובה כיוצא בה:", + "שלשה דברים ניתנו על תנאי ושלשה שלא על תנאי:", + "אלו שניתנו על תנאי ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד:", + "ארץ ישראל מנ' שנ' (דב' יא יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':", + "וסרתם וע' אלה' אח' וחרה אף ה' בכם וע' את הש' ואבד' מהרה מ' הא' הטו':", + "בית המקדש מנ' ת״ל (מ״א ו יב) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחק' ושכנ' בתוך בני ישראל:", + "ואם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמעו מצותי וחקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבד' אלה' אח' והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וישרק (שם ט ח):", + "ומלכות בית דוד מנין אם ישמ' בניך בריתי (תה' קלב יב):", + "ושמתי לעד זרעו (שם פט לז):", + "אם יעזבו בניו תורתי ופקדתי בשבט פשעם:", + "ואלו שלא ניתנו על תנאי התורה:", + "שנ' (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה:", + "קריאת יש' בנים שנ' בנים אתם לה' אלה':", + "ואפלו בשעת הכעס הן קרויין בנים שנ' (יש' ל א) בנים סוררים בנים סכלים המה (יר' ד כב) בנים משחיתים (יש' א ד) ברית כהונה שנ' (במ' יח יט) ברית מלח עולם הוא:" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לב' ועל נפש' זה תלמוד תורה:", + "וקשר' אות' לאו' על יד' זו תפלין שביד:", + "והיו לטוטפת בין עי' אלו תפלין שבראש:", + "אין לי אלא תפלין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנ' הרי אתה דן מבנין אב שבין שתיהן לא ראי תפלין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפלין הצד השווה שבהן מצות הגוף ואין תלויה בארץ ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ:", + "ד״א ושמתם את דברי אלה מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והכהו מכת רעה ונתן רטייה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שהטרייה על מכתך אכול מה שהנייך ושתה מה שהנייך ורחץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד היא עולה (נמייה) [נומי] כך אמ' להן הקב״ה לישר' בראתי לכם יצר הרע שאין רע ממנו הלא אם תטיב שאת (בר' ד ז) היו עוסקין בדברי תורה ואינו שולט בכם (ואין) [ואם] פורשין אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנ' לפתח חטאת רבץ:", + "ואליך תשוק' כל משאו ומתנו אינו אלא בך אבל אם רצה אתה ואתה תמשל בו ואומ' (מש' כה כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם:", + "רע הוא יצר שמי שברא אותו הוא מעיד עליו שהוא רע שנ' (בר' ח כא) כי יצר לב האדם רע מנע':" + ], + [ + "ולמדתם או' את בני' בניכם ולא בנותיכם דברי ר' אסי בן עקיבה מיכן אמ' כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה ומדבר עמו בלשון הקדש ואם אינו מדבר עמו בלשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו לא בא לעולם וכאלו קברו שנ' ולמדתם או' את בני' לד' בם אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימ' ואם לאו למען יקצרו ימ' שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן:" + ], + [], + [ + "למען ירבו ימ' בעולם הזה וימי בני' לימות המשיח:", + "כימי הש' על הא' לעולם הבא:", + "על האדמה ולא בחוצה לארץ:", + "אשר נש' לאב' לתת להם לתת לכם אין כת' כן אלא לתת להם נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה:", + "כימי השמ' על הא' שיהוא (בניהם) [פניהם] של צדיקים כיום וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצאת השמש בג':", + "ר' שמעון בן יוחאי [אומר] לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעתיד לבוא ואלו הן:", + "כצאת השמ' בג' (שם):", + "יפה כלבנה:", + "ברה כחמה (שה״ש ו י):", + "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם (דנ' יב ג):", + "כברקים ירוצצו (נחום ב ה):", + "למנצח על שושנים (תה' מה א):", + "ויהי כזית הודו (הוש' יד ז):", + "ואומ' שיר למעלות (תה' קכא א) למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא:", + "ר' עקיבה אומ' שיר למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו זו למעלה מזו:", + "ר' אומ' שיר (שיר) למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות יכול יש ביניהם איבה ושנאה וקנאה ותחרות ת״ל (דנ' יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים מה כוכבים אין ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות כך צדיקים:", + "מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים אין אורו של זה דומה לאורו של זה:", + "ד״א ומצדיקי הרבים ככו' אלו גבאי צדקה:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' אלו זקנים וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצ' הש' בג' מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומ' המאהיבים אם האוהבים ואהביו כצ' הש' בג' קל וחומ' מאהיבים:", + "מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים:", + "מה כוכבים אחד מהן שורף ורודה מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים:", + "מה הככבים פעמים נכסין ופעמים נגלין כך הצדיקים:", + "מה כוכבים כתות כתות שאין להן מנין כך הצדיקים אין להן מנין:", + "[או] בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין [רצונו] של מקום ת״ל (בר' כח יד) והיה זר' כע' הא' אם עושין רצונו של מקום הרי הן ככוכבים ואם לאו הרי הן כעפר הארץ וה״א (מ״ב יג ז) כי אבדם מלך (אשור) [ארם] וישמם כעפר לדוש:", + "ד״א כימי השמים על הא' שיהוא חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וה״א (ישע' סו כב) כי כאשר השמ' החד' והא' החד' עמ' לפני נאם ה' כן יע' זר' ושמ' והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל הן עומדים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם:" + ], + [ + "כי אם שמ' תש' למה נאמר לפי שנ' והיה אם שמוע תש' אל מצ' שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא זהיר בתלמודו שלא יאבד וה״א (מש' ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה מה כסף קשין לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה [קשה] לאבדן ת״ל (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית:", + "ותמורת' כלי פז (שם) היה ר' ישמעאל אומ' הרי הוא אומ' (דב' ד ט) רק הש' לך וש' נפ' מ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו ואמ' לו הוי זהיר בצפור זה לבני אם איבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר איבדת אלא כאלו נפשך אבדת וה״א (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם:", + "ר' שמעון בן יוחאי מושלו מלה״ד לשני אחים שהיו מסגלין אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' (מש' יג יא) קובץ על יד ירבה כך תלמיד שהוא שומר שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלוש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' וקובץ על יד ירבה:", + "אבל האומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שוכח למחר אני שוכח נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומ' (שם י ה) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואומ' (שם כ ד) מחורף עצל לא יחרוש ואומ' (קה' יא ד) שומר רוח לא יזרע ואומ' (מש' י כד ל) על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר:", + "ועל כרם אדם חסר לב שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן מנ' שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנ' והנה עלה כולו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא ת״ל כסו פניו חרולים ועליו הוא אומ' וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו יושב הוא ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדירן של חכמים ומהוא עונשו כבר בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קה' י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדירן של חכמים סוף שפורענות בא עליו:", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' נפש שבעה תבוס נופת (מש' כז ז) תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד [ד״א] נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמה כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פל' אוסר איש פל' מתיר איש פל' מטמא איש פל' מטהר:", + "ר' יהודה אומ' תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צורכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומ' (מש' ה טו) שתה מים מבוריך יפוצו מעינותיך חוצה (שם טז) שתה ממי שעמך בעיר ואחר כך היפרש בכל מקום וה״א (שם לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לח':", + "ר' שמעון בן מנסיא אומ' הרי הוא אומ' שתה מים מב' שתה מימיו של הקב״ה שבראך ואל תשתה מים עכורים ותימשך עם המינים:", + "ר' עקיבה אומ' שתה מים מב' באר מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו ולא היה אלא מים שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה מה שלמד:", + "ונזלים מתוך באריך דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמידים ממנו וה״א יפוצו מעינותיך חוצה:", + "נמשלו דברי תורה במים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנ' (שם ד' כב) כי חיים הם למוצאיהם:", + "צרופה אמרתך מאד (תה' קיט קמ) מה מים משיבין נפשו של אדם מים קרים שנ' (מש' כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש:", + "מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם הוי כל צמא לכו למים (יש' נה א):", + "או מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים ת״ל (מש' ג טו) יקרה היא מפנינים:", + "או מה מים אין משמחין את הלב כך דברי תורה אין משמחין את הלב ת״ל (שה״ש א ב) כי טובים דודיך מיין מה היין משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תה' יט ט):", + "מה יין אין אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו לשביח בישישים חכמה וארך ימים תבונה (איו' יב יב) מה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרש כך דברי תורה אין מתקיימין במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיינו כירוד שבכלים ככלי חרש:", + "או מה יין פעמים רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן ת״ל (שה״ש א ג) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף שנ' (מש' א ט) כי לוית חן הם לראשיך ואומ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה כשמן ודבש ומתוקים מדבש ונופת צופים (תה' יט יא):", + "ד״א כי אם שמר תש' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון תאמר כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים מתקיימין בידו שנ' כי אם שמ' תש' ומנ' אתה אומ' שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ושכחו כשם שהראשונים משתכחין מידו כך אחרונים משתכחין מידו ת״ל (דב' ח יט) והיה אם שכח תש' אין אתה מעלים עינך ממנו עד שילך לו שנ' (מש' כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו וכת' במגלת חריסים יום תעזבני ימים תעזבך:", + "ד״א כי אם שמ' תש' שמא תאמ' ישנו בני הגדולים ישנו בני הזקנים ישנו בני הנביאים ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שהכל שווין בתורה וה״א (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה מו' קה' יע' קהל כהנים ולוים וישראל אין כת' כן אלא קהלת יעקב וה״א (שם כט ט) אתם נצבים כלכם אלו [לא היו במעמד] זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה משתכחת כמו שאלו [לא עמד] שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבה בשעתו לא היתה תורתו משתכחת ואומ' (מש' טו כג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל וה״א (עמ' ח' י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו:", + "רבותינו התירו שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנמצא בככר לידע אם תחלה היא לו אם שנייה:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם לימד שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמ' (דב' לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר ואיש פלו' מתיר איש פל' מטמא ואיש פל' מטהר ולא ימצאו דבר ברור:", + "את כל המצוה הזאת שמא תאמר הריני למד פרשה (קלה) [קשה] ומניח את הקלה ת״ל (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכ' דבר שאתם אומ' שהוא רק הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי ת״ל מצוה המצוה כל המצוה למד מדרש הלכות ואגדות וה״א (שם ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יח' הא' אלו הלכות ואגדות:", + "וה״א (מש' כז יא) חכם בני ושמח לבי ואומ' (שם כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:", + "ר' שמעון בן מנסיה אומ' אין לי אלא אביו שבארץ שבשמים מנ' ת״ל גם אני לרבות אביו שבשמים:", + "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה למה נאמר לפי שנ' שמור תשמרון שומע אני כיון ששמר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה ת״ל לעשותם אדם למד תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה ממנו:", + "לאהבה שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא ת״ל לאהבה את ה' מכל מקום וסוף הכבוד לבא וכן הוא אומר (מש' ג' יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:", + "תתן לראשך לוית חן (שם ד ט) בעולם הזה עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא:", + "אורך ימים בימינה (שם ג טז) לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה:", + "ר' אליעזר ביר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתן ודבר בם לשמן:", + "הוא היה אומר בלשצר שנשתמש בכלי קדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:", + "המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם:", + "ללכת בכל דרכיו ואלו הן דרכי המקום ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות לד ו) ואומ' (יואל ג ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקב״ה אלא נקרא המקום רחום שנ' (תה' קג ח) רחום וחנון ה' אף אתה היה חנון ועשה מתנות חנם נקרא הקב״ה צדיק שנ' (שם יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנ' (יר' ג יב) כי חסיד אני נאם ה' אף אתה היה חסיד לכך נאמר והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומ' (יש' מג ז) כל הנקרא בשמי ואומ' (מש' טז ד) כל פעל ה' למענהו:", + "ולדבקה בו וכי היאך אפשר לאדם לעלות למרום ולהידבק באש והלא כבר נאמר (דב' ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומ' (דנ' ז ט) כרסייה שביבין דינור וגלגלוהי נור דליק אלא הדבק בחכמים ובתלמיד חכמים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאלו עשית מלחמה וכן הוא אומר (תה' סח יט) עלית למרום שבית שבי:", + "דורשי רשומות אומרים רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם למד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:" + ], + [ + "והוריש ה' עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה':", + "ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש:", + "את כל הגוים שומע אני כשמועו ת״ל האלה אין לי אלא האלה מנ' לרבות את מסייעהן ת״ל את כל הגוים האלה:", + "מלפניכם שתהוא אתם רבים והולכין מאד והן מתמעטין והולכין וה״א (שמות כג ל) מעט מעט אג' מפ' ואומ' לא אגרש' מפ' בש' אחת דברי ר' (יעקב) [עקיבה] אמר לו ר' אלעזר בן עזריה אם לפי שישראל צדיקים הן למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראין מן החיה שכן הוא אומר (איו' ה כג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך אם תאמ' מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהן מעט מעט אג':", + "וירשתם גו' גד' ועצ' מ' [רבי] אליעזר אומר גדולים בקומה ועצומים בכוח:", + "מכם אף אתם גדלים ועצ' אלא שהן גדלים ועצ' מכם:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומ' משל לאדם שאומ' איש פל' גבוה וזה גבור אלא שזה גבור ממנו:", + "ד״א מכם עוד למה נאמ' והלא כבר נאמר (דב' ז א) גוים רבים ועצומים ממך מה ת״ל מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וה״א (עמ' ב ט) ואנכי השמ' את האמ' מפ' אש' כג' אר' גב':" + ], + [ + "כל המקום אש' תד' כף רג' בו לכ' יהיה אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המד' והלבנון ומה ת״ל כל המקום אש' תד' כף רג' בו אמ' להם כל מקום שתכבושו חוץ ממקומות אלו הרי הוא שלכם או רשות בידכם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל ת״ל וירש' גוים גד' ועצ' מ' ואחר כך כל המקום אשר תד' כף רג' בו לכם יהיה שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלולים ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ יש' תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ:", + "הרי שכבשו בחוצה לארץ מנ' שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמ' כאן יהיה ונאמ' להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם אם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש [אמר לו הקב״ה] את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך חוזר אתה וכובש ארם נהרים וארם צובה:", + "הרי שכיבשו בחוצה לארץ מנ' שכנגדו בים הרי הוא שלהם ת״ל מן המדבר והלבנון:", + "מן המדבר [והלבנון] גבולכם ואין המדבר [והלבנון] גבולכם אם כיבשתם יהיה [הלבנון] גבולכם והמדבר גבולכם:", + "(עד) [מן] הנהר נה' פר' מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והנהר גבולכם:", + "עד הים גבולכם ואין הים גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והים גבולכם וה״א (במ' לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הג' וג' יהיה גבו' והים גבולכם:" + ], + [ + "לא יתיצב איש בפ' אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנ' ת״ל לא יתיצב מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפלו כעוג מלך הבשן כענין שנ' (דב' ג יא) כי רק עוג מלך הב' נש' מ' הר':", + "פחדכם ומ' והלא אם נפחדין הן יריאין הן אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וה״א (יהוש' ה א) ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומ' לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפ' ונשמע וימס לבב':", + "תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמ' (שם א) וישלח יהושע בן נון מן הש' שנים אנ' מרג' חרש לאמר לכו ראו את הא' ואת ירי' יריחו בכלל היתה ולמה יצאת ללמדך שהיתה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם:", + "וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אחת מישראל ששים רבוא בכרס אחת נענה תלמידו באותה שעה ואמ' גוי גדול צדיק או כל האדם אמ' לו צדיק אמר לו מי הוא אמ' לו מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה שהוא שקול כנגד כל ישראל ומנ' שהיה משה שקול כנגד כל ישראל בשעה שאמ' שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל:", + "כיוצא בו (במ' לא ו) וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם:", + "כיוצא בו (ש״ב כב א) וידבר דוד לה' את דב' הש' הז' בי' הצ' ה' אתו מכף כל אויביו ומכף שאול שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (שם ב ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמ' יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:", + "כיוצא בו (מ״א יא א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה חביבה יתר מכולן וכלפי החטא שהחטיאה אתו יתר מכולן:", + "יתן ה' אלהיכם על פני כל הא' למה נאמ' לפי שנ' (בב! טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך שמא יאמ' ישראל הרי אנו עולין להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמ' להן הקב״ה עלו ושלכם אני שומר (לפי) שנ' (שמות לד כד) ולא יחמד איש את ארצך אם בעיניו אינו חומדה כאיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:", + "וכן את מוצא כשישראל עושין רצונו של מקום מה נעמן אומ' לאלישע (מ״ב ה יז) ולא יתן נא לעבד' משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומ' אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:", + "כאשר דבר לכם היכן דבר לכם (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך:" + ], + [ + "ראה אנכי נתן לפנ' הי' בר' וק' למה נאמר לפי שנ' (דב' ל יט) החיים והמות נת' לפ' הברכה והק' שמא יאמ' ישראל הואיל ונתן לפנינו המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו שנרצה ת״ל (שם) ובחרת בחיים למ' תח' אתה וזרע' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני דרכים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומ' להן אתם רואין את שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואין את שביל זה שתחילתו קוצים וסופו לצאת למישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להן משה לישראל אתם רואין את הרשעים שמצליחין בעו' הזה כשנים ושלשה ימים הן מצליחין וסופן לידחות באחרונה שנ' (מש' כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע ואומ' (קה' ד א) הנה דמעת העשוקים אין להם מנחם ואומ' (מש' ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו:", + "ואתם רואין צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערין וסופן לשמוח באחרונה וה״א (דב' ח טז) להיטיבך באחריתך ואומ' (ירמ' כט יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות [וגו'] ואומ' (מש' ד יח) ואור' צדיקים כאור נוגה:", + "[השמטה: היום ר' אליעזר אומר מפני מה היום כפול כאן שלשה פעמים ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה אשר תשמעו היום והקללה אם לא תשמעו וגו' והלא מתחלה כבר רמזן משה בפסוק אחד (שמות טז כה) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאו בשדה. אמר להן כדי שתנצלו מיום שכת' בו (מלא' ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא ואו' לפני בוא יום ה' הגדול והנורא]." + ], + [ + "ברכה וקל' הברכה אם תשמעו והקל' אם לא תשמעו:", + "כיוצא בו אתה אומ' (בר' ד ז) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי [אומ'] מי לחשך שאמ' תורה ברכה וקל' הברכה אם תשמעו והק' אם לא תשמעו:", + "כיוצא בו אתה אומ' (מש' יח כא) מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (תה' לד יד) נצר לשונך מרע ואומ' (שם טו) סור מרע ועשה טוב:", + "כיוצא בו (מש' יא לא) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא:", + "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (שם טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה:" + ], + [ + "והקללה אם לא תש' נמצנו למידים שלא הוכיח יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו לכך נאמ' בתחלה (דב' א ד) אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי:", + "וסרתם מדרך חיים לדרך מות:", + "מן הדרך אש' אנ' מצו' את' ללכ' אח' אלה' אח' מיכן אמ' כל המודה בע״ז כופר בכל התורה וכל הכופר בע״ז מודה בכל התורה:" + ], + [ + "והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי יביאך קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:", + "אש' אתה בא שמ' לרש' בשכר שתבא תירש:", + "ונתת את הב' על הר גרי' ואת הקל' על הר עי' וכי מה בא הכת' ללמדינו אם ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דב' כז יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גרי' ואלה יעמדו על הקל' בהר עי' ומה ת״ל ונתת את הברכה על הר גר' להקדים ברכה לקללה יכול יהוא כל הברכות קודמות לקללות ת״ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה אחת ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם ומה קללות בלשון הקדש אף ברכות בלשון הקדש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט ומה קללות אלו ואלו עונין ואומ' אמן אף ברכות אלו ואלו עונין ואומ' אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל:" + ], + [ + "הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי ר' יהודה:", + "אחרי דרך מבוא השמש ממקום שהחמה זורחת:", + "בא' הכ' הי' בע' אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים:", + "מול הגלגל הסמוך לגלגל:", + "אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומ' (בר' יב ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:", + "אמר ר' אליעזר ביר' יוסי הגלילי אמרתי להם לסופרי הכותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למידים שזה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:", + "ר' אליעזר אומ' לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן הסמוכין לעבר הירדן:", + "אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת:", + "בארץ הכנעני לא היה אלא בין החוים:", + "היושב בערבה לא היה אלא בין ההרים:", + "מול הגלגל אין אלו רואין את הגלגל:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומ' לא בא הכת' אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראם בראשונה שנ' דרך בדרך לכו ולא תלכו בשדות:", + "היושב בישוב לכו ולא במדבר:", + "בערבה במישור לכו ולא בהרים:" + ], + [ + "כי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אם מעביר אתכם את הירדן אתם יודעין שאתם יורשין את הארץ:", + "אשר ה' אלהיכם נותן לכם בזכותכם:", + "וירשתם אותה וישבתם בה בשכר שתירש תשב:" + ], + [ + "ושמרתם זו משנה:", + "לעשות זו המעשה:", + "את כל החקים אלו המדרשות:", + "ואת המשפטים אלו הדינין:", + "אשר אנכי נותן לפניכם היום יהוא חביבין עליכם (היום) כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני יהוא רגילין בפיכם כאלו היום שמעתם אותם:", + "אלה החקים אלו המדרשות:", + "והמשפטים אלו הדינין:", + "אשר תשמרון זו משנה:", + "לעשות זה מעשה:", + "בארץ יכול כל המצות כולן יהוא נוהגות בחוצה לארץ ת״ל לעשות בארץ:", + "יכול כל המצות כולן לא יהוא נוהגות אלא בארץ ת״ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אחר שריבה הכת' מיעט הרי אנו למידין אותן מן האמור בענין ומה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה ע״ז מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאין תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושבארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ ערלה וכלאים רבי אליעזר אומ' אף החדש:" + ] + ], + [ + [], + [ + "אבד תאבדון מנין אתה אומ' שאם קצץ אשרה והחליפה אפלו עשרה פעמים שהוא חייב לקוצצה ת״ל אבד תאבדון:", + "את כל המקומות מגיד שהיו כנעניים שטופין בע״ז יתר מכל אומות העולם:", + "אשר אתם יורשים את אלהיהם מפני מה אתם יורשין את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבאו אחרים ויירשו אתכם:", + "על ההרים הרמים ר' יוסי הגלילי אומ' יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות אתה מצווה לאבדם ת״ל על ההרים הרמ' ועל הגב' ותחת כל עץ רע':", + "אלהיהם תחת עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם:", + "אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפוסת יד אדם וכל שיש בו תפוסת יד אדם אסור:", + "אמר ר' עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם ע״ז לכך נאמ' על הה' הר' ועל הגב' ות' כל עץ רענן:" + ], + [ + "ונתצתם את מז' מיכן אמ' שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' ואשיריהם תש' באש:", + "החליף נוטל מה שהחליף שנ' ופסילי אלהי' תגד':", + "לא החליף אלא העמיד תחתיו ע״ז וסילקה הרי זה מותר שנ' ואבדתם את שמם מן המ' ההוא:", + "שלשה בתים הן בית שבנאו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' אבד תא' את כל המ':", + "חידש נוטל מה שחידש שנ' ואבד' את שמם מן המ' הה':", + "לא חידש אלא הכניס לתוכו ע״ז והוציאה הרי זה מותר שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה:", + "יכול אתה מצווה לרדוף אחריהם ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ:", + "ד״א ואבדתם את שמ' מן המ' הה' רבי אליעזר אומ' מנ' לקוצץ את האשרה שהוא חייב לשרשה ת״ל ואבדת' את שמ' אמר ל' ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון את כל המ' ומה ת״ל ואבדתם את שמ' לשנות את שמם או יכול לשבח ת״ל (דב' ז כו) שקץ תשק' ותעב תתע':" + ], + [ + "לא תעשו כן לה' אלהי' מנ' לנותץ אבן אחת מן ההיכלות ומן המזבחות ומן העזרות שעובר בלא תעשה שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' לא תעש' כן לה' אלהי':", + "ומנ' לשורף עצי הקדש שעובר בלא תעשה ת״ל ואשיריהם תש' באש לא תעשון כן לה' אלהיכם:", + "ר' ישמעאל אומ' מנ' למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנ' ואבד' את שמם לא תעש' כן לה' אלהי':", + "רבן גמליאל ביר' אומ' וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שייחרב:" + ], + [ + "כי אם אל המ' אשר יב' ה' אלה' דרוש על פי נביא יכול המתן עד שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובא' שמה אתה דורש מה שיאמר לך נביא וכן את מוצא בדוד שנ' (תה' קלב א) זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וה״א (שם ה) עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנ' שלא עשה אלא על פי ה' שנ' (ש״ב כד יח) ויבא גד אל דוד ויאמ' לו עלה והקם מזבח בגרן ארונה היבוסי ואומ' (דהי״ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה:", + "מכל שבטיכם כת' אחד אומ' (יב יד) באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטיכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין לפי כך הפרישו דשנה שליריחו מי אכלו כל השנים בני קני חתן משה אכלוהו שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להן דברי ר' שמעון:", + "ר' יהודה אומ' אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנ' (דהי״א ב נה) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים:", + "ד״א כת' אחד אומ' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטי' הא כיצד:", + "ר' יהודה אומ' הכסף מכל שבטיכם ובית הבחירה משבט אחד:", + "ד״א באחד שבטיך זו שילה:", + "מכל שבטיכ' זו ירושלם:", + "הרי הוא אומ' (ש״ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכת' אחד אומ' (דהי״א כא כה) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הן שנים עשר שבטים נטל חמשים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים:", + "ר' אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות ר' אלעזר בן עזריה אומ' בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות:", + "לשום את שמ' שם נאמ' כאן שמו ונאמ' להלן (במ' ו כז) שמו מה שמו האמור להלן בלשון הקדש אף שמו האמור כאן בלשון הקדש:", + "מה שמו האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים:", + "אין לי אלא במקדש בגבולין מנ' ת״ל (שמות כ כא) בכל המקום אשר אז' את שמי אם כן למה נאמ' לשום את שמו שם:", + "[לשכנו תדרשו] במקדש אומ' אתו בכתבו ובמדינה בכנויו:", + "(לשכנו תדרשו וב' שמה מיכן אמ' אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת:", + "העיד חנניה איש אונו שאם עברוה בגליל אינה מעוברת):" + ], + [ + "ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמ' לפי שנ' (במ' כט לט) אלה תעשו לה' במ' יכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנ' לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל וקורבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל ת״ל אלה תעשו לה' במ' לרבות עופות ומנחות להתיר שכולן יבואו ברגל יכול רשות ת״ל אלה תעשו לה' במ' אם התיר כבר התיר אם כן למה נאמ' אלה תעשו לה' במ' לקבעם שיבואו כולם ברגל יכול באיזה רגל שירצה ת״ל ובאת שמה והבא' שמ' אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמ' ובאת שמ' והב' שמ' לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל הראשון שפגע בו יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר ת״ל אלה תעש' לה' במ' הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעבורו עליו רגלי שנה כולה:", + "עלתיכם עולת יחיד ועולת צבור:", + "וזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:", + "ואת מעש' ר' עקיבה אומ' בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:", + "ואת תרומת יד' אלו הבכורים כענין שנ' (דב' כו ד) ולקח הכהן טמא מיד':", + "ובכרת זה הבכור:", + "בקרכם וצא' אלו חטאות ואשמות:" + ], + [ + "ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם במחיצה:", + "ושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף שמחה האמ' כאן שלמים:", + "בכל משלח יד' בכל מה שאתם שולחין בו ידיכם אשלח בו ברכה:", + "אתם ובתי' זו אשתו:", + "אשר ברכך ה' אלהי' הכל לפי הברכה הביא:" + ], + [ + "לא תעשון (כן) ככל אשר אנ' עש' היום אנו מטלטלין את המשכן משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן:", + "היום אנו אסורין בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורין בבמה:", + "איש ר' יהודה אומ' יכול יהא צבור מקריב בבמה ת״ל איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה:", + "כל הישר בעי' כל שנידור ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד:", + "ר' שמעון אומ' היום אנו מקריבין חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות:" + ], + [ + ". עד מתי כי לא באתם עד עתה אל המ' ואל הנח' ליתן התר בבמה בין מנוחה לנחלה:", + "נחלה זו שילה:", + "מנוחה זו ירושלים שנ' (תה' קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי ר' שמעון:", + "ר' יהודה אומ' חילוף הן הדברים:", + "מיכן אמ' עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים שנ' (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל:", + "באו לגלגל הותרו הבמות שהרי הוא אומ' (שם ג) אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ואומ' (שם ה) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זב' על פני השדה כל זמן שהן שרויין במחנות יהיו אסורין נסתלקו המחנות הרי הן מותרין:", + "קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים נאכלים בכל מקום שלא היה שם מחנה מיוחדת:", + "באו לשילה נאסרו הבמות שנ' כי לא באתם עד עתה אל המ' כשתבואו אל המנוחה תהוא אסורין והיא היתה מנוחה לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה:", + "שנ' (יב יג) הש' לך פן תע' על' בכל מק' אש' תראה בכל מקום אש' תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:", + "באו לנוב וגבעון הותרו הבמות שנ' כי לא [באתם] עד עתה אל המ' ואל הנחלה למה חילקן ליתן התר בין זה לזה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל:", + "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן התר עוד והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:" + ], + [ + "ועברתם את היר' ויש' בא' ר' יהודה אומ' שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ לבנות להן בית הבחירה ולמנות עליהן מלך ולהכרית זרע עמלק אינו יודע איזה מהן יקדום אם למנות להן מלך אם לבנות להן בית הבחירה ואם להכרית זרע עמלק ת״ל (שמות יז טז) ויאמ' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק משישב המלך על כסא יה אתה מכרית זרע עמלק ומנ' שהכסא זה מלך ת״ל (דהי״א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך:", + "ועדיין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להן בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק ת״ל אשר ה' אלהי' מנחיל וה' לכם מ' אי' מס' ואומ' (ש״ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ואומ' (שם ב) ויאמ' דוד לנתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:" + ], + [ + "והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שמה תביאו שם שמה שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים:", + "עלותיכם עולת יחיד ועולת צבור:", + "זבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:", + "מעשרותיכם רבי עקיבה אומ' בשתי מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:", + "ותרומת ידיך אלו הבכורים:", + "וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' לרבות נדרים ונדבות שלא יבואו אלא מן המובחר אין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת״ל מבחר נדריכם כל מבחר נדריכם:", + "רבי אומ' אם נאמ' למעלן למה נאמ' למטן ראשונים לענין שילה שניים לענין ירושלם:" + ], + [ + "ושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף כאן שלמים:", + "לפני ה' אלהיכם במחיצה:", + "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם חביב חביב קודם:", + "והלוי אשר בשעריכם", + "כל מקום שאתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים:" + ], + [ + "השמר לך פן תעלה עולותיך השמר בלא תעשה פן בלא תעשה:", + "עלתך אפלו עולת גוים:", + "בכל מקום אשר תראה מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל:" + ], + [ + "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' (יב ה) מכל שבטיכם זה היא שר' יהודה אומ' כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד:", + "שם תעלה עולותיך אין לי אלא עולה שאר קדשים מנין ת״ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ועדין אני אומ' עולה בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהוא אלא בעשה ת״ל שם תעלה עולותיך עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה:" + ], + [ + "רק בכל אות נפשך תזבח במה הכת' מדבר אם בבשר תאוה כבר אמ' אם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת״ל רק:", + "תזבח ואכלת בשר (ולא) תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מיכן שאין פודין את הקדשים להאכילת לכלבים יכול יהוא אסורין לאחר זביחה ת״ל כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך יכול אם קדם מום קבוע להקדישן ונפדו יהוא אסורין ת״ל רק:", + "בכל שעריך מנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון אינו נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהן נוהגין בכל הולדות ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון אינו דין שלא יהו נשחטין אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם אמו ואין קדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתן מרחם וקדושה חלה עליהן על בעל מום קבוע תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמ' להלן (טו כב) אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמ' כאן אינו נשחט אלא על מום קבוע:", + "הטמא והטהור יאכלנו טמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת״ל(יב כב) יחדיו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת ת״ל יחדיו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין במתנות ת״ל כצבי אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק ת״ל וכאיל אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת״ל רק:", + "ר' שמעון אומ' יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין ת״ל כצבי וכאיל מגיד הכת' שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי לאיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין:" + ], + [ + "רק הדם לא תאכ' ר' יהודה אומ' יכול יהוא חייבין על דמם שני לאוין כדם מוקדשים ת״ל רק הדם לא תאכ' לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין:", + "על הארץ תש' כמ' ולא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים:", + "תשפ' כמ' ולא לתוך מים עצמן:", + "כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה:", + "מה מים מכשירין את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים:", + "מה מים פטורין מלכסוף אף דם פטור מלכסות:" + ], + [ + "לא תוכל לאכול בשעריך ר' יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל אין אני רשאי:", + "כיוצא בו (יהוש' טו סג) ואת היבוסי ישבי ירושלם לא יכלו בני בנימין להורישם יכולין היו אבל אין רשאין:", + "מעשר אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל דגנך:", + "לקוח בכסף מעשר מנ' ת״ל ותירשך אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל ויצהריך:", + "ר' שמעון אומ' מכלל שנ' (דב' כו יד) לא אכלתי באוני ממנו היכן הוא מזהיר איני יודע ת״ל לא תוכל לאכ' בש':", + "יכול הנותנו במתנה יהא חייב ת״ל לא תוכל לא' בשעריך האוכלו חייב ואין הנותנו במתנה חייב:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' יכול לא יהוא חייבין אלא טבל שלא הורם ממנו כלום מנ' אם הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפלו מעשר עני מנ' ת״ל לא תוכל לא' בש' ולהלן הוא אומ' (כו יב) ואכלו בשע' ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני:", + "ר' שמעון אומר לא בא הכת' אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים:", + "ותרומת ידיך אלו הבכורים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ומה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן שעובר בלא תעשה:", + "ונדבותיך אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר מה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא אינו דין שהיא האוכל מהן חוץ לחומה עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה:", + "ובכורות זה הבכור וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרין לזרים האוכל מהן לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה:", + "בקרך וצאנך זו חטאת ואשם וכי מה בא הכ' ללמדינו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מבכור ומה בכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהן קדשי קדשים האוכל מהן אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' אלא ללמדך שהאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:", + "ונדריך זו עולה וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר שני לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומ' מבכור חוץ לקלעים קל וחומ' מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרין באכילה האוכל מהן חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא באוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:" + ], + [ + "כי אם לפני ה' אלהיך תא' זו שילה:", + "במקום אשר יבחר ה' אלה' בו זו ירושלם:", + "אתה ובנך וב' חביב חביב קודם:", + "והלוי אש' בש' כל מקום שאתה סומך לוי הזה תן לו מחלקו אם אין לו חלק תן לו מעשר עני אם אין לו מעשר עני תן לו שלמים:" + ], + [ + "השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן תע' את הלוי כל ימ' לעולם אפלו שמטים ואפלו יובלות:", + "על אדמ' ולא בגולה:" + ], + [ + "כי ירחיב ה' אלה' את גבולך עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבו':", + "כאשר דבר לך מה דבר לך קיני וקנזי וקדמוני:", + "ר' אומ' כבר אלו אמורין מה דבר לך (יחז' מח א וכו' עיי״ש) מפאת קדימה ועד פאת ימה דן אחד יהודה אחד אשר אחד:", + "ואמ' אכלה בשר ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא להתיר להן בשר תאוה שבתחלה נאסר להן בשר תאוה נכנסו לארץ הותר להן בשר תאוה ר' עקיבה אומ' לא בא הכת' אלא לאסור להן בשר נחירה שבתחילה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה ר' אלעזר בן עזריה אומ' לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה יכול יקח מן השוק ויאכל ת״ל וזבחת מבק' ומ' הא אין אדם אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת״ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מיכן אמ' ר' אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו לטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו לטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו לטרא בשר מאה מנה ישפות לו קדרה בכל יום:" + ], + [ + "וזבחת מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה אי מה קדשים במקום אף חולין במקום ת״ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח אי אתה זובח במקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה אין לי אלא תמימים בעלי מומין מנ' ת״ל (ויק' ג ב) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד ת״ל אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן ת׳׳ל ואכלת בשעריך בכל אות נפשך או מה קדשים במחיצה אף חולין במחצה ת׳׳ל ואכלת בשעריך אי מה קדשים ביום אף חולין ביום ת׳׳ל ואכלת בשעריך או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה ת׳׳ל הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת׳׳ל הטהור יאכל הטמא והטהור יחדו יאכלנו מלמד ששניהן אוכלין מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין בחזה ושוק ת׳׳ל כצבי אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד ת׳׳ל וכאיל אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת׳׳ל אך:" + ], + [ + "אך כאשר יאכל את הצבי ר' אלעזר הקפר ביר' אומ' מה ת׳׳ל אך כא' יא' את הצ' ואת הא' כן תאכלנו וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה מן התורה אלא מדברי סופרים:", + "רבי אומ' כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הקנה ועל הוושט ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:", + "ד׳׳א אך כא' יא' את הצבי ואת הא' מה צבי פטור מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה אוציא את הבכורה ולא אוציא את המתנות אוציא את הבכורה שאין שוה בכל ולא אוציא את המתנות ששוה בכל ת׳׳ל איל וצ' מה איל וצבי פטורין מן הבכורה ומן המתנות אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר ת׳׳ל אך חלק:", + "אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי המוק' אין אותו ואת בנו נוהג בהן ת׳׳ל אך חלק:" + ], + [ + "רק חזק לבלתי אכל הדם ר' יהודה אומ' מגיד שישראל שטופין בדם קודם מתן תורה יכול משקיבלו תורה בשמחה מהר סיני ת׳׳ל רק:", + "אמר ר' שמעון בן עזאי והרי שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכת' עליו שאר כל מצות על אחת כמה וכמה:", + "ר' שמעון או' כל מצוה שקיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שלא קיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני אין עושין אותה בשמחה:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומ' כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגין אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם:", + "כי הדם הוא הנפש להגיד מה גרם:", + "ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי:" + ], + [ + "לא תאכלנו לרבות בשר בחלב:" + ], + [], + [ + "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת במה הכת' מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ:", + "תשא ובאת מלמד שחייב להיטפל בהבאתן עד שיביאם לבית הבחירה יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך קדשים שהן באין בנדר ונדבה יצאו בכור ומעשר שאין באין בנדר ונדבה יכול שאני מוציא חטאת ואשם ת׳׳ל קדשיך מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכת' מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להן פרנסה אלא במקומם ומוציא אני את בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום:", + "ר' עקיבה אומ' בתמורת קדשים הכת' מדבר:", + "תשא ובאת יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות ת׳׳ל אשר יהיו לך יכול שאני מוצא את האחים שקנו מתפוסת הבית ואחר כך ילדו ברשותן ת׳׳ל אשר יהיו לך:", + "בן עזאי אומ' יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום ת׳׳ל רק:", + "ד״א רק קדשיך אלו התמורות:", + "אשר יהיו לך אלו הולדות:", + "ונדריך זה נדר הקישן הכת' לנדר מה נדר אינו בא בעל מום אף אלו אינן באין בעל מומין:", + "ד׳׳א רק קדש' אלו התמורות:", + "אשר יהיו לך אלו הולדות:", + "ונדריך זה נדר:", + "תשא וב' אל המ' שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת׳׳ל ועשית על' הב' והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים יכול אף ולד כל הקדשים כך ת׳׳ל רק:" + ], + [ + "ועשית על' הב' וה' ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם:", + "ר' אליעזר אומ' ודם זבחיך ישפך אע׳׳פ שאין בשר הא מה אני מקיים ועשית על' הב' והד' מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה יכול יהא עומד מרחוק וזורק ת״ל (ויק' א יב) וערך הכהן אותם עומד בקרוב וסודרן על גבי מערכה:", + "מיכן היה ר' (ישמעאל) [שמעון] בן יוחאי אומ' אויר היה בין הכבש למזבח דכת' ועשית על' הב' וה' מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו:", + "ד״א ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' למה נאמר לפי שנ' (שמות כ כא) מזבח אד' תעש' לי וז' על' יכול שתהא זביחה בראש המזבח ת״ל ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במ' ב כ) ועליו מטה מנשה:", + "מנ' לא יכולתה להקטיר על גבי המז' הקטיר על גבי אדמה ת״ל מזבח אדמה תע' לי:", + "ר' יוסי אומ' הרי הוא אומ' (מ״א ח סד) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וכי מיכן אנו למידין שהוא קטן והלא כבר נאמ' (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא כשאתה בא לחשבון אמות ולמנין עולות הרי הוא גדול מזה אם כן למה נאמר קטן נפסל כאדם שאומ' כהן קטן הוא:", + "ר' יהודה אומ' מזבח שעשה שלמה קטן היה ודאי ומקטיר בעזרה היה שכל עזרה כשרה להקטיר חלבים:", + "ומנ' שאם היו אימורים מרובים וקמצים מרובים ונסכים מרובים עושה להן הבערה אחת שתחזיק את כולן ת״ל (שמות כ כא) וזבחת עליו מיכן הוסיפו עליו שש אמות על שש אמות כשעלו מן הגולה:", + "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' מיכן אמ' כל הדמים הניתנין על המזבח החיצון אם נתן מתנה אחת כיפר ואפלו בחטאת שנאמר ודם זבח' יש' על מז' ה' אלה' שפיכת הדם על המזבח היא העיקר וכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנ' ודם זב' יש' ומנ' למעשר ולפסח שיהוא ניתנין מתנה אחת ת״ל ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' והבשר תאכל:" + ], + [ + "שמור ושמעת כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה:", + "את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:", + "כי תעשה הטוב והישר הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה:", + "ר' ישמעאל אומ' הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם וה״א (מש' ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:" + ], + [ + "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים:", + "אשר אתה בא שמה לרשת אותה בשכר שתבא תירש:", + "וירשת אותם וישבת בארצם מכלל שנאמר (יט א) וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אין אתה רשאי להוסיף על הבנין ת\"ל וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:", + "מיכן אמרו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה:" + ], + [ + "השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן תנקש אחריהם שמא תימשך אחריהם או שמא תידמה להן ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש:", + "אחרי השמדם מפניך מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך:", + "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר שלא תאמר הואיל והן יוצאין בטגה אף אני אצא בטגה הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והן יוצאין בתלוסין אף אני אצא בתלוסין ת\"ל ואעשה כן גם אני [וגו']:", + "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם מיכן אמרו העובד ע\"ז כדרך עבודתה הוא שחייב שנ' ואעשה כן גם אני:", + "חוץ מארבע עבודות המיוחדות לשם שהוא חייב עליהן בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:" + ], + [ + "לא תעשה כן לה' אלהיכם יש כאן לע\"ז ויש כאן למשתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבין אותו למזבח אם מקריבין אותו לע\"ז חייב דבר שמקריבין אותו לע׳׳ז אם הקריבו למזבח פטור:", + "דבר שאין מקריבין אותו למזבח והקריבו לע\"ז אם מקריבין כיוצא בו חייב ואם לאו פטור:", + "יכול יהוא מקריבין חטאות ואשמות ת\"ל כי כל תועבת ה' אשר שנא דבר שנוי ומתועב למקום:", + "דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא:", + "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבות ואמהות מנין ת\"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם:", + "אמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו:" + ] + ], + [ + [ + "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:", + "אותו תשמרו לעשות ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה:", + "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו מיכאן אמרו הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתנה אחת ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע ור' יהושע אומר ינתנו מתנה אחת אמר ר' אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע אמר ר' יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף אמר ר' אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא עצמו אמר ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא עצמו ועוד אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך:", + "ד״א לא תוסף עליו מנ' שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת״ל לא תסף עליו ומנין שאין פוחתין מהן ת״ל ולא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת״ל הדבר אפלו דבר לא תסף עליו:" + ], + [ + "כי יקום בקרבך נביא מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמ' מקצת ומקיימין מקצת מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים כלל ופרט אי מה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן ת״ל נביא מכל מקום:", + "או חולם חלום מכלל שנ' למשה (במ' יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף נביאים כן ת״ל או חולם חלום:", + "בקרבך לרבות את האשה:", + "ונתן אליך אות בשמים וה״א (בר' א יד) והיו לאותות:", + "או מופת בארץ וה״א (שופ' ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה מהוא אומר (שם מ) ויעש אלהים כן:" + ], + [ + "ובא האות והמופת אמר ר' יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי ע״ז ונתן להן ממשלה שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:", + "אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי״ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':" + ], + [ + "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו:", + "או אל חלם החלום ההוא ולא החשוד למפרע:", + "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים:" + ], + [ + "אחרי ה' אלהיכם תלכו זה הענן:", + "ד״א כשאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו אמרו לו מי יוכל להלך בדרכיו שכן הוא אומר (נחום א ג) בסופה ובשערה דרכו ואומר (תה' עז כ) בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך אמר להן משה לא אמרתי לכם (אלא) כך אלא דרכיו חסד ואמת שנ' (ע' תה' כה י) כל ארחותיו חסד ואמת:", + "ואותו תיראו שיהא מוראו עליכם:", + "ואת מצותיו תשמרו זו מצות עשה:", + "ובקולו תשמעו בקול נביאיו:", + "ואותו תעבדו עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו:", + "ובו תדבקון היפרשו מע״ז ודבקו במקום:" + ], + [ + "והנביא ההוא ולא אנוס:", + "או חולם החלום ההוא ולא מוטעה:", + "יומת כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק:", + "כי דבר סרה על ה' אלהיכם והלא דברים קל וחומר ומה מזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה:", + "המוציא [אתכם] מארץ מצרים אפלו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים די:", + "והפדך מבית עבדים אפלו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די:", + "להדיחך זה נביא שהדיח:", + "נאמר כאן הדחה ונאמר הדחה במסית (יג יא) מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה:", + "מן הדרך אפלו מקצת הדרך כגון שאמר בע״ז היום עובדה ולמחר ביטלה הרי זה חייב:", + "אשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה ללכת בה זו מצות עשה:", + "[השמטה: ובערת הרע מקרבך בער עושי רעות מישראל]." + ], + [ + "כי יסיתך אין הסתה אלא טעות כענין שנ' (מ״א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו:", + "אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי כענין שנ' (ש״א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה:", + "מכלל שנ' (דב' כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה יכול כשם שאין מעידין זה על זה כך אין מסיתין זה את זה ת״ל כי יסיתך אחיך בן אמך מסיתין הן זה את זה:", + "אחיך זה אחיך מאביך:", + "בן אמך זה בן אמך:", + "או בנך בנך מכל מקום:", + "או בתך בתך מכל מקום:", + "או אשת זו ארוסה:", + "חיקך זו נשואה:", + "או רעך זה הגר:", + "אשר כנפשך זה אביך:", + "בסתר מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר וה״א (מש' ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא וה״א (שם א כ) חכמות בחוץ תרונה:", + "ד״א אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא חיב עליו ומנ' שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו:", + "בסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת״ל בסתר אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד אמ' לו המסית יש יראה במקום פל' כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:", + "כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמנין עליהן חוץ מזה אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו:", + "אמר לאחד הוא אומ' לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמנן לאחורי הגדר וכיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן והלה אומ' לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומ' לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו וכך עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח:", + "נלכה ונעבדה אלהים אחרים מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה:", + "אשר לא ידעת אתה ואבותיך ר' יוסי הגלילי אומר דבר גנאי הוא לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין ע״ז:" + ], + [ + "מאלהי העמים אשר סביבותיכם שלא תאמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:", + "הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה קרובים אליך אתה יודע מה הן אף הרחוקים ממך מה הקרובים אליך אינן כלום אף הרחוקים ממך אינן כלום:", + "מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה שמהלכין מסוף העולם ועד סופו:" + ], + [ + "לא תאבה לו מכלל שנ' (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת\"ל לא תאבה לו:", + "ולא תשמע אליו מכלל שנ' (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת״ל ולא תשמע אליו:", + "ולא תחוס עינך עליו מכלל שנ' (ויק' יט טז) לא תעמוד על דם ריעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת״ל ולא תחוס עינך עליו:", + "ולא תחמול לא תלמד עליו זכות:", + "ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק:", + "מנ' שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות [ת״ל כי הרוג תהרוג] יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה ת״ל תהרגנו:", + "ד״א לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד את מכמין עליו:", + "ד״א לא תאבה לו למה נאמר לפי שהוא אומר כי יסיתך אחיך ולא תשמע אליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בנך ולא תחוס עינך עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בתך ולא תחמול למה נאמר לפי שהוא אומר או אשת חיקך ולא תכסה עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או רעך:", + "ד״א לא תאבה לו אפילו הוא גדול שבישראל:", + "ולא תשמע אליו שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו הכישו נחש אל תבדוק אחריו:", + "ולא תחוס עינך עליו שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו:", + "ולא תחמול קוב כיסך עליו:", + "ולא תכסה עליו גלה מסתריו:" + ], + [ + "כי הרג תהרגנו זו דחייה אתה אומר זו דחייה או אינו אלא סקילה וכשהוא אומר וסקלתו באבנים ומת הרי סקילה (האמורה) [אמורה] הא מה ת״ל כי הרג תהרגנו זו דחייה שאם דחוהו עדיו ומת יצא ידי חובתו:", + "ר' יאשיהו אומר כי הרג תהרגנו למה נאמר לפי שנ' (שמות כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת שומע אני אף המסית והמדיח במשמע ת״ל כי הרג תהרגנו ומה אני מקיים ומכה אביו ואמו בשאר כל אדם חוץ מן המסית והמדיח ובמסית ובמדיח מה אני מקיים כי הרג תהרגנו אפלו אביו ואמו:", + "ידך תהיה בו בראשונה מצוה ביד המוסת להמיתו מנ' שאם לא מת ביד המוסת ימות ביד כל אדם ת״ל ויד כל העם באחרונה:" + ], + [ + "וסקלתו באבנים ומת יכול באבנים (ומת) [מרובות] ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:", + "כי בקש להדיחך זהו שאמרנו נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה כאן סקלה אף להלן סקלה:" + ], + [ + "וכל ישראל ישמעו ויראו מכן אמרו מניחין אותו עד הרגל וחונקין אותו ברגל אמר ר' יהודה וכי נאמר ייראו וייראון והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כיצד הן עושין כותבין ושולחין לכרכים ביום פלוני נידון פלוני בהריגה לכך נאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מלמד שצריך הכרזה:", + "ולא יספו לעשות זו אזהרה להדיוט המסית:", + "אין לי אלא זה בלבד מנ' לאומר לחברו נלך ונעבוד נלך ונזבח נלך ונקטר נלך וננסך נלך ונשתחוה ת״ל ולא יספו לעשות לא כדבר ולא כרע ולא כזה יכול אף המגפף והמנשק והמרבץ והמרחיץ והסך והמנעיל והמלביש והמעטיף ת״ל הזה זה בסקלה ואין כל אלו בסקלה:" + ], + [ + "כי תשמע לא מאליך:", + "באחת עריך אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך מכל מקום לשבת שם פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה:", + "יצאו אנשים וכי מנין יצאו אלא שיצאו מתחת כנפי שמים ופרקו עול שמים מעליהן שנ' בליעל בלי עול:" + ], + [ + "יצאו הם ולא שלוחם:", + "אנשים אין אנשים פחות משנים:", + "ד״א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים:", + "בני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם:", + "מקרבך ולא מן הספר:", + "וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:", + "לאמר מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר ומאותו השבט ועד שיודחו רובה והיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא (כפר) [כרך] גדול (ולא) [וכל] פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול:", + "נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידע' מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או", + "נלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והן שומעין ועבדו או קיבלו באלוה:" + ], + [ + "ודרשת וחקרת ושאלת היטב מלמד שבודקין אותן בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזו יום באיזה שעה באיזה מקום:", + "ד״א ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים ושאלת מן התלמידים:", + "היטב נאמר כאן היטב ונאמר להלן (יז ד) היטב מה היטב שנאמר להלן בשבע חקירות אף היטב האמור כאן בשבע חקירות מה להלן בשני עדים הכתוב מדבר אף כאן בשני עדים הכ' מדבר:", + "והנה אמת להוציא את הספק:", + "נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת שאחד הבדיקות ואחד החקירות בזמן שמכחישות זו את זו עדותן בטלה:", + "נעשתה התועבה הזאת למה נאמר לפי שנאמר הכה תכה שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים ת״ל נעשתה [התועבה] הזאת בק' העובדין בלבד:" + ], + [ + "הכה תכה חובה ולא רשות:", + "מנ' לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בתורה המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות ת״ל הכה תכה:", + "את ישבי העיר ההיא לא ישבי עיר אחרת מיכן אמ' החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם שלושים יום הן בסקילה וממונם אבד פחות מיכן הן בסיף וממונם פליט:", + "לפי חרב לא יהרגם לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של סייף אלא בפיו שלא ינוולום:", + "החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה:", + "ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתורה מיכן אמ' נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין:", + "אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה אובדין מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה [ממונם] לפיכך ממונם אבד והרי הדברים קל וחומר ומה אם נכסים שאין בהן דעת שגרמו להן לצדיקים לדור ביני הרשעים אמר המקום שיהוא בשרפה אדם שהוא גורם להטות את חבירו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשרפה:", + "ואת בהמתה לפי חרב למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת״ל ואת בהמתה לפי חרב בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונת אלא בסייף אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נדון אלא בסייף:", + "[ואת בהמתה ולא בהמת הקדש] (ואפילו) [אבל] בכור ומעשר שבתוכה היו בעלי מומין הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין:" + ], + [ + "ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:", + "ואת כל שללה תקבץ למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ ת״ל ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה מיכאן אמ' אילנות מחוברין שבתוכה מותרין ותלושין אסורין בורות שיחין ומערות מותרות:", + "אל תוך רחובה אם אין לה רחוב עושין לה רחוב:", + "היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנ' אל תוך רחבה:", + "ושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה:", + "ואל כל שללה שללה ולא שלל חברתה מכאן אמרו נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע\"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא חוזרין לבעליהן:", + "שללה ולא שלל שמים מיכאן אמ' ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר כשהן תמימין ימותו שנ' (מש' כא כז) זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח״כ שורפין אותן שנ' שללה ולא שלל שמים:", + "התרומות ירקבו אימתי בזמן שהגיעו ליד כהן מפני שהן נכסיו אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת מפני שהן נכסי שמים מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו:", + "כליל לה' אלהיך אמר ר' שמעון אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל:", + "ד״א כליל לה' אלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזבח ת״ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה העיר במקומה אף שללה במקומו:", + "ומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם שנ' (מש' יא י) בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה:", + "ודרך רשעים יעות ימלך ה' לעולם (ועד) (תה' קמו ט):", + "שני רשעים שברת לה' הישועה (שם ג ח):", + "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י טז):", + "יתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (שם קד לה):", + "והיתה תל עולם שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה ת״ל לא תבנה עוד לא תעשה אפלו גנות ופרדסים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבה אומר לא תבנה עוד כמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:" + ], + [ + "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת שנ' ולא ידבק בידך מאומה:", + "מן החרם שכל נכסי ע״ז הרי הן חרם ואפלו נתערבו:", + "מכאן אמ' נטל ממנה מקל או מלגז או כדכד או שרביט וארג בו בגדים כולן אסורין בהנייה נתערבו באחרים כולן אסורות בהנייה מה יעשה להן יוליך דמי הנייה לים המלח כללו של דבר כל הנהנה מע״ז יוליך דמי הנייה לים המלח:", + "ד״א ולא ידבק בידך מאומה מן החרם להביא שכר [נכסי] ע״ז שיהו אסורין בהנייה והרי הדברים קל וחומר ומה אם שכר נכסי ע״ז אסורין בהנ' קל וחומר לע״ז עצמה:", + "שאל פרוקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כת' בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי אין אומ' נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נואי למרחץ:", + "ד״א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אתה נכנס לבית ע״ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינים בפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שהוא נוהג בו מנהג משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה מותר:", + "למען ישוב ה' מחרון אפו אם עושה אתה דין בעיר הנדחת השיבות חרון אף מן העולם:", + "למען ישוב ה' מחרון אפו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:", + "ונתן לך רחמים לך רחמים ולא לאחרים רחמים וה״א (ש״ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה:", + "וריחמך אם ריחמת מרחמין עליך ואם לאו אין מרחמין עליך נעשית פורענות ברשעים רחמים היא לעולם:", + "והרבך שלא תאמר הריני מחריב את ערי ארץ ישראל ת״ל והרבך:", + "כאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך כדגי הים וכחול הים וככוכבי השמים וכצמחי האדמה:" + ], + [ + "כי תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי הפרשה מנ' ת״ל לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום:", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים:", + "לעשות הישר", + "בעיני אלה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני ה' אלהיך:", + "לעשות הישר בעיני ה' אל' אם עושה אתה דין בעיר הנידחת עושה אתה את הישר בעיני ה' אלהיך:", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך אם עושין אתם את הישר בעיני ה' אלהיכם בנים אתם לה' אלהיכם:" + ] + ], + [ + [ + "בנים אתם לה' אלהיכם ר' מאיר אומר חביבין ישראל בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו של מקום הרי הן קרואין בנים שנ' (דב' לב יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אלא שהפרש בין עושין רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו שכשהן עושין רצונו של מקום הרי הוא מיחד שמו עליהן וקורא אותן בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:", + "בני ישראל נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:", + "מלאכי השרת נקראו בנים שנ' (איו' א ו) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה':", + "אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (שמות ד' כב) ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל:", + "ישראל נקראו עבדים כי עבדי הם (ויק' כה מב) ומלאכי שרת נקראו עבדים הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איו' ד יח) אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ויק' כה נה) כי לי בני ישראל עבדים:", + "ישראל נקראו מזמרים זמרו אלהים זמרו (תה' מז ז) ומלאכי שרת נקראו מזמרים ברן יחד כוכבי בקר ואחר כך ויריעו כל בני אלהים (איו' לח ז) ואיני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ש״ב כג א) ונעים זמירות ישראל:", + "ישראל מזכירין את השם אחר שני דברים שמע ישראל ה' אל' ה' אחד (דב' ו ד) ומלאכי השרת מזכירין את השם אחר שלשה דברים וקרא זה אל זה ואמר קק״ק ה' (ישע' ו ג) יתיר עליהן הכהנים עוד אחת שנ' (במ' ו כד) יברכך ה':", + "בנים אתם לה' אל' נקראו בנים לשם חובה שנ' (מש' לא ב) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי כי בן הייתי לאבי (שם ד ג) אבל ישראל נקראו בנים לשם שבח בנים אתם לה' אלהיכם:", + "ישראל נקראו כרם כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישע' ה ז) גפן ממצרים תסיע (תה' פ ט):", + "נקראו צאן ואתנה צאני צאן מרעיתי (יחז' לד לא) שה פזורה ישראל (יר' נ יז):", + "ונקראו עבדים שהמקום עושה להן רצונו שהן עבדים למקום כשם שמשה קרוי עבד כך ישראל קרויין עבדים ועתה ישראל עבדי (ישע' מא ח עיי״ש):", + "לא תתגודדו לא תעשו חבורה על מת וגדידה ושריטה אחת היא אלא שעל המת בין ביד בין בכלי חייב ולע״ז ביד פטור בכלי חייב דכת' (מ״א יח כח) ויתגודדו כמשפטם בחר' וברמחים:", + "ד״א לא תתגודדו לא תהו עשויים אגודות אגודות מיכן לשני בתי דינין בעיר אחת שלא יהו אלו מורין כדברי בית שמאי ואלו מורין כדברי בית הלל:", + "ד״א לא תתגודדו לא תהיו אגודות אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים עליותיו ואגדתו על ארץ יסדה כשישראל אגודין ועושין רצונו של מקום מעלותיו בשמים ואם אין ישראל אגודין ואין עושין רצונו של מקום כביכול:", + "[השמטה: ואגודתו על ארץ יסדה]. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הרי הוא נאה ואם אין אני מודה לו כביכול:", + "כיוצא בו אתה אומר (דב' לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלה' כשאני קורא בשמו גודל לאלהינו ואם אין אני קורא בשמו כביכול:", + "[השמטה: כיוצא בו אתה אומר ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדי אני אל ואם אין אתם עדי כביכול:]. כיוצא בו (שם לג כו) אין כאל ישורון כשישראל ישרים ועושין רצונו של מקום אין כאל ואם אין ישראל ישרים ואין עושין רצונו של מקום כביכול:", + "כיוצא בו אתה אומר (תה' קכג א) אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים שבשבילי את יושב בשמים שאלולי אני כביכול:", + "ולא תשימו קרחה בין עיניכם מנ' לעשות הראש כבין העינים הרי הוא אומר בכהנים (ויקרא כא ה) לא יקר' קר' בראשם הכהנים בכלל היו ולמה יצאו מן הכלל ללמד מה הכהנים עשה בהן את הראש כבין העינים בקרחה אף ישראל דין הוא שנעשה בהן את הראש כבין העינים:", + "או מה כאן בין עיניכם אף להלן בין עיניכם אמור לא בא כאן בין עיניכם אלא ללמד על התפלין שנ' בהן (דב' יא יח) והיו לטטפת בין עיניכם נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם מה בין עיניכם האמור להלן על גבוה שבראש אף בין עיניכם האמור כאן על גבוה שבראש והרי הדברים קל וחומר מה אם כתובין המלמדין הרי הן למידין זה מזה קל וחומר ללמידין שילמדו זה מזה:", + "למת הקורח על מת הוא שחייב יצא הקורח על (ספינתו) [ביתו] שנפל ועל ספינתו שטבעה שהוא פטור:" + ], + [ + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך קדושה היא עליך היא גרמה לך:", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך אתה קדוש לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך:", + "בך בחר ה' אל' אין לך אומה ששלחה ידה בישראל אלא והקב״ה פורע ממנה מצרים אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כת' בהן (תה' קלו טו) וניער פרעה וחילו בים סוף:", + "סנחיריב חירף וגידף שנ' (מ״ב יח לה) מי בכל אלהי הארצות אמר לו הקב״ה (שם יט כב) את מי חרפת וגדפת ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם לה) היאך הכם כאדם שהוא שותה כוס וזו היא גבורתו של הקב״ה:", + "נבוכדנצר כתיב ביה (יר' נא לד עיי״ש) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל וכת' בו (שם מד) ופקדתי על בל בבבל:", + "אדום שהיא בוזזת את ישראל כת' בה (עוב' א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו אמר הקב״ה לאומות העולם שוטים שבעולם אם נגע אדם בבנו של מלך כלום יש לו חיים בעולם וישראל הלא נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם נוגעים אתם בהם ואני מניח אתכם והלא כת' (זכ' ב יב) כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו לא נאמר אלא בבבת עינו כאדם שאינו לו אלא עין אחת בלבד והיא חביבה עליו ביותר וכל הנגע בה מיצר לו עד נפשו כך אמר הקב״ה כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנ' (תה' צא טו) עמו אנכי בצרה ואומר (ישע' סג ט) בכל צרתם לא צר:", + "להיות לו לעם סגולה אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו אין הורגין אותו והם גנו של מקום שנ' (שה״ש ו יא) אל גינת אגוז ירדתי או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו אין הורגין אותו כך ישראל הן סגולתו של הקב״ה שנ' להיות לו לעם סגולה:", + "להיות לו לעם סגולה תהא לי לא נאמר אלא להיות אמר להן לא עכשיו בלבד תהיו לי אלא בעולם הזה ולעולם הבא:", + "לעם סגולה אימתי הן סגולים בזמן שהוא מכלה אומות העולם מפניהם ומשתיירין בעולם שנ' (מלא' ג יז) והיו לי נאם ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה:", + "ד״א לעם סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו כך אתם תהיו חביבין לי:", + "ד״א בך בחר ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב ואם יעקב בחר ביה ת״ל בך בחר ה' ומנ' שאבינו יעקב בחר במקום שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:", + "להיות לו לעם סגלה למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) ישראל לסגולתו ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגולה לישראל ת״ל (ישראל לסגולתו) [להיות לו לעם סגלה]:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' י יב) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה ואין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה ת״ל (יונה ג ג) ונינוה עיר גדולה לאלהים כיוצא בו אתה אומר (בר' י כא) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול ואין אנו יודעין אם שם הוא הגדול ואם יפת הוא הגדול ת״ל (בר' יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:", + "כיוצא בו אתה אומר (בר' כו לב) ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעין אם מצאו ואם לא מצאו ת״ל (שם לג) ויקרא אותה שבעה מכל מקום:", + "כיוצא בו אתה אומר (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ואין אנו יודעין אם יעקב בכה למלאך ואם המלאך בכה ליעקב ת״ל (בר' לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר:", + "כיוצא בו אתה אומר (איו' יד יט) אבנים שחקו מים ואין אנו יודעין אם מים שחקו אבנים ואם אבנים שחקו מים ת״ל (שם) תשטף ספיחיה עפר ארץ:", + "כיוצא בו אתה אומר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל ואין אנו יודעין אם איחל אם לא איחל שאם אין אני מיחל לו היאך אני מצוה לו ת״ל (שם כז ה) עד אגוע לא אסיר תמתי ממני:", + "כיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת״ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:", + "כיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]:", + "מכל העמים אשר על פני האדמה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים:" + ], + [ + "לא תאכל כל תועבה בפסולי המוקדשין הכת' מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דב' יז א) תועבה מה תועבה האמורה [להלן] בפסולי המוקדשין הכת' מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכת' מדבר:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' לצורם באוזן הבכור ואכל ממנו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תאכל כל תועבה:", + "ר' אומר לא תאכל כל תועבה כל שאחרים מתעבין:" + ], + [ + "זאת הבהמה אשר תאכלו למה נאמר לפי שהוא אומר (בר' ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל יהיה בכלל התר ת״ל זאת הבהמה וג' איל וצבי ויחמור הכל היה בכלל התר עד שלא נתנה התורה ומשנתנה תורה נאמר בתורה (ויק' כ כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה:" + ], + [ + "זאת הבהמה אשר תאכלו איל וצבי ויחמור מלמד שחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה ושהטמאה מרובה מן הטהורה בכל מקום הכת' פורט את הממועט ולפיכך אמר הכת' זאת הבהמה:" + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת פרסה עד שיהיו שלשה סימנין בבהמה אחת אתה אומר בבהמה אחת או אינו אלא בבהמות רבות ת״ל וכל בהמה:" + ], + [ + "טמאים הם לכם וחשובין לאחרים מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר צריכין מחשבה בכל מקום." + ], + [], + [], + [], + [ + "כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה:", + "כל צפור טהו' זו בנין אב כל מקום שנ' צפור בטהורה הכת' מדבר דברי ר' יאשיהו ר' יצחק אומר עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור עוף טמא [אין] נקרא אלא עוף בלבד:", + "ד״א כל צפור טהורה תאכלו זו המשתלחת:", + "ד״א כל צפור ט' תא' יש לך טהורה אחרת חוץ מזו שאין אתה אוכל ואיזו זו השחוטה:" + ], + [ + "וזה אשר לא תאכלו ממנו הג' זו השחוטה נמצאת אומר שהאוכל צפור שחוטה עובר בעשה ולא תעשה:", + "הנשר והפרס והעזניה מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכת' פורט את הממועט:", + "מפני מה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הראה ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר שכחתי והרי הדברים קל וחומר ומה אם משה חכם החכמים גדול הגדולים אבי הנביאים לא בוש לומר שכחתי מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר שכחתי:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו זו מצות לא תעשה האמורה בשרץ:", + "העוף אלו חגבים טמאים:" + ], + [ + "כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים:" + ], + [ + "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה או מכור לנכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין ת״ל תתננה או [מכר לגוי בנתינה מנין ת״ל תתננה ואכלה או מכר] לנכרי נמצאת אומר אחד הגר ואחד הגוי בין במכירה ובין בנתינה דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר הדברים ככתבן לגר בנתינה וגוי במכירה:", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך מגיד שהפורש מן המאכלות האסורין נקרא קדוש:", + "לא תבשל גדי בחלב אמו מיכן אמרו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשלו ואסור בהנייה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה:", + "ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה:", + "בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנ' אמרת קל וחומר ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשול פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול מה לאמו שכן נאסרה עמה בשחיטה תאמר בפרה ורחל שלא נאסרו עמו בשחיטה ת״ל בחלב אמו אמו אמו לגזרה שוה נאמ' כאן בחלב אמו ונאמ' להלן (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד וה' שב' ימ' תח' אמו מה להלן שור וכשב ועז שוין אף כאן שור וכשב ועז שוין:", + "בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו היא עצמה בחלבה מנ' אמרת קל וחומ' ומה במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה נאסר פרי עם האם בשחיטה מקום שנאסר פרי עם פרי בבשול אינו דין שנאסר פרי עם האם בבשול מה לפרי עם פרי שכן שני גופין מוחלקין תאמר בפרי עם האם שכן גוף אחד ת״ל בחלב אמו:", + "איסי בן יהודה אומ' מנ' לבשר בחלב שאסור נאמ' כאן כי עם קדוש אתה לה' אלה' לא תב' גדי בח' אמו ונאמ' להלן (שמות כב ל) ואנשי קדש תהי' לי וב' בש' טר' לא תא' מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנייה מנ' אמרת קל וחומ' ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסורין בהנאה:", + "ר' ישמעאל אומר מפני מה נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו בשלשה מקומות כנגד שלש בריתות שכרת המקום עם ישראל אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל:" + ], + [ + "עשר תעשר את כל תבואת זרעך במעשר שני הכת' מדבר אתה אומר במעשר שני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר ראשון ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך מעשר שהוא טעון הבאת מקום אמרתי ואיזה זה מעשר שני או אף מעשר ראשון יטען הבאת מקום והדין נותן מה אם מעשר שני שאין בו קדושה יתירה הרי הוא טעון הבאת מקום מעשר ראשון שיש בו קדושה יתירה אינו דין שיטען הבאת מקום ת״ל(במד' יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם מגיד שמעשר ראשון נאכל בכל מקום:", + "עשר תעשר הרי זה חובה:", + "ר' יונתן אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס אף כל דבר שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס להוציא את הלחים:", + "איסי בן עקביה אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט אין לי אלא תבואה אילנות מנ' ת״ל היצא השדה שנה שנה אבל ירקות מדברי סופרים:", + "עשר תעשר להביא פירות גוים או יכול אפלו מחוצה לארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ בא הכת' ותלה כל המעשרות בארץ:", + "עשר תעשר [ואכלת] להוציא את הטמא יכול אם עישר לא יהא מעושר ת״ל(כו יד) לא אכלתי באוני ממנו מכלל אכילה יצא לא יצא מכלל מעשר:", + "היוצא השדה לפטור את האוכל מן השדה עראי ר' נתן אומר להביא את הנטוע בעציץ נקוב:", + "ר' אומר היצא השדה היכול לצמוח בשדה ואיזה זה משהביאה שליש:", + "ד״א היצא השדה פרט לאילן שנטעו בתוך הבית שיהא פטור מן המעשרות:", + "אני אקרא עשר תעשר שנה שנה ומה ת״ל היצא השדה שאם קורא אני עשר תעשר שנה שנה שומע אני אחד חדש ואחד ישן במשמע ת״ל היצא השדה החדש לא הישן שהיה בדין מה אם כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה הרי הן מתעשרין מזה על זה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה ת״ל היצא השדה החדש לא הישן:", + "ומנ' שלא יעשרו ממין על שאינו מינו אמרת קל וחומר מה אם חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינן מתעשרין מזה על זה שני מינין שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה הרי עזים ורחלים יוכיחו שהן כלאים זה עם זה והן מתעשרין זה על זה אף אתה אל תתמה על שני מינין שאע״פ שהן כלאים זה עם זה יתעשרו זה על זה ת״ל(במד' יח כו) והרמותם ממנו שלא יעשרו ממין על שאינו מינו:", + "ומנ' שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ת״ל והרמותם ממנו שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש:", + "ומנ' שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ת״ל והר' ממנו שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", + "ומנ' שלא יעשרו מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יעשרו מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ:", + "שנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל עשר תעשר:", + "ד״א עשר תעשר בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ראש השנה שלהן תשרי:", + "ר' מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:", + "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה:", + "לאכילה ולשתייה מניין שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך:", + "ולסיכה מניין ת״ל(כו יד) ולא נתתי למת אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כל שכן אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה:", + "במקום אשר יבחר לשכן שמו מפתח ירושלם ולפנים:", + "מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למה נאמר לפי שהוא אומר בבכור (טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שומע אני אם עבר זמנו יהא אסור באכילה ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר נאכל משנה לחברתה אף הבכור נאכל משנה לחברתה:", + "ד״א מעשר דגנך תי' ובכ' שומע אני אפלו הוא ברחוק מקום יהא חובה עליו להביא לבית הבחירה ת״ל מעשר דגנך ובכרת ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות:", + "או מה מעשר אינו נוהג אלא בארץ אף כך הבכור לא ינהוג אלא בארץ ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בין בארץ בין בחוצה לארץ:", + "חזקיה בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו אע״פ שהיה אדם של צורה שלא יקבע הדבר חובה:", + "ד״א מעשר דג' וב' מקיש אכילת בכור לאכילת מעשר שני מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית:", + "למען תלמד ליר' את ה' מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא ר' אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה:", + "ר' ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה לבו מנדבו לתלמוד תורה:", + "ד״א למען תלמד להוציא חרש שוטה וקטן:", + "כל הימים בין בארץ בין בחוץ לארץ להביאם לתלמוד תורה יכול אין אדם מחוייב בתלמוד תורה אלא משום הבאת מעשר ת״ל ליראה לא משום הבאת מעשר:" + ], + [], + [ + "וכי ירבה ממך הדרך בא הכת' ללמדך על מעשר שני להקל עליו שיהא נפדה ונאכל בגבולין:", + "וכי ירבה ממך הדרך יכול ברחוק זמן הכת' מדבר ת״ל כי ירחק ממך המקום ברחוק מקום הכת' מדבר ולא ברחוק זמן:", + "כי ירחק ממך המ' ברחוק מקום הוא נפדה אינו נפדה במקום אלא אם כן נטמא שנ' כי לא תוכל שאתו:", + "כי לא תוכל שאתו למה נאמר לפי שהוא אומר ונתת בכסף רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת״ל כי לא תוכל שאתו רשות ולא חובה:", + "ר' נתן אומר שומע אני מצוה לפדות ת״ל כי לא תוכל שאתו לא אמרתי אלא מפני רוב משא:", + "כי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר כי לא תוכל שאתו אין לי אלא עני עשיר מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:", + "ד״א כי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (כו יד) לא אכלתי באוני ממנו [וגו'] אין לי אלא טמא טהור מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:", + "ד״א כי יברכך ר' אלעזר אומר לברכה ניתן לא ניתן למארה:", + "ד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר מה אם כשאדם מיקל ממשאו הרי הוא מקבל ברכה קל וחומר המצער עצמו על כל המצות:", + "ד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר אם כשאדם אוכל ושותה ושמיח הרי הוא מתברך נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה על אחת כמה וכמה שיקבל עליהן ברכות:" + ], + [ + "ונתת בכסף אין נפדה אלא בכסף:", + "וצרת הכסף דבר שדרכו להיצרר דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה ואיזה זה מטבע פרט לאסימון שאין עליו צורה:", + "בידך שלא יחלל על מעות שאינו ברשותו ואם חילל לא קנה מעשר:", + "והלכת אל המקום זו שילה:", + "אשר יבחר ה' אלהיך בו זה בית עולמים:", + "ד״א אשר יבחר ה' אלה' בו על", + "ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה':", + "ד״א וצרת הכסף בידך א״ר יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו שנ' וצרת הכסף בידך ואמר ר' יצחק לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש בידו שנ' וצרת הכסף בידך:" + ], + [ + "ונתת הכסף עד שיהיה אותו המטבע ראוי להוצאה פרט למטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום:", + "בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל:", + "בבקר ובצאן וביין ובשכר הרי זה פרט:", + "ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל:", + "כלל ופרט וכלל [אי] אתה דן אלא כעין הפרט:", + "מה הפרט מפורש דבר שהוא ולד ולדות הארץ אף [הכלל] אין לי אלא דבר שהוא ולד ולדות הארץ:", + "יכול שאני מרבה הקושט והחומס וראשי בשמים והחלתות וחלות חריע והפלפלין ת״ל בבקר ובצאן וביין ובשכר מה אלו לאכילת גופו [אף כל לאכילת גופו] יצאו אלו שאינן לאכילת גופן אלא לטעם או ריח שבהן:", + "אני אקרא לבקר ומה ת״ל בצאן ביין ומה ת״ל בשכר אלא מה בקר וצאן מיוחדין שאי אפשר להיקנות אלא על ידי עורן יצא עורן לחולין אף כל שאי אפשר לו להיקנות אלא על ידי עורו יצא עורו לחולין:", + "ונתת הכסף בכל אשר [תאוה] נפשך ושמחת יכול יקח בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים או מה שמחה האמ' להלן עולה ושלמים אף שמחה האמ' כאן עולה ושלמים ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת שמחה שיש עמה אכילה יצאו עולות שאין עמם אכילה:" + ], + [ + "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו מגיד שאת נותן לו ממעשר שני ומשמחהו עמך בירושלם:", + "כי אין לו חלק ונחלה עמך להגיד מה גרם:", + "ד״א כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו תן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו מיכן אמ' ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות:" + ], + [ + "מקצה שלש שנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך שומע אני אף מעשר עני במשמע ת״ל מקצה שלש שנים תוציא והנ' בש' בא הכתוב ללמד על מעשר עני שהוא נאכל בגבולין:", + "מקצה שלש שנים ר' עקיבה אומר במעשר עני הכת' מדבר אתה אומר במעשר עני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר שני ת״ל ובא הלוי בחלקו והגר והיתום והאלמנה בחלקן הא במעשר עני הכת' מדבר:", + "מקצה שלש שנים נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הס' מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסוכות ת״ל (כו יב) כי תכלה לעשר רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:", + "והנחת בש' אם אין שם עני מניחו באוצר:", + "ד״א והנחת בשע' לימד שאינו טעון הבאת מקום:", + "ד״א והנחת בשע' שיתחלק על פי בית דין:" + ], + [ + "ובא הלוי בחלקו:", + "והגר והיתום והאלמנה בחלקן:", + "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך דברים שאין לו בהן חלק עמך אתה נותן לו יצא לקט שכחה ופיאה שיש לו בהן חלק עמך:", + "והגר והיתום והאלמנה אשר בש' בזמן שהן חסירין:", + "אשר בש' ואכלו לימד שאין מוציאין אותו מהארץ לחוצה לארץ:", + "ד״א אשר בש' ואכ' וש' שיכול לא יהא נאכל אלא בפני הבית כמעשר שני ת״ל אשר בש' ואכ' וש' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:", + "ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען מיכן אמרו אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים:", + "(יכול אף מעשר עני המתחלק בתוך הבית יהא חייב ליתן לעניים כל אחד כדי שבעו ת״ל בשעריך ואכלו ושב' בשדה אתה מצווה ליתן להן כדי שבען שהרי אינו מוצא שם ליקח אבל בבית אין אתה מצווה ליתן להן כדי שבען אלא נותנו להן אפלו כזית לכל אחד ואחד):", + "(ד׳׳א) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' מזכיר עונש הפסד וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה שנ' למען יברכך ה' אלהיך:" + ] + ], + [ + [ + "מקץ שבע שנים תעשה שמטה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כה ג) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך אין לי אלא שהן עושין שמטת הפירות ומנ' שהן עושין שמטת הכספים ת״ל מקץ שבע שנים תע' שמ' מגיד הכת' שכשם שהן עושין שמטה לפירות כך הן עושין שמטה לכספים:", + "יכול יעשו שני שמטין אחת שמטת הפירות ואחת שמטת הכספים ת״ל(טו ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה והלא בידוע ששנת השבע היא שנת השמטה ושנת השמטה היא שנת השבע ומה ת״ל קרבה שנת השבע שנת השמטה אלא שנת השמטת הפירות היא שנת השמטת הכספים:", + "מקץ שבע שנים בסוף שבע ובתחלת שמונה אתה אומר בסוף שבע ובתחלת שמונה או אינו אלא בסוף שש ובתחלת שבע הרי אתה דן נאמר כאן מקץ שבע שנים ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות מה קץ שנ' להלן בסוף שבע ובתחלת שמונה אף קץ שנאמר כאן בסוף שבע ובתחלת שמונה:", + "ד״א מקץ שבע שנים תע' שמ' זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "וזה דבר הש' מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני ואם אמר לו אע״פ כן יקבל ממנו משום", + "שנ' וזה דבר השמטה:", + "ד״א וזה דבר השמטה יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר ת״ל תעשה שמטה אין לי אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ בחוצה לארץ שאי עושה שמטה לארץ אין אתה משמיט מלוה ת״ל כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ:", + "וזה דבר השמטה שמוט ר' אומר בשתי שמטות הכת' מדבר אחת השמטת קרקע ואחת השמטת כספים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאי אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים:", + "השמטה שמוט כל בעל משה ידו שמטה משמטת מלוה אין יובל משמיט מלוה:", + "יובל מוציא עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים:", + "שמוט כל בעל משה ידו יכול הכל במשמע המלוה והלווה והחנוני על פינקסו וכתובת אשה ושכר שכיר ת״ל אשר ישה ברעהו יצא שכר שכיר והקפת החנות וכתובת אשה שאינו משמיט עד שיעשם עליו חוב:", + "לא יגש את רעהו זה הגר:", + "ואת אחיו זה ישראל:", + "ד״א לא יגש את רעהו פרט לאחרים:", + "ואת אחיו פרט לגר תושב:", + "כי קרא שמטה לה' זה הוא שאמרנו שמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:" + ], + [ + "את הנכרי תגש זו מצות עשה:", + "ואשר יהיה לך את אחיך ולא של אחיך בידך מיכן אמרו המלוה על המשכון אינו משמיט:", + "ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך לא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן התקין הלל פרוזבול וכך דרש הלל ואשר יהיה לך את אחיך לא המוסר שטרותיו לבית דין:", + "ד״א ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אחד עני ואחד עשיר במשמע עשיתם כן אפס כי לא יהיה בך אביון:" + ], + [ + "כתוב אחד אומר אפס כי לא יהיה בך אביון וכת' אחד אומר (טו יא) כי לא יחדל אביון כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו של מקום אפס כי לא יהיה בך אביון:", + "וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום כי לא יחדל אביון:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר במלוה על מנת להשמיט ובמלוה על מנת שלא להשמיט [השמטה: אפס כי לא יהיה בך אביון במלוה על מנת להשמיט ובמלוה שלא על מנת להשמיט] כי לא יחדל אביון:", + "אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם משל כל אדם מיכן אמרו אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו אבדתו קודמת:", + "כי ברך יברכך ה' בארץ מגיד שאין הברכה תלויה אלא בארץ:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה בשכר שתירש תכבש:" + ], + [ + "רק אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי פרשה מנין ת״ל לשמר לעשות את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום:" + ], + [ + "כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך ואיכן דבר לך ברוך תהיה מכל העמים (ז נד):", + "והעבטת גוים רבים יכול כשם שאתה מעביט כך יעבטו בך ת״ל ואתה [לא] תעבט:", + "ומשלת בגוים רבים יכול כשם [שאתה] מושל כך ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשלו:", + "או בין עושין רצונו של מקום בין שאינן עושין רצונו של מקום ת״ל (כח מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך הרי כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אבל כשהן עושין רצונו של מקום והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומש' בג' רב' ובך לא ימשלו:" + ], + [ + "כי יהיה בך אביון למה נאמר לפי שהוא אומר כי פתח תפתח את ידך לו שאם (לו) [לא] היתה בידו אלא פרנסת שעה שומע אני יתננה לעני וילך ויתפרנס בה ת״ל כי יהיה בך אביון את קודם לאחרים:", + "כי יהיה בך אביון תאיב תאיב קודם:", + "שבעה שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש ודך:", + "עני כמשמעו:", + "אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה תאיב לכל:", + "מסכן שהוא בזוי לכל היך מא דאת אמר (קה' ט טז) וחכמת המסכן בזויה:", + "דל שהוא מדולדל מנכסיו:", + "דך שהוא מדוכדך:", + "רש שהוא מתרושש:", + "מך שהוא [מך] לפני כל כאסקופה התחתונה:", + "אחיך זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:", + "באחד שעריך יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת:", + "בארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ:", + "כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצווה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך בכל מקום:", + "לא תאמץ את לב' יש אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן:", + "ולא תקפוץ את ידך יש לך שפושט את ידו וחוזר וקופצה:", + "מאחיך האביון שאם אי אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:", + "ד״א לא תאמץ את לבבך מלדבר עליו לאחרים:", + "ולא תקפוץ את ידך מליתן לו:" + ], + [ + "כי פתח תפתח את ידך לו מנ' אם פתחת פעם אחת פתח אפלו מאה פעמים ת״ל כי פתח תפתח כו':", + "והעבט תעביטנו נותנין לו וחוזרין וממשכנין אותו דברי ר' יהודה:", + "וחכמים אומ' אומרין לו הבא משכון וטול כדי להגיס את דעתו:", + "ד״א כי פתח תפתח אין לי אלא עניי עירך עניי עיר אחרת מניין ת״ל פתח תפתח מכל מקום:", + "והעבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואין רוצה להתפרנס יש לו ואין רוצה להתפרנס מנ' ת״ל והעבט תעביטנו מכל מקום:", + "ד״א כי פתח תפתח היה ר' יונתן בן יוסף אומר הנותן מתוך הדוחק סופו ליתן מתוך העושר והחושך מתוך העושר סופו לחשוך מתוך הדוחק שתי ידים הן אחת עליונה ואחת תחתונה העליונה פתוחה ליתן והתחתונה פתוחה ליטול והנותן צריך ליתן הודאה לפני המקום שנותן ואינו נוטל שנ' כי פתח תפתח פתח עד שלא תפתח פתח ידך ליתן עד שלא תפתח ידך ליטול כדרך שאתה פתח כך פותחין לך יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (כח יב) נמצא כל העושה צדקה מרויח לעניים ומרויח לכל העולם כולו:", + "אמר רבי כל מי שהוא עושה צדקה מעוני הקב״ה מכפיל לו פרנסתו ואינו מחסרו דכת' (משלי כח כז) נותן לרש אין מחסור אבל מי שיש לו ממון ומעלים עיניו הקב״ה נותן מארה באותו הממון דכת' ומעלים עיניו רב מארות:", + "וכל מי שהוא נותן צדקה לפועלי תורה הקב״ה שומרו לאלף דור דכת' (ז ט) וידעת כי ה' אלה' הוא האלהים האל הנאמן שמ' הברית והחסד לא' ולשומרי מצותיו לאלף דור:", + "ועל נותני צדקה הוא אומר (משלי כט יג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' [השמטה: הא כיצד עני פשט את ידו לבעל הבית והוא נותן לו מאיר עיני שניהם ה']: ואם אינו נותן לו עליהם הכ' אומר (שם כב ב) עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה' מי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני ומי שעשה לזה עני יכול לעשותו עשיר:", + "כיוצא בו תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו מאיר עיני שניהם ה' אבל תלמיד ששימש את הרב ואין הרב רוצה להשנותו עושה כולם ה' מי שעשה לזה חכם סופו לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש סופו לעשותו חכם:", + "ד״א כי פתח תפתח ר' ישמעאל אומר אם היה בן טובים ובוש פתח לו בדברים ואמור לו בני שמא צריך את ללוות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה:", + "ד״א שאם אין בידך ליתן לו פתח לו בדברים ואמור לו בני תצא נפשי עליך שאין בידי ליתן לך וה״א (ישע' נח י) ותפק לרעב נפשך:", + "ד״א שאם אין בידך ליתן לו תן לו את המשכון וילך ויתפרנס בו כדי שיהא מתפרנס משלו:", + "והעבט תעביטנו ר' ישמעאל אומר למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת״ל והעבט תעביטנו חובה ולא רשות:", + "די מחסורו אתה מצווה עליו להחיותו ואין אתה מצווה עליו לעשרו:", + "אשר יחסר לו הכל לפי כבודו אפלו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו:", + "אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שלא היה יכול לאכול עד שיהא מתעמל והעבד משמשו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין:", + "מעשה באנשי גליל העליון שהיו לוקחין לעני בן טובים אחד ליטרא בשר בכל יום:", + "די מחסרו הרי שפגע בעני חייב להשלים לו חסרונו שנ' די מחסרו לא היתה יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מיכן עין רעה:", + "אשר יחסר לו זו אשה:", + "ד״א די מחסורו יכול אפלו שעה ת״ל אשר יח' לו פרנסת יום יום מיכן אמ' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:" + ], + [ + "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך השמר בלא תעשה:", + "פן בלא תעשה:", + "פן יהיה דבר עם לבבך הוה זהיר שלא תמנע רחמים שכל מי שהוא מונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול:", + "קרבה שנת השבע שנת השמטה שלא ימנע מלהלוות בשביל שלא ישמט ממונו:", + "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו שלא תאמר אם נותן אני לו שמא ארד מנכסי ואהיה מיטלטל ממקום למקום בשביל המזונות ונמצאתי גורם לעצמי מיתה ת״ל(ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ונזק נגרם בשביל הצדקה:", + "וקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל(כד טו) ולא יקרא יכול אם קרא עליך יהא עליך חטא ואם לאו לא יהיה בך חטא ת״ל והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא משאין קורא:", + "והיה בך חטא שלא תאמר בממון חטאתי בממון נפרעין ממני ת״ל והיה בך חטא ממך נפרעין אין נפרעין מממונך הא למדת שהמונע מן הצדקה נקרא חוטא שנ' והיה בך חטא ונקרא רשע שנ' (משלי יב י) ורחמי רשעים אכזרי ומפסיד ארבעה ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע ברכות ומידבק בעשרים וארבע קללות ועליו מפורש בקבלה (תה' קט ו - טו; יז; יח) הפקד עליו רשע:", + "בהשפטו יצא רשע:", + "יהיו ימיו מעטים:", + "יהיו בניו יתומים:", + "ונוע ינועו בניו ושאלו:", + "ינקש נושה לכל אשר לו:", + "אל יהי לו מושך חסד:", + "יהי אחריתו להכרית:", + "יזכר עון אבותיו אל ה':", + "יהיו נגד ה' תמיד:", + "מפני מה יען אשר לא זכר עשות חסד:", + "ויאהב קללה ותבואהו:", + "וילבש קללה כמדו:", + "ולא עוד אלא שגורם לחרב לבוא לעולם שנ' (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון:", + "אם ענה תענה אותו וחרה אפי וה' את' בח' דיין שלמונעי צדקה שגורמין לחרב לבוא לעולם:", + "וכל העושה צדקה משתכר בארבעים ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע קללות ומידבק בעשרים וארבע ברכות ועליו מפורש בקבלה (ישע' נח ז עד גמירא) הלא פרס לרעב לחמך:", + "אז יבקע כשחר אורך:", + "וארכתך מהרה תצמח:", + "והלך לפניך צדקך:", + "כבוד ה' יאספך:", + "אז תקרא וה' יענה:", + "תשוע ויאמר הנני:", + "וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים:", + "ונחך ה' תמיד והש' בצח' נפ' ועצ' יח' והיית כגן רוה וכמ' מי' אשר לא יכ' מי':", + "ובנו ממך חר' עו' מוס' דור ודור תקו' וקרא לך גד' פר' משו' נתי' לשבת:", + "אז תתענג על ה' והר' על במ' ארץ והא' נח' יע' אב' כי פי ה' דבר:", + "הוא מה שברכו יצחק אביו ויתן לך האלהים מטל השמים (ברא' כז כח) וכל זמן שישראל עושין צדקה אומות העולם מתברכין בשבילן שנ' (שם כב יח) והתברכו בזר' כל גויי הא' וכך אמר הקב״ה לישראל בני כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה אלא כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (שה״ש ה ב) אחותי רעיתי ואין רעיתי אלא זיינתי:" + ], + [ + "נתן תתן מנ' אם נתת פעם אחת תן לו אפלו מאה פעמים ת״ל נתן תתן:", + "ד״א נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מעוטה מניין ת״ל נתן תתן מכל מקום:", + "[השמטה: ד״א נתן תתן בכל שעה ושעה וכן הוא אומר (קה' יא ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. רבי ישמעאל אומר בעושה צדקה הכתוב מדבר עשית צדקה בבקר עשה צדקה בערב כי אינך יודע איזה יכשר; ר' יהושע או' בעני הכתוב מדבר נתתה צדקה לעני ובא עני אחר תן לו כי אינך יודע איזה יוכשר]. לו בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשיים היתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה (בוחשאי) [בחשאי] ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי:", + "ולא ירע לב' בת' לו שלא תאמר הריני מבזבז נכסי לאחרים ומחר אני נצרך לבריות ת״ל כי בגלל הד' הזה יב' ה' אלה' עשה את שלך והמקום עושה את שלו:", + "שאל פלסופוס אחד את רבן גמליאל אמר לו כת' בתורתכם נתן תתן לו ולא ירע לב' בת' לו וכי יש לך אדם שהוא מבזבז נכסיו לאחרים ואין לבו רע עליו שמא יצטרך לבריות אמר לו אם בא אדם ללוות ממך מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך את המשכון מלוהו את אמר לו הין אם הביא לך ערב שאינו כראוי מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך ערב ראש המדינה מלוהו את אמר לו הין אמר לו והלא דברים קל וחומר אם כשערבו בשר ודם מלוהו את קל וחומר כשערבו מי שאמר והיה העולם וה״א (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו:", + "כי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנ' כי בגלל הדבר:", + "לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל מנחמו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר על כך ת״ל כי בגלל הדבר הזה:", + "הרי הוא אומר במועל (ויק' ה טו) נפש כי תמעול מעל וחט' בש' מקדשי ה' כמה מעל בקדש בשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי והוא מביא תחתיה איל בשתי סלעים שהן אלף וחמש מאות שלשים ושש פרוטות והלא דברים קל וחומר ומה אם מועל בקדש בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכוין למעול על אחת כמה וכמה:", + "הרי אדם שלא היה בידו לעשות צדקה אלא שאבד סלעו מתוך ידו ומצאה עני ונתפרנס בה מעלין עליו כאלו נתנה בידו אמרת מה זה המועל בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכון למעול על אחת כמה וכמה הזוכה בלא יודע מעלין עליו כאלו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה:", + "ד״א כי בגלל הדבר הזה יבר' בגלל שייטיב לך אתה אומר בגלל שייטב לך או בגלל שלא ירע לך אמרת אם כשאת נותן לו ברוע פנים את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו בטוב פנים אם כשאת נותן מעט את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו הרבה:", + "ד״א כי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך בגלל שדברת עליו לאחרים וה״א (ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום מושלו מלה״ד לסרסור שהסרסרות שלו מאה מנה אם הסרסור מאה מנה קל וחומר לדמי השדה:", + "בכל מעשך ובכל מש' יד' מה מעשיך שאינן לא במדה ולא במשקל ולא במנין אף משלח ידך שאינו לא במדה ולא במשקל ולא במנין מיכן אמרו המתפלל על המדוד ועל השקול ועל המנוי בשביל שיתברכו הרי זו תפלת שוא אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ברא' כו יב) ויזרע יצחק בא' ההיא וימ' בשנה ההיא מאה שערים כו':" + ], + [ + "כי לא יחדל אביון ולהלן הוא אומר (טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד מתקיימין שני כתובין הללו בזמן שאתם עושין רצון המקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושין רצון המקום אביונים בכם:", + "ד״א כי לא יחדל אביון מק' הא' ברית כרתי עם אברהם שאצער את בניו בעולם הזה כדי שיבואו זכאין לעולם הבא שנ' (ישע' מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך ולא בכור עוני:", + "על כן אנכי מצ' לאמר עצה טובה אני נותן לך לטובתך:", + "פתח תפתח את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים:", + "לאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה כסף נותנין לו מעה כסף להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו:" + ], + [ + "כי ימכר לך אחיך העברי למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובש' יצא לח' חנם אבל העניק לא שמענו ת״ל כי ימכר לך אחיך הע' וכי תשל' חפ' העניק תעניק לו בא הכת' ללמד בו דברים המחוסרין בו:", + "כי ימכר לך במכרוהו בית דין הכת' מדבר שאינו נמכר אלא לישראל שנ' כי ימכר לך אין בית דין מוכרין אותו אלא לך:", + "או העבריה זו שמכרה אביה:", + "ולמה צריך לומר העברי או העבריה לפי שיש בעבד עברי מה שאין באמה עבריה ובאמה עבריה מה שאין בעבד עברי:", + "עבד עברי בית דין מוכרין אותו ועובד את הבן מה שאין כן באמה עבריה:", + "ואמה עבריה יוצאה בסימנין ומפדין אותה בעל כורח האב מה שאין כן בעבד עברי הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה צריך לומר העברי או העבריה:", + "ועבדך שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל(ויק' כה לט) לא תעבד בו עבודת עבד מיכן אמ' לא ירחיץ רגליו ולא ינעיל לו סנדליו ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו כשהוא עולה למעלן ולא יטלנו לא באפריון ולא בכסה ולא בגלוגדקא כדרך שעבדים עושין שנ' (ויק' כה מו) ובאחיכם בני ישראל איש בא' אבל בבנו ובתלמידו רשאי:", + "ד״א ועבדת שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון בין עבודה שאין בה בזיון ת״ל לא תעבד בו עב' עבד מיכן אמ' לא יושיבנו רבו בייר בלן ספר טבח נחתום ר' יוסי אומר אם היתה מלאכתו כן מקודם מותר:", + "ועבדך שש שנים אף את הבן יכול אף את היורש ת״ל ועבדך ולא את היורש שהבן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחזה מה שאין כן ביורש:", + "ועבדך שש שנים ברח וחזר מנ' שחייב להשלים ת״ל שש שנים:", + "חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטילתו ת״ל (שמות כא ב) יצא לחפשי חנם:", + "ובשנה השביעית שביעית למכירה אתה אומר שביעית למכירה או שביעית לשמטה ת״ל שש שנים הוי אומר זו שביעית למכירה (אמר ר' שמואל אמר הקב״ה כשם שבראתי עולמי לששה ונחתי בשביעי כך כשתקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשנה השביעית תשלחנו חפשי:) תשלחנו חפשי מעמך למה נאמר לפי שהוא אומר וכי תשלחנו חפ' מ' לא תש' ריקם שומע אני יכתוב לו גט שחרור ת״ל תשל' חפ' מע' אינו צריך גט שחרור:" + ], + [ + "וכי תשל' לא תשל' ריקם למה נאמר לפי שהוא אומר העניק תע' לו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תש' רי':" + ], + [ + "העניק תעניק לו יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש מנ' ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה עבריה בסימנין ת״ל תשל' וכי תשלחנו יכול אף למגרע כספו ויוצא אתה מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו חפשי למי שאתה משלחו חפשי אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששולח מעצמו:", + "הרי שברח ופגע בו יובל כשהוא בורח ויצא לחרות יכול יהא מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו פרט לזה שלא שילחו:", + "העניק תעניק אפילו מאה פעמים:", + "לו ולא ליורשיו:", + "מצ' ומג' ומי' מה אלו מיוחדין שהן ראויין לברכה יצאו כספים שאינן ראויין לברכה דברי ר' שמעון:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינן יולדות:", + "אשר ברכך ה' אלהיך אין לי אלא שנתברך הבית בגללו שמעניקין לו לא נתברך הבית בגללו מנ' ת״ל העניק תעניק מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו הכל לפי הברכה תן לו:", + "כמה מעניקין לו חמשה (עשר) סלעים מכל מין ומין שהן חמשה עשר סלעים לכלה דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר שלשים סלעים כשלשים של עבד:", + "ר' שמעון אומר חמשים כחמשים של ערכין:", + "ר' ישמעאל אומר בוא וראה רחמים של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם עבד עברי עובד עמך כל שש אמר המקום אם יצא הוא ריקן מאצלך עכשיו הוא מסבב על הפתחים ונמכר פעם שנייה אלא תן לו כדי שתשרה בו ברכה שנ' העניק תע' לו:", + "לו שלא יטלנו אחר בחובו:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצרים וכי מה ענין יציאת מצרים כאן אלא אמר המקום הוצאתי אתכם ממצרים אף את הוי מוציא את אחיך מעבדות לחירות הענקתי לכם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אף אתה הוי מעניק את אחיך כדי שתשלחנו חפשי מעמך:", + "ויפדך ה' אלהיך על מנת כן פדיתיך על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימין:", + "על כן אנכי מצ' את הד' הז' היום ביום רוצעין ואין רוצעין בלילה:" + ], + [ + "והיה כי יאמר אליך עד שיאמר וישנה:", + "כי אהבך ואת ביתך למה נאמר לפי שהוא אומר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ומנ' עד שיהא לרבו אשה ובנים ת״ל כי אהבת ואת ביתך מיכן אמרו היה לעבד אשה ושפחה כנענית ולו ממנה בנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' כי אהבך ואת ביתך:", + "לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' (שמות כא ה) אהבתי את אד' את אש' ואת בני:", + "הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו אינו נרצע שנ' כי אהבת ואת ביתך הוא חולה ורבו אינו חולה רבו חולה והוא אינו חולה או שהיו שניהן חולין אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך עד שיהיו שניהם שוין בטובה:", + "כי טוב לו עמך שתהא טובתו שוה לך שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר אתה דר בכפר והוא דר בכרך שנ' (ויק' כה מא) ויצא מעמך מיכן אמ' כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו:" + ], + [ + "ולקחת את המרצע שומע אני ירצענו בינו לבין עצמו ת״ל (שמות כא ו) והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינים:", + "את המרצע לרבות כל דבר שרוצע דברי ר' יוסי ביר' יהודה רבי אומר מרצע מן המתכת:", + "ד״א המרצע זה מרצע גדול אמר ר' אלעזר והלא יודן ביר' היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת וחכמים אומ' אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ואם תאמר במילת היו רוצעין היאך נעשה בעל מום הא אין רוצעין אלא בגובה של אוזן:", + "ונתת באזנו ובדלת מגיד שנותן המרצע באזנו עד שמגיע לדלת:", + "והיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של יובל או יכול והיה לך עבד עולם כשמועו ת״ל (ויק' כה י) ושבתם איש אל אחזתו:", + "והיה לך אין הנרצע עובד את הבן:", + "ואף לאמתך תעשה כן להענק יכול אף לרציעה ת״ל (שמות כא ה) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני עבד נרצע ואין אמה נרצעת:" + ], + [ + "לא יקשה בעיניך בשלחך כנגד יצר הרע הכת' מדבר:", + "כי משנה שכר שכיר מיכן אמ' שכיר עובד ביום זה עובד ביום ובלילה:", + "כי משנה שכר שכיר הקישו לשכר שכיר מה שכר שכיר לבניו אף זה העניקו לבניו:", + "וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' עונש הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה לכך נאמר וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:" + ], + [ + "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כלל שצריך לפרטו ופרט שצריך לכללו (שמות יג ב) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר פרט יצאו נקבות במשמע אני אקרא את הכלל ומה ת״ל פרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט ושומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהא בכור ת״ל כל הבכור אשר יולד בבקרך וב' הזכר זכרים אבל לא נקבות אני אקרא את הפרט ומה ת״ל כלל שאם קורא אני את הפרט ולא אקרא את הכלל ושומע אני כל זכר שיולד בין שהוא פותח רחם ובין שאינו פותח רחם ת״ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם הא עד שיהא זכר ופותח רחם לקיים מה שנ' (שם לד יט) כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר:", + "אשר יולד בבקרך וב' להוציא את הלוקח עבור בהמתו של גוי:", + "משמע מוציא הלוקח עובר בהמתו של גוי ומביא את המוכר עובר בהמתו לגוי ת״ל להלן (שם יג יב) וכל פטר שגר בה' אש' יה' לך פרט למוכר עובר בהמתו לגוי:", + "הזכר תקדיש לה' אלהיך מצוה להקדישו ויאמר הרי זה קודש:", + "תקדיש לה' אלה' הקדישו כדי שתקבל שכר:", + "יכול אם הקדשתו הרי הוא מוקדש ואם לאו אינו מוקדש ת״ל (שם יג ב) לי הוא מכל מקום:", + "הא מה אני מקיים תקדיש כדי שתקבל שכר:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (ויק' ו ה) ובער עליה הכהן עצים בב' בב' והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) ולבנון אין די בער אלא כדי שתקבל שכר:", + "כיוצא בדבר אתה אומר (במד' כח ד) את הכבש אחד תע' בבקר והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) וחיתו אין די עולה אלא לקבל שכר:", + "כיוצא בו (שמות כה ח) ועשו לי מקדש והלא כבר נאמר (יר' כג כד) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' אלא כדי לקבל שכר:", + "ומנ' שאפלו כהנים ולויים יהוא חייבין בבכור בהמה טהורה ת״ל כל הבכור תקדיש לה' אלהיך:", + "הזכר תקדיש לה' אלהיך מיכן היה ר' עקיבה אומר הבכור אינו עושה תמורה אצל הכהן והדין נותן מה אם חטאת שהיא קדשי קדשים אינה עושה תמורה אצל הכהן הבכור שהוא קדשים קלים אינו דין שלא יעשה תמורה אצל הכהן אמר לו ר' יוחנן בן נורי לא אם אמרת בחטאת שלא זכו בבשרה אלא אחר הקדש עזרה תאמר בבכור שזכין בו מיד אמר לו ר' עקיבה יוחנן הישבת על הדין מה אתה משיב על המקרא (ויק' כז לג) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש הזכר עושה תמורה אין הבכור עושה תמורה:", + "תקדיש לה' אלהיך לא תע' ולא תגז להביא שאר כל הקדשים שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז והדין נותן מה אם הבכור שדיו חולין הרי הוא עובר עליו משום בל תעבד ובל תגז שאר כל הקדשים שאין דמיהן חולין דין הוא שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם לפי כך הרי הוא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז תאמר בשאר כל הקדשים שאין קדושתן מרחם לפי כך אינו עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז ת״ל תקדיש לא תעבד ולא תגז:", + "לא תעבד בב' שו' ולא תגז בכ' צא' אין לי אלא בכור שור שהוא בל תעבד ובכור צאן שהוא בל תגז ומנ' לבכור צאן שהוא בל תעבד ובכור שור שהוא בל תגז ת״ל לא תע' בב' ולא תגז בכור:", + "לא תעבד בכ' שו' ולא תגז בכ' צא' בין תמימין בין בעלי מומין אתה אומר בין תמימין בין בעלי מומין או תמימין ולא בעלי מומין שאין כל הענין מדבר אלא בתמימין ת״ל לפני ה' אלהיך תאכלנו ואומר וכי יהיה בו מום פסח או עור מכלל זביחה יצא לא יצא מכלל גזה ועבודה:" + ], + [ + "לפני ה' אלה' תאכ' מפתח ירושלם ולפנים הכתוב מדבר:", + "לפני ה' אלה' תאכ' לשני ימים ולילה אחד זו היא שנשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה לכמה הבכור נאכל דרש ר' טרפון לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' למדינו אמר להן הואיל ושלמים קדשים קלים והבכור קדשים קלים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור יהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:", + "היה ר' יוסי הגלילי שבא תחלה לשמש חכמים אמ' לו רבינו למדינו אמר להן הואיל וחטאת מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן מה חטאת נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו קפץ ר' עקיבה אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהי' לך כח' הת' וכשוק הימ' (במד' יח יח) בא הכת' להקיש את הבכור לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים מה חזה התנופה ושוק הימין של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' את מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים ואני מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של תודה מה התודה נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה שאין ת״ל לך יהיה אלא ריבה בו הכת' הוייה אחרת שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:", + "ד״א שאין ת״ל לך יהיה להביא את בכור בעל מום שיהא מתנה לכהן שלא שמענו מן התודה:" + ], + [ + "וכי יהיה בו מום כלל [פסח] או עור פרט כל מום רע חזר וכלל מה פרט מפורש מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן אף הכלל מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן ומנ' לעשות העוברין כקבועין בל תזבח הרי אתה דן נאמר כאן רע ונאמר להלן (יז א) רע מה להלן עשה את העוברין כקבוע אף כאן נעשה את העוברין כקבוע:" + ], + [ + "בשעריך תאכ' מפתח ירושלים ולחוץ הכת' מדבר:", + "הטמא והטהור שומע אני הטמא בפני עצמו והטהור בפני עצמו ת״ל יחדו בקערה אחת:", + "כצבי וכאיל למה נאמר לפי שאמרה תורה זבח בכור תם בפנים ובעל מום בחוץ מה בפנים חלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים אף בחוץ נחלוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים ת״ל כצבי וכאיל מה צבי ואיל לא חלק בין זה לזה אף כאן לא נחלוק בין פסולי קדשי קדשים לפסולי קדשים קלים או מה צבי ואיל דמם טעון כסוי אף בכור בעל מום יהא דמו טעון כסוי ת״ל רק את דמו לא תא' על הא' תש' כמ':" + ], + [ + "רק את דמו לא תאכל מותר את ליהנות בו:", + "רק את דמו לא תאכל שתייה בכלל אכילה:", + "רק זו התריית עדים:", + "רק ליתן שיעור כזית שאמ' תורה:", + "על הארץ לא על העוקה ולא על הגומה ובימים ונהרות אלא נכנס לתוך ביתו ושוחט חוץ לגומה והדם שותת ויורד לגומה שמא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כך שלא יחקה את המינים:", + "תשפכנו אין שפיכה אלא מן הצואר ר' אליעזר בן יעקב אומר תשפכנו כמים מה המים מכשירין את הזרעים כך דם שחיטה יכשיר את הזרעים או דם נחירה ודם עיקור קילוח הקז הטחול השליל התמצית הכבד הלב המיתה במשמע ת״ל תשפכנו כמים מי שנשפך כמים הוא שמכשיר יצאו אלו שאינן מכשירין:" + ] + ], + [ + [ + "שמור את חדש האביב בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות בתורת כהנים מפני סדרם בחומש הפקודים מפני הקרבן במשנה תורה מפני העבור ללמדך ששמע משה פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להן בשעת מיתה:", + "ד״א אמר להן הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג:", + "מיכן אמ' משה הזהיר את ישראל להיות שונין בענין ודורשין בו:", + "שמור את חדש האביב שמרו את הפסח שיהי' בזמן האביב מכן שבית דין מצווין לעבר את השנה כדי שיהיו השנים שני חמה ויבואו כל המועדות בזמנן ואיזה הוא זמנן בפסח על האביב שנ' שמור את חד' הא' בעצרת על הקציר ועל הבכורים שנ' (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך ובחג על האסיף ועל התקופה שנ' (שם לד כב) וחג האסיף תקופת השנה אבל לא שמענו את מה יעבר וכשהוא אומר שמור את חדש האביב ועשית פסח שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבוא אביב בזמנו הא כיצד עבר את אדר שיבוא הפסח באביב:", + "ר' נתן אומר שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב את מעבר ואיזה זה אדר:", + "והואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש אחד משלשים בו אף שנה אחד משלשים בה ת״ל שמור את חדש את חדש את מעבר אין את מעבר אחד משלשים בה:", + "או מה השנה אחד משנים עשר בה אף החדש אחד משנים עשר בו ת״ל (ויק' כג ו) בחמשה עשר יום לחדש יום לחדש את מעבר אין את מעבר אחד משנים עשר בו:", + "או אם ביחל אביב ובא תהא מונע חדש מן השנה ת״ל (שמות יג י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה מוסיף את אין את מונע:", + "שמור את חדש האביב ועשית פסח מה פסח אין את עושה אלא בבית הבחירה אף עיבורין לא תהא מעבר אלא בבית הבחירה:", + "ועשית פסח לד' אלהיך אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנין ת״ל כי בחדש האביב הוציאך ד' א' מ' לי' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:", + "הוציאך ד' א' מ' ל' זכר לנסים שנעשו לך בלילה אתה אומר זכר לנסים שנעשו לך בלילה או לא בא ללמד אלא שיצאו בלילה וכשהוא אומר (שם יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצ' כל צב' ד' מא' מ' מגיד שלא יצאו אלא ביום הא מה ת״ל הוצ' ד' א' מ' לי' זכר לנסים שנעשו לך בלילה, ר' נתן אומר בלילה נגאלו אבל לא יצאו אלא ביום:" + ], + [ + "וזבחת פסח לד' אלה' צא' וב' צאן לפסח ובקר לחגיגה אתה אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה או אחד זה ואחד זה לפסח ומה אני מקיים (שסיבה) שה תמים זכר בן שנה בפסח מצרים אבל פסח דורות יבוא מזה ומזה ת״ל (שם) מן הכבשים ומן העזים תקחו שאין ת״ל תקחו אלא להביא פסח דורות שלא יבוא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' יאשיה:", + "ר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר וזבחת פסח לד' אלה' צאן וב' וכת' אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אמרת זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה סותרין זה על ידי זה ומתקיימין במקומן עד שיבוא הכת' השלישי ויכריע ביניהן ת״ל (שם יב כא) משכו וקחו לכם צאן הצאן לפסח לא בקר לפסח:", + "ר' ישמעאל אומר בחגיגה הבאה ביום ארבעה עשר עם הפסח הכת' מדבר אתה אומר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בפסח עצמו כשהוא אומר שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם הרי פסח עצמו אמור ומה ת״ל וזבחת פסח לה' אלה' צאן וב' בחגיגה הבאה בפסח הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר (שם כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי אין לי אלא בל תזבח בל תאכל מניין ת״ל לא תאכל עליו חמץ:", + "ד״א לא תאכל עליו חמץ עליו אי אתה אוכל חמץ על פסח שני אתה אוכל חמץ:", + "ד״א לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים תאכל עליו מצות אם אתה אומר עליו על גביו והלא כבר נאמר (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ומה ת״ל עליו אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן עליו ונאמר להלן (שמות כ כא) עליו מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו:", + "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה איזה הוא דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינין ואלו הן החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון יצאו האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:", + "לחם עני מיכן אמרו אין לשין את העיסה ביום ראשון של פסח ביין ושמן ודבש וחלב ואין מקטפין בהן ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו משום שנאמר לחם עני ואין זה לחם עני:", + "ד״א לחם עני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הרדאה ת״ל מצות מצות ריבה ואפלו כמצתו של שלמה אם כן מה ת״ל לחם עני פרט לחלוט ואשישה:", + "ד״א לחם עני לחם שעונין עליו דברים:", + "ד״א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה:", + "ד״א לחם עני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה:", + "כי בחפזון יצאת ממצרים זה חפזון מצריים אתה אומר זה חפזון מצריים או אינו אלא חפזון ישראל וכשהוא אומר (שם יב לט) כי גורשו ממצ' ולא יכלו להת' הרי חפזון ישראל אמור הא מה ת״ל כי בח' יצ' ממצרים זה חפזון מצריים:", + "ר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל:", + "אבא חנון אומר משום ר' אליעזר זה חפזון שכינה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר קול דודי דופק (שה״ש ה ב) הנה זה עומד אחר כתלנו (שם ב ט) יכול אף לעתיד לבא כן ת״ל (ישע' נב יב) כי לא בחפ' תצ' ובמ' לא תל':", + "למען תז' את יום צא' ממצ' כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות דברי בן זומא וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח:", + "ר' שמעון אומר כל ימי חייך ימים שאת עסוק בהן עם החיים הרי מי שמתו מוטל לפניו פטור מן המצות:" + ], + [ + "ולא יראה לך שאור למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות יב יט) שבעת ימים שאר לא ימצא בבתי' אין לי אלא בל ימצא בל יראה מנ' ת״ל ולא יראה לך שאר אין לי אלא בל יראה ובל ימצא לשאר לחמץ מנ' ת״ל (שם יג ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר הקיש שאר לחמץ וחמץ לשאר מה זה בל יראה אף זה בל יראה מה זה בל ימצא אף זה בל ימצא מה זה מחמשת המינים אף זה מחמשת המינים:", + "בכל גבולך למה נאמר לפי שנ' (שם יב יט) שאר לא ימצא בבתיכם שומע אני כשמועו ת״ל בכל גבולך בכל גבולך ברשותך אף כל שהוא ברשותך יצא חמיצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע״פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו יצא חמיצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע״פ שהוא ברשותו [אבל אינו יכול לבערו] אתה אומר לכך באו או לא בא אלא ללמד שבגבולים שבעה ובבתים לעולם ת״ל ולא יראה לך שאר בכל גבולך שבעת ימים מה בגבולים שבעה אף בבתים שבעה:", + "ולא ילין מן הב' אש' תז' בחגיגה הבאה עם הפסח הכת' מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד כשהוא אומר לבקר לבקרו של שני אתה אומר בחגיגה הכת' מדבר או בפסח עצמו וכשהוא אומר (שם לד כה) ולא ילין לב' זב' חג הפסח הרי פסח עצמו אמור הא מה ת״ל ולא ילין מן הב' אש' תז' בע' בחגיגת ארבעה עשר הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא תוכל לז' את הפ' ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "באחד שע' (הרי זו אזהרה לשוחט הפסח בבמת יחיד אפלו בשעת התר הבמות ולא היה קרב אלא בבמת צבור ואם הקריב בבמת יחיד לוקה):", + "ד״א לא תוכל לזבוח את הפ' באחד אין יחיד עושה פסח אלא חבורה:", + "אשר ה' אלהי' נותן לך להוציא שבחוצה לארץ:" + ], + [ + "כי אם אל המקום אש' יב' ה' אלהיך יבחר בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:", + "שם תז' את הפ' שומע אני מבעוד יום ת״ל בערב או בערב שומע אני משתחשך ת״ל מועד צאתך ממצרים הפסיק הענין אימתי יצאו ישראל ממצרים משש שעות ולמעלן וה״א (ע' שמות יב מא) ויהי בעצ' הי' הז' יצ' כל צב' ה' ממצרים:", + "ובשלת ואכלת משחשיכה ר' שמעון בן יוחאי אומר בא הכת' לעשות ראשון אחרון ואחרון ראשון:", + "מועד צאתך לשחיטתו כבוא השמש לצלייתו בערב לאכילתו:", + "ד״א שם תזבח את הפסח בע' ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח:", + "כבוא השמש אתה אוכל עד מועד צאתך ממצרים אתה שורף:", + "ר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים:" + ], + [ + "ובשלת ואכלת אין בשל אלא צלי שנ' ובשלת ואכלת ואומ' (דהי״ב לה יג) ויבשלו את הפסח מיכן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי:", + "ופנית בבקר ר״ש בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחג טעון חגיגה ופסח טעון חגיגה מה חג יש לו שמיני יכול אף הפסח יש לו שמיני ת״ל ופנית בב' וה' לאה':", + "ופנית בב' כל פונות שאתה פונה מן המקדש לא יהוא אלא בבקר מלמד שטעון (לילה) [לינה] (מיכן אמרו המביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלם לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנ' ופנית בב' וה' לאה') והלכת לאה' כבר אתה מובטח שאהלך שלום שנ' (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהליך (שם ה כה) וידעת כי רב זרעך:" + ], + [ + "ששת ימים תאכל מצות כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים כיצד השביעי היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה השביעי רשות אף כולן רשות או מה השביעי רשות אף הלילה הראשון רשות ת״ל (שמות יב יח) בראשון באר' עשר יום לח' בע' תא' מצ' קבעו הכת' חובה:", + "ד״א כת' אחד אומ' ששה וכת' אחד אומ' שבעה הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן:", + "וביום השבי' עצ' עצרו הכת' מלצאת הרי שהעלה קדשיו מבית פגא לירוש' שומע אני יאכלם בירושלם ויחזור וילין בבית פגא ת״ל וביום הש' עצ' עצרו הכתוב מלצאת ואין עצירה בכל מקום אלא כניסה שנ' (יר' לו ה) אני עצור לא אוכל לצאת (עיי״ש לט טו) ויהי דבר ה' אל ירמיהו בהיותו עצור אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא עצור יום טוב הראשון מנ' הרי אתה דן הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה מקרא קדש מה זה עצור אף זה יהא עצור:", + "לא תעשה מלאכה מגיד שהוא אסור בעשיית מלאכה אין לי אלא יום טוב אחרון ראשון מנ' ת״ל (ויק' כג ז) ביום הראשון מק' [קדש] כל מל' עב' לא תע' אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד מנ' ת״ל ששת ימים תאכ' מצ' וב' הש' עצ' מה שביעי עצור אף ששי עצור או מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת״ל השביעי השביעי עצור בכל מלאכה אין הששי עצור בכל מלאכה אלא כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר:" + ], + [ + "שבעה שבועות תספר לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כג טו) וספרתם לכם שומע אני בבית דין ספירת כל אחד ואחד מנין ת״ל תספר לך:", + "כתיב אחד אומר שבעה שבועות תס' לך וכת' אחד אומר וספר' לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר (שם כג טז) עד ממחרת השבת השב' תס' חמ' יום נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר שבעה שבועות וכת' אחד אומר וספרתם לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר תס' חמ' יום ימים מסרתי לך לא מסרתי לך שבתות הא כיצד חל להיות מן הימים את מונה מן הימים חל להיות מן השבתות את מונה מן השבתות:", + "מהחל חרמש בק' תח' לס' וכי מנין את למד על (ספירת) [קצירת] העומר אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה ספירה לעצמה אף קצירה לעצמה מה ספירה בלילה אף קצירה בלילה מה ספירה לקצירת העומר הכת' מדבר אף קצירה לקצירת העומר הכת' מדבר:", + "בקמה תחל לס' אל תקרא בקמה אלא בקומה מיכן שאין מברכין על ספירת העומר אלא מעומד:", + "תחל לספור למה נאמר לפי שהוא אומר ועשית חג שב' לה' שב' לה' אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנ' ת״ל תחל לספר בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:" + ], + [ + "תחל ועשית חג שבועות מן החולין אתה מביא אתה אומר מן החולין או מן המעשר ת״ל מסת נדבת ידך (ואם רצה להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין מביא והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין ומנ' שכן הוא נאמר [כאן] ברכה ונאמר להלן (יד כד) ברכה מה ברכה אמורה להלן מן המעשר אף ברכה אמורה כאן [מן] המעשר):" + ], + [ + "ושמחת לפני ה' אלהיך נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז). שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים:", + "אתה ובנך ובתך וע' ואמ' חביב חביב קודם:", + "ר' יוסי אומר שלש מצות נוהגות ברגל חגיגה ראיה שמחה:", + "ראייה כולה לגבוה. חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור:", + "שמחה נוהגת באנשים ובנשים הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו צריך לומר את כולן:", + "והלוי אשר בש' והגר והי' והאלמ' מה בני ביתך ארבעה אף בני ביתי ארבעה:", + "בגרים הוא אומר (י יח) ואהב גר:", + "ביתום ואלמנה הוא אומר (תה' סח ו) אבי יתומים ודין אלמנות:", + "בלוים הוא אומר (במד' יח כ) אני חלקך ונחלתך:", + "ד״א אתה ובנך ובתך ועב' ואמ' מגיד שחובה על אדם להיות מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ועל ידי שפחתו קני זבים וקני זבות קני יולדות כדי להכשירן לאכול בזבחים:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית החקים האלה על מנת כן פדיתיך על מנת שתקבל עליך כל מה שפיקדתיך בשמחה:" + ], + [ + "חג הסכות תעשה לך תעשה ולא מן העשוי פרט לסוכה שנעשית מאליה שהיא פסולה וכן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי לא עמר גדיש זה לצל:", + "וכן תקרה שאין עליה מעזיבה פסולה עד שיפקפק או יטול אחת מבנתים ויעשה במקומו סכך כשר משום תעשה ולא מן העשוי:", + "וכן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשירות:", + "באספך מג' ומיק' שומע אני כיון שנכנס אחד מישראל יעשה את החג ת״ל (ויק' כג לט) באספכם או עד שיכנסו כל ישראל אם לאו לא יעשה את החג ת״ל חג הסכות תע' לך הא כיצד שתעשה את החג ברוב האסיף:" + ], + [ + "ושמחת בחגך בכל מיני שמחה מיכן אמרו חייב אדם לשמח בנו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין:", + "ר' יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' (כז ז) וזבח' שלמ' ואכ' שם ושמ' לפני ה' אלה' עכשו אין שמחה אלא ביין שנ' (תה' קד טו) ויין ישמח לבב אנוש:", + "ד״א ושמחת בחגך זו שמחת בית השאובה ולמה נקראת שמחת בית השואבה ששם היו שואבין ברוח הקדש על שם (ע' ישע' יב ג) ושאבתם בששון ממ' הי' מיכן אמרו החליל חמשה וששה (והחליל) [זה חליל] של בית השאובה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:", + "ד״א ושמחת בחגך מיכן אמרו אין נוהגין אבילות במועד:" + ], + [ + "שבעת ימים תחג לה' אלה' זו חובת שלמי חגיגה:", + "שבעת ימים תחג לה' אלה' לעשות ראשון חובה ושאר הימים רשות ששאר השבעה כולן תשלומין לראשון מיכן אמרו מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון:", + "ד״א שבעת ימים תחג לה' אלה' להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה אתה אומר להביא שבעת ימים הפסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג וכשהוא אומר (ע' ויק' כג מא) וחגתם חג לה' שבעת ימים הרי חג אמור ומה ת״ל שבעת ימים תחג להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה:", + "כי יברכך ה' אלהיך להוציא את העופות שאינן בשר המשמיח:", + "והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה מכאן אמרו ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג:" + ], + [ + "שלש פעמים בשנה שומע אני בכל עת שירצה ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג הש' פעם אחת ובחג הסכות פעם אחת או בחג המצות שלש פעמים ובחג הש' שלש פעמים ובחג הס' שלש פעמים ת״ל (שמות כג יד) שלש רגלים תחג לי בשנה:", + "ולא יראה פני ריקם אף מן הצדקה:", + "יראה להוציא את הסומה ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומה באחד מעיניו פטור מן הראיה שנ' יראה כדרך שבא לראות כך הוא בא להיראות מה הבא לראות בשתי עיניו אף הכא להיראות בשתי עיניו:", + "זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שהן ספק אשה וכשהוא אומר כל זכורך לרבות הקטנים:" + ], + [ + "איש כמתנת ידו מיכן אמ' מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ועולת ראיה מועטין:", + "אוכלין מועטין ונכסים מרובים מביא עולות מרובין ושלמים מועטין זה וזה ממועט על זה נאמר לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כב' ה' אלה' אשר נתן לך:" + ], + [ + "שפטים ושט' למה נאמ' הפרשה לפי שהוא אומ' (שמות יח כא) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כשם לשעבר לא הוכשרו עד שהיה בהם שבע מדות כרצון הבורר כך לעתיד לא יוכשרו עד שיהא בהן שבע מדות כרצון הבורר ת״ל תתן לך הכל לפי דעתך:", + "רבי אומר הרי הוא אומ' (דנ' א ב - ג) ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל מזרע המלוכה ומן הפרתמים:", + "ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך בבל והרי דברים קל וחומר ומה אם הברורים לשמש [לחה] סרוחה לא הוכשרו עד שהיה בהן כל המדות הללו הנבררין לשמש דעת עליונה על אחת כמה וכמה גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף דורות עתידין לקלקל אמר המקום למשה כל בית דין ובית דין שיעמוד ימנה לו דיינין לפי דעתו:", + "שפטים ושט' שופטים אלו דיינין:", + "ושטרים אלו חזנים:", + "ד״א שפטים אלו דיינין:", + "ושטרים אלו פורענין:", + "ד״א שפט' ושט' הקיש שפטים לשטרים מה שפטים בני ברית אף שטרים בני ברית מה שטרים בחול אף שפטים בחול:", + "ר' אלעזר בן שמוע אומר אם יש שוטר יש שופט אם אין שוטר אין שופט הא כיצד באו שנים אצל השופט וזיכה את הזכאי וחייב את החייב ויצאו לחוץ אם לא רצו לקבל מה יכול הדיין לעשות לפי כך אמר הקב״ה שפטים ושט' תתן לך מי שאינו שומע לשפטים ישמע לשטרים וה״א (ש״ב ח טו, דהי״א יח יד) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וסמיך ליה ויואב בן צרויה על הצבא וכי מה עסקו של יואב אצל הדיין אמר ר' אליעזר אלמלא מקלו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין:", + "תתן לך שיהו (בודקין) [בדוקין] לך כענין שנ' (במד' כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון או יכול עד שיהיו כיהושע ואם לאו לא יהיו כשרים ת״ל תתן לך שיהיו בדוקין לך:", + "תתן לך נקראו דינין לשם משה:", + "שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' (מלא' ג כב) זכרו תורת משה עבדי וכי תורת משה היא והלא תורת ה' היא שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה אלא שנתן נפשו על התורה ונקראת על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה שנ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו:", + "נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וכי עם של משה הם והלא עם ה' הן שנ' (יחז' לו כ) עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על ישראל שנ' (שמות ב' יא) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אח' וירא בס' ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו על ישראל נקראו על שמו:", + "נתן נפשו על הדינין [ונקראו] על שמו שנ' שפטים ושט' תתן לך וכי של משה הן והלא כבר נאמר (א יז) כי המשפט לאלהים הוא אלא לפי שמסר נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שמסר נפשו על הדינין שנ' (שמות ב יג - יז) ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט על' וישמע פרעה את הד' הז' ויב' לה' את משה ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויג' ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר ואומר (לג כא) צדקת ה' עשה ומש' עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:", + "ד״א תתן לך מלמד שלא ניתנו הדינין אלא לישראל וללמדך שכל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד ע״ז שכך הוא אומר שפטים וש' תתן לך וכת' אחריו לא תטה משפט צדק צדק תר' לא תטע לך אש' ולא עוד אלא שכל המניח דיני ישראל והולך לפני אומות העולם כפר בהקב״ה תחלה שנ' (לב לא) כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים למה שאין חקותיהם טובים:", + "מלה״ד לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר להן אל יאכל פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמרו לו מפני מה לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה אתה אומר אל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמר להן הראשון אינו של חיים לפי כך אמרתי על תמנעו ממנו כלום בין אכל בין לא אכל ימות אבל זה של חיים לפי כך לא יאכל דבר פלוני ולא ישתה דבר פלוני וכן חקות הגוים אינן של חיים שנ' (עי' יר' י ג) כי חקות הגוים הבל ואומ' (יחז' כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים אבל ישראל נתן להם חקים ומשפטים ומצות טובים לכך נאמר בהם (ויק' יח ה) אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:", + "בכל שעריך הרי זו מצות עשה להושיב דיינין בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך או יכול אפילו בחוצה לארץ יהו חייבין להעמיד בכל פלך ופלך ת״ל אשר ה' אלה' נותן לך לא בחוצה לארץ:", + "ושפטו ר' יהודה אומר זה אחד הממונה על כולם שנ' תתן לך:", + "רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו:", + "ר' יאשיה אומר אם אמרה תורה בכל שעריך מה ת״ל לשבטיך ואם אמרה תורה לשבטיך למה נאמר בכל שעריך אלא בא הכתוב להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה תהא דנה והורגת:", + "ושפטו את העם למה נאמר לפי שהוא אומר שפטים ושטרים תתן לך שומע אני אעפ״י שאינן בקיאין בדין ת״ל ושפטו את העם בזמן שהן בקיאין בדין:", + "ושפטו את העם בעל כרחן:", + "משפט צדק זה מנוי הדיינין:", + "ד״א ושפטו את העם ר' שמואל אומר כל זמן שישראל נשמעין לדיניהן הקב״ה עושה להן דין בשונאיהן שנ' (ש״א ז טז) ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ומה כת' אחריו (שם יג) ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל:", + "משפט צדק אמר הקב״ה לדיינין אם עושים אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים שנ' (תה' פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ואם מטין אתם את הדינין אתם מטין עצמכם לגיהנם לכך נאמר לא תטה משפט:", + "ד״א ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מכריעין לזכות לא לחובה:" + ], + [ + "לא תטה משפט שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי:", + "לא תכיר פנים שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר:", + "ד״א לא תטה משפט בממון לא תכיר פנים בדין שלא תושיב את הראוי למעלן למטן ואת הראוי למטן למעלן ושלא יהיה העני עומד והעשיר יושב:", + "ד״א לא תכיר פנים והלא כבר נאמר (א יז) לא תכירו פנים במ' אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד ואם עשו כן כאלו עבדו ע״ז שכך כת' אחריו צדק צדק תרד' לא תטע לך אש':", + "ד״א לא תטה מש' ר' סימאי אומר המטה את המשפט נראה כאלו אוהב שלום ואין לך רחוק מן השלום כמותו שנ' (ע' ישע' נט ח) דרך שלום לא ידעו אין קורא בצדק ולא עוד אלא שהוא מפיל את שונאי ישראל בחרב שנ' (שם יד) והסג אחור משפט וה״א (תה' מד יא) תשיבינו אחור מני צר ומגלה את שונאי ישראל מארצם שנ' (ישע' נט יד) וצדקה מרחוק תעמוד וה״א (יר' נא נ') פליטים מחרב הלכו אל תעמדו ומחלל שם שמים שנ' (ישע' שם) כי כשלה ברחוב אמת וה״א (יר' י י) וה' אלהים אמת:", + "ומסלק את השכינה שנ' (ישע' שם) ונכחה לא תוכל לבוא וה״א (איכה ב יט) שפכי כמים לבך נכח פני ה' וה״א (תה' יב ו) משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' בשעה שהדיין רוצה לקלקל את הדין הקב״ה אומר לו המתן עד שאעמוד מאצלך שנ' משד עניים מאנקת אביונים כו' ומטיל ערבוביא בין הבריות שנ' (ישע' נט טו) ותהי האמת נעדרת:", + "וכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפלו שעה אחת מעלין עליו כאלו דן את ישראל והוציא את הדין לאמתו [כל ימי חייו שנ' (ש״א ז טו) וישפוט] שמואל את ישראל כל ימי חייו והלא כל ימיו אינן אלא חמשים ושתים צא מהן ארבעים שנה שהיה עלי קיים נשתיירו שתים עשרה אלא כל המוציא את הדין לאמתו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו וכל המטה את הדין סופו שאינו ירא מן הקב״ה שנ' (מלא' ג ה) ומטי גר ולא יראוני ולא תקח שחד אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי אלא אפלו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב כגון שהוא נוטלו משניהם:", + "שמא יאמר הריני נוטל שחד ואיני מטה את הדין ת״ל כי השחד יעור עיני חכמים והרי דברים קל וחומר ומה הנוטל על מנת שלא להטות אמרה תורה כי השחד יעור קל וחומר הנוטל על מנת להטות:", + "משל של שוחד למה הוא דומה לאדם שהוא עומד על שפת הים נטל שלשל ונתנו בחכה והשליכו לים בא דג ובלעו ונתפש אוי לו לדג זה שנתפש בלא כלום:", + "כי השחד יעור עיני חכמים עיני חכמים בתורה אתה אומר עיני חכמים בתורה או אינו אלא עיני חכמים כמשמעו ת״ל כי השחד יעור פקחים אלו פקחי הדעת שהן מטמאין ומטהרין ומדעת עצמן מיכן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עינו או עד שיצטרך לבריות ואינו יוצא ידי עולמו ויודע מה שמדבר:", + "וכל שאינו נוטל שחד זוכה ומקביל פני שכינה שנ' (ישע' לג טו) מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמך בשחד מה כת' אחריו (שם יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך:", + "ויסלף דברי צדיקים ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני:" + ], + [ + "צדק צדק תרדף יכול שאם יצא מבית דין זכאי מחזירין אותו לחובה ת״ל צדק צדק תרדף יצא חייב מניין שמחזירין אותו לזכות ת״ל צדק צדק תרדף:", + "ד״א צדק צדק תר' יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן ומנ' שאם לא יבואו ויאמרו לו [תן] צדקה מנ' שילך אחריהם ויתן ת״ל צדק צדק תר' מה כת' אחריו למען תחיה וירשת את הארץ:", + "הרי שלא בא לידו לעשות צדקה אלא שתבעוהו לילך ולבקש (על) [מן] אחרים לעשות צדקה והלך עמהן מעלין עליו כאלו נתן משלו שנ' צדק צדק תר' רדוף אחר צדקה ואחר גמילות חסדים מה שכר נוטל על כך (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:" + ], + [ + "לא תטע לך אש' מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומניין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה':", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שאין עושין אכסדרה בעזרה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה' כשהוא אומר תעשה לך לרבות במה:", + "ולא תקים לך מצ' אין לי אלא מצבה ע״ז מניין דין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים ע״ז ששנואה לאבות אינו דין ששנואה לבנים ד״א ולא תקים לך מצ' שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו ת״ל אשר שנא ה' אלה' נאמר כאן שנא ונאמר להלן (יב לא) שנא מה להלן בע״ז הכת' מדבר אף כאן בע״ז הכת' מדבר:" + ] + ], + [ + [ + "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום בבעלי מומין עוברין הכת' מדבר:", + "אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנ' ת״ל כל דבר רע:", + "ד״א כל דבר להוציא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד וכלאים וטרפה ויוצא דופן:", + "רע להוציא זקן וחולה דברי ר' עקיבה:", + "יכול אם זבח עבר על מצוה ושומע אני יהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלהיך הוא:", + "הוא ר' יהודה אומר היא תועבה ואין בניה תועבה:", + "ר' שמעון אומר לפני שמצינו ברובע ובנרבע שהן פסולין בבהמה יכול אף באדם ת״ל הוא בנזבח דברתי ולא בזובח:" + ], + [ + "כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:", + "כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ' הפרשה:", + "ד״א למה נאמרה לפי שנ' (במד' טו לא) כי דבר ה' בזה הכרת תכ' לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:", + "בקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:", + "ד״א בקרבך לרבות את הגרים:", + "באחד שע' באחד בתי דינין:", + "איש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:", + "לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:", + "אשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ' לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ' (כח סט) אלה דברי הברית:" + ], + [ + "וילך ויעבד בא הכת' ללמד על המקבל עליו לעבוד ע״ז שהוא כעובד ע״ז שינה הכת' מצות זו בכל המצות שבתורה שכל מצות שבתורה אינו חייב עד שיאמר ויעשה כאן עשה את האומר בפיו כעושה מעשה:", + "וילך ויעבד אלהים אחרים וישתח' להם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה אתה אומר לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה ת״ל(שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה:", + "ויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם זביחה היתה בכלל ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים חייבין עליה בין שתהא (עובדתו) [עבודתו] בין שאינה עבודתו וכל שאין כיוצא בה עובדין לשמים לשם עבודתו חייב שלא לשם עבודתו פטור:", + "אלהים אחרים שומע אני עד שיעבוד כל ע״ז במשמע ת״ל ולשמש או ליריח אלו היו בכלל ויצאו מן הכלל ללמד מה אלו אחד אחד בפני עצמו אף כשנאמר אלהים אחרים חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו או אינו אלא כלל ופרט וכי נאמר לשמש לירח לצבא השמים לא נאמר אלא ולשמש או לירח או לכל צבא השמים בא ללמדך שאינן כלל ופרט אלא רבויין:", + "אני אקרא לכל צבא השמים ומה ת״ל ולשמש או לירח אלא הוא הדין והוא התשובה:", + "אשר לא צויתי לאומ' לעבדן זה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך:", + "אשר לא צויתי ולהלן הוא אומר (יר' יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי:", + "אשר לא צויתי בתורה:", + "ולא דברתי בעשרת הדברות:", + "ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח:", + "ד״א אשר לא צויתי ליפתח:", + "ולא דברתי למישע:", + "ולא עלתה על לבי שיקריב אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אלא נסיון הוא:" + ], + [ + "והוגד לך ושמעת וכי אפשר לבשר ודם לשמוע אלא מפי הגדה אלא הרי אתה דן נאמר כאן והגד ונאמ' להלן (ויק' ה א) הגדה מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין:", + "ושמעת ולא מאליך:", + "ודרשת מן התורה:", + "היטיב נאמר כאן היטיב ונאמר להלן (יג טו) היטב מה להלן בשבע חקירות אף כאן בשבע חקירות מה כאן בשני עדים הכת' מדבר אף להלן בשני עדים הכת' מדבר:", + "והנה אמת להוציא את הספק:", + "נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת פרט לשהכחישו זה את זה אפלו בבדיקות שאין זה נכון:", + "נעשתה התו' הז' ביש' להוציא את העובד ע״ז וברח שנ' בישראל:" + ], + [ + "והוצאת את האיש הה' או את הא' הה' לפי שמצינו שהנידחין בסייף יכול אף המדיחין ת״ל את האיש או את הא' וסקל':", + "והאיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה:", + "או את הא' הה' לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:", + "אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך אלו בתי דינין איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוצא כל העיר כולה לשעריך מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד:", + "ד״א אל שעריך שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (יז ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:", + "ד״א שעריך ולא שער גרים:", + "מיכן אמרו כל מי שעובד ע״ז סוקלין אותו על שער שעבד בו ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח בית דין:", + "את הא' או את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר בישראל מכל מקום אין לי אלא ישראל גרים מנ' ת״ל את האיש או את האשה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "וסקלתם באבנים אם לא מת באבן אחת ימות בשנייה:", + "וסקלתם באבנים ומתו שתהא סקילתן מיתתן:" + ], + [ + "על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכת' שלשה אמר ר' עקיבה לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו:", + "אם כך ענש הכת' לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ולומר לך מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנ' שאפילו הן מאה ת״ל עדים אמר ר' יוסי בד״א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר:", + "רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן אם כן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש:", + "על פי שנים עדים ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו שנ' על פי שנ' עדים:", + "ד״א על פי שנ' עד' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:", + "ד״א על פי שנ' עד' על פי עדים אתה ממיתו אין אתה ממיתו מאומד מיכן אמרו מאיימין על עידי נפשות ואומ' להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו:", + "כיצד (מאיימין) [מאומד] אומ' להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אם כן ראיתם אין בדבריכם כלום:", + "אמר ר' שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמ' תורה על פי שנים עדים יומת המת יודע מחשבות יפרע מאותו האיש אמ' לא זז משם עד שבא נחש והכישו:", + "יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה:", + "ד׳א יומת המת וכי המת מת אלא הרשעים שנקראו בחייהם מתים:", + "כיוצא בו אתה אומר (יחז' יח לב) כי לא אחפוץ במות המת חי חי הוא יודך כמוני היום (ישע' לח יט) וכן דוד הוא אומר (תה' קטו יז) לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה:", + "לא יומת על פי עד אחד אפלו שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין לא יומת:", + "ד׳א [מנין] שלא ילמד לא עד ולא תלמיד חובה ת״ל לא יומת על פי עד אחד:" + ], + [ + "יד העדים תהיה בו מצוה ביד העדים להמיתו מנ' אם אין כח בעדים מצוה ביד כל העם להמיתו ת״ל ויד כל העם באחרונה:", + "ויד כל העם באחרונה מגיד שהכל חייבין ליטפל בו:", + "ובערת הרע בכל המיתות:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:" + ], + [ + "כי יפלא ממך דבר למשפט בא הכת' לעשות בית דין הגדול על כל בתי דינין כשם שבית דינו של משה על כל בתי דינין כך בית דין הגדול שבירושלם על כל בתי דינין:", + "כי יפלא אין פליאה אלא כסייה שנ' (זכ' ח ו) כי יפלא בעיני שארית העם ואומר (יר' לב כז) הממני יפלא כל דבר:", + "כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר:", + "ממך זה יוצא יועץ:", + "וה״א (נחום א יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל:", + "דבר זה הלכה:", + "למשפט זה הדין:", + "בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה:", + "בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות:", + "ובין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים:", + "דברי אלו הערכים והחרמים וההקדישות:", + "ריבות זו השקיית שוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:", + "בשעריך זה לקט ושכחה ופיאה:", + "וקמת וקמת מיד וקמת מבית דין:", + "ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:", + "אל המקום מלמד שהמקום גורם:", + "רבי אומר כי יפלא ממך דבר למשפט כלל בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע פרט דברי ריבות חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:", + "וקמת ועלית מגיד שסנהדרין בגבהה של עיר:", + "ד״א וקמת ועלית למה נאמר לפי שהוא אומר כי יפלא ממך דבר למשפט שאם נכסה דבר מאחד מהם שומע אני יהו כולן זקוקין לעלות ת״ל וקמת ועלית לא אמרתי אלא במי שנכסה ממנו דבר בלבד:", + "שלשה בתי דינין היו בירושלם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי וכך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבפתח העזרה ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנ' (יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה':", + "חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלמד פטור הורה לעשות חייב שנ' והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות:", + "אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:", + "מיכן אמרו מצאן בבית פני והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המ' אש' יב' ה' מלמד שהמקום גורם:" + ], + [ + "ובאת אל הכהנים הל' מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים יכול אם אין בו יהא פסול ת״ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בא הכת' ללמד שכל סנהדרין שהוא משולשת הרי זו משובחת:", + "ד״א ואל השופט אשר יהיה בימ' הה' את זה דרש ר' יוסי הגלילי ובאת אל הכ' הל' ואל הש' אש' יהי' בימ' הה' וכי תעלה על דעתך שאדם בא אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק מיכן אמ' אם היה קרוב ונתרחק כשר:", + "ד״א ובאת אל הכה' הל' ואל הש' בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט מיכן אמ' אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית:", + "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ממך לתבוע ומהן להורות:" + ], + [ + "ועשית על פי הד' שומע אני יהא שומע ואינו עושה ת״ל ועשית:", + "מן המקום ההוא שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:", + "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך מנ' שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם ת״ל ככל אשר יורוך:" + ], + [ + "על פי התו' אש' יור' על הוריית בית דין הגדול שבירושלם חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על הוריית בית דין שביבנה:", + "ד״א על פי התורה אש' יור' על דברי תורה חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על דברי סופרים:", + "ועל המש' אש' יאמרו לך תע' זו מצות עשה (בכל מצוה לשמוע להן אפילו בגזרות ותקנות שהרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו גזירות ותקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם:", + "ועל המשפט אשר יאמ' לך תע' אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן:", + "לא תסור מן הדב' אשר יגידו לך זו הקבלה שיקבלו איש מפי איש) מיכן אמ' חמורים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה ועוד חמורים דברי חכמים מדברי תורה שדברי תורה יש בהן קלות וחמורות ודברי חכמים כולן חמורות:", + "חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב:", + "לא תסור מן הד' זו מצות לא תעשה:" + ], + [ + "והאיש אשר יע' בזדון על המעשה הוא חייב ואין חייב על ההורייה מיכן אמרו אינו חייב עד שיורה לאחרים לעשות כהוראתו או שיעשה הוא כהוראתו:", + "בזדון על הזדון הוא חייב אינו חייב על השגגה:", + "לבלתי שמוע ולא שומע מפי שומע:", + "אל הכהן הע' לש' שם מגיד שאין שירות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה:", + "או אל הש' זה הוא שאמרנו ואע״פ שאין שם כהנים ולוים כשר:", + "ומת האיש ההוא בסתם מיתה בחנק:", + "ובערת הרע מישראל בער עושי רעה מישראל:" + ], + [ + "וכל העם ישמעו ויר' מיכן אמ' אין ממיתין אתו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרין אתו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנ' וכל העם יש' ויר' דבר ר' עקיבה אומר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו ועוד היאך אתה מענה דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פל' בן איש פל' נתחייב מיתה בבית דין וכן עשה וכן עשו בו:", + "אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם בעל שמחל על קנויו קנויו מחול ובן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין וזקן ממרה שאם רצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לו ועל זקן ממרה לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל:" + ], + [ + "כי תבא אל הא' הרי משה מודיע להן לישראל מה שהן עתידין לעשות שנ' (ש״א ח ה) עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:", + "וירשת ויש' בה לאחר ירושה וישיבה הכת' מדבר מיכן את למד לכל הביאות שבתורה שלא נאמרו אלא לאחר ירושה וישיבה:", + "ואמרת אשימה עלי מלך יכול רשות ולא חובה ת״ל שום תשים חובה ולא רשות אמר ר' יהודה מצוה מן התורה לשאול להן מלך שנ' שום תשים עליך מלך אם כן למה נענשו בימי שמואל שהקדימו על ידם וששאלו בתרעומת ולא בקשו להן מלך לשם שמים:", + "ר' אלעזר ביר' צדוק אומ' זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו שנ' שימה לנו מלך אבל עמי הארץ שביניהן קלקלו שנ' (שם ח כ) והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו:", + "ככל הגוים אשר סבי' מה מלך גוי לא דן ולא דנין אותו אף מלך ישראל כיוצא בו:", + "או מה מלך גוים עובד ע״ז ומגלה עריות ושופך דמים יכול אף מלך ישראל כן ת״ל ולבל' סור מן המ' ימין ושמ' הא מוזהר הוא על כל המצות שבתורה:" + ], + [ + "שום תשים עליך מלך מצות עשה וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות:", + "אשר יבחר ה' א' בו על ידי נביא כמה שנ' בשאול (שם י כד) הראיתם אשר בחר בו ה' וכמה שנ' בדוד (תה' עח ע) ויבחר בדוד עבדו:", + "מקרב ולא מחוץ לארץ:", + "אחיך ולא אחר:", + "תשים על' שתהא אימתו עליך מיכן אמרו אין רואין אותו לא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא בבית המים אלא הוא יושב והכל עומדין הוא אומר דבר והכל שומעין לו הוא קורא אותן אחי ועמי שנ' (דהי״א כח ב) שמעוני אחי ועמי והן קוראין אותו אדוננו כענין שנ' (מ״א א מג) אבל אדונינו המלך דוד המ' את שלמה:", + "ד״א שום תשים על' מ' ולא מלכה מלמד שאין מעמידין אשה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש:", + "ד״א שום תשים על' מלך אין לי אלא מלך מנ' לרבות שוטרים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה ת״ל מקרב אחיך תש' על' מ' כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחיך:", + "לא תוכל לתת עליך איש נכ' להוציא את הגר משמע מוציא את הגר או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמוד משבט בנימין אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות הא מה ת״ל איש נכ' להוציא את הגר:", + "מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו:", + "מיכן אמרו אין מעמידין מלך מקהל גרים אפלו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל אין לי אלא מלך מנ' לרבות שר צבא שר חמשים או עשרה אפלו הממונה על אמת המים ת״ל מקרב אח' תש' על' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:" + ], + [ + "רק לא ירבה לו סוסים ואינו מרבה אלא כדי מרכבו וכן עשה דוד כמה שנ' (ש״ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב שלמה לא עשה כן אלא ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים (מ״א ה ו):", + "ר' נתן אומ' לא ירבה לו סוסים שומע אני מיעוט סוסים שניים ת״ל רק מרבה ואינו מרבה אלא כדי מרכבו ואם היו מסירין את הלב אף לא אחד:", + "ולא ישיב את העם מצ' אם מרבה לו סוסים מחזיר את העם לשעבודן למצ' שבמצרים הוא אומ' (שמות ה יב) ויפץ העם בכל ארץ מצרים לק' קש לת' ובסוסים הוא אומ' (מ״א ה ח) והשעורים והתבן לסוסים ולרכש:", + "ולא יש' את העם מצ' חזירה לישיבה אתה אומר חזירה לישיבה או אינו אלא לסחורה כשהוא אומר (שמות יד יג) אשר ראיתם את מצ' היום [וגו'] חזירה לישיבה לא חזירה לסחורה:", + "וה' אמר לכם לא תס' לשוב היכן אמר כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מ' היום כו':" + ], + [ + "ולא ירבה לו נשים [על] שמונה עשרה ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו:", + "ר' שמעון אומר אפלו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אלא מה אני [מקיים] לא ירבה לו נשים אפלו כאביגיל:", + "וכסף וז' לא יר' לו מרבה הוא לו כדי ליתן אפסוניא ודוד עשה כן שנ' (ע' דהי״א כב יג) והנה בעניי הכינתי לבית אלהי':", + "שלמה לא עשה כן אלא (מ״א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים:" + ], + [ + "והיה כשבתו על כסא ממ' שיחזיק במלכותו מיכן אמ' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין מתעסקין בכתרו:", + "[השמטה: וכתב לו מיכן אמרו אין קורין בספרו]. וכתב לו לשמו:", + "את משנה התורה את כל התורה אתה אומר את משנה התורה את כל התורה או אינו אלא דברי תורה כשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברי תורה אמורין הא מה ת״ל את משנה התורה את כל התורה:", + "על ספר לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגלה מיכן אמרו אין כותבין את הספר אלא על עור בהמה טהורה:", + "על ספר מיכן אמ' כותב לו ספר תורה לשמו ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ובלבד שלא יתגאה בשל אבותיו אם לא הניחו לו אבותיו ספר תורה או שאבד כותב לו שתי תורות אחת שנכנס ויוצא בה ואחת מניחה בבית גנזיו אותה שנכנס ויוצא בה אינו רשאי להכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא ולא להשתין מים אלא במקום שקורא בו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חי' במקום הראוי לקרות בו:", + "ד״א את משנה מיכן דרש ר' אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה (להשתכח) [להשתנות] ר' אומר אשורית ניתנה תורה וכשחטאו נהפך להם לדעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להם אשורית:" + ], + [ + "והיתה עמו שתהא מיוחדת לו יוצא למלחמה ומוציאו עמו נכנס לבית דין מכניסו אצלו יושב בדין והוא עמו ומיסב והוא כנגדו ומטייל בשוק והוא לפניו וכן דוד אומ' (תה' טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד:", + "ר' יהודה אומ' ספר תורה מימינו ומזוזה משמאלו:", + "וקרא בו שיהיו עיניו בו בשעה שהוא קורא בו:", + "כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי אתה אומר בשעה שהוא פנוי או אינו כל ימי חייו כשמועו אמרת והרי הוא נושא אשה ומוליד בנים הא מה ת״ל כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי:", + "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא קורא הרי הוא למד ליראה את ה' אלהיו קל וחומר כשהוא דורש:", + "לשמר את כל דברי התו' הז' אלו דברות:", + "ואת החקים האלה אלו חוקי מלכות אתה אומר אלו חוקי מלכות או אינו אלא דברות וכשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברות אמורות הא מה אני מקיים את כל החקים האלו אלו חוקי מלכות:" + ], + [ + "לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יאמר ציצית באיסר הריני עושה כולה תכלת תפלין של רצועה הריני עושה כולה זהב לכך נאמר לבלתי רום לבבו מאחיו:", + "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למה נאמר לפי שהוא אומר לבלתי רום לבבו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל ולבלתי סור מן המצוה:", + "למען יאריך ימים על ממ' הוא ובניו מגיד שהמלכות ירושה לבנים וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו:", + "או בניו יכול אפלו רשעים ת״ל הוא מה הוא כשר אף בניו כשרים:", + "וכשם שהמלכות ירושה לבנים כך כהונה גדולה ירושה לבנים שנ' (ויק' ו טו) והכהן המשיח תחתיו והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:", + "או בניו יכול אפלו בזמן שאינו ממלא מקומו של אביו ת״ל (שם) תחתיו מבניו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו:", + "לא היה ממלא ביראה אע״פ שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי מן המנוין שבישראל:", + "בקרב ישראל שיהא שלום בישראל מיכ' אמ' אין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדוניה ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ואת יהוא בן נמשי מפני מחלקתו של יהורם בן אחאב:" + ] + ], + [ + [ + "לא יהיה לכהנים הלוים בכהנים ולוים הכת' מדבר אתה אומר בכהנים ולוים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכהנים שהן בני לוי ת״ל כל שבט לוי לא אמרתי אלא מי שאין לו חלק ונחלה בארץ:", + "ד״א כל שבט לוי תמימין ובעלי מומין:", + "חלק ונחלה עם ישראל חלק בבזה ונחלה בארץ:", + "אשי ה' אלו קדשי מקדש:", + "ונחלתו אלו קדשי גבול:", + "ר' נתן אומ' אשי ה' אלו מתנות כהונה שנ' (ויקרא ו י) חלקם נתתי אותה מאשי:", + "ונחלתו אלו מתנות לויה שנ' (במד' יח כא) ולבני לוי הנה נתתי כל מע' ביש' לנח':" + ], + [ + "ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שלשה:", + "בקרב אחיו זו נחלת חמשה:", + "ד״א ונחלה לא יהיה לו בק' אחיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' כו נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה אין לי אלא בשעת חילוק הארץ אבל משחילקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט לפי מה שהוא ת״ל ונחלה לא יהיה לו:", + "או לא יירש את אבי אמו ישראל ת״ל בקרב אחיו הא יורש הוא את אבי אמו ישראל וה״א (דהי״א ב כב) ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים [ושלש] עיר בארץ הגלעד וכי מנין היה לשגוב ערים בארץ הגלעד אלא מלמד שנשא חצרון אשה מבנות מכיר ומתה וירשה וה״א (יהוש' כד לג) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין היה לפנחס בהר אפרים אלא מלמד שנשא פנחס אשה מבנות אפרים ומתה וירשה:", + "ה' הוא נחלתו אשרי אזנים ששמעו את הדבר הזה מפי הקודש כאשר דבר לו להגיד מה גרם:", + "ואיכן דבר לו (במד' יח כ) אני חלקך ונח' בת' בני ישראל:" + ], + [ + "וזה יהיה משפט הכהנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יב כא) וזבחת מבק' ומצ' ואכלת שומע אני אף הזרוע והלחיים והקבה במשמע ת״ל וזה יה' מש' הכ':", + "מאת העם מאת המותר לעם להוציא את השוחט ונמצא טרפה והשוחט לע״ז והנוחר והמעקר:", + "ד״א מאת העם להוציא כהנים ולוים:", + "מאת זבחי הזבח אין לי אלא מאת זבחי הזבח לעצמו למשתה בנו מנ' ת״ל מאת זובחי הזבח מכל מקום:", + "או ישעבדנו הכהן לזבוח ת״ל מאת זב' הזבח כשיזבח:", + "ד״א מאת זבחי הזבח לרבות בהמת השותפין שתהא חייבת במתנות:", + "ד״א מאת זבחי הזבח אין לי אלא בשעת זביחה בלבד מיכן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור המוציא מחברו עליו הראיה:", + "אם שור אם שה אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד:", + "אם שור אם שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "ד״א מכלל שור זכר ונקבה ומכלל שה גדי וטלה:", + "ד״א שור מה ת״ל אם שור לרבות את הכלאים הבא מכבש ועז שיהא חייב במתנות:", + "אם שה לרבות את הכוי:", + "ד״א שה ואפלו מקצת שה כגון צבי הבא על העז וילדה שיהא הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות:", + "ונתן לכהן ואפלו כהנת:", + "ונתן ולא שיטול מעצמו:", + "ד״א ונתן מיכן אמרו מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן:", + "הזרוע בשל ימין הכת' מדבר אתה אומר בשל ימין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל שמאל הרי אתה דן נאמר כאן זרוע ונאמר להלן (במד' ו יט) זרוע מה זרוע שנאמר להלן בשל ימין הכת' מדבר אף זרוע שנ' כאן בשל ימין הכת' מדבר:", + "עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והשוק מתנה לכהן והזרוע מתנה לכהן אם למדתי לשוק שאינו אלא בשל ימין אף הזרוע לא ינהוג אלא בשל ימין לא אם אמרת בשוק שהוא נוהג במוקדשין לפי כך הוא נוהג בשל ימין תאמר בזרוע שאינו נוהג במוקדשין לפי כך לא ינהוג בשל ימין ת״ל הזרוע בשל ימין הכת' מדבר:", + "דורשי רשומות אומ' זרוע כנגד היד כן הוא אומר (במד' כה ז) ויקח רמח בידו:", + "לחיים כנגד תפלה כן הוא אומר (תה' קו ל) ויעמד פנחס ויפלל:", + "קבה כמשמעה כן הוא אומר (במד' כה ח) ואת האשה אל קבתה:", + "ונתן לכהן הזרוע והל' והק' שומע אני שלשתן כאחת ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו מה אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי אף אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי:" + ], + [ + "ראשית דגנך תיר' ויצ' בתרומה גדולה הכת' מדבר מלמד שאין תורמין אותה אלא מן המובחר שנ' ראשית ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר למקדיש ערימתו עד שלא מירח פטור מן המעשרות או יכול משמירה ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו:", + "ר' עקיבה אומר מנ' אתה אומ' שאם רצה אדם לעשות כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה שהוא רשאי ובלבד שישייר מקצת [ת״ל ראשית] דגנך ולא דגן גוי (מיכן אמ' פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורין מכלום):", + "דגנך תיר' ויצ' כעין דגן תירוש ויצהר מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנ' דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות:", + "וראשית גז צאנך תתן לו בשל רחלים הכת' מדבר אתה אומר בשל רחלים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל עזים אם תאמר שאין להם גז יש לך שטף על כרחך אמרה תורה וראשית גז צאנך בשל רחלים הכת' מדבר:", + "ד״א מה הוא אינו משתמש אלא בצמר אף אתה לא תהא נותן לו אלא צמר:", + "צאנך מיכן אמרו ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית ר' יהודה ביר' אלעאי אומר כל מקום שמעשר דגן נוהג שם ראשית הגז נוהג:", + "ד״א צאנך למעוטי שותפות הגוי אבל בהמת השותפין חייבת:", + "ר' אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ:" + ], + [ + "תתן לו כי בו בחר ה' אלהיך בזמן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה את נותן לו ואם אינו מקבל עליו כל עסקי כהונה אין את נותן לו מיכן אמרו כהן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה חוץ מדבר אחד אין לו חלק בכהונה:", + "לעמוד לשרת בשם ה' מצוה יכול אם שירת מיושב עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל ככל אחיו הלוים העומדים שם לפי ה' שנה עליו הכתוב לפסול:", + "הוא ובנו להוציא את הנושא נשים בעבירה מיכן אמרו כהן שהוא נושא נשים בעבירה אסור להקריב עד שידור הנייה על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה ומותר:", + "היה מיטמא למתים אסור להקריב עד שיקבל עליו בבית דין שלא יטמא ומותר כיצד אומ' לו דור הנייה והוא נודר עולה ומקריב יורד ומגרש:", + "וכי יבא הלוי בכהן הכת' מדבר [השמטה: אתה אומר בכהן הכת' מדבר] או אינו אלא וכי יבא הלוי כמשמעו ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא הלוי שאינו עובד בחלק ולא אוכל בחלק:", + "וכי יבא הלוי ברגל הכת' מדבר אתה אומר ברגל הכת' מדבר או אינו אלא וכי יבא הלוי בכל זמן ת״ל מאחד שעריך מכל ישראל לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל מכונסין בשער אחד בשלשה רגלים:", + "ובא בכל אות נפשו (זה כהן שיש לו קרבן שיהא בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה שנ' ובא בכל אות נפשו ושרת ואפלו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו והעור של קרבנו שלו ואם רצה ליתן קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו):" + ], + [], + [ + "ושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו אין מחללין שם שמים על היחיד ושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם שם לשם אשים לשם ריח לשם ניחח:", + "חטאת ואשם לשם חטא:", + "ד״א ושרת בשם ה' איזה הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה מיכן שהיו הלוים אומ' שירה על הקרבנות:", + "ושרת ככל אחיו הלוים העמ' זה הוא שאמרנו שאם שירת מיושב פסל:", + "ושרת בשם ה' א' שומע אני אף כהן גדול במשמע ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא כהן גדול שהוא עובד שלא בחלק ואוכל שלא בחלק:" + ], + [ + "חלק כחלק אין לי אלא קרבנות הרגלים ושתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהן שווין בהן או יכול יהו כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל כגון נדרים ונדבות ותמידין ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות מה מכרו אבות זה לזה את בשבתך ואני בשבתי:", + "ד״א לבד ממכריו על האבות לפי שהיו ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר שנ' (דהי״א כד ד - ו) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים יכול אם רצו לשנות ישנו ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות:" + ], + [ + "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלה' נותן לך לא תל' לע' הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם ובשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:", + "לא תלמד לעשות ר' יהושע אומר למד אתה על מנת לישב בדין:", + "לא ימצא בך מע' בנו וב' באש זה המעביר מזרעו למולך:", + "ד״א לא ימצא בך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ ב) ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יתן מזרעו למלך מות יומת ר' ישמעאל אומר זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו וב' באש:", + "ר' יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לע״ז וכורת עמה ברית שנ' (יר' לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:", + "וחכמים אומרים זה המעביר בנו ובתו באש ושורפן לע״ז שנ' (יר' ז לא) ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו ובתו באש:", + "קסם קסמים זה הקוסם ועושה מעשה ואומר דברים שעתידין להיות:", + "קסם אחד קסמים הרבה לחייב על כל קסם וקסם כגון זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד יב):", + "מעונן ר' ישמעאל אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומ' זה האוחז את העינים ר' עקיבה אומ' זה המחשב עתים ושעות ואומ' היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית להיות חטים יפה עקורי קטניות להיות רעות:", + "ומנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בא קורא לו מאחוריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך עבר נחש מימינו שועל משמאלו אל תתחיל בו שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא וכן כל העושה סימנין לעצמו אם יהיה כך וכך יהיה כך וכך ואם לא יהיה כך וכך לא יהיה כך וכך כאליעזר עבד אברהם הרי זה ניחוש:", + "ד״א ומנחש כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובככבים:", + "ומכשף למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל ומכשף:", + "איזו הוא מכשף זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים:", + "אמר ר' עקיבה משום ר' יהושע שנים מלקטין קישואין אחד לוקט ופטור ואחד לוקט וחייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור:" + ], + [], + [ + "וחובר חבר אחד חובר גדול ואחד חובר קטן אפלו נחשים ועקרבים:", + "ושואל אוב זה פיתום המדבר משחיו:", + "וידעני זה שעצם ידעני בפיו הן עצמן בסקלה והשואל בהן באזהרה:", + "ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה:", + "כשהיה ר' עקיבה מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר חבל עלינו ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנ' (ישע' נט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם:", + "לא ימצא בך מע' בנו וב' באש וחבר חבר שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על כולם כאחת ת״ל לא תנחשו ולא תעוננו אלו היו בכלל ויצאו מוצא מן הכלל ללמד על הכלל מה אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב אף אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב:" + ], + [ + "כי תועבת ה' כל עשה אלה מתועבים הן לפני:", + "ובגלל התועבות האלה ה' אלה' מוריש אותם מפ' אמר ר' שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם עד שמזהירין אותו:" + ], + [ + "תמים תהיה עם ה' א' מיכן שאין שואלין לכלדאין:", + "ד״א תמים תה' שלא תאמר אברהם היה תמים יצחק היה תמים יעקב היה תמים אף אתה תמים תה' עם ה' אלהיך:", + "ד״א תמים תה' ר' אליעזר הקפר אמר שלא תהרהר אחר דרכי המקום שנ' (ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים יכול קודם למעשה בראשית ת״ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמק' השמים ועד קצה השמים אתה חוקר אין אתה חוקר לפנים מיכן:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר שלא תהרהר אחר היסורין וכן דוד אומר (תה' קלא א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני שלא הרהרתי אחר קוני:", + "ד״א תמים תה' אין לי אלא בהתריית עדים בינו לבין עצמו מנין ת״ל תמים תהיה עם ה' אלהיך:", + "ד״א תמים תה' כשאת תמים חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אומר (תה' כו יא) ואני בתמי אלך פדני וחנני ואני בתמי תמכת בי (שם מא יג) וה״א הצור תמים פעלו (לב ד):" + ], + [ + "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:", + "ר' יאשיה אומר בשבח ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים:", + "ר' יונתן אומר בגנות ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים ואת מניח דברי תורה ומתעסק בדברי הבטלה ושמא תאמר להן יש במה להשאל ולי אין לי ת״ל ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך:", + "ד״א ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך שאין להן לישראל מזל:" + ], + [ + "נביא מקרבך לא מחוץ לארץ:", + "מאחיך לא מאחרים:", + "כמני מה משה אומר דבר ולא מתירא [השמטה: אף נביא אומר דבר ולא מתירא] שכן משה אומר (שמות ח כה) רק אל יוסף פרעה התל וכן יהושע אומר (יהוש' כד יט) ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבד את ה' וה״א בשמואל (ש״א יב יז) הלא קציר חטים היום וה״א באליהו (מ״א יח יז - יח) ויהי כראת אחאב את אליהו ויאמר לו האתה זה עכר ישראל ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך וה״א באלישע (מ״ב ג יג) ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמיך וה״א באליעזר (דהי״ב כ לז) ויתנבא אליעזר בן דודיהו ממרשה על יהושפט לאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וה״א בירמיהו (יר' א י) ראה הפקדתיך היום הזה וה״א ביחזקאל (יחז' ג ח) ראה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם:", + "אי מה משה זקן ובן לוי אף נביא זקן ובן לוי ת״ל אליו תשמעון מכל מקום:", + "יקים לך ה' אלהיך ולא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך (יראה) בנוהג מנהג גוים:", + "אליו תשמעון זו מצות עשה אפילו אמ' לך לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה לפי שעה שמע לו:" + ], + [ + "ככל אשר שאלת מעם ה' אלה' לא אסיף לשמוע את קול ה' אלה' אלא קרב אתה ושמע באותה שעה זכו ישראל שיעמד להן המקום נביאים שנ' נביא אקים להם מקרב אח' כמוך שהם הקדימו לזכות:" + ], + [ + "ויאמר ה' אלי היט' אשר דברו מיכן אמ' אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:", + "כיוצא בו אתה אומר (במד' לו ה) כן מטה בני יוסף דברים:", + "כיוצא בו (שם כז ז) כן בנות צלפחד דברת:", + "כיוצא בו (במד' יד כ) ויאמר ה' (אלי) סלחתי כדבריך:", + "כדבריך עתידין הכל לומר אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:" + ], + [ + "כמוך כמוך בתוכחות זה ירמיה את מוצא שכל מה שכת' בזה כת' בזה זה נתנבא ארבעים שנה וזה כמותו זה נתנבא על ישראל ויהודה וזה כמותו זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה כמותו זה הושלך ליאר וזה הושלך לבאר זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל על ידי עבד זה בא בדברי תוכחות וזה כמותו לכך נאמר כמוך אי מה משה מדבר עמו פנים בפנים אף נביא יהא מדבר עמו פנים בפנים ת״ל ונתתי דברי בפיו דברי אני נותן בפיו איני מדבר עמו פנים בפנים:", + "ודבר אליהם שלא להושיב תורגמן:", + "את כל אשר אצ' אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:" + ], + [ + "והיה האיש אשר לא ישמע אל דב' שלשה מיתתן בידי שמים ואלו הן הכובש את נבואתו והמותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו הרי אלו מיתתן בידי שמים:", + "הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמתי והמותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה דכת' (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכתו וכת' ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה:", + "ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכת' (מ״א יג ט עיי״ש) כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת וכת' (שם יג כא) יען כי מרית פי ה' ותשב ותאכל לחם ותשת מים לא תבא נבלתך אל קבר אבות' וכת' (שם יג כד) וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו:" + ], + [ + "אך הנביא אשר יזיד להוציא את השוגג:", + "לדבר דבר בשמי את אשר לא צוי' לד' שלשה מיתתן בידי אדם ואלו הן המתנבא מה שלא שמע והמתנבא מה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע״ז מיתתן בידי אדם:", + "המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה דכת' (מ״א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלותם:", + "המתנבא מה שלא נאמר לו.. כגון חנניה בן עזור:", + "המתנבא בשם ע״ז ואמר כך אמר לי ע״ז אפלו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.. כגון נביאי הבעל:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כג יג) ושם אלהים אח' לא תז' שמא תאמרו בשביל דבר שאמר זה ימות ת״ל פסוק כא", + "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אמר המקום אני הכתבתי בתורה (שם כ ב) לא יהיה לך אלהים אח' על פני וזה מתנבא בשמי לע״ז לפיכך לא לא יהיה הדבר ולא יבא:" + ], + [], + [ + "בזדון דברו הנביא להוציא את השוגג:", + "לא תגור ממנו אפלו גדול שבישראל אל תימנע מלהרגו שנ' לא תגור ממנו:", + "ד״א לא תגור ממנו אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהם הן באין לירש את ארצם:", + "אשר ה' אלה' נותן לך בזכותך:", + "וירשתם במה וישבת בער' ובבתי' בחזקה לפי דרכינו למדנו שהקרקעות נקנין בחזקה לפי דרכינו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים:", + "וישבת בער' ובב' אין לי אלא ערים ובתים שמצאו וישבו מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל (יב כט) וישבת בארצם מכל מקום:", + "אני אקרא וישבת בארצם אחד ערים ואחד בתים במשמע ומה ת״ל וישבת בעריהם ובבת' שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר ארצות שלא נתלכלכו בע״ז יהו מותרות אבל ערים ובתים שנתלכלכו בע״ז יהו אסורות ת״ל וישבת בער' ובבת' עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו:" + ], + [ + "שלש ערים תבדיל לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ד מא) אז יבדיל משה שלש ער' בעבר היר' אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן ומנ' שצוה משה את יהושע שיפריש כנגדן בארץ ישראל ת״ל שלש ערים תבדיל לך:", + "תבדיל לך ולא לאחרים:", + "בתוך ארצך ולא בספר:" + ], + [ + "תכין לך הדרך ר' אליעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:", + "ושלשת את גבול ארצך שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון:", + "אשר ינח' ה' אלהיך לרבות עבר הירדן:", + "והיה לנוס שמה כל רצח שומע אני כל רצח במשמע ת״ל (במד' לה יא) מכה נפש אי מכה נפש [השמטה: שומע אני אף מכה רוצח במשמע ת״ל מכה נפש או מכה נפש] שומע אני אף מכה אביו במשמע ת״ל והיה לנוס שמה כל רצח לא אמרתי אלא רצח מכה נפש מכה נפש רצח יצא המכה אביו ואמו שאינו גולה:" + ], + [ + "וזה דבר הרצח מניין אתה אומר רצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להן רצח אני אמ' לו אע״פ כן יקבל מהן שנ' וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה מה ת״ל שמה שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו:", + "אשר יכה את רע' פרט לגוי:", + "בבלי דעת פרט למתכוין:", + "ד״א בבלי דעת להוציא את השוטה:", + "והוא לא שנא לו מת' של' פרט לשונא שאינו גולה מפני שהוא קרוב למזיד ואיזה הוא שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים מפני האיבה:" + ], + [ + "ואשר יבא את רע' בי' לח' עצ' מיכן אמרו הזורק את האבן לחצרו והרג אם יש שם רשות לניזק להכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רע' בי' מה יער רשות לניזק ולמזיק [ליכנס] לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק לכנס לשם:", + "אבא שאול אומ' מה הטבת עצים רשות [אף כל שהוא רשות] יצא האב המכה בנו והרב הרודה את תלמידו ושלוח בית דין:", + "ונדחה ידו בגרזן לכ' העץ ונ' הבר' נשמט הברזל מקתו...:", + "ומצא את רע' ומת פרט לממציא את עצמו מיכן אמר ר' אליעזר בן יעקב הזורק את האבן ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור:", + "ד״א ומצא את רעהו אין מציאה אלא בעדים:", + "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי שלא יהיה גולה מעיר אל עיר:", + "ומה ת״ל וחי עשה לו שיחיה מגיד שאין מושיבין עיירות אלו אלא במקום שווקים ובמקום מים:" + ], + [ + "מפני מה טעמו של דבר מגיד פן ירדף גאל הדם:", + "תכין לך למה נאמר לפי שהוא אומר פן ירדוף גואל הדם אח' הר':", + "ושלשת את גבול ארצ' למה נאמר לפי שהוא אומ' כי יחם לבבו:", + "והיה לנוס שמה כל רצח למה נאמר לפי שהוא אומ' והשי' כי ירבה הדרך והכ' נפש:", + "ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מת' של' מיכן היה ר' ישמעאל אומ' כל שלא דבר עם חברו שלשה ימים משום איבה הרי זה שופך דמים:" + ], + [ + "על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ער' תב' לך למה נאמר והלא כבר נאמר שלש ער' תבד' לך ומה ת״ל על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ערים כו' מנ' אתה אומ' שאם רבו ישראל שומע אני יוסיפו עליהן עוד ערי מקלט ת״ל על כן אנ' מצ' כו':", + "ד״א על כן אנ' מצ' לאמ' להזהיר בית דין על כך:" + ], + [ + "ואם ירחיב ה' אלהיך את גב' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ז א). ונשל גוים רבים מפ' אין לי אלא אלו בלבד מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל ואם ירחיב ה' אלהי' כו':" + ], + [ + "ויספת לך עוד שלש ערים לימות המשיח הכת' מדבר אתה אומר לימות המשיח הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לעתיד לבוא ת״ל כי תשמור את כל המצ' הז' לע' אמרת וכי יש מצות נוהגות לעתיד לבוא הא מה ת״ל ויספת לך עוד של' ער' לימות המשיח הכת' מדבר ונמצאו תשע ערים והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית ועדין לא נכבשו:", + "על השלש האלו מה אלו מכוונות זו לזו ולא רחוקות זו מזו וקולטות מזו לזו אף אלו כיוצא בהן מה אלו משולשות ואין בהן לא אבנים ולא בית זבל ולא בית צורה אף אלו כיוצא בהן מיכן אמ' ערי מקלט אין בהן לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות שנ' וחי שאין ת״ל וחי אלא מגיד שלא היה שם אלא בית שווקים למחיה:" + ], + [ + "ולא ישפך דם נקי מגיד הכת' שאם לא כיונתה את הדרכים ולא התקנת את האיסטראטיות מעלה אני עליך שכל הדמים שנשפכו כאלו את שפכתם לכך נאמר ולא ישפך דם נקי:" + ], + [ + "וכי יהיה איש שנא לרעהו הא למדת שהשנאה גורמת לשפיכות דמים:", + "וארב לו עד שיהא מתכוין לו:", + "וקם עליו והכהו נפש ר' נתן אומר הרי זה בא לפטור את הזורק (מן הגג) [אבן לגו] הא כיצד היו לפניו עשרה בני אדם אמר את אחד מכם אני מכה וזרק והכה שומע אני יהא חייב ת״ל והכהו נפש מגיד שאינו חייב עד שיאמר את איש פלוני אני מכה:", + "ונס אל אחת הע' האל סבור שעיר מקלט קולטתו:" + ], + [ + "ושלחו זקני עירו מיכן אמרו אם הרג נפש בשגגה או מזיד היה מקדים והולך לו לעיר מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם אם מזיד ויש עליו עדים ממיתין אותו שנ' ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ואם לאו פטור שנ' (במד' לה כה) והצילו העדה את הרצ' ואם שוגג גולה שנ' והשיבו אותו הע' אל עיר מק':", + "ונתנו אתו ביד גאל הדם ומ' (מצוה ביד גאל הדם וכל הראוי לירושה הוא גאל הדם אין לו גאל הדם או שלא רצה או שלא היה יכול בית דין ממיתין אותו):" + ], + [ + "לא תחוס עי' על' הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג נפש שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה יש תעלה בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו אלא ממיתין אותו:", + "אבא חנון בשם ר' אליעזר [אומ'] כל מקום שהכת' עונש עונש שלא כראוי הוא אומר לא תחוס עינך:", + "ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך כשאת מבער שופכי דמים מן הארץ את גורם לטובה לבוא לעולם:" + ], + [ + "לא תסיג גבול רעך והלא כבר נאמר (ויק' יט יג) לא תגזול ומה ת״ל לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין יכול אף בחוצה לארץ ת״ל בנחלתך אש' תנ' בארץ ישראל עובר בשני לאוין בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד:", + "אשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר אתה אומ' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במה שתיחמו כנעניים וכשהוא אומר בנחלתך אשר תנחל הרי מה שתיחמו כנעניים אמור הא מה ת״ל אשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר:", + "מנ' למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תסיג גבול רעך:", + "יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם ת״ל בנחל' אש' תנ' הא אם נקבר בו אפלו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה:", + "ד״א לא תסיג גבול רעך במשנה בין קבר מלך לקבר נביא הכת' מדבר:", + "ר' עקיבה אומר בנושא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הכת' מדבר שנ' (ע' משלי כג י) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא מפני מה כי גואלם חזק ה':", + "ד״א במשנה בין דברי ר' מאיר לדברי ר' יהודה בין דברי ר' יהודה לדברי ר' יוסי בין דברי ר' יוסי לדברי ר' שמעון הכת' מדבר:" + ], + [ + "לא יקום עד אחד באיש למה נאמר לפי שהוא אומר כי יקום עד חמס באיש בשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' בשני עדים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בעד אחד ת״ל לא יקום עד אחד באיש ממשמע שנ' לא יקום עד איני יודע שהוא אחד ומה ת״ל אחד אלא זה בנין אב כל מקום שנ' עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכת' אחד:", + "לא יקום עד אחד באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנ' ת״ל לכל עון:", + "לקרבנות מנ' ת״ל ולכל חטאת:", + "למכות מנ' ת״ל בכל חטא אשר יחטא:", + "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנ' [ת״ל לכל עון ולכל חטאת] לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא באשה לזכות מיכן אמר ר' עקיבה משיאין את האשה על פי עד אחד:", + "לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה והדין נותן מה אם פיו שהוא זקוק לו לתשלומין אינו זוקקו לשבועה עד אחד שאינו זוקקו לתשלומין דין הוא שיזקקנו לשבועה לא אם אמרת בפיו שאינו מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך אינו זוקקו לשבועה תאמר בעד אחד שהוא מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך יזקקנו לשבועה:", + "ויזקקנו לתשלומין והדין נותן מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועה הרי הוא זוקקו לתשלומין עד אחד שהוא זוקקו לשבועה דין הוא שיזקקנו לתשלומין ת״ל לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה:", + "על פי שנים עדים או על פי של' עד' אם מתקיימת עדות בשנים למה פירט הכת' שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה מנ' אפלו מאה ת״ל עדים:", + "ר' שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף השלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומנ' שאפילו מאה ת״ל עדים והוא שהעידו כל אחד בתוך כדי דבורו של חברו:", + "על פי שנים מפיהם ולא מפי כתבם:", + "יקום דבר (כלל הכת' עידי ממונות עם עידי נפשות ומדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות ובשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין):" + ], + [ + "כי יקום עד חמס באיש אין חמס אלא גזלן:", + "לענות בו סרה אין סרה אלא עבירה שנ' (יר' כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה':" + ], + [ + "ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר אתה אומ' בעדים או אינו אלא בבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמורין הא מה אני מקיים ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים:", + "ד״א ועמדו שני האנ' הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין אתה אומר הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין או אלו ואלו עומדין ת״ל ועמדו שני האנשים מכלל קימה את למד לישיבה:", + "ד״א ועמדו שנ' האנ' הרי זו אזהרה לבעלי דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו:", + "ד״א זו אזהרה לדיין שלא ישמע מפי בעל דין עד שיהא בעל דינו עמו:", + "אשר להם הריב יבוא בעל השור ויעמוד על שורו:", + "לפני ה' הרי זו אזהרה לדיין שיאמר להם מה אתם סבורין לפני בשר ודם אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:", + "כשהיה דין [השמטה: כתוב בגליון: צ״ל כשהיו בני אדם באין לדין אצל ר' עקיבה בן יוסף] בא לפני ר' עקיבה היה אומר להם מה אתם סבורין לפני עקיבה בן יוסף אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:", + "וכן יהושפט אומר לדיינים שהושיב בערי יהודה (דהי״ב יט ו) ויאמר לשפטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה':", + "לפני הכ' והשפ' אש' יה' בימ' הה' שאם היה קרוב ונתרחק כשר שנ' בימים ההם:", + "ד״א לפני הכ' והש' אש' יה' בימ' ההם מיכן אמרו דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה של בית דין פטור מלשלם:" + ], + [ + "ודרשו השפטים היטב היטב היטב לגזרה שוה מה כאן שבע חקירות אף להלן שבע חקירות מה כאן שבע בדיקות אף להלן שבע בדיקות:", + "מה להלן בשני עדים הכת' מדבר אף כאן בשני עדים הכת' מדבר:", + "והנה עד שקר העד מיכן אמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כאיזה צד אמרו מעידין אנו את איש פל' שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה עמנו [היה] אותו היום במקום פל' אין אלו זוממין אבל אמ' להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פל' הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:", + "והנה עד שקר העד מיכן אמ' אין העדים נעשין זוממין עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שיהיו שנים ולעולם אין עדותן מתקיימת עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שתיחקר עדותן בבית דין:", + "אמר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מליבם של צדוקים שהיו אומ' אין עדים זוממין [נהרגין] עד שיהרג הנידון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהן ואין לוקין עד שיוזמו שניהם ואין משלמין ממון עד שיוזמו שניהם מיד קיבל עליו יהודה בן טבאי שאין מורה הלכה אלא לפני שמעון בן שטח אמרו כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע וכסבורין העם שקולו של הרוג הוא אמר להן קולי שלי הוא תדעו שהרי למחר מת ואין קולו נשמע:" + ], + [ + "ועשיתם לו כאשר זמם אם מכות מכות ואם מיתה מיתה ואם ממון ממון חוץ מארבעה דברים שאין נעשין בן גרושה ובן חלוצה ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי:", + "ועשיתם לו כאשר זמם משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהן:", + "העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:", + "כאשר זמם לעשות לאחיו אין העדים זוממין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אומ' עד שיהרג שנ' (שמות כא כג) ונתת נפש תחת נפש אמ' להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לא' והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקיבלו עדותם יהרגו ת״ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:", + "לעשות לאחיו ר' יוסי הגלילי אומר מה ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לע' לא' לפי שמציגו בכל עונשין שבתורה שוין מיתת האיש למיתת האשה וזוממיהן כיוצא בהן אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת איש למיתת אשה אלא מיתת איש בחנק ומיתת אשה בשרפה אבל זוממין לא שמענו מה יעשה להן ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוץ לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר:" + ], + [ + "והנשארים יש' ויר' מיכן אמ' מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם הרי אלו נהרגין:", + "ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס:", + "והנשא' ישמ' ויר' מלמד שצריכין הכרזה:", + "ולא יוסיפו לעשות כד' הר' הז' בקרבך באחד מבתי דינין:" + ], + [ + "ולא תחוס עיניך נפש בנפ' עין בעין הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג חבירו או חובל בו אין לי אלא דיני קנסות דיני עונשין מנ' ת״ל ולא תחוס עיניך:", + "ומנ' שהמבייש משלם ממון נאמר כאן ולא תחוס עי' ונאמר להלן (כה יב) לא תחוס עי' מה להלן ממון אף כאן ממון:", + "ולא תחוס עי' נפש בנפש עין בעין כי תצא למלחמה מיכן היה ר' עקיבה אומר אין בעלי מומין יוצאין למלחמה:" + ] + ], + [ + [ + "כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "כי תצא למלחמה למה נאמר לפי שהוא אומר (ז א) ונשל גוים רבים מפ' לא שמענו שהקב״ה עושה נסים לישראל אלא בשבעה עממים בלבד אבל בשאר כל האומות לא שמענו ת״ל כי תצא למלחמה על איב' כנסים שעשה לך במצרים כך הוא עושה לך בכל זמן:", + "על אויביך ר' יאשיה אומר איביך זה הגוי:", + "שכן מצינו שהגוים קרויין איבים בכל מקום שנ' כי תצא למלחמה על איביך:", + "ר' (נתן) [יונתן] אומר בישראל משומד הכת' מדבר:", + "אבא חנין בשם ר' אליעזר בגר שחזר לשאורו הכת' מדבר:", + "ר' יצחק אומר בבן ישראל הכת' מדבר ומה ת״ל איביך שאם הכה בנו או שעשה עמו מריבה נמצא אויבו לפי שעה:", + "ד״א על איביך כנגד איביך אתה נלחם:", + "וראית סוס ור' עם רב ממך מה הן יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב:", + "מה הן יוצאין עליך בעם רב אף אתה צא עליהן בעם רב:", + "סוס ורכב וכי סוס אחד הוא או רכב אחד הוא והלא כבר נאמר (יהוש' יא ו) את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש ומה ת״ל סוס ורכב אלא בזמן שישראל עושין רצונו של הקב״ה אינן לפניהם אלא כסוס אחד ורכב אחד:", + "כיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר (שם יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור אלא בזמן שישראל עושין רצון המקום אינן לפניהן אלא כסוס אחד ורכב אחד אמר ר' שמעון ולא בסוסים בלבד אלא בבני אדם וה״א (שופ' ו טז) והכית את מדין כאיש אחד וכי כאיש אחד עלו והלא הוא אומ' (עיי״ש ו ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם וחנו כדי ארבה לרב ומה ת״ל כאיש אחד אלא כשישראל עוסקין בתורה אין האומות וחיילותם חשובין לפניהם כלום וכן ישעיה אומר (ישע' ס כב) הקטן יהיה לאלף:", + "עם רב ממך במנין אבל לא במעשים ובאבות וה״א (ז ז) לא מרבכם מכל העמ' כי מאהבת ה' את' ומשמ' את השבעה:", + "לא תירא מהם הרי זו אזהרה:", + "לא תירא מהם כשם שנ' במשה (במד' כא לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו וכשם שנ' ביהושע (יהוש' ח א) ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת:", + "כי ה' אלה' עמך המ' מא' מצ' מי שהעלך מארץ מצר' הוא עמך בעת צרה וכנסים שעשה לך במצרים הוא עושה לך בכל זמן:", + "ד״א המוציאך מא' מצ' לא נאמר אלא המעלך מא' מצרים אמר להן הקב״ה הרבה מעלות עליתי אתכם ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות וה״א (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון ובמדבר הוא אומר (שה״ש ג ו) מי זאת עלה מן המדבר ועכשו אפלו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד שאתם מזכירין בה יציאת מצרים כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם לכך נאמר המעלך מא' מצ':" + ], + [ + "והיה כקרבכם אל המלחמה יכול יום זה שקריבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום שקרבין בו למלחמה ומה ת״ל והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעין לספר כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו:", + "ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה:", + "ודבר אליהם בלשון הקדש:" + ], + [ + "אתם קרבים היום למלחמה על איביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנ' (שופ' כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו ויישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנ' (דהי״ב כח ח - טו) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע:", + "ועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם:", + "ויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:", + "על איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:", + "אל ירך לב' מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות:", + "אל תיראו מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין:", + "אל תחפזו מפני קול הקרנות:", + "ואל תערצו מפני קול הצוחה:" + ], + [ + "כי ה' אלהי' הה' עמ' הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום:", + "פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה בסופו שנפל בחרב והם נפלו עמו:", + "בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה בסופו סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהי' ההלך עמכם להל' אתכם זה מחנה הארון וכל כך למה לפי שהשם וכנויו מונחין בארון:", + "ד״א אל ירך לבב' אל תי' ואל תח' ואל תע' כנגד ארבעה דברים שהמלכות עושה מגיפים מריעים צווחים ורומסים מפני מה טעמו של דבר כי ה' אלה' הה' עמ':", + "להל' לכם עם אי' להוש' אתכם משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר להושיע אתכם משרפים ומעקרבים ומרוחות הרעות או אינו מדבר אלא מאיביכם וכשהוא אומ' להל' לכם עם איבי' הרי איביכם אמורים הא מה ת״ל להוש' את' מנחשים ומעקרבים ומרוחות הרוחות:" + ], + [ + "מי האיש אשר בנה אין לי אלא בונה ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל מי האיש:", + "בית אין לי אלא בית מנ' לרבות בונה בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת״ל אשר בנה:", + "יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה:", + "ולא חנכו פרט לגזלן:", + "ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:", + "פן ימות במל' אם אינו שומע דברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:", + "ואיש אחר יחנכנו יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי:" + ], + [ + "ומי האיש נטע כרם אין לי אלא נטע ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל ומי האיש:", + "אין לי אלא נוטע מבריך ומרכיב מנ' ת״ל אשר נטע:", + "כרם אין לי אלא כרם מנ' לנוטע חמשה אילני מאכל אפלו מחמשת המינים ת״ל אשר נטע:", + "יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם:", + "ולא חללו פרט לגזלן ולשותפין:", + "ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:", + "פן ימות במ' אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:", + "ואיש אחר יחללנו יכול דודו או בן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה להלן נכרי אף כאן נכרי:", + "ומי האיש אש' ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפלו שומרת יבם ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו:", + "ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "ילך וישב לבי' כראשון:", + "כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:" + ], + [], + [ + "ויספו השט' לד' אל העם ואמ' מי האיש הי' ורך הל' כמשמעו:", + "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה דברי ר' עקיבה:", + "ר' יוסי הגלילי אומ' הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן:", + "מפני מה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהיו ערי ישראל נשמות דברי רבי:", + "רבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה שמא כרם נטע שמא אשה ארש וכולן היו צריכין להביא עדים חוץ מן הירא ורך הלבב שעידיו עמו:", + "ולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו הרי זה כמי ששפך דמי הכל ועליו הוא אומר (יר' מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם:" + ], + [ + "והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:", + "בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה:" + ], + [ + "כי תקרב אל עיר למה נאמר לפי שהוא אומר כי תצא למלחמה על איביך שומע אני יתחילו וילחם בה ת״ל כי תקרב אל עיר להלחם על' וקראת אל' לשלום מגיד שהוא פותח בה בשלום:", + "כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:", + "להלחם עליה ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:", + "וקראת אליה לש' גדול הוא השלום שאף במלחמה צריכין שלום שנ' וקראת אליה לשלום וה״א (ב כו) ואשלח מלאכים ממ' קד' דברי שלום לאמר ואומ' (שופ' יא יב) וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר:" + ], + [ + "והיה אם שלום תענך שומע אני בדברים ת״ל ופתחה לך במעשים ולא בדברים:", + "ד״א והיה אם שלום תענך יכול מקצתה ת״ל ופתחה לך כולה לא מקצתה:", + "והיה כל העם הנמ' בה לרבות כנענים שבתוכה:", + "יהיו לך למס ועבד' אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו:" + ], + [ + "ואם לא תש' עמך שומע אני יתחיל וילחם בה ת״ל ועשתה עמ' מל' משתתחיל להלחם בך:", + "וצרת על' הקיפום מארבע רוחותם ר' נתן אומ' נותנין להן דרך אחד שיברחו:", + "ואם לא תש' עמך הכת' מבשרך שהיא עושה עמך מלחמה:", + "וצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים:" + ], + [ + "ונתנה ה' אלה' בידך אם תבעת שלומה ועשית כל האמור בענין ולא קיבלה עליה סוף שהמקום מוסרה בידך:", + "והכית את כל זכו' שומע אני אף הקטנים שבתוכה ת״ל רק הנשים והטף והבהמה [וגו']:" + ], + [ + "טף האמור כאן אלא טף של זכרים:", + "או אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר טף אלא טף של זכרים:", + "כל שללה תבז לך שומע אני יתחיל ויבז ת״ל ואכלת את שלל איביך אשר ה' אלהיך נתן לך משיורישך:", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל שדקדקה עמו על גזילו של גוי שנ' (ויק' כה נ) וחשב עם קנהו בדקדוק:", + "אתה אומ' בדקדוק או אינו אלא בעבד עברי וכשהוא אומר (שם כה נג) (לא תרדה בו בפרך) [לא ירדנו בפרך] הרי עבד עברי אמור הא מה אני מקיים וחשב עם קונהו בדקדוק:" + ], + [ + "כן תעשה לכל הע' הרח' מ' אין לי אלא רחוקות רחוקות מרוחקות מנין ת״ל אשר לא מערי הג' האלה הנה או אפלו הן מערי הגוים האלה ת״ל רק מערי הגוים האלה אש' ה' אלה' נתן לך" + ], + [ + "לא תחיה כל נש' בסייף או יכול אפילו השלימו ת״ל רק:" + ], + [ + "כי החרם תח' מצות עשה:", + "החתי והאמ' הכנע' והפר' הח' והיבו' הגרגשי מנ' ת״ל כאשר צוך ה' אלהיך הרי אתה דן נאמר כאן צווי ונאמר להלן (לא ה) צווי מה צווי שנ' להלן בשבעה עממים הכת' מדבר אף צווי שנ' כאן בשבעה עממים הכת' מדבר:" + ], + [ + "למען אש' לא ילמ' את' לעש' או אפלו השלימו וקבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז ת״ל וחטאתם לה' אלה' הא אם קבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז אין את רשאי להערים עליהן ולשבותן:" + ], + [ + "כי תצור על עיר ימים רבים למה נאמר לפי שהוא אומ' כי תקרב אל עיר להל' על' שומע אני כיון שפתח לה יום אחד בשלום יתחיל וילחם בה ת״ל כי תצ' על עיר ימ' רב' מגיד שהוא תובע שלומה שנים שלשה ימים עד שלא ילחם בה וה״א (ש״ב א א) וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים]:", + "להל' על' לתפ' עיר שאתה יודע שאת יכול להלחם עליה לתפשה את רשאי להלחם בה ואם לאו אין את רשאי להלחם בה:", + "ד״א כי תצ' אל עיר במלחמה הרשות הכת' מדבר:", + "אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:", + "ימים שנים רבים שלשה מיכן אמרו אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת:", + "להל' על' לתפ' ולא לשבותה:", + "לא תשחית את עצה זה המכסיח:", + "לנד' על' גר' זה הקוצץ:", + "כי ממ' תא' וא' לא תכ' זה העוקר מיכן אמ' העוקר את האילן עובר על שלשה לאוין:", + "לנד' על' גר' מנ' אף למשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תש' את עצה לכל דבר:", + "מפני מה טעמו של דבר כי האדם עץ השדה שהרי האדם רואה את הורגו ובורח:", + "ד״א כי ממנו תאכל מצות עשה:", + "ואתו לא תכ' מצות לא תעשה:", + "כי האד' עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן:", + "לבוא מפ' במ' הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצציהו:" + ], + [ + "רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל:", + "כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת״ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפלו מעולה בדמים ת״ל רק:", + "אתו תש' וכרת עושה את הימנו תיקין ונדביאות:", + "ובנית מצ' על העיר עושה את לה מיני מטרניאות ומביא את לה מיני בלצטיאות:", + "ובנית מ' בין בחול בין בשבת מה אני מקיים (שמות לא יד) מחל' מות יומת בשאר כל דבר חוץ ממלחמת רשות או אף במלחמת רשות ומה אני מקיים ובנית מצור בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת״ל עד רדתה אפלו בשבת דברי ר' יאשיה:", + "רבי אומר זה אחד מן הדברים שדרש שמאי הזקן אין מפליגין את הספינה בים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים בד״א בדרך רחוקה אבל אם היתה דרך קרובה אפלו בערב שבת מפליגין אותה:", + "אין צרין על עיר תחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם היקיפוה ואירעה השבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה:", + "ד״א לא תשחית את עצה לענין צדיקים הוא אומר והרי דברים קל וחומר ומה האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם:", + "ולענין רשעים מהוא אומ' רק עץ אשר תדע והרי הדברים קל וחומר מה אם האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שאינן עושין פירות לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם:" + ] + ], + [ + [ + "כי ימצא חלל למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לד' אש' שפ' בה כי אם בד' שפ' אבל אם לא נמצא ההורג לא שמענו ת״ל כי ימ' חל' באד' בא הכת' ללמד על עגלה ערופה שתהא מכפרת על שופכי דמים לכך נאמ' הפרשה:", + "כי ימצא פרט לממציא עצמו מיכן אמרו נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים לא יהו מודדין כל עיקר:", + "חלל לא חנוק ולא מפרפר:", + "באדמה לא טמון בגל:", + "נופל לא תלוי באילן:", + "בשדה לא צף על פני המים:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך לרבות עבר הירדן:", + "לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין אפלו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לפי כך משרבו הרצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה:", + "ד״א אשר ה' א' נתן לך לא בחוצה לארץ:", + "לרשתה להוציא את ירושלים שלא נתחלקה לשבטים:" + ], + [ + "זקניך שנים ושפט' שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר זקניך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה:", + "ויצאו זק' רבי אומר בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר [השמטה: אתה או' בזקני בית דין הגדול הכתוב מדבר] או אינו מדבר אלא בזקני אותה העיר וכשהוא אומר ולקחו זקני העיר הה' והורדו זקני העיר הה' הרי זקני העיר אמורין הא מה ת״ל ויצאו זקניך בזקני בית דין הגדול הכת' מדבר:", + "ד״א בזקני כל ישראל בשפטי כל ישראל הכת' מדבר ואי זה זה בית דין הגדול:", + "ויצאו הן ולא שלוחן:", + "ומדדו שאפלו נמצא בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה:", + "ומדדו מנ' היו מודדין מטבורו דברי ר' אליעזר ר' עקיבה אומר מחטמו:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:", + "ומדדו אל הערים מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל מיכן אמ' נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר:", + "ר' עקיבה אומר הגוף אצל הראש:", + "אשר סבי' החלל לא על ספר הים ולא על ספר המדבר:" + ], + [ + "והיה העיר הקר' אל החלל מיכן אמ' נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר' אליעזר:", + "ולקחו זקני העיר הה' ולא זקני ירושלים:", + "ולקחו זקני העיר הה' מיכן אמ' עיר שאין בה זקנים אינה מביאה עגלה ערופה:", + "ולק' זק' הע' הה' שתהא לקיחתה משל אנשי אותה העיר:", + "עגלת בקר בן בקר שיהא בה שני דרכים הא כיצד בת שתים:", + "אשר לא עבד בה אשר לא מ' בע' מלמד שכל העבודות פוסלין בה כעול אם כן למה נאמר עול אלא שהעול פוסל בה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אע״פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אין פוסלין אלא עד שעת מלאכה:" + ], + [ + "והורדו זקני הע' אל נחל איתן אין איתן אלא בור שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מ' ארץ:", + "ר' נתן אומר אין איתן אלא קשה שנ' (במד' כד כא) איתן מושביך ואומר (יר' ה טו) גוי איתן הוא:", + "איתן במשמע קשה אעפ״י שאינו איתן כשר:", + "אשר לא יע' בו ולא יז' מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופה של קרקע כגון חרישה וחפירה ונטיעה ודומה להן יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים ושוטח שם גיזי צמר ואניצי פשתן שאינן בגופה של קרקע:", + "וערפו שם את העגלה אין עורפין שתי עגלות כאחת:", + "וערפו שם את העגלה עורפין אותה בקפיס מאחוריה:", + "וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מלמד שהיא אסורה בהניה מיכן אתה דן לשור הנסקל מה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים הרי היא אסורה בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה או חלוף מה שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנייה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שופכי דמים דין הוא שתהא מותרת בהנייה ת״ל וערפו שם את העגלה שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שהיא אסורה בהנייה דנתי וחילפתי ובטל החילוף וזכיתי לדין תחלה וערפו שם שאין ת״ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מגיד שאסורה בהנאה:", + "ר' יצחק אומר מה עגלה ערופה שאינו מטמא את הארץ ואינה מסלקת את השכינה אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנייה:", + "רבי אומר מה אם פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שהן כפרה על כל ישראל הרי הן אסורין בהנייה שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה:" + ], + [ + "ונגשו הכהנים בני לוי בין תמימים בין בעלי מומין שהיה בדין נאמר כאן כהנים ונאמר להלן כהנים מה כהנים שנ' להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים שנ' כאן תמימים ולא בעלי מומין ת״ל בני לוי מה בני לוי לא חלק בהן בין תמימים לבעלי מומין אף כאן לא נחלוק בין תמימין לבעלי מומין:", + "כי בם בחר ה' אלהיך לש' ול' בש' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה מה ברכה בשם אף שירות בשם:", + "ועל פיהם יה' כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים לנגעים אלא מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים מה נגעים ביום דכת' (ויק' יג יד) וביום הר' בו בשר חי יט' אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכת' (שם יג יב) לכל מראה עיני הכ' אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים או מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת״ל (שם יג ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מב' הכ' הא למדת שאפלו כהן אחד רואה את הנגעים:" + ], + [ + "וכל זקני הע' הה' ואפלו הן מאה:", + "הקרובים אל החלל היכולים לבוא אל החלל:", + "ירחצו את ידיהם למה נאמר שהיה בדין נאמר רחיצה בפנים ונאמר רחיצה בחוץ מה רחיצה אמורה בפנים רחיצה וכפרה בכהנים אף רחיצה אמורה בחוץ רחיצה וכפרה בכהנים ת״ל וכל זקני הע' הה' יר' את יד' רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים:", + "ירחצו את ידי' על העג' הע' במקום עריפתה של עגלה:", + "הערופה בנחל שתהא עריפתה בנחל:", + "בנחל וענו ואמרו שתהא ענייתן ואמירתן בנחל:" + ], + [ + "וענו ואמרו בלשון הקדש:", + "נאמר כאן וענו ואמרו ונאמר להלן (כז יד) וענו הלוים ואמרו וכת' (שמות יט יט) והאלהים יע' בק' מה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמ' כאן בלשון הקדש שכל מקום שנ' ענייה ואמירה (בכה) [ככה] כה הרי הוא בלשון הקדש:", + "ידינו לא שפ' את הדם הזה וכי עלת על לבינו שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:", + "ר' ישמעאל בנו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר והלא בידוע שזקני בית דין אינן שופכי דמים ומה ת״ל ידינו לא שפ' שלא יהיו גדמים ועינינו שלא יהו סומים והרידו שלא יהו חגרים נמצינו למידים כשם שבית דין שלימים בצדק כך יהו שלימים מכל מום:" + ], + [ + "כפר לעמך ישראל הכהנים אומרין הזקנים אומ' ידינו לא שפכה והכהנים אומ' כפר לעמך ישראל ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקדש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:", + "כפר לעמך ישראל אלו החיים:", + "אשר פדית אלו המתים:", + "מגיד שהמתים צריכין כפרה מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים נמצינו למידים שהשופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים:", + "אשר פדית ה' על מנת כן פדיתנו שלא יהא בינינו שופכי דמים:", + "ד״א על מנת כן פדיתנו שנהא חוטאים ואתה מכפר:", + "ואל תתן דם נקי בק' עמ' יש' אל תתן לו קיימה בקרב עמך ישראל:", + "ד״א שלא תהא ספיקה בקרב עמך ישראל שיהא ביניהן שופכי דמים:", + "ונכפר להם הדם מיכן פייסה אותן רוח הקדש אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם:" + ], + [ + "ואתה תבער הדם הנקי שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה הרי זה נהרג:", + "ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר שאם נמצא ההורג ולא הרגוהו מעלה אני עליהם כאלו לא נערפה העגלה ת״ל ואתה תבער הדם הנקי:", + "ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (במד' לה לג) ולארץ לא יכ' לדם אש' שפך בה כי אם בדם שו' ומה ת״ל וא' תבער הד' הנקי מקר' לפי שלא למדנו לרוצח במה תהא מיתתו ת״ל וערפו שם את העגלה ואתה תבער הד' הנ' הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסיף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר (או מה להלן בקופיס וממול עורף אף כאן בקופיס וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבא בר אבוה אמר קרא (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה):", + "[השמטה: כי תעשה הישר בעני ה' כשאתה מבער שופכי דמים מן הארץ אתה עושה הישר בעני ה']. כי תע' הי' בעי' ה' הרי זו אזהרה לבית דין:", + "כי תע' הי' בעי' ה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני שמים כדי שתזכה לחיי העולם הבא שנ' (מיכה ב ז) הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך ואין טוב אלא חיי העולם הבא שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך:" + ], + [ + "כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:", + "ולמה נאמר לפי שהוא אומר (כ יד) רק הנ' והטף והב' תבז לך אבל לא שמענו שאת רשאי לקיים מהן אישות ת״ל כי תצא למל' וראית בשביה בא הכת' ללמדך כיצד אתה עושה ואת רשאי לקיים מהן אישות:", + "על איביך כנגד איביך:", + "ונתנו ה' אלהיך בי' אם עשית כל האמור בענין סוף שהקב״ה נותנן בידיך:", + "ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה:", + "ד״א ונתנו ה' אלהיך בי' וש' שב' משימסרו בידך את רשאי לשבותן ואם לאו אין את רשאי לשבותן:" + ], + [ + "וראית בשביה בשעת שביה:", + "אשת יפת תאר אע״פ שהיא אשת איש:", + "יפת תאר אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנ' אפלו כעורה ת״ל וחשקת בה אע״פ שאינה נאה לא דבר הכת' אלא כנגד היצר יצר רע:", + "מוטב שיאכלו ישראל בשר המתות שחוט ואל יאכלו בשר המתות נבלות:", + "מושלו מלה״ד לבן מלכים שנתאוה דבר שאי אפשר לו והיה אביו מפתיהו ואומר לו בני אם אוכלו את מזיקך הוא וכיון שראה שלא הקפיד אמר לו כך וכך תהא עושה ואין את ניזק לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:", + "וחשקת בה בה ולא בחברתה:", + "ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יביא שתים אחת לו ואחת לאביו או לבנו:" + ], + [ + "והבאתה אל תוך בי' ולא לבית אחר שלא ילחיצנה במלחמה:", + "וגלחה את ראשה שאם ראה בשערה נוה וחמדה לכך נאמר וגלחה את ראשה:", + "ועשתה את צפרניה ר' אליעזר אומר תקוץ ור' עקיבה אומ' תגדל אמר ר' אליעזר נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן להעביר אף כאן להעביר:", + "אמר ר' עקיבה נאמר עשייה בראש ונאמר עשייה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול:", + "וראיה לדברי ר' אליעזר (ש״ב יט כה) ומפיבשת ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה היא ולר' עקיבה אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כמה שנ' (ע' דני' ד ל) עד כי שעריה כנשרין רבא וטפרוהי כציפרין:" + ], + [ + "והסירה את שמלת שביה מ' שאם ראה בבגדיה נוה וחמדה לכך נאמר והסירה את שמלת שביה מעליה:", + "והסירה את שמלת שביה מעליה מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות שהגוים ארורין הן ובנותיהן מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים אחריהן:", + "וישבה בבי' בבית שתשמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא דומה לקרויה ורואה אותה בניוולה:", + "ובכתה את אביה ואת אמה ר' אליעזר אומר אביה אביה ממש אמה אמה ממש ר' עקיבה אומ' אין אביה ואמה אלא ע״ז וה״א (יר' ב כז) אומרים לעץ אבי ולאבן את ילדתנו:", + "ירח ימים שלשים יום כל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה שתהא מתקשטת וזו מנוולת כדי שיקוץ בה:", + "ואחר כך תב' אליה ובעלתה הא אם בעלה עד שלא עשה בה כל המעשים הללו הרי זו בעילת זנות בד״א שלא קיבלה עליה להתגייר אבל אם משקיבלה עליה להתגייר מטבילה ומותר בה מיד:", + "ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה:", + "והיתה לך לאשה כענין שנ' (שמות כא י) שארה כסו' ועו' לא יג':" + ], + [ + "והיה אם לא חפצה בה הכת' מבשרך שאתה עתיד לשנותה:", + "ושלחתה לנפשה ולא לבית אלהיה:", + "ד״א ושלחתה לנפשה שאם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא אם כך חס המקום על בנות גוים הטמאות קל וחומר על בנות ישראל הקדושות:", + "ומכור לא תמ' בכ' אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף מנ' שלא יתננה במתנה שלא יעשה בה טובה ת״ל ומכור לא תמכרנה:", + "לא תתעמר בה שלא תשתמש בה:", + "תחת אשר עני' אפלו לאחר מעשה יחידי:", + "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה לא תתעמר בה אחר כל המעשים הכת' מדבר אתה אומר אחר כל המעשים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר בעילה אלא אם אמרת כן הרי היא אשתו לכל דבר הא [מה] ת״ל לא תתעמר בה תחת אשר עניתה אחר כל המעשים הכת' מדבר דברי ר' יאשיה:", + "ר' יונתן אומר אחר הבעילה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לאחר כל המעשים ת״ל (בר' לד ב) ויקח אתה וישכב אתה ויענה הרי אתה דן נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה ענוי שנ' להלן אחר הבעילה הכת' מדבר אף ענוי שנ' כאן אחר בעילה הכת' מדבר:", + "ד״א לא תתעמר בה הרי זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "כי תהין לאיש שתי נשים אין לי אלא שתים מנ' אפלו מרובות ת״ל נשים אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן שנואות ומקצתן אהובות מנ' [אפלו כולן אהובות] אפלו כולן שנואות ת״ל אהובה האהובה שנואה השנואה ריבה הכת' אין לי אלא בזמן שהן שתים האחת אהובה והאחת שנואה ומנ' אפלו אחת והיא שנואה ואחת והיא אהובה ת״ל האהובה האהובה השנואה השנואה:", + "איזו היא אהובה ושנואה אהובה לפני המקום ושנואה לפני המקום יכול שאין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנ' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת״ל שנואה שנואה ריבה הכתוב את העריות שהן בלא תעשה מנ' לרבות עריות שחייבין עליהן כרת ת״ל שנואה שנואה ומנ' לרבות שחייבין עליהן מיתת בית דין ת״ל שנואה שנואה יכל אפלו שפחה ונכרית ת״ל כי תהיין מי שיש לו בהן הוייה יצאו אלו שאין לו בהן הוייה:", + "וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין ולדות שלו:", + "ר' ישמעאל אומר בדרך ארץ הכת' מדבר שאם יהיה לו שתי נשים סופו להיות אוהב אחת ושונא אחת:", + "וילדו לו להוציא את מי שהוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:", + "וילדו לו פרט ליוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון לפי שלא נולד והשני שהרי קדמו אחר:", + "בנים הבנים בתורה הזאת ולא הבנות לפי שמצינו שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשוה יכול תהא בכורה נוהגת בהם ת״ל בנים:", + "והיה הבן לא טומטום ואנדרגינס:", + "הבכור הבכור לא הספק (כגון שתי נשים שילדו במחבואה אחת ונתערבו מתחילה ולא הוכרו אבל אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה):", + "לשניאה הכת' מבשרך שהבכור לשנואה:" + ], + [ + "והיה ביום הנ' ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה:", + "הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כגון שאמר על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות דבריו קיימין אבל אם אמר על איש אחר במקום בת ועל בת במקום בן לא אמר כלום:", + "מנ' אתה אומר שאין אדם רשאי ליתן את נכסיו בחייו עד שעה שהוא מת אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ויק' כה מו) והתנחלתם אתם לב' אח':", + "את אשר יהיה לו מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק:", + "לא יוכל ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "יכול אם ביכר יהא מבוכר ת״ל לא יוכל לבכר:", + "אבא חנין אומר משום ר' אליעזר מה ת״ל לא יוכל לבכר לפי שנ' והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן ת״ל לא יוכל לבכר:", + "את בן האהובה כיון שיצא רוב ראשו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה:", + "על פני בן הש' הב' אע\"פ שבן הבכור לשניאה:" + ], + [ + "כי את הב' בן השנ' יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור:", + "לתת לו פי שנים פי שנים כאחד אתה אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים ודין הוא חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד או הלך לדרך הזו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסים אף חלקו עם חמשה פי שנים בנכסים ת״ל והיה ביום הנ' את בנ' התורה ריבתה נחלה אצל בנים הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וה״א (בר' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומ' (דהי״א ה א עיי״ש) בני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ולא להתיחס לבכורה ואומר (שם ה ב) והבכורה ליוסף הואיל ומצינו בכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ביוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד:", + "ד״א פי שנים פי שניים כשנים אתה אומר פי שנים כשנים או פי שנים כמשמעו ת״ל (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי הא מה ת״ל פי שנים פי שנים כשנים:", + "בכל אשר ימצא לו מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:", + "בכל אשר ימ' לו מלמד שאינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו כיצד יורש במוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא מנכסי אבי אביו:", + "ואם היה אבי אביו בכור נוטל פי שנים גם מנכסי אבי אביו:", + "ד״א בכל אשר ימצא לו ולא מנכסי אמו והדין נותן מה אביו שאין אחר מולל את נכסיו בחייו הרי הוא נוטל פי שנים אמו שאחר מולל את נכסיה בחייה דין הוא שיטול פי שנים ת״ל בכל אשר ימ' לו לא מנכסי אמו:", + "כי הוא רא' אונו אונו של איש ולא אונה של אשה:", + "ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לכהן הרי הוא בכור לנחלה מי שהוא בכור לכהן אינו דין שלא יהיה בכור לנחלה ת״ל כי הוא רא' או' ראשית און בכור לנחלה לא פותח רחם:", + "פותח רחם בכור לכהן לא ראשית און שהיה בדין מה אם מי שאינו בכור לנחלה הרי הוא בכור לכהן מי שהוא בכור לנחלה אינו דין שיהא בכור לכהן ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכ' פט' כל רחם פותח רחם בכור לכהן ולא ראשית און:", + "(ד״א ראשית אנו מי שלבו דוא עליו אם ימות הוא דהוי בכור וכו'):", + "לו משפט הבכ' מגיד שאדם יורש בכורת אביו:", + "ד״א לו משפט הבכ' מגיד שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם:", + "ד״א לו משפט הבכ' מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים:", + "ד״א לו משפט הבכ' הרי זו אזהרה לבית דין:" + ], + [ + "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה מי גרם לו להיות בנו סורר ומורה על שנשא אשה שאינה הוגנת לו:", + "כי יהיה לאיש בן סו' ומ' אף בן סורר ומורה היה בכלל שנ' (ויק' יט יג) לא תגזל והרי הכת' מוציאו מכללו להקל עליו ולהחמיר עליו שתהא תחלתו במכות וסופו במיתה לכך נאמ' הפרשה:", + "כי יהיה לאיש בן בן לאיש ולא בן לבן בן ולא בת אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות בן סורר ומורה שהכן מצויין אצלה בעבירה אלא גזירת הכת' היא בן ולא בת:", + "בן", + "ולא איש בן ולא קטן שהקטן פטור שלא בא לכלל מצות:", + "ר׳א כי יהיה לאיש בן עד שיהיה בן משעת הויה פרט לטומטום שנקרע ונמצא זכר שאינו נעשה בן סורר ומורה:", + "סורר שסרר שני פעמים:", + "ומורה שמורה לעצמו דרך אחרת:", + "ר׳א סורר ומורה סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו:", + "סורר על דברי תורה ומורה על דברי נביאים וכתובים:", + "סורר על דברי עדים ומורה על דברי הדיינים:", + "איננו שומע בקול אב' וב' אמו יכול אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק ת״ל איננו שומע איננו שומע לגזרה שוה מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו אף איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:", + "ויסרו אתו במכות אתה אומר מכות או אינו אלא ממון ת״ל (כה ב) והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן בן מה בן שנ' להלן מכות אף כאן מכות:", + "ולא ישמע להם מתרין בו בפני שנים ומלקין אתו בפני שלשה חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה:" + ], + [ + "ותפשו בו אביו ואמו עד שיהא לו אב ואם דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה:", + "ותפשו בו אביו ואמו היה אביו רוצה ואמו היתה אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או חרש או סומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנ' ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמים:", + "והוציאו אתו ולא חגרים:", + "ואמרו ולא אלמים:", + "בננו זה ולא סומים:", + "איננו שומע בקלנו ולא חרשים:", + "והוציאו אתו אל זק' עי' ואל שער מק' מצוה בזקני עירו ובשער מקומו:", + "ד״א אל זקני עירו ואל שער מקומו מלמד שבית דין בגבוה של עיר:" + ], + [ + "ואמרו אל זקני עירו בנ' זה זה הוא שלקה בפניכם מלמד שאינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים ואם מת אחד מהן אינו נסקל:", + "איננו שומע בקלנו מיכן אמרו אכל בחבורת מצוה אכל בעבור חדש אכל מעשר שני בירושלם אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים אכל דבר שהוא מצוה כגון תנחומי אבלים ודבר שהוא עברה כגון תענית צבור איננו נעשה בן סורר ומורה שנ' אינו שומע בק' לא בקולו של מקום:", + "זולל וסובא זולל בבשר וסובא ביין ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין ואומ' (שם כג כא) כי זולל וסובא יורש:" + ], + [ + "ורגמוהו כל אנשי עירו וכי כל אנשי עירו רוגמין אותו והלא כבר נאמר (יז ז) יד העדים תהיה בו אלא במעמד כל אנשי עירו:", + "באבנים יכול באבנים מרובות ת״ל באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:", + "ובערת הרע בעריהו בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (ויק' יט כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו אכילה המביאה לידי שפיכות דמים זו היא אכילת בן סורר ומורה:", + "שמא תאמרו בשביל זה שאכל זה ממון אביו ימות אמר בן סורר ומורה ידון על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסוף זה עתיד לגמר את כל נכסי אביו והוא חוזר ומבקש ולא ימצא שנ' (משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב ויוצא ומפקח על הדרכים ומאבד נפשות הרבה אמרה תורה מוטב שתאבד נפש אחת ואל יאבדו נפשות הרבה:", + "אמר ר' יוסי הגלילי וכי מפני שאכל זה תרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין אמ' תורה יצא לבית דין ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטים את הבריות אמ' תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:", + "יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רק להם ורע לעולם:", + "פזור לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:", + "כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להן והנייה לעולם:", + "שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם:", + "וכל ישר' ישמעו ויר' כותבין היו ושולחין לכל המקומות איש פלוני נידון ביום פל' סקילה בבית דין פל' מפני שהיה בן סורר ומורה שנ' וכל ישראל ישמעו ויר' מלמד שצריכין הכרזה:" + ], + [ + "וכי יהיה באיש חאט מש' מות והומ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כד כג) ובני ישראל עשו כא' צוה ה' את משה [השמטה: וכי מה אמר להן משה] לעשות אמר להן לסקול וסקלו אבל לא שמענו שתלו לכך נאמר הענין:", + "ר' עקיבה כשהיה דורש עניינו היה אומ' הוי משכי העון בחבלי השוא (ישע' ה יח) תחלתו של חאט דומה לחוט שלכוכיא וסופו להיות כעבות העגלה מתחלת הענין מהוא אומ' (כא י) כי תצא למל' וראית בשב' אש' יפת תא' מהוא אומ' (כא טו) כי תהיין לאיש שתי נשים הכניס זה שטן לתוך ביתו והעמיד ממנה בן סורר ומורה ומה סופו של בן סורר ומורה להיות כי יהיה באיש חאט מש' מ':", + "וכי יהיה באיש האיש נתלה ואין האשה נתלית:", + "והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת״ל כי קללת אלה' תל' מה מקלל זה בסקלה ונתלה אף כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר שומע אני כל הנסקלין נתלין ת״ל כי קללת אלהים תלוי מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר יהא נתלה מיכאן אמ' כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר; וחכמים אומ' אין נתלה אלא מגדף ועובד ע״ז אמר ר' יאשיה מסייע אני לדברי ר' יהושע שנ' (במד' כה ד') ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והו' או' לה' נגד השמ':", + "והומת ותלית יכול יהוא תולין אותו חי כדרך שהמלכות עושה ת״ל והומת ממיתין אותו ואחר כך תולין אותו:", + "ותלית אתו ולא את כליו אתו ולא את עידיו אתו ולא את זוממיו:", + "אתו מלמד שאין דנין שנים ביום אחד:", + "על עץ שומע אני בין תלוש בין מחובר ת״ל כי קבור תק' מי שאינו מחוסר אלא קבירה יצא זה שמחוסר (תלייה) [תלישה] וקבירה:", + "כאיזה צד תולין אותו משקיעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אתו:" + ], + [ + "לא תלין נב' על העץ שלא ישהה אתה אומ' שלא ישהה או לא תלין נב' על העץ כמשמעו ת״ל כי קבור תק' ביום הה' הא מה ת״ל לא תלין נב' על העץ שלא ישהה מיכן אמ' משהין אתו סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אתו ואחר כך תולין אתו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה:", + "לא תלין נב' ואם לן עוברין עליו בלא תעשה ולא זה בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין יכול יהא עובר עליו ת״ל על העץ מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו עובר עליו:", + "ר' [שמעון בן] יהודה אומר משום ר' שמעון בן יוחאי מנ' למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה ת״ל כי קבור שאין ת״ל תקברנו אם כן מה ת״ל תקברנו מיכן רמז למלין את מתו שהוא עובר עליו בלא תעשה:", + "כי קבור תקברנו מצות עשה:", + "כי קבור תק' אף כהן ונזיר במשמע או שאר כל אדם חוץ מכהן ונזיר ת״ל כי קללת אלהים תלוי אמרת כל המוזהר על השם מוזהר על קבירת מצוה:", + "כי קללת אלה' תל' כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:", + "אמר ר' מאיר מושלו משל לה״ד לשני אחים תאומים דומין זה לזה שהיו בעיר אחת אחד מנוהו מלך ואחד יצא ללסטיא צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומ' המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:", + "אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומ' קלוני מראשי קלוני מזרועי לכך כי קללת אלה' תלוי:", + "אם כן אמ' המקום מצטער אני על דם של רשעים קל וחומ' על דמם של צדיקים שנשפך:", + "ולא תטמא את אדמ' והלא דברים קל וחומ' אם כששהו לקבור את הרשע הרי הן מטמאין את הארץ ומסלקין את השכינה קל וחומר לע״ז ועריות ושפיכות דמים:", + "ד״א ולא תטמא את אדמ' להזהיר בית דין על כך:" + ] + ], + [ + [ + "לא תראה את שור אחיך למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כג ד) כי תפגע שומע אני כמשמעו ת״ל כי תראה או כי תראה שומע אני אפלו רחוק ממנו מלוא עיניו ת״ל כי תפגע הרי זה ששיערו חכמים אחד משבעה ומחצה למיל וזה הוא רוס:", + "לא תראה את שור אחיך מצות לא תעשה ולהלן הוא אומ' כי תפגע מצות עשה:", + "את שור אחיך או שיו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:", + "נדחים אין נדחים אלא שיצאו חוץ לתחום כענין שנ' (ברא' לז טו) וימצאהו איש והנה תעה:", + "נדחים כדרך הדחתן מיכן אמ' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה:", + "והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה כשל חבירו לכך נאמר והתעל' מהם:", + "השב תשי' לאחיך (מכן) [מניין] החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים שחייב להחזירה ת״ל השב תשי' לאחיך (לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעלה למקום המשתמר):" + ], + [ + "ואם לא קרוב אחיך אין לי אלא קרוב רחוק מנ' ת״ל ולא ידעתו:", + "ואספתו אל תוך בי' ולא לבית אחיך:", + "והיה עמך ברשותך:", + "עד דרוש אחיך אתו וכי עלת על דעתך שאת נותן לו עד שלא יתבעוהו אם כן למה נאמ' עד דרוש אח' אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או אינו רמאי:", + "ובמה בסימנין:", + "בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימניה ונוטלה משרבו הרמאים התקינו שאומ' לו הבא עדים שאין את רמאי וטול:", + "והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסייח לסייחים ותרנגול לתרנגול ואווז לאוזין מיכן אמ' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מיטפל בהן שנים עשר חדש מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:", + "עגלים וסייחים של רעי מיטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן אוזין ותורנגלין גדולים מיטפל בהן שלשים יום קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:", + "מצא דבר שאין עושה ואוכל ימכר שנ' והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו:", + "מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללו אבל לא ילמד בהן לכתחילה ולא יקרא אחר עמו:", + "מצא כסות (לובשה) [מנערה] אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לצרכו ולא לכבודו:", + "כלי עץ משתמש בהן שלא ירקבו:", + "כלי כסף וכלי נחשת [משתמש] בהן לצרכן אבל לא לשחקן:", + "כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו לכך נאמר והשבתו לו:", + "ד״א והשבתו לו לרבות אבדת גופו כגון שראהו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שחייב להצילו:" + ], + [ + "וכן תעשה לחמ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כב א) לא תראה את שור אחיך או שיו אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנ' ת״ל וכן תעשה לחמ' אין לי אלא דבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים מנ' ת״ל וכן תעשה לשמלתו אין לי אלא דבר שיש בו סימנין דבר שאין בו סימנין מנ' ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אחיך:", + "אני אקרא לכל אבדת אחיך ומה ת״ל שורו וחמורו אלא מה שורו וחמורו שאין בו דעת יצאו עבדו ואמתו שיש בהן דעת מה שמלתו שיש בו סימנין אף אין לי אלא דבר שיש בו סימנין:", + "וכן תעשה לשמ' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז:", + "וכן תעשה לכל אבדת אחיך להביא את המשומד או כשם שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו לא תהא מוזהר על אבדתו הרי השמיטו יוכיח שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו והרי את מוזהר על השמיטו הוא יוכיח לאבדתו שאע״פ שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו את מוזהר על אבדתו לא אם אמרת בהשמיטו שהוא שלו תאמר באבידתו שאינה שלו הואיל ואינה שלו לא תהא מוזהר עליה ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אח' להביא את המשומד:", + "ד״א לכל אבדת אחיך להוציא את הגוי:", + "ר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול השם אבידתו אסורה:", + "ד״א לכל אבד' אח' לרבות קרקעו שאם ראה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו חייב לגדור בפניה (ולמ) [ולמנען]:", + "ד״א לכל אבדת אחיך אבידת גופו שחייב (לרפותו) [לרפאותו] אם חלה:", + "אשר תא' מ' כשתתכסה ממנו לא שתהא מונחת על אבן מסמא:", + "ד״א אשר תא' מ' פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:", + "ד״א אשר תא' מ' פרט למאבד ממונו לדעתו שאין נזקקין לו:", + "לא תוכל להתעלם ליתן עליו בלא תעשה:", + "ד״א לא תוכל להת' להביא את הגר:", + "לא תראה את חמור אחיך או שורו למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג ה) עזב תעזב עמו זו פריקה או אינה אלא טעינה וכשהוא אומר הקים תקים עמו הרי טעינה אמור:" + ], + [ + "לא תראה את חמור אחיך או שורו הרי זו מצות לא תעשה:", + "מצות עשה מנ' ת״ל (שם) כי תראה:", + "חמור אחיך פרט לגוי ואם היה המשא של ישראל ואין הגוי מחמר אחר בהמתו הרי זה חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:", + "נפלים שיהיו נפלים ולא עומדים:", + "בדרך ולא ברפת ברשות הרבים שהוא חייב:", + "והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והבהמה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו ואם היה חסיד ועשה לפנים משורת הדין הרי זה משובח:", + "הקם תקים פריקה בחנם וטעינה בשכר ור' שמעון אומ' זה וזה בחנם:", + "הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנ' ת״ל הקים תק' מכל מקום:", + "הקם תק' אפלו מאה פעמים (לפיכך צריך להדדה עמו עד פרסה אלא אם כן אמ' לו בעל המשא איני צריך לך):", + "הקם תק' עמו עזב תע' עמו (שמות כג ה) אין לי אלא פריקה וטעינה בהמה עצמה מנ' ת״ל עזב תע' עמ' הקם תקים עמו כל דבר שהוא שווה לו:" + ], + [ + "לא יהיה כלי גבר על אשה ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:", + "ד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת' ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה' אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ' לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה' אלה' כל עו' אלה:" + ], + [ + "כי יקרא קן צפור מה ת״ל לפי שנ' שלח תשלח את האם יכול יחזר אדם בהרים ובגבעות עד שימצא קן וישלחנו ת״ל כי יקרא במוקרא לפניך:", + "קן קן מכל מקום:", + "צפור טהורה לא טמאה:", + "לפניך רשות היחיד:", + "בדרך רשות הרבים:", + "באילנות מנ' ת״ל בכל עץ לרבות:", + "בורות שיחין ומערות מנ' ת״ל על הארץ:", + "וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה לי מה דרך שאין קנויה בידך אף כל שאין קנוי בידך מיכן אמ' יוני שובך ויוני עלייה שקיננו בטפיחים ובבירה ואוזין ותרנגלין שקיננו בפרדס חייב לשלח קיננו בתוך הבית כגון יונים הורדסיות פטור מלשלח:", + "אפרחים מיעוט אפרחים שנים:", + "או ביצים מיעוט ביצים שתים:", + "מנ' אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח ת״ל קן קן מכל מקום:", + "אפרו' או ביצים מה אפרוחים בני קיימה אף ביצים בני קיימה יצאו מוזרות:", + "מה ביצים צריכות לאימן אף אפרוחים צריכות לאימן יצאו המפרחין שאינן צריכין לאימן:", + "והאם רב' על האפ' פרט למעפעפת יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן ת״ל והאם רב' על האפ' או על הבי' אע\"פ שאינה עמהן:", + "והאם רב' על האפ' יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח ת״ל והאם רב' על האפ' עד שיהיו כולן מין אחד:", + "לא תקח האם על הבנים כשהיא על הבנים אתה אומ' כשהיא על הבנים או לא תקח האם על הבנים כשמועו ת״ל שלח תשלח את האם הא מה ת״ל לא תקח האם על על הבנים כשהיא על הבנים:", + "לא תקח האם אפילו לטהר בה את המוצרע:" + ], + [ + "שלח תשלח את האם שילחה וחזרה שילחה וחזרה אפלו ארבעה וחמשה פעמים מנין שחייב לשלח ת״ל שלח תשלח אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח שנ' שלח תשלח את האם:", + "נטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח:", + "ד״א שלח תשלח שלוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין שנ' שלח תשלח מי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר:", + "שלח תשלח את האם בנקיבות הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקיבות אמרת קל וחומר הוא אם במקום שעשה את שאינו מזומן כמזומן עשה את הזכרים כנקיבות כאן שלא עשה את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שעשה את הזכרים כנקיבות דברי ר' אליעזר אמרו לו תלמידיו וכי דנין אפשר למי שאי אפשר משיבין לאדם דבר שאינו שלו אם לדין הרי הוא אמור ואם מן הדין יש תשובה והרי אתו ואת בנו יוכיח שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן ולא עשה בו את הזכרים כנקיבות הוא יוכיח לשילוח הקן שאע״פ שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שלא נעשה בו את הזכרים כנקיבות לא אם אמרת באותו ואת בנו שלא עשה בו את הקריבין כמקריבין לפי כך לא עשה בו את הזכרים כנקיבות תאמר כאן שעשה הקריבין כמקריבין לפיכך נעשה את הזכרים כנקיבות ת״ל שלח תשלח את האם מיכן אמ' קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין:", + "למען ייטב לך והאר' ימים והרי הדברים קל וחומר ומה מצוה קלה שהיא באיסר אמ' תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר למצות חמורות שבתורה:", + "ר' יעקב אומ' אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה עמה שאין תחיית המתים תלויה בה בשילוח הקן הוא אומ' למען ייטב לך וה' ימ' בכבוד אב ואם הוא אומ' למען יאר' ימיך ולמ' ייטב לך:", + "הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושילח את האם ונטל את הבנים בחזירתו נפל ומת היכן טובתו של זה היכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך:" + ], + [ + "כי תבנה בית חדש ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך שאין את יודע כיצד את נידון שנ' (קה' ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו:", + "כי תבנה אין לי אלא בונה ירש לקח ניתן לו במתנה מנ' ת״ל בית מכל מקום:", + "חדש אין לי אלא חדש ישן מנ' ת״ל ועשית מעקה לגג':", + "ועשית מעקה הרי זו מצות עשה וגובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיותה חזקה כדי שישען עליה ולא תפול:", + "לגגך אין לי אלא גג מנ' לרבות שיחין ומערות ונעיצים ת״ל ולא תשים דמים בבי' אם כן למה [נאמר] גג פרט לכבש:", + "בית לרבות היכל:", + "גג פרט לאולם:", + "ולא תשים דמ' בבי' הרי זו מצות לא תעשה:", + "בביתך יכול אף הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות ת״ל בית מה בית שהוא מייחד לדירה יצאו אלו שאינן בית דירה:", + "ד״א ולא תשים דמ' בבי' ר' נתן אומ' מנ' שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת״ל ולא תשים דמ' בביתך:", + "כי יפל הנ' ממנו ולא לתוכו שאם היתה רשות הרבים גבוהה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנ' ממנו ולא לתוכו:", + "ד״א כי יפל הנ' לא תלה הכת' אלא בנופל מיכן אמ' בית של שני שותפין חייב במעקה אם כן למה נאמר גגיך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן עשויין לדירה או בתי דמסיות ובתי מרחצאות במשמע ת״ל כי יפל הנ' מ' לא אמרתי אלא במקום שהרגל רגילה לעלות:", + "ד״א כי יפל הנ' אמר הקב״ה גלוי וידוע לפני שסוף זה עתיד ליפול ממנו אלא שאני מבקש שלא תארע תקלה על ידיך כמה שנ' (יחז' ג יז) בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל:" + ], + [ + "לא תזרע כר' כל' מה אני צריך הלא כבר נאמר (ויק' יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין ד״א אף הכרם בכלל שנ' (שם) שדך לא תזרע כל' היה והרי הכת' מוציאו מכללו להחמיר עליו שלא בא אלא לאסרו בהנאה לכך נאמ' הפרשה:", + "כרמך אין לי אלא כרם שלם כרם יחידית ועושה פירות מנין ת״ל כרם מכל מקום:", + "כלאים בשני מינין הכת' מדבר אתה אומר בשני מינין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במין אחד הרי אתה דן נאמ' כאן כלאים ונאמ' להלן (ויק' יט יט) כלאים מה כלאים שנ' להלן בשני מינין הכת' מדבר אף כלאים שנ' כאן בשני מינין הכת' מדבר:", + "פן תקדש המ' פן תוקד אש מלמד שהכל אסור בהנייה המלאה הז' אש' תז' ות' הכ' מאימתי תבואה או ירק מתקדשין משישרישו וענבים משייעשו כפול הלבן שנ' המלאה הז' אש' תז' עד שיזרענה ויהיה זה תבואה אבל תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שיבשו כל צרכן אינן מתקדשות:", + "הזרע' אש' תז' אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנ' ת״ל זרע מכל מקום:", + "או אפלו זרעו ולקטו קודם שישריש יהא אסור ת״ל ותבו' הכרם מה כרם משישריש אף תבואה משתשריש:", + "ד״א הזרע אש' תז' פרט לזרע שנפל ממנו כשהוא עובר בכרם ופרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים ופרט לזורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרמים וצמחו שנ' אשר תזרע וזה לא זרע:", + "ד״א הזרע אש' תז' פרט למקיים קוצים בכרם:", + "ותבואת הכ' להוציא כרם שאינו עושה פירות מיכן אמ' גפן שיבש העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש בימי הקור אם זרע תבואה בצדה או ירק לא קדש:" + ], + [ + "לא תחרוש בש' וב' יח' אין לי אלא שור וחמ' מנ' לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור ת״ל לא תחרש מכל מקום אם כן למה נאמ' בשור ובחמ' ללמדך בשור ובחמ' אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם וחמור אין לי אלא חורש מנ' לרבות הזורע והמושך והמנהיג אפלו בקול ת״ל יחדו מכל מקום:", + "ד״א בשור ובחמ' אינו חייב מן התורה עד שיעשה מלאכה בשני מינין אחד טמא ואחד טהור כעין שור וחמ' ומדברי סופרים כל שני מינין אסורין:", + "איסי בן עקביה אומ' לא ירכב אדם על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין הריני אסור בפתוך כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין דין הוא שאהא אסור בפתוך אמ' לו והא כת' (ש״ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אמ' להם אין לומדין מן המלכות אמ' לו ומה אתה מקיים (מ״א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמ' להון ברייה היא מששת ימי בראשית:" + ], + [ + "לא תלבש שעטנז למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' יט יט) ובגד כל' שעט' לא יע' על' אבל לא שמענו שעטנז מהוא הרי אתה דן נאמ' כאן שעטנז ונאמ' להלן שעטנז מה שעטנז שנ' כאן בצמר ופשתים הכת' מדבר אף שעטנז שנ' להלן בצמר ופשתים הכת' מדבר:", + "שעטנז דבר שהוא שווע טווי נווז מיכן אמ' הלבדים אסורים משום כלאים שאע״פ שאין בהן משום אריג יש בהן משום שווע:", + "לא תלבש אין לי אלא שלא ילבש מנ' שלא יתכסה ת״ל (שם) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחוריו ת״ל לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהוא הנאת הגוף (מיכן אמ' אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום אבל שאין דרך חימום מותרין כגון עדילרים וצררי דזוזי ודפשוטי ודבזרוני לפי שאין דרך חימום בכך):", + "וכן אהל שהוא כלאים מותר לישב תחתיו שלא נאסר אלא העלייה שהיא דרך לבישה:", + "יחדו יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר ת״ל יחדו יחדו את אסור ללבוש אבל מותר את ללבוש זה בפני עצמו וזה בפני עצמו זה על גב זה:", + "ר' חנניה בן גמליאל אומ' מנ' שלא יקשור סרט של (פשתן) [צמר] בשל פשתן לאגוד בו את מתניו אע\"פ שהרצוע באמצע ת״ל יחדו מכל מקום כשתמצא (את) [לומר] השק והקופה מצרפין את הכלאים:" + ], + [ + "לא תל' שעט' גדלים תע' לך שניהם בדבור אחד:", + "זכור (שמות כ ח) ושמור (ה יב) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "מחלליה מות יומת (שמות לא יד) וביום השבת שני כבשים (במד' כח ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "וכל בת ירשת נחלה ממ' בני ישר' ולא תסב נח' לב' ישר' ממט' למטה אחר (ע' במד' לו ז - ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' יח טז) יבמה יבא עליה (כה ה) שניהם נאמ' בדבור אחד:", + "מה שאין אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד כמו שנ' (ע' תה' סב יב) אחת דבר אלהים בקדשו שתים זו שמעתי ואומ' (יר' כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה':", + "לא תלבש שעטנז גדלים תע' לך מיכן אמ' סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין אמ' בית הלל לבית שמאי תדחה מצוה בלא תעשה למצות עשה אמ' להם בית שמאי מצינו בכל המצות שבתורה שקדמה מצות עשה למצות בלא תעשה אבל כאן תקדום מצות לא תעשה למצות עשה:", + "גדלים תע' לך למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת״ל גד' תע' לך כמה גדילה נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומ' ארבעה כמה תהא משלשת בית שמאי אומ' ארבע ובית הלל אומ' שלשה ושליש שבית הלל אומ' אחת מארבע לטפח של כל אדם והלכה כבית שמאי בד״א בתחלתה אבל בשייריה ובגרדומיה כל שהוא:", + "גדלים תע' לך זה לבן מנ' לרבות את התכלת ת״ל (שם) ונתנו על ציצית הכ' פת' תכ':", + "תע' לך ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה:", + "תעשה לך לשם חובה מלמד שצריכה טויה לשמה:", + "על ארבע כנ' כסו' לפי שהוא אומר (שם) על כנפי בגדיהם יכול בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת״ל על ארבע יצאו אלו משמע מוציא את אלו ומביא כרים וכסתות ת״ל אשר תכסה בה יצאו כרים וכסתות:", + "אשר תכסה בה לרבות כסות סומה:", + "אשר תכסה בה פרט למקופלת ומונחת בקפסה:", + "על ארבע כנ' כסו' בעלת ארבע ולא בעלת שלש או יכול בעלת ארבע ולא בעלת חמש ת״ל אשר תכ' בה אפלו בעלת חמש או יתר ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש לפי שיש בכלל חמש ארבע:", + "יכול יטיל (שלש) [חמש] ציציות לבעלת חמש ושש ציציות לבעלת שש ת״ל על ארבע הא כיצד מטיל ארבע הציציות לארבע הכנפות המרוחקות זו מזו:", + "על ארבע כנ' כסו' שומע אני אע\"פ שאינה מכסה ראשו ורובו ת״ל אשר תכ' בה כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי (מיכן [אמרו] מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו):" + ], + [ + "כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכת' את בת ישראל שהיא נערה בתולה מאורשה בסקלה ושתהא נסקלת על פתח בית אביה אם באו לה עדים שזינת בבית אביה לכך נאמ' הפרשה:", + "ובא אליה אם בא עליה לוקה ואם לאו אינה לוקה מלמד שאין מוציא שם רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה:", + "ושנאה ר' ישמעאל אומר בוא וראה כמה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע:" + ], + [ + "ושם לה עלילות דברים התחיל מזדקף לה יכול אפלו אמר לה הקדחת את התבשיל ולא הקדיחה ת״ל על' דב' על' דברים לגזרה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמ' כאן טענת בתולים:", + "והוציא עליה שם רע אבל לא שמענו לשון זה רע מהוא ת״ל ואמר את הא' הז' לק' ואק' אליה ולא מצ' לה בתו':", + "ואמר את הא' הז' מלמד שאין אומר דברים אלו אלא בעמידתה:", + "ואקרב אליה ר' יהודה אומר לעולם אינו חייב אלא אם כן בעל:", + "ולא מצ' לה בתו' הרי עדים שזינתה בבית אביה:" + ], + [ + "ולקח אבי הנ' ואמה מגיד שאביה ואמה מטפלין בה:", + "ד״א ולקח אבי הנ' ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב מנ' ת״ל נערה מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבאו ויתנוולו עם גידוליהן:", + "והוציאו את בתו' הנע' כמשמעו:", + "אל זקני הע' הש' מלמד שבית דין בגבוה של עיר:" + ], + [ + "ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה:", + "ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש:", + "את בתי נתתי לאיש הזה מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה:" + ], + [ + "והנה הוא שם לה על' דב' ואלה בתו' בתי הרי עדים להזים עדיו של בעל:", + "ופרשו השמ' לפ' זק' הע' יחוורו הדברים בשמלה חדשה זה אחד משלשה אימים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה במשל (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו אם ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:", + "כיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בריו וכאן הוא אומ' ופרשו השמלה יחוורו הדברים בשמלה:", + "ד״א ופרשו השמלה לשון כבוד מלמד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר:", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש:", + "ר' עקיבא אומ' ופ' השמ' לפ' זק' הע' נמצאו עדי הבעל זוממין:" + ], + [ + "ולקחו זק' הע' הה' את הא' ויסרו אתו במכות אתה אומר במכות או אינו אלא ממון וכשהוא אומר וענשו אתו מאה כס' הרי ממון אמור הא מה אני מקיים ויסרו אתו במכות:" + ], + [ + "וענשו אתו מאה כסף מאה סלעים צורי החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה שהאונס והמפתה נותן מאתים זוז והמוציא שם רע נותן ארבע מאות זוז הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:", + "כיוצא בו אתה אומר (שמות כא יז) ומק' אביו ואמו מות יומת ומכה אביו ואמו מות יומת (שם כא טו) זה בסקלה וזה בחנק הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:", + "כיוצא בו אתה אומר (במד' יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים והלא מעשה העגל היה ביניהם ומה ת״ל זה אלא זו עשירית כנגד כולן ואיזו זו לשון הרע שלמרגלים שנ' בם (שם יד לז) וימתו האנ' מוצ' דבת הא' רע' במג' והרי דברים קל וחומר ומה אלו שאמרו לשון הרע על הארץ שאינה לא שומעת ולא רואה ולא מדברת כך הביא עליהן המקום פורענות האומ' לשון הרע על חברו שהוא כדמותו של מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתבואנו פורענות וה״א (ע' משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת לבו הרי שלש עשרה וכשאתה בא למנין אינן אלא שבע ומה ת״ל ושבע אלא זה שביעי שהוא שקול כנגד הכל ואיזה זה לשון הרע שנ' (שם יט) ומשלח מדנים בין אחים:", + "קשה לשון הרע לפני מי שאמר והיה העולם שהוא גורם גלות וע״ז וכן דוד אומ' (תה' קכ ה) אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר אמר דוד נדמיתי לערבי מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע שנ' (שם ו) רבת שכנה לה נפשי עם שנאי שלום וה״א (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים וכי עלת על דעת דוד המלך ע״ז אלא כך דרש קשה לשון [הרע] שהוא גורם גלות וע״ז וה״א (ע' משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון אהב' יאכל פריה אוהב טובה יאכל פירותיה אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללי' יאכלו (ישע' ג י) אוהב רעה אוכל פירותיה אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא):", + "נבוכדנצר מעשים עשה וסנחריב דברים דבר שנא' (ע' דהי״ב לב יז) וספרים כתב לחרף באל חי:", + "בנבוכדנצר מהוא אומ' (יר' נא נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו:", + "ובסנחריב הוא אומ' (ע' דהי״ב לב כא) וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומוציאי מעיו שם הפילוהו בחרב:", + "ונתנו לאבי הנערה מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל כי הוציא שם רע מיכן אמ' היתה יתומה הרי הוא שלה:", + "ונתנו לאבי הנ' ולא לאבי הבוגרת ולא הקטנה:", + "נערה מלא דבר הכת':", + "ונתנו לאבי הנ' פרט לגיורת שהיא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:", + "שאין לה מאה כסף וה״א כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שתהא הורתה ולידתה בקדושה:", + "כי הוציא שם רע על בתו' ישראל לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל:", + "ולו תהיה לא' על כרחו:", + "ולו תהיה לא' בראויה לו לאשה הכת' מדבר להוציא אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "לא יוכל של' כל ימ' ואפלו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם או אפלו נמצא בה דבר ערוה אלא הרי הוא בכלל כי יקח איש אשה ובעלה [וגו'] (כד א):" + ], + [ + "ואם אמת היה הדבר הזה נמצאו עידי הבעל אמת:", + "אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנ' ת״ל היה:", + "לא נמצאו בתו' לנע' אין עדים להזים עדיו של זה:" + ], + [ + "והוציאו את הנ' אל פת' ב' אב' בגנות בית אביה הכת' מדבר יאמרו להם ראו גידולים שגידלתם:", + "אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה אב ואין לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנ' ת״ל והוציאו את הנ' מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' אל פתח בית אביה למצוה נמצאת אומר שהיא נסקלת בבית הסקלה:", + "וסקלוה אנשי עי' וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה אלא במעמד כל אנשי עירה:", + "באב' יכול באבנים מרובות ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשנייה:", + "לזנות בית אביה אין נערה מאורסה נסקלת עד שתהיה נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה שנ' לזנות בית אביה הא אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וזינת בדרך הרי זו בחנק:", + "בית אביה נאמ' כאן אביה ונאמ' להלן (ויק' כא ט) אביה מה אביה האמ' להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמ' כאן זנות עם זיקת הבעל:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מקרבך אין את מצווה לצאת אחריה לחוץ לארץ:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תנאף:" + ], + [ + "כי ימצא איש בעדים:", + "שכב עם אשה בע' בע' להביא את שנבעלה בבית אביה עדיין היא ארוסה:", + "ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אינו מדבר אלא בארוסה וכשהוא אומ' (כב כג) כי יהיה נע' בתו' מא' לאיש הרי ארוסה אמורה או אינו מדבר אלא בנשואה וכשהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינ' את אשת איש הרי נשואה אמורה הא מה ת״ל כי ימצא איש שכב עם אשה בעולת בעל (אלא) לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אפלו נבעלה מבן תשע שנים ויום אחד בא אחר ובעלה יכול יהא חייב ת״ל בע' בעל ולא בעולת בעלים:", + "ומתו בסתם מיתה האמ' בתו' חנק:", + "שניהם ולא העושים מעשה הרודוס וכשהוא אומ' גם שניהם לרבות הבא מאחריהם:", + "האיש להוציא את הקטן:", + "השכב עם האשה להוציא את הקטנה:", + "ד״א עם האשה ואע״פ שהיא קטנה והוא שתהיה מבת שלש שנים ויום אחד:", + "והאשה לרבות שנבעלה מבן תשע שנים ויום אחד:", + "ובערת הרע בערה בכל מיתה:", + "מישראל אין את מצווה לצאת אחריהן חוץ לארץ עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תנאף אחד האיש ואחד האשה:" + ], + [ + "כי יהיה נער' בתו' מ' לאיש זו נערה בתולה מאורסה שזינת בבית חמיה קודם שימסור אותה (האיש) [האב] אע\"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה שתהא נסקלת על פתח שער העיר ההיא לכך נאמרה הפרשה:", + "ומצאה איש אין מציאה אלא בעדים:", + "בעיר אלו לא יצאת לעיר לא היה (מסתפק) [מסתקף] לה מיכן הפירצה קורא לגנב:", + "ושכב עמה בכל שכיבה:" + ], + [ + "והוציא את שני' אפלו עשרה אפלו מאה דברי ר' יאשיה:", + "ר' יונתן אומ' עד שיהיו שנים:", + "אל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצאת בו לא שער שנידונו בו:", + "ואם היתה העיר מרובה גוים סוקלין אותה על פתח בית דין:", + "וסקלתם אתם ומ' מגיד שסקילתן (היא מיתה) [תהא מיתתן]:", + "את הנ' על דבר אשר לא צע' להוציא את החרשת:", + "ואת האיש על דבר להוציא את החרש:", + "ד״א את הנע' על דבר להביא את המזידה בהתרייה:", + "ואת הא' על דבר להביא את המזיד בהתרייה:", + "ובערת הרע כראשון:", + "אין לי אלא בעיר בשדה מנ' ת״ל פסוק כה", + "ואם בשדה ימ' הא' בא הכת' לפטור את האנוס והרי דברים קל וחומר מה אם ע״ז חמורה פטר בה את האנוס שאר המצות שבתורה אינו דין שיפטור בהן את האנוס:", + "והחזיק בה הא' ושכ' עמ' פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי ר' יהודה:", + "ומת האיש אש' שכ' עמ' בסקלה:", + "לבדו הרי שבאו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקלה:", + "רבי אומר הראשון בסקלה וכולן בחנק שנ' ומת האיש אש' שכ' עמ' לבדו:" + ], + [], + [ + "ולנערה לא תעשה דבר יכול לא תהא בסקלה אבל תהא בחנק ת״ל אין לנע' חאט מ' לא תהא בחנק אבל תהא בקרבן ת״ל אין לנערה חאט לא תהא בקרבן אבל תהא במכות ת״ל כי כא' יקום איש על רעהו ורצ' נפש כן הד' הזה מלמד שפטורה מכל עונשין שבתורה ומצילין אותן בנפשן אין לי אלא זה בלבד מנ' אף הרודף אחר חבירו ת״ל כי כא' יקום איש על רע' ורצ' נפ' וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשה אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:", + "כן הדבר הזה לרוצח:", + "וכי מה למדנו לענין הרצח אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין היום ללילה אף כאן לא חלק בין יום ללילה מה להלן אם קדמו והרגו פטור אף כאן אם קדמה והרגה פטורה ומה כאן אם יש לה מושיעים ממנו והרגתו חייבת אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:" + ], + [ + "כי בשדה מצ' יכול בעיר חייבת ובשדה תהא פטורה ת״ל צעקה הנע' המ' ואין מוש' לה:", + "הא אם יש לה מושיע בין בעיר ובין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר ובין בשדה פטורה אם כן למה נאמ' בשדה דבר הכת' בהווה:" + ], + [ + "כי ימצא איש נער בתו' בא הכת' ולימד על התפושה שישלם עליה קנס:", + "נערה פרט לבוגרת:", + "בתולה פרט לבעולה:", + "אשר לא ארשה להוציא את שנתאלמנה ונתגרשה דברי ר' יוסי:", + "ר' עקיבה אומר אפלו נתאלמנה אפלו נתגרשה שהיא בדין הואיל והוא רשאי בהפר נדריה ורשאי בכסף קנסה מה הפר נדריה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה אף כסף קנסה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה ומה ת״ל אשר לא ארשה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר להלן במפותה (שמות כב טו) אשר לא ארשה מה לא ארשה האמ' כאן חמשים כסף אף לא ארשה האמ' להלן חמשים כסף:", + "ותפשה שבא עליה בעל כרחה:", + "ושכב עמה כדרכה:", + "ונמצאו בעדים ולמה נאמר שהיה בדין הואיל (ואינו) [והוא] משלם ממון על פיו ישלם קנס על פיו ת״ל ונמצאו ממון (שהוא) [הוא] משלם על פיו אינו משלם קנס על פיו:" + ], + [ + "ונתן האיש הש' עמ' לא' הנ' מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל ולו תהיה לאשה מכל מקום וקנסה לעצמה:", + "לאבי הנערה ולא לאבי המתה מיכן אמ' בא עליה ומתה פטור מן הקנס (והוא שתמות קודם עמידה בדין):", + "חמשים כסף צורי:", + "ולו תהיה לאשה מצות עשה מלמד ששותה בעציצו ואפלו חגרת ואפלו סומה ואפלו מוכת שחין:", + "נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבוא בקהל אינו רשאי לקיימה שנ' ולו תהיה לאש' באשה הראויה לו:", + "תחת אשר ענה לרבות את היתומה:", + "לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם:" + ] + ], + [ + [ + "לא יקח איש את אשת אביו למה נאמר והלא כבר נאמר (ויק' יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לבית דין:", + "ר' ישמעאל אומר אינו צריך לפי שנ' (כג ג) לא יבא ממזר בק' ה' אבל לא שמענו ממזר זה מה הוא ת״ל לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר אמרת מה אשת אב ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת [אף כל שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת] דין הוא שיהא הולד ממזר אמר לו ר' יצחק והרי פצוע דכא וכרות שפכה מפסיק ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לב״ד:", + "ולא יג' כנף אב' מיכן אמ' נושאין על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו:", + "ר' יהודה אוסר בנו באנוסת אביו ומפותת אביו:" + ], + [ + "לא יבא פצוע דכא למה נאמר לפי שהוא אומר (כד ה) כי יקח איש אשה חדשה שומע אני אף פצוע דכא וכרות שפכה במשמע ת״ל לא יבא פצ' דכא:", + "לא יבא פצוע דכא איזה הוא פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפלו אחת מהן ואפלו ניקבו ואפלו נימוקו ואפלו חסרו:", + "אמ' ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר:", + "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ואם נשתייר בעטרה אפלו כחוט כשר:", + "מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא זו הילכת הרופאים שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא במינו:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בקהל גרים שאין קהל גרים קרוי קהל ה' ומפני מה לא עסק הכת' בתולדותיו מפני שאינו מוליד:" + ], + [ + "לא יבא ממזר בק' ה' אחד זכרים ואחד נקיבות במשמע:", + "ד״א לו ללמדך הלוך לו אחר פיסולו:", + "בקהל ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:", + "בקהל ה' אינו בא בא הוא בקהל גרים:", + "גם דור עשירי אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' הרי אתה דן נאמר כאן עשירי ונאמר עשירי בעמון ומואב מה עשירי שנ' בעמון ומואב אסור לעולם אף עשירי שנ' כאן אסור לעולם לא אם אמ' בעמון ומו' שהן גרמו לעצמן לפי כך הן אסורין לבוא לעולם תאמר בזה שאחר גרם לו לפיכך לא יהא אסור לעולם אמרת שאין ת״ל עשירי בעמון ומואב שכבר נאמר בהן עד עולם ומה ת״ל עשירי אלא מופנה להקיש אדין בגזרה שוה נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה עשירי האמור כאן עד עולם אף עשירי האמ' למעלן עד עולם:", + "שאלו את ר' אלעזר דור אחד עשר שבממזר מהוא אמר להן הביאו דור שלישי ואני מטהרו:" + ], + [ + "לא יבא עמוני ומואבי בזכרים הכת' מדבר אתה אומר בזכרים הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקבות במשמע ת״ל על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמרת מי דרכו לקדם האנשים או הנשים דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' עמוני לא עמונית מואבי לא מואבית:", + "בק' ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:", + "בק' ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בגרים:", + "גם דור עש' אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' ת״ל עד עולם:" + ], + [ + "על דבר על העצה וה״א (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב:", + "אשר לא קד' את' בל' ובמ' בדרך בשעת טירופכם:", + "בצא' ממ' בשעת גאולתכם:", + "ואשר שכר על' את בל' בן בעור הרי הדבר נויי לבלעם:", + "ר' שמעון אומ' קשה היא הפרוסה שעל ידיה נדחו שתי אומות עמון ומואב שנ' על דבר אשר לא קד' את' בל' ובמ' וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין עליהן אלא אפלו על דבר:", + "אמר ר' אלעזר דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין אתו במאכל ובמשקה מפני מה טעמו של דבר מגיד על דבר:", + "אשר לא קד' את' אמר הקב״ה אני הכתבתי בתורתי (ב ט) אל תצר את מואב והן משלמין רעה תחת טובה עליהם נאמר (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו ולא עוד אלא שאף לוט אביהם לא שלחתיו מתוך ההפכה אלא בשביל זכות אברהם שנ' (ברא' יט כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלה' את אב' ויש' את לוט והן כפרו במלח יחזרו לחטייה שלהם שנ' (ע' צפני' ב ט) לכן חי אני נאם ה' אלה' אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ולא עוד אלא ששכרו לבלעם בן בעור לקלל את ישראל שנ' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ולא עוד אלא ששלחו לנבוכדנצר לבוא על ישר' להחריב את בית המקדש:" + ], + [ + "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בל' מלמד שהשטן שוטן כמה שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא ושר מלכות פרס עומד לנגדי:", + "ר' נתן אומר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם בקרבנות אמר בלעם הרשע וכי מה עשה אברהם אביהם לא מזבח אחד בנה ואיל אחד הקריב בנה לי בזה שבעה מז' והכן לי בזה שב' פרים ושב' אי' (במד' כג א) בוא וראה מה השיבוהו (ע' משלי טו יז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א):", + "טוב פת חריבה ושלוה בה (שם):", + "ויהפך ה' אלהי' את הקל' לב' שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה אתה אומר שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה או שהיה מקלל והמקום מברך ת״ל (יהושע כד י) ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אתכם הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון שהיה חושב לקלל והמקום הופכה בפיו לברכה או אלו קלל לא היתה קללתו קללה ת״ל (במד' כב ו) כי ידעתי את אש' תב' מ' כו' אבל לא שמענו מה היו קללותיו מעין ברכותיו את למד מה היו קללותיו או יכול מפני אהבתכם וחיבתכם ת״ל כי אהבך ה' אלהיך זכות אבות גרמה ואומ' (ז ח) לא מרבכם מכל העמים כי מאה' ה' אתכם:" + ], + [ + "לא תדרש של' וט' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כ י) כי תקרב אל עיר להל' על' וק' אליה לש' שומע אני אף עמון ומואב ת״ל לא תדרש של':", + "וטובתם למה נאמר לפי שהוא אומ' (כג יז) עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול אף עמונים ומואבים כן ת״ל וטבתם:", + "כל ימ' לעו' ולעולמי עולמים עד סוף כל הדורות:", + "כבר בא והודה גר עמוני ועמד בבית המדרש אמר להן מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמ' לו ר' שמעון מותר אתה אמר רבן גמליאל הכת' אומ' לא יבא עמ' ומ' בק' ה' אמר ר' יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין והלא כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות שנ' (ישע' י יג) ואסיר גבולות עמים אמר לו רבן גמליאל והרי כת' (ע' יר' מט ו) ואחרי כן אשיב שבות בני עמון כבר חזרו אמר לו ר' יהושע והרי כת' (שם ל ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' ואדיין לא שבו נענה תלמיד חכמים ואמ' לי מה אמרת לו ר' אמ' אמרתי לו כבר שמעת שאמר הזקן מותר:" + ], + [ + "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא אחד זכרים ואחד נקבות במשמע:", + "ר' שמעון מתיר בנקבות מיד אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמ' לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם ר' שמעון הלכה אני אומ' ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות:", + "ר' יהודה אומ' הרי הוא אומ' אשר יולדו הכת' תלאן בלידה:", + "כי אחיך הוא אמ' ר' יהושע בן קרחה גדולה היא (האהבה) [האחוה] שאלו לא (האהבה) [האחוה] בדין היה שלא יבא אדומי ביש' לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבואו בכם לעולם מי שנ' בהן (במד' כ יח) ויאמר אליו אדום לא תע' בי פן בח' אצ' לק' דין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב אד' להודיע מה גרם:", + "לא תתעב מצ' כי גר הי' באר' אמר ר' יהושע בן קרחה גדולה היא הטובה שאדם עושה עם חבירו בדין היה שלא יבא מצרי בישראל לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבאו בכם לעולם מי שנ' בהן (שמות א כב) כל הבן הילוד הי' תשל' בדין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב מצרי להודיע מה גרם וה״א (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם ואומ' (קהל' יא א) שלח לחמך על פני המים ואומ' (משלי ל יז) עין תלעג לאב:", + "ר' יהודה בן גמליאל אומ' שתי אומות אחת קידמה את ישראל בחרב ואחת קידמה (את) [אותם] בעבירה:", + "אדום קידמו את ישראל בחרב פן בחרב אצ' לק' (במדבר כ יח) מה הקב״ה אומר לו לא תתעב אדומי:", + "מואב קידמו את ישראל בעבירה שנ' (שם כה א) וישב ישראל בשטים מה הקב״ה אומ' להן לא יבא עמ' ומואבי נמצאת אומ' המחטיא את חבירו בדבר עבירה קשה ממי שהוא הורגו:" + ], + [ + "בנים אש' יול' להם לרבות את הבנות כדברי חכמים:", + "דור שלישי יבא להם דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר אמר ר' יהודה בנימין גר המצרי היה (לו) [לי] חבר מתלמידי ר' עקיבה ואומ' אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה ונושא אני לבני בת גיורת מצרית שהיא מצרית שנייה כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל לקיים מה שנ' דור שלישי יבוא להם בק' ה':", + "בנים אשר יול' דור שלישי להם מה מנה' להם הלוך אחר פיסולן:" + ], + [ + "כי תצא מחנה איביך במלחמה חובה הכת' מדבר:", + "אמר ר' יוסי ביר' חנינה כת' כי תצא מח' על אי' ונשמ' מכל דבר רע ואם אינו יוצא אינו נשמר אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה:", + "ונשמרת מכל דבר רע אם בקשת להשתמר מכל דבר רע אל תסתכל באשה נאה ואפלו פנויה באשת איש ואפלו מכוערה ולא בבגדי צבע אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בשעה שמזדקקין זה לזה מפני שמלאך עומד מלמעלן ומלמטן וחרבו שלופה בידו:", + "ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה שנ' כי יהיה בך איש אשר לא טה' מק' לי':", + "ד״א ונשמ' מכל דבר רע מכל דבר שגלו עליו כנענים שהוא מסלק את השכינה ואף מלשון הרע:" + ], + [ + "כי יהיה בך בך קרי נוהג אינו נוהג באחרים:", + "איש פרט לקטן:", + "אשר לא יהיה טהור מק' לי' אין לי אלא קרה לילה קרה יום מנ' ת״ל אשר לא יהי' טהור מקרה מכל מקום:", + "א\"כ למה נאמר מקרה לילה מגיד שדבר הכת' בהווה:", + "ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה שכינה:", + "לא יבא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה לויה:" + ], + [ + "והיה לפ' ערב יר' במ' מלמד שבעל קרי רוחץ והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנ' והיה לפנות ערב יר' במ' וכ' הש' שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש ושאר כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה:", + "וכבא השמש יבא לתוך המחנה מלמד שביאת שמשו מעכבתו ליכנס לפנים מן החומה:" + ], + [ + "ויד תהיה לך מחוץ למחנה אין יד אלא מקום שנ' (ש״א טו יב) והנה מציב לו יד ואומ' (במד' ב יז) על ידו לדגליהם:", + "ויצאת שמה חוץ ולא בעמידה לימד דרך ארץ שלא יעשה אדם צרכיו בעמידה וה״א והיה בשבתך חוץ:", + "ויצאת שמה חוץ להטיל מים [השמטה: אתה אומר להטיל מים] או להסך רגלים וכשהוא אומר ויתד תהיה לך על אזנך הרי להסך רגלים אמור הא מה ת״ל ויצאת שמה חוץ להטיל מים:" + ], + [ + "ויתד תה' לך על אז' אין אזניך אלא מקום זיונך:", + "וחפרת בה אין נפנין לא למערב ולא למזרח אלא בין צפון לדרום:" + ], + [ + "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך מיכן אמרו לא יקרא אדם את שמע בצד משרה של כובסין ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ותפלין וספרים בידו:", + "להצילך ול' איביך לפ' אם עשית כל האמור בענין בסוף הוא מצילך ונותן איביך לפניך:", + "להצילך משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר כן או אינו מדבר אלא מאויביכם וכשהוא אומר ולתת אי' לפ' הרי אויביכם אמורים הא מה ת״ל להצילך מנחשים ועקרבים ומרוחות הרעות:", + "והיה מח' קד' מיכן אמ' לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריה ורקיקה מקל וחומר:", + "ולא יראה בך ער' דבר ר' ישמעאל אומר נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר אף ערות דבר שנ' כאן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר:", + "ר' אומ' נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן משום בזיון אף ערות דבר שנ' כאן משום בזיון:", + "ולא יר' בך ער' דב' ושב מ' מלמד שעריות מסלקות שכינה מישראל:", + "ד״א ושב מ' אבל לא שמענו שיבה זו מהיא ת״ל (ע' ש״א כח טז) וה' שב מעליך ויהי עריך מה ענשו של שאול בחרב אף כאן בחרב:", + "ד״א ושב מא' חוזר מאחריך מיכן אמ' לא ישב אדם כנגד הרוח שארון בתוכה:", + "ר' נתן אומ' שלא יתן אדם אחוריו כנגד בית קדש הקדשים שנ' (ע' מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב:", + "והצנע לכת ועמך אלהיך מיכן היה ר' פנחס בן יאיר אומ' זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקדש רוח הקדש מביא לידי תחית המתים תחית המתים מביאה לידי אליהו ז״ל:", + "זריזות מביאה לידי נקיות וכלה מכפר (ויק' טז כ) נקיות מביאה לידי טהרה וכפר עליה הכהן וטהרה (שם יב ח) טהרה לידי קדושה וטהרו וקדשו (שם טז יט) קדושה לידי ענוה כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו (ישע' נז טו) ענוה לידי יראת חאט עקב ענוה יראת ה' (משלי כב ד) אמר ר' יצחק בן אלעזר מה שעשאתו [השמטה: חכמה עטרה לראשה עשאתו] ענוה עקב לגדולה (צ״ל לסנדלה) שנ' (תה' קיא י) ראשית חכמה יראת ה' וכתב עקב ענוה יראת ה':", + "יראת חאט לידי חסידות שמרה נפשי כי חסיד אני (תה' פו ב):", + "חסידות לידי רוח הקדש אז דברת בחזון לחסידיך (שם פט כ) רוח הקדש לידי תחית המתים ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יד):", + "תחיית המתים לידי אליהו ז״ל שנ' (מלאכי־ ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:" + ], + [ + "לא תסגיר עבד אל אד' למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כג לג) לא ישבו באר' פן יח' אתך לי או אפלו קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז ת״ל לא תסג' עב' אל אד' בגוי שניצול מע״ז שלו הכת' מדבר אתה אומר לכך בא או לא תס' עבד אל אד' כמשמעו ת״ל אשר ינצל אליך מעם אד' אמרת וכי אפשר לו להנצל מרבו הא מה ת״ל לא תס' עבד אל אד' בגוי שניצל מע״ז הכת' מדבר וה״א (משלי ו ה) הנצל כצבי מפח וכצפור מיד יקוש ואומ' (ישע' לא ה) כצפרים עפות כן יגן ה' צב' על ירושלם מה תקנתו עמך ישב בקר':", + "קשיא ליה לר' יאשיה האיי מעם אדניו מעם אלהיו מיבעי ליה אלא אמר ר' יאשיה בעבד שמכרו רבו מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר קשיא ליה לר' אחי ביר' יאשיה האיי אשר ינצל אליך האיי אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא אמר ר' אחי ביר' יאשיה בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר:", + "ר' אומר לא תס' ע' אל אד' בלוקח עבד על מנת לשחררו הכת' מדבר שיצא לחירות:", + "ד״א לא תס' עבד אל אד' בעבד שמכרו רבו לגוים או לחוצה לארץ שיצא לחירות:", + "אשר ינ' אליך מ' אד' לרבות גר תושב:" + ], + [ + "עמך ישב ולא בעיר עצמה:", + "בקרבך ולא בספר:", + "במקום אש' יב' במקום שפרנסתו יוצא:", + "בשער' ולא בירושלם וכשהוא אומר באחד שער' שלא יהא גולה מעיר לעיר:", + "בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה מיכן אמ' אין מושיבין גרים לא בירושלם ולא בספר ולא בעיר שיש בה גוים אלא בעיר שכולה ישראל ולא בנוה הרע אלא בנוה היפה:", + "לא תוננו זו הוניית דברים מיכן אמ' המאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום (ויק' כה יז) ולא תונו איש את עמ' ומשום (שמות כב כ) לא תונה ומשום לא תוננו:" + ], + [ + "לא תהיה קדשה מב' יש' הרי זו אזהרה למופנה שנ' (בראשית לח כא) ויאמ' לא היתה בזה קד' (וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה):", + "ולא יהי' קד' מב' יש' זה משכב זכור והוא שנ' להלן (ויק' יח כב) ואת זכר לא תש' משכ' אשה:", + "וה״א (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:" + ], + [ + "לא תביא את' זו' ומ' כלב אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שהיה בדין מה אם אתנן שהוא מותר בכלב אסור בזונה מחיר שהוא אסור בכלב דין הוא שיהא אסור בזונה או חילוף מה אם המחיר שהוא מותר בזונה הרי הוא אסור בכלב אתנן שהוא [אסור] בזונה דין הוא שיהא אסור בכלב ת״ל לא תביא את' זו' ומ' כל' אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין:", + "אתנן זונה אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות ואתנן זכור [מנ'] ת״ל אתנן מכל מקום:", + "איזה הוא אתנן זונה זה האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכריך אפלו נתן לה מאה כולן אסורין והאומר לחבירו הא לך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי (העברי והוא שלא יהיו לו אשה ובנים אין אסור אלא אתנן שנעבדה בו עבירה לפי כך אם קדמה והקריבתו קודם שיבא עליה כשר):", + "ומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה:", + "בית ה' אלה' אינו חייב על הבאתו עד שיביאו לשם זבח אבל לבדק הבית מותרין שהרי הן משתנין:", + "לכל נדר להוציא את הנדור מיכן אמרו נתן לה דבר שהוא מוקדש כגון חטאת ואשם ושאר כל הקדשים הרי אלו מותרין מנ' להביא את העופות שיהא אתנן חל עליהן אע\"פ שהן מוקדשין אמרת מה בעל מום החמור שהוא נוהג בכל הקדשים אינו נוהג בעוף אתנן שאינו נוהג בכל הקדשים דין הוא שלא ינהוג בעוף ת״ל לכל נדר להביא את העוף:", + "לכל נדר לרבות את הרקועים שלא יעשה גופו של אתנן רקועין לבית:", + "כי תועבת ה' מפני מה טעמו של דבר מגיד כי תועבת ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומ' נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (יז א) תועבה מה תועבה שנ' להלן בבהמה טהורה הכת' מדבר אף תועבה שנ' כאן בבהמה טהורה הכת' מדבר (מיכן אמ' אין אתנן חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח כגון בהמה טהורה ותורים ובני יונה ויינות ושמנים וסלתות):", + "גם שניהם ולא שנוייהם מכן אמ' נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן נתן לה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים [ועשאתן] יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו:", + "הן ולא ולדותיהן:", + "ד״א שניהם שנים ולא ארבעה [הם] להוציא ולדותיהן:", + "גם שניהם להביא את תערובתם כשאמר לא תביא שומע אני לא יביא ואם הביא עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלה' גם שניהם:" + ], + [ + "לא תשיך לא' לא תנשך לאחיך הרי זו אזהרה ללווה שלא ילוה ברבית:", + "לא תשיך לא' כלל נשך כסף נשך אכל פרט נשך כל דבר אשר ישך חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה פרט מפורש דבר מלוה וגומר בו אף אין לי אלא מלוה וגומר בו:", + "נשך כסף נשך אכל לפי שנ' (ויק' כה לז) את כספך לא תתן לו בנ' ובמ' לא תתן אכלך אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל ורבית בכסף מנ' ת״ל נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך אין לי אלא נשך שעשה בו שאר כל דבר כאוכל תרבית מנ' ת״ל את כספך לא תתן לו בנשך ובמ' לא תתן אכ' הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך עשה בו שאר כל דבר כאוכל אף תרבית נעשה בו שאר כל דבר כאוכל:", + "ד״א נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכלי בהמה:", + "נשך כל דבר ר' שמעון בן יוחאי אומ' קשה היא הרבית שאלו שאילת שלום רבית כיצד הרי שלא היה רגיל לשאל בשלומו מימיו ומתוך שהלוהו הקדים לו שלום הרי זו רבית לכך נאמ' נשך כל דבר אפלו דבור אסור:", + "נשך כל דבר מנ' שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע שאם בא איש פל' ממקום פל' ת״ל כל דבר אש' ישך:" + ], + [ + "לנכרי תשיך זו מצות עשה:", + "ולאחיך לא תש' זו מצות לא תעשה:", + "ד״א ולאחיך לא תשיך רבן גמליאל היה אומ' ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה הא כיצד מכבדו עד שלא לוה ממנו שיש בלבו ללוות ממנו ומכבדו משלוה ממנו על שלוה ממנו ומכבדו בשעת מלוה נמצאת אומ' רבית מוקדמת ורבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה:", + "למען יב' ה' אלה' והרי הדברים קל וחומר כשאת נותן לו מתנה משלך:" + ], + [ + "כי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר קודם לרגל שיביאם ברגל אתה אומ' כן או אינו אלא נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל וכשהוא אומר (במד' כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנד' ונד' הרי נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל אמורין הא מה ת״ל כי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר בהן קודם לרגל שיביאם ברגל:", + "כי תדר נדר נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמ' כאן נדר ונדבה:", + "לא תאחר לשלמו ולא חלופיו (כיצד כגון שהקדיש בהמה למזבח ועברו עליו שני רגלים ונפל בה מום ופדייה על גב בהמה אחרת יכול יהא עובר כשיעבור עליו רגל אחד ת״ל לשלמו הוא ולא חילופיו הא אינו עובר על השנייה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):", + "כי דרש ידר' אלו חטאות ואשמות:", + "ה' אלה' זה הקדש בדק הבית והערכים והחרמים וההקדשות:", + "מעמך זה לקט שכחה ופיאה:", + "והיה בך חאט ולא (בקרבך) [בקרבנך] (מלמד שהוא חייב על כל אלו בלא תאחר לשלמו ואינו חייב בלאו זה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):", + "ד״א לא תאחר לשלמו למה נאמר לפי שהו אומר (במד' ל ג) לא יחל דברו למדנו לנדרים שהוא חייב עליהן משום לא יחל משום בל תאחר מנ' ת״ל כי תדר נדר לא תא':", + "כי דרש יד' ה' אלה' מעמך שלא תאמר בממון חטאתי ובממון יתכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:", + "כי דרש יד' שתי דרישות דורשו ודורש עונות אחרים עמו:", + "ר' נתן אומ' בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנ' (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך:", + "ר' אומ' בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים שנ' (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וחבל את מעשה ידיך ואלו הן [מעשה] ידיו של אדם בניו ובנותיו:", + "ד״א וחבל את מע' יד' אלו מיעוט מצות ומעשים טובים שבידיך:" + ], + [ + "וכי תחדל לנד' לא יהיה בך חאט למה נאמ' שהייתי אומ' הואיל והוא מקבל עליהן שכר כשיעשם אם ישב לו ולא עשה יהא מקבל עליהן פורענות ת״ל וכי תחדל לנ' לא יה' בך חאט והרי הדברים קל וחומר ומה אם דברים שהוא מקבל עליהם שכר ישב לו ולא יעשם אינו מקבל עליהן פורענות דברים שהוא מקבל עליהן פורענות אם ישב לו ולא יעשם דין הוא שיקבל עליהן שכר ועוד:", + "וכי תחדל לנ' ר' מאיר אומ' טוב מזה ומזה שלא תדר כל עיקר שנ' (קה' ה ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם:", + "[ר' יהודה אומר] טוב מזה ומזה שנודר ומשלם:" + ], + [ + "מצא שפתיך תשמ' ועש' זו מצות עשה:", + "תשמר זו מצות לא תעשה:", + "ועשית הרי זו אזהרה לבית דין שיעשוך:", + "כאשר נדרת זה נדר:", + "לה' אלה' אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים:", + "נדבה כמשמעה:", + "אשר דב' אלו קדשי בדק הבית:", + "בפיך זו צדקה:", + "מוצא שפ' אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנ' ת״ל כל נדיב לב:", + "ד״א מוצא שפת' תש' זה המהרהר בלב וגומר בפה אתה אומ' כן או אינו אלא הגומר בלב וכשהוא אומר כל נדיב לב הרי הגומר בלב אמור הא מה ת״ל מוצא שפ' תש' ועש' זה המהרהר בלב וגומר בפה:", + "כא' נד' לה' נד' אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה מיכן אמ' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:", + "אשר דב' בפ' למה נאמר והלא כבר נאמ' מוצא שפ' תש' ועש' מה ת״ל אשר דב' בפ' עד שיהיה פיו ולבו שוין מכן אמ' המתכוין לומ' תרומה ואמ' מעשר מעשר ואמ' תרומה לנדר בנזיר ונדר בקרבן בקרבן ונדר בנזיר לא אמ' כלום עד שיהיה פיו ולבו שוין:" + ], + [ + "כי תבא בכרם רעך בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומר (ויק' יט יג) לא תגזול הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בכ' רעך בפועל הכתוב מדבר:", + "עקביה בן מהללאל אומר בפועל הכת' מדבר ובשעת מלאכה [אתה] אומ' בשעת מלאכה הכת' מדבר או בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו הואיל והתיר בבהמה והתיר באדם מה בהמה אינה מותרת אלא בשעת מלאכה אף אדם לא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:", + "ד״א כי תבא בכרם רעך ואכ' יכול לעולם ת״ל ואל כליך לא תתן בשעה שאת נותן לתוך כליו של בעל הבית:", + "ד״א כי תבא בכ' רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן (כד טו) ולא תבוא על' השמש מה להלן בפועל הכת' מדבר אף כאן בפועל הכת' מדבר:", + "רעך פרט לאחרים:", + "רעך פרט לגבוה:", + "ואכלת ולא מוצץ:", + "ענבים ולא ענבים ודבר אחר:", + "ד״א ענבים וכי אין אנו יודעין שאין בכרם מה לאכול אלא ענבים ומה ת״ל ואכלת ענב' אלא שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות:", + "כנפשך כן נפשו של פועל מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:", + "שבעך ולא אכילה גסה:", + "ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובזמן שאין אתה נותן לכליו של בעל הבית אין אתה אוכל:", + "ד״א כנפשך אוכל הוא פועל קישות אפלו בדינר [השמטה: וכותבות אפלו בדינר] ואפלו היה יתר על שכרו שנ' שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו:", + "ואל כליך לא תתן למה נאמר לפי שהוא אומר שאם רצה לאכול אוכל [שומע אני שאם רצה] להכניס לתוך ביתו יכניס ת״ל ואל כליך לא תתן מלמד (שהוא עובר בלא תעשה וחייב לשלם):" + ], + [ + "כי תבא בקמת רע' בפועל הכת' מדבר אתה אומר בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומ' ולא תגזל הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בק' רע' בפועל הכת' מדבר:", + "כי תבא בק' רעך יכול לעולם ת״ל וחרמש לא תניף על קמת רעך בשעה שאת מניף על קמת בעל הבית:", + "רעך פרט לאחרים:", + "רעך פרט לגבוה:", + "וקטפת מל' בי' שלא תהא קוצר במגל:", + "וחרמש לא תנ' לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש:", + "הרי זו אזהרה לפועל המבטל מלאכתו ואוכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה שנ' וח' לא תנ' על קמ' רעך כלומר כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו אין לי אלא כרם ותבואה שאר כל דבר מנ' הרי אתה דן מבנין אב לא הרי הכרם כהרי התבואה ולא הרי התבואה כהרי הכרם הצד השוה שבהן שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ דין הוא שלא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יקח איש אשה ובעלה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש שלום ביניהן כל הבא עליה יהא במיתה אבל אם אין שלום ביניהן לא שמענו ת״ל כי יקח איש אשה ובע' בא הכת' ללמד על אשת איש לעולם כל הבא עליה יהא במיתה עד שתצא ממנו בגט:", + "כי יקח איש אשה מלמד שהאשה נקנית בכסף שאין לקיחה אלא בכסף שנ' נתתי כסף השדה קח ממני מה להלן כסף אף כל כסף שיכול והלא דין הוא ומה אמה עבריה שאין נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואין נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין יוצא בכסף תאמר בזו שיוצא בכסף ת״ל כי יקח:", + "ובעלה מלמד שנקנית בביאה שיכול והלא דין הוא ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה [אשה שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה] אמה עבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה מה לאמה עבריה שכן אין קנינה לשם אישות תאמר בזו שקנינה לשם אישות ת״ל ובעלה:", + "ומנ' שתהא נקנית אף בשטר ודין הוא מה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס מה לכסף שכן פודין בו הקדישות ומעשר שני תאמר בשטר שאין פודין בו מעשר שני והקדישות ת״ל ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר:", + "והיה אם לא תמ' חן בעי' מיכן היו בית שמאי אומ' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ובית הלל אומ' אפלו הקדיחה תבשילו שנ' דבר:", + "ר' עקיבה אומ' אפלו מצא אחרת שהיא נאה ממנה שנ' אם לא תמצא חן בעי':", + "ד״א והיה אם לא תמ' חן בעי' וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא לרצונו אבל האשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה:", + "וכתב לה כל כתב במשמע:", + "(וכתב בין שכתבו הוא על ידי עצמו בין שכתבו על ידי אחר:", + "וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב):", + "לה שיהא הכתב לשמה מיכן אמ' כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמ' לו הואיל ושמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך תן לי שאגרש בו ונטלו וגירש הרי זה פסול:", + "שמע קול התינ' מתלמדין ואומ' איש פל' גירש את פל' ממקום פל' ואמ' זה שמי וזה שם אשתי תן לי שאגרש בו פסול מלגרש בו:", + "יתר מכן יש לו שתי נשים ששמותיהן שוין כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה:", + "יתר מיכן אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול מלגרש בו שלא אמ' תורה אלא וכתב לה:", + "שיהא הכתב לשמה:", + "וכתב אין לי אלא בדיו מנ' בסם בסקרא בקומוס בקלקונתוס ת״ל וכתב לה מכל מקום:", + "ספר אין לי אלא ספר מנ' עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב ת״ל ונתן מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימה יצא דבר שאינו של קיימה:", + "ר' יהודה בן בתירה אומ' מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר שמחובר לקרקע אע״פ שתלשו וחתמו ונתנו לה פסול וה״א וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מחובר שצריך כתיבה וקציצה ונתינה. ר' ישמעאל אומ' בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא התורה אמ' אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכס' בע' והלכה אמ' בכל דבר שהוא מגדל צמחים:", + "התורה אמ' ולקחת את המרצע והלכה אמ' בכל דבר:", + "התורה אמ' וכתב לה ספר כר' והלכה אמ' בכל דבר:", + "כריתות דבר הכורת בינו לבינה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות:", + "ד״א ספר כרית' ונ' ביד' מלמד שצריך ליתנו לה בתורת גירושין נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גטיך ונתן לא שתקח מעצמה:", + "בידה אין לי אלא ידה גגה או חצירה וקרפיפה מנ' ת״ל ונתן מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה שאין ידה אלא רשותה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (במד' כא כו) ויקח את כל ארצו מידו וכי בידו היתה אלא שהיתה ברשותו:", + "כיוצא בו (ברא' כד י) ויקח העבד עש' גמ' וילך וכל טוב אד' בידו וכי בידו היה אלא שהיה ברשותו:", + "ושלחה לרצונה ושלא לרצונה שהיה בדין הואיל והאיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה אם למדתי שאינו מוציא אלא לרצונו אף האשה לא תהא יוצאה אלא לרצונה ת״ל ושלחה לרצונה ושלא לרצונה:", + "ד״א ושלחה לא שישלח עצמו ממנה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי זה גט איני בעליך איני ארוסיך איני אישך אינו גט:", + "ושלחה מבי' מה ת״ל והלא משיגיע גט לידה הרי היא מגורשת אע״פ שעדיין היא בביתו ואם כן מה ת״ל ושלחה מביתו אלא שאם גירשה ולא הוציאה מביתו הרי הוא כמי שגירש והחזיר וצריכה ממנו גט לכך נאמ' ושלחה מבי':", + "ד״א ושלחה מבי' שלא תנשא עמו בשכונתו ואם היתה העיר קטנה תפנה ותך לה לעיר אחרת בנישואין אבל לא באירוסין אבל ביהודה אחד אירוסין ואחד נישואין מפני שלבן גס בארוסותיהן:", + "אמרת מי מפנה מפני מי האשה מפנה מפני האיש אפלו בית גדולים שבישראל שדרך האשה לינשא מעיר לעיר לכך נאמ' ויצאה מבי' ואם היתה החצר שלה האיש מפנה מפני האשה:" + ], + [ + "והלכה והיתה לאיש אחר שלא תינשא לקרוביו:", + "ד״א אחר כבר קראתו תורה אחר שאינו בן זוגו של ראשון:" + ], + [ + "ושנאה האיש האח' התורה מבשרתך שאתה עתיד לשנותה:", + "או כי ימ' הא' האח' הכת' מבשרך שעתידה לקברו:", + "(ויצאה) [ושלחה] מבי' או כי ימ' הא' האח' למה נאמר שהיה בדין הואיל והגט מתיר והמיתה מתרת אם למדת לגט שלא יפה (כוחה) [כחו] להכשירה (לכהונה לפיכך לא יפה כוחה להכשירה לראשון תאמר במפותה שיפה כוחה להכשירה) לראשון אף מיתה לא יפה כוחה להכשירה לראשון אם לא אמרת בגט שלא יפה כוחו להכשירה [לכהונה לפיכך לא יפה כחו להכשירה לראשון תאמר במיתה שיפה כחה להכשירה] לכהונה דין הוא שיפה כוחה להכשירה לראשון ת״ל או כי ימ' הא' הא' לא יוכל בעלה:", + "ויצא מבי' לא יוכל בע' הר' (היוצאה בגט ונתקדשה לאחר אסורה לחזור לו שנ' ויצאה מבי' והל' וה' לא' אח' הוייתה לאיש אחר היא שאוסרתה לחזור לו):" + ], + [ + "לא יוכל בע' הר' ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:", + "בעלה הר' אין לי אלא ראשון שני ושלישי עשירי מנ' ת״ל אשר שלחה מכל מקום:", + "מנ' לנותן גט ליבמתו שאסור לו לחזור עליה ת״ל לא יכול בע' הר':", + "מנ' לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמ' לה מת בעליך ונישאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה וצריכה גט משניהם ת״ל לא יוכל:", + "האיש האח' ושל' מ' שלחה בין מן האירוסין בין מן הנישואין אסורה לחזור אם כן למה נאמר אחרי אשר הטמ' לרבות שוטה שנסתרה וה״א (יר' ג א) הן ישלח איש את אשתו:", + "ד״א אחרי אש' הט' זו שזינת תחת בעלה שתהא אסורה על בעלה ולוקה עליה שנ' אחרי אשר הטמאה והרי נטמית:", + "כי תועבה היא ר' יהודה אומ' היא תועבה ואין הולד תועבה:", + "ולא תחטיא את האר' והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא מחזיר את גרושתו הרי הוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה קל וחומר לע׳׳ז וגילוי עריות ושפיכות דמים:", + "ד״א ולא תחטיא את הארץ להזהיר בית דין על כך:" + ], + [ + "כי יקח איש אשה חדשה אין לי אלא בתולה מנ' לרבות אלמנה ושומרת יבם ת״ל ושמח את אשתו מכל מקום:", + "אם כן למה נאמר חדשה מי שחידשה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:", + "לא יצא בצבא יכול בצבא הוא בלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון ת״ל ולא יעבור עליו לכל דבר:", + "עליו עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים:", + "נקי יה' לבי' שנה אחת לביתו זה ביתו ונאמר (ויק' יט כד) יהיה כל פריו מה להלן כרם אף כאן כרם:", + "יהיה זה כרמו:", + "ושמח את אשתו זו אשתו:", + "אשר לקח להביא את יבמתו:", + "מיכן אמ' אלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והנושא את ארוסתו כל השנה כולה אין מספקין מים ומזון ולא מתקנין דרך ולא שומרין בחומה ולא נותנין לפסי העיר שנאמר שנה אחת:" + ], + [ + "לא יחבול רח' ור' למה נאמר לפי שהו אומר (שמות כב כה) אם חבל תח' של' רע' שומע אני אף הרחים ורכב במשמע ת״ל לא יחבל רח' ור':", + "לא יח' רח' ור' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אין לי אלא רחים ורכב המיוחדין מנין לרבות כל דבר ת״ל כי נפש הוא חובל אם כן מה ת״ל רחים ורכב מה רחים ורכב המיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשתמשין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו הרי שהיו לו חמש רחיות ואינו צריך (לאחת) [אלא לאחת] מהן שומע אני שהוא רשאי למשכן אחת מהן ת״ל כי נפש הוא חובל לא אמרתי אלא דבר שעושין בו אוכל נפש:", + "כי נפש הוא חבל להגיד מה גרם:" + ], + [ + "כי ימצא איש גנב נפש למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כא טז) וגנב איש ומכרו ונ' בי' אין לי אלא עדים למכירה לגניבה מנ' ת״ל כי ימצא איש גנב נפ' שאין מציאה אלא בעדים:", + "איש פרט לקטן:", + "גנב נפש אין לי אלא שגנב את האיש גנב את האשה ואת הקטן אשה גנבה חברתה ואת הקטן מנ' ת״ל גנב נפש מכל מקום:", + "מאחיו פרט לאחרים:", + "מאחיו להביא גר ועבד משוחרר שאלו בכלל אחינו בתורה ובמצות או יכול שאני מרבה את העבד ואת מי שחציו עבד וחציו בן חורין ת״ל מבני ישראל:", + "ד״א מאחיו מב' יש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שאחיו בן ישראל ומה ת״ל מאחיו מ' ישר' אלא מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' והתעמר בו ומנ' שאין עמירה אלא שימוש שנ' (כא יד) לא תתעמר בה:", + "ד״א מאחיו אינו חייב עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה מיכן אמ' נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנב כגון שמכרו לאביו או לאחיו פטור:", + "ומת הגנב הה' בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק:", + "עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תגנב הרי זו אזהרה לגונב נפשות אתה אומ' כן או אינה אלא אזהרה לגונב ממון וכשהוא אומ' (ויק' יט יא) לא תגנבו הרי אזהרה לגונב ממון אמורה הא מה ת״ל לא תגנב הרי אזהרה לגונב נפשות או זו אזהרה לגונב ממון והלא אזהרה לגונב נפשות אמרת שלש מצות נאמ' בענין שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה מן המפורשות מה מפורשות מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין אף אין לי אלא מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין הא אין עליך לומ' כלשון אחרון אלא כלשון ראשון זו אזהרה לגונב נפשות והלא אזהרה לגונב ממון:", + "ובערת הרע מיש' בער עושי הרעות מישראל:" + ], + [ + "השמר בנגע הצ' הרי זה בא ללמד ונמצא למד על התולש את סימניו והכווה את מחיתו ועל הקוצץ את בהרתו שיהא עובר בלא תעשה כל מקום שנ' השמר פן או אל הוא בלא תעשה:", + "בנגע זה שער לבן:", + "הצרעת זו מחיה:", + "אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר הפטר מנ' ת״ל ככל אשר יו' את' אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מנ' ת״ל כאשר צוי' אין לי אלא כולן מקצתן מנ' ת״ל לשמ':", + "ולעשות עושה אתה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת אין לי אלא נגעי אדם נגעי בתים ונגעי בגדים מנ' ת״ל ככל אשר יורו את':", + "ד״א ככל אשר יו' את' או אפלו הורה שלא כתורה ת״ל ככל אש' צוי' תש' לעשות:" + ], + [ + "זכור יכול בליבך כשהוא אומ' השמר בנגע הצ' הרי שמירת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך:", + "זכור את אשר עש' ה' אלהיך למר' וכי מה ענין זה לזה אלא ללמדך שאין הנגעים באים אלא על המהרהר אחר הזקנים:", + "ועל האומ' לשון הרע והלא הדברים קל וחומר מה אם מרים אותה הצדקת כך נענשה אחרים על אחת כמה וכמה והרי הדברים קל וחומר מה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך נענשה:", + "האומ' גנאו של חברו בפניו על אחת כמה וכמה:", + "והלא הדברים קל וחומר מה אם מרים שדברה באחיה הקטן ממנה כך נענשה המדבר בגדולים ממנו על אחת כמה וכמה והרי הדברים קל וחומר ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח לא למעט מפריה ורביה אלא להרבות בפריה ורביה ולא בינה לבין אחרים אלא בינה לבין עצמה כך נענשה המתכוין לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח לא להרבות בפריה ורביה אלא למעט מפריה ורביה לא בינו לבין עצמו אלא בינו לבין אחרים על אחת כמה וכמה יהא ענשו והרי הדברים קל וחומר ומה אם מרים שאמ' דבר שלא שמעו בריה אלא הקב״ה ת״ל (במד' יב ב) וישמע ה' כך נענשה האומר גנאו של חבירו בצבור על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "כי תשה ברעך למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב כה) אם חבל תח' של' רעך שומע אני שהוא רשאי למשכנו ת״ל לא תבא אל ביתו לע' עב':", + "כי תשה ברעך פרט לגוי:", + "אין לי אלא מלוה מנ' לרבות שכר שכיר והקפת חנות שזקפן עליו (מלוה) [במלוה] ת״ל משאת מאומה:", + "לא תבא אל בי' לע' עב' יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת״ל בחוץ תעמד כשהוא אומר והאיש לרבות שלוח בית דין שאפלו שלוח בית דין אינו נכנס לביתו למשכנו מיכן אמ' המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין:" + ], + [ + "בחוץ תעמד ר' נתן אומר הרי שמצאו עומד בשוק ועטוף טליתו שומע אני שהוא רשאי ליטלנה מעל כתיפו ת״ל בחוץ תעמוד:", + "ד״א בחוץ תעמד מיכן אמ' בעלי חוב נפרעין בזיבורית אלא שגזרו חכמים בבינונית מפני תקון העולם:" + ], + [ + "ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מנ' ת״ל ואם איש עני הוא אם כן למה נאמ' עני ממהרני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר (מיכן אמ' המלוה את חבירו אחד עני ואחד עשיר לא ימשכננו אלא בבית דין):", + "לא תשכב בע' לא תשכב ועבוטו אצלך זו כסות לילה אתה אומ' לא תשכב ועבוטו אצלך או לא תשכב כשמועו ת״ל השיב תשיב לו את העבוט הא מה ת״ל לא תשכב בעבטו לא תשכב ועבוטו אצלך:" + ], + [ + "השיב תשיב לו את הע' כב' הש' זו כסות לילה שהוא מחזירה בלילה כסות יום שהוא מחזירה ביום מנ' ת״ל (שמות כב כה) עד בוא השמש תשי' לו זו כסות יום:", + "השיב תשיב לו את הע' מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה:", + "מיכאן אמ' ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מפני מה טעמו של דבר מגיד ושכב בשמלתו שלא תפגע בו צנה בלילה:", + "וברכך שהוא מצווה לברכך יכול אם בירכך את מבורך ואם לאו אין את מבורך ת״ל ולך תה' צד' לפ' ה' אלה' מכל מקום:", + "ולך תהיה צדקה למה נאמ' לפי שהוא אומ' (ברא' יח יט) ושמרו דרך ה' לע' צד' ומ' אבל לא שמענו צדקה זו מהיא ת״ל השב תש' לו את הע' מיכן רמז לצדקה אין לי אלא אלו שאר כל המצות שבתורה מנ' ת״ל ולך תה' צד' מכל מקום:", + "ד״א ולך תה' צד' אמר ר' יצחק מנ' לבעל חוב שקונה משכון שנ' ולך תה' צד' אם אינו קונה צדקה מנין מיכן לבעל חוב שקונה משכון:", + "לפני ה' אלה' לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל (ד יא) חשך מבחוץ ענן מבפנים ערפל לפני לפנים:" + ], + [ + "לא תעשק שכיר עני ואב' והלא כבר נאמר (ויק' יט יג) לא תגזול מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזל ומשום לא תלין פעלת שכיר (שם) ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא על' הש':", + "שכיר עני ואב' לפי שהוא אומ' כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ' אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאינו עושה בנפשו מנ' גרדי וסורק מנ' ת״ל לא תעשק מכל מקום:", + "אם כן למה נאמ' עני ואביון ממהרני ליפרע על ידי עני ואביון יתר מכל אדם:", + "מאחיך ולא מאחרים:", + "או מגרך אש' בא' זה גר צדק:", + "בשעריך זה גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו אבל אינו עובר עליו בלא תעשה:" + ], + [ + "ביומו תתן שכרו מצות עשה אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים:", + "ביומו תתן שכ' ולא תב' על' הש' זה שכיר לילה שהוא גובה כל היום אין לי אלא שכיר לילה שהוא גובה כל היום שכיר יום שהוא גובה כל הלילה מנ' ת״ל (ויק' יט יג) לא תלין פע' שכ' אתך עד בקר:", + "שכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות שללילה גובה כל הלילה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה:", + "ולא תב' על' הש' (אם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה) מפני מה טעמו של דבר מגיד כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ' מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את עצמו לא שתתן לו את שכרו:", + "ד״א ואליו הוא נשא את נפשו מלמד שכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל את נפשו ממנו:", + "למה השכיר דומה למי שהיה מהלך בדרך וחמורו אחריו לקח לו אלומה של עמיר נתנה על כתיפו והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותה אלומה מה עשה אותו האיש העמיד החמור בתוך הבית וקשר את האלומה למעלה ממנו אמרו לו רשע כל הדרך הוא רץ בשבילה ועכשיו אין אתה נותנה לפניו כך השכיר עמל ומצטער כל היום לשכרו ואת מוציאו ריקן ואליו הוא נשא את נפשו:", + "ד״א ואליו הוא נשא את נפ' הרי זו אזהרה לפועל שיעשה בכל כוחו:", + "ולא יקרא עליך אל ה' יכול מצוה שלא לקרות ת״ל (טו ט) וקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל ולא יקרא עליך אל ה' אלא ממהרני ליפרע על ידי קורא יתר ממי שאינו קורא:", + "והיה בך חאט שלא תאמר בממון חטאתי וממון מכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:", + "בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו ואלו הן הכובש שכר שכיר והנודר ואינו משלם והמעלים עיניו מן הצדקה:", + "הכובש שכר שכיר דכתיב ביומו תתן שכ' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:", + "והנודר ואינו מקיים דכת' (כג כב) כי תדר נדר וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:", + "והמעלים עיניו מן הצדקה דכת' (טו ט) השמר לך פן יהי' דבר עם לב' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:" + ], + [ + "לא יומתו אב' על בנים מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות:", + "מיכן אמ' אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן (והורגו) [וחורגו] לבדו:", + "ד״א לא יומתו אבות על בנים למה לי והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא שלא יהו העדים קרובין לבעלי דינין ומנ' אף הדיינין שנ' ובנים לא יומתו על אבות:", + "ד״א לא יומתו [אבות] על בנים למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כ ה) פקד עון אבת על בנים שומע אני אף מחוייבי מיתת בית דין כן ת״ל לא יומתו אב' על בנים:", + "ד״א לא יומתו אבות על בנים וכת' פוקד עון אבות על בנים ואתה משיב בנים שהן בפרק אבותיהן פקד עון אבת על בנים ובנים שאינן בפרק אבותיהן לא יומתו אבות על בנים כיצד את מוצא שאין בית דין שלמעלה קונס אלא מבן עשרים שנה ומעלה אבל בית דין שלמטה מבן שלש עשרה שנה ויום אחד פחות מיכן לא בית שלמעלה ולא בית דין שלמטה קונסין אותו אם כך היו לא היו התינוקות צריכין למות ולמה הן מתים הוי אומר בעונות אבותם זה הוא פקד עון אבת על בנים בזמן שהן בפרק אבותיהן:" + ], + [ + "לא תטה מש' גר' ית' מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוין:", + "ולא תח' בגד אלמ' בין עניה בין עשירה ואפלו כמרתא בת ביתוס:", + "ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך רחק מן הכיאור ומן הדומה לכיאור ומן הדומה לדומה לכיאור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כיצד נכנס למשכנה כסות היום בלילה וכסות הלילה ביום עכשו הן אומרין חשוד הוא עמה:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד הי' במ' וכי מה ענין ארץ מצרים לכאן שלא תאמר הריני ממשכן בגד אלמנה בסתר וכי מי מודיע בגלוי אמ' המקום דעו מה עשיתי במצרים שהיו מעשיהן בסתר ופרסמתים בגלוי והלא הדברים קל וחמר מה אם מדת הפורענות שהיא מעוטה העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי קל וחמר למדת הטוב שהיא מרובה:" + ], + [ + "כי תקצור פרט לשקצרוהו גוים או לסטים או קרסמוה נמלים או שיברתה הרוח או בהמה:", + "קצירך פרט לאחרים קצירך פרט להקדש:", + "בשדך פרט לשעפו עמריו ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם עומר שאינו שכחה שנ' בשדך:", + "ושכחת עד שישכחוהו כל אדם מיכן אמ' העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלין שכחוהו אלו ואלו והיו שם אחרים עוברין ורואין אותו עמדו העניים בפניו או שחפוהו בקש והוא זוכר את הקש הרי זה אינו שכחה:", + "כי תקצר ושכחת מה קציר שאין אחריו קציר אף עימור שאין אחריו עימור מיכן אמ' המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעמרים אין לו שכחה ממנו ולגרן יש לו שכחה המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה:", + "ר׳א כי תקצר ושכחת עומר שסביבותיו קציר שכחה אבל עומר שסביבותיו קמה אינו שכחה:", + "ר׳א ושכחת עמר עומר שאתה שוכחו לעולם ואין אתה יודע בו אלא אם תשוב ותראהו יצא שאתה זוכרו לאחר זמן מיכן אמ' כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה וכן השפכני והבשני והעומד בצד הגת או בצד הפרצה:", + "עמר עומר ולא גדיש מיכן אמ' עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:", + "עומר יכול אחד ולא שנים ת״ל (ויק' יט י) לעני ולגר תע' אתם אחד לעני ואחד לגר מיכן אמ' שני עמרים שכחה ושלשה אינן שכחה שני צבורי זתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני חצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה:", + "בשדה לרבות את הטמונין כגון הלוף והשום והבצלים:", + "ד״א בשדה לרבות את הקמה:", + "ד״א בשדה לא בעיר מיכן אמ' היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועלין שכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה ואם היה בשדה ואמר כן ושכחוהו אינו שכחה שהשכוח מעיקרו בשדה הוא השכחה אבל בעיר אפלו זכור ולבסוף שכוח הרי זה שכחה:", + "שנ' ושכחת עמר בשדה בשדה לא בעיר:", + "לא תשוב לקח' פרט לראשי השורות ואלו הן ראשי השורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהם שכחה ושלאחריהם אינו שכחה:", + "היחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה:", + "ד״א לא תשוב לקח' עמר שאתה יכול לפשוט את ידך וליטלו שכחה יצא עמר שיש בו סאתים שאין את יכול לפשוט את ידך וליטלו שאינו שכחה:", + "ד״א לא תשוב לקח' למה נאמר לפי שהוא אומ' לגר ליתום ולאלמנה יהיה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשוב לקח':", + "לא תשוב לקח' שומע אני אם שב ועבר על המצוה יהא פטור ת״ל לגר ליתו' ולאלמ' יהי':", + "לגר ולאלמנה יהיה מנ' שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה ת״ל לגר לית' ולאלמ' יהיה:", + "למען יב' ה' אלה' והלא הדברים קל וחומ' מה אם עומר שכחה שהניחו בלא מתכוין הרי הוא מקבל עליו ברכה קל וחומ' למניחו במתכוין והרי הדברים קל וחומ' מה אם מי שבאת על ידו ספק מצוה בלא ידע אמרה תורה למען יברכך ה' אלה' קל וחומר לשאר כל המצות שבתורה:", + "מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדיהו אמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים אמ' לו אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יתר מכל המצות אמר לו בני כל מצות שבתורה נתן לנו הקב״ה לדעתינו וזו שלא לדעתינו וה״א כי תקצר ושכחת קבע לנו הקב״ה ברכה דכת' למען יברכך ה' אלהיך והלא הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאלו נתכוין לזכות וזכה המתכוין לזכות וזכה על אחת כמה וכמה:", + "כיוצא בדבר אתה אומ' (ע' ויק' ה יז) והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שלא נתכוין לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוין לחטוא על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "כי תחבוט זי' הראשונים היו חובטין זיתיהן והיו נוהגין בהן עין יפה מיכן אמ' הזית שהוא עומד בין שלש (שדות) [שורות] שלשני מלבנין ושכחו אינו שכחה:", + "זיתך פרט לאחרים:", + "זיתך פרט להקדש:", + "לא תפאר שלא תטול תפארתך ממנו מגיד שהזית חייב בפיאה והוא הדין לשאר כל האלנות:", + "אחריך זו שכחה:", + "ד״א לא תפאר לא תתפאר בו לעני מיכן אמ' מי שאינו מניח את העניים ללקט או שמניח אחד ואחד לאו או שמסייע את אחד מהן ואחד לאו הרי זה גוזל את העניים ועל זה נאמר (ע' משלי כב כח) לא תסיג גבול עולם:", + "לגר לית' ולאלמ' יהיה זו מצות עשה:" + ], + [ + "כי תבצר כרמך לא תעו' מיכן היה ר' אליעזר אומ' כרם שכולו עוללות לבעל הבית ר' עקיבה אומ' לעניים אמ' ר' אליעזר כי תבצר לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות אמר ר' עקיבה וכרמך לא תעולל אפלו כולו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצר לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר:", + "אחריך זו שכחה מלמד שיש לו שכחה ופיאה מיכן אמ' איזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה:", + "לגר לית' ולאלמ' יה' מצות עשה:" + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצ' וכי מה ענין ארץ מצרים לכאן שלא תאמר הריני נוטל מתנות עניים בסתר מי מודיע בגלוי אמר המקום דעו מה עשיתי במצרים שהיו מעשיהן בסתר ופרסמתים בגלוי והרי הדברים קל וחומ' מה אם מדת הפורענות מעוטה העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי קל וחומ' למדת הטוב מרובה:" + ] + ], + [ + [ + "כי יהיה ריב בין אנ' למה נאמר לפי שהו אומ' (כב ט') לא תזר' כר' כל' (כב יא) לא תל' שעט' (כב י) לא תחר' בשור ובחמ' שומע אני אם זרע וחרש ולבש עבר על המצוה ויהא פטור ת״ל כי יהיה ריב בין אנ' בא הכת' ולימד על העובר בלא תעשה שיהא לוקה ארבעים לכך נאמ' הפרשה:", + "במצוה בלא תעשה אתה אומר במצוה בלא תעשה הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במצות עשה ת״ל והיה אם בן הכות הרשע הרי אתה דן נאמר כאן בן ונאמר להלן (כא יח) בן מה בן שנאמר להלן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר אף בן שנ' כאן במצוה בלא תעשה הכת' מדבר:", + "בבעל דין ובשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני ממונות הכת' מדבר ת״ל והצדיקו את הצדיק והר' את הרשע לא אמרתי אלא מי שאחרים מצדיקים ומרשיעים אותו יצאו דיני ממונות שאדם מרשיע את עצמו בהן:", + "או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני נפשות ת״ל כדי רשעתו לא אמרתי אלא מי שהמכות כדי רשעתו יצאו דיני נפשות שאין המכות כדי רשעתו:", + "ר' עקיבה אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין שלמעלה מוחלין להן:", + "חייבי מיתת בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין שלמטה מוחלין להן:", + "כי יהיה ריב בין אנ' אין שלום יוצא מתוך מריבה וה״א (יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב מי גרם לזה ללקות הוי אומר מריבה:", + "אין לי אלא אנשים איש עם אשה ואשה עם איש ושתי נשים זו עם זו מנ' ת״ל ונגשו אל המ' מכל מקום:", + "ושפטום בעל כרחם:", + "והצדיקו את הצ' והר' את הר' למה נאמר לפי שהוא אומ' שפטים ושט' תתן לך שומע אני בין שהן בקיאין בדין בין שאינן בקיאין ת״ל והצ' את הצ' והר' את הר' שיהו בקיאין בדין:", + "והרשיעו את הרשע יכול כל המורשעין יהו לוקין ת״ל והיה אם בן הכות הרי פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה הא כיצד ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו מה חסימת השור מיוחדת שהיא מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה והרי הוא לוקה עליה כך כל מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה הרי הוא לוקה עליה:", + "ד״א ונ' אל המ' וש' מיכן אמ' מכות בשלשה:" + ], + [ + "והפילו השופט מיכן אמ' אינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו:", + "והכהו מיכן שאין מלקין שנים כאחד:", + "ד״א והכהו ולא כסותו מיכן אמ' כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח מגעת לפי כריסו:", + "והכהו לפניו שיהא לוקה ועיניו בו לא כדרך שאחרים עושין שזה לוקה וזה עסוק בדבר אחר:", + "והכהו לפניו כדי רש' מכהו כדי רשעה אחת מלפניו ושתי רשעיות מאחוריו מיכן אמ' מכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו לפי כך כשאומדין אותו ללקות אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש:", + "ד״א כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו שתי רשעיות מיכן אמ' אין אדם לוקה ומשלם ולא לוקה ומת:", + "במספר שיהוא המכות במנין מיכן אמ' המכה מכה והמונה מונה והקורא קורא (כח נח - נט) אם לא תשמר לעשות והפלא ה' את מכ':" + ], + [ + "ארבעים יכנו ארבעים חסר אחת אתה אומר כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל לא יסיף פן יסיף נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומ' ארבעים חסר אחת אתה אומ' כן או אינו אלא ארבעים שלימים ת״ל ארבעים במספר מנין שהוא סמוך לארבעים:", + "ר' יהודה אומ' ארבעים שלמות:", + "והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו:", + "לא יסיף הא אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין בזמן שמוסיף על האומד שאמדוהו בית דין מנ' ת״ל פן יסיף מכל מקום:", + "והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שהוא מוזהר להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו מי שהוא מוזהר שלא להכותו דין הוא שיהא מוזהר שלא להכותו:", + "פן יסיף להכ' על אלה על אלה אין את מוסיף להכתו מוסיף את להכותו על מכת מרדות:", + "על אלה הוא עובר בלא תעשה אינו עובר בלא תעשה על מכת מרדות:", + "אלא שהפרש בין מכות בית דין למכות מרדות מכות בית דין בבית דין מכות מרדות שלא בבית דין מכות בית דין במנין מכות מרדות שלא במנין מכות בית דין באומד מכות מרדות שלא באומד מכות בית דין ברצועה מכות מרדות ברצועה ושלא ברצועה:", + "מכה רבה אין לי אלא מכה מרובה מכה מועטת מנין ת״ל על אלה אם כן למה נאמ' מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה מיכן אמ' מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו:", + "ד״א מכה רבה למה נאמ' לפי שהוא אומ' והפילו השופט והכהו שומע אני מכה שדופה ת״ל מכה רבה או מכה רבה שומע אני יפצענו במקלות ת״ל והפילו הש' והכ' מיכן אמ' רצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח וארכה שתהא מגעת לפי כריסו:", + "ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה נפטר מיכן אמ' נתקלקל בין ברעי בין במים נפטר אחד האיש ואחד האשה:", + "אמדוהו לכשילקה קלה מלקין אותו:", + "לכשיצא מבית דין קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפלו קלה תחלה מלקין אותו שנ' והכהו ונקלה ולא שקלה כבר:", + "ד״א ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא אחיך מיכן אמ' כל חייבי כריתות שנלקו נפטרו מידי כריתן:", + "ד״א ונקלה אחיך עד שלא לקה הרי הוא נקרא רשע שנ' והיה אם בן הכ' הר' משלקה הרי הוא אחיך עד שלא לקה את נוהג בו בבזיון משלקה אין את נוהג בו בבזיון:", + "חביבות המכות שהן מכפרות על החטאים שנ' כדי רשעתו כדאי הן המכות לכפר על רשעתו חביבות המכות שהן מאהיבות את האדם לאביו שבשמים שנ' (זכרי' יג ו) ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בבית מאהבי המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבה שבשמים וה״א (משלי כט יז) יסר בנך ויניחיך ויתן מעדנים לנפשיך (שם יט יח) יסר בנך כי יש תקוה (שם כב ו) חנוך לנער על פי דרכו (שם יג כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר (שם כג יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות (שם כג יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל:" + ], + [ + "לא תחסם שור בדישו אין לי אלא שור מנ' לעשות שאר בהמה כשור הרי אתה דן נאמר כאן שור ונאמר בסיני שור מה שור שנ' בסיני עשה את כל הבהמה כשור אף שור שנ' כאן עשה שאר כל הבהמה כשור:", + "בדישו מנ' לרבות שאר כל העבודות ת״ל לא תחסם מכל מקום אם כן למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע פועל [אוכל] בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו:", + "ד״א דיש מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בבצלים ובשומים שאין גמר מלאכה ואין פועל אוכל בו:", + "ד״א דיש מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו לפי שהחוסם והנחסם מוקשין זה לזה לפיכך למידין זה מזה:", + "לא תחסם (אחד שחסמה בשעת מלאכה ואחד שחסמה מקודם ודש בה והיא חסומה אפלו חסמה לוקה שנ' לא תחסם מכל מקום):", + "כי ישבו אחים יחדו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה שומע אני בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים ת״ל ובן אין לו הכת' ולימד על אשת אחיו שאם מת בלא בנים שתהא מותרת להנשא לו לכך נאמ' הפרשה:" + ], + [ + "כי ישבו אחים באחים מן האב הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו מדבר אלא באחים מן האם הרי אתה דן נאמר כן אחים ונאמר להלן (ברא' מב לב) אחים מה להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף כן באחים מן האב הכת' מדבר:", + "ר' יצחק אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר והיה הבכור אשר תלד וכי מה שתלד בכור הוא אלא מופנה להקיש אדין מגזירה שוה נאמר כאן בכור ונאמר להלן (כא טו) בכור מה בכור שנ' להלן באחים מן האב הכת' מדבר אף בכור שנ' כאן באחים מן האב הכת' מדבר:", + "כי ישבו אח' יח' שהיתה להן ישיבה בעולם כאחד פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו:", + "יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם:", + "ומת אחד מהם אין לי אלא בזמן שהן שנים ומת אחד מהם מנ' אפלו מרובין ת״ל ומת אם כן למה נאמר ומת אחד מהם אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מיכן אמרו שלשה אחים נשואים לשלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנ' ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:", + "ובן אין לו להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון:", + "ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת ובת הבת טומטום ואנדרגינס מנ' ת״ל אין לו מכל מקום אם כן למה נאמר בן פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית שאינו קרוי בנו:", + "לא תהיה אשת המת (הלז) [הל״ז] למה אני צריך לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים יכול אף כאן [כן] ת״ל לא תה' אש' המת החוצה כיצד הוא עושה או חולצת או מתיבמת:", + "לפי שאמרו הנותן גט ליבמתו פסלה על עצמו ופסלה על ידי אחים יכול יהא גט פוטרה ת״ל לא תה' אש' המת החו' אינה נפטרת אלא בחליצה:", + "העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה על ידי אחים:", + "ד״א אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן אבל אשת החרש או חולצת או מתיבמת:", + "החוצה למה נאמר לפי שהוא אומ' יבמה יבא עליה שומע אני אף הקרובים במשמע ת״ל החוצה להוציא את הקרובים:", + "ד״א החוצה להביא את הארוסה:", + "יבמה יבא עליה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תהי' אש' המ' החו' לא' זר:", + "יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל יבמה יבא עליה מצוה:", + "כיוצא בו מצות תאכל (ויק' ו ט) מצוה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת״ל מצות תאכל מצוה יבמה יבא עליה הרי שהיו חמשה יבמים ליבמה אחת קורא אני על כל אחד ואחד ולקחה לו לאשה ת״ל יבמה יבא עליה מגיד הכת' שכיון שבעל אחד מהן נפטרו כולם:", + "או אפלו היו חמש יבמות ליבם אחד קורא אני על כל אחת ואחת יבמה יבא עליה ת״ל ולקחה לו לאשה מגיד הכת' כיון שנבעלה אחת מהן נפטרו כולן והרי הדברים קל וחומר מה אם היבמים שאינן באין אלא מכוח היבמות כיון שבעל אחד מהן נפטרו כולן יבמות שאין יבמים באין אלא מכוחן דין הוא כיון שנבעלה אחת מהן שיפטרו כולן:", + "יבמה יבא עליה או אפלו היא אחת מכל העריות האמורות בתורה ת״ל ולקחה לו לאשה בראויה לו לאשה הכת' מדבר:", + "יבמה יבא עליה מלמד שהיא נקנית בביאה יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת״ל ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה:", + "יבמה יבא עליה לא עליה ועל צרתה מיכן אמ' הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים:" + ], + [ + "והיה הבכור מיכן שמצוה בגדול ליבם:", + "אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:", + "יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן הרי אתה דן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (ברא' מח ו) על שם אחיהם יק' בנ' מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה:", + "ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:", + "ד״א על שם אחיו ולא על שם אחי אביו:", + "המת מנ' מת הראשון ייבם השני מת השני ייבם השלישי ת״ל המת המת ריבה:" + ], + [ + "ואם לא יחפץ האיש ולא [שלא] חפץ בה המקום מוציא אני עריות שחייבין עליהן מיתת בית דין ועדיין לא אוציא את העריות שחייבין [עליהן] כרת בידי שמים אוציא העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ועדיין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה ת״ל [לא] אבה יבמי ולא שלא אבה בה המקום:", + "לקחת את יבמ' מה אני צריך לפי שנ' והיה הבכור אשר תלד יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לולד ת״ל יבמתו יבמתו ריבה הכת':", + "ועלתה יבמ' השע' מגיד שבית דין בכל עיר ועיר:", + "ועלתה יבמ' הש' אל הז' מצוה בבית דין שיהא בגבוה של עיר ושיהא בזקנים:", + "ועלתה יבמ' הש' מגיד שהיבמה מרדפת אחר היבם:", + "ואמ' מאן יבמי להק' לא' שם פרט לסריס שאם רצה ליבם אינו יכול:", + "שם מה שם האמור להלן זרע אף שם האמור כאן זרע:", + "בישראל ולא בגרים מיכן אתה אומ' שני אחים גרים (שהיתן) [שהיתה] הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה פטורין מן החליצה ומן היבום:", + "לא אבה יבמי זה הוא שאמרנו ולא שלא אבה בה המקום:" + ], + [ + "וקראו לו זק' עי' מצוה בזקני עירו:", + "זקני עירו הן ולא שלוחן שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקינה הוא זקן והיא ילדה אומ' לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקינה לך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ד״א וקראו לו זקני עירו מיכן אמ' היבמה הולכת אחר יבמה להתירה:", + "ודברו אליו אבל לא שמענו מה היו מדברין אליו ת״ל ועמד ואמר לא חפצתי לקח' מגיד שהן פותחין לו ביבום:", + "ועמד ואמר מלמד שאין אומרין דברים אלו אלא בעמידה:", + "לא חפצ' לקחתה ולא שלא חפץ בה המקום:" + ], + [ + "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים למה נאמר לפי שהוא אומר וקראו לו זק' ודב' אליו שומע אני דברים בזקנים וחליצה בינו לבינה ת״ל ונגשה יבמ' אליו לעי' הז' מה דברים בזקנים אף חליצה בזקנים:", + "ד״א ונגשה יבמ' אליו מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים:", + "וחל' נעלו אין לי אלא נעלו שלו של כל אדם מנ' ת״ל חלוץ הנעל מכל מקום א״כ מה ת״ל נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו ולקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסנדל וסולייס שאין לו עקב:", + "וחלצה ולא שיחלוץ הוא:", + "וחלצה ואפלו בשניה:", + "מיכן אמ' גדמת חולצת בשניה לכתחלה:", + "מעל רגלו נאמר כאן רגלו ונאמר להלן רגלו מה להלן רגלו הימנית אף כאן רגלו הימנית:", + "מעל רגלו מיכן אמ' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:", + "וירקה בפניו על הארץ אתה אומר על הארץ או בפניו כשמועו הדין נותן נאמרו דברים ונאמרה רקיקה מה דברים חוץ מגופו אף רקיקה חוץ מגופו כדברי ר' אליעזר אמ' לו תלמידיו ר' דנים אפשר משאי אפשר אי אפשר לדברים שלא בגופו אבל אפשר לרקיקה להיות בין בגופו בין שלא בגופו:", + "ר' יונתן אומר בפניו על הארץ אתה אומ' בפניו על הארץ או בפניו כשמועו מה אני מקיים לא יתיצב איש בפניכם (ז כד) כשמועו הא מה ת״ל וירקה בפניו על הארץ:", + "ד״א וירקה בפ' יכול ממש ת״ל לעיני הזקנים רוק שנראה לעיני הזקנים:", + "שלשה דברים בתורה כדי שיראה אפר פרה ועפר שוטה ורוק יבמה ר' ישמעאל אמר אף דם הצפור:", + "בפניו פרט לסומה שאינו רואה הרוק ואם חלץ חליצתו כשרה:", + "וענתה ואמרה נאמר כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמור להלן בלשון הקדש אף ענייה האמור כאן בלשון הקדש:", + "ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש מעכב מיכן אמ' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה:", + "חלצה וקראה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה ר' עקיבה אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבה משם ראיה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש:", + "ד״א ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט שהיה בדין מה אם מי שאינה יוצא בחליצה הרי היא יוצא בגט מי שהיא יוצא בחליצה דין הוא שתצא בגט ת״ל ככה יעשה בחליצה היא יוצאה אינה יוצאה בגט:", + "אשר לא יבנה שאם ירצה אינו יכול שהיה בדין הואיל וגרושה עשה בה מעשה וחלוצה לא עשה בה מעשה אם למדתי לגרושה שהיא מותרת לחזור למגרשה אף חלוצה תהא מותרת לחזור לחלוץ ת״ל אשר לא יבנה ולא עתיד לבנות:" + ], + [ + "ונקרא שמו בישראל להוציא בית דין של גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל:", + "ד״א ונקרא שמו בישראל למה נאמר לפי שהוא אומר ונגשה יבמ' אליו לעי' הזק' אין לי אלא זקנים הדיוטות מנ' ת״ל ונקרא שמו בישראל מיכן אמ' החליצה צריכה שלשה שיודעין להקרות ואם היו הדיוטות כשרים (ומצותה בחמשה כדי לפרסם הדבר ואותן השנים אפלו היו עמי הארץ):", + "בית חלוץ הנ' בינו לבינה מנ' ת״ל ונקרא שמו ביש' בית חלוץ הנעל אלא שחליצתה פסולה:", + "בית חלוץ הנ' מיכן אמ' החלוצה קונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:", + "בית חלוץ הנ' ר' יהודה אומ' מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חל' הנ' שלשה פעמים:", + "כיצד סדר חליצה קוראה היא תחלה מאן יבמי להק' לא' שם ביש' לא אבה יבמי וצריכה לקרות לא אבה בנשימה אחת ואחר כך תאמר יבמי ואחר כך קורא הוא לא חפצתי לקחתה ואחר כך תחלוץ ואחר כך תרוק ואחר כך תקרא ככה יעשה לאיש אש' לא יבנה את בית אח' ונקרא שמו בישר' בית חל' הנ' ואין הסדר מעכב:", + "ונקרא שמו בישר' ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא לא רצה להקים לאחיו שם בישראל אף הוא יבוא ויטול לו שם מתוך שם מה יקרא ונקרא שמו ביש' בית חלו' הנ':" + ], + [ + "כי ינצו אנשים למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כא כד) עין תחת עין אבל לבושת לא שמענו ת״ל כי ינצו אנ' לכך נאמ' הפרשה:", + "כי ינצו אין שלום יוצא מתוך נצות:", + "אנשים אין לי אלא אנשים איש עם אשה אשה עם איש מנ' ת״ל יחדו מכל מקום:", + "איש ואחיו פרט לעבדים שאין להם אחוה:", + "וקרבה אשת האחד ולא אשת שלוח בית דין:", + "להציל את אישה ר' אומ' לפי שמצינו שיש מזיקין בתורה שעשה בהן שאין מתכוין כמתכוין יכול אף כאן ת״ל והחז' במבשיו עד שתהא מתכוונת מגיד שאינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין מיכאן אמ' המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור:", + "ד״א מיד מכהו מיד שלוח בית דין אתה אומר מיד שלוח בית דין או מיד מכהו כשמועו אמרת וכי יש לו רשות להכתו הא מה ת״ל מיד מכהו מיד שלוח בית דין:", + "ושלחה ידו והח' במב' בכל דבר שהוא מביישו דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומ' והחזיקה במבשיו כשמועו:" + ], + [ + "וקצתה את כפה לפי שהוא אומר ושלחה ידה אין לי אלא שמאל ימין מנ' ת״ל וקצ' את כפה:", + "וקצתה את כפה שתהא חייבת לשלם את הבשת:", + "לא תחס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן (יט כא) ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון זו היא הבשת האמורה בתורה:", + "ד״א ושלחה יד' והח' במ' ברודף אחר חבירו להרגו הכת' מדבר שמצוה להצילו בנפשו:", + "במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ' לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה:", + "וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ' אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת״ל לא תחס עינך:" + ], + [ + "לא יהיה לך בכי' אבן ואבן למה נאמר לפי שהוא אומר אבן שלמה וצדק יהיה לך מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא יהיה לך בכי' אבן ואבן:", + "לא יהיה לך בכ' אב' ואב' יכול לא יעשה לטרא וחצי לטרא ורביע לטרא ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה:" + ], + [ + "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב ת״ל גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה:" + ], + [ + "אבן של' להוציא את הפגומה:", + "איפה שלמה לא המחוק דברי ר' ישמעאל:", + "ר' עקיבה אומר אף המחוק:", + "וצדק צדק משלך ותן לו מיכן אמ' היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש ובמקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח:", + "מנ' שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין ת״ל איפה שלמה:", + "ומנ' שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל איפה שלמה וצדק:", + "ומנ' שאין מעייני במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין ת״ל אבן שלמה ומנ' שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת״ל אבן שלמה וצדק יהיה לך:", + "יהיה לך מלמד שמעמידין אגרא דמוס:", + "אגראדמוס למדות ולא אגראדמוס לשערים:", + "אם עשית כן למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נוטריקון וכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הין ומכלל הין לאו:", + "למען יאר' ימי' זו היא אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה:", + "אבא חנין בשם ר' אליעזר כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין מוזהרין עליה:" + ], + [ + "כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה אין לי אלא כל עשה אלה שאר כל העוולים מנ' ת״ל כל עשה עול אני אקרא כל עשה עול ומה ת״ל כל עשה אלה להזהיר על אלו ביותר שהן גונבין דעת הבריות:", + "ד״א כל עשה עול יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת״ל כל עשה אלה אפלו אחת מהן מיכן אמ' אין מערבין פירות בפירות ואפלו חדשים בחדשים ואפלו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר לכך נאמר כל עשה עול:" + ], + [ + "זכור את אשר עשה לך עמלק זכור בפה אתה אומר זכור בפה או אינו אלא זכור בלב וכשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת הלב אמורה הא מה ת״ל זכור בפה שתהא שונה בפיך:", + "(עמלק עם לק פרח כהדין זחלא):", + "בדרך בשעת טירופכם:", + "בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם:" + ], + [ + "אשר קרך בדרך אין קרך אלא שנזדמן לך מגיד שעשה לו עמלק מחילות בדרך והיה בא עליהן והורגן:", + "ד״א אשר קרך כשהיו ניכוחים היה בא עליהן והורגן:", + "ויזנב בך הכה אותן מכת זנב:", + "כל הנחשלים אחריך מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן:", + "ד״א כל הנחשלים אחריך אמר ר' יצחק כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקב״ה כענין שנ' להלן (שמות יז ז) היש ה' בקרבינו אם אין:", + "ואתה עיף ויגע עיף בצמא ויגע בדרך:", + "ואתה עיף ויגע אלו ישראל:", + "ולא ירא אלהים זה עמלק:", + "אחרים אומ' אלו ישראל שלא היה בידם מצות שיגאלו שנ' (שם) ויקרא שם המקום מסה ומריבה מה הוא אומר (שם ח) ויבא עמלק:" + ], + [ + "והיה בהניח ה' אלה' לך מלמד שלא תאגוד עליך אגודה:", + "בארץ אשר ה' אלה' נתן לך נחל' לרש' מה שתירש תכבוש:", + "תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע ולא שם כענין שנ' (איוב יח יז) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ לא תשכח למה נאמר לפי שהוא אומר תמחה את זכר עמלק מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשכח:", + "לא תשכח הא אם שכח עובר בלא תעשה והרי הדברים קל וחומר אם כששכח לקלל את הרשעים עובר בלא תעשה קל וחומר לשאר כל המצוות שבתורה:" + ] + ], + [ + [ + "והיה כי תבא אל הא' ולק' מראשית כל פרי האדמה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו לא שיעור לבכורים ולא זמן להבאה ת״ל והיה כי תבא ולקחת מראשית בא הכת' ליתן שיעור לבכורים וזמן להבאה לכך נאמ' הפרשה:", + "והיה אין והיה אלא מיד:", + "כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ:", + "אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה מה שתירש תכבוש:", + "וירשת וישבת בה מה שתירש תשב:", + "כי תבוא אחר ירושה וישיבה הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד ת״ל וירשתה וישבת בה היה ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם פירט את אחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה פורש אני כל הביאות שבתורה שלא יהו אלא לאחר ירושה וישיבה:" + ], + [ + "ולקח' מראשית יכול כל הפירות כולן יהו חייבין בבכורים ת״ל מראשית ולא כל ראשית:", + "ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן נאמר הבא בכורי צבור והבא בכורי יחיד מה בכורי צבור האמ' להלן (ויק' כג יז) משבעת המינים אף בכורי יחיד האמ' כאן משבעת המינים מה להלן חטים ושעורים אף כאן חט' ושעורים מנ' לרבות שאר מינים ת״ל (שמות כג יט) בכורי אדמתך ריבה:", + "אחר שריבה הכת' מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורין בשבח הארץ ואלו הן ארץ חט' וש' וג' ות' ור' אר' זית שמן ודבש (ח ח) [זית] זה זית אגורי ודבש זה דבש תמרים:", + "מראשית אפלו אשכל אחד אפלו גרגר אחד:", + "פרי פרי את מביא בכורים ואי אתה מביא יין ושמן (ובכורים) [בכורים]:", + "הקרובים לירושלם מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקים מביאין אותן גרוגרות וצמוקין:", + "האדמה פרט לעריסין ולחבורות ולסקריקון ולגזלן שאין מביאין בכורים משום אותו הטעם שנ' ראשית בכורי אדמתך:", + "אש' תב' מארצך יכול את מביא כל זמן שאת קורא ת״ל אשר תביא מארצך כל זמן שהן מצויין על פני ארצך:", + "יכול שאת קורא כל זמן שאת מביא ת״ל (כו ה) ואמרת ושמחת (כו יא) אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא:", + "ד״א מארצך שומע אני מכל הארצות במשמע הרי את דן נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (שמות יג ה) ביאה מה ביאה שנ' להלן להוציא שאר כל הארצות אף ביאה שנ' כאן להוציא שאר כל הארצות:", + "ר' אומ' נאמר כאן ארץ ונאמר להלן (שם) ארץ מה ארץ שנ' להלן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר אף ארץ שנ' כאן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר:", + "אשר ה' אל' נתן לך להוציא את שלחוצה לארץ:", + "ד״א אשר ה' אלה' נתן לך פרט לנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים ולמבריך בתוך של רבים לתוך שלו או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע לתוך שלו והמבריך לתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע שאינו מביאן ומאיזו טעם אינו מביא משום שנ' (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך:", + "ושמת בטנא מלמד שטעונין כלי:", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו זה שילו ובית עולמים:" + ], + [ + "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתינו כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים:", + "היה קרוב ונתרחק כשר:", + "ד״א ובאת אל הכהן אש' יה' בימים ההם מיכן אמ' כהן שהוא עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב לא עלו לבעלים לשם חובה דברי ר' אליעזר:", + "ר' יהושע אומר עלו אמר לו ר' אליעזר וכי היאך עלו והתורה אמ' (ויק' ד' כו) וכפר עליו הכהן אמר לו ר' יהושע עלו שנ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם:", + "(הכל מודים שאם היה בעל מום כל קרבנות שהקריב על גבי המזבח לא עלו לבעלים לשם חובה):", + "ואמרת אליו הגדתי היום פעם אחת אתה קורא בשנה ואי אתה קורא פעמים בשנה מיכן אמ' המביא בכורי' מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא בכורים ממין אחר אינו קורא עליהן:", + "לה' אלה' מיכן אמ' אין מחילין שם שמים על היחיד:", + "מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים אמ' לו רבי התפלל עלינו אמר אלהינו רחם עלינו אמ' לו רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך אמר אלהי רחם עלינו:", + "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאב' להביא את הגרים שמביאין וקוראין לפי שנ' לאברהם (ברא' יז ה) כי אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסו תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ:", + "לתת לנו ר' שמעון אומ' פרט לעבר הירדן שאת נטלתו מעצמך ומדבריהן שיהו מביאין מעבר הירדן ומסוריא אבל מעמון ומואב ומצרים ובבל אין מביאין כל עיקר:" + ], + [ + "ולקח הכהן הטנא מיכן אמ' העשירים מביאין בכוריהן בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה:", + "הסלים והבכורים ניתנין לכהנים בשביל לרבות מתנה לכהנים:", + "מידך מלמד שטעונין תנופה דברי ר' אליעזר בן יעקב:", + "והנ' לפ' מזבח ה' אלה' כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים:", + "והניחו מיכן אמ' נגנבו או אבדו חייב באחריותן נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא:" + ], + [ + "וענית ואמרת לפני ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומר שבחו אדם אומרו בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:", + "וענית ואמרת נאמ' כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמורה כאן בלשון הקדש:", + "כל מקום שנ' ענייה ואמירה ככה וכה הרי זה בלשון הקדש:", + "מיכן אמ' בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות [קורא] ושאינו יודע מקרין אותו נמצאו נמנעין מלהביא בכורים כדי שלא יכלמו התקינו שיהו מקרין את היודע כמי שאינו יודע וסמכו על המקרא הזה וענית אין ענייה אלא מפי אחרים מתחיל וקורא הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הא' אש' נש' ה' לאב' לתת לנו ארמי אבד אבי עד שגומר כל הפרשה עד אשר נתת לי ה' וזו היא מצות מקרא בכורים:", + "ארמי אבד אבי לבן הארמי בקש לאבד את אבא מלמד שלא הלך אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד מן העולם ומעלה על לבן הארמי כאילו אבדו:", + "וירד מצרימה שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות ת״ל ויגר שם יכול באכלוסין הרבה ת״ל במתי מעט כמה שנ' (י כב) בשבעים נפש יר' אב' מצרימה:", + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינין שם:", + "גדול ועצום ורב כמה שנ' (שמות א ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצ' כמה שנ' (שם ה כג) ומאז באתי אל פר' לדב' בש' הרע לעם הזה:", + "ויענונו כמה שנ' (שם א יא) וישימו עליו שרי מסים למען ענ' בסבלתם:", + "ויתנו על' עב' קש' כמה שנ' (שם א יג) ויעב' מצרים את בני יש' בפרך:" + ], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנ' (שם ב כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים:", + "וישמע ה' את קלנו כמה שנ' (שם כד) וישמע אלה' את נאקתם:", + "וירא את ענינו כענין שנ' (שם א טז) וראיתן על האבנים:", + "ד״א זו פרישות דרך ארץ כמו שנ' (שם ב כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים:", + "ד״א זה השעבוד שנ' (שם ג ז) ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים:", + "ואת עמלנו כענין שנ' (שם א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו:", + "ואת לחצנו זה הדוחק שנ' (שם ג ט) וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם:" + ], + [ + "ויוציאנו ה' ממצ' לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב״ה בעצמו:", + "ביד חזקה זה הדבר כמו שנ' (שם ט ג) הנה יד ה' הויה במקנך:", + "ובזרוע נטויה זו החרב שנ' (דהי״א כא טז) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים:", + "ובמורא גדול זה גילוי שכינה (שמות יד לא) כמו שנ' וירא ישראל את היד הגד':", + "ובאתת זה המטה (שם ד יז) ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת:", + "ובמופתים אלו המכות (יואל ג ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן:", + "ד״א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים אלו עשר מכות שהביא הקב״ה על המצרים במצרים ר' יהודה היה נותן בהן סימן דצ״ך עד״ש באח״ב:" + ], + [ + "ויביאנו אל המ' הזה זה בית המקדש [או] יכול [זה] ארץ ישראל כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי כבר ארץ ישראל אמורה ומה ת״ל ויביאנו אל המקום הזה בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ:", + "ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג ה) ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממים אף כאן ארץ חמשת עממים:", + "ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש:", + "ד״א ויתן לנו את הא' הז' שומע אני חריבה ת״ל ארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:", + "פעם אחת נכנס רבי לבני ברק ומצא שם אשכול רובץ כעגל בן שלש שנים:", + "פעם אחת הלך ר' יהושע לסכנין ומצא עז רבוצה תחת התאינה וחלב שותת ממנה ודבש יוצא מן התאנה ומתערבין זה בזה:", + "אמרו משום ר' יהודה בן בתירה לעתיד דבש יוצא מן התאנה וענבים מן הגפן ופולין נושרות וחמה זורחת ונעשין כנדיקון:", + "אמר ר' יונתן יפה ספסוף שאכלנו בנערותינו מפניקרסין שאכלנו בזקנותינו:" + ], + [ + "ועתה מיד:", + "הנה בשמחה:", + "הבאתי משלי:", + "את רא' פרי האד' מיכן אמ' כיצד מפרישין את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר וקושרן בגמי ואומ' הרי אלו בכורים והן נעשין בכורים במחובר:", + "ד״א את רא' פרי האד' מיכן אמ' הפריש בכוריו ואבדו קודם שיגיע להר הבית והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את רא' פרי האד' לפי שאינן ראשית:", + "אשר נתת לי מיכן אמ' האפטורפין והעבד והשליח והאשה וטומטום ואנדרגינס מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה':", + "ד״א אשר נתת לי לא מה שבררתי לעצמי להוציא ארץ בני ראובן ובני גד שאין מביאין ממנה בכורים:", + "והנחתו לפני ה' אלהיך מלמד שטעון הנחה היכן מניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן:", + "והנחתו מלמד שטעון הנחה שתי פעמים אחת בשעת הנחה ואחת בשעת השתחויה:", + "והשתחוית לפני ה' אלהיך אחר שמניחו בצד המזבח משתחוה ויוצא וה״א (תה' צה ו) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושינו:" + ], + [ + "ושמחת בכל מיני שמחות מלמד שטעונין קרבן שלמים נאמר כאן ושמחת ונאמר להלן (טז יד) ושמחת בחגך מה שמחה האמורה להלן קרבן שלמים אף שמחה האמורה כאן קרבן שלמים:", + "בכל הטוב זה השיר:", + "אשר נתן לך ה' אלה' ול' מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא:", + "אתה והל' והגר אש ' בקר' להביא גרים שיהו מתודין:", + "ד״א אתה והל' וה' להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות:", + "[השמטה: ד״א אתה והל' והג' אש' בק' להביא גרים שיהיו מתודין]." + ], + [ + "כי תכלה לעשר יכול בחנוכה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמ' כאן רגל או מה להלן חג הסכות אף כאן חג הסכות ת״ל כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמ' ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ולמחר במנחה מתודים:", + "ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:", + "בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו אלא בפירות שלש שנים מה אני מקיים (יד כג) ואכלת לפני ה' אלה' מע' דג' הנאכל אבל המונח יהא נאכל לשלש שנים ת״ל כי תכלה לעשר את כל מע' תבו' בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר:", + "אין לי אלא פירות השלישית פירות הששית מנ' ת״ל (יד כח) מקצה שלש שנים מק' שלש שנים אתה מוציא מעשר עני:", + "או שמטין ויובלות יעלו מן המענין ת״ל שנת המעשר לא אמרתי אלא שנים שהמעשרות נוהגים בהן יצאו שמטים ויובלות שאין המעשרות נוהגין בהן:", + "יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה מעשר שני ומעשר עני ת״ל שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה:", + "אין לי צריך ודוי אלא מעשר עני שבו דבר הכת' מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל מעשר תבואתך ריבה:", + "ונתת ללוי לגר לית' ולאלמ' תן לכל אחד ואחד כפי חלקו אימתי בזמן שהן חסירים מיכן אמ' מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה:", + "היו לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן או מאתים זוז אע״פ שאינו [נושא] ונותן בהן הרי זה לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני:", + "היו לו מאתים חסר דינר מותר ליטול:", + "ואכלו בש' וש' תן להן כדי שבען:", + "ואכלו בש' מלמד שאין מוציאין אתו מהארץ לחוצה לארץ:", + "משפחת בני נבלטה היתה בירוש' ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי כסף ולא רצו להוציאן [חוץ] לירושלם:" + ], + [ + "ואמ' לפני ה' אלהיך זו היא שהיה ר' שמעון בן יוחאי אומ' שבחו אדם אומר בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:", + "ואמרת בכל לשון שאתה אומר:", + "לפני ה' אלהיך זה ודוי מעשר:", + "בערתי הק' זה מעשר שני ונטע רבעי:", + "מן הבית זו חלה:", + "נתתיו ללוי זה מעשר ראשון:", + "וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר:", + "ללוי ולגר לית' ולאלמ' זה מעשר [עני] ולקט שכחה ופיאה אע׳׳פ שאין לקט שכחה ופיאה מעכבין את הודוי:", + "ד״א בערתי הק' אלו הבכורים:", + "מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:", + "שאל תלמיד אחד את ר' נחוניא בן הקנה איש אמהום אמר לו עביטי זתים וחמש שבלים מה הן לעכב את הודוי אמ' לו בערתי הק' מן הב' מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:", + "נכנס ר' יהושע אצלו אמ' לו שמעת מה שאל תלמיד זה אמר לו מה אמרת לו אמ' לו בערתי הק' מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה אמ' לו אומר לך דבר שראו עני לא מה ששמעו אזני פעם אחת עליתי לשוק העליון לשער האשפות שבירושלם ומצאתי שם את רבן שמען בן גמליאל ואת רבן יוחנן בן זכאי יושבים ושתי מגלות פתוחות לפניהם ויוחנן סופר חלה עומד לפניהם ודיו וקולמוס בידו אמרו לו כתוב איגרות משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבדרום העליון והתחתון ושלחליל ולשבעת פלכי הדרום שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו חמש שבלים שהן מעכבות את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם:", + "אמרו לו כתוב איגרת שנית משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבגליל העליון והתחתון ולסימוניא ולעובד בית הלל שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו עביטי זתים שהן מעכבין את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם אמר לו מה את מקיים בערתי הקדש מן הבית אמר לו מה שבבית מעכב לא מה שבראש האילן:", + "ככל מצות' שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות:", + "אשר צוי' לא נתתיו למי שאינו ראוי לו:", + "לא עברתי ממצ' לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", + "ולא שכח' לא שכחתי מלברכך ומלזכיר שמך עליו:" + ], + [ + "לא אכלתי בא' ממ' הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות:", + "ולא בערתי ממ' בט' הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות:", + "ולא בער' ממ' בטמ' אם אכלו בטומאה לוקה:", + "בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא:", + "ולא נתתי ממ' למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים שמעתי בקול ה' אלהי שהביאותיו לבית הבחירה:", + "עשיתי ככל אשר צו' שמחתי ושמחתי בו:" + ], + [ + "השקיפה ממ' קד' מן השמ' עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים:", + "[השקיפה ממעון קדשך מן השמים] הרי מי שאמר והיה העולם קרוי רופא לבשר ודם שנ' (שמות טו כו) כל המחלה אש' שמ' במ' לא אש' עליך כי אני ה' רפאך ואומ' (יר' יז יד) רפאני ה' וארפא ואומ' (שם ג כב) ארפא משובתם ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת מי שאמר והיה העולם מדת בשר ודם מכה באזמיל ומרפא ברטייה מדת מי שאמר והיה העולם במה שהוא מכה בו הוא מרפא כשהכה את איוב לא הכה אותו אלא בסערה שנ' (איוב ט יז) אשר בשערה ישופני וכשריפאהו לא ריפאהו אלא בשערה שנ' (ע' שם לח א) ויען ה' את איוב מן השערה:", + "כשפיזר את השבטים לא פיזרן אלא כיונים שנ' (יחז' ז טז) ופלטו פליטיה [וגו'] וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא כיונים שנ' (ישע' ס ח) מי אלה כעב תעו' וכיונים אל ארב':", + "כשפיזר את ישראל לא פיזרן אלא בשופר שנ' (ע' יר' ד יט) כי קול שופר שמענו וכשהוא מביאן אינו מביאן אלא בשופר שנ' (ישע' כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כשפרע מן המצרים לא פרע מהן אלא בהשקפה שנ' (שמות יד כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים וכשמברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנ' השקפה ממעון קד' מן הש' וברך את עמך את ישראל:", + "ממעון קד' מן הש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שקדשו הוא השמים ומה ת״ל ממעון קד' מן הש' אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום הוא נועל את האוצר והן מתים ברעב שנ' (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את הש' וכשהן עושין רצון המקום הוא פותח את האוצר שנ' השקפה ממ' קד' מן השמים:", + "וברך את עמך את ישראל והלא בידוע שעמך הן ישראל ומה ת״ל את עמך את ישראל אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום כביכול אינו קורא אותן עמי שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך ובזמן שהן עושין רצונו הוא קורא אותן עמי וברך את עמך את יש':", + "וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות:", + "ואת האדמה אשר נת' לנו בטל ומטר ובולדות בהמה:", + "כאשר נש' לאב' ארץ זבת חל' וד' כדי שתתן טעם בפירות נמצינו למידים שהמעשרות נותנין טעם וריח ושומן בפירות מכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומ' הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל:", + "כאשר נש' לא' מיכן אמ' ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ:", + "ר' מאיר אומ' אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומ' יש להן ערי מגרש:", + "וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך מיכן אמ' אין מתודים ודוי מעשר אלא ביום וכל היום כשר לודוי המעשר ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות:", + "ד״א כאשר נש' לאב' לא נשבעת לאבותינו שאת מביאם לארץ מגדלת קוצים ודרדרים אלא לארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:", + "ר' נתן אומ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים על הרשעים ואבדם מן העולם שלא עשו רצונך בעולם:", + "וברך את עמך את ישראל שעשו רצונך בעולם:", + "ד״א השקיפה ממעון קדשך מן השמים וב' את עמך את יש' עשה בשבילנו ואם אין את עושה בשבילנו ואת האדמה עשה בשביל אדמתינו [השמטה: ואם אין את עושה בשביל אדמתינו] אשר נתת לנו עשה בזכות תורתינו [השמטה: ואם אין את עושה בזכות תורתינו] כאש' נשבעת לאב' עשה בזכות אבותינו ואם אין את עושה בזכות אבותינו עשה למען שמך הגדול שנקרא עלינו שנ' (יר' יד ט) ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו:" + ], + [ + "[השמטה: היום הזה ה' אלהיך מצוך כבר ישראל היה להן ארבעים שנה ואתה אומר היום הזה ללמדך כיון ששנה להן", + "משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאלו אותו היום קיבלוה מהר סיני. ד״א כל זמן שישראל עסיקין בתורה מעלה עליהן הקב״ה כאלו אותו היום קבלוה מסיני לכך נאמר היום הזה ד' מצוך לעשות את החקים האלה אלו מדרשות ואת המשפטים אלו הדינין. ד״א החקים אלו אזהרות וקולין וחומרין והמשפטים אלו דקדוקי סופרים. ושמרת ועשית להקדים תלמוד למעשה. ועשית אותם. אם עשית את התורה לאמתה מעלה עליך כאלו אתה הוא שנתתיה מסיני לכך נאמר ועשית אותם. בכל לבבך ובכל נפשך בשני לבבך. ובכל נפשך אפלו הוא נוטל את נפשך." + ], + [ + "את ה' האמרת היום וכת' וה' האמי' היום אמר להן הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכת' שמע ישראל ה' אל' ה' אחד. ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ." + ], + [], + [ + "ולתתך עליון על כל הגוים כשם שאצבע הגדולה כובשת ארבע אצבעות כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות באותה שעה. ולהיותך עם קדוש כשם שנ' (ישע' ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירו' קדוש יאמר לו לתהלה לשם ולתפארת שיהיו אומות העולם משתבחין בך ומתאוין לשמושך כשם שנ' (ישע' מט כג) והיו מלכים אמניך ושרותי' מניקות. פעם אחת היה ר' יוסי יושב בשוק ובאת מטרונה אחת וישבה לימינו ובא בעלה וישב לשמאלו אמ' לו ר' אשריך שאני מינקתיך לעולם הבא וזה בעלי אומנך אמ' לה בתי מה ראית לומר כך אמ' לו שכת' בתורתכם והיו מלכים אומניך שטפה ר' יוסי והיה מסיעה מן הדברים אמ' לו ר' מה אתה שוטפיני הרי לכם עוד כת' (שם מט ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו אם מתקיים לכם עכשו אשריכם ואם לעתיד לבוא אשריכם. אשריכם מה אמור לכם ובכם עליהם פתח ר' יוסי ואמ' (תה' צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחו' ישעשעו נפ' אע״פ שאומות העולם דוחקים אותנו בשעבוד ועושים עלינו שררה אנו נזכרין נחמות שכתבת לנו ומשתעשין בהן שנ' תנחומ' ישעש' נפ' מהו לבזה נפש למתעב גוי אפלו עני שבישר' עתידין כל אומות העולם שיהיו משתחוין לו:", + "אמרו כשעלה הדרינוס במעלה חמת גרר מצא קטנה אחת בת ישראל על מעלה שן חמת גרר אמ' לה מה טיבך אמ' לו בת ישראל אני מיד ירד מן הקרון שלו והשתחוה לה כעסו עליו כל גדולי מלכות אמ' לו מה ראית שבזית עצמך ותשתחוה לבזויה זו שהיא מטונפת ומלוכלכת אמ' להן שוטים הלא כל האומות עתידין להשתחות להן שכך כת' כה אמ' ה' גואל ישר' קדו' לב' ע' למ' גוי להם יראו מל' וקמו מי גרם להם כל כך אמנה שהאמינו בהקב״ה שנ' למען ה' אשר נאמן:]" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "לא תניף עליהן בר' יכול אם הניף עלי' ברזל יהו פסולות הרי אתה דן נאמר כאן הנפה ונאמר להלן (שמות כ כב) הנפה מה הנפה האמ' להלן מגע אף הנפה האמ' כאן מגע מה הנפה האמ' להלן חסרון אף הנפה האמ' כאן חסרון מיכן אתה אומר ברזל פוסל בנגיעה ופגיעה בכל דבר ושאר כל הדברים בחסרון:" + ], + [ + "יכול אבני היכל ועזרות לא יהו כשרות אלא אם כן היו שלמות דין הוא ומה מזבח שאבני היכל ועזרות מכשירות אותו אין כשר אלא באבנים שלמות אבני היכל ועזרות שמכשירות את המזבח אינו דין שלא יהו כשרות אלא אם כן היו שלמות ת\"ל לא תבנה את' גזית אתהן אין אתה בונה גזית בונה אתה את ההיכל והעזרות באבנים שנפגמו או שנגממו:" + ] + ], + [ + [ + "[השמטה: והיה אם שמוע תשמע אם שמע אדם מעט מספיקין בידו לשמוע הרבה. לשמור לעשות אם למד מספיקין בידו לשמר, שמר מספיקין בידו לעשות ר' שמעון בן עזאי או' שמוע מה ת״ל תשמע מפני שהייתי או' אם רצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד לשכח משכחין אותו לאחר זמן ת״ל והיה מיד, רצה לשמוע משמיעין אותו לאחר זמן לשכח משכחין אותו מיד. רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו לשכוח בטובתו משכחין אותו בטובתו ושלא בטובתו. הרשות נתונה אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, אחרים אומרים נאמר להלן (שמות כב כה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת לסוף שחובלין בך חבילות הרבה.]" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הן קרבו ימיך למות ר' שמעון בן יוחאי אומר ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניך בוא וראה בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימיך למות השיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתי בו אתה גוזר עלי מיתה משל לה״ד לאחד שהיה מהלך בדרך ומצא סייף הנדוי אמר אין זה ראוי אלא למלך הלך והביאו דרון למלך אמר המלך לכו והסירו בו את ראשו אמר לו אדוני המלך בדרון שהבאתי לך אתה בא אלי להרגני כך אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתיך אתה בא להרגני ומה קלסו שאמר לפניו (י יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים והקב״ה אמר לו הן קרבו ימיך למות:", + "השיב הקב״ה ואמר למשה לא זכור אתה בשעה שהיו בני לוי עומדים לבקש מלפניך מחילה ואמרת להם (במד' טז ז) רב לכם בני לוי ועכשיו הרי תשובתך רב לך אל תוסף (ג כו):", + "משיב הקב״ה ואמר למשה הלא כמה פעמים הייתי מצוה אותך לסבול טרחן של בני וכשבאו למי מריבה קראת להן שוטים ואמרת (במדבר כ י) שמעו נא המרים עכשיו הסתלק מהם דלית אורחיה דבר נש חכים למיזל עם שטיי:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם זכור אותה שעה שאמרת לי (ע' שמות ג י) ועתה לך ואשלחך אל פרעה כשם שעל ידי יצאו כך על ידי יכנסו:", + "משיב הקב״ה ואמר למשה משה לא זכור אתה כשאמרת לי (שם ד יג) שלח נא ביד תשלח במדה שאדם מודד בה מודדין לו:", + "ר' אליעזר המודעי אומר אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם הואיל ונגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ישראל בחיי כשאמות [יכנסו] עצמותי לארץ ישראל אמר לו הקב״ה משה גזירה היא מלפני שלא בחייך ולא במותך אי אתה נכנס לארץ ישראל:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עצמות יוסף נכנסין לארץ ישראל ועצמותי אין נכנסין אמר לו הקב״ה דמודי בארעיה (מתגבר) [מתקבר] בארעיה דלא מודי בארעיה לא מתקבר בארעיה יוסף על ידי שאמר (ברא' מ טו) כי גנב גנבתי מארץ העברים לפיכך זכה שיכנסו עצמותיו לארץ ישראל אתה שמעת מבנותיו של יתרו שהיו אומ' (שמות ב יט) איש מצרי הצילנו מיד הרועים ושתקת ולא אמרת עברי אנכי לפי כך לא תכנס לארץ ישראל:", + "משיב משה ואמר לפני הקב״ה כתוב בתורתיך (כד טו) ביומו תתן שכרו אני ששימשתי את ישראל ארבעים שנה במדבר אין לי שכר אני דומה לפניך רבונו של עולם לכלה שהיו מבקשין להכניסה לתוך חופתה והיו הבחורים מרקדין לפניה כיון שהגיעו לבית חופתה באו אחרונים וטרדו את הראשונים ונכנסו הן עמה נמצאו האחרונים יושבים עמה אוכלים ושותים והראשונים הלכו בפחי נפש:", + "ד״א לה״ד לרועה שנכנסו זאבים לתוך צאנו ובקעוה מה עשה אותו הרועה הגביה טליתו מעל כתיפו והניחה על ראשו ויצא משם בפחי נפש כענין שנאמר (יר' מג יב) כאשר יעטה הרועה את בגדו אף אני אם איני נכנס לארץ ישראל הריני יגיע והולך בפחי נפש בלא שכר אמר לו הקב״ה חייך שאני נותן לך כל שכרך מושלם לעתיד לבוא יתר מכל ישראל שנ' (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:", + "אמר ר' חנינא בר אידי באותה שעה הלך משה ונפל על רגלי אלעזר ואמר לו אלעזר בני בקש עלי רחמים שאכנס לארץ ישראל כשם שבקשתי על אהרן אביך שנ' (ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו השיב אלעזר ואמר למשה אתה ערבן שלכל ישראל ואתה מבקש לך ערב אתה הוא מטן שלכל ישראל ואתה מבקש סומך באותה שעה היה משה מתחנן כנגד אבות העולם לבקש עליו רחמים אמר לו הקב״ה משה משה לא כבר אמרתי לך (ג כו) אל תוסף דבר אלי עד כמה אתה מתחנן גזירה היא מלפני שלא תכנס לארץ ישראל לא בחייך ולא במותך הן קרבו ימיך למות:", + "הן קרבו ימיך למות מה כתיב למעלה מן הענין (לא א) וילך משה אמר ר' חנינא היה ראוי למקרא לומר הן קרבו ואח״כ וילך משה אלא לאיכן הלך משה הלך מתשובות שהשיב לפני הקב״ה אמר לפניו רבונו של עולם בשכר צער שנצטערתי עם ישראל אתה אומר לי (ג כז) לא תעבר את הירדן הזה אמר לו הקב״ה אורכאות אורכאות בראתי את עולמי וכי חאט היה בידו שלאברהם שנפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי שליצחק ויצחק לא נפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי של יעקב ועכשו ארכי שליהושע דוחקת:", + "אמר משה רבון העולמים אהיה קיים ואשב בעבר הירדן ולא אעבור לארץ אמר לו הקב״ה משה מה את מבקש לעשות תורתי פלסטין כתבתי בה על ידך (טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם ישראל עולין לרגל ואין אתה עמהם יאמרו מי אמר דבר זה משה אם כן מפני מה לא עלה כשם שלא עלה הוא כך אין אנחנו עולין ונמצאת תורתי בטילה ועוד כתבתי בה על ידך (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בבוא כל ישראל תקרא את התורה הזאת יאמרו זה לזה ממי למד יהושע דבר זה הלא ממשה רבו עד שאנו למידין מן התלמיד נלך ונלמד מן הרב ונמצאת מבזה תורתו ושעתו של יהושע:", + "אמר משה רבון העולמים אכנס לארץ ישראל ויהיה הוא מבפנים ואני מבחוץ הוא הרב ואני התלמיד הוא למעלה ואני אהיה למטה אמר לו הקב״ה אי אפשר אלא כבר דחקה ארכי של יהושע הוא מכניס ישראל לארץ ואתה הסתלק לך אצל אבותיך הן קרבו ימיך למות:", + "ד״א הן קרבו ימוך למ' בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימ' למ' נבהל משה ואמ' רבון העולמים בלשון שקלסתיך אתה מבשריני מיתה אני אמרתי (י יד) הן לה' אלה' הש' וש' השמ' ואתה אומ' הן קרבו ימ' למ' אמ' לו עד עכשו לא למדת תורה לך וזווג את האותיות ואת מוצא תשובתך הלך וזיוג את האותיות ויצא לו הנך התחיל עצב אמ' לו הקב״ה אני עושה לך קורת רוח הנך שוכב עם אב' (לא טז) ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח כענין שנ' (איוב ג יג) כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי ואומ' (שם ג יז) ושם ינוחו יגיעי כח:", + "הן קרבו ימיך למ' אמ' לו הקב״ה ימיך בטילים אבל אתה אין אתה בטל מן העולם אבל הרשעים אינן כן אפילו בחייהם הן חשובין מתים שנ' (ע' איוב טו כ) כל ימי הרשע הוא מתחולל:", + "קרא את יהושע אמ' לו הקב״ה למשה תן לו ליהושע תורגמן ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתיפטר מן העולם לא יהו אומ' לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר:", + "ויש אומ' העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהין ראשיהן לשמוע דברי יהושע מה היה אומ' ברוך שנתן תורה על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע:", + "והתיצבו אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש:", + "ואצונו על דברי תורה:", + "וילך משה ויהושע מלמד שהיה משה שמח בגדולתו של יהושע:" + ] + ], + [ + [ + "האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:", + "למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:", + "כת' אחד אומ' (שם נ א) איזה ספר כריתות אמכם אש' של' וכת' אח' אומ' (ירמ' ג ח) שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כיצד יתקימו שני כתובים הללו היה ר' דוסתי בן יהודה משלו מלה״ד למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט וזרקו לה וחטפו ממנה וקרעו כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות היה אומר לה מגורשת את וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר היה אומר לה איכן הוא גטיך שגירשתיך בו כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקב״ה אומ' להן איזה ספר כרי' אמ' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב״ה אומ' להן שלחתיה ואתן ספר כרי' אליה:", + "אמ' כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה כבר כתבתי (יר' ג א) לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אמ' לה כלום כתבתי אלא איש והלא כת' (במד' כג יט) לא איש אל ויכזב כי אל אנכי ולא איש (הושע יא ט):", + "ד״א אם מוגרשין אתם לי איזה ספר כרית' אמכם:", + "ד״א האזינו השמים ואדברה מפני מה העיד בהן שמים וארץ ר' יהודה מושלו משל למה ה״ד למלך שהיה לו שני אפיטורפים והשלים להן את כל מה שיש לו ומסר להן את בנו אמר להן הרשות בידכם בשעה שבני עושה רצוני תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו ובשעה שאין בני עושה רצוני אל יטעם משלי כלום כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם:", + "ד״א האזינו השמים ר' יהודה מושלו משל לה״ד למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו אמר אותו הבן סבור אבא שנתהנה כלום שמסרני לפידגוג עכשו אני יושב ומשמרו והוא אוכל ושותה וישן ואני הולך ועושה רצוני אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר משה לישראל יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים מגלים שנ' (איוב כ כז) יגלו שמים עונו ומנ' שאף הארץ מודעת שנ' (שם) וארץ מתקוממה לו:", + "למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:", + "ד״א האזינו השמים ר' נחמיה מושלו משל לה״ד לאחד שיצא בנו לתרבות רעה קבל עליו לאחיו קבל עליו לשכניו קבל עליו לקרוביו ולא זז האב קובל עליו והולך עד שאמר לו בני לשמים ולארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נא' האז' השמ' וא':", + "ד״א האז' הש' אמר להן הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את דרכם שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם אלא כענין שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות שנ' (תה' יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו יכול שמלאכתו קלה והלא כבר נאמ' (שם ז) מקצה השמים מוצאו:", + "ותשמע הארץ אמרי פי אמר להן הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינת מדתה שמא זרעתה חטין והעלת שעורין או שמא זרעתה ולא העלתה או שמא אמרה פרה איני דשה היום איני חורשת היום או שמא אמר חמור איני טוען היום או איני הולך:", + "וכן לענין הים הוא אומר (יר' ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר הריני עולה ומציף את כל באי העולם והלא כבר נאמר (איוב לח י) ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות שנ' (יר' ה כב) ויתגעשו ולא יוכלו והרי הדברים קל וחומר מה אם אלו שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה שלא לשכר ושלא להפסד שאם יזכו אין מקבלין שכר ואם יחטאו אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתן אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם:", + "ד״א האז' הש' ואד' ר' בניה אומ' מנ' אתה אומ' כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו שנ' (יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנ' (שם) ויד כל העם באחרונה כך", + "בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש' הרי עדים ממשמשין ובאין ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנ' (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושין רצונו מה נאמר בהן (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומ' (שם כה) וזרעתיה לי בארץ:", + "ד״א האז' הש' ואד' ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מנ' אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצ' הטוב ואין לשון פתיחה אלא רוח שנ' (ברא' ל כב) ויזכור אלה' את רחל ויפתח את רחמה ואלו לא דיין לרשעים אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמ' בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם וע' את השמ' ואין לשון עצירה אלא צער שנ' (ברא' כ יח) כי עצר עצר ה':", + "ד״א האזינו הש' ואד' ר' יהודה בן חנינה אומר בשעה שהיה משה אומ' האזי' השמ' ואד' היו השמים ושמי השמים שותקין ובשעה שהיה אומ' ותשמע הא' אמרי פי היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין ואם תמיה את לדבר הזה הרי הוא אומ' ביהושע (יהוש' י, יב - יג) ויאמ' לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו:", + "ד״א האזינו השמ' ואד' לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומ' האזי' השמ' ותשמע הארץ לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומ' ותש' הא' אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ:", + "ד״א האזי' הש' לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה, ותשמע הא' אמרי פי לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את האמור במרובה במרובין ואת האמור בממועט במועטים:", + "אחרים אומ' אין הדבר כן לה״ד לשני עדים שבאו להעיד בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת כך אלו אמר משה האזי' השמ' ושתק היו השמ' אומ' לא שמענו אלא אזינה ואלו אמר ותשמע הארץ אמרי פי ושתק היתה הארץ אומ' לא שמעתי אלא שמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמי' והאזי' ארץ ליתן אזינה ושמיעה לשמים ואזינה ושמיעה לארץ:", + "ד״א האזינו השמ' אמר משה לישראל משני דברים הללו אתם נבראין נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ שכן כתיב (קה' יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אם אתם עושין רצונו שלהקב״ה אין כל בריה שולטת בכם כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח ואם אינכם עושין רצונו שלהקב״ה הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם כשם שהגוף כל יד אוחזת אותו ושולטת בו לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום וכן ביום הדין קורא הקב״ה לרוח מן השמים ומנער את הגוף מן הארץ ודנן כאחד שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:", + "ד״א האזינו השמ' על שם תורה שנתן להם מן השמים שנ' (שמות כ יט) אתם ראי' כי מן השמ' דב' עמ', ותשמע הארץ אמ' פי שעליה עמדו וקבלו את התורה ואמרו (שם כד ז) כל אש' דב' ה' נע' ונש':", + "ד״א האזינו השמ' שעשו את המצות שניתן להם מן השמים ומה ניתן להם מן השמים עיבור שנים וראשי חדשים שנ' (ברא' א יד) והיו לאתת ולמ' ולימ' ושנ':", + "ותש' הא' אמ' פי שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ ומה ניתן להם מן הארץ לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות:", + "ד״א האזינו הש' שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים, ותשמ' הא' אמ' פי שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ:", + "משה מעיד בישראל שני עדים והמקום מעיד בהם בעד אחד ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום כשהוא אומר (לא כא) וענתה השירה הז' (לכ') [לפ'] לעד הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום:", + "ומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים אלא אמר משה בשר ודם אני למחר אני מת שאם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות מי בא ומוכיחן אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר (ל יט) העידתי בכם היום את הש' ואת הא':", + "ומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד אלא אמ' המקום תהא השירה מעידה בהן למטה ואני מעיד בהן למעלן לכך נאמר (לא כא) וענתה השי' הז' (לכ') [לפ'] לעד ומנ' שנקרא הקב״ה עד שנ' (מלא' ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וכת' אחר אומ' (יר' כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואמ' (ע' מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:" + ], + [ + "יערף כמטר לקחי אין לקחי אלא דברי תורה שנ' (משלי ד ב) כי לקח טוב נת' לכ' תורתי וה״א (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסרי אלא דברי תורה שנ' (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואומ' (שם ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואומ' (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף וה״א (הושע יד ג) קחו עמ' דברים ואין דברים אלא דברי תורה שנ' (ה יט) את הדברים האלה דבר ה':", + "כמטר מה המטר הזה חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם או מה המטר הזה מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו יוצאי דרכים מצירין בו מפרשי ימים מצירין בו טחי גגות מצירין בו מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו יכול אף דברי תורה כל ת״ל כטל מה הטל הזה כל העם הזה שמחים בו כך דברי תורה כל העם שמחים בהן:", + "כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה מעלין אותן ומגדלין אותן שנ' (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך:", + "וכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך שנ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן ואומ' (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך:", + "ד״א יערף כמ' לקחי ר' אומ' הוי כונס דברי תורה כללים יכול כשם שאת כונס כללים כך תהא מוציא כללים ת״ל יערף כמ' לק' ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ' לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו שלטל שהן קטנות לכך נאמ' תזל כטל אמרתי:", + "כשע' ע' דשא מה שעירים הללו יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע:", + "וכרביב' עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו בוא ונפשפש את ההלכות הללו שלא יעלו חלודה:", + "ד״א יערף כמ' לק' ר' יוסי הגלילי אומ' אין עריפה אלא לשון כפרה שנ' (כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך תורה מכפרת על כל עבירות:", + "כש' עלי דשא מה שעירים באין על חטאים ומכפרין כך תורה מכפרת על כל חטאים:", + "וכרב' עלי עש' מה רביבים באין תמימין ומכפרין כך תורה מכפרת על כל פשעים:", + "ד״א יער' כמ' לק' חכמים אומ' אמ' משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ' (ט ט) ואשב בהר ארבע' יום וכת' אחר אומ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבע' [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ' (ישע' ו ב) שרפים עומדים ממ' לו:", + "דמי נתתי עליה נפשי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער ת״ל תזל כטל אמרתי תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם:", + "כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא קשה עליו כשעיר מה יעשה קורא שני ספרים ושונה שני סדרים והיא נמשכת אחריו כרביב לכך נאמ' וכרב' עלי עשב:", + "ד״א יער' כמ' ר' בניה אומ' אם למדת תורה לשמה הרי דברי תורה חיים לנפשך שנ' (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לאו סוף שדברי תורה הורגין אותך שנ' יערף ואין עריפה אלא לשון הריגה דכת' (כא ד) וערפו שם ואומ' (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה:", + "ר׳א יערף כמטר ל' ר' דוסתאי בירבי יהודה אומר אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור סופך להיות שונה ורואה את משנתך שנ' (משלי ה טו) שתה מים מבוריך ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים שנ' (משלי ה טו) ונוזלים מתוך באריך וה״א (שם טז) יפוצו מעינותיך חוצה:", + "כשעירים ע' ד' אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא נופלת עליו כשיד הזה ומנ' שאין שעיר אלא שיד שנ' (ישע' לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא ואומ' (ישע' יג כא) ושעירים ירקדו שם:", + "ד״א יערף כמט' ל' ר' נחמיה אומ' זו כנסת יש' הוי כונס דברי תורה כללים שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך ואין את יכול לעמוד בהן:", + "משל אדם הולך לקסרין צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן סלעים והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן דינרי זהב והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה:", + "ד״א יערף כמ' לק' כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם שלא תתעו מדרכיו שלהקב״ה:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על העשבים ומעלה אותן מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים כך תורה יש בה מדרש ויש בה הלכות ויש בה קולין ויש בה חומרין ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא בתמרה לפי מה שהוא כך תורה יש בה בני אדם חכמים בני אדם נבונים בני אדם חסידים בני אדם צדיקים:", + "ד״א יערף כמ' לק' לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום שכולו לשדפון ולירקון וכולו לקללה אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב שהוא בא (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:", + "ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה אין את תר לו עד שהוא בא שנ' (מ״א יח מה) ויהי עד כה ועד כה כך אדם הולך ללמוד תורה אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל:", + "ד״א יערף כמ' לק' ר' סימאי אומ' מנ' אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר' סימיי אומ' מנ' אתה אומ' כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ' (תה' פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ' (שם ז) אכן כאדם תמ':", + "ד״א היה ר' סימאי אומר מנ' כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות שנ' יערף כמ' לק' זו רוח מערבית שהיא באה (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:", + "תזל כטל אמ' זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב:", + "כשעי' עלי דשא זו רוח מזרחית שיהא משחרת את הרקיע כשעיר:", + "וכר' עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מארגת את הרקיע כרביב מנ' שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים שנ' (יחז' לז ט) מארבע רוחות באי הרוח ארבע רוחות ברא הקב״ה לשמש בהן את עולמו דרומית כנגד צפונית מערבית כנגד מזרחית דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים לעולם מערבית יפה לעולם מזרחית קשה:" + ], + [ + "כי שם ה' אקרא מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב״ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמ' משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב״ה על חנם:", + "בן עזאי אומ' כויכול לא הזכיר הקב״ה שמו עד שאמ' שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אלהים:", + "ד״א כי שם ה' אק' ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שהיתה איקונין שלמלך בידו מצא אפטיקון ומשכן עמו סנוקליטון ומשכן עמו בעלי זמורה ומשכן עמו אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאיקונין של מלך בידי כך היה משה מרעיש את השמים ומזעזע את הארץ שנ' האזינו השמ' אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאני מזכיר שמו שלהקב״ה לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:", + "ר' אומר כי שם ה' אק' אמ' משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו שלהקב״ה אתם הבו גדל לאלהינו:", + "חנניה בן אחי ר' יהושע אומ' זכר צדיק לברכה אמ' להן נביא לישראל בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:", + "ר' נהוראי אומ' מנין לעונה אחר המברך אמן שהעונה אמן גדול מן המברך לכך נאמ' כי שם ה' אק' הבו גדל לאלהי':", + "ר' יוסה אומ' מנ' לעומד בבית הכנסת ואומ' ברכו את ה' המבורך והן עונין אחריו ברוך ה' המ' לעולם ועד לכך נאמר כי שם ה' אק' הבו גדל לאלה':", + "אמר להן ר' נהוראי מדת שמים מדת הארץ היא הגליורים מתגרין במלחמה והגבורים יורדין ונוצחין וכן את מוצא שכל נסים וגבורות שעשה המקום לאבותינו בכל מקום ובכל זמן אינן אלא בשביל שיתגדל שמו בעולם לכך נאמ' כי שם ה' אקרא ה' ג' לא' מנ' אתה אומ' שאין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה לכך נאמ' כי ה' אק':", + "מנין אתה אומ' שאין מלאכי השרת מזכירין ישראל שמו שלהקב״ה מלמעלן עד שמזכירין שמו מלמטן שנ' (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר [השמטה: אלו ישראל שמשולים בככבים שנ' (ברא' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים] ואחר כך ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת וה״א (שם א ו) (ויצאו) [ויבאו] בני אלהים לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:" + ], + [ + "הצור תמים פעלו הצור הצייר שצייר את העולם מתחלה והושיב את האדם בתוכו שנ' (ברא' ב ז) וייצר ה' אלה' את האדם:", + "תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' אלו היה לי שלש עינים אלו היה לי שלש רגלים אלו היה לי שלש ידים אלו היו פני הפוכות לאחור אלו הייתי מהלך על ראשי הייתי נאה למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:", + "אל אמונה שהאמין בעולם ובראו, ואין עול מגיד הכת' שלא ברא המקום את בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים שנ' (קה' ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:", + "צדיק וישר הוא שהוא נוהג בישרות עם כל באי העולם:", + "ד״א הצור הדיין:", + "תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' מה ראה דור המבול להישטף במים דור הפלגה להתפזר מסוף העולם ועד סופו אנשי סדום להשרף באש ובגפרית קרח ועדתו שתבלעם הארץ אהרן ליטול כהונה ודוד לטול מלכות למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:", + "אל אמונה בעל הפקדון:", + "ואין עול גובה את שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם אדם מפקיד אצל חבירו מאתים והוא חייב לו מנה כשהוא בא ליטול את שלו הוא אומ' לו צא מנה שלי שאת חייב לי והא לך השאר וכן פועל שעשה מלאכה עם בעל הבית והוא חייב לו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו הוא אומ' לו צא דינר שאת חייב לי והא לך השאר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון:", + "ואין עול גובה את שלו (באמונה) [באחרונה]:", + "צדיק וישר הוא כמו שנ' (תה' יא ז) צדיק ה' צדקות אהב:", + "ד״א הצור (תמ') התקיף תמים פעלו פעולתן של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרן שלצדיקים ומחת פורענתן שלרשעים לא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ולא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ומנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (לב לד) הלא הוא כמס עמדי אימתי אלו ואלו באין ליטול את שכרן למחר כשהוא יושב על כסא הדין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו לכך נאמ' כי כל דרכיו משפט:", + "אל אמונה ואין עול מגיד הכת' כשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה לעולם הבא כך הוא נותן לרשע גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה ובעולם (הבא) [הזה] וכשם שהוא פורע מרשע גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הבא כך הוא פורע מן הצדיק הגמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה:", + "ואין עול בשעת פטירתו שלאדם מן העולם מעשיו נפרטין לפניו והן אומ' לו כך וכך עשית ביום פל' כך וכך עשית במקום פל' אין את מודה על הדברים הללו והוא אומ' להן הין הין והן אומ' לו טול וחתום והוא נוטל וחותם שנ' (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום:", + "צדיק וישר הוא כשהוא מצדיק עליו את הדין וכן הוא אומר יפה נידנתי לקיים מה שנ' (תה' נא ו) למען תצדק בדברך תז' בשפט':", + "ד״א הצור תמים כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמ' לו רבינו משה אמור לנו מדת הדין מה היא מדת הדין שלמעלן אמ' להם איני אומ' לכם שהוא מזכה את הזכאי ומחייב את החייב אלא אפלו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול:" + ], + [ + "שחת לו לא יכול אפלו בנים מלאים מומים ת״ל (בניו לא) [לא בניו] מומם דברי ר' מאיר:", + "ר' יהודה אומ' אפלו מלאים מומים לכך נאמ' בניו מומם וה״א (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם וה״א (יר' ד כב) בנים סכלים המה ומה אם בשעה שהן סכלים הן קרואין בנים אלו לא היו סכלים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (ישע' א ד) זרע מרעים בנים משחיתים מה אם בשעה שהן משחיתים הן קרואין בנים אלו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (יר' ד כב) חכמים המה להרע מה אם בשעה שהן מריעים הן קרואים חכמים אלו לא היו מריעים על אחת כמה וכמה:", + "וה״א (יחז' לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעים את דבריך יכול יהוא שומעין ועושין ת״ל (שם) ואותם לא יעשו ומה אם בשעה שהן שומעין ולא עושין הן קרואין עמי אלו היו עושין על אחת כמה וכמה:", + "אבה הדרוס אומ' שיחתו ישראל כל לווים שבתורה:", + "שלא יהיו הרשעים אומ' בשעה שאנו חוטאין אנו מצערין לפניו שכן אליהוא אומ' לאיוב (איוב לה ו - ח) אם חטאת מה תפעל בו אם צדקת מה תתן לו לאיש כמוך רשעך מה הוא אומ' (ישע' ג יא) אי לרשע רע מושלו מלה״ד לאחד שהוא יוצא להיצלב והיה אביו בוכה עליו ואמו מתחבטת עליו זה אומר אוי לי וזה אומ' אוי לי והלא אין ווי אלא לזה שהוא יוצא להיצלב שנ' (הושע ז יג) אוי להם כי נדדו ממני:", + "דור עקש ופתלתול אמ' משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור מושלו מלה״ד לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן שיכונו אם אינו מכוונו באוב מכוונו במנגנון ואם אינו מכוונו במנגנון מכוונו במעצד ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור כך אמר משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור שנ' (יחז' כא לו) ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית:", + "ד״א אמ' משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וה״א (תה' יח כז) עם נבר תתבר ועם עק' תת':" + ], + [ + "הל ה' תג' זאת מושלו מלה״ד לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בולטוס בשוק אמ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בולטוס את צוהב כנגד בולטוס את אומ' ושומע אלו רצה להכותך לקרע את כסותך או לחבשך בבית האסורים היית יכול לעמוד בו אלו היה קינטרון שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה אפרכוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה פיליטקוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה:", + "ד״א הל ה' תג' זא' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה עובר וצוהב כנגד אביו בשוק אומ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד אביך אתה צוהב כנגד אביך את אומ' ושומע כמה יגע בך וכמה עמל בך אלו לא היית מכבדו לשעבר צריך היית לכבדו עכשו שלא יכתוב את נכסיו לאחר כך אמ' משה לישראל אם אין אתם זהירין כמה נסים וגבורות עשה לכם המקום במצרים היו זהירין כמה נסים וגבורות הוא עתיד לעשות לכם בהיכנסכם לארץ:", + "עם נבל ולא חכם:", + "עם נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבוא וה״א (ישע' א ג) ישראל לא ידע עמי לא הת':", + "ישראל לא ידע לשעבר עמי לא הת' לעתיד לבוא ומי גרם להם להיות מנובלים ומטופשים אלא שלא החכימו בתורה וה״א (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:", + "הלא הוא אב' קנ' אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו מושלו משל לה״ד לבן מלכים שהוריש לו אביו עשר שדות וקנה לו עוד אחת לסגלתו והיתה חביבה עליו יתר מכל מה שהוריש לו אביו וכן מי שהוריש לו אביו כך אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו:", + "הוא עשך ויכ' ר' מאיר אומ' כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו לוייו מתוכו מלכיו מתוכו נביאיו מתוכו חכמים מתוכו סופריו מתוכו ומשניו מתוכו שנ' (זכ' י ד) ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו:", + "ד״א היה ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם יהיה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח הוי אומר העליון אין צורך לומר גבור מלמעלן וחלש מלמטן גבור חי עולמים מלמעלן ובריות מלמטן שנ' (קה' ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וכן שלמה אומ' (שם ה א) אל תבהל על פיך:", + "ד״א הוא עשך ויכ' הוא עשאך כנוניות כנוניות מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא עשך ויכ' הוא עשאך כוים כוים מבפנים שאם תסתם אחת מהם אי אפשר לך לחיות:", + "ר' דוסתאי בן יהודה אומ' הוא עשך ויכ' הוא הושיבך על בסיס שלך הלעיטך בבת עמים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך שנ' (ו יא) ובתים מ' כל טוב:" + ], + [ + "זכור ימות עולם אמ' להן הקב״ה היו זכורים מה שעשיתי בראשונים מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום:", + "בינו שנות דור ודור אין דור שאין בו כדור המבול אין דור שאין בו כדור הפלגה אין דור שאין בו כאנשי סדום אין דור שאין בו כקרח וכעד' אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו:", + "שאל אביך ויגד' אלו הנביאים כענין שנ' (מ״ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי זקניך ויאמ' לך אלו החכמים כענין שנ' (במד' יא טז) אספה לי שבעים איש מז' יש':", + "ד״א זכר ימות עו' אמר להן הקב״ה בשעה שאני מביא עליכם יסורין היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם:", + "בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שנ' בו (תה' עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:", + "שאל אביך ויג' מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקב״ה לעתיד לבוא שנ' (ישע' ל כ) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:", + "זקניך ויאמ' לך מה שהראה את הזקנים בהר שנ' (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה':" + ], + [ + "בהנחל עליון גוים זה אבינו אברהם מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם היה הקב״ה נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות עמד דור המבול והציפן כזקים על פני המים עמד דור הפלגה ופיזרן מסוף העולם ועד סופו עמדו אנשי סדום ושרפן באש ובגפרית כיון שעמד אבינו אברהם זכה ליסורין שנ' (ברא' יב י) ויהי רעב בא' מפני מה היסורין באין הוי אומ' לטובתן של ישראל לכך נאמר למספר בני ישראל:", + "ד״א בהנחל על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות:", + "בהפרידו בני אדם בשעת הפלגה פירש החומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבין שילח בני גמר לגמר בני מדי למדי בני יון ליון:", + "יצב גבו' עמ' קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל וכמה אומות הן שבעים וכמה ירדו ישראל למצרים שבעים שנ' (י כב) בש' נפש ירדו אב' מצ' לכך נאמ' למספר בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות עמד וראה וצפה ונסתכל שנ' (חבק' ג' ו) עמד וימדד ארץ אמ' איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה ולא מצא אלא ישראל לכך נאמ' למ' בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם שנ' (יחז' לב כב; כט) שם אשור וכל קהלה שמה אדום ומלכיה מי נוטל עשרן של אלו והמונם הוי אומ' אלו ישראל לכך נאמ' למס' בני יש':", + "ד״א בהנ' על' גו' כשהנחיל המקום מן האומות יראי חאט וכשרים שבהן:", + "בהפ' בני אדם זה דור הפלגה שנ' (ברא' יא ט) ומשם הפיצם ה':", + "יצב גבו' עמ' ר' אליעזר בן של ר' יוסי הגלילי אומ' הרי הוא אומ' (שה״ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבע' נפש וה״א יצב גבול עמ' אין כת' כן אלא יצב גבלת עמ' זכו אומות ליטול שני שני חלקים למס' בני יש':" + ], + [ + "כי חלק ה' עמו וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהיתה לו שדה ונתנה לאריסים והיו גונבין אותה מלפניו והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם חזרו להיות רעים מאבותיהם מה עשה כיון שנולד לו בן אמ' להן צאו מתוך ארצי אי אפשי תהון בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו כך כיון שעמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנא' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות צאו מתוך ארצי אי אפשי תהיו בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב שנ' כי חלק ה' עמו יע' חב' נח' אמר להן הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה וה״א (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה ת״ל (שם) ישראל לסגלתו ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם הקב״ה בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקב״ה וכשהוא אומ' (יד ב) ובך בחר ה' אלהי' לה' לו לעם סגלה הרי יה בחר ביעקב ומנ' שאף יעקב בחר ביה שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:", + "את מוצא בשעה שירד הקב״ה לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת שנ' (תה' סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות לה״ד למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו הפרכין דוכסין ואסטרלטין יש שעשה לו פטרון הפרכוס ויש שעשה לו פטרון דוכוס ויש שהיה עושה פטרון שר צבא:", + "פקח אחד היה שם אומ' כל אלו תחת רשותו שלמלך הן ואינן יכולין למחות בידו אבל הוא יכול למחות בידן איני בוחר לי פטרון אלא המלך שהוא יכול למחות בידן שלכולן כך בשעה שנגלה הקב״ה בסיני בחרו להן אומות העולם אלהות יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה ומהן שבחר לככבים ולמזלות ומהן שבחר למלאכים וכן משה אומ' לישראל (ד יט) ופן תשא עי' השמ' אשר חלק ה' אלה' לכל העמ' מה אמ' ישראל להקב״ה מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך חלקי ה' אמרה נפשי (איכה ג כד) ואף הקב״ה אמ' להן אין חלקי אלא ישראל לכך נאמ' כי חלק ה' עמו:", + "יעקב חבל נח' אין חבל אלא גורל שנ' (תה' טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואו' (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ואומ' (שם יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה:", + "ד״א יעקב חבל נח' מה חבל זו משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם כשעמד אבינו אברהם מה נאמ' בו (משלי יז יז) ואח לצרה יולד כשעמד יצחק אבינו מה נאמ' בו (קה' ד ט) טובים השנים מן האחד וכשעמד אבינו יעקב מה נאמ' (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:", + "ימצאהו בא' מד' זה אבינו אברהם ובתהו ילל יש' במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו מלה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה הניחוהו חיילותיו והלכו להן ונזדווג לו גבור אחד אמ' לו אדני המלך אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך עד שתהא בתוך פלטין שלך כך אמ' לו הקב״ה לאברהם אבינו שנ' (ברא' טו ז) ויאמ' אליו אני ה' אשר הוצ' מ' כש':", + "יסבבנהו כמו שנ' (שם יב א) ויאמ' ה' אל אברם לך לך:", + "(יסבבנהו) [יבוננהו] לכל באי העולם:", + "מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקב״ה מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):", + "יצרנהו כאש' עי' מנ' אתה אומ' שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפלו נפשו שהי' חביבה עליו ביותר שנ' (ברא' כב ב) קח נא את בנך את יחי' וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה בעולמה וה״א (תה' כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:", + "ד״א ימצאהו בא' מד' אלו ישראל כענבים במדבר מצא' יש' (הושע ט י) ובתהו ילל יש' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:", + "יסבבנהו לפני הר סיני שנ' (שמות יט יז) ויתיצ' בת' הה':", + "יבוננהו בעשרת הדיברות מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב״ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו:", + "יצרנהו כאישון עינו שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים:", + "ד״א ימצאהו בארץ מד' הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר הבאר עולה והמן יורד והסליו מצוי וענני כבוד מקיפין אותן:", + "ובת' יליל ישימ' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:", + "יסבבנהו בדגלים שלשה בדרום שלשה במזרח ג' במערב ג' בצפון:", + "יבוננהו בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן ולא היה עולה בידו כלום דולה מן הבאר ולא היה עולה בידו כלום:", + "יצרנהו כא' עי' ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן שנ' (תה' צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לש' בכל דר':", + "ד״א יצרנהו שנצר האנשים והנשים מן הזמה כדי שיהיו טהורים תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה:", + "ד׳׳א ימצאהו בא' מד' הרי זו אמורה לימות המשיח שנ' (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר:", + "ובת' ילל ישי' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכריה ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:", + "יסבבנהו בנביאים יבוננהו בחכמים:", + "יצרנהו כאי' עי' כמו שנ' (שם ב יב ע׳׳ש) כל הנגע בכם נוגע בבת עינו:" + ], + [], + [ + "כנשר יעיר קנו כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו כך כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (לגב) ה' מסיני בא איזו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבא (חבק' ג ג):", + "יפרוש כנפיו יקחהו כמו שנ' (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:", + "ישאהו על אב' כמו שנ' (ישע' מט כב) והביאו בניך בחצן:" + ], + [ + "ה' בדד ינ' אמר להן הקב״ה כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה ולא נהנים מאומות העולם כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא ואין אומות העולם נהנים מכם כלום:", + "ואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא:", + "ושר מלכות פרס עמד לנגדי (שם י יג):", + "אבל אגיד לך את הרשום (שם י כא) ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ' (יחזק' מח ז) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:", + "מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ו):", + "מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד (שם מח ז) מה ת״ל אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפים (קבים) [קנים] שהן שבעים וחמשה מיל:", + "ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם עובדי ע״ז אלא כעין שנ' (ישע' ב יח) והאלילים כליל יחלוף:", + "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם ב יא):", + "ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח ובכבוד בעולם:", + "ואין עמו אל נכר שלא יהא בכם בני אדם עסיקין במין פרגמטיה כלום אלא כענין שנ' (תה' עב טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים שתהא כל חטה וחטה מוציאה קלוסקיות מלמעלן כפס הזו של יד:", + "ירעש כלבנון פריו שתהא הרוח מנשבת בהן והן שפות זו לזו ומשירות פירותיהן ואדם נוטל מלוא הפס הזו שליד ויש בה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:" + ], + [ + "ירכיבהו על במ' ארץ זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות שנ' (במד' יג ל) עלה נעלה וירש' אותה:", + "עלו זה בנגב (שם יג יז):", + "ויעלו בנגב (שם יג כב) ויעלו ממצ' (ברא' מה כה):", + "ויאכל תנו' שדי אלו פירות ארץ ישראל שהן קלים לאכול מכל הארצות:", + "ויניקהו דבש מסלע זו סכנית וחברותיה:", + "ושמן מחל' צור אלו זיתי גוש חלב:", + "מעשה שאמ' ר' יהודה לבנו [בסכנית] צא והביא לנו קציעות מתוך החבית והלך ומצא החבית צפה עליהן דבש אמ' לו אבא של דבש היא אמ' לו השקע ירך לתוכה ואת מעלה קציעות מתוכה:", + "מעשה שאמ' ר' יוסי לבנו בציפורין עלה והביא לנו גרוגרות מתוך העלייה הלך ומצא את העלייה צפה עליהן דבש:", + "חמאת בקר וחלב צאן אלו ימי שלמה עשרה בקר בריאים (מ״א ה ג):", + "עם חלב כר' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ד) אוכלים כרים מצאן:", + "עם חלב כל' חטה אלו ימי שלמה שנ' (מ״א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת ועשרים כור קמח:", + "ודם ענב תש' חמ' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ זה בית המקדש שהוא גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית אל המ' קומו ונעלה ציון (יר' לא ה) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' (ישע' ב ג):", + "ויאכל תנו' שדי אלו בכורים:", + "ויניקהו דבש מס' ושמן מחל' אלו נסכי שמן:", + "חמאת בקר וחל' צאן אלו חטאות ואשמות וקדשים קלים:", + "עם חלב כל' חטה אלו הסלתות:", + "ודם ענב תש' חמר אלו נסכי יין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ זו תורה:", + "ויאכל תנו' שדי זה מקרא:", + "ויניקהו דב' מס' זו משנה:", + "ושמן מחל' צור זה תלמוד:", + "חמאת בקר וח' צאן אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות:", + "עם חלב כל' חטה אלו ההלכות שהן גופה של תורה:", + "ודם ענב תש' חמ' אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין:", + "ד״א ירכיבהו על במ' ארץ אלו האומות:", + "ויאכל תנו' שדי אלו ארבע מלכיות:", + "ויניקהו דבש מס' ושמן מח' צור אלו הבלשיים שבללו עם המלכות ובאו והחזיקו בארץ ישראל והוציאו אותן מבתיהם והן קשים להוציא מהן פרוטה כצור הזה ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהן והן עריבין עליהם כשמן וכדבש:", + "חמ' בק' וח' צאן אלו איפטיקין והגמונין שלהן:", + "עם חל' (כל') [כר'] אלו בלירכין שלהן:", + "ואילים אלו קינטרונין שלהן:", + "בני בשן אלו בני פיקורין המוציאין מבין שניים:", + "ועתודים אלו סנוקליטין שלהם:", + "עם חלב כל' חטה אלו מטרניות שלהן ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהם כיין וכדבש:", + "ד״א עם חלב כל' חטה עתידה שתהא כל חטה וחטה כשתי כליותיו של שור הגדול שהן משקל ארבע ליטרה בציפורין ואל תתמה שהרי מעשה ששקלו ראשה שללפת שלשים ליטרה בציפורין:", + "מעשה בשועל אחד שקינן בראשה שללפת ושקלוה ששים ליטרין בליטרה של ציפורין:", + "אמ' ר' יוסי בן חנינה מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו קלח של חרדל והיה בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן ונמצא בה תשעה קבין חרדל ועציו סיכך בהן סוכת יוצרין:", + "אמ' ר' שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בבית אבא והיינו עולין ויורדין בה כסולם וכעולה לראש התאנה:", + "ודם ענב תשת' חמ' שלא תהו יגיעין לא לבצור ולא לדרוך אלא מביא עניבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ותהא שותה ממנה והולך כשותה מתוך הפיטס הגדול ועצה מסיקו תחת תבשילו ד״א ודם ענב תש' חמר אין לך כל עניבה ועניבה שפחותה משלשים גרבי יין שנ' חמר אל תקרא חמר אלא חומר:" + ], + [], + [ + "וישמן ישורון ויבעט לעולם כל שלפי שבע רעים וכן את מוצא בראשונים דור המבול ודור הפלגה והסדומיים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין שנ' חמאת בקר וח' צאן מה הוא אומ' וישמן יש' ויב' אמ' הקב״ה למשה אמור לישראל כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (לא כ) כי אביאנו אל האר' אשר נש' לא' זב' חל' וד' וא' וש' וד' ופ' אל אלה' אחר':", + "וכך אמ' להן משה כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (ח יב - יד) פן תא' וש' וב' טו' ורם לבבך וש' את ה' אלהי' וה״א בשבטים (ברא' לז כה) וישבו לאכל לחם וישב ראובן אל הבור (שם לז כט) וה״א בדור המדבר (שמות לב ו) וישב העם לא' וש' ויק' לצ' מה צחק ציחקו עמדו ועשו את העגל הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל:", + "ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שעשה לו עגל אחד והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים כך אמ' הקב״ה למשה במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל (יר' כח יג):", + "וכן את מוצא בבני איוב שלא באה עליהם פורענות אלא [מתוך] מאכל ומשתה שנ' (איוב א יג; יט) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות:", + "וכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' (עמוס ו ד - ו) השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין מה נאמ' בהן (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים הוי מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו:", + "וכן את מוצא למחר לימות המשיח שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' חמ' בק' וח' צאן מהוא אומ' וישמ' ישו' ויב':", + "שמנת עב' כש' אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ' (ישע' ב ז - ח עיי״ש) ותמלא ארצם סוסים:", + "ותמלא ארצם כסף וזהב:", + "ותמלא ארצם אלילים:", + "ד״א שמנת עב' כש':", + "שמנת בימי ירבעם:", + "עבית בימי אחאב:", + "כשית בימי יהוא:", + "ד״א שמנת בימי אחז:", + "עבית בימי מנשה:", + "כשית בימי צדקיהו:", + "ד״א שמנת עב' כש' שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ וה״א (ע' איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל:", + "ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יר' ב יג) כי שתים רעות עשה עמי אמ' להן המקום במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (שם יב ז) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי ואומ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילה, (תה' עח סז) וימאס באהל יוסף ואומ' (ישע' ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב:", + "ד״א ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יחז' ח טז עיי״ש) ובצאתם אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש:" + ], + [ + "יקנאהו בז' מלמד שהיו עושין להן דברים של זירות שנ' (מ״א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת:", + "בתועבות יכ' הרי זה משכב זכור שנ' (ויק' כ יג) ואיש אש' יש' את זכר מש' אשה תועבה עשו שני' מות יומ' עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (כג יח) לא תהיה קדשה מב' ישר' ולא יהיה קד' מ' יש' מהוא אומ' (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:" + ], + [ + "יזבחו לשדים לא אלוה אמ' המקום אלו לדברים שמטיבים להם היו עושים הייתי אומ' על אחת כמה וכמה דברים שמצירים להם מה דרכו של שיד כיון שהוא נכנס באדם כופה אותו על פניו:", + "לא אלוה מלמד שהיו עובדין לבבואה:", + "אלהים לא יד' שאין אומות העולם מכירין אותן:", + "חדשים מק' באו כיון שאחד מאומות העולם רואה אותו הוא אומ' צלם יהודיים הוא זה שנ' (ישע' י י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל הא מלמד שירושלם ושמרון מספקות טפסים לכל באי העולם חדשים מק' באו משלעכשיו הן בימי אנוש היו קוראין אותן אלהות שנ' (ברא' ד כו) אז הוחל לק' בשם ה' הוא הוחל לקרא ע״ז בשם המקום באותה שעה עלה עוקיניס והציף שלישו של עולם אמ' להן הקב״ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני עושה מעשה חדש וקורא לעצמי שנ' (עמוס ה ח) הקורא למי הים וישפכם:", + "לא שע' אבותי' דברים שלא עמדו עליהם שערותיהם שלאבותיכם וה״א (איוב ד טו) ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי:", + "ד״א לא שע' אב' לא שיערום אבותיכם אם יש בהן צורך ואם אין בהן צורך אלא מלמד שהיו מקריבין להן ואינן מרצין מידם כענין שנ' (ברא' ד ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה:" + ], + [ + "צור יל' תשי אמ' להן הקב״ה שיכחתם אותי בזכיות אבותיכם שנ' (ישע' נא א) הביטו אל צור חצב' אל אבר' אביכם:", + "ד״א צור יל' תשי אמ' להן הקב״ה בשעה שאני מבקש להיטיב לכם אתם כאלו מתישים כוח גדול שלמעלן עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו ב) זה אלי ואנ' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במד' יד ד) נתנה ראש ונשו' מצ':", + "עמדתם לפני הר סיני ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונש' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמ' (שם לב ד) אלה אלהיך יש' הוי בשעה שאני מבקש להיטיב לכם כאלו מתישין כוח גדול שלמעלן:", + "ד״א צור ילדך תשי אמ' להן הקב״ה עשיתם אותי כאלו זכר מבקש לילד ואינו יולד אם תהא אשה יושבת על המשבר אינה מצטערת צירים אוחזוהו כצירי ילדה (ע' ישעי' כא ג) אם יהיו שנים במעיה אינה מצטערת כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה (מ״ב יט ג) אם תהא חולה ומבכרת אינה מצטערת כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה (יר' ד לא) אם יהיה זכר שאין דרכו לילד והוא מבקש לילד אין זה צער כפול ומכופל שנ' שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (יר' ל ו):", + "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו (שם ז):", + "ותשכח אל מחל' ר' מאיר אומ' שחל בך ונצטער בך כענין שנ' (תה' מח ז) חיל כיולדה:", + "ר' יהודה אומ' שעשה אותך מחילים מחילים שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:", + "ד״א ותשכח אל מח' שהוא חולל כל העולם כולו בעבורך שנ' (תה' כט ט) קול ה' יחולל אילות:", + "ד״א ותשכח אל מח' שהיחל שמו עליך מה שלא היחל על כל אומה ומלכות ביום מתן תורה שנ' (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך:", + "ד״א ותשכח אל מח' ר' נחמיה אומ' עושה אותך חולין בשעה שאין אתה עושה רצונו:", + "ד״א ותשכח אל מח' מוחל לך שהו מוחל לך על כל עונותיך:" + ], + [ + "וירא ה' וינ' ר' יהודה אומ' מפני ענוגים שלו מנאצים לפניו מפני שהו מאריך פנים עם הרשעים והם מרבים בחאט:", + "אמ' ר' מאיר אין לך בכל מלכים שמלך שהיו ימיו קלים ומלכותו קלה כזמרי שבכל מלכים הוא אומ' (ע' מ״א יד יט) ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה (שם כב לט) ובזמרי הוא אומ' (עיי״ש טז כ) ויתר דברי זמרי וכל אשר עשה וקשרו אשר קשר כל עצמו לא מלך אלא שבעת ימים בתרצה אמור מעתה מכעס בניו ובנותיו מה אם בשעה שהן מכעיסין הן קרואין בנים ובנות אלו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה:" + ], + [ + "ויאמר אס' פני מ' אמ' הקב״ה הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן:", + "אראה מה אח' אמר הקב״ה הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן:", + "כי דור תה' המ' אמ' להן הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום:", + "ר׳א כי דור תה' המ' ר' אומ' דור תהפוך אין כת' כן אלא דור תהפוכות הפכפכנין אתם במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (תה' עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מה נאמ' בהן (ישע' סג י) ויהפך להם לאויב:", + "ד״א בנים לא אמן בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נע' ונש' (שמות כד ז) אני אמרתי לכם אני אמרתי אלהים אתם (תה' פב ו) חזרתם בכם ואמרתם אלה אלהיך ישר' (שמות לב ד) אני אמרתי לכם אכן כאדם תמ' (תה' פב ז):", + "בנים לא אמ' בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין אתם מאמינים בדבריכם נכנסתם לארץ ישראל אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם בניתם בית המקדש אמרתי שאינו חרב מכם לעולם חזרתם בכם ואמרתם מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מ״א יב טז) ואף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אד' (עמוס ז יז):", + "ד״א בנים לא אמן בם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם מנ' אתה אומ' שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן שנ' (יר' יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לא' לת' להם ארץ זבת חל' וד' כיום הזה מנ' אתה אומ' שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו ואמ' אמן שנ' ואען ואומ' אמן ה' (שם):" + ], + [ + "הם קנ' בל' אל וכי יש לך עובד את הצלם אלא דבר שהוא רואהו והם לא עבדו אלא את הבוביה ולא את הבוביה בלבד אלא את ההבל שהוא יוצא מקדירה שנ' כעסוני בהב':", + "ואני אקנ' בלא עם אל תהי קורא כן אלא בבלויי עם אלו שהן באין מברבריא ומאיטליה שהן מהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב ומבוזה לפני המ' יותר ממי שמהלך ערום בשוק:", + "ד״א ואני אק' בלא עם אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:", + "בגוי נבל אכ' ר' אליעזר אומר [אלו המינים] וה״א (תה' יד א) אמר נבל בלבו אין אלהי' השחיתו והת':" + ], + [ + "כי אש קדחה באפי מלמד כשהפורענות יוצאה מלפני הקב״ה אינה יוצאה אלא באף שנ' (תה' יח ט) עלה עשן באפו ומנ' אף בתוך גיהנם שנ' ותיקד עד שאו' תח' ומנ' שנקרא גיהנם שאול שנ' (ע' ישע' יד טו) אך אל שאול תורד:", + "ותאכל ארץ ויב' זו ארץ ישראל:", + "ותלהט מו' הר' זו ירוש' שנ' (תה' קכה ב) ירושלם הרים סביב לה:", + "ד״א ותאכ' ארץ ויב' אלו האומות:", + "ותלהט מו' הר' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכ' ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:" + ], + [ + "אספה על' רע' אמ' הקב״ה הריני מכנס כל פורעניות שבעולם ומביאן עליהן בת אחת:", + "ד״א אס' על' אמ' הקב״ה הריני מכנסן במצודה ומביאן עליהן בת אחת:", + "ד״א אס' על' רע' שיהו כל הרעות מתכנסות זאת אומרת אני באה עליהן וזאת אומ' אני באה אליהן אמ' להן הקב״ה המתינו עצמכם שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה:", + "ד״א אס' על' רע' אוסיף אין כת' כן אלא אספה הרי זו מדת רחמים כלפי ישראל פורעניות כלות והגוף קיים:", + "חצי אכ' בם חצי מכלין אותן אין כת' אלא חצי אכלה פורעניות כלות והגוף קיים:", + "ד״א חצי אכ' בם הרי אלו חצי רעב שנ' (יחז' ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם:" + ], + [ + "מזי רעב ול' רש' שיהו מוזרים ברעב ומושלכים באשפות מפני החרב הדבר והרעב כענין שנ' (יר' יד טז) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחר':", + "וקטב מרירי לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשיד נכנס בו הוא מיריר:", + "ושן בהמ' אש' בם שיהיו מהמים ומחזרים אחר עבירות:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שתהא בהמתו נושכתו והיא מעלת נומי והוא מת בה:", + "וכבר היה מעשה שהיו רחלים נושכות ביהודה:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שיהא רואה החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה למלט את נפשו ממנה וחדרי לבו נופלים לפניו והוא מת בה:", + "ד״א ושן בהמ' אש' בם שהיא (נושך) [מושך] את עצמו והיא מעלת נומי והוא מת בה:", + "עם חמת זוח' עפ' אלו ארבע מלכיות שנ' בהן (ח טו) נחש שרף ועק' שאימתם מוטלת בעולם:", + "ר' אומ' עם חמ' זו' עפר אלו הכנים שאין שולטנם אלא בעפר:" + ], + [ + "מחוץ תשכל חר' ומ' אי' מיכן אמ' בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל שנ' (יד יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב:", + "חרב מבחוץ ורעב ודבר מבית שנ' (יחז' ז טו עיי״ש ויר' יד טו) אשר בשדה בחרב ימותו ואשר בעיר בדבר וברעב יתמו:", + "ד״א מחוץ תש' חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם שנ' (יר' יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבושת:", + "ומחדרים אי' על מה שעשו בחדרים שנ' (יחז' ח יב) ויאמ' אלי הראית בן אדם מה זקני ישראל עושים בחשך איש בחדר משביתו:", + "גם בחור גם בתו' הא ותרה בכל אלה אלא יונק עם איש שיבה וה״א (יר' ו יא) גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים:", + "גם בחור אמ' להן הקב״ה אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי שנ' (במד' יא כח) ויען יהושע בן נון מש' משה מבח':", + "גם בתו' אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהוו נקיים לפני כבתולה זו שלא טעמה טעם חאט מימיה:", + "יונק אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהו יונקים דברי תורה כתינוק הזה שהו יונק מדדיה שלאמו:", + "עם איש שי' אל תקרא אם איש שיבה אלא עם איש ישיבה מלמד שכולן ראויין לישיבה וה״א (מ״ב כד טז ע״ש) כולם גבורים עושי מלחמה וכי מה גבורה עושין בני אדם שהולכין בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם שהולכין בגולה והן זקוקים בזקים ונתונין בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:", + "עושי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה כענין שנ' (במד' כא יד) על כן יאמר בס' מל' ה':", + "[ואומ'] (מ״ב כד טז) והחרש והמסגר אלף החרש שאחד מדבר והכל שותקין:", + "והמסגר הכל יושבין לפניו ולמידין ממנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנ' (ישע' כב כב) ופתח אין סוגר וסגר ואין פותח:" + ], + [ + "אמרתי אפ' אני אמרתי באפי איה הם:", + "אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם אבל מה אעשה להם לולי משה בחירו (תה' קו כג):", + "ד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (ישע' א ט) לולי ה' צב' הותיר לנו שר' כמ':", + "ד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (תה' קכד א - ב) לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי", + "ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם:" + ], + [ + "לולי כעס או' אג' אמ' הקב״ה מי גרם לי כעסן שלאומות שהוא אגור בתוך מעיהן ואין אגור אלא כנוס שנ' (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומ' (תה' נה טז) ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם:", + "פן ינכרו צר' בשעת צרתן שלישראל אומות העולם רואין אותם ועושין עצמן כאלו שאינן מכירין אותם מעולם וכן אתה מוצא בשעה שגברו אומות העולם על ישראל בקשו לברוח למערב ולא הניחו להן שנ' (ישע' כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו:", + "בקשו לברוח לדרום ולא הניחו להן שנ' (עמוס א ו) כה אמ' ה' על שלשה פשעי עזה:", + "בקשו לברוח למזרח ולא הניחו להן שנ' (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק:", + "בקשו לברוח לצפון ולא הניחו להן שנ' (שם א ט) כה אמ' ה' על שלשה פשעי צר:", + "ובשעת שמחתן של ישראל אומות העולם רואין אותן ועושין עצמן כאלו הן אחיהם שכן חירם אומ' לשלמה (מ״א ט יג) מה הערים האלה אשר נתתי לי אחי וכן עשו אומ' ליעקב (ברא' לג ט) אחי יהי לך אשר לך:", + "פן יא' יד' רמ' שלא יהו אומות העולם אומ' אנו עצמינו פרענו מהם:", + "ולא ה' פעל כל זאת כשם שאמרו אותן השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקינו לקחנו לנו קרנים:" + ], + [ + "כי גוי אבד עצ' המ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות:", + "ר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי גוי אבד עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו ישר' עצה טובה שניתן להם מהר סיני ואין עצה אלא תורה שנ' (משלי ח יד) לי עצה ותושיה:", + "ואין בהם תבו' אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו רודף מאומות העולם אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף ממנו אלף ושנים מניסים רבבה:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אב' עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו האומות שבע מצות שנצטוו בהן בני נח:", + "ואין בהם תבונה אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו [רודף] מישראל אלף ושנים מניסים רבבה אבל למחר לימות המשיח אינו כן אלא אחד מישראל רודף ממנו אלף ושני' מניסים רבבה:" + ], + [ + "לו חכמו יש' זאת אלו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להן לא שלטה בהן אומה ומלכות שאין זאת אלא תורה שנ' (ד מד) וזאת התורה:", + "ד״א לו חכמ' יש' זא' אלו הסתכלו ישראל במה שאמ' להן יעקב אביהם לא שלטה בהן אומה ומלכות ומה אמר להן קבלו עליכם מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:", + "יבינו לאח' אמ' הקב״ה אלו המתינו ישראל שעה אחת כדי שירד משה מהר סיני לא שלטה בהם אומה ומלכות מעולם שנ' (תה' פא יד) לו עמי שומע לי ישראל [וגו'] כמ' או' אכניע:" + ], + [ + "איכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקב״ה אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה״א בדוד (ש״ב כג ח עיי״ש) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ״א טו ה) ללמדך שהחט גורם:", + "אם לא כי צו' מכ' וה' הס' אמ' להן הקב״ה לא תהו סבורים שאני מוסר אתכם ביד שונאיכם ביד ערילים ביד טמאים אלא אני עצמי מוסר ומסגיר:", + "וכבר היה מעשה שהיו זבובים מוסרים ביהודה:", + "ר' חנינא בן גמליאל אומ' משל אדם אומ' לחברו עבד בעל קרי אני מוכר לך שלא תהו סבורים שאני מוסר אתכם כטהורים ביד טמאים אלא כטמאים ביד טהורים ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנ' (ויק' יג ד עיי״ש) והסגיר הכהן את הנגע טמא הוא:", + "מעשה בפולמוס ביהודה שהיה דיקריון אחד רודף אחר בן ישראל להרגו ייגעו ולא הגיעו בו יצא נחש ונכרך על עקיבו ירד מעל הסוס להרגו אמ' לו אל תהרגני עד שאומ' לך דבר אחד אמ' לו לא תהו סבורים שבשביל שאתם גבורים ממנו אנו מסורים בידכם אלא אם לא כי צו' מכ':", + "מעשה ברוביה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה נטלה יוני אחד והיה מגדלה בתוך ביתו ובא בעל החלום ואמ' לו הוציא רוביה זו מתוך ביתך אמרה לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציא הרוביה מתוך ביתך אמ' לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציאה מתוך ביתך ואם אתה מוציאה מוטב ואם לאו הריני הורגך עמד והוציאה מתוך ביתו והיה מהלך אחריה אמ' אלך ואראה מה יהיה בסופה של רוביה זו כשהיתה מהלכת בדרך הלכה וישבה לה על העין צמאה ירדה לשתות מים מן העין כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה העכס ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים ירד ונטלה וקברה בא ואמ' לאשתו בתי לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים לקיים אם לא כי צו' מכ':" + ], + [ + "כי לא כצ' צו' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבונו שלעולם לא כתוקף שאת מביא עלינו את מביא על אומות העולם שאם הבאת עלינו תוקף אנו נוהגים עמהם במדת רחמים וכשאת מביא על אומות העולם הן נוהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו:", + "ואויבינו פל' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבון העולמים הכתבתה בתורה שלא יהא אויב לא דן ולא מעיד שנ' (במד' לה כג) והוא לא אויב לו ואתה העמדת עלינו אויבינו עדים ודיינים:" + ], + [ + "כי מגפ' סדם גפ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות ר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה וכי מגפנה של סדם אתם או ממטעתה של עמרה והלא אין אתם אלא זרע אמת שנ' (יר' ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:", + "ענב' ענ' רוש אמ' להן בניו של אדם הראשון אתם שלא נצטווה אלא על מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה מדת הפורענות מעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:", + "אשכ' מרו' למו אמר להן הקב״ה הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהם כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (מיכה ז א) אין אשכול לאכול:" + ], + [ + "חמת תני' יינם אמ' להן הכשרים ותלמידי חכמים שבכם חמתן קשה כתנין:", + "וראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה ודאי מגפנם של סדם אתם וממטעתה שלעמרה:", + "ענב' ענ' רוש אמ' להן תלמידיו שלנחש אתם שהטעה אדם וחוה והוציא אותם מגן עדן ובלבל כל העולם כולו:", + "אש' מר' למו אמר להן הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהן כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (שם) אין אשכול לא':", + "חמת תנינים יינם אמ' להן המתונים ויראי חאט שבכם חמתן קשה כתנין:", + "וראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:" + ], + [ + "הלא הוא כמ' עמ' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' מנ' אתה אומ' הלשון הזה לשון נוטריקון הוא כוס עמוס למאוסים אלו שמאסו בדברי תורה שנ' (תה' עה ט) כי כוס ביד ה' יכול שוליהם ת״ל חמר יכול חציו ת״ל מלא יכול אפלו חסר טיפה ת״ל חתום יכול ששתו כולם ת״ל ויגר מזה הא לא שתו ממנו אלא טיפה אחת בלבד מאותה הטיפה שתו דור אנוש דור המבול דור הפלגה אנשי סדם סיסרא וכל רכבו סנחריב וכל אגפיו נבוכד נצר וכל המונו מאותו הטיפה הן שותין והולכין עד שיחיו המתים:", + "ואימתי הן עתידין לשתות כולו למחר כשתבוא גאולה לישראל שנ' (שם עה יא) וכל קרני רשעים אגדע:", + "אם כך עשת הטיפה מה יעשה הכוס אם כך יעשה הכוס מה יעשה הדלי אם כך יעשה הדלי מה יעשו נהרות אם כך יעשו נהרות מה יעשו אוצרות שנ' (איוב לח כב - כג) הבאת אל אוצר' שלג אשר חשכתי לעת צר:", + "קרב זה קרבו שלפרעה שנ' (שמות יד י) ופרעה הקריב:", + "ומלחמ' זו מלחמתו שלגוג שנ' (זכ' יד ג) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וה״א (ישע' כה ו) ועשה ה' צב' לכל העמים [וגו'] יכול שמנים שיש בהן צורך ושמרים שאין בהן צורך ת״ל (שם) שמנים ממוחיים שמנים מזוקקים מה שמרים אינן כלום אלא מבוקעים וה״א (יר' נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' מה ראה למשול פורענתן שלאומות בכוס הזה שלזהב אלא מה הכוס הזהב הזה אם נשבר משבריו עושין כלום כן משתתחיל פורענתן שלאומות אינה פוסקת לעולם:", + "וכשבאת לישראל אינה כן אלא (יחז' כג לד) ואת חרשיה תגרמי מה החרס הזה אם נשבר אין לשבריו רפואה כך משתפסוק פורענתן של ישראל אינה חוזרת לעולם:", + "וה״א (תה' עה ט) אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ משמוזגין להם כוס ראשון מוזגין להם כוס שני וכשבאת לישראל אינה כן אלא ושתית אותה ומצית (יחז' שם) כך משתפסוק פורענתן שלישראל אינה חוזרת לעולם:", + "חתום באו' מה האוצר הזה מלא אינו עושה פירות כך מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות שאילו היו עושין פירות לא היה העולם יכול לעמוד בהן אבל הצדיקים מעשיהן עושין פירות ופירי פירות שנ' (ישע' ג י - יא) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:", + "אוי לרשע רע:", + "ד״א חתום באו' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך לא אלו נטלו משלהם כלום ולא אלו נטלו משלהם כלום מנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום שנ' הלא הוא כמ' עמ' אימתי אלו ואלו עומדין ליטול את שכרן למחר כשתבוא גאלה לישראל לכך נאמ' לי נקם ושלם:" + ], + [ + "לי נקם ושלם אמ' הקב״ה אני עצמי פורע מהן איני מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח לא כשם שנ' בפרעה (שמות ג י) ועתה לך ואש' אל פר' ולא כשם שנ' בסיסרא (שופ' ה כ) מן השמים נלחמו ולא כשם שנ' בסנחריב (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' אלא אני בעצמי פורע מהם אינו מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח:", + "ד״א לי נקם ושלם ואשלם אין כת' כן אלא ושלם אמ' הקב״ה כבר שילמתי לאומ' העולם שכר מצוה קלה שעשו לפני בעולם הזה שנ' (ישע' סה ו - ז) הנה כתובה לפני ומדותי פעולתם ראשונה [ואומ'] (יר' טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם:", + "לעת תמ' רג' כמו שנ' (ישע' כו ו) תרמסנה רגל:", + "כי קר' יום אי' אמ' ר' יוסי מה אם מי שנ' בהם כי קרוב יום אידם הרי הן ממשמשין ובאין מי שנ' בהן (שם כד כב) ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה:", + "וחש עת' למו מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביאה עליהם בבת אחת שנ' (חב' א ח) יעופו כנפש חש לאכול אבל כשהוא מביאה לישראל אינו מביאה אלא במותן שנ' (יר' ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב מלמד שהוא מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (שם ל יא) ויסרתיך למשפט:", + "ד״א לעת תמ' רג' לפי שאחז יעקב אבינו בעקיבו שלעשו למדנו שאין בניו שלעשו נופלין עד שיבוא שריד מיעקב ויקצץ רגליהן שלבני עשו מהר שעיר שנ' (דני' ב לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן דילא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי לכך נא' לי נקם ושלם לעת תמ' רג':" + ], + [ + "כי ידין ה' עמו מלמד שהיא שמחה לפני המקום כשהוא דן את האומות אבל כשהוא דן את ישראל כביכול כאלו תיהות לפניו שנ' ועל עבדיו יתנחם ואין יתנחם אלא תיהות שנ' (ברא' ו ז) כי נחמתי כי עשי' נחמתי כי המלכתי את שא' (ש״א טו יא) מה הוא אומ' (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה:", + "כי יראה כי אזלת יד שראה שהלכו בגולה:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד שראה שנתיאשו מן הגאולה:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד שראה שכלתה פרוטה מידן שלישראל שנ' (דני' יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים [וגו']:", + "ד״א כי יראה כי אז' יד עד שיתמעטו התלמידים:", + "ד״א עד שירבו המסורות; ד״א כי יר' שראה שאין להם אחד כמשה שיעמוד ויפלל עליהם שנ' (תה' קו כג) ויאמ' להש' לולי משה בחירו:", + "ד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כאהרן שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (במד' יז יג) ויעמד בין המ' ובין החיים:", + "ד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כפינחס שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (תה' קו ל - לא) ויעמד פינחס ויפלל.. ותחשב לו לצדקה:", + "ואפס עצור ועז' כביכול ואין עוזר וסומך לשונאיהן שלישראל:" + ], + [ + "ואמר אי אלהימו ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ר' נחמיה דורשה כלפי האומות:", + "ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ואמ' אי אלהימו אשר חל' זב' יא' עתידין הן ישראל לאמר לאומ' העולם היכן האלהות והלגיונות והקסריות שלכם אש' חל' זב' יא' שהיו מעלין להם אנונה ושוקלין להם דילאטומה ומעלין להן סולדיא:", + "יקומו ויעזרו אתכם אין כת' כן אלא יקומו ויעזרכם:", + "ר' נחמיה דורשה כלפי האומות ואמ' אי אלהי' זה טיטוס הרשע בן אשתו שלאספסינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגידד שתי הפרוכות בסייף וחירף וגידף ואמ' אם אלוה הוא יבוא ויעמוד לבניו:", + "אשר חל' זב' יאכ' אמ' הללו משה הטעה אותם ואמ' להם בנו מזבח והעלו עליו עולות:", + "יקומו ויעז' אלו משה ואהרן:", + "יהי עלי' סתרה מה שצוה אותם ועל הכל המקום מותר ועל חילול השם הוא פורע מיד לכך נאמ' אחריו ראו עתה כי אני אני הוא:" + ], + [], + [ + "ראו עתה כי אני אני הוא הרי זו תשובה לאומר אין מלכות בשמים משיבין אותו ואומ' לו ראו עתה כי אני אני הוא:", + "האומר שתי רשיות הן משיבין אותו ואומ' לו ואין אלה' עמדי:", + "האומ' יש מלכות בשמים אבל אין בו כוח לא להמית ולא להחיות משיבין אותו ואומ' לו אני אמית ואחיה יכול שהוא ממית את זה ומחיה את זה ת״ל מחצ' ואני ארפא [מה] מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד:", + "ד״א ראו עתה כי אני אני הוא זה אחד מעשרה דברים שיש בהן רמז לתחית המתים ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה:", + "כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ברא' ג יט):", + "שפך דם האדם באדם דמו ישפך (שם ט ו):", + "ויאמר ה' אל משה הנך שכ' עם אב' וקם (לא טז):", + "יחי ראובן ואל ימות (לג ו):", + "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):", + "לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמ' ה' הנני פתח את קב' וידעו כי אני ה' בפת' את קב' ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יב - יד):", + "ר׳א ראו עתה כי אני אני הוא ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכת' לומ' אני אני שני פעמים אלא אמר הקב״ה אני בעולם הזה ואני לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל מיד מצרים ואני הוא עתיד לגאלן בסוף מלכות רביעית:", + "ואין אלהים עמדי כל גוי שיאמר שיש אלוה שני אני אמיתם במות השני שאין בו תחיה וכל גוי שיאמר אין אלוה שני אני אחיים בתחיית המתים לעתיד לבוא ממית אני את אלו ומחיה אני את אלו שנ' אני אמית ואחיה:", + "מחצ' ואני אר' מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו מידי אין לי אלא אבות את הבנים אחים את אחיהם מנ' לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו שנ' (תה' מט ח) אח לא פדה יפדה איש מפני מה ויקר פדין נפשם יקרה היא נפש זו לכל באי העולם שמשעה שאדם חוטא בא אין לו תשלומים:" + ], + [ + "כי אשא אל שמים ידי מלמד כשברא הקב״ה את עולמו לא בראו אלא במאמר שנ' (תה' לג ו) בדבר ה' שמים נעשו ומי גרם לו להשבע מחוסרי אמונה עושין אותו להישבע שנ' כי אשא אל שמ' ידי ואין נשיאה אלא שבועה שנ' (תה' קו כו) וישא ידו להם:", + "ואשא ידי לזרע בית יעקב (יחז' כ ה):", + "ואמ' חי אנכי לעו' שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם כשאדם יוצא מאפרכיה שלו אם אינו גובה אפרכיה שלו אינו נפרע לעולם אבל מי שאמ' והיה העול' אינו כן אלא אם אינו גובה מן החיים גובה הוא מן המתים אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע הוא לעולם הבא:" + ], + [ + "אם שנותי ברק חר' מלמד כשהפורענות יוצאה מלפניו קלה כברק שנ' אם שנו' בר' חר' ואם עשו תשובה הוא מחזירה למקומה שנ' ותאחז במ' ידי או שומע אני שהוא מחזירה ריקם ת״ל אש' חצי מדם ועל מי הוא מחזירה על אומות העולם שנ' אשיב נקם לצרי ולמ' אש':", + "צרי אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:", + "משנאי אלו המינים שנ' (תה' קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא:", + "ד״א אם שנותי בר' חר' ר' אליעזר אומ' אם יש דין למטה אין דין למעלה אם אין דין למטה יש דין למעלה כיצד אם עשו התחתונים את הדין איני דן את עולמי הוי אין דין למעלה שנ' (שמות כא א) ואלה המש' אש' תש' לפ' משפטי כבר מסרתיו להם אמ' הקב״ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה שאלו בקשתי פעם אחת לעבר את הדין לא היה העולם יכול לעמוד והוא שאמ' ישע' (ישע' כז ד) חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אלו פסיעה אחת הייתי פוסע ומעבר את הדין אציתנה מיד העולם נשרף ומה אעשה או יחזיק במעזי (שם כז ה) שידי אחוזה במעוזי מהו במעוזי זה המשפט שהוא אחוז בידי שנ' ותאחז במ' ידי:", + "יעשה שלום לי המשפט יעשה שלום ביני ובין בריותי:", + "אם שנו' ברק חר' אם משנה אני את הדין ברק אחד יוצא מלפני ומחריב את העולם ומה אני עושה ותאחז במ' ידי אמ' הקב״ה אני נקראתי בעל המשפט ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה:" + ], + [ + "אשכיר חצי מדם וכי אפשר לחצים להשתכר מדם אלא אמ' הקב״ה הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושות:", + "וחר' תא' בש' וכי אפשר לחרב שתאכל בשר אלא אמ' הקב״ה הרי אני מאכיל את אחרים ממה שחרבי עושה שנ' (יחז' לט יז - יט) ואתה בן אדם כה אמר ה' אמור לצפור כל כנף: בשר גבורים תאכלו: ואכלתם חלב לשבעה: חרב לה' מלאה דם (ישע' לד ו): וירדו ראמים עמם (שם ז):", + "מדם חלל מה שעשו בחללי עמי שנ' (יר' ח כג) מי יתן ראשי מים:", + "ושביה מה שעשו בשבי עמי שנ' (יר' נ לג) כל שוביהם החזיקו בם מהוא אומ' (ישע' יד ב) והיו שובים לשוביהם:", + "מראש פר' אויב מגיד שאויביהם שלישראל ושונאיהם תלויין בראשו שלפרעה ומה ראו אויביהם שלישראל ושונאיהם ליתלות בראשו שלפרעה אלא מלמד שפרעה התחיל לשעבד בהם תחלה:", + "ד״א מראש פר' אוי' מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מנמרוד ועד כאן:", + "וכשהוא מביא טובה לישראל הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מאברהם ועד כאן:" + ], + [ + "הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות מתרגזין למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' (תה' צט א) ה' מלך ירגזו עמים ואין זו תחלה להם שכבר רגזו מקודם שנ' (שמות טו יד) שמעו עמים ירג':", + "ד״א הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות משבחין לפני ישראל למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' הרנינו גוים עמו אין לי אלא אומות העולם שמים וארץ מנ' שנ' (ישע' מד כג) רנו שמים כי עשה [ה']:", + "חמה ולבנה מנ' שנ' (ישע' ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה:", + "הרים וגבעות מנ' שנ' (שם נה יב) כי בשמחה תצ' ובשלום תוב' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה:", + "שדות מנ' שנ' (תה' צו יב) יעלז שדי וכל אשר בו:", + "אילנות מנ' שנ' (שם) אז ירננו עצי היער:", + "נהרות מנ' שנ' (שם צח ח) נהרות ימח' כף:", + "מעינות מנ' שנ' (שם פז ז) ושרים כחוללים כל מעיני בך:", + "מדברות מנ' שנ' (ישע' לה א) ישושם מדבר:", + "אבות מנ' שנ' (שם מב יא) ירנו יושבי סלע:", + "נביאים מנ' שנ' (שם) מראש הרים יצווחו:", + "צדיקים מנ' שנ' (תה' לג א) רננו צדיקים בה':", + "ישרים מנ' שנ' (שם) לישרים נאוה תהלה:", + "חסידים מנ' שנ' (שם קמט ה) יעלזו חסידים בכבוד:", + "ישראל מנ' שנ' (יר' לא יא) ובאו ורננו במרום ציון:", + "כי דם עב' יק' ונק' הרי כאן שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס מנ' אתה אומ' שכל חמס וחמס שאומות העולם חומסין מישראל הקב״ה מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו בתוכם שנ' (עוב' א י) מחמס אחיך יעקב:", + "וקבצתי את כל הגוים והורדתים (יואל ד ב) מהוא אומ' מצרים לשמה תהיה ויהודה לעולם תשב (יואל ד יט - כא ע״ש):", + "ונקיתי דמם לא נקיתי מפני מה וה' שוכן בציון:", + "מנ' אתה אומ' שירידתן שלאומות בתוך גיהנם כפרה על נפשותיהן שלישראל בעולם הזה שנ' (ישע' מג ג - ד) כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מפני מה מאשר יקרת בעיני:", + "מנ' אתה אומ' שהריגתן שלישראל בעולם הזה כפרה על עונותיהם לעתיד לבוא שנ' (תה' עט א) מזמור לאסף אלה' באו גוים:", + "נתנו את נבלת עבד' שפכו דמם כמים (שם ב - ג) ובסוף הענין מהוא אומר (שם ט) עזרינו אלהי ישעינו:", + "וכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל הנקבר בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח כת' התם (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי וכת' הכא וכפר אדמתו עמו:", + "ד״א וכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנ' (ישע' לג כד) העם היושב בה נשוא עון ואדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאין עונותיהן עליה וכשהוא אומ' (יר' נא ה) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל הוי שפורקין עונותיהן עליה מיכן היה ר' מאיר אומ' כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש מבושר הוא שיש לו חלק לעולם הבא:", + "נמצינו למידים שגדולה השירה הזו שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא:" + ], + [ + "ויבא משה ולהלן הוא אומר וילך משה מלמד (שהוא בא ובידו הכוס) [שבא דייתוכוס] שלו והרשות (נותנה) [נתונה] ביד אחר:", + "וידבר את כל דברי השי' הז' באז' העם מלמד שהיה משקען באזניהם:", + "הוא והושע בן נון יכול שטפה רוחו עליו משנכנס לגדולה ת״ל הוא והושע בן נון הוא יהושע עד שלא נכנס לגדולה והוא יהושע משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא יהושע בצדקו:", + "וכיוצא בו אתה אומ' (שמות א ה) ויוסף היה במצ' וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצ' אלא הוא יוסף עד שלא נכנס לגדולה והוא יוסף משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים הוא יוסף בצדקו:", + "וכיוצא בו אתה אומ' (ש״א יז יד) ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעין שדוד הוא הקטן אלא הוא דוד עד שלא נכנס לגדולה והוא דוד משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ישראל הוא דוד בצדקו:" + ], + [], + [ + "ויאמר אלהם שי' לב' לכל הד' מיכן אמרו צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום כגון שנ' ביחזקאל (יחז' מד ה) בן אדם שים לביך וראה בעיניך ובאזנך שמע ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונין דברי תורה שהן כהרים תלויין בשערה על אחת כמה וכמה מיכן צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום:", + "אשר תצ' את בני' אמ' להן צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכין שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם:", + "מעשה שבא רבינו מלדקיא נכנס ר' אלעזר בירבי שמעון ור' יוחנן בן ברוקה וישבו לפניו אמ' להן קרובו לכאן קרובו לכאן לא זז מקרבן עד שקירבן לפני רגליו אמ' להם צריכין אנו להחזיק לכם טובה שקיימתם את התורה אחרינו אף אתם צריכין להחזיק טובה לדורות הבאים אחריכם שהן מקיימין את התורה אחריכם או אינו אלא משה רבן של כל הנביאים שאלולי אחרים שקיימו את תורתו מה היתה תורתו שוה:", + "אש' תצ' את בני' לשמ' לעש' ללמוד וללמד לשמור ולעשות:" + ], + [ + "כי לא דבר רק הוא מכם אין לך בתורה אפלו אות אפלו תיבה ואין צריך לומר פסוק שאין לו כמה טעמים [וכמה ענינים עמוקים] שנ' כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם לפי שלא התבוננתם בו ופלפלתם בטעמו כהוגן:", + "כי הוא חיי' אפלו דבר קל שבתורה שאת אומ' למה נכתב יש בו חיים בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא כגון ואחות לוטן תמנע (ברא' לו כב) וכי מה היה לוטן אלא אחד מן השלטונות שנ' בהן (שם לו כט) אלוף לוטן אלוף שובל מהוא אומ' (שם לו יב) ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה הואיל ואינה כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו לשפחה והרי הדברים קל וחומר מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכים ושלטונות רצים להידבק בו על אחת כמה וכמה יהו רצים להידבק באבינו יעקב הצדיק שקיים את התורה כולה שנ' (שם כה כז) ויעקב איש תם:", + "כי הוא חיי' אם אתם משמרין דברי תורה נפשכם אתם משמרין:", + "משל לה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו ביד עבדו ואמ' לו הזהר בצפור זה שאני מבקש אותו לבני אם אתה זהיר בה מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתך תחתיה כך אמ' הקב״ה לישראל דברי תורה שנתתי לכם אם אתם משמרין אותה מוטב ואם לאו הריני נוטל נפשכם תחתיה לכך נאמ' כי הוא חי':", + "ובדבר הזה תא' ימ' על האדמה זה אחד מן הדברים שהעושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומפורש כאן לתלמוד תורה מלמד שהיא מארכת ימיו שלאדם שנ' (משלי ג טז) ארך ימים בימינה:", + "בכבוד אב ואם מנ' שנ' (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך למ' יא' ימ' בשילוח הקן מנ' שנ' (כב ז) שלח תש' את האם [וגו']:", + "בהבאת שלום בין אדם לחבירו מנ' שנ' (ישע' נד יג) וכל בניך למ' ה' ורב שלום בניך:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה בארבעה מקומות הוא אומ' בעצם היום הזה:", + "בנח הוא אומ' (ברא' ז יג) בעצם היום הזה:", + "באברהם הוא אומר (שם יז כו) בעצם היום הזה במצרים הוא אומר (שמות יב מא) בעצם היום הזה:", + "וכאן הוא אומ' בעצם היום הזה:", + "מה ראה לומר בנח בעצם היום הזה אלא אמר הקב״ה אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשו כל דורו אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים לא היינו מניחים אותו להיכנס ולא עוד אלא שהיינו נוטלין כשילין וקרדומין ומבקעין עליו את התיבה לכן אמ' הקב״ה הרני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבא וימחה שנ' בעצם היום הזה בא נח:", + "מה ראה לומר באברהם בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו לכך אמ' הקב״ה בעצם היום הזה נמול אב' ודי רגשה ליה ימלל:", + "מה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה עכשו המצרים אומ' כך מכך לא היינו יודעים בהם שאלו היינו יודעין בהם לא היינו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא שהיינו נוטלין סייפים ומגנים ועושים עמהם מלחמה לכך אמ' הקב״ה הריני מוציאן בחצי היום ומי שיש לו כוח יבוא וימחה שנ' בעצם היום הזה הו' ה' את בני ישראל מא' מצ':", + "מה ראה לומר במשה בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם נכנס למערה בלילה עכשו ישראל אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים בו לא היינו מניחים אותו להיכנס אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והעלה לנו את הבאר והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות היינו מניחים אותו להיכנס לכך אמ' הקב״ה הריני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבוא וימחה לכך נאמ' וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמ':" + ], + [ + "עלה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:", + "הר הע' דורשי רשומות אומ' הר שעלו בו עיברים:", + "הר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר עברים:", + "הר נבו:", + "הר ההר:", + "ראש הפסגה:", + "ד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:", + "אשר בא' מואב מלמד שהראהו הקב״ה שלשת המלכים שעתידין לעמוד מרות המואביה:", + "אשר על פני ירי' מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידין לעמוד מרחב הזונה:", + "וראה את אר' כנ' ר' יהושע אומ' משה הוא בעצמו ראה אותה הא כיצד מלמד שנתן הקב״ה כוח בעיניו שלמשה עד שראה תחומי ארץ ישראל תחום כל שבט ושבט:", + "ר' אליעזר אומ' אצבעו שלהקב״ה היה מטטרונו שלמשה מלמד שהיתה מראה אותו כאלו באצבע ואומרת לו זה חלקו שליהודה זה חלקו שלבנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ומת בהר אשר אתה עלה שמ' מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים למה אני מת מוטב שיהו אומ' משה במראה ולא משה במשמע מוטב שיהו אומ' זה הוא משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות ואל יהו אומ' כך וכך עשה משה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות אמ' לו הקב״ה ומת בהר אשר אתה עלה שמ' גזירה שוה היא לכל בני אדם:", + "אשר אתה עלה שמה אמר ר' שמעון בן יוחאי אשר אתה עלה שמה לשמים אתה עלה ואין אחר עלה עמך לא כמות אהרן שעלה עמו אלעזר אבל אתה אין אחר נוטל חלקך ועמלך אלא נפש עמל עמלה לו (משלי טז כו):", + "והאסף אל עמיך אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך:", + "ד״א והאסף אל עמיך אצל קהת ועמרם אבותיך:", + "ד״א והאסף אל עמ' אצל מרים ואהרן אחיך:", + "כאשר מת אה' אח' בהר ההר במיתה שנתחמדתה ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן לפי שהוא אומ' (במד' כ כה - כו) קח את אה' ואת אלעזר בנו והפ' את אה' את בנ' מלמד שהיה משה מפשיטו לבוש ראשון ומלבישו לאלעזר וכן השני וכן השלישי ובאחרונה הלבישו בגדי מיתה אמ' לו אהרן אחי היכנס למערבי ונכנס עלה למטה ועלה אמץ את עיניך ואימץ פשוט את רגליך ופשט אמ' לו אהרן אחי אשריו לאדם שהוא מת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך במיתה שנתחמדתה:" + ], + [], + [ + "על אשר מע' בי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למעול בי:", + "על אשר לא קדש' אותי לא אתם גרמתם שלא לקדש אותי:", + "על אשר מריתם את פי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למרות את פי:", + "הלא את הוא משה שאמרתי לך ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמ' השל' ארצה והרי הדברים קל וחומר ומה אם נסים הראשונים שהיו קשים לא עיכבת מהם הדבר הזה שהוא קל צריך היית לעכבו:", + "מנ' אתה אומ' שלא יצא משה מן העולם עד שצררה בכנפו שנ' כי מנגד תראה את הארץ:" + ], + [ + "כי מנגד תר' את הא' ושמה לא תבא כת' אחד אומ' ושמה לא תבוא וכת' אחד אומ' (לד ד) ושמה לא תעבור מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה משה שמה לא תבוא שמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:", + "באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה:", + "ואע״פ כן הראהו הקב״ה את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:", + "מדרש תנאים לדברים פרק לג" + ] + ], + [ + [ + "וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב (לב כד) לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':", + "ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:", + "וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה (יואל א ב - ה) שמעו זאת (הכהנים) [הזקנים] עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:", + "וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:", + "וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ט יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:", + "וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה (מיכה ג ב - ד) שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה (שם ז יח - כ) מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:", + "וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (יר' ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' (שם לא יב - יג) אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל (שם נא סג - סד) והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:", + "הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':", + "ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:", + "ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':", + "הברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:", + "אשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:", + "איש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' (ש״ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה [מתים] ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:", + "משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים (תה' צ א):", + "אלקנה נקרא איש האלהים שנ' (ש״א ב כז) (ויצא) [ויבא] איש האלהים אל עלי זה אלקנה:", + "שמואל נקרא איש האלהים שנ' (שם ט ו) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:", + "דוד נקרא איש האלה' שנ' (נחמ' יב כד ע״ש) כמצות דוד איש האלה':", + "שמעיה נקרא איש האלה' שנ' (מ״א יב כב ע״ש) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':", + "ויעדוא נקרא איש האלה' שנ' (שם יג א ע״ש) הנה איש אלהים בא מיהודה:", + "אליהו נקרא איש האלה' שנ' (מ״ב א יג ע״ש) תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':", + "אלישע נקרא איש האלה' שנ' (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:", + "מיכה נקרא איש אלהים שנ' (מ״א כ כח) ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':", + "אמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:", + "את בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' (ברא' מט ב) הקבצו ושמעו בני יעקב:", + "לפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א (מלא' ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:" + ], + [ + "ויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:", + "וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:", + "וכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה (תהי' קמט א) שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו (שם קמט ד) וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו (שם קנ א):", + "וכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך (מ״א ח כג) ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ (שם ח לז) ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך (דהי״ב ו מא - מב):", + "וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:", + "[ד״א] ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:", + "וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:", + "הופיע מהר פארן זו רוח דרומית:", + "ואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:", + "וזרח מש' למו זה לשון רומי:", + "הופיע מהר פא' זה לשון ערבי:", + "ואתה מר' קדש זה לשון ארמי:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' (ישע' מה יט) לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תה' כט ג - יא) קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' (שופ' ה ד - ה) ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:", + "ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' (ברא' כז מ) ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' (שם יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:", + "נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין (את) [אתם] התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:", + "כיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' (לב ח) למס' בני ישראל:", + "מנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' (תה' קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:", + "ד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא (איוב לח לה) התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' (יר' כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה (גילה) [גילח] את ראשו (ופירסם) [ופירכס] את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:", + "ד״א ה' מסיני בא [וזרח משעיר] מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' (שם כה כו) אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' (שם לו לא) ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:", + "הופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' (תה' פ ב) רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':", + "הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':", + "הופעה השלישית זו שלאדום שנ' (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:", + "הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע:", + "ואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:", + "מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:", + "וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:", + "ד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:", + "וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:", + "ובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:", + "כי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:", + "ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:", + "ד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:", + "ד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:", + "אש דת ואין דת אלא תורה שנ' (אסתר ג ח) ודתיהם שנות מכל עם:", + "ד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:" + ], + [ + "אף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:", + "כל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה (שמות לב לב) ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':", + "אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' (תה' סט כט) ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד (דהי״א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם:", + "והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:", + "ישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':", + "ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:", + "בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:", + "בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:", + "גזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:", + "אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:", + "בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:", + "בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:", + "גזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:", + "הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:", + "כל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל (יחז' ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:", + "וכלית את אלה:", + "והם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:", + "ישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':", + "ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:", + "כל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:", + "והם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:", + "ישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונ':", + "ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:", + "כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:", + "והם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' (ישע' מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:", + "ישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' (חבק' ג ה) לפניו ילך דבר:" + ], + [ + "תורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' (י ג) ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' (מ״א ח כא) ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:", + "צוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:", + "מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' (הושע ב כא):", + "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' (משלי ו כז) היחתה איש אש בחקו:", + "אם יהלך איש על הגחלים (שם ו כח):", + "כן הבא אל אשת רעהו (שם ו סט):", + "ד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:", + "קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:", + "ד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו (במד' כד ז) מן הדלים שבו:" + ], + [ + "ויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' (במ' יא טז) אספה לי שבעים איש:", + "ראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' (שם כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:", + "יחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:", + "אלא כענין שנ' (ש״ב ב כה) ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:", + "מושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים [מתקיימת] בהן מלמעלן שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:", + "ד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:", + "בהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:", + "יחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:", + "ד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:", + "בהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה ד):", + "יחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל (ישע' יא יב):" + ], + [ + "יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:", + "יחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:", + "וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' (תה' יט ב) השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה (שם ח) ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין (שם יג) ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' (בב! כט כח) הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב (תה' יט יד) מאותו עון שלבת שבע:", + "אמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:", + "יחי ראובן במעשה יוסף:", + "ואל ימת במעשה בלהה:", + "ושמעי הולך בצלע אע\"פ כן ההר לעומתו (ש״ב טז יג):", + "שלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו (מ״א יא כז):", + "וחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:", + "יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א (תה' מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א (בר' מט ד) כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א (ברא' ־לה כב) ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:", + "ויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:", + "ד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:", + "גבורים בכוח מנ' (ישע' ג כה) מתיך בחרב יפלו:", + "וגבורים בתורה מנ' (תה' קג כ) גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי״א ה ו) למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:" + ], + [ + "יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב טו יח - יט) אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:", + "וזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:", + "שמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:", + "ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:", + "ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' (ברא' נ ה) בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:", + "ר' [יהודה] אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (שמות יג יט) כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:", + "ידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' (ברא' מט ח) ידך בערף איביך:", + "ועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:", + "ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' (ברא' כט לג) כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:", + "ואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' (שופ' א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:", + "ידיו רב לו בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:", + "ועזר מצ' תה' כמו שנ' (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת א':", + "ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:", + "שמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:", + "ואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' (ע' מ״ב כב כ) ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:", + "ידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה (מ״ב כא טז):", + "ועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' (דהי״ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו:", + "ד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:", + "שמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:", + "ואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:", + "ידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:", + "ועזר מצ' תה' כמו שנ' (תה' קכא ב) עזרי מעם ה':" + ], + [ + "וללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' (ברא' מט ז) ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב (שם לד כה) ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' (במד' כה ז) וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כה יד) ושם איש יש' המכה:", + "תמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:", + "לאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:", + "אשר נסי' במ' בכל שנסיתו עמד בנסיונו:", + "תרי' על מי מרי' סיקה פנטיון נעשה לאחיו אם משה אמר שמעו נא המ' (במד' כ י) אהרן ומרים מה עשו:" + ], + [ + "האמ' לא' ול' לא ראי' וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ' לא' ול' זה אבי אמו מישראל:", + "ואת אח' לא הכ' זה אחי אמו מישראל:", + "ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:", + "כי שמרו אמר' במצרים:", + "ובריתך ינצ' על הים:", + "ד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי' ינצ' במרגלים אע\"פ כן נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז יח) על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ' שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ' (יחז' כ ז) ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ' ששבטו שללוי מיחה בידן שנ' (שמות ד יד) הלא אהרן אח' הלוי ידע' כי דבר יד' הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:" + ], + [ + "יורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ' (כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:", + "וכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:", + "ותורתך ליש' זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ' לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ' לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ' לו וכי נאמ' ותורתיך לישראל אמ' לו אע\"פ כן שתים שנ' ותורתך לישראל:", + "ישימו קטו' בא' זו קטרת שלפני לפנים:", + "וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:", + "רבי אומ' ישימו קט' בא' זו קטרת שלפני לפנים:", + "וכליל על מז' אלו איברי עולה:" + ], + [ + "ברך ה' חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ' נער הייתי גם זקנתי (תה' לז כה) זה זרעו שלאהרן:", + "ופעל ידיו תר' מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:", + "ד״א ברך ה' חילו ופ' ידיו תר' אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:", + "מחץ מת' קמ' כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר' אומ' מחץ מת' קמ' זה קרח ומשנא' מן יק' זה עזיהו:" + ], + [ + "לבנימין אמר ידיד ה' אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום:", + "הרבה אוהבים למלך האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו:", + "ששה נקראו ידידים הקב״ה נקרא ידיד שנ' (ישע' ה א) אשירה נא לידידי:", + "אברהם נקרא ידיד שנ' (יר' יא טו) מה לידידי בביתי:", + "ישראל נקראו ידידים שנ' (יר' יב ז) נתתי את ידידות נפשי:", + "בית המקדש נקרא ידיד שנ' (תה' פד ב) מה ידידות משכנותיך:", + "שלמה נקרא ידיד שנ' (ש״ב יב כה) ויקרא שמו ידידיה:", + "בנימין נקרא ידיד שנ' לבנימין אמר ידיד ה':", + "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד בתוך חלקו של ידיד:", + "יבואו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא יד' להקב״ה שנקרא ידיד בזכות אברהם שנקרא ידיד על ידי שלמה שנקרא ידיד בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד:", + "ישכן לבטח ואין בטח אלא רחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בארצ' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:", + "חפף על' בעולם הזה:", + "כל היום לימות המשיח:", + "ובין כת' שכן לעולם הבא:", + "ד״א חפף על' זה בנין ראשון:", + "כל היום זה בנין אחרון:", + "ובין כת' שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "את מוצא באבינו אברהם שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כב יד) ויקרא אב' את שם המ' הה' ה' יראה הרי בנוי:", + "אשר יאמ' היום בהר הרי חרב:", + "ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא באבינו יצחק שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי:", + "כריח שדה הרי חרב:", + "אשר בירכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא וה״א (תה' קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה:", + "וכן את מוצא באבינו יעקב שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כח יז) ויירא ויאמ' מה נורא המ' הזה הרי בנוי:", + "אין זה הרי חרב:", + "כי אם בית אלה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא במשה שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי הרי בנוי:", + "לאשי הרי חרב:", + "תשמ' להק' לי במ' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (תה' סח יז) למה תרצדון הר' הרי בנוי:", + "גבנונים הרי חרב:", + "ההר חמד אלה' לשבתו בנוי ומושכלל לעתיד לבוא:", + "וכן את מוצא בשלמה בנו שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (מ״א ח יג) בנה בניתי הרי בנוי:", + "בית זבול הרי חרב אל תהי קורא בית זבול אלא בית זבל:", + "מכון לשבתך עולמים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:", + "ובין כת' שכן בין חרב ובין שאינו חרב וה״א (סוף דהי״ב) כה אמר כרש מלך פרס מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל בין חרב בין שאינו חרב:", + "ד״א ובין כת' שכן אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית:", + "קומו ונעלה ציון (יד לא ה):", + "והלכו עמים רבים (ישע' ב ג):", + "ר' שמעון אומ' בית המקדש שבשילו בתוך חלקו של יוסף היה שנ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף (שם סז):", + "ויבחר את שבט יהודה (שם סח):", + "ויבן כמו רמים מקדשו (שם סט):", + "ד״א ובין כת' שכן או אינו אלא גד במזרח ודן במערב ר' אומ' בכל התחום הוא אומ' וירד הגבול (וירד) [ותאר] הג' ובסוף התחום הוא אומ' (יהושע טו ח) ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי (מנגד) [מנגב] מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין:", + "ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין לכך אמ' ובין כת' שכן וה״א (תה' קלב ו) הנה שמענוה באפרתה:", + "ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה שנ' (רות א ב) אפרתים מבית לחם יהודה:", + "ר' שמעון אומר בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל שנ' (ברא' מח ז) ואני בבאי מפ' מתה עלי יכול שתהא כל העיר בתוך שלו ת״ל [ובין] כתפיו שכן בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה ומה אני מקיים (ברא' מט י) לא יסור שבט מיהודה ומ' מ' רג' יורש חקים זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה:", + "וכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו ואמ' יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו:", + "ר' שמעון אומ' דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמ' אמרו משתחלק ארץ ישראל איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו אלא הריני הולך לתוך ארצי ואוכל פירות מתוך שדיי ושותה יין מתוך כרמיי וכן את מוצא שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר להיות חמורים ליעבץ ואיזה הוא יעבץ זה עתניאל בן קנז:", + "מפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו שנ' לבנימין אמר ידיד ה':", + "מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין אלא אמ' הקב״ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם:", + "ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שבא אצל בניו לפרקים אמ' להן עשו לי סעודה זה אומ' אצלי וזה אומ' אצלי אמ' הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי מה עשה עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אמ' להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו כך אמ' הקב״ה לשבטים יהו קרבנות משלכם ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין:", + "ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו ויוצא ומסתמך עליו ונכנס כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה לכך נאמ' ובין כת' שכן:" + ], + [ + "וליוסף אמ' מב' אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף:", + "ממגד שמ' מטל מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה:", + "ומתהום רב' תח' מלמד שהיא מרבצת מעינות:" + ], + [ + "וממגד תבו' שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:", + "כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ' וממג' גרש יר':" + ], + [ + "ומראש הר' קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:", + "וממגד גב' עו' אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ' (שה״ש ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:" + ], + [ + "וממגד ארץ ומ' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:", + "ר' שמעון בן אלעזר אומ' אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:", + "ורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:", + "תבו' לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:", + "ולקדקד נז' אח' למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:" + ], + [ + "בכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:", + "וקרני ראם קר' הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:", + "השור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:", + "בהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:", + "יחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:", + "והם רב' אפרים אע\"פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ' אנו למידים אותם מאדני בזק שנ' (שופ' א ז) ויאמ' אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:", + "והם אלפי מנשה אע\"פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ' אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ' (שופ' ח י) וזבח וצלמונע בקרקור [וגו'] הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ' והם רב' אפ' והם אלפי מנשה:" + ], + [ + "ולזבולון אמר שמח זבו' בצ' לפי שהוא אומ' (בר' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:", + "שמח זבו' בצ' פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:", + "ד״א שמח זבולון בצ' בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:", + "ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:", + "מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א (דהי״א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:" + ], + [ + "עמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ' הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ' אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ' שם יזבחו זב' צ':", + "כי שפ' ימ' יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:", + "הים נותן בשפע ונוטל בשפע:", + "והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:", + "ד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:", + "ד״א כי שפע ימ' יינקו זה חלזון אמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ' לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ' לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו (אמ' ר' יוסי) אמ' לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:", + "וספני טמ' חול ספוני זו טרית:", + "טמוני זה חלזון:", + "חול זה זכוכית:", + "לפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ' רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ' לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ' לו וכי מי מודיעני אמ' לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:" + ], + [ + "ולגד אמר לפי שהוא [אומר] (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמש' אנ' ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:", + "ברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:", + "כלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא (משול) [שרוי] על ספר משול באריות:", + "וטרף זרוע אף קד' טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:" + ], + [ + "וירא רא' לו הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד:", + "כי שם חל' מחקק ספון זה קבורתו של משה שנתונה בחלקו שלגד והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן שנ' (לב מט) עלה אל הר העב' הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו שלראובן שנ' (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו [וגו'] ומה ת״ל כי שם חל' מח' ספ' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד ומלאכי שרת מספידין עליו ואומ' יבוא שלום (ישע' נז ב) וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע ומערה שעמד בה משה ואליהו וקבורתו שלמשה שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:", + "ויתא רא' עם שעשה את התורה תוים תוים:", + "ד״א ויתא רא' עם מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה בראש חבורה שלבעלי מקרא ובראש חבורה שלבעלי משנה ובראש חבורה שלבעלי תלמוד ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וה״א (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:", + "צדקת ה' עשה ומש' עם ישר' וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותן וכי מה עשה משה עם ישראל אלא שהכתיב להם בתורה (טו ז) לא תאמץ את לבבך ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה:", + "צדקת ה' עשה ומ' עם יש' מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנ' (ישע' נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה:" + ], + [ + "ולדן אמר לפי שהוא אומ' (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהם:", + "דן גור אריה מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות:", + "יזנק מן הבשן מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות שנ' (יהושע יט מז) ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותם ואולם ליש שם העיר לראשונה (שופ' יח כט):" + ], + [ + "ולנפתלי אמר לפי שהוא אמ' (ברא' מז ב) ומקצה אח' לק' חמ' אנ' ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם:", + "נפתלי שבע רצון בימים בדגים ובספינות:", + "ומלא ברכת ה' זו בקעת גינסר שהיא בתוך חלקו שלנפתלי:", + "ד׳א ומלא ברכת ה' זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי:", + "ים ודרום ירשה ים זה ימה שלסיגפו:", + "ודרום זה שלטבריה:", + "ירשה מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום:", + "ר' מאיר אומ' ים ודרום זה ים שלטבריה ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנ' ים ודרום ירשה:" + ], + [ + "ולאשר אמר לפי שהוא אומ' (שם) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:", + "ברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:", + "יהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:", + "ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או' שלי היא הכהונה וזה אומ' שלי היא הכהונה אמ' להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:", + "וטבל בש' רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:", + "מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ' לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ' וטבל בש' רג' כיון שאכלו ושתו אמ' לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ' לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ' לו רצונך ליטול עוד אמ' לו אין בידי אמ' לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ' ר' שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:", + "יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ' להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:" + ], + [ + "ברזל ונח' מנ' מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל:", + "וכימיך דב' שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל כענין שנ' (ברא' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף:", + "וה״א וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל:" + ], + [ + "אין כאל ישורון ישראל אומ' אין כאל והמקום אומ' להן אלא ישורון:", + "ישראל אומ' מי כמכה באלים ה' (שמות טו יא) ורוח הקדש משיבה אותם אשריך ישראל מי כמכה (לג כט):", + "ישראל אומ' שמע ישראל ה' א' ה' אחד (ו ד) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דהי״א יז כא):", + "ישראל אומ' דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב):", + "ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שם ב ג) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב ב):", + "ישראל אומ' מי כה' אלהינו בכל קר' אליו (דז) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כי מי גוי גדול אש' לו א' קרובים אליו (שם):", + "ישראל אומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' עם זו יצרתי לי (ישע' מג כא):", + "ישראל אומ' כי תפארת עזמו אתה (תה' פט יח) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג):", + "רכב שמ' אין רוכב אלא שליט ואין שמים אלא ערבות וה״א (תה' סח ה) סלו לרכב בערבות ביה שמו:", + "ומהוא ובגאותו שחקים שבגאות מסבב שאר השחקים לפי שהוא למעלה מהן:", + "ד״א רכב שמ' בעז' בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם:", + "רכב שמ' בעז' כשישראל עושין רצונו שלהקב״ה רכב שמ' בעז' וכשאין עושין רצונו שלהקב״ה ובגאותו שחקים:", + "ובגאותו שחקים נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו אמ' לו משה רבינו אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה אמ' להם אין כאל ישורון מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן כל שכן במדת כבודו אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן מושלו מלה״ד לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך אמ' לו השומעים לך למדינתו ואתה רואהו כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו אמ' לו השומעים ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל כשתגיע למדינה עצמה על אחת כמה וכמה כשתגיע לפתח פלטין על אחת כמה וכמה כשתכנס לתוך פלטין על אחת כמה וכמה כך אמ' משה לישראל מה אם שמים התחתונים כך אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן:" + ], + [ + "מענה אלהי קדם אמ' ר' יצחק אין אנו יודעין אם הקב״ה מעונו שלעולם ואם עולמו מעונו אלא ממה שכת' (תה' צ א) ה' מעון אתה אנו יודעין שהקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו:", + "מענה שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר (מעונו) [מעון] וספר זעטוטי וספר היא:", + "באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מענה אלהי קדם קיימו שנים ובטלו אחד:", + "באחד מצאו וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל (שמות כד ה) קיימו שנים וביטלו אחד:", + "באחד מצאו תשע היא ובשנים מצאו אחת עשרה היא קיימו שנים וביטלו אחד:", + "ומתחת זרעת עולם אלו ישראל שהן תקפו שלעולם שעליהם העולם עומד:", + "ד״א ומתחת זר' עו' מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם:", + "ויגרש מפניך אויב אלו שברחו לאסיא:", + "ויאמר השמד אלו שנמצאו במחבואות:", + "ד״א ויגרש מפ' אויב אלו שנמצאו בארץ ישראל:", + "ויאמר השמד אלו שנמצאו בהרים:" + ], + [ + "וישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בא' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:", + "בדד לא כבדד שאמ' בלעם (במד' כג ט) הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ' ירמיה איכה ישבה בדד (איכה א א) אלא כבדד שאמ' משה ה' בדד ינחנו (לב יב):", + "עין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ' (ישעי' כט י) כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:", + "ד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם (ברא' מח כא) והיה אלהים עמכם:", + "אל ארץ דגן ותי' כענין שנ' (שם כז כח) ויתן לך אלה' מטל השמים:", + "אף שמיו יע' טל כמו שנ' (ישע' מה ח) הרעיפו שמים ממעל:" + ], + [ + "אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:", + "מושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ' לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ' לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ' איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:", + "עם נושע בה' בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ' הקב״ה למשה (שמות כג כ) הנה אנכי שלח מל' לפ' אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול' אל תעל' מזה (שם לג טו):", + "ובמה יודע אפוא (שם) וכן אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ' באברהם (ברא' יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך כשם שנ' ביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ' ביעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:", + "מגן עזרך כמו שנ' (תה' כח ז) ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:", + "ואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ' (שמות לג ה - ו) ועתה הורד עדיך מעליך:", + "(ויצלו) [וינצלו] בני ישראל את עדים אין כת' אלא ויתנצלו בני ישראל:", + "ומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ' (ישע' מט יח) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תל':", + "ויכחשו אוי' לך כענין שנ' (ש״ב כב מה) בני נכר יתכחשו לי:", + "ואתה על במ' תדר' כענין שנ' ביהושע (ע' יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ' אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת' בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ' תדרך:" + ] + ], + [ + [ + "ויעל משה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:", + "מערבות מואב מלמד שהראה לו הקב״ה שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו:", + "אל הר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר וראש הפסגה:", + "ד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:", + "ראש הפסגה מה פיסגה זו פרושה מן האשכול ואינה פרושה כך היתה קבורתו של משה מותאמת בין שני ההרים הר מיכן והר מיכן והיא מותאמת ביניהן:", + "אשר על פני יריחו מלמד שהראה לו המקום שלשלת הנביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה:", + "ויראהו ה' את כל הארץ שאין ת״ל כל ר' אליעזר או' אצבעו של הקב״ה היתה מיטטרונו של משה מלמד שהיה מראה אותו כאלו באצבע:", + "אומרת לו זה חלקו שליהודה וזה חלקו שלבנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:", + "ר' חנינה בר יעקב אמ' חביבה ראייתו שלאברהם משלמשה ומשליהושע אברהם קום התהלך בא' לא' ול' (ברא' יג יז) ומשה ראה אותה בכל צרכה ויהושע כיבשה ולא ראה אותה:", + "את הגלעד מלמד שהראה לו המקום ארץ גלעד יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה ואין גלעד אלא בית המקדש שנ' (יר' כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון:", + "עד דן מלמד שהראהו המקום ארץ דן יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה:", + "ד״א עד דן מלמד שהראה לו המקום שבטו של דן עובד ע״ז כענין שנ' (שופ' יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל וחזר וראה אותו מעמיד גואל לישראל זה שמשון בן מנוח:" + ], + [ + "ואת כל נפתלי מלמד שהראה לו המקום ארץ נפתלי יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א הראהו ברק בן אבינעם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמ' כאן ואת כל ארץ נפ' ונאמר להלן (שם ד ו) מקדש נפתלי:", + "ואת ארץ אפרים מלמד שהראה לו המקום ארץ אפרים יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנעניים נאמ' כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במד' יג ח) למטה אפרים הושע בן נון:", + "ומנשה מלמד שהראו גדעון בן יואש עושה מלחמה במדין ועמלק:", + "ד״א ומנשה לפי שהיה מנשה קטן שבכולן לפי כך סינפו הכת' לצד יהודה וה״א (שופ' ו טו) אלפי הדל במנשה:", + "ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראה לו המקום ארץ יהודה יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מציקין רודים בה:", + "ד״א ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמ' כאן ואת כל יהודה ונאמר להלן (דהי״א כח ד) כי ביהודה בחר לנגיד:", + "עד הים האח' מלמד שהראהו את כל פני המערב:", + "ד״א עד הים האח' אל תהי קורא עד הים האח' אלא עד היום האחרון מלמד שהראה לו המקום משעה שברא את עולמו עד שיחיו המתים:" + ], + [ + "ואת הנגב מלמד שהראה לו המקום ארץ הנגב יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:", + "ד״א ואת הנגב מלמד שהראהו פני כל הדרום:", + "ד״א ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורין בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמ' להלן (במד' יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון:", + "ואת הככר מלמד שהראה לו המקום שלמה עוסק בכלי בית המקדש שנ' (מ״א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך וחזר וראה אותן גולין בכל המדינות:", + "בקעת ירחו מלמד שהראהו גוג ומגוג וכל המונו שעתידין ליפול בבקעת ירחו:", + "ד״א מה בקעה זו חיור כמות שהוא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו העולם כולו:", + "בקעת ירחו עיר התמ' מלמד שהראה לו המקום גן עדן והצדיקים יושבין בה שנמשלו בתמרה שנ' (תה' צב יג) צדיק כתמר יפרח:", + "עד צער מלמד שהראה לו המקום גיהנם סמוכה לה שהיא צרה מלמעלן ורחבה מלמטן שנ' (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר:", + "ד״א עד צער מלמד שהראה לו המקום מצירי ישראל אלו הבלשיים שבללו עם המלכיות והן עתידין לובד עמהן:" + ], + [ + "ויאמר ה' אליו זאת הא' אשר נש' אמ' לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך:", + "ומה ת״ל הראיתיך בעי' ושמה לא תעבר מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון של העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה ושמה לא תבוא (לב נב) ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט ולא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:" + ], + [ + "וימת שם משה עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע תאמר אפשר שמשה חי וכתב וימת שם משה הוי עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע:", + "ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת יכול שנתנה להם חסרה אפילו אות אחת אלא כל מה שהיה הקב״ה אומר לו היה כותב כגון שנ' בברוך (יר' לו יח) ויאמר אלהם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו:", + "וימת שם משה ר' אליעזר הגדול אומר שנים עשר מילין על שנים עשר מילין כנגד מחנה ישראל היתה בת קול נשמעת ואי מת משה ואי מת משה אם אין הדבר כן וכי מי מודיען לישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל שמת משה אלא שמע מינה בת קול יוצאה בכל מחנה ישראל לאמר שמת משה:", + "(תניא) סאמילון אומ' וימת משה ספרא רבא דישראל:", + "ויש אומ' משה רבינו לא מת אלא עומד ומשרת למעלן כת' הכא וימת שם משה וכת' התם (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשרת למעלן אף כאן עומד ומשרת למעלן:", + "ד״א וימת שם משה יש אומ' מחילה היתה יוצאת מקבורתו שלמשה לקבורתן שלאבות נאמ' כאן וימת שם ולהלן הוא אומ' (ברא' מט לא) שמה קברו את אברהם:", + "ד״א וימת שם משה אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי מיתה אל תמסרני ביד מלאך המות אמ' לו הקב״ה חייך שאני מיטפל בך וגונזך והראהו הקב״ה מושבו כשם שהראה לאהרן אחיו וכשראה כסאו בתוך גן עדן נתקוררה דעתו עליו באותה שעה אמ' הקב״ה למלאך המות לך והביא נשמתו של משה הלך וחיזר בכל העולם ולא מצאו הלך אצל הים אמ' לו ראיתה משה אמ' לו מיום שהעלה את ישראל מתוכי שוב לא ראיתיו:", + "הלך אצל הרים וגבעות אמ' להם ראיתם משה אמ' לו מיום שקיבל תורה מהר סיני שוב לא ראינו אותו אי שמא הוא עומד ומתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל הלך לו לארץ ישראל אמ' לה שמא נפשו שלמשה כאן אמרה לו [ולא] תמצא בארץ החיים (איוב כח יג) הלך לו אצל ענני כבוד אמ' (לו) [להם] שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו", + "ונעלמה מעיני כל חי (שם כח כא) הלך לו אצל מלאכי השרת אמ' להן שמא נפשו שלמשה כאן אמ' ומעוף השמים נסתרה (שם) אלו מלאכי השרת שנקראו מעופפין הלך לו אצל התהום אמ' לו שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו לאו שנ' תהום אמ' לא בי הוא (שם כח יד) הלך אצל שאול ואבדון ואמ' ראיתם משה אמ' לו שמעו שמענו אותו לא ראינו שנ' אבדון ומות אמרו (שם כח כב):", + "אבא היה דורש משום ר' ישמעאל ביר' יוסי אבדון ומ' אמרו באזנינו שמענו (שם) מלאכי שרת כתים כתים עומדין ומקלסין מטתו שלמשה ואומ' יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישע' נז ב) הלך אצל מלאכי השרת אמ' להן ראיתם משה אמ' לו לך אצל בני אדם הלך אצל בני אדם אמ' להן ראיתם משה אמ' לו אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומה (איוב כח כג) הוא גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנ' (שם כח יב - יד) והחכמה מאין תמצא:", + "לא ידע אנוש ערכה:", + "תהום אמר לא בי הוא:", + "וים אמר אין עמדי:", + "אבדון ומות אמרו באז' שמ' אף יהושע היה מצטער על משה כשירד עמוד הענן והפסיק ביניהן היה צויח ואומ' שימני כחותם על לבך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה״ש ח ו ב ז) וכשנעלם ממנו עמד ובכה בכי גדול וקרע את בגדיו ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מ״ב ב יב) והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב) אמ' לו הקב״ה יהושע עד מתי אתה מבקש על משה משה עבדי מת (יהוש' א ב) לא לך מת משה אלא לי:", + "כיון שנפטר משה היתה נפשו מעופפת עליו אמ' לה שובי נפשי למנוחיכי (תה' קטז ז) אמרה לו היאך אניח הגוף הטהור הקדוש הזה ואלך ואשכב במקום אחר אמ' לה כי ה' גמל עליכי (שם) אמ' לה שמא מלאך המות נגע ביך אמ' לו חס ושלום כי חלצת נפשי ממות (שם קטז ח) אמ' לה שמא את בוכה כדרך שבוכים על המתים אמ' לו חס ושלום את עיני מן דמעה (שם) אמ' לה שמא דחו אותך מגן עדן אמ' לו חוס ושלום את רגלי מדחי (שם) אמ' לה מה אמרו ליך אמ' לו גזירה גזרו עלי ואמרו אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קטז ט):", + "עבד ה' לא בגנותו של משה הכת' מדבר אלא בשבחו שנ' (במד' יב ז) לא כן עבדי משה שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שנקראו עבדים שנ' (שמות לב יג) זכר לאברהם ליצ' ול' עבד' ושאר כל הנביאים נקראו עבדים שנ' (עמוס ג ז) כי אם גלה סודו אל עב' הנביאים:", + "בארץ מו' אמ' ר' יהודה אלמלי מקרא כת' אי אפשר לאמרו משה היכן מת בחלקו של ראובן שנ' (לד א) ויעל משה מע' מו' אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קימא דכתב (במד' לב לז - לח) ובני ראובן בנו את חש' ואת נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד שנ' (לג כ - כא) ולגד אמ' וירא ראשית לו כי שם חלק מח' ספון ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה האוי ארבעת מילין אותן ארבעת מילין היאך הילכן משה מלמד שהיה משה מוטל על כנפי השכינה ומלאכי שרת אומ' צדקת ה' עשה ומ' עם ישראל (שם) והקב״ה אומ' מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און (תה' צד טז):", + "על פי ה' בנשיקה מלמד שמיתת משה מפי הקדש אין לי אלא מיתת משה ומנ' אף מיתת אהרן אמ' (לב נ) כאשר מת אהרן אח' בהר ההר הרי אנו למידין ממיתת משה למיתת אהרן ואין הדבר כן אלא ממיתת אהרן למיתת משה מה מיתת אהרן מפי קדש אף מיתת משה מפי קודש אין לי אלא מיתת משה ואהרן ומנ' אף מיתת מרים אמ' (במד' כז יג) גם אף מיתת מרים ומנ' אף מיתת יהושע אמ' (יהוש' א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך אין לי אלא מיתת יהושע ומנ' אף מיתת הצדיקים אמ' (ישע' נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:", + "כבוד מלמד שהן מכבדין אותו עד שהוא בחיים:", + "ה' יאספך מלמד שהמקום מכנס נשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח ובכבוד מושלו מלה״ד לנאמן אחד שהיה בעיר והיו הכל מפקידין אצלו וכשהיה אדם בא ליטול את שלו היה פושט את ידו ונותנו לו מפני שהוא יודע היאך הוא מניחו אבל כשהו משלח ביד בנו ביד שלוחו היה מהפך את העליון תחתון מפני שאינו יודע היאך הוא מניחו כך הקב״ה נוטל נשמתן של צדיקים בנחת רוח ובכבוד שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אד' צר' בצ' הח' יכול אף שלרשעים כן אמ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בת' כף הקלע:", + "מושלו מלה״ד לאחד שנטל את האבן ונתנה בתוך כף הקלע (אע\"פ) שנזרקת ממקום למקום ואינה יודעת על מה תסמוך כך נשמתן של רשעים הולכות ושטות וזוממות בכל העולם ואינה יודעת על מה תסמוך מגיד שהוא מוסרן למלאכים נערים אכזרים והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיי' למ' ואומ' (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישלח בו ואומ' (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם:", + "ר' אליעזר הגדול אומ' נשמתן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ושל רשעים זוממת ומשוטטת והולכת לתוך גיהנם שנ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הק':" + ], + [ + "ויקבר אותו בגי בארץ מואב... ולא ידע איש את קבורתו... וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיאטות אצל גספידא שלבית פעור אמ' להן הראו לנו היכן משה קבור עמדו למטה נדמה להן למעלה עמדו למעלה נדמה להן למטה נתחלקו לשתי כתות אחת למעלה ואחת למטה שלמעלה נדמה להן למטה ושלמטה נדמה להן למעלה לקיים מה שנ' ולא ידע איש את קבו'... אף משה רבינו לא ידע היכן הוא קבור כת' הכא ולא ידע איש וכת' התם (במד' יב ג) והאיש משה... פסוק ז", + "ומשה בן מאה ועשרים שנה מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכותו של משה את מוצא בשעה שביקש הקב״ה להביא מבול על עולמו להחריבו אמ' מלאכי השרת לפני מי שאמ' והיה העולם ב״ה רבון העולמים הואיל ואת מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לאותו שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה (ברא' ו ג):", + "אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה רבון העולמים אדם הראשון מפני מה גזרת עליו מיתה אמ' להם מפני שעבר על גזרתי אמ' לו והרי משה קיים את גזירותיך והרי הוא מת אמ' להם כבר נגזרה גזירה זאת התורה אדם כי ימות (במד' יט יד):", + "בן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה ואלו הן משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:", + "משה עשה במצרים ארבעים שנה ועשה במדין ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "רבן יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:", + "ר' עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה:", + "ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:", + "לא כהתה עינו הא למדנו שעיניהם שלמתים כהות:", + "ולא נס לחה הא למדנו שלחיין של מתים נפסק ר' אליעזר בן יעקב אומר ולא נס לחה עד עכשו כל מי שהוא נוגע בבשרו של משה ליחה בורחת אילך ואילך:" + ], + [], + [ + "ויבכו בני ישראל את משה בשבעה באדר מת משה רבי' ובשבעה באדר נולד ומנ' שבשבעה באדר מת משה שנ' ויבכו בני יש' את משה בע' מ' של' יום וכת' (יהוש' א א) ויהי אחרי מות משה משה עבדי מת וכת' (ע' שם א י) ויצו יהושע את שפטי ישראל וכת' (שם ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע ואת מוצא בשבעה באדר מת משה:", + "ומנ' שבשבעה באדר נולד משה שנ' (לאב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנ' הי' שאין ת״ל היום ומה ת״ל היום היום מלאו ימי מיכן שהקב״ה משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומשעה לשעה לקיים מה שנ' (שמות כג כו) את מספר ימ' אמ' שלשים יום שלשה חדשים בכו אותו:", + "ר' יהודה אומ' ארבעה ויבכו בני ישראל את משה בער' מ' של' יום הרי אחד:", + "ויתמו הרי שנים ימי בכי [אבל] הרי שלשה:", + "שלשים יום מה טיבן מגיד שבכו לו שלשים קודם למיתתו:", + "שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל והן משה ואהרן ומרים:", + "ושלש מתנות טובות ניתנו להן לישראל על ידיהם ואלו הן הבאר ועמוד הענן והמן:", + "מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה להן בזכות משה:", + "מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזר להן בזכות משה:", + "מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו שנ' (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים בניסן ואהרן באב ומשה באדר ומה ת״ל ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד אלא יום שמת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו עוד:", + "ויתמו ימי בכי אבל משה מנ' לגילוח הנזיר שהוא מן התורה שלשים יום נאמ' להלן (במדבר ו ד) ימי ונאמ' כאן ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף להלן שלשים יום:" + ], + [ + "ויהושע בן נון מ' רוח חכ' אין משמע גדול מזה מפני מה כי סמך משה את יד' על' ואדיין לא ניתן מוראו עליהם מיכן והילך ביום ההוא גדל ה' את יהושע (יהוש' ד יד):", + "כי סמך משה את יד' על' למה הוא דומה לנמפיון המשקה את כל המדינה והיו כל אנשי המדינה משבחין אתו אמ' להן אחד שבחו למעין שמספיק לו כך היו הכל משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל אמ' להן שבחו שלמשה שנ' כי סמך משה את ידו על' ועליו אמ' שלמה (משלי כא כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו:", + "אוצר זו תורה שנ' (ישע' לג ו) יראת ה' היא אוצרו:", + "ואין יראה אלא תורה שנ' (כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהן ויר' ממ' ואומ' (שמות כ יז) ובעבור תהיה יר' על פני':", + "נחמד אלו הנביאים שהן מתנבאים בדברי תורה שהן נחמדים שנ' (תה' יט יא) הנחמ' מזהב ומ' רב:", + "ושמן אלו הכתובים שהן מתמשחין בגופו שלאדם כשמן שנ' (משלי ג ח) ושקוי לעצמתיך:", + "בנוה חכם זה משה רבינו שנקרא חכם שנ' (משלי כא כב) עיר גבורים עלה חכם ואין גבורים אלא מלאכי השרת שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:", + "וכסיל אדם יבלענו זה יהושע בן נון שעשה עצמו ככסיל לפני משה רבינו והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה עד שלמד כל התורה כולה ולכך זכה לשררות אחריו שנ' וישמעו אליו בני ישראל ויעשו:" + ], + [ + "ולא קם נביא עוד ביש' כמ' בישראל לא קם כמשה אבל קם באומות העולם ואיזה זה בלעם בן בעור:", + "מה בין נבואתו שלמשה לנבואתו שלבלעם:", + "בלעם מידבר עמו והוא נופל שנ' (במד' כד ד) נפל וג' עי' בלעם היה יודע אימתי המקום מדבר עמו שנ' (שם) מחזה שדי יחז':", + "בלעם היה יודע מה עתיד לידבר עמו שנ' (שם כד טז) ויודע דע' על' מושלו מלה״ד לטבחו שלמלך שהיה יודע מה קרב על שלחנו שלמלך כך היה בלעם יודע מה עתיד לידבר עמו:", + "מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה משה מידבר עמו והוא עומד שנ' (ה כח) ואתה פה עמד עמדי:", + "משה מידבר עמו פה אל פה ידבר שנ' (במד' יב ח) פה אל פה אד' בו:", + "משה מידבר עמו פנים בפנים שנ' (ע' שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים:", + "אשר ידעו ה' פנים אל פנים למה נאמ' לפי שאמר משה לפני הקב״ה רבון העולם הראני נא את כבו' (שם לג יח) אמ' לו בעולם הזה שנמשל בפנים אין אתה רואה שנ' (שם לג כ) לא תוכל לר' את פני אבל לעולם הבא שנמשל באחור אתה רואה שנ' (שם לג כג) והסירתי את כפי ור' את אחרי אע\"פ כן הראהו בשעת המיתה הא למדנו שכל המתים רואים:" + ], + [ + "לכל האתת והמ' אלו האתת שנעשו במטה:", + "אשר של' ה' לע' בא' מ' בפני עצמה:", + "לפרעה בפני עצמו:", + "ולכל עבדיו בפני עצמן:", + "ולכל אר' בפני עצמה:" + ], + [ + "ולכל היד החז' אלו עשר מכות שהביא המקום על המצרים במצרים שנ' בהם (שמות י יב עיי״ש) נטה את ידך על ארץ מ':", + "ולכל המ' הג' אלו ענני הכבוד שהיו מקיפות את ישראל ואומות העולם רואין אותן והשכינה עליהן:", + "ד״א ולכל היד החז' דכת' (שם יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו:", + "וכל המורא הגדול דכת' (שם לד ל) וייראו מגשת אליו:", + "אשר עשה משה זו הקמת המשכן וסידור כליו:", + "לעיני כל ישראל זו עמידת הר סיני וירידת ענן עליו:", + "ד״א ולכל היד החזקה זו מכת בכורות:", + "ולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף:", + "ר' אליעזר אומר לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים אין לי אלא במצרים מנין אף לפני הר סיני ת״ל ולכל היד החזקה מנין אף במדבר ת״ל ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל:", + "ד״א לעיני כל ישראל אין עין אלא נבואה שנ' (ישע' נב ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:" + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Berlin, 1908", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001738025/NLI" + ] + ], + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "מדרש תנאים על ספר דברים", + "enTitle": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "key": "Midrash Tannaim on Deuteronomy", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6842bc934ebf83fa980a47e8ab70ca3da66bfea5 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,1529 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifra", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Section 7": [], + "Chapter 9": [], + "Section 8": [], + "Chapter 10": [], + "Section 9": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [], + "Section 11": [], + "Chapter 13": [], + "Section 12": [], + "Chapter 14": [], + "Section 13": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 14": [], + "Chapter 18": [], + "Chapter 19": [], + "Chapter 20": [] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Section 7": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 8": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Section 9": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 10": [], + "Chapter 18": [], + "Chapter 19": [], + "Section 11": [], + "Chapter 20": [], + "Section 12": [], + "Chapter 21": [], + "Chapter 22": [], + "Section 13": [], + "Chapter 23": [] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 5": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Section 6": [], + "Chapter 11": [], + "Section 7": [], + "Chapter 12": [], + "Section 8": [], + "Chapter 13": [], + "Section 9": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Section 10": [], + "Section 11": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Chapter 18": [], + "Mechilta d'Miluim 1": [] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [], + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 3": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Section 7": [], + "Chapter 9": [], + "Section 8": [], + "Chapter 10": [], + "Section 9": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2*": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 4": [], + "Chapter 7": [], + "Section 5": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Section 4": [], + "Section 5": [], + "Section 6": [], + "Chapter 4": [], + "Section 7": [], + "Chapter 5": [] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 3": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 4": [], + "Chapter 7": [], + "Section 5": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 6": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Section 7": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [], + "Section 8": [], + "Chapter 13": [] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 2": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 3": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 4": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [ + "\"I have set you apart from the nations to be Mine.\" If you are set apart, you are Mine, and if you are not set apart, you are not Mine but of Nebuchadnezzar and his associates. Rabbi Elazar Ben Azaria says, from whence do we know that a person should not say, \"I do not wish to eat of shaatnez [flax with linen], I do not wish to eat swine meat, I do not wish to have adulterous relations\" but rather a person should say, \"I certain wish to, but what can I do that my Father in Heaven has decreed upon me?\" The verse says: \"I have set you apart from the nations to be Mine.\" And thus, he will separate himself from sin, and accept the yoke of heaven." + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Section 4": [], + "Chapter 4": [], + "Section 5": [], + "Section 6": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 7": [], + "Chapter 7": [], + "Section 8": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Section 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Section 11": [], + "Chapter 14": [], + "Section 12": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 13": [], + "Chapter 18": [], + "Section 14": [], + "Chapter 19": [], + "Chapter 20": [] + }, + "Behar": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 2": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 3": [], + "Chapter 9": [], + "Section 4": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 5": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "[7] Rabbi says: ... \"These are the commandments\" -- (this teaches us that) A prophet is not allowed to originate a new matter henceforth." + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sifra by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sifra by Rabbi Shraga Silverstein.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9c5f9f681795ca1be4889db93186e34eba123e91 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/Sifra by Rabbi Shraga Silverstein.json @@ -0,0 +1,4545 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifra", + "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein", + "versionTitle": "Sifra by Rabbi Shraga Silverstein", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "The translation incorporates alternative readings, based in part on the Gra's glosses, causing the translation to differ slightly from the Hebrew source present on Sefaria", + "versionTitleInHebrew": "ספרא, רבי שרגא זילברשטיין", + "versionNotesInHebrew": "ייתכנו שינויים בין התרגום למקור העברי בעקבות שילובם של תיקוני נוסח, המבוססים בחלקם על הגהות הגר\"א למדרש", + "shortVersionTitle": "Rabbi Shraga Silverstein", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + "R. Yishmael says: The Torah is expounded by thirteen hermeneutical principles:", + "1) kal vachomer (a fortiori). 2) gezeirah shavah (Identity). 3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse). 3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). 4) kllal ufrat (general-specific). 5) prat ukllal (specific-general). 6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general). 7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general). 8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart). 9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency). 10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency). 11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly). 12a) davar halamed me'inyano (something learned from context). 12b) davar halamed misofo (something learned from its end). 13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction).", + "1) kal vachomer (a fortiori): (Bamidbar 12:14): \"And the L–rd said to Moses: Now if her (Miriam's) father had spat in her face, would she not be in shame for seven days!\" — Kal vachomer, if the Shechinah does so, it should be fourteen days! (see Tosfoth, Bava Kamma 25a). But it suffices that a kal vachomer deduction parallel what it is deduced from; therefore, (Bamidbar 12:14): \"Let her be sequestered seven days outside the camp, and then let her be gathered in.\"", + "2) gezeirah shavah (Identity): It is stated in respect to a shomer sachar (a hired watchman) (Shemoth 22:9): \"The oath of the L–rd shall be between both, that he (the watcher) did not send his hand against the deposit of his neighbor,\" and, in respect to a shomer chinam (one who watches gratis) (Shemoth 22:7): \"that he did not send his hand, etc.\" Just as in the instance of a shomer sachar, in which it is written \"that he did not send his hand,\" the heirs (of the watcher) are exempt (from an oath that their father did not send his hand, etc., it being written: \"The oath of the L–rd shall be between both\" [the owner and the watcher — and not between the heirs]), so, in the instance of a shomer chinam, where it is written \"that he did not send his hand,\" the heirs are exempt.", + "3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse), viz.: \"Mishkav\" (what is lain upon) is not like \"moshav\" (what is sat upon [see Vayikra 15]), and moshav is not like mishkav. What is common to them is that they are articles designed for man's (bodily) comfort alone, and a zav (see Vayikra 15:2, Rashi,) defiles them by (their supporting) most of his weight, to (in turn) defile a man by maga (touching) and by massa (carrying), to (in turn) defile clothing. So, (all) articles which are designed for man's (bodily) comfort alone are defiled by a zav, by (supporting) most of his weight to (in turn) defile a man by maga and massa, to (in turn) defile clothing. This excludes (from such defilement) tarkav (a measuring instrument [which was employed for mishkav or moshav]), it being designed for a different purpose (i.e., measuring, and not \"man's bodily comfort.\" (In sum, then, anything designed for man's bodily comfort and used for mishkav is governed by the \"one verse\" of mishkav, and anything designed for man's bodily comfort and used for moshav is governed by the \"one verse\" of moshav.)", + "3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). viz.: The topic of the lamps (on the menorah) is not like that of sending the unclean outside (of the encampment), and the latter is not like the former. What is common to them is that they are introduced by \"Tzav\" (\"Command\") — [the lamps, (Vayikra 24:2); sending, etc., (Bamidbar 5:2)] — and apply both immediately and for future generations. [The lamps: immediately — (Bamidbar 8:3): \"And Aaron did so. He kindled its lamps towards the face of the menorah, etc.\"; for future generations — (Vayikra 24:3): \"… an eternal statute throughout your generations.\" Sending the unclean outside: immediately — (Bamidbar 5:4): \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp\"; for future generations — (Bamidbar 19:21): \"And it shall be for them an everlasting statute.\"] So, all commandments introduced by \"Tzav\" apply both immediately and for future generations.", + "4) kllal ufrat (general-specific): (Vayikra 1:2): \"A man, if he offer from you an offering to the L–rd, from the beasts, from the cattle and from the sheep shall you offer your offering.\" \"from the beasts\" — general (i.e., all animals); \"from the cattle and from the sheep\" — specific (i.e., domesticated animals) — the general subsumes only the specific (i.e., domesticated, and not non-domesticated animals).", + "5) prat ukllal (specific-general): (Shemoth 22:9): \"If a man give to his neighbor an ass or an ox or a lamb — specific; \"or any beast to watch\" — general: specific-general — the general adds to the specific.", + "6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general): (Devarim 14:26): \"And you shall give the money for all that your soul desires\" — general; \"of herd, flock, wine, and strong drink\" — specific; \"and for all that your souls asks\" — reversion to the general: general-specific-general — ē ata dan ela ke'ein haprat (the rule is in accordance with the specific), viz.: Just as the specific is: one fruit from another, (e.g., wine from grapes), originating from the earth, so, everything of this nature is purchasable with ma'aser money) — to exclude mushrooms and truffles (which, although they are fruit, do not come from another fruit).", + "7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general): (Shemoth 13:2): \"Sanctify unto Me every bechor (first-born), the opener of each womb.\" I might think that even females are included; it is, therefore, written (Devarim 15:19): \"the male.\" If \"the male,\" (I would think that) even a yotze dofen (Caesarian birth) were a bechor. It is, therefore, written \"the opener of the womb.\" This is an instance of \"general\" (bechor) requiring \"specific.\" I might think that even if it were born after a yotze dofen it were a bechor (being the first opener of the womb); it is, therefore, written \"bechor,\" (which connotes first in all respects; not only first opener of the womb, but also first in birth). This is an instance of \"specific\" (\"opener of the womb\") requiring \"general\" (bechor).", + "8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart): (Vayikra 7:20): \"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his uncleanliness is upon him, that soul shall be cut off from its people.\" Now were peace-offerings not in the category of all sacrifices? viz. (Vayikra 7:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the offering of investiture (miluim), and of the sacrifice of the peace-offerings,\" and (Vayikra 22:3): \"Every man who draws near of all your seed to (eat) the holy things that the children of Israel make holy unto the L–rd, with his uncleanliness upon him, that soul will be cut off from before Me.\" (Why, then, do peace-offerings \"depart\" from the category for special, additional, mention?) When they depart from the category to teach, it is not to teach about themselves, but about the entire category, viz.: Just as peace-offerings are distinctive in that their sanctity is altar sanctity (i.e., bodily sanctity), so, all whose sanctity is altar sanctity (are included in the interdict) — to exclude those things dedicated to bedek habayith (Temple maintenance, where the sanctity is not body-related but value-related).", + "9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency.): (Vayikra 13:18): \"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil, and it be healed,\" and (Vayikra 13:24): \"Or flesh, if there be in its skin a burn by fire, etc.\" — Now boil and burn were in the category of all plague-spots (see Vayikra 13:2, etc.) (for apparently no distinction should be made between whether or not the plague-spot is on the site of a boil or a burn), and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement thereof (i.e., white hair, a sign of uncleanliness), they departed thus for leniency and not for stringency — that they not be affected by michyah (another uncleanliness sign of the general category), and that one week of quarantine suffice (in an instance of the plague-spot remaining in its place and not spreading — as opposed to the two-week requirement of the general category).", + "10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency.): (Vayikra 13:29): \"And a man or a woman — if there be in him a plague-spot in the head or in the beard, etc.\" — Now head and beard were in the general category of skin and flesh, and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement (for uncleanliness) foreign to that category (white hair being a sign of uncleanliness in the category, and yellow hair, in the \"departure\"), they departed both for leniency and for stringency. For leniency — that they not be affected by white hair; for stringency — that they be affected by yellow hair.", + "11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly.): (Vayikra 14:13): \"And he shall slaughter the lamb (the guilt-offering) in the place where the sin-offering is slaughtered, and the burnt-offering, in the holy place. For as the sin-offering, is the guilt-offering to the Cohein.\" Let this (\"For as, etc.\") not be stated, (for this guilt-offering is subsumed in the general category of guilt-offerings [Vayikra 7:11]). But because it (this guilt-offering of the metzora) departed (from the category) for a new learning — (the placing of the blood on) the thumb of his (the offerer's) right hand and of his right foot and on his right ear, I might think that it did not require the placing of blood and imurim (devoted portions) on the altar; it is, therefore, written: \"For as the sin-offering (i.e., as all sin-offerings) is the (i.e., this) guilt-offering to the Cohein\" (i.e., it is subject to all of the Cohein's services for a sin-offering.) Scripture explicitly restored it to its category to tell us that just as a sin-offering requires the placing of blood and imurim on the altar, so does this guilt-offering require it.", + "12a) davar halamed me'inyano (something learned from context): (Vayikra 13:40): \"And a man, if the hair of his head (from the slope of his head towards the nape [karachath]) fall out, he is kereach (bald); he is clean.\" I might think that he is clean of all (plague-spot) uncleanliness; it is, therefore, written (in that context, of other types of uncleanliness) (Vayikra 13:42): \"And if there be on the karachath or the gabachath (temples) a reddish white plague-spot, etc.\" We learn from the context that he is not clean of all types, but of nethakim (scalls) alone.", + "12b) davar halamed misofo (something learned from its end): (Vayikra 14:34): \"And I shall put a plague-spot of leprosy in a house of the land of your possession.\" This implies that a house which has stones, wood, and mortar is susceptible of such uncleanliness. — But I might think that even a house lacking these is likewise susceptible! It is, therefore, written (Vayikra 14:45): \"Then he shall break down the house — its stones, its wood, and all the mortar of the house.\" From the end we learn that a house is not susceptible of such uncleanliness unless it has stones, wood, and mortar.", + "13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction): One verse states (Shemoth 19:20): \"And the L–rd descended upon Mount Sinai, upon the top of the mountain,\" and another (Shemoth 20:19): \"… that from the heavens I spoke to you!\" A third verse comes and resolves the contradiction, viz. (Devarim 4:36): \"From the heavens He made you hear His voice to exhort you, and on the earth He showed you His great fire, and His words you heard from the midst of the fire.\" — His voice from the heavens and His speech on the earth. Another resolution: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He bent the heavens over Mount Sinai and spoke with them. As David said (Psalms 18:10): \"And He bent the heavens and came down, and thick darkness was under His feet.\"", + " One verse states (Bamidbar 7:89): \"And when Moses came to the tent of meeting to speak with him, etc.\" and another, (Shemoth 40:35): \"And Moses could not come to the tent of meeting!\" This is resolved by (Shemoth 40:35): \"for the cloud rested upon it.\" Say: Whenever the cloud was there, Moses did not enter. When the cloud departed, he entered and spoke with Him. R. Yossi Haglili says: It is written (I Kings 8:11): \"And the Cohanim were not able to stand to minister because of the cloud, for the glory of the L–rd filled the house of the L–rd\" — whence it is seen that the angels were given license to destroy (all who would approach). And, similarly, (Shemoth 33:22): \"And I shall cover you with My 'palm' until I have passed\" — whence it is seen that the angels were given license to destroy. And, similarly, (Psalms 95:11): \"So I swore in My wrath that they would not enter My rest\" — When My wrath abates, they will enter My rest.\"" + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 1:1): \"And He called (\"vayikra\") to Moses, and the L–rd spoke (\"vayedaber\") to him from the tent of meeting, saying\" — Now is this not evident? (that He called him before He spoke to him? Why need it be written?) Dibbur (speaking) is written here, and dibbur is written in relation to the sneh (the burning bush [(Shemoth 3:4): \"And G d called to him from the midst of the sneh, and He said (\"vayomer\" - comparable to \"vayedaber\") …]). Just as in the instance of the sneh, kriyah (calling) precedes dibbur, so here, (it is understood that) kriyah precedes dibbur!", + "2) Not necessarily. This may be so with the sneh, the beginning of G d's speaking, but not with the ohel moed (the tent of meeting), which was not the beginning. — This is refuted by Mount Sinai, which was not the beginning of G-d's speaking to him, and where dibbur is nonetheless preceded by kriyah (Shemoth 19:3).", + "3) (This is no refutation.) This may be so because the dibbur of Mount Sinai was to all of Israel (i.e., to Moses on behalf of all of Israel), which was not the case with the ohel moed. Rather, this (that there was kriyah at the ohel moed) can be derived from a binyan av (see hermeneutical principles 3b), viz.: The dibbur of the sneh, which is the beginning of G d's speaking (to Moses) is not like the dibbur of Mount Sinai, which is not, and the dibbur of Mount Sinai, which is on behalf of all of Israel, is not like the dibbur of the sneh, which is not.", + "4) What is common to them is that they are dibbur from the mouth of the Holy One to Moses, and kriyah precedes dibbur — so, wherever there is dibbur from the Holy One to Moses (as in the instance of the ohel moed), kriyah must precede dibbur. Why, then, need kriyah be written here?)", + "5) (It must be written, for) the common factor may be: Wherever there is dibbur in the context of fire (as there was in the instance of sneh and Sinai), dibbur is preceded by kriyah, so, wherever this obtains, kriyah precedes dibbur — as opposed to the instance of the ohel moed, which was not in the context of fire. It must, therefore, be written \"vayikra,\" \"vayedaber,\" that kriyah preceded dibbur.", + "6) I might think that there was kriyah only for this dibbur. Whence is it derived that the same is true for all the dibroth in the Torah? From \"from the ohel moed\" — from the ohel moed on, kriyah precedes dibbur.", + "7) I might think that kriyah preceded only dibbur. Whence is it derived that the same is true for amiroth (\"sayings\") and tzivuyin (\"commandings\") as well? R. Shimon said: From (Ibid. 2): \"daber … ve'amarta\" — the same applies to amiroth and tzivuyin.", + "8) I might think that it applied to hafsakoth (pauses, parshiyoth,) as well; it is, therefore, written (Ibid. 1): \"vayedaber\" — there was kriyah only for dibbur and not for hafsakoth.", + "9) And what purpose did hafsakoth serve? To give Moses time for reflection between parshah and parshah and verse and verse (e.g., as in the parshah of pesach, where each verse is a mitzvah in itself.) This prompts a kal vachomer: If Moses, who heard it from the Holy One Blessed be He and spoke with the holy spirit, had to reflect between parshah and parshah, and verse and verse, how much more so, one plain person from another!", + "10) And whence is it derived that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe\"? From (Shemoth 3:4): \"And G d called to him from the midst of the sneh and He said 'Moshe, Moshe.'\" Let \"and He said (vayomer)\" not be written. Why is it written? We are hereby taught that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe.\"", + "11) And whence is it derived that for every kriyah he said \"Hineni\" (\"Here I am\")? From (Shemoth 3:4): \"… and He said … 'Hineni.'\" — whereby we are taught that all the kriyoth were answered \"Hineni.\" (i.e., Just as \"and He said\" indicates that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe,\" so does it indicate that all of them were answered \"Hineni.\")", + "12) \"Moshe, Moshe,\" \"Avraham, Avraham,\" \"Yaakov, Yaakov,\" \"Shmuel, Shmuel\" — an expression of affection and of prompting to zeal. Another connotation: \"Moshe, Moshe\" — He is \"Moshe\" before being spoken to; he is (the same, righteous) \"Moshe\" after being spoken to." + ], + "Chapter 2": [ + "1) \"And He called to Moses and the L–rd spoke to him, etc.\" \"to him\" — to exclude Aaron. R. Yehudah b. Betheira said: Thirteen dibroth (accompanied by a command) were stated in the Torah to Moses and Aaron, and, corresponding to them, thirteen limitations, to teach us that they were not spoken to Aaron, but to Moses, to tell them to Aaron. (The dibroth: 1) [Shemoth 6:13]; 2) [Shemoth 7:8]; 3) [Shemoth 9:8]; 4) [Shemoth 12:1]; 5) [Shemoth 12:43]; 6) [Vayikra 11:1]; 7) [Vayikra 13:1]; 8) [Vayikra 14:33]; 9 [Vayikra 15:1]; 10 [Bamidbar 2:1]; 11 [Bamidbar 4:1]; 12 [Bamidbar 4:18]; 13) [Bamidbar 19:2].)", + "2) The limitations: (Bamidbar 7:89): \"And when Moses came to the ohel moed (for the L–rd) to speak to 1 him, that he heard the voice speaking to 2 him … and He spoke to him.\" (Shemoth 25:22): \"And I will be appointed for you there, and I will speak to you … all that I will charge you with to the children of Israel.\" (Shemoth 29:42): \"… where I shall appoint a time for you (plural) to speak to you (singular) there.\" (Shemoth 30:6):", + "3) \"… where I shall be appointed for you.\" (Vayikra 7:38): \"… which the L–rd commanded Moses on the day that He charged him unto the children of Israel…\" (Shemoth 34:35): \"… until he came, [for the L–rd] to speak to 10 him.\" [(Shemoth 6:28): \"… It was Moses and Aaron,\" immediately followed by] (Shemoth 6:29): \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the land of Egypt.\" (Bamidbar 3:1): \"And these are the generations of Aaron and Moses on the day that the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai.\" (Vayikra 1:1): \"And He called to Moses, and the L–rd spoke to him.\" — Aaron is excluded from all.", + "4) R. Yossi Haglili says: In three places, the Torah limits dibbur to Moses — the land of Egypt, Mount Sinai, the ohel moed — the entire Torah! The land of Egypt — \"And it was on the day that the L–rd spoke (dibber) to Moses in the land of Egypt\" — Aaron is excluded from the dibroth of the land of Egypt. Mount Sinai — \"And these are the generations of Aaron and Moses on the day that the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai.\" The ohel moed — \"And He called to Moses.\" Aaron is excluded from the dibroth of the ohel moed. He spoke to Moses and not to Aaron.", + "5) R. Elazar says (Shemoth 29:43): \"Venoadeti there (in the ohel moed) for the children of Israel, and it will be sanctified with My glory\" — I am destined to be met (va'ad [from \"venoadeti\"]) with them (in the ohel moed) and to be exalted by them. When did this transpire? On the eighth day of the investiture (miluim), viz. (Vayikra 9:24): \"And all the people saw and they exalted (the L–rd), and they fell upon their faces.\" — But perhaps it is to give ye'idah (an appointment) for dibroth! — This cannot be, for it is written (Shemoth 25:22): \"Venoadeti for you\" (in the ohel moed for dibbur) — for you, and not for all of Israel.", + "6) — But let this exclude only Israel, who were not found fit to ascend Mount Sinai, but not the elders, who were found fit to do so! (viz. [Shemoth 24:1]: \"And to Moses He said: Go up … and seventy of the elders of Israel.\") Let it exclude the elders, who were not present at the L–rd's dibbur to Moses (on Mount Sinai after the giving of the Torah, viz. [Shemoth 24:14]: \"Abide for us here,\" in the encampment, with the rest of the people), and not the sons of Aaron, who were present at the L–rd's dibbur to Moses. Let it exclude the sons of Aaron, who were not together with Moses for dibbur, and not Aaron, who was together with Moses for dibbur (viz.: \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron\" — and not to his sons). It is, therefore, written (Vayikra 30:6): \"… where I shall be appointed for you\" — For you there was appointment, but not for (any) of the others.", + "7) — But let this exclude them only from appointment (i.e., meeting in the ohel moed), but not from dibroth! — It is, therefore, written (Shemoth 25:22): \"and I will speak to you.\" — But let this exclude (from dibroth) only Israel, but not the elders! Let it exclude the elders, but not the sons of Aaron! — Let it exclude the sons of Aaron, but not Aaron himself! It is, therefore, written (Shemoth 29:42): \"to speak to you\" — With you there was dibbur, and not with any of the others.", + "8) I might think that they did not hear the dibbur (i.e., the enunciated words), but that they did hear the voice (of the L–rd); it is, therefore written (Numbers 7:89): \"And he heard the voice speaking (to him\") — The voice (itself, aside from the words) was to him alone. Let this exclude Israel but not the elders! Let it exclude the elders but not the sons of Aaron. Let it exclude the sons of Aaron, but not Aaron himself! It is, therefore, written: \"the voice speaking to him\" — alone!", + "9) But let this exclude the others, and not the ministering angels, for Moses could not enter their midst (G d and the angels) until he was called (viz. [Shemoth 40:35]: \"And Moses could not come to the tent of meeting, for the cloud rested upon it!\") It is, therefore, written \"to him\" — to him alone. Moses heard the voice and none of the others did.", + "10) \"And the L–rd spoke to him from the tent of meeting\" — We are hereby taught that the voice was \"cut off\" and did not travel beyond the tent of meeting. I might think that this was because the voice was low; it is, therefore, written (Numbers 7:89): \"And he heard the voice\" — the distinctive voice described in Scripture, viz. (Psalms 29:47): \"The voice of the L–rd, in power; the voice of the L–rd, in glory. The voice of the L–rd breaks the cedars of Lebanon … The voice of the L–rd hews out flames of fire, etc.\" Why, then, (if the voice is so vast) is it written \"from the (circumscribed) tent of meeting\"? We are hereby taught that the voice was \"cut off,\" and did not travel beyond (the confines of) the tent of meeting.", + "11) Similarly, (Ezekiel 10:5): \"And the sound of the wings of the cherubs was heard (only) until the outer court.\" I might think that this was because it was a low sound; it is, therefore, written (Ezekiel 10:5): \"like the voice of the almighty G d in His speaking\" — in His speaking at Sinai. If so, why (only) \"until the outer court\"? Once it reached the outer court, it was \"cut off.\"", + "12) \"from the tent of meeting\": I might think (that the voice came) from the whole house; it is, therefore, written: \"from above the kapporeth.\" If \"from above the kapporeth,\" I might think from above the entire kapporeth; it is, therefore, written: \"from between the two cherubs.\" These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Azzai said: I come not to dispute the words of the master, but to add to them. That great glory, of which it is written, \"Do I not fill heaven and earth?\" — see how His love of Israel wrought upon this glory! The L–rd, as it were, contracted Himself to speak from above the kapporeth between the two cherubs! R. Dossa says: It is written (Shemoth 33:20): \"For a man shall not see Me and live.\" (Even the holy creatures who bear the Throne of Glory do not behold His glory.) — In their life they do not see (Him), but they see (Him) in their death. And thus is it written (Psalms 22:30): \"Before Him (i.e., before His manifest glory) shall bow down all who descend to the dust, when his (i.e., a man's) soul no longer animates (the body\" [but departs from it.]). R. Shimon said: I come not to dispute the words of the master, but to add to them: \"For a man shall not see Me, and the living\" — Even the angels, whose lives are eternal, do not behold the glory.", + "13) (\"… and He spoke to him from the tent of meeting) lemor\" (\"saying\") — \"Say it\" to them in humble terms (so that they accept it gladly), viz.: \"For your sake does He speak with me.\" For we find that all of the thirty-eight years that Israel were out of grace (because of the sin of the spies) He did not speak with Moses, viz. (Devarim 2:16-17): \"And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from amidst the people that the L–rd spoke to me.\" Another nuance: \"saying\" — Go out and say it to them and return word to Me (if they accept it). And whence is it derived that Moses went out and spoke with them? From (Shemoth 34:34): \"… and he would go forth and speak to the children of Israel what he had been commanded.\" And whence is it derived that He returned word to the Almighty? From (Shemoth 19:8): \"And Moses returned the words of the people to the L–rd.\" Elazar b. Achvai says: I might think He spoke to him for his own needs; it is, therefore, written: \"to say\" — to Israel. He spoke to him for Israel's sake, and not for his own. " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 1:2): \"Speak to the children of Israel … (Vayikra 1:4) and he shall place his hand on the head of the burnt-offering\" — The children of Israel perform semichah (the placing of the hands), and gentiles do not perform semichah. Now which measure is greater? That of tenufah (waving the devoted portions) or that of semichah? The measure of tenufah is greater. For tenufah obtains both with things that have a spirit of life (i.e., animals) and with things that do not have a spirit of life (e.g., first-fruits, the two breads, etc.), whereas semichah obtains only with things that have a spirit of life. If I exclude them (gentiles) from tenufah, the greater measure, (as the Torah does, indeed, exclude them), should I not exclude them from semichah, the lesser measure! (so that the exclusion verse for semichah would seem to be superfluous) Perceived thus, tenufah is (indeed) the greater measure, and semichah, the lesser. But perceived otherwise, semichah is the greater measure and tenufah, the lesser. For semichah obtains with all partners (to the offering), but not tenufah. If they (gentiles) are excluded from tenufah, the lesser measure, would I (without the verse) exclude them from semichah, the greater? So that because there obtains with tenufah what does not obtain with semichah, and with semichah, what does not obtain with tenufah, it must be written \"Speak to the children of Israel, etc.\" — The children of Israel perform semichah, and not the gentiles.", + "2) (\"Speak to the sons of Israel, etc.\") — the sons of Israel perform semichah, and not the daughters of Israel. R. Yossi and R. Shimon say: Women (though not obligated to do so) may perform semichah. R. Yossi said: Abba Elazar once told me: We had a calf for the peace-offerings, and we took it out to the women's quarter, where the women placed their hands upon it — not because semichah obtains with women, but for their gratification. I might think that they do not perform semichah upon burnt-offerings, which do not require tenufah, but they do perform semichah upon peace-offerings, which require tenufah; it is, therefore, written (Vayikra 1:4): \"and say to them\" (\"b'nei Yisrael\") — to include all that is mentioned in that context. Just as they do not perform semichah upon burnt-offerings, they do not perform semichah upon peace-offerings.", + "3) [(Vayikra 1:2): \"A man, if he offer of you, a sacrifice to the L–rd\"] \"A man\" — to include proselytes; \"of you\" — to exclude heretics. Why do you see it that way? Why not: \"A man\" — to include heretics; \"of you\" — to exclude proselytes? After Scripture includes, it excludes, viz. (Vayikra 1:2): \"the children of Israel.\" Just as the children of Israel are accepters of the covenant, so proselytes — to exclude heretics, who do not accept the covenant. — But why not say: Just as the children of Israel are children of accepters of the covenant, so, heretics — to exclude proselytes, who are not! It is, therefore, written \"of you\" (i.e., like you, in your deeds). So that, perforce, we must understand it as: Just as Israel are accepters of the covenant, so, proselytes — to exclude heretics, who are not, having broken the covenant. And thus is it written (Mishlei 21:27): \"The sacrifice of the wicked is an abomination.\"", + "4) \"A man, if he offer, etc.\" I might think this is a decree (i.e., that he must do so), it is, therefore, written \"if he offer\" — it is optional. (Mishlei 21:27): \"a sacrifice (korban) to the L–rd\" — he must sanctify it (by saying \"This is a burnt-offering\") before offering it up, (thus rendering it a \"korban\" before he actually sacrifices it). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon said: Whence is it derived that one should not say: \"To the L–rd, a burnt-offering,\" \"To the L–rd, a meal-offering,\" \"To the L–rd, peace-offerings?\" From \"a sacrifice (korban) to the L–rd.\" Now is this not a kal vachomer? If in respect to what is destined to be sanctified, Scripture states that the name of Heaven is to be mentioned only after \"korban\" (to forestall the possibility of its being mentioned in vain by his saying \"To the L–rd,\" and not following up with \"korban\") — how much more so must the name of Heaven not be mentioned in vain (in mundane circumstances)!", + "5) R. Yossi says: Wherever \"korban\" is written, it is stated (only) in conjunction with Yod-Keh (the Tetragrammaton) so as not to provide an \"opening\" for heretics (as it would, if alternate names were used).", + "6) (Vayikra 1:2): \"… an offering to the L–rd from the beasts (behemah)\": I might think (that this permitted) even (non-domesticated) animals, which are also subsumed in \"behemah,\" viz. (Devarim 14:4): \"These are the beasts (behemah) that you may eat: the ox, the sheep … the hart and the roebuck\" (animals); it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.): \"from the cattle and from the sheep\" (domesticated). I might think that he should not bring (\"animals\"), but if he did bring them they are permitted — as when one's master tells him: \"Go and bring me wheat,\" and he goes and brings him wheat and barley, in which instance he (merely) adds to his master's words; it is, therefore, written: \"from the cattle and from the sheep shall you offer\" — i.e., from the beasts shall you offer cattle and sheep alone. This is analogous to one's master telling him: \"Bring me only wheat, in which instance, if he adds (barley) to wheat, he transgresses his master's words.", + "7) \"from the beasts\" (but not all) — to exclude (animals used for sodomy), rovea (active) and nirva (passive). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is a verse needed to exclude them? (the kal vachomer:) If an animal with a blemish, which was not the object of transgression, is pasul (unfit) for the altar, rovea and nirva, which were objects of transgression, does it not follow that they should be unfit for the altar?", + "8) — No, this is refuted by the instance of an ox plowing together with an ass, where, even though the ox was the object of transgression, it is kasher for the altar. — No, in that instance the animals are not to be killed, whereas rovea and nirva are to be killed. — \"Take what you have brought\" (i.e., let us grant this); still, (without the exclusion clause) I would know that they (rovea and nirva) are pasul only if they were the (proved) objects of transgression by the testimony of two witnesses. If there were only one witness, or only the testimony of the owner, whence would I derive this (that they are pasul, if not for the exclusion clause?) R. Yishmael said: I could derive it through a kal vachomer, viz.: If a blemished animal, which is not made pasul for eating by the testimony (to the blemish) of two witnesses, is made pasul for sacrifice by the testimony of one witness or of the owner — then rovea and nirva, which are made pasul for eating by the testimony of two witnesses, should they not be made pasul for sacrifice by the testimony of one witness or of the owner? (What need, then, is there for the exclusion clause?) R. Akiva said: No, (i.e., your argument does not stand.) In the instance of a blemished animal, the blemish is visible, whereas in the instance of rovea and nirva, the \"blemish\" is not visible, so that (without the exclusion clause), they would not be pasul for the altar. It must, therefore, be written \"from the beasts,\" to exclude rovea and nirva.", + "9) \"from the cattle\" (but not all) — to exclude ne'evad (objects of idolatry). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is the exclusion clause necessary?) (the kal vachomer:) If an ethnan (the hire of a prostitute) [see Devarim 23:19]) and a mechir (the exchange of a dog [Devarim 23:19], whose ornaments are permitted (for mundane use), are forbidden for the altar — then ne'evad, whose ornaments are forbidden (see Devarim 7:25) — how much more so should it be forbidden for the altar! (Why, then, is an exclusion clause needed?) — But perhaps the reverse is true, viz.: If the ethnan and mechir, which are forbidden for the altar, (yet) their ornaments are permitted (for mundane use) — then ne'evad, which is permitted (for the altar [barring an exclusion clause]) — how much more so should its ornaments be permitted! — You have (hereby) abolished (Devarim 7:25) \"Do not covet the silver and gold upon them!\" I shall restore it, viz.: \"Do not covet the silver and gold\" of things (i.e., their images) which do not have a spirit of life. But things (i.e., their cattle), which do have a spirit of life, if they are permitted (for the altar), how much more so should their ornaments be permitted! It is, therefore, written \"from the cattle\" — to exclude ne'evad.", + "10) Why need it be written below (Vayikra 1:3): \"from the cattle\"? (\"If his offering is a burnt-offering from the cattle, etc.\") To exclude treifah (a \"torn,\" ritually unfit animal). Now does this not follow by kal vachomer? If a blemished animal, which is permitted for mundane purposes (i.e., eating), is pasul for the altar, treifah, which is forbidden for mundane purposes, how much more so should it be pasul for the altar! — This is refuted by cheilev (forbidden fats) and blood, which are forbidden for mundane purposes, yet kasher for the altar! — No (i.e., this is no refutation of the kal vachomer, for) forbidden fats and blood come from a thing (i.e., an animal) which is permitted (for mundane purposes), unlike treifah, which is entirely forbidden (for such purposes)! — This is refuted by melikah (\"pinching\" a bird's neck [as opposed to shechitah]), which is entirely forbidden (for mundane purposes), yet kasher for the altar! — No, (this is no refutation, for) the very thing that makes it kadosh (holy, for an offering), i.e., melikah, renders it forbidden (for mundane purposes), whereas with treifah, it is not the thing that makes it kadosh which renders it forbidden (for mundane purposes), and since this is so, it should be pasul for the altar! (Why, then, do we need an exclusion clause for treifah?) — Now that this refutation has been countered (at its origin, [viz., R. Akiva 8) above], so that the kal vachomer stands), what is the thrust of \"from\" (but not all) the cattle\"? To exclude treifah.", + "11) (Vayikra 1:2): \"from the sheep\" — to exclude muktzeh (an animal designated for idolatry); \"and from the sheep\" — to exclude noge'ach (an animal which gored a man to death). If rovea is excluded, why need noge'ach be (separately) excluded? And if noge'ach is excluded, why need rovea be excluded? For there is that in rovea (prompting exclusion) which is lacking in noge'ach, and there is that in noge'ach which is lacking in rovea, viz.: With rovea, forcing (the animal to be rovea) was equated with volition (i.e., in both instances, the animal must be killed); with noge'ach, forcing was not equated with volition (i.e., only in the latter instance is the animal killed). (The owners of) noge'ach pay kofer (indemnity) after (the animal has been put to) death; rovea (in an instance where the woman dies as a result) does not pay indemnity after death. There is that in rovea which is lacking in ne'evad, and that in ne'evad which is lacking in rovea. Rovea, whether one's own animal or another's is forbidden (for the altar); ne'evad — one's own (animal that he made an object of idolatry) is forbidden; another's (animal that he made an object of idolatry) is permitted (for the altar, one not voiding what is not his). Rovea — its ornaments are permitted; ne'evad — its ornaments are forbidden. Therefore, Scripture must adduce all (of these exclusions). " + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 1:2): \"shall you (plural) offer\": We are hereby taught that two may offer it (a beast burnt-offering, in partnership). Now does this not follow (without an inclusion clause)? A bird burnt-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a bird burnt-offering, which comes as vow or gift, may be offered by two, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, may be offered by two!", + "2) Or, go in this direction: A meal-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a meal-offering, which comes as vow or gift, may not be offered by two, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, may not be offered by two.", + "3) Let us see what it (a beast burnt-offering) is most like. We liken something which is entirely burnt (a beast burnt-offering) to something which is entirely burnt (a bird burnt-offering), and this is not countermanded by a meal-offering, which is not entirely burnt. (Why, then, the inclusion clause?) Or, go in this direction: We liken something which can come as a prescribed communal offering (a beast burnt-offering) to something which can come as a prescribed communal offering (a meal-offering), and this is not countermanded by a bird burnt-offering, which cannot come as a prescribed communal offering; it is, therefore, written \"shall you (plural) offer,\" to teach us that it comes as vow or gift and that two may offer it.", + "4) (Vayikra 1:2): (\"shall you offer) your (plural) offerings\": We are hereby taught that it (a beast burnt-offering) may come as a communal gift offering. Now does it not follow (that it should not be so!) A meal-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a meal-offering, which comes as vow or gift, cannot come as a communal gift offering, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, should not come as a communal gift offering!", + "5) — No, you may say this of a meal-offering, which cannot come as a gift of two (i.e., in partnership), but not of a beast burnt-offering, which can come as a gift of two. — But this is countermanded by a bird burnt-offering, which can come as a gift of two, but not as a communal gift offering!", + "6) — No, this may be so with a bird burnt-offering, which cannot come as a prescribed communal offering, but not of a beast burnt-offering, which can come as a prescribed communal offering. — This is countermanded by peace-offerings, which can come as prescribed communal offerings, but not as communal gift offerings.", + "7) Likewise, you should not wonder if a beast burnt-offering, though it can come as a prescribed communal offering, could not come as a communal gift offering; it is, therefore, written \"your (plural) offerings,\" to teach us that it can come as a communal gift offering.", + "8) An alternate formulation: Now if an individual, who does not bring a prescribed burnt-offering every day, may bring a beast burnt-offering as a gift — the congregation, which does bring a prescribed burnt-offering every day, should it not follow that it may bring a beast burnt-offering as a gift? (Why, then, the inclusion clause?) — No, it may be so with an individual, because he may bring a meal-offering as a gift! — This is refuted by the instance of partners, who cannot bring a meal-offering as a gift, yet may bring a beast burnt-offering as a gift.", + "9) — (No, it may be argued that) partners may bring a beast burnt-offering as a gift because they can bring a bird burnt-offering as a gift, as opposed to the congregation, which cannot bring a beast burnt-offering as a gift because it cannot bring a bird burnt-offering as a gift. — Why does the congregation not bring a bird burnt-offering as a gift? Because it does not bring it as a prescribed offering. Would you say that the congregation should not bring a beast burnt-offering as a gift, when it does bring it as a prescribed offering! Since it brings it as a prescribed offering, it should be able to bring it as a gift offering! — This is refuted by the instance of a meal-offering, which the congregation does bring as a prescribed offering, but not as a gift offering!", + "10) Likewise, you should not wonder if a beast burnt-offering, though the congregation does bring it as a prescribed offering, could not be brought by them as a gift offering; it is, therefore, written \"your (plural), offerings,\" to teach us that it may be brought as a communal gift offering.", + "11) Another formulation: \"your (plural), offerings\": From the \"place\" (i.e., beast burnt-offering) that the individual brings (a gift) — from there, the congregation brings (a gift). a" + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 1:3): (\"If his offering is) a burnt-offering\": Why need this be written? (i.e., It is clear from the context that we are speaking of a burnt-offering.) I might think that all of these p'sulin (invalidating factors: muktza, ne'evad, rovea, etc.) obtain only with a gift burnt-offering. How would I know that they also obtain with a prescribed burnt-offering? (Therefore, \"a burnt-offering\" is needed.) — But does it not follow (even without the inclusion clause)? It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as all of these p'sulin obtain with a gift burnt-offering, so do they obtain with a prescribed burnt-offering!", + "2) No, in the case of a gift bird-offering he cannot bring a [bird] burnt-offering as a) substitute, whereas in the case of a prescribed burnt-offering he can (sometimes) bring a bird burnt-offering as) a substitute. And since he can bring a substitute (we would say, without the inclusion verse that) all of these p'sulin should not obtain; it is, therefore, written \"a burnt-offering\" — Whether a gift burnt-offering or a prescribed burnt-offering, all of the p'sulin obtain with them.", + "3) And whence is it derived that they (these p'sulin) obtain with a temurah (an animal given in exchange for a consecrated animal). It follows, viz.: It is written that a burnt-offering is brought and it is written that a temurah is brought. Just as all of these p'sulin obtain with a burnt-offering, so do they obtain with a temurah.", + "4) — No, in the instance of a burnt-offering, sanctity does not attach to it in the case of permanent blemish (i.e., if one dedicates an animal with a permanent blemish as a burnt-offering, it becomes chullin [\"mundane,\" for all purposes] when redeemed), as opposed to a temurah, to which sanctity does attach in such a case (i.e., if one redeems a permanently blemished animal which he made a temurah, it does not become chullin (to be shorn or worked with, but only to be eaten). And since sanctity attaches to a temurah with a permanent blemish, we would think that all of these p'sulin do not obtain with it; it is, therefore, written: \"if a burnt-offering,\" to include a temurah.", + "5) And whence is it derived that they (these p'sulin) obtain with peace-offerings? It, indeed, follows that they should, viz.: It is written that a burnt-offering is brought, and it is written that peace-offerings are brought. Just as all of these p'sulin obtain with a burnt-offering, so should they obtain with peace-offerings.", + "6) And it is a kal vachomer (that they should so obtain), viz.: Now if these p'sulin obtain with a burnt-offering, which may come from fowl, how much more so should they obtain with peace-offerings, which may not come from fowl! — No, it may be so with a burnt-offering, where females may not be offered as well as males, but not with peace-offerings, where females may be offered as well as males. And since females may be offered as well as males (we would say that) all of these p'sulin should not obtain with them; it is, therefore, written (the superfluous) \"his offering,\" to include peace-offerings.", + "7) (Vayikra 1:3): \"from the cattle\": As we have said before (Section 2:10) — to exclude treifah; \"a male,\" and not a female. As for (Vayikra 1:10): \"a male,\" this is to exclude a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite.", + "8) Now is this not a kal vachomer? viz.: If peace-offerings, where female animals are kasher as well as males, tumtum and hermaphrodite are not kasher — a burnt-offering, where females are not kasher as well as males, should it not follow that tumtum and hermaphrodite not be kasher? (Why, then, is the exclusion clause needed?) — No, this may be so in the case of peace-offerings, where fowl are not kasher (for the altar), but fowl are kasher for burnt-offerings (so that without the exclusion, tumtum and hermaphrodite would also be assumed to be kasher.) — This is refuted by a sin-offering, where fowl are kasher, but not tumtum or hermaphrodite.", + "9) — No, this may be so with a sin-offering, where not all species of male are kasher, as opposed to a burnt-offering, where all species of male are kasher. — This is refuted by a bechor (a first-born male), where all species of male are kasher, but not tumtum or hermaphrodite.", + "10) — No, this may be so with bechor, which is holy from the womb, as opposed to a burnt-offering, which is not holy from the womb. — This is refuted by ma'aser (a tithed animal), which is not holy from the womb, and where tumtum and hermaphrodite are not kasher.", + "11) — No, ma'aser is one out of ten (i.e., limited, exclusive,) whereas a burnt-offering is \"one out of one\" (i.e., unlimited, indiscriminate). And since it is one out of one, tumtum or hermaphrodite should be kasher. It is, therefore, written (Ibid. 3) \"male,\" and not female, and, again, (Ibid. 10), (\"male\") — to exclude tumtum and hermaphrodite.", + "12) (Vayikra 1:3): \"unblemished\": Just as if it is not unblemished it is not acceptable, so if it is not as indicated (i.e., if it is rovea, nirva, ne'evad, etc.) it is not acceptable. \"unblemished shall he bring it\" — unblemished shall he sanctify it (i.e., it is a positive commandment to sanctify unblemished animals). R. Yossi says: \"unblemished shall he offer it (yakrivenu)\" — yevakrenu (\"He shall examine it\" [for blemishes]), veyakrivenu (and he shall offer it). R. Yossi said: I have heard that if one slaughters an unexamined tamid (the offering of the day) on Shabbath he must bring a sin-offering (for having performed a forbidden labor on the Sabbath), and he brings a different tamid.", + "13) \"to the door of the tent of meeting (shall he bring [yakriv] it\"): The owner must attend to getting it there (and he cannot say to the Cohein: Since the sacrificial service is yours, you get it there!), it being written \"yakriv (enu), yakriv\" (the second \"yakriv\" coming for the above teaching). Whence is it derived that if an olah (a burnt-offering) got mixed up (so that it cannot be identified) with an (other) olah, or with a temurah, or with chullin that it should (still) be sacrificed (with certain pre-conditions)? From \"yakriv, yakriv\" (— in any event): I might think (that this were true) even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written \"yakrivenu\" (\"he shall offer it\") — to exclude an animal that got mixed up with p'sulin, which are not kasher as offerings.", + "14) Whence is it derived (that the olah is offered) even (if it got mixed up) with inner sin-offerings (i.e., where the blood is sprinkled inside the mishkan). — No, such an instance is excluded (i.e., the olah would not be offered in such an instance), for these (the sin-offerings) are inner (as explained), whereas this (the olah) is outer. And whence is it derived (that the olah is offered) even if it got mixed up with outer sin-offerings? ) — No, in such an instance it is excluded, for this (i.e., the service of the olah) is above (the red line on the outer altar), and (the service of) these (the sin-offerings) below. And whence is it derived that the olah is offered) even if it got mixed up with a bechor, or ma'aser or pesach? — No, such an instance is excluded, for with this (the olah) there are four (applications of blood on the altar), whereas with the others, there is (only) one. And whence is it derived (that the olah is offered even if it got mixed up with peace-offerings or with a thank-offering? — No, such an instance is excluded, for this (the olah) is a higher-order offering (kodshei kodshim), whereas the others are lower-order offerings (kodshim kalim). I might think that the olah is offered) even if it got mixed up with an asham (a guilt-offering, both being kodshei kodshim); it is, therefore, written \"yakrivenu\" (\"He shall offer it\") — he offers only it, alone, and not when it got mixed up with others (like an asham).", + "15) Why did you choose (to include for offering) an olah that got mixed up with an olah? — It has the same name. An olah that got mixed up with a temurah? — A temurah can be sacrificed as an olah. An olah that got mixed up with chullin? — He can consecrate the chullin and make it an olah. (Ibid.): \"yakriv otho\" (\"he shall bring it\"): We are hereby taught that (if he is remiss in bringing his sacrifice) he is compelled to bring it. I might think, even against his will; it is, therefore, written: \"of his own volition.\" How can this be reconciled? — He is compelled until he says: \"I will it.\" " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 1:3-4): \"… before the L–rd. And he shall place (his hand on the head of the olah\"): There is no semichah on a bamah (a temporary altar, it not being considered \" before the L–rd\"). (Vayikra 1:11): (\"And he shall slaughter it on the side of the altar) northward (tzafonah), before the L–rd\": There is no tzafon (requirement) on a bamah. Now which measure is greater? That of tzafon or that of semichah? The measure of tzafon is greater. For tzafon obtains both with individual and with communal offerings, whereas semichah obtains only with individual offerings. If I exclude them (bamoth) from tzafon, the greater measure, would I not exclude them from semichah, the lesser measure? (Why, then, is the exclusion verse for bamoth re semichah necessary) Perceived thus, tzafon is the greater measure, and semichah, the lesser. But perceived otherwise, semichah is the greater measure and tzafon the lesser. For semichah obtains with both higher and lower-order offerings, whereas tzafon obtains only with higher-order offerings. If I exclude them (bamoth) from tzafon, the lesser measure, I would not exclude them from semichah, the greater measure. So that because there obtains with tzafon what does not obtain with semichah, and with semichah, what does not obtain with tzafon; it is, therefore, written: \"before the L–rd, vesamach\" — there is no semichah on a bamah. \"tzafonah before the L–rd\" — there is no tzafon on a bamah. \"before the L–rd vesamach\": Even if he performed semichah outside (the azarah), he must return and perform it inside (\"before the L–rd\").", + "2 [\"vesamach\" (\"and he shall place\") is written four times: once in respect to olah, thrice in respect to shelamim (peace-offerings)] (Vayikra 1:4): \"And he shall place his hand\" — not the hand of his wife (i.e., women do not perform semichah); \"his hand\" — not the hand of his bondsman; \"his hand\" — not the hand of his messenger. (Vayikra 1:4): \"his hand on the head\" — and not on the back; \"his hand on the head\" — and not on the throat; \"on the head\" — and not on the back of the head. I would exclude all of these, but not the breast; and it would follow by kal vachomer, viz.: Now if the head, which does not require tenufah, requires semichah — the breast, which requires tenufah, should it not require semichah! It is, therefore, written \"on the head\" — and not on the breast.", + "3) I might think that only a gift-offering (the subject of the verse) required semichah. Whence do I derive the same for a prescribed burnt-offering? It follows, viz.: It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as a gift burnt-offering requires semichah, so a prescribed burnt-offering requires semichah.", + "4) — No, a gift burnt-offering does not allow of a bird substitute to exempt it from semichah, whereas a prescribed burnt-offering (that of a leper) does allow of a bird substitute (in the instance of an impoverished leper) to exempt it (a beast brought by a leper) from semichah — so that it should not require semichah. It is, therefore, written \"burnt-offering\" — Both a gift burnt-offering and a required burnt-offering require semichah. ...", + "[(Vayikra 1:3): \"If his offering is a burnt-offering from the cattle … then he shall place his hand, etc.\"] This tells me only of a burnt-offering from the cattle. Whence do I derive (that the same holds true for) a burnt-offering from the sheep? It follows, viz.: It is written that an olah from the cattle is brought and that an olah from the sheep is brought. Just as an olah from the cattle requires semichah, so an olah from the sheep requires semichah.", + "6) — No, this may be so with an animal from the cattle, where the libations are greater (in quantity), and not with an animal from the flock, where the libations are less. We might think, since the libations, are less, that it would not require semichah; it is, therefore, written \"olah\" — Both an olah from the cattle and one from the flock require semichah.", + "7) I might think that a bird burnt-offering also required semichah; it is, therefore, written \"the olah\" — to exclude a bird burnt-offering.", + "8) (Vayikra 1:4): \"venirtzah lo\" (\"and it shall be acceptable for him\"): We are hereby taught that the L–rd is conciliated with him (meratzeh lo). For which things (i.e., transgressions) is the L–rd conciliated with him\"? If you say for things which incur death by beth-din, death at the hands of Heaven, kareth at the hands of heaven, forty stripes, sin-offerings, and guilt-offerings — these punishments are stipulated (i.e., irrevocable). For what, then, is the L–rd conciliated with him\" For (transgression of) positive commandments and of negative commandments linked to positive commandments, (where stripes are not administered). R. Shimon says: \"and it shall be acceptable for him\": for him, and not for his offering — Even if he did not perform semichah, his offering conciliates for him.", + "9) \"and it shall be acceptable for him to make atonement for him\" — with that which effects atonement. And what is it that effects atonement? The blood, as it is written (Vayikra 17:11): \"For it is the blood which atones for the soul.\" This tells me only (of atonement being effected by) the blood of a clean (i.e., undefiled) animal. Whence is it derived (that atonement is likewise effected by) the blood of an unclean animal? When it is written (Shemoth 28:38): \"And Aaron shall atone (by means of the headplate [the tzitz] for the sin of the holy things,\" which sin does he atone for? If that of piggul (abuse of offerings), it is stated in that regard (Shemoth 7:18): \"It (the offering) shall not be credited to him.\" If that of nothar (left-over offerings), it is stated in that regard (Shemoth 7:18): \"It shall not be accepted.\" Which sin does he atone for? That of tumah (defilement), whose like (i.e., tumah) was permitted in a communal offering.", + "10) This tells me [(that the tzitz conciliates)] only in respect to the blood. Whence do we derive the same for the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, the meal-offering of the anointed high-priest, and the libation meal-offering? (that if they were offered in a state of uncleanliness, the tzitz conciliates) From (Shemoth, Ibid.): \"for all the gifts of their consecrations.\" This tells me only of men. Whence is it derived that the same applies with women? It tells me only of Israelites. Whence is it derived that the same applies with proselytes and with bondsmen? It is, therefore, written — in addition — \"which they shall consecrate.\" Since we find that only the blood effects atonement, what is the intent of \"And he shall place his hand … and it shall be acceptable\"? To teach us that if he treated semichah lightly (and did not perform it), it is as if there were no atonement. R. Shimon says (Ibid.): \"to make atonement alav\" (lit., \"upon him\"). What is \"upon him\" (i.e., if he said: \"A burnt-offering upon me\"), he must make restitution (if it died or were stolen). And, what is not \"upon him\" (i.e., if he said: \"Let this be a burnt-offering\"), he need not make restitution. " + ], + "Section 4": [ + "1) \"and he shall place his hand … and he shall slaughter\": In the place (the azarah) where semichah is performed, shechitah is performed, and shechitah must follow immediately upon semichah. Just as semichah obtains only with those who are clean (from defilement), so, shechitah.", + "2) \"and he shall slaughter\": This teaches us that shechitah is kasher with zarim (non-Cohanim), women, bondsmen, and the unclean, even with higher-order offerings, so long as the unclean do not touch the flesh. Or, perhaps only a Cohein may perform shechitah! — Now, \"where are you coming from?\" (i.e., What is your source?) From (Bamidbar 18:7): \"And you and your sons with you shall guard your priesthood for all that pertains to the altar.\" I might think that this includes shechitah. But (Vayikra 1:5): \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood, and they shall dash the blood, etc.\" indicates that from this point on (i.e., receiving the blood) is the mitzvah of the priesthood; but shechitah is kasher with all persons.", + "3) (Vayikra 1:5): \"the bullock before the L–rd\": and not the slaughterer before the L–rd.\" (If the slaughterer stood outside the azarah and performed shechitah with a long knife, the shechitah would be valid.) Shimon Hatemani says: Whence is it derived that the hand of the shochet should be on the \"inside\" of the animal being slaughtered (and not on the outside towards the entrance of the azarah)? From: \"and he shall slaughter the bullock before the L–rd.\"", + "4) (Vayikra 1:5) \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall present (vehikrivu) the blood\": I might think that this refers to z'rikah (dashing the blood on the altar). But z'rikah is already mentioned (following). How, then, am I to understand \"vehikrivu\"? As referring to the receiving of the blood — that it be done only by a Cohein kasher, and with a ministering vessel. R. Akiva said: Whence is it derived that the receiving of the blood be done only by a Cohein kasher? Kihun (priesthood) is mentioned here (\"the sons of Aaron, the Cohanim\"), and it is mentioned elsewhere [(Bamidbar 3:3): \"These are the names of the sons of Aaron, whom he invested lechahein\"]. Just as the kihun there is with a Cohein kasher and ministering vessels, so, the kihun here (in respect to the receiving of the blood).", + "5) R. Tarfon said to him: Akiva, how long will you continue \"piling up\" verses and bringing us (identities)! May I be bereaved if I did not hear that there is a difference between receiving and dashing (the blood. How, then, can you compare them!); but I cannot recall it (the difference) — whereupon R. Akiva said: Allow me to repeat to you something that you taught me. R. Tarfon: Say on. R. Akiva: With kabbalah (receiving), thought (of kabbalah) is not accounted act (so that a \"negative\" kabbalah thought does not invalidate the service), whereas with z'rikah (dashing), thought is accounted act. One who receives the blood outside (the azarah) is not liable; one who dashes it outside, is. If unclean persons received it, they are not liable; if they dashed it, they are. R. Tarfon: May I be bereaved that you have not swerved right or left (i.e., if you have not spoken truly)! I did, indeed, hear it, but it slipped my mind, and you expound (verses) and restore the teaching. Whoever departs from you departs from life.", + "6) \"the sons of Aaron\": I might think (that they are fit for the service) even if they are challalim (children of marriages forbidden to Cohanim); it is, therefore, written (Ibid.): \"the Cohanim\" — to exclude challalim. I would exclude these, but not those who are blemished. It is, therefore, written \"the sons of Aaron.\" Just as Aaron is kasher, so, his children — to exclude challalim and those who are blemished.", + "7) \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood and they shall dash the blood.\" Why the repetition? Whence is it derived that if the blood of an olah got intermixed with that of a different olah, or with that of a temurah or with that of chullin, that it should be offered? From \"the blood.\" I might think that this is so because the same applies even to live animals that got mixed up (see Section 3:14). Whence do I derive that the same applies even if it (the blood) became intermixed with that of an asham (where the same does not apply to live animals?) I would include asham, for both (olah and asham) are higher-order offerings. And whence would I derive that the same applies even with shelamim and todah? I would include shelamim and todah, for both (these and olah) entail four applications (of blood upon the altar). And whence would I derive that the same applies even with bechor, ma'aser and pesach? From (the repetition of) \"the blood.\"", + "8) I might think that the same applied even if it got intermixed with (the blood of) p'sulin; it is, therefore, written (Ibid. 11); \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall dash) its blood.\" I would exclude p'sulin, which are not kasher as offerings. Whence would I derive (that the blood of the olah is permitted) even if it got mixed up with inner sin-offerings? I would exclude inner sin-offerings, those being inner and that (the olah), outer (see Section 3:14). Whence would I derive the exclusion) even in the instance of outer sin-offerings? It is, therefore, written: \"its blood.\"", + "9) (Vayikra 1:5): \"And they shall dash the blood (on the altar roundabout\"): I might think one dashing; it is, therefore, written \"roundabout.\" If \"roundabout,\" I might think they encircle it (with blood) in a line; it is, therefore, written \"and they shall dash.\" How is this to be effected? Two applications, which are four (i.e., two \"dashings\" from a vessel on two diagonally opposite corners of the altar).", + "10) R. Yishmael says: \"roundabout\" is written here, and \"roundabout\" is written elsewhere (in respect to the investiture sin-offering [chatath hamiluim]). Just as \"roundabout\" there entails a pause for (each of) four applications (of blood), so, \"roundabout\" here entails a pause for (each of) four applications (on two corners) [one on each side of the corner]).", + "11) \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood and they shall sprinkle the blood\": Why the repetition? Whence do you derive that if the blood spilled from the vessel to the floor and it was gathered up it is kasher? From the repetition of \"the blood.\" I might think that even if it spilled from the beast's throat to the floor it should be gathered up; it is, therefore, written \"the blood,\" the blood that was received in a vessel.", + "12) \"the blood on the altar\" — And not the dasher (of the blood) on the altar (i.e., he should not stand on the foundation of the altar [the yesod], but on the floor alongside it). Another nuance of \"the blood on the altar\" — (the blood should be dashed on the altar) even in the absence of the flesh (e.g., if it became unclean or were lost.) If so, how am I to understand (Devarim 12:27): \"And you shall sacrifice your burnt-offerings, the flesh and the blood\"? Blood and flesh are being likened to each other, viz., just as the blood is flung on the altar, so, the flesh. I might think he flings them (the pieces) so that they form a pile; it is, therefore, written (Vayikra 1:12): \"And the Cohein shall arrange them.\" How is this (fling-arrange) to be reconciled? He flings them in such a way that they fall into an orderly arrangement.", + "13) (Vayikra 1:5): \"on the altar roundabout\" — when it is \"roundabout\" (i.e., entirely intact), and not when one of its horns is incomplete. If it was, and he performed the service on it, it is pasul.", + "14) (Vayikra 1:5): \"at the entrance of the tent of meeting\" — and not when it has been dismantled or when the wind has furled the curtain. R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"at the entrance of the tent of meeting\"? Because it is written (Shemoth 40:7): \"And you shall place the laver (hakiyor) between the tent of meeting and the altar,\" I might think (directly) between the tent of meeting and the altar; it is, therefore, written \"the altar roundabout, which is at the entrance of the tent of meeting\" — the altar is at the entrance of the tent of meeting, and not the laver. Where, then, was the laver placed? Between the ulam (the hall leading to the interior of the sanctuary) and the altar, somewhat removed (from the corner of the altar) towards the south (so that the laver was indirectly between the tent of meeting and the altar.) " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 1:6): \"And he shall flay the burnt-offering, and he shall cut it into its pieces\": I might think that he flays it limb by limb and he cuts it (i.e., each limb, after it has been flayed); it is, therefore, written \"the burnt-offering.\" He flays the whole animal and then cuts it.", + "2) I might think that only a gift burnt-offering requires flaying. Whence do I derive the same for a prescribed burnt-offering? It follows, viz.: It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as a gift burnt-offering requires flaying, so, a prescribed burnt-offering.", + "3) I might think that only a burnt-offering from the cattle requires flaying. Whence do I derive the same for a burnt-offering from the flock? It follows, viz.: It is written that a burnt-offering is brought from the cattle, and it is written that a burnt-offering is brought from the flock. Just as the first requires flaying, so, the second.", + "4) This tells me only that (the burnt-offering) of men (requires flaying). Whence do I derive the same for that of women? This tells me only of the burnt-offering of a Jew. Whence do I derive the same for that of bondsmen? — until even that of gentiles is included? From \"the burnt-offerings\" — Whatever is a burnt-offering requires flaying. Why did you see fit to include them (the burnt-offerings of all the above) for flaying and cutting and to exclude them from semichah? After Scripture includes, it excludes. Why do I include them for flaying and cutting and exclude them from semichah? For flaying and cutting are kasher with all persons. And I exclude them from semichah, for semichah is performed only by the owner.", + "5) R. Chiyya says: Go and see what Scripture excludes above (by [Vayikra 1:2] \"a man, if he offers, etc.\") — what is offered? (i.e., the animal), or the offerers? The offerers (e.g., a woman is excluded from semichah). Likewise, I exclude them (gentiles) from semichah, because I am excluding the offerers. I do not exclude them (the animals of gentiles) from flaying and cutting, because then I would be excluding the burnt-offering itself from an act (affecting its body).", + "6) This tells me (that flaying is required) only of a (burnt-offering) that was slaughtered lishmah (i.e., with the intent that it be a burnt-offering). Whence do I derive the same for one that was slaughtered lo lishmah (i.e., with a different intent)? From \"the burnt-offering.\" Whatever is a burnt-offering requires flaying.", + "7) \"and he shall cut it into its pieces\": I might think that he cuts its pieces into pieces; it is, therefore, written \"it\" — it into its pieces, and not its pieces into pieces. I might think that even an animal that is pasul requires flaying and cutting; it is, therefore, written \"it\" — an animal that is kasher, and not one that is pasul. And one that is pasul, which was placed on the altar, is sacrificed as it is (without flaying and cutting).", + "8) (Vayikra 1:7): \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" R. Yehudah said: Whence is it derived that the kindling of the alita (kindling wood) is to be performed by a Cohein kasher in priestly vestments? From \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" R. Shimon said: Would it enter your mind that a zar (a non-priest) could sacrifice on the altar! If so, why is it written \"And the sons of Aaron, the Cohein, etc.\"? To teach that the wood must be kindled on the top of the altar (and not below, and then brought up to the altar).", + "9) \"And the sons of Aaron, the Cohein\": Why \"the Cohein\"? From \"Aaron,\" do I not know that he is a Cohein? Why is it mentioned? To emphasize \"in his priesthood\" — to teach that if a high-priest officiated in the vestments of a regular priest, his service is pasul. And whence is it derived that if a regular priest officiated in the vestments of the high-priest his service is pasul? From (Vayikra 1:8) \"the priests\" — in their priesthood. So that if a high-priest officiated in the vestments of a regular priest, or a regular priest, in those of a high-priest, their service is pasul.", + "10) \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" Even though fire descends from Heaven, it is a mitzvah to bring man-made fire. The fire that descended in the days of Moses did not depart from the copper altar until they came to the temple. The fire that descended in the days of Solomon did not depart from the burnt-offering altar until the days of Menasheh.", + "11) (Vayikra 1:7): \"And they shall arrange wood upon the fire\": \"wood upon the fire,\" and not fire upon the wood. R. Shimon said: Whence is it derived that the daily afternoon offering requires two additional logs for the woodpile? From \"And they shall arrange the (lit.,) woods upon the fire.\" " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 1:8): \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange\": I might think even a hundred (sons); it is, therefore, written (Vayikra 1:12): \"And the Cohein shall arrange them.\" I might think one Cohein arranges all of the limbs; it is, therefore, written: \"And they shall arrange.\" How is this to be reconciled? One Cohein arranges two limbs. How many limbs are there? Ten. And one (Cohein) for the innards, so that a lamb is offered up by six (Cohanim). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"And they shall arrange\" — two; \"the sons of Aaron\" — two; \"the Cohanim\" — two, whereby we are taught that a lamb is offered up by six. \"the Cohanim\" — to include those who are bald (baldness not being considered a disqualifying blemish).", + "2) \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces, the head, and the suet\" — whereby we are taught that the head and the suet are not classed with the pieces. Another facet: He was to place the suet on the (bloodied) shechitah site in deference to the Exalted One. And whence is it derived that head and suet precede (for arrangement) all of the imurin (the devoted portions)? From (Vayikra 1:12): \"and its head, and its suet, and the Cohein shall arrange them, etc.\"", + "3) R. Chiyya says: Whence is it derived that the shechitah site is the throat? From \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces.\" Let it not continue \"the head and the suet.\" Were they not included among all the limbs? Why mention them separately? But, because it is written: \"And he shall flay the burnt-offering and he shall cut it into its pieces, and the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces,\" (I might think that only) pieces which were flayed (should be arranged on the altar). Whence would I derive that the head, which was already severed by shechitah [— apparently from the throat —] (for which reason it was not flayed) [Whence would I derive that it, too, should be placed upon the altar?] It is, therefore, written \"the head and the suet.\"", + "4) (Vayikra 1:8): \"upon the wood, upon the fire\": wood which is readily flammable. Now is all wood kasher for the woodpile? Yes, all woods are kasher except olive-wood and grape-vine, but most commonly used are young boughs of fig, nut, and pine. R. Eliezer adds carob, palm, sycamore, mayish, and oak.", + "5) I might think that one who vowed a burnt-offering could bring its wood and fire with him; it is, therefore, written: \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar.\" Just as the altar is communal, so the fire and the wood must be communal. These are the words of R. Elazar b. R. Shimon. R. Eliezer says: Just as the altar was not used for mundane purposes, so the wood and the fire must not have been used for mundane purposes. Another facet: \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar\" — the wood is not to project from the woodpile.", + "6) (Vayikra 1:9): (\"And its innards and its legs he shall wash with water\") He shall wash the innards, and he shall wash the legs — even if the innards of one olah got mixed up with those of another, or with those of a temurah. I might think even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written (Vayikra 1:9): \"and its innards,\" to exclude what got mixed up with p'sulin. I would then exclude what got mixed up with p'sulin, but not what got mixed up with higher or lower-order offerings; it is, therefore, written: \"and its innards and its legs.\"", + "7) \"he shall wash\": I might think that just as \"washing\" written elsewhere (in respect to one who has had an emission) is with forty sa'ah, here, too, forty sa'ah are required. It is, therefore, written \"with water\" — any amount. \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with diluted wine; \"with water\" — all water (even \"gathered\" [i.e., non-flowing] water) — how much more so with water (fit for) the (Temple) laver, (which is flowing water [but not with the water of the laver itself].)", + "8) (Vayikra 1:9): \"and the Cohein shall smoke (the whole upon the altar\"): even if it is pasul, even if it had gone out (i.e., even if the flesh had left the precincts of the azarah), even if it is piggul, even if it is nothar, even if it is tamei. I might think that this applies even if they are below (i.e., even if they had not already been placed on the altar); it is, therefore, written \"upon the altar\" — this applies when they are already on the altar, but not when they are below.", + "9) \"the whole\": to include the bone, the sinews, the horns, the hooves, the wool on the heads of sheep, the chin-hair of he-goats. I might think (that this applies) even if they had become detached; it is, therefore, written (Devarim 12:27): \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh …\" If \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood,\" I might think the sinews and bones should be extracted, and the flesh offered (on the altar); it is, therefore, written \"the whole,\" to include these. How is this to be reconciled? When they are attached (to the flesh) they are to be offered up. If they have become detached, even if they are on top of the altar, they are to be taken down.", + "(Vayikra, Ibid.): \"… a burnt-offering, a fire-offering, a savor, sweet, to the L–rd\": \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning it to ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world. " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 1:10): \"And (if from the flock is his offering, etc.\"): This (\"And\") adds to what precedes (so that what is stated above [about the cattle] applies to what follows [about the flock], and vice versa). And why is there a pause (between the two)? To give Moses time for reflection between parshah and parshah and verse and verse. This prompts a kal vachomer: If Moses, who heard it from the Holy One Blessed be He and spoke with the holy spirit, had to reflect between parshah and parshah, and verse and verse, how much more so, one plain person from another!", + "2) \"from the flock.\" \"of the sheep,\" and \"of the goats\": These are limitations, to exclude (as offering) the sick, the old, and the malodorous. \"his offering\" — to exclude the stolen; \"sheep\" \"or\" goats\" — to exclude kilayim (hybrids). You say that these limitations were stated for these (exclusions); but perhaps they were stated to exclude consecrated animals with which transgressions were committed, such (transgressions) as plowing with an ox and an ass hitched together, (plowing) kilayim (hybrid growths) in the vineyard, (plowing) shevi'ith (produce of the seventh year), (plowing on) yom tov, Yom Kippur, and Shabbath! (— No, this is not so, for) it is written (to include the above as permitted): \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include all of these (as permitted, so that the exclusions must be for the sick, the old, etc.)", + "3) R. Shimon says: \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include temurah (a substitute, as permitted). Now does it not follow (that they are permitted, even without the inclusion clauses)? viz.: If the temurah of peace-offerings, for which fowl are not kasher, is kasher, how much more so the temurah of a burnt-offering, for which fowl are kasher! — No, it may be argued that this is so with peace-offerings, for which females are kasher just as males are, but not with an olah, where this is not the case; it is, therefore, written \"sheep\" and \"goats\" \"as a burnt-offering,\" to include temurah.", + "4) R. Eliezer says: \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include (for sacrifice as an olah) mothar (the surplus of what is spent for an offering). For I might think that only the surplus of an olah is to be sacrificed as an olah. Whence do I derive the same for the mothar of a sin-offering, a guilt-offering, the tenth of an ephah, the birds of zavim, zavoth, and yoldoth, the surplus of the offerings of the Nazirite and the leper, (the surplus of) one who consecrated his possessions, among which were things fit for the altar — wines, oils, and birds — Whence is it derived that these are sold for the (altar) needs of that article (i.e., wines, for libations; oils, for meal-offerings, etc.), and burnt-offerings bought for the (remaining) monies? From \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include all of the above. And the sages say: Let them (the monies) fall for a gift (i.e., for communal gift-offerings). — Now are not these, too, burnt-offerings? What is the difference between R. Eliezer and the sages? (The difference is that) when the offering is prescribed, he (the owner) performs semichah upon it and brings libations for it from his own funds; and if he were a Cohein, its (sacrificial) service and its hide revert to him. But when the offering is a (communal) gift, he does not perform semichah upon it, and does not bring libations for it, these coming from communal funds; and if he were a Cohein, its service and its hide revert to the men of the watch.", + "5) (Vayikra 1:11): \"And he shall slaughter it (on the side of the altar northward\"): \"it\" northward, and not a bird northward. (For without the exclusion we might reason:) Now is this not a kal vachomer? If an animal of the flock, for which a Cohein was not stipulated (for shechitah), \"northward\" was stipulated, then a bird, for which a Cohein was stipulated (for melikah), how much more so should \"northward\" be stipulated for it! It is, therefore, written \"And he shall slaughter it\" — \"it\" northward, and not a bird northward.", + "6) R. Eliezer b. Yaakov says: \"it\" northward, and not the pesach (offering) northward. Now is this not a kal vachomer? If an olah, for which a time for shechitah was not stipulated, a place for shechitah (\"northward\") was stipulated — pesach, for which a time for shechitah was stipulated (i.e., after midday), how much more so should a place for shechitah be stipulated! It is, therefore, written \"And he shall slaughter it\" — \"it\" northward, and not the pesach northward.", + "7) R. Chiyyah says: \"it\" northward, but the slaughterer need not stand in the north. For since we find that the receiver (of the blood) must stand in the north and receive in the north, and that if he stood in the south and received in the north it is pasul, we might think that the same is true of the slaughterer; it is, therefore, written \"it\" — it (must be slaughtered) in the north, but the shochet need not stand with it in the north. (But he may stand southward and slaughter it with a long knife.)", + "8) (Vayikra 1:11): \"And he shall slaughter it at the foot of the altar northward\": The foot was in the north. And where was the face? In the south — whence we derive that the ramp was in the south. R. Yehudah says (Ezekiel 43:17): \"And its rising turned to the east.\" One who ascended it, turned to his right, to the east — whence we derive that the ramp was in the south.", + "9) \"the altar northward\": The entire altar may be considered \"northward,\" so that if he slaughtered higher-order offerings on its top, they are kasher. These are the words of R. Yossi. R. Yehudah says: From the midpoint of the altar northward is considered north; from the midpoint southward is considered south." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"northward before the L–rd\": The north must be empty (so that it is \"before the L–rd.\") These are the words of R. Eliezer b. Yaakov. The altar was aligned with half the opening of the heichal (the sanctuary), and opposite one of the doors, extending south. R. Yehudah says: The altar was in the mid-point of the azarah, thirty-two amoth — ten amoth opposite the entrance of the heichal, eleven amoth to the north, and eleven amoth to the south. So that the altar is found to be aligned with the sanctuary and its walls.", + "2) Which is \"north\" (for purposes of shechitah of higher-order offerings)? From the northern wall of the altar until the northern wall of the azarah, and opposite (the length of) the altar (from east to west). These are the words of R. Yossi b. R. Yehudah. R. Elazar b. R. Shimon adds: to the west (of the altar) between the ulam (the entrance hall to the heichal) and the altar, until the northern wall of the azarah. Rebbi adds: to the north-east (of the altar), the pathway of the Cohanim, and (continuing northward), the pathway of the Israelites, until the northern wall of the azarah. But all agree that (shechitah) is pasul in front (i.e., to the north) of the \"cell of knives\" (beth hachalafoth, in the north of the ulam [the altar being obscured from there]).", + "3) (Vayikra 1:12): \"And he shall cut it\": \"it\" — an animal that is kasher, and not one that is pasul; \"it\" — it into its pieces, and not its pieces into pieces. \"and its head and its suet\": We are hereby taught that the head and the suet precede all the limbs (for arrangement). \"and the Cohein shall arrange them\" — in an orderly arrangement; \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar\" — he should not change the (normal) place of the woodpile for them.", + "4) (Vayikra 1:13): \"And the innards and the legs he shall wash with water\": He shall wash the innards, and he shall wash the legs — even if the innards of one olah got mixed up with those of another, or with those of a temurah. I might think even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written (Vayikra 1:9): \"and its innards,\" to exclude what got mixed up with p'sulin. I would then exclude what got mixed up with p'sulin, but not what got mixed up with higher or lower-order offerings; it is, therefore, written: \"and its innards and its legs.\" (Vayikra 1:13): \"he shall wash\": I might think that just as \"washing\" written elsewhere (in respect to one who had had an emission) is with forty sa'ah, here, too, forty sa'ah are required. It is, therefore, written \"with water\" — any amount. \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with diluted wine; \"with water\" — all water (even \"gathered\" [i.e., non-flowing] water) — how much more so with water (fit for) the (Temple) laver, (which is flowing water [but not with the water of the laver itself].)", + "5) (Vayikra 1:13): \"And the Cohein shall present the whole\" — on the ramp, \"and he shall smoke it upon the altar\" — even if it is pasul, even if it had gone out (i.e., even if the flesh had left the precincts of the azarah), even if it is piggul, even if it is nothar, even if it is tamei. I might think that this applies even if they are below (i.e., even if they had not already been placed on the altar); it is, therefore, written \"upon the altar\" — this applies when they are already on the altar, but not when they are below.", + "6) (Vayikra 1:13): (\"It is\" an olah\" — even if it were not flayed; even if it were not cut into pieces. — But perhaps (the implication is) even if it were not slaughtered in the north! It is, therefore, written (to negate this supposition): \"It.\" Why do you see fit to make it kasher (in the absence of) flaying and cutting, and pasul (in the absence of) \"north\"? After Scripture includes, it excludes. Why do I call it kasher (in the absence of) flaying and cutting? Because they follow conciliation (effected by the application of the blood.) Correspondingly, it is pasul (in the absence of) \"north,\" because that precedes conciliation....", + "7) \"an olah\" — even if he did not perform semichah. Now does not semichah precede conciliation? Even if he did not perform semichah, it is kasher. Why did you see fit to make it kasher (in the absence of) semichah, and to make it pasul in the absence of \"north\"? — After Scripture includes, it excludes. Why do I call it kasher (in the absence of) semichah? Because semichah does not obtain with all oloth. I call it pasul (in the absence of) \"north,\" because \"north\" obtains with all oloth.", + "8) (\"a burnt-offering, a fire offering, a savor, sweet, to the L–rd\":) \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning it to ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 1:14): \"And if from the fowl, an olah is his offering\": \"the fowl, an olah,\" but not peace-offerings. (Without the exclusion we might reason:) Now is this not a kal vachomer? If an olah, which may not be brought from females as (they may be brought) from males, may be brought from fowl — peace-offerings, which may be brought from females as from males, how much more so should it be permitted to bring them from fowl! It is, therefore, written \"the fowl, an olah\" — and not peace-offerings. These are the words of R. Shimon.", + "2) R. Yehudah said: Now if female beasts, which may not be brought as oloth, may be brought as peace-offerings — female birds, (and, it goes without saying, male birds,) which may be brought as oloth, how much more so should it be permitted to bring them as peace-offerings! It is, therefore, written \"the fowl, an olah\" — and not peace-offerings.", + "3) \"from the fowl\" — and not all the fowl. Because it is written (Ibid. 22:19): \"a male without blemish, in the cattle, in the sheep, and in the goats,\" implying that \"unblemished male\" is a requirement only in the above, but not in fowl, I might think that it is kasher even if its wing were dried up, its eye dug out, or its leg cut off; it is, therefore, written: \"from the fowl\" — and not all the fowl.", + "4) R. Shimon said: I might think that an ethnan (\"the hire of a prostitute\") or a mechir (\"the exchange of a dog\") were kasher with fowl, and that this would even be supported by a kal vachomer, viz.: Now if consecrated animals are made pasul by a blemish, but not by ethnan and mechir — fowl, which are not made pasul by a blemish, how much more so should they not be made pasul by ethnan and mechir! It is, therefore, written (in relation to ethnan and mechir [Devarim 23:19]): \"for every vow\" — to include (as interdicted, even) fowl.", + "5) R. Eliezer says: Wherever \"male\" and \"female\" are mentioned, tumtum (an animal of doubtful sex) or androgynus (a hermaphroditic animal) are pasul. \"male\" and \"female,\" not being mentioned in respect to birds, tumtum and androgynus do not render them pasul.", + "6) (Vayikra 1:14): \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering. Now does it not follow (that a bird may be brought as a communal offering), viz.: A beast-burnt-offering may be brought as vow or gift, and a bird burnt-offering may be brought as vow or gift. Just as the first may be brought as a communal gift offering, so, the second!", + "7) No, this is refuted by a meal-offering, which is brought (by an individual) as gift or vow, but which is not brought as a communal gift-offering. No, that may be so with a meal-offering, which may not be offered (in partnership) by two (persons), as opposed to a bird burnt-offering, which may be brought by two. This is refuted by peace-offerings, which may be brought by two, but which may not be brought as a communal gift-offering.", + "8) No, it may be that peace-offerings may not be brought as communal gift-offerings because they are excluded (from sacrifice) by (absence of) wholeness or of maleness, as opposed to birds, which are not thus excluded. And since they are not thus excluded, (we would say, without an exclusion clause,) that they may be brought as communal gift offerings. It is, therefore, written: \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering.", + "9) Another derivation process (for including fowl in communal gift-offerings, so that an exclusion clause is required for ruling otherwise): Now if a beast burnt-offering, which is limited by Scripture as an offering, not being brought from females as from males, and (not being brought) from blemished animals as from unblemished, still is brought as a communal gift-offering — a bird burnt-offering, which is \"broadened\" by Scripture as an offering, being brought from females and from males, and from blemished birds as from unblemished — how much more so should it be permitted as a communal gift-offering! It is, therefore, written \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering." + ], + "Chapter 8": [ + "1) I might think that just as a bird cannot be brought as a communal gift-offering, so it cannot be brought as a gift of two (i.e., in partnership); it is, therefore, written (superfluously) \"and he shall offer\" (Ibid.) to teach us that it can be brought as a gift of two.", + "2) Rebbi says: It is written (Vayikra 22:18): \"… who will bring his offering, of all of their vows and of all of their gift-offerings which they will present to the L–rd as a burnt-offering\" — All consecrated offerings may be brought in partnership, Scripture excluding only meal-offerings, in respect to which it is written (Vayikra 2:1): \"If a soul offer a meal-offering to the L–rd.\"", + "3) I might think that any bird is kasher; it is, therefore, written (Vayikra 2:14): \"… then he shall offer his offering from the turtle-doves or from the young pigeons\" — only these are permitted. \"turtle-doves\" — large, and not small. For is it not a kal vachomer (if not for a limiting clause, that small ones should be permitted), viz.: If young pigeons, which may not be offered large, may be offered small — turtle-doves, which may be offered large, how much more so should it be permitted to offer them small.", + "4) \"young pigeons\" — small, and not large. For is it not a kal vachomer (if not for a limiting clause, that large ones should be permitted), viz.: If turtle-doves, which may not be offered small, may be offered large — young pigeons, which may be offered small, how much more so should it be permitted to offer them large! It is, therefore, written \"young pigeons\" — small (the usual), and not large.", + "5) I might think that all turtle-doves and all young pigeons are kasher. It is, therefore, written: \"from the turtle-doves,\" and not all of them — to exclude, in both, those at the stage when the neck feathers begin to shine (the intermediate stage). When are turtle-doves kasher? When they are gold-like (i.e., qualifying as \"large\"). When are young pigeons unfit? When they begin to shine (i.e., no longer qualifying as \"small\").", + "6) (Vayikra 1:14): (\"… from the turtle-doves or from the young pigeons shall be his offering\"): His offering shall be turtle-doves and young pigeons, but not his authorization (i.e., they may not serve [as birds (tzipporin) do] as authorization for a leper to re-enter the encampment). For (without the exclusion clause) is it not a kal vachomer (that they should serve as authorization), viz.: If tzipporin, which are not fit to atone (i.e., to be offerings) within (the Temple), are fit to atone (i.e., to serve as authorization) outside — turtle-doves and young pigeons, which are fit to atone within, how much more so should they be fit to atone outside! It is, therefore, written (to negate this): \"turtle-doves and young pigeons shall be his offering\" — but not his authorization.", + "7) kal vachomer that tzipporin should be kasher to atone within: If turtle-doves and young pigeons, which are not fit to atone outside (see above), are fit to atone within — tzipporin, which are fit to atone outside, how much more so should they be fit to atone within! It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall offer from the turtle-doves or from the young pigeons, his offering.\" Only these are kasher for offerings from the fowl.", + "8) R. Yehudah said: Now if in a case (that of a rich leper), where the authorization (to eat consecrated food) within is similar to the atonement within, (i.e., in both instances it is a beast [that is sacrificed]), the authorization (tzipporin) outside is different (i.e., it is a bird), then in a case (that of a poor leper), where the authorization within (i.e., a beast) is not similar to the atonement within (turtle-doves or young pigeons), how much more so should it follow that the authorization outside should be different! (so that we would know even without the exclusion clause that he could not bring turtle-doves or young pigeons for that authorization!) — That kal vachomer would serve for a poor leper; but whence would we derive the same for a rich leper (where even turtle-doves or young pigeons would satisfy the \"difference\" requirement for outside authorization, [inside authorization being effected by a beast])? It is, therefore, written: \"from the turtle-doves or from the young pigeons, his offering\" — and not his (outside) authorization." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 1:15): \"And the Cohein shall bring it near to the altar\"): Why \"And he shall bring it\"? (In context the \"it\" is superfluous). Because it is written (Vayikra 1:14): \"And he shall offer his offering from the turtle-doves or from the young,\" I might think that he could offer no fewer than two; it is, therefore, written \"And he shall bring it near\" — even one suffices.", + "2) \"And the Cohein shall bring it near … and he shall pinch off (malak) its head\" — whence we are taught that melikah is performed by a Cohein. (For we would otherwise reason:) Is it not a kal vachomer (that a non-priest could also perform melikah), viz.: If a sheep, for (whose shechitah) \"north\" was mandated (see Vayikra 1:11), a Cohein was not mandated — melikah, for which north was not mandated, how much more so should a Cohein not be mandated! It is, therefore, written: \"the Cohein … umalak\" — melikah is performed only by a Cohein.", + "3) I might think that he should perform melikah with a knife. And it would follow by kal vachomer, viz.: If shechitah, for which a Cohein was not mandated, an instrument (i.e., a knife) was mandated — melikah, for which a Cohein was mandated, should it not follow that an instrument be mandated! It is, therefore written: \"the Cohein … umalak\" — concerning which R. Akiva says: Now would it enter your mind that a non-priest could offer it on the altar? What, then, is the intent of \"the Cohein … umalak\"? To teach us that melikah must be performed with the body (i.e., with the fingernail) of the Cohein.", + "4) I might think that he could perform melikah either above or below (the red line in the middle of the altar); it is, therefore, written \"… umalak its head and smoke it upon the altar.\" \"upon the altar\" refers to both smoking and melikah. Just as smoking is \"above,\" so is melikah.", + "5) \"umalak\" (\"And he shall pinch, etc.\"): I might think from anywhere (i.e., even from the throat); I, therefore, reason: \"melikah\" is written here, and it is written elsewhere (in reference to a bird-offering [Ibid. 5:8]: \"And he shall pinch its head alongside its oref\" [the back of the head sloping to the nape]). Just as melikah there is alongside the oref, so, here. — But, in that case, why not say: Just as there, he pinches but does not sunder (the head from the body, pinching only one of the shechitah signs, gullet or windpipe), here, too, he pinches but does not sunder! — It is, therefore, written (in negation of this supposition): \"umalak its head and he shall smoke it upon the altar, and its blood shall be wrung out on the wall of the altar.\" Can this possibly mean that after he smokes it he wrings out his blood! It must mean that he pinches it in the manner that he smokes it, viz.: Just as in smoking, the head (is smoked) by itself, and the body, by itself — so in melikah, the head by itself and the body by itself (i.e., the head is severed completely).", + "6) And whence is it derived that the head is smoked by itself? \"And the Cohein shall smoke it on the altar\" (Ibid. 17) refers to the body. What, then, must \"and he shall smoke\" (Ibid. 15) refer to? The head. And just as we find with smoking that the head (is smoked) by itself, and the body by itself, so, with melikah, etc.", + "7) \"And its blood shall be wrung out\" — the blood of all of it. He holds both the head and the body and wrings (the blood of) both of them out against the wall of the altar — not the wall of the ramp, not the wall of the foundation, not the wall of the heichal, but the upper wall of the altar (i.e., above the red line). I might think (he could do so) on the lower wall, and derive it by kal vachomer, viz.: If the (blood of the) sin-offering of a beast is (applied) above (the red line), and the (blood of its) burnt-offering, below — the (blood of the) sin-offering of a bird, whose blood is (applied) below (the red line), how much more so should (the blood of) its burnt-offering be applied below! It is, therefore, written (to negate this): \"And he shall pinch its head and smoke it on the altar, and its blood shall be wrung out against the wall of the altar.\" \"the altar\" mentioned in respect to smoking is \"the altar\" mentioned in respect to wringing. Just as smoking is \"above,\" so is wringing.", + "8) How was this done? He (the Cohein) ascended the ramp and turned to the sovev (the gallery around the altar). When he came to the northeast corner, he pinched its head alongside its oref, sundered it, and wrung out its blood on the wall of the altar. And if he processed it beneath his feet, even as much as one ell, it is kasher, (this still being above the red line). R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: All of it must be done near the top of the altar.", + "9) (Vayikra 1:16): \"And he shall remove murato with its entrails\"): This (\"murato\") is the crop. I might think he pierces through (the skin) with a knife and removes it; it is, therefore, written: \"with its entrails.\" He removes it together with the entrails. Abba Yossi b. Chanan says: He removes the maw with it. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 1:16): \"And he shall cast it\" (the crop, etc.): \"it\" — that of a kasher offering, and not that of a pasul offering; \"it\" — not (that of) a bird sin-offering, (whose crop the Cohein may eat if he so wishes). \"it\" is cast (in the place of the ashes), and not the (corresponding parts of the) burnt-offering of a beast, (which are rinsed and sacrificed).", + "2) For (in the absence of \"it\"), I would reason: Is it not a kal vachomer (that these parts in a beast should be pasul), viz.: If in an instance (that of a bird) where the skin is permitted (for the altar), the crop is pasul, in the instance (that of a beast), where the skin is pasul, how much more so should the crop be pasul! It is, therefore, written (to negate this): \"it\" — it (that of a bird burnt-offering) is to be cast, and not that of a beast.", + "3) (Vayikra 1:16): \"etzel the altar\" — near the altar; \"kedmah\" — to the east of the ramp; \"in the place of the ashes\" — where the ashes were deposited. R. Chaninah says: There were two ash depositories, one in the east of the ramp and one in the east of the altar. In the first were placed the crops of birds and the ashes of the inner altar and of the menorah; and in the second were burned the p'sulin of higher-order offerings and (those of) the devoted portions of lower-order offerings.", + "4) (Vayikra 1:16): \"And he shall rend it\" — one that is kasher and not one that is pasul (i.e., If he performed melikah outside the prescribed time, he does not remove it from the altar, but sacrifices it without rending.) \"it\" required rending, but not a beast burnt-offering. For (in the absence of \"it\") I would reason: Is it not a kal vachomer, viz.: If a bird burnt-offering, which does not require flaying, requires rending — a beast burnt-offering, which does require flaying, how much more so must it require rending! It is, therefore, written (to negate this): \"And he shall rend it\" — it requires rending, but not a beast burnt-offering.", + "5) (\"And he shall rend it) with its feathers\" — This permits the skin (to which the feathers are attached). For (in the absence of \"with its feathers\") I would reason: If in an instance (that of a beast burnt-offering) where the crop, (which is foul), is permitted (to be sacrificed) — the skin, (which gives off a foul odor upon burning), is forbidden, here, where the crop is forbidden, how much more so should the skin be forbidden! It is, therefore, written (to negate this): \"with its feathers\" — the skin is permitted.", + "6) (\"And he shall rend it) but he shall not divide it.\" I might think that if he did divide it, it is pasul; it is, therefore, written: \"and (including an instance in which it was divided), he shall smoke.\" If \"and he shall smoke,\" I might think (it is sacrificed) even if he performed melikah with a knife (instead of with his fingernail); it is, therefore, written: (\"and he shall smoke) it.\" Why do you see fit to make it kasher in the instance of dividing and to make it pasul in that of melikah? After Scripture includes, it excludes. Why do I make dividing kasher? Because it follows conciliation (by the blood). I make melikah (with a knife) pasul because it precedes conciliation.", + "7) (\"It is) a burnt-offering\" — even if he wrung out the blood of the body and not that of the head. — But perhaps (the intent is) even if he wrung out the blood of the head and not that of the body! It is, therefore, written (to negate this): \"It is a burnt-offering\" (connoting the greater part of it). \"a burnt-offering, a fire-offering, a savor, sweet, to the L–rd\": \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning its ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 2:1): \"And a soul\" — to include the anointed priest (i.e., the high-priest) as bringing a gift meal-offering. Is it not a kal vachomer (that he may do so), viz.: If an individual (Jew), who does not bring a prescribed meal-offering every day, may bring a gift meal-offering — the high-priest, who does bring a prescribed meal-offering every day, (see Vayikra 6:13), how much more so may he bring a gift meal-offering! — No, the individual (in an instance of extreme poverty) brings a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, whereas the high-priest does not — and since he does not, (I would say that) he may not bring a gift meal-offering. It is, therefore, written: \"And a soul,\" to include a high-priest as bringing a gift meal-offering.", + "2) The same applies to the congregation (as opposed to the individual), viz.: If the individual who does not bring a prescribed meal-offering every day, may bring a gift meal-offering — the congregation, which does bring a prescribed meal-offering every day (the libation meal-offering accompanying the daily offering), how much more so may it bring a gift meal-offering! — No, the individual brings an offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, whereas the congregation does not (and since it does not [I would say that] it may not bring a gift meal-offering.) — This is refuted by the instance of the high-priest, who does not bring a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, yet does bring a gift meal-offering. Do not wonder, then, if a congregation, which does not bring a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects would bring a gift meal-offering. It is, therefore, written (to negate this supposition): \"a soul\" — an individual brings a gift meal-offering, but not a congregation.", + "3) \"a soul shall offer\" — I might think this is a decree; it is, therefore, written: \"If a soul shall offer\" — it is optional. \"korban minchah\" (lit., \"an offering, meal-offering\"). We are hereby taught (by the superfluous \"korban\") that an individual may offer frankincense (as a distinct offering, apart from the meal-offering). Now does it not follow (that he may do so, i.e., Why does this require an inclusion clause?), viz.: It is written that a beast is brought (as an offering), and a meal-offering as a prescribed adjunct to it (Bamidbar 15:1, etc.); that a meal-offering is brought, and frankincense, as a prescribed adjunct to it — Just as a meal-offering, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself (our verse), so, frankincense, which comes as a prescribed adjunct to a meal-offering, comes as a gift by itself. (Why, then, the inclusion clause?)", + "4) (No, I would say:) Why does a meal-offering come as a gift by itself? Because it comes as a prescribed offering by itself. Should frankincense, then, which does not come as a prescribed offering by itself, come as a gift by itself! Certainly not! It is, therefore, written (to negate this); \"korban\" (\"an offering\") — an individual may donate frankincense by itself. What is the minimum amount? A fistful.", + "5) And whence is it derived that an individual may donate wine as a (distinct) gift? It is written that a beast is brought, and a meal-offering as a prescribed adjunct to it, and that a beast is brought, and wine as a prescribed adjunct to it — Just as a meal-offering, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself, so, wine, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself.", + "6) (But this may be countered, viz.:) Why does a meal-offering come as a gift by itself? Because it comes as a prescribed offering by itself. Should wine, then, which does not come as a prescribed offering by itself, come as a gift by itself! Certainly not! It is, therefore, written (to negate this): \"korban\" (\"an offering\") — an individual may donate wine by itself. What is the minimum amount? Three logim.", + "7) And whence is it derived that an individual may donate oil by itself? Adduce the same derivation and the same rebuttal (as in the instance of frankincense.) It is, therefore, written (to negate the rebuttal): \"korban,\" etc. These are the words of R. Tarfon. R. Tarfon said: Just as we find that wine, which is brought as an obligation, is brought as a gift, so, oil, which is brought as an obligation, is brought as a gift. R. Akiva countered: No, this may be so in the case of wine, which is brought as an obligation by itself, but not in the case of oil, which is not brought as an obligation by itself. And whence is it derived that an individual may donate wood by itself? It is written: \"korban\" — an individual may donate wood by itself. What is the minimum amount? Two logs.", + "8) R. Yossi says: I read \"korban,\" and I might think an individual may donate (even) incense, and that he is bound by (Devarim 23:24): \"What issues from your lips shall you observe and you shall do, and that he satisfies (Shemoth 30:9) \"You shall not bring upon it (the altar) strange (i.e., donated) incense, nor burnt-offering\" by not bringing it upon the inner altar, but he may bring it upon the outer altar (just as he does a burnt-offering) — it is, therefore, written (Shemoth 31:11): \"and the spice incense for (smoking in the sanctuary, which is) holy\" — spices are offered only within (i.e., in the sanctuary). " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 2:1): \"a meal-offering\" — What obtains here (in our section) obtains with all (other) meal-offerings, and what obtains with all (other) meal-offerings obtains here. \"soleth\" (fine flour): Just as soleth elsewhere (Shemoth 29:2) is of wheat, so, here. (It could have been written) \"soleth, his offering\" (instead of) \"soleth shall be (his offering\"), the implication being that he may donate and offer only (a meal-offering) of wheat. (For without the limiting clause I would reason:) Does it not follow (that an individual may bring a meal-offering of barley)? viz.: The congregation brings a prescribed meal-offering of wheat (i.e., the libation meal-offering, the two loaves, and the show bread), and an individual brings a gift meal-offering of wheat. Just as the congregation, which brings a prescribed meal-offering of wheat, brings a prescribed meal-offering of barley (e.g., the meal-offering of the omer), so, the individual, who brings a gift-offering of wheat, may bring a gift-offering of barley. It is, therefore, written (to negate this): \"soleth, his offering,\" \"soleth shall it be\" — he may donate and offer only (a meal-offering) of wheat.", + "2) So that if one said: \"I vow a meal-offering of barley,\" he brings one of wheat; \"of kemach\" (first flour), he brings one of soleth (fine flour); \"without oil and frankincense,\" he brings oil and frankincense with it;\" \"a half-issaron,\" he brings a full issaron; \"an issaron and a half,\" he brings two. R. Shimon (in the above instances) exempts him, his not having donated in the customary manner.", + "3) \"his offering\" — the individual brings a gift meal-offering, but not partners. (For without the exclusion clause I would reason:) Does it not follow (that a gift meal-offering may be brought in partnership)? viz.: A beast burnt-offering is brought in vow or gift, and a meal-offering is brought in vow or gift. Just as the first may be brought by two, so, the second may be brought by two.", + "4) — No, this may be true in the case of a beast burnt-offering, which comes as a communal gift-offering, but not in that of a meal-offering, which does not come as a communal gift-offering. — This is refuted by the instance of a bird burnt-offering, which does not come as a communal gift-offering, yet does come as a gift of two.", + "5) — So that you should not wonder if a meal-offering, which does not come as a communal gift-offering, does come as a gift of two. It is, therefore, written (to negate this) \"his offering\" — the individual brings a gift meal-offering, but not partners.", + "6) Just as two do not bring a gift meal-offering, so they do not bring wine or frankincense or wood. But they can donate a burnt-offering and peace-offerings, and, with (a) fowl (-offering), even one bird.", + "7) \"And he shall pour oil upon it\" — upon all of it; \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it. Why do you see fit to say this\" (i.e., to make this distinction). — For there is no inclusion (\"upon it\") after inclusion (upon it\") in the Torah except for limitation.", + "8) Another rendering: \"And he shall pour oil upon it\" — upon all of it, because it (the oil) is mixed with it, and the fistful is taken with it. \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it, because it (the frankincense) is not mixed with it, and the fistful is not taken with it.", + "9) \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it, I do not know how much. I, therefore, reason: It (the meal-offering) requires kemitzah (the taking of the fistful), and it requires frankincense. Just as kemitzah is a full fist (Ibid. 2), so the frankincense requires a full fist. R. Yehudah says: If the frankincense (on the meal-offering) was diminished (from a fistful after kemitzah), it is kasher.", + "10) \"And he shall pour oil upon it and he shall put frankincense upon it, and he shall bring it to the sons of Aaron, the Cohanim\": The implication is that all men (i.e., even non-Cohanim) may do the pouring and the mixing." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 2:2) (\"And he shall bring it to the sons of Aaron, the Cohanim, and he [the Cohein] shall take, etc.\"): (It could have been written \"vehevi\" (\"And he shall bring.\") Why \"veheviah\"? (\"And he shall bring it\")? That he not bring it by halves. So that if he said: \"I vow to bring a meal-offering of two issaron,\" he should not bring it in two vessels but in one. \"to the sons of Aaron\" — even if they are very many (i.e., they can apportion the various services among themselves.) And thus is it written (Mishlei 14:28): \"In the multitude of the people is the King's glory.\" \"the Cohanim\": We are hereby taught that kemitzah (the taking of the fistful) is the mitzvah of the priesthood. (non-Cohanim may not perform it.) (For without the exclusion clause I would reason:) Does it not follow (that kemitzah does not require a Cohein)? viz.: If shechitah, for which \"north\" was required, a Cohein was not required, kemitzah, for which north was not required, how much more so should a Cohein not be required! — This argument is refuted by melikah, which does not require \"north,\" yet does require a Cohein. — No, this may be true of melikah because it requires the altar, as opposed to kemitzah, which does not require the altar. And since it does not require the altar, it should not require a Cohein. It is, therefore, written: \"… the Cohanim, and he (the Cohein) shall take the fistful\" — kemitzah is the mitzvah of the priesthood.", + "2) I might think that it is a mitzvah for a Cohein to take the fistful, but that if a non-Cohein does so it is also kasher; it is, therefore, written (Mishlei 14:9): \"And the Cohein shall lift from the meal-offering its remembrance\" (i.e., the fistful\") — to stipulate that if a non-Cohein does so it is pasul.", + "3) \"and he shall take a fistful\": one fistful for (a meal-offering of) one issaron; one fistful for sixty issaron. — Or, one fistful for one issaron; sixty fistfuls for sixty issaron I reason: (A meal-offering) requires kemitzah and it requires frankincense. Just as with frankincense, one fistful (of frankincense) for (a meal-offering of) one issaron; one fistful for sixty issaron — so, kemitzah: one fistful for one issaron; one fistful for sixty issaron.", + "4) Or, go in this direction: (A meal-offering) requires kemitzah, and it requires oil. Just as with oil, one log for one issaron; sixty log for sixty issaron — so, with kemitzah: one fistful for one issaron; sixty fistfuls for sixty issaron!", + "5) Let us see what it (the fistful) is most like. We derive a thing (the fistful), which is entirely burnt, from a thing (frankincense), which is entirely burnt. And this is not countermanded by oil, which is not entirely burnt, (most of it being eaten by the Cohanim). Or, go in this direction: We derive something (the fistful), (the absence of) a small amount of which invalidates its (extant) preponderant amount, from something (oil), (the absence of) a small amount of which does not invalidate its (extant) preponderant amount; it is, therefore, written \"and he shall take a fistful\" (the connotation of which is) one fistful for sixty issaron. \"and he shall take a fistful from there\" — from wherever the stranger (i.e., the donor) is standing (in the azarah). Ben Betheira says: Whence is it derived that if he took the fistful with his left hand, he puts it back (in the vessel) and takes it again with his right hand? From \"from there\" — from where he had taken it before.", + "6) \"his full fistful\": I might think it should be flowing over; it is, therefore, written (to negate this) (Vayikra 6:8): \"in his fistful.\" If \"in this fistful,\" I might think he can take the fistful with his fingertips (and that they need not reach his palm); it is, therefore, written: \"his full fistful.\" How is this done? He bends three fingers over his palm (and bunches the flour in). And with a machvath or a marchesheth (baked meal-offerings, that do flow over [see Vayikra 2:5 and Vayikra 2:7]), he \"erases\" (the overflow) with his thumb from above and with his little finger from below.", + "7) \"his full fistful\" soleth (fine flour). I might think that the place of the kemitzah must be soleth and the rest may be kemach (first flour); it is, therefore, written: \"from soleth.\" I might then think that the place of the kemitzah and the sides must be soleth and the rest may be kemach. It is, therefore written: \"from its soleth\" — it must be all soleth; \"and from its oil\" — it must be all oil.", + "8) \"from its soleth and from its oil\" — the soleth must be mixed with oil. Another rendering: \"from its soleth\" — If the soleth were missing any amount (short of an issaron) it is pasul. \"and from its oil\" — If the oil were missing any amount (short of a log), it is pasul.", + "9) \"from its soleth\": not from the soleth of its neighbor (offering); \"and from its oil\": not from the oil of its neighbor — that he not bring two meal-offerings in one vessel — whence it was ruled: Two meal-offerings from which fistfuls were not taken, which got mixed up with each other — If he can take a fistful from each independently, they are kasher; if not, they are pasul.", + "10) \"his fistful from its soleth and from its oil\": If in taking the fistful there came up in his hand a pebble or a grain of salt or of frankincense, it is pasul. \"from its soleth and from its oil, aside from all of its frankincense\" There must be frankincense there (on the meal-offering) at the time of the kemitzah. \"aside from all of its frankincense and he shall smoke\": He picks the (grains of) frankincense (from the meal-offering, places it on the fistful in the vessel) and offers it on the fire (of the altar).", + "11) \"and he shall smoke\" the fistful, even in the absence of the remainder (i.e., if the remainder were lost before the smoking). If the fistful became unclean or were lost, I might think that the Cohanim could (still) eat the remainder, and (I could adduce) a kal vachomer to that effect, viz.: If in an instance where the \"power of the altar\" is weak — that of the two breads and the show bread, (of which the altar receives nothing) — the power of the Cohanim is strong (i.e., they receive these breads), then, in an instance where the power of the altar is strong — that of the fistful — how much more so should the power of the Cohanim be strong with the remainder (i.e., they should be able to eat it) (even if the share of the altar is lacking)! (To negate this) it is written (Ibid. 3): \"And what is left over from the meal-offering shall be for Aaron and for his sons from the fire-offerings of the L–rd.\" They have no portion in it until the fistful has been smoked.", + "12) (Vayikra 2:2): \"its remembrance\" (the fistful): The owners are \"remembered\" (for good) thereby (i.e., by its presentation to the altar), by (the smoking of) the fistful, and by (the smoking of) the frankincense. R. Shimon says: \"remembrance\" is mentioned here, and \"remembrance\" is mentioned elsewhere (in reference to the show bread [Vayikra 24:7]). Just as the \"remembrance\" here is a full fistful, so, the \"remembrance\" there." + ], + "Chapter 11": [ + "1) \"And what is left (from the meal-offering shall be for Aaron, etc.\"): even if it were not salted, even if it were not presented (at the southwest corner of the altar) — except if nothing were smoked of its frankincense. \"from the meal-offering\" — except if it (the meal-offering) were diminished (between kemitzah and smoking), except if nothing were smoked of its frankincense. \"for Aaron and for his sons\": for Aaron first, and then for his sons; for Aaron without apportionment (with the other Cohanim), and for his sons with apportionment. Just as Aaron, the high-priest, eats without apportionment, so, his sons, the high-priests, eat without apportionment.", + "2) \"for Aaron and for his sons, holy of holies\" — to permit the (remainders of the) meal-offerings of Israelite men. Now why should I (think to) exclude them (Israelite men, that I need a verse to include them)? It is written (Bamidbar 15:13): \"All the native-born (men) shall do thus with these, to offer a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.\" (Is the intent of the verse that) if he wishes to bring (libations [independent of the offering]) he may do so? Or (is its intent) that (the remainder of the) meal-offerings of (native-born) Israelite men be offered upon the fire (and not be eaten by the Cohanim, [the verse to be rendered: \"All the native-born (men) shall do thus (as they do with the libation meal-offering) with these (gift meal-offerings), to offer (the remainder as) a fire-offering, etc.\"])? And how would I understand \"And what is left from the meal-offering shall be for Aaron and for his sons\"? As referring to (the meal-offerings) of proselytes, women, and bondsmen (and not to those of native-born Israelite men); it is, therefore, written: \"for Aaron and for his sons, holy of holies\" — to permit the (remainders of) meal-offerings of Israelite men (to be eaten by Cohanim).", + "3) I would know that only their meal-offerings (are permitted to Cohanim). Whence do I derive that their melikah (bird-offerings are also permitted to be eaten by Cohanim)? R. Shimon says: (If not apprised otherwise) I would read (Vayikra 22:8): \"Neveilah (carcass [including, ostensibly, a melikah offering] or treifah (an organically \"torn\" animal) he (a Cohein) shall not eat to defile himself therewith\" (If he does eat it, he is forbidden to eat kodshim). It is, therefore, written: \"for Aaron and for his sons,\" to permit the melikah offerings of Israelites.", + "4) I would know that only the melikah offerings of Israelites are permitted to Cohanim. Whence would I derive the same for the melikah offerings of Cohanim? And, indeed, it would follow that they are not permitted, viz.: If optional (eating of) soleth is permitted and (eating) soleth of mitzvah is forbidden (i.e., the meal-offering of a Cohein must be entirely burnt) — then, if optional (eating of a bird slaughtered by) melikah is forbidden, should it not follow that (a) melikah of mitzvah (bird offering) is forbidden (to be eaten by the Cohanim and that the offering should be entirely burnt)? — This is refuted by the melikah offerings of Israelites, whose optional melikah is forbidden and (eating of the offering by the Cohanim after) melikah of mitzvah permitted!", + "5) — No. What permits the melikah of mitzvah of Israelites (to Cohanim)? The fact that the soleth of mitzvah (of Israelites) was permitted to them. Shall we then permit the melikah of mitzvah of Cohanim, when their soleth of mitzvah was forbidden to them! Since their soleth of mitzvah is forbidden to them, their melikah of mitzvah should be forbidden to them! It is, therefore, written (to negate this): \"for Aaron and for his sons, holy of holies,\" to permit the melikah-offerings of the Cohanim (to be eaten by them). \"of the fire-offerings of the L–rd\" — it (the remainder) may not be eaten until the fistful has been burnt." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 2:4): \"And if you bring (an offering of a meal-offering, etc.\"): \"if you bring\" — it is optional (not mandatory). \"an offer (korban) of a meal-offering\": R. Yehudah said: Whence is it derived that if one says: \"I take upon myself a baked meal-offering\" that he may not bring part cakes and part wafers? From \"an offer\" — he brings on offering, and not cakes and wafers.", + "2) R. Shimon said: Is \"offer\" written twice? It is written only once, and this is followed by \"cakes and wafers\" — so that if he wishes to bring cakes he may do so; if he wishes to bring wafers, he may do so; if he wishes to bring cakes and wafers he may do so. And when he takes the fistful (of the cakes and wafers after baking), he mixes both of them (i.e., their pieces) together and takes the fistful. If in taking the fistful only one of them (i.e., one variety) comes up in his hand, it is sufficient.", + "3) (Vayikra 1:16): \"baked in an oven\": and not baked in a brazier, or on hot tiles, or in the improvised fire places of the Arabs. R. Yehudah says: Why \"oven,\" \"oven,\" twice? (here and Vayikra 7:9). To validate a brazier. R. Shimon says: Why \"oven,\" \"oven,\" twice? (One,) that he consecrate it (to be baked in) an oven, and (the other,) that all of its processing be in an oven.", + "4) (Vayikra 1:16); \"soleth\": Just as \"soleth\" mentioned elsewhere is of wheat, so, here, it is of wheat. \"unleavened cakes (challoth) mixed (with oil\"); but the wafers are not to be mixed. For (if not for the exclusion clause) we would reason: If challoth, which do not require spreading (with oil after they are baked), require mixing (with oil before they are baked) — wafers, which require spreading (with oil after they are baked), how much more so should they require mixing (with oil before they are baked)! It is, therefore, written (to negate this): \"challoth mixed,\" and not wafers mixed.", + "5) (Vayikra 1:16): \"wafers spread (with oil\" after baking), and not challoth spread. Now does it not follow (that challoth should require spreading), viz.: If wafers, which do not require mixing (with oil before baking) require spreading (with oil after baking) — challoth, which require mixing, how much more so should they require spreading! It is, therefore, written (to negate this): \"wafers spread,\" and not challoth spread.", + "6) \"soleth: unleavened cakes mixed with oil, or unleavened wafers spread with oil\": Why \"oil,\" \"oil,\" twice? (One,) to validate \"second oil,\" and (the other,) to validate \"third oil.\" R. Eliezer b. Yaakov says: He spreads the wafers (with oil) in the shape of (the Greek letter) chi; for there is inclusion after inclusion (\"oil,\" \"oil\") only for limitation (i.e., that he spread it only thinly [the rest to be eaten by the Cohanim]). R. Yehudah says (in reference to 4) and Vayikra 1:5) above): \"matzoth\" (unleavened), \"matzoth\" (twice): They (challoth and wafers) are similar in respect to matzoth, and not in respect to spreading and mixing.", + "7) Likewise, R. Yehudah says (Shemoth 30:18): \"And you shall make a laver of copper, and its pedestal, of copper, for washing\": I might think that the pedestal could serve for ablution just as the laver does; it is, therefore, written \"copper,\" \"copper\" (twice) — it is likened (to the laver) only in respect of its being copper, and not in respect to washing. Likewise, R. Yehudah says (Shemot 28:15): \"And you shall make a breastplate (choshen) of judgment, artistic work; like the work of the ephod shall you make it.\" I might think that just as this (the choshen) was doubled, so, that (the ephod) was to be doubled; it is, therefore, written: \"of gold\": It (the ephod) is similar to it (the choshen) only in respect to gold, but not in respect to doubling." + ], + "Chapter 12": [ + "1) \"And if a meal-offering (baked) on a machavath (griddle) is your offering\": We are hereby taught that \"machavath\" is a vessel. (This has various halachic ramifications.) (It is stated here) \"your offering,\" and, below (Vayikra 2:7), \"your offering,\" for a gezeirah shavah (identity). Just as the offering here requires pouring (of oil) and mixing, so, the offering below. And just as the offering below requires placing oil in the vessel before it (the meal-offering) is processed, so, the offering here.", + "2) \"soleth mixed (with oil\"): We are hereby taught that it is mixed (with oil) while it is soleth. Rebbi says: It is (thus) mixed (when they are at the stage of) challoth, viz. (Vayikra 2:4): \"challoth … mixed\" — whereupon they said to him: Are not \"challoth\" mentioned in respect to the thanksgiving loaves (Vayikra 7:12), and it is impossible to mix them (with oil) when they are challoth, (there being too little oil for that); but (it must be that the oil is mixed with) soleth. How is this done? He places oil in the vessel before processing (the meal-offering). Then he places oil on it (the soleth), and mixes it, and kneads it, and breaks it into pieces, and pours oil on it, and takes the fistful. Rebbi says: He mixes them (with oil) when they are challoth, viz.: \"challoth … mixed with oil.\" How is this done? He places oil in the vessel before processing it, and places (oil) on it, and kneads it, and bakes it, and crumbles it, and places oil on it, and mixes it, and then again pours oil on it, and takes the fistful. \"unleavened\": I might think that this is a mitzvah specification only; it is, therefore, written \"shall it be\" — Scripture makes it a categorical requirement.", + "3) (Vayikra 2:6): \"You shall break it\": I might think only in two; it is, therefore, written: \"into pieces.\" I might then think it should be made into crumbs; it is, therefore, written: \"it\" — \"it\" into pieces (so that there are four pieces), and not its pieces into pieces.", + "4) From here it was derived that the meal-offering of an Israelite (not a Cohein) is doubled into halves and then into quarters and separated (for the taking of the fistful); the meal-offering of Cohanim is doubled into halves and then into quarters, but not separated, (no fistful being taken); the meal-offering of the anointed (high-) priest was not doubled (twice, but only once). R. Shimon says: The meal-offering of Cohanim and the meal-offering of the high-priest did not require doubling, there being no fistful requirement for them; and wherever there is no fistful, there is no doubling. And all of the pieces (after the quartering) are reduced to olive-sizes.", + "5) \"You shall break it into pieces … It is a meal-offering\" — to include all meal-offerings for breaking into pieces. I might think that even the two loaves and the show bread are to be broken into pieces; it is, therefore, written: \"it\" (to exclude the foregoing). Why do you see fit to include all the meal-offerings and to exclude the two loaves and the show bread? After Scripture included, it excluded. Just as these (the other meal-offerings) are unique in that something is taken from them for the fire (of the altar), so, all from which something is taken for the fire (are broken into pieces) — to exclude the two loaves and the show bread, from which nothing is taken for the fire (but which are entirely eaten by the Cohanim).", + "6) (Vayikra 2:6): \"and you shall pour oil upon it; it is a meal-offering\" — to include all meal-offerings for pouring of oil. I might think that even a meal-offering baked in an oven (is thus included); it is, therefore, written \"upon it.\" (In that case,) I would exclude (from pouring, only) challoth, (of which the verse [Vayikra 2:5] speaks), but not wafers (baked in an oven); it is, therefore, written (to exclude wafers too): \"it (is a meal-offering\").", + "7) (Vayikra 2:7): \"And if a meal-offering of the marchesheth (stewing pan) is your offering\": What is the difference between the machavath (griddle) and the marchesheth? The marchesheth has a cover and the machavath does not have a cover. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Chanina b. Gamliel says: A marchesheth is deep, and what is baked in it (accordingly) soft; a machavath is flat, and what is baked in it (accordingly) hard. \"Of soleth in oil shall it be made\": This teaches us that it is first necessary to place oil into the vessel." + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 2:8) If it were written (only) \"And you shall bring what shall be made of these to the L–rd, and he (the donor) shall present it to the Cohein, and he shall touch it to the altar,\" I might think that only the fistful alone required \"touching.\" Whence would I derive that the entire meal-offering is intended? It is, therefore, written (\"And you shall bring the) meal-offering.\" And whence is it derived that this includes the meal-offering of a sinner for \"touching\"? From \"the meal-offering.\"", + "2) For I might think that only a gift meal-offering required \"touching,\" and not a mandatory one. And it would, indeed, follow that this is so, viz.: It is written that a gift meal-offering is brought, and it is written that a mandatory meal-offering is brought. Just as a gift meal-offering requires \"touching,\" so, a mandatory meal-offering requires \"touching.\"", + "3) — No, it may be that a gift meal-offering requires \"touching\" because it requires oil and frankincense (as opposed to a mandatory meal-offering, which does not.) — This is refuted by the meal-offering of a sotah (a woman suspected of adultery), which does not require oil and frankincense, but which does require \"touching.\" ", + "4) — No, this may be so with the meal-offering of a sotah, which requires waving, but not with the meal-offering of a sinner, which does not require waving. — It may be derived by binyan av ([see Baraitha d'R. Yishmael, principle 3] that the meal-offering of a sinner requires \"touching.\"), viz.: A gift meal-offering, which requires oil and frankincense, is not like the meal-offering of a sotah, which does not require oil and frankincense. And the meal-offering of a sotah, which requires waving, is not like a gift meal-offering, which does not require waving.", + "5) What is common to both is that they are similar in (requiring) the fistful and similar in (requiring) \"touching\" — I shall likewise adduce the meal-offering of the sinner, which is similar to them in (requiring) the fistful as being similar to them in (requiring) \"touching.\"", + "6) — But, their (\"strategic\") common factor might be that they are similar in being offered by both rich and poor and requiring \"touching\" (as opposed to the meal-offering of a sinner, which is offered by a poor man only); it is, therefore, written: \"the (implying \"any\") meal-offering,\" to indicate both a gift meal-offering and the meal-offering of a sinner as requiring \"touching.\" R. Shimon says: \"And you shall bring\" — to include the meal-offering of the omer as requiring \"touching,\" it being written (Ibid. 23:10): \"And you shall bring the omer, the first of your harvest to the Cohein\"; \"and he shall present it\" — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching,\" it being written (Bamidbar 5:25): \"And he shall present it (the sotah's meal-offering) to the altar.\"" + ], + "Chapter 13": [ + "1) — Now does it not follow (without the inclusion clause [above] that the sotah's meal-offering requires \"touching\"?), viz.: If the meal-offering of a sinner, which does not require waving, requires \"touching\" — the meal-offering of a sotah, which requires waving, how much more so should it require \"touching\"! — No, it may be that this is so with the meal-offering of the sinner, which comes of wheat, and not with the meal-offering of the sotah, which does not come of wheat, (but of barley, an inferior variety). — This is refuted by the meal-offering of the omer, which does not come of wheat, (but of barley), and still requires touching.", + "2) — No, this may be so with the meal-offering of the omer, because it requires oil and frankincense, and not with the meal-offering of the sotah, which does not require oil and frankincense. — It may be derived by binyan av (that the meal-offering of a sotah requires \"touching,\") viz.: The meal-offering of a sinner, which comes of wheat, is not like the meal-offering of the omer, which does not come of wheat; and the meal-offering of the omer, which requires oil and frankincense, is not like the meal-offering of the sinner, which does not require oil and frankincense.", + "3) What is common to both is that they are similar in (requiring) the fistful and similar in (requiring) \"touching\" — I shall likewise adduce the meal-offering of the sotah, which is similar to them in (requiring) the fistful, as being similar to them in (requiring) \"touching.\"", + "4) — But, their (\"strategic\") common factor might be that they may not come of flour but of soleth (fine flour), and they require \"touching,\" as opposed to the meal-offering of the sotah, which may come of flour, and, therefore, would not require \"touching\"! It is, therefore, written: \"and he shall present it' — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching.\"", + "5) R. Yehudah says: \"And you shall bring\" — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching,\" it being written (Bamidbar 5:15): \"And he shall bring her (the sotah's) offering for her.\" But perhaps the intent of \"And you shall bring\" is that the individual may donate a variety of meal-offering (barley) other than the variety (wheat) specified in our context! And it would follow (that he may do so), viz.: The congregation brings a mandatory meal-offering of wheat (the two loaves of Atzereth), and the individual brings a voluntary meal-offering of wheat. Just as the congregation, which brings a mandatory meal-offering of wheat, brings a mandatory meal-offering of barley (that of the omer), so, the individual, who brings a voluntary meal-offering of wheat, may bring a voluntary meal-offering of barley. It is, therefore, written: (\"And you shall bring the meal-offering that shall be made of) these\" — you may bring of (the variety of) these alone (i.e., wheat). But perhaps the intent of \"these\" is that if he vows to bring a meal-offering, he must bring all five kinds! It is, therefore, written: \"of these.\" Sometimes, he brings one of them, and sometimes, (as when he forgot which one he specified), he brings all five.", + "6) R. Shimon says: \"meal-offering\" — to include all meal-offerings (e.g., those of gentiles, those of women) as requiring \"touching.\" I might think (that this applies) even to the two loaves and the show bread; it is, therefore, written: \"of these\" (i.e., what is similar to these five kinds). Why do you see fit to include all meal-offerings and to exclude the two loaves and the show bread? After Scripture includes, it excludes. Just as these are distinct in that part of them (the fistful) goes to the fire (of the altar), so, all (meal-offerings), part of which goes to the fire (require \"touching\") — to exclude the two loaves and the show bread, nothing of which goes to the fire (but which is entirely eaten by the Cohanim).", + "7) In that case, should not the libation meal-offering, which goes entirely to the fire, require \"touching\"! It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall present it\" (and not the libation meal-offering). Why do you see fit to include all the meal-offerings (as requiring \"touching\") and to exclude the libation meal-offering? After Scripture includes, it excludes. Just as these (five kinds) are distinct in that they come by virtue of themselves, (so all that come by virtue of themselves require \"touching\"), to exclude the libation meal-offering, which does not come by virtue of itself (but by virtue of the sacrifice that it accompanies).", + "8) In that case, should not the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering, which come by virtue of themselves, require \"touching\"? It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall touch it.\" Why do you see fit to include all of the meal-offerings and to exclude the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering? After Scripture includes, it excludes. Just as these are distinct in that part of them goes to the fire, that they come by virtue of themselves, and that part of them goes to the Cohanim (to be eaten) — (so, all meal-offerings like these require \"touching\"): to exclude the two loaves and the show bread, no part of which goes to the fire; to exclude the libation meal-offering, which does not come by virtue of itself, and to exclude the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering, no part of which goes to the Cohanim (but which is entirely consumed on the altar). (Ibid. 2:9): \"And he shall lift (from the meal-offering its remembrance\" [the fistful]): I might think (that he lifts it) in a vessel; it is, therefore, written elsewhere (Ibid. 6:8): \"And he shall lift from it in his fist.\" Just as there, \"in his fist,\" so, here." + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 2:11): (\"All of the meal-offering) that you offer up to the L–rd shall not be made of leaven\": I might think that the negative commandment applies only to the fistful alone. Whence would I derive that it applies to the entire meal-offering? From \"minchah\" (connoting the whole meal-offering.) Whence do I derive that all meal-offerings are included?", + "2) For I might think that this applies only to those meal-offerings whose remainders (after the fistful) may be eaten. Whence do I derive that it applies even to those whose remainders are not eaten? From \"All the minchah\" (connoting all meal-offerings). \"… that you offer up to the L–rd shall not be made of leaven\": R. Yossi says: This includes the show bread (in the prohibition against leaven). R. Akiva says: It includes the libation meal-offering.", + "3) \"shall not be made of leaven\": I might think that they (all of the steps in preparing the meal-offering) are subsumed in one negative commandment (against leaven); it is, therefore, written (to negate this [Ibid. 6:10]): \"It shall not be baked with leaven.\" Baking was in the general category (of those steps). Why did it leave the category (for special mention)? So that it serve as the basis for a comparison, viz.: Just as baking is characterized by its being a particular, significant act, and subject to liability (for leaven) in and of itself, so, I will include all such acts, like kneading and mixing, for liability in and of themselves.", + "4) (Vayikra 2:11): (\"… for all leaven and all [fruit] honey you shall not smoke from it a fire-offering to the L–rd\"): \"… leaven … you shall not smoke\": This tells me (that he has transgressed) only (if he smoked) the great part (i.e., the entire fistful, leavened). Whence do I derive (that he has transgressed even if he smoked) the lesser part? From \"all leaven.\" This tells me only of it (leaven, by) itself. Whence do I derive the same for an admixture (of leaven and non-leaven)? From \"for all leaven.\" I might think that only meal-offerings subsumed under (Vayikra 2:5) \"unleavened bread shall it be\" come under the interdict against smoking leaven, but that meal-offerings which are not thus subsumed (such as the thanksgiving loaves and the two breads [if he transgressed and smoked them]) do not come under that interdict. It is, therefore, written: \"for all leaven and all honey you shall not smoke.\" (Just as the interdict against honey applies to all meal-offerings, so, the interdict against leaven.) This tells me (in respect to honey) only of the great part (i.e., smoking an entire fistful of date-honey). Whence do I derive (that he has transgressed even if he smoked) the lesser part? From \"all honey.\" This tells me only of it itself. Whence do I derive the same for an admixture? From \"and all honey.\" This tells me only of things (i.e., offerings) which honey spoils. Whence do I derive (that honey is forbidden even with) things which honey improves? [For, (as) the spice compounders say: \"Honey enhances the incense.\"] From \"all honey.\"", + "5) Why mention (both) \"all leaven\" and \"all honey\" (instead of mentioning just one and learning one from the other)? For there is a factor relating to leaven which does not relate to honey, and there is a factor relating to honey which does not relate to leaven: Something in the class of leaven (i.e., the two loaves) is permitted in the sanctuary, but nothing in the class of honey is permitted in the sanctuary. Honey is permitted (to be eaten) by the Cohanim with what is left of the meal-offering, but not leaven. So that since there obtains with leaven what does not obtain with honey, and with honey what does not obtain with leaven, it is necessary to state \"all leaven and all honey.\"", + "6) Whence is it derived that if one offers up what is left from the flesh of a sin-offering, or of a guilt-offering, or of higher order or lower order offerings, or the two loaves or the show bread or what is left of meal-offerings — that he transgresses \"You shall not smoke\"? From \"for all leaven and all honey you shall not smoke of it a fire-offering to the L–rd\" — Anything that there is \"of it\" (i.e., of which there has been offered) a fire-offering to the L–rd, you shall not smoke.", + "7) (Vayikra 2:12): (\"As a first-offering you may offer them [leaven and honey] up to the L–rd\"): \"As a first-offering\" (the two loaves were leavened, and the first-fruits contained the honey of fruits and dates.): — that they (the two loaves) be first of all the meal-offerings (of the year, no meal-offering of the new grain being brought before the two loaves are offered), as it is written (Vayikra 23:16): \"And you shall offer a new meal-offering to the L–rd\" — that it be the newest of all the meal-offerings. This tells me (that it precedes) only a meal-offering of wheat (the two loaves being of wheat.) Whence do I derive that it precedes even) a meal-offering of barley (such as the meal-offering of rancor [of the sotah])? From (Numbers 28:26): \"And on the day of first-fruits, when you offer a new meal-offering to the L–rd, in your (festival of) weeks (Shavuoth).\" If it (\"new\") is not needed for a wheat meal-offering, (this already having been written), understand it as applying to a barley meal-offering (i.e., that a barley meal-offering, too, does not precede it).", + "8) And whence is it derived that they (the two loaves) precede the (bringing of) the first-fruits (bikkurim)? From (Shemoth 34:22): (\"And the festival of Shavuoth shall you make for yourself,) the first of the wheat harvest\" (i.e., What you make on Shavuoth [the two loaves] should precede [all that comes of] the wheat harvest.) This tells me (that it precedes only bikkurim) of wheat. Whence do I derive (that it precedes also bikkurim) of barley? From (Shemoth 23:16): \"which you sow\" (implying all that you sow.) This tells me only of what is sown. Whence do I derive (that the two loaves precede) what grows of itself (from seeds scattered by the wind)? From (Shemoth 23:16): \"in the field\" (implying all that grows in the field.) This tells me only of what grows in the field. Whence do I derive the same for (fruits planted on) a roof, in a yard, or in a ruin? From (Bamidbar 18:13): (The two loaves shall be) \"the first-fruits of all that is in their land.\" And whence is it derived that they precede the (bikkurim of) libations and the fruits of the tree? From (Bamidbar 23:16): (The two loaves shall be) \"the first fruits of your labor,\" and (Bamidbar 23:16): \"when you gather your labor from the field.\" (Grapes for libations and fruits are subsumed in \"gathered.\")", + "9) I might think that if a different offering (of the new grain) preceded them (the two loaves) they should not be offered; it is, therefore, written (Vayikra 2:12): \"You may offer them.\" I might think that if they were not offered on Shavuoth they could be offered afterwards; it is, therefore, written (to negate this): \"them\" (i.e., the ones specifically designated in respect to Shavuoth). I might think that an individual could bring their like (the two loaves) as a gift-offering (whenever he wished); it is, therefore, written: \"them.\" I might think that an individual cannot bring their like as a gift-offering because he does not bring their like as a mandatory offering, but that the congregation, which does bring their like as a mandatory offering, could bring their like as a gift-offering. It is, therefore, written: \"them.\" (Vayikra 2:12): (\"but they [leaven and honey] shall not come up to the altar for a sweet savor\"): \"the altar\": This tells me only of the altar. Whence do I derive the ramp (to be included in the prohibition)? From \"and to the altar they shall not come up.\" I might think (that they are prohibited) both for an offering and not for an offering (i.e., as fuel); it is, therefore, written: \"for a sweet savor\" — it is only for an offering that they are prohibited. " + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 2:13): (\"And every offering of your meal-offering you shall salt with salt\"): If it were merely stated: \"And every offering you shall offer with salt,\" I might think that even wood and blood, (which are referred to as \"offerings\") required salt. It is, therefore, written \"offering of your meal-offering.\" Just as the offering of your meal-offering requires a supplement (i.e., wood), all (offerings) that are so characterized (require salt) — as opposed to wood and blood, which do not require a supplement.", + "2) — But (why not say): Just as the \"offering of your meal-offering\" (i.e., the fistful) is something that permits, (in this instance, the remainder of the meal-offering), so, blood, which permits (the devoted portions to the altar and the flesh to the Cohanim, should require salt!) It is, therefore, written (to negate this [Vayikra 2:13]): (\"And you shall not cut off the salt of the covenant of your G d) from your meal-offering\" — not \"from your blood.\" If \"from your meal-offering\" alone were written, I would think that the entire meal-offering required salt. It is, therefore, written \"offering.\" The fistful (i.e., the part that is offered) requires salt, but the entire meal-offering does not require salt.", + "3) This tells me only of the fistful, (as requiring salt). Whence would I derive the frankincense (as requiring salt)? I would include the frankincense, which comes together with the meal-offering (in the same vessel and is thus subsumed in \"offering of your meal-offering\" as requiring salt.) Whence would I derive it for frankincense that comes by itself, and frankincense which comes with the show bread (in two censers), and the incense, and the devoted portions of a sin-offering, and of higher-order offerings, (the Atzereth lambs), and of lower-order offerings, and the (gift) meal-offerings of Cohanim, (which are entirely burnt), and the meal-offering of the high-priest, and the libation meal-offerings, and the limbs of burnt-offerings, and a burnt-offering of fowl — Whence would I derive these (as requiring salt)? From (Vayikra 2:13): \"With all of your offerings (shall you offer salt.\")", + "4) R. Yishmael, the son of R. Yochanan b. Broka, says: Just as the \"offering of your meal-offering,\" which is susceptible of defilement (tumah) and is burnt on the outer altar (requires salt, so do all others of this kind) — to exclude wood, which is not susceptible of defilement; to exclude blood and wine, which are not burnt; to exclude the incense, which is not burnt on the outer altar. If \"with salt\" alone were stated, I might think that a \"hint\" of salt were sufficient; it is, therefore, written: \"you shall salt.\" If \"you shall salt\" alone were stated, I might think that salt water, too, was permissible; it is, therefore, written: \"with salt.\" (Vayikra 2:13): \"You shall not cut off salt\": salt that is never \"cut off\" (from nature, as opposed to fabricated salt). Which salt is that? Sodom salt. And whence is it derived that if he cannot find Sodom salt he may bring Astrakhan salt (of an inferior grade)? From (Vayikra 2:13): \"you shall offer salt\" — whatever the quality. I might think that one who donated a meal-offering brought salt along with it — just as he brings frankincense — from his home. And it would follow that he did so, viz.: It is written that a meal-offering is brought and that frankincense is brought; that a meal-offering is brought and that salt is brought. Just as the frankincense is brought by the donor of the meal-offering, so, the salt.", + "5) — Or, perhaps we should go in the other direction, viz.: It is written that a meal-offering is brought and that wood is brought; that a meal-offering is brought and that salt is brought. Just as the wood is provided communally, so, the salt!", + "6) Let us see which is (salt) is most like. We derive something (salt) which is offered with all sacrifices from something (wood) which is offered with all sacrifices — and this is not to be refuted by frankincense, which is not offered with all sacrifices — Or, go in this direction: We derive something (salt), which is offered with the meal-offering (the fistful). Itself, from something (frankincense), which is offered with the meal-offering itself (in one vessel) — and this is not to be refuted by wood, which is not offered with the meal-offering itself. It is, therefore, written: \"And you shall not cut off the salt of the covenant of your G d from your meal-offering,\" and, elsewhere, (in reference to the show bread), (Ibid. 24:8): \"from the children of Israel, an everlasting covenant.\" Just as there, the salt is provided communally, so, here.", + "7) (Vayikra 2:13): (\"With all your offerings) you shall offer salt\": \"you shall offer\" (salt, in a communal offering) — even on the Sabbath; \"you shall offer\" — even in a state of uncleanliness; \"you shall offer salt\" — any kind (both Sodom salt and Astrakhan salt); \"you shall offer salt\" — from any place, (even from outside Eretz Yisrael)." + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 2:14): \"And if you offer a meal-offering of first fruits (bikkurim) to the L–rd\" (the meal-offering of the omer): R. Yehudah says: The meal-offering of bikkurim is destined to be suspended (with exile) and to be restored. And, similarly, it is written (Bamidbar 36:4): \"And if the jubilee (yovel) will be for the children of Israel\" — the jubilee is destined to be suspended and to be restored.", + "2) R. Shimon says: \"And if you offer a meal-offering of bikkurim to the L–rd\": This meal-offering is mandatory. I might think it is voluntary; it is, therefore, written (Bamidbar 23:10): \"and you shall bring the omer, the first (grain) of your harvest to the Cohein\" — it is mandatory.", + "3) If so, why is it written \"if (you offer)\")? To teach: If you bring it willingly, I shall account it to you as if you brought it as a gift; and if you do not bring it willingly, I shall account it to you as having brought it for your personal needs only (i.e., to allow you to eat chadash [the new grain]).", + "4) as it is written (Vayikra 23:14): \"And bread, and kali, and karmel you shall not eat until this self-same day, until you have brought the offering of your G d.\" \"And if you offer a meal-offering of bikkurim to the L–rd\": This is the meal-offering of the omer. From which (grain) does it come? From barley. — But perhaps it comes from wheat! R. Eliezer says (to negate this): It is written here (Vayikra 2:14): \"aviv\" (grain in the ear), and also in respect to Egypt (Shemoth 9:41). Just as \"aviv\" in respect to Egypt is barley, so, \"aviv\" here. R. Akiva says: It is written that the congregation is to bring bikkurim (the omer) on Pesach and that the congregation is to bring bikkurim (the two loaves) on Atzereth (Shavuoth). Just as we find that of that kind (of grain [i.e., wheat]) of which the individual brings his obligatory offering, the congregation brings its obligatory offering (the two loaves) on Atzereth — so, of that kind (i.e., barley), of which the individual brings his obligatory offering (the meal-offering of rancor of the sotah), the congregation is to bring its bikkurim (the omer) on Pesach. From which kind does the individual bring his obligatory offering? From barley. The congregation, too, is to bring its obligatory offering only from barley. An alternate derivation: If you say (that he brings it) of wheat, then the two loaves (which are of wheat) could not be (called) \"bikkurim\" (first fruits).", + "5) R. Yishmael, the son of R. Yochanan b. Broka, says: I might think that it (the omer) could be brought from spelt, oats, and rye; but this is (negated by) a kal vachomer, viz.: If wheat, which is kasher for all other meal-offerings, is not kasher for the meal-offering of the omer — then spelt, oats, and rye, which are not kasher for all other meal-offerings, how much more so should they not be kasher for the omer! — No, this may be the case with barley because the sotah's meal-offering is brought of it, unlike spelt, oats, and rye, so that wheat is excluded (from the omer) by Scripture (as above), and spelt, oats, and rye by the kal vachomer.", + "6) \"Aviv kalui with fire, karmel\" (groats of the fresh ear): We are hereby taught that we scorch it in fire to fulfill the mitzvah of kalui. These are the words of R. Meir. The sages say: It is called \"kalui\" because a tube of the kala'im (parched-grain merchants) was there, which was perforated like a sieve, so that the fire enveloped the whole.", + "7) \"aviv\": If it were written \"aviv kalui geresh (groats),\" it would be ambiguous (i.e., Does \"kalui\" (parched) refer to aviv, that it is to be parched before it is ground, or does it refer to geresh), that it is to be parched after it is ground? Now that it is written \"aviv kalui ba'esh (with fire),\" \"with fire\" creates a hiatus, so that (the meaning must be) it is roasted (when) aviv (grain in the ear).", + "8) \"karmel\": (acronymically) \"rach mal\" (soft and malleable). And (similar instances of acronymics) (II Kings 4:42): \"And a man came from Bal Shalishah, and brought to the man of G d bread of the first fruits: twenty loaves of barley bread and karmel in his scrip (betziklono),\" (acronymically): Ba (Come), veyatzok lanu (and spill out to us), ve'achalnu (and we shall eat), venavah hayah (and it was tasty).", + "9) And (Iyyov 39:13): \"knaf renanim ne'elassah\" (\"The knaf renanim [a kind of bird] ne'elassah\" [acronymically]): noseh (it carries [its egg]), oleh (it goes up [to its nest]), umithchateh (and drops it in.) And (Proverbs 7:18): \"Nithalssa ba'ahavim,\" (acronymically): Nissa venitan (Let us consort), vena'aleh (and let us go up [to bed]), venithchatah ba'ahavim (and immerse ourselves in love). And (Bamidbar 22:32): \"ki yarat haderech lenegdi,\" (acronymically): yarathah (it feared), ra'athah (it saw), nat'thah (it turned aside)." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 2:14): (\"Groats of the fresh ear [karmel]) you shall offer (the meal-offering of your bikkurim\"): Why repeat this? (It is already mentioned in the beginning of the verse.) Because it is written \"karmel,\" I might think the mitzvah is to bring only rach mal (see Vayikra 2:8) above). Whence do I derive that if he did not find rach mal he may bring it dry? From \"you shall offer the meal-offering of your bikkurim\" (in any event). It is a mitzvah to bring it from the harvest (i.e., from the standing grain). Whence do I derive that if he did not find this he may bring it from the (sheaves) in the loft? From \"you shall offer the meal-offering of your bikkurim\" — in any event.", + "2) \"the meal-offering of your bikkurim\": I might think this is an individual offering, (but) it is written here \"bikkurim,\" and, elsewhere, (in respect to the two loaves, Vayikra 23:17): \"bikkurim.\" Just as \"bikkurim\" there are a communal offering, so, bikkurim here. These are the words of R. Akiva. R. Shimon says: I might think this is an individual offering, but (this is negated by) its being written (Vayikra 23:14): \"And you shall bring the omer, the first (grain) of your harvest, to the Cohein.\" If you say that this (in our verse) is an individual offering, and that is a communal offering, this cannot be. For if this is \"bikkurim to the L–rd,\" then that is not the first of the harvest; and if that is the first of the harvest, then this is not \"bikkurim to the L–rd.\" (Note:) Things omitted here (in connection with the omer offering [e.g., \"waving\" and the permitting of chadash (the new crop)] are written there.", + "3) (Vayikra 2:15): \"And you shall put oil upon it\": oil upon it, and not upon the show bread. For (if not for the exclusion) would it not be a kal vachomer (that oil should be put upon the show bread, viz.:) If the libation meal-offering, which does not require frankincense, requires oil — the show bread, which does require frankincense, how much more so should it require oil! It is, therefore, written: \"upon it\" — oil upon it, but not upon the show bread....", + "4) (\"and you shall put frankincense upon it\"): upon it, and not upon the libation meal-offering. For (if not for the exclusion) would it not be a kal vachomer (that frankincense should be put upon the libation meal-offering, viz.:) If the show bread, which does not require oil, requires frankincense — the libation meal-offering, which does require oil, how much more so should it require frankincense! It is, therefore, written \"frankincense upon it,\" but not upon the libation meal-offering.", + "5) (\"It is) a meal-offering\" — to include the meal-offering of the eighth day (of the consecration of the tabernacle) as requiring frankincense. \"it\" — to exclude the two loaves from the requirement of oil and frankincense.", + "6) Does it not follow by kal vachomer (that the two loaves should be excluded from oil and frankincense? i.e., Why is \"it\" needed to exclude them from both? Why not just exclude them from either oil or from frankincense, and I would know by kal vachomer that they are excluded from the other, viz.:) If they are excluded from oil, which obtains with the libation meal-offering, would I not exclude them from frankincense, which does not obtain with the libation meal-offering? If they are excluded from frankincense, which obtains with the show bread, would I not exclude them from oil, which does not obtain with the show bread? — No, by this reasoning (I would derive just the opposite conclusion, viz.:) If they are excluded from oil, which does not obtain with the show bread, should they be excluded from frankincense, which does obtain with the show bread! If they are excluded from frankincense, which does not obtain with the libation meal-offering, should they be excluded from oil, which does obtain with the libation meal-offering! It is, therefore, written \"it,\" to exclude the two loaves from the requirement of oil and frankincense." + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 3:1): \"And if a sacrifice of peace-offerings (shelamim) is his offering\": R. Yehudah says: Whoever brings shelamim brings shalom (peace) to the world. This tells me only of shelamim. Whence do I derive a thanksgiving offering (as bringing peace)? I include it, for it is a variety of shelamim (see Vayikra 7:11-12). And whence do I derive a burnt-offering? In include it, for it is brought (in fulfillment of) a vow and (as) a gift. And whence do I derive (offerings of) the first-born, the tithe, and the pesach? I include them (as bringing peace), for they are not brought for sin. And whence do I derive a sin-offering and a guilt-offering? From (the extra) \"sacrifice.\" And whence do I derive (offerings of) fowl, meal-offerings, wine, frankincense and wood? From (the extra) \"his offering\" — so that all who bring an offering bring peace to the world.", + "2) An additional nuance: (Why are they called) \"shelamim\"? For all are \"at peace\" with them: the blood and the devoted portions are for the altar, the breast and the thigh for the Cohanim, the skin and the flesh for the owners.", + "3) R. Shimon says: One who is whole (\"shalem\" in his mind) brings shelamim; a mourner does not bring shelamim. This tells me only of shelamim, which are (offerings) of joy. Whence do I derive (the same for) a thanksgiving offering? I include it, for it is brought as a shelamim (offering). And whence do I derive a burnt-offering? I include it, for it comes as vow and gift. And whence do I derive first-born, and tithe, and pesach? I include them, for they do not come for (atonement of) sin. And whence do I derive sin-offering and guilt-offering? From \"sacrifice.\" And whence do I derive fowl, meal-offering, wine, frankincense, and wood? From \"his offering.\" So that with all offerings — If he is \"shalem,\" he brings them; if he is a mourner, he does not bring them.", + "4) (Vayikra 3:1): (\"if he offers it from the) herd\": to include (as a shelamim offering) the eleventh (in the process of tithing, where he erroneously called the eleventh the tenth); \"the herd\": to exclude the ninth (as a substitute for the tenth). Why do you see fit to include the eleventh and to exclude the ninth? After Scripture excludes, it includes. From when is hekdesh (i.e., that which is consecrated) susceptible of a \"substitute\"? Before or after (consecration)? Certainly, after. Therefore, I include (as a substitute) the eleventh, which follows the (naturally) consecrated (tenth), and I exclude the ninth, which precedes it.", + "5) (\"if) he (offers it\"): \"he\": The individual brings shelamim as a gift-offering, but not the congregation. For (if not for the exclusion) does it not follow (that the congregation, too, could bring shelamim as a gift-offering), viz.: A beast burnt-offering comes as gift or vow, and shelamim come as gift or vow. Just as a beast burnt-offering which comes as gift or vow can come as a congregational gift-offering, so, shelamim, which come as gift or vow can come as a congregational gift-offering.", + "6) This is refuted by the meal-offering, which comes as (individual) gift or vow, but not as a communal gift-offering. — No, this may be so of a meal-offering because it does not come as a gift of two, as opposed to shelamim, which can come as a gift of two. — This is refuted by a burnt-offering of fowl, which can come as a gift of two, but not as a communal gift-offering.", + "7) — No, this may be so with a burnt-offering of fowl because it does not come as a mandatory communal offering, as opposed to a shelamim, which does come as a mandatory communal offering (the Atzereth lambs, which come with the two loaves). And since they come as a mandatory communal offering, they should likewise come as a communal gift-offering; it is, therefore, written: \"he\" — the individual brings shelamim as a gift-offering, but not the congregation.", + "8) (\"whether) male (or female\"): \"male\" — to include the offspring (of a shelamim [to be offered] as a shelamim); \"female\" — to include the substitute (temurah, of a shelamim as a shelamim). \"male\" — to include the offspring. (Why the inclusion clause?) Does it not follow (by kal vachomer that the offspring is offered?) viz.: If a substitute, which does not come from a consecrated animal, is kasher as an offering, how much more so the offspring of a consecrated animal itself! — No, it may be that this is so with a substitute, which obtains with all offerings, but not with offspring, which does not obtain with all offerings, (burnt-offerings and guilt-offerings being male). And since it does not (we would say that) it may not be offered; it is, therefore, written: \"male,\" to include offspring.", + "9) \"female\" — to include a substitute. (Why the exclusion clause?) Does it not follow (by kal vachomer that a substitute may be offered?) viz.: If offspring, which do not obtain with all offerings, may be offered — a substitute, which does obtain with all offerings, how much more so should it be kasher as an offering (in this instance)! — No, this may be so with offspring, which come from a consecrated animal, but not with a substitute, which does not. And since it does not, (we would say that) it may not be offered; it is, therefore, written: \"female,\" to include a substitute.", + "10) This tells me only of (offering) offspring and substitutes of whole animals. Whence do I derive the same for the offspring and substitutes of blemished animals? From \"whether male\" — to include the offspring of blemished animals; \"whether female\" — to include the substitutes of blemished animals. Which are considered blemished animals (in this connection)? Those whose consecration preceded their blemish (and which gave birth before they were redeemed). But if their blemish preceded their consecration and they were redeemed, they have the status of property consecration (and not body consecration; their offspring are permitted for mundane purposes, and they are not susceptible of a \"substitute\"). R. Yehudah says: (Similarly,) it is written (I Samuel 17:36): \"Also the lion, also the bear, did your servant smite.\" This tells me only of the lion and the bear. Whence do I derive (that he smote) their whelps, too? From \"also the lion, also the bear, did your servant smite.\"" + ], + "Chapter 17": [ + "1) (Vayikra 3:2): [\"vesamach\" (\"and he shall place\") is written four times: once in respect to olah, thrice in respect to shelamim] \"And he shall place his hand\" — not the hand of his bondsman; \"his hand\" — not the hand of his messenger; \"his hand\" — not the hand of his wife. \"his hand on the head\" — not on the back; \"his hand on the head\" — not on the throat; \"his hand on the head\" — not on the back of the head. I would exclude all of these, but not the breast; and it would follow by kal vachomer, viz.: Now if the head, which does not require tenufah, requires semichah — the breast, which requires tenufah, should it not require semichah! It is, therefore, written \"on the head\" — and not on the breast.", + "2) \"korbano\" (\"his offering\") is written three times, to include (in the requirement of semichah) all the partners to an offering (one after the other). (For without the inclusion provision) would it not follow (that they would not all perform semichah?), viz.: If tenufah, which obtains both with living animals (e.g., the Atzereth lambs and the guilt-offering of the metzorah) and with slaughtered animals (e.g., the breast and thigh of peace-offerings and thanksgiving offerings), are excluded (from tenufah by all of the partners, [one performing tenufah for all of them]) — semichah, which obtains only with living animals, how much more so should all of the partners be excluded from it, (and only one perform it for all)! It is, therefore, written: \"his offering\" — to include (as performing semichah) all of the partners to the offering.", + "3) \"his offering,\" and not the offering of another; \"his offering,\" and not the offering of a gentile; \"his offering,\" and not the offering of his (deceased) father. These are the words of R. Yehudah, who says that an heir does not perform semichah.", + "4) \"his offering\" — not a bechor (first-born). For (I would say): Does it not follow (that a bechor should require semichah?), viz.: If shelamim, which are not consecrated from the womb, require semichah — a bechor, which is consecrated from the womb — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written: \"his offering\" — not a bechor.", + "5) \"his offering\" — not ma'aser (the tithe). For (I would say): Does it not follow (that ma'aser should require semichah?), viz.: If shelamim, which are not required to be brought, require semichah — ma'aser, which is required to be brought — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written (to negate this): \"his offering\" — not ma'aser.", + "6) \"his offering\" — not a pesach (offering). For (I would say): Does it not follow (that the pesach offering should require semichah?), viz.: If shelamim, for which Scripture did not add numerous mitzvoth, require semichah — the pesach, for which Scripture did add numerous mitzvoth — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written: \"his offering\" — not the pesach.", + "7) \"and he shall slaughter it\" \"and he shall slaughter it\" (Vayikra 3:8), \"and he shall slaughter it\" (Vayikra 3:13): Why three times? Because it is written (Devarim 12:21): \"If the place be distant from you in which the L–rd your G d shall choose to place His name, (and you will not be able to come and bring peace-offerings every day, as you can now that the mishkan travels with you), then you shall slaughter of your herd and of your flock … and you shall eat in your gates with all the desire of your soul\" — At a distance from the place (i.e., the Temple), you may slaughter (and eat), and not in proximity to the place — to exclude chullin (a non-consecrated animal) from being slaughtered in the azarah.", + "8) This tells me only of unblemished animals, which are kasher for sacrifice (as being excluded from \"mundane\" slaughter in the azarah). Whence do I derive the same for blemished animals? I include them (in the exclusion) because they are of the variety of animals that are kasher (for sacrifice). And whence do I derive the same for animals, (which are not kasher for sacrifice [as opposed to beasts])? (I include them) because shechitah obtains with them as it does with beasts. And whence do I derive the same for birds, (for which the severing of only one shechitah sign is sufficient)? From the triple repetition of \"and he shall slaughter it.\"", + "9) I might think that he may not slaughter it (in the azarah), but that if he does, he may eat it; it is, therefore, written: \"If the place be distant from you … then you shall slaughter … and you shall eat.\" What you slaughter at a distance you may eat, and not what you slaughter in proximity (to the Temple) — to exclude (from eating) chullin that were slaughtered in the azarah.", + "10) I might think that he may not eat it but that he may feed it to a dog; it is, therefore, written (Shemoth 22:30): \"To the dog shall you throw it\" — You shall throw it (treifah) to the dog, but not chullin which was slaughtered in the azarah.", + "11) (Vayikra 3:2): \"at the door of the tent of meeting,\" \"before the tent of meeting\" (Vayikra 3:8), \"before the tent of meeting\" (Vayikra 3:13) — to permit all the sides (of the azarah as slaughtering sites). It goes without saying that the north side (is permitted), viz.: If the other sides, which were not permitted for the slaughtering of higher-order offerings, were permitted for the slaughtering of lower-order offerings — the north side, which was permitted for the slaughtering of higher-order offerings, how much more so should it be permitted for the slaughtering of lower-order offerings! R. Eliezer says: \"before the tent of meeting\" — to permit the north side.", + "12) For (without the permitting clause), does it not follow (that it should be forbidden?), viz.: If the slaughtering sites of shelamim, which may be slaughtered on all sides, are not permitted for the slaughtering of higher-order offerings, then the slaughtering site of a burnt-offering, which may be slaughtered only in the north — how much more so should it not be permitted for the slaughtering of lower-order offerings! It is, therefore, written (to negate this): \"before the tent of meeting,\" to permit (slaughtering of lower-order offerings in) the north." + ], + "Section 14": [ + "1) (Vayikra 3:3): \"And he shall present from the sacrifice (of the shelamim\") — even if it were not slaughtered in its name (e.g., even if he slaughtered an olah in the name of a shelamim or vice versa). \"of the shelamim\" — even if he did not perform semichah. \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude an intent of charring it instead of burning it to ashes.) \"to the L–rd\" — to the Creator of the world.", + "2) — whence it is derived: The slaughterer of the sacrifice must have six things in mind: (that the shechitah be) in the name of the (particular) sacrifice, in the name of the donor (of the sacrifice), in the name of the L–rd, in the name of a fire-offering (see above), in the name of (i.e., to the end of producing) a savor (on the altar, and not with the intent of roasting it beforehand), in the name of nichoach (i.e., to give \"pleasure\" to the L–rd by doing His will). (In the instance of) a sin-offering and a guilt-offering, (he must perform the shechitah) in the name of (i.e., towards the atonement of) the (particular) sin. R. Yossi says: Even if one (i.e., the shochet) had none of these (six things) in mind, it is kasher; for it is a provision of beth-din (that he not verbalize his intent [lest he err in the formulation]). And \"intent\" (here) is that of the performer (of the act of shechitah, and not that of the owner).", + "3) (\"And he shall present …) the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards\": (This is written five times.) What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 3:16): (\"And the Cohein shall smoke …) all the fat for the L–rd. (17): … All fat and all blood you shall not eat… (Vayikra 7:25): For all who eat fat of the beast of which one presents a fire-offering to the L–rd, the soul that eats shall be cut off from its people\" — I might think that even the wall-fat (the fat of the heart, the chest, and the throat) is included (in the interdict against eating fat); it is, therefore, written: \"the fat that covers the innards (the entrails).\" I might think that it (eating wall-fat) is not subject to the punishment (kareth), but that it is subject to the exhortation; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards.\" would then exclude only the (wall-) fat of chullin, but not that of a consecrated animal; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards\" (i.e., only that fat is intended.) I might think that it (eating the wall-fat of a consecrated animal) is not subject to the punishment, but that it is subject to the exhortation; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards.\" I might think that it is not subject to the exhortation and that it is subject to sacrifice (if he so wishes, even though he may eat it); it is, therefore, written (for the fifth time): \"the fat that covers the innards\" (Only that fat is to be sacrificed.)", + "4) I would exclude all of the above but not the innards-fat of a sh'lil (a live embryo found in the mother's body [i.e., I would say that that fat, being innards-fat, is interdicted]); it is, therefore, written (Vayikra 7:4): \"and the two kidneys and the fat (which is upon them\") in respect to a guilt-offering. Let this not be written, for it may be deduced by kal vachomer (that these must be sacrificed), viz.:", + "5) If shelamim, whose entire category does not require the (smoking of the) fat-tail, (the fat-tail obtaining only with sheep, and shelamim being offered also from cattle and goats), do require the (smoking of) fat and two kidneys — then, a guilt-offering, whose entire category (sheep) requires the (smoking of) fat and two kidneys! Why, then, need this be written in respect to a guilt-offering? To teach: Just as (the smoking of) fat and two kidneys mentioned in respect to a guilt-offering does not apply to the sh'lil (only a male being brought as a guilt-offering), so (the smoking of) fat and two kidneys mentioned here (in respect to shelamim) does not apply to a sh'lil.", + "6) (Vayikra 3:3): (\"And he shall present …) all the fat that is on the innards\": R. Yishmael says: to include the fat upon the stomach. R. Akiva says: to include the fat upon the small intestines.", + "7) (Vayikra 3:4): \"And the two kidneys\": not an animal with one kidney and not an animal with three kidneys, (this being considered a blemish). (Vayikra 3:4): \"and the fat which is upon them\": not the flesh which is upon them, (this being permitted to be eaten). (Vayikra 3:4): \"which is on the loins\": This is the fat between the loin sinews. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: to include the fat on the coccyx. R. Yishmael says (in explanation of 6 above): Just as the fat that covers the innards is membranous and easily peeled, so only that fat which is membranous and easily peeled (is included). R. Akiva says: Just as the fat that covers the innards is an even layer, membranous, and easily peeled, so only (that fat) which is an even layer, membranous, and easily peeled (is included).", + "8) (Vayikra 3:4): \"and the lobe with the liver\": This is ambiguous. I would not know whether to take part of the liver with the lobe or part of the lobe with the liver. Its being written (Vayikra 9:10): \"… and the lobe from the liver of the sin-offering which he caused to smoke upon the altar\" indicates that part of the liver is taken with the lobe.", + "9) (\"he shall remove it [yesirenah]. (Vayikra 3:5) And the sons of Aaron shall smoke it\"): \"yesir\" (\"he shall remove\"): \"the lobe,\" even if the kidneys are not there (after the receiving of the blood); \"the kidneys,\" even if the lobe is not there; \"yesirenah\" — even one kidney, (which makes the other's absence more conspicuous).", + "10) (Vayikra 3:5) \"and they shall smoke it,\" (Vayikra 3:11): \"and he shall smoke\" (Vayikra 3:16): \"and he shall smoke them\": Why the variations? \"And they shall smoke it\" — what is kasher, and not what is pasul; \"And he shall smoke\" — Fats (of one offering) may not be mixed with fats (of another); \"and he shall smoke them\" — all at the same time. It is written here: \"a fire-offering,\" but not \"bread\"; and further (Vayikra 3:11): \"bread,\" but not \"a sweet savor\"; and yet further (Vayikra 3:16): \"a sweet savor,\" but not \"to the L–rd.\" Whence do we derive that all of these elements apply to each instance? \"fire-offering\" (written in respect to each) indicates identity (for all of the elements)." + ], + "Chapter 18": [ + "1) Why mention (both) shelamim from cattle (Vayikra 3:1) and shelamim from the flock (Vayikra 3:6)? (Why not adduce one and understand the other from it?) For there obtains with cattle what does not obtain with the flock, and there obtains with the flock what does not obtain with cattle, (so that if only one were adduced, I would think it was that element which obtained with it which qualified it as shelamim.), viz.: Cattle (offerings) are (accompanied by) larger libations; flock (offerings) are (accompanied by) smaller libations (see Bamidbar 15). Flock (offerings) are abundant as communal (offerings); cattle (offerings) are (relatively) few. So that since there obtains with cattle what does not obtain with the flock, and with the flock what does not obtain with cattle, it is necessary to adduce (both) shelamim from the cattle and shelamim from the flock.", + "2) (Vayikra 3:6): \"male or female (without blemish shall he offer it\"): a definite male or a definite female, not a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite. Now is this not a kal vachomer? viz.: If a burnt-offering, which may be brought from fowl, may not be brought from tumtum or hermaphrodite — peace-offerings, which may not be brought from fowl, how much more so should they not be brought from tumtum or hermaphrodite! — No, this may be so with a burnt-offering, where females may not be brought as well as males, as opposed to peace-offerings, where females may be brought as well as males. — This is refuted by a sin-offering, where females may be brought as well as males, but where tumtum and hermaphrodite may not be brought.", + "3) — No, this may be so with a sin-offering, where not all species of male and female are kasher. — This is refuted by ma'aser (a tithed animal), where all species of male and female are kasher as offerings, but where tumtum and hermaphrodite are not kasher. — No, this may be so with ma'aser, which is one out of ten (i.e., limited, exclusive), whereas shelamim are one out of one (i.e., unlimited, indiscriminate). And since they are one out of one, tumtum and hermaphrodite should be kasher. It is, therefore, written: \"male\" or \"female\" — a definite male or a definite female, and not tumtum or hermaphrodite.", + "4) (Vayikra 3:7): (\"If) a lamb (he offers\"): Why mention this (after \"flock\")? To include the pesach offering (which is a lamb) for the (smoking of the) fat-tail (along with the other devoted portions). \"If a lamb\" — to include a pesach whose (stipulated) time (for sacrifice) has passed, and shelamim which come by virtue of a pesach (e.g., a substitute) in all the mitzvoth of shelamim, as requiring semichah, libations, and waving of breast and thigh. For I might think: If the \"father\" (i.e., the pesach offering itself) does not require semichah, libations, and waving of breast and thigh, then what comes because of it, how much more so should it not require semichah, libations, and waving of breast and thigh! It is, therefore, written: \"If a lamb\" to include a pesach whose time has passed and what comes by virtue of it as requiring semichah, libations, and waving of breast and thigh. But they are eaten only for a day and a night, as per the origin of their consecration (i.e., the pesach offering). Ben Azzai says: They are eaten only at night and only roasted (like the pesach lamb itself).", + "5) (\"If) he (offers\"): The individual may bring shelamim as a gift-offering, but not the congregation. If you would ask: But have they (the congregation) not already been excluded by (Vayikra 3:1): \"if from the cattle he offers\"? (This is no objection,) for I might think that the congregation does not bring shelamim from cattle as a gift-offering because they do not bring their like as a mandatory offering, and that they could bring shelamim from the flock as a gift-offering, because they do bring their like as a mandatory offering (i.e., the Atzereth lambs). It is, therefore, written (here) \"he\" — The individual may bring shelamim as a gift-offering, but not the congregation." + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 3:9): \"And he shall offer of the sacrifice (of the shelamim\"): even if he did not slaughter it in its name (i.e., as a shelamim). \"shelamim\": even if he did not perform semichah upon it. \"a fire-offering\": to that end. \"to the L–rd\": in the name of the Creator of the world.", + "2) (Vayikra 3:9): \"its fat, the fat-tail\": to include the fat near the fat-tail, the fat between the loin-sinews. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah says: \"its fat, the fat-tail\": Just as (eating) fat comes under two interdicts ([Vayikra 3:17] \"All fat and all blood you shall not eat,\" and [Vayikra 7:23] \"All fat of ox or sheep or goat you shall not eat\"), so, (eating the) fat of a (consecrated) fat-tail comes under two interdicts.", + "3) \"fat-tail\": I might think that the mitzvah is fulfilled with it (alone); it is, therefore, written: \"whole.\" If \"whole,\" I would think he removed it with the spine (of which it is a part); it is, therefore, written: \"above the kidneys.\" If \"above the kidneys,\" I would think he should not enter (i.e., he should not remove it) anterior to the kidneys; it is, therefore, written: \"he shall remove it\" — anterior to the kidneys (a span above the tail).", + "4) \"the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards\": Why mention this? (i.e., it is already written in relation to cattle [Vayikra 3:3]) For I might think that wall-fat (of sheep) is also (to be sacrificed). — But I would reason otherwise!, viz.: If cattle, whose libations are larger are excluded from (sacrifice of) wall-fat — sheep, whose libations are smaller, how much more so should they be excluded from (sacrifice of) wall fat! — No, it may be so with cattle, which are excluded from (sacrifice of) a fat-tail, as opposed to sheep, where a fat-tail is also sacrificed! It is, therefore, written: \"the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards, and the two kidneys, etc.\" Only what is specifically written (is sacrificed [and not wall-fat]). R. Yishmael says: Because it departed (from the general category) for a new learning (i.e., the fat-tail), Scripture restored it to its category. (See Baraitha d'R. Yishmael 11).", + "5) (Vayikra 3:11): \"And he shall smoke it\": Fats (of one offering) may not be mixed with fats (of another). \"the bread of a fire-offering to the L–rd\": We are hereby taught that fats are called \"bread.\"" + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 3:12): \"And if a goat (is his offering\"): This is a hiatus (in the section of \"lamb\" [a goat being a type of lamb]) to indicate that a goat does not require the sacrifice of a fat-tail.", + "2) (Vayikra 3:14): \"And he shall offer from it (his offering\"): while it is still attached (i.e., he shall remove the devoted portions while they are still attached to the goat, before he cuts the flesh). \"his offering, a fire-offering to the L–rd, the fat that covers the innards and all the fat upon the innards.\": Why mention this (again if it has already been stated above in respect to the flock?) For I might think that it (a goat) is excluded from all of these. And, indeed, it would follow (that it is excluded, viz.: Just as we find that a sheep (offering), which is augmented by (the sacrifice of) a fat-tail, is augmented by all of these (the above), so, (conversely), a goat, which is excluded from (the sacrifice of) a fat-tail, should be excluded from all of these, (so that an explicit inclusion clause is needed.) — This is refuted by cattle, which are excluded from fat-tail, yet included in all of these.", + "3) — No, this may be so with cattle (offerings), which are (accompanied by) larger libations, as opposed to goats, which are (accompanied by) smaller libations. And since they are excluded from (larger) libations, they should be excluded from all (of the above). It is, therefore, written: \"the fat that covers the innards and all the fat on the innards, and the two kidneys, etc.\", to include all of them.", + "4) (Vayikra 3:16): \"And the Cohein shall smoke them\": all at once. \"the bread of a fire-offering for a sweet savor, all the fat for the L–rd\": to include fat in me'ilah (the interdict against abuse of sacred objects).", + "5) It was said in the name of R. Yishmael: It is written (Bamidbar 18:17): But the bechor (the first-born) of an ox, or the bechor of a sheep, or the bechor of a goat, you shall not redeem. They are consecrated. Their blood shall you sprinkle upon the altar and their fat shall you smoke.\": This teaches us that a bechor requires blood and fats upon the altar. Whence do we derive the same for ma'aser and pesach? From (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar of your G d (first), and (then) the flesh shall you eat.\" This tells me only of their blood. Whence do I derive (the same for) their fat? From (Vayikra 3:16): \"all the fat for the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 3:17): \"an eternal statute\": for the eternal house (i.e., the Temple). \"for your generations\": the thing (i.e., the interdict) obtains for all generations.\" \"in all of your dwellings\": both in Eretz Yisrael and outside it — \"all fat and all blood you shall not eat.\" R. Yehudah says: Blood is being likened to fat. Just as fat comes under two interdicts (here and Vayikra 7:23: \"All fat of ox or sheep or goat you shall not eat\"), so, blood. And the sages say it falls only under one exhortation.", + "7 (a reversion to R. Yehudah:) I might think that the blood of consecrated animals which have been rendered pasul (by a permanent blemish) also comes under two interdicts (that of eating blood and that of a non-Cohein eating consecrated food); it is, therefore, written (in relation to such animals, Devarim 12:16): \"Only the blood you shall not eat.\" It comes only under one exhortation (that against eating fat, but not that against a non-Cohein eating consecrated food). This tells me only of their blood. Whence do I derive (the same for) their fat? From: \"all fat and all blood you shall not eat.\" Just as the blood comes under one interdict, so the fat comes under one interdict (as above).", + "8) Since bechor is outside the category of consecrated animals which have been rendered pasul, (in that it is eaten in its blemished state and is not redeemed), I might think that eating its blood comes under two interdicts (that of eating blood and that of a non-Cohein eating consecrated food). It is, therefore, written (of such an instance, Devarim 15:23): \"Only its blood you shall not eat.\" It falls only under one exhortation (that against eating blood, but not that against a non-Cohein eating consecrated food). This tells me only of its blood. Whence do I derive (the same for) its fat? From: \"all fat and all blood.\" Just as the blood comes under one interdict, so, the fat." + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 4:2): \"Speak to the children of Israel\": The children of Israel bring a sin-offering, but gentiles do not. It goes without saying that (they do not bring a sin-offering) for (transgression of) a mitzvah not binding on the sons of Noach, but (they do not bring it) even for one that is binding upon them. \"the children of Israael\": This tells me only of the children of Israel. Whence do we derive that proselytes and bondsmen are included? From (Vayikra 4:2): \"A soul if he sin.\"", + "2) \"unwittingly\": He brings it only for unwitting (transgression), but not for intentional (transgression). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is the exclusion clause necessary?), viz.: If in respect to the grave sin of idolatry, (where one would expect that a sin-offering should be brought for intentional transgression to help expiate the sin), intentional sin was not likened to unwitting sin, (a sin-offering being brought for the latter [see Bamidbar 15:27] but not for the former), should it not follow that with lesser mitzvoth intentional sin should not be likened to unwitting sin, (and a sin-offering not be brought for the former? [Why, then, the exclusion clause?]) — But that is just the point! If (atonement) for the grave sin of intentional idolatry is delayed until Yom Kippur, (a sin-offering not being able to atone for it), would you put off (possible atonement for) intentional (transgression of) lesser mitzvoth until Yom Kippur? Let him bring a sin-offering and gain atonement immediately! It is, therefore, written (in respect to lesser mitzvoth): \"if he sin unwittingly.\" He brings (a sin-offering) for unwitting sin but not for intentional sin.", + "3) — But, in that case, should it not follow by kal vachomer that (a sin-offering not be brought for intentional) idolatry? (Why the exclusion clause? [Bamidbar 15:27]), viz.: If (atonement for) intentional (transgression of) lesser mitzvoth is delayed until Yom Kippur, (not being susceptible of atonement with a sin-offering), should not (atonement for) intentional (transgression of) the grave sin of idolatry be delayed until Yom Kippur? — Not so — if we are lenient with the lesser mitzvoth, (no sin-offering being required before Yom Kippur), should we be lenient with the grave sin of idolatry? Rather, let a sin-offering be brought (for intentional violation), and \"keep things in abeyance\" for him until (the complete atonement of) Yom Kippur. Therefore \"unwittingly\" must be stated both in respect to (transgression of other) mitzvoth and in respect to idolatry.", + "4) Why is \"unwittingly\" written both in respect to \"se'ir\" (the male kid brought by a nassi [a leader (Bamidbar 4:22)]), and \"se'irah\" (the female kid brought by an individual [Bamidbar 4:27])? (i.e., Why is one not deduced from the other [to exclude a sin-offering for intentional sin])? For there is that in se'ir which is not in se'irah, and that in se'irah which is not in se'ir. Se'ir is used extensively as a communal offering, as opposed to se'irah, (so that if \"unwittingly\" were written only in respect to se'irah, that would not exclude se'ir as a sin-offering for intentional transgression). Se'irah is used exclusively (by the individual [whether nassi, commoner, or high-priest] for atonement of) idolatry, (so that if \"unwittingly\" were written only in respect to se'ir, that would not exclude se'irah as a sin-offering for intentional transgression). Therefore, \"unwittingly\" must be written both in respect to \"se'ir\" and \"se'irah.\"", + "5) (He must bring a sin-offering (Bamidbar 4:2): [\"if he sin unwittingly of]) all the mitzvoth of the L–rd\": and not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd\": to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see Bamidbar 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see Bamidbar 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see Bamidbar 5:2) (for all of which he brings a sliding-scale offering [oleh veyored]).", + "6) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": I would understand this as meaning both positive and negative commandments; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" (only negative commandments are being referred to.) (\"which may not be done\" is written four times [Bamidbar 4:2, Bamidbar 4:13, Bamidbar 4:22, Bamidbar 4:28] for four exclusions): I would exclude (from a sin-offering) a lesser positive commandment, but not a greater one (e.g., the eradication of idolatry); it is, therefore, written: \"which may not be done.\" (Only negative commandments are intended.) I would exclude (transgression of) mitzvoth not punishable by kareth, but not pesach and circumcision (transgression of which is) punishable by kareth; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" I would exclude pesach, which is not (a) constant (observance), but not circumcision, which is constant; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" But then I would exclude the positive commandment of (separation from a niddah (before the time of her flow); it is, therefore, written: \"of all the mitzvoth of the L–rd,\" to include (for a sin-offering one who did not separate and was \"surprised\" by her flow). Why do you see fit to exclude all (positive) commandments and to include that of niddah? Since Scripture included and excluded, why do I exclude all the (positive) commandments? Because they have no counterpart in a negative commandment. And I include the positive commandment of niddah because it has its counterpart in a negative commandment (viz. [Bamidbar 18:19]: \"And to a woman in the niddah state of her uncleanliness you shall not come near.\")", + "7) \"which may not be done\": I might think (that one must bring a sin-offering) both for things intentional violation of which makes him liable to kareth, and for things intentional violation of which does not make him liable to kareth; it is, therefore, written (in respect to idolatry, Bamidbar 15:29): \"One Torah shall there be for you for him who acts unwittingly.\" All unwitting sins are being likened to idolatry. Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression.", + "8) But something (i.e., the bringing of a sin-offering), which you derive in one \"way\" (i.e., from idolatry), you must derive in all the ways that obtain with it, viz.: Just as idolatry is characterized by not being permitted once it is forbidden, and by nothing in its class being permitted, and by being liable to judicial death penalty, and by being forbidden to the descendants of Noach as to Israel — so, include (in liability for a sin-offering) only those sins which are like it, e.g., (a man's) lying with a man or lying with a beast, which is not permitted once forbidden, where nothing in its class is permitted, where one is liable to judicial death penalty, and where there is liability for descendants of Noach as for Israel — though there be (a stringency factor) in (a man's) lying with a man, which does not obtain in lying with a beast, and in lying with a beast which does not obtain in lying with a man, viz.: It is forbidden for a man to lie with a man, whether with his own kind (a Jew with a Jew) or with another kind (a Jew with a gentile); but it is permitted (for a man to mate) a beast with its kind though forbidden (to mate it) with a different kind. In one man's lying with another, a minor (below the age of nine) is not equated with an adult (for liability). In his lying with a beast, a young animal (that is lain with) is equated with a grown one. (These differences, however, do not affect the bringing of a sin-offering, for \"idolatry\" remains the parameter.)", + "9) [\"of all the mitzvoth of the L–rd\": \"mitzvoth\" is mentioned in this context four times, and \"of all,\" three times, a signal for seven inclusions for the bringing of a sin-offering, even if some of the aforementioned elements do not obtain. Those sins closest to the gravity of idolatry will be first included.] \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) one's mother, with his father's wife, and with his daughter-in-law, which, like idolatry, are liable to stoning; and, in addition, with his daughter, his daughter's daughter, and his son's daughter, (which are liable to death by burning.)", + "10) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his wife's daughter, the daughter of her daughter, and the daughter of her son, which, like idolatry, once forbidden, were not permitted; and, in addition, (illicit relations with) his mother-in-law, her mother, and his father-in-law's mother, (the last two being derived from \"mother-in-law\" and not explicitly stated.)", + "11) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) a betrothed maiden and desecration of the Sabbath, (which though liable to stoning, like idolatry, have certain attenuations.) There is that (i.e., an attenuating factor) in a betrothed maiden which is not in the Sabbath, and that in the Sabbath which is not in a betrothed maiden. A betrothed maiden has a \"permit\" (divorce, or death of the betrothed), and Sabbath has no \"permit.\" Something in the class of \"Sabbath\" (i.e., Sabbath Temple sacrifice) is permitted; nothing in the class of \"a betrothed maiden\" is permitted.", + "12) \"Of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) a married woman and with a niddah, (where there is no liability to stoning and where there are attenuating factors). There is that (i.e., a stringency factor) in a married woman which is not in a niddah, and that in a niddah which is not in a married woman. One who has illicit relations with a married woman is liable to judicial death penalties; one who has illicit relations with a niddah is not. A married woman is permitted to her husband; a niddah is forbidden to all men.", + "13) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (relations with) his brother's wife, and his father's brother's wife, (which are of lesser gravity than relations with a married woman and a niddah, being permitted to all men other than the relatives in question). There is that (an attenuating factor) in his brother's wife which is not in his father's brother's wife, and there is that in his father's brother's wife which is not in his brother's wife. His (deceased) brother's wife, if she has children (from him), she is forbidden (to the brother); if she has no children, she is permitted; his father's brother's wife — Whether or not she has children (from her [deceased] husband), she is forbidden (to her nephew). His brother's wife — a brother by his mother is considered (interdicted) like a brother by his father; his father's brother's wife — a brother by his mother is not considered like a brother by his father.", + "14) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his sister, and his father's sister, and his mother's sister, which, like idolatry, were at no time permitted to him, (but which are of lesser gravity than his brother's wife and his father's brother's wife, which were forbidden to all men while they were married.) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his wife's sister, (though she is permitted to him upon his wife's death.)" + ], + "Chapter 1": [ + "1) Now that we have included things which are like idolatry and things which are not like idolatry, why is idolatry singled out (as the parameter? Viz.: (Bamidbar 15:29): \"One Torah (similar to that for idolatry shall there be for you, etc.\")? It must be to tell us: Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression.", + "2) — But why not say: Just as idolatry is characterized by being liable to judicial death penalty, so, all acts thus liable are included (in liability for a sin-offering)! And what will I include? One who curses his father and mother, an inciter (to idolatry), a necromancer, a false prophet, and scheming witnesses. — (These are not included for it is written (Vayikra 4:22): \"And he do (… unwittingly\"), to exclude those (transgressions) where there is no act.", + "3) I would then exclude only those where there is no act, but not one who strikes his father and mother, one who kidnaps a Jew, an elder who rebels (by act) against beth-din, a rebellious son, and a murderer! It is, therefore, written (to create the parameter for sin-offering liability) \"One Torah shall there be for you … and that soul (who serves idolatry) shall be cut off from the midst of his people.\" — All unwitting sins are being likened to idolatry. Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth (\"cutting-off\"), and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression, (and the aforementioned acts, not being liable to kareth for intentional transgression [but to judicial death penalty where there had been forewarning] are not liable to a sin-offering for unwitting transgression.)", + "4) (Vayikra 4:2): (\"If he sin unwittingly … and he do\" [(If it now followed)] \"one (of these\"), I might think that he is not liable (for forbidden Sabbath labor) until he writes the entire name, until he weaves the entire garment, until he makes the entire sieve; it is, therefore, written (instead of \"one of these\") \"of one of these.\" (i.e., even part of one). If (only) \"of one\" (were written) I might think (that he is liable) even if he wrote only one letter, even if he wove only one strand, even if he made only one link of a sieve or a basket; it is, therefore, written (in the other instances of unwitting sin [Vayikra 4:13, Vayikra 4:22, Vayikra 4:27]): \"… do one.\" How is this to be reconciled? (He is not liable) until he writes a small name \"from\" a big name, e.g., \"Shem,\" from (the intended) \"Shimon\" or \"Shmuel\"; \"Noach,\" from \"Nachor\"; \"Dan,\" from \"Daniel\"; \"Gad,\" from \"Gadiel.\"", + "5) R. Yehudah says: Even if he wrote two letters which constitute one name he is liable, e.g., \"shesh,\" \"tet,\" \"rar,\" \"gog,\" \"chach.\" R. Yossi said: Would he then be liable for kothev (\"writing\")? Would he not be liable for roshem (\"marking\")? For the boards of the mishkan were marked to indicate matching (boards. And the labors of the mishkan are the criterion for those of the Sabbath). Therefore, if he made one scratch (each) on two planks or two scratches on one plank he is liable.", + "6) R. Shimon says: \"And he do one\": I might think: (He is not liable) until he writes the entire name, until he weaves the entire garment, until he makes the entire sieve; it is, therefore, written \"of one.\" If (only) \"of one\" were written, I might think (that he is liable) even if he wrote only one letter, even if he wove only one strand, even if he made only one link of a sieve or a basket; it is, therefore, written: \"and he do one.\" How is this to be reconciled? (He is not liable) until he makes something which is a (meaningful) entity in itself. R. Yossi says: It is written: \"And he do one,\" \"And he do … these.\": Sometimes he is liable for only one (sin-offering) for all (Sabbath labors), and sometimes he is liable for each one.", + "7) How so? If one did not know of the institution of the Sabbath, and he performed many labors on many Sabbaths — even if they were distinct proto-labors (avoth, and not derivative [toldoth]), he is liable for only one sin-offering all of his days. If he knew of the institution of the Sabbath, but thought: \"Today is not Shabbath,\" \"Today is not Shabbath,\" and performed many labors on many Sabbaths, he is liable for each Sabbath. If he knew that it were Sabbath, but thought: \"This is not a (forbidden) labor,\" \"This is not a labor,\" and he performed many labors on many Sabbaths — if they were distinct proto-labors, he is liable for each (distinct) labor; and if they were (acts falling under) one labor, he is liable for (labor performed in) each forgetfulness lapse.", + "8) R. Akiva said: I asked R. Gamliel and R. Yehoshua at the fair of Emmaus, where they went to buy an animal for a feast: If one's son lived with a (woman who was at the same time) his sister, his father's sister, and his mother's sister in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one sin-offering for all of them (the three categories), or for one (sin-offering, respectively,) for each (category)? They answered: We did not hear (the halachah); but we did hear that if one lived with five niddoth in one forgetfulness lapse, he is liable for (a distinct sin-offering) for each woman; and it would seem to us that it would be a kal vachomer (that he is liable for distinct offerings in the \"triple sister\" instance, the number of categories being more crucial than the number of bodies.)", + "9) R. Akiva asked them further: If a limb is dangling from a (living) animal, what is the halachah? (Is it to be regarded as already detached, so that it causes carrion defilement?) They answered: We did not hear (the halachah); but we did hear that if a limb is dangling from a man it is clean (of such defilement). And thus would those Jerusalemites afflicted with boils do on the eve of Pesach. They would go to the doctor, who would sever the limb until it was hanging by a hair (in order not to defile himself in cutting it off completely), and the afflicted one would stick it in a bush and pull away from it (thus removing the limb without touching it), and both he and the doctor would eat his pesach (in cleanliness); and it would seem to us that it is a kal vachomer (that a limb dangling from an animal is likewise clean, viz.: If a dangling limb of a man, who can cause defilement when he is alive [e.g., zav or metzora], is clean, then how much more so that of an animal, which cannot cause defilement when alive!)", + "10) R. Akiva asked them further: If one slaughters five sacrifices outside (the azarah) in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one (sin-offering for) all of them, or for one (distinct sin-offering) for each one? They answered: We did not hear (the halachah). R. Yehoshua said: I heard that if one ate of one offering from five trays in one forgetfulness lapse, he is liable for each one by reason of me'ilah (abuse of sacred objects), and it seems to me that it is a kal vachomer (that if five trays of the same offering are perceived as distinct entities, how much more so, individual animals!)", + "11) R. Shimon said: How can you reason from eating to slaughtering? (i.e., In the instance of eating he derives distinct enjoyment from each dish, an element lacking in the instance of slaughtering.) Rather, what he asked them was: If one eats nothar, (offerings outside of the authorized eating time), from five sacrifices in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for (one sin-offering for) all of them, or one for each of them? They answered: We did not hear. R. Yehoshua said: I heard that if one ate of one offering from five trays in one forgetfulness lapse, he is liable for each one by reason of me'ilah, and it seems to me that it is a kal vachomer (that if five trays of the same offering are perceived as distinct entities, how much more so, distinct offerings!)", + "12) R. Akiva said: If this is a halachah, we shall accept it, but if it is a reason, it is subject to refutation. He answered: Say on. R. Akiva: This may be so with me'ilah, where the feeder was equated with the eater, and the benefactor with the enjoyer, and where the me'ilah is incremental for an extended time period (i.e., a half-p'rutah of me'ilah today is added to a half-p'rutah later to produce the p'rutah liability for me'ilah), as opposed to nothar, where none of these obtains.", + "13) R. Akiva said: I asked R. Eliezer: If one performs many labors (toldoth) (all deriving) from one proto-labor (av), in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one (sin-offering for) all (labors and Sabbaths), or one for each one? He answered: He is liable for each one by kal vachomer, viz.: Now if in the instance of niddah, (where one lived with five niddoth), where there are not many ramifications ([as there are in the instance of Shabbath] — where there are not avoth and toldoth, but only the basic interdict against living with a niddah), and where there are not many different varieties of sin (stemming from the av-toldah structure), he is liable for each one — Shabbath, where there are many ramifications and different varieties of sin, how much more so should he be liable for each one! I answered: No, this may be so with niddah, where there are two exhortations, the man being exhorted against (living with) the niddah, and she against (living with him), as opposed to Shabbath, where there is only one exhortation. He: This is refuted by one's living with (niddoth who are) minors, where there is only one exhortation, but where he is nevertheless liable for each one. I answered: No, this may be so in the instance of one's living with minors, who though not (bound by the exhortation) now will be so later, as opposed to Shabbath, where (a second exhortation obtains) neither now nor later. He: It is refuted by one's living with a beast, (where he is liable for each one, though the beast is under no exhortation). I: The beast is like Shabbath (i.e., The instance of the beast is as much of a query to me as that of Shabbath!)" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 4:2): (\"Speak to the children of Israel, saying: A soul, if he sin, etc.) \"A soul\" (is juxtaposed with) \"the children of Israel\" (indicating that) the congregation is like the individual, viz.: Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the congregation, (who acted upon a mistaken ruling of beth-din).", + "2) (Why the inclusion clause for the congregation?) Does it not follow by kal vachomer? viz.: If the individual, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, i.e., unawareness that the deed is forbidden), brings it only for something, intentional violation of which is liable to kareth — the congregation, which does not bring it for deed-unwittingness (alone, but only as a result of a mistaken ruling of beth-din), how much more so should they bring it only for something, intentional violation of which is liable to kareth! — No, this may be so with the individual, who does not bring a sin-offering for complete unawareness (i.e., for possibly having sinned unwittingly), as opposed to the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness (e.g., the festival and Rosh Chodesh goats, which atone for possible unwitting defilement of the sanctuary and its sacred objects). — This is refuted by (the instance of) the high-priest, who does bring a sin-offering for complete unawareness (the Yom Kippur bullock), and yet brings a sin-offering only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth.", + "3) — No, this may be so with the high-priest, who does not bring a sin-offering for complete unawareness, on the outer altar, as opposed to the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness, on the outer altar. And since it does so, let it (also) bring a sin-offering both for something, intentional violation of which is or is not liable to kareth! It is, therefore, written (to negate this): \"A soul,\" \"the children of Israel.\" The congregation is like the individual. Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the congregation.", + "4) The same applies to the high-priest, viz.: Does it not follow by kal vachomer, viz.: If the individual, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), brings it only for something, intentional violation of which is liable for kareth — the high-priest, who does not bring it for deed-unwittingness (alone, but only as a result of ruling mistakenly for himself), how much more so should he bring it only for something, intentional violation of which is liable to kareth! — No, this may be so with the individual, who does not bring a sin-offering for compete unawareness, as opposed to the high-priest, who does bring a sin-offering for complete unawareness. — This is refuted by (the instance of) the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness, and yet brings a sin-offering only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth.", + "5) — No, this may be so with the congregation, which does not bring a mandatory guilt-offering (in an instance where beth-din erred in a me'ilah ruling and the congregation acted on that ruling), as opposed to a high-priest, who does bring a mandatory guilt-offering. — This is refuted by (the instance of) a nassi, who brings a mandatory gift-offering, and, nonetheless, brings (a sin-offering) only for something, intentional violation of which is liable to kareth. — No, this may be so with a nassi, who does not bring a sin-offering for complete unawareness, as opposed to a high-priest, who does bring a sin-offering both for something, intentional violation of which is or is not liable to kareth. It is, therefore, written \"A soul\" followed by \"If the high-priest\" (3). The high-priest is like the individual. Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the high-priest.", + "6) (Vayikra 4:3): (\"If the anointed Cohein shall sin\"): \"anointed\": I might think this is the king; it is, therefore, written \"Cohein.\" If (only) \"Cohein\" (were written), I might think it referred to a \"many-garmented priest,\" (who is not anointed); it is, therefore, written \"anointed.\" If (only) \"anointed Cohein\" (were written), I might think that even the priest anointed for war (was included). It is, therefore, written: \"the anointed Cohein,\" who has no one anointed over him (i.e., the high-priest). \"shall sin\": Why \"shall sin\" (instead of \"sinned,\" as the verse continues)? For I might otherwise think that he must bring (a bullock) (for unwitting transgressions committed) prior to his appointment. But (why the exclusion clause?) Is it not a kal vachomer (that he should not bring a bullock?), viz.: If a nassi, who brings (a he-goat) for deed-unwittingness (alone), does not bring one for previous sins — the high-priest, who does not bring (a bullock) for deed-unwittingness alone — how much more so should he not bring one for previous sins! — No, this may be so with the nassi, who does not bring his sin-offering (a he-goat) once removed (from office), as opposed to the high-priest, who continues to bring his sin-offering (a bullock) after removal (from office). And since he brings his sin-offering (for unwitting sins committed) after removal from office, let him bring it for sins committed prior (to his appointment); it is, therefore, written: \"If the anointed Cohein shall sin,\" after he is anointed; but he does not bring it for those sins which he committed as a lay person.", + "7) R. Shimon says: If it became known to him (that he had sinned) before he was appointed, and then he was appointed, he is liable (for the sin-offering of a lay person). And if it became known to him after he was appointed, he is (completely) exempt. \"… an anointed Cohein shall sin\": I might think that this is a decree; it is, therefore, written: \"If he shall sin.\"" + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 4:3): (\"If the anointed Cohein shall sin) to the guilt of the people.\": The high-priest is being compared to the congregation. Just as the congregation brings (a sin-offering) only where (beth-din) erred (in the ruling), and they sinned unwittingly (on the basis of that ruling), so, the high-priest brings (a sin-offering) only where he erred (in ruling for himself) and he sinned unwittingly (on the basis of that ruling)(Why the inclusion clause for the high-priest?) Does it not follow naturally? viz.: The congregation is distinct from the individual (in its offering), and the high-priest is distinct from the individual. Just as the congregation brings (a sin-offering) upon error in ruling and deed-unwittingness, so, the high-priest.", + "2) — But why not go in this direction? The nassi is distinct from the individual, and the high-priest is distinct from the individual. Just as the nassi brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, without an error in ruling), so, the high-priest!", + "3) Let us see whom he (the high-priest) is most like. If he is most like the congregation, let us derive (his rules) from (those of) the congregation; and if he is most like the nassi, let us derive (his rules) from (those of) the nassi. The congregation brings a bullock (as a sin-offering) and it does not bring an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering [see Vayikra 5:18]), and the high-priest brings a bullock, and he does not bring an asham talui. Just as the congregation brings (a sin-offering) upon error in ruling and deed-unwittingness, so, the high-priest should bring (a sin-offering) only where these obtain.", + "4) — But why not go in this direction? The nassi brings a she-goat (for unwitting transgression of idolatry [see Bamidbar 15:27]), and he brings a categorical guilt-offering (see Vayikra 5:15), and the high-priest brings a she-goat for idolatry and he brings a categorical gift-offering. Just as the nassi brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, without an error in ruling), so, the high-priest! It is, therefore, written: \"to the guilt of the people.\" The high-priest is being compared to the congregation. Just as the congregation brings (a sin-offering) only where (beth-din) erred (in the ruling), and they (the people) sinned unwittingly (on the basis of that ruling), so, the high-priest brings (a sin-offering) only in like circumstances.", + "5) But in that case I might think that just as when beth-din ruled (erroneously) and others acted upon their ruling, they (beth-din) are liable (for a sin-offering), so, if the high-priest ruled (erroneously) and others acted upon his ruling, he is liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"which he has sinned\" — he brings it for what he has sinned and not for what others have sinned.", + "6) (Vayikra 4:3): \"then he shall offer for his sin.\" We are hereby taught that he brings his (special) sin-offering (a bullock), even (for unwitting sins committed) after removal (from office) (For if not for this inclusion clause I would reason:) Does it not follow (otherwise), viz.: If the nassi, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), does not bring his (special) sin-offering after removal — the high-priest, who does not bring (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), how much more so should he not bring his (special) sin-offering after removal! It is, therefore, written: \"then he shall offer for his sin,\" to teach that he brings his (special) sin-offering (even) after removal.", + "7) I might think that if he sinned with the congregation (i.e., if he ruled erroneously together with beth-din and then acted upon that ruling together with the congregation), he brings a bullock for himself. And this would follow, viz.: The nassi is distinct from the congregation (in his offering), and the high-priest is distinct from the congregation. Just as when the nassi sins by himself, he brings (a sin-offering) for himself, and when he sins with the congregation he receives atonement together with (the sin-offering of) the congregation, so, the high-priest — If he sins by himself, he brings for himself, and when he sins with the congregation, he receives atonement together with the congregation.", + "8) No, this may be so with the nassi, who atones with the congregation on Yom Kippur, as opposed to the high-priest, who does not atone with the congregation on Yom Kippur, (but who brings different sacrifices for certain sins). And since he does not atone with the congregation on Yom Kippur, I would say (if not for the inclusion clause here) that he should bring a bullock for himself. It is, therefore, written: \"which he has sinned.\" If he sinned by himself, he brings for himself; if he sinned with the congregation, he receives atonement together with the congregation." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 4:3): (\"then he shall offer a) bullock.\" I might think (he could offer) even an old one; it is, therefore, written \"ben\" (connoting a young one.) If \"ben\" alone were written, I might think it meant a very young one (i.e., one or two years old); it is, therefore, written \"bullock. What satisfies this? A three-year-old. These are the words of R. Meir. The sages say: Four and five-year olds are also kasher, but old ones are not brought, out of deference (to the L–rd).", + "2) R. Yossi Haglili says (in connection with Bamidbar 8:8: \"And they [the Levites] shall take a young bullock\" [for a burnt-offering], \"… and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"): What is the intent of \"a second young bullock, etc.\"? Is it not already written (Bamidbar 8:12): \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd\"? Why, then, repeat \"And a second, etc.\"? The intent of \"second\" is \"of the second year.\"", + "3) Rebbi says: What is the intent of: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"? If to teach that they are two, it is already written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd.\" But, because it is written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd,\" I might think that the sin-offering takes precedence to the burnt-offering in all of its particulars; it is, therefore, written: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering.\" If that alone were written, I would think that the burnt-offering takes precedence to the sin-offering in all of its particulars; it is, therefore, written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd.\" How is this to be reconciled. The (sprinkling of) the blood of the sin-offering takes precedence to that of the burnt-offering, because it effects conciliation. The (burning of the) limbs of the burnt-offering takes precedence to the (burning of the) devoted portions of the sin-offering because all of them are burnt.", + "4) R. Shimon says: What is the intent of: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"? If to teach that they are two, is it not already written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd\"? — I might think that this sin-offering is to be eaten; it is, therefore, written: \"and a second bullock\" — second to the burnt-offering. Just as a burnt-offering is not eaten, so this sin-offering is not eaten.\"", + "5) Similarly, R. Yossi said (Ezra 8:35): \"Those who came out of the captivity, the children of the exile, offered burnt-offerings to the G d of Israel: twelve bullocks for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven sheep, twelve he-goats for a sin-offering, all as burnt-offerings to the L–rd.\" How can a sin-offering be a burnt-offering! But (the intent is): Just as a burnt-offering is not eaten, so the sin-offering was not eaten. R. Yehudah says: They were brought for (unwitting) idolatry.", + "6) R. Shimon says: Wherever \"egel\" (calf) is written in the Torah, (a calf) of the first year (is intended), as it is written (Vayikra 9:3): \"and a calf and a lamb of the first year.\" (Wherever) \"ben bakar\" (is written), (a calf of) the second year (is intended), as it is written (Vayikra 9:2): \"Take for yourself egel ben bakar (a bull-calf) and a ram for a burnt-offering, without blemish.\" Just as a ram is of the second year, so, a bull-calf. \"bullock,\" unqualified, is of the third year. Four and five year olds are also kasher, but old ones are not brought, out of deference (to the L–rd)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 4:4): \"And he shall bring (the bullock to the door of the tent of meeting.\"): even after Yom Kippur (i.e., Yom Kippur does not atone for those liable for categorical sin-offerings and guilt-offerings). \"bullock\": he brings a bullock and not an alternate (offering [i.e., a she-goat], as a [lay] individual may.)", + "2) For does it not follow (without the exclusion clause that he may bring an alternate), viz.: If the (lay) individual, whose offering for (unwitting sin) in respect to all the mitzvoth [i.e., a she-lamb] is not the same as his offering on Yom Kippur (i.e., the \"dispatched\" he-goat), (yet) his offering for all the mitzvoth is the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (that of idolatry, for which he brings a she-goat, [in that he may also bring for all mitzvoth a she-goat as an alternate for the she-lamb]) — the high-priest, whose offering for all the mitzvoth (i.e., a bullock) is the same as his offering on Yom Kippur — how much more should it follow that his offering for all the mitzvoth be the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., that he should be permitted to bring a she-goat as an alternate for the bullock)! — This is refuted by (the instance of) the nassi, whose offering for all mitzvoth (a he-goat) is the same as his offering on Yom Kippur, in spite of which his offering for all mitzvoth is not the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., he was not permitted to bring for all mitzvoth a she-goat as an alternate for the he-goat). ", + "3) Here, too, then, do not wonder that the high-priest, even though his offering for all the mitzvoth is the same as his offering on Yom Kippur, still, his offering for all mitzvoth is not the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (and no exclusion clause is needed to tell us that he may not bring an alternate.) But, I might think that \"And he shall bring\" implies that he may bring an alternate; it is, therefore, written \"bullock\" — he brings a bullock and not an alternate.", + "4) (Vayikra 4:4): \"And he shall place his hand on the head of the bullock\" — to include the Yom Kippur bullock as requiring semichah. Now dos this not follow (without the inclusion clause), viz.: If this (offering), which does not require two confessions, and does not require \"Ana\" (I pray you, etc.\", but only one confession, for his sin, at the time of semichah) — the Yom Kippur bullock, which does require two confessions (one for him alone, and one for him and his brother priests), and does require \"Ana\" — how much more so should it require semichah! — No, it may be so in this case, where the offering is for an ascertained sin, as opposed to the Yom Kippur bullock, where the offering is not for an ascertained sin (but for a possible one). And since this is the case, I might think that it does not require semichah; it is, therefore, written: \"And he shall place his hand on the head of the bullock\" — to include the Yom Kippur bullock as requiring semichah. \"And he shall slaughter the bullock before the L–rd\" — in the north (as all other sin-offerings).", + "5) (Vayikra 4:5): \"And the anointed Cohein shall take (from the blood of the bullock\"): \"taking\" is written here and elsewhere (Shemoth 24:6: \"And Moses took half of the blood and put it into basins.\") Just as the \"taking\" there refers to (receiving the blood) in a vessel, here, too, (the \"taking\" is) in a vessel.", + "6) \"And the anointed Cohein\": This tells me only of the (Cohein) anointed with the oil of anointment (i.e., the high-priest). Whence is it derived that the \"many-garmented priest\" (may also receive the blood)? From \"the Cohein.\" If in the end we are to include a different Cohein, why state: \"And the anointed Cohein shall take\"? It is a mitzvah for the anointed Cohein to receive (the blood), but if a different Cohein does so, it is kasher.", + "7) \"from the blood of the bullock\": of the blood of the life (i.e., the blood with which the life goes out), and not of the blood of the flesh, and not of the blood that is squeezed out. \"from the bullock\": shall he receive it (to exclude blood that spilled to the ground and was gathered up.) \"and he shall bring it (to the tent of meeting\"): a (Cohein that is) kasher, and not one who is pasul. \"to the tent of meeting\" — to exclude his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., the she-goat of Yom Kippur), that its blood not be sprinkled on the golden altar, (but on the outer altar.)", + "8) (Vayikra 4:6): \"And the Cohein shall dip his finger into the blood.\": He shall dip and not wipe, (against the wall of the vessel. It must contain enough blood for him to \"dip\" his finger into it.) \"And he shall dip … and he shall sprinkle (seven times\"): for every sprinkling, a dipping (and not one dipping for all the sprinklings.) \"his finger\": \"his finger\" is written here and elsewhere (Vayikra 14:16, in respect to a leper). Just as \"his finger\" there is the most dexterous (i.e., the index finger) of the right hand, so, \"his finger\" here.", + "9) \"into the blood\": The blood must contain the required amount for dipping (seven dippings, [and not that the needed amount be placed in it for each successive dipping]). \"and he shall sprinkle\": and not drip; \"and he shall sprinkle\": and not fling. \"from the blood\": from the blood previously referred to (i.e., the blood in the receptacle and not that left over on his finger.) \"seven times\": and not seven drops (i.e., the \"sprinklings\" must be complete); \"seven times\": he counts seven times, and not \"one and seven\" (as he counts on Yom Kippur).", + "10) \"before the L–rd\": I might think (that he sprinkles) over the entire house; it is, therefore, written: \"before the parocheth.\" I might then think (that he sprinkles before the entire parocheth; it is, therefore, written: \"of the holiness.\" We are hereby taught that he directs (the sprinkling) in alignment (with the space) between the staves of the ark.", + "11) (Vayikra 4:7): \"And the Cohein shall put of the blood\": of the blood previously referred to (i.e., that in the receptacle and not that left over on his finger.) \"on the horns of the altar\": two; and later (Vayikra 4:18) it is written \"horns\" — four all together. These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says (Vayikra 4:7): \"which is in the tent of meeting\" — to include all the corners of the tent of meeting. \"the altar of the smoking (of the incense.\"): The (golden) altar is to be inaugurated with smoking (of the incense). \"ketoreth (smoking)\": It (the incense that is smoked) must come from the congregation (and not from an individual.) \"samim\" (incense): It must contain all of its (composite) spices, (failing which the inauguration is invalid.) \"before the L–rd.\" What is the intent of this? R. Nechemiah said: Because we find with the Yom Kippur bullock that he stands in front of the altar (i.e., between the altar and the parocheth), and, in sprinkling, he sprinkles on the parocheth, we might think that here, too, it is so; it is, therefore, written: \"the altar of the smoking of the incense before the L–rd\" — (The altar is before the L–rd,) but the Cohein is not before the L–rd, (but before the altar, which is before the L–rd [i.e., before the (parocheth of the) holy of holies.])", + "12) \"And all the (remaining) blood of the bullock he shall pour (at the base of the altar of the burnt-offering, which is at the door of the tent of meeting.\": to include the blood of the Yom Kippur bullock for pouring. \"he shall pour\" — and not drip; \"he shall pour\" — and not sprinkle; \"he shall pour\" — and not fling. \"at the base of the altar of the burnt-offering\": not at the base of the inner (golden) altar. For (without this qualification) I would reason: Does it not follow (that the blood should be poured at the base of the inner altar, viz.): The outer altar \"merits\" the application of blood, and the inner altar \"merits\" the application of blood. Just as with the outer altar — in the place of the application of the blood on its horns (i.e., in the azarah), there is the place for the application of the blood on its base — so, with the inner altar — in the place of the application of the blood on its horns (i.e., in the heichal), there is the place for the blood on its base. (It is, therefore, written [to negate this]: \"at the base of the altar of the burnt-offering.\")", + "13) Why mention again in respect to (the offering of) the congregation (Ibid. 18): \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? To teach that there was no base to the inner altar itself. Why mention again in respect to the nassi (Ibid. 25): \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? If the inner altar does not receive its own remnants (i.e., the blood remaining from the bullock of the high-priest, which was sprinkled on the inner altar), should it receive those of the outer altar (i.e., the remnants of the blood of the he-goat of the nassi, which was sprinkled on the outer altar)? Furthermore, is there a base to the inner altar itself? Why, then, state: \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? (To teach) that (the law of pouring the remaining blood) at the base of the altar should apply to (whatever blood remains in the vessel from the offerings of) the altar of the burnt-offering. \"At the base of the altar of the burnt-offering, which is at the door of the tent of meeting\": the western base, (which is opposite the entrance of the heichal)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 4:8): \"And all the fat of the bullock (of the sin-offering he shall remove from it\"): \"the bullock\": to include the fat of the Yom Kippur bullock for (sacrifice along with) the two kidneys and the lobe above the liver. \"the sin-offering\": to include the Yom Kippur goats for all of the particulars mentioned here. \"he shall remove from it\": he shall remove it while it is (still) attached (and not cut the meat before removing the devoted portions.)", + "2) (Vayikra 4:10): \"as it is removed from the ox of the sacrifice of the peace-offerings\": What is explicit in \"the sacrifice of the peace-offerings\" which is not explicit here? But (the understanding is): Just as peace-offerings must be intended as such (lishmah), this, too, must be lishmo; just as peace-offerings (shelamim) bring peace (shalom) to the world, this, too, brings peace to the world.", + "3) — But, then, why not say: Just as shelamim require separation of the fat-tail (for sacrifice), this, too, requires separation of the fat-tail! It is, therefore, written (to negate this): \"from the ox of the sacrifice\" — I have likened it to the peace-offerings of an ox, (where there is no sacrifice of a fat-tail); I have not likened it to the peace-offerings of a sheep (where there is). R. Yehudah b. Shimon says: Just as shelamim bring peace to the world, so this brings peace to the world.", + "4) — But why not say: Just as the sacrifice of communal peace-offerings overrides the Sabbath and tumah (ritual uncleanliness [i.e., they are sacrificed even where tumah obtains]), this, too, should override the Sabbath and tumah! It is, therefore, written (to negate this): \"from the ox of the sacrifice\" — I have likened it to the peace-offerings of an ox; I have not likened it to the peace-offerings of a sheep.", + "5) (Vayikra 4:10): \"And the Cohein shall smoke them on the altar of the burnt-offering\": For (if not for the exclusion clause), does it not follow (that it should be sacrificed on the inner, golden altar?), viz.: The outer altar merited the application of blood, and the inner altar merited the application of blood. Just as with the outer altar — in the place of (the application of) the blood on its horns, there is (the place of) the smoking of its fats — so, with the inner altar — in the place of (the application of) the blood on its horns, there (should be the place of) the smoking of its fats!", + "6) But then, how would I satisfy (Shemoth 30:9): \"You shall not bring up upon it (the golden altar) strange incense nor burnt-offering\"? — (I would understand it) as applying to offerings where it had not merited the application of their blood; but with offerings where it had merited the application of their blood, (I would say that) it should merit the smoking of their fats. It is, therefore, written (to negate this): \"on the altar of the burnt-offering\" — not on the inner altar." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 4:11): \"And the skin of the bullock and all its flesh, with its head and with its legs and its innards and its dung. (Vayikra 4:12): And he shall take the entire bullock (outside the camp)\": We are hereby taught that he takes it out entirely intact.", + "2) I might think that he takes it out whole and burns it whole; it is, therefore, written: \"its head and its legs.\" Just as head and legs mentioned elsewhere (in respect to a burnt-offering) have been severed (see Vayikra 1:6), so, here, they must be severed (before they are burned). — But (why not say): Just as head and legs there have been flayed, so, here, too, they must be flayed! It is, therefore, written (to negate this): \"and its innards and its dung\" (Just as the dung is in its innards, so, the flesh must be \"in its innards, i.e., attached to the skin, unflayed.)", + "3) \"And he shall take the entire bullock outside the camp\": Outside the three camps, or outside one camp? When it is written in respect to the congregation (Vayikra 1:21): \"And he shall take the bullock outside the camp\" — let this (\"outside the camp\") not be stated, for it is already written (Vayikra 1:21): \"and he shall burn it as he burned the first bullock.\" Why, then, is \"outside the camp\" stated? To add a second camp.", + "4) And when it is written in respect to the ashes (Vayikra 6:4): \"outside the camp,\" let this not be stated, for it is already written (here): \"to a clean place, where the ashes are poured out.\" If so, why is \"outside the camp\" written? To add a third camp.", + "5) (Vayikra 4:12): \"to a … place\" — that there be a place designated for it; \"clean\" — that the place be (ritually) clean. And if it is not clean, he must cleanse it so that the place be readied for them for this purpose (i.e., to be burned). \"to the place where the ashes (from the altar) are spilled out.\": that ashes be there, that ashes be brought there (if they are not there already), that it be the place for the ashes (of the burnt-offering). R. Eliezer b. Yaakov said: The place should lend itself to \"pouring\" (i.e., it should be on a slant).", + "6) \"and he shall burn it\": one (i.e., an offering) that is kasher, and not one that is pasul. \"on wood with fire\": Why state this? I might think that since \"burning\" is mentioned within, (in respect to invalidated offerings [see Vayikra 7:23]), and \"burning\" is mentioned outside, (here) — Just as the first (\"burning\") is with wood kasher for the woodpile (on the altar), so, the second; it is, therefore, written (here): \"wood\" (lit., \"woods\"), to permit all wood. \"wood\" — even stubble, straw, and rakings. \"with fire\" — not lime or embers. (\"Where the ashes are poured out) shall it be burnt\" — even if there are no ashes there; \"shall it be burnt\" — until the fire takes hold of (all of) it (i.e., it must be entirely consumed)." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 4:13): \"And if (the whole congregation of Israel err\"): \"And if\" \"adds\" (i.e., is secondary) to what precedes, (the section of the high-priest), so that if the bullock of the high-priest and the bullock of the congregation are awaiting (sacrifice), the first takes precedence in all services.", + "2) \"the congregation of Israel\": I might think the entire congregation is being referred to; it is, therefore, written here \"congregation\" and elsewhere (Numbers 35:24 and Numbers 35:25) \"congregation.\" Just as a \"congregation\" there refers to beth-din, so, \"congregation\" here refers to beth-din. If so, I might think that just as \"congregation\" there refers to (a beth-din of) twenty-three, so, \"congregation\" here. It is, therefore, written: \"the congregation of Israel.\" — the congregation which is \"distinctive\" in Israel. Which one is that? The Great Sanhedrin (of seventy-one), which sits in the lishkath hagazith (the \"chamber of hewn stone\").", + "3) I would think that if one of them (the beth-din) were a convert or a mamzer or a Nathin or an elder who never had children, they would be liable; it is, therefore, written here \"congregation,\" and elsewhere (Numbers, Ibid.) \"congregation.\" Just as \"congregation\" there refers to (a beth-din where) all are fit to judge, so, \"congregation\" here.", + "4) I might think that if the mufla (the \"chief justice\") of beth-din were absent, or that if one of them said: \"I do not know,\" or \"you are mistaken,\" they are liable; it is, therefore, written: \"… the congregation of Israel err\" — They are not liable (for a sin-offering) until the entire (beth-din) rules (in error).", + "5) (\"And if the whole congregation of Israel [the Sanhedrin]) err\": I might think that they are liable (for a sin-offering) for unwittingness (of deed) alone; it is, therefore, written: (If they) \"err and a thing be hid (from the eyes of the assembly\"). They are liable only for \"a thing being hid\" (i.e., an error in judgment) with (i.e., which leads to) an unwitting sin (on the part of the people).", + "6) Since idolatry was singled out for an independent ruling (i.e., the bringing of a bullock for a burnt-offering and a goat for a sin-offering [for unwitting transgression, as opposed to unwitting transgression of the other mitzvoth, where a bullock is brought for a sin-offering]), I might think that they (the Sanhedrin and the majority of the people) are liable for unwittingness of deed (alone) in respect to it (idolatry, [without error in judgment]). It is, therefore, written here (in respect to idolatry) [Bamidbar 15:24]: (\"If) from the eyes (of the congregation it were done in error\"), and, elsewhere (in respect to other mitzvoth) (Vayikra, Ibid.): (\"and a thing be hid) from the eyes (of the assembly\"). Just as \"from the eyes\" elsewhere refers to beth-din, here, too, (in respect to idolatry) it refers to beth-din. And just as \"from the eyes\" elsewhere refers to hiddenness of thing (i.e., an error in judgment on the part of beth-din) with unwittingness of deed (on the part of the congregation), here, too, (in respect to idolatry) there must be hiddenness of thing and unwittingness of deed.", + "7) \"and a thing be hid\": Not that the entire mitzvah be hid. How so? If they ruled: There is no (law of) niddah in the Torah, there is no Shabbath in the Torah, there is no idolatry in the Torah — I might think they are liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"and a thing be hid\" (then there is liability) — not if the entire mitzvah is hidden.", + "8) But (conversely), if they ruled: There is (a law of) niddah in the Torah, but it is permitted to live with \"shomereth yom keneged yom\" (a woman observing a day of purity after a day of sighting between her normal niddah times); there is (a law of) Shabbath in the Torah, but it is permitted to carry from one (private) domain to another or from a private domain to a public domain, ([in a particular manner which is actually forbidden]); there is a law (against) idolatry in the Torah, but it is permitted to bow down to it, ([in a particular manner which is actually forbidden]) — I might think that they are not liable (for a sin-offering, [beth-din not having erred in an entire \"thing\"]); it is, therefore, written (as a prerequisite for a sin-offering): \"and a thing be hid\" — not (that) the entire body (of the mitzvah must be hidden).", + "9) Since idolatry was singled out for an independent ruling (see 6 above), I might think that (in the instance of idolatry) they are liable for (beth-din's) erring (even) in the entire mitzvah (i.e., ruling that idolatry itself is permitted). It is, therefore, written here (Vayikra) \"from the eyes\" and elsewhere (Bamidbar, in respect to idolatry), \"from the eyes.\" Just as \"from the eyes\" here excludes (error in respect to) the entire body (of the mitzvah), so, \"from the eyes\" there.", + "10) If beth-din ruled (erroneously), and they (beth-din themselves) committed (the sin), I might think they are liable. It is, therefore, written: (\"and a thing be hid from the eyes of) the assembly, and they do\" — the ruling relates to beth-din, and the act to the people.", + "11) (\"and they do one of all) the mitzvoth of the L–rd\": Not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The mitzvoth referred to in respect to the high-priest (i.e., those liable to kareth for intentional transgression) are the mitzvoth referred to here. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd — to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2) (for all of which one brings a sliding-scale offering [oleh veyored]). \"… which are not to be done, and they are guilty\": Just as punishment is exacted of the individual (if he does not bring his sin-offering), so it is exacted of the congregation (even though they acted on the ruling of beth-din.)", + "12) (Vayikra 4:14): (\"If the sin became known wherein they have sinned\"): If it became known (to the people) that beth-din had ruled erroneously (in respect to one of two acts, both of which they later performed on their ruling); but they could not ascertain in which ruling they had erred — I might think that they would (nevertheless) be liable (for a sin-offering, knowing, at least, that they had acted on an erroneous ruling of beth-din); it is, therefore, written: \"If the (specific) sin became known,\" and not: \"If the sinners became known.\"", + "13) \"… wherein they have sinned, then the assembly shall offer, etc.\": If two tribes sinned, they bring two bullocks; if three tribes sinned, they bring three bullocks. — But perhaps the meaning is that two sinners (in an assembly of sinners) bring two bullocks; three sinners bring three bullocks (i.e., each one in the assembly brings a bullock). It is, therefore, written: \"the assembly (shall offer\"). The assembly (and not each individual) is liable, (one bullock for the entire assembly), and each assembly (i.e., tribe) is liable (for itself).", + "14) How so? If two tribes sinned, they bring two bullocks. If three tribes sinned, they bring three. And the other tribes, which did not sin, bring a bullock (each) because of them. For even those who did not sin bring because of the sinners. These are the words of R. Yehudah.", + "15) R. Shimon says: If seven tribes sinned, they bring seven bullocks; and beth-din brings a bullock for them (for their erroneous ruling on which they acted), it being written here \"assembly\" (\"the assembly shall offer\"), and, elsewhere (Ibid. 4:13): \"assembly\" (\"and a thing be hid from the eyes of the assembly\"). Just as \"assembly\" there is beth-din, so, here, it is beth-din.", + "16) R. Meir says: If seven tribes sinned, or most of them, (i.e., the majority of each), and beth-din brings a bullock for them, they are all exempt (from the sin-offering), it being written here \"assembly,\" and elsewhere, \"assembly.\" Just as \"assembly\" there is beth-din, so, here, it is beth-din.", + "17) R. Shimon b. Elazar said in his name: If six (of the tribes) sinned, and they comprise the majority (of the men) of the populace, or seven, even if they do not comprise the majority, they (beth-din, and not the populace) are liable (for the sin-offering)." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 4:15): \"And the elders of the congregation (shall place their hands upon the head of the bullock\"): I might think old people from the marketplace; it is, therefore, written: \"the elders of the congregation\" (i.e., beth-din). If \"the elders of the congregation,\" I might think all the elders in the congregation (i.e., even the beth-din of twenty-three); it is, therefore, written \"the congregation,\" the distinctive of the congregation (i.e., the Great Sanhedrin).", + "2) And how many (elders) are they? \"And they shall place\" — two; \"elders\" — two; beth-din cannot be equi-balanced (a condition which might result in a judicial stalemate) — (one is added), all together, five. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: \"And the elders shall place\" — two; beth-din cannot be equi-balanced — (one is added), all together, three.", + "3) \"their hands\" — the (two) hands of each one. \"upon the head of the bullock\": The bullock requires semichah, but the idolatry goats do not require semichah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The bullock requires semichah by the elders; the idolatry goats do not require semichah by the elders, (but by the Cohein). For R. Shimon says: Every communal sin-offering whose blood enters within (to be sprinkled on the golden altar) requires semichah.", + "4) \"And he shall slaughter the bullock before the L–rd\" — in the north. It is written here (Vayikra 4:17): \"before the parocheth,\" and elsewhere, (Vayikra 4:6): \"before the parocheth.\" Just as \"parocheth\" there is \"before the parocheth of the holiness\" (i.e., in alignment with the staves of the ark), so, \"parocheth\" here is before the parocheth of the holiness.", + "5) (Vayikra 4:20): (\"And he shall do with the bullock as he did with the bullock of the sin-offering (of the high-priest); so shall he do with this. And the Cohein shall make atonement for them and it shall be forgiven them.\") \"And he shall do … as he did … and he shall make atonement.\" Why is this mentioned? To \"double\" the sprinklings. To teach that if one (sprinkling) were lacking, he did nothing. This tells me only of the seven sprinklings (on the parocheth), failing (even one of) which, nothing has been done. For seven sprinklings are always categorical requirements. But whence do we derive that the same is true for the four applications (of blood on the inner altar)? From \"so shall he do.\"", + "6) \"And he shall do with the bullock\": to include the Yom Kippur bullock. \"As he did with the bullock\": to include the bullock of the high-priest. \"the sin-offering\": to include the idolatry goats. — But perhaps I should include the festival goats (for the inner service and for burning)! It is, therefore, written (to exclude the festival goats): \"so shall he do with this.\" Why do you see fit to include the idolatry goats and to exclude the festival goats? After Scripture includes, it excludes. I include the idolatry goats, which are brought for transgression of a known mitzvah (as is the bullock in our verse), and I exclude the festival goats, which are not brought for the transgression of a known mitzvah, (but for possible defilement of sanctuary and sacred objects).", + "7) \"And the Cohein shall make atonement for them\": even if they (the elders of beth-din) did not perform semichah. \"and it shall be forgiven them\": even if he did not pour the remnants of the blood (at the base of the outer altar.) Why do you see fit to make it kasher in (the absence of) semichah and (of pouring) the remnants of the blood, and pasul in (the absence of any of) the (seven) sprinklings? After Scripture includes, it excludes. Why do I make it kasher in (the absence of) semichah and (of pouring) the remnants of the blood? Because they are not categorical requirements for atonement (in other instances). And I make it pasul in (the absence of) sprinklings because they are categorical requirements for atonement (in other instances).", + "8) (Vayikra 4:21): \"And he shall take the bullock outside the camp\": outside the three camps (see Chapter 5:4); \"and he shall burn it as he burned the first bullock\": So that if the bullock of the high-priest and the bullock of the congregation are waiting (sacrifice), the first takes precedence in all services (see Section 4:1).", + "9) I might think that even the idolatry goats precede it (the bullock of the congregation). And it would, indeed, follow (that they should), viz.: If the bullock of an individual (the high-priest) precedes it, should not the idolatry goats of the congregation precede it! It is, therefore, written (to negate this): (\"the first) bullock.\" The bullock is first, and not the idolatry goats.", + "10) — But perhaps the meaning is: The bullock is to be burnt, but the idolatry goats are not to be burnt! It is, therefore, written (to negate this): \"It is the sin-offering of the assembly\": It is a general rule (binyan av) that all communal sin-offerings are to be burnt.", + "11) But are not the festival goats communal sin-offerings? Shall I say they are to be burnt? It is, therefore, written (to negate this): \"It\" (is the sin-offering of the assembly.) Now why do you see fit to include the idolatry goats (for burning) and to exclude the festival goats? After Scripture includes, it excludes. I include the idolatry goats, which are brought for transgression of a known mitzvah, and I exclude the festival goats, which are not brought for transgression of a known mitzvah.", + "12) — But the Yom Kippur bullock is not brought for transgression of a known mitzvah, in spite of which it requires burning! — That (the Yom Kippur bullock) is distinctive in that its blood enters within (the heichal). So, all (offerings) whose blood enters within (are to be burnt). — to exclude these (the festival goats), whose blood does not enter within.", + "13) \"sin-offering\": All of its services must be intended for a sin-offering. \"It\": to exclude its being slaughtered without intent (for a sin-offering). " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 4:22): \"If (asher) a leader (nassi) sin [\"asher,\" similar to \"ashrei\" (\"fortunate\")]: R. Yochanan b. Zakkai said: Fortunate is the generation whose nassi brings a sin-offering for his unwitting sin. If he brings a sin-offering for his unwitting sin, how much more so (is he contrite over) his deliberate sin. And if his nassi brings a sin-offering, how much more so is he (the common man) moved to bring a sin-offering (for his sin)! \"a nassi\": I might think the nassi of a tribe, like Nachshon; it is, therefore, written: \"And he do one of all the mitzvoth of the L–rd his G d,\" and, elsewhere, (in respect to a king) (Devarim 17:19): \"so that he may learn to fear the L–rd his G d.\" Just as there, the nassi is one who has no one above him but the L–rd his G d, so, here. (Scripture speaks of) a nassi who has no one over him but the L–rd his G d (i.e., a king).", + "2) Why \"(If) a nassi shall sin\" (instead of \"sinned\")? For otherwise I might think that he must bring (a he-goat) for (unwitting transgressions committed) prior to his appointment. But (why the exclusion clause?) Is it not a kal vachomer (that he should not bring a he-goat?), viz.: If the high-priest, who brings his sin-offering (a bullock) for (unwitting sins committed) after removal from office, does not bring (a bullock) for (unwitting sins committed) prior to his appointment — a nassi, who does not bring his sin-offering (a he-goat) for (sins committed) after removal from office, how much more so should he not bring it for (sins committed) prior to his appointment! — No, this may be so with the high-priest, who does not bring (his sin-offering, a bullock,) for deed-unwittingness (alone, but only as a result of ruling mistakenly for himself), as opposed to a nassi, who does bring (his sin-offering, a he-goat,) for deed-unwittingness (alone). And since he does, I would think that he brings (a he-goat, too,) for prior sins; it is, therefore, written (to negate this): (\"If a nassi) shall sin,\" after he is appointed; but he does not bring it for those sins which he committed as a lay person.", + "3) R. Shimon says: If it became known to him (that he had sinned) before he was appointed, and then he was appointed, he is liable (for the sin-offering of a lay person). And if it became known to him after he was appointed, he is (completely) exempt. \"… a nassi shall sin\": I might think that this is a decree; it is, therefore, written \"asher he shall sin,\" (the connotation being) \"when\" (i.e., if) he shall sin.", + "4) \"and he do one (of all the mitzvoth of the L–rd his G d\"): to make him liable for (a sin-offering) for each one. How so (If he unwittingly ate) two (olive-size pieces of) cheilev (forbidden fat): If of the same kind in two forgetfulness periods [forgetfulness of its being forbidden], or of different kinds in one forgetfulness period, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly ate) cheilev and blood, whether in one forgetfulness period or in two forgetfulness periods, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly committed) two transgressions liable to burning:", + "5) If of the same kind in two forgetfulness periods, or of different kinds in one forgetfulness period, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly committed one sin liable to) stoning, and (another liable to) burning, whether in one forgetfulness period or in two forgetfulness periods, he is liable for two sin-offerings.", + "6) (\"and he do one of all) the mitzvoth of the L–rd\": not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The mitzvoth referred to in respect to the high-priest and in respect to the congregation (i.e., those liable to kareth for intentional transgression) are the mitzvoth referred to here. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd — to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2) (for all of which one brings a sliding-scale offering [oleh veyored]). \"which are not to be done, unwittingly\": We are hereby taught that he brings (a sin-offering) for deed- unwittingness (alone [even without an error in the ruling]). \"and he be guilty\": We are hereby taught that he brings an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering, a ram [see 5:17 and 18]) Now (why is the inclusion clause needed?)", + "7) Is it not a kal vachomer (that he brings it?), viz.: If the individual (i.e., a lay person), who does not bring a male for his (subsequently) known (unwitting) sin, (but a she-lamb or a she-goat), brings an asham talui (for a possible sin). — the nassi, who brings a male (a he-goat) for his known sin, how much more so should he bring an asham talui (a ram). — This is refuted by (the instance of) the high-priest, who brings a male (bullock) for his known sin, notwithstanding which he does not bring an asham talui.", + "8) So, too, do not wonder if the nassi, who brings a male for his known sin, should not bring an asham talui. It is, therefore, written (to tell us that he does): \"and he be guilty.\"", + "9) (But why not) adduce it differently (without the inclusion clause?), viz.: The individual is distinct from the congregation (in that he brings a \"definite\" [\"unsuspended\"] guilt-offering), and the nassi is distinct from the congregation (in the same respect). Just as the individual brings an asham talui, so the nassi should bring an asham talui!", + "10) — But why not go in this direction? The high-priest is distinct from the congregation (in that he brings a \"definite\" guilt-offering), and the nassi is distinct from the congregation (in the same respect). Just as the high-priest does not bring an asham talui, so the nassi should not bring an asham talui!", + "11) Let us see whom he (the nassi) is most like. We should derive (the rule) for him (the nassi), who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness alone, [without an error in ruling], from him (the individual), who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone); and this should not be refuted by (the instance of) the high-priest, who does not bring (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone). — Or go in this direction: We should derive (the rule for) him (the nassi), who brings a male for his known sin from him (the high-priest), who brings a male for his known sin, and this should not be refuted by (the instance of the individual), who does not bring a male for his known sin. It must, therefore, be written: \"and he (the nassi) be guilty,\" to teach us that he brings an asham talui." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 4:23) (\"If his sin becomes known to him wherein he has sinned in it\"): \"becomes known\" — and not that others tell him. If not for this clause I would say (that he does not bring a sin-offering) only if his bondswoman, (who is \"not fit to enter the congregation\") informs him (that he has sinned). Whence would I derive (the same) even for his wife informing him? I would exclude his wife (even without the clause), for a woman is not kasher to testify. Whence would I derive (the same) even for relatives informing him? I would exclude relatives, who are not kasher to testify. Whence would I derive (the same) even for a single witness? I would exclude a single witness, who can only make one liable for an oath. Whence would I exclude even two witnesses? It is, therefore, written, (because I would not exclude them otherwise): \"becomes known to him\" — and not that others tell him.", + "2) I might think (that he does not bring a sin-offering) even if he does not refute (the witnesses, but remains silent). It is, therefore, written (to negate this): \"if it becomes known.\" I would include (as making him liable for a sin-offering in such an instance, only) two witnesses, who can make him liable to the death penalty (where it applies). Whence would I derive (the same) even for one witness? I would include one witness (even without the clause), for he can make him liable for an oath (where it applies). Whence would I derive (the same) even for two relatives? I would include two relatives, who are kasher to testify for others. Whence would I derive (the same) even for his wife? even for his bondswoman? It is, therefore, written, (because I would not include these otherwise): \"if it becomes known\" (in any instance of his remaining silent).", + "3) R. Meir said (in refutation of the above [i.e., that even if two witnesses inform him and he refutes them he is not liable for a sin-offering]): If two witnesses can bring him to death — the severe (liability), can they not bring him to an offering — the lesser! R. Yehudah said (in refutation of R. Meir): (This is no kal vachomer, for) How can they tell him: \"Stand and confess,\" when he says: \"I have not sinned!\" (i.e., Atonement is a \"personal\" matter, and if he does not wish it, witnesses cannot force him to it.) R. Shimon said (Also, in refutation of R. Meir's kal vachomer): If he said (to the witnesses): \"I did it intentionally,\" he would not be liable (for a sin-offering, so that, ab initio, witnesses cannot \"bring him\" to a sin-offering).", + "4) R. Meir says (in answer to R. Shimon): If he says in the beginning (to the witnesses who testified that he sinned): \"I sinned intentionally,\" he is believed (not to bring a sin-offering), but if he disputed with them the whole day (saying that he had not committed the sin at all), and at the end he said: \"I sinned intentionally,\" he is not believed (and must bring a sin-offering as having sinned unwittingly).", + "5) Similarly, R. Meir said: If they (witnesses) said to him: \"You are a Nazirite\" (i.e., You made a Nazirite vow and [then] you defiled yourself and must now bring an offering for having done so) — If he said: \"I made the vow on condition\" (and the condition was not realized), he is believed. But if he tired them the whole day (saying that he had not made the vow), and, in the end, he said: \"I made the vow on condition,\" he is not believed.", + "6) (\"If his sin becomes known to him) wherein he has sinned in it\": What is the intent of this? Whence do we derive (the halachah vis-à-vis liability for a sin-offering in a situation in which) his wife (who was) a niddah and his sister were with him in the house and he sinned unwittingly with one of them and did not know with which; Shabbath and Yom Kippur, (one following the other), and he performed a (forbidden) labor on one of them at twilight and did not know on which; cheilev (forbidden fats) and nothar (left-over consecrated flesh) before him, and he ate of one of them (cheilev or nothar) and did not know which (What is the halachah?) R. Eliezer makes him liable for a sin-offering and R. Yehoshua exempts him.", + "7) R. Eliezer queried him: Whatever the case — If he lived with his wife, a niddah, he is liable; if he lived with his sister he is liable! If he desecrated the Sabbath he is liable; if he desecrated Yom Kippur he is liable! If he ate cheilev he is liable; if he ate nothar he is liable! R. Yehoshua replied: It is written: \"wherein he has sinned\" — He is not liable until his (specific) sin becomes known to him.", + "8) R. Yossi said: Both agree that if he performs a labor between the two twilights (i.e., beginning a labor on one day and completing it on the next) he is exempt, for I (then) say: He did part of it today and part on the next day. Where do they argue? Where he performs an (entire) labor on one day, but he does not know whether that day was Shabbath or Yom Kippur, or where he performs a (forbidden) labor, but he does not know which labor he performed. R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. R. Yehudah said: R. Yehoshua would exempt him even from an asham talui (see Ibid. 5:17 and 18).", + "9) R. Shimon and R. Shimon Shazuri say: Both agree that (if he is in doubt about) an act which goes by the same name (i.e., If he knows that he \"plucked figs from a tree,\" but he does not know from which tree he plucked them), he is liable. Where do they argue? Where (he is in doubt about an act where) two names are involved (e.g., if he is in doubt as to whether he \"reaped\" or \"ground\"), in which instance R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. And R. Yehudah says: R. Yehoshua would exempt him even in the instance of an act which goes by the same name.", + "10) How so? His two wives, niddoth, and his two sisters with him in the house — he intended to live with one and he lived with the other; figs and grapes (on trees) before him — he intended to pluck figs and he plucked grapes, or grapes and he plucked figs; black ones and he plucked white ones, or white ones and he plucked black ones — R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. But why should R. Yehoshua exempt him? (Does he not, in any event, intend to commit a sin?) But if so, (if R. Yehoshua would rule him to be liable in such an instance), what is the intent of \"wherein he has sinned in it\"? (i.e., What is excluded from a sin-offering by \"in it\"?) Mithasek (intending to do) [a permitted thing] and doing [a forbidden one]) is excluded (e.g., intending to cut what is torn off [the tree] and cutting what is attached)." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 4:23): \"… then he shall bring (his offering a kid of goats, a male without blemish\"): even after Yom Kippur, (the Yom Kippur goat not exempting him from this offering, for which he remains liable.) \"his offering\": He fulfills his obligation with his offering and not with that of his (deceased) father.", + "2) I might think that he does not fulfill his obligation with an offering separated by his father for a (relatively) lesser sin, for a greater sin (of his own), or for a greater sin (of the father), for a lesser sin (of his own), but that he can fulfill his obligation with an offering separated by his father for a lesser sin, for a lesser sin (of his own), or for a greater sin (of the father), for a lesser sin (of his own). It is, therefore, written: \"his offering\": He fulfills his obligation (only) with his offering and not with that of his father.", + "3) I might think that he does not fulfill his obligation with his father's offering with a beast that his father separated, from the lesser (of the father) to the greater (of his own), or from the greater to the lesser, or from the greater to the greater, or from the lesser to the lesser — for a son may not shave (after his Naziritism) by offering the beasts separated for his father's Naziritism — but that he does fulfill his obligation with the monies separated by his father from the lesser to the greater, from the greater to the lesser, from the lesser to the lesser, and from the greater to the greater — for he may shave by offering (beasts bought with) his father's monies when they were undesignated (i.e., how much for which offering), but not when they were designated. It is, therefore, written: \"his offering\": He fulfills his obligation with his offering and not with that of his father.", + "4) I might think that he does not fulfill his obligation with his father's offering, even with monies that his father separated, and even from the lesser to the lesser or the greater to the greater — but that he does fulfill it with an offering that he separated for himself, even from the greater to the lesser or the lesser to the greater. It is, therefore, written: (Vayikra 4:28): \"his offering … for his sin\" — It must be (separated) for that sin. ", + "5) I might think that he does not fulfill his obligation with his own offering, with a beast that he separated for himself, even from the lesser to the lesser or the greater to the greater — for if he separated a beast for (a sin-offering for having eaten) cheilev and he offered it for having eaten blood, or (if he separated it) for blood and offered it for cheilev, he is not liable for me'ilah (abuse of sacred objects) and he does not receive atonement, (the first status of the offering not having been changed — so that in our instance, too, the status of the beast is not changed and it cannot serve as a sin-offering for the sin to which it has been transferred); but I might think that he does fulfill his obligation with (transference of) monies that he separated for himself, from the lesser to the lesser or the greater to the greater — for if he separated monies for himself for (an offering for) cheilev, and he brought (the offering) for blood, or for blood and he brought it for cheilev, he is liable for mei'lah and it does effect atonement (its first status having been changed — so that in our instance, too, transference of monies is permitted ab initio). It is, therefore, written: \"his offering … for his sin\" — His offering must be brought (ab initio) for his specific sin (and not transferred from one sin to another).", + "6) (Vayikra 4:23): \"a he-goat\" — and not a she-goat (even if he cannot find a he-goat). For (without the exclusion clause) is it not a kal vachomer (that a nassi should be able to bring a she-goat), viz.: If a commoner, whose offering for all the mitzvoth (a she-lamb or a she-goat) is not the same as his offering for Yom Kippur (the communal offering, a he-goat), still, his offering for all the mitzvoth is the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry (a she-goat) — then a nassi, whose offering for all the mitzvoth (a he-goat) is the same as his offering for Yom Kippur — how much more so should his offering for all the mitzvoth be the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry (i.e., how much more so should he be able to bring a she-goat for all the mitzvoth if a he-goat could not be found! Therefore, the exclusion clause is necessary) — This is refuted by the (instance of the) high-priest, whose offering (for all the mitzvoth — a bullock) is the same as his offering for Yom Kippur, yet not the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry! (i.e., he cannot bring a she-goat as an alternate for the bullock for all mitzvoth — see Section 3:3)", + "7) No, this (that a she-goat may not be brought as an alternate) may be so with a high-priest, who does not bring both this (his offering for all the mitzvoth) and that (his idolatry offering) from the flock, (so that a she-goat may not be an alternate for a bullock), as opposed to a nassi who brings both (a he-goat for all mitzvoth, and a she-goat for idolatry) from the flock, and since he brings both from the flock, I would say (without an exclusion clause) that his offering for all the mitzvoth should be the same as his offering for idolatry (i.e., that he should be able to bring a she-goat as an alternate for a he-goat). It is, therefore, written: \"sair\" (a he-goat), and not a she-goat. (Vayikra 4:23): \"izim\" (goats), and not exchanges (i.e., sheep); \"a male,\" and not a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite; \"whole,\" and not blemished.", + "8) \"And he shall place his hand on the head of the goat\": to include the goat of Nachshon (and the other nesi'im — see Bamidbar 7) for semichah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: to include the (communal) idolatry goats for semichah (by the elders). For R. Shimon said: Every communal offering whose blood enters within (the heichal) requires semichah.", + "9) \"And he shall slaughter it\": it, and not its exchange. And below, (Vayikra 4:33): \"and he shall slaughter it\": it, and not its offspring (that it bore after it had been set aside as a sin-offering). From here (i.e., using this as a point of departure) R. Shimon said: Five sin-offerings are consigned to death (i.e., incarcerated until they die): the offspring of a sin-offering, the exchange of a sin-offering, a sin-offering whose owner died, the sin-offering of one who has already received atonement (with a different sin-offering), and a sin-offering that has passed its first year. You cannot say \"the offspring of a sin-offering\" in respect to a communal offering, for the congregation does not bring a female (as an offering); and there is no \"exchange of a sin-offering\" with a communal offering, for the congregation does not bring an exchange; and there is no \"sin-offering whose owner died\" with a communal offering, for the congregation does not die. I might think that a communal sin-offering whose owners received atonement and one which passed its first year are to be consigned to death, but this is not so; for the non-explicit are to be derived from the explicit. Just as the explicit — the offspring of a sin-offering, the exchange of a sin-offering, and a sin-offering whose owner died — relate to an individual sin-offering and not a communal sin-offering, so a sin-offering \"whose owner has received atonement\" and one \"which has passed its year\" relate to an individual and not to a communal sin-offering.", + "10) \"And he slaughter it in the place where the burnt-offering is slaughtered.\" Where is the burnt-offering slaughtered? In the north. This, too, is slaughtered in the north. But do I derive this from here? Is it not already written (Vayikra 6:18): \"In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered, before the L–rd\"? Why, then, is this specified here? To make it categorical — that if it were not slaughtered in the north, it is pasul.", + "11) You say that it was specified for this purpose. But perhaps it was specified to teach that only this (the goat of the nassi) requires north (but not other sin-offerings)! (This cannot be, for) it is written (Vayikra 4:29): \"… and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering\" — to include all sin-offerings as requiring slaughtering in the north." + ], + "Chapter 8": [ + "1) Or, perhaps it (Vayikra 4:24 — \"and he shall slaughter … in the place where the burnt-offering is slaughtered\") is meant to include (sin-offerings) that are similar to this (the sin-offering of a nassi), viz.: Just as this is characterized by being a sin-offering that is male, fixed, (and not sliding-scale [oleh veyored (see Vayikra 5:6-7)], atoning, coming from the flock, and coming for a known sin — so, I will include all of that kind. What will I include? The idolatry goats, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, coming from the flock, and coming for a known sin. Or, bullocks that are burnt, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, and coming for a known sin — though they do not come from the flock (i.e., this single exception would not bar their inclusion). Or, the festival goats, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, and coming from the flock — though not coming for a known sin. Since they are all (essentially) \"equally weighted,\" let them all be included (as requiring slaughtering in the north).", + "2) And (Vayikra 6:18): (\"This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall) the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the idolatry sin-offering (of the individual), which is a sin-offering that is fixed, atones, comes from the flock, and comes for a known sin — though not a male (but a she-goat). Or, the Yom Kippur goat, which is a sin-offering that is male, fixed, atones, and comes from the flock — though not for a known sin. Since they are equally weighted, let them both be included.", + "3) \"… the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the sin-offering for defiling the sanctuary, which is a sin-offering that atones, comes from the flock, and comes for a known sin — though it is not male and not fixed (but sliding-scale). Or, the sin-offering of a Nazirite, which is a sin-offering that is fixed, atones, and comes from the flock — though not male, and not for a known sin. Since they are equally weighted, let them both be included. \"… the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the sin-offering of a metzora, which, though not a fixed offering (but sliding-scale), effects atonement (and, unlike the goat of the nassi, is not male and does not come for a known sin.)", + "4) Now that we have included (as requiring \"north\") things that are similar to it (the goat of the nassi) and things that are not similar to it, why is this (requirement) specified (in the instance of the nassi)? To make it a categorical requirement — that if it is not slaughtered in the north it is pasul.", + "5) I might think that this (the goat of the nassi) alone is pasul if not slaughtered in the north, but (that with) all the other sin-offerings it is a mitzvah to slaughter them in the north, though if they are not slaughtered in the north they are (still) kasher. It is, therefore, written (Ibid. 4:29): \"and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering.\" This is a binyan av (a general rule) for all sin-offerings — that if they are not slaughtered in the north, they are pasul.", + "6) (Vayikra 4:24): (\"It is a) sin-offering\": All of its services must be intended for a \"sin-offering.\" \"It (is a sin-offering\"): to exclude (from kashruth) an animal that is not slaughtered as such." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 4:25): (\"And the Cohein shall take of the blood of the sin-offering with his finger.\") \"with his finger .. and he shall take\" (i.e., \"with his finger\" applies to \"and he shall take\") — that he take with his right ([index] finger [this being derived by identity from the instance of a leper]). \"with his finger\" and he shall place\" (\"it on the horns of the altar\") — that he place with his right (finger, \"with his finger\" applying also to \"and he shall place.\") R. Shimon said: Is it written (\"And he shall take with his) \"hand\"? (or \"finger\" [that we may derive \"right\" by identity from the instance of a leper? R. Shimon holds that a phrase, (in this instance \"with his finger\") is expounded proactively (as applying only to \"and he shall place,\" and not retroactively (as applying to \"and he shall take.\")]. And since \"hand\" (more specifically, \"finger\") is not written (in respect to \"and he shall take\"), if he takes it with his left, it is kasher. \"and he shall place it on the horns of the altar of the burnt-offering\" — and not on the horns of the inner altar. For (without the exclusion clause) would it not follow (that he should place it on the horns of the inner altar), viz.: The high-priest is distinct from the (lay) individual (in that he brings a bullock), and the nassi (is distinct from) the individual (in that he brings a he-goat). Just as with the high-priest, the blood of his sin-offering enters within (the heichal), so with the sin-offering of the nassi, the blood of his sin-offering should enter within. It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall place it on the horns of the altar of the burnt-offering\" — and not on the horns of the inner altar.", + "2) And its (remaining) blood he shall pour at the base of the altar of the burnt-offering\" — Apply (the law of) \"base\" (i.e., that the remainder is to be poured at the base) to the altar of the burnt-offering. (i.e., that the remainder of the blood of the burnt-offering is to be poured at the base.) (But perhaps it is meant to teach that the blood of the burnt-offering itself is to be applied [on the horns that are] in alignment with the base [to exclude the southeast corner, where there is no base]!) R. Yishmael said: (The verse is not needed for that, for) if the remainder (of the blood) of the sin-offering, which does not effect atonement is poured at the base, then the \"beginning\" blood of the burnt-offering (i.e., that applied to the horns) which does effect atonement, how much more so should it be applied at (i.e., in alignment with) the base! R. Akiva said: If the remainder of the sin-offering, which does not effect atonement and is not fit for atonement is poured at the base, then the \"beginning\" blood of the burnt-offering, which does effect atonement, and which is fit for atonement — how much more so must it be applied at (i.e., in alignment with) the base! What, then, is the intent of \"at the base of the altar of the burnt-offering\" — that the law of \"base\" (i.e., pouring the remainder at the base) apply to the altar of the burnt-offering.\" \"at the base of the altar of the burnt-offering\" — the southern base.", + "3) I might think it is the western base, (as it is in the case of inner sin-offerings), but this is to be negated. For just as we find that when he leaves the heichal he pours the (remaining) blood on the first base he chances on, (the western), so, in descending from the altar (after the blood applications of the outer sin-offering), he pours the (remaining) blood on the first base he chances on, (the southern).", + "4) (Vayikra 4:26): \"And all of its fat he shall smoke upon the altar, as the fat of the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offerings? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "5) \"and the Cohein shall make atonement for him\": (This teaches us that) the atonement must be expressly for him (the owner of the offering), that he not atone for two at one time (by mixing the blood of the two offerings), and that the Cohein (performing the service) may atone for himself (i.e., It is not necessary that another Cohein perform the service for him.) \"and it shall be forgiven him\": his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur, (but he is forgiven completely). I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)" + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 4:27): (\"And if a single soul sin unwittingly of the people of the land in doing it …\"): \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\": These (expressions are redundant [in the Hebrew] and) signal (three) exclusions. (One exclusion:) One who acts on his own is liable (for a sin-offering), and not one who acts on the ruling of beth-din.", + "2) How so? If beth-din (mistakenly) ruled (that it is permitted) to transgress one of all the mitzvoth mentioned in the Torah, and an individual went and acted on their ruling — whether they themselves acted (on their ruling) and he acted with them, whether they acted and he acted after them, whether they did not act and he acted — I might think he is liable; it is, therefore, written: \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\" — these are exclusions, (one of which relates to such an instance.) One who acts on his own is liable, and not one who acts on the ruling of beth-din.", + "3) And R. Shimon adds: If beth-din erred (and most of the congregation sinned unwittingly on the basis of their ruling), and then they found that they had erred and they retracted their ruling — whether they had brought their atonement or had not yet brought it — and an individual (not having heard of their retraction) sinned on the basis of their ruling, he is not liable, (R. Shimon regarding him as \"depending\" upon beth-din). R. Meir says that he is liable, (regarding him [after beth-din's retraction] as \"depending\" upon himself.) R. Eliezer says that it is not clear (whether he is regarded as one or the other [so that he brings an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering.)] Sumachos says: He (himself) is \"suspended\" (i.e., he is regarded as having brought an asham talui and need not fear afflictions). If one \"depends\" upon himself he is liable (for a sin-offering); if he \"depends\" upon beth-din he is not liable. How so? If beth-din ruled, and one of them (one of the judges) knew that they had erred — or if a \"seasoned\" disciple were sitting before them, who was himself fit to judge, one like Shimon ben Azzai — and he went and acted on their ruling — I might think he is not liable, (being regarded as \"depending\" on beth-din); it is, therefore, written: \"in doing it\": if one depends on himself ([as in the above instance, assuming that it is permitted to act on a mistaken ruling of beth-din], he is reckoned as \"doing it\" and) he is liable.", + "4) You say that the exclusions — \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\" — were stated for the above. But perhaps they were stated to affirm that only one individual who sinned unwittingly is liable, but two or three who did so are not liable. It is, therefore, written (to negate this): \"the people of the land\" — even if they are many.", + "5) But I would still say that (only) if a minority of the congregation sin unwittingly, then they are liable (for individual sin-offerings); for beth-din does not bring a bullock for them (in the instance of an erroneous ruling). But if most of the congregation sinned, I would say that they are not liable; for (in the instance of beth-din ruling erroneously and most of the congregation sinning), beth-din brings a bullock for them. It is, therefore, written: \"the people of the land\" — even (if) most of them (sin), even (if) all of them (sin, they are liable for individual sin-offerings).", + "6) \"the people of the land\": to exclude a nassi and to exclude a high-priest. If you would ask: But a high-priest has already been excluded (from bringing a she-lamb or a she-goat), for he brings a bullock; and a nassi has already been excluded, for he brings a he-goat — (the answer:) I might think (without the exclusion) that he brings a bullock (only) for error in ruling and unwittingness in act, but that for unwittingness in act alone he brings a she-lamb or a she-goat; it is, therefore, written: \"the people of the land\" — to exclude nassi and high-priest.", + "7) \"of the people of the land\": to exclude a heretic (vis-à-vis the act in which [in this instance] he has sinned unwittingly, a sin-offering not being accepted from him.) R. Shimon b. Yossi said in the name of R. Shimon: What is the intent of (\"And if a single soul sin unwittingly … in doing it, one of the mitzvoth of the L–rd) which may not be done\" \"unwittingly\"? If he would abstain (from the act) if he knew (that it were sinful, and he sinned unwittingly), he is liable (for a sin-offering) for his unwitting sin — to exclude a heretic, who would not abstain (from the act) if he knew (that it were sinful).", + "8) \"in doing it,\" one (of the mitzvoth of the L–rd\") — one who does all of it, and not one who does part of it. How so? If (on the Sabbath) two took hold of a pitchfork and stacked, of a shuttle and pressed (the weaving rod), of a pen and wrote, of a cane and took it out to the public domain — I might think they were liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"in doing it, one …\" — one who does all of it (the forbidden labor), and not one who does part.", + "9) (If two took hold) of a (large) cake of figs and took it out to the public domain, or of a (large) beam, and took it out to the public domain — R. Yehudah says: If one cannot take it out (by himself), and two took it out, they are liable, (each one being regarded as doing a \"whole\" labor). R. Shimon says: Even if one of them cannot take it out (by himself), and two took it out, they are not liable, it being written: \"in doing it, one\" — one who did (all of it) is liable; two or three who did it (together) are not liable.", + "10) \"the mitzvoth of the L–rd\": and not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The \"mitzvoth\" stated in respect to high-priest, congregation, and nassi are the \"mitzvoth\" referred to here (i.e., the criteria for \"mitzvoth\" are the same.) \"of the mitzvoth of the L–rd,\" and not all of the mitzvoth of the L–rd: to exclude(the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see Ibid. 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2). \"which are not to be done, and he be guilty\": We are hereby taught that he brings a suspended guilt-offering (see 5:18)." + ], + "Chapter 10": [ + "1 (Vayikra 4:28): \"If his sin becomes known to him (wherein he sinned\"): And not if others tell him. I might think even if he does not refute (them); it is, therefore, written (to negate this): \"if it becomes known.\"", + "2) \"then he shall bring as his offering a kid of goats, a female without blemish\": Whence is it derived that it must be of the first year? It follows viz.: He brings a sin-offering, and a leper brings a sin-offering. Just as the sin-offering of the leper is of the first year, so, this. — No, this may be so with the sin-offering of a leper, which requires libations, as opposed to this, which does not. — This is refuted by the Nazirite's sin-offering, which does not require libations, yet must be of the first year. — No, this may be so with the Nazirite's sin-offering, which has other \"bloods\" (i.e., offerings) along with it, as opposed to this, which does not. — This is refuted by the idolatry sin-offering, which does not have other \"bloods\" along with it, yet must be of the first year. — No, this may be so with the idolatry sin-offering, which is fixed (i.e., it must be a she-goat), as opposed to this, which is not fixed (i.e., it may be a lamb); and since it is not fixed, I might say that it need not be of the first year; it is, therefore, written (Bamidbar 15:29): \"One law shall there be for you for him who does unwittingly.\" All unwitting sin-offerings are being compared to (that for) idolatry. Just as the idolatry sin-offering must be of the first year, so, this. — But (why not say): Just as the idolatry sin-offering is a she-goat, so, this, (the first-year requirement,) applies to a she-goat (and not to he-goats). — \"shall be\" (is superfluous) — to include (in the first-year requirement) the festival he-goats; \"for you\" — to include the idolatry he-goats (of the congregation); \"for him who does\" — to include the he-goat of the nassi.", + "3) (Vayikra 4:29): \"And he shall place his hand on the head of the sin-offering: to include the idolatry sin-offering (of the individual) as requiring semichah. \"and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering:\" It must be slaughtered in the north. \"in the place of the burnt-offering. And he shall take\": (The juxtaposition) indicates that the blood must be received in the north — whence it was derived: If he slaughtered it in the north and received it in the south; in the south, and he received it in the north, it is pasul. It must be slaughtered in the north and (the blood must be) received in the north.", + "4) \"and all of its [remaining] blood he shall pour (at the base of the altar.\"). And above (Vayikra 4:25) it is written: \"and its [remaining] blood he shall pour\" — whence it is derived: a sin-offering whose blood was received in four vessels, from each of which he applied (blood at a different corner of the altar) — how do we know that they are all poured out at the foundation, (and not just the first, which effects atonement)? From: \"and all of its blood he shall pour.\"", + "5) I might think that this were so even if he made the four applications from one vessel; it is, therefore, written: \"and its [remaining] blood he shall pour.\" How so? It is poured out at the base, and the others, into the amah (a sewage duct in the Temple)", + "6) R. Eliezer b'R. Shimon says: Whence do we derive that even if he made all four applications from one vessel (of the four), that they are all poured out at the base? From: \"and all of its blood he shall pour.\"", + "7) \"And all of its fat he shall remove, as the fat was removed from the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offering? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "8) (Vayikra 4:26): \"And the Cohein shall make atonement for him, and it shall be forgiven him.\"): \"And he shall make atonement for him\": (This teaches us that) the atonement must be expressly for him (the owner of the offering), that he not atone for two at one time (by mixing the blood of two offerings), and that the Cohein (performing the service) may atone for himself (i.e., It is not necessary that another Cohein perform the service for him.) \"and it shall be forgiven him\": his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur, (but he is forgiven completely). I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)", + "9) (Vayikra 4:32): \"And if a lamb he brings as his offering for a sin-offering\": R. Shimon says: \"Lambs\" precede \"goats\" in all other places. I might think this is so because they are preferred to them. It is, therefore, written: \"If a lamb he brings as an offering for his sin-offering\" (after \"goats\" [Vayikra 4:28]), to teach that they are equivalent.", + "10) \"Turtle-doves\" precede \"young pigeons\" in all other places. I might think this is so because they are preferred to them. It is, therefore, written (Vayikra 12:6): \"and a young pigeon or a turtle-dove as a sin-offering,\" to teach that they are equivalent. \"father\" precedes \"mother\" in all places. I might think this is so because the honor of one's father is above that of his mother; it is, therefore, written (Vayikra 19:3): \"A man, his mother and his father, you shall fear,\" to teach that they are equivalent (in this regard). But the sages have said: The father takes precedence to the mother in all instances, for both he and his mother are obliged to honor his father. " + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 4:32): (\"And if a lamb he shall bring as his offering for a sin-offering, a female without blemish shall he bring it.\") What is the intent of (the redundant) \"he shall bring\"? Whence is it derived that if one sets aside his sin-offering and it is lost, and he sets aside a different one in its stead, and then the first one is found, and both are standing before him — whence is it derived that he may offer whichever he likes? From: \"he shall bring\" - \"he shall bring.\" I might think that he may bring both; it is, therefore, written: \"he shall bring it\" — he brings (only) one and not two.", + "2) I might think that he may not bring both for two sins, but that he may bring both for one sin; it is, therefore, written: \"he shall bring it\" — he brings (only) one and not two.", + "3) (Vayikra 4:33): \"And he shall place his hand on the head of the sin-offering\" — to include for semichah: the sin-offering of the Nazirite, of the leper, and of the defiler of the sanctuary. \"And he shall slaughter it as a sin-offering\" — expressly as a sin-offering. (Vayikra 4:34): \"And the Cohein shall take from the blood of the sin-offering\" — expressly for a sin-offering. (Vayikra 4:35): \"And the Cohein shall atone for him for his sin\" — expressly for his sin. — whence they said: If (in sacrificing a sin-offering), he did not slaughter it, or receive (the blood), or bring it (on the altar), or sprinkle it — to that end — it is pasul.", + "4) (Vayikra 4:35): \"And all its fat he shall remove, as the fat of the lamb is removed from the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offerings? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "5) (Vayikra 4:35): \"And he shall atone for him,\" (Vayikra 4:31): \"And he shall atone for him,\" (Vayikra 4:26): \"And he shall atone for him.\" What is the intent of this? (i.e., Why three times?) It is needed. For it might be reasoned: Blood is mentioned (as being applied) below (the red line on the altar [i.e., the blood of burnt-offerings, etc.]), and blood is mentioned (as being applied) above the red line (i.e., the blood of sin-offerings, applied on the four horns). Just as with the blood applied below, one application atones, so, with the blood applied above, one application (on one horn) atones.", + "6) Or, go in this direction: Blood is mentioned (as being applied) within (i.e., the blood of inner sin-offerings), and blood is mentioned (as being applied) outside (i.e., the blood of outer sin-offerings). Just as with the blood applied within, if he omitted one of the applications, he does not atone, so with the blood applied outside — if he omits one of the applications he does not atone.", + "7) Let us see what it is most like. We derive outer blood (that of the sin-offering [from outer blood, that of the burnt-offering]), and this is not to be refuted by inner (blood). Or, go in this direction: We derive \"blood of the (outer) sin-offering on the horns\" from \"blood of the (inner) sin-offering on the horns,\" and this is not to be refuted by the lower (blood), which is not \"blood of the sin-offering on the horns.\" It is, therefore, written: \"And he shall atone for him\" — even if he made only three applications (instead of four); \"and he shall atone for him\" — even if he made only two applications; \"and he shall atone for him\" — even if he made only one application. " + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 5:1) (\"And if a soul sinned and heard the voice of an oath, and he was a witness or saw or knew — if he does not tell, then he shall bear his sin.\") If it were written (only) \"he heard the voice,\" and not \"of an oath,\" I might think the intent of the verse to be that if one overheard a man telling his neighbor \"Let us go and serve idolatry,\" and he could have testified in beth-din to this effect and failed to do so, (\"I might think\") that he is liable. — Now if one who (only) says this (\"Let us go and serve, etc.\") is not liable, should the one who just overhears it be liable (for withholding testimony)! It must be, then, that the verse is speaking of one being besworn in beth-din not to withhold testimony, and withholding it, in which instance the sayer (i.e., the beswearer himself) is not liable (even if he knows that the oath will be violated) and the hearer is liable (for its violation).", + "2) You, too, do not wonder that even though one who tells his neighbor \"Let us go and serve idolatry\" is not liable, the hearer (if he does not testify to this) is liable. To this end, it is written \"and he heard the voice of an alah,\" an alah being an oath, viz. (Bamidbar 5:21): \"Then the Cohein shall beswear the woman with the oath of the alah.\" This tells me only of an oath accompanied by an alah (lit., a curse). Whence do I derive the same for an oath unaccompanied by an alah? From \"and heard the alah\" - \"and heard the voice\" (\"of an oath\"), equating an oath unaccompanied by an alah to an oath accompanied by an alah.", + "3) R. Akiva says: This tells me only of an instance in which he is besworn by others intentionally (this being the common instance). Whence do I derive the same for an instance in which he is besworn by others unintentionally or by himself unintentionally? From: \"and he was a witness or saw or knew,\" which connotes all of the above.", + "4) If one sent to them (the witnesses) his son, his servant or his messenger (to make his claim) or if the claimee said to them: \"I beswear you that if you know testimony for him (the claimant) you come and testify for him,\" I might think that they are liable; it is, therefore, written \"if he does not tell, he shall bear his sin,\" (\"not\" being written plene (lamed, vav, aleph), to be expounded: \"If to him (lamed vav), i.e., to the claimant, he dos not (lamed aleph) tell, etc.\")", + "5) If one said to two (witnesses): I beswear you and you that if you have testimony for me that you come and testify for me, and they have testimony for him — one witness from the mouth of another witness, or if one of them were kin (to the claimant) or unfit (to testify) — I might think that they were liable, (being acceptable to the claimee; for if not, this is simply an instance of denial of the claim), it is, therefore, (to negate this) written \"if he does not tell (i.e., bear witness)\" — when they are fit to bear witness, and not when they are unfit to do so.", + "6) If one arose in the synagogue and said (to the congregation containing his witnesses): \"I beswear you if you have testimony for me, that you come and testify for me,\" I would think that if they denied it (in beth-din) they were liable; it is, therefore, (to negate this) written \"and he heard the voice of an oath,\" implying that he must designate them, specifically.", + "7) If one said (beswearing them): \"When you have testimony for me come and testify for me,\" (and they did not come), I might think that they were liable. It is, therefore, written \"and he heard the voice of an oath and he was (i.e., had been) a witness\" — when the witnessing preceded the oath and not when the oath preceded the witnessing.", + "8) And whence is it derived that the claim in question is only a money claim? R. Eliezer said: \"Ors are stated here (\"or saw or knew\") and \"ors\" are stated in respect to (denying) a pledge [pikadon] (Vayikra 5:21: \"or (denying) a deposit or a theft\"). Just as the \"ors\" stated in respect to a pledge involve only money claims, so the \"ors\" stated here (in respect to withholding testimony) involve only money claims. — This is refuted by the \"ors\" of a murderer (Bamidbar 35:20): \"or if in hatred he thrust him or hurled at him in ambush\"), which are \"ors\" but do not involve money claims. —", + "9) We derive \"ors\" accompanied by an oath (as in our case) from \"ors\" accompanied by an oath (as in the case of a pledge), and the \"ors\" of a murderer are no refutation, their not being accompanied by an oath. — This is refuted by the \"ors\" of sotah (Bamidbar 5:14: \"or there had passed over him a spirit of rancor\" (Bamidbar 5:30) \"or a man if there pass over him, etc.\"), which are \"ors\" accompanied by an oath but do not involve money claims.", + "10) — We derive \"ors\" accompanied by an oath (as in our case) and not involving a Cohein from \"ors\" accompanied by an oath and not involving a Cohein (as in the case of a pledge). And this is not refuted by the \"ors\" of a murderer, which are not accompanied by an oath. And it is not refuted by the \"ors\" of sotah, which, though accompanied by an oath, involve a Cohein." + ], + "Chapter 12": [ + "1) R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"and he was a witness or saw or knew, if he does not tell, then he shall bear his sin\"? It applies only to testimony that can consist in seeing without knowing or in knowing without seeing, and this obtains only with a monetary claim. (\"seeing without knowing\": as when one says to another: \"I counted out a maneh to you in the presence of so and so, who witnessed this, but I did not apprise them whether it were a gift or a loan or a pledge,\" and the other says: \"Let them come and testify that you counted it out to me in their presence and I will pay you.\" (\"knowing without seeing\": as when one says to another: \"You admitted owing me a maneh in the presence of so and so,\" and the other says: \"Let them come and testify to this, and I will pay you.\" R. Akiva says (on Vayikra 5:5: \"and he be guilty for one of these\"): There are among these that for which he is liable (for withholding testimony) and that for which he is exempt. How so? If money is claimed, he is liable; if anything else, he is exempt.", + "2) R. Shimon says: He is liable here (for an offering in the instance of violating the oath to the witnesses) and he is liable in the instance of a pledge (Vayikra 5 verse 21). Just as the instance of a pledge relates only to a monetary claim, here, too, only a monetary claim is intended.", + "3) What is more, this follows a fortiori, viz.: If in the instance of a pledge, where women are equated with men, kin with non-kin, those unfit (for testimony) with those fit (i.e., it makes no difference whether the claimee were a woman, or kin of the claimant or unfit for testimony), and there is liability for each (oath, i.e., if he were besworn and he denied five times, he is liable for violation of each oath), and (liability for denial) obtains both (with denial) before beth-din and not before beth-din — (\"If in the instance of a pledge\") liability obtains only with money claims, here (in the instance of withholding testimony), where women are not equated with men, kin with non-kin, fit with unfit (viz. Vayikra 8:5), and there is liability for only one denial and only before beth-din (viz. Vayikra 8:6), how much more so does liability obtain only with money claims! — No, (this a fortiori argument can be refuted, viz.:) This (limitation to monetary claims) applies only in the instance of a pledge, where the besworn (by others, — where there is no liability —) is not equated with his swearing (on his own, where there is liability) and where deliberate (violation of the oath) is not equated with inadvertent (violation), whereas here (in the instance of withholding testimony), where the besworn is equated with his (own) swearing and deliberate (violation) with inadvertent, (I would say that) it (this instance) obtains both with monetary and with non-monetary claims. It is, therefore, (to negate this) written here (Vayikra 5:1): \"if a soul sinned,\" and there (in respect to a pledge, Vayikra 5:21): \"if a soul sinned\" — Just as the latter obtains only with a monetary claim, so the former.", + "4) (If one says:) \"I beswear you if you do not come and bear witness for me that this and this man said he would give me two hundred zuz and he did not give it to me,\" this constitutes a money claim. I might think, then, that they would be liable (for the witnesses' oath); it is therefore, (to negate this) written (in both instances): \"if a soul sinned\" - \"if a soul sinned,\" for (purposes of) identity — Just as in the instance of \"if a soul sinned\" there (a pledge), he claims money and he has the right (to do so), the instance of \"if a soul sinned\" here (the witnesses' oath) too, must be one in which he claims money and has the right (to do so — to exclude an instance such as the above, where he (the claimant) has no such right by law, the claimee having the right to retract (his agreement to give him the money).", + "5) If he beswore them five times outside of beth-din (and they denied having witnessed [for each oath]) and they came before beth-din and admitted (having witnessed), I might think that they were liable; it is, therefore, written: \"and he was a witness or saw or knew — if he does not tell, then he shall bear his sin\" — This applies only in an instance where if he told, the other (the claimee) would be liable to pay. Which instance is that? That of (telling in) beth-din.", + "6) From here they adduced: If he beswore them outside (of beth-din) and they denied, and they came to beth-din and admitted, they are not liable (for violation of the oath). (If he beswore them) outside and they admitted, and they came to beth-din and denied, they are liable, (the denial having been in beth-din). If he beswore them five times outside of beth-din, (and they denied), and they came to beth-din and admitted, they are not liable. If they denied (in beth-din), they are liable for (denial of) each oath. If he beswore them before beth-din five times, and they denied, they are liable for only one oath. R. Shimon said: Why is this so? Because (once they denied in beth-din,) they can no longer claim otherwise.", + "7) If both denied in the same interval, they are both liable. If one after the other, the first is liable, (but not the second, for once the first denied (having witnessed), one witness is unfit to testify by himself.) If one denied and the other admitted, the denier is liable. If there were two sets of witnesses — If the first denied, and then the second, they are both liable, for the testimony can stand with both of them." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 5:2) (\"Or if a soul touch any unclean thing, or the carcass of an unclean animal, or the carcass of an unclean beast, or the carcass of an unclean creeping thing, and it be hidden from him, and he is unclean and he is guilty\") \"Or if a soul touch any unclean thing\": The early masters were wont to say: I might think that even if one touched something that had touched an unclean thing (tamei), he was liable (for entering the sanctuary or eating consecrated food); it is, therefore, (to negate this) written \"the carcass of an unclean animal,\" \"the carcass of an unclean beast,\" \"the carcass of an unclean creeping thing\" — Just as these are unique in being avoth hatumah (primary causes of tumah), (so all that are avoth hatumah are included), excluding those which are not av hatumah).", + "2) R. Akiva said: I might think that even if one touched food, drink, or earthenware vessels (that had become tamei) he was liable, these are excluded, not being avoth hatumah.", + "3) Or, if you learn a thing in one way (viz., binyan av, see Hermeneutical Principles 3), you learn it in all of its aspects — Just as an unclean beast is unique in that touching it is distinct from carrying it (i.e., by touching it, one's garments do not become tamei, whereas by carrying it they do) and it becomes an av hatumah to render tamei both man and beast, so I include only those things which are like it. What do I include? The qualifying amount of the sprinkling waters of the red heifer and the saddle (mercav) (of a zav, one who is unclean by reason of a seminal emission), the touching of which is distinct from carrying them, (touching not rendering one's garments unclean; carrying, doing so) and which become an av hatumah to render tamei both man and beast. \"any unclean thing\" includes the chair and the couch (of a zav), whose touching is like its carrying and which become an av hatumah to render a man tamei to make his garments tamei. \"unclean\" includes the burner of the red heifer, and bullocks (the bullock of the anointed high-priest, the bullock of \"forgetfulness\" (helem davar) of the congregation, and the Yom Kippur bullock), and the sender-away of the (Yom Kippur) scape-goat, without touching, (a man who touches them not becoming tamei). \"any unclean thing\" includes (for tumah liability in entering the sanctuary a man who walks under unclean) overhanging boughs, (under unclean) jutting stones (adjoining a cemetery), and (who touches) semen (even though carrying it does not confer tumah). These are the words of R. Yehudah.", + "4) (\"the carcass of an unclean animal\":) Why is \"unclean\" needed? (For even the carcass of a clean animal confers tumah!) I might think that (touching) only a whole animal is intended. How do I know that (touching) only an olive-size of it suffices? From \"unclean\" (i.e., a size that is susceptible of that term.)", + "5) (\"the carcass of an unclean beast\":) Why is \"unclean\" needed? I might think that only the carcass itself is intended. How do I know that (touching) the attached horns and hair is included? From \"unclean.\"", + "6) (\"the carcass of an unclean creeping thing [sheretz]\":) Why is \"unclean\" needed? I might think that only its flesh is intended. How do I know that (touching) its blood, its combination (e.g., half a lentil-size of one sheretz with half a lentil-size of another) and its admixture (with other species of sheretz) is included? From \"unclean.\" ", + "7) (\"and it be hidden from him\":) What is hidden from him? Uncleanliness (i.e., his having become unclean)? Or the sanctuary (i.e., the fact that he had entered the sanctuary)? It is, therefore, written (in clarification) \"and it be hidden from him and he is unclean.\" It is for hiddenness of uncleanliness that he is liable and not for hiddenness of the sanctuary. These are the words of R. Akiva. R. Eliezer cites \"a sheretz and it be hidden from him.\" It is for hiddenness of the sheretz that he is liable and not for the hiddenness of the sanctuary. R. Yishmael says: \"and it be hidden from him\" is written twice (verses 2 and 3), to make him liable for hiddenness (i.e., non-awareness) of uncleanliness and hiddenness of the sanctuary.", + "8) (Vayikra 5:3) (\"or if he touch the uncleanliness of a man, for all his uncleanliness in which he becomes unclean\") \"a man\" — this is the dead person himself; \"with the uncleanliness of a man\" — this is one who has come in contact with a body; \"his uncleanliness\" — to include zavim (men with genital discharges), zavoth (women with genital discharges), menstruating women (niddoth), and women who had given birth. This tells me only of their stringent days (i.e., the days of their sighting). Whence do I derive the same for their less stringent (\"white\") days? From \"for all his uncleanliness.\" \"in (which) he becomes unclean\" — to include one who cohabits with a niddah. \"bah\" (lit., \"in it\") — to include one who swallows the carcass of a clean bird.", + "9) If the less stringent instances (the tumah of sheretz and carcass) are mentioned (as being liable for an offering), why need the more stringent ones (dead body, zav and zavah) be mentioned? If only the less stringent instances were mentioned, I would say that in these instances he is liable for a sliding-scale (oleh veyored) offering and in the stringent instances, for a fixed offering. The stringent instances must, therefore, be mentioned. Or if (only) the stringent ones and not the les stringent ones were mentioned, I would say that he is liable in the stringent instances but not in the less stringent ones. Therefore, both the less stringent and the stringent instances must be mentioned.", + "10) And whence is it derived that Scripture here speaks only of tumah of the sanctuary and its consecrated objects, (but if he became tamei and did not thereafter eat consecrated food he is not liable)? It warned and punished for tumah and made one liable for an offering for tumah. Just as the punishment and the warning for tumah stated later (in Emor) were for the tumah of the sanctuary and its consecrated objects, so the offering liability here is for tumah of the sanctuary and its consecrated objects.", + "11) And whence is it derived that he is not liable until there be awareness in the beginning and awareness in the end and \"hiddenness\" in the middle? From its being written twice (verses 2 and 3) \"and it be hidden from him,\" (the implication being that he was aware in the beginning and in the end). These are the words of R. Akiva. Rebbi says: \"and it be hidden from him\" implies that before that he was aware; \"and he knew\" makes it two awarenesses." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 5:4) (\"Or if a soul swear, to pronounce with the lips, to do harm or to do good, for all that a man will pronounce with an oath, and it be hidden from him, and he knew, and he is guilty in one of these\") I might think (the intent of the verse to be that if one violates any pronouncement of the lips, including) a vow to become a Nazir or to bring a sacrifice, he is liable for an offering; it is, therefore, written: \"if a soul swear\" — It is for an oath that one is liable, and not for the others.", + "2) I might think that if one thought (the oath) in his heart (but did not utter it) he were liable; it is, therefore, written \"with the lips,\" not with the heart. Or I might think that I exclude what is resolved in one's heart (as in an instance when one resolves upon a loaf of wheat, but utters (only) \"a loaf.\" It is, therefore, written \"to utter\" (i.e., so long as there is no contradiction between the utterance and the resolution of the heart, the resolution stands.)", + "3) I might think that if one swore to do harm to others (but did not do so) he were liable (for an offering); it is, therefore, written \"to do harm or to do good.\" Just as doing good is one's option — to exclude one's swearing to do harm to others (which is not his option).", + "4) I might think that if one thought to harm himself (but did not do so) he were exempt (from an offering); it is, therefore, written \"to do harm or to do good.\" Just as doing good is one's option, so doing harm is one's option — to include in liability (for an offering) one who swears to harm himself.", + "5) I might think that I exclude (from offering-liability) even one who swears to do good to others — \"or to do good\" includes doing good to others.", + "6) Or I might think that if one swore to transgress a mitzvah (but did not do so) he were liable (for an offering); it is, therefore, written: \"to do harm or to do good\" — Just as doing good is optional, so doing harm is optional, which excludes one who swears to transgress a mitzvah (which is mandatory).", + "7) I would exclude swearing to transgress a mitzvah, but I would not exclude swearing to fulfill a mitzvah from liability (for non-fulfillment), as per R. Yehudah b. Betheirah, viz.: If for something optional against which he is not forsworn from Mount Sinai he is liable, does it not follow a fortiori that for something against which he is forsworn from Mount Sinai he should be liable (for breaking his oath)! — No, in an optional oath (as in \"to do harm or to do good\") the positive (e.g., to eat) is equated with the negative (not to eat) as opposed to a mitzvah oath, where the positive (e.g., to eat matzah) is not equated with the negative (not to eat matzah).", + "8) \"to do harm or to do good\": This tells me only of things which are susceptible of \"harm\" and \"good.\" Whence do I derive the same for (neutral) things, which are not thus susceptible? From (the superfluous) \"that a man will pronounce.\" This tells me only of (an oath to do something in) the future. Whence do I derive that this (also) applies to (an oath of something having been done in) the past? From \"all that a man will pronounce.\" These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says \"to do harm or to do good\" connotes the future. R. Akiva: If so, this should apply only to (matters of) \"harm and good.\" Whence do I derive that it applies (also) to other (i.e., neutral) matters? R. Yishmael: From the superfluous verse (\"that a man will pronounce\"). R. Akiva: If the verse is superfluous for this (neutral matters), it is also superfluous for that (an oath re the past).", + "9) \"a man … with an oath\": This excludes one who swore falsely by mistake (assuming that he was telling the truth). \"and it be hidden from him\": This excludes one who swore falsely deliberately (and repented of it, in which instance he does not bring an offering). \"and it be hidden from him\": That the oath was \"hidden\" (i.e., forgotten by) him (e.g., \"Did I say that I will or that I will not eat?\") or that the object of the oath were \"hidden\" from him (\"Did I say 'wheat bread' or 'barley bread'?\") — \"an oath and it be hidden from him\" implies that he is liable for \"hiddenness\" of the oath but not for \"hiddenness\" of the object." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 5:5): \"Then it shall be, if he be guilty for one of these, then he shall confess where he has sinned.\" Whence is it derived that he is liable for each one of these (\"hearing the voice, etc.\") utterance of the lips, and tumah of the sanctuary and its consecrated objects) individually, and that all three are not required for liability? From \"for one.\" Each one is implied (in all of its possible applications).", + "2) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which is punishable by kareth (\"cutting-off\"), there is liability for each one, whereas for \"hearing of the voice\" and \"utterance of the lips\" which are not punishable by kareth, there is liability for one (offering) alone; it is, therefore, written \"for one.\" Each one is implied.", + "3) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects there is liability for one alone. Whence do I derive that there is liability for each even in one act of \"hiddenness\"? From \"for one.\" Each one is implied.", + "4) I might think that for all of \"tumah of the sanctuary\" he is liable only for one (even if he entered and returned and entered (again) and became aware in the middle)", + "5) — How so? If he became tamei and was aware of it, and the tumah was \"hidden\" from him, and he entered the sanctuary and left, and became aware of it, whence is it derived that he is liable for each one (i.e., for each episode of awareness)? From \"for one.\" Each one is implied. ", + "6) I might think that for all of \"tumah of consecrated objects\" he is liable only for one; it is, therefore, written \"for one.\" Each one is implied. How so? If he became tamei and then became aware, and then it were hidden from him, and he ate consecrated food, and then became aware, whence is it derived that he is liable for each one? From \"for one.\" For each one is implied.", + "7) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which are subject to kareth, he is liable for each one; but for \"hearing the voice\" or \"utterance of the lips,\" which are not subject to kareth, he is liable for only one —" + ], + "Chapter 15": [ + "1) How so? If five say to another: Come and testify for us that so and so owes us a pledge, a deposit, a theft, and a lost object, and he says: I swear that I have no testimony for you that he owes you a pledge, a deposit, a theft, and a lost object — Whence is it derived that he is liable for each one. From: \"for one,\" etc.", + "2) I might think that this is so because they are five. Whence do I know that the same applies in the instance of only one claimant? From: \"for one,\" etc.", + "3) I might think that this is so because there are many different claims. Whence do I derive that the same applies even if one says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat, barley, and spelt, etc. … From \"for one,\" etc.", + "4) I might think that this is so because they are many species. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat that I deposited with him last night, and before that, etc. … From \"for one,\" etc.", + "5) I might think that in the instance of a court-imposed oath (\"hearing the voice,\" viz. Vayikra 5:1), where deliberate violation (of the oath) is equated with unwitting violation (in respect to bringing an offering,\" \"and it be hidden\" not being written in that regard), he is liable for each one, but in the instance of an oath of pronouncement, (viz. Vayikra 5:4) where deliberate violation is not equated with unwitting violation, \"and it be hidden\" (i.e., unwitting) being written in that regard), I might think that he is liable for one (offering) alone; it is, therefore, (to negate this), written (Vayikra 5:5): \"for one,\" to impose liability for each one.", + "6) How so? (in the instance of an oath of pronouncement) (If one said:) I swear that I will not eat a wheat loaf and a barley loaf and a spelt loaf and he did eat them, whence is it derived that he is liable for each one, etc.", + "7) (If one said:) I swear that I will not drink, wine and oil and honey, etc." + ], + "Chapter 16": [ + "1) (\"Or if he find a lost object and deny it, and swear falsely, in one of all [these things] wherein a man sins\" [Vayikra 5:22]) And whence is it derived that he (sometimes) brings one (offering) for many things? From \"in one.\"", + "2) How so? If one said: I swear that I will not drink, and he drank many beverages, whence is it derived that he is liable for only one (oath)? From \"in one,\" etc.", + "3) I swear that I will not eat and he ate many foods, etc.", + "4) I might think that in the instance of an oath of pronouncement, where deliberate violation is not equated with unwitting violation, he is liable for one alone, but in a court-imposed oath, where deliberate violation is equated with unwitting violation, he is liable for each one; it is, therefore, written \"in one,\" etc.", + "5) How so? If one said to another: Come and testify for me that so and so owes me wheat that I deposited with him last night and before that and he says: I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? etc.", + "6) I might think that this is so because it is only one species. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat and barley and spelt, and he says: I swear that I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? From, etc.", + "7) I might think that they are different types of (one) claim. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me a pledge and a deposit and a theft and a lost object and he swears: I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? From, etc.", + "8) I might think that this is so because he is only one claimant. Whence do I derive that the same applies even if five say to him: Come and testify for us that so and so owes us a pledge, etc.", + "9) I might think that in the instance of a court-imposed oath and an oath of pronouncement, (violation of) which is not punishable by kareth, he is liable for one alone; but in the instance of tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which is punishable by kareth, he is liable for each one, etc.", + "10) How so? If he became tamei and was aware of it and ate consecrated food, and (again) ate consecrated food, and in the end he became aware — Whence is it derived that he is liable for one alone, etc.", + "11) If he became tamei and was aware of it, and the tumah was hidden from him and he entered the sanctuary and left, and (again) entered the sanctuary and left and was not aware of it, and in the end he became aware — Whence is it derived that he is liable for one alone, etc." + ], + "Chapter 17": [ + "1) This is the rule: A general (unqualified) statement (e.g., \"I swear that I will not drink\") requires (only) one offering. A specific (qualified) statement (e.g., \"I swear that I will not drink wine and oil and honey) requires an offering for each one. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: If he said: (I have no testimony) \"not for you and not for you and not for you,\" he requires an offering for each one. R. Elazar says: He must say (for separate offerings): \"… not for you and not for you and not for you, I swear\" — \"I swear\" must be stated at the end. R. Shimon says: He must say \"I swear\" for each one. R. Akiva says (on 5:5 \"if he be guilty for one of these\"): There are among these that for which he is liable and that for which he is not liable, viz.:", + "2) Because it is written (Vayikra 11:8) \"and their carcass you shall not touch,\" I might think that Israelites are liable for touching a carcass; it is, therefore, written \"of these\": there are among these that for which he is liable and that for which he is not liable, (and)", + "3) I would exclude (from liability, Israelites,) who are not exhorted against primary states of tumah (avoth hatumah) all year round, but I would not exclude Cohanim, who are exhorted against avoth hatumah all year round, viz. (Vayikra 21:1): \"Speak to the Cohanim, the sons of Aaron and say to them: 'For a dead body he (a Cohein) shall not become unclean among his people'\"; it is, therefore, (to negate this) written \"of these\" (and they are excluded from liability for an offering in touching a carcass.)", + "4) R. Eliezer b. Yaakov says: Because it is written (Devarim 26:14): \"I did not eat of it (ma'aser) in my mourning and I did not remove of it in uncleanliness,\" I might think that Israelites who ate ma'aser in mourning or in tumah would be liable for this offering; it is therefore, written \"of these.\"", + "5) I would exclude (from liability, eating) ma'aser (in a state of tumah), for it is not punishable by death, but I would not exclude (from an offering eating) terumah (in a state of tumah), it being written of that (Vayikra 22:9): \"And they (the Cohanim) will die for it if they profane it\"; it is, therefore, (to negate this) written \"of these” — there are among these that for which he is liable and that for which he is not liable." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 5:5) (\"Then it shall be, if he be guilty for one of these, then he shall confess upon it wherein he has sinned (Vayikra 5:6) And he shall bring his guilt-offering to the L–rd for his sin, etc.\") \"Then it shall be\" — Immediately, what shall he do? \"he shall bring\" the offering (and then confess, even though in the verse \"confess\" appears before \"bring.\") Whence is it derived that he needs confession? From \"then he shall confess.\" And whence is it derived that confession is over a living animal? It is written here \"confess\" and it is written there (Vayikra 16:21, in respect to the sent-away he-goat of Yom Kippur) \"confess.\" Just as there, the confession is over a living animal, here, too, it is over a living animal.", + "2) Whence is it derived that (the confession) requires placing of the hands (semichah, upon the head of the animal)? \"upon it\" is written here and \"upon it\" is written there (Vayikra 16:2). Just as there semichah is required, here, too, semichah is required.", + "3) \"And he shall bring\": Even after Yom Kippur. (For Yom Kippur atones only for transgressions that are not known [to the sinner] upon it) \"his guilt-offering\": \"his guilt-offering\" is written here and elsewhere (Vayikra 5:19): (\"It is a guilt-offering; a guilt-offering, a guilt-offering to the L–rd.\") Just as with his guilt-offering there, its surplus monies are used for a donative offering, so, with his guilt-offering here, its surplus monies are used for a donative offering.", + "4) \"his guilt-offering for his sin\": Just as with his guilt-offering, its surplus monies are used for a donative offering, so, with his sin-offering, its surplus monies are used for a donative offering.", + "5) (Vayikra 5:5): \"a female\" — not a tumtum (of unknown sex) or hermaphrodite. \"flock\" — anything that can be subsumed in \"flock,\" even one that is mute, imbecilic, or dwarfish. \"of the flock\" — not a pilgess (a thirteen month sheep, see Chapter 10:2). \"a lamb or a goat-kid, for a sin-offering\": What does this come to teach us? If that if he did not find a lamb, he may bring a goat-kid, does this not follow a fortiori, viz.: If for a sin-offering (a lamb) that is brought for all of the mitzvoth, a bird may not be substituted but a goat-kid may be substituted (viz. Vayikra 4:32) — this offering, for which a bird may be substituted (viz. Vayikra 5:7), a goat-kid may not be substituted? (Why, then, is a verse needed to tell us this?)", + "6) For this (a fortiori argument) is refuted by (the sin-offering of) a leper (a lamb), where a bird may be substituted, but not a goat-kid.", + "7) No, (this is no refutation). This may be so in the instance of (the sin-offering of) a leper, where a tenth of an ephah (of fine flour) may not be substituted, whereas in our instance, if it (the lamb) went down to a tenth of an ephah (viz. 5:8), (would you say that) it would not go down to a goat-kid? If so, why is it necessary to state \"a lamb or a goat-kid, for a sin-offering\"? For it would follow a fortiori that (in our case) a burnt-offering should come with it (the sin-offering), viz.:", + "8) Does it not follow? This one (the poor man in our case) brings what his hand can attain, and (the poor man in the case of) the leper brings what his hand can attain. Just as the leper brings two in place of two (i.e., in the instance of poverty he brings two turtle-doves or two young pigeons, respectively, in place of the (rich man's) he-lamb for a burnt-offering and ewe-lambs for a sin-offering — here (in our case), too, (I would think that) since the poor man brings two, the rich man also should bring two, (one for a burnt-offering, aside from the one for the sin-offering). It is, therefore, (to negate this) written \"a lamb or a goat-kid for a sin-offering.\" He brings one and not two.", + "9) (In respect to a lamb, it is written (Vayikra 5:6) lit.,) \"from his sin\"; (in respect to a bird, Vayikra 5:10,) \"from his sin,\" (and, in respect to the tenth of an ephah, Vayikra 5:13,) \"on (i.e., in addition to) his sin.\" What is the intent of this? (The intent is that) One may bring from (the monies he set aside to) the sanctuary [hekdesh]: for a lamb, a goat-kid; for a goat-kid, a lamb; for a lamb or a goat-kid, turtle-doves or young pigeons; for turtle-doves or young pigeons, a tenth of an ephah.", + "10) How so? If he set aside (monies for) a lamb or a goat-kid and he became poor, he may bring a bird (and use the remainder for mundane purposes — thus, \"from\" the monies). If he became poorer, he may bring a tenth of an ephah. If he became richer, he may (add money and) bring a bird. If he became richer he may (add money and) bring a lamb or a goat-kid (— thus, \"on, i.e., in addition to). If he set aside a lamb or a goat-kid and it became unfit — he may bring, from its monies, a bird, (this, too, being subsumed in \"from his sin.\") If he set aside the bird and it became unfit, he may not bring from its monies the tenth of an ephah (but he purchases from his own funds either a bird or a tenth of an ephah), for there is no redemption for a bird, (but only for a beast, viz. Vayikra 27:11). This (in summary) is the intent of \"from his sin,\" \"from his sin,\" \"on his sin.\" " + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 5:7): (\"And if his hand cannot attain enough for a lamb, then he shall bring (the offering) of his guilt wherein he has sinned, two turtle-doves, etc.\") \"his hand\": (The implication is that if he does not have the money, he is not told to borrow (for a rich man's offering, even if he has from whom to borrow) and not to ply his trade. If he has a lamb, and he does not have (enough for the food) that it needs (until he reaches Jerusalem), whence is it derived that he should bring a poor man's offering? From \"enough for a lamb.\" \"then he shall bring (the offering of his guilt wherein he has sinned, two turtle-doves or two young pigeons,\": He must bring two; one does not suffice.", + "2) (For otherwise I would say:) Does it not follow a fortiori — This one brings what he can afford and a metzora (a leper) brings what he can afford. Just as a metzora brings one (bird sin-offering) for one (lamb sin-offering, and one bird burnt-offering for one bird burnt-offering), this one, too, (in our case), since the rich man brings one (lamb), the poor man should bring one! Therefore, (to negate this) it is written \"two turtle-doves or two young pigeons\" — he brings two and not one.", + "3) (Vayikra 5:7) \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering\": (The dedication of) the sin-offering must precede (the dedication of) the burnt-offering. Alternately: that the burnt-offering be of the same species as the sin-offering (turtle-dove or young pigeon, respectively) (and that) if he separated his sin-offering and died, his heirs bring his burnt-offering. Alternately: What is the intent of \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering?\" I might think that since two (birds) are brought in place of a (lamb) sin-offering, they should both be sin-offerings, it is, therefore, written \"one for a sin-offering\" — and not two; \"one for a burnt-offering\" — and not two.", + "4) \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering\": the owner must dedicate them thus. And whence is it derived that if the Cohein dedicated them, his dedication stands? From: \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering (Vayikra 5:6): \"and he shall bring them to the Cohein.\"", + "5) (Vayikra 5:8) \"and he shall bring them\": A bird (that became defective) cannot be redeemed (and replaced with another bird with its monies). (\"And he shall bring them) to the Cohein\": The burden of getting them (to the Cohein) is his. \"And he shall sacrifice the one for the sin-offering first\": What are we taught hereby? If that the sin-offering precedes the burnt-offering in all of its operations, is this not explicitly stated (Vayikra 5:10): \"And the second one he shall make a burnt-offering as prescribed (Vayikra 1:14)\"? Why, then, need this be repeated? To serve as a prototype (binyan av, see Hermeneutical Principles [Vayikra 1:3]) for all sin-offerings accompanied by burnt-offerings:", + "6) a bird sin-offering with a bird burnt-offering, a beast sin-offering with a beast burnt-offering, a bird sin-offering with a beast bird-offering — (In all of these instances) the sin-offerings precede the accompanying burnt-offerings.", + "7) \"and he shall pinch its head opposite (mul) its nape\": opposite the beholder of the nape, as it is written (Numbers 22:5): \"and it abides opposite (mul) me.\" \"but he shall not sunder (it)\": i.e., he shall pinch only one (shechitah) sign and not more. If he does it is unfit.", + "8) \"And he shall sprinkle from the blood of the sin-offering\": from the body of the sin-offering (and not from a vessel). \"upon the wall of the altar\": not upon the wall of the ramp, and not upon the wall of the heichal (the hall containing the altar), but upon the lower wall (under the red line). It would (seem to) follow: Now if a beast, whose burnt-offering is below, its sin-offering is above — a bird, whose burnt-offering is above, should it not follow that its sin-offering is above? It is, therefore, (to negate this) written (Numbers 22:5): \"and what remains of the blood shall be drained out at the base of the altar, (the wall from which) the left-overs of the blood are drained to the foundation — the bottom wall.", + "9) \"It is a sin-offering.\" All of its operations must be specifically intended as such — to exclude \"pinching\" which is not so intended.", + "10) (Vayikra 5:10) \"And the second one he shall make a burnt-offering as prescribed\": As prescribed for the sin-offering of a beast or as prescribed for the sin-offering of a bird, (that does not require sundering in its \"pinching,\" viz. Vayikra 5:7) above)? (Vayikra 1:15) \"And the Cohein shall bring it\" (a bird burnt-offering — as distinct from the \"pinching\" of a bird sin-offering (Vayikra 5:8) —) distinguishes a burnt-offering from a sin-offering. For you could say \"as prescribed for the sin-offering of a beast\" — Just as the sin-offering of a beast comes from chullin (mundane monies, and not from monies of the second tithe), and (is sacrificed only in) the daytime, and (only with) the right hand, so (do these apply to) a bird burnt-offering. R. Yishmael says: \"As prescribed\" (means) as prescribed for the sin-offering of a bird, (which precedes [Vayikra 5:8]). Just as with the sin-offering of a bird — \"opposite its nape,\" so with the burnt-offering of a bird, opposite its nape. R. Elazar b. R. Shimon says: As prescribed for the sin-offering of a bird. Just as with the sin-offering of a bird, he holds its head and its body and sprinkles (viz. Vayikra 5:9), so (does he do) with the burnt-offering of a bird. I might think that just as there (with the sin-offering of a bird), (only) one sign (is severed), here, too, (with the burnt-offering of a bird), (only) one sign should be severed. It is, therefore, (to negate this) written (in respect to the donative burnt-offering of a bird [Vayikra 1:15]): \"And he shall bring it,\" (and not the prescribed burnt-offering of a bird — our case — with the severing of the two signs)." + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 5:11) \"And if his hand does not attain to two turtle-doves or to two young pigeons, then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of fine flour for a sin-offering.\": R. Yehudah says: Beloved is a mitzvah in its time. For he brings a tenth of an ephah immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings a lamb or goat-kid.", + "2) R. Eliezer says: Beloved is a mitzvah in its time. For in (the area of altar) valuations (arachin) he brings a sela immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings fifty selaim.", + "3) R. Shimon says: Beloved is a mitzvah in its time. For the fats (of the offerings) may be burned the entire night, and they override the Sabbath in their time, and we do not wait to burn them until the Sabbath has ended.", + "4) \"then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of soleth\": This tells me (only) that \"a tenth of an ephah\" obtains with his obligatory offering. Whence do I derive that it obtains also with his donative offering? From \"his offering (in any event) … a tenth of an ephah.\"", + "5) \"a tenth of an ephah\": one-tenth of three sa'in, which is seven revi'in and an addition. \"soleth\": Just as soleth stated there (Exodus 29:2) is of wheat, so soleth stated here is of wheat. \"for a sin-offering\": Its monies must be designated as being for a sin-offering. \"he may not place oil upon it\": But he may place (oil) upon what remains (of the minchah offering). \"he shall not put frankincense upon it\": I might think that if he did place frankincense upon it, it becomes unfit; it is, therefore, written: \"for it is a sin-offering\" (and just as a beast sin-offering is not invalidated by frankincense, this bird sin-offering is, likewise, not invalidated by frankincense. Or, (I might think): \"it is a sin-offering\" — Even if he placed oil upon it, it is kasher; it is, therefore, (to negate this) written: \"it\" (with frankincense, is a sin-offering — but not with oil). And why do you see fit to permit it with frankincense and to invalidate it with oil? After Scripture includes, it excludes. Why do I permit it with frankincense? Because it can be picked off — and I invalidate it with oil, because it cannot be picked off.", + "6) (\"He shall not place oil upon it and he shall not put frankincense upon it.\"): I might think that this is speaking of two Cohanim, (one placing oil and the other, frankincense, but if one does both, he is liable for only one negative transgression; it is, therefore, (to negate this) written \"upon it,\" \"upon it\" — The focus is the body of the meal-offering, and not two Cohanim.", + "7) Or, perhaps the meaning is that he is not to place the vessel (of the oil or the frankincense) upon the vessel of the meal-offering; (it is, therefore, written \"upon it\" (the body of the meal-offering) - \"upon it\")", + "8) \"for it is a sin-offering\": R. Yehudah said: But the (daily) meal-offering of the high-priest is not a sin-offering and requires frankincense.", + "9) (Vayikra 5:12): \"And he shall bring it to the Cohein, and the Cohein shall take a fistful from it, his entire fistful, as its remembrance; and he shall cause it to smoke upon the altar, upon the fire-offerings of the L–rd; it is a sin-offering.\" (\"upon the fire-offerings\":) It must be devoted to this end. And (\"of the L–rd\"): it must be dedicated to the L–rd. \"it is a sin-offering\": All of its operations (taking the fistful, etc.) must be in the name of a sin-offering. \"it\": \"It is a sin-offering\" — to exclude one from which the fistful was not taken in the name of a sin-offering (and so with the other operations).", + "10) (Vayikra 5:13): \"And the Cohein shall make atonement for him, for his sin that he has sinned, of one of these.\" What is the intent of this (\"of these\")? For I might think: \"The most stringent of them (tumah of the sanctuary and its consecrated objects) should be subject to lamb or goat-kid; the less stringent (a court-mandated oath), to a bird; the least stringent (an oath of \"pronouncement\"), to the tenth of an ephah. It is therefore, (to negate this) written \"of one of these\" — to equate the least stringent to the most stringent vis-à-vis lamb and goat-kid, and the most stringent to the least stringent vis-à-vis the tenth of en ephah.", + "11) (Vayikra 5:13): \"and it shall be to the Cohein\": That is, the meal-offering service of the Cohein (if he himself is the sinner) can be performed by the Cohein himself. Or perhaps its intent is only to permit (the eating of what remains of) the tenth of an ephah of a Cohein (who sinned). And how would I satisfy (Vayikra 6:16): \"And every meal-offering of a Cohein shall be entire, (exclusively for the L–rd); it shall not be eaten\"? By his donative meal-offering; but his one tenth of the ephah may be eaten. It is therefore, (to negate this) written (\"and it shall be to the Cohein) as a meal-offering\" — as his donative meal-offering. Just as his donative meal-offering is not eaten, so the tenth of the ephah is not eaten. R. Shimon says: \"and it shall be to the Cohein as a meal-offering\": The tenth of an ephah of a Cohein is like the tenth of the ephah of an Israelite, viz. Just as a fistful is taken of the tenth of the ephah of an Israelite, so a fistful is taken of this tenth of an ephah (of a Cohein)." + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 5:15) (\"A soul, if it profanes, and sins unwittingly of the sanctified things of the L–rd, then he shall bring his guilt-offering to the L–rd\"): \"a soul\": to include the anointed (high-) priest as subject to profanation (me'ilah). (For I would think: It is written (Shemoth 30:33): \"If a man compounds its (the anointing oil's) like and places of it upon a stranger,\" but not upon the anointed priest, who is no stranger to it, (it is, therefore, written, to negate this, \"a soul,\" i.e., any soul). \"if it profanes (timol ma'al). \"Meilah\" is a change (from the sacred to the profane), viz. (Chronicles 5:25): \"And they profaned (vayimalu) the G d of their fathers, and went astray after the ba'alim,\" and (Bamidbar 5:12): \"A man, if his wife goes astray and profanes him.\"", + "2) \"if he profanes and he sins unwittingly in the sanctified things of the L–rd\": I might think that (even) if he derived benefit (from the object), but did not damage it, or if he damaged it but did not derive benefit from it, or it were attached to the ground, or it involved a messenger that did not perform his embassy — (I might think that even then he were liable); it is, therefore, written (here) \"and he sins,\" and it is written \"sin\" in respect to terumah (Bamidbar 22:9).", + "3) Just as with \"sin\" in respect to terumah, there is (liability only where there is) damage and benefit, he who damages benefits, the object damaged provides the benefit, the damage and the benefit are simultaneous, the object in question is not attached to the ground, and the messenger performed his embassy —", + "4) so with the sin here.", + "5) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah it is (only) he (himself) who eats and derives benefit, here, too, (there is liability only where) he (himself) eats and derives benefit? Whence do I derive (that there is liability, too) for: his eating (of consecrated food) and the eating of his (invited) neighbor, that they combine (for the minimum liability amount), his derivation of benefit (e.g., from the anointment oil) and that of his neighbor, his eating and the benefit of his neighbor, his benefit and the eating of his neighbor? From (the repetition) \"timol ma'al\" (lit., \"profanes, profanes,\" in any event).", + "6) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah, two eatings (each one short of the required amount for liability) do not combine (for liability), here, too, two eatings do not combine? Whence is it derived that if he ate today and ate tomorrow, derived benefit today and derived benefit tomorrow, derived benefit today and ate tomorrow, ate today and derived benefit tomorrow — even after three years in one act of forgetfulness — (whence is it derived that they combine )for liability)? From (the repetition) \"timol ma'al,\" (in any event).", + "7) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah, (liability obtains only) when he takes it from (a state of) sanctity to (a state of) non-sanctity, here, too, the same applies? Whence do I derive that the same applies (even) when he takes it from (a state of) sanctity to (a state of) sanctity, as when there are brought from the sanctuary funds — the couple of sacrificial birds of those with a discharge (zavim), or of women who had given birth, one's sin-offering and guilt-offering, one's Pesach offering, or one's shekel? [Once he takes the monies out, he is guilty of meilah. These are the words of R. Shimon. And the sages say: He is not guilty of meilah until he sprinkles their blood] — (Whence is it derived that in the above instances he has committed an act of meilah? From (the repetition) \"timol ma'al,\" (in any event).", + "8) \"and sins unwittingly\" — to exclude (from an offering) his sinning deliberately. Now does this not follow a fortiori? If in other mitzvoth, where deliberate transgression is punishable by kareth (cutting-off), deliberate transgression is exempt (from an offering), meilah, where deliberate transgression is not punishable by kareth, does it not follow that deliberate transgression is exempt (from an offering)? — No, this may be the case with other mitzvoth, which are not subject to death (at the hands of Heaven), as opposed to meilah, which is subject to death (at the hands of Heaven). And since it is subject to death (at the hands of Heaven), (I would say that) deliberate transgression should not be exempt (from an offering)! It is, therefore, (to negate this), written \"unwittingly\" — to exclude deliberate transgression.", + "9) R. Elazar said: This one (the guilt-offering for meilah) comes for a sin, and a sin-offering comes for a sin. Just as a sin-offering does not come for deliberate transgression as it does come for unwitting transgression, this one, too, should not come for deliberate transgression as it does come for unwitting transgression.", + "10) Or, go in this direction: This one is called a guilt-offering, as other guilt-offerings are called a guilt-offering. Just as other guilt-offerings (such as that for theft (Vayikra 5:25) and that for intercourse with a betrothed Canaanite maidservant (Vayikra 14:21) come for deliberate transgression as for unwitting transgression, this one, too, should come for deliberate transgression as for unwitting transgression.", + "11) Let us see to what it is similar. Shall we derive a thing (meilah) that is subject to the death penalty (at the hands of Heaven) from a thing (such as the sin-offering for eating forbidden fats), which is subject to the death penalty (kareth, and which is not subject to an offering for deliberate transgression) and not be refuted by other guilt-offerings, which are not subject to the death penalty (and which come for both unwitting and deliberate transgression)? Or, go in this direction: Derive a two-year old male offering (the meilah ram [Vayikra 5:15]) from a two-year old male offering (that for unwitting transgression of forbidden fats, where there is no offering for deliberate transgression), and not be refuted by a one-year old female sin-offering (for other sins, where there is an offering for deliberate transgression). It is, therefore, (to resolve this impasse) written \"unwittingly\" — to exclude (from an offering) his sinning deliberately." + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 5:15): \"of the sanctified things of the L–rd\" — which are designated for the L–rd, to exclude lower-order sanctities, which are not \"for the L–rd\" (but are the property of the owners, for which reason they are not subject to meilah, neither in the flesh nor in the devoted portions, before the sprinkling of the blood.) This tells me (as being subject to meilah) only of bullocks that are burnt (on the altar) and kids that are burnt, which are entirely \"for the L–rd.\" Whence do I derive (for inclusion) a burnt-offering, whose skin is a gift to the Cohein; holy of holies, their flesh and their devoted portions, before the sprinkling of the blood; their devoted portions after the sprinkling of the blood; and lower-order offerings after the sprinkling of the blood? From \"the sanctified things of the L–rd,\" which is inclusive (in connotation).", + "2) Whence do I derive forbidden fats as subject to meilah? (For I would say that the meilah prohibition does not \"take\" on that of forbidden fats.) From \"the sanctified things of the L–rd.\" I might think that the blood (of holy of holies before sprinkling) was also included. It is, therefore, (to negate this) written \"of (and not all of) the sanctified things.\" Why do you see fit to include forbidden fats and to exclude blood? After the verse includes, it excludes. I include (forbidden) fats, which are like flesh in that they are susceptible of pigul (Vayikra 7:18), nothar (Vayikra 7:17), and tumah and I exclude blood, which is not thus susceptible.", + "3) Whence is it derived that things dedicated to Temple maintenance are subject to meilah? From: \"the sanctified things of the L–rd.\" This tells me only of his dedicating things appropriate for the altar to the altar; things appropriate for Temple maintenance, to Temple maintenance. But if he dedicated to Temple maintenance things appropriate for the altar; or to the altar, things appropriate for Temple maintenance; or to either of them things which are appropriate for neither of them, such as brine, vinegar, fish, or grasshoppers (the objects to be sold and the proceeds to revert to the source originally intended) — Whence is it derived that these objects are subject to meilah? From \"the sanctified things of the L–rd.\"", + "4) If he dedicated a hen to Temple maintenance, both it and its eggs are subject to meilah; a she-ass to Temple maintenance, both it and its milk are subject to meilah; turtle-doves to Temple maintenance, both they and their eggs are subject to meilah. A pit full of water; refuse full of foliage; a dove-cote full of doves; a tree full of fruits; a field full of seed — Whence is it derived that both they and what they contain are subject to meilah? From \"the sanctified things of the L–rd.\"", + "5) I might think that even if he dedicated turtle-doves to the altar their eggs would be subject to meilah; a pit and it was afterwards filled with water; refuse and it was afterwards filled with foliage; a dove-cote and it was afterwards filled with doves; a tree and it was afterwards filled with fruits; a field and it was afterwards filled with grass — I might think that what it contained was subject to meilah. It is, therefore, written, to exclude these, \"of the sanctified things of the L–rd.\" R. Yossi says: If one dedicates his field or his tree, both they and their growth are subject to meilah, for they are (regarded as) \"growths of the sanctuary.\"", + "6) \"Then he shall bring\": Even after Yom Kippur (see Section 10:3). \"a ram\": a sturdy one, a two-year-old. \"flock\": anything that can be subsumed in flock, even one that is mute, imbecilic, or dwarfish. \"of the flock\": not a pilgess (see Section 10:5) (\"by your valuation, silver shekalim, according to the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering.\") \"by your valuation, silver\": I might think dinarim (the cheapest of silver coins) was intended; it is, therefore, written \"shekalim.\" I might think copper shekalim; it is, therefore, written \"silver.\" I might think Babylonian, Median, or Cappaducian shekalim; it is, therefore, written \"according to the shekel of the sanctuary\" — selaim of kodesh, selaim of Tyre, (where all the weights of Moses were left). \"for a guilt-offering\": the money must be designated for a guilt-offering.", + "7) (Vayikra 5:16) \"And for what he sinned from the holy he shall pay\": to that specific \"holy\" (area that he profaned. If that of the altar, he pays to the altar; if that of Temple maintenance, to Temple maintenance. Whence is it derived (that he is liable for meilah) for even less than the amount of a perutah? For I would think that since he is not (technically) liable for meilah (of less than a perutah), he should not be liable for payment; it is, therefore, written: \"from the holy,\" to make him liable for meilah of less than the amount of a perutah). Whence do I derive that one pays the fifth and the guilt-offering on meilah of these (the first) payments? From: \"the holy he shall pay\" (connoting that the payments themselves become holy and one who profanes them must add a fifth and bring a guilt-offering).", + "8) \"and its fifth he shall add to it\": so that it and its fifth equal five (i.e., if the value is four, he shall not take one-fifth of that, but add an additional part). \"and he shall give it to the Cohein\": to exclude (his deriving benefit from) five dead sin-offerings, (which have no monetary value, in which instance he does not bring a meilah offering and does not add a fifth). \"and he shall give it to the Cohein and the Cohein\": I would think that if the meilah money came to the hands of the Cohein (to give to the Temple treasurer, and he did not do so, but used the money to purchase the intended offering), (I would think that) the Cohein would not be guilty of meilah; it is, therefore, written: \"and he shall give it to the Cohein and the Cohein\" to teach us that the Cohein is guilty of meilah.", + "9) \"and the Cohein shall make atonement for him (with the ram of the guilt-offering\"): What is the intent of this? Whence is it derived that if he brought his meilah (the principal) and he did not bring his guilt-offering (the ram) or that if he brought his guilt-offering and he did not bring his meilah, he has not complied (and is not forgiven)? From \"with the ram of the guilt-offering (the principal) and it shall be forgiven,\" which indicates that both are required. I would think that just as \"the ram of the guilt-offering is a categorical requirement (for forgiveness) so the one-fifth is a categorical requirement; it is, therefore, written: \"with the ram of the guilt-offering\" — The ram of the guilt-offering is a categorical requirement, but not the one-fifth. \"and it shall be forgiven\": This teaches us that his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur. I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)" + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 5:17): (\"And if a soul sin and do one of all the mitzvoth of the L–rd which may not be done, and he not know, and he be guilty, then he shall bear his sin.\") \"And if\" is in addition to the preceding subject, teaching that a doubt of having been guilty of meilah is subject to a suspended guilt-offering (as when one is in doubt as to whether he had eaten consecrated or non-consecrated meat.) These are the words of R. Akiva. R. Tarfon said to him: Why should he bring two guilt-offerings, (this one, and the regulation one if he discovers that he has committed meilah)? Let him, rather, bring meilah (the principal of the loss by meilah) and its fifth, (for if not, he will not be able to bring the regulation guilt-offering), and then let him bring a guilt-offering for two selaim (the lowest possible amount) and say: If I have, indeed, committed meilah, this is my meilah (payment) and this is my guilt-offering, and if I have possibly committed meilah, the money is a gift (to the sanctuary), and the guilt-offering is in suspension (to protect me from afflictions, until it becomes known to me that I have committed meilah); for of the kind that he brings for knowledge (of having committed meilah), he brings for doubt (of having done so).", + "2) R. Akiva said to him: Your words stand to reason for a minimal meilah; but if one suspects that he may have committed a meilah of one hundred maneh, is it not better for him that he bring a guilt-offering for two selaim and not bring a \"meilah in doubt\" for one hundred maneh? R. Akiva concedes, then, to R. Tarfon in the instance of a minimal meilah.", + "3) \"and he do one of all the mitzvoth\": to be liable (for a suspended guilt-offering for each one.) So that if there came before him a doubt (i.e., a possibility of having transgressed) in respect to forbidden fats, blood, nothar (Vayikra 7:17), and pigul (Vayikra 7:18) in one span of forgetfulness, he is liable for each one. If forbidden fats and permitted fats came before him and he ate one of them and he did not know which he ate; if his wife and his sister were in the house, and he lay with one of them and did not know with which one; Sabbath or weekday — If he performed labor on one of them at twilight, and did not know on which day — Whence is it derived that he brings a suspended guilt-offering? From: \"And if a soul sin and do one of all the mitzvoth of the L–rd which may not be done, and he not know, and he be guilty, then he shall bear his sin.\"", + "4) R. Yehudah says: If his wife, a niddah, and his sister were in the house and he sinned unwittingly with one of them and did not know with which one; Shabbath or Yom Kippur — If he performed labor on one of them at twilight and did not know on which one; if forbidden fats and nothar were before him and he ate one of them and did not know which one — R. Eliezer holds him liable for a sin-offering, (for, in any event, he sinned), and R. Yehoshua exempts him, (holding that a sin-offering is brought only for a particular sin). R. Yehudah said: R. Yehoshua also exempted him from a suspended guilt-offering. For it is written: \"if he sin … and he did not know\" — excluding this one (the above), who did know that he sinned. R. Shimon said: This itself (knowing that one has sinned, but not knowing the particular sin) is precisely what one brings a suspended guilt-offering for, it being written: \"if he sin and do … and he did not know (which sin)!\" He did, but he does not know what he did! The question to ask is: Whence is it derived that one brings a suspended guilt-offering when he is in doubt as to whether he has sinned or not?", + "5) \"and he did not know\" — to exclude his knowing (afterwards, in which instance he brings only the sin-offering, for which he is liable). I might think that this applies to both the not knowing of the lesser sins (such as eating carrion and the like, of the negative commandments deliberate transgression of which is not punishable by kareth) and the not knowing of the graver sins, (deliberate transgression of which is punishable by kareth). All were in the category (of bringing a suspended guilt-offering). If I have exempt (from this offering) their knowing, does it not follow that I should exempt their not knowing? Or, the reverse: If I have made liable (for the guilt-offering) their not knowing, does it not follow that the knowing should be liable? (And which) \"knowing\" did Scripture exempt (from the guilt-offering)? That of the graver sins, their being exempt from the guilt-offering because of their being liable for the sin-offering; (but transgressors of negative commandments not liable for a sin-offering would be liable, in any event, for a guilt-offering).", + "6) But is there not a different a fortiori argument, viz.: If in the place where the \"knowing\" of the graver sins is liable for a sin-offering, their \"not knowing\" is exempt from a sin-offering, in the place where the \"knowing\" of the lesser sins is exempt from a guilt-offering, should it not follow that their \"not knowing\" is exempt from a guilt-offering? Or, the reverse: If in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, their \"knowing\" is liable for a sin-offering, in the place where the \"not knowing\" of the lesser sins is liable for a guilt-offering, should it not follow that their \"knowing\" should be liable for a guilt-offering? A different a fortiori argument: If in the place where the \"knowing\" of the graver sins is liable for a sin-offering, the \"knowing\" of the lesser sins is exempt from a guilt-offering, in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, should it not follow that the \"not knowing\" of the lesser sins should be exempt from a guilt-offering? Or, the reverse: If in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, the \"not knowing\" of the lesser sins is liable for a guilt-offering, in the place where the \"knowing\" of graver sins is liable for a sin-offering, should it not follow that the \"knowing\" of the lesser sins should be liable for a guilt-offering? It is, therefore, written \"and he be guilty (ve'ashem)\" - \"and he be guilty,\" to posit an identity (gezeirah shava, viz. Hermeneutical Principles 2) — Just as the \"ve'ashem\" there (Vayikra 4:27, in respect to an individual sin-offering) speaks of a sin, deliberate transgression of which is punishable by kareth, and unwitting transgression by a sin-offering, so the ve'ashem here (Vayikra 5:17, in respect to a suspended guilt-offering) speaks of a sin, deliberate transgression of which is punishable by kareth and unwitting transgression by a sin-offering. (And the other negative commandments are not thus liable. And since (in the presence of a gezeirah shaveh) we do not entertain any a fortiori arguments, if it becomes known, too, he is exempt from a guilt-offering.)", + "7) \"and he not know and be guilty, then he shall bear his sin.\" R. Yossi Haglili says: Scripture punishes one who does not know. If Scripture thus punishes one who does not know, how much more so one who knows (and transgresses)!", + "8) R. Akiva says: If one eats forbidden fats, he brings a sin-offering for a sela. If he is in doubt as to whether or not he has eaten, he brings a guilt-offering for two selaim. If Scripture thus punishes one for an unwitting sin, how much more so will he be punished for a deliberate one!", + "9) R. Menachem b. R. Yossi says: If one derives enjoyment the worth of a perutah from the sanctuary, he brings the meilah payment and a fifth and a guilt-offering for two selaim. Compute the number of perutoth in two selaim — close to two thousand. If Scripture thus punishes one who was accosted with a possibility of transgression, how much more will be the reward of the doer of a mitzvah!", + "10) R. Yossi says: If you would like to know the reward of the righteous in time to come, go and learn it from the first man, who was commanded only one negative commandment, (not to eat from the tree), and transgressed it. See how many deaths were ordained for him and his generations and the generations of his generations until the end of all the generations. (If so,) one who repents of pigul and nothar and who afflicts himself on Yom Kippur, how much more so will merit be accorded him and his generations and the generations of his generations until the end of all the generations.", + "11) R. Akiva says: It is written (Devarim 19:15): \"By word of two witnesses or by word of three witnesses, etc.\" If \"two\" constitutes valid testimony, why does Scripture specify \"three\"? To be as exacting in the punishment of the third as in that of the others. If Scripture thus punished the accessory to a transgression as (severely as) the transgressors themselves, how much more so will the accessories to a mitzvah be rewarded (as profusely) as the doers themselves!", + "12) Rabbi says: It is written (Devarim 19:5): \"And one who comes with his neighbor in the forest to chop wood, and his hand swing the axe to cut the tree, and the iron slip from the haft and it find his neighbor and he die — he shall flee to one of these cities (or refuge), and he shall live.\" Scripture ordained the saving of the life of one who unwittingly slew another. Deduce therefrom: The collector of charity, the feeder of the poor, the doer of lovingkindness — how much more so will his life be granted him!", + "13) R. Elazar b. Azaryah says: It is written (Devarim 24:19): \"When you reap your harvest in your field, if you forget a sheaf in the field, do not return to take it; to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be, so that the L–rd your G d will bless you in all the work of your hands.\" Scripture (hereby) ordained a blessing for one to whose hand a mitzvah came without his intending it. Derive from this that if a sela were tied in one's garment, and it fell, and a poor man found it, and fed himself with it that Scripture accords him a blessing just as (it does) one who forgets a sheaf in his field.", + "14) See Chapter 20:6" + ], + "Chapter 21": [ + "1) (Vayikra 5:18) (\"And he shall bring a ram without blemish, from the flock, by your valuation for a guilt-offering to the Cohein. And the Cohein shall make atonement for his unwitting sin, wherein he sinned unwittingly. For he did not know, and it will be forgiven him.\") \"And the Cohein shall make atonement, etc.\": Whence is it derived that if there came before him a possibility of forbidden fats, and he did not know (that it came before him, or that it might possibly have come before him; and there came before him again) a possibility of forbidden fats and he did not know — and blood, and pigul in one span of forgetfulness — (Whence is it derived) that he is liable for each one? From \"his unwitting sin.\" If it came before him (definitely), and he did not know, whence is it derived that he is liable for only one (guilt-offering)? From \"wherein he sinned unwittingly.\" If there came before him a possibility of forbidden fats and he knew, (and, again,) a possibility of forbidden fats and he knew — Rebbi says: Whence is it derived that just as he brings a sin-offering for each one, so he brings a suspended guilt-offering for each one? From \"for his unwitting sin.\"", + "2) R. Elazar b. R. Shimon and R. Shimon b. R. Yehudah said in the name of R. Shimon: He is liable for only one, it being written \"for his unwitting sin wherein he sinned unwittingly.\" \"For he did not know (of the 'possibility' having come before him)\" — to exclude his being informed by others. I might think (that he is not liable) even though he does not deny (their words); it is, therefore, written \"For he did not know, and it will be forgiven him\" — but if he does know, it will not be forgiven him.", + "3) (Vayikra 5:19): \"It is a guilt-offering; he has been guilty (ashom asham) to the L–rd.\" Whence is it derived that if one brought a suspended guilt-offering, slaughtered it and sprinkled its blood, and afterwards it became known to him that he had sinned or it became known to him that he had not sinned — whence is it derived that he may eat it (and it is not reckoned as non-consecrated food (chullin) slaughtered in the Temple court)? From \"a guilt-offering.\" I might think (this to be so) even if the blood has not been sprinkled. It is, therefore, written \"It.\" What is to be done with it? The blood is spilled out and the flesh goes to the \"house of burning.\" If the blood has been sprinkled it may be eaten. R. Yossi says: Even if the blood is in the vessel, it may be sprinkled and the flesh eaten.", + "4) I might think that even if it has not been slaughtered, (it should be slaughtered); it is, therefore, written \"It\" (to exclude such an instance.) What is to be done with it? It is to go out to pasture with the flock, (it being regarded as any other animal). These are the words of R. Meir. The sages say: It is to graze until it contracts some blemish, after which it is sold and its monies used for a (communal) guilt-offering. R. Elazar says: It is to be offered up; for if it does not come for this sin, it comes for some other sin.", + "5) \"he has been guilty to the L–rd\": to include (as going to the L–rd) monies left over (from guilt-offering dedications). I might think that all of it should go for Temple maintenance; it is, therefore, (to negate this,) written: \"It is a guilt-offering.\" If it is a guilt-offering, I might think that all of it should go to the Cohein; it is, therefore, written: \"he has been guilty to the L–rd.\" How is this (to be reconciled)? The surplus (monies) of guilt-offerings fall as a donation and burnt-offerings are purchased with them, the flesh to go (as a burnt-offering) to the L–rd; and the hides, to the Cohanim.", + "6) This tells me only of the surplus of guilt-offerings. Whence do I derive the same for the surplus of sin-offerings, the tenth of the ephah of the bird-couples of zavim and zavoth (those with genital discharges), and the bird-couples of women who had given birth, and the bird-couples of the surplus of the offerings of a Nazirite and of a leper and of one who dedicates his possessions (to the sanctuary) and there are among them things appropriate for the altar — wines, oils, fine flours and birds — Whence is it derived that they are to be sold with those things in mind and burnt-offerings purchased with their monies? From: \"he has been guilty\": This was expounded by Yehoyada the high-priest: \"It is a guilt-offering; he has been guilty to the L–rd\" — This is the principle: Everything that comes because of sin or guilt — burnt-offerings should be purchased (with their monies), the flesh to go to the L–rd, and the hides to the Cohanim. Two verses are thus satisfied — \"a gift-offering to the L–rd\" and \"a gift-offering to the Cohein.\" And it is written (II Kings 12:17): \"The (surplus) monies of a guilt-offering and the (surplus) monies of sin-offerings shall not be brought to the house of the L–rd (for Temple maintenance); to the Cohanim shall they be.\"", + "7) Whence is it derived that the guilt-offering brought for (cohabitation with) a betrothed Canaanite maidservant, shifchah charufah (Vayikra 19:20) should be bought only with silver shekalim? From (Vayikra 5:19) \"ashom asham\" (the connotation of which is that the valuation of all guilt-offerings is to be in silver shekalim). I might think that I also include the guilt-offering of a Nazirite and of a leper. It is, therefore, written (to negate this) (Vayikra 7:5) \"It (is a guilt-offering.\") And why do you see fit to include the shifchah charufah guilt-offering and to exclude that of a Nazirite and of a leper? — After Scripture includes, it excludes. I include the shifchah charufah guilt-offering, which (as in the above) is a ram, and I exclude that of the Nazirite and the leper, which is not a ram." + ], + "Chapter 22": [ + "1) (Vayikra 5:21) (\"If a soul sin, and commit a profanation against the L–rd, and deny to his neighbor a pledge or a deposit or a theft, or if he oppress his neighbor\") Why is \"his neighbor\" written twice? \"his neighbor\" — to exclude (from a guilt-offering for denial) the Exalted (i.e., the sanctuary); \"his neighbor\" — to exclude others (i.e., idolators). I might think (that this applies even) if one said to his neighbor \"I ate today,\" and he had not eaten; \"I went to this and this city,\" and he had not gone — it is, therefore, written \"if he sin … and deny.\" This applies only to a denial preceded by a sin and not to a denial not preceded by a sin.", + "2) Rebbi says: \"and he deny to his neighbor a pledge or a deposit or a theft, or if he oppress his neighbor, (Vayikra 5:22) or if one find a lost object and deny it, and swear falsely\": All of these are of a monetary nature — to exclude such things which are not of a monetary nature.", + "3) \"and commit a profanation against the L–rd\": R. Yossi Haglili says: to include lower order sanctities, which are the property of the owner. Ben Azzai says: to include peace-offerings, excluding the beast tithe, which is not considered his property. Abba Yossi b. Dostai says: Ben Azzai was speaking only of a bechor (a first-born). R. Shimon says: Both holy of holies and lower order sanctities, for which a man is responsible, come under \"and he deny to his neighbor.\" Those for which he is not responsible come under \"against the L–rd and he deny.\"", + "4) R. Akiva says: What is the intent of \"and commit a profanation against the L–rd\"? Because the lender and the borrower and the taker and the giver act only in the context of writ and witnesses, therefore, when one denies, he denies the witnesses and the writ, but one who deposits a pledge with his neighbor wants no one to know about it but the \"Third Party\" among them, and when he denies, he denies the \"Third Party\" among them.", + "5) \"and he deny to his neighbor\": I might think (a denial) of words; it is, therefore, written: \"a pledge,\" which is (a denial) of money — to exclude what is not money.", + "6) (Why all these forms of denial? For if that of a pledge alone were written), I might say: Why (is there liability in) the case of a pledge? Because he has no right to spend it — as opposed to the case of a loan, where he does have a right to spend it. It is, therefore, written \"or a deposit\" (i.e., a loan). Then I might say: Why (is there an expiatory guilt-offering) in the case of the others? Because they (the objects) were given to him freely — as opposed to the case of theft, where (the object) was not given to him freely. It is, therefore, written \"or a theft.\" Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For something is taken from the possession of the owner — as opposed to the case of withholding the wages of a hired man, where nothing is taken from the possession of an owner. It is, therefore, written \"or if he oppress his neighbor.\" Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For both of them know (that the second \"took\" something) — as opposed to the case of finding a lost object, where both do not know, (but only the finder). \"and he deny it\" (the object, and not (having seen) its finder (and denying having seen him). Ben Azzai says: There are three kinds of (oaths in connection with) lost objects: knowing of it but not knowing of its finder (and denying under oath that he had seen it in that neighborhood, which might have led to the owner's inquiring about it and recovering it); (knowing) of its finder, but not of it (i.e., of its identifying signs); (knowing) neither of it nor of its finder.", + "7) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For it is possible to know them (i.e., to see the damage) — as opposed to cases where it is impossible to know them, such as: mixing wine with water, oil with (extract of) galubia (a kind of grass), honey with mei mayan, resin with ass milk, myrrh with nettles, horse-bears with sand, folium with vine-leaves. It is, therefore, written (to include liability for such cases) (Vayikra 5:22): \"and he swears over falsehood\" — over anything which contains falsehood.", + "8) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For (they treat of things that) do not damage (others) — as opposed to things that do damage, such as: one man's wounding another, a possession against a possession (e.g., one ox against anther), a man against a possession, a possession against a man. It is, therefore, written (to include liability in such instances) (Vayikra 5:22): \"(and he swears falsely) in one of all these things that a man does to sin in them.\"", + "9) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For (they treat of things that are subject to) payment of the principal — as opposed to double payment, \"four and five\" payment, (payment for) rape, inducement (to intercourse), and libel. It is, therefore, written (to include liability for these) (Vayikra 5:21): \"and he commit a profanation against the L–rd.\"", + "10) \"one of all,\" \"in it\" and \"in them\" and \"of all\" are clauses of exclusion — to exclude: one saying to his neighbor, \"You injured me on the Sabbath\" and the other denying it; \"You set fire to my sheaves on the Sabbath\" and the other denying it; a father saying to his son, \"You struck me and wounded me,\" and the son saying, \"I did not strike you and wound you.\" It is, therefore, written, (in respect to these instances): \"one of all,\" \"in it\" and \"in them,\" and \"of all,\" for exclusion. Why do you see fit to include the others and to exclude these? After Scripture includes it excludes. I include the others, where capital judgment is not involved, and I exclude these, where capital judgment is involved.", + "11) R. Shimon said: I might think that if one said to his neighbor: You raped or enticed my daughter, and the other denied it — (or) if one's servant said to him: You knocked out my tooth or: You blinded my eye, and he denied it — I might think that he were liable; it is, therefore, written: \"and he deny to his neighbor a pledge, or a deposit, or a theft, or if he oppress his neighbor, or if he find a lost object and deny it, and swear falsely, etc.\" What is common to all of the above is that they are not (i.e., they do not involve) penalty payments — to exclude the aforementioned, which are penalty payments." + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 5:23): (\"And it shall be, when he sinned and he is guilty, then he shall return the theft that he has stolen, or the oppression that he has oppressed, or the pledge which was deposited with him, or the lost object which he found.\") \"And it shall be\": Immediately, what shall he do? \"then he shall return, etc.\" If (only) \"then he shall return\" were stated, I might think: specifically (the stolen object, and if it were lost, he need not return anything). It is, therefore, written (Vayikra 5:24): \"and he shall pay (for) it (if he cannot find it). (\"and he shall pay): I might think that he should (both) return (the object) and pay (in addition). And do not wonder about this, for a thief pays double, and, if he slaughtered and sold (the animal), four or five times (its worth). It is, therefore, (to negate this) written the theft,\" itself, and he does not (both) return (it) and pay (in addition).", + "2) \"then he shall return the theft that he has stolen\": What is the intent of \"that he has stolen\"? I might think that he pays a guilt-offering for what his father stole. It is, therefore, written \"that he has stolen.\" He pays for his own theft and not for his father's. I might think that he need not return it at all (but simply pay its value). It is, therefore, written: \"(the thing) that he has stolen.\" ", + "3) \"or the oppression that he has oppressed\": What is the intent of \"that he has oppressed.\" I might think that he pays a guilt-offering for the \"oppression\" of his father. It is, therefore, written \"that he has oppressed.\" He pays for his own \"oppression\" and not for his father's.", + "4) I might think that he need not return it at all; it is, therefore, (to negate this) written \"eth the oppression\" (\"eth is a term of inclusion). What is the intent of \"which was deposited with him\"? So long as it is with him, he returns it (and may not pay for it instead). If it is not with him, he pays for it.", + "5) And I still would say: When does he not pay a fifth and a guilt-offering for what his father stole? When neither he nor his father swore. But if he swore and not his father; his father and not he; he and his father (if they both swore on the same theft), whence is it derived (that he does not pay a fifth and a guilt-offering for what his father stole)? From \"that (asher) he has stolen,\" and \"asher he has oppressed,\" and \"asher was deposited with him,\" and \"asher was found,\" (the force of \"asher\" being to exclude the son from payment in all of these instances).", + "6) I still would say: When does the son pay the principal for his father's theft? When both he and his father swore. But whence do I derive the same when there swore: he and not his father; his father and not he; neither he nor his father? From \"eth the theft,\" \"eth the oppression,\" \"eth the deposit,\" \"eth the lost object\" — they pay in any event, (the force of \"eth\" being to include the son for payment of the principal in all of these instances).", + "7) Whence is it derived that what is stated above, (namely, \"a deposit\") (Vayikra 5:21), (but not repeated in 5:23) is included below (in all of the halachoth that apply to the others)? From (Vayikra 5:24): \"of all.\" \"that he swears upon it falsely\" — until he intends it (the falsehood, excluding an instance in which he mistakenly thought that he was swearing to the truth, in which case he is exempt). From here it is seen that there is liability for wittingness in the (false) oath, and for unwittingness in the oath (i.e., not knowing that it is forbidden) in combination with wittingness (in denial) of the pledge, and that there is no liability for (complete) unwittingness. What is the liability for wittingness? A guilt-offering (valuated) in silver shekalim.", + "8) \"of all that he swears upon falsely and he shall pay … and its fifth\": He pays (the fifth) only after the oath (and not if there is denial alone, without an oath). Now does this not follow a fortiori? If one who (falsely) claims that something was stolen from him, who pays kefel (double payment), pays only after the oath, this one, who does not pay kefel, does it not follow that he should pay (the fifth) only after the oath? — No, (it may be argued that) this is true only of the first, who does not pay a fifth and a guilt-offering, whereas this one does pay a fifth and a guilt-offering, wherefore it may be contended that since he pays a fifth and a guilt-offering, he should pay it both before and after the oath. It is, therefore, written, to indicate that he pays only after the oath \"of all that he swears upon falsely and he shall pay … and its fifth.\" ", + "9) \"and he shall pay it\": He pays it, but he does not pay kefel. Now should it not follow a fortiori (that he does pay kefel)? For if one who (falsely) claims that something was stolen from him, who does not pay a fifth and a guilt-offering, pays kefel, then this one, who does pay a fifth and a guilt-offering, should it not follow that he pays kefel! It is, therefore written (to negate this): \"and he shall pay it\" — It is it that he pays and not kefel.", + "10) I would then exclude the payment of kefel, but not that of \"four and five\"! It is, therefore, written \"with its principal\" — It is its principal that he pays, and not kefel and not \"four and five.\"", + "11) It would follow a fortiori that one who (falsely) claims that something was stolen from him should pay a fifth and a guilt-offering (along with kefel), viz.: Now if this one, who does not pay kefel pays a fifth and a guilt-offering, then the first, who does pay kefel, should it not follow that he pays a fifth and a guilt-offering! It is, therefore, (to negate this) written: \"with its principal and its fifth he shall add to it\" — One who pays with the principal adds a fifth; but one who pays kefel and four and five does not add a fifth.", + "12) \"vechamishithav\" (lit., and its fifths\"): This teaches us that (if he gave the claimant the principal and swore that he had given him the fifth, and subsequently admitted that he had sworn falsely, the fifth is accounted a principal and) he pays a fifth on the fifth, (and so, progressively,) until the principal (of the fifth) is less than the value of a perutah. (\"and its fifth he shall add upon it\"): so that it and its fifth are five (equal parts). \"to whom it belongs shall he give it on the day of his guilt.\": and not to his (the sender's) messenger to bring it to him. I might then think that he shall not give it to beth-din (on his behalf) or to his heir. It is, therefore, written \"shall he give it\" (a superfluous construction, implying that there are others who may accept it for him).", + "13) \"on the day of his guilt\": Beth Shammai say: (This refers to the status of the stolen object on the day that he was found guilty of the theft.) The owner suffers the loss (if the object decreased in value from the time of the theft to the time of the conviction) and he reaps the gain (if it increased in value). Beth Hillel say: (\"the day of his guilt\" refers to) the time it was removed (from the owner's domain). R. Akiva says: (It refers to) the time that he was indicted (in beth-din).", + "14) (Vayikra 5:25): \"And his guilt-offering shall he bring to the L–rd, a ram without blemish from the flock, by your valuation, for a guilt-offering to the Cohein.\" (See Chapter 20:6). \"And the Cohein shall make atonement for him before the L–rd, and it shall be forgiven him for one of all (the transgressions) that he does to incur guilt thereby.\" (See Chapters 15 and Vayikra 5:16)" + ], + "Chapter 23": [] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 6:2) (\"Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-offering. It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night until the morning; and the fire of the altar shall be kindled thereby.\") \"Command\": \"Command\" connotes a prompting to zeal, for the immediate situation and for future generations. R. Shimon said: Such prompting is all the more necessary where monetary loss (\"upon its firewood on the altar all the night\") is entailed.", + "2) R. Yossi Haglili says: From (Shemoth 29:37): \"All that touches the altar shall become consecrated,\" I would think that both things fit for the altar and things unfit for the altar are herein subsumed; it is, therefore, written (Shemoth 29:38): \"And this is what you shall offer upon the altar: lambs, etc.\": Just as lambs are fit for the altar, (so all thus fit are included) — to exclude that which is not fit.", + "3) R. Akiva says: From \"All that touches the altar shall become consecrated,\" I would think that both things fit for the altar and things unfit for the altar are herein subsumed; it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.): (\"It is the) burnt-offering.\" Just as a burnt-offering is fit for the altar, (so all thus fit are included) — to exclude that which is not fit.", + "4) R. Yehoshua says: \"It is the burnt-offering upon its firewood.\": Just as a burnt-offering, which is fit for the fire, once it goes up, does not come down (whether fit or unfit), so all things that are fit for the fire, once they go up, they do not come down.", + "5) R. Gamliel says: \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar\": Just as a burnt-offering, which is fit for the altar, once it goes up, does not come down, so all things that are fit for the altar, once they go up, they do not come down.", + "6) There is no difference between R. Gamliel and R. Yehoshua but blood and libations (that have become unfit). R. Gamliel says they do not come down (being fit for the altar), and R. Yehoshua says they do come down (not being fit for the fire).", + "7) R. Yehudah says: \"This,\" \"It,\" \"the burnt-offering.\" These are (three terms of) exclusion — to exclude: an animal that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out, and one whose blood was brought outside the curtains, (in which cases, if it was brought up to the altar, it is taken down). R. Shimon says: \"burnt-offering\" — This implies one that is fit. Whence is it derived (that the following, if they were brought up are not taken down?): one that was allowed to remain overnight (without being sacrificed); one (whose blood or devoted portions) went outside (the curtains); one that became tamei; one that was slaughtered outside of its (authorized) time or place; one whose blood was received or sprinkled by those unfit (for this service); those (such as burnt-offerings and peace-offerings), (whose blood is) to be applied below (the red line), which (i.e., the blood of which) was applied above, and those (such as sin-offerings), (whose blood is) to be applied above, which was applied below; or those which were to be applied outside (the Temple court), which were applied inside; and a Pesach or a sin-offering which were not specifically slaughtered as such. (Whence is it derived that if the foregoing were brought up they are not to be taken down?) From \"This is the law of the burnt-offering\" (olah, lit., \"which goes up:) — There is one law for all (offerings) that go up (on the altar); if they go up, they are not to be taken down.", + "8) I might think that the following, too, if they went up, should not come down: (an animal) that had sodomized (a man) or that had been sodomized; (an animal) that had been devoted (to idolatry); (an animal) that had been worshipped; (an animal given as) a harlot's hire or as the exchange (of a dog, viz. Devarim 23:19); (an animal born of) heterogeneous breeding; a torn animal (treifah); (an animal extracted by) caesarian section; and blemished animals. (Whence do I derive that if they went up, they are to be taken down?) From \"This (is the law of the burnt-offering.\") And why do you see fit to include these (mentioned before) and to exclude these (just mentioned)? — After Scripture included; it excluded. I include (as not to be taken down) those that became unfit after they had entered the azarah, and I exclude those that became unfit not after having entered (but before).", + "9) The words of R. Shimon resolve themselves into a principle, viz.: Everything that became unfit in the azarah is accepted by the azarah (i.e., if it was brought up, it is not taken down.) If it did not become fit in the azarah, (but before entering), the azarah does not accept it. R. Akiva rules it (a blemished animal) fit (to remain on the altar), for a blemish in a bird is kasher. R. Chananiah, the adjutant high-priest says: My father would \"swipe\" (but not directly remove) blemished animals from the altar. I might think that the libations, too, (which accompany the sacrifices), once they went up were not taken down; it is, therefore, written, \"burnt-offering.\" Just as a burnt-offering comes \"because of itself,\" (so all offerings which come \"because of themselves\" are not taken down) — to exclude libations, which come not because of themselves (but became of the offerings which they are accompanying).", + "10) From this it follows: If the offering is fit and the libations unfit; the offering unfit and the libations fit; even if both are unfit — the offering is not taken down and the libations are taken down, (for the libation came only because of the offering).", + "11) From (Shemoth 29:37): \"All that touches the altar shall become consecrated\" we learn that the altar consecrates what is appropriate for it. Whence do we derive that even the ramp (leading to the altar) consecrates what is appropriate for the altar? From \"eth the altar\" (\"eth\" connoting inclusion). Whence do I derive that even the ministering vessels consecrate what is appropriate for them? From (Shemoth 30:29): \"And they (the ministering vessels) shall be holy of holies. All that touches them shall be consecrated.\"", + "12) A (ministering) vessel for (things that are) wet, i.e., dishes and sprinklers for blood, wine, and oil) consecrates what is wet. A measure for (things that are) dry (e.g., meal) consecrates what is dry. And a vessel for wet does not consecrate what is dry; and a measure for dry does not consecrate what is wet. Ministering vessels that were punctured — if they can perform the function for which they were used when they were whole — consecrate (what touches them); if not, they do not. And all of them do so only in the azarah.", + "13) \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night until the morning\": They were to be placed (there at sunset if they had not been sacrificed in the daytime) and they were left burning on the altar the entire night. This tells me only of things which are fit to be burnt at night such as the limbs and fat-pieces of burnt-offerings and the fat-pieces of other offerings. Whence do we derive the same for those things which are fit to be burnt in the daytime (but were not), such as: the fistful, the incense, the frankincense, the wood (gift), the meal-offerings of the Cohanim, the meal-offering of the anointed (high-) priest, and the libation meal-offering? From \"the law of the burnt-offering,\" which is comprehensive (for all offerings).", + "14) You say that \"all the night\" signifies that they were to be placed there at sunset and left burning on the altar the entire night. But perhaps it signifies that they are to be lifted from the ground to the altar the entire night. (This cannot be contended, for) \"There shall not remain the fat of My festival offering until morning\" (Shemoth 23:18) (already) teaches that they are to be lifted from the ground to the altar the entire night.", + "15) How, then, am I to construe \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night, etc.\"? That they are to be placed there at sunset (if they had not been sacrificed in the daytime) and left burning (on the altar) the entire night. What is the intent of \"until the morning\"? If it is not needed for the burning of the limbs, learn it as applying to the removal of the ashes, that they could be removed from the altar the entire night until the morning.", + "16 \"and the fire of the altar shall be kindled thereby\": Whence is it derived that the fire of the inner (incense) altar is to be kindled only from that of the outer altar? From: \"the fire of the altar shall be kindled thereby.\" Whence is it derived that the same applies to the fire (i.e., the coals) of the coal pan (which were brought into the holy of holies for the burning of the incense of Yom Kippur) and to the (fire of) the menorah? It follows, viz.: \"Burning\" is stated in respect to the inner altar, viz. (Shemoth 30:7): \"shall he burn it\" (the incense, on the inner altar), and \"burning\" is stated in respect to the coal pan and the menorah. Just as the fire for the inner altar comes from the outer altar, so the fire for the coal pan and the menorah comes from the outer altar. — But why not go in this direction: \"Burning\" is stated in respect to the inner altar and \"burning\" is stated in respect to the coal pan and to the menorah — Just as the fire for the inner altar comes from the altar outside of it, so the fire for the coal pan and the menorah should come from the altar (directly) outside of them (i.e., the inner altar)! It is, therefore, (to negate this) written (in respect to the outer altar, Vayikra 6:6): \"A continuous fire shall burn upon the altar; it shall not be extinguished\" — The continuous fire, too, that I told you of (in respect to the menorah, Shemoth 27:20) should be only from the outer altar. This suffices for the fire of the menorah. Whence do I derive the same for (that of) the coal pan? It follows, viz.: \"Fire\" is written in respect to the menorah, and \"fire\" is written in respect to the coal pan. Just as there (the menorah, the fire is taken from that) on the outer altar; here, too, (in respect to the coal pan, the fire is taken from that) on the outer altar. — But why not go in this direction: \"Fire\" is stated in respect to the incense, and \"fire\" is stated in respect to the coal pan. Just as there (in respect to the incense (altar), the fire is taken from that) nearest it (i.e., the outer altar); here, too, (in respect to the coal pan, the fire should be taken from that altar) nearest it (i.e., the inner altar)! It is, therefore, (to negate this) written(Vayikra 16:12): \"And he shall take a full coal pan of coals of fire from off the altar before the L–rd.\" Which is the altar, part of which, but not all of which, is \"before the L–rd\"? The outer altar, (which faces the sanctuary, as opposed to the inner altar, which is entirely in the sanctuary). " + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 6:3) \"And the Cohein shall put on his linen (bad) garment (middo)\": \"middo\": kemidatho (\"fit to size\"). \"bad\": byssus; \"bad\": new; \"bad\": doubled (with six-folded strands); \"bad\": that other garments not be worn with them. I might think that flaxen garments should not be worn with them, but that woolen garments could be worn with them; it is, therefore, (to negate this) written \"bad.\" I might think that consecrated garments should not be worn with them, but mundane garments could be worn with them. It is, therefore, (to negate this) written \"bad.\" \"shall he put on his flesh\": What is the intent of (the seemingly superfluous) \"shall he put on\"? To include the mitznefeth (the turban) and the avnet (the belt). These are the words of R. Yehudah. R. Dossa says: To include the (four linen) garments of the high-priest as being kasher for the ordinary Cohein. Rebbi says: There are two arguments against this: Is the avnet of the high-priest (on Yom Kippur) the same as that of the ordinary priest? (The first was of linen alone and the second, of a variety of materials!) And, furthermore, will the garments that served for the highest holiness \"descend\" to the service of a lesser holiness! The intent of \"shall he put on,\" rather, is that even worn garments may be used. ", + "2) R. Shimon says: From \"bad\" I already know that the four garments (of the high-priest) are subsumed, it being written (Vayikra 16:32): \"And he (the high-priest) shall put on the linen garments, the holy garments.\" If so, why is \"middo bad\" needed? For kemidatho (\"fit to size\").", + "3) \"and linen breeches shall he put upon his flesh\": and not a plaster (intervening) on his flesh. The intent of \"linen breeches shall there be upon his flesh,\" stated elsewhere (Vayikra 16:4) is that nothing is to be put on before the breeches.", + "4) (Vayikra 6:3): (\"And he shall lift up the ashes from the fire consuming the burnt-offering upon the altar\") I might think (that this refers to the ashes of) the wood; it is, therefore, written \"burnt-offering.\" If \"burnt-offering,\" I might think (that this refers to) the limbs of the burnt-offering; it is, therefore, written \"from the fire consuming\" (lit., \"that the fire shall consume\"). How is this effected? He scoops out the inner coals (i.e., the wholly consumed portions), and goes down. (\"and he shall place them beside the altar\"): \"and he shall place\": gently; \"and he shall place them\": all of them; \"and he shall place them\": that they not scatter. \"beside the altar\": close to the altar. Whence is it derived that the limbs and fat-pieces that had not been consumed since the evening are removed to the sides of the altar, and if the sides cannot contain them they are arranged on the sovev (the gallery around the altar) or on the ramp until the wood pile is arranged, when they are returned to it? From: \"that the fire shall consume the burnt-offering upon the altar.\"", + "5) Whence is it derived that (fire-hardened) limbs that sprang off the fire before midnight must be returned and that they are subject to me'ilah (their mitzvah not yet having been performed)? From \"that the fire shall consume the burnt-offering upon the altar.\"", + "6) (Vayikra 6:4) (\"And he shall take off his garments, and he shall put on other garments, and he shall take out the ashes outside the camp to a clean place.\" \"And he shall take off … and put on\": I might think that just as (the high-priest on) Yom Kippur (changes his garments from one sacrificial service to the next), he (the ordinary priest, too,) should change from consecrated garments (after removing the ashes) and put on everyday garments (to carry them out). It is, therefore, written \"and he shall take off his garments\" \"and put on other garments.\" The garments that he puts on are likened to the garments that he takes off. Just as the garments that he takes off are consecrated ones, so the garments that he puts on must be consecrated ones. If so, why is \"other garments\" written? (They must be) lesser (than the first in value). R. Elazar says: \"acherim (others), and he shall take out the ashes\": We are hereby taught that blemished Cohanim, (\"others\"), who are unfit for other services, are kasher for taking out the ashes, (it not being considered a priestly service and not requiring consecrated garments).", + "7) (Vayikra 6:5) (\"And the fire upon the altar shall burn thereby; it shall not be extinguished. And the Cohein shall kindle wood on it every morning. And he shall arrange the burnt-offering upon it. And he shall cause to smoke upon it the fats of the peace-offerings.\") R. Yehudah said: Whence is it derived that the kindling of the fire is to take place only on top of the altar (and not by means of splinters kindled below)? From: \"And the fire upon the altar shall burn thereby.\" R. Yossi said: Whence is it derived that a wood pile is provided for the sustenance of the fire? From \"And the fire upon the altar shall burn thereby.\" Whence is it derived that all who put out (the altar fire) transgress a negative commandment? From \"it shall not be extinguished.\"", + "8) \"And the Cohein shall kindle wood on it every morning (lit., \"in the morning, in the morning\")\": It is written here \"in the morning, in the morning,\" and in respect to the daily burnt-offering (the tamid) \"in the morning\" (Bamidbar 28:4): \"And the one lamb shall you offer in the morning.\" I would not know which takes precedence, (the placing of the two logs on the wood pile, \"wood\" in our instance, or the slaughtering of the tamid). — Let that of which it is written \"in the morning, in the morning\" take precedence to that of which only one \"in the morning\" is written. It is written in respect to the wood \"in the morning, in the morning,\" and in respect to the incense (Shemoth 30:7): \"in the morning, in the morning, when he cleans the lamps he shall burn it (the incense).\" I would not know which takes precedence. Which is a prerequisite for which? The wood (i.e., the placing of the two logs) is a prerequisite for the incense, (being a prerequisite for the entire altar service). — Let them precede the incense.", + "9) It is written in respect to the incense \"in the morning, in the morning,\" and it is written in respect to the lamps (Shemoth 30:7) \"in the morning, in the morning.\" I would not know which takes precedence. \"when he cleans the lamps he shall burn it (the incense)\" indicates that they, too, precede the incense. Whence is it derived that the great wood pile (on the altar) is to be set up so as to accommodate all of the burnt-offerings (both the mussaf burnt-offerings and the gift burnt-offerings, as well as that of the tamid)? From (Vayikra 6:2): \"It is the burnt-offering,\" (implying all burnt-offerings). Whence is it derived that the devoted portions of the peace-offerings, those of the guilt-offering, those of holy of holies, and those of lower order offerings, (of the atzereth peace-offerings, are also sacrificed thereon)? From \"upon it the fats of the peace-offerings,\" (implying the other offerings as well). Whence do we derive (the same for) the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, the meal-offering of the anointed (high-) priest and the libation meal-offering? From \"upon it.\" (Vayikra 6:2): \"And he shall cause to smoke, etc.\": I might think that (the fire for the daily burning of the) incense, too, should be upon it (i.e., that it should be taken from the great wood pile to the inner altar). It is, therefore, (to negate this) written \"And he shall arrange the burnt-offering upon it. And he shall cause to smoke upon it\": Arrange one burning for the wood pile and a separate burning for the incense.", + "10) Whence is it derived that nothing is to take precedence to the morning tamid? From \"upon it the burnt-offering,\" (implying that nothing is to take precedence to it). Whence is it to be derived that nothing is offered up later than the afternoon tamid? From \"upon it (the afternoon tamid, the shelamim, lit., the \"completers,\" i.e., complete all of the offerings with it). (Vayikra 6:6) (\"A continuous fire shall burn upon the altar; it shall not be extinguished.\") \"continuous\" — (The wood pile is to be made for the temidim and the mussafim) even on the Sabbath; \"continuous\" — even (if the Cohanim are) in a state of tumah. \"it shall not be extinguished\" — even during their journeyings. What did they do (to keep the fire from going out)? They inverted a psachter (a large vessel) over it. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: In their journeyings they would remove the fire from the altar (and place it in a vessel until they camped), as it is written (Bamidbar 4:13): \"And they shall remove the fire from the altar and spread upon it (the vessel) a purple cloth.\"", + "11) R. Yehudah says: There were two wood piles (on the altar) every day, and three on Yom Kippur, (a pile being added for the coals taken in the fire pan). R. Yossi says: There were three every day and four on Yom Kippur: one, the great wood pile; one, the wood pile for (the daily burning of) the incense; one, for the sustenance of the fire (on the great wood pile); and one, added for Yom Kippur. R. Meir says: There were four wood piles every day and five on Yom Kippur: one, the great wood pile; one, for the incense; one, for the sustenance of the fire; one, for the limbs and the fat-pieces that had not been consumed in the evening; and one, for Yom Kippur. " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 6:7) (\"And this is the law of the meal-offering: The sons of Aaron shall bring it near before the L–rd in front of the altar.\") \"This is the law of the meal-offering\" — for the eternal house (the Temple), i.e., one law obtains in the Temple as it does in the tabernacle (the mishkan). \"This (is the law\"): It does not apply to a bamah (a temporary altar). \"the law of the meal-offering\": There is one law for all meal-offerings, that they require oil and frankincense, (even the meal-offering of the Cohanim, and of the high-priest, which is entirely burnt).", + "2) Whence did they (oil and frankincense) leave (the general ruling, that they must be reincluded)? Because it is written (Vayikra 2:1): \"and he shall pour oil upon it and he shall put frankincense upon it … (Vayikra 2:3) and what is left from the meal-offering shall be for Aaron and his sons,\" I might think that only meal-offerings whose remainders are eaten (by the Cohanim) require oil and frankincense, but those which are not eaten, do not. Therefore, it is written \"the law of the meal-offering\" — There is one law for all meal-offerings, that they require oil and frankincense.", + "3) R. Akiva said: Just as we find that Scripture did not discriminate between the sinner's meal-offering of an Israelite and that of a Cohein in respect to not placing (oil and frankincense upon it, viz. Vayikra 5:11), so we should not discriminate between them in respect to the gift meal-offering of an Israelite and that of a Cohein in respect to placing (oil and frankincense upon it, i.e., it should be required in both instances. Why, then, do we need the \"one law\" teaching for this?) R. Chananiah b. Yehudah countered: Would you compare a negative (not placing) to a positive? doing to not doing? (Certainly not!) It must, therefore, be written \"the law of the meal-offering\" — There is one law for all (gift) meal-offerings, that they require oil and frankincense.", + "4) \"The sons of Aaron shall bring it near\" — one that is fit, and not one that has become unfit; \"it\" — all of it at the same time. \"the sons of Aaron\" — and not the daughters of Aaron (they may not present their own meal-offerings). \"before the L–rd\": I might think, in the west (of the altar, before the sanctuary); it is, therefore, written \"in front of the altar.\" If \"in front of the altar,\" I would think the south, (where the ramp is). It is, therefore, written \"before the L–rd.\" On which side, then, is it presented? At the southwest corner (at the point of the horn).", + "5. R. Eliezer says: I might think that he could present it (either) at the south of the horn or at the west. — This cannot be said! If there are two verses, one satisfying itself and satisfying the other, and one satisfying itself but nullifying the other, we choose the former and negate the latter. If you say \"before the L–rd\" at the west, you have nullified \"in front of the altar\" at the south; and if you say \"in front of the altar\" at the south, you have satisfied \"before the L–rd\" at the west. At which side, then, is it presented? At the south of the horn. (Vayikra 6:8) (\"And he shall lift up from it with his fistful from the fine flour of the meal-offering and from its oil and all the frankincense that is on the meal-offering; and he shall cause it to smoke upon the altar, a sweet savor, a remembrance to the L–rd.\") \"And he shall lift up from it\": from what is all joined together, that he not bring one issaron (a tenth of an ephah) in two vessels. \"with his fistful\": that he not make a vessel for the fistful. \"from the fine flour of the meal-offering\": and not from the fine flour of its neighbor, (i.e., he should not bring two meal-offerings in one vessel so that they become intermixed and the fistful is taken from both). \"and from its oil\": and not from the oil of its neighbor — that he not bring two meal-offerings in one vessel. \"from the fine flour of the meal-offering and from its oil and all the frankincense\": (Even though it is not taken with the fistful), frankincense must be in the vessel when it is taken. \"and all the frankincense that is on the meal-offering and he shall cause it to smoke\": He picks out the frankincense and brings it up on the fire.", + "6) \"and he shall cause it to smoke upon the altar, a sweet savor, a remembrance to the L–rd.\" It is a remembrance through it, (i.e., through its presentation), and through (the smoking of) its fistful, and through (the smoking of) its frankincense.", + "7) (Vayikra 6:9) (\"And what is left of it shall be eaten by Aaron and his sons. It shall be eaten unleavened; in a holy place, in the court of the tent of meeting shall they eat it.\"): \"And what is left of it\": of a valid offering, and not of one that became unfit. \"shall be eaten by,\" \"It shall be eaten,\" \"shall they eat it\": \"eatings\" are multiplied here (to indicate that they may be eaten in any manner they desire, (fried, cooked, etc.) and that non-consecrated food and terumah may be eaten together with it when it does not suffice (for a meal).", + "8) See Gift Offerings, Chapter 11:1", + "9) \"It shall be eaten unleavened\": This is a mitzvah (and not just an option). I might think that (since in the beginning, before it was consecrated), it was in the category of the permitted (i.e., it could be eaten either leavened or unleavened), and then (after it was consecrated until the fistful was taken) it became forbidden, and then (after the fistful was taken) it became permitted again — I might think that it returned to its original permissibility; it is, therefore, written \"It shall be eaten unleavened\" — It is a mitzvah ( to do so).", + "10) Similarly, (in respect to levirate marriage) (Devarim 25:5): \"Her yavam (her dead husband's brother) shall come upon her\": This is a mitzvah. I might think that (since in the beginning, before she married) she was in the category of the permitted, and then (upon her marriage) she was forbidden, and then (after her husband died) she was permitted again — I might think that she returned to her original permissibility (and that he might just as well resort to chalitzah [release from levirate marriage]); it is, therefore, written \"Her levir shall come upon her\" (It is a mitzvah for him to come upon her.)", + "11 \"It shall be eaten unleavened\": What is the intent of this? Because it is written \"shall they eat it,\" I might think only all of it (i.e., only if the entire remainder is intact.) Whence do I derive that even part of it (is to be eaten if the rest went lost)? From \"It shall be eaten\" — any amount.", + "12) \"in a holy place shall it be eaten\": I might think, in the Levite encampment; it is, therefore, written \"in the court of the tent of meeting (i.e., in the azarah) shall they eat it.\" This tells me only of the court of the tent of meeting. Whence do I derive for inclusion the (Temple) chambers that are built in a non-consecrated area and open into a consecrated one? From \"in a holy place.\" \"shall they eat it\": They shall not eat along with it non-consecrated food and terumah when it is ample (in itself)." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 6:10) (\"It shall not be baked with leaven. Their portion have I given it of My fire-offerings; it is holy of holies, as the sin-offering and as the guilt-offering.\") \"It shall not be baked with leaven\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 2:1) \"It shall not be made of leaven,\" I would think that there was one negative commandment for all of them (i.e., for all of the operations that go into making it); it is, therefore, written: \"It shall not be baked with leaven.\" Baking was in the category (of \"It shall not be made of leaven.\") Why did it leave that category (to be singled out here)? So that it serve as the basis for a comparison, viz.: Just as baking is characterized by its being a particular act and subject to liability in and of itself, so I include its kneading, its rolling and all of its particular acts as being subject to individual negative commandments in and of themselves.", + "2) \"Their portion have I given it of My fire-offerings\": They are permitted to take of it only what is left over from the fire (i.e., they are not permitted to apportion the meal-offering among themselves until after consigning the fistful to the fire. This tells me only of this instance. Whence do I derive the same for all offerings, (that they are not to be apportioned until their devoted portions have been burned)? From \"It is holy of holies.\" I might think that what has become unfit must also be apportioned; it is, therefore, written (\"Their portion have I given) it\" — one that is fit, and not one that is unfit. I might think that if it were apportioned (before the burning of the fistful) it becomes unfit; it is, therefore, written \"it (is holy of holies\") — it remains in its state of holiness.", + "3) \"as the sin-offering\": Just a sin-offering comes (only) from what is non-consecrated (chullin, and not from the tithe, ma'aser), and (is offered only) in the daytime, and (its blood is applied only) with his right hand, so this. If so, we should say: Just as a sin-offering not slaughtered for that specific end is unfit, so this, if its fistful is not taken for that specific end, is unfit. It is therefore, (to negate this) written \"as the guilt-offering.\" Just as a guilt-offering not slaughtered for that specific end is fit, this, too, if its fistful is not taken for that specific end is fit.", + "4) R. Shimon says: There are of them (meal-offerings) which are like a sin-offering, and there are of them which are like a guilt-offering. The meal-offering of a \"sinner\" (in defilement of the sanctuary or of sanctified objects) is similar to a sin-offering. Therefore, if its fistful were not taken for the express purpose of that offering, it is unfit. A gift meal-offering is similar to a guilt-offering, so that if its fistful were not taken for the express purpose of that offering it remains fit.", + "5) (Vayikra 6:11) (\"Every male among the children of Aaron shall eat it. It is a statute forever for your generations of the fire-offerings of the L–rd. Whatever touches them shall become sanctified.\") \"Every male\": to include those who are blemished. To what end? If for eating, this is already written (viz. Vayikra 21:22). If so, why is \"Every male\" written? To include those who are blemished for apportionment. \"shall eat it\": if it is fit, but not if it has become unfit. \"It is a statute forever.\" — for the eternal house (the Temple). \"For your generations\" — to span the generations (for the second Temple and beyond). \"of the fire-offerings of the L–rd\": They may not eat it (even if it had been apportioned earlier) until after the fire-offering.", + "6) \"Whatever touches them shall become sanctified\": I might think that this were so even if it (what touched them) had not absorbed (its oiliness); it is, therefore, written (\"whatever touches, lit.) \"in them\" — only if it had absorbed it. I might think that if it touched only a part of it, it became entirely unfit (if the offering itself were unfit); it is, therefore, written: \"Whatever touches them shall become sanctified.\" Only the part touching it becomes unfit. What does he do? He cuts off that part. \"shall become sanctified\" — to become like it. If it is unfit, then it (what touches it) becomes unfit; and if it is fit, then what touches it is to be eaten with its attendant stringencies." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 6:13) (\"This is the offering of Aaron and his sons, which they shall offer up to the L–rd on the day that he is anointed; the tenth part of an ephah of fine flour, a perpetual meal-offering — half of it in the morning and half of it in the evening.\"): \"This is the offering of Aaron and his sons\": I might think that Aaron and his sons offer up this offering as one. It is, therefore, written \"his sons, which they offer up.\" How so? Aaron brings for himself and his sons bring for themselves.", + "2) \"his sons\": These are ordinary Cohanim. But perhaps they are the high-priests, (who are like him in the high-priesthood). \"The priest that is anointed in his place from among his sons shall offer it\" (Vayikra 6:15) already refers to the high-priest. How, then, am I to understand \"his sons\" (here)? As referring to ordinary priests.", + "3) When the Cohein draws near to the service in the beginning (i.e., at his investiture), he brings his tenth part of an ephah and sacrifices it by himself. Both the high-priest and an ordinary priest who served before bringing his tenth of an ephah — their service is invalid.", + "4) \"on the day that he is anointed\": The high-priest is anointed only in the daytime. \"he\": Two high-priests are not anointed together. \"on the day that he is anointed\": From the day that he is anointed he brings the tenth of an ephah, perpetually. But perhaps it means: On that day he brings a tenth of an ephah and stops! It is, therefore, (to negate the latter) written \"a meal-offering perpetually.\" How, then, am I to satisfy \"On the day that he is anointed?\" On that day he brings a tenth of an ephah (and he does so) perpetually. \"the tenth part of an ephah\": one-tenth of three sa'im, which is seven quarters and a fraction (equivalent to seven login, one egg, and a fifth of an egg).", + "5) \"meal\" (soleth): Just as the soleth mentioned elsewhere (Shemoth 29:2) is wheat, so the soleth mentioned here is wheat. \"a meal-offering\": like all meal-offerings, requiring a fistful. \"perpetual\": even in a state of tumah, even on the Sabbath.", + "6) If it had been written \"half in the morning and half in the evening,\" I might think that he could bring a half issaron in the morning and a half issaron in the evening. It is, therefore, written \"its half.\" He brings half of a whole one.", + "7) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it, and he offers up half in the morning and half in the evening. If the half of dusk became tamei, I might think he could bring a half issaron from his house in the evening. It is, therefore, written \"and its half in the evening.\" He must bring it from a whole (meal-offering).", + "8) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it. Half is sacrificed and half goes lost. A Cohein who sacrificed half in the morning (and then died or became blemished), and another Cohein was appointed in his stead — I might think he could bring a half issaron from his house. It is, therefore, written \"its half in the morning and its half in the evening.\" He brings half of a whole one in the evening.", + "9) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it, and he offers up half, and half goes lost — (so that) it is found that two halves are sacrificed and two halves go lost. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 6:14) (\"On a griddle with oil, shall it be made; soaked shall you bring it; well-baked, a meal-offering of pieces shall you offer it, a sweet savor to the L–rd.\") \"On a griddle\": We are hereby taught that it is a (ministering) vessel. \"with oil\": Oil is to be added to it (above the amount for the griddle offering of an Israelite). I would not know how much (oil to use). I, therefore, induce: This requires oil and the libation meal-offering (Shemoth 29:40) requires oil. Just as the libation meal-offering (requires) three logs for the issaron (viz. Shemoth 29:40), this, too, requires three logs for the issaron.", + "2) But why not go in this direction: This requires oil and a gift meal-offering requires oil. Just as a gift meal-offering requires one log for the issaron, this, too, requires one log for the issaron!", + "3) Let us see what it most closely resembles. We derive it from a meal-offering (the libation meal-offering) which is offered always (every day, with the tamid offering) and which overrides Shabbath and tumah, and not from a gift meal-offering, which lacks these factors. ", + "4) But why not go in this direction: We derive an individual meal-offering, which comes in its own right (and not as an adjunct to another offering) and which requires frankincense, from an individual (gift-) offering, which comes in its own right and which requires frankincense; and this is not to be refuted by the libation meal-offering, which lacks these factors! ", + "5) R. Yishmael b. R. Yochanan b. Berokah says: \"Minchah tamid\" here (Vayikra 6:13) is like minchath temidim (the libation meal-offering). Just as with the minchath temidim, three logs for the issaron, here, too, three logs for the issaron. R. Shimon says: Oil is added for the griddle meal-offering (of the high-priest, here) and oil is added for the meal-offering of (i.e., accompanying) sheep, (the libation meal-offering). Just as with the sheep meal-offering, three logs for the issaron, here, too, three logs for the issaron. But why not go in this direction: Oil is added for the griddle meal-offering and oil is added for the ram meal-offering (Bamidbar 15:6). Just as with the ram meal-offering, two logs for one issaron; here, too, two logs for one issaron! Let us see what it most closely resembles. We derive a meal-offering (the high-priest's offering), all of which is one issaron, from a meal-offering (the libation meal-offering), all of which is one issaron, and not from the ram meal-offering, all of which is not one issaron, (but two).", + "6) \"soaked shall it be made\": We are hereby taught that it is to be scalded with hot oil to saturation (before baking). There is no other \"soaked\" (revuchah) in the Torah but this and that of the thanksgiving offering (Vayikra 7:12) and that of the investiture offering (of the Cohanim, Shemoth 29:23). \"shall you bring it\": I might think after the libations; it is, therefore, written (Shemoth 29:23): \"shall you offer it\" — before the libations. \"tufinei\" — tofeh na (Bake it lightly). R. Yehudah says: \"tofeh na'ah (Bake it beautifully). R. Yossi says: Bake it many (times). \"a meal-offering of pieces\": We are hereby taught that he folds it once into two parts and does not separate them, and the meal-offering of an ordinary Cohein is folded once into two and two into four and he does not separate them. " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 6:15) (\"And the Cohein that is anointed in his place from his sons shall offer it, a statute forever for the L–rd; it shall be entirely smoked.\") \"anointed\": This tells me only of the (high-priest) anointed with the anointing oil. Whence do I derive the same (that he brings a griddle meal-offering every day) for the many-vestmented priest (see Shemoth 29:30)? From \"and the Cohein that is anointed.\" I might think that I include also the priest anointed for war. It is, therefore, (to negate this) written \"in his place from his sons.\" Only one whose son stands in his place brings the tenth of an ephah — to exclude the priest anointed for war, whose son does not stand in his place. And whence is it derived that his son does not stand in his place? From (Shemoth, Ibid.): \"Seven days shall he clothe himself in them, his son that is priest in his place, who comes to the tent of meeting to minister in the holy place.\" Only the son of one \"who comes to the tent of meeting, etc.\" stands in his place — to exclude (the son of) the priest anointed for war, who does not come to the tent of meeting to minister in the holy place.", + "2) \"… from his sons shall offer it\": We are hereby taught that his son takes precedence to all others. I might think that this is so even when he cannot fill his father's place (in wisdom and in fear of Heaven). It is, therefore, written (Vayikra 16:32): \"… who shall fill his place\": When he is qualified to fill his father's place, he takes precedence to all others. If he is not qualified to do so, let another come and serve in his stead.", + "3) Whence is it derived that if the high-priest died and another Cohein had not been anointed in his stead that his meal-offering is offered up by his heirs? From \"… from his sons shall offer it.\" (even if he has not been appointed as high-priest). I might think that they could bring it by halves (as he does). It is, therefore, written \"it\" — I have spoken of its whole and not of its parts. (All of it is to be sacrificed with the morning tamid.) These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: It is offered only by the congregation, it being written: \"a statute olam\": It should come from the olam (lit., the world, i.e., the congregation). \"all of it shall be smoked\": All of it is for smoking (and not parts of it when it is brought by the congregation).", + "4) (Vayikra 6:16) (\"And every meal-offering of a Cohein shall be entirely (smoked); it shall not be eaten.\") The meal-offering of a Cohein is not eaten. The meal-offering of the daughter of a Cohein is eaten. This tells me only of his required meal-offering (above, the griddle meal-offering). Whence do I derive the same for his gift meal-offering? From \"every meal-offering of a Cohein.\" This tells me (that he transgresses only if he eats) all of it. Whence do I derive the same for (his eating) part of it? From \"shall it be\" — even part of it. This tells me only that the above (Vayikra 6:15) (the griddle meal-offering) comes under \"it shall be entirely smoked\" and that the lower (Vayikra 6:16) (the gift meal-offering comes under \"it shall not be eaten\" Whence do I derive that the upper (also) comes under \"it shall not be eaten\" and the lower under \"it shall be entirely smoked\"? From the identity of \"entire\" (kalil, in both instances, so that what applies to one applies to the other). R. Eliezer says: \"It shall be entirely (kalil) smoked; it shall not be eaten\" — \"All that comes under kalil\" (even a burnt-offering and devoted portions, which are to be entirely consumed) — if he eats them, he transgresses a negative commandment. " + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 6:18) (\"Speak to Aaron and his sons, saying: This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered, before the L–rd; it is holy of holies.\") \"This is the law of the sin-offering\": This (the sin-offering) does not obtain on a bamah (a temporary altar). \"the law of the sin-offering\": There is one law for all sin-offerings, that their blood (if it sprinkled onto a garment) requires washing. — Now where is it excluded (from washing that we need a verse to include it)? — Because it is written (Vayikra 6:19): \"The Cohein who offers it as a sin-offering shall eat it\" and (Vayikra 6:20): \"and what shall be sprinkled of its blood upon a garment … shall be washed,\" I would think that only outer sin-offerings, (which are eaten by the Cohanim) require washing, but not inner sin-offerings, (which are burnt). And (what is more) it would follow a fortiori, viz.: Now if holy of holies (guilt-offerings), which are similar to outer sin-offerings in requiring scouring and rinsing (of the vessels in which they have been cooked), do not require washing (of garments), then inner sin-offerings, which are not similar (to them) in requiring scouring and rinsing, (not being eaten and not being cooked), how much more so should they not require washing. It is, therefore, (to negate this) written \"the law of the sin-offering\": There is one law for all sin-offerings, that their blood requires washing.", + "2) I would think that the sin-offering of a bird, (that is \"pinched\") also requires washing (of the blood on the garment, it also being called a \"sin-offering\"); it is, therefore, written \"This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered\" (by shechitah) and not by \"pinching\" (melikah). \"In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered before the L–rd.\": This is to include every sin-offering for shechitah in the north (of the altar) only. R. Eliezer says: From here we derive that a fixed burnt-offering is to be slaughtered only in the north. \"it is holy of holies.\": This is to include communal peace-offerings (the Atzereth sheep) for shechitah in the north only. \"it is holy of holies\": to exclude the thank-offering and the ram of the Nazirite, (which are lower-order) offerings (from shechitah in the north).", + "3) (Vayikra 6:19) (\"The Cohein that offers it as a sin-offering shall eat it. In a holy lace shall it be eaten, in the court of the tent of meeting.\") \"The Cohein that offers it as a sin-offering shall eat it\": with the exclusion of one who immersed in the daytime (and is not clean until the evening, and one lacking atonement, and a mourner. \"it\": a fit (offering) and not one that is unfit, (such as one that went out of the azarah or became tamei). \"it\": an offering whose blood was applied above (the upper half of the altar), and not one whose blood was applied below. — Now where are you coming from (to assume that it would be fit if its blood were placed below)? — Because it is written (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar of the L–rd your G d, and the flesh you shall eat,\" I would assume that a sin-offering whose blood was applied on the lower half was fit. And how would I satisfy \"on the horns of the altar\"? As being a mitzvah (but not a categorical requirement). For I would think that just as it requires four applications (of blood on the horns of the altar), but if he made (only) one application it atones, so, it would require the application of blood above, but if he did so below it would be fit. And does this not follow, viz.: Blood is applied below (the red line, in the instance of a bird sin-offering, (Vayikra 5:9): \"And he shall sprinkle from the blood of the sin-offering on the wall of the altar,\" which is expounded to be the lower wall), and blood is applied above (the red line, in the instance of beast sin-offering, where \"horns\" is written). Just as (it is derived by exegesis) that if what was to be applied below was applied above, there is no atonement, so, if what was to be applied above, was applied below, there is no atonement. But (this could be countered, viz.:) Why does the lower applied above not atone? Because none of it is to be offered up above. Would you then say (because of this) that the higher applied below does not atone — when part of it is offered below! (So that \"it\" is required to tell us that it does not atone.) — But this would be countered by the instance of the inner (blood), part of which is offered outside, notwithstanding which if it (the inner blood) was offered outside, it would not atone. (So, the question returns: Why is the \"it\" exclusion necessary?) (Because it could be countered) Why is it that if the inner blood is applied outside it does not atone? Because the inner altar does not complete the process of atonement, whereas with the higher blood, since the horns do complete the process of atonement, I would say that if it were placed below, it would be fit; it is, therefore, written (to negate this): \"it\" — an offering whose blood was applied above, and not one whose blood was applied below.", + "5) \"In a holy place shall it be eaten\": I might think, in the Levite encampment. It is, therefore, written \"in the court of the tent of meeting.\" This tells me only of the court of the tent of meeting? Whence do I derive (for inclusion) the chambers built in a non-sanctified area and opening into the sanctuary? It is, therefore, written (to include these): \"In a holy place shall it be eaten.\"", + "6) (Vayikra 6:20): \"All that touches its flesh shall be sanctified\" (see Section 2, Chapter 3:6)" + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 6:20) (\"And what shall be sprinkled of its blood upon a garment, that which has been sprinkled on, you shall wash in a holy place.\") \"what shall be sprinkled of its blood\": of the blood of an animal that is fit, and not of that of an animal which is unfit. R. Akiva says: If it had a time of fitness and its blood became unfit, (as when its blood remained overnight or became tamei), washing is required. If it did not have a time of fitness and its blood became unfit, (as when it became unfit in being slaughtered or in the receiving of its blood), washing is not required. R. Shimon says: Even if it had a time of fitness and it became unfit, washing is not required.", + "2) \"of its blood\": and not of the blood of holy of holies, (such as the blood of communal peace-offerings or of guilt-offerings. If it were sprinkled on a garment, it does not require washing.) For would it not follow a fortiori (that it does require washing), viz.: If inner sin-offerings, which are not similar to outer sin-offerings in (requiring) scouring and rinsing (of vessels in which they are cooked), are similar to them in (requiring) washing, then holy of holies, which are similar to outer sin-offerings in (requiring) scouring and rinsing, does it not follow that they should be similar to them in (requiring) washing! It is, therefore, (to negate this,) necessary to write \"of its blood.\" \"of its blood\": and not of its broth (If its broth sprinkled on a garment, it does not require rinsing.) For would it not follow a fortiori (that it does require washing), viz.: If blood, which does not require scouring and rinsing (of vessels), requires washing (of garments), then broth, which does require scouring and rinsing, should it not follow that it requires washing! It is, therefore, (to negate this,) necessary to write \"of its blood\" and not of its broth.", + "3) \"upon a garment\": If it sprinkled upon part of a garment, I might think the entire garment required washing. It is, therefore, written \"that which has been sprinkled upon you shall wash\" — the place of the blood requires washing, and not the entire garment.", + "4) If it sprinkled from its neck onto a garment, I might think it required washing. It is, therefore, written \"And what shall be sprinkled (upon it) of its blood … you shall wash in a holy place\": (blood from) a place (i.e., a ministering vessel) from which it is kasher to sprinkle upon it requires washing, and (blood from a place, i.e., the neck,) from which it is not kasher to sprinkle upon it does not require washing.", + "5) If (the blood) sprang from the hand of the sprinkler (onto the garment) before he sprinkled (it on the altar horn), it requires washing. If after he sprinkled, it does not require washing, (for the blood that was left on his finger after sprinkling on the altar horn is not fit for sprinkling.) If it spilled from the vessel onto the floor and he gathered it up and then it sprang upon the garment, it requires washing, (for the blood was still fit for sprinkling). (If it sprang) from the animal's neck onto the floor and was gathered up (and then sprang upon the garment), it does not require washing, (it not being fit for sprinkling, not having been received in the ministering vessel). (If it sprang) from the horn and from the base (of the altar), it does not require washing, (it being written \"what shall be sprinkled,\" and not what was already sprinkled).", + "6) \"a garment\": This tells me only of a garment (as requiring washing). Whence do I derive for inclusion stripped (animal) hide? From \"what (i.e., anything that) has been sprinkled upon you shall wash.\" I might think to include (even) hide which has not been stripped. It is, therefore, written \"a garment.\" Just as a garment is fit to acquire tumah, so all tings that are fit to acquire tumah (are included, excluding unstripped hide). These are the words of R. Yehudah. R. Eliezer says: \"a garment\": This tells me only of a garment. Whence do I derive for inclusion a sack and any (other) thing that acquires tumah? From \"what has been sprinkled upon you shall wash.\" I might think to include hide (immediately) after it has been stripped, (before it has been made a kli, an \"implement\"). It is, therefore, written \"a garment.\" Just as a garment, which acquires tumah, (being a kli), requires washing, so, all things that acquire tumah, require washing, excluding a thing which, not acquiring tumah, (like an unstripped hide, not having been made a kli), does not require washing.", + "7) \"You shall wash in a holy place\": This teaches us that the washing must be done in a holy place. How so? A garment which went outside of the curtains (after blood had sprung upon it) must be returned and washed in a holy place. This tells me only of washing in a holy place. Whence do I derive the same for the breaking of earthenware vessels? From: (the juxtaposition) \"shall be washed in a holy place (Vayikra 6:21) And an earthenware vessel … shall be broken.\" Whence do I derive the same for the scouring of copper vessels? From (Vayikra 6:21): \"And if it is cooked in a copper vessel, etc.\"", + "8) From here they ruled: A garment which went outside of the curtains must be returned and washed in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, (and it is forbidden to bring things that are tamei into the azarah), it must be torn and returned and be washed in a holy place. An earthenware vessel which went outside of the curtains must be returned and broken in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, it must be punctured and returned and broken in a holy place. A copper vessel which went outside of the curtains must be returned and scoured and rinsed in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, it must be \"reduced\" and returned, and scoured and rinsed in a holy place." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 6:21) (\"And an earthenware vessel in which it is cooked shall be broken. And if it is cooked in a copper vessel, it shall be scoured and rinsed with water.\") \"an earthenware vessel\": This tells me only of an earthenware vessel. Whence do we derive for inclusion (as requiring breaking) a vessel made of alum crystals? From \"and an earthenware vessel.\" \"in which it is cooked shall be broken\": This tells me only of (a vessel) in which it was cooked. Whence do I derive the same for one into which hot water was poured? From (lit.) \"and which shall be cooked in it shall be broken.\" This tells me only of an earthenware vessel into which boiling water was poured. Whence do I derive the same for a copper vessel? From \"and which shall be cooked in it shall be broken.\"", + "2) \"and if in a copper vessel\": This tells me only of a copper vessel. Whence do I derive for inclusion all other metals? From \"and if in a copper vessel.\" \"it is cooked\": This teaches us that it could have been cooked in repeatedly, and, in the end, scoured and rinsed. This tells me (in this regard) only of a copper vessel. Whence do I derive the same for an earthenware vessel? From \"(an earthenware vessel) shall be broken. And if in a copper vessel it is cooked\" (implying that in this regard what applies to a copper vessel applies to an earthenware vessel.) R. Tarfon says: If he cooked in it at the beginning of the festival, he can continue cooking in it the entire festival. And the sages say: Until the time of eating. \"it shall be scoured and rinsed\": Scouring, in the manner of scouring the (grace) cup (from within). Rinsing, in the manner of rinsing the cup (on the outside). Scouring and rinsing, with cold water (after haga'alah, removal of what has been absorbed, by boiling water). A spit and a grate can be cleansed by haga'alah (and do not require libun [\"firing\"]).", + "3) \"it shall be scoured and rinsed\": I might think that just as \"rinsing\" elsewhere (Vayikra 15:11) is in forty sa'ah; here, too, it is in forty sa'ah; it is, therefore, written \"with water\" — any amount; \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with a dilution (of wine and water); \"with water\" — all water (and not just \"living waters\"); and it follows a fortiori that kiyor (laver) water (may be used).", + "4) (Vayikra 6:22) (\"Every male among the Cohanim may eat it; it is holy of holies.\") I might think that even (the utensils of an offering that became) unfit (for the altar) required scouring and rinsing; it is, therefore, (to negate this) written \"Every male among the Cohanim may eat it.\" Only (the vessels of) a fit one, (which may be eaten,) require scouring and rinsing, and not (those of) an unfit one. R. Yaakov says: If it had a time of fitness and became unfit, scouring and rinsing (of the vessels) is required. If not, it is not required. R. Shimon says: Even if it had a time of fitness and became unfit, scouring and rinsing are not required.", + "6) \"Every male\": to include all those with blemishes. Why need this be stated? If (to tell us that they are fit) for eating, this has already been stated (Vayikra 21:22), and if for apportionment, (that he receive a portion as one of the fit ones), this has already been stated (Vayikra 6:11, see Chapter 3:5 here). If so, why is \"Every male\" written? For (if it were not written) I might think that only those with passing blemishes (were permitted). Whence would I derive (for inclusion) even those with permanent blemishes? It is, therefore, written: \"Every male among the Cohanim may eat.\" \"it\": one that is consecrated and not one that is unfit. \"it is holy of holies\": Why is this mentioned? I might think that (the vessels of) a sin-offering alone require scouring and rinsing. Whence do I derive the same for all offerings? From \"holy of holies.\" I might think that the same holds true for terumah. It is, therefore, written (\"may eat) it\" — excluding terumah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: (Vessels of) higher order offerings require scouring and rinsing. (Those of) lower order offerings do not.", + "7) I would exclude (from scouring and rinsing) these, but I would not exclude the thank-offering and the ram of the Nazirite, which are eaten for one day, as are higher order offerings. It is, therefore, written \"It [the sin-offering] (is holy of holies.)\" If he cooked in it consecrated together with non-consecrated food, higher order together with lower order offerings — if it (the lesser) imparts a taste (to the mixture), the lesser may be eaten as (i.e., with the same constraints as) the more stringent, and they (the vessels) do not render unfit by touch and they do not require scouring and rinsing." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 6:23) (\"And every sin-offering, whereof any of its blood is brought to the tent of meeting to make atonement in the holy place, shall not be eaten. In fire shall it be burned.\") \"sin-offering\": This tells me only of sin-offerings. Whence do I derive the same for all offerings? From \"And every sin-offering.\" These are the words of R. Akiva. R. Yossi Haglili said to him: Akiva, even if you \"include\" all the day only \"sin-offering\" is written here. Why, then, is \"every\" written? I would think that only an individual sin-offering were meant. Whence would I derive the same for communal sin-offerings (such as the goats of Rosh Chodesh and of the festivals)? From \"every.\" This tells me only of a male sin-offering. Whence do I derive the same for a female sin-offering? From \"And every sin-offering.\" R. Eliezer says: The guilt-offering, too, (is included), it being written (Vayikra 7:7): \"As the sin-offering, so the guilt-offering.\"", + "2) \"whereof any of its blood is brought\": even part of its blood — whence it was ruled: A sin-offering whose blood was received in two cups — If one of them went outside (the azarah), the inner one is kasher, (the blood applications may be made, and the offering is valid). If one of them went within (the sanctuary), R. Yossi Haglili rules the offering fit with the (application of) the outer blood, and the sages rule it unfit. R. Yossi Haglili said: Now, if in a place where a thought (i.e., where one thought at the time of slaughtering the animal to scatter its blood outside), (that thought of) the outside renders the offering unfit — and yet the outside blood does not render the inside blood unfit — then a place where a thought (i.e., where one thought at the time of slaughtering the animal to apply inside (the sanctuary) the blood that is to be applied outside), (that thought of) the inside does not render the offering unfit — does it not follow that the inner blood should not invalidate the outer blood! They said to him: It is written \"of its blood\" — even part of its blood (invalidates the offering if it is brought within).", + "3) He said to them: Now we have an a fortiori argument for blood that goes out (of the azarah)! viz.: If in a place where a thought of bringing the blood inside (the sanctuary) does not render the offering unfit, the blood brought inside (the sanctuary) renders the blood brought outside (it) unfit — then in a place where a thought (of taking the blood) outside (the azarah), renders the offering unfit, does it not follow that blood taken outside (the azarah) should render unfit the inside blood! They said to him: It is written: \"(whereof any of its blood is brought) into the tent of meeting (… in fire it shall be burned.\") (The blood) that enters (the tent of meeting) renders unfit, and not (the blood) that leaves (the azarah).", + "4) \"to the tent of meeting\": This tells me only of the tent of meeting. Whence do I derive that the same applies in Shiloh and in the Temple? From \"to make atonement in the holy place.\" If one went in (with the blood) to make atonement, even if he did not make atonement, it becomes unfit. These are the words of R. Eliezer. R. Eliezer said: It is written here \"to make atonement in the holy place,\" and elsewhere (Vayikra 16:17): (\"And no man shall be in the tent of meeting when he (Aaron) comes) to make atonement in the holy place.\" Just as there (\"to make atonement\" implies) that he has not (yet) made atonement, here, too, (the implication is) that he has not yet made atonement. R. Shimon says: It is written here \"to make atonement in the holy place,\" and elsewhere (Vayikra 16:27) (\"And the bullock of the sin-offering and the he-goat of the sin-offering, whose blood was brought) to make atonement in the holy place (… and they shall burn in fire, etc.\") Just as there (\"to make atonement\" implies) that he has already made atonement, (for burning comes after atonement), here, too, (the implication is) that atonement has already been made, (the blood having been applied to the altar, but his entering alone does not make the blood unfit.) And if he brought it in unwittingly, it remains kasher, (even if he made atonement on the altar).", + "5) \"in the holy place … in fire shall it be burned.\": We are hereby taught that it is burned in a holy place (the azarah). This tells me only of this (sin-offering) alone. Whence is it derived that the same applies for invalidated higher order offerings and for the devoted portions of lower order offerings? From \"And all … in the holy place … in fire shall it be burned.\"", + "6) From here they ruled: The flesh of higher order offerings that became tamei, either by an av hatumah (\"proto-tumah\") or by a vlad hatumah (generated tumah), whether inside (in the azarah) or outside (the azarah) — Beth Shammai say: All must be burned inside; and Beth Hillel say: All must be burned outside, unless it became tamei by a vlad hatumah inside, (in which case it is burned inside). These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: Beth Shammai say: All is burned inside unless it became tamei by an av hatumah outside, (in which case it is burned outside). And Beth Hillel say: All must be burned outside, unless it became tamei by a vlad hatumah inside.", + "7) R. Eliezer says: What became tamei by an av hatumah, whether inside or outside, is burned outside. What became tamei by a vlad hatumah, whether inside or outside, is burned inside. R. Akiva says: What became tamei outside, whether by an av hatumah or a vlad hatumah is burned outside. What became tamei inside, whether by an av hatumah or a vlad hatumah is burned inside. R. Eliezer says: \"it shall not be eaten; in fire shall it be burned\": The intent of Scripture is to add (violation of) a negative commandment (in addition to the positive \"in fire shall be burned\") for eating it.", + "8) R. Yossi Haglili says: This entire section (\"it shall not be eaten, etc.\") applies (not to a sin-offering, but) to (unfit) bullocks which are to be burnt and unfit he-goats which are to be burned, to add (violation of) a negative commandment for eating it, to teach that their unfit offerings are burned before the Temple. They asked him: Whence, then, is it to be derived that (an outer) sin-offering whose blood entered inside (the sanctuary) becomes unfit? He answered: From (Vayikra 10:18): \"Behold, its blood was not brought into the sanctuary within. (You should have eaten it in the sanctuary,\" and not burned it, the implication being that if it had entered within, it, indeed, should have been burned.)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 7:1) (\"And this is the law of the guilt-offering; it is holy of holies.\") \"This is the law of the guilt-offering\": for the Temple. It does not obtain on a bamah (a temporary altar). \"the law of the guilt-offering\": There is one law for all guilt-offerings (even that of a leper), that their blood is applied below (the red line on the altar).", + "2) Now where is it excluded (from such application, that we need a verse to include it)? — Because it is written (in respect to the guilt-offering of a leper (Vayikra 14:13): \"For, as the sin-offering, so is the guilt-offering to the Cohein,\" (I would think that just as the blood of a sin-offering is applied above (with the Cohein's finger on the corners of the altar), so, the blood of this (guilt-offering); it is, therefore, written, (to negate this,) \"the law of the guilt-offering\" (including the guilt-offering of the leper). (Vayikra 7:2) (\"In the place where they slaughtered the burnt-offering shall they slaughter the guilt-offering; and its blood shall he sprinkle on the altar roundabout.\") \"and its blood shall he sprinkle\": All guilt-offerings, including that of a leper, are herein subsumed, for the application of their blood below (the red line). Whence do we derive that if the blood of a guilt-offering became intermixed with that of peace-offerings (both being applied below the red line) it is (still) to be sprinkled (for whichever he desires)? From \"holy of holies … and its blood shall he sprinkle.\" I might think that the same applied if they became interchanged when alive; it is, therefore, (to negate this,) written \"it (is holy of holies,\" i.e., it must be specially designated by type). What, then, can he do? He lets them graze until they sustain a blemish, after which he sells them and offers a higher priced animal as one type, (guilt-offering or peace-offering, as he chooses), and a higher priced animal as the other type, making up the difference (between higher priced and lower priced) from his pocket, (for either guilt-offering or peace-offering could have been higher priced originally). R. Shimon says: If a guilt-offering became interchanged with a peace-offering, both are to be slaughtered in the north (of the altar, as per the stringency of a guilt-offering); one, as a guilt-offering; the other, as a peace-offering; and each is to be eaten according to the more stringent of them (the guilt-offering, which is eaten for a day and a night). They said to him: But do not peace-offerings require waving (viz. Shemoth 29:26), and guilt-offerings not require waving? He said to them: What of it? Let him wave the guilt-offering! They answered: Offerings, (in this case, peace-offerings,) are not brought to \"the house of unfitness\" (i.e., By doing this you are opening the door to the invalidation of peace-offerings).", + "3) \"shall they slaughter\": Many slaughterers are herein subsumed: even proselytes, even women, even servants. Shechitah (slaughtering) connotes drawing-forth, viz. (I Kings 10:16): \"zahav shachut\" (\"drawn-forth gold\"). R. Eliezer says: From here (\"they shall slaughter\") we derive that a communal burnt-offering (and not only an individual burnt-offering) is slaughtered only in the north.", + "4) (Vayikra 7:5) (\"And the Cohein shall smoke them upon the altar, a fire-offering to the L–rd; it is a guilt-offering.\")", + "5) R. Eliezer says: \"a fire-offering\" — consigned to the fire; \"a guilt-offering\": even though he did not place his hands upon it. (\"it is) a guilt-offering\": I might think (that it is valid) even if he did not slaughter it to that end. It is, therefore, written \"it\" (— only if it were intended as such.)", + "6) R. Eliezer says: A sin-offering comes for a sin, and a guilt-offering comes for a sin. Just as a sin-offering not intended as such is unfit, so a guilt-offering not intended as such is unfit.", + "7) They said to him (in refutation): No, this may be so with a sin-offering, whose blood is placed above, but not with a guilt-offering, whose blood is placed below. He countered: This is refuted by the Pesach offering, whose blood is placed below, (and even so,) if he did not slaughter it as such, it is unfit.", + "They countered: This may be so because it has a set time. He countered: Non-intention invalidates a sin-offering because it is written of it \"It,\" and non-intention invalidates a Pesach because it is written of it \"It\" — and of a guilt-offering, too, it is written \"It\"! They countered: Of a Pesach and a sin-offering it is written \"It\" in respect to slaughtering, but in respect to a guilt-offering it is written \"It\" after the smoking of the devoted portions, and even if they were not smoked, it is kasher! Why, then, is it written \"It\"? It is sacrificed, but its exchange is not sacrificed.", + "9) (Vayikra 7:6) (\"Every male among the Cohanim may eat it. In a holy place shall it be eaten; it is holy of holies.\") \"Every male\": to include those with blemishes. Why (is this mentioned)? If for eating, this has already been mentioned (as permitted). If for apportionment, this has already been mentioned. If for those with permanent blemishes, this has already been mentioned. If for those with passing blemishes, this has already been mentioned. Why, then, is it mentioned! For I might think (were it not mentioned) that it were permitted only if he was born unblemished and became blemished; but how would I know that it were so (even) if he was born blemished? It is, therefore, written \"Every male among the Cohanim.\"", + "\"may eat it\": if it were kasher and not unfit (as an offering). \"holy of holies\": to include communal peace-offerings as being eaten only by the males of the Cohanim. \"It (is holy of holies\") — excluding the thank-offering and the ram of the Nazirite. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 7:7) (\"As the sin-offering, so the guilt-offering. There is one law for them. The Cohein that makes atonement with them, to him shall it be.\") \"As the sin-offering, so the guilt-offering\": Just as a sin-offering comes (only) from what is non-consecrated (chullin, and not from the tithe, ma'aser) and (its blood is applied only) with his right hand, and (is offered only) in the daytime, so, a guilt-offering. \"There is one law for them\": as requiring semichah (placing of the hands.) \"The Cohein that makes atonement with them, to him shall it be\": to exclude one who has immersed in the daytime (and is not clean until the evening), one who lacks atonement (until he brings a sacrifice), and a mourner (before the burial of his kin). (Vayikra 7:8) (\"And the Cohein that offers up the burnt-offering of a man, the hide of the burnt-offering which he offered up is the Cohein's. To him shall it be.\") \"And the Cohein that offers up the burnt-offering of a man\": to exclude a burnt-offering of (i.e., devoted to) the Temple (where the hide does not go to the Cohanim, but is sold, and its monies given to the Temple). These are the words of R. Yehudah. R. Yossi b. R. Yehudah says: To exclude the burnt-offering of a proselyte. \"the burnt-offering of a man\": Whence do I derive (for inclusion) the burnt-offering of proselytes, (who have died without heirs [this, in opposition to R. Yossi b. R. Yehudah]), women, and servants? From the hide of the burnt-offering.\" If so, why is it written \"the burnt-offering of a man\"? A burnt-offering that is accounted to the man, to exclude one that was slaughtered outside of its (proper) place.", + "2) I might think to include also one that was not slaughtered as a burnt-offering, viz.: Since it is not accounted to the owner to satisfy his obligation, its hide should not revert to the Cohanim (but to Temple maintenance). It is, therefore, written \"the hide of the burnt-offering,\" to include (the Cohanim for this reversion). This tells me only of the hide of the burnt-offering. Whence do I derive (the same for) the hides of (all) higher order offerings? From \"which he offered up.\" I might think to include also the hides of lower order offerings. It is, therefore, (to negate this) written \"the burnt-offering\" — Just as a burnt-offering is a higher order offering, (so all that are so classified are included), excluding lower order offerings.", + "3) R. Yishmael says: \"the hide of the burnt-offering\": This tells me only of the hide of the burnt-offering. Whence do I derive (the same for) the hides of (all) higher order offerings (that they revert to the Cohanim)? By a fortiori deduction, viz.: If in a place (the burnt-offering), where the Cohanim did not acquire the flesh, they acquired the hides, here (the other higher order offerings), where they acquired the flesh, does it not follow that they should acquire the hides? — This is refuted by the altar, which acquired flesh but did not acquire hides.", + "4) No (i.e., this is no refutation. This may be so of the altar, which did not acquire any of them (the hides), whereas the Cohanim did acquire some of them (those of a burnt-offering), and since they acquired some of them, they should acquire all of them (i.e., the hides of all the higher order offerings!) Rebbi says: The truth is that we need to be apprised of (the status of) the hide of the burnt-offering alone (and we need no a fortiori arguments for the status of the hides of other higher order offerings). For in all instances, the hide \"follows\" the flesh: In the instance of the burnt-bullocks and the burnt he-goats, their hides are burnt with them, viz. (Vayikra 16:27): (\"… he shall take outside the camp) and they shall burn in fire their hides and their flesh and their dung.\"", + "5) The sin-offering and the guilt-offering and the communal peace-offerings are given as gifts to the Cohanim. If they wish to flay them, they flay them. If they wish to eat them together with their skins, they do so. But in the instance of the burnt-offerings, because it is written (Vayikra 1:6): \"And he shall flay the burnt-offerings,\" Scripture is constrained to state: \"The hide of the burnt-offering which he offered up … to him shall it be.\" \"to him shall it be\": to exclude one who has immersed in the daytime (and is not clean until the evening), one who lacks atonement (until he brings a sacrifice), and a mourner (before the burial of his kin). For I might think they should not share in the flesh, which is for eating, but they could share in the hides, which are not for eating. I must, therefore, be apprised: \"The hide of the burnt-offering which he offered up is the Cohein's (i.e., It reverts to the Cohein who was fit to offer it up); to him shall it be\": excluding one who immersed in the daytime, one who lacks atonement, and a mourner." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 7:9) (\"And every meal-offering that is baked in the oven, and all that is made in the stewing-pan and on the griddle, to the Cohein who offers it up, to him shall it be. (Vayikra 7:10) And every meal-offering mixed with oil or dry, to all the sons of Aaron shall it be, one man as well as another.\") R. Yossi b. R. Yehudah said: Whence is it derived that if one said: \"I vow (to bring) a burnt-offering of meal baked in an oven\" that he should not bring half-cakes (challoth) and half-wafers (rekikim)? From \"every meal-offering that is baked in the oven, and all that is made in the stewing-pan and on the griddle … and every meal-offering mixed with oil or dry.\" Just as the latter (\"stewing-pan and griddle\" and \"mixed with oil or dry\") are (respectively) two kinds, so, these (\"cakes and wafers\" — viz. Vayikra 2:4 (\"baked in an oven…) cakes and wafers\") are two kinds (and cannot combine with each other to constitute a vow connoting a single kind). \"and all that is made in the marchesheth (stewing-pan) and the machavath (griddle).\" These terms connote the vessels (themselves) and not their products. Just as a tanur (\"oven\") is a vessel, so marchesheth and machavath are vessels.", + "2) \"to the Cohein who offers it up, to him shall it be.\": I might think, to him alone; it is, therefore, written \"to all the sons of Aaron shall it be.\" I might think, to all of them; it is, therefore, written \"to the Cohein who offers it up.\" How is this to be reconciled? It is (divided among) the (particular) priestly household that offers it up.", + "3) Whence is it derived that meal-offerings are not apportioned against flesh offerings (i.e., that one Cohein should not say to another: You take the flesh offerings and I will take the meal-offerings)? From \"Every meal-offering that is baked in the oven … to all the sons of Aaron shall it be\" (i.e., the meal-offerings shall be shared by all of the Cohanim.)", + "4) I might think that meal-offerings baked in the oven are not apportioned against flesh offerings, but that other meal-offerings are apportioned against flesh offerings; it is, therefore, written \"All that is made in the stewing-pan and on the griddle, etc. … to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "5) I might think that meal-offerings are not to be apportioned against flesh offerings, (because nothing is substituted for meal-offerings in a state of poverty) but that bird-offerings are apportioned against meal-offerings, (for meal-offerings are substituted for bird-offerings in a state of poverty; it is, therefore, written \"and on the griddle, etc. to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "6) I might think that bird-offerings are not to be apportioned against meal-offerings, but that meal-offerings are to be apportioned against (other) meal-offerings; it is, therefore, written \"and every meal-offering mixed with oil or dry, to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "7) I might think that machavath is not to be apportioned against marchesheth and marchesheth against machavath, but that (one type of) machavath is apportioned against (a second type) of machavath, and marchesheth against marchesheth; it is, therefore, written \"… or dry, to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "8) I might think they do not make apportionment with higher order offerings, but they do make apportionment with lower order offerings; it is, therefore, written (after (Vayikra 2:11) \"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings [lower order offerings]\"), (Vayikra 2:12) \"If for thanksgiving (a lower order offering) he shall offer it\" — Just as apportionment is not made with higher order offerings, they are not made with lower order offerings.", + "9) \"one man as well as another\" shares, even if he is blemished; but a minor does not share, even if he is unblemished." + ], + "Section 6": [ + "1) Whence is it derived that the time (for eating offerings) of the bamoth (temporary altars, when such altars were permitted), is the same as that of the time (for eating them) in the tent of meeting (i.e., two days and one night for peace-offerings and a day and a night for thank-offerings)? Since Scripture states that lan, an offering that remains overnight (without being eaten in its prescribed time), is to be burnt, and that an offering that becomes tamei is to be burnt — just as tamei is unfit in a bamah, so, lan is unfit in a bamah. Or, go in this direction: lan is unfit, and yotzei (an offering leaving its prescribed bounds) is unfit (in the tent of meeting) — just as yotzei does not obtain in a bamah, (for which there are no prescribed bounds), lan, too, does not obtain in a bamah!", + "2) But does it not follow a fortiori (that lan obtains in a bamah), viz.: If a bird, which is not rendered unfit (as an offering) by a blemish, is rendered unfit by lan, bamah offerings, which are rendered unfit by a blemish — how much more so should they be rendered unfit by lan! — No, why is it that a bird, even though it is not rendered unfit by a blemish is rendered unfit by lan? Because (sacrifice by) a zar (a non-Cohein) renders it unfit. But would you, therefore, say of bamah offerings that because a blemish renders them unfit, lan should render them unfit? (This is not so,) because a zar does not render them unfit. And because a zar does not render them unfit, lan should not render them unfit! It is, therefore, written (Vayikra 7:11): \"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings … (Vayikra 7:12) If for thanksgiving he shall offer it, etc.\" (i.e., there is one law for all offerings, whether in the tent of meeting or in a bamah) — equating the time (and the lan) factor in a bamah with that in the tent of meeting.", + "3) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving he shall offer it\": We are hereby taught that a thank-offering may be slaughtered as a thank-offering or as a peace-offering. I might think that a peace-offering, too, may be slaughtered as a peace-offering or as a thank-offering; it is, therefore, (to negate this) written \"This (is the law of the sacrifice of peace-offerings.\")", + "4) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\": Just as a peace-offering requires placing of the hands (semichah), and libations, and waving of breast and thigh, so, a thank-offering.", + "5) They said in the name of R. Yishmael: Because the thank-offering departed (from the general category of peace-offerings) for a new learning (that it required loaves, unlike peace-offerings), I might think that it retains only its new learning (see Hermeneutical Principle 11); it is, therefore, written, (to restore it to its category): \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\" — Just as a peace-offering requires placing of the hands, and libations, and waving of breast and thigh, so, a thank-offering.", + "6) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\": Just as peace-offerings may be brought from the tithe [ma'aser], (if he vowed to bring a peace-offering from second-tithe monies), so a thank-offering may be brought from the tithe.", + "7) If one vowed to bring (a thank-offering) without qualifying (from which monies), I might think that he could bring it from the tithe; it is, therefore, written \"the law of the sacrifice of peace-offerings\" — Just as with peace-offerings if he specified \"from the tithe,\" he brings from the tithe, and if he does not specify \"from the tithe,\" he brings only from chullin (non-consecrated) monies, so, with the thank-offering.", + "8) Whence is it derived that the loaves of the thank-offering (Vayikra 7:13) may be brought from the tithe? From (the redundant) \"which he shall offer (to the L–rd\" [Vayikra 7:11]). Just as the peace-offerings may be brought from the tithe, so the loaves may be brought from the tithe.", + "9) If one vowed to bring a thank-offering from the tithe, but did not specify that its loaves were to be brought from the tithe, I might think that he could bring it and its loaves from the tithe; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer\": Just as with peace-offerings, if he specified \"from the tithe\" he brings from the tithe; but if he did not specify \"from the tithe,\" he brings only from chullin, so, with the loaves. If he vowed to bring a thank-offering from chullin and its loaves from the tithe, I might think that since he specified, he could do so; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer\" — When he says \"I vow to bring a thank-offering, it and its loaves from the tithe,\" he may do so, but when he says \"I vow to bring a thank-offering from chullin,\" even if he specifies \"its loaves from the tithe,\" he brings them only from chullin.", + "10) I might think that he can bring them from the wheat of the tithe itself; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer. Just as peace-offerings are brought (from what is bought with the monies of the tithe, so, the (thanksgiving) loaves.", + "11) And whence is it derived that if one vowed to bring peace-offerings, he may do so only with chullin? From (Devarim 16:2): \"And you shall offer a Pesach-offering to the L–rd your G d, sheep and cattle.\" Now does the Pesach offering not come only from lambs and kids? Why, then, is it written \"sheep and cattle\"? To liken everything that comes from sheep and cattle to the Pesach offering, viz.: Just as the Pesach offering is mandatory and comes only from chullin, (there having been no consecrations and no tithe at the time of the exodus from Egypt,) so, everything that is mandatory comes only from chullin — so that if one vowed to bring a thank-offering or a peace-offering, since they are mandatory, (having been vowed), they are to be brought only from chullin; and libations, in all instances, (even if he specified \"from the tithe\") are to be brought only from chullin, (their not having been likened to peace-offerings, as the thanksgiving loaves were). " + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 7:11) (\"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings which one shall offer to the L–rd. (Vayikra 7:12) If for thanksgiving he shall offer it, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened cakes spread with oil, and cakes of soaked fine flour mixed with oil.\") What is the intent of (Vayikra 7:11) \"which one shall offer\" (and (Vayikra 7:12) \"he shall offer it\")? (It could simply have been written \"If for thanksgiving, then he shall offer, etc.\") (They are written for the following purpose:) Whence do we derive that if one set aside his thank-offering and it was lost, and he set aside a different one in its place, after which the first was found, so that now both are standing before him — whence do we derive that he may offer up whichever he wishes, and its loaves along with it? From (a thank-offering) \"which one shall offer.\" I might think that both required loaves. It is, therefore, written \"he shall offer it\" — one requires loaves and not both.", + "2) And whence is it derived that the offspring and substitutes for (a thank-offering are to be sacrificed (even if atonement has been effected by the first)? From \"If for (im al) thanksgiving,\" (\"im al\" being a term of inclusion). I might think that all of them require loaves; it is, therefore, written \"the thank-offering\" (hatodah). The thank-offering (itself) requires loaves, and not its offspring, or exchange, or substitute.", + "3) \"then he shall offer with the sacrifice\": Loaves are hereby prescribed for each offering (when he brings several thank-offerings). (And the inclusion clause is needed. For otherwise I would reason thus:) Does it not follow (that loaves are not needed for each offering, for) if an instance (the atzereth offering), where loaves are few (only two), sheep are (relatively) many (two) — here, where loaves are many, should it not follow that they suffice for the number of sheep? It is, therefore, (to negate this) written: \"then he shall offer (loaves) with the sacrifice\" — for each sacrifice individually.", + "4) \"then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened cakes spread with oil\": Why is \"with oil\" written twice? R. Akiva said: If \"with oil\" were written only once, I would say that it (i.e., the amount) was as that for all the meal-offerings — a log. The additional \"with oil\" increases (the amount), and (the hermeneutical rule is) \"increase after increase denotes decrease\").", + "5) They, therefore, decreased it to half a log. I would think that the half log were divided among the three kinds: cakes, wafers, and soaked flour; it is, therefore, written: \"cakes of soaked fine flour mixed with oil\" (a third mention) — and increase after decrease denotes increase!", + "6) How, then, does he apportion (the half log)? He gives a quarter of it to the soaked fine flour (this, being the \"increase\") and a quarter to the two (other) kinds, half to the cakes and half to the wafers. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: He anoints the wafers in the form of (the Greek letter) chi, and returns what is left to the cakes. R. Elazar b. Azaryah said to R. Akiva: Even if you say the whole day: \"with oil\" — to decrease; \"with oil\" — to increase, I shall not heed you. But: a half log of oil for the thank-offering (half for the soaked fine flour and half for the cakes and the wafers), a quarter log of oil for the Nazirite (for his cakes and wafers), and the eleven-day interval between one niddah period and another — (these are) \"a halachah to Moses on Sinai.", + "7) \"soaked (revuchah) fine flour (soleth)\": This teaches us that the revuchah is soleth. Whence is it derived that they are all (cakes [challoth], wafers, and leavened bread) of soleth? From \"challoth - challoth.\" Just as \"challoth\" in respect to revuchah are soleth, so are \"challoth\" (written) in respect to all are soleth.", + "8) But \"challoth\" are not written in respect to wafers. Whence is it derived, then, that they must be of soleth? From \"matzoth - matzoth.\" Just as \"matzoth\" in respect to challoth are soleth, so \"matzoth\" in respect to wafers are soleth.", + "9) Or, if you will, \"and soleth murvecheth\" adds (all that precede, including \"wafers\") to revuchah. Just as revuchah is soleth, so all are soleth.", + "10) (Vayikra 7:13) (\"With cakes of leavened bread shall he offer his offering, with the sacrifice of his thanksgiving peace-offerings.\") \"With cakes of leavened bread\": With the same measure (of soleth) as that for leavened bread (chametz) he brings matzah (unleavened cakes). Just as that for chametz is ten esronoth, so, that for matzah. \"with cakes of leavened bread\": We are hereby taught that the bread is not consecrated until its surface becomes crusted in the oven. \"with the sacrifice (zevach) of his thanksgiving\": We are hereby taught that the bread becomes consecrated only with slaughtering, (zevach connoting slaughtering). \"with the sacrifice of his thanksgiving\": We are hereby taught that the bread is not consecrated unless the animal is slaughtered as a thank-offering. From here they said: If he slaughtered them as thank-offerings, but did not sprinkle their blood as such, the bread is (still) consecrated. If he did not slaughter them as such and did not sprinkle their blood as such, the bread is not consecrated. If he slaughtered them as such and did not sprinkle their blood as such, it is \"consecrated and not consecrated.\" These are the words of Rebbi. R. Eliezer b. R. Shimon says: It is not consecrated until he slaughters it and sprinkles its blood as such.", + "11) (\"his thanksgiving) peace-offerings\": to include the peace-offerings of a Nazirite. I might think, for all that is stated herein, (including the revuchah requirement); it is, therefore, written (in connection with the Nazirite ram, Bamidbar 6:15): \"matzoth\" — It comes (with matzoth and not (with) revuchah, (where \"matzoth\" is not mentioned). How, then, do I satisfy (the redundant) \"his peace-offerings\"? To include the Nazirite peace-offerings for ten Jerusalem kavim (of flour) and a quarter (log) of oil." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 7:14) (\"And he shall offer of it, one of each offering, a gift-offering (terumah) to the L–rd. To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be.\") \"And he shall offer of it\": of the conjoined loaves. \"one\": he must not take a broken one. \"of each offering\": All the offerings must be equal. (He may not take a greater portion of one on behalf of the other), and he may not take from one offering for the other. \"terumah to the L–rd\": I would not know from how many (challoth he takes one); it is, therefore, written here \"terumoth,\" and, in respect to terumath ma'aser (Numbers 18:29) \"terumah.\" Just as there, one of ten; here, too, one of ten.", + "2) Or go in this direction. It is written here \"terumah,\" and, in respect to bikkurim (first-fruits) \"terumah\" (Devarim 12:17). Just as \"terumah\" of bikkurim has no limit, this, too, has no limit!", + "3) Let us see to what it (\"terumah\" in our verse) is similar. We deduce \"terumah\" (in our verse), following which (terumah) there is no (other) terumah, from terumah (terumath ma'aser), following which there is no (other) terumah; and this (deduction) is not to be refuted by terumath bikkurim, following which there are (other) terumoth (i.e., After taking terumath bikkurim, he must still take all of his other terumoth.) Or, go in this direction: We deduce (our) terumah, which is eaten in a distinct place (Jerusalem) from terumah (terumath bikkurim), which is eaten in a distinct place (Jerusalem), and this is not to be refuted by terumath ma'aser, which is not eaten in a distinct place. It is, therefore, (to resolve this) written (in respect to terumath ma'aser): \"of it as a gift-offering,\" for a gezeirah shavah (an identity). Just as \"terumah\" written there is one of ten, so \"of it as a gift-offering\" written here is one of ten.", + "4) We have learned of terumah that it is one of ten, but I still do not know from how much (flour) he takes each loaf. We derive it by deduction. It is written here (Vayikra 7:13) (\"With cakes of) leavened bread,\" and, elsewhere, in respect to the two loaves, (Vayikra 23:17) \"leavened.\" Just as there, an issaron (of flour) for one loaf; here, too, an issaron for one loaf.", + "5) Or, go in this direction. It is written here (Vayikra 23:13) \"challoth,\" and, in respect to the show-bread, (Vayikra 24:5) \"challoth.\" Just as there, two esronim for one challah, here, too, two esronim for one challah!", + "6) Let us see to what it (our verse) is similar. We deduce a meal-offering which comes from leavened bread and which comes with a sacrifice (our verse) from a meal-offering (the two loaves) which comes from leavened bread and which comes with a sacrifice, and this is not to be refuted by the show-bread, which does not come leavened and does not come with a sacrifice.", + "7) Or, go in this direction. We deduce a meal-offering (our verse), which comes (both) from the land (Eretz Yisrael) and from outside the land, from the new grain and from the old grain, from a meal-offering (the show-bread), which comes (similarly) from all of the aforementioned. And this is not to be refuted by the two loaves, which come only from the land and only from the new grain! It is, therefore, written (of the two breads, Vayikra 23:17): \"From your habitations shall you bring the wave-bread.\" Let Scripture not state \"shall you bring.\" (It is seemingly redundant.) — The intent is: What you bring from a different place (our instance), (which is similar to this), is like this, viz.: Just as this is one issaron for a loaf; so, what you bring from a different place (our instance), one issaron for a loaf.", + "8) Why, then, do I not say that just as these (the two loaves) total two esronim; so these, (our instance) total two esronim (instead of ten); it is, therefore, written (Vayikra 23:17) \"shall they be\" (\"tihyenah,\" an extra yod (numerical equivalent 10) in the word, signaling ten loaves for our instance).", + "9) We learn for \"chametz\" that it is ten esronoth. Whence do we learn the same for \"matzah\"? From (Vayikra 7:13) \"With cakes of leavened (chametz) bread\" — Against chametz bring matzah. Just as chametz, ten esronim; so matzah, ten esronim. I might think that the ten esronim should be only of one kind (i.e., either challoth or wafers or revuchah; it is, therefore, written (Vayikra 7:12): \"Then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes of soaked fine flour mixed with oil,\" and (Vayikra 7:14): \"And he shall offer of it, one of each offering, a gift-offering to the L–rd,\" so that we are left with three and a third esronim for each kind, and three challoth for an issaron, so that the thanksgiving challoth are found to be forty. He takes one of each kind — four challoth — and gives it to the Cohein. (Vayikra 7:14): \"To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be,\" and the rest is eaten by the owners." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 7:15): \"And the flesh of the sacrifice of his thanksgiving peace-offerings, on the day of his offering shall it be eaten.\" This comes to teach us of those (offerings) that are eaten for a day, that their eating is one day and one night. This tells me of the thank-offering (itself). Whence do I derive the same for the bread? From \"his offering,\" (bread having been referred to as \"offering\" in the preceding verse). Whence do I derive the same for the offering and substitutes (of a thank-offering)? From (the redundant) \"And the flesh.\" Whence do I derive the same for sin-offering and guilt-offering? From \"the sacrifice.\" Whence do I derive the same for the peace-offerings of a Nazirite, (which require bread as it does) and peace-offerings that come from the (surplus of the) Pesach offering? From \"his peace-offerings.\"", + "2) \"on the day of his offering shall it be eaten.\": This tells me only that its eating is for one day. Whence is it derived that its sacrifice at the outset be with the thought of eating it for one day?", + "3) From (Vayikra 22:29): \"And when you slaughter a sacrifice of thanksgiving to the L–rd, that it be acceptable for you shall you slaughter it. (Vayikra 22:30) On that day shall it be eaten.\" This need not be stated, (for we know it already). If it is not needed for (the halachah of) eating, learn it as applying to sacrifice, that its sacrifice at the outset must be with the thought of eating it for one day.", + "4) This tells me only of the thank-offering. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for one day? From (the redundant) \"And when you slaughter a sacrifice.\"", + "5) (Vayikra 7:15): \"He shall not leave over of it until morning.\" But he may eat it the entire night. Why, then, did the sages say (that he may eat it only) until midnight? To keep one far from transgression. But (adverse) thought (at the sacrifice) does not render them unfit and they are not rendered nothar (abiding beyond the prescribed time) until the morning star rises.", + "6) (Vayikra 7:16) (\"And if a vow or a gift is the sacrifice of his offering, on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten, and on the next day, that which remains of it may be eaten.\") This comes to teach about those offerings that are eaten for two days that they are eaten for two days. This tells me only of peace-offerings (viz. Vayikra 7:18). Whence do I derive (the same for) the festive offering (chagigah)? I would derive a festive offering that comes in its time (the first day of the festival). Whence would I derive a chagigah that comes (all seven days) as indemnity (for the first day), peace-offerings (of joy) that come in the midst of the festival (in addition to those of the chagigah and (left-over) peace-offerings (of joy) that come after the festival? From (the redundant) \"And if a vow or a gift\" (Vayikra 7:16).", + "7) Whence do we derive (the same for) the chagigah that comes with the Pesach (on the fourteenth of Nissan)? Because it is written (Devarim 16:4) \"And there shall not remain of the flesh that you sacrifice towards evening on the first day until the morning,\" which teaches us about the chagigah of the fourteenth that it is eaten for two days and one night. I might think (that it is eaten) for one day and one night. It is, therefore, written \"until the morning\" — the morning of the second day. And how would I satisfy \"a chagigah is eaten for two days\"? (A different chagigah,) aside from this one. It is, therefore, written (to negate this, the redundant) \"And if a vow or a gift.\"", + "8) And whence do I derive (for the same learning) the substitutes and the offspring (of those eaten for two days)? From (the redundant) \"And if a vow or a gift.\" Whence do I derive (the same learning) for a first-born and a tithe? From (the redundant) \"the sacrifice.\"", + "9) \"on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten, and on the next day\": This tells me only of their eating (the offering) for two days. Whence do I derive that even at the outset their sacrifice must be with the thought of eating them for two days; it is, therefore, written (Vayikra 19:5): \"And when you slaughter a sacrifice of peace-offerings to the L–rd … (Vayikra 19:6) on the day that you slaughter it shall it be eaten, and on the next day.\" Let this not be written, (for we already know about their eating from here.) If it is not needed for eating, learn it as applying to slaughtering — that even at the outset their slaughtering must be with the intent of eating them for two days.", + "10) This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for two days? From (the redundant) \"And when you slaughter a slaughtering of peace-offerings.\"", + "11) (Vayikra 7:16) \"on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten\": on the first day. I might think, for two days. It is, therefore, written \"and on the next day.\" If \"on the next day,\" I might think it is a mitzvah to eat it for two days. It is, therefore, written \"and what remains\" — If he left something over, he left it over.", + "12) Or, \"and what remains\": I might think that if he left all of it over (on the first day) it becomes unfit. It is, therefore, written \"it shall be eaten\" — even all of it.", + "13) I might think it could be eaten on the eve of the third day. And this would follow, viz.: There are sacrifices that are eaten for one day and there are sacrifices that are eaten for two days. Just as with the former, its night follows it (for eating), so, with the latter, its night follows it. It is, therefore, written (Vayikra 19:6): (\"And what remains) until the third day (shall be burned with fire\") — until the (end of the second) day it is eaten, and it is not eaten on the eve of the third.", + "14) I might think that it must be burned immediately (at nightfall after the second day), and this would follow, viz., There are sacrifices that are eaten for one day and there are sacrifices that are eaten for two days. Just as (what remains of) the sacrifices eaten for one day are burned immediately after eating, so (what remains of) the sacrifices eaten for two days are to be burned immediately after eating. It is, therefore, written (Vayikra 7:17) (\"And what remains from the flesh of the sacrifice) on the (third) day, (with fire shall it be burned.\") It is burned in the daytime and not at night. Or, perhaps the meaning is that on the third day it is to be burned; but if the third day passed it is not to be burned (but buried). It is, therefore, written \"it shall be burned\" — even forever.", + "15) \"from the flesh\": and not from the bones, and not from the sinews, and not from the horns, and not from the hooves. (\"from the flesh of) the sacrifice\" — to exclude the fetus and the placenta. \"on the third day, with fire shall it be burned\": This is the prototype for all (consecrated food) that is burned, that it is to be burned only in the daytime." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 7:18) (\"And if there be eaten of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings on the third day, it shall not be accepted. He that offers it shall not bethink himself. It shall be piggul (\"rejected\"), and the soul that eats of it shall bear his sin.\") \"And if there be eaten … on the third day, it shall not be accepted\": R. Eliezer said: Incline your ear to hear: (Scripture is speaking not of actual eating, but of thinking, i.e.,) \"If one thinks to eat of his sacrifice on the third day, it shall not be accepted.\" R. Akiva said: I would understand the verse (literally) as meaning that if he (actually) ate of it on the third day it becomes unfit. — But it is impossible to say this. For after it has been validated (by the priestly service), can it then become unfit? — Yes, (indeed it may)! For we find in respect to a zav (a man with a genital emission) or a zavah (a woman with a genital emission), or a woman who watches a day (without emission) against a day (of emission), that when they are in a state of taharah (ritual cleanliness) and (again) witness an emission, they annul (that state of taharah) — this (offering), too, if he ate of it on the third day, it becomes unfit. It is, therefore, written (to negate this,) \"he that offers\" — It is at the time of offering (with wrong intent) that it becomes unfit, and not on the third day (when it is eaten).", + "2) But perhaps it could be contended that \"he that offers\" is none other than the officiating Cohein (i.e., that he is disqualified from future service)! It is, therefore, written (\"he that offers) it\" — It is the offering that is being referred to and not the Cohein.", + "3) Ben Azzai says: What is the intent of \"it\" (above)? Because it is written (Devarim 23:22): \"If you make a vow to the L–rd your G d, you shall not delay to pay it,\" I might think that if he does delay his vow he is in transgression of \"It shall not be accepted\"; it is, therefore, written: \"It (the offering in our instance) shall not be accepted, but one who delays his vow is not in transgression of \"It shall not be accepted.\" Others say: (It is written (here): \"He shall not bethink himself.\" It (the offering) becomes unfit by thinking (to eat it on the third day), but it does not become unfit by delaying (its sacrifice) beyond three festivals.", + "4) I might think that \"bethinking\" (above) renders it unfit only if he has such a thought at the sprinkling of the blood. Whence do I derive (that it is similarly invalidated by such thought at the time of) slaughtering or receiving of the blood? From (the redundant) \"eaten, eaten\" — to include (all the preliminaries to \"eating,\" such as) slaughtering and receiving the blood. I might think to include (as invalidating the offering, such thought at the time of disposing of) the left-over blood and the burning of the fats. It is, therefore, (to negate this,) written \"he that offers it,\" (i.e., he that sprinkles the blood). Sprinkling was in the class (of all the sacrificial services). Why was it singled out for special mention? To make it the basis of a comparison, viz.: Just as sprinkling is characterized by its being a sacrificial service upon which atonement is contingent, so I include ([for piggul rejection] such thought at the time of) slaughtering and receiving the blood, upon which atonement is contingent — and I exclude (from piggul rejection such thought at the time of disposing of) the left-over blood and the burning of the fats, upon which atonement is not contingent.", + "5) R. Meir says: It (piggul thought) at the time of hiluch (\"leading\" the blood from the azarah to the altar) invalidates (the offering), the sacrificial service being impossible without hiluch. And R. Shimon says: There is no (invalidating piggul) thought in hiluch. For the priestly service is impossible without slaughtering, receiving (of the blood), or sprinkling, but it is possible without hiluch — he can slaughter on the side of the altar and fling (the blood upon it). R. Elazar says: If one \"leads\" (the blood) in a place where he must lead, (piggul) thought invalidates; in a place where he need not lead, (piggul) thought does not invalidate. (Piggul) thought invalidates only something which may serve as an offering per se (and not something which serves some other function), and (obtains only) with one who is fit for the priestly service (and not with a Cohein who is blemished), and only in a place which is fit for the priestly service, (as when the altar is intact, and not when it is defective).", + "6) I would think that (piggul) thought invalidates only in respect to the eating of flesh (out of its time). Whence do I derive the same for sprinkling, burning of fats, and (disposal of) left-over (blood out of its time)? From (the redundant) \"eaten, eaten\" — There is \"eating\" for a man (the eating of flesh) and \"eating\" for the altar.", + "7) We learned of sacrifices that may be eaten for two days that a thought (to eat of them) on the third day invalidates them. Whence do we derive the same for sacrifices that may be eaten for one day? It follows by induction, viz.: Sacrifices are eaten for two days and sacrifices are eaten for one day. Just as with sacrifices eaten for two days, a (piggul) thought invalidates them, so with sacrifices eaten for one day, a (piggul) thought (to eat them) on the second day invalidates them. — But \"it suffices that what is derived by induction be as that which it is derived from\" — Just as the former (invalidates only) on the third day, so the latter should invalidate only on the third day, (and not on the second)!", + "8) I will derive it otherwise, viz.: Some sacrifices are eaten on one day and some sacrifices are eaten on two days. Just as sacrifices which are eaten on two days are invalidated by a (piggul) thought to eat them on the third day after their eating time, so sacrifices which are eaten on one day are invalidated by a (piggul) thought to eat them on the second day after their eating time.", + "9) Now, if you have invalidated (a sacrifice) by a (piggul) thought (to eat it) on the third day, which is not kasher for the eating of any sacrifice, would you thereby invalidate (a sacrifice) by a (piggul) thought (to eat it) on the second day, which is kasher for the eating of holy of holies! It is, therefore, written (in negation of this argument): \"if eaten eaten\" — to include sacrifices eaten for one day for invalidation by a (piggul) thought to eat them on the second day." + ], + "Chapter 13": [ + "1) I might think that (piggul) thought invalidated only outside of its (the offering's) prescribed time. Whence do I derive (that it also invalidates) outside of its prescribed place? It follows by induction, viz.: Time invalidates and bound invalidates. Just as (piggul) thought invalidates outside of the prescribed time it should also invalidate outside of the prescribed bound.", + "2) — Now if (piggul) thought invalidates outside of its prescribed time, which (invalidation) obtains in a bamah (a temporary altar), should it also invalidate outside of its prescribed bound, which (invalidation) does not obtain in a bamah! It is, therefore, written (Vayikra 19:7): \"And if it is eaten on the third day, it is rejected (piggul); it shall not be accepted.\" Let this not be stated, (for it is already written here). If it is not needed for (piggul invalidation) outside of its time, learn it as applying to (piggul invalidation) outside of its place. I might think that it (piggul thought outside of its place) entails kareth liability); it is, therefore, written in respect to peace-offerings (Vayikra 7:18) (\"And the soul that eats of it) shall bear its sin\" — Outside of its time entails kareth, and not outside of its place. I might think that even one who slaughters for gentiles or for those who are tamei (to eat it or to offer up the devoted portions) should come under (Vayikra 7:18) \"It shall not be accepted\"; it is, therefore, written (\"It shall not be accepted; he that offers) it.\" It (burning the devoted portions after they have become invalidated by piggul thought) comes under the interdict, but not slaughtering for gentiles or for those who are tamei.", + "3) I might think that one is in violation of \"It shall not be accepted\" only (for an offering) that was slaughtered outside of its time and place. Whence do I derive the same for one that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out or went outside the (tabernacle) curtains, one (whose blood or devoted portions) was left overnight, one (whose devoted portions) went outside the azarah, one whose blood was received or sprinkled by those who are unfit, one whose blood was to be applied below (the red line on the altar), which was applied above, or the opposite; one (whose blood was to be applied inside (the sanctuary), which was applied outside, or the opposite; and a Pesach and a sin-offering, which were not offered as such (— Whence is it derived for all of these that if one transgressed and sacrificed them he receives stripes by reason of \"It shall not be accepted\")? From (the redundant) \"it shall not be accepted\" and \"it shall not be reckoned.\" I might think that these entail kareth liability. It is, therefore, written (\"He that offers) it.\" He (one who thinks to eat it outside of its time) and its eaters are subject to kareth, and not the others.", + "4) You say that this is the purpose of these phrases of exclusion (like \"it\" above). But perhaps its intent is to limit what is said to peace-offerings alone, (that only they entail kareth liability for piggul and nothar). Whence do we derive the same for all offerings? From (Vayikra 22:3): \"A man who draws near of all your seed to the holy things (all of the offerings), etc.\" — But perhaps only those offerings are included which are like peace-offerings, viz.: Just as peace-offerings are characterized by being eaten for two days, so, all that are thus characterized (are included). Whence do I derive (for inclusion) those which are eaten for only one day? From (the redundant) \"flesh\" (Vayikra 7:18 \"the flesh of the sacrifice of his peace-offerings.\") This tells me only of those (offerings) whose flesh is eaten. Whence do I derive (the same) for those who flesh is not eaten? From \"the sacrifice\" — even birds, which are a kind of sacrifice. And whence do I derive (the same) for meal-offerings, which are not a kind of sacrifice? (And whence do I proceed) until I derive (the same for) the log of oil of the leper? From (Vayikra 22:3) (all) \"the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd.\"", + "5) Now that we have included things that are like peace-offerings and things that are not like peace-offerings, why is \"peace-offerings\" (specifically) mentioned? Just as peace-offerings are distinctive in having \"permitters\" (the sprinkling of the blood, which permits eating) to the man and (burning of the devoted portions) to the altar, so, I include only those offerings which have permitters to the man or to the altar — like the bird sin-offering, which has permitters (blood) to the man, and not to the altar, and like the bird burnt-offering, which has permitters to the altar, and not to the man, and like the burnt bullocks and the burnt he-goats, which have permitters to the altar and not to the man. What do I exclude (from piggul invalidation)? The fistful, and the frankincense, and the incense, and the meal-offering of Cohanim, (which are completely burnt and no fistful taken therefrom), the meal-offering of the anointed (high-) priest, the libation meal-offering, and the blood — all of which have no permitters, neither to the man nor to the altar. R. Shimon says: Peace-offerings are distinctive in being offered on the outer altar — I (therefore) exclude the burnt bullocks and the burnt he-goats, which are not offered on the outer altar.", + "6) R. Elazar says in the name of R. Yossi: If one had a piggul thought concerning something done outside (in the azarah), it is piggul; concerning something done inside (in the sanctuary), it is not piggul. How so? If he slaughtered (outside) with the intent of sprinkling the blood (inside) on the next day, it is not piggul; for the thought was outside concerning something (sprinkling) which is done inside.", + "7) If he sprinkled the blood (inside) with the intent of burning its devoted portions (outside) on the next day, it is not piggul; for the thought was inside concerning something which is done outside.", + "8) But if he slaughtered and received the blood (on the outside) with the intent of spilling the remaining blood and burning the devoted portions (on the outside) on the next day, it is piggul, for the thought was outside concerning something which is done outside.", + "9) (Vayikra 7:18) (\"And the soul that eats of it shall bear its sin\") \"the soul\": and not the congregation. \"that eats\": and not that makes (someone else) eat, (in which instance the \"maker\" is not subject to kareth, but does transgress placing a stumbling block before the blind). \"that eats\": an olive-size. \"shall bear (tissa) its sin\": There is an identity (gezeirah shavah) between \"shall bear (tissa) its sin\" here and \"shall bear (yissa) his sin\" elsewhere (Vayikra 19:8). Just as there, (in respect to nothar), the punishment is kareth; so, here, (in respect to piggul), the punishment is kareth." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 7:19) (\"And the flesh (of consecrated peace-offerings) that shall touch anything that is tamei shall not be eaten; it shall be burned with fire. And the flesh — everyone that is clean may eat the flesh.\") I might think one who is tamei makes consecrated flesh tamei by carrying it, and that it follows a fortiori, viz.: Now if the ashes of purification (of the red heifer), which a tvul yom (one who immersed in the daytime) does not make tamei by touch, makes it tamei by carrying, then consecrated flesh, which a tvul yom does make tamei by touch, does it not follow that he makes it tamei by carrying it! It is, therefore, (to negate this) written \"that shall touch\" — he makes it tamei by touch and not by carrying it.", + "2) This tells me (as not imparting tumah by carrying) only of the lesser forms of tumah (such as that of a sheretz (a creeping thing) or of carrion, which do not make a man tamei). Whence do I derive the same for graver forms of tumah, such as dead-body tumah, and that of cohabiting with a niddah, and all (forms of tumah) which make a man tamei? From \"anything that is tamei\" (imparts tumah to consecrated flesh) — even one who is lacking atonement (viz. Vayikra 12:7). R. Yossi said: Whence is it derived that fourth-degree tumah invalidates consecrated offerings, and that it follows a fortiori? (From the following:) If one lacking atonement, who is permitted to eat terumah, invalidates consecrated offerings, then third-degree tumah, which does invalidate terumah, does it not follow that it should invalidate offerings (in rendering it fourth-degree tumah)? We derive, then, (the invalidation of) third-degree tumah from the verse (\"and the flesh that shall touch, etc.\"), and of fourth-degree tumah from the argument a fortiori.", + "3) \"it shall not be eaten; it shall be burned with fire\": We know (from Scripture) as requiring burning only what is tamei and nothar (flesh left over from the offering) and a sin-offering whose blood entered within (the sanctuary). Whence do we derive the same for the other offerings? From (Shemoth 29:34): \"And if anything is left over from the flesh of the miluim … until morning, you shall burn what is left over in fire.\" Let it not be written \"what is left over in fire\" (i.e., it is redundant). But (we must say, then, that) it is a binyan av (see Hermeneutical Principle 3) (the intent of which is that) all that is nothar (in all offerings) requires burning.", + "4) This tells me (as requiring burning) only of nothar. Whence do I derive the same for an offering that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out or went outside the (tabernacle) curtains, one (whose blood or devoted portions) was left overnight, one (whose devoted portions) went outside the azarah, one that was slaughtered outside of its time or outside of its place, one whose blood was received or sprinkled by those who are unfit, one whose blood was to be applied below (the red line on the altar), which was applied above, or the opposite; one (whose blood was) to be applied inside (the sanctuary), which was applied outside, or the opposite; and a Pesach and a sin-offering, which were not offered as such, and a bird sin-offering brought for a possibility (of its being required), and a suspended guilt-offering (in an instance where it became known to him that he had not sinned, before its blood was sprinkled, in which case it is like a sacrifice that has become unfit) — (Whence is it derived that all of the above require burning?) From (Shemoth 29:33) \"… he shall not eat, for they are holy\" — everything that is holy (and that has become unfit) requires burning (see Shemoth 29 verse 34).", + "5) I might think that they were to be burned even if they had died (after they were separated as an offering) or had miscarried, (in which case the fetus was to be burned), or had become tamei outside (the azarah); it is, therefore, written (to counterindicate this) (Shemoth 29:34): \"for it is holy\" (excluding the latter, whose unfitness did not take place in \"holiness.\") R. Yehudah says: I might think that a bird sin-offering brought for a possibility (of its being required), and a suspended guilt-offering (in an instance where it became known to him that he had not sinned), and chullin (a non-consecrated animal that had been slaughtered in the azarah — (I might think) that they must be burned; it is, therefore, (to negate this) written (Shemoth 29:34): \"for it is holy\" (excluding the above).", + "6) (\"And the flesh — everyone that is clean may eat flesh.\") \"And the flesh\": (This is redundant) to include as permitted the inner flesh (of a limb that has projected beyond the permitted bounds). For I might reason: Since what is tamei is unfit and what leaves the permitted bounds (yotzei) is unfit, then just as with tamei, if part has become tamei, the whole is tamei, so with yotzei, if part has left (the permitted bounds), then all of it should be unfit; it is, therefore, written \"And the flesh,\" to include the inner flesh as permitted.", + "7) From this it was ruled: If the limb of a Paschal offering projected beyond the wall (the permitted bound), he cuts until he reaches the bone and strips (the flesh) until he reaches the joint, wherefrom he frees it and cuts it off, (it being forbidden to break the bone of a Paschal offering). And with (other) offerings, he chops it off at any place (including the bone), breaking the bone not being interdicted in the others.", + "8) (Vayikra 7:19) \"Everyone that is clean may eat (the) flesh\": What are we taught hereby? Because it is written (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices (peace-offerings) shall be spilled on the altar of the L–rd your G d, and the flesh shall you eat,\" I might think that only the owner can eat it, a fortiori from the Pesach offering (where only the owner and his appointees eat it), it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh.\" I might think that there is tumah liability (for eating consecrated flesh even) before the sprinkling of the blood; it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh,\" followed by (Devarim 12:20) \"And the soul that eats flesh, etc.\" — There is tumah liability only for flesh that is permitted to (be eaten by) the clean. But, before the sprinkling of the blood, when the flesh is not permitted to the clean, it does not entail tumah liability. You say that this is the intent of the verse; but perhaps the intent is: For what may be eaten by the clean, there is tumah liability; but if it left (its permitted bounds) after the sprinkling of the blood, since it may not be eaten by the clean, there is no tumah liability. It is, therefore, (to negate this,) written (Devarim 12:20): (\"the sacrifice of the peace-offerings) which is the L–rd's\" — to include (in the kareth interdict for tumah) one that left (its permitted bounds) or abided beyond its prescribed time (for eating, i.e., nothar).", + "9) Or, I might think to include (in \"which is the L–rd's\") piggul (thought) as well as nothar; it is, therefore, written \"of (and not all of) the sacrifice of the peace-offerings\" — an exclusion. Why do you see fit to include yotzei and lan (i.e., nothar) and to exclude piggul (thought)? After Scripture included, it excluded. I include yotzei and lan, where they (the offerings) had a time of fitness (before the sprinkling of the blood), and I exclude piggul, where they did not have a time of fitness.", + "10) If you say that he became tamei before the blood was sprinkled (and he ate it in a state of tumah after it was sprinkled), why is he liable for tumah-kareth violation) after it was sprinkled? (i.e., the offering never had \"a time of fitness\" for him!) Because the tzitz (the high-priest's head-plate) \"atoned\" for him (and the offering is accounted as having been \"permitted to the clean\" by the sprinkling.)" + ], + "Chapter 14": [ + "1) R. Yehoshua says: A Pesach offering that came (i.e., that was slaughtered, when the entire congregation [as opposed to an individual] was) in a state of tumah, (this being permitted), and zavim and zavoth (men and women with genital discharges) and niddoth and women who had given birth ate of it, (even though it is forbidden for them to do so) — I might think that they are liable (for tumah-kareth transgression); it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh, and the soul that eats flesh, etc.\" — There is tumah (-kareth) liability only for that which is slaughtered for the clean, but not for that which is slaughtered for the unclean (as in the Pesach instance).", + "2) R. Eliezer says: If zavim and lepers, (who had been sent out of the camp) pushed their way in and entered the azarah, I might think they were liable (for kareth in the above instance, as they are at other times); it is, therefore, written (Bamidbar 5:2): \"And they shall send out of the camp every leper and every zav, and everyone who has become tamei by a dead body\" — When those who are tamei by a dead body are liable, zavim and lepers are liable; when those who are tamei by a dead body are not liable, (as in an instance of congregational tumah), zavim and lepers are not liable.", + "3) (Vayikra 7:20) (\"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his tumah is upon him, that soul shall be cut off from its people.\") \"and tumatho is upon him\": the tumah of the body (i.e., his tumah.) — But perhaps the tumah of the flesh (of the offering is being referred to [i.e., its tumah]); it is, therefore, written \"and tumatho is upon him: \"tumatho-tumatho for a gezeirah shavah (identity), viz.: Just as the tumah there (Bamidbar 19:13, \"tumatho is yet upon him,\" clearly) refers to the tumah of his body and not to the tumah of flesh, so tumatho here refers to the tumah of his body and not to the tumah of flesh.", + "4) Rebbi says: (The gezeirah shavah is not necessary, for) \"and he shall eat\" (in the next verse) clearly indicates that \"and tumatho is upon him\" (in our verse) refers to the tumah of his body (viz. \"nefesh\" in both verses).", + "5) R. Chiyya says: (The gezeirah shavah is not necessary, for) the offerings are in the plural (\"peace-offerings\"), and \"tumatho,\" in the singular. How, then, must \"tumatho\" be understood? As referring to the tumah of his body and not to the tumah of the flesh (their tumah).", + "6) Others say: (The gezeirah shavah is not necessary, for) Scripture (\"— tumah is yet upon him\") speaks of that from which tumah can depart (i.e., the man), as opposed to the flesh, from which tumah cannot depart.", + "7) \"and that soul shall be cut off\": (\"that soul\") and not the congregation. \"that soul\": and not one who was forced, or unwitting, or mistaken. \"from its people\" — and the people remain at peace (without punishment [if they were not in a position to protest])." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 7:21) (\"And if a soul touch any thing that is tamei — the tumah of a man, or a beast that is tamei or any abomination that is tamei — and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings, which is the L–rd's, then that soul shall be cut off from its people.\") I might think that in the area of the consecrated what is tamei can impart tumah to one who is clean, through carrying (i.e., by the one carrying the other); it is, therefore, written \"And if a soul touch\" — He imparts tumah by touching and not by carrying.", + "2) \"any thing that is tamei\": even one who is tamei through (having touched) a dead body (and not by reason of tumah issuing from his own body). \"the tumah of a man, or a beast that is tamei, or any abomination that is tamei\": If the lesser forms (zav, neveilah, and sheretz) are mentioned (as liable to kareth), why mention the graver form (dead-body tumah)? For if the lesser forms were mentioned and not the graver form, I would say that with the lesser forms he is liable (only) for the tumah of the body (that imparts the tumah) and not for the tumah of the flesh (of the offering), and with the graver form he is liable for both. And if the graver form were mentioned and not the lesser forms, I would say that for the graver form he is liable, but not for the lesser forms. Therefore, both the lesser and the graver must be mentioned.", + "3) \"and he eat of the flesh of the sacrifice of the peace-offerings, which is the L–rd's, then that soul shall be cut off from its people\": I might think that there is tumah-kareth liability for peace-offerings alone. Whence do I derive that it obtains for all offerings? From (Vayikra 22:3): \"Throughout your generations, every man who draws near of all your seed to (eat) the holy things (… with his uncleanliness upon him, that soul will be cut off before Me.\") I might think (that there are included) only what is like peace-offerings, which are eaten for two days and one night. Whence do I derive the same for those offerings that are eaten for one day? From (Vayikra 7:21) \"of the flesh of the sacrifice of the peace-offerings.\" (For without this verse I would say:) This tells me only (of those offerings) whose remnants are eaten. Whence do I derive (for inclusion) a burnt-offering, whose remnants are not eaten? From \"the sacrifice.\" This tells me only of sacrifices. Whence do I derive for inclusion birds and meal-offerings, which are not kinds of sacrifices, (shechitah not obtaining there), until the inclusion (for tumah-kareth liability) of the log of oil of the leper? From (the generalization): \"Every man who draws near of all your seed to the holy things, etc.\"", + "4) I might think that tumah-kareth liability obtains only with things for which there is piggul (thought) liability. And this, indeed, would follow, viz.: If piggul (transgression) which is subject to a standard (sin-offering) (for unwitting transgression) and which obtains with only one awareness, (at the end, after his having transgressed, his never having been aware that it was piggul before he ate it, [as opposed to tumah, where there is awareness in the beginning, awareness at the end, and non-awareness in the middle]), and where nothing of its class is permitted, (piggul being forbidden even where the entire congregation transgresses, as opposed to tumah, which was permitted in such an instance) — (If piggul) obtains only (with offerings) where there are \"permitters\" (see Chapter 13:5), then tumah transgression, which obtains with two awarenesses, and is subject to a sliding-scale (and not a standard) offering, and where something of its class (congregational tumah) is permitted — how much more so should it obtain only where there are \"permitters.\" Whence, then, (do we derive tumah-kareth liability) for the fistful, the frankincense, the incense, the libation meal-offering, the meal-offering of Cohanim, and the meal-offering of the anointed (high-priest, where there are no \"permitters\")? It is, therefore, written (Vayikra 22:3): \"to (eat) the holy things which they make holy,\" to include all.", + "5) I might think that they would be liable for it (immediately if they ate the flesh in a state of tumah before the blood was sprinkled); it is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"Every man who draws near.\" R. Elazar explains: Now is one who touches it liable? (Is he not liable only if he eats it, as it is written (Vayikra 22:4): \"A man of the seed of Aaron, if he is a leper or a zav, shall not eat, etc.\"?) What, then, is the intent of \"who draws near\"? The intent is that there is no (tumah-kareth) liability for eating it until it has been made fit to be offered. How so? An offering that has permitters, (such as the devoted portions and the flesh, which are \"permitted\" by the sprinkling of the blood) — when its permitters have \"drawn near\" (And this is the sense of \"Every man who draws near\"). An offering that does not have \"permitters,\" (such as the meal-offering of Cohanim, etc.) — when they are consecrated in a vessel (for the \"eating\" of the altar).", + "6) Now that we have included (for tumah-kareth liability) things that are like peace-offerings and things that are not like peace-offerings, why are \"peace-offerings\" mentioned (Vayikra 7:21, \"and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings\")? — To exclude (the eating of) blood (from tumah-kareth liability. That is, this liability obtains only with what is like peace-offerings, which are not forbidden in themselves — as opposed to blood, which is forbidden in itself.) R. Shimon says: As peace-offerings are characterized by being fit for eating, so, all that are fit for eating (are subject to tumah-kareth liability). To exclude (the eating of) wood, frankincense, and incense, which are not fit for eating.", + "7) You (the first tanna and R. Shimon) come to say that the intent of the verse (\"and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings\") is to distinguish between different types of tumah (\"blood\" and \"wood, etc.\", respectively). But perhaps its intent is to distinguish between offerings and offerings — to say that lower order offerings (like \"peace-offerings\") are subject to (tumah-kareth) liability (only) after the sprinkling of the blood, and higher order offerings, both before and after the sprinkling of the blood. It is, therefore, (to negate this,) written \"and he eat the flesh,\" \"and he eat the sacrifice,\" and (not) \"and he eat peace-offerings\" (to indicate that not only peace-offerings, but all other offerings are subject to tumah-kareth liability only after the sprinkling of the blood.) (Vayikra 7:21) \"and that soul shall be cut off\": (see Chapter 14:7)." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 7:23) (\"Speak to the children of Israel, saying: All fat (cheilev) of ox or sheep or goat you shall not eat.\") The children of Israel are exhorted against eating cheilev, and non-Jews are not exhorted against eating cheilev. For it would follow a fortiori (that they are thus exhorted), viz.: Now if (the prohibition against (eating) ever min hechai (a limb torn from a living animal), which is not liable to kareth, obtains with the sons of Noach (non-Jews) as it does with Jews, then the prohibition against (eating) cheilev, which is liable to kareth, how much more so should it obtain with the sons of Noach as it does with Jews! It is, therefore, (to negate this,) written \"the children of Israel\" — The children of Israel are exhorted against cheilev, and not non-Jews.", + "2) This tells me only of the (native) children of Israel. Whence do I derive for inclusion (in the prohibition against cheilev) proselytes and freed slaves? From (Vayikra 7:25) \"For all who eat cheilev.\" \"All cheilev of ox or sheep or goat you shall not eat\": This excludes (from the cheilev prohibition) unclean beasts, animals, and birds.", + "3) For would it not follow a fortiori (that they are thus prohibited), viz.: Now if (the prohibition against eating) blood, which is not liable for piggul (thought), nothar and tumah (— if that prohibition) obtains with unclean beasts, animals, and birds — then cheilev, which is liable for piggul (thought), nothar, and tumah, how much more so should it obtain with unclean beasts, animals, and birds! It is, therefore, (to negate this) written: \"All cheilev of ox or sheep or goat you shall not eat\" — to exclude the cheilev of unclean beasts, animals, and birds.", + "4) This tells me only of (the prohibition of the) cheilev of full-breed oxen, sheep, or goats. Whence do I derive that of kilaim (hybrids) (of sheep and goats for inclusion in the prohibition)? From \"of ox or sheep or goat.\" These are the words of R. Akiva. And if you wish, you can say that it is derived from (Vayikra 7:25) (\"For all who eat cheilev) of the beast,\" including a hybrid. What is the intent of (Vayikra 7:23) \"all cheilev\"? I might think that only what is included in the punishment (kareth) is included in the exhortation (against eating cheilev), (but the cheilev of) a koi (an animal whose status is in doubt, i.e., is it \"domesticated\" [whose cheilev is forbidden] or \"non-domesticated\" [whose cheilev is permitted]?) or less than an olive-size (the minimum for kareth), (I might think that since they are not included in the punishment (kareth) they are not included in the exhortation (not to eat). It is, therefore, (to negate this,) written \"all cheilev.\"", + "5) (Vayikra 7:24) (\"And the cheilev of a [beast that is] neveilah (carrion) or the cheilev of a treifah (\"torn\" animal) may be used for all service, but you shall not eat it.\") Scripture here speaks of the neveilah of a clean (kosher) animal. (i.e., The cheilev of a kosher animal may be used for all service for it is distinct from its flesh and is not subject to neveilah-tumah, as opposed to the cheilev of an unkosher animal, which is not distinct from its flesh, and both are subject to neveilah-tumah). I might think that the neveilah of an unclean animal is intended, and that this follows by induction, viz.: There is absence of (the kareth of) cheilev and there is absence of (the tumah of) neveilah. It stands to reason that the absence of neveilah-tumah obtains with an unclean animal just as the absence of cheilev-kareth obtains only with an unclean animal. Or go in this direction: There is absence (of neveilah-tumah) where there is cheilev (our instance), and there is absence (of neveilah-tumah) where there is shechitah, (i.e., Just as we find that the latter obtains only with a clean (kosher) animal, (i.e., If an unclean animal is slaughtered through shechitah, neveilah-tumah still obtains), so, the former, (our instance), obtains only with a clean animal. (We now find ourselves in a predicament:) When you go in one direction, only a clean beast is being spoken of. When you go in the other direction, only an unclean beast is spoken of. It is, therefore, written (in the same context as \"neveilah\"), \"treifah\" — This excludes an unclean beast, where treifah does not obtain.", + "6) The implication (of \"treifah\") is that I exclude (from permission to use the cheilev of a neveilah) an unclean beast, where treifah does not obtain, and that I include (for such permission) a clean animal (as opposed to \"beast\") where treifah does obtain. It is, therefore, (to negate this,) written \"cheilev … you shall not eat\" — The cheilev that was forbidden to be eaten, (that of a clean beast,) is permitted (for use). The cheilev of a clean animal, that was permitted to be eaten, is excluded (from use).", + "7) (Vayikra 7:24) \"lo tochluhu\": I might think this means that he shall not feed it to others (non-Jews). It is, therefore, written (Vayikra 7:24) \"ve'achol\" — You may feed it to others. But perhaps \"ve'achol\" signifies that cheilev from which benefit may be derived is clean (of neveilah-tumah and may be used for all service), but the cheilev of an ox that was stoned, and that of an eglah arufah (the heifer of the broken neck, Devarim 21:1-9, [if it died before its mitzvah was performed]), from which benefit may not be derived, is not clean (of neveilah-tumah). It is, therefore, written (Devarim 21:9) (the redundant) \"and the cheilev … and the cheilev\" (to include the cheilev of the foregoing as permitted for all use).", + "8) \"may be used for all service\": What is the intent of this? R. Yossi Haglili says: I might think that it may be used for the service of what is kodesh (consecrated, e.g., to anoint the hides of offerings), but not for that of what is chullin (mundane). It is, therefore, written \"for all service\" R. Akiva says: I might think that it may be used for the service of what is chullin, but not for that of what is kodesh. It is, therefore, written \"for all service.\"", + "9) (Vayikra 7:25) (\"For all who eat cheilev of the beast of which one presents a fire-offering to the L–rd, the soul that eats shall be cut off from its people.\") \"For all who eat cheilev of which one presents a fire-offering to the L–rd\": This tells me only of the cheilev of non-blemished animals, which are fit for offering. Whence do I derive the same for blemished animals? From \"of the beast\" (connoting any manner of beast). Whence do I derive the same for (an animal of) chullin? From \"For all who eat cheilev.\" If so, why is it written \"of which one presents a fire-offering to the L–rd\"? (The verse speaks of) the type of cheilev which stands to be sacrificed, to exclude (from use) the cheilev of the (chest) walls, which does not stand to be sacrificed, viz. Shemoth 29:13).", + "10) \"And there shall be cut off the soul\": the soul, and not the congregation (for the sin of the single soul). \"the soul\": to include the drinker (i.e., one who dissolves the cheilev and drinks it). (\"the soul) that eats\": and not the soul that forces another to eat. (i.e., the forcer is not subject to kareth.) \"that eats\": the size that constitutes \"eating,\" an olive-size. \"from its people\": But its people remain at peace, (i.e., unpunished).", + "11) (Vayikra 7:26) (\"And all blood you shall not eat, in all of your habitations, of bird and of beast.\") \"All blood you shall not eat\": I might think that also included is the blood of bipeds (men), the blood of reptiles, the blood of eggs, the blood of grasshoppers, and the blood of fish. It is, therefore, written \"of bird and of beast.\" Just as bird and beast are characterized by being subject to minor uncleanliness (that of food) and to major uncleanliness (that of neveilah, which confers tumah through carrying), and by (states of) prohibition (before shechitah) and by (states of) permission (after shechitah), and by being of the class of meat, (so all thus characterized are included in the stricture against eating blood.) This excludes the blood of bipeds (men), which are not subject to minor uncleanliness (If one touches a dead body, the clothes upon him become tamei), the blood of reptiles, which are not subject to major uncleanliness, (not causing tumah through carrying), the blood of eggs, which are not of the class of meat, and the blood of grasshoppers and of fish, which are always in a state of permission. \"of bird and of beast\": (If only \"bird\" were stated, I would say:) Just as a bird, which is not subject to kilaim (the law against admixture of materials), so, a beast which is not subject to kilaim (comes under the stricture of forbidden blood, [to exclude sheep, which are subject to kilaim by way of their wool]. It is, therefore, written \"and of beast\" (to include all beasts). Or (if only \"beast\" were stated, I would say:) Just as a beast, which is not subject to the law against taking the mother with the young (Devarim 22:6), so a bird which is not subject to that law (comes under the stricture of forbidden blood, but not a clean bird). It is, therefore, written \"and of bird.\"" + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 7:29) (\"Speak to the children of Israel, saying: He who presents the sacrifice of his peace-offerings to the L–rd shall bring his offering to the L–rd from the sacrifice of his peace-offerings. (Vayikra 7:30) His hands shall bring the fire-offerings of the L–rd. The fat of the breast shall he (a Cohein) bring it. The breast, to wave it, as a wave-offering before the L–rd.\") The children of Israel wave; non-Jews (who offer vows and gifts as the Jews do) do not wave. Now which measure is greater? That of semichah (the placing of the hands on the animal's head) or the measure of tenufah (waving)? The measure of semichah is greater than the measure of tenufah. For semichah obtains with all partners (to the offering), but not tenufah. If I exclude them from semichah, the greater measure (viz. Vayikra 1:2), should I not exclude them from tenufah, the lesser measure! (so that the exclusion verse for tenufah would seem to be superfluous). Perceived thus, semichah is (indeed) the greater measure, and tenufah, the lesser. But perceived otherwise tenufah is the greater measure and semichah, the lesser. For tenufah obtains both with things that have a spirit of life (i.e., animals) and with things that do not have a spirit of life, (e.g., first-fruits, the two breads, etc.), with the living (peace-offerings) and with the slaughtered, whereas semichah obtains only with things that have a spirit of life, and with the living alone. Tenufah obtains both with individual offerings and communal offerings, whereas semichah obtains only with communal offerings alone. If I exclude them from semichah, the lesser, would I (without the verse) exclude them from tenufah, the greater? So that because there obtains with semichah what does not obtain with tenufah, and with tenufah, what does not obtain with semichah, it must be written \"Speak to the children of Israel, etc.\" The children of Israel perform semichah and not the gentiles; the children of Israel perform tenufah and not the gentiles.", + "2) (\"the children (lit., the sons) of Israel\") The sons of Israel wave; the daughters of Israel do not wave. R. Yossi said: If we find that Scripture did not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for semichah (that they do not obtain with both), let us not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for tenufah (that they do not obtain with both) (i.e., Why do we need a verse to exclude women from tenufah?) (This is countered:) Why is it that Scripture did not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for semichah? Because semichah obtains only with the owners (of the offerings, and both cannot enter the azarah.) (Should we, therefore, not distinguish between the offerings of gentiles and those of women, when tenufah is performed by the Cohein (and say that the Cohein should not perform tenufah for gentiles, but he should perform it for women!) (Therefore, to negate this,) it must be written \"the sons of Israel\" — the sons of Israel wave, but the daughters of Israel do not wave.", + "3) This tells me only of the sons of Israel. Whence do I derive (for inclusion in tenufah) proselytes and freed slaves? From (Vayikra 1:19) \"He who presents\" (connoting in context all who are bound by all the mitzvoth of Israel). Variantly, \"he who presents\" is the Cohein. \"His hands shall bring the fire-offerings of the L–rd\" (Vayikra 1:30); this includes the hands of the owner. How is this to be effected? The Cohein places (his hands) under the owner's hands (and waves).", + "4) I might think that all of the offerings require lifting; it is, therefore, written (Vayikra 1:29) \"sacrifice\" (zevach, denoting something slaughtered by shechitah), excluding birds, (which are slaughtered by \"pinching\" [melikah]) and meal-offerings, which are not sacrifices.", + "5) I exclude (from tenufah) birds and meal-offerings, which are not zevachim; but I would not exclude a bechor (a first-born), a tithe, and a Pesach offering, which are zevachim. It is, therefore, written (Vayikra 1:29) \"of the zevach,\" and not all of the zevachim (to exclude the above).", + "6) I would exclude (from tenufah) bechor, Pesach, and tithe, which do not require semichah, but I would not exclude a sin-offering and a guilt-offering, which do require semichah; it is, therefore, written \"his peace-offerings\" (to exclude the above). I would exclude a sin-offering, in whose class there is no tenufah, but I would not exclude a guilt-offering, in whose class there is tenufah (the guilt-offering of a leper, which requires the tenufah of a living animal (viz. Vayikra 14:25), so that other guilt-offerings are also not to be excluded from the tenufah of their fats). I might exclude all guilt-offerings, but I would not exclude the guilt-offering of a leper as requiring tenufah after shechitah. It is, therefore, written (a second time, Vayikra 14:25) \"his peace-offerings,\" and not the guilt-offering of a leper.", + "7) (Vayikra 7:32) (\"And the right shok shall you give as an offering to the Cohein) from the sacrifices of your (plural) peace-offerings\" — to include the sacrifices of communal peace-offerings (the two Atzereth lambs) as requiring tenufah after shechitah.", + "8) But (why do I need a verse for this?) Can I not derive it a fortiori, viz.: If individual peace-offerings, which do not require tenufah living, require it after shechitah, then communal peace-offerings, which require tenufah living, how much more so do they require it after shechitah!", + "9) (The verse is needed, for) this could be countered by the guilt-offering of the leper, which, though requiring tenufah living, does not require it after shechitah, so that it would be no cause for wonder if communal peace-offerings, which though they require tenufah living would not require tenufah after shechitah. So that \"from the sacrifice of your (plural) peace-offerings is needed to include communal peace-offerings as requiring tenufah after shechitah.", + "10) I might think (if it were not specified otherwise) that the entire sacrifice required tenufah. It is, therefore, written (Vayikra 7:30) \"cheilev.\" This tells me only of cheilev. Whence do I include the breast? From (Vayikra 7:30) \"breast.\" \"he shall bring\" includes the fat-tail.\" \"the fire-offerings of the L–rd\" — to include the two kidneys. \"shall he bring it\": to include the lobe of the liver.", + "11) We have (thus) learned that they all require tenufah. Whence do we derive the same for terumah (lifting up and down)? From \"the shok (from knee to thigh) of terumah.\" This tells me only of the shok for lifting and all for tenufah. Whence do I derive that what applies to the one applies to the others? From (Shemoth 29:27): \"And you shall consecrate the breast of waving and the shok of lifting, which was waved and which was lifted.\" Let it not be written \"which was waved and it was lifted.\" (i.e., it sounds redundant). But it is (written as) a binyan av (see Hermeneutical Principle 13) — whatever requires tenufah (waving) requires haramah (lifting) and whatever requires haramah requires tenufah." + ], + "Chapter 16": [ + "1) Or, (this binyan av) adduces (the tenufah-haramah identity) only for what is similar to it (the miluim [investiture] ram [viz.: Shemoth 29:27]). (That is,) just as this (investiture offering) is a sturdy, two-year-old ram and requires bread, so (the binyan av applies only to a thanksgiving ram [similar to the miluim ram]), sturdy, two years old, and requiring bread. Whence do I derive (that it applies also to an offering that is) \"sturdy\" and does not require bread (i.e., a peace-offering ram); to one that is \"soft\" and requires bread (i.e., a one-year-old thanksgiving lamb); and to one that is soft and does not require bread (a peace-offering lamb)? — until you include \"cattle, lambs, and goats\" (that obtained at the miluim)? From (Shemoth 29:28): \"For it is terumah and terumah shall it be from the children of Israel from the sacrifices of their peace-offerings, their terumah to the L–rd\" — to include all of them (in the tenufah-haramah identity).", + "2) If all (the pieces that require tenufah) became tamei and (only) one of them were left, whence is it derived that it requires tenufah? From (the redundant) \"the breast\" (Shemoth 29:30). \"to wave it\" — even one kidney. I might think that he can wave (one piece) and then another; it is, therefore, written \"a waving\" (of all the pieces together) and not \"wavings.\"", + "3) How does he execute (tenufah)? He (a Cohein) brings the fats (from the slaughtering site) to the hand of the owner, the two kidneys and the lobe of the liver above them, and the breast and shok above them. and if there were bread (as in the terumah of the thanksgiving loaves and the ram of the Nazirite and of the miluim), he places the bread above them.) And he (a second Cohein, places his hand under the hand of the owner and) brings it forward and back, and up and down, as it is written (Shemoth 24:27): \"which was waved and which was lifted.\" Tenufah was in the east (of the altar), and hagashah (presentation at the corner of the altar, in the instance of the meal-offering of the omer and the meal-offering of rancor) in the west. Tenufah preceded hagashah (viz. Bamidbar 5:25). \"before the L–rd\" — in the east.", + "4) Whence is it derived that the breast and the shok do not revert to Aaron and his sons until after the smoking of the fats? From (Bamidbar 5:31) \"And he shall smoke the cheilev upon the altar\" followed by \"and the breast shall be for Aaron and for his sons.\"", + "5) If the devoted portions became tamei or were lost, I might think that the shok would not revert to Aaron and to his sons; it is, therefore, written \"it shall be\" (in any event). And thus is it written in respect to the sons of Eli (I Samuel 2:15): \"Even before they would smoke the fats, the Cohein's youth would come and say to the slaughterer: Give flesh for roasting to the Cohein. He will not take from you cooked meat but only raw.\" What is written of them? (I Samuel 2:17) \"And the sin of the youths was very great before the L–rd, for the men cheapened the offering of the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 7:32): \"the right shok\": This tells me only of the shok, that it must be the right shok. Whence do I derive the same (that it must be the right) for the shoulder of chullin (non-consecrated food, [Devarim 18:3])? From \"shall you give.\" Whence do I derive the same for (the shoulder of) consecrated food (the ram of the Nazirite)? From \"terumah.\" \"from the sacrifices of your peace-offerings\": This is as we have said (Chapter 15:9): To include communal peace-offerings as requiring tenufah after shechitah.", + "7) Whence is it derived that if he (the Cohein) is tamei at the time of sprinkling (of the blood) and clean at the time of the burning of the fats, he does not share (in the flesh)? From \"He who offers the blood of the peace-offerings and the cheilev of the sons of Aaron (to him shall be the right shok as a portion.\")", + "8) Abba Shaul says: whence is it derived that if he is clean at the time of sprinkling (of the blood) and tamei at the time of the burning of the fats, he does not share in the flesh? From \"He who offers the blood of the peace-offerings and the cheilev of the sons of Aaron.\"", + "9) R. Shimon says: \"He who offers (midrashically: he who acknowledges the offering, etc.) of the blood of the peace-offerings and the cheilev\": Whoever i.e., any Cohein) who does not acknowledge the priestly service (as having been commanded by G d) has no share in the (gifts of the) priesthood. This tells me only of (not acknowledging) these alone. Whence do I derive the same for (not acknowledging) pourings and mixings (of oil), breaking into pieces (of meal-offerings), saltings, tenufoth, hagashoth, taking of fistfuls (of meal-offerings), \"pinchings\" (of birds), receivings (of blood), sprinklings, administrations of the sotah's draught, the breaking of the heifer's neck, the cleansing of the leper, and the lifting of the hands (in the priestly blessing) within (the sanctuary) and outside it? (Whence is it derived that he has no share in the gifts of the priesthood?) From \"of the sons of Aaron\" — (to include) every service that is relegated to the sons of Aaron.", + "10) And R. Shimon was wont to say (Malachi 1:16) \"Who among you, too, would (not) close doors (the doors of the Temple) and not kindle My altar for nothing, says the L–rd of hosts. And I desired no gift from your hand.\" There are two things which serve the body and which people do not desist from doing and for which they do not take payment. The two things which a man asks of his neighbor — Light this candle for me and close the door after me — which people do not desist from doing and for which they do not take payment, you did not do them for Me for nothing (i.e., I rewarded you for them). Now does this not follow a fortiori, viz.: If things for which people do not take payment, you did not do for Me for nothing, things for which they do take payment, how much more so (will you be richly reworded for them)!" + ], + "Chapter 17": [ + "1) R. Elazar b. R. Shimon says: A (Cohein) tvul yom (one who immersed in the daytime, and becomes clean at sunset) came and said to (another) Cohein: Give me of the meal-offering (of an Israelite) to eat it (tonight). The Cohein: Now if in a place (i.e., an instance) where you are \"strong,\" in your sin-offering, (i.e., a Cohein who is liable for a sin-offering may bring it at any priestly watch and take its priestly portions), I have pushed you away from the sin-offering of an Israelite (A tvul yom does not share in it, viz. Vayikra 6:19), then in a place where you are \"weak,\" in your meal-offering, (Even a clean Cohein may not eat his own meal-offering, it being entirely burnt), does it not follow that I should push you away from the meal-offering of an Israelite today (when you are a tvul yom and unfit to sacrifice the meal-offering of an Israelite)! The tvul yom: Why would you push me away from the sin-offering of an Israelite? Because you are \"strong\" in your own sin-offering. Would you then push me away from the meal-offering of an Israelite, when you are \"weak\" in your own meal-offering? The Cohein (Vayikra 7:9): \"To the Cohein that sacrifices (a meal-offering), to him shall it be\" — Come, sacrifice (when you are clean) and eat!", + "2) The tvul yom: If not (i.e., if you do not give me of the meal-offering), give me to eat of the sin-offering. The Cohein: Now, if in a place where I am \"weak,\" in my meal-offering, I have pushed you away from the meal-offering of an Israelite, then in a place where I am strong, in my sin-offering, does it not follow that I should push you away from the sin-offering of an Israelite! The tvul yom: No, if you have pushed me away from the meal-offering of an Israelite, it is because I am \"weak\" in my own meal-offering. Would you then push me away from the sin-offering of an Israelite, when I am strong in my own sin-offering? The Cohein (Vayikra 6:19): \"The Cohein who offers it as a sin-offering shall eat it.\" Come, sacrifice a sin-offering (when you are clean), and eat!", + "3) The tvul yom: And if not, give me to eat of the breast and shok of the peace-offerings. The Cohein: Now if in a place where you are \"strong,\" in holy of holies (offerings), where all (that is eaten of them) is yours, I have pushed you away, then in a place where you are \"weak,\" in lower order offerings, where you have only the breast and the shok, does it not follow that I should push you away! The tvul yom: Now if you have pushed me away from holy of holies, where I am \"weak,\" not being permitted to feed my wives and servants of them, would you then push me away from lower order offerings, where I am \"strong,\" being permitted to feed my wives and slaves of them? The Cohein (Vayikra 7:14): \"To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be.\" Come and sprinkle (when you are clean) and eat!", + "4) The tvul yom left with his (unavailing) \"weaknesses and strengths,\" an onein (a mourner) on his right hand, and a mechussar kippurim (\"one lacking atonement\") on his left, (these, too, being \"pushed away\" by these verses.)", + "5) (Vayikra 7:34) (\"For the breast of the tenufah and the shok of the terumah have I taken from the children of Israel from the sacrifices of their peace-offerings, and I have given them to Aaron the Cohein and to his sons as an everlasting statute from the children of Israel.\") \"the breast\": This is the breast (itself); \"hatenufah\": This is (to include as reverting to the Cohein what is added in the offering of the ram of the Nazirite in) the tenufah of the basket (viz. Numbers 6:19). \"shok\": This is the shok itself. \"haterumah\": This is (to include as reverting to the Cohein the terumah of the four challoth of the thanksgiving offering (viz. Vayikra 7:14). \"have I taken from the children of Israel\": They should have reverted to the (first-born of the) Israelites, (who were originally slated to be the priests), but when they sinned (with the golden calf), they were taken from them and given to the Cohanim. I might think that just as they were taken from them because they sinned, so they will be restored to them (in the future, when their sin is atoned). It is, therefore, written \"and I have given them to Aaron the Cohein and to his sons as an everlasting statute\" — They are given to the Cohein as an everlasting gift.", + "6) I might think that the offerings, too, should be subject to the (priestly) gifts (shoulder, cheeks, and maw, viz. Devarim 18:3), and that it follows a fortiori, viz.: Now if chullin (non-consecrated food), which is not subject to the giving of breast and shok (to the Cohein), is subject to the (priestly) gifts (above), then the offerings, which are subject to the giving of breast and shok, how much more so should they be subject to the (priestly gifts! It is, therefore, written \"and I have given them (breast and shok) to Aaron the Cohein and to his sons\" — only those that are referred to in that context. \"from the children of Israel\": (only) by the consent of all of Israel (to give them to the Cohanim from their peace-offerings, i.e., the Cohanim may not seize them by force)." + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 7:35) (\"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons from the fire-offerings of the L–rd on the day He drew them near to minister to the L–rd.\") \"This is the anointment\": R. Shimon said: I might think that unless Aaron and his sons had been combined with each other they would not have merited the oil of anointment; it is, therefore, written \"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons. Each was worthy of the anointment in his own right. I might think that Aaron and his sons would require (re-anointment with) the oil of anointment in the future (i.e., at the resurrection); it is, therefore, written: \"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons.\" How, then, are we to understand (Zechariah 4:14): \"These are the two sons of the oil who stand before the L–rd of all the earth\"? (i.e., Aaron and his sons are three!) The reference is to Aaron (anointed for priesthood) and David (anointed for kingdom). \"from the fire-offerings of the L–rd\": We are hereby taught that the fire (destined to descend from Heaven upon the altar) also \"assisted\" (in Aaron and his sons' meriting the oil of anointment). \"on the day he drew them near to minister to the L–rd\": We are hereby taught that the (holiness of the) day also \"assisted.\"", + "2) (Vayikra 7:36) (\"which the L–rd commanded to give to them on the day He anointed them, from the children of Israel, a statute forever, throughout their generations.\") \"which the L–rd commanded to give to them\": R. Shimon said: Whence is it derived that Israel separated the gifts of the priesthood (the breast and the shok of their peace-offerings [and gave them to the first-born]) from Mount Sinai (viz. Shemoth 24:5) and that they did not revert to Aaron and his sons until they were anointed with the oil of anointment? From \"which the L–rd commanded to give to them on the day He anointed them.\" \"from the children of Israel\": (only) by the consent of (all of) Israel. \"a statute forever\": for the eternal house (the Temple). \"throughout their generations\": (The original oil of anointment \"holds\") for all the generations (even in the absence of the oil of anointment).", + "3) (Vayikra 7:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the miluim (the offering of investiture of the priesthood), and of the sacrifice of the peace-offerings.\": Just as the general rule and the particulars of the miluim were given at Sinai (before the tabernacle was set up, viz. Shemoth, Tetzaveh,), so, the general rules and particulars of all of them (those mentioned in the verse) were given at Sinai.", + "4) But perhaps, just as the miluim is a communal offering (peace-offerings), so we should derive that only (the general rules and particulars of) communal offerings (were given at Sinai). Whence do I derive the same for an individual offering? From \"and of the guilt-offering.\" But perhaps just as the guilt-offering is an individual offering, so I can derive from it only an individual offering. Whence would I derive the same for communal offerings? From \"and of the miluim\" (itself)! When you reflect upon this, you can say: \"of the burnt-offering\": both individual and communal; \"of the meal-offering\": both individual and communal; \"and of the sin-offering\": both individual and communal; \"and of the sacrifices of the peace-offerings\": both individual and communal.", + "5) (Vayikra 7:38) (\"which the L–rd commanded Moses on Mount Sinai on the day that He commanded the children of Israel to present their offerings to the L–rd in the desert of Sinai.\") \"to present their offerings to the L–rd\": (This is redundant) to include a bechor (a first-born), the tithe, and the Pesach offering (in the comparison to miluim), to include the general rules and particulars of all of these as having been given at Sinai.", + "6) \"which the L–rd commanded Moses on Mount Sinai on the day that He commanded\": From here we derive that all of the offerings are to be sacrificed only in the daytime.", + "7) R. Yishmael b. R. Yochanan b. Beroka says (Shemoth 24:6): \"And Moses took half of the blood and he placed it in basins\": From here we learn that the burnt-offering of Sinai required a vessel.", + "8) And whence do we derive the same for the burnt-offering of (future) generations? From (Bamidbar 28:6): \"a perpetual burnt-offering (like those) offered up (in the days of the investiture) at Mount Sinai.\" The burnt-offering of (future) generations (i.e., the tamid) is hereby likened to the burnt-offering of Mount Sinai. Just as the burnt-offering of Mount Sinai required a vessel, so the burnt-offering of the generations requires a vessel.", + "9) This tells me only of the burnt-offering. Whence do we derive the same for all of the offerings? From (Vayikra 2:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the miluim, and of the sacrifice of the peace-offerings\" — to include all of them as requiring a vessel.", + "10) \"which the L–rd commanded Moses in Mount Sinai (on the day, etc.\"): From here we derive that the commands in the desert of Sinai were stated only in the daytime. And whence do we derive that the commands in Egypt were stated only in the daytime? From (Shemoth 6:28): \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the Land of Egypt.\" And whence is it derived that the commands in the tent of meeting were stated only in the daytime? From (Bamidbar 1:1): (\"And the L–rd said to Moses) in the desert of Sinai in the tent of meeting.\" The commands in the tent of meeting are hereby likened to the commands in the desert of Sinai. Just as the commands in the desert of Sinai were stated only in the daytime, so, the commands in the tent of meeting." + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + "1) (Vayikra 8:1) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying (Vayikra 8:2): \"Take Aaron, and his sons with him, and the garments, and the oil of anointment, and the bullock of the sin-offering and the two rams and the basket of unleavened bread.\") \"Take Aaron and his sons with him\": What is the intent of this? Because (Shemoth 32:35): \"And the L–rd smote the people with plague because they had made the calf that Aaron had made\" implies that Aaron was rejected, from \"Take Aaron and his sons with him\" all knew that he was (re-) accepted. Whence is it derived that Moses knew that Aaron was rejected? From (Devarim 9:20): \"And against Aaron the L–rd was wroth to destroy him, and I prayed also on Aaron's behalf at that time,\" and it is not written there (as it is in the preceding verse in respect to Moses' prayer on behalf of Israel) \"And the L–rd hearkened to me at that time too.\" From \"Take Aaron and his sons with him,\" Moses knew that Aaron was (re-) accepted. Whence do we derive that it was in Aaron's heart that he had been rejected? It is written at the end of the episode (Vayikra 9:7) (\"And Moses said to Aaron) draw near to the altar.\" (Why was this command necessary?) Had not Moses just presented to him the entire order of sacrifices? (We must say, then, that Moses saw Aaron hesitating, apparently feeling that his service would be rejected, and) to dispel this from his heart, he told him that the L–rd had said to him \"Take Aaron and his sons with him,\" thus apprising Aaron that he had been (re-) accepted.", + "2) Variantly: \"Take Aaron and his sons with him\": What is the intent of this? In many places the \"taking\" of men is mentioned in respect to Moses, viz. (Numbers 3:41): \"And you shall take the Levites for Me — I am the L–rd.\" (Numbers 11:16): \"And you shall take them (the seventy elders) to the tent of meeting.\" (Numbers 1:17): \"and Moses… took these men who were designated by name.\" (Numbers 27:18): \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\" Now did Moses \"string men over his shoulders\"? (The intent is that) the Holy One Blessed be He said to him: \"Take\" them with words so that their hearts not be tied to other things.", + "3) \"and the garments\": These are the garments concerning which I commanded you, viz. (Shemoth 28:4): \"And these are the garments that they shall make: a choshen, an ephod, etc.\" \"and the oil of anointment\": This is the oil of anointment concerning which I commanded you, viz. (Shemoth 30:25): \"And you shall make of it oil of sacred anointment, etc.\" \"and the bullock of the sin-offering\": viz. (Shemoth 29:10): \"And you shall bring the bullock before the tent of meeting.\" \"and the two rams\": viz. (Shemoth 29:15): \"And you shall take the one ram … (Shemoth 29:19) and you shall take the second ram.\" \"and the basket of unleavened bread\": (Not according to the order that they are mentioned there (Shemoth, Tetzaveh) are they mentioned here.)", + "4) (Vayikra 8:3): (\"And assemble all of the congregation at the door of the tent of meeting\": Do it in the presence of the entire congregation so that they accord honor to the priesthood. (Vayikra 8:4): \"And Moses did as the L–rd commanded him.\": Just as Moses had set forth the (sacrificial) service of the sanctuary, he set forth the service of the Cohanim and the Levites, the vestments of each (Cohein) according to his (sacrificial) function.", + "5) (Vayikra 8:6): \"And Moses drew near Aaron and his sons and he washed them with water.\": At that time they merited the laving of hands and feet and the immersions of Yom Kippur.", + "6) (Vayikra 8:7) \"And he put upon him the kutoneth and he girded him with the avneit, etc.\" (See Shemoth 29): We are hereby taught that Moses was made an aid to Aaron. And just as he was made his aid in his lifetime, so, he was made his aid in his death. And he would dress him and he would undress him, as it is written (Bamidbar 20:25): \"Take Aaron and Elazar his son… (Bamidbar 20:26) and strip Aaron of his vestments, etc.\" And whence is it derived that Moses did this? From (Bamidbar 20:27): \"And Moses did as the L–rd commanded, and they went up to Hor Hahar … (Bamidbar 20:28) and Moses stripped Aaron of his vestments.\" Now how could Moses strip his vestments in order and dress Elazar in order. Do not the outer garments remain outer garments, and the inner garments remain inner garments? (i.e., We see from Scripture that Aaron did not die until he saw Elazar dressed in the priestly vestments. Is it possible that Aaron stood naked until Elazar donned all the eight vestments?) This transpired miraculously. Variantly: The Holy One Blessed be He accorded him greater honor in his death than in his life. Moses stood him on a rock and stripped him of his priestly vestments, and vestments of the Shechinah clothed him in their stead. Moses stripped his vestments (in order) and clothed Elazar with them in order.", + "7) (Vayikra 8:8) \"And he placed the choshen upon him.\": This section was learned for its time and for future generations (for the donning of the priestly vestments) for the daily service and for the Yom Kippur service. (It is just that) every day he serves in the golden vestments, and on Yom Kippur, in the white (linen) vestments.", + "0", + "9) (Vayikra 8:10): \"And Moses took the oil of anointment and he anointed the mishkan and all that was in it, and he sanctified them.\": R. Yehudah says: Many miracles were wrought with the anointing oil that Moses compounded in the desert — from beginning to end. For in the beginning there were only twelve logs of oil. A hin of olive-oil (viz. Shemoth 30:24) does not suffice for the anointment of the roots (of the incense). How much is burnt by the fire? How much is absorbed by the roots? How much is absorbed by the kettle (in its compounding)? And yet with it were anointed Aaron and his sons all the seven days of investiture, and with it were anointed the mishkan and all of its vessels, and with it were anointed high-priests and kings. And even a high-priest the son of a high-priest requires anointment. And a king the son of a king is not anointed. And why was Solomon anointed? Because of the contention of Adoniyahu. And Yehoash? Because of the contention of Ataliah. And Yehoachaz? Because of Yehoyakim, who was two years older than he. And that oil remains intact for time to come, viz. (Shemoth 20:31): \"Holy anointing oil shall this (zeh) be to me throughout your generations. (The gematria [numerical equivalent] of \"zeh\" is twelve [logs]).", + "10) \"And he anointed the mishkan and all that was in it\": Not as the anointment of Aaron and his sons, where after he clothed them he anointed them, viz. (Tehillim 133:2): \"As the goodly oil upon the head.\" I might think that he anointed them (the vestments) before he clothed them; it is, therefore, written (Tehillim 133:2): \"descending (from his beard) upon his vestments.\" But, in the anointing of the other vessels, each vessel required anointment in itself, viz. (Vayikra 8:11): \"And he anointed the altar and all of its vessels, and the laver and its base, to sanctify them\" — whereby we are taught that each vessel required anointment in itself.", + "11) (Vayikra 8:13): \"And Moses drew near the sons of Aaron, and he clothed them with kutanoth.\": Just as Moses was made an aid to Aaron, so he was made an aid to his sons. Just as he was appointed over the vestments of Aaron, so he was appointed over the vestments of his sons, as it is written (Shemoth 29:2): \"and you shall make consecrated garments for Aaron your brother, for honor and for glory,\" and (Shemoth 29:8): \"And his sons shall you draw near and dress them in kutanoth.\"", + "12) (Vayikra 8:14): (\"And he presented the bullock of the sin-offering, and Aaron and his sons placed their hands on the head of the bullock of the sin-offering.\") \"And he presented the bullock of the sin-offering\": In the beginning, it was not called \"the bullock of the sin-offering,\" viz. (Shemoth 29:1): \"And this is the thing that you shall do to them to sanctify them to minister unto Me: Take one young bullock and rams, etc.\" In its specific accounting it is called \"the bullock of the sin-offering,\" viz. (Shemoth 29:14): \"And the flesh of the bullock and its hide and its waste you shall burn in a fire outside the camp — it is a sin-offering.\" We do not know whether this refers to the sin-offering of Aaron and his sons or to the communal sin-offering. \"Take Aaron and his sons with him … and the bullock of the sin-offering\" (Vayikra 8:2) tells us that it is the sin-offering of Aaron and his sons and not the communal sin-offering.", + "13) \"and Aaron and his sons placed their hands on the head of the bullock of the sin-offering.\": We find that Aaron and his sons perform semichah (the placing of the hands) on all of their offerings. But because they do so because they are their offerings, the offerings of partners are compared to their offerings, viz.: Just as their offerings require semichah for each of the participants, so the offerings of partners require semichah for each partner.", + "14) (Vayikra 8:15) (\"And he slaughtered, and Moses took the blood and he put it on the horns of the altar roundabout with his finger. And he purified the altar, and the (remaining) blood he poured out at the base of the altar, and he sanctified it to make atonement upon it.\") \"And he slaughtered, and Moses took the blood\": All the seven days of miluim Moses served in the high-priesthood. He slaughtered, he sprinkled, he purified, he poured, he atoned. This is the intent of \"And he slaughtered, and Moses, took, etc.\" To what may this be compared? To (the instance of) a princess who was wed as a minor, it being stipulated with her mother that she (the mother) officiate until her daughter had learned (the protocols of majesty). Here, too, Aaron, at first was a Levite, viz.: (Shemoth 4:14): \"Is not Aaron your brother the Levite?\" When he was chosen to be high-priest, the Holy One Blessed be He said to Moses: You serve Me until Aaron learns (the service). Moses slaughtered and Aaron observed him; he sprinkled (the blood) and Aaron observed him; he sprinkled (the anointing oil on the altar) and Aaron observed him; he purified (the altar) and Aaron observed him; he poured out (the blood at the base of the altar) and Aaron observed him; he atoned and Aaron observed him.", + "15) \"And he slaughtered and Moses took the blood … and he sanctified it (the altar) to make atonement upon it.\": I do not know what this atonement is. Moses said (When the L–rd of the world ordained donations for the sanctuary, the Israelites prodded each other and they brought offerings unwillingly.) Moses said: Let this (blood) serve as atonement, that there not be theft in the sanctuary. And thus is it written (Isaiah 61:8): \"For I am the L–rd. I love justice and hate theft (even) for (the bringing of) a burnt-offering.\"", + "16) (Vayikra 8:16) \"And he took all the fat that was upon the innards … (and Moses smoked it on the altar.\"): From here we learn, from these two sections, (i.e., from the command in Tetzaveh and from its implementation in this section) proper conduct for future generations. For I would say: The bullocks for burning and the he-goats for burning, since they are not eaten, they should be entirely burnt and nothing left over of them for the altar; it is, therefore, written \"And he took all the fat, etc.\" This was their offering for the altar, and the rest of the bullock he burned, viz. (Vayikra 8:17): \"And the bullock, with its skin, and its flesh, and its dung, he burned with fire outside the camp.\"", + "17) (Vayikra 8:18) \"And he presented the ram of the burnt-offering, and Aaron and his sons placed their hands on the head of the ram.\": From here we derive the requirement of semichah for a burnt-offering. (Vayikra 8:19): \"And he slaughtered, and Moses sprinkled the blood upon the altar roundabout.\": From here we derive the requirement of sprinkling for a burnt-offering. (Vayikra 8:20): \"And he cut the ram into its pieces\": Everything stated explicitly about an individual burnt-offering is stated here, except flaying. And some say there is no cutting into pieces without flaying.", + "18) \"and Moses smoked the head, and the pieces, and the suet\": as it is written (Vayikra 1:12): \"And he shall cut it into its pieces, and its head and its suet.\" (Vayikra 8:21): \"And the innards and the legs he washed with water\": as it is written (Vayikra 1:13): \"And the innards and the legs he shall wash with water.\" (Vayikra 8:21) \"and Moses smoked the whole ram upon the altar\": as it is written (Vayikra 1:13): \"and he shall smoke it upon the altar.\" (Vayikra 8:21): \"It is a burnt-offering for a sweet savor\": as it is written (Vayikra 1:13): \"a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.\" From here it is derived that all (the limbs of the burnt-offering) are consigned to the fire.", + "19) (Vayikra 8:22): \"And he presented the second ram\": Now has Scripture not already mentioned the two rams, (viz. Vayikra 8:2: \"and the two [connoting \"identical\"] rams\")? Why, then, is it necessary to state \"And he presented the second ram\"? (To imply) that if he brought a bullock and (only) one of the rams, he has not effected the sanctification; two rams and no bullock, he has not effected the sanctification; two rams and a bullock and not the basket of unleavened bread, (viz. Vayikra 8:26) he has not effected the sanctification.", + "20) \"the ram of the miluim\": (\"miluim\") connoting that it completes the entire (service), ending (the service) for Aaron and his sons. \"and Aaron and his sons placed their hands on the head of the ram\": They placed their hands upon it in joy, as in a festival, as one who paid off his debt and made a festival (of it). Here, too, Aaron and his sons, ending the service of the day and its sanctifications and the service of the vessels and its sanctifications, brought a ram and placed their hands upon it in joy, making a \"festival\" (of it).", + "21) (Vayikra 8:23): \"And he slaughtered, and Moses took of its blood\": The three bloods mentioned in this section are not similar one to the other (see Vayikra 8:33 below). The first requires six applications; the second, two; and the third, thirteen. This is the intent of \"And he slaughtered and he took its (particular) blood.\" \"and he placed it on the tnuch of Aaron's right ear\": This (tnuch) is the middle wall. \"and upon the thumb of his right hand\": This is the middle joint.", + "22) (Vayikra 8:24): \"And he brought forward Aaron's sons, and Moses put of the blood upon the tnuch of their right ear\": This is the middle wall. \"and upon the thumb of their right hand\": This is the middle joint.", + "23) (Vayikra 8:25): \"And he took the fat\": There is no thing (i.e., there is no gift given to a man) where there is no mitzvah for the L–rd (Thus, \"And he took the fat, etc.\"): Fruits have many mitzvoth: terumoth, ma'asroth, challah, bikkurim, leket, shikchah, and peah. The gates of houses and of provinces have their mitzvoth to the L–rd, (Devarim 6:9): \"And you shall write them on the doorposts (mezuzoth) of your house and on your gates.\"", + "24) Garments have their mitzvah to the L–rd, viz. (Devarim 22:11): \"You shall not wear sha'atnez.\" A ta'alith, (Devarim 22:12): \"Fringes shall you make for yourself.\"", + "25) A clean beast has its mitzvah to the L–rd, viz. (Devarim 15:19): \"Every firstling (bechor) which is born in your herd and in your flock, the male, shall you consecrate to the L–rd your G d.\"", + "26) An unclean beast has its mitzvah to the L–rd, viz. (Shemoth 34:20): \"And the firstling of an ass you shall redeem with a lamb.\" An animal of the wild and a bird flying in the air — Scripture has exhorted us concerning them that when they come to your hand they should not be lacking a mitzvah, viz. (Vayikra 17:13): \"A man of the children of Israel … that shall hunt a hunting of animal or bird that may be eaten, he shall pour out its blood and cover it with earth.\" And other beasts and animals, unspecified by name, are subsumed in a general ruling so that they not be lacking in mitzvoth, viz. (Vayikra 27:28): Every devotion (cherem) which a man shall devote to the L–rd, etc.\" — Thus, for consecrations outside of the Temple. With Temple consecrations, there are levels upon levels. How so? Of bullocks that are to be burned and he-goats that are to be burned, Scripture states that their blood and devoted portions are to go to the altar.", + "27) Of a burnt-offering, which is to be entirely burned, Scripture states that their hide is to go to the Cohanim. Of peace-offerings, that are eaten by the owners, Scripture states that their blood and devoted portions are to go to the altar, wherefore Scripture states (Vayikra 8:25): \"And he took the fat and the fat-tail … and the right shok\" as their terumah to the altar.", + "", + "29) (Vayikra 8:27) (\"and he waved them as a wave offering before the L–rd.\"): We are hereby taught (the procedure for) the waving of the offerings. (Vayikra 8:28): \"And Moses took them from their hands\": We are hereby taught how he takes the meal-offering from the hands of the sotah and waves it.", + "30) (Vayikra 8:28): \"They are a miluim (investiture) offering for a sweet savor\": We are hereby taught that the miluim offering is called \"a sweet savor.\" And does this not follow a fortiori, viz.: If a king of flesh and blood who acquires a lover makes a festival for him, the King of kings, the Holy One Blessed be He, who invests a Cohein for Himself, how much more so!", + "31) (Vayikra 8:29): \"And Moses took the breast and waved it, a wave-offering before the L–rd. From the ram of the miluim to Moses was it for a portion, as the L–rd had commanded Moses\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He does not hold back the reward of any creature. And thus is it written (Malachi 1:10): \"Who among you, too, would (not) close doors and not kindle My altar for nothing\"? (see Chapter 16:10).", + "32) \"From the ram of the miluim to Moses was it for a portion. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who serves in the high-priesthood for only a brief time (as Moses did) takes a portion in the high-priesthood, then one who serves in it forever (as Aaron did), how much more so!", + "33) (Vayikra 8:30): \"And Moses took of the oil of anointment and of the blood which was upon the altar, and he sprinkled it upon Aaron, upon his garments, and upon his sons, and upon the garments of his sons with him. And he sanctified Aaron, his garments, and his sons, and the garments of his sons with him.\": The three \"bloods\" mentioned in this section (the bullock of the sin-offering, the ram of the burnt-offering, and the ram of the miluim) are not alike. The first requires six applications; the second, two; and the third, thirteen. The first (the bullock of the sin-offering) requires sprinkling, application roundabout (on the four corners of the altar), purification (chitui, by application of the blood on the roof of the altar, viz. Shemoth 29:36) and spilling (yetzikah, of the blood at the base of the altar). The second (the ram of the burnt-offering) requires sprinkling and application roundabout. The third (the ram of the miluim) requires six \"thumb\" applications: three on Aaron (on the thumb of his hand, the big toe of his foot, and the tnuch of his ear), and three (respectively) on (each of) his sons. Others say: nine (\"thumb\" applications): three on Aaron and six on his sons. Others say: fifteen: three on Aaron and twelve on his four sons, viz. (Bamidbar 3:3): \"These are the names of the sons of Aaron, the anointed Cohanim, whom he invested to minister.\" And it required (one) sprinkling on the altar (in sum, thirteen applications: six \"thumb\" applications, one altar sprinkling, and six sprinklings on Aaron and on his sons).", + "34) And it requires six sprinklings: three on Aaron and three on his sons. Others say: nine: three on Aaron and six on his sons. Others say: fifteen: three on Aaron and twelve on his sons, viz. (Vayikra 8:30): \"and he sprinkled it upon Aaron, upon his garments, and upon his sons with him (and he sanctified Aaron, etc.\") We are hereby taught that the sanctification of Aaron and his sons was consummated only with the sprinkling of the blood.", + "35) (Vayikra 8:31): \"And Moses said to Aaron and to his sons: Cook the flesh at the door of the tent of meeting,\" as it is written (Shemoth 29:32): \"And Aaron and his sons shall eat the flesh of the ram and the bread that is in the basket, etc.\" And it is written (Shemoth 29:32): \"And what is left over of the flesh and of the bread you shall burn with fire,\" whereby we are taught that what remains of the miluim is to be burnt.", + "36) (Vayikra 8:33): \"And from the door of the tent of meeting you shall not go out seven days, (until the day of the fulfillment of the days of your investiture.\") From here they derived: On the twenty-third of Adar, they sacrificed miluim (twenty-three and seven brings us to the thirtieth of Adar; thus) on the first of Nissan they completed the miluim. (Vayikra 8:33): \"For seven days shall He invest your hands\": All the seven days of the miluim Moses would set up the mishkan every morning and sacrifice his offerings therein and take it apart. On the eighth day he set it up and did not take it apart. R. Yossi b. R. Yehudah says: On the eighth day, too, he set it up in the morning and took it apart. In the evening he set it up and did not take it apart.", + "37) (Vayikra 8:34) \"As He has done this day, so has the L–rd commanded to do to make atonement for you\": From here they said: Seven days before Yom Kippur (corresponding to the seven days of the miluim) the high-priest is separated from his house to the \"counselors' cell\" (in the Temple). And just as they separated the high-priest from his house, so they separated the Cohein who was to burn the red heifer from his house. And why would they separate him for seven days? Lest his wife be found to have possibly been a niddah (during intercourse) and he be disqualified from (the atonement service) all seven days. (Vayikra 8:34) \"the L–rd has commanded to do to make atonement for you\": He said to them: This service shall atone for you until the resurrection.", + "38) (Vayikra 8:35): \"And at the door of the tent of meeting shall you sit day and night seven days. And you shall keep the charge of the L–rd seven days.\": Now does this not follow a fortiori: If the L–rd receives (with favor) one who fulfills the words of flesh and blood (i.e., Moses, who is only His emissary), how much more so does He (thus) receive one who fulfills the words of the L–rd Himself (i.e., the words uttered at Mount Sinai)! (Vayikra 8:36): \"And Aaron and his sons did\" with joy and gladness in fulfilling what they had heard from the mouth of Moses just as if they had heard it from the mouth of the Holy One Blessed be He Himself! — wherefore it is written: \"And Aaron and his sons did all the things that the L–rd had commanded.\" \"by the hand of Moses\": Worthy is the messenger, of his Sender! Worthy is the commanded (Aaron and his sons) of the command! " + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + "1) (Vayikra 9:1) (\"And it was on the eighth day that Moses called to Aaron and to his sons and to the elders of Israel\"): This is one of the verses that needs expounding: It is written here: \"And it was on the eighth day,\" and elsewhere (Shemoth 19:16): \"and it was on the third day.\" We do not know whether (this refers to) the third day of the month (Sivan) or the third day of the number (of days of separation, viz. Shemoth 19:15). Its being written (Shemoth 19:11): \"… for on the third day the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai\" and then \"And it was on the third day, when it was morning etc.\" tells us that it is the third day of the number, and not of the month, that is being referred to. Here, too, it is written: And it was on the eighth day,\" and we do not know whether it is the eighth day of the number (of days of miluim [i.e., the first of Nissan]) or the eighth day of the month (of Nissan). Its being written (Vayikra 8:33): \"For seven days shall He invest your hands\" tells us that it is the eighth day of the number and not the eighth day of the month. That day (the first of Nissan) took ten crowns: It was first for creation of the universe; first for the (sacrificial service of the) nesi'im (the chiefs of the tribes); first for the (sacrificial service of the) Cohanim, (that service having previously been performed by the first-born, and, on the seven days of miluim, by Moses); first for the (sacrificial) service (of the daily offerings [temidim] and all of the communal offerings); first for the descent of fire (upon the altar from Heaven); first for shechitah in the north (of the altar); first for the prohibition of bamoth (temporary altars); first for roshei chodoshim (the beginnings of months); first for the reposing of the shechinah in Israel; first for the (priestly) blessing of Israel.", + "2) \"Moses called to Aaron and to his sons\": Because the L–rd honored Aaron at first, so, Moses honored him afterwards. Where is it seen that the L–rd honored him at first? In (Shemoth 19:24): \"And go up, you and Aaron with you\" — so, Moses honored him afterwards, viz.: \"Moses called to Aaron and to his sons and (only afterwards) to the elders of Israel.\"", + "3) (Vayikra 9:2): \"And he said to Aaron: Take for yourself a bull-calf for a sin-offering\": We are hereby taught that Moses said to Aaron: Aaron, my brother, even though the Holy One Blessed be He has consented to forgive your sins (in the episode of the golden calf), you must \"place something in Satan's mouth.\" Send your gift before you before entering the sanctuary lest he condemn you upon your entering the sanctuary. And lest you say: Is it only I who need atonement? Israel, too, needs atonement, viz. (Vayikra 9:3): \"And to the children of Israel shall you speak, saying: Take a kid of goats for a sin-offering, and a calf, etc.\" And why was it Israel's lot to bring more than Aaron? He said to them: You are culpable in the beginning and culpable in the end. In the beginning (at the sale of Yosef) — (Bereshith 37:31): \"And they slaughtered a kid of goats, etc.\"; in the end — (Shemoth 32:8): \"They have made for themselves a molten calf.\" Let a kid of goats come and atone for the \"act\" of goats, let a calf come and atone for the \"act\" of the calf.", + "4) (Vayikra 9:4): \"and an ox and a ram for peace-offerings\": Because their sin was two-faceted, viz.: \"They have made themselves a molten calf and (Tehillim 106:20): \"And they exchanged their glory for the likeness of an ox eating grass\" — let an ox come and atone for the \"act\" of the ox; let a calf come and atone for the \"act\" of the calf. Know that the L–rd has been conciliated to atone for your sins. The transgression that you are in fear of lies already slaughtered before the L–rd, viz. (Vayikra, Ibid.) \"to slaughter before the L–rd.\" Israel said before Moses. How can a province praise a king without seeing his face? He responded: Even so, \"for today the L–rd will appear to you\" (to repose His shechinah in the work of your hands.)", + "5) (Vayikra 9:5): \"And they brought what Moses had commanded\" — with zeal! \"and all the congregation drew near and stood before the L–rd\": They all drew near with joy and stood before Him. An analogy: A king grew angry at his wife and sent her away. After several days he was reconciled to her. Immediately, she girded her thighs, braced her shoulders and served him more assiduously than ever. Israel, likewise — when they saw that the L–rd had been conciliated to atone their sins, they all drew near with joy and stood before Him. Thus: \"and all the congregation drew near and stood before the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 9:6) \"And Moses said: This thing that the L–rd commanded shall you do\": Moses said to Israel: That yetzer hara (for idolatry) — remove it from your heart, and let all of you be of one fear and of one counsel — to minister before the L–rd. Just as He is One in the world, let your worship be \"one\" before Him, as it is written (Devarim 10:16): \"And you shall circumcise the foreskin (i.e., the occlusion) of your hearts.\" Why? (Devarim 10:17): \"For the L–rd your G d — He is the G d of gods and the L–rd of lords. If you do so, then (Vayikra, Ibid.): \"There shall appear to you the glory of the L–rd.\"", + "7) (Vayikra 9:7): \"And Moses said to Aaron: Draw near to the altar, etc.\" (Of) this (moment, Moses inducting Aaron into the service on the eighth day of the miluim, to serve with him in the priesthood, [Moses having served alone the first seven days]), it is written (Tehillim 99:6): \"Moses and Aaron (the elect of) His priests, and Samuel (among the elect of) the invokers of His name. They called to the L–rd and He answered them. (Tehillim 99:7) In a pillar of cloud He spoke to them\" — whereby we are taught that the three were on a par.", + "8) \"Draw near to the altar\": An analogy: A king of flesh and blood married a woman and she was ashamed in his presence — whereupon her sister came in to her and said: Why did you enter into this? Is it not only for the sake of ministering to the king? Embolden yourself and serve the king! Similarly, Moses says to Aaron: My brother, why were you chosen as high-priest? Is it not only for the sake of ministering before the Holy One Blessed be He? Embolden yourself and perform your service! (Thus: \"Draw near!\") Others say: Aaron perceived the (horned) altar as an ox and was frightened by it, whereupon Moses said to him: My brother, don't be afraid — \"Draw near.\" Embolden yourself and draw near to Him.", + "9) (Vayikra 9:8): \"And Aaron drew near to the altar\": with zeal! \"and he slaughtered the calf of the sin-offering which was his\": He started with his offering. (Vayikra 9:15): \"And he presented the offering of the people\": When he finished with his offerings, he came to the offering of the people. Know that his offering atones more than does the offering of the people. For the offering of the people atones only for themselves, whereas his offering atones both for himself and for the people, viz.: (Vayikra 9:7): \"And offer your sin-offering and your burnt-offering and make atonement for yourself and for the people; and offer the offering of the people and make atonement for them.\" (Vayikra 9:15): \"And he slaughtered it (the sin-offering of the people) and he offered it as a sin-offering, like the first (his calf)\": Just as the fist required chitui (application of the blood on the horn with the finger), so this required chitui. Just as the first required four applications, this, too, required four applications. ", + "10) (Vayikra 9:16): \"And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance\": Just as a burnt-offering requires flaying and cutting into pieces, this, too, required it. Just as a burnt-offering is entirely burnt by the (altar) fire, so, this. Just as with a burnt-offering, he stands on the side of the altar and flings (the blood beneath the red line), here, too. Just as with a burnt-offering, if limbs are jetted from the altar (to the ground), they are returned to the wood pile, here, too.", + "11) (Vayikra 9:17): \"And he presented the meal-offering and he filled his hand from it\": \"filling\" is stated here, and \"filling\" is stated elsewhere (Vayikra 5:2). Just as the \"filling\" there is \"his full fistful,\" so the \"filling\" here is his full fistful. And just as with the \"filling\" there, if he took a fistful and there entered into it a pebble, a grain of salt, or a particle of frankincense, it is invalid; here, too, it is invalid.", + "12) (Vayikra 9:17): \"and he smoked it upon the altar aside from the burnt-offering of the morning\": What does this come to teach us? If about the daily meal-offering, it is already written (Bamidbar 28:5): \"and a tenth of an ephah of flour for the meal-offering.\" If to teach us about the meal-offering of the burnt-offering, it is already written (Bamidbar 28:16 above): \"And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance.\" Why, then, is it written? To teach us that two meal-offerings are sacrificed one after the other.", + "13) (Vayikra 9:18): \"And he slaughtered the ox and the ram, the sacrifice of the peace-offerings, which was the people's\": From here we learn of peace-offerings. (Vayikra 9:21): \"And the breasts and the right thigh Aaron waved as a wave-offering before the L–rd\": To teach us the greatness of Aaron and of his sons — that in a brief time they mastered seven (sacrificial) services: slaughtering, receiving (of the blood), dashing, sprinkling, purification, spilling and waving.", + "14) (Vayikra 9:1): \"And it was on the eighth day\": the eighth day of the consecration of Aaron and his sons. — But perhaps the eighth day of the month is being referred to! — (This cannot be, for) it is written (Shemoth 40:17): \"And it was in the first month of the second year on the first of the month that the mishkan was set up\" — whereby we are taught that the mishkan was set up on Rosh Chodesh (Nissan). I might think that it was set up on Rosh Chodesh and the shechinah reposed upon it on the eighth of the month; it is, therefore, written (Bamidbar 9:15): \"And on the day that the mishkan was erected, the cloud covered the mishkan) — whereby we are taught that on the very day that the mishkan was set up the shechinah reposed on the handiwork of Aaron. For all of the (first) seven days of the miluim Moses served (as high-priest) and the shechinah did not repose (there) through him — until Aaron came (on the eighth day) and ministered in the vestments of the high-priesthood and the shechinah reposed (there) through him, as it is written thereof (Vayikra 9:4): \"For today the L–rd will appear to you.\"", + "15) What is the intent of (Vayikra 9:1) \"And it was (on the eighth day\")? We are hereby taught that (the day of the erection of the mishkan was as joyous before Him on high as the day of the creation of heaven and earth, of which it is written (Bereshith 1:5): \"And it was evening and it was morning.\" And here it is written \"And it was.\" And when Israel finished the work of the mishkan, Moses came and blessed them, viz. (Shemoth 39:43): \"And Moses saw all the work … and Moses blessed them.\" With what blessing did he bless them? He said to them: \"May the shechinah repose on the work of your hands. R. Meir says: He blessed them thus: \"May the L–rd, the G d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times!\" (Devarim 1:11), and they responded: \"And may the pleasantness of the L–rd our G d (His shechinah and His consolations) be upon us. And establish the work of our hands (the mishkan) upon us (that the shechinah reside therein), and the work of our hands (in our daily lives) establish it (that blessing repose upon it\"). (Tehillim 90:7). And of that time it is written: \"Go out and see, O daughters of Zion (children who are distinctive [\"metzuyanim\" (like \"Zion\")] with mitzvoth), the king Shelomoh (the King who is the source of peace [shalom] with the crown wherewith his mother crowned him.\" (Shir Hashirim 3:11). \"his mother\": This is the tent of meeting, which was distinctive with blue and purple wool, with scarlet and with linen. \"his mother\": This is none other than Israel, viz. (Isaiah 51:4): \"And my nation (leumi), give ear to me.\" Read it not \"leumi\" but \"leimi\" (my mother).", + "16) (Shir Hashirim 3:11): \"on the day of his wedding\": on the day the shechinah came to repose in the sanctuary.\" and on the day of the rejoicing of his heart\": on the day a new fire descended (from Heaven) and lapped up the burnt-offering and the fats on the altar.", + "17) (Vayikra 9:22): \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing)\": At that time he attained to the priestly gifts and to the lifting of the hands (in the priestly blessing) for himself and for his future generations until the resurrection.", + "18) (Vayikra 9:22): \"And he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the sin-offerings\": Having acquitted himself of his offerings, he descended from the altar in joy.", + "19) (Vayikra 9:23): \"And Moses and Aaron went into the tent of meeting\": When Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services had been performed and the shechinah had not descended upon Israel, he stood and grieved: I know that the L–rd is wroth with me. Because of me the shechinah has not descended upon Israel. This is what my brother Moses has done to me: I entered and was put to shame and the shechinah did not descend upon Israel — whereupon Moses entered with him, they implored mercy and the shechinah descended upon Israel. This is the intent of \"And Moses and Aaron went into the tent of meeting.\"", + "20) (Vayikra 9:24): \"And a fire came forth from before the L–rd\": When they saw a new fire descending from on high and lapping up upon the altar the burnt-offering and the fats, they opened up their mouths in song. And of that moment it is written (Tehillim 33:1): \"Sing joyfully, you righteous ones, in the L–rd. Praise (of the L–rd) becomes the just.\"", + "21) At that time destruction \"sprang upon\" Nadav and Avihu. Others say: It accrued to them from Sinai. They saw Moses and Aaron going first, themselves going after them, and all of Israel after them — whereupon Nadav said to Avihu: Soon these two old ones will die and we will lead the congregation — at which the Holy One Blessed be He said: We shall see who shall bury whom. They will bury you, and they will lead the congregation!", + "22) A different view: When the sons of Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services performed and that the shechinah had not descended for Israel, Nadav said to Avihu: Now is there such a thing as cooking a meal without fire? — whereupon they took a strong fire and entered the holy of holies, viz. (Tehillim 33:24): \"And the sons of Aaron took, each his coal pan, and they put the fire therein\" — at which the Holy One Blessed be He said to them: I will honor you more than you have honored Me. You have brought before Me an impure fire; I will burn you with a pure fire.", + "23) What was their death like? Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four. Two entered the nostrils of one, and two, the nostrils of the other, burning their bodies and leaving their garments intact, viz. (Tehillim 33:25): \"And a fire came forth from before the L–rd (i.e., from the holy of holies) etc.\" Aaron stood in astonishment, saying: Woe unto me! There must be transgression in me and in my sons that such has befallen me! Thereupon Moses entered and comforted him, saying: Aaron, my brother, from Sinai it was revealed to me: I (the L–rd) am destined to consecrate this house (the mishkan) — I will do so with a great man. I thought to myself that the house will be consecrated either through me or through you. We find now that your two sons are greater than both of us, the house having been consecrated through them. When Aaron heard this, he vindicated G d's judgment upon him and he was silent, as it is written (Vayikra 10:3): \"And Aaron kept his peace.\" And the righteous are wont to vindicate G d's judgment upon them. Abraham did so, viz. (Bereshith 18:27): \"… and I am dust and ashes.\" Jacob did so, viz. (Bereshith 32:11): \"I am too small for all of the lovingkindness and for all of the truth that You have conferred upon Your servant.\"", + "24) David did so, viz. (Tehillim 38:6): \"My wounds have oozed forth and putrefied (my flesh) because of my wrongdoing.\"", + "25) (Vayikra 10:4): \"And Moses called to Mishael and to Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron (Uziel was Amram's brother)\":", + "26) From here we see that Cohanim do not make themselves tamei for the dead. For Elazar and Ithamar (the brothers of Nadav and Avihu) were Cohanim and they did not make themselves tamei for them. Who did make themselves tamei for them? The Levites (Mishael and Eltzafan).", + "27) (Vayikra 10:5): \"And they drew near and they carried them in their (the dead ones') tunics.\": We are hereby taught that the L–rd was more solicitous for them in their deaths than in their lives. For if their bodies had been burned and their garments not been intact, they would have been exposed and despised. But their bodies were burned and their garments left intact. Now does this not follow a fortiori: If for these, who had angered the L–rd, having entered before Him against His will, He did thus, how much more so, for the other righteous ones!", + "28) (Vayikra 10:6): \"And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons: Your hair do not grow long … (Vayikra 10:7) and from the door of the tent of meeting do not go out.\": From here they ruled: Those who were executed by beth-din are not to be attended upon for any purpose. \"and from the door of the tent of meeting do not go out\": From here they ruled: If a high-priest lost one of his kin, he does not follow the litter. When they (the members of the funeral cortege) are concealed (from his sight), he may reveal himself. When they are revealed, he must conceal himself. Lest you say: We shall go to our houses and mourn and grieve and wail, has the L–rd not commanded us not to leave the sanctuary? (Vayikra 10:6): \"And let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned … (Vayikra 10:7): and they did according to the word of Moses\": They vindicated G d's judgment upon them and they were silent.", + "29) (Vayikra 9:22): \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing), and he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the peace-offerings.\" The verse is (to be understood as) inverted, (i.e., First \"he came down, etc.\" and then \"Aaron lifted his hands, etc.\"). In going down, he lifted his hands and blessed the people. \"and he blessed them\": while standing. You say \"while standing,\" but perhaps (it could be done) standing or not standing! It is, therefore, written (Devarim 10:8): \"to stand before the L–rd to serve Him and to bless in His name.\" Blessing is being likened to serving. Just as serving is \"standing,\" so is blessing. And thus is it written (II Divrei Hayamim 30:27): \"And the Cohanim and the Levites stood up, and He heard their voice, and their prayer came to His holy abode in heaven.\" In the generation of Chizkiyahu, king of Judah, when they occupied themselves with Torah, what is written of them? \"and their prayer came to His holy abode in heaven.\" In other generations, when they served idolatry, what is written of them? (Isaiah 1:15): \"And when you spread out your hands (in prayer), (I will hide My eyes from you, etc.\")", + "30) \"and He blessed them\": (The formula of) this blessing is undisclosed (here). Scripture discloses it elsewhere, viz. (Bamidbar 6:24-26): \"The L–rd bless you and keep you; the L–rd cause His countenance to shine upon you and grant you favor; the L–rd lift His countenance unto you and confer peace upon you.\" (Vayikra 9:23): \"And Moses and Aaron came into the tent of meeting\": Why did Moses and Aaron come in together? (For Moses) to teach Aaron the service of the incense. But perhaps he entered for some other reason. I derive it (thus): Coming down (from offering sacrifices) entails a blessing (the priestly blessing) and coming in (to the tent of meeting) entails a blessing. Just as (the blessing upon) coming down follows a service (sacrificing), so, (the blessing upon) coming in (to the tent of meeting) follows a service (that of the incense [whence it is seen that they went in for that purpose and not for some other reason]). Whence is it derived that coming in entails a blessing? It follows a fortiori, viz.: Now if leaving (the tent of meeting), which does not require laving entails a blessing (viz. Vayikra 9:23: \"And they went out and they blessed the people\"), then coming in, which does require laving (viz. Shemoth 30:20) how much more so should it entail a blessing! — But why not reverse it! (viz.:) Now if coming in, which (we do not find) to entail a blessing, requires laving, then going out, which does entail a blessing, how much more so should it require laving! No — this may be so (that washing is required), for coming in, where he goes from the mundane to the holy. But would you say the same for going out, where he goes from the holy to the mundane! The \"reversion,\" then, is nullified and we return to the original formulation, viz.: Coming down entails a blessing and coming in entails a blessing. Just as coming down follows a service, so coming in follows a service (that of the incense). Why, then, did Moses come in with Aaron? To teach him the service of the incense.", + "31) (Vayikra 9:24): \"And a fire came forth from before the L–rd, and it consumed upon the altar the burnt-offering and the fats. And all the people saw and they exalted (the L–rd), and they fell upon their faces.\": When they saw a new fire which descended upon the altar and lapped up the burnt-offering and the fats, they fell upon their faces and praised the L–rd. And in the days of Solomon, too, they fell upon their faces, as it is written (II Chronicles 7:3): \"And all the children of Israel saw when the fire came down and the glory of the L–rd was upon the house. And they knelt on the floor with their faces to the ground, and they prostrated themselves in thanks to the L–rd — (saying:) 'For He is good; for His lovingkindness endures forever.'\" And of that time it is written (Malachi 3:40: \"Then the offerings of Judah and of Jerusalem shall be as pleasant to the L–rd as in days of old and as in former years.\": \"as in days of old\" — the days of Solomon; \"and as in former years\" — the years of Moses. Rebbi says: \"as in days of old\" — the days of Noach (viz. Bereshith 8:21); \"and as in former years\" — the years of Hevel (viz. Bereshith 4:4), when idolatry had not yet appeared in the world.", + "32) (Vayikra 10:1): (\"And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took, each of them his coal pan, and they put fire therein, and they laid incense thereon; and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them.\"): \"And the sons of Aaron took\": They, too, in their joy, when they saw the new fire, added \"love to love.\" \"and they took\": \"taking\" is nothing other than joy. \"the sons of Aaron\": What is the intent of this? (i.e., Do we not know that they were the sons of Aaron?) (The intent is that) they did not accord honor to Aaron, (as they should have, by consulting him). (Nadav and Avihu did not consult Moses.) \"each of them his coal pan\": each (took) of his own accord, without consulting each other. \"and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them\": R. Yishmael says: I might think \"a strange fire,\" literally; it is, therefore, written \"which He had not commanded them.\" They introduced it without consultation. R. Akiva says: They brought it in from the (common) stove, this being the intent of \"and they brought before the L–rd a strange (common) fire.\" Why, then, is it written \"which he had not commanded them\"? The intent is that they had not consulted Moses, their master, (\"he,\" referring to Moses.) R. Eliezer says: They were liable only for \"having taught a halachah in the presence of their master\"; and all who teach a halachah in the presence of their master are liable to death (at the hands of Heaven).", + "33) Once, a certain disciple taught (a halachah) before him, whereupon he said to Imma Shalom, his wife: He will die before Shabbath ends. After Shabbath, sages came to him and asked: Rebbi, are you a prophet? He answered: I am neither a prophet nor the son of a prophet. But thus have I received it from my teachers: All who teach a halachah in the presence of their master are liable to death.", + "34) (Vayikra 10:2): \"And a fire came out from before the L–rd\": We are hereby taught that a fire came forth from the holy of holies and burned their souls. Abba Yossi b. Dostai says: Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four, and entered, two into the nostrils of one, and two, into the nostrils of the other, and burned them, but not their garments, it being written (Vayikra 10:2) \"and it consumed them,\" but not their garments. And it is written (Vayikra 10:5) \"And they carried them in their tunics\": In the tunics of the carried (their garments not having been burned) or the tunics of the carriers? It is, therefore, written (Shemoth 28:40): \"And for the sons of Aaron (here, the carried,) shall you make tunics,\" (and not for the sons of the Levites; here, the carriers).", + "35 (Vayikra 10:2): \"And they died before the L–rd\": R. Eliezer says: They died outside (the tent of meeting, in the court of the Israelites and the Cohanim), a place where the Levites are permitted to go, as it is written (Vayikra 10:5) \"and they (the Levites) drew near and they carried them in their tunics.\" Why, then, is it written \"and they died before the L–rd\"? An angel smote them (in the holy of holies), and pushed them out (of the tent of meeting). R. Akiva says: They died inside, as it is written \"and they died before the L–rd.\" If so, what is the intent of \"and they drew near and they carried them in their tunics\"? They hurled an iron spear and dragged them and (thus) took them out.", + "36) (Vayikra 10:3): \"And Moses said to Aaron: This is what the L–rd spoke, saying: With My near ones will I be sanctified, and before all the people will I be slaughtered. And Aaron kept his peace.\" This (in essence) was spoken to Moses on Sinai, and he did not know it (i.e., its intent) until what it spoke of (the deaths of Nadav and Avihu) materialized before him. And when it came to pass Moses said to Aaron: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the Name of the Holy One Blessed be He, as it is written (Shemoth 29:43): \"And I shall be appointed there (in the tent of meeting), and it will be sanctified with My glory,\" (the death of Aaron's sons there, intensifying its awe in the eyes of the people). When Aaron saw how exalted were his sons in the eyes of the L–rd, he kept his peace and was rewarded for doing so, (by G d's addressing to him exclusively the following section [viz. Shemoth 10:8-11]). From here it was derived: All who accept (G d's decrees) upon themselves and remain silent — it is an auspicious sign for them. As expressed by David (Tehillim 37:7): \"Be silent in the L–rd, and hope to Him.\" And, as expressed by Solomon (Koheleth 3:7): \"a time to be silent and a time to speak.\" There are times for all (things). There are times when a man remains silent, and there are times when a man speaks.", + "37) (Vayikra 10:4): \"And Moses called to Mishael and Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron\": From (Shemoth 6:18) \"And the sons of Kehoth: Amram and Yitzhar and Chevron and Uziel\" do I not know that Uziel is the uncle of Aaron? Why, then, need it be stated? The deportment of Uziel is being likened to the deportment of Aaron. Just as Aaron was a pursuer of peace in Israel, so, Uziel. Where is it seen that Aaron was a pursuer of peace in Israel? It is written (Bamidbar 20:29): \"And the entire congregation saw that Aaron had died, and the entire house of Israel mourned Aaron thirty days.\" And in respect to Moses it is written (Devarim 34:8): \"And the children of Israel mourned Moses, etc.\" Why is it that the entire house of Israel mourned Aaron for thirty days and the house of Israel (but not the entire house of Israel) mourned Moses? For Aaron never told a man or a woman: You have offended; but Moses, because he reproved them, it is written of him \"And the children of Israel, (but not all) mourned Moses.\" And thus does Scripture apply (the following verse) to Aaron in the tradition (Malachi 2:5): \"My covenant was with him, the life and the peace\" — he pursued peace in Israel; \"and I gave him fear and he feared Me\" — he took upon himself all the words of Torah in awe and trembling and trepidation; \"and before My name he cowered\": What is the intent of this? When Moses spilled the anointment oil on Aaron's head, he recoiled and fell backwards, saying: Woe unto me for defiling the anointment oil! (He feared that too much of it had been spilled and that he may have derived benefit from it), whereupon he was reassured by the Holy Spirit (Tehillim 133:1): \"Behold, how good and how pleasant is the dwelling of brothers together, (Tehillim 133:2) as the precious oil upon the head, running down upon the beard, the beard of Aaron, running down over his garments, (Tehillim 133:3) as the dew of Chermon running down upon the hills of Zion\" — Just as the dew is not defiled, the oil of anointment is not defiled.", + "38) (Malachi 2:6): \"The Torah of truth was in his mouth\" — he did not rule something clean, unclean, or something unclean, clean; \"and wrong was not found upon his lips\" — he did not forbid the permitted or permit the forbidden; \"in peace and in righteousness he walked with Me\" — he did not question the L–rd's (assurances), as Abraham did not; \" and he turned aside many from sin\" — he returned sinners to Torah.\" And it is written ([Shir Hashirim 1:4] in praise of Aaron's quality): \"Just words cause You to be beloved.\"", + "39) (Vayikra 10:6): \"And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons\": Rebbi says: In (affirming) greatness (as in this instance), we begin from the greater, and in (affirming) derogation, we begin from the lesser. Whence is this (the latter) derived? From (Bereshith 3:14): \"And G d said to the serpent: Because you have done this … (Bereshith 3:15) and hatred shall I place between you and between the woman … (Bereshith 3:16) to the woman He said .. (Bereshith 3:17) and to the man He said…\" — first the serpent was cursed, then Eve, then Adam.", + "40) (Vayikra 10:6): \"Your heads al tifrau (lit., 'do not uncover')\": I might take this to mean that you should not remove your hat, but we derive (otherwise), viz.: It is written here periah (\"tifrau\"), and elsewhere, (in respect to a Nazirite, Bamidbar 6:5), \"periah.\" Just as \"periah\" there refers to letting the hair grow long; here, too, it refers to letting the hair grow long, (so that the translation above becomes \"Your hair do not grow long\" (in mourning).", + "41) (Vayikra 10:6): \"and your garments you shall not rend and you will not die.\" The negative implies the positive (if you do rend them). \"and let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned\": \"burning\" is mentioned here, and \"burning\" is mentioned in respect to (fornication with) a woman and with her mother (Vayikra 20:14) and in respect to the daughter of a Cohein (Vayikra 21:9). Just as the \"burning\" here is burning of the soul with the body remaining intact, so the \"burning\" there is burning of the soul with the body remaining intact.", + "42) (Vayikra 10:7): \"And from the door of the tent of meeting you shall not go out\": I might think (that they shall not go out) whether or not they are officiating; it is, therefore, written (Vayikra 21:12): \"and he shall not go out (to follow the litter) and he will not profane (the sanctuary of his G d\") [by serving while he is an onein (a mourner)]. When is it that he does not go out and does not profane? When he is officiating. Here, too, \"you shall not go out\" (speaks of an instance) when he is officiating. (Vayikra 10:7) \"lest you die\": The negative implies the positive (if you do go out).", + "43) \"for the anointing oil of the L–rd is upon you\": What is the intent of this? I might think that only Aaron and his sons who were exalted with the oil of anointment, if they went out while officiating, would be liable to death — it is, therefore, written \"for the anointing oil of the L–rd is upon you\" (upon all high-priests, even if not anointed). \"and they did according to the word of Moses\": They fulfilled in themselves the mitzvah of Moses their teacher. And thus does Scripture praise Israel in the section of the sending (out of the camp) those who had become tamei, viz. (Bamidbar 5:4): \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp.\" And thus does Scripture praise Joshua, viz. (Joshua 11:15): \"As the L–rd had commanded Moses, so had Moses commanded Joshua, and so did Joshua do.\" " + ], + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 10:9): \"Wine and strong drink you shall not drink\": I might think any amount and (even) from his wine press (when it has not yet fermented); it is, therefore, written \"strong drink,\" only enough to cause drunkenness, (the quantity of) a revi'ith and (only) after forty days. If so, why mention \"wine\"? With wine, he is exhorted (even) for any amount and even from his wine press.", + "2) R. Yehudah says: \"Wine … you shall not drink.\" This tells me only of wine. Whence do I derive all intoxicants? From \"strong drink.\" If so, why mention \"wine\"? Wine makes one liable to death. All other intoxicants, to (violation of) an exhortation. R. Eliezer says: \"Wine you shall not drink\" and \"strong drink you shall not drink\": You shall not drink it by way of intoxication. But if he paused (in its drinking) or diluted it he is not liable.", + "3) (Vayikra 10:9): \"you and your sons\": I might think that this (stricture against drinking wine) includes also chalalim (those disqualified from the priesthood); it is, therefore, written \"with you\" (i.e., those who come with you to share in the offerings, excluding chalalim). But then I would exclude (only) chalalim, but I would not exclude those with blemishes, (who do come to share in the offerings); it is, therefore written \"you and your sons.\" Just as you are fit (to officiate), so must your sons be fit, (to come under the stricture against drinking), excluding chalalim and those with blemishes.", + "4) (Vayikra 10:9) \"when you come (to the tent of meeting\"): I might think that this (stricture) applies only upon entering (the tent of meeting). Whence do I derive that it applies also upon leaving? From (\"you and your sons) with you.\" Whence is it derived that (intending to sacrifice on) the altar (outside the tent of meeting) is comparable to (entering) the tent of meeting (in this respect)? It is, therefore, written (\"you and your sons) with you.\" (in any area in which they are with you [i.e., distinct in being Cohanim]). And whence is it derived that he is liable only at the time of officiating (i.e., if he drank and then officiated)? From (\"you and your sons) with you.\" Rebbi says: It is written here \"when you come (to the tent of meeting\") and elsewhere (Shemoth 28:43): \"when they come to the tent of meeting.\" Just as there, leaving is equated with entering, and the altar with the tent of meeting, and there is liability only at the time of officiating, the same is true here.", + "5) (Vayikra 10:9) \"the tent of meeting\": This tells me only of the tent of meeting. Whence am I to derive the same for Shiloh and the Temple? From (Vayikra 10:9) \"an everlasting statute.\" \"so that you not die\": The negative implies the positive.", + "6) I might think that Israelites are liable to death for teaching (after drinking, just as Cohanim are liable for officiating after drinking). It is, therefore, written \"You and your sons.\" You and your sons are liable to death, and not Israelites.", + "7) I might think that Israelites are not liable for teaching (after drinking), but that Cohanim are liable for doing so. But it follows a fortiori (that we should not say so), viz.: Now if Israelites, who are exhorted against entering the tent of meeting, having drunk or not having drunk, are not liable to death for teaching (after drinking), then Aaron and his sons, who are exhorted against entering the tent of meeting only after drinking, how much more so should they not be liable to death for teaching after drinking. Israelites, then, are excluded (from the death penalty by Scripture (see Vayikra 10:6) above); Aaron and his sons, a fortiori.", + "8) (Vayikra 10:9) \"an everlasting statute throughout your generations\": to include (for invalidation of the service after drinking): spillings (of blood), mixings (of wine or oil), wavings (of offerings), presentings (to the altar), (takings of) fistfuls (of meal-offerings), smokings of incense, \"pinchings\" (of bird offerings), receivings, and sprinklings (of blood). Whence is it derived that if a Cohein officiates after drinking his service is invalid? From (Vayikra 10:10): \"So that you distinguish between the holy and the profane.\" And whence is derived (the invalidity of the service of) a Cohein who officiates lacking one of the priestly vestments or not having laved his hands and his feet? From the identity (gezeirah shavah) of \"an everlasting statute\" (here) — \"for an everlasting statute\" (Shemoth 29:9, in respect to the priestly vestments\" — \"an everlasting statute,\" (Shemoth 30:21, in respect to laving of hands and feet).", + "9) (Vayikra 10:10) \"so that you distinguish between the holy and the profane\": This refers to (inebriation as disqualifying one for) valuations (of animals dedicated to the sanctuary), allotments (for sacred use), and Temple dedications; \"and between the unclean and the clean\": This refers to (rulings in matters of) uncleanliness and cleanliness; (Vayikra 10:11): \"and to teach the children of Israel\": These are the teachings (of what is forbidden and what is permitted); \"all the statutes\": These are the expoundings (of halachoth); \"that the L–rd spoke to them\": These are the halachoth (spoken to us by Moses but not written in the Torah); \"by the hand of Moses\": This is Gemara. I might think that it is also forbidden to teach Mishnah (after drinking); it is, therefore, written \"and to teach\" (halachah), (excluding Mishnah, from which halachah is not taught.)" + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 10:12): \"And Moses spoke to Aaron and to Elazar and Ithamar his sons\": His sons were equal to him in (deserving) honor and they were equal to him in keeping silent (viz. Vayikra 10:3). I might think that his first sons, too, (Nadav and Avihu) were equal to him in honor. It is, therefore, written (of Elazar and Ithamar) \"his remaining sons.\" His remaining sons were equal to him in honor, but not the first ones.", + "2) R. Shimon b. Gamliel said in the name of R. Elazar b. Azaryah: It is written (Bamidbar 3:4): \"And Nadav and Avihu died before the L–rd in offering a strange fire before the L–rd in the desert of Sinai; and they did not have sons. And Elazar and Ithamar officiated as priests in the presence of Aaron their father.\" For if they did have sons, they would have taken precedence to Elazar and Ithamar. For all who take precedence in inheritance take precedence in (assuming a position of) honor. If so, why is it written \"his remaining sons\"? Moses said to them: Should you not observe (i.e., imprint upon your minds) what happened to these (Nadav and Avihu) because they did not take counsel (see Miluim Shemini 32) and they were swept away? R. Eliezer says: They were close to being swept away (because of the sin of the golden calf made by Aaron), but the L–rd pitied Aaron (and left a \"remnant\" for him).", + "3) (Vayikra 10:12) \"Take the meal-offering\": This is the meal-offering of Nachshon (viz. Bamidbar 7:12-13). \"remaining (from the fire-offerings of the L–rd\"): This is the meal-offering of the eighth day (viz. Vayikra 9:4). \"from the fire-offerings of the L–rd\": They can eat it only after (the sacrifice of) the fire-offerings.", + "4) (Vayikra 10:12) \"and eat it unleavened\": What is the intent of this? (i.e., it has already been stated, viz. Vayikra 6:9). Because it is a communal meal-offering, and was prescribed only for that time, and not for succeeding generations, it had to be stated \"and eat it unleavened.\"", + "5) \"beside the altar\": and not in the sanctuary, and not on top of the altar. This tells me only of this (the meal-offering). Whence do we derive for inclusion (all) holy of holies? From: (\"for it is) holy of holies.\" \"it\" (above) and \"it\" (Vayikra 6:13) (\"And you shall eat it\") and \"it\" (Vayikra 6:13) (\"and the portion of your sons is it\") are (three) terms of exclusion — to exclude (from being eaten beside the altar): the thanksgiving offering and its bread, the ram of the Nazirite and its bread, the miluim ram and its bread, (which may be eaten in all of Jerusalem).", + "6) \"And you shall eat it in a holy place\": What is the intent of this? Because it is written \"beside the altar,\" I might think that (it must be eaten) right next to the altar. Whence do I derive for inclusion the compartments built outside the (azarah), but opening into it? From \"in a holy place.\"", + "7) \"for it is your portion and the portion of your sons\": but not that of your daughters. \"from the fire-offerings of the L–rd\": They can eat it only after (the sacrifice of) the fire-offerings.", + "8) (Vayikra 10:12): (\"Take the meal-offering remaining) … (Vayikra 10:13) for thus have I been commanded.\" (Vayikra 10:16): (\"And for the goat of the sin-offering [of the additional offerings of the New Moon] Moses inquired … (Vayikra 10:18) You should have eaten it in the holy place) as I had commanded.\" (Vayikra 10:14): (\"And the breast of the waving and the shok of the lifting shall you eat in a clean place) … (Vayikra 10:15) as the L–rd has commanded.\" (Why are all of these \"commanded\" needed?) \"for thus have I been commanded\" — to tell you that you should eat the meal-offering even though you are in mourning (aninuth, for Nadav and Avihu). \"as I had commanded\" — at the time (in respect to the meal-offering, that it should be eaten). \"as the L–rd has commanded\" — and it is not of my own volition that I tell you to eat it (in your mourning).", + "9) (Vayikra 10:14): \"And the breast of the waving and the shok of the lifting shall you eat in a clean place\": \"the breast\" — as stated; \"the waving\" — This is the waving of the basket; \"shok\" — as stated; \"lifting\" — This is the lifting of the thank-offering. \"shall you eat in a clean place\": R. Nechemiah queried: Are the first ones (mentioned), then, not to be eaten in a clean place! — (The reference is to) a clean place which is not (entirely) tamei, (i.e., the encampment of Israel), which is clean of leper tumah, (lepers being sent out of that encampment), (but not clean of other types of tumah), which is to say that they are to be eaten in the midst of Jerusalem.", + "10) \"you and your sons and your daughters\": (Does this mean) you and your sons having a portion, and your daughters (not having a portion, but being permitted) a gift? Or, you, your sons, and your daughters having a portion? — \"for it is your portion and the portion of your sons\" (Vayikra 10:13) tells us that daughters do not have a portion. How, then, am I to understand \"you and your sons and your daughters\"? You and your sons have a portion; your daughters (are permitted) gifts.", + "11) (Vayikra 10:14): \"They are given from the sacrifices of the peace-offerings of the children of Israel\" — including the communal peace-offerings that obtained that day, as it is written (Vayikra 9:4) \"and an ox and a ram for peace-offerings to sacrifice before the L–rd.\" (Vayikra 10:15): The shok of the lifting and the breast of the waving, on the fire-offerings of the fats shall they bring\" — whereby we are taught that the fats were below." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 10:16): \"And for the goat of the sin-offering Moses inquired, inquired, and, behold, it was burned\": \"the goat\": This is the goat of Nachshon (Bamidbar 7:16, for the consecration of the altar); \"the sin-offering\": This is the sin-offering of the eighth day (of miluim, Vayikra 4:3);", + "2) \"Moses inquired, inquired\": This is the goat of Rosh Chodesh (Nissan). I might think that all three were burned; it is, therefore, (to negate this) written \"and, behold it was burned\" — one was burned and not all three. What is the intent of \"Moses inquired, inquired\" — two inquiries: Why was this one burned and why were the others eaten (i.e., if you were concerned about aninuth for Nadav and Avihu, you should have burned all of them; and if not, you should have eaten all of them!) I would not know which was burned if it were not written (Vayikra 4:17): \"and He has given it to you to forgive the sin of the congregation to make atonement for them.\" Which goat forgives the sin of the congregation? The Rosh Chodesh goat, as it is written (in that regard): \"and one goat for a sin-offering to make atonement for you.\"", + "3) (\"And he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, to say\"): \"And he was wroth with Elazar and Ithamar, the sons of Aaron\": We are hereby taught that he faced his sons (out of deference to Aaron) and directed his anger to Aaron, whereby we are apprised that Aaron, too, was the object of his wrath. \"the remaining\": Pinchas was not among them, (not yet having entered the priesthood). \"to say\": (He said to them:) Answer my words.", + "4) (Vayikra 10:17) \"Why did you not eat the sin-offering in the holy place?\": Now did they eat it in an unholy place? Was it not burned? viz. (Vayikra 10:16): \"and it was burned!\" If so, why did he say \"Why did you not eat it, etc.\"? — He said to them: Perhaps it went outside of the (court) curtains? For a sin-offering that leaves the precincts of the curtains is unfit. This tells me only of this (\"a sin-offering\") alone. Whence do I derive the same for holy of holies? From (Vayikra 10:17): \"for it is holy of holies.\" Whence is it derived that the eating of offerings (by the Cohanim) is atonement for Israel? From (Vayikra 10:17): \"And it has He given to you to forgive the sin of the congregation, to make atonement for them before the L–rd.\" How so? Cohanim eat and the owners are atoned for.", + "5) (Vayikra 10:18): \"Behold, its blood was not brought within the sanctuary.\": He had said to them: Perhaps some of its blood entered within (the sanctuary). For if the blood of an \"outer\" sin-offering enters within, it becomes unfit (viz. Vayikra 6:23). R. Yossi Haglili says: This tells us that if the blood of a sin-offering entered the holy of holies (kodesh kadashim) it becomes unfit. This tells me only of the holy of holies. Whence do I derive (the same for) the sanctuary? From \"within the sanctuary (kodesh).\"", + "6) (Vayikra 10:18): \"You should have eaten it in the holy place\" — whereby we are taught that it is to be eaten in the sanctuary. Whence is it derived that it is also to be burned in the sanctuary (if it became unfit)? From \"achol (consume) tochlu (consume) it in the sanctuary\" (— two \"consumings,\" one for the mouth; the other, for the fire). I might think that even if it became tamei outside, it should be burned inside. It is, therefore, written (\"You should have eaten) it\" Just as it, \"its tumah is inside and its burning is inside,\" so (the other), if its tumah is outside, its burning is outside.", + "7) (Vayikra 10:19): \"And Aaron spoke (vayedaber) to Moses\": \"dibbur\" connotes \"strong\" speech, as in (Bamidbar 21:25): \"And the people spoke (vayedaber) against G d and against Moses.\"", + "8) (Vayikra 10:19): \"Now did they (Elazar and Ithamar, who are forbidden to officiate when onenim [mourners]) this day offer their sin-offering and their burnt-offering before the L–rd?\" (It is I [the high-priest (who does officiate when an onein)] who did so.) \"And if there had befallen me (even the death of other kin for whom I must become an onein) such as these (my sons) and I had eaten the sin-offering this day, would it be good in the eyes of he L–rd!\" (for which reason I burnt it.) R. Nechemiah says that it was burned because of aninuth, (for which reason \"these\" is mentioned.)", + "9) What is the intent of \"such as these\"? I might think that only (the death of) sons forbids one (to eat) in (a state of) aninuth. Whence do I derive (the same) for all mentioned in that section (of aninuth), including (by Rabbinical enactment) one's brother and sister by his mother and his married sister? From \"such as these.\" R. Yaakov says: I might think that Levites in a state of aninuth would be forbidden to sing (the Levitical songs); it is, therefore, written (\"and if there had befallen) me.\" I (i.e., a Cohein) am forbidden in (a state of aninuth), but Levites in aninuth are not forbidden to sing.", + "10) R. Yehudah and R. Shimon say: Now was it burned because of aninuth? Was it not burned because of tumah? For if it were burned because of aninuth, then they should have burned all three. Variantly: Could they not have eaten them at night? Variantly: Was not Pinchas with them (who was not an onein)? What is the intent of (\"such as) these\"? (according to R. Nechemiah, who says that it was burned because of tumah and not because of aninuth)? (Moses had said to Aaron: Perhaps you were so overwrought with grief that you allowed the offering to become tamei, and he replied in strong denial:) Should I not have been deterred therefrom by seeing what happened to these (Nadav and Avihu), who failed to take counsel and were swept away! And what is the intent of \"such as these\"? He said: Even if I had buried not only these, but also these and these, not thus would I shame the offerings of the sanctuary (by allowing them to become tamei!)", + "11) (Vayikra 10:19) \"and if I had eaten the sin-offering this day, etc.\": It is forbidden for me in the daytime, but it is permitted at night. And in future generations, it is forbidden both in the daytime and at night. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: An onein is forbidden to eat offerings at night only by interdict of the scribes. Know this to be so, for they said: An onein immerses and eats his Pesach offering at night.", + "12) (Vayikra 10:20): \"And Moses heard, and it was good in his eyes\": He admitted immediately that he had heard the halachah and had forgotten it, and was shamed into saying: I did not hear it. R. Yehudah said: Chananiah b. Yehudah was wont to expound all his days: Sore is officiousness (in this instance, Moses' officiousness with Aaron), which caused Moses to err (in the halachah). After his death, I demur: What caused him to be officious? His erring." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 11:1) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron to say to them\": (to say) to the sons, to Elazar and Ithamar, or to say to Israel? \"Speak to the children of Israel\" (Vayikra 11:2) is the speaking to Israel. How, then, are we to understand \"to say to them\"? To say to the sons, to Elazar and to Ithamar.", + "2) (Vayikra 11:2) \"This is the animal that you may eat\": We are hereby taught that Moses took hold of each animal and showed it to Israel and said to them: This you may eat and this you may not eat. (Vayikra 11:9): \"This you may eat of all that is in the waters\" — This you may eat and this you may not eat. (Vayikra 11:9): \"These shall you hold in detestation of the fowl\" — These shall you hold in detestation and these shall you not hold in detestation. (Vayikra 11:29): \"This to you is what is tamei among the creeping things\" — This is tamei and this is not tamei.", + "3) (Vayikra 11:2): \"This is the animal that you may eat, of every beast that is upon the earth\": One declaration replaces another. From (Bereshith 9:3): \"As the green herb, I have given you (the sons of Noach) everything,\" I might assume that everything was permitted; it is, therefore, written (Devarim 14:4): \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, (Devarim 14:5) the hart, the gazelle, and the fallow deer, and the wild goat, and the dyshon, and the wild ox, and the chamois.\"", + "4) I might think that the entire beast is permitted; it is, therefore, written (Bereshith 9:4): \"Only the flesh with its life, its blood, you shall not eat\" — ever min hechai (a limb torn from a living animal) is forbidden. (Bereshith 32:33): \"Therefore, the children of Israel may not eat the thigh sinew (gid hanasheh)\" — the gid hanasheh is forbidden. (Vayikra 7:3): \"All fats (cheilev) of ox or sheep or goat you shall not eat\" — cheilev is forbidden. (Vayikra 7:26): \"And all blood you shall not eat\" — blood is forbidden. I might think that they are permitted whether slaughtered (by shechitah) or not slaughtered, (but killed in some other way); it is, therefore, written (Devarim 27:7): \"And you shall slaughter (by shechitah) … and you shall eat.\"", + "5) I might think that only \"the lamb of sheep\" (i.e., of two sheep) \"and the kid of goats\" (i.e., of two goats), (were permitted). Whence would I derive (as also permitted) kilaim (an admixture, e.g., the offspring of a lamb and a goat)? From the fact that it is written (Vayikra 11:2) \"animal\" and \"beast\" (unqualified, to indicate that anything called \"animal\" or \"beast,\" with the required cleanliness signs, may be eaten.) This tells me only of kilaim of (one kind of) animal (begotten) from (a different kind of) animal, or of beast from beast. Whence do I derive (the same for) beast from animal or animal from beast? From (Vayikra 11:2): \"the animal … of every beast\" — \"animal,\" in any event; \"beast,\" in any event.", + "6) I might think that the same applies to an animal and a sea-beast (i.e., that a sea-beast or a sea-animal begotten by a (land) animal could be eaten); it is, therefore, written (Vayikra 11:2) \"that is on the land\" — to exclude a sea creature.", + "7) Bur perhaps \"that is on the land\" signifies that (if the offering is on the land, it is permitted with the signs (of clean land animals, and if on the sea, (it is permitted) with or without those signs. It is, therefore, written \"This … that is on the land\" — only what is on the land is permitted.", + "8) This is the animal that you may eat of every beast that is on the land.\": We are hereby taught that \"beast\" is in the category of animal. Whence is it derived that \"animal,\" too, is in the category of \"beast\"? From (Devarim 14:4): \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, (Devarim 14:5) the hart, the gazelle, and the fallow deer, and the wild goat, and the dyshon, and the wild ox, and the chamois.\" (The latter mentioned are animals.)", + "9) (Devarim 14:6): \"And every beast that has split hooves, entirely cloven in two, and which chews the cud in the beast — it may you eat\" — to include the embryo (as permitted with the slaughtering of the mother). If the fetus stuck out its hand and returned it, it (the fetus, excluding the hand) may be eaten (with the slaughtering of its mother.) I might think that even if it stuck out its head and returned it, it is permitted with the slaughtering of its mother; it is, therefore, (to negate this) written (Devarim 14:7): \"Only (this may you not eat\") Why do you see fit to say that if the fetus stuck out its hand and returned it, it (the fetus) may be eaten (with the slaughtering of its mother)? Because it is not considered to have been born (and to require its own slaughtering). And why do you see fit to say that if the fetus stuck out its head, it (the fetus) may not be eaten (with the slaughtering if its mother)? Because it is considered to have been born (and to require its own slaughtering).", + "10) You say that this is the intent of Scripture (in \"Only, etc.\") — to distinguish between limbs and limbs, (i.e., between head and hand). But perhaps the intent of Scripture is to distinguish between fetuses and fetuses. That is: Which fetus should be permitted (with the slaughtering of its mother)? One, that had it been born, would be permitted. And which is that? A living, nine-month old fetus. In chullin (a mundane, non-sanctified animal), whence do we derive (permission to eat) a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus (found in its mother after shechitah)? In sanctified animals, a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus? In a tithed animal, a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus? From (Vayikra 11:3) \"Whatever (including the above) has split hooves and whose hooves are wholly cloven, and which chews the cud in the beast — it may you eat.\"" + ], + "Chapter 3": [ + "1) \"All … in the beast (may you eat\"): to include (as permitted) the fetus (found \"in the beast\" after its mother had been slaughtered). I might think (that this were so) even if part of it had emerged. It is, therefore, (to negate this,) written \"Only (this may you not eat.\") \"it (one with the signs of cleanliness) may you eat.\" It may be eaten (and not an unclean beast.)", + "2) This tells me only of a positive commandment. Whence do I derive (that he also transgresses) a negative commandment (if he eats an unclean beast)? From \"the camel, the hare, the coney … and the swine … you shall not eat.\" This tells me only of these alone. Whence do I derive (the same for) the other unclean beasts? It follows a fortiori, viz.: Now if a negative commandment against eating attaches to these, which have certain cleanliness signs, how much more so does it attach to those which do not have any cleanliness signs! It is found, then, that the camel, the hare, the coney and the swine (are prohibited) by Scripture, and the other unclean beasts, by a fortiori reasoning. Their positive commandment is written; their negative commandment is (derived) a fortiori.", + "3) \"Only this may you not eat of those which chew the cud and of those which have cloven hooves\": There are among those that chew the cud, which you do not eat. Which is that: A clean animal born of an unclean one.", + "4) I might think that the same is true of an unclean animal born of a clean one; it is, therefore, written (Vayikra 11:4): \"the camel … it is unclean.\" This (a camel born of a camel) is unclean (and not the other). R. Shimon says: Why is the camel mentioned twice? (Vayikra 11:4 and Devarim 14:7). One for a camel born of a camel; the other for a camel born of a cow.", + "5) \"Only this you shall not eat of those that chew the cud and of those whose hooves are parted\": There are those among the cloven footed, which you do not eat. These are the treifoth (animals with organic defects leading to death):", + "6) (an animal in which:) the gullet is perforated; most of the windpipe is detached (in its breadth); the spine is broken and the spinal cord is cut; the heart is perforated up to its chamber; the liver is diminished and nothing remains of it; the lung is perforated or diminished (R. Shimon says: until the perforation reaches the bronchiae); the stomach is perforated; the intestines are perforated (R. Yossi b. R. Yehudah says: Even if the gall bladder is perforated, it is unfit);", + "7) the inner stomach (the maw) is perforated or most of the outer stomach is torn (R. Yehudah says: In a large (ox) a handbreadth, and in a small one, the majority [even if it is not a handbreadth]);", + "8) the omasom and the reticulum is perforated (until its perforation is seen) on the outside; it fell from a roof (even if breaks are not visible from the outside); most of its ribs were broken; it was trodden by a wolf (R. Yehudah says: Being trodden by a wolf, for a small animal, and being trodden by a lion, for a large one); it was trodden by a hawk, for a small bird; it was trodden by a large bird, for a large bird. I might think that if the skull were diminished, but the brain membrane not perforated; if the heart were perforated, but not up to its chamber; if the spine were broken, but the cord not severed; if the liver were diminished, but an olive-size remained of it; if the omasom and the reticulum were perforated into each other;", + "9) if the kidneys were removed; if the spleen were removed; if the lower jaw were removed; if the womb were removed; if the (lungs) were shrunk by some natural shock, (such as thunder) (I might think that these are considered treifah); it is, therefore, written (Vayikra 22:8): \"neveilah (carrion) or treifah (he shall not eat\") — Just as neveilah is not alive, so treifah is not viable, to exclude the above, which are viable.", + "10) If its skin were stripped, R. Meir permits it and the sages forbid it (as treifah). And they concede that if there remains upon its skin the size of a sela (i.e., enough to cover the spinal column), it is kasher. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) Whence is it derived that five (animals in the class of) sin-offerings must (be allowed to) die (and not be eaten)? From (the redundant) \"of those that chew the cud … it is unclean to you.\" (i.e., even though they have both cleanliness signs they are unclean) (the five sin-offerings: the offspring of a sin-offering, the substitute for a sin-offering, a sin-offering whose owner had died, a sin-offering which had been lost and which was found after atonement had been made with another animal, and a sin-offering whose year (of acceptability) had expired) Whence is derived for inclusion (as being allowed to die), (a substitute for) invalidated sanctified animals (i.e., sanctified animals which had sustained a blemish and been redeemed)? From \"and of those whose hooves are parted … it is unclean to you.\" Whence is derived for inclusion the milk of the five sin-offerings which must die? From \"of those that chew the cud … it is unclean.\" Whence is derived for inclusion the milk of invalidated sanctified animals? From (Devarim 14:7): \"of those whose hooves are parted, the shesua … they are unclean to you.\" Whence is derived for inclusion the milk of an unclean animal? It follows, viz.: An unclean animal is forbidden, and grapes are forbidden to a Nazirite — Just as with grapes to a Nazirite, what is extracted from them is (forbidden) like them; so, with a beast, what is extracted from it (milk) is (forbidden) like it. ", + "2) But, if wine is (forbidden) like grapes, it is because it is found in their body, (the body collapsing when the wine is removed from it). Shall the milk of a beast, then, be (forbidden) like the beast, when it is not in its body (but something extraneous to it)! R. Shimon b. Gamliel says: If wine is (forbidden) like grapes, it is because their residue (their kernels and their husk) is forbidden. Shall the milk of a beast, then, be (forbidden) like the beast, when its residue (its feces and its urine) is not forbidden! — This (argument) is refuted by (the instance of grapes of) terumah, where, (even though) their residue (i.e., kernels and husks) is not forbidden, yet what is extracted from them (wine) is forbidden!", + "3) — But, if this stringency obtains in (the instance of the eating of) terumah (by a non-priest), a grave transgression, (punishable by death), shall this stringency obtain in the instance of an (unclean) beast, (the eating of which is) a lesser transgression! It is, therefore, written (to indicate that it does obtain, the redundant \"camel\" (Vayikra 11:4) - \"camel\" (Devarim 14:7), two times. If it (the redundancy) is not needed for (forbidding) its flesh, learn it as (forbidding) its milk.", + "4) I might think that one would be in transgression of the negative commandment against eating the flesh of bipeds (men) and the milk of bipeds (women); and it would follow a fortiori, viz.: Now if (in the instance of) an (unclean) beast, where you have been lenient vis-à-vis its touch (i.e., it is permitted to touch an unclean beast), you have been stringent vis-à-vis its flesh (it is forbidden to eat it), then bipeds, where you have been stringent vis-à-vis touching them (i.e., niddah), how much more so should you be stringent vis-à-vis (drinking) their milk! It is, therefore, written, (in negation): \"This\" — \"This … (is unclean\"), but the milk of bipeds is not unclean. — But then I would exclude (from the negative commandment) (only) milk, which does not obtain with all (bipeds), but I would not exclude flesh, which does obtain with all bipeds! It is, therefore, written (two terms of exclusion): \"This … unclean is it\" — This (the flesh of an unclean beast) is subject to the negative commandment (against eating), but the flesh of bipeds and the milk of bipeds is not subject to the negative commandment against eating.", + "5) (Vayikra 11:4): \"the camel, because it chews the cud, etc. (Vayikra 11:5) and the coney because it chews the cud, etc. (Vayikra 11:6) and the hare because it chews the cud, etc.\" What is the intent of this? It is already written (Devarim 14:7): \"the camel, and the hare, and the coney, for they chew the cud, etc.\"! Why are they mentioned? To include the aforementioned inclusions.", + "6) (Vayikra 11:4): \"the camel, because it chews the cud\": What is the intent of this? I might think that one sign (chewing the cud) would permit it. Would I think so? If the swine, which has split hooves, is unclean, does it not follow that the camel, which does not have split hooves is unclean! (Why, then, need it be written that the camel is unclean?) — If so, I would say: Who forbade the swine? (The fact that it does not chew) the cud. Let that permit the camel. It must, therefore, be written \"the camel because it chews the cud.\" — Let it, then, be stated for the camel, and, a fortiori for the swine! viz.: If the camel which chews the cud is unclean, how much more so, the swine, which does not chew the cud! (Why, then, need it be written that the swine is unclean?", + "7) If so, I would say: Who forbids the camel? (The fact that it does not have) cloven hooves. Let that permit the swine. It must, therefore, be written (Devarim 14:8) \"And the swine, because its hooves are parted, but it does not chew the cud, it is unclean.\"", + "8) (Vayikra 11:8) \"Of their flesh you may not eat\" — but not of their bones, or sinews, or hooves (i.e., you may eat those). \"and their carcass do not touch\": I might think that Israelites (as opposed to Cohanim) are exhorted against touching a carcass; it is, therefore, written (Vayikra 21:1): \"Speak to the Cohanim, the sons of Aaron, and say to them: For a dead body he (a Cohein) shall not become tamei among his people.\" Cohanim are not to become tamei to the dead; Israelites are to become tamei to the dead.", + "9) Now if they are to become tamei to the dead, a severe form of tumah, should they not become tamei to carcass, a lesser form? How, then, am I to understand \"and their carcass do not touch\"? On a festival (when they are commanded to appear in the azarah).", + "10) Others say: \"and their carcass do not touch\": I might think that if one touched a carcass he receives forty stripes; it is, therefore, written (Vayikra 11:24): \"and to these you shall become tamei.\" I might (then) think that if one saw a carcass, he should go and become tamei to it; it is, therefore, written \"and their carcass do not touch.\" How are these verses to be reconciled? (As expressing) an option (i.e., if you wish to be clean, be careful not to touch their carcass, because if you do, you will become tamei).", + "11) (Vayikra 11:8): \"They are unclean to you\": We are hereby taught that they (unforbidden quantities of different unclean animals) combine with each other (to form forbidden quantities) — flesh with flesh, milk with milk, flesh with milk, both alive (vis-à-vis ever min hechai [flesh torn from a living animals]) or dead (vis-à-vis carcass uncleanliness).", + "12) (Devarim 14:7): \"They are unclean to you\": including their brine, their marrow, and their jelly. \"They\": (\"they,\" as they are) — to exclude (their becoming intermixed with something to which) they do not impart their flavor. \"to you\": They are permitted to you for benefit (not for eating [if you happen to acquire them]). " + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 11:9): (\"This you may eat of all that is in the waters: All that have fins and scales in the water, in the seas and in the rivers — those may you eat.\") From its being written \"you may eat\" what has (fins and scales), I understand not to eat what does not have (fins and scales); and from its being written (Vayikra 11:11) not to eat what does not have, I understand that I may eat what does have. Why was this repeated? To make them subject to (transgression of) a positive commandment and a negative commandment. \"You may eat of all that is in the waters.\": For I might think that since (small fish found in basins [as opposed to fish found in running streams]) are permitted explicitly (even without the signs of cleanliness) and by implication (I might think that) just as explicitly they are permitted only in basins, so by implication they are permitted only in basins — Whence would I derive that even if they are found in holes, pits, or caves, he may bend down and drink from them without apprehension? From (\"You may eat of all) that is in the waters.\"", + "2) \"All that have fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers — those may you eat': \"in the seas (yamim)\": This is the Great Sea (the Mediterranean), as it is written (Bereshith 1:10): \"And the (great) ingathering of the waters, He called yamim.\" \"and in the nechalim\": These are the rivers, as it is written (Bereshith 2:10): \"And a river went out of Eden to water the garden.\" This tells me only of oceans and rivers, that flow (both) in the dry season and in the rainy season. Whence do I derive for inclusion other waters, and other rivers, that flow in the rainy season but not in the dry season, until you include water in holes? From (the repetition of) \"in the waters\" (Bereshith 11:8, Bereshith 11:9).", + "3) I might think that in respect to permitting (Vayikra 11:9), all waters were equated with seas and rivers. Whence do I derive the same in respect to forbidding (Vayikra 11:10)? From (the repetition of) \"seas\" (Vayikra 11:9, Vayikra 11:10) and \"rivers\" (Vayikra 11:9, Vayikra 11:10), creating an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as with \"seas and rivers\" in respect to permitting, all waters are equated with seas and rivers, so, with \"seas and rivers\" in respect to what is forbidden.", + "4) You say that \"in the waters, in the seas\" comes to tell us that the waters that I permitted are the waters that I forbade. But perhaps it comes to tell us that the species that I permitted is the species that I forbade. And which species did I permit? Those which have bones and which reproduce, (which are found only in those which have fins and scales); so, I forbade only those species which have bones and which reproduce. Whence do we derive (that I forbade also) those which have bones and do not reproduce, and those which do not have bones and which do not reproduce — until you include (as forbidden) galim and frogs which grow in the water and on the land? From (Vayikra 11:10): \"All that do not have, etc.\"", + "5) (\"fins and scales\") This tells me only of (fish with) an abundance of scales and fins, such as kiponoth. Whence do I derive the same for a fish that has only one fin and one scale? From (Vayikra 11:10) \"All that do not have (lit.) a fin and a scale (kaskas).\" R. Yehudah says: two scales. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" for it, viz. (I Samuel 17:5): \"and in armor of scales (kaskasim, plural) was he clothed.\" R. Yossi b. Dormaskita says: The leviathan is a clean fish, as it is written (Iyyov 41:7): \"Its (the leviathan's) pride is the strength of shields\" — these are its scales; (Iyyov 41:22): \"Beneath it are sharp shards\" — these are its fins.", + "6) (Vayikra 11:9): \"This you may eat\": to include a clean fish (found) in the maw of an unclean fish. I might think that also (included as permitted) is an unclean fish in the maw of a clean fish; it is, therefore, written (Vayikra 11:9) \"those (clean fishes themselves) (you may eat\"), (and not unclean fishes swallowed by them). Why do you see fit to say vis-à-vis beasts (see Chapter 3:3 and Vayikra 11:4) that (a clean beast) in the maw of an unclean beast is unclean, and that (an unclean beast) in the maw of a clean beast is clean, whereas vis-à-vis fish, (an unclean fish) in the maw of the clean fish is unclean, and (a clean fish) in the maw of an unclean fish is clean? — Because it (what is found inside the fish) did not grow there, (but was just swallowed, as opposed to the instance of the beast). \"you may eat\": to include a clean fish which was pickled together with an unclean one. I might think that this were so even if it (the unclean fish) dissolved (into the brine); it is, therefore, written (Vayikra 11:4) \"those [clean fish by themselves] (you may eat\"), (and not the forbidden element that they have absorbed).", + "7) (Vayikra 11:10) \"And all that do not have fins and scales in the seas and in the rivers, of every creeping thing of the waters, and of every living (chayah) creature of the waters that is in the waters — they (hem) are detestable to you.\") \"chayah\" — this is the sea-animal. \"creature (nefesh)\" — to include (as forbidden) the siren (half-human, half-fish). I might think that it causes tent-tumah according to R. Chanina b. Chachinai; it is, therefore written (Bamidbar 19:14): \"This (is the Torah: a man (i.e., a whole man) if he die in a tent, etc.\")", + "8) \"detestable\" — to forbid their brine, their marrow, and their jelly. \"they (hem)\": to exclude (as forbidden) an instance in which they are not present to the taste. \"to you\": They are permitted for benefit (but not for eating).", + "9) (Vayikra 11:11): \"And detestable shall they be to you\": to include their admixtures (if an unclean fish became mixed up with clean fish and cannot be recognized). How much (of the unclean fish) must be in it (the admixture) to be forbidden? The weight of ten zuz in Judah, which are ten selaim in the Galil, in a keg which contains two sa'ah. The brine of an unclean fish is forbidden. R. Yehudah says: (How much of the unclean must be in the clean to forbid the brine?) A revi'ith (of a log of unclean fish) in two sa'ah (of clean fish). R. Yossi says: One in sixteen.", + "10) \"Of their flesh you shall not eat\": (The exhortation) does not apply to their bones and to their fins. \"and their carcass shall you hold in detestation\": to include midges filtered (from their native element).", + "11) (Vayikra 11:12) \"Whatever has no fins and scales in the water is detestable to you.\" What is the intent of this? (i.e., it has been stated already.) I might think (that it is permitted) only when it brings its signs of cleanliness with it to the dry land. If it left them in the water, how do I know (that it is still permitted)? From \"in the water.\" \"it is detestable to you\": it is forbidden to trade in them.", + "12) (Vayikra 11:13) (\"And these shall you hold in detestation (teshaktsu) of the fowl. They shall not be eaten.\") \"teshaktsu\": to forbid their brine, their marrow, and their jelly, and their eggs, and their skins, and their admixtures. \"They\" and \"of\" signal exclusions — to exclude (from the exhortation) their beak, claws, wing (feathers) and plumage." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 11:13): \"They shall not be eaten\": to make one who feeds it (to others) liable as the one who eats it (himself). But perhaps the intent is that it is forbidden to derive benefit from them! (This cannot be for it is already written (Devarim 14:12): \"You may not eat\" — It is permitted to derive benefit from them; (only) to eat them is it forbidden. How, then, must I understand \"they shall not be eaten\"? As signifying that the one who feeds is liable as the one who eats.", + "2) (Vayikra 11:13): \"the great vulture (nesher), the bearded vulture, and the osprey\": R. Yishmael says: \"nesher is written here and elsewhere (Devarim 14:12). Just as with \"nesher\" here, all (of the birds) mentioned with the nesher, are subject to \"you shall not feed\" as well as to \"you shall not eat,\" so, with \"nesher\" there, all mentioned with the nesher (including \"ra'ah\" and \"dayah,\" which are not mentioned here) are subject to \"you shall not feed\" as well as \"you shall not eat.\"", + "3) R. Akiva says: \"Ayah\" is written here and \"ayah\" is written elsewhere (Devarim 14:13). Just as with \"ayah\" there, \"ra'ah\" is a kind of \"ayah,\" (making it subject to \"you shall not eat,\") so, with \"ayah\" here, \"ra'ah\" is a kind of \"ayah,\" (making it subject to \"you shall not feed\").", + "4) (Vayikra 11:15) (\"Every raven after its kind\") \"raven\": This is the (black) raven; \"every raven\": to include the \"deep\" (i.e., white) raven and the pigeon-headed raven; \"after its kind\" (lemino): the starling; \"after its kind\" (lemineihu, Vayikra 11:16): to include the swallow.", + "5) (Vayikra 11:16): \"and the hawk after its kind\": \"the hawk\": as indicated; \"after its kind\": to include bar charya. Why is \"lemineihu\" (after its kind) mentioned four times? For I might say that only these (birds that are mentioned) are forbidden, but the rest (that are not mentioned) are permitted; it is, therefore, stated \"lemineihu\" to include (the others of its kind that are not mentioned). How so? I deduce from what is mentioned, viz.:", + "6) Just as the nesher (Vayikra 11:13) which is mentioned, has no crop and does not have an additional claw (on the hind part of the leg) and has a craw which does not peel easily, and grasps (with its claws) and eats, so, all birds of this kind are unclean. Just as turtle-doves and young pigeons have a crop and have an additional claw and have a craw that peels easily and do not grasp (with their claws) and eat, so, all birds of this kind are clean.", + "7) (Vayikra 11:20): \"All creeping things that fly, which walk on four are detestable to you.\" I might think that all are forbidden. It is, therefore, written (Vayikra 11:21): \"Only this may you eat of all creeping things that fly, which walk on four, etc.\" I might think that all are permitted; it is, therefore, written (Vayikra 11:22): (\"These of them you may eat:) the arbeh [the locust] (after its kind), and the salam [the bald locust] (after its kind), and the chargol [the cricket] (after its kind), and the chagav [the grasshopper] (after its kind.\") This tells me only of these alone. Whence do I include others? From (the repetition) of \"lemineihu.\" How so? I derive it from what is mentioned, viz.:", + "8) Just as the arbeh, which is mentioned, has four legs and four wings and jointed legs (for leaping), and its wings cover most of it, so, all of this kind are permitted. R. Yossi says: (In addition,) it must lend itself to the name \"chagav\" (grasshopper). R. Elazar b. R. Yossi says (Vayikra 11:21): \"that which has joined legs\" — even though it does not have them yet, but is destined to grow them.", + "9) Arbeh is (known as) gubai; salam, as charshon; chargol as nafol; chagav, as nadyan. What is the intent of \"lemineihu,\" four times? To include tziporeth keramim, yochna Yerushalmith, artzuvia, and razvanith, (which though not similar in appearance to those in the verse, have the same species signs).", + "10) Rabbi says (Vayikra 11:23): \"And every creeping thing that flies, which has four legs; it is detestable to you\" — If it has five legs, it is clean. \"it is detestable\" — to exclude their admixture. From here the sages ruled: Unclean grasshoppers which were pickled together with clean ones do not render their (common) brine unfit. R. Tzadok testified about the brine of unclean grasshoppers that it (itself) is clean." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 11:24) \"And by (touching) these you will become unclean; all who touch their carcass will be unclean until evening.\" (Vayikra 11:26) By (touching) every beast whose hoof (parsah) is parted (mafreseth), and cloven (shesa) is not cloven (shosa'ath) or the cud (gera) does not chew …\" I might think that in respect to all that is mentioned in the (preceding) section, viz.: Beasts, animals, birds, fish, and grasshoppers, (I would think that) ever min hechai (flesh torn from a living animal) [to which these verses also refer, viz., below; 2) and Vayikra 11:5)]) renders one unclean in all of them; it is, therefore, written (Vayikra 11:26) \"beast.\" I would exclude fish, which are found in the sea, which do not contract tumah, but I would not exclude grasshoppers; it is, therefore, written \"mafreseth.\" I would exclude grasshoppers, in whose species we do not find tumah, but I would not exclude birds, in whose species we do find tumah; it is, therefore, written \"parsah.\" I would exclude unclean birds, but I would not exclude clean birds. And it would follow a fortiori, viz.: If a beast, which does not render one's clothes tamei (if a piece of neveilah is stuffed down) his throat, ever min hechai of it does confer tumah, then a bird, that renders one's clothes tamei (if a piece of neveilah is stuffed down) his throat, how much more so should ever min hechai confer tumah. It is, therefore, written \"shesa.\" This tells me (that ever min hechai tumah is conferred) only on a clean beast. Whence do I derive the same for an unclean beast? From \"every beast.\" Whence do I derive (the same for) a clean animal? From \"mafreseth.\" Whence do I derive (the same for) an unclean animal? From \"parsah.\" Whence do we derive (the same for) the cloven-footed? From \"and shesa.\" Whence do we derive the (same for) the non cloven-footed? From \"is not shosa'ath.\" Whence do we derive (the same for) one that chews the cud? From \"that chews gera.\" Whence do we derive (the same for) one that does not chew the cud? From \"that does not chew.\"", + "2) Of what is this (Vayikra 11:24) speaking? If (of beasts) in their death (i.e., neveilah), this has already been stated (viz. Vayikra 11:39). If of flesh torn from a dead animal, this has already been stated below (see Chapter 6:6). What, then, must it be speaking of? Ever min hechai.", + "3) (But why is a verse needed for this?) Can it not be derived through reason, viz.: There is tumah in a man and tumah in a beast. Just as with a man, ever min hechai from him confers tumah, so with a beast, ever min hechai from it confers tumah. (Why, then, do I need 11:24 to tell me this?)", + "4) (I do need it,) for if Scripture has been stringent (for seven days) with the graver tumah of a man, should we be stringent (until the evening of the same day) with the lesser tumah of a beast? I can derive it, then, from the lesser tumah of sheratzim (creeping things), viz.: There is tumah in a beast and tumah in a sheretz. Just as with a sheretz, ever min hechai from it confers tumah, so, with a beast, ever min hechai from it confers tumah.", + "5) — Now if Scripture is stringent with a sheretz, whose blood is like its flesh, shall we then be stringent with a beast, whose blood is not like its flesh? — I will derive it, then, from ever min hameth (a limb from a dead animal), viz.: If ever min hameth, whose prohibition does not obtain with the sons of Noach as it does with Israelites, (the former being permitted to eat of a dead animal that has not been slaughtered by shechitah), yet (it) confers tumah, then ever min hechai, whose prohibition does obtain with the sons of Noach as it does with Israelites, should it not confer tumah? — No, this may be so with ever min hameth, where the flesh that falls off from it is tamei, but would you say (the same for) ever min hechai, where the flesh that falls off from it (as opposed to being torn off from it) is clean? Since the flesh that falls off from it is tahor, it (the flesh torn off from it) should not confer tumah! (It is, therefore, necessary) to write \"all who touch their carcass\" (Vayikra 11:24), and \"all who carry of their carcass\" (Vayikra 11:25) (are tamei), to include ever min hechai.", + "6) I might think that flesh which falls off from a living animal should also confer tumah; it is, therefore, written \"neveilah\" (carcass) — Just as neveilah, which has no regrowth (confers tumah), so, ever min hechai, which has no regrowth, (confers tumah, as opposed to flesh that falls off from a living animal, which does have regrowth). These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Just as neveilah has sinews and bones, so ever min hechai (to confer tumah) must have sinews and bones. Rebbi says: Just as neveilah (to confer tumah must be) as in its creation — flesh, sinews, and bones, so, ever min hechai.", + "7) (Vayikra 11:24) \"All who touch their carcass will be unclean until evening\": The toucher becomes unclean until evening, but the toucher does not confer tumah upon clothing. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori, viz.: If carrying (where the instances of tumah) are few (relative to touching), confers tumah upon clothing, then touching (where the instances of tumah) are many (relative to carrying), how much more so should it confer tumah upon clothing! It must, therefore, be written that the toucher becomes unclean until evening (but he does not confer tumah upon clothing).", + "8) (Vayikra 11:25) \"And everyone that carries of their carcass shall wash his clothing and he shall be unclean until evening\": We are hereby taught that the carrier confers tumah upon clothing. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori, viz.: If touching (where the instances of tumah) are many (relative to carrying), does not confer tumah upon clothing, then carrying (where the instances of tumah) are few (relative to touching), how much more so should it not confer tumah (upon clothing)! It must, therefore, be written that the carrier must wash his clothing, whereby we are taught that the carrier does confer tumah upon clothing.", + "9) I might think (that such tumah obtains) even with raw wool; it is, therefore, written \"beged\" (clothing). If \"beged\" (alone were written), I might think (that tumah obtained) only with a large, white beged which confers tumah (in the instances of zav and plague-spots). Whence would I derive (the same for) a large, colored beged, a small, white beged, a small, colored beged, until there would be included (even) a net-band or a small wrap? From \"beged\"-\"begadav\" (i.e., from the use of the longer form, \"begadav,\" rather than the base form, \"beged\") for (purposes of) inclusion. Whence is it derived that other implements are equated with begadim (in this connection)? From (the superfluous) \"vetamei\" (\"and he shall be clean.\") (Vayikra 11:25). I might think that he also confers tumah upon men and upon earthenware (which, for tumah purposes is likened to man); it is, therefore, written \"beged\" — he confers tumah upon clothing, and not upon men or earthenware." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 11:26) \"By (touching) every beast\": to include the embryo, that ever min hechai from it confers tumah (i.e., if one cut a limb from it in the womb, it is tamei as ever min hechai.). (Vayikra 11:26): \"They are tamei\": We are hereby taught that they combine with each other (i.e., half a limb from one beast and half a limb from another combine to constitute the required amount for tumah). I might think that they (half-limbs of a beast also) combine with (half-limbs of) dead (men to constitute the required amount for ever min hechai tumah). It is, therefore, written (Vayikra 11:26): \"They are tamei to you,\" (to exclude the above). I might think that they do not combine with (the tumah of) the dead, which is stringent (seven days), but they do combine with (the tumah of) neveiloth (of beasts), which is \"light\" (one day). It is, therefore, written (Vayikra 11:27): \"They are tamei to you\" (and not half a limb of ever min hechai in combination with half a limb of neveilah). (Vayikra 11:26): \"Everyone who touches them shall be tamei\": to include an unclean beast, its shechitah not freeing it (of neveilah tumah).", + "2) (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow inductively? viz.: A sheretz (a creeping thing) may not be eaten and an unclean beast may not be eaten — Just as the shechitah of a sheretz does not free it (of neveilah tumah, viz. Chapter 7:5), so, the shechitah of an unclean beast does not free it (of neveilah tumah).", + "3) Or, perhaps go in this direction: A treifah (an animal with an organic defect) may not be eaten and an unclean beast may not be eaten — Just as the shechitah of a treifah frees it (of neveilah tumah), so, the shechitah of an unclean animal should free it (of neveilah tumah)!", + "4) Let us see what it (an unclean animal) is (most) similar to — We derive something (i.e., an unclean animal) in whose kind shechitah does not (normally) obtain from something in whose kind shechitah does not (normally) obtain (i.e., a sheretz), and this is not to be refuted by treifah, in whose kind shechitah does normally obtain. Or, go in this direction: We derive something which confers tumah through being carried (i.e., an unclean animal, when it dies) from something (a treifah), which confers tumah (when it dies), and this is not to be refuted by sheretz, which never confers tumah through being carried. It must, therefore, be written \"Everyone that touches them shall be tamei\" to include an unclean beast, its shechitah not freeing it (of neveilah tumah).", + "5) (Vayikra 11:27): \"that walks upon its soles\": This is the ape. \"And all that walk\": to include (in all of these laws of tumah, even though they have no hooves at all) the long-tailed ape, the porcupine, the adnei hasadeh, and the sea-dog. (Vayikra 11:27): \"the animal\": This is the clean animal. Whence do I derive (for inclusion in the laws of tumah) the unclean animal? From \"which walk on four.\" \"among all animals\": to include the elephant (though it is \"unique\").", + "6) If they are mentioned above, why are they mentioned below? (i.e., Why mention here \"All who touch their carcass will be unclean until the evening. And he that carries their carcass shall wash, etc.\", if this has already been stated above [Vayikra 11:23-24])? What is stated above speaks of ever min hechai, and what is stated below speaks of ever min hameth (even if it lacks an olive-size of meat. [For if it has an olive-size of meat, it is tamei in any event by reason of an olive-size of neveilah]). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If ever min hechai, where meat that falls from it (a living animal) is clean, confers tumah, then ever min hameth, where meat that falls from it (a dead animal) is tamei, how much more so should it confer tumah? — No, this may be so in the case of ever min hechai, the prohibition of which obtains with the sons of Noach as it does with Israelites. Would you say the same for ever min hameth, the prohibition of which does not obtain with the sons of Noach as it does with Israelites? Since this is so, (we would say that) it should not confer tumah. It must, therefore, be written \"one who touches\" and \"one who carries\" to include ever min hameth (as conferring tumah).", + "7) (Vayikra 11:27): \"All who touch their carcass will be unclean until the evening\": But the toucher does not confer tumah upon (his) clothing. (Without this verse we would say) does it not follow a fortiori (that the toucher does confer tumah upon his clothing, viz.:) if in an instance — that of carrying — where they (the clothes) do not become tamei of themselves (e.g., if being in one balance of a scale, the clothes lifted the other balance containing neveilah) — they yet become tamei by virtue of the carrier (of neveilah, that they clothe), then how much more so, in an instance where they do become tamei of themselves (i.e., when the clothes themselves touch neveilah), (how much more so) should they become tamei by virtue of the toucher (of the neveilah, who wears them)! It must, therefore, be written that the toucher (himself) becomes tamei until evening, but the toucher does not confer tumah upon (his) clothing.", + "8) (Vayikra 11:28): \"And he that carries their carcass shall wash his clothes\": We are hereby taught that the carrier confers tumah upon (his) clothing. (Without this verse we would say) does it not follow a fortiori (that the carrier does not confer tumah upon his clothing, viz.:) if in an instance — that of touching — where they become tamei of themselves (i.e., when the clothes themselves touch neveilah), they do not become tamei by virtue of the toucher (of the neveilah, who wears them), then how much more so, in an instance where they do not become tamei of themselves — that of carrying — (how much more so) should they not become tamei by virtue of the wearer! It must, therefore, be written that the wearer shall wash his clothes, whereby we are taught that the wearer confers tumah upon (his) clothing.", + "9) We could reason a fortiori that they (clothes) should not become tamei of themselves by touching (neveilah), viz.: If in an instance where they become tamei through the carrier, they do not become tamei of themselves (by lifting neveilah in a balance scale), then, in an instance where they do not become tamei through the toucher (who wears them), how much more so should they not become tamei of themselves by touching (neveilah)! It is, therefore, written \"Everything that touches them will be unclean,\" both men and implements.", + "10) We could reason a fortiori that they should become tamei of themselves by carrying (i.e., by lifting neveilah in a balance scale), viz.: If in an instance where they do not become tamei through the toucher (who wears them), they become tamei of themselves by touching (neveilah), then, in an instance where they do become tamei through the carrier (who wears them), how much more so should they become tamei of themselves by carrying (i.e., by lifting neveilah in a balance scale)! It is, therefore, written (Vayikra 11:28): \"they are tamei to you,\" and neither food, nor drink, nor implements become tamei by carrying (neveilah in a scale). It is the carrier (that confers the tumah), and not that which is being carried (the neveilah)." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 11:29-31): \"And this to you is what is unclean among the creeping things (sheratzim) which creep upon the earth: the weasel and the mouse, and the great lizard after its kind. And the gecko, and the land-crocodile, and the lizard, and the sand lizard, and the chameleon. These are what are unclean to you among all that creep.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 11:43): \"Do not make yourselves tamei by them (sheratzim) and you will become tamei through them,\" I might think that inner-body tumah and the tumah of offerings are being spoken of; it is, therefore, written \"And this (i.e., only this to you is what is unclean … the weasel and the mouse, and the great lizard, after its kind, etc.\" I might think that these confer tumah on men and implements and the others confer tumah on men but not on implements, or on implements but not on men; it is, therefore written (Vayikra 11:31): \"These (are what are unclean to you\"). Only these (confer tumah). Or, perhaps only these are excluded which are like the particular (kinds mentioned here, viz.:) Just as the particular have bones and reproduce, so, only those are excluded which have bones and reproduce. Whence do we derive (that also excluded are) those which have bones and do not reproduce or those which do not have bones and reproduce? From \"These\" are tamei to you among all that creep\" — Only these among the sheratzim confer tumah.", + "2) (Vayikra 11:29): \"And this to you is what is unclean\": to include its blood as being tamei as is its flesh. (Without the verse I would reason a fortiori, viz.:) If a beast, which confers tumah by being carried — its blood is not tamei as is its flesh, then a sheretz, which does not confer tumah by being carried, how much more so should its blood not be (tamei) as is its flesh. It must, therefore, be written \"And this to you is what is unclean\" — to include its blood as being tamei as is its flesh.", + "3) I might think that (the blood of a sheretz) could render seeds susceptible (to tumah), and that this would follow a fortiori, viz.: If the blood of a beast, which does not confer acute tumah, (i.e., it does not confer tumah upon men and implements, but only upon food and drinks), yet renders seeds susceptible (to tumah), then the blood of a sheretz, which does confer high-degree tumah, how much more so should it render seeds susceptible (to tumah)! It is, therefore, written \"to you\" — It is unclean to you (i.e., to render you tamei) and not to render seeds susceptible (to tumah).", + "4) (Vayikra 11:29) \"the mouse\": I would think that the sea-mouse is also tamei. But does it not follow a fortiori (that it is not tamei), viz.: The \"weasel\" (preceding \"the mouse\" in the verse) is tamei), and the mouse is tamei. Just as the weasel grows (only) on the ground, so \"the mouse\" must be of the type that grows (only) on the ground. — But perhaps just as \"weasel\" is, as the name implies, (i.e., any weasel [and all weasels grow on the ground]), so, in \"mouse\" I would include the sea-mouse. It is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"on the earth\" — to exclude what is in the sea.", + "5) But perhaps I should understand \"on the earth\" as meaning that it confers tumah only when it is on the earth, but if it enters the sea (and touches an object there) it does not confer tumah. It is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"that creeps (hashoretz on the earth\") — Anywhere it \"creeps\" (even the sea) it confers tumah.", + "6) But perhaps \"hashoretz\" connotes \"reproduces,\" and (the meaning is that) only a sheretz that reproduces confers tumah, but a mouse that is half-mouse and half-earth, (being generated from the earth and not reproducing) does not confer tumah (and \"on the earth\" means that if it enters the sea it does not confer tumah there.) It is, therefore, written \"among the sheretz\" — to include (as conferring tumah the mouse that is half-flesh and half-earth. What touches the flesh (portion) becomes tamei; what touches the earth (portion) remains clean. R. Yehudah says: What touches the earth (portion) adjoining the flesh (portion) behind it becomes tamei.", + "7) (Vayikra 11:29): \"tzav\": This is the great lizard; \"after its kind\": to include kinds of tzav — chabarbar, ben hanefilim, and salamander. When R. Akiva came to this verse, he would say (Tehillim 104:24): \"How manifold are Your works, O L-td, etc.\" You have creatures living in the sea and creatures living on the land. If the sea-creatures would come up to the land, they would perish; if the land-creatures would go down to the sea, they would perish. You have creatures (e.g., the salamander) living in the fire and creatures living in the air. If the fire-creatures would leave to the air, they would perish; if the air-creatures would leave to the fire, they would perish. The living place of the first is the death (place) of the other; the living place of the second is the death (place) of the first — \"How manifold are Your works, O L–rd!\"" + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 11:31): \"These are what are tamei to you among all that creep\": \"what are tamei\" (rather than just \"tamei\"): to include their skins (as well as their flesh). I might think (that this refers to) the skins of all of them. It is, therefore, written \"These are (the skins of) what are tamei\" — the skins of (Vayikra 11:30) the gecko, the land-crocodile, the lizard, and the sand-lizard. R. Yehudah says: The lizard is like the weasel (Vayikra 11:29). R. Yochanan b. Nuria says: Eight sheratzim have skins.", + "2) \"unclean\": to include the egg of the sheretz. I might think (that it is tamei) even if the embryo were not formed; it is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"in the sheretz\" — Just as \"sheretz\" (implies that) the embryo has been formed, so, the egg. I might think (that this is so) even if the egg is completely closed; it is, therefore, written (Vayikra 11:31) \"Everyone who touches them 'will be tamei'\" — it must be possible to touch them. How much must it be pierced for this possibility to exist? A hairsbreadth, that it be possible to reach it with a hair.", + "3) \"are tamei\": We are hereby taught that they (these sheratzim) combine with each other (to constitute the requisite amount for tumah): blood with blood, flesh with flesh, blood with flesh, and flesh with blood, whether in one species or in two species.", + "4) \"Everything that touches them will be tamei\": to include the handles of vessels (i.e., if the handle touches them, the entire vessel becomes unclean.) But I might think that this is so even (if the sheretz touched a part of the handle) which is greater than the amount (needed for the vessel's manipulation). It is, therefore, written \"them\" — everything that is needed for their (the vessel's) use. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuria said to him: Scripture (in \"them\") speaks of the causer of the tumah (i.e., the sheretz), and you speak of that which becomes tamei (the vessel)! R. Akiva responded (I agree with you.) I understand the verse as \"All who touch them (the sheratzim) will be unclean until the evening.\" One who eats what is tamei and one who drinks what is tamei does not become unclean until the evening, (but only one who touches what is tamei. As to my applying \"them\" to the vessels, I did so only by way of asmachta [a kind of \"support\" for what is already understood]).", + "5) \"All who touch them will be tamei\": I might think (\"all who touch them\") when they are alive. It is, therefore, written \"in their death.\" If \"in their death,\" I might think this excludes \"in their shechitah.\" It is, therefore, written \"them,\" even in their shechitah (i.e., their shechitah does not free them of their state of tumah.) How, then, am I to understand \"in their death\"? In their death, (they confer tumah), and not in their life.", + "6) \"All who touch them\": I might think (that he would have to touch all of them (i.e., an entire sheretz, to become unclean.) It is, therefore, written (Vayikra 11:32) \"of them\" (i.e., even a piece of them). If \"of them,\" I might think that any amount of them (suffices for tumah). It is, therefore, written \"them.\" How is this to be reconciled? He must touch an amount of it that can be considered all of it. The sages estimated this as the size of a lentil. For the sea-lizard is initially of lentil-size. R. Yossi b. R. Yehudah says: (It must be the size of) the tail of a lizard." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 11:32) \"And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei.\" Of what is this verse speaking? If of their death, this has already been stated (Vayikra 11:31). If of ever min hameth (a limb of a dead animal), this is stated below (Vayikra 11:35). It must be speaking, then, of ever min hechai (a limb of a living animal, [and \"in their death\" signifies the death of the limb]). (But why is a verse needed for this?) Is it not derivable a fortiori? viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh (to confer tumah), ever min hechai of it confers tumah, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should ever min hechai of it confer tumah! (Why, then, is the verse needed?) No, if this is so with a beast, it may be so because it confers tumah by being carried. Would you, then, say the same for a sheretz, which does not confer tumah by being carried, (but only by being touched)? Since it does not confer tumah by being carried, (I would say that) ever min hechai of it does not confer tumah. It must, therefore, be written \"And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei\" — to include ever min hechai.", + "2) I might think (that it confers tumah) even if it (the limb of the sheretz) is hanging on it like a hair. It is, therefore, written \"upon which there falls.\" It does not confer tumah until it falls (from the sheretz).", + "3) I might think that flesh which separates from a living creature confers tumah. It is, therefore, written \"in their death.\" Just as death has no \"replacement,\" so, a limb from a living creature has no replacement, (to exclude flesh, which does replace itself.) These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Just as death (involves) sinews and bones, so ever min hechai (to confer tumah, must involve) sinews and bones. Rebbi says: Just as a sheretz is flesh, sinews, and bones, so ever min hechai (must be) flesh, sinews, and bones.", + "4) (Vayikra 11:32): \"vessels of wood\": I might think (to include) a ladder, a rack, a tray, and a lamp. It is, therefore, written \"of … wood,\" and not all wood. Or I might think (to exclude) a table, a tavla, and a dolfaki (also kinds of tables). It is, therefore, written \"all … wood,\" for inclusion. Why did you see fit to include these and to exclude these? After Scripture included, it excluded. It is, therefore, written \"sack.\" Just as sack is distinct in serving both man (He can clothe himself in it) and his servers (He can put his vessels in it), so I include table and dolfaki, which serve man (He can support himself on them) and the servers of man (He can place his vessels in them), and I exclude ladder, which serves man but not the servers of man, and (I exclude) rack, tray, and lamp, which serve the servers of man, but do not serve man.", + "5) (Vayikra 11:32): \"of every vessel of wood (…where there shall fall of them\"): I might think (this to include) a chest, a box, a closet, a straw receptacle, a reed receptacle, and the (wooden, water) reservoir of an Alexandrian boat, which have rims and which hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor in dry measure. It is, therefore, written \"of… vessel of wood,\" and not all vessels of wood. Or, I might think to exclude a (wooden water) tank on wheels, the provision boxes of kings, the tanners' trough, the reservoir of a small boat, and an ark. It is, therefore, written \"every vessel of wood,\" to include them. Why do you see fit to include these and to exclude these? After Scripture included, it excluded. It is, therefore, written \"sack.\" Jus as a sack is distinct in that it is moved when full, so I include a wheeled tank, kings' boxes, the tanners' trough, the reservoir of a small boat, and an ark, which are moved when full, and I exclude chest, box, and closet, straw receptacle, reed receptacle, and the reservoir of an Alexandrian boat, which have rims and which hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor in dry measure, which are not moved when full.", + "6) R. Meir says: All that the sages enumerated as clean (i.e., chest, box, closet, etc.) are clean, and the rest are tamei. R. Yehudah says: All that the sages enumerated as tamei (i.e., a tank on wheels, etc.) are tamei, and the rest are clean. There is no difference between the words of R. Meir and R. Yehudah but a householder's trough. (According to R. Meir, since it is not enumerated among the clean, it is tamei. According to R. Yehudah, since it is not enumerated among the tamei, it is clean.)", + "7) R. Nechemiah says: The big baskets and the big vessels, which have rims and hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor of dry measure (are tamei). For, (being light,) even though they are not moved when full, they are moved with what remains in them.", + "8) See Section 4:9. Whence is it derived that felt-materials are included (as becoming tamei)? From \"or garment.\"", + "9) \"or skin\": I might think that even sea-skins become tamei. (Initially,) I would reason: There is plague-spot tumah and sheretz tumah. Just as sea-skins are not made tamei by plague-spots, so they should not be made tamei by sheratzim.", + "10) And this would follow a fortiori, viz.: If plague-spots, which confer tumah upon warp and woof, do not confer tumah upon sea-skins, then sheratzim, which do not confer tumah upon warp and woof, how much more so should they not confer tumah upon sea-skins! — No, this may be so with plague-spots, which do not confer tumah upon dyed stuff. Would you say the same for sheratzim, which do confer tumah upon dyed stuff! Since it confers tumah upon dyed stuff, it should confer tumah upon sea-skins. It is, therefore, written \"garment.\" Just as a garment comes from what grows on the land, so skin (to be tamei) must come from what grows on the land. I might think to exclude (from tumah) (even) connecting to it (a sea-skin) something of what grows on the land. It is, therefore, written (\"garment) or skin.\" If \"garment\" includes connecting it (a sea-skin) with something that grows on the land, it may be even a thread, even a cord, so long as it is connected as required for conferring tumah.", + "11) I might think that (included for tumah) are even untanned hide and partially processed hide, with which (the entire) work (of processing) has not been done; it is, therefore, written \"with which work is done.\" I would then exclude (from tumah) untanned hide and partially processed hide, with which work has not been done; but I would not exclude the skins of thongs and sandals, with which work has been done. It is, therefore written \"vessel,\" to exclude sandal-thongs, which are not vessels. I might then think to exclude tent-skins, which are not vessels. It is, therefore, written \"all … with which work is done,\" to include tent-skins." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 11:32): \"sack\": This tells me only of sack. Whence do I derive (for inclusion) kalkali and chebek (types of saddle bands)? From \"or sack.\" I might think that (also included) as requiring tumah are ropes and cords. It is, therefore, written \"sack.\" Just as sack is reticulated, so all must be reticulated (to acquire tumah).", + "2) And thus is it written in respect to dead-body (tumah, Bamidbar 31:20): \"and every work of goats.\" I might think (to include) ropes and cords (as acquiring tumah). (But) it follows (by reason that they should not be included), viz.: A dead body confers tumah and a sheretz confers tumah. Just as a sheretz confers tumah only on what is reticulated, so a dead body confers tumah only on what is reticulated.", + "3) But if Scripture was lenient with a sheretz, a lesser (form of tumah, should we, therefore, be lenient with dead-body (tumah), an acute (form)? But (by reason alone a dead body) should confer tumah on ropes and cords. It must, therefore, be written \"a garment … skin\" (Vayikra 11:33, in respect to sheretz) — \"a garment … skin\" (Bamidbar 31:20, in respect to dead-body tumah), as an identity (gezeirah shavah) — Just as a sheretz confers tumah only on what is reticulated, so a dead body confers tumah only on what is reticulated; and just as a dead body confers tumah on \"every work of goats,\" so a sheretz confers tumah on every work of goats.", + "4) This (\"sack\" [Vayikra 11:32]) tells me only of a sack made of goats. Whence do I derive (as also acquiring tumah) a sack made of pig or of a cow's tail? From \"or sack.\" This tells me only of sheretz. Whence do I derive the same for dead-body tumah. It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) sheretz, a lesser form (of tumah), the work of pig is equated with the work of goats, then (in the instance of) dead-body (tumah), the more acute form, should the work of pig not be equated with the work of goats!", + "5) Now if Scripture included (for tumah in the instance of that which comes from the tail of a cow and from a pig,) tumah until evening, which obtains with many (types of tumah by touching), should I, then, include (for dead-body tumah what comes from the tail of a cow and from a pig), tumah for seven days, which obtains with only a limited (type of tumah, that of touching a dead body)? It must, therefore, be written \"garment … skin\" - \"garment … skin,\" for a gezeirah-shavah — Just as with sheretz, the work of a pig is equated with that of goats, so, with dead-body tumah, the work of a pig is equated with that of goats.", + "6) (Vayikra 11:32): \"every vessel\": to include the sling, the amulet, and the phylactery. I might think that also included are the yoke-eye (tied to the hopper) and the yoke-pole; it is, therefore, written \"with which (vessels) work is done,\" and not where the work is done with others (i.e., the horses, to which the yoke is attached).", + "7) Or I might think to include the coverings of vessels; it is, therefore, written \"with them,\" excluding the coverings of vessels.", + "8) \"it shall be put into water\": I might think even part of it (i.e., piece after piece). It is, therefore, written (Vayikra 22:7): \"And when the sun sets, he shall be clean.\" Just as there, the coming (i.e., setting) of the sun is all at once; here, too, the coming of the vessel (into the water must be) all at once.", + "9) \"And it shall be tamei until the evening\": I might think for all things (i.e., even for use of the vessel for second-tithe). It is, therefore, written \"and it shall be clean.\" How so? (How can it be clean and unclean at the same time?) Clean for second-tithe, (even) in the daytime, and for terumah (only) when it gets dark." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 11:33) (\"And every earthen vessel where there shall fall of them into its midst\") This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive for inclusion a natron vessel? From \"and … earthen vessel.\" Whence would I (think to) include (earthen) tents (for tumah that I need a verse to exclude them)? I would reason thus: If (with) wooden vessels, where flat ones are tamei, tents are clean, then (with) earthen vessels, where flat ones are clean, how much more so should tents be clean! — No, if wooden tents are clean, it is because their atmosphere is clean. Should earthen tents, then, be clean, whose atmosphere is not clean? It must, therefore, be written (\"earthen) vessel,\" to exclude (earthenware) tents (from tumah). Whence do I include (for tumah) earthen shards? From \"and every earthen vessel.\"", + "2) From here they ruled: The fine and small earthen vessels, they, (or if they were broken), their bottoms, or their sides, (if they) can rest without support — then the (minimum) requisite amount (for their being considered vessels vis-à-vis acquiring tumah) is (their being able to hold) enough (oil) to anoint (the small finger of a one-day-old) infant. (This is the criterion for vessels which can hold) up to a log. (The amount increases progressively for larger vessels:) (If they could originally hold) from a log until a sa'ah, (the minimum amount is) a revi'ith; from a sa'ah until two sa'ah, a half-log; from two sa'ah until three and until five sa'ah, a log. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: I do not assign measurements to them, but: the fine and small earthen vessels, they, (or if they were broken), their bottoms, or their sides, (if they) can rest without support — then the (minimum) requisite amount is enough to anoint an infant. (This is the criterion) up to small pots. From small pots until Lyddan jugs, a revi'ith; from Lyddan until Bethlemite, a half-log; from Bethlemite until large jugs — this cannot be recollected. R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: The (minimum) requisite amount for large jugs is two logs. Galilean jars and very small jugs — the amount for their bottoms is any amount, and they do not have sides.", + "3) \"upon which there falls of them\": There are of them (sheratzim) which confer tumah, and there are of them which do not confer tumah. If a rooster swallowed a sheretz and fell into the atmosphere of an oven, (the oven is) clean, (swallowed tumah not conferring tumah); and if it died (before it could assimilate the sheretz), the oven is tamei.", + "4) (Vayikra 11:33): \"into its midst\": (An earthenware vessel) that has a \"midst\" acquires tumah; one that does not have a midst, does not.\" This excludes (from acquiring tumah) an earthen bed, or chair, or bench, or table, or menorah, (which are not made for receiving objects). This testimony was given by Chizkiah avi Akash before R. Gamliel in Yavneh in the name of R. Gamliel in the name of R. Gamliel the elder: Whatever has no \"midst\" in earthenware has no back (for purposes of acquiring tumah).", + "5) \"its midst\": We are hereby taught that it (an earthen vessel) acquires tumah, through its atmosphere (e.g., by a sheretz hanging in its atmosphere, even if it does not touch it). It acquires tumah through its midst (e.g., if liquid that is tamei touches its midst); but it does not acquire tumah through its back. (We need the verse for this, for otherwise we would say:) Does it not follow a fortiori (that it should become tamei through its back) viz.: If vessels that require rinsing (to rid them of their tumah, i.e., vessels of wood and metal), which do not acquire tumah through their atmosphere, do acquire tumah through their back, then earthenware vessels, that do acquire tumah through their atmosphere, how much more so should they acquire tumah through their back! It is, therefore, written \"its midst.\" It acquires tumah through its midst, and not through its back.", + "6) (But) it (now) follows a fortiori that a vessel that requires rinsing should acquire tumah through its atmosphere!, viz.: If an earthen vessel that does not acquire tumah through its back, does so through its atmosphere, then a vessel that requires rinsing, that does acquire tumah through its back, how much more so should it do so through its atmosphere! It is, therefore, written \"an earthen vessel … into its midst,\" and not a vessel that requires rinsing, into its midst.", + "7) (Vayikra 11:33): \"into its midst\": when it falls into its midst, and not when it falls into the midst of its midst. How so? A jug is in an (earthen) stove, its mouth above the stove; a sheretz is in the jug. The stove is clean (and not tamei). Which (state) is more potent? That of conferring tumah or that of acquiring tumah? That of conferring is more potent than that of acquiring. For it (an earthen vessel that is tamei) confers tumah from its back (i.e., upon objects that touch its back), but does not acquire tumah from its back (but only from something tamei in its midst). Now if in a place where tumah is conferred from its back, it is not conferred from the midst of its midst, then, in a place where tumah is not acquired from its back, how much more so is it not acquired from the midst of its midst! (Why, then, is a verse needed to tell us this?) (For perhaps we would say that) the (state of) acquiring tumah is more potent than that of conferring tumah. For it (food in the oven) acquires tumah from a yeast container (in its midst which contains a sheretz), but it (a sheretz in the oven) does not confer tumah upon the yeast (in the container). So that it (the oven), too, should acquire tumah from what is in the midst of its midst even though it does not confer tumah (via a sheretz within it) upon (food that is found in) the midst of its midst! It must, therefore, be written \"into its midst\" — When it (the sheretz) falls into its midst it is tamei, but not when it falls into the midst of its midst.", + "8) (Vayikra 11:33): \"all that is in its midst shall become tamei,\" and not what is in the midst of its midst. How so? A jug is in an (earthen) stove, its mouth above the stove. A sheretz is in the stove. The food and drink in the jug are clean. Which (state) is more potent? That of conferring tumah or that of acquiring tumah? That of acquiring is more potent than that of conferring. For it (food in the oven) acquires tumah from a yeast container (in its midst which contains a sheretz), but it (a sheretz in the oven) does not confer tumah upon the yeast (in the container). Now if in a place where it acquires tumah from the yeast container, it does not acquire tumah from what is in the midst of its midst, then, in a place where it does not confer tumah upon the yeast, how much more so should it not confer tumah upon what is in the midst of its midst! (Why, then, is a verse needed to tell us this?) (For perhaps we would say that) the (state of) conferring tumah is more potent than that of acquiring tumah. For it (an earthen vessel that is tamei) confers tumah from its back (i.e., upon objects that touch its back), but does not acquire tumah from its back (but only from something tamei in its midst). So that it, too, should confer tumah upon what is in the midst of its midst, even though it does not acquire tumah from the midst of its midst! It must, therefore, be written \"all that is in its midst shall become tamei,\" and not what is in the midst of its midst.", + "9) I might think that even if it (the jug) were pierced (the food within it does not become tamei); it is, therefore, written \"all that is in its midst (including what is in a pierced jug) shall become tamei. How large must the hole be (to render the jug susceptible of tumah)? In (vessels) designated for liquids, (large enough) to admit liquids, and in those designated for foods, (large enough) to release olives.", + "10) From here they ruled: A defective kevereth (a large round vessel) stuffed with straw, hanging in the atmosphere of an oven — If the sheretz were in it, the oven is tamei; if the sheretz were in the oven, the food and drink in it are tamei. R. Eliezer says: It (the kevereth) shields (against tumah). R. Eliezer said: If it shields against the acute (tumah of) a dead body, how much more so should it shield against the lesser tumah of earthen vessels! They responded: If it shields against the acute (tumah of) a dead body, it is because a partition avails to shield in such instances. Shall it do so in the instance of the lesser tumah of earthen vessels, where a partition does not avail to shield!", + "11) R. Yochanan b. Nuri said: I said to R. Eliezer: If tents (analogous to the straw-stuffed kevereth) shield against tents in instances of acute, dead-body tumah, where tents avail (to create such) partitions, shall they shield against tents in instances of the lesser earthen vessel tumah, where such partitions do not avail! R. Yossi said: I said to R. Yochanan b. Nuri: I would be surprised if R. Eliezer accepted that answer from you, for it is (now) being deliberated. But this is the answer: If tents shield against tents in instances of acute, dead-body tumah — for (it is a halachah to Moses from Sinai in respect to dead-body uncleanliness) that if one makes (a partition of) a tefach by a tefach, one tefach high, (the vessels therein) are clean — should tents shield against tents in instances of the lesser, sheretz tumah, where if one makes (a partition of) a tefach by a tefach, one tefach high (the vessels therein) are tamei! He responded: This, too, can be (similarly) contested.", + "12) \"all that is in its midst shall become tamei\": R. Akiva says: It is not written \"tamei\" (\"it is tamei\"), but \"yetamei\" — it confers tumah, to make others tamei — to teach that the loaf (in the earthen stove), of second degree tumah, confers third-degree tumah (upon terumah, and even upon chullin [non-consecrated food]). How so? The oven is of first-degree tumah; the loaf, of second degree; and what touches the loaf, of third degree. R. Yehoshua said: \"Who will clear the dust from between your eyes, R. Yochanan b. Zakkai, who was wont to say: A future generation is destined to cleanse the third-degree loaf, for which (tumah) there is no verse in the Torah! — when Akiva, your disciple, has adduced a verse from the Torah (to the effect that) it is tamei! For it is written 'All that is in its midst yetamei.'\"", + "13) (Vayikra 11:33): \"It shall you break.\" I might think that it is a mitzvah to break it. Behold, it is written in respect to a zav (one with a genital discharge) (Vayikra 15:12): \"And an earthen vessel which a zav touches shall be broken, and every wooden vessel shall be rinsed in water.\" Just as (the rinsing of) wooden vessels is for cleansing (and not for mitzvah), so, (the breaking of) earthen vessels is for cleansing (and not for mitzvah.) I might think that it is a mitzvah to break it (an earthen vessel that has become tamei); it is, therefore, written (Vayikra 11:33) \"It shall you break,\" and you shall not break (as a mitzvah) the earthen vessel of a zav. Now we can derive this a fortiori (without a verse), viz.: If (a vessel) that touches a zav, an acute (state of tumah does not require breaking (as a mitzvah) then (a vessel) that touches a sheretz, a lesser state, how much more so should it not be broken! If so, what is the intent of \"It shall you break\"? We are hereby taught that its only cleansing is its breaking, (but if one wishes to retain it in its state of tumah, he may do so). Variantly: It shall you break to cleanse it but you do not \"break\" food and drink to cleanse it. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) I might think that vessels, too, acquire tumah in the atmosphere of an earthen vessel. It is, therefore, written (Vayikra 11:34): \"all the food … and all drink\": Food and drink acquire tumah in the atmosphere of an earthen vessel, but vessels do not. I might think that animal food, too, acquires tumah; it is, therefore, written \"the food,\" the distinctive food of human beings. I might then think that I exclude (from tumah) animal food that one thought to use for human consumption; it is, therefore, (to negate this) written \"all food (… shall be unclean\"). I might think that even foul food (that is not fit for dogs, is included for tumah); it is, therefore, written \"which shall be eaten,\" to exclude foul food. \"food … shall be tamei\": We are hereby taught that any amount of food becomes tamei. I might think that any amount (of food that is tamei) can confer tumah upon others; it is, therefore, written \"which shall be eaten\" (in one swallow). Only the size of an egg can confer tumah (upon others).", + "2) I might think (that food) which is sealed air-tight in an earthen vessel and placed in the atmosphere of a stove becomes tamei; it is, therefore, written \"of all the food,\" and not \"all of the food,\" to exclude the above. I might think (that food) which is sealed air-tight in a \"rinsing\" vessel (i.e., one of wood or metal) placed in the midst of the oven is clean, and that this follows a fortiori, viz.: If an earthen vessel, which does not rescue itself (from tumah) without an air-tight seal in the tent of the dead, rescues therein what is sealed air-tight within it, then a \"rinsing\" vessel, which rescues itself without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel (see Vayikra 11:1) above) — how much more so should it rescue what is sealed air-tight within it! It is, therefore, written \"the food,\" to include (as tamei) what is sealed air-tight in a \"rinsing\" vessel placed in the midst of the oven. An a fortiori argument that a rinsing vessel should not rescue itself (from tumah) without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel: If an earthen vessel, which rescues what is sealed air-tight in it in the tent of the dead, does not rescue itself therein without an air-tight seal, then a \"rinsing\" vessel, which does not rescue what is sealed air-tight within it in the atmosphere of an earthen vessel, how much more so should it not rescue itself therein without an air-tight seal! It is, therefore, written (in negation of the above): \"the food.\" Food acquires tumah in the atmosphere of an earthen vessel, but (other) vessels do not. An a fortiori argument that an earthen vessel does not rescue what is sealed air-tight in it in the tent of the dead: If a \"rinsing\" vessel, which rescues itself without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel does not rescue what is sealed air-tight within it in the atmosphere of an earthen vessel, then an earthen vessel, which does not rescue itself without an air-tight seal in the tent of the dead, how much more should it not rescue what is sealed air-tight in it in the tent of the dead! It is, therefore, written (Bamidbar 19:15): \"And every open (earthen) vessel, over which there is no air-tight seal is tamei.\" But if it does have an air-tight seal over it, it is clean." + ], + "Section 8": [ + "1) I might think that even a gourd which fell into the atmosphere of the oven and was not predisposed (to the acquisition of tumah) would become tamei; it is, therefore, written (Vayikra 11:34) \"upon which water came.\" This tells me only of water (as a predisposing element). Whence do I derive the same for dew, wine, oil, blood, honey and milk? From \"drink\" — this is wine; \"that is drunk\" — this is blood, as it is written (Tehillim 110:7): \"From a river, on the way, shall he drink (blood), wherefore he shall lift (his) head.\" Whence are other liquids derived (as predisposing elements)? From \"and every drink.\" If \"every drink,\" I would think (even) mulberry juice, fruit-juice, pomegranate juice, and (the juice of) all other kinds of fruits. It is, therefore, written \"water.\" Just as \"water\" is characterized by the absence of a qualifying epithet, so I include dew, wine, oil, blood, honey, and milk, which have no qualifying epithets, and I exclude mulberry juice, pomegranate juice, and (the juice of) all other kinds of fruits, which have qualifying epithets.", + "2) I might think that also included (are fruits that fell into waters of) holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"which shall be drunk.\" This tell me (as predisposing to tumah) only of waters that he filled himself. Whence do I derive the same even for those that descended of themselves? From \"upon which water comes.\" I might think that this applies even if he did not think (to drink them; it is, therefore, written \"which shall be drunk.\" This tells me only (of waters) that he thought to drink. Whence do I derive the same for (waters) with which he thought to knead clay and to rinse dishes? From \"upon which water comes.\" I might think that this applies even (to waters found in) holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"in every vessel.\" I might think (that they predispose to tumah) even if he thought to collect them in holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"in a vessel.\" This tells me only of a vessel. Whence do I derive the same for trees and stones? From \"in every,\" to include all that is separate from the ground.", + "0", + "4) \"which shall be drunk\": to exclude foul drink. These are the words of R. Eliezer. They said to him: No drink is out of bounds for birds or cows, (so that foul drink, too, predisposes to tumah).", + "5) \"And every drink which shall be drunk in every vessel shall (make it) unclean.\" We are hereby taught that drink (which is tamei) confers tumah upon the vessels. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: There is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes. R. Yehoshua b. Karchah said: I said to Yehudah: Why do we not subscribe to the words of R. Yossi beRebbi, who says that there is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes? Because there is no Torah-mandated tumah which terminates on the same day (that it is contracted), yet vessels made tamei by drink are freed from their tumah (by immersion) on the same day. Rebbi says: Know that there is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes; for there is no Torah-mandated tumah which confers tumah upon a \"rinsing\" vessel from the back without its midst becoming tamei, yet the midst of vessels made tamei by drink is clean. What, then, is the intent of \"drink … in every vessel, it shall be unclean\"? The vessels confer tumah upon the drinks! R. Eliezer says: There is no drink-tumah at all. Know this to be so; for Yossi b. Tzreidah testified about the slaughter-houses that they are clean, (the blood and the water there, not acquiring tumah). R. Akiva says: The sheretz confers tumah upon the vessels, and the vessels confer tumah upon the food, and the food confers tumah upon the drink — whereby we learn that three confer tumah through the sheretz. " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 11:35): \"And all that there shall fall of their carcass (that of sheratzim) upon it shall be tamei\": Of what is this speaking? If of their death (i.e., touching the carcass itself) this has already been mentioned (Vayikra 11:31). If of ever min hechai, this has been mentioned above (Vayikra 11:32 [see Section 6:1]). It must be speaking, then, of ever min hameth (a limb of a dead animal).", + "2) \"of their carcass\": not of the bones, not of the teeth, not of the claws, and not of their hair. An oven or a stove, if whole, it is tamei, and if severed, it is clean. From here they ruled: An oven which came in parts from the workshop — if he made frames for it and placed frames upon it, (it being clean), it (now) acquires tumah. If he removed the frames, it is clean; if he (afterwards) returned the frames, it (remains) clean. If he plastered it (after returning the frames), it (again) acquires tumah, and he need not heat it (to render it susceptible of acquiring tumah), for it has already been heated (in the workshop). (Vayikra 11:35): \"an oven or a stove shall be torn down\": If it were whole, it is tamei, and if it were severed, it is clean. From here they ruled: If a stove were tamei, how is it cleansed? It is divided into three, and he scrapes off the plaster (coating) until it is on the ground. R. Meir says: He need not scrape off the plaster and it need not be on the ground, but he diminishes it (from) four tefachim from within. R. Shimon says: He must move it (from its place and separate the pieces, and if he wishes, he may rejoin them).", + "3) If it were divided into two parts; one large, the other small — the large is tamei, (the name \"stove\" adhering to it), and the small is clean. If he divided it into three parts, one (as large) as two, and the two (others), small — the large is tamei, and the two small ones, clean. If he divided it into two equal parts, they are (both) tamei, for it is impossible (to \"equalize\" exactly, and we suspect each part as being the larger one).", + "", + "5) By \"oven,\" I understand (as being tamei) both one that is new (i.e., one that was not heated in a furnace, but dried in the sun) and one that is old (i.e., one that was heated in a furnace). And this follows, viz.: An earthen vessel acquires tumah and an oven acquires tumah. Just as an earthen vessel (acquires tumah) when its fashioning is complete; so, an oven. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva responded: Do you deduce what is possible (i.e., an oven, which it is possible to heat in a furnace) from what is impossible (i.e., an earthen vessel, which it is impossible to heat thus)? R. Eliezer: Even though it is possible, the proof holds!", + "6) R. Akiva retracted and reversed the rationale, viz.: An earthen vessel acquires tumah and an oven acquires tumah. Just as (something is called) \"an earthen vessel\" when its fashioning is completed in the flame (of a furnace), so (something is called) \"an oven\" only when its fashioning is completed in the flame (of a furnace). — But perhaps just as an earthen vessel, by its name, (and it is not called an \"earthen vessel\" until it is heated), so, an oven by its name, and it is called \"an oven\" even before it is heated! It is, therefore, written (\"oven … [Vayikra 11:36]) But\" (to teach us that an oven does not acquire tumah until it is heated.) When does it acquire tumah? When it has been heated enough for the baking of crackers. R. Yehudah says: When the new one has been heated enough to bake crackers in an old one, (this being the completion of its fashioning).", + "7) (Vayikra 11:35): \"… shall be torn down. They are tamei\": What is subject to tearing down is tamei by reason of \"oven and stove,\" and what is not subject to tearing down is not tamei by reason of \"oven and stove,\" except an oven of stone and of metal and a stove of stone and of metal. From here they ruled: A stove of stone and of metal is clean (One of stone is completely clean and one of metal is clean of the halachah of an earthen vessel, not conferring tumah through its atmosphere and being subject to cleansing in a mikveh), and it is tamei by reason of a metal vessel, (acquiring tumah through its back and becoming a progenitor (av) of tumah when touched by an olive-size of a dead body; and when it is attached to the ground, it does not confer tumah. If it were perforated, damaged, or split, and a plaster or an addition of clay were made for it, it is tamei. And how large must the perforation be (for the plaster over it to render it an earthen vessel)? (Large) enough to emit light; and so, with a stove.", + "8) A stove of stone and of metal is clean, and it is tamei by reason of a metal vessel. If it were perforated, damaged, or split, and an (earthen) tripod were made for it, it is tamei. If it were smeared with clay, both inside or outside, it is clean, (for one does not cook or bake inside the stove itself, but places a pot in it or on top of it).", + "9) (Vayikra 11:35): \"… shall be torn down. They are tamei\": What is subject to tearing down is subject to tumah; what is not subject to tearing down is not subject to tumah. From here they ruled: If (a pot) were placed upon a stone and upon an oven (the stone being joined to it by plaster); upon it and upon a stove; upon it and upon a kupach (a kind of stove), it is tamei because it is subject to \"tearing down.\" (If it were placed) upon it and upon (another) stone; upon it and upon a rock (which had never been dislodged); upon it and upon a wall, it is clean, for it is not subject to \"tearing down.\" upon it and upon a projection (from the wall) — if we perceive that it could stand by itself (if the projection were removed), it is tamei; if not, it is clean.", + "10) (Vayikra 11:35) \"shall be torn down\": I might think that it is a mitzvah to tear them down; it is, therefore, written (Vayikra 11:35) \"and tamei shall they be\" (i.e., they may be retained in a state of tumah and need not be cleansed). (\"and tamei) shall they be to you): for all that serves your needs, including the handles of vessels. From here they ruled: A stone that protrudes a tefach from the oven (to serve as a \"handle\" of the oven), and three fingers from the stove is (considered) a connection (to the oven, so that if the oven becomes tamei, the stone becomes tamei, [but what is added to the tefach does not become tamei, the oven not requiring it]). What protrudes from a kupach — If it were made for baking, its size (for tumah) is that of an oven. If it were made for cooking, its size is that of a stove. R. Yehudah said: Did they not say: Any amount (of protrusion) of the stone from the oven, (even more than a tefach) is tamei, (being considered a handle of the stove). They said (that it is tamei only up to) a tefach (but not longer, when the oven is) between the stone and the wall, (the amount beyond a tefach being slated for removal so that the oven can be moved closer to the wall). If there were two ovens near each other, each is allowed a tefach (for purposes of handle-tumah), and the rest (beyond a tefach) is clean. — But perhaps I include more than that amount (for tumah). — (No, for) it is written \"Tamei shall they (themselves) be\" (and not their protrusions [unless they are needed for your use]). " + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 11:36) (\"But a spring or a pit where waters are gathered shall be clean; and he who touches their carcass [the carcass of the animals mentioned above] shall be tamei.\") If it were written (only) \"a gathering of waters shall be clean,\" I would think that even if he filled up (containers of water and carried them) on his shoulder and made a mikvah ab initio that it would be valid; it is, therefore, written \"a spring\" — Just as a spring is made by Heaven, so a mikveh must be made by Heaven. — But if so, I would say: Just as there is no involvement of man in a spring, so there must be no involvement of man in a mikveh — to exclude one's placing his vessels on the roof to dry, their filling up with (rain) water, (their breaking, and filling up a pit, in which instance I would think that the water is considered \"drawn\" and that the pit is pasul as a mikvah) — it is, therefore, (to negate this,) written \"a pit.\" If so, I would think that a pit in a boat (i.e., a cavity into which sea water is admitted) would be valid; it is, therefore, written \"a spring.\" Just as a spring is ground-based, a pit, too, must be ground-based. If so, I might think that just as a spring cleanses with any amount (that covers the object), so a mikvah cleanses with any amount. It is, therefore, written \"But a spring\" — a spring cleanses with any amount, but a mikvah requires forty sa'ah.", + "2) If so, I might think that just as a spring cleanses through running waters, so a mikvah cleanses through running waters; it is, therefore, written \"But a spring\" — a spring cleanses through running waters, but a mikvah, through standing ones.", + "3) Whence is it derived that if it were tamei (i.e., lacking forty sa'ah), it may be cleansed (i.e., brought up to par)? From \"it shall be clean.\" He responded: But whence do I derive (the same for funneling water from) spring to mikvah, one mikvah to another, a mikvah to a pit, a pit to a pit, a pit to a mikvah? From (reading it as) \"spring … shall be clean,\" \"pit … shall be clean,\" \"and a mikvah of water shall be clean.\"", + "4) \"a mikvah of water\": and not a mikvah of other liquids. (\"a mikvah of water\":) to exclude (from kashruth), there having fallen into it pickling brine or dye-water and having changed its appearance, (in which instance it invalidates the mikvah even if it lacks three logs). These are the words of R. Meir. For R. Meir was wont to say: Pickling brine and dye water, and all that invalidates with three logs, invalidates also with changing the appearance (of the mikvah water). R. Yossi says: All that invalidates it with three logs (by reason of \"drawn water\") does not invalidate it (with less than three logs) by reason of changing its appearance.", + "5) \"and he who touches their carcass shall be tamei\": Hillel says: Even if they are in the midst of the water. For I would say: Since (being connected to) the earth rescues (what is connected to it) from becoming tamei (viz. Vayikra 11:27) and the mikvah rescues what is tamei from their tumah, then just as the earth rescues the clean from becoming tamei, so the mikvah rescues the clean from becoming tamei. It is, therefore, written \"and he who touches their carcass shall be unclean,\" even if they are in the midst of the water.", + "6) R. Yossi Haglili says: \"And he who touches their carcass shall be tamei\": They confer tumah through touching, and not through being carried. (The verse is needed to tell us this,) for should it not follow (otherwise), viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh, confers tumah through being carried, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should it confer tumah through being carried! It must, therefore, be written \"And he who touches their carcass shall be tamei\" — They confer tumah through touching, and not through being carried.", + "7) R. Akiva says: \"And what touches their carcass shall be tamei\": (\"what\") to include a vessel of bone. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori? viz.: If wood, whose \"father\" (the tree) is clean, the vessels made of it acquire tumah, then bone, whose \"father\" (flesh) is tamei, how much more so should the vessels made of it acquire tumah! — No, this may be true of wood, which is instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house. Would you say the same for bone, which is not instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house? Since it is not instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house, then the vessels made of it should not acquire tumah. It is, therefore, written \"And what touches their carcass shall be tamei,\" to include vessels made of bone. R. Yishmael b. R. Yochanan b. Broka says: (This verse is not needed for this inclusion.) It is already written (Bamidbar 31:20) \"and all work of goats,\" to include (as acquiring tumah) everything that is made from goats, even from their horns (i.e., bones!) and from their hooves. Whence do I derive the same for other beasts and animals? From \"and all work.\" If so, why is \"goats,\" (specifically,) written? To exclude (vessels made from the bones of) birds." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 11:37) (\"And if there fall of their carcass on any variety of seed which is sown, what is sown, it is clean.\") \"And if there fall of their carcass\": There is of their carcass which imparts tumah, and there is of their carcass which does not impart tumah. This excludes a dried up carcass, which cannot (return to its moistness) by soaking.", + "2) Whence is it derived that seeds which were tamei, which were sown, are clean? From \"what is sown it is clean.\" I might think that this is so even if it did not take root; it is, therefore, written \"it is\" (i.e., if it did not take root, it remains in its original state of tumah.)", + "3) \"And if there fall of their carcass on any variety of seed which is sown, what is sown, it is clean. (Vayikra 11:38): And if water be placed upon a seed, and aught of their carcass fall on it, it is unclean to you.\": There are in this (formulation numerous variables): seeds that are tamei and seeds that are clean, rooted to the ground and uprooted from the ground, placing (of water on the seed) by man and placing by Heaven, (seed for) human consumption and (seed for) animal consumption. Distinctions must be made. If you say the rooted are tamei and the uprooted are clean, you have made everything unclean! (for everything was originally rooted.) And if you say the rooted are clean and the uprooted are tamei, you have made a part tamei and a part clean.", + "4) If you say that \"by Heaven\" they are tamei and \"by man\" they are clean, you have made everything \"tamei\" (for it is impossible that no water fell upon them from the time they were uprooted.) And if you say \"by Heaven\" they are clean and \"by man\" they are tamei, you have made some tamei and some clean. If you say that for animal consumption they are tamei and for human consumption they are clean, you have made everything tamei (for all seed is fit for animal consumption). And if you say that for human consumption they are tamei and for animal consumption they are clean, you have made some tamei and some clean.", + "5) \"And if water be placed upon a seed\": This teaches us that a sheretz does not confer tumah upon a seed until it has been conditioned (to acquire it by water). — (But why is a verse needed for this?) Can it not be derived inductively? viz.: An earthen vessel confers tumah and a sheretz confers tumah. Just as an earthen vessel confers tumah upon seed only after it (the seed) has been conditioned by water (viz. Vayikra 11:34), so a sheretz confers tumah upon seed only after it has been conditioned. — Would you say such a thing? If you are lenient with an earthen vessel (which is only of first-degree tumah [rishon letumah]), would you be lenient with a sheretz (which is proto-tumah [av hatumah])? You would say that it confers tumah whether or not the seed has been conditioned! It is, therefore, written \"And if water be placed … it is tamei,\" to teach us that a sheretz confers tumah upon seed only after it has been conditioned.", + "6) This tells me (of susceptibility to tumah) only after conditioning by water. Whence do I derive for inclusion other liquids, like water? It follows a fortiori, viz.: If with earthen vessels, the lesser (tumah, i.e., rishon,) other liquids are equated with water (Vayikra 11:34), then with sheretz, the grave (tumah, i.e., av,) how much more so should other liquids be equated with water! — But, perhaps go in this direction — earthen vessels are the graver, for (even) their atmosphere confers tumah, (as opposed to sheretz, which confers tumah only through touch). It is, therefore, written \"water\"-\"water\" (to cerate an identity [gezeirah shavah]). \"Water\" is written above (Vayikra 11:34) and \"water\" is written below (here). Just as with \"water\" above, other liquids are equated with water, so, with \"water\" below other liquids are equated with water.", + "7) A different a fortiori argument (to equate other liquids with water, so that the question remains: Why is a verse needed for this?), viz.: If water (that is tamei), which returns to its \"father\" (water) to become clean, (through \"hashakah, [\"leveling\" with clean water]), (yet it) conditions seed (to contract tumah), then (other) liquids, which do not return to their \"father\" to become clean — how much more so should they condition seed (to contract tumah)! — No, this may be so with water, which becomes an av hatumah to confer tumah upon the man (who carries it), and upon his clothing (in the instance of the sprinkling waters of the red heifer), as opposed to (other) liquids, which do not become an av hatumah to this end. And since they do not become an av hatumah to this end, (I would say that) they do not condition seed (to contract tumah. It must, therefore, be written \"water\"-\"water,\" etc.", + "8) Whence is it derived that thought (i.e., desiring the water that has fallen upon the seed in the instance of sheretz) is equivalent to placing (it there, for purposes of its contracting tumah?) And it follows a fortiori that it should be so, viz.: If with earthen vessels, the lesser (tumah [see Vayikra 11:6) above]), thought is equivalent to placing, then with sheretz, the graver (tumah), how much more so should thought be equivalent to placing! — But, perhaps go in this direction — earthen vessels are the graver, for (even) their atmosphere confers tumah, (as opposed to sheretz, which confers tumah only through touch). It is, therefore, written \"water\"-\"water\" (to create an identity [Gezeirah shavah]). \"Water\" is written above (Vayikra 11:34) and \"water\" is written below (here). Just as with \"water\" above, thought is equivalent to placing, so, with \"water\" below, thought is equivalent to placing.", + "9) This tells me only of water having been placed upon the seed and still being there. Whence do I derive (the same for) its having dried? From (Vayikra 11:34) \"It is tamei to you\" (in any event). \"It is tamei to you\": all that is for your needs, including the stems of foods (by which they are held), whence they said: The stem of the vine (acquires tumah) a tefach on one side and a tefach on the other. The spine of the bunch, whatever it be. The tail of the bunch, sharikna (whatever it be, of the berries). The stem of the \"broom\" of the palm, four tefachim. The reed of the ear, three tefachim. The \"handle\" of all that is cut, three. And what is not the practice to cut, whatever it be. And the outer husks of grains. I might think (that this is so) even if they were trodden in the threshing floor; it is, therefore, (to exclude these) written \"It (and not what is attached to it) is tamei to you.\"" + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 11:39) (\"And if there die of the beast which it is yours to eat, he who touches its carcass shall be tamei until the evening.\") \"And if there die of the beast\": \"die,\" literally, (and not ever min hechai). \"of the beast\": There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude a treifah (an organically defective animal) which was slaughtered, (the shechitah \"cleansing\" it). But does this not follow (even without a verse)? viz.: If we find with an unclean beast that it is not the designation (\"tamei\") that forbids it to be eaten which brings it to a state of tumah, but its death — treifah, too; it is not the designation (\"treifah\") that forbids it to be eaten which brings it to a state of tumah, but its death, (but if there was shechitah before death, it remains clean of tumah). Or go in this direction: An unclean beast was forbidden (for eating) before its death, and a treifah is forbidden before its death. Just as an unclean beast is not cleansed (from carcass tumah) by shechitah, so, a treifah is not cleansed by shechitah. It must, therefore, be written \"of the beast.\" There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude a treifah (that was slaughtered) by shechitah.", + "2) A different argument: An unclean animal may not be eaten, and a treifah may not be eaten. Just as shechitah does not cleanse an unclean animal (from carcass tumah), so, shechitah should not cleanse a treifah (from carcass tumah).", + "3) No, this may be true of an unclean animal, which never was fit (for eating). Would you say the same for a treifah, which was (before it became a treifah) fit for eating? (Why, then, do we need a verse to tell us that a treifah that was slaughtered by shechitah does not contract carcass tumah)? — Take what you have brought (i.e., Granted.) But how would we know the same for a beast which was treifah from the womb, (which never was fit for eating? And it is for this animal that we need the verse). — No, this may be true of an unclean beast, in whose kind (\"unclean animal\") shechitah does not obtain. Would you say the same for a treifah, in whose kind (\"clean animal\") shechitah does obtain? Why, then, do we need a verse even for a beast which was treifah from the womb?) — Your argument is refuted by a beast born in the eighth month, in whose kind shechitah does obtain (an eight-month fetus is permitted for eating by the shechitah of its mother), and yet shechitah does not cleanse it (itself for eating), so do not wonder about a treifah, which, even if shechitah obtained in its kind (\"clean animal\"), its shechitah would not cleanse it (from carrion tumah.) It must, therefore, be written \"of the beast.\" There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude (from carrion tumah) a treifah (that was slaughtered) by shechitah. \"which it (the beast)\": \"It\" confers (carrion) tumah by being carried, but a sheretz does not confer tumah by being carried. For (without a verse) we would say: Does it not follow a fortiori (that a sheretz does confer tumah by being carried), viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh, (the tumah amount for its flesh being an olive-size, and for its blood, being a revi'ith) (If a beast) confers tumah by being carried, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, (the amount for both being a lentil), how much more so should it confer tumah by being carried! It must, therefore, be written \"it.\" It (a beast) confers tumah by being carried, but a sheretz does not confer tumah by being carried.", + "4) (Vayikra 11:39) (\"And if there die of the beast which is yours to eat, he that touches its carcass shall be tamei until the evening.\") \"yours\": to include an unclean beast as conferring (carrion) tumah by being carried. (Now why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If a clean beast, whose shechitah cleanses it, confers (carrion) tumah by being carried, how much more so should an unclean beast, whose shechitah does not cleanse it, confer (carrion) tumah by being carried! — This is refuted by sheretz, whose shechitah does not cleanse it and yet it does not confer (carrion) tumah by being carried. You, likewise, should not wonder if an unclean beast, even though its shechitah does not cleanse it, did not confer tumah upon being carried. It must, therefore, be written \"yours,\" to include an unclean beast as conferring tumah by being carried.", + "5) \"to eat\": to include (in carrion uncleanliness) an eighth-month birth, that its shechitah not cleanse it (from carrion uncleanliness, it being regarded as a dead animal that has been slaughtered.) R. Yossi b. R. Yehudah and R. Elazar b. R. Shimon say: An eighth-month birth — its shechitah cleanses it (from carrion uncleanliness, it being regarded as a treifah that has been slaughtered by shechitah). \"its carcass\": not its bones or its sinews or its horns or its hooves. I might think (that these do not contract carrion tumah) even when they are connected (to the flesh). It is, therefore, written \"shall be tamei\" (to include the above in carrion tumah). \"its carcass\": and not an intact marrow-bone. I might think (that it does not contract carrion tumah) even if it were pierced; it is, therefore, (to negate this) written \"shall be tamei.\"", + "6) \"its carcass\": and not the (flesh) scatterings (of the knife). I might think even if they were gathered together. It is, therefore, written \"shall be tamei.\" These are the words of R. Yehudah. \"its carcass\": and not its hide (i.e., If one touches the flayed hide, he does not become tamei). If one flays (a hide) to make a spread (of it), (the amount of hide flayed for it to be considered a yad (\"a handle\" to the carcass and to convey tumah is) until it serves for grasping purposes (but not beyond that). And, (if he flays it) to make a flask, (the amount is) until he flays the entire breast. I might think that I exclude less than that amount (from the designation of \"yad\"); it is, therefore, written \"shall be tamei.\" \"its carcass\": and not its hide which lacks an olive-size of flesh. I might think that I exclude (from tumah) one who touches hide behind which is an olive-size of flesh. It is, therefore, written \"shall be tamei. \"its carcass\": not (even if he touches) two half-olive sizes on the hide, (this not being considered touching the carcass). I might think that (in this instance) he would not become tamei by carrying it; it is, therefore, written: \"And the carrier (shall become tamei\"). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says \"he that touches … and he that carries\" — What is subject to touching (tumah) is subject to carrying (tumah), and what is not subject to touching is not subject to carrying. And R. Akiva concedes that if he carries two half-olive sizes (of flesh) stuck on a stick he is tamei. Why does R. Akiva rule it clean (in the case of hide)? Because the hide nullifies (the connection of the separate flesh pieces).", + "7) I might think that the carrion of a beast would confer tumah upon one's clothes (if stuffed) into his esophagus (without his having touches or carried it, it being written (Vayikra 11:40) \"And he who eats it shall wash his clothes\"); it is, therefore, written (Vayikra 22:8) \"Carcass or treifah he shall not eat to become tamei through it\" — (We are speaking of that [a bird]) which confers tumah only through eating (and not through touching or carrying), excluding a beast, which confers tumah before it is eaten (by touching or carrying). I might think that bird carcass confers tumah according to Scripture, and beast carcass, a fortiori; it is, therefore, written \"through it\" — Through \"it\" (bird carcass) confers tumah in the esophagus, and not beast carcass. If so, why is it written (in reference to beast carcass, Vayikra 11:40) \"And he who eats? To assign a (minimum) amount for (tumah of) touching and carrying — Just as for \"eating,\" an olive-size, so, for \"touching,\" an olive-size.", + "8) See Section 4:9" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 11:41) (\"And every creeping thing (sheretz) that creeps upon the earth is detestable; it shall not be eaten.\") \"every creeping thing that creeps upon the earth\": to exclude the insects in peas and the mites in lentils and the worms in dates and figs. \"it shall not be eaten\": to include (in liability) the feeder (of a minor) as well as the eater.", + "2) (Vayikra 11:42) \"that go upon the belly\": This is the snake. \"all that go upon the belly\": to include snails and the like. \"that go upon four\": This is the scorpion. \"all that go upon four\": to include the beetle and the like. \"the many-footed\": This is the centipede. \"until all that are many-footed\" to include their like. \"of all creeping things that creep\": to include the worms in the roots of olives (i.e., while they are attached) and in the roots of figs. \"You shall not eat them\": I might think they could be fed to minors; it is, therefore, written (Vayikra 11:41): \"it shall not be eaten.\"", + "3) (Vayikra 11:43): \"Do not make your souls detestable by (eating) every creeping thing that creeps\" (Vayikra 11:41): \"upon the earth\": to include (for liability) sheratzim that separated (from the host to the earth) and returned (to the host). (Vayikra 11:43): \"and you shall not be tamei by (eating) them\": This tells me only of stringent tumah (i.e., that he does not confer tumah upon men and vessels. Whence is it derived that he does sustain the lesser tumah of himself becoming tamei? From (Vayikra 11:43): \"and you will be rendered tamei through them.\" I might think that their blood and their fats are like them (to render the eater tamei); it is, therefore, written \"through them,\" and not through their blood and their fats. \"And you shall not become tamei with them, and you will be rendered tamei through them\" — If you make yourselves tamei with them, your end will be to have been rendered tamei through them. (Vayikra 11:44) \"For I am the L–rd your G d. And you shall make yourselves holy and you shall be holy, for I am holy.\" Just as I am holy, so are you holy. Just as I am divorced (from the material), so, you, divorce yourselves (from materialism).", + "4) \"and you shall not make yourselves tamei with every creeping thing that creeps upon the earth\": even if it does not reproduce. (Vayikra 11:45): \"For I am the L–rd, who brought you up out of the land of Egypt\": It is for this reason that I brought you up out of the land of Egypt, on condition that you accept upon yourselves the yoke of mitzvoth. For all who accept the yoke of mitzvoth acknowledge the exodus from Egypt, and all who do not accept the yoke of mitzvoth deny the exodus from Egypt. \"to be a G d to you\" — perforce! \"And you shall be holy, for I am holy.\": Just as I am holy, so you are holy. Just as I am divorced (from the material), so, you, divorce yourselves (from materialism).", + "5) (Vayikra 11:46): \"This is the law of the beast and the bird\": In which law is the beast similar to the bird, and birds, to the beast? A beast confers tumah by being touched or being carried, and a bird does not confer tumah by being touched or being carried, (but only by being eaten)! A bird confers tumah upon one's clothing (if another stuffs it) into his esophagus; and not, a beast! In which law, then, is the beast similar to the bird, and the bird, to the beast? We are hereby being taught that just as a beast (is slaughtered) by shechitah, so birds (are slaughtered) by shechitah. — If so, (why not say, then, that) just as a beast required two (shechitah) signs (to be severed), so, a bird, requires two, or the greater part of two? It is, therefore, written \"This\" (i.e., only in this respect (shechitah in general) that they are similar, but not in the other). R. Elazar says: In which law is a beast similar to a bird, and a bird to a beast? To teach us that both (are rendered fit) through the throat. — If so, (why not say, then, that) just as a bird (is \"pinched\") opposite its nape (viz. Vayikra 5:8), so a beast, opposite its nape; it is, therefore, written (Vayikra 5:8) \"its head\" — the head of a bird opposite its nape, and not the head of a beast.", + "6) \"… and of every living creature that swarms in the water\": (as requiring \"distinguishing\" [viz. Vayikra 5:47]). \"and of every creature that creeps on the earth\": including grasshoppers. And what is the nature of this \"distinguishing\" (\"havdalah\")? It is not enough to learn about them, but one must have perfect \"recognition\" of which (of them) are unclean and which are clean.", + "7) (Vayikra 11:47): \"to distinguish between the unclean and the clean\": It should say \"between cow and ass.\" And are they (their differences) not already explained (in the Torah)? What, then, is the intent of \"between the unclean and the clean\"? Between what is unclean to you (through perfect recognition) and clean to you: between shechitah of the greater part of the windpipe (after shechitah of the gullet, in which case it is kasher), and shechitah of half of it (after shechitah of the gullet, in which case it is neveilah). And what constitutes that difference? A full hairsbreadth.", + "8) \"between the animal which may be eaten and the animal which may not be eaten\": It should say \"between the deer and the arod (a wild ass).\" And are they not already explained? If so, what is the intent of the above? Between a treifah (an animal with a defect), which is kasher (for eating) and a treifah that is unfit. Others say: \"between the animal that may not be eaten\": This is an exhortation (against violation of a negative commandment) vis-à-vis (eating) an (unclean) animal." + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 12:2) (\"Speak to the children of Israel, saying: If a woman give forth seed and bear a male, she shall be unclean seven days; as the days of her menstrual flow shall she be unclean.\") This applies to \"the children of Israel\" and not to gentiles (even if she converted within the days of uncleanliness). \"the children of Israel\": This tells me only of the children of Israel. Whence do I derive (for inclusion) proselytes and maidservants, whether freed or not freed? From (the generic) \"a woman.\" Variantly: Because it is written (Vayikra 15:31): \"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness, that they not die in their uncleanliness by defiling My sanctuary which is in their midst,\" I might think, whether from its midst or from its back; it is, therefore, written in respect to a yoledeth (a woman after childbirth) (Vayikra 12:4): \"And into the sanctuary she shall not come.\"", + "2) I might think that a yoledeth, (whose tumah is) of lesser stringency, confers tumah (only) from its (the sanctuary's) midst, and all others who are tamei, both from its midst and from its back. It is, therefore, written (Vayikra 15:31) \"the children of Israel.\" The children of Israel are being compared (in context) to a yoledeth. Just as a yoledeth confers tumah only from its midst, so, all (the children of Israel) confer tumah only from its midst.", + "3) I might think that this (exhortation against defilement of the sanctuary) applies only to grave tumah, (which comes from one's body) as (in the instance of) a yoledeth. Whence do I derive the same for lesser tumah, (which does not come directly from one's body, such as that of touching a dead body, cohabiting with a niddah, and all that confers tumah upon a man? It is, therefore, written (Vayikra 15:31) \"by defiling My sanctuary which is in their midst,\" to include all.", + "4) (\"Speak to the children of Israel …) if she give forth seed and bear\" — to exclude (from the dictum that follows) a woman who had given birth before the \"speaking.\" I might then think that I exclude one who had conceived before the speaking and given birth after the speaking; it is, therefore, written (Vayikra 12:5): \"and if she bear a female\" — the criterion is \"bearing\" (and not \"conceiving\"). (Vayikra 12:2): \"… if she give forth seed and bear\": (She assumes birth-uncleanliness) only if the child comes forth only from the place whence it was conceived\" — to exclude a Caesarian birth. R. Shimon says: A Caesarian birth is considered \"born\" (in respect to tumah) and entails the bringing of an offering. It is just exempt from the five sela'im of the redemption of the first-born, (it not being \"the opening of the womb\").", + "5) (\"and she bear) a male\": Why state this? (i.e., it is obvious from the context that it is a male.) — Because it is written \"and she shall be unclean seven days … (Vayikra 12:3) and on the eighth day he shall circumcise,\" I understand that if he is born alive, he confers birth-uncleanliness upon his mother. Whence do I derive the same for one who is born dead? (For this we need \"a male,\" connoting dead or alive.) — R. Yehudah said: But I can derive this a fortiori, viz.: If one who is born live, who does not confer upon his mother and upon what comes with his mother into a tent seven days (of dead-body) uncleanliness, does confer upon his mother childbirth uncleanliness — then one who is born dead, who does confer upon his mother and upon what comes with his mother into a tent seven days (of dead-body) uncleanliness, how much more so should he confer upon his mother childbirth uncleanliness! (Why, then, is \"a male\" needed?) — They responded: Any a fortiori argument that is expounded — in the beginning, for stringency, and, in the end, for leniency — is no argument — If a living child cleanses his mother (from dead-body uncleanliness), should a dead child do so! It must, therefore, be written \"a male,\" to include a dead child (as conferring childbirth uncleanliness).", + "6) This tells me only of a nine-month child (i.e., a full-term child). Whence do I derive the same for an eight-month, a seven-month, a six-month, a five-month child? From \"and she bear a male\" — whatever she bears. If \"she bears,\" I would think (only a child) that is born. Whence would I derive for inclusion a miscarriage of a sandal (a flat abortion), or a placenta, or an articulated sac, or a (limb-) articulated discharge? From \"if she give forth seed and bear\" — any seed that she bears.", + "7) I might then think that if she miscarries what has the appearance of a beast, an animal, or a bird, not having the appearance of a human being, or what has the appearance of a fish, or of hoppers or of creeping things, (I might think) that she is unclean; it is, therefore, written \"a male\" — what has a human form — to exclude what does not have a human form.", + "8) I might think that if she miscarries an unarticulated head or an unarticulated body or two backs or two spines, since they have a human form, she becomes unclean; it is, therefore, written \"she shall be unclean seven days … and on the eighth day he shall circumcise.\" Just as this betokens what is fit for the creation of a soul, (so there is included all of this kind) — to exclude the above, which are not fit for the creation of a soul. \"and she shall be unclean\": she and not the child. For (without this stipulation), it would follow otherwise, viz.: If, because of the child, which (only) contributed to her tumah, she becomes tamei, then the child itself which effected the tumah, how much more so should it be tamei! — No, this is refuted by the sent-away he-goat (of Yom Kippur), which causes tumah (viz. Vayikra 16:26), but it itself is clean. — No, this may be so with the sent-away he-goat, which is not subject to tumah in and of itself (in its lifetime). Would you say the same of the child, which is subject to tumah in and of itself? Since it is subject to tumah, it should be tamei (in birth)! It must, therefore, be written \"she shall be unclean,\" and not the child.", + "9) \"and she bear … and she shall be unclean seven days\": (In the event of twins) she counts seven days (both for uncleanliness and cleanliness) from the (birth of the) last. (Why is the verse needed?) Does this not follow (of itself)? viz.: She becomes tamei through a dead body and she becomes tamei through a child. Just as in the first instance she counts seven only for the last (event), so, for the second instance, she counts only for the last birth.", + "10) Or, go in this direction: She becomes tamei through blood (i.e., niddah) and she becomes tamei through a child. Just as in the first instance, she counts seven only from the first sighting, so, in the second instance, she should count seven only from the first child.", + "11) Let us see what is most similar (to her situation). We derive tumah which comes from a different source (a child) from tumah which comes from a different source (a dead body), and this is not to be refuted by blood (niddah), which comes from her own body. Or, go in this direction: We derive tumah which comes from her (her child) from tumah which comes from her (niddah), and this is not to be refuted by dead-body tumah, which does not come from her. It must, therefore, be written \"and she bear … and she shall be unclean seven days\" — she counts seven from the last birth.", + "12) \"seven days\": I might think either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"as the days of her menstrual flow.\" Just as in the instance of niddah (the days are consecutive), so, in the instance of childbirth.", + "13) \"as the days of her menstrual flow\": The days of her childbirth (tumah) are compared to the days of her niddah (tumah). Just as the days of her niddah (tumah) are not subject to zivah (genital discharge tumah), and the counting of seven (clean days of zivah) does not occur within them, so, the days of her childbirth (tumah) are not subject to zivah (tumah), and the counting of seven (clean days of zivah) does not occur within them.", + "14) (\"as the days of her menstrual) flow shall she be unclean\": including (in tumah) him who cohabits with her (during that period). (\"days…) of her flow shall she be unclean: including all of the nights (as in her niddah state). \"… her flow shall she be unclean\": including (her having three consecutive days of sightings) in her zivah state (out of eleven), and then giving birth, her not being clean until seven clean days (over and above the seven uncleanliness days for birth)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (\"And on the eighth day he shall circumcise the flesh of his foreskin.\") I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"the day\" — the day and not the night. This tells me (only) that one circumcised on the eighth day must be circumcised in the daytime. Whence do I derive the same for one who is circumcised on the ninth day or the tenth day or the eleventh day or on any other day? From \"and on the day.\"", + "2) A certain disciple said before R. Akiva: (\"and on the day\") must be stated (for a different reason, and cannot be used for the above derivation). For if it were written \"and she shall be tamei seven days and on the eighth he shall circumcise,\" I might think (that there is a combination here of) seven (for tumah) and eight (for circumcision), so that circumcision takes place on the fifteenth day. It must, therefore, be written \"and on the day\" (i.e., on the day after the seventh day). R. Akiva responded: \"You have dived into mighty waters and come up with a shard!\" Is it not already written (Bereshith 17:12): \"And at eight days old there shall be circumcised unto you every male throughout your generations!\"", + "3) \"and on the day\": We are hereby taught that all of the day is valid for circumcision, but \"the zealous are quick to do mitzvoth, as it is written (Bereshith 22:3): \"And Abraham rose early in the morning\" (for the binding of Isaac) \"and he (himself) saddled his ass.\" \"on the eighth day he shall circumcise,\" even on the Sabbath. And how am I to fulfill (Shemoth 31:14): \"Those who desecrate it shall die\"? With all of the other labors, other than that of circumcision. — But perhaps I am to fulfill \"Those who desecrate it shall die\" even with circumcision. And how am I to fulfill \"on the eighth day he shall circumcise\"? Except on the Sabbath. It is, therefore, written (to negate this) \"and on the day,\" (to connote) even on the Sabbath.", + "4) \"he shall circumcise the flesh of his foreskin\": though there be a leprous lesion upon it. How, then, am I to fulfill\" (Devarim 24:8): \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\"? Except in the instance of circumcision. — But perhaps I am to fulfill \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\" even with circumcision. And how am I to fulfill \"he shall circumcise the flesh of his foreskin\"? When there is no leprous lesion. It is, therefore, written (to negate this) \"the flesh,\" even if there is a leprous lesion upon it.", + "5) \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when (its being a mitzvah) is in doubt. \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child is a hermaphrodite. R. Yehudah says: A hermaphrodite countermands the Sabbath, and not circumcising (a hermaphrodite) is subject to kareth. \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child was born at twilight (of the Sabbath, it being possible that the birth was on Friday.) \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child is born circumcised. For Beth Shammai say: It is necessary to cause the blood of the covenant to drip from him, and Beth Hillel say: It is not necessary.", + "6) R. Shimon b. Elazar says: Beth Shammai and Beth Hillel do not differ on the necessity of causing the blood of the covenant to drip from one who is born circumcised, it being possible that his foreskin is \"sunken.\" Where do they differ? In the instance of one who was proselytized circumcised. Beth Shammai say: It is necessary to cause the blood of the covenant to drip from him, and Beth Hillel say: It is not necessary.", + "7) \"And thirty days (and three days shall she abide in the blood of cleanliness\"): I might think, either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"thirty day\" (lit.) — Just as one day is consecutive, so are thirty. I might then think that the thirty are consecutive, but the three may be either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"and thirty days and three days\" — Just as the thirty are consecutive, so the three are consecutive. Why need \"thirty-three days\" be written? (i.e., Since we find that the cleanliness days for a female are doubled, those for a female being sixty-six (viz. Devarim 12:5), we understand that those for a male must be thirty-three.) I might reason: If for a female, for which the days of uncleanliness are many (fourteen), the days of cleanliness are many (sixty-six), than for a male, for which the days of uncleanliness are few (seven), how much more so should the days of cleanliness be many! It is, therefore, written \"thirty-three days.\" \"she shall abide\": to include a woman who experienced labor pains (and bleeding) in the midst of the eleven days (separating her niddah times) as being clean of zivah uncleanliness, (the assumption being that the bleeding was caused by the contractions and not by the zivah). I might think that she would likewise be clean if she experienced this in the midst of her niddah time; it is, therefore, written (Vayikra 12:2) \"(any blood that she sees) in (the time of) her niddah flow, she shall be unclean.\" (\"And thirty-three days she shall abide in) the blood of cleanliness\": Even if she sees blood (in that period) she is clean.", + "8) (Vayikra 12:4) \"All that is holy she shall not touch\": I might think even (second-) tithe, (which is called \"holy\" [viz. Vayikra 27:30]); it is, therefore, written (Vayikra 12:4)\" and into the sanctuary she shall not come.\" Just as (entering the sanctuary in a state of tumah) is liable to \"taking of the soul\" (kareth), so (eating) \"holy\" (terumah, in a state of tumah) is liable to \"taking of the soul\" (death at the hands of Heaven, viz. Vayikra 22:9), to exclude the tithe. — But perhaps: Just as one who enters the sanctuary in a state of tumah is liable to kareth, so one who eats \"holy\" in a state of tumah is liable to kareth, to exclude terumah, (which is liable to death at the hands of Heaven.) It is, therefore, written \"All that is holy,\" to include terumah. — But perhaps: Just as (eating) \"holy\" involves touching, so (entering) the sanctuary must involve touching (it). Whence is it derived (that he is liable for entering it even) if he does not touch it, (as when he enters in a box)? From \"and into the sanctuary she shall not come\" (— in any event). \"until the fulfillment of the days of her purification\": to include a woman who bears a female (in the prohibitions against entering the sanctuary and eating consecrated food)." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 12:5) \"And if a female she shall bear\": This tells me only of (a child that is clearly) a female. Whence do I derive the same for one whose sex is in doubt and for a hermaphrodite? From \"she shall bear.\" The criterion (for what follows) is the bearing (And since the sex here is in doubt, we assign her the days of cleanliness for a male, and the days of uncleanliness for a female.) \"then she shall be unclean shvuayim\": two weeks, fourteen days.", + "2) R. Yehudah b. Roetz was asked by his disciples: We hear \"shivim\" (\"seventy,\" for we follow the written form [without a vav after the beth]). Is it possible that she is unclean for seventy days? He answered: \"Tumah\" and \"taharah\" (cleanliness) are mentioned both in respect to a male and in respect to a female. Just as the days of her taharah (sixty-six) are double those for a male, so the days of her tumah (fourteen) are double those for a male. After they left, he went after them and said to them: What I told you was not really necessary, for we follow the spoken form (and not the written), but this is the reasoning behind it: \"Tumah\" and \"taharah\" are mentioned both in respect to a male and in respect to a female. Just as the days of her taharah are double those for a male, so the days of her tumah are double those for a male. — But perhaps go in this direction: A male, whose days of taharah are few (thirty-three), its days of tumah are few (seven). A female, whose days of taharah are many (sixty-six), how much more so should its days of tumah be few! It is, therefore, (to negate this) written: \"then she shall be unclean shvuayim\" (the spoken form), two weeks, fourteen days.", + "3) (Vayikra 12:5) \"and sixty days, etc.\": I might think, either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"sixty day\" (lit.) — Just as one day is consecutive, so are sixty. I might think that the sixty are consecutive, but the six may be either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"and sixty days and six days.\" — Just as the sixty are consecutive, so the six are consecutive. Why need \"sixty-six days\" be written? (I would know that it is double the thirty-three of a male.) (For I would reason:) If for a male, for which the days of uncleanliness are few (seven), the days of cleanliness are few (thirty-three), then for a female, for which the days of uncleanliness are many (fourteen), how much more so should the days of cleanliness be few. It is, therefore, written \"and sixty-six days she shall abide.\" ", + "4) \"she shall abide in the blood of cleanliness\": to include one who travails (and bleeds) in the midst of the eighty (days) for a female, (where a child remains in the womb two and a half months after the birth of another, one being fully formed in the middle of the seventh month and the other at the end of the ninth) — All the blood that she sees (during that two and a half month period) is clean, until the child is born, (at which time she assumes birth uncleanliness). R. Eliezer rules that it is unclean. They said to R. Eliezer: If in a place where we are stringent, (ruling tamei [zivah tumah]), with a relaxed blood flow — before the birth — we are lenient, (ruling tahor) with a relaxed blood flow — after the birth (in the days of cleanliness) — then, in a place where we are lenient, with a constricted blood flow — before the birth — (if she were in her zivah period and she bled because of the child) — how much more so should we be lenient with a constricted blood flow after the birth! He responded: \"It is sufficient that what is derived a fortiori (constricted bleeding within the \"fulfillment\" [melos] period) be like that which it is derived from\" (constricted bleeding before the birth). In what respect were they lenient with her? In respect to the tumah of zivah; but she remains tamei with the tumah of niddah. They responded: We will answer you with different terminology, (which is not open to your objection), viz.: If in a place, where we are stringent with a relaxed blood flow — before the birth — we are more lenient with a constricted blood flow than with a relaxed one, then, in a place where we are lenient with a relaxed blood flow — after the birth — how much more so should we be lenient with a constricted one! He responded: Even if you answer me the whole day, \"It is sufficient that what is derived a fortiori be like that which it is derived from.\" Just as in the instance of the first constriction, she sustains the tumah of niddah, so, in the instance of the second constriction, she sustains the tumah of niddah. \"in the blood of cleanliness\": Even if she sees (blood), she is clean." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 12:6) (\"And when the days of her purification are fulfilled (melos), for a son or for a daughter, she shall bring a lamb in its first year for a burnt-offering, and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering, to the door of the tent of meeting, to the Cohein.\") \"when they are fulfilled\": She does not bring it in the midst of melos; if she does, she has not fulfilled her obligation. I might think that she may not bring it in the midst of melos (for this birth, even) for (the unfulfilled obligations for) previous births; it is, therefore, written \"she shall bring.\" \"for a son\": she is liable for each son. \"for a daughter\": she is liable for each daughter. \"or for a daughter\": to include a woman who miscarried on the eve of the eighty-first day (of melos for a girl) as being liable for an offering, in accordance with the view of Beth Hillel. For Beth Shammai exempt her from an offering (for the miscarriage, even though it took place after melos [the end of the eightieth day]. For since an offering cannot be offered at night, it is considered as if it took place in the midst of melos). Beth Hillel queried Beth Shammai: How is the night preceding the eighty-first day different from the eighty-first day itself? (Furthermore,) if the former is equivalent to the latter for purposes of tumah (i.e., niddah), why should it not be so for purposes of an offering? Beth Shammai responded: No, if this is true of the eighty-first day, it is because she arrived at a time that she could bring an offering (for her first birth). Would you say the same for the night preceding the eighty-first day, when she has not arrived at a time that she can bring an offering? Beth Hillel: But this is refuted by the instance of a woman's miscarrying on the eighty-first day that falls on a Sabbath, in which instance she is liable for an offering even though that day (Sabbath) is not fit for an offering! Beth Shammai: No, for in that instance, even though it is not fit for an individual offering, it is fit for a communal offering, as opposed to the instance of a woman's miscarrying on the night preceding the eighty-first day, the night being fit neither for an individual offering nor for a communal offering.", + "2) And blood (i.e., your argument from tumah) is no refutation, for if a woman miscarries in the midst of melos, her blood is tamei and yet she is exempt from an offering (so that there is no necessary correction between the two). Beth Hillel said to them: \"or for a daughter\": to include a woman who miscarried on the eve of the eighty-first day (of melos for a girl) as being liable for an offering.", + "3) \"she shall bring a lamb in its first year for a burnt-offering\": its first year, and not a calendar year. \"and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering\": either one, (but not a beast at all). \"for a sin-offering\": and not a beast for a sin-offering. For does it not follow (that he should be able to bring a beast as a sin-offering), viz.: If in a place (e.g., a rich leper, a clean Nazirite or a high-priest on Yom Kippur) where a bird sin-offering with a beast burnt-offering are not kasher, a beast sin-offering with a beast burnt-offering are kasher, here, where a bird sin-offering with a beast burnt-offering are kasher, how much more so should a beast sin-offering with a beast burnt-offering be kasher; it is, therefore, written \"and a pigeon or a turtle-dove for a sin-offering\" — either one, (but not a beast at all). \"to the door of the tent of meeting to the Cohein\": We are hereby taught she tends to them and brings them to the door of the tent of meeting to the Cohein.", + "4) (Vayikra 12:7) (\"And he shall offer it before the L–rd and make atonement for her, and she shall be cleansed from the source of her blood. This is the law for her who bears, whether a male or a female.\") \"And he shall offer it\": What is the intent of this? I might think that since two are required both are indispensable (for her purification); it is, therefore, written \"And he shall offer it\" — one is indispensable; the other, not. Still, I would not know which. \"And he shall make atonement\" tells me that just as we find in all instances that atonement is effected through the sin-offering; here, too, atonement is effected through the sin-offering.", + "5) \"and she shall be cleansed\": to eat of the sacrifices. \"from the source\": We are hereby taught that all the blood that she sees (which makes her tamei) comes only from the source (i.e., the womb). \"her blood(s)\": Numerous bloods are tamei in her: red, black, bright colored crocus, the color of earth-water, and the color of wine diluted with water. Beth Shammai says: Also the color of fenugrec water and of the water of roast meat. Beth Hillel rules these tahor. \"the law for her who bears\": We are hereby taught that she brings one offering for numerous deliveries (within the counting period of the first). How so? If a woman gave birth and then miscarried within the eighty days for a girl, and she again miscarried within the eighty days for a girl, and, likewise, if one miscarried twins (at different intervals), she brings (only) one offering, (for the second). R. Yehudah says: she brings for the first, but not for the second; for the third, but not for the fourth. I might think even after the melos; it is, therefore, (to negate this) written \"This\" (is the law for her who bears\").", + "6) A woman who has upon her a safek (a doubt) of five births (as when she miscarried and it is not known what) or a safek of five zivoth (as when she saw three days but does not know whether in her niddah days or in her zivah days), she brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are not binding upon her). (If she has upon her) five definite births or five definite zivoth, she brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are binding upon her. It once happened that bird-couples rose in Jerusalem to (the price of) a golden dinar, at which R. Shimon b. Gamliel said: (\"I swear by) this Temple that they will be (sold) for silver dinars,\" whereupon he entered beth-din and taught: A woman who has upon her five definite births or five definite zivoth brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are binding upon her — whereupon the price fell on that day to (two) bird couples for two revi'ith (of a silver dinar for one)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) I might think that also for birth and for zivah (uncleanliness) she brings one offering; it is, therefore, (to negate this) written \"This (is the law for the woman who bears\") (to exclude zivah from that offering). \"whether a male or a female\": to include a miscarriage of a sandal (a flat abortion), or a placenta, or an articulated sac. (Vayikra 12:8): \"And if she has not means enough for a lamb\": We do not tell her to borrow and not to ply her trade. If she has enough for a lamb but not for (its accompanying) needs, whence is it derived that she brings a pauper's offering? From \"enough for a lamb,\" (connoting all that is necessary for a lamb).", + "2) \"then she shall take two turtle-doves or two young pigeons\": She brings two and not three (i.e., and not an additional one for the lamb that she brings if she is rich). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: She brings from what she can afford, and a leper brings from what he can afford. Just as a (rich) leper brings one for one (a he-lamb for a burnt-offering and a ewe-lamb for a sin-offering, and, if he cannot afford that, two turtle-doves; one for a sin-offering, the other for a burnt-offering), she, too, brings one for one. — But, perhaps go in this direction: She brings from what she can afford, and tamei mikdash (one who eats consecrated food or enters the sanctuary) brings from what he can afford. Just as tamei mikdash brings two for one, (a rich man, a ewe-lamb for a sin-offering, and a poor man two turtle doves, one for a sin-offering and one for a burnt-offering, she, too, brings two for one. Let us see to what she is most similar. We derive one lacking atonement (a woman after childbirth) from one lacking atonement (a leper), and this is not to be refuted by tamei mikdash, who is not lacking atonement (i.e., even though he must bring an offering, he may still eat consecrated food before then) — But, perhaps go in this direction: We derive one (a woman after childbirth) whose \"poor man\" does not bring a beast (for a guilt-offering) from one (tamei mikdash) whose \"poor man\" does not bring a beast, and this is not to be refuted by a leper, whose \"poor man\" does bring a beast. It is, therefore, written \"then she shall take two turtle-doves or two young pigeons.\" She brings two and not three.", + "3) \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering\": Wherever a sin-offering is being replaced (by a bird, as in the case of tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering\" (viz. Vayikra 5:7), and here, where a burnt-offering is being replaced, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Wherever it (the bird-offering) comes for a sin, (as in tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering.\" Here, where it does not come for a sin, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Wherever two (birds) come in place of a sin-offering, (as in tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering.\" Here, where two do not come in place of a sin-offering, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Variantly: What is the intent of \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering\" (when in the other instances \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering\")? Because in the instances where \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering,\" if he brings the sin-offering first, he must bring the burnt-offering of the same kind (pigeon or turtle-dove) as the sin-offering — whence is it derived that if (in our instance) she brought the burnt-offering first, she must bring the sin-offering of the same kind as the burnt-offering? From \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering.\" Variantly: If she brought a turtle-dove for her sin-offering and a pigeon for her burnt-offering, she \"doubles\" and brings a turtle-dove for her burnt-offering. If she brought a turtle-dove for her burnt-offering and a pigeon for her sin-offering, she \"doubles\" and brings a pigeon for her burnt-offering, (the sin-offering serving as the criterion, for it is it which effects atonement). Ben Azzai says: We follow the first (as per the first variant). \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering and the Cohein shall make atonement for her\": We are hereby taught (by the proximity of \"sin-offering\" to the next word \"vechiper\" [atonement]) that it is the sin-offering which effects atonement. \"and she shall be clean\": to eat of the sacrifices." + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 13:1) (\"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron, saying: (Vayikra 13:2) A man, if there shall be in the skin of his flesh se'eth or sapachath or bahereth, and it become in the skin of his flesh a plague-spot of leprosy, then he shall be brought to Aaron the Cohein or to one of his sons, the Cohanim.\") \"if there shall be in the skin of his flesh\": What is the intent of this (\"shall be\" rather than \"is\")? Because it is written (Vayikra 13:38) \"And a man or a woman, if there be in the skin of their flesh white beharoth … he is clean,\" this tells me only of beharoth which did not arrive at the status of maroth (\"appearances\" [of plague-spots]) viz.: plague-spots (negaim) which appeared in a non-Jew before he became a proselyte (even though it remained the same after his conversion; (a plague-spot) in a fetus before it was born (which could not be inspected by the Cohein in utero, and which remained the same after birth); in a crease (in the flesh) which was (later) revealed (when the flesh became taut); in the head and the beard (which appeared when he became bald); in a \"rebellious\" boil or burn or inflammation — (All of these are clean even though they are now \"maroth,\" because when they originated they were not susceptible of inspection by the Cohein. What is their status) if their appearance changes, either lessening or deepening in intensity? R. Elazar b. Azaryah says: It is clean, (for though it changed in appearance, it still originated from the first, non-inspectable plague-spot). R. Elazar b. Chasma says: If of lesser intensity, it is clean (being a \"waning\" of the original plague-spot); if of deeper intensity, it is to be inspected anew, (being considered a new plague-spot). R. Akiva says: Whether of lesser or deeper intensity it is to be inspected anew. (And) it is in this connection that it is written \"A man, if there shall be\" (connoting a change [i.e., deeper or lesser intensity] from a pre-existing condition).", + "2) \"if there shall be\": from this pronouncement on, (and not what may have existed before it, (their being in this respect like a proselyte before conversion [see above]). — (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: Zavim (those with a genital discharge) are tamei, and (those with) negaim are tamei. Just as (tumah) does not obtain with zavim before the pronouncement, so, it does not obtain with negaim before the pronouncement.", + "3) (And it also follows) a fortiori, viz.: If tumah does not obtain before the pronouncement, with zavim, whose tumah and taharah are determined by all men (and not only Cohanim), it certainly does not obtain before the pronouncement with negaim, whose tumah and taharah is determined only by a Cohein! — No, this (that tumah does not obtain before the pronouncement) may be so with zavim, who do not become tamei by accident (i.e., through some external cause, like eating, drinking, jumping and the like), as opposed to (those with) negaim, who do become tamei by accident (i.e., if the nega originates through a burn or the like). (We would think that) since this is so, they (negaim) would be tamei before the pronouncement. It is, therefore, written \"if there shall be,\" from the pronouncement on.", + "4) (Vayikra 13:2) (\"A man, if there be in the skin of his flesh se'eth or sapachath or bahereth, and it shall be in the skin of his flesh a plague-spot of leprosy, then he shall be brought to Aaron the Cohein or to one of his sons, the Cohanim.\") \"in the skin of his flesh\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 13:3) \"and hair in the plague-spot had turned white,\" I would think that this denotes only a site where white hair can grow. Whence would I derive (for inclusion) even a site where white hair cannot grow (like the palm of the hand)? From (the redundant) \"in the skin of his flesh.\" \"se'eth\": This is (the distinct plague-spot known as) \"se'eth.\" \"bahereth\": This is (the distinct plague-spot known as) \"bahereth.\" \"sapachath\": This is an adjunct to (i.e., a lesser form of) se'eth, and its appearance is of lesser depth than that of bahereth. What is signified by \"se'eth\"? A \"rising,\" as the appearance of a shadow, which seems higher than that of the sun. What is signified by (Vayikra 13:3) \"deeper\"? As the appearance of the sun, which seems deeper than that of the shadow. What is signified by \"sapachath\"? \"adjunct,\" as it is written (I Samuel 2:36) \"Join me ('sefacheini'), I pray you, to one of the priests' offices.\" \"and it shall be\": (We are hereby taught [by its being written \"and it shall be\" rather than \"and they (se'eth, sapachath, and bahereth) shall be\"]) that they combine with each other for purposes of negation (of leprosy), confirmation, and quarantine. \"in the skin of his flesh\": in (i.e., relative to) the skin of the flesh of the observed. In this connection it was stated: A very bright spot seems dull in a (light-complected) German, and a dull spot in an Ethiopian seems bright.", + "5) R. Yishmael says: The children of Israel (\"may I be an atonement for them\") are like the eshkeroa (the box-tree), neither black nor white but intermediate. R. Akiva says: The painters have dyes by which they paint figures that are black, white, or intermediate. (In the inspection of a plague-spot) the intermediate dye is brought and placed around the outside (of the plague-spot) and gives the appearance of \"intermediate.\" R. Yehudah says: One verse (I Samuel 2:2) states \"in the skin of his flesh\" and another (I Samuel 2:3) \"in the skin of the flesh.\" We are hereby taught that plague-spots are inspected with leniency and not with stringency. The German is inspected relative to his flesh, for leniency — thus, in the skin of his flesh,\" and the Ethiopian, through the intermediate (dye), for leniency — thus, \"in the skin of the flesh.\" And the sages say: Both (are inspected) through the intermediate (dye).", + "6) \"and it shall be … a plague-spot (lenega)\": We are hereby taught (that in order for it to qualify as a plague-spot) it must give him pain, (this being the connotation of \"nega\"). And whence do we derive that others, too, when they witness his pain, must, likewise, \"feel\" his pain? From \"lenega.\" The (redundant) \"leprosy\" indicates that it must be (at least) the size of a garis (a bean). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: \"timei\" is written here (I Samuel 2:3), and \"timei\" is written in respect to michyah (I Samuel 2:25). Just as there, the size of a garis; here, too, the size of a garis.", + "7) — No, this may be so of michyah, whose middle must be the size of a lentil, as opposed to \"white hair\" (I Samuel 2:3), the site of which need not be of any prescribed size; it is, therefore, written \"the size of a garis.\"", + "8) \"then he shall be brought to Aaron\": This tells me only of Aaron himself. Whence do I derive (the suitability of) another Cohein? From \"the Cohein.\" Whence do I derive (the suitability [for inspection] of) blemished (Cohanim)? From \"his sons\" (even though they may not perform the sacrificial service). I might then think that even chalalim (those unfit for the priesthood) are included? It is, therefore, written \"the Cohanim,\" excluding chalalim. And whence do I derive (the validity of) any Jew (in the absence of a Cohein? From \"or to one (of his sons\").", + "9) If in the end all Jews are included (for inspection), why is it written \"of his sons, the Cohanim\"? To teach that the pronouncement of \"tumah\" and \"taharah\" must be made by a Cohein. How is this effected? An Israelite sage inspects the plague-spots and says to the Cohein, even if he himself is unversed (in their inspection): Say \"tamei,\" and he says \"tamei\"; say \"tahor,\" and he says \"tahor.\" Variantly: What is the intent of \"or to one of his sons, the Cohanim\"? Because it is written (Devarim 21:5): \"And by their word (that of the Cohanim) shall every contention and every plague-spot be (ruled upon)\" — Contentions are hereby compared to plague-spots. Just as plague-spots are adjudicated in the daytime, so, contentions are to be adjudicated in the daytime.", + "10) Just as contentions (are to be adjudicated) not by kin, plague-spots, too, not by kin. — But perhaps just as contentions by three (judges), plague-spots, too, by three! And, what is more, it follows a fortiori, viz.: If money matters (are adjudicated) by three, how much more so must (matters affecting) his \"body\" be (adjudicated) by three! It must, therefore, be written \"or to one of his sons, the Cohanim\" — only one inspects the plague-spots." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 13:3) (\"And the Cohein shall see the plague-spot in the skin of the flesh. If hair in the plague-spot has turned white, and the appearance of the plague-spot is deeper than the skin of his flesh, then it is a plague-spot of leprosy; and the Cohein shall see it and he shall declare him unclean.\") \"and the Cohein shall see the plague-spot\": His eyes should be intently upon it when he inspects it. \"in the skin of the flesh\": intermediate (i.e., even if he is an Ethiopian, he is seen as \"intermediate\" [viz. Chapter 1:5]). \"in the skin of the flesh\": He should inspect all the flesh with it as one (to see if it has spread). R. Yossi b. R. Yehudah says: The nega must be outside the skin of the flesh, right next to it, so that it lends itself to spreading. For if it were right next to the head, the beard, or a \"rebellious\" boil or burn or inflammation (viz. Chapter 1:1), it would not be tamei. ", + "2) \"If hair in the plague-spot\": at least two hairs. \"in the plague-spot\": to include (as tamei) a hair rooted in the nega and lying outside of it; to exclude a hair rooted outside the nega and lying in it. \"has turned white\": and not (if it was white) before (the appearance of the plague-spot). From here they ruled: If the bahereth preceded the white hair, he is tamei; if the white hair preceded the bahereth, he is tahor; if there is a doubt (as to which preceded which), he is tamei. R. Yehoshua says: It is \"dim\" (and he is to be quarantined).", + "3) \"If the hair in the plague-spot has turned white\": From here they ruled: (If there were) two hairs, their roots (\"in the plague-spot\") black and their tops white, he is tahor; their roots white and their tops black, he is tamei. How large must the white be (to render him tamei)? R. Meir says: Any size. The sages say: The standard size (i.e., large enough for the scissors to cut). R. Meir says: Men should not think that they are judged by the whole hair, but if the root of the hair (\"in the plague-spot\") is white, he is tamei; and if it is not white, he is tahor.", + "4) \"has turned white\": and not red, and not green, and not black. I would exclude all of these, but not yellow. And I would derive it a fortiori, viz.: If white hair, which is not a sign of tumah in a netek (a scall, viz. 13:30), is a sign of tumah in a nega, then yellow hair, which is a sign of tumah in a netek (viz. 32), how much more so should it be a sign of tumah in a nega! It is, therefore, written: \"white hair,\" and not yellow.", + "5) \"and the appearance … is deeper\": but in actuality it is not deeper. \"the appearance of the plague-spot is deep\": but not the appearance of the white hair. \"the appearance of the plague-spot\": to include a fourth appearance (viz. Chapter 1:4). \"it is a plague-spot of leprosy\": There is no fifth appearance.", + "6) \"a plague-spot of leprosy and he shall see it\": What is the intent of this? From (Vayikra 15:11) \"And the Cohein shall declare him tamei; he shall not quarantine him\" we learn that a confirmed leper is not to be quarantined.", + "7) Whence is it derived that a quarantined leper is not to be confirmed, that a quarantined leper is not to be quarantined (i.e., his quarantine is not to be applied to a second plague-spot), and that a confirmed leper is not to be confirmed (i.e., his confirmation is not to be applied to a second plague-spot)? From \"he shall not quarantine him for he is tamei\" — Everyone who has been called tamei is not to be attended (for new eruptions within that period).", + "8) I might think that (if both negaim originated together, the second arising before he had been quarantined for the first, etc.) he could not say: You are quarantined for this one and confirmed for this one, confirmed for this one and quarantined for this one, quarantined for this one and quarantined for this one, confirmed for this one and for this one — it is, therefore, written \"a nega … and he shall inspect it\"; \"tzara'ath and he shall inspect it\" (connoting that he inspects both at the same time [as in the above]). \"and he shall see it\": all as one. If it were at the tip of his nose, slanting in both directions, (so that he could not inspect the whole nega at the sighting), at the tip of his finger, slanting in both directions, he is not tamei.", + "9) From here they ruled: There are twenty-four limb tips in a man which (because they cannot be observed in one sighting) do not become tamei by reason of michyah (viz. Vayikra 13:10): the finger tips of hands and feet, the ear tips, the nose tip, the membrum tip, and the breast tips in a woman. R. Yehudah says: also those of a man. R. Elazar says: Yevuloth, dildulim, and masmeroth (types of warts) are not tamei by reason of michyah (because they cannot be observed in one sighting).", + "10) \"and he shall declare him unclean\": \"him,\" and not one who tears the tumah signs out of his plague-spot before he comes to the Cohein. R. Akiva said: I asked R. Gamliel and R. Yehoshua going to Nadvad: (If he did so) in the midst of his quarantine what is the halachah? They answered: We have not heard it. But we did hear that (if he did so) before coming to the Cohein he is tahor; after his confirmation, he is tamei. I began to bring them proofs why it is that before he came to the Cohein he is tamei. It is not because the Cohein did not see the tumah signs, (for even if he did see them but did not pronounce him tamei, he is tahor). Even (if he did so) in the midst of his quarantine, he is tahor until the Cohein pronounces him tamei. Variantly: They said to me: You have said well. When does he (one who tore out his tumah signs after his confirmation) become tahor? R. Elazar says: when he develops another plague-spot and is cleared of it, (this indicating that the first nega, too, would have healed, as this one did.) The sages say: when it (the second nega) sprouts (and covers) all (the skin or the first nega; see 13:12), or when his plague-spot diminished in size to less than a garis (before he cut the tumah signs, in which instance he does not become tamei in the first place.) " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 13:4) (\"And if it is a white bahereth in the skin of his flesh, and its appearance is not deeper than the skin, and its hair has not turned white, then the Cohein shall quarantine the plague-spot for seven days.\") This tells me only of a white bahereth. Whence do we derive for inclusion a (white) se'eth? From (Vayikra 13:10) \"a white se'eth.\" Whence are other (white) appearances derived? From \"And if a bahereth.\"", + "2) I might think that just as it (bahereth) is third in order of the verse (Vayikra 13:2), it is third in order of appearance (i.e., of brightness); it is, therefore, written \"white.\" It is white and there is no (white) above it in brightness. And what is its whiteness like? Like (the whiteness of) snow, as it is written (Bamidbar 12:10) \"And, behold, Miriam was as leprous as snow.\"", + "3) I might think that every appearance of snow is tamei and that all other appearances are tahor. It is, therefore, written (Vayikra 13:39) \"It is a bohak (brightness) … it is clean\": It is clean, but everything above it (in brightness) is tamei.", + "4) From here they ruled: The appearances of negaim are two, which are four: Bahereth is bright as snow. Second to it (in brightness) is the plaster of the Temple (walls). Se'eth is (bright) as the membrane of an egg. Second to it is (the brightness of) white wool. These are the words of R. Meir. The sages say: Se'eth is (bright) as wool. Second to it is the membrane of an egg.", + "5) The variation of snow (in a nega) is like wine mixed with snow. The variation of plaster is like blood mixed with milk. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"adamdam\" (reddish) in both (viz. Vayikra 13:24) is like wine mixed with water; but that of snow is more intense, and that of plaster, duller.", + "6) R. Chanina, the adjutant high-priest, says: The appearances of plague-spots are sixteen. R. Dossa b. Hyrcanus says: They are thirty-six. Akavya b. Mehalalel says: They are seventy-two. R. Yossi said: R. Yehoshua b. R. Akiva asked R. Akiva: Why did they say \"The appearances of negaim are two, which are four\"? R. Akiva: If not, what should they say? R. Yehoshua: They should say: From the membrane of an egg and above it (in brightness) is tamei. R. Akiva: To teach us that they combine with each other (to form the prescribed size for tumah). R. Yehoshua: Then let them say: Everything from the membrane of an egg and above (in brightness), and they combine with each other. R. Akiva: To teach us that if one is not expert in them and in their names he should not inspect negaim.", + "7) \"and its hair has not turned white\": its hair and not the hair of its michyah (a kind of scar, viz. 13:24). How so? If the bahereth were the size of a garis, and in it a michyah the size of a lentil, and a white hair in the midst of the michyah — if the michyah leaves, it is tamei by reason of white hair; if the white hair leaves, it is tamei by reason of michyah. R. Shimon rules it tahor because it is not the bahereth that turned the hair white, (but the michyah). They said to him: Is it not written (3) \"if hair in the plague-spot has turned white\"? It is a plague-spot, in any event.", + "8) \"and its hair has not turned white\": and not the hair of part of it. How so? A bahereth and its michyah is a garis, and there is white hair in the midst of the bahereth — if the michyah leaves, it is tamei by reason of white hair; if the white hair leaves, it is tamei by reason of michyah. R. Shimon rules it tahor because it is not a bahereth the size of a garis that turned it white, (its michyah having rendered it less than a garis). And all agree that if there is in the site of the white hair the size of a garis (aside from the michyah), it is tamei.", + "9) \"and its hair has not turned white, then he shall quarantine\" — the black hair does not detract (from the required tumah size of the bahereth, for which reason he must be quarantined). The disciples asked R. Yossi: If there were a bahereth with black hair in it, do we suspect that it detracts from its (required tumah) size of a garis? He answered: If there were a bahereth with white hair in it do we suspect that it detracts from its size of a garis! (Why, then, should we suspect so for black hair?) The disciples: If they said so for white hair, which is a sign of tumah, should we say so for black hair which is not a sign of tumah? R. Yossi: In an instance of ten white hairs, where only two are signs of tumah, do we suspect that the remaining ones detract from the bahereth's (required tumah) size of a garis? The disciples: No, but that may be so with white hair, which is of the kind that becomes tamei. Would you say the same for black hair, which is not of the kind that becomes tamei? R. Yossi: Even black hair turns into the kind which becomes tamei, and, (if this does not suffice for you), it is written \"and its hair has not turned white, then he shall quarantine\" — the black hair does not detract (from the required tumah size of a garis). \"then the Cohein shall quarantine the plague-spot for seven days\" — to begin with." + ], + "Chapter 2*": [ + "1) (Vayikra 13:5) (\"And the Cohein shall see him on the seventh day. And if the plague-spot appears as it did before, if it did not spread in the skin, then the Cohein shall quarantine him for a second seven days.\") \"on the seventh day\": I might think either in the daytime or at night. It is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "2) I might think that all of the inspections of the day are kasher. It is, therefore, written (Vayikra 13:12): \"to all the sight of the eyes of the Cohein.\" Just as with the Cohein — except when the light of his eyes has dimmed, so with the day — except when the light of the day has dimmed.", + "3) From here they ruled: Plague-spots are not inspected in the early morning or at twilight or inside the house or on a cloudy day, for then what is dull appears bright; and not at mid-day, for then what is bright appears dull. When are they inspected? On the third, fourth, fifth, seventh, eighth, and ninth hours. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: On the fourth, fifth, eighth, and ninth hours. R. Yossi says: On the fourth, fifth, ninth, and tenth hours, but I accept the words of the great one (R. Yehudah).", + "4) \"and if the plague-spot appears as it did before\": For if the nega was bright and it dimmed, (it is as if it was never bright); if it was dim and it brightened, it is as if it never dimmed (and he must be quarantined again, for it is regarded as appearing as it did before [unless it changes to the extent that it leaves the category of \"the four appearances,\" viz. Section 2:4]). \"and the plague-spot has not spread\": For if it contracted and it spread, (it is as if it never contracted); and if it spread and contracted, it is as if it never spread. \"then the Cohein shall quarantine for a second seven days\": We are hereby taught that the seventh day is part of the count, both for what precedes (i.e., it is the last of the first seven) and for what follows (i.e., it is the first of the second seven). (Vayikra 13:6) (\"And the Cohein shall see him on the seventh day again. If the plague-spot is dim, and the plague-spot has not spread on the skin, then the Cohein shall declare him clean; it is a mispachath (a kind of clean plague-spot). And he shall wash his clothes and he is clean.\") \"And the Cohein shall see him on the seventh day again\": The Cohein who sees him the first time sees him the second time; and if he died, a different Cohein sees him.", + "5) \"If the plague-spot is dim\": I might think below (the brightness of) the four appearances; it is, therefore, written \"the plague-spot,\" i.e., it is still a plague-spot. If \"the plague-spot\" (alone were written), I might think, as its (original) appearance. It is, therefore, written \"and, behold, it is dim.\" How so? It is dimmer than its original appearance, but not below (all of) the four appearances (and even so he is declared tahor).", + "6) \"and it is dim\": If it were bright (in the beginning), and it became dim (i.e., the dimmest of the four plague-spots), it is as if it were never bright (and he is declared tahor). \"the plague-spot\": If it were dim (in the beginning), and it became bright (even as snow), it is as if it were never dim (and it [along with the above], is regarded as \"appearing as it did before\" [viz. Vayikra 13:5], and he is tahor).", + "7) \"has not spread\": If it had diminished (to less than the size of a garis) and then spread (to its appearance of the previous sighting), it is as if it had never diminished (and is regarded as \"appearing as it did before,\" and he is tahor). \"the plague-spot\": If it had spread and then diminished (to its appearance at the previous sighting), it is as if it had never diminished (and is regarded as \"appearing as it did before,\" and he is tahor).", + "8) If they (i.e., the essential words) have been stated in relation to the first week (Vayikra 13:5), why need they be restated in relation to the second week (Vayikra 13:6)? (i.e., let it simply be written \"And the Cohein shall see it on the seventh day again and he shall declare him clean\"?) — Because if a plague-spot in a garment remains unchanged the first week, it (the garment) is quarantined; and if it remains unchanged the second week, it is burned (see Vayikra 13:50-52). But if a plague-spot in a man remains unchanged the first week, he is quarantined; and if it remains unchanged the second week, he is declared tahor. (And if this were not clearly spelled out in 13:6, we would say that as a garment in those circumstances is burned at the end of the second week, so a man in those circumstances is to be declared tamei at the end of the second week. [And we would understand \"And the Cohein shall declare him clean\" as applying to an instance in which he was healed of the plague-spot]). It must, therefore, be spelled out in both the first week and the second week.", + "9) \"Then the Cohein shall declare him clean; it is a mispachath,\": even though its appearance did not change (i.e., even if it did not leave the category of the four appearances, but only changed from its appearance to a different one.) I might think (that it is a mispachath) even if it (part of the garis) left (after he was declared tahor) and returned. It is, therefore, written \"it is a mispachath\" (and not a returned garis). What should be done with it? R. Yehudah says: It is to be inspected as in the beginning, and the sages rule it to be tahor.", + "10) \"and he shall wash his clothes\": so that he not (render things) tamei (by entering a house). \"and he is clean\": He does not require letting his hair grow long, and rending his garments, and shaving his hair, and birds. \"and he shall wash his clothes\": I might think that he is thereby \"dismissed.\" It is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"and if it shall spread, etc.\" he is tamei.\"", + "11) This tells me (that he is tamei) only (if it spreads in) its (original) appearance. Whence do I derive the same for (its spreading) not in its (original) appearance? From \"spread it shall spread\" (— in any event).", + "12) Whence is it derived that if he were confirmed (as tamei) through a spreading, and the spreading left, and then it returned — and, similarly, (through) white hair and michyah (see Vayikra 13:24) — whether in the end of the first week, the end of the second week, or after his exemption (from tumah) — that he reverts to his original status (of tumah)? From \"and if spread it shall spread.\"", + "13) I might think that the spreading imparts tumah in the beginning, (before the quarantine); it is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"after he has shown himself to the Cohein.\" I might think that if the Cohein sees it spreading (the first time he sees him), he should address himself to it (in the context of the laws of spreading); it is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"for his cleansing\" — He does not address himself to it (the spreading) until he sees him (for the purpose of bringing him) from a state of tumah to a state of taharah (i.e., the second time he sees him, as opposed to the first time, when he is not yet in a state of tumah). (Vayikra 13:7) \"then he shall show himself a second time to the Cohein.\": The Cohein who sees him the first time sees him the second time; and if he died (in the interim), a different Cohein sees him.", + "14) (Vayikra 13:8) (\"And the Cohein shall see: If the mispachath has spread in the skin, then the Cohein shall declare him unclean. It (the mispachath) is leprosy.\") This comes to teach us about the spreading that it is tamei only with four appearances, those with which the um (the original spot) becomes tamei.", + "15) And does this not follow, viz.: The um becomes tamei and the spreading becomes tamei. Just as the um becomes tamei only with four appearances, so the spreading becomes tamei only with four appearances.", + "16) — But why not go in this direction? viz.: White hair is a sign of tumah, and spreading is a sign of tumah. Just as white hair is tamei with all appearances of white, (even those below the brightness of the four appearances), so spreading is tamei with all appearances of white!", + "17) Let us see what it (spreading) most closely resembles. We derive a thing (spreading) which causes tumah in all plague-spots (those of house, garments, and men) from a thing (the um) which obtains in all plague-spots, and this is not to be refuted by white hair, which des not obtain in all plague-spots (but only in the skin of the flesh). — But why not go in this direction? viz.: We derive a thing (spreading) which is a sign of tumah, from a thing (white hair) which is a sign of tumah, and this is not to be refuted by the um, which (in itself is not a sign of tumah). It is, therefore, written \"Then the Cohein shall declare him unclean; it is leprosy\" — it becomes tamei only with the four appearances (of leprosy). \"It (becomes tamei\") — to exclude a spreading of bohak (\"glistening white,\" not directly related to the leprosy)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 13:9) (\"A plague-spot of leprosy, if it be in a man, then he shall be brought to the Cohein. (Vayikra 13:10) And the Cohein shall see, and, behold, a white se'eth in the skin, and it has turned the hair white, and the healthiness (michyah) of living flesh within the se'eth\"): \"a plague-spot of leprosy\": What is the intent of this? From \"and, behold, a white se'eth\" we learn that a se'eth becomes tamei with a michyah. Whence do we derive the same for the other appearances? (From \"a plague-spot of leprosy.\") — But does this not follow (even without the verse)? viz.: If we find all of the other appearances to be similar to se'eth vis-à-vis becoming tamei through white hair, let them be similar to se'eth vis-à-vis becoming tamei through michyah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If all of the appearances are similar to se'eth to become tamei through white hair, which does not confer tumah in karachath (back of the head) and gabachath (front of the head, viz. Vayikra 13:42-43), how much more so should they be similar to se'eth to become tamei through michyah, which does confer tumah in karachath and gabachath! — No, if all of the other appearances are similar to se'eth to become tamei through white hair, it is because white hair confers tumah in shechin (boils) and michvah (burns). Should they then be similar to se'eth to become tamei through michyah, which does not confer tumah in shechin and michvah! It must, therefore, be written \"a plague-spot of leprosy\" (to tell us that they do become tamei through michyah. And just as a se'eth is an um (a generator of leprosy), so is a bahereth an um. And whence do we derive the same for the other appearances? From the same a fortiori argument (as above) and from the same answer, viz. (It is derived) from \"a plague-spot of leprosy.\"", + "2) \"if it be\": from the pronouncement on (see Section 1:2). \"in a man\": to include the plague-spot appearing in all of the man — that the michyah makes him tamei (i.e., even though if all of the man turned white he is tahor (viz. Vayikra 13:13), still, if there is a michyah in the plague-spot, he is tamei because of the michyah.) Now (why is a verse needed to tell me this?) does it not follow a fortiori? viz.: If a michyah causes tumah in a small bahereth (the size of a garis), how much more so does it cause tumah in a large bahereth (which covers his entire body! — No, this may be true of a small bahereth, which is a sign of tumah. Would you then say the same for a large bahereth, which is not a sign of tumah! Since it is not a sign of tumah, (we would say that) a michyah should not cause tumah in it. It must, therefore, be written \"in a man,\" to include a plague-spot appearing in all of the man — that the michyah makes him tamei.", + "3) If they called the Cohein to see one plague-spot, and there erupted in it another plague-spot (before he quarantined or confirmed the first), whence is it derived that he examines it? From \"and the Cohein shall see, and, behold (connoting something novel) a se'eth.\" \"and it has turned the hair white\": (only if) it has turned the hair white), and not a neighboring spot. How so? If one had a bahereth the size of a garis with white hair in it, and the bahereth disappeared and left the white hair in its place, and the bahereth returned —", + "4) this is \"deposited hair,\" which Akavya b. Mehalalel rules tamei and the sages, tahor. R. Akiva said: I concede that in this instance he is tahor. What is \"deposited hair\" (which confers tumah, as per Akavya)? If one had a bahereth with two hairs in it, and a half-garis disappeared and left white hair in the place of the bahereth, and then it returned. They said to him: Just as they (the sages) nullified the words of Akavya, so, your words do not stand.", + "5) \"and it has turned (the hair white\"): All of it (the plague-spot) has turned (the hair white), and not part of it. How so? A bahereth of half a garis and in it two (white) hairs (generated by this bahereth.) (Even if) another half-garis bahereth erupted, and in it another (white) hair, the plague-spot is to be quarantined (and not confirmed, the hairs not combining (for confirmation). For the first hairs are considered non-existent, only part of a plague-spot having generated them).", + "6) \"and it has turned (the hair white\"): (The connotation is that) all of it has turned all of it (white), and not that all of it has turned part of it (white). How so? A bahereth of half a garis, and in it (was generated) one (white) hair. If another half-garis bahereth erupted, and in it (was generated) another white hair, it is to be quarantined. A bahereth of half a garis, and nothing in it, and there erupted another half-garis bahereth, and two hairs (were generated), it is to be confirmed, for the (whole) bahereth turned all of it (white).", + "7) \"and the michyah of living flesh (within the se'eth\"): I might think that any amount (of living flesh sufficed); it is, therefore, written: \"white hair and michyah\": Just as \"white hair\" connotes space for (at least) two hairs, so, michyah connotes that space.", + "8) I might think that it were not (tamei) unless both white hair and michyah obtained; it is, therefore, written (Vayikra 13:11) \"It (the michyah) is old leprosy.\" It (the michyah itself) is tamei, and it requires no further adjunct.", + "9) If so, why are (both) \"white hair and michyah\" written (and not \"or michyah\")? To teach that the michyah is not tamei unless it has space for both.", + "10) I might then think that (the meaning was space for) white hair on one side and for michyah on the other side (i.e., space for four hairs); it is, therefore, written \"within the se'eth\" — surrounded by the se'eth.", + "11) How so? Space for two hairs on its (the michyah's) right and two hairs on its left, and thus above and below — squared; in all, (space for) thirty-six hairs — the body of the bahereth (with the michyah in its midst) thus being found to be (the size of) a Cilician garis squared. \"living flesh\": and not a boil; \"living flesh\": and not white scurf. \"within the se'eth\": and not within a boil; \"within the se'eth: and not within white scurf." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 13:11) (\"It is old leprosy in the skin of his flesh. And the Cohein shall declare him tamei; he shall not quarantine him, for he is tamei.\") \"leprosy\": This is a prototype (binyan av) for all leprosy as requiring a garis (the size of a Cilician bean, for tumah). \"old\": We are hereby taught that the michyah confers tumah if it preceded ([hence \"old\"] the se'eth). For (without the verse) would it not follow (that it should not do so, viz.): White hair is a sign of tumah, and a michyah is a sign of tumah. Just as white hair confers tumah only if it did not precede the se'eth, so michyah should confer tumah only if it did not precede the se'eth. It is, therefore, written \"old,\" to teach us that it confers tumah if it preceded the se'eth.", + "2) \"It (is leprosy\"): This teaches us that it (also) confers tumah if it did not precede the se'eth. Now (even without the verse) would it not follow a fortiori that it does so, viz.): If white hair, which does not confer tumah if it precedes the se'eth (does confer tumah if it follows the se'eth), then michyah, which does confer tumah if it precedes the se'eth, how much more so should it confer tumah if it follows the se'eth! … It must, therefore, be written \"It,\" to teach us that it confers tumah if it follows the se'eth.", + "3) See Chapter 2:6", + "4) But perhaps the meaning of (Vayikra 13:11) \"he shall not quarantine him for he is tamei\" is that a Cohein who is tamei shall not quarantine him, but a confirmed leper is quarantined (for a new eruption)! It is, therefore, written \"for he is tamei.\" We are speaking of the inspected and not of the inspector.", + "5) (Vayikra 13:12) (\"And if the leprosy blossom in the skin, and the leprosy cover all the skin of the plague-spot, from his head until his feet, to all the sight of the eyes of the Cohein\") \"blossom\": This tells me only of its blossoming in all of him at once. Whence do I derive the same for its blossoming little by little? From (lit.) \"if there blossom, blossom\" (— in any manner.)", + "6) This tells me only (of blossoming similar to that in flowers), from bottom to top. Whence do I derive the same for (blossoming) from top to bottom? From \"if there blossom, blossom\" (— in any manner.)", + "7) This tells me only (of a blossoming) from an unclean plague-spot to a clean one. Whence do I derive the same for (the blossoming of) a clean one to an unclean one? From \"blossom\" (— in any manner.) \"and if it blossom\": R. Nechemiah says: If in the beginning it blossomed from an unclean spot to a clean one, it is clean; from a clean one to an unclean one, it is unclean." + ], + "Chapter 4": [ + "1) \"And if the leprosy blossom\": What is the intent of this? (i.e., Why not merely state \"if it blossomed\"?) I might think that the blossoming is tahor only from a se'eth (the appearance under discussion). Whence do I derive the same for the other appearances? From \"the leprosy.\" \"and the leprosy cover\": not the bohak (white scurf). For I would say that since it is a sign of cleanliness at the end (see Chapter 6:2), it is also a sign of cleanliness in the beginning; it is, therefore, written \"and the leprosy cover,\" and not the bohak.", + "2) \"all the skin of the plague-spot\": skin which is susceptible of a plague-spot — to exclude a \"rebellious\" boil or a \"rebellious\" burn. — But perhaps the intent (of \"all the skin of the plague-spot\") is (the amount of) skin that is susceptible of (the minimal size of) a plague-spot — a garis — that that (if it is not covered) can impede \"all of the skin\"); but that which is not susceptible of a plague-spot the size of a garis does not impede it. It is, therefore, (to negate this) written \"all of it has turned white.\" If \"all of it has turned white,\" I might think (even) the midst of his head (must be covered to qualify as \"all of his skin\"); it is, therefore, written \"from his head\" — to exclude the midst of his head; \"until his feet\" — to exclude the midst (i.e., the soles) of his feet.", + "3) \"to all of the sight of the eyes of the Cohein\": to include the inside (of the buttocks) — whence they ruled: A man is inspected as if he were hoeing (and bending) and as if he were picking olives (and lifting his arms). As if he were hoeing — for (examination of) the buttocks. As if he were picking olives — for (examination of) the arm-pits. A woman (is inspected) as if she were kneading flour (and bending) and as if she were nursing her babe. As if she were kneading flour for (examination of) the buttocks. As if she were nursing — (for examination of) the lower breast. As if she were weaving while standing — for (examination of) the right arm-pit. R. Yehudah says: And as if she were spinning flax for (examination of) the left (arm-pit). And just as this is the criterion for examination of the plague-spot, so is it the criterion for (the area) to be shaved in his (the leper's) cleansing.", + "4) Variantly: \"to all of the sight of the eyes of the Cohein\": to exclude (from examination) a Cohein whose sight has darkened — whence they ruled: A Cohein who was blind in one eye or whose sight has dimmed is not to inspect plague-spots.", + "5) (Vayikra 13:13) (\"And the Cohein shall see, and, behold, the leprosy has covered all of his flesh, then he shall declare the plague-spot clean; all of it has turned white — it is clean.\") \"And the Cohein shall see, and, behold, the leprosy has covered\": What is the intent of this? I might think that the blossoming (in all of his flesh) renders him clean only in a se'eth. Whence is the same derived for the other (three) appearances? From \"and the leprosy has covered.\" \"all of his flesh\": to include in between the fingers of his hands and his feet. Variantly: What is the intent of \"all of his flesh\"? Whence do you derive that if it blossomed in all of him but not in a half-lentil size near the head, the beard, the boil, the burn and the blister, and then it returned to the head and the beard, and they became bald — the boil and the burn and the blister, and they became scarred — I might think that he would be tahor. It is, therefore, written \"all of his flesh\" — it must blossom in all of him (for him to be tahor).", + "6) \"then he shall declare the plague-spot clean … it is clean\": What is the intent of this? I might think that blossoming renders clean only after confirmation of michyah in the beginning (i.e., at the first inspection, as per the verse). Whence do I derive the same for confirmation of michyah at the end of the first week (of quarantine), at the end of the second week; after confirmation of white hair in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption (at the end of the second week by reason of its remaining the same in appearance); after confirmation of spreading at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; and blossoming (in all of him) after quarantine? (Whence do you derive that blossoming renders all of these clean?) From \"then he shall declare the plague-spot clean … it is clean.\" — to include all (of the above instances).", + "7) I might think that (an unclean plague-spot) which blossoms from a clean one is clean. It is, therefore, written \"It is clean, but (an unclean plague-spot) which blossoms from a clean one is not clean but unclean." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 13:14) (\"And on the day that there appears in it living flesh he shall be unclean.\") We are hereby taught about limb tips that are revealed (in the midst of the blossoming, the nega having departed from them) that they are tamei, (their having become like living flesh in a bahereth). I might think (that this obtains with) any amount (of revelation); it is, therefore, written here \"living flesh,\" and above (Vayikra 13:10, in respect to michyah) \"living flesh.\" Just as \"healthy flesh\" mentioned there must be (at least the size of a lentil), here, too, it must be a lentil. These are the words of R. Yossi. R. Meir says: Is he rendered tamei by reason of michyah? Did (we not learn [viz. Chapter 2:9]) that michyah does not confer tumah through limb tips? Rather, this is \"a decree of the King,\" and tumah is (conferred through) any amount. R. Yossi countered: Is he rendered tamei by reason of limb tips? Is he not tamei even if (the living flesh) returns to its middle? It is written here \"living flesh,\" and there, \"living flesh.\" Just as \"living flesh\" there is lentil-size, so \"living flesh\" here is lentil-size.", + "2) \"And on the day\": We are hereby (by this redundancy) taught that he (a groom) is given two (types of days [the seven days of the marriage feast and those of a festival]) for (non-inspection of plague-spots): for (those of) his body, for (those of) his house, and for those of his garments. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says (that a special verse is not required for this, for) it is written (Vayikra 14:36): \"And the Cohein shall command, (and they shall empty out the house before the Cohein comes in to see the plague-spot, so that there not be made unclean all that is in the house.\") If they wait for a mundane matter, shall they not wait for a matter of mitzvah! And how much (i.e., how many days) is his mitzvah? For a groom we allow the seven days of the marriage feast, for himself, his house, and his garments. And thus on a festival — we allow him all the days of the festival.", + "3) (\"And on the day there appears in it living flesh he shall be unclean.\") What is the intent of \"it\"? Whence do you derive that if it blossomed in all of him, but not in the head, the beard, the boil, the burn, and the \"rebellious\" blister, and the head and the beard became bald, and the boil and the burn and the blister became scarred — I might think that he were tamei, all of the above now being regarded as \"impeding\" his complete whiteness), it is, therefore, (to negate this) written \"it,\" the blossoming. If there appears in it (living flesh), he is tamei; but if the head and the beard became bald, and the boil and the burn and the blister (became scarred), he is not tamei (but tahor).", + "4) Living flesh that returns is tamei. White hair that returns is not tamei (i.e., If after a complete blossoming he was declared clean, and white hair appeared in him, he is not tamei, it being written \"living flesh,\" and not \"white hair.\") R. Yehoshua ruled that it is tamei, saying: White hair is a sign of tumah and michyah is a sign of tumah. Just as michyah that returns is tamei, so white hair that returns is tamei. R. Akiva countered: When is the power of white hair to confer tumah greater? When it has served to confirm (leprosy) or when it has not served to confirm? (Certainly,) when it has served to confirm. Now, if when it has served to confirm, it still does not impede the blossoming (to confer tumah), then, when it has not served to confirm (but has just appeared after the blossoming) how much more so does it not impede the blossoming! And, furthermore, it is written \"living flesh.\" Living flesh that returns confers tumah; white hair that returns does not confer tumah.", + "5) Living flesh that returns confers tumah; bohak (white scurf) that returns (i.e., that appears after complete blossoming has rendered him tahor) does not confer tumah. Should it not follow (that it does confer tumah), viz.: Bohak impedes (blossoming) and michyah impedes. Just as returning michyah impedes, so should returning bohak impede. It is, therefore, (to negate this) written \"living flesh.\" Returning living flesh confers tumah; returning bohak does not confer tumah.", + "6) (Vayikra 13:15) (\"And the Cohein shall see the living flesh and he shall declare him tamei. The living flesh is tamei; it is leprosy.\") What is the intent of this? I might think that limb tips that were revealed (by recession of the nega from them) rendered one tamei (by reason of impeding complete blossoming) only after the (complete) blossoming of a confirmed michyah in the beginning (i.e., before quarantine, as per the verse). Whence do I derive (that he is tamei) after blossoming of the same at the end of the first week (of quarantine), at the end of the second week, after exemption (at the end of the second week by reason of its remaining the same in appearance); after blossoming of confirmed white hair in he beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after blossoming of confirmed spreading at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption? (Whence do we derive that revelation of limb tips by recession of the nega renders all of these tamei? [Note: Chapter 4:6 discusses rendering one tahor]) From \"And the Cohein shall see the living flesh and he shall declare him tamei. The living flesh is tamei\" — to include all (of the above instances).", + "7) I might think that if one came all white (and he were quarantined, and no further signs of tumah appeared in him) and his limb tips were revealed after exemption — (I might think) that he were tamei; it is, therefore, written \"it (is tamei\") (to exclude the above). I would then exclude him, but I would not exclude one who came all white, whose limb tips were revealed either in confirmation or in quarantine. It is, therefore, written \"it is tamei; it is leprosy,\" but he above is not tamei but tahor." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 13:16) (\"If the healthy flesh recede and it return to white, then he shall come to the Cohein.\") \"If the healthy flesh recede and it return to white\": This comes to teach us that if limb tips were revealed and were then again covered (by white), he is tahor. When is it derived that this is so even with a hundred repetitions of the same? From \"Or if it return\" rather than (simply) \"If it return.\"", + "2) \"and it return to white\": (even to the appearance of bohak (white scurf). For I would say that since in the beginning it is a sign of tumah (i.e., it impedes \"complete blossoming,\" which would render him tahor), then in the end (with later repetitions or the same) it would remain the same, it is, therefore, written \"and it return to white\" (even) to the appearance of bohak.", + "3) (Vayikra 13:17) (\"And the Cohein shall see it, and, behold, the plague-spot has turned to white, then the Cohein shall declare the plague-spot clean; he is clean.\" What is the intent of this? I might think that limb tips that were revealed (by recession of the nega from them) and returned to be covered (by white) would be tahor only after the (complete) blossoming of a confirmed michyah in the beginning. Whence do I derive (that he is tahor) for return of the same at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after return of blossoming of confirmed white hair in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after return of blossoming of confirmed spreading at the end of the first week, at the end of the second week; after exemption? (Whence do we derive that all of the above are tahor?) From \"And the Cohein shall see it, and, behold, the plague-spot has turned to white … He is clean\" — to include all (of the above).", + "4) I might think that one who came all white in the beginning (to be inspected) is tahor; it is, therefore, written \"he is clean,\" but one who comes all white in the beginning is not tahor but tamei.", + "5) (Vayikra 13:18) (\"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil, and it be healed\") \"a boil\": (If only \"a boil\" were written), I would think that a \"rebellious\" (active one) were intended; it is, therefore, written \"and it be healed.\" If \"and it be healed,\" I would think that it must have formed a scab; it is, therefore, written \"boil.\" How is this to be reconciled? It has healed and not healed. (i.e., it has formed a peel but not a scab.) And thus is it stated below (Vayikra 13:23) \"it is the peel of the boil,\" forming a membrane similar to a garlic peel.", + "6) This tells me only of a boil which arose of itself. Whence do I derive for inclusion as a boil the result of a blow from a stick, a stone, or peat, (or the result of bathing in) the hot springs of Tiberias, or of anything which is not caused by fire? From \"boil\" and again [Vayikra 13:19]) \"boil,\" implying extension of inclusion. This tells me only of a boil (which arose) after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a boil which arose) before the pronouncement? (This tells me only of a boil which arose) in a proselyte after he converted. Whence do I derive the same for (a boil which arose in a proselyte) before he converted? Of (a boil which arose) in a minor after he was born. Whence do I derive the same for (a boil which arose) in a minor before he was born? From \"boil,\" \"boil,\" for extension of inclusion. This tells me only of a boil which has room to spread, (it being written afterwards [Vayikra 13:22] \"And if it spread in the skin\"). Whence to I derive the same for a boil which does not have room to spread? From \"if there be in it\" — even in all of it. This tells me only (of an instance of) part-boil, part-bahereth; part-bahereth, all boil. Whence do I derive the same for part-boil, all bahereth? From \"if there be in it\" — even in all of it. \"in its skin\" — even in all of it (i.e., all boil-all bahereth).", + "7) They asked R. Eliezer: If there arose on one's palm (where hair cannot grow) a bahereth the size of a sela, and its place is the peel of the boil (i.e., the bahereth spread on all of the peel), what is the halachah? He said to them: It is to be quarantined. They: Why? It cannot grow white hair, it cannot spread, and it cannot become tamei through michyah! He: Perhaps it will recede and then spread. They: But what if its place were the size of a garis, (where there is not enough room for it to recede and spread)? He: That is what I have heard: It is to be quarantined. R. Yehudah b. Betheirah to R. Eliezer: Shall I give a reason for it? R. Eliezer: If to substantiate the words of the sages (that it is to be quarantined), yes; (if not, no.) R. Yehudah: Perhaps another boil will arise outside of it and it will spread into it. R. Eliezer: You are a sage; for you have substantiated the words of sages." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 13:19) (\"and there be in the place of the boil a white se'eth or a reddish-white bahereth, then it shall be shown to the Cohein. (Vayikra 13:20) And the Cohein shall see, and, behold, its appearance is lower than the skin, and its hair has turned white, then the Cohein shall declare him unclean. It is a plague-spot of leprosy; it has blossomed in the boil. (Vayikra 13:21) And if the Cohein see it, and, behold, there is no white hair in it, and it is not lower than the skin, and it is dim, then the Cohein shall quarantine him for seven days.\") \"and there be in the place of the boil a white se'eth\": The boil must precede the se'eth, and not the se'eth, the boil. R. Eliezer b. Yaakov says: It was called \"its place\" (that of the bahereth) before it (the boil) arrived there.", + "2) How (is the verse to be understood)? There was (a se'eth) in the skin of the flesh before the arrival of the boil (in that place). R. Eliezer b. Yaakov ruled it (a se'eth that preceded the boil) tamei, and the sages ruled it tahor.", + "3) \"a white se'eth\": We are hereby taught that it confers tumah plain (i.e., without intermixture of red). \"a reddish-white bahereth\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. I might think that the se'eth confers tumah only plain (white) and the bahereth confers tumah only intermixed. Whence do I derive that what applies to se'eth (plain) applies to bahereth, and what applies to bahereth (intermixed) applies to se'eth? From (Vayikra 13:20) It is a plague-spot of leprosy\" (connoting interchangeability).", + "4) (Vayikra 13:20) \"its appearance is lower\": This tells me (that it is tamei) only if its appearance is lower. Whence do I derive for inclusion (an appearance that is) level (with the skin) or higher? From (Vayikra 13:21) \"and it is not lower than the skin,\" (which indicates that \"lower than the skin\" is not a categorical requirement for tumah). \"it has blossomed in the boil\": but not in the skin of the flesh (outside of the boil). I might think that (to become tamei) it does not spread in the skin of the flesh, but it does spread in the skin of the burn (near the boil); it is, therefore, written (Vayikra 13:23) \"And if in its place the bahereth stands — (if) it has not spread.\" In its place (in the boil) it spreads, (to become tamei); it does not spread in the skin of the flesh or in the skin of the burn.", + "5) (Vayikra 13:21) \"And if the Cohein see it\" — all in one sighting. \"and, behold, there is no white hair in it\" — not in it (the boil), but not in a strand projecting from it (i.e., if there were white hair in the strand, it is tahor). I might think (that the strand was not considered part of the boil) even if there were in it the breadth of two hairs; it is, therefore, written ([Vayikra 13:26] in respect to a burn) \"and, behold, there is not in the bahereth white hair\" (connoting that any significant projection [i.e., the breadth of two hairs] is considered part of the bahereth).", + "6) (Vayikra 13:22) (\"And if it spreads, spreads, in the skin, the Cohein shall declare him tamei; it is plague.\") \"spreads, spreads, in the skin\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 13:27) \"And the Cohein shall see him on the seventh day, if it spreads, spreads, in the skin,\" I might think that a spreading renders him unclean only on the seventh day. Whence do I derive the same for the eighth, ninth, and tenth day? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "7) If he were confirmed through white hair, and the white hair disappeared and then returned; and, similarly, through a spreading: at first inspection, at the end of a week, after exemption — where he was confirmed through the spreading and the spreading disappeared and then returned — and similarly, through white hair, at the end of the first or the second week, or after exemption — in respect to all of these instances, it is written (the redundant) \"and if it spreads, spreads.\"", + "8) (Vayikra 13:22) \"the Cohein shall declare him tamei\": He declares tamei what is a certainty and not what is in doubt. How so? Two came to a Cohein (for inspection); one, with a bahereth the size of a garis; the other, (with a bahereth) the size of a sela. At the end of the week, the size in both is a sela, and we do not know in which one it spread. Whether (two plague-spots) in one man or one (plague-spot) in (each of) two men, he is tahor. R. Akiva said: In one man, he is tamei, (it being certain that at least one of the spots spread.) They countered: But is it not written \"The Cohein shall declare him tamei\"? — He declares tamei what is a certainty and not what is in doubt!", + "9) (Vayikra 13:23) (\"And if the bahereth remains in its place — if it has not spread — then it is the peel of the boil, and the Cohein shall declare him tahor.\") (lit.) \"And if under it the bahereth stands — if it has not spread.\" It spreads (for purposes of conferring tumah) to the place under it (i.e., the boil). It does not spread (for such purposes) to the skin of the flesh (around it) or to the skin of a burn (alongside it). \"the peel\": Its place must be compact and distinct. \"the Cohein shall declare him tahor\": He declares tahor what is a certainty and not what is in doubt. How so? Two came to a Cohein (for inspection); one, with a bahereth the size of a garis; the other, (with a bahereth) the size of a sela. At the end of the week, the size in both is a sela and more. Both are tamei. Even if they recede to a sela in both, they are both tamei — until they recede to the size of a garis. In this connection it is written \"and the Cohein shall declare him tahor.\" He declares tahor what is a certainty and not what is in doubt." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 13:18) \"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil\" — (Vayikra 13:24) \"Or flesh, if there be in its skin a burn by fire\": This (i.e., the fact that boil and burn are discussed independently and not jointly) teaches us that boil and burn do not combine with each other.", + "2) Not only if he suffered (one of) them and he does not know which, (in which instance the Cohein cannot declare him tamei, their not being interchangeable), but even a (known) half- garis of boil and half-garis of burn cannot combine with each other.", + "3) (Vayikra 13:24) \"a burn by fire\": I might think that only a \"rebellious\" (i.e., unhealed) burn were intended. It is, therefore, written \"and the healthy flesh of the burn.\" (If the latter alone were written,) I might think that it must form a scab; it is, therefore, written \"a burn by fire.\" How is this to be reconciled? It healed and did not heal (i.e., it formed a peel and not a scab) And thus is it written below (Vayikra 13:28) \"it is the peel of the burn\" — until it forms a membrane, like a garlic peel.", + "4) (\"a burn by fire\") This tells me only of his being burned by fire. Whence do I derive the same for (his being burned by) a coal, ashes, boiling lime, boiling gypsum, and anything else that comes from a flame? From \"burn\" (\"a burn by fire\") - \"burn (\"flesh of the burn\") for (extension of) inclusion. This tells me only of a burn (which was sustained) after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a burn which was sustained) before the pronouncement? (This tells me only of) a burn which was sustained by) a proselyte after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a burn which was sustained by) a proselyte before the pronouncement? (This tells me only of a burn sustained by) a minor after he was born. Whence do I derive the same for (a burn sustained by a minor) before he was born? From \"burn\" - \"burn,\" for (extension of) inclusion. This tells me only of a burn which has room to spread. Whence do I derive the same for a burn which does not have room to spread? From \"if there be in its skin\" — even in all of it. This tells me only of part-burn, part-bahereth; part-burn, all bahereth; part-bahereth, all burn. Whence do I derive the same for all burn, all bahereth? From \"in its skin\" - \"in its skin,\" for (extension of) inclusion.", + "5) (Vayikra 13:24) \"a reddish-white bahereth\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. And whence is it derived that it confers tumah plain (white)? From (Vayikra 13:24) \"white.\" Whence is it derived that the other appearances are included? From \"or white.\"", + "6) (Vayikra 13:26) \"And if the Cohein see it,\" (all in one sighting). \"and there is not in the bahereth white hair\": As they have said: This includes (as being considered part of the burn) a strand, the breadth of two hairs, that projects from it.", + "7) \"and it is not lower than the skin and it is dim\": As they have said: This includes (an appearance that is) level (with the skin) or higher.", + "8) (Vayikra 13:27) \"And the Cohein shall see him on the seventh day. If it has spread, spread, in the skin, etc.\" I might think that a spreading confers tumah only at the end of a week. Whence do I derive (that it does so) even after exemption? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "9) If he were confirmed through white hair, and the white hair disappeared and then returned; and, similarly, through a spreading: at first inspection, at the end of a week, after exemption — where he was confirmed through a spreading and the spreading disappeared and then returned — and, similarly, through white hair, at the end of a week and after exemption — in respect to all of these instances, it is written (the redundant) \"if it has spread, spread.\" Why is \"leprosy\" written three times (in respect to \"a burn,\" (once here and twice in 13:25)? \"leprosy\" — It requires the size of a garis (a Cilician bean); \"leprosy\" — to render what is stated in respect to a se'eth applicable to a bahereth, and what is stated in respect to a bahereth applicable to a se'eth; \"leprosy\" — to render what is stated in respect to a boil applicable to a burn, and what is stated in respect to a burn applicable to a boil. Why is \"it\" written three times (once here and twice in 13:25)? \"it\" — it (a burn, unlike a skin plague-spot) is not rendered tamei by the eruption of a michyah, at first inspection, at the end of a week (of quarantine), and after exemption. \"it\" — to exclude the spreading of bohak (white scurf) at the end of a week or after exemption. \"it\" — it has no fifth shade (aside from the four indicated). (And a fourth possible derivation:) \"it\" — boil and burn do not combine with each other." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 13:29) (\"And a man or a woman — if there be in it a plague-spot, in the head or in the beard (Vayikra 13:30) then the Cohein shall see the plague-spot; and if its appearance is deeper than the skin and there is in it thin yellow hair, then the Cohein shall declare him tamei. It is a nethek (a scall); it is leprosy of the head or the beard.\") \"And a man\": to include a nethek within a nethek (as being tamei). \"a man or a woman\": This tells me only of a (distinct) man or woman. Whence do I derive for inclusion a tumtum (one whose sex is in doubt) or a hermaphrodite? From \"or.\" \"if there be in it a plague-spot in the head or in the beard\": This teaches us that the head and the beard do not combine with each other (vis-à-vis the minimum size for tumah).", + "2) I might think that though they do not combine with each other, they can spread from one to the other (vis-à-vis \"spreading\" uncleanliness); it is, therefore, written (Vayikra 13:30) \"leprosy of the head or the beard\" — Just as they do not combine with each other, so they do not spread from one to the other.", + "3) This tells me (of his being tamei) when he has (a plague-spot) in (both) his head and his beard. Whence do I derive (that he is also tamei) when he has (a plague-spot) in his head, but not in his beard or in his beard and not in his head? From \"And a man or a woman — if there be in it a plague-spot, in the head or in the beard.\"", + "4) \"its appearance is deeper than the skin\": This tells me (that he is tamei) only if its appearance is deeper. Whence do I derive for inclusion (in tumah an appearance which is) level or elevated? From (Vayikra 13:31): \"and its appearance is not deeper than the skin.\" Why, then, is it written \"and its appearance is deeper? I might think that if a man made a nethek it is tamei; it is, therefore, written \"and its appearance is deeper\" — Just as \"its appearance is deeper\" indicates by the hands of Heaven, here, too, (in connection with the \"making\" of the nethek), \"by the hands of Heaven\" is indicated.", + "5) \"and there is in it thin yellow hair\": to include (for tumah) what is (rooted) in it and lies outside of it; to exclude what is (rooted) outside of it and lies within it. \"and … hair\": the minimum of \"hair,\" two hairs. \"yellow\": not green, not red, and not black. I would exclude all but not white. And it would follow, viz.: If yellow hair, which is not a sign of tumah in a nega, is a sign of tumah in a nethek, then white hair, which is a sign of tumah in a nega, how much more so should it be a sign of tumah in a nethek! It is, therefore, written \"yellow\" — yellow and not white. And what (shade) is it similar to? To that of gold.", + "6) \"thin\": shriveled and short. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuri said: What do people say? \"This stick is thin\"? \"This reed is thin\"? \"thin, shriveled, and short\"? — or \"thin, shriveled, and long\"? R. Akiva countered: Rather than learn from a reed, let us learn from a hair. (People say) \"That man's hair is thin,\" \"thin, shriveled, and short\" — not \"thin, shriveled, and long.\"", + "7) I might think that (the nethek) is in addition to the four \"appearances\" of the skin of the flesh; it is, therefore, written \"Then the Cohein shall declare him tamei; it is a nethek\" (a bald spot. That is the only criterion, and not the four appearances.)", + "8) I might think that it (a nethek) need not be in addition to the four appearances of the skin of the flesh, but that it does confer tumah in the place of the bahereth (i.e., in the rest of the body, and not only in the head and the beard.) It is, therefore, written \"it is leprosy of the head or the beard.\" It confers tumah in the head or the beard, but not in the place of the bahereth.", + "9) I might think it does not confer tumah in the place of the bahereth, but that a bahereth does confer tumah in head or beard. It is, therefore, written \"It is a nethek\" — the only tumah of head or beard is that of nethek (and not that of bahereth). " + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 13:31) (\"And if the Cohein sees the nega of the nethek, and, behold, its appearance is not deeper than the skin, and there is no black hair in it, then the Cohein shall quarantine the nega of the nethek for seven days.\") \"And if the Cohein sees the nega of the nethek\": R. Shimon says: What is the intent of this? Nethek is being likened to nega. Just as a nega confers tumah only if it precedes the white hair, so a nethek confers tumah only if it precedes the yellow hair.", + "2) (Now why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If white hair, which other hair does not \"rescue\" (from conferring tumah [i.e., black hair in that site does not prevent the white hair from conferring tumah]) — (If white hair) confers tumah only if the nega precedes it, how much more so should thin yellow hair, which other hair does rescue (from conferring tumah [i.e., black hair in that site does prevent the yellow hair from conferring tumah) — (How much more so should yellow hair) confer tumah only if the nega precedes it! — No, (the verse is needed, for) this may be the case with white hair which is powerless in its place to confer tumah within (a nega of) any appearance, (but only in a nega of one of the four \"appearances\"), as opposed to thin yellow hair, which has the power in its place to confer tumah within (a nethek of) any appearance. And since this is the case, I would say that it confers tumah whether or not the nethek precedes it. It must, therefore, be written \"the nega of the nethek.\" Nethek is being likened to nega. Just as a nega confers tumah only if it precedes the white hair, so a nethek confers tumah only if it precedes the yellow hair.", + "3) R. Yehudah says: Wherever the stipulation of precedence (of nega to hair) must be made, it is made (explicitly, in the verse itself), but nethek, about which it is written (Vayikra 13:32) \"and there is no yellow hair in it\" (without any explicit stipulation of precedence), (nethek) confers tumah whether or not it precedes (the yellow hair).", + "4) Why, then, is it written the nega of the nethek? Nethek is being likened to nega. Just as nega does not (confer tumah) with less than a garis, so nethek does not (confer tumah) with less than a garis. And by the repetition of \"the nega of the nethek\" (Vayikra 13:32), nega is being likened to nethek. Just as there is no \"spreading\" into a nethek, so there is no \"spreading\" into a nega. (If there were a michyah in the midst of a bahereth and the bahereth spread into it, it is not called a \"spreading\" [for purposes of tumah]).", + "5) (\"and there is no black hair in it\") \"hair\": the minimum of \"hair,\" two hairs. \"black\": This tells me only of black. Whence do I derive for inclusion green and red? From \"and … hair.\" If so, why is it written \"black\"? Black \"rescues\" (from tumah if it appears before the nethek) and yellow does not \"rescue\" (from tumah if it appears before the nethek.)", + "6) For which \"yellow hair\" (do I need the verse to tell me that it does not \"rescue\"), according to the words of R. Yehudah, who holds (even without that verse) that (even) if yellow hair precedes the nethek it is tamei? (I need the verse for the following instance:) If there were two hairs, one yellow and one black, or one yellow and one white, I would think that since they do not combine for tumah, they do combine for taharah (i.e., to render the nethek tahor); it must, therefore, be written \"and there is no black hair in it\" — black ([two black hairs] in the above instance) rescues (from tumah); yellow does not rescue. R. Eliezer b. Yaakov says: Yellow hair which precedes the nethek neither confirms (tumah) nor rescues from it. R. Shimon says: Whatever is not a sign of tumah in a nethek is a sign of taharah in a nethek.", + "7) \"there is not in it (the nethek) a black hair\": \"in it\" — so that it (the black hair) is surrounded by it (the nethek. Only then is he tahor.) From here they ruled (Negaim 10:6): If there were two nethakim alongside each other, a column of hair separating them — If it (the column) were breached (with baldness) in one place, he is tamei, (for it must be that one of the nethakim has spread.) But if it were breached in two places (with two black hairs left in the middle), he is tahor, (for the two breaches are regarded as part of one nethek with two black hairs within it, which \"rescue\" him from tumah.) How large must each breach be, (for the two nethakim to be regarded as one, with black hair in the middle, and thus rescue him from tumah)? The size of two hairs. If it were breached (only) in one place, the size of a garis, he is tamei, (the black hair not being regarded as surrounded by the nega).", + "8) (If there were) two nethakim, one in the middle of the other, and a column (i.e., a circle) of (black) hair separating them (so that the outer circle is tahor and the inner one tamei) — If it (the column) were breached in one place, it (the inner nethek) is tamei (and the outer one tahor). (If it were breached) in two places, it (the inner [and, it goes without saying, the outer]) is tahor, (the two breaches causing the whole to be regarded as one nethek with the surrounded black hairs in its midst). How large must each breach be? The size of two hairs. If it were breached in one side the size of a garis it is tahor because it contains black hair within it.", + "9) \"and there is no black hair in it, then he shall quarantine the nethek,\" but if there was (black hair) in it, he is exempt. — But perhaps the meaning is that in the absence of black hair he is to be quarantined, and in its presence, he is tamei! — This cannot be,) for (Vayikra 13:37) \"And in his eyes the nethek has remained as it was, and black hair has sprouted in it … he is tahor\" indicates that black hair is a sign of taharah in a nethek. How, then, am I to understand \"and there is no black hair in it, etc.\"? (As meaning that) if there was (black hair), he is exempt. \"then the Cohein shall quarantine the nega of the nethek for seven days.\": This is the first quarantine." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 13:32) (\"And the Cohein shall see the plague-spot on the seventh day, and, behold, if the nethek has not spread, and there was no yellow hair in it, and the appearance of the nethek is not deeper than the skin\") \"on the seventh\": I might think either by day or at night (before the seventh day); it is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "2) For I might think that the skin of the flesh, which confers tumah through four \"appearances,\" requires daylight, but nethakim, which do not confer tumah through four appearances, do not require daylight; it must, therefore, be written (also in respect to nethakim) \"in the daytime,\" and not at night.", + "3) \"and, behold, if the nethek has not spread, and there was no yellow hair in it\": R. Yehudah says: It does not say \"it (the nethek) did not turn the hair yellow in it,\" but \"and there was no yellow hair in it,\" which implies that if there was yellow hair there (even) before the (advent of the) nethek, it is tamei. R. Yochanan b. Nuri says: It does not say: \"There was no thin yellow hair in it,\" but \"there was no yellow hair in it\" — even a long one. \"and the appearance of the nethek is not deeper than the skin\": (its appearance is the determining factor) and not its (actual) substance.", + "4) (Vayikra 13:33) (\"Then he shall be shaved, but the nethek he shall not shave. And the Cohein shall quarantine the nethek a second seven days.\") \"Then he shall be shaved\": by any man (and not necessarily a Cohein). Because we find the last shaving (on the day of his cleansing [Vayikra 14:9] to be by a Cohein, I might think that this, too, must be by a Cohein; it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — by any man.", + "5) \"Then he shall be shaved\": by any man. Because we find the last shaving to be by a razor. I might think that this, too, must be by a razor; it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — by any instrument.", + "6) \"Then he shall be shaved\": even if he is a Nazirite. Because it is written (of a Nazirite, Bamidbar 6:5) \"a razor shall not pass over his head,\" I might think even if he was afflicted (with leprosy); it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — even if he was afflicted.", + "7) I might think that just as the shaving of the nega overrides the (prohibition against) shaving the Nazirite when it (the nega) is a certainty, so (the mitzvah of) shaving the Nazirite (at the completion of the days of his Naziritism) overrides the prohibition against shaving the nethek when it (the completion of the Nazirite period) is a certainty; it is, therefore, written (of this contingency) \"but the nethek he shall not shave.\" Now what (hair) is there in the nethek that it need be written \"but the nethek he shall not shave\"? The meaning must be, then: \"Around the nethek he shall not shave.\" How so? He shaves outside of it and leaves (a border of hair) two hairs (thick) around it, so that it will be discernible if the nethek spreads. (And it is this hair border that the verse is referring to.) And whence is it derived that one who tears signs of tumah (yellow hairs) from the midst of his nega transgresses a negative commandment? From \"but the nethek (i.e., anything in it) he shall not shave\" (i.e., depilate).", + "8) \"and he shall wash his clothes\": not to confer tumah on (his) couch or seat or (on the objects in a house) by entering (it). \"and he is clean\": He does not require letting his hair grow long, and rending his garments, and shaving his hair, and birds. \"and he shall wash his clothes and he shall be clean\": I might think that he is thereby \"dismissed.\" It is, therefore, written (Bamidbar 6:35) \"And if the nethek shall spread … he is tamei.\"", + "9) \"And if the nethek shall spread … after his cleansing\": This tells me of (his status) after his exemption. Whence do I derive that the same applies also at the end of the first week and at the end of the second week? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "10) Whence is it derived that if he were confirmed (as tamei) through yellow hair, and it left and then returned — and similarly, (through) a spreading in the beginning (before the quarantine), at the end of the first week, at the end of the second week, after the exemption — (Whence is it derived) that he reverts to his original status? From \"And if the nethek shall spread.\" Whence is it derived that if he were confirmed through a spreading, and it left and then returned — and similarly, (through) yellow hair, at the end of the first week, at the end of the second week, and after the exemption — (Whence is it derived) that he reverts to his original status? From \"And if spread it shall spread.\"", + "11) And whence is it derived that yellow hair which returns after the exemption is tamei? From (Bamidbar 6:36) \"the Cohein shall not seek out (the status of) the yellow hair; (he is tamei.\")", + "12) And whence is it derived that yellow hair confers tumah without a spreading and a spreading confers tumah without yellow hair? From (Bamidbar 6:36) \"the Cohein shall not seek out the yellow hair; he is tamei.\"", + "13) And whence is it derived that in instances of nethakim a quarantined leper is not to be quarantined (i.e., his quarantine is not to be applied to a second nethek), and that a confirmed leper is not to be confirmed (i.e., his confirmation is not to be applied to a second nethek), and that a confirmed leper is not to be quarantined, and that a quarantined leper is not to be confirmed? From \"the Cohein shall not 'seek out' (by recourse to the above) the yellow hair — he is (already) tamei.\"", + "14) (Vayikra 13:37) (\"And if in his eyes the nethek has remained as it was, and black hair has sprouted in it, then the nethek has been healed; he is clean. And the Cohein shall declare him clean.\") \"And if in his eyes\": This tells me only of his (the Cohein's) own eyes. Whence do I derive for inclusion the eyes of his son or the eyes of his disciple? From \"And if in his eyes\" (and not necessarily the Cohein's eyes) the nethek has remained the same. \"hair\": the minimum of hair — two. \"black\": This tells me only of black hair. Whence do I derive the same for green or red hair? From \"and hair.\" \"sprouted in it\": though it not be surrounded within it. This tells me only of (hair) remaining in the beginning (viz. Vayikra 13:31) and sprouting in the end. Whence do I derive the same for sprouting in the beginning and remaining in the end? From the identity (gezeirah shavah) \"and hair\" (Vayikra 13:31) - \"and hair\" (Vayikra 13:37).", + "15) \"the nethek has been healed\": If one had a nethek with yellow hair in it, he is tamei. If black hair arose in it, he is tahor. Even if the black hair leaves it, he remains tahor. R. Shimon says: Any yellow hair which was rendered tahor for one moment never becomes tamei again. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: Any nethek which was rendered tahor for one moment never becomes tamei again.", + "17) \"he is clean\": Hillel says: This (R. Shimon's axiom above) does not hold with a nethek which arose within a nethek (after the latter had been declared tahor), it being written \"he (is clean\") — Only healing effects taharah. \"he is clean\": I might think he can get up and leave; it is, therefore, written \"And the Cohein shall declare him clean.\" If that (alone were written), I might think that if a Cohein (erroneously) declared one who is tamei to be tahor, he is clean. It is, therefore, written \"clean. And the Cohein shall declare him clean.\" (i.e., the declaration is valid only if he is really clean.) And it is in order to be enlightened on this, that Hillel went up from Bavel (to Eretz Yisrael), to consult Shemayah and Avtalyon. " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 13:39) (\"Then the Cohein shall see, and, behold, if in the skin of their flesh there are dim white bright spots, it is bohak (white scurf) that has blossomed in the skin; it is clean.\") \"it is bohak … it is clean\": This teaches us that bohak is clean (and does not require quarantine). I might think that it does not confer tumah through its source, but it does confer tumah by spreading; it is, therefore, written \"that has blossomed (i.e., spread) in the skin; it is clean.\" I might think that it renders clean a bahereth that issued from it; it is, therefore, written \"it\" (bohak, is clean, but not a bahereth that issues from it). I might think that it does not render clean a bahereth that issues from it, but it does render clean a bahereth that is adjacent to it; it is, therefore, written \"it is clean\" but a bahereth or a spreading that either issues from it or is adjacent to it is not clean.", + "2) Whence is it derived that if he had a nethek the size of a garis and it came to cover his entire head, he is clean? From (Vayikra 13:40) \"And a man, if the hair of his head falls out … he is clean.\" I might think that the beard (if it does not bald) prevents (the head from being tahor if it balds) and that this follows a fortiori, viz.: If the skin of the face and the skin of the (rest of) the flesh, which are separated by something else (the beard) prevent each other (from becoming tahor [if one of them does not turn white, so that it can be considered \"all white\"]), then the (skin of the head and the beard, which are not separated by anything — how much more so should they prevent each other (from becoming tahor if one of them balds but not the other)! It is, therefore, written \"his head\" — (Even if) his head (alone balds), and not his beard, \"he is clean.\"", + "3) — Or perhaps only if his head balds (without his beard balding) is he tahor, but if his beard balds, he is not tahor! It is, therefore, written \"And a man,\" (the superfluous \"and\") including the beard.", + "4) — But perhaps the thrust of \"man\" is to exclude a woman and a minor (and not to include a beard). It is, therefore, written (Vayikra 13:44) \"he is a leper,\" (\"he\" in that context being superfluous,) to include women and minors). Why, then, is it written \"and a man\"? To include the beard. If so, why is it written \"his head\" (and not also \"his beard\")? His head is clean, (and non-balding of his beard is no deterrent to this.) These are the words of R. Yehudah.", + "5) R. Shimon says: The (non-baldness of) the beard does prevent the (baldness of the) head (from being tahor), and this follows a fortiori, viz.: If skin of the face and skin of the flesh, which are separated by something else (the beard) prevent each other, (see above), how much more so should head and beard, which are not separated by anything prevent each other! Variantly: Just as we find that anything which is susceptible of the nega of leprosy (and does not sustain that nega) prevents (the attribution to the leper of) \"the blossoming of the bahereth (in the whole\") — so, all that is susceptible of tumah through the nega of nethek (e.g., the beard in our instance — if it does not sustain the nethek) prevents (the attribution to the leper of) \"the blossoming of the nethek\" ( — in our instance, in the head).", + "6) (Vayikra 13:42) (\"And if there be on the karachath [the slope of the head towards the nape] or on the gabachath [the slope of the head towards the face] a reddish-white plague-spot, it is blossoming leprosy on his karachath or on his gabachath.\") I might think that even if one's head balded because of illness he would be tamei (through a reddish-white plague-spot); it is, therefore, written \"karachath\" and \"gabachath.\" Just as \"karachath\" does not grow hair, so \"gabachath\" does not grow hair (to exclude the above, where he will grow hair upon recovery). Why, then, not say: Just as karachath is at the hands of Heaven, so gabachath is at the hands of Heaven? Whence, then, do I derive (as being tamei) one who ate or anointed himself with neshem (an \"irreversible\" depilatory)? To that end it is written \"baldness,\" \"baldness\" (twice) for inclusion (of the above).", + "7) (Vayikra 13:41) (\"And if from the front of his face, his hair fall out, he is gibeach [bald]; he is clean.\") This tells me only of the front of his face. Whence do I derive the temples on either side for inclusion? From \"And if from the front of his face.\" What is \"karachath\" and what is \"gabachath\"? From the forehead sloping backwards is \"karachath.\" From the forehead sloping forwards is \"gabachath.\"", + "8) \"And if there be … on his karachath or on his gabachath\": We are hereby taught that karachath and gabachath do not combine with each other (to form the minimum garis). I might then think that they do not combine with each other, but they do spread from one to the other (to constitute \"a spreading\"); it is, therefore, written (again) \"on his karachath or on his gabachath\" — Just as they do not combine with each other, they do not spread from one to the other." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 13:42) (\"And if there be on the karachath or on the gabachath a reddish-white plague-spot, it is blossoming leprosy on his karachath or on his gabachath.\") \"a reddish-white plague-spot\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. \"leprosy\": We are hereby taught that it confers tumah through (the eruption of) a michyah (viz. Section 4, Chapter 7:9), (michyah also being called \"leprosy\" [viz. Vayikra 13:11]). For (had \"leprosy\" not been written in this connection,) it would follow a fortiori (that it does not confer tumah through a michyah), viz.: If boil or burn, which do confer tumah through white hair, do not confer tumah through michyah, then karachath or gabachath, which do not confer tumah through white hair, how much more so should they not confer tumah through michyah! It is, therefore, written \"leprosy,\" teaching us that it does confer tumah through michyah.", + "2) \"blossoming\": We are hereby taught that it confers tumah by spreading. \"it\": It does not confer tumah through white hair. For (had \"it\" not been written for this exclusion,) it would follow a fortiori (that it does confer tumah through white hair), viz.: If boil or burn, which do not confer tumah through michyah, do confer tumah through white hair, then karachath or gabachath, which do confer tumah through michyah, how much more so should they confer tumah through white hair! It is, therefore, written \"it,\" to teach us that it does not confer tumah through white hair.", + "3) (Vayikra 13:43) \"And the Cohein shall see him, and, behold, a rising of the plague-spot, reddish-white, (is in his karachath or in his gabachath\"): We are hereby taught that a rising confers tumah intermixed. And whence (is the same) to be derived for the other appearances? From (Vayikra 13:42) \"a reddish-white plague-spot in his karachath or in his gabachath … as in the appearance of the leprosy of the skin of the flesh.\" Just as this [karachath] confers tumah intermixed, so the leprosy of the skin of the flesh confers tumah intermixed, and just as the skin of the flesh confers tumah plain, non-intermixed, this, too, confers tumah plain, non-intermixed. \"the skin of the flesh\": (which requires a quarantine of) two weeks.", + "4) (Why is this Scriptural analogy [hekesh] needed?) Does it not follow by induction (mah matzinu)?, viz.: Tumah is conferred here (in the instance of karachath), and tumah is conferred in (the instance of) the skin of the flesh. Just as the skin of the flesh, two weeks, here, too, two weeks.", + "5) Or, perhaps go in this direction: Tumah is conferred here, and tumah is conferred in (the instance of) boil or burn. Just as boil or burn, one week, here, too, one week.", + "6) Let us see what it [karachath] most resembles. We derive something which confers tumah through michyah [i.e., karachath], from something which confers tumah through michyah [i.e., skin of the flesh], and this is not to be refuted by boil or burn, which do not confer tumah through michyah. — But, perhaps go in this direction: We derive something [karachath] which confers tumah through two signs (michyah and spreading) from something [boil or burn] which confers tumah through two signs (spreading and white hair), and this is not to be refuted by skin of the flesh, which confers tumah through three signs (white hair, michyah, and spreading). It must, therefore, be written \"as the appearance of the leprosy of the skin of the flesh\" — two weeks. \"leprosy\": (the size of) a garis (see Section 4, Chapter 7:9). Now does this not follow by induction. (Why make special mention of \"leprosy\" to this end?) Tumah is conferred here [karachath] and tumah is conferred through boil or burn. Just as boil or burn, the size of a garis, here, too, the size of a garis!", + "7) No, this may be true of boil or burn, which confer tumah through white hair, and the size of the white hair requires no space, so that a garis suffices for the size of the boil or burn, as opposed to karachath and gabachath, which confer tumah through a michyah, which requires the size of a lentil, (so that they should be of greater size than a garis relative to the michyah in order to confer tumah). This is refuted by skin of the flesh, which confers tumah through a michyah and confers tumah (even) by the size of a garis.", + "8) No, this may be true of skin of the flesh, which confers tumah through three signs, as opposed to karachath and gabachath, which confer tumah through only two signs, so, the Torah, having been relatively lenient with them, perhaps they must be greater than a garis to confer tumah. It must, therefore, be written (re karachath and gabachath) \"Leprosy,\" (to teach that they confer tumah even if they are only) the size of a garis." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 13:44) (\"He is a leprous man; he is unclean. The Cohein shall declare him unclean, unclean; in his head is his plague.\") \"man\": This tells me only of a man. Whence do I derive a woman and a minor for inclusion? From \"leprous\": both man, woman, and minor. If so, why is it written \"man\"? In respect to what is stated below (Vayikra 13:45). A man lets his hair grow long and rends his garments, and not a woman.", + "2) \"The Cohein shall declare him unclean\": We are hereby taught that his uncleanliness must be declared by a Cohein (If not, he is not tamei.) This tells me only of this (afflicted one) alone. Whence do I derive (for inclusion of \"declaration\") the other afflicted ones? From (the redundant) \"The Cohein shall declare him unclean, unclean.\"", + "3) Or: Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (for \"declaration\") nethakim (of the previous verses), where the plague-spot is in one's head. Whence do I derive (for inclusion of \"declaration\") the other afflicted ones? From (the redundant) \"He is unclean; the Cohein shall declare him unclean, unclean.\"", + "4) I might think that the tumah of the others who are tamei (e.g., those who are tamei with dead-body uncleanliness or with sheretz uncleanliness) would obtain only with the declaration of the Cohein; it is, therefore, written \"He (is tamei\") (to exclude the others. I would then exclude the others who are tamei, whose tumah does not stem from their bodies, but I would not exclude zav or zavah (those with a genital emission), whose tumah stems from their bodies. It is, therefore, written (the double redundancy) \"He (is tamei\"); the Cohein shall declare him (unclean, unclean.\") The tumah of this one is by (the declaration of) the Cohein, and not the tumah of the others who are tamei.", + "5) (Vayikra 13:45) (\"And the leper in which the plague-spot is found, his clothes shall be rent and his hair shall grow long, and his upper lip shall be covered, and 'Unclean! Unclean!' he shall cry.\") \"And the leper\": Even if he is the high-priest. Because it is written (of the high-priest, Vayikra 21:10) \"His hair he shall not grow long and his clothes he shall not rend,\" I might think (that this holds) even if he is afflicted (with leprosy), and how will I satisfy \"His clothes shall be rent and his hair shall grow long? With others, aside from the high-priest; it is, therefore, written (the redundant) \"in which the plague-spot is found\" — even if he be the high-priest.", + "6) \"his clothes shall be frumim\"; they shall be rent. \"and his hair shall be farua\": he shall let it grow long. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: \"shall be\" is stated in respect to head, and \"shall be\" is stated in respect to garments. Just as the latter are outside his body, so the former (i.e., hair) is outside his body.", + "7) \"and his upper lip ya'ateh\": He covers his head like a mourner. \"and 'Unclean! Unclean!' he shall cry\": so that they separate from him. This tells me of this (particular state) alone. Whence do I derive that other afflicted ones (i.e., lepers) are also included? From (the redundant) \"'Unclean! Unclean!' he shall cry.\"", + "8) But perhaps (I should say:) Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (in \"'Unclean! Unclean!' etc.\") nethakim, where the plague-spot is in his head. Whence do I derive (for inclusion) the other afflicted ones? From (the redundant) \"'Unclean! Unclean!' he shall cry.\"", + "9) And whence do I derive for inclusion (in \"Unclean!\") others (and not only lepers) who are tamei? From (Vayikra 21:44) \"He shall declare him unclean\" and (Vayikra 21:45) \"and 'Unclean,' etc.\" I would then include only the gravely tamei (such as zavim and zavoth, where the tumah issues from their bodies. Whence would I derive (the same for) the lesser temai'im, such as those who are tamei through a dead body or through cohabitation with a niddah, and all the others? From \"He is tamei; he shall declare him unclean,\" and \"and 'Unclean,' etc.\"", + "10) (Vayikra 13:46) (\"All the days that the plague-spot is in him he shall be unclean. He is unclean. Solitary shall he sit. Outside the camp is his dwelling.\") \"the days that the plague-spot is in him he shall be unclean\": Not the days that he had a bahereth (see Vayikra 13 verse 13:2) and it was cut off. I might think (that he is not penalized) even if he cut it off deliberately; it is, therefore, written (in this regard) \"all the days.\" When is he cleansed (of this bahereth)? R. Eliezer says: When a different plague-spot erupts in him and he is cleansed of it. The sages say until it (the plague) blossoms in all of him.", + "11) R. Elazar said: R. Eliezer and the sages do not differ that if he cut it off and he cut off healthy flesh with it, (desiring to root it out entirely), that there is never any cleansing for him, and that if he cut it off and left over something of it that he is cleansed if it blossoms in all of him. Where do they differ? If he cut it off completely (without cutting off any healthy flesh with it.) R. Eliezer says: (He is cleansed of the bahereth) when a different plague-spot erupts in him and he is cleansed of it, and the sages say: when it blossoms in all of him.", + "12) \"solitary shall he sit\": This tells me only of this one alone. Whence do I derive the same for other afflicted ones? From (the redundant) \"He is tamei; solitary shall he sit.\"", + "13) But perhaps (I should say:) Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (in sitting solitary) nethakim, where the plague-spot is in his head. Whence do I derive (for inclusion) the other afflicted ones? From \"he shall be unclean. He is unclean; solitary shall he sit.\" I might think that two temai'im [zav and one who is tamei by a dead body] (who are classed with him [viz. Bamidbar 5:2]) may sit with him. It is, therefore, written \"solitary shall he sit\" — the two (other) temai'im may not sit with him.", + "14) \"outside the camp\": outside the three camps (the camp of the Shechinah, the camp of the Levites, and the camp of Israel). \"his dwelling\": his dwelling (i.e., where he sits or stands [and not where he merely passes through]) is tamei. From here they ruled: If the tamei stood under the tree and the tahor passed by there, he is tamei. If the tahor stood under the tree and the tamei passed by there he is tahor, and if he stood there he is tamei. And thus with a (leprosy-) afflicted stone. (If its carrier passed under the tree, one standing under it is) tahor. And if he placed it down, he is tamei. R. Yossi Haglili says: \"Outside the camp is his dwelling. (Bamidbar 5:47) And the garment\": We are hereby taught about (leprosy-) afflicted garments that they require \"sending\" outside the three camps." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 13:47) (\"And the garment, if there be in it a plague-spot of leprosy, in a garment of wool or in a garment of flax,\") \"And the garment\": I might think (that this includes) remnants and cardings and coarse silk and cotton and camel wool and rabbit wool and goat down; it is, therefore, written \"in a garment of wool or in a garment of flax.", + "2) This tells me of garments completely of wool or completely of flax. Whence do we derive for inclusion intermixtures? From \"And the garment.\" This tells me only of one of the varieties that is partially intermixed. Whence do I derive for inclusion one of the varieties that is totally intermixed or intermixtures that are totally or partially interwoven? From \"And the garment.\" This tells me only of a garment (the size of) three by three (fingers). Whence do I derive a garment lacking three by three? From \"And the garment.\" This tells me only (of a plague-spot) which has room to spread (see Vayikra 13:51). Whence do I derive (a plague-spot) which does not have room to spread? From \"And the garment.\" These are the words of R. Eliezer. R. Yishmael said to him: \"You tell me to write! Wait until I can assimilate (all that you have said)!\" R. Eliezer retorted: \"Yishmael, you are a mountain-palm!\" (much too rash).", + "3) I might think that they are subject to tumah whether dyed or not dyed; it is, therefore, written: \"in a garment of wool or in a garment of flax\" — Just as flax is in its original state (i.e., it is not the practice to dye flax, so, (for plague-spot uncleanliness we require) wool in its original state.", + "4) (Vayikra 13:48) (\"Or in the warp or in the woof of flax and of wool; or in skin, or in any worked skin.\") I would exclude what is dyed by the hands of man, but I would not exclude what is dyed by the hands of Heaven; it is, therefore, written \"of flax and of wool.\" Just as flax is white, so wool must be white (to be subject to plague-spot uncleanliness.)", + "5) \"or in the warp or in the woof\": I might think that the warp and woof of nafah and kevarah (types of sieves made from animal hair) were subject to (leprosy) tumah, (other varieties being excluded only if they do not qualify as \"garment\"); it is, therefore, written \"in a garment of wool or in a garment of flax\" (i.e., it is only a garment which acquires such tumah). I would then exclude (from such tumah) warp and woof of nafah and kevarah, but not that of (human) hair. And this would (also) follow a fortiori, viz. If wool, which in no instance is subject to burning because of tumah, (still) its warp and woof are subject to such tumah,", + "6) then (human) hair, which is subject to burning (in the instance of the Nazirite), how much more so should its warp and woof be subject to such tumah! It is, therefore, written \"of wool or of flax,\" but not of hair.", + "7) I might think that they are subject to tumah immediately (i.e., even before they are fully processed); it is, therefore, written \"garment.\" Just as \"garment\" connotes complete processing, so all (i.e., warp and woof) must be completely processed. What is their complete processing? The warp, when it is boiled; the woof, at once; and the bundles of flax, when they are whitened. These are the words of R. Yehudah. I might think that any size is subject to tumah. It is, therefore, written \"garments.\" Just as (something is not called a) \"garment\" until there is a weaving of warp and woof the size of three fingers by three fingers, so, all (pieces of cloth) — even if there were enough thread in the coil to make the entire warp and the entire woof. (If the coil consisted of) separate (threads), it is not subject to leprosy tumah. R. Yehudah says: If there were even one separation (in the entire coil) and he tied it, it is not subject to leprosy tumah.", + "8) \"or in skin\": I might think (without a verse saying otherwise) that the skin of sea-creatures, too, should be subject to (leprosy) tumah. — But it follows inductively (that I would not think so), viz.: There is sheretz tumah and there is leprosy tumah. Just as the skin of sea-creatures is not subject to sheretz tumah, so the skin of sea-creatures is not subject to leprosy tumah. ", + "9) And, furthermore, it follows a fortiori (that it is not subject to leprosy tumah), viz.: If with sheratzim, the colored among which are subject to tumah, the skins of sea-creatures are not subject to tumah, then with leprosy, where dyed garments are not subject to tumah, how much more so should the skin of sea-creatures not be subject to tumah! — No, this may be so with sheratzim, where there is no tumah of warp and woof, as opposed to leprosy, where there is tumah of warp and woof. And since this is so, (without a verse stating otherwise), would you say that the skin of sea-creatures is not subject (to leprosy tumah)? It must, therefore, be written (to counter-indicate this) \"in a garment (… or in skin\"). Just as a \"garment\" (in this context) \"grows\" on the land, so \"skin\" (must be skin) that \"grows\" on the land (to exclude the skin of sea-creatures). I might think that I also exclude (from leprosy tumah the skin of a sea-creature) to which has been attached something which does grow on land. It is, therefore, written (to counter-indicate this) \"or in skin,\" to include the latter, even if what is attached is a leading string, so long as it is attached in the generic manner of tumah attachments.", + "10) I might think that also included (as subject to leprosy tumah) is untanned hide and unsalted hide; it is, therefore, written \"worked (processed) skin,\" to exclude untanned hide and unsalted hide.", + "11) I would then exclude the latter, but I would not exclude hides (intended for) sandal thongs, which have been processed. It is, therefore, written (Vayikra 13:49) \"implement (of skin\"),\" to exclude hides (intended for) sandal thongs, which are not implements.", + "12) But then I might think to exclude tent skins, which are not \"implements\"; it is, therefore, written (Vayikra 13:51) \"whatever work the skin is made for,\" to include tent skins." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 13:49) (\"And it shall be, if the plague-spot is deep green or deep red in the garment or in the skin, or in the warp or in the woof, or in any article of skin, it is a plague-spot of leprosy, and it shall be shown to the Cohein.\") Or perhaps just as (skin is likened to wool and) wool is from a small beast (a sheep), which is eaten, then skin, too, (to be subject to leprosy tumah) must be from a small beast, which is eaten. Whence do I derive (for inclusion) a small beast which is not eaten, a large beast which is eaten, a large beast which is not eaten … until I include the skins of sheratzim? From the repetition of \"in the skin\" (Vayikra 13:48 and Vayikra 13:49). I might think that both dyed and undyed skins are subject to tumah. It is, therefore, written (twice, Vayikra 13:48 and Vayikra 13:49) \"garment.\" Just as \"garment\" connotes all white, so skins (to be subject to tumah) must be all white. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says \"or (in the skin\") includes the dyed. R. Shimon says: One verse says \"in the garment,\" (connoting white); another says \"in the skin\" (connoting also colored). How are these to be reconciled? Colored by Heaven are subject to tumah; colored by man are not subject to tumah.", + "2) \"if the plague-spot is yerakrak\": I might think any shade of yarok (green); it is, therefore, written \"yerakrak,\" the greenest of the green (i.e., deep green). \"adamdam\": I might think any shade of adom (red); it is, therefore, written \"adamdam,\" the reddest of the red. \"yerakrak or adamdam\": We are hereby taught that they are not subject to tumah intermixed. I might think that just as they are not subject to tumah intermixed, they do not combine with each other (for the minimum size for tumah, a garis); it is, therefore, written \"And it shall be\" (connoting that they do combine).", + "3) \"in the garment\": and not in the nap. (If the plague-spot appears in the nap, it is tamei, but the garment is not.) \"in the garment or in the skin, or in the warp or in the woof, or in any article of skin, (it is a plague-spot of leprosy\"): What is the intent of this? I might think that \"garment\" indicates one that is appropriate for both a rich man and a pauper. Whence do I derive (as subject to tumah) one that is appropriate for a rich man but not for a pauper; for a pauper but not for a rich man, neither for a rich man nor for a pauper? From (the categorical) \"it is a plague-spot of leprosy.\" \"and it shall be shown to the Cohein\": to include all (of the above instances).", + "4) \"it is a plague-spot of leprosy\": (making it subject to tumah if it is) the size of a garis. (Why is a special verse needed for this? There is (leprosy) tumah here, and there is (leprosy) tumah in skin of the flesh. Just as there, the (minimum) size is a garis, here, too, it is a garis.", + "5) But perhaps go in this direction: There is tumah here and there is tumah in houses. Just as there, the (minimum) size is two garisim, here, too, it is two garisim.", + "6) Let us see what it most resembles. We derive something that incurs tumah in two weeks from something which incurs tumah in two weeks, and this is not to be refuted by houses, which incur tumah in three weeks. But perhaps go in this direction: We derive something which incurs tumah with deep green and deep red from something which incurs tumah with deep green and deep red, and this is not to be refuted by skin of the flesh, which does not incur tumah with deep green and deep red; it is, therefore, written \"it is a plague-spot of leprosy.\"", + "7) (Vayikra 13:50) \"And the Cohein shall see the plague-spot, and he shall quarantine the plague-spot for seven days.\": This is the first quarantine.", + "8) (Vayikra 13:51) (\"And he shall see the plague-spot on the seventh day. If the plague-spot has spread in the garment, or in the warp, or in the woof, or in the skin, (whatever work the skin is made for), the plague-spot is \"blight-leprosy; it is unclean.\") \"on the seventh\": I might think, seven days, either by day or by night. It is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "9) \"if the plague-spot has spread\": This refers to a spreading adjacent (to the plague-spot), any amount (of spreading in this instance conferring tumah). And whence do we include (as conferring tumah a spreading which is) distant (from the plague-spot)? From \"in the garment\" (i.e., anywhere in the garment.)( I might think that any amount (of such a distant spreading would confer tumah.) It is, therefore, (to negate this) written here \"plague-spot,\" and elsewhere (in respect to flesh leprosy) \"plague-spot.\" Just as the plague-spot there must be (a minimum of) a garis, so, the plague-spot here must be (a minimum of) a garis.", + "10) In sum: An adjacent spreading (confers tumah) in any amount; a distant spreading, with (the size of) a garis; a recurring spreading (i.e., a reappearance after the plague-spot has been cut out of the garment), with a garis.", + "11) \"blight leprosy\": Invest it with a blight and derive no benefit from it. This tells me only of a confirmed plague-spot. Whence do I derive the same for a quarantined plague-spot? From (the redundant) \"blight-leprosy.\" If so, then just as with a confirmed garment, if he (cut it into pieces smaller than the minimum size for tumah and) made sponges of them, they remain tamei, and no benefit may be derived from them, so (the same rule should apply to) a quarantined garment. It is, therefore, written \"the plague-spot is blight-leprosy; it is unclean,\" and not a confirmed garment (in the above instance)." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 13:52) (\"And he shall burn the garment, or the warp, or the woof, of wool or of flax, on any article of skin in which the plague-spot will be; for it is blight-leprosy — it shall be burned in fire.\") \"And he shall burn, etc.\": I might think that he should bring shearings of wool and stalks of flax and burn them along with it; it is, therefore, written \"it shall be burned in fire\" — nothing else need be burned along with it.", + "2) If so, why is it written \"of wool or of flax\"? To exclude (from the requirement of burning) appendages (to the garment, which are not subject to plague-spot uncleanliness.)", + "3) I would then exclude appendages of silk and of gold, whose kind (silk and gold) are not subject to plague-spot uncleanliness, but I would not exclude (wool) of purple and crimson, whose kind, (wool) is subject to plague-spot uncleanliness. It is, therefore, written \"in which the plague-spot will be found,\" i.e., which is subject to plague-spot (uncleanliness — to exclude dyed wool [\"purple and crimson\" above], which is not subject to plague-spot uncleanliness).", + "4) (Vayikra 13:53) \"And the Cohein shall see, and, behold, the plague-spot has not spread in the garment, or in the warp or in the woof, or in any article of skin\": This refers to the stationariness (omed) of the plague-spot, (and not to the non-appearance of a different plague-spot). (Vayikra 13:54) (\"Then the Cohein shall command, and they shall wash what contains the plague-spot, and he shall quarantine it a second seven days.\") \"Then the Cohein shall command and they shall wash\": the command, by the Cohein; the washing, by any man.", + "5) \"and they shall wash … the plague-spot\": I might think the plague-spot alone; it is, therefore, written \"what contains the plague-spot.\" How so? Some of the adjoining material is washed with it.", + "6) \"and he shall quarantine it a second seven days\": We are hereby taught that the seventh day is included in the count — both before it and after it (i.e., the last of the first seven, and the first of the second seven.)", + "7) (Vayikra 13:55) (\"And the Cohein shall see, after the plague-spot has been washed, and, behold, the plague-spot has not changed its appearance, and the plague-spot has not spread, it is unclean. In fire shall you burn it; it is p'cheteth in its karachath or in its gabachath.\") \"after the plague-spot has been washed, and, behold, the plague-spot has not changed its appearance and the plague-spot has not spread, it is unclean.\": If it has not changed and not spread, it is tamei; but if it changed and did not spread, it should be examined as in the beginning. These are the words of R. Yehudah. And the sages say: It is tamei by reason of omed (viz. Vayikra 13:4 above). How, then, am I to understand \"and, behold, it has not changed\"? From any appearance that renders it subject to tumah (even if it changed from green to red).", + "8) \"pcheteth\": all of it appearing to be indented. — But perhaps only second-degree (dimness) is intended! — \"It\" (\"It is pcheteth\") indicates that it is as it was before. How, then, am I to understand \"pcheteth\"? As connoting (all of) it appearing to be indented.", + "9) \"in its karachath\": This refers to frayed (garments); \"or in its gabachath\": This refers to new (garments) — whence they ruled: sagus (a very thick cloak) on which a plague-spot appears — R. Eliezer b. Yaakov says: Until it appears in its weaving and its tufts.", + "10) (Vayikra 13:56) \"And if the Cohein saw, and, behold, the plague-spot became dim after it was washed\": second-degree dimness (e.g., deep green to green), or third-degree dimness (e.g., deep green to neutral)? It is, therefore, written \"and, behold, the plague-spot became dim\" (i.e., even though it is dim, it is still called \"plague-spot.\" — If \"plague-spot,\" I might think that it retained its original appearance (but just changed color [e.g., from deep green to deep red]); it is, therefore, written \"and, behold, it became dim.\" How so? (It changed from) first degree to second degree, and not to third degree. " + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 13:56) (\"And if the Cohein saw, and, behold, the plague-spot became dim after it was washed, then he shall tear it from the garment, or from the skin, or from the warp, or from the woof, (Vayikra 13:57). And if it be seen again in the garment, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, it is porachath. In fire shall you burn it, what contains the plague-spot.\") \"then he shall tear\": I might think that he tears it just a little to fulfill the mitzvah of tearing; it is, therefore, written \"it.\" If \"it,\" I might think that he might slash it and leave it in its place; it is, therefore, written \"from the garment\" — he must remove it from the garment.", + "2) If \"from the garment,\" I might think that he could tear it out and throw the torn pieces on the dung heap; it is, therefore, written (the redundant) \"In fire shall you burn it, what contains the plague-spot,\" to teach us that the torn pieces require burning.", + "3) We learned about what dimmed at the end of the second week to a second-degree appearance (see Chapter 15:10) that he tears it out. And whence is it derived that what dims at the end of the first week to a second-degree appearance and not to a third degree that he washes it (and quarantines it again as it if had remained in its original appearance? It is written here \"plague-spot\" (\"and, behold, the plague-spot became dim\") and there (Vayikra 13 verse 54), \"plague-spot\" (\"Then the Cohein shall command and they shall wash what contains the plague-spot\"). Just as with \"plague-spot\" here — it dimmed to the second degree and not to the third degree, so with \"plague-spot\" there — it dimmed to the second degree but not to the third degree.", + "4) (Vayikra 13:57) (\"And if it be seen again in the garment, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, it is porachath (something whose \"blossoming\" recurs). In fire shall you burn it (the entire garment), what contains the plague-spot\"). Whence is it derived that he places a patch upon it (the site of the torn out plague-spot)? From \"and if it be seen again,\" and \"again\" can apply only to the site,\" whereby we learn that he places a patch upon it.", + "5) R. Nechemiah says: A patch is not required, (\"again\" referring to the garment from which the plague-spot was torn out). If (after the patch was placed on the site) the plague-spot returned to the garment (at a different site), the patch is \"rescued\" (i.e., it need not be burned, not being part of the original garment). If it returned upon the patch, the (entire) garment is burned (along with the patch). If one patched aught of a quarantined (garment) on a clean (garment), and the plague-spot reappeared on the (clean) garment, the patch is burned. If it reappeared on the patch, the first garment is burned. And (a separate ruling:) The patch can be used for the second garment with (identifying signs [so that it not be confused with other patches]).", + "6) This (\"And if it be seen again\") implies in its original place. Whence is it derived (that it requires burning if it reappears) anywhere on the garment? From \"in the garment.\" I might think (this applies if it reappeared) in any size. It is, therefore, written \"again.\" Just as the first, the size of a garis, so the second, the size of a garis.", + "7) (\"and if it be seen again\":) This tells me only (if it is seen again) in its original appearance. Whence do I derive (that it is tamei) even not in its original appearance (but in any appearance of tumah, e.g., from deep green to deep red)? From \"a blossoming\" — whether or not in its original appearance.", + "8) — But perhaps the thrust of \"a blossoming\" is that it is not tamei unless it returns and spreads even more (than its original appearance). — (This is not so, for) \"it (is a blossoming\") connotes its remaining as it was. How, then, is \"a blossoming\" to be construed? As \"whether or not in its original appearance.\"", + "9) Of a linen curtain that had stripes running through it, dyed and white, they asked R. Eliezer: It has only one white stripe (the size of a garis, which has nowhere to spread, the other stripes being dyed and thus not being subject to plague-spot tumah. [the question: Does this require quarantine if there is no point in quarantining it to see whether or not it will spread?]) He answered: (It must be quarantined, but) I have not heard (why). R. Yehudah b. Betheirah said to him: Shall I study it? R. Eliezer: If to substantiate the words of the sages (that it must be quarantined), yes, (but not to contravene them). R. Yehudah (after study): Perhaps it will remain (without dimming) for two weeks, and a plague-spot that remains (undimmed) in garments for two weeks (even without spreading) is tamei. R. Eliezer: You are a great sage, for you have substantiated the words of the sages. A spreading, if it adjoins (the original plague-spot is tamei) with any amount; if distant, it requires the size of a garis.", + "10) (Vayikra 13:58) (\"And the garment, or the warp, or the woof, or any article of skin that you shall wash, and the plague-spot depart from them, then it shall be cleansed (i.e., immersed) a second time and it shall be clean.\") \"And the garment … that you shall wash\": I might think (if not for \"and the plague-spot depart\") that it is sufficient to perform the mitzvah of washing (and that it need not be rubbed thoroughly); it is, therefore, written \"and the plague-spot depart\" (i.e., to the end that it depart or that it dim to the third degree [and if he sees that it does not depart, it is quarantined for a second seven days]). If only \"and it depart\" were written, I might think from this side to the other side; it is, therefore, written \"from them\" — until it is entirely uprooted from them.", + "11) \"then it shall be cleansed a second time and it shall be clean\": the second (i.e., this cleansing), to cleanse it from tumah (i.e., ritual immersion); the first, (in verse 54), to quarantine the plague-spot (if it does not depart).", + "12) (Vayikra 13:59) (\"This is the law of the plague-spot of leprosy, in a garment of wool or linen, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, to declare it clean or to declare it unclean.\") \"This is the plague-spot of leprosy, etc.\": (Vayikra 14:54) (\"This is the law for all plague-spots or leprosy and for a nethek (Vayikra 14:55) and for the leprosy of a garment and of a house.\") They (plague-spot garments) are being likened to a house, viz., Just as a house is rendered unclean by the entry (of an unclean person), so it is rendered unclean by the entry of all (plague-spot garments). — But perhaps just as a house requires birds (for its cleansing, [viz. Vayikra 14:49]), so all (plague-spot garments) should require birds (for their cleansing)! It is, therefore, written \"This\" (i.e., only in this respect [that of \"entry\"] are they similar, and not in the other.) Rebbi says: It is written \"This is the law for all plague-spots of leprosy and for a nethek and for the leprosy of a garment and of a house.\" Just as a house renders unclean by entry, so all are rendered unclean by entry. This tells me only of a garment. Whence do I derive all of them (i.e., warp and woof, etc.) for inclusion? From \"This is the law of the plague-spot of leprosy … in the warp or in the woof, etc.\" Just as a garment renders unclean by entry, so all (i.e., warp and woof, etc.) render unclean by entry. — But perhaps just as a garment is rendered unclean by all that are tamei (e.g., sheratzim, semen, etc.), so all (warp and woof etc.) are rendered unclean by all that are tamei! It is, therefore, written \"This\" (and not the others).", + "13) \"to render it clean and to render it unclean\": Just as it (the law of plague-spots) is a mitzvah in Eretz Yisrael, so it is a mitzvah outside Eretz Yisrael. \"to declare it clean or to declare it unclean\": Just as it is a mitzvah to declare it clean, so it is a mitzvah to declare it unclean. \"to declare it clean or to declare it unclean\": The Cohein who declares it clean declares it unclean, and if he dies, a different Cohein inspects it." + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 14:2) (\"This shall be the law of the leper on the day of his cleansing; he shall be brought to the Cohein.\") \"the law of the leper\": for the \"eternal house\" (i.e., the Temple). \"This\" (i.e., the bringing of the offerings) does not obtain in a bamah \"shall be\": in the present time (i.e., even after the destruction of the Temple). \"the law of the leper\": There is one law for all the lepers in that they bring this offering. — Now where have they been excluded (from \"oneness,\" that they need be included in it vis-à-vis the offering)? — Because we find Scripture to have differentiated between their (types of) tumah and their weeks (of quarantine, some requiring one week and others, two), we might think to differentiate in their offering too; it is, therefore, written \"the law of the leper\" — there is one law for all of the lepers; that they bring this offering.", + "3) \"on the day of his cleansing\": We are hereby taught that (the declaration of) his tumah and his cleansing obtain (only) in the daytime. This tells me only of his tumah and his cleansing. Whence do I derive the same for the slaughtering of the birds, the sprinkling of the birds' blood and his shaving? From \"the law of the leper on the day.\" I might think that also the taking of the birds and the sending of the bird and the washing of his garments and his bathing must also be in the daytime; it is, therefore, written \"This (and not the others) is the law of the leper.\" \"he shall be brought to the Cohein\": We are hereby taught that his tumah and taharah are (mediated) through a Cohein. This tells me only of his tumah and his taharah. Whence do I derive the same for the slaughtering of the birds, the sprinkling of the birds' blood, and his shaving? From \"the law of the leper\" — through a Cohein. I might think that the same applies to the taking of the birds, the sending of the bird, the washing of his garments, and his bathing; it is, therefore, written \"This\" (and not the others). \"on the day of his cleansing he shall be brought to the Cohein\": he shall not delay (from his being healed of the plague-spot to his being cleansed).", + "4) When Munbaz reasoned before R. Akiva: If one whom I freed (immediately, [i.e., an unconfirmed leper, who returned from his week of quarantine)] — (If one whom I freed immediately from a state of tumah) upon his standing (i.e., upon his return to the encampment), I had held (in a state of tumah) in his going (into quarantine) for seven days, then one whom I held (in his state of tumah for seven days, [namely, a healed confirmed leper]) in his standing, (i.e., upon his return to the encampment after his first shaving [viz. Vayikra 14:8]), does it not follow that I should have held him for seven days (in a state of tumah) in his going (i.e., in the interval between his being healed from the plague-spot and his return to the encampment!) R. Akiva said to him: I can add to your words, viz.: Where would Scripture be more stringent? In the days of confirmation (of absolute leprosy), or in the days of counting (i.e., the seven days between the first shaving and the second)? The days of confirmation are more stringent than the days of counting. For in the days of counting he does not confer tumah through couch (mishkav) or seat (moshav), and he does not confer tumah (to a house) through entry, whereas in the days of confirmation, he does. And if for the days of counting, which are less stringent, you have accorded seven, then for the days of confirmation, should not seven be accorded! Munbaz: Master, indeed, you have substantiated my words! R. Akiva: And when you accord seven for the days of confirmation, they, likewise, become days of counting, so that both combined become fourteen. And if to the less stringent days of counting you have accorded fourteen, then how much more so should fourteen be accorded to the more stringent days of confirmation, so that the process should continue interminably. And it is precisely to countermand such reasoning that Scripture must state \"On the day of his cleansing he shall be brought to the Cohein (for the cleansing procedure)\" — he shall not delay (from his being healed of the plague-spot to his being cleansed).", + "5) (Vayikra 14:3) (\"And the Cohein shall go outside the camp, and the Cohein shall see, and, behold, if the plague-spot of leprosy is healed from the leper,\") \"And the Cohein shall go out … and the Cohein shall see\": What is the intent of this (i.e., Why not simply \"and he shall see?) — Because it is written \"And the Cohein shall go out, I might think that only a Cohein who was in the encampment (could go outside to cleanse the leper), but if he were at sea or in rivers or in deserts, whence would I know (that he is also qualified to do so)? From and the Cohein (i.e., a different Cohein) shall (i.e., may) see.\" If so, why is it written \"And the Cohein shall go out\"? (To teach us that only) a Cohein who may enter the encampment (i.e., a Cohein who is not a leper himself) may cleanse a leper, but a leper may not cleanse a leper.", + "6) \"and, behold, it is healed\": if the plague-spot (itself) is healed (even if the white hair still remains). \"plague-spot\": (even) if the white hair has gone (and the plague-spot remains). \"leprosy\": (even) if the michyah has gone. This tells me only of all of them (i.e., all of the white hair, all of the michyah). Whence do I derive (that he is healed) even if part of the white hair (has gone), even part of the michyah? From \"from (the leper\"), (\"from\" connoting \"part of\"). \"the leper\": to include one in whose entire body it has blossomed, as requiring birds.", + "7) But does this not follow a fortiori? (Why, then, is a verse required?) viz. If one who was healed, with no signs of tumah remaining with him — (If he) requires birds, then one who was healed, with signs of tumah (complete blossoming) remaining with him — how much more so should he require birds! — (No,) this is refuted by one who was quarantined for two weeks, who was healed, the signs of tumah (i.e., the original plague-spot for which he was quarantined) remaining with him (but merely not spreading), and his not requiring birds.", + "8) Do not wonder, then, about one in whom it blossomed entirely, that even if he were healed and signs of tumah remained with him, he did not require birds. It must, therefore, be written \"the leper,\" to include one in whom it has blossomed entirely as requiring birds.", + "9) (Vayikra 14:4) (\"And the Cohein shall command, and he shall take for the one to be cleansed two clean, living birds, and cedar-wood, and scarlet and hyssop.\") \"And the Cohein shall command, and he shall take\": the commanding by a Cohein; the taking, by anyone.", + "10) \"and he shall take for the one to be cleansed\": in the name of \"one to be cleansed,\" whether man or woman or child. From here it was derived: If he took it for a man, it may be used for woman; if for a woman, it may be used for a man; if for a house (afflicted with a plague-spot), it may be used for a leper; if for a leper, it may be used for a house.", + "11) \"and he shall take two birds\": The minimum of \"birds\" is two. If so, why state \"two\"? That they both be alike. Whence is it derived that even if they are not both alike, they are still valid? From \"bird\" (Vayikra 14:5) - \"bird\" (Vayikra 14:6), implying extension of inclusion.", + "12) \"living': and not slaughtered. \"clean\": and not treifoth (birds with organic defects). \"and cedar-wood\": If \"wood,\" I would think any wood; it is, therefore, written \"cedar.\" If \"cedar,\" I would think a (cedar) leaf; it is, therefore, written \"and wood.\" What is intended? A piece of wood cut from a cedar tree. R. Chananiah b. Gamliel says (the meaning is) with a leaf on top.", + "13) R. Yehudah said: It was my Sabbath (to expound), and I went after R. Tarfon (his master) to his house (to take leave to do so). He said to me: My son, give me my sandal, and I gave it to him. He stretched his hand out to the window and gave me a stick from it, saying: Yehudah, with this I cleansed three lepers — at which I learned seven halachoth: that it must be b'roth (a type of cedar), that it must have a leaf on top, that its length must be an ell, that its thickness must be about a quarter of the leg of a bedstead, cut into two and then into four, that it can be used for sprinkling, once, twice, and three times, that the cleansing can be before the Temple and not before the Temple, and that it can be done in the border towns (and not necessarily in Jerusalem).", + "14) \"and scarlet (tola'ath)\": I might think that pikas (a scarlet wood derivative) were permissible; it is, therefore, written \"tola'ath\" (lit., [scarlet] of a worm). If tola'ath, I might think any color (that came from a worm) were permissible; it is, therefore, written \"ushni tola'ath\" (and \"distinctive\" tola'ath). How so? It must be deep red. Yochanan b. Dehavai says: Residue, (this connoted by \"shni\") of tola'ath is also permitted.", + "15) And whence is it derived that if he used it for testing purposes (to see if the color would take), it is unfit (for cleansing the leper)? From (the understood connotation of) \"and shni tola'ath.\"", + "16) \"and hyssop\": and not Greek hyssop, and not blue hyssop, and not Roman hyssop, and not desert hyssop, and not any \"hyssop\" qualified by an epithet." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 14:5) (\"And the Cohein shall command, and he shall slaughter the one bird into an earthen vessel over living water.\") \"And the Cohein shall command\": The commanding is by the Cohein; the slaughtering, by any man. These are the words of R. Yehudah b. R. Yossi. Rebbi says: The slaughtering, too, is by a Cohein.", + "2) \"and he shall slaughter the one bird\": the more distinctive of the two. \"the one\": so that one if of them dies or becomes a treifah, he takes a mate for the second one.", + "3) \"the one into an earthen vessel\": and not two of them (i.e., two different birds of two different lepers) into an earthen vessel. For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: If in an instance (that of a sin-offering) where (slaughtering) from name to name (i.e., slaughtering one man's sin-offering in the name of another) is not kasher, yet the mingling (of their bloods) is kasher, then here, where from name to name is kasher (see Section 1:10) how much more so should their mingling be kasher! It must, therefore, be written \"the one into an earthen vessel,\" and not two into an earthen vessel.", + "4) \"vessel\": I might think any vessel; it is, therefore, written \"earthenware.\" If \"earthenware,\" I might think (even) a fragment (of earthenware). It is, therefore, written \"vessel.\" How so? (He takes) a (broad, flat) bowl of earthenware. \"living water\": and not salted water, and not lukewarm water, and not failing water (i.e., water whose source dries up), and not dripping water. R. Eliezer says: Just as (living) water has had no work done in it, so a vessel (is required) that has had no work done in it. R. Shimon says: Just as (living) water is the most distinctive of its kind, so the bird must be the most distinctive of its kind, a partridge.", + "5) How does he do (the cleansing)? He takes the cedar, the myrtle and the tongue of wool and binds them in the end of the tongue, and circles them with the wing tips and the tail tip of the second (living) bird, and he dips (them into the blood of the slaughtered bird), and he sprinkles (upon the leper). \"in the blood\": I might think in the blood, exclusively; it is, therefore, written \"living water.\" If \"water,\" I might think \"living water,\" exclusively; it is, therefore, written \"blood.\" How is this effected? With living water in which the blood of the bird is discernible, which the sages estimated to be a quarter (of a log).", + "6) (Vayikra 14:6) (\"The living bird, he shall take it, and the cedar-wood, and the scarlet wool, and the hyssop, and he shall dip them and the living bird in the blood of the slaughtered bird over the living water.\") And whence is it derived that if the blood has been spilled, the bird for \"sending\" is to be allowed to die (and two new birds brought), or that if the bird for \"sending\" died, the blood is to be spilled out (and two new birds brought)? From \"the living bird … and he shall dip them in the blood of the slaughtered bird\" (whence it is derived that the two birds are mutually indispensable). \"he shall take it\": We are hereby taught that he separates it by itself. \"and the cedar-wood and the scarlet-wool, and the hyssop\": (they, too, [bound] by themselves). \"and he shall dip\": What is the intent of this? (i.e., why add \"them and the living bird\" instead of simply stating \"and he shall dip in the blood of the slaughtered bird,\" and I would know that it refers to all of the aforementioned?) For I might think that since it (the living bird) was not together with them for binding, it should not be together with them for dipping; it must, therefore, be written \"and he shall dip them and the living bird in the blood of the slaughtered bird.\" The (living) bird was \"returned\" for dipping.", + "7) \"the slaughtered bird\" (hashchutah\"): slaughtered through shechitah, and not through melikah (\"pinching\"). (What is the intent of this [of the apparently superfluous word \"shechutah\"])? I might think (without \"hashchutah\") that it follows that since the leper's amendment within (the sanctuary [viz. Vayikra 14:22]) is through birds, and his amendment outside (the sanctuary, i.e., our instance) is through birds — Just as his amendment within is through melikah, so his amendment outside is through melikah; it must, therefore be written \"hashchutah,\" and not hamelukah.\" \"the (blood of) the slaughtered bird over the living water (in the vessel)\": not \"the earthen vessel over the living water.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 14:7) (\"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy seven times, and he shall cleanse him, and he shall send the living bird over the face of the field.\") \"And he shall sprinkle\": on the upper surface of the leper's hand, and others say on his forehead. \"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy seven times\": The one to be cleansed from the leprosy requires seven sprinklings; one (who is to be cleansed from) dead body uncleanliness does not require seven sprinklings.", + "2) (The verse is needed for the above, for without it we would say) Does it not follow a fortiori that he does require seven sprinklings, viz.: If a leper, who does not require sprinkling on the third and seventh day (viz. Bamidbar 19:12) requires seven sprinklings, then one who is tamei through a dead body, who does require sprinkling on the third and seventh day — how much more so does he require seven sprinklings! It must, therefore, be written \"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy.\" The one to be cleansed from the leprosy requires seven sprinklings; one (who is to be cleansed from) dead body uncleanliness does not require seven sprinklings.", + "3) But let it follow a fortiori that a leper requires sprinkling on the third and seventh day, viz.: If one who is tamei through a dead body, who does not require seven sprinklings, requires sprinkling on the third and seventh day, then a leper, who does require seven sprinklings, how much more so should he require sprinkling on the third and seventh day! It is, therefore, written \"seven times and he shall cleanse him.\" He requires (for cleansing) seven sprinklings; he does not require sprinkling on the third and seventh day.", + "4) \"and he shall cleanse him\": through those things that are done upon his body, (viz. sprinkling, shaving, and bathing). I might think that his cleansing is thus consummated; it is, therefore, written \"and he shall send,\" \"and he shall shave,\" \"and he shall wash,\" \"and he shall bathe.\" I might think that they are all indispensable to his cleanliness; it is, therefore, written (here, after sprinkling): \"and he shall cleanse him, and (after sending, washing, shaving, and bathing) (Bamidbar 19:8): \"and he shall be clean.\" Just as the first cleansing relates to what is performed upon his body (i.e., the sprinkling), so the second relates to what is performed upon his body (i.e., the shaving and the bathing, and not the sending of the bird and the washing of his clothes.)", + "5) \"and he shall send the living bird (over the face of the field.\") He should not stand in Yaffo and send it to the sea. He should not stand in Gabbath and send it to the desert. He should not stand outside the city and send it towards the city. \"over the face of the field\": If he sent it and it returned to his hand, he may eat it.", + "6) (Vayikra 14:8) (\"And the one to be cleansed shall wash his clothes, and he shall shave all of his hair, and he shall bathe in water, and he shall be clean; and then he shall come into the camp. And he shall sit outside his tent for seven days.\") \"And the one to be cleansed shall wash his clothes\": R. Shimon said: What does this come to teach us? If to confer tumah upon garments by contact, does this not follow a fortiori? viz.: If in the days of his counting (seven days, after having brought the birds), when he does not confer tumah by entry (into a house), he does confer tumah upon garments by contact (viz. Vayikra 14:9 \"And he shall wash his clothes\"), then in the days of his confirmation (of absolute leprosy, i.e., our instance), when he does confer tumah by entry, how much more so should he confer tumah upon garments by contact! If so, why is it written \"And the one to be cleansed shall wash his clothes\"? (He must wash them) from mishkav (couch) and moshav (seat) tumah, (their having become tamei by being under him, even though he did not touch them.) For there are two types of garment washing: one, for mishkav and moshav tumah (our instance); the other, for conferring tumah upon garments by contact (that in verse 14:9).", + "7) \"and he shall shave all of his hair\": I might think even his (normally) covered hair. And this would follow (by the following line of reasoning:) Shaving is mentioned in respect to his days of counting (Vayikra 14 verse 9), and shaving is mentioned in respect to his days of confirmation (Vayikra 14 verse 8). Just as the former excludes covered hair, so the latter excludes covered hair.", + "8) — Now if we are lenient in respect to the days of his counting, when he does not confer tumah by mishkav or moshav or by entry, should we be lenient in respect to the days of his confirmation, when he does confer tumah by mishkav and moshav and by entry! Since he confers tumah by these, he should also be required to shave what is (normally) covered! It is, therefore, written \"all of his hair\" (Vayikra 14 verse 8) - \"all of his hair\" (Vayikra 14 verse 9) for an identity (gezeirah shavah). Just as \"all of his hair\" in respect to the days of his counting excludes covered hair, so \"all of his hair\" in respect to the days of his confirmation excludes covered hair.", + "9) \"and he shall bathe in water\": even in the water of a mikveh. Now should it not follow (otherwise), viz.: If a zav (one with a genital discharge), who does not require (for his cleansing) the sprinkling of living (running) water, requires bathing in living water (viz. Vayikra 15:13), then a leper, who requires the sprinkling of living water, how much more so should he require bathing in living water! It is, therefore, written \"and he shall bathe in water\" — even in the water of a mikveh.", + "10) \"and he shall bathe in water, and he shall be clean; and then he shall come into the camp\": The bathing of his body is indispensable for his coming into the camp, and the washing of his garments is not indispensable for his coming into the camp.", + "11) \"And he shall sit outside his tent\": as one who is under the ban. And he is forbidden to engage in marital relations, it being written \"his tent,\" which is none other than his wife, as it is written (Devarim 5:27) \"Return to your tents\" (i.e., to your wives). \"for seven days\". And (this abstention from marital relations does) not (obtain) during the days of his confirmation (as a leper). These are the words of Rebbi. R. Yossi b. R. Yehudah says: How much more so does it obtain for the days of his confirmation! R. Chiyya said: I asked before Rebbi: Did we not learn, master, that Yotham was conceived by Uzziyahu only during the days of his confirmation? He answered: I, too, said that." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 14:9) (\"And it shall be on the seventh day that he shall shave all of his hair. His head, his beard, and the brows of his eyes — all of his hair shall he shave. And he shall wash his clothes, and he shall bathe his flesh in water, and he shall be clean.\") \"the seventh\": I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"in the day,\" and not at night.", + "2) \"he shall shave all of his hair\": I might think even his (normally) covered hair; it is, therefore, written \"the brows of his eyes.\" Just as the brows of his eyes are seen, excluding covered hair, so, \"all of his hair\" connotes what is seen, excluding covered hair.", + "3) (But why not say:) Just as his brows are a place of gathered hair that is seen, so I include (for shaving) only a place of gathered hair that is seen. Whence do I derive for inclusion a gathering of hair that is not seen? From \"all of his hair shall he shave.\"", + "4) \"his head\": Why is this written? (i.e., Why is the above generalization not sufficient to include it?) Because it is written (of a Nazirite, Bamidbar 6:5) \"a blade shall not pass over his head, I might think (that this includes) even a leprous (Nazirite); it is, therefore, written \"his head.\" \"his beard\": Why is this written? Because it is written (of Cohanim, Vayikra 21:5): \"the corner of their beard they shall not shave off,\" I might think (that this includes) even a leprous (Cohein); it is, therefore, written \"his beard.\" Why mention both \"his head\" and \"his beard\"? (i.e., Why can one not be derived from the other?) — Because there obtain (strictures) with head which do not obtain with beard, and with beard, which do not obtain with head — The head (of a Nazirite) is forbidden both with scissors and with blade, and the (destruction of the) beard does not obtain with scissors; the head is permitted with all men (who are not Nazirites), and the (destruction of the beard is forbidden with all men — Because there obtain with head (strictures) which do not obtain with beard, and with beard (strictures) which do not obtain with head, there must be written (to include for the shaving of the leper) both \"his head\" and \"his beard.\"", + "5) R. Yossi Haglili says: It is written \"the brows of his eyes,\" and not his eyelids. \"all of his hair shall he shave.\": What is the intent of this? (It is already written in the beginning of the verse.) To stipulate responsibility for shaving. So that if he did not shave on the seventh day, he must do so on the eighth, or the ninth, or the tenth.", + "6) Three shave, and their shaving is a mitzvah: the Nazirite, the leper, and the Levites (viz. Bamidbar 8:7). And all of them, if they shaved without a blade, or if they left two hairs, they have done nothing.", + "7) (Vayikra 14:10) (\"And on the eighth day he shall take two he-lambs without blemish, and one ewe-lamb of its first year, without blemish, and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil, and one log of oil.\") On the seventh day he shaves and on the eighth day he brings (his offerings). And if he shaved on the eighth day, he brings his offerings on the ninth day. These are the words of R. Akiva. R. Tarfon queried him: Why is this different from the instance of a Nazirite (who became tamei, about whom you said that if he shaves on the eighth day, he brings his offerings on the same day)? He answered: The cleansing of the Nazirite is dependent on (the passage of) days (and not on shaving), and the cleansing of the leper is dependent on his shaving, and he cannot bring his offerings until the sun has set (on the day of his shaving).", + "8) \"he shall take two he-lambs\": The minimum of \"he-lambs\" is two. Why, then, is \"two\" written? That they both be alike. Whence is it derived that even if they are not alike they are kasher? From (the repetition) \"he-lamb\" - \"he-lamb.\"", + "9) \"and one ewe-lamb of its first year\": It must be distinctive. \"of its first year\": not a one-year-old lamb. \"and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil\": for the beasts (for the libations of the three lambs). I might think that (the fine flour is intended as a separate) meal-offering (for a leper), but (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer upon the altar the burnt-offering and the meal-offering, (likening the meal-offering to the burnt-offering as being completely burnt) indicates that the meal-offering (in question) is that for the beasts.", + "10) But this still requires (learning i.e., Perhaps \"and the meal-offering\" indicates the meal-offering of a leper [and is not intended to liken the meal-offering to the burnt-offering]). (This cannot be, for in the section on libations [Bamidbar 15:5]) it is written (that the meal-offering is to be brought) \"in addition to the burnt-offering\" — this is the burnt-offering of the leper; \"for the sacrifice\" — to include the sin-offering of the leper; \"or for the sacrifice\" — to include his guilt-offering." + ], + "Section 3": [ + "1) (Another proof for the above\") R. Yehudah b. Betheirah says: It is written (Vayikra 14:21): \"And if he is poor … (then he brings) a tenth-part of fine flour.\" Just as we find that a poor man brings one beast and one tenth-part, so a rich man, who brings three beasts, brings three tenth-parts. How, then, am I to satisfy \"and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil\"? (That it is to be understood as) for the beasts.", + "2) (Vayikra 14:10) \"and one log of oil\": (Why write \"one\" instead of \"a\"?) For (if it were written \"a,\" I would think that) just as we find that a poor man, who brings one tenth-part brings one log of oil, so, a rich man, who brings three tenth-parts, requires three logs of oil. It must, therefore, be written \"and one log of oil.\"", + "3) (Vayikra 14:11) (\"And the Cohein who cleanses shall stand the man who is to be cleansed and those (things) before the L–rd at the door of the tent of meeting.\") \"And the Cohein who cleanses shall stand the man who is to be cleansed and those\" — whereby we learn that they all require standing. I might think that the standing of all (man, sin-offering, burnt-offering) is indispensable; it is, therefore, written \"the man\" (The (standing of) the man is indispensable, and not(that of) the sin-offering and not (that of) the burnt-offering.", + "4) But perhaps \"man\" (is singled out) to exclude woman and child. (This is not so, for) it is written \"who is to be cleansed,\" whether man, woman, or child. Why, then, is \"the man\" singled out? To indicate not the sin-offering and not the burnt-offering.", + "5) If so, (if sin-offering and burnt-offering are excluded), why is it written (Vayikra 14:12) \"it for a guilt-offering\"? (i.e., if sin-offering and burnt-offering have already been excluded, why exclude them again?) — For I might think that since the guilt-offering comes to cleanse, (for its blood is sprinkled on him), and the man comes to be cleansed, then just as the guilt-offering requires waving, so the man requires waving; it is, therefore, written \"as a guilt-offering … and he shall wave\" — the guilt-offering (\"it\") requires waving, but the man does not require waving.", + "6) \"before the L–rd, before the tent of meeting\": He places them at the gate of Nikanor, their backs to the east, and their faces to the west.", + "7) (Vayikra 14:11): \"And the Cohein shall take the one he-lamb, and he shall bring it near as a guilt-offering, and the log of oil, and he shall wave them as a waving before the L–rd.\": We are hereby taught that they (the guilt-offering and the log of oil) require waving as one. Whence is it derived that if he waved each individually it is valid? From \"it as a guilt-offering … and he shall wave.\" I might think that he should (first) wave (both) and then wave (each individually); it is, therefore, written \"a waving\" — a \"waving,\" and not \"wavings.\" \"before the L–rd\": in the east, (the Shechinah being in the west).", + "8) (Vayikra 14:13) (\"And he shall slaughter the lamb in the place where he slaughtered the sin-offering and the burnt-offering, in the holy place. For as the sin-offering is the guilt-offering, for the Cohein. It is holy of holies.\") What is the intent of \"And he shall slaughter … burnt-offering\"? (i.e., We already know that the place of the guilt-offering is in the north.) — Because it was excluded for standing (viz. Vayikra 14 verse 12), I might think that the slaughtering is in the place of its standing; it is, therefore, written \"in the place where he slaughters the sin-offering and the burnt-offering.\"", + "9) I might then think (that he must slaughter the guilt-offering) on the same (slaughtering) ring (on which he slaughtered) the sin-offering and the burnt-offering; it is, therefore, written \"in the holy place,\" to validate the entire (north) side (of the altar).", + "10) This (i.e., the above verse) tells me only that the guilt-offering must be (slaughtered) \"in the holy place.\" Whence do I derive the same for the sin-offering and the burnt-offering? From \"the sin-offering and the burnt-offering in the holy place.\"" + ], + "Chapter 3": [ + "1) \"For as the sin-offering is the guilt-offering, for the Cohein\": Just as the sin-offering comes from chullin (what is mundane [and not from second-tithe]), in the daytime, and (whose blood is sprinkled) with the right hand, so, the guilt-offering. Just as the sin-offering requires a vessel (for the collection of the blood), so, the guilt-offering. Just as (with) the sin-offering, the blood (sprinkled on) the altar permits it (to be eaten by the Cohein), so, (with) the guilt-offering, the altar blood permits it (to be eaten by the Cohanim). If so, let us say: Just as the blood of a sin-offering is applied above (the red line on the altar), so, the blood of this guilt-offering; it is, therefore, written (of guilt-offerings, Vayikra 7:2): \"It is holy of holies … and its blood shall he dash on the altar roundabout,\" to include all of the guilt-offerings, along with the guilt-offering of the leper, as requiring their blood to be applied below (the red line).", + "2) (Vayikra 14:14) (\"And the Cohein shall take from the blood of the guilt-offering, and the Cohein shall place it on the tnuch of the right ear of the one to be cleansed, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.\") I would not know which (placing) takes precedence, that of the altar or that of the thumb. From \"it is for the Cohein\" (Vayikra 14:13), we infer that what validates (the flesh) for the Cohein takes precedence. What do we find to validate (the flesh) for the Cohein? The altar — the altar takes precedence. \"it (is for the Cohein\"): to exclude one that he slaughtered not for its sake. \"holy of holies\": to include the log of oil of the leper (as reverting to the Cohein after the applications as the sin-offering and the guilt-offering). \"it (is holy of holies\"): to exclude (from validity oil) which is lacking the least amount (from the log).", + "3) (Vayikra 14:14): \"And the Cohein shall take\": I might think in a vessel. It is, therefore, written \"And the Cohein shall take\" - \"and the Cohein shall place\" Just as the placing is by the Cohein himself (without a vessel), so the taking is by the Cohein himself.", + "4) I might then think that (placing the blood) on the altar requires the hand (alone, without a vessel); it is, therefore, written \"For as the sin-offering, so is the guilt-offering for the Cohein\" — Just as a sin-offering requires a vessel, so a guilt-offering requires a vessel. We find, then, that two Cohanim receive the blood: one, in a vessel; the other, in his hand. The first comes and sprinkles it on the altar; the second comes (and applies it) to the leper. And the leper, (who already had immersed on the seventh day) immerses (again on the eighth day) in the lepers' chamber (and) comes and stands in the gate of Nikanor. R. Yehudah says: He did not require immersion(on the eighth day) for he had already immersed (on the seventh day and was clean with the setting of the sun) in the evening.", + "5) \"and he shall place it on the tnuch\": I might think that the very inside (\"toch\") were meant; it is, therefore, written \"nuch\" (the \"n\" within the word \"tnuch\" diminishing the \"insideness\" of \"toch\"). If so, I might think that the upper tip of the ear were intended; it is, therefore, written (in effect) \"toch nuch\" (\"the inside of the nuch\"). How is the effected? (He places it) on the middle partition (beneath the tip, i.e., the anti-helix).", + "6) (Vayikra 14:15) (\"And the Cohein shall take from the log of oil, and he shall pour onto the Cohein's left palm.\") \"from the log of oil and he shall pour\": If the log (vessel) lacks the necessary amount, (some of it having spilled): If before he poured it (on the Cohein's left palm), he may refill it; if after, he must bring another (log, the service) having begun. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: If the log lacks before he places it (i.e., before he sprinkles [viz. Vayikra 14 verse 16]), he may refill it, (the service not considered as having begun until he sprinkles); if after, he must bring another (log, the service) having begun.", + "7) \"and he shall pour onto the Cohein's left palm\": It is a mitzvah (for one Cohein) to pour into another Cohein's palm; but if he pours into his own palm, it is valid.\" (Vayikra 14:16) (\"And the Cohein shall dip his right finger from the oil on his left palm, and he shall sprinkle from the oil with his finger seven times before the L–rd.\") \"And he shall dip\": and not wipe (the palm).", + "8) \"And he shall dip … and he shall sprinkle\": For every sprinkling a (separate) dipping. It is written here \"his finger,\" and elsewhere (Vayikra 4:6), \"his finger.\" Just as \"finger\" here indicates the most adroit (\"meyumeneth\") finger on his right hand, (this being the thrust of (\"finger hayemanith\"), so \"his finger\" there indicates the most adroit finger on his right hand (i.e., the index finger).", + "9) \"and he shall sprinkle from the oil with his finger seven times before the L–rd\": We are hereby apprised that he dips and sprinkles seven times in the direction of the holy of holies.", + "10) (Vayikra 14:17) \"And from the rest of the oil which is on his palm, the Cohein shall place … upon the blood of the guilt-offering\": (Is the meaning that the blood precede the oil, or that if blood is there, he shall place (the oil), and if blood is not there, he shall not place (the oil)? It is, therefore, written (Vayikra 14:28) \"upon the place of the blood of the guilt-offering.\" It is not the blood which is the decisive factor, but the place.", + "11) If he lacks a (right) thumb, a (right) big toe, or a (right) ear, he can never be cleansed. R. Eliezer says: He places it on its side. R. Shimon says: If he places it on the left, it is valid.", + "12) (Vayikra 14:18) \"And what is left over of the oil which is on the palm of the Cohein, he shall place on the head of the one who is to be cleansed. And the Cohein shall atone for him before the L–rd.\": If he placed it (on his head), it atones. If he did not place it, it does not atone. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuri says: It (the blood) is the left-over of a mitzvah. Whether or not he placed it, it atones — but it is considered as if he had not atoned (in the choicest manner).", + "13) (Vayikra 14:19) (\"And the Cohein shall offer up the sin-offering, and he shall atone for the one to be cleansed from his uncleanliness, and after he shall slaughter the burnt-offering.\") \"And the Cohein shall offer up the sin-offering.\": All of its attendant activities must be with express intention for a sin-offering. \"And the Cohein shall offer up the sin-offering and he shall atone.\": What is the intent of this? (i.e., The next verse concludes \"and the Cohein shall make atonement for him and he shall be clean.\") Because it is written (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering and the meal-offering upon the altar,\" I might think that they are all indispensable (for his eating consecrated food). It is, therefore, written \"And the Cohein shall offer up the sin-offering and he shall atone,\" whereby we are taught that his atonement is effected by the sin-offering. \"and he shall atone for the one to be cleansed from his uncleanliness.\": From his (leprosy) uncleanliness, and not from his (leprosy) uncleanliness and his zav (genital discharge) uncleanliness. \"and after he shall slaughter the burnt-offering.\": after this act (of sprinkling the blood of the sin-offering).", + "14) (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering and the meal-offering upon the altar, and the Cohein shall make atonement for him, and he shall be clean.\" \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": even if he had not slaughtered it expressly as such. \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": even if he had slaughtered it before the sin-offering. \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": We are hereby taught that the (burning of the) limbs of the burnt-offering precedes that of the devoted portions of the sin-offering. R. Shimon said: The sin-offering is like the defense attorney that comes to conciliate (the Judge). Once He has been conciliated, the gift (i.e., the burning of the limbs) follows." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 14:21) (\"And if he is poor, and his hand cannot attain, then he shall take one he-lamb as a guilt-offering to be waved to make atonement for him, and one tenth part of fine flour mixed with oil as a meal-offering, and a log of oil.\") \"And if he is poor\": By this I might think that if he became poorer than he was (when he incurred responsibility for the offering), such as one who possessed one hundred manah who was reduced to fifty manah (— I might think that such a one could be called \"poor\" and not liable for a rich man's offering). It is, therefore, written \"and his hand cannot attain.\" If \"and his hand cannot attain,\" (I might think that) if he had the means but could not readily find (the needed sheep — I might think that such a one could bring a poor man's offering). It is, therefore, written \"and he is poor\" — so that both verses are necessary, lacking which we would not know (the halachah).", + "2) \"and if he is poor\": he and not its vowers. Because since in valuations, a poor man who takes upon himself a rich man's valuation, gives a poor man's valuation, I might think that even a poor man who said: \"The offering of this leper is upon me (to give\"), if the leper were rich, (I might think) he brings a poor man's offering; it is, therefore, written \"he\", and not its vowers.", + "3) Rebbi says: I say that it is thus with vows too. And why is it that a poor man who takes upon himself a rich man's valuation gives a poor man's valuation? For the rich man (in that instance) has no obligation. But if a rich man said: \"My valuation is upon me (to give\"), and a poor man heard it and said: \"What that man said is upon me,\" he gives the valuation of a rich man. Here, too, since he is obliged to bring three beasts, and the other wished to exempt him, he brings the offering of a rich man. If he were rich and became poor, or poor and became rich, he gives the valuation of a rich man.", + "4) \"then he shall take one he-lamb as a guilt-offering\": R. Akiva asked R. Nechemiah: What is the intent of \"one\"? He answered: This one (the leper) brings according to his means and one who atones for sanctuary uncleanliness brings according to his means. (I might think that) just as the latter brings two birds (a sin-offering and a burnt-offering) instead of one (ewe-lamb) as a sin-offering, so, this one (the leper) brings two (birds) instead of the (ewe-lamb) sin-offering, (one for a sin-offering; the other for a burnt-offering), and the beast burnt-offering, (for which the rich man brings a he-lamb for a burnt-offering) is binding (also upon the poor man to bring, so that he will have to bring two he-lambs, one for a guilt-offering and one for a burnt-offering.) It, therefore, must be written \"one he-lamb as a guilt-offering,\" (and not more.) R. Akiva said to him: From \"the place that you come\" (that he must bring two, I can deduce that he brings only one, viz.) This one (the leper) brings from his means, and the sanctuary defiler brings from his means. Just as the latter brings two for (the sin-offering, which is) his atonement (and he need bring nothing more), so this one (the leper), need bring only (these) two (birds) for his atonement, (and nothing more)! He answered: If not (as I say), how do you satisfy it (\"one he-lamb as a guilt-offering\")? He answered: This one (the leper) brings from his means and in valuations one also brings from his means (viz. [Vayikra 27:8]: \"According to the means of the vower shall the Cohein valuate him.\") (I might think that) just as there he brings whatever he can attain, so this one brings whatever he can attain, (so that if he can attain two birds and two sheep he should bring them); it is, therefore, written \"one\" (he-lamb. Even if he can attain two sheep, he brings only one he-lamb as a guilt-offering, and two birds, one as a burnt-offering; the other, as a sin-offering).", + "5) \"to be waved to make atonement\": Now does waving make atonement? (Is it not blood that atones?) If so, what is the intent of \"to be waved to make atonement\"? To teach that if he renders waving the \"remnant\" of a mitzvah (i.e., if he does not wave), it is as if he does, and yet, does not, atone. \"and an issaron (a tenth of an ephah) of fine flour\": We are hereby taught that each issaron requires a log (of oil), according to the sages. R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: Even a meal-offering of sixty issaron requires only one log, it being written \"as a meal-offering and a log of oil.\"", + "6) \"and a log\": What is the intent of this? (i.e., We have already learned [in respect to the rich man] that a log is brought.) I might reason that he should bring a third of a log, viz.: Just as the rich man, who brings three esronim (of fine flour) brings one log (of oil), so, the poor man, who brings one issaron, should bring a third of a log; it is, therefore, written \"and a log of oil.\"", + "7) (Vayikra 14:22) (\"And two turtle-doves or two young pigeons, such as his means suffice for; and one shall be a sin-offering, and the other, a burnt-offering.\") \"And two turtle-doves or two young pigeons\": He brings two and not four.", + "8) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow (that he should bring only two, viz.: He (a leper) brings what he can afford, and a woman after childbirth brings what she can afford. Just as she brings one (bird) for one (beast), so he brings one for one.", + "9) Or, go in this direction: He brings what he can afford and one who defiles the sanctuary brings what he can afford. Just as the latter brings two for one, (two turtle-doves, a sin-offering and a burnt-offering, for the ewe-lamb sin-offering that he brings if he is rich), he (the leper), too, should bring two for one.", + "10) Let us see whom he (the leper) most resembles. We derive one lacking atonement (a leper) from one lacking atonement (a woman after childbirth), and this is not to be refuted by the defiler of the sanctuary, who does not lack atonement, (the offering not coming to cleanse him, but who when he is cleansed of his tumah may eat consecrated food, even if he has not brought the offering). Or, go in this direction: We derive an offering which obtains with man and woman alike (that of a leper) from an offering which obtains with man and woman alike (that of a defiler of the sanctuary), and this is not to be refuted by the offering of a woman after childbirth, which does not obtain with a man as it does with a woman. It is, therefore, written \"two turtle-doves or two young pigeons\" — he brings two and not four.", + "11) (Why the three-fold) \"such as his means suffice for\" (Vayikra 14:22), \"from what his means suffice for\" (Vayikra 14:30), \"What his means suffice for\" (Vayikra 14:31)?", + "12) \"such as his means suffice for\": What is the intent of this? I might think: When does he bring a poor man's offering? When he was poor from the beginning. Whence do I derive the same for one who was rich and became poor afterwards? From \"such as his means suffice for.\"", + "13) What is the intent of \"from what his means suffice for\"? I might think: When do I say that he concludes with the poor man's offering? When he began with the poor man's offering; but if he brought his guilt-offering when rich and became poor thereafter, whence do I derive (that he may complete the offerings as a poor man)? From \"from what his means suffice for.\" What is the intent of \"What his means suffice for\"? I might think: When do I say that he completes as a rich man? When he began as a rich man; but if he brought his guilt-offering when poor and became rich thereafter, whence do I derive (that he completes as a rich man)? From \"What his means suffice for.\"", + "14) I might think that even if he brought the sin-offering when poor and thereafter became rich, he completes as a rich man. It is, therefore, written (Vayikra 14:31) \"one, a sin-offering; the other, a burnt-offering\" — Of the type of the sin-offering, bring the burnt-offering. (Vayikra 14:31) \"on the meal-offering\": (This implies that) the beast meal-offering precedes the bird sin-offering.", + "15) (Vayikra 14:32) (\"This is the law for him with a plague-spot of leprosy whose means do not suffice in his cleansing\") I might think that a woman who brought a sin-offering when poor and thereafter became rich, completes as a poor woman; it is, therefore, written \"This\" (to exclude the above).", + "16) \"the law for him with a plague-spot of leprosy\": We are hereby taught that if a poor man brought the offering of a rich man, it is valid. I might think that if a rich man, likewise, brought the offering of a poor man, it is valid; it is, therefore, written (to exclude this): \"This is the law, etc.\" \"for him with a plague-spot of leprosy, etc.\": We are hereby taught a man may bring a poor man's offering for his son, for his daughter and for his manservant and maidservant, and feed them from the sacrifices. I might think that he could also bring a poor man's offering for his wife; it is, therefore, written \"This.\" These are the words of R. Yehudah. For R. Yehudah says: A man brings a rich man's offering for his wife, and, similarly, all of her offerings for which she is liable. For thus does she write to him (in the receipt of her kethubah): \"And your previous obligations to me, etc.\" (viz. Bava Metzia 104a)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 14:34) (\"When you come to the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I put a plague-spot of leprosy in a house of the land of your possession,\") \"When you come\": I might think (that this applies) when they come to trans-Jordan; it is, therefore, written \"to the land\" — to the distinctive land (of Israel).", + "2) \"which I give to you\": I might think (that this applies) when they come to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"which I give to you,\" and not Ammon and Moav.", + "3) \"for a possession\": (not) until they conquer it. Whence is it derived that if they conquered it, but did not yet divide it (among the tribes); if they divided it (among the families), but did not yet apportion it into patrimonies and each did not clearly recognize his own — I might think that they would be subject to plague-spot tumah; it is, therefore, written (Vayikra 14:35) \"Then he whose house it is shall come\" — each must recognize what is his.", + "4) \"and I put a plague-spot of leprosy\": This is a (glad) tiding to them, that plague-spots will come upon them. (When the Canaanites heard of the Israelites' approach, they hid treasures on the walls of their houses — until plague-spots were sent against their houses, and they were razed.) R. Shimon says: \"and I put a plague-spot of leprosy\" — to exclude plague-spots caused by (external) forces. \"in a house of the land of your possession\": to exclude a house built upon a boat or on a four-beamed raft, and to include one built on four pillars (fixed on the ground, in which instance the house is considered \"in the land.\"", + "5) \"your possession\": A possession is subject to plague-spot tumah, but Jerusalem, (which was not divided among the tribes,) is not. R. Yehudah said: I heard that the Temple alone (is not subject to plague-spot tumah).", + "6) A variant: \"your possession\": Your possession is subject to plague-spot tumah, but the possession of idolators is not. And just as their possession is subject to plague-spot tumah, so, their garments.", + "7) (Vayikra 14:35) (\"Then he whose house it is shall come, and he shall tell the Cohein, saying: As a plague-spot there has appeared to me in the house.\") \"whose house it is\": He shall not send a messenger. I might think, even if he were old or sick; it is, therefore, written he shall come\" (connoting one who can come on his own power). \"and he shall tell the Cohein\": The Cohein shall make a close inquiry as to how the plague-spot came to his house. \"saying\": The Cohein shall tell him of recondite matters: \"My son, plague-spots come only because of slander, as it is written (Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy to take great care and to do … (Devarim 24:9) \"Remember what the L–rd your G d did to Miriam …\" What does one have to do with the other? We are hereby taught that she was punished (with leprosy) only because of the other.", + "8) Now does it not follow a fortiori: If this is what happened to Miriam who spoke thus of Moses out of his presence, then one who speaks demeaningly of his neighbor to his face, how much more so!\"", + "9) R. Shimon b. Elazar says: Plague-spots come also because of pride. For thus do we find with Uzziyahu (king of Judah), viz. (II Chronicles 26:16) \"But when he grew strong, his heart grew proud to (the point of) corruption. And he rebelled against the L–rd his G d, and he came into the sanctuary of the L–rd to burn incense on the incense altar (II Chronicles 26:17) And there after him Azaryahu the Cohein and with him Cohanim of the L–rd, eighty strong (II Chronicles 26:18) And they stood over Uzziyahu the king, and they said to him: 'It is not for you, Uzziyahu, to burn incense to the L–rd, but for the Cohanim, the sons of Aaron who are consecrated for the burning of incense. Leave the sanctuary …' And Uzziyahu fumed, and in his hand …\" (and he was stricken with leprosy.)", + "10) \"plague-spot\": What is the intent of \"As a plague-spot\"? Even if he is a Torah scholar and knows for a certainty that it is a plague-spot, he should not declare outright: \"A plague-spot has appeared to me in the house,\" but: \"As a plague-spot there has appeared to me in the house.\"", + "11) \"there has appeared to me\": and not \"to my light,\" whence they ruled that the windows of a dark house are not opened for the inspection of its plague-spot. \"in the house\": to include a painted house. \"in the house\": to include the attic. \"in the house\": It becomes unclean from its inside, and not from its outside.", + "12) (Vayikra 14:36) (\"And the Cohein shall command, and they shall empty out the house before the Cohein comes in to see the plague-spot, so that there not be made unclean all that is in the house; and then the Cohein shall come to see the house.\") \"And the Cohein shall command, and they shall empty out\": the commanding, by the Cohein; the emptying, by anyone. \"and they shall empty out the house\": even bundles of wood, even bundles of reeds, (which are not susceptible of tumah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says (in agreement with R. Yehudah): He is \"busied\" with emptying (in the hope that the spot will disappear before the Cohein comes and declares it tamei). R. Meir said: Now what can become tamei? If you say his wooden vessels, his clothing, and his metal utensils, they can be immersed (in a mikveh) and cleansed. What was the Torah solicitous of? His earthenware vessels and his jars, (which cannot be cleansed by immersion)! If the Torah was so solicitous of his trifling possessions, how much more so, of his valued possessions; if of his possessions, how much more so, of the life of his sons and daughters; if of those of an evildoer, how much more so of a tzaddik!", + "13) \"before the Cohein comes in to see the plague-spot\": and not the emptying out (of the house). \"so that there not be made unclean all that is in the house\": What is the intent of this? Because we find with one who enters a plague-spot house that his clothing does not become tamei until he remains there for as long as it takes to eat a pras (a certain quantity of bread), I might think that if there were garments folded over his shoulder or packed inside the house, they would not be tamei until they remained there for as long as it takes to eat a pras; it is, therefore, written \"so that there not be made unclean all that is in the house\" — immediately. \"and then\": to include similar decisions (when the Cohein has to wait before he comes to inspect the house). Rebbi says: (A verse is not necessary for this, for) if we wait because of mundane things, should we not wait because of occasions of mitzvah? And how long is his mitzvah? Let us see. For a groom, we allow the seven days of his feast (without plague-spot inspection) for himself, his house, and his garments. And so, on a festival, we allow him all the days of the festival." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 14:37) (\"And he shall see the plague-spot, and, behold, if the plague-spot is in the walls of the house, embedded (sheka'aroroth) deep green or deep red, and their appearance is lower than the wall,\") \"And he shall see the plague-spot\": I might think (if he sees it to be the minimum size of) a garis; it is, therefore, written \"And he shall see the plague-spot and behold, the plague-spot.\" We are hereby taught that the house does not become tamei with less than two garisin.", + "2) \"in the walls\": implying two. And below, (Vayikra 14:39), it is written [(instead of)] \"wall,\" \"walls,\" giving four, whereby we are taught that it becomes tamei only if it has four walls.", + "3) From here they ruled: A round house or a house of three walls are not subject to plague-spot uncleanliness.", + "4) I might think (that the meaning is that it is not subject to tumah) until the plague-spot) is seen on two walls; it is, therefore, written \"and their appearance is lower than the wall\" — even one wall. I might think even (if it appears) on one stone; it is, therefore, written (Vayikra 14:40) \"and they shall remove the stones\" — not fewer than two. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: \"And they shall remove the stones\" does imply two stones, but (Vayikra 14:37) \"and their appearance is lower than the wall\" implies that even one stone is sufficient. R. Elazar b. R. Shimon says: (For it to be subject to tumah) there must appear two garisin on two stones on two walls in one corner; its length, two garisin, and its width a garis.", + "5) \"sheka'aroroth\": embedded in their appearance (and not in actuality). \"yerakrakoth or adamdamoth\": the greenest of green, the reddest of red. \"and their appearance is lower than the wall\": their appearance and not their substance.", + "6) (Vayikra 14:38) \"Then the Cohein shall go out of the house to the door of the house, and he shall shut up the house for seven days\": I might think that he could go to his house and shut it up; it is, therefore, written \"to the door of the house and he shall shut it up.\" If \"to the door of the house,\" I might think that he could stand under the lintel and shut it up; it is, therefore, written \"out of the house.\" How so? He stands at the side of the lintel and shuts it up.", + "7) And whence is it derived that if he (the Cohein) went to his house and shut it up or stood in his house and shut it up, that the shutting up is valid? From \"and he shall shut up the house\" — in any event.", + "8) (Vayikra 14:39) (\"And the Cohein shall return on the seventh day and he shall see: If the plague-spot is spread on the walls of the house,\") \"on the seventh\": I might think in the daytime or at night; it is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "9) \"If the plague-spot is spread\": a spreading adjacent to the plague-spot — any amount. Whence is a distant spreading derived for inclusion? From \"in the walls of the house.\" I might think any amount; it is, therefore, written here \"plague-spot,\" and elsewhere (in respect to plague-spots in general) \"plague-spot.\" Just as the latter are a garis; here, too, a garis.", + "10) In sum: an adjoining spreading, any amount; a distant (spreading), a garis.", + "11) \"in the walls of the house\": and not in the walls of its annex, and not in the walls of the stable, and not in the walls of the mechitzah, and not in the walls of the menorah (also types of structures around the house). " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 14:40) (\"Then the Cohein shall command, and they shall remove the stones containing the plague-spot, and they shall cast them outside the city into an unclean place.\") \"Then the Cohein shall command and they shall remove\": the commanding by the Cohein; the removing, by anyone.", + "2) \"and they shall remove\": This teaches us that both of them (i.e., the owner of the affected house and his neighbor, who shares the wall) remove — whence they said \"Woe to the wicked one and woe to his neighbor!\" Both remove, both scrape (viz. Vayikra 14:41), both bring (new) stones. I might think that if the wall adjoined the atmosphere (of his neighbor's property, but was not common to both of their houses) both of them should do the removal; it is, therefore, written (Vayikra 14:43) \"after he removed the stones.\" How is this to be understood? A wall between him and his neighbor, both remove; a wall adjoining the atmosphere, he himself removes.", + "3) \"and they shall remove the stones\": I might think that he can remove two stones and thus fulfill the mitzvah of \"removing\"; it is, therefore, written \"containing the plague-spot.\" If this (alone were written) I might think (that he must remove) even roof-tiles, even bricks (thus affected); it is, therefore, written \"stones.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "4) \"and they shall cast them outside the city\": \"them outside of every city.\" (to exclude) an afflicted man (i.e., a leper,) who is not \"outside of every city,\" but only of those cities surrounded by a wall (from the time of Joshua). \"into an unclean place\": Its place becomes tamei. R. Yehudah says: \"into an unclean place\" — to include (the place of the stones) that were removed (from there).", + "5) (Vayikra 14:41) (\"And the house he shall scrape from inside roundabout, and they shall spill the mortar scrapings outside the city into an unclean place.\") \"And the house he shall scrape\": I might think from inside and from outside; it is, therefore, written \"from inside.\" If \"from inside,\" I might think from the ground and from the walls; it is, therefore, written \"roundabout\" — only the area roundabout the plague-spot.", + "6) \"and they shall spill … which they have scraped off\": I might think that pebbles (are included); it is, therefore, written \"mortar.\" If \"mortar,\" I might think that even what fell of itself (is included); it is, therefore, written \"which they have scraped off.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "7) (Vayikra 14:42) (\"And they shall take other stones, and they shall bring [them] in place of the stones; and he shall take other mortar and he shall plaster the house.\") From here they ruled that no fewer than two stones are taken and no fewer than two stones are brought. And he does not bring one in place of two or two in place of one. But he may bring two in place of two, three, or four, and four in place of three or two.", + "8) \"and they shall take … stones\": I might think he could take stones from one side and bring them to the other side; it is, therefore, written \"other (stones\"). If (only) \"other\" (were written), I might think even roof-tiles or bricks; it is, therefore, written \"stones.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "9) \"and mortar\" connotes all kinds: even bricks, even ordure, even clay-ground. I might think that he could take mortar from one side and bring it to the other side; it is, therefore, written \"other (mortar\"). If (only) \"other\" (were written), I might think even lime or gypsum; it is, therefore, written \"afar\" (lit., \"earth\"). If both verses were not written, we would not know the halachah....", + "10) \"and he shall take other mortar and he shall plaster the house.\": His neighbor does not share the plastering with him." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 14:43) (\"And if the plague-spot returns and blossoms in the house after he removed the stones and after the house has been scraped and after it has been plastered. (Vayikra 14:44) And the Cohein shall come and he shall see, and, behold, the plague-spot has spread in the house, it is blight leprosy in the house; it is tamei.\") \"And if the plague-spot returns and blossoms in the house\": Just as we speak of a man returning to his place, here, too, the plague-spot returns to the same stones. This tells me only of his place. Whence do we derive the entire house for inclusion? From \"in the house.\" I might think that the size of a garis (makes it subject to tumah); it is, therefore, written here \"plague-spot\" and before, (Vayikra 14:37), \"plague-spot.\" Just as there, two garisin, here, too, two garisin.", + "2) In sum: Adjacent spreading, any amount; distant (spreading), a garis; returning to houses, two garisin.", + "3) This tells me only of its (original) appearance. Whence do I derive the same (even if it returns) not in its (original) appearance? From \"and it blossoms,\" whether or not in its (original) appearance.", + "4) — But perhaps \"it blossoms\" connotes only if it returns and spreads. Now would this follow? There is (plague-spot) tumah in garments, and there is (plague-spot) tumah in houses. Just as in garments, a returning plague-spot confers tumah even without spreading, so, with houses, it should confer tumah even without spreading.", + "5) Now if we are stringent with garments, where if the plague-spot remains the same at the end of two weeks, the garment is burned, should we be stringent with houses, where if the plague-spot remains the same after two weeks the house is not razed! It is, therefore, written \"blight leprosy\" (here) - \"blight leprosy\" (Vayikra 13:5), in respect to garments) for an identity (gezeirah shavah). Just as with garments, a returning plague-spot confers tumah even without spreading, so with houses, a returning plague-spot confers tumah even without spreading.", + "6) If in the end we will include a returning plague-spot (even if it does not spread), what is the intent of \"And the Cohein shall come and he shall see, and, behold, the plague-spot has spread\"? — Leave it (i.e., This is not the place of this verse. It does not refer to post-removal and scraping, but to spreading at the end of the second week, as in 7) below.) Or, once we have learned that if the plague-spot returns and blossoms in the house (even if it does not spread, it is tamei), then, if we see it returning on the same day (of the plastering), it should be declared tamei (and razed immediately)! It is, therefore, written (Vayikra 13:39) \"And the Cohein shall return\" - (Vayikra 13:43) \"and if the plague-spot returns.\" Just as the \"returning\" there, is at the end of one week, so, (the returning) here, is at the end of one week.", + "7) And whence is it derived that if it remained as it was at the end of the first week and it spread in the second week, he removes and scrapes and plasters, and he is given another week? From (Vayikra 13:44) \"And the Cohein shall come and see, and, behold, the plague-spot has spread.\" Of what is this speaking? If of spreading in the first week, this has already been stated. It must be speaking, then, of his having come at the end of the first week and finding it to have remained the same, and coming at the end of the second week and finding it to have spread. What should be done? I derive it inductively from the spreading of the first week, i.e., he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. The same obtains with the spreading of the second week. — Now if we were lenient with spreading in the first week, it is because we were lenient with its remaining the same. Shall we then be lenient with spreading in the second week, where we are stringent with its remaining the same? It is, therefore, written (re the end of the first week, Vayikra 13:39) \"And the Cohein shall return,\" and (re the end of the second week, Vayikra 13:44) \"And the Cohein shall come.\" Returning and coming are one and the same. Just as with \"returning,\" he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week, so, with \"coming.\"", + "8) Whence is it derived that if it remained the same in this (the first week) and in this (the second week), he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week? From its being written (instead of) \"and if the Cohein comes,\" (Vayikra 13:44), \"and if the Cohein come, shall come\" — two comings. Of what is this speaking? If of its having spread in the first week, this has already been stated. If of its having spread in the second week, this has already been stated. It must be speaking of his having come at the end of the first week and at the end of the second week, (Vayikra 13:44) \"and he shall see, and, behold, the plague-spot has not spread,\" i.e., it remains the same. What should be done? Can I think that he (simply) leaves and walks away? It is, therefore, written (Vayikra 13:44) \"for the plague-spot has been healed.\" I have cleansed only what has been healed (through an additional removal, scraping, etc. [See Rashi in Chumash]).", + "9) \"What should be done?\" I induce from what we find in its spreading in the second week. He removes and scrapes and plasters and is given an additional week. The same obtains with its remaining the same in the second week.", + "10) Now if we are stringent with spreading in the second week because of stringency with spreading in the first week, shall we be stringent with remaining the same in the second week where there has been leniency with remaining the same in the first week, (only quarantine of the house being required), and render remaining the same like spreading in the second week? It is, therefore, written (instead of) \"and if the Cohein comes,\" \"and if the Cohein come, shall come\" — two comings, that stated above and that stated below. Just as with the first there is removing, scraping, and plastering, and the allocation of an additional week, so with the second.", + "11) They said in the name of R. Yishmael: \"Blight leprosy\" is written of garments, and \"blight leprosy\" is written of houses. Just as with garments, remaining the same and spreading in the second week was equated with spreading in the first week, so with houses, remaining the same and spreading in the second week was equated with spreading in the first week. (Vayikra 13:43) \"after the house has been scraped and after it has been plastered\": What is the intent of this? (i.e., it is known that there is no removing without scraping and plastering.) For I might think that there is no returning (of the plague-spot) and razing except after spreading in the first week. Whence do I derive for inclusion returning (of the plague-spot) after spreading in the second week and after remaining the same in the second week (that both require removing, scraping, and plastering, and, if it returns thereafter, razing)? From (Vayikra 13:43) \"after he removed the stones …\" Let it not be written \"after scraping\" and \"after plastering.\" Is there removing without scraping and plastering? Why, then, is it mentioned? To include a returning (plague-spot) after spreading in the second week and after remaining the same in the second week.", + "12) Whence is it derived that if (after remaining the same at the end of the first week and having been quarantined for a second week), it (was found to have) dimmed in the second week or disappeared (entirely), he peels (the site of the spot) and he requires birds (for its cleansing)? From (Vayikra 13:49) \"And he shall take to cleanse the house two birds, etc.\" This is one house … — whence they ruled: There are ten houses (in this connection): If it dims in the first week or disappears, he peels it and it is tahor (clean). If it dims in the second week or disappears, he peels it and he requires birds. If it spreads in the first week, he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. If it returns, he razes (the house). If it does not return, he requires birds. If it remained the same in the first week and spread in the second week, he removes, scrapes, and smears, and is given an additional week. If it returned, he razes; if not, he requires birds. If it remained the same both the first week and the second, he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. If it returned, he razes; if not, he requires birds.", + "13) (Vayikra 14:44) (\"And if the Cohein shall come and see, and, behold, the plague-spot has spread in the house, it is blight leprosy in the house; it is unclean.\") \"it is unclean\": What is the intent of this? (i.e., Was it not unclean until now?) Because we find in a quarantined house that it confers tumah only from its inside, (viz. Vayikra 14:46), we might think that this is so even with a confirmed house; it is, therefore, written \"it is unclean,\" conferring tumah both from the inside and from the outside (by being touched)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 14:45) \"Then he shall raze the house — its stones, its wood, and all the mortar of the house\": We are hereby taught that a house is not subject to plague-spot uncleanliness unless there be in it stones, wood, and mortar....", + "2) How many stones (in total) must be in it (on all sides to make it subject to tumah)? R. Yishmael says four (one on each side). R. Akiva says eight (viz. Section 6:4). For R. Yishmael says: Until there appear two garisin on two stones or on one stone. R. Akiva says: Until there appear two garisin on two stones, and not on one stone. R. Elazar says: Until there appear two garisin on two stones on two walls in one corner, its length two garisin, and its width a garis.", + "3) (if the plague is in) his stones, and his mortar, and his wood: and not, (if the wall were jointly owned), in those of his neighbor. \"his stones\": We are hereby taught (that in a case of joint ownership) he planes (his portion from that of his neighbor) and removes his stones. \"its stones\": all the stones with which the house was built (and not those that were superadded to it after it was built). \"its wood\": all the wood with which the house was built. \"its stones\": and not those of the attic. \"its wood\": and not those of the attic. \"the mortar of the house\": and not that of the attic — whence it was ruled: If a plague-spot appeared in the house, he places the beams in the attic. If it appeared in the attic, he places its beams in the house. \"its stones\": and not stones which were superadded to it after it was built. \"the mortar of the house\": and not mortar that fell off from it (before the house was razed). \"and he shall take them (the stones) outside the city to an unclean place\": If this is already written in respect to removing (the stones, viz. Vayikra 14:40), why need it be written in respect to razing? And if it is written in respect to razing, why need it be written in respect to removing? Because there obtains with removing what does not obtain with razing, and because there obtains with razing what does not obtain with removing. With removing, the stone on a side (common to that of his neighbor) — he removes the whole, (even that of his neighbor [viz. Chapter 4:2]), and when he razes, he razes (only) what is his and leaves that of his neighbor; and in razing, he razes both the stones with a plague-spot and those without a plague-spot. So that because there obtains with removing what does not obtain with razing, and with razing, what does not obtain with removing, both removing and razing must be written.", + "4) (Vayikra 14:46) (\"And he who comes into the house all the days that he has shut it up shall be unclean until the evening.\") \"And he who comes into the house\": when he enters — his head and the greater part of his body. \"the days that he has shut it up\": and not the days that he peeled its plague-spot (i.e., If he peeled its plague-spot within the days of its quarantine and threw (its peelings) out [even though he thereby transgressed a negative commandment], one who enters does not become tamei.) I might think that I (also) exclude (from tumah one who enters) a confirmed (plague-spot house) whose plague-spot was peeled; it is, therefore, written \"all the days\" (to include such a contingency).", + "5) \"and he shall be unclean until the evening\": We are hereby taught that his clothes do not become tamei. I might think (that this is so) even if he remained there long enough to eat a p'ras (a half-loaf); it is, therefore, written (in the following verse) \"and he who eats in the house shall wash his clothes.\"", + "6) This tells me only of eating. Whence do I derive the same for lying down? From (Vayikra 14:46) \"And he who lies in the house shall wash his clothes.\"", + "7) This tells me only of eating or lying down. Whence do I derive the same for not eating and not lying down, (but simply standing there)? From (the redundancy of) \"he shall wash\" - \"he shall wash.\"", + "8) If in the end, everything is included, why specify \"he who eats\" and \"he who lies\"? To establish the (minimum) time for lying as corresponding to that of eating. And what is that of eating? As long as it takes to eat a p'ras of a loaf of wheat, (which is eaten quickly), and not (as long as it takes to eat a p'ras of) a loaf of barley, and when one reclines and eats it with relish, (in which instance he eats more quickly).", + "9) All washing of clothing mentioned in the Torah is (oriented) to stringency, and this, to leniency, (viz.) Even if he were wearing ten trousers and cloaked with ten mantles, they are all tahor until he remains as long as it takes to eat a p'ras.", + "10) I might think that a beast and a gentile, (who are not subject to tumah) would \"rescue\" clothing (upon them) in a plague-spot house; it is, therefore, written (Vayikra 14:46) \"he shall be tamei until the evening\" (followed by [Vayikra 14:47] \"and he who eats in the house shall wash his clothes\") — One who himself is subject to tumah \"rescues\" clothing in a plague-spot house. This excludes a beast and a gentile, who, not being subject to tumah, do not rescue clothing in a plague-spot house.", + "11) From here they ruled: If he were standing inside (a plague-spot house) and he stretched his hand outside, with his rings upon it — If he remained in the house as long as it takes to eat a p'ras, they are tamei, (being regarded as part of his body). If he were standing outside and he stretched his hand inside, with his rings upon it, R. Yehudah rules them to be tamei immediately, and the sages (rule them tamei) only if they remain (there) long enough for the eating of a p'ras.", + "12) They said to R. Yehudah: If when his whole body is tamei, what is upon it is not tamei until he remains there long enough to eat a p'ras, then, when his whole body is not tamei, does it not follow that what is upon it should not be tamei until it remains long enough for the eating of a p'ras?", + "13) R. Yehudah rejoined: We find that the power of the tamei to rescue (from tumah) is greater than that of the tahor: Israelites are subject to tumah and \"rescue\" garments in a plague-spot house; a beast and a gentile, who are not subject to tumah, do not \"rescue\" garments in a plague-spot house.", + "14) (Vayikra 14:51) \"and he shall sprinkle upon the house\": on the lintel. Others say: on all of it.", + "15) (Vayikra 14:53) (\"And he shall send the living bird outside the city over the face of the field, and he shall make atonement for the house, and it shall be clean.\") \"And he shall send the living bird outside the city\": R. Yossi Haglili says: a bird that lives outside the city. Which is that? A free bird (i.e., one which lives anywhere).", + "15) \"and he shall make atonement for the house and it shall be clean.\": If this (procedure with the birds) is written in respect to a leper, why must it be written in respect to houses? And if it is written in respect to houses, why must it be written in respect to a leper? Because there obtains with houses what does not obtain with a leper, and with a leper what does not obtain with houses. A leper requires an offering and a house does not require an offering. A leper has cleansing from his tumah and a house has no cleansing from its tumah, (but must be razed). So that because there obtains with a leper what does not obtain with houses, and with houses what does not obtain with a leper, both a leper and houses must be written.", + "16) (Vayikra 14:54) \"This is the law, etc.\": Whence is it derived that a Cohein who is expert in plague-spots (i.e., se'eth, sapachath, and bahereth), but not in nethakim; in nethakim, but not in karachoth; in karachoth, but not in shechin and michvah; in shechin and michvah, but not in garments; in garments, but not in houses — (Whence is it derived that) he should not examine plague-spots until he is expert in (all of) them and in their names? From (Vayikra 14:54-57) \"This is the law for all plague-spots of leprosy and for a nethek and for the leprosy of a garment and of a house, and for a se'eth, and for a sapachath, and for a bahereth, to teach\" (i.e., he should not teach others unless he is expert in all of them). (Vayikra 14:57) Rebbi says: \"on the unclean day and on the clean day\": We are hereby taught that he rules \"unclean\" in the daytime and he rules \"clean\" in the daytime. Chananiah b. Chachonai says: What is the intent of \"to teach\"? We are hereby taught that he does not examine plague-spots until his master teaches him." + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 15:2) (\"Speak to the children of Israel, etc.\") The children of Israel become tamei with zivah (a type of genital discharge); gentiles do not become tamei with zivah (by edict of the Torah). But even though they do not become tamei with zivah, they confer tumah as zavim (by Rabbinical enactment). And terumah is burned because of them (by their touching it), and there is no liability because of them for entering the sanctuary (i.e., If a gentile zav touched a Jew and he entered the sanctuary unwittingly, he is not liable to bring an offering.) If \"the children of Israel,\" this tells me only of (native) Israelites. Whence do I derive for inclusion proselytes and bondsmen? From \"and you shall say to them.\" \"a man\": This tells me only of a man. Whence do I derive a minor for inclusion? From \"a man, a man.\" These are the words of R. Yehudah. R. Shimon b. R. Yochanan b. B'rokah says: It is written (Vayikra 15:22) \"and of one who flows his flux for male or for female.\" \"for male\": anyone (even a minor) who is a male. \"or for female\": whether grown or a minor.", + "2) \"if there be a flux (zov) from his flesh\": from the command on. (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow (inductively)? viz.: There is plague-spot tumah and there is zav tumah. Just as plague-spot tumah does not obtain before the command, so zav tumah does not obtain before the command. (And, furthermore, it follows) a fortiori, viz.: If plague-spot tumah, where tumah obtains (even) through external causes, does not obtain before the command, then zav tumah, which does not obtain through external causes (viz. Vayikra 15:7 below) — how much more so should it not obtain before the command! — No, this may be so with plague-spots, whose tumah and taharah obtains only by (declaration of) a Cohein, as opposed to zavim, whose tumah and taharah obtains through (ascertainment of ) any man. This being the case, I would think that it obtains (even) before the command. It must, therefore, be written \"if there be a flux\" — from the command on.", + "3) \"if there be a flux\": I might think even if it flows from any place (i.e., from his nose or from his mouth), he becomes tamei. But it follows (that this is not so, for) there is tumah with a zav (a male) and tumah with a zavah (a female). Just as with a zavah, the place (the uterus) from which she becomes tamei with lesser tumah, (that of niddah, which does not require seven clean days or an offering), she becomes tamei with stringent tumah, (that of zivuth, which requires seven clean days and an offering) — so, with a zav, the place (the penis) from which he becomes tamei with lesser tumah (that of keri [an accidental seminal discharge]), he becomes tamei with stringent tumah (that of zivuth).", + "4) — No, this may be so with a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days, as opposed to a zav, who becomes tamei with three sightings in one day. This being the case, (then without being apprised otherwise, we would assume that) he becomes tamei (as a zav from any place). It must, therefore, be written \"from his flesh,\" and not from all of his flesh.", + "5) Now that Scripture has made this distinction, we can reason (as in 3) above): There is tumah with a zav and tumah with a zavah. Just as with a zavah, the place from which she becomes tamei with lesser tumah, she becomes tamei with stringent tumah — so with a zav, the place from which he becomes tamei with lesser tumah, he becomes tamei with stringent tumah.", + "6) \"from his flesh\": (He is not tamei) until his tumah (i.e., his discharge) comes outside of his flesh. (For if not for the verse, I would say) Does it not follow (otherwise)? viz.: If a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days, becomes tamei (if the flux remains) inside as well as (if it comes) outside, then a zav, who becomes tamei with three sightings in one day, how much more so should he become tamei inside as well as outside. It must, therefore, be written \"from his flesh\": (He is not tamei) until his tumah comes outside of his flesh.", + "7) \"from his flesh\" he is tamei, and not from any external cause — whence they ruled: In seven ways they examine a zav (for possible external causes) before he is \"bound\" to zivah (after the first two sightings): for (excessive) eating, for drinking, for jumping, for (carrying) a burden, for sickness, for sight (of a woman), and for thought (of a woman). Once he is \"bound\" to zivah (after the first two sightings), he is not examined. His accident (i.e., one of the external causes) and the possibility of his having seen it (the third sighting) because of (an antecedent discharge of) his semen, render him tamei (and liable for an offering), for there is reason to suppose (that this third sighting is not caused by the other factors).", + "8) \"his flux is tamei\": We are hereby taught that his flux (itself) is tamei (and not only the man). Now does this not follow (even without a verse, viz.:) If the zav, whose tumah was caused by the flux is tamei, how much more so, the flux itself! — This is refuted by the sent-away he-goat (of Yom Kippur) which causes tumah (to the sender), but which itself is tahor.", + "9) Do not wonder, then, that the flux, even though it causes tumah (to the man) is itself not tamei. It must, therefore, be written that the flux is tamei.", + "10) I might think that blood flowing from his penis is tamei; it is, therefore, written \"his flux,\" but not blood.", + "11) (Vayikra 15:3) (\"And this shall be his tumah in his flux. Whether his flesh drip his zov or his flesh be stopped up with his zov, it is his tumah.\") This tells me only of his zov (discharge as being tamei). Whence do I derive the same for his urine? It follows, viz.: If spittle, which issues from a place of cleanliness, is tamei, then his urine, which issues from a place of tumah (i.e., from the place of his zivah), how much more so should it be tamei! — This is refuted by blood which issues from there, coming from a place of tumah and itself being tahor.", + "12) Do not wonder, then, if urine, even though it issues from a place of tumah, is not tamei. It must, therefore, be written \"And this\" — to include urine.", + "13) I might think that his sweat, his pus, and his excrement are also tamei; it is, therefore, written \"it\" (is his tumah\" — to exclude the above,) that are not subject to the tumah of liquids; but I would not exclude his tears and the blood of his plague (-wound), and a woman's milk, which are subject to the tumah of liquids. It is, \"therefore,\" written \"this (shall be his tumah\" — to exclude the above). In sum, there are nine liquids in respect to a zav: Pus, sweat, and excrement are not subject to all (forms of tumah). Tears, plague (-wound) blood, and a woman's milk are subject to the tumah of liquids, (but do not confer tumah upon men and vessels.) His zov (flow) and his spittle and his urine are subject to stringent tumah (and confer tumah upon men and vessels)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) \"And this shall be his tumah in his flux\": His tumah is contingent upon his flux (i.e., sightings) and not upon (the passage of) days (— two sightings for tumah, three for an offering.)", + "2) (For without this verse we would say:) Now if a zavah, who confers tumah upon one who lives with her, (as a niddah does,) requires (stringent) tumah, three sightings on three days, then a zav, who does not confer tumah upon one he lives with, how much more so should he require for (stringent) tumah three sightings on three days. It is, therefore, written \"And this shall be his tumah in his flux.\" His tumah is contingent upon his flux (i.e., sightings) and not upon (the passage of) days.", + "3) (Vayikra 15:3) \"in his flux … his flux … with his flux\": We are hereby taught that he acquires (stringent) tumah with three sightings. This (\"flux\") tells me only of long (flows). Whence do I derive (the same for) short ones? From \"shall be\" — any amount. \"his flesh drips\" — any amount. \"his flesh be stopped up\" — any amount. \"his flesh\" — any amount. If short ones are mentioned, why mention long ones? To set a (time) limit for long ones. So that if he sees one (flux) as (long as) three (short ones) — (the time it takes to walk) from Gidiyon to Shiloach, corresponding to two immersings and two wipings — he is a confirmed zav.", + "4) Rebbi says: To what may this be compared? To a rope of one hundred cubits. If he saw (zivah) at the beginning of a hundred, at the end of fifty, and at the end of a hundred, he is a confirmed zav. If he saw at the beginning of a hundred, before fifty and at the end of a hundred, or at the beginning of a hundred, after fifty, and at the end of a hundred, he is not a confirmed zav.", + "5) (Vayikra 15:3) \"from his zov, it is his tumah\": even part of his zov confers tumah. (Vayikra 15:5) \"mishkav\" (his couch) and \"moshav\" (his seat): This includes a zav of two sightings as conferring mishkav and moshav tumah.", + "6) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If a zavah, who does not count seven (days) for two sightings, confers mishkav and moshav tumah with two sightings, then a zav, who does count seven (days) for two sightings, how much more so should he confer mishkav and moshav tumah with two sightings! — No, this may be true of a zavah, who confers mishkav and moshav tumah with one sighting. Would you say the same for a zav, who does not confer mishkav and moshav tumah with one sighting? Since he does not confer mishkav and moshav tumah with one sighting, (I would say that) he does not confer mishkav and moshav tumah with two sightings. It is, therefore, written \"from his zov\" — even part of his zov confers mishkav and moshav tumah — to include a zav of two sightings as conferring mishkav and moshav tumah.", + "7) (\"And this shall be) his uncleanliness in his zov\": He confers tumah in his white (discharge) and not with (a penis discharge of) blood. Does it not follow a fortiori (that he should confer tumah with blood)? viz.: If a zavah, who does not confer tumah with white, confers tumah with blood, then a zav, who does confer tumah with white, how much more so should he confer tumah with blood! It must, therefore, be written \"his tumah in his zov\": He confers tumah with white and not with blood.", + "8) Let it follow a fortiori, then, that a zavah confers tumah with white! viz.: If a zav, who does not confer tumah with blood, confers tumah with white, then a zavah, who does confer tumah with blood, how much more so should she confer tumah with white! It is, therefore, written \"it is his tumah\" — his tumah and not her tumah. The tumah of the man is with white and the tumah of the woman is with blood." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 15:4) (\"Every [object of] lying which the zav lies down upon shall be tamei, and every implement of sitting which he sits upon shall be tamei.\") \"which the zav lies down upon\": I might think even if he lies on a pit cover or on a door; it is, therefore, written (object of) \"lying\"; not on a pit cover and not on a door.", + "2) I would exclude these, but I would not exclude a mat of reeds or shoots; it is, therefore written \"the lying\" (connoting something which is) customarily used (for lying on).", + "3) This tells me only of a bed or a garment. Whence do I include a sagus (a kind of cloak), a wrap, a frock, a talith, a fodder basket of four kabim, a traveling bag of five kabim, a crituth (a type of bag) of a sa'ah, and a chemeth (a type of bag) of seven kabim? From \"all the lying.\" I might then think that I include the sarud (a shelf stand), the baker's frame, and the large kneading trough in which the niddoth wash? It is, therefore, written \"which he shall lie upon,\" something intended for lying, and not something about which he is told: \"Get up and let us do our work!\"", + "4) I might then think that I exclude a sagus, a wrap, a frock, a fodder basket of four kabim, a traveling bag of five kabim, a crituth of a sa'ah, and a chemeth of seven kabim. It is, therefore, written \"all the lying,\" for inclusion (of these). Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture included, it excluded. I include these, which can combine lying on them with their work, and I exclude the others, which cannot combine lying on them with their work (viz.: \"Get up and let us do our work!\") (\"And every implement) which he sits upon shall be tamei.\" I might think even if he sits upon a stone or upon a beam; it is, therefore, written \"implement\" — not a stone and not a beam. I would exclude these, but I would not exclude a chair (made of) dried dung and of (sun-baked) earth, and of stones, (which, even though they are not subject to tumah, are considered \"implements.\") It is, therefore, written \"the implement,\" (i.e., the specific implement which is subject to tumah.)", + "5) This tells me only of a chair, a bench, and a katedra ( soft seat with a back, which are intended for sitting). Whence do I derive for inclusion the chest of the bathing attendants, (with a hole on top for the entrance fee), a chest open on the side, (on which one can sit), and a kneading trough of two logs until seven kabim, which was split, so that he could not wash one of his feet in it? From: \"every implement.\" I might think, even if he inverted a sa'ah (size implement) and sat on it or a tarkav and sat on it; it is, therefore, written \"that he shall sit on,\" i.e., one that was intended for sitting, and not one about which he is told \"Get up and let us do our work!\"", + "6) — But perhaps I should exclude the chest of the bathing attendants and the chest open on its side, and the kneading trough of two logs until seven kabim, which was split, so that he could not wash one of his feet in it. It is, therefore, written \"every implement.\" For inclusion (of these). Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture includes, it excludes. I include these, which can combine sitting with their work (i.e., the work they were intended for), and I exclude the others, which cannot combine sitting with their work.", + "7) This tells me only of (the zav's conferring tumah) when he lay on the couch or sat on the seat. Whence do I derive (that the same obtains) when he lay on the seat and sat on the couch, or when he stood, was suspended (by a couch or a seat on the other end of a balance [so that he was in effect \"lying\" or \"sitting\" on them]) or leaned on them? From (the redundancy of (Vayikra 15:4) \"he shall be tamei\" - he shall be tamei.\"", + "8) \"the zav\": and not a ba'al keri (one with a nocturnal discharge). (Why is the verse needed to tell us this?) Does it not follow inductively? viz.: The tumah of the zav is from his organ, and the tumah of the ba'al keri is from his organ. Just as a zav confers tumah to couch and seat, so the ba'al keri confers tumah to couch and seat. It is, therefore written \"the zav,\" and not the ba'al keri.", + "9) \"the zav\": and not a stone with a plague-spot. (Why is the verse needed?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not effect (tent-) tumah by entry (into a house), does effect couch and seat tumah, then a plague-spot stone, which does effect tumah by entry, how much more so should it effect couch and seat tumah! It is, therefore, written \"the zav,\" and not a plague-spot stone.", + "10) \"the zav\": and not one with dead-body tumah. (Why is the verse needed?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not require sprinkling on the third and seventh (days), confers tumah upon couch and seat, then one with dead-body tumah, who requires sprinkling on the third and seventh (days), how much more so should he confer tumah upon couch and seat! It is, therefore, written \"the zav,\" and not one with dead-body tumah.", + "11) \"the zav\": and not the dead body: (Why is the verse necessary?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not confer seven-day tumah (by being touched) confers tumah upon couch and seat, then a dead body, which does confer seven-day tumah, how much more so should it confer tumah upon couch and seat! It is, therefore, written \"the zav,\" and not the dead body.", + "12) R. Shimon says: \"which he lies on\" and \"which he sits on\": One who has (volition for) lying down and sitting confers tumah to couch and seat — a dead zav does not confer tumah to couch and seat.", + "13) As to their saying that a zav who dies confers tumah (to the couch or seat) that he carries (upon him) until his flesh has atrophied (and he is known to be dead and not merely to have fainted), this is an ordinance of the scribes (and not a Torah ordinance). \"upon it\": until most of him (i.e., most of his leaning) is upon it." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 15:5) (\"And a man who touches what he lay upon shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") A man who touches a zav's couch confers tumah to his garments; but a zav's couch that touches (another) couch does not confer tumah to garments (lying upon it). (For if not for the verse,) would it not follow a fortiori that it (the other couch) should confer tumah to garments, viz.: If in a place where a man lying under a zav does not become tamei to confer tumah upon men and garments, a couch under a zav does become tamei to confer tumah upon men and garments, then in a place where a man becomes tamei by touching his couch to confer tumah to his garments, how much more so should a couch become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to garments (lying upon it)! It must, therefore, be written: \"And a man who touches what he lay upon shall wash his clothes\" — A man who touches a zav's couch confers tumah to his garments; but a zav's couch that touches (another) couch does not confer tumah to garments (lying upon it).", + "2) (But now we have) an a fortiori argument that a man lying under a zav should become tamei to confer tumah to men and garments! viz.: If in a place where a couch does not become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to garments (lying upon it), a man does become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to his garments, then in a place where a couch becomes tamei under a zav to confer tumah to a man and his garments, how much more so should a man lying under a zav become tamei to confer tumah to men and garments! It is, therefore, written (Vayikra 15:4) \"Every couch on which a zav lies … shall be unclean.\" A couch becomes tamei under a zav to confer tumah to men and garments, but a man lying under a zav does not become tamei to confer tumah to men and garments.", + "3) \"And a man who touches his (a zav's) couch\": (It should have been written) \"the couch\" (and not \"his couch,\" and we would understand from the context that it is his couch. It must come to teach us then) that if it breaks (after the zav has lain on it [so that it is no longer \"his couch,\" that he has lain on]), it is tahor. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If an earthen vessel, which cannot be cleaned of its tumah (in a mikvah), becomes tahor if it breaks, then a zav's couch, which can be cleansed of its tumah, how much more so should it be tahor if it breaks! — No, this may be true of an earthen vessel, which does not become an av (i.e., a progenitor) of tumah to confer tumah upon men and vessels, as opposed to the zav's couch, which does become an av of tumah to confer tumah upon men and vessels. Since this is the case, we would say that if it breaks, it does not become tahor. It must, therefore, be written \"his couch,\" (to indicate that) if it broke (after he lay upon it), it is tahor.", + "4) \"what he lies upon\": and not upon a cord projecting from the bed less than five (tefachim, in which instance it is not considered an adjunct to the bed) or more than ten, (in which instance it is not considered a \"handle\" to the bed, [five to ten serving for the latter purpose]). I might think to exclude (from tumah) from five until ten; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "5) \"what he lies upon\": and not on strands which project more than three fingers beyond the rope knots, (these not being needed for tightening or loosening the knot). I might think to exclude (from tumah) from three and below; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "6) \"what he (the zav) lies upon, and not what is wrested\" (from another). I might think to exclude (from tumah) one that is stolen (by stealth); it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "7) R. Shimon says: \"what he lies upon,\" and not what is stolen. I might think to exclude what is wrested; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "8) Why do you see fit to include the one and to exclude the other? After Scripture includes (by \"and he shall be tamei\"), it excludes (by \"what he lies upon.\") I include (as tamei) what the owner despairs of (recovering, so that it is now considered \"his\" [the zav's] bed), and I exclude what he does not despair of (recovering).", + "9) \"And a man who touches what he lies upon shall wash his clothes\": It is only while he touches it that he confers tumah to garments, but not when he departs from it.", + "10) See Shemini, Section 4:9.", + "11) From here they ruled: All who confer tumah upon garments while touching (a zav or a zavah or a woman who has given birth or their couch or their seat) confer first-degree tumah upon food and drink, and second-degree tumah on hands (that touched the above), and they confer tumah upon other implements as they do upon garments, and they do not confer tumah upon men or earthenware vessels. After they depart (from the couch or the seat, etc.), they confer first-degree tumah upon drink and second-degree tumah upon food and hands, and, it goes without saying (that they do not confer tumah) upon men and earthenware vessels." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 15:6) (\"And one who sits upon the object that the zav sat upon shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"and one who sits upon the object that the zav sat upon … shall be unclean.\": This tells me only of his sitting upon it and touching it. Whence do I derive the same for ten layers (interposing between him and the couch of the zav beneath them, he sitting on top), even if he is sitting atop a stone? It is, therefore, written \"And one who sits upon the object that the zav sat upon … shall become tamei.\" The (same kind of) place that the zav sits upon and confers tumah (to the couch below), the clean man sits upon and becomes tamei (by the couch of the zav below).", + "2) This tells me only of his sitting there while the zav is (sitting) there. Whence do I derive an equivalence between \"empty\" (the zav's not sitting there) and \"full\" (the zav's sitting there)? From \"the object\" (i.e., the object is the criterion, and not \"fullness\" or \"emptiness\"), making \"empty\" equivalent to \"full.\"", + "3) This tells me only of the mishkav ([the couch] of the zav, that one who sits upon it becomes tamei to confer tumah upon garments.) Whence do we derive the same for the merkav ([the saddle] of the zav)? It follows by induction, viz.: Just as we find that Scripture did not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the mishkav (of the zav, so it does not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the merkav (of the zav). (No, this may be refuted, viz.:) Why did Scripture not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the mishkav? Because it did not distinguish between touching it and carrying it, (both conferring tumah to impart tumah to garments). Should we then not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the merkav, where Scripture did distinguish touching from carrying, (the touching not imparting tumah to garments, as opposed to the carrier, who does)! It is, therefore, written \"the object,\" to include the merkav.", + "4) R. Chananiah b. Chanina says: (We can learn from elsewhere that one lifted on the merkav of a zav requires washing of his clothes. Why is a verse necessary for this?) viz.: If in a way that tumah does not descend upon it ([the merkav], i.e., if a zav lifts the merkav, it does not sustain tumah by reason thereof), tumah goes forth from it (i.e., if one lifts the merkav of a zav, he is tamei), then in a way that tumah does descend upon it (i.e., by sitting upon it), how much more so should tumah go forth from it (to confer tumah upon one sitting on it)! — No! Why are we stringent with a lifted merkav (to confer tumah upon its lifter to impart tumah to clothing?) Because Scripture was stringent with a lifted zav. (i.e., if a zav was lifted on a garment, the garment confers tumah upon a man to impart tumah to clothing.) Shall we then be stringent with a merkav that lifts a man (sitting upon it), when Scripture is lenient (in this regard) in respect to a zav (himself) who is lifted! It must, therefore, be written \"the object,\" to include the merkav.", + "5) (Vayikra 15:7) (\"And he who touches the flesh of the zav shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"the flesh of the zav\": and not the dung upon it, and not the hair-knot upon it, and not the clasps, and not the nose rings, and not the finger rings, even though they do not come off. I might think to exclude the hair and the nails; it is, therefore, written \"and he shall be unclean.\"", + "6) \"the flesh of the zav\": and not a detached bone, and not detached flesh. How much more so is (a bone or flesh) detached from one that is tahor, tahor. How, then, am I to understand (Bamidbar 19:16): \"or the bone of a man or a grave\"? That refers to a limb detached form a living man.", + "7) If it is written in respect to zav (that what is detached from him is clean), why need it be written in respect to mishkav? (See Section 2:3); and if it is written in respect to mishkav, why need it be stated in respect to zav?) Because there obtains with zav what does not obtain with mishkav, and with mishkav what does not obtain with zav — Zav makes a mishkav, and mishkav does not make a zav; the attachments of a zav are tahor (viz. Bamidbar 19:5 above) and the attachments of a mishkav are tamei (See Section 3:4) — Because there obtains with zav what does not obtain with mishkav and with mishkav what does not obtain with zav, it must be written both in respect to mishkav and in respect to zav.", + "8) (\"And if the zav spit upon one who is clean, he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And if the zav spit upon one who is clean\": I might think even if he spit and it did not touch him he would be tamei; it is, therefore, written \"upon one who is clean\" — it must touch him. This tells me only of his spittle. Whence do I derive the same for his phlegm, his mucus, his slaver, and his nasal flow? From \"And if the zav spit.\"", + "9) (Vayikra 15:9) (\"And every saddle upon which a zav rides shall be tamei\") \"upon which a zav rides shall be tamei\": I might think even if he rode on a couch or a chair; it is, therefore, written \"saddle\" — not a couch and not a chair.", + "10) I would then exclude these, but I would not exclude a pack-saddle; it is, therefore, written \"saddle\" — his distinct saddle.", + "11) Which is a \"distinct\" saddle? An Ashkelonian saddle, a Median saddle, a camel's sumpter-saddle, and the tafitan of a horse, but the ukaf of a na'akah (a long-necked camel) is tamei by reason of moshav (and not of merkav). R. Yossi says: The tafitan of a horse is also tamei by reason of moshav, because it is used for standing upon in the sport plain.", + "12) This tells me of his lying, sitting and riding upon it, and touching it. Whence do I derive the same for ten saddles, one atop the other, even if he is atop a stone interposing (between himself and the others)? From \"every mishkav,\" and \"every object,\" and \"every saddle.\" \"upon which a zav rides shall be tamei\": (To be tamei) most of him must be carried by it." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 15:10) (\"And whoever touches anything that is beneath him shall be unclean until the evening, and one who carries them shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And whoever touches anything that is beneath him\": beneath the zav (i.e., if one touches the saddle). I might think (that the meaning is) \"beneath it,\" the saddle. It follows a fortiori (that this cannot be said), for if the zav (himself), the stringent (instance), does not confer tumah upon vessels requiring rinsing (to release them from tumah) except by touch (of the zav himself), then the saddle, the less stringent (instance), how much more so does it not confer tumah upon vessels requiring rinsing, except by touch. How, then, am I to understand \"And whoever touches anything that is tachtav? As meaning \"beneath him,\" the zav, (i.e., if one touches the saddle).", + "2) \"and one who carries them\": What is the intent of this? I might think that only merkav alone confers tumah by being carried. Whence do I derive the same for mishkav and moshav? (But a verse is not necessary for this.) I know it a fortiori, viz.: It merkav, which does not confer tumah upon garments by being touched, does confer tumah upon garments by being carried, then mishkav and moshav, which do confer tumah upon garments by being touched, how much more so do they do so by being carried! — (No,) this is refuted by the upper board and the side board of a coffin (viz. Bamidbar 19:16), which do confer tumah upon garments by being touched, but which do not do so by being carried.", + "3) Do not wonder, then, if mishkav and moshav do not confer tumah by being carried even though they do confer tumah by being touched. It must, therefore, be written \"and one who carries them,\" to include mishkav and moshav.", + "4) R. Elazar says: What is the intent of \"and one who carries them\"? I might think that only these (merkav, mishkav, and moshav) confer tumah by being carried. Whence do I derive the same for the discharge of the zav and his spittle and his urine and his semen and the menstrual blood of the niddah? From \"and one who carries them\" — to include all that is mentioned in that context.", + "5) (Vayikra 15:11) (\"And whoever the zav touches, if he (the zav) did not wash his hands with water (i.e., if he did not immerse), shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\" (touches) \"him\": him and not the excrement upon him, and not the hair-knot upon it, and not the clasps, and not the nose rings, and not the finger rings, even though they do not come off. I might think to exclude the hair and the nails; it is, therefore, written \"and he shall be unclean.\" \"if he did not wash his hands with water\": What is the intent of this? Because it is written \"and he shall wash his flesh with water,\" I might think even the hidden parts; it is, therefore written \"his hands.\" Just as his hands are visible, so all that is visible (is to be bathed), excluding the hidden parts.", + "6) Whence is it derived that if a zav finished counting (the seven days and did not yet immerse himself) — (Whence is it derived) that his status is the same as that of one who was rid (of his plague-spot before he began to count the seven days)? From \"if he did not wash his hands with water\" — even after a hundred years.", + "7) R. Elazar b. Arach said: From here the sages adduced a Scriptural support for the (Rabbinical) ordinance of washing the hands." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 15:12) (\"And an earthen vessel which the zav touches shall be broken, and every wooden vessel shall be rinsed in water.\") \"earthen vessel\": This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive for inclusion a vessel made of alum crystals? From \"And an earthen vessel. \"which the zav touches\": I might think even if he touches it from the back it becomes tamei. But (why is a verse needed for this?) It follows a fortiori, viz.: If a dead body, the stringent instance (of tumah), does not confer tumah upon an earthen vessel from the back, then zav, the lesser instance, how much more so does it not confer tumah upon an earthen vessel from the back! — No, this may be so with a dead body, which does not effect (tumah of) mishkav and moshav, as opposed to a zav, which does effect such tumah. And since it does, I would think that since it does so, it would confer tumah upon earthen vessels from the back. It is, therefore, written (lit.,) \"which the zav touches bo\" [\"in it\"], and, elsewhere (Vayikra 6:21) (lit.,) \"which is cooked bo.\" Just as there, the meaning is \"in its atmosphere\", here, too, the meaning is \"in its atmosphere\" (and not if he touches it from the back).", + "2) Now that we have learned that tumah is conferred upon it from its atmosphere (i.e., even without touching it), what is the intent of \"which he touches\"? As if he \"touches\" all of it (i.e., If he moves it without touching it) — \"heset\" — (all of it must be moved).", + "3) \"and every wooden vessel shall be rinsed in water\": R. Shimon said: What does this come to teach us? If that he (the zav) confers tumah upon vessels requiring rinsing, by touching (them), is it not already written (Vayikra 6 verse 7) \"and he who touches the flesh of the zav shall wash his clothes\"? If one who touches the zav, thereby confers tumah upon vessels requiring rinsing, then if he himself (touches them), how much more so should he confer tumah upon them! What, then, is the intent of \"and every wooden vessel shall be rinsed in water\"? This refers to the food, drink, and vessels on top of the zav.", + "4) (And the verse is necessary to teach us this) for (without it) would it not follow a fortiori (that he should not confer tumah to the vessels above him that he is not in direct contact with)? Viz.: If where Scripture made vessels under him that are fit for mishkav (reclining) subject to mishkav tumah, it did not make vessels under him that are unfit for mishkav subject to middaf (indirect contact tumah) — then, above him, where Scripture did not make even vessels fit for mishkav subject to mishkav tumah, how much more so should vessels (above him) not be subject to middaf tumah! It must, therefore, be written \"and every wooden vessel shall be rinsed in water,\" to teach that the vessels above him are subject to middaf tumah.", + "5) (But now we have a) kal vachomer (a fortiori argument) that the zav is subject to mishkav tumah above him (when there are on his head things that are fit for mishkav beneath him), viz.: If beneath him, where Scripture did not make things subject to middaf tumah, it made him subject to mishkav tumah, then (above him), where Scripture made things subject to middaf tumah, how much more so should they be subject to mishkav tumah! It is, therefore, written (Vayikra 6 verse 4) \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — He confers mishkav (tumah) beneath him and not above him.", + "6) (But now we have) a kal vachomer that the zav makes (vessels unfit for mishkav) that are beneath him subject to middaf tumah, viz.: If above him, where Scripture did not make things subject to mishkav tumah, it made them subject to middaf tumah, then beneath him, where Scripture made them subject to mishkav tumah, how much more so should they be subject to middaf tumah! It is, therefore, written \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — He confers mishkav tumah beneath him and not middaf tumah.", + "7) (But now we have) a kal vachomer that the zav does not confer mishkav tumah (upon layers not directly in contact beneath him), viz.: If above him, where Scripture made things subject to middaf tumah, it did not make them subject to mishkav tumah, then (beneath him), where Scripture did not make them subject to middaf tumah, how much more so should they not be subject to mishkav tumah! It is, therefore, written \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — whereby we are taught that he does confer mishkav tumah (even upon layers not directly in contact beneath him)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 15:13) (\"And when the zav is cleansed of his flux, then he shall count for himself seven days for his cleansing, and he shall wash his clothes and bathe his flesh in running water, and he shall be clean.\") \"and when the zav is cleansed of his flux\": when his flux ceases. \"of his flux\": of his flux and not of his plague-spot (If in addition to his flux he had a [leprous] plague-spot, he need not wait until he is also healed of his plague-spot, but he may count the seven days for it immediately and be cleansed thereby from the specific tumah conferred by a zav.) \"of his flux and he shall count\": Even a partial flux (i.e., fewer than three) requires the seven-day count.", + "2) to include one who has two zav sightings as requiring the seven-day count. (Why do we need a verse for this?) Does it not follow (of itself)? If he confers mishkav and moshav tumah with two sightings, should he not require the seven-day count with two sightings? (No, this is refuted by zavah, who confers mishkav and moshav tumah with two sightings, but does not count (seven days) for two sightings (See below, Chapter 8:6).", + "3) Do not wonder then about a zav, even though he confers mishkav and moshav tumah with two sightings, if he would not require the seven-day count with two sightings. It must, therefore, be written \"of his flux and he shall count.\" Even a partial flux requires the seven-day count, to include one who has two sightings as requiring the seven-day count.", + "4) \"then he shall count for him\" (i.e., for himself — whence they ruled: If a zav and a zavah examined themselves on the first day and found themselves tahor, and on the seventh day and found themselves tahor, and did not examine themselves in all the intervening days — R. Eliezer says: They are presumed to be tahor. R. Yehoshua says: They have this status for the first and seventh days alone (and must count five additional days). R. Akiva says: They have only the seventh day alone. (We suspect that the status of the first day may have been countermanded by a flux on one of the intervening days.)", + "5) R. Yossi and R. Shimon say: The words of R. Eliezer seem more cogent than the words of R. Yehoshua, and the words of R. Akiva than the words of both, but the halachah is in accordance with the words of R. Eliezer.", + "6) \"seven days\": I might think either consecutive or non-consecutive; it is, therefore, written \"for his cleansing.\" (The period of) his cleansing must be one (consecutive unit).", + "7) \"And he shall wash his clothes and bathe his flesh\": Just as the bathing of his flesh must be in cleanliness (i.e., that there be no object intervening between his flesh and the water), so, the washing of his clothes must be in cleanliness — whence we derive that chatzitzah (such intervention) invalidates (the immersion of) vessels, too.", + "8) \"and bathe his flesh in running water\": The zav requires running water, and not the leper.", + "9) (Without the verse we would reason otherwise, viz.:) Does it not follow a fortiori? If a zav, who does not require the sprinkling of running water requires immersion in running water, then a leper, who does require the sprinkling of running water (viz. Vayikra 14:7), how much more so does he require immersion in running water! It is, therefore, written \"and he shall bathe 'his flesh' in running water.\" A zav requires immersion in running water, and not a leper.", + "10) I might think that his vessels, too, require immersion in running water; it is, therefore, written \"his flesh\" — His flesh requires running water, but his vessels may be immersed in all waters.", + "11) \"and he shall be clean\": from conferring tumah on earthen vessels by carrying them. Ben Azzai says: [Note: The text at this point is obscure.] R. Yossi Haglili said to him: Explain yourself. Ben Azzai: Explanations are not provided for a sage. R. Yossi Haglili: Repeat it. Ben Azzai: Repetitions are not provided for a sage. R. Yossi Haglili then reviewed it and explained: If in a place where clothes rendered tamei through a sheretz were not reckoned as clothes (touching) a sheretz, (yet) an earthen vessel (touching) a sheretz was reckoned as a man touching a sheretz — then where clothes rendered tamei through a zav were reckoned as a zav, how much more so should earthen vessels (carried by) a zav be reckoned as a man (touching) a zav! It is, therefore, written \"and he shall be clean,\" from conferring tumah on earthen vessels by carrying them.", + "12) (Vayikra 15:14) (\"And on the eighth day, he shall take for himself two turtle-doves or two young pigeons, and he shall come before the L–rd to the door of the tent of meeting, and he shall give them to the Cohein.\") \"on the eighth\": I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"on the day\" — on the day and not at night.", + "13) \"he shall take for himself.\" If he separated them for his first zivah, he should not bring them for his second zivah. \"two turtle-doves or two young pigeons\": The exchange of turtle-doves are young pigeons and the exchange of pigeons are turtle-doves. (i.e., If he set aside money for the first, but could not find them, he may bring the second, and vice versa.) But their exchange is not the tenth of an ephah.", + "14) Where is it derived that he immerses (on the seventh day) when it is yet day (and not when it gets dark)? From \"and he shall come before the L–rd to the door of the tent of meeting.\" How could he come to the door of the tent of meeting unless the sun had gone down? We are hereby taught that he immerses when it is yet day.", + "15) (Vayikra 15:15) (\"And the Cohein shall offer them up, one as a sin-offering, and the other as a burnt-offering; and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge.\") \"And the Cohein shall offer them up, one as a sin-offering, and the other as a burnt-offering\": The Cohein must designate them, one for a sin-offering; the other, for a burnt-offering. Whence is it derived that if he (the owner) himself designates them it is valid? From (Vayikra 5:7 and Vayikra 5:8):\" one for a sin-offering and one for a burnt-offering. And he shall bring them to the Cohein.\"", + "16) \"and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge\": (implying that) some zavim bring (the sacrifice) and some do not. How so? If he had three sightings, he brings; if he had two sightings, he does not bring. — But perhaps (the meaning is that) if he had two sightings, he brings; if he had three, he does not bring. — But did not one who had three sightings have two sightings? How, then, am I to understand \"and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge\"? Some zavim bring the sacrifice and some do not. How so? If he had three sightings, he brings; if he had two sightings, he does not bring. " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 15:16) (\"And a man, if there issue from him semen, then he shall bathe all of his flesh with water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And a man\": excluding a minor. I might think to exclude, then, a minor of nine years and one day, (who may have viable semen); it is, therefore, written \"and a man\" (to include the foregoing).", + "2) \"if there issue from him semen\": (He does not become unclean) until his semen comes outside his flesh. From here they ruled: One who was eating terumah and felt the onset of a zav discharge holds his organ (to prevent it from issuing forth) and swallows the terumah.", + "3) \"and he shall bathe with water\": even in the water of a mikveh. \"all of his flesh\": Nothing must intervene between his flesh and the \"water\" in which all of his flesh can be immersed. How much is that? A cubit by a cubit at a height of three cubits, so that the capacity of a mikveh is found to be forty sa'ah.", + "4) (Vayikra 15:17) (\"And every garment and all skin upon which there shall be semen shall be washed in water, and it shall be unclean until the evening.\") \"garment and skin\": This tells me only of garment and skin. Whence do I derive that all other implements are like garment and skin in this regard? From \"every garment and all skin.\" Or, if you wish, \"garment and skin\" is written in respect to sheretz (Vayikra 11:32), and \"garment and skin\" is written in respect to a dead body, and \"garment and skin\" is written in respect to semen. Just as \"garment and skin\" written in respect to sheretz and a dead body applies to all implements, so, \"garment and skin\" written in respect to semen applies to all implements.", + "5) \"upon which there shall be semen\": even upon part of it. \"semen\": Just as \"semen\" below (Vayikra 11 verse 18) is semen as at its inception, so \"semen\" here is \"semen\" as at its inception — to include vitiated semen. From here they ruled: A woman who discharged semen on the third day (after coitus) is tahor. These are the words of R. Eliezer b. Azaryah. R. Yishmael says: Sometimes (this involves the passage of) four (conjugal) times; sometimes, of five times; sometimes, of six times. R. Akiva says: It always involves the passage of five times.", + "6) And if part of the first time has passed, this is completed by part of the sixth time.", + "7) (Vayikra 15:18) (\"And a woman, if a man lie with her, a lying of semen, then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening.\") \"a woman\": to exclude a minor. I might then think to exclude a child of three years and one day; it is, therefore, written \"and a woman.\"", + "8) \"if a man lie with her\": to exclude a minor (less than nine years old). \"her\": to exclude a bride, (a woman not conceiving from her first coitus). These are the words of R. Yehudah. They said to him: What does this (verse) have to do with a bride? Rather, \"her,\" to exclude unnatural coitus (i.e., sodomy). (\"a lying of) semen\": to exclude peripheral contact (through which she does not conceive).", + "9) \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening\": Her bathing is being likened to his bathing. Just as his bathing must be in cleanliness (i.e., without anything intervening between the water and his flesh), so her bathing must be in cleanliness. Just as his bathing is in forty sa'ah, so her bathing must be in forty sa'ah. Just as his bathing excludes hidden parts, so her bathing excludes hidden parts.", + "10) R. Shimon says: To what end is it written \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening\"? If in respect to (having became tamei by) touching semen, this is already mentioned above. If so, why is it written? In respect to her having become tamei (by contact with the semen) in her hidden parts. — But did we not say that she does not become tamei through such contact? It must be then that (in this instance she does become tamei) through \"the King's edict,\" wherefore it is written \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening.\"" + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 15:19) (\"And a woman, if she will have a flow, (if) blood shall be her flow in her flesh, seven days shall she be in her niddah state, and whoever touches her shall be unclean until the evening.\") \"And a woman\": This tells me only of a woman. Whence do we derive that even a one-day-old child (is included in this context of niddah)? From \"And a woman\" — whence they ruled: A one-day-old child for niddah; a ten-day-old child for zivah (seven days of niddah flow and three additional days of zivah flow).", + "2) \"if she will have\": from the pronouncement on. \"a flow\": I might think even if she flows from any place she is tamei; it is, therefore, written (Vayikra 20:18) \"and she has revealed the source of her blood.\" This teaches us about (her) blood that (it causes uncleanliness) only if it comes from the source.", + "3) I might think any color of flow is tamei; it is, therefore, written \"blood.\" If \"blood,\" I would think one color of blood (i.e., red), (but) (\"and she shall be cleansed from the source of her) bloods\" (Vayikra 12:7) teaches us that many bloods are tamei in her: red, black, bright-colored crocus, (and the color of) earth-water, and mixed wine. Beth Shammai say: Even like that of fenugrec and roast flesh extract. Beth Hillel rule the latter to be tahor.", + "4) \"in her flesh\": We are hereby taught that she confers tumah internally (by her blood issuing from her source and being contained within her) as well as externally (by appearing on the outside.) For (without this verse) would it not follow that she does not confer tumah internally as well as externally, viz.: If a zav, who requires running water (for his cleansing, viz. Vayikra 15:13), does not confer tumah internally as well as externally, then a niddah, who does not require running water, how much more so should she not confer tumah internally as well as externally! It must, therefore, be written \"in her flesh,\" to teach that she does confer tumah internally as well as externally. This tells me only of a niddah. Whence do I derive the same for a zavah? From \"her flow,\" (implying any flow). Whence do I derive the same for a woman who discharges semen (which is contained by the outer wall)? From \"shall be\" (connoting extension of inclusion). R. Shimon says: It suffices that she be as he who cohabits with her. Just as he does not confer (semen) tumah internally as well as externally, she, too, does not confer (semen) tumah internally as well as externally.", + "5) \"seven days shall she be in her state of niddah\": and not in her state of zivah, (the blood of these seven days being accounted niddah blood and not zivah blood). I might think that (to be in this state) she must see blood all seven days; it is, therefore, written \"shall she be\" — even though she does not see (all seven but only one).", + "6) This tells me only of \"days.\" Whence do I derive the nights (for inclusion)? From \"shall she be\" — to include the nights.", + "7) I might think (any seven days), whether consecutive of scattered; it is, therefore, written \"shall she be\" — their being shall be one (consecutive unit).", + "8) Whence is it derived that she does not immerse while it is still day? From \"seven days shall she be in her state of niddah\" — she shall be in that state all of the seven days (and she immerses on the night preceding the eighth day).", + "9) \"whoever touches her shall be unclean\": I might think that one who touches her does not confer tumah upon garments by touching (them) — Now if she confers tumah upon mishkav (a couch) to confer tumah upon men and to confer tumah upon garments, (then if one touches) her herself, should he not confer tumah on garments thereby? If so, why is it written \"whoever touches her shall be tamei until the evening\"? I might think that one who touches her confers tumah upon men and earthen vessels — Now would this follow? One who touches a zav confers tumah, and one who touches a niddah confers tumah. Just as one who touches a zav does not confer tumah upon men and earthen vessels, so, one who touches a niddah! (Why, then, is the verse necessary?)", + "10) No! — This may be true of a zav, who does not confer tumah upon a person to confer tumah upon a different person, (i.e., If a woman cohabits with a zav, she does not confer tumah upon a different person and upon earthen vessels) — as opposed to a niddah, who confers tumah upon a person to confer tumah upon a different person (i.e., If a niddah cohabits with someone, she does confer tumah upon him to confer tumah upon a different person and upon earthen vessels (viz. Vayikra 15:24, \"then her state of niddah shall be upon him.\") And since she confers tumah upon a person to confer tumah upon a different person, I would think (without a verse) that if one touched her, he would confer tumah upon a different person and upon earthen vessels. It is, therefore written \"whoever touches her shall (himself) be unclean until the evening\"; but he who touches her does not confer tumah upon a (different person) and upon earthen vessels.", + "11) (Vayikra 15:20) \"And all that she lies upon in her niddah state shall be unclean, and all that she sits upon shall be unclean\": I might think that she confers tumah upon a mishkav that is not distinctive for reclining upon and upon a moshav (a seat) that is not distinctive for sitting upon. It is, therefore, written (Vayikra 15:21) \"And whoever touches her (distinctive) mishkav shall wash his clothes.\"", + "12) (Vayikra 15:22) \"And whoever touches any object that she sits upon shall wash his clothes\": Just as below (i.e., Vayikra 15 verse 21, which elucidates verse 20), she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and a moshav that is distinctive for sitting upon, here, too, she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and a moshav that is distinctive for sitting upon.", + "13) I might think that as far as conferring tumah is concerned, she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and upon a moshav that is distinctive for sitting upon; but as far as becoming tamei is concerned, all kinds (of moshav and mishkav, even non-distinctive) are susceptible of this. For there are many things which become tamei and yet do not confer tumah (upon other things). It is, therefore written \"upon it\" - \"upon it.\" \"Upon it\" is written in respect to becoming tamei (Vayikra 15 verse 22, lit., \"that she sits upon it\"), and \"upon it\" is written in respect to conferring tumah (Vayikra 15 verse 20). Just as with \"upon it\" in respect to conferring tumah, only a mishkav distinctive for lying upon and a mishkav distinctive for sitting upon confer tumah, so with \"upon it\" in respect to becoming tamei, only a mishkav distinctive for lying upon and a mishkav distinctive for sitting upon become tamei.", + "14) (Vayikra 15:23) (\"And if on the bed [mishkav] he be, or on the object that she sits upon, when he touches it, he shall be unclean until the evening.\") \"And if on the mishkav,\" even only part of it \"he be (even without directly touching it),\" so that most of him is borne by it, \"or on the object,\" even only part of it,\" that she sits upon.\" From here they ruled: If most of the tamei were over the (object that is) tahor, or over part of it; or if most of the tahor were over the tamei or over part of it — whether zav or mishkav — (the ruling is) tamei. If part of the tamei were over the tahor or over part of it, or part of the tahor over the tamei or over part of it — with a zav (vis-à-vis a man), he is tamei; with (a zav vis-à-vis) a mishkav, (the mishkav is) tahor. R. Shimon says: Even with part tamei over tahor, even with zav, (the ruling is) tahor.", + "15) (Vayikra 15 verse 23) \"mishkav\": This is mishkav (itself); \"which she sits upon\": This is moshav; \"object\": This is merkav ( a saddle), it being written \"when he touches it.\" Respecting which object was a distinction made between touching it and carrying it, (the former rendering one tamei; the latter, not)? A saddle." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 15:24) (\"And if a man lie, lie, with her, then her niddah state shall be upon him, and he shall be unclean for seven days; and every mishkav on which he lies shall be unclean.\") \"lie, lie\": to include two manners of lying (i.e., natural coitus and unnatural [sodomy]). \"And if lie, lie\": to include peripheral (non consummated) contact. \"a man\": to exclude a minor. I might think to exclude one of nine years and a day (or older). It is, therefore, written \"and if he lie, lie.\" (and one of that age comes within the context of \"lying.\")", + "2) \"with her\" (a niddah): to exclude a woman leper (i.e., If one has coitus with her, her state of \"leper\" is not upon him.) (For without a verse) would it not follow a fortiori (that her state is upon him, viz.:) If a niddah, who does not confer tumah (upon all that is in a house), by entering it, does confer tumah upon one who cohabits with her, then a leprous woman, who does confer tumah by entry, how much more so should she confer tumah upon one who cohabits with her! It is, therefore, written \"with her\" (a niddah), to exclude a woman leper.", + "3) \"then her niddah state shall be upon him.\" I might think that he followed her schedule (e.g., if he cohabited with her on her third day, he completes another four days as she does, and immerses and becomes tahor); it is, therefore, written \"and he shall be unclean for seven days\" (even if he cohabited with her on her seventh day). Let it be written \"and he shall be tamei seven days.\" Why \"then her niddah state shall be upon him?\" I might think that he does not confer tumah upon men and earthen vessels; it is, therefore, written \"then her niddah state shall be upon him\" — Just as she confers tumah upon men and earthen vessels, so does he. I might then think that just as she confers tumah upon a mishkav to confer tumah upon men and garments, so does he. It is, therefore, written \"then her niddah state shall be upon him, and every mishkav on which he lies shall be unclean.\" Let this (\"and every mishkav, etc.\") not be written, (for we can learn this from \"then her niddah state, etc.\") Its purpose must be, then, to cut him off from stringent tumah (that his mishkav not be as stringent as hers, to confer tumah upon men and vessels upon it) and to bring him to lesser tumah, that (his mishkav) confer tumah only upon food and drink.", + "4) In sum, then, you are saying that his mishkav (that of a man who touches the mishkav of one who cohabited with a niddah) is like his touching him. Just as his touching him confers tumah upon one (himself) and invalidates one (thing, i.e., the terumah that he then touches), so, (touching) his mishkav confers tumah upon one and invalidates one.", + "5) We find, then, that if a loaf of terumah were wrapped in a towel and placed between one mattress, (that which the cohabiter is lying on) and another — If it (the loaf) were aligned with him (the cohabiter), it becomes tamei. For if the towel becomes tamei (as the mishkav of the cohabiter), the loaf (within it) becomes tamei, [his mishkav conferring tumah upon food and drink]); and if it (the loaf) were not aligned with him, it is tahor, its touching (i.e., the touching of the towel by the mishkav) not conferring tumah upon garments, (in this instance, the towel).", + "6) \"and he shall be tamei for seven days\": He counts the seven from the last cohabitation. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow by induction, viz.: He becomes tamei by a dead body and he becomes tamei by a niddah. Just as we find with the first that he counts seven days only from the last tumah, so when he becomes tamei by a niddah, he should count the seven days only from the last union.", + "7) — But perhaps go in this direction: she becomes tamei and she confers tumah upon her cohabiter. Just as she counts the seven days only from the first sighting (even if she had other sightings all seven days), so, when he becomes tamei by a niddah, he should count seven only from the first union.", + "8) Let us see whom he most resembles, viz.: We derive tumah which is from a different source (the niddah) from tumah which is from a different source (a dead body), and this is not to be refuted by blood, which is from her own body.", + "9) Or go in this direction: We derive tumah which is caused by blood, from tumah which is caused by blood, and this is not to be refuted by dead body tumah, which is not caused by blood. It is, therefore, written \"and (after the \"lying\") he shall be tamei for seven days.\" He counts seven days from the last union.", + "10) \"and every mishkav on which he lies shall be unclean.\" (and everything that he sits upon shall be unclean). I might think that he confers tumah upon a mishkav that is not distinctive for reclining and a moshav that is not distinctive for sitting. No — Just as she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for reclining and upon a moshav that is distinctive for sitting, so, he.", + "11) I might think that both she and he do not confer stringent tumah but both confer only lesser tumah (See 3 above); it is, therefore, written (Vayikra 15:24) \"mishkav … yishkav,\" (which connotes both types). This tells me only (of his conferring tumah) when he is lying upon it (the moshav) and touching it. Whence is the same derived (for a situation) where there are ten layers (of moshav) one atop the other, even with a stone intervening? From \"on every mishkav on which he lies.\"" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 15:25) (\"And a woman, if the flow of her blood flows many days, not in the time of her niddah period; or if she flows beyond her niddah period, then all the days of the flow of her uncleanliness, as the days of her niddah state shall she be; she is unclean.\") \"a woman\": whether a Jewess, or a convert, or a maidservant, or a free maid-servant. \"if there flows the flow of her blood\": \"her blood\": the blood which is attributable to her, and not that which is attributable to the onset of childbirth (in the possible zivah days, i.e., the three days after the seven-day niddah period). — But perhaps the meaning is: because of herself (i.e., her bodily state [including the onset of childbirth]), and not her blood which is attributable to some (external) accident! — (This cannot be,) for the redundant \"flow\" includes external accidents. How then am I to understand \"her blood\"? As that which is attributable to her, and not to the (pressure of) the fetus.", + "2) How long (before birth) may she be in kishui (protracted travail) and the blood of that kishui be attributable to the fetus alone (and not to a zivah flow)? R. Meir says: Even forty-five days. R. Yehudah says: Her (ninth) month suffices (for that assumption). (Non-zivah) kishui may be assumed for more than two weeks (preceding childbirth). Therefore, if she was in kishui for seventeen days (preceding childbirth), the first three are susceptible of zivah, and she is presumed to have given birth in a state of zivah.", + "3) And there are those in kishui for twenty-five days and yet are not in a state of zivah because of them: two out of her niddah time (i.e., in the eleven days separating her niddah periods), seven of her niddah time, two after her niddah time, and fourteen days in which the fetus cleanses her (i.e., days which are attributable to kishui and not to zivah). But it is impossible that she be (bleeding) in kishui for twenty-six days without giving birth in a state of zivah.", + "4) And there are those who see blood (without kishui) a hundred days and yet are not in a state of zivah because of them: two out of her niddah time, seven of her niddah time, two after her niddah time, and eighty days after the birth of a female (viz. Vayikra 12:5), seven of her niddah time and two after her niddah time.", + "5) (\"and if her blood flows many days\") \"days\": two (and \"many\" makes it three). I might think (that it means) many (more) days. (Concerning this) R. Akiva says: Anything that can be (understood as connoting) either a maximum or a minimum, if you have seized the maximum, you may not have caught it; if you have seized the minimum, you have caught it, (at least a minimum being subsumed in the maximum).", + "6) R. Yehudah b. Betheirah says: Of two parameters, one finite; the other, infinite, we choose the finite and not the infinite.", + "7) R. Nechemiah says: Does Scripture come to open (i.e., to open the way to understanding) or to close (the way)? If you say that \"days\" is ten, (this can be challenged:) \"Perhaps it means a hundred!\" \"Perhaps two hundred!\" \"Perhaps a thousand!\" \"Perhaps ten thousand!\" And when you say \"days\" is two, you have opened (the way to understanding).", + "8) R. Mona says in the name of R. Yehudah: \"Days\" signifies two. If you would say that \"many\" is intended, this is already written. It must mean, then, the minimum of days, i.e., two.", + "9) \"many\" — three. I might think (that it signifies) ten. (This cannot be, for) it is written \"days\" and it is written \"many.\" Just as \"days\" signifies the minimum of days, \"many\" must signify the minimum (of the increase [i.e., one] so that (in total) \"many days\" must signify) three. I might think \"two\" and \"three\" — five. (This cannot be, for) is it written \"days and many\"? \"Many days\" is what is written. How is \"many days\" to be understood then? (As) these \"many\" make it more than two, so that the sum total is three." + ], + "Chapter 8": [ + "1) I might think that if she sees (a flow) three (consecutive days) in the beginning (i.e., before the onset of her niddah time) she becomes a zavah (to count seven clean days and to bring an offering). And how will I understand (Vayikra 15:19) \"And a woman, if she has a flow, etc.\" (where seven clean days and an offering are not required)? As referring to (her seeing for) one day; but if she sees for three days in the beginning (as above) she would become a zavah (for counting clean days and for an offering). It is, therefore written (Vayikra 15 verse 25) \"above her niddah state\" — She becomes tamei (for the above purposes) after her niddah state, and not in the beginning (i.e., before the onset of her niddah time.)", + "2) This tells me only (of her seeing) conjoined with her niddah time (i.e., on days eight, nine and ten after her seven-day niddah time). Whence do I derive the same for her \"skipping\" from her niddah time (i.e., not seeing on day eight and seeing on days nine, ten, and eleven)? From \"or if she flows.\" This tells me only of a one-day skipping. Whence do I derive the same for a skipping of two, three, four, five, six, seven, eight, or nine days (before beginning her three day consecutive count for zivah)? (We derive it) from what we find to be true of the fourth day (after her niddah time). That since it is fit for counting (of seven clean days) it is fit for zivah. I, accordingly, include the aforementioned days, which being fit for counting are fit for zivah.", + "3) Whence is it derived that the eleventh day is included (for a zivah of three consecutive days even though it is not fit for the counting of seven clean days for the first three days of zivah)? From \"not in the time of her niddah period.\" I might then think to include the twelfth day, (so that if she saw on ten, eleven, and twelve she would be accounted a confirmed zavah and her twelfth day flow would not be accounted a flow of niddah but a flow of zivah). No, this is not to be maintained. Why is it seen fit to include the eleventh (in zivah) and to exclude the twelfth? After Scripture includes, it excludes. I include the eleventh as being counted in \"or if she flows (beyond her niddah period\"), and I exclude the twelfth as not being counted therein.", + "4) This tells me only of one who sees three days that she becomes a (\"great\") zavah, (who is required to bring an offering). Whence do I derive that one who sees two days (is also a zavah and is tamei)? From \"all the days of the flow\" (the minimum of \"days\" being two). Whence do I derive that one who sees one day is (also) a zavah? From \"all (the days of) her flow … as the days of her niddah state.\"", + "5) Whence is it derived that she counts one day (of cleanliness) for one day (of zivah)? From \"shall be to her.\" I might think that just as she observes one day (of counting) for one day (of zivah), so she observes two days for two days. And it follows a fortiori (that she should observe seven days of counting for two sightings), viz.: If a zav, who does not count one day for one day, counts seven days for two days, then a zavah, who counts one day for one day, how much more so should she count seven days for two days! It is, therefore, written (re a woman who sees zivah for two days) \"shall be to her,\" (connoting in the Hebrew that) she observes only one day (of counting).", + "6) I know only that a woman who has three (zivah) sightings confers mishkav and moshav tumah. Whence do I derive the same for one who has only two sightings? From \"the days (a minimum of two) of her (zivah) flux, as the mishkav of her niddah state.\"", + "7) Whence do I derive the same for one who has only one sighting? From \"all the days of her flux, as the mishkav of her niddah state.\"", + "8) \"shall she be tamei\": We are hereby taught that she renders unclean (as a zav) the one who cohabits with her. \"tamei is she.\": She renders unclean the one who cohabits with her; but a zav does not render unclean (as a zav) the one who cohabits with him (i.e., who sodomizes him).", + "9) For (without a verse) would it not follow (that he does render him unclean), viz.: If a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days confers tumah upon the one who cohabits with her, then a zav who becomes tamei with three sightings in one day, how much more so should he confer tumah upon the one whom he cohabits with (i.e., whom he sodomizes)! It is, therefore, written \"she.\" She confers tumah upon the one who cohabits with her, but a zav does not confer tumah upon the one who sodomizes him; but the sages spoke euphemistically, (saying \"the one whom he cohabits with\" instead of \"the one whom he sodomizes.\")", + "10) (Vayikra 15:26) (\"Every mishkav which she lies upon all the days of her flow, as the mishkav of her niddah period shall be to her. And every object that she sits upon shall be unclean, as the uncleanliness of her niddah period.\") As the (degree of) tumah of her niddah period, and not as the (number of) days of her niddah period. For (without the verse) would it not follow a fortiori (that the object is tamei the same number of days as the niddah!), viz.: Now if in a place where the tumah of the \"conferred upon\" (i.e., the man) was not made equivalent to (the severity of) the tumah of the conferrer (i.e., the niddah), the (number of) days of the conferred upon were made equivalent to the days (seven) of the conferrer, then here, where (the degree of severity of) the tumah of the conferred upon was made equivalent to that of the conferrer, how much more so should the days of the conferred upon be made equivalent to those of the conferrer! It is, therefore, written: \"as the tumah of her niddah period.\" As the tumah of her niddah period, and not as the days of her niddah period. (Vayikra 15:27) \"And whoever touches them shall be unclean\": even their projections (those of the zav or of the aforementioned objects)." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 15:28) \"And if she is cleansed of her flow, then she shall count for herself seven days, and after, she shall be clean.\") \"And if she is cleansed of her flow\": (The meaning is) \"when (her flow) ceases\" (and not \"when she has immersed herself\"). \"of her flow\": and not of her flow and her plague-spot. (viz. Chapter 5:1). \"then she shall count for her\": for herself (i.e., she may be trusted to do so). \"seven (clean) days\": I might think (that they may be either consecutive or scattered [i.e., with unclean days intervening between them]). It is, therefore, written \"and after, she shall be clean\": after all of the (consecutive seven days, she shall be clean).", + "2) R. Shimon says: \"and after she shall be clean\": after the act of immersion, (when part of the seventh day has passed), she shall be clean. Once she has immersed herself, she is permitted to occupy herself with taharoth (sacred food [and to live with her husband]); but the sages said: She should not do this lest she bring herself to doubt (i.e., lest she see blood after her immersion in the daytime and contravene the count).", + "3) (Vayikra 15:29) (\"And on the eighth day she shall take for her two turtle-doves or two young pigeons, and she shall bring them to the Cohein, to the door of the tent of meeting.\") See Chapter 5:13.", + "4) See Chapter 5:13.", + "5) See Chapter 5:13 (Vayikra 15:30) \"And the Cohein shall make atonement for her before the L–rd from the flow of her uncleanliness\": from the flow of her uncleanliness and not from the flow of her childbearing (See Tazria, Chapter 4:1).", + "6) (Vayikra 15:31) (\"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness, and they shall not die in their uncleanliness by defiling My tabernacle which is in their midst.\") \"And you shall separate (vehizartem) the children of Israel. Nezirah (as in \"vehizartem\") is nothing other than separation, as it is written (Ezekiel 14:7): \"… and he separated (veyinazer) from Me and he brought up his abominations upon his heart,\" and (Isaiah 1:4): \"And they have separated themselves (nazoru), (turning) backwards.\"", + "7) \"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness\": This is an exhortation (that they shall separate from sacred food and from the sanctuary in the days of their tumah. \"and they shall not die in their uncleanliness\": This (death, i.e., kareth) is the punishment. \"when they defile My tabernacle which is in their mist\": Though they be tamei, My shechinah is in their midst.", + "8) (Vayikra 15:32) (\"This is the law of the zav and of him from whom semen issues forth to be made unclean thereby.\") \"This is the law of the zav\"; of one sighting, who is comparable to one from whom semen issues forth (For a zav of two sightings must observe seven clean days); and he immerses and eats his Paschal offering at night.", + "9) (Vayikra 15:33) (\"And (of) her who flows with her menstrual flow, and (of) him who flows with his (zov) discharge, for male or female, and (of) him who lies with her who is unclean.\") \"And (of) her who flows with her menstrual flow, and (of) the zav\" (of two sightings), who, like a niddah, confers tumah upon mishkav and moshav (and who requires the counting of seven days). And, (even more than a niddah), he requires running water (for his cleansing). And he is not obligated to bring an offering. \"the law of the zav (of one sighting) and the zav (of two sightings) his zov\" (the zav) of three sightings: This is the confirmed zav, who confers tumah upon mishkav and moshav, who requires running water, and who is obligated to bring an offering.", + "10) \"the law of the zav and of him from whom semen issues forth\": Just as a zav (flow) (during the seven-day clean count) interrupts the zov (count), so a semen flow (in those seven days) interrupts the zov (count, the semen of a zav not being without some intermixture of zov particles.) I might think that just as a zov (flow) (during that time) contravenes the entire count, so a semen flow (during that time) contravenes the entire count. It is, therefore, written \"to be made unclean thereby.\" The interruption is for only one day.", + "11) I might think that a urinal flow (at that time) would also interrupt the zov (count); it is, therefore, written \"This (i.e., only semen, which is mentioned in the verse) is the law.\"", + "12) \"and she who flows with her menstrual flow\": The early elders were wont to say: She should remain in her state of niddah. She should not paint her eyes nor rouge herself until she immerses — until R. Akiva came and taught: This may result in his coming to hate her and to divorce her. How, then, am I to understand \"and she who flows benidathah\"? She retains the status of niddah until she immerses.", + "13) (lit.) \"and the zav his discharge\": Others say: Just as the zav confers tumah by being carried, so does his discharge. \"for male\": to include the leper; \"or for female\": to include the woman who bore a child. R. Yishmael b. R. Yochanan b. Beroka says: \"and who flows with his discharge for male or for female\": \"for male\" — for whatever is \"male,\" whether adult or minor. \"and for female\": whether minor or adult \"and he who lies with her who is unclean\": to include (as unclean) one who cohabits with a woman observing a day (of tentative zavah uncleanliness) for a day, (the preceding day of a flow)." + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 16:1) (\"And the L–rd spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron when they drew near before the L–rd and they died,\") \"And the L–rd spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron\": What is the intent of this (\"two\")? Because it is written (Vayikra 10:1) \"And the sons of Aaron took, Nadav and Avihu, each his coal-pan\" — \"the sons of Aaron\" — they did not seek counsel from Aaron; \"Nadav and Avihu\" — they did not seek counsel from Moses; \"each his coal-pan\" — each by himself; they did not take counsel from each other. Whence is it derived that just as the transgression of the two was identical, so the death of the two was identical? From \"after the death of the two sons of Aaron.\"", + "2) \"when they drew near before the L–rd and they died\": R. Yossi Haglili says: They died because of the drawing near (and entering the holy of holies without permission), and not because of the incense offering. R. Akiva says: They died because of the offering and not because of the drawing near. One verse (our verse) states \"when they drew near before the L–rd and they died,\" and another verse states (Vayikra 11:1) \"and they offered before the L–rd a strange fire.\" The resolution (Bamidbar 3:4) \"when they drew near (with) a strange fire before the L–rd\" — They died because of the drawing near and not because of the offering. R. Elazar b. Azaryah says: The offering is sufficient (for death) unto itself, and the drawing near is sufficient unto itself.", + "3) (Vayikra 16:2) (\"And the L–rd said to Moses: Speak to Aaron your brother, and let him not come at all times to the holy place within the curtain before the ark-cover which is on the ark, that he not die. For in the cloud I shall appear upon the ark cover.\") \"And the L–rd said to Moses: Speak to Aaron your brother, and let him not come at all times\": — But we do not know what was said to him the first time (i.e., after 16:1 \"And the L–rd spoke to Moses, etc.\")! R. Elazar b. Azaryah was wont to say: To what may this be compared? To a patient who visited a doctor and was told by him: \"Do not drink cold and do not lie in wet,\" after which a different doctor said to him: \"Do not drink cold and do not lie in wet, so that you do not die as so and so died.\" The latter directive is the most effective. This is the thrust of \"after the death of the two sons of Aaron… And the L–rd said to Moses: 'Speak to Aaron your brother and let him not come at all times,'\"", + "4) for if he does come he will die, as his sons died, viz.: \"and let him not come … that he not die\" — If he comes, he will die!", + "5) It was said in the name of R. Yishmael: Since two dicta are mentioned here, one aside the other, ( 1) \"And the L–rd spoke to Moses…\" 2) \"And the L–rd said to Moses…\", one (i.e., the second) \"open\" (i.e., explained); the other, (the first) \"closed\" (i.e., unexplained), the \"open\" elucidates the closed, viz.: Just as the \"open\" speaks of Moses' telling Aaron not to enter the sanctuary, so, the \"closed\" speaks of Moses' telling Aaron not to enter the sanctuary. And in what connection is this mentioned? That of (abstaining from) wine and strong drink (before entering the sanctuary), viz. (Vayikra 10:6) \"And let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned… (Vayikra 10:8) And the L–rd spoke to Aaron, saying … Wine or strong drink you shall not drink, etc.\"", + "6) Aaron is constrained from coming (into the sanctuary), but Moses is not. — But perhaps (the meaning is that) Aaron is constrained from coming, but not his sons. R. Eliezer said: Would that follow? If one, (Aaron), who was commanded to come (into the holy of holies on Yom Kippur), was (here) commanded not to come, then one, (an ordinary Cohein), who was not commanded to come (on Yom Kippur), how much more so is he commanded (here) not to come! — No, this is refuted by the instance of those (Cohanim) without blemish, who are commanded to come to the tent of meeting, but are commanded not to come having drunk wine and strong drink;", + "7) but those who are blemished, who are not commanded to come, are not commanded not to come having drunk wine — here, too, (we would say that) the commanded (to come, i.e., Aaron) is commanded (not to come at all times, but not the sons, who are not commanded to come.) It is, therefore, written (\"Speak to Aaron) your brother.\" Let \"your brother\" not be stated. Why is it stated? To include the sons.", + "8) \"and let him not come\": on Yom Kippur. \"at all times\": to include the other days of the year. R. Eliezer said: (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If he (the high-priest), on the day that he is commanded to come (i.e., on Yom Kippur), he is commanded not to come (on the other times of that day [i.e., those times not specified for sacred service]), then, on a day that he is not commanded to come (i.e., the other days of the year), how much more so is he commanded not to come (at all times)! — No, this is refuted by the instance of Yisrael, who are commanded to come on the festivals and who are commanded not to come empty-handed,", + "9) but on the other days of the year, when they are not commanded to come, they are not commanded not to come empty-handed — here, too, (we would say that) on a day that he is commanded, he is commanded, (but not when he is not commanded). It is, therefore, written \"at all times,\" to include the other days of the year.", + "10) \"within the curtain\": This is the holy of holies; \"to the holy place\": This is the sanctuary. I might think that for all, the punishment is death. It is, therefore, written \"before the ark cover which is on the ark, that he not die.\" How is this to be understood? \"before the ark cover\" is punishable by death; (if he enters) the other parts of the sanctuary, (he is in transgression of) an exhortation.", + "11) \"before the ark cover (kaporeth) which is on the ark\": What is the intent of this? Because it is written \"kaporeth,\" I might think that (in addition to the kaporeth) there is a covering for the ark. It is, therefore, written \"which is on the ark.\" The kaporeth is on the ark and there is no (other) cover on the ark.", + "12) I might think that there is no cover on the ark, but that some other material intervenes between the kaporeth and the (tablets of the) Testimony; it is, therefore, written (Vayikra 16:13) \"and the cloud of incense shall cover the ark cover which is on the Testimony, and he shall not die\" — nothing intervenes between the kaporeth and the Testimony.", + "13) \"that he not die\": This is the punishment. \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\": This is the exhortation. And R. Elazar said: I might think that both the punishment and the exhortation were stated before the death of the two sons of Aaron; it is, therefore, written \"after the death of the two sons of Aaron.\" I might think that both were stated after the death of the sons of Aaron; it is, therefore, written \"for in the cloud I shall appear upon the ark cover.\" How is this to be understood? The exhortation was stated before the death of the sons of Aaron, and the punishment was not stated until after their death. " + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 16:3) \"With this shall Aaron come to the holy place: with a young bullock for a sin-offering and a ram for a burnt-offering.\" \"With this\": What is the intent of this? Because it is written \"to the holy place … before the ark cover which is on the ark,\" I might think that this applies only to a holy place where there is an ark and an ark cover. Whence do I derive the same for a holy place where there is no ark and ark cover? From \"With this shall Aaron come to the holy place\" — to equate (for this purpose) a holy place where there is an ark and an ark cover to one where there is not.", + "2) You say that the intent of \"to the holy place\" is to render a holy place that is not like this (i.e., one that is without ark and ark cover fit for a bullock like this.) But perhaps its intent is rather to render a bullock that is not like this fit for this holy place. And which is that (bullock?) That which is offered for all of the mitzvoth.", + "3) And would this not follow a fortiori (that he should enter the holy of holies with the blood of this bullock all the days of the year?) viz.: If for the possible (defilement of the sanctuary and its sacred things on the part of the Cohanim) the high-priest enters the holy of holies with his bullock (on Yom Kippur), how much more so should he do so (all the days of the year) for known (transgression) of all of the mitzvoth! It is, therefore, written \"With this (Yom Kippur bullock) shall Aaron come to the holy place,\" to exclude the bullock which is brought for (known transgression of) all of the mitzvoth, that he not enter with it to the holy of holies.", + "4) \"with a young bullock for a sin-offering and a ram for a burnt-offering\": I might think that in the place (the inner altar) where he applies the blood of the bullock, there he applies the blood of the ram. R. Yossi says (to show that this is not so): (It is written [Shemoth 30:9]) \"You shall not bring up upon it (the inner altar) strange incense, nor burnt-offering nor meal-offering.\" Which burnt-offering must Scripture exclude (from the inner altar)? This is the ram for a burnt-offering (of Yom Kippur).", + "5) (Vayikra 16:4) (\"A holy linen tunic shall he wear, and linen breeches shall be upon his flesh, and with a linen girdle shall he gird himself, and a linen mitre shall he place upon his head; they are holy garments. And he shall bathe his flesh in water, and he shall put them on.\") See Tzav, Chapter 2:1.", + "6) Why is \"linen\" mentioned four times (in this verse)? To exclude four garments in respect to which it is written \"before the L–rd.\" Because it is written of the choshen (the breastplate) (Shemoth 28:29) \"And Aaron shall bear the names of the children of Israel in the choshen of judgment upon his heart when he comes into the holy place as a remembrance before the L–rd always,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies\"; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the choshen.", + "7) Because it is written of the ephod (Shemoth 28:12) \"And Aaron shall bear their names (on the ephod) before the L–rd on his two shoulders as a remembrance,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the ephod.", + "8) Because it is written of the robe (me'il) (Shemoth 28:35) \"And it shall be upon Aaron to minister; and its sound shall be heard when he comes to the holy place before the L–rd,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the me'il.", + "9) Because it is written of the tzitz (the frontlet) (Shemoth 28:38) \"And it shall be on his forehead always for acceptance for them before the L–rd,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the tzitz.", + "10) \"holy, shall he wear\": They must come from Temple funds. This tells me only of these alone. Whence do I derive for inclusion the other high-priestly vestments and those of his brother Cohanim? From \"they are holy garments,\" this being an archetype for (the purchase of) all (priestly) garments from Temple funds.", + "11) Whence is it derived that he requires immersion? From \"And he shall bathe his flesh in water, and he shall put them on.\"", + "12) And whence is it derived that when he changes from white garments to gold garments and from gold garments to white garments he must immerse? From \"holy garments, and he shall bathe his flesh in water and he shall put them on.\"", + "13) I might think that if he changes from gold garments to (other) gold garments or from white garments to (other) white garments he must immerse; it is, therefore, written \"holy garments are they\" (i.e., all holy garments of one color are considered one and require only one washing). I might think that he requires immersion between breeches and tunic, between tunic and belt and between belt and mitre; it is, therefore, written \"and he shall put them on.\" All as one.", + "14) Why, then, is it written \"shall he wear,\" \"shall he gird himself,\" and \"shall he place upon his head\" (instead of including all of them in \"shall he wear\")? Because he is to change into different garments towards evening, we might think that if he does not have any, he should not don those of the morning in the morning; it is, therefore, written \"shall he wear,\" \"shall he gird himself,\" and \"shall he place upon his head.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 16:5) (\"And from the congregation of the children of Israel he shall take two he-goats for a sin-offering and one ram for a burnt-offering.\") \"And from the congregation of the children of Israel\": They must be from (i.e., are funded by) the community. \"he shall take two he-goats\": The minimum of he-goats is two. Why, then, is it written \"two\"? That they be alike (in all respects). And whence is it derived that even if they are not alike, they are (nevertheless) valid? From \"he-goat\" (Vayikra 16:9); \"he-goat\" (Vayikra 16:10), (connoting de facto validity with) any he-goat.", + "2) \"and one ram for a burnt-offering\": Rebbi said: The \"one ram\" mentioned here is the same as that mentioned in Bamidbar (Bamidbar 29:9). R. Elazar b. R. Shimon says: They are two rams, one mentioned here, and one in Bamidbar. (Vayikra 16:6) \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his.\": He shall not bring it from community (funds). I might think that he does not bring it from the community because it does not atone for the community, but that he may bring it from his fellow Cohanim, whom it does atone for. It is, therefore, written again \"which is his\" (Vayikra 16:11). I might think he should not bring it ab initio, but if he did, it is valid. It is, therefore, written again (Vayikra 16:11) \"which is his.\" (Vayikra 16:6) \"and he shall make atonement for himself and for his household. This is verbal atonement. But perhaps (it is speaking of) atonement through (the sprinkling of) the blood. (This cannot be, for) it \"atonement\" is written here, and it is written in respect to the (sent-away) he-goat. Just as the \"atonement\" there is verbal confession, so the \"atonement\" of the bullock is verbal.", + "3) Or, if you wish, this can be derived from \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household\" — and the bullock has not yet been slaughtered. (It is obvious, then, that verbal atonement is intended.)", + "4) (viz. Yoma 36b) How did he (the high-priest) confess? \"Ana Hashem\" (\"I beseech You, O L–rd\") — \"I have transgressed, I have offended, I have sinned before You — I and my house — Ana Hashem, atone, I beseech You, for the transgressions, and the offerings, and the sins that I have transgressed, and offended, and sinned before You — I and my house, as it is written in the Torah of Moses Your servant (Vayikra 16:30) 'For on this day He shall atone for you to cleanse you of all your sins; before the L–rd you shall be clean.'\" And thus (i.e., in this order) is it written (in respect to the scape-goat, (Vayikra 16:21) \"And he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel and all their offenses of all of their sins.\" These are the words of R. Meir. And the sages say: \"Transgressions\" — these are the deliberate sins. \"their offenses\" — these are (the sins of) rebellion. \"their sins\" — these are the unwitting sins. Now if he already confessed for deliberate sins and sins of rebellion, does he now go back and confess for unwitting sins! Rather, the formula for confession is: \"Ana Hashem, I have sinned, I have transgressed, I have offended before You, I and my household. Ana Hashem, atone I beseech You, for the sins and the transgressions, and the offenses, that I have sinned, and transgressed, and offended before You, I and my household, as it is written in the Torah of Moses, Your servant 'For on this day He shall atone for you to cleanse you.'\" And they answer after him: \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\"", + "5) And thus do we find with all the \"confessors.\" David said (Tehillim 106:6) \"We have sinned with our fathers; we have transgressed, and we have been wicked\" (i.e., offended). Solomon, his son, said (I Melachim 8:47) \"We have sinned, and we have transgressed, and we have been wicked.\" Daniel said (Daniel 9:5) \"We have sinned, and we have transgressed, and we have been wicked and rebelled.\" He, too, confessed thus: \"I have sinned, and I have transgressed, and I have offended before You.\"", + "6) As to Moses' saying (in different order) (Shemoth 34:7) \"He forgives transgression, offense, and sin, and absolves\" and (Vayikra 16:21) \"And he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel, and all their offenses of all of their sins\" — Once he confesses his transgressions and sins of rebellion, they are regarded as unwitting sins before Him." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 16:7) (\"And he shall take the two he-goats and he shall stand them before the L–rd at the door of the tent of meeting.\") \"And he shall take the two he-goats\": We are hereby taught that they are mutually exclusive. \"before the L–rd at the door of the tent of meeting\": They are stood at the east of the azarah to the north of the altar, their backs to the east and their faces to the west.", + "2) (Vayikra 16:8) (\"And Aaron shall place on the two he-goats lots, one lot for the L–rd, and the other lot for Azazel.\" \"And Aaron shall place on the two he-goats lots\": lots of any substance. I might think two on this and two on the other; it is, therefore, written \"a lot for the L–rd and a lot for Azazel.\" I might think \"for the L–rd and for Azazel\" on this, and \"for the L–rd and for Azazel\" on the other; it is, therefore, written \"one lot for the L–rd and one lot for Azazel.\" There is only one for Azazel.", + "3) If so, why is \"lots\" written? That they both be alike: That one not be large, and the other small; one of silver and the other of gold; one of marble and the other of box-wood.", + "4) (Vayikra 16:9) (\"And Aaron shall present the he-goat on which the lot came up for the L–rd, and he shall make it a sin-offering.\") \"And Aaron shall present the he-goat on which is the lot for the L–rd\": I might think that he places it on its back; it is, therefore, written \"on which the lot came up for it\" — It came up for His name from the ballot box.", + "5) \"and he shall make it\": that if one of them died after he had cast the ballot, he brings the others and casts the lot upon them as in the beginning, and says: If the one for the L–rd died, then this one, for whom the lot came up \"for the L–rd\" is in its place. And if the one for Azazel died, then this one, for whom the lot came up \"for Azazel\" is in its place, and the second one is to die. These are the words of R. Yehudah. The sages say: It is made to graze until it sustains a blemish, and is sold, and its monies are given for a donative offering. \"and he shall make it a sin-offering\": He says: \"For the L–rd, a sin-offering.\" R. Yishmael says: He did not have to say \"a sin-offering,\" but only \"for the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 16:10) (\"And the he-goat on which the lot came up for Azazel shall be stood living before the L–rd, to make atonement over it, to send it to Azazel to the desert.\") \"and the he-goat on which is the lot\": I might think that he places it on its back; it is, therefore, written \"on which the lot came up for it\" — It came up for its name from the ballot box. \"shall be stood living before the L–rd\": What is the intent of this? Because it is written \"to send it (to Azazel\"), I might think that it is to be sent to life; it is, therefore, written \"shall be stood living before the L–rd.\" How is this to be understood? His standing is \"living before the L–rd,\" and its death is (to be precipitated) from Tzor (a mountain).", + "7) How long must it be kept alive? Until the sprinkling of the blood of its mate. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Until he makes atonement over it, as it is written \"to make atonement over it,\" atonement through its body. \"to send it\": so that if the blood were spilled out, the scape-goat is to die. If the scape-goat dies, the blood is to be spilled out.", + "8) \"to Azazel\": to the \"hardest\" (az) place in the mountains. I might think in a settled area; it is, therefore, written \"to the desert.\" And whence is it derived that it must be on a peak? From (Vayikra 16:22) \"to the land of gezeirah\" (lit., \"cutting\").", + "9) (Vayikra 16:11) (\"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household, and he shall slaughter the bullock of the sin-offering which is his.\") \"And Aaron shall present the bullock … and for his household\": This, as has been stated, is verbal confession. How did he (the high-priest) confess? \"Ana Hashem, I have sinned, I have transgressed, and I have offended before You — I and my house and the sons of Aaron Your holy nation, for on this day, etc.\" And they answer after him: \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\" " + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 16:12) (\"And he shall take a full coal-pan of coals of fire from off the altar before the L–rd and his full handfuls of spices ground small, and he shall bring them within the curtain.\"): \"and he shall slaughter the bullock of the sin-offering which is his. And he shall take a full coal-pan, etc.\": He gives it to another (Cohein) to stir its blood on the fourth level of the sanctuary, so that it does not congeal.", + "2) Every day he would scoop out (the coals) with a silver (shovel) and empty them into one of gold, and on this day (Yom Kippur) he would scoop them out with a gold one and with it would bring them (to the inner altar). Every day he would scoop them out with (a shovel of) four kabim and empty them into (one of) three kabim. On this day he would scoop them out with one of three kabim and with it would bring them (to the inner altar).", + "", + "4) \"coals\": I might think dying coals; it is, therefore, written \"fire.\" If \"fire,\" I might think a flame. It is, therefore, written \"coals of fire.\" How is this effected? (He brings) glowing coals. And whence is it derived that the fire is secondary to the coals? From \"coals of fire.\"", + "5) \"from off the altar\": I might think (from) all of it; it is, therefore, written \"before the L–rd.\" How is this effected? (He takes the coals from that part of the altar) which is close to the west, (before the entrance to the sanctuary).", + "6) R. Yossi said: This is the sign (i.e., the rule): Anything (e.g., coals) which is taken from the outside (of the sanctuary) to be placed within, is taken from (the side of the altar) which is close to the (entrance of) the sanctuary.", + "7) And anything which leaves the sanctuary to be placed outside it is placed on what is near it (the entrance) outside.", + "8) \"and his full handfuls of incense of spices ground small\": the taller (high-priest) relative to his size, and the shorter, relative to his (i.e., there is no absolute measure for the handful.) And this (an exact handful) was its size. \"incense\": to be (supplied) from communal funds. \"spices\": (all of the eleven) spices (enumerated in Shemoth, Ki Tissa) to be contained therein. \"ground small\": What is the intent of this? Is it not already written (Shemoth 30:26) \"And you shall crush it fine? Why, then, \"ground small\"? That it be ground extra fine.", + "9) How was this effected? He would separate three varieties on the eve of Yom Kippur in order to fill his palms and then he would return them to the mortar to satisfy \"extra fine.\"", + "10) (Vayikra 16:12-13) \"and he shall bring them within the curtain and he shall put the incense upon the fire before the L–rd, and the cloud of incense shall cover the ark cover which is upon the Testimony and he shall not die\"): \"and he shall bring them within the curtain, and he shall put the incense on the fire before the L–rd.\": that he not prepare it first on the outside and then enter — as opposed to the view of the Sadducees, who said that it should be prepared on the outside and then brought in, (saying) if it is done so before flesh and blood, how much more so before the Holy One Blessed be He! And it is written (Vayikra 16:2): \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\" — to which the sages responded: But is it not already written \"And he shall put the incense on the fire before the L–rd,\" (i.e.,) he does so only in the holy of holies (and not outside it). What, then, is the intent of \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\"? That he would put therein a \"smoke-raiser.\" And whence is it derived that he did so? From \"and the cloud of incense shall cover the ark cover which is upon the Testimony, and he shall not die\" — whence it is seen that if he did not put therein a \"smoke-raiser,\" or if he left out one of its spices, he was liable to death.", + "11) (Vayikra 16:14) (\"And he shall take the blood of the bullock, and he shall sprinkle with his finger on the face of the kaporeth (the ark cover) to the east; and before the kaporeth shall he sprinkle seven times of the blood with his finger.\") \"And he shall take the blood of the bullock\": He takes it from the one who was stirring it. \"and he shall sprinkle\": and not let it drip (from his finger). \"and he shall sprinkle\": and not fling. \"his finger\": \"his finger\" is written here and elsewhere (Vayikra 14:16) in respect to a leper). Just as \"his finger\" there is the most dexterous, i.e., the index finger of the right hand, so, \"his finger\" here.", + "12) \"upon the face of the ark cover to the east\": This is the archetype (binyan av) for \"face\" always connoting \"east.\"", + "13) A variant: \"on the face of the ark cover to the east\": He did not aim at sprinkling above or below, but made a whip-swing motion.", + "14) \"before the ark cover shall he sprinkle seven times\": not seven drops. \"seven times\": he counts seven times — one (above) and seven (below)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 16:15) (\"And he shall slaughter the he-goat of the sin-offering which is the people's, and he shall bring its blood inside the curtain; and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock, and he shall sprinkle it upon the ark cover and before the ark cover.\"): \"And he shall slaughter the he-goat of the sin-offering which is the people's\": His fellow Cohanim are not to receive atonement through it. And through what is this atonement effected? Through the bullock of their brothers. I might think that their atonement is not effected through that of their brothers, it being written (Vayikra 16:6) (\"the bullock) which is his\" (Aaron's), which implies that they do not have atonement through it. But (Vayikra 16:33) \"And for the Cohanim and for the entire people of the congregation he shall make atonement\" indicates that they do have atonement. Through what, then, is this atonement effected? It is better that they have atonement through the bullock of their brother Cohanim — For we find that part of the criterion (\"which is his\" [i.e., Aaron's] Vayikra 16:6) was separated (from the literal \"his\"), finding as we do that (both) he and his family receive atonement through it — than that they receive atonement through the bullock of the congregation, where we find no such separation from the criterion. And, if you will, it may be derived thus (Vayikra 16:6) \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household,\" and they (the Cohanim) are (part of) the household of Aaron, as it is written (Tehillim 235:19): \"House of Aaron (i.e., the Cohanim) — Bless the L–rd!\"", + "2) \"and he shall bring its blood inside the curtain\": We are hereby taught that he enters with it into the holy of holies. This tells me (that he does so) only with the blood of the he-goat. Whence is the same derived for the blood of the bullock? From \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" — Just as he enters into the holy of holies with the blood of the he-goat, so he enters into it with the blood of the bullock.", + "3) \"and he shall sprinkle it upon the ark cover\": We are hereby taught that he applies one above (i.e., upon the ark cover). \"and before the ark cover\": I would not know how many. (But) I derive it as follows: Application of the blood below is mentioned in respect to the bullock, and application of the blood below is mentioned in respect to the he-goat. Just as with the first there are seven (applications), so, with the second.", + "4) — But perhaps go in this direction: \"Blood\" is mentioned (in respect to application) \"above,\" and it is thus mentioned \"below.\" Just as \"above\" — one, so, \"below\" — one! Let us see what it most closely resembles. We derive \"below\" from \"below,\" and we do not derive \"below\" from above. — But perhaps go in this direction: We derive the blood of the he-goat from the blood of the he-goat, and we do not derive the blood of the he-goat from the blood of the bullock! It is, therefore, written \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" Just as with the blood of the bullock, seven below, so, with the blood of the he-goat, seven below.", + "5) And I would not know how many to apply of the blood of the bullock above. (But I derive it as follows:) Application of the blood above is mentioned in respect to the he-goat, and application of the blood above is mentioned in respect to the bullock. Just as with the first, there is one application, so, with the second.", + "6) But perhaps go in this direction: \"Blood\" is mentioned (in respect to application) \"below,\" and it is thus mentioned \"above.\" Just as \"below\" — seven, so, \"above\" — seven!", + "7) Let us see what it most closely resembles. We derive \"above\" from \"above,\" and we do not derive \"above\" from \"below.\" — But perhaps go in this direction: We derive the blood of the bullock from the blood of the bullock, and we do not derive the blood of the bullock from the blood of the he-goat! It is, therefore, written \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" Let \"as he did\" not be stated. Why is it stated? (To stress) that all of its \"doings\" are to be alike. Just as the blood of the bullock — \"seven below,\" so, the blood of the he-goat. And just as the blood of the he-goat — \"one above,\" so, the blood of the bullock." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 16:16) (\"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel, and from their offenses of all of their sins; and so shall he do for the tent of meeting that dwells with them in the midst of their uncleanlinesses.\") \"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel\": Three \"uncleanlinesses\" may be adduced here: that of idolatry, viz. (Vayikra 20:3) (\"for of his seed he has given to the Molech) to defile My Sanctuary and to profane My holy name\"; that of illicit relations, viz. (Vayikra 18:30) \"not to do in the manner of the abominations that were done before you, and you shall not become unclean in them\"; that of bloodshed, viz. (Bamidbar 35:34) \"And you shall not defile the land wherein you dwell, in whose midst I dwell.\"", + "2) I might think that the he-goat atones for all of these defilements; it is, therefore, written \"from the uncleanlinesses,\" and not all the uncleanlinesses. Which tumah do we find Scripture to have distinguished from all other uncleanlinesses (by making it subject to an oleh veyored [sliding scale] offering)? That of defiling the sanctuary and its consecrated objects; here, too, we adduce only that of defiling the sanctuary and its consecrated objects. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon said: It may be adduced from its very context, viz. \"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel\" — from the defilements of the sanctuary.", + "3) I might think (that this he-goat atones) for all defilements of the sanctuary; it is, therefore, written \"their offenses (pisheihem) — these are sins of rebellion (i.e., deliberate sins, as in II Kings 3:7) \"The king of Moav pasha against me,\" and (II Kings 8:22) \"Then tifsha Livnah at that time\") and sins like peshaim, that are not subject to an offering. ", + "4) From here they ruled: Wherever there was awareness in the beginning (i.e., where he is aware that he has become unclean), and no awareness in the end, (i.e., where he is not aware that he has touched a sanctified object in his state of uncleanliness), judgment is suspended (by the he-goat presented within and Yom Kippur) until he becomes aware and he brings a sliding scale offering, it being written \"from their offenses of all of their sins.\" (i.e., he is shielded from judgment of those offenses, which, when he becomes aware of them, will result in a sin-offering.) (See Vayikra, Dibbura d'Chovah, Chapter 13:11-12).", + "5) \"and so shall he do for the tent of meeting\": Just as he does in the holy of holies, so does he do in the sanctuary. Just as in the holy of holies, one above and seven below of the blood of the bullock, so, in the sanctuary. And just as in the holy of holies, one above and seven below of the blood of the he-goat, so, in the sanctuary.\" \"who dwells with them in the midst of their tumah\": Even though they are tamei, the Shechinah dwells among them.", + "6) (Vayikra 16:17) (\"And no man shall be in the tent of meeting when he comes to make atonement in the holy place until he goes out. And he shall make atonement for himself, and for his household, and for the entire congregation of Israel.\") \"And no man shall be\": I might think in the azaroth (the Temple courts); it is, therefore, written \"in the tent of meeting.\" This tells me only of the tent of meeting (in the desert). Whence do I derive (the same for) Shiloh and for the Temple? From \"in the holy place.\" This tells me only of the time that he enters with the incense. Whence do I derive (the same) for the time that he enters with the blood? From \"when he comes to make atonement\" (which is done by the sprinkling of the blood). This tells me (that no one shall be there) only upon his entering. Whence do I derive (the same for) his leaving? From \"until he goes out.\" \"And he shall make atonement for himself, and for his household, and for the entire congregation of Israel.\": His own atonement comes before that for his household, and that for his household comes before that for all of Israel.", + "7) (Vayikra 16:18) (\"And he shall go out to the altar which is before the L–rd, and make atonement upon it. And he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat, and he shall place it upon the corners of the altar roundabout.\") \"And he shall go out to the altar which is before the L–rd\": What is the intent of this? (i.e., Is he not already standing in the sanctuary, where the golden altar is found?) R. Nechemiah answered: Because we find in respect to the bullock that is brought for all the mitzvoth (i.e., the bullock of the anointed priest) that the Cohein stands outside (i.e., at the far end of) the altar and sprinkles upon the curtain, I might think that the same applies here. It is, therefore, written \"And he shall go out to (the far end of) the altar.\" Where was he, (then, until now)? On the inside of the altar (before the curtain).", + "8) — But perhaps we are speaking of the outer altar (that he goes out to from the sanctuary)! (This is not to be entertained, for) it is written \"which is before the L–rd,\" which can apply only to the inner altar.", + "9) \"and he shall make atonement upon it (the altar)\": atonement which is (made) upon its body. (i.e., atonement through the blood, which is placed upon the corners of the altar [and not verbal atonement]).\"and he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat\": intermixed. I might think of each by itself; it is, therefore, written (Shemoth 30:10) \"of the blood of the sin-offering of the atonement once a year.\" How, then, am I to understand \"and he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat\"? As \"intermixed.\" (For otherwise, it would be twice a year.)", + "10) \"and he shall place it on the corners of the altar\": He begins from the northeast corner (and then proceeds) northwest, southwest, southeast. Where he begins, (sprinkling the blood of) the sin-offering upon the outer altar, there he concludes (the sprinkling of the mixed bloods) upon the inner altar. R. Yehudah says in the name of R. Elazar: He stands on his place and he sprinkles. And on all (of the corners) he applies (the blood) from bottom to top, except in the one before which he is standing, where he applies it from top to bottom.", + "11) \"roundabout\": R. Yishmael says: \"roundabout\" is written here, and \"roundabout\" is written elsewhere (viz. Shemoth 1:5). Just as here there are four distinct applications (one on each corner), so, there, there are four distinct applications.", + "12) (Vayikra 16:19) (\"And he shall sprinkle upon it of the blood with his finger seven times; and he shall cleanse it and hallow it from the uncleanliness of the children of Israel.\") \"And he shall sprinkle upon it\": upon the \"clean spot\" of the altar (i.e., After sprinkling upon the corners, he moves the coals and the ashes on the altar aside and sprinkles on the area that has been cleared.) \"of the blood\": of the blood under discussion (i.e., that in the sprinkling bowl). \"seven times\": and not seven drops. \"seven\": He counts seven times, not \"one and seven\" (as he does in the instance of the sprinklings on the curtain).", + "13) \"and he shall cleanse it and hallow it from the uncleanlinesses of the children of Israel\": He cleanses it from past defilements so that it is hallowed for future use." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 16:20) (\"And when he has finished making atonement for the holy place, and the tent of meeting, and the altar, then he shall draw near the living he-goat.\") \"And when he has finished making atonement for the holy place\": If he has made atonement, he has finished. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah said to him: Why not say (as per the verse) \"If he has finished, (including spilling out the left-over blood at the base of the altar), he has made atonement\"? To teach that if one of the applications (of blood) were lacking, it is as if he has not made atonement. \"And when he has finished making atonement for the holy place\": This refers to (the sprinklings between the staves of the ark in) the holy of holies. \"the tent of meeting\": This refers to (the sprinklings on the curtain in) the sanctuary.", + "2) From here they ruled: If he made part of the applications within and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the applications within. R. Elazar and R. Shimon said: He starts only from where he left off. If he finished the applications within and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the outer applications. If he made part of the (outer) applications and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the outer applications. R. Elazar and R. Shimon say: He starts only from where he left off. If he finished the outer applications and the blood spilled, he brings other blood and begins with the altar applications. If he made part of the altar applications and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the altar applications. R. Elazar and R. Shimon say: He starts only from where he left off.", + "3) If he finished the altar applications and the blood spilled, then (failure to) spill out the remaining blood at the base of the altar does not impede (the atonement). And all of them (i.e., all bullocks that were slaughtered to replace blood that was spilled) confer tumah upon the garments (of those who burned them), and they (the bullocks) are burned in the Bet Hadeshen (viz. Vayikra 16:28). These are the words of R. Elazar. R. Shimon and R. Meir say: The only one which confers tumah upon garments and is burned in the Bet Hadeshen is the last one, which consummates the atonement. \"and then he shall draw near the living he-goat\": Up to this point (for the atonement to \"take\") it must be alive.", + "4) (Vayikra 16:21) \"And Aaron shall place his two hands on the head of the living he-goat, and he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel, and all their offenses of all of their sins, and he shall place them on the head of the he-goat, and he shall send him by the hand of an appointed man to the desert.\") \"And Aaron shall place his two hands on the head of the he-goat\": We are hereby taught that semichah (laying on of hands) with two hands is an archetype (binyan av) for all the semichoth in the Torah.", + "5) \"on the head of the living\": the living (he-goat) requires semichah, and not the he-goats (sacrificed) for (unwitting congregational) service of idolatry, viz. (Bamidbar 15:24). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The living he-goat requires semichah by Aaron (and his sons), but not the idolatry he-goats. For R. Shimon was wont to say: Every congregational sin-offering, whose blood enters within (the sanctuary) requires semichah.", + "6) \"and he shall confess over it\": verbal confession. How did he confess? \"Ana Hashem, atone, I beseech You, for the sins, and for the transgressions, and for the offenses, which they have sinned, and transgressed, and offended before You, Your people, the house of Israel, as it is written in the Torah of Moses Your servant (Vayikra 16:30) 'For on this day He shall atone, etc.'\" And they answer after him \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\"", + "7) This tells me (that he confesses) only their definite sins. Whence do I derive (that he also confesses) their possible sins, their sins by constraint, and their unwitting sins? From \"all\" in respect to \"transgressions,\" \"offenses,\" and \"sins.\" I might think that (sins liable to) sin-offerings and guilt-offerings are included among them. It is, therefore, written \"them\" — \"them on the head of the he-goat,\" and not (sins liable to) sin-offerings and guilt-offerings on the head of the he-goat.", + "8) From here they ruled: (Offerings of) definite liability for sin-offerings or guilt-offerings, which Yom Kippur passed by, must be brought after Yom Kippur; and suspended guilt-offerings (for possibility of having transgressed) are exempt. \"and he shall send them by the hand of a man\": even one who is not a Cohein. \"appointed\": that he be readied (the preceding day). \"appointed\": even on the Sabbath. \"appointed\": even if he is in a state of uncleanliness.", + "9) (Vayikra 16:22) \"And the he-goat shall bear upon itself (all of their transgressions\"): It bears them upon itself, \"unassisted\" by the other he-goats (the inner and outer he-goats). And for what do the other he-goats atone? For tumah of the sanctuary and its sanctified objects. And for what variety of this tumah do the other he-goats atone? For deliberate transgression, thereof, this being atoned for by the inner he-goat." + ], + "Chapter 5": [ + "1) From here they ruled: Wherever there is awareness in the beginning, awareness in the end, and hiddenness in the middle, there is oleh veyored (\"sliding scale\") liability. Where there is awareness in the beginning and not at the end, the he-goat (of Yom Kippur) which is presented within and Yom Kippur suspend (his judgment) until he becomes aware, whereupon he brings an oleh veyored offering.", + "2) If there were no awareness in the beginning, but there was awareness in the end, the kid presented outside (on the outer altar) and Yom Kippur atone, it being written (Bamidbar 29:11) \"aside from the offering of atonement.\" Whatever the latter atones for, the former atones for. Just as the inner (altar sacrifice) atones only where there was awareness, so the outer (altar sacrifice) atones only where there was awareness.", + "3) And where there is no awareness, neither in the beginning nor in the end, the kids of the festivals and the kids of Rosh Chodesh atone. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The kids of the festivals atone, but not the Rosh Chodesh kids. And for what do the kids of Rosh Chodesh atone? For a tahor eating (unwitting) something unclean. R. Meir says: The atonement of all the kids is the same, (all atoning for) defiling the sanctuary and its holy orders.", + "4) R. Shimon was wont to say: The kids of Rosh Chodesh atone for a tahor eating something unclean; those of the festivals atone for unawareness neither in the beginning nor in the end, and that of Yom Kippur, for awareness in the beginning, but not in the end.", + "5) They asked him: May this be offered up for the other? (i.e., If the kid designated for Yom Kippur were lost, and atonement was made with another, and the first were found on a festival or Rosh Chodesh, may it be used as the kid offering of the day?) He answered: They may be offered. They asked him: But if their atonement is not the same, how can one be substituted for the other? He answered: They all come for defiling the sanctuary and its holy objects.", + "6) R. Shimon b. Yehudah said in his (R. Shimon's) name: The kids of Rosh Chodesh atone for a tahor eating something unclean. Over and above them are those of the festivals, which atone for a tahor eating something unclean and for unawareness in the beginning and in the end. Over and above them are those of Yom Kippur, which atone for a tahor eating something unclean, for unawareness in the beginning and in the end, and for unawareness in the beginning and awareness in the end.", + "7) They asked him: May this be offered up for the other? He answered: Yes. They asked: If so, let those of Yom Kippur be offered on Rosh Chodesh, but how can those of Rosh Chodesh be offered on Yom Kippur for an atonement which is not of their kind? He answered: They all come to atone for defiling the sanctuary and its holy objects.", + "8) And for willful defiling of the sanctuary and its holy objects the kid presented within and Yom Kippur atone. And for the other transgressions of the Torah: light and stringent, willful and unwitting, known and unknown, positive commandment and negative commandment, krithoth and judicial death penalties, the sent-away kid atones. (See Mishnayoth Shevuoth 1:2-1:6)" + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Midbar [desert] is mentioned three times in this section:) 15:10, Bamidbar 16:21, and Bamidbar 16:22 — to include (the [sending away to the] desert requirement for the sanctuaries of) Nov, Givon, Shiloh, and the Temple.", + "2) (Vayikra 16:23) (\"Then Aaron shall come to the tent of meeting, and he shall take off the linen garments which he put on when he went into the holy place, and he shall leave them there.\") \"Then Aaron shall come to the tent of meeting\": The entire section is stated according to the order (of the service of the high-priest) except for this verse. And why did he come there? To remove the incense ladle and the coal pan.", + "3) R. Yehudah said: Whence are derived the five immersions and the ten lustrations (washing of hands and feet) that the high-priest performs on that day? From (Vayikra 16:23) \"Then Aaron shall come to the tent of meeting, and he shall take off the linen garments which he put on when he went into the holy place … (Vayikra 16:24) And he shall bathe his flesh in water in a holy place, and he shall put on his (eight everyday) garments.\" From here we derive that all transitions from one service to another requires immersion — whence we derive that he performed five immersions and ten lustrations on that day.", + "4) Rebbi says: Do I derive it from there? Is it not already written (Vayikra 16:4) \"And he shall bathe his flesh in water and he shall put them on,\" and (Vayikra 16:4) \"they are holy garments\"? All the garments are likened to each other, to teach that changing from golden vestments to white vestments and from white vestments to golden vestments requires immersion (and since there are five changings, there are five immersions and ten lustrations for each doffing and donning).", + "5) He would perform five services: the morning tamid (daily burnt-offering) in golden vestments and the service of the day in white garments; his ram and the ram of the people, in white vestments. He then entered (the sanctuary) to take out the incense ladle and the coal pan, in white vestments, and he performed (the service of) the afternoon tamid in golden vestments. \"And he shall bathe his flesh in water in a holy place and he shall put on his garments.\" This must be speaking of lustration of hands and feet. And whence is it derived that there are two lustrations of hands and feet for each immersion? From \"and he shall take off … and he shall wash … and he shall wash and he shall put on\" (connoting that lustration is required both for doffing and for donning.) R. Elazar b. R. Shimon said: This follows a fortiori, viz.: If in a place (the tent of meeting, all the days of the year) where immersion is not required, lustration of hands and feet is required (viz. Shemoth 40:32), then in a place where immersion is required (i.e., on Yom Kippur, for each change of clothing), how much more so is lustration of hands and feet required! ", + "6) — Take what you have brought\" (i.e., you cannot deduce more than you begin with — Just as there (the tent of meeting, etc.) only one (lustration is required), here, too, (you may derive) only one (and not two)! It must, therefore, be written (Shemoth 40:23) \"and he shall take off the linen garments which he put on.\" Would it enter your mind that he could take off anything other than he put on? (Why, then, need this be stated?) It must be to liken taking off to putting on, viz.: Just as putting on requires lustration of hands and feet, so, taking off.", + "7) (Vayikra 16:23) \"and he shall leave them there\": We are hereby taught that they require genizah (\"secreting,\" not to be used again). R. Yossi says: They may be used by an ordinary Cohein (in the course of the year). What, then, is the intent of \"and he shall leave them there\"? That he (the high-priest) does not use them for another Yom Kippur.", + "8) \"And he shall bathe his flesh in water in a holy place\": In the Beth Haparvah quarter (in the south of the azarah). And five immersions took place there on that day, all in the holy (area) of the Beth Haparvah — aside from the first that he performed (for the slaughtering of the tamid) every day at the Water Gate. (Vayikra 16:24) \"and he shall go out and offer up his burnt-offering and the burnt-offering of the people, and he shall make atonement for himself and for the people.\": His burnt-offering precedes that of the people, and his atonement precedes that of the people.", + "9) (Vayikra 16:25) \"And the fat of the sin-offering he shall cause to smoke upon the altar\": even on the Sabbath; even if he is in a state of uncleanliness. " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 16:26) (\"And he who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes and bathe his flesh in water, and then he may come to the camp.\") \"And he who sends\": not he who sends the sender (i.e., not those who accompany him). \"And he who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes\": I might think that his clothes become unclean as soon as he leaves the wall of the azarah (the Temple court). It is, therefore, written \"to Azazel (he) shall wash his clothes.\" If \"to Azazel (he shall wash his clothes,\" I might think that his clothes do not become unclean until he reached Tsok (the mountain from which the goat was precipitated). And he who sends the goat to Azazel shall wash his clothes.\" How (are these verses to be reconciled)? As soon as he leaves the wall of Jerusalem his clothes become unclean. These are the words of R. Yehudah.", + "2) R. Yossi says: \"to Azazel (he) shall wash his clothes\": His clothes do not become tamei until he reaches Tsok. R. Shimon says: He who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes\": He thrusts it headlong (down the mountain) and his clothes become tamei.", + "3) \"he shall wash his clothes and bathe his flesh in water\": I might think that it is a decree of the King (that he must immerse, just as the high-priest does); it is, therefore, written \"and then he may come to the camp.\" Just as \"and then he may come to the camp\" there (in respect to the red heifer [Bamidbar 19:7]) (means that he may immerse) to free himself of tumah; here, too, (it means) to free himself of tumah, (but if he wishes to prolong his state of tumah, he need not immerse.)", + "4) (Vayikra 16:27) \"And the bullock of the sin-offering and the he-goat of the sin-offering, whose blood was brought to make atonement in the holy place, he shall take … (Vayikra 16:28) And he who burns them shall wash his clothes, etc.\" What is the intent of this (repetition of \"sin-offering\")? I might think that only these render clothes unclean and are to be burned in the Bet Hadeshen. Whence do I derive for inclusion the bullock of the anointed priest, the bullock of congregational forgetfulness (he'elam davar), and the he-goats brought for (unwitting) idolatry? From the repetition of \"sin-offering.\" These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: It is to be inferred from the source itself, viz. \"whose blood was brought to atone in the holy place.\" This is an archetype (binyan av). All (offerings) whose blood enter the inner (sanctuary) — the clothes of him who burns them become unclean. \"to make atonement in the holy place\": If they have made atonement as prescribed, they are burned in the Bet Hadeshen and render clothes unclean; otherwise (i.e., if there were some unfitness in them), they are burned in the Bet Habirah (a place in the Temple Mount) and they do not render clothes unclean.", + "5) \"he shall take outside the camp\": Elsewhere, (in respect to the bullock of the congregation and the bullock of the anointed Cohein,) you give them three camps (i.e., they must be burned outside of three camps, viz., the azarah, the Temple Mount, and Jerusalem), and here you give them one camp. If so, what is the intent of \"he shall take outside the camp\"? To teach that as soon as he leaves one camp he who burns them renders (his) garments unclean.", + "6) From here they ruled: They would carry them (the bullocks) on staves. When those in front went outside the wall of the azarah, and those in the rear had not yet done so, the first rendered their garments unclean, and the others did not do so until they, too, went outside.", + "7) \"and they shall burn in fire their skins, and their flesh, and their dung\": \"skin, flesh, and dung\" is written here, and it is written elsewhere (Vayikra 4:11), re the anointed Cohein). Just as there, (the animal is first cut into pieces, here, too.", + "8) \"And he who burns\": not he who lights the fire, and not he who arranges the wood pile. And who is \"He who burns\"? He who tends (the fire) at the burning (of the bullock). I might think that it renders clothing unclean even after it has been reduced to ashes. It is, therefore, written (\"And he who burns) them.\" They (when they are intact) render clothing unclean; but he who burns them when they have been reduced to ashes does not render (his clothing) unclean. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: They do not render clothing unclean until the fire has \"taken\" in the greater part of them. (And he also says:) \"them\" (i.e., only when they are intact, do they render clothing unclean.) But if the flesh has been cut into pieces, he who burns them does not render his clothing unclean." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 16:29) (\"And it shall be to you an eternal statute: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls. And all work you shall not do, the citizen and the stranger that sojourns in your midst.\") \"And it shall be to you\" (for atonement): and not to idolators. \"an eternal statute\": for the eternal house (i.e., the Temple, to exclude sacrificial mounds, where those offerings are not sacrificed.) \"in the seventh month\": I might think all of it; it is, therefore, written \"on the tenth day of the month.\" \"you shall afflict your souls\": I might think that one should sit in the sun or in the cold in order to afflict himself; it is, therefore, written, (following:) \"And all work you shall not do.\" I have forbidden work to you in a different context (Shabbath), and I have forbidden (non-) affliction (by eating) in a different context. Just as the work that I forbade you in a different context is work which is liable to kareth (cutting off), so, the (non-) affliction that I forbade you in a different context is such that is liable to kareth.", + "2) And these are (the eating of) nothar (portions of sacrifices \"left over\" beyond the permitted eating time) and (the eating of) piggul (sacrifices invalidated by improper intent of the officiating Cohein). Whence is (the eating of) tevel (untithed produce) to be derived? From \"shall you afflict your souls,\" this (\"your souls\") serving as an inclusion.", + "3) I would then include tevel, which is subject to the death penalty; but I would not include neveilah (carcass), which is not subject to the death penalty; it is, therefore, written (in several places) \"you shall afflict your souls\" to include (all these). I would include neveilah, which is subject to a negative commandment, but I would not include chullin (mundane food), which is not subject to a negative commandment; it is, therefore, written (in several places) \"you shall afflict your souls\" (to include (all these). I would include chullin, which is not subject to a positive commandment, but I would not include terumah and second-tithe, which are (in some instances) subject to a positive commandment (e.g., in respect to Cohanim). It is, therefore, written \"you shall afflict your souls,\" for inclusion. I would include terumah and second-tithe, which are not subject to \"And you shall not leave over\" (Vayikra 22:30); but I would not include consecrated food, which is subject to it; it is, therefore, written \"you shall afflict your souls,\" for inclusion. Variantly: \"You shall afflict your souls\" — affliction which affects (the preservation of) your souls. Which is that? (Abstention from) eating and drinking.", + "4) It was said in the name of R. Yishmael: It is written here \"you shall afflict your souls,\" and, elsewhere, (Devarim 8:3) \"And He afflicted you, and caused you to hunger, and fed you with manna.\" Just as the affliction there is hunger, so, the affliction here is hunger.", + "5) \"And all work you shall not do\": I might think he should not clean greens, and not spread beds, and not rinse cups; but it follows (that this is not so, viz.:) It is written here \"work,\" and it is written in respect to the work of the tabernacle \"work.\" Just as \"work\" there involves (prior) deliberation, so, \"work\" here.", + "6) — But then, why not say that just as \"work\" in respect to the tabernacle connotes finished work, here, too, it connotes finished work, i.e., that he should not write a scroll, and not weave a garment, and not make a whole sieve. Whence do I derive that he should not write two letters, and not weave two strands, and not make two holes in a sieve? From \"all work.\"", + "7) This tells me only of (the ban on) mundane work. Whence do I derive the same for the work (involved in performing) a mitzvah — that he should not write two letters in (holy) scrolls, tefillin, and mezuzoth, and that he should not weave two strands in the breeches (of the priestly vestments) and in the curtain (in the tabernacle)? From \"all work.\"", + "8) This tells me only of work which is liable to (the penalty of) kareth. Whence do I derive the same for work that is not liable to kareth? — that one letter not be written, that one strand not be woven, that one hole not be made in a sieve? From \"all work.\"", + "9) This tells me only of work in whose general category there is kareth liability. Whence do I derive the same for work in whose general category there is no kareth liability? — that he should not climb a tree, that he should not ride on a beast, that he should not swim, that he should not clap, that he should not dance? From \"shabbaton shvuth\" (\"a resting of restings,\" viz. Devarim 16:31). This tells me only of mundane restings. Whence do I derive the same for restings of mitzvah? — that he not dedicate (an offering), that he not evaluate, that he not set apart, that he not take terumah, that he not take ma'aser, that he not betroth, that he not divorce, that he not refuse (a betrothal), that he not perform chalitzah (release from levirate marriage), that he not perform yibum (levirate marriage), that he not redeem fruits of the fourth year and second tithe? From \"shabbaton shvuth.\" \"citizen\": This is the citizen per se; \"the citizen\": to include the citizen's wife; \"stranger\": This is the stranger per se; \"that sojourns\": to include the stranger's wife; \"in your midst\": to include bondsmen." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 16:30) (\"For on this day He shall atone for you to cleanse you of all of your sins; before the L–rd you shall be clean.\") \"For on this day He shall atone for you\": by the offerings. And whence is it derived that even without offerings and without the he-goat, the day (itself) atones? From \"For on this day He shall atone.\" For transgressions between man and G d Yom Kippur atones; for transgressions between man and his neighbor Yom Kippur does not atone until he conciliates his neighbor.", + "2) Thus did R. Elazar b. Azaryah expound: \"Of all of your sins before the L–rd you shall be clean\": For things between yourself and G d you are pardoned. For things between yourself and your neighbor you are not pardoned until you conciliate your neighbor.", + "3) And whence is it derived that eating, drinking, bathing, anointment, shodding, and cohabitation are forbidden on Yom Kippur? From \"shabbaton shvuth.\" I might then think that all of these are forbidden on the Sabbath of creation (i.e., an ordinary Sabbath). It is, therefore, written (Vayikra 16:31) \"Sabbath shabbaton is it\" (Yom Kippur). It is forbidden in all of them, but not the Sabbath of creation.", + "4) (Vayikra 16:32) (\"And the Cohein shall make atonement, who shall be anointed, and who shall be invested with the priesthood in place of his father; and he shall put on the linen garments, the holy garments.\") \"And the Cohein shall make atonement, who has been anointed\": What is the intent of this? Because this entire section is written in respect to Aaron, I might think that it applies only to Aaron himself. Whence do I derive (for inclusion) a different Cohein? From \"who shall be anointed.\" This tells me only of one anointed by the anointing oil. Whence do I derive (for inclusion a Cohein who wore) the many garments (i.e., the eight garments of the high-priest)? From \"who shall be invested\" (See Shemoth 29:9). Whence do I derive (for inclusion) a different Cohein who is appointed (to take his place if he becomes disqualified)? From \"And the Cohein shall make atonement.\"", + "5) \"with the priesthood in place of his father\": We are hereby taught that the son takes precedence to all others (for appointment to the high-priesthood). I might think that this is so even if he cannot (properly) fill his father's station. It is, therefore, written \"and who shall be invested (lit., \"and who shall fill his hand\"). If he can fill his father's station, he takes precedence; if not, let another come and serve in his stead.", + "6) Whence is it derived that just as another Cohein is readied to take his place in case he becomes disqualified, so, another woman is conditionally betrothed for him lest something happens to his wife? From (Vayikra 16:11) \"And he shall make atonement for himself and for his house\" — \"his house\" being his wife. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi said to him: \"If so, there is no end to the matter!\"", + "7) Whence is derived the donning of other (linen) vestments at dusk (for the removal of the incense ladle and the coal pan)? From \"and he shall put on the linen garments.\" \"the holy garments\": This is an archetype (binyan av) for all the linen garments, that they must come from Temple funds.", + "8) (Vayikra 16:33) (\"And he shall make atonement for the sanctity of the holy place. And for the tent of meeting and for the altar shall he make atonement. And for the Cohanim and for all the people of the congregation shall he make atonement.\") \"And he shall make atonement for the sanctity of the holy place\" — this is the holy of holies; \"the tent of meeting\" — this is the sanctuary; \"the altar\" — as the term implies; \"shall he make atonement\" — also for the azaroth (the Temple courts); \"the Cohanim\" — as the term implies; \"the people of the congregation\" — these are the Israelites; \"shall he make atonement\" —- also for the Levites. They are all subsumed in one atonement. We are hereby taught that they are (all) atoned for by the sent-away he-goat. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Just as the blood of the he-goat, which is applied within, atones for Israel (without confession), so the blood of the bullock atones for the Cohanim. Just as the confession over the sent-away he-goat atones for Israel, so the confession over the bullock atones for the Cohanim.", + "9) (Vayikra 16:34) (\"And this shall be to you for an everlasting statute to atone for the children of Israel from all of their sins once in the year. And he did as the L–rd commanded Moses.\") \"And this shall be to you, etc.\": What is the intent of this? Because we find that this (the day of Yom Kippur) atones for him (even) without its he-goats, I might think that the other days (Rosh Chodesh and the festivals also) atone for him without their he-goats; it is, therefore, written \"once in the year.\" I would then exclude Pesach and Succoth, which are seven days; but I would not exclude Shavuoth, which is one day. I would exclude Shavuoth, which is a festival along with the others, (Pesach and Succoth, which are excluded), but I would not exclude Rosh Hashanah, which is a holiday (in itself) as is Yom Kippur. It is, therefore, written \"This (Yom Kippur) … once in the year.\" This atones for you without its he-goats, but not the other days.", + "10) Whence is it derived that this entire section is stated in the order (in which it is to be performed)? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" Whence is it derived that Aaron did not wear the garments for his aggrandizement, but only to fulfill the decree of the King? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" Whence is it derived that even though Aaron heard it from Moses, it is as if he heard it from the Holy One (Himself)? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" And thus is he extolled in the Tradition (Malachi 2:5-6) \"My covenant was with him … the Torah of truth was in his mouth and wrong was not found on his lips. In peace and justness he walked with Me, and many did he turn from transgression.\"" + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 17:2) (\"Speak to Aaron and to his sons and to all the children of Israel and say to them: This is the thing that the L–rd has commanded, saying:\") This teaches us that the children of Israel are commanded not to slaughter and bring an offering outside (the Temple court), but not gentiles. And, what is more, a gentile is permitted to build a bamah (a temporary altar) in all places and to offer sacrifices to Heaven. If (it were written only) \"the children of Israel,\" I would know (that this applies) only to the children of Israel. Whence do I derive (that it applies also) to proselytes and bondsmen? From \"and say to them.\" I might thing that (only) Israelites, who are commanded against offering sacrifices within (viz. Bamidbar 18:4), are commanded against slaughtering outside; but Aaron and his sons, who are not commanded against offering sacrifices within, are not commanded against slaughtering outside. It is, therefore, written (\"Speak to) Aaron and to his sons.\" Whence is it derived that the heads of tribes are included here? It is written here \"This is the thing,\" and elsewhere (Bamidbar 30:1, in connection with vows,) \"This is the thing.\" Just as there, the heads of tribes (are specified), here, too, the heads of tribes (are intended). And just as here, Aaron and his sons and the children of Israel (are specified), so, there, Aaron and his sons and the children of Israel (are intended — See Nedarim 78b).", + "2) \"This is the thing that the L–rd has commanded\": We are hereby taught that this section was stated (by Moses to Israel) word for word. This tells me only of this section alone. Whence do I derive that it applies to all of the sections? From \"This is the thing that the L–rd has commanded\" (i.e., He has commanded that it serve as an archetype (binyan av) for all of the sections.", + "3) (Vayikra 17:3) (\"A man, a man, from the house of Israel, who slaughters an ox, or a lamb, or a goat in the camp, or who slaughters outside the camp,\") I might think that if he slaughtered a sin-offering in the south (of the azarah [the camp of the Shechinah], instead of in the north, as prescribed), he would be liable; it is, therefore, written \"outside the camp\" (and the above is not outside the camp.) If \"outside the camp\" (alone) were written, I might think (that he was not liable) until he slaughtered outside of the three camps. Whence do I derive (that he is liable) even if he slaughtered in the camp of the Levites? From \"in the camp.\" If \"in the camp\" (alone were written), I might think that even if he slaughtered a sin-offering in the south (of the camp of the Shechinah), he would be liable. It is, therefore, written \"outside of the camp.\" Just as \"outside of the camp\" is distinguished by being out of bounds for the slaughtering of any sacrifice, so (\"in the) camp\" refers to a camp that is out of bounds for the slaughtering of any sacrifice, to exclude one's slaughtering (a sin-offering) in the south (of the camp of the Shechinah), which is kasher for the slaughtering of lower order offerings.", + "4) I might think that only one who slaughters a beast is liable (for kareth). Whence do I derive the same for one who slaughters a bird? From \"or who slaughters.\" I might think that one who \"pinches\" a bird is liable, and that this would follow a fortiori, viz.: Now if for shechitah, which is not its valid mode (of slaughtering) within, he is liable outside, then for melikah (pinching), which is its valid mode within, how much more so should he be liable for it outside! It is, therefore, written \"who slaughters\" (lit., who performs shechitah). He is liable for shechitah, but not for melikah.", + "5) (Vayikra 17:4) (\"And to the door of the tent of meeting he did not bring it to present as an offering to the L–rd before the sanctuary of the L–rd, blood shall it be reckoned to that man; he has spilled blood, and that man will be cut off from the midst of his people.\") I might think that one who slaughtered chullin (an unconsecrated animal) within were liable, and that this would follow, a fortiori, viz.: If for consecrated animals, which had a time of fitness for being slaughtered outside (before they were consecrated) — If for them one is liable if he slaughters them outside, then for chullin, which never had a time of fitness for being slaughtered within — how much more so should he be liable if he slaughters them within! It is, therefore, written \"as an offering.\" He is liable for an offering, but not for chullin.", + "6) If \"as an offering,\" I would think that there was liability for (the slaughtering outside of animals dedicated to) Temple maintenance. It is, therefore, written \"and to the door of the tent of meeting he did not bring it\" — which excludes the above, which are not brought to the door of the tent of meeting.", + "7) I would then exclude (animals dedicated to) Temple maintenance, but I would not exclude an animal that sodomized a man or one that was sodomized, an animal devoted to idolatry, one that was an object of idol worship, an exchange (for an animal inappropriate for an offering), the hire (of a harlot), an admixture (kilayim), a treifah, one of Caesarian birth, turtle-doves whose time (for offering) has passed, and animals with permanent blemishes. It is, therefore, written \"to present\" — those which are fit to present — to exclude those which are not fit to present. I would then exclude those which are not fit to present, but I would not exclude the sent-away he-goat. It is, therefore written \"to the L–rd,\" those which are designated for the L–rd, to exclude those (like the sent-away he-goat) which are not designated for the L–rd.", + "8) I would then exclude those which are not designated for the L–rd; but I would not exclude a burnt-offering before its time (for sacrifice) or a sin-offering whether by virtue of its own (present) state or that of its owners (e.g., if the owner were a zav), and turtle-doves whose time had not yet arrived, and those with temporary blemishes. It is, therefore, written \"before the sanctuary of the L–rd,\" those which are fit to be offered now — to exclude those who will be fit only later. R. Shimon says: They render one liable for transgression of a negative commandment." + ], + "Chapter 9": [ + "1) I might think that I exclude (from kareth liability outside slaughtering of) a burnt-offering before its time by virtue of the state of its owners (e.g., zav) the guilt-offering of a Nazirite (in that state) and the guilt-offering of a leper that were slaughtered not for the sake of an offering (lo lishmah); it is, therefore, (to make them liable for such outside slaughtering) written \"ox\" — in any event; \"lamb\" — in any event; \"goat\" — in any event, (since the owners, even in their unfit state, are fit to slaughter them as donative offerings). \"blood shall it be reckoned to that man\": and not to his sender, (there being no \"emissary\" for transgression). \"he has spilled blood\": one who slaughtered is liable; two (holding the knife) who slaughtered are not liable.", + "2) For (without this verse) would it not follow (otherwise) a fortiori, viz.: If in a place (i.e., on the outside), where one who offers up (a consecrated animal) for a profane purpose is not liable (to kareth for offering up on the outside), two who offer up (for the L–rd) are liable — then in a place (i.e., on the outside), where one who slaughters (a consecrated animal) for a profane purpose, is liable (to kareth for slaughtering on the outside), how much more so should two who slaughtered (for the L–rd) be liable! It is, therefore, written \"he has spilled blood\" — One who slaughters is liable; two who slaughtered are not liable. \"and that man will be cut off\": the man, and not the congregation. \"that man\": and not one who is constrained, and not one who is unwitting, and not one who is mistaken. \"from the midst of his people\": And not his people (i.e., his people will not be cut off). His people remain at peace.", + "3) Until here (Vayikra 17:5) Scripture speaks of consecrations which were dedicated at the time that bamoth (temporary altars) were interdicted and he offered them outside (instead of within), their punishment being stated (to be kareth). Where is the exhortation against this? In (Devarim 12:13) \"Take heed unto yourselves lest you offer up your burnt-offerings in every place that you see. (Devarim 12:14) \"but in the place, etc.\"", + "4) From this point on Scripture speaks of consecrations which were dedicated at the time of the permissibility of bamoth and which were offered at the time when bamoth were forbidden, viz. (Vayikra 17:5) \"So that the children of Israel bring their sacrifices which they sacrifice\" — sacrifices which had been permitted to them before. \"in the open field\": We are hereby taught that all who sacrifice on a bamah (at the time when bamoth were permitted) are accounted as sacrificing in the field.", + "5) (Vayikra 17:5) \"and they shall bring them to the L–rd\": This is the positive commandment. Where is the negative commandment? In (Vayikra 17:7) \"And they shall sacrifice no more their sacrifices to the satyrs, after which they go astray.\" And I would not know which sacrifices were offered up on a bamah; it is, therefore, written (Vayikra 17:7) \"peace-offerings.\" This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive burnt-offerings for inclusion? From \"sacrifices of (peace-offerings.\")", + "6) But perhaps I should include sin-offerings and guilt-offerings. It is, therefore, written (to show that they are not included) \"them.\" Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture includes it excludes. It is written \"peace-offerings\": Just as peace-offerings are distinctive in being brought as vow or gift, so I include only that which is brought as vow or gift, i.e., meal-offerings and Nazirite offerings. These are the words of R. Meir. The sages say: Only burnt-offerings and peace-offerings are offered up on a bamah.", + "7) (Vayikra 17:6) (\"And the Cohein shall sprinkle the blood on the altar of the L–rd at the door of the tent of meeting, and he shall cause the fat to smoke, a sweet savor to the L–rd.\") \"And the Cohein shall sprinkle the blood on the altar of the L–rd\": There is sprinkling of blood by a Cohein on the altar and there is no sprinkling of blood by a Cohein on a bamah, but even proselytes, women, and bondsmen are kasher for (officiating at) a bamah. \"on the altar of the L–rd at the door of the tent of meeting\": There was no \"altar of the L–rd\" on a bamah, but even if he sacrificed on a rock or a stone it was valid. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: It was not valid unless he built a kind of altar and sacrificed thereon. \"and he shall cause the fat to smoke, a sweet savor to the L–rd.\": There is no \"sweet savor\" on a bamah.", + "8) (Vayikra 17:7) \"And they shall sacrifice no more their sacrifices to the satyrs (se'irim)\": \"se'irim\" are shedim (demons), viz. (Isaiah 13:21) \"And se'irim will dance there.\" \"after which they go astray\": to include other forms of idolatry. \"an everlasting statute\": for the Temple.", + "9) \"shall this be\": at this time (when there is no Temple). \"throughout their generations\": continuously." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 17:8) (\"And to them shall you say: A man, a man, from the house of Israel, and from the strangers that shall dwell in their midst, who shall offer up a burnt-offering or a sacrifice,\") \"And to them shall you say\": in respect to the foregoing. \"Israel\": (the congregation of) Israel; \"strangers\": proselytes; \"that shall dwell\": to include the wives of proselytes. \"in their midst\": to include women and bondsmen.", + "2) If so, why is it written \"a man, a man\"? To include two who offered up (together as liable). These are the words of R. Shimon. R. Shimon said: For (without a verse) it would follow (otherwise) a fortiori, viz.: If in a place (i.e., on the outside), where one who slaughters (a consecrated animal) for a profane purpose is liable (kareth), two who do so are not liable, then in a place (i.e., on the outside), where one who offers (a consecrated animal) for a profane purpose is not liable, how much more so should two who offer it up not be liable! It is, therefore, written \"a man, a man,\" to include two (as being liable). R. Yossi says: (It is written [Vayikra 17:9]) \"then that (man shall be cut off\") — one who offered up is liable; two who offered up are not liable.", + "3) \"who shall offer up a burnt-offering\": This tells me only of a burnt-offering. Whence do I derive the same for the devoted portions of a sin-offering and of a guilt-offering and of holy of holies (the atzereth lambs) and of lower order offerings? From (\"or a) sacrifice.\" And whence do I derive the same for (the sprinkling of) the blood (on the outside)? From \"or a sacrifice.\"", + "4) (Vayikra 17:9) (\"and not bring it to the door of the tent of meeting to offer it up to the L–rd, then that man shall be cut off from his people.\") Whence is the same derived for the fistful and the frankincense and the incense and the meal-offering of the Cohanim and the meal-offering of the anointed Cohein and the libation meal-offering and the three logs of water and the three logs of wine? \"and he did not bring it to the door of the tent of meeting.\" There is liability for all that is brought to the door of the tent of meeting.", + "5) This tells me only (of offerings) which are fit (to be offered up ab initio). Whence do I derive the same for offerings which are not fit (ab initio, but are not taken down from the altar once they have been brought up), such as: (offerings where there was) undue delay (between sprinkling of the blood and smoking of the devoted portions) and (an offering) leaving (the sanctuary precincts), and (an offering that became) tamei, and one that was slaughtered outside of its (fit) time or place, and one whose blood was received and sprinkled by one unfit to do so, (their devoted portions now being offered up on the outside), and offerings (whose blood was to be) applied below (the red line), which was applied above, or those (whose blood was to be) applied above, which was applied below, or which was to be applied within, and was applied on the outside, or which was to be applied on the outside, and was applied within, and a Pesach or a sin-offering slaughtered not for their sakes, (and their blood or their devoted portions now being offered on the outside)? It is, therefore, written (to include liability for the foregoing) (\"and to the door of the tent of meeting) he does not bring to make it\" — (he is liable for) anything which is accepted (\"for making\") in the tent of meeting.", + "6) \"and he shall be cut off\": and he is liable (separately) for both the slaughtering and the offering (if he did both outside). R. Yossi Haglili says: If he slaughtered it within and offered it (outside), he is liable; if he slaughtered it outside and offered it outside, he is not liable (for the offering), for he offered something unfit. They said to him: (But) also if he slaughtered it within and offered it outside, since he took it out, it is unfit, (and he should not be liable for the offering — in spite of which Scripture made him liable. In your instance, too, Scripture made him liable.)", + "7) Rebbi says: \"What the sages say is no refutation of R. Yossi, for) if he slaughters within and offers outside he is liable (for the offering) because he had a time of validity (for offering it within after he slaughtered it, as opposed to slaughtering outside and offering outside, where he had no time of validity. R. Elazar b. Shimon says (in the same vein): If he slaughters within and offers outside he is liable, for the altar would accept it, (if it were returned within), as opposed to slaughtering outside and offering outside, where the altar would not accept it. (A similar instance, viz. Vayikra 7:20:) One who is tamei, if he ate consecrated food, whether it is tamei or tahor, he is liable. R. Yossi Haglili says: If he ate (consecrated food that was) tahor, he is liable; if he ate tamei, he is not liable, for he only ate something that was tamei (and not \"consecrated.\") He said to him: (But, according to your reasoning, also one who is) tamei who ate tahor — once he touched it, he renders it tamei, (and he should not be liable), and a tahor who eats tamei should not be liable, for there is liability only for tumah of one's body (and not for that of the animal)! (See Zevachim 43b)", + "8) I might think that one who offered up (outside) less than an olive-size of a burnt-offering, of the devoted portions, of the fistful, of three logs of wine, would be liable; it is, therefore, written (\"to make) it\" — he is liable for a whole and not for a part.", + "9) I might think that one were liable if he offered up (outside) flesh of a sin-offering, of a guilt-offering, of holy of holies, of lower order offerings, of the left-overs of the omer (after the fistful), of the two breads, of the show bread, of the left-overs of meal-offerings — It is, therefore, written \"a burnt-offering,\" which is designated for the flames (of the altar), excluding the above, which are not thus designated.", + "10) I might think that one were liable (for performing on the outside) pouring the oil (upon the meal-offering), mixing (it with oil), breaking it into pieces, salting, waving, presenting, arranging the table, cleansing the lamps, taking the fistful, and receiving blood — It is, therefore written \"who shall offer up,\" offering up being the culmination of the service — excluding the above, which are not the culmination of the service.", + "11) \"then that man shall be cut off\": and not the congregation. \"that man\": one who offered up is liable; two who offered up (together) are not liable. These are the words of R. Yossi. R. Shimon says: \"a man, a man\" — to include two. If he offered up (on the outside), and (after an interval) offered up again, and then again, he is liable for each act of offering These are the words of R. Shimon. R. Yossi says: He is not liable until he offers it up on the head of the altar. R. Shimon says: He is liable even if he offers it up on a rock or a stone. (See Chapter 9:7)" + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 17:10) (\"And a man, a man, from the house of Israel and from the stranger that sojourns among them, that shall eat any blood — I shall set My face against the soul that eats the blood, and I shall cut it off from the midst of its people.\") \"Israel\": (the congregation of) Israel; \"the stranger\": proselytes; \"that sojourns\": to include the wives of proselytes; \"in their midst\": to include women and bondsmen.", + "2) If so, (i.e., if all have been accounted for) why is it written \"a man, a man\"? R. Elazar b. R. Shimon said: To include the child of an Israelite (mother) by a gentile or by a bondsman.", + "3) \"that shall eat any blood\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 17:11) \"For the life of the flesh is in the blood; (and I have given it to you upon the altar to atone for your souls\"), I might think that one is liable only for blood of the soul (i.e., the blood of shechitah, by which the soul leaves) in consecrated animals. Whence do I derive (the same for) the blood of the soul in chullin (non-consecrated animals), and residual blood in chullin and residual blood in consecrated animals? From \"that shall eat any blood.\" These are the words of R. Yehudah. The sages say: For all of these he is not liable (kareth) except for \"blood of the soul\" alone.", + "4) \"I shall set My face (against the soul that eats the blood\"): I shall free Myself from all of My other affairs and I shall deal with him alone. \"against the soul\": and not against the congregation. \"that eats\": and not that feeds others (i.e., he is not liable to kareth) \"that eats … from the midst of its people\": Its people will remain at peace. ", + "5) \"For the life of the flesh is in the blood\": This is the reason (that it is forbidden). \"and I have given it\": If he makes (even) one application (of the blood) it atones. (\"I have given it) to you\": and not to others. (Gentiles do not bring sin-offerings and guilt-offerings.) \"upon the altar\": anywhere on the altar that it is applied (post factum), it atones. \"upon the altar\": and not upon the ground of the altar (in the azarah). (Vayikra 17:11) \"for the blood in the soul (i.e., by which the soul lives) atones\": so that if he applied residual blood, he has done nothing (towards atonement).", + "6) (Vayikra 17:12) \"Therefore, I have said to the children of Israel: All souls of you shall not eat blood\": to exhort the elders over the children. I might think that they would be cut off because of them (if they did not exhort them); it is, therefore, written (Vayikra 17:10) (\"that soul which eats blood\"): the eater (alone) will be cut off.", + "7) I might think that they would not be cut off because of (feeding) minors, for they themselves are not cut off (for eating blood), but that they would be cut off because of (feeding) adults, for they themselves are cut off (for eating it). It is, therefore, written (Vayikra 17:14) \"All of its eaters will be cut off.\" They (the feeders) are not cut off for (feeding) either adults or minors." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 17:13) (\"And a man, a man, from the children of Israel and from the stranger that sojourns in their midst, that shall hunt a hunting of animal or bird that may be eaten — he shall pour out its blood and cover it with earth.\") \"Israel\": (the congregation of) Israel. \"the stranger\": proselytes; \"that sojourns\": to include the wives of proselytes; \"in their midst\": to include women and bondsmen. If so, why is a man, a man, mentioned? To include. For from \"that shall hunt\" I know only of hunting. Whence do I derive (the same for an animal that was) purchased, inherited, or received as a gift? From \"a man, a man\" (in any event).", + "2) \"that shall hunt\": This tells me only of \"hunting\" (literally). Whence do I derive the same for those which are already \"hunted\" and standing, such as geese and chickens? From \"a hunting\" — in any event. If so, why say \"that shall hunt\"? The Torah is hereby teaching proper conduct, that one should not eat flesh unless it is obtained thus adventitiously.", + "3) \"bird\": I might think that even an unclean bird is included; it is, therefore, written \"animal.\" Just as an animal (carcass) renders garments tamei, so a bird which renders garments tamei — to exclude a bird that is unclean (for eating), which does not render garments tamei (viz. Chapter 12:7). — (Why don't we say, then:) Just as an animal is not (included) in (the mitzvah of) \"Do not take the mother (while she is) on the young\" (Devarim 22:6) — to exclude (from the mitzvah of covering the blood) a clean bird, which is (included) in (the mitzvah of) \"Do not take the mother on the young\"! It is, therefore, written \"that shall be eaten\" — to exclude an unclean bird, which may not be eaten.", + "4) This (\"bird that may be eaten\") tells me only of a bird. Whence do I derive (that this refers also to) an animal? From (the juxtaposition) \"animal or bird that may be eaten.\" \"animal\" connotes any number of animals, whether many or few. \"bird\" connotes any number of birds, whether many or few — whence they ruled: If he slaughtered a hundred animals in one place, he may use one covering for all; a hundred birds in one place, he may use one covering for all. Animals and birds in one place, he may use one covering for all. R. Yehudah says: If he slaughtered an animal, he should cover (the blood) and then slaughter the bird, it being written \"animal or bird that may be eaten.\" They said to him: But is it not already written (Devarim 22:14) \"for the soul of all flesh, its blood is in its soul!\"", + "5) \"that may be eaten and he shall pour out\": to exclude one's slaughtering and the animal's becoming carcass (neveilah) in his hand, or his stabbing or ripping (instead of slaughtering). \"and he shall pour out\": to include one's slaughtering for gentiles or for feeding to dogs, (for it is still subsumed in \"it may be eaten\").", + "6) One who slaughters an animal and finds it to be a treifah; one who slaughters an animal for idol worship; one who slaughters non-consecrated animals inside (the azarah) and consecrated animals outside; one who slaughters birds or animals that were to be stoned — R. Meir rules him liable (for covering the blood), it being written \"and he shall pour out … and he shall cover.\" The sages say: (It is written) \"that may be eaten and he shall pour out and he shall cover\" — With shechitah which renders the animal kosher for eating he is liable for covering (of the blood), and with that which does not render the animal kosher for eating, he is not liable for covering (of the blood).", + "7) \"and he shall pour out … and he shall cover\": With what he slaughtered (i.e., with his hand or with his knife), he shall cover. Whence is it derived (that if he did not cover it), others, too, are required to do so? From (Devarim 22:14) \"For the life of all flesh, its blood is in its soul, and I have said to the children of Israel, etc.\"", + "8) \"And he shall pour … and he shall cover\": It is a mitzvah for him to cover it, (but) if he covered it and it became uncovered, he is not required to cover it. If the wind covered it (and it became uncovered), he is required to cover it.", + "9) \"its blood and cover it\": We are hereby taught that he must cover all of its blood — whence it was ruled: Blood which splashes forth (at slaughtering) and that upon the blade must be covered. R. Yehudah said: When is this so? When there is no blood beside that (which can be covered); but if there is, he need not cover it.", + "10) \"and he shall cover it\": I might think that he could cover it with vessels; it is, therefore, written \"with earth.\" This tells me only of earth. Whence do I derive (for inclusion) crushed stone, crushed earthenware, thin scraps of flax, thin wood shavings, thin fertilizer, thin sand, lime, clay-ground, ground bricks, and crushed sealing-clay? From \"and he shall cover it.\" ", + "10) If \"and he shall cover it,\" I might think (to include) ground metal vessels, and flour, and bran-flour, and coarse bran; it is, therefore, written \"with earth.\" Why do you see fit to include the first and to exclude the others? After Scripture includes, it excludes. I include the first, which are similar to earth, and I exclude the others, which are not similar to it.", + "11) And this generalization is indeed needed. For R. Shimon b. Gamliel would have it: Just as earth is distinctive in producing growths and serving for the covering (of blood), so, all (are permitted) for covering, which do the same — to exclude from covering, those things which do not produce growths.", + "12) (Vayikra 17:14) \"For the soul of all flesh, its blood is its soul.\" This is the underlying reason (for what precedes). (Vayikra 17:14) \"And I said to the children of Israel: The blood of all flesh you shall not eat.\": to exhort adults vis-à-vis minors. (See Section 7:6 and Vayikra 17:7)" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 17:12) (\"And every soul that shall eat neveilah (an animal that dies of itself) and treifah (one that is organically unfit), whether citizen or stranger, he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening; then he shall be clean.\")", + "2) \"And every soul\": I might think even a gentile; it is, therefore, written \"stranger.\" If \"stranger,\" I might think even a sojourning stranger; it is, therefore, written \"citizen.\" Just as \"citizen\" is a son of the Covenant, so, \"stranger\" is a son of the Covenant (i.e., a convert to Judaism). \"that shall eat\": \"eating\" is not less than an olive-size. Variantly: \"that shall eat neveilah\" — to exclude beak, nails, wings, feathers, and eggs.", + "3) I might think that it confers tumah upon clothing (that he put on even after he ate it), while it is in the midst of his stomach; it is, therefore, written \"he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening; then he shall be clean,\" which indicates (that neveilah in the stomach) does not confer tumah upon clothing. I might think that it does not confer tumah upon clothing while it is in the midst of his stomach, but it does confer tumah upon clothing while it is in his mouth (even before he swallows it); it is, therefore, written (\"and every) soul\" — It confers tumah \"in the house of the soul\" (i.e., when it is swallowed and gives the soul pleasure), and not in the midst of the stomach and not in the midst of the mouth.", + "4) I might think that if he regurgitates it, it would confer tumah upon his clothing on leaving (his esophagus); it is, therefore, written \"that shall eat\": It confers tumah by way of eating and not by way of regurgitation.", + "5) I might think that the neveilah of a beast confers tumah upon clothing (when it is) in the esophagus; it is, therefore, written (Vayikra 22:8) \"A neveilah and a treifah he shall not eat to become unclean.\" (The allusion is to the neveilah of an animal [i.e., a bird],) which confers tumah only by being eaten — to exclude the neveilah of a beast, which confers tumah (even) before it is eaten.", + "6) I might then think that the neveilah of a bird confers tumah (in the esophagus) by Scriptural edict, and that of a beast, a fortiori (viz.: If the neveilah of a bird, which does not confer tumah by touch, does so by being eaten, how much more so, the neveilah of a beast, which does confer tumah by touch!) It is, therefore, written (Vayikra 22:8) (\"to become unclean through it\" [the neveilah of a bird]) — Only through it is tumah conferred upon clothing by being swallowed, and not through the neveilah of a beast.", + "7) I might think that the neveilah of an unclean bird conferred tumah upon clothing, in the esophagus; it is, therefore, written (Vayikra 17:15) \"that shall eat neveilah and treifah.\" (The allusion is to that) which is forbidden by reason of eating neveilah — to exclude an unclean bird, which is not forbidden by reason of eating neveilah. These are the words of R. Yehudah. The sages derive it from \"neveilah and treifah,\" connoting the neveilah (of a bird) which is subject to treifah — to exclude an unclean bird, which is not subject to treifah. ", + "8) \"that shall eat neveilah\": (According to R. Yehudah,) why mention \"treifah\"? R. Yehudah said: If Scripture (is speaking of) a living treifah (i.e., that he ate an olive-size of it while it was yet alive and it confers tumah upon his clothing when in the esophagus) — is it not written \"neveilah,\" (which confers tumah only after death)? And if (Scripture is speaking of) a dead treifah, this is already included in \"neveilah\"! If so, why mention neveilah? To include a treifah that was slaughtered, (to tell us that it confers tumah as a neveilah, its shechitah not cleansing it thereof).", + "9) R. Meir said; Now if the neveilah of a beast, which confers tumah by touching and lifting, its shechitah cleanses its treifah of its tumah — then the neveilah of a bird, which does not confer tumah by touching and carrying, how much more so should its shechitah cleanse its treifah of its tumah! And just as we find with its shechitah, which renders it kasher for eating, that it cleanses its treifah of its tumah, so its melikah (pinching), which renders it kasher for eating (to Cohanim), should cleanse its treifah of its tumah. R. Yossi says: It is sufficient that it be in the status of the neveilah of a beast (from which you want to derive the halachah a fortiori), viz.: Its shechitah cleanses it and not its melikah.", + "10) I might think that melikah (\"pinching\" of birds, which is performed) within (the azarah) renders clothing tamei in the esophagus; it is, therefore, written \"neveilah and treifah.\" Just as neveilah does not render permissible anything that was previously forbidden, so, treifah — to include (in esophagus neveilah) melikah (of a consecrated bird) outside (the azarah) and chullin (a non-consecrated bird) both within and outside, which do not render permissible (to eat) what was previously forbidden (as opposed to melikah within, which renders the eating of the bird permissible to the Cohanim).", + "11) Others say (i.e., they derive the above ruling from) \"whether citizen or stranger,\" (which connotes) equality of the prohibition (of neveilah) for both citizen and stranger — to exclude melikah within, where this equality does not exist, (it being permitted for citizen Cohanim to eat the neveilah of a bird that was pinched.)", + "12) I might think that one who slaughters (by shechitah) chullin within, and consecrated animals both within and outside, would confer tumah upon his clothing in the esophagus (i.e., when he swallowed the flesh [for I would say that since their shechitah does not permit them to be eaten, they are considered neveilah]); it is, therefore, written \"whether neveilah or treifah.\" Just as (the prohibition of) neveilah obtains within as it does outside, so, treifah obtains within as it does outside — to exclude (from the stricture of esophagus neveilah) shechitah of chullin within, and of consecrated (birds), both within and outside, for they are not similar on the inside and on the outside. \"and he shall wash his clothes\": (See Shemini, Section 4:9)", + "13) We find, then, that if one were eating the neveilah of a clean bird, one of his hands on an (earthen) stove, and the other on his neighbor, both are tahor. (Vayikra 17:16) \"And if he does not wash … then he shall bear his sin\": I might think that for failure to wash his clothes he incurs the punishment of kareth; it is, therefore, written \"not bathe his flesh, then he shall bear his sin — For failure to bathe his body the punishment is kareth, but for failure to wash his clothes, it is forty lashes.", + "14) Whence do we derive that Scripture is speaking here of his rendering the sanctuary and its consecrated objects tamei? Scripture exhorted against tumah and adduced a punishment for it, and it made one liable for an offering for conferring tumah (unwittingly). Just as in the latter instance it is indicated that the offering is for tumah of the sanctuary and its consecrated objects, so in the former, the tumah in question is that of the sanctuary and its consecrated objects.", + "15) Others say: (It is written here) \"then he shall bear his sin,\" and, elsewhere, (Vayikra 19:8) \"Its eater shall bear his sin\" for a gezeirah shavah (identity). Just as (the punishment) there is (indicated to be) kareth, here, too, it is kareth." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 18:1) \"And the L–rd said to Moses, saying: (Vayikra 18:2) Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" I am the L–rd who spoke and caused the world to come into being. I am full of mercy. I am a Judge, who exacts payment, and who is trusted to reward.", + "2) It is I, who exacted payment from the generation of the flood, and from the people of Sodom, and from the Egyptians, and I am destined to exact payment from you if you follow in their ways.", + "3) Whence is it derived that there was no people whose acts were more detestable than those of the Egyptians? From (Vayikra 18:3) \"As the deed of the land of Egypt … you shall not do.\" And whence is it derived that those of the last generation were the worst of all? From \"As the deed of the land of Egypt where you dwelt you shall not do.\" Whence is it derived that (the deeds of the people of) the place where Israel dwelt were the worst of all? From \"where you dwelt you shall not do.\" And whence is it derived that the dwelling of Israel (there) prompted them to all of these deeds? From \"where you dwelt you shall not do.\"", + "4) And whence is it derived that there was no people whose acts were more detestable than those of the Canaanites? From (Vayikra 18:3) \"And as the deed of the land of Canaan you shall not do.\" And whence is it derived that those of the last generation were the worst of all? From \"to which I bring you.\" And whence is it derived that the coming of Israel (there) prompted them to all of these deeds? From \"to which I bring you you shall not do.\"", + "5) R. Shimon says (Isaiah 41:4) \"Who wrought and did? He who called forth the generations from the beginning.\" He readied (punishment) for the guilty generation, that Israel come and exact it of them.", + "6) R Yossi Haglili says: After Scripture equates the deed of the land of Egypt with that of the land of Canaan, and that of the land of Canaan with that of the land of Egypt, why did the Canaanites merit remaining in their land for forty-seven years, as it is written (Bamidbar 13:22) \"And Chevron (in Canaan) was built seven years before Tzoan (in) Egypt\" (and add forty years for their sojourn in the desert)? It was because they honored our father Abraham, saying (Bereshith 23:5) \"Hear us, my lord, a prince of G d are you in our midst\" — wherefore they merited remaining on their land forty-seven years.", + "7) R. Shimon b. Gamliel says in the name of R. Shimon b. Lakish: And thus is it written (Joshua 11:15) (\"And the name of Chevron of yore was the city of Arba [Abraham]), the great man among the Anakim, and the land had rest from war.\" Men who honored the tzaddik merited that their land rest (from war).", + "8) If \"As the deed of the land of Egypt and as the deed of the land of Canaan, you shall not do,\" I might think they should not build or plant as they do; it is, therefore, written (Joshua 11:15) \"and in their statutes you shall not walk.\" I have proscribed for you only those statutes which were instituted for them and for their forefathers and for the fathers of their forefathers. What did they do? A man would wed a man, and a woman, a woman. A man would wed a woman and her daughter, and a woman would wed two — wherefore Scripture states \"and in their statutes you shall not walk.\"", + "9) (Vayikra 18:4) (\"My judgments you shall do, and My statutes you shall heed to walk in them; I am the L–rd your G d.\") \"My judgments\" — these are the laws; \"My statutes\" — these are the midrashoth (exegetical derivations); \"you shall heed\" — this is the Mishnah; \"to walk in them\" — this is the deed; \"shall you heed to walk in them\" — It is not the Mishnah which conducts you (to the world to come), but the deed.", + "10) (Vayikra 18:5) \"And you shall heed My statutes and My judgments, which a man shall do\": to ascribe heeding and doing to statutes and heeding and doing to judgments, (the previous verse having ascribed only doing to judgments and heeding to statutes). (Vayikra 18:5) \"and he shall live in them\": in the world to come. If you would say, in this world, is it not one's end to die? How, then, is \"and he shall live in them\" to be understood? In the world to come. (Vayikra 18:5) \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 18:6) (\"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness; I am the L–rd.\") What is the intent of \"a man, a man\"? To include gentiles to be exhorted against illicit relations as Jews are. \"You (plural) shall not draw near\": What is the intent of this (plural)? Because it is written \"a man,\" I might think that a man is being exhorted against illicit relations with a woman. Whence do I derive the same for a woman vis-à-vis a man? From \"You (plural) shall not draw near.\"", + "2) (Vayikra 18:1 and Vayikra 18:2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" R. Shimon b. Yochai says: This is as is written elsewhere (Shemoth 20:2) \"I am the L–rd your G d, etc.\" (He said to them:) Am I not the L–rd, whose Kingdom you accepted upon yourselves in Egypt? They: \"Yes! Yes!\" He: You accepted My Kingdom — accept My decrees (Shemoth 20:3) \"There shall not be unto you other gods beside Me.\" That is what is intended here: \"I am the L–rd.\" Am I not He whose Kingdom you accepted in Sinai? They: \"Yes! Yes!\" He: You accepted My Kingdom — accept My decrees. R. Yishmael says: Grave are the arayoth (illicit relations), which open with yod-keh and end with yod-keh (the name of the L–rd.) In the beginning (Vayikra 18:6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness; I am the L–rd.\" In the end (Vayikra 18:30) \"And you shall keep My charge, not to do in the manner of the abominations … I am the L–rd your G d.\" Grave are the arayoth, which open with yod-keh and end with yod-keh!", + "3) Rebbi says: It was revealed before Him who spoke and brought the world into being that they were destined to balk against (the restrictions of) arayoth, wherefore He confronted them with a decree: \"I am the L–rd your G d\" — Know who decrees (these strictures of arayoth) upon you! And we find similarly that they balked against arayoth in (Bamidbar 11:10) \"And Moshe heard the people weeping over their families\" (i.e., against the restrictions of illicit relations). And thus did Malachi say to them (Malachi 2:13) \"And this you do a second time: covering the altar of the L–rd with tears, with weeping and with sighing.\" He said to them: This is not the first time (you weep so.) You already wept (over this) in the days of Moses. They answered (Malachi 2:15) \"And did not One do (this) and He is noble of spirit!\" Did not He who created Israel create the (other) peoples? (Why, then, can we not intermingle with them!) To this he replied (Malachi 2:15) \"And what is it that this 'One' desires, (but) the seed of G d!\" (and not of the nations) — at which they all responded (Malachi 2:12) \"Let the L–rd cut off from the man that does this a quick one and an answerer from the tents of Yaakov\" — Let him not have \"a quick one\" among the sages nor \"an answerer\" among the disciples — And, if he were a Cohein, (Malachi 2:12) \"or a presenter of a meal-offering to the L–rd of hosts.\" And thus is it written (re the materialization of such intermingling, Nechemiah 13:29) \"And one of the sons of Yoyada, the son of Elyashiv the high-priest, was son-in-law to Sanvalat the Choronite.\"", + "4) Rebbi says: (Vayikra 18:2) \"Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" Say to them: \"I (Moses), too, was exhorted.\" Just as I (the L–rd exhorted you (to separate from your wife) and you accepted, so tell them (to separate from arayoth) and they will accept it. (A variant:) \"and say to them\" This is an exhortation to beth-din (to separate Israel from arayoth). \"I am the L–rd your G d\" (Elokim = the Judge). I am a Judge to exact payment, and I am trusted to reward.", + "5) (See Section 8:3)", + "6) (See Section 8:4)", + "7) (See Section 8:6)", + "8) (Vayikra 18:3) \"and in their statutes you shall not walk\": What did Scripture leave unsaid (that this need be stated)? Is it not already written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire … (Devarim 18:11) and a chover chaver, etc.\"? What, then, is the intent of \"and in their statutes you shall not walk\"? In their customs — those things that are established for them — such as theatres, circuses, and sports. R. Meir says: These are \"the ways of the Emorites,\" which the sages enumerated. R. Yehudah b. Betheira says: that you not preen yourself (to attract women), and not cultivate locks, and not wear the hair komi (a gentile fashion). And lest you say: \"They have statutes and we have no statutes\" — It is, therefore, written (Vayikra 18:9) \"My judgments shall you do and My statutes you shall heed to walk in them; I am the L–rd your G d.\" — But there is still \"hope\" for the yetzer hara to reflect and say \"But theirs are more beautiful than ours!\" — It is, therefore, written (Devarim 4:6) \"And you shall heed and you shall do. For this is your wisdom and your understanding.\"", + "9) (Vayikra 18:4) \"My judgments you shall do\": These are the things, which if they had not been written would \"ask\" to be written, such as (the interdiction of) theft, illicit relations, blaspheming the Name, and bloodshed. (Vayikra 18:4) \"and My statutes you shall heed\": These are the things that the yetzer hara \"queries\" and that the idolators query, such as (the prohibition against) eating pig and wearing sha'atnez (a mixture of wool and linen), chalitzah (the levirate-refusal ceremony), the cleansing of the leper and the sent-away he-goat. It is, therefore, written (in response to such \"queries\") \"I, the L–rd,\" have decreed them, and it is not for you to call them into question.", + "10) (Vayikra 18:4) \"to walk in them\": Make them primary and not secondary. \"to walk in them\": Your converse should be only in them, not intermixed with any mundane matters. Do not say: I have learned the wisdom of Israel; now I will learn the wisdom of the world. \"to walk in them\": You are not permitted to depart from them. And thus (Mishlei 5:17) \"They shall be ours alone … (Vayikra 6:22) In your going forth, it shall guide you\" — in this world; \"in your reclining, it shall guard you\" — at the time of death; \"and when you awake, it shall converse with you\" — in the world to come. And (Isaiah 26:19) \"Awake and sing, you dwellers in the dust!\" And lest you say: \"Gone is my hope and my prospect!\" It is, therefore, written \"I am the L–rd.\" I am your hope and your prospect and upon Me is your trust. And (Isaiah 46:4) \"And until (your) old age, I am He, etc.\" And (Isaiah 44:6) \"Thus said the L–rd, the King of Israel and its Redeemer, the L–rd of hosts, etc.\" (Isaiah 48:12) \"I am He. I am first and I am last.\" And (Isaiah 41:4) \"I, the L–rd, am first, and with the last shall I be,\"", + "11) (Vayikra 18:5) \"And you shall heed My statutes and My judgments\": This tells me only of what Scripture specifies. Whence do I derive (for inclusion) the other exegeses of the parshah? From \"And you shall heed (eth) My statutes and (eth) My judgments.\"", + "12) \"which a man shall do\": R. Yirmiyah was wont to say: Whence is it derived that even a gentile who observes the Torah is like the high-priest? From \"which a man (any man) shall do, and he shall live in them.\" It is not written: This is the Torah of Cohanim, Levites, or Israelites,\" but (II Samuel 7:19) \"And this is the Torah of man, O L–rd, G d.\" And thus is it written (Isaiah 26:2) \"Open, ye gates, and let there come\" — Cohanim, Levites, and Israelites is not written, but — (Tehillim 118:20) \"tzaddikim shall come therein.\" And (Tehillim 33:1) \"Sing, tzaddikim in the L–rd\" — not Cohanim, Levites, and Israelites. And (Tehillim 125:4) \"Do good, O L–rd, to the good\" — not \"to Cohanim, Levites, and Israelites.\" Even a gentile who observes the Torah is like the high-priest.", + "13) (Vayikra 18:5) \"and he shall live in them\": and not die in them. R. Yishmael was wont to say: Whence is it derived that if one is told in private to serve idolatry or be killed, he should transgress and not be killed? From \"and he shall live in them,\" and not die in them. — But perhaps even in public he should accede. It is, therefore, written (Vayikra 22:32) \"And you shall not desecrate My holy name, and I shall be sanctified in the midst of the children of Israel.\" If you sanctify My name, I, too, will sanctify My name through you. For just as Chananiah, Mishael, and Azaryah, when all the peoples of the world were prostrated before the idol, stood (straight) as palms — as related of them in the tradition (Shir Hashirim 7:8) \"This, your stature, is like a palm\" — (Ibid. 9) \"I said: 'I shall rise on the palm, I shall grasp its branches'\" — This day I shall rise through them in the eyes of the peoples of the world, the deniers of Torah. This day I shall exact punishment for them of their foes — This day I shall resurrect their dead. \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment, and trusted to reward.", + "14) (Vayikra 18:6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness\" — general. (Vayikra 18:7) \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal\" — specific. General-specific (The rule is:) The general subsumes only the specific. (See Hermeneutical Principles 4) (And no arayoth are to be added (by induction) other than those which are specifically mentioned. For otherwise I would say:) Since he is permitted to marry the daughter of his father's brother and his father's brother is permitted to marry his daughter, then, if I have learned that he is forbidden to marry the wife of his father's brother, so, his father's brother should be forbidden to marry his wife. (A second instance:) Since he is permitted to marry the wife of his stepfather, and his stepfather is permitted to marry his wife, then, if I have learned that he is forbidden to marry the daughter of his stepfather, so, his stepfather should be forbidden to marry his daughter. If so, you have adduced arayoth by induction! — wherefore it is written \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness\" — general. \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal\" — specific. General-specific. (The rule is:) The general subsumes only the specific. \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment and trusted to reward.", + "15) (Vayikra 18:19) \"You shall not approach to uncover her nakedness\" - I only know of nakedness. From where [do we know] not to approach? [Hence] we learn to say, \"To a woman, while in her menstrual impurity, you shall not approach to uncover her nakedness.\" I only know about a menstruant, that she is [forbidden] with, do not approach and with, do not reveal. From where [do we know] about all of the sexual prohibitions, that they are [forbidden] with, do not approach and with, do not reveal? [Hence] we learn to say, \"you shall not approach to uncover.\" \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment and trusted to reward.", + "16) (Vayikra 18:24) \"Do not become unclean with any of these\" (abominations): all or part. For with all of these the nations become unclean: These are the Egyptians. \"which I am sending away before you\": These are the Canaanites. (Vayikra 18:25) \"And the land became unclean\" — whereby we are taught that these things (illicit relations) render the land unclean. \"and I visited its sin upon it.\": As soon as I open the accounting book, I exact payment for everything. \"and the land vomited out its inhabitants\": as a man vomits out his food. ", + "17) \"And you shall keep My statutes\": You are fit to keep them (the laws governing arayoth), for you originated them (in Egypt). And thus is it written (Shir Hashirim 4:12) \"A locked garden is My sister, My bride; a locked spring, a sealed fountain.\" ", + "18) And you shall not do all of these abominations\": all or part. \"citizen\": as it implies. \"the citizen\": to include the wives of citizens. \"stranger\": a proselyte. \"the stranger\": to include the wives of strangers. \"in your midst\": to include bondsmen.", + "19) (Vayikra 18:27) \"For all of these abominations were done by the people of the land which were before you, and the land became unclean\" — whereby we are taught that these things render the land unclean. (Vayikra 18:28) \"So that the land not vomit you out … as it vomited out the nation that was before you\" — whereby we are taught that the land incurs exile because of those things.", + "20) \"For all who do any of these abominations\": all or part; \"the souls (plural) shall be cut off.\" What is the intent of this? Because it is written \"a man,\" I might think that a man incurs kareth by (fornicating with) a woman. Whence do I derive the same for a woman by a man? From \"the souls\" — two.", + "21) (\"the souls that do\"): What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 18:6) \"You shall not draw near,\" I might think they incurred kareth for drawing near (alone); it is, therefore written \"that do,\" and not that draw near. \"from the midst of their people\": but their people remain at peace.", + "22) (Vayikra 18:30) \"And you shall keep My charge\": Make a \"keeping\" (i.e., protection) for My charge. \"And you shall keep My charge\": to exhort beth-din (to be vigilant) in this regard. \"not to do in the manner of the abominations that were done before you, and you shall not become unclean (tamei) in them\": We are hereby taught that all of the arayoth are called \"tumah.\" (Vayikra 11:43) \"And do not become unclean with them that you be unclean with them\": If you become unclean with them, you render yourselves unfit for Me. What benefit do I have of you when you are in debt to Me for destruction! — wherefore it is written (Vayikra 18:30) \"I am the L–rd your G d.\" ", + "23) And in this vein Ezra writes (Ezra 9:14) \"Shall we again break Your commandments and make marriages with the people of these abominations? Would You not rage against us until You consumed us, without remnant or escape? (Ezra 9:15) O L–rd, G d of Israel, You are righteous!\" " + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 19:1) \"And the L–rd spoke to Moses, saying (Vayikra 19:2) Speak to the entire congregation of the children of Israel, and say to them: Holy shall you be.\" We are hereby taught that this section was stated in the presence of all. Why so? Because most of the major tenets of Torah are inherent in it. \"Holy shall you be\": Separate yourselves (from arayoth.) \"Holy shall you be, for holy am I, the L–rd your G d.\" If you sanctify yourselves, I will consider it as if you had sanctified Me, and if you do not sanctify yourselves, I will consider it as if you had not sanctified Me. — But perhaps the meaning is: If you sanctify Me, I am holy, and if not I am not holy. It is, therefore, written \"for holy am I\" — I remain in My holiness whether or not I am sanctified (by men). Abba Shaul says: What is the duty of the King's retinue? To follow in the footsteps of the King (and to be holy).", + "2) (Vayikra 19:3) (\"A man, his mother and his father, you shall fear, and My Sabbaths you shall keep; I am the L–rd your G d.\") \"A man\": This tells me only of a man. Whence do I derive the same for a woman? From \"you (plural) shall fear.\"", + "3) If so, why is \"a man\" written? A man is in a position of doing (things to honor his parents), unlike a woman, who is subject to her husband's will.", + "4) It is written \"A man, his mother and his father, you shall fear,\" and (Devarim 6:13) \"The L–rd your G d you shall fear.\" Scripture likens the fear of father and mother to fear of the L–rd.\"", + "5) It is written (Shemoth 19:12) \"Honor your father and your mother\" and (Mishlei 3:9) \"Honor the L–rd from your wealth.\" Scripture likens honoring father and mother to honoring the L–rd.", + "6) It is written (Shemoth 20:17) \"And he who curses his father and mother shall be put to death\" and (Vayikra 24:15) \"A man, a man, if he curse his G d, shall bear his sin.\" Scripture likens cursing of father and mother to cursing of the L–rd.", + "7) But it is impossible to write of striking vis-à-vis the L–rd, (as it is written vis-à-vis parents [Shemoth 21:15]). (And one's honoring parents) is justly (compared to his honoring the L–rd), for the three of them are partners in his creation.", + "8) R. Shimon says: Lambs precede goats in most places (in Scripture). I might think that this is because they are preferred; it is, therefore, written (Vayikra 4:32) \"And if a lamb he brings as his offering for a sin-offering\" (after 4:28 \"a kid of the goats\"), to teach that both are equal. Turtle-doves precede pigeons in most places. I might think that this is because they are preferred; it is, therefore, written (Vayikra 12:6) \"and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering,\" to teach that both are equal.", + "9) Father precedes mother in all places. I might think that the father's honor is above that of the mother; it is, therefore, written \"A man, his mother and his father you shall fear,\" to teach that they are both equal. But the sages said: The father takes precedence to the mother in all instances because both he and his mother are obliged to honor his father.", + "10) Which is fear? He shall not sit in his place, and he shall not speak in his place, and he shall not contradict his words. Which is honoring? Giving him to eat and to drink and clothing and covering and bringing in and taking out. \"A man, his mother and his father you shall fear\": I might think that if his father or mother told him to transgress one of the mitzvoth of the Torah he should heed them; it is, therefore, written \"and My Sabbaths you shall keep\" — You are all obliged to honor Me. (Vayikra 19:4) \"Do not turn to the idols (elilim)\": Do not turn to serve them (in thought). R. Yehudah says: Do not turn to scrutinize them.", + "11) \"elilim\": This is one of the ten pejorative names of idols: elilim — because they are hollow; pesel — because they are sculpted; masechah — because they are molten; matzevah — because they are stood up; atzabim — because they are made in sections; teraphim — because they rot; gilulim — because they are revolting; shikutzim — because they are detestable; chamanim — because they stand in the sun; asherim — because they are supported by others. \"Do not turn to the idols, and molten gods do not make for yourselves.\" In the beginning, they are idols; if you turn to them, you make them gods.", + "12) \"and molten gods do not make\": I might think that others can make it for them; it is, therefore, written \"not … for you.\" I might think that they can make it for others; it is, therefore, written \"Do not make (it) (not) for you\" (i.e., for others) — whence they ruled: If one makes an idol, he transgresses two exhortations: \"Do not make\" and \"not for you.\" R. Yossi says: (He transgresses) three: \"You shall not make,\" \"not for you,\" and (Shemoth 20:3) \"There shall not be unto you.\" " + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 19:5) \"And if you slaughter a sacrifice of peace-offerings to the L–rd, for your will shall you slaughter it. (Vayikra 19:6) On the day that you slaughter it, it shall be eaten, and on the next day.\": Let this not be stated, (for it has already been written, viz. [Vayikra 7:16]). If it is not needed for eating, learn it as applying to slaughtering, i.e., even when you slaughter it, your intent should be to eat it for two days.", + "2) This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for two days? From \"And if you slaughter a sacrifice.\"", + "3) (Vayikra 19:5) \"shall you slaughter it\": two heads are not slaughtered at the same time.", + "4) (Vayikra 19:6) \"And if it is eaten on the third day, it is rejected (piggul); it shall not be accepted. Let this not be stated (i.e., it is obvious). If it is not needed for (eating it) outside of its prescribed time, learn it as applying to (eating it) outside of its prescribed place (i.e., as eating peace-offerings outside of Jerusalem.)", + "5) (Vayikra 19:8) \"And the eater of it shall bear his sin, for he has profaned the holy thing of the L–rd; and that soul shall be cut off from its people.\" This is a prototype (binyan av) for (desecration of) all that is holy, that its punishment is kareth.", + "6) (Vayikra 19:9) (\"And when you cut the harvest of your land, do not end off the corner of your field to cut it; and the gleaning of your harvest, you shall not gather.\") \"and when you cut\": \"And when you cut\": to exclude cutting by thieves, nibbling by ants, or breaking by wind or beast. \"And when you cut\": to exclude cutting by gentiles — whence it was ruled: If a gentile harvested his field and then became a proselyte, he is exempt from (the laws of) leket (the poor man's share), shikchah (forgotten sheaves), and peah (the corner of the field). R. Yehudah makes him liable for shikchah, shikchah obtaining only at the time of the sheaving.", + "7) This tells me only of cutting. Whence do I derive the same for tearing? From \"to cut,\" (the repetition connoting extension of inclusion). Whence do I derive uprooting? From \"your harvest.\" This tells me only of grain. Whence do I derive (for inclusion) beans? From \"your land\" (all that is in your land). Whence do I derive trees? From \"your field.\" I might think that greens and cucumbers and gourds and melons, and cucumber-melons are all included. It is, therefore, written \"harvest.\" Just as \"harvest\" connotes what is edible, and guarded (to exclude what is hefker [ownerless]), and growing from the ground, and gathered at one time, and stored for preservation — to exclude greens, which though they are gathered at one time, are not stored for preservation; to exclude figs, which, although they are stored for preservation, are not gathered at one time. And grain and beans are included in the general rule.", + "8) And, in trees, red berries (of the summac tree), and carobs, and nuts, and almonds, and grapes, and pomegranates, and olives, and dates are subject to peah, (being included in the general rule). ", + "9) \"Do not end off the corner of your field\": Peah is a function of ending (even if he ended in the middle of the field), and there is no peah without a name (i.e., without his calling it \"peah\"), and peah (is given) only from the end (of his field). From here they ruled: If he gave (i.e., if he called it \"peah\") in the beginning or in the middle (of the harvest) it is peah, so long as he does not give less than one-sixtieth at the end. ", + "10) And this is what R. Shimon was wont to say: For four reasons the Torah dictated not ending off the end of his field (as opposed to some other portion): So that the poor not be cheated (by his favoring one of his own kinsmen before they are aware that he has left something over); so that the (time) of the poor not be wasted (in waiting to see which portion will be left over); so that he not leave himself open to suspicion (of not having set aside peah); and so that he not be in violation of \"Do not end off the corner of your field.\" \"so that the poor not be cheated\": so that a man not wait for an opportune time (when other poor men are not around) and tell his poor kinsman: \"Come and take peah for yourself.\"; \"so that the (time) of the poor not be wasted\": so that the poor not sit and wait the whole day, saying \"Now he will give peah\"; but they will go to glean in a different field, and return at the time of the ending. \"so that he not leave himself open to suspicion\": so that the passersby not say: \"See how this man has harvested his field and not left over peah for the poor!\"; \"and so that he not be in violation of 'Do not end off the corner of your field'\": (by telling people that he has left over peah somewhere else in the field.)", + "11) \"your field\": and not the field of others (i.e., If he harvests the field of gentiles, he is exempted from peah et al. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: \"your field\": and not if he (has a field) in partnership with a gentile. \"your field\": to make him liable (for peah) for each one of his fields." + ], + "Chapter 2": [ + "1) From here (the above) they ruled: These intervene (to create two fields) for purposes of peah: a stream, a rivulet, a way for one (four cubits), a way for many (sixteen cubits), a path for many and a path for one, passable in the dry season and in the rainy season, an uncultivated (field), newly broken land, (a field which is sown with) other seed (aside from the regular), and (a field which is) cut for fodder. These are the words of R. Meir. The sages say: It does not intervene unless he plows it.", + "2) A permanent water duct is (regarded as) intervening. R. Yehudah says: If (as a result) the fields cannot be cut as one, it is (regarded as) intervening. And for all mounds which can be hoed with a (hand) hoe, even though the cattle cannot cross them with their gear, he gives one peah for all.", + "3) All things intervene for seeds; and only a fence of twenty handbreadths intervenes for trees. If their boughs were intertwined (above the fence), it does not intervene, but he gives one peah for all.", + "4) And for carob trees, as long as he can see one (of the trees on the other side of the fence while standing beside) another, (the fence is not regarded as intervening). R. Gamliel said: My father's house was wont to give one peah for all the olives on each side, and for carobs, wherever one could be seen from the other. R. Eliezer b. Tzaddok says in his name: The same was done even for carobs that they had in the whole city.", + "5) \"And the gleaning (leket) of your harvest (you shall not cut\"): And not the leket (that falls) from plucking (by hand). \"and the leket of your harvest\": Only leket which comes from harvesting is regarded as leket. From here they ruled: If he harvested his handful or plucked his fistful and was stuck by a thorn or stung by a scorpion, and it fell from his hand to the ground, it belongs to the owner (of the field). (If it fell) from the midst of his hand or from the movement of the sickle (while he was harvesting), it belongs to the poor. (If it fell) after his hand or after the sickle (i.e., as the result of a non-harvesting related movement), it belongs to the owner. (If it fell) from the tip of the sickle of from his finger tips, R. Yishmael says: It belongs to the poor; R. Akiva says: It belongs to the owner.", + "6) \"You shall not gather … (Vayikra 19:10) for the poor\": Do not aid the poor man (in gathering, for you thereby lessen another's chances). \"You shall not gather\": The poor man (who owns a field) is hereby being exhorted (to leave leket) from his own." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 19:10) \"And your vineyard you shall not glean; and the fallow fruit (peret) of your vineyard you shall not gather. To the poor man and to the stranger you shall leave them; I am the L–rd your G d.\") \"And your vineyard you shall not glean (te'oleil)\": From here they ruled: A vineyard which is all oleiloth (tendrils which have no grapes bunched together or hanging down from the end) — R. Eliezer says: It belongs to the owner; R. Akiva says: It belongs to the poor. R. Eliezer (to R. Akiva): It is written (Devarim 24:21): \"When you harvest the grapes of your vineyard, you shall not glean it\" — If there is no harvest, whence the gleanings? R. Akiva: But it is written \"and your harvest you shall not glean\" — even if it is all gleanings. If so, what is the intent of \"when you harvest you shall not glean\"? I might think that since Scripture permitted the gleanings to the poor, they could come and take them whenever they wished; it is, therefore, written \"When you harvest … you shall not glean.\" The poor have no rights to the gleanings before the harvest.", + "2) \"and the peret of your vineyard\": (The taking of) peret obtains only with harvesting — whence they ruled: If he were harvesting, and in cutting the clusters, they became entangled in the leaves and fell to the ground and became peret (single grapes), these belong to the owner. If one left a basket under the vine while harvesting (so that any single grapes fall into it), he is robbing the poor (of their due). Of this it is written (Mishlei 22:28) \"Do not remove the bound of yore.\"", + "3) What are oleiloth? (Tendrils which have) neither grapes bunched together (katef) nor hanging down from the end (netef). If they had katef but not netef, or netef but not katef, they belong to the owner. If their status is doubtful, they belong to the poor. If there were oleiloth in the arkuvah (a part of the vine laid on the ground) — if it were cut together with the cluster, it belongs to the owner; if not, it belongs to the poor. A single berry — R. Yehudah says: This is regarded as (part of the) cluster. The sages say: (They are regarded as) oleiloth.", + "4) \"to the poor man\": I might think (that this applies, too,) to the poor of others (i.e., of gentiles); it is, therefore, written \"to the stranger\" (i.e., the proselyte, who is Jewish). If \"to the stranger,\" I might think that the reference is to a ger toshav (a \"sojourning stranger,\" who is not Jewish); it is, therefore, written (in this context, Devarim 26:13) \"to the Levite.\" Just as a Levite is a son of the Covenant, so \"stranger\" is a son of the Covenant (and not a gentile).", + "5) If \"to the Levite and to the stranger,\" I might think (that they take peah) whether or not they are in need. It is, therefore, written \"to the poor man\" — Just as \"the poor man\" is in need and is a son of the covenant, so all (to obtain peah) must meet these criteria. \"you shall leave them\": Lay it down before them and let them take it for themselves. Even if ninety-nine say that (you should) divide it (among them), and one says that (you should let them) take it — even if he is healthy and strong — he is to be heeded, for he says according to the halachah. I might think (that the same applies) to hanging (grapes) and to (hanging) dates, (where there is danger in allowing them to take it themselves); it is, therefore, written (\"leave) them\" (and not others, for taking). (In the instance of hanging fruit,) even if ninety-nine say to take them and, one says to divide them — even if he is old, even if he is sick (and is suspected to be motivated by self-interest) — he is to be heeded, for he says according to the halachah.", + "6) Why did you see fit to say that with hanging grapes and dates they divide and with all other fruits they take? After Scripture includes, it excludes. It is written \"harvest,\" which is distinctive in that (in being on the ground), the weak can deal with it as well as the strong, to exclude hanging grapes and dates, where this is not the case. R. Shimon says: Slippery nut trees are in the same category as vines and date palms.", + "7) \"shall you leave\": before them. Leave grain in its stalk; fenugrec, in its spike; dates in their \"broom.\" I might think (that the stalks are peah) even if the wind dispersed them; it is, therefore, written \"them\" (and not their dispersed stalks). If he set them aside (as peah, in their stalks), and then the wind dispersed them, then just as they (the poor) have acquired them, they have acquired their stalks. Whence is it derived that a possibility (safek) that something might be leket is leket, and that safek shikchah is shikchah, and safek peah is peah? From \"to the poor man and to the stranger shall you leave them\" (even a \"possibility\" of them). \"I am the L–rd your G d\" (elokeichem) (\"elokim is a judge). I exact of you \"souls\" in payment, as it is written (Mishlei 22:22 and Mishlei 22:23) \"Do not rob the needy one because he is needy, nor oppress the poor man in the gate. For the L–rd will take up their quarrel and He will rob their robbers of (their) soul.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 19:11) (\"You shall not steal, and you shall not deny, and you shall not lie, one to another.\") \"You shall not steal\": What is the intent of this (i.e., the prohibition against stealing has already been stated.) Because it is written in respect to stealing (Shemoth 22:6) \"He shall pay double, we know the punishment. Where is the exhortation? (It is here,) \"You shall not steal.\" ", + "2) \"You shall not steal\": (Even if only) to taunt the owner, (thinking to return the theft afterwards). \"You shall not steal\": (Even to benefit the owner,) thinking to pay (kefel) double (the amount of what you have stolen) or to pay \"four and five\" (times the amount of what you have stolen.) Ben Bag Bag says: Do not steal what is yours from behind the thief, so that you yourself not appear to be a thief, (but claim the object from him to his face).", + "3) \"and you shall not deny\": What is the intent of this\"? (i.e., it is already written, viz.: [Vayikra 5:22]). From there, we learn the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"and you shall not deny.\"", + "4) \"one man to the other (amitho)\": This tells me of a man vis-à-vis his fellow man. Whence do I derive the same for a man vis-à-vis a woman? From \"amitho,\" which connotes both.", + "5) \"You shall not steal, and you shall not deny, and you shall not lie, one man to another. (Vayikra 5:12) \"and you shall not swear in My name falsely.\" If you do steal, in the end you will deny; in the end you will lie; in the end, you will swear in My name falsely.", + "6) \"you shall not swear falsely in My name\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 20:7) \"You shall not take the name of the L–rd your G d in vain,\" I might think that one is liable for the distinctive name (the Tetragrammaton) alone. Whence would I derive (for inclusion) all of the epithets? It is, therefore, written \"in My name\" — any name that I have.", + "7) (Vayikra 19:12) \"and (thereby) profane the name of your G d\": We are hereby taught that a vain oath is a profanation of the Name. Variantly: \"and you profane\" — you thereby become profane (and vulnerable to attack) to animals and beasts.", + "8) And thus is it written (Isaiah 24:6) \"Therefore a (vain) oath has devoured the earth, and the dwellers therein are found guilty. Therefore, the inhabitants of the earth are parched, and few men are left.\"", + "9) (Vayikra 19:13) (\"You shall not oppress your neighbor, and you shall not rob. There shall not abide with you the wages of a laborer until morning.\") \"You shall not oppress your neighbor\": I might think even by saying that one is not strong, when he is strong; that he is not wise, when he is wise; that he is not rich, when he is rich; it is therefore, written \"and you shall not rob.\" Just as \"robbery\" is distinctive in applying to money, so, \"oppression\" here applies to money. How so? Withholding the wages of a hired worker. \"There shall not abide with you the return of a hired man with you until morning.\": This tells me only of the wage of a man. Whence do I derive the same for the wage (i.e., the \"return\") of a beast (that is lent out); of vessels; of land? From \"There shall not abide with you the return\" of all things.", + "10) \"until morning\": He does not transgress (\"There shall not abide) until the first morning. I might think (that he transgresses) even if he did not come and did not claim it; it is, therefore, written (lit.,) \"You shall not hold back\" (forcibly).", + "11) I might think (that he transgresses) even if he diverted him (for his payment) to a storekeeper or to a money changer; it is, therefore, written \"with you\" — that it not abide with you, by your will.", + "12) \"There shall not abide the wages of a laborer with you until the morning. This tells me of a day laborer, that he can claim (his wage) all the night. Whence do I derive that a night laborer can claim all the day? From (Devarim 24:15) \"In his day shall you give him his hire.\"", + "13) (Vayikra 19:14) (\"You shall not curse the deaf man), and before the blind man do not place a stumbling-block. And you shall fear your G d; I am the L–rd.\") \"You shall not curse the deaf man.\": This tells me only of a deaf man. Whence are all men included? From (Shemoth 22:7) \"and a prince among your people you shall not curse.\" If so, why is \"deaf man\" written? Just as a deaf man is distinctive in being alive, (so all living men are included) — to exclude a dead man, who is not alive.", + "14) \"and before the blind man do not place a stumbling-block.\": before one who is \"blind\" in a certain matter. If someone asks you: \"Is that man's daughter fit for (marriage into) the priesthood? Do not tell them that she is \"kosher\" if she is not. If they ask you for advice, do not give them advice that is unfit for them. Do not say: \"Leave early in the morning,\" so that robbers should assault them. \"Leave in the afternoon,\" so that they fall victim to the heat. Do not say to him \"Sell your field and buy an ass,\" and you seek occasion against him and take (procure) it from him. Lest you say \"But I gave him good advice!\" — these things are \"known to the heart,\" viz.: \"And you shall fear your God; I am the Lord.\"" + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 19:15) (\"You shall not do wrong in judgment. You shall not lift up the face of the poor man, and you shall not favor the face of the great one. In righteousness shall you judge your neighbor.\") \"You shall not do wrong in judgment.\": We are hereby taught that a judge who perverts justice is called \"wrong,\" \"hated,\" \"revolting,\" \"rejected,.\" \"abominable,\" and he leads to five things: He defiles the sanctuary, he desecrates the Name, he drives out the shechinah, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles it from its land.", + "2) \"You shall not lift up the face of the poor man\": Do not say: He is a poor man and since I and this rich man are obliged to sustain him, I shall vindicate him in judgment, so that he can support himself honorably.", + "3) \"and you shall not favor the face of the great one\": Do not say: He is a wealthy man, the son of great ones. How can I shame him and look on at his shame!", + "4) \"In righteousness shall you judge your neighbor.\": that one be allowed to speak at length, and the other told \"Speak briefly,\" and that one stand and the other sit. Variantly: \"In righteousness shall you judge your neighbor.\": Judge every man in the scale of merit.", + "5) (Vayikra 19:16) (\"You shall not go spying out among your people. You shall not stand by the blood of your neighbor; I am the L–rd.\") \"You shall not go rachil among your people\": You shall not be rach (soft) to one and hard to the other. Variantly: You shall not be like a rochel (a merchant), who bandies words (from one locale to another [thus, \"rechiluth\"]).", + "6) R. Nechemiah said: This is the practice of the judges: The litigants stand before them and state their cases, after which they are taken outside and they (the judges) deliberate upon the matter. When they are finished doing so, the litigants are brought back in, at which time the chief judge says: \"So and so, you are liable, etc.\"", + "7) And whence is it derived that if one of the judges goes out, he should not say \"I found for you, but what can I do, my fellow (judges) are in the majority\"? From \"You shall not go rachil among your people.\" And (Mishlei 11:13) \"He who goes rachil reveals a secret, and the faithful of spirit conceals a thing.\"", + "8) And whence is it derived that if you can testify on someone's behalf, you are not permitted to remain silent? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" And whence is it derived that if you see someone drowning in the river or being waylaid by robbers or attacked by a wild beast, that you must rescue him? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" And whence is it derived that (if you see) a man pursuing another to kill him or to sodomize him, or after a betrothed maiden, that you must rescue the pursued by (taking) the life of the pursuer? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" (Vayikra 19:17) \"You shall not hate your brother in your heart. Reprove shall you reprove your neighbor, but do not bear sin because of him.\") \"You shall not hate your brother\": I might think (that this means) that he should not curse him or strike him or slap him; it is, therefore, written \"in your heart.\" Scripture speaks only of hatred in the heart. And whence is it derived that if he reproved him four or five times (and he did not take heed), he should keep on doing so? From \"Reprove shall you reprove.\" I might think that he must do so even if his face changes color (in shame); it is, therefore, written \"but do not bear sin because of him.\" ", + "9) R. Tarfon said: I swear that there is no one in this generation who is able to reprove, (for the one he reproves is likely to attribute even worse faults to him). R. Elazar b. Azaryah said: I swear that there is no one in this generation who is able to accept reproof. R. Akiva said: I swear that there is no one in this generation who knows how to give reproof. R. Yochanan b. Nuri said: I call heaven and earth as witness for me that more than four or five times Akiva was beaten because of me before R. Gamliel, to whom I would complain about him, and he loved me all the more for it, in keeping with (Mishlei 9:8) \"Do not reprove a scoffer lest he hate you.\"", + "10) (Vayikra 19:18) (\"You shall not take revenge, and you shall not bear a grudge against the children of your people. And you shall love your neighbor as yourself; I am the L–rd.\") \"You shall not take revenge\": How far does the \"power\" of revenge extend? If one said to another: Lend me your sickle, and he did not lend him, and the next day the other said to him: Lend me your spade, and he answered: No, just as you did not lend me your sickle.", + "11) \"you shall not bear a grudge\": How far does the \"power\" of grudge-bearing extend? If one said to another: Lend me your spade, and he did not lend him, and the next day the other said to him: Lend me your sickle, and he answered: Here it is; I am not like you, who did not lend me your spade.", + "12) \"You shall not take revenge and you shall not bear a grudge against the children of your people\": You may take revenge of and bear a grudge against others (idolators). \"And you shall love your neighbor as yourself\": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah. Ben Azzai says: (Bereshith 5:1) \"This is the numeration of the generations of Adam\" — This is an even greater principle.", + "13) (Vayikra 19:19) (\"My statutes you shall keep. Your beast you shall not mate with a different breed. Your field you shall not sow with diverse seeds. And a mingled (kilaim) interwoven (sha'atnez) garment shall not come upon you.\") If it were written only \"You shall not mate your beast,\" I might think he should not take a (female) beast and stand it before a male; it is, therefore, written \"kilaim\" (a different breed); it is only kilaim that is interdicted, (and not breeding alone).", + "14) This tells me (of mixed breeding being interdicted) only of \"your beast\" with your beast. Whence do I derive the same for your beast with that of others (gentiles); that of others with your beasts, that of others with that of others? From \"My statutes you shall keep.\"", + "15) This tells me only of beast with beast. Whence do I derive the same for beast with animal, animal with beast, unclean with clean, clean with unclean? From \"My statutes you shall keep.\" ", + "16) \"Your field you shall not sow\": This tells me only that he shall not sow (it with kilaim). Whence is it derived that he shall not preserve it (if it is already sown in that manner)? From \"kilaim, your field, not\" (thus, the order of words in the verse).", + "17) Whence is it derived that it is forbidden to graft a non-fruit tree with a fruit tree, a fruit tree with a non-fruit tree, a fruit tree (of one kind) with a fruit tree (of a different kind)? From \"My statutes you shall keep.\"", + "18) \"And a mingled, interwoven garment\": What is the intent of this? (i.e., Why mention \"garment\"?) Because it is written (Devarim 22:11) \"You shall not wear an interweaving, wool and linen together,\" I might think it is forbidden to wear strips of wool and stalks of flax; it is, therefore, written \"garment.\" This tells me only of a garment. Whence do I derive the same for felt (stuff): From \"sha'atnez,\" anything that is hackled, spun, and twined (\"shua, tavui, vanuz\" [acronym on sha'atnez]). R. Shimon b. R. Elazar says: (on \"sha'atnez\") He (the transgressor of \"sha'atnez\") is perverse (naloz) and he turns (meliz) his Father in heaven against him. From \"shall not come upon you\" I might think that he may not throw a bundle (containing sha'atnez) over his shoulder. It is, therefore, written \"You shall not wear\" (sha'atnez). If only that were written, I would think that only \"wearing\" were forbidden. Whence is the same derived for covering oneself with it? From \"there shall not come upon you.\" He is permitted to spread it beneath him but the sages have forbidden it lest a strand entwine itself on his flesh. " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 19:20) (\"And a man, if he lie with a woman, a lying of seed, and she be a maidservant, bound to a man, and redeemed she has not been redeemed, or freedom not been given to her — there shall be censure; they shall not die, for she was not freed.\") \"a man\": to exclude a minor. I might think that I exclude one older than nine years and one day (even though he might be potent); it is, therefore, written \"And a man\" (connoting inclusion).", + "2) \"if he lie with a woman\": to exclude a minor (less than three years and one day, who is not fit for intercourse). \"a lying of seed\": to exclude peripheral (unconsummated) intercourse. \"and she be a maidservant\": I might think that Scripture is speaking of a Canaanite maidservant; it is, therefore, written \"and redeemed,\" (which cannot apply to a Canaanite maidservant). If \"and redeemed,\" I might think that she was entirely redeemed; it is, therefore, written \"she was not redeemed.\" How is this to be understood — \"redeemed and not redeemed\"? Scripture is speaking of one who is half-maidservant, half-freed woman and betrothed to a Hebrew manservant. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: Scripture is speaking of a Canaanite maidservant who is betrothed to a Hebrew manservant. If so, how is \"redeemed she has not been redeemed\" to be understood? Scripture speaks in the language of man. R. Elazar b. Azaryah says: All of the arayoth (forbidden women) have already been stated (to be free women), so that this one, which remains, must be half-maidservant, half-freedwoman, who is betrothed to a Hebrew manservant. Others say: (Scripture is speaking) of a Canaanite maidservant betrothed to a Canaanite manservant.", + "3) \"and redeemed she has not been redeemed\": through money or its equivalent. Whence is (the possibility of redemption by) writ (of emancipation) derived? From \"or freedom not given to her,\" and elsewhere (Devarim 24:3): \"And he shall write to her a writ of divorce\" — Just as there, a writ; here, too, a writ. This tells me only that money effects half- (redemption [viz., \"and redeemed she has not been redeemed\"]), and that a writ (of emancipation) effects complete (redemption). Whence is it derived that a writ, too, can effect half-redemption? From \"and redeemed she has not been redeemed, or freedom not been given to her\" — Just as money can effect half- (redemption), so, a writ.", + "4) \"there shall be censure\": stripes. We are hereby taught that she receives stripes. I might think that he, too, receives stripes. It is, therefore, written (lit.,) \"she shall be (censured.\") — She receives stripes; he does not.", + "5) \"they shall not die, for she was not freed\": But if she were freed, they are liable to the death penalty. R. Shimon says in the name of R. Akiva: I might think that money consummates (her union with the manservant, so that both she and her consort are put to death); it is, therefore, written \"they shall not die for she was not freed (by writ)\" — The entire section is leading up to \"she was not freed,\" whereby we are taught that only the writ (of emancipation) effects consummation.", + "6) (Vayikra 19:21) \"And he shall bring his guilt-offering to the L–rd, to the door of the tent of meeting, a ram for a guilt-offering.\" It is written here \"a ram for a guilt-offering,\" and, elsewhere (Vayikra 5:15) \"a ram .. for a guilt-offering. Just as there, with shekels of silver, here, too, with shekels of silver.", + "7) (Vayikra 19:22) (\"And the Cohein shall make atonement for him with the ram of the guilt-offering before the L–rd because of his sin which he has sinned, and it shall be forgiven him (of) his sin which he has sinned.\") \"And the Cohein shall make atonement for him with the ram of the guilt-offering before the L–rd because of his sin which he has sinned\": We are hereby taught that he brings one offering for numerous acts of coitus (within the same time period). \"and it shall be forgiven him (of) his sin which he has sinned\": (What is the intent of this repetition?) To equate a deliberate sin with an inadvertent one (for purposes of bringing an offering).", + "8) (In the instance of) all the arayoth, a minor (i.e., a male of nine years of age and a female of three years of age) is equated with an adult (in making the adult partner liable for the death penalty); but with a maidservant, a minor maidservant is not equated with an adult (maidservant in making her partner liable for the death penalty [viz. Vayikra 5:2]).", + "9) (In the instance of) all the arayoth, peripheral intercourse is equated with consummated intercourse (vis-à-vis) the death penalty; but with a maidservant peripheral intercourse is not equated with consummated intercourse [viz. Vayikra 5:2]).", + "10) (In the instance of) all the arayoth, men are equated with women both in respect to stripes (for deliberate transgression) and in respect of (bringing) an offering (for unwitting transgression); but with a maidservant, she receives stripes and he does not, and she brings a guilt-offering and he does not. (In the instance of) all the arayoth, a sin-offering (is brought), and in that of a bound maidservant, a guilt-offering. (In the instance of) all the arayoth, there is liability (for a separate offering) for each act of coitus; but in that of a maidservant, there is liability for only one offering for many acts of coitus. (In the instance of) all the arayoth, deliberate transgression was not equated with unwitting transgression (vis-à-vis the obligation to bring an offering); but in that of a maidservant, deliberate transgression was equated with unwitting transgression." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 19:23) (\"And when you come to the land and you plant every food tree, then you shall count as forbidden its fruit. Three years it shall be to you forbidden; it shall not be eaten.\") \"when you come\": I might think (that the laws of arlah apply) when they come to trans-Jordan; it is, therefore, written: \"to the land\" — to the specific land (i.e., Eretz Yisrael proper).", + "2) \"when you come … and you plant\": to exclude (from arlah) what was planted by the gentiles before they entered the land. — But perhaps I exclude what was planted by gentiles after they came to the land! It is, therefore, written \"every tree\" — whence they ruled: What our ancestors found to have been planted before they came to the land is exempt (from arlah). What they planted, even before they had conquered the land, is subject (to arlah). \"and you plant\": to exclude what grows of itself. \"and you plant\": to exclude (from arlah) what is engrafted and what is sunk (in the ground to grow as an independent plant) — whence they ruled: The connection of grape vines and the engrafting on an engrafted part, even though it is sunk into the ground, is permitted (vis-à-vis arlah). R. Meir says: If (he sunk into the ground) a healthy (self-sufficient) engrafting, it is permitted; if, an unhealthy engrafting, it is forbidden. This tells me (as being subject to arlah) only of his planting a nut and an almond. Whence do I derive the same for planting a young shoot (thereof)? From \"tree\" (including a shoot thereof). \"food tree\": and not a barren tree. \"food tree\": to exclude what is planted for fencing, beams, and fuel. R. Yossi says: Even if he said: The inner is for food and the outer for fencing, the inner is subject (to arlah), and the outer not.", + "3) R. Shimon b. Gamliel said: When is this so? (that what is planted for fencing, beams, and fuel is not subject to arlah)? When what he planted is fit for these things; but if it is not fit for these things, it is subject (to arlah). If he planted it for fuel and (afterwards) thought to use it for food, whence is it derived that it is subject (to arlah)? From \"every food tree.\" From when does he start counting? From the time of its planting, (and not from the time of its producing fruit). \"its fruit\": to exclude leaves, palm branches, vine sap, and bud sap. I might think that early grapes and half-ripe grapes are also excluded; it is, therefore, written: \"eth piryo\" (\"along with its fruit,\") to include the latter. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: It is written (in the verse:) \"va'araltem\" (\"forbidden\") \"arlatho,\" \"areilim\" — to include all (as subject to arlah).", + "4) \"three years\": I might think that for three years (arlah fruits) are forbidden, but after three years they are permitted; it is, therefore, written \"It shall be\" (i.e., it shall remain forbidden for all time). \"to you\" (plural): to include (as subject to arlah) what is planted for all.", + "5) R. Yehudah says: \"to you\": to exclude (from arlah) what is planted for all. R. Shimon b. Elazar said in his name: What one plants for all is subject to arlah. What grew of itself for many is not subject to arlah.", + "6) \"it shall not be eaten\": This tells me only that it may not be eaten. Whence is it derived that one may not dye with it or (otherwise) benefit from it? From \"va'araltem,\" \"arlatho,\" \"areilim\" — to include all.", + "7) (Vayikra 19:24) (\"and in the fourth year all of its fruit shall be holy for praise to the L–rd.\") Whence is it derived that thirty days before Rosh Hashanah is considered a full year (for purposes of arlah, so that he need count only two more years until the fourth year)? From \"And in the fourth year.\" \"all of its fruit\": including peret (fallen grapes [for the poor]) and oleiloth (gleanings [for the poor]), as per Beth Hillel. For Beth Shammai says: He has peret and he has oleiloth, and the poor redeem it for themselves, whereas Beth Hillel says it all goes to the wine press.", + "8) \"holy\": It is written here \"holy,\" and elsewhere, (in respect to ma'aser [viz. Vayikra 27:30]), \"holy.\" Just as \"holy\" there requires a one-fifth surcharge (for redemption), and removal (from the house in the fourth and seventh years of the shemitah periods), so, \"holy\" here requires a one-fifth surcharge and removal.", + "9) \"for praise\" (lit., \"praises\"): We are hereby taught that it requires a benediction both before and after (eating). From here R. Akiva was wont to say: A man should taste nothing before reciting a blessing. (Vayikra 19:5) (\"And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce; I am the L–rd your G d.\") Whence is it derived that thirty days before Rosh Hashanah is considered a full year (for purposes of fruits of the fifth year, so that he need count only three more years until the fifth year)? From \"And in the fifth year.\" \"to increase for you its produce\": R. Yossi says: It is as if you are adding the fruits of the fifth year to the fruits of the fourth year, viz.: Just as the fruits of the fifth year belong to the owner, so the fruits of the fourth year belong to the owner. R. Akiva says: Scripture here \"addresses itself\" to the evil inclination. Lest one lament: \"I must labor fruitlessly for four years!\" it is, therefore, written (as an incentive): \"to increase for you its produce.\"", + "10) \"its produce\": We are hereby taught that only (matured) produce is redeemed — whence they ruled that revai (the fruit of the fourth year) is not redeemed until it arrives at the tithing season." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 19:26) (\"You shall not eat over the blood. Do not practice divination and do not practice soothsaying.\") Whence is it derived that one who eats of a beast before it expires transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat over the blood\" (i.e., while the life-blood is still in the animal) Variantly: \"You shall not eat over the blood\": You shall not eat of the flesh (of an offering) while the blood is still in the salver (and has not yet been sprinkled). R. Dossa says: Whence is it derived that a meal of consolation is not eaten over those executed by beth-din? From \"You shall not eat over the blood.\" R. Akiva says: Whence is it derived that a Sanhedrin which executed someone is not to taste anything that day? From \"You shall not eat over the blood.\" R. Yossi b. Chalafta says: Whence is derived the exhortation against a \"rebellious son\"? From \"You shall not eat over the blood\" (i.e., You shall not eat in such a manner as to be driven to the spilling of blood.\")", + "2) \"Do not practice divination\": in the manner of those who divine by weasels, birds, and stars. \"Do not practice soothsaying\": in the manner of those who \"capture\" the eyes (of others, causing them to believe that they are seeing wonders). R. Yishmael says: in the manner of one who passes seven kinds of semen (from different animals) over his eyes (and performs magic thereby). R. Akiva says: in the manner of those who prognosticate times on the basis of (such observations as) \"The eves of seventh years are bound to be bountiful\" (in the growth of grain); legumes are \"uprooted\" (from good at those times and are destined) to be bad.", + "3) (Vayikra 19:27) (\"Do not round off the corners of your head, and do not destroy the corners of your beard.\") \"Do not round off\" (plural): both the doer and the subject.\" \"the corners of your head\": the edges of your head, the temples on both sides. ", + "4) \"and do not destroy the corners of your beard\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 21:5) \"and the corners of their beard they (Cohanim) shall not shave off,\" I might think that even cutting off with a scissors as with a razor makes him liable; it is, therefore, written \"and do not destroy the corners of your beard.\" If (it were written only) \"do not destroy the corners of your beard,\" I might think that even if he removed it with a tweezer or a depilatory it makes him liable; it is, therefore, written \"and the corners of their beard they shall not shave off.\" How is this to be understood? As referring to shaving where there is destruction, i.e., (shaving with) a razor.", + "5) \"the corners of your beard\": the edges of your beard — so that he is liable, for the head, for two — one on each side; and for the beard, two on each side and one below. R. Elazar says: If he removed all of them as one, he is liable for only one (transgression). ", + "6) And he is not liable until he removes them with a razor. R. Elazar says: Even if he removed them with a tweezer or with a depilatory he is liable.", + "7) (Vayikra 19:28) (\"And a cutting for a (dead) person, you shall not make in your flesh; and writing that is engraved you shall not make upon yourselves; I am the L–rd.\") \"and a cutting\": I might think that even if one lacerated himself (out of anguish) over his house that collapsed or over his ship that sank in the sea, he would be liable; it is, therefore, written \"for a person.\" Only laceration for a dead (person) is intended.", + "8) Whence is it derived that for five lacerations for one dead person, he is liable for each laceration? From \"and a cutting,\" to make him liable for each laceration.", + "9) R. Yossi says: Whence is it derived that for one laceration for five dead persons he is liable for each dead person? From \"for a (dead) person,\" to make him liable for each dead person.", + "10) \"and writing that is engraved\": I might think that if he wrote, but did not engrave (into the skin), he would be liable; it is, therefore, written \"engraved.\" If \"engraved,\" I would think that if he engraved but did not write, he would be liable; it is, therefore, written \"and writing.\" How so? (He is liable) only when he writes and engraves: with ink, bluing, or anything else that leaves an impression. R. Shimon says: He is not liable until he writes the name (of an idolatry), as it is written \"… you shall not make upon yourselves — I am the L–rd.\" " + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 19:29) (\"Do not profane your daughter to make her a harlot, lest the land fall into harlotry and the land be filled with lewdness.\") \"Do not profane your daughter to make her a harlot\": I might think that (this means that) he (a Cohein) should not give her to a Levite or to an Israelite (in marriage, this being regarded as \"profanation\" in that she thus becomes unfit to eat terumah); it is, therefore, written \"to make her a harlot.\" Scripture is speaking only of the \"profanation\" of harlotry.", + "2) And what is that? One's giving his single daughter to his neighbor, not for the sake of marriage, and, similarly, her giving herself, to this end.", + "3) \"lest the land fall into harlotry\": by withholding its fruit. I might think (that this occurs even) if individuals (sin in this regard); it is, therefore, written \"and the land be filled with lewdness,\" and not if individuals (alone sin).", + "4) R. Yehudah says: It is written (Jeremiah 3:23) \"And you have polluted the land with your harlotries and with your wickedness. Therefore, the showers have been withheld, and there has been no latter rain; and you had a harlot's forehead; you refused to be ashamed.\"", + "5) R. Eliezer b. Yaakov says: Because he (thereby) lives with many women, without remembering which, and she conceived from many men, without remembering which, he may mistakenly marry his own daughter or marry her to his son — so that he is married to his daughter, and his son, to his sister — so that the world is filled with mamzerim (bastards), this being the thrust of \"lewdness,\" \"zimah,\" acronymically \"zo mah hi\" (\"This one — what is it?\" [i.e., What is its parentage?])", + "6) R. Elazar says: Whence is it derived that he (one who is promiscuous) is as guilty before the L–rd as one who lives with a woman and with her mother? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Jeremiah 20:14) \"And a man, if he takes a woman and her mother, it is zimah\" — whereby we are taught that he is as guilty before the L–rd as one who lives with a woman and with her mother.", + "7) (Vayikra 19:30) (\"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear; I am the L–rd.\") I might think that the building of the Temple countermanded the (keeping of the) Sabbath; it is, therefore, written \"My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall fear.\" I might think that one should fear the sanctuary; it is, therefore, written \"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear.\" Just as with the Sabbath, it is not the Sabbath that you fear, but Him who commanded that the Sabbath be kept, so, with the sanctuary, it is not the sanctuary you fear, but Him who commanded concerning it.", + "8) This tells me only of the time when the Temple existed. Whence do I derive the same (i.e., that one must deport himself with fear at the Temple site) even when the Temple does not exist? From \"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear.\" Just as the keeping of the Sabbath is eternal, so, fearing of the sanctuary is eternal.", + "9) Which is \"fear'? One should not enter the Temple Mount with his staff and with his traveling bag, with his shoes, with his money-belt, and with the dust on his feet; and he must not make a short-cut of it — and, it goes without saying, he must not spit in it.", + "10) (Vayikra 19:31) (\"Do not turn to the ovoth and to the yidonim. Do not seek them out to be defiled by them. I am the L–rd your G d.\") \"Do not turn to the ovoth and to the yidonim.\" \"ov\": This is a wizard, who speaks from his armpits; \"yidoni\": This is one who speaks (in magical fashion) through his mouth. They (the practitioners) incur the penalty of stoning, and those who solicit them transgress an exhortation.", + "11) \"Do not seek them out to be defiled by them.\": We are hereby taught that they do not come upon one unless he turns his mind to them to be defiled by them. \"I am the L–rd your G d.\": If you defile yourself through them, know What you are exchanging for what.", + "12) (Vayikra 19:32) (\"Before the hoary head you shall rise, and you shall honor the face of the elder. And you shall fear your G d; I am the L–rd.\") \"Before the hoary head you shall rise\": I might think even for a wicked (old man); it is, therefore, written \"elder, an elder being one who has acquired wisdom, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto me seventy men of the elders of Israel.\" R. Yossi Haglili says: An elder (\"zaken\") is one who has acquired (\"zeh kanah\") wisdom, viz. (Mishlei 8:22) \"The L–rd has acquired me (wisdom), the beginning of His way.\"", + "13) I might think he could stand before him from afar; it is, therefore, written \"and you shall honor the face of the elder.\" If \"and you shall honor,\" I might think with money; it is, therefore, written \"you shall rise and you shall honor.\" Just as rising involves no monetary loss, so, honoring (spoken of here) involves no monetary loss.", + "14) What constitutes \"honoring\"? Not sitting in his place, not speaking in his place, and not contradicting his words. I might think he could close his eyes as if he did not see him, this thing is relegated to the \"heart,\" as it is written \"And you shall fear your G d; I am the L–rd.\" Of all things that are relegated to the heart (and to the Knower of hearts) it is written \"And you shall fear your G d.\"", + "15) R. Shimon b. Elazar says: Whence is it derived that the elder should not cause (others) to exert (themselves for him)? From \"elder. And you [(for purposes of this homily, the elder)] shall fear.\"" + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 19:33) (\"And if there dwell among you a stranger (i.e., a proselyte) in your land, you shall not oppress him.\") If one came and said; I am a proselyte, I might think that he is to be accepted (as such); it is, therefore, written \"among you\" — when he is acknowledged among you (to be a proselyte). If he comes along with his witnesses (that he is a proselyte), whence is it derived (that he is to be accepted)? From \"And if there dwell, etc.\" \"in your land\": This tells me (that they are accepted) only in Eretz Yisrael. Whence do I derive (the same) for outside the land? From \"among you\" — wherever you are. If so, why is it written \"in your land\"? In your land he must bring proof (that he is a proselyte); outside the land he need not bring proof.", + "2) \"you shall not oppress him\": You shall not say to him: \"Yesterday you were an idolator, and today you have entered under the wings of the Shechinah!\"", + "3) (Vayikra 19:34) (\"As the home-born among you shall he be to you, the stranger that lives among you.\" And you shall love him as yourself, for you were strangers in the land of Egypt; I am the L–rd your G d.\") \"As the home-born\": Just as the home-born takes upon himself all the words of the Torah, so, must the proselyte take upon himself all the words of the Torah. From here they ruled: If a proselyte took upon himself all the words of the Torah except one, he is not to be accepted. R. Yossi b. R. Yehudah says: Even (if he did not accept) a small thing of the inferences of the Scribes.", + "4) \"shall be to you the stranger that lives among you. And you shall love him as yourself.\" Just as it is written of Jews (Vayikra 19:18) \"and you shall love your fellow as yourself,\" so is it written of proselytes \"and you shall love him as yourself.\" \"for you were strangers in the land of Egypt\": Know the soul of the strangers, for you yourselves were strangers in the land of Egypt.\"", + "5) (Vayikra 19:35) (\"You shall not do wrong in judgment: in meteyard, in weight, or in measure.\") \"You shall not do wrong in judgment\": To whom is this directed? If to a judge, it is already written, (viz. Vayikra 19:15). It is to teach us, rather, that a measurer is called a judge, and if he falsifies in measurement, he is called: \"wrong,\" \"hated,\" \"revolting,\" \"rejected,\" \"abominable,\" and he brings about five things: He defiles the sanctuary, he desecrates the Name, he drives out the Shechinah, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles them from their land.", + "6) \"in meteyard\": This is land measure. \"in weight\": tritani (gold and silver measure). \"in measure\": This refers to the large crest (in dry measure). Others say: This refers to kutith (in liquid measure). Others say: This refers to the leveling stick.", + "7) (Vayikra 19:36) (\"Just balances, just weights, a just ephah, and a just hin shall you have; I am the L–rd your G d, who brought you out of the land of Egypt.\") \"just balances\": Justify the scales precisely. \"just weights\": Justify the weights precisely. \"a just ephah\": Justify the eiphoth (dry measures) precisely. \"and a just hin\": Justify the hin (liquid measure) precisely. R. Yossi b. R. Yehudah says: Is not \"hin\" included in \"ephah\"? Why, then, is it written \"and a just hin\"? To teach that your \"No\" should be just and that your \"Yes\" (\"hehn,\" similar to \"hin\") should be just.", + "8) \"shall you have\": Appoint agardimim (market commissioners) to this end — whence they ruled: The wholesaler cleans his measures once in thirty days; the retailer, once in twelve months. R. Shimon b. Gamliel says: Reverse it. The shopkeeper cleans his measures twice a week, and wipes his weights once a week, and cleans his scales for each weighing.", + "9) R. Shimon b. Gamliel said: When is this so? With liquid measure, but with dry measure it is not needed. And (in weighing a litra of meat or more), he must allow the scale (containing the meat) to sink one handbreadth lower (than the scale of weights [i.e., he most give overweight]). If he weighed exactly, he must give him the due surplus — one-tenth in liquid measure and one-twentieth in dry measure.", + "10) \"I am the L–rd your G d, who brought you out of the land of Egypt\": On this condition I brought you out of the land of Egypt, that you take upon yourselves the mitzvoth of measures. For all who acknowledge the mitzvah of measures acknowledge the exodus from Egypt, and all who deny the mitzvah of measures deny the exodus from Egypt.", + "11) (Vayikra 19:37) (\"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments, and you shall do them; I am the L–rd.\") \"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments and you shall do them\": to assign heeding and doing to the statutes, and heeding and doing to the judgments. \"I am the L–rd.\": trusted to reward." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 20:2) (\"And to the children of Israel you shall say: A man, a man, of the children of Israel, and of the stranger who sojourns in Israel, who gives of his seed to the Molech, he shall die; the people of the land shall stone him with a stone.\") \"And to the children of Israel you shall say\": \"And to the children of Israel you shall speak,\" \"Say to the children of Israel,\" \"Speak to the children of Israel,\" \"Command the children of Israel,\" \"And you command the children of Israel\": R. Yossi says: The Torah spoke in the language of man, in many forms, and all require expounding: \"Israel\" — as stated; \"stranger\" — these are the proselytes; \"who sojourns\" — to include the wives of the proselytes. \"in Israel\" — to include women and servants.", + "2) If so, why is it written \"a man, a man\"? To include gentiles who cohabit with the arayoth of the nations (i.e., with those whom they consider arayoth), that they are to be punished according to the laws of the nations (i.e., by the sword); and who cohabited with the arayoth of Israel, that they are to be punished according to the laws of Israel.", + "3) who gives of his seed to the Molech\": and not to other varieties (of idolatry). \"who gives of his seed to the Molech\": What is the intent of this? (i.e., Is it not already written (Vayikra 18:21) \"And from your seed you shall not give, etc.\"?) (For) if from there, I might think that even if he (himself) passed (him through fire) and did not give him (to the priest of Molech to do so), he would be liable; it is, therefore, written (for emphasis) \"who gives of his seed.\" I might think that even if he gave, but did not pass, he is still liable; it is, therefore, written (Vayikra 18:21) \"And from your seed you shall not give to pass to the Molech.\" I might think he would be liable even if he did not pass him through fire; it is, therefore, written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire\" \"passing\"-\"passing\" for an identity (gezeirah shavah) — Just as \"passing\" here is for the Molech, so \"passing\" there; and just as \"passing\" there is through fire, so, \"passing\" here. In sum: There must be giving, and passing, through fire, to the Molech.", + "4) \"he shall die\": at the hands of beth-din. Whence is it derived that if beth-din lack the power to do so, the people of the land may assist them\"? From \"the people of the land shall stone him.\" Variantly: \"the people of the land\" — the people for whose sake the land was created. R. Gamliel says: the people who are destined to inherit the land by carrying out those things. \"shall stone him\" — unclad. \"with a stone\": If he dies through one stone, it sufficed.", + "5) (Vayikra 20:3) (\"And I will set My face against that man, and I will cut him off from the midst of his people; for of his seed he has given to the Molech, to defile My sanctuary and to profane My holy name.\") \"And I will set My face (panai)\": I will \"free myself (poneh ani [similar to panai]) from all of My \"affairs,\" and occupy Myself entirely with him. \"against that man\": and not against the congregation. \"that man\": and not one who is constrained, or unwitting, or mistaken. \"and I will cut him off from the midst of his people\": But his people will remain at peace.", + "6) \"for of his seed he has given to the Molech\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire,\" I might think only his son or daughter. Whence do I derive (for inclusion) the daughter of his son and the son of his daughter? From \"for of his seed he has given to the Molech.\"", + "7) This tells me only of kosher seed. Whence do I derive (the same) for seed that is pasul (such as a mamzer)? From (Vayikra 20:4) \"when he gives of his seed to the Molech\" — all seed.", + "8) (Vayikra 20:3): \"to defile My sanctuary and to profane My holy name\": We are hereby taught that he defiles the sanctuary, and desecrates the Name, and drives out the Shechinah, and causes Israel to fall by the sword, and exiles them from their land.", + "9) (Vayikra 20:4) (\"And if the people of the land avert, they shall avert their eyes from that man when he gives of his seed to the Molech, not to kill him.\") Whence is it derived that if they \"avert\" in one thing, they shall \"avert\" in many things? From \"And if avert, they shall avert.\"", + "10) And whence is it derived that if one beth-din averts (its eyes), many batei-din are destined to do so? From \"And if avert, they shall avert.\"", + "11) Whence is it derived that if the sanhedriyoth of Israel \"avert,\" the Great Sanhedrin is destined to do so and they will forfeit the adjudication of capital offenses? ", + "12) From \"And if the people of the land avert, they shall avert.\" \"not to kill him\": in any manner that they choose (if they cannot do it as indicated here).", + "13) See 5) above. \"and against his family\": R. Shimon asked: How did his family sin? We are hereby taught that there is no family with a tax-gouger where all are not tax-gougers; where there is a thief, where all are not thieves — for they (support and) cover up for him.", + "14) (Vayikra 20:5) \"And I shall cut off him\": What is the intent of this (emphasis upon \"him\")? \"He is to be cut off (kareth), and not his family, but they are to suffer afflictions.", + "15) \"And I shall cut off him and all who stray after him to stray after the Molech\": to include (as subject to kareth their serving) other idolatries (in one manner of the Molech service). \"from the midst of their people\": but their people remain at peace. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 20:9) (\"For a man, a man, who curses his father and his mother shall be put to death. He has cursed his father and his mother; his blood is in him.\") \"A man\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"A man, a man.\" \"who curses his father\": and not the father of his father. \"and his mother\": and not the father of his mother. \"his father\": (one who is) definitely (his father), and not one (whose paternity is) in doubt. \"his mother\": definitely, and not in doubt.", + "2) \"He has cursed his father and his mother\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 21:19) \"And he who curses his father and his mother shall be put to death,\" I might think that he is not liable until he curses both of them; it is, therefore, written \"He has cursed his father; (\"He has cursed) his mother\" — either one. A proselyte, then, is liable for (cursing) his mother, but not for (cursing) his father, (there being no \"fatherhood\" for a proselyte.) These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: \"He has cursed his father and his mother\": One who is liable for (cursing) his father is liable for (cursing) his mother. One who is not liable for his father is not liable for his mother. R. Akiva concedes that a shtuki (an illegitimate child of unknown fatherhood) is liable for (cursing) his mother even though he is not liable for (cursing) his father.", + "3) Variantly: \"He has cursed his father and his mother\": even after death. For (without this verse) would it not follow (that he is not liable), viz.: The striker (of his parents) is liable, and the curser is liable. Just as the striker is liable only in their lifetime, so, the curser. It must, therefore, be written \"He has cursed his father and his mother\" — even after death. \"His blood is in him\": (He is to be put to death) by stoning.", + "4) (Vayikra 20:22) \"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments, and you shall do them\": to assign heeding and doing for statutes, and heeding and doing for judgments. (Vayikra 20:22) \"and the land will not vomit you out, whither I bring you, to dwell in it\": I bring you there to inherit it — not as the Canaanites, who were caretakers of the place until your coming.", + "5) (Vayikra 20:23) \"And you shall not walk in the statutes of the nation\" — the Egyptians. \"which I am sending away before you\" — the Canaanites. \"For all of these they did\": We are hereby apprised that the Canaanites were steeped in these things, and I am exiling them only because of these things, as a man who despises his food.", + "6) (Vayikra 20:24) \"And I said to you: You shall inherit their land\": You are deservant of it, for you initiated this (i.e., you were chaste in the very beginning, viz. (Shir Hashirim 4:12) \"A locked garden is My sister, My bride; a locked spring; a sealed fountain.\"", + "7) (Vayikra 20:24) \"And I will give it to you to inherit it\": I am destined to give it to you as an eternal inheritance. Lest you say: \"Have you nothing to give us, but what belongs to others!\" — It is yours, the inheritance of Shem and his sons. And they (the Canaanites) are the sons of Cham. What, then, are they doing there? They were caring for the place until you came!", + "8) (Vayikra 20:24) \"I am the L–rd your G d, who separated you from the peoples.\": See how different you are from the peoples. Among the idolators, a man decorates his wife and gives her to another; a woman decorates herself and gives herself to another!", + "9) (Vayikra 20:25) (\"And you shall separate between the clean beast and the unclean, and between the unclean fowl and the clean; and you shall not make yourselves disgusting through the beast or the fowl, or through anything with which the ground swarms, which I have separated for you as unclean.\") \"And you shall separate between the clean beast and the unclean\": It should be \"between the cow and the ass.\" But these have already been stated. What is the intent, then, of \"between the clean beast and the unclean\"? Between what is clean for you and what is unclean for you. Between the severing of the majority of the windpipe, (in which case the animal is kasher) and the severing of half (in which case it is treifah). And what is that difference? A full hairsbreadth!", + "10) \"which I have separated for you as unclean (i.e., as forbidden, [as in the above]).", + "11) (Vayikra 20:26) \"And you shall be holy unto Me, for I, the L–rd, am holy\": Just as I am holy, so, you be holy. Just as I am separate, so, you be \"separate.\"", + "12) (Vayikra 20:26) \"and I have set you apart from the peoples to be Mine\": If you are separate from the peoples, you are Mine; if not, you are \"Nevuchadnezzar's\" and his cohorts'. R. Elazar b. Azaryah says: Whence is it derived that a man should not say: I do not desire to wear sha'atnez; I do not desire to eat the flesh of a pig; I do not desire to cohabit with ervah (illicit relations). I do desire it, but what can I do? My Father in heaven has decreed against it! — From \"and I have set you apart from the peoples to be unto Me.\" It is found, then, that he separates from sin because he accepted upon himself the Kingdom of heaven.", + "13) (Vayikra 20:27) \"And a man or a woman, if there be in them an ov or a yidoni, they shall be put to death\": This tells me only of a man or a woman. Whence do I derive (for inclusion) a tumtum (one of indefinite sex) or a hermaphrodite? From \"or a woman.\" \"if there be in them\": not (to be put to death are) those who solicit them. \"ov\": This is a wizard, who speaks from his armpits. \"yidoni\": This is one who speaks (in magical fashion) through his mouth. They incur stoning, and those who solicit them transgress an exhortation.", + "14) (Vayikra 20:27) \"they shall be put to death. With stones they shall stone them; their blood is in them\": This is the archetype (binyan av) for all \"their blood is in them\" mentioned in scripture as referring to death by stoning." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 10:6) \"And the soul that turns to the ovoth and to the yidonim to stray after them\": Why is this written? From (Vayikra 20:27) \"And a man or a woman an ov or a yidoni … with stones shall they stone them,\" we hear the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Vayikra 19:31) \"Do not turn to the ovoth and to the yidonim.\" We hear the punishment and the exhortation, but we have not heard kareth (cutting-off). It is, therefore, written \"And the soul that turns to the ovoth and to the yidonim … I shall cut him off from the midst of his people.\"", + "2) (Vayikra 20:7) \"And you shall sanctify yourselves and you shall be holy\": This is the holiness of separation from idolatry. You say that it is the holiness of separation from idolatry, but perhaps it is the holiness of (performing) all of the mitzvoth! — \"Holy shall you be\" (Vayikra 19:2) already speaks of the holiness of all the mitzvoth. \"And you shall sanctify yourselves and you shall be holy,\" then, must refer to the holiness of separation from idolatry. (Vayikra 19:7) \"For I am the L–rd your G d\": I am the Judge, exacting (punishment) and trusted to reward.", + "3) (Vayikra 20:8) \"And you shall heed My statutes and do them\": This tells me only of what Scripture specifies. Whence do I derive (the necessity of observance of) the other inferences of the section? From (Vayikra 20:8) \"And you shall heed My statutes and do them.\"", + "4) (Vayikra 20:8) \"I am the L–rd who makes you holy\": Just as I am holy, so, you be holy.\"", + "5) (Vayikra 20:9) \"For a man, a man\": What is the intent of this? To include a daughter, a tumtum, and a hermaphrodite. \"who curses his father and his mother shall be put to death\": This tells me only of his father and his mother. Whence do I derive the same for (one who curses) his mother without (cursing) his father, or his father without his mother? From \"He has cursed his father and his mother,\" in any event. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: (\"His father and his mother) implies both together or each by itself unless Scripture explicitly states \"together\" (as it does in the case of kilaim).", + "6) \"For a man, a man, who curses his father and his mother\": by the Name (i.e., the tetragrammaton). — You say: by the Name. But perhaps (it means even) by epithet. It is, therefore, written (Vayikra 24:16) \"If he blasphemes the Name, he shall die.\" Let it not be written \"the Name,\" (for in that context it is obvious). (It must be written, then,) for the purpose of including one who curses his father and mother, that he is not liable until he curses them by the Name. These are the words of R. Achi b. Yoshiah. R. Chanina b. Iddi says: Since Scripture states \"Swear\" and \"Do not swear,\" \"Curse\" and \"Do not curse,\" just as \"Curse\" is by the Name, so, \"Do not curse\" is by the Name.", + "7) \"he shall be put to death\" by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah. It is, therefore, written \"his blood is in him,\" and elsewhere (Vayikra 24:27), (in respect to ov and yidoni) \"Their blood is in them.\" Just as there, by stoning; here, too, by stoning. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation; it is, therefore, written (Shemoth 22:27) \"Elohim you shall not curse.\" If his father is a judge, he is included in \"Elohim you shall not curse,\" and if he is a prince (nassi), he is included in (Shemoth 22:27) \"and a prince in your people you shall not revile.\" If he is neither a judge nor a prince, it is to be derived by induction (binyan av) through both, viz.: Judge is not like prince and prince is not like judge. Their common denominator is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him.", + "8) (Vayikra 20:10) (\"And a man who lives with another man's wife, who lives with the wife of his neighbor — they shall be put to death, the adulterer and the adulteress.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lives with another man's wife\": to exclude the wife of a minor. \"who lives with the wife of his neighbor\": to exclude the wife of others (i.e., idolators). \"shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah. Would you say that? Go and see every unqualified \"death\" in the Torah — you are not permitted to draw it out towards severity, but towards leniency, (and strangulation is the most lenient of the death penalties). These are the words of R. Yoshiah. R. Yonathan says: Not because it is the most lenient, but because it is written unqualified, and every \"death\" written unqualified is strangulation. Rebbi says (in explanation of R. Yonathan): \"Death\" is written in respect to death at the hands of Heaven, and \"death\" is written in respect to death at the hands of man. Just as death at the hands of Heaven leaves no visible trace, so, death at the hands of man leaves no visible trace — whence they said: The procedure for strangulation: They would steep him in waste matter until his hips, place a hard cloth in a soft one, tie it around his neck, and one would pull from one side and one from the other, until his soul expired. We have heard the punishment. Whence is the exhortation derived? From (Shemoth 20:13) \"You shall not commit adultery\" — both the man and the woman.", + "9) (Vayikra 20:11) (\"And a man who lies with his father's wife, he has revealed the nakedness of his father. Both of them shall be put to death; their blood is in them.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with his father's wife\": This implies both his father's wife who is his mother and his father's wife who is not his mother. Whence do we derive (for inclusion) his mother who is not his father's wife, (as when his father raped a woman, who gave birth to him)? From \"he has revealed the nakedness of his father,\" which is superfluous for (purposes of) comparison and the derivation of an identity (gezeirah shavah [below]). \"Both of them shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah! It is, therefore, written \"their blood is in them\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"their blood is in them.\" Just as the penalty there is stoning; here, too, it is stoning. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:7) \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal.\" \"the nakedness of your father\" — this is your father's wife. You say that it is your father's wife, but perhaps it is your father's nakedness, literally, (i.e., sodomy)! — You reason (otherwise), viz.: It is written here (Vayikra 18:7) \"the nakedness of your father,\" and elsewhere (Vayikra 20:11) \"he has revealed the nakedness of his father.\" Just as \"the nakedness of his father there refers to the wife of your father, so \"the nakedness of your father\" here (Vayikra 18:7) refers to the wife of your father, and it implies both the wife of his father who is his mother and the wife of his father who is not his mother. Whence is derived (for inclusion) his mother who is not the wife of his father, (but a woman he ravished)? From (Vayikra 18:7) \"the nakedness of your mother you shall not reveal.\" This tells me only of the exhortations. Whence are the punishments derived? You derive it by induction, viz.: It is written here (Vayikra 18:7) of the nakedness of his father, and it is written elsewhere (Vayikra 10:11) of the nakedness of his father. Just as in the latter instance, his mother who is not the wife of his father, (but a woman he ravished) is equated with his father's wife, in the former instance, too, she is equated with his father's wife, (and this is the \"gezeirah shavah\" referred to above). (Vayikra 18:7) \"she is your mother\": You make him liable for (only one sin-offering, by reason of her being) his mother, and you do not make him liable for (another sin-offering, by reason of her being) his father's wife.", + "10) (Vayikra 20:12) (\"And if a man lies with his daughter-in-law, both of them shall be put to death. They have wrought corruption; their blood is in them.\") \"And a man if he lies with his daughter-in-law … they have wrought corruption\": in that they have \"twisted the cord\" (of procreation, both father and son lying with the same woman). They shall be put to death\": by stoning. You say it is by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah! It is, therefore, written \"their blood is in them,\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"their blood is in them.\" Just as the penalty there is stoning; here, too, it is stoning. We have heard the exhortation, but we have not heard the punishment; it is, therefore, written (Vayikra 18:15) \"The nakedness of your daughter-in-law you shall not reveal.\" If \"your daughter-in-law,\" I would think even a maidservant or a gentile woman; it is, therefore, written (Vayikra 18:15) \"She is the wife of your son.\" Scripture speaks only of a woman with whom there is \"wifehood\" with your son — to exclude a maidservant and a gentile woman, where this does not obtain.", + "11) (Vayikra 20:13) (\"And if a man lies with a male, the lyings of a woman, an abomination has been wrought by both of them. They shall be put to death; their blood is in them.\") \"a man\": to exclude a minor. \"who lies with a male\": Even a minor is implied. \"the lyings of a woman\": R. Yishmael says: This comes to teach (something about lying with a male) and ends up being taught (something about lying with a female) — that there are two lyings with a woman (for liability, normative and non-normative). \"they shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah; it is, therefore, written \"their blood is in them.\" Just as \"their blood is in them\" elsewhere (Vayikra 20:27) is by stoning, so, here. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:22) \"And with a male you shall not lie the lyings of a woman.\" This is an exhortation only against the active participant. Whence is derived the exhortation against the passive participant? From (Devarim 23:18) \"There shall be no harlot from the sons of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And also a harlot (masculine) was in the land; they did according to all the abominations of the nations.\" (and homosexuality, specifically, is called \"abomination.\") R. Akiva says (In) \"And with a male you shall not lie (tishkav) the lyings of a woman,\" (\"tishkav\") can (also) be read as \"tishachev\" (\"be lain with\"). R. Chanina b. Iddi says: (A man's) lying with a male and with an animal were included in all of the arayoth (illicit relations). Why did Scripture single them out to call them \"abominations\"? To teach: Just as these are ervah, deliberate transgression of which is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, and because of which the Canaanites were exiled, so (for) every ervah which is thus liable, the Canaanites were exiled.", + "12) (Vayikra 20:14) (\"And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness (zimah). In fire they shall be burned, he and they, and there shall not be lewdness in your midst.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"if he takes a woman and her mother\": In all instances (of ervah), \"lying\" is written, and here \"taking\" is written, to teach that he is liable (for ervah) only by way of (previous) taking (in marriage) — whence they ruled: One may marry (the close kin) of a woman that he has forced or seduced; but one who forces or seduces (the close kin) or a woman he has married is liable.", + "13) \"a woman and her mother\": This tells me only of a woman and her mother. Whence do I derive (for inclusion) her daughter, the daughter of her daughter, and the daughter of her son? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Vayikra 18:17) \"zimah.\" Just as there, her daughter, her daughter's daughter, and her son's daughter, so, her.", + "14) Whence is it derived that males re like females (in this regard; i.e., that his progeny outside of wedlock (his daughter, his daughter's daughter and his son's daughter) are like hers (the progeny of his wife by marriage [see above])? It is written \"zimah\" here, and elsewhere (Vayikra 18:17) — Just as there, males are like females (in this regard), so, here. And whence is it derived that the lower (i.e., more distant kin — his father-in-law's mother and his mother-in-law's mother) are as the higher (i.e., closer kin — his mother-in-law — in this regard)? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Vayikra 18:17) \"zimah\" — Just as there, the lower (i.e., her daughter's daughter and her son's daughter) are as the higher (i.e., her own daughter), so, here.", + "15) \"in fire shall they be burned, he and ethhen\" — (acronym of) \"eth achath mehen\" (\"one of them, i.e., even if only one of them [wife and mother-in-law] is alive, she [evidently, the mother-in-law] is to be burned.) These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: he and both of them (i.e., only if both of them are alive is she [his mother-in-law] to be burned.) We have heard the punishment, but not the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:17) \"The nakedness of a woman and her daughter you shall not reveal.\"" + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 20:15) (\"And if a man gives his lying to a beast, he shall be put to death, and the beast you shall kill.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who gives his lying to a beast\" — whether full grown or not. \"he shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah; it is, therefore, written \"and the beast you shall kill,\" and, elsewhere (Devarim 13:10) \"You shall surely kill him.\" Just as there, by stoning; so, here, by stoning.", + "2) We have learned the punishment for the active participant. Whence do we derive the punishment for the passive participant? From (Shemoth 28:18) \"Whoever lies with a beast shall be put to death.\" If it is not needed for the active participant, learn it as applying to the passive one. We have learned the punishment both for the active participant and for the passive one. Whence is derived the exhortation? From (Vayikra 18:23) \"And with every beast do not give your lying to become unclean with it.\" We have learned the exhortation for the active participant. Whence do we learn that for the passive participant? From (Devarim 23:18) \"There shall not be a harlot from the sons of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And there was also a harlot in the land; they did as all the abominations of the nations, etc.\" These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: This is not needed; it is written \"Do not give shechavtecha\" (\"your lying\"), which can also be read as \"Do not give shechivatecha\" (\"your being lain with.\")", + "3) (Vayikra 20:16) (\"And a woman who comes to any beast so that it mount her, you shall kill the woman and the beast. They shall be put to death; their blood is in them.\") \"They shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is one of the other death penalties in the Torah. It is, therefore, written here \"their blood is in them,\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"the blood is in them. Just as there, by stoning; here, too, by stoning.", + "4) We have heard the punishment, but not the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:23) \"And a woman shall not stand before a beast to mount her; it is perverse.\"", + "5) \"and you shall kill the woman and the beast\": If the man sinned, how did the beast sin? But because it led to the man's undoing, Scripture writes \"Let it be stoned!\" Now does this not follow a fortiori: If of beast, which cannot discriminate between good and evil, because it led to a man's undoing, Scripture writes \"Let it be stoned!\" then a man, who leads his fellow to veer from the path of life to the path of death — how much more so should the Holy One remove him from the world!", + "6) Similarly: (Devarim 12:2-3) \"Destroy shall you destroy all the places … and you shall throw down their altars, etc.\" Now if of the places and the tree (used for idolatry), which cannot see and cannot hear and cannot speak, because they led to a man's undoing, Scripture writes \"Destroy!\" \"Burn!\" \"Raze!\" and \"Remove (them) from the world!\" then a man who leads his fellow to veer from the path of life to the path of death — how much more so should the Holy One remove him from the world! What is written of the righteous? (Devarim 20:19) \"If you besiege a city many days to war upon it, to capture it, do not destroy its tree by lifting an axe against it, for from it shall you eat, but it shall you not cut down\": Now does this not follow a fortiori: If trees, which do not see, and which do not hear, and which do not speak — because they grow fruits, the Holy One pitied them, not to remove them from the world, then a man who \"grows\" Torah and does the will of his Father in heaven — how much more so will the Holy One pity him against removing him from the world!", + "7) Of the wicked: (Devarim 20:20) \"Only a tree that you know that it is not a fruitful tree, it shall you destroy and cut down, etc.\": Now does this not follow a fortiori: If trees, which do not see, and which do not hear, and which do not speak, because they do not grow fruits, the Holy One did not pity them against removing them from the world, then a man who does not \"grow\" Torah and does not do the will of his Father in heaven, how much more so will the Holy One not pity him against removing him from the world.", + "8) R. Yochanan b. Zakkai said (Devarim 27:6) \"Of whole (shleimoth) stones shall you build the altar of the L–rd your G d, etc.\": \"stones which make peace\" (shalem). Now does this not follow a fortiori: If stones, which do not see, and which do not hear, and which do not speak — because they \"make peace\" between Israel and their Father in heaven, Scripture writes (Devarim 27:5) \"You shall not lift iron over them,\" then a man who makes peace between a man and his wife, between family and family, between city and city, between country and country, and between one people and another — how much more so will calamity not befall him!", + "9) R. Shimon b. Elazar says: Iron was created to shorten a man's days, and the altar was created to lengthen them. It is not fit that the \"shortener\" be lifted over the \"lengthener.\"", + "10) (Vayikra 20:17) (\"And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother, and sees her nakedness, and she sees his nakedness, it is chesed. And they shall be cut off before the eyes of their people. The nakedness of his sister he has revealed; he shall bear his sin.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother\": This tells me only of the daughter of his father, who is not the daughter of his mother, or the daughter of his mother, who is not the daughter of his father. Whence do I derive (for inclusion his sister) both from his father and from his mother? From (the repetition of) \"his sister\" — in any event. — But even without the repetition, I would derive it a fortiori, viz.: If he is liable for his sister from his father, who is not the daughter of his mother, and from his mother, who is not the daughter of his father, how much more so (is he liable for his sister) both from his father and from his mother! — But if you say this, you have punished by means of an a fortiori argument — wherefore it is written \"his sister,\" to teach that there is no punishment by means of an a fortiori argument.", + "11) \"and sees her nakedness and she sees his nakedness\": (In order for both to be liable to kareth) they must both transgress wilfully (and not unwittingly). \"it is chesed\" (connoting \"shameful\") And lest you say: But Cain married his sister! It is, therefore, written \"it is chesed (sometimes connoting lovingkindness) and the world, in its beginning, was created only with lovingkindness, viz. (Tehillim 89:3) \"For I have said: The world will be built by chesed.\"", + "12) \"And they shall be cut off before the eyes of their people.\" We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:9) \"The nakedness of your sister, the daughter of your father or the daughter of your mother … you shall not reveal.\" This tells me only of ht daughter of his father who is not the daughter of his mother, or the daughter of his mother who is not the daughter of his father. Whence do I derive (for inclusion his sister) both from his father and from his mother? From (the repetition of ) \"your sister\" (Vayikra 18:11) — in any event. — But even without the repetition, I could derive it a fortiori, viz.: If he is exhorted for his sister from his father, who is not the daughter of his mother, and from his mother, who is not the daughter of his father, how much more so (is he exhorted for his sister) both from his father and from his mother! — But if you say this, you have exhorted by means of an a fortiori argument — wherefore it is written \"your sister,\" to teach that there is no exhortation by means of an a fortiori argument.", + "13) If (Vayikra 18:9) \"your sister,\" I might think even by a maidservant or by a gentile woman; it is, therefore, written (Vayikra 18:11) \"the daughter of your father's wife.\" If \"the daughter of your father's wife,\" I would think even (the daughter) by another man; it is, therefore, written \"begotten of your father\" If so, why is it written (Vayikra 18:9) \"born of the home or born of the outside? Whether (born of one concerning whom) we tell him \"Keep her\" (in the home, i.e., one that he was permitted to marry) or (born of one concerning whom) we tell him \"Send her out\" (i.e., one that he was not permitted to marry). " + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 20:18) (\"And a man who lies with a woman in her flow and reveals her nakedness — he has bared her fountain and she has revealed the fountain of her blood; and both of them shall be cut off from the midst of their people.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with a woman in her flow\" (davah): \"davah\" is \"niddah,\" as it is written (Vayikra 15:33) \"And she who flows (davah) with her niddah flow, and he who flows with his discharge.\"", + "2) He has bared (he'erah) her fountain, and she has revealed the fountain of her blood\" — whence it is derived that peripheral (non-consummated) intercourse (\"he'arah\") is reckoned as consummated intercourse. This tells me only of niddah. Whence do I derive the same for all of the arayoth? — Just as with niddah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression, to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse — so, with every ervah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression, to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse. — No, this may be so with niddah, where tumah obtains, wherefore he'arah is reckoned as consummated intercourse, but not with all the other arayoth, where tumah does not obtain, wherefore he'arah is not reckoned as consummated intercourse! It is, therefore, written (in relation to the sister of his father or of his mother) \"For he has bared (he'erah) his kin.\" You derive it from both, viz.: Niddah (where tumah obtains) is not like the sister of his father, and the sister of his father, (who is kin), is not like niddah. What is common to both is that they are ervah, where willful transgression is liable to kareth, and unwitting transgression to a sin-offering, and he'arah is reckoned as consummated intercourse. Likewise, I derive that with every ervah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse.", + "3) \"and both of them shall be cut off from the midst of their people\": We have heard the punishment but not the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:19): \"And to a woman in the niddah state of her uncleanliness, (you shall not come near to reveal her nakedness.\")", + "4) (Vayikra 20:19) (\"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal. For he has bared his kin; they shall bear their sin.\") \"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal.\": \"the sister of your mother\": whether from her father or from her mother. \"and the sister of your father\": whether from her father or from her mother. — But perhaps the meaning is from her father, but not from her mother. And this would follow, viz.: Since he is forbidden to the wife of his father's brother, and he is forbidden to the sister of his mother and to the sister of his father, then just as he is forbidden (only) to the wife of his brother from his father, and not from his mother, so, he should be forbidden (only) to the sister of his mother and the sister of his mother from her father and not from her mother! It is, therefore, written (a second time, [after 18:12 and Vayikra 18:13]) \"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal\" — \"the sister of your mother,\" whether from her father or from her mother, \"and the sister of your father,\" whether from her father or from her mother. \"For he has bared his kin\": as we have stated (above, halachah 2).", + "5) \"they shall bear their sin\": We have heard the punishment but not the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:12-13): \"The nakedness of the sister of your father you shall not reveal; she is the kin of your father. The nakedness of the kin of your mother you shall not reveal; for she is the kin of your mother.\"", + "6) (Vayikra 20:20) (\"And a man who lies with his uncle's wife, the nakedness of his uncle he has revealed. They shall bear their sin; they shall die childless.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with his uncle's wife\": The verse speaks of the wife of his father's brother. — But perhaps it speaks of the wife of his mother's brother! It is, therefore, written (Vayikra 18:14): \"The nakedness of the brother of your father you shall not reveal. To his wife do not come near\"; (she is your uncle []i.e., the wife of your uncle]\") It is written here (our verse) \"dodathecha\" (lit., \"dodatho\") and there \"dodathecha\". Just as there the verse refers to the wife of his father's brother; here, too, it refers to the wife of his father's brother. — But perhaps it refers to the wife of his father's brother by his mother, and this would follow, viz.: Just as he is forbidden to the sister of his mother and to the sister of his father, and he is forbidden to the wife of his father's brother, then just as with the sister of his mother and the sister of his father, (he is forbidden) whether (she is his sister) either by her father or by her mother, so, with the wife of his father's brother (i.e., he should be forbidden to her) whether (he is his brother) either by his father or by his mother! And, furthermore, it follows a fortiori (that he should be forbidden to the wife of his father's brother by his mother), viz.: If in an instance (levirate marriage [yibum]), he is permitted to the wife of his brother by his father by his father, he is forbidden to the wife of his brother by his mother, then in an instance where he is not permitted to the wife of his brother by his father, should it not follow that he should not be permitted to the wife of his brother by his mother! It is, therefore, written \"his uncle.\" It is written \"his uncle\" here, (\"the nakedness of his uncle he has revealed\"), and it is written \"his uncle\" elsewhere ([Vayikra 25:49]) \"Or his uncle or his uncle's son shall redeem him). Just as there, the family of the father (is being referred to); here, too, the family of the father (is intended).", + "7) \"They shall bear their sin; they shall die childless (aririm)\": If they have children, they bury their children; if they have no children, they die without children. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" (i.e., Biblical support) for it, viz. (Jeremiah 29:30): \"Write this man down as 'ariri,' a man that shall not prosper in his days, (for no man of his seed shall prosper\"). We have heard the punishment, but not he exhortation. It is, therefore, written (Jeremiah 18:14): \"The nakedness of the brother of your father you shall not reveal.'", + "8) (Vayikra 20:21) (\"And a man who takes the wife of his brother, she is niddah. He has revealed the nakedness of his brother; they shall be childless.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who takes the wife of his brother\": either by his father or by his mother. You say: either by his father or by his mother. But perhaps only by his father and not by his mother! And this would follow, viz.: He is liable here, and he is liable with his aunt. Just as his aunt by his father and not by his other, here, too, by his father and not by his mother! Let us see to what he may be compared. Do we derive his own kin from his own kin (i.e., from his sister, to whom he is forbidden — both to his sister by his father or to his sister by his mother), and this is not to be refuted by (the instance of) his aunt, who is the kin of his father — or go in this direction: We derive something (forbidden) through marriage from something (forbidden) through marriage, and this is not to be refuted by (the instance of) his sister, which is something forbidden of itself. It is, therefore, written \"he has revealed the nakedness of his brother\" — either by his father or by his mother.", + "9) \"He has revealed the nakedness of his brother; they shall be childless (aririm)\": If they have children, they bury their children; if they have no children, they die without children. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" (i.e., Biblical support) for it, viz. (Jeremiah 29:30): \"Write down this man as \"ariri,\" etc.\" We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Jeremiah 18:16): \"The nakedness of the wife of your brother you shall not reveal; she is the nakedness of your brother.\"", + "10) (Vayikra 18:18) (\"And a woman together with her sister you shall not take, to be rivals, to reveal her nakedness upon her in her lifetime\") What is the intent of \"upon her\"? Because it is written (Devarim 25:5) \"Her yavam (her husband's brother) shall come upon her,\" I might think that this applied even to one of the Scriptural forbidden relations; it is, therefore, written here \"upon her,\" and there \"upon her.\" Just as there, Scripture speaks of a yevamah; here, too, Scripture speaks of a yevamah, (notwithstanding which Scripture states \"You shall not take.\") This tells me only of (the prohibition against taking) his wife's sister (in yibum). Whence do I derive the same for the other arayoth (i.e., for his daughter married to his brother)? — Just as it is forbidden to take in yibum his wife's sister, who is an ervah, deliberate transgression with which is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, so, every ervah which is thus liable.", + "11) This tells me only of (the prohibition against taking in yibum) her. Whence do we derive the same for her rival (i.e., his brother's other wife)? From \"to be rivals.\" Whence do we derive the same for the rivals of all the arayoth? — Just as it is forbidden (to take in yibum) the rival of his wife's sister, deliberate transgression with whom is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, sop every ervah which is thus liable — whence we derive: \"Fifteen women exempt their rivals and the rivals of their rivals (from yibum) all the way down the line.\"", + "12) I might think) that (also) forbidden are even the rival wives of the six \"severe\" arayoth (who are married to other men, [not his brothers]) [the six \"severe\" arayoth: his mother, his father's wife, his father's sister, his sister by his father, his father's brother's wife, and the wife of his brother by his father] — you would say (to counter this, that this is not so, for) just as in the instance (as in our verse) of his wife's sister, an ervah with which deliberate transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering and she is permitted to marry his brother, her rival is forbidden — so, every ervah with which deliberate transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering and she is permitted to marry his brother, her rival is forbidden — a (forbidden) \"rival\" obtaining only with (a woman married to) his brother (and not with these six, who are married to strangers) — whence they ruled: \"The six more 'severe' arayoth, because they are married to others, their rivals are permitted.", + "13) We have heard the exhortation (against taking a woman together with her sister in yibum), but we have not heard the punishment. It is, therefore, written (Vayikra 18:29) \"For all who do any of these abominations (shall be cut off [kareth]) from the midst of their people.\")", + "14) (Vayikra 18:28) \"so that the land not vomit you out by your making it unclean, (as it committed out the nation that was before you\"): Eretz Yisrael, unlike other lands, does not maintain transgressors (within it). To what may this be compared? To a prince, who being fed something which, (being \"princely\") he cannot \"digest,\" he vomits it up. So, Eretz Yisrael cannot maintain transgressors (within it) — wherefore it is written \"so that the land not vomit you out by your making it unclean, as it vomited out the nation that was before you.\"" + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 21:1) (\"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the Cohanim, the sons of Aaron, and you shall say to them: For a dead body he shall not become tamei among his people.\" The sons of Aaron may not become tamei for a dead body; the daughters of Aaron may become tamei for a dead body. \"the sons of Aaron\": I might think that challalim (those of imperfect priestly status, are also included in the interdict); it is, therefore, written \"Cohanim\" — to exclude challalim. And whence is it derived that those with blemishes are included? From \"the sons of Aaron.\" \"the sons of Aaron\": even the minors.", + "2) \"and you shall say to them: For a dead body (nefesh) he may not become tamei among his people.\": This tells me only of the dead body. Whence do I derive (for inclusion) the blood? It is, therefore, written \"for a nefesh,\" and elsewhere (Devarim 12:23) it is written \"for the blood is the nefesh.\"", + "3) Whence is derived for inclusion all the tumah segments that separate from the body? From \"and you shall say to them\" — to include these. \"For a dead body he shall not become tamei among his people\": When his people are there [i.e., when there are non-priests who can tend to the body, he is not to become tamei, but he is to become tamei for a meth mitzvah (a body which has no one to tend to it.)", + "4) (Vayikra 21:2) (\"Only for his flesh that is near to him, his mother and his father, his son and his daughter and his brother.\") \"Only for his flesh that is near to him\": \"flesh\" is his wife, viz. (Vayikra 18:12) \"She is the flesh (i.e., the wife) of your father.\" \"that is ner\": to exclude one that was betrothed to him. \"to him\": to exclude one that he divorced. Let it be written (only) \"to his mother.\" Why need \"to his father\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori), viz.: If he makes himself tamei to his mother, who becomes a challalah (by relations with one who is unfit), how much more so should he make himself tamei to his father, who does not make himself a challal thereby! — If so, I would say: Just as his mother is definitely known (to be his mother), so his father must be definitely known. Whence would I know (that he makes himself tamei for him even when he is known as) his father by common acceptance? It must, therefore, be written \"to his father.\"", + "5) Or, if it were written \"to his father\" and not \"to his mother,\" I would say: If he makes himself tamei for his father, who is such only by common acceptance, how much more so does he make himself tamei for her, (who is definitely known to be his mother!) — If so, I would say: Just as his father does not make himself a challal (see above), (then he may make himself tamei) only for his mother who has not become a challalah. Whence would I know that he does so even if she has become a challalah? It must, therefore, be written \"to his mother.\"", + "6) Let it be written (only) \"to his son and to his daughter.\" Why need \"to his mother and to his father\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori), viz. If he makes himself tamei to his son and to his daughter, whom he is not commanded to honor, how much more so should he make himself tamei to his mother and father, whom he is commanded to honor! — If so, I would say (that the verse speaks also of) his aborted son or daughter. It is, therefore, written \"to his mother and to his father.\" Just as his mother and his father were alive, so, his son or daughter (must have been) alive — to exclude his aborted son or daughter, who were not alive.", + "7) And why are \"to his son\" and \"to his daughter\" mentioned (separately)? (i.e., let one be mentioned and I would know the other). Because there obtains with a son what does not obtain with a daughter, and there obtains with a daughter what does not obtain with son. With a son, the father is commanded to perform mitzvoth — to circumcise him, to redeem him, to teach him Torah, to teach him a trade and to get a wife for him, which does not obtain with a daughter. With a daughter, the father has title to what she finds, to the work of her hands, and to the nullification of her vows, which does not obtain with a son. Therefore, both \"to his son\" and \"to his daughter\" must be written.", + "8) Let it be written (only_ \"to his brother and to his sister.\" Why need \"to his son and to his daughter\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori) viz.: If he makes himself tamei to his brother and to his sister, in respect to whom he is not commanded to perform mitzvoth, how much more so should he make himself tamei to his son and to his daughter, in respect to whom he is commanded to perform mitzvoth! — If so, I would say that \"to his brother\" and \"to his sister\" applies (also) to his maternal brother and sister; it is, therefore, written \"to his son and to his daughter. Just as his son and daughter inherit him, so his brother and his sister (to whom he makes himself tamei) inherit him — to exclude his maternal brother and sister, who do not inherit him.", + "9) Let it be written (only) \"to his brother.\" Why need \"to his sister\" be written? If it were written \"to his brother,\" and not \"to his sister,\" I would say: Just as (he makes himself tamei) for his brother, whether married or unmarried, so, for his sister, whether a virgin or not; it is, therefore, written \"and for his sister, the virgin,\" and not one who is not a virgin.", + "10) If it were written \"for his sister,\" and not \"for his brother,\" I would say: Just as his sister, who has not had intercourse, so, his brother who is unmarred; it is, therefore, written \"for his brother,\" whether married or unmarried.", + "11) (Vayikra 21:3) (\"And for his sister, the virgin, who is near to him, who was not wed to a man — for her shall he make himself tamei.\") \"and for his sister, the virgin\": to exclude one who was forced or seduced. I might think that I (also) exclude one whose hymen was accidentally ruptured. It is, therefore, written \"who was not wed to a man,\" (the implication being) one who lost her virginity by being possessed by a man, and not through other causes.", + "12) \"who is near\": to include one who was betrothed. \"to him\": to include a bogereth (one beyond the age of twelve and a half, even if she lost part of her virginal signs in the process of maturing). \"for her shall he make himself tamei\": It is a mitzvah to do so. If he demurred, we force him to do so. And it happened with Yosef the Cohen, whose wife died on the eve of Pesach, and who did not wish to make himself tamei for her, that the sages pushed him and made him do so perforce.", + "13) \"for him shall he make himself tamei\": for (one who is his sister of) a certainty; and he does not make himself tamei for one who is not his sister or a certainty. \"for her shall he make himself tamei\": and not for others with her, i.e., he should not say: Since I have already made myself tamei (for her), I shall collect the bones of so and so. \"for him shall he make himself tamei\": but not for her (discrete) limbs, which she lost when she was alive, his being forbidden to do so (even) for the limbs of his father; but he does make himself tamei for a bone the size of a barley-corn of his father.", + "14) It once happened with Yosef b. Pachsas (a Cohein) that his foot ulcerated and the surgeon wished to amputate it, at which (Yosef) said: \"When it is hanging by a thread, let me know.\" When it reached that point, the surgeon told him and he (Yosef) called to Nechunya his son: \"Chunia, my son, until now you were obligated to attend upon me. But now, leave, for the son (of a Cohein) does not make himself tamei for a limb (amputated) from a live father.\" And when the sages heard about this, they said (on Koheleth 7:15): \"The tzaddik has lost, but his righteousness remains with him.\"", + "15) (Vayikra 21:4) (\"Let a husband not become tamei among his people to become profaned.\") \"Let a husband not become tamei among his people to become profaned.\" What is the intent of this? Because it is written that he makes himself tamei for his mother and his father, his son and his daughter, his brother and his sister, whether they are or are not fit (for the priesthood), I might think that he does so also for his wife.\" It is, therefore, written \"Let a husband (who is a Cohein) not become unclean (for his wife.\" There is a husband who becomes unclean and there is a husband who does not become clean. How so? He makes himself tamei for his wife who is kasher, and does not make himself tamei for his wife who is pasul (i.e., who makes his children challalim, this being the thrust of \"to become profaned\").", + "16) \"among his people\": when they act as his people do, and not when they have strayed from the ways of the congregation. \"to become profaned\": If he (the strayer) follows this course, he (the Cohein in question) becomes chullin (\"mundane,\" and unfit for the priestly service.) I might think that he remains chullin forever; it is, therefore, written \"beamav.\" As long as he (the strayer in question) is \"with it\" (imo [i.e., as long as he persists in this course]), then he (the Cohein) is chullin. Once he departs from it, he (the Cohein) reverts to his original sanctity." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 21:5) (\"They shall not make a baldness upon their head, and the corners of their beard they shall not shave off, and in their flesh they shall not cut any cutting.\") \"They shall not make a baldness\": I might think that (even) if he made four or five bald spots he would be liable for one alone; it is, therefore, written \"a baldness,\" to stipulate liability for each one individually.", + "2) \"upon their head\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 14:1) \"Do not lacerate yourselves and do not make baldness between your eyes for the dead,\" I might think that only \"between the eyes\" entails liability. Whence is the head included? From \"upon their head,\" to include (all of) the head.", + "3) I might think that (only) with Cohanim, to whom Scripture relegated additional mitzvoth, is there liability for each bald spot and for the head as well as between the eyes, but with Israelites, where this does not obtain, there is liability there for one bald spot only, and only for \"between the eyes.\" It is, therefore, written \"baldness\" (here, in respect to Cohanim). \"baldness\" (there, in respect to Israelites), to create an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as with Cohanim there is liability for each bald spot and for the head as well as for between the eyes, so, with Israelites. And just as with Israelites liability for (creating) baldness obtains only vis-à-vis the dead, so, with Cohanim.", + "4) \"and in their flesh they shall not cut\": If this alone were written I might think that if he made five cuts he is liable only for one; it is, therefore written \"any cutting,\" to impose liability for each cutting.", + "5) I might think that (only) with Cohanim, to whom Scripture relegated additional mitzvoth, is there liability for each laceration but with Israelites, where this does not obtain, there is liability for one (laceration) only; it is, therefore, written \"cutting\" (here, in respect to Cohanim) - \"cutting\" (there [Devarim 19:22] in respect to Israelites), to create an identity, viz.: Just as with Cohanim there is liability for each cutting, so with Israelites. And just as with Israelites liability (for cutting) obtains only vis-à-vis the dead, so, with Cohanim.", + "6) (Vayikra 21:6) \"Holy shall they be to their G d\": perforce (i.e., even if they are willing to be unclean) \"and they shall not profane the name of their G d; for the fire-offering of the L–rd, the bread of their G d, they offer up — and they shall be holy\": This is the cause (i.e., by divesting themselves of the mitzvah of the priesthood, they divest themselves of their holiness.) \"they offer up\": and not the Levites. \"and they shall be holy\": to include those with blemishes.", + "7) (Vayikra 21:7) (\"A woman who is a zonah and a challalah they shall not take, and a woman divorced from her husband they shall not take; for he is holy to his G d.\") \"a woman who is a zonah\": R. Yehudah says: This is an aylonith (a barren woman [i.e., the term \"zonah\" also includes an aylonith]). And the sages say: This is a proselytess or a freed maidservant or one whose cohabitation was one of znuth (i.e., illicit). R. Eliezer says: Also (included) is cohabitation of a single man with a single woman not for the sake of marriage.", + "8) \"and a challalah\" What is a challalah? A woman that was born of a marriage forbidden (to the priesthood).", + "9) \"a woman divorced\": This tells me only of a divorcée. Whence do I derive (for inclusion in unfitness to the priesthood) a chalutzah (a woman \"released\" from levirate marriage)? It follows a fortiori, viz.: If a divorcée, who is permitted (for remarriage) to the divorcer, is unfit to the priesthood, then a chalutzah, who is forbidden to revert to the choletz (the man in the chalitzah ceremony) — how much more so, should she be unfit to the priesthood! — (No,) this is refuted by tzarah (the co-wife), who is forbidden to revert to the choletz, yet is permitted to the priesthood.", + "10) (No,) there is a (crucial) difference (between them), viz.: In the instance of a divorcée the man performs an act (in the woman), and in the instance of chalutzah, the man is involved in an act (with the woman). And this is not to be refuted by tzarah, where he is not involved in an act (with the tzarah). And if you would say that just as \"and\" a woman\" includes a chalutzah\" (as forbidden to a Cohein), I should say that tzarah, too, is like a chalutzah and should be forbidden to a Cohein, it is, therefore, written \"and a woman divorced from her husband\" — where her divorce is in the hands of her husband, and not when it is in the hands of the woman (as in the instance of tzarah).", + "11) \"and a woman divorced from her husband\" This was expounded by R. Elazar b. Mattia: If her husband (a Cohein) went abroad and they told her that her husband had died and she were betrothed (to another) and her husband returned — whence is it derived that she may return to the first even if the second gave her a divorce, this divorce not making her unfit to the priesthood? From \"and a woman divorced from her husband\" (is forbidden to the priesthood), and not (a woman who was given a divorce) by a man who was not her husband.", + "12) \"they shall not take … they shall not take\": (twice) We are hereby apprised that the woman is exhorted against this as well as the man.", + "13) (Vayikra 21:8) (\"And you shall make him holy, for he offers up the bread of your G d; holy shall he be unto you, for holy am I the L–rd, who sanctifies you.\") And whence is it derived that if he refuses (to divorce her), he is forced to do so? From \"And you shall make him holy\" — (even) against his will. \"for he offers up the bread of your G d\": We are hereby apprised of the reason (for his being forced). \"holy shall he be unto you\": to include blemished Cohanim, (who are forbidden to sacrifice, as being thus exhorted). \"for holy am I the L–rd who sanctifies you\": to include beth-din as being thus exhorted.", + "14) (Vayikra 21:9) (\"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profanes herself through fornication, it is her father that she profanes; in fire shall she be burned.\") \"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profanes\": I might think that even if she desecrated the Sabbath she should be subject to burning; it is, therefore, written \"if she profanes … through fornication\" — when the profanation were that of fornication, and not any other kind.", + "15) I might think that the penalty was burning even if she were single when she fornicated; it is, therefore, written here \"her father,\" and there (Devarim 22:21, in respect to a betrothed maiden) \"her father. Just as there, the reference is to fornication within the context of marital ties, so, here. — But perhaps the thrust of \"her father (a Cohein)\" is to exclude (from burning a maiden [even a single maiden] who fornicated with her father) — with any man (i.e., with her father who is not a Cohein)! — (This cannot be, for) \"she profanes (her father)\" implies (that her fornication is with) \"any man.\" (For if it were with her father, then he would be profaning her). How, then, am I to understand \"her father\"? As \"Just as there, the reference is to fornication within the context of marital ties, so, here.\"", + "16) — But why not say, then, that just as \"her father\" there is mentioned within the context of a betrothed maiden [na'arah (between twelve and twelve and a half)] so, too, here, too, the context must be one of a betrothed maiden. Whence do I derive (for inclusion) a wedded maiden, a betrothed bogereth (after twelve and a half), a wedded bogereth — even an old woman? From \"And the daughter of a Cohein\" — in any event.", + "17) This tells me (of the penalty of burning) of the daughter of a Cohein (wedded) to a Cohein. Whence do I derive the same for the daughter of a Cohein (wedded) to a Levite, the daughter of a Cohein (wedded) to an Israelite — even (of the daughter of a Cohein (wedded) to a Nathin or to a mamzer? From \"And the daughter of a man who is a Cohein, even if she herself is not wedded to a Cohein.", + "18) \"she profanes her father\": R. Eliezer: When she is with (i.e., in the domain of) her father (i.e., when she is betrothed), the penalty is stoning (the severest of the penalties), and with her in-laws (i.e., when she is wedded), it is burning. \"in fire shall she be burned\": Her penalty is burning; but the penalty of her consort is not burning, (but strangulation). She shall be burned, but not \"scheming witnesses\" against her. (Their penalty is strangulation." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 21:10) (\"And the Cohein who is greater than his brothers [i.e., the high-priest], upon whose head the oil of anointment has been poured, and who has been invested to wear the garments — his hair he shall not dishevel and his garments he shall not rend.\") \"And the Cohein who is greater than his brothers\": He must be greater than his brothers in wealth, strength, strength, and wisdom. Whence is it derived that if he is lacking these attributes, his brother Cohanim are to elevate him? From \"greater than (lit., \"from\") his brothers\" — his greatness should come from his brothers. They said about Pinchas of Havata upon whom the lot fell to be high-priest, that the (Temple) treasures and trustees went after him and found him quarrying, whereupon they filled the quarry with golden dinars. R. Chananiah b. Gamliel said: Now was he a quarrier? Was he not our son-in-law, and did they not find him plowing? As it was related: Twelve (ox-) pairs went before him, and he came after the twelfth!", + "2) \"upon whose head the oil of anointment has been poured\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 29:31) \"Seven days shall he anoint his sons, who ministers in his stead put them on, when he comes to the tent of meeting to minister in the holy place,\" I might think (that he is ordained as high-priest) only if he is anointed for seven days and invested (in the garments) for seven days. Whence do I derive that the same applies if he is anointed for seven and invested for one, or anointed for one and invested for seven, or if he is anointed for one and invested for one — even for one moment? From \"upon whose head the oil of anointment has been poured\" — even for one moment; \"and who has been invested to wear the garments\" — even for one moment.", + "3) If it were written \"The hair he shall not dishevel and the garment he shall not rend, I might think that this refers to the hair and to the garment of a sotah (See Bamidbar 5:18); it is, therefore, written \"his (the high-priest's) hair\" and \"his garments.\" R. Meir says: \"his hair he shall not dishevel and his garments he shall not rend\" — for his dead, as others do for their dead. How so? The high-priest rends from the bottom (of his garment), and others, from the top.", + "4) (Vayikra 21:11) (\"And to any dead body he shall not come. For his father and for his mother he shall not become tamei.\") \"And to any dead body he shall not come\": R. Akiva said: Whence is it derived that a fourth of a log of blood issuing from two dead bodies (is tamei)? From \"And to any dead (lit., \"bodies, he shall not come\" — two bodies and one amount (of blood [connoted by \"dead body\"]). \"he shall not come\" \"he shall not come\" and \"he shall not become tamei\": He is liable for (both) \"he shall not come\" (into the tent of the dead body) and \"he shall not become tamei.\" This tells me only that the high-priest is liable for both. Whence is it derived that the same applies to an ordinary Cohein, (in respect to whom only \"he shall not become tamei\" is written [viz. Vayikra 21:1])? From gezeirah shavah (identity) of \"he shall not become tamei\" (here) and \"he shall not become tamei\" (there) — Just as with that written in respect to the high-priest there is liability for both \"he shall not come\" and for \"he shall not become tamei,\" so with that written in respect to an ordinary Cohein. \"For his father and for his mother he may not become tamei\": (but) he does make himself tamei for a meth mitzvah (a dead body without anyone else to bury it).", + "5) (Vayikra 21:12) (\"And from the sanctuary he shall not go out, and he shall not profane the sanctuary of his G d; for the crown of the anointing oil of his G d is upon him, I am the L–rd.\") \"And from the sanctuary he shall not go out\": He does not go out (i.e., he does not follow the litter), but follows after them, when they (the litter bearers) are concealed\" (in an alleyway), he is revealed.\" When they are concealed (in a second alleyway), he is revealed. And he goes out with them until the entrance of the city. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: \"And from the sanctuary he shall not go out\": He does not go out at all.", + "6) And when is it derived that if he performed the (sacrificial) service (and does not go out after the hearse), it is valid? From \"And (if he does not go out after the hearse) he does not profane the sanctuary of his G d.\" But if an ordinary Cohein serves while in mourning, his service is invalid. \"for the crown of the anointing oil of his G d is upon him\": This tells me (that he may not go out) only if he is anointed with the oil of anointment. Whence is the same derived for one who is clothed in the many vestments (of the high-priest)? From \"for the crown of the anointing oil of his G d is upon him\": This (i.e., the \"crown\" of the high-priesthood [the many vestments, along with the anointing oil] is the cause (of his not going out).", + "7) (Vayikra 21:13) (\"And he, a woman in her virginity he shall take\"): \"He\" (the high-priest), and not the king (is under the interdict); \"he\" and not the Nazirite, (though they, too, are \"crowned\"): \"he,\" to include (in the interdict) the Cohein anointed for war. \"a woman in her virginity he shall take\": excluding a bogereth (a maid after twelve and a half years), whose (signs of) virginity have diminished. R. Eliezer and R. Shimon permit a bogereth." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 21:14) (\"A widow, and a divorcée, and a challalah, and a zonah — these he shall not take; but only a virgin from his people shall he take as a wife.\") Let it be stated (only) \"a widow.\" Why is \"a divorcée (also) written? For if \"a widow\" (alone) were stated and not \"a divorcée,\" I would say: If a widow, who is permitted to an ordinary Cohein, is forbidden to a high-priest, then a divorcée, who is forbidden to a high-priest, how much more so is she forbidden to a high-priest! If so, I would say: A widow, who is permitted to an ordinary Cohein — his seed from her is profane (vis-à-vis the priesthood); a divorcée, who is forbidden to an ordinary Cohein — his seed from her is a mamzer. It is, therefore, written \"a divorcée …\" (Vayikra 21:15) And he shall not profane.\"", + "2) Or if it were written \"divorcée\" and not (only) \"widow,\" I would say: A divorcée, who is forbidden to an ordinary Cohein — his seed from her is profane; a widow, who is permitted to an ordinary Cohein — his seed from her is kasher. It is, therefore, written \"A widow … And he shall not profane,\" \"A divorcée … And he shall not profane\" — \"a widow,\" for severity; \"a divorcée,\" for leniency.", + "3) \"and a challalah\": Which is a \"challalah\"? A woman who was born of one of those forbidden to the priesthood (e.g., the daughter of the union of a widow and a high-priest).", + "4) \"a zonah\": Why is this written? (i.e., I can derive it a fortiori from her being forbidden to an ordinary Cohein.) For I might think that only the seed of a high-priest by those unfit for him become challalim. Whence do I derive the same for the seed of an ordinary Cohein? It is, therefore, written \"zonah\" (here) and \"zonah\" (Vayikra 21:7, in respect to an ordinary Cohein), for a gezeirah shavah (identity). Just as the seed of a high-priest by those unfit for him are challalim, so, the seed of an ordinary Cohein.", + "5) \"these he shall not take\": \"these he shall not take … And he shall not profane.\" But his seed from a niddah do not become chullin (i.e., challalim). For it would follow a fortiori (that they do become challalim), viz.: If the children of these, cohabitation with which does not render him liable to kareth — if the children of these are challalim, how much more so the children of niddah, cohabitation with which does render him liable to kareth! It is, therefore, written \"these he shall not take … And he shall not profane,\" (but) his seed from a niddah is not profaned.", + "6) \"but only a virgin\": We are hereby taught that it is a mitzvah for him to wed a virgin. \"from his people\": to include the daughter of an Ammonite proselyte (from a Cohein) as fit for (marriage to) the priesthood. \"he shall take as a wife': What is the intent of this? Whence is it derived that if one (a Cohein) betrothed a widow and he was then appointed high-priest, he is permitted to wed her (even though she is not a virgin)? From \"he shall take as a wife.\" It happened with Yehoshua b. Gamla that he betrothed Marta the daughter of Baisus and the king appointed him high-priest, and he wed her. I might think that the same applied if he made a ma'amar (verbal betrothal) in his yevamah (a woman that fell to him for levirate marriage); it is, therefore, written \"he shall take a wife,\" and not a yevamah. \"and he shall not profane his seed\": This tells me only of his seed. Whence is it derived that she herself becomes a challalah? It follows a fortiori, viz.: If her seed, who did not transgress, are rendered challalim, she, who did transgress, how much more so!", + "8) No! (This is no proof.) He (the Cohein) himself refutes it, having transgressed and not having become a chalal. No, this may be so with a man, who does not become a chalal elsewhere, as opposed to a woman, who does become a challalah elsewhere. Or, if you will, it is derived that she herself becomes a challalah from (the repetitious) \"and she shall not profane.\"", + "9) \"from his people\": to include the daughter of a male chalal as unfit for (marriage to) the priesthood. R. Yehudah says: The daughter of a male proselyte is (a challalah) like the daughter of a male chalal. \"for I am the L–rd who makes him holy\": This is the basis of the law. " + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 21:17) (\"Speak to Aaron, saying: \"A man of your seed, to their generations, who will have in him a blemish, shall not come near to offer up the bread of his G d\": (\"A man of your seed\"): R. Elazar b. R. Yossi said: A child is unfit even if he is unblemished. When is his service kasher? Once he grows two (pubic) hairs. But his fellow Cohanim do not initiate him in his service until he is twenty years old.", + "2) \"who will have in him a blemish\": This tells me (that for his service to be kasher) he is not to have a blemish after the pronouncement (of the law), as in the instance of zivah and negaim (plague-spots). Whence is it derived (that his service is not kasher) if he has the blemish before the pronouncement? From \"in him a blemish.\" This tells me only of his having been born unblemished and having become blemished. Whence do I derive the same for one who was born blemished from his mother's womb? From \"in him a blemish.\"", + "3) \"he shall not come near to offer up the bread of his G d\": This tells me only of the temidim (the daily burnt-offerings), which are called \"bread,\" (viz. Bamidbar 28:2) \"My offering, My bread for My fires.\" Whence do I derive the same for the other offerings? From the repetition of \"bread\" (here). Whence is the same derived for the (sprinkling of) the blood? From \"to offer up\" (here) and (Bamidbar 9:9) \"And the sons of Aaron offered up the blood to him.\"", + "4) Whence do I derive the same for the devoted portions of the sin-offering and of the guilt-offering and of holy of holies and of lower-order offerings? From \"he shall not come near (to offer up.\") Whence do I derive the same for the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, and meal-offering of the anointed Cohein, and the meal-offering of the libations? From (Bamidbar 9:26) \"the fire-offerings of the L–rd.\" Whence do I derive the same for the oil pouring, the mixings, the wavings, the presentings, the fistful takings the incense takings, the pinchings, and the (blood) receivings? From \"he shall not come near to offer up.\" I might think that Cohanim with blemishes are liable (stripes) for performing all of them; it is, therefore, written \"bread.\" Just as \"bread\" connotes the (sacrificial) service itself, (so all, for such liability must characterize the sacrificial service), excluding the above, which are not intrinsic to the service (i.e., if they are omitted, the offering is still kasher.)", + "5) (Vayikra 21:18) (\"For every man who has in him a blemish shall not come near: a man who is blind, or lame, or charum or asymmetrical of limb.\") \"every man who has in him a blemish\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 21:21) \"the seed of Aaron,\" I might think that the halachah applied to his seed only. Whence do I derive that it applies (also) to Aaron himself? From \"For every man.\" This tells me only of a permanent blemish. Whence do I derive the same for a passing blemish? From \"every man who has in him a blemish.\"", + "6) \"blind\": whether he is blind in both eyes or only in one. Whence is it derived that white spots on the cornea or constant watery occlusion (are also considered blemishes)? From \"a man who is blind\" (i.e., though the impairment in vision is due not to the eye itself, but to some mal-functioning of the man.\")", + "7) \"lame\": whether he is lame in both legs or only in one. Whence is it derived that if his foot is arched and curved in the shape of a scythe (this is also considered a blemish)? From \"or lame\" (connoting extension of inclusion). \"charum\": one whose nose is sunken in. Whence do I derive that noses which are fore-shortened, fused at the nostrils, or cadent (i.e., falling beneath the lip) (are also considered blemishes)? From \"or charum.\"", + "8) Abba Yossi says: Who is \"charum\"? One (whose nose is so sunken that he can \"blue\" his two eyes as one. They said to him: You are exaggerating. (He is considered \"charum\") even if he cannot blue his two eyes as one.", + "9) \"asymmetrical of limb (sarua): a thigh that has come out of joint. Whence is it derived (that the following are also included?): the projection of a bone from his thumb, a retro-projection of his heel, a goose-footed broadness of sole? From \"or sarua.\"", + "10) (Vayikra 21:19) (\"Or a man that has in him a brokenness of foot or a brokenness of hand\") \"a brokenness of foot\": This tells me only of a brokenness of foot. Whence do I derive for inclusion one who is knock-kneed or bandy-legged or club-footed? From \"a man.\"", + "11) \"a brokenness of hand\": This tells me only of a brokenness of hand. Whence do I derive for inclusion one whose fingers are fused at the tips or from the base to the middle phalange without being incised? From \"or a brokenness of hand.\"", + "12) (Vayikra 21:20) (\"Or one who is gibein or dak or tevalul in his eye; or one who is garav or yalefeth or meroach ashech.\") \"gibein\": one who has two eyebrows (that are fused). Whence do I derive from inclusion one who has no eyebrows or only one? From \"or gibein.\" R. Dossa says (\"Gibein refers to) one whose brows droop (over his eyes.) R. Chanina b. Antignos Says (\"Gibein refers to) one who has two backs and two spines. \"dak\": This is cataract. Whence do I derive for inclusion chilazon, nachash, and einav? From \"or dak.\"", + "13) \"tevalul\": If the white (of the eye) enters the black or the black enters the white. R. Yossi says: There is no blemish in the white. What is \"tevalul\"? If the white breaks through the ring and enters the black.", + "14) \"in his eye\": Any defect of the eye is implied. From here it is derived that if both his eyes were oriented upwards or downwards, if one eye were oriented upwards and the other downwards, if he saw the room or the attic as one, if he \"hated the sun,\" if his eyes were unmatched, if he spoke with one person and gave the impression that he was looking at him [— all of these are considered blemishes).", + "15) \"garav\": a scabby condition. \"yalefeth\": the Egyptian lichen, \"meroach ashech\": R. Yishmael says: one whose testicles are crushed. R. Akiva says: one with distended testicles. Chanania b. Antignos says: one whose skin has taken on a swarthy coloration." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 21:21) (\"Every man in whom there is a blemish, of the seed of Aaron the Cohein, shall not come near to offer up the fire-offerings of the L–rd. There is a blemish in him; the bread of his G d he shall not come near to offer up.\") This tells me only of these (i.e., the aforementioned blemishes). Whence are the other blemishes derived? From \"in whom there is a blemish, of the seed of Aaron the Cohein.\" (i.e., only those who bear a normal human semblance may serve.)", + "2) Whence is derived (for inclusion) (one with the skin-coloring of) a Cushite, one who is red-spotted, one who is white-spotted, one who is pole-like in appearance (i.e., unusually long and thin), one who is dwarf-like, a deaf-mute, an imbecile, and those with (halachically) clean plague-spots? From \"Every man.\"", + "3) (For without \"every\" we would say:) Does it not follow a fortiori, (that all of the aforementioned (#2) should be permitted in a Cohein), viz.: If a beast, which is unfit (for consummation) in the instances of \"it and its son\" (Vayikra 22:28), are treifah (organic defect) and Caesarian section, is kasher in all of the aforementioned instances, ", + "4) then a man (i.e., a Cohein, who is fit (for the sacrificial service) in the instances of he and his son, etc., how much more so should he be kasher in all of the aforementioned instances! It must, therefore, be written \"Every man, etc.\"", + "5) \"There is a blemish in him\": to exclude (from disqualification in the instances of) \"he and his son,\" treifah, and Caesarian section. (For without \"in him\" we would say:) Does it not follow a fortiori: (that all of these are forbidden in a Cohein), viz.: If a beast, which is kasher in the instances of Cushite, etc., is unfit in the instances of \"it and its son, etc.\", then a man (a Cohein), who is unfit in the instances of Cushite, etc., how much more so should he be unfit in the instances of \"he and his son, etc.\"! It must, therefore, be written \"There is a blemish in him,\" to exclude \"he and his son, etc.\"", + "6) \"there is a blemish in him\": to exclude (from disqualification) one whose blemish has left him. (The verse is needed, for without it we would say:) Does it not follow a fortiori (that this should disqualify him, viz.:) If a beast, which is unfit in the instance of \"it and its son, etc.,\" is kasher in an instance of the blemish leaving it, then a man (a Cohein), who is kasher in the instance of he and his son, etc., should he not be kasher in an instance of the blemish leaving him?", + "7) (No,) it may be that a beast is kasher in such an instance because he is kasher in the instances of Cushite, etc. Would you say the same for a man (a Cohein), who is not kasher in all of these instances? It must, therefore, be written \"there is a blemish in him,\" to exclude one whose blemish has left him.", + "8) (Vayikra 21:22) \"The bread of his G d, of the holy of holies, and of the holy he may eat.\": If \"holy of holies\" is written, why is \"holy\" written; and if \"holy\" is written, why is \"holy of holies\" written? For if \"holy of holies\" were written, and not \"holy,\" I would say that he (a Cohein with a blemish) may eat holy of holies, for there is an instance of \"holy of holies\" (a meal-offering on a small bamah), which is permitted to a non-Cohein; but he may not eat lower-order offerings. It must, therefore, be written \"of the holy.\" And if \"holy\" were written, and not \"holy of holies,\" I would say that he may eat of the first but not of the second. It must, therefore, be written both \"of the holy of holies\" and \"of the holy.\"", + "9) \"he may eat\": even in the machloketh (the regular allotment of his father's priestly house). (For if it were not written \"he may eat\") we would say:) Does it not follow (that he should not eat in the machloketh), viz.: If tvul yom (A Cohein who immersed in the daytime) and one lacking atonement, who are fit for the (sacrificial) service of the next day, may not eat in the machloketh, then a blemished Cohein, who is not fit for the service of the next day — how much more so may he not eat in the machloketh! It must, therefore, be written \"he may eat\" — even in the machloketh.", + "10) (Vayikra 21:23) (\"But to the veil he shall not come, and to the altar he shall not come near, for a blemish is in him; and he shall not profane My holy things, for I am the L–rd who sanctifies them.\") If \"to the veil\" is written, why \"to the altar\"? And if \"to the altar\" is written, why \"to the veil\"? For if it were written \"to the veil\" and not \"to the altar,\" I would say that he should be unfit for (entry to) the veil, which is within (the sanctuary), but not for the altar, which is not within. It must, therefore, be written \"to the altar.\" And if it were written \"to the altar,\" but not \"to the veil,\" I would say that he is unfit for the altar, which is kasher for the (sacrificial) service, but not for the veil, which is not fit for the service, (but only for the sprinkling of the blood. It must, therefore, be written (both) \"to the altar\" and \"to the veil.\"", + "11) I might think that he (a blemished Cohein) could not enter (between the hall and the altar) to do repair work; it is, therefore, written \"But (to the veil he shall not come\"), (\"But\" connoting limitation of exclusion. This is the mitzvah (for entry): Cohanim enter. If there are no Cohanim, Levites enter. If there are no (ritually) clean ones, unclean ones enter. If there are no unblemished ones, blemished ones enter. And whence is it derived that if he (a blemished Cohein) performed his (sacrificial) service, it is invalid? From \"and he shall not profane My holy things.\" And whence is it derived that a blemished Cohein is liable to the death penalty (for such profanation)? R. Yehudah says: It is written here \"profanation,\" and elsewhere (Vayikra 22:9) \"profanation.\" Just as profanation there is punishable by death, here, too. And the sages say: A blemished Cohein is not subject to death, but to (violation of) an exhortation (Vayikra 21:17).", + "12) (Vayikra 21:24) \"And Moses spoke to Aaron and to his sons and to all the children of Israel\": He exhorted Aaron ( in respect to blemishes) by way of the sons, and the sons by way of Aaron, and the sons by each other (i.e., by mutual surveillance), and the (beth-din of the) Israelites over them (the Cohanim)." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 22:1-2) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying: Speak to Aaron and to his sons that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they not profane My holy name, which they make holy to me; I am the L–rd.\") \"and that they separate themselves (\"veyinozru\"): \"nezirah\" connotes separation, as it is written (Ezekiel 14:7) \"who separates himself (\"veyinazer\") from Me and brings up his idols,\" and (Isaiah 1:4) \"They have turned back\" (\"nazoru acher\") (i.e., separated). \"from the holy things of the children of Israel\": They are liable for piggul [inappropriate intention), nothar (viz. Isaiah 19:6), and uncleanliness in respect to the offerings of the children of Israel, but not in respect to the offerings of gentiles. \"the holy things of the children of Israel\": This tells me only of the holy things of the children of Israel. Whence do we derive the same for their own holy things? From \"which they make holy to Me\" — to include all (holy things).", + "2) Whence is it derived that our verse is speaking of (a Cohein) who has become tamei? \"Profanation\" is written here, and it is written elsewhere (Vayikra 22:9) (in respect to eating terumah). Just as \"profanation\" there refers to tumah, so, \"profanation\" here refers to tumah. And just as \"profanation\" there is punishable by death) at the hands of Heaven), so, \"profanation\" here is punishable by death. And just as for \"profanation\" there, there is (no) placation, so, for \"profanation\" here there is no placation. R. Yehudah says: It is written here \"I am the L–rd,\" and, below, (Vayikra 22 verse 3) \"I am the L–rd.\" Just as there, the context is kareth (\"cutting off\"), here, too, it is kareth.", + "3) (Vayikra 22:2) (\"Say to them: Throughout your generations, every man who will draw near, or all your seed, to the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd, and his uncleanliness be upon him, then that soul will be cut off from before Me; I am the L–rd.\") \"Say to them\": to those standing at Mount Sinai. \"throughout your generations\": that it be binding for all generations. If this was stated for the fathers, why was it stated for the sons, and if it was stated for the sons, why was it stated for the fathers? For there are (mitzvoth) which obtain with the fathers, but not with the sons; and with the sons, which do not obtain with the fathers. (For example:) What is stated for the fathers, (who did not enter Eretz Yisrael, (but not for the sons)? (Bamidbar 36:8) \"And every daughter who received an inheritance from the tribes of the children of Israel\" (her father having had no son) \"to one of the family of the tribe of her father shall she be as a wife, so that the children of Israel will inherit, each, the inheritance of his fathers\" in the midst of the children of Israel). (So that the mitzvah of tribal intermarriage applied only to those who left Egypt, but not to their children after them). And there are many mitzvoth that apply to the sons, (who entered Eretz Yisrael, i.e., those mitzvoth contingent upon the land of Eretz Yisrael), which did not apply to the fathers, (who did not enter). So that because there are (mitzvoth obtaining) with the fathers, which do not obtain with the sons, and (mitzvoth obtaining) with the sons, which do not obtain with the fathers, it must be written in respect to the fathers (i.e., \"Say to them\"), and it must be written in respect to the sons (\"throughout your generations\").", + "4) \"(every) man\": This tells me only of a man. Whence is (the same derived for a woman? From \"of all your seed.\" Whence is (the same derived for all Israelites, (who are not of the seed of Aaron)? From \"every man.\"", + "5) \"every man who will draw near, of all your seed, to the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd, and his uncleanliness be upon him, then that soul will be cut off from before Me\": What is the intent of this? Because it is written (Bamidbar 7:20) \"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his uncleanliness is upon him, that soul shall be cut off,\" I might think that there is kareth liability for tumah only for peace-offerings. Whence do I derive (for inclusion) all of the offerings? From \"Say to them: Throughout your generations, every man who will draw near, of all your seed, to the holy things, etc.\" — But perhaps there should be included only what is similar to peace-offerings, which are eaten for two days. Whence do I derive the same for what is eaten for one day? From \"flesh\" (i.e., all flesh is implied.) This tells me only (of those offerings) whose remnants are eaten. Whence do I derive the same for (those offerings) whose remnants are not eaten? From \"of the sacrifice.\" This tells me only of (animal) sacrifices. Whence do I derive the same for birds and meal-offerings, which are not types of (animal) sacrifices — to the point of inclusion of the log of oil of the leper? From (Vayikra 22:2) \"which they make holy to Me.\"", + "6) \"then that soul will be cut off\": I might think that (he is to be cut off) \"from one side to another\" (i.e., that he is to be exiled, as Cain was); it is, therefore, written \"from before Me; I am the L–rd\" — in all places! (\"Cutting off,\" then, must refer to kareth [death].) ", + "7) I might think that tumah liability obtains only where piggul (inappropriate thought) liability obtains. And this, indeed, would follow, viz.: If piggul (transgression), which is subject to a standard (sin-offering) (for unwitting transgression) and which obtains only with one awareness, (at the end, after his having transgressed, his never having been aware that it was piggul before he ate it, [as opposed to tumah, where there is awareness in the beginning, awareness at the end, and non-awareness in the middle]), and where nothing of its class is permitted, (piggul being forbidden even where the entire congregation transgresses, as opposed to tumah, which was forbidden in such an instance) — (If piggul) obtains only with offerings where there are \"permitters\" (see Chapter 13:5 in Tzav), then tumah transgression, which obtains with two awarenesses, and is subject to a sliding scale (and not a standard) offering, and where something of its class (congregational tumah) is permitted — how much more so should it obtain only where there are \"permitters\"! Whence, then, (do we derive tumah liability) for the fistful, the frankincense, the incense, the libation meal-offering, the meal-offering of Cohanim, and the meal-offering of the anointed (high-priest, where there are no \"permitters')? It is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"to (eat) the holy things which they make holy,\" to include all.", + "8) I might think that they would be liable for it (immediately if they ate the flesh in a state of tumah before the blood was sprinkled); it is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"Every man who draws near.\" R. Elazar explains: Now is one who touches it liable? (Is he not liable only if he eats it, as it is written (Vayikra 22:4) \"A man of the seed of Aaron, if he is a leper or a zav, shall not eat, etc.\"?) What, then, is the intent of \"who draws near\"? The intent is that there is no (tumah) liability for eating it until it has been made fit to be offered. How so? An offering that has permitters, (such as the devoted portions and the flesh, which are \"permitted\" by the sprinkling of the blood) — when its permitters have \"drawn near\" (And this is the sense of \"Every man who draws near\"). An offering that does not have \"permitters\" (such as the meal-offering of Cohanim, etc.) — when they are consecrated in a vessel (for the \"eating\" of the altar). \"and his uncleanliness is upon him\": bodily uncleanliness. I might think the uncleanliness of the flesh (of the offering is being referred to). It is, therefore, written (here) \"and his uncleanliness is upon him\" (and there, [Bamidbar 19:13] in respect to uncleanliness in entering the sanctuary) \"and his uncleanliness is upon him,\" for an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as there, bodily uncleanliness is being referred to, so, here, bodily uncleanliness is being referred to, and not uncleanliness of the flesh. Rebbi says: \"and his uncleanliness is upon him\": Scripture speaks (here) of bodily uncleanliness, and not of uncleanliness of the flesh. R. Chiyya says: The offerings are written in the plural and cleanliness (tumatho) in the singular. How, then, must \"tumatho\" be understood? As referring to the tumah of his body and not to the tumah of the flesh (of the offerings). Others say: Scripture speaks of that from which tumah can depart (i.e., the man), as opposed to the flesh, from which tumah cannot depart. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 22:4) (\"A man, a man, of the seed of Aaron the Cohein, if he is a leper or a zav (see section 15), of the holy things he shall not eat until he is clean. And one who touches anyone who is unclean through the dead; or a man from whom semen issues,\") \"the seed of Aaron\": This tells me only of the seed of Aaron. Whence is Aaron himself derived (as subsumed in the prohibition)? From \"if he is a leper or a zav.\" \"of the holy things (terumah) he shall not eat until he is clean\": (i.e., when the sun goes down,) but Israelites may eat ma'aser t'vulei yom (having immersed themselves in the daytime). Whence is it derived that Aaron and his sons (may eat ma'aser, t'vulei yom)? It follows a fortiori, viz.: If Israelites, who may not eat of terumah (even) when the sun goes down, may eat of ma'aser t'vulei yom, then Aaron and his sons, who may eat of terumah when the sun goes down — how much more so may they eat of ma'aser t'vulei yom! Israelites, then, are derived (by implication) from the verse, and Aaron and his sons, a fortiori (as being permitted to eat ma'aser t'vulei yom.", + "2) \"until he is clean\": I might think, until he immerses; it is, therefore, written (Vayikra 22:7) \"And when the sun sets, he shall be clean.\" Just as his being clean below is with the setting of the sun, so, his being clean here.", + "3) \"And one who touches anyone who is unclean through the dead\": One who is unclean through the dead confers tumah only through touch (i.e., if a man or vessels touch him). \"or a man from whom semen issues\": This is a ba'al keri (one who had a nocturnal pollution. Whence is the toucher of semen to be included? From \"or a man.\"", + "4) (Vayikra 22:5) (\"Or a man who touches any creeping thing by which he becomes unclean, or a (dead) man by which he becomes unclean, to all his uncleanliness\") \"who touches (any) creeping thing\": This tells me only of a creeping thing (sheretz). Whence is animal carcass (neveilah) to be derived (for inclusion)? From \"any sheretz.\" \"by which he becomes unclean\": to include (becoming unclean not only by touching the whole object, but even particles of) the size required for uncleanliness. \"man\": This is a dead body. \"has uncleanliness\": to include zavim, zavoth, niddah, and yoledeth (a woman after childbirth). This tells me only of their stringent days (i.e., the days of their seeing the discharge). Whence do I derive (the same for) their lenient days? (i.e., the days of their counting)? From \"to all of his uncleanliness.\" \"by which he becomes unclean\": to include one who cohabits with a niddah. \"by which he becomes clean (lit.,) \"to it\"): to include one who swallows the carcass of a clean bird.", + "5) (Vayikra 22:6) (\"The soul that touches it shall be unclean until the evening; and he shall not eat of the holy things until he bathes his flesh in water.\") \"The soul that touches it\": and not one (that becomes unclean) by moving it. \"The soul that touches it shall be unclean until the evening; and he shall not eat of the holy things.\": There are holy things of which he may not eat, to include intermixtures of less than a hundred.", + "6) This tells me only of an intermixture of foods of terumah with foods of terumah, (i.e., that a Cohein may not eat a sa'ah of unclean terumah that became intermixed with less than a hundred sa'ah of clean terumah.) Whence do I derive the same for an intermixture of foods of terumah with foods of chullin (non-terumah), foods of chullin with foods of terumah, foods of terumah with sanctified foods, sanctified foods with foods of terumah, terumah drink with chullin drink, chullin drink with terumah drink, terumah drink with sanctified drink, sanctified drink with terumah drink, sanctified drink with (another kind of) sanctified drink? To this end it is written \"of the holy things,\" to include (all of the above).", + "7) \"until he bathes his flesh\": I might think that he could bathe each limb individually; it is, therefore, written (Vayikra 22 verse 7) \"And when the sun sets he shall be clean\" — Just as the sun sets as a whole, so the bathing in water must be as a whole (and not limb by limb).", + "8) (Vayikra 22:7) (\"And when the sun sets he shall be clean, and then he may eat of the holy things, for it is his bread.\") \"And when the sun sets he shall be clean\": The setting of the sun is a prerequisite for his eating terumah, but his atonement (i.e., the bringing of his offering) is not a prerequisite for his eating terumah.", + "9) \"and then he may eat of the holy things\": There are holy things of which he may eat, to include intermixtures of more than a hundred.", + "10) This tells me only of an intermixture of foods of terumah with foods of terumah (i.e., that a Cohein may eat a sa'ah of unclean terumah that became intermixed with more than a hundred sa'ah of clean terumah.) Whence do I derive the same for an intermixture of foods of terumah with foods of chullin, foods of chullin with foods of terumah, foods of terumah with sanctified foods, sanctified foods with foods of terumah, terumah drink with chullin drink, chullin drink with terumah drink, terumah drink with sanctified drink? To this end it is written \"of the holy things,\" (to include all of the above).", + "11) (\"It should have been written )\"for (holy) bread.\" (Why) \"his bread\"? (To teach that) he sifts the flour as he wishes and perforates the greens as much as he wishes. I might think that the remnants of the perforated greens are rendered profane (not holy); it is, therefore, written \"it is his bread\" — it remains in its holiness.", + "12) (Vayikra 22:8) (\"A neveilah [the carcass of an animal that died by itself] and a treifah [a torn animal] he shall not eat to become unclean thereby; I am the L–rd.\") I might think that the neveilah of an unclean beast made one's clothing unclean upon entering the esophagus; it is, therefore, written \"A neveilah and a treifah he shall not eat to become unclean\" — what confers tumah only by being eaten, to exclude the neveilah of a beast, which confers tumah before being eaten (by being touched or carried).", + "13) I might think that the neveilah of a bird confers tumah via the verse and the neveilah of a beast, a fortiori, [viz.: If the neveilah of a bird, which does not confer tumah by being touched or carried, does confer tumah in the esophagus, then the neveilah of a beast, which does confer tumah by being touched or carried, how much more so should it confer tumah in the esophagus!) It is, therefore, written \"to become unclean thereby. Tumah is conferred thereby (i.e., a by a bird) in the esophagus, and not by the neveilah of a beast.", + "14) (Vayikra 22:9) (\"And they shall keep My charge, that they not bear sin because of it. And they will die for it if they profane it; I am the L–rd who makes them holy.\") \"And they shall keep My charge\": They shall keep a charge for Me (i.e., they shall make \"fences\" for My charge.)\" And they shall keep My charge\": Beth-din is hereby being charged (to exhort the Cohanim to guard His terumah against tumah.) \"that they not bear sin\": I might think that Scripture speaks here of neveilah; it is, therefore, written \"because of it\" (\"terumah\" in context). Scripture here speaks of the holy thing and not of neveilah.", + "15) \"And they will die for it,\" and not for (eating) ma'aser sheni (in a state of uncleanliness) \"if they profane it\": to exclude one who is clean, who ate something (already) unclean.", + "16) If the lesser (transgression), (touching a sheretz and then eating ma'aser sheni) is mentioned, why mention the graver (touching a dead body) (i.e., why not derive one from the other?) For if the lesser were mentioned and not the graver, I would say that for the lesser he is liable (only) for (transgression of) a negative commandment, and for the graver, for death. Therefore, the graver must be mentioned (as not being liable to death, but only for transgression of a negative commandment). And if the graver were mentioned and not the lesser, I would say that for the graver he was liable (for transgression of a negative commandment), but for the lesser he was not liable at all. Therefore, both the graver and the lesser must be mentioned. (Vayikra 22:10) (\"And every zar [a non-priest] shall not eat the holy thing [terumah]; the tenant of a Cohein and his hired man shall not eat the holy thing.\") \"zar\": I might think that \"zar\" refers to a \"mamzer\" (a bastard). Whence do I derive that it denominates even a Levite, even an Israelite? From \"every zar.\" \"shall not eat\": \"eating\" is not less than the size of an olive. \"the holy thing\": Just as \"the holy thing\" stated elsewhere (Devarim 26:13) refers to \"the holy things of the boundary\" (i.e., terumah and ma'aser, which may be eaten within the entire boundary of Eretz Yisrael [as opposed to \"the holy things of the altar,\" which may be eaten only in Jerusalem]), so \"the holy thing\" stated here refers to \"the holy things of the boundary.\"", + "17) \"the tenant of a Cohein or his hired man\" (\"toshav Cohein vesachir\"): \"toshav\" is one that is acquired forever (i.e., a servant whose ear is bored and who serves until the Jubilee year). \"Sachir is one that is acquired for years (i.e., a servant who leaves after six years). Let it be written (only) \"toshav.\" Why is \"sachir\"? If one that is acquired forever does not eat, should one who is acquired (only for several) years eat? If so, I would say that \"toshav\" denotes one that is acquired for (several) years. Now that \"sachir\" is written, it reveals \"toshav\" to mean one that is acquired forever.", + "18) R. Yishmael says: \"Toshav vesachir\" are written here and in respect to the Paschal lamb (Shemoth 12:48). Just as with \"toshav vesachir\" stated in respect to the Paschal lamb, an aral (one who is uncircumcised) may not eat of it,\" so with \"toshav vesachir\" stated here (in respect to terumah), an aral may not eat of it. R. Akiva said: This (identity) is not needed. It is written (Shemoth 12 verse 4) \"A man, a man,\" to include the aral." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 22:11) (\"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition of his money, he may eat of it, and one that is born in his house — they may eat of his bread.\") Whence is it derived that if a Cohein marries a woman and acquires (gentile) servants (as opposed to Hebrew servants, whose body he does not acquire) — whence is it derived that they eat terumah? From \"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition. His acquisition\" — Even the acquisition of his acquisition eats.", + "2) I might think that even if he bought a Hebrew servant he eats terumah; it is, therefore, written (\"his) money\" — to exclude a Hebrew servant, who is not (the acquisition of his) money (see above).", + "3) I would exclude a Hebrew servant (from eating terumah), but I would not exclude the servant of partners (i.e., a gentile servant, who is half his master's - half his own); it is, therefore, written \"he (may eat of it\") — to exclude a (gentile servant), who is part-servant, part-free.", + "4) \"one that is born in his house\": What is the intent of this? If \"the acquisition of his money\" eats (terumah) shall one born in his house not eat it? If so, I would say: Just as \"the acquisition of his money\" had monetary value, so, one that is born in his house must have monetary value (in order to eat terumah). Whence is it derived that (he eats) even if he is worth nothing monetarily? From \"one born in his house\" — in any event.", + "5) But I still would say: One born in his house eats whether or not he has monetary value. But the acquisition of his money eats only if he has monetary value. It is, therefore, written \"the acquisition of his money and one that is born in his house. Just as the second eats even if he has no monetary value, so, the first.", + "6) Whence is it derived that a son (born of an Israelitess married to a Cohein, who later died) \"feeds\" his mother terumah (i.e., qualifies her to eat terumah)? — It follows, viz.: If the seed becomes like the father to disqualify (her from eating terumah, in the instance of the daughter of a Cohein married to an Israelite, who left her with a son), then he becomes like the father to qualify her to do so. — (No,) If the seed become like the father to disqualify, shall the seed become like the father to qualify, the \"thrust\" for disqualifying being greater (than that for qualifying)? It is, therefore, written \"and one that is born in his house \"feeds\" (\"feeds\" is a possible construction in the Hebrew). \"they may eat\": They may eat (terumah), but animals may not eat it. I might think that they are not even permitted to eat carshinah (horse-bean, rarely used as a human food); it is, therefore, written \"soul,\" (and animals are also subsumed under that term). \"of his bread\": to exclude (authorization to eat the terumah of) the dead, who do not have bread (i.e., who are not considered to possess it). (That is, if the Cohein died and his heirs are not Cohanim, his servants do not eat the terumah even if the heirs have not yet acquired them.)", + "7) (Vayikra 22:12) (\"And the daughter of a Cohein, if she will be (wed) to a man who is a zar, she, of the terumah of the holy things shall not eat.\") \"And the daughter of a Cohein, if she will be (wed) to a man who is a zar\": This tells me only of a mamzer (a bastard). Whence do I derive (that the same applies) even (if she were wed) to (a Levite or an Israelite)? From \"to a man who is a zar\" (a non-priest). Whence is (the same derived) for a widow (wed) to a high-priest or a divorcée or one who had performed chalitzah (levirate refusal), who was (wed) to an ordinary Cohein? From \"to a man\" (including) the man who feeds her, (who in the above instances, is a zar [ineligible] to her.)", + "8) (Why is the verse needed to tell me this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If an Israelite, whose cohabitation (with the daughter of a Cohein) does not disqualify her from the priesthood (i.e., an Israelite widow may marry a Cohein), still, it disqualifies her from terumah), then, a high-priest, whose cohabitation disqualified her from the priesthood (i.e., he renders her a challalah) — how much more so must his habitation disqualify her from terumah? — No, this may be so with an Israelite, who does not feed feed (terumah to) others (i.e., to his other wives, who are not daughters of a Cohein). Would you say the same for a high-priest, who does feed his other wives? (i.e., Even after she becomes a challalah, he is not disqualified from his priesthood.) Since he feeds others, his cohabitation should not disqualify her from terumah! It must, therefore, be written \"to a man\" (including) the man who feed her.", + "9) \"she, of the terumah of the holy things shall not eat\": She does not eat, but she feeds her mother.", + "10) How so? The daughter of an Israelite, who married a Cohein (who later died), and she had a daughter by him, who went and married an Israelite (and he died, and the daughter returned to her father's house) — I would say that just as she does not eat the terumah [\"the lifting\"] of the holy things [i.e., the breast and the thigh), so, her mother should not eat. It is, therefore, written \"she, of the terumah of the holy things shall not eat\" — She does not eat, but she \"feeds\" her mother." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 22:13) (\"And the daughter of a Cohein, if she be widowed or divorced, and she have no seed, then she shall return to the house of her father in her maidenhood. From the bread of her father she may et, but no non-priest may eat of it.\") If we learned [Vayikra 22:12] (that the mother eats on the strength of the \"seed\") in respect to terumath hakodshim (the breast and the thigh), why need it be stated [Vayikra 22:11] in respect to kodshim (terumah)? And if it is stated in respect to \"kodshim,\" why need it be stated in respect to \"terumah\"? For there obtains with kodshim what does not obtain with terumoth, and with terumoth what does not obtain with kodshim. Kodshim are permitted to a zar and terumoth are not permitted to a zar. Kodshim are liable for piggul, nothar, and tamei, and terumoth are not. So that because there obtains with terumah what does not obtain with kodshim, and with kodshim what does not obtain with terumoth, both must be stated." + ], + "Chapter 5": [ + "1) \"widowed or divorced\": Let \"divorced\" be stated and not \"widowed.\" And I would say: If a divorcée who is forbidden to an ordinary Cohein returns (to her father's house to eat terumah), then a widow, who is forbidden to an ordinary Cohein, how much more so does she return! — (No, for) If so, I would say: A divorcée who has no children returns; a widow, whether or not she has children, returns. It is, therefore, written \"If she be widowed or divorced and have no seed.\"", + "2) And if it were written \"widowed,\" but not \"divorced,\" I would say: A widow who has no seed returns, but a divorcée, whether or not she has seed, does not return. It must, therefore, be written (both) \"a widow who has no seed\" and \"a divorcée who has no seed\" — a widow, for stringency; a divorcée, for leniency.", + "3) \"and she have no seed\" (vezera ein la): This tells me only of her own children (as disqualifying her from eating terumah). Whence do I derive the same for her children's children? From \"vezeira ein (not) lah,\" (the added yod in \"ein\" signifying intensification of exclusion). How so? The daughter of a Cohein marries an Israelite and has a daughter by him. (The Israelite dies.) The daughter goes and marries a Cohein and has a son by him, who is fit to be high-priest and to stand and serve on the altar. He \"feeds\" his mother (terumah) and disqualifies his mother's mother! The latter says \"Not like my (grandson, the high-priest, who disqualifies me from eating terumah!", + "4) This tells me only of legitimate children (as disqualifying her from eating terumah). Whence do I derive the same for illegitimate children? From \"and she have no seed.\" How so? The daughter of an Israelite marries a Cohein or the daughter of a Cohein marries an Israelite. (In both instances, the husband dies.) The daughter goes and marries a servant or a gentile and has a son by him, who is a mamzer (and she, too, dies). If the mother of his mother was the daughter of an Israelite who married a Cohein, she eats terumah (for she has from him \"seed of seed,\" though illegitimate). If she was the daughter of a Cohein who married an Israelite, she does not eat terumah (for she has seed of seed from an Israelite).", + "5) I might think that seed from a maidservant or from a gentile woman disqualifies or \"feeds\" (with the daughter of a Cohein married to an Israelite or the daughter of an Israelite married to a Cohein, respectively). It is, therefore, written \"and she have no seed\" — excluding the above, which is not considered her seed. How so? The daughter of an Israelite is married to a Cohein or the daughter of a Cohein to an Israelite. She has a son by him [(the son dying later)], who goes and consorts with a maidservant or a gentile woman, who begets a son by him. I might think that he can disqualify or \"feed\" (see above). It is, therefore, written \"and she have no seed\" — excluding the above, which is not considered her seed." + ], + "Chapter 6": [ + "1) \"then she shall return to the house of her father\": to exclude a woman awaiting levirate marriage, (her being linked to the yavam.) \"as in her maidenhood\": to exclude one who is pregnant. (— But why is the verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If in a place where a child from her first husband is not made equivalent to a child from her second husband to exempt her from levirate marriage, a fetus is made equivalent to a child (to exempt her), then here, where a child from her first husband is made equivalent to a child from her second husband to disqualify her from terumah (in her father's house), how much more so should a fetus be equivalent to a child to disqualify her from terumah! — No, why is a fetus made equivalent to a child to exempt her from levirate marriage? Because a dead child is made equivalent to a living child (i.e., If her husband had a son who died after his father's death, she is exempt from levirate marriage.) Should we then make a fetus equivalent to a child to disqualify her from terumah, where a dead child is not made equivalent to a living child? (i.e., Only a living child disqualifies her from the terumah of her father's house, and not a dead child. (Therefore, the verse is necessary.) \"then she shall return\": I might think (that she returns) even to the breast and the thigh. It is, therefore, written \"From the bread of her father she may eat. We are speaking only of \"the holy things of the boundary\" (i.e., terumah, and not of \"the holy things of the altar,\" breast and thigh).", + "2) Whence is it derived that the daughter of a Cohein who married an Israelite and then ate terumah, and, similarly, a Cohein who ate the terumah of his neighbor — I might think that they are liable for the fifth; It is, therefore, written \"but no non-priest (zar) may eat of it, (followed by 22:14) \"And a man if he eat the holy thing unwittingly, (then he shall add its fifth [in payment] upon it\") — to exclude those who are not zarim to it. \"a man\" — to exclude a minor.", + "3) \"if he eat\": There is no \"eating\" (for \"fifth\" liability) less then an olive. Just as \"the holy thing\" there (Vayikra 22:13) speaks of the holy things of the boundary (i.e., terumah), so, \"the holy thing\" here.", + "4) \"unwittingly\": to exclude (one-fifth liability) in an instance of knowing violation. R. Yossi said: I have heard that if one ate of the flesh of holy of holies after the sprinkling of the blood, he pays the principal and one-fifth to the Cohanim and they buy peace-offerings for the money. \"then he shall add its fifth upon it\": so that it and its fifth are five (e.g., if the valve were four, he does not pay one-fifth of the four, but adds, as it were, an equal fifth part to the four parts.", + "5) Whence is it derived that he does not pay (for what he ate of the terumah) from shikchah (viz. Devorim 24:19), from peah (viz. Vayikra 19:9), from hefker (what is ownerless), from first tithe whose terumah has been taken, or from second tithe which was redeemed? From \"and he shall give to the Cohein the holy thing\" — that which can become holy (thus, the signification in the Hebrew).", + "6) And whence is it derived that payment is made only with the same kind (of food) that he ate? From \"and he shall give to the Cohein the holy thing\" — the same holy thing that he ate. Therefore, if he ate cucumbers of the eve of the Sabbatical year, he waits for those of the end of the sabbatical year and pays with them. These are the words of R. Akiva. R. Elazar says: Payment may be made from one kind for another, as long as he pays from a superior kind for an inferior one. How so? If he ate figs and paid in dates — \"May he be blessed!\"", + "7) I might think that its separation (by the zar for payment) makes it holy towards liability for the principal and a fifth (if he eats it); it is, therefore, written \"and he shall give to the Cohein the holy thing.\" His living renders it holy towards liability for the principal and a fifth, and not its separation. These are the words of Rebbi. R. Elazar b. R. Shimon says: His separation, too, renders it holy towards liability for the principal and fifth.", + "8) (Vayikra 22:15) (\"And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they will lift to the L–rd.\") \"And they shall not profane\": to include (in the prohibition) one who anoints (himself with terumah) as well as one who drinks it. \"the holy things of the children of Israel\": There is one-fifth liability for the holy things of the children of Israel, but not for those of the gentiles. These are the words of R. Shimon.", + "9) I might think that there is liability (for the principal and a fifth) for the terumah in the tevel (i.e., if one unwittingly ate the food before terumah was taken from it); it is, therefore, written \"which they will lift to the L–rd.\" They are liable for what has been lifted (from the tevel), and they are not liable for the terumah in the tevel.", + "10) (Vayikra 22:16) (\"And they will cause them to bear the sin of guilt when they eat their holy things; for I am the L–rd who makes them holy.\") \"And they will cause them to bear the sin of guilt\": For eating tevel, too (before terumah has been taken from it), there is death liability. \"when they eat their holy things\": to exclude (from such liability) burning or conferring tumah (upon the tevel). \"for I am the L–rd who makes them holy.\" This is the \"rationale\" for the death liability." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 22:18) (\"Speak to Aaron and to his sons and to the children of Israel, and say to them: A man, a man, of the house of Israel, and of the ger proselyte in Israel, who will present his offering, of all of their vows and all of their free-will offerings, which they will present to the L–rd as a burnt-offering,\") \"Israel\": as stated; \"ger\": the proselytes; \"the ger\": to include the wives of the proselytes; \"in Israel\": to include bondsmen.", + "2) If so, why \"a man, a man\"? To include gentiles, who vow votive (offerings) and gift-offerings as a Jew does \"which\" they will present to the L–rd as a burnt-offering\": This tells me only of a burnt-offering. Whence do I include peace-offerings? From \"their vows.\" Whence do I include the thank-offering? From \"their free-will offerings. Whence do I include bird-offerings, meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From \"of all their vows,\" \"of all their free-will offerings.\" If so, why is it written \"which they will present to the L–rd as a burnt-offering\"? To exclude the burnt-offering of a Nazirite. (Naziriteship not \"taking\" with a gentile). These are the words of R. Akiva. R. Yossi Haglili said to him: Even if you \"include\" a whole day, only a burnt-offering obtains (i.e., Whatever he brings becomes a burnt-offering). (Vayikra 22:19) According to your wills, a male without blemish, of the cattle, of the sheep, and of the goats.\") (According to your wills\": No coercion is exercised for the presentation of communal offerings. \"a male without blemish, of the cattle, of the sheep, and of the goats\": The absence of blemishes and maleness are criteria for beasts but not for birds. I might think (even) if its wing withered, if its eye were gouged out or its leg cut off; it is, therefore, written (Vayikra 1:14) \"of the bird,\" and not all of the bird.", + "3) (Vayikra 22:20) (\"All that has a blemish in it you shall not present, for it will not be acceptable for you.\") \"that has a blemish in it. This tells me only of a permanent blemish. Whence do I derive the same for a passing blemish? From \"All that has a blemish in it.\"", + "4) \"you shall not present\": If to prohibit the slaughtering (of animals with blemishes), this is already stated below (Vayikra 22:22). Its intent must be, then, that you shall not designate as sacred.", + "5) From here they ruled: One who dedicates animals with blemishes to the altar transgresses five injunctions: \"You shall not make sacred\"; \"You shall not slaughter\"; \"You shall not sprinkling the blood\"; \"You shall not cause (the fats) to smoke\"; \"You shall not cause part (of the fats) to smoke.\" R. Yossi b. R. Yehudah says: Also \"You shall not receive the blood.\" \"for it will not be acceptable for you.\" We are hereby taught it (for blood) does not effect conciliation (at all).", + "6) (Vayikra 22:21) (\"And if a man present a sacrifice of peace-offerings to the L–rd, for an explicit vow or as a free-will offering, of the cattle or of the sheep, perfect shall it be for acceptance; no blemish shall be in it.\") \"a man\": An individual brings gift peace-offerings, and not the community.", + "7) But perhaps the intent of \"man\" is to exclude partners. \"And a man\" includes partners. How, then, am I to understand \"man\"? An individual brings gift peace-offerings, and not the community.", + "8) \"if a man present a sacrifice of peace-offerings\": Whence is a burnt-offering included? From \"vow.\" Whence is a thank-offering included? From \"a free-will offering.\" Whence are child-birth and Nazirite offerings included? From \"explicit.\" Whence are sin-offerings and guilt-offerings included? From \"of the sheep.\" Whence is a tithe offering included? From \"of the cattle.\" Whence are offspring and exchanges included? From \"or the cattle.\"", + "9) \"perfect shall it be for acceptance\": a positive commandment. Whence the negative commandment? \"No blemish shall be in it.\" If it fell from a roof and were broken I might think that he (the owner) is in transgression; it is, therefore, written \"No blemish shall be on it\" — Do not cause a blemish in it.", + "10) From here they ruled: A first-born animal afflicted by (an access of) blood, even if it would die (without bloodletting), is not to undergo bloodletting (lest a blemish be caused thereby). These are the words of R. Yehudah. The sages say: It is to undergo blood-letting, with care taken not to cause a blemish. And if a blemish were caused, it is not to be slaughtered (for mundane eating) because of it. R. Shimon said: It should undergo bloodletting even if it might sustain a blemish.", + "11) (Vayikra 22:22) (\"Blind or broken or charutz or yabeleth or garev or yalefeth — you shall not present these to the L–rd; and a fire-offering you shall not make of them on the altar of the L–rd.\") \"Blind\": whether blind in both eyes or in one. \"broken\": What is the intent of this? Because if is written (Vayikra 21:19) \"a brokenness of foot or a brokenness of hand, I might think (that the rule applies) only if its foreleg or hind leg were broken. Whence do I derive (the same rule for) a broken tail? From \"or broken.\" I might think that I include a broken rib; it is, therefore, written \"a brokenness of foot or a brokenness of hand.\" Just as these blemishes are external, (so, all that are external), to include a broken rib, which is not external.", + "12) charutz: if the lid of its eye were pierced, injured, or split; and so the lip; if its outer incisors were broken off or leveled (with the gum), or its inner ones rooted out. R. Chananiah b. Antignos says: No examination is required from the bicuspids inwards, including the bicuspids themselves.", + "13) yabeleth: This is nominal (i.e., an animal with warts [and not a warty limb.]) \"garav\": a scabby condition. \"yalefeth\": the Egyptian lichen. Here (in respect to the blemishes of a beast) \"dak\" and \"tevalel\" are not stated, and there (Vayikra 21:20) in respect to the blemishes of a man) \"yabeleth\" is not stated. Whence do we derive that what is stated (to be a blemish) in a beast is also (a blemish in) a man, and what is stated (to be a blemish in a man is also (a blemish in) a beast? From the identity (gezeirah shavah) \"garav\" - \"garav\"; \"yalefeth\" - \"yalefeth\" (stated in respect to both man and beast, to serve as a paradigm for mutual inclusion)." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"you shall not present\": If (the meaning is) that you shall not designate as sacred, this is already stated above (Vayikra 21:20). Its intent must be, then, that you shall not slaughter.", + "2) \"you shall not present these to the L–rd.\": These you shall not present, but you may present animals designated as sacred with which work was done.", + "3) (For, without the verse) it would follow otherwise, a fortiori, viz.: If the red heifer, which is not invalidated by a blemish is invalidated by having been worked with, then offerings, which are invalidated by blemishes, how much more so should they be invalidated by having been worked with! It is, therefore, written \"These\" — These you shall not present (as offerings), but you may present animals which have been worked with.", + "4) \"and a fire-offering you shall not make\": This refers to (the smoking of) the fats (of a blemished animal). This tells me only of all of them. Whence is (the prohibition against smoking even) part of them derived? From \"of them.\" \"on the altar\": (to include in the prohibition) the blood (of a blemished animal. \"to the L–rd\": to include the sent-away he-goat (of Yom Kippur as being invalidated by a blemish.)", + "5) (Vayikra 22:23) (\"And an ox or a lamb, sarua or kalut, a gift you may make it, and as a vow it shall not be accepted.\") Whence is it derived that all of the disqualifiers of ox and lamb render them unacceptable (as offerings)? From (the superfluous) \"And an ox or a lamb\" — to include all disqualifiers of ox and lamb (as rendering them unacceptable as offerings).", + "6) sarua: an animal whose thigh has come out of joint. \"and kalut\": one whose hooves are fused (and not split), as those of an ass. \"a gift you may make it\": For Temple maintenance. And whence is a vow derived (as similarly permissible)? From \"and as a vow.\" I might think (that it is permissible) even for the altar (i.e., as an offering); it is, therefore, written \"it shall not be accepted.\" This tells me only of a vow. Whence do I derive the same for a gift? (— It is understood as if it were written) \"and as a vow and as a gift (for the altar) it will not be received.\" Rebbi says: It is derived from its context (that altar offerings are being referred to), it being written \"and as a vow it shall not be accepted.\" And which holy thin effects acceptance? The altar (offerings), as it is written (in that context, Vayikra 1:4, \"and it shall effect acceptance for him and make atonement for him.\")", + "7) \"a gift you may make it\": \"It you may make a gift, but you may not make an unblemished animal a gift for Temple maintenance.", + "8) From here they ruled: If one designates an unblemished animal for Temple maintenance, he transgresses a positive commandment. Whence is it derived that he also transgresses a negative commandment? From (Vayikra 1:17): \"And the L–rd spoke to Moses lemor\" (also construable as \"lo amar\" [\"He said not\"]. These are the words of R. Yehudah. The sages say: There is no transgression here of a negative commandment.", + "9) (Vayikra 22:24) (\"And one [whose testicles are] bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not present to the L–rd; and in your land you shall not do this.\") \"or bruised, or crushed, or torn, or cut\": All of these refer to the testicles. These are the words of R. Yehudah. R. Eliezer says: All of these refer to the organ. R. Yossi says: \"bruised or crushed,\" to the testicles; \"torn or cut,\" to the organ.", + "10) \"you shall not present\": This is as R. Yossi b. R. Yehudah said: If this (not \"present\") refers to not designate (a blemished animal) as sacred, this has already been stated; if not to sprinkle the blood, this has already been stated; if not to slaughter, this has already been stated; if not to smoke (all of) the fats, this has already been stated; if not to smoke part of it, this has already been stated. It must be stated here, then, only (to teach us) not to receive the blood.", + "11) \"you shall not present\": This tells me only of presenting (a blemished animal as an offering). Whence is derived the prohibition of making (a blemish)? From \"you shall not do this.\" This tells me only of (blemishing) unblemished animals. Whence do I derive (the same for already) blemished animals? ?instances? This tells me only of a beast, unblemished or blemished. Whence do I derive (the same for) a bird and an animal? From \"in your land.\" This tells me only of your land. Whence do I derive (that the same obtains) outside of your land? From \"you shall not do this\" — wherever you are. Chanina b. Chachinai says: Whence do I derive (the same for) a man? From (the exegetical construction) \"and in you\" (\"uvachem\") [a combination of the first two letters (vav beth) and the last two letters (chaf mem) of \"uvearzechem.\"]", + "12) (Vayikra 22:25) (\"And from the hand of a gentile you shall not present the bread of your G d of all these, for their corruption is in them; a blemish is in them; they will not be acceptable for you.\") Whence is it derived that shekalim (coins for communal offerings) are not accepted from idolators? From \"And from the hand of a gentile you shall not present the bread of your G d.\" This tells me only of daily offerings, which are called \"bread,\" as it is written (Bamidbar 28:2) \"My offerings, My bread for My fires.\" Whence do I derive the same for the other communal offerings? From \"of all these.\" Whence is it derived that females are subject to (the interdict against) sterilization? From \"for their corruption is in them; a blemish is in them.\" R. Yehudah says: \"in them\" (masculine) — Females are not subject to (the interdict against) sterilization. \"for their corruption is in them; they will not be acceptable.\" We are hereby taught that they do not effect acceptance (i.e., atonement)." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 22:27) (\"An ox, or a sheep, or a goat, when it is born, shall be seven days under its mother; and from the eighth day and on, it shall be acceptable as an offering of fire to the L–rd.\") \"an ox … when it is born\" (to exclude [from kashruth] one delivered by Caesarian section) — not a man (i.e., a Cohein delivered by Caesarian section is fit to serve.) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If in the instance of a treifah (an organic defect), which forbids an animal for mundane purposes (i.e., eating), the offenders (i.e., the Cohanim), were not made like the offerings (i.e., A Cohein with such a defect is permitted to serve), then in the instance of a Caesarian birth, which is permitted in an animal for mundane purposes, how much more so should the offerings (i.e., Cohanim of Caesarian birth) not be made like the offerers (and should be permitted to serve!) — (No,) this is refuted by the instance of a blemished animal, which, though it is permitted for mundane purposes, the offerers (i.e., Cohanim with blemishes) were made (forbidden) like the offered.", + "2) Do not wonder, then, if in the instance of Caesarian section, though it is permitted for mundane purposes, the offerers were made (forbidden) like the offered. It must, therefore, be written \"an ox … when it is born\" (by Caesarian section is forbidden as an offering), and not a man when he is born, (etc.)", + "3) \"an ox or a sheep\": to exclude a hybrid. \"or a goat\": to exclude a nidmeh (a sheep which looks like a goat, or vice-versa). When it is born\": to exclude one delivered by Caesarian section. \"and it shall be seven days\": to exclude (acceptability) before that time. \"under its mother\": to exclude an orphaned animal. R. Yishmael b. R. Yochanan Beroka says: It is written here \"under,\" and elsewhere (in respect to tithes, Vayikra 27:32) \"under (the staff\"). Just as \"under\" here excludes a hybrid, a Caesarian, before its time, and an orphan, so, \"under\" there. And just as \"under\" there excludes a treifah, so, \"under\" here.", + "4) R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"it shall be seven days under its mother\"? Because it is written (Shemoth 22:19) \"seven days shall it be with its mother,\" I might think that it must be with its mother all seven days; it is, therefore, written \"under its mother\" (negating [in the Hebrew] the above assumption). If under its mother I might think (that it is acceptable) even if it left the mother's womb after she died; it is, therefore, written \"with its mother.\" How is this to be reconciled? Even if its mother survives for only one moment (after its birth, it is acceptable).", + "5) \"and from the eighth day and on it shall be acceptable\": I might think that from the eighth day on it is permitted, but on the eighth day itself it is forbidden. It is, therefore, written in respect to a bechor (a first-born male animal, Shemoth 22:29) \"On the eighth day you shall give it to Me.\" I might think that a bechor is permitted on the eighth day, but that from the eighth day on it is forbidden; it is, therefore, written of the holy things (here) \"and from the eighth day and on it shall be acceptable.\" But why do I not rule that a bechor is permitted (only) in the eighth day, and the holy things from the eighth day and on? Whence do I derive that I apply what is stated in respect to bechor (also) in respect to the holy things, and what is stated in respect to the holy things also in respect to bechor? From \"its mother\" (here, in respect to the holy things) - \"its mother\" (there, in respect to bechor), a gezeirah shavah (identity).", + "6) \"it shall be accepted isheh\": to be brought up upon the fires (ishim, of the altar). Whence is it derived also that one may not dedicate an animal before its time )for offering, i.e., before it is eight days old?) From \"as an offering.\" \"to the L–rd\": to include the sent-away he-goat of Yom Kippur (as forbidden to be brought before its time, eight days).", + "7) (Vayikra 22:28) (\"And an ox or a sheep, it and its son you shall not slaughter in one day.\") Whence is it derived that if one slaughtered \"it and its son\" of consecrated (and not only mundane) animals he is in transgression of \"it shall not be accepted.\" From (the juxtaposition of) \"shall be accepted as an offering of fire to the L–rd. And an ox or a sheep, it and its son you shall not slaughter in one day\" — whereby we are taught that one who does slaughter \"it and its son\" of consecrated animals in one day is in transgression of \"it shall not be accepted.\"", + "8) \"an ox\": and not an animal (is subject to \"it and its son\") (The verse is needed, for without it I would say:) Does it not follow a fortiori that an animal is subject to \"it and its son,\" viz.: If a beast, which is not subject to the mitzvah of covering (its blood), is subject to the mitzvah of \"it and its son,\" then an animal, which is subject to the mitzvah of covering, how much more so should it be subject to the mitzvah of \"it and its son!\" It must, therefore, be written \"an ox\" — and not an animal.", + "9) \"a sheep\"; and not birds: Does it not follow (otherwise)? viz.: If a beast, which is not subject to the mitzvah (against taking) the mother with the yond, is subject to the mitzvah of it and its son, then a bird, which is subject to the mitzvah (against taking) the mother with the young, how much more so should it be subject to the mitzvah of \"it and its son!\" It must, therefore, be written \"a sheep\" — and not a bird.", + "10) If it were written \"an ox and a sheep and its son,\" I would think that he were not liable until he slaughtered both of them and their son; it is, therefore, written \"or a sheep\" — either one or the other.", + "11) I might think that \"it and its son\" applied both to males (i.e., the father animal and his child) and females (the mother animal and her child), and it would follow (even without a verse that it applied only to mother and child, viz.: There is liability here and there is liability in the instance of \"mother with her young\" (re birds) — Just as there, males were not equated with females, here, too, males are not to be equated with females.", + "12) No, this may be true of \"mother with her young,\" where domesticated birds were not equated with non-domesticated ones (to be subject to the mitzvah, as opposed to our instance (of \"it and its son) where domesticated beasts were equated with non-domesticated ones. And since this is so, we would think that \"it and its son\" should apply to males as well as to females; it is, therefore, written \"it and its son.\"" + ], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 22:29) (\"And when you sacrifice a sacrifice of thanksgiving to the L–rd, with your acceptance shall you sacrifice it. (Vayikra 22:30) On that day it shall be eaten.\") Let this (\"On that day, etc.\") not be stated (i.e., it is already written in 7:15). If it is not to be understood as referring to eating per se, understand it as referring to slaughtering, i.e., the very beginning of the slaughtering should be with the intention of eating it on the day. ", + "2) This tells me only of a thanksgiving offering. Whence do I derive the same for all offerings? From \"And when you sacrifice a sacrifice,\" to include (all) sacrifices that are to be eaten in one day.", + "3) (Vayikra 22:31) (\"And you shall heed My mitzvoth and you shall do them; I am the L–rd.\") \"And you shall heed them\" — this refers to Mishnah (i.e., learning); \"and you shall do them\" — this refers to performance (of the mitzvoth). And all who are not in learning are not in doing. \"And you shall heed My mitzvoth and you shall do them\": This subsumes heeding and doing in \"mitzvoth\" (i.e., the learning, aside from its leading to doing is a mitzvah in itself). \"I am the L–rd\" — trusted to reward (for both the learning and doing).", + "4) (Vayikra 22:32) (\"And you shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the children of Israel; I am the L–rd who sanctified you.\") From \"And you shall not profane\" I understand that he should sanctify it. (Why, then, is \"that I may be sanctified\" needed?) (It means:) Commit yourself (in your thoughts) to the sanctification of My name. I might think (that if he does not give his life for sanctification of the Name even) in private (he incurs the death penalty); it is, therefore, written \"in the midst of the children of Israel\" — in public (i.e., in the midst of ten Jews).", + "5) From here they ruled: One who commits himself (to be killed for sanctification of the Name on condition that a miracle be performed for him — a miracle is not performed for him. If not on condition that a miracle be performed for him — a miracle is performed for him. For thus do we find with Chananiah, Mishael, and Azariah, who said to Nevuchadnezzar (Daniel 3:16-18) \"We have no need to answer you in this matter. For if so it must be, our G d whom we serve is able to save us from the burning fiery furnace, and He will save us from your power, O king. But even if He does not, be it known to you, O king, that we will not serve your god or worship the statue of gold that you have set up.\" And when Toraynus caught Lulianus and his brother, Pappus in Laodicea, he said to them: \"If you be the people of Chananiah, Mishael, and Azariah, let your G d come and save you from my hand, just as He saved Chananiah, Mishael, and Azariah from the hand of Nebuchadnezzar!\" They answered: \"Chananiah, Mishael, and Azariah were perfectly righteous, and were worthy of having a miracle performed for them; and Nebuchadnezzar was a bona fide king, who deserved having a miracle wrought through him. But you are a wicked king and are not fit to have a miracle wrought through you. And we have incurred the penalty of death, and if you do not kill us, the L–rd has many emissaries. There are many fiery serpents, many scorpions that can kill us. But in the end, the Holy One Blessed be He will exact payment from you for our blood!\" It was said: He did not budge from there until officers came from Rome and split his skull with axes.", + "6) (Vayikra 22:33) (\"Who took you out of the land of Egypt to be your G d; I am the L–rd.\") \"Who took you out of the land of Egypt\": On condition did I take you out of the land of Egypt — that you dedicate yourselves to the sanctification of My name. \"to be your G d\": (even) against your will. \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 23:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: The festivals of the L–rd, which you shall call (them) callings of holiness — these are My festivals.\") And whence is it derived that the year is intercalated for the sake of those living in exile, (who left their places) and have not yet reached (Jerusalem for the festival)? From \"the children of Israel … The festivals of the L–rd\" — Arrange the festivals so that they can be observed by all of Israel.", + "2) If the year had to be intercalated, and they (beth-din) sat and deliberated and were unable to proclaim \"It is intercalated\" until the advent of Nissan, I might think that it were intercalated; it is, therefore, written \"which you shall call them .. My festivals.\" If you call them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "3) If the year should not have been intercalated, and they intercalated it perforce or unwittingly or mistakenly — Whence is it derived that it is (nevertheless) intercalated? From (Vayikra 23:9) (\"These are the festivals of the L–rd, callings of holiness, which you shall call (them) in their times\": \"them\" — even unwittingly; \"them\" — even mistakenly; \"them\" — even perforce.", + "4) I might think that if they intercalated it at night, or one year for (purpose of) the next, for less than a month of for more than a month — I might think that it were intercalated; it is, therefore, written \"them (only those halachically proclaimed) … these are My festivals,\" and not those.", + "5) And whence is it derived that the year is intercalated to answer some special need? From \"which you shall call (them) in their times.\"", + "6) I might think that just as the year is intercalated to answer some special need, so, it is intercalated because of tumah (of the populace); it is, therefore, written (Vayikra 23:5) \"In the first month … it is Pesach\" — Let the first month not pass without Pesach.", + "7) (Vayikra 23:3) (\"Six days shall work be done, and on the seventh day is a Sabbath of resting, a calling of holiness. All work you shall not do; it is a Sabbath to the L–rd in all of your dwellings.\") What does the Sabbath have to do with (the section on) festivals? To teach that all who desecrate the festivals are considered as having desecrated the Sabbaths, and that all who keep the festivals are considered as having kept the Sabbath.", + "8) And whence is it derived that if Yom Kippur fell on a Sabbath and he unwittingly performed a (forbidden) labor that he is liable for each (day) in itself? From \"It is Sabbath,\" (Vayikra 23:27) \"It is Yom Kippur.\" These are the words of R. Akiva. R. Yossi says: He is liable only for one." + ], + "Chapter 10": [ + "1) Above (Vayikra 23:2), intercalation of the year is being spoken of, and here (Vayikra 22:4) sanctification of the month is being spoken of. If (the moon) were seen clearly, or witnesses came and testified (to that effect) before them (beth-din), and they were unable to proclaim \"It is intercalated until it became dark — whence is it derived that it is intercalated? From \"which you shall call (them) in their times.\" If you called them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "2) If they sanctified it (erroneously) without witnesses, or if witnesses came and testified and were found to be scheming witnesses, whence is it derived that it is sanctified? From which you shall call (them) in their times.\" If you called them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "3) If they sanctified it perforce or unwittingly or mistakenly, whence is it derived that it is (nevertheless) sanctified? From which you shall call (them) in their times. \"them\" — even mistakenly; them — even perforce.", + "4) If they sanctified it before its time or one day after its intercalation, I might think that it were sanctified; it is, therefore, written \"these are the festivals.\" And not those.", + "5) I might think that just as they intercalate the year and the month to answer some special need, so they can sanctify the month to answer some special need. It is, therefore, written (Shemoth 12:2) \"This month is for you\" — the month is to be followed.", + "6) I might think that if two days were needed (for intercalation of the month instead of one), they could be added; it is, therefore, written (Vayikra 23:6) (\"And on the fifteenth) day of this month (is the festival of matzoth\") — only one day can be added. And whence is it derived that the Sabbath may be desecrated (by the messengers to come to beth-din and) to testify about them? From \"These are the festivals of the L–rd (which you shall call in their [proper] times.\")", + "7) I might think that just as the Sabbath may be desecrated to testify about it (the moon), so, it may be desecrated to apprise (the exiles of it) so that they can observe (the festivals on their proper times); it is, therefore, written \"which you shall call\" — You may desecrate the Sabbath for calling (i.e., sanctifying) it, but not for apprising (the exiles of it)." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 23:5) (\"In the first month, on the fourteenth day of the month, at twilight, it is Pesach to the L–rd.\") I might think, when it gets dark; it is, therefore, written \"day.\" If \"day,\" I might think from the second hour (of the day); it is, therefore, written \"at twilight.\" Just as twilight marks the \"turning\" of the day (towards evening), so, \"day\" (here) marks the turning of the day, from the sixth hour on. And even though there is no proof for this, it is intimated (in Yirmiyahu 6:4) \"Woe unto us for the day is turning, for the shadows of evening have stretched forth.\"", + "2) (Vayikra 23:6) (\"And on the fifteenth day of this month is the festival of matzoth to the L–rd. Seven days shall you eat matzoh.\") \"And on the fifteenth day of this month is the festival of matzoth\": This day requires matzoh, but the festival of Succoth does not require matzoh. For would it not follow otherwise, a fortiori, viz.: If this (Pesach), which does not require a succah (a booth) requires matzoh, then that (Succoth), which does require a succah, how much more so should it require matzoh! It is, therefore, written \"this\" (\"of this month). It is this festival of matzoth, which requires matzoh, but not the festival of Succoth.", + "3) \"the festival of matzoth to the L–rd, seven days, etc.\" What is the intent of this? Because it is written (Devarim 16:8) \"Six days shall you eat matzoth and on the seventh day it is a cessation (atzereth) for the L–rd\" — The seventh day was included in the general (mitzvah of matzoh, viz.: [Shemoth 13:6] \"Seven days shall you eat matzoth; and it left that general category to serve as a paradigm, viz.: Just as (the eating of matzoth on) the seventh day is permitted (and not obligatory), so, all (of the days) are permitted (in this regard, and not obligatory.) I might think that (the eating of matzoth on) the first night, too, is permitted (and not obligatory); it is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Upon it shall you eat matzoth\" — Scripture makes it mandatory.", + "4) This tells me only of the time that the Temple existed. Whence do I derive the same for these days, when the Temple does not exist (and there is no Paschal lamb)? From (Shemoth 12:18) \"In the evening you shall eat matzoth.\"", + "5) (Vayikra 23:8) \"And you shall present a fire-offering to the L–rd for seven days.\" Whence is it derived that if you have no bullocks, bring rams; if you have no rams, bring sheep; if you have no clean ones, bring unclean ones? From \"And you shall present a fire-offering to the L–rd\" — in any event." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 23:10) (\"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land which I give to you and you reap its harvest, you shall bring an omer (one-tenth of an ephah) of the first of your harvest to the Cohein.\") I might think, when they came to trans-Jordan; it is, therefore, written \"the land\" — the distinctive land.", + "2) I might think, when they came to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"which I give to you\" — not Ammon and Moav.", + "3) \"and you reap its harvest … the first of your harvest\": It must be the first of all that is harvested. I might think, even from parched fields requiring irrigation and from the valleys; it is, therefore, written \"the first of your harvest,\" and not the above.", + "4) \"harvest,\" and not pulse; \"harvest,\" and not fodder corn. R. Yehudah said: If he began (harvesting) before a third (of its growth), he harvests it and feeds it to beasts, animals, and birds, and he is exempt from leket, shikchah, and peah. R. Shimon says: Even if it had grown a third, he begins to harvest and feeds it to beasts, animals, and birds, and he is exempt from leket, shikchah, and peah, and he must give the tithe. \"and you reap its harvest, you shall bring the omer of the first of your harvest to the Cohein\": There is no mitzvah of reaping for the Cohein.", + "5) (Vayikra 23:11) (\"And he shall lift the omer before the L–rd as is acceptable to you; on the morrow of the Sabbath the Cohein shall lift it.\") \"And he shall lift the omer before the L–rd\": It has three names: \"the omer of the first,\" \"the omer of lifting\"; \"omer,\" its (basic) name. \"as is acceptable to you\": The community is not compelled (to do a mitzvah) perforce. \"on the morrow of the Sabbath\": the morrow of (the first day of) the festival (of Pesach). \"the Cohein shall lift it\": a prototype (binyan av) for all \"liftings\" to be done by the Cohein.", + "6) (Vayikra 23:12) (\"And you shall offer, on the day that you lift the omer, an unblemished lamb in its first year as a burnt-offering to the L–rd.\") \"and you shall offer on the day … a one-year old lamb\": even if there be no omer; \"omer\": even if there be no lamb. \"on the day that you lift\": Lifting is only in the daytime. \"an unblemished lamb in its first year as a burnt-offering to the L–rd\" not in a year by calendar count.", + "7) (Vayikra 23:13) (\"And its meal-offering, two tenths of fine flour mixed with oil, a fire-offering to the L–rd, a sweet savor; and its drink-offering, wine, a fourth of a hin.\") \"And its meal-offering, two tenths of fine flour mixed with oil, a fire-offering to the L–rd, a sweet savor\": This two-tenths (meal-offering of the lamb which accompanies the omer) is twice the normal amount.", + "8) I might think that just as its meal is doubled, so should its wine be doubled; it is, therefore, written \"wine, a fourth of a hin\" (the normal amount). I might think that the wine is not doubled because it is not included in the meal-offering (but in the lamb offering), but that oil should be doubled because it is included in the meal-offering. It is, therefore, written and its (the meal-offerings) drink offering, a fourth of a hin — all of its drink offerings are to be a quarter (of a hin).", + "9) (Vayikra 23:14) (\"And bread, and parched grain, and fresh ears you shall not eat until this self-same day, until you have brought the offering of your G d; a statute forever, throughout your generations, in all of your dwellings.\") If it were written (only) \"parched grain and fresh ears you shall not eat,\" I would think that pulse (which lends itself to these) were also included. It is, therefore, written \"bread.\" This tells me only of what, which is called \"bread,\" as it is written (Vayikra 23:17) \"From your dwellings shall you bring two breads of lifting.\" Whence is derived for inclusion barley, spelt, oats, and rye? From \"and parched grain and fresh ears you shall not eat until this self-same day.\"", + "10) \"until you have brought the offering of your G d\": This is the omer. I might think it is the lamb. Go and see what is written below (Vayikra 23:15) — the bringing of the omer; here, too, the omer (is being referred to). When the omer was offered, they found the markets of Jerusalem full of parched flour — without the approbation of the sages. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: They did so with the approbation of the sages. When the omer was offered, the new (produce) was immediately permitted, and those who were far (and did not know whether the omer had already been offered) were permitted (to eat if) from mid-day on. When the Temple was destroyed, R. Yochanan b. Zakkai ordained that the entire day of lifting was forbidden (in the eating of new produce). R. Yehudah said: Is it not forbidden by the Torah, it being written \"until the self-same day\"! (including the day [the sixteenth of Nissan] itself)? Why were those at a distance permitted to eat it from mid-day on? Because they know that beth-din were not dilatory in this matter.", + "11) (a statute forever\": For the eternal house (the Temple). \"throughout your generations\": for all of your generations (and not that of the desert alone). \"in all of your dwellings\": in Eretz Yisrael and outside of it. R. Shimon said: Three things are land-linked and obtain both in Eretz Yisrael and outside of it: chadash (the ban on the new produce before the lifting of the omer), arlah (the fruits of the trees of the first three years) and kilayim (mixed seeds of the vineyard). Chadash is forbidden by the Torah in all places. Arlah (is forbidden by) a law (to Moses on Sinai). And kilayim (is forbidden by) the words of the scribes." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 23:15) (\"And you shall count for yourselves from the morrow of the Sabbath, from the day that you bring the omer of the lifting; seven complete Sabbaths shall they be.\"): \"And you shall count for yourselves\": Each one shall count for himself individually. \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival (Pesach, on the sixteenth day of Nissan). I might think, from the morrow of the (literal) Sabbath, of creation (i.e., Saturday) — R. Yossi b. R. Yehudah said: \"Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days\" (Vayikra 23:16) indicates that the entire count (from Pesach until Shavuoth) will (always) be fifty days, (which would not be the case if the Sabbath of creation were meant).", + "2) If I say (that the count is) from the morrow of the Sabbath of creation, then sometimes the count will be fifty-one days; sometimes, fifty-two; sometimes, fifty-three; sometimes, fifty-four; sometimes, fifty-five; sometimes, fifty-six (depending on which day Pesach begins). How, then, must I understand \"from the morrow of the Sabbath\"? As from the morrow of the festival.", + "3) R. Yehudah b. Betheira says: \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. \"Seven weeks shall you count for yourself\" (Devarim 16:9) — a count which depends upon the determination (of the advent of the festivals) by beth-din, to exclude the Sabbath of creation, which is not dependent upon (the count of beth-din, its advent being known to all men.", + "4) R. Yossi says: \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. Now is it written On the morrow of Sabbath on Pesach? Is it not written only \"from the morrow of the Sabbath\"? Isn't the entire year filled with Sabbaths? Go and figure which Sabbath is meant! And, furthermore, it is written here \"from the morrow of the Sabbath,\" and, below, (Devarim 16:11), \"from the morrow of the (seventh) Sabbath.\" Just as there, the reference is to a time period (i.e., the end of the seventh week) conjoined with the beginning of a festival (Shavuoth); here, too, the reference is to a time period (the omer) conjoined with the beginning of a festival (Pesach, which begins with the fifteenth day of Nissan).", + "5) R. Shimon b. Elazar says: In one place (Devarim 16:8) it is written \"Six days shall you eat matzoth,\" and, in another, (Shemoth 12:15) \"Seven days shall you eat matzoth\"! How is this to be resolved? Matzoh which cannot eat seven days from the new grain, (permission to eat of the new grain [chadash] beginning with the bringing of the omer on the second day of the festival), you can eat, seven from the old grain and six from the new. How, then, must I understand \"from the morrow of the Sabbath? As from the morrow of the festival.", + "6) \"from the day that you bring\": you shall count. I might think that he could bring (the omer) and count, and harvest whenever he wished; it is, therefore, written (Devarim 16:9) \"from the time you put the sickle to the standing grain you shall begin to count. If \"from the time you put the sickle,\" I might think that one could harvest and count, and bring the omer whenever he liked; it is, therefore, written \"from the day that you bring … shall you count.\" If from the day that you bring. \"If from the day that you bring,\" I might think that he must harvest and count and bring in the daytime. It is, therefore, written \"seven complete Sabbaths shall they be.\" When are they \"complete\"? When he begins at night. I might then think that he harvests and brings and counts at night. It is, therefore, written \"from the day that you bring.\" How is this realized? The harvesting and counting is at night, and the bringing in the daytime.", + "7) (Vayikra 23:16) (\"Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days, and you shall offer a new meal-offering to the L–rd.\")", + "8) \"you shall count fifty days\": I might think that one should count fifty days and make the fifty-first the festival (of Shavuoth); it is, therefore, written (Vayikra 23:15) \"seven complete Sabbaths shall they be.\" (In that case, I might think that he should count forty-eight days and make the forty-ninth the festival. It is, therefore, written \"shall you count fifty days.\" How is this related? Fount forty-nine days and make the fiftieth day the festival, as with the Jubilee year.", + "9) \"and you shall offer a new meal-offering\": It must be the newest of all the meal-offerings (i.e., Meal offerings are not brought of the new grain in the Temple until the two loaves are brought on a Shavuoth.) This tells me only of wheat meal-offerings. Whence do I derive the same for a barley meal-offering (i.e., the meal-offering of a sotah, that it may not be brought of new grain before this meal-offering has been brought)? It is written (Bamidbar 28:26) \"And on the day of the first-fruits, when you offer up a new meal-offering to the L–rd in your festival of weeks.\" If this is not needed for a wheat meal-offering, (this being the import of our verse), understand it as applying to a barley meal-offering, (that it, too, may not precede it). " + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 23:17) (\"From your dwellings shall you bring two breads of lifting. Two tenths of fine flour shall they be. Of leaven shall they be baked, first fruits to the L–rd.\") \"From your dwellings\": and not from outside Eretz Yisrael. \"From your dwellings\": even from the attic (i.e., even from old grain if no new grain is available). \"shall you bring\": What you bring elsewhere (the thanksgiving loaves) should be (of the same measure) as this. Just as this is one-tenth to a loaf, so, what you bring elsewhere must be one-tenth to a loaf.", + "2) \"breads of lifting two\": They should look alike. \"Two tenths\": in sum total. \"of fine flour shall they be; of leaven shall they be baked\": He extracts it (the leaven) from themselves (the two loaves to be baked) and from their leaven. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: This, too, is not \"select.\" Rather he brings leaven (from elsewhere) and he places it into the (one-tenth) measure and fills it up (with fine flour). R. Meir: That, too, would be lacking (of the exact measure) or more (than it).", + "3) \"first-fruits (bikkurim) to the L–rd\": R. Shimon says: I might think this is an individual offering, but (this is negated by) its being written (Vayikra 23:14): \"And you shall bring the omer the first grain of your harvest, to the Cohein.\" If you say that this is an individual offering, and that is a communal offering, this cannot be. For if this is bikkurim to the L–rd,\" then that is not the first of the harvest; and if that is the first of the harvest, then this is not \"bikkurim\" to the L–rd.\" (Note:) Things omitted there (in connection with the omer offering [e.g., \"lifting\" and the permitting of chadash (the new crop)] are written here. (See Dibbura d'Nedavah Chapter 15:2)", + "4) (Vayikra 23:18) (\"And you shall present with the bread seven unblemished one-year old lambs, and one young bullock, and two rams. They shall be a burnt-offering to the L–rd, with their meal-offering and their drink-offerings, a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.)\" \"and you shall present with the bread\": They are required for the bread. \"And you shall present with the bread seven unblemished one-year old lambs\": lambs, even if there is no bread. These are the words of R. Tarfon. If so, why is \"bread\" stated? We are hereby taught that the lambs were not ordained until the bread was ordained.", + "5) \"and their drink offerings, a fire-offering, a sweet savor to the L–rd\": Scripture (here) speaks in short (without detailing specific measurements).", + "6) (Vayikra 23:19) (\"And you shall offer one kid of the goats as a sin-offering and two one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings.\") \"And you shall offer one kid of the goats as a sin-offering\": I might think that the seven lambs and the kid of the goats mentioned in Bamidbar (Bamidbar 28:27, Bamidbar 28:29) are the same as those mentioned here. But when you come to bullocks and rams, you find that they are not so. (For here it is written \"one year bullock and two rams,\" and there (Bamidbar 28:27) \"two young bullocks\" and \"one ram.\") But these are sacrificed because of the bread, and the others, because of the (festival) day.", + "7) \"and two one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings\": They must be sacrificed expressly as peace-offerings. \"and the one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings\": R. Shimon said: For what do the two Shavuoth lambs atone? For defilement of the sanctuary and its holy things. If the first atoned, why was the second needed? — For defilement that may have occurred between the (sprinkling of the blood of the) first and the (sacrifice of the) second. — If so, Israel would have to sacrifice every moment! (True,) but the Torah was \"solicitous\" of Israel.", + "8) (Vayikra 23:20) (\"And the Cohein shall lift them on the bread of the first fruits, a lifting before the L–rd, on the two lambs. Holy shall they be to the L–rd, to the Cohein.\") \"And the Cohein shall lift them on the bread of the first fruits\": I might think that the bread is to be beneath them; it is, therefore, written \"on the two lambs.\" If \"on the two lambs,\" I might think that the bread is to be on top of the lambs; it is, therefore, written \"on the bread of the first fruits.\" The matter, then, must be weighed. What do we find elsewhere? (Vayikra 8:26) That the bread is on top. Here, too, the bread is on top. R. Yossi b. Mushulam says: The lambs are (placed) on top of the bread. And how am I to understand \"on the two lambs\"? To exclude the seven (mentioned above from \"lifting.\" Chanina b. Achinas says: He places the two breads between the thighs of the lambs and lifts, thereby satisfying both of these verses — the bread on the lambs and the lambs on the bread. Rebbi said: We would not do so before a king of flesh and blood. Should we do so before the Holy One Blessed be He? Rather, he places one beside the other and lifts, (the word \"on\" in Hebrew being susceptible to the signification \"with.\")", + "9) \"Holy shall they be to the L–rd to the L–rd to the Cohein\": Bread (is to be offered) even if there are no lambs. These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Naness says: No, lambs (are to be offered) even if there is no bread. Rebbi said: It can go both ways. Who will decide? Ben Naness: I will decide. For we find that for forty years in the desert they sacrificed lambs without bread. Here, too, without bread.", + "10) R. Shimon said: The halachah is according to Ben Naness, but not the rationale. For everything mentioned in Bamidbar was offered in the desert, and what is mentioned in Vayikra was not offered in the desert. And when they come to Eretz Yisrael, both were offered, as it is written (Vayikra 22:10) \"When you come to the land … then you shall bring.\" Why do I say that lambs are to be offered (even) without bread? Because the lambs \"permit\" themselves (with the sprinkling of their blood and the offering of their devoted portions). And there is no bread without lambs, for there is no one to permit them, (it being forbidden to eat the bread until the lambs are offered up).", + "11) (Vayikra 23:21-22) \"And you shall call out on this self-same day a holy calling … And when you harvest the harvest of your land, do not end off the corner of your field in your reaping and the gleaning of your harvest you shall not gather.\" R. Avardimos b. R. Yossi said: Why did Scripture see fit to insert this (peah and leket) in the midst of the festivals — Pesach and Shavuoth on one side, and Rosh Hashanah and Yom Kippur on the other? To teach that one who gives leket, shikchah, peah, and the poor tithe — it is accounted to him as if the Temple existed and he offered up his sacrifices therein. And one who does not give it — it is accounted to him as if the Temple existed and he did not offer up his sacrifices therein. " + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 23:24) (\"Speak to the children of Israel, saying: On the seventh month, on the first day of the month, there shall be for you a Sabbath, a remembrance of teruah, a holy calling.\") \"the children of Israel … a holy calling,\" and not gentiles, (even though they, too, are judged on Rosh Hashanah.) If \"the children of Israel,\" I would know only \"the children of Israel\" per se. Whence would I derive (for inclusion) proselytes and bondsmen? From (the superfluous) \"for you.\" \"a Sabbath (Shabbathon) a remembrance of teruah, a holy calling\": \"a Sabbath\": R. Eliezer says: \"a Sabbath\": This is (the blessing over) the holiness of the day. \"a remembrance\": This is (the section of) zichronoth. \"teruah\": This is shofaroth. \"a holy calling\": Sanctify (the day) by abstaining from labor. R. Akiva (to R. Eliezer): Why should we not say that \"Shabbathon\" refers to abstention from labor, for this is the prime thrust of the verse? \"Remembrance\" is zichronoth.\" teruah\": This is shofaroth. \"a holy calling\": This is the holiness of the day. And whence do we derive that (the section of) malchuyoth (Kingship) is included with them? From (Vayikra 23:22) \"I am the L–rd your G d\" (i.e., your King) … (Vayikra 23:24) \"on the seventh month, etc.\" (i.e., on Rosh Hashanah). R. Yossi b. R. Yehudah says: This (the above derivation) is not necessary. It is written (Bamidbar 10:10) \"Let this be a remembrance before your G d. (I am the L–rd your G d.\") Let this (the seemingly) superfluous \"I am the L–rd your G d\") not be written. It must serve, then, as a prototype (binyan av) to teach that whenever \"remembrances\" are mentioned, \"Kingships\" are to be juxtaposed with it.", + "3) (What is) the order of the blessings (in Mussaf)? Patriarchs (Shield of Abraham), Strengths (You are strong), and Holiness of the Name (You are holy). And he includes Kingships with them, but does not blow (the shofar). (Then) the Holiness of the day, and he blows; Remembrances, and he blows; Shofaroth, and he blows. Then, he recites the (sacrificial) service, and thanksgiving, and the priestly blessing. These are the words of R. Yochanan b. Nuri.", + "4) R. Akiva said to him: If he does not blow for Kingships, why mention it? Rather, he says Patriarchs, Strengths, and Holiness of the Name, and he includes Kingships in the Holiness of the day, and he blows; Shofaroth, and he blows, and then the service, thanksgiving, and the priestly blessing.", + "5) Rebbi says: With Kingships he recites the Holiness of the day. What do we find on all days (i.e., on other festivals)? (It is recited in the fourth (blessing); here, too, in the fourth. R. Shimon b. Gamliel says: He recites it with Remembrances. R. Shimon b. Gamliel said: What do we find on all days? (It is recited) in the middle (blessing). Here, too, in the middle. And when they (beth-din) sanctified the year in Usha, on the first day R. Shimon, the son of R. Yochanan b. Beroka arose and declared in accordance with R. Yochanan b. Nuri. R. Shimon b. Gamliel said: We did not follow this practice in Yavneh. On the second day, Chanania the son of R. Yossi Haglili arose and declared in accordance with R. Akiva, whereupon R. Shimon b. Gamliel said: This was our practice in Yavneh.", + "6) And whence is it derived that it (the blowing) is with a shofar? From (Vayikra 25:9) \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On Yom Kippur, etc.\" Let \"in the seventh month\" not be written (i.e., it is well known). Why is it written? (To teach that) the teruah of the seventh month (i.e., that of Rosh Hashanah) is like this one. Just as this is with a shofar, so, the teruah of Rosh Hashanah.", + "7) And whence is it derived that there is a plain blast (i.e., a single, uninterrupted blast [tekiah]) before it? (i.e., before the teruah (\"broken\" blasts)? From: \"And you shall cause to pass (connoting a single \"passing\") a shofar of teruah.\" And whence is it derived that there is a plain blast after it? From (the repetition, Vayikra 25:9) \"shall you cause to pass a shofar.\" This tells me only of (the blowing of the shofar on) the Jubilee year (see Vayikra 25:10) Whence do I derive the same for Rosh Hashanah? From \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On Yom Kippur, etc. Let \"in the seventh month\" not be written (i.e., it is well known). Why is it written? (To teach that the teruah of the seventh month (i.e., that of Rosh Hashanah) is like this one. Just as this one — a plain blast before and a plain blast after — so, Rosh Hashanah, a plain blast before and a plain blast after.", + "8) Whence is derive three of three and three (i.e., that he blows three teruoth, each of which is accompanied by a plain blast before and a plain blast after)? From (Vayikra 25:9) \"And you shall cause to pass a shofar of teruah,\" (Vayikra 23:14) \"a remembrance of teruah, a holy calling,\" (Bamidbar 29:1) \"A day of teruah shall there be for you.\"", + "9) And whence is it derived that what applies to Yovel (vis-à-vis shofar) applies to Rosh Hashanah, and that what applies to Rosh Hashanah applies to Yovel? From the identity (gezeirah shavah) of \"in the seventh month\" (stated in respect to each).", + "10) What is the order of the tekioth? Tekiah-teruah-tekiah, tekiah-teruah-tekiah, three times that are nine (i.e., process is repeated three times). The length of a tekiah is that of the teruah, and that of the teruah is that of three shevarim (broken blasts. The size of the shofar — so that it can be held in the hand and blown." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 23:27) (\"Only on the tenth day of this seventh month it is the day of atonement. A holy calling shall it be for you. And you shall afflict your souls and you shall present a fire-offering to the L–rd.\") \"the day of atonement, a holy calling,\" \"the day of atonement and you shall afflict your souls,\" (Vayikra 23:28) \"And all work you shall not do for it is a day of atonement.\" (Why three times?) For I might think that Yom Kippur does not atone unless he made it a holy calling (in the blessings of the day), and afflicted himself, and abstained from labor. Whence do I derive that even if he did not do these, the day atones? From \"It is the day of atonement.\" I might think that Yom Kippur atoned only with the offerings and with the he-goats. Whence do I derive that the day atones even without them? From \"It is the day of atonement.\" I might think that it atones both for those who repent and those who do not. — No would this follow? A sin-offering and a guilt-offering atone. Just as they atone only for penitents (viz. Bamidbar 5:7), so, Yom Kippur should atone only for penitents!", + "2) — No, this may be so for a guilt-offering and a sin-offering, which do not atone for witting sin as for unwitting sin. Would you say the same for Yom Kippur, which does atone for witting as for unwitting sin? And since it does, we would say that it atones both for those who do repent and for those who do not. It is, therefore, written \"Only\" (a term of exclusion). To teach that it atones only for those who repent.", + "3) (Vayikra 23:28) (\"And all work you shall not do on this self-same day; for it is a day of atonement to atone for you before the L–rd your G d.\") \"And all work you shall not do on this self-same day\": This is the exhortation against labor (on Yom Kippur). (Vayikra 23:30) \"And every soul that shall do any labor on this self-same day, I shall make that soul go lost from the midst of its people.\": This is the punishment against labor.", + "4) (Vayikra 23:29) \"For every soul which will not be afflicted on this self-same day will be cut off from its people.\" This is the punishment for (non-) application. (Vayikra 23:30) \"I shall make that soul go lost\": What is the intent of this? (i.e., What do we learn from this equivalence between kareth [\"cutting-off\"] and \"aveidah\" [\"going lost\"]?) Because \"kareth\" is mentioned in every place and I do not know what it is, \"I shall make that soul go lost\" indicates that \"kareth\" refers to complete destruction (and not merely to the cutting off of the soul from the body.) And whence is it derived that eating, drinking, washing, anointing, cohabitation, and shodding are forbidden on Yom Kippur? From (Vayikra 23:32) \"A Sabbath of resting … and you shall afflict\" (The connotation is extension of affliction). I might then think that all of these are forbidden on the Sabbath of creation (i.e., Saturday, which is also referred to as \"a Sabbath of resting\"); it is, therefore, written \"A Sabbath of resting it (Yom Kippur) shall be for you and you shall afflict, etc.\" \"It\" is forbidden in all (of these things), and not the Sabbath of creation.", + "5) (Vayikra 23:32) (\"and you shall afflict your souls on the ninth day of the month in the evening; from evening until evening shall you rest your resting.\") I might think that he should fast on the ninth day itself; it is, therefore, written \"in the evening.\" If \"in the evening,\" I might think when it became dark; it is, therefore, written \"and you shall afflict your souls \"on the ninth.\" How is this to be resolved? He begins fasting (on the ninth) when it is still light, adding \"from the profane to the holy.\" This tells me (that we add) only before. Whence do we derive the same (\"adding\") for after? From \"from evening until evening.\" ", + "6) This tells me only of (adding on) Yom Kippur. Whence do I derive (the same for) the Sabbath of creation? From (the redundant) \"shall you rest.\" Whence do we derive (the same for) the festivals? From \"your resting.\" Wherever there is \"resting\" you add from the profane to the holy, both before and after.", + "7) I might think that there is (kareth) liability for (labor on) the \"addition\" (above). It is, therefore, written (Vayikra 23:30) \"And every soul that should do any labor on this self-same day, I shall make go lost\" — (for labor on) the self-same day there is kareth, but not for labor on the \"addition.\"", + "8) I might think that there is no kareth liability for labor (on the addition), but that there is such liability for (non-) affliction on the addition; it is, therefore, written (Vayikra 23:29) \"For every soul which will not be afflicted on this self-same day will be cut off.\" For (non-) affliction on the self-same day there is kareth liability, but not for (non-) affliction on the addition. I might think that he is not subject to the punishment, but that he is subject to (transgression of) the exhortation. It is, therefore, written \"All work you shall not do on this self-same day.\" There is exhortation against (labor on) this self-same day, but not against labor on the addition.", + "9) I might think that (though) there is no exhortation against labor on the addition, there is exhortation against (non-) affliction on the addition. But it follows a fortiori (that this is not so, viz.: If (the ban against) labor, which obtains on festivals and Sabbaths, is not exhorted against (vis-à-vis labor on the addition), then (non-) affliction, (the ban against which does not obtain on festivals and Sabbaths — how much more so is it not exhorted against (on the addition)! But we have not heard any exhortation against (non-) affliction on the day (Yom Kippur) itself! (It is derived, however, as follows:) Let the punishment against labor not be stated, for it may be derived a fortiori, viz.: If (non-) affliction, (the ban against which) does not obtain on festivals and Sabbaths, is (on Yom Kippur) punishable by kareth, then labor (the ban against which) does obtain on festivals and Sabbaths, how much more so should it be punishable (by kareth!) Why, then, is the punishment for labor (on Yom Kippur) stated? To derive from it the exhortation against (non-) affliction (on Yom Kippur), viz.: Just as the punishment for labor follows a (written) exhortation, so, the punishment for (non-) affliction follows an (understood) exhortation. " + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 23:33-34) \"And the L–rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel, saying: On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Succoth, seven days to the L–rd.\" What is the intent of this? (i.e., it is essentially stated in verse 39). Because it is written (Vayikra 23 verse 42) \"In Succoth shall you sit seven days, and I do not know if the first seven days or seven other days, \"On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Succoth, seven days to the L–rd,\" I see that the first seven days are referred to, and not seven others.", + "2) \"this is the festival of Succoth\": This (festival) requires a succah, but the festival of matzoth (Pesach) does not require a succah. Now would it not follow a fortiori, viz.: If this (festival), which does not require matzoh, requires a succah, then the festival of matzoth, which does require matzoh, how much more so should it require a succah! It is, therefore, written \"this is the festival of Succoth\" — This, the festival of Succoth, requires a succah, but not the festival of matzoth.", + "3) \"the festival of Succoth, seven days to the L–rd\": I might think that the chagigah (the festival offering) and the succah should be for the L–rd; it is, therefore, written (Devarim 16:13) \"The festival of Succoth should you make for yourselves seven days.\" If (only) the latter (were written), I would think that both the chagigah and the succah reverted to the man; it is, therefore, written \"the festival of Succoth, seven days to the L–rd.\" How is this to be reconciled? The chagigah, to the L–rd; the succah, to the man.", + "4) (Vayikra 23:35) \"On the first day is a holy calling\" — Sanctify it and (Vayikra 23:36) \"On the eighth day is a holy calling\" — Sanctify it. How do you sanctify it? With (special) food and drink and with fresh clothing.", + "5) (Vayikra 23:35) \"And \"all manner of work you shall not do. (Vayikra 23:36) Seven days, etc.\": We are hereby (by the juxtaposition) taught that labor is forbidden on the intermediate days of the festival.", + "6) I might think that crucial work is also forbidden on them; it is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"It (the eighth day) (is a select day\"). Crucial work is forbidden on it, and not on the intermediate days of the festival. These are the words of R. Yossi Haglili.", + "7) R. Akiva says: What is the intent of (Vayikra 23:37) \"These are the festivals of the L–rd which you shall call them holy callings\"? If to the days of the festival (proper), these are already mentioned, viz. (Vayikra 23:39) \"on the first day, a resting, and on the eight day, a resting. If so, what is the intent of \"which you shall call them holy callings\"? These are the intermediate days of the festival, on which (non crucial) labor is forbidden.", + "8) I might think that crucial work is also forbidden on them; it is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"It\" — \"It (the eighth day) (is a select day\"). Crucial work is forbidden on it, and not on the intermediate days of the festival.", + "9) (\"These are the festivals of the L–rd, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the L–rd, a burnt-offering and a meal-offering, a sacrifice and drink-offerings, the object of the day on its day.\") \"to present a fire-offering to the L–rd, a burnt-offering and a meal-offering\": If there is no burnt-offering, there is no meal-offering. The burnt-offering must precede the meal-offering, and if the meal-offering preceded the burnt-offering, it (the burnt-offering) is invalid. \"a sacrifice and drink-offerings\": If there is no sacrifice, there are no drink-offerings. The sacrifice must precede the drink-offerings, and if drink-offerings preceded sacrifices, they (the sacrifices) are invalid. \"the object of the day\": We are hereby taught that the entire day is valid for the additional offerings (mussafin). \"in its day\": If its time passed (and he did not offer them), he is not required to make restitution. I might think that they are not required to make restitution for their (omitted) drink-offerings (though he presented the sacrifice itself); it is, therefore, written (Vayikra 23:18) \"with their meal-offering and their drink-offerings\" — even at night; \"with their meal-offering and their drink-offerings\" — even on the morrow.", + "10) Whence is it derived that the additional offerings of the Sabbath are presented together with the devoted portions of the festival (when the Sabbath falls out on a festival)? From (Vayikra 23:38) \"Aside from the Sabbaths of the L–rd.\" (Vayikra 23:38) \"aside from your gifts and aside from all your vows, and aside from all your free-will offerings that you give to the L–rd\": What is the intent of this? I might think that only the offerings of the festival itself are to be presented on the festival. Whence is it derived that individual offerings and communal offerings consecrated on the festival are presented on the festival? From \"aside from your gifts and aside from all your vows, and aside from all your free-will offerings.\" \"that you give to the L–rd\": These are birds and meal-offerings (which are entirely consumed by fire, and, thus, entirely \"to the L–rd\") — to include all of them as fit for presentation on the festival." + ], + "Chapter 15": [ + "1) I might think that (the above) are permitted (to be brought on the festival, but are not mandatory); it is, therefore, written (of the same) (Bamidbar 29:39) \"These you shall offer to the L–rd on your festivals.\" If to permit, they have already been permitted (according to our assumption). If so, why is the latter stated? To make them mandatory — that all of them must be brought on the festival.", + "2) I might think (that he could bring them) on any festival that he desired. It is, therefore, written (Devarim 12:5-6) \"And you shall come there (to the Temple) and you shall bring there\" (the same). If to permit, it had already been permitted. If to make mandatory, it has already been made mandatory. If so, why is it written? (To make it mandatory for him to bring them) on the first festival (of the three festivals) that arrives (after they were due).", + "3) I might think that if one festival passed and he did not bring them, he transgresses (Devarim 23:22) \"You shall not delay (to pay it.\") It is, therefore, written (Bamidbar 29:29) \"These shall you offer to the L–rd on your festivals.\" He does not transgress \"You shall not delay\" until all the (three) festivals of the year have passed. R. Shimon says: Three consecutive festivals, with the festival of matzoth first.", + "4) How so? It he vowed before Pesach, (he does not transgress) until Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed. If he vowed before Shavuoth, (he does transgress) with Shavuoth, Succoth, Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed. If he vowed before Succoth, he does not transgress until Succoth, Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed.", + "5) (Vayikra 23:39) (\"But on the fifteenth day of the seventh month, when you gather the produce of the land, you shall calibrate the festival of the L–rd seven days; on the first day a resting and on the eighth day a resting.\") Beth Shammai say: I might think that the chagigah (olath re'iah [burnt-offering of \"visitation\"]) could be offered on the festival (itself); it is, therefore, written \"But\" (a term of exclusion). On the moed (the intermediate days of the festival) you offer the chagigah, but not on the festival (itself). Beth Hillel say: I might think that the chagigah could be offered on the Sabbath; it is, therefore, written \"But.\" On the festival you may offer the chagigah, but not on the Sabbath. ", + "6) \"when you gather the produce of the land\": Intercalate the year (if necessary) so that the festival occur when you gather the fruits. ", + "7) I might think, when all the fruits are gathered. It is, therefore, written (Devarim 16:13) \"from your threshing floor and from your winepress.\" \"From your threshing floor,\" and not all of your threshing floor; \"from your winepress,\" and not all of your winepress. If \"from your threshing floor and from your winepress, I would think (even the lesser) part of them; it is, therefore, written \"when you gather the produce of the land.\" How so? Exert yourselves to intercalate the year in such a manner that the festival falls out with most of the gathering of all of the fruits.", + "8) \"you shall celebrate the festival of the L–rd seven days\": seven days for \"making up\" (omission of the chagigah offering on the first day [see beginning of Chapter 17]). \"on the first day, a resting\": from labor. \"and on the eighth day, a resting\": from labor. " + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 23:40) (\"And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a tree that is hadar, branches of date-palms, and a branch of a plaited tree, and willows of the brook; and you shall rejoice before the L–rd your G d seven days.\") \"And you shall take for yourselves\": R. Yehudah says: \"taking\" is written here and elsewhere (Shemoth 12:22 \"And take a bunch of hyssop\") Just as there, a bunch, here, too, bunched together. And the sages say even without bunching it is kasher.", + "2) \"And you shall take for yourselves\": each one of you. \"for yourselves\": and not what is borrowed or stolen — whence it was ruled: One does not fulfill his obligation on the first day of the festival with his neighbor's lulav. But if he wishes, he may give it as a gift to his neighbor, and his neighbor to his neighbor, even if there be a hundred. Once, R. Gamliel and the elders were coming in a boat and no one but R. Gamliel had a lulav, whereupon he gave it as a gift to R. Yehoshua, R. Yehoshua to R. Elazar b. Azaryah, and R. Elazar b. Azaryah to R. Akiva, and all of them fulfilled their obligation thereby.", + "3) \"on the first day\": and not on the first night. \"on the first day\": and even on the Sabbath. \"on the first day\": The Sabbath is overridden only for the first day of the festival alone.", + "4) \"the fruit of a tree\": the taste of whose trunk and whose fruit is the same — an ethrog. Ben Azzai says \"hadar\" — \"hadar\" (\"that lives\"), something that lives on its tree (i.e., that is produced) from year to year.", + "5) \"and branches (kapoth) of date-palms\": R. Tarfon says \"kafuth\" (\"pressed together\"). If they are separated they are to be pressed together.", + "6) \"and a branch of a plaited tree\": (the connotation is) one whose leaves cover its wood — a hadas. \"and willows of the brook\": This tells me only of (willows) of the brook. Whence do I derive (for inclusion) those of the mountains and of naturally watered fields? From \"and willows of the brook.\" Abba Shaul says: \"willows of the brook\" — two, one for the lulav (to be tied together with it) and one for the Temple (with which to circle the altar).", + "7) R. Yishmael says: \"the fruit of a tree that is hadar\" — one; branches of date-palms\" — one; \"a branch of a plaited tree\" — three; \"willows of the brook\" — two; and even two (lopped off) hadas branches with one that is not lopped off. R. Tarfon says: even three lopped off ones. R. Akiva says: \"the fruit of a tree that is hadar — one; \"branches of date-palms\" — one; \"a branch of a plaited tree\" — one; \"willows of the brook\" — one. Just as the lulav is one and the ethrog one, so is the hadas one and the willow (aravah) one. I might think that the ethrog is with them in the bunch, but is it written \"the frit of a tree that is hadar and branches, etc.\"? How is that to be understood then? The ethrog by itself; the others in a bunch by themselves.", + "8) And whence is it derived that they are mutually indispensable? From \"And you shall take (\"ulekachtem\") for yourselves on the first day the fruit of a tree that is hadar, branches of date-palms, and a branch of a plaited tree, and willows of the brook. (\"ulekachtem\") equals \"lekichah tamah,\" whereby we are taught that they (all of them) are mutually indispensable.", + "9) \"and you shall rejoice before the L–rd your G d seven days\": and not in the borders (i.e., outside of Jerusalem) all seven days (but only on the first). And after the destruction of the Temple, R. Yochanan b. Zakkai instituted that the lulav be taken in the country (i.e., outside of Jerusalem seven days, in commemoration of the Temple, and that the entire day of lifting (the omer) be forbidden (See Section 10:11-12)." + ], + "Chapter 17": [ + "1)1(Vayikra 23:41) (\"And you shall celebrate it at a festival to the L–rd, seven days a year, a statute forever throughout your generations; on the seventh month you shall celebrate it.\") \"And you shall celebrate it as a festival to the L–rd seven days\": Because it is written \"And you shall celebrate it as a festival to the L–rd seven days,\" I might think that one must bring a festive offering (chagigah) all seven days; it is, therefore, written you shall celebrate it\" — one day alone.", + "2) If so, why is \"seven days\" written? Restitution (for omission of the offering) may be made all seven days.", + "3) And whence is it derived that if one did not offer the festival offering on the first day of the festival, he may do so on all the remaining days and on the last festival days? From \"on the seventh month shall you celebrate\" (i.e., offer). I might think that if he did not offer it on the festival he could offer it after the festival\"; it is, therefore, written \"shall you celebrate it\" (the festival) — On the festival you celebrate, and you do not celebrate outside of it.", + "4) (Vayikra 23:42) (\"In succoth shall you sit seven days; every citizen in Israel shall sit in succoth.\") \"In succoth\": and not in a succah under a house, and not in a succah under a tree, and not in a succah under a succah. R. Yehudah said: If the upper succah is not fit for tenancy, the lower succah is kasher.", + "5) \"shall you sit\": similar to \"shall you dwell\" — whence it was ruled: He eats in the succah and drinks in the succah and walks in the succah and brings his vessels to the succah. (\"seven) days\": This tells me only of days. Whence do I derive nights (for inclusion)? It follows thus: \"seven\" is written here, and also in respect to the tent of meeting (Vayikra 8:35 \"And at the door of the tent of meeting you shall sit day and night\"). Just as there nights were equated with days, so, here.", + "6) But why not go in this direction? \"seven\" is written here, and \"seven\" is written in respect to lulav. Just as with lulav, nights were not equated with days, here, too, nights should not be equated with days!", + "7) Let us see where there is (greater) similarity. We derive seven which are constant, the entire day (i.e., succah) from seven which are constant, the entire day (the tent of meeting), and this is not to be refuted by lulav, which is not constant, the entire day, (but only for the time of his fulfilling the mitzvah).", + "8) — But perhaps we should go in this direction: We derive \"seven\" which obtain in all generations (succah) from seven which obtain in all generations (lulav), and this is not to be refuted by the \"seven\" of the tent of meeting, which does not obtain in all generations! It is, therefore, written (of) both the tent of meeting and of succah) \"you shall sit seven days,\" for a gezeirah shavah (identity). Just as with the \"you shall sit seven days\" of the tent of meeting, nights were equated with days, so with the \"you shall sit seven days\" of succah, nights are to be equated with days.", + "9) \"citizen\": as stated; \"the citizen\" — to exclude women; \"every citizen\" — to include minors (amenable to such training); \"in Israel\" — (I would think this) to include proselytes and freed bondsmen.", + "10) \"shall sit in succoth\": in a succah of any kind (and not just of the four species mentioned above). For R. Yehudah was wont to say — and it would follow — that a succah must be of the four species, viz.: If lulav, which does not obtain in the nights as in the daytime, is of the four species, then succah, which does obtain in the nights as in the daytime, how much more so must it be of the four species! They said to R. Yehudah: Every hermeneutical rule, whose initial thrust is for stringency and its end result, for leniency, is not a (valid rule). For (according to the above) if he did not find (material) of the four species, he would sit without a succah! And Scripture states (categorically) \"they shall sit in succoth\" — (meaning, of necessity) in succoth of all kinds.", + "11) And thus does Ezra say (Nechemiah 8:15) \"and that they must announce and proclaim throughout all their cities and Jerusalem, saying: Go out to the mountains and bring olive leaves, and olive-tree leaves and hadas leaves, and date-palm leaves, and plaited-tree leaves to make succoth, as it is written\" (Vayikra 23:43) \"So that your generations know that I caused the children of Israel to dwell in succoth when I took them out of the land of Egypt.\" R. Eliezer says that they were booths, literally; R. Akiva says that they were clouds of glory. \"when I took them out of the land of Egypt.\" We are hereby taught that even the succah is a reminder of the exodus from Egypt.", + "12) (Vayikra 23:44) \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\": We re hereby apprised that Moses related to Israel the laws of Pesach on Pesach, the laws of Shavuoth on Shavuoth, and the laws of Succoth on Succoth. In the language that he heard it (from the L–rd), he related it to Israel, (after which he imparted to them the oral law upon it. And all of the sections of the Torah were related in the same manner. R. Yossi Haglili says: The festivals of the L–rd were declared, but not the Sabbath of creation along with them. Ben Azzai says: The festivals of the L–rd were stated, but not the section of vows along with them.", + "13) Rebbi says: What is the intent of \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\"? Because we learned only that the daily burnt-offering and the Paschal lamb override the Sabbath, it being written concerning them \"in its appointed season,\" whence do we derive that the other communal offering also overrides the Sabbath? From \"These shall you offer to the L–rd in your appointed seasons.\" But we did not hear (the same for) the omer and what is offered along with it and the two loaves and what is offered along with them. Therefore, in \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\" Scripture established a set time (\"festival\" [\"moadim\"] = appointed times) for all of the offerings (even if the Sabbath must be overridden). " + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 24:2) (\"Command (tzav) the children of Israel that they bring to you pure (zach) olive oil, crushed (katish) for the light, to raise a flame always.\") \"tzav\": \"tzav\" connotes \"impelling,\" immediately and for future generations. R. Shimon said: Especially where monetary loss is involved. \"that they bring to you\": You are appointed over this. \"olive oil\": and not sesame oil, and not radish oil, but olive oil which flows of itself (before pressing) — whence they ruled: There are three (periods in a year for picking the) olives, and from each of them come three kinds of oil. The first picking of the olives is from the top of the olive tree, and he gathers them into the olive press, and grinds them in the mill and places them in baskets and he presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them the second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "2) The second (gathering of) the olives — they are picked at roof-level and he gathers them into the olive press and grinds them in the mill and places them in baskets and he presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them a second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "3) The third (gathering of) the olives — he packs it into the house until it begins to rot. Then he takes it up to the roof, until it forms a date-like excrescence, after which he gathers them into the house and grinds them in the mill and places them in baskets and presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them a second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "4) R. Yehudah says: He did not grind them in a mill, but he pounded them in a mortar. And he did not press them under a beam but under stones. And he did not place them in a basket, but around the basket and he bored (into them) from the midst of the basket, (into which the oil flowed).", + "5) The first (oil) of the first (mode of extraction) — there is nothing finer than it. The second of the first (mode) and the first of the second are alike. The third of the first and the second of the second and the first of the third are alike. The third of the second and the second of the third are alike. The third of the third — there is nothing inferior to it.", + "6) \"zach\": It must be pure. \"katish\" (\"crushed\") R. Yehudah says: There are no \"crushed\" olives except those pounded (in a mortar). \"katish\": (It must be) \"crushed\" for the light (of the menorah) but not for the meal-offerings.", + "7) \"to raise a flame always\": so that the flame rise (of itself). \"to raise a flame\": so that the western light burn continuously; he (the kindler) would begin with it and end with it. And when his brother Cohanim entered to bow down, he would precede them. How so? He would enter and find the two eastern lights burning. He would clean the eastern (lamp) and leave the western burning, from which the menorah was lit at twilight. If he found it to have dimmed, he cleans it and kindles it from the altar of the burnt-offering. \"always\": even on the Sabbath;", + "8) (Vayikra 24:3) (\"Outside the veil (parocheth) of the testimony, in the tent of meeting, shall Aaron order it, from evening until morning, before the L–rd always, an everlasting statute throughout your generations.\") \"outside the veil (parocheth) of the testimony\": What is the intent of this? (i.e., it is already written) From (Shemoth 40:24) \"And he put the menorah in the tent of meeting opposite the table, \"I do not know if close to the parocheth or close to the entrance. \"Outside the parocheth of the testimony in the tent of meeting tells us that it was closer to the parocheth than to the entrance. ", + "9) \"Outside the parocheth of the testimony\": Now was the light of the menorah required? Was it not with His light (i.e., that of the Shechinah) by which the Jews traveled all forty years in the desert? Rather (it is to be understood as meaning that) it served as testimony to the inhabitants of the world that the Shechinah resided in Israel. What is the testimony? Rava said: It is the western lamp, into which he would place as much oil as in all the other lamps, and yet would commence (lighting all the other lamps) with it and conclude (servicing the lamps) with it.", + "10) (Shemoth 27:21) \"Aaron and his sons shall order it\" (as opposed to \"Aaron shall order it.\") What is the intent of this? (i.e., How are the verses to be reconciled?) Because it is written (Bamidbar 8:2) \"The seven lamps shall give light towards the face of the menorah,\" I might think that one Cohein (Aaron) enters with seven lamps; it is, therefore, written \"to raise a flame always.\" I might then think that one Cohein does not enter with seven lamps, but that seven Cohanim enter with seven lamps; it is, therefore, written \"Aaron and his sons shall order it,\" — Aaron and his sons order it only one by one (i.e., one after the other).", + "11) \"from evening until morning\": Give them their measure (of oil) so that they burn from evening until morning, and that they be the only service from evening until morning; \"always\": even on the Sabbath; \"always\": even in a state of uncleanliness." + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 24:5) (\"And you shall take fine flour and you shall bake it (into) twelve chaloth; two-tenths (of an ephah) shall the one chalah be.\") Whence is it derived that even wheat may be brought (from which flour is later taken)? From (the superfluous) \"And you shall take (fine flour\"). I might think that wheat could be brought for meal-offerings; it is, therefore, written \"it\" — It may be brought as wheat, but not other meal-offerings.", + "2) \"twelve chaloth\": they must be alike; \"two-tenths\": each one must be two-tenths (of fine flour). \"the one chalah. They must be kneaded and arranged one by one. Whence do we derive the same for the two loaves (of Shavuoth)? From \"the one chalah shall be.\" (Vayikra 24:6) (\"And you shall place them in two rows, six in a row, upon the pure table before the L–rd.\") And whence is it derived that they are baked two by two? From \"And you shall place them.\" I might think that the two loaves also are baked together; it is, therefore, written \"them\" — They are baked two by two, but the two loaves one by one. \"And you shall place them\": into a mould. There were three moulds: one into which the dough was put, one (in which they were baked) in one oven, and one in which they were taken from the oven so that they not come apart.", + "3) \"two rows\": (Why mention this?) Because it is written \"twelve (chaloth\"), I might think, three rows of four (each); it is, therefore, written \"two rows.\" If \"two rows,\" (why say \"six in a row? It is understood.) For I might think (one row of) eight and one row of four; it is, therefore, written \"two rows.\" If two rows and six in the row (let it not be written \"twelve chaloth,\" (for it would be understood). (No, for then I might think, two rows of six (each). It must, therefore, be written twelve chaloth. The three verses are, therefore, needed; otherwise, we would not know.", + "4) \"upon the pure table\": on the surface of the table; the props did not lift the bread from the table. Concerning this they said: There were four props of gold there with projections on their tops on which they (the chaloth) were supported — two (props) for one arrangement and two for the other. And there were twenty-eight rods, (each like half a hollow reed), fourteen for one arrangement and fourteen for the other.", + "5) (Vayikra 24:7) (\"And you shall place near the two pure frankincense; and it shall be a memorial for the bread, a fire-offering to the L–rd.\") I might think that one row is intended. (But this is not so, for) it is written here \"row,\" and above \"two rows.\" Just as there, two rows are indicated, so, here.", + "6) \"pure frankincense\": it should be clear. \"and it shall be for the bread\": It is indispensable to the bread. \"and it shall be for the bread\": We are hereby taught that (piggul thoughts [thoughts effecting rejection of the offering] in respect to) the frankincense — hold back, render piggul, and invalidate the bread. \"and it shall be for the bread\": It is not placed on top of the bread, but into the censers with bottoms, which are placed on the table so as not to crack the bread.", + "7) \"as a memorial\": \"memorial\" is written here, and elsewhere (Vayikra 5:12, in respect to a meal-offering.) Just as there a fistful, here, too, a fistful — whereby we are taught two fistfuls are needed: one, for one row, and another for the other.", + "8) (Vayikra 24:8) (\"On the day of Sabbath, on the day of Sabbath, he shall place it before the L–rd always; from the children of Israel, an everlasting covenant.\") \"On the day of Sabbath\": On the day of Sabbath he arranges the new (incense vessel), and on the day of Sabbath he smokes the previous one. He does not set up the props on the Sabbath, but enters before the Sabbath and removes them and places them along the length of the table. Al the objects in the Temple (were set) lengthwise (east to west) parallel with the length of the Temple, except the ark, (whose length was parallel with the breadth of the Temple).", + "9) After the Sabbath he enters and places three (rods) under each (loaf) and two under the top (loaf) because there is no weight on top of it. \"from the children of Israel\": by their will. \"an everlasting covenant\": by the Master of the covenant.", + "10) (Vayikra 24:9) (\"And it shall be for Aaron and for his sons. And they shall eat it in a holy place; for holy of holies it is to him, of the fire-offerings of the L–rd, an everlasting statute.\") \"And it shall be for Aaron and for his sons. And they shall eat it in a holy place\": This tells me why that its eating must be in a holy place. Whence do I derive the same for its kneading and its arrangement? From \"And it shall be\" (connoting extension of application). Whence do I derive that the kneading and arrangement of the two loaves must also be in a holy place? From \"for holy of holies\" (which is also the status of the two loaves). R. Yehudah says: All of their operations must be performed within. R. Shimon says: Always be accustomed to say: \"The two loaves and the showbread are kasher in the azarah (the Temple court and are kasher in Beth Pagel (i.e., even outside the walls of Jerusalem).", + "11) (\"for holy of holies) it (is to him\"): If one of the loaves crumbles, they are all invalidated, (\"it\" connoting \"in its complete state\"). \"to him\": I might think, to him alone; it is, therefore, written \"and for his sons.\" If \"and for his sons,\" I might think, for his sons and not for him. It is, therefore, written \"for Aaron and for his sons.\" If \"for Aaron and for his sons,\" I would think, for all of them (equally). How is this to be resolved? For Aaron, without sharing (i.e., he selects his own half); and for his sons, with sharing (the half that is left). Just as Aaron eats without sharing, so, his sons (i.e., his descendants), the high-priests, eat without sharing. \"of the fire-offerings of the L–rd\": hey may not (eat it until after the fistful of frankincense has been burned. \"an everlasting statute\": for the eternal house (the Temple, and not for a bamah [a temporary altar], there being no meal-offering on a bamah.) " + ], + "Section 14": [ + "1) (Vayikra 24:10) (\"And the son of an Israelite woman went out; and he was the son of an Egyptian man in the midst of the children of Israel. And they strove within the camp, the son of the Israelite woman and the Israelite man.\") \"And the son of an Israelite woman went out\": Whence did he go out From the beth-din of Moses. For he came to pitch his tent in the midst of the camp of Dan — whereupon they said to him: \"Who are you that you would pitch your tent in the midst of the camp of Dan?\" He: \"My mother was of the tribe of Dan.\" They: \"Scripture states (Bamidbar 2:2) 'The Israelites shall encamp; each with his standard by signs according to their fathers' house shall the children of Israel encamp'\" — at which he entered the beth-din of Moses, emerged unvindicated, arose, and blasphemed. \"and he was the son of an Egyptian man\": Even though there were not mamzerim (\"bastards\") at that time, he was regarded as a mamzer. \"in the midst of the children of Israel\": We are hereby taught that he became a proselyte. \"And they strove within the camp\": over the affair of the encampment. \"the son of the Israelite woman and the Israelite man\": his antagonist. (Vayikra 24:11) (\"And the son of the Israelite woman blasphemed the Name and he cursed. And they brought him to Moses. And the name of his mother was Shlomith the daughter of Divri of the tribe of Dan.\") ", + "2) \"and the son of the Israelite woman blasphemed the Name\": the ineffable Name that he heard at Sinai. \"and he cursed\": It is not written \"And he 'blessed,'\" as in (I Kings 21:13) \"Navoth has 'blessed' (a euphemism for the opposite) G d and king,\" but \"and he cursed\" — to teach that there is no death penalty for (cursing) with an epithet.", + "3) R. Yehoshua b. Karchah said: The entire day )of deliberation) they would examine the witnesses (to blaspheming) with an epithet — \"May Yossah smite Yossah.\" When the judgment was concluded (and beth-din came to pronounce him liable), they could not execute him (on the basis of the testimony that they had heard, for the had heard from their mouths only a curse) by epithet. But everyone is sent out, (it being demeaning to utter a \"blessing of the Name\" in public), and they ask the senior witness (what he heard) and say to him: \"Repeat what you heard explicitly,\" and he does so. And the judges stand upon their feet, and they rend (their garments) and do not resew them. And the second witness says: \"I, too, heard as he did.\" And the third witness says: \"I, too, heard as he did.\" And the witnesses need not rend (their garments), for they already did so upon hearing it originally.", + "4) \"And they brought him to Moses\": But they did not bring the wood-gatherer (mekoshesh) with him (see Bamidbar 15:32). \"And the name of his mother was Shlomith the daughter of Divri, of the tribe of Dan.\" a blemish to himself, a blemish to his mother, a blemish to his family, and a blemish to his tribe whence he came.", + "5) (Vayikra 24:12) (\"And they put him in confinement, to be explained to them at the mouth of the L–rd.\") But they did not place the mekoshesh with him, though their situations were concurrent. And they knew that the mekoshesh was liable to the death penalty, viz. (Shemoth 21:14) \"Those who desecrate it (the Sabbath) shall die, but they did not know which death penalty, viz. (Bamidbar 15:34) \"for it was not clear what should be done to him,\" but here it is written \"to be explained to them at the mouth of the L–rd\" — whereby we are taught that they did not know whether he was liable to the death penalty or not. " + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 24:13-14) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying: Take the curser outside of the camp, and let all who heard place their hands on his head; and let all the congregation stone him.\") \"Take the curser outside of the camp\": We are hereby taught that beth-din was within, and the stoning site outside of it. \"and let \"who heard\": These are the witnesses. \"all who heard\": These are the judges. \"their hands\": the hands of each, individually.", + "2) \"their hands on his head\": They place their hands upon him and say to him: \"Your blood is on your head for you brought yourself to this.\"", + "3) \"and they shall stone him\": and not his garment (i.e., he is stoned naked). \"all the congregation\": Now does all the congregation stone him? The meaning is, rather, that the witnesses (stone him) in the presence of the entire congregation. (Vayikra 24:15) (\"And to the children of Israel, you shall speak, saying: A man, a man, if he curse his G d, then he shall bear his sin.\") I might think that this (i.e., the stoning of the man in our instance) was (only) \"a teacher for the time\" (hora'ath sha'ah); it is, therefore, written \"And to the children of Israel speak, saying \"Let it obtain in all generations.\"", + "4) \"A man, a man\": What is the intent of this (redundancy)? To include gentiles as being killed for blessing the Name as well as Jews. But they are killed only by the sword, for it is only this type of execution that obtains for the sons of Noach.", + "5) \"if he curse his G d\": What is the intent of this? I might think, because it is written (Vayikra 24:16) \"And he who blasphemes the name of the L–rd shall die,\" that he is killed only (if he curses) the ineffable Name (i.e., the tetragrammaton). Whence is the same derived for all of the epithets (for His Name): It is, therefore, written \"if he curse his G d\" (an epithet for His Name). These are the words of R. Meir. The sages say: Cursing the Name itself is punishable by death, (whereas cursing through) an epithet is a transgression of an exhortation.", + "6) \"then he shall bear his sin\": R. Yehudah said \"bearing sin\" is mentioned here, and elsewhere (Bamidbar 9:13). Just as there, the referent is kareth; here, too, it is kareth.", + "7) (Vayikra 24:16) (\"And he who blasphemes the Name of the L–rd shall die. All the congregation shall stone him. Proselyte, as born Jew — if he blasphemes the Name, he shall die.\") \"All the congregation\": All the congregation shall act as if they were his accusers. \"Proselyte (ger)\": This is the proselyte himself. \"as the proselyte\" (ka get) — to include the wives of proselytes. \"born Jew\" — this is the male. \"as born Jew\" — to include the wives of born Jews. \"if he blasphemes the Name he shall die\": R. Menacheh b. R. Yossi says: To include one who curses his father and mother, that he is not liable (for the death penalty) until he curses them by name. " + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 24:17) (\"And a man if he smite all the soul of a man shall be put to death.\") \"And a man if he smite\": This tells me only of a man who smites. Whence do I derive (the same for) a woman who smites? From (Shemoth 21:12) \"If one strikes a man (and he dies, then he shall be put to death\") — anyone, whether a man or a woman. If \"If one strikes a man,\" I would know only of one who struck a man. When would I derive (the same for) one who struck a woman or a minor? It is, therefore, written \"if he smite the soul\" — whether man, woman, or minor. I might think that he would be liable even if he smote a nefel (a child that is certain to die); it is, therefore, written \"if he smite a man.\" Just as a man is a \"survivor,\" (so all [of the victims] must inherently be \"survivors\") — to exclude a nefel, who is not a \"survivor.\" \"if he smite all the soul\": to include an instance in which one was smitten and would die (as a result), and another came and gave him the death blow, he (the last) is liable.", + "2) (Vayikra 24:18) \"And one that smites a beast shall pay for it — a life for a life.\": If it were written \"And one who smites a soul a beast he shall pay,\" I would take it to mean: One who smites a man shall pay a beast. Now that it is written \"shall pay for it,\" (I see that) the referent is the beast, (and the reading is [lit.,] \"And one that smites the soul of a beast must pay for it.\")", + "3) (Vayikra 24:19) (\"And a man, if he inflicts an injury upon his neighbor; as he did, so shall it be done to him.\") \"And a man, if he inflicts an injury upon his neighbor\": This tells me only of an (actual) injury). Whence do I derive (that the same halachah applies) if he screamed in one's ear, tore one's hair, spat at someone and hit him with his spittle, pulled off someone's garment, or uncovered a woman's head in the market place? From \"as he did\" (though no actual injury was inflicted), so shall it be done to him.\"", + "4) And whence is it derived (that the same applies) if he hit him with the back of his hand, with a tablet, with a board, or with a roll of papers in his hand? From \"as he did, etc.\"", + "5) Whence is it derived that if he took hold of him and placed him in the sun, so that he was overcome by heat, or in the cold so that he was chilled, or if he held a dog or a snake to bite him? From \"as he did, etc.\"", + "6) I might think (that the same applied) even if he said to him: Wait for me here in the sun and he was overcome by heat, or in the cold, and he was chilled, or if he \"sicked\" a dog or a snake on to him? It is, therefore, written \"blemish.\" Why do you see fit to include the former (as liable) and to exclude the latter? After Scripture includes, it excludes. I include those which his hand is (directly) involved in, and exclude those which his hand is not involved in.", + "7) (Vayikra 24:21) (\"And one who strikes a beast shall pay, and one who strikes a man shall be put to death.\") I might think that if one blinded another's eye, his eye should be blinded; that if he cut off his hand, his hand should be cut off; that if he broke his leg, his leg should be broken; it is, therefore, written \"one who strikes a beast,\" \"one who strikes a man\" — Just as one who strikes a beast pays, so, one who strikes a man pays. And if you would object: (But it is written [Bamidbar 35:31]) \"You shall not take kofer (monetary payment) for the life of a murderer\" — for a murderer you do not take kofer, but you do take kofer for (injury to) the limbs.", + "8) \"one who strikes a man\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 21:15) \"And one who strikes his father and mother (shall be put to death\"), I might think that he is not liable until he strikes both of them together; it is, therefore, written \"and one who strikes a man shall be put to death\" — even one of them. I might think that even if he struck them and did not cause an injury he is liable; it is, therefore, written \"And one who strikes a beast … and one who strikes a man.\" Just as one who strikes a beast (is not liable) until he causes an injury, so, he who strikes a man. I might think that even if he struck them (his father or his mother) after (their) death, he is liable, (just as he is if he curses them after their death); it is, therefore, written \"one who strikes a beast\" and \"one who strikes a man\" — Just as the first, while it is living, so, the second, while he is living.", + "9) (Vayikra 24:22) \"One judgment shall there be for you\": As the judgment of capital cases, so, the judgment of monetary litigations. Jut as capital cases require thorough cross-examination (of the witnesses), so, monetary litigations. If so, (why not say:) Just as capital cases require twenty-three (judges), so, monetary litigations? It is, therefore, written \"en eye for an eye,\" to include (monetary litigations as requiring only three judges).", + "10) (Vayikra 24:23) (\"And Moses spoke to the children of Israel, and they took the curser outside the camp, and they stoned him with a stone; and the children of Israel did as the L–rd commanded Moses.\") \"And Moses spoke to the children of Israel, and they took the curser outside the camp. As mentioned earlier (Chapter 19:1), we are hereby taught that beth-din was within, and beth-din, outside of it. \"and they stoned him,\" and not his garment (viz. Chapter 19:3). \"a stone\": We are hereby taught that if he died with one stone, it is sufficient. \"and the children of Israel did as the L–rd commanded Moses\": both in respect to semichah (placing of the hands, viz. Vayikra 24:14), in respect to dechiyah (casting him from the stoning platform, viz. Shemoth 19:13), in respect to hanging (his body on a tree) (viz. Devarim 21:22), and in respect to (Devarim 21:23) \"His corpse shall not remain on the tree.\" " + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 25:1) \"And the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai, saying\": Why is shemitah (the section on the Sabbatical year) juxtaposed with Mount Sinai? Were not all the mitzvoth given at Sinai? (The purpose of the juxtaposition is to indicate that) just as the general rules and specific ordinances of shemitah were enunciated at Sinai, so, with all the mitzvoth.", + "2) (Vayikra 25:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land that I give to you, the land shall rest a Sabbath to the L–rd.\") \"When you come\": I might think (that this phrase subsumes) coming to Trans-Jordan; it is, therefore, written \"to the land\" — the specific land (i.e., Eretz Yisrael). I might think that it subsumes) coming to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"that I give to you,\" and not to Ammon and Moav. Whence do we derive that if they conquered (the land) but did not yet divide it (among themselves), or if they divided it by families, but not by fathers' houses, and no one recognizes his (specific) portion — I might think that shemitah is (still) binding on them. It is, therefore, written (Vayikra 25:3) \"your field\" — each one must recognize his field; \"your vineyard\" — each one must recognize his vineyard.", + "3) We find, then, that when Israel crossed the Jordan, they became subject to (the ordinance of) challah, orlah, and chadash. On the sixteenth of Nissan they became subject to the omer. After fifty days, they became subject to the two loaves. After fourteen years, they became subject to the tithes. When they began to count for shemitah (after fourteen years of conquest and apportionment), on the twenty-first year (after entering [i.e., seven years after the apportionment]), they observed shemitah. On the sixty-third year (i.e., fifty years after the fourteen of conquest and apportionment), they observed Yovel.", + "4) (\"And on the seventh year, a Sabbath of resting shall there be for the land, a Sabbath to the L–rd; your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune.\") \"and the land shall rest\": I might think, from digging holes, pits, and caves and from repairing mikvaoth; it is, therefore, written \"your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune.\" This tells me only of sowing and pruning. Whence do I derive the same for plowing, hoeing, weeding, trimming, and notching? From (the inverted order) \"your field not\" and \"your vineyard not\" — every labor in your field and in your vineyard.", + "5) And whence is it derived that (on shemitah) it is forbidden to manure or to \"release\" (mounds of leaves) or to smoke leaves (to kill worms) or to powder (plants for fertilizing)? From \"your field not.\" And whence is it derived that it is forbidden to trim or to cut or to hew trees? From \"your field not.\"", + "6) Or \"your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune\": I might think that it is forbidden to hoe under the olive trees or to fill up cavities under the olive trees or to make ruts between one tree and another; it is, therefore, written \"your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune.\" Sowing and pruning were in the general category (of forbidden labor on shemitah). And why were they singled out (for distinct mention)? To have them serve as a parameter, viz.: Just as sowing and pruning are distinct in being labors for (both) field and trees, (so, all such labors are forbidden on shemitah — to exclude the above, which are not thus characterized). I might think that the year of Yovel itself is reckoned in the years of shemitah (i.e., that the fiftieth year, Yovel, is counted as the first year of the next shemitah period). It is, therefore, written (Vayikra 25:4) \"Six years shall you sow your field and six years shall you prune your vineyard\" — Years of sowing are reckoned in the years of shemitah (i.e., the six years preceding the seventh year must be all years of sowing), but the year of Yovel, (which is not a year of sowing) is not reckoned in the years of shemitah.", + "7) Whence is it derived that rice and millet and poppy and sesame which took root before Rosh Hashanah may be gathered in the seventh year? From \"and you shall collect its produce. And (i.e., including) in the seventh year\" (as in the above instance).", + "8) I might think, even if it did not take root; it is, therefore, written \"Six years shall you sow your field … and you shall collect.\" (The plain meaning is) six for sowing and six for collecting, and not six for sowing and seven for collecting. (The first, then, must refer to what has not taken root before Rosh Hashanah, and the second, to what has.)", + "9) R. Yonasan b. Yosef says: Whence is it derived that produce which was of one-third growth before Rosh Hashanah (of the seventh year) may be gathered in the seventh year, (even if it brought forth only a third of its normal growth, it thus being considered a growth of the sixth year)? From \"and you shall collect is produce\" — even if it brought forth (only) a third (of its normal growth)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) And whence is it derived that the thirty day period before Rosh Hashanah is regarded as the entire year? From \"And on the seventh year a Sabbath of resting shall there be for the land\" (the month of Rosh Hashanah being regarded as a year in itself) — whence they ruled: The shevi'ith year of benoth shuach (a type of fig) is the second year (after the shevi'ith in which it matured) because it matures every three years. R. Yehudah says: The shevi'ith year of the Persian figs is the end of Shevi'ith, for they mature every two years. They said to him: They stated it only about benoth shuach.", + "2) \"a Sabbath to the L–rd\": Just as the seventh day of creation is called \"Sabbath to the L–rd,\" so, the seventh year. \"your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune\": (See Section 1:4 above)", + "3) (Vayikra 25:5) (\"The after-growth of your harvest you shall not reap, and the grapes of your guarded vine you shall not glean; a year of rest shall there be for the land.\") This is the source for the sages' ban on the after-growths of the seventh year. \"and the grapes of your guarded vine you shall not glean\": From what is guarded in the land you may not glean, but you may glean from hefker (what you relinquished ownership of.) \"you shall not glean\": in the (usual) way of the gleaners — whence they ruled: Figs of shevi'ith are not to be cut with a muktzeh (the usual tool), but with a knife. Grapes are not to be trod in a vat, but n a kneading trough. Olives are not to be processed in a (bad) (an olive-press) or in a kotiv (a smaller press), but may be crushed and put into a bedidah (a small press). R. Shimon says: They may also be ground in a bad and put into a bedidah.", + "4) \"a Sabbath of resting shall there be for the land\": At the end of shevi'ith, even though its fruits are of shemitah status, it is permitted to do work with the body of the tree; but its fruits are forbidden.", + "5) (Vayikra 25:6) (\"And the resting of the land shall be for you to eat; for you and your man-servant and your maid-servant, and your hired man, and your sojourner who dwell with you.\") \"And the resting of the land shall be for you\": From \"the resting\" (i.e., fruit from a field which \"rested\" from work on the seventh year) you may eat, but you may not eat from the \"guarded.\" (see halachah 3 above). From here they ruled: A field which was improved (beyond what is permitted) — Beth Shammai say: Its fruits may not be eaten on shevi'ith (even if its fruits were made hefker), and Beth Hillel say: They may be eaten. Beth Shammai say: The fruits of shevi'ith (even if made hefker) are not to be eaten as a favor (to someone). Beth Hillel say: They may be eaten either way, (as a favor or not). R. Yehudah said: Reverse it — This is one of the lenient rulings of Beth Shammai and the (more) stringent rulings of Beth Hillel.", + "6) \"for you\": and not for others. \"to eat\": and not to bring therefrom meal-offerings and libations, (which are not eaten but consumed by fire). \"for you and your man-servant and your maid-servant\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 23:11) \"but the seventh year you shall let it rest and lie fallow that the poor of your people may eat,\" I might think that the fruits of shevi'ith may be eaten only by the poor alone. Whence do I derive that the rich, too, may eat? From \"for you and your man-servant and your maid-servant.\" The owners, who are rich, are mentioned (i.e., \"for you\") and the man-servants and maid-servants are mentioned. Why, then, is it written \"that the poor of your people may eat\"? The poor may eat after the biur (the removal from the house of fruits of the shemitah period), but not the rich. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: Both the poor and the rich may eat after the biur.", + "7) Variantly: \"that the poor of your people may eat\": What is fit for a man (is given) to a man (On shevi'ith food for men is not given to beasts, for this would be \"wasting\" it), and what is fit for a beast is given to a beast. \"and your hired man and your sojourner\": (even) gentiles, \"who dwell with you\": to include boarders.", + "8) (Vayikra 25:7) (\"And to your beast and to the animal which is in your land shall be all its produce to eat.\") What is the intent of this (\"your beast\")? If an animal, which is not yours, may eat, how much more so a beast, which is yours! If so, I would say: Let him bring the beast (into the house) and let him eat always! And how would I satisfy the removal of fruit (from the house) on shevi'ith? With the fruits of man. And a beast would eat always. Now that it is written \"and to your beast and to the animal,\" the beast is being compared to the animal, viz.: So long as the animal eats in the field, the beast eats in the house; if it has ended for the animal in the field, \"end it\" (i.e., remove it) from your beast in the house.", + "9) \"which is in your land\": What is in your land may be eaten, and not what Akilas sent to his servants and to Pontos (outside of Eretz Yisrael). R. Shimon said: I heard it explicitly stated that they (the fruits of shevi'ith) may be sent to Suria, but not outside Eretz Yisrael.", + "10) \"shall be (all its produce\"): also to serve as fuel for kindling and as an agent for dyeing. We are hereby taught that only what is called \"produce\" may be eaten (i.e., when it has reached at least one-third of its normal growth) — whence they ruled: When may the fruits of the tree be eaten on shevi'ith? Small figs, if they are red (half-ripe) may be eaten with his bread in the field; if they have ripened, he may take them into his house.", + "11) And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. Unripe grapes (in the Sabbatical year), when they produce drops, may be eaten with his bread in the field. When they become ripe, he may take them into his house. And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. Olives — when they yield three logs to a sa'ah. If they yield a quarter of a log to a sa'ah, he may press them and eat them in the field. If they yield half a log, he may press them and anoint himself in the field. If they produce a log, he may press them in the field and bring them into his house. And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. And all other fruits of the tree — you are not permitted to press them, boil them, or eat them unripe. But as their season for tithes, so is their season for shevi'ith — to eat them: and not to make from them sprays or poultices, or plaster, or emetics." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 25:8) (\"And you shall count for yourself seven Sabbaths of years, seven years, seven times; and they shall be for you, the days of the seven Sabbaths of years, forty-nine years.\") \"And you shall count for yourself\": in beth-din\": I might think seven Sabbaths of days, i.e., seven weeks; it is, therefore, written \"seven Sabbaths of years.\" If \"seven Sabbaths of years\" (alone were written), I might think that he counts seven shemitoth one after the other and then declares Yovel. It is, therefore, written \"seven years, seven times.\" (i.e., in forty-nine years, seven shemitoth seven times.) Both verses, then, are needed; if not, we would not know (the halachah.)", + "2) And whence is it derived that we count the years of the seven (shemitoth, e.g., Today marks the first year to shemitah\")? From \"the days of the seven Sabbaths of years.\" Whence is it derived that we count the years of Yovel? From \"forty-nine years.\" Whence do we derive that shemitah is observed even if Yovel is not observed, (as when the ten tribes were exiled)? From \"seven Sabbaths of years.\" And whence is it derived that Yovel is observed even if shemitah is not observed, (as in the instance of their returning to Eretz Yisrael at the end of fifty years)? From \"forty-nine years.\" These are the words of R. Yehudah. And the sages say: Shevi'ith is observed even if Yovel is not observed; but Yovel is not observed unless accompanied by Shevi'ith.", + "3) (Vayikra 25:9) (\"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement shall you cause to pass a shofar through all of your land.\") \"And you shall cause to pass\": And whence is it derived that a shofar is required? From: \"And you shall cause to pass a shofar.\" This tells me only of Yovel. Whence do I derive (the same for) Rosh Hashanah? From \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement.\" Let it not be stated \"in the seventh month\" (i.e., everyone knows that Yom Kippur is in the seventh month). Why is it stated? (To teach that) the teruah of the seventh month is like this. Just as this is with a shofar, so, the teruah of Rosh Hashanah, (which also falls in the seventh month) is like this (i.e., with a shofar).", + "4) And whence is it derived that there is a plain blast (i.e., a single uninterrupted blast [tekiah]) before it (the teruah [\"broken\" blasts])? From \"And you shall cause to pass (connoting a single \"passing\") a shofar of teruah.\" And whence is it derived that there is a plain blast after it? From (the continuation of the verse) \"shall you cause to pass a shofar.\" This tells me only of Yovel. Whence do I derive (the same for) Rosh Hashanah? From \"and you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement.\" Let it not be stated in the seventh month. Why is it stated? (To teach that) the teruah of the seventh month is like this. Just as this teruah is preceded by a plain blast and followed by a plain blast, so, the teruah of Rosh Hashanah is preceded by a plain blast and followed by a plain blast.", + "5) \"on the day (of atonement\"): on the day, and not at night. \"on the day of atonement\": even on the Sabbath. \"shall you (plural) cause to pass a shofar through all of your land\": We are hereby taught that each and every individual is obliged (to blow). I might think that even the teruah of Rosh Hashanah overrides the Sabbath in all of your land; it is, therefore, written \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month.\" From \"on the day of atonement\" do I not know that it is the tenth day of the month? Why, then, need it be stated? (To teach that) the tenth day of the month overrides the Sabbath in all of your land, but the teruah of Rosh Hashanah does not override the Sabbath in all of your land, (but only in the Temple and in Jerusalem) — except by enactment of beth-din alone." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 25:10) (\"And you shall make holy the fiftieth year, and you shall call out freedom (dror) in the land to all of its inhabitants. It is a Jubilee year (Yovel); it shall be for you. And you shall return a man to his possession, and a man to his family you shall return.\") \"And you shall make holy (lit.,) the fiftieth year, year\": What is the intent of this (seemingly superfluous) \"year\"? Because it is written (Vayikra 25:9) \"on the tenth of the month,\" I might think that the year is sanctified from the tenth of the month (Yom Kippur); it is, therefore, written \"the fiftieth year, year,\" whereby we are apprised that it is sanctified from the beginning of the year (Rosh Hashanah). R. Yochanan b. Berokah said: (From Rosh Hashanah until Yom Kippur) bondsmen would neither be bound to their masters nor free (to return) to their homes, nor would fields revert to their (ancestral) owners. But they would eat and drink and rejoice with their crowns on their heads until Yom Kippur arrived. When Yom Kippur arrived, they (beth-din) would blow the shofar — whereupon fields would revert to their owners and bondsmen would be free (to return) to their homes.", + "2) \"and you shall call out dror in the land\": \"dror\" is nothing other than freedom. R. Yehudah said: It is cognate with \"dayar,\" one who is free to hawk his goods throughout the land.", + "3) (\"to all of) its inhabitants\": when they dwell upon it, but not if they were exiled from it. If they were upon it, but were intermixed, the tribe of Yehudah with Binyamin, and Binyamin with Yehudah, I might think that Yovel would obtain; it is, therefore, written \"its inhabitants\" — when they dwell as prescribed and not when they are intermixed. \"to all of its inhabitants\": when all of its inhabitants are upon it — whence it follows: With the exile of the tribes of Reuven and Gad and the half-tribe of Menasheh the Jubilee years ceased.", + "4) (\"It is) Yovel\": even if they did not \"release\" (the land, i.e., shemitah), even if they did not blow the shofar. I might think, even if they did not free the bondsmen; it is, therefore, written \"It\" (to exclude that). These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: \"Yovel\" — even if they did not release, even if they did not free the bondsmen. I might think, even if they did not blow the shofar; it is, therefore, written \"It\" (to exclude that). R. Yossi said: After one verse includes (something as being Yovel even in the absence of the factor it adduces), and another verse excludes it (from being Yovel in the absence of the factor it adduces), why do I say that it is Yovel even if the bondsmen were not released, but it is not Yovel unless they blew the shofar? For Yovel is possible without the freeing of the bondsmen, but Yovel is not possible without the blowing of the shofar, whereas the freeing of the bondsmen is in the hands of individuals, (and, naturally, the institution of Yovel would not be made dependent upon the latter).", + "5) \"And you shall return a man to his possession, and a man to his family you shall return.\": R. Eliezer b. Yaakov said; Of whom is this stated? If of one who sold himself (into servitude), this has already been stated. If of one who was sold by beth-din, this has already been stated; and if of one who was sold by beth-din, the law in respect to this has also been stated. It must be speaking, then, of one who impressed himself into perpetual servitude by having his ear bored (as a sign of submission three or four years) before Yovel, (Scripture telling us) that Yovel releases him from his bondage. \"and a man to his family you shall return\": to the office that he held in his family. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: To his holding and to his family he returns, but he does not return to the office that he held in his family. And the same applies to one who was exiled (to the cities of refuge, viz. Bamidbar 35:28). \"you shall return\" (superfluous): to include a woman (sold by her father as a maid-servant in the emancipation of Yovel)." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 25:11) (\"It is Yovel; the fiftieth year shall be for you. You shall not sow, and you shall not reap its aftergrowth, and you shall not glean (the grapes of) its guarded vine.\") \"the fiftieth year\": What is the intent of this? I might think that just as in its beginning it is sanctified on Rosh Hashanah, so, in its expiration it should extend until Yom Kippur (of the fifty-first year), for \"we add from the holy to the profane\"; it is, therefore, written: \"It is Yovel; the year of the fiftieth year shall be to you\" — its sanctity extends only until Rosh Hashanah.", + "2) \"You shall not sow, and you shall not reap its aftergrowth, and you shall not glean its guarded vine\": Whatever applies to shemitah (with respect to the tillage of the land) applies to Yovel.", + "3) (Vayikra 25:12) (\"For it is Yovel; holy shall it be to you. From the field shall you eat its produce\") \"For it is Yovel; holy\": Just as (the holiness of) what is holy attaches itself to its money (i.e., the money with which it was redeemed), so, (the prohibition of) shevi'ith attaches itself to its money. But (in that case, let us say that) just as with what is holy the money is attached but the object loses its holiness, so, with shevi'ith (i.e., let the fruit itself be permitted)! It is, therefore, written \"shall it be\" — it (Yovel) retains its sanctity. So that \"shevi'ith\" attaches to the very last (object) and the (original) fruit is forbidden. How so? If he took meat in exchange for the fruits of shevi'ith, both are removed on shevi'ith. If he exchanged the meat for fish, the meat leaves (the category of \"shevi'ith\") and the fish enters. (If he exchanged) the fish for oil, the fish leaves and the oil is attached. The very last is attached and the (original) fruit remains forbidden.", + "4) \"From the field shall you eat its produce\": So long as you eat it (i.e., so long as it is found) in the field, you may eat it in the house. If it has \"ended\" from the field, end it (i.e., remove it) from the house. And from what you eat in the field, you may eat in the house.", + "5) From here they ruled: If one puts three sorts of pressed vegetables into one vessel — R. Eliezer says: If one of them ended from the field, he must remove the entire vessel (from the house). R. Yehoshua says: He keeps on eating until the last (of the three kinds to ripen) ends from the field. R. Gamliel sys: A variety whose kind has ended from the field must be removed from the vessel, and the halachah is in accordance with him. R. Shimon says: Every vegetable is alike vis-à-vis removal (i.e., any kind of vegetable in the house may be eaten so long as any kind of vegetable remains in the field.) Portulacea may be eaten (in the house) until the tares come to an end in the valley of Beth Netopha.", + "6) (Vayikra 25:13) \"In the year of this Yovel you shall return a man to his possession.\" \"This\" (i.e., Yovel) grants bondsmen their freedom, but not shevi'ith. (For without this verse) it would follow otherwise, a fortiori, viz.: If Yovel, which does not release money (i.e., debts), releases bondsmen, then shevi'ith, which does release money, how much more so should it release bondsmen! It must, therefore, be written \"In the year of this Yovel, etc.\" — This (Yovel) releases bondsmen, but not shevi'ith. — But let it follow a fortiori that Yovel releases money, viz.: If shevi'ith, which does not release bondsmen, releases money, then Yovel, which does release bondsmen, how much more so should it release money! It is, therefore, written (Devarim 15:2): \"And this is the word of the shemitah, every creditor shall release, etc.\" — Shevi'ith releases money, but Yovel does not release money. \"you shall return a man to his possession\": to include a field dedicated to the sanctuary, which was redeemed by his son, as returning to his father on Yovel." + ], + "Section 3": [ + "acquire from the hand of your fellow, you shall not wrong, one man, his brother.\") Whence is it derived that when you sell, you shall sell only to your fellow (Jew) (i.e., giving him first choice)? From \"And if you sell a selling to your fellow.\" And whence is it derived that when you buy, you shall buy only from your fellow? From \"or acquire from the hand of your fellow.\" This tells me only of land, of which Scripture is speaking (viz. Devarim 15:13). Whence do I derive (the same [\"your fellow\"] for) a movable object? From (the superfluous) \"a selling\" — to include a movable object. Whence is it derived that (the law of) ona'ah (\"wronging\") does not apply to land? From \"or acquire from the hand … you shall not wrong\" — ona'ah applies to a movable object, (which is transferred from hand to hand), but not to land.", + "2) And whence is it derived that ona'ah does not apply to bondsmen? From (Devarim 15:46) \"And you shall hold them (bondsmen) for your sons after you as an inheritance of holding\" — Just as ona'ah does not apply to a \"holding\" (land), so, it does not apply to bondsmen.", + "3) Whence is it derived that ona'ah does not apply to sacred property (hekdesh)? From (\"you shall not wrong, one man,) his brother\" (and not hekdesh). Whence is it derived that ona'ah does not apply to writs (of indebtedness)? From \"selling,\" connoting something whose substance is bought and sold — to exclude writs, whose substance is not bought and sold, but which only serve as corroboration thereof — wherefore ona'ah does apply to writs which are sold as (wrapping) for spices.", + "4) \"you shall not wrong, one man, his brother\": This refers to wronging with money. — But perhaps it refers to wronging with words? \"And you shall not wrong, one man, his fellow\" (Devarim 25:17) already speaks of wronging with words. How, then, am I to understand \"you shall not wrong, one man, his brother\"? As wronging with money.", + "5) What constitutes ona'ah? (A discrepancy of) four silver (maos) out of the twenty-four silver (maos) that make a sela, a sixth of the purchase. Until when is it permitted to revoke the sale? Until he can show it (the purchase) to a merchant or to an expert (for an assessment). R. Tarfon ruled in Lod: Ona'ah is eight silver (maos) that make a sela, a third of the purchase — at which the merchants of Lod rejoiced! R. Tarfon said to them: It is permitted to withdraw (from the sale) the entire day — at which they said (to R. Tarfon): Let R. Tarfon leave us in our place! (i.e., with the sages' ruling), and they returned to (follow) the words of the sages.", + "6) Both the buyer and the seller can claim ona'ah. He who claims ona'ah has the upper hand; for he can say: Return my money to me or return the overcharge to me.", + "7) How much may the sela (coin) be lacking (in metal) and this (lack) not be considered ona'ah? R. Meir says: Four issaroth of an issar to a dinar. R. Yehudah says: Four pondionoth of a pondion to a dinar. R. Shimon says: Eight pondionoth of two pondionim to a dinar.", + "8) Until when is it permitted to return (a sela) in the cities, (where money-changers are found)? Until he can show it to a money-changer. And in the villages (where there are no money-changers)? Until the eves of Sabbath, there being a market in the villages from one Sabbath eve to the next. And if he (the giver of the sela) recognizes it after twelve months he must take it back from him; and he has no claim against him but ill-feeling alone. And it may be given for (redemption of) second-tithe without qualms. For only the mean-tempered (make issues of slight erosions of coins).", + "9) \"you shall not wrong, one man, his brother\": This tells me only of a man vis-à-vis a man. Whence do I derive (the same for) a man vis-à-vis a woman or a woman vis-à-vis a man? From \"his brother\" — in any event. R. Yehudah says: (In the instance of) a merchant (selling) to a hedyot (a non-merchant) there is (room for a claim of) ona'ah; (in the instance of) a hedyot (selling) to a merchant, there is no (room for a claim of) ona'ah. This \"you shall not wrong, etc.\" tells me only of a merchant vis-à-vis a merchant. Whence do I derive (the same for) a merchant vis-à-vis a hedyot, or a hedyot vis-à-vis a merchant, or a hedyot vis-à-vis a hedyot? From \"his brother\" — in any event.", + "10) (Vayikra 25:15) (\"According to the number of years after the Yovel shall you buy from your fellow; according to the number of years of the crops shall he sell to you.\") Whence is it derived that one who sells his field when Yovel is in force may not redeem it before two years have passed? From \"years (\"years\" = a minimum of two) shall you buy from your fellow.\" \"after the Yovel\": close to the Yovel (that has passed). Whence do I derive (the same for) far from the Yovel? From (Vayikra 25:16) \"According to the numerousness of years (until the next Yovel) shall you increase its price and according to the fewness of the years shall you diminish its price.\" \"the years of the crops\": A year of wind-blast or yellowing or shevi'ith do not enter into the (two-year) count. If he (the buyer) plowed it (for a season) or let it lie fallow (for a season), it does enter into the count. R. Eliezer says: If he sold it to him before Rosh Hashanah and it was full of fruit, I might think that he (the seller) could tell him: Hand it over to me full, as I handed it to you; it is, therefore, written \"according to the number of the years of the crops shall he sell to you\" — Sometimes you eat three yields in two years (as in the above instance)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 25:17) (\"And you shall not wrong, one man his fellow, and you shall fear your G d; for I am the L–rd your G d.\") This refers to wronging with words. I might think that it refers to wronging with money but \"you shall not wrong, one man, his fellow\" (Vayikra 25:14) already refers to wronging with money. How, then, am I to understand \"And you shall not wrong, one man his fellow\"? As referring to wronging with words.", + "2) How so? If he were a penitent, he should not be told \"Remember what your former deeds were like.\" If he was the descendent of proselytes, he should not be told \"Remember what the deeds of your ancestors were like.\" If he were beset with illnesses or afflictions or buried his children, he should not be told, as Iyyov was told by his friends (Iyyov 4:6-7) \"Is not your piety your foolishness — your hope and the innocence of your ways? Remember, now, which innocent man ever went lost, and where have the upright been destroyed?\" If one saw ass drivers seeking grain or wine, he should not tell them \"Go to so and so,\" knowing that he never sold grain in his life. R. Yehudah says: He should also not eye merchandise and ask (the seller) what the price is when he has no intention of buying. And if you would say: \"I am giving him good advice, such things are relegated to the heart, and concerning this it is written \"and you shall fear your G d\" — Whatever is relegated to the heart, of such things it is written \"and you shall fear your G-d\" (who probes the heart).", + "3) (Vayikra 25:18) \"And you shall do My statues, and My judgments you shall heed and you shall do them\": This assigns heeding and doing to statutes, and heeding and doing to judgments. (Vayikra 25:18) \"And you shall dwell on the land\": and not be exiled. \"securely\": without fear.", + "4) (Vayikra 25:19) \"And the land will give its fruit and you will eat to satiety\": One will eat (as much as needed) to be sated (and will not be anxious about the next day). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: This, too, is not a sign of blessing, (for why should he have to eat much?) If so, why is it stated? (The intent is that) he will eat and not feel bloated. Variantly: \"and you will eat to satiety\": There will be nothing that he desires lacking from his table. \"and you will dwell securely\": and not scattered and not afraid. \"upon it\": and not in exile.", + "5) \"And when you say\" — You are destined to say this — \"What shall we eat in the seventh year if we cannot sow nor gather in our crops!\" — If we do not sow, what can we gather in? (i.e., the last phrase is superfluous). R. Akiva said: From here the sages supported (their view) that the after-growths (of the previous crop) are forbidden on shevi'ith. And the sages say: The after-growths are forbidden not by the words of Torah but by the words of the scribes. If so, what is the intent of \"we cannot sow nor gather in our crops\"? You said to us \"You shall not sow,\" and what we gather in and bring in (to our houses) we cannot leave there permanently, for You said to us \"Remove it\" (when its like is \"ended\" in the field). What, then, can we eat from the removal on?", + "6) (Vayikra 25:21) (\"I shall command My blessing for you in the sixth year, and it shall produce its crop for three years.\") (so that you will have a surplus to store away). This tells me (that there will be a surplus) only in the sixth year. Whence do I derive (the same for) the fifth, the fourth, the third, and the second? (that they will provide a surplus for the succeeding year?) From (the superfluous) \"the (sixth) year\" \"and it shall produce its crop for three years\": for the sixth, (i.e., for the time from Pesach [when the harvest begins]), for the seventh (shevi'ith), and for the end of the seventh year (until the new harvest on Pesach, on the eighth year). Variantly: \"for three years\": for the seventh, and Yovel, and the end of Yovel.", + "7) (Vayikra 25:22) (\"And you shall sow the eighth year, and you shall eat of the crop 'old.' Until the ninth year, until its crop comes, shall you eat 'old.'\") \"And you shall sow the eighth year\": This is the eighth year after shemitah. \"the (eighth) year.\" This (i.e., the superfluous \"year\") is the ninth year after the Yovel after shemitah. \"and you shall eat of the crop 'old'\": without preservatives. \"Until the ninth year\": This is the ninth year after the eighth year after shemitah. \"the (superfluous) year\": This is the tenth year after the ninth year after the Yovel after shemitah. \"shall you eat 'old.'\": This is the tenth year after the shemitah, which is the eleventh year after Yovel after shemitah.", + "8) (Vayikra 25:23) (\"And the land shall not be sold litzmituth, for Mine is the land; for strangers and settlers are you with Me.\") \"litzmituth\": in perpetuity. \"for Mine is the land\": Do not take it amiss, then, (that I forbid this to you). \"for strangers and settlers are you\": Do not make yourselves foremost. And thus is it written (I Chronicles 29:15) \"For we are strangers with You and sojourners, as all of our fathers.\" And thus did David say (Tehillim 39:13) \"For a stranger am I with You, a sojourner, as all of my fathers.\" \"are you with Me\": It suffices the servant that he emulate his master. \"When you are Mine, it (Eretz Yisrael) will be yours.", + "9) (Vayikra 25:24) (\"And in all the land of your holding, redemption shall you grant to the land.\") (If it were written \"And in all, redemption shall you grant,\" I would think (he could redeem even [Canaanite] bondsmen and writs and movable objects; it is, therefore, written \"the land of your holding.\" If so, why is it written \"And in all\"? To include (the redemption of) houses and Hebrew bondsmen." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 25:25) (\"If your brother grows poor and he sells of his holding, then shall come his redeemer who is near to him, and he shall redeem what his brother has sold.\") And whence is it derived that one is not allowed to sell his field and to place (the proceeds) in his money-bag to buy an animal or vessels or a house, unless he has become impoverished? From \"If your brother grows poor and he sells.\" — He may not sell unless he becomes poor. I might think that (in that instance) he may give up all of his possessions; it is, therefore, written \"of his holding,\" and not \"all of his holding.\" R. Elazar b. Azaryah said: If one may not dedicate all of his possessions to the Deity, how much more so must he be solicitous of his possessions for himself! \"then shall come his redeemer who is near to him\": We are hereby taught that the nearest of kin takes precedence. \"and he shall redeem what his brother has sold\": to include what he has given as a gift.", + "2) (Vayikra 25:26) (\"And a man, if there be for him no redeemer, and his hand attain, and he find what suffices for its redemption,\") \"And a man, if there be for him no redeemer\": Now is there a man in Israel who has no redeemers? (\"no redeemer\" here means) no one who has the means to redeem. \"and his hand attain\": his own hand, that he not borrow and redeem. \"and he find\": that he not sell a distant field to redeem one that is close or an inferior one to redeem one that is superior. \"what suffices for its redemption\": that he not redeem by parts.", + "3) (Vayikra 25:27) (\"And he shall reckon the years of its sale and he shall return the balance to the man to whom he sold it, and he shall return to his holding.\") \"And he shall reckon the years of its sale\": He reckons years and not months. Whence is it derived that if he (the seller) wishes to convert months to years he may do so? From \"And he shall reckon.\" \"and he shall return the balance to the man to whom he sold it\": Whence is it derived that if he sold it to the first for one hundred, and the first sold it to the second for two hundred, that he reckons only with the first? From \"to (the man) to whom he sold it.\" If he sold it to the first for two hundred, and the first sold it to the second for one hundred, whence is it derived that he reckons only with the last? From \"to the man\" (who is holding it). These are the words of Rebbi.", + "4) R. Dostai b. Yehudah says: Whence is it derived that if he sold it for one hundred a year and it appreciated in value to two hundred a year, it is assessed at only one hundred? From (\"and he [the seller] shall return) the balance\" — in his hand (from the original transaction, i.e., one hundred per year). If he sold it for two hundred a year and it depreciated in value to one hundred a year, whence is it derived that it is assessed at only one hundred a year? From \"and he shall return the balance\" — the balance remaining in the land (at present). \"and he shall return to his holding\": I (the L–rd) have spoken only of one who will return to his holding, and not of one who sells to another (for profit).", + "5) (Vayikra 25:28) (\"And if his hand does not find what suffices to restore it to himself, then his selling shall remain in the hand of its buyer until the year of Yovel, and it shall go out on the Yovel, and he shall return to his holding.\") \"And if his hand does not find\": What is the intent of this? If it does not apply to the owner of the field, (this already having been stated [28:26, etc.]), learn it as applying to the redeemer, that he redeem in this order: If his hand does not find, etc., he shall not sell a distant field to redeem one that is close, what is inferior to redeem what is superior. \"his hand\": He shall not borrow and redeem. \"what suffices to restore it\": that he not redeem by parts.", + "6) \"then his selling shall remain in the hand of its buyer until the year of Yovel\": The foregoing does not apply to a field which was consecrated (by the buyer) until Yovel. (In that instance) he may sell what is distant to redeem what is close and what is inferior to redeem what is superior, and he may borrow to redeem, and he may redeem in parts.", + "7) R. Shimon said: Why is this (the above) so? Because with mundane (property), if Yovel arrived and it had not been redeemed, it returns (to the original owner), but with sacred property, if Yovel arrived and it had not been redeemed, it remains in perpetuity to the owners (i.e., the Cohanim, and the original owner loses it). \"until the year of Yovel\": (immediately at the end of the year) that it (Yovel) not enter at all. In sum: Fields (of holding on Yovel) and money (on shemitah) are released as one (on the very end of the seventh year); Yovel releases at its beginning, and shevi'ith, at its end; and it (the field) goes out (to the original owner) on Yovel — even that which was redeemed. \"and he shall return to his holding\": (anyone who has a holding,) including a woman." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 25:31) (\"And the houses of courtyards, which have no wall roundabout; with the field of the land shall it be reckoned. Redemption shall there be for it, and on the Yovel it shall go out.\") \"which have no wall roundabout\": What is the intent of this? Why need it be written \"And the houses of courtyards\"? (i.e., Let it simply be stated \"And houses which have no wall roundabout.\") (To teach us) that even if they have a wall, they are perceived as if they do not. And how many are they? Two courtyards of two houses each. If there were three courtyards of two houses each (surrounded by a wall), they are regarded as houses of a walled city.", + "2) \"with the field of the land shall it be reckoned\": Just as a field of the land (i.e., a field of holing) is released by Yovel and by deducting money (towards its redemption), so, this too. (In that case) I might think that just as a field of the land may not be redeemed in less than two years, so, this. It is, therefore, written \"Redemption shall there be for it\" — immediately.", + "3) I might think that since they were given the advantages of both houses, (which are released immediately on Yovel) and of fields, (which are released by deduction of money) then (in certain instances) they are not released on Yovel; it is, therefore, written \"and on the Yovel it shall go out.\"", + "4) (Vayikra 25:32) (\"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding, a perpetual redemption shall there be for the Levites.\") \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding\": What is the intent of this? Because it is written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites,\" I might think (that the same applies to) bondsmen, writs, and movables; it is, therefore, written \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding.\" \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 25:15) (a minimum of two) \"years shall you buy from your fellow,\" I might think (that this restriction applies) even to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\" (i.e., they may redeem it even immediately after the sale).", + "5) (another answer:) Because it is written (Vayikra 25:30) \"And if it (the house) is not redeemed until its fulfillment of a complete year, etc.\", I might think (that this restriction applies) even to the Levites, it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\" (another answer):) Because it is written (Vayikra 27:20-21) \"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again. And the field shall be, when it goes out on the Yovel, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohanim shall be his holding\" — I might think that the same applies to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\"", + "6) (Vayikra 25:33) (\"And one who redeems from the Levites, then the selling of the house or the city of his holding shall go out on the Yovel; for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel.\") What is the intent of this? I might think that a Levite may redeem from an Israelite with all of the aforementioned \"advantages,\" the former being granted advantages and the latter not. It is, therefore, written \"and one who redeems from the Levites,\" intimating that one Levite redeems from another.", + "7) \"from the Levites\": and not all of the Levites, to exclude (from the privilege of redemption) the son of a Levite by a Nathinite (a descendant of the Giveonites) or by a mamzereth (a bastard). \"then the selling shall go out\": I might think that (even) bondsmen, writs, and movables go out; it is, therefore, written \"the house or the city of his holding.\" If so, why \"selling\"? His selling goes out (without indemnification) on Yovel, but what he dedicated to the Temple, does not go out thus on Yovel, but only with redemption.", + "8) \"for the houses of the cities of the Levites are their holding\": What is the intent of this? I might think that if an Israelite inherited his mother's father, a Levite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"and one who redeems, of the Levites.\" If so, I might think that if a Levite inherited his mother's father, an Israelite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"for the houses of the cities of the Levites.\" (Both factors must obtain:) He must be a Levite and (the house must be) in the cities of the Levites. These are the words of Rebbi. The sages say: The only criterion is \"the cities of the Levites\" (and not his being a Levite). \"for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel\": wherefore the Levites were accorded these \"advantages\" of redemption.", + "9) (Vayikra 25:34) (\"But the field of the open place of their cities shall not be sold, for it is a perpetual holding for them.\") Whence is it derived that a field may not be made an open place, nor an open place a field; that an open place may not be made a city, nor a city an open place? From \"the field of the open place of their cities.\" R. Elazar said: Whereof is this said? Of the cities of the Levites; but in the cities of the Israelites a field may be made an open space, an open space may be made a field; an open space may be made a city, but a city may not be made an open space, so that the cities of Israel not be destroyed. \"shall not be sold\": \"shall not be sold\" by the Temple treasurer, or \"shall not be sold\" at all (vis-à-vis returning on Yovel and being redeemable even within the first two years)? ", + "10) It is, therefore, written \"for it is a perpetual holding for them.\" How, then, am I to understand \"shall not be sold\"? As \"shall not be sold\" by the Temple treasurer. \"it is … for them.\" (See end of 8 above) " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 25:31) (\"And the houses of courtyards, which have no wall roundabout; with the field of the land shall it be reckoned. Redemption shall there be for it, and on the Yovel it shall go out.\") \"which have no wall roundabout\": What is the intent of this? Why need it be written \"And the houses of courtyards\"? (i.e., Let it simply be stated \"And houses which have no wall roundabout.\") (To teach us) that even if they have a wall, they are perceived as if they do not. And how many are they? Two courtyards of two houses each. If there were three courtyards of two houses each (surrounded by a wall), they are regarded as houses of a walled city.", + "2) \"with the field of the land shall it be reckoned\": Just as a field of the land (i.e., a field of holing) is released by Yovel and by deducting money (towards its redemption), so, this too. (In that case) I might think that just as a field of the land may not be redeemed in less than two years, so, this. It is, therefore, written \"Redemption shall there be for it\" — immediately.", + "3) I might think that since they were given the advantages of both houses, (which are released immediately on Yovel) and of fields, (which are released by deduction of money) then (in certain instances) they are not released on Yovel; it is, therefore, written \"and on the Yovel it shall go out.\"", + "4) (Vayikra 25:32) (\"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding, a perpetual redemption shall there be for the Levites.\") \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding\": What is the intent of this? Because it is written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites,\" I might think (that the same applies to) bondsmen, writs, and movables; it is, therefore, written \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding.\" \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 25:15) (a minimum of two) \"years shall you buy from your fellow,\" I might think (that this restriction applies) even to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\" (i.e., they may redeem it even immediately after the sale).", + "5) (another answer:) Because it is written (Vayikra 25:30) \"And if it (the house) is not redeemed until its fulfillment of a complete year, etc.\", I might think (that this restriction applies) even to the Levites, it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\" (another answer):) Because it is written (Vayikra 27:20-21) \"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again. And the field shall be, when it goes out on the Yovel, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohanim shall be his holding\" — I might think that the same applies to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\"", + "6) (Vayikra 25:33) (\"And one who redeems from the Levites, then the selling of the house or the city of his holding shall go out on the Yovel; for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel.\") What is the intent of this? I might think that a Levite may redeem from an Israelite with all of the aforementioned \"advantages,\" the former being granted advantages and the latter not. It is, therefore, written \"and one who redeems from the Levites,\" intimating that one Levite redeems from another.", + "7) \"from the Levites\": and not all of the Levites, to exclude (from the privilege of redemption) the son of a Levite by a Nathinite (a descendant of the Giveonites) or by a mamzereth (a bastard). \"then the selling shall go out\": I might think that (even) bondsmen, writs, and movables go out; it is, therefore, written \"the house or the city of his holding.\" If so, why \"selling\"? His selling goes out (without indemnification) on Yovel, but what he dedicated to the Temple, does not go out thus on Yovel, but only with redemption.", + "8) \"for the houses of the cities of the Levites are their holding\": What is the intent of this? I might think that if an Israelite inherited his mother's father, a Levite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"and one who redeems, of the Levites.\" If so, I might think that if a Levite inherited his mother's father, an Israelite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"for the houses of the cities of the Levites.\" (Both factors must obtain:) He must be a Levite and (the house must be) in the cities of the Levites. These are the words of Rebbi. The sages say: The only criterion is \"the cities of the Levites\" (and not his being a Levite). \"for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel\": wherefore the Levites were accorded these \"advantages\" of redemption.", + "9) (Vayikra 25:34) (\"But the field of the open place of their cities shall not be sold, for it is a perpetual holding for them.\") Whence is it derived that a field may not be made an open place, nor an open place a field; that an open place may not be made a city, nor a city an open place? From \"the field of the open place of their cities.\" R. Elazar said: Whereof is this said? Of the cities of the Levites; but in the cities of the Israelites a field may be made an open space, an open space may be made a field; an open space may be made a city, but a city may not be made an open space, so that the cities of Israel not be destroyed. \"shall not be sold\": \"shall not be sold\" by the Temple treasurer, or \"shall not be sold\" at all (vis-à-vis returning on Yovel and being redeemable even within the first two years)? It is, therefore, written \"for it is a perpetual holding for them.\" How, then, am I to understand \"shall not be sold\"? As \"shall not be sold\" by the Temple treasurer. \"it is … for them.\" (See end of 8 above)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 25:35) (\"And if your brother grows poor, and his hand falls with you, then you shall uphold him, as a convert and as a sojourner; and he shall live with you.\") \"If your brother grows poor, and his hand falls with you\": Do not allow him to drop. To what may this be compared? To a (slipping) burden upon an ass. So long as it is still in its place, you can grab onto it and set it aright. Once it has fallen to the ground, not even five can get it back again. And whence is it derived that even if you upheld him even four or five times you must, if necessary, continue doing so? From \"then you shall uphold him\" (connoting continuity) … and he shall live.\" I might think (that you must do so) even if you thereby assist him in some evil end; it is, therefore, written \"with you,\" only if he is \"with you\" (imach) in Torah and mitzvoth, as in (Vayikra 19:17) \"amitecha\" — one who is \"with you (itach)\" in Torah and mitzvoth. \"convert\" (ger) — this is a ger tzedek (a righteous convert, one who accepts all the mitzvoth); \"sojourner\" (toshav) — this is a convert who eats carrion (but abstains from idolatry).", + "2) (\"Do not take from him interest or increase, and you shall fear your G d, and your brother shall live with you.\") \"Do not take from him\": \"Do not take from him,\" but you may act as his guarantor (for a loan on interest that he took from a gentile). \"interest or increase\": Which is \"interest (neshech)\"? Lending a sela for five dinars, (which are more than a sela); two sa'ah of grain for three — (Interest is called \"neshech\") because he (the giver) \"bites\" (noshech, the taker). Which is \"increase\" (tarbith)? Increasing (one's assets) by (trading) produce. How so? One bought wheat from another (without taking possession) at one gold dinar per kor, this being the market price. Wheat rises to thirty (silver) dinars. The buyer then says to the seller: Give me my wheat; I want to sell it and buy wine. The seller: Your wheat is assumed by me as (a debt of) thirty (silver) dinars, and you have a claim on me for wine (worth thirty dinars) — and he has no wine. If he dos have wine he must give it to him.", + "3) \"and your brother shall live with you\": This was expounded by Ben Patori: If two men were walking along the road and one of them had only a kiton of water — If one of them drinks it, he will reach the settlement; if both of them drink it, they will both die — Ben Patori expounded: Let them both drink it and die, it being written \"and your brother shall live with you\" (i.e., \"as you do\"). R. Akiva said to him \"and your brother shall live with you\" — your life comes before that of your neighbor. (Vayikra 25:37) (\"Your money you shall not give him on interest, and on increase you shall not give your food.\") \"your money\": and not the money of others (i.e., gentiles); \"and your food\": and not that of others. — But perhaps (the meaning is) \"your money,\" but not the money of ma'aser; \"your food,\" but not animal food! (This cannot be maintained, for it is written [Devarim 23:20]) \"interest of money\" — to include the money of ma'aser; \"interest of food\" — to include animal food. \"and on increase you shall not give your food. (Devarim 23:38) I am the L–rd\" — whence they stated: One who takes upon himself the yoke of (shunning) interest takes upon himself the yoke of Heaven, and one who divests himself of the yoke of (shunning) interest divests himself of the yoke of Heaven. (Vayikra 25:38) (\"I am the L–rd your G d, who took you out of the land of Egypt to give to you the land of Canaan, to be a G d to you.\") \"I am the L–rd your G d, who took you out\": It is on this condition that I took you out of the land of Egypt — that you take upon yourselves the mitzvah of (shunning) interest. For all who acknowledge the mitzvah of (shunning) interest acknowledge the exodus from Egypt, and all who deny the mitzvah of (shunning) interest, it is as if they would deny the exodus from Egypt.", + "4) \"to give to you the land of Canaan, to be a G d to you\": From here they stated \"If one lives in Eretz Yisrael, he takes upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and if he goes outside of Eretz Yisrael, it is as if he serves idolatry. And David says (I Samuel 26:19) \"Accursed are they before the L–rd, for they have driven me out today not to have a share in the L–rd's inheritance, saying, Go and serve other gods.\" Now would it enter our mind that King David would serve idolatry? But (the meaning is that) he expounded \"If one lives in Eretz Yisrael, he takes upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and if he goes outside of Eretz Yisrael, it is as if he serves idolatry." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 25:39) (\"And if your brother grows poor with you, and he is sold to you, do not work with him the work of a servant.\") Whence is it derived that one is not permitted to sell himself and place (the proceeds) in his money-bag to buy animals, vessels, or a house unless he became impoverished? From \"And if your brother grows poor and he is sold\" — He may not sell himself unless he becomes poor. And whence is it derived that when he is sold, he shall be sold only to you (and not to a gentile)? From \"and he is sold to you.\" And whence is it derived that if beth-din sell him they sell him only to you? From (Devarim 15:12) \"If there be sold to you.\" \"your brother\": You shall treat him as a brother. I might think that he should conduct himself as a brother; it is, therefore, written \"a servant.\" I might think that you shall also conduct yourself to him as a servant; it is, therefore, written \"your brother.\" How so? You conduct yourself to him with brotherhood (i.e., you call him \"brother\"); he conducts himself to you with servitude (he calls you \"master\").", + "2) \"do not work with him the work of a servant\": He shall not carry you in a sedan-chair, and he shall not carry your things after you to the bath-house. Variantly: \"do not work with him the work of a servant\": \"with him\" do not work the work of a servant, but with a free man you may work the work of a servant, (for he does so of his free will).", + "3) (Vayikra 25:40) (\"As a hired man and as a sojourner shall he be with you; until the Yovel year shall he work with you.\") \"As a hired man\": Just as a hired man (Devarim 24:15) \"On his day shall you give him his hire,\" so, this one, \"On his day shall you give him his hire.\" \"as a sojourner\": Just as a sojourner (Devarim 23:17) \"… what is good for him; you shall not oppress him,\" so, this one \"… what is good for him; you shall not oppress him.\" \"shall he be with you\": \"with you\" in eating, \"with you\" in drinking, \"with you\" in covering — that you not eat a clean loaf and he eat a coarse loaf; that you (not) drink old wine and he drink new wine; that you (not) sleep on cotton and he sleep on straw. \"shall he work with you\": that he (the master) should not engage him for his craft to another. So that if he (the servant) were formerly a public bath-house attendant, a barber to the public, or a baker to the public, he should not do this (as a servant). R. Yossi says: If this were his trade (before he became a servant) he should do it; but his master should not bid him to do so ab initio. But the sages said: He cuts his (the master's) hair, and washes his garment, and bakes his dough. (Vayikra 25:41) (\"Then he shall go out from you; and his children with him. And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return.\") \"Then he shall go out from you\": (From this we may infer) that you (the servant) should not be in the village and he in the city, or you in the city and he in the village. \"he and his children with him\": (from which we may infer) Just as his master is obligated to feed him, so is he obligated to feed his wife and children. I might think, even if he married a woman without the knowledge of his master; it is, therefore, written \"he (and his wife) and his children\" — Just as he, with the knowledge of his master, so, his wife and children with the knowledge of his master.", + "4) \"And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return.\" R. Eliezer b. R. Yaakov said: Of whom is Scripture speaking? If of a nirtza (one who elected life-long servitude), this has already been mentioned. If of one who sold himself, this has (also) been mentioned. It must be speaking, then, of one who was sold by beth-din one or two years before the Yovel, as subject to release by the Yovel. Variantly: \"And he shall return to his family and to the holding of his fathers shall he return\": He returns to the office that he held in his family. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: To his holding and to his family he returns, but he does not return to the office that he held in his family. And the same applies to one who was exiled (to the cities of refuge, viz. Bamidbar 35:28). \"shall he return\": to include a murderer (in the emancipation of Yovel.)" + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 25:42) (\"For they are My servants, whom I took out of the land of Egypt; they shall not be sold as slaves are sold.\") \"For they are My servants\": My deed (of servitude) came first. (Therefore, they may serve you only as I permit you.) \"whom I took out of the land of Egypt\": on condition that they not be sold as slaves are sold. \"as slaves are sold\": that they not be stood up in public and sold on the auction block.", + "2) (Vayikra 25:43) (\"You shall not rule over him oppressively, and you shall fear your G d.\") \"You shall not rule over him oppressively\": Do not tell him \"Heat up this cup for me\" if you do not need it, \"Cool this cup for me,\" if you do not need it, \"Dig under this grape-vine until I come.\" And lest you say \"I really do need it,\" such things are relegated to the heart, (i.e., to the truth that one knows in his heart). And of all things that are relegated to the heart it is written \"and you shall fear your G d,\" (who probes the heart).", + "3) (Vayikra 25:44) (\"And your man-servant and your maid-servant, which will be to you, from the nations, which are around you; of them shall you buy a man-servant and a maid-servant.\") Lest you say: If You forbade all of these to us, who shall serve us? It is, therefore, written \"And your man-servant and your maid-servant, which will be to you from the nations.\" What is the intent of this? Whence is it derived that if a Jew lived with his maid-servant and begot a son by her you are permitted to make him your servant? From \"which will be to you.\" \"from the nations which are around you\": and not from the Canaanites in the land, (whom it is a mitzvah to destroy). \"from them shall you buy a man-servant and a maid-servant\": \"a man-servant and a maid-servant\": man-servant is being compared to maid-servant. Just as there is no kiddushin (betrothal) for a maid-servant (with a Jew) (viz. Shemoth 21:4), so, there is no kiddushin for a man-servant (with a Jewess).", + "4) (Vayikra 25:45) (\"And also of the sons of the sojourners, who sojourn among you, of them may you buy, and of their families that are with you, which they begot in your land; and they shall be to you for a holding.\") \"And also of the sons of the sojourners\": This tells me only (that you may buy) their children. Whence do I derive (that you may buy) them themselves? From \"of them may you buy.\" Whence is it derived that if one from all the families of the earth lived with one of the Canaanite women and she bore a son to him, you may buy him as a servant? From \"and of their families that are with you.\" Or, (when is it derived) that if one of the Canaanites lived with a woman from all the families of the earth and she bore a son to him, you may buy him as a servant? From \"which they begot in your land.\" \"and they shall be to you for a holding\": They are like a holding. Just as a holding is acquired by money, deed, or (manifesting) possession (chazakah), so servants are acquired by money, deed, or (manifesting) possession.", + "5) (Vayikra 25:46) (\"And you shall hold them as an inheritance for your sons after you to inherit as a holding. Forever shall you have them serve you. And in your brothers, the children of Israel, one man in his brother, you shall not rule over him oppressively.\") \"And you shall hold them as an inheritance (for your sons). \"them\" (the servants) for your sons and not your daughters for your sons — whence we are taught that a father does not pass on his (rights in his) daughters to his sons. And whence is it derived that one who is regarded de facto as one's son is considered his son (for all purposes)? From (\"your sons) after you,\" (\"after you\" connoting \"who are regarded as yours.\") \"as a holding\": Just as (the halachah of) ona'ah (\"wronging\") does not obtain with a (field of) holding (viz. Vayikra 25:14), so, it does not obtain with servants.", + "6) \"Forever shall you have them serve you.\": You have in them only (rights of) service, (but not \"rights\" of oppression). \"And in your brothers, the children of Israel, one man in his brother\": This tells me only of a man vis-à-vis a man. Whence do I derive the same for a man vis-à-vis a woman, a woman vis-à-vis a man, a woman vis-à-vis a woman? From \"one man in his brother\" — in any event (of \"brotherhood). \"you shall not rule over him oppressively\": \"you shall not rule over him oppressively,\" but you may rule over a free man, (who hires himself out for hard labor) \"oppressively.\"" + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 25:47) (\"And if the hand of a stranger and sojourner attain with you, and your brother grow poor with him, and he be sold to the stranger sojourning with you or to the uprooted of the family of a stranger,\") \"And if the hand of a stranger and sojourner attain with you\": What caused him to grow rich? His attachment to you. \"and your brother grow poor with him.\" What caused him to grow poor? His attachment to him. \"and he be sold to the stranger\": This is a righteous convert. \"sojourner\": This is a convert who eats carcass. \"the family of a stranger\": This is a gentile. \"or to the uprooted\": To include one who is sold to idolatry itself. (Vayikra 25:48) (\"After he is sold, redemption shall there be for him; one of his brothers shall redeem him.\") If one came and said to him (his kin): \"I will sell myself\" (if you do not help me), I might think that he must help him; it is, therefore, written \"After he is sold\" — he is to be helped only after he is sold. \"redemption shall there be for him\": immediately — do not allow him to become assimilated. Whence is it derived that his paternal brother takes precedence to his maternal brother (vis-à-vis redemption)? From \"one of his brothers shall redeem him.\"", + "2) (Vayikra 25:49) (\"Or his uncle, or his uncle's son shall redeem him; or those of his near of kin of his family shall redeem him; or if his hand attain, he shall be redeemed.\") \"his uncle\": This is his father's brother; \"his uncle's son\": This is the son of his father's brother. \"or those of his near of kin of his family\": This teaches that the nearest of kin takes precedence.", + "3) \"or if his hand attain\": his own hand. \"and he shall be redeemed\": by all men. Why is \"shall redeem him\" mentioned three times? To include all redemptions (in addition to his own, i.e., those of houses in open cities and of fields of holding) in this order (of precedence).", + "4) (Vayikra 25:50) (\"And he shall reckon with his buyer from the year that he was sold to him until the Yovel year. And the money of his selling shall be according to the number of years. According to the days of a hired man shall he be with him.\") \"And he shall reckon with his buyer\": and not with the heirs (of his buyer). \"from the year that he was sold until the Yovel year\": He does not go out in the sixth year. \"And the money of his selling shall be according to the number of years. According to the days of a hired man shall he be with him.\": He is acquired with money, and not with grain or vessels.", + "5) (Vayikra 25:51) (\"If there are yet many in the years, according to them shall he return his redemption from the money of his acquisition.\") And whence is it derived that he goes out by deduction of money (i.e., by deducting the value of the years that he worked from that of the years until Yovel and giving that as redemption)? From \"If there are yet many in the years, according to them shall he return his redemption from the money of his acquisition.\" Whence is it derived that if he were sold to him for one hundred a year and he increased in value and is now worth two hundred a year — whence is it derived that (for purposes of redemption) he is reckoned at one hundred a year? From \"he shall return his redemption from the money of his acquisition.\" (Vayikra 25:52) (\"And if few are left in the years until the Yovel year, then he shall reckon with him. According to his years shall he return his redemption.\") If he were sold to him for two hundred a year and he is now worth only one hundred a year, whence is it derived that he is reckoned at one hundred a year? From \"According to his years shall he return his redemption.\"", + "6) — whence we derive that one who was sold to a gentile has the upper hand (in the reckoning). Whence is it derived that when he is sold to a Jew, when he is redeemed he has the upper hand? From \"hired man\" (here) - \"hired man\" (Devarim 15:18, with respect to one who is sold by beth-din) — a gezeirah shavah (identity) — Just as with \"hired man\" mentioned in respect to (his being sold to) a gentile, he (the servant) has the upper hand (in his redemption), so, with \"hired man\" mentioned in respect to (his being sold to) a Jew, he (the servant) has the upper hand in his redemption.", + "7) (Vayikra 25:53) (\"As a hired man, year by year, shall he be with him; he shall not rule over him oppressively before your eyes.\") — What he (the master) eats, he (the servant) eats; what he drinks, he drinks.", + "8) \"He shall not rule over him oppressively\": I might think that one should enter his (the gentile's) house to discover what is being done to him (the servant); it is, therefore, written \"before your eyes\" — You are commanded only in respect to what you see before your eyes." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 25:54) (\"And if he not be redeemed with these, then he shall go out on the Yovel year; he and his children with him.\") \"And if he not be redeemed with these\": R. Yossi Haglili says: \"with these\" (i.e., if he is redeemed by his kin, he goes out) to freedom, and with other men, to servitude (i.e., he serves them for the years he was to serve the gentile). R. Akiva says: \"with these\" (i.e., if he is redeemed by his kin, he goes out) to servitude, and with other men, to freedom.", + "2) R. Shimon says: Whence is it derived that theft of a gentile is \"theft\" (and forbidden)? From (Vayikra 25:48) \"After he is sold, (monetary) redemption shall there be for him\" — he shall not be seized (from the gentile without payment). I might think that he may fool him (the gentile into letting him go for a token payment); it is, therefore, written (Vayikra 25:50) \"And he shall reckon with his buyer\" — with exactitude.", + "3) — But perhaps Scripture is speaking of a gentile that is not subject to you, and what can you do to him (to force him? — and for that reason you must be exact with him, and not because theft of a gentile is permitted). — (This is not so, for) \"then he shall go out on the Yovel year, he and his children with him\" indicates Scripture to be speaking of a gentile who is subject to you. If Scripture speaks thus of a gentile who is subject to you, how much more so of one who is not subject to you! If Scripture is so stringent with theft of a gentile, how much more so, with theft of a Jew!", + "4) (Vayikra 25:55) \"For to Me are the children of Israel servants. They are My servants, whom I took out of the land of Egypt\": so that they not subject them to servitude. \"I am the L–rd your G d\": What is the intent of this (in this context)? We are hereby taught that all who subject them to servitude below are regarded as doing so (to Him) above.", + "5) (\"Do not make for yourselves idols (elilim), and a graven image or a pillar you shall not upraise for yourselves, and a covering stone you shall not place in your land to bow down upon it, for I am the L–rd your G d.\") \"Do not make for yourselves elilim\": This is one of the pejorative names assigned to the gentiles re their rites. \"and a graven image or a pillar\": Just as a graven image, if you made it, you must void it, so, a pillar, if you made it, you must void it. Just as a pillar comes under \"You shall not upraise,\" so a graven image comes under \"You shall not upraise.\" \"You shall not upraise\": This refers to (a statue of) Mercury on the ways. R. Shimon b. Gamliel says: These are the solar columns on the roof tops. \"and a covering stone you shall not place in your land to bow down upon it.\" In your land you do not prostrate yourselves upon the stones, but you do prostrate yourselves upon the stones in the Temple.", + "6) \"for I am the L–rd your G d, (Vayikra 26:2) My Sabbaths shall you keep and My sanctuary shall you fear.\" Scripture speaks of one who has been sold to a gentile — that he not say: Since my master serves idolatry, I, too, will serve idolatry; since my master desecrates Sabbaths, I, too, will desecrate the Sabbaths. In this regard it is written \"Do not make for yourselves idols,\" My Sabbaths shall you keep and My sanctuary shall you fear\": Scripture hereby exhorts (the servant) to (the fulfillment of) all the mitzvoth. \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 26:3) (\"If in My statutes you walk, and My mitzvoth you keep to do them,\") \"If in My statutes you walk … (Vayikra 26:4) then I shall give your rains in their proper times, etc.\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He yearns that Israel toil in Torah. And thus is it written (Tehillim 81:14-15) \"Would that My people heeded Me, that Israel walked in My ways! In an instant I would humble their foes and against their oppressors turn My hand!\" (Isaiah 18:19) \"Would that you heeded My mitzvoth — then your peace would be like a river and your righteousness like the waves of the sea. And your seed would be like the sand and the issue of your loins like its innards. Its name would not be cut off and blotted out before Me!\" And (Devarim 5:26) \"Who would grant that this their heart would be in them to fear Me and to keep all My mitzvoth all the days, so that it be good for them and for their children forever\" — whence we learn that the Holy One Blessed be He yearns that they toil in Torah.", + "2) \"If in My statutes you walk\": I would think that these are the mitzvoth. But in \"and My mitzvoth you keep, to do them,\" mitzvoth are already stated. How, then, am I to understand \"If in My statutes you walk\"? — that you toil in Torah. And thus is it written (Vayikra 26:14) \"And if you do not hearken to Me.\" I might think that these (words) are (spoken of) the mitzvoth. But in (Vayikra 26:14) \"and do not do all of these mitzvoth,\" mitzvoth are already stated. How, then, am I to understand \"If you do not hearken to Me\"? — to toil.", + "3) Similarly, it is written (Shemoth 20:8) \"Remember the day of Sabbath to sanctify it.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 5:12) \"Observe (the Sabbath day to keep it holy\") observance in the heart is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 9:7) \"Remember, do not forget, your having angered the L–rd in the desert.\" I might think (\"remember\") in your heart. But in \"do not forget,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 24:9) \"Remember what the L–rd your G d did to Miriam.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy to heed it exceedingly and to do,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 25:17) \"Remember what Amalek did to you.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 25:19) \"Do not forget,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth.", + "4) Similarly, (Vayikra 26:32) \"And I will make desolate the land.\" I might think, (\"desolate\") of man. But in (Vayikra 26:31) \"And I will lay waste your cities,\" man is already stated. How, then, am I to understand \"And I will make desolate the land\"? Of passersby. Similarly, \"and I will make desolate your sanctuaries.\" I might think (\"desolate\") of offerings. But in (Vayikra 26:31) \"and I will not smell your sweet savors,\" offerings are already stated. How, then, am I to understand \"and I will make desolate your sanctuaries\"? Of troops (of festival pilgrims).", + "5) \"If in My statutes you walk, and My mitzvoth you keep, to do them\": (Scripture speaks of) one who learns in order to do, and not of one who learns in order not to do. For if one learns in order not to do, it is better had he not been created." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 26:4) (\"Then I shall give your rains in their proper times, and the earth shall yield its produce, and the tree of the field shall yield its fruit.\") \"Then I shall give your rains in their proper times\": in the nights. But perhaps (the meaning is) on the eves of Sabbath (This cannot be, for) they said: Even if the years were like those of Eliyahu and the rains descended on the eves of Sabbath, it is nothing but a sign of cursing. How, then, am I to understand \"Then I shall give your rains in their proper times\"? In the nights. It happened in the days of Herod that the rains descended in the nights. In the morning the sun shone and the wind blew and the earth dried, and the workers went out to their work, knowing that their deeds were for the sake of Heaven. \"Then I shall give your rains in their proper times\": on Wednesday nights and on Sabbath nights. It happened in the days of Shimon b. Shetach and in the days of Queen Shlamtzah that the rains descended from the nights of Sabbath to the nights of Sabbath until the wheat became like kidneys, and the barley like olive-stones, and the lentils like golden dinars. And the sages tied up some of them and left them for future generations to apprise them (by contrast) what were the fruits of sin. As it is written (Jeremiah 59:2) \"Your transgressions have diverted these (blessings)\", (Isaiah 5:25) \"And your sins have hidden (His) face from you against hearing\", (Jeremiah, Ibid.) \"They (your sins) have withheld the good from you.\"", + "2) \"Then I shall give your rains in their proper times\": (but) not the rains of all the lands. How, then, am I to understand (Bereshith 28:14) \"And all the families of the earth will bless themselves in you and in your seed\"? That there will be plenty in Eretz Yisrael and famine in all the lands. And they will come and buy from you and enrich you with money, as it is written (Bereshith 47:14) \"And Yosef gathered in all the money that was found in the land of Egypt and in the land of Canaan for the food that they bought.\" And (Devarim 33:25) \"As your days, your flow\" — All of the lands will \"flow\" money and bring it to Eretz Yisrael.", + "3) \"and the earth shall yield its produce\": Not as it does now, but as it did in the days of Adam. And whence is it derived that the earth is destined to be sown and to give fruit on the same day? From (Tehillim 111:4) \"A portent (in the days of Adam) He made for His (future) wonders,\" and (Bereshith 1:11) \"Let the earth sprout vegetation, grass, etc.\" — whereby we are taught that on the same day that it was sown, it gave forth fruit.", + "4) \"and the tree of the field shall yield its fruit\": Not as it does now, but as it did in the days of Adam. And whence is it derived that a tree is destined to be planted and to bear fruit on the same day? From \"A portent (in the days of Adam) He made for His (future) wonders,\" and (Bereshith, Ibid.) \"a fruit-tree, making fruit of its kind\" — whereby we are taught that on the same day that it was planted, it bore fruit.", + "5) Whence is it derived that the tree (itself) is destined to be eaten? From \"fruit-tree.\" If to teach that it produces fruit, is it not written (Ibid.) \"producing fruit after its kind\"? If so, what is the intent of \"fruit-tree\"? Just as the fruit was eaten, so, the tree was eaten.", + "6) And whence is it derived that non fruit-producing trees are also destined to bear fruit? From \"and the tree of the field shall yield its fruit.\"", + "7) (Vayikra 26:5) (\"And your threshing will reach the vintage, and the vintage will reach the sowing, and you will eat your bread in satiety, and you will dwell securely in your land.\") \"And your threshing will reach the vintage\": (The crops will be so abundant) that you will be engaged in threshing when the vintage (season) arrives. \"and the vintage will reach the sowing\": You will be engaged in harvesting the vintage when the sowing (season) arrives. \"and you will eat your bread in satiety\": It need not be said that a man will eat much and be sated, but (the meaning is that) he will eat little and be blessed in his innards, as it is written (Shemoth 22:25) \"And you will serve the L–rd your G d, and He will bless your bread and your water.\" \"and you will dwell securely in your land\": In your land you will dwell securely, but not outside of it.", + "8) Lest you say \"There is food and there is drink, but without peace there is nothing!\" It is, therefore written (Shemoth 22:26) \"And I will put peace in the land\" — whence we are apprised that peace is over and against all. And thus is it written (Isaiah 45:7) (\"I) form light and create darkness. (I) make pace and create 'all.'\" — whence we are apprised that peace is over and against all." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 26:6) \"and you will lie down and not tremble\": without fear of any animal. \"and I will eliminate vicious beasts from the land.\" R. Yehudah says: He will eliminate them from the world. And thus is it written (Tehillim 92:1) \"A psalm, a song for the day of Shabbath\": for the cessation (mashbith [like \"Shabbath\"]) of harmful agents from the world. R. Shimon says: He will prevent them from causing harm. R. Shimon said: What redounds more to the praise of the L–rd, the absence of harmful agents or their existing but not causing harm? Certainly, the second.", + "2) And thus is it written (Isaiah 11:6-8) \"And the wolf will live with the lamb, and the leopard will lie down with the kid, and a calf, a lion whelp and a fatling (will walk) together, and a young child will lead them. A cow and a bear will graze, and their young will lie down together; and a lion, like cattle, will eat hay. A suckling will play by a viper's hole, and a newly weaned child (will stretch) his hand to the 'lightener' of an adder.\" (\"gemul yado hadah\") We are hereby taught that a Jewish child is destined to stretch his hand into the ocular orb (thus, \"lightener\") of an adder and to extract bile from its mouth. And this (the italicized phrase) is the intent of \"gemul yado hadah.\" This (\"hadah\") is a man-killing animal.", + "3) \"and a sword will not pass through your land\": Not only will they not come against you for war, but the passers (for war) will not (even) pass from one land (Eretz Yisrael) to the other, as they did in the days of Yoshiyahu (viz. II Chronicles 35:21)", + "4) (Vayikra 26:8) (\"And there will pursue of you, five, one hundred; and one hundred of you will pursue ten thousand, and your enemies will fall before you by the sword.\") \"And there will pursue of you, five, one hundred; and one hundred of you will pursue ten thousand\": of the weaker among you, and not of the stronger. \"and one hundred of you will pursue ten thousand\": Now is this the count? (If five pursue one hundred,) should it not be that one hundred will pursue two thousand? But there is no comparison between many who observe the Torah and few who observe it, (the many having disproportionately far more power). \"and your enemies will fall before you by the sword.\": Not in the usual manner, (but in abject surrender).", + "5) (Vayikra 26:9) (\"And I shall turn to you, and I shall make you fruitful, and I shall expand you, and I shall establish My covenant with you.\") \"And I shall turn to you\": To what may this be compared? A king hired many workers, and there was one among them who worked with him for many days. The workers came to claim their wage and he among them. The king says to the worker: \"My son, I shall turn to you. These many did little work for me and I will give them a small wage. But, as for you, there is a great reckoning that I am destined to make with you.\" So, Israel in this world claim their wage before the Holy One Blessed be He, as do the nations of the world. And the Holy One Blessed be He says to Israel: My sons, I will turn to you. These nations of the world did little work for Me, and I will pay them a small wage; but you — there is a great reckoning that I am destined to make with you\" — thus, \"And I shall turn to you\": with good. \"and I shall make you fruitful\": with children. \"and I shall expand you\": with an upright stature. \"and I shall establish My covenant with you\": not as the first covenant, which you broke, as it is written (Jeremiah 31:31) \"'They broke My covenant, and I mastered them,' says the L–rd,\" — but a new covenant, which will not be broken, as it is written (Jeremiah 31:30) \"Behold, days are coming, says the L–rd, when I will seal with the house of Israel and with the house of Judah a new covenant\" — which will not be broken." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 26:10) (\"And you will eat the old grown old; and you will remove the old in the face of the new.\") What is the intent of this? We are hereby taught that whatever is older is better than its neighbor. \"grown old\": This tells me only of wine, which is wont to become old. Whence do I derive (the same) for all things that grow old? From \"the old grown old.\" \"and you will remove the old in the face of the new\": The granaries will be full of the new, and the store-houses will be full of the old. And you will ponder \"How can we remove the old to make room for the new?\"", + "2) (Vayikra 26:11) \"And I will place My tabernacle in your midst\": the Temple. \"and My soul will not abhor you\": When I redeem you (in the end of days), I will not (again) despise you (to remove My Shechinah from you).", + "3) (Vayikra 26:12) (\"And I will walk in your midst, and I will be, unto you, a G d, and you will be unto Me, a people.\") To what may this be compared? A king went out to walk with his tenant-farmer in his orchard. The tenant-farmer (sees him) and hides from him. The king says to him: \"Why do you hide from me? I am like you\" (i.e., I planned the orchard and you are tending it.) (And the Holy One Blessed be He speaks (in this wise) to the righteous ones.) Thus is the Holy One Blessed be He destined to walk with the righteous in the Garden of Eden in time to come. They will see Him and recoil before Him, (and He will say to them) \"I am like you.\"", + "4) I might think (this implies that) My awe will not be upon you; it is, therefore, written \"and I will be unto you, a G d, and you will be unto Me, a people.\" If you do not trust Me in all of these things (remember that) (Vayikra 26:13) \"I am the L–rd your G d, who took you out of the land of Egypt, etc.\" I am the one who wrought miracles for you in Egypt and I am the one who is destined to perform all of these miracles for you.", + "5) \"so that you not be slaves to them\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 7:8) \"And he rescued you from the house of bondage,\" I might think that they were slaves to slaves; it is, therefore, written \"slaves to them\" — They were slaves to kings, and they were not slaves to slaves.", + "6) \"and I will break the bars of your yoke\": To what may this be compared? One has a cow that he plows with and he lends it to another to plow with. That man has ten sons. This one comes and plows with it and leaves, and that one comes and plows with it and leaves — until the cow is exhausted and buckles under. All the cows (i.e., all the nations) enter and that cow (Israel) does not enter. It does not wait to be freed (of its yoke) by that man; but He comes immediately and breaks the yoke and cuts the yoke thongs. So, Israel in this world. One power comes and subjugates her and leaves, and another power comes and subjugates her and leaves. And the furrow is long, as it is written (Tehillim 128:3) \"Plowmen have plowed on my back; they have lengthened their furrow.\" Tomorrow, when the end arrives, the Holy One Blessed be He will not tell the nations: \"This and this is what you have done to My children.\" But immediately He will come and break the yoke and cut the yoke thongs, as it is written \"And I will break the bars of your yoke.\" And thus is it written (Tehillim, Ibid. 4) \"He has cut the cords of the wicked.\"", + "7) \"and I will make you walk upright\": R. Shimon says: Two hundred ells. R. Yehudah says: One hundred ells as (the height of) Adam. This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? From (Tehillim 144:12) \"our daughters as corner-stones, fashioned as the form of the sanctuary.\" And how (high) were the walls of the sanctuary? One hundred ells. Variantly: \"And I will make you walk upright\": With a straight stature, afraid of no one." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 26:14) (\"And if you do not hearken to Me, and do not do all of these mitzvoth,\") \"And if you do not hearken to Me\": if you do not hearken to the midrash (exposition) of the sages. I might think (that the intent is to what is written [in the Torah]) But in \"these mitzvoth\" what is written in the Torah is already stated. How, then, am I to understand \"if you do not hearken\"? (As referring) to the midrash of the sages.", + "2) \"And if you do not hearken to Me\": What is the intent of this (\"to Me\"). (The reference is to) one who knows his Master, but wilfully rebels against Him. Similarly, (Bereshith 13:13) \"And the people of Sodom were evil and sinful to the L–rd exceedingly.\" Why need \"to the L–rd\" be stated? (The intent is) They knew their Master, and wilfully rebelled against Him.", + "3) \"and you do not do\": Is there a man who does not learn and does (the mitzvoth)? It is, therefore, written \"if you do not hearken and you do not do\" — Whoever does not learn does not do. Or is there a man who does not learn and does not do, but does not despise others (who do the mitzvoth)? It is, therefore, written (Bereshith 13:15) \"and if My statutes you despise.\" Whoever does not learn and does not do, will despise others (who do the mitzvoth). Or is there a man who does not learn and does not do and despises others (who do the mitzvoth), but does not hate the sages? It is, therefore, written \"and if My judgments, your souls abhor\" — Whoever does not learn and does not do and despises others, in the end will hate the sages. Or is there a man who does not learn and does not do and despises others and hates the sages, but allows others to do? It is, therefore, written \"not to do (all of My mitzvoth.\") — Whoever does not learn and does not do and despises others and hates the sages, in the end, will not allow others to do. Or is there a man who does not learn and does not do and despises others and hates the sages and does not allow others to do, but acknowledges the mitzvoth pronounced from Sinai? It is, therefore, written \"all of My mitzvoth.\" — Whoever does not learn and does not do and despises others and hates the sages and does not allow others to do, in the end will deny the mitzvoth pronounced from Sinai. Or is there a man who possesses all of these traits but does not deny his faith? It is, therefore, written \"to break My covenant.\" — Whoever possesses all of these traits, in the end will break the faith." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 26:16) (\"I, too, will do this to you, and I shall visit terror upon you: consumption and fever, dimming the eyes and plaguing the soul; and you shall sow your seed in vain, for your foes shall eat it.\") \"I, too\" (\"af ani\"): \"I\" shall speak only with \"af\" (wrath). It is \"I\" who built; \"I\" will destroy. \"I\" who planted; \"I\" will uproot. And thus is it written (Jeremiah 45:4) \"What I have built, I shall destroy. What I have planted, I will uproot.\" \"I will do this\": This is more grievous to you than all, for My great name (\"I\" [one of the names of the L–rd]) is engraved upon you as a debtor. \"to you\": This came to you by your own hands, (for) evil never proceeds from Me. And thus is it written (Eichah 3:38) \"From the mouth of the Most High there shall not go forth the evils, but the good.\"", + "2) \"and I shall visit upon you\": The plagues will visit you from one to the other. While the first is still with you, I will bring another upon its heels. \"terror\" (\"behalah\") — a plague which confounds (mevaheleth) the populace. Which is that? Pestilence.", + "3) \"consumption\" (shachefeth): Sometimes a person is sick in bed, yet his flesh is preserved; it is, therefore, written \"shachefeth\" — he (i.e., his flesh) is consumed. Sometimes he is consumed, but he is comfortable and not feverish; it is, therefore, written \"and fever\" — he is feverish. Sometimes he is feverish, but he has hope of living; it is, therefore, written \"dimming the eyes\" (of hope). Sometimes he does not expect to live, but others expect him to live; it is, therefore, written \"and plaguing the soul\" (of the onlookers). \"and you shall sow your seed in vain\": sowing and not sprouting. If \"sowing and not sprouting,\" how are we to understand \"for your foes shall eat it.\" Rather, he sows it the fist year and it does not sprout; the second year, and it sprouts — and foes come and eat it, as it is written \"and you shall sow your seed in vain, for your foes shall eat it.\" Variantly: Scripture speaks re sons and daughters — that you shall labor and raise them, and sin come and consume them. And thus is it written (Eichah 2:22) \"Those I fondled and raised, my foes destroyed.\"", + "4) (Vayikra 26:17) (\"And I shall turn My face against you, and you will be smitten before your foes, and your foes shall rule within you; and you shall flee when none pursue you.\") Just as it is written in respect to the good (Vayikra 26:9) \"And I shall turn to you,\" so is it written in respect to the evil \"And I shall turn My face against you.\" To what may this be compared? To a king who says to his servants \"I shall turn away from all my affairs and deal with you with evil.\"", + "5) \"and you will be smitten before your foes\": The pestilence will kill you from within and informers will surround you from without. \"and your foes shall rule within you\": I will place over you (foes) from you (i.e., from your midst) and against you. For when the nations rise against Israel they seek only what is in the open, as it is written (Shoftim 6:3) \"And it was, whenever Israel would sow, that Midian and Amalek and the people of the east would rise against him. And they would encamp against them and destroy the produce of the land until you come to Azzah. And they would not leave sustenance in Israel, nor sheep nor ox nor ass.\" But when I place over you (foes) from you, they will seek out your hidden things, as it is written (Michah 3:3) \"But you ('heads of Yaakov') have eaten the flesh of My people.\" \"and you shall flee\": out of fear; \"with none pursuing you\": (your) lacking power (to resist)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 26:18) (\"And if with these you do not hearken to Me, then I shall chastise you even more, seven-fold for your sins.\") \"with these\" (\"ad eileh\"). R. Eliezer says: The Holy One does not bring calamity to Israel until he testifies (\"me'id\" [similar to\" ad]) against them first, as it is written \"And if ad eileh.\" R. Yehoshua says: Let Israel not say \"The plagues have ended and He has no other to bring upon us\"; it is, therefore, written \"And if ad eileh\" — still (\"od [similar to \"ad\"]) I have others of these and like these to bring. Then I shall chastise you even more, seven-fold for your sins.\": You transgressed seven transgressions (\"not learning, not doing, etc.,\" viz. Section 2:3 above) — come and take upon yourselves seven calamities, (which follow).", + "2) (Vayikra 26:19) (\"And I shall break the pride of your strength, and I shall make your sky as iron and your earth as brass.\") \"And I shall break the pride of your strength\": This is the Temple. And thus is it written (Ezekiel 25:21) \"Behold, I am destroying My sanctuary, the pride of your strength.\" R. Akiva says: \"And I shall break the pride of your strength\": These are the heroes of Israel, such as Yoav ben Tzeruyah and his company. Others say: These are the proud ones (the martyrs), who are the pride of Israel, such as Papppus ben Yehudah and Lulianus Alexandri and their company.", + "3) \"and I shall make your sky as iron and your earth as brass\": This is worse for them than the later (imprecation). For in the later what is written? (Devarim 28:23) \"And your skies over your heads shall be as brass,\" that the skies will \"sweat,\" as brass \"sweats,\" and the earth will not \"sweat,\" as iron does not sweat — and this will guard its fruit (against rotting.) But here what is written? \"and I shall make your sky as iron and your earth as brass,\" that the skies will not \"sweat,\" as iron does not \"sweat,\" and the earth will \"sweat\" as brass \"sweats,\" and it will lose its fruit. (Vayikra 26:20) (\"And your power shall be spent in vain, and your land will not yield its produce, and the tree of the field will not yield its fruit.\") \"And your power shall be spent in vain\": Rebbi says: This is the vineyard, (which requires much labor). Others say: This is flax. Others say: This is their strength (itself). Variantly: This refers to one who married off his daughter with a great dowry, but before the seven days of rejoicing are completed his daughter dies — so that he buries his daughter and loses his wealth.", + "4) \"and your power shall be spent in vain\": If a man did not toil and did not plow and did not sow and did not weed and did not clear and did not hoe, and at harvest time there came blast, and mildew, and (the field) were smitten, it is of no import. But if a man toiled and plowed and sowed and weeded and hoed and cleared, and at harvest time there came blast and (the field) were smitten, his teeth are \"dulled.\" \"and your land will not yield its produce (yevulah).\" \"yevulah\": what you bring to it. \"and the tree of the field will not yield its fruit\": The tree will not form its fruits, and when it blooms it will shed its fruit (prematurely).", + "5) (Vayikra 26:21) (\"And if you walk with Me laxly and do not desire to listen to Me, then I shall smite you even more, seven-fold according to your sins.\") \"And if you walk with Me laxly and do not desire to listen to Me\": You made My Torah \"incidental\" in the world — I, too, will make you \"incidental\" in the world. \"then I shall smite you, even more, seven-fold according to your sins\": You transgressed seven transgressions — come and accept seven calamities.", + "6) (Vayikra 26:22) \"And I will send against you the beast of the field\": This tells me only of a beast of prey. Whence do I derive (the same for) an animal that is not a beast of prey? From (Devarim 32:24) \"And the tooth of beasts I will send against them.\" I might think that they will bite but not kill; it is, therefore, written (Devarim 32:24) \"with the venom of the crawlers in the dust.\" Just as these bite and kill, so, those (Vayikra, Ibid.) ", + "7) \"and it will bereave you\": of your children. \"and it will cut off your cattle\": outside. \"and it will diminish you\": inside. \"and your ways will be desolate\": \"ways\" — plural, to include (all) paths, big and small. [In sum: seven calamities] " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 26:25) \"And I will bring upon you a sword, avenging the vengeance of the covenant\": What is \"vengeance of the covenant\"? Such as the blinding of the eyes of Tzidkiyahu king of Judah, (who broke his covenant with Nevuchadnezzar). \"And you will be gathered together into your cities\": because of the siege. \"and I will send a plague in your midst\": The pestilence will devour you from within, and informers will surround you from outside. \"and you will be delivered into the hand of the foe\": Halachah: It is not permitted to allow the dead to lie over in Jerusalem, and when they took him out to bury him they were seized by the foe.", + "2) (Vayikra 26:26) \"When I break your staff of bread\": to include all that comes with the bread. \"ten women shall bake your bread in one oven: for lack of wood, \"and they shall dole out your bread by weight\": For the wheat will be rotten (and the loaf will crumble) and they will sit and weigh it at the oven. (\"and you will eat and not be sated\") R. Yossi b. Dormaskith says: As people say: (If he had) an issar and a perutah (coins), he would sit and \"weigh\" (in his mind) and say \"I will buy a loaf. (Maybe) I will eat it (and be sated\") — but he is not sated. \"I will buy dates. Maybe I will eat them and be sated.\" But still, he eats them and is not sated, viz.: \"and you will eat and not be sated.\" Variantly: \"You will eat and not be sated\": This is the famine of (intestinal) commotion (i.e., malfunction).", + "3) (Vayikra 26:29) \"And you will eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters will you eat\": They say of Doeg ben Yosef, who died and left a young child to his mother, that each year she would measure him by hand-breadth and give his weight in gold to the Temple. When they surrounded the citadel of Jerusalem, she slaughtered him with her own hand and ate him. And it is over her that Jeremiah keens (Eichah 2:20) \"Shall women eat their fruit, their fondled ones (\"measured by hand-breadth\" and dedicated to the Temple)? And the Holy Spirit answers her (Eichah 2:20) \"Shall there be killed in the Temple of the L–rd, Cohein and prophet!\" — Zechariah ben Yehoyada the Cohein. \"And you will eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters will you eat\": What is the intent of this (seemingly redundant \"will you eat\")? This tells me only that fathers will eat the flesh of sons and daughters. Whence is it derived that sons will eat the flesh of fathers? From \"will you eat.\" And thus is it written (Ezekiel 5:10) \"Therefore, fathers will eat children in your midst, and children will eat their fathers.\"", + "4) (Vayikra 26:30) \"And I will destroy your high places\": as implied. \"And I will cut down chamaneichem\": These are the diviners and charmers in Israel. \"and I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols\": What do the carcasses have to do with the idols: They said: (At the destruction of Jerusalem) Eliyahu made the rounds of all those swollen with hunger. Finding one so smitten, he said to him: \"My son, from which family are you\"? The boy: \"From such and such.\" Eliyahu: \"How many were you?\" The boy: \"Three thousand.\" Eliyahu: \"And how many are left of you?\" The boy: \"I.\" Eliyahu: \"Would you like to say something that will keep you alive?\" The boy: \"Yes.\" Eliyahu: \"Say, hear O Israel, the L–rd, our G d, the L–rd is One.\" Immediately he screamed and said: \"Hush! Do not mention the name of the L–rd; my father never taught me thus!\" — saying which, he took his idol, placed it on his heart, and embraced it and kissed it until his belly burst, and he and his idol fell to the ground. And of this it is written \"and I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols.\" \"and My soul shall abhor you\": This is exile. Others say: This is the removal of the Shechinah. (Vayikra 26:31) \"And I will lay waste your cities\" (\"areichem\") \"ir,\" \"arei,\" \"areichem\" (all being implicit in the word \"areichem\") — to include large towns and provinces. \"and I will make desolate your sanctuaries (\"mikdesheichem\"): \"mikdash,\" \"mikdeshei,\" \"mikdesheichem\" — to include synagogues and houses of study. \"and I will not smell your sweet savors\" (as stated).", + "5) (Vayikra 26:32) \"and I will make desolate the land\": These are propitious tidings — that Israel will now say: \"Since we have been exiled from our land, now the foe will come and find solace therein.\" For it is written \"and your foes who dwell upon it will be awe-struck by it\" — even the foe that comes afterwards will find no solace therein.", + "6) (Vayikra 26:33) \"And you will I scatter among the nations\": These are bad tidings for Israel. For when all the inhabitants of a country are exiled into one place, they see each other and are (somewhat) consoled thereby. But it shall not be so with you. I am destined to scatter you among all of the nations, as one scatters barley with a winnowing fan, no (kernel) adhering to the other, as it is written (Jeremiah 15:7) \"I will scatter them with a winnowing fan through the gates of the earth. I have bereaved, I have destroyed My people, for they have not turned back from their ways.\"", + "7) \"and I will draw out the sword after you\": The sword drawn out after you will not soon return (to its sheath), as spilled out water, which does not return to its vessel." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"and your land will be desolate, and your cities will be waste\": These are bad tidings for Israel. For if a man is exiled from his vineyard and from his house and (he knows that) he is destined to return, it is as if his vineyard and his house are not laid waste. But it shall not be so with you, for \"your land will be desolate and your cities will be waste\" — because you are not destined to return.", + "2) (Vayikra 26:34) \"Then shall the land requite its Sabbaths\": I told you to sow six (years) and to leave one unsown for Me, so that you should know that the land is Mine. But you did not do so — Arise and be exiled from it, and it will lie waste of itself, all the shemitah years that it owes Me. As it is written: \"Then shall the land requite its Sabbaths. All the days of its (unrequited) Sabbaths … shall it rest.\"", + "3) (Vayikra 26:36) \"And those who are left of you, I shall bring terror into their hearts\": It is not written \"I shall bring terror into them,\" but I shall bring terror into their hearts.\" And which is that? Awe, fright, worry, trembling, and fear.", + "4) (Vayikra 26:37) \"and they will be chased by the sound of a driven leaf\": R. Yehoshua ben Karchah said: Once we were sitting between the trees and the wind started blowing and dashed the leaves against each other — whereupon we arose and ran, saying (to ourselves): \"Woe unto us if we are overtaken by the horsemen!\" After some time we turned around and found no one there — whereupon we sat down and cried, saying \"Woe unto us, upon whom has been fulfilled the verse \"and they will be chased by the sound of a driven leaf, and they will flee as one flees the sword\" — from fright — \"and they will fall though none pursue\" — from powerlessness.", + "5) (Vayikra 26:37) \"And they will stumble, one man by his brother\": It is not written \"one man because of his brother\" (i.e., in running), but \"one man by his brother,\" the sin of his brother — whereby we are taught that all of Israel are responsible, one for the other.", + "6) \"and you will not arise before your foes\": This is the hour of the taking of Jerusalem." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 26:38) \"And you will go lost among the nations\": R. Akiva says: These are the ten tribes that were exiled to Medea. Others say: \"And you will go lost among the nations\": By \"lost,\" \"exiled\" is meant. I might think \"lost,\" literally. (This is not possible, for) in (Vayikra 26:38) \"and the land of your foes will devour you,\" (literal) \"loss\" is mentioned. How, then, am I to understand \"And you will go lost among the nations\"? As \"exiled.\"", + "2) (Vayikra 26:39) \"And those that are left of you will melt away (\"yimaku\") in their sins\": (\"yimaku\" is to be understood as \"yimasu\" [\"melt away\"]) It is not written that they will melt away because of their sins, but that they will melt away in their sins (i.e., their sins themselves will afflict them). \"and also with the sins of their fathers with them they will melt away\": But has the Holy One Blessed be He not assured Israel that fathers will not punish fathers because of the children nor children because of the fathers? (viz. Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons, and sons shall not be put to death because of fathers\"? If so, what is the intent of \"also with the sins of their fathers with them will they melt away\"? When they hold onto the sins of their fathers (thus \"with them\") generation after generation, they are punished for them.", + "3) (Vayikra 26:40) \"And they will confess their sins and the sin of their father\": This is in respect to repentance. As soon as they confess their sins, I shall return and pity them \"for their faithlessness wherein they betrayed Me.\"", + "4) (Vayikra 26:41) \"Then I, too, will walk with them in 'laxity.'\": They made My laws \"incidental\" in the world; I, likewise, will make them \"incidental\" in the world. \"and I will bring them into the land of their foes\": These are glad tidings for Israel — that they not say: Since we have been exiled among the nations, we can do as they do. I will not allow them (to do this), but I will set up My prophets over them and return them to the good under My wings. Whence is this derived? From (Ezekiel 20:32) \"And what you have in mind shall not come to pass, your saying 'We shall be as the nations and as the families of the earth,' but (Ezekiel 20:33) 'As I live, says the L–rd G d, I will reign over you with a strong hand and with an outstretched arm and with spilled-out wrath!'\" — Perforce, against your will, I will impose My kingdom upon you.", + "5) (Vayikra 26:41) \"Then their uncircumcised heart will be humbled\": This is stated in respect to repentance. Immediately, they will humble their hearts in repentance. Immediately, I will return and pity them, viz.: \"Then their uncircumcised heart will be humbled, and then their sin will be expiated.\"", + "6) \"Then I will remember My covenant with Yaakov\": Why are the patriarchs mentioned in reverse order? (To teach that) if the deeds of Yaakov do not suffice, the deeds of Yitzchak will suffice. And if the deeds of Yitzchak will not suffice, the deeds of Avraham will suffice. The (merit of) each suffices (in itself) to suspend the (punishment of) the world.", + "7) And why is \"remembering\" stated in respect to Avraham and Yaakov, but not in respect to Yitzchak? Because G d (more than \"remembering,\" constantly) sees his ashes as heaped upon the altar, (which he ascended as a willing sacrifice). And why in respect to Avraham and Yitzchak is it written \"af\" (\"also\"), but not in respect to Yaakov? Because the \"bed\" of our father Yaakov was \"whole\" (i.e., all of his sons were virtuous).", + "8) This tells me only of the patriarchs. Whence do I derive (the same for) the matriarchs? From (the triple) eth, eth, eth, \"eth\" signifying the matriarchs, viz. (Bereshith 49:31), \"There they buried Avraham and ('ve'eth') Sarah his wife.\" And whence is it derived that a covenant has been made with the land? From \"and the land will I remember\" (as I remember the covenant with the patriarchs.)", + "9) \"And the land will be abandoned of them, and it will requite its Sabbaths\": I told them to sow for Me six (years) and to let it lie fallow for Me for one year, so that they should know that the land is Mine, and they did not do so — Arise and be exiled from it, and it will lie fallow of itself, all the shemitah years that it owes Me, viz.: \"And the land will be abandoned of them, and it will requite its Sabbaths in being desolate of them.\" \"And they will requite their sins for the certain cause ('ya'an uveya'an')\": Now did I punish Israel \"head for head\"? Did I not exact only one hundredth of what they sinned before Me? Why, then, is it written \"ya'an uveya'an\"? They will be smitten \"measure for measure\" in the manner that they sinned against Him. \"They despised My judgments\": These are the (written) laws. \"and My statutes were abhorred by their souls\": These are the midrashoth (the oral laws).", + "10) (Vayikra 26:44) \"And notwithstanding also this\": \"this\": This is the sin of the desert, (e.g., the golden calf); \"also this\": This is the sin (in the incident) of Ba'al Peor; \"and even also this\": This is the sin (of their desire to emulate) the Emorite kings. \"I did not despise them and I did not abhor them to destroy them\": Now what remained to them that they were not despised and not abhorred! Were not all the goodly gifts that had been given to them taken from them? And if not for the Torah scroll that remained to them, they would not differ from the nations at all! (The meaning is rather;) I did not despise them (to allow them to be destroyed) in the days of Vespasian, and I did not abhor them in the days of Greece. \"to destroy them\": in the days of Haman. \"to break My covenant with them\": in the days of the Kasdim. \"for I am the L–rd their G d\": in the days of Gog and Magog, when no nation or tongue will prevail over them. And whence is it derived that the covenant (that Israel will not be destroyed) was (also) made with the (twelve) tribes? From (Vayikra 26:45) \"And I will remember for them the covenant with their ancestors, whom I took out of the land of Egypt.\" (Vayikra 26:46) \"These are the statutes and the judgments and the teachings\": \"the statutes\": These are the midrashoth; \"and the judgments\": These are the laws; \"and the Toroth\": This teaches us that two Toroth were given to Israel, one written, and one, oral. R. Akiva said: Did Israel have only two Torahs? Were not many Torahs given to them? (viz.) \"This is the Torah of the burnt-offerings,\" \"This is the Torah of the meal-offerings,\" \"This is the Torah of the guilt-offerings,\" \"This is the Torah of the sacrifice of peace-offerings,\" \"This is the Torah — a man if he die in the tent.\" \"which the L–rd set forth between Himself and the children of Israel\": Moses merited becoming the messenger between Israel and their Father in heaven, (viz.) \"on Mount Sinai by the hand of Moses\": We are hereby taught that the (entire) Torah — its halachoth, inferences, and interpretations — was given by Moses at Sinai." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 27:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: A man if he utter a vow in your valuation of souls to the L–rd,\"): The children of Israel assess, but gentiles do not assess. I might think, then, that they are (also) not assessed; it is, therefore, written \"A man.\" These are the words of R. Meir. R. Meir said: If one verse includes, and the other excludes, why do I say they are assessed but do not assess? Because the power of the assessed is greater than that of the assessors. For a deaf-mute and a half-wit and a minor are assessed, but do not assess.", + "2) R. Yehudah says: The children of Israel are assessed, but gentiles are not assessed. I might think that they (also) do not assess; it is, therefore, written \"A man.\" R. Yehudah said: If one verse includes, and the other excludes, why do I say they assess but are not assessed? Because the power of the assessors is greater than that of the assessed. For a tumtum (one of unknown sex) and a hermaphrodite assess, but are not assessed.", + "3) If \"the children of Israel,\" I might think, only the children of Israel. Whence do I derive for inclusion proselytes and bondsmen? From \"and say to them.\" I might think that (also) excluded is a minor (from twelve years and a day) who is able to utter (a vow distinctly). It is, therefore, written \"if he utter a vow.\" It is written here \"a vow,\" and elsewhere (Devarim 23:22) \"a vow.\" Just as \"a vow\" here is subject to \"if he utter,\" so, \"a vow\" there is subject to \"if he utter.\" And just as \"a vow\" there is subject to \"do not delay (to pay it\"), so, \"a vow\" here is subject to \"do not delay.\"", + "4) \"a vow in your valuation\": Vows are likened to valuations. Just as vows are subject to \"Do not delay to pay it,\" so, valuations.", + "5) \"in your valuation\": to include an unspecified valuation. Variantly: He gives his entire value and not the value of individual limbs.", + "6) I might think that I (also) exclude (from valuation even) an organ that one's life is dependent upon; it is, therefore, written \"souls\" (i.e., if he dedicates such an organ, he pays the value of his entire \"soul.\") \"souls\": and not (if he dedicates the value of) a dead body. I would then exclude a dead body, but I would not exclude one who is at the point of death. It is, therefore, written (Vayikra 27:8) \"then he shall be stood … and the Cohein shall valuate him.\" One who can be \"stood\" is subject to valuation; one who cannot be \"stood\" is not subject to valuation.", + "7) Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think (that the valuation takes effect) only if one (pronounced the formula of) valuation for one. Whence do I derive the same for one who valuated for one hundred? From \"souls.\" Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think (that the valuation is valid) only if a man valuated either a man or a woman. Whence do I derive (the same for) a woman who valuated a man or a woman? From \"souls.\" Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think that all who are included in money (value) are included in valuations, but those who are (physically) repulsive or covered with boils, and not included in money (value), are not included in valuations. It is, therefore, written \"souls.\"", + "8) (Vayikra 27:3) \"Then your valuation shall be\": What is the intent of this? I might think that all who are included in valuations are included in money (vows), and a tumtum (one of undetermined sex) and a hermaphrodite and one less than one month old, since they are not included in valuations are not included in money (vows); it is, therefore, written \"shall be.\"", + "9) \"For the male\": and not a tumtum or a hermaphrodite. I might think they are not included in the category of \"man,\" but they are included in the category of \"woman\"; it is, therefore, written (Vayikra 27:4) \"And if she be a female\" — either a definite male or a definite female, but not a tumtum or a hermaphrodite. And whence is it derived that the sixtieth year (itself) is regarded as below it? From (Vayikra 27:7) \"And if from sixty years and above\" — which teaches that the sixtieth year itself is (regarded) as below it.", + "10) This tells me only of the sixtieth year. Whence do I derive (the same [i.e., \"below it\"]) for the fifth year and the twentieth year? It follows (inductively). There is liability for the sixtieth year and there is liability for the fifth year and for the twentieth year. Just as the sixtieth year is regarded as \"below it,\" so, the fifth year and the twentieth year.", + "11) Now if you make the sixtieth year \"below it\" for stringency (of liability) would you make the fifth year as the twentieth year \"below it\" for leniency (of liability)! It is, therefore, written \"year\" - \"year\" for a gezeirah shavah (identity) — Just as \"year\" written in respect to the sixtieth year is \"below it,\" so \"year\" written in respect to the fifth year and the twentieth year is \"below it\" — whether for leniency or for stringency. R. Eliezer says; Whence is it derived that one month and one day (above the sixtieth year) is regarded as the sixtieth year? From (Vayikra 27:7) (\"And if from sixty years) and above.\" It is written here \"and above,\" and elsewhere (Bamidbar 3:15) \"and above.\" Just as \"and above\" elsewhere is one month and one day after the month, so, here, one day and one month after the month is regarded as the sixtieth year.", + "12) This tells me only of after sixty years. Whence do I derive the same for after five and after twenty? It follows (inductively). There is liability after the sixtieth year and there is liability after the fifth year and after the twentieth year. Just as after the sixtieth year, one month and one day afterwards are regarded as the sixtieth year, so, after the fifth year and after the twentieth year, one month and one day afterwards are regarded as the respective year.", + "13) (Vayikra 27:8) \"And if he be too poor from your valuation\": If he is too poor to assign a valuation, \"then he shall be stood before the Cohein.\" What is the intent of this? Because it is written \"souls,\" to exclude the dead, I would exclude the dead, but not the dying; it is, therefore, written \"then he shall be stood … and the Cohein shall valuate him\" — Where there is \"standing,\" there is valuation; where there is no \"standing,\" there is no valuation.", + "14) I might think that even if he said \"The valuation of that man is upon me (to give)\" and he (that man) died, he would be exempt (from payment); it is, therefore, written \"the Cohein shall valuate him\" — even if he died. \"and the Cohein shall valuate him\": He gives only according to (his age) at the time of the valuation (i.e., when he said \"My valuation is upon me to give.\") \"According to the means of the vower (shall the Cohein valuate him\"), and not according to the means of the one bevowed, whether man or woman or minor — whence they ruled: The \"means\" relate to the vower; the \"years\" (of the valuation) relate to the one bevowed; the \"valuations\" relate to the one evaluated (i.e., male or female); the \"evaluation\" relates to (his age at the time of the valuation [see above])." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 27:9) (\"And if it be a beast, of which men present an offering to the L–rd, all that he gives of it to the L–rd shall be holy.\") If one said \"The leg of this animal is a burnt-offering,\" I might think that the entire animal becomes a burnt-offering; it is, therefore, written \"all that he gives of it to the L–rd shall be holy\" — but all of it is not holy. I might then think that the animal becomes chullin (non-sacred); it is, therefore, written \"shall be\" — it retains its holiness. What shall he do? He sells it to those who must bring a burnt-offering, and its monies become chullin, except for (the monies for) that foot. These are the words of R. Meir. R. Yehudah, R. Yossi, and R. Shimon say: Whence is it derived that even if he said \"Its foot is a burnt-offering,\" all of it becomes a burnt-offering? From \"all that he gives of it to the L–rd shall be holy\" — \"shall be holy,\" to include all of it.", + "2) I might think that dedications to Temple maintenance (bedek habayith) are (also) susceptible of substitution (viz. Vayikra 27:10) it is, therefore, written \"offering\" — to exclude dedications to Temple maintenance, which are not offerings.", + "3) I would then exclude dedications to Temple maintenance, which are not offerings, but I would not exclude communal dedications (of offerings); it is, therefore, written (Vayikra 27:10) \"He shall not exchange it.\" I would then exclude communal offerings, but I would not exclude offerings in partnership; it is, therefore, written (again) \"and he shall not substitute for it\" — An individual can make a substitution, but not the community or partners.", + "4) R. Shimon said: Was not ma'aser (a tithe) was in the category (of all consecrated animals in respect to substitution). Why, then, was it singled out for special mention? (viz. Vayikra 27:33) To teach: Just as ma'aser is an individual (as opposed to a communal) offering, so all (such animals) are included (in respect to substitution), and just as ma'aser is an altar offering, so all (such animals are included).", + "5) (Vayikra 27:10) \"and he shall not substitute for it.\" The consecrated animal is susceptible of substitution, but not its substitute. R. Yehudah said: And the offspring (consecrated animals) are not susceptible of substitution.", + "6) \"good by bad or bad by good\": Whole animals by blemished ones, or blemished ones by whole ones. Whence is it derived that \"bad\" signifies \"blemished\"? From (Devarim 17:1) \"You shall not sacrifice to the L–rd your G d an ox or a sheep in which there is a blemish, any bad thing.\" \"and if he substitutes substitutes\": to include women (in the laws of substitution). \"and if he substitutes, substitutes\": to include the heir. \"beast for beast\": one (non-sacred beast) for two (sacred ones), or two (non-sacred ones) for one (sacred one), one for a hundred or a hundred for one. R. Shimon says: (One) beast for (one) beast, and not (one) beast for (many) beasts. They said to him: (One) beast is called a beast, and many beasts are called a beast, as it is written (Yonah 4:11) \"and many beast.\"", + "7) \"beast for beast\": not beast for birds and not birds for beast, and not beast for meal-offerings and not meal-offerings for beast, and not beast for them.", + "8) \"beast for beast\": and not beast for fetuses, and not fetuses for beast, and not limbs for fetuses, and not fetuses for limbs, and not limbs for whole animals and not whole animals for them.", + "9) R. Yossi says: Limbs are substituted for whole animals, but whole animals are not substituted for them. R. Yossi said: Is it not true of consecration that if one said: Let the foot of this beast be a burnt-offering, that the whole beast becomes a burnt-offering? In the same way, if he said: Let the foot of this (beast) be in place of that, then the whole beast becomes a substitute for it. ", + "10) \"then it and its substitute shall be holy\": Where does the holiness \"take\"? In the house of the owner, (but once it has been given to the Cohein, he cannot substitute for it). So it is with the substitute.", + "11) (From this verse we learn that) a bechor can be substituted for in the house of the owner, but not in the house of the Cohein. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan asked: Why can (the Cohanim) not make a substitute for the bechor? R. Akiva answered: A sin-offering and a guilt-offering are a gift to the Cohein, and a bechor is a gift to the Cohein. Just as there is no substitution for a sin-offering and a guilt-offering, so, there is no substitution for a bechor. R. Yochanan b. Nuri: Why can he not substitute for a sin-offering and a guilt-offering? Because he does not own them while they are alive — as opposed to a bechor, which he does own while it is alive! R. Akiva: You refuted the rationale, but how will you refute the verse, \"then it and its substitute will be holy\"? Just as the holiness \"takes\" in the house of the owner, so, substitution takes place in the house of the owner, (and not in the house of the Cohein).", + "12) And once it (bechor, or sin-offering, or guilt-offering) has been given to the Cohein, it is not susceptible of substitution.", + "13) \"then it and its substitute shall be holy\": The sacred (animal) is susceptible of substitution, but not its substitute.", + "14) (The verse is needed,) for (without it) would it not follow otherwise, viz.: If a consecrated animal, where consecrations does not \"take\" (ab initio) in an animal with a fixed blemish, is susceptible of substitution, then a substituted animal, where consecration does \"take\" in an animal with a fixed blemish, how much more so should it be susceptible of substitution! It must, therefore, be written \"then it … shall be holy\" — the holy is susceptible of substitution, but the substitute is not susceptible of substitution.", + "15) \"shall be holy\": We are hereby taught that holiness \"takes\" upon it (the substitute even) with a fixed blemish. (And the verse is needed,) for (without it) would it not follow otherwise, viz.: If in a holy (animal), which is susceptible of substitution, consecration does not \"take\" (ab initio) in an animal with a fixed blemish, then a substitute, which is not susceptible of substitution, how much more so should consecration not \"take\" in an animal with a fixed blemish! It must, therefore, be written \"shall be holy.\" We are hereby taught that holiness \"takes\" upon it (the substitute) even with a fixed blemish.", + "16) R. Yossi b. R. Yehudah says: \"shall be holy\": to equate unwitting (consecration) to witting. " + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 27:11) (\"And if any unclean beast, which may not be presented of it as an offering to the L–rd, then the beast shall be stood before the Cohein.\") I might think that Scripture is speaking of a beast which is (ritually) unclean. But (Vayikra 27:27) \"And if among the unclean beasts, then he shall redeem it with your valuation\" already speaks of a (ritually) unclean beast. Our verse, then, must be referring to the redemption of consecrated animals which became blemished. I might think that it must be redeemed even if it contracted a passing blemish; it is, therefore, written \"which may not be presented of it as an offering to the L–rd\" — to exclude a (beast with a) passing blemish, which is kasher (for sacrifice) when the blemish passes.", + "2) \"unclean\": to include (in redemption) a dead (literally unclean) beast which he consecrated (for its money value). I might think that (it is redeemed) even if he said \"This beast is consecrated\" and (then) it died; it is, therefore, written \"then the beast shall be stood … (Vayikra 27:12) and the Cohein shall valuate it.\" Where there is \"standing,\" there is valuation; where there is no standing, there is no valuation.", + "3) Why do you see fit to include (his consecrating) a dead beast, and exclude his saying \"This beast is consecrated\" and its dying (thereafter)? — After Scripture includes, it excludes. We derive it from an unclean (i.e., blemished) beast. Just as with an unclean beast, the time of its redemption is equivalent to the time of consecration (i.e., at both times the beast is not fit for sacrifice), so, I include (his consecrating) a dead beast, whose time of redemption is equivalent to its time of consecration, and I exclude his saying \"This beast is consecrated\" and its dying (thereafter), where the time of its redemption is not equivalent to its time of consecration.", + "4) — But something that you learn in one way, you should learn in all the ways that appertain to it, viz.: Just as with the \"unclean beast\" (mentioned here), its beginning is consecration, (but not its end [i.e., it is unfit as an offering]), and it is subject to me'ilah (defilement of sacred property), and it belongs entirely to Heaven (i.e., before it is redeemed, neither Cohanim not non-Cohanim have any rights in it) — so, I will include (for valuation and redemption) what is like it. And what is that? The bullocks for burning and the he-goats for burning, (which have now become blemished). Whence do I derive (for inclusion) holy of holies, and lower order offerings, both communal and individual? From \"and if any unclean beast,\" instead of (merely) \"unclean beast.\"", + "5) \"then the beast shall be stood before the Cohein\": A beast can be redeemed, but birds, wood, frankincense, and serving vessels (which became defiled) cannot be redeemed.", + "6) (Vayikra 27:12) (\"And the Cohein shall valuate it, good or bad. As the Cohein valuates it for you, so shall it be.\") \"And the Cohein shall valuate it, good or bad.\": Consecrated animals are not redeemed by approximation, (but there must be an exact estimate). \"As the Cohein valuates it for you, so shall it be\": If one said: I will take it for ten selaim; another: for twenty; another: for thirty; another: for forty; another: for fifty — If the \"fifty\" backed out, his property is attached for ten selaim; if the \"forty,\" his property is attached for ten; if the \"thirty,\" his property is attached for ten; if the \"twenty,\" his property is attached for ten; if the \"ten,\" the animal is sold for its (market) worth, and the balance is made up by the \"ten.\"", + "7) (Vayikra 27:13) \"And if he would redeem, redeem it\": to include one's heir. \"then he shall add its fifth to your valuations\": There are two (valuations) here (Vayikra 27 verse 12 and Vayikra 27 verse 13), one that adds a fifth (Vayikra 27 verse 13) and one that does not add a fifth (Vayikra 27 verse 12), and it is not known whether the owner or other men are being referred to. Just as we find in the \"redemptions\" mentioned below, the owner adds a fifth, but not other men (who wish to purchase it), so, in the \"redemptions\" mentioned here, the owner adds a fifth, and not other men.", + "8) (Vayikra 27:14) (\"And a man, if he consecrate his house, holy to the L–rd, then the Cohein shall valuate it, good or bad. As the Cohein shall valuate it, so shall it stand.\") \"And a man, if he consecrate his house\": I might think that Scripture speaks only of a dwelling, (but not of other property). But (Vayikra 27:15) \"And if the consecrator would redeem his house\" already speaks of a dwelling. How, then, am I to understand \"And a man, if he consecrate his house\"? As referring to his property.", + "9) \"holy to the L–rd\": We are hereby apprised that \"consecrations,\" unspecified (as to purpose) are for Temple maintenance." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 27:14) \"then the Cohein shall valuate it, good or bad\": Consecrations are not redeemed by approximation. \"As the Cohein valuates it, so shall it stand\": If the owner says (I redeem it) for twenty, and another: for twenty, the owner takes precedence, for he adds a fifth. If one said: It is mine for twenty-one, the owner gives twenty-six; (If he said) twenty-two, the owner gives twenty-seven; twenty-three, the owner gives twenty-eight; twenty-four, the owner gives twenty-nine; twenty-five, the owner gives thirty, for a fifth is not added to the other's \"raising.\" If he (the other) said: It is mine for twenty-six — If the owner wishes to give thirty-one plus a dinar, he takes precedence; if not, he (the other) is told \"It is yours.\"", + "2) \"the consecrator would redeem\": to include his wife. \"And if the consecrator would redeem\": to include his heir. \"then he shall add a fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his\": If he gives the money, it is his; if not, it is not his.", + "3) (Vayikra 27:16) \"And if from the field of his holding a man shall consecrate to the L–rd, then your valuation will be according to its sowing; the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels.\" \"from the field of his holding\": This tells me only of a field of holding from his father. Whence do I derive (the same for) a field of holding from his mother? From \"a man shall consecrate\" — in any event. \"then your valuation will be according to its sowing\": according to its sowing and not according to its growing. \"the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels\": This is the decree of the King — Both he who consecrates in the sands of Machoz and he who consecrates in the orchards of Sebaste gives the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels.", + "4) (Vayikra 27:17) \"If from the Yovel year he shall consecrate his field, according to your valuation shall it stand.\" Whence is it derived that one is not permitted to consecrate his field at the time of Yovel and that if he does, it is not consecrated? From \"If from the Yovel year he shall consecrate his field.\" \"his field\": What is the intent of this (apparent redundancy)? Where is it derived that if there were in it clefts ten tefachim deep or rocks ten tefachim high they are not measured together with it? From \"his field.\"", + "5) \"according to your valuation shall it stand\": He gives forty-nine selaim and forty-nine pondionoth. What is the nature (i.e., the purpose) of this pondion? It is the premium (for exchange of currency).", + "6) (Vayikra 27:18) (\"And if after the Yovel year he shall consecrate his field, then the Cohein shall reckon for him the money remaining until the Yovel year, and it shall be deducted from your valuation.\") \"after the Yovel\": (This implies) next to the Yovel (i.e., the first year after the Yovel). Whence do we derive (the same for a year) removed from the Yovel (i.e., the second year, the third year, etc.)? From \"And (connoting inclusion) if after the Yovel year he shall consecrate his field.\" \"his field\": (See 4 above).", + "7) Whence is it derived that there are no consecrations fewer than two years before the Yovel and no redemptions less than one year after the Yovel? From \"And the Cohein shall reckon for him the money (to be returned to the Temple) according to the 'years' (a minimum of two) remaining until the Yovel year.\"", + "", + "9) And whence is it derived that if he said: I would like to pay in yearly installments, he is not heeded, but must give the entire amount (until the next Yovel) in one sum? From \"according to (all) the years remaining.", + "10) \"the years remaining\": He reckons the years remaining and not the months. And whence is it derived that if he (the Temple treasurer) wishes to reckon months as a year he may do so? From \"then he shall reckon.\" \"until the Yovel year\": It (the reckoning) is not to enter into the Yovel year at all. \"and it shall be deducted from your valuation\": Even from the Temple, so that if the Temple consumed (the field's produce) for a year or two before the Yovel year, or (even if) it did not do so, but it was in its domain, a sela and a pondion is deducted for each year.", + "11) (Vayikra 27:19) (\"And if redeem, will redeem the field, he who consecrates it, then he shall add one fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his.\") \"redeem, will redeem\": to include his (the consecrator's) wife. \"And if redeem, will redeem\": to include his heir. \"the field\": What is the intent of this (\"the field,\" instead of simply \"it\")? (Because it is written (Vayikra 27:16) \"the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels,\") I might think that this applied only if he consecrated a beth-kor. Whence would I derive (that the same applied for smaller fields, such as) beth lethach, bath sa'ah, and beth kav? From \"the field\" (— in any event). \"then he shall add one fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his\": If he gives the money, it is his; if not, it is not his.", + "12) (Vayikra 27:20) (\"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again.\") \"And if he does not redeem\" — the owner, \"and if he sells\" — the (Temple) treasurer; \"to another\" — and not to his son. — But perhaps (the meaning is) to another, and not to his brother. (This cannot be, for \"another) man\" includes his brother. Why do you see fit to include (with the owner) his son and to exclude his brother? After Scripture includes, it excludes. I include the son, who is in place of his father vis-à-vis yiud (betrothal to a Hebrew handmaid) and vis-à-vis (inheritance of) his Hebrew manservant, and I exclude his brother, who is not in his place for these things.", + "13) \"It shall not be redeemed again\": I might think that he cannot (even) buy it from the treasurer as a \"field of acquisition,\" (which returns to the Temple on the Yovel year [as opposed to a field of holding\" (a patrimony), which returns to him on the Yovel year]); it is, therefore, written \"it shall not be redeemed again,\" i.e., it does not revert to its prior status (a field of holding); but he may buy it from the treasurer as a field of acquisition." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 27:21) (\"And the field shall be, when it goes out on the Yovel year, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohein shall be his holding.\") \"And the field shall be, when it (masculine) goes out\": This indicates that \"field\" is masculine. \"holy\": Just as with \"holy\" there (Vayikra 27:14) the release is only through redemption, so with \"holy\" here, the release is only through redemption.", + "2) We are hereby taught that the Cohanim (of the Yovel watch) enter it and pay its value (as indicated). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: They enter, but do not pay. R. Elazar says: They neither enter nor pay, but it is called \"an abandoned field\" until the second Yovel. If the second Yovel arrived and it had not been redeemed, it is called \"doubly abandoned\" until the third Yovel. The Cohanim may not enter it until another redeems it.", + "3) \"as a devoted field, to the Cohein shall be his holding\": What is the intent of this? A field that went out to the Cohanim on Yovel, and one of the Cohanim redeemed it, and it is under his hand — I might think that he can say that since it was released to all of his brother Cohanim on Yovel and now it is under his hand (— I might think that he could say) \"Now it is mine.\" It is, therefore, written \"as a devoted field, to the Cohein shall be his holding\" — the field of holding of the Cohein is his, but this is not his, but is released to all of his brother Cohanim (of that Yovel watch).", + "4) (Vayikra 27:22) (\"And if the field of his acquisition [from another], which is not of the field of his [family] holding, he shall consecrate to the L–rd, [and he comes to redeem it],\") What is the intent of this? If one acquired a field from his father, and his father died, and then he consecrated it, I might think that it is reckoned as a field of acquisition; it is, therefore, written \"which is not of the field of his (family) holding\" — a field which is not a field of holding, to exclude this, which is a field of holding. These are the words of R. Meir. R. Yehudah and R. Shimon say: If one acquired a field from his father, and he consecrated it and then his father died, I might think that it is reckoned as a field of acquisition; it is, therefore, written \"which is not of the field of his holding\" — a field which was not fit to be a field of holding, to exclude this, which was fit to be a field of holding. A field of acquisition (which was consecrated and not redeemed) does not revert to the Cohanim on Yovel, for one cannot consecrate something that is not his. (Vayikra 27:23) (\"Then the Cohein shall reckon for him michsath your valuation until the Jubilee year, and he shall give your valuation on that day; it is holy to the L–rd.\") \"Then the Cohein shall reckon for him 'michsath'\": michsath connotes \"amount of money,\" i.e., he gives what it is worth.", + "5) R. Elazar said: It is written here \"Then he shall reckon\" and elsewhere (Vayikra 27:18) \"Then he shall reckon.\" Just as there, he gives the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels, so, here.", + "6) \"and he shall give your valuation on that day\": He should not delay (in expectation of a higher valuation later). For even if the poorest of men has a precious jewel, (which might fetch a very high price elsewhere), he is valuated only according to his present place and time.", + "7) (Vayikra 27:24) \"In the Yovel year the field shall return to the one from whom it was bought\": I might think, to the Temple treasurer, from whom it was bought (by the last purchaser); it is, therefore, written \"to the one who has the holding in the land (i.e., the original owner). (In that case let it be written [only] \"to the one who has the holding in the land.\" Why state \"to the one from whom it was bought'? (For I might think that) a field which went out to the Cohanim on the Yovel and was sold by the Cohein (who acquired it), and was consecrated by the buyer — I might think that when the second Yovel arrived, it reverted to the original owner (whose field of holding it was before he consecrated it); it is, therefore, written \"to the one from whom it was bought\" (namely, the Cohein who sold it, [as opposed to the original owner, who consecrated it]). (Vayikra 27:25) (\"And all of your valuations (concerning which it is written \"shekalim\") shall be according to the shekel of the sanctuary; twenty gerah shall the shekel be.\") \"And all of your shekels shall be according to the shekel of the sanctuary\": There is no valuation less than a sela (the same as a shekel). \"according to the shekel of the sanctuary\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 27:27) \"and he shall redeem,\" I might think, with servants, deeds, and land; it is, therefore written \"with the shekel of the sanctuary.\" This tells me only of the shekel of selaim of the sanctuary. Whence do I derive for inclusion anything that is (of monetary value and is) movable? From \"and he shall redeem.\" If so, why is it written \"with the shekel of the sanctuary\"? To exclude servants, deeds, and land.", + "8) \"twenty gerah shall the shekel be\": Whence is it derived that if he wishes to increase (the value of the shekel), he may do so? From \"shall be\" (connoting the possibility of a change). I might then think that if he wishes to decrease (the value) he may do so. It is, therefore, written (Bamidbar 20:6) \"It is (twenty gerah\"), (i.e., at least twenty gerah)." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 27:26) (\"But a first-born [\"bechor\"] which is a firstling [\"asher yevukar\"] to the L-rd among the beasts, a man shall not consecrate it [as a different offering]. Whether ox or lamb, it is the L-rd's.\") If it were just written \"a first-born … shall not consecrate,\" I might understand it as: a human first-born shall not make consecrations; it is, therefore, written (\"a man shall not consecrate) it\" (a first-born beast) — \"it\" you shall not consecrate, but a human first-born may make consecrations. But I still might understand it as: he (a human first-born) shall not consecrate it, but others may; it is, therefore, written \"among the beasts\" — It is a first-born beast that is being referred to (and not a first-born human being).", + "2) I might think that he may not consecrate it (for a sanctity other than that of \"bechor\") while it is still in the womb; it is, therefore, written \"asher yevukar to the L-rd, a man shall not consecrate\" — when it emerges (from the uterus) as a bechor you may not consecrate it, but you may consecrate it (for a different sanctity) in the womb — whence they derived: a man may use an artifice with a (potential) bechor (to keep from giving it to the Cohein, [e.g., \"If what is in her womb is a male, let it be a burnt-offering\"]) R. Yishmael said: Whence is it derived that a man may not consecrate a bechor (for a different offering)? From \"a bechor … a man may not consecrate it.\" I might think that he may not consecrate it as hekdesh ilui (\"value sanctity,\" i.e., \"Whatever this bechor [of another] is worth to me I consecrate to Temple maintenance\"), it is, therefore, written (Devarim 15:19) \"Every bechor (which is born among your cattle and among your sheep) you shall consecrate [hekdesh ilui].\" Why did you see fit to include (for consecration) hekdesh ilui and to exclude altar (i.e., offering) consecration? After Scripture includes (in Devarim), it excludes here. Why do I include it for hekdesh ilui (towards Temple maintenance)? Because it (hekdesh ilui) \"takes\" with all (objects); and I exclude it from altar consecration, which does not \"take\" with all, (but only with beasts.)", + "3) This tells me only of a bechor. Whence is it derived that with all consecrated animals there is no transferring from one type of consecration to another? From \"from the beasts, a man shall not consecrate it\" (as a different offering).", + "4)\tSee 2) above.", + "5) R. Akiva says: Whence is it derived that one may not consecrate a bechor (as a different offering)? From \"a bechor … a man shall not consecrate it.\"", + "6) I might think that he may not consecrate it as hekdesh ilui; it is, therefore, written \"But (a first-born, etc.\"), (\"but\" connoting exclusion). And why did you see fit to include hekdesh ilui and to exclude altar consecration? After Scripture includes, it excludes. Why does it include hekdesh ilui? Because it \"takes\" with all (objects), and it excludes altar consecration, which does not \"take\" with all.", + "7) This tells me only of a bechor. Whence is it derived that with all consecrated animals there is no transferring from one type of consecration to another? From \"he shall not consecrate … whether ox or lamb.\"", + "8) I might think that he may not consecrate them as hekdesh ilui; it is, therefore, written \"But, etc.\" Why did you see fit to include hekdesh ilui, etc.", + "9) \"Whether ox or lamb, it is the L-rd's\": It (an animal originally designated as an offering) is sacrificed, but its substitute is not sacrificed, (but is allowed to graze until it sustains a blemish disqualifying it as an offering).\n" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 27:27) (\"And if [he wishes to redeem] an unclean beast [that he dedicated to Temple maintenance], then he shall redeem it according to your valuation, and he shall add its fifth upon it. And if it is not redeemed, then it shall be sold by your valuation.\") \"And if an unclean beast, then he shall redeem it according to your valuation.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 27:25) \"according to the shekel of the sanctuary,\" I might think (that he can redeem) only with that. Whence do I derive for inclusion any movable object? From \"then he shall redeem\"; but on condition that he assesses (the object) monetarily (to coincide with the worth of the animal), e.g., if he said: \"This garment for this ass,\" the latter becomes chullin (non-consecrated) and he must cover any arrears (between the worth of the animal and the worth of the garment).", + "2) \"and he shall add its fifth upon it\": So that it and the fifth make five (equal parts [as opposed to a fifth of the principal], i.e., he divides the principal by four and adds a fifth part [e.g., if the principal were twenty, he pays twenty-five]).", + "3) (Vayikra 27:28) (\"But every 'devotion' (cherem) which a man shall devote to the L–rd, of all that he has, of man and beast, and of field of his holding, shall not be sold and shall not be redeemed; every devotion, holy of holies is it to the L–rd.\") \"of all that he has\": and not all that he has. \"of man\": to include his Canaanite man-servant and maid-servant. — But perhaps, to include his Hebrew man-servant and maid-servant! It is, therefore, written \"of\" man\" and not \"every man.\" \"of beast,\" and not \"every beast.\" \"and of field of his holding,\" and not a field of acquisition. I might think that if a man devoted all of them (to the Temple) they would remain devoted; it is, therefore, written \"But\" (to exclude this). R. Elazar b. Azaryah said: If a man is not permitted to devote (all) of his possessions (to the Temple), how much, then, must he be solicitous of his possessions!", + "4) \"shall not be sold\": to others. \"and shall not be redeemed\": by the owner. What shall he do with it? (Vayikra 27:21) \"To the Cohein (of that watch) shall be his holding.\" I might think (that this is so) even if he stipulated \"to the L–rd.\" It is, therefore, written \"every devotion, holy of holies is it to the L–rd\" (i.e., if he stipulates \"to the L–rd\" it reverts not to the Cohein but to Temple maintenance).", + "5) R. Yehudah b. Betheirah says: Whence is it derived that unspecified \"devotions\" go to Temple maintenance? From \"every devotion, holy of holies is it to the L–rd.\" I might think, even if he specified \"to the Cohein\"; it is, therefore, written \"it ([i.e., unspecified] to the L–rd\").", + "6) Whence is it derived that one can \"devote\" his consecrations (i.e., that (the term) \"cherem\" can \"take\" upon his consecrations to the Cohein)? From \"cherem holy.\" Whence is it derived that \"cherem\" can \"take\" upon his consecration of holy of holies? From \"every cherem holy of holies.\" I might think that Cohanim and Levites can make \"devotions\"; it is, therefore, written \"But\" (to exclude this). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Cohanim do not \"devote,\" for devotions revert to them. Levites can \"devote,\" for devotions do not revert to them. Rebbi says: The words of R. Yehudah (that Cohanim and Levites cannot \"devote\") seem correct in respect to land, it being written (Vayikra 25:34) \"for it (i.e., their land) is a perpetual holding for them\" (and cannot be consecrated). And the words of R. Shimon (that Levites can \"devote\") seem correct in respect to movable objects, for devotions do not revert to them.", + "7) (Vayikra 27:29) \"Every cherem which is devoted of man shall not be redeemed, (for) he is to die.\" Whence is it derived that if one awaiting execution said: \"My value upon me\" (to give to the Temple), he has said nothing? From (He is) \"cherem ['condemned'] … he shall not be redeemed.\" This tells me only of (those who are guilty) of severe capital offenses, (where unwitting perpetration is not susceptible of atonement.) Whence do I derive (the same for) lesser capital offenses (where unwitting perpetration is susceptible of atonement)? From \"Every cherem … shall not be redeemed.\" I might think that this is so (even) before his verdict has been pronounced. It is, therefore, written \"which is devoted 'of man' (connoting one whose verdict has been pronounced) shall not be redeemed,\" and not one whose verdict has not been pronounced.", + "8) R. Chananiah b. Akavya said: He is valuated (ne'erach) because his worth (i.e., the worth of one who is valuated) is fixed (by Scripture), but he cannot be made the subject of a vow (nidar) because his worth is not fixed by Scripture. R. Yossi says: He can vow and valuate and consecrate, and if he damages, he is liable for payment.", + "9) (Vayikra 27:30) (\"And all the ma'aser [tithes] of the earth, of the seed of the earth, or the fruit of the tree, it is the L–rd's; it is holy to the L–rd.\") \"the seed of the earth\": to include (the seed of) garlic, onycha, and berries. I might think to include the seed of turnips, radishes, and other garden seeds which are not eaten; it is, therefore, written \"of the seed of the earth,\" and not all of the seed of the earth. \"of the fruit of the tree\": to include all the fruit of the tree. I might (also) think to include the carobs of Shikmah and Tzalmonah and those of Giridah, (which are of inferior quality); it is, therefore, written \"of the fruit of the tree,\" and not all the fruit of the tree. Whence do we derive the inclusion of vegetables for ma'aser? From \"And all the ma'aser.\" I might think that Scripture is speaking of two tithes (ma'aser rishon and ma'aser sheni); it is, therefore, written \"it (is the L–rd's\"). What is mentioned there (in the section of ma'aser (Devarim 14:22-23), (namely, ma'aser sheni), is the same as \"it\" mentioned here. What is missing here is mentioned there.", + "10) (Vayikra 27:31) (\"And if redeem, will redeem, a man of his ma'aser, its fifth shall he add upon it.\") \"redeem, will redeem\": to include his wife. \"and if redeem will redeem\": to include his heir. \"a man\": to exclude a minor. I might think to include one who is nine years and one day (and above); it is, therefore, written \"and if redeem will redeem, a man.\" \"of his ma'aser\": and not all of his ma'aser — to exclude (from redemption) ma'aser which was brought into Jerusalem and then taken out. (Once it was in Jerusalem, the mitzvah of eating it in Jerusalem devolved upon it, and it can no longer be redeemed), and to exclude (from redemption, ma'aser) which does not have (in itself or in the fifth) the value of a perutah. \"shall he add upon it\": so that it and its fifth are five (equal parts. See 2) above).", + "11) (Vayikra 27:32) (\"And all ma'aser of cattle and sheep, all that shall pass under the staff, the tenth shall be holy to the L–rd.\") Whence is it derived that one does not tithe from cattle for sheep, and not from sheep for cattle? From \"And all the ma'aser of cattle and sheep.\"", + "12) I might think that one may not tithe from lambs for goats; and it would follow a fortiori, viz.: If new (animals, those born before Elul) and old (those born after Elul), which are not kilayim (\"a forbidden admixture\") one with the other, may not be tithed one for the other, then lambs and goats, which are kilayim one with the other — how much more so should they not be tithed one for the other! It is, therefore, written \"and sheep,\" implying that all sheep-like animals are one (for purposes of tithing).", + "13) A kal vachomer (a fortiori argument) that new and old may be tithed one for the other: If lambs and goats, which are kilayim one with the other, may be tithed one for the other, then new and old, which are not kilayim one with the other — how much more so may they be tithed one for the other! It is, therefore, written (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe … year by year\" — It is forbidden to tithe from one year for the other." + ], + "Chapter 13": [ + "1) \"all that shall pass under the staff\": to exclude a treifah (an animal with an organic defect), which does not pass. This tells me only of his counting them with the staff. If he did not count them with the staff, or if he counted them lying down or standing, whence do I derive (that it is valid)? From \"shall be holy\" (in any event). This tells me only of his calling it \"the tenth.\" Whence do I derive (that it is valid) even if he did not call it \"the tenth\"? From \"the tenth shall be holy.\" I might think that even if he had one hundred and took ten (at random), or ten and took one (that it is valid); it is, therefore, written \"the tenth,\" and this is not ma'aser (lit., the tenth). R. Yossi b. R. Yehudah says: It is ma'aser.", + "2) Whence is it derived that if he (erroneously) called the ninth the tenth; the tenth, the ninth; and the eleventh, the tenth, that all three are considered (as ma'aser)? From \"the tenth shall be holy to the L–rd.\" I might think to include the eighth and the twelfth (that he called the tenth). Would you? No. Since it is consecrated and its \"error\" is consecrated, just as only what is closest to it (i.e., it itself) is consecrated, so only the \"error\" closest to it (i.e., the ninth and the eleventh) is consecrated (and not the eighth and the twelfth).", + "3) In sum: If he called the ninth the tenth and the tenth the ninth and the eleventh the tenth, all three are consecrated. The ninth is eaten when it sustains a blemish, the tenth is ma'aser, and the eleventh is sacrificed as peace-offerings and makes a substitute. These are the words of R. Meir. R. Yehudah said: Can a substitute make a substitute? They said in the name of R. Meir: If it were a substitute, it would not be sacrificed. If he called the ninth the tenth, and the tenth the tenth, and the eleventh the tenth, the eleventh is not consecrated. If he called the ninth the tenth, and the tenth the eleventh, and the eleventh the tenth — Rebbi says that it (the eleventh) is not consecrated and R. Yossi b. R. Yehudah says that it is consecrated. This is the rule: R. Meir was wont to say: Whatever the name \"the tenth\" was not uprooted from, what comes before it is consecrated; what comes after it is not consecrated.", + "4) (Vayikra 27:33) (\"He shall not discriminate between good and bad, and he shall not substitute for it; and if he did substitute for it, then it and its substitute shall be holy. It shall not be redeemed.\") Because it is written (Devarim 12:11) \"and all the choicest of your vows,\" I might think that he should \"spy out\" (his flock) and pick out the choicest (for ma'aser); it is, therefore, written \"he shall not discriminate between good and bad.\" \"and he shall not substitute for it\": If he did, he receives forty lashes. \"if substitute he shall substitute\": to include his wife. \"and if substitute he shall substitute\": to include his heir. \"then it and its substitute shall be holy. It shall not be redeemed\": About a bechor it is written (Bamidbar 18:17) \"you shall not redeem,\" (but) it is sold, when whole, alive. And when blemished, (it is sold) alive or slaughtered; but (it is) not (sold) slaughtered when whole. And about ma'aser it is written (here) \"It shall not be redeemed.\" And it is not to be sold neither alive nor slaughtered; nor whole nor blemished.", + "5) And whence is it derived that it is a mitzvah to tithe a beast? From \"shall be holy.\" R. Yossi Haglili says: It is written here \"ya'avor\" (\"that shall pass\"), and, elsewhere (Shemoth 13:12) \"veha'avarta\" (\"And you shall set apart [every firstling of the womb\"]) — whereby we are apprised that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "6) R. Akiva says (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe\" — two tithes. We are hereby apprised that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "7) Rebbi says (Vayikra 27:34) \"These are the mitzvoth\" [(in juxtaposition with the beast tithe (Vayikra 27:33)] apprises us that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "8) \"These are the mitzvoth which the L–rd commanded Moses to the children of Israel on Mount Sinai.\" \"which the L–rd commanded Moses\": Worthy is the messenger of his Sender. \"Moses to the children of Israel\": Worthy is the messenger of those to whom he was sent, and worthy are those to whom he was sent of their messenger. \"to the children of Israel\": It is the merit of Israel that caused (them to receive the Torah). \"on Mount Sinai\": All of them (the mitzvoth) were stated on Sinai." + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ad3cec660d512fbd3a3af23a54288c1b295bb553 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/English/merged.json @@ -0,0 +1,4540 @@ +{ + "title": "Sifra", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifra", + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + "R. Yishmael says: The Torah is expounded by thirteen hermeneutical principles:", + "1) kal vachomer (a fortiori). 2) gezeirah shavah (Identity). 3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse). 3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). 4) kllal ufrat (general-specific). 5) prat ukllal (specific-general). 6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general). 7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general). 8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart). 9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency). 10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency). 11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly). 12a) davar halamed me'inyano (something learned from context). 12b) davar halamed misofo (something learned from its end). 13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction).", + "1) kal vachomer (a fortiori): (Bamidbar 12:14): \"And the L–rd said to Moses: Now if her (Miriam's) father had spat in her face, would she not be in shame for seven days!\" — Kal vachomer, if the Shechinah does so, it should be fourteen days! (see Tosfoth, Bava Kamma 25a). But it suffices that a kal vachomer deduction parallel what it is deduced from; therefore, (Bamidbar 12:14): \"Let her be sequestered seven days outside the camp, and then let her be gathered in.\"", + "2) gezeirah shavah (Identity): It is stated in respect to a shomer sachar (a hired watchman) (Shemoth 22:9): \"The oath of the L–rd shall be between both, that he (the watcher) did not send his hand against the deposit of his neighbor,\" and, in respect to a shomer chinam (one who watches gratis) (Shemoth 22:7): \"that he did not send his hand, etc.\" Just as in the instance of a shomer sachar, in which it is written \"that he did not send his hand,\" the heirs (of the watcher) are exempt (from an oath that their father did not send his hand, etc., it being written: \"The oath of the L–rd shall be between both\" [the owner and the watcher — and not between the heirs]), so, in the instance of a shomer chinam, where it is written \"that he did not send his hand,\" the heirs are exempt.", + "3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse), viz.: \"Mishkav\" (what is lain upon) is not like \"moshav\" (what is sat upon [see Vayikra 15]), and moshav is not like mishkav. What is common to them is that they are articles designed for man's (bodily) comfort alone, and a zav (see Vayikra 15:2, Rashi,) defiles them by (their supporting) most of his weight, to (in turn) defile a man by maga (touching) and by massa (carrying), to (in turn) defile clothing. So, (all) articles which are designed for man's (bodily) comfort alone are defiled by a zav, by (supporting) most of his weight to (in turn) defile a man by maga and massa, to (in turn) defile clothing. This excludes (from such defilement) tarkav (a measuring instrument [which was employed for mishkav or moshav]), it being designed for a different purpose (i.e., measuring, and not \"man's bodily comfort.\" (In sum, then, anything designed for man's bodily comfort and used for mishkav is governed by the \"one verse\" of mishkav, and anything designed for man's bodily comfort and used for moshav is governed by the \"one verse\" of moshav.)", + "3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). viz.: The topic of the lamps (on the menorah) is not like that of sending the unclean outside (of the encampment), and the latter is not like the former. What is common to them is that they are introduced by \"Tzav\" (\"Command\") — [the lamps, (Vayikra 24:2); sending, etc., (Bamidbar 5:2)] — and apply both immediately and for future generations. [The lamps: immediately — (Bamidbar 8:3): \"And Aaron did so. He kindled its lamps towards the face of the menorah, etc.\"; for future generations — (Vayikra 24:3): \"… an eternal statute throughout your generations.\" Sending the unclean outside: immediately — (Bamidbar 5:4): \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp\"; for future generations — (Bamidbar 19:21): \"And it shall be for them an everlasting statute.\"] So, all commandments introduced by \"Tzav\" apply both immediately and for future generations.", + "4) kllal ufrat (general-specific): (Vayikra 1:2): \"A man, if he offer from you an offering to the L–rd, from the beasts, from the cattle and from the sheep shall you offer your offering.\" \"from the beasts\" — general (i.e., all animals); \"from the cattle and from the sheep\" — specific (i.e., domesticated animals) — the general subsumes only the specific (i.e., domesticated, and not non-domesticated animals).", + "5) prat ukllal (specific-general): (Shemoth 22:9): \"If a man give to his neighbor an ass or an ox or a lamb — specific; \"or any beast to watch\" — general: specific-general — the general adds to the specific.", + "6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general): (Devarim 14:26): \"And you shall give the money for all that your soul desires\" — general; \"of herd, flock, wine, and strong drink\" — specific; \"and for all that your souls asks\" — reversion to the general: general-specific-general — ē ata dan ela ke'ein haprat (the rule is in accordance with the specific), viz.: Just as the specific is: one fruit from another, (e.g., wine from grapes), originating from the earth, so, everything of this nature is purchasable with ma'aser money) — to exclude mushrooms and truffles (which, although they are fruit, do not come from another fruit).", + "7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general): (Shemoth 13:2): \"Sanctify unto Me every bechor (first-born), the opener of each womb.\" I might think that even females are included; it is, therefore, written (Devarim 15:19): \"the male.\" If \"the male,\" (I would think that) even a yotze dofen (Caesarian birth) were a bechor. It is, therefore, written \"the opener of the womb.\" This is an instance of \"general\" (bechor) requiring \"specific.\" I might think that even if it were born after a yotze dofen it were a bechor (being the first opener of the womb); it is, therefore, written \"bechor,\" (which connotes first in all respects; not only first opener of the womb, but also first in birth). This is an instance of \"specific\" (\"opener of the womb\") requiring \"general\" (bechor).", + "8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart): (Vayikra 7:20): \"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his uncleanliness is upon him, that soul shall be cut off from its people.\" Now were peace-offerings not in the category of all sacrifices? viz. (Vayikra 7:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the offering of investiture (miluim), and of the sacrifice of the peace-offerings,\" and (Vayikra 22:3): \"Every man who draws near of all your seed to (eat) the holy things that the children of Israel make holy unto the L–rd, with his uncleanliness upon him, that soul will be cut off from before Me.\" (Why, then, do peace-offerings \"depart\" from the category for special, additional, mention?) When they depart from the category to teach, it is not to teach about themselves, but about the entire category, viz.: Just as peace-offerings are distinctive in that their sanctity is altar sanctity (i.e., bodily sanctity), so, all whose sanctity is altar sanctity (are included in the interdict) — to exclude those things dedicated to bedek habayith (Temple maintenance, where the sanctity is not body-related but value-related).", + "9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency.): (Vayikra 13:18): \"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil, and it be healed,\" and (Vayikra 13:24): \"Or flesh, if there be in its skin a burn by fire, etc.\" — Now boil and burn were in the category of all plague-spots (see Vayikra 13:2, etc.) (for apparently no distinction should be made between whether or not the plague-spot is on the site of a boil or a burn), and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement thereof (i.e., white hair, a sign of uncleanliness), they departed thus for leniency and not for stringency — that they not be affected by michyah (another uncleanliness sign of the general category), and that one week of quarantine suffice (in an instance of the plague-spot remaining in its place and not spreading — as opposed to the two-week requirement of the general category).", + "10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency.): (Vayikra 13:29): \"And a man or a woman — if there be in him a plague-spot in the head or in the beard, etc.\" — Now head and beard were in the general category of skin and flesh, and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement (for uncleanliness) foreign to that category (white hair being a sign of uncleanliness in the category, and yellow hair, in the \"departure\"), they departed both for leniency and for stringency. For leniency — that they not be affected by white hair; for stringency — that they be affected by yellow hair.", + "11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly.): (Vayikra 14:13): \"And he shall slaughter the lamb (the guilt-offering) in the place where the sin-offering is slaughtered, and the burnt-offering, in the holy place. For as the sin-offering, is the guilt-offering to the Cohein.\" Let this (\"For as, etc.\") not be stated, (for this guilt-offering is subsumed in the general category of guilt-offerings [Vayikra 7:11]). But because it (this guilt-offering of the metzora) departed (from the category) for a new learning — (the placing of the blood on) the thumb of his (the offerer's) right hand and of his right foot and on his right ear, I might think that it did not require the placing of blood and imurim (devoted portions) on the altar; it is, therefore, written: \"For as the sin-offering (i.e., as all sin-offerings) is the (i.e., this) guilt-offering to the Cohein\" (i.e., it is subject to all of the Cohein's services for a sin-offering.) Scripture explicitly restored it to its category to tell us that just as a sin-offering requires the placing of blood and imurim on the altar, so does this guilt-offering require it.", + "12a) davar halamed me'inyano (something learned from context): (Vayikra 13:40): \"And a man, if the hair of his head (from the slope of his head towards the nape [karachath]) fall out, he is kereach (bald); he is clean.\" I might think that he is clean of all (plague-spot) uncleanliness; it is, therefore, written (in that context, of other types of uncleanliness) (Vayikra 13:42): \"And if there be on the karachath or the gabachath (temples) a reddish white plague-spot, etc.\" We learn from the context that he is not clean of all types, but of nethakim (scalls) alone.", + "12b) davar halamed misofo (something learned from its end): (Vayikra 14:34): \"And I shall put a plague-spot of leprosy in a house of the land of your possession.\" This implies that a house which has stones, wood, and mortar is susceptible of such uncleanliness. — But I might think that even a house lacking these is likewise susceptible! It is, therefore, written (Vayikra 14:45): \"Then he shall break down the house — its stones, its wood, and all the mortar of the house.\" From the end we learn that a house is not susceptible of such uncleanliness unless it has stones, wood, and mortar.", + "13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction): One verse states (Shemoth 19:20): \"And the L–rd descended upon Mount Sinai, upon the top of the mountain,\" and another (Shemoth 20:19): \"… that from the heavens I spoke to you!\" A third verse comes and resolves the contradiction, viz. (Devarim 4:36): \"From the heavens He made you hear His voice to exhort you, and on the earth He showed you His great fire, and His words you heard from the midst of the fire.\" — His voice from the heavens and His speech on the earth. Another resolution: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He bent the heavens over Mount Sinai and spoke with them. As David said (Psalms 18:10): \"And He bent the heavens and came down, and thick darkness was under His feet.\"", + " One verse states (Bamidbar 7:89): \"And when Moses came to the tent of meeting to speak with him, etc.\" and another, (Shemoth 40:35): \"And Moses could not come to the tent of meeting!\" This is resolved by (Shemoth 40:35): \"for the cloud rested upon it.\" Say: Whenever the cloud was there, Moses did not enter. When the cloud departed, he entered and spoke with Him. R. Yossi Haglili says: It is written (I Kings 8:11): \"And the Cohanim were not able to stand to minister because of the cloud, for the glory of the L–rd filled the house of the L–rd\" — whence it is seen that the angels were given license to destroy (all who would approach). And, similarly, (Shemoth 33:22): \"And I shall cover you with My 'palm' until I have passed\" — whence it is seen that the angels were given license to destroy. And, similarly, (Psalms 95:11): \"So I swore in My wrath that they would not enter My rest\" — When My wrath abates, they will enter My rest.\"" + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 1:1): \"And He called (\"vayikra\") to Moses, and the L–rd spoke (\"vayedaber\") to him from the tent of meeting, saying\" — Now is this not evident? (that He called him before He spoke to him? Why need it be written?) Dibbur (speaking) is written here, and dibbur is written in relation to the sneh (the burning bush [(Shemoth 3:4): \"And G d called to him from the midst of the sneh, and He said (\"vayomer\" - comparable to \"vayedaber\") …]). Just as in the instance of the sneh, kriyah (calling) precedes dibbur, so here, (it is understood that) kriyah precedes dibbur!", + "2) Not necessarily. This may be so with the sneh, the beginning of G d's speaking, but not with the ohel moed (the tent of meeting), which was not the beginning. — This is refuted by Mount Sinai, which was not the beginning of G-d's speaking to him, and where dibbur is nonetheless preceded by kriyah (Shemoth 19:3).", + "3) (This is no refutation.) This may be so because the dibbur of Mount Sinai was to all of Israel (i.e., to Moses on behalf of all of Israel), which was not the case with the ohel moed. Rather, this (that there was kriyah at the ohel moed) can be derived from a binyan av (see hermeneutical principles 3b), viz.: The dibbur of the sneh, which is the beginning of G d's speaking (to Moses) is not like the dibbur of Mount Sinai, which is not, and the dibbur of Mount Sinai, which is on behalf of all of Israel, is not like the dibbur of the sneh, which is not.", + "4) What is common to them is that they are dibbur from the mouth of the Holy One to Moses, and kriyah precedes dibbur — so, wherever there is dibbur from the Holy One to Moses (as in the instance of the ohel moed), kriyah must precede dibbur. Why, then, need kriyah be written here?)", + "5) (It must be written, for) the common factor may be: Wherever there is dibbur in the context of fire (as there was in the instance of sneh and Sinai), dibbur is preceded by kriyah, so, wherever this obtains, kriyah precedes dibbur — as opposed to the instance of the ohel moed, which was not in the context of fire. It must, therefore, be written \"vayikra,\" \"vayedaber,\" that kriyah preceded dibbur.", + "6) I might think that there was kriyah only for this dibbur. Whence is it derived that the same is true for all the dibroth in the Torah? From \"from the ohel moed\" — from the ohel moed on, kriyah precedes dibbur.", + "7) I might think that kriyah preceded only dibbur. Whence is it derived that the same is true for amiroth (\"sayings\") and tzivuyin (\"commandings\") as well? R. Shimon said: From (Ibid. 2): \"daber … ve'amarta\" — the same applies to amiroth and tzivuyin.", + "8) I might think that it applied to hafsakoth (pauses, parshiyoth,) as well; it is, therefore, written (Ibid. 1): \"vayedaber\" — there was kriyah only for dibbur and not for hafsakoth.", + "9) And what purpose did hafsakoth serve? To give Moses time for reflection between parshah and parshah and verse and verse (e.g., as in the parshah of pesach, where each verse is a mitzvah in itself.) This prompts a kal vachomer: If Moses, who heard it from the Holy One Blessed be He and spoke with the holy spirit, had to reflect between parshah and parshah, and verse and verse, how much more so, one plain person from another!", + "10) And whence is it derived that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe\"? From (Shemoth 3:4): \"And G d called to him from the midst of the sneh and He said 'Moshe, Moshe.'\" Let \"and He said (vayomer)\" not be written. Why is it written? We are hereby taught that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe.\"", + "11) And whence is it derived that for every kriyah he said \"Hineni\" (\"Here I am\")? From (Shemoth 3:4): \"… and He said … 'Hineni.'\" — whereby we are taught that all the kriyoth were answered \"Hineni.\" (i.e., Just as \"and He said\" indicates that all the kriyoth were \"Moshe, Moshe,\" so does it indicate that all of them were answered \"Hineni.\")", + "12) \"Moshe, Moshe,\" \"Avraham, Avraham,\" \"Yaakov, Yaakov,\" \"Shmuel, Shmuel\" — an expression of affection and of prompting to zeal. Another connotation: \"Moshe, Moshe\" — He is \"Moshe\" before being spoken to; he is (the same, righteous) \"Moshe\" after being spoken to." + ], + "Chapter 2": [ + "1) \"And He called to Moses and the L–rd spoke to him, etc.\" \"to him\" — to exclude Aaron. R. Yehudah b. Betheira said: Thirteen dibroth (accompanied by a command) were stated in the Torah to Moses and Aaron, and, corresponding to them, thirteen limitations, to teach us that they were not spoken to Aaron, but to Moses, to tell them to Aaron. (The dibroth: 1) [Shemoth 6:13]; 2) [Shemoth 7:8]; 3) [Shemoth 9:8]; 4) [Shemoth 12:1]; 5) [Shemoth 12:43]; 6) [Vayikra 11:1]; 7) [Vayikra 13:1]; 8) [Vayikra 14:33]; 9 [Vayikra 15:1]; 10 [Bamidbar 2:1]; 11 [Bamidbar 4:1]; 12 [Bamidbar 4:18]; 13) [Bamidbar 19:2].)", + "2) The limitations: (Bamidbar 7:89): \"And when Moses came to the ohel moed (for the L–rd) to speak to 1 him, that he heard the voice speaking to 2 him … and He spoke to him.\" (Shemoth 25:22): \"And I will be appointed for you there, and I will speak to you … all that I will charge you with to the children of Israel.\" (Shemoth 29:42): \"… where I shall appoint a time for you (plural) to speak to you (singular) there.\" (Shemoth 30:6):", + "3) \"… where I shall be appointed for you.\" (Vayikra 7:38): \"… which the L–rd commanded Moses on the day that He charged him unto the children of Israel…\" (Shemoth 34:35): \"… until he came, [for the L–rd] to speak to 10 him.\" [(Shemoth 6:28): \"… It was Moses and Aaron,\" immediately followed by] (Shemoth 6:29): \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the land of Egypt.\" (Bamidbar 3:1): \"And these are the generations of Aaron and Moses on the day that the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai.\" (Vayikra 1:1): \"And He called to Moses, and the L–rd spoke to him.\" — Aaron is excluded from all.", + "4) R. Yossi Haglili says: In three places, the Torah limits dibbur to Moses — the land of Egypt, Mount Sinai, the ohel moed — the entire Torah! The land of Egypt — \"And it was on the day that the L–rd spoke (dibber) to Moses in the land of Egypt\" — Aaron is excluded from the dibroth of the land of Egypt. Mount Sinai — \"And these are the generations of Aaron and Moses on the day that the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai.\" The ohel moed — \"And He called to Moses.\" Aaron is excluded from the dibroth of the ohel moed. He spoke to Moses and not to Aaron.", + "5) R. Elazar says (Shemoth 29:43): \"Venoadeti there (in the ohel moed) for the children of Israel, and it will be sanctified with My glory\" — I am destined to be met (va'ad [from \"venoadeti\"]) with them (in the ohel moed) and to be exalted by them. When did this transpire? On the eighth day of the investiture (miluim), viz. (Vayikra 9:24): \"And all the people saw and they exalted (the L–rd), and they fell upon their faces.\" — But perhaps it is to give ye'idah (an appointment) for dibroth! — This cannot be, for it is written (Shemoth 25:22): \"Venoadeti for you\" (in the ohel moed for dibbur) — for you, and not for all of Israel.", + "6) — But let this exclude only Israel, who were not found fit to ascend Mount Sinai, but not the elders, who were found fit to do so! (viz. [Shemoth 24:1]: \"And to Moses He said: Go up … and seventy of the elders of Israel.\") Let it exclude the elders, who were not present at the L–rd's dibbur to Moses (on Mount Sinai after the giving of the Torah, viz. [Shemoth 24:14]: \"Abide for us here,\" in the encampment, with the rest of the people), and not the sons of Aaron, who were present at the L–rd's dibbur to Moses. Let it exclude the sons of Aaron, who were not together with Moses for dibbur, and not Aaron, who was together with Moses for dibbur (viz.: \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron\" — and not to his sons). It is, therefore, written (Vayikra 30:6): \"… where I shall be appointed for you\" — For you there was appointment, but not for (any) of the others.", + "7) — But let this exclude them only from appointment (i.e., meeting in the ohel moed), but not from dibroth! — It is, therefore, written (Shemoth 25:22): \"and I will speak to you.\" — But let this exclude (from dibroth) only Israel, but not the elders! Let it exclude the elders, but not the sons of Aaron! — Let it exclude the sons of Aaron, but not Aaron himself! It is, therefore, written (Shemoth 29:42): \"to speak to you\" — With you there was dibbur, and not with any of the others.", + "8) I might think that they did not hear the dibbur (i.e., the enunciated words), but that they did hear the voice (of the L–rd); it is, therefore written (Numbers 7:89): \"And he heard the voice speaking (to him\") — The voice (itself, aside from the words) was to him alone. Let this exclude Israel but not the elders! Let it exclude the elders but not the sons of Aaron. Let it exclude the sons of Aaron, but not Aaron himself! It is, therefore, written: \"the voice speaking to him\" — alone!", + "9) But let this exclude the others, and not the ministering angels, for Moses could not enter their midst (G d and the angels) until he was called (viz. [Shemoth 40:35]: \"And Moses could not come to the tent of meeting, for the cloud rested upon it!\") It is, therefore, written \"to him\" — to him alone. Moses heard the voice and none of the others did.", + "10) \"And the L–rd spoke to him from the tent of meeting\" — We are hereby taught that the voice was \"cut off\" and did not travel beyond the tent of meeting. I might think that this was because the voice was low; it is, therefore, written (Numbers 7:89): \"And he heard the voice\" — the distinctive voice described in Scripture, viz. (Psalms 29:47): \"The voice of the L–rd, in power; the voice of the L–rd, in glory. The voice of the L–rd breaks the cedars of Lebanon … The voice of the L–rd hews out flames of fire, etc.\" Why, then, (if the voice is so vast) is it written \"from the (circumscribed) tent of meeting\"? We are hereby taught that the voice was \"cut off,\" and did not travel beyond (the confines of) the tent of meeting.", + "11) Similarly, (Ezekiel 10:5): \"And the sound of the wings of the cherubs was heard (only) until the outer court.\" I might think that this was because it was a low sound; it is, therefore, written (Ezekiel 10:5): \"like the voice of the almighty G d in His speaking\" — in His speaking at Sinai. If so, why (only) \"until the outer court\"? Once it reached the outer court, it was \"cut off.\"", + "12) \"from the tent of meeting\": I might think (that the voice came) from the whole house; it is, therefore, written: \"from above the kapporeth.\" If \"from above the kapporeth,\" I might think from above the entire kapporeth; it is, therefore, written: \"from between the two cherubs.\" These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Azzai said: I come not to dispute the words of the master, but to add to them. That great glory, of which it is written, \"Do I not fill heaven and earth?\" — see how His love of Israel wrought upon this glory! The L–rd, as it were, contracted Himself to speak from above the kapporeth between the two cherubs! R. Dossa says: It is written (Shemoth 33:20): \"For a man shall not see Me and live.\" (Even the holy creatures who bear the Throne of Glory do not behold His glory.) — In their life they do not see (Him), but they see (Him) in their death. And thus is it written (Psalms 22:30): \"Before Him (i.e., before His manifest glory) shall bow down all who descend to the dust, when his (i.e., a man's) soul no longer animates (the body\" [but departs from it.]). R. Shimon said: I come not to dispute the words of the master, but to add to them: \"For a man shall not see Me, and the living\" — Even the angels, whose lives are eternal, do not behold the glory.", + "13) (\"… and He spoke to him from the tent of meeting) lemor\" (\"saying\") — \"Say it\" to them in humble terms (so that they accept it gladly), viz.: \"For your sake does He speak with me.\" For we find that all of the thirty-eight years that Israel were out of grace (because of the sin of the spies) He did not speak with Moses, viz. (Devarim 2:16-17): \"And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from amidst the people that the L–rd spoke to me.\" Another nuance: \"saying\" — Go out and say it to them and return word to Me (if they accept it). And whence is it derived that Moses went out and spoke with them? From (Shemoth 34:34): \"… and he would go forth and speak to the children of Israel what he had been commanded.\" And whence is it derived that He returned word to the Almighty? From (Shemoth 19:8): \"And Moses returned the words of the people to the L–rd.\" Elazar b. Achvai says: I might think He spoke to him for his own needs; it is, therefore, written: \"to say\" — to Israel. He spoke to him for Israel's sake, and not for his own. " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 1:2): \"Speak to the children of Israel … (Vayikra 1:4) and he shall place his hand on the head of the burnt-offering\" — The children of Israel perform semichah (the placing of the hands), and gentiles do not perform semichah. Now which measure is greater? That of tenufah (waving the devoted portions) or that of semichah? The measure of tenufah is greater. For tenufah obtains both with things that have a spirit of life (i.e., animals) and with things that do not have a spirit of life (e.g., first-fruits, the two breads, etc.), whereas semichah obtains only with things that have a spirit of life. If I exclude them (gentiles) from tenufah, the greater measure, (as the Torah does, indeed, exclude them), should I not exclude them from semichah, the lesser measure! (so that the exclusion verse for semichah would seem to be superfluous) Perceived thus, tenufah is (indeed) the greater measure, and semichah, the lesser. But perceived otherwise, semichah is the greater measure and tenufah, the lesser. For semichah obtains with all partners (to the offering), but not tenufah. If they (gentiles) are excluded from tenufah, the lesser measure, would I (without the verse) exclude them from semichah, the greater? So that because there obtains with tenufah what does not obtain with semichah, and with semichah, what does not obtain with tenufah, it must be written \"Speak to the children of Israel, etc.\" — The children of Israel perform semichah, and not the gentiles.", + "2) (\"Speak to the sons of Israel, etc.\") — the sons of Israel perform semichah, and not the daughters of Israel. R. Yossi and R. Shimon say: Women (though not obligated to do so) may perform semichah. R. Yossi said: Abba Elazar once told me: We had a calf for the peace-offerings, and we took it out to the women's quarter, where the women placed their hands upon it — not because semichah obtains with women, but for their gratification. I might think that they do not perform semichah upon burnt-offerings, which do not require tenufah, but they do perform semichah upon peace-offerings, which require tenufah; it is, therefore, written (Vayikra 1:4): \"and say to them\" (\"b'nei Yisrael\") — to include all that is mentioned in that context. Just as they do not perform semichah upon burnt-offerings, they do not perform semichah upon peace-offerings.", + "3) [(Vayikra 1:2): \"A man, if he offer of you, a sacrifice to the L–rd\"] \"A man\" — to include proselytes; \"of you\" — to exclude heretics. Why do you see it that way? Why not: \"A man\" — to include heretics; \"of you\" — to exclude proselytes? After Scripture includes, it excludes, viz. (Vayikra 1:2): \"the children of Israel.\" Just as the children of Israel are accepters of the covenant, so proselytes — to exclude heretics, who do not accept the covenant. — But why not say: Just as the children of Israel are children of accepters of the covenant, so, heretics — to exclude proselytes, who are not! It is, therefore, written \"of you\" (i.e., like you, in your deeds). So that, perforce, we must understand it as: Just as Israel are accepters of the covenant, so, proselytes — to exclude heretics, who are not, having broken the covenant. And thus is it written (Mishlei 21:27): \"The sacrifice of the wicked is an abomination.\"", + "4) \"A man, if he offer, etc.\" I might think this is a decree (i.e., that he must do so), it is, therefore, written \"if he offer\" — it is optional. (Mishlei 21:27): \"a sacrifice (korban) to the L–rd\" — he must sanctify it (by saying \"This is a burnt-offering\") before offering it up, (thus rendering it a \"korban\" before he actually sacrifices it). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon said: Whence is it derived that one should not say: \"To the L–rd, a burnt-offering,\" \"To the L–rd, a meal-offering,\" \"To the L–rd, peace-offerings?\" From \"a sacrifice (korban) to the L–rd.\" Now is this not a kal vachomer? If in respect to what is destined to be sanctified, Scripture states that the name of Heaven is to be mentioned only after \"korban\" (to forestall the possibility of its being mentioned in vain by his saying \"To the L–rd,\" and not following up with \"korban\") — how much more so must the name of Heaven not be mentioned in vain (in mundane circumstances)!", + "5) R. Yossi says: Wherever \"korban\" is written, it is stated (only) in conjunction with Yod-Keh (the Tetragrammaton) so as not to provide an \"opening\" for heretics (as it would, if alternate names were used).", + "6) (Vayikra 1:2): \"… an offering to the L–rd from the beasts (behemah)\": I might think (that this permitted) even (non-domesticated) animals, which are also subsumed in \"behemah,\" viz. (Devarim 14:4): \"These are the beasts (behemah) that you may eat: the ox, the sheep … the hart and the roebuck\" (animals); it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.): \"from the cattle and from the sheep\" (domesticated). I might think that he should not bring (\"animals\"), but if he did bring them they are permitted — as when one's master tells him: \"Go and bring me wheat,\" and he goes and brings him wheat and barley, in which instance he (merely) adds to his master's words; it is, therefore, written: \"from the cattle and from the sheep shall you offer\" — i.e., from the beasts shall you offer cattle and sheep alone. This is analogous to one's master telling him: \"Bring me only wheat, in which instance, if he adds (barley) to wheat, he transgresses his master's words.", + "7) \"from the beasts\" (but not all) — to exclude (animals used for sodomy), rovea (active) and nirva (passive). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is a verse needed to exclude them? (the kal vachomer:) If an animal with a blemish, which was not the object of transgression, is pasul (unfit) for the altar, rovea and nirva, which were objects of transgression, does it not follow that they should be unfit for the altar?", + "8) — No, this is refuted by the instance of an ox plowing together with an ass, where, even though the ox was the object of transgression, it is kasher for the altar. — No, in that instance the animals are not to be killed, whereas rovea and nirva are to be killed. — \"Take what you have brought\" (i.e., let us grant this); still, (without the exclusion clause) I would know that they (rovea and nirva) are pasul only if they were the (proved) objects of transgression by the testimony of two witnesses. If there were only one witness, or only the testimony of the owner, whence would I derive this (that they are pasul, if not for the exclusion clause?) R. Yishmael said: I could derive it through a kal vachomer, viz.: If a blemished animal, which is not made pasul for eating by the testimony (to the blemish) of two witnesses, is made pasul for sacrifice by the testimony of one witness or of the owner — then rovea and nirva, which are made pasul for eating by the testimony of two witnesses, should they not be made pasul for sacrifice by the testimony of one witness or of the owner? (What need, then, is there for the exclusion clause?) R. Akiva said: No, (i.e., your argument does not stand.) In the instance of a blemished animal, the blemish is visible, whereas in the instance of rovea and nirva, the \"blemish\" is not visible, so that (without the exclusion clause), they would not be pasul for the altar. It must, therefore, be written \"from the beasts,\" to exclude rovea and nirva.", + "9) \"from the cattle\" (but not all) — to exclude ne'evad (objects of idolatry). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is the exclusion clause necessary?) (the kal vachomer:) If an ethnan (the hire of a prostitute) [see Devarim 23:19]) and a mechir (the exchange of a dog [Devarim 23:19], whose ornaments are permitted (for mundane use), are forbidden for the altar — then ne'evad, whose ornaments are forbidden (see Devarim 7:25) — how much more so should it be forbidden for the altar! (Why, then, is an exclusion clause needed?) — But perhaps the reverse is true, viz.: If the ethnan and mechir, which are forbidden for the altar, (yet) their ornaments are permitted (for mundane use) — then ne'evad, which is permitted (for the altar [barring an exclusion clause]) — how much more so should its ornaments be permitted! — You have (hereby) abolished (Devarim 7:25) \"Do not covet the silver and gold upon them!\" I shall restore it, viz.: \"Do not covet the silver and gold\" of things (i.e., their images) which do not have a spirit of life. But things (i.e., their cattle), which do have a spirit of life, if they are permitted (for the altar), how much more so should their ornaments be permitted! It is, therefore, written \"from the cattle\" — to exclude ne'evad.", + "10) Why need it be written below (Vayikra 1:3): \"from the cattle\"? (\"If his offering is a burnt-offering from the cattle, etc.\") To exclude treifah (a \"torn,\" ritually unfit animal). Now does this not follow by kal vachomer? If a blemished animal, which is permitted for mundane purposes (i.e., eating), is pasul for the altar, treifah, which is forbidden for mundane purposes, how much more so should it be pasul for the altar! — This is refuted by cheilev (forbidden fats) and blood, which are forbidden for mundane purposes, yet kasher for the altar! — No (i.e., this is no refutation of the kal vachomer, for) forbidden fats and blood come from a thing (i.e., an animal) which is permitted (for mundane purposes), unlike treifah, which is entirely forbidden (for such purposes)! — This is refuted by melikah (\"pinching\" a bird's neck [as opposed to shechitah]), which is entirely forbidden (for mundane purposes), yet kasher for the altar! — No, (this is no refutation, for) the very thing that makes it kadosh (holy, for an offering), i.e., melikah, renders it forbidden (for mundane purposes), whereas with treifah, it is not the thing that makes it kadosh which renders it forbidden (for mundane purposes), and since this is so, it should be pasul for the altar! (Why, then, do we need an exclusion clause for treifah?) — Now that this refutation has been countered (at its origin, [viz., R. Akiva 8) above], so that the kal vachomer stands), what is the thrust of \"from\" (but not all) the cattle\"? To exclude treifah.", + "11) (Vayikra 1:2): \"from the sheep\" — to exclude muktzeh (an animal designated for idolatry); \"and from the sheep\" — to exclude noge'ach (an animal which gored a man to death). If rovea is excluded, why need noge'ach be (separately) excluded? And if noge'ach is excluded, why need rovea be excluded? For there is that in rovea (prompting exclusion) which is lacking in noge'ach, and there is that in noge'ach which is lacking in rovea, viz.: With rovea, forcing (the animal to be rovea) was equated with volition (i.e., in both instances, the animal must be killed); with noge'ach, forcing was not equated with volition (i.e., only in the latter instance is the animal killed). (The owners of) noge'ach pay kofer (indemnity) after (the animal has been put to) death; rovea (in an instance where the woman dies as a result) does not pay indemnity after death. There is that in rovea which is lacking in ne'evad, and that in ne'evad which is lacking in rovea. Rovea, whether one's own animal or another's is forbidden (for the altar); ne'evad — one's own (animal that he made an object of idolatry) is forbidden; another's (animal that he made an object of idolatry) is permitted (for the altar, one not voiding what is not his). Rovea — its ornaments are permitted; ne'evad — its ornaments are forbidden. Therefore, Scripture must adduce all (of these exclusions). " + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 1:2): \"shall you (plural) offer\": We are hereby taught that two may offer it (a beast burnt-offering, in partnership). Now does this not follow (without an inclusion clause)? A bird burnt-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a bird burnt-offering, which comes as vow or gift, may be offered by two, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, may be offered by two!", + "2) Or, go in this direction: A meal-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a meal-offering, which comes as vow or gift, may not be offered by two, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, may not be offered by two.", + "3) Let us see what it (a beast burnt-offering) is most like. We liken something which is entirely burnt (a beast burnt-offering) to something which is entirely burnt (a bird burnt-offering), and this is not countermanded by a meal-offering, which is not entirely burnt. (Why, then, the inclusion clause?) Or, go in this direction: We liken something which can come as a prescribed communal offering (a beast burnt-offering) to something which can come as a prescribed communal offering (a meal-offering), and this is not countermanded by a bird burnt-offering, which cannot come as a prescribed communal offering; it is, therefore, written \"shall you (plural) offer,\" to teach us that it comes as vow or gift and that two may offer it.", + "4) (Vayikra 1:2): (\"shall you offer) your (plural) offerings\": We are hereby taught that it (a beast burnt-offering) may come as a communal gift offering. Now does it not follow (that it should not be so!) A meal-offering comes as vow or gift, and a beast burnt-offering comes as vow or gift. Just as a meal-offering, which comes as vow or gift, cannot come as a communal gift offering, so, a beast burnt-offering, which comes as vow or gift, should not come as a communal gift offering!", + "5) — No, you may say this of a meal-offering, which cannot come as a gift of two (i.e., in partnership), but not of a beast burnt-offering, which can come as a gift of two. — But this is countermanded by a bird burnt-offering, which can come as a gift of two, but not as a communal gift offering!", + "6) — No, this may be so with a bird burnt-offering, which cannot come as a prescribed communal offering, but not of a beast burnt-offering, which can come as a prescribed communal offering. — This is countermanded by peace-offerings, which can come as prescribed communal offerings, but not as communal gift offerings.", + "7) Likewise, you should not wonder if a beast burnt-offering, though it can come as a prescribed communal offering, could not come as a communal gift offering; it is, therefore, written \"your (plural) offerings,\" to teach us that it can come as a communal gift offering.", + "8) An alternate formulation: Now if an individual, who does not bring a prescribed burnt-offering every day, may bring a beast burnt-offering as a gift — the congregation, which does bring a prescribed burnt-offering every day, should it not follow that it may bring a beast burnt-offering as a gift? (Why, then, the inclusion clause?) — No, it may be so with an individual, because he may bring a meal-offering as a gift! — This is refuted by the instance of partners, who cannot bring a meal-offering as a gift, yet may bring a beast burnt-offering as a gift.", + "9) — (No, it may be argued that) partners may bring a beast burnt-offering as a gift because they can bring a bird burnt-offering as a gift, as opposed to the congregation, which cannot bring a beast burnt-offering as a gift because it cannot bring a bird burnt-offering as a gift. — Why does the congregation not bring a bird burnt-offering as a gift? Because it does not bring it as a prescribed offering. Would you say that the congregation should not bring a beast burnt-offering as a gift, when it does bring it as a prescribed offering! Since it brings it as a prescribed offering, it should be able to bring it as a gift offering! — This is refuted by the instance of a meal-offering, which the congregation does bring as a prescribed offering, but not as a gift offering!", + "10) Likewise, you should not wonder if a beast burnt-offering, though the congregation does bring it as a prescribed offering, could not be brought by them as a gift offering; it is, therefore, written \"your (plural), offerings,\" to teach us that it may be brought as a communal gift offering.", + "11) Another formulation: \"your (plural), offerings\": From the \"place\" (i.e., beast burnt-offering) that the individual brings (a gift) — from there, the congregation brings (a gift). a" + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 1:3): (\"If his offering is) a burnt-offering\": Why need this be written? (i.e., It is clear from the context that we are speaking of a burnt-offering.) I might think that all of these p'sulin (invalidating factors: muktza, ne'evad, rovea, etc.) obtain only with a gift burnt-offering. How would I know that they also obtain with a prescribed burnt-offering? (Therefore, \"a burnt-offering\" is needed.) — But does it not follow (even without the inclusion clause)? It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as all of these p'sulin obtain with a gift burnt-offering, so do they obtain with a prescribed burnt-offering!", + "2) No, in the case of a gift bird-offering he cannot bring a [bird] burnt-offering as a) substitute, whereas in the case of a prescribed burnt-offering he can (sometimes) bring a bird burnt-offering as) a substitute. And since he can bring a substitute (we would say, without the inclusion verse that) all of these p'sulin should not obtain; it is, therefore, written \"a burnt-offering\" — Whether a gift burnt-offering or a prescribed burnt-offering, all of the p'sulin obtain with them.", + "3) And whence is it derived that they (these p'sulin) obtain with a temurah (an animal given in exchange for a consecrated animal). It follows, viz.: It is written that a burnt-offering is brought and it is written that a temurah is brought. Just as all of these p'sulin obtain with a burnt-offering, so do they obtain with a temurah.", + "4) — No, in the instance of a burnt-offering, sanctity does not attach to it in the case of permanent blemish (i.e., if one dedicates an animal with a permanent blemish as a burnt-offering, it becomes chullin [\"mundane,\" for all purposes] when redeemed), as opposed to a temurah, to which sanctity does attach in such a case (i.e., if one redeems a permanently blemished animal which he made a temurah, it does not become chullin (to be shorn or worked with, but only to be eaten). And since sanctity attaches to a temurah with a permanent blemish, we would think that all of these p'sulin do not obtain with it; it is, therefore, written: \"if a burnt-offering,\" to include a temurah.", + "5) And whence is it derived that they (these p'sulin) obtain with peace-offerings? It, indeed, follows that they should, viz.: It is written that a burnt-offering is brought, and it is written that peace-offerings are brought. Just as all of these p'sulin obtain with a burnt-offering, so should they obtain with peace-offerings.", + "6) And it is a kal vachomer (that they should so obtain), viz.: Now if these p'sulin obtain with a burnt-offering, which may come from fowl, how much more so should they obtain with peace-offerings, which may not come from fowl! — No, it may be so with a burnt-offering, where females may not be offered as well as males, but not with peace-offerings, where females may be offered as well as males. And since females may be offered as well as males (we would say that) all of these p'sulin should not obtain with them; it is, therefore, written (the superfluous) \"his offering,\" to include peace-offerings.", + "7) (Vayikra 1:3): \"from the cattle\": As we have said before (Section 2:10) — to exclude treifah; \"a male,\" and not a female. As for (Vayikra 1:10): \"a male,\" this is to exclude a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite.", + "8) Now is this not a kal vachomer? viz.: If peace-offerings, where female animals are kasher as well as males, tumtum and hermaphrodite are not kasher — a burnt-offering, where females are not kasher as well as males, should it not follow that tumtum and hermaphrodite not be kasher? (Why, then, is the exclusion clause needed?) — No, this may be so in the case of peace-offerings, where fowl are not kasher (for the altar), but fowl are kasher for burnt-offerings (so that without the exclusion, tumtum and hermaphrodite would also be assumed to be kasher.) — This is refuted by a sin-offering, where fowl are kasher, but not tumtum or hermaphrodite.", + "9) — No, this may be so with a sin-offering, where not all species of male are kasher, as opposed to a burnt-offering, where all species of male are kasher. — This is refuted by a bechor (a first-born male), where all species of male are kasher, but not tumtum or hermaphrodite.", + "10) — No, this may be so with bechor, which is holy from the womb, as opposed to a burnt-offering, which is not holy from the womb. — This is refuted by ma'aser (a tithed animal), which is not holy from the womb, and where tumtum and hermaphrodite are not kasher.", + "11) — No, ma'aser is one out of ten (i.e., limited, exclusive,) whereas a burnt-offering is \"one out of one\" (i.e., unlimited, indiscriminate). And since it is one out of one, tumtum or hermaphrodite should be kasher. It is, therefore, written (Ibid. 3) \"male,\" and not female, and, again, (Ibid. 10), (\"male\") — to exclude tumtum and hermaphrodite.", + "12) (Vayikra 1:3): \"unblemished\": Just as if it is not unblemished it is not acceptable, so if it is not as indicated (i.e., if it is rovea, nirva, ne'evad, etc.) it is not acceptable. \"unblemished shall he bring it\" — unblemished shall he sanctify it (i.e., it is a positive commandment to sanctify unblemished animals). R. Yossi says: \"unblemished shall he offer it (yakrivenu)\" — yevakrenu (\"He shall examine it\" [for blemishes]), veyakrivenu (and he shall offer it). R. Yossi said: I have heard that if one slaughters an unexamined tamid (the offering of the day) on Shabbath he must bring a sin-offering (for having performed a forbidden labor on the Sabbath), and he brings a different tamid.", + "13) \"to the door of the tent of meeting (shall he bring [yakriv] it\"): The owner must attend to getting it there (and he cannot say to the Cohein: Since the sacrificial service is yours, you get it there!), it being written \"yakriv (enu), yakriv\" (the second \"yakriv\" coming for the above teaching). Whence is it derived that if an olah (a burnt-offering) got mixed up (so that it cannot be identified) with an (other) olah, or with a temurah, or with chullin that it should (still) be sacrificed (with certain pre-conditions)? From \"yakriv, yakriv\" (— in any event): I might think (that this were true) even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written \"yakrivenu\" (\"he shall offer it\") — to exclude an animal that got mixed up with p'sulin, which are not kasher as offerings.", + "14) Whence is it derived (that the olah is offered) even (if it got mixed up) with inner sin-offerings (i.e., where the blood is sprinkled inside the mishkan). — No, such an instance is excluded (i.e., the olah would not be offered in such an instance), for these (the sin-offerings) are inner (as explained), whereas this (the olah) is outer. And whence is it derived (that the olah is offered) even if it got mixed up with outer sin-offerings? ) — No, in such an instance it is excluded, for this (i.e., the service of the olah) is above (the red line on the outer altar), and (the service of) these (the sin-offerings) below. And whence is it derived that the olah is offered) even if it got mixed up with a bechor, or ma'aser or pesach? — No, such an instance is excluded, for with this (the olah) there are four (applications of blood on the altar), whereas with the others, there is (only) one. And whence is it derived (that the olah is offered even if it got mixed up with peace-offerings or with a thank-offering? — No, such an instance is excluded, for this (the olah) is a higher-order offering (kodshei kodshim), whereas the others are lower-order offerings (kodshim kalim). I might think that the olah is offered) even if it got mixed up with an asham (a guilt-offering, both being kodshei kodshim); it is, therefore, written \"yakrivenu\" (\"He shall offer it\") — he offers only it, alone, and not when it got mixed up with others (like an asham).", + "15) Why did you choose (to include for offering) an olah that got mixed up with an olah? — It has the same name. An olah that got mixed up with a temurah? — A temurah can be sacrificed as an olah. An olah that got mixed up with chullin? — He can consecrate the chullin and make it an olah. (Ibid.): \"yakriv otho\" (\"he shall bring it\"): We are hereby taught that (if he is remiss in bringing his sacrifice) he is compelled to bring it. I might think, even against his will; it is, therefore, written: \"of his own volition.\" How can this be reconciled? — He is compelled until he says: \"I will it.\" " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 1:3-4): \"… before the L–rd. And he shall place (his hand on the head of the olah\"): There is no semichah on a bamah (a temporary altar, it not being considered \" before the L–rd\"). (Vayikra 1:11): (\"And he shall slaughter it on the side of the altar) northward (tzafonah), before the L–rd\": There is no tzafon (requirement) on a bamah. Now which measure is greater? That of tzafon or that of semichah? The measure of tzafon is greater. For tzafon obtains both with individual and with communal offerings, whereas semichah obtains only with individual offerings. If I exclude them (bamoth) from tzafon, the greater measure, would I not exclude them from semichah, the lesser measure? (Why, then, is the exclusion verse for bamoth re semichah necessary) Perceived thus, tzafon is the greater measure, and semichah, the lesser. But perceived otherwise, semichah is the greater measure and tzafon the lesser. For semichah obtains with both higher and lower-order offerings, whereas tzafon obtains only with higher-order offerings. If I exclude them (bamoth) from tzafon, the lesser measure, I would not exclude them from semichah, the greater measure. So that because there obtains with tzafon what does not obtain with semichah, and with semichah, what does not obtain with tzafon; it is, therefore, written: \"before the L–rd, vesamach\" — there is no semichah on a bamah. \"tzafonah before the L–rd\" — there is no tzafon on a bamah. \"before the L–rd vesamach\": Even if he performed semichah outside (the azarah), he must return and perform it inside (\"before the L–rd\").", + "2 [\"vesamach\" (\"and he shall place\") is written four times: once in respect to olah, thrice in respect to shelamim (peace-offerings)] (Vayikra 1:4): \"And he shall place his hand\" — not the hand of his wife (i.e., women do not perform semichah); \"his hand\" — not the hand of his bondsman; \"his hand\" — not the hand of his messenger. (Vayikra 1:4): \"his hand on the head\" — and not on the back; \"his hand on the head\" — and not on the throat; \"on the head\" — and not on the back of the head. I would exclude all of these, but not the breast; and it would follow by kal vachomer, viz.: Now if the head, which does not require tenufah, requires semichah — the breast, which requires tenufah, should it not require semichah! It is, therefore, written \"on the head\" — and not on the breast.", + "3) I might think that only a gift-offering (the subject of the verse) required semichah. Whence do I derive the same for a prescribed burnt-offering? It follows, viz.: It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as a gift burnt-offering requires semichah, so a prescribed burnt-offering requires semichah.", + "4) — No, a gift burnt-offering does not allow of a bird substitute to exempt it from semichah, whereas a prescribed burnt-offering (that of a leper) does allow of a bird substitute (in the instance of an impoverished leper) to exempt it (a beast brought by a leper) from semichah — so that it should not require semichah. It is, therefore, written \"burnt-offering\" — Both a gift burnt-offering and a required burnt-offering require semichah. ...", + "[(Vayikra 1:3): \"If his offering is a burnt-offering from the cattle … then he shall place his hand, etc.\"] This tells me only of a burnt-offering from the cattle. Whence do I derive (that the same holds true for) a burnt-offering from the sheep? It follows, viz.: It is written that an olah from the cattle is brought and that an olah from the sheep is brought. Just as an olah from the cattle requires semichah, so an olah from the sheep requires semichah.", + "6) — No, this may be so with an animal from the cattle, where the libations are greater (in quantity), and not with an animal from the flock, where the libations are less. We might think, since the libations, are less, that it would not require semichah; it is, therefore, written \"olah\" — Both an olah from the cattle and one from the flock require semichah.", + "7) I might think that a bird burnt-offering also required semichah; it is, therefore, written \"the olah\" — to exclude a bird burnt-offering.", + "8) (Vayikra 1:4): \"venirtzah lo\" (\"and it shall be acceptable for him\"): We are hereby taught that the L–rd is conciliated with him (meratzeh lo). For which things (i.e., transgressions) is the L–rd conciliated with him\"? If you say for things which incur death by beth-din, death at the hands of Heaven, kareth at the hands of heaven, forty stripes, sin-offerings, and guilt-offerings — these punishments are stipulated (i.e., irrevocable). For what, then, is the L–rd conciliated with him\" For (transgression of) positive commandments and of negative commandments linked to positive commandments, (where stripes are not administered). R. Shimon says: \"and it shall be acceptable for him\": for him, and not for his offering — Even if he did not perform semichah, his offering conciliates for him.", + "9) \"and it shall be acceptable for him to make atonement for him\" — with that which effects atonement. And what is it that effects atonement? The blood, as it is written (Vayikra 17:11): \"For it is the blood which atones for the soul.\" This tells me only (of atonement being effected by) the blood of a clean (i.e., undefiled) animal. Whence is it derived (that atonement is likewise effected by) the blood of an unclean animal? When it is written (Shemoth 28:38): \"And Aaron shall atone (by means of the headplate [the tzitz] for the sin of the holy things,\" which sin does he atone for? If that of piggul (abuse of offerings), it is stated in that regard (Shemoth 7:18): \"It (the offering) shall not be credited to him.\" If that of nothar (left-over offerings), it is stated in that regard (Shemoth 7:18): \"It shall not be accepted.\" Which sin does he atone for? That of tumah (defilement), whose like (i.e., tumah) was permitted in a communal offering.", + "10) This tells me [(that the tzitz conciliates)] only in respect to the blood. Whence do we derive the same for the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, the meal-offering of the anointed high-priest, and the libation meal-offering? (that if they were offered in a state of uncleanliness, the tzitz conciliates) From (Shemoth, Ibid.): \"for all the gifts of their consecrations.\" This tells me only of men. Whence is it derived that the same applies with women? It tells me only of Israelites. Whence is it derived that the same applies with proselytes and with bondsmen? It is, therefore, written — in addition — \"which they shall consecrate.\" Since we find that only the blood effects atonement, what is the intent of \"And he shall place his hand … and it shall be acceptable\"? To teach us that if he treated semichah lightly (and did not perform it), it is as if there were no atonement. R. Shimon says (Ibid.): \"to make atonement alav\" (lit., \"upon him\"). What is \"upon him\" (i.e., if he said: \"A burnt-offering upon me\"), he must make restitution (if it died or were stolen). And, what is not \"upon him\" (i.e., if he said: \"Let this be a burnt-offering\"), he need not make restitution. " + ], + "Section 4": [ + "1) \"and he shall place his hand … and he shall slaughter\": In the place (the azarah) where semichah is performed, shechitah is performed, and shechitah must follow immediately upon semichah. Just as semichah obtains only with those who are clean (from defilement), so, shechitah.", + "2) \"and he shall slaughter\": This teaches us that shechitah is kasher with zarim (non-Cohanim), women, bondsmen, and the unclean, even with higher-order offerings, so long as the unclean do not touch the flesh. Or, perhaps only a Cohein may perform shechitah! — Now, \"where are you coming from?\" (i.e., What is your source?) From (Bamidbar 18:7): \"And you and your sons with you shall guard your priesthood for all that pertains to the altar.\" I might think that this includes shechitah. But (Vayikra 1:5): \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood, and they shall dash the blood, etc.\" indicates that from this point on (i.e., receiving the blood) is the mitzvah of the priesthood; but shechitah is kasher with all persons.", + "3) (Vayikra 1:5): \"the bullock before the L–rd\": and not the slaughterer before the L–rd.\" (If the slaughterer stood outside the azarah and performed shechitah with a long knife, the shechitah would be valid.) Shimon Hatemani says: Whence is it derived that the hand of the shochet should be on the \"inside\" of the animal being slaughtered (and not on the outside towards the entrance of the azarah)? From: \"and he shall slaughter the bullock before the L–rd.\"", + "4) (Vayikra 1:5) \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall present (vehikrivu) the blood\": I might think that this refers to z'rikah (dashing the blood on the altar). But z'rikah is already mentioned (following). How, then, am I to understand \"vehikrivu\"? As referring to the receiving of the blood — that it be done only by a Cohein kasher, and with a ministering vessel. R. Akiva said: Whence is it derived that the receiving of the blood be done only by a Cohein kasher? Kihun (priesthood) is mentioned here (\"the sons of Aaron, the Cohanim\"), and it is mentioned elsewhere [(Bamidbar 3:3): \"These are the names of the sons of Aaron, whom he invested lechahein\"]. Just as the kihun there is with a Cohein kasher and ministering vessels, so, the kihun here (in respect to the receiving of the blood).", + "5) R. Tarfon said to him: Akiva, how long will you continue \"piling up\" verses and bringing us (identities)! May I be bereaved if I did not hear that there is a difference between receiving and dashing (the blood. How, then, can you compare them!); but I cannot recall it (the difference) — whereupon R. Akiva said: Allow me to repeat to you something that you taught me. R. Tarfon: Say on. R. Akiva: With kabbalah (receiving), thought (of kabbalah) is not accounted act (so that a \"negative\" kabbalah thought does not invalidate the service), whereas with z'rikah (dashing), thought is accounted act. One who receives the blood outside (the azarah) is not liable; one who dashes it outside, is. If unclean persons received it, they are not liable; if they dashed it, they are. R. Tarfon: May I be bereaved that you have not swerved right or left (i.e., if you have not spoken truly)! I did, indeed, hear it, but it slipped my mind, and you expound (verses) and restore the teaching. Whoever departs from you departs from life.", + "6) \"the sons of Aaron\": I might think (that they are fit for the service) even if they are challalim (children of marriages forbidden to Cohanim); it is, therefore, written (Ibid.): \"the Cohanim\" — to exclude challalim. I would exclude these, but not those who are blemished. It is, therefore, written \"the sons of Aaron.\" Just as Aaron is kasher, so, his children — to exclude challalim and those who are blemished.", + "7) \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood and they shall dash the blood.\" Why the repetition? Whence is it derived that if the blood of an olah got intermixed with that of a different olah, or with that of a temurah or with that of chullin, that it should be offered? From \"the blood.\" I might think that this is so because the same applies even to live animals that got mixed up (see Section 3:14). Whence do I derive that the same applies even if it (the blood) became intermixed with that of an asham (where the same does not apply to live animals?) I would include asham, for both (olah and asham) are higher-order offerings. And whence would I derive that the same applies even with shelamim and todah? I would include shelamim and todah, for both (these and olah) entail four applications (of blood upon the altar). And whence would I derive that the same applies even with bechor, ma'aser and pesach? From (the repetition of) \"the blood.\"", + "8) I might think that the same applied even if it got intermixed with (the blood of) p'sulin; it is, therefore, written (Ibid. 11); \"and the sons of Aaron, the Cohanim, shall dash) its blood.\" I would exclude p'sulin, which are not kasher as offerings. Whence would I derive (that the blood of the olah is permitted) even if it got mixed up with inner sin-offerings? I would exclude inner sin-offerings, those being inner and that (the olah), outer (see Section 3:14). Whence would I derive the exclusion) even in the instance of outer sin-offerings? It is, therefore, written: \"its blood.\"", + "9) (Vayikra 1:5): \"And they shall dash the blood (on the altar roundabout\"): I might think one dashing; it is, therefore, written \"roundabout.\" If \"roundabout,\" I might think they encircle it (with blood) in a line; it is, therefore, written \"and they shall dash.\" How is this to be effected? Two applications, which are four (i.e., two \"dashings\" from a vessel on two diagonally opposite corners of the altar).", + "10) R. Yishmael says: \"roundabout\" is written here, and \"roundabout\" is written elsewhere (in respect to the investiture sin-offering [chatath hamiluim]). Just as \"roundabout\" there entails a pause for (each of) four applications (of blood), so, \"roundabout\" here entails a pause for (each of) four applications (on two corners) [one on each side of the corner]).", + "11) \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall present the blood and they shall sprinkle the blood\": Why the repetition? Whence do you derive that if the blood spilled from the vessel to the floor and it was gathered up it is kasher? From the repetition of \"the blood.\" I might think that even if it spilled from the beast's throat to the floor it should be gathered up; it is, therefore, written \"the blood,\" the blood that was received in a vessel.", + "12) \"the blood on the altar\" — And not the dasher (of the blood) on the altar (i.e., he should not stand on the foundation of the altar [the yesod], but on the floor alongside it). Another nuance of \"the blood on the altar\" — (the blood should be dashed on the altar) even in the absence of the flesh (e.g., if it became unclean or were lost.) If so, how am I to understand (Devarim 12:27): \"And you shall sacrifice your burnt-offerings, the flesh and the blood\"? Blood and flesh are being likened to each other, viz., just as the blood is flung on the altar, so, the flesh. I might think he flings them (the pieces) so that they form a pile; it is, therefore, written (Vayikra 1:12): \"And the Cohein shall arrange them.\" How is this (fling-arrange) to be reconciled? He flings them in such a way that they fall into an orderly arrangement.", + "13) (Vayikra 1:5): \"on the altar roundabout\" — when it is \"roundabout\" (i.e., entirely intact), and not when one of its horns is incomplete. If it was, and he performed the service on it, it is pasul.", + "14) (Vayikra 1:5): \"at the entrance of the tent of meeting\" — and not when it has been dismantled or when the wind has furled the curtain. R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"at the entrance of the tent of meeting\"? Because it is written (Shemoth 40:7): \"And you shall place the laver (hakiyor) between the tent of meeting and the altar,\" I might think (directly) between the tent of meeting and the altar; it is, therefore, written \"the altar roundabout, which is at the entrance of the tent of meeting\" — the altar is at the entrance of the tent of meeting, and not the laver. Where, then, was the laver placed? Between the ulam (the hall leading to the interior of the sanctuary) and the altar, somewhat removed (from the corner of the altar) towards the south (so that the laver was indirectly between the tent of meeting and the altar.) " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 1:6): \"And he shall flay the burnt-offering, and he shall cut it into its pieces\": I might think that he flays it limb by limb and he cuts it (i.e., each limb, after it has been flayed); it is, therefore, written \"the burnt-offering.\" He flays the whole animal and then cuts it.", + "2) I might think that only a gift burnt-offering requires flaying. Whence do I derive the same for a prescribed burnt-offering? It follows, viz.: It is written that a gift burnt-offering is brought, and it is written that a prescribed burnt-offering is brought. Just as a gift burnt-offering requires flaying, so, a prescribed burnt-offering.", + "3) I might think that only a burnt-offering from the cattle requires flaying. Whence do I derive the same for a burnt-offering from the flock? It follows, viz.: It is written that a burnt-offering is brought from the cattle, and it is written that a burnt-offering is brought from the flock. Just as the first requires flaying, so, the second.", + "4) This tells me only that (the burnt-offering) of men (requires flaying). Whence do I derive the same for that of women? This tells me only of the burnt-offering of a Jew. Whence do I derive the same for that of bondsmen? — until even that of gentiles is included? From \"the burnt-offerings\" — Whatever is a burnt-offering requires flaying. Why did you see fit to include them (the burnt-offerings of all the above) for flaying and cutting and to exclude them from semichah? After Scripture includes, it excludes. Why do I include them for flaying and cutting and exclude them from semichah? For flaying and cutting are kasher with all persons. And I exclude them from semichah, for semichah is performed only by the owner.", + "5) R. Chiyya says: Go and see what Scripture excludes above (by [Vayikra 1:2] \"a man, if he offers, etc.\") — what is offered? (i.e., the animal), or the offerers? The offerers (e.g., a woman is excluded from semichah). Likewise, I exclude them (gentiles) from semichah, because I am excluding the offerers. I do not exclude them (the animals of gentiles) from flaying and cutting, because then I would be excluding the burnt-offering itself from an act (affecting its body).", + "6) This tells me (that flaying is required) only of a (burnt-offering) that was slaughtered lishmah (i.e., with the intent that it be a burnt-offering). Whence do I derive the same for one that was slaughtered lo lishmah (i.e., with a different intent)? From \"the burnt-offering.\" Whatever is a burnt-offering requires flaying.", + "7) \"and he shall cut it into its pieces\": I might think that he cuts its pieces into pieces; it is, therefore, written \"it\" — it into its pieces, and not its pieces into pieces. I might think that even an animal that is pasul requires flaying and cutting; it is, therefore, written \"it\" — an animal that is kasher, and not one that is pasul. And one that is pasul, which was placed on the altar, is sacrificed as it is (without flaying and cutting).", + "8) (Vayikra 1:7): \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" R. Yehudah said: Whence is it derived that the kindling of the alita (kindling wood) is to be performed by a Cohein kasher in priestly vestments? From \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" R. Shimon said: Would it enter your mind that a zar (a non-priest) could sacrifice on the altar! If so, why is it written \"And the sons of Aaron, the Cohein, etc.\"? To teach that the wood must be kindled on the top of the altar (and not below, and then brought up to the altar).", + "9) \"And the sons of Aaron, the Cohein\": Why \"the Cohein\"? From \"Aaron,\" do I not know that he is a Cohein? Why is it mentioned? To emphasize \"in his priesthood\" — to teach that if a high-priest officiated in the vestments of a regular priest, his service is pasul. And whence is it derived that if a regular priest officiated in the vestments of the high-priest his service is pasul? From (Vayikra 1:8) \"the priests\" — in their priesthood. So that if a high-priest officiated in the vestments of a regular priest, or a regular priest, in those of a high-priest, their service is pasul.", + "10) \"And the sons of Aaron, the Cohein, shall put fire upon the altar.\" Even though fire descends from Heaven, it is a mitzvah to bring man-made fire. The fire that descended in the days of Moses did not depart from the copper altar until they came to the temple. The fire that descended in the days of Solomon did not depart from the burnt-offering altar until the days of Menasheh.", + "11) (Vayikra 1:7): \"And they shall arrange wood upon the fire\": \"wood upon the fire,\" and not fire upon the wood. R. Shimon said: Whence is it derived that the daily afternoon offering requires two additional logs for the woodpile? From \"And they shall arrange the (lit.,) woods upon the fire.\" " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 1:8): \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange\": I might think even a hundred (sons); it is, therefore, written (Vayikra 1:12): \"And the Cohein shall arrange them.\" I might think one Cohein arranges all of the limbs; it is, therefore, written: \"And they shall arrange.\" How is this to be reconciled? One Cohein arranges two limbs. How many limbs are there? Ten. And one (Cohein) for the innards, so that a lamb is offered up by six (Cohanim). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"And they shall arrange\" — two; \"the sons of Aaron\" — two; \"the Cohanim\" — two, whereby we are taught that a lamb is offered up by six. \"the Cohanim\" — to include those who are bald (baldness not being considered a disqualifying blemish).", + "2) \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces, the head, and the suet\" — whereby we are taught that the head and the suet are not classed with the pieces. Another facet: He was to place the suet on the (bloodied) shechitah site in deference to the Exalted One. And whence is it derived that head and suet precede (for arrangement) all of the imurin (the devoted portions)? From (Vayikra 1:12): \"and its head, and its suet, and the Cohein shall arrange them, etc.\"", + "3) R. Chiyya says: Whence is it derived that the shechitah site is the throat? From \"And the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces.\" Let it not continue \"the head and the suet.\" Were they not included among all the limbs? Why mention them separately? But, because it is written: \"And he shall flay the burnt-offering and he shall cut it into its pieces, and the sons of Aaron, the Cohanim, shall arrange the pieces,\" (I might think that only) pieces which were flayed (should be arranged on the altar). Whence would I derive that the head, which was already severed by shechitah [— apparently from the throat —] (for which reason it was not flayed) [Whence would I derive that it, too, should be placed upon the altar?] It is, therefore, written \"the head and the suet.\"", + "4) (Vayikra 1:8): \"upon the wood, upon the fire\": wood which is readily flammable. Now is all wood kasher for the woodpile? Yes, all woods are kasher except olive-wood and grape-vine, but most commonly used are young boughs of fig, nut, and pine. R. Eliezer adds carob, palm, sycamore, mayish, and oak.", + "5) I might think that one who vowed a burnt-offering could bring its wood and fire with him; it is, therefore, written: \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar.\" Just as the altar is communal, so the fire and the wood must be communal. These are the words of R. Elazar b. R. Shimon. R. Eliezer says: Just as the altar was not used for mundane purposes, so the wood and the fire must not have been used for mundane purposes. Another facet: \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar\" — the wood is not to project from the woodpile.", + "6) (Vayikra 1:9): (\"And its innards and its legs he shall wash with water\") He shall wash the innards, and he shall wash the legs — even if the innards of one olah got mixed up with those of another, or with those of a temurah. I might think even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written (Vayikra 1:9): \"and its innards,\" to exclude what got mixed up with p'sulin. I would then exclude what got mixed up with p'sulin, but not what got mixed up with higher or lower-order offerings; it is, therefore, written: \"and its innards and its legs.\"", + "7) \"he shall wash\": I might think that just as \"washing\" written elsewhere (in respect to one who has had an emission) is with forty sa'ah, here, too, forty sa'ah are required. It is, therefore, written \"with water\" — any amount. \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with diluted wine; \"with water\" — all water (even \"gathered\" [i.e., non-flowing] water) — how much more so with water (fit for) the (Temple) laver, (which is flowing water [but not with the water of the laver itself].)", + "8) (Vayikra 1:9): \"and the Cohein shall smoke (the whole upon the altar\"): even if it is pasul, even if it had gone out (i.e., even if the flesh had left the precincts of the azarah), even if it is piggul, even if it is nothar, even if it is tamei. I might think that this applies even if they are below (i.e., even if they had not already been placed on the altar); it is, therefore, written \"upon the altar\" — this applies when they are already on the altar, but not when they are below.", + "9) \"the whole\": to include the bone, the sinews, the horns, the hooves, the wool on the heads of sheep, the chin-hair of he-goats. I might think (that this applies) even if they had become detached; it is, therefore, written (Devarim 12:27): \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh …\" If \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood,\" I might think the sinews and bones should be extracted, and the flesh offered (on the altar); it is, therefore, written \"the whole,\" to include these. How is this to be reconciled? When they are attached (to the flesh) they are to be offered up. If they have become detached, even if they are on top of the altar, they are to be taken down.", + "(Vayikra, Ibid.): \"… a burnt-offering, a fire-offering, a savor, sweet, to the L–rd\": \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning it to ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world. " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 1:10): \"And (if from the flock is his offering, etc.\"): This (\"And\") adds to what precedes (so that what is stated above [about the cattle] applies to what follows [about the flock], and vice versa). And why is there a pause (between the two)? To give Moses time for reflection between parshah and parshah and verse and verse. This prompts a kal vachomer: If Moses, who heard it from the Holy One Blessed be He and spoke with the holy spirit, had to reflect between parshah and parshah, and verse and verse, how much more so, one plain person from another!", + "2) \"from the flock.\" \"of the sheep,\" and \"of the goats\": These are limitations, to exclude (as offering) the sick, the old, and the malodorous. \"his offering\" — to exclude the stolen; \"sheep\" \"or\" goats\" — to exclude kilayim (hybrids). You say that these limitations were stated for these (exclusions); but perhaps they were stated to exclude consecrated animals with which transgressions were committed, such (transgressions) as plowing with an ox and an ass hitched together, (plowing) kilayim (hybrid growths) in the vineyard, (plowing) shevi'ith (produce of the seventh year), (plowing on) yom tov, Yom Kippur, and Shabbath! (— No, this is not so, for) it is written (to include the above as permitted): \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include all of these (as permitted, so that the exclusions must be for the sick, the old, etc.)", + "3) R. Shimon says: \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include temurah (a substitute, as permitted). Now does it not follow (that they are permitted, even without the inclusion clauses)? viz.: If the temurah of peace-offerings, for which fowl are not kasher, is kasher, how much more so the temurah of a burnt-offering, for which fowl are kasher! — No, it may be argued that this is so with peace-offerings, for which females are kasher just as males are, but not with an olah, where this is not the case; it is, therefore, written \"sheep\" and \"goats\" \"as a burnt-offering,\" to include temurah.", + "4) R. Eliezer says: \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include (for sacrifice as an olah) mothar (the surplus of what is spent for an offering). For I might think that only the surplus of an olah is to be sacrificed as an olah. Whence do I derive the same for the mothar of a sin-offering, a guilt-offering, the tenth of an ephah, the birds of zavim, zavoth, and yoldoth, the surplus of the offerings of the Nazirite and the leper, (the surplus of) one who consecrated his possessions, among which were things fit for the altar — wines, oils, and birds — Whence is it derived that these are sold for the (altar) needs of that article (i.e., wines, for libations; oils, for meal-offerings, etc.), and burnt-offerings bought for the (remaining) monies? From \"sheep\" \"as a burnt-offering,\" and \"goats\" \"as a burnt-offering\" — to include all of the above. And the sages say: Let them (the monies) fall for a gift (i.e., for communal gift-offerings). — Now are not these, too, burnt-offerings? What is the difference between R. Eliezer and the sages? (The difference is that) when the offering is prescribed, he (the owner) performs semichah upon it and brings libations for it from his own funds; and if he were a Cohein, its (sacrificial) service and its hide revert to him. But when the offering is a (communal) gift, he does not perform semichah upon it, and does not bring libations for it, these coming from communal funds; and if he were a Cohein, its service and its hide revert to the men of the watch.", + "5) (Vayikra 1:11): \"And he shall slaughter it (on the side of the altar northward\"): \"it\" northward, and not a bird northward. (For without the exclusion we might reason:) Now is this not a kal vachomer? If an animal of the flock, for which a Cohein was not stipulated (for shechitah), \"northward\" was stipulated, then a bird, for which a Cohein was stipulated (for melikah), how much more so should \"northward\" be stipulated for it! It is, therefore, written \"And he shall slaughter it\" — \"it\" northward, and not a bird northward.", + "6) R. Eliezer b. Yaakov says: \"it\" northward, and not the pesach (offering) northward. Now is this not a kal vachomer? If an olah, for which a time for shechitah was not stipulated, a place for shechitah (\"northward\") was stipulated — pesach, for which a time for shechitah was stipulated (i.e., after midday), how much more so should a place for shechitah be stipulated! It is, therefore, written \"And he shall slaughter it\" — \"it\" northward, and not the pesach northward.", + "7) R. Chiyyah says: \"it\" northward, but the slaughterer need not stand in the north. For since we find that the receiver (of the blood) must stand in the north and receive in the north, and that if he stood in the south and received in the north it is pasul, we might think that the same is true of the slaughterer; it is, therefore, written \"it\" — it (must be slaughtered) in the north, but the shochet need not stand with it in the north. (But he may stand southward and slaughter it with a long knife.)", + "8) (Vayikra 1:11): \"And he shall slaughter it at the foot of the altar northward\": The foot was in the north. And where was the face? In the south — whence we derive that the ramp was in the south. R. Yehudah says (Ezekiel 43:17): \"And its rising turned to the east.\" One who ascended it, turned to his right, to the east — whence we derive that the ramp was in the south.", + "9) \"the altar northward\": The entire altar may be considered \"northward,\" so that if he slaughtered higher-order offerings on its top, they are kasher. These are the words of R. Yossi. R. Yehudah says: From the midpoint of the altar northward is considered north; from the midpoint southward is considered south." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"northward before the L–rd\": The north must be empty (so that it is \"before the L–rd.\") These are the words of R. Eliezer b. Yaakov. The altar was aligned with half the opening of the heichal (the sanctuary), and opposite one of the doors, extending south. R. Yehudah says: The altar was in the mid-point of the azarah, thirty-two amoth — ten amoth opposite the entrance of the heichal, eleven amoth to the north, and eleven amoth to the south. So that the altar is found to be aligned with the sanctuary and its walls.", + "2) Which is \"north\" (for purposes of shechitah of higher-order offerings)? From the northern wall of the altar until the northern wall of the azarah, and opposite (the length of) the altar (from east to west). These are the words of R. Yossi b. R. Yehudah. R. Elazar b. R. Shimon adds: to the west (of the altar) between the ulam (the entrance hall to the heichal) and the altar, until the northern wall of the azarah. Rebbi adds: to the north-east (of the altar), the pathway of the Cohanim, and (continuing northward), the pathway of the Israelites, until the northern wall of the azarah. But all agree that (shechitah) is pasul in front (i.e., to the north) of the \"cell of knives\" (beth hachalafoth, in the north of the ulam [the altar being obscured from there]).", + "3) (Vayikra 1:12): \"And he shall cut it\": \"it\" — an animal that is kasher, and not one that is pasul; \"it\" — it into its pieces, and not its pieces into pieces. \"and its head and its suet\": We are hereby taught that the head and the suet precede all the limbs (for arrangement). \"and the Cohein shall arrange them\" — in an orderly arrangement; \"upon the wood, upon the fire, which is upon the altar\" — he should not change the (normal) place of the woodpile for them.", + "4) (Vayikra 1:13): \"And the innards and the legs he shall wash with water\": He shall wash the innards, and he shall wash the legs — even if the innards of one olah got mixed up with those of another, or with those of a temurah. I might think even if it got mixed up with p'sulin; it is, therefore, written (Vayikra 1:9): \"and its innards,\" to exclude what got mixed up with p'sulin. I would then exclude what got mixed up with p'sulin, but not what got mixed up with higher or lower-order offerings; it is, therefore, written: \"and its innards and its legs.\" (Vayikra 1:13): \"he shall wash\": I might think that just as \"washing\" written elsewhere (in respect to one who had had an emission) is with forty sa'ah, here, too, forty sa'ah are required. It is, therefore, written \"with water\" — any amount. \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with diluted wine; \"with water\" — all water (even \"gathered\" [i.e., non-flowing] water) — how much more so with water (fit for) the (Temple) laver, (which is flowing water [but not with the water of the laver itself].)", + "5) (Vayikra 1:13): \"And the Cohein shall present the whole\" — on the ramp, \"and he shall smoke it upon the altar\" — even if it is pasul, even if it had gone out (i.e., even if the flesh had left the precincts of the azarah), even if it is piggul, even if it is nothar, even if it is tamei. I might think that this applies even if they are below (i.e., even if they had not already been placed on the altar); it is, therefore, written \"upon the altar\" — this applies when they are already on the altar, but not when they are below.", + "6) (Vayikra 1:13): (\"It is\" an olah\" — even if it were not flayed; even if it were not cut into pieces. — But perhaps (the implication is) even if it were not slaughtered in the north! It is, therefore, written (to negate this supposition): \"It.\" Why do you see fit to make it kasher (in the absence of) flaying and cutting, and pasul (in the absence of) \"north\"? After Scripture includes, it excludes. Why do I call it kasher (in the absence of) flaying and cutting? Because they follow conciliation (effected by the application of the blood.) Correspondingly, it is pasul (in the absence of) \"north,\" because that precedes conciliation....", + "7) \"an olah\" — even if he did not perform semichah. Now does not semichah precede conciliation? Even if he did not perform semichah, it is kasher. Why did you see fit to make it kasher (in the absence of) semichah, and to make it pasul in the absence of \"north\"? — After Scripture includes, it excludes. Why do I call it kasher (in the absence of) semichah? Because semichah does not obtain with all oloth. I call it pasul (in the absence of) \"north,\" because \"north\" obtains with all oloth.", + "8) (\"a burnt-offering, a fire offering, a savor, sweet, to the L–rd\":) \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning it to ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 1:14): \"And if from the fowl, an olah is his offering\": \"the fowl, an olah,\" but not peace-offerings. (Without the exclusion we might reason:) Now is this not a kal vachomer? If an olah, which may not be brought from females as (they may be brought) from males, may be brought from fowl — peace-offerings, which may be brought from females as from males, how much more so should it be permitted to bring them from fowl! It is, therefore, written \"the fowl, an olah\" — and not peace-offerings. These are the words of R. Shimon.", + "2) R. Yehudah said: Now if female beasts, which may not be brought as oloth, may be brought as peace-offerings — female birds, (and, it goes without saying, male birds,) which may be brought as oloth, how much more so should it be permitted to bring them as peace-offerings! It is, therefore, written \"the fowl, an olah\" — and not peace-offerings.", + "3) \"from the fowl\" — and not all the fowl. Because it is written (Ibid. 22:19): \"a male without blemish, in the cattle, in the sheep, and in the goats,\" implying that \"unblemished male\" is a requirement only in the above, but not in fowl, I might think that it is kasher even if its wing were dried up, its eye dug out, or its leg cut off; it is, therefore, written: \"from the fowl\" — and not all the fowl.", + "4) R. Shimon said: I might think that an ethnan (\"the hire of a prostitute\") or a mechir (\"the exchange of a dog\") were kasher with fowl, and that this would even be supported by a kal vachomer, viz.: Now if consecrated animals are made pasul by a blemish, but not by ethnan and mechir — fowl, which are not made pasul by a blemish, how much more so should they not be made pasul by ethnan and mechir! It is, therefore, written (in relation to ethnan and mechir [Devarim 23:19]): \"for every vow\" — to include (as interdicted, even) fowl.", + "5) R. Eliezer says: Wherever \"male\" and \"female\" are mentioned, tumtum (an animal of doubtful sex) or androgynus (a hermaphroditic animal) are pasul. \"male\" and \"female,\" not being mentioned in respect to birds, tumtum and androgynus do not render them pasul.", + "6) (Vayikra 1:14): \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering. Now does it not follow (that a bird may be brought as a communal offering), viz.: A beast-burnt-offering may be brought as vow or gift, and a bird burnt-offering may be brought as vow or gift. Just as the first may be brought as a communal gift offering, so, the second!", + "7) No, this is refuted by a meal-offering, which is brought (by an individual) as gift or vow, but which is not brought as a communal gift-offering. No, that may be so with a meal-offering, which may not be offered (in partnership) by two (persons), as opposed to a bird burnt-offering, which may be brought by two. This is refuted by peace-offerings, which may be brought by two, but which may not be brought as a communal gift-offering.", + "8) No, it may be that peace-offerings may not be brought as communal gift-offerings because they are excluded (from sacrifice) by (absence of) wholeness or of maleness, as opposed to birds, which are not thus excluded. And since they are not thus excluded, (we would say, without an exclusion clause,) that they may be brought as communal gift offerings. It is, therefore, written: \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering.", + "9) Another derivation process (for including fowl in communal gift-offerings, so that an exclusion clause is required for ruling otherwise): Now if a beast burnt-offering, which is limited by Scripture as an offering, not being brought from females as from males, and (not being brought) from blemished animals as from unblemished, still is brought as a communal gift-offering — a bird burnt-offering, which is \"broadened\" by Scripture as an offering, being brought from females and from males, and from blemished birds as from unblemished — how much more so should it be permitted as a communal gift-offering! It is, therefore, written \"his offering\" — an individual may offer a bird, but a bird may not be brought as a communal offering." + ], + "Chapter 8": [ + "1) I might think that just as a bird cannot be brought as a communal gift-offering, so it cannot be brought as a gift of two (i.e., in partnership); it is, therefore, written (superfluously) \"and he shall offer\" (Ibid.) to teach us that it can be brought as a gift of two.", + "2) Rebbi says: It is written (Vayikra 22:18): \"… who will bring his offering, of all of their vows and of all of their gift-offerings which they will present to the L–rd as a burnt-offering\" — All consecrated offerings may be brought in partnership, Scripture excluding only meal-offerings, in respect to which it is written (Vayikra 2:1): \"If a soul offer a meal-offering to the L–rd.\"", + "3) I might think that any bird is kasher; it is, therefore, written (Vayikra 2:14): \"… then he shall offer his offering from the turtle-doves or from the young pigeons\" — only these are permitted. \"turtle-doves\" — large, and not small. For is it not a kal vachomer (if not for a limiting clause, that small ones should be permitted), viz.: If young pigeons, which may not be offered large, may be offered small — turtle-doves, which may be offered large, how much more so should it be permitted to offer them small.", + "4) \"young pigeons\" — small, and not large. For is it not a kal vachomer (if not for a limiting clause, that large ones should be permitted), viz.: If turtle-doves, which may not be offered small, may be offered large — young pigeons, which may be offered small, how much more so should it be permitted to offer them large! It is, therefore, written \"young pigeons\" — small (the usual), and not large.", + "5) I might think that all turtle-doves and all young pigeons are kasher. It is, therefore, written: \"from the turtle-doves,\" and not all of them — to exclude, in both, those at the stage when the neck feathers begin to shine (the intermediate stage). When are turtle-doves kasher? When they are gold-like (i.e., qualifying as \"large\"). When are young pigeons unfit? When they begin to shine (i.e., no longer qualifying as \"small\").", + "6) (Vayikra 1:14): (\"… from the turtle-doves or from the young pigeons shall be his offering\"): His offering shall be turtle-doves and young pigeons, but not his authorization (i.e., they may not serve [as birds (tzipporin) do] as authorization for a leper to re-enter the encampment). For (without the exclusion clause) is it not a kal vachomer (that they should serve as authorization), viz.: If tzipporin, which are not fit to atone (i.e., to be offerings) within (the Temple), are fit to atone (i.e., to serve as authorization) outside — turtle-doves and young pigeons, which are fit to atone within, how much more so should they be fit to atone outside! It is, therefore, written (to negate this): \"turtle-doves and young pigeons shall be his offering\" — but not his authorization.", + "7) kal vachomer that tzipporin should be kasher to atone within: If turtle-doves and young pigeons, which are not fit to atone outside (see above), are fit to atone within — tzipporin, which are fit to atone outside, how much more so should they be fit to atone within! It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall offer from the turtle-doves or from the young pigeons, his offering.\" Only these are kasher for offerings from the fowl.", + "8) R. Yehudah said: Now if in a case (that of a rich leper), where the authorization (to eat consecrated food) within is similar to the atonement within, (i.e., in both instances it is a beast [that is sacrificed]), the authorization (tzipporin) outside is different (i.e., it is a bird), then in a case (that of a poor leper), where the authorization within (i.e., a beast) is not similar to the atonement within (turtle-doves or young pigeons), how much more so should it follow that the authorization outside should be different! (so that we would know even without the exclusion clause that he could not bring turtle-doves or young pigeons for that authorization!) — That kal vachomer would serve for a poor leper; but whence would we derive the same for a rich leper (where even turtle-doves or young pigeons would satisfy the \"difference\" requirement for outside authorization, [inside authorization being effected by a beast])? It is, therefore, written: \"from the turtle-doves or from the young pigeons, his offering\" — and not his (outside) authorization." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 1:15): \"And the Cohein shall bring it near to the altar\"): Why \"And he shall bring it\"? (In context the \"it\" is superfluous). Because it is written (Vayikra 1:14): \"And he shall offer his offering from the turtle-doves or from the young,\" I might think that he could offer no fewer than two; it is, therefore, written \"And he shall bring it near\" — even one suffices.", + "2) \"And the Cohein shall bring it near … and he shall pinch off (malak) its head\" — whence we are taught that melikah is performed by a Cohein. (For we would otherwise reason:) Is it not a kal vachomer (that a non-priest could also perform melikah), viz.: If a sheep, for (whose shechitah) \"north\" was mandated (see Vayikra 1:11), a Cohein was not mandated — melikah, for which north was not mandated, how much more so should a Cohein not be mandated! It is, therefore, written: \"the Cohein … umalak\" — melikah is performed only by a Cohein.", + "3) I might think that he should perform melikah with a knife. And it would follow by kal vachomer, viz.: If shechitah, for which a Cohein was not mandated, an instrument (i.e., a knife) was mandated — melikah, for which a Cohein was mandated, should it not follow that an instrument be mandated! It is, therefore written: \"the Cohein … umalak\" — concerning which R. Akiva says: Now would it enter your mind that a non-priest could offer it on the altar? What, then, is the intent of \"the Cohein … umalak\"? To teach us that melikah must be performed with the body (i.e., with the fingernail) of the Cohein.", + "4) I might think that he could perform melikah either above or below (the red line in the middle of the altar); it is, therefore, written \"… umalak its head and smoke it upon the altar.\" \"upon the altar\" refers to both smoking and melikah. Just as smoking is \"above,\" so is melikah.", + "5) \"umalak\" (\"And he shall pinch, etc.\"): I might think from anywhere (i.e., even from the throat); I, therefore, reason: \"melikah\" is written here, and it is written elsewhere (in reference to a bird-offering [Ibid. 5:8]: \"And he shall pinch its head alongside its oref\" [the back of the head sloping to the nape]). Just as melikah there is alongside the oref, so, here. — But, in that case, why not say: Just as there, he pinches but does not sunder (the head from the body, pinching only one of the shechitah signs, gullet or windpipe), here, too, he pinches but does not sunder! — It is, therefore, written (in negation of this supposition): \"umalak its head and he shall smoke it upon the altar, and its blood shall be wrung out on the wall of the altar.\" Can this possibly mean that after he smokes it he wrings out his blood! It must mean that he pinches it in the manner that he smokes it, viz.: Just as in smoking, the head (is smoked) by itself, and the body, by itself — so in melikah, the head by itself and the body by itself (i.e., the head is severed completely).", + "6) And whence is it derived that the head is smoked by itself? \"And the Cohein shall smoke it on the altar\" (Ibid. 17) refers to the body. What, then, must \"and he shall smoke\" (Ibid. 15) refer to? The head. And just as we find with smoking that the head (is smoked) by itself, and the body by itself, so, with melikah, etc.", + "7) \"And its blood shall be wrung out\" — the blood of all of it. He holds both the head and the body and wrings (the blood of) both of them out against the wall of the altar — not the wall of the ramp, not the wall of the foundation, not the wall of the heichal, but the upper wall of the altar (i.e., above the red line). I might think (he could do so) on the lower wall, and derive it by kal vachomer, viz.: If the (blood of the) sin-offering of a beast is (applied) above (the red line), and the (blood of its) burnt-offering, below — the (blood of the) sin-offering of a bird, whose blood is (applied) below (the red line), how much more so should (the blood of) its burnt-offering be applied below! It is, therefore, written (to negate this): \"And he shall pinch its head and smoke it on the altar, and its blood shall be wrung out against the wall of the altar.\" \"the altar\" mentioned in respect to smoking is \"the altar\" mentioned in respect to wringing. Just as smoking is \"above,\" so is wringing.", + "8) How was this done? He (the Cohein) ascended the ramp and turned to the sovev (the gallery around the altar). When he came to the northeast corner, he pinched its head alongside its oref, sundered it, and wrung out its blood on the wall of the altar. And if he processed it beneath his feet, even as much as one ell, it is kasher, (this still being above the red line). R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: All of it must be done near the top of the altar.", + "9) (Vayikra 1:16): \"And he shall remove murato with its entrails\"): This (\"murato\") is the crop. I might think he pierces through (the skin) with a knife and removes it; it is, therefore, written: \"with its entrails.\" He removes it together with the entrails. Abba Yossi b. Chanan says: He removes the maw with it. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 1:16): \"And he shall cast it\" (the crop, etc.): \"it\" — that of a kasher offering, and not that of a pasul offering; \"it\" — not (that of) a bird sin-offering, (whose crop the Cohein may eat if he so wishes). \"it\" is cast (in the place of the ashes), and not the (corresponding parts of the) burnt-offering of a beast, (which are rinsed and sacrificed).", + "2) For (in the absence of \"it\"), I would reason: Is it not a kal vachomer (that these parts in a beast should be pasul), viz.: If in an instance (that of a bird) where the skin is permitted (for the altar), the crop is pasul, in the instance (that of a beast), where the skin is pasul, how much more so should the crop be pasul! It is, therefore, written (to negate this): \"it\" — it (that of a bird burnt-offering) is to be cast, and not that of a beast.", + "3) (Vayikra 1:16): \"etzel the altar\" — near the altar; \"kedmah\" — to the east of the ramp; \"in the place of the ashes\" — where the ashes were deposited. R. Chaninah says: There were two ash depositories, one in the east of the ramp and one in the east of the altar. In the first were placed the crops of birds and the ashes of the inner altar and of the menorah; and in the second were burned the p'sulin of higher-order offerings and (those of) the devoted portions of lower-order offerings.", + "4) (Vayikra 1:16): \"And he shall rend it\" — one that is kasher and not one that is pasul (i.e., If he performed melikah outside the prescribed time, he does not remove it from the altar, but sacrifices it without rending.) \"it\" required rending, but not a beast burnt-offering. For (in the absence of \"it\") I would reason: Is it not a kal vachomer, viz.: If a bird burnt-offering, which does not require flaying, requires rending — a beast burnt-offering, which does require flaying, how much more so must it require rending! It is, therefore, written (to negate this): \"And he shall rend it\" — it requires rending, but not a beast burnt-offering.", + "5) (\"And he shall rend it) with its feathers\" — This permits the skin (to which the feathers are attached). For (in the absence of \"with its feathers\") I would reason: If in an instance (that of a beast burnt-offering) where the crop, (which is foul), is permitted (to be sacrificed) — the skin, (which gives off a foul odor upon burning), is forbidden, here, where the crop is forbidden, how much more so should the skin be forbidden! It is, therefore, written (to negate this): \"with its feathers\" — the skin is permitted.", + "6) (\"And he shall rend it) but he shall not divide it.\" I might think that if he did divide it, it is pasul; it is, therefore, written: \"and (including an instance in which it was divided), he shall smoke.\" If \"and he shall smoke,\" I might think (it is sacrificed) even if he performed melikah with a knife (instead of with his fingernail); it is, therefore, written: (\"and he shall smoke) it.\" Why do you see fit to make it kasher in the instance of dividing and to make it pasul in that of melikah? After Scripture includes, it excludes. Why do I make dividing kasher? Because it follows conciliation (by the blood). I make melikah (with a knife) pasul because it precedes conciliation.", + "7) (\"It is) a burnt-offering\" — even if he wrung out the blood of the body and not that of the head. — But perhaps (the intent is) even if he wrung out the blood of the head and not that of the body! It is, therefore, written (to negate this): \"It is a burnt-offering\" (connoting the greater part of it). \"a burnt-offering, a fire-offering, a savor, sweet, to the L–rd\": \"a burnt-offering\" — to that end (i.e., he must have that intent); \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude charring it instead of burning its ashes); \"a savor\" — to that end (to exclude roasting it beforehand); \"sweet\" (nichoach) — to give pleasure (nachath ruach); \"to the L–rd\" — to the Creator of the world." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 2:1): \"And a soul\" — to include the anointed priest (i.e., the high-priest) as bringing a gift meal-offering. Is it not a kal vachomer (that he may do so), viz.: If an individual (Jew), who does not bring a prescribed meal-offering every day, may bring a gift meal-offering — the high-priest, who does bring a prescribed meal-offering every day, (see Vayikra 6:13), how much more so may he bring a gift meal-offering! — No, the individual (in an instance of extreme poverty) brings a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, whereas the high-priest does not — and since he does not, (I would say that) he may not bring a gift meal-offering. It is, therefore, written: \"And a soul,\" to include a high-priest as bringing a gift meal-offering.", + "2) The same applies to the congregation (as opposed to the individual), viz.: If the individual who does not bring a prescribed meal-offering every day, may bring a gift meal-offering — the congregation, which does bring a prescribed meal-offering every day (the libation meal-offering accompanying the daily offering), how much more so may it bring a gift meal-offering! — No, the individual brings an offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, whereas the congregation does not (and since it does not [I would say that] it may not bring a gift meal-offering.) — This is refuted by the instance of the high-priest, who does not bring a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects, yet does bring a gift meal-offering. Do not wonder, then, if a congregation, which does not bring a meal-offering for defilement of the sanctuary and its sacred objects would bring a gift meal-offering. It is, therefore, written (to negate this supposition): \"a soul\" — an individual brings a gift meal-offering, but not a congregation.", + "3) \"a soul shall offer\" — I might think this is a decree; it is, therefore, written: \"If a soul shall offer\" — it is optional. \"korban minchah\" (lit., \"an offering, meal-offering\"). We are hereby taught (by the superfluous \"korban\") that an individual may offer frankincense (as a distinct offering, apart from the meal-offering). Now does it not follow (that he may do so, i.e., Why does this require an inclusion clause?), viz.: It is written that a beast is brought (as an offering), and a meal-offering as a prescribed adjunct to it (Bamidbar 15:1, etc.); that a meal-offering is brought, and frankincense, as a prescribed adjunct to it — Just as a meal-offering, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself (our verse), so, frankincense, which comes as a prescribed adjunct to a meal-offering, comes as a gift by itself. (Why, then, the inclusion clause?)", + "4) (No, I would say:) Why does a meal-offering come as a gift by itself? Because it comes as a prescribed offering by itself. Should frankincense, then, which does not come as a prescribed offering by itself, come as a gift by itself! Certainly not! It is, therefore, written (to negate this); \"korban\" (\"an offering\") — an individual may donate frankincense by itself. What is the minimum amount? A fistful.", + "5) And whence is it derived that an individual may donate wine as a (distinct) gift? It is written that a beast is brought, and a meal-offering as a prescribed adjunct to it, and that a beast is brought, and wine as a prescribed adjunct to it — Just as a meal-offering, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself, so, wine, which comes as a prescribed adjunct to a beast, comes as a gift by itself.", + "6) (But this may be countered, viz.:) Why does a meal-offering come as a gift by itself? Because it comes as a prescribed offering by itself. Should wine, then, which does not come as a prescribed offering by itself, come as a gift by itself! Certainly not! It is, therefore, written (to negate this): \"korban\" (\"an offering\") — an individual may donate wine by itself. What is the minimum amount? Three logim.", + "7) And whence is it derived that an individual may donate oil by itself? Adduce the same derivation and the same rebuttal (as in the instance of frankincense.) It is, therefore, written (to negate the rebuttal): \"korban,\" etc. These are the words of R. Tarfon. R. Tarfon said: Just as we find that wine, which is brought as an obligation, is brought as a gift, so, oil, which is brought as an obligation, is brought as a gift. R. Akiva countered: No, this may be so in the case of wine, which is brought as an obligation by itself, but not in the case of oil, which is not brought as an obligation by itself. And whence is it derived that an individual may donate wood by itself? It is written: \"korban\" — an individual may donate wood by itself. What is the minimum amount? Two logs.", + "8) R. Yossi says: I read \"korban,\" and I might think an individual may donate (even) incense, and that he is bound by (Devarim 23:24): \"What issues from your lips shall you observe and you shall do, and that he satisfies (Shemoth 30:9) \"You shall not bring upon it (the altar) strange (i.e., donated) incense, nor burnt-offering\" by not bringing it upon the inner altar, but he may bring it upon the outer altar (just as he does a burnt-offering) — it is, therefore, written (Shemoth 31:11): \"and the spice incense for (smoking in the sanctuary, which is) holy\" — spices are offered only within (i.e., in the sanctuary). " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 2:1): \"a meal-offering\" — What obtains here (in our section) obtains with all (other) meal-offerings, and what obtains with all (other) meal-offerings obtains here. \"soleth\" (fine flour): Just as soleth elsewhere (Shemoth 29:2) is of wheat, so, here. (It could have been written) \"soleth, his offering\" (instead of) \"soleth shall be (his offering\"), the implication being that he may donate and offer only (a meal-offering) of wheat. (For without the limiting clause I would reason:) Does it not follow (that an individual may bring a meal-offering of barley)? viz.: The congregation brings a prescribed meal-offering of wheat (i.e., the libation meal-offering, the two loaves, and the show bread), and an individual brings a gift meal-offering of wheat. Just as the congregation, which brings a prescribed meal-offering of wheat, brings a prescribed meal-offering of barley (e.g., the meal-offering of the omer), so, the individual, who brings a gift-offering of wheat, may bring a gift-offering of barley. It is, therefore, written (to negate this): \"soleth, his offering,\" \"soleth shall it be\" — he may donate and offer only (a meal-offering) of wheat.", + "2) So that if one said: \"I vow a meal-offering of barley,\" he brings one of wheat; \"of kemach\" (first flour), he brings one of soleth (fine flour); \"without oil and frankincense,\" he brings oil and frankincense with it;\" \"a half-issaron,\" he brings a full issaron; \"an issaron and a half,\" he brings two. R. Shimon (in the above instances) exempts him, his not having donated in the customary manner.", + "3) \"his offering\" — the individual brings a gift meal-offering, but not partners. (For without the exclusion clause I would reason:) Does it not follow (that a gift meal-offering may be brought in partnership)? viz.: A beast burnt-offering is brought in vow or gift, and a meal-offering is brought in vow or gift. Just as the first may be brought by two, so, the second may be brought by two.", + "4) — No, this may be true in the case of a beast burnt-offering, which comes as a communal gift-offering, but not in that of a meal-offering, which does not come as a communal gift-offering. — This is refuted by the instance of a bird burnt-offering, which does not come as a communal gift-offering, yet does come as a gift of two.", + "5) — So that you should not wonder if a meal-offering, which does not come as a communal gift-offering, does come as a gift of two. It is, therefore, written (to negate this) \"his offering\" — the individual brings a gift meal-offering, but not partners.", + "6) Just as two do not bring a gift meal-offering, so they do not bring wine or frankincense or wood. But they can donate a burnt-offering and peace-offerings, and, with (a) fowl (-offering), even one bird.", + "7) \"And he shall pour oil upon it\" — upon all of it; \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it. Why do you see fit to say this\" (i.e., to make this distinction). — For there is no inclusion (\"upon it\") after inclusion (upon it\") in the Torah except for limitation.", + "8) Another rendering: \"And he shall pour oil upon it\" — upon all of it, because it (the oil) is mixed with it, and the fistful is taken with it. \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it, because it (the frankincense) is not mixed with it, and the fistful is not taken with it.", + "9) \"and he shall put frankincense upon it\" — upon part of it, I do not know how much. I, therefore, reason: It (the meal-offering) requires kemitzah (the taking of the fistful), and it requires frankincense. Just as kemitzah is a full fist (Ibid. 2), so the frankincense requires a full fist. R. Yehudah says: If the frankincense (on the meal-offering) was diminished (from a fistful after kemitzah), it is kasher.", + "10) \"And he shall pour oil upon it and he shall put frankincense upon it, and he shall bring it to the sons of Aaron, the Cohanim\": The implication is that all men (i.e., even non-Cohanim) may do the pouring and the mixing." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 2:2) (\"And he shall bring it to the sons of Aaron, the Cohanim, and he [the Cohein] shall take, etc.\"): (It could have been written \"vehevi\" (\"And he shall bring.\") Why \"veheviah\"? (\"And he shall bring it\")? That he not bring it by halves. So that if he said: \"I vow to bring a meal-offering of two issaron,\" he should not bring it in two vessels but in one. \"to the sons of Aaron\" — even if they are very many (i.e., they can apportion the various services among themselves.) And thus is it written (Mishlei 14:28): \"In the multitude of the people is the King's glory.\" \"the Cohanim\": We are hereby taught that kemitzah (the taking of the fistful) is the mitzvah of the priesthood. (non-Cohanim may not perform it.) (For without the exclusion clause I would reason:) Does it not follow (that kemitzah does not require a Cohein)? viz.: If shechitah, for which \"north\" was required, a Cohein was not required, kemitzah, for which north was not required, how much more so should a Cohein not be required! — This argument is refuted by melikah, which does not require \"north,\" yet does require a Cohein. — No, this may be true of melikah because it requires the altar, as opposed to kemitzah, which does not require the altar. And since it does not require the altar, it should not require a Cohein. It is, therefore, written: \"… the Cohanim, and he (the Cohein) shall take the fistful\" — kemitzah is the mitzvah of the priesthood.", + "2) I might think that it is a mitzvah for a Cohein to take the fistful, but that if a non-Cohein does so it is also kasher; it is, therefore, written (Mishlei 14:9): \"And the Cohein shall lift from the meal-offering its remembrance\" (i.e., the fistful\") — to stipulate that if a non-Cohein does so it is pasul.", + "3) \"and he shall take a fistful\": one fistful for (a meal-offering of) one issaron; one fistful for sixty issaron. — Or, one fistful for one issaron; sixty fistfuls for sixty issaron I reason: (A meal-offering) requires kemitzah and it requires frankincense. Just as with frankincense, one fistful (of frankincense) for (a meal-offering of) one issaron; one fistful for sixty issaron — so, kemitzah: one fistful for one issaron; one fistful for sixty issaron.", + "4) Or, go in this direction: (A meal-offering) requires kemitzah, and it requires oil. Just as with oil, one log for one issaron; sixty log for sixty issaron — so, with kemitzah: one fistful for one issaron; sixty fistfuls for sixty issaron!", + "5) Let us see what it (the fistful) is most like. We derive a thing (the fistful), which is entirely burnt, from a thing (frankincense), which is entirely burnt. And this is not countermanded by oil, which is not entirely burnt, (most of it being eaten by the Cohanim). Or, go in this direction: We derive something (the fistful), (the absence of) a small amount of which invalidates its (extant) preponderant amount, from something (oil), (the absence of) a small amount of which does not invalidate its (extant) preponderant amount; it is, therefore, written \"and he shall take a fistful\" (the connotation of which is) one fistful for sixty issaron. \"and he shall take a fistful from there\" — from wherever the stranger (i.e., the donor) is standing (in the azarah). Ben Betheira says: Whence is it derived that if he took the fistful with his left hand, he puts it back (in the vessel) and takes it again with his right hand? From \"from there\" — from where he had taken it before.", + "6) \"his full fistful\": I might think it should be flowing over; it is, therefore, written (to negate this) (Vayikra 6:8): \"in his fistful.\" If \"in this fistful,\" I might think he can take the fistful with his fingertips (and that they need not reach his palm); it is, therefore, written: \"his full fistful.\" How is this done? He bends three fingers over his palm (and bunches the flour in). And with a machvath or a marchesheth (baked meal-offerings, that do flow over [see Vayikra 2:5 and Vayikra 2:7]), he \"erases\" (the overflow) with his thumb from above and with his little finger from below.", + "7) \"his full fistful\" soleth (fine flour). I might think that the place of the kemitzah must be soleth and the rest may be kemach (first flour); it is, therefore, written: \"from soleth.\" I might then think that the place of the kemitzah and the sides must be soleth and the rest may be kemach. It is, therefore written: \"from its soleth\" — it must be all soleth; \"and from its oil\" — it must be all oil.", + "8) \"from its soleth and from its oil\" — the soleth must be mixed with oil. Another rendering: \"from its soleth\" — If the soleth were missing any amount (short of an issaron) it is pasul. \"and from its oil\" — If the oil were missing any amount (short of a log), it is pasul.", + "9) \"from its soleth\": not from the soleth of its neighbor (offering); \"and from its oil\": not from the oil of its neighbor — that he not bring two meal-offerings in one vessel — whence it was ruled: Two meal-offerings from which fistfuls were not taken, which got mixed up with each other — If he can take a fistful from each independently, they are kasher; if not, they are pasul.", + "10) \"his fistful from its soleth and from its oil\": If in taking the fistful there came up in his hand a pebble or a grain of salt or of frankincense, it is pasul. \"from its soleth and from its oil, aside from all of its frankincense\" There must be frankincense there (on the meal-offering) at the time of the kemitzah. \"aside from all of its frankincense and he shall smoke\": He picks the (grains of) frankincense (from the meal-offering, places it on the fistful in the vessel) and offers it on the fire (of the altar).", + "11) \"and he shall smoke\" the fistful, even in the absence of the remainder (i.e., if the remainder were lost before the smoking). If the fistful became unclean or were lost, I might think that the Cohanim could (still) eat the remainder, and (I could adduce) a kal vachomer to that effect, viz.: If in an instance where the \"power of the altar\" is weak — that of the two breads and the show bread, (of which the altar receives nothing) — the power of the Cohanim is strong (i.e., they receive these breads), then, in an instance where the power of the altar is strong — that of the fistful — how much more so should the power of the Cohanim be strong with the remainder (i.e., they should be able to eat it) (even if the share of the altar is lacking)! (To negate this) it is written (Ibid. 3): \"And what is left over from the meal-offering shall be for Aaron and for his sons from the fire-offerings of the L–rd.\" They have no portion in it until the fistful has been smoked.", + "12) (Vayikra 2:2): \"its remembrance\" (the fistful): The owners are \"remembered\" (for good) thereby (i.e., by its presentation to the altar), by (the smoking of) the fistful, and by (the smoking of) the frankincense. R. Shimon says: \"remembrance\" is mentioned here, and \"remembrance\" is mentioned elsewhere (in reference to the show bread [Vayikra 24:7]). Just as the \"remembrance\" here is a full fistful, so, the \"remembrance\" there." + ], + "Chapter 11": [ + "1) \"And what is left (from the meal-offering shall be for Aaron, etc.\"): even if it were not salted, even if it were not presented (at the southwest corner of the altar) — except if nothing were smoked of its frankincense. \"from the meal-offering\" — except if it (the meal-offering) were diminished (between kemitzah and smoking), except if nothing were smoked of its frankincense. \"for Aaron and for his sons\": for Aaron first, and then for his sons; for Aaron without apportionment (with the other Cohanim), and for his sons with apportionment. Just as Aaron, the high-priest, eats without apportionment, so, his sons, the high-priests, eat without apportionment.", + "2) \"for Aaron and for his sons, holy of holies\" — to permit the (remainders of the) meal-offerings of Israelite men. Now why should I (think to) exclude them (Israelite men, that I need a verse to include them)? It is written (Bamidbar 15:13): \"All the native-born (men) shall do thus with these, to offer a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.\" (Is the intent of the verse that) if he wishes to bring (libations [independent of the offering]) he may do so? Or (is its intent) that (the remainder of the) meal-offerings of (native-born) Israelite men be offered upon the fire (and not be eaten by the Cohanim, [the verse to be rendered: \"All the native-born (men) shall do thus (as they do with the libation meal-offering) with these (gift meal-offerings), to offer (the remainder as) a fire-offering, etc.\"])? And how would I understand \"And what is left from the meal-offering shall be for Aaron and for his sons\"? As referring to (the meal-offerings) of proselytes, women, and bondsmen (and not to those of native-born Israelite men); it is, therefore, written: \"for Aaron and for his sons, holy of holies\" — to permit the (remainders of) meal-offerings of Israelite men (to be eaten by Cohanim).", + "3) I would know that only their meal-offerings (are permitted to Cohanim). Whence do I derive that their melikah (bird-offerings are also permitted to be eaten by Cohanim)? R. Shimon says: (If not apprised otherwise) I would read (Vayikra 22:8): \"Neveilah (carcass [including, ostensibly, a melikah offering] or treifah (an organically \"torn\" animal) he (a Cohein) shall not eat to defile himself therewith\" (If he does eat it, he is forbidden to eat kodshim). It is, therefore, written: \"for Aaron and for his sons,\" to permit the melikah offerings of Israelites.", + "4) I would know that only the melikah offerings of Israelites are permitted to Cohanim. Whence would I derive the same for the melikah offerings of Cohanim? And, indeed, it would follow that they are not permitted, viz.: If optional (eating of) soleth is permitted and (eating) soleth of mitzvah is forbidden (i.e., the meal-offering of a Cohein must be entirely burnt) — then, if optional (eating of a bird slaughtered by) melikah is forbidden, should it not follow that (a) melikah of mitzvah (bird offering) is forbidden (to be eaten by the Cohanim and that the offering should be entirely burnt)? — This is refuted by the melikah offerings of Israelites, whose optional melikah is forbidden and (eating of the offering by the Cohanim after) melikah of mitzvah permitted!", + "5) — No. What permits the melikah of mitzvah of Israelites (to Cohanim)? The fact that the soleth of mitzvah (of Israelites) was permitted to them. Shall we then permit the melikah of mitzvah of Cohanim, when their soleth of mitzvah was forbidden to them! Since their soleth of mitzvah is forbidden to them, their melikah of mitzvah should be forbidden to them! It is, therefore, written (to negate this): \"for Aaron and for his sons, holy of holies,\" to permit the melikah-offerings of the Cohanim (to be eaten by them). \"of the fire-offerings of the L–rd\" — it (the remainder) may not be eaten until the fistful has been burnt." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 2:4): \"And if you bring (an offering of a meal-offering, etc.\"): \"if you bring\" — it is optional (not mandatory). \"an offer (korban) of a meal-offering\": R. Yehudah said: Whence is it derived that if one says: \"I take upon myself a baked meal-offering\" that he may not bring part cakes and part wafers? From \"an offer\" — he brings on offering, and not cakes and wafers.", + "2) R. Shimon said: Is \"offer\" written twice? It is written only once, and this is followed by \"cakes and wafers\" — so that if he wishes to bring cakes he may do so; if he wishes to bring wafers, he may do so; if he wishes to bring cakes and wafers he may do so. And when he takes the fistful (of the cakes and wafers after baking), he mixes both of them (i.e., their pieces) together and takes the fistful. If in taking the fistful only one of them (i.e., one variety) comes up in his hand, it is sufficient.", + "3) (Vayikra 1:16): \"baked in an oven\": and not baked in a brazier, or on hot tiles, or in the improvised fire places of the Arabs. R. Yehudah says: Why \"oven,\" \"oven,\" twice? (here and Vayikra 7:9). To validate a brazier. R. Shimon says: Why \"oven,\" \"oven,\" twice? (One,) that he consecrate it (to be baked in) an oven, and (the other,) that all of its processing be in an oven.", + "4) (Vayikra 1:16); \"soleth\": Just as \"soleth\" mentioned elsewhere is of wheat, so, here, it is of wheat. \"unleavened cakes (challoth) mixed (with oil\"); but the wafers are not to be mixed. For (if not for the exclusion clause) we would reason: If challoth, which do not require spreading (with oil after they are baked), require mixing (with oil before they are baked) — wafers, which require spreading (with oil after they are baked), how much more so should they require mixing (with oil before they are baked)! It is, therefore, written (to negate this): \"challoth mixed,\" and not wafers mixed.", + "5) (Vayikra 1:16): \"wafers spread (with oil\" after baking), and not challoth spread. Now does it not follow (that challoth should require spreading), viz.: If wafers, which do not require mixing (with oil before baking) require spreading (with oil after baking) — challoth, which require mixing, how much more so should they require spreading! It is, therefore, written (to negate this): \"wafers spread,\" and not challoth spread.", + "6) \"soleth: unleavened cakes mixed with oil, or unleavened wafers spread with oil\": Why \"oil,\" \"oil,\" twice? (One,) to validate \"second oil,\" and (the other,) to validate \"third oil.\" R. Eliezer b. Yaakov says: He spreads the wafers (with oil) in the shape of (the Greek letter) chi; for there is inclusion after inclusion (\"oil,\" \"oil\") only for limitation (i.e., that he spread it only thinly [the rest to be eaten by the Cohanim]). R. Yehudah says (in reference to 4) and Vayikra 1:5) above): \"matzoth\" (unleavened), \"matzoth\" (twice): They (challoth and wafers) are similar in respect to matzoth, and not in respect to spreading and mixing.", + "7) Likewise, R. Yehudah says (Shemoth 30:18): \"And you shall make a laver of copper, and its pedestal, of copper, for washing\": I might think that the pedestal could serve for ablution just as the laver does; it is, therefore, written \"copper,\" \"copper\" (twice) — it is likened (to the laver) only in respect of its being copper, and not in respect to washing. Likewise, R. Yehudah says (Shemot 28:15): \"And you shall make a breastplate (choshen) of judgment, artistic work; like the work of the ephod shall you make it.\" I might think that just as this (the choshen) was doubled, so, that (the ephod) was to be doubled; it is, therefore, written: \"of gold\": It (the ephod) is similar to it (the choshen) only in respect to gold, but not in respect to doubling." + ], + "Chapter 12": [ + "1) \"And if a meal-offering (baked) on a machavath (griddle) is your offering\": We are hereby taught that \"machavath\" is a vessel. (This has various halachic ramifications.) (It is stated here) \"your offering,\" and, below (Vayikra 2:7), \"your offering,\" for a gezeirah shavah (identity). Just as the offering here requires pouring (of oil) and mixing, so, the offering below. And just as the offering below requires placing oil in the vessel before it (the meal-offering) is processed, so, the offering here.", + "2) \"soleth mixed (with oil\"): We are hereby taught that it is mixed (with oil) while it is soleth. Rebbi says: It is (thus) mixed (when they are at the stage of) challoth, viz. (Vayikra 2:4): \"challoth … mixed\" — whereupon they said to him: Are not \"challoth\" mentioned in respect to the thanksgiving loaves (Vayikra 7:12), and it is impossible to mix them (with oil) when they are challoth, (there being too little oil for that); but (it must be that the oil is mixed with) soleth. How is this done? He places oil in the vessel before processing (the meal-offering). Then he places oil on it (the soleth), and mixes it, and kneads it, and breaks it into pieces, and pours oil on it, and takes the fistful. Rebbi says: He mixes them (with oil) when they are challoth, viz.: \"challoth … mixed with oil.\" How is this done? He places oil in the vessel before processing it, and places (oil) on it, and kneads it, and bakes it, and crumbles it, and places oil on it, and mixes it, and then again pours oil on it, and takes the fistful. \"unleavened\": I might think that this is a mitzvah specification only; it is, therefore, written \"shall it be\" — Scripture makes it a categorical requirement.", + "3) (Vayikra 2:6): \"You shall break it\": I might think only in two; it is, therefore, written: \"into pieces.\" I might then think it should be made into crumbs; it is, therefore, written: \"it\" — \"it\" into pieces (so that there are four pieces), and not its pieces into pieces.", + "4) From here it was derived that the meal-offering of an Israelite (not a Cohein) is doubled into halves and then into quarters and separated (for the taking of the fistful); the meal-offering of Cohanim is doubled into halves and then into quarters, but not separated, (no fistful being taken); the meal-offering of the anointed (high-) priest was not doubled (twice, but only once). R. Shimon says: The meal-offering of Cohanim and the meal-offering of the high-priest did not require doubling, there being no fistful requirement for them; and wherever there is no fistful, there is no doubling. And all of the pieces (after the quartering) are reduced to olive-sizes.", + "5) \"You shall break it into pieces … It is a meal-offering\" — to include all meal-offerings for breaking into pieces. I might think that even the two loaves and the show bread are to be broken into pieces; it is, therefore, written: \"it\" (to exclude the foregoing). Why do you see fit to include all the meal-offerings and to exclude the two loaves and the show bread? After Scripture included, it excluded. Just as these (the other meal-offerings) are unique in that something is taken from them for the fire (of the altar), so, all from which something is taken for the fire (are broken into pieces) — to exclude the two loaves and the show bread, from which nothing is taken for the fire (but which are entirely eaten by the Cohanim).", + "6) (Vayikra 2:6): \"and you shall pour oil upon it; it is a meal-offering\" — to include all meal-offerings for pouring of oil. I might think that even a meal-offering baked in an oven (is thus included); it is, therefore, written \"upon it.\" (In that case,) I would exclude (from pouring, only) challoth, (of which the verse [Vayikra 2:5] speaks), but not wafers (baked in an oven); it is, therefore, written (to exclude wafers too): \"it (is a meal-offering\").", + "7) (Vayikra 2:7): \"And if a meal-offering of the marchesheth (stewing pan) is your offering\": What is the difference between the machavath (griddle) and the marchesheth? The marchesheth has a cover and the machavath does not have a cover. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Chanina b. Gamliel says: A marchesheth is deep, and what is baked in it (accordingly) soft; a machavath is flat, and what is baked in it (accordingly) hard. \"Of soleth in oil shall it be made\": This teaches us that it is first necessary to place oil into the vessel." + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 2:8) If it were written (only) \"And you shall bring what shall be made of these to the L–rd, and he (the donor) shall present it to the Cohein, and he shall touch it to the altar,\" I might think that only the fistful alone required \"touching.\" Whence would I derive that the entire meal-offering is intended? It is, therefore, written (\"And you shall bring the) meal-offering.\" And whence is it derived that this includes the meal-offering of a sinner for \"touching\"? From \"the meal-offering.\"", + "2) For I might think that only a gift meal-offering required \"touching,\" and not a mandatory one. And it would, indeed, follow that this is so, viz.: It is written that a gift meal-offering is brought, and it is written that a mandatory meal-offering is brought. Just as a gift meal-offering requires \"touching,\" so, a mandatory meal-offering requires \"touching.\"", + "3) — No, it may be that a gift meal-offering requires \"touching\" because it requires oil and frankincense (as opposed to a mandatory meal-offering, which does not.) — This is refuted by the meal-offering of a sotah (a woman suspected of adultery), which does not require oil and frankincense, but which does require \"touching.\" ", + "4) — No, this may be so with the meal-offering of a sotah, which requires waving, but not with the meal-offering of a sinner, which does not require waving. — It may be derived by binyan av ([see Baraitha d'R. Yishmael, principle 3] that the meal-offering of a sinner requires \"touching.\"), viz.: A gift meal-offering, which requires oil and frankincense, is not like the meal-offering of a sotah, which does not require oil and frankincense. And the meal-offering of a sotah, which requires waving, is not like a gift meal-offering, which does not require waving.", + "5) What is common to both is that they are similar in (requiring) the fistful and similar in (requiring) \"touching\" — I shall likewise adduce the meal-offering of the sinner, which is similar to them in (requiring) the fistful as being similar to them in (requiring) \"touching.\"", + "6) — But, their (\"strategic\") common factor might be that they are similar in being offered by both rich and poor and requiring \"touching\" (as opposed to the meal-offering of a sinner, which is offered by a poor man only); it is, therefore, written: \"the (implying \"any\") meal-offering,\" to indicate both a gift meal-offering and the meal-offering of a sinner as requiring \"touching.\" R. Shimon says: \"And you shall bring\" — to include the meal-offering of the omer as requiring \"touching,\" it being written (Ibid. 23:10): \"And you shall bring the omer, the first of your harvest to the Cohein\"; \"and he shall present it\" — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching,\" it being written (Bamidbar 5:25): \"And he shall present it (the sotah's meal-offering) to the altar.\"" + ], + "Chapter 13": [ + "1) — Now does it not follow (without the inclusion clause [above] that the sotah's meal-offering requires \"touching\"?), viz.: If the meal-offering of a sinner, which does not require waving, requires \"touching\" — the meal-offering of a sotah, which requires waving, how much more so should it require \"touching\"! — No, it may be that this is so with the meal-offering of the sinner, which comes of wheat, and not with the meal-offering of the sotah, which does not come of wheat, (but of barley, an inferior variety). — This is refuted by the meal-offering of the omer, which does not come of wheat, (but of barley), and still requires touching.", + "2) — No, this may be so with the meal-offering of the omer, because it requires oil and frankincense, and not with the meal-offering of the sotah, which does not require oil and frankincense. — It may be derived by binyan av (that the meal-offering of a sotah requires \"touching,\") viz.: The meal-offering of a sinner, which comes of wheat, is not like the meal-offering of the omer, which does not come of wheat; and the meal-offering of the omer, which requires oil and frankincense, is not like the meal-offering of the sinner, which does not require oil and frankincense.", + "3) What is common to both is that they are similar in (requiring) the fistful and similar in (requiring) \"touching\" — I shall likewise adduce the meal-offering of the sotah, which is similar to them in (requiring) the fistful, as being similar to them in (requiring) \"touching.\"", + "4) — But, their (\"strategic\") common factor might be that they may not come of flour but of soleth (fine flour), and they require \"touching,\" as opposed to the meal-offering of the sotah, which may come of flour, and, therefore, would not require \"touching\"! It is, therefore, written: \"and he shall present it' — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching.\"", + "5) R. Yehudah says: \"And you shall bring\" — to include the meal-offering of the sotah as requiring \"touching,\" it being written (Bamidbar 5:15): \"And he shall bring her (the sotah's) offering for her.\" But perhaps the intent of \"And you shall bring\" is that the individual may donate a variety of meal-offering (barley) other than the variety (wheat) specified in our context! And it would follow (that he may do so), viz.: The congregation brings a mandatory meal-offering of wheat (the two loaves of Atzereth), and the individual brings a voluntary meal-offering of wheat. Just as the congregation, which brings a mandatory meal-offering of wheat, brings a mandatory meal-offering of barley (that of the omer), so, the individual, who brings a voluntary meal-offering of wheat, may bring a voluntary meal-offering of barley. It is, therefore, written: (\"And you shall bring the meal-offering that shall be made of) these\" — you may bring of (the variety of) these alone (i.e., wheat). But perhaps the intent of \"these\" is that if he vows to bring a meal-offering, he must bring all five kinds! It is, therefore, written: \"of these.\" Sometimes, he brings one of them, and sometimes, (as when he forgot which one he specified), he brings all five.", + "6) R. Shimon says: \"meal-offering\" — to include all meal-offerings (e.g., those of gentiles, those of women) as requiring \"touching.\" I might think (that this applies) even to the two loaves and the show bread; it is, therefore, written: \"of these\" (i.e., what is similar to these five kinds). Why do you see fit to include all meal-offerings and to exclude the two loaves and the show bread? After Scripture includes, it excludes. Just as these are distinct in that part of them (the fistful) goes to the fire (of the altar), so, all (meal-offerings), part of which goes to the fire (require \"touching\") — to exclude the two loaves and the show bread, nothing of which goes to the fire (but which is entirely eaten by the Cohanim).", + "7) In that case, should not the libation meal-offering, which goes entirely to the fire, require \"touching\"! It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall present it\" (and not the libation meal-offering). Why do you see fit to include all the meal-offerings (as requiring \"touching\") and to exclude the libation meal-offering? After Scripture includes, it excludes. Just as these (five kinds) are distinct in that they come by virtue of themselves, (so all that come by virtue of themselves require \"touching\"), to exclude the libation meal-offering, which does not come by virtue of itself (but by virtue of the sacrifice that it accompanies).", + "8) In that case, should not the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering, which come by virtue of themselves, require \"touching\"? It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall touch it.\" Why do you see fit to include all of the meal-offerings and to exclude the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering? After Scripture includes, it excludes. Just as these are distinct in that part of them goes to the fire, that they come by virtue of themselves, and that part of them goes to the Cohanim (to be eaten) — (so, all meal-offerings like these require \"touching\"): to exclude the two loaves and the show bread, no part of which goes to the fire; to exclude the libation meal-offering, which does not come by virtue of itself, and to exclude the meal-offerings of Cohanim and the high-priest's meal-offering, no part of which goes to the Cohanim (but which is entirely consumed on the altar). (Ibid. 2:9): \"And he shall lift (from the meal-offering its remembrance\" [the fistful]): I might think (that he lifts it) in a vessel; it is, therefore, written elsewhere (Ibid. 6:8): \"And he shall lift from it in his fist.\" Just as there, \"in his fist,\" so, here." + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 2:11): (\"All of the meal-offering) that you offer up to the L–rd shall not be made of leaven\": I might think that the negative commandment applies only to the fistful alone. Whence would I derive that it applies to the entire meal-offering? From \"minchah\" (connoting the whole meal-offering.) Whence do I derive that all meal-offerings are included?", + "2) For I might think that this applies only to those meal-offerings whose remainders (after the fistful) may be eaten. Whence do I derive that it applies even to those whose remainders are not eaten? From \"All the minchah\" (connoting all meal-offerings). \"… that you offer up to the L–rd shall not be made of leaven\": R. Yossi says: This includes the show bread (in the prohibition against leaven). R. Akiva says: It includes the libation meal-offering.", + "3) \"shall not be made of leaven\": I might think that they (all of the steps in preparing the meal-offering) are subsumed in one negative commandment (against leaven); it is, therefore, written (to negate this [Ibid. 6:10]): \"It shall not be baked with leaven.\" Baking was in the general category (of those steps). Why did it leave the category (for special mention)? So that it serve as the basis for a comparison, viz.: Just as baking is characterized by its being a particular, significant act, and subject to liability (for leaven) in and of itself, so, I will include all such acts, like kneading and mixing, for liability in and of themselves.", + "4) (Vayikra 2:11): (\"… for all leaven and all [fruit] honey you shall not smoke from it a fire-offering to the L–rd\"): \"… leaven … you shall not smoke\": This tells me (that he has transgressed) only (if he smoked) the great part (i.e., the entire fistful, leavened). Whence do I derive (that he has transgressed even if he smoked) the lesser part? From \"all leaven.\" This tells me only of it (leaven, by) itself. Whence do I derive the same for an admixture (of leaven and non-leaven)? From \"for all leaven.\" I might think that only meal-offerings subsumed under (Vayikra 2:5) \"unleavened bread shall it be\" come under the interdict against smoking leaven, but that meal-offerings which are not thus subsumed (such as the thanksgiving loaves and the two breads [if he transgressed and smoked them]) do not come under that interdict. It is, therefore, written: \"for all leaven and all honey you shall not smoke.\" (Just as the interdict against honey applies to all meal-offerings, so, the interdict against leaven.) This tells me (in respect to honey) only of the great part (i.e., smoking an entire fistful of date-honey). Whence do I derive (that he has transgressed even if he smoked) the lesser part? From \"all honey.\" This tells me only of it itself. Whence do I derive the same for an admixture? From \"and all honey.\" This tells me only of things (i.e., offerings) which honey spoils. Whence do I derive (that honey is forbidden even with) things which honey improves? [For, (as) the spice compounders say: \"Honey enhances the incense.\"] From \"all honey.\"", + "5) Why mention (both) \"all leaven\" and \"all honey\" (instead of mentioning just one and learning one from the other)? For there is a factor relating to leaven which does not relate to honey, and there is a factor relating to honey which does not relate to leaven: Something in the class of leaven (i.e., the two loaves) is permitted in the sanctuary, but nothing in the class of honey is permitted in the sanctuary. Honey is permitted (to be eaten) by the Cohanim with what is left of the meal-offering, but not leaven. So that since there obtains with leaven what does not obtain with honey, and with honey what does not obtain with leaven, it is necessary to state \"all leaven and all honey.\"", + "6) Whence is it derived that if one offers up what is left from the flesh of a sin-offering, or of a guilt-offering, or of higher order or lower order offerings, or the two loaves or the show bread or what is left of meal-offerings — that he transgresses \"You shall not smoke\"? From \"for all leaven and all honey you shall not smoke of it a fire-offering to the L–rd\" — Anything that there is \"of it\" (i.e., of which there has been offered) a fire-offering to the L–rd, you shall not smoke.", + "7) (Vayikra 2:12): (\"As a first-offering you may offer them [leaven and honey] up to the L–rd\"): \"As a first-offering\" (the two loaves were leavened, and the first-fruits contained the honey of fruits and dates.): — that they (the two loaves) be first of all the meal-offerings (of the year, no meal-offering of the new grain being brought before the two loaves are offered), as it is written (Vayikra 23:16): \"And you shall offer a new meal-offering to the L–rd\" — that it be the newest of all the meal-offerings. This tells me (that it precedes) only a meal-offering of wheat (the two loaves being of wheat.) Whence do I derive that it precedes even) a meal-offering of barley (such as the meal-offering of rancor [of the sotah])? From (Numbers 28:26): \"And on the day of first-fruits, when you offer a new meal-offering to the L–rd, in your (festival of) weeks (Shavuoth).\" If it (\"new\") is not needed for a wheat meal-offering, (this already having been written), understand it as applying to a barley meal-offering (i.e., that a barley meal-offering, too, does not precede it).", + "8) And whence is it derived that they (the two loaves) precede the (bringing of) the first-fruits (bikkurim)? From (Shemoth 34:22): (\"And the festival of Shavuoth shall you make for yourself,) the first of the wheat harvest\" (i.e., What you make on Shavuoth [the two loaves] should precede [all that comes of] the wheat harvest.) This tells me (that it precedes only bikkurim) of wheat. Whence do I derive (that it precedes also bikkurim) of barley? From (Shemoth 23:16): \"which you sow\" (implying all that you sow.) This tells me only of what is sown. Whence do I derive (that the two loaves precede) what grows of itself (from seeds scattered by the wind)? From (Shemoth 23:16): \"in the field\" (implying all that grows in the field.) This tells me only of what grows in the field. Whence do I derive the same for (fruits planted on) a roof, in a yard, or in a ruin? From (Bamidbar 18:13): (The two loaves shall be) \"the first-fruits of all that is in their land.\" And whence is it derived that they precede the (bikkurim of) libations and the fruits of the tree? From (Bamidbar 23:16): (The two loaves shall be) \"the first fruits of your labor,\" and (Bamidbar 23:16): \"when you gather your labor from the field.\" (Grapes for libations and fruits are subsumed in \"gathered.\")", + "9) I might think that if a different offering (of the new grain) preceded them (the two loaves) they should not be offered; it is, therefore, written (Vayikra 2:12): \"You may offer them.\" I might think that if they were not offered on Shavuoth they could be offered afterwards; it is, therefore, written (to negate this): \"them\" (i.e., the ones specifically designated in respect to Shavuoth). I might think that an individual could bring their like (the two loaves) as a gift-offering (whenever he wished); it is, therefore, written: \"them.\" I might think that an individual cannot bring their like as a gift-offering because he does not bring their like as a mandatory offering, but that the congregation, which does bring their like as a mandatory offering, could bring their like as a gift-offering. It is, therefore, written: \"them.\" (Vayikra 2:12): (\"but they [leaven and honey] shall not come up to the altar for a sweet savor\"): \"the altar\": This tells me only of the altar. Whence do I derive the ramp (to be included in the prohibition)? From \"and to the altar they shall not come up.\" I might think (that they are prohibited) both for an offering and not for an offering (i.e., as fuel); it is, therefore, written: \"for a sweet savor\" — it is only for an offering that they are prohibited. " + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 2:13): (\"And every offering of your meal-offering you shall salt with salt\"): If it were merely stated: \"And every offering you shall offer with salt,\" I might think that even wood and blood, (which are referred to as \"offerings\") required salt. It is, therefore, written \"offering of your meal-offering.\" Just as the offering of your meal-offering requires a supplement (i.e., wood), all (offerings) that are so characterized (require salt) — as opposed to wood and blood, which do not require a supplement.", + "2) — But (why not say): Just as the \"offering of your meal-offering\" (i.e., the fistful) is something that permits, (in this instance, the remainder of the meal-offering), so, blood, which permits (the devoted portions to the altar and the flesh to the Cohanim, should require salt!) It is, therefore, written (to negate this [Vayikra 2:13]): (\"And you shall not cut off the salt of the covenant of your G d) from your meal-offering\" — not \"from your blood.\" If \"from your meal-offering\" alone were written, I would think that the entire meal-offering required salt. It is, therefore, written \"offering.\" The fistful (i.e., the part that is offered) requires salt, but the entire meal-offering does not require salt.", + "3) This tells me only of the fistful, (as requiring salt). Whence would I derive the frankincense (as requiring salt)? I would include the frankincense, which comes together with the meal-offering (in the same vessel and is thus subsumed in \"offering of your meal-offering\" as requiring salt.) Whence would I derive it for frankincense that comes by itself, and frankincense which comes with the show bread (in two censers), and the incense, and the devoted portions of a sin-offering, and of higher-order offerings, (the Atzereth lambs), and of lower-order offerings, and the (gift) meal-offerings of Cohanim, (which are entirely burnt), and the meal-offering of the high-priest, and the libation meal-offerings, and the limbs of burnt-offerings, and a burnt-offering of fowl — Whence would I derive these (as requiring salt)? From (Vayikra 2:13): \"With all of your offerings (shall you offer salt.\")", + "4) R. Yishmael, the son of R. Yochanan b. Broka, says: Just as the \"offering of your meal-offering,\" which is susceptible of defilement (tumah) and is burnt on the outer altar (requires salt, so do all others of this kind) — to exclude wood, which is not susceptible of defilement; to exclude blood and wine, which are not burnt; to exclude the incense, which is not burnt on the outer altar. If \"with salt\" alone were stated, I might think that a \"hint\" of salt were sufficient; it is, therefore, written: \"you shall salt.\" If \"you shall salt\" alone were stated, I might think that salt water, too, was permissible; it is, therefore, written: \"with salt.\" (Vayikra 2:13): \"You shall not cut off salt\": salt that is never \"cut off\" (from nature, as opposed to fabricated salt). Which salt is that? Sodom salt. And whence is it derived that if he cannot find Sodom salt he may bring Astrakhan salt (of an inferior grade)? From (Vayikra 2:13): \"you shall offer salt\" — whatever the quality. I might think that one who donated a meal-offering brought salt along with it — just as he brings frankincense — from his home. And it would follow that he did so, viz.: It is written that a meal-offering is brought and that frankincense is brought; that a meal-offering is brought and that salt is brought. Just as the frankincense is brought by the donor of the meal-offering, so, the salt.", + "5) — Or, perhaps we should go in the other direction, viz.: It is written that a meal-offering is brought and that wood is brought; that a meal-offering is brought and that salt is brought. Just as the wood is provided communally, so, the salt!", + "6) Let us see which is (salt) is most like. We derive something (salt) which is offered with all sacrifices from something (wood) which is offered with all sacrifices — and this is not to be refuted by frankincense, which is not offered with all sacrifices — Or, go in this direction: We derive something (salt), which is offered with the meal-offering (the fistful). Itself, from something (frankincense), which is offered with the meal-offering itself (in one vessel) — and this is not to be refuted by wood, which is not offered with the meal-offering itself. It is, therefore, written: \"And you shall not cut off the salt of the covenant of your G d from your meal-offering,\" and, elsewhere, (in reference to the show bread), (Ibid. 24:8): \"from the children of Israel, an everlasting covenant.\" Just as there, the salt is provided communally, so, here.", + "7) (Vayikra 2:13): (\"With all your offerings) you shall offer salt\": \"you shall offer\" (salt, in a communal offering) — even on the Sabbath; \"you shall offer\" — even in a state of uncleanliness; \"you shall offer salt\" — any kind (both Sodom salt and Astrakhan salt); \"you shall offer salt\" — from any place, (even from outside Eretz Yisrael)." + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 2:14): \"And if you offer a meal-offering of first fruits (bikkurim) to the L–rd\" (the meal-offering of the omer): R. Yehudah says: The meal-offering of bikkurim is destined to be suspended (with exile) and to be restored. And, similarly, it is written (Bamidbar 36:4): \"And if the jubilee (yovel) will be for the children of Israel\" — the jubilee is destined to be suspended and to be restored.", + "2) R. Shimon says: \"And if you offer a meal-offering of bikkurim to the L–rd\": This meal-offering is mandatory. I might think it is voluntary; it is, therefore, written (Bamidbar 23:10): \"and you shall bring the omer, the first (grain) of your harvest to the Cohein\" — it is mandatory.", + "3) If so, why is it written \"if (you offer)\")? To teach: If you bring it willingly, I shall account it to you as if you brought it as a gift; and if you do not bring it willingly, I shall account it to you as having brought it for your personal needs only (i.e., to allow you to eat chadash [the new grain]).", + "4) as it is written (Vayikra 23:14): \"And bread, and kali, and karmel you shall not eat until this self-same day, until you have brought the offering of your G d.\" \"And if you offer a meal-offering of bikkurim to the L–rd\": This is the meal-offering of the omer. From which (grain) does it come? From barley. — But perhaps it comes from wheat! R. Eliezer says (to negate this): It is written here (Vayikra 2:14): \"aviv\" (grain in the ear), and also in respect to Egypt (Shemoth 9:41). Just as \"aviv\" in respect to Egypt is barley, so, \"aviv\" here. R. Akiva says: It is written that the congregation is to bring bikkurim (the omer) on Pesach and that the congregation is to bring bikkurim (the two loaves) on Atzereth (Shavuoth). Just as we find that of that kind (of grain [i.e., wheat]) of which the individual brings his obligatory offering, the congregation brings its obligatory offering (the two loaves) on Atzereth — so, of that kind (i.e., barley), of which the individual brings his obligatory offering (the meal-offering of rancor of the sotah), the congregation is to bring its bikkurim (the omer) on Pesach. From which kind does the individual bring his obligatory offering? From barley. The congregation, too, is to bring its obligatory offering only from barley. An alternate derivation: If you say (that he brings it) of wheat, then the two loaves (which are of wheat) could not be (called) \"bikkurim\" (first fruits).", + "5) R. Yishmael, the son of R. Yochanan b. Broka, says: I might think that it (the omer) could be brought from spelt, oats, and rye; but this is (negated by) a kal vachomer, viz.: If wheat, which is kasher for all other meal-offerings, is not kasher for the meal-offering of the omer — then spelt, oats, and rye, which are not kasher for all other meal-offerings, how much more so should they not be kasher for the omer! — No, this may be the case with barley because the sotah's meal-offering is brought of it, unlike spelt, oats, and rye, so that wheat is excluded (from the omer) by Scripture (as above), and spelt, oats, and rye by the kal vachomer.", + "6) \"Aviv kalui with fire, karmel\" (groats of the fresh ear): We are hereby taught that we scorch it in fire to fulfill the mitzvah of kalui. These are the words of R. Meir. The sages say: It is called \"kalui\" because a tube of the kala'im (parched-grain merchants) was there, which was perforated like a sieve, so that the fire enveloped the whole.", + "7) \"aviv\": If it were written \"aviv kalui geresh (groats),\" it would be ambiguous (i.e., Does \"kalui\" (parched) refer to aviv, that it is to be parched before it is ground, or does it refer to geresh), that it is to be parched after it is ground? Now that it is written \"aviv kalui ba'esh (with fire),\" \"with fire\" creates a hiatus, so that (the meaning must be) it is roasted (when) aviv (grain in the ear).", + "8) \"karmel\": (acronymically) \"rach mal\" (soft and malleable). And (similar instances of acronymics) (II Kings 4:42): \"And a man came from Bal Shalishah, and brought to the man of G d bread of the first fruits: twenty loaves of barley bread and karmel in his scrip (betziklono),\" (acronymically): Ba (Come), veyatzok lanu (and spill out to us), ve'achalnu (and we shall eat), venavah hayah (and it was tasty).", + "9) And (Iyyov 39:13): \"knaf renanim ne'elassah\" (\"The knaf renanim [a kind of bird] ne'elassah\" [acronymically]): noseh (it carries [its egg]), oleh (it goes up [to its nest]), umithchateh (and drops it in.) And (Proverbs 7:18): \"Nithalssa ba'ahavim,\" (acronymically): Nissa venitan (Let us consort), vena'aleh (and let us go up [to bed]), venithchatah ba'ahavim (and immerse ourselves in love). And (Bamidbar 22:32): \"ki yarat haderech lenegdi,\" (acronymically): yarathah (it feared), ra'athah (it saw), nat'thah (it turned aside)." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 2:14): (\"Groats of the fresh ear [karmel]) you shall offer (the meal-offering of your bikkurim\"): Why repeat this? (It is already mentioned in the beginning of the verse.) Because it is written \"karmel,\" I might think the mitzvah is to bring only rach mal (see Vayikra 2:8) above). Whence do I derive that if he did not find rach mal he may bring it dry? From \"you shall offer the meal-offering of your bikkurim\" (in any event). It is a mitzvah to bring it from the harvest (i.e., from the standing grain). Whence do I derive that if he did not find this he may bring it from the (sheaves) in the loft? From \"you shall offer the meal-offering of your bikkurim\" — in any event.", + "2) \"the meal-offering of your bikkurim\": I might think this is an individual offering, (but) it is written here \"bikkurim,\" and, elsewhere, (in respect to the two loaves, Vayikra 23:17): \"bikkurim.\" Just as \"bikkurim\" there are a communal offering, so, bikkurim here. These are the words of R. Akiva. R. Shimon says: I might think this is an individual offering, but (this is negated by) its being written (Vayikra 23:14): \"And you shall bring the omer, the first (grain) of your harvest, to the Cohein.\" If you say that this (in our verse) is an individual offering, and that is a communal offering, this cannot be. For if this is \"bikkurim to the L–rd,\" then that is not the first of the harvest; and if that is the first of the harvest, then this is not \"bikkurim to the L–rd.\" (Note:) Things omitted here (in connection with the omer offering [e.g., \"waving\" and the permitting of chadash (the new crop)] are written there.", + "3) (Vayikra 2:15): \"And you shall put oil upon it\": oil upon it, and not upon the show bread. For (if not for the exclusion) would it not be a kal vachomer (that oil should be put upon the show bread, viz.:) If the libation meal-offering, which does not require frankincense, requires oil — the show bread, which does require frankincense, how much more so should it require oil! It is, therefore, written: \"upon it\" — oil upon it, but not upon the show bread....", + "4) (\"and you shall put frankincense upon it\"): upon it, and not upon the libation meal-offering. For (if not for the exclusion) would it not be a kal vachomer (that frankincense should be put upon the libation meal-offering, viz.:) If the show bread, which does not require oil, requires frankincense — the libation meal-offering, which does require oil, how much more so should it require frankincense! It is, therefore, written \"frankincense upon it,\" but not upon the libation meal-offering.", + "5) (\"It is) a meal-offering\" — to include the meal-offering of the eighth day (of the consecration of the tabernacle) as requiring frankincense. \"it\" — to exclude the two loaves from the requirement of oil and frankincense.", + "6) Does it not follow by kal vachomer (that the two loaves should be excluded from oil and frankincense? i.e., Why is \"it\" needed to exclude them from both? Why not just exclude them from either oil or from frankincense, and I would know by kal vachomer that they are excluded from the other, viz.:) If they are excluded from oil, which obtains with the libation meal-offering, would I not exclude them from frankincense, which does not obtain with the libation meal-offering? If they are excluded from frankincense, which obtains with the show bread, would I not exclude them from oil, which does not obtain with the show bread? — No, by this reasoning (I would derive just the opposite conclusion, viz.:) If they are excluded from oil, which does not obtain with the show bread, should they be excluded from frankincense, which does obtain with the show bread! If they are excluded from frankincense, which does not obtain with the libation meal-offering, should they be excluded from oil, which does obtain with the libation meal-offering! It is, therefore, written \"it,\" to exclude the two loaves from the requirement of oil and frankincense." + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 3:1): \"And if a sacrifice of peace-offerings (shelamim) is his offering\": R. Yehudah says: Whoever brings shelamim brings shalom (peace) to the world. This tells me only of shelamim. Whence do I derive a thanksgiving offering (as bringing peace)? I include it, for it is a variety of shelamim (see Vayikra 7:11-12). And whence do I derive a burnt-offering? In include it, for it is brought (in fulfillment of) a vow and (as) a gift. And whence do I derive (offerings of) the first-born, the tithe, and the pesach? I include them (as bringing peace), for they are not brought for sin. And whence do I derive a sin-offering and a guilt-offering? From (the extra) \"sacrifice.\" And whence do I derive (offerings of) fowl, meal-offerings, wine, frankincense and wood? From (the extra) \"his offering\" — so that all who bring an offering bring peace to the world.", + "2) An additional nuance: (Why are they called) \"shelamim\"? For all are \"at peace\" with them: the blood and the devoted portions are for the altar, the breast and the thigh for the Cohanim, the skin and the flesh for the owners.", + "3) R. Shimon says: One who is whole (\"shalem\" in his mind) brings shelamim; a mourner does not bring shelamim. This tells me only of shelamim, which are (offerings) of joy. Whence do I derive (the same for) a thanksgiving offering? I include it, for it is brought as a shelamim (offering). And whence do I derive a burnt-offering? I include it, for it comes as vow and gift. And whence do I derive first-born, and tithe, and pesach? I include them, for they do not come for (atonement of) sin. And whence do I derive sin-offering and guilt-offering? From \"sacrifice.\" And whence do I derive fowl, meal-offering, wine, frankincense, and wood? From \"his offering.\" So that with all offerings — If he is \"shalem,\" he brings them; if he is a mourner, he does not bring them.", + "4) (Vayikra 3:1): (\"if he offers it from the) herd\": to include (as a shelamim offering) the eleventh (in the process of tithing, where he erroneously called the eleventh the tenth); \"the herd\": to exclude the ninth (as a substitute for the tenth). Why do you see fit to include the eleventh and to exclude the ninth? After Scripture excludes, it includes. From when is hekdesh (i.e., that which is consecrated) susceptible of a \"substitute\"? Before or after (consecration)? Certainly, after. Therefore, I include (as a substitute) the eleventh, which follows the (naturally) consecrated (tenth), and I exclude the ninth, which precedes it.", + "5) (\"if) he (offers it\"): \"he\": The individual brings shelamim as a gift-offering, but not the congregation. For (if not for the exclusion) does it not follow (that the congregation, too, could bring shelamim as a gift-offering), viz.: A beast burnt-offering comes as gift or vow, and shelamim come as gift or vow. Just as a beast burnt-offering which comes as gift or vow can come as a congregational gift-offering, so, shelamim, which come as gift or vow can come as a congregational gift-offering.", + "6) This is refuted by the meal-offering, which comes as (individual) gift or vow, but not as a communal gift-offering. — No, this may be so of a meal-offering because it does not come as a gift of two, as opposed to shelamim, which can come as a gift of two. — This is refuted by a burnt-offering of fowl, which can come as a gift of two, but not as a communal gift-offering.", + "7) — No, this may be so with a burnt-offering of fowl because it does not come as a mandatory communal offering, as opposed to a shelamim, which does come as a mandatory communal offering (the Atzereth lambs, which come with the two loaves). And since they come as a mandatory communal offering, they should likewise come as a communal gift-offering; it is, therefore, written: \"he\" — the individual brings shelamim as a gift-offering, but not the congregation.", + "8) (\"whether) male (or female\"): \"male\" — to include the offspring (of a shelamim [to be offered] as a shelamim); \"female\" — to include the substitute (temurah, of a shelamim as a shelamim). \"male\" — to include the offspring. (Why the inclusion clause?) Does it not follow (by kal vachomer that the offspring is offered?) viz.: If a substitute, which does not come from a consecrated animal, is kasher as an offering, how much more so the offspring of a consecrated animal itself! — No, it may be that this is so with a substitute, which obtains with all offerings, but not with offspring, which does not obtain with all offerings, (burnt-offerings and guilt-offerings being male). And since it does not (we would say that) it may not be offered; it is, therefore, written: \"male,\" to include offspring.", + "9) \"female\" — to include a substitute. (Why the exclusion clause?) Does it not follow (by kal vachomer that a substitute may be offered?) viz.: If offspring, which do not obtain with all offerings, may be offered — a substitute, which does obtain with all offerings, how much more so should it be kasher as an offering (in this instance)! — No, this may be so with offspring, which come from a consecrated animal, but not with a substitute, which does not. And since it does not, (we would say that) it may not be offered; it is, therefore, written: \"female,\" to include a substitute.", + "10) This tells me only of (offering) offspring and substitutes of whole animals. Whence do I derive the same for the offspring and substitutes of blemished animals? From \"whether male\" — to include the offspring of blemished animals; \"whether female\" — to include the substitutes of blemished animals. Which are considered blemished animals (in this connection)? Those whose consecration preceded their blemish (and which gave birth before they were redeemed). But if their blemish preceded their consecration and they were redeemed, they have the status of property consecration (and not body consecration; their offspring are permitted for mundane purposes, and they are not susceptible of a \"substitute\"). R. Yehudah says: (Similarly,) it is written (I Samuel 17:36): \"Also the lion, also the bear, did your servant smite.\" This tells me only of the lion and the bear. Whence do I derive (that he smote) their whelps, too? From \"also the lion, also the bear, did your servant smite.\"" + ], + "Chapter 17": [ + "1) (Vayikra 3:2): [\"vesamach\" (\"and he shall place\") is written four times: once in respect to olah, thrice in respect to shelamim] \"And he shall place his hand\" — not the hand of his bondsman; \"his hand\" — not the hand of his messenger; \"his hand\" — not the hand of his wife. \"his hand on the head\" — not on the back; \"his hand on the head\" — not on the throat; \"his hand on the head\" — not on the back of the head. I would exclude all of these, but not the breast; and it would follow by kal vachomer, viz.: Now if the head, which does not require tenufah, requires semichah — the breast, which requires tenufah, should it not require semichah! It is, therefore, written \"on the head\" — and not on the breast.", + "2) \"korbano\" (\"his offering\") is written three times, to include (in the requirement of semichah) all the partners to an offering (one after the other). (For without the inclusion provision) would it not follow (that they would not all perform semichah?), viz.: If tenufah, which obtains both with living animals (e.g., the Atzereth lambs and the guilt-offering of the metzorah) and with slaughtered animals (e.g., the breast and thigh of peace-offerings and thanksgiving offerings), are excluded (from tenufah by all of the partners, [one performing tenufah for all of them]) — semichah, which obtains only with living animals, how much more so should all of the partners be excluded from it, (and only one perform it for all)! It is, therefore, written: \"his offering\" — to include (as performing semichah) all of the partners to the offering.", + "3) \"his offering,\" and not the offering of another; \"his offering,\" and not the offering of a gentile; \"his offering,\" and not the offering of his (deceased) father. These are the words of R. Yehudah, who says that an heir does not perform semichah.", + "4) \"his offering\" — not a bechor (first-born). For (I would say): Does it not follow (that a bechor should require semichah?), viz.: If shelamim, which are not consecrated from the womb, require semichah — a bechor, which is consecrated from the womb — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written: \"his offering\" — not a bechor.", + "5) \"his offering\" — not ma'aser (the tithe). For (I would say): Does it not follow (that ma'aser should require semichah?), viz.: If shelamim, which are not required to be brought, require semichah — ma'aser, which is required to be brought — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written (to negate this): \"his offering\" — not ma'aser.", + "6) \"his offering\" — not a pesach (offering). For (I would say): Does it not follow (that the pesach offering should require semichah?), viz.: If shelamim, for which Scripture did not add numerous mitzvoth, require semichah — the pesach, for which Scripture did add numerous mitzvoth — how much more so should it require semichah! It is, therefore, written: \"his offering\" — not the pesach.", + "7) \"and he shall slaughter it\" \"and he shall slaughter it\" (Vayikra 3:8), \"and he shall slaughter it\" (Vayikra 3:13): Why three times? Because it is written (Devarim 12:21): \"If the place be distant from you in which the L–rd your G d shall choose to place His name, (and you will not be able to come and bring peace-offerings every day, as you can now that the mishkan travels with you), then you shall slaughter of your herd and of your flock … and you shall eat in your gates with all the desire of your soul\" — At a distance from the place (i.e., the Temple), you may slaughter (and eat), and not in proximity to the place — to exclude chullin (a non-consecrated animal) from being slaughtered in the azarah.", + "8) This tells me only of unblemished animals, which are kasher for sacrifice (as being excluded from \"mundane\" slaughter in the azarah). Whence do I derive the same for blemished animals? I include them (in the exclusion) because they are of the variety of animals that are kasher (for sacrifice). And whence do I derive the same for animals, (which are not kasher for sacrifice [as opposed to beasts])? (I include them) because shechitah obtains with them as it does with beasts. And whence do I derive the same for birds, (for which the severing of only one shechitah sign is sufficient)? From the triple repetition of \"and he shall slaughter it.\"", + "9) I might think that he may not slaughter it (in the azarah), but that if he does, he may eat it; it is, therefore, written: \"If the place be distant from you … then you shall slaughter … and you shall eat.\" What you slaughter at a distance you may eat, and not what you slaughter in proximity (to the Temple) — to exclude (from eating) chullin that were slaughtered in the azarah.", + "10) I might think that he may not eat it but that he may feed it to a dog; it is, therefore, written (Shemoth 22:30): \"To the dog shall you throw it\" — You shall throw it (treifah) to the dog, but not chullin which was slaughtered in the azarah.", + "11) (Vayikra 3:2): \"at the door of the tent of meeting,\" \"before the tent of meeting\" (Vayikra 3:8), \"before the tent of meeting\" (Vayikra 3:13) — to permit all the sides (of the azarah as slaughtering sites). It goes without saying that the north side (is permitted), viz.: If the other sides, which were not permitted for the slaughtering of higher-order offerings, were permitted for the slaughtering of lower-order offerings — the north side, which was permitted for the slaughtering of higher-order offerings, how much more so should it be permitted for the slaughtering of lower-order offerings! R. Eliezer says: \"before the tent of meeting\" — to permit the north side.", + "12) For (without the permitting clause), does it not follow (that it should be forbidden?), viz.: If the slaughtering sites of shelamim, which may be slaughtered on all sides, are not permitted for the slaughtering of higher-order offerings, then the slaughtering site of a burnt-offering, which may be slaughtered only in the north — how much more so should it not be permitted for the slaughtering of lower-order offerings! It is, therefore, written (to negate this): \"before the tent of meeting,\" to permit (slaughtering of lower-order offerings in) the north." + ], + "Section 14": [ + "1) (Vayikra 3:3): \"And he shall present from the sacrifice (of the shelamim\") — even if it were not slaughtered in its name (e.g., even if he slaughtered an olah in the name of a shelamim or vice versa). \"of the shelamim\" — even if he did not perform semichah. \"a fire-offering\" — to that end (i.e., to exclude an intent of charring it instead of burning it to ashes.) \"to the L–rd\" — to the Creator of the world.", + "2) — whence it is derived: The slaughterer of the sacrifice must have six things in mind: (that the shechitah be) in the name of the (particular) sacrifice, in the name of the donor (of the sacrifice), in the name of the L–rd, in the name of a fire-offering (see above), in the name of (i.e., to the end of producing) a savor (on the altar, and not with the intent of roasting it beforehand), in the name of nichoach (i.e., to give \"pleasure\" to the L–rd by doing His will). (In the instance of) a sin-offering and a guilt-offering, (he must perform the shechitah) in the name of (i.e., towards the atonement of) the (particular) sin. R. Yossi says: Even if one (i.e., the shochet) had none of these (six things) in mind, it is kasher; for it is a provision of beth-din (that he not verbalize his intent [lest he err in the formulation]). And \"intent\" (here) is that of the performer (of the act of shechitah, and not that of the owner).", + "3) (\"And he shall present …) the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards\": (This is written five times.) What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 3:16): (\"And the Cohein shall smoke …) all the fat for the L–rd. (17): … All fat and all blood you shall not eat… (Vayikra 7:25): For all who eat fat of the beast of which one presents a fire-offering to the L–rd, the soul that eats shall be cut off from its people\" — I might think that even the wall-fat (the fat of the heart, the chest, and the throat) is included (in the interdict against eating fat); it is, therefore, written: \"the fat that covers the innards (the entrails).\" I might think that it (eating wall-fat) is not subject to the punishment (kareth), but that it is subject to the exhortation; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards.\" would then exclude only the (wall-) fat of chullin, but not that of a consecrated animal; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards\" (i.e., only that fat is intended.) I might think that it (eating the wall-fat of a consecrated animal) is not subject to the punishment, but that it is subject to the exhortation; it is, therefore, written (again): \"the fat that covers the innards.\" I might think that it is not subject to the exhortation and that it is subject to sacrifice (if he so wishes, even though he may eat it); it is, therefore, written (for the fifth time): \"the fat that covers the innards\" (Only that fat is to be sacrificed.)", + "4) I would exclude all of the above but not the innards-fat of a sh'lil (a live embryo found in the mother's body [i.e., I would say that that fat, being innards-fat, is interdicted]); it is, therefore, written (Vayikra 7:4): \"and the two kidneys and the fat (which is upon them\") in respect to a guilt-offering. Let this not be written, for it may be deduced by kal vachomer (that these must be sacrificed), viz.:", + "5) If shelamim, whose entire category does not require the (smoking of the) fat-tail, (the fat-tail obtaining only with sheep, and shelamim being offered also from cattle and goats), do require the (smoking of) fat and two kidneys — then, a guilt-offering, whose entire category (sheep) requires the (smoking of) fat and two kidneys! Why, then, need this be written in respect to a guilt-offering? To teach: Just as (the smoking of) fat and two kidneys mentioned in respect to a guilt-offering does not apply to the sh'lil (only a male being brought as a guilt-offering), so (the smoking of) fat and two kidneys mentioned here (in respect to shelamim) does not apply to a sh'lil.", + "6) (Vayikra 3:3): (\"And he shall present …) all the fat that is on the innards\": R. Yishmael says: to include the fat upon the stomach. R. Akiva says: to include the fat upon the small intestines.", + "7) (Vayikra 3:4): \"And the two kidneys\": not an animal with one kidney and not an animal with three kidneys, (this being considered a blemish). (Vayikra 3:4): \"and the fat which is upon them\": not the flesh which is upon them, (this being permitted to be eaten). (Vayikra 3:4): \"which is on the loins\": This is the fat between the loin sinews. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: to include the fat on the coccyx. R. Yishmael says (in explanation of 6 above): Just as the fat that covers the innards is membranous and easily peeled, so only that fat which is membranous and easily peeled (is included). R. Akiva says: Just as the fat that covers the innards is an even layer, membranous, and easily peeled, so only (that fat) which is an even layer, membranous, and easily peeled (is included).", + "8) (Vayikra 3:4): \"and the lobe with the liver\": This is ambiguous. I would not know whether to take part of the liver with the lobe or part of the lobe with the liver. Its being written (Vayikra 9:10): \"… and the lobe from the liver of the sin-offering which he caused to smoke upon the altar\" indicates that part of the liver is taken with the lobe.", + "9) (\"he shall remove it [yesirenah]. (Vayikra 3:5) And the sons of Aaron shall smoke it\"): \"yesir\" (\"he shall remove\"): \"the lobe,\" even if the kidneys are not there (after the receiving of the blood); \"the kidneys,\" even if the lobe is not there; \"yesirenah\" — even one kidney, (which makes the other's absence more conspicuous).", + "10) (Vayikra 3:5) \"and they shall smoke it,\" (Vayikra 3:11): \"and he shall smoke\" (Vayikra 3:16): \"and he shall smoke them\": Why the variations? \"And they shall smoke it\" — what is kasher, and not what is pasul; \"And he shall smoke\" — Fats (of one offering) may not be mixed with fats (of another); \"and he shall smoke them\" — all at the same time. It is written here: \"a fire-offering,\" but not \"bread\"; and further (Vayikra 3:11): \"bread,\" but not \"a sweet savor\"; and yet further (Vayikra 3:16): \"a sweet savor,\" but not \"to the L–rd.\" Whence do we derive that all of these elements apply to each instance? \"fire-offering\" (written in respect to each) indicates identity (for all of the elements)." + ], + "Chapter 18": [ + "1) Why mention (both) shelamim from cattle (Vayikra 3:1) and shelamim from the flock (Vayikra 3:6)? (Why not adduce one and understand the other from it?) For there obtains with cattle what does not obtain with the flock, and there obtains with the flock what does not obtain with cattle, (so that if only one were adduced, I would think it was that element which obtained with it which qualified it as shelamim.), viz.: Cattle (offerings) are (accompanied by) larger libations; flock (offerings) are (accompanied by) smaller libations (see Bamidbar 15). Flock (offerings) are abundant as communal (offerings); cattle (offerings) are (relatively) few. So that since there obtains with cattle what does not obtain with the flock, and with the flock what does not obtain with cattle, it is necessary to adduce (both) shelamim from the cattle and shelamim from the flock.", + "2) (Vayikra 3:6): \"male or female (without blemish shall he offer it\"): a definite male or a definite female, not a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite. Now is this not a kal vachomer? viz.: If a burnt-offering, which may be brought from fowl, may not be brought from tumtum or hermaphrodite — peace-offerings, which may not be brought from fowl, how much more so should they not be brought from tumtum or hermaphrodite! — No, this may be so with a burnt-offering, where females may not be brought as well as males, as opposed to peace-offerings, where females may be brought as well as males. — This is refuted by a sin-offering, where females may be brought as well as males, but where tumtum and hermaphrodite may not be brought.", + "3) — No, this may be so with a sin-offering, where not all species of male and female are kasher. — This is refuted by ma'aser (a tithed animal), where all species of male and female are kasher as offerings, but where tumtum and hermaphrodite are not kasher. — No, this may be so with ma'aser, which is one out of ten (i.e., limited, exclusive), whereas shelamim are one out of one (i.e., unlimited, indiscriminate). And since they are one out of one, tumtum and hermaphrodite should be kasher. It is, therefore, written: \"male\" or \"female\" — a definite male or a definite female, and not tumtum or hermaphrodite.", + "4) (Vayikra 3:7): (\"If) a lamb (he offers\"): Why mention this (after \"flock\")? To include the pesach offering (which is a lamb) for the (smoking of the) fat-tail (along with the other devoted portions). \"If a lamb\" — to include a pesach whose (stipulated) time (for sacrifice) has passed, and shelamim which come by virtue of a pesach (e.g., a substitute) in all the mitzvoth of shelamim, as requiring semichah, libations, and waving of breast and thigh. For I might think: If the \"father\" (i.e., the pesach offering itself) does not require semichah, libations, and waving of breast and thigh, then what comes because of it, how much more so should it not require semichah, libations, and waving of breast and thigh! It is, therefore, written: \"If a lamb\" to include a pesach whose time has passed and what comes by virtue of it as requiring semichah, libations, and waving of breast and thigh. But they are eaten only for a day and a night, as per the origin of their consecration (i.e., the pesach offering). Ben Azzai says: They are eaten only at night and only roasted (like the pesach lamb itself).", + "5) (\"If) he (offers\"): The individual may bring shelamim as a gift-offering, but not the congregation. If you would ask: But have they (the congregation) not already been excluded by (Vayikra 3:1): \"if from the cattle he offers\"? (This is no objection,) for I might think that the congregation does not bring shelamim from cattle as a gift-offering because they do not bring their like as a mandatory offering, and that they could bring shelamim from the flock as a gift-offering, because they do bring their like as a mandatory offering (i.e., the Atzereth lambs). It is, therefore, written (here) \"he\" — The individual may bring shelamim as a gift-offering, but not the congregation." + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 3:9): \"And he shall offer of the sacrifice (of the shelamim\"): even if he did not slaughter it in its name (i.e., as a shelamim). \"shelamim\": even if he did not perform semichah upon it. \"a fire-offering\": to that end. \"to the L–rd\": in the name of the Creator of the world.", + "2) (Vayikra 3:9): \"its fat, the fat-tail\": to include the fat near the fat-tail, the fat between the loin-sinews. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah says: \"its fat, the fat-tail\": Just as (eating) fat comes under two interdicts ([Vayikra 3:17] \"All fat and all blood you shall not eat,\" and [Vayikra 7:23] \"All fat of ox or sheep or goat you shall not eat\"), so, (eating the) fat of a (consecrated) fat-tail comes under two interdicts.", + "3) \"fat-tail\": I might think that the mitzvah is fulfilled with it (alone); it is, therefore, written: \"whole.\" If \"whole,\" I would think he removed it with the spine (of which it is a part); it is, therefore, written: \"above the kidneys.\" If \"above the kidneys,\" I would think he should not enter (i.e., he should not remove it) anterior to the kidneys; it is, therefore, written: \"he shall remove it\" — anterior to the kidneys (a span above the tail).", + "4) \"the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards\": Why mention this? (i.e., it is already written in relation to cattle [Vayikra 3:3]) For I might think that wall-fat (of sheep) is also (to be sacrificed). — But I would reason otherwise!, viz.: If cattle, whose libations are larger are excluded from (sacrifice of) wall-fat — sheep, whose libations are smaller, how much more so should they be excluded from (sacrifice of) wall fat! — No, it may be so with cattle, which are excluded from (sacrifice of) a fat-tail, as opposed to sheep, where a fat-tail is also sacrificed! It is, therefore, written: \"the fat that covers the innards and all the fat that is on the innards, and the two kidneys, etc.\" Only what is specifically written (is sacrificed [and not wall-fat]). R. Yishmael says: Because it departed (from the general category) for a new learning (i.e., the fat-tail), Scripture restored it to its category. (See Baraitha d'R. Yishmael 11).", + "5) (Vayikra 3:11): \"And he shall smoke it\": Fats (of one offering) may not be mixed with fats (of another). \"the bread of a fire-offering to the L–rd\": We are hereby taught that fats are called \"bread.\"" + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 3:12): \"And if a goat (is his offering\"): This is a hiatus (in the section of \"lamb\" [a goat being a type of lamb]) to indicate that a goat does not require the sacrifice of a fat-tail.", + "2) (Vayikra 3:14): \"And he shall offer from it (his offering\"): while it is still attached (i.e., he shall remove the devoted portions while they are still attached to the goat, before he cuts the flesh). \"his offering, a fire-offering to the L–rd, the fat that covers the innards and all the fat upon the innards.\": Why mention this (again if it has already been stated above in respect to the flock?) For I might think that it (a goat) is excluded from all of these. And, indeed, it would follow (that it is excluded, viz.: Just as we find that a sheep (offering), which is augmented by (the sacrifice of) a fat-tail, is augmented by all of these (the above), so, (conversely), a goat, which is excluded from (the sacrifice of) a fat-tail, should be excluded from all of these, (so that an explicit inclusion clause is needed.) — This is refuted by cattle, which are excluded from fat-tail, yet included in all of these.", + "3) — No, this may be so with cattle (offerings), which are (accompanied by) larger libations, as opposed to goats, which are (accompanied by) smaller libations. And since they are excluded from (larger) libations, they should be excluded from all (of the above). It is, therefore, written: \"the fat that covers the innards and all the fat on the innards, and the two kidneys, etc.\", to include all of them.", + "4) (Vayikra 3:16): \"And the Cohein shall smoke them\": all at once. \"the bread of a fire-offering for a sweet savor, all the fat for the L–rd\": to include fat in me'ilah (the interdict against abuse of sacred objects).", + "5) It was said in the name of R. Yishmael: It is written (Bamidbar 18:17): But the bechor (the first-born) of an ox, or the bechor of a sheep, or the bechor of a goat, you shall not redeem. They are consecrated. Their blood shall you sprinkle upon the altar and their fat shall you smoke.\": This teaches us that a bechor requires blood and fats upon the altar. Whence do we derive the same for ma'aser and pesach? From (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar of your G d (first), and (then) the flesh shall you eat.\" This tells me only of their blood. Whence do I derive (the same for) their fat? From (Vayikra 3:16): \"all the fat for the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 3:17): \"an eternal statute\": for the eternal house (i.e., the Temple). \"for your generations\": the thing (i.e., the interdict) obtains for all generations.\" \"in all of your dwellings\": both in Eretz Yisrael and outside it — \"all fat and all blood you shall not eat.\" R. Yehudah says: Blood is being likened to fat. Just as fat comes under two interdicts (here and Vayikra 7:23: \"All fat of ox or sheep or goat you shall not eat\"), so, blood. And the sages say it falls only under one exhortation.", + "7 (a reversion to R. Yehudah:) I might think that the blood of consecrated animals which have been rendered pasul (by a permanent blemish) also comes under two interdicts (that of eating blood and that of a non-Cohein eating consecrated food); it is, therefore, written (in relation to such animals, Devarim 12:16): \"Only the blood you shall not eat.\" It comes only under one exhortation (that against eating fat, but not that against a non-Cohein eating consecrated food). This tells me only of their blood. Whence do I derive (the same for) their fat? From: \"all fat and all blood you shall not eat.\" Just as the blood comes under one interdict, so the fat comes under one interdict (as above).", + "8) Since bechor is outside the category of consecrated animals which have been rendered pasul, (in that it is eaten in its blemished state and is not redeemed), I might think that eating its blood comes under two interdicts (that of eating blood and that of a non-Cohein eating consecrated food). It is, therefore, written (of such an instance, Devarim 15:23): \"Only its blood you shall not eat.\" It falls only under one exhortation (that against eating blood, but not that against a non-Cohein eating consecrated food). This tells me only of its blood. Whence do I derive (the same for) its fat? From: \"all fat and all blood.\" Just as the blood comes under one interdict, so, the fat." + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 4:2): \"Speak to the children of Israel\": The children of Israel bring a sin-offering, but gentiles do not. It goes without saying that (they do not bring a sin-offering) for (transgression of) a mitzvah not binding on the sons of Noach, but (they do not bring it) even for one that is binding upon them. \"the children of Israael\": This tells me only of the children of Israel. Whence do we derive that proselytes and bondsmen are included? From (Vayikra 4:2): \"A soul if he sin.\"", + "2) \"unwittingly\": He brings it only for unwitting (transgression), but not for intentional (transgression). Now does this not follow by kal vachomer? (Why is the exclusion clause necessary?), viz.: If in respect to the grave sin of idolatry, (where one would expect that a sin-offering should be brought for intentional transgression to help expiate the sin), intentional sin was not likened to unwitting sin, (a sin-offering being brought for the latter [see Bamidbar 15:27] but not for the former), should it not follow that with lesser mitzvoth intentional sin should not be likened to unwitting sin, (and a sin-offering not be brought for the former? [Why, then, the exclusion clause?]) — But that is just the point! If (atonement) for the grave sin of intentional idolatry is delayed until Yom Kippur, (a sin-offering not being able to atone for it), would you put off (possible atonement for) intentional (transgression of) lesser mitzvoth until Yom Kippur? Let him bring a sin-offering and gain atonement immediately! It is, therefore, written (in respect to lesser mitzvoth): \"if he sin unwittingly.\" He brings (a sin-offering) for unwitting sin but not for intentional sin.", + "3) — But, in that case, should it not follow by kal vachomer that (a sin-offering not be brought for intentional) idolatry? (Why the exclusion clause? [Bamidbar 15:27]), viz.: If (atonement for) intentional (transgression of) lesser mitzvoth is delayed until Yom Kippur, (not being susceptible of atonement with a sin-offering), should not (atonement for) intentional (transgression of) the grave sin of idolatry be delayed until Yom Kippur? — Not so — if we are lenient with the lesser mitzvoth, (no sin-offering being required before Yom Kippur), should we be lenient with the grave sin of idolatry? Rather, let a sin-offering be brought (for intentional violation), and \"keep things in abeyance\" for him until (the complete atonement of) Yom Kippur. Therefore \"unwittingly\" must be stated both in respect to (transgression of other) mitzvoth and in respect to idolatry.", + "4) Why is \"unwittingly\" written both in respect to \"se'ir\" (the male kid brought by a nassi [a leader (Bamidbar 4:22)]), and \"se'irah\" (the female kid brought by an individual [Bamidbar 4:27])? (i.e., Why is one not deduced from the other [to exclude a sin-offering for intentional sin])? For there is that in se'ir which is not in se'irah, and that in se'irah which is not in se'ir. Se'ir is used extensively as a communal offering, as opposed to se'irah, (so that if \"unwittingly\" were written only in respect to se'irah, that would not exclude se'ir as a sin-offering for intentional transgression). Se'irah is used exclusively (by the individual [whether nassi, commoner, or high-priest] for atonement of) idolatry, (so that if \"unwittingly\" were written only in respect to se'ir, that would not exclude se'irah as a sin-offering for intentional transgression). Therefore, \"unwittingly\" must be written both in respect to \"se'ir\" and \"se'irah.\"", + "5) (He must bring a sin-offering (Bamidbar 4:2): [\"if he sin unwittingly of]) all the mitzvoth of the L–rd\": and not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd\": to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see Bamidbar 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see Bamidbar 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see Bamidbar 5:2) (for all of which he brings a sliding-scale offering [oleh veyored]).", + "6) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": I would understand this as meaning both positive and negative commandments; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" (only negative commandments are being referred to.) (\"which may not be done\" is written four times [Bamidbar 4:2, Bamidbar 4:13, Bamidbar 4:22, Bamidbar 4:28] for four exclusions): I would exclude (from a sin-offering) a lesser positive commandment, but not a greater one (e.g., the eradication of idolatry); it is, therefore, written: \"which may not be done.\" (Only negative commandments are intended.) I would exclude (transgression of) mitzvoth not punishable by kareth, but not pesach and circumcision (transgression of which is) punishable by kareth; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" I would exclude pesach, which is not (a) constant (observance), but not circumcision, which is constant; it is, therefore, written: \"which may not be done.\" But then I would exclude the positive commandment of (separation from a niddah (before the time of her flow); it is, therefore, written: \"of all the mitzvoth of the L–rd,\" to include (for a sin-offering one who did not separate and was \"surprised\" by her flow). Why do you see fit to exclude all (positive) commandments and to include that of niddah? Since Scripture included and excluded, why do I exclude all the (positive) commandments? Because they have no counterpart in a negative commandment. And I include the positive commandment of niddah because it has its counterpart in a negative commandment (viz. [Bamidbar 18:19]: \"And to a woman in the niddah state of her uncleanliness you shall not come near.\")", + "7) \"which may not be done\": I might think (that one must bring a sin-offering) both for things intentional violation of which makes him liable to kareth, and for things intentional violation of which does not make him liable to kareth; it is, therefore, written (in respect to idolatry, Bamidbar 15:29): \"One Torah shall there be for you for him who acts unwittingly.\" All unwitting sins are being likened to idolatry. Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression.", + "8) But something (i.e., the bringing of a sin-offering), which you derive in one \"way\" (i.e., from idolatry), you must derive in all the ways that obtain with it, viz.: Just as idolatry is characterized by not being permitted once it is forbidden, and by nothing in its class being permitted, and by being liable to judicial death penalty, and by being forbidden to the descendants of Noach as to Israel — so, include (in liability for a sin-offering) only those sins which are like it, e.g., (a man's) lying with a man or lying with a beast, which is not permitted once forbidden, where nothing in its class is permitted, where one is liable to judicial death penalty, and where there is liability for descendants of Noach as for Israel — though there be (a stringency factor) in (a man's) lying with a man, which does not obtain in lying with a beast, and in lying with a beast which does not obtain in lying with a man, viz.: It is forbidden for a man to lie with a man, whether with his own kind (a Jew with a Jew) or with another kind (a Jew with a gentile); but it is permitted (for a man to mate) a beast with its kind though forbidden (to mate it) with a different kind. In one man's lying with another, a minor (below the age of nine) is not equated with an adult (for liability). In his lying with a beast, a young animal (that is lain with) is equated with a grown one. (These differences, however, do not affect the bringing of a sin-offering, for \"idolatry\" remains the parameter.)", + "9) [\"of all the mitzvoth of the L–rd\": \"mitzvoth\" is mentioned in this context four times, and \"of all,\" three times, a signal for seven inclusions for the bringing of a sin-offering, even if some of the aforementioned elements do not obtain. Those sins closest to the gravity of idolatry will be first included.] \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) one's mother, with his father's wife, and with his daughter-in-law, which, like idolatry, are liable to stoning; and, in addition, with his daughter, his daughter's daughter, and his son's daughter, (which are liable to death by burning.)", + "10) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his wife's daughter, the daughter of her daughter, and the daughter of her son, which, like idolatry, once forbidden, were not permitted; and, in addition, (illicit relations with) his mother-in-law, her mother, and his father-in-law's mother, (the last two being derived from \"mother-in-law\" and not explicitly stated.)", + "11) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) a betrothed maiden and desecration of the Sabbath, (which though liable to stoning, like idolatry, have certain attenuations.) There is that (i.e., an attenuating factor) in a betrothed maiden which is not in the Sabbath, and that in the Sabbath which is not in a betrothed maiden. A betrothed maiden has a \"permit\" (divorce, or death of the betrothed), and Sabbath has no \"permit.\" Something in the class of \"Sabbath\" (i.e., Sabbath Temple sacrifice) is permitted; nothing in the class of \"a betrothed maiden\" is permitted.", + "12) \"Of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (illicit relations with) a married woman and with a niddah, (where there is no liability to stoning and where there are attenuating factors). There is that (i.e., a stringency factor) in a married woman which is not in a niddah, and that in a niddah which is not in a married woman. One who has illicit relations with a married woman is liable to judicial death penalties; one who has illicit relations with a niddah is not. A married woman is permitted to her husband; a niddah is forbidden to all men.", + "13) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include (relations with) his brother's wife, and his father's brother's wife, (which are of lesser gravity than relations with a married woman and a niddah, being permitted to all men other than the relatives in question). There is that (an attenuating factor) in his brother's wife which is not in his father's brother's wife, and there is that in his father's brother's wife which is not in his brother's wife. His (deceased) brother's wife, if she has children (from him), she is forbidden (to the brother); if she has no children, she is permitted; his father's brother's wife — Whether or not she has children (from her [deceased] husband), she is forbidden (to her nephew). His brother's wife — a brother by his mother is considered (interdicted) like a brother by his father; his father's brother's wife — a brother by his mother is not considered like a brother by his father.", + "14) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his sister, and his father's sister, and his mother's sister, which, like idolatry, were at no time permitted to him, (but which are of lesser gravity than his brother's wife and his father's brother's wife, which were forbidden to all men while they were married.) \"of all the mitzvoth of the L–rd\": to include his wife's sister, (though she is permitted to him upon his wife's death.)" + ], + "Chapter 1": [ + "1) Now that we have included things which are like idolatry and things which are not like idolatry, why is idolatry singled out (as the parameter? Viz.: (Bamidbar 15:29): \"One Torah (similar to that for idolatry shall there be for you, etc.\")? It must be to tell us: Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression.", + "2) — But why not say: Just as idolatry is characterized by being liable to judicial death penalty, so, all acts thus liable are included (in liability for a sin-offering)! And what will I include? One who curses his father and mother, an inciter (to idolatry), a necromancer, a false prophet, and scheming witnesses. — (These are not included for it is written (Vayikra 4:22): \"And he do (… unwittingly\"), to exclude those (transgressions) where there is no act.", + "3) I would then exclude only those where there is no act, but not one who strikes his father and mother, one who kidnaps a Jew, an elder who rebels (by act) against beth-din, a rebellious son, and a murderer! It is, therefore, written (to create the parameter for sin-offering liability) \"One Torah shall there be for you … and that soul (who serves idolatry) shall be cut off from the midst of his people.\" — All unwitting sins are being likened to idolatry. Just as idolatry is characterized by intentional transgression being liable to kareth (\"cutting-off\"), and unwitting transgression to a sin-offering, so, all acts liable to kareth for intentional transgression are liable to a sin-offering for unwitting transgression, (and the aforementioned acts, not being liable to kareth for intentional transgression [but to judicial death penalty where there had been forewarning] are not liable to a sin-offering for unwitting transgression.)", + "4) (Vayikra 4:2): (\"If he sin unwittingly … and he do\" [(If it now followed)] \"one (of these\"), I might think that he is not liable (for forbidden Sabbath labor) until he writes the entire name, until he weaves the entire garment, until he makes the entire sieve; it is, therefore, written (instead of \"one of these\") \"of one of these.\" (i.e., even part of one). If (only) \"of one\" (were written) I might think (that he is liable) even if he wrote only one letter, even if he wove only one strand, even if he made only one link of a sieve or a basket; it is, therefore, written (in the other instances of unwitting sin [Vayikra 4:13, Vayikra 4:22, Vayikra 4:27]): \"… do one.\" How is this to be reconciled? (He is not liable) until he writes a small name \"from\" a big name, e.g., \"Shem,\" from (the intended) \"Shimon\" or \"Shmuel\"; \"Noach,\" from \"Nachor\"; \"Dan,\" from \"Daniel\"; \"Gad,\" from \"Gadiel.\"", + "5) R. Yehudah says: Even if he wrote two letters which constitute one name he is liable, e.g., \"shesh,\" \"tet,\" \"rar,\" \"gog,\" \"chach.\" R. Yossi said: Would he then be liable for kothev (\"writing\")? Would he not be liable for roshem (\"marking\")? For the boards of the mishkan were marked to indicate matching (boards. And the labors of the mishkan are the criterion for those of the Sabbath). Therefore, if he made one scratch (each) on two planks or two scratches on one plank he is liable.", + "6) R. Shimon says: \"And he do one\": I might think: (He is not liable) until he writes the entire name, until he weaves the entire garment, until he makes the entire sieve; it is, therefore, written \"of one.\" If (only) \"of one\" were written, I might think (that he is liable) even if he wrote only one letter, even if he wove only one strand, even if he made only one link of a sieve or a basket; it is, therefore, written: \"and he do one.\" How is this to be reconciled? (He is not liable) until he makes something which is a (meaningful) entity in itself. R. Yossi says: It is written: \"And he do one,\" \"And he do … these.\": Sometimes he is liable for only one (sin-offering) for all (Sabbath labors), and sometimes he is liable for each one.", + "7) How so? If one did not know of the institution of the Sabbath, and he performed many labors on many Sabbaths — even if they were distinct proto-labors (avoth, and not derivative [toldoth]), he is liable for only one sin-offering all of his days. If he knew of the institution of the Sabbath, but thought: \"Today is not Shabbath,\" \"Today is not Shabbath,\" and performed many labors on many Sabbaths, he is liable for each Sabbath. If he knew that it were Sabbath, but thought: \"This is not a (forbidden) labor,\" \"This is not a labor,\" and he performed many labors on many Sabbaths — if they were distinct proto-labors, he is liable for each (distinct) labor; and if they were (acts falling under) one labor, he is liable for (labor performed in) each forgetfulness lapse.", + "8) R. Akiva said: I asked R. Gamliel and R. Yehoshua at the fair of Emmaus, where they went to buy an animal for a feast: If one's son lived with a (woman who was at the same time) his sister, his father's sister, and his mother's sister in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one sin-offering for all of them (the three categories), or for one (sin-offering, respectively,) for each (category)? They answered: We did not hear (the halachah); but we did hear that if one lived with five niddoth in one forgetfulness lapse, he is liable for (a distinct sin-offering) for each woman; and it would seem to us that it would be a kal vachomer (that he is liable for distinct offerings in the \"triple sister\" instance, the number of categories being more crucial than the number of bodies.)", + "9) R. Akiva asked them further: If a limb is dangling from a (living) animal, what is the halachah? (Is it to be regarded as already detached, so that it causes carrion defilement?) They answered: We did not hear (the halachah); but we did hear that if a limb is dangling from a man it is clean (of such defilement). And thus would those Jerusalemites afflicted with boils do on the eve of Pesach. They would go to the doctor, who would sever the limb until it was hanging by a hair (in order not to defile himself in cutting it off completely), and the afflicted one would stick it in a bush and pull away from it (thus removing the limb without touching it), and both he and the doctor would eat his pesach (in cleanliness); and it would seem to us that it is a kal vachomer (that a limb dangling from an animal is likewise clean, viz.: If a dangling limb of a man, who can cause defilement when he is alive [e.g., zav or metzora], is clean, then how much more so that of an animal, which cannot cause defilement when alive!)", + "10) R. Akiva asked them further: If one slaughters five sacrifices outside (the azarah) in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one (sin-offering for) all of them, or for one (distinct sin-offering) for each one? They answered: We did not hear (the halachah). R. Yehoshua said: I heard that if one ate of one offering from five trays in one forgetfulness lapse, he is liable for each one by reason of me'ilah (abuse of sacred objects), and it seems to me that it is a kal vachomer (that if five trays of the same offering are perceived as distinct entities, how much more so, individual animals!)", + "11) R. Shimon said: How can you reason from eating to slaughtering? (i.e., In the instance of eating he derives distinct enjoyment from each dish, an element lacking in the instance of slaughtering.) Rather, what he asked them was: If one eats nothar, (offerings outside of the authorized eating time), from five sacrifices in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for (one sin-offering for) all of them, or one for each of them? They answered: We did not hear. R. Yehoshua said: I heard that if one ate of one offering from five trays in one forgetfulness lapse, he is liable for each one by reason of me'ilah, and it seems to me that it is a kal vachomer (that if five trays of the same offering are perceived as distinct entities, how much more so, distinct offerings!)", + "12) R. Akiva said: If this is a halachah, we shall accept it, but if it is a reason, it is subject to refutation. He answered: Say on. R. Akiva: This may be so with me'ilah, where the feeder was equated with the eater, and the benefactor with the enjoyer, and where the me'ilah is incremental for an extended time period (i.e., a half-p'rutah of me'ilah today is added to a half-p'rutah later to produce the p'rutah liability for me'ilah), as opposed to nothar, where none of these obtains.", + "13) R. Akiva said: I asked R. Eliezer: If one performs many labors (toldoth) (all deriving) from one proto-labor (av), in one forgetfulness lapse, what is the halachah? Is he liable for one (sin-offering for) all (labors and Sabbaths), or one for each one? He answered: He is liable for each one by kal vachomer, viz.: Now if in the instance of niddah, (where one lived with five niddoth), where there are not many ramifications ([as there are in the instance of Shabbath] — where there are not avoth and toldoth, but only the basic interdict against living with a niddah), and where there are not many different varieties of sin (stemming from the av-toldah structure), he is liable for each one — Shabbath, where there are many ramifications and different varieties of sin, how much more so should he be liable for each one! I answered: No, this may be so with niddah, where there are two exhortations, the man being exhorted against (living with) the niddah, and she against (living with him), as opposed to Shabbath, where there is only one exhortation. He: This is refuted by one's living with (niddoth who are) minors, where there is only one exhortation, but where he is nevertheless liable for each one. I answered: No, this may be so in the instance of one's living with minors, who though not (bound by the exhortation) now will be so later, as opposed to Shabbath, where (a second exhortation obtains) neither now nor later. He: It is refuted by one's living with a beast, (where he is liable for each one, though the beast is under no exhortation). I: The beast is like Shabbath (i.e., The instance of the beast is as much of a query to me as that of Shabbath!)" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 4:2): (\"Speak to the children of Israel, saying: A soul, if he sin, etc.) \"A soul\" (is juxtaposed with) \"the children of Israel\" (indicating that) the congregation is like the individual, viz.: Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the congregation, (who acted upon a mistaken ruling of beth-din).", + "2) (Why the inclusion clause for the congregation?) Does it not follow by kal vachomer? viz.: If the individual, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, i.e., unawareness that the deed is forbidden), brings it only for something, intentional violation of which is liable to kareth — the congregation, which does not bring it for deed-unwittingness (alone, but only as a result of a mistaken ruling of beth-din), how much more so should they bring it only for something, intentional violation of which is liable to kareth! — No, this may be so with the individual, who does not bring a sin-offering for complete unawareness (i.e., for possibly having sinned unwittingly), as opposed to the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness (e.g., the festival and Rosh Chodesh goats, which atone for possible unwitting defilement of the sanctuary and its sacred objects). — This is refuted by (the instance of) the high-priest, who does bring a sin-offering for complete unawareness (the Yom Kippur bullock), and yet brings a sin-offering only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth.", + "3) — No, this may be so with the high-priest, who does not bring a sin-offering for complete unawareness, on the outer altar, as opposed to the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness, on the outer altar. And since it does so, let it (also) bring a sin-offering both for something, intentional violation of which is or is not liable to kareth! It is, therefore, written (to negate this): \"A soul,\" \"the children of Israel.\" The congregation is like the individual. Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the congregation.", + "4) The same applies to the high-priest, viz.: Does it not follow by kal vachomer, viz.: If the individual, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), brings it only for something, intentional violation of which is liable for kareth — the high-priest, who does not bring it for deed-unwittingness (alone, but only as a result of ruling mistakenly for himself), how much more so should he bring it only for something, intentional violation of which is liable to kareth! — No, this may be so with the individual, who does not bring a sin-offering for compete unawareness, as opposed to the high-priest, who does bring a sin-offering for complete unawareness. — This is refuted by (the instance of) the congregation, which does bring a sin-offering for complete unawareness, and yet brings a sin-offering only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth.", + "5) — No, this may be so with the congregation, which does not bring a mandatory guilt-offering (in an instance where beth-din erred in a me'ilah ruling and the congregation acted on that ruling), as opposed to a high-priest, who does bring a mandatory guilt-offering. — This is refuted by (the instance of) a nassi, who brings a mandatory gift-offering, and, nonetheless, brings (a sin-offering) only for something, intentional violation of which is liable to kareth. — No, this may be so with a nassi, who does not bring a sin-offering for complete unawareness, as opposed to a high-priest, who does bring a sin-offering both for something, intentional violation of which is or is not liable to kareth. It is, therefore, written \"A soul\" followed by \"If the high-priest\" (3). The high-priest is like the individual. Just as the individual brings (a sin-offering) only for unwitting violation of something, intentional violation of which is liable to kareth, so, the high-priest.", + "6) (Vayikra 4:3): (\"If the anointed Cohein shall sin\"): \"anointed\": I might think this is the king; it is, therefore, written \"Cohein.\" If (only) \"Cohein\" (were written), I might think it referred to a \"many-garmented priest,\" (who is not anointed); it is, therefore, written \"anointed.\" If (only) \"anointed Cohein\" (were written), I might think that even the priest anointed for war (was included). It is, therefore, written: \"the anointed Cohein,\" who has no one anointed over him (i.e., the high-priest). \"shall sin\": Why \"shall sin\" (instead of \"sinned,\" as the verse continues)? For I might otherwise think that he must bring (a bullock) (for unwitting transgressions committed) prior to his appointment. But (why the exclusion clause?) Is it not a kal vachomer (that he should not bring a bullock?), viz.: If a nassi, who brings (a he-goat) for deed-unwittingness (alone), does not bring one for previous sins — the high-priest, who does not bring (a bullock) for deed-unwittingness alone — how much more so should he not bring one for previous sins! — No, this may be so with the nassi, who does not bring his sin-offering (a he-goat) once removed (from office), as opposed to the high-priest, who continues to bring his sin-offering (a bullock) after removal (from office). And since he brings his sin-offering (for unwitting sins committed) after removal from office, let him bring it for sins committed prior (to his appointment); it is, therefore, written: \"If the anointed Cohein shall sin,\" after he is anointed; but he does not bring it for those sins which he committed as a lay person.", + "7) R. Shimon says: If it became known to him (that he had sinned) before he was appointed, and then he was appointed, he is liable (for the sin-offering of a lay person). And if it became known to him after he was appointed, he is (completely) exempt. \"… an anointed Cohein shall sin\": I might think that this is a decree; it is, therefore, written: \"If he shall sin.\"" + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 4:3): (\"If the anointed Cohein shall sin) to the guilt of the people.\": The high-priest is being compared to the congregation. Just as the congregation brings (a sin-offering) only where (beth-din) erred (in the ruling), and they sinned unwittingly (on the basis of that ruling), so, the high-priest brings (a sin-offering) only where he erred (in ruling for himself) and he sinned unwittingly (on the basis of that ruling)(Why the inclusion clause for the high-priest?) Does it not follow naturally? viz.: The congregation is distinct from the individual (in its offering), and the high-priest is distinct from the individual. Just as the congregation brings (a sin-offering) upon error in ruling and deed-unwittingness, so, the high-priest.", + "2) — But why not go in this direction? The nassi is distinct from the individual, and the high-priest is distinct from the individual. Just as the nassi brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, without an error in ruling), so, the high-priest!", + "3) Let us see whom he (the high-priest) is most like. If he is most like the congregation, let us derive (his rules) from (those of) the congregation; and if he is most like the nassi, let us derive (his rules) from (those of) the nassi. The congregation brings a bullock (as a sin-offering) and it does not bring an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering [see Vayikra 5:18]), and the high-priest brings a bullock, and he does not bring an asham talui. Just as the congregation brings (a sin-offering) upon error in ruling and deed-unwittingness, so, the high-priest should bring (a sin-offering) only where these obtain.", + "4) — But why not go in this direction? The nassi brings a she-goat (for unwitting transgression of idolatry [see Bamidbar 15:27]), and he brings a categorical guilt-offering (see Vayikra 5:15), and the high-priest brings a she-goat for idolatry and he brings a categorical gift-offering. Just as the nassi brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone, without an error in ruling), so, the high-priest! It is, therefore, written: \"to the guilt of the people.\" The high-priest is being compared to the congregation. Just as the congregation brings (a sin-offering) only where (beth-din) erred (in the ruling), and they (the people) sinned unwittingly (on the basis of that ruling), so, the high-priest brings (a sin-offering) only in like circumstances.", + "5) But in that case I might think that just as when beth-din ruled (erroneously) and others acted upon their ruling, they (beth-din) are liable (for a sin-offering), so, if the high-priest ruled (erroneously) and others acted upon his ruling, he is liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"which he has sinned\" — he brings it for what he has sinned and not for what others have sinned.", + "6) (Vayikra 4:3): \"then he shall offer for his sin.\" We are hereby taught that he brings his (special) sin-offering (a bullock), even (for unwitting sins committed) after removal (from office) (For if not for this inclusion clause I would reason:) Does it not follow (otherwise), viz.: If the nassi, who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), does not bring his (special) sin-offering after removal — the high-priest, who does not bring (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone), how much more so should he not bring his (special) sin-offering after removal! It is, therefore, written: \"then he shall offer for his sin,\" to teach that he brings his (special) sin-offering (even) after removal.", + "7) I might think that if he sinned with the congregation (i.e., if he ruled erroneously together with beth-din and then acted upon that ruling together with the congregation), he brings a bullock for himself. And this would follow, viz.: The nassi is distinct from the congregation (in his offering), and the high-priest is distinct from the congregation. Just as when the nassi sins by himself, he brings (a sin-offering) for himself, and when he sins with the congregation he receives atonement together with (the sin-offering of) the congregation, so, the high-priest — If he sins by himself, he brings for himself, and when he sins with the congregation, he receives atonement together with the congregation.", + "8) No, this may be so with the nassi, who atones with the congregation on Yom Kippur, as opposed to the high-priest, who does not atone with the congregation on Yom Kippur, (but who brings different sacrifices for certain sins). And since he does not atone with the congregation on Yom Kippur, I would say (if not for the inclusion clause here) that he should bring a bullock for himself. It is, therefore, written: \"which he has sinned.\" If he sinned by himself, he brings for himself; if he sinned with the congregation, he receives atonement together with the congregation." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 4:3): (\"then he shall offer a) bullock.\" I might think (he could offer) even an old one; it is, therefore, written \"ben\" (connoting a young one.) If \"ben\" alone were written, I might think it meant a very young one (i.e., one or two years old); it is, therefore, written \"bullock. What satisfies this? A three-year-old. These are the words of R. Meir. The sages say: Four and five-year olds are also kasher, but old ones are not brought, out of deference (to the L–rd).", + "2) R. Yossi Haglili says (in connection with Bamidbar 8:8: \"And they [the Levites] shall take a young bullock\" [for a burnt-offering], \"… and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"): What is the intent of \"a second young bullock, etc.\"? Is it not already written (Bamidbar 8:12): \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd\"? Why, then, repeat \"And a second, etc.\"? The intent of \"second\" is \"of the second year.\"", + "3) Rebbi says: What is the intent of: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"? If to teach that they are two, it is already written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd.\" But, because it is written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd,\" I might think that the sin-offering takes precedence to the burnt-offering in all of its particulars; it is, therefore, written: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering.\" If that alone were written, I would think that the burnt-offering takes precedence to the sin-offering in all of its particulars; it is, therefore, written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd.\" How is this to be reconciled. The (sprinkling of) the blood of the sin-offering takes precedence to that of the burnt-offering, because it effects conciliation. The (burning of the) limbs of the burnt-offering takes precedence to the (burning of the) devoted portions of the sin-offering because all of them are burnt.", + "4) R. Shimon says: What is the intent of: \"and a second young bullock shall you take for a sin-offering\"? If to teach that they are two, is it not already written: \"And you shall make the one a sin-offering, and the other, a burnt-offering to the L–rd\"? — I might think that this sin-offering is to be eaten; it is, therefore, written: \"and a second bullock\" — second to the burnt-offering. Just as a burnt-offering is not eaten, so this sin-offering is not eaten.\"", + "5) Similarly, R. Yossi said (Ezra 8:35): \"Those who came out of the captivity, the children of the exile, offered burnt-offerings to the G d of Israel: twelve bullocks for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven sheep, twelve he-goats for a sin-offering, all as burnt-offerings to the L–rd.\" How can a sin-offering be a burnt-offering! But (the intent is): Just as a burnt-offering is not eaten, so the sin-offering was not eaten. R. Yehudah says: They were brought for (unwitting) idolatry.", + "6) R. Shimon says: Wherever \"egel\" (calf) is written in the Torah, (a calf) of the first year (is intended), as it is written (Vayikra 9:3): \"and a calf and a lamb of the first year.\" (Wherever) \"ben bakar\" (is written), (a calf of) the second year (is intended), as it is written (Vayikra 9:2): \"Take for yourself egel ben bakar (a bull-calf) and a ram for a burnt-offering, without blemish.\" Just as a ram is of the second year, so, a bull-calf. \"bullock,\" unqualified, is of the third year. Four and five year olds are also kasher, but old ones are not brought, out of deference (to the L–rd)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 4:4): \"And he shall bring (the bullock to the door of the tent of meeting.\"): even after Yom Kippur (i.e., Yom Kippur does not atone for those liable for categorical sin-offerings and guilt-offerings). \"bullock\": he brings a bullock and not an alternate (offering [i.e., a she-goat], as a [lay] individual may.)", + "2) For does it not follow (without the exclusion clause that he may bring an alternate), viz.: If the (lay) individual, whose offering for (unwitting sin) in respect to all the mitzvoth [i.e., a she-lamb] is not the same as his offering on Yom Kippur (i.e., the \"dispatched\" he-goat), (yet) his offering for all the mitzvoth is the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (that of idolatry, for which he brings a she-goat, [in that he may also bring for all mitzvoth a she-goat as an alternate for the she-lamb]) — the high-priest, whose offering for all the mitzvoth (i.e., a bullock) is the same as his offering on Yom Kippur — how much more should it follow that his offering for all the mitzvoth be the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., that he should be permitted to bring a she-goat as an alternate for the bullock)! — This is refuted by (the instance of) the nassi, whose offering for all mitzvoth (a he-goat) is the same as his offering on Yom Kippur, in spite of which his offering for all mitzvoth is not the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., he was not permitted to bring for all mitzvoth a she-goat as an alternate for the he-goat). ", + "3) Here, too, then, do not wonder that the high-priest, even though his offering for all the mitzvoth is the same as his offering on Yom Kippur, still, his offering for all mitzvoth is not the same as his offering for the \"distinct\" mitzvah (and no exclusion clause is needed to tell us that he may not bring an alternate.) But, I might think that \"And he shall bring\" implies that he may bring an alternate; it is, therefore, written \"bullock\" — he brings a bullock and not an alternate.", + "4) (Vayikra 4:4): \"And he shall place his hand on the head of the bullock\" — to include the Yom Kippur bullock as requiring semichah. Now dos this not follow (without the inclusion clause), viz.: If this (offering), which does not require two confessions, and does not require \"Ana\" (I pray you, etc.\", but only one confession, for his sin, at the time of semichah) — the Yom Kippur bullock, which does require two confessions (one for him alone, and one for him and his brother priests), and does require \"Ana\" — how much more so should it require semichah! — No, it may be so in this case, where the offering is for an ascertained sin, as opposed to the Yom Kippur bullock, where the offering is not for an ascertained sin (but for a possible one). And since this is the case, I might think that it does not require semichah; it is, therefore, written: \"And he shall place his hand on the head of the bullock\" — to include the Yom Kippur bullock as requiring semichah. \"And he shall slaughter the bullock before the L–rd\" — in the north (as all other sin-offerings).", + "5) (Vayikra 4:5): \"And the anointed Cohein shall take (from the blood of the bullock\"): \"taking\" is written here and elsewhere (Shemoth 24:6: \"And Moses took half of the blood and put it into basins.\") Just as the \"taking\" there refers to (receiving the blood) in a vessel, here, too, (the \"taking\" is) in a vessel.", + "6) \"And the anointed Cohein\": This tells me only of the (Cohein) anointed with the oil of anointment (i.e., the high-priest). Whence is it derived that the \"many-garmented priest\" (may also receive the blood)? From \"the Cohein.\" If in the end we are to include a different Cohein, why state: \"And the anointed Cohein shall take\"? It is a mitzvah for the anointed Cohein to receive (the blood), but if a different Cohein does so, it is kasher.", + "7) \"from the blood of the bullock\": of the blood of the life (i.e., the blood with which the life goes out), and not of the blood of the flesh, and not of the blood that is squeezed out. \"from the bullock\": shall he receive it (to exclude blood that spilled to the ground and was gathered up.) \"and he shall bring it (to the tent of meeting\"): a (Cohein that is) kasher, and not one who is pasul. \"to the tent of meeting\" — to exclude his offering for the \"distinct\" mitzvah (i.e., the she-goat of Yom Kippur), that its blood not be sprinkled on the golden altar, (but on the outer altar.)", + "8) (Vayikra 4:6): \"And the Cohein shall dip his finger into the blood.\": He shall dip and not wipe, (against the wall of the vessel. It must contain enough blood for him to \"dip\" his finger into it.) \"And he shall dip … and he shall sprinkle (seven times\"): for every sprinkling, a dipping (and not one dipping for all the sprinklings.) \"his finger\": \"his finger\" is written here and elsewhere (Vayikra 14:16, in respect to a leper). Just as \"his finger\" there is the most dexterous (i.e., the index finger) of the right hand, so, \"his finger\" here.", + "9) \"into the blood\": The blood must contain the required amount for dipping (seven dippings, [and not that the needed amount be placed in it for each successive dipping]). \"and he shall sprinkle\": and not drip; \"and he shall sprinkle\": and not fling. \"from the blood\": from the blood previously referred to (i.e., the blood in the receptacle and not that left over on his finger.) \"seven times\": and not seven drops (i.e., the \"sprinklings\" must be complete); \"seven times\": he counts seven times, and not \"one and seven\" (as he counts on Yom Kippur).", + "10) \"before the L–rd\": I might think (that he sprinkles) over the entire house; it is, therefore, written: \"before the parocheth.\" I might then think (that he sprinkles before the entire parocheth; it is, therefore, written: \"of the holiness.\" We are hereby taught that he directs (the sprinkling) in alignment (with the space) between the staves of the ark.", + "11) (Vayikra 4:7): \"And the Cohein shall put of the blood\": of the blood previously referred to (i.e., that in the receptacle and not that left over on his finger.) \"on the horns of the altar\": two; and later (Vayikra 4:18) it is written \"horns\" — four all together. These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says (Vayikra 4:7): \"which is in the tent of meeting\" — to include all the corners of the tent of meeting. \"the altar of the smoking (of the incense.\"): The (golden) altar is to be inaugurated with smoking (of the incense). \"ketoreth (smoking)\": It (the incense that is smoked) must come from the congregation (and not from an individual.) \"samim\" (incense): It must contain all of its (composite) spices, (failing which the inauguration is invalid.) \"before the L–rd.\" What is the intent of this? R. Nechemiah said: Because we find with the Yom Kippur bullock that he stands in front of the altar (i.e., between the altar and the parocheth), and, in sprinkling, he sprinkles on the parocheth, we might think that here, too, it is so; it is, therefore, written: \"the altar of the smoking of the incense before the L–rd\" — (The altar is before the L–rd,) but the Cohein is not before the L–rd, (but before the altar, which is before the L–rd [i.e., before the (parocheth of the) holy of holies.])", + "12) \"And all the (remaining) blood of the bullock he shall pour (at the base of the altar of the burnt-offering, which is at the door of the tent of meeting.\": to include the blood of the Yom Kippur bullock for pouring. \"he shall pour\" — and not drip; \"he shall pour\" — and not sprinkle; \"he shall pour\" — and not fling. \"at the base of the altar of the burnt-offering\": not at the base of the inner (golden) altar. For (without this qualification) I would reason: Does it not follow (that the blood should be poured at the base of the inner altar, viz.): The outer altar \"merits\" the application of blood, and the inner altar \"merits\" the application of blood. Just as with the outer altar — in the place of the application of the blood on its horns (i.e., in the azarah), there is the place for the application of the blood on its base — so, with the inner altar — in the place of the application of the blood on its horns (i.e., in the heichal), there is the place for the blood on its base. (It is, therefore, written [to negate this]: \"at the base of the altar of the burnt-offering.\")", + "13) Why mention again in respect to (the offering of) the congregation (Ibid. 18): \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? To teach that there was no base to the inner altar itself. Why mention again in respect to the nassi (Ibid. 25): \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? If the inner altar does not receive its own remnants (i.e., the blood remaining from the bullock of the high-priest, which was sprinkled on the inner altar), should it receive those of the outer altar (i.e., the remnants of the blood of the he-goat of the nassi, which was sprinkled on the outer altar)? Furthermore, is there a base to the inner altar itself? Why, then, state: \"at the base of the altar of the burnt-offering\"? (To teach) that (the law of pouring the remaining blood) at the base of the altar should apply to (whatever blood remains in the vessel from the offerings of) the altar of the burnt-offering. \"At the base of the altar of the burnt-offering, which is at the door of the tent of meeting\": the western base, (which is opposite the entrance of the heichal)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 4:8): \"And all the fat of the bullock (of the sin-offering he shall remove from it\"): \"the bullock\": to include the fat of the Yom Kippur bullock for (sacrifice along with) the two kidneys and the lobe above the liver. \"the sin-offering\": to include the Yom Kippur goats for all of the particulars mentioned here. \"he shall remove from it\": he shall remove it while it is (still) attached (and not cut the meat before removing the devoted portions.)", + "2) (Vayikra 4:10): \"as it is removed from the ox of the sacrifice of the peace-offerings\": What is explicit in \"the sacrifice of the peace-offerings\" which is not explicit here? But (the understanding is): Just as peace-offerings must be intended as such (lishmah), this, too, must be lishmo; just as peace-offerings (shelamim) bring peace (shalom) to the world, this, too, brings peace to the world.", + "3) — But, then, why not say: Just as shelamim require separation of the fat-tail (for sacrifice), this, too, requires separation of the fat-tail! It is, therefore, written (to negate this): \"from the ox of the sacrifice\" — I have likened it to the peace-offerings of an ox, (where there is no sacrifice of a fat-tail); I have not likened it to the peace-offerings of a sheep (where there is). R. Yehudah b. Shimon says: Just as shelamim bring peace to the world, so this brings peace to the world.", + "4) — But why not say: Just as the sacrifice of communal peace-offerings overrides the Sabbath and tumah (ritual uncleanliness [i.e., they are sacrificed even where tumah obtains]), this, too, should override the Sabbath and tumah! It is, therefore, written (to negate this): \"from the ox of the sacrifice\" — I have likened it to the peace-offerings of an ox; I have not likened it to the peace-offerings of a sheep.", + "5) (Vayikra 4:10): \"And the Cohein shall smoke them on the altar of the burnt-offering\": For (if not for the exclusion clause), does it not follow (that it should be sacrificed on the inner, golden altar?), viz.: The outer altar merited the application of blood, and the inner altar merited the application of blood. Just as with the outer altar — in the place of (the application of) the blood on its horns, there is (the place of) the smoking of its fats — so, with the inner altar — in the place of (the application of) the blood on its horns, there (should be the place of) the smoking of its fats!", + "6) But then, how would I satisfy (Shemoth 30:9): \"You shall not bring up upon it (the golden altar) strange incense nor burnt-offering\"? — (I would understand it) as applying to offerings where it had not merited the application of their blood; but with offerings where it had merited the application of their blood, (I would say that) it should merit the smoking of their fats. It is, therefore, written (to negate this): \"on the altar of the burnt-offering\" — not on the inner altar." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 4:11): \"And the skin of the bullock and all its flesh, with its head and with its legs and its innards and its dung. (Vayikra 4:12): And he shall take the entire bullock (outside the camp)\": We are hereby taught that he takes it out entirely intact.", + "2) I might think that he takes it out whole and burns it whole; it is, therefore, written: \"its head and its legs.\" Just as head and legs mentioned elsewhere (in respect to a burnt-offering) have been severed (see Vayikra 1:6), so, here, they must be severed (before they are burned). — But (why not say): Just as head and legs there have been flayed, so, here, too, they must be flayed! It is, therefore, written (to negate this): \"and its innards and its dung\" (Just as the dung is in its innards, so, the flesh must be \"in its innards, i.e., attached to the skin, unflayed.)", + "3) \"And he shall take the entire bullock outside the camp\": Outside the three camps, or outside one camp? When it is written in respect to the congregation (Vayikra 1:21): \"And he shall take the bullock outside the camp\" — let this (\"outside the camp\") not be stated, for it is already written (Vayikra 1:21): \"and he shall burn it as he burned the first bullock.\" Why, then, is \"outside the camp\" stated? To add a second camp.", + "4) And when it is written in respect to the ashes (Vayikra 6:4): \"outside the camp,\" let this not be stated, for it is already written (here): \"to a clean place, where the ashes are poured out.\" If so, why is \"outside the camp\" written? To add a third camp.", + "5) (Vayikra 4:12): \"to a … place\" — that there be a place designated for it; \"clean\" — that the place be (ritually) clean. And if it is not clean, he must cleanse it so that the place be readied for them for this purpose (i.e., to be burned). \"to the place where the ashes (from the altar) are spilled out.\": that ashes be there, that ashes be brought there (if they are not there already), that it be the place for the ashes (of the burnt-offering). R. Eliezer b. Yaakov said: The place should lend itself to \"pouring\" (i.e., it should be on a slant).", + "6) \"and he shall burn it\": one (i.e., an offering) that is kasher, and not one that is pasul. \"on wood with fire\": Why state this? I might think that since \"burning\" is mentioned within, (in respect to invalidated offerings [see Vayikra 7:23]), and \"burning\" is mentioned outside, (here) — Just as the first (\"burning\") is with wood kasher for the woodpile (on the altar), so, the second; it is, therefore, written (here): \"wood\" (lit., \"woods\"), to permit all wood. \"wood\" — even stubble, straw, and rakings. \"with fire\" — not lime or embers. (\"Where the ashes are poured out) shall it be burnt\" — even if there are no ashes there; \"shall it be burnt\" — until the fire takes hold of (all of) it (i.e., it must be entirely consumed)." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 4:13): \"And if (the whole congregation of Israel err\"): \"And if\" \"adds\" (i.e., is secondary) to what precedes, (the section of the high-priest), so that if the bullock of the high-priest and the bullock of the congregation are awaiting (sacrifice), the first takes precedence in all services.", + "2) \"the congregation of Israel\": I might think the entire congregation is being referred to; it is, therefore, written here \"congregation\" and elsewhere (Numbers 35:24 and Numbers 35:25) \"congregation.\" Just as a \"congregation\" there refers to beth-din, so, \"congregation\" here refers to beth-din. If so, I might think that just as \"congregation\" there refers to (a beth-din of) twenty-three, so, \"congregation\" here. It is, therefore, written: \"the congregation of Israel.\" — the congregation which is \"distinctive\" in Israel. Which one is that? The Great Sanhedrin (of seventy-one), which sits in the lishkath hagazith (the \"chamber of hewn stone\").", + "3) I would think that if one of them (the beth-din) were a convert or a mamzer or a Nathin or an elder who never had children, they would be liable; it is, therefore, written here \"congregation,\" and elsewhere (Numbers, Ibid.) \"congregation.\" Just as \"congregation\" there refers to (a beth-din where) all are fit to judge, so, \"congregation\" here.", + "4) I might think that if the mufla (the \"chief justice\") of beth-din were absent, or that if one of them said: \"I do not know,\" or \"you are mistaken,\" they are liable; it is, therefore, written: \"… the congregation of Israel err\" — They are not liable (for a sin-offering) until the entire (beth-din) rules (in error).", + "5) (\"And if the whole congregation of Israel [the Sanhedrin]) err\": I might think that they are liable (for a sin-offering) for unwittingness (of deed) alone; it is, therefore, written: (If they) \"err and a thing be hid (from the eyes of the assembly\"). They are liable only for \"a thing being hid\" (i.e., an error in judgment) with (i.e., which leads to) an unwitting sin (on the part of the people).", + "6) Since idolatry was singled out for an independent ruling (i.e., the bringing of a bullock for a burnt-offering and a goat for a sin-offering [for unwitting transgression, as opposed to unwitting transgression of the other mitzvoth, where a bullock is brought for a sin-offering]), I might think that they (the Sanhedrin and the majority of the people) are liable for unwittingness of deed (alone) in respect to it (idolatry, [without error in judgment]). It is, therefore, written here (in respect to idolatry) [Bamidbar 15:24]: (\"If) from the eyes (of the congregation it were done in error\"), and, elsewhere (in respect to other mitzvoth) (Vayikra, Ibid.): (\"and a thing be hid) from the eyes (of the assembly\"). Just as \"from the eyes\" elsewhere refers to beth-din, here, too, (in respect to idolatry) it refers to beth-din. And just as \"from the eyes\" elsewhere refers to hiddenness of thing (i.e., an error in judgment on the part of beth-din) with unwittingness of deed (on the part of the congregation), here, too, (in respect to idolatry) there must be hiddenness of thing and unwittingness of deed.", + "7) \"and a thing be hid\": Not that the entire mitzvah be hid. How so? If they ruled: There is no (law of) niddah in the Torah, there is no Shabbath in the Torah, there is no idolatry in the Torah — I might think they are liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"and a thing be hid\" (then there is liability) — not if the entire mitzvah is hidden.", + "8) But (conversely), if they ruled: There is (a law of) niddah in the Torah, but it is permitted to live with \"shomereth yom keneged yom\" (a woman observing a day of purity after a day of sighting between her normal niddah times); there is (a law of) Shabbath in the Torah, but it is permitted to carry from one (private) domain to another or from a private domain to a public domain, ([in a particular manner which is actually forbidden]); there is a law (against) idolatry in the Torah, but it is permitted to bow down to it, ([in a particular manner which is actually forbidden]) — I might think that they are not liable (for a sin-offering, [beth-din not having erred in an entire \"thing\"]); it is, therefore, written (as a prerequisite for a sin-offering): \"and a thing be hid\" — not (that) the entire body (of the mitzvah must be hidden).", + "9) Since idolatry was singled out for an independent ruling (see 6 above), I might think that (in the instance of idolatry) they are liable for (beth-din's) erring (even) in the entire mitzvah (i.e., ruling that idolatry itself is permitted). It is, therefore, written here (Vayikra) \"from the eyes\" and elsewhere (Bamidbar, in respect to idolatry), \"from the eyes.\" Just as \"from the eyes\" here excludes (error in respect to) the entire body (of the mitzvah), so, \"from the eyes\" there.", + "10) If beth-din ruled (erroneously), and they (beth-din themselves) committed (the sin), I might think they are liable. It is, therefore, written: (\"and a thing be hid from the eyes of) the assembly, and they do\" — the ruling relates to beth-din, and the act to the people.", + "11) (\"and they do one of all) the mitzvoth of the L–rd\": Not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The mitzvoth referred to in respect to the high-priest (i.e., those liable to kareth for intentional transgression) are the mitzvoth referred to here. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd — to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2) (for all of which one brings a sliding-scale offering [oleh veyored]). \"… which are not to be done, and they are guilty\": Just as punishment is exacted of the individual (if he does not bring his sin-offering), so it is exacted of the congregation (even though they acted on the ruling of beth-din.)", + "12) (Vayikra 4:14): (\"If the sin became known wherein they have sinned\"): If it became known (to the people) that beth-din had ruled erroneously (in respect to one of two acts, both of which they later performed on their ruling); but they could not ascertain in which ruling they had erred — I might think that they would (nevertheless) be liable (for a sin-offering, knowing, at least, that they had acted on an erroneous ruling of beth-din); it is, therefore, written: \"If the (specific) sin became known,\" and not: \"If the sinners became known.\"", + "13) \"… wherein they have sinned, then the assembly shall offer, etc.\": If two tribes sinned, they bring two bullocks; if three tribes sinned, they bring three bullocks. — But perhaps the meaning is that two sinners (in an assembly of sinners) bring two bullocks; three sinners bring three bullocks (i.e., each one in the assembly brings a bullock). It is, therefore, written: \"the assembly (shall offer\"). The assembly (and not each individual) is liable, (one bullock for the entire assembly), and each assembly (i.e., tribe) is liable (for itself).", + "14) How so? If two tribes sinned, they bring two bullocks. If three tribes sinned, they bring three. And the other tribes, which did not sin, bring a bullock (each) because of them. For even those who did not sin bring because of the sinners. These are the words of R. Yehudah.", + "15) R. Shimon says: If seven tribes sinned, they bring seven bullocks; and beth-din brings a bullock for them (for their erroneous ruling on which they acted), it being written here \"assembly\" (\"the assembly shall offer\"), and, elsewhere (Ibid. 4:13): \"assembly\" (\"and a thing be hid from the eyes of the assembly\"). Just as \"assembly\" there is beth-din, so, here, it is beth-din.", + "16) R. Meir says: If seven tribes sinned, or most of them, (i.e., the majority of each), and beth-din brings a bullock for them, they are all exempt (from the sin-offering), it being written here \"assembly,\" and elsewhere, \"assembly.\" Just as \"assembly\" there is beth-din, so, here, it is beth-din.", + "17) R. Shimon b. Elazar said in his name: If six (of the tribes) sinned, and they comprise the majority (of the men) of the populace, or seven, even if they do not comprise the majority, they (beth-din, and not the populace) are liable (for the sin-offering)." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 4:15): \"And the elders of the congregation (shall place their hands upon the head of the bullock\"): I might think old people from the marketplace; it is, therefore, written: \"the elders of the congregation\" (i.e., beth-din). If \"the elders of the congregation,\" I might think all the elders in the congregation (i.e., even the beth-din of twenty-three); it is, therefore, written \"the congregation,\" the distinctive of the congregation (i.e., the Great Sanhedrin).", + "2) And how many (elders) are they? \"And they shall place\" — two; \"elders\" — two; beth-din cannot be equi-balanced (a condition which might result in a judicial stalemate) — (one is added), all together, five. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: \"And the elders shall place\" — two; beth-din cannot be equi-balanced — (one is added), all together, three.", + "3) \"their hands\" — the (two) hands of each one. \"upon the head of the bullock\": The bullock requires semichah, but the idolatry goats do not require semichah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The bullock requires semichah by the elders; the idolatry goats do not require semichah by the elders, (but by the Cohein). For R. Shimon says: Every communal sin-offering whose blood enters within (to be sprinkled on the golden altar) requires semichah.", + "4) \"And he shall slaughter the bullock before the L–rd\" — in the north. It is written here (Vayikra 4:17): \"before the parocheth,\" and elsewhere, (Vayikra 4:6): \"before the parocheth.\" Just as \"parocheth\" there is \"before the parocheth of the holiness\" (i.e., in alignment with the staves of the ark), so, \"parocheth\" here is before the parocheth of the holiness.", + "5) (Vayikra 4:20): (\"And he shall do with the bullock as he did with the bullock of the sin-offering (of the high-priest); so shall he do with this. And the Cohein shall make atonement for them and it shall be forgiven them.\") \"And he shall do … as he did … and he shall make atonement.\" Why is this mentioned? To \"double\" the sprinklings. To teach that if one (sprinkling) were lacking, he did nothing. This tells me only of the seven sprinklings (on the parocheth), failing (even one of) which, nothing has been done. For seven sprinklings are always categorical requirements. But whence do we derive that the same is true for the four applications (of blood on the inner altar)? From \"so shall he do.\"", + "6) \"And he shall do with the bullock\": to include the Yom Kippur bullock. \"As he did with the bullock\": to include the bullock of the high-priest. \"the sin-offering\": to include the idolatry goats. — But perhaps I should include the festival goats (for the inner service and for burning)! It is, therefore, written (to exclude the festival goats): \"so shall he do with this.\" Why do you see fit to include the idolatry goats and to exclude the festival goats? After Scripture includes, it excludes. I include the idolatry goats, which are brought for transgression of a known mitzvah (as is the bullock in our verse), and I exclude the festival goats, which are not brought for the transgression of a known mitzvah, (but for possible defilement of sanctuary and sacred objects).", + "7) \"And the Cohein shall make atonement for them\": even if they (the elders of beth-din) did not perform semichah. \"and it shall be forgiven them\": even if he did not pour the remnants of the blood (at the base of the outer altar.) Why do you see fit to make it kasher in (the absence of) semichah and (of pouring) the remnants of the blood, and pasul in (the absence of any of) the (seven) sprinklings? After Scripture includes, it excludes. Why do I make it kasher in (the absence of) semichah and (of pouring) the remnants of the blood? Because they are not categorical requirements for atonement (in other instances). And I make it pasul in (the absence of) sprinklings because they are categorical requirements for atonement (in other instances).", + "8) (Vayikra 4:21): \"And he shall take the bullock outside the camp\": outside the three camps (see Chapter 5:4); \"and he shall burn it as he burned the first bullock\": So that if the bullock of the high-priest and the bullock of the congregation are waiting (sacrifice), the first takes precedence in all services (see Section 4:1).", + "9) I might think that even the idolatry goats precede it (the bullock of the congregation). And it would, indeed, follow (that they should), viz.: If the bullock of an individual (the high-priest) precedes it, should not the idolatry goats of the congregation precede it! It is, therefore, written (to negate this): (\"the first) bullock.\" The bullock is first, and not the idolatry goats.", + "10) — But perhaps the meaning is: The bullock is to be burnt, but the idolatry goats are not to be burnt! It is, therefore, written (to negate this): \"It is the sin-offering of the assembly\": It is a general rule (binyan av) that all communal sin-offerings are to be burnt.", + "11) But are not the festival goats communal sin-offerings? Shall I say they are to be burnt? It is, therefore, written (to negate this): \"It\" (is the sin-offering of the assembly.) Now why do you see fit to include the idolatry goats (for burning) and to exclude the festival goats? After Scripture includes, it excludes. I include the idolatry goats, which are brought for transgression of a known mitzvah, and I exclude the festival goats, which are not brought for transgression of a known mitzvah.", + "12) — But the Yom Kippur bullock is not brought for transgression of a known mitzvah, in spite of which it requires burning! — That (the Yom Kippur bullock) is distinctive in that its blood enters within (the heichal). So, all (offerings) whose blood enters within (are to be burnt). — to exclude these (the festival goats), whose blood does not enter within.", + "13) \"sin-offering\": All of its services must be intended for a sin-offering. \"It\": to exclude its being slaughtered without intent (for a sin-offering). " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 4:22): \"If (asher) a leader (nassi) sin [\"asher,\" similar to \"ashrei\" (\"fortunate\")]: R. Yochanan b. Zakkai said: Fortunate is the generation whose nassi brings a sin-offering for his unwitting sin. If he brings a sin-offering for his unwitting sin, how much more so (is he contrite over) his deliberate sin. And if his nassi brings a sin-offering, how much more so is he (the common man) moved to bring a sin-offering (for his sin)! \"a nassi\": I might think the nassi of a tribe, like Nachshon; it is, therefore, written: \"And he do one of all the mitzvoth of the L–rd his G d,\" and, elsewhere, (in respect to a king) (Devarim 17:19): \"so that he may learn to fear the L–rd his G d.\" Just as there, the nassi is one who has no one above him but the L–rd his G d, so, here. (Scripture speaks of) a nassi who has no one over him but the L–rd his G d (i.e., a king).", + "2) Why \"(If) a nassi shall sin\" (instead of \"sinned\")? For otherwise I might think that he must bring (a he-goat) for (unwitting transgressions committed) prior to his appointment. But (why the exclusion clause?) Is it not a kal vachomer (that he should not bring a he-goat?), viz.: If the high-priest, who brings his sin-offering (a bullock) for (unwitting sins committed) after removal from office, does not bring (a bullock) for (unwitting sins committed) prior to his appointment — a nassi, who does not bring his sin-offering (a he-goat) for (sins committed) after removal from office, how much more so should he not bring it for (sins committed) prior to his appointment! — No, this may be so with the high-priest, who does not bring (his sin-offering, a bullock,) for deed-unwittingness (alone, but only as a result of ruling mistakenly for himself), as opposed to a nassi, who does bring (his sin-offering, a he-goat,) for deed-unwittingness (alone). And since he does, I would think that he brings (a he-goat, too,) for prior sins; it is, therefore, written (to negate this): (\"If a nassi) shall sin,\" after he is appointed; but he does not bring it for those sins which he committed as a lay person.", + "3) R. Shimon says: If it became known to him (that he had sinned) before he was appointed, and then he was appointed, he is liable (for the sin-offering of a lay person). And if it became known to him after he was appointed, he is (completely) exempt. \"… a nassi shall sin\": I might think that this is a decree; it is, therefore, written \"asher he shall sin,\" (the connotation being) \"when\" (i.e., if) he shall sin.", + "4) \"and he do one (of all the mitzvoth of the L–rd his G d\"): to make him liable for (a sin-offering) for each one. How so (If he unwittingly ate) two (olive-size pieces of) cheilev (forbidden fat): If of the same kind in two forgetfulness periods [forgetfulness of its being forbidden], or of different kinds in one forgetfulness period, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly ate) cheilev and blood, whether in one forgetfulness period or in two forgetfulness periods, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly committed) two transgressions liable to burning:", + "5) If of the same kind in two forgetfulness periods, or of different kinds in one forgetfulness period, he is liable for two sin-offerings. (If he unwittingly committed one sin liable to) stoning, and (another liable to) burning, whether in one forgetfulness period or in two forgetfulness periods, he is liable for two sin-offerings.", + "6) (\"and he do one of all) the mitzvoth of the L–rd\": not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The mitzvoth referred to in respect to the high-priest and in respect to the congregation (i.e., those liable to kareth for intentional transgression) are the mitzvoth referred to here. \"of all the mitzvoth of the L–rd\": and not all of the mitzvoth of the L–rd — to exclude (the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2) (for all of which one brings a sliding-scale offering [oleh veyored]). \"which are not to be done, unwittingly\": We are hereby taught that he brings (a sin-offering) for deed- unwittingness (alone [even without an error in the ruling]). \"and he be guilty\": We are hereby taught that he brings an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering, a ram [see 5:17 and 18]) Now (why is the inclusion clause needed?)", + "7) Is it not a kal vachomer (that he brings it?), viz.: If the individual (i.e., a lay person), who does not bring a male for his (subsequently) known (unwitting) sin, (but a she-lamb or a she-goat), brings an asham talui (for a possible sin). — the nassi, who brings a male (a he-goat) for his known sin, how much more so should he bring an asham talui (a ram). — This is refuted by (the instance of) the high-priest, who brings a male (bullock) for his known sin, notwithstanding which he does not bring an asham talui.", + "8) So, too, do not wonder if the nassi, who brings a male for his known sin, should not bring an asham talui. It is, therefore, written (to tell us that he does): \"and he be guilty.\"", + "9) (But why not) adduce it differently (without the inclusion clause?), viz.: The individual is distinct from the congregation (in that he brings a \"definite\" [\"unsuspended\"] guilt-offering), and the nassi is distinct from the congregation (in the same respect). Just as the individual brings an asham talui, so the nassi should bring an asham talui!", + "10) — But why not go in this direction? The high-priest is distinct from the congregation (in that he brings a \"definite\" guilt-offering), and the nassi is distinct from the congregation (in the same respect). Just as the high-priest does not bring an asham talui, so the nassi should not bring an asham talui!", + "11) Let us see whom he (the nassi) is most like. We should derive (the rule) for him (the nassi), who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness alone, [without an error in ruling], from him (the individual), who brings (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone); and this should not be refuted by (the instance of) the high-priest, who does not bring (a sin-offering) for deed-unwittingness (alone). — Or go in this direction: We should derive (the rule for) him (the nassi), who brings a male for his known sin from him (the high-priest), who brings a male for his known sin, and this should not be refuted by (the instance of the individual), who does not bring a male for his known sin. It must, therefore, be written: \"and he (the nassi) be guilty,\" to teach us that he brings an asham talui." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 4:23) (\"If his sin becomes known to him wherein he has sinned in it\"): \"becomes known\" — and not that others tell him. If not for this clause I would say (that he does not bring a sin-offering) only if his bondswoman, (who is \"not fit to enter the congregation\") informs him (that he has sinned). Whence would I derive (the same) even for his wife informing him? I would exclude his wife (even without the clause), for a woman is not kasher to testify. Whence would I derive (the same) even for relatives informing him? I would exclude relatives, who are not kasher to testify. Whence would I derive (the same) even for a single witness? I would exclude a single witness, who can only make one liable for an oath. Whence would I exclude even two witnesses? It is, therefore, written, (because I would not exclude them otherwise): \"becomes known to him\" — and not that others tell him.", + "2) I might think (that he does not bring a sin-offering) even if he does not refute (the witnesses, but remains silent). It is, therefore, written (to negate this): \"if it becomes known.\" I would include (as making him liable for a sin-offering in such an instance, only) two witnesses, who can make him liable to the death penalty (where it applies). Whence would I derive (the same) even for one witness? I would include one witness (even without the clause), for he can make him liable for an oath (where it applies). Whence would I derive (the same) even for two relatives? I would include two relatives, who are kasher to testify for others. Whence would I derive (the same) even for his wife? even for his bondswoman? It is, therefore, written, (because I would not include these otherwise): \"if it becomes known\" (in any instance of his remaining silent).", + "3) R. Meir said (in refutation of the above [i.e., that even if two witnesses inform him and he refutes them he is not liable for a sin-offering]): If two witnesses can bring him to death — the severe (liability), can they not bring him to an offering — the lesser! R. Yehudah said (in refutation of R. Meir): (This is no kal vachomer, for) How can they tell him: \"Stand and confess,\" when he says: \"I have not sinned!\" (i.e., Atonement is a \"personal\" matter, and if he does not wish it, witnesses cannot force him to it.) R. Shimon said (Also, in refutation of R. Meir's kal vachomer): If he said (to the witnesses): \"I did it intentionally,\" he would not be liable (for a sin-offering, so that, ab initio, witnesses cannot \"bring him\" to a sin-offering).", + "4) R. Meir says (in answer to R. Shimon): If he says in the beginning (to the witnesses who testified that he sinned): \"I sinned intentionally,\" he is believed (not to bring a sin-offering), but if he disputed with them the whole day (saying that he had not committed the sin at all), and at the end he said: \"I sinned intentionally,\" he is not believed (and must bring a sin-offering as having sinned unwittingly).", + "5) Similarly, R. Meir said: If they (witnesses) said to him: \"You are a Nazirite\" (i.e., You made a Nazirite vow and [then] you defiled yourself and must now bring an offering for having done so) — If he said: \"I made the vow on condition\" (and the condition was not realized), he is believed. But if he tired them the whole day (saying that he had not made the vow), and, in the end, he said: \"I made the vow on condition,\" he is not believed.", + "6) (\"If his sin becomes known to him) wherein he has sinned in it\": What is the intent of this? Whence do we derive (the halachah vis-à-vis liability for a sin-offering in a situation in which) his wife (who was) a niddah and his sister were with him in the house and he sinned unwittingly with one of them and did not know with which; Shabbath and Yom Kippur, (one following the other), and he performed a (forbidden) labor on one of them at twilight and did not know on which; cheilev (forbidden fats) and nothar (left-over consecrated flesh) before him, and he ate of one of them (cheilev or nothar) and did not know which (What is the halachah?) R. Eliezer makes him liable for a sin-offering and R. Yehoshua exempts him.", + "7) R. Eliezer queried him: Whatever the case — If he lived with his wife, a niddah, he is liable; if he lived with his sister he is liable! If he desecrated the Sabbath he is liable; if he desecrated Yom Kippur he is liable! If he ate cheilev he is liable; if he ate nothar he is liable! R. Yehoshua replied: It is written: \"wherein he has sinned\" — He is not liable until his (specific) sin becomes known to him.", + "8) R. Yossi said: Both agree that if he performs a labor between the two twilights (i.e., beginning a labor on one day and completing it on the next) he is exempt, for I (then) say: He did part of it today and part on the next day. Where do they argue? Where he performs an (entire) labor on one day, but he does not know whether that day was Shabbath or Yom Kippur, or where he performs a (forbidden) labor, but he does not know which labor he performed. R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. R. Yehudah said: R. Yehoshua would exempt him even from an asham talui (see Ibid. 5:17 and 18).", + "9) R. Shimon and R. Shimon Shazuri say: Both agree that (if he is in doubt about) an act which goes by the same name (i.e., If he knows that he \"plucked figs from a tree,\" but he does not know from which tree he plucked them), he is liable. Where do they argue? Where (he is in doubt about an act where) two names are involved (e.g., if he is in doubt as to whether he \"reaped\" or \"ground\"), in which instance R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. And R. Yehudah says: R. Yehoshua would exempt him even in the instance of an act which goes by the same name.", + "10) How so? His two wives, niddoth, and his two sisters with him in the house — he intended to live with one and he lived with the other; figs and grapes (on trees) before him — he intended to pluck figs and he plucked grapes, or grapes and he plucked figs; black ones and he plucked white ones, or white ones and he plucked black ones — R. Eliezer rules that he is liable for a sin-offering, and R. Yehoshua, that he is exempt. But why should R. Yehoshua exempt him? (Does he not, in any event, intend to commit a sin?) But if so, (if R. Yehoshua would rule him to be liable in such an instance), what is the intent of \"wherein he has sinned in it\"? (i.e., What is excluded from a sin-offering by \"in it\"?) Mithasek (intending to do) [a permitted thing] and doing [a forbidden one]) is excluded (e.g., intending to cut what is torn off [the tree] and cutting what is attached)." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 4:23): \"… then he shall bring (his offering a kid of goats, a male without blemish\"): even after Yom Kippur, (the Yom Kippur goat not exempting him from this offering, for which he remains liable.) \"his offering\": He fulfills his obligation with his offering and not with that of his (deceased) father.", + "2) I might think that he does not fulfill his obligation with an offering separated by his father for a (relatively) lesser sin, for a greater sin (of his own), or for a greater sin (of the father), for a lesser sin (of his own), but that he can fulfill his obligation with an offering separated by his father for a lesser sin, for a lesser sin (of his own), or for a greater sin (of the father), for a lesser sin (of his own). It is, therefore, written: \"his offering\": He fulfills his obligation (only) with his offering and not with that of his father.", + "3) I might think that he does not fulfill his obligation with his father's offering with a beast that his father separated, from the lesser (of the father) to the greater (of his own), or from the greater to the lesser, or from the greater to the greater, or from the lesser to the lesser — for a son may not shave (after his Naziritism) by offering the beasts separated for his father's Naziritism — but that he does fulfill his obligation with the monies separated by his father from the lesser to the greater, from the greater to the lesser, from the lesser to the lesser, and from the greater to the greater — for he may shave by offering (beasts bought with) his father's monies when they were undesignated (i.e., how much for which offering), but not when they were designated. It is, therefore, written: \"his offering\": He fulfills his obligation with his offering and not with that of his father.", + "4) I might think that he does not fulfill his obligation with his father's offering, even with monies that his father separated, and even from the lesser to the lesser or the greater to the greater — but that he does fulfill it with an offering that he separated for himself, even from the greater to the lesser or the lesser to the greater. It is, therefore, written: (Vayikra 4:28): \"his offering … for his sin\" — It must be (separated) for that sin. ", + "5) I might think that he does not fulfill his obligation with his own offering, with a beast that he separated for himself, even from the lesser to the lesser or the greater to the greater — for if he separated a beast for (a sin-offering for having eaten) cheilev and he offered it for having eaten blood, or (if he separated it) for blood and offered it for cheilev, he is not liable for me'ilah (abuse of sacred objects) and he does not receive atonement, (the first status of the offering not having been changed — so that in our instance, too, the status of the beast is not changed and it cannot serve as a sin-offering for the sin to which it has been transferred); but I might think that he does fulfill his obligation with (transference of) monies that he separated for himself, from the lesser to the lesser or the greater to the greater — for if he separated monies for himself for (an offering for) cheilev, and he brought (the offering) for blood, or for blood and he brought it for cheilev, he is liable for mei'lah and it does effect atonement (its first status having been changed — so that in our instance, too, transference of monies is permitted ab initio). It is, therefore, written: \"his offering … for his sin\" — His offering must be brought (ab initio) for his specific sin (and not transferred from one sin to another).", + "6) (Vayikra 4:23): \"a he-goat\" — and not a she-goat (even if he cannot find a he-goat). For (without the exclusion clause) is it not a kal vachomer (that a nassi should be able to bring a she-goat), viz.: If a commoner, whose offering for all the mitzvoth (a she-lamb or a she-goat) is not the same as his offering for Yom Kippur (the communal offering, a he-goat), still, his offering for all the mitzvoth is the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry (a she-goat) — then a nassi, whose offering for all the mitzvoth (a he-goat) is the same as his offering for Yom Kippur — how much more so should his offering for all the mitzvoth be the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry (i.e., how much more so should he be able to bring a she-goat for all the mitzvoth if a he-goat could not be found! Therefore, the exclusion clause is necessary) — This is refuted by the (instance of the) high-priest, whose offering (for all the mitzvoth — a bullock) is the same as his offering for Yom Kippur, yet not the same as his offering for (unwitting transgression of) idolatry! (i.e., he cannot bring a she-goat as an alternate for the bullock for all mitzvoth — see Section 3:3)", + "7) No, this (that a she-goat may not be brought as an alternate) may be so with a high-priest, who does not bring both this (his offering for all the mitzvoth) and that (his idolatry offering) from the flock, (so that a she-goat may not be an alternate for a bullock), as opposed to a nassi who brings both (a he-goat for all mitzvoth, and a she-goat for idolatry) from the flock, and since he brings both from the flock, I would say (without an exclusion clause) that his offering for all the mitzvoth should be the same as his offering for idolatry (i.e., that he should be able to bring a she-goat as an alternate for a he-goat). It is, therefore, written: \"sair\" (a he-goat), and not a she-goat. (Vayikra 4:23): \"izim\" (goats), and not exchanges (i.e., sheep); \"a male,\" and not a tumtum (an animal whose sex is in doubt) or a hermaphrodite; \"whole,\" and not blemished.", + "8) \"And he shall place his hand on the head of the goat\": to include the goat of Nachshon (and the other nesi'im — see Bamidbar 7) for semichah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: to include the (communal) idolatry goats for semichah (by the elders). For R. Shimon said: Every communal offering whose blood enters within (the heichal) requires semichah.", + "9) \"And he shall slaughter it\": it, and not its exchange. And below, (Vayikra 4:33): \"and he shall slaughter it\": it, and not its offspring (that it bore after it had been set aside as a sin-offering). From here (i.e., using this as a point of departure) R. Shimon said: Five sin-offerings are consigned to death (i.e., incarcerated until they die): the offspring of a sin-offering, the exchange of a sin-offering, a sin-offering whose owner died, the sin-offering of one who has already received atonement (with a different sin-offering), and a sin-offering that has passed its first year. You cannot say \"the offspring of a sin-offering\" in respect to a communal offering, for the congregation does not bring a female (as an offering); and there is no \"exchange of a sin-offering\" with a communal offering, for the congregation does not bring an exchange; and there is no \"sin-offering whose owner died\" with a communal offering, for the congregation does not die. I might think that a communal sin-offering whose owners received atonement and one which passed its first year are to be consigned to death, but this is not so; for the non-explicit are to be derived from the explicit. Just as the explicit — the offspring of a sin-offering, the exchange of a sin-offering, and a sin-offering whose owner died — relate to an individual sin-offering and not a communal sin-offering, so a sin-offering \"whose owner has received atonement\" and one \"which has passed its year\" relate to an individual and not to a communal sin-offering.", + "10) \"And he slaughter it in the place where the burnt-offering is slaughtered.\" Where is the burnt-offering slaughtered? In the north. This, too, is slaughtered in the north. But do I derive this from here? Is it not already written (Vayikra 6:18): \"In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered, before the L–rd\"? Why, then, is this specified here? To make it categorical — that if it were not slaughtered in the north, it is pasul.", + "11) You say that it was specified for this purpose. But perhaps it was specified to teach that only this (the goat of the nassi) requires north (but not other sin-offerings)! (This cannot be, for) it is written (Vayikra 4:29): \"… and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering\" — to include all sin-offerings as requiring slaughtering in the north." + ], + "Chapter 8": [ + "1) Or, perhaps it (Vayikra 4:24 — \"and he shall slaughter … in the place where the burnt-offering is slaughtered\") is meant to include (sin-offerings) that are similar to this (the sin-offering of a nassi), viz.: Just as this is characterized by being a sin-offering that is male, fixed, (and not sliding-scale [oleh veyored (see Vayikra 5:6-7)], atoning, coming from the flock, and coming for a known sin — so, I will include all of that kind. What will I include? The idolatry goats, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, coming from the flock, and coming for a known sin. Or, bullocks that are burnt, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, and coming for a known sin — though they do not come from the flock (i.e., this single exception would not bar their inclusion). Or, the festival goats, which are a sin-offering that is male, fixed, atoning, and coming from the flock — though not coming for a known sin. Since they are all (essentially) \"equally weighted,\" let them all be included (as requiring slaughtering in the north).", + "2) And (Vayikra 6:18): (\"This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall) the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the idolatry sin-offering (of the individual), which is a sin-offering that is fixed, atones, comes from the flock, and comes for a known sin — though not a male (but a she-goat). Or, the Yom Kippur goat, which is a sin-offering that is male, fixed, atones, and comes from the flock — though not for a known sin. Since they are equally weighted, let them both be included.", + "3) \"… the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the sin-offering for defiling the sanctuary, which is a sin-offering that atones, comes from the flock, and comes for a known sin — though it is not male and not fixed (but sliding-scale). Or, the sin-offering of a Nazirite, which is a sin-offering that is fixed, atones, and comes from the flock — though not male, and not for a known sin. Since they are equally weighted, let them both be included. \"… the sin-offering be slaughtered\" is meant to include the sin-offering of a metzora, which, though not a fixed offering (but sliding-scale), effects atonement (and, unlike the goat of the nassi, is not male and does not come for a known sin.)", + "4) Now that we have included (as requiring \"north\") things that are similar to it (the goat of the nassi) and things that are not similar to it, why is this (requirement) specified (in the instance of the nassi)? To make it a categorical requirement — that if it is not slaughtered in the north it is pasul.", + "5) I might think that this (the goat of the nassi) alone is pasul if not slaughtered in the north, but (that with) all the other sin-offerings it is a mitzvah to slaughter them in the north, though if they are not slaughtered in the north they are (still) kasher. It is, therefore, written (Ibid. 4:29): \"and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering.\" This is a binyan av (a general rule) for all sin-offerings — that if they are not slaughtered in the north, they are pasul.", + "6) (Vayikra 4:24): (\"It is a) sin-offering\": All of its services must be intended for a \"sin-offering.\" \"It (is a sin-offering\"): to exclude (from kashruth) an animal that is not slaughtered as such." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 4:25): (\"And the Cohein shall take of the blood of the sin-offering with his finger.\") \"with his finger .. and he shall take\" (i.e., \"with his finger\" applies to \"and he shall take\") — that he take with his right ([index] finger [this being derived by identity from the instance of a leper]). \"with his finger\" and he shall place\" (\"it on the horns of the altar\") — that he place with his right (finger, \"with his finger\" applying also to \"and he shall place.\") R. Shimon said: Is it written (\"And he shall take with his) \"hand\"? (or \"finger\" [that we may derive \"right\" by identity from the instance of a leper? R. Shimon holds that a phrase, (in this instance \"with his finger\") is expounded proactively (as applying only to \"and he shall place,\" and not retroactively (as applying to \"and he shall take.\")]. And since \"hand\" (more specifically, \"finger\") is not written (in respect to \"and he shall take\"), if he takes it with his left, it is kasher. \"and he shall place it on the horns of the altar of the burnt-offering\" — and not on the horns of the inner altar. For (without the exclusion clause) would it not follow (that he should place it on the horns of the inner altar), viz.: The high-priest is distinct from the (lay) individual (in that he brings a bullock), and the nassi (is distinct from) the individual (in that he brings a he-goat). Just as with the high-priest, the blood of his sin-offering enters within (the heichal), so with the sin-offering of the nassi, the blood of his sin-offering should enter within. It is, therefore, written (to negate this): \"and he shall place it on the horns of the altar of the burnt-offering\" — and not on the horns of the inner altar.", + "2) And its (remaining) blood he shall pour at the base of the altar of the burnt-offering\" — Apply (the law of) \"base\" (i.e., that the remainder is to be poured at the base) to the altar of the burnt-offering. (i.e., that the remainder of the blood of the burnt-offering is to be poured at the base.) (But perhaps it is meant to teach that the blood of the burnt-offering itself is to be applied [on the horns that are] in alignment with the base [to exclude the southeast corner, where there is no base]!) R. Yishmael said: (The verse is not needed for that, for) if the remainder (of the blood) of the sin-offering, which does not effect atonement is poured at the base, then the \"beginning\" blood of the burnt-offering (i.e., that applied to the horns) which does effect atonement, how much more so should it be applied at (i.e., in alignment with) the base! R. Akiva said: If the remainder of the sin-offering, which does not effect atonement and is not fit for atonement is poured at the base, then the \"beginning\" blood of the burnt-offering, which does effect atonement, and which is fit for atonement — how much more so must it be applied at (i.e., in alignment with) the base! What, then, is the intent of \"at the base of the altar of the burnt-offering\" — that the law of \"base\" (i.e., pouring the remainder at the base) apply to the altar of the burnt-offering.\" \"at the base of the altar of the burnt-offering\" — the southern base.", + "3) I might think it is the western base, (as it is in the case of inner sin-offerings), but this is to be negated. For just as we find that when he leaves the heichal he pours the (remaining) blood on the first base he chances on, (the western), so, in descending from the altar (after the blood applications of the outer sin-offering), he pours the (remaining) blood on the first base he chances on, (the southern).", + "4) (Vayikra 4:26): \"And all of its fat he shall smoke upon the altar, as the fat of the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offerings? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "5) \"and the Cohein shall make atonement for him\": (This teaches us that) the atonement must be expressly for him (the owner of the offering), that he not atone for two at one time (by mixing the blood of the two offerings), and that the Cohein (performing the service) may atone for himself (i.e., It is not necessary that another Cohein perform the service for him.) \"and it shall be forgiven him\": his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur, (but he is forgiven completely). I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)" + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 4:27): (\"And if a single soul sin unwittingly of the people of the land in doing it …\"): \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\": These (expressions are redundant [in the Hebrew] and) signal (three) exclusions. (One exclusion:) One who acts on his own is liable (for a sin-offering), and not one who acts on the ruling of beth-din.", + "2) How so? If beth-din (mistakenly) ruled (that it is permitted) to transgress one of all the mitzvoth mentioned in the Torah, and an individual went and acted on their ruling — whether they themselves acted (on their ruling) and he acted with them, whether they acted and he acted after them, whether they did not act and he acted — I might think he is liable; it is, therefore, written: \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\" — these are exclusions, (one of which relates to such an instance.) One who acts on his own is liable, and not one who acts on the ruling of beth-din.", + "3) And R. Shimon adds: If beth-din erred (and most of the congregation sinned unwittingly on the basis of their ruling), and then they found that they had erred and they retracted their ruling — whether they had brought their atonement or had not yet brought it — and an individual (not having heard of their retraction) sinned on the basis of their ruling, he is not liable, (R. Shimon regarding him as \"depending\" upon beth-din). R. Meir says that he is liable, (regarding him [after beth-din's retraction] as \"depending\" upon himself.) R. Eliezer says that it is not clear (whether he is regarded as one or the other [so that he brings an asham talui (a \"suspended\" guilt-offering.)] Sumachos says: He (himself) is \"suspended\" (i.e., he is regarded as having brought an asham talui and need not fear afflictions). If one \"depends\" upon himself he is liable (for a sin-offering); if he \"depends\" upon beth-din he is not liable. How so? If beth-din ruled, and one of them (one of the judges) knew that they had erred — or if a \"seasoned\" disciple were sitting before them, who was himself fit to judge, one like Shimon ben Azzai — and he went and acted on their ruling — I might think he is not liable, (being regarded as \"depending\" on beth-din); it is, therefore, written: \"in doing it\": if one depends on himself ([as in the above instance, assuming that it is permitted to act on a mistaken ruling of beth-din], he is reckoned as \"doing it\" and) he is liable.", + "4) You say that the exclusions — \"soul,\" \"single,\" \"in doing it\" — were stated for the above. But perhaps they were stated to affirm that only one individual who sinned unwittingly is liable, but two or three who did so are not liable. It is, therefore, written (to negate this): \"the people of the land\" — even if they are many.", + "5) But I would still say that (only) if a minority of the congregation sin unwittingly, then they are liable (for individual sin-offerings); for beth-din does not bring a bullock for them (in the instance of an erroneous ruling). But if most of the congregation sinned, I would say that they are not liable; for (in the instance of beth-din ruling erroneously and most of the congregation sinning), beth-din brings a bullock for them. It is, therefore, written: \"the people of the land\" — even (if) most of them (sin), even (if) all of them (sin, they are liable for individual sin-offerings).", + "6) \"the people of the land\": to exclude a nassi and to exclude a high-priest. If you would ask: But a high-priest has already been excluded (from bringing a she-lamb or a she-goat), for he brings a bullock; and a nassi has already been excluded, for he brings a he-goat — (the answer:) I might think (without the exclusion) that he brings a bullock (only) for error in ruling and unwittingness in act, but that for unwittingness in act alone he brings a she-lamb or a she-goat; it is, therefore, written: \"the people of the land\" — to exclude nassi and high-priest.", + "7) \"of the people of the land\": to exclude a heretic (vis-à-vis the act in which [in this instance] he has sinned unwittingly, a sin-offering not being accepted from him.) R. Shimon b. Yossi said in the name of R. Shimon: What is the intent of (\"And if a single soul sin unwittingly … in doing it, one of the mitzvoth of the L–rd) which may not be done\" \"unwittingly\"? If he would abstain (from the act) if he knew (that it were sinful, and he sinned unwittingly), he is liable (for a sin-offering) for his unwitting sin — to exclude a heretic, who would not abstain (from the act) if he knew (that it were sinful).", + "8) \"in doing it,\" one (of the mitzvoth of the L–rd\") — one who does all of it, and not one who does part of it. How so? If (on the Sabbath) two took hold of a pitchfork and stacked, of a shuttle and pressed (the weaving rod), of a pen and wrote, of a cane and took it out to the public domain — I might think they were liable (for a sin-offering); it is, therefore, written: \"in doing it, one …\" — one who does all of it (the forbidden labor), and not one who does part.", + "9) (If two took hold) of a (large) cake of figs and took it out to the public domain, or of a (large) beam, and took it out to the public domain — R. Yehudah says: If one cannot take it out (by himself), and two took it out, they are liable, (each one being regarded as doing a \"whole\" labor). R. Shimon says: Even if one of them cannot take it out (by himself), and two took it out, they are not liable, it being written: \"in doing it, one\" — one who did (all of it) is liable; two or three who did it (together) are not liable.", + "10) \"the mitzvoth of the L–rd\": and not the mitzvoth of the king and not the mitzvoth of beth-din. The \"mitzvoth\" stated in respect to high-priest, congregation, and nassi are the \"mitzvoth\" referred to here (i.e., the criteria for \"mitzvoth\" are the same.) \"of the mitzvoth of the L–rd,\" and not all of the mitzvoth of the L–rd: to exclude(the bringing of a sin-offering for) \"hearing the voice of an oath\" (see Ibid. 5:1), and \"pronouncing with the lips\" (see 5:4), and defilement of the sanctuary and its sacred things (see 5:2). \"which are not to be done, and he be guilty\": We are hereby taught that he brings a suspended guilt-offering (see 5:18)." + ], + "Chapter 10": [ + "1 (Vayikra 4:28): \"If his sin becomes known to him (wherein he sinned\"): And not if others tell him. I might think even if he does not refute (them); it is, therefore, written (to negate this): \"if it becomes known.\"", + "2) \"then he shall bring as his offering a kid of goats, a female without blemish\": Whence is it derived that it must be of the first year? It follows viz.: He brings a sin-offering, and a leper brings a sin-offering. Just as the sin-offering of the leper is of the first year, so, this. — No, this may be so with the sin-offering of a leper, which requires libations, as opposed to this, which does not. — This is refuted by the Nazirite's sin-offering, which does not require libations, yet must be of the first year. — No, this may be so with the Nazirite's sin-offering, which has other \"bloods\" (i.e., offerings) along with it, as opposed to this, which does not. — This is refuted by the idolatry sin-offering, which does not have other \"bloods\" along with it, yet must be of the first year. — No, this may be so with the idolatry sin-offering, which is fixed (i.e., it must be a she-goat), as opposed to this, which is not fixed (i.e., it may be a lamb); and since it is not fixed, I might say that it need not be of the first year; it is, therefore, written (Bamidbar 15:29): \"One law shall there be for you for him who does unwittingly.\" All unwitting sin-offerings are being compared to (that for) idolatry. Just as the idolatry sin-offering must be of the first year, so, this. — But (why not say): Just as the idolatry sin-offering is a she-goat, so, this, (the first-year requirement,) applies to a she-goat (and not to he-goats). — \"shall be\" (is superfluous) — to include (in the first-year requirement) the festival he-goats; \"for you\" — to include the idolatry he-goats (of the congregation); \"for him who does\" — to include the he-goat of the nassi.", + "3) (Vayikra 4:29): \"And he shall place his hand on the head of the sin-offering: to include the idolatry sin-offering (of the individual) as requiring semichah. \"and he shall slaughter the sin-offering in the place of the burnt-offering:\" It must be slaughtered in the north. \"in the place of the burnt-offering. And he shall take\": (The juxtaposition) indicates that the blood must be received in the north — whence it was derived: If he slaughtered it in the north and received it in the south; in the south, and he received it in the north, it is pasul. It must be slaughtered in the north and (the blood must be) received in the north.", + "4) \"and all of its [remaining] blood he shall pour (at the base of the altar.\"). And above (Vayikra 4:25) it is written: \"and its [remaining] blood he shall pour\" — whence it is derived: a sin-offering whose blood was received in four vessels, from each of which he applied (blood at a different corner of the altar) — how do we know that they are all poured out at the foundation, (and not just the first, which effects atonement)? From: \"and all of its blood he shall pour.\"", + "5) I might think that this were so even if he made the four applications from one vessel; it is, therefore, written: \"and its [remaining] blood he shall pour.\" How so? It is poured out at the base, and the others, into the amah (a sewage duct in the Temple)", + "6) R. Eliezer b'R. Shimon says: Whence do we derive that even if he made all four applications from one vessel (of the four), that they are all poured out at the base? From: \"and all of its blood he shall pour.\"", + "7) \"And all of its fat he shall remove, as the fat was removed from the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offering? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "8) (Vayikra 4:26): \"And the Cohein shall make atonement for him, and it shall be forgiven him.\"): \"And he shall make atonement for him\": (This teaches us that) the atonement must be expressly for him (the owner of the offering), that he not atone for two at one time (by mixing the blood of two offerings), and that the Cohein (performing the service) may atone for himself (i.e., It is not necessary that another Cohein perform the service for him.) \"and it shall be forgiven him\": his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur, (but he is forgiven completely). I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)", + "9) (Vayikra 4:32): \"And if a lamb he brings as his offering for a sin-offering\": R. Shimon says: \"Lambs\" precede \"goats\" in all other places. I might think this is so because they are preferred to them. It is, therefore, written: \"If a lamb he brings as an offering for his sin-offering\" (after \"goats\" [Vayikra 4:28]), to teach that they are equivalent.", + "10) \"Turtle-doves\" precede \"young pigeons\" in all other places. I might think this is so because they are preferred to them. It is, therefore, written (Vayikra 12:6): \"and a young pigeon or a turtle-dove as a sin-offering,\" to teach that they are equivalent. \"father\" precedes \"mother\" in all places. I might think this is so because the honor of one's father is above that of his mother; it is, therefore, written (Vayikra 19:3): \"A man, his mother and his father, you shall fear,\" to teach that they are equivalent (in this regard). But the sages have said: The father takes precedence to the mother in all instances, for both he and his mother are obliged to honor his father. " + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 4:32): (\"And if a lamb he shall bring as his offering for a sin-offering, a female without blemish shall he bring it.\") What is the intent of (the redundant) \"he shall bring\"? Whence is it derived that if one sets aside his sin-offering and it is lost, and he sets aside a different one in its stead, and then the first one is found, and both are standing before him — whence is it derived that he may offer whichever he likes? From: \"he shall bring\" - \"he shall bring.\" I might think that he may bring both; it is, therefore, written: \"he shall bring it\" — he brings (only) one and not two.", + "2) I might think that he may not bring both for two sins, but that he may bring both for one sin; it is, therefore, written: \"he shall bring it\" — he brings (only) one and not two.", + "3) (Vayikra 4:33): \"And he shall place his hand on the head of the sin-offering\" — to include for semichah: the sin-offering of the Nazirite, of the leper, and of the defiler of the sanctuary. \"And he shall slaughter it as a sin-offering\" — expressly as a sin-offering. (Vayikra 4:34): \"And the Cohein shall take from the blood of the sin-offering\" — expressly for a sin-offering. (Vayikra 4:35): \"And the Cohein shall atone for him for his sin\" — expressly for his sin. — whence they said: If (in sacrificing a sin-offering), he did not slaughter it, or receive (the blood), or bring it (on the altar), or sprinkle it — to that end — it is pasul.", + "4) (Vayikra 4:35): \"And all its fat he shall remove, as the fat of the lamb is removed from the sacrifice of the peace-offerings.\" What is removed in the sacrifice of the peace-offerings? The fat that is an even layer, membranous, and easily peeled, and the two kidneys and the lobe. Here, too, (the same is removed).", + "5) (Vayikra 4:35): \"And he shall atone for him,\" (Vayikra 4:31): \"And he shall atone for him,\" (Vayikra 4:26): \"And he shall atone for him.\" What is the intent of this? (i.e., Why three times?) It is needed. For it might be reasoned: Blood is mentioned (as being applied) below (the red line on the altar [i.e., the blood of burnt-offerings, etc.]), and blood is mentioned (as being applied) above the red line (i.e., the blood of sin-offerings, applied on the four horns). Just as with the blood applied below, one application atones, so, with the blood applied above, one application (on one horn) atones.", + "6) Or, go in this direction: Blood is mentioned (as being applied) within (i.e., the blood of inner sin-offerings), and blood is mentioned (as being applied) outside (i.e., the blood of outer sin-offerings). Just as with the blood applied within, if he omitted one of the applications, he does not atone, so with the blood applied outside — if he omits one of the applications he does not atone.", + "7) Let us see what it is most like. We derive outer blood (that of the sin-offering [from outer blood, that of the burnt-offering]), and this is not to be refuted by inner (blood). Or, go in this direction: We derive \"blood of the (outer) sin-offering on the horns\" from \"blood of the (inner) sin-offering on the horns,\" and this is not to be refuted by the lower (blood), which is not \"blood of the sin-offering on the horns.\" It is, therefore, written: \"And he shall atone for him\" — even if he made only three applications (instead of four); \"and he shall atone for him\" — even if he made only two applications; \"and he shall atone for him\" — even if he made only one application. " + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 5:1) (\"And if a soul sinned and heard the voice of an oath, and he was a witness or saw or knew — if he does not tell, then he shall bear his sin.\") If it were written (only) \"he heard the voice,\" and not \"of an oath,\" I might think the intent of the verse to be that if one overheard a man telling his neighbor \"Let us go and serve idolatry,\" and he could have testified in beth-din to this effect and failed to do so, (\"I might think\") that he is liable. — Now if one who (only) says this (\"Let us go and serve, etc.\") is not liable, should the one who just overhears it be liable (for withholding testimony)! It must be, then, that the verse is speaking of one being besworn in beth-din not to withhold testimony, and withholding it, in which instance the sayer (i.e., the beswearer himself) is not liable (even if he knows that the oath will be violated) and the hearer is liable (for its violation).", + "2) You, too, do not wonder that even though one who tells his neighbor \"Let us go and serve idolatry\" is not liable, the hearer (if he does not testify to this) is liable. To this end, it is written \"and he heard the voice of an alah,\" an alah being an oath, viz. (Bamidbar 5:21): \"Then the Cohein shall beswear the woman with the oath of the alah.\" This tells me only of an oath accompanied by an alah (lit., a curse). Whence do I derive the same for an oath unaccompanied by an alah? From \"and heard the alah\" - \"and heard the voice\" (\"of an oath\"), equating an oath unaccompanied by an alah to an oath accompanied by an alah.", + "3) R. Akiva says: This tells me only of an instance in which he is besworn by others intentionally (this being the common instance). Whence do I derive the same for an instance in which he is besworn by others unintentionally or by himself unintentionally? From: \"and he was a witness or saw or knew,\" which connotes all of the above.", + "4) If one sent to them (the witnesses) his son, his servant or his messenger (to make his claim) or if the claimee said to them: \"I beswear you that if you know testimony for him (the claimant) you come and testify for him,\" I might think that they are liable; it is, therefore, written \"if he does not tell, he shall bear his sin,\" (\"not\" being written plene (lamed, vav, aleph), to be expounded: \"If to him (lamed vav), i.e., to the claimant, he dos not (lamed aleph) tell, etc.\")", + "5) If one said to two (witnesses): I beswear you and you that if you have testimony for me that you come and testify for me, and they have testimony for him — one witness from the mouth of another witness, or if one of them were kin (to the claimant) or unfit (to testify) — I might think that they were liable, (being acceptable to the claimee; for if not, this is simply an instance of denial of the claim), it is, therefore, (to negate this) written \"if he does not tell (i.e., bear witness)\" — when they are fit to bear witness, and not when they are unfit to do so.", + "6) If one arose in the synagogue and said (to the congregation containing his witnesses): \"I beswear you if you have testimony for me, that you come and testify for me,\" I would think that if they denied it (in beth-din) they were liable; it is, therefore, (to negate this) written \"and he heard the voice of an oath,\" implying that he must designate them, specifically.", + "7) If one said (beswearing them): \"When you have testimony for me come and testify for me,\" (and they did not come), I might think that they were liable. It is, therefore, written \"and he heard the voice of an oath and he was (i.e., had been) a witness\" — when the witnessing preceded the oath and not when the oath preceded the witnessing.", + "8) And whence is it derived that the claim in question is only a money claim? R. Eliezer said: \"Ors are stated here (\"or saw or knew\") and \"ors\" are stated in respect to (denying) a pledge [pikadon] (Vayikra 5:21: \"or (denying) a deposit or a theft\"). Just as the \"ors\" stated in respect to a pledge involve only money claims, so the \"ors\" stated here (in respect to withholding testimony) involve only money claims. — This is refuted by the \"ors\" of a murderer (Bamidbar 35:20): \"or if in hatred he thrust him or hurled at him in ambush\"), which are \"ors\" but do not involve money claims. —", + "9) We derive \"ors\" accompanied by an oath (as in our case) from \"ors\" accompanied by an oath (as in the case of a pledge), and the \"ors\" of a murderer are no refutation, their not being accompanied by an oath. — This is refuted by the \"ors\" of sotah (Bamidbar 5:14: \"or there had passed over him a spirit of rancor\" (Bamidbar 5:30) \"or a man if there pass over him, etc.\"), which are \"ors\" accompanied by an oath but do not involve money claims.", + "10) — We derive \"ors\" accompanied by an oath (as in our case) and not involving a Cohein from \"ors\" accompanied by an oath and not involving a Cohein (as in the case of a pledge). And this is not refuted by the \"ors\" of a murderer, which are not accompanied by an oath. And it is not refuted by the \"ors\" of sotah, which, though accompanied by an oath, involve a Cohein." + ], + "Chapter 12": [ + "1) R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"and he was a witness or saw or knew, if he does not tell, then he shall bear his sin\"? It applies only to testimony that can consist in seeing without knowing or in knowing without seeing, and this obtains only with a monetary claim. (\"seeing without knowing\": as when one says to another: \"I counted out a maneh to you in the presence of so and so, who witnessed this, but I did not apprise them whether it were a gift or a loan or a pledge,\" and the other says: \"Let them come and testify that you counted it out to me in their presence and I will pay you.\" (\"knowing without seeing\": as when one says to another: \"You admitted owing me a maneh in the presence of so and so,\" and the other says: \"Let them come and testify to this, and I will pay you.\" R. Akiva says (on Vayikra 5:5: \"and he be guilty for one of these\"): There are among these that for which he is liable (for withholding testimony) and that for which he is exempt. How so? If money is claimed, he is liable; if anything else, he is exempt.", + "2) R. Shimon says: He is liable here (for an offering in the instance of violating the oath to the witnesses) and he is liable in the instance of a pledge (Vayikra 5 verse 21). Just as the instance of a pledge relates only to a monetary claim, here, too, only a monetary claim is intended.", + "3) What is more, this follows a fortiori, viz.: If in the instance of a pledge, where women are equated with men, kin with non-kin, those unfit (for testimony) with those fit (i.e., it makes no difference whether the claimee were a woman, or kin of the claimant or unfit for testimony), and there is liability for each (oath, i.e., if he were besworn and he denied five times, he is liable for violation of each oath), and (liability for denial) obtains both (with denial) before beth-din and not before beth-din — (\"If in the instance of a pledge\") liability obtains only with money claims, here (in the instance of withholding testimony), where women are not equated with men, kin with non-kin, fit with unfit (viz. Vayikra 8:5), and there is liability for only one denial and only before beth-din (viz. Vayikra 8:6), how much more so does liability obtain only with money claims! — No, (this a fortiori argument can be refuted, viz.:) This (limitation to monetary claims) applies only in the instance of a pledge, where the besworn (by others, — where there is no liability —) is not equated with his swearing (on his own, where there is liability) and where deliberate (violation of the oath) is not equated with inadvertent (violation), whereas here (in the instance of withholding testimony), where the besworn is equated with his (own) swearing and deliberate (violation) with inadvertent, (I would say that) it (this instance) obtains both with monetary and with non-monetary claims. It is, therefore, (to negate this) written here (Vayikra 5:1): \"if a soul sinned,\" and there (in respect to a pledge, Vayikra 5:21): \"if a soul sinned\" — Just as the latter obtains only with a monetary claim, so the former.", + "4) (If one says:) \"I beswear you if you do not come and bear witness for me that this and this man said he would give me two hundred zuz and he did not give it to me,\" this constitutes a money claim. I might think, then, that they would be liable (for the witnesses' oath); it is therefore, (to negate this) written (in both instances): \"if a soul sinned\" - \"if a soul sinned,\" for (purposes of) identity — Just as in the instance of \"if a soul sinned\" there (a pledge), he claims money and he has the right (to do so), the instance of \"if a soul sinned\" here (the witnesses' oath) too, must be one in which he claims money and has the right (to do so — to exclude an instance such as the above, where he (the claimant) has no such right by law, the claimee having the right to retract (his agreement to give him the money).", + "5) If he beswore them five times outside of beth-din (and they denied having witnessed [for each oath]) and they came before beth-din and admitted (having witnessed), I might think that they were liable; it is, therefore, written: \"and he was a witness or saw or knew — if he does not tell, then he shall bear his sin\" — This applies only in an instance where if he told, the other (the claimee) would be liable to pay. Which instance is that? That of (telling in) beth-din.", + "6) From here they adduced: If he beswore them outside (of beth-din) and they denied, and they came to beth-din and admitted, they are not liable (for violation of the oath). (If he beswore them) outside and they admitted, and they came to beth-din and denied, they are liable, (the denial having been in beth-din). If he beswore them five times outside of beth-din, (and they denied), and they came to beth-din and admitted, they are not liable. If they denied (in beth-din), they are liable for (denial of) each oath. If he beswore them before beth-din five times, and they denied, they are liable for only one oath. R. Shimon said: Why is this so? Because (once they denied in beth-din,) they can no longer claim otherwise.", + "7) If both denied in the same interval, they are both liable. If one after the other, the first is liable, (but not the second, for once the first denied (having witnessed), one witness is unfit to testify by himself.) If one denied and the other admitted, the denier is liable. If there were two sets of witnesses — If the first denied, and then the second, they are both liable, for the testimony can stand with both of them." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 5:2) (\"Or if a soul touch any unclean thing, or the carcass of an unclean animal, or the carcass of an unclean beast, or the carcass of an unclean creeping thing, and it be hidden from him, and he is unclean and he is guilty\") \"Or if a soul touch any unclean thing\": The early masters were wont to say: I might think that even if one touched something that had touched an unclean thing (tamei), he was liable (for entering the sanctuary or eating consecrated food); it is, therefore, (to negate this) written \"the carcass of an unclean animal,\" \"the carcass of an unclean beast,\" \"the carcass of an unclean creeping thing\" — Just as these are unique in being avoth hatumah (primary causes of tumah), (so all that are avoth hatumah are included), excluding those which are not av hatumah).", + "2) R. Akiva said: I might think that even if one touched food, drink, or earthenware vessels (that had become tamei) he was liable, these are excluded, not being avoth hatumah.", + "3) Or, if you learn a thing in one way (viz., binyan av, see Hermeneutical Principles 3), you learn it in all of its aspects — Just as an unclean beast is unique in that touching it is distinct from carrying it (i.e., by touching it, one's garments do not become tamei, whereas by carrying it they do) and it becomes an av hatumah to render tamei both man and beast, so I include only those things which are like it. What do I include? The qualifying amount of the sprinkling waters of the red heifer and the saddle (mercav) (of a zav, one who is unclean by reason of a seminal emission), the touching of which is distinct from carrying them, (touching not rendering one's garments unclean; carrying, doing so) and which become an av hatumah to render tamei both man and beast. \"any unclean thing\" includes the chair and the couch (of a zav), whose touching is like its carrying and which become an av hatumah to render a man tamei to make his garments tamei. \"unclean\" includes the burner of the red heifer, and bullocks (the bullock of the anointed high-priest, the bullock of \"forgetfulness\" (helem davar) of the congregation, and the Yom Kippur bullock), and the sender-away of the (Yom Kippur) scape-goat, without touching, (a man who touches them not becoming tamei). \"any unclean thing\" includes (for tumah liability in entering the sanctuary a man who walks under unclean) overhanging boughs, (under unclean) jutting stones (adjoining a cemetery), and (who touches) semen (even though carrying it does not confer tumah). These are the words of R. Yehudah.", + "4) (\"the carcass of an unclean animal\":) Why is \"unclean\" needed? (For even the carcass of a clean animal confers tumah!) I might think that (touching) only a whole animal is intended. How do I know that (touching) only an olive-size of it suffices? From \"unclean\" (i.e., a size that is susceptible of that term.)", + "5) (\"the carcass of an unclean beast\":) Why is \"unclean\" needed? I might think that only the carcass itself is intended. How do I know that (touching) the attached horns and hair is included? From \"unclean.\"", + "6) (\"the carcass of an unclean creeping thing [sheretz]\":) Why is \"unclean\" needed? I might think that only its flesh is intended. How do I know that (touching) its blood, its combination (e.g., half a lentil-size of one sheretz with half a lentil-size of another) and its admixture (with other species of sheretz) is included? From \"unclean.\" ", + "7) (\"and it be hidden from him\":) What is hidden from him? Uncleanliness (i.e., his having become unclean)? Or the sanctuary (i.e., the fact that he had entered the sanctuary)? It is, therefore, written (in clarification) \"and it be hidden from him and he is unclean.\" It is for hiddenness of uncleanliness that he is liable and not for hiddenness of the sanctuary. These are the words of R. Akiva. R. Eliezer cites \"a sheretz and it be hidden from him.\" It is for hiddenness of the sheretz that he is liable and not for the hiddenness of the sanctuary. R. Yishmael says: \"and it be hidden from him\" is written twice (verses 2 and 3), to make him liable for hiddenness (i.e., non-awareness) of uncleanliness and hiddenness of the sanctuary.", + "8) (Vayikra 5:3) (\"or if he touch the uncleanliness of a man, for all his uncleanliness in which he becomes unclean\") \"a man\" — this is the dead person himself; \"with the uncleanliness of a man\" — this is one who has come in contact with a body; \"his uncleanliness\" — to include zavim (men with genital discharges), zavoth (women with genital discharges), menstruating women (niddoth), and women who had given birth. This tells me only of their stringent days (i.e., the days of their sighting). Whence do I derive the same for their less stringent (\"white\") days? From \"for all his uncleanliness.\" \"in (which) he becomes unclean\" — to include one who cohabits with a niddah. \"bah\" (lit., \"in it\") — to include one who swallows the carcass of a clean bird.", + "9) If the less stringent instances (the tumah of sheretz and carcass) are mentioned (as being liable for an offering), why need the more stringent ones (dead body, zav and zavah) be mentioned? If only the less stringent instances were mentioned, I would say that in these instances he is liable for a sliding-scale (oleh veyored) offering and in the stringent instances, for a fixed offering. The stringent instances must, therefore, be mentioned. Or if (only) the stringent ones and not the les stringent ones were mentioned, I would say that he is liable in the stringent instances but not in the less stringent ones. Therefore, both the less stringent and the stringent instances must be mentioned.", + "10) And whence is it derived that Scripture here speaks only of tumah of the sanctuary and its consecrated objects, (but if he became tamei and did not thereafter eat consecrated food he is not liable)? It warned and punished for tumah and made one liable for an offering for tumah. Just as the punishment and the warning for tumah stated later (in Emor) were for the tumah of the sanctuary and its consecrated objects, so the offering liability here is for tumah of the sanctuary and its consecrated objects.", + "11) And whence is it derived that he is not liable until there be awareness in the beginning and awareness in the end and \"hiddenness\" in the middle? From its being written twice (verses 2 and 3) \"and it be hidden from him,\" (the implication being that he was aware in the beginning and in the end). These are the words of R. Akiva. Rebbi says: \"and it be hidden from him\" implies that before that he was aware; \"and he knew\" makes it two awarenesses." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 5:4) (\"Or if a soul swear, to pronounce with the lips, to do harm or to do good, for all that a man will pronounce with an oath, and it be hidden from him, and he knew, and he is guilty in one of these\") I might think (the intent of the verse to be that if one violates any pronouncement of the lips, including) a vow to become a Nazir or to bring a sacrifice, he is liable for an offering; it is, therefore, written: \"if a soul swear\" — It is for an oath that one is liable, and not for the others.", + "2) I might think that if one thought (the oath) in his heart (but did not utter it) he were liable; it is, therefore, written \"with the lips,\" not with the heart. Or I might think that I exclude what is resolved in one's heart (as in an instance when one resolves upon a loaf of wheat, but utters (only) \"a loaf.\" It is, therefore, written \"to utter\" (i.e., so long as there is no contradiction between the utterance and the resolution of the heart, the resolution stands.)", + "3) I might think that if one swore to do harm to others (but did not do so) he were liable (for an offering); it is, therefore, written \"to do harm or to do good.\" Just as doing good is one's option — to exclude one's swearing to do harm to others (which is not his option).", + "4) I might think that if one thought to harm himself (but did not do so) he were exempt (from an offering); it is, therefore, written \"to do harm or to do good.\" Just as doing good is one's option, so doing harm is one's option — to include in liability (for an offering) one who swears to harm himself.", + "5) I might think that I exclude (from offering-liability) even one who swears to do good to others — \"or to do good\" includes doing good to others.", + "6) Or I might think that if one swore to transgress a mitzvah (but did not do so) he were liable (for an offering); it is, therefore, written: \"to do harm or to do good\" — Just as doing good is optional, so doing harm is optional, which excludes one who swears to transgress a mitzvah (which is mandatory).", + "7) I would exclude swearing to transgress a mitzvah, but I would not exclude swearing to fulfill a mitzvah from liability (for non-fulfillment), as per R. Yehudah b. Betheirah, viz.: If for something optional against which he is not forsworn from Mount Sinai he is liable, does it not follow a fortiori that for something against which he is forsworn from Mount Sinai he should be liable (for breaking his oath)! — No, in an optional oath (as in \"to do harm or to do good\") the positive (e.g., to eat) is equated with the negative (not to eat) as opposed to a mitzvah oath, where the positive (e.g., to eat matzah) is not equated with the negative (not to eat matzah).", + "8) \"to do harm or to do good\": This tells me only of things which are susceptible of \"harm\" and \"good.\" Whence do I derive the same for (neutral) things, which are not thus susceptible? From (the superfluous) \"that a man will pronounce.\" This tells me only of (an oath to do something in) the future. Whence do I derive that this (also) applies to (an oath of something having been done in) the past? From \"all that a man will pronounce.\" These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says \"to do harm or to do good\" connotes the future. R. Akiva: If so, this should apply only to (matters of) \"harm and good.\" Whence do I derive that it applies (also) to other (i.e., neutral) matters? R. Yishmael: From the superfluous verse (\"that a man will pronounce\"). R. Akiva: If the verse is superfluous for this (neutral matters), it is also superfluous for that (an oath re the past).", + "9) \"a man … with an oath\": This excludes one who swore falsely by mistake (assuming that he was telling the truth). \"and it be hidden from him\": This excludes one who swore falsely deliberately (and repented of it, in which instance he does not bring an offering). \"and it be hidden from him\": That the oath was \"hidden\" (i.e., forgotten by) him (e.g., \"Did I say that I will or that I will not eat?\") or that the object of the oath were \"hidden\" from him (\"Did I say 'wheat bread' or 'barley bread'?\") — \"an oath and it be hidden from him\" implies that he is liable for \"hiddenness\" of the oath but not for \"hiddenness\" of the object." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 5:5): \"Then it shall be, if he be guilty for one of these, then he shall confess where he has sinned.\" Whence is it derived that he is liable for each one of these (\"hearing the voice, etc.\") utterance of the lips, and tumah of the sanctuary and its consecrated objects) individually, and that all three are not required for liability? From \"for one.\" Each one is implied (in all of its possible applications).", + "2) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which is punishable by kareth (\"cutting-off\"), there is liability for each one, whereas for \"hearing of the voice\" and \"utterance of the lips\" which are not punishable by kareth, there is liability for one (offering) alone; it is, therefore, written \"for one.\" Each one is implied.", + "3) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects there is liability for one alone. Whence do I derive that there is liability for each even in one act of \"hiddenness\"? From \"for one.\" Each one is implied.", + "4) I might think that for all of \"tumah of the sanctuary\" he is liable only for one (even if he entered and returned and entered (again) and became aware in the middle)", + "5) — How so? If he became tamei and was aware of it, and the tumah was \"hidden\" from him, and he entered the sanctuary and left, and became aware of it, whence is it derived that he is liable for each one (i.e., for each episode of awareness)? From \"for one.\" Each one is implied. ", + "6) I might think that for all of \"tumah of consecrated objects\" he is liable only for one; it is, therefore, written \"for one.\" Each one is implied. How so? If he became tamei and then became aware, and then it were hidden from him, and he ate consecrated food, and then became aware, whence is it derived that he is liable for each one? From \"for one.\" For each one is implied.", + "7) I might think that for tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which are subject to kareth, he is liable for each one; but for \"hearing the voice\" or \"utterance of the lips,\" which are not subject to kareth, he is liable for only one —" + ], + "Chapter 15": [ + "1) How so? If five say to another: Come and testify for us that so and so owes us a pledge, a deposit, a theft, and a lost object, and he says: I swear that I have no testimony for you that he owes you a pledge, a deposit, a theft, and a lost object — Whence is it derived that he is liable for each one. From: \"for one,\" etc.", + "2) I might think that this is so because they are five. Whence do I know that the same applies in the instance of only one claimant? From: \"for one,\" etc.", + "3) I might think that this is so because there are many different claims. Whence do I derive that the same applies even if one says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat, barley, and spelt, etc. … From \"for one,\" etc.", + "4) I might think that this is so because they are many species. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat that I deposited with him last night, and before that, etc. … From \"for one,\" etc.", + "5) I might think that in the instance of a court-imposed oath (\"hearing the voice,\" viz. Vayikra 5:1), where deliberate violation (of the oath) is equated with unwitting violation (in respect to bringing an offering,\" \"and it be hidden\" not being written in that regard), he is liable for each one, but in the instance of an oath of pronouncement, (viz. Vayikra 5:4) where deliberate violation is not equated with unwitting violation, \"and it be hidden\" (i.e., unwitting) being written in that regard), I might think that he is liable for one (offering) alone; it is, therefore, (to negate this), written (Vayikra 5:5): \"for one,\" to impose liability for each one.", + "6) How so? (in the instance of an oath of pronouncement) (If one said:) I swear that I will not eat a wheat loaf and a barley loaf and a spelt loaf and he did eat them, whence is it derived that he is liable for each one, etc.", + "7) (If one said:) I swear that I will not drink, wine and oil and honey, etc." + ], + "Chapter 16": [ + "1) (\"Or if he find a lost object and deny it, and swear falsely, in one of all [these things] wherein a man sins\" [Vayikra 5:22]) And whence is it derived that he (sometimes) brings one (offering) for many things? From \"in one.\"", + "2) How so? If one said: I swear that I will not drink, and he drank many beverages, whence is it derived that he is liable for only one (oath)? From \"in one,\" etc.", + "3) I swear that I will not eat and he ate many foods, etc.", + "4) I might think that in the instance of an oath of pronouncement, where deliberate violation is not equated with unwitting violation, he is liable for one alone, but in a court-imposed oath, where deliberate violation is equated with unwitting violation, he is liable for each one; it is, therefore, written \"in one,\" etc.", + "5) How so? If one said to another: Come and testify for me that so and so owes me wheat that I deposited with him last night and before that and he says: I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? etc.", + "6) I might think that this is so because it is only one species. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me wheat and barley and spelt, and he says: I swear that I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? From, etc.", + "7) I might think that they are different types of (one) claim. Whence do I derive that the same applies even if he says to him: Come and testify for me that so and so owes me a pledge and a deposit and a theft and a lost object and he swears: I have no testimony for you — Whence is it derived that he is liable for one alone? From, etc.", + "8) I might think that this is so because he is only one claimant. Whence do I derive that the same applies even if five say to him: Come and testify for us that so and so owes us a pledge, etc.", + "9) I might think that in the instance of a court-imposed oath and an oath of pronouncement, (violation of) which is not punishable by kareth, he is liable for one alone; but in the instance of tumah of the sanctuary and of its consecrated objects, which is punishable by kareth, he is liable for each one, etc.", + "10) How so? If he became tamei and was aware of it and ate consecrated food, and (again) ate consecrated food, and in the end he became aware — Whence is it derived that he is liable for one alone, etc.", + "11) If he became tamei and was aware of it, and the tumah was hidden from him and he entered the sanctuary and left, and (again) entered the sanctuary and left and was not aware of it, and in the end he became aware — Whence is it derived that he is liable for one alone, etc." + ], + "Chapter 17": [ + "1) This is the rule: A general (unqualified) statement (e.g., \"I swear that I will not drink\") requires (only) one offering. A specific (qualified) statement (e.g., \"I swear that I will not drink wine and oil and honey) requires an offering for each one. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: If he said: (I have no testimony) \"not for you and not for you and not for you,\" he requires an offering for each one. R. Elazar says: He must say (for separate offerings): \"… not for you and not for you and not for you, I swear\" — \"I swear\" must be stated at the end. R. Shimon says: He must say \"I swear\" for each one. R. Akiva says (on 5:5 \"if he be guilty for one of these\"): There are among these that for which he is liable and that for which he is not liable, viz.:", + "2) Because it is written (Vayikra 11:8) \"and their carcass you shall not touch,\" I might think that Israelites are liable for touching a carcass; it is, therefore, written \"of these\": there are among these that for which he is liable and that for which he is not liable, (and)", + "3) I would exclude (from liability, Israelites,) who are not exhorted against primary states of tumah (avoth hatumah) all year round, but I would not exclude Cohanim, who are exhorted against avoth hatumah all year round, viz. (Vayikra 21:1): \"Speak to the Cohanim, the sons of Aaron and say to them: 'For a dead body he (a Cohein) shall not become unclean among his people'\"; it is, therefore, (to negate this) written \"of these\" (and they are excluded from liability for an offering in touching a carcass.)", + "4) R. Eliezer b. Yaakov says: Because it is written (Devarim 26:14): \"I did not eat of it (ma'aser) in my mourning and I did not remove of it in uncleanliness,\" I might think that Israelites who ate ma'aser in mourning or in tumah would be liable for this offering; it is therefore, written \"of these.\"", + "5) I would exclude (from liability, eating) ma'aser (in a state of tumah), for it is not punishable by death, but I would not exclude (from an offering eating) terumah (in a state of tumah), it being written of that (Vayikra 22:9): \"And they (the Cohanim) will die for it if they profane it\"; it is, therefore, (to negate this) written \"of these” — there are among these that for which he is liable and that for which he is not liable." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 5:5) (\"Then it shall be, if he be guilty for one of these, then he shall confess upon it wherein he has sinned (Vayikra 5:6) And he shall bring his guilt-offering to the L–rd for his sin, etc.\") \"Then it shall be\" — Immediately, what shall he do? \"he shall bring\" the offering (and then confess, even though in the verse \"confess\" appears before \"bring.\") Whence is it derived that he needs confession? From \"then he shall confess.\" And whence is it derived that confession is over a living animal? It is written here \"confess\" and it is written there (Vayikra 16:21, in respect to the sent-away he-goat of Yom Kippur) \"confess.\" Just as there, the confession is over a living animal, here, too, it is over a living animal.", + "2) Whence is it derived that (the confession) requires placing of the hands (semichah, upon the head of the animal)? \"upon it\" is written here and \"upon it\" is written there (Vayikra 16:2). Just as there semichah is required, here, too, semichah is required.", + "3) \"And he shall bring\": Even after Yom Kippur. (For Yom Kippur atones only for transgressions that are not known [to the sinner] upon it) \"his guilt-offering\": \"his guilt-offering\" is written here and elsewhere (Vayikra 5:19): (\"It is a guilt-offering; a guilt-offering, a guilt-offering to the L–rd.\") Just as with his guilt-offering there, its surplus monies are used for a donative offering, so, with his guilt-offering here, its surplus monies are used for a donative offering.", + "4) \"his guilt-offering for his sin\": Just as with his guilt-offering, its surplus monies are used for a donative offering, so, with his sin-offering, its surplus monies are used for a donative offering.", + "5) (Vayikra 5:5): \"a female\" — not a tumtum (of unknown sex) or hermaphrodite. \"flock\" — anything that can be subsumed in \"flock,\" even one that is mute, imbecilic, or dwarfish. \"of the flock\" — not a pilgess (a thirteen month sheep, see Chapter 10:2). \"a lamb or a goat-kid, for a sin-offering\": What does this come to teach us? If that if he did not find a lamb, he may bring a goat-kid, does this not follow a fortiori, viz.: If for a sin-offering (a lamb) that is brought for all of the mitzvoth, a bird may not be substituted but a goat-kid may be substituted (viz. Vayikra 4:32) — this offering, for which a bird may be substituted (viz. Vayikra 5:7), a goat-kid may not be substituted? (Why, then, is a verse needed to tell us this?)", + "6) For this (a fortiori argument) is refuted by (the sin-offering of) a leper (a lamb), where a bird may be substituted, but not a goat-kid.", + "7) No, (this is no refutation). This may be so in the instance of (the sin-offering of) a leper, where a tenth of an ephah (of fine flour) may not be substituted, whereas in our instance, if it (the lamb) went down to a tenth of an ephah (viz. 5:8), (would you say that) it would not go down to a goat-kid? If so, why is it necessary to state \"a lamb or a goat-kid, for a sin-offering\"? For it would follow a fortiori that (in our case) a burnt-offering should come with it (the sin-offering), viz.:", + "8) Does it not follow? This one (the poor man in our case) brings what his hand can attain, and (the poor man in the case of) the leper brings what his hand can attain. Just as the leper brings two in place of two (i.e., in the instance of poverty he brings two turtle-doves or two young pigeons, respectively, in place of the (rich man's) he-lamb for a burnt-offering and ewe-lambs for a sin-offering — here (in our case), too, (I would think that) since the poor man brings two, the rich man also should bring two, (one for a burnt-offering, aside from the one for the sin-offering). It is, therefore, (to negate this) written \"a lamb or a goat-kid for a sin-offering.\" He brings one and not two.", + "9) (In respect to a lamb, it is written (Vayikra 5:6) lit.,) \"from his sin\"; (in respect to a bird, Vayikra 5:10,) \"from his sin,\" (and, in respect to the tenth of an ephah, Vayikra 5:13,) \"on (i.e., in addition to) his sin.\" What is the intent of this? (The intent is that) One may bring from (the monies he set aside to) the sanctuary [hekdesh]: for a lamb, a goat-kid; for a goat-kid, a lamb; for a lamb or a goat-kid, turtle-doves or young pigeons; for turtle-doves or young pigeons, a tenth of an ephah.", + "10) How so? If he set aside (monies for) a lamb or a goat-kid and he became poor, he may bring a bird (and use the remainder for mundane purposes — thus, \"from\" the monies). If he became poorer, he may bring a tenth of an ephah. If he became richer, he may (add money and) bring a bird. If he became richer he may (add money and) bring a lamb or a goat-kid (— thus, \"on, i.e., in addition to). If he set aside a lamb or a goat-kid and it became unfit — he may bring, from its monies, a bird, (this, too, being subsumed in \"from his sin.\") If he set aside the bird and it became unfit, he may not bring from its monies the tenth of an ephah (but he purchases from his own funds either a bird or a tenth of an ephah), for there is no redemption for a bird, (but only for a beast, viz. Vayikra 27:11). This (in summary) is the intent of \"from his sin,\" \"from his sin,\" \"on his sin.\" " + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 5:7): (\"And if his hand cannot attain enough for a lamb, then he shall bring (the offering) of his guilt wherein he has sinned, two turtle-doves, etc.\") \"his hand\": (The implication is that if he does not have the money, he is not told to borrow (for a rich man's offering, even if he has from whom to borrow) and not to ply his trade. If he has a lamb, and he does not have (enough for the food) that it needs (until he reaches Jerusalem), whence is it derived that he should bring a poor man's offering? From \"enough for a lamb.\" \"then he shall bring (the offering of his guilt wherein he has sinned, two turtle-doves or two young pigeons,\": He must bring two; one does not suffice.", + "2) (For otherwise I would say:) Does it not follow a fortiori — This one brings what he can afford and a metzora (a leper) brings what he can afford. Just as a metzora brings one (bird sin-offering) for one (lamb sin-offering, and one bird burnt-offering for one bird burnt-offering), this one, too, (in our case), since the rich man brings one (lamb), the poor man should bring one! Therefore, (to negate this) it is written \"two turtle-doves or two young pigeons\" — he brings two and not one.", + "3) (Vayikra 5:7) \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering\": (The dedication of) the sin-offering must precede (the dedication of) the burnt-offering. Alternately: that the burnt-offering be of the same species as the sin-offering (turtle-dove or young pigeon, respectively) (and that) if he separated his sin-offering and died, his heirs bring his burnt-offering. Alternately: What is the intent of \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering?\" I might think that since two (birds) are brought in place of a (lamb) sin-offering, they should both be sin-offerings, it is, therefore, written \"one for a sin-offering\" — and not two; \"one for a burnt-offering\" — and not two.", + "4) \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering\": the owner must dedicate them thus. And whence is it derived that if the Cohein dedicated them, his dedication stands? From: \"one for a sin-offering and one for a burnt-offering (Vayikra 5:6): \"and he shall bring them to the Cohein.\"", + "5) (Vayikra 5:8) \"and he shall bring them\": A bird (that became defective) cannot be redeemed (and replaced with another bird with its monies). (\"And he shall bring them) to the Cohein\": The burden of getting them (to the Cohein) is his. \"And he shall sacrifice the one for the sin-offering first\": What are we taught hereby? If that the sin-offering precedes the burnt-offering in all of its operations, is this not explicitly stated (Vayikra 5:10): \"And the second one he shall make a burnt-offering as prescribed (Vayikra 1:14)\"? Why, then, need this be repeated? To serve as a prototype (binyan av, see Hermeneutical Principles [Vayikra 1:3]) for all sin-offerings accompanied by burnt-offerings:", + "6) a bird sin-offering with a bird burnt-offering, a beast sin-offering with a beast burnt-offering, a bird sin-offering with a beast bird-offering — (In all of these instances) the sin-offerings precede the accompanying burnt-offerings.", + "7) \"and he shall pinch its head opposite (mul) its nape\": opposite the beholder of the nape, as it is written (Numbers 22:5): \"and it abides opposite (mul) me.\" \"but he shall not sunder (it)\": i.e., he shall pinch only one (shechitah) sign and not more. If he does it is unfit.", + "8) \"And he shall sprinkle from the blood of the sin-offering\": from the body of the sin-offering (and not from a vessel). \"upon the wall of the altar\": not upon the wall of the ramp, and not upon the wall of the heichal (the hall containing the altar), but upon the lower wall (under the red line). It would (seem to) follow: Now if a beast, whose burnt-offering is below, its sin-offering is above — a bird, whose burnt-offering is above, should it not follow that its sin-offering is above? It is, therefore, (to negate this) written (Numbers 22:5): \"and what remains of the blood shall be drained out at the base of the altar, (the wall from which) the left-overs of the blood are drained to the foundation — the bottom wall.", + "9) \"It is a sin-offering.\" All of its operations must be specifically intended as such — to exclude \"pinching\" which is not so intended.", + "10) (Vayikra 5:10) \"And the second one he shall make a burnt-offering as prescribed\": As prescribed for the sin-offering of a beast or as prescribed for the sin-offering of a bird, (that does not require sundering in its \"pinching,\" viz. Vayikra 5:7) above)? (Vayikra 1:15) \"And the Cohein shall bring it\" (a bird burnt-offering — as distinct from the \"pinching\" of a bird sin-offering (Vayikra 5:8) —) distinguishes a burnt-offering from a sin-offering. For you could say \"as prescribed for the sin-offering of a beast\" — Just as the sin-offering of a beast comes from chullin (mundane monies, and not from monies of the second tithe), and (is sacrificed only in) the daytime, and (only with) the right hand, so (do these apply to) a bird burnt-offering. R. Yishmael says: \"As prescribed\" (means) as prescribed for the sin-offering of a bird, (which precedes [Vayikra 5:8]). Just as with the sin-offering of a bird — \"opposite its nape,\" so with the burnt-offering of a bird, opposite its nape. R. Elazar b. R. Shimon says: As prescribed for the sin-offering of a bird. Just as with the sin-offering of a bird, he holds its head and its body and sprinkles (viz. Vayikra 5:9), so (does he do) with the burnt-offering of a bird. I might think that just as there (with the sin-offering of a bird), (only) one sign (is severed), here, too, (with the burnt-offering of a bird), (only) one sign should be severed. It is, therefore, (to negate this) written (in respect to the donative burnt-offering of a bird [Vayikra 1:15]): \"And he shall bring it,\" (and not the prescribed burnt-offering of a bird — our case — with the severing of the two signs)." + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 5:11) \"And if his hand does not attain to two turtle-doves or to two young pigeons, then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of fine flour for a sin-offering.\": R. Yehudah says: Beloved is a mitzvah in its time. For he brings a tenth of an ephah immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings a lamb or goat-kid.", + "2) R. Eliezer says: Beloved is a mitzvah in its time. For in (the area of altar) valuations (arachin) he brings a sela immediately, and we do not wait for him until he becomes wealthy and brings fifty selaim.", + "3) R. Shimon says: Beloved is a mitzvah in its time. For the fats (of the offerings) may be burned the entire night, and they override the Sabbath in their time, and we do not wait to burn them until the Sabbath has ended.", + "4) \"then he shall bring his offering wherein he has sinned, a tenth of an ephah of soleth\": This tells me (only) that \"a tenth of an ephah\" obtains with his obligatory offering. Whence do I derive that it obtains also with his donative offering? From \"his offering (in any event) … a tenth of an ephah.\"", + "5) \"a tenth of an ephah\": one-tenth of three sa'in, which is seven revi'in and an addition. \"soleth\": Just as soleth stated there (Exodus 29:2) is of wheat, so soleth stated here is of wheat. \"for a sin-offering\": Its monies must be designated as being for a sin-offering. \"he may not place oil upon it\": But he may place (oil) upon what remains (of the minchah offering). \"he shall not put frankincense upon it\": I might think that if he did place frankincense upon it, it becomes unfit; it is, therefore, written: \"for it is a sin-offering\" (and just as a beast sin-offering is not invalidated by frankincense, this bird sin-offering is, likewise, not invalidated by frankincense. Or, (I might think): \"it is a sin-offering\" — Even if he placed oil upon it, it is kasher; it is, therefore, (to negate this) written: \"it\" (with frankincense, is a sin-offering — but not with oil). And why do you see fit to permit it with frankincense and to invalidate it with oil? After Scripture includes, it excludes. Why do I permit it with frankincense? Because it can be picked off — and I invalidate it with oil, because it cannot be picked off.", + "6) (\"He shall not place oil upon it and he shall not put frankincense upon it.\"): I might think that this is speaking of two Cohanim, (one placing oil and the other, frankincense, but if one does both, he is liable for only one negative transgression; it is, therefore, (to negate this) written \"upon it,\" \"upon it\" — The focus is the body of the meal-offering, and not two Cohanim.", + "7) Or, perhaps the meaning is that he is not to place the vessel (of the oil or the frankincense) upon the vessel of the meal-offering; (it is, therefore, written \"upon it\" (the body of the meal-offering) - \"upon it\")", + "8) \"for it is a sin-offering\": R. Yehudah said: But the (daily) meal-offering of the high-priest is not a sin-offering and requires frankincense.", + "9) (Vayikra 5:12): \"And he shall bring it to the Cohein, and the Cohein shall take a fistful from it, his entire fistful, as its remembrance; and he shall cause it to smoke upon the altar, upon the fire-offerings of the L–rd; it is a sin-offering.\" (\"upon the fire-offerings\":) It must be devoted to this end. And (\"of the L–rd\"): it must be dedicated to the L–rd. \"it is a sin-offering\": All of its operations (taking the fistful, etc.) must be in the name of a sin-offering. \"it\": \"It is a sin-offering\" — to exclude one from which the fistful was not taken in the name of a sin-offering (and so with the other operations).", + "10) (Vayikra 5:13): \"And the Cohein shall make atonement for him, for his sin that he has sinned, of one of these.\" What is the intent of this (\"of these\")? For I might think: \"The most stringent of them (tumah of the sanctuary and its consecrated objects) should be subject to lamb or goat-kid; the less stringent (a court-mandated oath), to a bird; the least stringent (an oath of \"pronouncement\"), to the tenth of an ephah. It is therefore, (to negate this) written \"of one of these\" — to equate the least stringent to the most stringent vis-à-vis lamb and goat-kid, and the most stringent to the least stringent vis-à-vis the tenth of en ephah.", + "11) (Vayikra 5:13): \"and it shall be to the Cohein\": That is, the meal-offering service of the Cohein (if he himself is the sinner) can be performed by the Cohein himself. Or perhaps its intent is only to permit (the eating of what remains of) the tenth of an ephah of a Cohein (who sinned). And how would I satisfy (Vayikra 6:16): \"And every meal-offering of a Cohein shall be entire, (exclusively for the L–rd); it shall not be eaten\"? By his donative meal-offering; but his one tenth of the ephah may be eaten. It is therefore, (to negate this) written (\"and it shall be to the Cohein) as a meal-offering\" — as his donative meal-offering. Just as his donative meal-offering is not eaten, so the tenth of the ephah is not eaten. R. Shimon says: \"and it shall be to the Cohein as a meal-offering\": The tenth of an ephah of a Cohein is like the tenth of the ephah of an Israelite, viz. Just as a fistful is taken of the tenth of the ephah of an Israelite, so a fistful is taken of this tenth of an ephah (of a Cohein)." + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 5:15) (\"A soul, if it profanes, and sins unwittingly of the sanctified things of the L–rd, then he shall bring his guilt-offering to the L–rd\"): \"a soul\": to include the anointed (high-) priest as subject to profanation (me'ilah). (For I would think: It is written (Shemoth 30:33): \"If a man compounds its (the anointing oil's) like and places of it upon a stranger,\" but not upon the anointed priest, who is no stranger to it, (it is, therefore, written, to negate this, \"a soul,\" i.e., any soul). \"if it profanes (timol ma'al). \"Meilah\" is a change (from the sacred to the profane), viz. (Chronicles 5:25): \"And they profaned (vayimalu) the G d of their fathers, and went astray after the ba'alim,\" and (Bamidbar 5:12): \"A man, if his wife goes astray and profanes him.\"", + "2) \"if he profanes and he sins unwittingly in the sanctified things of the L–rd\": I might think that (even) if he derived benefit (from the object), but did not damage it, or if he damaged it but did not derive benefit from it, or it were attached to the ground, or it involved a messenger that did not perform his embassy — (I might think that even then he were liable); it is, therefore, written (here) \"and he sins,\" and it is written \"sin\" in respect to terumah (Bamidbar 22:9).", + "3) Just as with \"sin\" in respect to terumah, there is (liability only where there is) damage and benefit, he who damages benefits, the object damaged provides the benefit, the damage and the benefit are simultaneous, the object in question is not attached to the ground, and the messenger performed his embassy —", + "4) so with the sin here.", + "5) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah it is (only) he (himself) who eats and derives benefit, here, too, (there is liability only where) he (himself) eats and derives benefit? Whence do I derive (that there is liability, too) for: his eating (of consecrated food) and the eating of his (invited) neighbor, that they combine (for the minimum liability amount), his derivation of benefit (e.g., from the anointment oil) and that of his neighbor, his eating and the benefit of his neighbor, his benefit and the eating of his neighbor? From (the repetition) \"timol ma'al\" (lit., \"profanes, profanes,\" in any event).", + "6) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah, two eatings (each one short of the required amount for liability) do not combine (for liability), here, too, two eatings do not combine? Whence is it derived that if he ate today and ate tomorrow, derived benefit today and derived benefit tomorrow, derived benefit today and ate tomorrow, ate today and derived benefit tomorrow — even after three years in one act of forgetfulness — (whence is it derived that they combine )for liability)? From (the repetition) \"timol ma'al,\" (in any event).", + "7) But why should I not say that just as with \"sin\" in respect to terumah, (liability obtains only) when he takes it from (a state of) sanctity to (a state of) non-sanctity, here, too, the same applies? Whence do I derive that the same applies (even) when he takes it from (a state of) sanctity to (a state of) sanctity, as when there are brought from the sanctuary funds — the couple of sacrificial birds of those with a discharge (zavim), or of women who had given birth, one's sin-offering and guilt-offering, one's Pesach offering, or one's shekel? [Once he takes the monies out, he is guilty of meilah. These are the words of R. Shimon. And the sages say: He is not guilty of meilah until he sprinkles their blood] — (Whence is it derived that in the above instances he has committed an act of meilah? From (the repetition) \"timol ma'al,\" (in any event).", + "8) \"and sins unwittingly\" — to exclude (from an offering) his sinning deliberately. Now does this not follow a fortiori? If in other mitzvoth, where deliberate transgression is punishable by kareth (cutting-off), deliberate transgression is exempt (from an offering), meilah, where deliberate transgression is not punishable by kareth, does it not follow that deliberate transgression is exempt (from an offering)? — No, this may be the case with other mitzvoth, which are not subject to death (at the hands of Heaven), as opposed to meilah, which is subject to death (at the hands of Heaven). And since it is subject to death (at the hands of Heaven), (I would say that) deliberate transgression should not be exempt (from an offering)! It is, therefore, (to negate this), written \"unwittingly\" — to exclude deliberate transgression.", + "9) R. Elazar said: This one (the guilt-offering for meilah) comes for a sin, and a sin-offering comes for a sin. Just as a sin-offering does not come for deliberate transgression as it does come for unwitting transgression, this one, too, should not come for deliberate transgression as it does come for unwitting transgression.", + "10) Or, go in this direction: This one is called a guilt-offering, as other guilt-offerings are called a guilt-offering. Just as other guilt-offerings (such as that for theft (Vayikra 5:25) and that for intercourse with a betrothed Canaanite maidservant (Vayikra 14:21) come for deliberate transgression as for unwitting transgression, this one, too, should come for deliberate transgression as for unwitting transgression.", + "11) Let us see to what it is similar. Shall we derive a thing (meilah) that is subject to the death penalty (at the hands of Heaven) from a thing (such as the sin-offering for eating forbidden fats), which is subject to the death penalty (kareth, and which is not subject to an offering for deliberate transgression) and not be refuted by other guilt-offerings, which are not subject to the death penalty (and which come for both unwitting and deliberate transgression)? Or, go in this direction: Derive a two-year old male offering (the meilah ram [Vayikra 5:15]) from a two-year old male offering (that for unwitting transgression of forbidden fats, where there is no offering for deliberate transgression), and not be refuted by a one-year old female sin-offering (for other sins, where there is an offering for deliberate transgression). It is, therefore, (to resolve this impasse) written \"unwittingly\" — to exclude (from an offering) his sinning deliberately." + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 5:15): \"of the sanctified things of the L–rd\" — which are designated for the L–rd, to exclude lower-order sanctities, which are not \"for the L–rd\" (but are the property of the owners, for which reason they are not subject to meilah, neither in the flesh nor in the devoted portions, before the sprinkling of the blood.) This tells me (as being subject to meilah) only of bullocks that are burnt (on the altar) and kids that are burnt, which are entirely \"for the L–rd.\" Whence do I derive (for inclusion) a burnt-offering, whose skin is a gift to the Cohein; holy of holies, their flesh and their devoted portions, before the sprinkling of the blood; their devoted portions after the sprinkling of the blood; and lower-order offerings after the sprinkling of the blood? From \"the sanctified things of the L–rd,\" which is inclusive (in connotation).", + "2) Whence do I derive forbidden fats as subject to meilah? (For I would say that the meilah prohibition does not \"take\" on that of forbidden fats.) From \"the sanctified things of the L–rd.\" I might think that the blood (of holy of holies before sprinkling) was also included. It is, therefore, (to negate this) written \"of (and not all of) the sanctified things.\" Why do you see fit to include forbidden fats and to exclude blood? After the verse includes, it excludes. I include (forbidden) fats, which are like flesh in that they are susceptible of pigul (Vayikra 7:18), nothar (Vayikra 7:17), and tumah and I exclude blood, which is not thus susceptible.", + "3) Whence is it derived that things dedicated to Temple maintenance are subject to meilah? From: \"the sanctified things of the L–rd.\" This tells me only of his dedicating things appropriate for the altar to the altar; things appropriate for Temple maintenance, to Temple maintenance. But if he dedicated to Temple maintenance things appropriate for the altar; or to the altar, things appropriate for Temple maintenance; or to either of them things which are appropriate for neither of them, such as brine, vinegar, fish, or grasshoppers (the objects to be sold and the proceeds to revert to the source originally intended) — Whence is it derived that these objects are subject to meilah? From \"the sanctified things of the L–rd.\"", + "4) If he dedicated a hen to Temple maintenance, both it and its eggs are subject to meilah; a she-ass to Temple maintenance, both it and its milk are subject to meilah; turtle-doves to Temple maintenance, both they and their eggs are subject to meilah. A pit full of water; refuse full of foliage; a dove-cote full of doves; a tree full of fruits; a field full of seed — Whence is it derived that both they and what they contain are subject to meilah? From \"the sanctified things of the L–rd.\"", + "5) I might think that even if he dedicated turtle-doves to the altar their eggs would be subject to meilah; a pit and it was afterwards filled with water; refuse and it was afterwards filled with foliage; a dove-cote and it was afterwards filled with doves; a tree and it was afterwards filled with fruits; a field and it was afterwards filled with grass — I might think that what it contained was subject to meilah. It is, therefore, written, to exclude these, \"of the sanctified things of the L–rd.\" R. Yossi says: If one dedicates his field or his tree, both they and their growth are subject to meilah, for they are (regarded as) \"growths of the sanctuary.\"", + "6) \"Then he shall bring\": Even after Yom Kippur (see Section 10:3). \"a ram\": a sturdy one, a two-year-old. \"flock\": anything that can be subsumed in flock, even one that is mute, imbecilic, or dwarfish. \"of the flock\": not a pilgess (see Section 10:5) (\"by your valuation, silver shekalim, according to the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering.\") \"by your valuation, silver\": I might think dinarim (the cheapest of silver coins) was intended; it is, therefore, written \"shekalim.\" I might think copper shekalim; it is, therefore, written \"silver.\" I might think Babylonian, Median, or Cappaducian shekalim; it is, therefore, written \"according to the shekel of the sanctuary\" — selaim of kodesh, selaim of Tyre, (where all the weights of Moses were left). \"for a guilt-offering\": the money must be designated for a guilt-offering.", + "7) (Vayikra 5:16) \"And for what he sinned from the holy he shall pay\": to that specific \"holy\" (area that he profaned. If that of the altar, he pays to the altar; if that of Temple maintenance, to Temple maintenance. Whence is it derived (that he is liable for meilah) for even less than the amount of a perutah? For I would think that since he is not (technically) liable for meilah (of less than a perutah), he should not be liable for payment; it is, therefore, written: \"from the holy,\" to make him liable for meilah of less than the amount of a perutah). Whence do I derive that one pays the fifth and the guilt-offering on meilah of these (the first) payments? From: \"the holy he shall pay\" (connoting that the payments themselves become holy and one who profanes them must add a fifth and bring a guilt-offering).", + "8) \"and its fifth he shall add to it\": so that it and its fifth equal five (i.e., if the value is four, he shall not take one-fifth of that, but add an additional part). \"and he shall give it to the Cohein\": to exclude (his deriving benefit from) five dead sin-offerings, (which have no monetary value, in which instance he does not bring a meilah offering and does not add a fifth). \"and he shall give it to the Cohein and the Cohein\": I would think that if the meilah money came to the hands of the Cohein (to give to the Temple treasurer, and he did not do so, but used the money to purchase the intended offering), (I would think that) the Cohein would not be guilty of meilah; it is, therefore, written: \"and he shall give it to the Cohein and the Cohein\" to teach us that the Cohein is guilty of meilah.", + "9) \"and the Cohein shall make atonement for him (with the ram of the guilt-offering\"): What is the intent of this? Whence is it derived that if he brought his meilah (the principal) and he did not bring his guilt-offering (the ram) or that if he brought his guilt-offering and he did not bring his meilah, he has not complied (and is not forgiven)? From \"with the ram of the guilt-offering (the principal) and it shall be forgiven,\" which indicates that both are required. I would think that just as \"the ram of the guilt-offering is a categorical requirement (for forgiveness) so the one-fifth is a categorical requirement; it is, therefore, written: \"with the ram of the guilt-offering\" — The ram of the guilt-offering is a categorical requirement, but not the one-fifth. \"and it shall be forgiven\": This teaches us that his sin is not left \"suspended\" until Yom Kippur. I might think that even if he (the Cohein) \"sat\" and did not offer it (the owner nevertheless receives atonement); it is, therefore, written (\"and it shall be forgiven) him\" (i.e., only him for whom the service has been performed.)" + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 5:17): (\"And if a soul sin and do one of all the mitzvoth of the L–rd which may not be done, and he not know, and he be guilty, then he shall bear his sin.\") \"And if\" is in addition to the preceding subject, teaching that a doubt of having been guilty of meilah is subject to a suspended guilt-offering (as when one is in doubt as to whether he had eaten consecrated or non-consecrated meat.) These are the words of R. Akiva. R. Tarfon said to him: Why should he bring two guilt-offerings, (this one, and the regulation one if he discovers that he has committed meilah)? Let him, rather, bring meilah (the principal of the loss by meilah) and its fifth, (for if not, he will not be able to bring the regulation guilt-offering), and then let him bring a guilt-offering for two selaim (the lowest possible amount) and say: If I have, indeed, committed meilah, this is my meilah (payment) and this is my guilt-offering, and if I have possibly committed meilah, the money is a gift (to the sanctuary), and the guilt-offering is in suspension (to protect me from afflictions, until it becomes known to me that I have committed meilah); for of the kind that he brings for knowledge (of having committed meilah), he brings for doubt (of having done so).", + "2) R. Akiva said to him: Your words stand to reason for a minimal meilah; but if one suspects that he may have committed a meilah of one hundred maneh, is it not better for him that he bring a guilt-offering for two selaim and not bring a \"meilah in doubt\" for one hundred maneh? R. Akiva concedes, then, to R. Tarfon in the instance of a minimal meilah.", + "3) \"and he do one of all the mitzvoth\": to be liable (for a suspended guilt-offering for each one.) So that if there came before him a doubt (i.e., a possibility of having transgressed) in respect to forbidden fats, blood, nothar (Vayikra 7:17), and pigul (Vayikra 7:18) in one span of forgetfulness, he is liable for each one. If forbidden fats and permitted fats came before him and he ate one of them and he did not know which he ate; if his wife and his sister were in the house, and he lay with one of them and did not know with which one; Sabbath or weekday — If he performed labor on one of them at twilight, and did not know on which day — Whence is it derived that he brings a suspended guilt-offering? From: \"And if a soul sin and do one of all the mitzvoth of the L–rd which may not be done, and he not know, and he be guilty, then he shall bear his sin.\"", + "4) R. Yehudah says: If his wife, a niddah, and his sister were in the house and he sinned unwittingly with one of them and did not know with which one; Shabbath or Yom Kippur — If he performed labor on one of them at twilight and did not know on which one; if forbidden fats and nothar were before him and he ate one of them and did not know which one — R. Eliezer holds him liable for a sin-offering, (for, in any event, he sinned), and R. Yehoshua exempts him, (holding that a sin-offering is brought only for a particular sin). R. Yehudah said: R. Yehoshua also exempted him from a suspended guilt-offering. For it is written: \"if he sin … and he did not know\" — excluding this one (the above), who did know that he sinned. R. Shimon said: This itself (knowing that one has sinned, but not knowing the particular sin) is precisely what one brings a suspended guilt-offering for, it being written: \"if he sin and do … and he did not know (which sin)!\" He did, but he does not know what he did! The question to ask is: Whence is it derived that one brings a suspended guilt-offering when he is in doubt as to whether he has sinned or not?", + "5) \"and he did not know\" — to exclude his knowing (afterwards, in which instance he brings only the sin-offering, for which he is liable). I might think that this applies to both the not knowing of the lesser sins (such as eating carrion and the like, of the negative commandments deliberate transgression of which is not punishable by kareth) and the not knowing of the graver sins, (deliberate transgression of which is punishable by kareth). All were in the category (of bringing a suspended guilt-offering). If I have exempt (from this offering) their knowing, does it not follow that I should exempt their not knowing? Or, the reverse: If I have made liable (for the guilt-offering) their not knowing, does it not follow that the knowing should be liable? (And which) \"knowing\" did Scripture exempt (from the guilt-offering)? That of the graver sins, their being exempt from the guilt-offering because of their being liable for the sin-offering; (but transgressors of negative commandments not liable for a sin-offering would be liable, in any event, for a guilt-offering).", + "6) But is there not a different a fortiori argument, viz.: If in the place where the \"knowing\" of the graver sins is liable for a sin-offering, their \"not knowing\" is exempt from a sin-offering, in the place where the \"knowing\" of the lesser sins is exempt from a guilt-offering, should it not follow that their \"not knowing\" is exempt from a guilt-offering? Or, the reverse: If in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, their \"knowing\" is liable for a sin-offering, in the place where the \"not knowing\" of the lesser sins is liable for a guilt-offering, should it not follow that their \"knowing\" should be liable for a guilt-offering? A different a fortiori argument: If in the place where the \"knowing\" of the graver sins is liable for a sin-offering, the \"knowing\" of the lesser sins is exempt from a guilt-offering, in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, should it not follow that the \"not knowing\" of the lesser sins should be exempt from a guilt-offering? Or, the reverse: If in the place where the \"not knowing\" of the graver sins is exempt from a sin-offering, the \"not knowing\" of the lesser sins is liable for a guilt-offering, in the place where the \"knowing\" of graver sins is liable for a sin-offering, should it not follow that the \"knowing\" of the lesser sins should be liable for a guilt-offering? It is, therefore, written \"and he be guilty (ve'ashem)\" - \"and he be guilty,\" to posit an identity (gezeirah shava, viz. Hermeneutical Principles 2) — Just as the \"ve'ashem\" there (Vayikra 4:27, in respect to an individual sin-offering) speaks of a sin, deliberate transgression of which is punishable by kareth, and unwitting transgression by a sin-offering, so the ve'ashem here (Vayikra 5:17, in respect to a suspended guilt-offering) speaks of a sin, deliberate transgression of which is punishable by kareth and unwitting transgression by a sin-offering. (And the other negative commandments are not thus liable. And since (in the presence of a gezeirah shaveh) we do not entertain any a fortiori arguments, if it becomes known, too, he is exempt from a guilt-offering.)", + "7) \"and he not know and be guilty, then he shall bear his sin.\" R. Yossi Haglili says: Scripture punishes one who does not know. If Scripture thus punishes one who does not know, how much more so one who knows (and transgresses)!", + "8) R. Akiva says: If one eats forbidden fats, he brings a sin-offering for a sela. If he is in doubt as to whether or not he has eaten, he brings a guilt-offering for two selaim. If Scripture thus punishes one for an unwitting sin, how much more so will he be punished for a deliberate one!", + "9) R. Menachem b. R. Yossi says: If one derives enjoyment the worth of a perutah from the sanctuary, he brings the meilah payment and a fifth and a guilt-offering for two selaim. Compute the number of perutoth in two selaim — close to two thousand. If Scripture thus punishes one who was accosted with a possibility of transgression, how much more will be the reward of the doer of a mitzvah!", + "10) R. Yossi says: If you would like to know the reward of the righteous in time to come, go and learn it from the first man, who was commanded only one negative commandment, (not to eat from the tree), and transgressed it. See how many deaths were ordained for him and his generations and the generations of his generations until the end of all the generations. (If so,) one who repents of pigul and nothar and who afflicts himself on Yom Kippur, how much more so will merit be accorded him and his generations and the generations of his generations until the end of all the generations.", + "11) R. Akiva says: It is written (Devarim 19:15): \"By word of two witnesses or by word of three witnesses, etc.\" If \"two\" constitutes valid testimony, why does Scripture specify \"three\"? To be as exacting in the punishment of the third as in that of the others. If Scripture thus punished the accessory to a transgression as (severely as) the transgressors themselves, how much more so will the accessories to a mitzvah be rewarded (as profusely) as the doers themselves!", + "12) Rabbi says: It is written (Devarim 19:5): \"And one who comes with his neighbor in the forest to chop wood, and his hand swing the axe to cut the tree, and the iron slip from the haft and it find his neighbor and he die — he shall flee to one of these cities (or refuge), and he shall live.\" Scripture ordained the saving of the life of one who unwittingly slew another. Deduce therefrom: The collector of charity, the feeder of the poor, the doer of lovingkindness — how much more so will his life be granted him!", + "13) R. Elazar b. Azaryah says: It is written (Devarim 24:19): \"When you reap your harvest in your field, if you forget a sheaf in the field, do not return to take it; to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be, so that the L–rd your G d will bless you in all the work of your hands.\" Scripture (hereby) ordained a blessing for one to whose hand a mitzvah came without his intending it. Derive from this that if a sela were tied in one's garment, and it fell, and a poor man found it, and fed himself with it that Scripture accords him a blessing just as (it does) one who forgets a sheaf in his field.", + "14) See Chapter 20:6" + ], + "Chapter 21": [ + "1) (Vayikra 5:18) (\"And he shall bring a ram without blemish, from the flock, by your valuation for a guilt-offering to the Cohein. And the Cohein shall make atonement for his unwitting sin, wherein he sinned unwittingly. For he did not know, and it will be forgiven him.\") \"And the Cohein shall make atonement, etc.\": Whence is it derived that if there came before him a possibility of forbidden fats, and he did not know (that it came before him, or that it might possibly have come before him; and there came before him again) a possibility of forbidden fats and he did not know — and blood, and pigul in one span of forgetfulness — (Whence is it derived) that he is liable for each one? From \"his unwitting sin.\" If it came before him (definitely), and he did not know, whence is it derived that he is liable for only one (guilt-offering)? From \"wherein he sinned unwittingly.\" If there came before him a possibility of forbidden fats and he knew, (and, again,) a possibility of forbidden fats and he knew — Rebbi says: Whence is it derived that just as he brings a sin-offering for each one, so he brings a suspended guilt-offering for each one? From \"for his unwitting sin.\"", + "2) R. Elazar b. R. Shimon and R. Shimon b. R. Yehudah said in the name of R. Shimon: He is liable for only one, it being written \"for his unwitting sin wherein he sinned unwittingly.\" \"For he did not know (of the 'possibility' having come before him)\" — to exclude his being informed by others. I might think (that he is not liable) even though he does not deny (their words); it is, therefore, written \"For he did not know, and it will be forgiven him\" — but if he does know, it will not be forgiven him.", + "3) (Vayikra 5:19): \"It is a guilt-offering; he has been guilty (ashom asham) to the L–rd.\" Whence is it derived that if one brought a suspended guilt-offering, slaughtered it and sprinkled its blood, and afterwards it became known to him that he had sinned or it became known to him that he had not sinned — whence is it derived that he may eat it (and it is not reckoned as non-consecrated food (chullin) slaughtered in the Temple court)? From \"a guilt-offering.\" I might think (this to be so) even if the blood has not been sprinkled. It is, therefore, written \"It.\" What is to be done with it? The blood is spilled out and the flesh goes to the \"house of burning.\" If the blood has been sprinkled it may be eaten. R. Yossi says: Even if the blood is in the vessel, it may be sprinkled and the flesh eaten.", + "4) I might think that even if it has not been slaughtered, (it should be slaughtered); it is, therefore, written \"It\" (to exclude such an instance.) What is to be done with it? It is to go out to pasture with the flock, (it being regarded as any other animal). These are the words of R. Meir. The sages say: It is to graze until it contracts some blemish, after which it is sold and its monies used for a (communal) guilt-offering. R. Elazar says: It is to be offered up; for if it does not come for this sin, it comes for some other sin.", + "5) \"he has been guilty to the L–rd\": to include (as going to the L–rd) monies left over (from guilt-offering dedications). I might think that all of it should go for Temple maintenance; it is, therefore, (to negate this,) written: \"It is a guilt-offering.\" If it is a guilt-offering, I might think that all of it should go to the Cohein; it is, therefore, written: \"he has been guilty to the L–rd.\" How is this (to be reconciled)? The surplus (monies) of guilt-offerings fall as a donation and burnt-offerings are purchased with them, the flesh to go (as a burnt-offering) to the L–rd; and the hides, to the Cohanim.", + "6) This tells me only of the surplus of guilt-offerings. Whence do I derive the same for the surplus of sin-offerings, the tenth of the ephah of the bird-couples of zavim and zavoth (those with genital discharges), and the bird-couples of women who had given birth, and the bird-couples of the surplus of the offerings of a Nazirite and of a leper and of one who dedicates his possessions (to the sanctuary) and there are among them things appropriate for the altar — wines, oils, fine flours and birds — Whence is it derived that they are to be sold with those things in mind and burnt-offerings purchased with their monies? From: \"he has been guilty\": This was expounded by Yehoyada the high-priest: \"It is a guilt-offering; he has been guilty to the L–rd\" — This is the principle: Everything that comes because of sin or guilt — burnt-offerings should be purchased (with their monies), the flesh to go to the L–rd, and the hides to the Cohanim. Two verses are thus satisfied — \"a gift-offering to the L–rd\" and \"a gift-offering to the Cohein.\" And it is written (II Kings 12:17): \"The (surplus) monies of a guilt-offering and the (surplus) monies of sin-offerings shall not be brought to the house of the L–rd (for Temple maintenance); to the Cohanim shall they be.\"", + "7) Whence is it derived that the guilt-offering brought for (cohabitation with) a betrothed Canaanite maidservant, shifchah charufah (Vayikra 19:20) should be bought only with silver shekalim? From (Vayikra 5:19) \"ashom asham\" (the connotation of which is that the valuation of all guilt-offerings is to be in silver shekalim). I might think that I also include the guilt-offering of a Nazirite and of a leper. It is, therefore, written (to negate this) (Vayikra 7:5) \"It (is a guilt-offering.\") And why do you see fit to include the shifchah charufah guilt-offering and to exclude that of a Nazirite and of a leper? — After Scripture includes, it excludes. I include the shifchah charufah guilt-offering, which (as in the above) is a ram, and I exclude that of the Nazirite and the leper, which is not a ram." + ], + "Chapter 22": [ + "1) (Vayikra 5:21) (\"If a soul sin, and commit a profanation against the L–rd, and deny to his neighbor a pledge or a deposit or a theft, or if he oppress his neighbor\") Why is \"his neighbor\" written twice? \"his neighbor\" — to exclude (from a guilt-offering for denial) the Exalted (i.e., the sanctuary); \"his neighbor\" — to exclude others (i.e., idolators). I might think (that this applies even) if one said to his neighbor \"I ate today,\" and he had not eaten; \"I went to this and this city,\" and he had not gone — it is, therefore, written \"if he sin … and deny.\" This applies only to a denial preceded by a sin and not to a denial not preceded by a sin.", + "2) Rebbi says: \"and he deny to his neighbor a pledge or a deposit or a theft, or if he oppress his neighbor, (Vayikra 5:22) or if one find a lost object and deny it, and swear falsely\": All of these are of a monetary nature — to exclude such things which are not of a monetary nature.", + "3) \"and commit a profanation against the L–rd\": R. Yossi Haglili says: to include lower order sanctities, which are the property of the owner. Ben Azzai says: to include peace-offerings, excluding the beast tithe, which is not considered his property. Abba Yossi b. Dostai says: Ben Azzai was speaking only of a bechor (a first-born). R. Shimon says: Both holy of holies and lower order sanctities, for which a man is responsible, come under \"and he deny to his neighbor.\" Those for which he is not responsible come under \"against the L–rd and he deny.\"", + "4) R. Akiva says: What is the intent of \"and commit a profanation against the L–rd\"? Because the lender and the borrower and the taker and the giver act only in the context of writ and witnesses, therefore, when one denies, he denies the witnesses and the writ, but one who deposits a pledge with his neighbor wants no one to know about it but the \"Third Party\" among them, and when he denies, he denies the \"Third Party\" among them.", + "5) \"and he deny to his neighbor\": I might think (a denial) of words; it is, therefore, written: \"a pledge,\" which is (a denial) of money — to exclude what is not money.", + "6) (Why all these forms of denial? For if that of a pledge alone were written), I might say: Why (is there liability in) the case of a pledge? Because he has no right to spend it — as opposed to the case of a loan, where he does have a right to spend it. It is, therefore, written \"or a deposit\" (i.e., a loan). Then I might say: Why (is there an expiatory guilt-offering) in the case of the others? Because they (the objects) were given to him freely — as opposed to the case of theft, where (the object) was not given to him freely. It is, therefore, written \"or a theft.\" Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For something is taken from the possession of the owner — as opposed to the case of withholding the wages of a hired man, where nothing is taken from the possession of an owner. It is, therefore, written \"or if he oppress his neighbor.\" Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For both of them know (that the second \"took\" something) — as opposed to the case of finding a lost object, where both do not know, (but only the finder). \"and he deny it\" (the object, and not (having seen) its finder (and denying having seen him). Ben Azzai says: There are three kinds of (oaths in connection with) lost objects: knowing of it but not knowing of its finder (and denying under oath that he had seen it in that neighborhood, which might have led to the owner's inquiring about it and recovering it); (knowing) of its finder, but not of it (i.e., of its identifying signs); (knowing) neither of it nor of its finder.", + "7) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For it is possible to know them (i.e., to see the damage) — as opposed to cases where it is impossible to know them, such as: mixing wine with water, oil with (extract of) galubia (a kind of grass), honey with mei mayan, resin with ass milk, myrrh with nettles, horse-bears with sand, folium with vine-leaves. It is, therefore, written (to include liability for such cases) (Vayikra 5:22): \"and he swears over falsehood\" — over anything which contains falsehood.", + "8) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For (they treat of things that) do not damage (others) — as opposed to things that do damage, such as: one man's wounding another, a possession against a possession (e.g., one ox against anther), a man against a possession, a possession against a man. It is, therefore, written (to include liability in such instances) (Vayikra 5:22): \"(and he swears falsely) in one of all these things that a man does to sin in them.\"", + "9) Then I might say: Why (is there liability in) the case of the others? For (they treat of things that are subject to) payment of the principal — as opposed to double payment, \"four and five\" payment, (payment for) rape, inducement (to intercourse), and libel. It is, therefore, written (to include liability for these) (Vayikra 5:21): \"and he commit a profanation against the L–rd.\"", + "10) \"one of all,\" \"in it\" and \"in them\" and \"of all\" are clauses of exclusion — to exclude: one saying to his neighbor, \"You injured me on the Sabbath\" and the other denying it; \"You set fire to my sheaves on the Sabbath\" and the other denying it; a father saying to his son, \"You struck me and wounded me,\" and the son saying, \"I did not strike you and wound you.\" It is, therefore, written, (in respect to these instances): \"one of all,\" \"in it\" and \"in them,\" and \"of all,\" for exclusion. Why do you see fit to include the others and to exclude these? After Scripture includes it excludes. I include the others, where capital judgment is not involved, and I exclude these, where capital judgment is involved.", + "11) R. Shimon said: I might think that if one said to his neighbor: You raped or enticed my daughter, and the other denied it — (or) if one's servant said to him: You knocked out my tooth or: You blinded my eye, and he denied it — I might think that he were liable; it is, therefore, written: \"and he deny to his neighbor a pledge, or a deposit, or a theft, or if he oppress his neighbor, or if he find a lost object and deny it, and swear falsely, etc.\" What is common to all of the above is that they are not (i.e., they do not involve) penalty payments — to exclude the aforementioned, which are penalty payments." + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 5:23): (\"And it shall be, when he sinned and he is guilty, then he shall return the theft that he has stolen, or the oppression that he has oppressed, or the pledge which was deposited with him, or the lost object which he found.\") \"And it shall be\": Immediately, what shall he do? \"then he shall return, etc.\" If (only) \"then he shall return\" were stated, I might think: specifically (the stolen object, and if it were lost, he need not return anything). It is, therefore, written (Vayikra 5:24): \"and he shall pay (for) it (if he cannot find it). (\"and he shall pay): I might think that he should (both) return (the object) and pay (in addition). And do not wonder about this, for a thief pays double, and, if he slaughtered and sold (the animal), four or five times (its worth). It is, therefore, (to negate this) written the theft,\" itself, and he does not (both) return (it) and pay (in addition).", + "2) \"then he shall return the theft that he has stolen\": What is the intent of \"that he has stolen\"? I might think that he pays a guilt-offering for what his father stole. It is, therefore, written \"that he has stolen.\" He pays for his own theft and not for his father's. I might think that he need not return it at all (but simply pay its value). It is, therefore, written: \"(the thing) that he has stolen.\" ", + "3) \"or the oppression that he has oppressed\": What is the intent of \"that he has oppressed.\" I might think that he pays a guilt-offering for the \"oppression\" of his father. It is, therefore, written \"that he has oppressed.\" He pays for his own \"oppression\" and not for his father's.", + "4) I might think that he need not return it at all; it is, therefore, (to negate this) written \"eth the oppression\" (\"eth is a term of inclusion). What is the intent of \"which was deposited with him\"? So long as it is with him, he returns it (and may not pay for it instead). If it is not with him, he pays for it.", + "5) And I still would say: When does he not pay a fifth and a guilt-offering for what his father stole? When neither he nor his father swore. But if he swore and not his father; his father and not he; he and his father (if they both swore on the same theft), whence is it derived (that he does not pay a fifth and a guilt-offering for what his father stole)? From \"that (asher) he has stolen,\" and \"asher he has oppressed,\" and \"asher was deposited with him,\" and \"asher was found,\" (the force of \"asher\" being to exclude the son from payment in all of these instances).", + "6) I still would say: When does the son pay the principal for his father's theft? When both he and his father swore. But whence do I derive the same when there swore: he and not his father; his father and not he; neither he nor his father? From \"eth the theft,\" \"eth the oppression,\" \"eth the deposit,\" \"eth the lost object\" — they pay in any event, (the force of \"eth\" being to include the son for payment of the principal in all of these instances).", + "7) Whence is it derived that what is stated above, (namely, \"a deposit\") (Vayikra 5:21), (but not repeated in 5:23) is included below (in all of the halachoth that apply to the others)? From (Vayikra 5:24): \"of all.\" \"that he swears upon it falsely\" — until he intends it (the falsehood, excluding an instance in which he mistakenly thought that he was swearing to the truth, in which case he is exempt). From here it is seen that there is liability for wittingness in the (false) oath, and for unwittingness in the oath (i.e., not knowing that it is forbidden) in combination with wittingness (in denial) of the pledge, and that there is no liability for (complete) unwittingness. What is the liability for wittingness? A guilt-offering (valuated) in silver shekalim.", + "8) \"of all that he swears upon falsely and he shall pay … and its fifth\": He pays (the fifth) only after the oath (and not if there is denial alone, without an oath). Now does this not follow a fortiori? If one who (falsely) claims that something was stolen from him, who pays kefel (double payment), pays only after the oath, this one, who does not pay kefel, does it not follow that he should pay (the fifth) only after the oath? — No, (it may be argued that) this is true only of the first, who does not pay a fifth and a guilt-offering, whereas this one does pay a fifth and a guilt-offering, wherefore it may be contended that since he pays a fifth and a guilt-offering, he should pay it both before and after the oath. It is, therefore, written, to indicate that he pays only after the oath \"of all that he swears upon falsely and he shall pay … and its fifth.\" ", + "9) \"and he shall pay it\": He pays it, but he does not pay kefel. Now should it not follow a fortiori (that he does pay kefel)? For if one who (falsely) claims that something was stolen from him, who does not pay a fifth and a guilt-offering, pays kefel, then this one, who does pay a fifth and a guilt-offering, should it not follow that he pays kefel! It is, therefore written (to negate this): \"and he shall pay it\" — It is it that he pays and not kefel.", + "10) I would then exclude the payment of kefel, but not that of \"four and five\"! It is, therefore, written \"with its principal\" — It is its principal that he pays, and not kefel and not \"four and five.\"", + "11) It would follow a fortiori that one who (falsely) claims that something was stolen from him should pay a fifth and a guilt-offering (along with kefel), viz.: Now if this one, who does not pay kefel pays a fifth and a guilt-offering, then the first, who does pay kefel, should it not follow that he pays a fifth and a guilt-offering! It is, therefore, (to negate this) written: \"with its principal and its fifth he shall add to it\" — One who pays with the principal adds a fifth; but one who pays kefel and four and five does not add a fifth.", + "12) \"vechamishithav\" (lit., and its fifths\"): This teaches us that (if he gave the claimant the principal and swore that he had given him the fifth, and subsequently admitted that he had sworn falsely, the fifth is accounted a principal and) he pays a fifth on the fifth, (and so, progressively,) until the principal (of the fifth) is less than the value of a perutah. (\"and its fifth he shall add upon it\"): so that it and its fifth are five (equal parts). \"to whom it belongs shall he give it on the day of his guilt.\": and not to his (the sender's) messenger to bring it to him. I might then think that he shall not give it to beth-din (on his behalf) or to his heir. It is, therefore, written \"shall he give it\" (a superfluous construction, implying that there are others who may accept it for him).", + "13) \"on the day of his guilt\": Beth Shammai say: (This refers to the status of the stolen object on the day that he was found guilty of the theft.) The owner suffers the loss (if the object decreased in value from the time of the theft to the time of the conviction) and he reaps the gain (if it increased in value). Beth Hillel say: (\"the day of his guilt\" refers to) the time it was removed (from the owner's domain). R. Akiva says: (It refers to) the time that he was indicted (in beth-din).", + "14) (Vayikra 5:25): \"And his guilt-offering shall he bring to the L–rd, a ram without blemish from the flock, by your valuation, for a guilt-offering to the Cohein.\" (See Chapter 20:6). \"And the Cohein shall make atonement for him before the L–rd, and it shall be forgiven him for one of all (the transgressions) that he does to incur guilt thereby.\" (See Chapters 15 and Vayikra 5:16)" + ], + "Chapter 23": [] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 6:2) (\"Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-offering. It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night until the morning; and the fire of the altar shall be kindled thereby.\") \"Command\": \"Command\" connotes a prompting to zeal, for the immediate situation and for future generations. R. Shimon said: Such prompting is all the more necessary where monetary loss (\"upon its firewood on the altar all the night\") is entailed.", + "2) R. Yossi Haglili says: From (Shemoth 29:37): \"All that touches the altar shall become consecrated,\" I would think that both things fit for the altar and things unfit for the altar are herein subsumed; it is, therefore, written (Shemoth 29:38): \"And this is what you shall offer upon the altar: lambs, etc.\": Just as lambs are fit for the altar, (so all thus fit are included) — to exclude that which is not fit.", + "3) R. Akiva says: From \"All that touches the altar shall become consecrated,\" I would think that both things fit for the altar and things unfit for the altar are herein subsumed; it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.): (\"It is the) burnt-offering.\" Just as a burnt-offering is fit for the altar, (so all thus fit are included) — to exclude that which is not fit.", + "4) R. Yehoshua says: \"It is the burnt-offering upon its firewood.\": Just as a burnt-offering, which is fit for the fire, once it goes up, does not come down (whether fit or unfit), so all things that are fit for the fire, once they go up, they do not come down.", + "5) R. Gamliel says: \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar\": Just as a burnt-offering, which is fit for the altar, once it goes up, does not come down, so all things that are fit for the altar, once they go up, they do not come down.", + "6) There is no difference between R. Gamliel and R. Yehoshua but blood and libations (that have become unfit). R. Gamliel says they do not come down (being fit for the altar), and R. Yehoshua says they do come down (not being fit for the fire).", + "7) R. Yehudah says: \"This,\" \"It,\" \"the burnt-offering.\" These are (three terms of) exclusion — to exclude: an animal that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out, and one whose blood was brought outside the curtains, (in which cases, if it was brought up to the altar, it is taken down). R. Shimon says: \"burnt-offering\" — This implies one that is fit. Whence is it derived (that the following, if they were brought up are not taken down?): one that was allowed to remain overnight (without being sacrificed); one (whose blood or devoted portions) went outside (the curtains); one that became tamei; one that was slaughtered outside of its (authorized) time or place; one whose blood was received or sprinkled by those unfit (for this service); those (such as burnt-offerings and peace-offerings), (whose blood is) to be applied below (the red line), which (i.e., the blood of which) was applied above, and those (such as sin-offerings), (whose blood is) to be applied above, which was applied below; or those which were to be applied outside (the Temple court), which were applied inside; and a Pesach or a sin-offering which were not specifically slaughtered as such. (Whence is it derived that if the foregoing were brought up they are not to be taken down?) From \"This is the law of the burnt-offering\" (olah, lit., \"which goes up:) — There is one law for all (offerings) that go up (on the altar); if they go up, they are not to be taken down.", + "8) I might think that the following, too, if they went up, should not come down: (an animal) that had sodomized (a man) or that had been sodomized; (an animal) that had been devoted (to idolatry); (an animal) that had been worshipped; (an animal given as) a harlot's hire or as the exchange (of a dog, viz. Devarim 23:19); (an animal born of) heterogeneous breeding; a torn animal (treifah); (an animal extracted by) caesarian section; and blemished animals. (Whence do I derive that if they went up, they are to be taken down?) From \"This (is the law of the burnt-offering.\") And why do you see fit to include these (mentioned before) and to exclude these (just mentioned)? — After Scripture included; it excluded. I include (as not to be taken down) those that became unfit after they had entered the azarah, and I exclude those that became unfit not after having entered (but before).", + "9) The words of R. Shimon resolve themselves into a principle, viz.: Everything that became unfit in the azarah is accepted by the azarah (i.e., if it was brought up, it is not taken down.) If it did not become fit in the azarah, (but before entering), the azarah does not accept it. R. Akiva rules it (a blemished animal) fit (to remain on the altar), for a blemish in a bird is kasher. R. Chananiah, the adjutant high-priest says: My father would \"swipe\" (but not directly remove) blemished animals from the altar. I might think that the libations, too, (which accompany the sacrifices), once they went up were not taken down; it is, therefore, written, \"burnt-offering.\" Just as a burnt-offering comes \"because of itself,\" (so all offerings which come \"because of themselves\" are not taken down) — to exclude libations, which come not because of themselves (but became of the offerings which they are accompanying).", + "10) From this it follows: If the offering is fit and the libations unfit; the offering unfit and the libations fit; even if both are unfit — the offering is not taken down and the libations are taken down, (for the libation came only because of the offering).", + "11) From (Shemoth 29:37): \"All that touches the altar shall become consecrated\" we learn that the altar consecrates what is appropriate for it. Whence do we derive that even the ramp (leading to the altar) consecrates what is appropriate for the altar? From \"eth the altar\" (\"eth\" connoting inclusion). Whence do I derive that even the ministering vessels consecrate what is appropriate for them? From (Shemoth 30:29): \"And they (the ministering vessels) shall be holy of holies. All that touches them shall be consecrated.\"", + "12) A (ministering) vessel for (things that are) wet, i.e., dishes and sprinklers for blood, wine, and oil) consecrates what is wet. A measure for (things that are) dry (e.g., meal) consecrates what is dry. And a vessel for wet does not consecrate what is dry; and a measure for dry does not consecrate what is wet. Ministering vessels that were punctured — if they can perform the function for which they were used when they were whole — consecrate (what touches them); if not, they do not. And all of them do so only in the azarah.", + "13) \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night until the morning\": They were to be placed (there at sunset if they had not been sacrificed in the daytime) and they were left burning on the altar the entire night. This tells me only of things which are fit to be burnt at night such as the limbs and fat-pieces of burnt-offerings and the fat-pieces of other offerings. Whence do we derive the same for those things which are fit to be burnt in the daytime (but were not), such as: the fistful, the incense, the frankincense, the wood (gift), the meal-offerings of the Cohanim, the meal-offering of the anointed (high-) priest, and the libation meal-offering? From \"the law of the burnt-offering,\" which is comprehensive (for all offerings).", + "14) You say that \"all the night\" signifies that they were to be placed there at sunset and left burning on the altar the entire night. But perhaps it signifies that they are to be lifted from the ground to the altar the entire night. (This cannot be contended, for) \"There shall not remain the fat of My festival offering until morning\" (Shemoth 23:18) (already) teaches that they are to be lifted from the ground to the altar the entire night.", + "15) How, then, am I to construe \"It is the burnt-offering upon its firewood on the altar all the night, etc.\"? That they are to be placed there at sunset (if they had not been sacrificed in the daytime) and left burning (on the altar) the entire night. What is the intent of \"until the morning\"? If it is not needed for the burning of the limbs, learn it as applying to the removal of the ashes, that they could be removed from the altar the entire night until the morning.", + "16 \"and the fire of the altar shall be kindled thereby\": Whence is it derived that the fire of the inner (incense) altar is to be kindled only from that of the outer altar? From: \"the fire of the altar shall be kindled thereby.\" Whence is it derived that the same applies to the fire (i.e., the coals) of the coal pan (which were brought into the holy of holies for the burning of the incense of Yom Kippur) and to the (fire of) the menorah? It follows, viz.: \"Burning\" is stated in respect to the inner altar, viz. (Shemoth 30:7): \"shall he burn it\" (the incense, on the inner altar), and \"burning\" is stated in respect to the coal pan and the menorah. Just as the fire for the inner altar comes from the outer altar, so the fire for the coal pan and the menorah comes from the outer altar. — But why not go in this direction: \"Burning\" is stated in respect to the inner altar and \"burning\" is stated in respect to the coal pan and to the menorah — Just as the fire for the inner altar comes from the altar outside of it, so the fire for the coal pan and the menorah should come from the altar (directly) outside of them (i.e., the inner altar)! It is, therefore, (to negate this) written (in respect to the outer altar, Vayikra 6:6): \"A continuous fire shall burn upon the altar; it shall not be extinguished\" — The continuous fire, too, that I told you of (in respect to the menorah, Shemoth 27:20) should be only from the outer altar. This suffices for the fire of the menorah. Whence do I derive the same for (that of) the coal pan? It follows, viz.: \"Fire\" is written in respect to the menorah, and \"fire\" is written in respect to the coal pan. Just as there (the menorah, the fire is taken from that) on the outer altar; here, too, (in respect to the coal pan, the fire is taken from that) on the outer altar. — But why not go in this direction: \"Fire\" is stated in respect to the incense, and \"fire\" is stated in respect to the coal pan. Just as there (in respect to the incense (altar), the fire is taken from that) nearest it (i.e., the outer altar); here, too, (in respect to the coal pan, the fire should be taken from that altar) nearest it (i.e., the inner altar)! It is, therefore, (to negate this) written(Vayikra 16:12): \"And he shall take a full coal pan of coals of fire from off the altar before the L–rd.\" Which is the altar, part of which, but not all of which, is \"before the L–rd\"? The outer altar, (which faces the sanctuary, as opposed to the inner altar, which is entirely in the sanctuary). " + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 6:3) \"And the Cohein shall put on his linen (bad) garment (middo)\": \"middo\": kemidatho (\"fit to size\"). \"bad\": byssus; \"bad\": new; \"bad\": doubled (with six-folded strands); \"bad\": that other garments not be worn with them. I might think that flaxen garments should not be worn with them, but that woolen garments could be worn with them; it is, therefore, (to negate this) written \"bad.\" I might think that consecrated garments should not be worn with them, but mundane garments could be worn with them. It is, therefore, (to negate this) written \"bad.\" \"shall he put on his flesh\": What is the intent of (the seemingly superfluous) \"shall he put on\"? To include the mitznefeth (the turban) and the avnet (the belt). These are the words of R. Yehudah. R. Dossa says: To include the (four linen) garments of the high-priest as being kasher for the ordinary Cohein. Rebbi says: There are two arguments against this: Is the avnet of the high-priest (on Yom Kippur) the same as that of the ordinary priest? (The first was of linen alone and the second, of a variety of materials!) And, furthermore, will the garments that served for the highest holiness \"descend\" to the service of a lesser holiness! The intent of \"shall he put on,\" rather, is that even worn garments may be used. ", + "2) R. Shimon says: From \"bad\" I already know that the four garments (of the high-priest) are subsumed, it being written (Vayikra 16:32): \"And he (the high-priest) shall put on the linen garments, the holy garments.\" If so, why is \"middo bad\" needed? For kemidatho (\"fit to size\").", + "3) \"and linen breeches shall he put upon his flesh\": and not a plaster (intervening) on his flesh. The intent of \"linen breeches shall there be upon his flesh,\" stated elsewhere (Vayikra 16:4) is that nothing is to be put on before the breeches.", + "4) (Vayikra 6:3): (\"And he shall lift up the ashes from the fire consuming the burnt-offering upon the altar\") I might think (that this refers to the ashes of) the wood; it is, therefore, written \"burnt-offering.\" If \"burnt-offering,\" I might think (that this refers to) the limbs of the burnt-offering; it is, therefore, written \"from the fire consuming\" (lit., \"that the fire shall consume\"). How is this effected? He scoops out the inner coals (i.e., the wholly consumed portions), and goes down. (\"and he shall place them beside the altar\"): \"and he shall place\": gently; \"and he shall place them\": all of them; \"and he shall place them\": that they not scatter. \"beside the altar\": close to the altar. Whence is it derived that the limbs and fat-pieces that had not been consumed since the evening are removed to the sides of the altar, and if the sides cannot contain them they are arranged on the sovev (the gallery around the altar) or on the ramp until the wood pile is arranged, when they are returned to it? From: \"that the fire shall consume the burnt-offering upon the altar.\"", + "5) Whence is it derived that (fire-hardened) limbs that sprang off the fire before midnight must be returned and that they are subject to me'ilah (their mitzvah not yet having been performed)? From \"that the fire shall consume the burnt-offering upon the altar.\"", + "6) (Vayikra 6:4) (\"And he shall take off his garments, and he shall put on other garments, and he shall take out the ashes outside the camp to a clean place.\" \"And he shall take off … and put on\": I might think that just as (the high-priest on) Yom Kippur (changes his garments from one sacrificial service to the next), he (the ordinary priest, too,) should change from consecrated garments (after removing the ashes) and put on everyday garments (to carry them out). It is, therefore, written \"and he shall take off his garments\" \"and put on other garments.\" The garments that he puts on are likened to the garments that he takes off. Just as the garments that he takes off are consecrated ones, so the garments that he puts on must be consecrated ones. If so, why is \"other garments\" written? (They must be) lesser (than the first in value). R. Elazar says: \"acherim (others), and he shall take out the ashes\": We are hereby taught that blemished Cohanim, (\"others\"), who are unfit for other services, are kasher for taking out the ashes, (it not being considered a priestly service and not requiring consecrated garments).", + "7) (Vayikra 6:5) (\"And the fire upon the altar shall burn thereby; it shall not be extinguished. And the Cohein shall kindle wood on it every morning. And he shall arrange the burnt-offering upon it. And he shall cause to smoke upon it the fats of the peace-offerings.\") R. Yehudah said: Whence is it derived that the kindling of the fire is to take place only on top of the altar (and not by means of splinters kindled below)? From: \"And the fire upon the altar shall burn thereby.\" R. Yossi said: Whence is it derived that a wood pile is provided for the sustenance of the fire? From \"And the fire upon the altar shall burn thereby.\" Whence is it derived that all who put out (the altar fire) transgress a negative commandment? From \"it shall not be extinguished.\"", + "8) \"And the Cohein shall kindle wood on it every morning (lit., \"in the morning, in the morning\")\": It is written here \"in the morning, in the morning,\" and in respect to the daily burnt-offering (the tamid) \"in the morning\" (Bamidbar 28:4): \"And the one lamb shall you offer in the morning.\" I would not know which takes precedence, (the placing of the two logs on the wood pile, \"wood\" in our instance, or the slaughtering of the tamid). — Let that of which it is written \"in the morning, in the morning\" take precedence to that of which only one \"in the morning\" is written. It is written in respect to the wood \"in the morning, in the morning,\" and in respect to the incense (Shemoth 30:7): \"in the morning, in the morning, when he cleans the lamps he shall burn it (the incense).\" I would not know which takes precedence. Which is a prerequisite for which? The wood (i.e., the placing of the two logs) is a prerequisite for the incense, (being a prerequisite for the entire altar service). — Let them precede the incense.", + "9) It is written in respect to the incense \"in the morning, in the morning,\" and it is written in respect to the lamps (Shemoth 30:7) \"in the morning, in the morning.\" I would not know which takes precedence. \"when he cleans the lamps he shall burn it (the incense)\" indicates that they, too, precede the incense. Whence is it derived that the great wood pile (on the altar) is to be set up so as to accommodate all of the burnt-offerings (both the mussaf burnt-offerings and the gift burnt-offerings, as well as that of the tamid)? From (Vayikra 6:2): \"It is the burnt-offering,\" (implying all burnt-offerings). Whence is it derived that the devoted portions of the peace-offerings, those of the guilt-offering, those of holy of holies, and those of lower order offerings, (of the atzereth peace-offerings, are also sacrificed thereon)? From \"upon it the fats of the peace-offerings,\" (implying the other offerings as well). Whence do we derive (the same for) the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, the meal-offering of the anointed (high-) priest and the libation meal-offering? From \"upon it.\" (Vayikra 6:2): \"And he shall cause to smoke, etc.\": I might think that (the fire for the daily burning of the) incense, too, should be upon it (i.e., that it should be taken from the great wood pile to the inner altar). It is, therefore, (to negate this) written \"And he shall arrange the burnt-offering upon it. And he shall cause to smoke upon it\": Arrange one burning for the wood pile and a separate burning for the incense.", + "10) Whence is it derived that nothing is to take precedence to the morning tamid? From \"upon it the burnt-offering,\" (implying that nothing is to take precedence to it). Whence is it to be derived that nothing is offered up later than the afternoon tamid? From \"upon it (the afternoon tamid, the shelamim, lit., the \"completers,\" i.e., complete all of the offerings with it). (Vayikra 6:6) (\"A continuous fire shall burn upon the altar; it shall not be extinguished.\") \"continuous\" — (The wood pile is to be made for the temidim and the mussafim) even on the Sabbath; \"continuous\" — even (if the Cohanim are) in a state of tumah. \"it shall not be extinguished\" — even during their journeyings. What did they do (to keep the fire from going out)? They inverted a psachter (a large vessel) over it. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: In their journeyings they would remove the fire from the altar (and place it in a vessel until they camped), as it is written (Bamidbar 4:13): \"And they shall remove the fire from the altar and spread upon it (the vessel) a purple cloth.\"", + "11) R. Yehudah says: There were two wood piles (on the altar) every day, and three on Yom Kippur, (a pile being added for the coals taken in the fire pan). R. Yossi says: There were three every day and four on Yom Kippur: one, the great wood pile; one, the wood pile for (the daily burning of) the incense; one, for the sustenance of the fire (on the great wood pile); and one, added for Yom Kippur. R. Meir says: There were four wood piles every day and five on Yom Kippur: one, the great wood pile; one, for the incense; one, for the sustenance of the fire; one, for the limbs and the fat-pieces that had not been consumed in the evening; and one, for Yom Kippur. " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 6:7) (\"And this is the law of the meal-offering: The sons of Aaron shall bring it near before the L–rd in front of the altar.\") \"This is the law of the meal-offering\" — for the eternal house (the Temple), i.e., one law obtains in the Temple as it does in the tabernacle (the mishkan). \"This (is the law\"): It does not apply to a bamah (a temporary altar). \"the law of the meal-offering\": There is one law for all meal-offerings, that they require oil and frankincense, (even the meal-offering of the Cohanim, and of the high-priest, which is entirely burnt).", + "2) Whence did they (oil and frankincense) leave (the general ruling, that they must be reincluded)? Because it is written (Vayikra 2:1): \"and he shall pour oil upon it and he shall put frankincense upon it … (Vayikra 2:3) and what is left from the meal-offering shall be for Aaron and his sons,\" I might think that only meal-offerings whose remainders are eaten (by the Cohanim) require oil and frankincense, but those which are not eaten, do not. Therefore, it is written \"the law of the meal-offering\" — There is one law for all meal-offerings, that they require oil and frankincense.", + "3) R. Akiva said: Just as we find that Scripture did not discriminate between the sinner's meal-offering of an Israelite and that of a Cohein in respect to not placing (oil and frankincense upon it, viz. Vayikra 5:11), so we should not discriminate between them in respect to the gift meal-offering of an Israelite and that of a Cohein in respect to placing (oil and frankincense upon it, i.e., it should be required in both instances. Why, then, do we need the \"one law\" teaching for this?) R. Chananiah b. Yehudah countered: Would you compare a negative (not placing) to a positive? doing to not doing? (Certainly not!) It must, therefore, be written \"the law of the meal-offering\" — There is one law for all (gift) meal-offerings, that they require oil and frankincense.", + "4) \"The sons of Aaron shall bring it near\" — one that is fit, and not one that has become unfit; \"it\" — all of it at the same time. \"the sons of Aaron\" — and not the daughters of Aaron (they may not present their own meal-offerings). \"before the L–rd\": I might think, in the west (of the altar, before the sanctuary); it is, therefore, written \"in front of the altar.\" If \"in front of the altar,\" I would think the south, (where the ramp is). It is, therefore, written \"before the L–rd.\" On which side, then, is it presented? At the southwest corner (at the point of the horn).", + "5. R. Eliezer says: I might think that he could present it (either) at the south of the horn or at the west. — This cannot be said! If there are two verses, one satisfying itself and satisfying the other, and one satisfying itself but nullifying the other, we choose the former and negate the latter. If you say \"before the L–rd\" at the west, you have nullified \"in front of the altar\" at the south; and if you say \"in front of the altar\" at the south, you have satisfied \"before the L–rd\" at the west. At which side, then, is it presented? At the south of the horn. (Vayikra 6:8) (\"And he shall lift up from it with his fistful from the fine flour of the meal-offering and from its oil and all the frankincense that is on the meal-offering; and he shall cause it to smoke upon the altar, a sweet savor, a remembrance to the L–rd.\") \"And he shall lift up from it\": from what is all joined together, that he not bring one issaron (a tenth of an ephah) in two vessels. \"with his fistful\": that he not make a vessel for the fistful. \"from the fine flour of the meal-offering\": and not from the fine flour of its neighbor, (i.e., he should not bring two meal-offerings in one vessel so that they become intermixed and the fistful is taken from both). \"and from its oil\": and not from the oil of its neighbor — that he not bring two meal-offerings in one vessel. \"from the fine flour of the meal-offering and from its oil and all the frankincense\": (Even though it is not taken with the fistful), frankincense must be in the vessel when it is taken. \"and all the frankincense that is on the meal-offering and he shall cause it to smoke\": He picks out the frankincense and brings it up on the fire.", + "6) \"and he shall cause it to smoke upon the altar, a sweet savor, a remembrance to the L–rd.\" It is a remembrance through it, (i.e., through its presentation), and through (the smoking of) its fistful, and through (the smoking of) its frankincense.", + "7) (Vayikra 6:9) (\"And what is left of it shall be eaten by Aaron and his sons. It shall be eaten unleavened; in a holy place, in the court of the tent of meeting shall they eat it.\"): \"And what is left of it\": of a valid offering, and not of one that became unfit. \"shall be eaten by,\" \"It shall be eaten,\" \"shall they eat it\": \"eatings\" are multiplied here (to indicate that they may be eaten in any manner they desire, (fried, cooked, etc.) and that non-consecrated food and terumah may be eaten together with it when it does not suffice (for a meal).", + "8) See Gift Offerings, Chapter 11:1", + "9) \"It shall be eaten unleavened\": This is a mitzvah (and not just an option). I might think that (since in the beginning, before it was consecrated), it was in the category of the permitted (i.e., it could be eaten either leavened or unleavened), and then (after it was consecrated until the fistful was taken) it became forbidden, and then (after the fistful was taken) it became permitted again — I might think that it returned to its original permissibility; it is, therefore, written \"It shall be eaten unleavened\" — It is a mitzvah ( to do so).", + "10) Similarly, (in respect to levirate marriage) (Devarim 25:5): \"Her yavam (her dead husband's brother) shall come upon her\": This is a mitzvah. I might think that (since in the beginning, before she married) she was in the category of the permitted, and then (upon her marriage) she was forbidden, and then (after her husband died) she was permitted again — I might think that she returned to her original permissibility (and that he might just as well resort to chalitzah [release from levirate marriage]); it is, therefore, written \"Her levir shall come upon her\" (It is a mitzvah for him to come upon her.)", + "11 \"It shall be eaten unleavened\": What is the intent of this? Because it is written \"shall they eat it,\" I might think only all of it (i.e., only if the entire remainder is intact.) Whence do I derive that even part of it (is to be eaten if the rest went lost)? From \"It shall be eaten\" — any amount.", + "12) \"in a holy place shall it be eaten\": I might think, in the Levite encampment; it is, therefore, written \"in the court of the tent of meeting (i.e., in the azarah) shall they eat it.\" This tells me only of the court of the tent of meeting. Whence do I derive for inclusion the (Temple) chambers that are built in a non-consecrated area and open into a consecrated one? From \"in a holy place.\" \"shall they eat it\": They shall not eat along with it non-consecrated food and terumah when it is ample (in itself)." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 6:10) (\"It shall not be baked with leaven. Their portion have I given it of My fire-offerings; it is holy of holies, as the sin-offering and as the guilt-offering.\") \"It shall not be baked with leaven\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 2:1) \"It shall not be made of leaven,\" I would think that there was one negative commandment for all of them (i.e., for all of the operations that go into making it); it is, therefore, written: \"It shall not be baked with leaven.\" Baking was in the category (of \"It shall not be made of leaven.\") Why did it leave that category (to be singled out here)? So that it serve as the basis for a comparison, viz.: Just as baking is characterized by its being a particular act and subject to liability in and of itself, so I include its kneading, its rolling and all of its particular acts as being subject to individual negative commandments in and of themselves.", + "2) \"Their portion have I given it of My fire-offerings\": They are permitted to take of it only what is left over from the fire (i.e., they are not permitted to apportion the meal-offering among themselves until after consigning the fistful to the fire. This tells me only of this instance. Whence do I derive the same for all offerings, (that they are not to be apportioned until their devoted portions have been burned)? From \"It is holy of holies.\" I might think that what has become unfit must also be apportioned; it is, therefore, written (\"Their portion have I given) it\" — one that is fit, and not one that is unfit. I might think that if it were apportioned (before the burning of the fistful) it becomes unfit; it is, therefore, written \"it (is holy of holies\") — it remains in its state of holiness.", + "3) \"as the sin-offering\": Just a sin-offering comes (only) from what is non-consecrated (chullin, and not from the tithe, ma'aser), and (is offered only) in the daytime, and (its blood is applied only) with his right hand, so this. If so, we should say: Just as a sin-offering not slaughtered for that specific end is unfit, so this, if its fistful is not taken for that specific end, is unfit. It is therefore, (to negate this) written \"as the guilt-offering.\" Just as a guilt-offering not slaughtered for that specific end is fit, this, too, if its fistful is not taken for that specific end is fit.", + "4) R. Shimon says: There are of them (meal-offerings) which are like a sin-offering, and there are of them which are like a guilt-offering. The meal-offering of a \"sinner\" (in defilement of the sanctuary or of sanctified objects) is similar to a sin-offering. Therefore, if its fistful were not taken for the express purpose of that offering, it is unfit. A gift meal-offering is similar to a guilt-offering, so that if its fistful were not taken for the express purpose of that offering it remains fit.", + "5) (Vayikra 6:11) (\"Every male among the children of Aaron shall eat it. It is a statute forever for your generations of the fire-offerings of the L–rd. Whatever touches them shall become sanctified.\") \"Every male\": to include those who are blemished. To what end? If for eating, this is already written (viz. Vayikra 21:22). If so, why is \"Every male\" written? To include those who are blemished for apportionment. \"shall eat it\": if it is fit, but not if it has become unfit. \"It is a statute forever.\" — for the eternal house (the Temple). \"For your generations\" — to span the generations (for the second Temple and beyond). \"of the fire-offerings of the L–rd\": They may not eat it (even if it had been apportioned earlier) until after the fire-offering.", + "6) \"Whatever touches them shall become sanctified\": I might think that this were so even if it (what touched them) had not absorbed (its oiliness); it is, therefore, written (\"whatever touches, lit.) \"in them\" — only if it had absorbed it. I might think that if it touched only a part of it, it became entirely unfit (if the offering itself were unfit); it is, therefore, written: \"Whatever touches them shall become sanctified.\" Only the part touching it becomes unfit. What does he do? He cuts off that part. \"shall become sanctified\" — to become like it. If it is unfit, then it (what touches it) becomes unfit; and if it is fit, then what touches it is to be eaten with its attendant stringencies." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 6:13) (\"This is the offering of Aaron and his sons, which they shall offer up to the L–rd on the day that he is anointed; the tenth part of an ephah of fine flour, a perpetual meal-offering — half of it in the morning and half of it in the evening.\"): \"This is the offering of Aaron and his sons\": I might think that Aaron and his sons offer up this offering as one. It is, therefore, written \"his sons, which they offer up.\" How so? Aaron brings for himself and his sons bring for themselves.", + "2) \"his sons\": These are ordinary Cohanim. But perhaps they are the high-priests, (who are like him in the high-priesthood). \"The priest that is anointed in his place from among his sons shall offer it\" (Vayikra 6:15) already refers to the high-priest. How, then, am I to understand \"his sons\" (here)? As referring to ordinary priests.", + "3) When the Cohein draws near to the service in the beginning (i.e., at his investiture), he brings his tenth part of an ephah and sacrifices it by himself. Both the high-priest and an ordinary priest who served before bringing his tenth of an ephah — their service is invalid.", + "4) \"on the day that he is anointed\": The high-priest is anointed only in the daytime. \"he\": Two high-priests are not anointed together. \"on the day that he is anointed\": From the day that he is anointed he brings the tenth of an ephah, perpetually. But perhaps it means: On that day he brings a tenth of an ephah and stops! It is, therefore, (to negate the latter) written \"a meal-offering perpetually.\" How, then, am I to satisfy \"On the day that he is anointed?\" On that day he brings a tenth of an ephah (and he does so) perpetually. \"the tenth part of an ephah\": one-tenth of three sa'im, which is seven quarters and a fraction (equivalent to seven login, one egg, and a fifth of an egg).", + "5) \"meal\" (soleth): Just as the soleth mentioned elsewhere (Shemoth 29:2) is wheat, so the soleth mentioned here is wheat. \"a meal-offering\": like all meal-offerings, requiring a fistful. \"perpetual\": even in a state of tumah, even on the Sabbath.", + "6) If it had been written \"half in the morning and half in the evening,\" I might think that he could bring a half issaron in the morning and a half issaron in the evening. It is, therefore, written \"its half.\" He brings half of a whole one.", + "7) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it, and he offers up half in the morning and half in the evening. If the half of dusk became tamei, I might think he could bring a half issaron from his house in the evening. It is, therefore, written \"and its half in the evening.\" He must bring it from a whole (meal-offering).", + "8) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it. Half is sacrificed and half goes lost. A Cohein who sacrificed half in the morning (and then died or became blemished), and another Cohein was appointed in his stead — I might think he could bring a half issaron from his house. It is, therefore, written \"its half in the morning and its half in the evening.\" He brings half of a whole one in the evening.", + "9) How is this affected? He brings a whole issaron and divides it, and he offers up half, and half goes lost — (so that) it is found that two halves are sacrificed and two halves go lost. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 6:14) (\"On a griddle with oil, shall it be made; soaked shall you bring it; well-baked, a meal-offering of pieces shall you offer it, a sweet savor to the L–rd.\") \"On a griddle\": We are hereby taught that it is a (ministering) vessel. \"with oil\": Oil is to be added to it (above the amount for the griddle offering of an Israelite). I would not know how much (oil to use). I, therefore, induce: This requires oil and the libation meal-offering (Shemoth 29:40) requires oil. Just as the libation meal-offering (requires) three logs for the issaron (viz. Shemoth 29:40), this, too, requires three logs for the issaron.", + "2) But why not go in this direction: This requires oil and a gift meal-offering requires oil. Just as a gift meal-offering requires one log for the issaron, this, too, requires one log for the issaron!", + "3) Let us see what it most closely resembles. We derive it from a meal-offering (the libation meal-offering) which is offered always (every day, with the tamid offering) and which overrides Shabbath and tumah, and not from a gift meal-offering, which lacks these factors. ", + "4) But why not go in this direction: We derive an individual meal-offering, which comes in its own right (and not as an adjunct to another offering) and which requires frankincense, from an individual (gift-) offering, which comes in its own right and which requires frankincense; and this is not to be refuted by the libation meal-offering, which lacks these factors! ", + "5) R. Yishmael b. R. Yochanan b. Berokah says: \"Minchah tamid\" here (Vayikra 6:13) is like minchath temidim (the libation meal-offering). Just as with the minchath temidim, three logs for the issaron, here, too, three logs for the issaron. R. Shimon says: Oil is added for the griddle meal-offering (of the high-priest, here) and oil is added for the meal-offering of (i.e., accompanying) sheep, (the libation meal-offering). Just as with the sheep meal-offering, three logs for the issaron, here, too, three logs for the issaron. But why not go in this direction: Oil is added for the griddle meal-offering and oil is added for the ram meal-offering (Bamidbar 15:6). Just as with the ram meal-offering, two logs for one issaron; here, too, two logs for one issaron! Let us see what it most closely resembles. We derive a meal-offering (the high-priest's offering), all of which is one issaron, from a meal-offering (the libation meal-offering), all of which is one issaron, and not from the ram meal-offering, all of which is not one issaron, (but two).", + "6) \"soaked shall it be made\": We are hereby taught that it is to be scalded with hot oil to saturation (before baking). There is no other \"soaked\" (revuchah) in the Torah but this and that of the thanksgiving offering (Vayikra 7:12) and that of the investiture offering (of the Cohanim, Shemoth 29:23). \"shall you bring it\": I might think after the libations; it is, therefore, written (Shemoth 29:23): \"shall you offer it\" — before the libations. \"tufinei\" — tofeh na (Bake it lightly). R. Yehudah says: \"tofeh na'ah (Bake it beautifully). R. Yossi says: Bake it many (times). \"a meal-offering of pieces\": We are hereby taught that he folds it once into two parts and does not separate them, and the meal-offering of an ordinary Cohein is folded once into two and two into four and he does not separate them. " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 6:15) (\"And the Cohein that is anointed in his place from his sons shall offer it, a statute forever for the L–rd; it shall be entirely smoked.\") \"anointed\": This tells me only of the (high-priest) anointed with the anointing oil. Whence do I derive the same (that he brings a griddle meal-offering every day) for the many-vestmented priest (see Shemoth 29:30)? From \"and the Cohein that is anointed.\" I might think that I include also the priest anointed for war. It is, therefore, (to negate this) written \"in his place from his sons.\" Only one whose son stands in his place brings the tenth of an ephah — to exclude the priest anointed for war, whose son does not stand in his place. And whence is it derived that his son does not stand in his place? From (Shemoth, Ibid.): \"Seven days shall he clothe himself in them, his son that is priest in his place, who comes to the tent of meeting to minister in the holy place.\" Only the son of one \"who comes to the tent of meeting, etc.\" stands in his place — to exclude (the son of) the priest anointed for war, who does not come to the tent of meeting to minister in the holy place.", + "2) \"… from his sons shall offer it\": We are hereby taught that his son takes precedence to all others. I might think that this is so even when he cannot fill his father's place (in wisdom and in fear of Heaven). It is, therefore, written (Vayikra 16:32): \"… who shall fill his place\": When he is qualified to fill his father's place, he takes precedence to all others. If he is not qualified to do so, let another come and serve in his stead.", + "3) Whence is it derived that if the high-priest died and another Cohein had not been anointed in his stead that his meal-offering is offered up by his heirs? From \"… from his sons shall offer it.\" (even if he has not been appointed as high-priest). I might think that they could bring it by halves (as he does). It is, therefore, written \"it\" — I have spoken of its whole and not of its parts. (All of it is to be sacrificed with the morning tamid.) These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: It is offered only by the congregation, it being written: \"a statute olam\": It should come from the olam (lit., the world, i.e., the congregation). \"all of it shall be smoked\": All of it is for smoking (and not parts of it when it is brought by the congregation).", + "4) (Vayikra 6:16) (\"And every meal-offering of a Cohein shall be entirely (smoked); it shall not be eaten.\") The meal-offering of a Cohein is not eaten. The meal-offering of the daughter of a Cohein is eaten. This tells me only of his required meal-offering (above, the griddle meal-offering). Whence do I derive the same for his gift meal-offering? From \"every meal-offering of a Cohein.\" This tells me (that he transgresses only if he eats) all of it. Whence do I derive the same for (his eating) part of it? From \"shall it be\" — even part of it. This tells me only that the above (Vayikra 6:15) (the griddle meal-offering) comes under \"it shall be entirely smoked\" and that the lower (Vayikra 6:16) (the gift meal-offering comes under \"it shall not be eaten\" Whence do I derive that the upper (also) comes under \"it shall not be eaten\" and the lower under \"it shall be entirely smoked\"? From the identity of \"entire\" (kalil, in both instances, so that what applies to one applies to the other). R. Eliezer says: \"It shall be entirely (kalil) smoked; it shall not be eaten\" — \"All that comes under kalil\" (even a burnt-offering and devoted portions, which are to be entirely consumed) — if he eats them, he transgresses a negative commandment. " + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 6:18) (\"Speak to Aaron and his sons, saying: This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered, before the L–rd; it is holy of holies.\") \"This is the law of the sin-offering\": This (the sin-offering) does not obtain on a bamah (a temporary altar). \"the law of the sin-offering\": There is one law for all sin-offerings, that their blood (if it sprinkled onto a garment) requires washing. — Now where is it excluded (from washing that we need a verse to include it)? — Because it is written (Vayikra 6:19): \"The Cohein who offers it as a sin-offering shall eat it\" and (Vayikra 6:20): \"and what shall be sprinkled of its blood upon a garment … shall be washed,\" I would think that only outer sin-offerings, (which are eaten by the Cohanim) require washing, but not inner sin-offerings, (which are burnt). And (what is more) it would follow a fortiori, viz.: Now if holy of holies (guilt-offerings), which are similar to outer sin-offerings in requiring scouring and rinsing (of the vessels in which they have been cooked), do not require washing (of garments), then inner sin-offerings, which are not similar (to them) in requiring scouring and rinsing, (not being eaten and not being cooked), how much more so should they not require washing. It is, therefore, (to negate this) written \"the law of the sin-offering\": There is one law for all sin-offerings, that their blood requires washing.", + "2) I would think that the sin-offering of a bird, (that is \"pinched\") also requires washing (of the blood on the garment, it also being called a \"sin-offering\"); it is, therefore, written \"This is the law of the sin-offering. In the place where the burnt-offering is slaughtered\" (by shechitah) and not by \"pinching\" (melikah). \"In the place where the burnt-offering is slaughtered, there shall the sin-offering be slaughtered before the L–rd.\": This is to include every sin-offering for shechitah in the north (of the altar) only. R. Eliezer says: From here we derive that a fixed burnt-offering is to be slaughtered only in the north. \"it is holy of holies.\": This is to include communal peace-offerings (the Atzereth sheep) for shechitah in the north only. \"it is holy of holies\": to exclude the thank-offering and the ram of the Nazirite, (which are lower-order) offerings (from shechitah in the north).", + "3) (Vayikra 6:19) (\"The Cohein that offers it as a sin-offering shall eat it. In a holy lace shall it be eaten, in the court of the tent of meeting.\") \"The Cohein that offers it as a sin-offering shall eat it\": with the exclusion of one who immersed in the daytime (and is not clean until the evening, and one lacking atonement, and a mourner. \"it\": a fit (offering) and not one that is unfit, (such as one that went out of the azarah or became tamei). \"it\": an offering whose blood was applied above (the upper half of the altar), and not one whose blood was applied below. — Now where are you coming from (to assume that it would be fit if its blood were placed below)? — Because it is written (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar of the L–rd your G d, and the flesh you shall eat,\" I would assume that a sin-offering whose blood was applied on the lower half was fit. And how would I satisfy \"on the horns of the altar\"? As being a mitzvah (but not a categorical requirement). For I would think that just as it requires four applications (of blood on the horns of the altar), but if he made (only) one application it atones, so, it would require the application of blood above, but if he did so below it would be fit. And does this not follow, viz.: Blood is applied below (the red line, in the instance of a bird sin-offering, (Vayikra 5:9): \"And he shall sprinkle from the blood of the sin-offering on the wall of the altar,\" which is expounded to be the lower wall), and blood is applied above (the red line, in the instance of beast sin-offering, where \"horns\" is written). Just as (it is derived by exegesis) that if what was to be applied below was applied above, there is no atonement, so, if what was to be applied above, was applied below, there is no atonement. But (this could be countered, viz.:) Why does the lower applied above not atone? Because none of it is to be offered up above. Would you then say (because of this) that the higher applied below does not atone — when part of it is offered below! (So that \"it\" is required to tell us that it does not atone.) — But this would be countered by the instance of the inner (blood), part of which is offered outside, notwithstanding which if it (the inner blood) was offered outside, it would not atone. (So, the question returns: Why is the \"it\" exclusion necessary?) (Because it could be countered) Why is it that if the inner blood is applied outside it does not atone? Because the inner altar does not complete the process of atonement, whereas with the higher blood, since the horns do complete the process of atonement, I would say that if it were placed below, it would be fit; it is, therefore, written (to negate this): \"it\" — an offering whose blood was applied above, and not one whose blood was applied below.", + "5) \"In a holy place shall it be eaten\": I might think, in the Levite encampment. It is, therefore, written \"in the court of the tent of meeting.\" This tells me only of the court of the tent of meeting? Whence do I derive (for inclusion) the chambers built in a non-sanctified area and opening into the sanctuary? It is, therefore, written (to include these): \"In a holy place shall it be eaten.\"", + "6) (Vayikra 6:20): \"All that touches its flesh shall be sanctified\" (see Section 2, Chapter 3:6)" + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 6:20) (\"And what shall be sprinkled of its blood upon a garment, that which has been sprinkled on, you shall wash in a holy place.\") \"what shall be sprinkled of its blood\": of the blood of an animal that is fit, and not of that of an animal which is unfit. R. Akiva says: If it had a time of fitness and its blood became unfit, (as when its blood remained overnight or became tamei), washing is required. If it did not have a time of fitness and its blood became unfit, (as when it became unfit in being slaughtered or in the receiving of its blood), washing is not required. R. Shimon says: Even if it had a time of fitness and it became unfit, washing is not required.", + "2) \"of its blood\": and not of the blood of holy of holies, (such as the blood of communal peace-offerings or of guilt-offerings. If it were sprinkled on a garment, it does not require washing.) For would it not follow a fortiori (that it does require washing), viz.: If inner sin-offerings, which are not similar to outer sin-offerings in (requiring) scouring and rinsing (of vessels in which they are cooked), are similar to them in (requiring) washing, then holy of holies, which are similar to outer sin-offerings in (requiring) scouring and rinsing, does it not follow that they should be similar to them in (requiring) washing! It is, therefore, (to negate this,) necessary to write \"of its blood.\" \"of its blood\": and not of its broth (If its broth sprinkled on a garment, it does not require rinsing.) For would it not follow a fortiori (that it does require washing), viz.: If blood, which does not require scouring and rinsing (of vessels), requires washing (of garments), then broth, which does require scouring and rinsing, should it not follow that it requires washing! It is, therefore, (to negate this,) necessary to write \"of its blood\" and not of its broth.", + "3) \"upon a garment\": If it sprinkled upon part of a garment, I might think the entire garment required washing. It is, therefore, written \"that which has been sprinkled upon you shall wash\" — the place of the blood requires washing, and not the entire garment.", + "4) If it sprinkled from its neck onto a garment, I might think it required washing. It is, therefore, written \"And what shall be sprinkled (upon it) of its blood … you shall wash in a holy place\": (blood from) a place (i.e., a ministering vessel) from which it is kasher to sprinkle upon it requires washing, and (blood from a place, i.e., the neck,) from which it is not kasher to sprinkle upon it does not require washing.", + "5) If (the blood) sprang from the hand of the sprinkler (onto the garment) before he sprinkled (it on the altar horn), it requires washing. If after he sprinkled, it does not require washing, (for the blood that was left on his finger after sprinkling on the altar horn is not fit for sprinkling.) If it spilled from the vessel onto the floor and he gathered it up and then it sprang upon the garment, it requires washing, (for the blood was still fit for sprinkling). (If it sprang) from the animal's neck onto the floor and was gathered up (and then sprang upon the garment), it does not require washing, (it not being fit for sprinkling, not having been received in the ministering vessel). (If it sprang) from the horn and from the base (of the altar), it does not require washing, (it being written \"what shall be sprinkled,\" and not what was already sprinkled).", + "6) \"a garment\": This tells me only of a garment (as requiring washing). Whence do I derive for inclusion stripped (animal) hide? From \"what (i.e., anything that) has been sprinkled upon you shall wash.\" I might think to include (even) hide which has not been stripped. It is, therefore, written \"a garment.\" Just as a garment is fit to acquire tumah, so all tings that are fit to acquire tumah (are included, excluding unstripped hide). These are the words of R. Yehudah. R. Eliezer says: \"a garment\": This tells me only of a garment. Whence do I derive for inclusion a sack and any (other) thing that acquires tumah? From \"what has been sprinkled upon you shall wash.\" I might think to include hide (immediately) after it has been stripped, (before it has been made a kli, an \"implement\"). It is, therefore, written \"a garment.\" Just as a garment, which acquires tumah, (being a kli), requires washing, so, all things that acquire tumah, require washing, excluding a thing which, not acquiring tumah, (like an unstripped hide, not having been made a kli), does not require washing.", + "7) \"You shall wash in a holy place\": This teaches us that the washing must be done in a holy place. How so? A garment which went outside of the curtains (after blood had sprung upon it) must be returned and washed in a holy place. This tells me only of washing in a holy place. Whence do I derive the same for the breaking of earthenware vessels? From: (the juxtaposition) \"shall be washed in a holy place (Vayikra 6:21) And an earthenware vessel … shall be broken.\" Whence do I derive the same for the scouring of copper vessels? From (Vayikra 6:21): \"And if it is cooked in a copper vessel, etc.\"", + "8) From here they ruled: A garment which went outside of the curtains must be returned and washed in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, (and it is forbidden to bring things that are tamei into the azarah), it must be torn and returned and be washed in a holy place. An earthenware vessel which went outside of the curtains must be returned and broken in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, it must be punctured and returned and broken in a holy place. A copper vessel which went outside of the curtains must be returned and scoured and rinsed in a holy place. If it became tamei outside of the curtains, it must be \"reduced\" and returned, and scoured and rinsed in a holy place." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 6:21) (\"And an earthenware vessel in which it is cooked shall be broken. And if it is cooked in a copper vessel, it shall be scoured and rinsed with water.\") \"an earthenware vessel\": This tells me only of an earthenware vessel. Whence do we derive for inclusion (as requiring breaking) a vessel made of alum crystals? From \"and an earthenware vessel.\" \"in which it is cooked shall be broken\": This tells me only of (a vessel) in which it was cooked. Whence do I derive the same for one into which hot water was poured? From (lit.) \"and which shall be cooked in it shall be broken.\" This tells me only of an earthenware vessel into which boiling water was poured. Whence do I derive the same for a copper vessel? From \"and which shall be cooked in it shall be broken.\"", + "2) \"and if in a copper vessel\": This tells me only of a copper vessel. Whence do I derive for inclusion all other metals? From \"and if in a copper vessel.\" \"it is cooked\": This teaches us that it could have been cooked in repeatedly, and, in the end, scoured and rinsed. This tells me (in this regard) only of a copper vessel. Whence do I derive the same for an earthenware vessel? From \"(an earthenware vessel) shall be broken. And if in a copper vessel it is cooked\" (implying that in this regard what applies to a copper vessel applies to an earthenware vessel.) R. Tarfon says: If he cooked in it at the beginning of the festival, he can continue cooking in it the entire festival. And the sages say: Until the time of eating. \"it shall be scoured and rinsed\": Scouring, in the manner of scouring the (grace) cup (from within). Rinsing, in the manner of rinsing the cup (on the outside). Scouring and rinsing, with cold water (after haga'alah, removal of what has been absorbed, by boiling water). A spit and a grate can be cleansed by haga'alah (and do not require libun [\"firing\"]).", + "3) \"it shall be scoured and rinsed\": I might think that just as \"rinsing\" elsewhere (Vayikra 15:11) is in forty sa'ah; here, too, it is in forty sa'ah; it is, therefore, written \"with water\" — any amount; \"with water\" — and not with wine; \"with water\" — and not with a dilution (of wine and water); \"with water\" — all water (and not just \"living waters\"); and it follows a fortiori that kiyor (laver) water (may be used).", + "4) (Vayikra 6:22) (\"Every male among the Cohanim may eat it; it is holy of holies.\") I might think that even (the utensils of an offering that became) unfit (for the altar) required scouring and rinsing; it is, therefore, (to negate this) written \"Every male among the Cohanim may eat it.\" Only (the vessels of) a fit one, (which may be eaten,) require scouring and rinsing, and not (those of) an unfit one. R. Yaakov says: If it had a time of fitness and became unfit, scouring and rinsing (of the vessels) is required. If not, it is not required. R. Shimon says: Even if it had a time of fitness and became unfit, scouring and rinsing are not required.", + "6) \"Every male\": to include all those with blemishes. Why need this be stated? If (to tell us that they are fit) for eating, this has already been stated (Vayikra 21:22), and if for apportionment, (that he receive a portion as one of the fit ones), this has already been stated (Vayikra 6:11, see Chapter 3:5 here). If so, why is \"Every male\" written? For (if it were not written) I might think that only those with passing blemishes (were permitted). Whence would I derive (for inclusion) even those with permanent blemishes? It is, therefore, written: \"Every male among the Cohanim may eat.\" \"it\": one that is consecrated and not one that is unfit. \"it is holy of holies\": Why is this mentioned? I might think that (the vessels of) a sin-offering alone require scouring and rinsing. Whence do I derive the same for all offerings? From \"holy of holies.\" I might think that the same holds true for terumah. It is, therefore, written (\"may eat) it\" — excluding terumah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: (Vessels of) higher order offerings require scouring and rinsing. (Those of) lower order offerings do not.", + "7) I would exclude (from scouring and rinsing) these, but I would not exclude the thank-offering and the ram of the Nazirite, which are eaten for one day, as are higher order offerings. It is, therefore, written \"It [the sin-offering] (is holy of holies.)\" If he cooked in it consecrated together with non-consecrated food, higher order together with lower order offerings — if it (the lesser) imparts a taste (to the mixture), the lesser may be eaten as (i.e., with the same constraints as) the more stringent, and they (the vessels) do not render unfit by touch and they do not require scouring and rinsing." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 6:23) (\"And every sin-offering, whereof any of its blood is brought to the tent of meeting to make atonement in the holy place, shall not be eaten. In fire shall it be burned.\") \"sin-offering\": This tells me only of sin-offerings. Whence do I derive the same for all offerings? From \"And every sin-offering.\" These are the words of R. Akiva. R. Yossi Haglili said to him: Akiva, even if you \"include\" all the day only \"sin-offering\" is written here. Why, then, is \"every\" written? I would think that only an individual sin-offering were meant. Whence would I derive the same for communal sin-offerings (such as the goats of Rosh Chodesh and of the festivals)? From \"every.\" This tells me only of a male sin-offering. Whence do I derive the same for a female sin-offering? From \"And every sin-offering.\" R. Eliezer says: The guilt-offering, too, (is included), it being written (Vayikra 7:7): \"As the sin-offering, so the guilt-offering.\"", + "2) \"whereof any of its blood is brought\": even part of its blood — whence it was ruled: A sin-offering whose blood was received in two cups — If one of them went outside (the azarah), the inner one is kasher, (the blood applications may be made, and the offering is valid). If one of them went within (the sanctuary), R. Yossi Haglili rules the offering fit with the (application of) the outer blood, and the sages rule it unfit. R. Yossi Haglili said: Now, if in a place where a thought (i.e., where one thought at the time of slaughtering the animal to scatter its blood outside), (that thought of) the outside renders the offering unfit — and yet the outside blood does not render the inside blood unfit — then a place where a thought (i.e., where one thought at the time of slaughtering the animal to apply inside (the sanctuary) the blood that is to be applied outside), (that thought of) the inside does not render the offering unfit — does it not follow that the inner blood should not invalidate the outer blood! They said to him: It is written \"of its blood\" — even part of its blood (invalidates the offering if it is brought within).", + "3) He said to them: Now we have an a fortiori argument for blood that goes out (of the azarah)! viz.: If in a place where a thought of bringing the blood inside (the sanctuary) does not render the offering unfit, the blood brought inside (the sanctuary) renders the blood brought outside (it) unfit — then in a place where a thought (of taking the blood) outside (the azarah), renders the offering unfit, does it not follow that blood taken outside (the azarah) should render unfit the inside blood! They said to him: It is written: \"(whereof any of its blood is brought) into the tent of meeting (… in fire it shall be burned.\") (The blood) that enters (the tent of meeting) renders unfit, and not (the blood) that leaves (the azarah).", + "4) \"to the tent of meeting\": This tells me only of the tent of meeting. Whence do I derive that the same applies in Shiloh and in the Temple? From \"to make atonement in the holy place.\" If one went in (with the blood) to make atonement, even if he did not make atonement, it becomes unfit. These are the words of R. Eliezer. R. Eliezer said: It is written here \"to make atonement in the holy place,\" and elsewhere (Vayikra 16:17): (\"And no man shall be in the tent of meeting when he (Aaron) comes) to make atonement in the holy place.\" Just as there (\"to make atonement\" implies) that he has not (yet) made atonement, here, too, (the implication is) that he has not yet made atonement. R. Shimon says: It is written here \"to make atonement in the holy place,\" and elsewhere (Vayikra 16:27) (\"And the bullock of the sin-offering and the he-goat of the sin-offering, whose blood was brought) to make atonement in the holy place (… and they shall burn in fire, etc.\") Just as there (\"to make atonement\" implies) that he has already made atonement, (for burning comes after atonement), here, too, (the implication is) that atonement has already been made, (the blood having been applied to the altar, but his entering alone does not make the blood unfit.) And if he brought it in unwittingly, it remains kasher, (even if he made atonement on the altar).", + "5) \"in the holy place … in fire shall it be burned.\": We are hereby taught that it is burned in a holy place (the azarah). This tells me only of this (sin-offering) alone. Whence is it derived that the same applies for invalidated higher order offerings and for the devoted portions of lower order offerings? From \"And all … in the holy place … in fire shall it be burned.\"", + "6) From here they ruled: The flesh of higher order offerings that became tamei, either by an av hatumah (\"proto-tumah\") or by a vlad hatumah (generated tumah), whether inside (in the azarah) or outside (the azarah) — Beth Shammai say: All must be burned inside; and Beth Hillel say: All must be burned outside, unless it became tamei by a vlad hatumah inside, (in which case it is burned inside). These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: Beth Shammai say: All is burned inside unless it became tamei by an av hatumah outside, (in which case it is burned outside). And Beth Hillel say: All must be burned outside, unless it became tamei by a vlad hatumah inside.", + "7) R. Eliezer says: What became tamei by an av hatumah, whether inside or outside, is burned outside. What became tamei by a vlad hatumah, whether inside or outside, is burned inside. R. Akiva says: What became tamei outside, whether by an av hatumah or a vlad hatumah is burned outside. What became tamei inside, whether by an av hatumah or a vlad hatumah is burned inside. R. Eliezer says: \"it shall not be eaten; in fire shall it be burned\": The intent of Scripture is to add (violation of) a negative commandment (in addition to the positive \"in fire shall be burned\") for eating it.", + "8) R. Yossi Haglili says: This entire section (\"it shall not be eaten, etc.\") applies (not to a sin-offering, but) to (unfit) bullocks which are to be burnt and unfit he-goats which are to be burned, to add (violation of) a negative commandment for eating it, to teach that their unfit offerings are burned before the Temple. They asked him: Whence, then, is it to be derived that (an outer) sin-offering whose blood entered inside (the sanctuary) becomes unfit? He answered: From (Vayikra 10:18): \"Behold, its blood was not brought into the sanctuary within. (You should have eaten it in the sanctuary,\" and not burned it, the implication being that if it had entered within, it, indeed, should have been burned.)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 7:1) (\"And this is the law of the guilt-offering; it is holy of holies.\") \"This is the law of the guilt-offering\": for the Temple. It does not obtain on a bamah (a temporary altar). \"the law of the guilt-offering\": There is one law for all guilt-offerings (even that of a leper), that their blood is applied below (the red line on the altar).", + "2) Now where is it excluded (from such application, that we need a verse to include it)? — Because it is written (in respect to the guilt-offering of a leper (Vayikra 14:13): \"For, as the sin-offering, so is the guilt-offering to the Cohein,\" (I would think that just as the blood of a sin-offering is applied above (with the Cohein's finger on the corners of the altar), so, the blood of this (guilt-offering); it is, therefore, written, (to negate this,) \"the law of the guilt-offering\" (including the guilt-offering of the leper). (Vayikra 7:2) (\"In the place where they slaughtered the burnt-offering shall they slaughter the guilt-offering; and its blood shall he sprinkle on the altar roundabout.\") \"and its blood shall he sprinkle\": All guilt-offerings, including that of a leper, are herein subsumed, for the application of their blood below (the red line). Whence do we derive that if the blood of a guilt-offering became intermixed with that of peace-offerings (both being applied below the red line) it is (still) to be sprinkled (for whichever he desires)? From \"holy of holies … and its blood shall he sprinkle.\" I might think that the same applied if they became interchanged when alive; it is, therefore, (to negate this,) written \"it (is holy of holies,\" i.e., it must be specially designated by type). What, then, can he do? He lets them graze until they sustain a blemish, after which he sells them and offers a higher priced animal as one type, (guilt-offering or peace-offering, as he chooses), and a higher priced animal as the other type, making up the difference (between higher priced and lower priced) from his pocket, (for either guilt-offering or peace-offering could have been higher priced originally). R. Shimon says: If a guilt-offering became interchanged with a peace-offering, both are to be slaughtered in the north (of the altar, as per the stringency of a guilt-offering); one, as a guilt-offering; the other, as a peace-offering; and each is to be eaten according to the more stringent of them (the guilt-offering, which is eaten for a day and a night). They said to him: But do not peace-offerings require waving (viz. Shemoth 29:26), and guilt-offerings not require waving? He said to them: What of it? Let him wave the guilt-offering! They answered: Offerings, (in this case, peace-offerings,) are not brought to \"the house of unfitness\" (i.e., By doing this you are opening the door to the invalidation of peace-offerings).", + "3) \"shall they slaughter\": Many slaughterers are herein subsumed: even proselytes, even women, even servants. Shechitah (slaughtering) connotes drawing-forth, viz. (I Kings 10:16): \"zahav shachut\" (\"drawn-forth gold\"). R. Eliezer says: From here (\"they shall slaughter\") we derive that a communal burnt-offering (and not only an individual burnt-offering) is slaughtered only in the north.", + "4) (Vayikra 7:5) (\"And the Cohein shall smoke them upon the altar, a fire-offering to the L–rd; it is a guilt-offering.\")", + "5) R. Eliezer says: \"a fire-offering\" — consigned to the fire; \"a guilt-offering\": even though he did not place his hands upon it. (\"it is) a guilt-offering\": I might think (that it is valid) even if he did not slaughter it to that end. It is, therefore, written \"it\" (— only if it were intended as such.)", + "6) R. Eliezer says: A sin-offering comes for a sin, and a guilt-offering comes for a sin. Just as a sin-offering not intended as such is unfit, so a guilt-offering not intended as such is unfit.", + "7) They said to him (in refutation): No, this may be so with a sin-offering, whose blood is placed above, but not with a guilt-offering, whose blood is placed below. He countered: This is refuted by the Pesach offering, whose blood is placed below, (and even so,) if he did not slaughter it as such, it is unfit.", + "They countered: This may be so because it has a set time. He countered: Non-intention invalidates a sin-offering because it is written of it \"It,\" and non-intention invalidates a Pesach because it is written of it \"It\" — and of a guilt-offering, too, it is written \"It\"! They countered: Of a Pesach and a sin-offering it is written \"It\" in respect to slaughtering, but in respect to a guilt-offering it is written \"It\" after the smoking of the devoted portions, and even if they were not smoked, it is kasher! Why, then, is it written \"It\"? It is sacrificed, but its exchange is not sacrificed.", + "9) (Vayikra 7:6) (\"Every male among the Cohanim may eat it. In a holy place shall it be eaten; it is holy of holies.\") \"Every male\": to include those with blemishes. Why (is this mentioned)? If for eating, this has already been mentioned (as permitted). If for apportionment, this has already been mentioned. If for those with permanent blemishes, this has already been mentioned. If for those with passing blemishes, this has already been mentioned. Why, then, is it mentioned! For I might think (were it not mentioned) that it were permitted only if he was born unblemished and became blemished; but how would I know that it were so (even) if he was born blemished? It is, therefore, written \"Every male among the Cohanim.\"", + "\"may eat it\": if it were kasher and not unfit (as an offering). \"holy of holies\": to include communal peace-offerings as being eaten only by the males of the Cohanim. \"It (is holy of holies\") — excluding the thank-offering and the ram of the Nazirite. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 7:7) (\"As the sin-offering, so the guilt-offering. There is one law for them. The Cohein that makes atonement with them, to him shall it be.\") \"As the sin-offering, so the guilt-offering\": Just as a sin-offering comes (only) from what is non-consecrated (chullin, and not from the tithe, ma'aser) and (its blood is applied only) with his right hand, and (is offered only) in the daytime, so, a guilt-offering. \"There is one law for them\": as requiring semichah (placing of the hands.) \"The Cohein that makes atonement with them, to him shall it be\": to exclude one who has immersed in the daytime (and is not clean until the evening), one who lacks atonement (until he brings a sacrifice), and a mourner (before the burial of his kin). (Vayikra 7:8) (\"And the Cohein that offers up the burnt-offering of a man, the hide of the burnt-offering which he offered up is the Cohein's. To him shall it be.\") \"And the Cohein that offers up the burnt-offering of a man\": to exclude a burnt-offering of (i.e., devoted to) the Temple (where the hide does not go to the Cohanim, but is sold, and its monies given to the Temple). These are the words of R. Yehudah. R. Yossi b. R. Yehudah says: To exclude the burnt-offering of a proselyte. \"the burnt-offering of a man\": Whence do I derive (for inclusion) the burnt-offering of proselytes, (who have died without heirs [this, in opposition to R. Yossi b. R. Yehudah]), women, and servants? From the hide of the burnt-offering.\" If so, why is it written \"the burnt-offering of a man\"? A burnt-offering that is accounted to the man, to exclude one that was slaughtered outside of its (proper) place.", + "2) I might think to include also one that was not slaughtered as a burnt-offering, viz.: Since it is not accounted to the owner to satisfy his obligation, its hide should not revert to the Cohanim (but to Temple maintenance). It is, therefore, written \"the hide of the burnt-offering,\" to include (the Cohanim for this reversion). This tells me only of the hide of the burnt-offering. Whence do I derive (the same for) the hides of (all) higher order offerings? From \"which he offered up.\" I might think to include also the hides of lower order offerings. It is, therefore, (to negate this) written \"the burnt-offering\" — Just as a burnt-offering is a higher order offering, (so all that are so classified are included), excluding lower order offerings.", + "3) R. Yishmael says: \"the hide of the burnt-offering\": This tells me only of the hide of the burnt-offering. Whence do I derive (the same for) the hides of (all) higher order offerings (that they revert to the Cohanim)? By a fortiori deduction, viz.: If in a place (the burnt-offering), where the Cohanim did not acquire the flesh, they acquired the hides, here (the other higher order offerings), where they acquired the flesh, does it not follow that they should acquire the hides? — This is refuted by the altar, which acquired flesh but did not acquire hides.", + "4) No (i.e., this is no refutation. This may be so of the altar, which did not acquire any of them (the hides), whereas the Cohanim did acquire some of them (those of a burnt-offering), and since they acquired some of them, they should acquire all of them (i.e., the hides of all the higher order offerings!) Rebbi says: The truth is that we need to be apprised of (the status of) the hide of the burnt-offering alone (and we need no a fortiori arguments for the status of the hides of other higher order offerings). For in all instances, the hide \"follows\" the flesh: In the instance of the burnt-bullocks and the burnt he-goats, their hides are burnt with them, viz. (Vayikra 16:27): (\"… he shall take outside the camp) and they shall burn in fire their hides and their flesh and their dung.\"", + "5) The sin-offering and the guilt-offering and the communal peace-offerings are given as gifts to the Cohanim. If they wish to flay them, they flay them. If they wish to eat them together with their skins, they do so. But in the instance of the burnt-offerings, because it is written (Vayikra 1:6): \"And he shall flay the burnt-offerings,\" Scripture is constrained to state: \"The hide of the burnt-offering which he offered up … to him shall it be.\" \"to him shall it be\": to exclude one who has immersed in the daytime (and is not clean until the evening), one who lacks atonement (until he brings a sacrifice), and a mourner (before the burial of his kin). For I might think they should not share in the flesh, which is for eating, but they could share in the hides, which are not for eating. I must, therefore, be apprised: \"The hide of the burnt-offering which he offered up is the Cohein's (i.e., It reverts to the Cohein who was fit to offer it up); to him shall it be\": excluding one who immersed in the daytime, one who lacks atonement, and a mourner." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 7:9) (\"And every meal-offering that is baked in the oven, and all that is made in the stewing-pan and on the griddle, to the Cohein who offers it up, to him shall it be. (Vayikra 7:10) And every meal-offering mixed with oil or dry, to all the sons of Aaron shall it be, one man as well as another.\") R. Yossi b. R. Yehudah said: Whence is it derived that if one said: \"I vow (to bring) a burnt-offering of meal baked in an oven\" that he should not bring half-cakes (challoth) and half-wafers (rekikim)? From \"every meal-offering that is baked in the oven, and all that is made in the stewing-pan and on the griddle … and every meal-offering mixed with oil or dry.\" Just as the latter (\"stewing-pan and griddle\" and \"mixed with oil or dry\") are (respectively) two kinds, so, these (\"cakes and wafers\" — viz. Vayikra 2:4 (\"baked in an oven…) cakes and wafers\") are two kinds (and cannot combine with each other to constitute a vow connoting a single kind). \"and all that is made in the marchesheth (stewing-pan) and the machavath (griddle).\" These terms connote the vessels (themselves) and not their products. Just as a tanur (\"oven\") is a vessel, so marchesheth and machavath are vessels.", + "2) \"to the Cohein who offers it up, to him shall it be.\": I might think, to him alone; it is, therefore, written \"to all the sons of Aaron shall it be.\" I might think, to all of them; it is, therefore, written \"to the Cohein who offers it up.\" How is this to be reconciled? It is (divided among) the (particular) priestly household that offers it up.", + "3) Whence is it derived that meal-offerings are not apportioned against flesh offerings (i.e., that one Cohein should not say to another: You take the flesh offerings and I will take the meal-offerings)? From \"Every meal-offering that is baked in the oven … to all the sons of Aaron shall it be\" (i.e., the meal-offerings shall be shared by all of the Cohanim.)", + "4) I might think that meal-offerings baked in the oven are not apportioned against flesh offerings, but that other meal-offerings are apportioned against flesh offerings; it is, therefore, written \"All that is made in the stewing-pan and on the griddle, etc. … to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "5) I might think that meal-offerings are not to be apportioned against flesh offerings, (because nothing is substituted for meal-offerings in a state of poverty) but that bird-offerings are apportioned against meal-offerings, (for meal-offerings are substituted for bird-offerings in a state of poverty; it is, therefore, written \"and on the griddle, etc. to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "6) I might think that bird-offerings are not to be apportioned against meal-offerings, but that meal-offerings are to be apportioned against (other) meal-offerings; it is, therefore, written \"and every meal-offering mixed with oil or dry, to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "7) I might think that machavath is not to be apportioned against marchesheth and marchesheth against machavath, but that (one type of) machavath is apportioned against (a second type) of machavath, and marchesheth against marchesheth; it is, therefore, written \"… or dry, to all the sons of Aaron shall it be.\"", + "8) I might think they do not make apportionment with higher order offerings, but they do make apportionment with lower order offerings; it is, therefore, written (after (Vayikra 2:11) \"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings [lower order offerings]\"), (Vayikra 2:12) \"If for thanksgiving (a lower order offering) he shall offer it\" — Just as apportionment is not made with higher order offerings, they are not made with lower order offerings.", + "9) \"one man as well as another\" shares, even if he is blemished; but a minor does not share, even if he is unblemished." + ], + "Section 6": [ + "1) Whence is it derived that the time (for eating offerings) of the bamoth (temporary altars, when such altars were permitted), is the same as that of the time (for eating them) in the tent of meeting (i.e., two days and one night for peace-offerings and a day and a night for thank-offerings)? Since Scripture states that lan, an offering that remains overnight (without being eaten in its prescribed time), is to be burnt, and that an offering that becomes tamei is to be burnt — just as tamei is unfit in a bamah, so, lan is unfit in a bamah. Or, go in this direction: lan is unfit, and yotzei (an offering leaving its prescribed bounds) is unfit (in the tent of meeting) — just as yotzei does not obtain in a bamah, (for which there are no prescribed bounds), lan, too, does not obtain in a bamah!", + "2) But does it not follow a fortiori (that lan obtains in a bamah), viz.: If a bird, which is not rendered unfit (as an offering) by a blemish, is rendered unfit by lan, bamah offerings, which are rendered unfit by a blemish — how much more so should they be rendered unfit by lan! — No, why is it that a bird, even though it is not rendered unfit by a blemish is rendered unfit by lan? Because (sacrifice by) a zar (a non-Cohein) renders it unfit. But would you, therefore, say of bamah offerings that because a blemish renders them unfit, lan should render them unfit? (This is not so,) because a zar does not render them unfit. And because a zar does not render them unfit, lan should not render them unfit! It is, therefore, written (Vayikra 7:11): \"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings … (Vayikra 7:12) If for thanksgiving he shall offer it, etc.\" (i.e., there is one law for all offerings, whether in the tent of meeting or in a bamah) — equating the time (and the lan) factor in a bamah with that in the tent of meeting.", + "3) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving he shall offer it\": We are hereby taught that a thank-offering may be slaughtered as a thank-offering or as a peace-offering. I might think that a peace-offering, too, may be slaughtered as a peace-offering or as a thank-offering; it is, therefore, (to negate this) written \"This (is the law of the sacrifice of peace-offerings.\")", + "4) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\": Just as a peace-offering requires placing of the hands (semichah), and libations, and waving of breast and thigh, so, a thank-offering.", + "5) They said in the name of R. Yishmael: Because the thank-offering departed (from the general category of peace-offerings) for a new learning (that it required loaves, unlike peace-offerings), I might think that it retains only its new learning (see Hermeneutical Principle 11); it is, therefore, written, (to restore it to its category): \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\" — Just as a peace-offering requires placing of the hands, and libations, and waving of breast and thigh, so, a thank-offering.", + "6) \"the law of the sacrifice of peace-offerings … If for thanksgiving\": Just as peace-offerings may be brought from the tithe [ma'aser], (if he vowed to bring a peace-offering from second-tithe monies), so a thank-offering may be brought from the tithe.", + "7) If one vowed to bring (a thank-offering) without qualifying (from which monies), I might think that he could bring it from the tithe; it is, therefore, written \"the law of the sacrifice of peace-offerings\" — Just as with peace-offerings if he specified \"from the tithe,\" he brings from the tithe, and if he does not specify \"from the tithe,\" he brings only from chullin (non-consecrated) monies, so, with the thank-offering.", + "8) Whence is it derived that the loaves of the thank-offering (Vayikra 7:13) may be brought from the tithe? From (the redundant) \"which he shall offer (to the L–rd\" [Vayikra 7:11]). Just as the peace-offerings may be brought from the tithe, so the loaves may be brought from the tithe.", + "9) If one vowed to bring a thank-offering from the tithe, but did not specify that its loaves were to be brought from the tithe, I might think that he could bring it and its loaves from the tithe; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer\": Just as with peace-offerings, if he specified \"from the tithe\" he brings from the tithe; but if he did not specify \"from the tithe,\" he brings only from chullin, so, with the loaves. If he vowed to bring a thank-offering from chullin and its loaves from the tithe, I might think that since he specified, he could do so; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer\" — When he says \"I vow to bring a thank-offering, it and its loaves from the tithe,\" he may do so, but when he says \"I vow to bring a thank-offering from chullin,\" even if he specifies \"its loaves from the tithe,\" he brings them only from chullin.", + "10) I might think that he can bring them from the wheat of the tithe itself; it is, therefore, written \"the peace-offerings which he shall offer. Just as peace-offerings are brought (from what is bought with the monies of the tithe, so, the (thanksgiving) loaves.", + "11) And whence is it derived that if one vowed to bring peace-offerings, he may do so only with chullin? From (Devarim 16:2): \"And you shall offer a Pesach-offering to the L–rd your G d, sheep and cattle.\" Now does the Pesach offering not come only from lambs and kids? Why, then, is it written \"sheep and cattle\"? To liken everything that comes from sheep and cattle to the Pesach offering, viz.: Just as the Pesach offering is mandatory and comes only from chullin, (there having been no consecrations and no tithe at the time of the exodus from Egypt,) so, everything that is mandatory comes only from chullin — so that if one vowed to bring a thank-offering or a peace-offering, since they are mandatory, (having been vowed), they are to be brought only from chullin; and libations, in all instances, (even if he specified \"from the tithe\") are to be brought only from chullin, (their not having been likened to peace-offerings, as the thanksgiving loaves were). " + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 7:11) (\"And this is the law of the sacrifice of peace-offerings which one shall offer to the L–rd. (Vayikra 7:12) If for thanksgiving he shall offer it, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened cakes spread with oil, and cakes of soaked fine flour mixed with oil.\") What is the intent of (Vayikra 7:11) \"which one shall offer\" (and (Vayikra 7:12) \"he shall offer it\")? (It could simply have been written \"If for thanksgiving, then he shall offer, etc.\") (They are written for the following purpose:) Whence do we derive that if one set aside his thank-offering and it was lost, and he set aside a different one in its place, after which the first was found, so that now both are standing before him — whence do we derive that he may offer up whichever he wishes, and its loaves along with it? From (a thank-offering) \"which one shall offer.\" I might think that both required loaves. It is, therefore, written \"he shall offer it\" — one requires loaves and not both.", + "2) And whence is it derived that the offspring and substitutes for (a thank-offering are to be sacrificed (even if atonement has been effected by the first)? From \"If for (im al) thanksgiving,\" (\"im al\" being a term of inclusion). I might think that all of them require loaves; it is, therefore, written \"the thank-offering\" (hatodah). The thank-offering (itself) requires loaves, and not its offspring, or exchange, or substitute.", + "3) \"then he shall offer with the sacrifice\": Loaves are hereby prescribed for each offering (when he brings several thank-offerings). (And the inclusion clause is needed. For otherwise I would reason thus:) Does it not follow (that loaves are not needed for each offering, for) if an instance (the atzereth offering), where loaves are few (only two), sheep are (relatively) many (two) — here, where loaves are many, should it not follow that they suffice for the number of sheep? It is, therefore, (to negate this) written: \"then he shall offer (loaves) with the sacrifice\" — for each sacrifice individually.", + "4) \"then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened cakes spread with oil\": Why is \"with oil\" written twice? R. Akiva said: If \"with oil\" were written only once, I would say that it (i.e., the amount) was as that for all the meal-offerings — a log. The additional \"with oil\" increases (the amount), and (the hermeneutical rule is) \"increase after increase denotes decrease\").", + "5) They, therefore, decreased it to half a log. I would think that the half log were divided among the three kinds: cakes, wafers, and soaked flour; it is, therefore, written: \"cakes of soaked fine flour mixed with oil\" (a third mention) — and increase after decrease denotes increase!", + "6) How, then, does he apportion (the half log)? He gives a quarter of it to the soaked fine flour (this, being the \"increase\") and a quarter to the two (other) kinds, half to the cakes and half to the wafers. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: He anoints the wafers in the form of (the Greek letter) chi, and returns what is left to the cakes. R. Elazar b. Azaryah said to R. Akiva: Even if you say the whole day: \"with oil\" — to decrease; \"with oil\" — to increase, I shall not heed you. But: a half log of oil for the thank-offering (half for the soaked fine flour and half for the cakes and the wafers), a quarter log of oil for the Nazirite (for his cakes and wafers), and the eleven-day interval between one niddah period and another — (these are) \"a halachah to Moses on Sinai.", + "7) \"soaked (revuchah) fine flour (soleth)\": This teaches us that the revuchah is soleth. Whence is it derived that they are all (cakes [challoth], wafers, and leavened bread) of soleth? From \"challoth - challoth.\" Just as \"challoth\" in respect to revuchah are soleth, so are \"challoth\" (written) in respect to all are soleth.", + "8) But \"challoth\" are not written in respect to wafers. Whence is it derived, then, that they must be of soleth? From \"matzoth - matzoth.\" Just as \"matzoth\" in respect to challoth are soleth, so \"matzoth\" in respect to wafers are soleth.", + "9) Or, if you will, \"and soleth murvecheth\" adds (all that precede, including \"wafers\") to revuchah. Just as revuchah is soleth, so all are soleth.", + "10) (Vayikra 7:13) (\"With cakes of leavened bread shall he offer his offering, with the sacrifice of his thanksgiving peace-offerings.\") \"With cakes of leavened bread\": With the same measure (of soleth) as that for leavened bread (chametz) he brings matzah (unleavened cakes). Just as that for chametz is ten esronoth, so, that for matzah. \"with cakes of leavened bread\": We are hereby taught that the bread is not consecrated until its surface becomes crusted in the oven. \"with the sacrifice (zevach) of his thanksgiving\": We are hereby taught that the bread becomes consecrated only with slaughtering, (zevach connoting slaughtering). \"with the sacrifice of his thanksgiving\": We are hereby taught that the bread is not consecrated unless the animal is slaughtered as a thank-offering. From here they said: If he slaughtered them as thank-offerings, but did not sprinkle their blood as such, the bread is (still) consecrated. If he did not slaughter them as such and did not sprinkle their blood as such, the bread is not consecrated. If he slaughtered them as such and did not sprinkle their blood as such, it is \"consecrated and not consecrated.\" These are the words of Rebbi. R. Eliezer b. R. Shimon says: It is not consecrated until he slaughters it and sprinkles its blood as such.", + "11) (\"his thanksgiving) peace-offerings\": to include the peace-offerings of a Nazirite. I might think, for all that is stated herein, (including the revuchah requirement); it is, therefore, written (in connection with the Nazirite ram, Bamidbar 6:15): \"matzoth\" — It comes (with matzoth and not (with) revuchah, (where \"matzoth\" is not mentioned). How, then, do I satisfy (the redundant) \"his peace-offerings\"? To include the Nazirite peace-offerings for ten Jerusalem kavim (of flour) and a quarter (log) of oil." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 7:14) (\"And he shall offer of it, one of each offering, a gift-offering (terumah) to the L–rd. To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be.\") \"And he shall offer of it\": of the conjoined loaves. \"one\": he must not take a broken one. \"of each offering\": All the offerings must be equal. (He may not take a greater portion of one on behalf of the other), and he may not take from one offering for the other. \"terumah to the L–rd\": I would not know from how many (challoth he takes one); it is, therefore, written here \"terumoth,\" and, in respect to terumath ma'aser (Numbers 18:29) \"terumah.\" Just as there, one of ten; here, too, one of ten.", + "2) Or go in this direction. It is written here \"terumah,\" and, in respect to bikkurim (first-fruits) \"terumah\" (Devarim 12:17). Just as \"terumah\" of bikkurim has no limit, this, too, has no limit!", + "3) Let us see to what it (\"terumah\" in our verse) is similar. We deduce \"terumah\" (in our verse), following which (terumah) there is no (other) terumah, from terumah (terumath ma'aser), following which there is no (other) terumah; and this (deduction) is not to be refuted by terumath bikkurim, following which there are (other) terumoth (i.e., After taking terumath bikkurim, he must still take all of his other terumoth.) Or, go in this direction: We deduce (our) terumah, which is eaten in a distinct place (Jerusalem) from terumah (terumath bikkurim), which is eaten in a distinct place (Jerusalem), and this is not to be refuted by terumath ma'aser, which is not eaten in a distinct place. It is, therefore, (to resolve this) written (in respect to terumath ma'aser): \"of it as a gift-offering,\" for a gezeirah shavah (an identity). Just as \"terumah\" written there is one of ten, so \"of it as a gift-offering\" written here is one of ten.", + "4) We have learned of terumah that it is one of ten, but I still do not know from how much (flour) he takes each loaf. We derive it by deduction. It is written here (Vayikra 7:13) (\"With cakes of) leavened bread,\" and, elsewhere, in respect to the two loaves, (Vayikra 23:17) \"leavened.\" Just as there, an issaron (of flour) for one loaf; here, too, an issaron for one loaf.", + "5) Or, go in this direction. It is written here (Vayikra 23:13) \"challoth,\" and, in respect to the show-bread, (Vayikra 24:5) \"challoth.\" Just as there, two esronim for one challah, here, too, two esronim for one challah!", + "6) Let us see to what it (our verse) is similar. We deduce a meal-offering which comes from leavened bread and which comes with a sacrifice (our verse) from a meal-offering (the two loaves) which comes from leavened bread and which comes with a sacrifice, and this is not to be refuted by the show-bread, which does not come leavened and does not come with a sacrifice.", + "7) Or, go in this direction. We deduce a meal-offering (our verse), which comes (both) from the land (Eretz Yisrael) and from outside the land, from the new grain and from the old grain, from a meal-offering (the show-bread), which comes (similarly) from all of the aforementioned. And this is not to be refuted by the two loaves, which come only from the land and only from the new grain! It is, therefore, written (of the two breads, Vayikra 23:17): \"From your habitations shall you bring the wave-bread.\" Let Scripture not state \"shall you bring.\" (It is seemingly redundant.) — The intent is: What you bring from a different place (our instance), (which is similar to this), is like this, viz.: Just as this is one issaron for a loaf; so, what you bring from a different place (our instance), one issaron for a loaf.", + "8) Why, then, do I not say that just as these (the two loaves) total two esronim; so these, (our instance) total two esronim (instead of ten); it is, therefore, written (Vayikra 23:17) \"shall they be\" (\"tihyenah,\" an extra yod (numerical equivalent 10) in the word, signaling ten loaves for our instance).", + "9) We learn for \"chametz\" that it is ten esronoth. Whence do we learn the same for \"matzah\"? From (Vayikra 7:13) \"With cakes of leavened (chametz) bread\" — Against chametz bring matzah. Just as chametz, ten esronim; so matzah, ten esronim. I might think that the ten esronim should be only of one kind (i.e., either challoth or wafers or revuchah; it is, therefore, written (Vayikra 7:12): \"Then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving, unleavened cakes mixed with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes of soaked fine flour mixed with oil,\" and (Vayikra 7:14): \"And he shall offer of it, one of each offering, a gift-offering to the L–rd,\" so that we are left with three and a third esronim for each kind, and three challoth for an issaron, so that the thanksgiving challoth are found to be forty. He takes one of each kind — four challoth — and gives it to the Cohein. (Vayikra 7:14): \"To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be,\" and the rest is eaten by the owners." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 7:15): \"And the flesh of the sacrifice of his thanksgiving peace-offerings, on the day of his offering shall it be eaten.\" This comes to teach us of those (offerings) that are eaten for a day, that their eating is one day and one night. This tells me of the thank-offering (itself). Whence do I derive the same for the bread? From \"his offering,\" (bread having been referred to as \"offering\" in the preceding verse). Whence do I derive the same for the offering and substitutes (of a thank-offering)? From (the redundant) \"And the flesh.\" Whence do I derive the same for sin-offering and guilt-offering? From \"the sacrifice.\" Whence do I derive the same for the peace-offerings of a Nazirite, (which require bread as it does) and peace-offerings that come from the (surplus of the) Pesach offering? From \"his peace-offerings.\"", + "2) \"on the day of his offering shall it be eaten.\": This tells me only that its eating is for one day. Whence is it derived that its sacrifice at the outset be with the thought of eating it for one day?", + "3) From (Vayikra 22:29): \"And when you slaughter a sacrifice of thanksgiving to the L–rd, that it be acceptable for you shall you slaughter it. (Vayikra 22:30) On that day shall it be eaten.\" This need not be stated, (for we know it already). If it is not needed for (the halachah of) eating, learn it as applying to sacrifice, that its sacrifice at the outset must be with the thought of eating it for one day.", + "4) This tells me only of the thank-offering. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for one day? From (the redundant) \"And when you slaughter a sacrifice.\"", + "5) (Vayikra 7:15): \"He shall not leave over of it until morning.\" But he may eat it the entire night. Why, then, did the sages say (that he may eat it only) until midnight? To keep one far from transgression. But (adverse) thought (at the sacrifice) does not render them unfit and they are not rendered nothar (abiding beyond the prescribed time) until the morning star rises.", + "6) (Vayikra 7:16) (\"And if a vow or a gift is the sacrifice of his offering, on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten, and on the next day, that which remains of it may be eaten.\") This comes to teach about those offerings that are eaten for two days that they are eaten for two days. This tells me only of peace-offerings (viz. Vayikra 7:18). Whence do I derive (the same for) the festive offering (chagigah)? I would derive a festive offering that comes in its time (the first day of the festival). Whence would I derive a chagigah that comes (all seven days) as indemnity (for the first day), peace-offerings (of joy) that come in the midst of the festival (in addition to those of the chagigah and (left-over) peace-offerings (of joy) that come after the festival? From (the redundant) \"And if a vow or a gift\" (Vayikra 7:16).", + "7) Whence do we derive (the same for) the chagigah that comes with the Pesach (on the fourteenth of Nissan)? Because it is written (Devarim 16:4) \"And there shall not remain of the flesh that you sacrifice towards evening on the first day until the morning,\" which teaches us about the chagigah of the fourteenth that it is eaten for two days and one night. I might think (that it is eaten) for one day and one night. It is, therefore, written \"until the morning\" — the morning of the second day. And how would I satisfy \"a chagigah is eaten for two days\"? (A different chagigah,) aside from this one. It is, therefore, written (to negate this, the redundant) \"And if a vow or a gift.\"", + "8) And whence do I derive (for the same learning) the substitutes and the offspring (of those eaten for two days)? From (the redundant) \"And if a vow or a gift.\" Whence do I derive (the same learning) for a first-born and a tithe? From (the redundant) \"the sacrifice.\"", + "9) \"on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten, and on the next day\": This tells me only of their eating (the offering) for two days. Whence do I derive that even at the outset their sacrifice must be with the thought of eating them for two days; it is, therefore, written (Vayikra 19:5): \"And when you slaughter a sacrifice of peace-offerings to the L–rd … (Vayikra 19:6) on the day that you slaughter it shall it be eaten, and on the next day.\" Let this not be written, (for we already know about their eating from here.) If it is not needed for eating, learn it as applying to slaughtering — that even at the outset their slaughtering must be with the intent of eating them for two days.", + "10) This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for two days? From (the redundant) \"And when you slaughter a slaughtering of peace-offerings.\"", + "11) (Vayikra 7:16) \"on the day that he offers his sacrifice shall it be eaten\": on the first day. I might think, for two days. It is, therefore, written \"and on the next day.\" If \"on the next day,\" I might think it is a mitzvah to eat it for two days. It is, therefore, written \"and what remains\" — If he left something over, he left it over.", + "12) Or, \"and what remains\": I might think that if he left all of it over (on the first day) it becomes unfit. It is, therefore, written \"it shall be eaten\" — even all of it.", + "13) I might think it could be eaten on the eve of the third day. And this would follow, viz.: There are sacrifices that are eaten for one day and there are sacrifices that are eaten for two days. Just as with the former, its night follows it (for eating), so, with the latter, its night follows it. It is, therefore, written (Vayikra 19:6): (\"And what remains) until the third day (shall be burned with fire\") — until the (end of the second) day it is eaten, and it is not eaten on the eve of the third.", + "14) I might think that it must be burned immediately (at nightfall after the second day), and this would follow, viz., There are sacrifices that are eaten for one day and there are sacrifices that are eaten for two days. Just as (what remains of) the sacrifices eaten for one day are burned immediately after eating, so (what remains of) the sacrifices eaten for two days are to be burned immediately after eating. It is, therefore, written (Vayikra 7:17) (\"And what remains from the flesh of the sacrifice) on the (third) day, (with fire shall it be burned.\") It is burned in the daytime and not at night. Or, perhaps the meaning is that on the third day it is to be burned; but if the third day passed it is not to be burned (but buried). It is, therefore, written \"it shall be burned\" — even forever.", + "15) \"from the flesh\": and not from the bones, and not from the sinews, and not from the horns, and not from the hooves. (\"from the flesh of) the sacrifice\" — to exclude the fetus and the placenta. \"on the third day, with fire shall it be burned\": This is the prototype for all (consecrated food) that is burned, that it is to be burned only in the daytime." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 7:18) (\"And if there be eaten of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings on the third day, it shall not be accepted. He that offers it shall not bethink himself. It shall be piggul (\"rejected\"), and the soul that eats of it shall bear his sin.\") \"And if there be eaten … on the third day, it shall not be accepted\": R. Eliezer said: Incline your ear to hear: (Scripture is speaking not of actual eating, but of thinking, i.e.,) \"If one thinks to eat of his sacrifice on the third day, it shall not be accepted.\" R. Akiva said: I would understand the verse (literally) as meaning that if he (actually) ate of it on the third day it becomes unfit. — But it is impossible to say this. For after it has been validated (by the priestly service), can it then become unfit? — Yes, (indeed it may)! For we find in respect to a zav (a man with a genital emission) or a zavah (a woman with a genital emission), or a woman who watches a day (without emission) against a day (of emission), that when they are in a state of taharah (ritual cleanliness) and (again) witness an emission, they annul (that state of taharah) — this (offering), too, if he ate of it on the third day, it becomes unfit. It is, therefore, written (to negate this,) \"he that offers\" — It is at the time of offering (with wrong intent) that it becomes unfit, and not on the third day (when it is eaten).", + "2) But perhaps it could be contended that \"he that offers\" is none other than the officiating Cohein (i.e., that he is disqualified from future service)! It is, therefore, written (\"he that offers) it\" — It is the offering that is being referred to and not the Cohein.", + "3) Ben Azzai says: What is the intent of \"it\" (above)? Because it is written (Devarim 23:22): \"If you make a vow to the L–rd your G d, you shall not delay to pay it,\" I might think that if he does delay his vow he is in transgression of \"It shall not be accepted\"; it is, therefore, written: \"It (the offering in our instance) shall not be accepted, but one who delays his vow is not in transgression of \"It shall not be accepted.\" Others say: (It is written (here): \"He shall not bethink himself.\" It (the offering) becomes unfit by thinking (to eat it on the third day), but it does not become unfit by delaying (its sacrifice) beyond three festivals.", + "4) I might think that \"bethinking\" (above) renders it unfit only if he has such a thought at the sprinkling of the blood. Whence do I derive (that it is similarly invalidated by such thought at the time of) slaughtering or receiving of the blood? From (the redundant) \"eaten, eaten\" — to include (all the preliminaries to \"eating,\" such as) slaughtering and receiving the blood. I might think to include (as invalidating the offering, such thought at the time of disposing of) the left-over blood and the burning of the fats. It is, therefore, (to negate this,) written \"he that offers it,\" (i.e., he that sprinkles the blood). Sprinkling was in the class (of all the sacrificial services). Why was it singled out for special mention? To make it the basis of a comparison, viz.: Just as sprinkling is characterized by its being a sacrificial service upon which atonement is contingent, so I include ([for piggul rejection] such thought at the time of) slaughtering and receiving the blood, upon which atonement is contingent — and I exclude (from piggul rejection such thought at the time of disposing of) the left-over blood and the burning of the fats, upon which atonement is not contingent.", + "5) R. Meir says: It (piggul thought) at the time of hiluch (\"leading\" the blood from the azarah to the altar) invalidates (the offering), the sacrificial service being impossible without hiluch. And R. Shimon says: There is no (invalidating piggul) thought in hiluch. For the priestly service is impossible without slaughtering, receiving (of the blood), or sprinkling, but it is possible without hiluch — he can slaughter on the side of the altar and fling (the blood upon it). R. Elazar says: If one \"leads\" (the blood) in a place where he must lead, (piggul) thought invalidates; in a place where he need not lead, (piggul) thought does not invalidate. (Piggul) thought invalidates only something which may serve as an offering per se (and not something which serves some other function), and (obtains only) with one who is fit for the priestly service (and not with a Cohein who is blemished), and only in a place which is fit for the priestly service, (as when the altar is intact, and not when it is defective).", + "6) I would think that (piggul) thought invalidates only in respect to the eating of flesh (out of its time). Whence do I derive the same for sprinkling, burning of fats, and (disposal of) left-over (blood out of its time)? From (the redundant) \"eaten, eaten\" — There is \"eating\" for a man (the eating of flesh) and \"eating\" for the altar.", + "7) We learned of sacrifices that may be eaten for two days that a thought (to eat of them) on the third day invalidates them. Whence do we derive the same for sacrifices that may be eaten for one day? It follows by induction, viz.: Sacrifices are eaten for two days and sacrifices are eaten for one day. Just as with sacrifices eaten for two days, a (piggul) thought invalidates them, so with sacrifices eaten for one day, a (piggul) thought (to eat them) on the second day invalidates them. — But \"it suffices that what is derived by induction be as that which it is derived from\" — Just as the former (invalidates only) on the third day, so the latter should invalidate only on the third day, (and not on the second)!", + "8) I will derive it otherwise, viz.: Some sacrifices are eaten on one day and some sacrifices are eaten on two days. Just as sacrifices which are eaten on two days are invalidated by a (piggul) thought to eat them on the third day after their eating time, so sacrifices which are eaten on one day are invalidated by a (piggul) thought to eat them on the second day after their eating time.", + "9) Now, if you have invalidated (a sacrifice) by a (piggul) thought (to eat it) on the third day, which is not kasher for the eating of any sacrifice, would you thereby invalidate (a sacrifice) by a (piggul) thought (to eat it) on the second day, which is kasher for the eating of holy of holies! It is, therefore, written (in negation of this argument): \"if eaten eaten\" — to include sacrifices eaten for one day for invalidation by a (piggul) thought to eat them on the second day." + ], + "Chapter 13": [ + "1) I might think that (piggul) thought invalidated only outside of its (the offering's) prescribed time. Whence do I derive (that it also invalidates) outside of its prescribed place? It follows by induction, viz.: Time invalidates and bound invalidates. Just as (piggul) thought invalidates outside of the prescribed time it should also invalidate outside of the prescribed bound.", + "2) — Now if (piggul) thought invalidates outside of its prescribed time, which (invalidation) obtains in a bamah (a temporary altar), should it also invalidate outside of its prescribed bound, which (invalidation) does not obtain in a bamah! It is, therefore, written (Vayikra 19:7): \"And if it is eaten on the third day, it is rejected (piggul); it shall not be accepted.\" Let this not be stated, (for it is already written here). If it is not needed for (piggul invalidation) outside of its time, learn it as applying to (piggul invalidation) outside of its place. I might think that it (piggul thought outside of its place) entails kareth liability); it is, therefore, written in respect to peace-offerings (Vayikra 7:18) (\"And the soul that eats of it) shall bear its sin\" — Outside of its time entails kareth, and not outside of its place. I might think that even one who slaughters for gentiles or for those who are tamei (to eat it or to offer up the devoted portions) should come under (Vayikra 7:18) \"It shall not be accepted\"; it is, therefore, written (\"It shall not be accepted; he that offers) it.\" It (burning the devoted portions after they have become invalidated by piggul thought) comes under the interdict, but not slaughtering for gentiles or for those who are tamei.", + "3) I might think that one is in violation of \"It shall not be accepted\" only (for an offering) that was slaughtered outside of its time and place. Whence do I derive the same for one that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out or went outside the (tabernacle) curtains, one (whose blood or devoted portions) was left overnight, one (whose devoted portions) went outside the azarah, one whose blood was received or sprinkled by those who are unfit, one whose blood was to be applied below (the red line on the altar), which was applied above, or the opposite; one (whose blood was to be applied inside (the sanctuary), which was applied outside, or the opposite; and a Pesach and a sin-offering, which were not offered as such (— Whence is it derived for all of these that if one transgressed and sacrificed them he receives stripes by reason of \"It shall not be accepted\")? From (the redundant) \"it shall not be accepted\" and \"it shall not be reckoned.\" I might think that these entail kareth liability. It is, therefore, written (\"He that offers) it.\" He (one who thinks to eat it outside of its time) and its eaters are subject to kareth, and not the others.", + "4) You say that this is the purpose of these phrases of exclusion (like \"it\" above). But perhaps its intent is to limit what is said to peace-offerings alone, (that only they entail kareth liability for piggul and nothar). Whence do we derive the same for all offerings? From (Vayikra 22:3): \"A man who draws near of all your seed to the holy things (all of the offerings), etc.\" — But perhaps only those offerings are included which are like peace-offerings, viz.: Just as peace-offerings are characterized by being eaten for two days, so, all that are thus characterized (are included). Whence do I derive (for inclusion) those which are eaten for only one day? From (the redundant) \"flesh\" (Vayikra 7:18 \"the flesh of the sacrifice of his peace-offerings.\") This tells me only of those (offerings) whose flesh is eaten. Whence do I derive (the same) for those who flesh is not eaten? From \"the sacrifice\" — even birds, which are a kind of sacrifice. And whence do I derive (the same) for meal-offerings, which are not a kind of sacrifice? (And whence do I proceed) until I derive (the same for) the log of oil of the leper? From (Vayikra 22:3) (all) \"the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd.\"", + "5) Now that we have included things that are like peace-offerings and things that are not like peace-offerings, why is \"peace-offerings\" (specifically) mentioned? Just as peace-offerings are distinctive in having \"permitters\" (the sprinkling of the blood, which permits eating) to the man and (burning of the devoted portions) to the altar, so, I include only those offerings which have permitters to the man or to the altar — like the bird sin-offering, which has permitters (blood) to the man, and not to the altar, and like the bird burnt-offering, which has permitters to the altar, and not to the man, and like the burnt bullocks and the burnt he-goats, which have permitters to the altar and not to the man. What do I exclude (from piggul invalidation)? The fistful, and the frankincense, and the incense, and the meal-offering of Cohanim, (which are completely burnt and no fistful taken therefrom), the meal-offering of the anointed (high-) priest, the libation meal-offering, and the blood — all of which have no permitters, neither to the man nor to the altar. R. Shimon says: Peace-offerings are distinctive in being offered on the outer altar — I (therefore) exclude the burnt bullocks and the burnt he-goats, which are not offered on the outer altar.", + "6) R. Elazar says in the name of R. Yossi: If one had a piggul thought concerning something done outside (in the azarah), it is piggul; concerning something done inside (in the sanctuary), it is not piggul. How so? If he slaughtered (outside) with the intent of sprinkling the blood (inside) on the next day, it is not piggul; for the thought was outside concerning something (sprinkling) which is done inside.", + "7) If he sprinkled the blood (inside) with the intent of burning its devoted portions (outside) on the next day, it is not piggul; for the thought was inside concerning something which is done outside.", + "8) But if he slaughtered and received the blood (on the outside) with the intent of spilling the remaining blood and burning the devoted portions (on the outside) on the next day, it is piggul, for the thought was outside concerning something which is done outside.", + "9) (Vayikra 7:18) (\"And the soul that eats of it shall bear its sin\") \"the soul\": and not the congregation. \"that eats\": and not that makes (someone else) eat, (in which instance the \"maker\" is not subject to kareth, but does transgress placing a stumbling block before the blind). \"that eats\": an olive-size. \"shall bear (tissa) its sin\": There is an identity (gezeirah shavah) between \"shall bear (tissa) its sin\" here and \"shall bear (yissa) his sin\" elsewhere (Vayikra 19:8). Just as there, (in respect to nothar), the punishment is kareth; so, here, (in respect to piggul), the punishment is kareth." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 7:19) (\"And the flesh (of consecrated peace-offerings) that shall touch anything that is tamei shall not be eaten; it shall be burned with fire. And the flesh — everyone that is clean may eat the flesh.\") I might think one who is tamei makes consecrated flesh tamei by carrying it, and that it follows a fortiori, viz.: Now if the ashes of purification (of the red heifer), which a tvul yom (one who immersed in the daytime) does not make tamei by touch, makes it tamei by carrying, then consecrated flesh, which a tvul yom does make tamei by touch, does it not follow that he makes it tamei by carrying it! It is, therefore, (to negate this) written \"that shall touch\" — he makes it tamei by touch and not by carrying it.", + "2) This tells me (as not imparting tumah by carrying) only of the lesser forms of tumah (such as that of a sheretz (a creeping thing) or of carrion, which do not make a man tamei). Whence do I derive the same for graver forms of tumah, such as dead-body tumah, and that of cohabiting with a niddah, and all (forms of tumah) which make a man tamei? From \"anything that is tamei\" (imparts tumah to consecrated flesh) — even one who is lacking atonement (viz. Vayikra 12:7). R. Yossi said: Whence is it derived that fourth-degree tumah invalidates consecrated offerings, and that it follows a fortiori? (From the following:) If one lacking atonement, who is permitted to eat terumah, invalidates consecrated offerings, then third-degree tumah, which does invalidate terumah, does it not follow that it should invalidate offerings (in rendering it fourth-degree tumah)? We derive, then, (the invalidation of) third-degree tumah from the verse (\"and the flesh that shall touch, etc.\"), and of fourth-degree tumah from the argument a fortiori.", + "3) \"it shall not be eaten; it shall be burned with fire\": We know (from Scripture) as requiring burning only what is tamei and nothar (flesh left over from the offering) and a sin-offering whose blood entered within (the sanctuary). Whence do we derive the same for the other offerings? From (Shemoth 29:34): \"And if anything is left over from the flesh of the miluim … until morning, you shall burn what is left over in fire.\" Let it not be written \"what is left over in fire\" (i.e., it is redundant). But (we must say, then, that) it is a binyan av (see Hermeneutical Principle 3) (the intent of which is that) all that is nothar (in all offerings) requires burning.", + "4) This tells me (as requiring burning) only of nothar. Whence do I derive the same for an offering that was slaughtered at night, one whose blood was spilled out or went outside the (tabernacle) curtains, one (whose blood or devoted portions) was left overnight, one (whose devoted portions) went outside the azarah, one that was slaughtered outside of its time or outside of its place, one whose blood was received or sprinkled by those who are unfit, one whose blood was to be applied below (the red line on the altar), which was applied above, or the opposite; one (whose blood was) to be applied inside (the sanctuary), which was applied outside, or the opposite; and a Pesach and a sin-offering, which were not offered as such, and a bird sin-offering brought for a possibility (of its being required), and a suspended guilt-offering (in an instance where it became known to him that he had not sinned, before its blood was sprinkled, in which case it is like a sacrifice that has become unfit) — (Whence is it derived that all of the above require burning?) From (Shemoth 29:33) \"… he shall not eat, for they are holy\" — everything that is holy (and that has become unfit) requires burning (see Shemoth 29 verse 34).", + "5) I might think that they were to be burned even if they had died (after they were separated as an offering) or had miscarried, (in which case the fetus was to be burned), or had become tamei outside (the azarah); it is, therefore, written (to counterindicate this) (Shemoth 29:34): \"for it is holy\" (excluding the latter, whose unfitness did not take place in \"holiness.\") R. Yehudah says: I might think that a bird sin-offering brought for a possibility (of its being required), and a suspended guilt-offering (in an instance where it became known to him that he had not sinned), and chullin (a non-consecrated animal that had been slaughtered in the azarah — (I might think) that they must be burned; it is, therefore, (to negate this) written (Shemoth 29:34): \"for it is holy\" (excluding the above).", + "6) (\"And the flesh — everyone that is clean may eat flesh.\") \"And the flesh\": (This is redundant) to include as permitted the inner flesh (of a limb that has projected beyond the permitted bounds). For I might reason: Since what is tamei is unfit and what leaves the permitted bounds (yotzei) is unfit, then just as with tamei, if part has become tamei, the whole is tamei, so with yotzei, if part has left (the permitted bounds), then all of it should be unfit; it is, therefore, written \"And the flesh,\" to include the inner flesh as permitted.", + "7) From this it was ruled: If the limb of a Paschal offering projected beyond the wall (the permitted bound), he cuts until he reaches the bone and strips (the flesh) until he reaches the joint, wherefrom he frees it and cuts it off, (it being forbidden to break the bone of a Paschal offering). And with (other) offerings, he chops it off at any place (including the bone), breaking the bone not being interdicted in the others.", + "8) (Vayikra 7:19) \"Everyone that is clean may eat (the) flesh\": What are we taught hereby? Because it is written (Devarim 12:27): \"And the blood of your sacrifices (peace-offerings) shall be spilled on the altar of the L–rd your G d, and the flesh shall you eat,\" I might think that only the owner can eat it, a fortiori from the Pesach offering (where only the owner and his appointees eat it), it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh.\" I might think that there is tumah liability (for eating consecrated flesh even) before the sprinkling of the blood; it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh,\" followed by (Devarim 12:20) \"And the soul that eats flesh, etc.\" — There is tumah liability only for flesh that is permitted to (be eaten by) the clean. But, before the sprinkling of the blood, when the flesh is not permitted to the clean, it does not entail tumah liability. You say that this is the intent of the verse; but perhaps the intent is: For what may be eaten by the clean, there is tumah liability; but if it left (its permitted bounds) after the sprinkling of the blood, since it may not be eaten by the clean, there is no tumah liability. It is, therefore, (to negate this,) written (Devarim 12:20): (\"the sacrifice of the peace-offerings) which is the L–rd's\" — to include (in the kareth interdict for tumah) one that left (its permitted bounds) or abided beyond its prescribed time (for eating, i.e., nothar).", + "9) Or, I might think to include (in \"which is the L–rd's\") piggul (thought) as well as nothar; it is, therefore, written \"of (and not all of) the sacrifice of the peace-offerings\" — an exclusion. Why do you see fit to include yotzei and lan (i.e., nothar) and to exclude piggul (thought)? After Scripture included, it excluded. I include yotzei and lan, where they (the offerings) had a time of fitness (before the sprinkling of the blood), and I exclude piggul, where they did not have a time of fitness.", + "10) If you say that he became tamei before the blood was sprinkled (and he ate it in a state of tumah after it was sprinkled), why is he liable for tumah-kareth violation) after it was sprinkled? (i.e., the offering never had \"a time of fitness\" for him!) Because the tzitz (the high-priest's head-plate) \"atoned\" for him (and the offering is accounted as having been \"permitted to the clean\" by the sprinkling.)" + ], + "Chapter 14": [ + "1) R. Yehoshua says: A Pesach offering that came (i.e., that was slaughtered, when the entire congregation [as opposed to an individual] was) in a state of tumah, (this being permitted), and zavim and zavoth (men and women with genital discharges) and niddoth and women who had given birth ate of it, (even though it is forbidden for them to do so) — I might think that they are liable (for tumah-kareth transgression); it is, therefore, written \"Everyone that is clean may eat (the) flesh, and the soul that eats flesh, etc.\" — There is tumah (-kareth) liability only for that which is slaughtered for the clean, but not for that which is slaughtered for the unclean (as in the Pesach instance).", + "2) R. Eliezer says: If zavim and lepers, (who had been sent out of the camp) pushed their way in and entered the azarah, I might think they were liable (for kareth in the above instance, as they are at other times); it is, therefore, written (Bamidbar 5:2): \"And they shall send out of the camp every leper and every zav, and everyone who has become tamei by a dead body\" — When those who are tamei by a dead body are liable, zavim and lepers are liable; when those who are tamei by a dead body are not liable, (as in an instance of congregational tumah), zavim and lepers are not liable.", + "3) (Vayikra 7:20) (\"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his tumah is upon him, that soul shall be cut off from its people.\") \"and tumatho is upon him\": the tumah of the body (i.e., his tumah.) — But perhaps the tumah of the flesh (of the offering is being referred to [i.e., its tumah]); it is, therefore, written \"and tumatho is upon him: \"tumatho-tumatho for a gezeirah shavah (identity), viz.: Just as the tumah there (Bamidbar 19:13, \"tumatho is yet upon him,\" clearly) refers to the tumah of his body and not to the tumah of flesh, so tumatho here refers to the tumah of his body and not to the tumah of flesh.", + "4) Rebbi says: (The gezeirah shavah is not necessary, for) \"and he shall eat\" (in the next verse) clearly indicates that \"and tumatho is upon him\" (in our verse) refers to the tumah of his body (viz. \"nefesh\" in both verses).", + "5) R. Chiyya says: (The gezeirah shavah is not necessary, for) the offerings are in the plural (\"peace-offerings\"), and \"tumatho,\" in the singular. How, then, must \"tumatho\" be understood? As referring to the tumah of his body and not to the tumah of the flesh (their tumah).", + "6) Others say: (The gezeirah shavah is not necessary, for) Scripture (\"— tumah is yet upon him\") speaks of that from which tumah can depart (i.e., the man), as opposed to the flesh, from which tumah cannot depart.", + "7) \"and that soul shall be cut off\": (\"that soul\") and not the congregation. \"that soul\": and not one who was forced, or unwitting, or mistaken. \"from its people\" — and the people remain at peace (without punishment [if they were not in a position to protest])." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 7:21) (\"And if a soul touch any thing that is tamei — the tumah of a man, or a beast that is tamei or any abomination that is tamei — and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings, which is the L–rd's, then that soul shall be cut off from its people.\") I might think that in the area of the consecrated what is tamei can impart tumah to one who is clean, through carrying (i.e., by the one carrying the other); it is, therefore, written \"And if a soul touch\" — He imparts tumah by touching and not by carrying.", + "2) \"any thing that is tamei\": even one who is tamei through (having touched) a dead body (and not by reason of tumah issuing from his own body). \"the tumah of a man, or a beast that is tamei, or any abomination that is tamei\": If the lesser forms (zav, neveilah, and sheretz) are mentioned (as liable to kareth), why mention the graver form (dead-body tumah)? For if the lesser forms were mentioned and not the graver form, I would say that with the lesser forms he is liable (only) for the tumah of the body (that imparts the tumah) and not for the tumah of the flesh (of the offering), and with the graver form he is liable for both. And if the graver form were mentioned and not the lesser forms, I would say that for the graver form he is liable, but not for the lesser forms. Therefore, both the lesser and the graver must be mentioned.", + "3) \"and he eat of the flesh of the sacrifice of the peace-offerings, which is the L–rd's, then that soul shall be cut off from its people\": I might think that there is tumah-kareth liability for peace-offerings alone. Whence do I derive that it obtains for all offerings? From (Vayikra 22:3): \"Throughout your generations, every man who draws near of all your seed to (eat) the holy things (… with his uncleanliness upon him, that soul will be cut off before Me.\") I might think (that there are included) only what is like peace-offerings, which are eaten for two days and one night. Whence do I derive the same for those offerings that are eaten for one day? From (Vayikra 7:21) \"of the flesh of the sacrifice of the peace-offerings.\" (For without this verse I would say:) This tells me only (of those offerings) whose remnants are eaten. Whence do I derive (for inclusion) a burnt-offering, whose remnants are not eaten? From \"the sacrifice.\" This tells me only of sacrifices. Whence do I derive for inclusion birds and meal-offerings, which are not kinds of sacrifices, (shechitah not obtaining there), until the inclusion (for tumah-kareth liability) of the log of oil of the leper? From (the generalization): \"Every man who draws near of all your seed to the holy things, etc.\"", + "4) I might think that tumah-kareth liability obtains only with things for which there is piggul (thought) liability. And this, indeed, would follow, viz.: If piggul (transgression) which is subject to a standard (sin-offering) (for unwitting transgression) and which obtains with only one awareness, (at the end, after his having transgressed, his never having been aware that it was piggul before he ate it, [as opposed to tumah, where there is awareness in the beginning, awareness at the end, and non-awareness in the middle]), and where nothing of its class is permitted, (piggul being forbidden even where the entire congregation transgresses, as opposed to tumah, which was permitted in such an instance) — (If piggul) obtains only (with offerings) where there are \"permitters\" (see Chapter 13:5), then tumah transgression, which obtains with two awarenesses, and is subject to a sliding-scale (and not a standard) offering, and where something of its class (congregational tumah) is permitted — how much more so should it obtain only where there are \"permitters.\" Whence, then, (do we derive tumah-kareth liability) for the fistful, the frankincense, the incense, the libation meal-offering, the meal-offering of Cohanim, and the meal-offering of the anointed (high-priest, where there are no \"permitters\")? It is, therefore, written (Vayikra 22:3): \"to (eat) the holy things which they make holy,\" to include all.", + "5) I might think that they would be liable for it (immediately if they ate the flesh in a state of tumah before the blood was sprinkled); it is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"Every man who draws near.\" R. Elazar explains: Now is one who touches it liable? (Is he not liable only if he eats it, as it is written (Vayikra 22:4): \"A man of the seed of Aaron, if he is a leper or a zav, shall not eat, etc.\"?) What, then, is the intent of \"who draws near\"? The intent is that there is no (tumah-kareth) liability for eating it until it has been made fit to be offered. How so? An offering that has permitters, (such as the devoted portions and the flesh, which are \"permitted\" by the sprinkling of the blood) — when its permitters have \"drawn near\" (And this is the sense of \"Every man who draws near\"). An offering that does not have \"permitters,\" (such as the meal-offering of Cohanim, etc.) — when they are consecrated in a vessel (for the \"eating\" of the altar).", + "6) Now that we have included (for tumah-kareth liability) things that are like peace-offerings and things that are not like peace-offerings, why are \"peace-offerings\" mentioned (Vayikra 7:21, \"and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings\")? — To exclude (the eating of) blood (from tumah-kareth liability. That is, this liability obtains only with what is like peace-offerings, which are not forbidden in themselves — as opposed to blood, which is forbidden in itself.) R. Shimon says: As peace-offerings are characterized by being fit for eating, so, all that are fit for eating (are subject to tumah-kareth liability). To exclude (the eating of) wood, frankincense, and incense, which are not fit for eating.", + "7) You (the first tanna and R. Shimon) come to say that the intent of the verse (\"and he eat of the flesh of the sacrifice of peace-offerings\") is to distinguish between different types of tumah (\"blood\" and \"wood, etc.\", respectively). But perhaps its intent is to distinguish between offerings and offerings — to say that lower order offerings (like \"peace-offerings\") are subject to (tumah-kareth) liability (only) after the sprinkling of the blood, and higher order offerings, both before and after the sprinkling of the blood. It is, therefore, (to negate this,) written \"and he eat the flesh,\" \"and he eat the sacrifice,\" and (not) \"and he eat peace-offerings\" (to indicate that not only peace-offerings, but all other offerings are subject to tumah-kareth liability only after the sprinkling of the blood.) (Vayikra 7:21) \"and that soul shall be cut off\": (see Chapter 14:7)." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 7:23) (\"Speak to the children of Israel, saying: All fat (cheilev) of ox or sheep or goat you shall not eat.\") The children of Israel are exhorted against eating cheilev, and non-Jews are not exhorted against eating cheilev. For it would follow a fortiori (that they are thus exhorted), viz.: Now if (the prohibition against (eating) ever min hechai (a limb torn from a living animal), which is not liable to kareth, obtains with the sons of Noach (non-Jews) as it does with Jews, then the prohibition against (eating) cheilev, which is liable to kareth, how much more so should it obtain with the sons of Noach as it does with Jews! It is, therefore, (to negate this,) written \"the children of Israel\" — The children of Israel are exhorted against cheilev, and not non-Jews.", + "2) This tells me only of the (native) children of Israel. Whence do I derive for inclusion (in the prohibition against cheilev) proselytes and freed slaves? From (Vayikra 7:25) \"For all who eat cheilev.\" \"All cheilev of ox or sheep or goat you shall not eat\": This excludes (from the cheilev prohibition) unclean beasts, animals, and birds.", + "3) For would it not follow a fortiori (that they are thus prohibited), viz.: Now if (the prohibition against eating) blood, which is not liable for piggul (thought), nothar and tumah (— if that prohibition) obtains with unclean beasts, animals, and birds — then cheilev, which is liable for piggul (thought), nothar, and tumah, how much more so should it obtain with unclean beasts, animals, and birds! It is, therefore, (to negate this) written: \"All cheilev of ox or sheep or goat you shall not eat\" — to exclude the cheilev of unclean beasts, animals, and birds.", + "4) This tells me only of (the prohibition of the) cheilev of full-breed oxen, sheep, or goats. Whence do I derive that of kilaim (hybrids) (of sheep and goats for inclusion in the prohibition)? From \"of ox or sheep or goat.\" These are the words of R. Akiva. And if you wish, you can say that it is derived from (Vayikra 7:25) (\"For all who eat cheilev) of the beast,\" including a hybrid. What is the intent of (Vayikra 7:23) \"all cheilev\"? I might think that only what is included in the punishment (kareth) is included in the exhortation (against eating cheilev), (but the cheilev of) a koi (an animal whose status is in doubt, i.e., is it \"domesticated\" [whose cheilev is forbidden] or \"non-domesticated\" [whose cheilev is permitted]?) or less than an olive-size (the minimum for kareth), (I might think that since they are not included in the punishment (kareth) they are not included in the exhortation (not to eat). It is, therefore, (to negate this,) written \"all cheilev.\"", + "5) (Vayikra 7:24) (\"And the cheilev of a [beast that is] neveilah (carrion) or the cheilev of a treifah (\"torn\" animal) may be used for all service, but you shall not eat it.\") Scripture here speaks of the neveilah of a clean (kosher) animal. (i.e., The cheilev of a kosher animal may be used for all service for it is distinct from its flesh and is not subject to neveilah-tumah, as opposed to the cheilev of an unkosher animal, which is not distinct from its flesh, and both are subject to neveilah-tumah). I might think that the neveilah of an unclean animal is intended, and that this follows by induction, viz.: There is absence of (the kareth of) cheilev and there is absence of (the tumah of) neveilah. It stands to reason that the absence of neveilah-tumah obtains with an unclean animal just as the absence of cheilev-kareth obtains only with an unclean animal. Or go in this direction: There is absence (of neveilah-tumah) where there is cheilev (our instance), and there is absence (of neveilah-tumah) where there is shechitah, (i.e., Just as we find that the latter obtains only with a clean (kosher) animal, (i.e., If an unclean animal is slaughtered through shechitah, neveilah-tumah still obtains), so, the former, (our instance), obtains only with a clean animal. (We now find ourselves in a predicament:) When you go in one direction, only a clean beast is being spoken of. When you go in the other direction, only an unclean beast is spoken of. It is, therefore, written (in the same context as \"neveilah\"), \"treifah\" — This excludes an unclean beast, where treifah does not obtain.", + "6) The implication (of \"treifah\") is that I exclude (from permission to use the cheilev of a neveilah) an unclean beast, where treifah does not obtain, and that I include (for such permission) a clean animal (as opposed to \"beast\") where treifah does obtain. It is, therefore, (to negate this,) written \"cheilev … you shall not eat\" — The cheilev that was forbidden to be eaten, (that of a clean beast,) is permitted (for use). The cheilev of a clean animal, that was permitted to be eaten, is excluded (from use).", + "7) (Vayikra 7:24) \"lo tochluhu\": I might think this means that he shall not feed it to others (non-Jews). It is, therefore, written (Vayikra 7:24) \"ve'achol\" — You may feed it to others. But perhaps \"ve'achol\" signifies that cheilev from which benefit may be derived is clean (of neveilah-tumah and may be used for all service), but the cheilev of an ox that was stoned, and that of an eglah arufah (the heifer of the broken neck, Devarim 21:1-9, [if it died before its mitzvah was performed]), from which benefit may not be derived, is not clean (of neveilah-tumah). It is, therefore, written (Devarim 21:9) (the redundant) \"and the cheilev … and the cheilev\" (to include the cheilev of the foregoing as permitted for all use).", + "8) \"may be used for all service\": What is the intent of this? R. Yossi Haglili says: I might think that it may be used for the service of what is kodesh (consecrated, e.g., to anoint the hides of offerings), but not for that of what is chullin (mundane). It is, therefore, written \"for all service\" R. Akiva says: I might think that it may be used for the service of what is chullin, but not for that of what is kodesh. It is, therefore, written \"for all service.\"", + "9) (Vayikra 7:25) (\"For all who eat cheilev of the beast of which one presents a fire-offering to the L–rd, the soul that eats shall be cut off from its people.\") \"For all who eat cheilev of which one presents a fire-offering to the L–rd\": This tells me only of the cheilev of non-blemished animals, which are fit for offering. Whence do I derive the same for blemished animals? From \"of the beast\" (connoting any manner of beast). Whence do I derive the same for (an animal of) chullin? From \"For all who eat cheilev.\" If so, why is it written \"of which one presents a fire-offering to the L–rd\"? (The verse speaks of) the type of cheilev which stands to be sacrificed, to exclude (from use) the cheilev of the (chest) walls, which does not stand to be sacrificed, viz. Shemoth 29:13).", + "10) \"And there shall be cut off the soul\": the soul, and not the congregation (for the sin of the single soul). \"the soul\": to include the drinker (i.e., one who dissolves the cheilev and drinks it). (\"the soul) that eats\": and not the soul that forces another to eat. (i.e., the forcer is not subject to kareth.) \"that eats\": the size that constitutes \"eating,\" an olive-size. \"from its people\": But its people remain at peace, (i.e., unpunished).", + "11) (Vayikra 7:26) (\"And all blood you shall not eat, in all of your habitations, of bird and of beast.\") \"All blood you shall not eat\": I might think that also included is the blood of bipeds (men), the blood of reptiles, the blood of eggs, the blood of grasshoppers, and the blood of fish. It is, therefore, written \"of bird and of beast.\" Just as bird and beast are characterized by being subject to minor uncleanliness (that of food) and to major uncleanliness (that of neveilah, which confers tumah through carrying), and by (states of) prohibition (before shechitah) and by (states of) permission (after shechitah), and by being of the class of meat, (so all thus characterized are included in the stricture against eating blood.) This excludes the blood of bipeds (men), which are not subject to minor uncleanliness (If one touches a dead body, the clothes upon him become tamei), the blood of reptiles, which are not subject to major uncleanliness, (not causing tumah through carrying), the blood of eggs, which are not of the class of meat, and the blood of grasshoppers and of fish, which are always in a state of permission. \"of bird and of beast\": (If only \"bird\" were stated, I would say:) Just as a bird, which is not subject to kilaim (the law against admixture of materials), so, a beast which is not subject to kilaim (comes under the stricture of forbidden blood, [to exclude sheep, which are subject to kilaim by way of their wool]. It is, therefore, written \"and of beast\" (to include all beasts). Or (if only \"beast\" were stated, I would say:) Just as a beast, which is not subject to the law against taking the mother with the young (Devarim 22:6), so a bird which is not subject to that law (comes under the stricture of forbidden blood, but not a clean bird). It is, therefore, written \"and of bird.\"" + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 7:29) (\"Speak to the children of Israel, saying: He who presents the sacrifice of his peace-offerings to the L–rd shall bring his offering to the L–rd from the sacrifice of his peace-offerings. (Vayikra 7:30) His hands shall bring the fire-offerings of the L–rd. The fat of the breast shall he (a Cohein) bring it. The breast, to wave it, as a wave-offering before the L–rd.\") The children of Israel wave; non-Jews (who offer vows and gifts as the Jews do) do not wave. Now which measure is greater? That of semichah (the placing of the hands on the animal's head) or the measure of tenufah (waving)? The measure of semichah is greater than the measure of tenufah. For semichah obtains with all partners (to the offering), but not tenufah. If I exclude them from semichah, the greater measure (viz. Vayikra 1:2), should I not exclude them from tenufah, the lesser measure! (so that the exclusion verse for tenufah would seem to be superfluous). Perceived thus, semichah is (indeed) the greater measure, and tenufah, the lesser. But perceived otherwise tenufah is the greater measure and semichah, the lesser. For tenufah obtains both with things that have a spirit of life (i.e., animals) and with things that do not have a spirit of life, (e.g., first-fruits, the two breads, etc.), with the living (peace-offerings) and with the slaughtered, whereas semichah obtains only with things that have a spirit of life, and with the living alone. Tenufah obtains both with individual offerings and communal offerings, whereas semichah obtains only with communal offerings alone. If I exclude them from semichah, the lesser, would I (without the verse) exclude them from tenufah, the greater? So that because there obtains with semichah what does not obtain with tenufah, and with tenufah, what does not obtain with semichah, it must be written \"Speak to the children of Israel, etc.\" The children of Israel perform semichah and not the gentiles; the children of Israel perform tenufah and not the gentiles.", + "2) (\"the children (lit., the sons) of Israel\") The sons of Israel wave; the daughters of Israel do not wave. R. Yossi said: If we find that Scripture did not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for semichah (that they do not obtain with both), let us not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for tenufah (that they do not obtain with both) (i.e., Why do we need a verse to exclude women from tenufah?) (This is countered:) Why is it that Scripture did not distinguish between the offerings of gentiles and the offerings of women for semichah? Because semichah obtains only with the owners (of the offerings, and both cannot enter the azarah.) (Should we, therefore, not distinguish between the offerings of gentiles and those of women, when tenufah is performed by the Cohein (and say that the Cohein should not perform tenufah for gentiles, but he should perform it for women!) (Therefore, to negate this,) it must be written \"the sons of Israel\" — the sons of Israel wave, but the daughters of Israel do not wave.", + "3) This tells me only of the sons of Israel. Whence do I derive (for inclusion in tenufah) proselytes and freed slaves? From (Vayikra 1:19) \"He who presents\" (connoting in context all who are bound by all the mitzvoth of Israel). Variantly, \"he who presents\" is the Cohein. \"His hands shall bring the fire-offerings of the L–rd\" (Vayikra 1:30); this includes the hands of the owner. How is this to be effected? The Cohein places (his hands) under the owner's hands (and waves).", + "4) I might think that all of the offerings require lifting; it is, therefore, written (Vayikra 1:29) \"sacrifice\" (zevach, denoting something slaughtered by shechitah), excluding birds, (which are slaughtered by \"pinching\" [melikah]) and meal-offerings, which are not sacrifices.", + "5) I exclude (from tenufah) birds and meal-offerings, which are not zevachim; but I would not exclude a bechor (a first-born), a tithe, and a Pesach offering, which are zevachim. It is, therefore, written (Vayikra 1:29) \"of the zevach,\" and not all of the zevachim (to exclude the above).", + "6) I would exclude (from tenufah) bechor, Pesach, and tithe, which do not require semichah, but I would not exclude a sin-offering and a guilt-offering, which do require semichah; it is, therefore, written \"his peace-offerings\" (to exclude the above). I would exclude a sin-offering, in whose class there is no tenufah, but I would not exclude a guilt-offering, in whose class there is tenufah (the guilt-offering of a leper, which requires the tenufah of a living animal (viz. Vayikra 14:25), so that other guilt-offerings are also not to be excluded from the tenufah of their fats). I might exclude all guilt-offerings, but I would not exclude the guilt-offering of a leper as requiring tenufah after shechitah. It is, therefore, written (a second time, Vayikra 14:25) \"his peace-offerings,\" and not the guilt-offering of a leper.", + "7) (Vayikra 7:32) (\"And the right shok shall you give as an offering to the Cohein) from the sacrifices of your (plural) peace-offerings\" — to include the sacrifices of communal peace-offerings (the two Atzereth lambs) as requiring tenufah after shechitah.", + "8) But (why do I need a verse for this?) Can I not derive it a fortiori, viz.: If individual peace-offerings, which do not require tenufah living, require it after shechitah, then communal peace-offerings, which require tenufah living, how much more so do they require it after shechitah!", + "9) (The verse is needed, for) this could be countered by the guilt-offering of the leper, which, though requiring tenufah living, does not require it after shechitah, so that it would be no cause for wonder if communal peace-offerings, which though they require tenufah living would not require tenufah after shechitah. So that \"from the sacrifice of your (plural) peace-offerings is needed to include communal peace-offerings as requiring tenufah after shechitah.", + "10) I might think (if it were not specified otherwise) that the entire sacrifice required tenufah. It is, therefore, written (Vayikra 7:30) \"cheilev.\" This tells me only of cheilev. Whence do I include the breast? From (Vayikra 7:30) \"breast.\" \"he shall bring\" includes the fat-tail.\" \"the fire-offerings of the L–rd\" — to include the two kidneys. \"shall he bring it\": to include the lobe of the liver.", + "11) We have (thus) learned that they all require tenufah. Whence do we derive the same for terumah (lifting up and down)? From \"the shok (from knee to thigh) of terumah.\" This tells me only of the shok for lifting and all for tenufah. Whence do I derive that what applies to the one applies to the others? From (Shemoth 29:27): \"And you shall consecrate the breast of waving and the shok of lifting, which was waved and which was lifted.\" Let it not be written \"which was waved and it was lifted.\" (i.e., it sounds redundant). But it is (written as) a binyan av (see Hermeneutical Principle 13) — whatever requires tenufah (waving) requires haramah (lifting) and whatever requires haramah requires tenufah." + ], + "Chapter 16": [ + "1) Or, (this binyan av) adduces (the tenufah-haramah identity) only for what is similar to it (the miluim [investiture] ram [viz.: Shemoth 29:27]). (That is,) just as this (investiture offering) is a sturdy, two-year-old ram and requires bread, so (the binyan av applies only to a thanksgiving ram [similar to the miluim ram]), sturdy, two years old, and requiring bread. Whence do I derive (that it applies also to an offering that is) \"sturdy\" and does not require bread (i.e., a peace-offering ram); to one that is \"soft\" and requires bread (i.e., a one-year-old thanksgiving lamb); and to one that is soft and does not require bread (a peace-offering lamb)? — until you include \"cattle, lambs, and goats\" (that obtained at the miluim)? From (Shemoth 29:28): \"For it is terumah and terumah shall it be from the children of Israel from the sacrifices of their peace-offerings, their terumah to the L–rd\" — to include all of them (in the tenufah-haramah identity).", + "2) If all (the pieces that require tenufah) became tamei and (only) one of them were left, whence is it derived that it requires tenufah? From (the redundant) \"the breast\" (Shemoth 29:30). \"to wave it\" — even one kidney. I might think that he can wave (one piece) and then another; it is, therefore, written \"a waving\" (of all the pieces together) and not \"wavings.\"", + "3) How does he execute (tenufah)? He (a Cohein) brings the fats (from the slaughtering site) to the hand of the owner, the two kidneys and the lobe of the liver above them, and the breast and shok above them. and if there were bread (as in the terumah of the thanksgiving loaves and the ram of the Nazirite and of the miluim), he places the bread above them.) And he (a second Cohein, places his hand under the hand of the owner and) brings it forward and back, and up and down, as it is written (Shemoth 24:27): \"which was waved and which was lifted.\" Tenufah was in the east (of the altar), and hagashah (presentation at the corner of the altar, in the instance of the meal-offering of the omer and the meal-offering of rancor) in the west. Tenufah preceded hagashah (viz. Bamidbar 5:25). \"before the L–rd\" — in the east.", + "4) Whence is it derived that the breast and the shok do not revert to Aaron and his sons until after the smoking of the fats? From (Bamidbar 5:31) \"And he shall smoke the cheilev upon the altar\" followed by \"and the breast shall be for Aaron and for his sons.\"", + "5) If the devoted portions became tamei or were lost, I might think that the shok would not revert to Aaron and to his sons; it is, therefore, written \"it shall be\" (in any event). And thus is it written in respect to the sons of Eli (I Samuel 2:15): \"Even before they would smoke the fats, the Cohein's youth would come and say to the slaughterer: Give flesh for roasting to the Cohein. He will not take from you cooked meat but only raw.\" What is written of them? (I Samuel 2:17) \"And the sin of the youths was very great before the L–rd, for the men cheapened the offering of the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 7:32): \"the right shok\": This tells me only of the shok, that it must be the right shok. Whence do I derive the same (that it must be the right) for the shoulder of chullin (non-consecrated food, [Devarim 18:3])? From \"shall you give.\" Whence do I derive the same for (the shoulder of) consecrated food (the ram of the Nazirite)? From \"terumah.\" \"from the sacrifices of your peace-offerings\": This is as we have said (Chapter 15:9): To include communal peace-offerings as requiring tenufah after shechitah.", + "7) Whence is it derived that if he (the Cohein) is tamei at the time of sprinkling (of the blood) and clean at the time of the burning of the fats, he does not share (in the flesh)? From \"He who offers the blood of the peace-offerings and the cheilev of the sons of Aaron (to him shall be the right shok as a portion.\")", + "8) Abba Shaul says: whence is it derived that if he is clean at the time of sprinkling (of the blood) and tamei at the time of the burning of the fats, he does not share in the flesh? From \"He who offers the blood of the peace-offerings and the cheilev of the sons of Aaron.\"", + "9) R. Shimon says: \"He who offers (midrashically: he who acknowledges the offering, etc.) of the blood of the peace-offerings and the cheilev\": Whoever i.e., any Cohein) who does not acknowledge the priestly service (as having been commanded by G d) has no share in the (gifts of the) priesthood. This tells me only of (not acknowledging) these alone. Whence do I derive the same for (not acknowledging) pourings and mixings (of oil), breaking into pieces (of meal-offerings), saltings, tenufoth, hagashoth, taking of fistfuls (of meal-offerings), \"pinchings\" (of birds), receivings (of blood), sprinklings, administrations of the sotah's draught, the breaking of the heifer's neck, the cleansing of the leper, and the lifting of the hands (in the priestly blessing) within (the sanctuary) and outside it? (Whence is it derived that he has no share in the gifts of the priesthood?) From \"of the sons of Aaron\" — (to include) every service that is relegated to the sons of Aaron.", + "10) And R. Shimon was wont to say (Malachi 1:16) \"Who among you, too, would (not) close doors (the doors of the Temple) and not kindle My altar for nothing, says the L–rd of hosts. And I desired no gift from your hand.\" There are two things which serve the body and which people do not desist from doing and for which they do not take payment. The two things which a man asks of his neighbor — Light this candle for me and close the door after me — which people do not desist from doing and for which they do not take payment, you did not do them for Me for nothing (i.e., I rewarded you for them). Now does this not follow a fortiori, viz.: If things for which people do not take payment, you did not do for Me for nothing, things for which they do take payment, how much more so (will you be richly reworded for them)!" + ], + "Chapter 17": [ + "1) R. Elazar b. R. Shimon says: A (Cohein) tvul yom (one who immersed in the daytime, and becomes clean at sunset) came and said to (another) Cohein: Give me of the meal-offering (of an Israelite) to eat it (tonight). The Cohein: Now if in a place (i.e., an instance) where you are \"strong,\" in your sin-offering, (i.e., a Cohein who is liable for a sin-offering may bring it at any priestly watch and take its priestly portions), I have pushed you away from the sin-offering of an Israelite (A tvul yom does not share in it, viz. Vayikra 6:19), then in a place where you are \"weak,\" in your meal-offering, (Even a clean Cohein may not eat his own meal-offering, it being entirely burnt), does it not follow that I should push you away from the meal-offering of an Israelite today (when you are a tvul yom and unfit to sacrifice the meal-offering of an Israelite)! The tvul yom: Why would you push me away from the sin-offering of an Israelite? Because you are \"strong\" in your own sin-offering. Would you then push me away from the meal-offering of an Israelite, when you are \"weak\" in your own meal-offering? The Cohein (Vayikra 7:9): \"To the Cohein that sacrifices (a meal-offering), to him shall it be\" — Come, sacrifice (when you are clean) and eat!", + "2) The tvul yom: If not (i.e., if you do not give me of the meal-offering), give me to eat of the sin-offering. The Cohein: Now, if in a place where I am \"weak,\" in my meal-offering, I have pushed you away from the meal-offering of an Israelite, then in a place where I am strong, in my sin-offering, does it not follow that I should push you away from the sin-offering of an Israelite! The tvul yom: No, if you have pushed me away from the meal-offering of an Israelite, it is because I am \"weak\" in my own meal-offering. Would you then push me away from the sin-offering of an Israelite, when I am strong in my own sin-offering? The Cohein (Vayikra 6:19): \"The Cohein who offers it as a sin-offering shall eat it.\" Come, sacrifice a sin-offering (when you are clean), and eat!", + "3) The tvul yom: And if not, give me to eat of the breast and shok of the peace-offerings. The Cohein: Now if in a place where you are \"strong,\" in holy of holies (offerings), where all (that is eaten of them) is yours, I have pushed you away, then in a place where you are \"weak,\" in lower order offerings, where you have only the breast and the shok, does it not follow that I should push you away! The tvul yom: Now if you have pushed me away from holy of holies, where I am \"weak,\" not being permitted to feed my wives and servants of them, would you then push me away from lower order offerings, where I am \"strong,\" being permitted to feed my wives and slaves of them? The Cohein (Vayikra 7:14): \"To the Cohein who sprinkles the blood of the peace-offerings, to him shall it be.\" Come and sprinkle (when you are clean) and eat!", + "4) The tvul yom left with his (unavailing) \"weaknesses and strengths,\" an onein (a mourner) on his right hand, and a mechussar kippurim (\"one lacking atonement\") on his left, (these, too, being \"pushed away\" by these verses.)", + "5) (Vayikra 7:34) (\"For the breast of the tenufah and the shok of the terumah have I taken from the children of Israel from the sacrifices of their peace-offerings, and I have given them to Aaron the Cohein and to his sons as an everlasting statute from the children of Israel.\") \"the breast\": This is the breast (itself); \"hatenufah\": This is (to include as reverting to the Cohein what is added in the offering of the ram of the Nazirite in) the tenufah of the basket (viz. Numbers 6:19). \"shok\": This is the shok itself. \"haterumah\": This is (to include as reverting to the Cohein the terumah of the four challoth of the thanksgiving offering (viz. Vayikra 7:14). \"have I taken from the children of Israel\": They should have reverted to the (first-born of the) Israelites, (who were originally slated to be the priests), but when they sinned (with the golden calf), they were taken from them and given to the Cohanim. I might think that just as they were taken from them because they sinned, so they will be restored to them (in the future, when their sin is atoned). It is, therefore, written \"and I have given them to Aaron the Cohein and to his sons as an everlasting statute\" — They are given to the Cohein as an everlasting gift.", + "6) I might think that the offerings, too, should be subject to the (priestly) gifts (shoulder, cheeks, and maw, viz. Devarim 18:3), and that it follows a fortiori, viz.: Now if chullin (non-consecrated food), which is not subject to the giving of breast and shok (to the Cohein), is subject to the (priestly) gifts (above), then the offerings, which are subject to the giving of breast and shok, how much more so should they be subject to the (priestly gifts! It is, therefore, written \"and I have given them (breast and shok) to Aaron the Cohein and to his sons\" — only those that are referred to in that context. \"from the children of Israel\": (only) by the consent of all of Israel (to give them to the Cohanim from their peace-offerings, i.e., the Cohanim may not seize them by force)." + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 7:35) (\"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons from the fire-offerings of the L–rd on the day He drew them near to minister to the L–rd.\") \"This is the anointment\": R. Shimon said: I might think that unless Aaron and his sons had been combined with each other they would not have merited the oil of anointment; it is, therefore, written \"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons. Each was worthy of the anointment in his own right. I might think that Aaron and his sons would require (re-anointment with) the oil of anointment in the future (i.e., at the resurrection); it is, therefore, written: \"This is the anointment of Aaron and the anointment of his sons.\" How, then, are we to understand (Zechariah 4:14): \"These are the two sons of the oil who stand before the L–rd of all the earth\"? (i.e., Aaron and his sons are three!) The reference is to Aaron (anointed for priesthood) and David (anointed for kingdom). \"from the fire-offerings of the L–rd\": We are hereby taught that the fire (destined to descend from Heaven upon the altar) also \"assisted\" (in Aaron and his sons' meriting the oil of anointment). \"on the day he drew them near to minister to the L–rd\": We are hereby taught that the (holiness of the) day also \"assisted.\"", + "2) (Vayikra 7:36) (\"which the L–rd commanded to give to them on the day He anointed them, from the children of Israel, a statute forever, throughout their generations.\") \"which the L–rd commanded to give to them\": R. Shimon said: Whence is it derived that Israel separated the gifts of the priesthood (the breast and the shok of their peace-offerings [and gave them to the first-born]) from Mount Sinai (viz. Shemoth 24:5) and that they did not revert to Aaron and his sons until they were anointed with the oil of anointment? From \"which the L–rd commanded to give to them on the day He anointed them.\" \"from the children of Israel\": (only) by the consent of (all of) Israel. \"a statute forever\": for the eternal house (the Temple). \"throughout their generations\": (The original oil of anointment \"holds\") for all the generations (even in the absence of the oil of anointment).", + "3) (Vayikra 7:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the miluim (the offering of investiture of the priesthood), and of the sacrifice of the peace-offerings.\": Just as the general rule and the particulars of the miluim were given at Sinai (before the tabernacle was set up, viz. Shemoth, Tetzaveh,), so, the general rules and particulars of all of them (those mentioned in the verse) were given at Sinai.", + "4) But perhaps, just as the miluim is a communal offering (peace-offerings), so we should derive that only (the general rules and particulars of) communal offerings (were given at Sinai). Whence do I derive the same for an individual offering? From \"and of the guilt-offering.\" But perhaps just as the guilt-offering is an individual offering, so I can derive from it only an individual offering. Whence would I derive the same for communal offerings? From \"and of the miluim\" (itself)! When you reflect upon this, you can say: \"of the burnt-offering\": both individual and communal; \"of the meal-offering\": both individual and communal; \"and of the sin-offering\": both individual and communal; \"and of the sacrifices of the peace-offerings\": both individual and communal.", + "5) (Vayikra 7:38) (\"which the L–rd commanded Moses on Mount Sinai on the day that He commanded the children of Israel to present their offerings to the L–rd in the desert of Sinai.\") \"to present their offerings to the L–rd\": (This is redundant) to include a bechor (a first-born), the tithe, and the Pesach offering (in the comparison to miluim), to include the general rules and particulars of all of these as having been given at Sinai.", + "6) \"which the L–rd commanded Moses on Mount Sinai on the day that He commanded\": From here we derive that all of the offerings are to be sacrificed only in the daytime.", + "7) R. Yishmael b. R. Yochanan b. Beroka says (Shemoth 24:6): \"And Moses took half of the blood and he placed it in basins\": From here we learn that the burnt-offering of Sinai required a vessel.", + "8) And whence do we derive the same for the burnt-offering of (future) generations? From (Bamidbar 28:6): \"a perpetual burnt-offering (like those) offered up (in the days of the investiture) at Mount Sinai.\" The burnt-offering of (future) generations (i.e., the tamid) is hereby likened to the burnt-offering of Mount Sinai. Just as the burnt-offering of Mount Sinai required a vessel, so the burnt-offering of the generations requires a vessel.", + "9) This tells me only of the burnt-offering. Whence do we derive the same for all of the offerings? From (Vayikra 2:37): \"This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the miluim, and of the sacrifice of the peace-offerings\" — to include all of them as requiring a vessel.", + "10) \"which the L–rd commanded Moses in Mount Sinai (on the day, etc.\"): From here we derive that the commands in the desert of Sinai were stated only in the daytime. And whence do we derive that the commands in Egypt were stated only in the daytime? From (Shemoth 6:28): \"And it was on the day that the L–rd spoke to Moses in the Land of Egypt.\" And whence is it derived that the commands in the tent of meeting were stated only in the daytime? From (Bamidbar 1:1): (\"And the L–rd said to Moses) in the desert of Sinai in the tent of meeting.\" The commands in the tent of meeting are hereby likened to the commands in the desert of Sinai. Just as the commands in the desert of Sinai were stated only in the daytime, so, the commands in the tent of meeting." + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + "1) (Vayikra 8:1) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying (Vayikra 8:2): \"Take Aaron, and his sons with him, and the garments, and the oil of anointment, and the bullock of the sin-offering and the two rams and the basket of unleavened bread.\") \"Take Aaron and his sons with him\": What is the intent of this? Because (Shemoth 32:35): \"And the L–rd smote the people with plague because they had made the calf that Aaron had made\" implies that Aaron was rejected, from \"Take Aaron and his sons with him\" all knew that he was (re-) accepted. Whence is it derived that Moses knew that Aaron was rejected? From (Devarim 9:20): \"And against Aaron the L–rd was wroth to destroy him, and I prayed also on Aaron's behalf at that time,\" and it is not written there (as it is in the preceding verse in respect to Moses' prayer on behalf of Israel) \"And the L–rd hearkened to me at that time too.\" From \"Take Aaron and his sons with him,\" Moses knew that Aaron was (re-) accepted. Whence do we derive that it was in Aaron's heart that he had been rejected? It is written at the end of the episode (Vayikra 9:7) (\"And Moses said to Aaron) draw near to the altar.\" (Why was this command necessary?) Had not Moses just presented to him the entire order of sacrifices? (We must say, then, that Moses saw Aaron hesitating, apparently feeling that his service would be rejected, and) to dispel this from his heart, he told him that the L–rd had said to him \"Take Aaron and his sons with him,\" thus apprising Aaron that he had been (re-) accepted.", + "2) Variantly: \"Take Aaron and his sons with him\": What is the intent of this? In many places the \"taking\" of men is mentioned in respect to Moses, viz. (Numbers 3:41): \"And you shall take the Levites for Me — I am the L–rd.\" (Numbers 11:16): \"And you shall take them (the seventy elders) to the tent of meeting.\" (Numbers 1:17): \"and Moses… took these men who were designated by name.\" (Numbers 27:18): \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\" Now did Moses \"string men over his shoulders\"? (The intent is that) the Holy One Blessed be He said to him: \"Take\" them with words so that their hearts not be tied to other things.", + "3) \"and the garments\": These are the garments concerning which I commanded you, viz. (Shemoth 28:4): \"And these are the garments that they shall make: a choshen, an ephod, etc.\" \"and the oil of anointment\": This is the oil of anointment concerning which I commanded you, viz. (Shemoth 30:25): \"And you shall make of it oil of sacred anointment, etc.\" \"and the bullock of the sin-offering\": viz. (Shemoth 29:10): \"And you shall bring the bullock before the tent of meeting.\" \"and the two rams\": viz. (Shemoth 29:15): \"And you shall take the one ram … (Shemoth 29:19) and you shall take the second ram.\" \"and the basket of unleavened bread\": (Not according to the order that they are mentioned there (Shemoth, Tetzaveh) are they mentioned here.)", + "4) (Vayikra 8:3): (\"And assemble all of the congregation at the door of the tent of meeting\": Do it in the presence of the entire congregation so that they accord honor to the priesthood. (Vayikra 8:4): \"And Moses did as the L–rd commanded him.\": Just as Moses had set forth the (sacrificial) service of the sanctuary, he set forth the service of the Cohanim and the Levites, the vestments of each (Cohein) according to his (sacrificial) function.", + "5) (Vayikra 8:6): \"And Moses drew near Aaron and his sons and he washed them with water.\": At that time they merited the laving of hands and feet and the immersions of Yom Kippur.", + "6) (Vayikra 8:7) \"And he put upon him the kutoneth and he girded him with the avneit, etc.\" (See Shemoth 29): We are hereby taught that Moses was made an aid to Aaron. And just as he was made his aid in his lifetime, so, he was made his aid in his death. And he would dress him and he would undress him, as it is written (Bamidbar 20:25): \"Take Aaron and Elazar his son… (Bamidbar 20:26) and strip Aaron of his vestments, etc.\" And whence is it derived that Moses did this? From (Bamidbar 20:27): \"And Moses did as the L–rd commanded, and they went up to Hor Hahar … (Bamidbar 20:28) and Moses stripped Aaron of his vestments.\" Now how could Moses strip his vestments in order and dress Elazar in order. Do not the outer garments remain outer garments, and the inner garments remain inner garments? (i.e., We see from Scripture that Aaron did not die until he saw Elazar dressed in the priestly vestments. Is it possible that Aaron stood naked until Elazar donned all the eight vestments?) This transpired miraculously. Variantly: The Holy One Blessed be He accorded him greater honor in his death than in his life. Moses stood him on a rock and stripped him of his priestly vestments, and vestments of the Shechinah clothed him in their stead. Moses stripped his vestments (in order) and clothed Elazar with them in order.", + "7) (Vayikra 8:8) \"And he placed the choshen upon him.\": This section was learned for its time and for future generations (for the donning of the priestly vestments) for the daily service and for the Yom Kippur service. (It is just that) every day he serves in the golden vestments, and on Yom Kippur, in the white (linen) vestments.", + "0", + "9) (Vayikra 8:10): \"And Moses took the oil of anointment and he anointed the mishkan and all that was in it, and he sanctified them.\": R. Yehudah says: Many miracles were wrought with the anointing oil that Moses compounded in the desert — from beginning to end. For in the beginning there were only twelve logs of oil. A hin of olive-oil (viz. Shemoth 30:24) does not suffice for the anointment of the roots (of the incense). How much is burnt by the fire? How much is absorbed by the roots? How much is absorbed by the kettle (in its compounding)? And yet with it were anointed Aaron and his sons all the seven days of investiture, and with it were anointed the mishkan and all of its vessels, and with it were anointed high-priests and kings. And even a high-priest the son of a high-priest requires anointment. And a king the son of a king is not anointed. And why was Solomon anointed? Because of the contention of Adoniyahu. And Yehoash? Because of the contention of Ataliah. And Yehoachaz? Because of Yehoyakim, who was two years older than he. And that oil remains intact for time to come, viz. (Shemoth 20:31): \"Holy anointing oil shall this (zeh) be to me throughout your generations. (The gematria [numerical equivalent] of \"zeh\" is twelve [logs]).", + "10) \"And he anointed the mishkan and all that was in it\": Not as the anointment of Aaron and his sons, where after he clothed them he anointed them, viz. (Tehillim 133:2): \"As the goodly oil upon the head.\" I might think that he anointed them (the vestments) before he clothed them; it is, therefore, written (Tehillim 133:2): \"descending (from his beard) upon his vestments.\" But, in the anointing of the other vessels, each vessel required anointment in itself, viz. (Vayikra 8:11): \"And he anointed the altar and all of its vessels, and the laver and its base, to sanctify them\" — whereby we are taught that each vessel required anointment in itself.", + "11) (Vayikra 8:13): \"And Moses drew near the sons of Aaron, and he clothed them with kutanoth.\": Just as Moses was made an aid to Aaron, so he was made an aid to his sons. Just as he was appointed over the vestments of Aaron, so he was appointed over the vestments of his sons, as it is written (Shemoth 29:2): \"and you shall make consecrated garments for Aaron your brother, for honor and for glory,\" and (Shemoth 29:8): \"And his sons shall you draw near and dress them in kutanoth.\"", + "12) (Vayikra 8:14): (\"And he presented the bullock of the sin-offering, and Aaron and his sons placed their hands on the head of the bullock of the sin-offering.\") \"And he presented the bullock of the sin-offering\": In the beginning, it was not called \"the bullock of the sin-offering,\" viz. (Shemoth 29:1): \"And this is the thing that you shall do to them to sanctify them to minister unto Me: Take one young bullock and rams, etc.\" In its specific accounting it is called \"the bullock of the sin-offering,\" viz. (Shemoth 29:14): \"And the flesh of the bullock and its hide and its waste you shall burn in a fire outside the camp — it is a sin-offering.\" We do not know whether this refers to the sin-offering of Aaron and his sons or to the communal sin-offering. \"Take Aaron and his sons with him … and the bullock of the sin-offering\" (Vayikra 8:2) tells us that it is the sin-offering of Aaron and his sons and not the communal sin-offering.", + "13) \"and Aaron and his sons placed their hands on the head of the bullock of the sin-offering.\": We find that Aaron and his sons perform semichah (the placing of the hands) on all of their offerings. But because they do so because they are their offerings, the offerings of partners are compared to their offerings, viz.: Just as their offerings require semichah for each of the participants, so the offerings of partners require semichah for each partner.", + "14) (Vayikra 8:15) (\"And he slaughtered, and Moses took the blood and he put it on the horns of the altar roundabout with his finger. And he purified the altar, and the (remaining) blood he poured out at the base of the altar, and he sanctified it to make atonement upon it.\") \"And he slaughtered, and Moses took the blood\": All the seven days of miluim Moses served in the high-priesthood. He slaughtered, he sprinkled, he purified, he poured, he atoned. This is the intent of \"And he slaughtered, and Moses, took, etc.\" To what may this be compared? To (the instance of) a princess who was wed as a minor, it being stipulated with her mother that she (the mother) officiate until her daughter had learned (the protocols of majesty). Here, too, Aaron, at first was a Levite, viz.: (Shemoth 4:14): \"Is not Aaron your brother the Levite?\" When he was chosen to be high-priest, the Holy One Blessed be He said to Moses: You serve Me until Aaron learns (the service). Moses slaughtered and Aaron observed him; he sprinkled (the blood) and Aaron observed him; he sprinkled (the anointing oil on the altar) and Aaron observed him; he purified (the altar) and Aaron observed him; he poured out (the blood at the base of the altar) and Aaron observed him; he atoned and Aaron observed him.", + "15) \"And he slaughtered and Moses took the blood … and he sanctified it (the altar) to make atonement upon it.\": I do not know what this atonement is. Moses said (When the L–rd of the world ordained donations for the sanctuary, the Israelites prodded each other and they brought offerings unwillingly.) Moses said: Let this (blood) serve as atonement, that there not be theft in the sanctuary. And thus is it written (Isaiah 61:8): \"For I am the L–rd. I love justice and hate theft (even) for (the bringing of) a burnt-offering.\"", + "16) (Vayikra 8:16) \"And he took all the fat that was upon the innards … (and Moses smoked it on the altar.\"): From here we learn, from these two sections, (i.e., from the command in Tetzaveh and from its implementation in this section) proper conduct for future generations. For I would say: The bullocks for burning and the he-goats for burning, since they are not eaten, they should be entirely burnt and nothing left over of them for the altar; it is, therefore, written \"And he took all the fat, etc.\" This was their offering for the altar, and the rest of the bullock he burned, viz. (Vayikra 8:17): \"And the bullock, with its skin, and its flesh, and its dung, he burned with fire outside the camp.\"", + "17) (Vayikra 8:18) \"And he presented the ram of the burnt-offering, and Aaron and his sons placed their hands on the head of the ram.\": From here we derive the requirement of semichah for a burnt-offering. (Vayikra 8:19): \"And he slaughtered, and Moses sprinkled the blood upon the altar roundabout.\": From here we derive the requirement of sprinkling for a burnt-offering. (Vayikra 8:20): \"And he cut the ram into its pieces\": Everything stated explicitly about an individual burnt-offering is stated here, except flaying. And some say there is no cutting into pieces without flaying.", + "18) \"and Moses smoked the head, and the pieces, and the suet\": as it is written (Vayikra 1:12): \"And he shall cut it into its pieces, and its head and its suet.\" (Vayikra 8:21): \"And the innards and the legs he washed with water\": as it is written (Vayikra 1:13): \"And the innards and the legs he shall wash with water.\" (Vayikra 8:21) \"and Moses smoked the whole ram upon the altar\": as it is written (Vayikra 1:13): \"and he shall smoke it upon the altar.\" (Vayikra 8:21): \"It is a burnt-offering for a sweet savor\": as it is written (Vayikra 1:13): \"a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.\" From here it is derived that all (the limbs of the burnt-offering) are consigned to the fire.", + "19) (Vayikra 8:22): \"And he presented the second ram\": Now has Scripture not already mentioned the two rams, (viz. Vayikra 8:2: \"and the two [connoting \"identical\"] rams\")? Why, then, is it necessary to state \"And he presented the second ram\"? (To imply) that if he brought a bullock and (only) one of the rams, he has not effected the sanctification; two rams and no bullock, he has not effected the sanctification; two rams and a bullock and not the basket of unleavened bread, (viz. Vayikra 8:26) he has not effected the sanctification.", + "20) \"the ram of the miluim\": (\"miluim\") connoting that it completes the entire (service), ending (the service) for Aaron and his sons. \"and Aaron and his sons placed their hands on the head of the ram\": They placed their hands upon it in joy, as in a festival, as one who paid off his debt and made a festival (of it). Here, too, Aaron and his sons, ending the service of the day and its sanctifications and the service of the vessels and its sanctifications, brought a ram and placed their hands upon it in joy, making a \"festival\" (of it).", + "21) (Vayikra 8:23): \"And he slaughtered, and Moses took of its blood\": The three bloods mentioned in this section are not similar one to the other (see Vayikra 8:33 below). The first requires six applications; the second, two; and the third, thirteen. This is the intent of \"And he slaughtered and he took its (particular) blood.\" \"and he placed it on the tnuch of Aaron's right ear\": This (tnuch) is the middle wall. \"and upon the thumb of his right hand\": This is the middle joint.", + "22) (Vayikra 8:24): \"And he brought forward Aaron's sons, and Moses put of the blood upon the tnuch of their right ear\": This is the middle wall. \"and upon the thumb of their right hand\": This is the middle joint.", + "23) (Vayikra 8:25): \"And he took the fat\": There is no thing (i.e., there is no gift given to a man) where there is no mitzvah for the L–rd (Thus, \"And he took the fat, etc.\"): Fruits have many mitzvoth: terumoth, ma'asroth, challah, bikkurim, leket, shikchah, and peah. The gates of houses and of provinces have their mitzvoth to the L–rd, (Devarim 6:9): \"And you shall write them on the doorposts (mezuzoth) of your house and on your gates.\"", + "24) Garments have their mitzvah to the L–rd, viz. (Devarim 22:11): \"You shall not wear sha'atnez.\" A ta'alith, (Devarim 22:12): \"Fringes shall you make for yourself.\"", + "25) A clean beast has its mitzvah to the L–rd, viz. (Devarim 15:19): \"Every firstling (bechor) which is born in your herd and in your flock, the male, shall you consecrate to the L–rd your G d.\"", + "26) An unclean beast has its mitzvah to the L–rd, viz. (Shemoth 34:20): \"And the firstling of an ass you shall redeem with a lamb.\" An animal of the wild and a bird flying in the air — Scripture has exhorted us concerning them that when they come to your hand they should not be lacking a mitzvah, viz. (Vayikra 17:13): \"A man of the children of Israel … that shall hunt a hunting of animal or bird that may be eaten, he shall pour out its blood and cover it with earth.\" And other beasts and animals, unspecified by name, are subsumed in a general ruling so that they not be lacking in mitzvoth, viz. (Vayikra 27:28): Every devotion (cherem) which a man shall devote to the L–rd, etc.\" — Thus, for consecrations outside of the Temple. With Temple consecrations, there are levels upon levels. How so? Of bullocks that are to be burned and he-goats that are to be burned, Scripture states that their blood and devoted portions are to go to the altar.", + "27) Of a burnt-offering, which is to be entirely burned, Scripture states that their hide is to go to the Cohanim. Of peace-offerings, that are eaten by the owners, Scripture states that their blood and devoted portions are to go to the altar, wherefore Scripture states (Vayikra 8:25): \"And he took the fat and the fat-tail … and the right shok\" as their terumah to the altar.", + "", + "29) (Vayikra 8:27) (\"and he waved them as a wave offering before the L–rd.\"): We are hereby taught (the procedure for) the waving of the offerings. (Vayikra 8:28): \"And Moses took them from their hands\": We are hereby taught how he takes the meal-offering from the hands of the sotah and waves it.", + "30) (Vayikra 8:28): \"They are a miluim (investiture) offering for a sweet savor\": We are hereby taught that the miluim offering is called \"a sweet savor.\" And does this not follow a fortiori, viz.: If a king of flesh and blood who acquires a lover makes a festival for him, the King of kings, the Holy One Blessed be He, who invests a Cohein for Himself, how much more so!", + "31) (Vayikra 8:29): \"And Moses took the breast and waved it, a wave-offering before the L–rd. From the ram of the miluim to Moses was it for a portion, as the L–rd had commanded Moses\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He does not hold back the reward of any creature. And thus is it written (Malachi 1:10): \"Who among you, too, would (not) close doors and not kindle My altar for nothing\"? (see Chapter 16:10).", + "32) \"From the ram of the miluim to Moses was it for a portion. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who serves in the high-priesthood for only a brief time (as Moses did) takes a portion in the high-priesthood, then one who serves in it forever (as Aaron did), how much more so!", + "33) (Vayikra 8:30): \"And Moses took of the oil of anointment and of the blood which was upon the altar, and he sprinkled it upon Aaron, upon his garments, and upon his sons, and upon the garments of his sons with him. And he sanctified Aaron, his garments, and his sons, and the garments of his sons with him.\": The three \"bloods\" mentioned in this section (the bullock of the sin-offering, the ram of the burnt-offering, and the ram of the miluim) are not alike. The first requires six applications; the second, two; and the third, thirteen. The first (the bullock of the sin-offering) requires sprinkling, application roundabout (on the four corners of the altar), purification (chitui, by application of the blood on the roof of the altar, viz. Shemoth 29:36) and spilling (yetzikah, of the blood at the base of the altar). The second (the ram of the burnt-offering) requires sprinkling and application roundabout. The third (the ram of the miluim) requires six \"thumb\" applications: three on Aaron (on the thumb of his hand, the big toe of his foot, and the tnuch of his ear), and three (respectively) on (each of) his sons. Others say: nine (\"thumb\" applications): three on Aaron and six on his sons. Others say: fifteen: three on Aaron and twelve on his four sons, viz. (Bamidbar 3:3): \"These are the names of the sons of Aaron, the anointed Cohanim, whom he invested to minister.\" And it required (one) sprinkling on the altar (in sum, thirteen applications: six \"thumb\" applications, one altar sprinkling, and six sprinklings on Aaron and on his sons).", + "34) And it requires six sprinklings: three on Aaron and three on his sons. Others say: nine: three on Aaron and six on his sons. Others say: fifteen: three on Aaron and twelve on his sons, viz. (Vayikra 8:30): \"and he sprinkled it upon Aaron, upon his garments, and upon his sons with him (and he sanctified Aaron, etc.\") We are hereby taught that the sanctification of Aaron and his sons was consummated only with the sprinkling of the blood.", + "35) (Vayikra 8:31): \"And Moses said to Aaron and to his sons: Cook the flesh at the door of the tent of meeting,\" as it is written (Shemoth 29:32): \"And Aaron and his sons shall eat the flesh of the ram and the bread that is in the basket, etc.\" And it is written (Shemoth 29:32): \"And what is left over of the flesh and of the bread you shall burn with fire,\" whereby we are taught that what remains of the miluim is to be burnt.", + "36) (Vayikra 8:33): \"And from the door of the tent of meeting you shall not go out seven days, (until the day of the fulfillment of the days of your investiture.\") From here they derived: On the twenty-third of Adar, they sacrificed miluim (twenty-three and seven brings us to the thirtieth of Adar; thus) on the first of Nissan they completed the miluim. (Vayikra 8:33): \"For seven days shall He invest your hands\": All the seven days of the miluim Moses would set up the mishkan every morning and sacrifice his offerings therein and take it apart. On the eighth day he set it up and did not take it apart. R. Yossi b. R. Yehudah says: On the eighth day, too, he set it up in the morning and took it apart. In the evening he set it up and did not take it apart.", + "37) (Vayikra 8:34) \"As He has done this day, so has the L–rd commanded to do to make atonement for you\": From here they said: Seven days before Yom Kippur (corresponding to the seven days of the miluim) the high-priest is separated from his house to the \"counselors' cell\" (in the Temple). And just as they separated the high-priest from his house, so they separated the Cohein who was to burn the red heifer from his house. And why would they separate him for seven days? Lest his wife be found to have possibly been a niddah (during intercourse) and he be disqualified from (the atonement service) all seven days. (Vayikra 8:34) \"the L–rd has commanded to do to make atonement for you\": He said to them: This service shall atone for you until the resurrection.", + "38) (Vayikra 8:35): \"And at the door of the tent of meeting shall you sit day and night seven days. And you shall keep the charge of the L–rd seven days.\": Now does this not follow a fortiori: If the L–rd receives (with favor) one who fulfills the words of flesh and blood (i.e., Moses, who is only His emissary), how much more so does He (thus) receive one who fulfills the words of the L–rd Himself (i.e., the words uttered at Mount Sinai)! (Vayikra 8:36): \"And Aaron and his sons did\" with joy and gladness in fulfilling what they had heard from the mouth of Moses just as if they had heard it from the mouth of the Holy One Blessed be He Himself! — wherefore it is written: \"And Aaron and his sons did all the things that the L–rd had commanded.\" \"by the hand of Moses\": Worthy is the messenger, of his Sender! Worthy is the commanded (Aaron and his sons) of the command! " + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + "1) (Vayikra 9:1) (\"And it was on the eighth day that Moses called to Aaron and to his sons and to the elders of Israel\"): This is one of the verses that needs expounding: It is written here: \"And it was on the eighth day,\" and elsewhere (Shemoth 19:16): \"and it was on the third day.\" We do not know whether (this refers to) the third day of the month (Sivan) or the third day of the number (of days of separation, viz. Shemoth 19:15). Its being written (Shemoth 19:11): \"… for on the third day the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai\" and then \"And it was on the third day, when it was morning etc.\" tells us that it is the third day of the number, and not of the month, that is being referred to. Here, too, it is written: And it was on the eighth day,\" and we do not know whether it is the eighth day of the number (of days of miluim [i.e., the first of Nissan]) or the eighth day of the month (of Nissan). Its being written (Vayikra 8:33): \"For seven days shall He invest your hands\" tells us that it is the eighth day of the number and not the eighth day of the month. That day (the first of Nissan) took ten crowns: It was first for creation of the universe; first for the (sacrificial service of the) nesi'im (the chiefs of the tribes); first for the (sacrificial service of the) Cohanim, (that service having previously been performed by the first-born, and, on the seven days of miluim, by Moses); first for the (sacrificial) service (of the daily offerings [temidim] and all of the communal offerings); first for the descent of fire (upon the altar from Heaven); first for shechitah in the north (of the altar); first for the prohibition of bamoth (temporary altars); first for roshei chodoshim (the beginnings of months); first for the reposing of the shechinah in Israel; first for the (priestly) blessing of Israel.", + "2) \"Moses called to Aaron and to his sons\": Because the L–rd honored Aaron at first, so, Moses honored him afterwards. Where is it seen that the L–rd honored him at first? In (Shemoth 19:24): \"And go up, you and Aaron with you\" — so, Moses honored him afterwards, viz.: \"Moses called to Aaron and to his sons and (only afterwards) to the elders of Israel.\"", + "3) (Vayikra 9:2): \"And he said to Aaron: Take for yourself a bull-calf for a sin-offering\": We are hereby taught that Moses said to Aaron: Aaron, my brother, even though the Holy One Blessed be He has consented to forgive your sins (in the episode of the golden calf), you must \"place something in Satan's mouth.\" Send your gift before you before entering the sanctuary lest he condemn you upon your entering the sanctuary. And lest you say: Is it only I who need atonement? Israel, too, needs atonement, viz. (Vayikra 9:3): \"And to the children of Israel shall you speak, saying: Take a kid of goats for a sin-offering, and a calf, etc.\" And why was it Israel's lot to bring more than Aaron? He said to them: You are culpable in the beginning and culpable in the end. In the beginning (at the sale of Yosef) — (Bereshith 37:31): \"And they slaughtered a kid of goats, etc.\"; in the end — (Shemoth 32:8): \"They have made for themselves a molten calf.\" Let a kid of goats come and atone for the \"act\" of goats, let a calf come and atone for the \"act\" of the calf.", + "4) (Vayikra 9:4): \"and an ox and a ram for peace-offerings\": Because their sin was two-faceted, viz.: \"They have made themselves a molten calf and (Tehillim 106:20): \"And they exchanged their glory for the likeness of an ox eating grass\" — let an ox come and atone for the \"act\" of the ox; let a calf come and atone for the \"act\" of the calf. Know that the L–rd has been conciliated to atone for your sins. The transgression that you are in fear of lies already slaughtered before the L–rd, viz. (Vayikra, Ibid.) \"to slaughter before the L–rd.\" Israel said before Moses. How can a province praise a king without seeing his face? He responded: Even so, \"for today the L–rd will appear to you\" (to repose His shechinah in the work of your hands.)", + "5) (Vayikra 9:5): \"And they brought what Moses had commanded\" — with zeal! \"and all the congregation drew near and stood before the L–rd\": They all drew near with joy and stood before Him. An analogy: A king grew angry at his wife and sent her away. After several days he was reconciled to her. Immediately, she girded her thighs, braced her shoulders and served him more assiduously than ever. Israel, likewise — when they saw that the L–rd had been conciliated to atone their sins, they all drew near with joy and stood before Him. Thus: \"and all the congregation drew near and stood before the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 9:6) \"And Moses said: This thing that the L–rd commanded shall you do\": Moses said to Israel: That yetzer hara (for idolatry) — remove it from your heart, and let all of you be of one fear and of one counsel — to minister before the L–rd. Just as He is One in the world, let your worship be \"one\" before Him, as it is written (Devarim 10:16): \"And you shall circumcise the foreskin (i.e., the occlusion) of your hearts.\" Why? (Devarim 10:17): \"For the L–rd your G d — He is the G d of gods and the L–rd of lords. If you do so, then (Vayikra, Ibid.): \"There shall appear to you the glory of the L–rd.\"", + "7) (Vayikra 9:7): \"And Moses said to Aaron: Draw near to the altar, etc.\" (Of) this (moment, Moses inducting Aaron into the service on the eighth day of the miluim, to serve with him in the priesthood, [Moses having served alone the first seven days]), it is written (Tehillim 99:6): \"Moses and Aaron (the elect of) His priests, and Samuel (among the elect of) the invokers of His name. They called to the L–rd and He answered them. (Tehillim 99:7) In a pillar of cloud He spoke to them\" — whereby we are taught that the three were on a par.", + "8) \"Draw near to the altar\": An analogy: A king of flesh and blood married a woman and she was ashamed in his presence — whereupon her sister came in to her and said: Why did you enter into this? Is it not only for the sake of ministering to the king? Embolden yourself and serve the king! Similarly, Moses says to Aaron: My brother, why were you chosen as high-priest? Is it not only for the sake of ministering before the Holy One Blessed be He? Embolden yourself and perform your service! (Thus: \"Draw near!\") Others say: Aaron perceived the (horned) altar as an ox and was frightened by it, whereupon Moses said to him: My brother, don't be afraid — \"Draw near.\" Embolden yourself and draw near to Him.", + "9) (Vayikra 9:8): \"And Aaron drew near to the altar\": with zeal! \"and he slaughtered the calf of the sin-offering which was his\": He started with his offering. (Vayikra 9:15): \"And he presented the offering of the people\": When he finished with his offerings, he came to the offering of the people. Know that his offering atones more than does the offering of the people. For the offering of the people atones only for themselves, whereas his offering atones both for himself and for the people, viz.: (Vayikra 9:7): \"And offer your sin-offering and your burnt-offering and make atonement for yourself and for the people; and offer the offering of the people and make atonement for them.\" (Vayikra 9:15): \"And he slaughtered it (the sin-offering of the people) and he offered it as a sin-offering, like the first (his calf)\": Just as the fist required chitui (application of the blood on the horn with the finger), so this required chitui. Just as the first required four applications, this, too, required four applications. ", + "10) (Vayikra 9:16): \"And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance\": Just as a burnt-offering requires flaying and cutting into pieces, this, too, required it. Just as a burnt-offering is entirely burnt by the (altar) fire, so, this. Just as with a burnt-offering, he stands on the side of the altar and flings (the blood beneath the red line), here, too. Just as with a burnt-offering, if limbs are jetted from the altar (to the ground), they are returned to the wood pile, here, too.", + "11) (Vayikra 9:17): \"And he presented the meal-offering and he filled his hand from it\": \"filling\" is stated here, and \"filling\" is stated elsewhere (Vayikra 5:2). Just as the \"filling\" there is \"his full fistful,\" so the \"filling\" here is his full fistful. And just as with the \"filling\" there, if he took a fistful and there entered into it a pebble, a grain of salt, or a particle of frankincense, it is invalid; here, too, it is invalid.", + "12) (Vayikra 9:17): \"and he smoked it upon the altar aside from the burnt-offering of the morning\": What does this come to teach us? If about the daily meal-offering, it is already written (Bamidbar 28:5): \"and a tenth of an ephah of flour for the meal-offering.\" If to teach us about the meal-offering of the burnt-offering, it is already written (Bamidbar 28:16 above): \"And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance.\" Why, then, is it written? To teach us that two meal-offerings are sacrificed one after the other.", + "13) (Vayikra 9:18): \"And he slaughtered the ox and the ram, the sacrifice of the peace-offerings, which was the people's\": From here we learn of peace-offerings. (Vayikra 9:21): \"And the breasts and the right thigh Aaron waved as a wave-offering before the L–rd\": To teach us the greatness of Aaron and of his sons — that in a brief time they mastered seven (sacrificial) services: slaughtering, receiving (of the blood), dashing, sprinkling, purification, spilling and waving.", + "14) (Vayikra 9:1): \"And it was on the eighth day\": the eighth day of the consecration of Aaron and his sons. — But perhaps the eighth day of the month is being referred to! — (This cannot be, for) it is written (Shemoth 40:17): \"And it was in the first month of the second year on the first of the month that the mishkan was set up\" — whereby we are taught that the mishkan was set up on Rosh Chodesh (Nissan). I might think that it was set up on Rosh Chodesh and the shechinah reposed upon it on the eighth of the month; it is, therefore, written (Bamidbar 9:15): \"And on the day that the mishkan was erected, the cloud covered the mishkan) — whereby we are taught that on the very day that the mishkan was set up the shechinah reposed on the handiwork of Aaron. For all of the (first) seven days of the miluim Moses served (as high-priest) and the shechinah did not repose (there) through him — until Aaron came (on the eighth day) and ministered in the vestments of the high-priesthood and the shechinah reposed (there) through him, as it is written thereof (Vayikra 9:4): \"For today the L–rd will appear to you.\"", + "15) What is the intent of (Vayikra 9:1) \"And it was (on the eighth day\")? We are hereby taught that (the day of the erection of the mishkan was as joyous before Him on high as the day of the creation of heaven and earth, of which it is written (Bereshith 1:5): \"And it was evening and it was morning.\" And here it is written \"And it was.\" And when Israel finished the work of the mishkan, Moses came and blessed them, viz. (Shemoth 39:43): \"And Moses saw all the work … and Moses blessed them.\" With what blessing did he bless them? He said to them: \"May the shechinah repose on the work of your hands. R. Meir says: He blessed them thus: \"May the L–rd, the G d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times!\" (Devarim 1:11), and they responded: \"And may the pleasantness of the L–rd our G d (His shechinah and His consolations) be upon us. And establish the work of our hands (the mishkan) upon us (that the shechinah reside therein), and the work of our hands (in our daily lives) establish it (that blessing repose upon it\"). (Tehillim 90:7). And of that time it is written: \"Go out and see, O daughters of Zion (children who are distinctive [\"metzuyanim\" (like \"Zion\")] with mitzvoth), the king Shelomoh (the King who is the source of peace [shalom] with the crown wherewith his mother crowned him.\" (Shir Hashirim 3:11). \"his mother\": This is the tent of meeting, which was distinctive with blue and purple wool, with scarlet and with linen. \"his mother\": This is none other than Israel, viz. (Isaiah 51:4): \"And my nation (leumi), give ear to me.\" Read it not \"leumi\" but \"leimi\" (my mother).", + "16) (Shir Hashirim 3:11): \"on the day of his wedding\": on the day the shechinah came to repose in the sanctuary.\" and on the day of the rejoicing of his heart\": on the day a new fire descended (from Heaven) and lapped up the burnt-offering and the fats on the altar.", + "17) (Vayikra 9:22): \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing)\": At that time he attained to the priestly gifts and to the lifting of the hands (in the priestly blessing) for himself and for his future generations until the resurrection.", + "18) (Vayikra 9:22): \"And he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the sin-offerings\": Having acquitted himself of his offerings, he descended from the altar in joy.", + "19) (Vayikra 9:23): \"And Moses and Aaron went into the tent of meeting\": When Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services had been performed and the shechinah had not descended upon Israel, he stood and grieved: I know that the L–rd is wroth with me. Because of me the shechinah has not descended upon Israel. This is what my brother Moses has done to me: I entered and was put to shame and the shechinah did not descend upon Israel — whereupon Moses entered with him, they implored mercy and the shechinah descended upon Israel. This is the intent of \"And Moses and Aaron went into the tent of meeting.\"", + "20) (Vayikra 9:24): \"And a fire came forth from before the L–rd\": When they saw a new fire descending from on high and lapping up upon the altar the burnt-offering and the fats, they opened up their mouths in song. And of that moment it is written (Tehillim 33:1): \"Sing joyfully, you righteous ones, in the L–rd. Praise (of the L–rd) becomes the just.\"", + "21) At that time destruction \"sprang upon\" Nadav and Avihu. Others say: It accrued to them from Sinai. They saw Moses and Aaron going first, themselves going after them, and all of Israel after them — whereupon Nadav said to Avihu: Soon these two old ones will die and we will lead the congregation — at which the Holy One Blessed be He said: We shall see who shall bury whom. They will bury you, and they will lead the congregation!", + "22) A different view: When the sons of Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services performed and that the shechinah had not descended for Israel, Nadav said to Avihu: Now is there such a thing as cooking a meal without fire? — whereupon they took a strong fire and entered the holy of holies, viz. (Tehillim 33:24): \"And the sons of Aaron took, each his coal pan, and they put the fire therein\" — at which the Holy One Blessed be He said to them: I will honor you more than you have honored Me. You have brought before Me an impure fire; I will burn you with a pure fire.", + "23) What was their death like? Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four. Two entered the nostrils of one, and two, the nostrils of the other, burning their bodies and leaving their garments intact, viz. (Tehillim 33:25): \"And a fire came forth from before the L–rd (i.e., from the holy of holies) etc.\" Aaron stood in astonishment, saying: Woe unto me! There must be transgression in me and in my sons that such has befallen me! Thereupon Moses entered and comforted him, saying: Aaron, my brother, from Sinai it was revealed to me: I (the L–rd) am destined to consecrate this house (the mishkan) — I will do so with a great man. I thought to myself that the house will be consecrated either through me or through you. We find now that your two sons are greater than both of us, the house having been consecrated through them. When Aaron heard this, he vindicated G d's judgment upon him and he was silent, as it is written (Vayikra 10:3): \"And Aaron kept his peace.\" And the righteous are wont to vindicate G d's judgment upon them. Abraham did so, viz. (Bereshith 18:27): \"… and I am dust and ashes.\" Jacob did so, viz. (Bereshith 32:11): \"I am too small for all of the lovingkindness and for all of the truth that You have conferred upon Your servant.\"", + "24) David did so, viz. (Tehillim 38:6): \"My wounds have oozed forth and putrefied (my flesh) because of my wrongdoing.\"", + "25) (Vayikra 10:4): \"And Moses called to Mishael and to Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron (Uziel was Amram's brother)\":", + "26) From here we see that Cohanim do not make themselves tamei for the dead. For Elazar and Ithamar (the brothers of Nadav and Avihu) were Cohanim and they did not make themselves tamei for them. Who did make themselves tamei for them? The Levites (Mishael and Eltzafan).", + "27) (Vayikra 10:5): \"And they drew near and they carried them in their (the dead ones') tunics.\": We are hereby taught that the L–rd was more solicitous for them in their deaths than in their lives. For if their bodies had been burned and their garments not been intact, they would have been exposed and despised. But their bodies were burned and their garments left intact. Now does this not follow a fortiori: If for these, who had angered the L–rd, having entered before Him against His will, He did thus, how much more so, for the other righteous ones!", + "28) (Vayikra 10:6): \"And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons: Your hair do not grow long … (Vayikra 10:7) and from the door of the tent of meeting do not go out.\": From here they ruled: Those who were executed by beth-din are not to be attended upon for any purpose. \"and from the door of the tent of meeting do not go out\": From here they ruled: If a high-priest lost one of his kin, he does not follow the litter. When they (the members of the funeral cortege) are concealed (from his sight), he may reveal himself. When they are revealed, he must conceal himself. Lest you say: We shall go to our houses and mourn and grieve and wail, has the L–rd not commanded us not to leave the sanctuary? (Vayikra 10:6): \"And let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned … (Vayikra 10:7): and they did according to the word of Moses\": They vindicated G d's judgment upon them and they were silent.", + "29) (Vayikra 9:22): \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing), and he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the peace-offerings.\" The verse is (to be understood as) inverted, (i.e., First \"he came down, etc.\" and then \"Aaron lifted his hands, etc.\"). In going down, he lifted his hands and blessed the people. \"and he blessed them\": while standing. You say \"while standing,\" but perhaps (it could be done) standing or not standing! It is, therefore, written (Devarim 10:8): \"to stand before the L–rd to serve Him and to bless in His name.\" Blessing is being likened to serving. Just as serving is \"standing,\" so is blessing. And thus is it written (II Divrei Hayamim 30:27): \"And the Cohanim and the Levites stood up, and He heard their voice, and their prayer came to His holy abode in heaven.\" In the generation of Chizkiyahu, king of Judah, when they occupied themselves with Torah, what is written of them? \"and their prayer came to His holy abode in heaven.\" In other generations, when they served idolatry, what is written of them? (Isaiah 1:15): \"And when you spread out your hands (in prayer), (I will hide My eyes from you, etc.\")", + "30) \"and He blessed them\": (The formula of) this blessing is undisclosed (here). Scripture discloses it elsewhere, viz. (Bamidbar 6:24-26): \"The L–rd bless you and keep you; the L–rd cause His countenance to shine upon you and grant you favor; the L–rd lift His countenance unto you and confer peace upon you.\" (Vayikra 9:23): \"And Moses and Aaron came into the tent of meeting\": Why did Moses and Aaron come in together? (For Moses) to teach Aaron the service of the incense. But perhaps he entered for some other reason. I derive it (thus): Coming down (from offering sacrifices) entails a blessing (the priestly blessing) and coming in (to the tent of meeting) entails a blessing. Just as (the blessing upon) coming down follows a service (sacrificing), so, (the blessing upon) coming in (to the tent of meeting) follows a service (that of the incense [whence it is seen that they went in for that purpose and not for some other reason]). Whence is it derived that coming in entails a blessing? It follows a fortiori, viz.: Now if leaving (the tent of meeting), which does not require laving entails a blessing (viz. Vayikra 9:23: \"And they went out and they blessed the people\"), then coming in, which does require laving (viz. Shemoth 30:20) how much more so should it entail a blessing! — But why not reverse it! (viz.:) Now if coming in, which (we do not find) to entail a blessing, requires laving, then going out, which does entail a blessing, how much more so should it require laving! No — this may be so (that washing is required), for coming in, where he goes from the mundane to the holy. But would you say the same for going out, where he goes from the holy to the mundane! The \"reversion,\" then, is nullified and we return to the original formulation, viz.: Coming down entails a blessing and coming in entails a blessing. Just as coming down follows a service, so coming in follows a service (that of the incense). Why, then, did Moses come in with Aaron? To teach him the service of the incense.", + "31) (Vayikra 9:24): \"And a fire came forth from before the L–rd, and it consumed upon the altar the burnt-offering and the fats. And all the people saw and they exalted (the L–rd), and they fell upon their faces.\": When they saw a new fire which descended upon the altar and lapped up the burnt-offering and the fats, they fell upon their faces and praised the L–rd. And in the days of Solomon, too, they fell upon their faces, as it is written (II Chronicles 7:3): \"And all the children of Israel saw when the fire came down and the glory of the L–rd was upon the house. And they knelt on the floor with their faces to the ground, and they prostrated themselves in thanks to the L–rd — (saying:) 'For He is good; for His lovingkindness endures forever.'\" And of that time it is written (Malachi 3:40: \"Then the offerings of Judah and of Jerusalem shall be as pleasant to the L–rd as in days of old and as in former years.\": \"as in days of old\" — the days of Solomon; \"and as in former years\" — the years of Moses. Rebbi says: \"as in days of old\" — the days of Noach (viz. Bereshith 8:21); \"and as in former years\" — the years of Hevel (viz. Bereshith 4:4), when idolatry had not yet appeared in the world.", + "32) (Vayikra 10:1): (\"And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took, each of them his coal pan, and they put fire therein, and they laid incense thereon; and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them.\"): \"And the sons of Aaron took\": They, too, in their joy, when they saw the new fire, added \"love to love.\" \"and they took\": \"taking\" is nothing other than joy. \"the sons of Aaron\": What is the intent of this? (i.e., Do we not know that they were the sons of Aaron?) (The intent is that) they did not accord honor to Aaron, (as they should have, by consulting him). (Nadav and Avihu did not consult Moses.) \"each of them his coal pan\": each (took) of his own accord, without consulting each other. \"and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them\": R. Yishmael says: I might think \"a strange fire,\" literally; it is, therefore, written \"which He had not commanded them.\" They introduced it without consultation. R. Akiva says: They brought it in from the (common) stove, this being the intent of \"and they brought before the L–rd a strange (common) fire.\" Why, then, is it written \"which he had not commanded them\"? The intent is that they had not consulted Moses, their master, (\"he,\" referring to Moses.) R. Eliezer says: They were liable only for \"having taught a halachah in the presence of their master\"; and all who teach a halachah in the presence of their master are liable to death (at the hands of Heaven).", + "33) Once, a certain disciple taught (a halachah) before him, whereupon he said to Imma Shalom, his wife: He will die before Shabbath ends. After Shabbath, sages came to him and asked: Rebbi, are you a prophet? He answered: I am neither a prophet nor the son of a prophet. But thus have I received it from my teachers: All who teach a halachah in the presence of their master are liable to death.", + "34) (Vayikra 10:2): \"And a fire came out from before the L–rd\": We are hereby taught that a fire came forth from the holy of holies and burned their souls. Abba Yossi b. Dostai says: Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four, and entered, two into the nostrils of one, and two, into the nostrils of the other, and burned them, but not their garments, it being written (Vayikra 10:2) \"and it consumed them,\" but not their garments. And it is written (Vayikra 10:5) \"And they carried them in their tunics\": In the tunics of the carried (their garments not having been burned) or the tunics of the carriers? It is, therefore, written (Shemoth 28:40): \"And for the sons of Aaron (here, the carried,) shall you make tunics,\" (and not for the sons of the Levites; here, the carriers).", + "35 (Vayikra 10:2): \"And they died before the L–rd\": R. Eliezer says: They died outside (the tent of meeting, in the court of the Israelites and the Cohanim), a place where the Levites are permitted to go, as it is written (Vayikra 10:5) \"and they (the Levites) drew near and they carried them in their tunics.\" Why, then, is it written \"and they died before the L–rd\"? An angel smote them (in the holy of holies), and pushed them out (of the tent of meeting). R. Akiva says: They died inside, as it is written \"and they died before the L–rd.\" If so, what is the intent of \"and they drew near and they carried them in their tunics\"? They hurled an iron spear and dragged them and (thus) took them out.", + "36) (Vayikra 10:3): \"And Moses said to Aaron: This is what the L–rd spoke, saying: With My near ones will I be sanctified, and before all the people will I be slaughtered. And Aaron kept his peace.\" This (in essence) was spoken to Moses on Sinai, and he did not know it (i.e., its intent) until what it spoke of (the deaths of Nadav and Avihu) materialized before him. And when it came to pass Moses said to Aaron: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the Name of the Holy One Blessed be He, as it is written (Shemoth 29:43): \"And I shall be appointed there (in the tent of meeting), and it will be sanctified with My glory,\" (the death of Aaron's sons there, intensifying its awe in the eyes of the people). When Aaron saw how exalted were his sons in the eyes of the L–rd, he kept his peace and was rewarded for doing so, (by G d's addressing to him exclusively the following section [viz. Shemoth 10:8-11]). From here it was derived: All who accept (G d's decrees) upon themselves and remain silent — it is an auspicious sign for them. As expressed by David (Tehillim 37:7): \"Be silent in the L–rd, and hope to Him.\" And, as expressed by Solomon (Koheleth 3:7): \"a time to be silent and a time to speak.\" There are times for all (things). There are times when a man remains silent, and there are times when a man speaks.", + "37) (Vayikra 10:4): \"And Moses called to Mishael and Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron\": From (Shemoth 6:18) \"And the sons of Kehoth: Amram and Yitzhar and Chevron and Uziel\" do I not know that Uziel is the uncle of Aaron? Why, then, need it be stated? The deportment of Uziel is being likened to the deportment of Aaron. Just as Aaron was a pursuer of peace in Israel, so, Uziel. Where is it seen that Aaron was a pursuer of peace in Israel? It is written (Bamidbar 20:29): \"And the entire congregation saw that Aaron had died, and the entire house of Israel mourned Aaron thirty days.\" And in respect to Moses it is written (Devarim 34:8): \"And the children of Israel mourned Moses, etc.\" Why is it that the entire house of Israel mourned Aaron for thirty days and the house of Israel (but not the entire house of Israel) mourned Moses? For Aaron never told a man or a woman: You have offended; but Moses, because he reproved them, it is written of him \"And the children of Israel, (but not all) mourned Moses.\" And thus does Scripture apply (the following verse) to Aaron in the tradition (Malachi 2:5): \"My covenant was with him, the life and the peace\" — he pursued peace in Israel; \"and I gave him fear and he feared Me\" — he took upon himself all the words of Torah in awe and trembling and trepidation; \"and before My name he cowered\": What is the intent of this? When Moses spilled the anointment oil on Aaron's head, he recoiled and fell backwards, saying: Woe unto me for defiling the anointment oil! (He feared that too much of it had been spilled and that he may have derived benefit from it), whereupon he was reassured by the Holy Spirit (Tehillim 133:1): \"Behold, how good and how pleasant is the dwelling of brothers together, (Tehillim 133:2) as the precious oil upon the head, running down upon the beard, the beard of Aaron, running down over his garments, (Tehillim 133:3) as the dew of Chermon running down upon the hills of Zion\" — Just as the dew is not defiled, the oil of anointment is not defiled.", + "38) (Malachi 2:6): \"The Torah of truth was in his mouth\" — he did not rule something clean, unclean, or something unclean, clean; \"and wrong was not found upon his lips\" — he did not forbid the permitted or permit the forbidden; \"in peace and in righteousness he walked with Me\" — he did not question the L–rd's (assurances), as Abraham did not; \" and he turned aside many from sin\" — he returned sinners to Torah.\" And it is written ([Shir Hashirim 1:4] in praise of Aaron's quality): \"Just words cause You to be beloved.\"", + "39) (Vayikra 10:6): \"And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons\": Rebbi says: In (affirming) greatness (as in this instance), we begin from the greater, and in (affirming) derogation, we begin from the lesser. Whence is this (the latter) derived? From (Bereshith 3:14): \"And G d said to the serpent: Because you have done this … (Bereshith 3:15) and hatred shall I place between you and between the woman … (Bereshith 3:16) to the woman He said .. (Bereshith 3:17) and to the man He said…\" — first the serpent was cursed, then Eve, then Adam.", + "40) (Vayikra 10:6): \"Your heads al tifrau (lit., 'do not uncover')\": I might take this to mean that you should not remove your hat, but we derive (otherwise), viz.: It is written here periah (\"tifrau\"), and elsewhere, (in respect to a Nazirite, Bamidbar 6:5), \"periah.\" Just as \"periah\" there refers to letting the hair grow long; here, too, it refers to letting the hair grow long, (so that the translation above becomes \"Your hair do not grow long\" (in mourning).", + "41) (Vayikra 10:6): \"and your garments you shall not rend and you will not die.\" The negative implies the positive (if you do rend them). \"and let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned\": \"burning\" is mentioned here, and \"burning\" is mentioned in respect to (fornication with) a woman and with her mother (Vayikra 20:14) and in respect to the daughter of a Cohein (Vayikra 21:9). Just as the \"burning\" here is burning of the soul with the body remaining intact, so the \"burning\" there is burning of the soul with the body remaining intact.", + "42) (Vayikra 10:7): \"And from the door of the tent of meeting you shall not go out\": I might think (that they shall not go out) whether or not they are officiating; it is, therefore, written (Vayikra 21:12): \"and he shall not go out (to follow the litter) and he will not profane (the sanctuary of his G d\") [by serving while he is an onein (a mourner)]. When is it that he does not go out and does not profane? When he is officiating. Here, too, \"you shall not go out\" (speaks of an instance) when he is officiating. (Vayikra 10:7) \"lest you die\": The negative implies the positive (if you do go out).", + "43) \"for the anointing oil of the L–rd is upon you\": What is the intent of this? I might think that only Aaron and his sons who were exalted with the oil of anointment, if they went out while officiating, would be liable to death — it is, therefore, written \"for the anointing oil of the L–rd is upon you\" (upon all high-priests, even if not anointed). \"and they did according to the word of Moses\": They fulfilled in themselves the mitzvah of Moses their teacher. And thus does Scripture praise Israel in the section of the sending (out of the camp) those who had become tamei, viz. (Bamidbar 5:4): \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp.\" And thus does Scripture praise Joshua, viz. (Joshua 11:15): \"As the L–rd had commanded Moses, so had Moses commanded Joshua, and so did Joshua do.\" " + ], + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 10:9): \"Wine and strong drink you shall not drink\": I might think any amount and (even) from his wine press (when it has not yet fermented); it is, therefore, written \"strong drink,\" only enough to cause drunkenness, (the quantity of) a revi'ith and (only) after forty days. If so, why mention \"wine\"? With wine, he is exhorted (even) for any amount and even from his wine press.", + "2) R. Yehudah says: \"Wine … you shall not drink.\" This tells me only of wine. Whence do I derive all intoxicants? From \"strong drink.\" If so, why mention \"wine\"? Wine makes one liable to death. All other intoxicants, to (violation of) an exhortation. R. Eliezer says: \"Wine you shall not drink\" and \"strong drink you shall not drink\": You shall not drink it by way of intoxication. But if he paused (in its drinking) or diluted it he is not liable.", + "3) (Vayikra 10:9): \"you and your sons\": I might think that this (stricture against drinking wine) includes also chalalim (those disqualified from the priesthood); it is, therefore, written \"with you\" (i.e., those who come with you to share in the offerings, excluding chalalim). But then I would exclude (only) chalalim, but I would not exclude those with blemishes, (who do come to share in the offerings); it is, therefore written \"you and your sons.\" Just as you are fit (to officiate), so must your sons be fit, (to come under the stricture against drinking), excluding chalalim and those with blemishes.", + "4) (Vayikra 10:9) \"when you come (to the tent of meeting\"): I might think that this (stricture) applies only upon entering (the tent of meeting). Whence do I derive that it applies also upon leaving? From (\"you and your sons) with you.\" Whence is it derived that (intending to sacrifice on) the altar (outside the tent of meeting) is comparable to (entering) the tent of meeting (in this respect)? It is, therefore, written (\"you and your sons) with you.\" (in any area in which they are with you [i.e., distinct in being Cohanim]). And whence is it derived that he is liable only at the time of officiating (i.e., if he drank and then officiated)? From (\"you and your sons) with you.\" Rebbi says: It is written here \"when you come (to the tent of meeting\") and elsewhere (Shemoth 28:43): \"when they come to the tent of meeting.\" Just as there, leaving is equated with entering, and the altar with the tent of meeting, and there is liability only at the time of officiating, the same is true here.", + "5) (Vayikra 10:9) \"the tent of meeting\": This tells me only of the tent of meeting. Whence am I to derive the same for Shiloh and the Temple? From (Vayikra 10:9) \"an everlasting statute.\" \"so that you not die\": The negative implies the positive.", + "6) I might think that Israelites are liable to death for teaching (after drinking, just as Cohanim are liable for officiating after drinking). It is, therefore, written \"You and your sons.\" You and your sons are liable to death, and not Israelites.", + "7) I might think that Israelites are not liable for teaching (after drinking), but that Cohanim are liable for doing so. But it follows a fortiori (that we should not say so), viz.: Now if Israelites, who are exhorted against entering the tent of meeting, having drunk or not having drunk, are not liable to death for teaching (after drinking), then Aaron and his sons, who are exhorted against entering the tent of meeting only after drinking, how much more so should they not be liable to death for teaching after drinking. Israelites, then, are excluded (from the death penalty by Scripture (see Vayikra 10:6) above); Aaron and his sons, a fortiori.", + "8) (Vayikra 10:9) \"an everlasting statute throughout your generations\": to include (for invalidation of the service after drinking): spillings (of blood), mixings (of wine or oil), wavings (of offerings), presentings (to the altar), (takings of) fistfuls (of meal-offerings), smokings of incense, \"pinchings\" (of bird offerings), receivings, and sprinklings (of blood). Whence is it derived that if a Cohein officiates after drinking his service is invalid? From (Vayikra 10:10): \"So that you distinguish between the holy and the profane.\" And whence is derived (the invalidity of the service of) a Cohein who officiates lacking one of the priestly vestments or not having laved his hands and his feet? From the identity (gezeirah shavah) of \"an everlasting statute\" (here) — \"for an everlasting statute\" (Shemoth 29:9, in respect to the priestly vestments\" — \"an everlasting statute,\" (Shemoth 30:21, in respect to laving of hands and feet).", + "9) (Vayikra 10:10) \"so that you distinguish between the holy and the profane\": This refers to (inebriation as disqualifying one for) valuations (of animals dedicated to the sanctuary), allotments (for sacred use), and Temple dedications; \"and between the unclean and the clean\": This refers to (rulings in matters of) uncleanliness and cleanliness; (Vayikra 10:11): \"and to teach the children of Israel\": These are the teachings (of what is forbidden and what is permitted); \"all the statutes\": These are the expoundings (of halachoth); \"that the L–rd spoke to them\": These are the halachoth (spoken to us by Moses but not written in the Torah); \"by the hand of Moses\": This is Gemara. I might think that it is also forbidden to teach Mishnah (after drinking); it is, therefore, written \"and to teach\" (halachah), (excluding Mishnah, from which halachah is not taught.)" + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 10:12): \"And Moses spoke to Aaron and to Elazar and Ithamar his sons\": His sons were equal to him in (deserving) honor and they were equal to him in keeping silent (viz. Vayikra 10:3). I might think that his first sons, too, (Nadav and Avihu) were equal to him in honor. It is, therefore, written (of Elazar and Ithamar) \"his remaining sons.\" His remaining sons were equal to him in honor, but not the first ones.", + "2) R. Shimon b. Gamliel said in the name of R. Elazar b. Azaryah: It is written (Bamidbar 3:4): \"And Nadav and Avihu died before the L–rd in offering a strange fire before the L–rd in the desert of Sinai; and they did not have sons. And Elazar and Ithamar officiated as priests in the presence of Aaron their father.\" For if they did have sons, they would have taken precedence to Elazar and Ithamar. For all who take precedence in inheritance take precedence in (assuming a position of) honor. If so, why is it written \"his remaining sons\"? Moses said to them: Should you not observe (i.e., imprint upon your minds) what happened to these (Nadav and Avihu) because they did not take counsel (see Miluim Shemini 32) and they were swept away? R. Eliezer says: They were close to being swept away (because of the sin of the golden calf made by Aaron), but the L–rd pitied Aaron (and left a \"remnant\" for him).", + "3) (Vayikra 10:12) \"Take the meal-offering\": This is the meal-offering of Nachshon (viz. Bamidbar 7:12-13). \"remaining (from the fire-offerings of the L–rd\"): This is the meal-offering of the eighth day (viz. Vayikra 9:4). \"from the fire-offerings of the L–rd\": They can eat it only after (the sacrifice of) the fire-offerings.", + "4) (Vayikra 10:12) \"and eat it unleavened\": What is the intent of this? (i.e., it has already been stated, viz. Vayikra 6:9). Because it is a communal meal-offering, and was prescribed only for that time, and not for succeeding generations, it had to be stated \"and eat it unleavened.\"", + "5) \"beside the altar\": and not in the sanctuary, and not on top of the altar. This tells me only of this (the meal-offering). Whence do we derive for inclusion (all) holy of holies? From: (\"for it is) holy of holies.\" \"it\" (above) and \"it\" (Vayikra 6:13) (\"And you shall eat it\") and \"it\" (Vayikra 6:13) (\"and the portion of your sons is it\") are (three) terms of exclusion — to exclude (from being eaten beside the altar): the thanksgiving offering and its bread, the ram of the Nazirite and its bread, the miluim ram and its bread, (which may be eaten in all of Jerusalem).", + "6) \"And you shall eat it in a holy place\": What is the intent of this? Because it is written \"beside the altar,\" I might think that (it must be eaten) right next to the altar. Whence do I derive for inclusion the compartments built outside the (azarah), but opening into it? From \"in a holy place.\"", + "7) \"for it is your portion and the portion of your sons\": but not that of your daughters. \"from the fire-offerings of the L–rd\": They can eat it only after (the sacrifice of) the fire-offerings.", + "8) (Vayikra 10:12): (\"Take the meal-offering remaining) … (Vayikra 10:13) for thus have I been commanded.\" (Vayikra 10:16): (\"And for the goat of the sin-offering [of the additional offerings of the New Moon] Moses inquired … (Vayikra 10:18) You should have eaten it in the holy place) as I had commanded.\" (Vayikra 10:14): (\"And the breast of the waving and the shok of the lifting shall you eat in a clean place) … (Vayikra 10:15) as the L–rd has commanded.\" (Why are all of these \"commanded\" needed?) \"for thus have I been commanded\" — to tell you that you should eat the meal-offering even though you are in mourning (aninuth, for Nadav and Avihu). \"as I had commanded\" — at the time (in respect to the meal-offering, that it should be eaten). \"as the L–rd has commanded\" — and it is not of my own volition that I tell you to eat it (in your mourning).", + "9) (Vayikra 10:14): \"And the breast of the waving and the shok of the lifting shall you eat in a clean place\": \"the breast\" — as stated; \"the waving\" — This is the waving of the basket; \"shok\" — as stated; \"lifting\" — This is the lifting of the thank-offering. \"shall you eat in a clean place\": R. Nechemiah queried: Are the first ones (mentioned), then, not to be eaten in a clean place! — (The reference is to) a clean place which is not (entirely) tamei, (i.e., the encampment of Israel), which is clean of leper tumah, (lepers being sent out of that encampment), (but not clean of other types of tumah), which is to say that they are to be eaten in the midst of Jerusalem.", + "10) \"you and your sons and your daughters\": (Does this mean) you and your sons having a portion, and your daughters (not having a portion, but being permitted) a gift? Or, you, your sons, and your daughters having a portion? — \"for it is your portion and the portion of your sons\" (Vayikra 10:13) tells us that daughters do not have a portion. How, then, am I to understand \"you and your sons and your daughters\"? You and your sons have a portion; your daughters (are permitted) gifts.", + "11) (Vayikra 10:14): \"They are given from the sacrifices of the peace-offerings of the children of Israel\" — including the communal peace-offerings that obtained that day, as it is written (Vayikra 9:4) \"and an ox and a ram for peace-offerings to sacrifice before the L–rd.\" (Vayikra 10:15): The shok of the lifting and the breast of the waving, on the fire-offerings of the fats shall they bring\" — whereby we are taught that the fats were below." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 10:16): \"And for the goat of the sin-offering Moses inquired, inquired, and, behold, it was burned\": \"the goat\": This is the goat of Nachshon (Bamidbar 7:16, for the consecration of the altar); \"the sin-offering\": This is the sin-offering of the eighth day (of miluim, Vayikra 4:3);", + "2) \"Moses inquired, inquired\": This is the goat of Rosh Chodesh (Nissan). I might think that all three were burned; it is, therefore, (to negate this) written \"and, behold it was burned\" — one was burned and not all three. What is the intent of \"Moses inquired, inquired\" — two inquiries: Why was this one burned and why were the others eaten (i.e., if you were concerned about aninuth for Nadav and Avihu, you should have burned all of them; and if not, you should have eaten all of them!) I would not know which was burned if it were not written (Vayikra 4:17): \"and He has given it to you to forgive the sin of the congregation to make atonement for them.\" Which goat forgives the sin of the congregation? The Rosh Chodesh goat, as it is written (in that regard): \"and one goat for a sin-offering to make atonement for you.\"", + "3) (\"And he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, to say\"): \"And he was wroth with Elazar and Ithamar, the sons of Aaron\": We are hereby taught that he faced his sons (out of deference to Aaron) and directed his anger to Aaron, whereby we are apprised that Aaron, too, was the object of his wrath. \"the remaining\": Pinchas was not among them, (not yet having entered the priesthood). \"to say\": (He said to them:) Answer my words.", + "4) (Vayikra 10:17) \"Why did you not eat the sin-offering in the holy place?\": Now did they eat it in an unholy place? Was it not burned? viz. (Vayikra 10:16): \"and it was burned!\" If so, why did he say \"Why did you not eat it, etc.\"? — He said to them: Perhaps it went outside of the (court) curtains? For a sin-offering that leaves the precincts of the curtains is unfit. This tells me only of this (\"a sin-offering\") alone. Whence do I derive the same for holy of holies? From (Vayikra 10:17): \"for it is holy of holies.\" Whence is it derived that the eating of offerings (by the Cohanim) is atonement for Israel? From (Vayikra 10:17): \"And it has He given to you to forgive the sin of the congregation, to make atonement for them before the L–rd.\" How so? Cohanim eat and the owners are atoned for.", + "5) (Vayikra 10:18): \"Behold, its blood was not brought within the sanctuary.\": He had said to them: Perhaps some of its blood entered within (the sanctuary). For if the blood of an \"outer\" sin-offering enters within, it becomes unfit (viz. Vayikra 6:23). R. Yossi Haglili says: This tells us that if the blood of a sin-offering entered the holy of holies (kodesh kadashim) it becomes unfit. This tells me only of the holy of holies. Whence do I derive (the same for) the sanctuary? From \"within the sanctuary (kodesh).\"", + "6) (Vayikra 10:18): \"You should have eaten it in the holy place\" — whereby we are taught that it is to be eaten in the sanctuary. Whence is it derived that it is also to be burned in the sanctuary (if it became unfit)? From \"achol (consume) tochlu (consume) it in the sanctuary\" (— two \"consumings,\" one for the mouth; the other, for the fire). I might think that even if it became tamei outside, it should be burned inside. It is, therefore, written (\"You should have eaten) it\" Just as it, \"its tumah is inside and its burning is inside,\" so (the other), if its tumah is outside, its burning is outside.", + "7) (Vayikra 10:19): \"And Aaron spoke (vayedaber) to Moses\": \"dibbur\" connotes \"strong\" speech, as in (Bamidbar 21:25): \"And the people spoke (vayedaber) against G d and against Moses.\"", + "8) (Vayikra 10:19): \"Now did they (Elazar and Ithamar, who are forbidden to officiate when onenim [mourners]) this day offer their sin-offering and their burnt-offering before the L–rd?\" (It is I [the high-priest (who does officiate when an onein)] who did so.) \"And if there had befallen me (even the death of other kin for whom I must become an onein) such as these (my sons) and I had eaten the sin-offering this day, would it be good in the eyes of he L–rd!\" (for which reason I burnt it.) R. Nechemiah says that it was burned because of aninuth, (for which reason \"these\" is mentioned.)", + "9) What is the intent of \"such as these\"? I might think that only (the death of) sons forbids one (to eat) in (a state of) aninuth. Whence do I derive (the same) for all mentioned in that section (of aninuth), including (by Rabbinical enactment) one's brother and sister by his mother and his married sister? From \"such as these.\" R. Yaakov says: I might think that Levites in a state of aninuth would be forbidden to sing (the Levitical songs); it is, therefore, written (\"and if there had befallen) me.\" I (i.e., a Cohein) am forbidden in (a state of aninuth), but Levites in aninuth are not forbidden to sing.", + "10) R. Yehudah and R. Shimon say: Now was it burned because of aninuth? Was it not burned because of tumah? For if it were burned because of aninuth, then they should have burned all three. Variantly: Could they not have eaten them at night? Variantly: Was not Pinchas with them (who was not an onein)? What is the intent of (\"such as) these\"? (according to R. Nechemiah, who says that it was burned because of tumah and not because of aninuth)? (Moses had said to Aaron: Perhaps you were so overwrought with grief that you allowed the offering to become tamei, and he replied in strong denial:) Should I not have been deterred therefrom by seeing what happened to these (Nadav and Avihu), who failed to take counsel and were swept away! And what is the intent of \"such as these\"? He said: Even if I had buried not only these, but also these and these, not thus would I shame the offerings of the sanctuary (by allowing them to become tamei!)", + "11) (Vayikra 10:19) \"and if I had eaten the sin-offering this day, etc.\": It is forbidden for me in the daytime, but it is permitted at night. And in future generations, it is forbidden both in the daytime and at night. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: An onein is forbidden to eat offerings at night only by interdict of the scribes. Know this to be so, for they said: An onein immerses and eats his Pesach offering at night.", + "12) (Vayikra 10:20): \"And Moses heard, and it was good in his eyes\": He admitted immediately that he had heard the halachah and had forgotten it, and was shamed into saying: I did not hear it. R. Yehudah said: Chananiah b. Yehudah was wont to expound all his days: Sore is officiousness (in this instance, Moses' officiousness with Aaron), which caused Moses to err (in the halachah). After his death, I demur: What caused him to be officious? His erring." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 11:1) \"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron to say to them\": (to say) to the sons, to Elazar and Ithamar, or to say to Israel? \"Speak to the children of Israel\" (Vayikra 11:2) is the speaking to Israel. How, then, are we to understand \"to say to them\"? To say to the sons, to Elazar and to Ithamar.", + "2) (Vayikra 11:2) \"This is the animal that you may eat\": We are hereby taught that Moses took hold of each animal and showed it to Israel and said to them: This you may eat and this you may not eat. (Vayikra 11:9): \"This you may eat of all that is in the waters\" — This you may eat and this you may not eat. (Vayikra 11:9): \"These shall you hold in detestation of the fowl\" — These shall you hold in detestation and these shall you not hold in detestation. (Vayikra 11:29): \"This to you is what is tamei among the creeping things\" — This is tamei and this is not tamei.", + "3) (Vayikra 11:2): \"This is the animal that you may eat, of every beast that is upon the earth\": One declaration replaces another. From (Bereshith 9:3): \"As the green herb, I have given you (the sons of Noach) everything,\" I might assume that everything was permitted; it is, therefore, written (Devarim 14:4): \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, (Devarim 14:5) the hart, the gazelle, and the fallow deer, and the wild goat, and the dyshon, and the wild ox, and the chamois.\"", + "4) I might think that the entire beast is permitted; it is, therefore, written (Bereshith 9:4): \"Only the flesh with its life, its blood, you shall not eat\" — ever min hechai (a limb torn from a living animal) is forbidden. (Bereshith 32:33): \"Therefore, the children of Israel may not eat the thigh sinew (gid hanasheh)\" — the gid hanasheh is forbidden. (Vayikra 7:3): \"All fats (cheilev) of ox or sheep or goat you shall not eat\" — cheilev is forbidden. (Vayikra 7:26): \"And all blood you shall not eat\" — blood is forbidden. I might think that they are permitted whether slaughtered (by shechitah) or not slaughtered, (but killed in some other way); it is, therefore, written (Devarim 27:7): \"And you shall slaughter (by shechitah) … and you shall eat.\"", + "5) I might think that only \"the lamb of sheep\" (i.e., of two sheep) \"and the kid of goats\" (i.e., of two goats), (were permitted). Whence would I derive (as also permitted) kilaim (an admixture, e.g., the offspring of a lamb and a goat)? From the fact that it is written (Vayikra 11:2) \"animal\" and \"beast\" (unqualified, to indicate that anything called \"animal\" or \"beast,\" with the required cleanliness signs, may be eaten.) This tells me only of kilaim of (one kind of) animal (begotten) from (a different kind of) animal, or of beast from beast. Whence do I derive (the same for) beast from animal or animal from beast? From (Vayikra 11:2): \"the animal … of every beast\" — \"animal,\" in any event; \"beast,\" in any event.", + "6) I might think that the same applies to an animal and a sea-beast (i.e., that a sea-beast or a sea-animal begotten by a (land) animal could be eaten); it is, therefore, written (Vayikra 11:2) \"that is on the land\" — to exclude a sea creature.", + "7) Bur perhaps \"that is on the land\" signifies that (if the offering is on the land, it is permitted with the signs (of clean land animals, and if on the sea, (it is permitted) with or without those signs. It is, therefore, written \"This … that is on the land\" — only what is on the land is permitted.", + "8) This is the animal that you may eat of every beast that is on the land.\": We are hereby taught that \"beast\" is in the category of animal. Whence is it derived that \"animal,\" too, is in the category of \"beast\"? From (Devarim 14:4): \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, (Devarim 14:5) the hart, the gazelle, and the fallow deer, and the wild goat, and the dyshon, and the wild ox, and the chamois.\" (The latter mentioned are animals.)", + "9) (Devarim 14:6): \"And every beast that has split hooves, entirely cloven in two, and which chews the cud in the beast — it may you eat\" — to include the embryo (as permitted with the slaughtering of the mother). If the fetus stuck out its hand and returned it, it (the fetus, excluding the hand) may be eaten (with the slaughtering of its mother.) I might think that even if it stuck out its head and returned it, it is permitted with the slaughtering of its mother; it is, therefore, (to negate this) written (Devarim 14:7): \"Only (this may you not eat\") Why do you see fit to say that if the fetus stuck out its hand and returned it, it (the fetus) may be eaten (with the slaughtering of its mother)? Because it is not considered to have been born (and to require its own slaughtering). And why do you see fit to say that if the fetus stuck out its head, it (the fetus) may not be eaten (with the slaughtering if its mother)? Because it is considered to have been born (and to require its own slaughtering).", + "10) You say that this is the intent of Scripture (in \"Only, etc.\") — to distinguish between limbs and limbs, (i.e., between head and hand). But perhaps the intent of Scripture is to distinguish between fetuses and fetuses. That is: Which fetus should be permitted (with the slaughtering of its mother)? One, that had it been born, would be permitted. And which is that? A living, nine-month old fetus. In chullin (a mundane, non-sanctified animal), whence do we derive (permission to eat) a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus (found in its mother after shechitah)? In sanctified animals, a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus? In a tithed animal, a dead nine-month old fetus or a living or dead eight-month old fetus? From (Vayikra 11:3) \"Whatever (including the above) has split hooves and whose hooves are wholly cloven, and which chews the cud in the beast — it may you eat.\"" + ], + "Chapter 3": [ + "1) \"All … in the beast (may you eat\"): to include (as permitted) the fetus (found \"in the beast\" after its mother had been slaughtered). I might think (that this were so) even if part of it had emerged. It is, therefore, (to negate this,) written \"Only (this may you not eat.\") \"it (one with the signs of cleanliness) may you eat.\" It may be eaten (and not an unclean beast.)", + "2) This tells me only of a positive commandment. Whence do I derive (that he also transgresses) a negative commandment (if he eats an unclean beast)? From \"the camel, the hare, the coney … and the swine … you shall not eat.\" This tells me only of these alone. Whence do I derive (the same for) the other unclean beasts? It follows a fortiori, viz.: Now if a negative commandment against eating attaches to these, which have certain cleanliness signs, how much more so does it attach to those which do not have any cleanliness signs! It is found, then, that the camel, the hare, the coney and the swine (are prohibited) by Scripture, and the other unclean beasts, by a fortiori reasoning. Their positive commandment is written; their negative commandment is (derived) a fortiori.", + "3) \"Only this may you not eat of those which chew the cud and of those which have cloven hooves\": There are among those that chew the cud, which you do not eat. Which is that: A clean animal born of an unclean one.", + "4) I might think that the same is true of an unclean animal born of a clean one; it is, therefore, written (Vayikra 11:4): \"the camel … it is unclean.\" This (a camel born of a camel) is unclean (and not the other). R. Shimon says: Why is the camel mentioned twice? (Vayikra 11:4 and Devarim 14:7). One for a camel born of a camel; the other for a camel born of a cow.", + "5) \"Only this you shall not eat of those that chew the cud and of those whose hooves are parted\": There are those among the cloven footed, which you do not eat. These are the treifoth (animals with organic defects leading to death):", + "6) (an animal in which:) the gullet is perforated; most of the windpipe is detached (in its breadth); the spine is broken and the spinal cord is cut; the heart is perforated up to its chamber; the liver is diminished and nothing remains of it; the lung is perforated or diminished (R. Shimon says: until the perforation reaches the bronchiae); the stomach is perforated; the intestines are perforated (R. Yossi b. R. Yehudah says: Even if the gall bladder is perforated, it is unfit);", + "7) the inner stomach (the maw) is perforated or most of the outer stomach is torn (R. Yehudah says: In a large (ox) a handbreadth, and in a small one, the majority [even if it is not a handbreadth]);", + "8) the omasom and the reticulum is perforated (until its perforation is seen) on the outside; it fell from a roof (even if breaks are not visible from the outside); most of its ribs were broken; it was trodden by a wolf (R. Yehudah says: Being trodden by a wolf, for a small animal, and being trodden by a lion, for a large one); it was trodden by a hawk, for a small bird; it was trodden by a large bird, for a large bird. I might think that if the skull were diminished, but the brain membrane not perforated; if the heart were perforated, but not up to its chamber; if the spine were broken, but the cord not severed; if the liver were diminished, but an olive-size remained of it; if the omasom and the reticulum were perforated into each other;", + "9) if the kidneys were removed; if the spleen were removed; if the lower jaw were removed; if the womb were removed; if the (lungs) were shrunk by some natural shock, (such as thunder) (I might think that these are considered treifah); it is, therefore, written (Vayikra 22:8): \"neveilah (carrion) or treifah (he shall not eat\") — Just as neveilah is not alive, so treifah is not viable, to exclude the above, which are viable.", + "10) If its skin were stripped, R. Meir permits it and the sages forbid it (as treifah). And they concede that if there remains upon its skin the size of a sela (i.e., enough to cover the spinal column), it is kasher. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) Whence is it derived that five (animals in the class of) sin-offerings must (be allowed to) die (and not be eaten)? From (the redundant) \"of those that chew the cud … it is unclean to you.\" (i.e., even though they have both cleanliness signs they are unclean) (the five sin-offerings: the offspring of a sin-offering, the substitute for a sin-offering, a sin-offering whose owner had died, a sin-offering which had been lost and which was found after atonement had been made with another animal, and a sin-offering whose year (of acceptability) had expired) Whence is derived for inclusion (as being allowed to die), (a substitute for) invalidated sanctified animals (i.e., sanctified animals which had sustained a blemish and been redeemed)? From \"and of those whose hooves are parted … it is unclean to you.\" Whence is derived for inclusion the milk of the five sin-offerings which must die? From \"of those that chew the cud … it is unclean.\" Whence is derived for inclusion the milk of invalidated sanctified animals? From (Devarim 14:7): \"of those whose hooves are parted, the shesua … they are unclean to you.\" Whence is derived for inclusion the milk of an unclean animal? It follows, viz.: An unclean animal is forbidden, and grapes are forbidden to a Nazirite — Just as with grapes to a Nazirite, what is extracted from them is (forbidden) like them; so, with a beast, what is extracted from it (milk) is (forbidden) like it. ", + "2) But, if wine is (forbidden) like grapes, it is because it is found in their body, (the body collapsing when the wine is removed from it). Shall the milk of a beast, then, be (forbidden) like the beast, when it is not in its body (but something extraneous to it)! R. Shimon b. Gamliel says: If wine is (forbidden) like grapes, it is because their residue (their kernels and their husk) is forbidden. Shall the milk of a beast, then, be (forbidden) like the beast, when its residue (its feces and its urine) is not forbidden! — This (argument) is refuted by (the instance of grapes of) terumah, where, (even though) their residue (i.e., kernels and husks) is not forbidden, yet what is extracted from them (wine) is forbidden!", + "3) — But, if this stringency obtains in (the instance of the eating of) terumah (by a non-priest), a grave transgression, (punishable by death), shall this stringency obtain in the instance of an (unclean) beast, (the eating of which is) a lesser transgression! It is, therefore, written (to indicate that it does obtain, the redundant \"camel\" (Vayikra 11:4) - \"camel\" (Devarim 14:7), two times. If it (the redundancy) is not needed for (forbidding) its flesh, learn it as (forbidding) its milk.", + "4) I might think that one would be in transgression of the negative commandment against eating the flesh of bipeds (men) and the milk of bipeds (women); and it would follow a fortiori, viz.: Now if (in the instance of) an (unclean) beast, where you have been lenient vis-à-vis its touch (i.e., it is permitted to touch an unclean beast), you have been stringent vis-à-vis its flesh (it is forbidden to eat it), then bipeds, where you have been stringent vis-à-vis touching them (i.e., niddah), how much more so should you be stringent vis-à-vis (drinking) their milk! It is, therefore, written, (in negation): \"This\" — \"This … (is unclean\"), but the milk of bipeds is not unclean. — But then I would exclude (from the negative commandment) (only) milk, which does not obtain with all (bipeds), but I would not exclude flesh, which does obtain with all bipeds! It is, therefore, written (two terms of exclusion): \"This … unclean is it\" — This (the flesh of an unclean beast) is subject to the negative commandment (against eating), but the flesh of bipeds and the milk of bipeds is not subject to the negative commandment against eating.", + "5) (Vayikra 11:4): \"the camel, because it chews the cud, etc. (Vayikra 11:5) and the coney because it chews the cud, etc. (Vayikra 11:6) and the hare because it chews the cud, etc.\" What is the intent of this? It is already written (Devarim 14:7): \"the camel, and the hare, and the coney, for they chew the cud, etc.\"! Why are they mentioned? To include the aforementioned inclusions.", + "6) (Vayikra 11:4): \"the camel, because it chews the cud\": What is the intent of this? I might think that one sign (chewing the cud) would permit it. Would I think so? If the swine, which has split hooves, is unclean, does it not follow that the camel, which does not have split hooves is unclean! (Why, then, need it be written that the camel is unclean?) — If so, I would say: Who forbade the swine? (The fact that it does not chew) the cud. Let that permit the camel. It must, therefore, be written \"the camel because it chews the cud.\" — Let it, then, be stated for the camel, and, a fortiori for the swine! viz.: If the camel which chews the cud is unclean, how much more so, the swine, which does not chew the cud! (Why, then, need it be written that the swine is unclean?", + "7) If so, I would say: Who forbids the camel? (The fact that it does not have) cloven hooves. Let that permit the swine. It must, therefore, be written (Devarim 14:8) \"And the swine, because its hooves are parted, but it does not chew the cud, it is unclean.\"", + "8) (Vayikra 11:8) \"Of their flesh you may not eat\" — but not of their bones, or sinews, or hooves (i.e., you may eat those). \"and their carcass do not touch\": I might think that Israelites (as opposed to Cohanim) are exhorted against touching a carcass; it is, therefore, written (Vayikra 21:1): \"Speak to the Cohanim, the sons of Aaron, and say to them: For a dead body he (a Cohein) shall not become tamei among his people.\" Cohanim are not to become tamei to the dead; Israelites are to become tamei to the dead.", + "9) Now if they are to become tamei to the dead, a severe form of tumah, should they not become tamei to carcass, a lesser form? How, then, am I to understand \"and their carcass do not touch\"? On a festival (when they are commanded to appear in the azarah).", + "10) Others say: \"and their carcass do not touch\": I might think that if one touched a carcass he receives forty stripes; it is, therefore, written (Vayikra 11:24): \"and to these you shall become tamei.\" I might (then) think that if one saw a carcass, he should go and become tamei to it; it is, therefore, written \"and their carcass do not touch.\" How are these verses to be reconciled? (As expressing) an option (i.e., if you wish to be clean, be careful not to touch their carcass, because if you do, you will become tamei).", + "11) (Vayikra 11:8): \"They are unclean to you\": We are hereby taught that they (unforbidden quantities of different unclean animals) combine with each other (to form forbidden quantities) — flesh with flesh, milk with milk, flesh with milk, both alive (vis-à-vis ever min hechai [flesh torn from a living animals]) or dead (vis-à-vis carcass uncleanliness).", + "12) (Devarim 14:7): \"They are unclean to you\": including their brine, their marrow, and their jelly. \"They\": (\"they,\" as they are) — to exclude (their becoming intermixed with something to which) they do not impart their flavor. \"to you\": They are permitted to you for benefit (not for eating [if you happen to acquire them]). " + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 11:9): (\"This you may eat of all that is in the waters: All that have fins and scales in the water, in the seas and in the rivers — those may you eat.\") From its being written \"you may eat\" what has (fins and scales), I understand not to eat what does not have (fins and scales); and from its being written (Vayikra 11:11) not to eat what does not have, I understand that I may eat what does have. Why was this repeated? To make them subject to (transgression of) a positive commandment and a negative commandment. \"You may eat of all that is in the waters.\": For I might think that since (small fish found in basins [as opposed to fish found in running streams]) are permitted explicitly (even without the signs of cleanliness) and by implication (I might think that) just as explicitly they are permitted only in basins, so by implication they are permitted only in basins — Whence would I derive that even if they are found in holes, pits, or caves, he may bend down and drink from them without apprehension? From (\"You may eat of all) that is in the waters.\"", + "2) \"All that have fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers — those may you eat': \"in the seas (yamim)\": This is the Great Sea (the Mediterranean), as it is written (Bereshith 1:10): \"And the (great) ingathering of the waters, He called yamim.\" \"and in the nechalim\": These are the rivers, as it is written (Bereshith 2:10): \"And a river went out of Eden to water the garden.\" This tells me only of oceans and rivers, that flow (both) in the dry season and in the rainy season. Whence do I derive for inclusion other waters, and other rivers, that flow in the rainy season but not in the dry season, until you include water in holes? From (the repetition of) \"in the waters\" (Bereshith 11:8, Bereshith 11:9).", + "3) I might think that in respect to permitting (Vayikra 11:9), all waters were equated with seas and rivers. Whence do I derive the same in respect to forbidding (Vayikra 11:10)? From (the repetition of) \"seas\" (Vayikra 11:9, Vayikra 11:10) and \"rivers\" (Vayikra 11:9, Vayikra 11:10), creating an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as with \"seas and rivers\" in respect to permitting, all waters are equated with seas and rivers, so, with \"seas and rivers\" in respect to what is forbidden.", + "4) You say that \"in the waters, in the seas\" comes to tell us that the waters that I permitted are the waters that I forbade. But perhaps it comes to tell us that the species that I permitted is the species that I forbade. And which species did I permit? Those which have bones and which reproduce, (which are found only in those which have fins and scales); so, I forbade only those species which have bones and which reproduce. Whence do we derive (that I forbade also) those which have bones and do not reproduce, and those which do not have bones and which do not reproduce — until you include (as forbidden) galim and frogs which grow in the water and on the land? From (Vayikra 11:10): \"All that do not have, etc.\"", + "5) (\"fins and scales\") This tells me only of (fish with) an abundance of scales and fins, such as kiponoth. Whence do I derive the same for a fish that has only one fin and one scale? From (Vayikra 11:10) \"All that do not have (lit.) a fin and a scale (kaskas).\" R. Yehudah says: two scales. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" for it, viz. (I Samuel 17:5): \"and in armor of scales (kaskasim, plural) was he clothed.\" R. Yossi b. Dormaskita says: The leviathan is a clean fish, as it is written (Iyyov 41:7): \"Its (the leviathan's) pride is the strength of shields\" — these are its scales; (Iyyov 41:22): \"Beneath it are sharp shards\" — these are its fins.", + "6) (Vayikra 11:9): \"This you may eat\": to include a clean fish (found) in the maw of an unclean fish. I might think that also (included as permitted) is an unclean fish in the maw of a clean fish; it is, therefore, written (Vayikra 11:9) \"those (clean fishes themselves) (you may eat\"), (and not unclean fishes swallowed by them). Why do you see fit to say vis-à-vis beasts (see Chapter 3:3 and Vayikra 11:4) that (a clean beast) in the maw of an unclean beast is unclean, and that (an unclean beast) in the maw of a clean beast is clean, whereas vis-à-vis fish, (an unclean fish) in the maw of the clean fish is unclean, and (a clean fish) in the maw of an unclean fish is clean? — Because it (what is found inside the fish) did not grow there, (but was just swallowed, as opposed to the instance of the beast). \"you may eat\": to include a clean fish which was pickled together with an unclean one. I might think that this were so even if it (the unclean fish) dissolved (into the brine); it is, therefore, written (Vayikra 11:4) \"those [clean fish by themselves] (you may eat\"), (and not the forbidden element that they have absorbed).", + "7) (Vayikra 11:10) \"And all that do not have fins and scales in the seas and in the rivers, of every creeping thing of the waters, and of every living (chayah) creature of the waters that is in the waters — they (hem) are detestable to you.\") \"chayah\" — this is the sea-animal. \"creature (nefesh)\" — to include (as forbidden) the siren (half-human, half-fish). I might think that it causes tent-tumah according to R. Chanina b. Chachinai; it is, therefore written (Bamidbar 19:14): \"This (is the Torah: a man (i.e., a whole man) if he die in a tent, etc.\")", + "8) \"detestable\" — to forbid their brine, their marrow, and their jelly. \"they (hem)\": to exclude (as forbidden) an instance in which they are not present to the taste. \"to you\": They are permitted for benefit (but not for eating).", + "9) (Vayikra 11:11): \"And detestable shall they be to you\": to include their admixtures (if an unclean fish became mixed up with clean fish and cannot be recognized). How much (of the unclean fish) must be in it (the admixture) to be forbidden? The weight of ten zuz in Judah, which are ten selaim in the Galil, in a keg which contains two sa'ah. The brine of an unclean fish is forbidden. R. Yehudah says: (How much of the unclean must be in the clean to forbid the brine?) A revi'ith (of a log of unclean fish) in two sa'ah (of clean fish). R. Yossi says: One in sixteen.", + "10) \"Of their flesh you shall not eat\": (The exhortation) does not apply to their bones and to their fins. \"and their carcass shall you hold in detestation\": to include midges filtered (from their native element).", + "11) (Vayikra 11:12) \"Whatever has no fins and scales in the water is detestable to you.\" What is the intent of this? (i.e., it has been stated already.) I might think (that it is permitted) only when it brings its signs of cleanliness with it to the dry land. If it left them in the water, how do I know (that it is still permitted)? From \"in the water.\" \"it is detestable to you\": it is forbidden to trade in them.", + "12) (Vayikra 11:13) (\"And these shall you hold in detestation (teshaktsu) of the fowl. They shall not be eaten.\") \"teshaktsu\": to forbid their brine, their marrow, and their jelly, and their eggs, and their skins, and their admixtures. \"They\" and \"of\" signal exclusions — to exclude (from the exhortation) their beak, claws, wing (feathers) and plumage." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 11:13): \"They shall not be eaten\": to make one who feeds it (to others) liable as the one who eats it (himself). But perhaps the intent is that it is forbidden to derive benefit from them! (This cannot be for it is already written (Devarim 14:12): \"You may not eat\" — It is permitted to derive benefit from them; (only) to eat them is it forbidden. How, then, must I understand \"they shall not be eaten\"? As signifying that the one who feeds is liable as the one who eats.", + "2) (Vayikra 11:13): \"the great vulture (nesher), the bearded vulture, and the osprey\": R. Yishmael says: \"nesher is written here and elsewhere (Devarim 14:12). Just as with \"nesher\" here, all (of the birds) mentioned with the nesher, are subject to \"you shall not feed\" as well as to \"you shall not eat,\" so, with \"nesher\" there, all mentioned with the nesher (including \"ra'ah\" and \"dayah,\" which are not mentioned here) are subject to \"you shall not feed\" as well as \"you shall not eat.\"", + "3) R. Akiva says: \"Ayah\" is written here and \"ayah\" is written elsewhere (Devarim 14:13). Just as with \"ayah\" there, \"ra'ah\" is a kind of \"ayah,\" (making it subject to \"you shall not eat,\") so, with \"ayah\" here, \"ra'ah\" is a kind of \"ayah,\" (making it subject to \"you shall not feed\").", + "4) (Vayikra 11:15) (\"Every raven after its kind\") \"raven\": This is the (black) raven; \"every raven\": to include the \"deep\" (i.e., white) raven and the pigeon-headed raven; \"after its kind\" (lemino): the starling; \"after its kind\" (lemineihu, Vayikra 11:16): to include the swallow.", + "5) (Vayikra 11:16): \"and the hawk after its kind\": \"the hawk\": as indicated; \"after its kind\": to include bar charya. Why is \"lemineihu\" (after its kind) mentioned four times? For I might say that only these (birds that are mentioned) are forbidden, but the rest (that are not mentioned) are permitted; it is, therefore, stated \"lemineihu\" to include (the others of its kind that are not mentioned). How so? I deduce from what is mentioned, viz.:", + "6) Just as the nesher (Vayikra 11:13) which is mentioned, has no crop and does not have an additional claw (on the hind part of the leg) and has a craw which does not peel easily, and grasps (with its claws) and eats, so, all birds of this kind are unclean. Just as turtle-doves and young pigeons have a crop and have an additional claw and have a craw that peels easily and do not grasp (with their claws) and eat, so, all birds of this kind are clean.", + "7) (Vayikra 11:20): \"All creeping things that fly, which walk on four are detestable to you.\" I might think that all are forbidden. It is, therefore, written (Vayikra 11:21): \"Only this may you eat of all creeping things that fly, which walk on four, etc.\" I might think that all are permitted; it is, therefore, written (Vayikra 11:22): (\"These of them you may eat:) the arbeh [the locust] (after its kind), and the salam [the bald locust] (after its kind), and the chargol [the cricket] (after its kind), and the chagav [the grasshopper] (after its kind.\") This tells me only of these alone. Whence do I include others? From (the repetition) of \"lemineihu.\" How so? I derive it from what is mentioned, viz.:", + "8) Just as the arbeh, which is mentioned, has four legs and four wings and jointed legs (for leaping), and its wings cover most of it, so, all of this kind are permitted. R. Yossi says: (In addition,) it must lend itself to the name \"chagav\" (grasshopper). R. Elazar b. R. Yossi says (Vayikra 11:21): \"that which has joined legs\" — even though it does not have them yet, but is destined to grow them.", + "9) Arbeh is (known as) gubai; salam, as charshon; chargol as nafol; chagav, as nadyan. What is the intent of \"lemineihu,\" four times? To include tziporeth keramim, yochna Yerushalmith, artzuvia, and razvanith, (which though not similar in appearance to those in the verse, have the same species signs).", + "10) Rabbi says (Vayikra 11:23): \"And every creeping thing that flies, which has four legs; it is detestable to you\" — If it has five legs, it is clean. \"it is detestable\" — to exclude their admixture. From here the sages ruled: Unclean grasshoppers which were pickled together with clean ones do not render their (common) brine unfit. R. Tzadok testified about the brine of unclean grasshoppers that it (itself) is clean." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 11:24) \"And by (touching) these you will become unclean; all who touch their carcass will be unclean until evening.\" (Vayikra 11:26) By (touching) every beast whose hoof (parsah) is parted (mafreseth), and cloven (shesa) is not cloven (shosa'ath) or the cud (gera) does not chew …\" I might think that in respect to all that is mentioned in the (preceding) section, viz.: Beasts, animals, birds, fish, and grasshoppers, (I would think that) ever min hechai (flesh torn from a living animal) [to which these verses also refer, viz., below; 2) and Vayikra 11:5)]) renders one unclean in all of them; it is, therefore, written (Vayikra 11:26) \"beast.\" I would exclude fish, which are found in the sea, which do not contract tumah, but I would not exclude grasshoppers; it is, therefore, written \"mafreseth.\" I would exclude grasshoppers, in whose species we do not find tumah, but I would not exclude birds, in whose species we do find tumah; it is, therefore, written \"parsah.\" I would exclude unclean birds, but I would not exclude clean birds. And it would follow a fortiori, viz.: If a beast, which does not render one's clothes tamei (if a piece of neveilah is stuffed down) his throat, ever min hechai of it does confer tumah, then a bird, that renders one's clothes tamei (if a piece of neveilah is stuffed down) his throat, how much more so should ever min hechai confer tumah. It is, therefore, written \"shesa.\" This tells me (that ever min hechai tumah is conferred) only on a clean beast. Whence do I derive the same for an unclean beast? From \"every beast.\" Whence do I derive (the same for) a clean animal? From \"mafreseth.\" Whence do I derive (the same for) an unclean animal? From \"parsah.\" Whence do we derive (the same for) the cloven-footed? From \"and shesa.\" Whence do we derive the (same for) the non cloven-footed? From \"is not shosa'ath.\" Whence do we derive (the same for) one that chews the cud? From \"that chews gera.\" Whence do we derive (the same for) one that does not chew the cud? From \"that does not chew.\"", + "2) Of what is this (Vayikra 11:24) speaking? If (of beasts) in their death (i.e., neveilah), this has already been stated (viz. Vayikra 11:39). If of flesh torn from a dead animal, this has already been stated below (see Chapter 6:6). What, then, must it be speaking of? Ever min hechai.", + "3) (But why is a verse needed for this?) Can it not be derived through reason, viz.: There is tumah in a man and tumah in a beast. Just as with a man, ever min hechai from him confers tumah, so with a beast, ever min hechai from it confers tumah. (Why, then, do I need 11:24 to tell me this?)", + "4) (I do need it,) for if Scripture has been stringent (for seven days) with the graver tumah of a man, should we be stringent (until the evening of the same day) with the lesser tumah of a beast? I can derive it, then, from the lesser tumah of sheratzim (creeping things), viz.: There is tumah in a beast and tumah in a sheretz. Just as with a sheretz, ever min hechai from it confers tumah, so, with a beast, ever min hechai from it confers tumah.", + "5) — Now if Scripture is stringent with a sheretz, whose blood is like its flesh, shall we then be stringent with a beast, whose blood is not like its flesh? — I will derive it, then, from ever min hameth (a limb from a dead animal), viz.: If ever min hameth, whose prohibition does not obtain with the sons of Noach as it does with Israelites, (the former being permitted to eat of a dead animal that has not been slaughtered by shechitah), yet (it) confers tumah, then ever min hechai, whose prohibition does obtain with the sons of Noach as it does with Israelites, should it not confer tumah? — No, this may be so with ever min hameth, where the flesh that falls off from it is tamei, but would you say (the same for) ever min hechai, where the flesh that falls off from it (as opposed to being torn off from it) is clean? Since the flesh that falls off from it is tahor, it (the flesh torn off from it) should not confer tumah! (It is, therefore, necessary) to write \"all who touch their carcass\" (Vayikra 11:24), and \"all who carry of their carcass\" (Vayikra 11:25) (are tamei), to include ever min hechai.", + "6) I might think that flesh which falls off from a living animal should also confer tumah; it is, therefore, written \"neveilah\" (carcass) — Just as neveilah, which has no regrowth (confers tumah), so, ever min hechai, which has no regrowth, (confers tumah, as opposed to flesh that falls off from a living animal, which does have regrowth). These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Just as neveilah has sinews and bones, so ever min hechai (to confer tumah) must have sinews and bones. Rebbi says: Just as neveilah (to confer tumah must be) as in its creation — flesh, sinews, and bones, so, ever min hechai.", + "7) (Vayikra 11:24) \"All who touch their carcass will be unclean until evening\": The toucher becomes unclean until evening, but the toucher does not confer tumah upon clothing. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori, viz.: If carrying (where the instances of tumah) are few (relative to touching), confers tumah upon clothing, then touching (where the instances of tumah) are many (relative to carrying), how much more so should it confer tumah upon clothing! It must, therefore, be written that the toucher becomes unclean until evening (but he does not confer tumah upon clothing).", + "8) (Vayikra 11:25) \"And everyone that carries of their carcass shall wash his clothing and he shall be unclean until evening\": We are hereby taught that the carrier confers tumah upon clothing. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori, viz.: If touching (where the instances of tumah) are many (relative to carrying), does not confer tumah upon clothing, then carrying (where the instances of tumah) are few (relative to touching), how much more so should it not confer tumah (upon clothing)! It must, therefore, be written that the carrier must wash his clothing, whereby we are taught that the carrier does confer tumah upon clothing.", + "9) I might think (that such tumah obtains) even with raw wool; it is, therefore, written \"beged\" (clothing). If \"beged\" (alone were written), I might think (that tumah obtained) only with a large, white beged which confers tumah (in the instances of zav and plague-spots). Whence would I derive (the same for) a large, colored beged, a small, white beged, a small, colored beged, until there would be included (even) a net-band or a small wrap? From \"beged\"-\"begadav\" (i.e., from the use of the longer form, \"begadav,\" rather than the base form, \"beged\") for (purposes of) inclusion. Whence is it derived that other implements are equated with begadim (in this connection)? From (the superfluous) \"vetamei\" (\"and he shall be clean.\") (Vayikra 11:25). I might think that he also confers tumah upon men and upon earthenware (which, for tumah purposes is likened to man); it is, therefore, written \"beged\" — he confers tumah upon clothing, and not upon men or earthenware." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 11:26) \"By (touching) every beast\": to include the embryo, that ever min hechai from it confers tumah (i.e., if one cut a limb from it in the womb, it is tamei as ever min hechai.). (Vayikra 11:26): \"They are tamei\": We are hereby taught that they combine with each other (i.e., half a limb from one beast and half a limb from another combine to constitute the required amount for tumah). I might think that they (half-limbs of a beast also) combine with (half-limbs of) dead (men to constitute the required amount for ever min hechai tumah). It is, therefore, written (Vayikra 11:26): \"They are tamei to you,\" (to exclude the above). I might think that they do not combine with (the tumah of) the dead, which is stringent (seven days), but they do combine with (the tumah of) neveiloth (of beasts), which is \"light\" (one day). It is, therefore, written (Vayikra 11:27): \"They are tamei to you\" (and not half a limb of ever min hechai in combination with half a limb of neveilah). (Vayikra 11:26): \"Everyone who touches them shall be tamei\": to include an unclean beast, its shechitah not freeing it (of neveilah tumah).", + "2) (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow inductively? viz.: A sheretz (a creeping thing) may not be eaten and an unclean beast may not be eaten — Just as the shechitah of a sheretz does not free it (of neveilah tumah, viz. Chapter 7:5), so, the shechitah of an unclean beast does not free it (of neveilah tumah).", + "3) Or, perhaps go in this direction: A treifah (an animal with an organic defect) may not be eaten and an unclean beast may not be eaten — Just as the shechitah of a treifah frees it (of neveilah tumah), so, the shechitah of an unclean animal should free it (of neveilah tumah)!", + "4) Let us see what it (an unclean animal) is (most) similar to — We derive something (i.e., an unclean animal) in whose kind shechitah does not (normally) obtain from something in whose kind shechitah does not (normally) obtain (i.e., a sheretz), and this is not to be refuted by treifah, in whose kind shechitah does normally obtain. Or, go in this direction: We derive something which confers tumah through being carried (i.e., an unclean animal, when it dies) from something (a treifah), which confers tumah (when it dies), and this is not to be refuted by sheretz, which never confers tumah through being carried. It must, therefore, be written \"Everyone that touches them shall be tamei\" to include an unclean beast, its shechitah not freeing it (of neveilah tumah).", + "5) (Vayikra 11:27): \"that walks upon its soles\": This is the ape. \"And all that walk\": to include (in all of these laws of tumah, even though they have no hooves at all) the long-tailed ape, the porcupine, the adnei hasadeh, and the sea-dog. (Vayikra 11:27): \"the animal\": This is the clean animal. Whence do I derive (for inclusion in the laws of tumah) the unclean animal? From \"which walk on four.\" \"among all animals\": to include the elephant (though it is \"unique\").", + "6) If they are mentioned above, why are they mentioned below? (i.e., Why mention here \"All who touch their carcass will be unclean until the evening. And he that carries their carcass shall wash, etc.\", if this has already been stated above [Vayikra 11:23-24])? What is stated above speaks of ever min hechai, and what is stated below speaks of ever min hameth (even if it lacks an olive-size of meat. [For if it has an olive-size of meat, it is tamei in any event by reason of an olive-size of neveilah]). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If ever min hechai, where meat that falls from it (a living animal) is clean, confers tumah, then ever min hameth, where meat that falls from it (a dead animal) is tamei, how much more so should it confer tumah? — No, this may be so in the case of ever min hechai, the prohibition of which obtains with the sons of Noach as it does with Israelites. Would you say the same for ever min hameth, the prohibition of which does not obtain with the sons of Noach as it does with Israelites? Since this is so, (we would say that) it should not confer tumah. It must, therefore, be written \"one who touches\" and \"one who carries\" to include ever min hameth (as conferring tumah).", + "7) (Vayikra 11:27): \"All who touch their carcass will be unclean until the evening\": But the toucher does not confer tumah upon (his) clothing. (Without this verse we would say) does it not follow a fortiori (that the toucher does confer tumah upon his clothing, viz.:) if in an instance — that of carrying — where they (the clothes) do not become tamei of themselves (e.g., if being in one balance of a scale, the clothes lifted the other balance containing neveilah) — they yet become tamei by virtue of the carrier (of neveilah, that they clothe), then how much more so, in an instance where they do become tamei of themselves (i.e., when the clothes themselves touch neveilah), (how much more so) should they become tamei by virtue of the toucher (of the neveilah, who wears them)! It must, therefore, be written that the toucher (himself) becomes tamei until evening, but the toucher does not confer tumah upon (his) clothing.", + "8) (Vayikra 11:28): \"And he that carries their carcass shall wash his clothes\": We are hereby taught that the carrier confers tumah upon (his) clothing. (Without this verse we would say) does it not follow a fortiori (that the carrier does not confer tumah upon his clothing, viz.:) if in an instance — that of touching — where they become tamei of themselves (i.e., when the clothes themselves touch neveilah), they do not become tamei by virtue of the toucher (of the neveilah, who wears them), then how much more so, in an instance where they do not become tamei of themselves — that of carrying — (how much more so) should they not become tamei by virtue of the wearer! It must, therefore, be written that the wearer shall wash his clothes, whereby we are taught that the wearer confers tumah upon (his) clothing.", + "9) We could reason a fortiori that they (clothes) should not become tamei of themselves by touching (neveilah), viz.: If in an instance where they become tamei through the carrier, they do not become tamei of themselves (by lifting neveilah in a balance scale), then, in an instance where they do not become tamei through the toucher (who wears them), how much more so should they not become tamei of themselves by touching (neveilah)! It is, therefore, written \"Everything that touches them will be unclean,\" both men and implements.", + "10) We could reason a fortiori that they should become tamei of themselves by carrying (i.e., by lifting neveilah in a balance scale), viz.: If in an instance where they do not become tamei through the toucher (who wears them), they become tamei of themselves by touching (neveilah), then, in an instance where they do become tamei through the carrier (who wears them), how much more so should they become tamei of themselves by carrying (i.e., by lifting neveilah in a balance scale)! It is, therefore, written (Vayikra 11:28): \"they are tamei to you,\" and neither food, nor drink, nor implements become tamei by carrying (neveilah in a scale). It is the carrier (that confers the tumah), and not that which is being carried (the neveilah)." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 11:29-31): \"And this to you is what is unclean among the creeping things (sheratzim) which creep upon the earth: the weasel and the mouse, and the great lizard after its kind. And the gecko, and the land-crocodile, and the lizard, and the sand lizard, and the chameleon. These are what are unclean to you among all that creep.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 11:43): \"Do not make yourselves tamei by them (sheratzim) and you will become tamei through them,\" I might think that inner-body tumah and the tumah of offerings are being spoken of; it is, therefore, written \"And this (i.e., only this to you is what is unclean … the weasel and the mouse, and the great lizard, after its kind, etc.\" I might think that these confer tumah on men and implements and the others confer tumah on men but not on implements, or on implements but not on men; it is, therefore written (Vayikra 11:31): \"These (are what are unclean to you\"). Only these (confer tumah). Or, perhaps only these are excluded which are like the particular (kinds mentioned here, viz.:) Just as the particular have bones and reproduce, so, only those are excluded which have bones and reproduce. Whence do we derive (that also excluded are) those which have bones and do not reproduce or those which do not have bones and reproduce? From \"These\" are tamei to you among all that creep\" — Only these among the sheratzim confer tumah.", + "2) (Vayikra 11:29): \"And this to you is what is unclean\": to include its blood as being tamei as is its flesh. (Without the verse I would reason a fortiori, viz.:) If a beast, which confers tumah by being carried — its blood is not tamei as is its flesh, then a sheretz, which does not confer tumah by being carried, how much more so should its blood not be (tamei) as is its flesh. It must, therefore, be written \"And this to you is what is unclean\" — to include its blood as being tamei as is its flesh.", + "3) I might think that (the blood of a sheretz) could render seeds susceptible (to tumah), and that this would follow a fortiori, viz.: If the blood of a beast, which does not confer acute tumah, (i.e., it does not confer tumah upon men and implements, but only upon food and drinks), yet renders seeds susceptible (to tumah), then the blood of a sheretz, which does confer high-degree tumah, how much more so should it render seeds susceptible (to tumah)! It is, therefore, written \"to you\" — It is unclean to you (i.e., to render you tamei) and not to render seeds susceptible (to tumah).", + "4) (Vayikra 11:29) \"the mouse\": I would think that the sea-mouse is also tamei. But does it not follow a fortiori (that it is not tamei), viz.: The \"weasel\" (preceding \"the mouse\" in the verse) is tamei), and the mouse is tamei. Just as the weasel grows (only) on the ground, so \"the mouse\" must be of the type that grows (only) on the ground. — But perhaps just as \"weasel\" is, as the name implies, (i.e., any weasel [and all weasels grow on the ground]), so, in \"mouse\" I would include the sea-mouse. It is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"on the earth\" — to exclude what is in the sea.", + "5) But perhaps I should understand \"on the earth\" as meaning that it confers tumah only when it is on the earth, but if it enters the sea (and touches an object there) it does not confer tumah. It is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"that creeps (hashoretz on the earth\") — Anywhere it \"creeps\" (even the sea) it confers tumah.", + "6) But perhaps \"hashoretz\" connotes \"reproduces,\" and (the meaning is that) only a sheretz that reproduces confers tumah, but a mouse that is half-mouse and half-earth, (being generated from the earth and not reproducing) does not confer tumah (and \"on the earth\" means that if it enters the sea it does not confer tumah there.) It is, therefore, written \"among the sheretz\" — to include (as conferring tumah the mouse that is half-flesh and half-earth. What touches the flesh (portion) becomes tamei; what touches the earth (portion) remains clean. R. Yehudah says: What touches the earth (portion) adjoining the flesh (portion) behind it becomes tamei.", + "7) (Vayikra 11:29): \"tzav\": This is the great lizard; \"after its kind\": to include kinds of tzav — chabarbar, ben hanefilim, and salamander. When R. Akiva came to this verse, he would say (Tehillim 104:24): \"How manifold are Your works, O L-td, etc.\" You have creatures living in the sea and creatures living on the land. If the sea-creatures would come up to the land, they would perish; if the land-creatures would go down to the sea, they would perish. You have creatures (e.g., the salamander) living in the fire and creatures living in the air. If the fire-creatures would leave to the air, they would perish; if the air-creatures would leave to the fire, they would perish. The living place of the first is the death (place) of the other; the living place of the second is the death (place) of the first — \"How manifold are Your works, O L–rd!\"" + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 11:31): \"These are what are tamei to you among all that creep\": \"what are tamei\" (rather than just \"tamei\"): to include their skins (as well as their flesh). I might think (that this refers to) the skins of all of them. It is, therefore, written \"These are (the skins of) what are tamei\" — the skins of (Vayikra 11:30) the gecko, the land-crocodile, the lizard, and the sand-lizard. R. Yehudah says: The lizard is like the weasel (Vayikra 11:29). R. Yochanan b. Nuria says: Eight sheratzim have skins.", + "2) \"unclean\": to include the egg of the sheretz. I might think (that it is tamei) even if the embryo were not formed; it is, therefore, written (Vayikra 11:29) \"in the sheretz\" — Just as \"sheretz\" (implies that) the embryo has been formed, so, the egg. I might think (that this is so) even if the egg is completely closed; it is, therefore, written (Vayikra 11:31) \"Everyone who touches them 'will be tamei'\" — it must be possible to touch them. How much must it be pierced for this possibility to exist? A hairsbreadth, that it be possible to reach it with a hair.", + "3) \"are tamei\": We are hereby taught that they (these sheratzim) combine with each other (to constitute the requisite amount for tumah): blood with blood, flesh with flesh, blood with flesh, and flesh with blood, whether in one species or in two species.", + "4) \"Everything that touches them will be tamei\": to include the handles of vessels (i.e., if the handle touches them, the entire vessel becomes unclean.) But I might think that this is so even (if the sheretz touched a part of the handle) which is greater than the amount (needed for the vessel's manipulation). It is, therefore, written \"them\" — everything that is needed for their (the vessel's) use. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuria said to him: Scripture (in \"them\") speaks of the causer of the tumah (i.e., the sheretz), and you speak of that which becomes tamei (the vessel)! R. Akiva responded (I agree with you.) I understand the verse as \"All who touch them (the sheratzim) will be unclean until the evening.\" One who eats what is tamei and one who drinks what is tamei does not become unclean until the evening, (but only one who touches what is tamei. As to my applying \"them\" to the vessels, I did so only by way of asmachta [a kind of \"support\" for what is already understood]).", + "5) \"All who touch them will be tamei\": I might think (\"all who touch them\") when they are alive. It is, therefore, written \"in their death.\" If \"in their death,\" I might think this excludes \"in their shechitah.\" It is, therefore, written \"them,\" even in their shechitah (i.e., their shechitah does not free them of their state of tumah.) How, then, am I to understand \"in their death\"? In their death, (they confer tumah), and not in their life.", + "6) \"All who touch them\": I might think (that he would have to touch all of them (i.e., an entire sheretz, to become unclean.) It is, therefore, written (Vayikra 11:32) \"of them\" (i.e., even a piece of them). If \"of them,\" I might think that any amount of them (suffices for tumah). It is, therefore, written \"them.\" How is this to be reconciled? He must touch an amount of it that can be considered all of it. The sages estimated this as the size of a lentil. For the sea-lizard is initially of lentil-size. R. Yossi b. R. Yehudah says: (It must be the size of) the tail of a lizard." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 11:32) \"And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei.\" Of what is this verse speaking? If of their death, this has already been stated (Vayikra 11:31). If of ever min hameth (a limb of a dead animal), this is stated below (Vayikra 11:35). It must be speaking, then, of ever min hechai (a limb of a living animal, [and \"in their death\" signifies the death of the limb]). (But why is a verse needed for this?) Is it not derivable a fortiori? viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh (to confer tumah), ever min hechai of it confers tumah, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should ever min hechai of it confer tumah! (Why, then, is the verse needed?) No, if this is so with a beast, it may be so because it confers tumah by being carried. Would you, then, say the same for a sheretz, which does not confer tumah by being carried, (but only by being touched)? Since it does not confer tumah by being carried, (I would say that) ever min hechai of it does not confer tumah. It must, therefore, be written \"And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei\" — to include ever min hechai.", + "2) I might think (that it confers tumah) even if it (the limb of the sheretz) is hanging on it like a hair. It is, therefore, written \"upon which there falls.\" It does not confer tumah until it falls (from the sheretz).", + "3) I might think that flesh which separates from a living creature confers tumah. It is, therefore, written \"in their death.\" Just as death has no \"replacement,\" so, a limb from a living creature has no replacement, (to exclude flesh, which does replace itself.) These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: Just as death (involves) sinews and bones, so ever min hechai (to confer tumah, must involve) sinews and bones. Rebbi says: Just as a sheretz is flesh, sinews, and bones, so ever min hechai (must be) flesh, sinews, and bones.", + "4) (Vayikra 11:32): \"vessels of wood\": I might think (to include) a ladder, a rack, a tray, and a lamp. It is, therefore, written \"of … wood,\" and not all wood. Or I might think (to exclude) a table, a tavla, and a dolfaki (also kinds of tables). It is, therefore, written \"all … wood,\" for inclusion. Why did you see fit to include these and to exclude these? After Scripture included, it excluded. It is, therefore, written \"sack.\" Just as sack is distinct in serving both man (He can clothe himself in it) and his servers (He can put his vessels in it), so I include table and dolfaki, which serve man (He can support himself on them) and the servers of man (He can place his vessels in them), and I exclude ladder, which serves man but not the servers of man, and (I exclude) rack, tray, and lamp, which serve the servers of man, but do not serve man.", + "5) (Vayikra 11:32): \"of every vessel of wood (…where there shall fall of them\"): I might think (this to include) a chest, a box, a closet, a straw receptacle, a reed receptacle, and the (wooden, water) reservoir of an Alexandrian boat, which have rims and which hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor in dry measure. It is, therefore, written \"of… vessel of wood,\" and not all vessels of wood. Or, I might think to exclude a (wooden water) tank on wheels, the provision boxes of kings, the tanners' trough, the reservoir of a small boat, and an ark. It is, therefore, written \"every vessel of wood,\" to include them. Why do you see fit to include these and to exclude these? After Scripture included, it excluded. It is, therefore, written \"sack.\" Jus as a sack is distinct in that it is moved when full, so I include a wheeled tank, kings' boxes, the tanners' trough, the reservoir of a small boat, and an ark, which are moved when full, and I exclude chest, box, and closet, straw receptacle, reed receptacle, and the reservoir of an Alexandrian boat, which have rims and which hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor in dry measure, which are not moved when full.", + "6) R. Meir says: All that the sages enumerated as clean (i.e., chest, box, closet, etc.) are clean, and the rest are tamei. R. Yehudah says: All that the sages enumerated as tamei (i.e., a tank on wheels, etc.) are tamei, and the rest are clean. There is no difference between the words of R. Meir and R. Yehudah but a householder's trough. (According to R. Meir, since it is not enumerated among the clean, it is tamei. According to R. Yehudah, since it is not enumerated among the tamei, it is clean.)", + "7) R. Nechemiah says: The big baskets and the big vessels, which have rims and hold forty sa'ah in liquid measure, equivalent to two kor of dry measure (are tamei). For, (being light,) even though they are not moved when full, they are moved with what remains in them.", + "8) See Section 4:9. Whence is it derived that felt-materials are included (as becoming tamei)? From \"or garment.\"", + "9) \"or skin\": I might think that even sea-skins become tamei. (Initially,) I would reason: There is plague-spot tumah and sheretz tumah. Just as sea-skins are not made tamei by plague-spots, so they should not be made tamei by sheratzim.", + "10) And this would follow a fortiori, viz.: If plague-spots, which confer tumah upon warp and woof, do not confer tumah upon sea-skins, then sheratzim, which do not confer tumah upon warp and woof, how much more so should they not confer tumah upon sea-skins! — No, this may be so with plague-spots, which do not confer tumah upon dyed stuff. Would you say the same for sheratzim, which do confer tumah upon dyed stuff! Since it confers tumah upon dyed stuff, it should confer tumah upon sea-skins. It is, therefore, written \"garment.\" Just as a garment comes from what grows on the land, so skin (to be tamei) must come from what grows on the land. I might think to exclude (from tumah) (even) connecting to it (a sea-skin) something of what grows on the land. It is, therefore, written (\"garment) or skin.\" If \"garment\" includes connecting it (a sea-skin) with something that grows on the land, it may be even a thread, even a cord, so long as it is connected as required for conferring tumah.", + "11) I might think that (included for tumah) are even untanned hide and partially processed hide, with which (the entire) work (of processing) has not been done; it is, therefore, written \"with which work is done.\" I would then exclude (from tumah) untanned hide and partially processed hide, with which work has not been done; but I would not exclude the skins of thongs and sandals, with which work has been done. It is, therefore written \"vessel,\" to exclude sandal-thongs, which are not vessels. I might then think to exclude tent-skins, which are not vessels. It is, therefore, written \"all … with which work is done,\" to include tent-skins." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 11:32): \"sack\": This tells me only of sack. Whence do I derive (for inclusion) kalkali and chebek (types of saddle bands)? From \"or sack.\" I might think that (also included) as requiring tumah are ropes and cords. It is, therefore, written \"sack.\" Just as sack is reticulated, so all must be reticulated (to acquire tumah).", + "2) And thus is it written in respect to dead-body (tumah, Bamidbar 31:20): \"and every work of goats.\" I might think (to include) ropes and cords (as acquiring tumah). (But) it follows (by reason that they should not be included), viz.: A dead body confers tumah and a sheretz confers tumah. Just as a sheretz confers tumah only on what is reticulated, so a dead body confers tumah only on what is reticulated.", + "3) But if Scripture was lenient with a sheretz, a lesser (form of tumah, should we, therefore, be lenient with dead-body (tumah), an acute (form)? But (by reason alone a dead body) should confer tumah on ropes and cords. It must, therefore, be written \"a garment … skin\" (Vayikra 11:33, in respect to sheretz) — \"a garment … skin\" (Bamidbar 31:20, in respect to dead-body tumah), as an identity (gezeirah shavah) — Just as a sheretz confers tumah only on what is reticulated, so a dead body confers tumah only on what is reticulated; and just as a dead body confers tumah on \"every work of goats,\" so a sheretz confers tumah on every work of goats.", + "4) This (\"sack\" [Vayikra 11:32]) tells me only of a sack made of goats. Whence do I derive (as also acquiring tumah) a sack made of pig or of a cow's tail? From \"or sack.\" This tells me only of sheretz. Whence do I derive the same for dead-body tumah. It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) sheretz, a lesser form (of tumah), the work of pig is equated with the work of goats, then (in the instance of) dead-body (tumah), the more acute form, should the work of pig not be equated with the work of goats!", + "5) Now if Scripture included (for tumah in the instance of that which comes from the tail of a cow and from a pig,) tumah until evening, which obtains with many (types of tumah by touching), should I, then, include (for dead-body tumah what comes from the tail of a cow and from a pig), tumah for seven days, which obtains with only a limited (type of tumah, that of touching a dead body)? It must, therefore, be written \"garment … skin\" - \"garment … skin,\" for a gezeirah-shavah — Just as with sheretz, the work of a pig is equated with that of goats, so, with dead-body tumah, the work of a pig is equated with that of goats.", + "6) (Vayikra 11:32): \"every vessel\": to include the sling, the amulet, and the phylactery. I might think that also included are the yoke-eye (tied to the hopper) and the yoke-pole; it is, therefore, written \"with which (vessels) work is done,\" and not where the work is done with others (i.e., the horses, to which the yoke is attached).", + "7) Or I might think to include the coverings of vessels; it is, therefore, written \"with them,\" excluding the coverings of vessels.", + "8) \"it shall be put into water\": I might think even part of it (i.e., piece after piece). It is, therefore, written (Vayikra 22:7): \"And when the sun sets, he shall be clean.\" Just as there, the coming (i.e., setting) of the sun is all at once; here, too, the coming of the vessel (into the water must be) all at once.", + "9) \"And it shall be tamei until the evening\": I might think for all things (i.e., even for use of the vessel for second-tithe). It is, therefore, written \"and it shall be clean.\" How so? (How can it be clean and unclean at the same time?) Clean for second-tithe, (even) in the daytime, and for terumah (only) when it gets dark." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 11:33) (\"And every earthen vessel where there shall fall of them into its midst\") This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive for inclusion a natron vessel? From \"and … earthen vessel.\" Whence would I (think to) include (earthen) tents (for tumah that I need a verse to exclude them)? I would reason thus: If (with) wooden vessels, where flat ones are tamei, tents are clean, then (with) earthen vessels, where flat ones are clean, how much more so should tents be clean! — No, if wooden tents are clean, it is because their atmosphere is clean. Should earthen tents, then, be clean, whose atmosphere is not clean? It must, therefore, be written (\"earthen) vessel,\" to exclude (earthenware) tents (from tumah). Whence do I include (for tumah) earthen shards? From \"and every earthen vessel.\"", + "2) From here they ruled: The fine and small earthen vessels, they, (or if they were broken), their bottoms, or their sides, (if they) can rest without support — then the (minimum) requisite amount (for their being considered vessels vis-à-vis acquiring tumah) is (their being able to hold) enough (oil) to anoint (the small finger of a one-day-old) infant. (This is the criterion for vessels which can hold) up to a log. (The amount increases progressively for larger vessels:) (If they could originally hold) from a log until a sa'ah, (the minimum amount is) a revi'ith; from a sa'ah until two sa'ah, a half-log; from two sa'ah until three and until five sa'ah, a log. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: I do not assign measurements to them, but: the fine and small earthen vessels, they, (or if they were broken), their bottoms, or their sides, (if they) can rest without support — then the (minimum) requisite amount is enough to anoint an infant. (This is the criterion) up to small pots. From small pots until Lyddan jugs, a revi'ith; from Lyddan until Bethlemite, a half-log; from Bethlemite until large jugs — this cannot be recollected. R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: The (minimum) requisite amount for large jugs is two logs. Galilean jars and very small jugs — the amount for their bottoms is any amount, and they do not have sides.", + "3) \"upon which there falls of them\": There are of them (sheratzim) which confer tumah, and there are of them which do not confer tumah. If a rooster swallowed a sheretz and fell into the atmosphere of an oven, (the oven is) clean, (swallowed tumah not conferring tumah); and if it died (before it could assimilate the sheretz), the oven is tamei.", + "4) (Vayikra 11:33): \"into its midst\": (An earthenware vessel) that has a \"midst\" acquires tumah; one that does not have a midst, does not.\" This excludes (from acquiring tumah) an earthen bed, or chair, or bench, or table, or menorah, (which are not made for receiving objects). This testimony was given by Chizkiah avi Akash before R. Gamliel in Yavneh in the name of R. Gamliel in the name of R. Gamliel the elder: Whatever has no \"midst\" in earthenware has no back (for purposes of acquiring tumah).", + "5) \"its midst\": We are hereby taught that it (an earthen vessel) acquires tumah, through its atmosphere (e.g., by a sheretz hanging in its atmosphere, even if it does not touch it). It acquires tumah through its midst (e.g., if liquid that is tamei touches its midst); but it does not acquire tumah through its back. (We need the verse for this, for otherwise we would say:) Does it not follow a fortiori (that it should become tamei through its back) viz.: If vessels that require rinsing (to rid them of their tumah, i.e., vessels of wood and metal), which do not acquire tumah through their atmosphere, do acquire tumah through their back, then earthenware vessels, that do acquire tumah through their atmosphere, how much more so should they acquire tumah through their back! It is, therefore, written \"its midst.\" It acquires tumah through its midst, and not through its back.", + "6) (But) it (now) follows a fortiori that a vessel that requires rinsing should acquire tumah through its atmosphere!, viz.: If an earthen vessel that does not acquire tumah through its back, does so through its atmosphere, then a vessel that requires rinsing, that does acquire tumah through its back, how much more so should it do so through its atmosphere! It is, therefore, written \"an earthen vessel … into its midst,\" and not a vessel that requires rinsing, into its midst.", + "7) (Vayikra 11:33): \"into its midst\": when it falls into its midst, and not when it falls into the midst of its midst. How so? A jug is in an (earthen) stove, its mouth above the stove; a sheretz is in the jug. The stove is clean (and not tamei). Which (state) is more potent? That of conferring tumah or that of acquiring tumah? That of conferring is more potent than that of acquiring. For it (an earthen vessel that is tamei) confers tumah from its back (i.e., upon objects that touch its back), but does not acquire tumah from its back (but only from something tamei in its midst). Now if in a place where tumah is conferred from its back, it is not conferred from the midst of its midst, then, in a place where tumah is not acquired from its back, how much more so is it not acquired from the midst of its midst! (Why, then, is a verse needed to tell us this?) (For perhaps we would say that) the (state of) acquiring tumah is more potent than that of conferring tumah. For it (food in the oven) acquires tumah from a yeast container (in its midst which contains a sheretz), but it (a sheretz in the oven) does not confer tumah upon the yeast (in the container). So that it (the oven), too, should acquire tumah from what is in the midst of its midst even though it does not confer tumah (via a sheretz within it) upon (food that is found in) the midst of its midst! It must, therefore, be written \"into its midst\" — When it (the sheretz) falls into its midst it is tamei, but not when it falls into the midst of its midst.", + "8) (Vayikra 11:33): \"all that is in its midst shall become tamei,\" and not what is in the midst of its midst. How so? A jug is in an (earthen) stove, its mouth above the stove. A sheretz is in the stove. The food and drink in the jug are clean. Which (state) is more potent? That of conferring tumah or that of acquiring tumah? That of acquiring is more potent than that of conferring. For it (food in the oven) acquires tumah from a yeast container (in its midst which contains a sheretz), but it (a sheretz in the oven) does not confer tumah upon the yeast (in the container). Now if in a place where it acquires tumah from the yeast container, it does not acquire tumah from what is in the midst of its midst, then, in a place where it does not confer tumah upon the yeast, how much more so should it not confer tumah upon what is in the midst of its midst! (Why, then, is a verse needed to tell us this?) (For perhaps we would say that) the (state of) conferring tumah is more potent than that of acquiring tumah. For it (an earthen vessel that is tamei) confers tumah from its back (i.e., upon objects that touch its back), but does not acquire tumah from its back (but only from something tamei in its midst). So that it, too, should confer tumah upon what is in the midst of its midst, even though it does not acquire tumah from the midst of its midst! It must, therefore, be written \"all that is in its midst shall become tamei,\" and not what is in the midst of its midst.", + "9) I might think that even if it (the jug) were pierced (the food within it does not become tamei); it is, therefore, written \"all that is in its midst (including what is in a pierced jug) shall become tamei. How large must the hole be (to render the jug susceptible of tumah)? In (vessels) designated for liquids, (large enough) to admit liquids, and in those designated for foods, (large enough) to release olives.", + "10) From here they ruled: A defective kevereth (a large round vessel) stuffed with straw, hanging in the atmosphere of an oven — If the sheretz were in it, the oven is tamei; if the sheretz were in the oven, the food and drink in it are tamei. R. Eliezer says: It (the kevereth) shields (against tumah). R. Eliezer said: If it shields against the acute (tumah of) a dead body, how much more so should it shield against the lesser tumah of earthen vessels! They responded: If it shields against the acute (tumah of) a dead body, it is because a partition avails to shield in such instances. Shall it do so in the instance of the lesser tumah of earthen vessels, where a partition does not avail to shield!", + "11) R. Yochanan b. Nuri said: I said to R. Eliezer: If tents (analogous to the straw-stuffed kevereth) shield against tents in instances of acute, dead-body tumah, where tents avail (to create such) partitions, shall they shield against tents in instances of the lesser earthen vessel tumah, where such partitions do not avail! R. Yossi said: I said to R. Yochanan b. Nuri: I would be surprised if R. Eliezer accepted that answer from you, for it is (now) being deliberated. But this is the answer: If tents shield against tents in instances of acute, dead-body tumah — for (it is a halachah to Moses from Sinai in respect to dead-body uncleanliness) that if one makes (a partition of) a tefach by a tefach, one tefach high, (the vessels therein) are clean — should tents shield against tents in instances of the lesser, sheretz tumah, where if one makes (a partition of) a tefach by a tefach, one tefach high (the vessels therein) are tamei! He responded: This, too, can be (similarly) contested.", + "12) \"all that is in its midst shall become tamei\": R. Akiva says: It is not written \"tamei\" (\"it is tamei\"), but \"yetamei\" — it confers tumah, to make others tamei — to teach that the loaf (in the earthen stove), of second degree tumah, confers third-degree tumah (upon terumah, and even upon chullin [non-consecrated food]). How so? The oven is of first-degree tumah; the loaf, of second degree; and what touches the loaf, of third degree. R. Yehoshua said: \"Who will clear the dust from between your eyes, R. Yochanan b. Zakkai, who was wont to say: A future generation is destined to cleanse the third-degree loaf, for which (tumah) there is no verse in the Torah! — when Akiva, your disciple, has adduced a verse from the Torah (to the effect that) it is tamei! For it is written 'All that is in its midst yetamei.'\"", + "13) (Vayikra 11:33): \"It shall you break.\" I might think that it is a mitzvah to break it. Behold, it is written in respect to a zav (one with a genital discharge) (Vayikra 15:12): \"And an earthen vessel which a zav touches shall be broken, and every wooden vessel shall be rinsed in water.\" Just as (the rinsing of) wooden vessels is for cleansing (and not for mitzvah), so, (the breaking of) earthen vessels is for cleansing (and not for mitzvah.) I might think that it is a mitzvah to break it (an earthen vessel that has become tamei); it is, therefore, written (Vayikra 11:33) \"It shall you break,\" and you shall not break (as a mitzvah) the earthen vessel of a zav. Now we can derive this a fortiori (without a verse), viz.: If (a vessel) that touches a zav, an acute (state of tumah does not require breaking (as a mitzvah) then (a vessel) that touches a sheretz, a lesser state, how much more so should it not be broken! If so, what is the intent of \"It shall you break\"? We are hereby taught that its only cleansing is its breaking, (but if one wishes to retain it in its state of tumah, he may do so). Variantly: It shall you break to cleanse it but you do not \"break\" food and drink to cleanse it. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) I might think that vessels, too, acquire tumah in the atmosphere of an earthen vessel. It is, therefore, written (Vayikra 11:34): \"all the food … and all drink\": Food and drink acquire tumah in the atmosphere of an earthen vessel, but vessels do not. I might think that animal food, too, acquires tumah; it is, therefore, written \"the food,\" the distinctive food of human beings. I might then think that I exclude (from tumah) animal food that one thought to use for human consumption; it is, therefore, (to negate this) written \"all food (… shall be unclean\"). I might think that even foul food (that is not fit for dogs, is included for tumah); it is, therefore, written \"which shall be eaten,\" to exclude foul food. \"food … shall be tamei\": We are hereby taught that any amount of food becomes tamei. I might think that any amount (of food that is tamei) can confer tumah upon others; it is, therefore, written \"which shall be eaten\" (in one swallow). Only the size of an egg can confer tumah (upon others).", + "2) I might think (that food) which is sealed air-tight in an earthen vessel and placed in the atmosphere of a stove becomes tamei; it is, therefore, written \"of all the food,\" and not \"all of the food,\" to exclude the above. I might think (that food) which is sealed air-tight in a \"rinsing\" vessel (i.e., one of wood or metal) placed in the midst of the oven is clean, and that this follows a fortiori, viz.: If an earthen vessel, which does not rescue itself (from tumah) without an air-tight seal in the tent of the dead, rescues therein what is sealed air-tight within it, then a \"rinsing\" vessel, which rescues itself without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel (see Vayikra 11:1) above) — how much more so should it rescue what is sealed air-tight within it! It is, therefore, written \"the food,\" to include (as tamei) what is sealed air-tight in a \"rinsing\" vessel placed in the midst of the oven. An a fortiori argument that a rinsing vessel should not rescue itself (from tumah) without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel: If an earthen vessel, which rescues what is sealed air-tight in it in the tent of the dead, does not rescue itself therein without an air-tight seal, then a \"rinsing\" vessel, which does not rescue what is sealed air-tight within it in the atmosphere of an earthen vessel, how much more so should it not rescue itself therein without an air-tight seal! It is, therefore, written (in negation of the above): \"the food.\" Food acquires tumah in the atmosphere of an earthen vessel, but (other) vessels do not. An a fortiori argument that an earthen vessel does not rescue what is sealed air-tight in it in the tent of the dead: If a \"rinsing\" vessel, which rescues itself without an air-tight seal in the atmosphere of an earthen vessel does not rescue what is sealed air-tight within it in the atmosphere of an earthen vessel, then an earthen vessel, which does not rescue itself without an air-tight seal in the tent of the dead, how much more should it not rescue what is sealed air-tight in it in the tent of the dead! It is, therefore, written (Bamidbar 19:15): \"And every open (earthen) vessel, over which there is no air-tight seal is tamei.\" But if it does have an air-tight seal over it, it is clean." + ], + "Section 8": [ + "1) I might think that even a gourd which fell into the atmosphere of the oven and was not predisposed (to the acquisition of tumah) would become tamei; it is, therefore, written (Vayikra 11:34) \"upon which water came.\" This tells me only of water (as a predisposing element). Whence do I derive the same for dew, wine, oil, blood, honey and milk? From \"drink\" — this is wine; \"that is drunk\" — this is blood, as it is written (Tehillim 110:7): \"From a river, on the way, shall he drink (blood), wherefore he shall lift (his) head.\" Whence are other liquids derived (as predisposing elements)? From \"and every drink.\" If \"every drink,\" I would think (even) mulberry juice, fruit-juice, pomegranate juice, and (the juice of) all other kinds of fruits. It is, therefore, written \"water.\" Just as \"water\" is characterized by the absence of a qualifying epithet, so I include dew, wine, oil, blood, honey, and milk, which have no qualifying epithets, and I exclude mulberry juice, pomegranate juice, and (the juice of) all other kinds of fruits, which have qualifying epithets.", + "2) I might think that also included (are fruits that fell into waters of) holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"which shall be drunk.\" This tell me (as predisposing to tumah) only of waters that he filled himself. Whence do I derive the same even for those that descended of themselves? From \"upon which water comes.\" I might think that this applies even if he did not think (to drink them; it is, therefore, written \"which shall be drunk.\" This tells me only (of waters) that he thought to drink. Whence do I derive the same for (waters) with which he thought to knead clay and to rinse dishes? From \"upon which water comes.\" I might think that this applies even (to waters found in) holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"in every vessel.\" I might think (that they predispose to tumah) even if he thought to collect them in holes, pits, and caves; it is, therefore, written \"in a vessel.\" This tells me only of a vessel. Whence do I derive the same for trees and stones? From \"in every,\" to include all that is separate from the ground.", + "0", + "4) \"which shall be drunk\": to exclude foul drink. These are the words of R. Eliezer. They said to him: No drink is out of bounds for birds or cows, (so that foul drink, too, predisposes to tumah).", + "5) \"And every drink which shall be drunk in every vessel shall (make it) unclean.\" We are hereby taught that drink (which is tamei) confers tumah upon the vessels. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: There is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes. R. Yehoshua b. Karchah said: I said to Yehudah: Why do we not subscribe to the words of R. Yossi beRebbi, who says that there is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes? Because there is no Torah-mandated tumah which terminates on the same day (that it is contracted), yet vessels made tamei by drink are freed from their tumah (by immersion) on the same day. Rebbi says: Know that there is no drink-tumah for vessels mandated by the Torah, but only by the words of the scribes; for there is no Torah-mandated tumah which confers tumah upon a \"rinsing\" vessel from the back without its midst becoming tamei, yet the midst of vessels made tamei by drink is clean. What, then, is the intent of \"drink … in every vessel, it shall be unclean\"? The vessels confer tumah upon the drinks! R. Eliezer says: There is no drink-tumah at all. Know this to be so; for Yossi b. Tzreidah testified about the slaughter-houses that they are clean, (the blood and the water there, not acquiring tumah). R. Akiva says: The sheretz confers tumah upon the vessels, and the vessels confer tumah upon the food, and the food confers tumah upon the drink — whereby we learn that three confer tumah through the sheretz. " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 11:35): \"And all that there shall fall of their carcass (that of sheratzim) upon it shall be tamei\": Of what is this speaking? If of their death (i.e., touching the carcass itself) this has already been mentioned (Vayikra 11:31). If of ever min hechai, this has been mentioned above (Vayikra 11:32 [see Section 6:1]). It must be speaking, then, of ever min hameth (a limb of a dead animal).", + "2) \"of their carcass\": not of the bones, not of the teeth, not of the claws, and not of their hair. An oven or a stove, if whole, it is tamei, and if severed, it is clean. From here they ruled: An oven which came in parts from the workshop — if he made frames for it and placed frames upon it, (it being clean), it (now) acquires tumah. If he removed the frames, it is clean; if he (afterwards) returned the frames, it (remains) clean. If he plastered it (after returning the frames), it (again) acquires tumah, and he need not heat it (to render it susceptible of acquiring tumah), for it has already been heated (in the workshop). (Vayikra 11:35): \"an oven or a stove shall be torn down\": If it were whole, it is tamei, and if it were severed, it is clean. From here they ruled: If a stove were tamei, how is it cleansed? It is divided into three, and he scrapes off the plaster (coating) until it is on the ground. R. Meir says: He need not scrape off the plaster and it need not be on the ground, but he diminishes it (from) four tefachim from within. R. Shimon says: He must move it (from its place and separate the pieces, and if he wishes, he may rejoin them).", + "3) If it were divided into two parts; one large, the other small — the large is tamei, (the name \"stove\" adhering to it), and the small is clean. If he divided it into three parts, one (as large) as two, and the two (others), small — the large is tamei, and the two small ones, clean. If he divided it into two equal parts, they are (both) tamei, for it is impossible (to \"equalize\" exactly, and we suspect each part as being the larger one).", + "", + "5) By \"oven,\" I understand (as being tamei) both one that is new (i.e., one that was not heated in a furnace, but dried in the sun) and one that is old (i.e., one that was heated in a furnace). And this follows, viz.: An earthen vessel acquires tumah and an oven acquires tumah. Just as an earthen vessel (acquires tumah) when its fashioning is complete; so, an oven. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva responded: Do you deduce what is possible (i.e., an oven, which it is possible to heat in a furnace) from what is impossible (i.e., an earthen vessel, which it is impossible to heat thus)? R. Eliezer: Even though it is possible, the proof holds!", + "6) R. Akiva retracted and reversed the rationale, viz.: An earthen vessel acquires tumah and an oven acquires tumah. Just as (something is called) \"an earthen vessel\" when its fashioning is completed in the flame (of a furnace), so (something is called) \"an oven\" only when its fashioning is completed in the flame (of a furnace). — But perhaps just as an earthen vessel, by its name, (and it is not called an \"earthen vessel\" until it is heated), so, an oven by its name, and it is called \"an oven\" even before it is heated! It is, therefore, written (\"oven … [Vayikra 11:36]) But\" (to teach us that an oven does not acquire tumah until it is heated.) When does it acquire tumah? When it has been heated enough for the baking of crackers. R. Yehudah says: When the new one has been heated enough to bake crackers in an old one, (this being the completion of its fashioning).", + "7) (Vayikra 11:35): \"… shall be torn down. They are tamei\": What is subject to tearing down is tamei by reason of \"oven and stove,\" and what is not subject to tearing down is not tamei by reason of \"oven and stove,\" except an oven of stone and of metal and a stove of stone and of metal. From here they ruled: A stove of stone and of metal is clean (One of stone is completely clean and one of metal is clean of the halachah of an earthen vessel, not conferring tumah through its atmosphere and being subject to cleansing in a mikveh), and it is tamei by reason of a metal vessel, (acquiring tumah through its back and becoming a progenitor (av) of tumah when touched by an olive-size of a dead body; and when it is attached to the ground, it does not confer tumah. If it were perforated, damaged, or split, and a plaster or an addition of clay were made for it, it is tamei. And how large must the perforation be (for the plaster over it to render it an earthen vessel)? (Large) enough to emit light; and so, with a stove.", + "8) A stove of stone and of metal is clean, and it is tamei by reason of a metal vessel. If it were perforated, damaged, or split, and an (earthen) tripod were made for it, it is tamei. If it were smeared with clay, both inside or outside, it is clean, (for one does not cook or bake inside the stove itself, but places a pot in it or on top of it).", + "9) (Vayikra 11:35): \"… shall be torn down. They are tamei\": What is subject to tearing down is subject to tumah; what is not subject to tearing down is not subject to tumah. From here they ruled: If (a pot) were placed upon a stone and upon an oven (the stone being joined to it by plaster); upon it and upon a stove; upon it and upon a kupach (a kind of stove), it is tamei because it is subject to \"tearing down.\" (If it were placed) upon it and upon (another) stone; upon it and upon a rock (which had never been dislodged); upon it and upon a wall, it is clean, for it is not subject to \"tearing down.\" upon it and upon a projection (from the wall) — if we perceive that it could stand by itself (if the projection were removed), it is tamei; if not, it is clean.", + "10) (Vayikra 11:35) \"shall be torn down\": I might think that it is a mitzvah to tear them down; it is, therefore, written (Vayikra 11:35) \"and tamei shall they be\" (i.e., they may be retained in a state of tumah and need not be cleansed). (\"and tamei) shall they be to you): for all that serves your needs, including the handles of vessels. From here they ruled: A stone that protrudes a tefach from the oven (to serve as a \"handle\" of the oven), and three fingers from the stove is (considered) a connection (to the oven, so that if the oven becomes tamei, the stone becomes tamei, [but what is added to the tefach does not become tamei, the oven not requiring it]). What protrudes from a kupach — If it were made for baking, its size (for tumah) is that of an oven. If it were made for cooking, its size is that of a stove. R. Yehudah said: Did they not say: Any amount (of protrusion) of the stone from the oven, (even more than a tefach) is tamei, (being considered a handle of the stove). They said (that it is tamei only up to) a tefach (but not longer, when the oven is) between the stone and the wall, (the amount beyond a tefach being slated for removal so that the oven can be moved closer to the wall). If there were two ovens near each other, each is allowed a tefach (for purposes of handle-tumah), and the rest (beyond a tefach) is clean. — But perhaps I include more than that amount (for tumah). — (No, for) it is written \"Tamei shall they (themselves) be\" (and not their protrusions [unless they are needed for your use]). " + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 11:36) (\"But a spring or a pit where waters are gathered shall be clean; and he who touches their carcass [the carcass of the animals mentioned above] shall be tamei.\") If it were written (only) \"a gathering of waters shall be clean,\" I would think that even if he filled up (containers of water and carried them) on his shoulder and made a mikvah ab initio that it would be valid; it is, therefore, written \"a spring\" — Just as a spring is made by Heaven, so a mikveh must be made by Heaven. — But if so, I would say: Just as there is no involvement of man in a spring, so there must be no involvement of man in a mikveh — to exclude one's placing his vessels on the roof to dry, their filling up with (rain) water, (their breaking, and filling up a pit, in which instance I would think that the water is considered \"drawn\" and that the pit is pasul as a mikvah) — it is, therefore, (to negate this,) written \"a pit.\" If so, I would think that a pit in a boat (i.e., a cavity into which sea water is admitted) would be valid; it is, therefore, written \"a spring.\" Just as a spring is ground-based, a pit, too, must be ground-based. If so, I might think that just as a spring cleanses with any amount (that covers the object), so a mikvah cleanses with any amount. It is, therefore, written \"But a spring\" — a spring cleanses with any amount, but a mikvah requires forty sa'ah.", + "2) If so, I might think that just as a spring cleanses through running waters, so a mikvah cleanses through running waters; it is, therefore, written \"But a spring\" — a spring cleanses through running waters, but a mikvah, through standing ones.", + "3) Whence is it derived that if it were tamei (i.e., lacking forty sa'ah), it may be cleansed (i.e., brought up to par)? From \"it shall be clean.\" He responded: But whence do I derive (the same for funneling water from) spring to mikvah, one mikvah to another, a mikvah to a pit, a pit to a pit, a pit to a mikvah? From (reading it as) \"spring … shall be clean,\" \"pit … shall be clean,\" \"and a mikvah of water shall be clean.\"", + "4) \"a mikvah of water\": and not a mikvah of other liquids. (\"a mikvah of water\":) to exclude (from kashruth), there having fallen into it pickling brine or dye-water and having changed its appearance, (in which instance it invalidates the mikvah even if it lacks three logs). These are the words of R. Meir. For R. Meir was wont to say: Pickling brine and dye water, and all that invalidates with three logs, invalidates also with changing the appearance (of the mikvah water). R. Yossi says: All that invalidates it with three logs (by reason of \"drawn water\") does not invalidate it (with less than three logs) by reason of changing its appearance.", + "5) \"and he who touches their carcass shall be tamei\": Hillel says: Even if they are in the midst of the water. For I would say: Since (being connected to) the earth rescues (what is connected to it) from becoming tamei (viz. Vayikra 11:27) and the mikvah rescues what is tamei from their tumah, then just as the earth rescues the clean from becoming tamei, so the mikvah rescues the clean from becoming tamei. It is, therefore, written \"and he who touches their carcass shall be unclean,\" even if they are in the midst of the water.", + "6) R. Yossi Haglili says: \"And he who touches their carcass shall be tamei\": They confer tumah through touching, and not through being carried. (The verse is needed to tell us this,) for should it not follow (otherwise), viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh, confers tumah through being carried, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should it confer tumah through being carried! It must, therefore, be written \"And he who touches their carcass shall be tamei\" — They confer tumah through touching, and not through being carried.", + "7) R. Akiva says: \"And what touches their carcass shall be tamei\": (\"what\") to include a vessel of bone. (Why is a verse needed for this?) Should it not follow a fortiori? viz.: If wood, whose \"father\" (the tree) is clean, the vessels made of it acquire tumah, then bone, whose \"father\" (flesh) is tamei, how much more so should the vessels made of it acquire tumah! — No, this may be true of wood, which is instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house. Would you say the same for bone, which is not instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house? Since it is not instrumental in (the tumah of) a plague-stricken house, then the vessels made of it should not acquire tumah. It is, therefore, written \"And what touches their carcass shall be tamei,\" to include vessels made of bone. R. Yishmael b. R. Yochanan b. Broka says: (This verse is not needed for this inclusion.) It is already written (Bamidbar 31:20) \"and all work of goats,\" to include (as acquiring tumah) everything that is made from goats, even from their horns (i.e., bones!) and from their hooves. Whence do I derive the same for other beasts and animals? From \"and all work.\" If so, why is \"goats,\" (specifically,) written? To exclude (vessels made from the bones of) birds." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 11:37) (\"And if there fall of their carcass on any variety of seed which is sown, what is sown, it is clean.\") \"And if there fall of their carcass\": There is of their carcass which imparts tumah, and there is of their carcass which does not impart tumah. This excludes a dried up carcass, which cannot (return to its moistness) by soaking.", + "2) Whence is it derived that seeds which were tamei, which were sown, are clean? From \"what is sown it is clean.\" I might think that this is so even if it did not take root; it is, therefore, written \"it is\" (i.e., if it did not take root, it remains in its original state of tumah.)", + "3) \"And if there fall of their carcass on any variety of seed which is sown, what is sown, it is clean. (Vayikra 11:38): And if water be placed upon a seed, and aught of their carcass fall on it, it is unclean to you.\": There are in this (formulation numerous variables): seeds that are tamei and seeds that are clean, rooted to the ground and uprooted from the ground, placing (of water on the seed) by man and placing by Heaven, (seed for) human consumption and (seed for) animal consumption. Distinctions must be made. If you say the rooted are tamei and the uprooted are clean, you have made everything unclean! (for everything was originally rooted.) And if you say the rooted are clean and the uprooted are tamei, you have made a part tamei and a part clean.", + "4) If you say that \"by Heaven\" they are tamei and \"by man\" they are clean, you have made everything \"tamei\" (for it is impossible that no water fell upon them from the time they were uprooted.) And if you say \"by Heaven\" they are clean and \"by man\" they are tamei, you have made some tamei and some clean. If you say that for animal consumption they are tamei and for human consumption they are clean, you have made everything tamei (for all seed is fit for animal consumption). And if you say that for human consumption they are tamei and for animal consumption they are clean, you have made some tamei and some clean.", + "5) \"And if water be placed upon a seed\": This teaches us that a sheretz does not confer tumah upon a seed until it has been conditioned (to acquire it by water). — (But why is a verse needed for this?) Can it not be derived inductively? viz.: An earthen vessel confers tumah and a sheretz confers tumah. Just as an earthen vessel confers tumah upon seed only after it (the seed) has been conditioned by water (viz. Vayikra 11:34), so a sheretz confers tumah upon seed only after it has been conditioned. — Would you say such a thing? If you are lenient with an earthen vessel (which is only of first-degree tumah [rishon letumah]), would you be lenient with a sheretz (which is proto-tumah [av hatumah])? You would say that it confers tumah whether or not the seed has been conditioned! It is, therefore, written \"And if water be placed … it is tamei,\" to teach us that a sheretz confers tumah upon seed only after it has been conditioned.", + "6) This tells me (of susceptibility to tumah) only after conditioning by water. Whence do I derive for inclusion other liquids, like water? It follows a fortiori, viz.: If with earthen vessels, the lesser (tumah, i.e., rishon,) other liquids are equated with water (Vayikra 11:34), then with sheretz, the grave (tumah, i.e., av,) how much more so should other liquids be equated with water! — But, perhaps go in this direction — earthen vessels are the graver, for (even) their atmosphere confers tumah, (as opposed to sheretz, which confers tumah only through touch). It is, therefore, written \"water\"-\"water\" (to cerate an identity [gezeirah shavah]). \"Water\" is written above (Vayikra 11:34) and \"water\" is written below (here). Just as with \"water\" above, other liquids are equated with water, so, with \"water\" below other liquids are equated with water.", + "7) A different a fortiori argument (to equate other liquids with water, so that the question remains: Why is a verse needed for this?), viz.: If water (that is tamei), which returns to its \"father\" (water) to become clean, (through \"hashakah, [\"leveling\" with clean water]), (yet it) conditions seed (to contract tumah), then (other) liquids, which do not return to their \"father\" to become clean — how much more so should they condition seed (to contract tumah)! — No, this may be so with water, which becomes an av hatumah to confer tumah upon the man (who carries it), and upon his clothing (in the instance of the sprinkling waters of the red heifer), as opposed to (other) liquids, which do not become an av hatumah to this end. And since they do not become an av hatumah to this end, (I would say that) they do not condition seed (to contract tumah. It must, therefore, be written \"water\"-\"water,\" etc.", + "8) Whence is it derived that thought (i.e., desiring the water that has fallen upon the seed in the instance of sheretz) is equivalent to placing (it there, for purposes of its contracting tumah?) And it follows a fortiori that it should be so, viz.: If with earthen vessels, the lesser (tumah [see Vayikra 11:6) above]), thought is equivalent to placing, then with sheretz, the graver (tumah), how much more so should thought be equivalent to placing! — But, perhaps go in this direction — earthen vessels are the graver, for (even) their atmosphere confers tumah, (as opposed to sheretz, which confers tumah only through touch). It is, therefore, written \"water\"-\"water\" (to create an identity [Gezeirah shavah]). \"Water\" is written above (Vayikra 11:34) and \"water\" is written below (here). Just as with \"water\" above, thought is equivalent to placing, so, with \"water\" below, thought is equivalent to placing.", + "9) This tells me only of water having been placed upon the seed and still being there. Whence do I derive (the same for) its having dried? From (Vayikra 11:34) \"It is tamei to you\" (in any event). \"It is tamei to you\": all that is for your needs, including the stems of foods (by which they are held), whence they said: The stem of the vine (acquires tumah) a tefach on one side and a tefach on the other. The spine of the bunch, whatever it be. The tail of the bunch, sharikna (whatever it be, of the berries). The stem of the \"broom\" of the palm, four tefachim. The reed of the ear, three tefachim. The \"handle\" of all that is cut, three. And what is not the practice to cut, whatever it be. And the outer husks of grains. I might think (that this is so) even if they were trodden in the threshing floor; it is, therefore, (to exclude these) written \"It (and not what is attached to it) is tamei to you.\"" + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 11:39) (\"And if there die of the beast which it is yours to eat, he who touches its carcass shall be tamei until the evening.\") \"And if there die of the beast\": \"die,\" literally, (and not ever min hechai). \"of the beast\": There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude a treifah (an organically defective animal) which was slaughtered, (the shechitah \"cleansing\" it). But does this not follow (even without a verse)? viz.: If we find with an unclean beast that it is not the designation (\"tamei\") that forbids it to be eaten which brings it to a state of tumah, but its death — treifah, too; it is not the designation (\"treifah\") that forbids it to be eaten which brings it to a state of tumah, but its death, (but if there was shechitah before death, it remains clean of tumah). Or go in this direction: An unclean beast was forbidden (for eating) before its death, and a treifah is forbidden before its death. Just as an unclean beast is not cleansed (from carcass tumah) by shechitah, so, a treifah is not cleansed by shechitah. It must, therefore, be written \"of the beast.\" There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude a treifah (that was slaughtered) by shechitah.", + "2) A different argument: An unclean animal may not be eaten, and a treifah may not be eaten. Just as shechitah does not cleanse an unclean animal (from carcass tumah), so, shechitah should not cleanse a treifah (from carcass tumah).", + "3) No, this may be true of an unclean animal, which never was fit (for eating). Would you say the same for a treifah, which was (before it became a treifah) fit for eating? (Why, then, do we need a verse to tell us that a treifah that was slaughtered by shechitah does not contract carcass tumah)? — Take what you have brought (i.e., Granted.) But how would we know the same for a beast which was treifah from the womb, (which never was fit for eating? And it is for this animal that we need the verse). — No, this may be true of an unclean beast, in whose kind (\"unclean animal\") shechitah does not obtain. Would you say the same for a treifah, in whose kind (\"clean animal\") shechitah does obtain? Why, then, do we need a verse even for a beast which was treifah from the womb?) — Your argument is refuted by a beast born in the eighth month, in whose kind shechitah does obtain (an eight-month fetus is permitted for eating by the shechitah of its mother), and yet shechitah does not cleanse it (itself for eating), so do not wonder about a treifah, which, even if shechitah obtained in its kind (\"clean animal\"), its shechitah would not cleanse it (from carrion tumah.) It must, therefore, be written \"of the beast.\" There is that of the beast which confers tumah, and there is that of the beast which does not confer tumah — to exclude (from carrion tumah) a treifah (that was slaughtered) by shechitah. \"which it (the beast)\": \"It\" confers (carrion) tumah by being carried, but a sheretz does not confer tumah by being carried. For (without a verse) we would say: Does it not follow a fortiori (that a sheretz does confer tumah by being carried), viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh, (the tumah amount for its flesh being an olive-size, and for its blood, being a revi'ith) (If a beast) confers tumah by being carried, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, (the amount for both being a lentil), how much more so should it confer tumah by being carried! It must, therefore, be written \"it.\" It (a beast) confers tumah by being carried, but a sheretz does not confer tumah by being carried.", + "4) (Vayikra 11:39) (\"And if there die of the beast which is yours to eat, he that touches its carcass shall be tamei until the evening.\") \"yours\": to include an unclean beast as conferring (carrion) tumah by being carried. (Now why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If a clean beast, whose shechitah cleanses it, confers (carrion) tumah by being carried, how much more so should an unclean beast, whose shechitah does not cleanse it, confer (carrion) tumah by being carried! — This is refuted by sheretz, whose shechitah does not cleanse it and yet it does not confer (carrion) tumah by being carried. You, likewise, should not wonder if an unclean beast, even though its shechitah does not cleanse it, did not confer tumah upon being carried. It must, therefore, be written \"yours,\" to include an unclean beast as conferring tumah by being carried.", + "5) \"to eat\": to include (in carrion uncleanliness) an eighth-month birth, that its shechitah not cleanse it (from carrion uncleanliness, it being regarded as a dead animal that has been slaughtered.) R. Yossi b. R. Yehudah and R. Elazar b. R. Shimon say: An eighth-month birth — its shechitah cleanses it (from carrion uncleanliness, it being regarded as a treifah that has been slaughtered by shechitah). \"its carcass\": not its bones or its sinews or its horns or its hooves. I might think (that these do not contract carrion tumah) even when they are connected (to the flesh). It is, therefore, written \"shall be tamei\" (to include the above in carrion tumah). \"its carcass\": and not an intact marrow-bone. I might think (that it does not contract carrion tumah) even if it were pierced; it is, therefore, (to negate this) written \"shall be tamei.\"", + "6) \"its carcass\": and not the (flesh) scatterings (of the knife). I might think even if they were gathered together. It is, therefore, written \"shall be tamei.\" These are the words of R. Yehudah. \"its carcass\": and not its hide (i.e., If one touches the flayed hide, he does not become tamei). If one flays (a hide) to make a spread (of it), (the amount of hide flayed for it to be considered a yad (\"a handle\" to the carcass and to convey tumah is) until it serves for grasping purposes (but not beyond that). And, (if he flays it) to make a flask, (the amount is) until he flays the entire breast. I might think that I exclude less than that amount (from the designation of \"yad\"); it is, therefore, written \"shall be tamei.\" \"its carcass\": and not its hide which lacks an olive-size of flesh. I might think that I exclude (from tumah) one who touches hide behind which is an olive-size of flesh. It is, therefore, written \"shall be tamei. \"its carcass\": not (even if he touches) two half-olive sizes on the hide, (this not being considered touching the carcass). I might think that (in this instance) he would not become tamei by carrying it; it is, therefore, written: \"And the carrier (shall become tamei\"). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says \"he that touches … and he that carries\" — What is subject to touching (tumah) is subject to carrying (tumah), and what is not subject to touching is not subject to carrying. And R. Akiva concedes that if he carries two half-olive sizes (of flesh) stuck on a stick he is tamei. Why does R. Akiva rule it clean (in the case of hide)? Because the hide nullifies (the connection of the separate flesh pieces).", + "7) I might think that the carrion of a beast would confer tumah upon one's clothes (if stuffed) into his esophagus (without his having touches or carried it, it being written (Vayikra 11:40) \"And he who eats it shall wash his clothes\"); it is, therefore, written (Vayikra 22:8) \"Carcass or treifah he shall not eat to become tamei through it\" — (We are speaking of that [a bird]) which confers tumah only through eating (and not through touching or carrying), excluding a beast, which confers tumah before it is eaten (by touching or carrying). I might think that bird carcass confers tumah according to Scripture, and beast carcass, a fortiori; it is, therefore, written \"through it\" — Through \"it\" (bird carcass) confers tumah in the esophagus, and not beast carcass. If so, why is it written (in reference to beast carcass, Vayikra 11:40) \"And he who eats? To assign a (minimum) amount for (tumah of) touching and carrying — Just as for \"eating,\" an olive-size, so, for \"touching,\" an olive-size.", + "8) See Section 4:9" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 11:41) (\"And every creeping thing (sheretz) that creeps upon the earth is detestable; it shall not be eaten.\") \"every creeping thing that creeps upon the earth\": to exclude the insects in peas and the mites in lentils and the worms in dates and figs. \"it shall not be eaten\": to include (in liability) the feeder (of a minor) as well as the eater.", + "2) (Vayikra 11:42) \"that go upon the belly\": This is the snake. \"all that go upon the belly\": to include snails and the like. \"that go upon four\": This is the scorpion. \"all that go upon four\": to include the beetle and the like. \"the many-footed\": This is the centipede. \"until all that are many-footed\" to include their like. \"of all creeping things that creep\": to include the worms in the roots of olives (i.e., while they are attached) and in the roots of figs. \"You shall not eat them\": I might think they could be fed to minors; it is, therefore, written (Vayikra 11:41): \"it shall not be eaten.\"", + "3) (Vayikra 11:43): \"Do not make your souls detestable by (eating) every creeping thing that creeps\" (Vayikra 11:41): \"upon the earth\": to include (for liability) sheratzim that separated (from the host to the earth) and returned (to the host). (Vayikra 11:43): \"and you shall not be tamei by (eating) them\": This tells me only of stringent tumah (i.e., that he does not confer tumah upon men and vessels. Whence is it derived that he does sustain the lesser tumah of himself becoming tamei? From (Vayikra 11:43): \"and you will be rendered tamei through them.\" I might think that their blood and their fats are like them (to render the eater tamei); it is, therefore, written \"through them,\" and not through their blood and their fats. \"And you shall not become tamei with them, and you will be rendered tamei through them\" — If you make yourselves tamei with them, your end will be to have been rendered tamei through them. (Vayikra 11:44) \"For I am the L–rd your G d. And you shall make yourselves holy and you shall be holy, for I am holy.\" Just as I am holy, so are you holy. Just as I am divorced (from the material), so, you, divorce yourselves (from materialism).", + "4) \"and you shall not make yourselves tamei with every creeping thing that creeps upon the earth\": even if it does not reproduce. (Vayikra 11:45): \"For I am the L–rd, who brought you up out of the land of Egypt\": It is for this reason that I brought you up out of the land of Egypt, on condition that you accept upon yourselves the yoke of mitzvoth. For all who accept the yoke of mitzvoth acknowledge the exodus from Egypt, and all who do not accept the yoke of mitzvoth deny the exodus from Egypt. \"to be a G d to you\" — perforce! \"And you shall be holy, for I am holy.\": Just as I am holy, so you are holy. Just as I am divorced (from the material), so, you, divorce yourselves (from materialism).", + "5) (Vayikra 11:46): \"This is the law of the beast and the bird\": In which law is the beast similar to the bird, and birds, to the beast? A beast confers tumah by being touched or being carried, and a bird does not confer tumah by being touched or being carried, (but only by being eaten)! A bird confers tumah upon one's clothing (if another stuffs it) into his esophagus; and not, a beast! In which law, then, is the beast similar to the bird, and the bird, to the beast? We are hereby being taught that just as a beast (is slaughtered) by shechitah, so birds (are slaughtered) by shechitah. — If so, (why not say, then, that) just as a beast required two (shechitah) signs (to be severed), so, a bird, requires two, or the greater part of two? It is, therefore, written \"This\" (i.e., only in this respect (shechitah in general) that they are similar, but not in the other). R. Elazar says: In which law is a beast similar to a bird, and a bird to a beast? To teach us that both (are rendered fit) through the throat. — If so, (why not say, then, that) just as a bird (is \"pinched\") opposite its nape (viz. Vayikra 5:8), so a beast, opposite its nape; it is, therefore, written (Vayikra 5:8) \"its head\" — the head of a bird opposite its nape, and not the head of a beast.", + "6) \"… and of every living creature that swarms in the water\": (as requiring \"distinguishing\" [viz. Vayikra 5:47]). \"and of every creature that creeps on the earth\": including grasshoppers. And what is the nature of this \"distinguishing\" (\"havdalah\")? It is not enough to learn about them, but one must have perfect \"recognition\" of which (of them) are unclean and which are clean.", + "7) (Vayikra 11:47): \"to distinguish between the unclean and the clean\": It should say \"between cow and ass.\" And are they (their differences) not already explained (in the Torah)? What, then, is the intent of \"between the unclean and the clean\"? Between what is unclean to you (through perfect recognition) and clean to you: between shechitah of the greater part of the windpipe (after shechitah of the gullet, in which case it is kasher), and shechitah of half of it (after shechitah of the gullet, in which case it is neveilah). And what constitutes that difference? A full hairsbreadth.", + "8) \"between the animal which may be eaten and the animal which may not be eaten\": It should say \"between the deer and the arod (a wild ass).\" And are they not already explained? If so, what is the intent of the above? Between a treifah (an animal with a defect), which is kasher (for eating) and a treifah that is unfit. Others say: \"between the animal that may not be eaten\": This is an exhortation (against violation of a negative commandment) vis-à-vis (eating) an (unclean) animal." + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 12:2) (\"Speak to the children of Israel, saying: If a woman give forth seed and bear a male, she shall be unclean seven days; as the days of her menstrual flow shall she be unclean.\") This applies to \"the children of Israel\" and not to gentiles (even if she converted within the days of uncleanliness). \"the children of Israel\": This tells me only of the children of Israel. Whence do I derive (for inclusion) proselytes and maidservants, whether freed or not freed? From (the generic) \"a woman.\" Variantly: Because it is written (Vayikra 15:31): \"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness, that they not die in their uncleanliness by defiling My sanctuary which is in their midst,\" I might think, whether from its midst or from its back; it is, therefore, written in respect to a yoledeth (a woman after childbirth) (Vayikra 12:4): \"And into the sanctuary she shall not come.\"", + "2) I might think that a yoledeth, (whose tumah is) of lesser stringency, confers tumah (only) from its (the sanctuary's) midst, and all others who are tamei, both from its midst and from its back. It is, therefore, written (Vayikra 15:31) \"the children of Israel.\" The children of Israel are being compared (in context) to a yoledeth. Just as a yoledeth confers tumah only from its midst, so, all (the children of Israel) confer tumah only from its midst.", + "3) I might think that this (exhortation against defilement of the sanctuary) applies only to grave tumah, (which comes from one's body) as (in the instance of) a yoledeth. Whence do I derive the same for lesser tumah, (which does not come directly from one's body, such as that of touching a dead body, cohabiting with a niddah, and all that confers tumah upon a man? It is, therefore, written (Vayikra 15:31) \"by defiling My sanctuary which is in their midst,\" to include all.", + "4) (\"Speak to the children of Israel …) if she give forth seed and bear\" — to exclude (from the dictum that follows) a woman who had given birth before the \"speaking.\" I might then think that I exclude one who had conceived before the speaking and given birth after the speaking; it is, therefore, written (Vayikra 12:5): \"and if she bear a female\" — the criterion is \"bearing\" (and not \"conceiving\"). (Vayikra 12:2): \"… if she give forth seed and bear\": (She assumes birth-uncleanliness) only if the child comes forth only from the place whence it was conceived\" — to exclude a Caesarian birth. R. Shimon says: A Caesarian birth is considered \"born\" (in respect to tumah) and entails the bringing of an offering. It is just exempt from the five sela'im of the redemption of the first-born, (it not being \"the opening of the womb\").", + "5) (\"and she bear) a male\": Why state this? (i.e., it is obvious from the context that it is a male.) — Because it is written \"and she shall be unclean seven days … (Vayikra 12:3) and on the eighth day he shall circumcise,\" I understand that if he is born alive, he confers birth-uncleanliness upon his mother. Whence do I derive the same for one who is born dead? (For this we need \"a male,\" connoting dead or alive.) — R. Yehudah said: But I can derive this a fortiori, viz.: If one who is born live, who does not confer upon his mother and upon what comes with his mother into a tent seven days (of dead-body) uncleanliness, does confer upon his mother childbirth uncleanliness — then one who is born dead, who does confer upon his mother and upon what comes with his mother into a tent seven days (of dead-body) uncleanliness, how much more so should he confer upon his mother childbirth uncleanliness! (Why, then, is \"a male\" needed?) — They responded: Any a fortiori argument that is expounded — in the beginning, for stringency, and, in the end, for leniency — is no argument — If a living child cleanses his mother (from dead-body uncleanliness), should a dead child do so! It must, therefore, be written \"a male,\" to include a dead child (as conferring childbirth uncleanliness).", + "6) This tells me only of a nine-month child (i.e., a full-term child). Whence do I derive the same for an eight-month, a seven-month, a six-month, a five-month child? From \"and she bear a male\" — whatever she bears. If \"she bears,\" I would think (only a child) that is born. Whence would I derive for inclusion a miscarriage of a sandal (a flat abortion), or a placenta, or an articulated sac, or a (limb-) articulated discharge? From \"if she give forth seed and bear\" — any seed that she bears.", + "7) I might then think that if she miscarries what has the appearance of a beast, an animal, or a bird, not having the appearance of a human being, or what has the appearance of a fish, or of hoppers or of creeping things, (I might think) that she is unclean; it is, therefore, written \"a male\" — what has a human form — to exclude what does not have a human form.", + "8) I might think that if she miscarries an unarticulated head or an unarticulated body or two backs or two spines, since they have a human form, she becomes unclean; it is, therefore, written \"she shall be unclean seven days … and on the eighth day he shall circumcise.\" Just as this betokens what is fit for the creation of a soul, (so there is included all of this kind) — to exclude the above, which are not fit for the creation of a soul. \"and she shall be unclean\": she and not the child. For (without this stipulation), it would follow otherwise, viz.: If, because of the child, which (only) contributed to her tumah, she becomes tamei, then the child itself which effected the tumah, how much more so should it be tamei! — No, this is refuted by the sent-away he-goat (of Yom Kippur), which causes tumah (viz. Vayikra 16:26), but it itself is clean. — No, this may be so with the sent-away he-goat, which is not subject to tumah in and of itself (in its lifetime). Would you say the same of the child, which is subject to tumah in and of itself? Since it is subject to tumah, it should be tamei (in birth)! It must, therefore, be written \"she shall be unclean,\" and not the child.", + "9) \"and she bear … and she shall be unclean seven days\": (In the event of twins) she counts seven days (both for uncleanliness and cleanliness) from the (birth of the) last. (Why is the verse needed?) Does this not follow (of itself)? viz.: She becomes tamei through a dead body and she becomes tamei through a child. Just as in the first instance she counts seven only for the last (event), so, for the second instance, she counts only for the last birth.", + "10) Or, go in this direction: She becomes tamei through blood (i.e., niddah) and she becomes tamei through a child. Just as in the first instance, she counts seven only from the first sighting, so, in the second instance, she should count seven only from the first child.", + "11) Let us see what is most similar (to her situation). We derive tumah which comes from a different source (a child) from tumah which comes from a different source (a dead body), and this is not to be refuted by blood (niddah), which comes from her own body. Or, go in this direction: We derive tumah which comes from her (her child) from tumah which comes from her (niddah), and this is not to be refuted by dead-body tumah, which does not come from her. It must, therefore, be written \"and she bear … and she shall be unclean seven days\" — she counts seven from the last birth.", + "12) \"seven days\": I might think either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"as the days of her menstrual flow.\" Just as in the instance of niddah (the days are consecutive), so, in the instance of childbirth.", + "13) \"as the days of her menstrual flow\": The days of her childbirth (tumah) are compared to the days of her niddah (tumah). Just as the days of her niddah (tumah) are not subject to zivah (genital discharge tumah), and the counting of seven (clean days of zivah) does not occur within them, so, the days of her childbirth (tumah) are not subject to zivah (tumah), and the counting of seven (clean days of zivah) does not occur within them.", + "14) (\"as the days of her menstrual) flow shall she be unclean\": including (in tumah) him who cohabits with her (during that period). (\"days…) of her flow shall she be unclean: including all of the nights (as in her niddah state). \"… her flow shall she be unclean\": including (her having three consecutive days of sightings) in her zivah state (out of eleven), and then giving birth, her not being clean until seven clean days (over and above the seven uncleanliness days for birth)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (\"And on the eighth day he shall circumcise the flesh of his foreskin.\") I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"the day\" — the day and not the night. This tells me (only) that one circumcised on the eighth day must be circumcised in the daytime. Whence do I derive the same for one who is circumcised on the ninth day or the tenth day or the eleventh day or on any other day? From \"and on the day.\"", + "2) A certain disciple said before R. Akiva: (\"and on the day\") must be stated (for a different reason, and cannot be used for the above derivation). For if it were written \"and she shall be tamei seven days and on the eighth he shall circumcise,\" I might think (that there is a combination here of) seven (for tumah) and eight (for circumcision), so that circumcision takes place on the fifteenth day. It must, therefore, be written \"and on the day\" (i.e., on the day after the seventh day). R. Akiva responded: \"You have dived into mighty waters and come up with a shard!\" Is it not already written (Bereshith 17:12): \"And at eight days old there shall be circumcised unto you every male throughout your generations!\"", + "3) \"and on the day\": We are hereby taught that all of the day is valid for circumcision, but \"the zealous are quick to do mitzvoth, as it is written (Bereshith 22:3): \"And Abraham rose early in the morning\" (for the binding of Isaac) \"and he (himself) saddled his ass.\" \"on the eighth day he shall circumcise,\" even on the Sabbath. And how am I to fulfill (Shemoth 31:14): \"Those who desecrate it shall die\"? With all of the other labors, other than that of circumcision. — But perhaps I am to fulfill \"Those who desecrate it shall die\" even with circumcision. And how am I to fulfill \"on the eighth day he shall circumcise\"? Except on the Sabbath. It is, therefore, written (to negate this) \"and on the day,\" (to connote) even on the Sabbath.", + "4) \"he shall circumcise the flesh of his foreskin\": though there be a leprous lesion upon it. How, then, am I to fulfill\" (Devarim 24:8): \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\"? Except in the instance of circumcision. — But perhaps I am to fulfill \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\" even with circumcision. And how am I to fulfill \"he shall circumcise the flesh of his foreskin\"? When there is no leprous lesion. It is, therefore, written (to negate this) \"the flesh,\" even if there is a leprous lesion upon it.", + "5) \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when (its being a mitzvah) is in doubt. \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child is a hermaphrodite. R. Yehudah says: A hermaphrodite countermands the Sabbath, and not circumcising (a hermaphrodite) is subject to kareth. \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child was born at twilight (of the Sabbath, it being possible that the birth was on Friday.) \"his foreskin\": Only when it is clearly (a mitzvah to circumcise) does circumcision countermand the Sabbath, and not when the child is born circumcised. For Beth Shammai say: It is necessary to cause the blood of the covenant to drip from him, and Beth Hillel say: It is not necessary.", + "6) R. Shimon b. Elazar says: Beth Shammai and Beth Hillel do not differ on the necessity of causing the blood of the covenant to drip from one who is born circumcised, it being possible that his foreskin is \"sunken.\" Where do they differ? In the instance of one who was proselytized circumcised. Beth Shammai say: It is necessary to cause the blood of the covenant to drip from him, and Beth Hillel say: It is not necessary.", + "7) \"And thirty days (and three days shall she abide in the blood of cleanliness\"): I might think, either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"thirty day\" (lit.) — Just as one day is consecutive, so are thirty. I might then think that the thirty are consecutive, but the three may be either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"and thirty days and three days\" — Just as the thirty are consecutive, so the three are consecutive. Why need \"thirty-three days\" be written? (i.e., Since we find that the cleanliness days for a female are doubled, those for a female being sixty-six (viz. Devarim 12:5), we understand that those for a male must be thirty-three.) I might reason: If for a female, for which the days of uncleanliness are many (fourteen), the days of cleanliness are many (sixty-six), than for a male, for which the days of uncleanliness are few (seven), how much more so should the days of cleanliness be many! It is, therefore, written \"thirty-three days.\" \"she shall abide\": to include a woman who experienced labor pains (and bleeding) in the midst of the eleven days (separating her niddah times) as being clean of zivah uncleanliness, (the assumption being that the bleeding was caused by the contractions and not by the zivah). I might think that she would likewise be clean if she experienced this in the midst of her niddah time; it is, therefore, written (Vayikra 12:2) \"(any blood that she sees) in (the time of) her niddah flow, she shall be unclean.\" (\"And thirty-three days she shall abide in) the blood of cleanliness\": Even if she sees blood (in that period) she is clean.", + "8) (Vayikra 12:4) \"All that is holy she shall not touch\": I might think even (second-) tithe, (which is called \"holy\" [viz. Vayikra 27:30]); it is, therefore, written (Vayikra 12:4)\" and into the sanctuary she shall not come.\" Just as (entering the sanctuary in a state of tumah) is liable to \"taking of the soul\" (kareth), so (eating) \"holy\" (terumah, in a state of tumah) is liable to \"taking of the soul\" (death at the hands of Heaven, viz. Vayikra 22:9), to exclude the tithe. — But perhaps: Just as one who enters the sanctuary in a state of tumah is liable to kareth, so one who eats \"holy\" in a state of tumah is liable to kareth, to exclude terumah, (which is liable to death at the hands of Heaven.) It is, therefore, written \"All that is holy,\" to include terumah. — But perhaps: Just as (eating) \"holy\" involves touching, so (entering) the sanctuary must involve touching (it). Whence is it derived (that he is liable for entering it even) if he does not touch it, (as when he enters in a box)? From \"and into the sanctuary she shall not come\" (— in any event). \"until the fulfillment of the days of her purification\": to include a woman who bears a female (in the prohibitions against entering the sanctuary and eating consecrated food)." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 12:5) \"And if a female she shall bear\": This tells me only of (a child that is clearly) a female. Whence do I derive the same for one whose sex is in doubt and for a hermaphrodite? From \"she shall bear.\" The criterion (for what follows) is the bearing (And since the sex here is in doubt, we assign her the days of cleanliness for a male, and the days of uncleanliness for a female.) \"then she shall be unclean shvuayim\": two weeks, fourteen days.", + "2) R. Yehudah b. Roetz was asked by his disciples: We hear \"shivim\" (\"seventy,\" for we follow the written form [without a vav after the beth]). Is it possible that she is unclean for seventy days? He answered: \"Tumah\" and \"taharah\" (cleanliness) are mentioned both in respect to a male and in respect to a female. Just as the days of her taharah (sixty-six) are double those for a male, so the days of her tumah (fourteen) are double those for a male. After they left, he went after them and said to them: What I told you was not really necessary, for we follow the spoken form (and not the written), but this is the reasoning behind it: \"Tumah\" and \"taharah\" are mentioned both in respect to a male and in respect to a female. Just as the days of her taharah are double those for a male, so the days of her tumah are double those for a male. — But perhaps go in this direction: A male, whose days of taharah are few (thirty-three), its days of tumah are few (seven). A female, whose days of taharah are many (sixty-six), how much more so should its days of tumah be few! It is, therefore, (to negate this) written: \"then she shall be unclean shvuayim\" (the spoken form), two weeks, fourteen days.", + "3) (Vayikra 12:5) \"and sixty days, etc.\": I might think, either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"sixty day\" (lit.) — Just as one day is consecutive, so are sixty. I might think that the sixty are consecutive, but the six may be either consecutive or scattered; it is, therefore, written \"and sixty days and six days.\" — Just as the sixty are consecutive, so the six are consecutive. Why need \"sixty-six days\" be written? (I would know that it is double the thirty-three of a male.) (For I would reason:) If for a male, for which the days of uncleanliness are few (seven), the days of cleanliness are few (thirty-three), then for a female, for which the days of uncleanliness are many (fourteen), how much more so should the days of cleanliness be few. It is, therefore, written \"and sixty-six days she shall abide.\" ", + "4) \"she shall abide in the blood of cleanliness\": to include one who travails (and bleeds) in the midst of the eighty (days) for a female, (where a child remains in the womb two and a half months after the birth of another, one being fully formed in the middle of the seventh month and the other at the end of the ninth) — All the blood that she sees (during that two and a half month period) is clean, until the child is born, (at which time she assumes birth uncleanliness). R. Eliezer rules that it is unclean. They said to R. Eliezer: If in a place where we are stringent, (ruling tamei [zivah tumah]), with a relaxed blood flow — before the birth — we are lenient, (ruling tahor) with a relaxed blood flow — after the birth (in the days of cleanliness) — then, in a place where we are lenient, with a constricted blood flow — before the birth — (if she were in her zivah period and she bled because of the child) — how much more so should we be lenient with a constricted blood flow after the birth! He responded: \"It is sufficient that what is derived a fortiori (constricted bleeding within the \"fulfillment\" [melos] period) be like that which it is derived from\" (constricted bleeding before the birth). In what respect were they lenient with her? In respect to the tumah of zivah; but she remains tamei with the tumah of niddah. They responded: We will answer you with different terminology, (which is not open to your objection), viz.: If in a place, where we are stringent with a relaxed blood flow — before the birth — we are more lenient with a constricted blood flow than with a relaxed one, then, in a place where we are lenient with a relaxed blood flow — after the birth — how much more so should we be lenient with a constricted one! He responded: Even if you answer me the whole day, \"It is sufficient that what is derived a fortiori be like that which it is derived from.\" Just as in the instance of the first constriction, she sustains the tumah of niddah, so, in the instance of the second constriction, she sustains the tumah of niddah. \"in the blood of cleanliness\": Even if she sees (blood), she is clean." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 12:6) (\"And when the days of her purification are fulfilled (melos), for a son or for a daughter, she shall bring a lamb in its first year for a burnt-offering, and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering, to the door of the tent of meeting, to the Cohein.\") \"when they are fulfilled\": She does not bring it in the midst of melos; if she does, she has not fulfilled her obligation. I might think that she may not bring it in the midst of melos (for this birth, even) for (the unfulfilled obligations for) previous births; it is, therefore, written \"she shall bring.\" \"for a son\": she is liable for each son. \"for a daughter\": she is liable for each daughter. \"or for a daughter\": to include a woman who miscarried on the eve of the eighty-first day (of melos for a girl) as being liable for an offering, in accordance with the view of Beth Hillel. For Beth Shammai exempt her from an offering (for the miscarriage, even though it took place after melos [the end of the eightieth day]. For since an offering cannot be offered at night, it is considered as if it took place in the midst of melos). Beth Hillel queried Beth Shammai: How is the night preceding the eighty-first day different from the eighty-first day itself? (Furthermore,) if the former is equivalent to the latter for purposes of tumah (i.e., niddah), why should it not be so for purposes of an offering? Beth Shammai responded: No, if this is true of the eighty-first day, it is because she arrived at a time that she could bring an offering (for her first birth). Would you say the same for the night preceding the eighty-first day, when she has not arrived at a time that she can bring an offering? Beth Hillel: But this is refuted by the instance of a woman's miscarrying on the eighty-first day that falls on a Sabbath, in which instance she is liable for an offering even though that day (Sabbath) is not fit for an offering! Beth Shammai: No, for in that instance, even though it is not fit for an individual offering, it is fit for a communal offering, as opposed to the instance of a woman's miscarrying on the night preceding the eighty-first day, the night being fit neither for an individual offering nor for a communal offering.", + "2) And blood (i.e., your argument from tumah) is no refutation, for if a woman miscarries in the midst of melos, her blood is tamei and yet she is exempt from an offering (so that there is no necessary correction between the two). Beth Hillel said to them: \"or for a daughter\": to include a woman who miscarried on the eve of the eighty-first day (of melos for a girl) as being liable for an offering.", + "3) \"she shall bring a lamb in its first year for a burnt-offering\": its first year, and not a calendar year. \"and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering\": either one, (but not a beast at all). \"for a sin-offering\": and not a beast for a sin-offering. For does it not follow (that he should be able to bring a beast as a sin-offering), viz.: If in a place (e.g., a rich leper, a clean Nazirite or a high-priest on Yom Kippur) where a bird sin-offering with a beast burnt-offering are not kasher, a beast sin-offering with a beast burnt-offering are kasher, here, where a bird sin-offering with a beast burnt-offering are kasher, how much more so should a beast sin-offering with a beast burnt-offering be kasher; it is, therefore, written \"and a pigeon or a turtle-dove for a sin-offering\" — either one, (but not a beast at all). \"to the door of the tent of meeting to the Cohein\": We are hereby taught she tends to them and brings them to the door of the tent of meeting to the Cohein.", + "4) (Vayikra 12:7) (\"And he shall offer it before the L–rd and make atonement for her, and she shall be cleansed from the source of her blood. This is the law for her who bears, whether a male or a female.\") \"And he shall offer it\": What is the intent of this? I might think that since two are required both are indispensable (for her purification); it is, therefore, written \"And he shall offer it\" — one is indispensable; the other, not. Still, I would not know which. \"And he shall make atonement\" tells me that just as we find in all instances that atonement is effected through the sin-offering; here, too, atonement is effected through the sin-offering.", + "5) \"and she shall be cleansed\": to eat of the sacrifices. \"from the source\": We are hereby taught that all the blood that she sees (which makes her tamei) comes only from the source (i.e., the womb). \"her blood(s)\": Numerous bloods are tamei in her: red, black, bright colored crocus, the color of earth-water, and the color of wine diluted with water. Beth Shammai says: Also the color of fenugrec water and of the water of roast meat. Beth Hillel rules these tahor. \"the law for her who bears\": We are hereby taught that she brings one offering for numerous deliveries (within the counting period of the first). How so? If a woman gave birth and then miscarried within the eighty days for a girl, and she again miscarried within the eighty days for a girl, and, likewise, if one miscarried twins (at different intervals), she brings (only) one offering, (for the second). R. Yehudah says: she brings for the first, but not for the second; for the third, but not for the fourth. I might think even after the melos; it is, therefore, (to negate this) written \"This\" (is the law for her who bears\").", + "6) A woman who has upon her a safek (a doubt) of five births (as when she miscarried and it is not known what) or a safek of five zivoth (as when she saw three days but does not know whether in her niddah days or in her zivah days), she brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are not binding upon her). (If she has upon her) five definite births or five definite zivoth, she brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are binding upon her. It once happened that bird-couples rose in Jerusalem to (the price of) a golden dinar, at which R. Shimon b. Gamliel said: (\"I swear by) this Temple that they will be (sold) for silver dinars,\" whereupon he entered beth-din and taught: A woman who has upon her five definite births or five definite zivoth brings one offering and eats of the sacrifices, and the others are binding upon her — whereupon the price fell on that day to (two) bird couples for two revi'ith (of a silver dinar for one)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) I might think that also for birth and for zivah (uncleanliness) she brings one offering; it is, therefore, (to negate this) written \"This (is the law for the woman who bears\") (to exclude zivah from that offering). \"whether a male or a female\": to include a miscarriage of a sandal (a flat abortion), or a placenta, or an articulated sac. (Vayikra 12:8): \"And if she has not means enough for a lamb\": We do not tell her to borrow and not to ply her trade. If she has enough for a lamb but not for (its accompanying) needs, whence is it derived that she brings a pauper's offering? From \"enough for a lamb,\" (connoting all that is necessary for a lamb).", + "2) \"then she shall take two turtle-doves or two young pigeons\": She brings two and not three (i.e., and not an additional one for the lamb that she brings if she is rich). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: She brings from what she can afford, and a leper brings from what he can afford. Just as a (rich) leper brings one for one (a he-lamb for a burnt-offering and a ewe-lamb for a sin-offering, and, if he cannot afford that, two turtle-doves; one for a sin-offering, the other for a burnt-offering), she, too, brings one for one. — But, perhaps go in this direction: She brings from what she can afford, and tamei mikdash (one who eats consecrated food or enters the sanctuary) brings from what he can afford. Just as tamei mikdash brings two for one, (a rich man, a ewe-lamb for a sin-offering, and a poor man two turtle doves, one for a sin-offering and one for a burnt-offering, she, too, brings two for one. Let us see to what she is most similar. We derive one lacking atonement (a woman after childbirth) from one lacking atonement (a leper), and this is not to be refuted by tamei mikdash, who is not lacking atonement (i.e., even though he must bring an offering, he may still eat consecrated food before then) — But, perhaps go in this direction: We derive one (a woman after childbirth) whose \"poor man\" does not bring a beast (for a guilt-offering) from one (tamei mikdash) whose \"poor man\" does not bring a beast, and this is not to be refuted by a leper, whose \"poor man\" does bring a beast. It is, therefore, written \"then she shall take two turtle-doves or two young pigeons.\" She brings two and not three.", + "3) \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering\": Wherever a sin-offering is being replaced (by a bird, as in the case of tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering\" (viz. Vayikra 5:7), and here, where a burnt-offering is being replaced, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Wherever it (the bird-offering) comes for a sin, (as in tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering.\" Here, where it does not come for a sin, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Wherever two (birds) come in place of a sin-offering, (as in tamei mikdash), \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering.\" Here, where two do not come in place of a sin-offering, \"burnt-offering\" precedes \"sin-offering.\" Variantly: What is the intent of \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering\" (when in the other instances \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering\")? Because in the instances where \"sin-offering\" precedes \"burnt-offering,\" if he brings the sin-offering first, he must bring the burnt-offering of the same kind (pigeon or turtle-dove) as the sin-offering — whence is it derived that if (in our instance) she brought the burnt-offering first, she must bring the sin-offering of the same kind as the burnt-offering? From \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering.\" Variantly: If she brought a turtle-dove for her sin-offering and a pigeon for her burnt-offering, she \"doubles\" and brings a turtle-dove for her burnt-offering. If she brought a turtle-dove for her burnt-offering and a pigeon for her sin-offering, she \"doubles\" and brings a pigeon for her burnt-offering, (the sin-offering serving as the criterion, for it is it which effects atonement). Ben Azzai says: We follow the first (as per the first variant). \"one for a burnt-offering and one for a sin-offering and the Cohein shall make atonement for her\": We are hereby taught (by the proximity of \"sin-offering\" to the next word \"vechiper\" [atonement]) that it is the sin-offering which effects atonement. \"and she shall be clean\": to eat of the sacrifices." + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 13:1) (\"And the L–rd spoke to Moses and to Aaron, saying: (Vayikra 13:2) A man, if there shall be in the skin of his flesh se'eth or sapachath or bahereth, and it become in the skin of his flesh a plague-spot of leprosy, then he shall be brought to Aaron the Cohein or to one of his sons, the Cohanim.\") \"if there shall be in the skin of his flesh\": What is the intent of this (\"shall be\" rather than \"is\")? Because it is written (Vayikra 13:38) \"And a man or a woman, if there be in the skin of their flesh white beharoth … he is clean,\" this tells me only of beharoth which did not arrive at the status of maroth (\"appearances\" [of plague-spots]) viz.: plague-spots (negaim) which appeared in a non-Jew before he became a proselyte (even though it remained the same after his conversion; (a plague-spot) in a fetus before it was born (which could not be inspected by the Cohein in utero, and which remained the same after birth); in a crease (in the flesh) which was (later) revealed (when the flesh became taut); in the head and the beard (which appeared when he became bald); in a \"rebellious\" boil or burn or inflammation — (All of these are clean even though they are now \"maroth,\" because when they originated they were not susceptible of inspection by the Cohein. What is their status) if their appearance changes, either lessening or deepening in intensity? R. Elazar b. Azaryah says: It is clean, (for though it changed in appearance, it still originated from the first, non-inspectable plague-spot). R. Elazar b. Chasma says: If of lesser intensity, it is clean (being a \"waning\" of the original plague-spot); if of deeper intensity, it is to be inspected anew, (being considered a new plague-spot). R. Akiva says: Whether of lesser or deeper intensity it is to be inspected anew. (And) it is in this connection that it is written \"A man, if there shall be\" (connoting a change [i.e., deeper or lesser intensity] from a pre-existing condition).", + "2) \"if there shall be\": from this pronouncement on, (and not what may have existed before it, (their being in this respect like a proselyte before conversion [see above]). — (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: Zavim (those with a genital discharge) are tamei, and (those with) negaim are tamei. Just as (tumah) does not obtain with zavim before the pronouncement, so, it does not obtain with negaim before the pronouncement.", + "3) (And it also follows) a fortiori, viz.: If tumah does not obtain before the pronouncement, with zavim, whose tumah and taharah are determined by all men (and not only Cohanim), it certainly does not obtain before the pronouncement with negaim, whose tumah and taharah is determined only by a Cohein! — No, this (that tumah does not obtain before the pronouncement) may be so with zavim, who do not become tamei by accident (i.e., through some external cause, like eating, drinking, jumping and the like), as opposed to (those with) negaim, who do become tamei by accident (i.e., if the nega originates through a burn or the like). (We would think that) since this is so, they (negaim) would be tamei before the pronouncement. It is, therefore, written \"if there shall be,\" from the pronouncement on.", + "4) (Vayikra 13:2) (\"A man, if there be in the skin of his flesh se'eth or sapachath or bahereth, and it shall be in the skin of his flesh a plague-spot of leprosy, then he shall be brought to Aaron the Cohein or to one of his sons, the Cohanim.\") \"in the skin of his flesh\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 13:3) \"and hair in the plague-spot had turned white,\" I would think that this denotes only a site where white hair can grow. Whence would I derive (for inclusion) even a site where white hair cannot grow (like the palm of the hand)? From (the redundant) \"in the skin of his flesh.\" \"se'eth\": This is (the distinct plague-spot known as) \"se'eth.\" \"bahereth\": This is (the distinct plague-spot known as) \"bahereth.\" \"sapachath\": This is an adjunct to (i.e., a lesser form of) se'eth, and its appearance is of lesser depth than that of bahereth. What is signified by \"se'eth\"? A \"rising,\" as the appearance of a shadow, which seems higher than that of the sun. What is signified by (Vayikra 13:3) \"deeper\"? As the appearance of the sun, which seems deeper than that of the shadow. What is signified by \"sapachath\"? \"adjunct,\" as it is written (I Samuel 2:36) \"Join me ('sefacheini'), I pray you, to one of the priests' offices.\" \"and it shall be\": (We are hereby taught [by its being written \"and it shall be\" rather than \"and they (se'eth, sapachath, and bahereth) shall be\"]) that they combine with each other for purposes of negation (of leprosy), confirmation, and quarantine. \"in the skin of his flesh\": in (i.e., relative to) the skin of the flesh of the observed. In this connection it was stated: A very bright spot seems dull in a (light-complected) German, and a dull spot in an Ethiopian seems bright.", + "5) R. Yishmael says: The children of Israel (\"may I be an atonement for them\") are like the eshkeroa (the box-tree), neither black nor white but intermediate. R. Akiva says: The painters have dyes by which they paint figures that are black, white, or intermediate. (In the inspection of a plague-spot) the intermediate dye is brought and placed around the outside (of the plague-spot) and gives the appearance of \"intermediate.\" R. Yehudah says: One verse (I Samuel 2:2) states \"in the skin of his flesh\" and another (I Samuel 2:3) \"in the skin of the flesh.\" We are hereby taught that plague-spots are inspected with leniency and not with stringency. The German is inspected relative to his flesh, for leniency — thus, in the skin of his flesh,\" and the Ethiopian, through the intermediate (dye), for leniency — thus, \"in the skin of the flesh.\" And the sages say: Both (are inspected) through the intermediate (dye).", + "6) \"and it shall be … a plague-spot (lenega)\": We are hereby taught (that in order for it to qualify as a plague-spot) it must give him pain, (this being the connotation of \"nega\"). And whence do we derive that others, too, when they witness his pain, must, likewise, \"feel\" his pain? From \"lenega.\" The (redundant) \"leprosy\" indicates that it must be (at least) the size of a garis (a bean). (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow? viz.: \"timei\" is written here (I Samuel 2:3), and \"timei\" is written in respect to michyah (I Samuel 2:25). Just as there, the size of a garis; here, too, the size of a garis.", + "7) — No, this may be so of michyah, whose middle must be the size of a lentil, as opposed to \"white hair\" (I Samuel 2:3), the site of which need not be of any prescribed size; it is, therefore, written \"the size of a garis.\"", + "8) \"then he shall be brought to Aaron\": This tells me only of Aaron himself. Whence do I derive (the suitability of) another Cohein? From \"the Cohein.\" Whence do I derive (the suitability [for inspection] of) blemished (Cohanim)? From \"his sons\" (even though they may not perform the sacrificial service). I might then think that even chalalim (those unfit for the priesthood) are included? It is, therefore, written \"the Cohanim,\" excluding chalalim. And whence do I derive (the validity of) any Jew (in the absence of a Cohein? From \"or to one (of his sons\").", + "9) If in the end all Jews are included (for inspection), why is it written \"of his sons, the Cohanim\"? To teach that the pronouncement of \"tumah\" and \"taharah\" must be made by a Cohein. How is this effected? An Israelite sage inspects the plague-spots and says to the Cohein, even if he himself is unversed (in their inspection): Say \"tamei,\" and he says \"tamei\"; say \"tahor,\" and he says \"tahor.\" Variantly: What is the intent of \"or to one of his sons, the Cohanim\"? Because it is written (Devarim 21:5): \"And by their word (that of the Cohanim) shall every contention and every plague-spot be (ruled upon)\" — Contentions are hereby compared to plague-spots. Just as plague-spots are adjudicated in the daytime, so, contentions are to be adjudicated in the daytime.", + "10) Just as contentions (are to be adjudicated) not by kin, plague-spots, too, not by kin. — But perhaps just as contentions by three (judges), plague-spots, too, by three! And, what is more, it follows a fortiori, viz.: If money matters (are adjudicated) by three, how much more so must (matters affecting) his \"body\" be (adjudicated) by three! It must, therefore, be written \"or to one of his sons, the Cohanim\" — only one inspects the plague-spots." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 13:3) (\"And the Cohein shall see the plague-spot in the skin of the flesh. If hair in the plague-spot has turned white, and the appearance of the plague-spot is deeper than the skin of his flesh, then it is a plague-spot of leprosy; and the Cohein shall see it and he shall declare him unclean.\") \"and the Cohein shall see the plague-spot\": His eyes should be intently upon it when he inspects it. \"in the skin of the flesh\": intermediate (i.e., even if he is an Ethiopian, he is seen as \"intermediate\" [viz. Chapter 1:5]). \"in the skin of the flesh\": He should inspect all the flesh with it as one (to see if it has spread). R. Yossi b. R. Yehudah says: The nega must be outside the skin of the flesh, right next to it, so that it lends itself to spreading. For if it were right next to the head, the beard, or a \"rebellious\" boil or burn or inflammation (viz. Chapter 1:1), it would not be tamei. ", + "2) \"If hair in the plague-spot\": at least two hairs. \"in the plague-spot\": to include (as tamei) a hair rooted in the nega and lying outside of it; to exclude a hair rooted outside the nega and lying in it. \"has turned white\": and not (if it was white) before (the appearance of the plague-spot). From here they ruled: If the bahereth preceded the white hair, he is tamei; if the white hair preceded the bahereth, he is tahor; if there is a doubt (as to which preceded which), he is tamei. R. Yehoshua says: It is \"dim\" (and he is to be quarantined).", + "3) \"If the hair in the plague-spot has turned white\": From here they ruled: (If there were) two hairs, their roots (\"in the plague-spot\") black and their tops white, he is tahor; their roots white and their tops black, he is tamei. How large must the white be (to render him tamei)? R. Meir says: Any size. The sages say: The standard size (i.e., large enough for the scissors to cut). R. Meir says: Men should not think that they are judged by the whole hair, but if the root of the hair (\"in the plague-spot\") is white, he is tamei; and if it is not white, he is tahor.", + "4) \"has turned white\": and not red, and not green, and not black. I would exclude all of these, but not yellow. And I would derive it a fortiori, viz.: If white hair, which is not a sign of tumah in a netek (a scall, viz. 13:30), is a sign of tumah in a nega, then yellow hair, which is a sign of tumah in a netek (viz. 32), how much more so should it be a sign of tumah in a nega! It is, therefore, written: \"white hair,\" and not yellow.", + "5) \"and the appearance … is deeper\": but in actuality it is not deeper. \"the appearance of the plague-spot is deep\": but not the appearance of the white hair. \"the appearance of the plague-spot\": to include a fourth appearance (viz. Chapter 1:4). \"it is a plague-spot of leprosy\": There is no fifth appearance.", + "6) \"a plague-spot of leprosy and he shall see it\": What is the intent of this? From (Vayikra 15:11) \"And the Cohein shall declare him tamei; he shall not quarantine him\" we learn that a confirmed leper is not to be quarantined.", + "7) Whence is it derived that a quarantined leper is not to be confirmed, that a quarantined leper is not to be quarantined (i.e., his quarantine is not to be applied to a second plague-spot), and that a confirmed leper is not to be confirmed (i.e., his confirmation is not to be applied to a second plague-spot)? From \"he shall not quarantine him for he is tamei\" — Everyone who has been called tamei is not to be attended (for new eruptions within that period).", + "8) I might think that (if both negaim originated together, the second arising before he had been quarantined for the first, etc.) he could not say: You are quarantined for this one and confirmed for this one, confirmed for this one and quarantined for this one, quarantined for this one and quarantined for this one, confirmed for this one and for this one — it is, therefore, written \"a nega … and he shall inspect it\"; \"tzara'ath and he shall inspect it\" (connoting that he inspects both at the same time [as in the above]). \"and he shall see it\": all as one. If it were at the tip of his nose, slanting in both directions, (so that he could not inspect the whole nega at the sighting), at the tip of his finger, slanting in both directions, he is not tamei.", + "9) From here they ruled: There are twenty-four limb tips in a man which (because they cannot be observed in one sighting) do not become tamei by reason of michyah (viz. Vayikra 13:10): the finger tips of hands and feet, the ear tips, the nose tip, the membrum tip, and the breast tips in a woman. R. Yehudah says: also those of a man. R. Elazar says: Yevuloth, dildulim, and masmeroth (types of warts) are not tamei by reason of michyah (because they cannot be observed in one sighting).", + "10) \"and he shall declare him unclean\": \"him,\" and not one who tears the tumah signs out of his plague-spot before he comes to the Cohein. R. Akiva said: I asked R. Gamliel and R. Yehoshua going to Nadvad: (If he did so) in the midst of his quarantine what is the halachah? They answered: We have not heard it. But we did hear that (if he did so) before coming to the Cohein he is tahor; after his confirmation, he is tamei. I began to bring them proofs why it is that before he came to the Cohein he is tamei. It is not because the Cohein did not see the tumah signs, (for even if he did see them but did not pronounce him tamei, he is tahor). Even (if he did so) in the midst of his quarantine, he is tahor until the Cohein pronounces him tamei. Variantly: They said to me: You have said well. When does he (one who tore out his tumah signs after his confirmation) become tahor? R. Elazar says: when he develops another plague-spot and is cleared of it, (this indicating that the first nega, too, would have healed, as this one did.) The sages say: when it (the second nega) sprouts (and covers) all (the skin or the first nega; see 13:12), or when his plague-spot diminished in size to less than a garis (before he cut the tumah signs, in which instance he does not become tamei in the first place.) " + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 13:4) (\"And if it is a white bahereth in the skin of his flesh, and its appearance is not deeper than the skin, and its hair has not turned white, then the Cohein shall quarantine the plague-spot for seven days.\") This tells me only of a white bahereth. Whence do we derive for inclusion a (white) se'eth? From (Vayikra 13:10) \"a white se'eth.\" Whence are other (white) appearances derived? From \"And if a bahereth.\"", + "2) I might think that just as it (bahereth) is third in order of the verse (Vayikra 13:2), it is third in order of appearance (i.e., of brightness); it is, therefore, written \"white.\" It is white and there is no (white) above it in brightness. And what is its whiteness like? Like (the whiteness of) snow, as it is written (Bamidbar 12:10) \"And, behold, Miriam was as leprous as snow.\"", + "3) I might think that every appearance of snow is tamei and that all other appearances are tahor. It is, therefore, written (Vayikra 13:39) \"It is a bohak (brightness) … it is clean\": It is clean, but everything above it (in brightness) is tamei.", + "4) From here they ruled: The appearances of negaim are two, which are four: Bahereth is bright as snow. Second to it (in brightness) is the plaster of the Temple (walls). Se'eth is (bright) as the membrane of an egg. Second to it is (the brightness of) white wool. These are the words of R. Meir. The sages say: Se'eth is (bright) as wool. Second to it is the membrane of an egg.", + "5) The variation of snow (in a nega) is like wine mixed with snow. The variation of plaster is like blood mixed with milk. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"adamdam\" (reddish) in both (viz. Vayikra 13:24) is like wine mixed with water; but that of snow is more intense, and that of plaster, duller.", + "6) R. Chanina, the adjutant high-priest, says: The appearances of plague-spots are sixteen. R. Dossa b. Hyrcanus says: They are thirty-six. Akavya b. Mehalalel says: They are seventy-two. R. Yossi said: R. Yehoshua b. R. Akiva asked R. Akiva: Why did they say \"The appearances of negaim are two, which are four\"? R. Akiva: If not, what should they say? R. Yehoshua: They should say: From the membrane of an egg and above it (in brightness) is tamei. R. Akiva: To teach us that they combine with each other (to form the prescribed size for tumah). R. Yehoshua: Then let them say: Everything from the membrane of an egg and above (in brightness), and they combine with each other. R. Akiva: To teach us that if one is not expert in them and in their names he should not inspect negaim.", + "7) \"and its hair has not turned white\": its hair and not the hair of its michyah (a kind of scar, viz. 13:24). How so? If the bahereth were the size of a garis, and in it a michyah the size of a lentil, and a white hair in the midst of the michyah — if the michyah leaves, it is tamei by reason of white hair; if the white hair leaves, it is tamei by reason of michyah. R. Shimon rules it tahor because it is not the bahereth that turned the hair white, (but the michyah). They said to him: Is it not written (3) \"if hair in the plague-spot has turned white\"? It is a plague-spot, in any event.", + "8) \"and its hair has not turned white\": and not the hair of part of it. How so? A bahereth and its michyah is a garis, and there is white hair in the midst of the bahereth — if the michyah leaves, it is tamei by reason of white hair; if the white hair leaves, it is tamei by reason of michyah. R. Shimon rules it tahor because it is not a bahereth the size of a garis that turned it white, (its michyah having rendered it less than a garis). And all agree that if there is in the site of the white hair the size of a garis (aside from the michyah), it is tamei.", + "9) \"and its hair has not turned white, then he shall quarantine\" — the black hair does not detract (from the required tumah size of the bahereth, for which reason he must be quarantined). The disciples asked R. Yossi: If there were a bahereth with black hair in it, do we suspect that it detracts from its (required tumah) size of a garis? He answered: If there were a bahereth with white hair in it do we suspect that it detracts from its size of a garis! (Why, then, should we suspect so for black hair?) The disciples: If they said so for white hair, which is a sign of tumah, should we say so for black hair which is not a sign of tumah? R. Yossi: In an instance of ten white hairs, where only two are signs of tumah, do we suspect that the remaining ones detract from the bahereth's (required tumah) size of a garis? The disciples: No, but that may be so with white hair, which is of the kind that becomes tamei. Would you say the same for black hair, which is not of the kind that becomes tamei? R. Yossi: Even black hair turns into the kind which becomes tamei, and, (if this does not suffice for you), it is written \"and its hair has not turned white, then he shall quarantine\" — the black hair does not detract (from the required tumah size of a garis). \"then the Cohein shall quarantine the plague-spot for seven days\" — to begin with." + ], + "Chapter 2*": [ + "1) (Vayikra 13:5) (\"And the Cohein shall see him on the seventh day. And if the plague-spot appears as it did before, if it did not spread in the skin, then the Cohein shall quarantine him for a second seven days.\") \"on the seventh day\": I might think either in the daytime or at night. It is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "2) I might think that all of the inspections of the day are kasher. It is, therefore, written (Vayikra 13:12): \"to all the sight of the eyes of the Cohein.\" Just as with the Cohein — except when the light of his eyes has dimmed, so with the day — except when the light of the day has dimmed.", + "3) From here they ruled: Plague-spots are not inspected in the early morning or at twilight or inside the house or on a cloudy day, for then what is dull appears bright; and not at mid-day, for then what is bright appears dull. When are they inspected? On the third, fourth, fifth, seventh, eighth, and ninth hours. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: On the fourth, fifth, eighth, and ninth hours. R. Yossi says: On the fourth, fifth, ninth, and tenth hours, but I accept the words of the great one (R. Yehudah).", + "4) \"and if the plague-spot appears as it did before\": For if the nega was bright and it dimmed, (it is as if it was never bright); if it was dim and it brightened, it is as if it never dimmed (and he must be quarantined again, for it is regarded as appearing as it did before [unless it changes to the extent that it leaves the category of \"the four appearances,\" viz. Section 2:4]). \"and the plague-spot has not spread\": For if it contracted and it spread, (it is as if it never contracted); and if it spread and contracted, it is as if it never spread. \"then the Cohein shall quarantine for a second seven days\": We are hereby taught that the seventh day is part of the count, both for what precedes (i.e., it is the last of the first seven) and for what follows (i.e., it is the first of the second seven). (Vayikra 13:6) (\"And the Cohein shall see him on the seventh day again. If the plague-spot is dim, and the plague-spot has not spread on the skin, then the Cohein shall declare him clean; it is a mispachath (a kind of clean plague-spot). And he shall wash his clothes and he is clean.\") \"And the Cohein shall see him on the seventh day again\": The Cohein who sees him the first time sees him the second time; and if he died, a different Cohein sees him.", + "5) \"If the plague-spot is dim\": I might think below (the brightness of) the four appearances; it is, therefore, written \"the plague-spot,\" i.e., it is still a plague-spot. If \"the plague-spot\" (alone were written), I might think, as its (original) appearance. It is, therefore, written \"and, behold, it is dim.\" How so? It is dimmer than its original appearance, but not below (all of) the four appearances (and even so he is declared tahor).", + "6) \"and it is dim\": If it were bright (in the beginning), and it became dim (i.e., the dimmest of the four plague-spots), it is as if it were never bright (and he is declared tahor). \"the plague-spot\": If it were dim (in the beginning), and it became bright (even as snow), it is as if it were never dim (and it [along with the above], is regarded as \"appearing as it did before\" [viz. Vayikra 13:5], and he is tahor).", + "7) \"has not spread\": If it had diminished (to less than the size of a garis) and then spread (to its appearance of the previous sighting), it is as if it had never diminished (and is regarded as \"appearing as it did before,\" and he is tahor). \"the plague-spot\": If it had spread and then diminished (to its appearance at the previous sighting), it is as if it had never diminished (and is regarded as \"appearing as it did before,\" and he is tahor).", + "8) If they (i.e., the essential words) have been stated in relation to the first week (Vayikra 13:5), why need they be restated in relation to the second week (Vayikra 13:6)? (i.e., let it simply be written \"And the Cohein shall see it on the seventh day again and he shall declare him clean\"?) — Because if a plague-spot in a garment remains unchanged the first week, it (the garment) is quarantined; and if it remains unchanged the second week, it is burned (see Vayikra 13:50-52). But if a plague-spot in a man remains unchanged the first week, he is quarantined; and if it remains unchanged the second week, he is declared tahor. (And if this were not clearly spelled out in 13:6, we would say that as a garment in those circumstances is burned at the end of the second week, so a man in those circumstances is to be declared tamei at the end of the second week. [And we would understand \"And the Cohein shall declare him clean\" as applying to an instance in which he was healed of the plague-spot]). It must, therefore, be spelled out in both the first week and the second week.", + "9) \"Then the Cohein shall declare him clean; it is a mispachath,\": even though its appearance did not change (i.e., even if it did not leave the category of the four appearances, but only changed from its appearance to a different one.) I might think (that it is a mispachath) even if it (part of the garis) left (after he was declared tahor) and returned. It is, therefore, written \"it is a mispachath\" (and not a returned garis). What should be done with it? R. Yehudah says: It is to be inspected as in the beginning, and the sages rule it to be tahor.", + "10) \"and he shall wash his clothes\": so that he not (render things) tamei (by entering a house). \"and he is clean\": He does not require letting his hair grow long, and rending his garments, and shaving his hair, and birds. \"and he shall wash his clothes\": I might think that he is thereby \"dismissed.\" It is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"and if it shall spread, etc.\" he is tamei.\"", + "11) This tells me (that he is tamei) only (if it spreads in) its (original) appearance. Whence do I derive the same for (its spreading) not in its (original) appearance? From \"spread it shall spread\" (— in any event).", + "12) Whence is it derived that if he were confirmed (as tamei) through a spreading, and the spreading left, and then it returned — and, similarly, (through) white hair and michyah (see Vayikra 13:24) — whether in the end of the first week, the end of the second week, or after his exemption (from tumah) — that he reverts to his original status (of tumah)? From \"and if spread it shall spread.\"", + "13) I might think that the spreading imparts tumah in the beginning, (before the quarantine); it is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"after he has shown himself to the Cohein.\" I might think that if the Cohein sees it spreading (the first time he sees him), he should address himself to it (in the context of the laws of spreading); it is, therefore, written (Vayikra 13:7) \"for his cleansing\" — He does not address himself to it (the spreading) until he sees him (for the purpose of bringing him) from a state of tumah to a state of taharah (i.e., the second time he sees him, as opposed to the first time, when he is not yet in a state of tumah). (Vayikra 13:7) \"then he shall show himself a second time to the Cohein.\": The Cohein who sees him the first time sees him the second time; and if he died (in the interim), a different Cohein sees him.", + "14) (Vayikra 13:8) (\"And the Cohein shall see: If the mispachath has spread in the skin, then the Cohein shall declare him unclean. It (the mispachath) is leprosy.\") This comes to teach us about the spreading that it is tamei only with four appearances, those with which the um (the original spot) becomes tamei.", + "15) And does this not follow, viz.: The um becomes tamei and the spreading becomes tamei. Just as the um becomes tamei only with four appearances, so the spreading becomes tamei only with four appearances.", + "16) — But why not go in this direction? viz.: White hair is a sign of tumah, and spreading is a sign of tumah. Just as white hair is tamei with all appearances of white, (even those below the brightness of the four appearances), so spreading is tamei with all appearances of white!", + "17) Let us see what it (spreading) most closely resembles. We derive a thing (spreading) which causes tumah in all plague-spots (those of house, garments, and men) from a thing (the um) which obtains in all plague-spots, and this is not to be refuted by white hair, which des not obtain in all plague-spots (but only in the skin of the flesh). — But why not go in this direction? viz.: We derive a thing (spreading) which is a sign of tumah, from a thing (white hair) which is a sign of tumah, and this is not to be refuted by the um, which (in itself is not a sign of tumah). It is, therefore, written \"Then the Cohein shall declare him unclean; it is leprosy\" — it becomes tamei only with the four appearances (of leprosy). \"It (becomes tamei\") — to exclude a spreading of bohak (\"glistening white,\" not directly related to the leprosy)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 13:9) (\"A plague-spot of leprosy, if it be in a man, then he shall be brought to the Cohein. (Vayikra 13:10) And the Cohein shall see, and, behold, a white se'eth in the skin, and it has turned the hair white, and the healthiness (michyah) of living flesh within the se'eth\"): \"a plague-spot of leprosy\": What is the intent of this? From \"and, behold, a white se'eth\" we learn that a se'eth becomes tamei with a michyah. Whence do we derive the same for the other appearances? (From \"a plague-spot of leprosy.\") — But does this not follow (even without the verse)? viz.: If we find all of the other appearances to be similar to se'eth vis-à-vis becoming tamei through white hair, let them be similar to se'eth vis-à-vis becoming tamei through michyah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If all of the appearances are similar to se'eth to become tamei through white hair, which does not confer tumah in karachath (back of the head) and gabachath (front of the head, viz. Vayikra 13:42-43), how much more so should they be similar to se'eth to become tamei through michyah, which does confer tumah in karachath and gabachath! — No, if all of the other appearances are similar to se'eth to become tamei through white hair, it is because white hair confers tumah in shechin (boils) and michvah (burns). Should they then be similar to se'eth to become tamei through michyah, which does not confer tumah in shechin and michvah! It must, therefore, be written \"a plague-spot of leprosy\" (to tell us that they do become tamei through michyah. And just as a se'eth is an um (a generator of leprosy), so is a bahereth an um. And whence do we derive the same for the other appearances? From the same a fortiori argument (as above) and from the same answer, viz. (It is derived) from \"a plague-spot of leprosy.\"", + "2) \"if it be\": from the pronouncement on (see Section 1:2). \"in a man\": to include the plague-spot appearing in all of the man — that the michyah makes him tamei (i.e., even though if all of the man turned white he is tahor (viz. Vayikra 13:13), still, if there is a michyah in the plague-spot, he is tamei because of the michyah.) Now (why is a verse needed to tell me this?) does it not follow a fortiori? viz.: If a michyah causes tumah in a small bahereth (the size of a garis), how much more so does it cause tumah in a large bahereth (which covers his entire body! — No, this may be true of a small bahereth, which is a sign of tumah. Would you then say the same for a large bahereth, which is not a sign of tumah! Since it is not a sign of tumah, (we would say that) a michyah should not cause tumah in it. It must, therefore, be written \"in a man,\" to include a plague-spot appearing in all of the man — that the michyah makes him tamei.", + "3) If they called the Cohein to see one plague-spot, and there erupted in it another plague-spot (before he quarantined or confirmed the first), whence is it derived that he examines it? From \"and the Cohein shall see, and, behold (connoting something novel) a se'eth.\" \"and it has turned the hair white\": (only if) it has turned the hair white), and not a neighboring spot. How so? If one had a bahereth the size of a garis with white hair in it, and the bahereth disappeared and left the white hair in its place, and the bahereth returned —", + "4) this is \"deposited hair,\" which Akavya b. Mehalalel rules tamei and the sages, tahor. R. Akiva said: I concede that in this instance he is tahor. What is \"deposited hair\" (which confers tumah, as per Akavya)? If one had a bahereth with two hairs in it, and a half-garis disappeared and left white hair in the place of the bahereth, and then it returned. They said to him: Just as they (the sages) nullified the words of Akavya, so, your words do not stand.", + "5) \"and it has turned (the hair white\"): All of it (the plague-spot) has turned (the hair white), and not part of it. How so? A bahereth of half a garis and in it two (white) hairs (generated by this bahereth.) (Even if) another half-garis bahereth erupted, and in it another (white) hair, the plague-spot is to be quarantined (and not confirmed, the hairs not combining (for confirmation). For the first hairs are considered non-existent, only part of a plague-spot having generated them).", + "6) \"and it has turned (the hair white\"): (The connotation is that) all of it has turned all of it (white), and not that all of it has turned part of it (white). How so? A bahereth of half a garis, and in it (was generated) one (white) hair. If another half-garis bahereth erupted, and in it (was generated) another white hair, it is to be quarantined. A bahereth of half a garis, and nothing in it, and there erupted another half-garis bahereth, and two hairs (were generated), it is to be confirmed, for the (whole) bahereth turned all of it (white).", + "7) \"and the michyah of living flesh (within the se'eth\"): I might think that any amount (of living flesh sufficed); it is, therefore, written: \"white hair and michyah\": Just as \"white hair\" connotes space for (at least) two hairs, so, michyah connotes that space.", + "8) I might think that it were not (tamei) unless both white hair and michyah obtained; it is, therefore, written (Vayikra 13:11) \"It (the michyah) is old leprosy.\" It (the michyah itself) is tamei, and it requires no further adjunct.", + "9) If so, why are (both) \"white hair and michyah\" written (and not \"or michyah\")? To teach that the michyah is not tamei unless it has space for both.", + "10) I might then think that (the meaning was space for) white hair on one side and for michyah on the other side (i.e., space for four hairs); it is, therefore, written \"within the se'eth\" — surrounded by the se'eth.", + "11) How so? Space for two hairs on its (the michyah's) right and two hairs on its left, and thus above and below — squared; in all, (space for) thirty-six hairs — the body of the bahereth (with the michyah in its midst) thus being found to be (the size of) a Cilician garis squared. \"living flesh\": and not a boil; \"living flesh\": and not white scurf. \"within the se'eth\": and not within a boil; \"within the se'eth: and not within white scurf." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 13:11) (\"It is old leprosy in the skin of his flesh. And the Cohein shall declare him tamei; he shall not quarantine him, for he is tamei.\") \"leprosy\": This is a prototype (binyan av) for all leprosy as requiring a garis (the size of a Cilician bean, for tumah). \"old\": We are hereby taught that the michyah confers tumah if it preceded ([hence \"old\"] the se'eth). For (without the verse) would it not follow (that it should not do so, viz.): White hair is a sign of tumah, and a michyah is a sign of tumah. Just as white hair confers tumah only if it did not precede the se'eth, so michyah should confer tumah only if it did not precede the se'eth. It is, therefore, written \"old,\" to teach us that it confers tumah if it preceded the se'eth.", + "2) \"It (is leprosy\"): This teaches us that it (also) confers tumah if it did not precede the se'eth. Now (even without the verse) would it not follow a fortiori that it does so, viz.): If white hair, which does not confer tumah if it precedes the se'eth (does confer tumah if it follows the se'eth), then michyah, which does confer tumah if it precedes the se'eth, how much more so should it confer tumah if it follows the se'eth! … It must, therefore, be written \"It,\" to teach us that it confers tumah if it follows the se'eth.", + "3) See Chapter 2:6", + "4) But perhaps the meaning of (Vayikra 13:11) \"he shall not quarantine him for he is tamei\" is that a Cohein who is tamei shall not quarantine him, but a confirmed leper is quarantined (for a new eruption)! It is, therefore, written \"for he is tamei.\" We are speaking of the inspected and not of the inspector.", + "5) (Vayikra 13:12) (\"And if the leprosy blossom in the skin, and the leprosy cover all the skin of the plague-spot, from his head until his feet, to all the sight of the eyes of the Cohein\") \"blossom\": This tells me only of its blossoming in all of him at once. Whence do I derive the same for its blossoming little by little? From (lit.) \"if there blossom, blossom\" (— in any manner.)", + "6) This tells me only (of blossoming similar to that in flowers), from bottom to top. Whence do I derive the same for (blossoming) from top to bottom? From \"if there blossom, blossom\" (— in any manner.)", + "7) This tells me only (of a blossoming) from an unclean plague-spot to a clean one. Whence do I derive the same for (the blossoming of) a clean one to an unclean one? From \"blossom\" (— in any manner.) \"and if it blossom\": R. Nechemiah says: If in the beginning it blossomed from an unclean spot to a clean one, it is clean; from a clean one to an unclean one, it is unclean." + ], + "Chapter 4": [ + "1) \"And if the leprosy blossom\": What is the intent of this? (i.e., Why not merely state \"if it blossomed\"?) I might think that the blossoming is tahor only from a se'eth (the appearance under discussion). Whence do I derive the same for the other appearances? From \"the leprosy.\" \"and the leprosy cover\": not the bohak (white scurf). For I would say that since it is a sign of cleanliness at the end (see Chapter 6:2), it is also a sign of cleanliness in the beginning; it is, therefore, written \"and the leprosy cover,\" and not the bohak.", + "2) \"all the skin of the plague-spot\": skin which is susceptible of a plague-spot — to exclude a \"rebellious\" boil or a \"rebellious\" burn. — But perhaps the intent (of \"all the skin of the plague-spot\") is (the amount of) skin that is susceptible of (the minimal size of) a plague-spot — a garis — that that (if it is not covered) can impede \"all of the skin\"); but that which is not susceptible of a plague-spot the size of a garis does not impede it. It is, therefore, (to negate this) written \"all of it has turned white.\" If \"all of it has turned white,\" I might think (even) the midst of his head (must be covered to qualify as \"all of his skin\"); it is, therefore, written \"from his head\" — to exclude the midst of his head; \"until his feet\" — to exclude the midst (i.e., the soles) of his feet.", + "3) \"to all of the sight of the eyes of the Cohein\": to include the inside (of the buttocks) — whence they ruled: A man is inspected as if he were hoeing (and bending) and as if he were picking olives (and lifting his arms). As if he were hoeing — for (examination of) the buttocks. As if he were picking olives — for (examination of) the arm-pits. A woman (is inspected) as if she were kneading flour (and bending) and as if she were nursing her babe. As if she were kneading flour for (examination of) the buttocks. As if she were nursing — (for examination of) the lower breast. As if she were weaving while standing — for (examination of) the right arm-pit. R. Yehudah says: And as if she were spinning flax for (examination of) the left (arm-pit). And just as this is the criterion for examination of the plague-spot, so is it the criterion for (the area) to be shaved in his (the leper's) cleansing.", + "4) Variantly: \"to all of the sight of the eyes of the Cohein\": to exclude (from examination) a Cohein whose sight has darkened — whence they ruled: A Cohein who was blind in one eye or whose sight has dimmed is not to inspect plague-spots.", + "5) (Vayikra 13:13) (\"And the Cohein shall see, and, behold, the leprosy has covered all of his flesh, then he shall declare the plague-spot clean; all of it has turned white — it is clean.\") \"And the Cohein shall see, and, behold, the leprosy has covered\": What is the intent of this? I might think that the blossoming (in all of his flesh) renders him clean only in a se'eth. Whence is the same derived for the other (three) appearances? From \"and the leprosy has covered.\" \"all of his flesh\": to include in between the fingers of his hands and his feet. Variantly: What is the intent of \"all of his flesh\"? Whence do you derive that if it blossomed in all of him but not in a half-lentil size near the head, the beard, the boil, the burn and the blister, and then it returned to the head and the beard, and they became bald — the boil and the burn and the blister, and they became scarred — I might think that he would be tahor. It is, therefore, written \"all of his flesh\" — it must blossom in all of him (for him to be tahor).", + "6) \"then he shall declare the plague-spot clean … it is clean\": What is the intent of this? I might think that blossoming renders clean only after confirmation of michyah in the beginning (i.e., at the first inspection, as per the verse). Whence do I derive the same for confirmation of michyah at the end of the first week (of quarantine), at the end of the second week; after confirmation of white hair in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption (at the end of the second week by reason of its remaining the same in appearance); after confirmation of spreading at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; and blossoming (in all of him) after quarantine? (Whence do you derive that blossoming renders all of these clean?) From \"then he shall declare the plague-spot clean … it is clean.\" — to include all (of the above instances).", + "7) I might think that (an unclean plague-spot) which blossoms from a clean one is clean. It is, therefore, written \"It is clean, but (an unclean plague-spot) which blossoms from a clean one is not clean but unclean." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 13:14) (\"And on the day that there appears in it living flesh he shall be unclean.\") We are hereby taught about limb tips that are revealed (in the midst of the blossoming, the nega having departed from them) that they are tamei, (their having become like living flesh in a bahereth). I might think (that this obtains with) any amount (of revelation); it is, therefore, written here \"living flesh,\" and above (Vayikra 13:10, in respect to michyah) \"living flesh.\" Just as \"healthy flesh\" mentioned there must be (at least the size of a lentil), here, too, it must be a lentil. These are the words of R. Yossi. R. Meir says: Is he rendered tamei by reason of michyah? Did (we not learn [viz. Chapter 2:9]) that michyah does not confer tumah through limb tips? Rather, this is \"a decree of the King,\" and tumah is (conferred through) any amount. R. Yossi countered: Is he rendered tamei by reason of limb tips? Is he not tamei even if (the living flesh) returns to its middle? It is written here \"living flesh,\" and there, \"living flesh.\" Just as \"living flesh\" there is lentil-size, so \"living flesh\" here is lentil-size.", + "2) \"And on the day\": We are hereby (by this redundancy) taught that he (a groom) is given two (types of days [the seven days of the marriage feast and those of a festival]) for (non-inspection of plague-spots): for (those of) his body, for (those of) his house, and for those of his garments. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says (that a special verse is not required for this, for) it is written (Vayikra 14:36): \"And the Cohein shall command, (and they shall empty out the house before the Cohein comes in to see the plague-spot, so that there not be made unclean all that is in the house.\") If they wait for a mundane matter, shall they not wait for a matter of mitzvah! And how much (i.e., how many days) is his mitzvah? For a groom we allow the seven days of the marriage feast, for himself, his house, and his garments. And thus on a festival — we allow him all the days of the festival.", + "3) (\"And on the day there appears in it living flesh he shall be unclean.\") What is the intent of \"it\"? Whence do you derive that if it blossomed in all of him, but not in the head, the beard, the boil, the burn, and the \"rebellious\" blister, and the head and the beard became bald, and the boil and the burn and the blister became scarred — I might think that he were tamei, all of the above now being regarded as \"impeding\" his complete whiteness), it is, therefore, (to negate this) written \"it,\" the blossoming. If there appears in it (living flesh), he is tamei; but if the head and the beard became bald, and the boil and the burn and the blister (became scarred), he is not tamei (but tahor).", + "4) Living flesh that returns is tamei. White hair that returns is not tamei (i.e., If after a complete blossoming he was declared clean, and white hair appeared in him, he is not tamei, it being written \"living flesh,\" and not \"white hair.\") R. Yehoshua ruled that it is tamei, saying: White hair is a sign of tumah and michyah is a sign of tumah. Just as michyah that returns is tamei, so white hair that returns is tamei. R. Akiva countered: When is the power of white hair to confer tumah greater? When it has served to confirm (leprosy) or when it has not served to confirm? (Certainly,) when it has served to confirm. Now, if when it has served to confirm, it still does not impede the blossoming (to confer tumah), then, when it has not served to confirm (but has just appeared after the blossoming) how much more so does it not impede the blossoming! And, furthermore, it is written \"living flesh.\" Living flesh that returns confers tumah; white hair that returns does not confer tumah.", + "5) Living flesh that returns confers tumah; bohak (white scurf) that returns (i.e., that appears after complete blossoming has rendered him tahor) does not confer tumah. Should it not follow (that it does confer tumah), viz.: Bohak impedes (blossoming) and michyah impedes. Just as returning michyah impedes, so should returning bohak impede. It is, therefore, (to negate this) written \"living flesh.\" Returning living flesh confers tumah; returning bohak does not confer tumah.", + "6) (Vayikra 13:15) (\"And the Cohein shall see the living flesh and he shall declare him tamei. The living flesh is tamei; it is leprosy.\") What is the intent of this? I might think that limb tips that were revealed (by recession of the nega from them) rendered one tamei (by reason of impeding complete blossoming) only after the (complete) blossoming of a confirmed michyah in the beginning (i.e., before quarantine, as per the verse). Whence do I derive (that he is tamei) after blossoming of the same at the end of the first week (of quarantine), at the end of the second week, after exemption (at the end of the second week by reason of its remaining the same in appearance); after blossoming of confirmed white hair in he beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after blossoming of confirmed spreading at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption? (Whence do we derive that revelation of limb tips by recession of the nega renders all of these tamei? [Note: Chapter 4:6 discusses rendering one tahor]) From \"And the Cohein shall see the living flesh and he shall declare him tamei. The living flesh is tamei\" — to include all (of the above instances).", + "7) I might think that if one came all white (and he were quarantined, and no further signs of tumah appeared in him) and his limb tips were revealed after exemption — (I might think) that he were tamei; it is, therefore, written \"it (is tamei\") (to exclude the above). I would then exclude him, but I would not exclude one who came all white, whose limb tips were revealed either in confirmation or in quarantine. It is, therefore, written \"it is tamei; it is leprosy,\" but he above is not tamei but tahor." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 13:16) (\"If the healthy flesh recede and it return to white, then he shall come to the Cohein.\") \"If the healthy flesh recede and it return to white\": This comes to teach us that if limb tips were revealed and were then again covered (by white), he is tahor. When is it derived that this is so even with a hundred repetitions of the same? From \"Or if it return\" rather than (simply) \"If it return.\"", + "2) \"and it return to white\": (even to the appearance of bohak (white scurf). For I would say that since in the beginning it is a sign of tumah (i.e., it impedes \"complete blossoming,\" which would render him tahor), then in the end (with later repetitions or the same) it would remain the same, it is, therefore, written \"and it return to white\" (even) to the appearance of bohak.", + "3) (Vayikra 13:17) (\"And the Cohein shall see it, and, behold, the plague-spot has turned to white, then the Cohein shall declare the plague-spot clean; he is clean.\" What is the intent of this? I might think that limb tips that were revealed (by recession of the nega from them) and returned to be covered (by white) would be tahor only after the (complete) blossoming of a confirmed michyah in the beginning. Whence do I derive (that he is tahor) for return of the same at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after return of blossoming of confirmed white hair in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, after exemption; after return of blossoming of confirmed spreading at the end of the first week, at the end of the second week; after exemption? (Whence do we derive that all of the above are tahor?) From \"And the Cohein shall see it, and, behold, the plague-spot has turned to white … He is clean\" — to include all (of the above).", + "4) I might think that one who came all white in the beginning (to be inspected) is tahor; it is, therefore, written \"he is clean,\" but one who comes all white in the beginning is not tahor but tamei.", + "5) (Vayikra 13:18) (\"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil, and it be healed\") \"a boil\": (If only \"a boil\" were written), I would think that a \"rebellious\" (active one) were intended; it is, therefore, written \"and it be healed.\" If \"and it be healed,\" I would think that it must have formed a scab; it is, therefore, written \"boil.\" How is this to be reconciled? It has healed and not healed. (i.e., it has formed a peel but not a scab.) And thus is it stated below (Vayikra 13:23) \"it is the peel of the boil,\" forming a membrane similar to a garlic peel.", + "6) This tells me only of a boil which arose of itself. Whence do I derive for inclusion as a boil the result of a blow from a stick, a stone, or peat, (or the result of bathing in) the hot springs of Tiberias, or of anything which is not caused by fire? From \"boil\" and again [Vayikra 13:19]) \"boil,\" implying extension of inclusion. This tells me only of a boil (which arose) after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a boil which arose) before the pronouncement? (This tells me only of a boil which arose) in a proselyte after he converted. Whence do I derive the same for (a boil which arose in a proselyte) before he converted? Of (a boil which arose) in a minor after he was born. Whence do I derive the same for (a boil which arose) in a minor before he was born? From \"boil,\" \"boil,\" for extension of inclusion. This tells me only of a boil which has room to spread, (it being written afterwards [Vayikra 13:22] \"And if it spread in the skin\"). Whence to I derive the same for a boil which does not have room to spread? From \"if there be in it\" — even in all of it. This tells me only (of an instance of) part-boil, part-bahereth; part-bahereth, all boil. Whence do I derive the same for part-boil, all bahereth? From \"if there be in it\" — even in all of it. \"in its skin\" — even in all of it (i.e., all boil-all bahereth).", + "7) They asked R. Eliezer: If there arose on one's palm (where hair cannot grow) a bahereth the size of a sela, and its place is the peel of the boil (i.e., the bahereth spread on all of the peel), what is the halachah? He said to them: It is to be quarantined. They: Why? It cannot grow white hair, it cannot spread, and it cannot become tamei through michyah! He: Perhaps it will recede and then spread. They: But what if its place were the size of a garis, (where there is not enough room for it to recede and spread)? He: That is what I have heard: It is to be quarantined. R. Yehudah b. Betheirah to R. Eliezer: Shall I give a reason for it? R. Eliezer: If to substantiate the words of the sages (that it is to be quarantined), yes; (if not, no.) R. Yehudah: Perhaps another boil will arise outside of it and it will spread into it. R. Eliezer: You are a sage; for you have substantiated the words of sages." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 13:19) (\"and there be in the place of the boil a white se'eth or a reddish-white bahereth, then it shall be shown to the Cohein. (Vayikra 13:20) And the Cohein shall see, and, behold, its appearance is lower than the skin, and its hair has turned white, then the Cohein shall declare him unclean. It is a plague-spot of leprosy; it has blossomed in the boil. (Vayikra 13:21) And if the Cohein see it, and, behold, there is no white hair in it, and it is not lower than the skin, and it is dim, then the Cohein shall quarantine him for seven days.\") \"and there be in the place of the boil a white se'eth\": The boil must precede the se'eth, and not the se'eth, the boil. R. Eliezer b. Yaakov says: It was called \"its place\" (that of the bahereth) before it (the boil) arrived there.", + "2) How (is the verse to be understood)? There was (a se'eth) in the skin of the flesh before the arrival of the boil (in that place). R. Eliezer b. Yaakov ruled it (a se'eth that preceded the boil) tamei, and the sages ruled it tahor.", + "3) \"a white se'eth\": We are hereby taught that it confers tumah plain (i.e., without intermixture of red). \"a reddish-white bahereth\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. I might think that the se'eth confers tumah only plain (white) and the bahereth confers tumah only intermixed. Whence do I derive that what applies to se'eth (plain) applies to bahereth, and what applies to bahereth (intermixed) applies to se'eth? From (Vayikra 13:20) It is a plague-spot of leprosy\" (connoting interchangeability).", + "4) (Vayikra 13:20) \"its appearance is lower\": This tells me (that it is tamei) only if its appearance is lower. Whence do I derive for inclusion (an appearance that is) level (with the skin) or higher? From (Vayikra 13:21) \"and it is not lower than the skin,\" (which indicates that \"lower than the skin\" is not a categorical requirement for tumah). \"it has blossomed in the boil\": but not in the skin of the flesh (outside of the boil). I might think that (to become tamei) it does not spread in the skin of the flesh, but it does spread in the skin of the burn (near the boil); it is, therefore, written (Vayikra 13:23) \"And if in its place the bahereth stands — (if) it has not spread.\" In its place (in the boil) it spreads, (to become tamei); it does not spread in the skin of the flesh or in the skin of the burn.", + "5) (Vayikra 13:21) \"And if the Cohein see it\" — all in one sighting. \"and, behold, there is no white hair in it\" — not in it (the boil), but not in a strand projecting from it (i.e., if there were white hair in the strand, it is tahor). I might think (that the strand was not considered part of the boil) even if there were in it the breadth of two hairs; it is, therefore, written ([Vayikra 13:26] in respect to a burn) \"and, behold, there is not in the bahereth white hair\" (connoting that any significant projection [i.e., the breadth of two hairs] is considered part of the bahereth).", + "6) (Vayikra 13:22) (\"And if it spreads, spreads, in the skin, the Cohein shall declare him tamei; it is plague.\") \"spreads, spreads, in the skin\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 13:27) \"And the Cohein shall see him on the seventh day, if it spreads, spreads, in the skin,\" I might think that a spreading renders him unclean only on the seventh day. Whence do I derive the same for the eighth, ninth, and tenth day? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "7) If he were confirmed through white hair, and the white hair disappeared and then returned; and, similarly, through a spreading: at first inspection, at the end of a week, after exemption — where he was confirmed through the spreading and the spreading disappeared and then returned — and similarly, through white hair, at the end of the first or the second week, or after exemption — in respect to all of these instances, it is written (the redundant) \"and if it spreads, spreads.\"", + "8) (Vayikra 13:22) \"the Cohein shall declare him tamei\": He declares tamei what is a certainty and not what is in doubt. How so? Two came to a Cohein (for inspection); one, with a bahereth the size of a garis; the other, (with a bahereth) the size of a sela. At the end of the week, the size in both is a sela, and we do not know in which one it spread. Whether (two plague-spots) in one man or one (plague-spot) in (each of) two men, he is tahor. R. Akiva said: In one man, he is tamei, (it being certain that at least one of the spots spread.) They countered: But is it not written \"The Cohein shall declare him tamei\"? — He declares tamei what is a certainty and not what is in doubt!", + "9) (Vayikra 13:23) (\"And if the bahereth remains in its place — if it has not spread — then it is the peel of the boil, and the Cohein shall declare him tahor.\") (lit.) \"And if under it the bahereth stands — if it has not spread.\" It spreads (for purposes of conferring tumah) to the place under it (i.e., the boil). It does not spread (for such purposes) to the skin of the flesh (around it) or to the skin of a burn (alongside it). \"the peel\": Its place must be compact and distinct. \"the Cohein shall declare him tahor\": He declares tahor what is a certainty and not what is in doubt. How so? Two came to a Cohein (for inspection); one, with a bahereth the size of a garis; the other, (with a bahereth) the size of a sela. At the end of the week, the size in both is a sela and more. Both are tamei. Even if they recede to a sela in both, they are both tamei — until they recede to the size of a garis. In this connection it is written \"and the Cohein shall declare him tahor.\" He declares tahor what is a certainty and not what is in doubt." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 13:18) \"And flesh, if there be in it, in its skin, a boil\" — (Vayikra 13:24) \"Or flesh, if there be in its skin a burn by fire\": This (i.e., the fact that boil and burn are discussed independently and not jointly) teaches us that boil and burn do not combine with each other.", + "2) Not only if he suffered (one of) them and he does not know which, (in which instance the Cohein cannot declare him tamei, their not being interchangeable), but even a (known) half- garis of boil and half-garis of burn cannot combine with each other.", + "3) (Vayikra 13:24) \"a burn by fire\": I might think that only a \"rebellious\" (i.e., unhealed) burn were intended. It is, therefore, written \"and the healthy flesh of the burn.\" (If the latter alone were written,) I might think that it must form a scab; it is, therefore, written \"a burn by fire.\" How is this to be reconciled? It healed and did not heal (i.e., it formed a peel and not a scab) And thus is it written below (Vayikra 13:28) \"it is the peel of the burn\" — until it forms a membrane, like a garlic peel.", + "4) (\"a burn by fire\") This tells me only of his being burned by fire. Whence do I derive the same for (his being burned by) a coal, ashes, boiling lime, boiling gypsum, and anything else that comes from a flame? From \"burn\" (\"a burn by fire\") - \"burn (\"flesh of the burn\") for (extension of) inclusion. This tells me only of a burn (which was sustained) after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a burn which was sustained) before the pronouncement? (This tells me only of) a burn which was sustained by) a proselyte after the pronouncement. Whence do I derive the same for (a burn which was sustained by) a proselyte before the pronouncement? (This tells me only of a burn sustained by) a minor after he was born. Whence do I derive the same for (a burn sustained by a minor) before he was born? From \"burn\" - \"burn,\" for (extension of) inclusion. This tells me only of a burn which has room to spread. Whence do I derive the same for a burn which does not have room to spread? From \"if there be in its skin\" — even in all of it. This tells me only of part-burn, part-bahereth; part-burn, all bahereth; part-bahereth, all burn. Whence do I derive the same for all burn, all bahereth? From \"in its skin\" - \"in its skin,\" for (extension of) inclusion.", + "5) (Vayikra 13:24) \"a reddish-white bahereth\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. And whence is it derived that it confers tumah plain (white)? From (Vayikra 13:24) \"white.\" Whence is it derived that the other appearances are included? From \"or white.\"", + "6) (Vayikra 13:26) \"And if the Cohein see it,\" (all in one sighting). \"and there is not in the bahereth white hair\": As they have said: This includes (as being considered part of the burn) a strand, the breadth of two hairs, that projects from it.", + "7) \"and it is not lower than the skin and it is dim\": As they have said: This includes (an appearance that is) level (with the skin) or higher.", + "8) (Vayikra 13:27) \"And the Cohein shall see him on the seventh day. If it has spread, spread, in the skin, etc.\" I might think that a spreading confers tumah only at the end of a week. Whence do I derive (that it does so) even after exemption? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "9) If he were confirmed through white hair, and the white hair disappeared and then returned; and, similarly, through a spreading: at first inspection, at the end of a week, after exemption — where he was confirmed through a spreading and the spreading disappeared and then returned — and, similarly, through white hair, at the end of a week and after exemption — in respect to all of these instances, it is written (the redundant) \"if it has spread, spread.\" Why is \"leprosy\" written three times (in respect to \"a burn,\" (once here and twice in 13:25)? \"leprosy\" — It requires the size of a garis (a Cilician bean); \"leprosy\" — to render what is stated in respect to a se'eth applicable to a bahereth, and what is stated in respect to a bahereth applicable to a se'eth; \"leprosy\" — to render what is stated in respect to a boil applicable to a burn, and what is stated in respect to a burn applicable to a boil. Why is \"it\" written three times (once here and twice in 13:25)? \"it\" — it (a burn, unlike a skin plague-spot) is not rendered tamei by the eruption of a michyah, at first inspection, at the end of a week (of quarantine), and after exemption. \"it\" — to exclude the spreading of bohak (white scurf) at the end of a week or after exemption. \"it\" — it has no fifth shade (aside from the four indicated). (And a fourth possible derivation:) \"it\" — boil and burn do not combine with each other." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 13:29) (\"And a man or a woman — if there be in it a plague-spot, in the head or in the beard (Vayikra 13:30) then the Cohein shall see the plague-spot; and if its appearance is deeper than the skin and there is in it thin yellow hair, then the Cohein shall declare him tamei. It is a nethek (a scall); it is leprosy of the head or the beard.\") \"And a man\": to include a nethek within a nethek (as being tamei). \"a man or a woman\": This tells me only of a (distinct) man or woman. Whence do I derive for inclusion a tumtum (one whose sex is in doubt) or a hermaphrodite? From \"or.\" \"if there be in it a plague-spot in the head or in the beard\": This teaches us that the head and the beard do not combine with each other (vis-à-vis the minimum size for tumah).", + "2) I might think that though they do not combine with each other, they can spread from one to the other (vis-à-vis \"spreading\" uncleanliness); it is, therefore, written (Vayikra 13:30) \"leprosy of the head or the beard\" — Just as they do not combine with each other, so they do not spread from one to the other.", + "3) This tells me (of his being tamei) when he has (a plague-spot) in (both) his head and his beard. Whence do I derive (that he is also tamei) when he has (a plague-spot) in his head, but not in his beard or in his beard and not in his head? From \"And a man or a woman — if there be in it a plague-spot, in the head or in the beard.\"", + "4) \"its appearance is deeper than the skin\": This tells me (that he is tamei) only if its appearance is deeper. Whence do I derive for inclusion (in tumah an appearance which is) level or elevated? From (Vayikra 13:31): \"and its appearance is not deeper than the skin.\" Why, then, is it written \"and its appearance is deeper? I might think that if a man made a nethek it is tamei; it is, therefore, written \"and its appearance is deeper\" — Just as \"its appearance is deeper\" indicates by the hands of Heaven, here, too, (in connection with the \"making\" of the nethek), \"by the hands of Heaven\" is indicated.", + "5) \"and there is in it thin yellow hair\": to include (for tumah) what is (rooted) in it and lies outside of it; to exclude what is (rooted) outside of it and lies within it. \"and … hair\": the minimum of \"hair,\" two hairs. \"yellow\": not green, not red, and not black. I would exclude all but not white. And it would follow, viz.: If yellow hair, which is not a sign of tumah in a nega, is a sign of tumah in a nethek, then white hair, which is a sign of tumah in a nega, how much more so should it be a sign of tumah in a nethek! It is, therefore, written \"yellow\" — yellow and not white. And what (shade) is it similar to? To that of gold.", + "6) \"thin\": shriveled and short. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuri said: What do people say? \"This stick is thin\"? \"This reed is thin\"? \"thin, shriveled, and short\"? — or \"thin, shriveled, and long\"? R. Akiva countered: Rather than learn from a reed, let us learn from a hair. (People say) \"That man's hair is thin,\" \"thin, shriveled, and short\" — not \"thin, shriveled, and long.\"", + "7) I might think that (the nethek) is in addition to the four \"appearances\" of the skin of the flesh; it is, therefore, written \"Then the Cohein shall declare him tamei; it is a nethek\" (a bald spot. That is the only criterion, and not the four appearances.)", + "8) I might think that it (a nethek) need not be in addition to the four appearances of the skin of the flesh, but that it does confer tumah in the place of the bahereth (i.e., in the rest of the body, and not only in the head and the beard.) It is, therefore, written \"it is leprosy of the head or the beard.\" It confers tumah in the head or the beard, but not in the place of the bahereth.", + "9) I might think it does not confer tumah in the place of the bahereth, but that a bahereth does confer tumah in head or beard. It is, therefore, written \"It is a nethek\" — the only tumah of head or beard is that of nethek (and not that of bahereth). " + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 13:31) (\"And if the Cohein sees the nega of the nethek, and, behold, its appearance is not deeper than the skin, and there is no black hair in it, then the Cohein shall quarantine the nega of the nethek for seven days.\") \"And if the Cohein sees the nega of the nethek\": R. Shimon says: What is the intent of this? Nethek is being likened to nega. Just as a nega confers tumah only if it precedes the white hair, so a nethek confers tumah only if it precedes the yellow hair.", + "2) (Now why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If white hair, which other hair does not \"rescue\" (from conferring tumah [i.e., black hair in that site does not prevent the white hair from conferring tumah]) — (If white hair) confers tumah only if the nega precedes it, how much more so should thin yellow hair, which other hair does rescue (from conferring tumah [i.e., black hair in that site does prevent the yellow hair from conferring tumah) — (How much more so should yellow hair) confer tumah only if the nega precedes it! — No, (the verse is needed, for) this may be the case with white hair which is powerless in its place to confer tumah within (a nega of) any appearance, (but only in a nega of one of the four \"appearances\"), as opposed to thin yellow hair, which has the power in its place to confer tumah within (a nethek of) any appearance. And since this is the case, I would say that it confers tumah whether or not the nethek precedes it. It must, therefore, be written \"the nega of the nethek.\" Nethek is being likened to nega. Just as a nega confers tumah only if it precedes the white hair, so a nethek confers tumah only if it precedes the yellow hair.", + "3) R. Yehudah says: Wherever the stipulation of precedence (of nega to hair) must be made, it is made (explicitly, in the verse itself), but nethek, about which it is written (Vayikra 13:32) \"and there is no yellow hair in it\" (without any explicit stipulation of precedence), (nethek) confers tumah whether or not it precedes (the yellow hair).", + "4) Why, then, is it written the nega of the nethek? Nethek is being likened to nega. Just as nega does not (confer tumah) with less than a garis, so nethek does not (confer tumah) with less than a garis. And by the repetition of \"the nega of the nethek\" (Vayikra 13:32), nega is being likened to nethek. Just as there is no \"spreading\" into a nethek, so there is no \"spreading\" into a nega. (If there were a michyah in the midst of a bahereth and the bahereth spread into it, it is not called a \"spreading\" [for purposes of tumah]).", + "5) (\"and there is no black hair in it\") \"hair\": the minimum of \"hair,\" two hairs. \"black\": This tells me only of black. Whence do I derive for inclusion green and red? From \"and … hair.\" If so, why is it written \"black\"? Black \"rescues\" (from tumah if it appears before the nethek) and yellow does not \"rescue\" (from tumah if it appears before the nethek.)", + "6) For which \"yellow hair\" (do I need the verse to tell me that it does not \"rescue\"), according to the words of R. Yehudah, who holds (even without that verse) that (even) if yellow hair precedes the nethek it is tamei? (I need the verse for the following instance:) If there were two hairs, one yellow and one black, or one yellow and one white, I would think that since they do not combine for tumah, they do combine for taharah (i.e., to render the nethek tahor); it must, therefore, be written \"and there is no black hair in it\" — black ([two black hairs] in the above instance) rescues (from tumah); yellow does not rescue. R. Eliezer b. Yaakov says: Yellow hair which precedes the nethek neither confirms (tumah) nor rescues from it. R. Shimon says: Whatever is not a sign of tumah in a nethek is a sign of taharah in a nethek.", + "7) \"there is not in it (the nethek) a black hair\": \"in it\" — so that it (the black hair) is surrounded by it (the nethek. Only then is he tahor.) From here they ruled (Negaim 10:6): If there were two nethakim alongside each other, a column of hair separating them — If it (the column) were breached (with baldness) in one place, he is tamei, (for it must be that one of the nethakim has spread.) But if it were breached in two places (with two black hairs left in the middle), he is tahor, (for the two breaches are regarded as part of one nethek with two black hairs within it, which \"rescue\" him from tumah.) How large must each breach be, (for the two nethakim to be regarded as one, with black hair in the middle, and thus rescue him from tumah)? The size of two hairs. If it were breached (only) in one place, the size of a garis, he is tamei, (the black hair not being regarded as surrounded by the nega).", + "8) (If there were) two nethakim, one in the middle of the other, and a column (i.e., a circle) of (black) hair separating them (so that the outer circle is tahor and the inner one tamei) — If it (the column) were breached in one place, it (the inner nethek) is tamei (and the outer one tahor). (If it were breached) in two places, it (the inner [and, it goes without saying, the outer]) is tahor, (the two breaches causing the whole to be regarded as one nethek with the surrounded black hairs in its midst). How large must each breach be? The size of two hairs. If it were breached in one side the size of a garis it is tahor because it contains black hair within it.", + "9) \"and there is no black hair in it, then he shall quarantine the nethek,\" but if there was (black hair) in it, he is exempt. — But perhaps the meaning is that in the absence of black hair he is to be quarantined, and in its presence, he is tamei! — This cannot be,) for (Vayikra 13:37) \"And in his eyes the nethek has remained as it was, and black hair has sprouted in it … he is tahor\" indicates that black hair is a sign of taharah in a nethek. How, then, am I to understand \"and there is no black hair in it, etc.\"? (As meaning that) if there was (black hair), he is exempt. \"then the Cohein shall quarantine the nega of the nethek for seven days.\": This is the first quarantine." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 13:32) (\"And the Cohein shall see the plague-spot on the seventh day, and, behold, if the nethek has not spread, and there was no yellow hair in it, and the appearance of the nethek is not deeper than the skin\") \"on the seventh\": I might think either by day or at night (before the seventh day); it is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "2) For I might think that the skin of the flesh, which confers tumah through four \"appearances,\" requires daylight, but nethakim, which do not confer tumah through four appearances, do not require daylight; it must, therefore, be written (also in respect to nethakim) \"in the daytime,\" and not at night.", + "3) \"and, behold, if the nethek has not spread, and there was no yellow hair in it\": R. Yehudah says: It does not say \"it (the nethek) did not turn the hair yellow in it,\" but \"and there was no yellow hair in it,\" which implies that if there was yellow hair there (even) before the (advent of the) nethek, it is tamei. R. Yochanan b. Nuri says: It does not say: \"There was no thin yellow hair in it,\" but \"there was no yellow hair in it\" — even a long one. \"and the appearance of the nethek is not deeper than the skin\": (its appearance is the determining factor) and not its (actual) substance.", + "4) (Vayikra 13:33) (\"Then he shall be shaved, but the nethek he shall not shave. And the Cohein shall quarantine the nethek a second seven days.\") \"Then he shall be shaved\": by any man (and not necessarily a Cohein). Because we find the last shaving (on the day of his cleansing [Vayikra 14:9] to be by a Cohein, I might think that this, too, must be by a Cohein; it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — by any man.", + "5) \"Then he shall be shaved\": by any man. Because we find the last shaving to be by a razor. I might think that this, too, must be by a razor; it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — by any instrument.", + "6) \"Then he shall be shaved\": even if he is a Nazirite. Because it is written (of a Nazirite, Bamidbar 6:5) \"a razor shall not pass over his head,\" I might think even if he was afflicted (with leprosy); it is, therefore, written \"Then he shall be shaved\" — even if he was afflicted.", + "7) I might think that just as the shaving of the nega overrides the (prohibition against) shaving the Nazirite when it (the nega) is a certainty, so (the mitzvah of) shaving the Nazirite (at the completion of the days of his Naziritism) overrides the prohibition against shaving the nethek when it (the completion of the Nazirite period) is a certainty; it is, therefore, written (of this contingency) \"but the nethek he shall not shave.\" Now what (hair) is there in the nethek that it need be written \"but the nethek he shall not shave\"? The meaning must be, then: \"Around the nethek he shall not shave.\" How so? He shaves outside of it and leaves (a border of hair) two hairs (thick) around it, so that it will be discernible if the nethek spreads. (And it is this hair border that the verse is referring to.) And whence is it derived that one who tears signs of tumah (yellow hairs) from the midst of his nega transgresses a negative commandment? From \"but the nethek (i.e., anything in it) he shall not shave\" (i.e., depilate).", + "8) \"and he shall wash his clothes\": not to confer tumah on (his) couch or seat or (on the objects in a house) by entering (it). \"and he is clean\": He does not require letting his hair grow long, and rending his garments, and shaving his hair, and birds. \"and he shall wash his clothes and he shall be clean\": I might think that he is thereby \"dismissed.\" It is, therefore, written (Bamidbar 6:35) \"And if the nethek shall spread … he is tamei.\"", + "9) \"And if the nethek shall spread … after his cleansing\": This tells me of (his status) after his exemption. Whence do I derive that the same applies also at the end of the first week and at the end of the second week? From (the redundant) \"spread, spread.\"", + "10) Whence is it derived that if he were confirmed (as tamei) through yellow hair, and it left and then returned — and similarly, (through) a spreading in the beginning (before the quarantine), at the end of the first week, at the end of the second week, after the exemption — (Whence is it derived) that he reverts to his original status? From \"And if the nethek shall spread.\" Whence is it derived that if he were confirmed through a spreading, and it left and then returned — and similarly, (through) yellow hair, at the end of the first week, at the end of the second week, and after the exemption — (Whence is it derived) that he reverts to his original status? From \"And if spread it shall spread.\"", + "11) And whence is it derived that yellow hair which returns after the exemption is tamei? From (Bamidbar 6:36) \"the Cohein shall not seek out (the status of) the yellow hair; (he is tamei.\")", + "12) And whence is it derived that yellow hair confers tumah without a spreading and a spreading confers tumah without yellow hair? From (Bamidbar 6:36) \"the Cohein shall not seek out the yellow hair; he is tamei.\"", + "13) And whence is it derived that in instances of nethakim a quarantined leper is not to be quarantined (i.e., his quarantine is not to be applied to a second nethek), and that a confirmed leper is not to be confirmed (i.e., his confirmation is not to be applied to a second nethek), and that a confirmed leper is not to be quarantined, and that a quarantined leper is not to be confirmed? From \"the Cohein shall not 'seek out' (by recourse to the above) the yellow hair — he is (already) tamei.\"", + "14) (Vayikra 13:37) (\"And if in his eyes the nethek has remained as it was, and black hair has sprouted in it, then the nethek has been healed; he is clean. And the Cohein shall declare him clean.\") \"And if in his eyes\": This tells me only of his (the Cohein's) own eyes. Whence do I derive for inclusion the eyes of his son or the eyes of his disciple? From \"And if in his eyes\" (and not necessarily the Cohein's eyes) the nethek has remained the same. \"hair\": the minimum of hair — two. \"black\": This tells me only of black hair. Whence do I derive the same for green or red hair? From \"and hair.\" \"sprouted in it\": though it not be surrounded within it. This tells me only of (hair) remaining in the beginning (viz. Vayikra 13:31) and sprouting in the end. Whence do I derive the same for sprouting in the beginning and remaining in the end? From the identity (gezeirah shavah) \"and hair\" (Vayikra 13:31) - \"and hair\" (Vayikra 13:37).", + "15) \"the nethek has been healed\": If one had a nethek with yellow hair in it, he is tamei. If black hair arose in it, he is tahor. Even if the black hair leaves it, he remains tahor. R. Shimon says: Any yellow hair which was rendered tahor for one moment never becomes tamei again. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: Any nethek which was rendered tahor for one moment never becomes tamei again.", + "17) \"he is clean\": Hillel says: This (R. Shimon's axiom above) does not hold with a nethek which arose within a nethek (after the latter had been declared tahor), it being written \"he (is clean\") — Only healing effects taharah. \"he is clean\": I might think he can get up and leave; it is, therefore, written \"And the Cohein shall declare him clean.\" If that (alone were written), I might think that if a Cohein (erroneously) declared one who is tamei to be tahor, he is clean. It is, therefore, written \"clean. And the Cohein shall declare him clean.\" (i.e., the declaration is valid only if he is really clean.) And it is in order to be enlightened on this, that Hillel went up from Bavel (to Eretz Yisrael), to consult Shemayah and Avtalyon. " + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 13:39) (\"Then the Cohein shall see, and, behold, if in the skin of their flesh there are dim white bright spots, it is bohak (white scurf) that has blossomed in the skin; it is clean.\") \"it is bohak … it is clean\": This teaches us that bohak is clean (and does not require quarantine). I might think that it does not confer tumah through its source, but it does confer tumah by spreading; it is, therefore, written \"that has blossomed (i.e., spread) in the skin; it is clean.\" I might think that it renders clean a bahereth that issued from it; it is, therefore, written \"it\" (bohak, is clean, but not a bahereth that issues from it). I might think that it does not render clean a bahereth that issues from it, but it does render clean a bahereth that is adjacent to it; it is, therefore, written \"it is clean\" but a bahereth or a spreading that either issues from it or is adjacent to it is not clean.", + "2) Whence is it derived that if he had a nethek the size of a garis and it came to cover his entire head, he is clean? From (Vayikra 13:40) \"And a man, if the hair of his head falls out … he is clean.\" I might think that the beard (if it does not bald) prevents (the head from being tahor if it balds) and that this follows a fortiori, viz.: If the skin of the face and the skin of the (rest of) the flesh, which are separated by something else (the beard) prevent each other (from becoming tahor [if one of them does not turn white, so that it can be considered \"all white\"]), then the (skin of the head and the beard, which are not separated by anything — how much more so should they prevent each other (from becoming tahor if one of them balds but not the other)! It is, therefore, written \"his head\" — (Even if) his head (alone balds), and not his beard, \"he is clean.\"", + "3) — Or perhaps only if his head balds (without his beard balding) is he tahor, but if his beard balds, he is not tahor! It is, therefore, written \"And a man,\" (the superfluous \"and\") including the beard.", + "4) — But perhaps the thrust of \"man\" is to exclude a woman and a minor (and not to include a beard). It is, therefore, written (Vayikra 13:44) \"he is a leper,\" (\"he\" in that context being superfluous,) to include women and minors). Why, then, is it written \"and a man\"? To include the beard. If so, why is it written \"his head\" (and not also \"his beard\")? His head is clean, (and non-balding of his beard is no deterrent to this.) These are the words of R. Yehudah.", + "5) R. Shimon says: The (non-baldness of) the beard does prevent the (baldness of the) head (from being tahor), and this follows a fortiori, viz.: If skin of the face and skin of the flesh, which are separated by something else (the beard) prevent each other, (see above), how much more so should head and beard, which are not separated by anything prevent each other! Variantly: Just as we find that anything which is susceptible of the nega of leprosy (and does not sustain that nega) prevents (the attribution to the leper of) \"the blossoming of the bahereth (in the whole\") — so, all that is susceptible of tumah through the nega of nethek (e.g., the beard in our instance — if it does not sustain the nethek) prevents (the attribution to the leper of) \"the blossoming of the nethek\" ( — in our instance, in the head).", + "6) (Vayikra 13:42) (\"And if there be on the karachath [the slope of the head towards the nape] or on the gabachath [the slope of the head towards the face] a reddish-white plague-spot, it is blossoming leprosy on his karachath or on his gabachath.\") I might think that even if one's head balded because of illness he would be tamei (through a reddish-white plague-spot); it is, therefore, written \"karachath\" and \"gabachath.\" Just as \"karachath\" does not grow hair, so \"gabachath\" does not grow hair (to exclude the above, where he will grow hair upon recovery). Why, then, not say: Just as karachath is at the hands of Heaven, so gabachath is at the hands of Heaven? Whence, then, do I derive (as being tamei) one who ate or anointed himself with neshem (an \"irreversible\" depilatory)? To that end it is written \"baldness,\" \"baldness\" (twice) for inclusion (of the above).", + "7) (Vayikra 13:41) (\"And if from the front of his face, his hair fall out, he is gibeach [bald]; he is clean.\") This tells me only of the front of his face. Whence do I derive the temples on either side for inclusion? From \"And if from the front of his face.\" What is \"karachath\" and what is \"gabachath\"? From the forehead sloping backwards is \"karachath.\" From the forehead sloping forwards is \"gabachath.\"", + "8) \"And if there be … on his karachath or on his gabachath\": We are hereby taught that karachath and gabachath do not combine with each other (to form the minimum garis). I might then think that they do not combine with each other, but they do spread from one to the other (to constitute \"a spreading\"); it is, therefore, written (again) \"on his karachath or on his gabachath\" — Just as they do not combine with each other, they do not spread from one to the other." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 13:42) (\"And if there be on the karachath or on the gabachath a reddish-white plague-spot, it is blossoming leprosy on his karachath or on his gabachath.\") \"a reddish-white plague-spot\": We are hereby taught that it confers tumah intermixed. \"leprosy\": We are hereby taught that it confers tumah through (the eruption of) a michyah (viz. Section 4, Chapter 7:9), (michyah also being called \"leprosy\" [viz. Vayikra 13:11]). For (had \"leprosy\" not been written in this connection,) it would follow a fortiori (that it does not confer tumah through a michyah), viz.: If boil or burn, which do confer tumah through white hair, do not confer tumah through michyah, then karachath or gabachath, which do not confer tumah through white hair, how much more so should they not confer tumah through michyah! It is, therefore, written \"leprosy,\" teaching us that it does confer tumah through michyah.", + "2) \"blossoming\": We are hereby taught that it confers tumah by spreading. \"it\": It does not confer tumah through white hair. For (had \"it\" not been written for this exclusion,) it would follow a fortiori (that it does confer tumah through white hair), viz.: If boil or burn, which do not confer tumah through michyah, do confer tumah through white hair, then karachath or gabachath, which do confer tumah through michyah, how much more so should they confer tumah through white hair! It is, therefore, written \"it,\" to teach us that it does not confer tumah through white hair.", + "3) (Vayikra 13:43) \"And the Cohein shall see him, and, behold, a rising of the plague-spot, reddish-white, (is in his karachath or in his gabachath\"): We are hereby taught that a rising confers tumah intermixed. And whence (is the same) to be derived for the other appearances? From (Vayikra 13:42) \"a reddish-white plague-spot in his karachath or in his gabachath … as in the appearance of the leprosy of the skin of the flesh.\" Just as this [karachath] confers tumah intermixed, so the leprosy of the skin of the flesh confers tumah intermixed, and just as the skin of the flesh confers tumah plain, non-intermixed, this, too, confers tumah plain, non-intermixed. \"the skin of the flesh\": (which requires a quarantine of) two weeks.", + "4) (Why is this Scriptural analogy [hekesh] needed?) Does it not follow by induction (mah matzinu)?, viz.: Tumah is conferred here (in the instance of karachath), and tumah is conferred in (the instance of) the skin of the flesh. Just as the skin of the flesh, two weeks, here, too, two weeks.", + "5) Or, perhaps go in this direction: Tumah is conferred here, and tumah is conferred in (the instance of) boil or burn. Just as boil or burn, one week, here, too, one week.", + "6) Let us see what it [karachath] most resembles. We derive something which confers tumah through michyah [i.e., karachath], from something which confers tumah through michyah [i.e., skin of the flesh], and this is not to be refuted by boil or burn, which do not confer tumah through michyah. — But, perhaps go in this direction: We derive something [karachath] which confers tumah through two signs (michyah and spreading) from something [boil or burn] which confers tumah through two signs (spreading and white hair), and this is not to be refuted by skin of the flesh, which confers tumah through three signs (white hair, michyah, and spreading). It must, therefore, be written \"as the appearance of the leprosy of the skin of the flesh\" — two weeks. \"leprosy\": (the size of) a garis (see Section 4, Chapter 7:9). Now does this not follow by induction. (Why make special mention of \"leprosy\" to this end?) Tumah is conferred here [karachath] and tumah is conferred through boil or burn. Just as boil or burn, the size of a garis, here, too, the size of a garis!", + "7) No, this may be true of boil or burn, which confer tumah through white hair, and the size of the white hair requires no space, so that a garis suffices for the size of the boil or burn, as opposed to karachath and gabachath, which confer tumah through a michyah, which requires the size of a lentil, (so that they should be of greater size than a garis relative to the michyah in order to confer tumah). This is refuted by skin of the flesh, which confers tumah through a michyah and confers tumah (even) by the size of a garis.", + "8) No, this may be true of skin of the flesh, which confers tumah through three signs, as opposed to karachath and gabachath, which confer tumah through only two signs, so, the Torah, having been relatively lenient with them, perhaps they must be greater than a garis to confer tumah. It must, therefore, be written (re karachath and gabachath) \"Leprosy,\" (to teach that they confer tumah even if they are only) the size of a garis." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 13:44) (\"He is a leprous man; he is unclean. The Cohein shall declare him unclean, unclean; in his head is his plague.\") \"man\": This tells me only of a man. Whence do I derive a woman and a minor for inclusion? From \"leprous\": both man, woman, and minor. If so, why is it written \"man\"? In respect to what is stated below (Vayikra 13:45). A man lets his hair grow long and rends his garments, and not a woman.", + "2) \"The Cohein shall declare him unclean\": We are hereby taught that his uncleanliness must be declared by a Cohein (If not, he is not tamei.) This tells me only of this (afflicted one) alone. Whence do I derive (for inclusion of \"declaration\") the other afflicted ones? From (the redundant) \"The Cohein shall declare him unclean, unclean.\"", + "3) Or: Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (for \"declaration\") nethakim (of the previous verses), where the plague-spot is in one's head. Whence do I derive (for inclusion of \"declaration\") the other afflicted ones? From (the redundant) \"He is unclean; the Cohein shall declare him unclean, unclean.\"", + "4) I might think that the tumah of the others who are tamei (e.g., those who are tamei with dead-body uncleanliness or with sheretz uncleanliness) would obtain only with the declaration of the Cohein; it is, therefore, written \"He (is tamei\") (to exclude the others. I would then exclude the others who are tamei, whose tumah does not stem from their bodies, but I would not exclude zav or zavah (those with a genital emission), whose tumah stems from their bodies. It is, therefore, written (the double redundancy) \"He (is tamei\"); the Cohein shall declare him (unclean, unclean.\") The tumah of this one is by (the declaration of) the Cohein, and not the tumah of the others who are tamei.", + "5) (Vayikra 13:45) (\"And the leper in which the plague-spot is found, his clothes shall be rent and his hair shall grow long, and his upper lip shall be covered, and 'Unclean! Unclean!' he shall cry.\") \"And the leper\": Even if he is the high-priest. Because it is written (of the high-priest, Vayikra 21:10) \"His hair he shall not grow long and his clothes he shall not rend,\" I might think (that this holds) even if he is afflicted (with leprosy), and how will I satisfy \"His clothes shall be rent and his hair shall grow long? With others, aside from the high-priest; it is, therefore, written (the redundant) \"in which the plague-spot is found\" — even if he be the high-priest.", + "6) \"his clothes shall be frumim\"; they shall be rent. \"and his hair shall be farua\": he shall let it grow long. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: \"shall be\" is stated in respect to head, and \"shall be\" is stated in respect to garments. Just as the latter are outside his body, so the former (i.e., hair) is outside his body.", + "7) \"and his upper lip ya'ateh\": He covers his head like a mourner. \"and 'Unclean! Unclean!' he shall cry\": so that they separate from him. This tells me of this (particular state) alone. Whence do I derive that other afflicted ones (i.e., lepers) are also included? From (the redundant) \"'Unclean! Unclean!' he shall cry.\"", + "8) But perhaps (I should say:) Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (in \"'Unclean! Unclean!' etc.\") nethakim, where the plague-spot is in his head. Whence do I derive (for inclusion) the other afflicted ones? From (the redundant) \"'Unclean! Unclean!' he shall cry.\"", + "9) And whence do I derive for inclusion (in \"Unclean!\") others (and not only lepers) who are tamei? From (Vayikra 21:44) \"He shall declare him unclean\" and (Vayikra 21:45) \"and 'Unclean,' etc.\" I would then include only the gravely tamei (such as zavim and zavoth, where the tumah issues from their bodies. Whence would I derive (the same for) the lesser temai'im, such as those who are tamei through a dead body or through cohabitation with a niddah, and all the others? From \"He is tamei; he shall declare him unclean,\" and \"and 'Unclean,' etc.\"", + "10) (Vayikra 13:46) (\"All the days that the plague-spot is in him he shall be unclean. He is unclean. Solitary shall he sit. Outside the camp is his dwelling.\") \"the days that the plague-spot is in him he shall be unclean\": Not the days that he had a bahereth (see Vayikra 13 verse 13:2) and it was cut off. I might think (that he is not penalized) even if he cut it off deliberately; it is, therefore, written (in this regard) \"all the days.\" When is he cleansed (of this bahereth)? R. Eliezer says: When a different plague-spot erupts in him and he is cleansed of it. The sages say until it (the plague) blossoms in all of him.", + "11) R. Elazar said: R. Eliezer and the sages do not differ that if he cut it off and he cut off healthy flesh with it, (desiring to root it out entirely), that there is never any cleansing for him, and that if he cut it off and left over something of it that he is cleansed if it blossoms in all of him. Where do they differ? If he cut it off completely (without cutting off any healthy flesh with it.) R. Eliezer says: (He is cleansed of the bahereth) when a different plague-spot erupts in him and he is cleansed of it, and the sages say: when it blossoms in all of him.", + "12) \"solitary shall he sit\": This tells me only of this one alone. Whence do I derive the same for other afflicted ones? From (the redundant) \"He is tamei; solitary shall he sit.\"", + "13) But perhaps (I should say:) Just as this one (karachath or gabachath) is distinct in that his plague-spot is in his head, so I include (in sitting solitary) nethakim, where the plague-spot is in his head. Whence do I derive (for inclusion) the other afflicted ones? From \"he shall be unclean. He is unclean; solitary shall he sit.\" I might think that two temai'im [zav and one who is tamei by a dead body] (who are classed with him [viz. Bamidbar 5:2]) may sit with him. It is, therefore, written \"solitary shall he sit\" — the two (other) temai'im may not sit with him.", + "14) \"outside the camp\": outside the three camps (the camp of the Shechinah, the camp of the Levites, and the camp of Israel). \"his dwelling\": his dwelling (i.e., where he sits or stands [and not where he merely passes through]) is tamei. From here they ruled: If the tamei stood under the tree and the tahor passed by there, he is tamei. If the tahor stood under the tree and the tamei passed by there he is tahor, and if he stood there he is tamei. And thus with a (leprosy-) afflicted stone. (If its carrier passed under the tree, one standing under it is) tahor. And if he placed it down, he is tamei. R. Yossi Haglili says: \"Outside the camp is his dwelling. (Bamidbar 5:47) And the garment\": We are hereby taught about (leprosy-) afflicted garments that they require \"sending\" outside the three camps." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 13:47) (\"And the garment, if there be in it a plague-spot of leprosy, in a garment of wool or in a garment of flax,\") \"And the garment\": I might think (that this includes) remnants and cardings and coarse silk and cotton and camel wool and rabbit wool and goat down; it is, therefore, written \"in a garment of wool or in a garment of flax.", + "2) This tells me of garments completely of wool or completely of flax. Whence do we derive for inclusion intermixtures? From \"And the garment.\" This tells me only of one of the varieties that is partially intermixed. Whence do I derive for inclusion one of the varieties that is totally intermixed or intermixtures that are totally or partially interwoven? From \"And the garment.\" This tells me only of a garment (the size of) three by three (fingers). Whence do I derive a garment lacking three by three? From \"And the garment.\" This tells me only (of a plague-spot) which has room to spread (see Vayikra 13:51). Whence do I derive (a plague-spot) which does not have room to spread? From \"And the garment.\" These are the words of R. Eliezer. R. Yishmael said to him: \"You tell me to write! Wait until I can assimilate (all that you have said)!\" R. Eliezer retorted: \"Yishmael, you are a mountain-palm!\" (much too rash).", + "3) I might think that they are subject to tumah whether dyed or not dyed; it is, therefore, written: \"in a garment of wool or in a garment of flax\" — Just as flax is in its original state (i.e., it is not the practice to dye flax, so, (for plague-spot uncleanliness we require) wool in its original state.", + "4) (Vayikra 13:48) (\"Or in the warp or in the woof of flax and of wool; or in skin, or in any worked skin.\") I would exclude what is dyed by the hands of man, but I would not exclude what is dyed by the hands of Heaven; it is, therefore, written \"of flax and of wool.\" Just as flax is white, so wool must be white (to be subject to plague-spot uncleanliness.)", + "5) \"or in the warp or in the woof\": I might think that the warp and woof of nafah and kevarah (types of sieves made from animal hair) were subject to (leprosy) tumah, (other varieties being excluded only if they do not qualify as \"garment\"); it is, therefore, written \"in a garment of wool or in a garment of flax\" (i.e., it is only a garment which acquires such tumah). I would then exclude (from such tumah) warp and woof of nafah and kevarah, but not that of (human) hair. And this would (also) follow a fortiori, viz. If wool, which in no instance is subject to burning because of tumah, (still) its warp and woof are subject to such tumah,", + "6) then (human) hair, which is subject to burning (in the instance of the Nazirite), how much more so should its warp and woof be subject to such tumah! It is, therefore, written \"of wool or of flax,\" but not of hair.", + "7) I might think that they are subject to tumah immediately (i.e., even before they are fully processed); it is, therefore, written \"garment.\" Just as \"garment\" connotes complete processing, so all (i.e., warp and woof) must be completely processed. What is their complete processing? The warp, when it is boiled; the woof, at once; and the bundles of flax, when they are whitened. These are the words of R. Yehudah. I might think that any size is subject to tumah. It is, therefore, written \"garments.\" Just as (something is not called a) \"garment\" until there is a weaving of warp and woof the size of three fingers by three fingers, so, all (pieces of cloth) — even if there were enough thread in the coil to make the entire warp and the entire woof. (If the coil consisted of) separate (threads), it is not subject to leprosy tumah. R. Yehudah says: If there were even one separation (in the entire coil) and he tied it, it is not subject to leprosy tumah.", + "8) \"or in skin\": I might think (without a verse saying otherwise) that the skin of sea-creatures, too, should be subject to (leprosy) tumah. — But it follows inductively (that I would not think so), viz.: There is sheretz tumah and there is leprosy tumah. Just as the skin of sea-creatures is not subject to sheretz tumah, so the skin of sea-creatures is not subject to leprosy tumah. ", + "9) And, furthermore, it follows a fortiori (that it is not subject to leprosy tumah), viz.: If with sheratzim, the colored among which are subject to tumah, the skins of sea-creatures are not subject to tumah, then with leprosy, where dyed garments are not subject to tumah, how much more so should the skin of sea-creatures not be subject to tumah! — No, this may be so with sheratzim, where there is no tumah of warp and woof, as opposed to leprosy, where there is tumah of warp and woof. And since this is so, (without a verse stating otherwise), would you say that the skin of sea-creatures is not subject (to leprosy tumah)? It must, therefore, be written (to counter-indicate this) \"in a garment (… or in skin\"). Just as a \"garment\" (in this context) \"grows\" on the land, so \"skin\" (must be skin) that \"grows\" on the land (to exclude the skin of sea-creatures). I might think that I also exclude (from leprosy tumah the skin of a sea-creature) to which has been attached something which does grow on land. It is, therefore, written (to counter-indicate this) \"or in skin,\" to include the latter, even if what is attached is a leading string, so long as it is attached in the generic manner of tumah attachments.", + "10) I might think that also included (as subject to leprosy tumah) is untanned hide and unsalted hide; it is, therefore, written \"worked (processed) skin,\" to exclude untanned hide and unsalted hide.", + "11) I would then exclude the latter, but I would not exclude hides (intended for) sandal thongs, which have been processed. It is, therefore, written (Vayikra 13:49) \"implement (of skin\"),\" to exclude hides (intended for) sandal thongs, which are not implements.", + "12) But then I might think to exclude tent skins, which are not \"implements\"; it is, therefore, written (Vayikra 13:51) \"whatever work the skin is made for,\" to include tent skins." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 13:49) (\"And it shall be, if the plague-spot is deep green or deep red in the garment or in the skin, or in the warp or in the woof, or in any article of skin, it is a plague-spot of leprosy, and it shall be shown to the Cohein.\") Or perhaps just as (skin is likened to wool and) wool is from a small beast (a sheep), which is eaten, then skin, too, (to be subject to leprosy tumah) must be from a small beast, which is eaten. Whence do I derive (for inclusion) a small beast which is not eaten, a large beast which is eaten, a large beast which is not eaten … until I include the skins of sheratzim? From the repetition of \"in the skin\" (Vayikra 13:48 and Vayikra 13:49). I might think that both dyed and undyed skins are subject to tumah. It is, therefore, written (twice, Vayikra 13:48 and Vayikra 13:49) \"garment.\" Just as \"garment\" connotes all white, so skins (to be subject to tumah) must be all white. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says \"or (in the skin\") includes the dyed. R. Shimon says: One verse says \"in the garment,\" (connoting white); another says \"in the skin\" (connoting also colored). How are these to be reconciled? Colored by Heaven are subject to tumah; colored by man are not subject to tumah.", + "2) \"if the plague-spot is yerakrak\": I might think any shade of yarok (green); it is, therefore, written \"yerakrak,\" the greenest of the green (i.e., deep green). \"adamdam\": I might think any shade of adom (red); it is, therefore, written \"adamdam,\" the reddest of the red. \"yerakrak or adamdam\": We are hereby taught that they are not subject to tumah intermixed. I might think that just as they are not subject to tumah intermixed, they do not combine with each other (for the minimum size for tumah, a garis); it is, therefore, written \"And it shall be\" (connoting that they do combine).", + "3) \"in the garment\": and not in the nap. (If the plague-spot appears in the nap, it is tamei, but the garment is not.) \"in the garment or in the skin, or in the warp or in the woof, or in any article of skin, (it is a plague-spot of leprosy\"): What is the intent of this? I might think that \"garment\" indicates one that is appropriate for both a rich man and a pauper. Whence do I derive (as subject to tumah) one that is appropriate for a rich man but not for a pauper; for a pauper but not for a rich man, neither for a rich man nor for a pauper? From (the categorical) \"it is a plague-spot of leprosy.\" \"and it shall be shown to the Cohein\": to include all (of the above instances).", + "4) \"it is a plague-spot of leprosy\": (making it subject to tumah if it is) the size of a garis. (Why is a special verse needed for this? There is (leprosy) tumah here, and there is (leprosy) tumah in skin of the flesh. Just as there, the (minimum) size is a garis, here, too, it is a garis.", + "5) But perhaps go in this direction: There is tumah here and there is tumah in houses. Just as there, the (minimum) size is two garisim, here, too, it is two garisim.", + "6) Let us see what it most resembles. We derive something that incurs tumah in two weeks from something which incurs tumah in two weeks, and this is not to be refuted by houses, which incur tumah in three weeks. But perhaps go in this direction: We derive something which incurs tumah with deep green and deep red from something which incurs tumah with deep green and deep red, and this is not to be refuted by skin of the flesh, which does not incur tumah with deep green and deep red; it is, therefore, written \"it is a plague-spot of leprosy.\"", + "7) (Vayikra 13:50) \"And the Cohein shall see the plague-spot, and he shall quarantine the plague-spot for seven days.\": This is the first quarantine.", + "8) (Vayikra 13:51) (\"And he shall see the plague-spot on the seventh day. If the plague-spot has spread in the garment, or in the warp, or in the woof, or in the skin, (whatever work the skin is made for), the plague-spot is \"blight-leprosy; it is unclean.\") \"on the seventh\": I might think, seven days, either by day or by night. It is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "9) \"if the plague-spot has spread\": This refers to a spreading adjacent (to the plague-spot), any amount (of spreading in this instance conferring tumah). And whence do we include (as conferring tumah a spreading which is) distant (from the plague-spot)? From \"in the garment\" (i.e., anywhere in the garment.)( I might think that any amount (of such a distant spreading would confer tumah.) It is, therefore, (to negate this) written here \"plague-spot,\" and elsewhere (in respect to flesh leprosy) \"plague-spot.\" Just as the plague-spot there must be (a minimum of) a garis, so, the plague-spot here must be (a minimum of) a garis.", + "10) In sum: An adjacent spreading (confers tumah) in any amount; a distant spreading, with (the size of) a garis; a recurring spreading (i.e., a reappearance after the plague-spot has been cut out of the garment), with a garis.", + "11) \"blight leprosy\": Invest it with a blight and derive no benefit from it. This tells me only of a confirmed plague-spot. Whence do I derive the same for a quarantined plague-spot? From (the redundant) \"blight-leprosy.\" If so, then just as with a confirmed garment, if he (cut it into pieces smaller than the minimum size for tumah and) made sponges of them, they remain tamei, and no benefit may be derived from them, so (the same rule should apply to) a quarantined garment. It is, therefore, written \"the plague-spot is blight-leprosy; it is unclean,\" and not a confirmed garment (in the above instance)." + ], + "Chapter 15": [ + "1) (Vayikra 13:52) (\"And he shall burn the garment, or the warp, or the woof, of wool or of flax, on any article of skin in which the plague-spot will be; for it is blight-leprosy — it shall be burned in fire.\") \"And he shall burn, etc.\": I might think that he should bring shearings of wool and stalks of flax and burn them along with it; it is, therefore, written \"it shall be burned in fire\" — nothing else need be burned along with it.", + "2) If so, why is it written \"of wool or of flax\"? To exclude (from the requirement of burning) appendages (to the garment, which are not subject to plague-spot uncleanliness.)", + "3) I would then exclude appendages of silk and of gold, whose kind (silk and gold) are not subject to plague-spot uncleanliness, but I would not exclude (wool) of purple and crimson, whose kind, (wool) is subject to plague-spot uncleanliness. It is, therefore, written \"in which the plague-spot will be found,\" i.e., which is subject to plague-spot (uncleanliness — to exclude dyed wool [\"purple and crimson\" above], which is not subject to plague-spot uncleanliness).", + "4) (Vayikra 13:53) \"And the Cohein shall see, and, behold, the plague-spot has not spread in the garment, or in the warp or in the woof, or in any article of skin\": This refers to the stationariness (omed) of the plague-spot, (and not to the non-appearance of a different plague-spot). (Vayikra 13:54) (\"Then the Cohein shall command, and they shall wash what contains the plague-spot, and he shall quarantine it a second seven days.\") \"Then the Cohein shall command and they shall wash\": the command, by the Cohein; the washing, by any man.", + "5) \"and they shall wash … the plague-spot\": I might think the plague-spot alone; it is, therefore, written \"what contains the plague-spot.\" How so? Some of the adjoining material is washed with it.", + "6) \"and he shall quarantine it a second seven days\": We are hereby taught that the seventh day is included in the count — both before it and after it (i.e., the last of the first seven, and the first of the second seven.)", + "7) (Vayikra 13:55) (\"And the Cohein shall see, after the plague-spot has been washed, and, behold, the plague-spot has not changed its appearance, and the plague-spot has not spread, it is unclean. In fire shall you burn it; it is p'cheteth in its karachath or in its gabachath.\") \"after the plague-spot has been washed, and, behold, the plague-spot has not changed its appearance and the plague-spot has not spread, it is unclean.\": If it has not changed and not spread, it is tamei; but if it changed and did not spread, it should be examined as in the beginning. These are the words of R. Yehudah. And the sages say: It is tamei by reason of omed (viz. Vayikra 13:4 above). How, then, am I to understand \"and, behold, it has not changed\"? From any appearance that renders it subject to tumah (even if it changed from green to red).", + "8) \"pcheteth\": all of it appearing to be indented. — But perhaps only second-degree (dimness) is intended! — \"It\" (\"It is pcheteth\") indicates that it is as it was before. How, then, am I to understand \"pcheteth\"? As connoting (all of) it appearing to be indented.", + "9) \"in its karachath\": This refers to frayed (garments); \"or in its gabachath\": This refers to new (garments) — whence they ruled: sagus (a very thick cloak) on which a plague-spot appears — R. Eliezer b. Yaakov says: Until it appears in its weaving and its tufts.", + "10) (Vayikra 13:56) \"And if the Cohein saw, and, behold, the plague-spot became dim after it was washed\": second-degree dimness (e.g., deep green to green), or third-degree dimness (e.g., deep green to neutral)? It is, therefore, written \"and, behold, the plague-spot became dim\" (i.e., even though it is dim, it is still called \"plague-spot.\" — If \"plague-spot,\" I might think that it retained its original appearance (but just changed color [e.g., from deep green to deep red]); it is, therefore, written \"and, behold, it became dim.\" How so? (It changed from) first degree to second degree, and not to third degree. " + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 13:56) (\"And if the Cohein saw, and, behold, the plague-spot became dim after it was washed, then he shall tear it from the garment, or from the skin, or from the warp, or from the woof, (Vayikra 13:57). And if it be seen again in the garment, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, it is porachath. In fire shall you burn it, what contains the plague-spot.\") \"then he shall tear\": I might think that he tears it just a little to fulfill the mitzvah of tearing; it is, therefore, written \"it.\" If \"it,\" I might think that he might slash it and leave it in its place; it is, therefore, written \"from the garment\" — he must remove it from the garment.", + "2) If \"from the garment,\" I might think that he could tear it out and throw the torn pieces on the dung heap; it is, therefore, written (the redundant) \"In fire shall you burn it, what contains the plague-spot,\" to teach us that the torn pieces require burning.", + "3) We learned about what dimmed at the end of the second week to a second-degree appearance (see Chapter 15:10) that he tears it out. And whence is it derived that what dims at the end of the first week to a second-degree appearance and not to a third degree that he washes it (and quarantines it again as it if had remained in its original appearance? It is written here \"plague-spot\" (\"and, behold, the plague-spot became dim\") and there (Vayikra 13 verse 54), \"plague-spot\" (\"Then the Cohein shall command and they shall wash what contains the plague-spot\"). Just as with \"plague-spot\" here — it dimmed to the second degree and not to the third degree, so with \"plague-spot\" there — it dimmed to the second degree but not to the third degree.", + "4) (Vayikra 13:57) (\"And if it be seen again in the garment, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, it is porachath (something whose \"blossoming\" recurs). In fire shall you burn it (the entire garment), what contains the plague-spot\"). Whence is it derived that he places a patch upon it (the site of the torn out plague-spot)? From \"and if it be seen again,\" and \"again\" can apply only to the site,\" whereby we learn that he places a patch upon it.", + "5) R. Nechemiah says: A patch is not required, (\"again\" referring to the garment from which the plague-spot was torn out). If (after the patch was placed on the site) the plague-spot returned to the garment (at a different site), the patch is \"rescued\" (i.e., it need not be burned, not being part of the original garment). If it returned upon the patch, the (entire) garment is burned (along with the patch). If one patched aught of a quarantined (garment) on a clean (garment), and the plague-spot reappeared on the (clean) garment, the patch is burned. If it reappeared on the patch, the first garment is burned. And (a separate ruling:) The patch can be used for the second garment with (identifying signs [so that it not be confused with other patches]).", + "6) This (\"And if it be seen again\") implies in its original place. Whence is it derived (that it requires burning if it reappears) anywhere on the garment? From \"in the garment.\" I might think (this applies if it reappeared) in any size. It is, therefore, written \"again.\" Just as the first, the size of a garis, so the second, the size of a garis.", + "7) (\"and if it be seen again\":) This tells me only (if it is seen again) in its original appearance. Whence do I derive (that it is tamei) even not in its original appearance (but in any appearance of tumah, e.g., from deep green to deep red)? From \"a blossoming\" — whether or not in its original appearance.", + "8) — But perhaps the thrust of \"a blossoming\" is that it is not tamei unless it returns and spreads even more (than its original appearance). — (This is not so, for) \"it (is a blossoming\") connotes its remaining as it was. How, then, is \"a blossoming\" to be construed? As \"whether or not in its original appearance.\"", + "9) Of a linen curtain that had stripes running through it, dyed and white, they asked R. Eliezer: It has only one white stripe (the size of a garis, which has nowhere to spread, the other stripes being dyed and thus not being subject to plague-spot tumah. [the question: Does this require quarantine if there is no point in quarantining it to see whether or not it will spread?]) He answered: (It must be quarantined, but) I have not heard (why). R. Yehudah b. Betheirah said to him: Shall I study it? R. Eliezer: If to substantiate the words of the sages (that it must be quarantined), yes, (but not to contravene them). R. Yehudah (after study): Perhaps it will remain (without dimming) for two weeks, and a plague-spot that remains (undimmed) in garments for two weeks (even without spreading) is tamei. R. Eliezer: You are a great sage, for you have substantiated the words of the sages. A spreading, if it adjoins (the original plague-spot is tamei) with any amount; if distant, it requires the size of a garis.", + "10) (Vayikra 13:58) (\"And the garment, or the warp, or the woof, or any article of skin that you shall wash, and the plague-spot depart from them, then it shall be cleansed (i.e., immersed) a second time and it shall be clean.\") \"And the garment … that you shall wash\": I might think (if not for \"and the plague-spot depart\") that it is sufficient to perform the mitzvah of washing (and that it need not be rubbed thoroughly); it is, therefore, written \"and the plague-spot depart\" (i.e., to the end that it depart or that it dim to the third degree [and if he sees that it does not depart, it is quarantined for a second seven days]). If only \"and it depart\" were written, I might think from this side to the other side; it is, therefore, written \"from them\" — until it is entirely uprooted from them.", + "11) \"then it shall be cleansed a second time and it shall be clean\": the second (i.e., this cleansing), to cleanse it from tumah (i.e., ritual immersion); the first, (in verse 54), to quarantine the plague-spot (if it does not depart).", + "12) (Vayikra 13:59) (\"This is the law of the plague-spot of leprosy, in a garment of wool or linen, or in the warp, or in the woof, or in any article of skin, to declare it clean or to declare it unclean.\") \"This is the plague-spot of leprosy, etc.\": (Vayikra 14:54) (\"This is the law for all plague-spots or leprosy and for a nethek (Vayikra 14:55) and for the leprosy of a garment and of a house.\") They (plague-spot garments) are being likened to a house, viz., Just as a house is rendered unclean by the entry (of an unclean person), so it is rendered unclean by the entry of all (plague-spot garments). — But perhaps just as a house requires birds (for its cleansing, [viz. Vayikra 14:49]), so all (plague-spot garments) should require birds (for their cleansing)! It is, therefore, written \"This\" (i.e., only in this respect [that of \"entry\"] are they similar, and not in the other.) Rebbi says: It is written \"This is the law for all plague-spots of leprosy and for a nethek and for the leprosy of a garment and of a house.\" Just as a house renders unclean by entry, so all are rendered unclean by entry. This tells me only of a garment. Whence do I derive all of them (i.e., warp and woof, etc.) for inclusion? From \"This is the law of the plague-spot of leprosy … in the warp or in the woof, etc.\" Just as a garment renders unclean by entry, so all (i.e., warp and woof, etc.) render unclean by entry. — But perhaps just as a garment is rendered unclean by all that are tamei (e.g., sheratzim, semen, etc.), so all (warp and woof etc.) are rendered unclean by all that are tamei! It is, therefore, written \"This\" (and not the others).", + "13) \"to render it clean and to render it unclean\": Just as it (the law of plague-spots) is a mitzvah in Eretz Yisrael, so it is a mitzvah outside Eretz Yisrael. \"to declare it clean or to declare it unclean\": Just as it is a mitzvah to declare it clean, so it is a mitzvah to declare it unclean. \"to declare it clean or to declare it unclean\": The Cohein who declares it clean declares it unclean, and if he dies, a different Cohein inspects it." + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 14:2) (\"This shall be the law of the leper on the day of his cleansing; he shall be brought to the Cohein.\") \"the law of the leper\": for the \"eternal house\" (i.e., the Temple). \"This\" (i.e., the bringing of the offerings) does not obtain in a bamah \"shall be\": in the present time (i.e., even after the destruction of the Temple). \"the law of the leper\": There is one law for all the lepers in that they bring this offering. — Now where have they been excluded (from \"oneness,\" that they need be included in it vis-à-vis the offering)? — Because we find Scripture to have differentiated between their (types of) tumah and their weeks (of quarantine, some requiring one week and others, two), we might think to differentiate in their offering too; it is, therefore, written \"the law of the leper\" — there is one law for all of the lepers; that they bring this offering.", + "3) \"on the day of his cleansing\": We are hereby taught that (the declaration of) his tumah and his cleansing obtain (only) in the daytime. This tells me only of his tumah and his cleansing. Whence do I derive the same for the slaughtering of the birds, the sprinkling of the birds' blood and his shaving? From \"the law of the leper on the day.\" I might think that also the taking of the birds and the sending of the bird and the washing of his garments and his bathing must also be in the daytime; it is, therefore, written \"This (and not the others) is the law of the leper.\" \"he shall be brought to the Cohein\": We are hereby taught that his tumah and taharah are (mediated) through a Cohein. This tells me only of his tumah and his taharah. Whence do I derive the same for the slaughtering of the birds, the sprinkling of the birds' blood, and his shaving? From \"the law of the leper\" — through a Cohein. I might think that the same applies to the taking of the birds, the sending of the bird, the washing of his garments, and his bathing; it is, therefore, written \"This\" (and not the others). \"on the day of his cleansing he shall be brought to the Cohein\": he shall not delay (from his being healed of the plague-spot to his being cleansed).", + "4) When Munbaz reasoned before R. Akiva: If one whom I freed (immediately, [i.e., an unconfirmed leper, who returned from his week of quarantine)] — (If one whom I freed immediately from a state of tumah) upon his standing (i.e., upon his return to the encampment), I had held (in a state of tumah) in his going (into quarantine) for seven days, then one whom I held (in his state of tumah for seven days, [namely, a healed confirmed leper]) in his standing, (i.e., upon his return to the encampment after his first shaving [viz. Vayikra 14:8]), does it not follow that I should have held him for seven days (in a state of tumah) in his going (i.e., in the interval between his being healed from the plague-spot and his return to the encampment!) R. Akiva said to him: I can add to your words, viz.: Where would Scripture be more stringent? In the days of confirmation (of absolute leprosy), or in the days of counting (i.e., the seven days between the first shaving and the second)? The days of confirmation are more stringent than the days of counting. For in the days of counting he does not confer tumah through couch (mishkav) or seat (moshav), and he does not confer tumah (to a house) through entry, whereas in the days of confirmation, he does. And if for the days of counting, which are less stringent, you have accorded seven, then for the days of confirmation, should not seven be accorded! Munbaz: Master, indeed, you have substantiated my words! R. Akiva: And when you accord seven for the days of confirmation, they, likewise, become days of counting, so that both combined become fourteen. And if to the less stringent days of counting you have accorded fourteen, then how much more so should fourteen be accorded to the more stringent days of confirmation, so that the process should continue interminably. And it is precisely to countermand such reasoning that Scripture must state \"On the day of his cleansing he shall be brought to the Cohein (for the cleansing procedure)\" — he shall not delay (from his being healed of the plague-spot to his being cleansed).", + "5) (Vayikra 14:3) (\"And the Cohein shall go outside the camp, and the Cohein shall see, and, behold, if the plague-spot of leprosy is healed from the leper,\") \"And the Cohein shall go out … and the Cohein shall see\": What is the intent of this (i.e., Why not simply \"and he shall see?) — Because it is written \"And the Cohein shall go out, I might think that only a Cohein who was in the encampment (could go outside to cleanse the leper), but if he were at sea or in rivers or in deserts, whence would I know (that he is also qualified to do so)? From and the Cohein (i.e., a different Cohein) shall (i.e., may) see.\" If so, why is it written \"And the Cohein shall go out\"? (To teach us that only) a Cohein who may enter the encampment (i.e., a Cohein who is not a leper himself) may cleanse a leper, but a leper may not cleanse a leper.", + "6) \"and, behold, it is healed\": if the plague-spot (itself) is healed (even if the white hair still remains). \"plague-spot\": (even) if the white hair has gone (and the plague-spot remains). \"leprosy\": (even) if the michyah has gone. This tells me only of all of them (i.e., all of the white hair, all of the michyah). Whence do I derive (that he is healed) even if part of the white hair (has gone), even part of the michyah? From \"from (the leper\"), (\"from\" connoting \"part of\"). \"the leper\": to include one in whose entire body it has blossomed, as requiring birds.", + "7) But does this not follow a fortiori? (Why, then, is a verse required?) viz. If one who was healed, with no signs of tumah remaining with him — (If he) requires birds, then one who was healed, with signs of tumah (complete blossoming) remaining with him — how much more so should he require birds! — (No,) this is refuted by one who was quarantined for two weeks, who was healed, the signs of tumah (i.e., the original plague-spot for which he was quarantined) remaining with him (but merely not spreading), and his not requiring birds.", + "8) Do not wonder, then, about one in whom it blossomed entirely, that even if he were healed and signs of tumah remained with him, he did not require birds. It must, therefore, be written \"the leper,\" to include one in whom it has blossomed entirely as requiring birds.", + "9) (Vayikra 14:4) (\"And the Cohein shall command, and he shall take for the one to be cleansed two clean, living birds, and cedar-wood, and scarlet and hyssop.\") \"And the Cohein shall command, and he shall take\": the commanding by a Cohein; the taking, by anyone.", + "10) \"and he shall take for the one to be cleansed\": in the name of \"one to be cleansed,\" whether man or woman or child. From here it was derived: If he took it for a man, it may be used for woman; if for a woman, it may be used for a man; if for a house (afflicted with a plague-spot), it may be used for a leper; if for a leper, it may be used for a house.", + "11) \"and he shall take two birds\": The minimum of \"birds\" is two. If so, why state \"two\"? That they both be alike. Whence is it derived that even if they are not both alike, they are still valid? From \"bird\" (Vayikra 14:5) - \"bird\" (Vayikra 14:6), implying extension of inclusion.", + "12) \"living': and not slaughtered. \"clean\": and not treifoth (birds with organic defects). \"and cedar-wood\": If \"wood,\" I would think any wood; it is, therefore, written \"cedar.\" If \"cedar,\" I would think a (cedar) leaf; it is, therefore, written \"and wood.\" What is intended? A piece of wood cut from a cedar tree. R. Chananiah b. Gamliel says (the meaning is) with a leaf on top.", + "13) R. Yehudah said: It was my Sabbath (to expound), and I went after R. Tarfon (his master) to his house (to take leave to do so). He said to me: My son, give me my sandal, and I gave it to him. He stretched his hand out to the window and gave me a stick from it, saying: Yehudah, with this I cleansed three lepers — at which I learned seven halachoth: that it must be b'roth (a type of cedar), that it must have a leaf on top, that its length must be an ell, that its thickness must be about a quarter of the leg of a bedstead, cut into two and then into four, that it can be used for sprinkling, once, twice, and three times, that the cleansing can be before the Temple and not before the Temple, and that it can be done in the border towns (and not necessarily in Jerusalem).", + "14) \"and scarlet (tola'ath)\": I might think that pikas (a scarlet wood derivative) were permissible; it is, therefore, written \"tola'ath\" (lit., [scarlet] of a worm). If tola'ath, I might think any color (that came from a worm) were permissible; it is, therefore, written \"ushni tola'ath\" (and \"distinctive\" tola'ath). How so? It must be deep red. Yochanan b. Dehavai says: Residue, (this connoted by \"shni\") of tola'ath is also permitted.", + "15) And whence is it derived that if he used it for testing purposes (to see if the color would take), it is unfit (for cleansing the leper)? From (the understood connotation of) \"and shni tola'ath.\"", + "16) \"and hyssop\": and not Greek hyssop, and not blue hyssop, and not Roman hyssop, and not desert hyssop, and not any \"hyssop\" qualified by an epithet." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 14:5) (\"And the Cohein shall command, and he shall slaughter the one bird into an earthen vessel over living water.\") \"And the Cohein shall command\": The commanding is by the Cohein; the slaughtering, by any man. These are the words of R. Yehudah b. R. Yossi. Rebbi says: The slaughtering, too, is by a Cohein.", + "2) \"and he shall slaughter the one bird\": the more distinctive of the two. \"the one\": so that one if of them dies or becomes a treifah, he takes a mate for the second one.", + "3) \"the one into an earthen vessel\": and not two of them (i.e., two different birds of two different lepers) into an earthen vessel. For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: If in an instance (that of a sin-offering) where (slaughtering) from name to name (i.e., slaughtering one man's sin-offering in the name of another) is not kasher, yet the mingling (of their bloods) is kasher, then here, where from name to name is kasher (see Section 1:10) how much more so should their mingling be kasher! It must, therefore, be written \"the one into an earthen vessel,\" and not two into an earthen vessel.", + "4) \"vessel\": I might think any vessel; it is, therefore, written \"earthenware.\" If \"earthenware,\" I might think (even) a fragment (of earthenware). It is, therefore, written \"vessel.\" How so? (He takes) a (broad, flat) bowl of earthenware. \"living water\": and not salted water, and not lukewarm water, and not failing water (i.e., water whose source dries up), and not dripping water. R. Eliezer says: Just as (living) water has had no work done in it, so a vessel (is required) that has had no work done in it. R. Shimon says: Just as (living) water is the most distinctive of its kind, so the bird must be the most distinctive of its kind, a partridge.", + "5) How does he do (the cleansing)? He takes the cedar, the myrtle and the tongue of wool and binds them in the end of the tongue, and circles them with the wing tips and the tail tip of the second (living) bird, and he dips (them into the blood of the slaughtered bird), and he sprinkles (upon the leper). \"in the blood\": I might think in the blood, exclusively; it is, therefore, written \"living water.\" If \"water,\" I might think \"living water,\" exclusively; it is, therefore, written \"blood.\" How is this effected? With living water in which the blood of the bird is discernible, which the sages estimated to be a quarter (of a log).", + "6) (Vayikra 14:6) (\"The living bird, he shall take it, and the cedar-wood, and the scarlet wool, and the hyssop, and he shall dip them and the living bird in the blood of the slaughtered bird over the living water.\") And whence is it derived that if the blood has been spilled, the bird for \"sending\" is to be allowed to die (and two new birds brought), or that if the bird for \"sending\" died, the blood is to be spilled out (and two new birds brought)? From \"the living bird … and he shall dip them in the blood of the slaughtered bird\" (whence it is derived that the two birds are mutually indispensable). \"he shall take it\": We are hereby taught that he separates it by itself. \"and the cedar-wood and the scarlet-wool, and the hyssop\": (they, too, [bound] by themselves). \"and he shall dip\": What is the intent of this? (i.e., why add \"them and the living bird\" instead of simply stating \"and he shall dip in the blood of the slaughtered bird,\" and I would know that it refers to all of the aforementioned?) For I might think that since it (the living bird) was not together with them for binding, it should not be together with them for dipping; it must, therefore, be written \"and he shall dip them and the living bird in the blood of the slaughtered bird.\" The (living) bird was \"returned\" for dipping.", + "7) \"the slaughtered bird\" (hashchutah\"): slaughtered through shechitah, and not through melikah (\"pinching\"). (What is the intent of this [of the apparently superfluous word \"shechutah\"])? I might think (without \"hashchutah\") that it follows that since the leper's amendment within (the sanctuary [viz. Vayikra 14:22]) is through birds, and his amendment outside (the sanctuary, i.e., our instance) is through birds — Just as his amendment within is through melikah, so his amendment outside is through melikah; it must, therefore be written \"hashchutah,\" and not hamelukah.\" \"the (blood of) the slaughtered bird over the living water (in the vessel)\": not \"the earthen vessel over the living water.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 14:7) (\"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy seven times, and he shall cleanse him, and he shall send the living bird over the face of the field.\") \"And he shall sprinkle\": on the upper surface of the leper's hand, and others say on his forehead. \"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy seven times\": The one to be cleansed from the leprosy requires seven sprinklings; one (who is to be cleansed from) dead body uncleanliness does not require seven sprinklings.", + "2) (The verse is needed for the above, for without it we would say) Does it not follow a fortiori that he does require seven sprinklings, viz.: If a leper, who does not require sprinkling on the third and seventh day (viz. Bamidbar 19:12) requires seven sprinklings, then one who is tamei through a dead body, who does require sprinkling on the third and seventh day — how much more so does he require seven sprinklings! It must, therefore, be written \"And he shall sprinkle upon the one to be cleansed from the leprosy.\" The one to be cleansed from the leprosy requires seven sprinklings; one (who is to be cleansed from) dead body uncleanliness does not require seven sprinklings.", + "3) But let it follow a fortiori that a leper requires sprinkling on the third and seventh day, viz.: If one who is tamei through a dead body, who does not require seven sprinklings, requires sprinkling on the third and seventh day, then a leper, who does require seven sprinklings, how much more so should he require sprinkling on the third and seventh day! It is, therefore, written \"seven times and he shall cleanse him.\" He requires (for cleansing) seven sprinklings; he does not require sprinkling on the third and seventh day.", + "4) \"and he shall cleanse him\": through those things that are done upon his body, (viz. sprinkling, shaving, and bathing). I might think that his cleansing is thus consummated; it is, therefore, written \"and he shall send,\" \"and he shall shave,\" \"and he shall wash,\" \"and he shall bathe.\" I might think that they are all indispensable to his cleanliness; it is, therefore, written (here, after sprinkling): \"and he shall cleanse him, and (after sending, washing, shaving, and bathing) (Bamidbar 19:8): \"and he shall be clean.\" Just as the first cleansing relates to what is performed upon his body (i.e., the sprinkling), so the second relates to what is performed upon his body (i.e., the shaving and the bathing, and not the sending of the bird and the washing of his clothes.)", + "5) \"and he shall send the living bird (over the face of the field.\") He should not stand in Yaffo and send it to the sea. He should not stand in Gabbath and send it to the desert. He should not stand outside the city and send it towards the city. \"over the face of the field\": If he sent it and it returned to his hand, he may eat it.", + "6) (Vayikra 14:8) (\"And the one to be cleansed shall wash his clothes, and he shall shave all of his hair, and he shall bathe in water, and he shall be clean; and then he shall come into the camp. And he shall sit outside his tent for seven days.\") \"And the one to be cleansed shall wash his clothes\": R. Shimon said: What does this come to teach us? If to confer tumah upon garments by contact, does this not follow a fortiori? viz.: If in the days of his counting (seven days, after having brought the birds), when he does not confer tumah by entry (into a house), he does confer tumah upon garments by contact (viz. Vayikra 14:9 \"And he shall wash his clothes\"), then in the days of his confirmation (of absolute leprosy, i.e., our instance), when he does confer tumah by entry, how much more so should he confer tumah upon garments by contact! If so, why is it written \"And the one to be cleansed shall wash his clothes\"? (He must wash them) from mishkav (couch) and moshav (seat) tumah, (their having become tamei by being under him, even though he did not touch them.) For there are two types of garment washing: one, for mishkav and moshav tumah (our instance); the other, for conferring tumah upon garments by contact (that in verse 14:9).", + "7) \"and he shall shave all of his hair\": I might think even his (normally) covered hair. And this would follow (by the following line of reasoning:) Shaving is mentioned in respect to his days of counting (Vayikra 14 verse 9), and shaving is mentioned in respect to his days of confirmation (Vayikra 14 verse 8). Just as the former excludes covered hair, so the latter excludes covered hair.", + "8) — Now if we are lenient in respect to the days of his counting, when he does not confer tumah by mishkav or moshav or by entry, should we be lenient in respect to the days of his confirmation, when he does confer tumah by mishkav and moshav and by entry! Since he confers tumah by these, he should also be required to shave what is (normally) covered! It is, therefore, written \"all of his hair\" (Vayikra 14 verse 8) - \"all of his hair\" (Vayikra 14 verse 9) for an identity (gezeirah shavah). Just as \"all of his hair\" in respect to the days of his counting excludes covered hair, so \"all of his hair\" in respect to the days of his confirmation excludes covered hair.", + "9) \"and he shall bathe in water\": even in the water of a mikveh. Now should it not follow (otherwise), viz.: If a zav (one with a genital discharge), who does not require (for his cleansing) the sprinkling of living (running) water, requires bathing in living water (viz. Vayikra 15:13), then a leper, who requires the sprinkling of living water, how much more so should he require bathing in living water! It is, therefore, written \"and he shall bathe in water\" — even in the water of a mikveh.", + "10) \"and he shall bathe in water, and he shall be clean; and then he shall come into the camp\": The bathing of his body is indispensable for his coming into the camp, and the washing of his garments is not indispensable for his coming into the camp.", + "11) \"And he shall sit outside his tent\": as one who is under the ban. And he is forbidden to engage in marital relations, it being written \"his tent,\" which is none other than his wife, as it is written (Devarim 5:27) \"Return to your tents\" (i.e., to your wives). \"for seven days\". And (this abstention from marital relations does) not (obtain) during the days of his confirmation (as a leper). These are the words of Rebbi. R. Yossi b. R. Yehudah says: How much more so does it obtain for the days of his confirmation! R. Chiyya said: I asked before Rebbi: Did we not learn, master, that Yotham was conceived by Uzziyahu only during the days of his confirmation? He answered: I, too, said that." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 14:9) (\"And it shall be on the seventh day that he shall shave all of his hair. His head, his beard, and the brows of his eyes — all of his hair shall he shave. And he shall wash his clothes, and he shall bathe his flesh in water, and he shall be clean.\") \"the seventh\": I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"in the day,\" and not at night.", + "2) \"he shall shave all of his hair\": I might think even his (normally) covered hair; it is, therefore, written \"the brows of his eyes.\" Just as the brows of his eyes are seen, excluding covered hair, so, \"all of his hair\" connotes what is seen, excluding covered hair.", + "3) (But why not say:) Just as his brows are a place of gathered hair that is seen, so I include (for shaving) only a place of gathered hair that is seen. Whence do I derive for inclusion a gathering of hair that is not seen? From \"all of his hair shall he shave.\"", + "4) \"his head\": Why is this written? (i.e., Why is the above generalization not sufficient to include it?) Because it is written (of a Nazirite, Bamidbar 6:5) \"a blade shall not pass over his head, I might think (that this includes) even a leprous (Nazirite); it is, therefore, written \"his head.\" \"his beard\": Why is this written? Because it is written (of Cohanim, Vayikra 21:5): \"the corner of their beard they shall not shave off,\" I might think (that this includes) even a leprous (Cohein); it is, therefore, written \"his beard.\" Why mention both \"his head\" and \"his beard\"? (i.e., Why can one not be derived from the other?) — Because there obtain (strictures) with head which do not obtain with beard, and with beard, which do not obtain with head — The head (of a Nazirite) is forbidden both with scissors and with blade, and the (destruction of the) beard does not obtain with scissors; the head is permitted with all men (who are not Nazirites), and the (destruction of the beard is forbidden with all men — Because there obtain with head (strictures) which do not obtain with beard, and with beard (strictures) which do not obtain with head, there must be written (to include for the shaving of the leper) both \"his head\" and \"his beard.\"", + "5) R. Yossi Haglili says: It is written \"the brows of his eyes,\" and not his eyelids. \"all of his hair shall he shave.\": What is the intent of this? (It is already written in the beginning of the verse.) To stipulate responsibility for shaving. So that if he did not shave on the seventh day, he must do so on the eighth, or the ninth, or the tenth.", + "6) Three shave, and their shaving is a mitzvah: the Nazirite, the leper, and the Levites (viz. Bamidbar 8:7). And all of them, if they shaved without a blade, or if they left two hairs, they have done nothing.", + "7) (Vayikra 14:10) (\"And on the eighth day he shall take two he-lambs without blemish, and one ewe-lamb of its first year, without blemish, and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil, and one log of oil.\") On the seventh day he shaves and on the eighth day he brings (his offerings). And if he shaved on the eighth day, he brings his offerings on the ninth day. These are the words of R. Akiva. R. Tarfon queried him: Why is this different from the instance of a Nazirite (who became tamei, about whom you said that if he shaves on the eighth day, he brings his offerings on the same day)? He answered: The cleansing of the Nazirite is dependent on (the passage of) days (and not on shaving), and the cleansing of the leper is dependent on his shaving, and he cannot bring his offerings until the sun has set (on the day of his shaving).", + "8) \"he shall take two he-lambs\": The minimum of \"he-lambs\" is two. Why, then, is \"two\" written? That they both be alike. Whence is it derived that even if they are not alike they are kasher? From (the repetition) \"he-lamb\" - \"he-lamb.\"", + "9) \"and one ewe-lamb of its first year\": It must be distinctive. \"of its first year\": not a one-year-old lamb. \"and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil\": for the beasts (for the libations of the three lambs). I might think that (the fine flour is intended as a separate) meal-offering (for a leper), but (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer upon the altar the burnt-offering and the meal-offering, (likening the meal-offering to the burnt-offering as being completely burnt) indicates that the meal-offering (in question) is that for the beasts.", + "10) But this still requires (learning i.e., Perhaps \"and the meal-offering\" indicates the meal-offering of a leper [and is not intended to liken the meal-offering to the burnt-offering]). (This cannot be, for in the section on libations [Bamidbar 15:5]) it is written (that the meal-offering is to be brought) \"in addition to the burnt-offering\" — this is the burnt-offering of the leper; \"for the sacrifice\" — to include the sin-offering of the leper; \"or for the sacrifice\" — to include his guilt-offering." + ], + "Section 3": [ + "1) (Another proof for the above\") R. Yehudah b. Betheirah says: It is written (Vayikra 14:21): \"And if he is poor … (then he brings) a tenth-part of fine flour.\" Just as we find that a poor man brings one beast and one tenth-part, so a rich man, who brings three beasts, brings three tenth-parts. How, then, am I to satisfy \"and three tenth parts of (an ephah of) fine flour for a meal-offering mixed with oil\"? (That it is to be understood as) for the beasts.", + "2) (Vayikra 14:10) \"and one log of oil\": (Why write \"one\" instead of \"a\"?) For (if it were written \"a,\" I would think that) just as we find that a poor man, who brings one tenth-part brings one log of oil, so, a rich man, who brings three tenth-parts, requires three logs of oil. It must, therefore, be written \"and one log of oil.\"", + "3) (Vayikra 14:11) (\"And the Cohein who cleanses shall stand the man who is to be cleansed and those (things) before the L–rd at the door of the tent of meeting.\") \"And the Cohein who cleanses shall stand the man who is to be cleansed and those\" — whereby we learn that they all require standing. I might think that the standing of all (man, sin-offering, burnt-offering) is indispensable; it is, therefore, written \"the man\" (The (standing of) the man is indispensable, and not(that of) the sin-offering and not (that of) the burnt-offering.", + "4) But perhaps \"man\" (is singled out) to exclude woman and child. (This is not so, for) it is written \"who is to be cleansed,\" whether man, woman, or child. Why, then, is \"the man\" singled out? To indicate not the sin-offering and not the burnt-offering.", + "5) If so, (if sin-offering and burnt-offering are excluded), why is it written (Vayikra 14:12) \"it for a guilt-offering\"? (i.e., if sin-offering and burnt-offering have already been excluded, why exclude them again?) — For I might think that since the guilt-offering comes to cleanse, (for its blood is sprinkled on him), and the man comes to be cleansed, then just as the guilt-offering requires waving, so the man requires waving; it is, therefore, written \"as a guilt-offering … and he shall wave\" — the guilt-offering (\"it\") requires waving, but the man does not require waving.", + "6) \"before the L–rd, before the tent of meeting\": He places them at the gate of Nikanor, their backs to the east, and their faces to the west.", + "7) (Vayikra 14:11): \"And the Cohein shall take the one he-lamb, and he shall bring it near as a guilt-offering, and the log of oil, and he shall wave them as a waving before the L–rd.\": We are hereby taught that they (the guilt-offering and the log of oil) require waving as one. Whence is it derived that if he waved each individually it is valid? From \"it as a guilt-offering … and he shall wave.\" I might think that he should (first) wave (both) and then wave (each individually); it is, therefore, written \"a waving\" — a \"waving,\" and not \"wavings.\" \"before the L–rd\": in the east, (the Shechinah being in the west).", + "8) (Vayikra 14:13) (\"And he shall slaughter the lamb in the place where he slaughtered the sin-offering and the burnt-offering, in the holy place. For as the sin-offering is the guilt-offering, for the Cohein. It is holy of holies.\") What is the intent of \"And he shall slaughter … burnt-offering\"? (i.e., We already know that the place of the guilt-offering is in the north.) — Because it was excluded for standing (viz. Vayikra 14 verse 12), I might think that the slaughtering is in the place of its standing; it is, therefore, written \"in the place where he slaughters the sin-offering and the burnt-offering.\"", + "9) I might then think (that he must slaughter the guilt-offering) on the same (slaughtering) ring (on which he slaughtered) the sin-offering and the burnt-offering; it is, therefore, written \"in the holy place,\" to validate the entire (north) side (of the altar).", + "10) This (i.e., the above verse) tells me only that the guilt-offering must be (slaughtered) \"in the holy place.\" Whence do I derive the same for the sin-offering and the burnt-offering? From \"the sin-offering and the burnt-offering in the holy place.\"" + ], + "Chapter 3": [ + "1) \"For as the sin-offering is the guilt-offering, for the Cohein\": Just as the sin-offering comes from chullin (what is mundane [and not from second-tithe]), in the daytime, and (whose blood is sprinkled) with the right hand, so, the guilt-offering. Just as the sin-offering requires a vessel (for the collection of the blood), so, the guilt-offering. Just as (with) the sin-offering, the blood (sprinkled on) the altar permits it (to be eaten by the Cohein), so, (with) the guilt-offering, the altar blood permits it (to be eaten by the Cohanim). If so, let us say: Just as the blood of a sin-offering is applied above (the red line on the altar), so, the blood of this guilt-offering; it is, therefore, written (of guilt-offerings, Vayikra 7:2): \"It is holy of holies … and its blood shall he dash on the altar roundabout,\" to include all of the guilt-offerings, along with the guilt-offering of the leper, as requiring their blood to be applied below (the red line).", + "2) (Vayikra 14:14) (\"And the Cohein shall take from the blood of the guilt-offering, and the Cohein shall place it on the tnuch of the right ear of the one to be cleansed, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.\") I would not know which (placing) takes precedence, that of the altar or that of the thumb. From \"it is for the Cohein\" (Vayikra 14:13), we infer that what validates (the flesh) for the Cohein takes precedence. What do we find to validate (the flesh) for the Cohein? The altar — the altar takes precedence. \"it (is for the Cohein\"): to exclude one that he slaughtered not for its sake. \"holy of holies\": to include the log of oil of the leper (as reverting to the Cohein after the applications as the sin-offering and the guilt-offering). \"it (is holy of holies\"): to exclude (from validity oil) which is lacking the least amount (from the log).", + "3) (Vayikra 14:14): \"And the Cohein shall take\": I might think in a vessel. It is, therefore, written \"And the Cohein shall take\" - \"and the Cohein shall place\" Just as the placing is by the Cohein himself (without a vessel), so the taking is by the Cohein himself.", + "4) I might then think that (placing the blood) on the altar requires the hand (alone, without a vessel); it is, therefore, written \"For as the sin-offering, so is the guilt-offering for the Cohein\" — Just as a sin-offering requires a vessel, so a guilt-offering requires a vessel. We find, then, that two Cohanim receive the blood: one, in a vessel; the other, in his hand. The first comes and sprinkles it on the altar; the second comes (and applies it) to the leper. And the leper, (who already had immersed on the seventh day) immerses (again on the eighth day) in the lepers' chamber (and) comes and stands in the gate of Nikanor. R. Yehudah says: He did not require immersion(on the eighth day) for he had already immersed (on the seventh day and was clean with the setting of the sun) in the evening.", + "5) \"and he shall place it on the tnuch\": I might think that the very inside (\"toch\") were meant; it is, therefore, written \"nuch\" (the \"n\" within the word \"tnuch\" diminishing the \"insideness\" of \"toch\"). If so, I might think that the upper tip of the ear were intended; it is, therefore, written (in effect) \"toch nuch\" (\"the inside of the nuch\"). How is the effected? (He places it) on the middle partition (beneath the tip, i.e., the anti-helix).", + "6) (Vayikra 14:15) (\"And the Cohein shall take from the log of oil, and he shall pour onto the Cohein's left palm.\") \"from the log of oil and he shall pour\": If the log (vessel) lacks the necessary amount, (some of it having spilled): If before he poured it (on the Cohein's left palm), he may refill it; if after, he must bring another (log, the service) having begun. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: If the log lacks before he places it (i.e., before he sprinkles [viz. Vayikra 14 verse 16]), he may refill it, (the service not considered as having begun until he sprinkles); if after, he must bring another (log, the service) having begun.", + "7) \"and he shall pour onto the Cohein's left palm\": It is a mitzvah (for one Cohein) to pour into another Cohein's palm; but if he pours into his own palm, it is valid.\" (Vayikra 14:16) (\"And the Cohein shall dip his right finger from the oil on his left palm, and he shall sprinkle from the oil with his finger seven times before the L–rd.\") \"And he shall dip\": and not wipe (the palm).", + "8) \"And he shall dip … and he shall sprinkle\": For every sprinkling a (separate) dipping. It is written here \"his finger,\" and elsewhere (Vayikra 4:6), \"his finger.\" Just as \"finger\" here indicates the most adroit (\"meyumeneth\") finger on his right hand, (this being the thrust of (\"finger hayemanith\"), so \"his finger\" there indicates the most adroit finger on his right hand (i.e., the index finger).", + "9) \"and he shall sprinkle from the oil with his finger seven times before the L–rd\": We are hereby apprised that he dips and sprinkles seven times in the direction of the holy of holies.", + "10) (Vayikra 14:17) \"And from the rest of the oil which is on his palm, the Cohein shall place … upon the blood of the guilt-offering\": (Is the meaning that the blood precede the oil, or that if blood is there, he shall place (the oil), and if blood is not there, he shall not place (the oil)? It is, therefore, written (Vayikra 14:28) \"upon the place of the blood of the guilt-offering.\" It is not the blood which is the decisive factor, but the place.", + "11) If he lacks a (right) thumb, a (right) big toe, or a (right) ear, he can never be cleansed. R. Eliezer says: He places it on its side. R. Shimon says: If he places it on the left, it is valid.", + "12) (Vayikra 14:18) \"And what is left over of the oil which is on the palm of the Cohein, he shall place on the head of the one who is to be cleansed. And the Cohein shall atone for him before the L–rd.\": If he placed it (on his head), it atones. If he did not place it, it does not atone. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan b. Nuri says: It (the blood) is the left-over of a mitzvah. Whether or not he placed it, it atones — but it is considered as if he had not atoned (in the choicest manner).", + "13) (Vayikra 14:19) (\"And the Cohein shall offer up the sin-offering, and he shall atone for the one to be cleansed from his uncleanliness, and after he shall slaughter the burnt-offering.\") \"And the Cohein shall offer up the sin-offering.\": All of its attendant activities must be with express intention for a sin-offering. \"And the Cohein shall offer up the sin-offering and he shall atone.\": What is the intent of this? (i.e., The next verse concludes \"and the Cohein shall make atonement for him and he shall be clean.\") Because it is written (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering and the meal-offering upon the altar,\" I might think that they are all indispensable (for his eating consecrated food). It is, therefore, written \"And the Cohein shall offer up the sin-offering and he shall atone,\" whereby we are taught that his atonement is effected by the sin-offering. \"and he shall atone for the one to be cleansed from his uncleanliness.\": From his (leprosy) uncleanliness, and not from his (leprosy) uncleanliness and his zav (genital discharge) uncleanliness. \"and after he shall slaughter the burnt-offering.\": after this act (of sprinkling the blood of the sin-offering).", + "14) (Vayikra 14:20) \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering and the meal-offering upon the altar, and the Cohein shall make atonement for him, and he shall be clean.\" \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": even if he had not slaughtered it expressly as such. \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": even if he had slaughtered it before the sin-offering. \"And the Cohein shall offer up the burnt-offering\": We are hereby taught that the (burning of the) limbs of the burnt-offering precedes that of the devoted portions of the sin-offering. R. Shimon said: The sin-offering is like the defense attorney that comes to conciliate (the Judge). Once He has been conciliated, the gift (i.e., the burning of the limbs) follows." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 14:21) (\"And if he is poor, and his hand cannot attain, then he shall take one he-lamb as a guilt-offering to be waved to make atonement for him, and one tenth part of fine flour mixed with oil as a meal-offering, and a log of oil.\") \"And if he is poor\": By this I might think that if he became poorer than he was (when he incurred responsibility for the offering), such as one who possessed one hundred manah who was reduced to fifty manah (— I might think that such a one could be called \"poor\" and not liable for a rich man's offering). It is, therefore, written \"and his hand cannot attain.\" If \"and his hand cannot attain,\" (I might think that) if he had the means but could not readily find (the needed sheep — I might think that such a one could bring a poor man's offering). It is, therefore, written \"and he is poor\" — so that both verses are necessary, lacking which we would not know (the halachah).", + "2) \"and if he is poor\": he and not its vowers. Because since in valuations, a poor man who takes upon himself a rich man's valuation, gives a poor man's valuation, I might think that even a poor man who said: \"The offering of this leper is upon me (to give\"), if the leper were rich, (I might think) he brings a poor man's offering; it is, therefore, written \"he\", and not its vowers.", + "3) Rebbi says: I say that it is thus with vows too. And why is it that a poor man who takes upon himself a rich man's valuation gives a poor man's valuation? For the rich man (in that instance) has no obligation. But if a rich man said: \"My valuation is upon me (to give\"), and a poor man heard it and said: \"What that man said is upon me,\" he gives the valuation of a rich man. Here, too, since he is obliged to bring three beasts, and the other wished to exempt him, he brings the offering of a rich man. If he were rich and became poor, or poor and became rich, he gives the valuation of a rich man.", + "4) \"then he shall take one he-lamb as a guilt-offering\": R. Akiva asked R. Nechemiah: What is the intent of \"one\"? He answered: This one (the leper) brings according to his means and one who atones for sanctuary uncleanliness brings according to his means. (I might think that) just as the latter brings two birds (a sin-offering and a burnt-offering) instead of one (ewe-lamb) as a sin-offering, so, this one (the leper) brings two (birds) instead of the (ewe-lamb) sin-offering, (one for a sin-offering; the other for a burnt-offering), and the beast burnt-offering, (for which the rich man brings a he-lamb for a burnt-offering) is binding (also upon the poor man to bring, so that he will have to bring two he-lambs, one for a guilt-offering and one for a burnt-offering.) It, therefore, must be written \"one he-lamb as a guilt-offering,\" (and not more.) R. Akiva said to him: From \"the place that you come\" (that he must bring two, I can deduce that he brings only one, viz.) This one (the leper) brings from his means, and the sanctuary defiler brings from his means. Just as the latter brings two for (the sin-offering, which is) his atonement (and he need bring nothing more), so this one (the leper), need bring only (these) two (birds) for his atonement, (and nothing more)! He answered: If not (as I say), how do you satisfy it (\"one he-lamb as a guilt-offering\")? He answered: This one (the leper) brings from his means and in valuations one also brings from his means (viz. [Vayikra 27:8]: \"According to the means of the vower shall the Cohein valuate him.\") (I might think that) just as there he brings whatever he can attain, so this one brings whatever he can attain, (so that if he can attain two birds and two sheep he should bring them); it is, therefore, written \"one\" (he-lamb. Even if he can attain two sheep, he brings only one he-lamb as a guilt-offering, and two birds, one as a burnt-offering; the other, as a sin-offering).", + "5) \"to be waved to make atonement\": Now does waving make atonement? (Is it not blood that atones?) If so, what is the intent of \"to be waved to make atonement\"? To teach that if he renders waving the \"remnant\" of a mitzvah (i.e., if he does not wave), it is as if he does, and yet, does not, atone. \"and an issaron (a tenth of an ephah) of fine flour\": We are hereby taught that each issaron requires a log (of oil), according to the sages. R. Nechemiah and R. Eliezer b. Yaakov say: Even a meal-offering of sixty issaron requires only one log, it being written \"as a meal-offering and a log of oil.\"", + "6) \"and a log\": What is the intent of this? (i.e., We have already learned [in respect to the rich man] that a log is brought.) I might reason that he should bring a third of a log, viz.: Just as the rich man, who brings three esronim (of fine flour) brings one log (of oil), so, the poor man, who brings one issaron, should bring a third of a log; it is, therefore, written \"and a log of oil.\"", + "7) (Vayikra 14:22) (\"And two turtle-doves or two young pigeons, such as his means suffice for; and one shall be a sin-offering, and the other, a burnt-offering.\") \"And two turtle-doves or two young pigeons\": He brings two and not four.", + "8) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow (that he should bring only two, viz.: He (a leper) brings what he can afford, and a woman after childbirth brings what she can afford. Just as she brings one (bird) for one (beast), so he brings one for one.", + "9) Or, go in this direction: He brings what he can afford and one who defiles the sanctuary brings what he can afford. Just as the latter brings two for one, (two turtle-doves, a sin-offering and a burnt-offering, for the ewe-lamb sin-offering that he brings if he is rich), he (the leper), too, should bring two for one.", + "10) Let us see whom he (the leper) most resembles. We derive one lacking atonement (a leper) from one lacking atonement (a woman after childbirth), and this is not to be refuted by the defiler of the sanctuary, who does not lack atonement, (the offering not coming to cleanse him, but who when he is cleansed of his tumah may eat consecrated food, even if he has not brought the offering). Or, go in this direction: We derive an offering which obtains with man and woman alike (that of a leper) from an offering which obtains with man and woman alike (that of a defiler of the sanctuary), and this is not to be refuted by the offering of a woman after childbirth, which does not obtain with a man as it does with a woman. It is, therefore, written \"two turtle-doves or two young pigeons\" — he brings two and not four.", + "11) (Why the three-fold) \"such as his means suffice for\" (Vayikra 14:22), \"from what his means suffice for\" (Vayikra 14:30), \"What his means suffice for\" (Vayikra 14:31)?", + "12) \"such as his means suffice for\": What is the intent of this? I might think: When does he bring a poor man's offering? When he was poor from the beginning. Whence do I derive the same for one who was rich and became poor afterwards? From \"such as his means suffice for.\"", + "13) What is the intent of \"from what his means suffice for\"? I might think: When do I say that he concludes with the poor man's offering? When he began with the poor man's offering; but if he brought his guilt-offering when rich and became poor thereafter, whence do I derive (that he may complete the offerings as a poor man)? From \"from what his means suffice for.\" What is the intent of \"What his means suffice for\"? I might think: When do I say that he completes as a rich man? When he began as a rich man; but if he brought his guilt-offering when poor and became rich thereafter, whence do I derive (that he completes as a rich man)? From \"What his means suffice for.\"", + "14) I might think that even if he brought the sin-offering when poor and thereafter became rich, he completes as a rich man. It is, therefore, written (Vayikra 14:31) \"one, a sin-offering; the other, a burnt-offering\" — Of the type of the sin-offering, bring the burnt-offering. (Vayikra 14:31) \"on the meal-offering\": (This implies that) the beast meal-offering precedes the bird sin-offering.", + "15) (Vayikra 14:32) (\"This is the law for him with a plague-spot of leprosy whose means do not suffice in his cleansing\") I might think that a woman who brought a sin-offering when poor and thereafter became rich, completes as a poor woman; it is, therefore, written \"This\" (to exclude the above).", + "16) \"the law for him with a plague-spot of leprosy\": We are hereby taught that if a poor man brought the offering of a rich man, it is valid. I might think that if a rich man, likewise, brought the offering of a poor man, it is valid; it is, therefore, written (to exclude this): \"This is the law, etc.\" \"for him with a plague-spot of leprosy, etc.\": We are hereby taught a man may bring a poor man's offering for his son, for his daughter and for his manservant and maidservant, and feed them from the sacrifices. I might think that he could also bring a poor man's offering for his wife; it is, therefore, written \"This.\" These are the words of R. Yehudah. For R. Yehudah says: A man brings a rich man's offering for his wife, and, similarly, all of her offerings for which she is liable. For thus does she write to him (in the receipt of her kethubah): \"And your previous obligations to me, etc.\" (viz. Bava Metzia 104a)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 14:34) (\"When you come to the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I put a plague-spot of leprosy in a house of the land of your possession,\") \"When you come\": I might think (that this applies) when they come to trans-Jordan; it is, therefore, written \"to the land\" — to the distinctive land (of Israel).", + "2) \"which I give to you\": I might think (that this applies) when they come to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"which I give to you,\" and not Ammon and Moav.", + "3) \"for a possession\": (not) until they conquer it. Whence is it derived that if they conquered it, but did not yet divide it (among the tribes); if they divided it (among the families), but did not yet apportion it into patrimonies and each did not clearly recognize his own — I might think that they would be subject to plague-spot tumah; it is, therefore, written (Vayikra 14:35) \"Then he whose house it is shall come\" — each must recognize what is his.", + "4) \"and I put a plague-spot of leprosy\": This is a (glad) tiding to them, that plague-spots will come upon them. (When the Canaanites heard of the Israelites' approach, they hid treasures on the walls of their houses — until plague-spots were sent against their houses, and they were razed.) R. Shimon says: \"and I put a plague-spot of leprosy\" — to exclude plague-spots caused by (external) forces. \"in a house of the land of your possession\": to exclude a house built upon a boat or on a four-beamed raft, and to include one built on four pillars (fixed on the ground, in which instance the house is considered \"in the land.\"", + "5) \"your possession\": A possession is subject to plague-spot tumah, but Jerusalem, (which was not divided among the tribes,) is not. R. Yehudah said: I heard that the Temple alone (is not subject to plague-spot tumah).", + "6) A variant: \"your possession\": Your possession is subject to plague-spot tumah, but the possession of idolators is not. And just as their possession is subject to plague-spot tumah, so, their garments.", + "7) (Vayikra 14:35) (\"Then he whose house it is shall come, and he shall tell the Cohein, saying: As a plague-spot there has appeared to me in the house.\") \"whose house it is\": He shall not send a messenger. I might think, even if he were old or sick; it is, therefore, written he shall come\" (connoting one who can come on his own power). \"and he shall tell the Cohein\": The Cohein shall make a close inquiry as to how the plague-spot came to his house. \"saying\": The Cohein shall tell him of recondite matters: \"My son, plague-spots come only because of slander, as it is written (Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy to take great care and to do … (Devarim 24:9) \"Remember what the L–rd your G d did to Miriam …\" What does one have to do with the other? We are hereby taught that she was punished (with leprosy) only because of the other.", + "8) Now does it not follow a fortiori: If this is what happened to Miriam who spoke thus of Moses out of his presence, then one who speaks demeaningly of his neighbor to his face, how much more so!\"", + "9) R. Shimon b. Elazar says: Plague-spots come also because of pride. For thus do we find with Uzziyahu (king of Judah), viz. (II Chronicles 26:16) \"But when he grew strong, his heart grew proud to (the point of) corruption. And he rebelled against the L–rd his G d, and he came into the sanctuary of the L–rd to burn incense on the incense altar (II Chronicles 26:17) And there after him Azaryahu the Cohein and with him Cohanim of the L–rd, eighty strong (II Chronicles 26:18) And they stood over Uzziyahu the king, and they said to him: 'It is not for you, Uzziyahu, to burn incense to the L–rd, but for the Cohanim, the sons of Aaron who are consecrated for the burning of incense. Leave the sanctuary …' And Uzziyahu fumed, and in his hand …\" (and he was stricken with leprosy.)", + "10) \"plague-spot\": What is the intent of \"As a plague-spot\"? Even if he is a Torah scholar and knows for a certainty that it is a plague-spot, he should not declare outright: \"A plague-spot has appeared to me in the house,\" but: \"As a plague-spot there has appeared to me in the house.\"", + "11) \"there has appeared to me\": and not \"to my light,\" whence they ruled that the windows of a dark house are not opened for the inspection of its plague-spot. \"in the house\": to include a painted house. \"in the house\": to include the attic. \"in the house\": It becomes unclean from its inside, and not from its outside.", + "12) (Vayikra 14:36) (\"And the Cohein shall command, and they shall empty out the house before the Cohein comes in to see the plague-spot, so that there not be made unclean all that is in the house; and then the Cohein shall come to see the house.\") \"And the Cohein shall command, and they shall empty out\": the commanding, by the Cohein; the emptying, by anyone. \"and they shall empty out the house\": even bundles of wood, even bundles of reeds, (which are not susceptible of tumah. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says (in agreement with R. Yehudah): He is \"busied\" with emptying (in the hope that the spot will disappear before the Cohein comes and declares it tamei). R. Meir said: Now what can become tamei? If you say his wooden vessels, his clothing, and his metal utensils, they can be immersed (in a mikveh) and cleansed. What was the Torah solicitous of? His earthenware vessels and his jars, (which cannot be cleansed by immersion)! If the Torah was so solicitous of his trifling possessions, how much more so, of his valued possessions; if of his possessions, how much more so, of the life of his sons and daughters; if of those of an evildoer, how much more so of a tzaddik!", + "13) \"before the Cohein comes in to see the plague-spot\": and not the emptying out (of the house). \"so that there not be made unclean all that is in the house\": What is the intent of this? Because we find with one who enters a plague-spot house that his clothing does not become tamei until he remains there for as long as it takes to eat a pras (a certain quantity of bread), I might think that if there were garments folded over his shoulder or packed inside the house, they would not be tamei until they remained there for as long as it takes to eat a pras; it is, therefore, written \"so that there not be made unclean all that is in the house\" — immediately. \"and then\": to include similar decisions (when the Cohein has to wait before he comes to inspect the house). Rebbi says: (A verse is not necessary for this, for) if we wait because of mundane things, should we not wait because of occasions of mitzvah? And how long is his mitzvah? Let us see. For a groom, we allow the seven days of his feast (without plague-spot inspection) for himself, his house, and his garments. And so, on a festival, we allow him all the days of the festival." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 14:37) (\"And he shall see the plague-spot, and, behold, if the plague-spot is in the walls of the house, embedded (sheka'aroroth) deep green or deep red, and their appearance is lower than the wall,\") \"And he shall see the plague-spot\": I might think (if he sees it to be the minimum size of) a garis; it is, therefore, written \"And he shall see the plague-spot and behold, the plague-spot.\" We are hereby taught that the house does not become tamei with less than two garisin.", + "2) \"in the walls\": implying two. And below, (Vayikra 14:39), it is written [(instead of)] \"wall,\" \"walls,\" giving four, whereby we are taught that it becomes tamei only if it has four walls.", + "3) From here they ruled: A round house or a house of three walls are not subject to plague-spot uncleanliness.", + "4) I might think (that the meaning is that it is not subject to tumah) until the plague-spot) is seen on two walls; it is, therefore, written \"and their appearance is lower than the wall\" — even one wall. I might think even (if it appears) on one stone; it is, therefore, written (Vayikra 14:40) \"and they shall remove the stones\" — not fewer than two. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: \"And they shall remove the stones\" does imply two stones, but (Vayikra 14:37) \"and their appearance is lower than the wall\" implies that even one stone is sufficient. R. Elazar b. R. Shimon says: (For it to be subject to tumah) there must appear two garisin on two stones on two walls in one corner; its length, two garisin, and its width a garis.", + "5) \"sheka'aroroth\": embedded in their appearance (and not in actuality). \"yerakrakoth or adamdamoth\": the greenest of green, the reddest of red. \"and their appearance is lower than the wall\": their appearance and not their substance.", + "6) (Vayikra 14:38) \"Then the Cohein shall go out of the house to the door of the house, and he shall shut up the house for seven days\": I might think that he could go to his house and shut it up; it is, therefore, written \"to the door of the house and he shall shut it up.\" If \"to the door of the house,\" I might think that he could stand under the lintel and shut it up; it is, therefore, written \"out of the house.\" How so? He stands at the side of the lintel and shuts it up.", + "7) And whence is it derived that if he (the Cohein) went to his house and shut it up or stood in his house and shut it up, that the shutting up is valid? From \"and he shall shut up the house\" — in any event.", + "8) (Vayikra 14:39) (\"And the Cohein shall return on the seventh day and he shall see: If the plague-spot is spread on the walls of the house,\") \"on the seventh\": I might think in the daytime or at night; it is, therefore, written \"on the day,\" and not at night.", + "9) \"If the plague-spot is spread\": a spreading adjacent to the plague-spot — any amount. Whence is a distant spreading derived for inclusion? From \"in the walls of the house.\" I might think any amount; it is, therefore, written here \"plague-spot,\" and elsewhere (in respect to plague-spots in general) \"plague-spot.\" Just as the latter are a garis; here, too, a garis.", + "10) In sum: an adjoining spreading, any amount; a distant (spreading), a garis.", + "11) \"in the walls of the house\": and not in the walls of its annex, and not in the walls of the stable, and not in the walls of the mechitzah, and not in the walls of the menorah (also types of structures around the house). " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 14:40) (\"Then the Cohein shall command, and they shall remove the stones containing the plague-spot, and they shall cast them outside the city into an unclean place.\") \"Then the Cohein shall command and they shall remove\": the commanding by the Cohein; the removing, by anyone.", + "2) \"and they shall remove\": This teaches us that both of them (i.e., the owner of the affected house and his neighbor, who shares the wall) remove — whence they said \"Woe to the wicked one and woe to his neighbor!\" Both remove, both scrape (viz. Vayikra 14:41), both bring (new) stones. I might think that if the wall adjoined the atmosphere (of his neighbor's property, but was not common to both of their houses) both of them should do the removal; it is, therefore, written (Vayikra 14:43) \"after he removed the stones.\" How is this to be understood? A wall between him and his neighbor, both remove; a wall adjoining the atmosphere, he himself removes.", + "3) \"and they shall remove the stones\": I might think that he can remove two stones and thus fulfill the mitzvah of \"removing\"; it is, therefore, written \"containing the plague-spot.\" If this (alone were written) I might think (that he must remove) even roof-tiles, even bricks (thus affected); it is, therefore, written \"stones.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "4) \"and they shall cast them outside the city\": \"them outside of every city.\" (to exclude) an afflicted man (i.e., a leper,) who is not \"outside of every city,\" but only of those cities surrounded by a wall (from the time of Joshua). \"into an unclean place\": Its place becomes tamei. R. Yehudah says: \"into an unclean place\" — to include (the place of the stones) that were removed (from there).", + "5) (Vayikra 14:41) (\"And the house he shall scrape from inside roundabout, and they shall spill the mortar scrapings outside the city into an unclean place.\") \"And the house he shall scrape\": I might think from inside and from outside; it is, therefore, written \"from inside.\" If \"from inside,\" I might think from the ground and from the walls; it is, therefore, written \"roundabout\" — only the area roundabout the plague-spot.", + "6) \"and they shall spill … which they have scraped off\": I might think that pebbles (are included); it is, therefore, written \"mortar.\" If \"mortar,\" I might think that even what fell of itself (is included); it is, therefore, written \"which they have scraped off.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "7) (Vayikra 14:42) (\"And they shall take other stones, and they shall bring [them] in place of the stones; and he shall take other mortar and he shall plaster the house.\") From here they ruled that no fewer than two stones are taken and no fewer than two stones are brought. And he does not bring one in place of two or two in place of one. But he may bring two in place of two, three, or four, and four in place of three or two.", + "8) \"and they shall take … stones\": I might think he could take stones from one side and bring them to the other side; it is, therefore, written \"other (stones\"). If (only) \"other\" (were written), I might think even roof-tiles or bricks; it is, therefore, written \"stones.\" If both verses were not written, we would not know the halachah.", + "9) \"and mortar\" connotes all kinds: even bricks, even ordure, even clay-ground. I might think that he could take mortar from one side and bring it to the other side; it is, therefore, written \"other (mortar\"). If (only) \"other\" (were written), I might think even lime or gypsum; it is, therefore, written \"afar\" (lit., \"earth\"). If both verses were not written, we would not know the halachah....", + "10) \"and he shall take other mortar and he shall plaster the house.\": His neighbor does not share the plastering with him." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 14:43) (\"And if the plague-spot returns and blossoms in the house after he removed the stones and after the house has been scraped and after it has been plastered. (Vayikra 14:44) And the Cohein shall come and he shall see, and, behold, the plague-spot has spread in the house, it is blight leprosy in the house; it is tamei.\") \"And if the plague-spot returns and blossoms in the house\": Just as we speak of a man returning to his place, here, too, the plague-spot returns to the same stones. This tells me only of his place. Whence do we derive the entire house for inclusion? From \"in the house.\" I might think that the size of a garis (makes it subject to tumah); it is, therefore, written here \"plague-spot\" and before, (Vayikra 14:37), \"plague-spot.\" Just as there, two garisin, here, too, two garisin.", + "2) In sum: Adjacent spreading, any amount; distant (spreading), a garis; returning to houses, two garisin.", + "3) This tells me only of its (original) appearance. Whence do I derive the same (even if it returns) not in its (original) appearance? From \"and it blossoms,\" whether or not in its (original) appearance.", + "4) — But perhaps \"it blossoms\" connotes only if it returns and spreads. Now would this follow? There is (plague-spot) tumah in garments, and there is (plague-spot) tumah in houses. Just as in garments, a returning plague-spot confers tumah even without spreading, so, with houses, it should confer tumah even without spreading.", + "5) Now if we are stringent with garments, where if the plague-spot remains the same at the end of two weeks, the garment is burned, should we be stringent with houses, where if the plague-spot remains the same after two weeks the house is not razed! It is, therefore, written \"blight leprosy\" (here) - \"blight leprosy\" (Vayikra 13:5), in respect to garments) for an identity (gezeirah shavah). Just as with garments, a returning plague-spot confers tumah even without spreading, so with houses, a returning plague-spot confers tumah even without spreading.", + "6) If in the end we will include a returning plague-spot (even if it does not spread), what is the intent of \"And the Cohein shall come and he shall see, and, behold, the plague-spot has spread\"? — Leave it (i.e., This is not the place of this verse. It does not refer to post-removal and scraping, but to spreading at the end of the second week, as in 7) below.) Or, once we have learned that if the plague-spot returns and blossoms in the house (even if it does not spread, it is tamei), then, if we see it returning on the same day (of the plastering), it should be declared tamei (and razed immediately)! It is, therefore, written (Vayikra 13:39) \"And the Cohein shall return\" - (Vayikra 13:43) \"and if the plague-spot returns.\" Just as the \"returning\" there, is at the end of one week, so, (the returning) here, is at the end of one week.", + "7) And whence is it derived that if it remained as it was at the end of the first week and it spread in the second week, he removes and scrapes and plasters, and he is given another week? From (Vayikra 13:44) \"And the Cohein shall come and see, and, behold, the plague-spot has spread.\" Of what is this speaking? If of spreading in the first week, this has already been stated. It must be speaking, then, of his having come at the end of the first week and finding it to have remained the same, and coming at the end of the second week and finding it to have spread. What should be done? I derive it inductively from the spreading of the first week, i.e., he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. The same obtains with the spreading of the second week. — Now if we were lenient with spreading in the first week, it is because we were lenient with its remaining the same. Shall we then be lenient with spreading in the second week, where we are stringent with its remaining the same? It is, therefore, written (re the end of the first week, Vayikra 13:39) \"And the Cohein shall return,\" and (re the end of the second week, Vayikra 13:44) \"And the Cohein shall come.\" Returning and coming are one and the same. Just as with \"returning,\" he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week, so, with \"coming.\"", + "8) Whence is it derived that if it remained the same in this (the first week) and in this (the second week), he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week? From its being written (instead of) \"and if the Cohein comes,\" (Vayikra 13:44), \"and if the Cohein come, shall come\" — two comings. Of what is this speaking? If of its having spread in the first week, this has already been stated. If of its having spread in the second week, this has already been stated. It must be speaking of his having come at the end of the first week and at the end of the second week, (Vayikra 13:44) \"and he shall see, and, behold, the plague-spot has not spread,\" i.e., it remains the same. What should be done? Can I think that he (simply) leaves and walks away? It is, therefore, written (Vayikra 13:44) \"for the plague-spot has been healed.\" I have cleansed only what has been healed (through an additional removal, scraping, etc. [See Rashi in Chumash]).", + "9) \"What should be done?\" I induce from what we find in its spreading in the second week. He removes and scrapes and plasters and is given an additional week. The same obtains with its remaining the same in the second week.", + "10) Now if we are stringent with spreading in the second week because of stringency with spreading in the first week, shall we be stringent with remaining the same in the second week where there has been leniency with remaining the same in the first week, (only quarantine of the house being required), and render remaining the same like spreading in the second week? It is, therefore, written (instead of) \"and if the Cohein comes,\" \"and if the Cohein come, shall come\" — two comings, that stated above and that stated below. Just as with the first there is removing, scraping, and plastering, and the allocation of an additional week, so with the second.", + "11) They said in the name of R. Yishmael: \"Blight leprosy\" is written of garments, and \"blight leprosy\" is written of houses. Just as with garments, remaining the same and spreading in the second week was equated with spreading in the first week, so with houses, remaining the same and spreading in the second week was equated with spreading in the first week. (Vayikra 13:43) \"after the house has been scraped and after it has been plastered\": What is the intent of this? (i.e., it is known that there is no removing without scraping and plastering.) For I might think that there is no returning (of the plague-spot) and razing except after spreading in the first week. Whence do I derive for inclusion returning (of the plague-spot) after spreading in the second week and after remaining the same in the second week (that both require removing, scraping, and plastering, and, if it returns thereafter, razing)? From (Vayikra 13:43) \"after he removed the stones …\" Let it not be written \"after scraping\" and \"after plastering.\" Is there removing without scraping and plastering? Why, then, is it mentioned? To include a returning (plague-spot) after spreading in the second week and after remaining the same in the second week.", + "12) Whence is it derived that if (after remaining the same at the end of the first week and having been quarantined for a second week), it (was found to have) dimmed in the second week or disappeared (entirely), he peels (the site of the spot) and he requires birds (for its cleansing)? From (Vayikra 13:49) \"And he shall take to cleanse the house two birds, etc.\" This is one house … — whence they ruled: There are ten houses (in this connection): If it dims in the first week or disappears, he peels it and it is tahor (clean). If it dims in the second week or disappears, he peels it and he requires birds. If it spreads in the first week, he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. If it returns, he razes (the house). If it does not return, he requires birds. If it remained the same in the first week and spread in the second week, he removes, scrapes, and smears, and is given an additional week. If it returned, he razes; if not, he requires birds. If it remained the same both the first week and the second, he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week. If it returned, he razes; if not, he requires birds.", + "13) (Vayikra 14:44) (\"And if the Cohein shall come and see, and, behold, the plague-spot has spread in the house, it is blight leprosy in the house; it is unclean.\") \"it is unclean\": What is the intent of this? (i.e., Was it not unclean until now?) Because we find in a quarantined house that it confers tumah only from its inside, (viz. Vayikra 14:46), we might think that this is so even with a confirmed house; it is, therefore, written \"it is unclean,\" conferring tumah both from the inside and from the outside (by being touched)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 14:45) \"Then he shall raze the house — its stones, its wood, and all the mortar of the house\": We are hereby taught that a house is not subject to plague-spot uncleanliness unless there be in it stones, wood, and mortar....", + "2) How many stones (in total) must be in it (on all sides to make it subject to tumah)? R. Yishmael says four (one on each side). R. Akiva says eight (viz. Section 6:4). For R. Yishmael says: Until there appear two garisin on two stones or on one stone. R. Akiva says: Until there appear two garisin on two stones, and not on one stone. R. Elazar says: Until there appear two garisin on two stones on two walls in one corner, its length two garisin, and its width a garis.", + "3) (if the plague is in) his stones, and his mortar, and his wood: and not, (if the wall were jointly owned), in those of his neighbor. \"his stones\": We are hereby taught (that in a case of joint ownership) he planes (his portion from that of his neighbor) and removes his stones. \"its stones\": all the stones with which the house was built (and not those that were superadded to it after it was built). \"its wood\": all the wood with which the house was built. \"its stones\": and not those of the attic. \"its wood\": and not those of the attic. \"the mortar of the house\": and not that of the attic — whence it was ruled: If a plague-spot appeared in the house, he places the beams in the attic. If it appeared in the attic, he places its beams in the house. \"its stones\": and not stones which were superadded to it after it was built. \"the mortar of the house\": and not mortar that fell off from it (before the house was razed). \"and he shall take them (the stones) outside the city to an unclean place\": If this is already written in respect to removing (the stones, viz. Vayikra 14:40), why need it be written in respect to razing? And if it is written in respect to razing, why need it be written in respect to removing? Because there obtains with removing what does not obtain with razing, and because there obtains with razing what does not obtain with removing. With removing, the stone on a side (common to that of his neighbor) — he removes the whole, (even that of his neighbor [viz. Chapter 4:2]), and when he razes, he razes (only) what is his and leaves that of his neighbor; and in razing, he razes both the stones with a plague-spot and those without a plague-spot. So that because there obtains with removing what does not obtain with razing, and with razing, what does not obtain with removing, both removing and razing must be written.", + "4) (Vayikra 14:46) (\"And he who comes into the house all the days that he has shut it up shall be unclean until the evening.\") \"And he who comes into the house\": when he enters — his head and the greater part of his body. \"the days that he has shut it up\": and not the days that he peeled its plague-spot (i.e., If he peeled its plague-spot within the days of its quarantine and threw (its peelings) out [even though he thereby transgressed a negative commandment], one who enters does not become tamei.) I might think that I (also) exclude (from tumah one who enters) a confirmed (plague-spot house) whose plague-spot was peeled; it is, therefore, written \"all the days\" (to include such a contingency).", + "5) \"and he shall be unclean until the evening\": We are hereby taught that his clothes do not become tamei. I might think (that this is so) even if he remained there long enough to eat a p'ras (a half-loaf); it is, therefore, written (in the following verse) \"and he who eats in the house shall wash his clothes.\"", + "6) This tells me only of eating. Whence do I derive the same for lying down? From (Vayikra 14:46) \"And he who lies in the house shall wash his clothes.\"", + "7) This tells me only of eating or lying down. Whence do I derive the same for not eating and not lying down, (but simply standing there)? From (the redundancy of) \"he shall wash\" - \"he shall wash.\"", + "8) If in the end, everything is included, why specify \"he who eats\" and \"he who lies\"? To establish the (minimum) time for lying as corresponding to that of eating. And what is that of eating? As long as it takes to eat a p'ras of a loaf of wheat, (which is eaten quickly), and not (as long as it takes to eat a p'ras of) a loaf of barley, and when one reclines and eats it with relish, (in which instance he eats more quickly).", + "9) All washing of clothing mentioned in the Torah is (oriented) to stringency, and this, to leniency, (viz.) Even if he were wearing ten trousers and cloaked with ten mantles, they are all tahor until he remains as long as it takes to eat a p'ras.", + "10) I might think that a beast and a gentile, (who are not subject to tumah) would \"rescue\" clothing (upon them) in a plague-spot house; it is, therefore, written (Vayikra 14:46) \"he shall be tamei until the evening\" (followed by [Vayikra 14:47] \"and he who eats in the house shall wash his clothes\") — One who himself is subject to tumah \"rescues\" clothing in a plague-spot house. This excludes a beast and a gentile, who, not being subject to tumah, do not rescue clothing in a plague-spot house.", + "11) From here they ruled: If he were standing inside (a plague-spot house) and he stretched his hand outside, with his rings upon it — If he remained in the house as long as it takes to eat a p'ras, they are tamei, (being regarded as part of his body). If he were standing outside and he stretched his hand inside, with his rings upon it, R. Yehudah rules them to be tamei immediately, and the sages (rule them tamei) only if they remain (there) long enough for the eating of a p'ras.", + "12) They said to R. Yehudah: If when his whole body is tamei, what is upon it is not tamei until he remains there long enough to eat a p'ras, then, when his whole body is not tamei, does it not follow that what is upon it should not be tamei until it remains long enough for the eating of a p'ras?", + "13) R. Yehudah rejoined: We find that the power of the tamei to rescue (from tumah) is greater than that of the tahor: Israelites are subject to tumah and \"rescue\" garments in a plague-spot house; a beast and a gentile, who are not subject to tumah, do not \"rescue\" garments in a plague-spot house.", + "14) (Vayikra 14:51) \"and he shall sprinkle upon the house\": on the lintel. Others say: on all of it.", + "15) (Vayikra 14:53) (\"And he shall send the living bird outside the city over the face of the field, and he shall make atonement for the house, and it shall be clean.\") \"And he shall send the living bird outside the city\": R. Yossi Haglili says: a bird that lives outside the city. Which is that? A free bird (i.e., one which lives anywhere).", + "15) \"and he shall make atonement for the house and it shall be clean.\": If this (procedure with the birds) is written in respect to a leper, why must it be written in respect to houses? And if it is written in respect to houses, why must it be written in respect to a leper? Because there obtains with houses what does not obtain with a leper, and with a leper what does not obtain with houses. A leper requires an offering and a house does not require an offering. A leper has cleansing from his tumah and a house has no cleansing from its tumah, (but must be razed). So that because there obtains with a leper what does not obtain with houses, and with houses what does not obtain with a leper, both a leper and houses must be written.", + "16) (Vayikra 14:54) \"This is the law, etc.\": Whence is it derived that a Cohein who is expert in plague-spots (i.e., se'eth, sapachath, and bahereth), but not in nethakim; in nethakim, but not in karachoth; in karachoth, but not in shechin and michvah; in shechin and michvah, but not in garments; in garments, but not in houses — (Whence is it derived that) he should not examine plague-spots until he is expert in (all of) them and in their names? From (Vayikra 14:54-57) \"This is the law for all plague-spots of leprosy and for a nethek and for the leprosy of a garment and of a house, and for a se'eth, and for a sapachath, and for a bahereth, to teach\" (i.e., he should not teach others unless he is expert in all of them). (Vayikra 14:57) Rebbi says: \"on the unclean day and on the clean day\": We are hereby taught that he rules \"unclean\" in the daytime and he rules \"clean\" in the daytime. Chananiah b. Chachonai says: What is the intent of \"to teach\"? We are hereby taught that he does not examine plague-spots until his master teaches him." + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 15:2) (\"Speak to the children of Israel, etc.\") The children of Israel become tamei with zivah (a type of genital discharge); gentiles do not become tamei with zivah (by edict of the Torah). But even though they do not become tamei with zivah, they confer tumah as zavim (by Rabbinical enactment). And terumah is burned because of them (by their touching it), and there is no liability because of them for entering the sanctuary (i.e., If a gentile zav touched a Jew and he entered the sanctuary unwittingly, he is not liable to bring an offering.) If \"the children of Israel,\" this tells me only of (native) Israelites. Whence do I derive for inclusion proselytes and bondsmen? From \"and you shall say to them.\" \"a man\": This tells me only of a man. Whence do I derive a minor for inclusion? From \"a man, a man.\" These are the words of R. Yehudah. R. Shimon b. R. Yochanan b. B'rokah says: It is written (Vayikra 15:22) \"and of one who flows his flux for male or for female.\" \"for male\": anyone (even a minor) who is a male. \"or for female\": whether grown or a minor.", + "2) \"if there be a flux (zov) from his flesh\": from the command on. (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow (inductively)? viz.: There is plague-spot tumah and there is zav tumah. Just as plague-spot tumah does not obtain before the command, so zav tumah does not obtain before the command. (And, furthermore, it follows) a fortiori, viz.: If plague-spot tumah, where tumah obtains (even) through external causes, does not obtain before the command, then zav tumah, which does not obtain through external causes (viz. Vayikra 15:7 below) — how much more so should it not obtain before the command! — No, this may be so with plague-spots, whose tumah and taharah obtains only by (declaration of) a Cohein, as opposed to zavim, whose tumah and taharah obtains through (ascertainment of ) any man. This being the case, I would think that it obtains (even) before the command. It must, therefore, be written \"if there be a flux\" — from the command on.", + "3) \"if there be a flux\": I might think even if it flows from any place (i.e., from his nose or from his mouth), he becomes tamei. But it follows (that this is not so, for) there is tumah with a zav (a male) and tumah with a zavah (a female). Just as with a zavah, the place (the uterus) from which she becomes tamei with lesser tumah, (that of niddah, which does not require seven clean days or an offering), she becomes tamei with stringent tumah, (that of zivuth, which requires seven clean days and an offering) — so, with a zav, the place (the penis) from which he becomes tamei with lesser tumah (that of keri [an accidental seminal discharge]), he becomes tamei with stringent tumah (that of zivuth).", + "4) — No, this may be so with a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days, as opposed to a zav, who becomes tamei with three sightings in one day. This being the case, (then without being apprised otherwise, we would assume that) he becomes tamei (as a zav from any place). It must, therefore, be written \"from his flesh,\" and not from all of his flesh.", + "5) Now that Scripture has made this distinction, we can reason (as in 3) above): There is tumah with a zav and tumah with a zavah. Just as with a zavah, the place from which she becomes tamei with lesser tumah, she becomes tamei with stringent tumah — so with a zav, the place from which he becomes tamei with lesser tumah, he becomes tamei with stringent tumah.", + "6) \"from his flesh\": (He is not tamei) until his tumah (i.e., his discharge) comes outside of his flesh. (For if not for the verse, I would say) Does it not follow (otherwise)? viz.: If a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days, becomes tamei (if the flux remains) inside as well as (if it comes) outside, then a zav, who becomes tamei with three sightings in one day, how much more so should he become tamei inside as well as outside. It must, therefore, be written \"from his flesh\": (He is not tamei) until his tumah comes outside of his flesh.", + "7) \"from his flesh\" he is tamei, and not from any external cause — whence they ruled: In seven ways they examine a zav (for possible external causes) before he is \"bound\" to zivah (after the first two sightings): for (excessive) eating, for drinking, for jumping, for (carrying) a burden, for sickness, for sight (of a woman), and for thought (of a woman). Once he is \"bound\" to zivah (after the first two sightings), he is not examined. His accident (i.e., one of the external causes) and the possibility of his having seen it (the third sighting) because of (an antecedent discharge of) his semen, render him tamei (and liable for an offering), for there is reason to suppose (that this third sighting is not caused by the other factors).", + "8) \"his flux is tamei\": We are hereby taught that his flux (itself) is tamei (and not only the man). Now does this not follow (even without a verse, viz.:) If the zav, whose tumah was caused by the flux is tamei, how much more so, the flux itself! — This is refuted by the sent-away he-goat (of Yom Kippur) which causes tumah (to the sender), but which itself is tahor.", + "9) Do not wonder, then, that the flux, even though it causes tumah (to the man) is itself not tamei. It must, therefore, be written that the flux is tamei.", + "10) I might think that blood flowing from his penis is tamei; it is, therefore, written \"his flux,\" but not blood.", + "11) (Vayikra 15:3) (\"And this shall be his tumah in his flux. Whether his flesh drip his zov or his flesh be stopped up with his zov, it is his tumah.\") This tells me only of his zov (discharge as being tamei). Whence do I derive the same for his urine? It follows, viz.: If spittle, which issues from a place of cleanliness, is tamei, then his urine, which issues from a place of tumah (i.e., from the place of his zivah), how much more so should it be tamei! — This is refuted by blood which issues from there, coming from a place of tumah and itself being tahor.", + "12) Do not wonder, then, if urine, even though it issues from a place of tumah, is not tamei. It must, therefore, be written \"And this\" — to include urine.", + "13) I might think that his sweat, his pus, and his excrement are also tamei; it is, therefore, written \"it\" (is his tumah\" — to exclude the above,) that are not subject to the tumah of liquids; but I would not exclude his tears and the blood of his plague (-wound), and a woman's milk, which are subject to the tumah of liquids. It is, \"therefore,\" written \"this (shall be his tumah\" — to exclude the above). In sum, there are nine liquids in respect to a zav: Pus, sweat, and excrement are not subject to all (forms of tumah). Tears, plague (-wound) blood, and a woman's milk are subject to the tumah of liquids, (but do not confer tumah upon men and vessels.) His zov (flow) and his spittle and his urine are subject to stringent tumah (and confer tumah upon men and vessels)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) \"And this shall be his tumah in his flux\": His tumah is contingent upon his flux (i.e., sightings) and not upon (the passage of) days (— two sightings for tumah, three for an offering.)", + "2) (For without this verse we would say:) Now if a zavah, who confers tumah upon one who lives with her, (as a niddah does,) requires (stringent) tumah, three sightings on three days, then a zav, who does not confer tumah upon one he lives with, how much more so should he require for (stringent) tumah three sightings on three days. It is, therefore, written \"And this shall be his tumah in his flux.\" His tumah is contingent upon his flux (i.e., sightings) and not upon (the passage of) days.", + "3) (Vayikra 15:3) \"in his flux … his flux … with his flux\": We are hereby taught that he acquires (stringent) tumah with three sightings. This (\"flux\") tells me only of long (flows). Whence do I derive (the same for) short ones? From \"shall be\" — any amount. \"his flesh drips\" — any amount. \"his flesh be stopped up\" — any amount. \"his flesh\" — any amount. If short ones are mentioned, why mention long ones? To set a (time) limit for long ones. So that if he sees one (flux) as (long as) three (short ones) — (the time it takes to walk) from Gidiyon to Shiloach, corresponding to two immersings and two wipings — he is a confirmed zav.", + "4) Rebbi says: To what may this be compared? To a rope of one hundred cubits. If he saw (zivah) at the beginning of a hundred, at the end of fifty, and at the end of a hundred, he is a confirmed zav. If he saw at the beginning of a hundred, before fifty and at the end of a hundred, or at the beginning of a hundred, after fifty, and at the end of a hundred, he is not a confirmed zav.", + "5) (Vayikra 15:3) \"from his zov, it is his tumah\": even part of his zov confers tumah. (Vayikra 15:5) \"mishkav\" (his couch) and \"moshav\" (his seat): This includes a zav of two sightings as conferring mishkav and moshav tumah.", + "6) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If a zavah, who does not count seven (days) for two sightings, confers mishkav and moshav tumah with two sightings, then a zav, who does count seven (days) for two sightings, how much more so should he confer mishkav and moshav tumah with two sightings! — No, this may be true of a zavah, who confers mishkav and moshav tumah with one sighting. Would you say the same for a zav, who does not confer mishkav and moshav tumah with one sighting? Since he does not confer mishkav and moshav tumah with one sighting, (I would say that) he does not confer mishkav and moshav tumah with two sightings. It is, therefore, written \"from his zov\" — even part of his zov confers mishkav and moshav tumah — to include a zav of two sightings as conferring mishkav and moshav tumah.", + "7) (\"And this shall be) his uncleanliness in his zov\": He confers tumah in his white (discharge) and not with (a penis discharge of) blood. Does it not follow a fortiori (that he should confer tumah with blood)? viz.: If a zavah, who does not confer tumah with white, confers tumah with blood, then a zav, who does confer tumah with white, how much more so should he confer tumah with blood! It must, therefore, be written \"his tumah in his zov\": He confers tumah with white and not with blood.", + "8) Let it follow a fortiori, then, that a zavah confers tumah with white! viz.: If a zav, who does not confer tumah with blood, confers tumah with white, then a zavah, who does confer tumah with blood, how much more so should she confer tumah with white! It is, therefore, written \"it is his tumah\" — his tumah and not her tumah. The tumah of the man is with white and the tumah of the woman is with blood." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 15:4) (\"Every [object of] lying which the zav lies down upon shall be tamei, and every implement of sitting which he sits upon shall be tamei.\") \"which the zav lies down upon\": I might think even if he lies on a pit cover or on a door; it is, therefore, written (object of) \"lying\"; not on a pit cover and not on a door.", + "2) I would exclude these, but I would not exclude a mat of reeds or shoots; it is, therefore written \"the lying\" (connoting something which is) customarily used (for lying on).", + "3) This tells me only of a bed or a garment. Whence do I include a sagus (a kind of cloak), a wrap, a frock, a talith, a fodder basket of four kabim, a traveling bag of five kabim, a crituth (a type of bag) of a sa'ah, and a chemeth (a type of bag) of seven kabim? From \"all the lying.\" I might then think that I include the sarud (a shelf stand), the baker's frame, and the large kneading trough in which the niddoth wash? It is, therefore, written \"which he shall lie upon,\" something intended for lying, and not something about which he is told: \"Get up and let us do our work!\"", + "4) I might then think that I exclude a sagus, a wrap, a frock, a fodder basket of four kabim, a traveling bag of five kabim, a crituth of a sa'ah, and a chemeth of seven kabim. It is, therefore, written \"all the lying,\" for inclusion (of these). Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture included, it excluded. I include these, which can combine lying on them with their work, and I exclude the others, which cannot combine lying on them with their work (viz.: \"Get up and let us do our work!\") (\"And every implement) which he sits upon shall be tamei.\" I might think even if he sits upon a stone or upon a beam; it is, therefore, written \"implement\" — not a stone and not a beam. I would exclude these, but I would not exclude a chair (made of) dried dung and of (sun-baked) earth, and of stones, (which, even though they are not subject to tumah, are considered \"implements.\") It is, therefore, written \"the implement,\" (i.e., the specific implement which is subject to tumah.)", + "5) This tells me only of a chair, a bench, and a katedra ( soft seat with a back, which are intended for sitting). Whence do I derive for inclusion the chest of the bathing attendants, (with a hole on top for the entrance fee), a chest open on the side, (on which one can sit), and a kneading trough of two logs until seven kabim, which was split, so that he could not wash one of his feet in it? From: \"every implement.\" I might think, even if he inverted a sa'ah (size implement) and sat on it or a tarkav and sat on it; it is, therefore, written \"that he shall sit on,\" i.e., one that was intended for sitting, and not one about which he is told \"Get up and let us do our work!\"", + "6) — But perhaps I should exclude the chest of the bathing attendants and the chest open on its side, and the kneading trough of two logs until seven kabim, which was split, so that he could not wash one of his feet in it. It is, therefore, written \"every implement.\" For inclusion (of these). Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture includes, it excludes. I include these, which can combine sitting with their work (i.e., the work they were intended for), and I exclude the others, which cannot combine sitting with their work.", + "7) This tells me only of (the zav's conferring tumah) when he lay on the couch or sat on the seat. Whence do I derive (that the same obtains) when he lay on the seat and sat on the couch, or when he stood, was suspended (by a couch or a seat on the other end of a balance [so that he was in effect \"lying\" or \"sitting\" on them]) or leaned on them? From (the redundancy of (Vayikra 15:4) \"he shall be tamei\" - he shall be tamei.\"", + "8) \"the zav\": and not a ba'al keri (one with a nocturnal discharge). (Why is the verse needed to tell us this?) Does it not follow inductively? viz.: The tumah of the zav is from his organ, and the tumah of the ba'al keri is from his organ. Just as a zav confers tumah to couch and seat, so the ba'al keri confers tumah to couch and seat. It is, therefore written \"the zav,\" and not the ba'al keri.", + "9) \"the zav\": and not a stone with a plague-spot. (Why is the verse needed?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not effect (tent-) tumah by entry (into a house), does effect couch and seat tumah, then a plague-spot stone, which does effect tumah by entry, how much more so should it effect couch and seat tumah! It is, therefore, written \"the zav,\" and not a plague-spot stone.", + "10) \"the zav\": and not one with dead-body tumah. (Why is the verse needed?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not require sprinkling on the third and seventh (days), confers tumah upon couch and seat, then one with dead-body tumah, who requires sprinkling on the third and seventh (days), how much more so should he confer tumah upon couch and seat! It is, therefore, written \"the zav,\" and not one with dead-body tumah.", + "11) \"the zav\": and not the dead body: (Why is the verse necessary?) Does it not follow a fortiori? viz.: If the zav, who does not confer seven-day tumah (by being touched) confers tumah upon couch and seat, then a dead body, which does confer seven-day tumah, how much more so should it confer tumah upon couch and seat! It is, therefore, written \"the zav,\" and not the dead body.", + "12) R. Shimon says: \"which he lies on\" and \"which he sits on\": One who has (volition for) lying down and sitting confers tumah to couch and seat — a dead zav does not confer tumah to couch and seat.", + "13) As to their saying that a zav who dies confers tumah (to the couch or seat) that he carries (upon him) until his flesh has atrophied (and he is known to be dead and not merely to have fainted), this is an ordinance of the scribes (and not a Torah ordinance). \"upon it\": until most of him (i.e., most of his leaning) is upon it." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 15:5) (\"And a man who touches what he lay upon shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") A man who touches a zav's couch confers tumah to his garments; but a zav's couch that touches (another) couch does not confer tumah to garments (lying upon it). (For if not for the verse,) would it not follow a fortiori that it (the other couch) should confer tumah to garments, viz.: If in a place where a man lying under a zav does not become tamei to confer tumah upon men and garments, a couch under a zav does become tamei to confer tumah upon men and garments, then in a place where a man becomes tamei by touching his couch to confer tumah to his garments, how much more so should a couch become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to garments (lying upon it)! It must, therefore, be written: \"And a man who touches what he lay upon shall wash his clothes\" — A man who touches a zav's couch confers tumah to his garments; but a zav's couch that touches (another) couch does not confer tumah to garments (lying upon it).", + "2) (But now we have) an a fortiori argument that a man lying under a zav should become tamei to confer tumah to men and garments! viz.: If in a place where a couch does not become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to garments (lying upon it), a man does become tamei by touching a zav's couch to confer tumah to his garments, then in a place where a couch becomes tamei under a zav to confer tumah to a man and his garments, how much more so should a man lying under a zav become tamei to confer tumah to men and garments! It is, therefore, written (Vayikra 15:4) \"Every couch on which a zav lies … shall be unclean.\" A couch becomes tamei under a zav to confer tumah to men and garments, but a man lying under a zav does not become tamei to confer tumah to men and garments.", + "3) \"And a man who touches his (a zav's) couch\": (It should have been written) \"the couch\" (and not \"his couch,\" and we would understand from the context that it is his couch. It must come to teach us then) that if it breaks (after the zav has lain on it [so that it is no longer \"his couch,\" that he has lain on]), it is tahor. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If an earthen vessel, which cannot be cleaned of its tumah (in a mikvah), becomes tahor if it breaks, then a zav's couch, which can be cleansed of its tumah, how much more so should it be tahor if it breaks! — No, this may be true of an earthen vessel, which does not become an av (i.e., a progenitor) of tumah to confer tumah upon men and vessels, as opposed to the zav's couch, which does become an av of tumah to confer tumah upon men and vessels. Since this is the case, we would say that if it breaks, it does not become tahor. It must, therefore, be written \"his couch,\" (to indicate that) if it broke (after he lay upon it), it is tahor.", + "4) \"what he lies upon\": and not upon a cord projecting from the bed less than five (tefachim, in which instance it is not considered an adjunct to the bed) or more than ten, (in which instance it is not considered a \"handle\" to the bed, [five to ten serving for the latter purpose]). I might think to exclude (from tumah) from five until ten; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "5) \"what he lies upon\": and not on strands which project more than three fingers beyond the rope knots, (these not being needed for tightening or loosening the knot). I might think to exclude (from tumah) from three and below; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "6) \"what he (the zav) lies upon, and not what is wrested\" (from another). I might think to exclude (from tumah) one that is stolen (by stealth); it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "7) R. Shimon says: \"what he lies upon,\" and not what is stolen. I might think to exclude what is wrested; it is, therefore, written \"and he shall be tamei.\"", + "8) Why do you see fit to include the one and to exclude the other? After Scripture includes (by \"and he shall be tamei\"), it excludes (by \"what he lies upon.\") I include (as tamei) what the owner despairs of (recovering, so that it is now considered \"his\" [the zav's] bed), and I exclude what he does not despair of (recovering).", + "9) \"And a man who touches what he lies upon shall wash his clothes\": It is only while he touches it that he confers tumah to garments, but not when he departs from it.", + "10) See Shemini, Section 4:9.", + "11) From here they ruled: All who confer tumah upon garments while touching (a zav or a zavah or a woman who has given birth or their couch or their seat) confer first-degree tumah upon food and drink, and second-degree tumah on hands (that touched the above), and they confer tumah upon other implements as they do upon garments, and they do not confer tumah upon men or earthenware vessels. After they depart (from the couch or the seat, etc.), they confer first-degree tumah upon drink and second-degree tumah upon food and hands, and, it goes without saying (that they do not confer tumah) upon men and earthenware vessels." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 15:6) (\"And one who sits upon the object that the zav sat upon shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"and one who sits upon the object that the zav sat upon … shall be unclean.\": This tells me only of his sitting upon it and touching it. Whence do I derive the same for ten layers (interposing between him and the couch of the zav beneath them, he sitting on top), even if he is sitting atop a stone? It is, therefore, written \"And one who sits upon the object that the zav sat upon … shall become tamei.\" The (same kind of) place that the zav sits upon and confers tumah (to the couch below), the clean man sits upon and becomes tamei (by the couch of the zav below).", + "2) This tells me only of his sitting there while the zav is (sitting) there. Whence do I derive an equivalence between \"empty\" (the zav's not sitting there) and \"full\" (the zav's sitting there)? From \"the object\" (i.e., the object is the criterion, and not \"fullness\" or \"emptiness\"), making \"empty\" equivalent to \"full.\"", + "3) This tells me only of the mishkav ([the couch] of the zav, that one who sits upon it becomes tamei to confer tumah upon garments.) Whence do we derive the same for the merkav ([the saddle] of the zav)? It follows by induction, viz.: Just as we find that Scripture did not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the mishkav (of the zav, so it does not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the merkav (of the zav). (No, this may be refuted, viz.:) Why did Scripture not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the mishkav? Because it did not distinguish between touching it and carrying it, (both conferring tumah to impart tumah to garments). Should we then not distinguish between the carrier of and the \"carried by\" the merkav, where Scripture did distinguish touching from carrying, (the touching not imparting tumah to garments, as opposed to the carrier, who does)! It is, therefore, written \"the object,\" to include the merkav.", + "4) R. Chananiah b. Chanina says: (We can learn from elsewhere that one lifted on the merkav of a zav requires washing of his clothes. Why is a verse necessary for this?) viz.: If in a way that tumah does not descend upon it ([the merkav], i.e., if a zav lifts the merkav, it does not sustain tumah by reason thereof), tumah goes forth from it (i.e., if one lifts the merkav of a zav, he is tamei), then in a way that tumah does descend upon it (i.e., by sitting upon it), how much more so should tumah go forth from it (to confer tumah upon one sitting on it)! — No! Why are we stringent with a lifted merkav (to confer tumah upon its lifter to impart tumah to clothing?) Because Scripture was stringent with a lifted zav. (i.e., if a zav was lifted on a garment, the garment confers tumah upon a man to impart tumah to clothing.) Shall we then be stringent with a merkav that lifts a man (sitting upon it), when Scripture is lenient (in this regard) in respect to a zav (himself) who is lifted! It must, therefore, be written \"the object,\" to include the merkav.", + "5) (Vayikra 15:7) (\"And he who touches the flesh of the zav shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"the flesh of the zav\": and not the dung upon it, and not the hair-knot upon it, and not the clasps, and not the nose rings, and not the finger rings, even though they do not come off. I might think to exclude the hair and the nails; it is, therefore, written \"and he shall be unclean.\"", + "6) \"the flesh of the zav\": and not a detached bone, and not detached flesh. How much more so is (a bone or flesh) detached from one that is tahor, tahor. How, then, am I to understand (Bamidbar 19:16): \"or the bone of a man or a grave\"? That refers to a limb detached form a living man.", + "7) If it is written in respect to zav (that what is detached from him is clean), why need it be written in respect to mishkav? (See Section 2:3); and if it is written in respect to mishkav, why need it be stated in respect to zav?) Because there obtains with zav what does not obtain with mishkav, and with mishkav what does not obtain with zav — Zav makes a mishkav, and mishkav does not make a zav; the attachments of a zav are tahor (viz. Bamidbar 19:5 above) and the attachments of a mishkav are tamei (See Section 3:4) — Because there obtains with zav what does not obtain with mishkav and with mishkav what does not obtain with zav, it must be written both in respect to mishkav and in respect to zav.", + "8) (\"And if the zav spit upon one who is clean, he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And if the zav spit upon one who is clean\": I might think even if he spit and it did not touch him he would be tamei; it is, therefore, written \"upon one who is clean\" — it must touch him. This tells me only of his spittle. Whence do I derive the same for his phlegm, his mucus, his slaver, and his nasal flow? From \"And if the zav spit.\"", + "9) (Vayikra 15:9) (\"And every saddle upon which a zav rides shall be tamei\") \"upon which a zav rides shall be tamei\": I might think even if he rode on a couch or a chair; it is, therefore, written \"saddle\" — not a couch and not a chair.", + "10) I would then exclude these, but I would not exclude a pack-saddle; it is, therefore, written \"saddle\" — his distinct saddle.", + "11) Which is a \"distinct\" saddle? An Ashkelonian saddle, a Median saddle, a camel's sumpter-saddle, and the tafitan of a horse, but the ukaf of a na'akah (a long-necked camel) is tamei by reason of moshav (and not of merkav). R. Yossi says: The tafitan of a horse is also tamei by reason of moshav, because it is used for standing upon in the sport plain.", + "12) This tells me of his lying, sitting and riding upon it, and touching it. Whence do I derive the same for ten saddles, one atop the other, even if he is atop a stone interposing (between himself and the others)? From \"every mishkav,\" and \"every object,\" and \"every saddle.\" \"upon which a zav rides shall be tamei\": (To be tamei) most of him must be carried by it." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 15:10) (\"And whoever touches anything that is beneath him shall be unclean until the evening, and one who carries them shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And whoever touches anything that is beneath him\": beneath the zav (i.e., if one touches the saddle). I might think (that the meaning is) \"beneath it,\" the saddle. It follows a fortiori (that this cannot be said), for if the zav (himself), the stringent (instance), does not confer tumah upon vessels requiring rinsing (to release them from tumah) except by touch (of the zav himself), then the saddle, the less stringent (instance), how much more so does it not confer tumah upon vessels requiring rinsing, except by touch. How, then, am I to understand \"And whoever touches anything that is tachtav? As meaning \"beneath him,\" the zav, (i.e., if one touches the saddle).", + "2) \"and one who carries them\": What is the intent of this? I might think that only merkav alone confers tumah by being carried. Whence do I derive the same for mishkav and moshav? (But a verse is not necessary for this.) I know it a fortiori, viz.: It merkav, which does not confer tumah upon garments by being touched, does confer tumah upon garments by being carried, then mishkav and moshav, which do confer tumah upon garments by being touched, how much more so do they do so by being carried! — (No,) this is refuted by the upper board and the side board of a coffin (viz. Bamidbar 19:16), which do confer tumah upon garments by being touched, but which do not do so by being carried.", + "3) Do not wonder, then, if mishkav and moshav do not confer tumah by being carried even though they do confer tumah by being touched. It must, therefore, be written \"and one who carries them,\" to include mishkav and moshav.", + "4) R. Elazar says: What is the intent of \"and one who carries them\"? I might think that only these (merkav, mishkav, and moshav) confer tumah by being carried. Whence do I derive the same for the discharge of the zav and his spittle and his urine and his semen and the menstrual blood of the niddah? From \"and one who carries them\" — to include all that is mentioned in that context.", + "5) (Vayikra 15:11) (\"And whoever the zav touches, if he (the zav) did not wash his hands with water (i.e., if he did not immerse), shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening.\" (touches) \"him\": him and not the excrement upon him, and not the hair-knot upon it, and not the clasps, and not the nose rings, and not the finger rings, even though they do not come off. I might think to exclude the hair and the nails; it is, therefore, written \"and he shall be unclean.\" \"if he did not wash his hands with water\": What is the intent of this? Because it is written \"and he shall wash his flesh with water,\" I might think even the hidden parts; it is, therefore written \"his hands.\" Just as his hands are visible, so all that is visible (is to be bathed), excluding the hidden parts.", + "6) Whence is it derived that if a zav finished counting (the seven days and did not yet immerse himself) — (Whence is it derived) that his status is the same as that of one who was rid (of his plague-spot before he began to count the seven days)? From \"if he did not wash his hands with water\" — even after a hundred years.", + "7) R. Elazar b. Arach said: From here the sages adduced a Scriptural support for the (Rabbinical) ordinance of washing the hands." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 15:12) (\"And an earthen vessel which the zav touches shall be broken, and every wooden vessel shall be rinsed in water.\") \"earthen vessel\": This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive for inclusion a vessel made of alum crystals? From \"And an earthen vessel. \"which the zav touches\": I might think even if he touches it from the back it becomes tamei. But (why is a verse needed for this?) It follows a fortiori, viz.: If a dead body, the stringent instance (of tumah), does not confer tumah upon an earthen vessel from the back, then zav, the lesser instance, how much more so does it not confer tumah upon an earthen vessel from the back! — No, this may be so with a dead body, which does not effect (tumah of) mishkav and moshav, as opposed to a zav, which does effect such tumah. And since it does, I would think that since it does so, it would confer tumah upon earthen vessels from the back. It is, therefore, written (lit.,) \"which the zav touches bo\" [\"in it\"], and, elsewhere (Vayikra 6:21) (lit.,) \"which is cooked bo.\" Just as there, the meaning is \"in its atmosphere\", here, too, the meaning is \"in its atmosphere\" (and not if he touches it from the back).", + "2) Now that we have learned that tumah is conferred upon it from its atmosphere (i.e., even without touching it), what is the intent of \"which he touches\"? As if he \"touches\" all of it (i.e., If he moves it without touching it) — \"heset\" — (all of it must be moved).", + "3) \"and every wooden vessel shall be rinsed in water\": R. Shimon said: What does this come to teach us? If that he (the zav) confers tumah upon vessels requiring rinsing, by touching (them), is it not already written (Vayikra 6 verse 7) \"and he who touches the flesh of the zav shall wash his clothes\"? If one who touches the zav, thereby confers tumah upon vessels requiring rinsing, then if he himself (touches them), how much more so should he confer tumah upon them! What, then, is the intent of \"and every wooden vessel shall be rinsed in water\"? This refers to the food, drink, and vessels on top of the zav.", + "4) (And the verse is necessary to teach us this) for (without it) would it not follow a fortiori (that he should not confer tumah to the vessels above him that he is not in direct contact with)? Viz.: If where Scripture made vessels under him that are fit for mishkav (reclining) subject to mishkav tumah, it did not make vessels under him that are unfit for mishkav subject to middaf (indirect contact tumah) — then, above him, where Scripture did not make even vessels fit for mishkav subject to mishkav tumah, how much more so should vessels (above him) not be subject to middaf tumah! It must, therefore, be written \"and every wooden vessel shall be rinsed in water,\" to teach that the vessels above him are subject to middaf tumah.", + "5) (But now we have a) kal vachomer (a fortiori argument) that the zav is subject to mishkav tumah above him (when there are on his head things that are fit for mishkav beneath him), viz.: If beneath him, where Scripture did not make things subject to middaf tumah, it made him subject to mishkav tumah, then (above him), where Scripture made things subject to middaf tumah, how much more so should they be subject to mishkav tumah! It is, therefore, written (Vayikra 6 verse 4) \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — He confers mishkav (tumah) beneath him and not above him.", + "6) (But now we have) a kal vachomer that the zav makes (vessels unfit for mishkav) that are beneath him subject to middaf tumah, viz.: If above him, where Scripture did not make things subject to mishkav tumah, it made them subject to middaf tumah, then beneath him, where Scripture made them subject to mishkav tumah, how much more so should they be subject to middaf tumah! It is, therefore, written \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — He confers mishkav tumah beneath him and not middaf tumah.", + "7) (But now we have) a kal vachomer that the zav does not confer mishkav tumah (upon layers not directly in contact beneath him), viz.: If above him, where Scripture made things subject to middaf tumah, it did not make them subject to mishkav tumah, then (beneath him), where Scripture did not make them subject to middaf tumah, how much more so should they not be subject to mishkav tumah! It is, therefore, written \"Every mishkav on which the zav lies down shall be tamei\" — whereby we are taught that he does confer mishkav tumah (even upon layers not directly in contact beneath him)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 15:13) (\"And when the zav is cleansed of his flux, then he shall count for himself seven days for his cleansing, and he shall wash his clothes and bathe his flesh in running water, and he shall be clean.\") \"and when the zav is cleansed of his flux\": when his flux ceases. \"of his flux\": of his flux and not of his plague-spot (If in addition to his flux he had a [leprous] plague-spot, he need not wait until he is also healed of his plague-spot, but he may count the seven days for it immediately and be cleansed thereby from the specific tumah conferred by a zav.) \"of his flux and he shall count\": Even a partial flux (i.e., fewer than three) requires the seven-day count.", + "2) to include one who has two zav sightings as requiring the seven-day count. (Why do we need a verse for this?) Does it not follow (of itself)? If he confers mishkav and moshav tumah with two sightings, should he not require the seven-day count with two sightings? (No, this is refuted by zavah, who confers mishkav and moshav tumah with two sightings, but does not count (seven days) for two sightings (See below, Chapter 8:6).", + "3) Do not wonder then about a zav, even though he confers mishkav and moshav tumah with two sightings, if he would not require the seven-day count with two sightings. It must, therefore, be written \"of his flux and he shall count.\" Even a partial flux requires the seven-day count, to include one who has two sightings as requiring the seven-day count.", + "4) \"then he shall count for him\" (i.e., for himself — whence they ruled: If a zav and a zavah examined themselves on the first day and found themselves tahor, and on the seventh day and found themselves tahor, and did not examine themselves in all the intervening days — R. Eliezer says: They are presumed to be tahor. R. Yehoshua says: They have this status for the first and seventh days alone (and must count five additional days). R. Akiva says: They have only the seventh day alone. (We suspect that the status of the first day may have been countermanded by a flux on one of the intervening days.)", + "5) R. Yossi and R. Shimon say: The words of R. Eliezer seem more cogent than the words of R. Yehoshua, and the words of R. Akiva than the words of both, but the halachah is in accordance with the words of R. Eliezer.", + "6) \"seven days\": I might think either consecutive or non-consecutive; it is, therefore, written \"for his cleansing.\" (The period of) his cleansing must be one (consecutive unit).", + "7) \"And he shall wash his clothes and bathe his flesh\": Just as the bathing of his flesh must be in cleanliness (i.e., that there be no object intervening between his flesh and the water), so, the washing of his clothes must be in cleanliness — whence we derive that chatzitzah (such intervention) invalidates (the immersion of) vessels, too.", + "8) \"and bathe his flesh in running water\": The zav requires running water, and not the leper.", + "9) (Without the verse we would reason otherwise, viz.:) Does it not follow a fortiori? If a zav, who does not require the sprinkling of running water requires immersion in running water, then a leper, who does require the sprinkling of running water (viz. Vayikra 14:7), how much more so does he require immersion in running water! It is, therefore, written \"and he shall bathe 'his flesh' in running water.\" A zav requires immersion in running water, and not a leper.", + "10) I might think that his vessels, too, require immersion in running water; it is, therefore, written \"his flesh\" — His flesh requires running water, but his vessels may be immersed in all waters.", + "11) \"and he shall be clean\": from conferring tumah on earthen vessels by carrying them. Ben Azzai says: [Note: The text at this point is obscure.] R. Yossi Haglili said to him: Explain yourself. Ben Azzai: Explanations are not provided for a sage. R. Yossi Haglili: Repeat it. Ben Azzai: Repetitions are not provided for a sage. R. Yossi Haglili then reviewed it and explained: If in a place where clothes rendered tamei through a sheretz were not reckoned as clothes (touching) a sheretz, (yet) an earthen vessel (touching) a sheretz was reckoned as a man touching a sheretz — then where clothes rendered tamei through a zav were reckoned as a zav, how much more so should earthen vessels (carried by) a zav be reckoned as a man (touching) a zav! It is, therefore, written \"and he shall be clean,\" from conferring tumah on earthen vessels by carrying them.", + "12) (Vayikra 15:14) (\"And on the eighth day, he shall take for himself two turtle-doves or two young pigeons, and he shall come before the L–rd to the door of the tent of meeting, and he shall give them to the Cohein.\") \"on the eighth\": I might think either in the daytime or at night; it is, therefore, written \"on the day\" — on the day and not at night.", + "13) \"he shall take for himself.\" If he separated them for his first zivah, he should not bring them for his second zivah. \"two turtle-doves or two young pigeons\": The exchange of turtle-doves are young pigeons and the exchange of pigeons are turtle-doves. (i.e., If he set aside money for the first, but could not find them, he may bring the second, and vice versa.) But their exchange is not the tenth of an ephah.", + "14) Where is it derived that he immerses (on the seventh day) when it is yet day (and not when it gets dark)? From \"and he shall come before the L–rd to the door of the tent of meeting.\" How could he come to the door of the tent of meeting unless the sun had gone down? We are hereby taught that he immerses when it is yet day.", + "15) (Vayikra 15:15) (\"And the Cohein shall offer them up, one as a sin-offering, and the other as a burnt-offering; and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge.\") \"And the Cohein shall offer them up, one as a sin-offering, and the other as a burnt-offering\": The Cohein must designate them, one for a sin-offering; the other, for a burnt-offering. Whence is it derived that if he (the owner) himself designates them it is valid? From (Vayikra 5:7 and Vayikra 5:8):\" one for a sin-offering and one for a burnt-offering. And he shall bring them to the Cohein.\"", + "16) \"and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge\": (implying that) some zavim bring (the sacrifice) and some do not. How so? If he had three sightings, he brings; if he had two sightings, he does not bring. — But perhaps (the meaning is that) if he had two sightings, he brings; if he had three, he does not bring. — But did not one who had three sightings have two sightings? How, then, am I to understand \"and the Cohein shall make atonement for him before the L–rd from his discharge\"? Some zavim bring the sacrifice and some do not. How so? If he had three sightings, he brings; if he had two sightings, he does not bring. " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 15:16) (\"And a man, if there issue from him semen, then he shall bathe all of his flesh with water, and he shall be unclean until the evening.\") \"And a man\": excluding a minor. I might think to exclude, then, a minor of nine years and one day, (who may have viable semen); it is, therefore, written \"and a man\" (to include the foregoing).", + "2) \"if there issue from him semen\": (He does not become unclean) until his semen comes outside his flesh. From here they ruled: One who was eating terumah and felt the onset of a zav discharge holds his organ (to prevent it from issuing forth) and swallows the terumah.", + "3) \"and he shall bathe with water\": even in the water of a mikveh. \"all of his flesh\": Nothing must intervene between his flesh and the \"water\" in which all of his flesh can be immersed. How much is that? A cubit by a cubit at a height of three cubits, so that the capacity of a mikveh is found to be forty sa'ah.", + "4) (Vayikra 15:17) (\"And every garment and all skin upon which there shall be semen shall be washed in water, and it shall be unclean until the evening.\") \"garment and skin\": This tells me only of garment and skin. Whence do I derive that all other implements are like garment and skin in this regard? From \"every garment and all skin.\" Or, if you wish, \"garment and skin\" is written in respect to sheretz (Vayikra 11:32), and \"garment and skin\" is written in respect to a dead body, and \"garment and skin\" is written in respect to semen. Just as \"garment and skin\" written in respect to sheretz and a dead body applies to all implements, so, \"garment and skin\" written in respect to semen applies to all implements.", + "5) \"upon which there shall be semen\": even upon part of it. \"semen\": Just as \"semen\" below (Vayikra 11 verse 18) is semen as at its inception, so \"semen\" here is \"semen\" as at its inception — to include vitiated semen. From here they ruled: A woman who discharged semen on the third day (after coitus) is tahor. These are the words of R. Eliezer b. Azaryah. R. Yishmael says: Sometimes (this involves the passage of) four (conjugal) times; sometimes, of five times; sometimes, of six times. R. Akiva says: It always involves the passage of five times.", + "6) And if part of the first time has passed, this is completed by part of the sixth time.", + "7) (Vayikra 15:18) (\"And a woman, if a man lie with her, a lying of semen, then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening.\") \"a woman\": to exclude a minor. I might then think to exclude a child of three years and one day; it is, therefore, written \"and a woman.\"", + "8) \"if a man lie with her\": to exclude a minor (less than nine years old). \"her\": to exclude a bride, (a woman not conceiving from her first coitus). These are the words of R. Yehudah. They said to him: What does this (verse) have to do with a bride? Rather, \"her,\" to exclude unnatural coitus (i.e., sodomy). (\"a lying of) semen\": to exclude peripheral contact (through which she does not conceive).", + "9) \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening\": Her bathing is being likened to his bathing. Just as his bathing must be in cleanliness (i.e., without anything intervening between the water and his flesh), so her bathing must be in cleanliness. Just as his bathing is in forty sa'ah, so her bathing must be in forty sa'ah. Just as his bathing excludes hidden parts, so her bathing excludes hidden parts.", + "10) R. Shimon says: To what end is it written \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening\"? If in respect to (having became tamei by) touching semen, this is already mentioned above. If so, why is it written? In respect to her having become tamei (by contact with the semen) in her hidden parts. — But did we not say that she does not become tamei through such contact? It must be then that (in this instance she does become tamei) through \"the King's edict,\" wherefore it is written \"then they shall bathe in water, and they shall be unclean until the evening.\"" + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 15:19) (\"And a woman, if she will have a flow, (if) blood shall be her flow in her flesh, seven days shall she be in her niddah state, and whoever touches her shall be unclean until the evening.\") \"And a woman\": This tells me only of a woman. Whence do we derive that even a one-day-old child (is included in this context of niddah)? From \"And a woman\" — whence they ruled: A one-day-old child for niddah; a ten-day-old child for zivah (seven days of niddah flow and three additional days of zivah flow).", + "2) \"if she will have\": from the pronouncement on. \"a flow\": I might think even if she flows from any place she is tamei; it is, therefore, written (Vayikra 20:18) \"and she has revealed the source of her blood.\" This teaches us about (her) blood that (it causes uncleanliness) only if it comes from the source.", + "3) I might think any color of flow is tamei; it is, therefore, written \"blood.\" If \"blood,\" I would think one color of blood (i.e., red), (but) (\"and she shall be cleansed from the source of her) bloods\" (Vayikra 12:7) teaches us that many bloods are tamei in her: red, black, bright-colored crocus, (and the color of) earth-water, and mixed wine. Beth Shammai say: Even like that of fenugrec and roast flesh extract. Beth Hillel rule the latter to be tahor.", + "4) \"in her flesh\": We are hereby taught that she confers tumah internally (by her blood issuing from her source and being contained within her) as well as externally (by appearing on the outside.) For (without this verse) would it not follow that she does not confer tumah internally as well as externally, viz.: If a zav, who requires running water (for his cleansing, viz. Vayikra 15:13), does not confer tumah internally as well as externally, then a niddah, who does not require running water, how much more so should she not confer tumah internally as well as externally! It must, therefore, be written \"in her flesh,\" to teach that she does confer tumah internally as well as externally. This tells me only of a niddah. Whence do I derive the same for a zavah? From \"her flow,\" (implying any flow). Whence do I derive the same for a woman who discharges semen (which is contained by the outer wall)? From \"shall be\" (connoting extension of inclusion). R. Shimon says: It suffices that she be as he who cohabits with her. Just as he does not confer (semen) tumah internally as well as externally, she, too, does not confer (semen) tumah internally as well as externally.", + "5) \"seven days shall she be in her state of niddah\": and not in her state of zivah, (the blood of these seven days being accounted niddah blood and not zivah blood). I might think that (to be in this state) she must see blood all seven days; it is, therefore, written \"shall she be\" — even though she does not see (all seven but only one).", + "6) This tells me only of \"days.\" Whence do I derive the nights (for inclusion)? From \"shall she be\" — to include the nights.", + "7) I might think (any seven days), whether consecutive of scattered; it is, therefore, written \"shall she be\" — their being shall be one (consecutive unit).", + "8) Whence is it derived that she does not immerse while it is still day? From \"seven days shall she be in her state of niddah\" — she shall be in that state all of the seven days (and she immerses on the night preceding the eighth day).", + "9) \"whoever touches her shall be unclean\": I might think that one who touches her does not confer tumah upon garments by touching (them) — Now if she confers tumah upon mishkav (a couch) to confer tumah upon men and to confer tumah upon garments, (then if one touches) her herself, should he not confer tumah on garments thereby? If so, why is it written \"whoever touches her shall be tamei until the evening\"? I might think that one who touches her confers tumah upon men and earthen vessels — Now would this follow? One who touches a zav confers tumah, and one who touches a niddah confers tumah. Just as one who touches a zav does not confer tumah upon men and earthen vessels, so, one who touches a niddah! (Why, then, is the verse necessary?)", + "10) No! — This may be true of a zav, who does not confer tumah upon a person to confer tumah upon a different person, (i.e., If a woman cohabits with a zav, she does not confer tumah upon a different person and upon earthen vessels) — as opposed to a niddah, who confers tumah upon a person to confer tumah upon a different person (i.e., If a niddah cohabits with someone, she does confer tumah upon him to confer tumah upon a different person and upon earthen vessels (viz. Vayikra 15:24, \"then her state of niddah shall be upon him.\") And since she confers tumah upon a person to confer tumah upon a different person, I would think (without a verse) that if one touched her, he would confer tumah upon a different person and upon earthen vessels. It is, therefore written \"whoever touches her shall (himself) be unclean until the evening\"; but he who touches her does not confer tumah upon a (different person) and upon earthen vessels.", + "11) (Vayikra 15:20) \"And all that she lies upon in her niddah state shall be unclean, and all that she sits upon shall be unclean\": I might think that she confers tumah upon a mishkav that is not distinctive for reclining upon and upon a moshav (a seat) that is not distinctive for sitting upon. It is, therefore, written (Vayikra 15:21) \"And whoever touches her (distinctive) mishkav shall wash his clothes.\"", + "12) (Vayikra 15:22) \"And whoever touches any object that she sits upon shall wash his clothes\": Just as below (i.e., Vayikra 15 verse 21, which elucidates verse 20), she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and a moshav that is distinctive for sitting upon, here, too, she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and a moshav that is distinctive for sitting upon.", + "13) I might think that as far as conferring tumah is concerned, she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for lying upon and upon a moshav that is distinctive for sitting upon; but as far as becoming tamei is concerned, all kinds (of moshav and mishkav, even non-distinctive) are susceptible of this. For there are many things which become tamei and yet do not confer tumah (upon other things). It is, therefore written \"upon it\" - \"upon it.\" \"Upon it\" is written in respect to becoming tamei (Vayikra 15 verse 22, lit., \"that she sits upon it\"), and \"upon it\" is written in respect to conferring tumah (Vayikra 15 verse 20). Just as with \"upon it\" in respect to conferring tumah, only a mishkav distinctive for lying upon and a mishkav distinctive for sitting upon confer tumah, so with \"upon it\" in respect to becoming tamei, only a mishkav distinctive for lying upon and a mishkav distinctive for sitting upon become tamei.", + "14) (Vayikra 15:23) (\"And if on the bed [mishkav] he be, or on the object that she sits upon, when he touches it, he shall be unclean until the evening.\") \"And if on the mishkav,\" even only part of it \"he be (even without directly touching it),\" so that most of him is borne by it, \"or on the object,\" even only part of it,\" that she sits upon.\" From here they ruled: If most of the tamei were over the (object that is) tahor, or over part of it; or if most of the tahor were over the tamei or over part of it — whether zav or mishkav — (the ruling is) tamei. If part of the tamei were over the tahor or over part of it, or part of the tahor over the tamei or over part of it — with a zav (vis-à-vis a man), he is tamei; with (a zav vis-à-vis) a mishkav, (the mishkav is) tahor. R. Shimon says: Even with part tamei over tahor, even with zav, (the ruling is) tahor.", + "15) (Vayikra 15 verse 23) \"mishkav\": This is mishkav (itself); \"which she sits upon\": This is moshav; \"object\": This is merkav ( a saddle), it being written \"when he touches it.\" Respecting which object was a distinction made between touching it and carrying it, (the former rendering one tamei; the latter, not)? A saddle." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 15:24) (\"And if a man lie, lie, with her, then her niddah state shall be upon him, and he shall be unclean for seven days; and every mishkav on which he lies shall be unclean.\") \"lie, lie\": to include two manners of lying (i.e., natural coitus and unnatural [sodomy]). \"And if lie, lie\": to include peripheral (non consummated) contact. \"a man\": to exclude a minor. I might think to exclude one of nine years and a day (or older). It is, therefore, written \"and if he lie, lie.\" (and one of that age comes within the context of \"lying.\")", + "2) \"with her\" (a niddah): to exclude a woman leper (i.e., If one has coitus with her, her state of \"leper\" is not upon him.) (For without a verse) would it not follow a fortiori (that her state is upon him, viz.:) If a niddah, who does not confer tumah (upon all that is in a house), by entering it, does confer tumah upon one who cohabits with her, then a leprous woman, who does confer tumah by entry, how much more so should she confer tumah upon one who cohabits with her! It is, therefore, written \"with her\" (a niddah), to exclude a woman leper.", + "3) \"then her niddah state shall be upon him.\" I might think that he followed her schedule (e.g., if he cohabited with her on her third day, he completes another four days as she does, and immerses and becomes tahor); it is, therefore, written \"and he shall be unclean for seven days\" (even if he cohabited with her on her seventh day). Let it be written \"and he shall be tamei seven days.\" Why \"then her niddah state shall be upon him?\" I might think that he does not confer tumah upon men and earthen vessels; it is, therefore, written \"then her niddah state shall be upon him\" — Just as she confers tumah upon men and earthen vessels, so does he. I might then think that just as she confers tumah upon a mishkav to confer tumah upon men and garments, so does he. It is, therefore, written \"then her niddah state shall be upon him, and every mishkav on which he lies shall be unclean.\" Let this (\"and every mishkav, etc.\") not be written, (for we can learn this from \"then her niddah state, etc.\") Its purpose must be, then, to cut him off from stringent tumah (that his mishkav not be as stringent as hers, to confer tumah upon men and vessels upon it) and to bring him to lesser tumah, that (his mishkav) confer tumah only upon food and drink.", + "4) In sum, then, you are saying that his mishkav (that of a man who touches the mishkav of one who cohabited with a niddah) is like his touching him. Just as his touching him confers tumah upon one (himself) and invalidates one (thing, i.e., the terumah that he then touches), so, (touching) his mishkav confers tumah upon one and invalidates one.", + "5) We find, then, that if a loaf of terumah were wrapped in a towel and placed between one mattress, (that which the cohabiter is lying on) and another — If it (the loaf) were aligned with him (the cohabiter), it becomes tamei. For if the towel becomes tamei (as the mishkav of the cohabiter), the loaf (within it) becomes tamei, [his mishkav conferring tumah upon food and drink]); and if it (the loaf) were not aligned with him, it is tahor, its touching (i.e., the touching of the towel by the mishkav) not conferring tumah upon garments, (in this instance, the towel).", + "6) \"and he shall be tamei for seven days\": He counts the seven from the last cohabitation. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow by induction, viz.: He becomes tamei by a dead body and he becomes tamei by a niddah. Just as we find with the first that he counts seven days only from the last tumah, so when he becomes tamei by a niddah, he should count the seven days only from the last union.", + "7) — But perhaps go in this direction: she becomes tamei and she confers tumah upon her cohabiter. Just as she counts the seven days only from the first sighting (even if she had other sightings all seven days), so, when he becomes tamei by a niddah, he should count seven only from the first union.", + "8) Let us see whom he most resembles, viz.: We derive tumah which is from a different source (the niddah) from tumah which is from a different source (a dead body), and this is not to be refuted by blood, which is from her own body.", + "9) Or go in this direction: We derive tumah which is caused by blood, from tumah which is caused by blood, and this is not to be refuted by dead body tumah, which is not caused by blood. It is, therefore, written \"and (after the \"lying\") he shall be tamei for seven days.\" He counts seven days from the last union.", + "10) \"and every mishkav on which he lies shall be unclean.\" (and everything that he sits upon shall be unclean). I might think that he confers tumah upon a mishkav that is not distinctive for reclining and a moshav that is not distinctive for sitting. No — Just as she confers tumah only upon a mishkav that is distinctive for reclining and upon a moshav that is distinctive for sitting, so, he.", + "11) I might think that both she and he do not confer stringent tumah but both confer only lesser tumah (See 3 above); it is, therefore, written (Vayikra 15:24) \"mishkav … yishkav,\" (which connotes both types). This tells me only (of his conferring tumah) when he is lying upon it (the moshav) and touching it. Whence is the same derived (for a situation) where there are ten layers (of moshav) one atop the other, even with a stone intervening? From \"on every mishkav on which he lies.\"" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 15:25) (\"And a woman, if the flow of her blood flows many days, not in the time of her niddah period; or if she flows beyond her niddah period, then all the days of the flow of her uncleanliness, as the days of her niddah state shall she be; she is unclean.\") \"a woman\": whether a Jewess, or a convert, or a maidservant, or a free maid-servant. \"if there flows the flow of her blood\": \"her blood\": the blood which is attributable to her, and not that which is attributable to the onset of childbirth (in the possible zivah days, i.e., the three days after the seven-day niddah period). — But perhaps the meaning is: because of herself (i.e., her bodily state [including the onset of childbirth]), and not her blood which is attributable to some (external) accident! — (This cannot be,) for the redundant \"flow\" includes external accidents. How then am I to understand \"her blood\"? As that which is attributable to her, and not to the (pressure of) the fetus.", + "2) How long (before birth) may she be in kishui (protracted travail) and the blood of that kishui be attributable to the fetus alone (and not to a zivah flow)? R. Meir says: Even forty-five days. R. Yehudah says: Her (ninth) month suffices (for that assumption). (Non-zivah) kishui may be assumed for more than two weeks (preceding childbirth). Therefore, if she was in kishui for seventeen days (preceding childbirth), the first three are susceptible of zivah, and she is presumed to have given birth in a state of zivah.", + "3) And there are those in kishui for twenty-five days and yet are not in a state of zivah because of them: two out of her niddah time (i.e., in the eleven days separating her niddah periods), seven of her niddah time, two after her niddah time, and fourteen days in which the fetus cleanses her (i.e., days which are attributable to kishui and not to zivah). But it is impossible that she be (bleeding) in kishui for twenty-six days without giving birth in a state of zivah.", + "4) And there are those who see blood (without kishui) a hundred days and yet are not in a state of zivah because of them: two out of her niddah time, seven of her niddah time, two after her niddah time, and eighty days after the birth of a female (viz. Vayikra 12:5), seven of her niddah time and two after her niddah time.", + "5) (\"and if her blood flows many days\") \"days\": two (and \"many\" makes it three). I might think (that it means) many (more) days. (Concerning this) R. Akiva says: Anything that can be (understood as connoting) either a maximum or a minimum, if you have seized the maximum, you may not have caught it; if you have seized the minimum, you have caught it, (at least a minimum being subsumed in the maximum).", + "6) R. Yehudah b. Betheirah says: Of two parameters, one finite; the other, infinite, we choose the finite and not the infinite.", + "7) R. Nechemiah says: Does Scripture come to open (i.e., to open the way to understanding) or to close (the way)? If you say that \"days\" is ten, (this can be challenged:) \"Perhaps it means a hundred!\" \"Perhaps two hundred!\" \"Perhaps a thousand!\" \"Perhaps ten thousand!\" And when you say \"days\" is two, you have opened (the way to understanding).", + "8) R. Mona says in the name of R. Yehudah: \"Days\" signifies two. If you would say that \"many\" is intended, this is already written. It must mean, then, the minimum of days, i.e., two.", + "9) \"many\" — three. I might think (that it signifies) ten. (This cannot be, for) it is written \"days\" and it is written \"many.\" Just as \"days\" signifies the minimum of days, \"many\" must signify the minimum (of the increase [i.e., one] so that (in total) \"many days\" must signify) three. I might think \"two\" and \"three\" — five. (This cannot be, for) is it written \"days and many\"? \"Many days\" is what is written. How is \"many days\" to be understood then? (As) these \"many\" make it more than two, so that the sum total is three." + ], + "Chapter 8": [ + "1) I might think that if she sees (a flow) three (consecutive days) in the beginning (i.e., before the onset of her niddah time) she becomes a zavah (to count seven clean days and to bring an offering). And how will I understand (Vayikra 15:19) \"And a woman, if she has a flow, etc.\" (where seven clean days and an offering are not required)? As referring to (her seeing for) one day; but if she sees for three days in the beginning (as above) she would become a zavah (for counting clean days and for an offering). It is, therefore written (Vayikra 15 verse 25) \"above her niddah state\" — She becomes tamei (for the above purposes) after her niddah state, and not in the beginning (i.e., before the onset of her niddah time.)", + "2) This tells me only (of her seeing) conjoined with her niddah time (i.e., on days eight, nine and ten after her seven-day niddah time). Whence do I derive the same for her \"skipping\" from her niddah time (i.e., not seeing on day eight and seeing on days nine, ten, and eleven)? From \"or if she flows.\" This tells me only of a one-day skipping. Whence do I derive the same for a skipping of two, three, four, five, six, seven, eight, or nine days (before beginning her three day consecutive count for zivah)? (We derive it) from what we find to be true of the fourth day (after her niddah time). That since it is fit for counting (of seven clean days) it is fit for zivah. I, accordingly, include the aforementioned days, which being fit for counting are fit for zivah.", + "3) Whence is it derived that the eleventh day is included (for a zivah of three consecutive days even though it is not fit for the counting of seven clean days for the first three days of zivah)? From \"not in the time of her niddah period.\" I might then think to include the twelfth day, (so that if she saw on ten, eleven, and twelve she would be accounted a confirmed zavah and her twelfth day flow would not be accounted a flow of niddah but a flow of zivah). No, this is not to be maintained. Why is it seen fit to include the eleventh (in zivah) and to exclude the twelfth? After Scripture includes, it excludes. I include the eleventh as being counted in \"or if she flows (beyond her niddah period\"), and I exclude the twelfth as not being counted therein.", + "4) This tells me only of one who sees three days that she becomes a (\"great\") zavah, (who is required to bring an offering). Whence do I derive that one who sees two days (is also a zavah and is tamei)? From \"all the days of the flow\" (the minimum of \"days\" being two). Whence do I derive that one who sees one day is (also) a zavah? From \"all (the days of) her flow … as the days of her niddah state.\"", + "5) Whence is it derived that she counts one day (of cleanliness) for one day (of zivah)? From \"shall be to her.\" I might think that just as she observes one day (of counting) for one day (of zivah), so she observes two days for two days. And it follows a fortiori (that she should observe seven days of counting for two sightings), viz.: If a zav, who does not count one day for one day, counts seven days for two days, then a zavah, who counts one day for one day, how much more so should she count seven days for two days! It is, therefore, written (re a woman who sees zivah for two days) \"shall be to her,\" (connoting in the Hebrew that) she observes only one day (of counting).", + "6) I know only that a woman who has three (zivah) sightings confers mishkav and moshav tumah. Whence do I derive the same for one who has only two sightings? From \"the days (a minimum of two) of her (zivah) flux, as the mishkav of her niddah state.\"", + "7) Whence do I derive the same for one who has only one sighting? From \"all the days of her flux, as the mishkav of her niddah state.\"", + "8) \"shall she be tamei\": We are hereby taught that she renders unclean (as a zav) the one who cohabits with her. \"tamei is she.\": She renders unclean the one who cohabits with her; but a zav does not render unclean (as a zav) the one who cohabits with him (i.e., who sodomizes him).", + "9) For (without a verse) would it not follow (that he does render him unclean), viz.: If a zavah, who becomes tamei only with three sightings in three days confers tumah upon the one who cohabits with her, then a zav who becomes tamei with three sightings in one day, how much more so should he confer tumah upon the one whom he cohabits with (i.e., whom he sodomizes)! It is, therefore, written \"she.\" She confers tumah upon the one who cohabits with her, but a zav does not confer tumah upon the one who sodomizes him; but the sages spoke euphemistically, (saying \"the one whom he cohabits with\" instead of \"the one whom he sodomizes.\")", + "10) (Vayikra 15:26) (\"Every mishkav which she lies upon all the days of her flow, as the mishkav of her niddah period shall be to her. And every object that she sits upon shall be unclean, as the uncleanliness of her niddah period.\") As the (degree of) tumah of her niddah period, and not as the (number of) days of her niddah period. For (without the verse) would it not follow a fortiori (that the object is tamei the same number of days as the niddah!), viz.: Now if in a place where the tumah of the \"conferred upon\" (i.e., the man) was not made equivalent to (the severity of) the tumah of the conferrer (i.e., the niddah), the (number of) days of the conferred upon were made equivalent to the days (seven) of the conferrer, then here, where (the degree of severity of) the tumah of the conferred upon was made equivalent to that of the conferrer, how much more so should the days of the conferred upon be made equivalent to those of the conferrer! It is, therefore, written: \"as the tumah of her niddah period.\" As the tumah of her niddah period, and not as the days of her niddah period. (Vayikra 15:27) \"And whoever touches them shall be unclean\": even their projections (those of the zav or of the aforementioned objects)." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 15:28) \"And if she is cleansed of her flow, then she shall count for herself seven days, and after, she shall be clean.\") \"And if she is cleansed of her flow\": (The meaning is) \"when (her flow) ceases\" (and not \"when she has immersed herself\"). \"of her flow\": and not of her flow and her plague-spot. (viz. Chapter 5:1). \"then she shall count for her\": for herself (i.e., she may be trusted to do so). \"seven (clean) days\": I might think (that they may be either consecutive or scattered [i.e., with unclean days intervening between them]). It is, therefore, written \"and after, she shall be clean\": after all of the (consecutive seven days, she shall be clean).", + "2) R. Shimon says: \"and after she shall be clean\": after the act of immersion, (when part of the seventh day has passed), she shall be clean. Once she has immersed herself, she is permitted to occupy herself with taharoth (sacred food [and to live with her husband]); but the sages said: She should not do this lest she bring herself to doubt (i.e., lest she see blood after her immersion in the daytime and contravene the count).", + "3) (Vayikra 15:29) (\"And on the eighth day she shall take for her two turtle-doves or two young pigeons, and she shall bring them to the Cohein, to the door of the tent of meeting.\") See Chapter 5:13.", + "4) See Chapter 5:13.", + "5) See Chapter 5:13 (Vayikra 15:30) \"And the Cohein shall make atonement for her before the L–rd from the flow of her uncleanliness\": from the flow of her uncleanliness and not from the flow of her childbearing (See Tazria, Chapter 4:1).", + "6) (Vayikra 15:31) (\"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness, and they shall not die in their uncleanliness by defiling My tabernacle which is in their midst.\") \"And you shall separate (vehizartem) the children of Israel. Nezirah (as in \"vehizartem\") is nothing other than separation, as it is written (Ezekiel 14:7): \"… and he separated (veyinazer) from Me and he brought up his abominations upon his heart,\" and (Isaiah 1:4): \"And they have separated themselves (nazoru), (turning) backwards.\"", + "7) \"And you shall separate the children of Israel from their uncleanliness\": This is an exhortation (that they shall separate from sacred food and from the sanctuary in the days of their tumah. \"and they shall not die in their uncleanliness\": This (death, i.e., kareth) is the punishment. \"when they defile My tabernacle which is in their mist\": Though they be tamei, My shechinah is in their midst.", + "8) (Vayikra 15:32) (\"This is the law of the zav and of him from whom semen issues forth to be made unclean thereby.\") \"This is the law of the zav\"; of one sighting, who is comparable to one from whom semen issues forth (For a zav of two sightings must observe seven clean days); and he immerses and eats his Paschal offering at night.", + "9) (Vayikra 15:33) (\"And (of) her who flows with her menstrual flow, and (of) him who flows with his (zov) discharge, for male or female, and (of) him who lies with her who is unclean.\") \"And (of) her who flows with her menstrual flow, and (of) the zav\" (of two sightings), who, like a niddah, confers tumah upon mishkav and moshav (and who requires the counting of seven days). And, (even more than a niddah), he requires running water (for his cleansing). And he is not obligated to bring an offering. \"the law of the zav (of one sighting) and the zav (of two sightings) his zov\" (the zav) of three sightings: This is the confirmed zav, who confers tumah upon mishkav and moshav, who requires running water, and who is obligated to bring an offering.", + "10) \"the law of the zav and of him from whom semen issues forth\": Just as a zav (flow) (during the seven-day clean count) interrupts the zov (count), so a semen flow (in those seven days) interrupts the zov (count, the semen of a zav not being without some intermixture of zov particles.) I might think that just as a zov (flow) (during that time) contravenes the entire count, so a semen flow (during that time) contravenes the entire count. It is, therefore, written \"to be made unclean thereby.\" The interruption is for only one day.", + "11) I might think that a urinal flow (at that time) would also interrupt the zov (count); it is, therefore, written \"This (i.e., only semen, which is mentioned in the verse) is the law.\"", + "12) \"and she who flows with her menstrual flow\": The early elders were wont to say: She should remain in her state of niddah. She should not paint her eyes nor rouge herself until she immerses — until R. Akiva came and taught: This may result in his coming to hate her and to divorce her. How, then, am I to understand \"and she who flows benidathah\"? She retains the status of niddah until she immerses.", + "13) (lit.) \"and the zav his discharge\": Others say: Just as the zav confers tumah by being carried, so does his discharge. \"for male\": to include the leper; \"or for female\": to include the woman who bore a child. R. Yishmael b. R. Yochanan b. Beroka says: \"and who flows with his discharge for male or for female\": \"for male\" — for whatever is \"male,\" whether adult or minor. \"and for female\": whether minor or adult \"and he who lies with her who is unclean\": to include (as unclean) one who cohabits with a woman observing a day (of tentative zavah uncleanliness) for a day, (the preceding day of a flow)." + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 16:1) (\"And the L–rd spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron when they drew near before the L–rd and they died,\") \"And the L–rd spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron\": What is the intent of this (\"two\")? Because it is written (Vayikra 10:1) \"And the sons of Aaron took, Nadav and Avihu, each his coal-pan\" — \"the sons of Aaron\" — they did not seek counsel from Aaron; \"Nadav and Avihu\" — they did not seek counsel from Moses; \"each his coal-pan\" — each by himself; they did not take counsel from each other. Whence is it derived that just as the transgression of the two was identical, so the death of the two was identical? From \"after the death of the two sons of Aaron.\"", + "2) \"when they drew near before the L–rd and they died\": R. Yossi Haglili says: They died because of the drawing near (and entering the holy of holies without permission), and not because of the incense offering. R. Akiva says: They died because of the offering and not because of the drawing near. One verse (our verse) states \"when they drew near before the L–rd and they died,\" and another verse states (Vayikra 11:1) \"and they offered before the L–rd a strange fire.\" The resolution (Bamidbar 3:4) \"when they drew near (with) a strange fire before the L–rd\" — They died because of the drawing near and not because of the offering. R. Elazar b. Azaryah says: The offering is sufficient (for death) unto itself, and the drawing near is sufficient unto itself.", + "3) (Vayikra 16:2) (\"And the L–rd said to Moses: Speak to Aaron your brother, and let him not come at all times to the holy place within the curtain before the ark-cover which is on the ark, that he not die. For in the cloud I shall appear upon the ark cover.\") \"And the L–rd said to Moses: Speak to Aaron your brother, and let him not come at all times\": — But we do not know what was said to him the first time (i.e., after 16:1 \"And the L–rd spoke to Moses, etc.\")! R. Elazar b. Azaryah was wont to say: To what may this be compared? To a patient who visited a doctor and was told by him: \"Do not drink cold and do not lie in wet,\" after which a different doctor said to him: \"Do not drink cold and do not lie in wet, so that you do not die as so and so died.\" The latter directive is the most effective. This is the thrust of \"after the death of the two sons of Aaron… And the L–rd said to Moses: 'Speak to Aaron your brother and let him not come at all times,'\"", + "4) for if he does come he will die, as his sons died, viz.: \"and let him not come … that he not die\" — If he comes, he will die!", + "5) It was said in the name of R. Yishmael: Since two dicta are mentioned here, one aside the other, ( 1) \"And the L–rd spoke to Moses…\" 2) \"And the L–rd said to Moses…\", one (i.e., the second) \"open\" (i.e., explained); the other, (the first) \"closed\" (i.e., unexplained), the \"open\" elucidates the closed, viz.: Just as the \"open\" speaks of Moses' telling Aaron not to enter the sanctuary, so, the \"closed\" speaks of Moses' telling Aaron not to enter the sanctuary. And in what connection is this mentioned? That of (abstaining from) wine and strong drink (before entering the sanctuary), viz. (Vayikra 10:6) \"And let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned… (Vayikra 10:8) And the L–rd spoke to Aaron, saying … Wine or strong drink you shall not drink, etc.\"", + "6) Aaron is constrained from coming (into the sanctuary), but Moses is not. — But perhaps (the meaning is that) Aaron is constrained from coming, but not his sons. R. Eliezer said: Would that follow? If one, (Aaron), who was commanded to come (into the holy of holies on Yom Kippur), was (here) commanded not to come, then one, (an ordinary Cohein), who was not commanded to come (on Yom Kippur), how much more so is he commanded (here) not to come! — No, this is refuted by the instance of those (Cohanim) without blemish, who are commanded to come to the tent of meeting, but are commanded not to come having drunk wine and strong drink;", + "7) but those who are blemished, who are not commanded to come, are not commanded not to come having drunk wine — here, too, (we would say that) the commanded (to come, i.e., Aaron) is commanded (not to come at all times, but not the sons, who are not commanded to come.) It is, therefore, written (\"Speak to Aaron) your brother.\" Let \"your brother\" not be stated. Why is it stated? To include the sons.", + "8) \"and let him not come\": on Yom Kippur. \"at all times\": to include the other days of the year. R. Eliezer said: (Why is a verse necessary for this?) Does it not follow a fortiori? viz.: If he (the high-priest), on the day that he is commanded to come (i.e., on Yom Kippur), he is commanded not to come (on the other times of that day [i.e., those times not specified for sacred service]), then, on a day that he is not commanded to come (i.e., the other days of the year), how much more so is he commanded not to come (at all times)! — No, this is refuted by the instance of Yisrael, who are commanded to come on the festivals and who are commanded not to come empty-handed,", + "9) but on the other days of the year, when they are not commanded to come, they are not commanded not to come empty-handed — here, too, (we would say that) on a day that he is commanded, he is commanded, (but not when he is not commanded). It is, therefore, written \"at all times,\" to include the other days of the year.", + "10) \"within the curtain\": This is the holy of holies; \"to the holy place\": This is the sanctuary. I might think that for all, the punishment is death. It is, therefore, written \"before the ark cover which is on the ark, that he not die.\" How is this to be understood? \"before the ark cover\" is punishable by death; (if he enters) the other parts of the sanctuary, (he is in transgression of) an exhortation.", + "11) \"before the ark cover (kaporeth) which is on the ark\": What is the intent of this? Because it is written \"kaporeth,\" I might think that (in addition to the kaporeth) there is a covering for the ark. It is, therefore, written \"which is on the ark.\" The kaporeth is on the ark and there is no (other) cover on the ark.", + "12) I might think that there is no cover on the ark, but that some other material intervenes between the kaporeth and the (tablets of the) Testimony; it is, therefore, written (Vayikra 16:13) \"and the cloud of incense shall cover the ark cover which is on the Testimony, and he shall not die\" — nothing intervenes between the kaporeth and the Testimony.", + "13) \"that he not die\": This is the punishment. \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\": This is the exhortation. And R. Elazar said: I might think that both the punishment and the exhortation were stated before the death of the two sons of Aaron; it is, therefore, written \"after the death of the two sons of Aaron.\" I might think that both were stated after the death of the sons of Aaron; it is, therefore, written \"for in the cloud I shall appear upon the ark cover.\" How is this to be understood? The exhortation was stated before the death of the sons of Aaron, and the punishment was not stated until after their death. " + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 16:3) \"With this shall Aaron come to the holy place: with a young bullock for a sin-offering and a ram for a burnt-offering.\" \"With this\": What is the intent of this? Because it is written \"to the holy place … before the ark cover which is on the ark,\" I might think that this applies only to a holy place where there is an ark and an ark cover. Whence do I derive the same for a holy place where there is no ark and ark cover? From \"With this shall Aaron come to the holy place\" — to equate (for this purpose) a holy place where there is an ark and an ark cover to one where there is not.", + "2) You say that the intent of \"to the holy place\" is to render a holy place that is not like this (i.e., one that is without ark and ark cover fit for a bullock like this.) But perhaps its intent is rather to render a bullock that is not like this fit for this holy place. And which is that (bullock?) That which is offered for all of the mitzvoth.", + "3) And would this not follow a fortiori (that he should enter the holy of holies with the blood of this bullock all the days of the year?) viz.: If for the possible (defilement of the sanctuary and its sacred things on the part of the Cohanim) the high-priest enters the holy of holies with his bullock (on Yom Kippur), how much more so should he do so (all the days of the year) for known (transgression) of all of the mitzvoth! It is, therefore, written \"With this (Yom Kippur bullock) shall Aaron come to the holy place,\" to exclude the bullock which is brought for (known transgression of) all of the mitzvoth, that he not enter with it to the holy of holies.", + "4) \"with a young bullock for a sin-offering and a ram for a burnt-offering\": I might think that in the place (the inner altar) where he applies the blood of the bullock, there he applies the blood of the ram. R. Yossi says (to show that this is not so): (It is written [Shemoth 30:9]) \"You shall not bring up upon it (the inner altar) strange incense, nor burnt-offering nor meal-offering.\" Which burnt-offering must Scripture exclude (from the inner altar)? This is the ram for a burnt-offering (of Yom Kippur).", + "5) (Vayikra 16:4) (\"A holy linen tunic shall he wear, and linen breeches shall be upon his flesh, and with a linen girdle shall he gird himself, and a linen mitre shall he place upon his head; they are holy garments. And he shall bathe his flesh in water, and he shall put them on.\") See Tzav, Chapter 2:1.", + "6) Why is \"linen\" mentioned four times (in this verse)? To exclude four garments in respect to which it is written \"before the L–rd.\" Because it is written of the choshen (the breastplate) (Shemoth 28:29) \"And Aaron shall bear the names of the children of Israel in the choshen of judgment upon his heart when he comes into the holy place as a remembrance before the L–rd always,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies\"; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the choshen.", + "7) Because it is written of the ephod (Shemoth 28:12) \"And Aaron shall bear their names (on the ephod) before the L–rd on his two shoulders as a remembrance,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the ephod.", + "8) Because it is written of the robe (me'il) (Shemoth 28:35) \"And it shall be upon Aaron to minister; and its sound shall be heard when he comes to the holy place before the L–rd,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the me'il.", + "9) Because it is written of the tzitz (the frontlet) (Shemoth 28:38) \"And it shall be on his forehead always for acceptance for them before the L–rd,\" I might think that he could enter with it (even) into the holy of holies; it is, therefore, written \"linen\" — and not with the tzitz.", + "10) \"holy, shall he wear\": They must come from Temple funds. This tells me only of these alone. Whence do I derive for inclusion the other high-priestly vestments and those of his brother Cohanim? From \"they are holy garments,\" this being an archetype for (the purchase of) all (priestly) garments from Temple funds.", + "11) Whence is it derived that he requires immersion? From \"And he shall bathe his flesh in water, and he shall put them on.\"", + "12) And whence is it derived that when he changes from white garments to gold garments and from gold garments to white garments he must immerse? From \"holy garments, and he shall bathe his flesh in water and he shall put them on.\"", + "13) I might think that if he changes from gold garments to (other) gold garments or from white garments to (other) white garments he must immerse; it is, therefore, written \"holy garments are they\" (i.e., all holy garments of one color are considered one and require only one washing). I might think that he requires immersion between breeches and tunic, between tunic and belt and between belt and mitre; it is, therefore, written \"and he shall put them on.\" All as one.", + "14) Why, then, is it written \"shall he wear,\" \"shall he gird himself,\" and \"shall he place upon his head\" (instead of including all of them in \"shall he wear\")? Because he is to change into different garments towards evening, we might think that if he does not have any, he should not don those of the morning in the morning; it is, therefore, written \"shall he wear,\" \"shall he gird himself,\" and \"shall he place upon his head.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 16:5) (\"And from the congregation of the children of Israel he shall take two he-goats for a sin-offering and one ram for a burnt-offering.\") \"And from the congregation of the children of Israel\": They must be from (i.e., are funded by) the community. \"he shall take two he-goats\": The minimum of he-goats is two. Why, then, is it written \"two\"? That they be alike (in all respects). And whence is it derived that even if they are not alike, they are (nevertheless) valid? From \"he-goat\" (Vayikra 16:9); \"he-goat\" (Vayikra 16:10), (connoting de facto validity with) any he-goat.", + "2) \"and one ram for a burnt-offering\": Rebbi said: The \"one ram\" mentioned here is the same as that mentioned in Bamidbar (Bamidbar 29:9). R. Elazar b. R. Shimon says: They are two rams, one mentioned here, and one in Bamidbar. (Vayikra 16:6) \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his.\": He shall not bring it from community (funds). I might think that he does not bring it from the community because it does not atone for the community, but that he may bring it from his fellow Cohanim, whom it does atone for. It is, therefore, written again \"which is his\" (Vayikra 16:11). I might think he should not bring it ab initio, but if he did, it is valid. It is, therefore, written again (Vayikra 16:11) \"which is his.\" (Vayikra 16:6) \"and he shall make atonement for himself and for his household. This is verbal atonement. But perhaps (it is speaking of) atonement through (the sprinkling of) the blood. (This cannot be, for) it \"atonement\" is written here, and it is written in respect to the (sent-away) he-goat. Just as the \"atonement\" there is verbal confession, so the \"atonement\" of the bullock is verbal.", + "3) Or, if you wish, this can be derived from \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household\" — and the bullock has not yet been slaughtered. (It is obvious, then, that verbal atonement is intended.)", + "4) (viz. Yoma 36b) How did he (the high-priest) confess? \"Ana Hashem\" (\"I beseech You, O L–rd\") — \"I have transgressed, I have offended, I have sinned before You — I and my house — Ana Hashem, atone, I beseech You, for the transgressions, and the offerings, and the sins that I have transgressed, and offended, and sinned before You — I and my house, as it is written in the Torah of Moses Your servant (Vayikra 16:30) 'For on this day He shall atone for you to cleanse you of all your sins; before the L–rd you shall be clean.'\" And thus (i.e., in this order) is it written (in respect to the scape-goat, (Vayikra 16:21) \"And he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel and all their offenses of all of their sins.\" These are the words of R. Meir. And the sages say: \"Transgressions\" — these are the deliberate sins. \"their offenses\" — these are (the sins of) rebellion. \"their sins\" — these are the unwitting sins. Now if he already confessed for deliberate sins and sins of rebellion, does he now go back and confess for unwitting sins! Rather, the formula for confession is: \"Ana Hashem, I have sinned, I have transgressed, I have offended before You, I and my household. Ana Hashem, atone I beseech You, for the sins and the transgressions, and the offenses, that I have sinned, and transgressed, and offended before You, I and my household, as it is written in the Torah of Moses, Your servant 'For on this day He shall atone for you to cleanse you.'\" And they answer after him: \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\"", + "5) And thus do we find with all the \"confessors.\" David said (Tehillim 106:6) \"We have sinned with our fathers; we have transgressed, and we have been wicked\" (i.e., offended). Solomon, his son, said (I Melachim 8:47) \"We have sinned, and we have transgressed, and we have been wicked.\" Daniel said (Daniel 9:5) \"We have sinned, and we have transgressed, and we have been wicked and rebelled.\" He, too, confessed thus: \"I have sinned, and I have transgressed, and I have offended before You.\"", + "6) As to Moses' saying (in different order) (Shemoth 34:7) \"He forgives transgression, offense, and sin, and absolves\" and (Vayikra 16:21) \"And he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel, and all their offenses of all of their sins\" — Once he confesses his transgressions and sins of rebellion, they are regarded as unwitting sins before Him." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 16:7) (\"And he shall take the two he-goats and he shall stand them before the L–rd at the door of the tent of meeting.\") \"And he shall take the two he-goats\": We are hereby taught that they are mutually exclusive. \"before the L–rd at the door of the tent of meeting\": They are stood at the east of the azarah to the north of the altar, their backs to the east and their faces to the west.", + "2) (Vayikra 16:8) (\"And Aaron shall place on the two he-goats lots, one lot for the L–rd, and the other lot for Azazel.\" \"And Aaron shall place on the two he-goats lots\": lots of any substance. I might think two on this and two on the other; it is, therefore, written \"a lot for the L–rd and a lot for Azazel.\" I might think \"for the L–rd and for Azazel\" on this, and \"for the L–rd and for Azazel\" on the other; it is, therefore, written \"one lot for the L–rd and one lot for Azazel.\" There is only one for Azazel.", + "3) If so, why is \"lots\" written? That they both be alike: That one not be large, and the other small; one of silver and the other of gold; one of marble and the other of box-wood.", + "4) (Vayikra 16:9) (\"And Aaron shall present the he-goat on which the lot came up for the L–rd, and he shall make it a sin-offering.\") \"And Aaron shall present the he-goat on which is the lot for the L–rd\": I might think that he places it on its back; it is, therefore, written \"on which the lot came up for it\" — It came up for His name from the ballot box.", + "5) \"and he shall make it\": that if one of them died after he had cast the ballot, he brings the others and casts the lot upon them as in the beginning, and says: If the one for the L–rd died, then this one, for whom the lot came up \"for the L–rd\" is in its place. And if the one for Azazel died, then this one, for whom the lot came up \"for Azazel\" is in its place, and the second one is to die. These are the words of R. Yehudah. The sages say: It is made to graze until it sustains a blemish, and is sold, and its monies are given for a donative offering. \"and he shall make it a sin-offering\": He says: \"For the L–rd, a sin-offering.\" R. Yishmael says: He did not have to say \"a sin-offering,\" but only \"for the L–rd.\"", + "6) (Vayikra 16:10) (\"And the he-goat on which the lot came up for Azazel shall be stood living before the L–rd, to make atonement over it, to send it to Azazel to the desert.\") \"and the he-goat on which is the lot\": I might think that he places it on its back; it is, therefore, written \"on which the lot came up for it\" — It came up for its name from the ballot box. \"shall be stood living before the L–rd\": What is the intent of this? Because it is written \"to send it (to Azazel\"), I might think that it is to be sent to life; it is, therefore, written \"shall be stood living before the L–rd.\" How is this to be understood? His standing is \"living before the L–rd,\" and its death is (to be precipitated) from Tzor (a mountain).", + "7) How long must it be kept alive? Until the sprinkling of the blood of its mate. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Until he makes atonement over it, as it is written \"to make atonement over it,\" atonement through its body. \"to send it\": so that if the blood were spilled out, the scape-goat is to die. If the scape-goat dies, the blood is to be spilled out.", + "8) \"to Azazel\": to the \"hardest\" (az) place in the mountains. I might think in a settled area; it is, therefore, written \"to the desert.\" And whence is it derived that it must be on a peak? From (Vayikra 16:22) \"to the land of gezeirah\" (lit., \"cutting\").", + "9) (Vayikra 16:11) (\"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household, and he shall slaughter the bullock of the sin-offering which is his.\") \"And Aaron shall present the bullock … and for his household\": This, as has been stated, is verbal confession. How did he (the high-priest) confess? \"Ana Hashem, I have sinned, I have transgressed, and I have offended before You — I and my house and the sons of Aaron Your holy nation, for on this day, etc.\" And they answer after him: \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\" " + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 16:12) (\"And he shall take a full coal-pan of coals of fire from off the altar before the L–rd and his full handfuls of spices ground small, and he shall bring them within the curtain.\"): \"and he shall slaughter the bullock of the sin-offering which is his. And he shall take a full coal-pan, etc.\": He gives it to another (Cohein) to stir its blood on the fourth level of the sanctuary, so that it does not congeal.", + "2) Every day he would scoop out (the coals) with a silver (shovel) and empty them into one of gold, and on this day (Yom Kippur) he would scoop them out with a gold one and with it would bring them (to the inner altar). Every day he would scoop them out with (a shovel of) four kabim and empty them into (one of) three kabim. On this day he would scoop them out with one of three kabim and with it would bring them (to the inner altar).", + "", + "4) \"coals\": I might think dying coals; it is, therefore, written \"fire.\" If \"fire,\" I might think a flame. It is, therefore, written \"coals of fire.\" How is this effected? (He brings) glowing coals. And whence is it derived that the fire is secondary to the coals? From \"coals of fire.\"", + "5) \"from off the altar\": I might think (from) all of it; it is, therefore, written \"before the L–rd.\" How is this effected? (He takes the coals from that part of the altar) which is close to the west, (before the entrance to the sanctuary).", + "6) R. Yossi said: This is the sign (i.e., the rule): Anything (e.g., coals) which is taken from the outside (of the sanctuary) to be placed within, is taken from (the side of the altar) which is close to the (entrance of) the sanctuary.", + "7) And anything which leaves the sanctuary to be placed outside it is placed on what is near it (the entrance) outside.", + "8) \"and his full handfuls of incense of spices ground small\": the taller (high-priest) relative to his size, and the shorter, relative to his (i.e., there is no absolute measure for the handful.) And this (an exact handful) was its size. \"incense\": to be (supplied) from communal funds. \"spices\": (all of the eleven) spices (enumerated in Shemoth, Ki Tissa) to be contained therein. \"ground small\": What is the intent of this? Is it not already written (Shemoth 30:26) \"And you shall crush it fine? Why, then, \"ground small\"? That it be ground extra fine.", + "9) How was this effected? He would separate three varieties on the eve of Yom Kippur in order to fill his palms and then he would return them to the mortar to satisfy \"extra fine.\"", + "10) (Vayikra 16:12-13) \"and he shall bring them within the curtain and he shall put the incense upon the fire before the L–rd, and the cloud of incense shall cover the ark cover which is upon the Testimony and he shall not die\"): \"and he shall bring them within the curtain, and he shall put the incense on the fire before the L–rd.\": that he not prepare it first on the outside and then enter — as opposed to the view of the Sadducees, who said that it should be prepared on the outside and then brought in, (saying) if it is done so before flesh and blood, how much more so before the Holy One Blessed be He! And it is written (Vayikra 16:2): \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\" — to which the sages responded: But is it not already written \"And he shall put the incense on the fire before the L–rd,\" (i.e.,) he does so only in the holy of holies (and not outside it). What, then, is the intent of \"for in a cloud I shall appear upon the ark cover\"? That he would put therein a \"smoke-raiser.\" And whence is it derived that he did so? From \"and the cloud of incense shall cover the ark cover which is upon the Testimony, and he shall not die\" — whence it is seen that if he did not put therein a \"smoke-raiser,\" or if he left out one of its spices, he was liable to death.", + "11) (Vayikra 16:14) (\"And he shall take the blood of the bullock, and he shall sprinkle with his finger on the face of the kaporeth (the ark cover) to the east; and before the kaporeth shall he sprinkle seven times of the blood with his finger.\") \"And he shall take the blood of the bullock\": He takes it from the one who was stirring it. \"and he shall sprinkle\": and not let it drip (from his finger). \"and he shall sprinkle\": and not fling. \"his finger\": \"his finger\" is written here and elsewhere (Vayikra 14:16) in respect to a leper). Just as \"his finger\" there is the most dexterous, i.e., the index finger of the right hand, so, \"his finger\" here.", + "12) \"upon the face of the ark cover to the east\": This is the archetype (binyan av) for \"face\" always connoting \"east.\"", + "13) A variant: \"on the face of the ark cover to the east\": He did not aim at sprinkling above or below, but made a whip-swing motion.", + "14) \"before the ark cover shall he sprinkle seven times\": not seven drops. \"seven times\": he counts seven times — one (above) and seven (below)." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 16:15) (\"And he shall slaughter the he-goat of the sin-offering which is the people's, and he shall bring its blood inside the curtain; and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock, and he shall sprinkle it upon the ark cover and before the ark cover.\"): \"And he shall slaughter the he-goat of the sin-offering which is the people's\": His fellow Cohanim are not to receive atonement through it. And through what is this atonement effected? Through the bullock of their brothers. I might think that their atonement is not effected through that of their brothers, it being written (Vayikra 16:6) (\"the bullock) which is his\" (Aaron's), which implies that they do not have atonement through it. But (Vayikra 16:33) \"And for the Cohanim and for the entire people of the congregation he shall make atonement\" indicates that they do have atonement. Through what, then, is this atonement effected? It is better that they have atonement through the bullock of their brother Cohanim — For we find that part of the criterion (\"which is his\" [i.e., Aaron's] Vayikra 16:6) was separated (from the literal \"his\"), finding as we do that (both) he and his family receive atonement through it — than that they receive atonement through the bullock of the congregation, where we find no such separation from the criterion. And, if you will, it may be derived thus (Vayikra 16:6) \"And Aaron shall present the bullock of the sin-offering which is his, and he shall make atonement for himself and for his household,\" and they (the Cohanim) are (part of) the household of Aaron, as it is written (Tehillim 235:19): \"House of Aaron (i.e., the Cohanim) — Bless the L–rd!\"", + "2) \"and he shall bring its blood inside the curtain\": We are hereby taught that he enters with it into the holy of holies. This tells me (that he does so) only with the blood of the he-goat. Whence is the same derived for the blood of the bullock? From \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" — Just as he enters into the holy of holies with the blood of the he-goat, so he enters into it with the blood of the bullock.", + "3) \"and he shall sprinkle it upon the ark cover\": We are hereby taught that he applies one above (i.e., upon the ark cover). \"and before the ark cover\": I would not know how many. (But) I derive it as follows: Application of the blood below is mentioned in respect to the bullock, and application of the blood below is mentioned in respect to the he-goat. Just as with the first there are seven (applications), so, with the second.", + "4) — But perhaps go in this direction: \"Blood\" is mentioned (in respect to application) \"above,\" and it is thus mentioned \"below.\" Just as \"above\" — one, so, \"below\" — one! Let us see what it most closely resembles. We derive \"below\" from \"below,\" and we do not derive \"below\" from above. — But perhaps go in this direction: We derive the blood of the he-goat from the blood of the he-goat, and we do not derive the blood of the he-goat from the blood of the bullock! It is, therefore, written \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" Just as with the blood of the bullock, seven below, so, with the blood of the he-goat, seven below.", + "5) And I would not know how many to apply of the blood of the bullock above. (But I derive it as follows:) Application of the blood above is mentioned in respect to the he-goat, and application of the blood above is mentioned in respect to the bullock. Just as with the first, there is one application, so, with the second.", + "6) But perhaps go in this direction: \"Blood\" is mentioned (in respect to application) \"below,\" and it is thus mentioned \"above.\" Just as \"below\" — seven, so, \"above\" — seven!", + "7) Let us see what it most closely resembles. We derive \"above\" from \"above,\" and we do not derive \"above\" from \"below.\" — But perhaps go in this direction: We derive the blood of the bullock from the blood of the bullock, and we do not derive the blood of the bullock from the blood of the he-goat! It is, therefore, written \"and he shall do with its blood as he did with the blood of the bullock.\" Let \"as he did\" not be stated. Why is it stated? (To stress) that all of its \"doings\" are to be alike. Just as the blood of the bullock — \"seven below,\" so, the blood of the he-goat. And just as the blood of the he-goat — \"one above,\" so, the blood of the bullock." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 16:16) (\"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel, and from their offenses of all of their sins; and so shall he do for the tent of meeting that dwells with them in the midst of their uncleanlinesses.\") \"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel\": Three \"uncleanlinesses\" may be adduced here: that of idolatry, viz. (Vayikra 20:3) (\"for of his seed he has given to the Molech) to defile My Sanctuary and to profane My holy name\"; that of illicit relations, viz. (Vayikra 18:30) \"not to do in the manner of the abominations that were done before you, and you shall not become unclean in them\"; that of bloodshed, viz. (Bamidbar 35:34) \"And you shall not defile the land wherein you dwell, in whose midst I dwell.\"", + "2) I might think that the he-goat atones for all of these defilements; it is, therefore, written \"from the uncleanlinesses,\" and not all the uncleanlinesses. Which tumah do we find Scripture to have distinguished from all other uncleanlinesses (by making it subject to an oleh veyored [sliding scale] offering)? That of defiling the sanctuary and its consecrated objects; here, too, we adduce only that of defiling the sanctuary and its consecrated objects. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon said: It may be adduced from its very context, viz. \"And he shall make atonement for the holy place from the uncleanlinesses of the children of Israel\" — from the defilements of the sanctuary.", + "3) I might think (that this he-goat atones) for all defilements of the sanctuary; it is, therefore, written \"their offenses (pisheihem) — these are sins of rebellion (i.e., deliberate sins, as in II Kings 3:7) \"The king of Moav pasha against me,\" and (II Kings 8:22) \"Then tifsha Livnah at that time\") and sins like peshaim, that are not subject to an offering. ", + "4) From here they ruled: Wherever there was awareness in the beginning (i.e., where he is aware that he has become unclean), and no awareness in the end, (i.e., where he is not aware that he has touched a sanctified object in his state of uncleanliness), judgment is suspended (by the he-goat presented within and Yom Kippur) until he becomes aware and he brings a sliding scale offering, it being written \"from their offenses of all of their sins.\" (i.e., he is shielded from judgment of those offenses, which, when he becomes aware of them, will result in a sin-offering.) (See Vayikra, Dibbura d'Chovah, Chapter 13:11-12).", + "5) \"and so shall he do for the tent of meeting\": Just as he does in the holy of holies, so does he do in the sanctuary. Just as in the holy of holies, one above and seven below of the blood of the bullock, so, in the sanctuary. And just as in the holy of holies, one above and seven below of the blood of the he-goat, so, in the sanctuary.\" \"who dwells with them in the midst of their tumah\": Even though they are tamei, the Shechinah dwells among them.", + "6) (Vayikra 16:17) (\"And no man shall be in the tent of meeting when he comes to make atonement in the holy place until he goes out. And he shall make atonement for himself, and for his household, and for the entire congregation of Israel.\") \"And no man shall be\": I might think in the azaroth (the Temple courts); it is, therefore, written \"in the tent of meeting.\" This tells me only of the tent of meeting (in the desert). Whence do I derive (the same for) Shiloh and for the Temple? From \"in the holy place.\" This tells me only of the time that he enters with the incense. Whence do I derive (the same) for the time that he enters with the blood? From \"when he comes to make atonement\" (which is done by the sprinkling of the blood). This tells me (that no one shall be there) only upon his entering. Whence do I derive (the same for) his leaving? From \"until he goes out.\" \"And he shall make atonement for himself, and for his household, and for the entire congregation of Israel.\": His own atonement comes before that for his household, and that for his household comes before that for all of Israel.", + "7) (Vayikra 16:18) (\"And he shall go out to the altar which is before the L–rd, and make atonement upon it. And he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat, and he shall place it upon the corners of the altar roundabout.\") \"And he shall go out to the altar which is before the L–rd\": What is the intent of this? (i.e., Is he not already standing in the sanctuary, where the golden altar is found?) R. Nechemiah answered: Because we find in respect to the bullock that is brought for all the mitzvoth (i.e., the bullock of the anointed priest) that the Cohein stands outside (i.e., at the far end of) the altar and sprinkles upon the curtain, I might think that the same applies here. It is, therefore, written \"And he shall go out to (the far end of) the altar.\" Where was he, (then, until now)? On the inside of the altar (before the curtain).", + "8) — But perhaps we are speaking of the outer altar (that he goes out to from the sanctuary)! (This is not to be entertained, for) it is written \"which is before the L–rd,\" which can apply only to the inner altar.", + "9) \"and he shall make atonement upon it (the altar)\": atonement which is (made) upon its body. (i.e., atonement through the blood, which is placed upon the corners of the altar [and not verbal atonement]).\"and he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat\": intermixed. I might think of each by itself; it is, therefore, written (Shemoth 30:10) \"of the blood of the sin-offering of the atonement once a year.\" How, then, am I to understand \"and he shall take of the blood of the bullock and of the blood of the he-goat\"? As \"intermixed.\" (For otherwise, it would be twice a year.)", + "10) \"and he shall place it on the corners of the altar\": He begins from the northeast corner (and then proceeds) northwest, southwest, southeast. Where he begins, (sprinkling the blood of) the sin-offering upon the outer altar, there he concludes (the sprinkling of the mixed bloods) upon the inner altar. R. Yehudah says in the name of R. Elazar: He stands on his place and he sprinkles. And on all (of the corners) he applies (the blood) from bottom to top, except in the one before which he is standing, where he applies it from top to bottom.", + "11) \"roundabout\": R. Yishmael says: \"roundabout\" is written here, and \"roundabout\" is written elsewhere (viz. Shemoth 1:5). Just as here there are four distinct applications (one on each corner), so, there, there are four distinct applications.", + "12) (Vayikra 16:19) (\"And he shall sprinkle upon it of the blood with his finger seven times; and he shall cleanse it and hallow it from the uncleanliness of the children of Israel.\") \"And he shall sprinkle upon it\": upon the \"clean spot\" of the altar (i.e., After sprinkling upon the corners, he moves the coals and the ashes on the altar aside and sprinkles on the area that has been cleared.) \"of the blood\": of the blood under discussion (i.e., that in the sprinkling bowl). \"seven times\": and not seven drops. \"seven\": He counts seven times, not \"one and seven\" (as he does in the instance of the sprinklings on the curtain).", + "13) \"and he shall cleanse it and hallow it from the uncleanlinesses of the children of Israel\": He cleanses it from past defilements so that it is hallowed for future use." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 16:20) (\"And when he has finished making atonement for the holy place, and the tent of meeting, and the altar, then he shall draw near the living he-goat.\") \"And when he has finished making atonement for the holy place\": If he has made atonement, he has finished. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah said to him: Why not say (as per the verse) \"If he has finished, (including spilling out the left-over blood at the base of the altar), he has made atonement\"? To teach that if one of the applications (of blood) were lacking, it is as if he has not made atonement. \"And when he has finished making atonement for the holy place\": This refers to (the sprinklings between the staves of the ark in) the holy of holies. \"the tent of meeting\": This refers to (the sprinklings on the curtain in) the sanctuary.", + "2) From here they ruled: If he made part of the applications within and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the applications within. R. Elazar and R. Shimon said: He starts only from where he left off. If he finished the applications within and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the outer applications. If he made part of the (outer) applications and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the outer applications. R. Elazar and R. Shimon say: He starts only from where he left off. If he finished the outer applications and the blood spilled, he brings other blood and begins with the altar applications. If he made part of the altar applications and the blood spilled, he brings other blood and begins again with the altar applications. R. Elazar and R. Shimon say: He starts only from where he left off.", + "3) If he finished the altar applications and the blood spilled, then (failure to) spill out the remaining blood at the base of the altar does not impede (the atonement). And all of them (i.e., all bullocks that were slaughtered to replace blood that was spilled) confer tumah upon the garments (of those who burned them), and they (the bullocks) are burned in the Bet Hadeshen (viz. Vayikra 16:28). These are the words of R. Elazar. R. Shimon and R. Meir say: The only one which confers tumah upon garments and is burned in the Bet Hadeshen is the last one, which consummates the atonement. \"and then he shall draw near the living he-goat\": Up to this point (for the atonement to \"take\") it must be alive.", + "4) (Vayikra 16:21) \"And Aaron shall place his two hands on the head of the living he-goat, and he shall confess over it all the transgressions of the children of Israel, and all their offenses of all of their sins, and he shall place them on the head of the he-goat, and he shall send him by the hand of an appointed man to the desert.\") \"And Aaron shall place his two hands on the head of the he-goat\": We are hereby taught that semichah (laying on of hands) with two hands is an archetype (binyan av) for all the semichoth in the Torah.", + "5) \"on the head of the living\": the living (he-goat) requires semichah, and not the he-goats (sacrificed) for (unwitting congregational) service of idolatry, viz. (Bamidbar 15:24). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The living he-goat requires semichah by Aaron (and his sons), but not the idolatry he-goats. For R. Shimon was wont to say: Every congregational sin-offering, whose blood enters within (the sanctuary) requires semichah.", + "6) \"and he shall confess over it\": verbal confession. How did he confess? \"Ana Hashem, atone, I beseech You, for the sins, and for the transgressions, and for the offenses, which they have sinned, and transgressed, and offended before You, Your people, the house of Israel, as it is written in the Torah of Moses Your servant (Vayikra 16:30) 'For on this day He shall atone, etc.'\" And they answer after him \"Blessed be the name of the glory of His kingdom forever.\"", + "7) This tells me (that he confesses) only their definite sins. Whence do I derive (that he also confesses) their possible sins, their sins by constraint, and their unwitting sins? From \"all\" in respect to \"transgressions,\" \"offenses,\" and \"sins.\" I might think that (sins liable to) sin-offerings and guilt-offerings are included among them. It is, therefore, written \"them\" — \"them on the head of the he-goat,\" and not (sins liable to) sin-offerings and guilt-offerings on the head of the he-goat.", + "8) From here they ruled: (Offerings of) definite liability for sin-offerings or guilt-offerings, which Yom Kippur passed by, must be brought after Yom Kippur; and suspended guilt-offerings (for possibility of having transgressed) are exempt. \"and he shall send them by the hand of a man\": even one who is not a Cohein. \"appointed\": that he be readied (the preceding day). \"appointed\": even on the Sabbath. \"appointed\": even if he is in a state of uncleanliness.", + "9) (Vayikra 16:22) \"And the he-goat shall bear upon itself (all of their transgressions\"): It bears them upon itself, \"unassisted\" by the other he-goats (the inner and outer he-goats). And for what do the other he-goats atone? For tumah of the sanctuary and its sanctified objects. And for what variety of this tumah do the other he-goats atone? For deliberate transgression, thereof, this being atoned for by the inner he-goat." + ], + "Chapter 5": [ + "1) From here they ruled: Wherever there is awareness in the beginning, awareness in the end, and hiddenness in the middle, there is oleh veyored (\"sliding scale\") liability. Where there is awareness in the beginning and not at the end, the he-goat (of Yom Kippur) which is presented within and Yom Kippur suspend (his judgment) until he becomes aware, whereupon he brings an oleh veyored offering.", + "2) If there were no awareness in the beginning, but there was awareness in the end, the kid presented outside (on the outer altar) and Yom Kippur atone, it being written (Bamidbar 29:11) \"aside from the offering of atonement.\" Whatever the latter atones for, the former atones for. Just as the inner (altar sacrifice) atones only where there was awareness, so the outer (altar sacrifice) atones only where there was awareness.", + "3) And where there is no awareness, neither in the beginning nor in the end, the kids of the festivals and the kids of Rosh Chodesh atone. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: The kids of the festivals atone, but not the Rosh Chodesh kids. And for what do the kids of Rosh Chodesh atone? For a tahor eating (unwitting) something unclean. R. Meir says: The atonement of all the kids is the same, (all atoning for) defiling the sanctuary and its holy orders.", + "4) R. Shimon was wont to say: The kids of Rosh Chodesh atone for a tahor eating something unclean; those of the festivals atone for unawareness neither in the beginning nor in the end, and that of Yom Kippur, for awareness in the beginning, but not in the end.", + "5) They asked him: May this be offered up for the other? (i.e., If the kid designated for Yom Kippur were lost, and atonement was made with another, and the first were found on a festival or Rosh Chodesh, may it be used as the kid offering of the day?) He answered: They may be offered. They asked him: But if their atonement is not the same, how can one be substituted for the other? He answered: They all come for defiling the sanctuary and its holy objects.", + "6) R. Shimon b. Yehudah said in his (R. Shimon's) name: The kids of Rosh Chodesh atone for a tahor eating something unclean. Over and above them are those of the festivals, which atone for a tahor eating something unclean and for unawareness in the beginning and in the end. Over and above them are those of Yom Kippur, which atone for a tahor eating something unclean, for unawareness in the beginning and in the end, and for unawareness in the beginning and awareness in the end.", + "7) They asked him: May this be offered up for the other? He answered: Yes. They asked: If so, let those of Yom Kippur be offered on Rosh Chodesh, but how can those of Rosh Chodesh be offered on Yom Kippur for an atonement which is not of their kind? He answered: They all come to atone for defiling the sanctuary and its holy objects.", + "8) And for willful defiling of the sanctuary and its holy objects the kid presented within and Yom Kippur atone. And for the other transgressions of the Torah: light and stringent, willful and unwitting, known and unknown, positive commandment and negative commandment, krithoth and judicial death penalties, the sent-away kid atones. (See Mishnayoth Shevuoth 1:2-1:6)" + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Midbar [desert] is mentioned three times in this section:) 15:10, Bamidbar 16:21, and Bamidbar 16:22 — to include (the [sending away to the] desert requirement for the sanctuaries of) Nov, Givon, Shiloh, and the Temple.", + "2) (Vayikra 16:23) (\"Then Aaron shall come to the tent of meeting, and he shall take off the linen garments which he put on when he went into the holy place, and he shall leave them there.\") \"Then Aaron shall come to the tent of meeting\": The entire section is stated according to the order (of the service of the high-priest) except for this verse. And why did he come there? To remove the incense ladle and the coal pan.", + "3) R. Yehudah said: Whence are derived the five immersions and the ten lustrations (washing of hands and feet) that the high-priest performs on that day? From (Vayikra 16:23) \"Then Aaron shall come to the tent of meeting, and he shall take off the linen garments which he put on when he went into the holy place … (Vayikra 16:24) And he shall bathe his flesh in water in a holy place, and he shall put on his (eight everyday) garments.\" From here we derive that all transitions from one service to another requires immersion — whence we derive that he performed five immersions and ten lustrations on that day.", + "4) Rebbi says: Do I derive it from there? Is it not already written (Vayikra 16:4) \"And he shall bathe his flesh in water and he shall put them on,\" and (Vayikra 16:4) \"they are holy garments\"? All the garments are likened to each other, to teach that changing from golden vestments to white vestments and from white vestments to golden vestments requires immersion (and since there are five changings, there are five immersions and ten lustrations for each doffing and donning).", + "5) He would perform five services: the morning tamid (daily burnt-offering) in golden vestments and the service of the day in white garments; his ram and the ram of the people, in white vestments. He then entered (the sanctuary) to take out the incense ladle and the coal pan, in white vestments, and he performed (the service of) the afternoon tamid in golden vestments. \"And he shall bathe his flesh in water in a holy place and he shall put on his garments.\" This must be speaking of lustration of hands and feet. And whence is it derived that there are two lustrations of hands and feet for each immersion? From \"and he shall take off … and he shall wash … and he shall wash and he shall put on\" (connoting that lustration is required both for doffing and for donning.) R. Elazar b. R. Shimon said: This follows a fortiori, viz.: If in a place (the tent of meeting, all the days of the year) where immersion is not required, lustration of hands and feet is required (viz. Shemoth 40:32), then in a place where immersion is required (i.e., on Yom Kippur, for each change of clothing), how much more so is lustration of hands and feet required! ", + "6) — Take what you have brought\" (i.e., you cannot deduce more than you begin with — Just as there (the tent of meeting, etc.) only one (lustration is required), here, too, (you may derive) only one (and not two)! It must, therefore, be written (Shemoth 40:23) \"and he shall take off the linen garments which he put on.\" Would it enter your mind that he could take off anything other than he put on? (Why, then, need this be stated?) It must be to liken taking off to putting on, viz.: Just as putting on requires lustration of hands and feet, so, taking off.", + "7) (Vayikra 16:23) \"and he shall leave them there\": We are hereby taught that they require genizah (\"secreting,\" not to be used again). R. Yossi says: They may be used by an ordinary Cohein (in the course of the year). What, then, is the intent of \"and he shall leave them there\"? That he (the high-priest) does not use them for another Yom Kippur.", + "8) \"And he shall bathe his flesh in water in a holy place\": In the Beth Haparvah quarter (in the south of the azarah). And five immersions took place there on that day, all in the holy (area) of the Beth Haparvah — aside from the first that he performed (for the slaughtering of the tamid) every day at the Water Gate. (Vayikra 16:24) \"and he shall go out and offer up his burnt-offering and the burnt-offering of the people, and he shall make atonement for himself and for the people.\": His burnt-offering precedes that of the people, and his atonement precedes that of the people.", + "9) (Vayikra 16:25) \"And the fat of the sin-offering he shall cause to smoke upon the altar\": even on the Sabbath; even if he is in a state of uncleanliness. " + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 16:26) (\"And he who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes and bathe his flesh in water, and then he may come to the camp.\") \"And he who sends\": not he who sends the sender (i.e., not those who accompany him). \"And he who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes\": I might think that his clothes become unclean as soon as he leaves the wall of the azarah (the Temple court). It is, therefore, written \"to Azazel (he) shall wash his clothes.\" If \"to Azazel (he shall wash his clothes,\" I might think that his clothes do not become unclean until he reached Tsok (the mountain from which the goat was precipitated). And he who sends the goat to Azazel shall wash his clothes.\" How (are these verses to be reconciled)? As soon as he leaves the wall of Jerusalem his clothes become unclean. These are the words of R. Yehudah.", + "2) R. Yossi says: \"to Azazel (he) shall wash his clothes\": His clothes do not become tamei until he reaches Tsok. R. Shimon says: He who sends the he-goat to Azazel shall wash his clothes\": He thrusts it headlong (down the mountain) and his clothes become tamei.", + "3) \"he shall wash his clothes and bathe his flesh in water\": I might think that it is a decree of the King (that he must immerse, just as the high-priest does); it is, therefore, written \"and then he may come to the camp.\" Just as \"and then he may come to the camp\" there (in respect to the red heifer [Bamidbar 19:7]) (means that he may immerse) to free himself of tumah; here, too, (it means) to free himself of tumah, (but if he wishes to prolong his state of tumah, he need not immerse.)", + "4) (Vayikra 16:27) \"And the bullock of the sin-offering and the he-goat of the sin-offering, whose blood was brought to make atonement in the holy place, he shall take … (Vayikra 16:28) And he who burns them shall wash his clothes, etc.\" What is the intent of this (repetition of \"sin-offering\")? I might think that only these render clothes unclean and are to be burned in the Bet Hadeshen. Whence do I derive for inclusion the bullock of the anointed priest, the bullock of congregational forgetfulness (he'elam davar), and the he-goats brought for (unwitting) idolatry? From the repetition of \"sin-offering.\" These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: It is to be inferred from the source itself, viz. \"whose blood was brought to atone in the holy place.\" This is an archetype (binyan av). All (offerings) whose blood enter the inner (sanctuary) — the clothes of him who burns them become unclean. \"to make atonement in the holy place\": If they have made atonement as prescribed, they are burned in the Bet Hadeshen and render clothes unclean; otherwise (i.e., if there were some unfitness in them), they are burned in the Bet Habirah (a place in the Temple Mount) and they do not render clothes unclean.", + "5) \"he shall take outside the camp\": Elsewhere, (in respect to the bullock of the congregation and the bullock of the anointed Cohein,) you give them three camps (i.e., they must be burned outside of three camps, viz., the azarah, the Temple Mount, and Jerusalem), and here you give them one camp. If so, what is the intent of \"he shall take outside the camp\"? To teach that as soon as he leaves one camp he who burns them renders (his) garments unclean.", + "6) From here they ruled: They would carry them (the bullocks) on staves. When those in front went outside the wall of the azarah, and those in the rear had not yet done so, the first rendered their garments unclean, and the others did not do so until they, too, went outside.", + "7) \"and they shall burn in fire their skins, and their flesh, and their dung\": \"skin, flesh, and dung\" is written here, and it is written elsewhere (Vayikra 4:11), re the anointed Cohein). Just as there, (the animal is first cut into pieces, here, too.", + "8) \"And he who burns\": not he who lights the fire, and not he who arranges the wood pile. And who is \"He who burns\"? He who tends (the fire) at the burning (of the bullock). I might think that it renders clothing unclean even after it has been reduced to ashes. It is, therefore, written (\"And he who burns) them.\" They (when they are intact) render clothing unclean; but he who burns them when they have been reduced to ashes does not render (his clothing) unclean. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: They do not render clothing unclean until the fire has \"taken\" in the greater part of them. (And he also says:) \"them\" (i.e., only when they are intact, do they render clothing unclean.) But if the flesh has been cut into pieces, he who burns them does not render his clothing unclean." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 16:29) (\"And it shall be to you an eternal statute: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls. And all work you shall not do, the citizen and the stranger that sojourns in your midst.\") \"And it shall be to you\" (for atonement): and not to idolators. \"an eternal statute\": for the eternal house (i.e., the Temple, to exclude sacrificial mounds, where those offerings are not sacrificed.) \"in the seventh month\": I might think all of it; it is, therefore, written \"on the tenth day of the month.\" \"you shall afflict your souls\": I might think that one should sit in the sun or in the cold in order to afflict himself; it is, therefore, written, (following:) \"And all work you shall not do.\" I have forbidden work to you in a different context (Shabbath), and I have forbidden (non-) affliction (by eating) in a different context. Just as the work that I forbade you in a different context is work which is liable to kareth (cutting off), so, the (non-) affliction that I forbade you in a different context is such that is liable to kareth.", + "2) And these are (the eating of) nothar (portions of sacrifices \"left over\" beyond the permitted eating time) and (the eating of) piggul (sacrifices invalidated by improper intent of the officiating Cohein). Whence is (the eating of) tevel (untithed produce) to be derived? From \"shall you afflict your souls,\" this (\"your souls\") serving as an inclusion.", + "3) I would then include tevel, which is subject to the death penalty; but I would not include neveilah (carcass), which is not subject to the death penalty; it is, therefore, written (in several places) \"you shall afflict your souls\" to include (all these). I would include neveilah, which is subject to a negative commandment, but I would not include chullin (mundane food), which is not subject to a negative commandment; it is, therefore, written (in several places) \"you shall afflict your souls\" (to include (all these). I would include chullin, which is not subject to a positive commandment, but I would not include terumah and second-tithe, which are (in some instances) subject to a positive commandment (e.g., in respect to Cohanim). It is, therefore, written \"you shall afflict your souls,\" for inclusion. I would include terumah and second-tithe, which are not subject to \"And you shall not leave over\" (Vayikra 22:30); but I would not include consecrated food, which is subject to it; it is, therefore, written \"you shall afflict your souls,\" for inclusion. Variantly: \"You shall afflict your souls\" — affliction which affects (the preservation of) your souls. Which is that? (Abstention from) eating and drinking.", + "4) It was said in the name of R. Yishmael: It is written here \"you shall afflict your souls,\" and, elsewhere, (Devarim 8:3) \"And He afflicted you, and caused you to hunger, and fed you with manna.\" Just as the affliction there is hunger, so, the affliction here is hunger.", + "5) \"And all work you shall not do\": I might think he should not clean greens, and not spread beds, and not rinse cups; but it follows (that this is not so, viz.:) It is written here \"work,\" and it is written in respect to the work of the tabernacle \"work.\" Just as \"work\" there involves (prior) deliberation, so, \"work\" here.", + "6) — But then, why not say that just as \"work\" in respect to the tabernacle connotes finished work, here, too, it connotes finished work, i.e., that he should not write a scroll, and not weave a garment, and not make a whole sieve. Whence do I derive that he should not write two letters, and not weave two strands, and not make two holes in a sieve? From \"all work.\"", + "7) This tells me only of (the ban on) mundane work. Whence do I derive the same for the work (involved in performing) a mitzvah — that he should not write two letters in (holy) scrolls, tefillin, and mezuzoth, and that he should not weave two strands in the breeches (of the priestly vestments) and in the curtain (in the tabernacle)? From \"all work.\"", + "8) This tells me only of work which is liable to (the penalty of) kareth. Whence do I derive the same for work that is not liable to kareth? — that one letter not be written, that one strand not be woven, that one hole not be made in a sieve? From \"all work.\"", + "9) This tells me only of work in whose general category there is kareth liability. Whence do I derive the same for work in whose general category there is no kareth liability? — that he should not climb a tree, that he should not ride on a beast, that he should not swim, that he should not clap, that he should not dance? From \"shabbaton shvuth\" (\"a resting of restings,\" viz. Devarim 16:31). This tells me only of mundane restings. Whence do I derive the same for restings of mitzvah? — that he not dedicate (an offering), that he not evaluate, that he not set apart, that he not take terumah, that he not take ma'aser, that he not betroth, that he not divorce, that he not refuse (a betrothal), that he not perform chalitzah (release from levirate marriage), that he not perform yibum (levirate marriage), that he not redeem fruits of the fourth year and second tithe? From \"shabbaton shvuth.\" \"citizen\": This is the citizen per se; \"the citizen\": to include the citizen's wife; \"stranger\": This is the stranger per se; \"that sojourns\": to include the stranger's wife; \"in your midst\": to include bondsmen." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 16:30) (\"For on this day He shall atone for you to cleanse you of all of your sins; before the L–rd you shall be clean.\") \"For on this day He shall atone for you\": by the offerings. And whence is it derived that even without offerings and without the he-goat, the day (itself) atones? From \"For on this day He shall atone.\" For transgressions between man and G d Yom Kippur atones; for transgressions between man and his neighbor Yom Kippur does not atone until he conciliates his neighbor.", + "2) Thus did R. Elazar b. Azaryah expound: \"Of all of your sins before the L–rd you shall be clean\": For things between yourself and G d you are pardoned. For things between yourself and your neighbor you are not pardoned until you conciliate your neighbor.", + "3) And whence is it derived that eating, drinking, bathing, anointment, shodding, and cohabitation are forbidden on Yom Kippur? From \"shabbaton shvuth.\" I might then think that all of these are forbidden on the Sabbath of creation (i.e., an ordinary Sabbath). It is, therefore, written (Vayikra 16:31) \"Sabbath shabbaton is it\" (Yom Kippur). It is forbidden in all of them, but not the Sabbath of creation.", + "4) (Vayikra 16:32) (\"And the Cohein shall make atonement, who shall be anointed, and who shall be invested with the priesthood in place of his father; and he shall put on the linen garments, the holy garments.\") \"And the Cohein shall make atonement, who has been anointed\": What is the intent of this? Because this entire section is written in respect to Aaron, I might think that it applies only to Aaron himself. Whence do I derive (for inclusion) a different Cohein? From \"who shall be anointed.\" This tells me only of one anointed by the anointing oil. Whence do I derive (for inclusion a Cohein who wore) the many garments (i.e., the eight garments of the high-priest)? From \"who shall be invested\" (See Shemoth 29:9). Whence do I derive (for inclusion) a different Cohein who is appointed (to take his place if he becomes disqualified)? From \"And the Cohein shall make atonement.\"", + "5) \"with the priesthood in place of his father\": We are hereby taught that the son takes precedence to all others (for appointment to the high-priesthood). I might think that this is so even if he cannot (properly) fill his father's station. It is, therefore, written \"and who shall be invested (lit., \"and who shall fill his hand\"). If he can fill his father's station, he takes precedence; if not, let another come and serve in his stead.", + "6) Whence is it derived that just as another Cohein is readied to take his place in case he becomes disqualified, so, another woman is conditionally betrothed for him lest something happens to his wife? From (Vayikra 16:11) \"And he shall make atonement for himself and for his house\" — \"his house\" being his wife. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi said to him: \"If so, there is no end to the matter!\"", + "7) Whence is derived the donning of other (linen) vestments at dusk (for the removal of the incense ladle and the coal pan)? From \"and he shall put on the linen garments.\" \"the holy garments\": This is an archetype (binyan av) for all the linen garments, that they must come from Temple funds.", + "8) (Vayikra 16:33) (\"And he shall make atonement for the sanctity of the holy place. And for the tent of meeting and for the altar shall he make atonement. And for the Cohanim and for all the people of the congregation shall he make atonement.\") \"And he shall make atonement for the sanctity of the holy place\" — this is the holy of holies; \"the tent of meeting\" — this is the sanctuary; \"the altar\" — as the term implies; \"shall he make atonement\" — also for the azaroth (the Temple courts); \"the Cohanim\" — as the term implies; \"the people of the congregation\" — these are the Israelites; \"shall he make atonement\" —- also for the Levites. They are all subsumed in one atonement. We are hereby taught that they are (all) atoned for by the sent-away he-goat. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Just as the blood of the he-goat, which is applied within, atones for Israel (without confession), so the blood of the bullock atones for the Cohanim. Just as the confession over the sent-away he-goat atones for Israel, so the confession over the bullock atones for the Cohanim.", + "9) (Vayikra 16:34) (\"And this shall be to you for an everlasting statute to atone for the children of Israel from all of their sins once in the year. And he did as the L–rd commanded Moses.\") \"And this shall be to you, etc.\": What is the intent of this? Because we find that this (the day of Yom Kippur) atones for him (even) without its he-goats, I might think that the other days (Rosh Chodesh and the festivals also) atone for him without their he-goats; it is, therefore, written \"once in the year.\" I would then exclude Pesach and Succoth, which are seven days; but I would not exclude Shavuoth, which is one day. I would exclude Shavuoth, which is a festival along with the others, (Pesach and Succoth, which are excluded), but I would not exclude Rosh Hashanah, which is a holiday (in itself) as is Yom Kippur. It is, therefore, written \"This (Yom Kippur) … once in the year.\" This atones for you without its he-goats, but not the other days.", + "10) Whence is it derived that this entire section is stated in the order (in which it is to be performed)? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" Whence is it derived that Aaron did not wear the garments for his aggrandizement, but only to fulfill the decree of the King? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" Whence is it derived that even though Aaron heard it from Moses, it is as if he heard it from the Holy One (Himself)? From \"And he did as the L–rd commanded Moses.\" And thus is he extolled in the Tradition (Malachi 2:5-6) \"My covenant was with him … the Torah of truth was in his mouth and wrong was not found on his lips. In peace and justness he walked with Me, and many did he turn from transgression.\"" + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 17:2) (\"Speak to Aaron and to his sons and to all the children of Israel and say to them: This is the thing that the L–rd has commanded, saying:\") This teaches us that the children of Israel are commanded not to slaughter and bring an offering outside (the Temple court), but not gentiles. And, what is more, a gentile is permitted to build a bamah (a temporary altar) in all places and to offer sacrifices to Heaven. If (it were written only) \"the children of Israel,\" I would know (that this applies) only to the children of Israel. Whence do I derive (that it applies also) to proselytes and bondsmen? From \"and say to them.\" I might thing that (only) Israelites, who are commanded against offering sacrifices within (viz. Bamidbar 18:4), are commanded against slaughtering outside; but Aaron and his sons, who are not commanded against offering sacrifices within, are not commanded against slaughtering outside. It is, therefore, written (\"Speak to) Aaron and to his sons.\" Whence is it derived that the heads of tribes are included here? It is written here \"This is the thing,\" and elsewhere (Bamidbar 30:1, in connection with vows,) \"This is the thing.\" Just as there, the heads of tribes (are specified), here, too, the heads of tribes (are intended). And just as here, Aaron and his sons and the children of Israel (are specified), so, there, Aaron and his sons and the children of Israel (are intended — See Nedarim 78b).", + "2) \"This is the thing that the L–rd has commanded\": We are hereby taught that this section was stated (by Moses to Israel) word for word. This tells me only of this section alone. Whence do I derive that it applies to all of the sections? From \"This is the thing that the L–rd has commanded\" (i.e., He has commanded that it serve as an archetype (binyan av) for all of the sections.", + "3) (Vayikra 17:3) (\"A man, a man, from the house of Israel, who slaughters an ox, or a lamb, or a goat in the camp, or who slaughters outside the camp,\") I might think that if he slaughtered a sin-offering in the south (of the azarah [the camp of the Shechinah], instead of in the north, as prescribed), he would be liable; it is, therefore, written \"outside the camp\" (and the above is not outside the camp.) If \"outside the camp\" (alone) were written, I might think (that he was not liable) until he slaughtered outside of the three camps. Whence do I derive (that he is liable) even if he slaughtered in the camp of the Levites? From \"in the camp.\" If \"in the camp\" (alone were written), I might think that even if he slaughtered a sin-offering in the south (of the camp of the Shechinah), he would be liable. It is, therefore, written \"outside of the camp.\" Just as \"outside of the camp\" is distinguished by being out of bounds for the slaughtering of any sacrifice, so (\"in the) camp\" refers to a camp that is out of bounds for the slaughtering of any sacrifice, to exclude one's slaughtering (a sin-offering) in the south (of the camp of the Shechinah), which is kasher for the slaughtering of lower order offerings.", + "4) I might think that only one who slaughters a beast is liable (for kareth). Whence do I derive the same for one who slaughters a bird? From \"or who slaughters.\" I might think that one who \"pinches\" a bird is liable, and that this would follow a fortiori, viz.: Now if for shechitah, which is not its valid mode (of slaughtering) within, he is liable outside, then for melikah (pinching), which is its valid mode within, how much more so should he be liable for it outside! It is, therefore, written \"who slaughters\" (lit., who performs shechitah). He is liable for shechitah, but not for melikah.", + "5) (Vayikra 17:4) (\"And to the door of the tent of meeting he did not bring it to present as an offering to the L–rd before the sanctuary of the L–rd, blood shall it be reckoned to that man; he has spilled blood, and that man will be cut off from the midst of his people.\") I might think that one who slaughtered chullin (an unconsecrated animal) within were liable, and that this would follow, a fortiori, viz.: If for consecrated animals, which had a time of fitness for being slaughtered outside (before they were consecrated) — If for them one is liable if he slaughters them outside, then for chullin, which never had a time of fitness for being slaughtered within — how much more so should he be liable if he slaughters them within! It is, therefore, written \"as an offering.\" He is liable for an offering, but not for chullin.", + "6) If \"as an offering,\" I would think that there was liability for (the slaughtering outside of animals dedicated to) Temple maintenance. It is, therefore, written \"and to the door of the tent of meeting he did not bring it\" — which excludes the above, which are not brought to the door of the tent of meeting.", + "7) I would then exclude (animals dedicated to) Temple maintenance, but I would not exclude an animal that sodomized a man or one that was sodomized, an animal devoted to idolatry, one that was an object of idol worship, an exchange (for an animal inappropriate for an offering), the hire (of a harlot), an admixture (kilayim), a treifah, one of Caesarian birth, turtle-doves whose time (for offering) has passed, and animals with permanent blemishes. It is, therefore, written \"to present\" — those which are fit to present — to exclude those which are not fit to present. I would then exclude those which are not fit to present, but I would not exclude the sent-away he-goat. It is, therefore written \"to the L–rd,\" those which are designated for the L–rd, to exclude those (like the sent-away he-goat) which are not designated for the L–rd.", + "8) I would then exclude those which are not designated for the L–rd; but I would not exclude a burnt-offering before its time (for sacrifice) or a sin-offering whether by virtue of its own (present) state or that of its owners (e.g., if the owner were a zav), and turtle-doves whose time had not yet arrived, and those with temporary blemishes. It is, therefore, written \"before the sanctuary of the L–rd,\" those which are fit to be offered now — to exclude those who will be fit only later. R. Shimon says: They render one liable for transgression of a negative commandment." + ], + "Chapter 9": [ + "1) I might think that I exclude (from kareth liability outside slaughtering of) a burnt-offering before its time by virtue of the state of its owners (e.g., zav) the guilt-offering of a Nazirite (in that state) and the guilt-offering of a leper that were slaughtered not for the sake of an offering (lo lishmah); it is, therefore, (to make them liable for such outside slaughtering) written \"ox\" — in any event; \"lamb\" — in any event; \"goat\" — in any event, (since the owners, even in their unfit state, are fit to slaughter them as donative offerings). \"blood shall it be reckoned to that man\": and not to his sender, (there being no \"emissary\" for transgression). \"he has spilled blood\": one who slaughtered is liable; two (holding the knife) who slaughtered are not liable.", + "2) For (without this verse) would it not follow (otherwise) a fortiori, viz.: If in a place (i.e., on the outside), where one who offers up (a consecrated animal) for a profane purpose is not liable (to kareth for offering up on the outside), two who offer up (for the L–rd) are liable — then in a place (i.e., on the outside), where one who slaughters (a consecrated animal) for a profane purpose, is liable (to kareth for slaughtering on the outside), how much more so should two who slaughtered (for the L–rd) be liable! It is, therefore, written \"he has spilled blood\" — One who slaughters is liable; two who slaughtered are not liable. \"and that man will be cut off\": the man, and not the congregation. \"that man\": and not one who is constrained, and not one who is unwitting, and not one who is mistaken. \"from the midst of his people\": And not his people (i.e., his people will not be cut off). His people remain at peace.", + "3) Until here (Vayikra 17:5) Scripture speaks of consecrations which were dedicated at the time that bamoth (temporary altars) were interdicted and he offered them outside (instead of within), their punishment being stated (to be kareth). Where is the exhortation against this? In (Devarim 12:13) \"Take heed unto yourselves lest you offer up your burnt-offerings in every place that you see. (Devarim 12:14) \"but in the place, etc.\"", + "4) From this point on Scripture speaks of consecrations which were dedicated at the time of the permissibility of bamoth and which were offered at the time when bamoth were forbidden, viz. (Vayikra 17:5) \"So that the children of Israel bring their sacrifices which they sacrifice\" — sacrifices which had been permitted to them before. \"in the open field\": We are hereby taught that all who sacrifice on a bamah (at the time when bamoth were permitted) are accounted as sacrificing in the field.", + "5) (Vayikra 17:5) \"and they shall bring them to the L–rd\": This is the positive commandment. Where is the negative commandment? In (Vayikra 17:7) \"And they shall sacrifice no more their sacrifices to the satyrs, after which they go astray.\" And I would not know which sacrifices were offered up on a bamah; it is, therefore, written (Vayikra 17:7) \"peace-offerings.\" This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive burnt-offerings for inclusion? From \"sacrifices of (peace-offerings.\")", + "6) But perhaps I should include sin-offerings and guilt-offerings. It is, therefore, written (to show that they are not included) \"them.\" Why do you see fit to include these and to exclude the others? After Scripture includes it excludes. It is written \"peace-offerings\": Just as peace-offerings are distinctive in being brought as vow or gift, so I include only that which is brought as vow or gift, i.e., meal-offerings and Nazirite offerings. These are the words of R. Meir. The sages say: Only burnt-offerings and peace-offerings are offered up on a bamah.", + "7) (Vayikra 17:6) (\"And the Cohein shall sprinkle the blood on the altar of the L–rd at the door of the tent of meeting, and he shall cause the fat to smoke, a sweet savor to the L–rd.\") \"And the Cohein shall sprinkle the blood on the altar of the L–rd\": There is sprinkling of blood by a Cohein on the altar and there is no sprinkling of blood by a Cohein on a bamah, but even proselytes, women, and bondsmen are kasher for (officiating at) a bamah. \"on the altar of the L–rd at the door of the tent of meeting\": There was no \"altar of the L–rd\" on a bamah, but even if he sacrificed on a rock or a stone it was valid. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: It was not valid unless he built a kind of altar and sacrificed thereon. \"and he shall cause the fat to smoke, a sweet savor to the L–rd.\": There is no \"sweet savor\" on a bamah.", + "8) (Vayikra 17:7) \"And they shall sacrifice no more their sacrifices to the satyrs (se'irim)\": \"se'irim\" are shedim (demons), viz. (Isaiah 13:21) \"And se'irim will dance there.\" \"after which they go astray\": to include other forms of idolatry. \"an everlasting statute\": for the Temple.", + "9) \"shall this be\": at this time (when there is no Temple). \"throughout their generations\": continuously." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 17:8) (\"And to them shall you say: A man, a man, from the house of Israel, and from the strangers that shall dwell in their midst, who shall offer up a burnt-offering or a sacrifice,\") \"And to them shall you say\": in respect to the foregoing. \"Israel\": (the congregation of) Israel; \"strangers\": proselytes; \"that shall dwell\": to include the wives of proselytes. \"in their midst\": to include women and bondsmen.", + "2) If so, why is it written \"a man, a man\"? To include two who offered up (together as liable). These are the words of R. Shimon. R. Shimon said: For (without a verse) it would follow (otherwise) a fortiori, viz.: If in a place (i.e., on the outside), where one who slaughters (a consecrated animal) for a profane purpose is liable (kareth), two who do so are not liable, then in a place (i.e., on the outside), where one who offers (a consecrated animal) for a profane purpose is not liable, how much more so should two who offer it up not be liable! It is, therefore, written \"a man, a man,\" to include two (as being liable). R. Yossi says: (It is written [Vayikra 17:9]) \"then that (man shall be cut off\") — one who offered up is liable; two who offered up are not liable.", + "3) \"who shall offer up a burnt-offering\": This tells me only of a burnt-offering. Whence do I derive the same for the devoted portions of a sin-offering and of a guilt-offering and of holy of holies (the atzereth lambs) and of lower order offerings? From (\"or a) sacrifice.\" And whence do I derive the same for (the sprinkling of) the blood (on the outside)? From \"or a sacrifice.\"", + "4) (Vayikra 17:9) (\"and not bring it to the door of the tent of meeting to offer it up to the L–rd, then that man shall be cut off from his people.\") Whence is the same derived for the fistful and the frankincense and the incense and the meal-offering of the Cohanim and the meal-offering of the anointed Cohein and the libation meal-offering and the three logs of water and the three logs of wine? \"and he did not bring it to the door of the tent of meeting.\" There is liability for all that is brought to the door of the tent of meeting.", + "5) This tells me only (of offerings) which are fit (to be offered up ab initio). Whence do I derive the same for offerings which are not fit (ab initio, but are not taken down from the altar once they have been brought up), such as: (offerings where there was) undue delay (between sprinkling of the blood and smoking of the devoted portions) and (an offering) leaving (the sanctuary precincts), and (an offering that became) tamei, and one that was slaughtered outside of its (fit) time or place, and one whose blood was received and sprinkled by one unfit to do so, (their devoted portions now being offered up on the outside), and offerings (whose blood was to be) applied below (the red line), which was applied above, or those (whose blood was to be) applied above, which was applied below, or which was to be applied within, and was applied on the outside, or which was to be applied on the outside, and was applied within, and a Pesach or a sin-offering slaughtered not for their sakes, (and their blood or their devoted portions now being offered on the outside)? It is, therefore, written (to include liability for the foregoing) (\"and to the door of the tent of meeting) he does not bring to make it\" — (he is liable for) anything which is accepted (\"for making\") in the tent of meeting.", + "6) \"and he shall be cut off\": and he is liable (separately) for both the slaughtering and the offering (if he did both outside). R. Yossi Haglili says: If he slaughtered it within and offered it (outside), he is liable; if he slaughtered it outside and offered it outside, he is not liable (for the offering), for he offered something unfit. They said to him: (But) also if he slaughtered it within and offered it outside, since he took it out, it is unfit, (and he should not be liable for the offering — in spite of which Scripture made him liable. In your instance, too, Scripture made him liable.)", + "7) Rebbi says: \"What the sages say is no refutation of R. Yossi, for) if he slaughters within and offers outside he is liable (for the offering) because he had a time of validity (for offering it within after he slaughtered it, as opposed to slaughtering outside and offering outside, where he had no time of validity. R. Elazar b. Shimon says (in the same vein): If he slaughters within and offers outside he is liable, for the altar would accept it, (if it were returned within), as opposed to slaughtering outside and offering outside, where the altar would not accept it. (A similar instance, viz. Vayikra 7:20:) One who is tamei, if he ate consecrated food, whether it is tamei or tahor, he is liable. R. Yossi Haglili says: If he ate (consecrated food that was) tahor, he is liable; if he ate tamei, he is not liable, for he only ate something that was tamei (and not \"consecrated.\") He said to him: (But, according to your reasoning, also one who is) tamei who ate tahor — once he touched it, he renders it tamei, (and he should not be liable), and a tahor who eats tamei should not be liable, for there is liability only for tumah of one's body (and not for that of the animal)! (See Zevachim 43b)", + "8) I might think that one who offered up (outside) less than an olive-size of a burnt-offering, of the devoted portions, of the fistful, of three logs of wine, would be liable; it is, therefore, written (\"to make) it\" — he is liable for a whole and not for a part.", + "9) I might think that one were liable if he offered up (outside) flesh of a sin-offering, of a guilt-offering, of holy of holies, of lower order offerings, of the left-overs of the omer (after the fistful), of the two breads, of the show bread, of the left-overs of meal-offerings — It is, therefore, written \"a burnt-offering,\" which is designated for the flames (of the altar), excluding the above, which are not thus designated.", + "10) I might think that one were liable (for performing on the outside) pouring the oil (upon the meal-offering), mixing (it with oil), breaking it into pieces, salting, waving, presenting, arranging the table, cleansing the lamps, taking the fistful, and receiving blood — It is, therefore written \"who shall offer up,\" offering up being the culmination of the service — excluding the above, which are not the culmination of the service.", + "11) \"then that man shall be cut off\": and not the congregation. \"that man\": one who offered up is liable; two who offered up (together) are not liable. These are the words of R. Yossi. R. Shimon says: \"a man, a man\" — to include two. If he offered up (on the outside), and (after an interval) offered up again, and then again, he is liable for each act of offering These are the words of R. Shimon. R. Yossi says: He is not liable until he offers it up on the head of the altar. R. Shimon says: He is liable even if he offers it up on a rock or a stone. (See Chapter 9:7)" + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 17:10) (\"And a man, a man, from the house of Israel and from the stranger that sojourns among them, that shall eat any blood — I shall set My face against the soul that eats the blood, and I shall cut it off from the midst of its people.\") \"Israel\": (the congregation of) Israel; \"the stranger\": proselytes; \"that sojourns\": to include the wives of proselytes; \"in their midst\": to include women and bondsmen.", + "2) If so, (i.e., if all have been accounted for) why is it written \"a man, a man\"? R. Elazar b. R. Shimon said: To include the child of an Israelite (mother) by a gentile or by a bondsman.", + "3) \"that shall eat any blood\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 17:11) \"For the life of the flesh is in the blood; (and I have given it to you upon the altar to atone for your souls\"), I might think that one is liable only for blood of the soul (i.e., the blood of shechitah, by which the soul leaves) in consecrated animals. Whence do I derive (the same for) the blood of the soul in chullin (non-consecrated animals), and residual blood in chullin and residual blood in consecrated animals? From \"that shall eat any blood.\" These are the words of R. Yehudah. The sages say: For all of these he is not liable (kareth) except for \"blood of the soul\" alone.", + "4) \"I shall set My face (against the soul that eats the blood\"): I shall free Myself from all of My other affairs and I shall deal with him alone. \"against the soul\": and not against the congregation. \"that eats\": and not that feeds others (i.e., he is not liable to kareth) \"that eats … from the midst of its people\": Its people will remain at peace. ", + "5) \"For the life of the flesh is in the blood\": This is the reason (that it is forbidden). \"and I have given it\": If he makes (even) one application (of the blood) it atones. (\"I have given it) to you\": and not to others. (Gentiles do not bring sin-offerings and guilt-offerings.) \"upon the altar\": anywhere on the altar that it is applied (post factum), it atones. \"upon the altar\": and not upon the ground of the altar (in the azarah). (Vayikra 17:11) \"for the blood in the soul (i.e., by which the soul lives) atones\": so that if he applied residual blood, he has done nothing (towards atonement).", + "6) (Vayikra 17:12) \"Therefore, I have said to the children of Israel: All souls of you shall not eat blood\": to exhort the elders over the children. I might think that they would be cut off because of them (if they did not exhort them); it is, therefore, written (Vayikra 17:10) (\"that soul which eats blood\"): the eater (alone) will be cut off.", + "7) I might think that they would not be cut off because of (feeding) minors, for they themselves are not cut off (for eating blood), but that they would be cut off because of (feeding) adults, for they themselves are cut off (for eating it). It is, therefore, written (Vayikra 17:14) \"All of its eaters will be cut off.\" They (the feeders) are not cut off for (feeding) either adults or minors." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 17:13) (\"And a man, a man, from the children of Israel and from the stranger that sojourns in their midst, that shall hunt a hunting of animal or bird that may be eaten — he shall pour out its blood and cover it with earth.\") \"Israel\": (the congregation of) Israel. \"the stranger\": proselytes; \"that sojourns\": to include the wives of proselytes; \"in their midst\": to include women and bondsmen. If so, why is a man, a man, mentioned? To include. For from \"that shall hunt\" I know only of hunting. Whence do I derive (the same for an animal that was) purchased, inherited, or received as a gift? From \"a man, a man\" (in any event).", + "2) \"that shall hunt\": This tells me only of \"hunting\" (literally). Whence do I derive the same for those which are already \"hunted\" and standing, such as geese and chickens? From \"a hunting\" — in any event. If so, why say \"that shall hunt\"? The Torah is hereby teaching proper conduct, that one should not eat flesh unless it is obtained thus adventitiously.", + "3) \"bird\": I might think that even an unclean bird is included; it is, therefore, written \"animal.\" Just as an animal (carcass) renders garments tamei, so a bird which renders garments tamei — to exclude a bird that is unclean (for eating), which does not render garments tamei (viz. Chapter 12:7). — (Why don't we say, then:) Just as an animal is not (included) in (the mitzvah of) \"Do not take the mother (while she is) on the young\" (Devarim 22:6) — to exclude (from the mitzvah of covering the blood) a clean bird, which is (included) in (the mitzvah of) \"Do not take the mother on the young\"! It is, therefore, written \"that shall be eaten\" — to exclude an unclean bird, which may not be eaten.", + "4) This (\"bird that may be eaten\") tells me only of a bird. Whence do I derive (that this refers also to) an animal? From (the juxtaposition) \"animal or bird that may be eaten.\" \"animal\" connotes any number of animals, whether many or few. \"bird\" connotes any number of birds, whether many or few — whence they ruled: If he slaughtered a hundred animals in one place, he may use one covering for all; a hundred birds in one place, he may use one covering for all. Animals and birds in one place, he may use one covering for all. R. Yehudah says: If he slaughtered an animal, he should cover (the blood) and then slaughter the bird, it being written \"animal or bird that may be eaten.\" They said to him: But is it not already written (Devarim 22:14) \"for the soul of all flesh, its blood is in its soul!\"", + "5) \"that may be eaten and he shall pour out\": to exclude one's slaughtering and the animal's becoming carcass (neveilah) in his hand, or his stabbing or ripping (instead of slaughtering). \"and he shall pour out\": to include one's slaughtering for gentiles or for feeding to dogs, (for it is still subsumed in \"it may be eaten\").", + "6) One who slaughters an animal and finds it to be a treifah; one who slaughters an animal for idol worship; one who slaughters non-consecrated animals inside (the azarah) and consecrated animals outside; one who slaughters birds or animals that were to be stoned — R. Meir rules him liable (for covering the blood), it being written \"and he shall pour out … and he shall cover.\" The sages say: (It is written) \"that may be eaten and he shall pour out and he shall cover\" — With shechitah which renders the animal kosher for eating he is liable for covering (of the blood), and with that which does not render the animal kosher for eating, he is not liable for covering (of the blood).", + "7) \"and he shall pour out … and he shall cover\": With what he slaughtered (i.e., with his hand or with his knife), he shall cover. Whence is it derived (that if he did not cover it), others, too, are required to do so? From (Devarim 22:14) \"For the life of all flesh, its blood is in its soul, and I have said to the children of Israel, etc.\"", + "8) \"And he shall pour … and he shall cover\": It is a mitzvah for him to cover it, (but) if he covered it and it became uncovered, he is not required to cover it. If the wind covered it (and it became uncovered), he is required to cover it.", + "9) \"its blood and cover it\": We are hereby taught that he must cover all of its blood — whence it was ruled: Blood which splashes forth (at slaughtering) and that upon the blade must be covered. R. Yehudah said: When is this so? When there is no blood beside that (which can be covered); but if there is, he need not cover it.", + "10) \"and he shall cover it\": I might think that he could cover it with vessels; it is, therefore, written \"with earth.\" This tells me only of earth. Whence do I derive (for inclusion) crushed stone, crushed earthenware, thin scraps of flax, thin wood shavings, thin fertilizer, thin sand, lime, clay-ground, ground bricks, and crushed sealing-clay? From \"and he shall cover it.\" ", + "10) If \"and he shall cover it,\" I might think (to include) ground metal vessels, and flour, and bran-flour, and coarse bran; it is, therefore, written \"with earth.\" Why do you see fit to include the first and to exclude the others? After Scripture includes, it excludes. I include the first, which are similar to earth, and I exclude the others, which are not similar to it.", + "11) And this generalization is indeed needed. For R. Shimon b. Gamliel would have it: Just as earth is distinctive in producing growths and serving for the covering (of blood), so, all (are permitted) for covering, which do the same — to exclude from covering, those things which do not produce growths.", + "12) (Vayikra 17:14) \"For the soul of all flesh, its blood is its soul.\" This is the underlying reason (for what precedes). (Vayikra 17:14) \"And I said to the children of Israel: The blood of all flesh you shall not eat.\": to exhort adults vis-à-vis minors. (See Section 7:6 and Vayikra 17:7)" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 17:12) (\"And every soul that shall eat neveilah (an animal that dies of itself) and treifah (one that is organically unfit), whether citizen or stranger, he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening; then he shall be clean.\")", + "2) \"And every soul\": I might think even a gentile; it is, therefore, written \"stranger.\" If \"stranger,\" I might think even a sojourning stranger; it is, therefore, written \"citizen.\" Just as \"citizen\" is a son of the Covenant, so, \"stranger\" is a son of the Covenant (i.e., a convert to Judaism). \"that shall eat\": \"eating\" is not less than an olive-size. Variantly: \"that shall eat neveilah\" — to exclude beak, nails, wings, feathers, and eggs.", + "3) I might think that it confers tumah upon clothing (that he put on even after he ate it), while it is in the midst of his stomach; it is, therefore, written \"he shall wash his clothes and bathe in water, and he shall be unclean until the evening; then he shall be clean,\" which indicates (that neveilah in the stomach) does not confer tumah upon clothing. I might think that it does not confer tumah upon clothing while it is in the midst of his stomach, but it does confer tumah upon clothing while it is in his mouth (even before he swallows it); it is, therefore, written (\"and every) soul\" — It confers tumah \"in the house of the soul\" (i.e., when it is swallowed and gives the soul pleasure), and not in the midst of the stomach and not in the midst of the mouth.", + "4) I might think that if he regurgitates it, it would confer tumah upon his clothing on leaving (his esophagus); it is, therefore, written \"that shall eat\": It confers tumah by way of eating and not by way of regurgitation.", + "5) I might think that the neveilah of a beast confers tumah upon clothing (when it is) in the esophagus; it is, therefore, written (Vayikra 22:8) \"A neveilah and a treifah he shall not eat to become unclean.\" (The allusion is to the neveilah of an animal [i.e., a bird],) which confers tumah only by being eaten — to exclude the neveilah of a beast, which confers tumah (even) before it is eaten.", + "6) I might then think that the neveilah of a bird confers tumah (in the esophagus) by Scriptural edict, and that of a beast, a fortiori (viz.: If the neveilah of a bird, which does not confer tumah by touch, does so by being eaten, how much more so, the neveilah of a beast, which does confer tumah by touch!) It is, therefore, written (Vayikra 22:8) (\"to become unclean through it\" [the neveilah of a bird]) — Only through it is tumah conferred upon clothing by being swallowed, and not through the neveilah of a beast.", + "7) I might think that the neveilah of an unclean bird conferred tumah upon clothing, in the esophagus; it is, therefore, written (Vayikra 17:15) \"that shall eat neveilah and treifah.\" (The allusion is to that) which is forbidden by reason of eating neveilah — to exclude an unclean bird, which is not forbidden by reason of eating neveilah. These are the words of R. Yehudah. The sages derive it from \"neveilah and treifah,\" connoting the neveilah (of a bird) which is subject to treifah — to exclude an unclean bird, which is not subject to treifah. ", + "8) \"that shall eat neveilah\": (According to R. Yehudah,) why mention \"treifah\"? R. Yehudah said: If Scripture (is speaking of) a living treifah (i.e., that he ate an olive-size of it while it was yet alive and it confers tumah upon his clothing when in the esophagus) — is it not written \"neveilah,\" (which confers tumah only after death)? And if (Scripture is speaking of) a dead treifah, this is already included in \"neveilah\"! If so, why mention neveilah? To include a treifah that was slaughtered, (to tell us that it confers tumah as a neveilah, its shechitah not cleansing it thereof).", + "9) R. Meir said; Now if the neveilah of a beast, which confers tumah by touching and lifting, its shechitah cleanses its treifah of its tumah — then the neveilah of a bird, which does not confer tumah by touching and carrying, how much more so should its shechitah cleanse its treifah of its tumah! And just as we find with its shechitah, which renders it kasher for eating, that it cleanses its treifah of its tumah, so its melikah (pinching), which renders it kasher for eating (to Cohanim), should cleanse its treifah of its tumah. R. Yossi says: It is sufficient that it be in the status of the neveilah of a beast (from which you want to derive the halachah a fortiori), viz.: Its shechitah cleanses it and not its melikah.", + "10) I might think that melikah (\"pinching\" of birds, which is performed) within (the azarah) renders clothing tamei in the esophagus; it is, therefore, written \"neveilah and treifah.\" Just as neveilah does not render permissible anything that was previously forbidden, so, treifah — to include (in esophagus neveilah) melikah (of a consecrated bird) outside (the azarah) and chullin (a non-consecrated bird) both within and outside, which do not render permissible (to eat) what was previously forbidden (as opposed to melikah within, which renders the eating of the bird permissible to the Cohanim).", + "11) Others say (i.e., they derive the above ruling from) \"whether citizen or stranger,\" (which connotes) equality of the prohibition (of neveilah) for both citizen and stranger — to exclude melikah within, where this equality does not exist, (it being permitted for citizen Cohanim to eat the neveilah of a bird that was pinched.)", + "12) I might think that one who slaughters (by shechitah) chullin within, and consecrated animals both within and outside, would confer tumah upon his clothing in the esophagus (i.e., when he swallowed the flesh [for I would say that since their shechitah does not permit them to be eaten, they are considered neveilah]); it is, therefore, written \"whether neveilah or treifah.\" Just as (the prohibition of) neveilah obtains within as it does outside, so, treifah obtains within as it does outside — to exclude (from the stricture of esophagus neveilah) shechitah of chullin within, and of consecrated (birds), both within and outside, for they are not similar on the inside and on the outside. \"and he shall wash his clothes\": (See Shemini, Section 4:9)", + "13) We find, then, that if one were eating the neveilah of a clean bird, one of his hands on an (earthen) stove, and the other on his neighbor, both are tahor. (Vayikra 17:16) \"And if he does not wash … then he shall bear his sin\": I might think that for failure to wash his clothes he incurs the punishment of kareth; it is, therefore, written \"not bathe his flesh, then he shall bear his sin — For failure to bathe his body the punishment is kareth, but for failure to wash his clothes, it is forty lashes.", + "14) Whence do we derive that Scripture is speaking here of his rendering the sanctuary and its consecrated objects tamei? Scripture exhorted against tumah and adduced a punishment for it, and it made one liable for an offering for conferring tumah (unwittingly). Just as in the latter instance it is indicated that the offering is for tumah of the sanctuary and its consecrated objects, so in the former, the tumah in question is that of the sanctuary and its consecrated objects.", + "15) Others say: (It is written here) \"then he shall bear his sin,\" and, elsewhere, (Vayikra 19:8) \"Its eater shall bear his sin\" for a gezeirah shavah (identity). Just as (the punishment) there is (indicated to be) kareth, here, too, it is kareth." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 18:1) \"And the L–rd said to Moses, saying: (Vayikra 18:2) Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" I am the L–rd who spoke and caused the world to come into being. I am full of mercy. I am a Judge, who exacts payment, and who is trusted to reward.", + "2) It is I, who exacted payment from the generation of the flood, and from the people of Sodom, and from the Egyptians, and I am destined to exact payment from you if you follow in their ways.", + "3) Whence is it derived that there was no people whose acts were more detestable than those of the Egyptians? From (Vayikra 18:3) \"As the deed of the land of Egypt … you shall not do.\" And whence is it derived that those of the last generation were the worst of all? From \"As the deed of the land of Egypt where you dwelt you shall not do.\" Whence is it derived that (the deeds of the people of) the place where Israel dwelt were the worst of all? From \"where you dwelt you shall not do.\" And whence is it derived that the dwelling of Israel (there) prompted them to all of these deeds? From \"where you dwelt you shall not do.\"", + "4) And whence is it derived that there was no people whose acts were more detestable than those of the Canaanites? From (Vayikra 18:3) \"And as the deed of the land of Canaan you shall not do.\" And whence is it derived that those of the last generation were the worst of all? From \"to which I bring you.\" And whence is it derived that the coming of Israel (there) prompted them to all of these deeds? From \"to which I bring you you shall not do.\"", + "5) R. Shimon says (Isaiah 41:4) \"Who wrought and did? He who called forth the generations from the beginning.\" He readied (punishment) for the guilty generation, that Israel come and exact it of them.", + "6) R Yossi Haglili says: After Scripture equates the deed of the land of Egypt with that of the land of Canaan, and that of the land of Canaan with that of the land of Egypt, why did the Canaanites merit remaining in their land for forty-seven years, as it is written (Bamidbar 13:22) \"And Chevron (in Canaan) was built seven years before Tzoan (in) Egypt\" (and add forty years for their sojourn in the desert)? It was because they honored our father Abraham, saying (Bereshith 23:5) \"Hear us, my lord, a prince of G d are you in our midst\" — wherefore they merited remaining on their land forty-seven years.", + "7) R. Shimon b. Gamliel says in the name of R. Shimon b. Lakish: And thus is it written (Joshua 11:15) (\"And the name of Chevron of yore was the city of Arba [Abraham]), the great man among the Anakim, and the land had rest from war.\" Men who honored the tzaddik merited that their land rest (from war).", + "8) If \"As the deed of the land of Egypt and as the deed of the land of Canaan, you shall not do,\" I might think they should not build or plant as they do; it is, therefore, written (Joshua 11:15) \"and in their statutes you shall not walk.\" I have proscribed for you only those statutes which were instituted for them and for their forefathers and for the fathers of their forefathers. What did they do? A man would wed a man, and a woman, a woman. A man would wed a woman and her daughter, and a woman would wed two — wherefore Scripture states \"and in their statutes you shall not walk.\"", + "9) (Vayikra 18:4) (\"My judgments you shall do, and My statutes you shall heed to walk in them; I am the L–rd your G d.\") \"My judgments\" — these are the laws; \"My statutes\" — these are the midrashoth (exegetical derivations); \"you shall heed\" — this is the Mishnah; \"to walk in them\" — this is the deed; \"shall you heed to walk in them\" — It is not the Mishnah which conducts you (to the world to come), but the deed.", + "10) (Vayikra 18:5) \"And you shall heed My statutes and My judgments, which a man shall do\": to ascribe heeding and doing to statutes and heeding and doing to judgments, (the previous verse having ascribed only doing to judgments and heeding to statutes). (Vayikra 18:5) \"and he shall live in them\": in the world to come. If you would say, in this world, is it not one's end to die? How, then, is \"and he shall live in them\" to be understood? In the world to come. (Vayikra 18:5) \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 18:6) (\"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness; I am the L–rd.\") What is the intent of \"a man, a man\"? To include gentiles to be exhorted against illicit relations as Jews are. \"You (plural) shall not draw near\": What is the intent of this (plural)? Because it is written \"a man,\" I might think that a man is being exhorted against illicit relations with a woman. Whence do I derive the same for a woman vis-à-vis a man? From \"You (plural) shall not draw near.\"", + "2) (Vayikra 18:1 and Vayikra 18:2) \"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" R. Shimon b. Yochai says: This is as is written elsewhere (Shemoth 20:2) \"I am the L–rd your G d, etc.\" (He said to them:) Am I not the L–rd, whose Kingdom you accepted upon yourselves in Egypt? They: \"Yes! Yes!\" He: You accepted My Kingdom — accept My decrees (Shemoth 20:3) \"There shall not be unto you other gods beside Me.\" That is what is intended here: \"I am the L–rd.\" Am I not He whose Kingdom you accepted in Sinai? They: \"Yes! Yes!\" He: You accepted My Kingdom — accept My decrees. R. Yishmael says: Grave are the arayoth (illicit relations), which open with yod-keh and end with yod-keh (the name of the L–rd.) In the beginning (Vayikra 18:6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness; I am the L–rd.\" In the end (Vayikra 18:30) \"And you shall keep My charge, not to do in the manner of the abominations … I am the L–rd your G d.\" Grave are the arayoth, which open with yod-keh and end with yod-keh!", + "3) Rebbi says: It was revealed before Him who spoke and brought the world into being that they were destined to balk against (the restrictions of) arayoth, wherefore He confronted them with a decree: \"I am the L–rd your G d\" — Know who decrees (these strictures of arayoth) upon you! And we find similarly that they balked against arayoth in (Bamidbar 11:10) \"And Moshe heard the people weeping over their families\" (i.e., against the restrictions of illicit relations). And thus did Malachi say to them (Malachi 2:13) \"And this you do a second time: covering the altar of the L–rd with tears, with weeping and with sighing.\" He said to them: This is not the first time (you weep so.) You already wept (over this) in the days of Moses. They answered (Malachi 2:15) \"And did not One do (this) and He is noble of spirit!\" Did not He who created Israel create the (other) peoples? (Why, then, can we not intermingle with them!) To this he replied (Malachi 2:15) \"And what is it that this 'One' desires, (but) the seed of G d!\" (and not of the nations) — at which they all responded (Malachi 2:12) \"Let the L–rd cut off from the man that does this a quick one and an answerer from the tents of Yaakov\" — Let him not have \"a quick one\" among the sages nor \"an answerer\" among the disciples — And, if he were a Cohein, (Malachi 2:12) \"or a presenter of a meal-offering to the L–rd of hosts.\" And thus is it written (re the materialization of such intermingling, Nechemiah 13:29) \"And one of the sons of Yoyada, the son of Elyashiv the high-priest, was son-in-law to Sanvalat the Choronite.\"", + "4) Rebbi says: (Vayikra 18:2) \"Speak to the children of Israel and say to them: I am the L–rd your G d.\" Say to them: \"I (Moses), too, was exhorted.\" Just as I (the L–rd exhorted you (to separate from your wife) and you accepted, so tell them (to separate from arayoth) and they will accept it. (A variant:) \"and say to them\" This is an exhortation to beth-din (to separate Israel from arayoth). \"I am the L–rd your G d\" (Elokim = the Judge). I am a Judge to exact payment, and I am trusted to reward.", + "5) (See Section 8:3)", + "6) (See Section 8:4)", + "7) (See Section 8:6)", + "8) (Vayikra 18:3) \"and in their statutes you shall not walk\": What did Scripture leave unsaid (that this need be stated)? Is it not already written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire … (Devarim 18:11) and a chover chaver, etc.\"? What, then, is the intent of \"and in their statutes you shall not walk\"? In their customs — those things that are established for them — such as theatres, circuses, and sports. R. Meir says: These are \"the ways of the Emorites,\" which the sages enumerated. R. Yehudah b. Betheira says: that you not preen yourself (to attract women), and not cultivate locks, and not wear the hair komi (a gentile fashion). And lest you say: \"They have statutes and we have no statutes\" — It is, therefore, written (Vayikra 18:9) \"My judgments shall you do and My statutes you shall heed to walk in them; I am the L–rd your G d.\" — But there is still \"hope\" for the yetzer hara to reflect and say \"But theirs are more beautiful than ours!\" — It is, therefore, written (Devarim 4:6) \"And you shall heed and you shall do. For this is your wisdom and your understanding.\"", + "9) (Vayikra 18:4) \"My judgments you shall do\": These are the things, which if they had not been written would \"ask\" to be written, such as (the interdiction of) theft, illicit relations, blaspheming the Name, and bloodshed. (Vayikra 18:4) \"and My statutes you shall heed\": These are the things that the yetzer hara \"queries\" and that the idolators query, such as (the prohibition against) eating pig and wearing sha'atnez (a mixture of wool and linen), chalitzah (the levirate-refusal ceremony), the cleansing of the leper and the sent-away he-goat. It is, therefore, written (in response to such \"queries\") \"I, the L–rd,\" have decreed them, and it is not for you to call them into question.", + "10) (Vayikra 18:4) \"to walk in them\": Make them primary and not secondary. \"to walk in them\": Your converse should be only in them, not intermixed with any mundane matters. Do not say: I have learned the wisdom of Israel; now I will learn the wisdom of the world. \"to walk in them\": You are not permitted to depart from them. And thus (Mishlei 5:17) \"They shall be ours alone … (Vayikra 6:22) In your going forth, it shall guide you\" — in this world; \"in your reclining, it shall guard you\" — at the time of death; \"and when you awake, it shall converse with you\" — in the world to come. And (Isaiah 26:19) \"Awake and sing, you dwellers in the dust!\" And lest you say: \"Gone is my hope and my prospect!\" It is, therefore, written \"I am the L–rd.\" I am your hope and your prospect and upon Me is your trust. And (Isaiah 46:4) \"And until (your) old age, I am He, etc.\" And (Isaiah 44:6) \"Thus said the L–rd, the King of Israel and its Redeemer, the L–rd of hosts, etc.\" (Isaiah 48:12) \"I am He. I am first and I am last.\" And (Isaiah 41:4) \"I, the L–rd, am first, and with the last shall I be,\"", + "11) (Vayikra 18:5) \"And you shall heed My statutes and My judgments\": This tells me only of what Scripture specifies. Whence do I derive (for inclusion) the other exegeses of the parshah? From \"And you shall heed (eth) My statutes and (eth) My judgments.\"", + "12) \"which a man shall do\": R. Yirmiyah was wont to say: Whence is it derived that even a gentile who observes the Torah is like the high-priest? From \"which a man (any man) shall do, and he shall live in them.\" It is not written: This is the Torah of Cohanim, Levites, or Israelites,\" but (II Samuel 7:19) \"And this is the Torah of man, O L–rd, G d.\" And thus is it written (Isaiah 26:2) \"Open, ye gates, and let there come\" — Cohanim, Levites, and Israelites is not written, but — (Tehillim 118:20) \"tzaddikim shall come therein.\" And (Tehillim 33:1) \"Sing, tzaddikim in the L–rd\" — not Cohanim, Levites, and Israelites. And (Tehillim 125:4) \"Do good, O L–rd, to the good\" — not \"to Cohanim, Levites, and Israelites.\" Even a gentile who observes the Torah is like the high-priest.", + "13) (Vayikra 18:5) \"and he shall live in them\": and not die in them. R. Yishmael was wont to say: Whence is it derived that if one is told in private to serve idolatry or be killed, he should transgress and not be killed? From \"and he shall live in them,\" and not die in them. — But perhaps even in public he should accede. It is, therefore, written (Vayikra 22:32) \"And you shall not desecrate My holy name, and I shall be sanctified in the midst of the children of Israel.\" If you sanctify My name, I, too, will sanctify My name through you. For just as Chananiah, Mishael, and Azaryah, when all the peoples of the world were prostrated before the idol, stood (straight) as palms — as related of them in the tradition (Shir Hashirim 7:8) \"This, your stature, is like a palm\" — (Ibid. 9) \"I said: 'I shall rise on the palm, I shall grasp its branches'\" — This day I shall rise through them in the eyes of the peoples of the world, the deniers of Torah. This day I shall exact punishment for them of their foes — This day I shall resurrect their dead. \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment, and trusted to reward.", + "14) (Vayikra 18:6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness\" — general. (Vayikra 18:7) \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal\" — specific. General-specific (The rule is:) The general subsumes only the specific. (See Hermeneutical Principles 4) (And no arayoth are to be added (by induction) other than those which are specifically mentioned. For otherwise I would say:) Since he is permitted to marry the daughter of his father's brother and his father's brother is permitted to marry his daughter, then, if I have learned that he is forbidden to marry the wife of his father's brother, so, his father's brother should be forbidden to marry his wife. (A second instance:) Since he is permitted to marry the wife of his stepfather, and his stepfather is permitted to marry his wife, then, if I have learned that he is forbidden to marry the daughter of his stepfather, so, his stepfather should be forbidden to marry his daughter. If so, you have adduced arayoth by induction! — wherefore it is written \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to reveal nakedness\" — general. \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal\" — specific. General-specific. (The rule is:) The general subsumes only the specific. \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment and trusted to reward.", + "15) (Vayikra 18:19) \"You shall not approach to uncover her nakedness\" - I only know of nakedness. From where [do we know] not to approach? [Hence] we learn to say, \"To a woman, while in her menstrual impurity, you shall not approach to uncover her nakedness.\" I only know about a menstruant, that she is [forbidden] with, do not approach and with, do not reveal. From where [do we know] about all of the sexual prohibitions, that they are [forbidden] with, do not approach and with, do not reveal? [Hence] we learn to say, \"you shall not approach to uncover.\" \"I am the L–rd,\" the Judge, to exact punishment and trusted to reward.", + "16) (Vayikra 18:24) \"Do not become unclean with any of these\" (abominations): all or part. For with all of these the nations become unclean: These are the Egyptians. \"which I am sending away before you\": These are the Canaanites. (Vayikra 18:25) \"And the land became unclean\" — whereby we are taught that these things (illicit relations) render the land unclean. \"and I visited its sin upon it.\": As soon as I open the accounting book, I exact payment for everything. \"and the land vomited out its inhabitants\": as a man vomits out his food. ", + "17) \"And you shall keep My statutes\": You are fit to keep them (the laws governing arayoth), for you originated them (in Egypt). And thus is it written (Shir Hashirim 4:12) \"A locked garden is My sister, My bride; a locked spring, a sealed fountain.\" ", + "18) And you shall not do all of these abominations\": all or part. \"citizen\": as it implies. \"the citizen\": to include the wives of citizens. \"stranger\": a proselyte. \"the stranger\": to include the wives of strangers. \"in your midst\": to include bondsmen.", + "19) (Vayikra 18:27) \"For all of these abominations were done by the people of the land which were before you, and the land became unclean\" — whereby we are taught that these things render the land unclean. (Vayikra 18:28) \"So that the land not vomit you out … as it vomited out the nation that was before you\" — whereby we are taught that the land incurs exile because of those things.", + "20) \"For all who do any of these abominations\": all or part; \"the souls (plural) shall be cut off.\" What is the intent of this? Because it is written \"a man,\" I might think that a man incurs kareth by (fornicating with) a woman. Whence do I derive the same for a woman by a man? From \"the souls\" — two.", + "21) (\"the souls that do\"): What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 18:6) \"You shall not draw near,\" I might think they incurred kareth for drawing near (alone); it is, therefore written \"that do,\" and not that draw near. \"from the midst of their people\": but their people remain at peace.", + "22) (Vayikra 18:30) \"And you shall keep My charge\": Make a \"keeping\" (i.e., protection) for My charge. \"And you shall keep My charge\": to exhort beth-din (to be vigilant) in this regard. \"not to do in the manner of the abominations that were done before you, and you shall not become unclean (tamei) in them\": We are hereby taught that all of the arayoth are called \"tumah.\" (Vayikra 11:43) \"And do not become unclean with them that you be unclean with them\": If you become unclean with them, you render yourselves unfit for Me. What benefit do I have of you when you are in debt to Me for destruction! — wherefore it is written (Vayikra 18:30) \"I am the L–rd your G d.\" ", + "23) And in this vein Ezra writes (Ezra 9:14) \"Shall we again break Your commandments and make marriages with the people of these abominations? Would You not rage against us until You consumed us, without remnant or escape? (Ezra 9:15) O L–rd, G d of Israel, You are righteous!\" " + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 19:1) \"And the L–rd spoke to Moses, saying (Vayikra 19:2) Speak to the entire congregation of the children of Israel, and say to them: Holy shall you be.\" We are hereby taught that this section was stated in the presence of all. Why so? Because most of the major tenets of Torah are inherent in it. \"Holy shall you be\": Separate yourselves (from arayoth.) \"Holy shall you be, for holy am I, the L–rd your G d.\" If you sanctify yourselves, I will consider it as if you had sanctified Me, and if you do not sanctify yourselves, I will consider it as if you had not sanctified Me. — But perhaps the meaning is: If you sanctify Me, I am holy, and if not I am not holy. It is, therefore, written \"for holy am I\" — I remain in My holiness whether or not I am sanctified (by men). Abba Shaul says: What is the duty of the King's retinue? To follow in the footsteps of the King (and to be holy).", + "2) (Vayikra 19:3) (\"A man, his mother and his father, you shall fear, and My Sabbaths you shall keep; I am the L–rd your G d.\") \"A man\": This tells me only of a man. Whence do I derive the same for a woman? From \"you (plural) shall fear.\"", + "3) If so, why is \"a man\" written? A man is in a position of doing (things to honor his parents), unlike a woman, who is subject to her husband's will.", + "4) It is written \"A man, his mother and his father, you shall fear,\" and (Devarim 6:13) \"The L–rd your G d you shall fear.\" Scripture likens the fear of father and mother to fear of the L–rd.\"", + "5) It is written (Shemoth 19:12) \"Honor your father and your mother\" and (Mishlei 3:9) \"Honor the L–rd from your wealth.\" Scripture likens honoring father and mother to honoring the L–rd.", + "6) It is written (Shemoth 20:17) \"And he who curses his father and mother shall be put to death\" and (Vayikra 24:15) \"A man, a man, if he curse his G d, shall bear his sin.\" Scripture likens cursing of father and mother to cursing of the L–rd.", + "7) But it is impossible to write of striking vis-à-vis the L–rd, (as it is written vis-à-vis parents [Shemoth 21:15]). (And one's honoring parents) is justly (compared to his honoring the L–rd), for the three of them are partners in his creation.", + "8) R. Shimon says: Lambs precede goats in most places (in Scripture). I might think that this is because they are preferred; it is, therefore, written (Vayikra 4:32) \"And if a lamb he brings as his offering for a sin-offering\" (after 4:28 \"a kid of the goats\"), to teach that both are equal. Turtle-doves precede pigeons in most places. I might think that this is because they are preferred; it is, therefore, written (Vayikra 12:6) \"and a young pigeon or a turtle-dove for a sin-offering,\" to teach that both are equal.", + "9) Father precedes mother in all places. I might think that the father's honor is above that of the mother; it is, therefore, written \"A man, his mother and his father you shall fear,\" to teach that they are both equal. But the sages said: The father takes precedence to the mother in all instances because both he and his mother are obliged to honor his father.", + "10) Which is fear? He shall not sit in his place, and he shall not speak in his place, and he shall not contradict his words. Which is honoring? Giving him to eat and to drink and clothing and covering and bringing in and taking out. \"A man, his mother and his father you shall fear\": I might think that if his father or mother told him to transgress one of the mitzvoth of the Torah he should heed them; it is, therefore, written \"and My Sabbaths you shall keep\" — You are all obliged to honor Me. (Vayikra 19:4) \"Do not turn to the idols (elilim)\": Do not turn to serve them (in thought). R. Yehudah says: Do not turn to scrutinize them.", + "11) \"elilim\": This is one of the ten pejorative names of idols: elilim — because they are hollow; pesel — because they are sculpted; masechah — because they are molten; matzevah — because they are stood up; atzabim — because they are made in sections; teraphim — because they rot; gilulim — because they are revolting; shikutzim — because they are detestable; chamanim — because they stand in the sun; asherim — because they are supported by others. \"Do not turn to the idols, and molten gods do not make for yourselves.\" In the beginning, they are idols; if you turn to them, you make them gods.", + "12) \"and molten gods do not make\": I might think that others can make it for them; it is, therefore, written \"not … for you.\" I might think that they can make it for others; it is, therefore, written \"Do not make (it) (not) for you\" (i.e., for others) — whence they ruled: If one makes an idol, he transgresses two exhortations: \"Do not make\" and \"not for you.\" R. Yossi says: (He transgresses) three: \"You shall not make,\" \"not for you,\" and (Shemoth 20:3) \"There shall not be unto you.\" " + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 19:5) \"And if you slaughter a sacrifice of peace-offerings to the L–rd, for your will shall you slaughter it. (Vayikra 19:6) On the day that you slaughter it, it shall be eaten, and on the next day.\": Let this not be stated, (for it has already been written, viz. [Vayikra 7:16]). If it is not needed for eating, learn it as applying to slaughtering, i.e., even when you slaughter it, your intent should be to eat it for two days.", + "2) This tells me only of peace-offerings. Whence do I derive the same for all (offerings) that are eaten for two days? From \"And if you slaughter a sacrifice.\"", + "3) (Vayikra 19:5) \"shall you slaughter it\": two heads are not slaughtered at the same time.", + "4) (Vayikra 19:6) \"And if it is eaten on the third day, it is rejected (piggul); it shall not be accepted. Let this not be stated (i.e., it is obvious). If it is not needed for (eating it) outside of its prescribed time, learn it as applying to (eating it) outside of its prescribed place (i.e., as eating peace-offerings outside of Jerusalem.)", + "5) (Vayikra 19:8) \"And the eater of it shall bear his sin, for he has profaned the holy thing of the L–rd; and that soul shall be cut off from its people.\" This is a prototype (binyan av) for (desecration of) all that is holy, that its punishment is kareth.", + "6) (Vayikra 19:9) (\"And when you cut the harvest of your land, do not end off the corner of your field to cut it; and the gleaning of your harvest, you shall not gather.\") \"and when you cut\": \"And when you cut\": to exclude cutting by thieves, nibbling by ants, or breaking by wind or beast. \"And when you cut\": to exclude cutting by gentiles — whence it was ruled: If a gentile harvested his field and then became a proselyte, he is exempt from (the laws of) leket (the poor man's share), shikchah (forgotten sheaves), and peah (the corner of the field). R. Yehudah makes him liable for shikchah, shikchah obtaining only at the time of the sheaving.", + "7) This tells me only of cutting. Whence do I derive the same for tearing? From \"to cut,\" (the repetition connoting extension of inclusion). Whence do I derive uprooting? From \"your harvest.\" This tells me only of grain. Whence do I derive (for inclusion) beans? From \"your land\" (all that is in your land). Whence do I derive trees? From \"your field.\" I might think that greens and cucumbers and gourds and melons, and cucumber-melons are all included. It is, therefore, written \"harvest.\" Just as \"harvest\" connotes what is edible, and guarded (to exclude what is hefker [ownerless]), and growing from the ground, and gathered at one time, and stored for preservation — to exclude greens, which though they are gathered at one time, are not stored for preservation; to exclude figs, which, although they are stored for preservation, are not gathered at one time. And grain and beans are included in the general rule.", + "8) And, in trees, red berries (of the summac tree), and carobs, and nuts, and almonds, and grapes, and pomegranates, and olives, and dates are subject to peah, (being included in the general rule). ", + "9) \"Do not end off the corner of your field\": Peah is a function of ending (even if he ended in the middle of the field), and there is no peah without a name (i.e., without his calling it \"peah\"), and peah (is given) only from the end (of his field). From here they ruled: If he gave (i.e., if he called it \"peah\") in the beginning or in the middle (of the harvest) it is peah, so long as he does not give less than one-sixtieth at the end. ", + "10) And this is what R. Shimon was wont to say: For four reasons the Torah dictated not ending off the end of his field (as opposed to some other portion): So that the poor not be cheated (by his favoring one of his own kinsmen before they are aware that he has left something over); so that the (time) of the poor not be wasted (in waiting to see which portion will be left over); so that he not leave himself open to suspicion (of not having set aside peah); and so that he not be in violation of \"Do not end off the corner of your field.\" \"so that the poor not be cheated\": so that a man not wait for an opportune time (when other poor men are not around) and tell his poor kinsman: \"Come and take peah for yourself.\"; \"so that the (time) of the poor not be wasted\": so that the poor not sit and wait the whole day, saying \"Now he will give peah\"; but they will go to glean in a different field, and return at the time of the ending. \"so that he not leave himself open to suspicion\": so that the passersby not say: \"See how this man has harvested his field and not left over peah for the poor!\"; \"and so that he not be in violation of 'Do not end off the corner of your field'\": (by telling people that he has left over peah somewhere else in the field.)", + "11) \"your field\": and not the field of others (i.e., If he harvests the field of gentiles, he is exempted from peah et al. R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: \"your field\": and not if he (has a field) in partnership with a gentile. \"your field\": to make him liable (for peah) for each one of his fields." + ], + "Chapter 2": [ + "1) From here (the above) they ruled: These intervene (to create two fields) for purposes of peah: a stream, a rivulet, a way for one (four cubits), a way for many (sixteen cubits), a path for many and a path for one, passable in the dry season and in the rainy season, an uncultivated (field), newly broken land, (a field which is sown with) other seed (aside from the regular), and (a field which is) cut for fodder. These are the words of R. Meir. The sages say: It does not intervene unless he plows it.", + "2) A permanent water duct is (regarded as) intervening. R. Yehudah says: If (as a result) the fields cannot be cut as one, it is (regarded as) intervening. And for all mounds which can be hoed with a (hand) hoe, even though the cattle cannot cross them with their gear, he gives one peah for all.", + "3) All things intervene for seeds; and only a fence of twenty handbreadths intervenes for trees. If their boughs were intertwined (above the fence), it does not intervene, but he gives one peah for all.", + "4) And for carob trees, as long as he can see one (of the trees on the other side of the fence while standing beside) another, (the fence is not regarded as intervening). R. Gamliel said: My father's house was wont to give one peah for all the olives on each side, and for carobs, wherever one could be seen from the other. R. Eliezer b. Tzaddok says in his name: The same was done even for carobs that they had in the whole city.", + "5) \"And the gleaning (leket) of your harvest (you shall not cut\"): And not the leket (that falls) from plucking (by hand). \"and the leket of your harvest\": Only leket which comes from harvesting is regarded as leket. From here they ruled: If he harvested his handful or plucked his fistful and was stuck by a thorn or stung by a scorpion, and it fell from his hand to the ground, it belongs to the owner (of the field). (If it fell) from the midst of his hand or from the movement of the sickle (while he was harvesting), it belongs to the poor. (If it fell) after his hand or after the sickle (i.e., as the result of a non-harvesting related movement), it belongs to the owner. (If it fell) from the tip of the sickle of from his finger tips, R. Yishmael says: It belongs to the poor; R. Akiva says: It belongs to the owner.", + "6) \"You shall not gather … (Vayikra 19:10) for the poor\": Do not aid the poor man (in gathering, for you thereby lessen another's chances). \"You shall not gather\": The poor man (who owns a field) is hereby being exhorted (to leave leket) from his own." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 19:10) \"And your vineyard you shall not glean; and the fallow fruit (peret) of your vineyard you shall not gather. To the poor man and to the stranger you shall leave them; I am the L–rd your G d.\") \"And your vineyard you shall not glean (te'oleil)\": From here they ruled: A vineyard which is all oleiloth (tendrils which have no grapes bunched together or hanging down from the end) — R. Eliezer says: It belongs to the owner; R. Akiva says: It belongs to the poor. R. Eliezer (to R. Akiva): It is written (Devarim 24:21): \"When you harvest the grapes of your vineyard, you shall not glean it\" — If there is no harvest, whence the gleanings? R. Akiva: But it is written \"and your harvest you shall not glean\" — even if it is all gleanings. If so, what is the intent of \"when you harvest you shall not glean\"? I might think that since Scripture permitted the gleanings to the poor, they could come and take them whenever they wished; it is, therefore, written \"When you harvest … you shall not glean.\" The poor have no rights to the gleanings before the harvest.", + "2) \"and the peret of your vineyard\": (The taking of) peret obtains only with harvesting — whence they ruled: If he were harvesting, and in cutting the clusters, they became entangled in the leaves and fell to the ground and became peret (single grapes), these belong to the owner. If one left a basket under the vine while harvesting (so that any single grapes fall into it), he is robbing the poor (of their due). Of this it is written (Mishlei 22:28) \"Do not remove the bound of yore.\"", + "3) What are oleiloth? (Tendrils which have) neither grapes bunched together (katef) nor hanging down from the end (netef). If they had katef but not netef, or netef but not katef, they belong to the owner. If their status is doubtful, they belong to the poor. If there were oleiloth in the arkuvah (a part of the vine laid on the ground) — if it were cut together with the cluster, it belongs to the owner; if not, it belongs to the poor. A single berry — R. Yehudah says: This is regarded as (part of the) cluster. The sages say: (They are regarded as) oleiloth.", + "4) \"to the poor man\": I might think (that this applies, too,) to the poor of others (i.e., of gentiles); it is, therefore, written \"to the stranger\" (i.e., the proselyte, who is Jewish). If \"to the stranger,\" I might think that the reference is to a ger toshav (a \"sojourning stranger,\" who is not Jewish); it is, therefore, written (in this context, Devarim 26:13) \"to the Levite.\" Just as a Levite is a son of the Covenant, so \"stranger\" is a son of the Covenant (and not a gentile).", + "5) If \"to the Levite and to the stranger,\" I might think (that they take peah) whether or not they are in need. It is, therefore, written \"to the poor man\" — Just as \"the poor man\" is in need and is a son of the covenant, so all (to obtain peah) must meet these criteria. \"you shall leave them\": Lay it down before them and let them take it for themselves. Even if ninety-nine say that (you should) divide it (among them), and one says that (you should let them) take it — even if he is healthy and strong — he is to be heeded, for he says according to the halachah. I might think (that the same applies) to hanging (grapes) and to (hanging) dates, (where there is danger in allowing them to take it themselves); it is, therefore, written (\"leave) them\" (and not others, for taking). (In the instance of hanging fruit,) even if ninety-nine say to take them and, one says to divide them — even if he is old, even if he is sick (and is suspected to be motivated by self-interest) — he is to be heeded, for he says according to the halachah.", + "6) Why did you see fit to say that with hanging grapes and dates they divide and with all other fruits they take? After Scripture includes, it excludes. It is written \"harvest,\" which is distinctive in that (in being on the ground), the weak can deal with it as well as the strong, to exclude hanging grapes and dates, where this is not the case. R. Shimon says: Slippery nut trees are in the same category as vines and date palms.", + "7) \"shall you leave\": before them. Leave grain in its stalk; fenugrec, in its spike; dates in their \"broom.\" I might think (that the stalks are peah) even if the wind dispersed them; it is, therefore, written \"them\" (and not their dispersed stalks). If he set them aside (as peah, in their stalks), and then the wind dispersed them, then just as they (the poor) have acquired them, they have acquired their stalks. Whence is it derived that a possibility (safek) that something might be leket is leket, and that safek shikchah is shikchah, and safek peah is peah? From \"to the poor man and to the stranger shall you leave them\" (even a \"possibility\" of them). \"I am the L–rd your G d\" (elokeichem) (\"elokim is a judge). I exact of you \"souls\" in payment, as it is written (Mishlei 22:22 and Mishlei 22:23) \"Do not rob the needy one because he is needy, nor oppress the poor man in the gate. For the L–rd will take up their quarrel and He will rob their robbers of (their) soul.\"" + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 19:11) (\"You shall not steal, and you shall not deny, and you shall not lie, one to another.\") \"You shall not steal\": What is the intent of this (i.e., the prohibition against stealing has already been stated.) Because it is written in respect to stealing (Shemoth 22:6) \"He shall pay double, we know the punishment. Where is the exhortation? (It is here,) \"You shall not steal.\" ", + "2) \"You shall not steal\": (Even if only) to taunt the owner, (thinking to return the theft afterwards). \"You shall not steal\": (Even to benefit the owner,) thinking to pay (kefel) double (the amount of what you have stolen) or to pay \"four and five\" (times the amount of what you have stolen.) Ben Bag Bag says: Do not steal what is yours from behind the thief, so that you yourself not appear to be a thief, (but claim the object from him to his face).", + "3) \"and you shall not deny\": What is the intent of this\"? (i.e., it is already written, viz.: [Vayikra 5:22]). From there, we learn the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"and you shall not deny.\"", + "4) \"one man to the other (amitho)\": This tells me of a man vis-à-vis his fellow man. Whence do I derive the same for a man vis-à-vis a woman? From \"amitho,\" which connotes both.", + "5) \"You shall not steal, and you shall not deny, and you shall not lie, one man to another. (Vayikra 5:12) \"and you shall not swear in My name falsely.\" If you do steal, in the end you will deny; in the end you will lie; in the end, you will swear in My name falsely.", + "6) \"you shall not swear falsely in My name\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 20:7) \"You shall not take the name of the L–rd your G d in vain,\" I might think that one is liable for the distinctive name (the Tetragrammaton) alone. Whence would I derive (for inclusion) all of the epithets? It is, therefore, written \"in My name\" — any name that I have.", + "7) (Vayikra 19:12) \"and (thereby) profane the name of your G d\": We are hereby taught that a vain oath is a profanation of the Name. Variantly: \"and you profane\" — you thereby become profane (and vulnerable to attack) to animals and beasts.", + "8) And thus is it written (Isaiah 24:6) \"Therefore a (vain) oath has devoured the earth, and the dwellers therein are found guilty. Therefore, the inhabitants of the earth are parched, and few men are left.\"", + "9) (Vayikra 19:13) (\"You shall not oppress your neighbor, and you shall not rob. There shall not abide with you the wages of a laborer until morning.\") \"You shall not oppress your neighbor\": I might think even by saying that one is not strong, when he is strong; that he is not wise, when he is wise; that he is not rich, when he is rich; it is therefore, written \"and you shall not rob.\" Just as \"robbery\" is distinctive in applying to money, so, \"oppression\" here applies to money. How so? Withholding the wages of a hired worker. \"There shall not abide with you the return of a hired man with you until morning.\": This tells me only of the wage of a man. Whence do I derive the same for the wage (i.e., the \"return\") of a beast (that is lent out); of vessels; of land? From \"There shall not abide with you the return\" of all things.", + "10) \"until morning\": He does not transgress (\"There shall not abide) until the first morning. I might think (that he transgresses) even if he did not come and did not claim it; it is, therefore, written (lit.,) \"You shall not hold back\" (forcibly).", + "11) I might think (that he transgresses) even if he diverted him (for his payment) to a storekeeper or to a money changer; it is, therefore, written \"with you\" — that it not abide with you, by your will.", + "12) \"There shall not abide the wages of a laborer with you until the morning. This tells me of a day laborer, that he can claim (his wage) all the night. Whence do I derive that a night laborer can claim all the day? From (Devarim 24:15) \"In his day shall you give him his hire.\"", + "13) (Vayikra 19:14) (\"You shall not curse the deaf man), and before the blind man do not place a stumbling-block. And you shall fear your G d; I am the L–rd.\") \"You shall not curse the deaf man.\": This tells me only of a deaf man. Whence are all men included? From (Shemoth 22:7) \"and a prince among your people you shall not curse.\" If so, why is \"deaf man\" written? Just as a deaf man is distinctive in being alive, (so all living men are included) — to exclude a dead man, who is not alive.", + "14) \"and before the blind man do not place a stumbling-block.\": before one who is \"blind\" in a certain matter. If someone asks you: \"Is that man's daughter fit for (marriage into) the priesthood? Do not tell them that she is \"kosher\" if she is not. If they ask you for advice, do not give them advice that is unfit for them. Do not say: \"Leave early in the morning,\" so that robbers should assault them. \"Leave in the afternoon,\" so that they fall victim to the heat. Do not say to him \"Sell your field and buy an ass,\" and you seek occasion against him and take (procure) it from him. Lest you say \"But I gave him good advice!\" — these things are \"known to the heart,\" viz.: \"And you shall fear your God; I am the Lord.\"" + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 19:15) (\"You shall not do wrong in judgment. You shall not lift up the face of the poor man, and you shall not favor the face of the great one. In righteousness shall you judge your neighbor.\") \"You shall not do wrong in judgment.\": We are hereby taught that a judge who perverts justice is called \"wrong,\" \"hated,\" \"revolting,\" \"rejected,.\" \"abominable,\" and he leads to five things: He defiles the sanctuary, he desecrates the Name, he drives out the shechinah, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles it from its land.", + "2) \"You shall not lift up the face of the poor man\": Do not say: He is a poor man and since I and this rich man are obliged to sustain him, I shall vindicate him in judgment, so that he can support himself honorably.", + "3) \"and you shall not favor the face of the great one\": Do not say: He is a wealthy man, the son of great ones. How can I shame him and look on at his shame!", + "4) \"In righteousness shall you judge your neighbor.\": that one be allowed to speak at length, and the other told \"Speak briefly,\" and that one stand and the other sit. Variantly: \"In righteousness shall you judge your neighbor.\": Judge every man in the scale of merit.", + "5) (Vayikra 19:16) (\"You shall not go spying out among your people. You shall not stand by the blood of your neighbor; I am the L–rd.\") \"You shall not go rachil among your people\": You shall not be rach (soft) to one and hard to the other. Variantly: You shall not be like a rochel (a merchant), who bandies words (from one locale to another [thus, \"rechiluth\"]).", + "6) R. Nechemiah said: This is the practice of the judges: The litigants stand before them and state their cases, after which they are taken outside and they (the judges) deliberate upon the matter. When they are finished doing so, the litigants are brought back in, at which time the chief judge says: \"So and so, you are liable, etc.\"", + "7) And whence is it derived that if one of the judges goes out, he should not say \"I found for you, but what can I do, my fellow (judges) are in the majority\"? From \"You shall not go rachil among your people.\" And (Mishlei 11:13) \"He who goes rachil reveals a secret, and the faithful of spirit conceals a thing.\"", + "8) And whence is it derived that if you can testify on someone's behalf, you are not permitted to remain silent? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" And whence is it derived that if you see someone drowning in the river or being waylaid by robbers or attacked by a wild beast, that you must rescue him? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" And whence is it derived that (if you see) a man pursuing another to kill him or to sodomize him, or after a betrothed maiden, that you must rescue the pursued by (taking) the life of the pursuer? From \"You shall not stand by the blood of your neighbor.\" (Vayikra 19:17) \"You shall not hate your brother in your heart. Reprove shall you reprove your neighbor, but do not bear sin because of him.\") \"You shall not hate your brother\": I might think (that this means) that he should not curse him or strike him or slap him; it is, therefore, written \"in your heart.\" Scripture speaks only of hatred in the heart. And whence is it derived that if he reproved him four or five times (and he did not take heed), he should keep on doing so? From \"Reprove shall you reprove.\" I might think that he must do so even if his face changes color (in shame); it is, therefore, written \"but do not bear sin because of him.\" ", + "9) R. Tarfon said: I swear that there is no one in this generation who is able to reprove, (for the one he reproves is likely to attribute even worse faults to him). R. Elazar b. Azaryah said: I swear that there is no one in this generation who is able to accept reproof. R. Akiva said: I swear that there is no one in this generation who knows how to give reproof. R. Yochanan b. Nuri said: I call heaven and earth as witness for me that more than four or five times Akiva was beaten because of me before R. Gamliel, to whom I would complain about him, and he loved me all the more for it, in keeping with (Mishlei 9:8) \"Do not reprove a scoffer lest he hate you.\"", + "10) (Vayikra 19:18) (\"You shall not take revenge, and you shall not bear a grudge against the children of your people. And you shall love your neighbor as yourself; I am the L–rd.\") \"You shall not take revenge\": How far does the \"power\" of revenge extend? If one said to another: Lend me your sickle, and he did not lend him, and the next day the other said to him: Lend me your spade, and he answered: No, just as you did not lend me your sickle.", + "11) \"you shall not bear a grudge\": How far does the \"power\" of grudge-bearing extend? If one said to another: Lend me your spade, and he did not lend him, and the next day the other said to him: Lend me your sickle, and he answered: Here it is; I am not like you, who did not lend me your spade.", + "12) \"You shall not take revenge and you shall not bear a grudge against the children of your people\": You may take revenge of and bear a grudge against others (idolators). \"And you shall love your neighbor as yourself\": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah. Ben Azzai says: (Bereshith 5:1) \"This is the numeration of the generations of Adam\" — This is an even greater principle.", + "13) (Vayikra 19:19) (\"My statutes you shall keep. Your beast you shall not mate with a different breed. Your field you shall not sow with diverse seeds. And a mingled (kilaim) interwoven (sha'atnez) garment shall not come upon you.\") If it were written only \"You shall not mate your beast,\" I might think he should not take a (female) beast and stand it before a male; it is, therefore, written \"kilaim\" (a different breed); it is only kilaim that is interdicted, (and not breeding alone).", + "14) This tells me (of mixed breeding being interdicted) only of \"your beast\" with your beast. Whence do I derive the same for your beast with that of others (gentiles); that of others with your beasts, that of others with that of others? From \"My statutes you shall keep.\"", + "15) This tells me only of beast with beast. Whence do I derive the same for beast with animal, animal with beast, unclean with clean, clean with unclean? From \"My statutes you shall keep.\" ", + "16) \"Your field you shall not sow\": This tells me only that he shall not sow (it with kilaim). Whence is it derived that he shall not preserve it (if it is already sown in that manner)? From \"kilaim, your field, not\" (thus, the order of words in the verse).", + "17) Whence is it derived that it is forbidden to graft a non-fruit tree with a fruit tree, a fruit tree with a non-fruit tree, a fruit tree (of one kind) with a fruit tree (of a different kind)? From \"My statutes you shall keep.\"", + "18) \"And a mingled, interwoven garment\": What is the intent of this? (i.e., Why mention \"garment\"?) Because it is written (Devarim 22:11) \"You shall not wear an interweaving, wool and linen together,\" I might think it is forbidden to wear strips of wool and stalks of flax; it is, therefore, written \"garment.\" This tells me only of a garment. Whence do I derive the same for felt (stuff): From \"sha'atnez,\" anything that is hackled, spun, and twined (\"shua, tavui, vanuz\" [acronym on sha'atnez]). R. Shimon b. R. Elazar says: (on \"sha'atnez\") He (the transgressor of \"sha'atnez\") is perverse (naloz) and he turns (meliz) his Father in heaven against him. From \"shall not come upon you\" I might think that he may not throw a bundle (containing sha'atnez) over his shoulder. It is, therefore, written \"You shall not wear\" (sha'atnez). If only that were written, I would think that only \"wearing\" were forbidden. Whence is the same derived for covering oneself with it? From \"there shall not come upon you.\" He is permitted to spread it beneath him but the sages have forbidden it lest a strand entwine itself on his flesh. " + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 19:20) (\"And a man, if he lie with a woman, a lying of seed, and she be a maidservant, bound to a man, and redeemed she has not been redeemed, or freedom not been given to her — there shall be censure; they shall not die, for she was not freed.\") \"a man\": to exclude a minor. I might think that I exclude one older than nine years and one day (even though he might be potent); it is, therefore, written \"And a man\" (connoting inclusion).", + "2) \"if he lie with a woman\": to exclude a minor (less than three years and one day, who is not fit for intercourse). \"a lying of seed\": to exclude peripheral (unconsummated) intercourse. \"and she be a maidservant\": I might think that Scripture is speaking of a Canaanite maidservant; it is, therefore, written \"and redeemed,\" (which cannot apply to a Canaanite maidservant). If \"and redeemed,\" I might think that she was entirely redeemed; it is, therefore, written \"she was not redeemed.\" How is this to be understood — \"redeemed and not redeemed\"? Scripture is speaking of one who is half-maidservant, half-freed woman and betrothed to a Hebrew manservant. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: Scripture is speaking of a Canaanite maidservant who is betrothed to a Hebrew manservant. If so, how is \"redeemed she has not been redeemed\" to be understood? Scripture speaks in the language of man. R. Elazar b. Azaryah says: All of the arayoth (forbidden women) have already been stated (to be free women), so that this one, which remains, must be half-maidservant, half-freedwoman, who is betrothed to a Hebrew manservant. Others say: (Scripture is speaking) of a Canaanite maidservant betrothed to a Canaanite manservant.", + "3) \"and redeemed she has not been redeemed\": through money or its equivalent. Whence is (the possibility of redemption by) writ (of emancipation) derived? From \"or freedom not given to her,\" and elsewhere (Devarim 24:3): \"And he shall write to her a writ of divorce\" — Just as there, a writ; here, too, a writ. This tells me only that money effects half- (redemption [viz., \"and redeemed she has not been redeemed\"]), and that a writ (of emancipation) effects complete (redemption). Whence is it derived that a writ, too, can effect half-redemption? From \"and redeemed she has not been redeemed, or freedom not been given to her\" — Just as money can effect half- (redemption), so, a writ.", + "4) \"there shall be censure\": stripes. We are hereby taught that she receives stripes. I might think that he, too, receives stripes. It is, therefore, written (lit.,) \"she shall be (censured.\") — She receives stripes; he does not.", + "5) \"they shall not die, for she was not freed\": But if she were freed, they are liable to the death penalty. R. Shimon says in the name of R. Akiva: I might think that money consummates (her union with the manservant, so that both she and her consort are put to death); it is, therefore, written \"they shall not die for she was not freed (by writ)\" — The entire section is leading up to \"she was not freed,\" whereby we are taught that only the writ (of emancipation) effects consummation.", + "6) (Vayikra 19:21) \"And he shall bring his guilt-offering to the L–rd, to the door of the tent of meeting, a ram for a guilt-offering.\" It is written here \"a ram for a guilt-offering,\" and, elsewhere (Vayikra 5:15) \"a ram .. for a guilt-offering. Just as there, with shekels of silver, here, too, with shekels of silver.", + "7) (Vayikra 19:22) (\"And the Cohein shall make atonement for him with the ram of the guilt-offering before the L–rd because of his sin which he has sinned, and it shall be forgiven him (of) his sin which he has sinned.\") \"And the Cohein shall make atonement for him with the ram of the guilt-offering before the L–rd because of his sin which he has sinned\": We are hereby taught that he brings one offering for numerous acts of coitus (within the same time period). \"and it shall be forgiven him (of) his sin which he has sinned\": (What is the intent of this repetition?) To equate a deliberate sin with an inadvertent one (for purposes of bringing an offering).", + "8) (In the instance of) all the arayoth, a minor (i.e., a male of nine years of age and a female of three years of age) is equated with an adult (in making the adult partner liable for the death penalty); but with a maidservant, a minor maidservant is not equated with an adult (maidservant in making her partner liable for the death penalty [viz. Vayikra 5:2]).", + "9) (In the instance of) all the arayoth, peripheral intercourse is equated with consummated intercourse (vis-à-vis) the death penalty; but with a maidservant peripheral intercourse is not equated with consummated intercourse [viz. Vayikra 5:2]).", + "10) (In the instance of) all the arayoth, men are equated with women both in respect to stripes (for deliberate transgression) and in respect of (bringing) an offering (for unwitting transgression); but with a maidservant, she receives stripes and he does not, and she brings a guilt-offering and he does not. (In the instance of) all the arayoth, a sin-offering (is brought), and in that of a bound maidservant, a guilt-offering. (In the instance of) all the arayoth, there is liability (for a separate offering) for each act of coitus; but in that of a maidservant, there is liability for only one offering for many acts of coitus. (In the instance of) all the arayoth, deliberate transgression was not equated with unwitting transgression (vis-à-vis the obligation to bring an offering); but in that of a maidservant, deliberate transgression was equated with unwitting transgression." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 19:23) (\"And when you come to the land and you plant every food tree, then you shall count as forbidden its fruit. Three years it shall be to you forbidden; it shall not be eaten.\") \"when you come\": I might think (that the laws of arlah apply) when they come to trans-Jordan; it is, therefore, written: \"to the land\" — to the specific land (i.e., Eretz Yisrael proper).", + "2) \"when you come … and you plant\": to exclude (from arlah) what was planted by the gentiles before they entered the land. — But perhaps I exclude what was planted by gentiles after they came to the land! It is, therefore, written \"every tree\" — whence they ruled: What our ancestors found to have been planted before they came to the land is exempt (from arlah). What they planted, even before they had conquered the land, is subject (to arlah). \"and you plant\": to exclude what grows of itself. \"and you plant\": to exclude (from arlah) what is engrafted and what is sunk (in the ground to grow as an independent plant) — whence they ruled: The connection of grape vines and the engrafting on an engrafted part, even though it is sunk into the ground, is permitted (vis-à-vis arlah). R. Meir says: If (he sunk into the ground) a healthy (self-sufficient) engrafting, it is permitted; if, an unhealthy engrafting, it is forbidden. This tells me (as being subject to arlah) only of his planting a nut and an almond. Whence do I derive the same for planting a young shoot (thereof)? From \"tree\" (including a shoot thereof). \"food tree\": and not a barren tree. \"food tree\": to exclude what is planted for fencing, beams, and fuel. R. Yossi says: Even if he said: The inner is for food and the outer for fencing, the inner is subject (to arlah), and the outer not.", + "3) R. Shimon b. Gamliel said: When is this so? (that what is planted for fencing, beams, and fuel is not subject to arlah)? When what he planted is fit for these things; but if it is not fit for these things, it is subject (to arlah). If he planted it for fuel and (afterwards) thought to use it for food, whence is it derived that it is subject (to arlah)? From \"every food tree.\" From when does he start counting? From the time of its planting, (and not from the time of its producing fruit). \"its fruit\": to exclude leaves, palm branches, vine sap, and bud sap. I might think that early grapes and half-ripe grapes are also excluded; it is, therefore, written: \"eth piryo\" (\"along with its fruit,\") to include the latter. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: It is written (in the verse:) \"va'araltem\" (\"forbidden\") \"arlatho,\" \"areilim\" — to include all (as subject to arlah).", + "4) \"three years\": I might think that for three years (arlah fruits) are forbidden, but after three years they are permitted; it is, therefore, written \"It shall be\" (i.e., it shall remain forbidden for all time). \"to you\" (plural): to include (as subject to arlah) what is planted for all.", + "5) R. Yehudah says: \"to you\": to exclude (from arlah) what is planted for all. R. Shimon b. Elazar said in his name: What one plants for all is subject to arlah. What grew of itself for many is not subject to arlah.", + "6) \"it shall not be eaten\": This tells me only that it may not be eaten. Whence is it derived that one may not dye with it or (otherwise) benefit from it? From \"va'araltem,\" \"arlatho,\" \"areilim\" — to include all.", + "7) (Vayikra 19:24) (\"and in the fourth year all of its fruit shall be holy for praise to the L–rd.\") Whence is it derived that thirty days before Rosh Hashanah is considered a full year (for purposes of arlah, so that he need count only two more years until the fourth year)? From \"And in the fourth year.\" \"all of its fruit\": including peret (fallen grapes [for the poor]) and oleiloth (gleanings [for the poor]), as per Beth Hillel. For Beth Shammai says: He has peret and he has oleiloth, and the poor redeem it for themselves, whereas Beth Hillel says it all goes to the wine press.", + "8) \"holy\": It is written here \"holy,\" and elsewhere, (in respect to ma'aser [viz. Vayikra 27:30]), \"holy.\" Just as \"holy\" there requires a one-fifth surcharge (for redemption), and removal (from the house in the fourth and seventh years of the shemitah periods), so, \"holy\" here requires a one-fifth surcharge and removal.", + "9) \"for praise\" (lit., \"praises\"): We are hereby taught that it requires a benediction both before and after (eating). From here R. Akiva was wont to say: A man should taste nothing before reciting a blessing. (Vayikra 19:5) (\"And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce; I am the L–rd your G d.\") Whence is it derived that thirty days before Rosh Hashanah is considered a full year (for purposes of fruits of the fifth year, so that he need count only three more years until the fifth year)? From \"And in the fifth year.\" \"to increase for you its produce\": R. Yossi says: It is as if you are adding the fruits of the fifth year to the fruits of the fourth year, viz.: Just as the fruits of the fifth year belong to the owner, so the fruits of the fourth year belong to the owner. R. Akiva says: Scripture here \"addresses itself\" to the evil inclination. Lest one lament: \"I must labor fruitlessly for four years!\" it is, therefore, written (as an incentive): \"to increase for you its produce.\"", + "10) \"its produce\": We are hereby taught that only (matured) produce is redeemed — whence they ruled that revai (the fruit of the fourth year) is not redeemed until it arrives at the tithing season." + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 19:26) (\"You shall not eat over the blood. Do not practice divination and do not practice soothsaying.\") Whence is it derived that one who eats of a beast before it expires transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat over the blood\" (i.e., while the life-blood is still in the animal) Variantly: \"You shall not eat over the blood\": You shall not eat of the flesh (of an offering) while the blood is still in the salver (and has not yet been sprinkled). R. Dossa says: Whence is it derived that a meal of consolation is not eaten over those executed by beth-din? From \"You shall not eat over the blood.\" R. Akiva says: Whence is it derived that a Sanhedrin which executed someone is not to taste anything that day? From \"You shall not eat over the blood.\" R. Yossi b. Chalafta says: Whence is derived the exhortation against a \"rebellious son\"? From \"You shall not eat over the blood\" (i.e., You shall not eat in such a manner as to be driven to the spilling of blood.\")", + "2) \"Do not practice divination\": in the manner of those who divine by weasels, birds, and stars. \"Do not practice soothsaying\": in the manner of those who \"capture\" the eyes (of others, causing them to believe that they are seeing wonders). R. Yishmael says: in the manner of one who passes seven kinds of semen (from different animals) over his eyes (and performs magic thereby). R. Akiva says: in the manner of those who prognosticate times on the basis of (such observations as) \"The eves of seventh years are bound to be bountiful\" (in the growth of grain); legumes are \"uprooted\" (from good at those times and are destined) to be bad.", + "3) (Vayikra 19:27) (\"Do not round off the corners of your head, and do not destroy the corners of your beard.\") \"Do not round off\" (plural): both the doer and the subject.\" \"the corners of your head\": the edges of your head, the temples on both sides. ", + "4) \"and do not destroy the corners of your beard\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 21:5) \"and the corners of their beard they (Cohanim) shall not shave off,\" I might think that even cutting off with a scissors as with a razor makes him liable; it is, therefore, written \"and do not destroy the corners of your beard.\" If (it were written only) \"do not destroy the corners of your beard,\" I might think that even if he removed it with a tweezer or a depilatory it makes him liable; it is, therefore, written \"and the corners of their beard they shall not shave off.\" How is this to be understood? As referring to shaving where there is destruction, i.e., (shaving with) a razor.", + "5) \"the corners of your beard\": the edges of your beard — so that he is liable, for the head, for two — one on each side; and for the beard, two on each side and one below. R. Elazar says: If he removed all of them as one, he is liable for only one (transgression). ", + "6) And he is not liable until he removes them with a razor. R. Elazar says: Even if he removed them with a tweezer or with a depilatory he is liable.", + "7) (Vayikra 19:28) (\"And a cutting for a (dead) person, you shall not make in your flesh; and writing that is engraved you shall not make upon yourselves; I am the L–rd.\") \"and a cutting\": I might think that even if one lacerated himself (out of anguish) over his house that collapsed or over his ship that sank in the sea, he would be liable; it is, therefore, written \"for a person.\" Only laceration for a dead (person) is intended.", + "8) Whence is it derived that for five lacerations for one dead person, he is liable for each laceration? From \"and a cutting,\" to make him liable for each laceration.", + "9) R. Yossi says: Whence is it derived that for one laceration for five dead persons he is liable for each dead person? From \"for a (dead) person,\" to make him liable for each dead person.", + "10) \"and writing that is engraved\": I might think that if he wrote, but did not engrave (into the skin), he would be liable; it is, therefore, written \"engraved.\" If \"engraved,\" I would think that if he engraved but did not write, he would be liable; it is, therefore, written \"and writing.\" How so? (He is liable) only when he writes and engraves: with ink, bluing, or anything else that leaves an impression. R. Shimon says: He is not liable until he writes the name (of an idolatry), as it is written \"… you shall not make upon yourselves — I am the L–rd.\" " + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 19:29) (\"Do not profane your daughter to make her a harlot, lest the land fall into harlotry and the land be filled with lewdness.\") \"Do not profane your daughter to make her a harlot\": I might think that (this means that) he (a Cohein) should not give her to a Levite or to an Israelite (in marriage, this being regarded as \"profanation\" in that she thus becomes unfit to eat terumah); it is, therefore, written \"to make her a harlot.\" Scripture is speaking only of the \"profanation\" of harlotry.", + "2) And what is that? One's giving his single daughter to his neighbor, not for the sake of marriage, and, similarly, her giving herself, to this end.", + "3) \"lest the land fall into harlotry\": by withholding its fruit. I might think (that this occurs even) if individuals (sin in this regard); it is, therefore, written \"and the land be filled with lewdness,\" and not if individuals (alone sin).", + "4) R. Yehudah says: It is written (Jeremiah 3:23) \"And you have polluted the land with your harlotries and with your wickedness. Therefore, the showers have been withheld, and there has been no latter rain; and you had a harlot's forehead; you refused to be ashamed.\"", + "5) R. Eliezer b. Yaakov says: Because he (thereby) lives with many women, without remembering which, and she conceived from many men, without remembering which, he may mistakenly marry his own daughter or marry her to his son — so that he is married to his daughter, and his son, to his sister — so that the world is filled with mamzerim (bastards), this being the thrust of \"lewdness,\" \"zimah,\" acronymically \"zo mah hi\" (\"This one — what is it?\" [i.e., What is its parentage?])", + "6) R. Elazar says: Whence is it derived that he (one who is promiscuous) is as guilty before the L–rd as one who lives with a woman and with her mother? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Jeremiah 20:14) \"And a man, if he takes a woman and her mother, it is zimah\" — whereby we are taught that he is as guilty before the L–rd as one who lives with a woman and with her mother.", + "7) (Vayikra 19:30) (\"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear; I am the L–rd.\") I might think that the building of the Temple countermanded the (keeping of the) Sabbath; it is, therefore, written \"My Sabbaths you shall keep, and My Sanctuary you shall fear.\" I might think that one should fear the sanctuary; it is, therefore, written \"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear.\" Just as with the Sabbath, it is not the Sabbath that you fear, but Him who commanded that the Sabbath be kept, so, with the sanctuary, it is not the sanctuary you fear, but Him who commanded concerning it.", + "8) This tells me only of the time when the Temple existed. Whence do I derive the same (i.e., that one must deport himself with fear at the Temple site) even when the Temple does not exist? From \"My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall fear.\" Just as the keeping of the Sabbath is eternal, so, fearing of the sanctuary is eternal.", + "9) Which is \"fear'? One should not enter the Temple Mount with his staff and with his traveling bag, with his shoes, with his money-belt, and with the dust on his feet; and he must not make a short-cut of it — and, it goes without saying, he must not spit in it.", + "10) (Vayikra 19:31) (\"Do not turn to the ovoth and to the yidonim. Do not seek them out to be defiled by them. I am the L–rd your G d.\") \"Do not turn to the ovoth and to the yidonim.\" \"ov\": This is a wizard, who speaks from his armpits; \"yidoni\": This is one who speaks (in magical fashion) through his mouth. They (the practitioners) incur the penalty of stoning, and those who solicit them transgress an exhortation.", + "11) \"Do not seek them out to be defiled by them.\": We are hereby taught that they do not come upon one unless he turns his mind to them to be defiled by them. \"I am the L–rd your G d.\": If you defile yourself through them, know What you are exchanging for what.", + "12) (Vayikra 19:32) (\"Before the hoary head you shall rise, and you shall honor the face of the elder. And you shall fear your G d; I am the L–rd.\") \"Before the hoary head you shall rise\": I might think even for a wicked (old man); it is, therefore, written \"elder, an elder being one who has acquired wisdom, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto me seventy men of the elders of Israel.\" R. Yossi Haglili says: An elder (\"zaken\") is one who has acquired (\"zeh kanah\") wisdom, viz. (Mishlei 8:22) \"The L–rd has acquired me (wisdom), the beginning of His way.\"", + "13) I might think he could stand before him from afar; it is, therefore, written \"and you shall honor the face of the elder.\" If \"and you shall honor,\" I might think with money; it is, therefore, written \"you shall rise and you shall honor.\" Just as rising involves no monetary loss, so, honoring (spoken of here) involves no monetary loss.", + "14) What constitutes \"honoring\"? Not sitting in his place, not speaking in his place, and not contradicting his words. I might think he could close his eyes as if he did not see him, this thing is relegated to the \"heart,\" as it is written \"And you shall fear your G d; I am the L–rd.\" Of all things that are relegated to the heart (and to the Knower of hearts) it is written \"And you shall fear your G d.\"", + "15) R. Shimon b. Elazar says: Whence is it derived that the elder should not cause (others) to exert (themselves for him)? From \"elder. And you [(for purposes of this homily, the elder)] shall fear.\"" + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 19:33) (\"And if there dwell among you a stranger (i.e., a proselyte) in your land, you shall not oppress him.\") If one came and said; I am a proselyte, I might think that he is to be accepted (as such); it is, therefore, written \"among you\" — when he is acknowledged among you (to be a proselyte). If he comes along with his witnesses (that he is a proselyte), whence is it derived (that he is to be accepted)? From \"And if there dwell, etc.\" \"in your land\": This tells me (that they are accepted) only in Eretz Yisrael. Whence do I derive (the same) for outside the land? From \"among you\" — wherever you are. If so, why is it written \"in your land\"? In your land he must bring proof (that he is a proselyte); outside the land he need not bring proof.", + "2) \"you shall not oppress him\": You shall not say to him: \"Yesterday you were an idolator, and today you have entered under the wings of the Shechinah!\"", + "3) (Vayikra 19:34) (\"As the home-born among you shall he be to you, the stranger that lives among you.\" And you shall love him as yourself, for you were strangers in the land of Egypt; I am the L–rd your G d.\") \"As the home-born\": Just as the home-born takes upon himself all the words of the Torah, so, must the proselyte take upon himself all the words of the Torah. From here they ruled: If a proselyte took upon himself all the words of the Torah except one, he is not to be accepted. R. Yossi b. R. Yehudah says: Even (if he did not accept) a small thing of the inferences of the Scribes.", + "4) \"shall be to you the stranger that lives among you. And you shall love him as yourself.\" Just as it is written of Jews (Vayikra 19:18) \"and you shall love your fellow as yourself,\" so is it written of proselytes \"and you shall love him as yourself.\" \"for you were strangers in the land of Egypt\": Know the soul of the strangers, for you yourselves were strangers in the land of Egypt.\"", + "5) (Vayikra 19:35) (\"You shall not do wrong in judgment: in meteyard, in weight, or in measure.\") \"You shall not do wrong in judgment\": To whom is this directed? If to a judge, it is already written, (viz. Vayikra 19:15). It is to teach us, rather, that a measurer is called a judge, and if he falsifies in measurement, he is called: \"wrong,\" \"hated,\" \"revolting,\" \"rejected,\" \"abominable,\" and he brings about five things: He defiles the sanctuary, he desecrates the Name, he drives out the Shechinah, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles them from their land.", + "6) \"in meteyard\": This is land measure. \"in weight\": tritani (gold and silver measure). \"in measure\": This refers to the large crest (in dry measure). Others say: This refers to kutith (in liquid measure). Others say: This refers to the leveling stick.", + "7) (Vayikra 19:36) (\"Just balances, just weights, a just ephah, and a just hin shall you have; I am the L–rd your G d, who brought you out of the land of Egypt.\") \"just balances\": Justify the scales precisely. \"just weights\": Justify the weights precisely. \"a just ephah\": Justify the eiphoth (dry measures) precisely. \"and a just hin\": Justify the hin (liquid measure) precisely. R. Yossi b. R. Yehudah says: Is not \"hin\" included in \"ephah\"? Why, then, is it written \"and a just hin\"? To teach that your \"No\" should be just and that your \"Yes\" (\"hehn,\" similar to \"hin\") should be just.", + "8) \"shall you have\": Appoint agardimim (market commissioners) to this end — whence they ruled: The wholesaler cleans his measures once in thirty days; the retailer, once in twelve months. R. Shimon b. Gamliel says: Reverse it. The shopkeeper cleans his measures twice a week, and wipes his weights once a week, and cleans his scales for each weighing.", + "9) R. Shimon b. Gamliel said: When is this so? With liquid measure, but with dry measure it is not needed. And (in weighing a litra of meat or more), he must allow the scale (containing the meat) to sink one handbreadth lower (than the scale of weights [i.e., he most give overweight]). If he weighed exactly, he must give him the due surplus — one-tenth in liquid measure and one-twentieth in dry measure.", + "10) \"I am the L–rd your G d, who brought you out of the land of Egypt\": On this condition I brought you out of the land of Egypt, that you take upon yourselves the mitzvoth of measures. For all who acknowledge the mitzvah of measures acknowledge the exodus from Egypt, and all who deny the mitzvah of measures deny the exodus from Egypt.", + "11) (Vayikra 19:37) (\"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments, and you shall do them; I am the L–rd.\") \"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments and you shall do them\": to assign heeding and doing to the statutes, and heeding and doing to the judgments. \"I am the L–rd.\": trusted to reward." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 20:2) (\"And to the children of Israel you shall say: A man, a man, of the children of Israel, and of the stranger who sojourns in Israel, who gives of his seed to the Molech, he shall die; the people of the land shall stone him with a stone.\") \"And to the children of Israel you shall say\": \"And to the children of Israel you shall speak,\" \"Say to the children of Israel,\" \"Speak to the children of Israel,\" \"Command the children of Israel,\" \"And you command the children of Israel\": R. Yossi says: The Torah spoke in the language of man, in many forms, and all require expounding: \"Israel\" — as stated; \"stranger\" — these are the proselytes; \"who sojourns\" — to include the wives of the proselytes. \"in Israel\" — to include women and servants.", + "2) If so, why is it written \"a man, a man\"? To include gentiles who cohabit with the arayoth of the nations (i.e., with those whom they consider arayoth), that they are to be punished according to the laws of the nations (i.e., by the sword); and who cohabited with the arayoth of Israel, that they are to be punished according to the laws of Israel.", + "3) who gives of his seed to the Molech\": and not to other varieties (of idolatry). \"who gives of his seed to the Molech\": What is the intent of this? (i.e., Is it not already written (Vayikra 18:21) \"And from your seed you shall not give, etc.\"?) (For) if from there, I might think that even if he (himself) passed (him through fire) and did not give him (to the priest of Molech to do so), he would be liable; it is, therefore, written (for emphasis) \"who gives of his seed.\" I might think that even if he gave, but did not pass, he is still liable; it is, therefore, written (Vayikra 18:21) \"And from your seed you shall not give to pass to the Molech.\" I might think he would be liable even if he did not pass him through fire; it is, therefore, written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire\" \"passing\"-\"passing\" for an identity (gezeirah shavah) — Just as \"passing\" here is for the Molech, so \"passing\" there; and just as \"passing\" there is through fire, so, \"passing\" here. In sum: There must be giving, and passing, through fire, to the Molech.", + "4) \"he shall die\": at the hands of beth-din. Whence is it derived that if beth-din lack the power to do so, the people of the land may assist them\"? From \"the people of the land shall stone him.\" Variantly: \"the people of the land\" — the people for whose sake the land was created. R. Gamliel says: the people who are destined to inherit the land by carrying out those things. \"shall stone him\" — unclad. \"with a stone\": If he dies through one stone, it sufficed.", + "5) (Vayikra 20:3) (\"And I will set My face against that man, and I will cut him off from the midst of his people; for of his seed he has given to the Molech, to defile My sanctuary and to profane My holy name.\") \"And I will set My face (panai)\": I will \"free myself (poneh ani [similar to panai]) from all of My \"affairs,\" and occupy Myself entirely with him. \"against that man\": and not against the congregation. \"that man\": and not one who is constrained, or unwitting, or mistaken. \"and I will cut him off from the midst of his people\": But his people will remain at peace.", + "6) \"for of his seed he has given to the Molech\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 18:10) \"There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire,\" I might think only his son or daughter. Whence do I derive (for inclusion) the daughter of his son and the son of his daughter? From \"for of his seed he has given to the Molech.\"", + "7) This tells me only of kosher seed. Whence do I derive (the same) for seed that is pasul (such as a mamzer)? From (Vayikra 20:4) \"when he gives of his seed to the Molech\" — all seed.", + "8) (Vayikra 20:3): \"to defile My sanctuary and to profane My holy name\": We are hereby taught that he defiles the sanctuary, and desecrates the Name, and drives out the Shechinah, and causes Israel to fall by the sword, and exiles them from their land.", + "9) (Vayikra 20:4) (\"And if the people of the land avert, they shall avert their eyes from that man when he gives of his seed to the Molech, not to kill him.\") Whence is it derived that if they \"avert\" in one thing, they shall \"avert\" in many things? From \"And if avert, they shall avert.\"", + "10) And whence is it derived that if one beth-din averts (its eyes), many batei-din are destined to do so? From \"And if avert, they shall avert.\"", + "11) Whence is it derived that if the sanhedriyoth of Israel \"avert,\" the Great Sanhedrin is destined to do so and they will forfeit the adjudication of capital offenses? ", + "12) From \"And if the people of the land avert, they shall avert.\" \"not to kill him\": in any manner that they choose (if they cannot do it as indicated here).", + "13) See 5) above. \"and against his family\": R. Shimon asked: How did his family sin? We are hereby taught that there is no family with a tax-gouger where all are not tax-gougers; where there is a thief, where all are not thieves — for they (support and) cover up for him.", + "14) (Vayikra 20:5) \"And I shall cut off him\": What is the intent of this (emphasis upon \"him\")? \"He is to be cut off (kareth), and not his family, but they are to suffer afflictions.", + "15) \"And I shall cut off him and all who stray after him to stray after the Molech\": to include (as subject to kareth their serving) other idolatries (in one manner of the Molech service). \"from the midst of their people\": but their people remain at peace. " + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 20:9) (\"For a man, a man, who curses his father and his mother shall be put to death. He has cursed his father and his mother; his blood is in him.\") \"A man\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"A man, a man.\" \"who curses his father\": and not the father of his father. \"and his mother\": and not the father of his mother. \"his father\": (one who is) definitely (his father), and not one (whose paternity is) in doubt. \"his mother\": definitely, and not in doubt.", + "2) \"He has cursed his father and his mother\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 21:19) \"And he who curses his father and his mother shall be put to death,\" I might think that he is not liable until he curses both of them; it is, therefore, written \"He has cursed his father; (\"He has cursed) his mother\" — either one. A proselyte, then, is liable for (cursing) his mother, but not for (cursing) his father, (there being no \"fatherhood\" for a proselyte.) These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: \"He has cursed his father and his mother\": One who is liable for (cursing) his father is liable for (cursing) his mother. One who is not liable for his father is not liable for his mother. R. Akiva concedes that a shtuki (an illegitimate child of unknown fatherhood) is liable for (cursing) his mother even though he is not liable for (cursing) his father.", + "3) Variantly: \"He has cursed his father and his mother\": even after death. For (without this verse) would it not follow (that he is not liable), viz.: The striker (of his parents) is liable, and the curser is liable. Just as the striker is liable only in their lifetime, so, the curser. It must, therefore, be written \"He has cursed his father and his mother\" — even after death. \"His blood is in him\": (He is to be put to death) by stoning.", + "4) (Vayikra 20:22) \"And you shall heed all of My statutes and all of My judgments, and you shall do them\": to assign heeding and doing for statutes, and heeding and doing for judgments. (Vayikra 20:22) \"and the land will not vomit you out, whither I bring you, to dwell in it\": I bring you there to inherit it — not as the Canaanites, who were caretakers of the place until your coming.", + "5) (Vayikra 20:23) \"And you shall not walk in the statutes of the nation\" — the Egyptians. \"which I am sending away before you\" — the Canaanites. \"For all of these they did\": We are hereby apprised that the Canaanites were steeped in these things, and I am exiling them only because of these things, as a man who despises his food.", + "6) (Vayikra 20:24) \"And I said to you: You shall inherit their land\": You are deservant of it, for you initiated this (i.e., you were chaste in the very beginning, viz. (Shir Hashirim 4:12) \"A locked garden is My sister, My bride; a locked spring; a sealed fountain.\"", + "7) (Vayikra 20:24) \"And I will give it to you to inherit it\": I am destined to give it to you as an eternal inheritance. Lest you say: \"Have you nothing to give us, but what belongs to others!\" — It is yours, the inheritance of Shem and his sons. And they (the Canaanites) are the sons of Cham. What, then, are they doing there? They were caring for the place until you came!", + "8) (Vayikra 20:24) \"I am the L–rd your G d, who separated you from the peoples.\": See how different you are from the peoples. Among the idolators, a man decorates his wife and gives her to another; a woman decorates herself and gives herself to another!", + "9) (Vayikra 20:25) (\"And you shall separate between the clean beast and the unclean, and between the unclean fowl and the clean; and you shall not make yourselves disgusting through the beast or the fowl, or through anything with which the ground swarms, which I have separated for you as unclean.\") \"And you shall separate between the clean beast and the unclean\": It should be \"between the cow and the ass.\" But these have already been stated. What is the intent, then, of \"between the clean beast and the unclean\"? Between what is clean for you and what is unclean for you. Between the severing of the majority of the windpipe, (in which case the animal is kasher) and the severing of half (in which case it is treifah). And what is that difference? A full hairsbreadth!", + "10) \"which I have separated for you as unclean (i.e., as forbidden, [as in the above]).", + "11) (Vayikra 20:26) \"And you shall be holy unto Me, for I, the L–rd, am holy\": Just as I am holy, so, you be holy. Just as I am separate, so, you be \"separate.\"", + "12) (Vayikra 20:26) \"and I have set you apart from the peoples to be Mine\": If you are separate from the peoples, you are Mine; if not, you are \"Nevuchadnezzar's\" and his cohorts'. R. Elazar b. Azaryah says: Whence is it derived that a man should not say: I do not desire to wear sha'atnez; I do not desire to eat the flesh of a pig; I do not desire to cohabit with ervah (illicit relations). I do desire it, but what can I do? My Father in heaven has decreed against it! — From \"and I have set you apart from the peoples to be unto Me.\" It is found, then, that he separates from sin because he accepted upon himself the Kingdom of heaven.", + "13) (Vayikra 20:27) \"And a man or a woman, if there be in them an ov or a yidoni, they shall be put to death\": This tells me only of a man or a woman. Whence do I derive (for inclusion) a tumtum (one of indefinite sex) or a hermaphrodite? From \"or a woman.\" \"if there be in them\": not (to be put to death are) those who solicit them. \"ov\": This is a wizard, who speaks from his armpits. \"yidoni\": This is one who speaks (in magical fashion) through his mouth. They incur stoning, and those who solicit them transgress an exhortation.", + "14) (Vayikra 20:27) \"they shall be put to death. With stones they shall stone them; their blood is in them\": This is the archetype (binyan av) for all \"their blood is in them\" mentioned in scripture as referring to death by stoning." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 10:6) \"And the soul that turns to the ovoth and to the yidonim to stray after them\": Why is this written? From (Vayikra 20:27) \"And a man or a woman an ov or a yidoni … with stones shall they stone them,\" we hear the punishment. Whence do we derive the exhortation? From (Vayikra 19:31) \"Do not turn to the ovoth and to the yidonim.\" We hear the punishment and the exhortation, but we have not heard kareth (cutting-off). It is, therefore, written \"And the soul that turns to the ovoth and to the yidonim … I shall cut him off from the midst of his people.\"", + "2) (Vayikra 20:7) \"And you shall sanctify yourselves and you shall be holy\": This is the holiness of separation from idolatry. You say that it is the holiness of separation from idolatry, but perhaps it is the holiness of (performing) all of the mitzvoth! — \"Holy shall you be\" (Vayikra 19:2) already speaks of the holiness of all the mitzvoth. \"And you shall sanctify yourselves and you shall be holy,\" then, must refer to the holiness of separation from idolatry. (Vayikra 19:7) \"For I am the L–rd your G d\": I am the Judge, exacting (punishment) and trusted to reward.", + "3) (Vayikra 20:8) \"And you shall heed My statutes and do them\": This tells me only of what Scripture specifies. Whence do I derive (the necessity of observance of) the other inferences of the section? From (Vayikra 20:8) \"And you shall heed My statutes and do them.\"", + "4) (Vayikra 20:8) \"I am the L–rd who makes you holy\": Just as I am holy, so, you be holy.\"", + "5) (Vayikra 20:9) \"For a man, a man\": What is the intent of this? To include a daughter, a tumtum, and a hermaphrodite. \"who curses his father and his mother shall be put to death\": This tells me only of his father and his mother. Whence do I derive the same for (one who curses) his mother without (cursing) his father, or his father without his mother? From \"He has cursed his father and his mother,\" in any event. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: (\"His father and his mother) implies both together or each by itself unless Scripture explicitly states \"together\" (as it does in the case of kilaim).", + "6) \"For a man, a man, who curses his father and his mother\": by the Name (i.e., the tetragrammaton). — You say: by the Name. But perhaps (it means even) by epithet. It is, therefore, written (Vayikra 24:16) \"If he blasphemes the Name, he shall die.\" Let it not be written \"the Name,\" (for in that context it is obvious). (It must be written, then,) for the purpose of including one who curses his father and mother, that he is not liable until he curses them by the Name. These are the words of R. Achi b. Yoshiah. R. Chanina b. Iddi says: Since Scripture states \"Swear\" and \"Do not swear,\" \"Curse\" and \"Do not curse,\" just as \"Curse\" is by the Name, so, \"Do not curse\" is by the Name.", + "7) \"he shall be put to death\" by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah. It is, therefore, written \"his blood is in him,\" and elsewhere (Vayikra 24:27), (in respect to ov and yidoni) \"Their blood is in them.\" Just as there, by stoning; here, too, by stoning. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation; it is, therefore, written (Shemoth 22:27) \"Elohim you shall not curse.\" If his father is a judge, he is included in \"Elohim you shall not curse,\" and if he is a prince (nassi), he is included in (Shemoth 22:27) \"and a prince in your people you shall not revile.\" If he is neither a judge nor a prince, it is to be derived by induction (binyan av) through both, viz.: Judge is not like prince and prince is not like judge. Their common denominator is that they are \"in your people,\" and you are exhorted against cursing them. Your father, too, is \"in your people,\" and you are exhorted against cursing him.", + "8) (Vayikra 20:10) (\"And a man who lives with another man's wife, who lives with the wife of his neighbor — they shall be put to death, the adulterer and the adulteress.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lives with another man's wife\": to exclude the wife of a minor. \"who lives with the wife of his neighbor\": to exclude the wife of others (i.e., idolators). \"shall be put to death\": by strangulation. You say by strangulation, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah. Would you say that? Go and see every unqualified \"death\" in the Torah — you are not permitted to draw it out towards severity, but towards leniency, (and strangulation is the most lenient of the death penalties). These are the words of R. Yoshiah. R. Yonathan says: Not because it is the most lenient, but because it is written unqualified, and every \"death\" written unqualified is strangulation. Rebbi says (in explanation of R. Yonathan): \"Death\" is written in respect to death at the hands of Heaven, and \"death\" is written in respect to death at the hands of man. Just as death at the hands of Heaven leaves no visible trace, so, death at the hands of man leaves no visible trace — whence they said: The procedure for strangulation: They would steep him in waste matter until his hips, place a hard cloth in a soft one, tie it around his neck, and one would pull from one side and one from the other, until his soul expired. We have heard the punishment. Whence is the exhortation derived? From (Shemoth 20:13) \"You shall not commit adultery\" — both the man and the woman.", + "9) (Vayikra 20:11) (\"And a man who lies with his father's wife, he has revealed the nakedness of his father. Both of them shall be put to death; their blood is in them.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with his father's wife\": This implies both his father's wife who is his mother and his father's wife who is not his mother. Whence do we derive (for inclusion) his mother who is not his father's wife, (as when his father raped a woman, who gave birth to him)? From \"he has revealed the nakedness of his father,\" which is superfluous for (purposes of) comparison and the derivation of an identity (gezeirah shavah [below]). \"Both of them shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah! It is, therefore, written \"their blood is in them\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"their blood is in them.\" Just as the penalty there is stoning; here, too, it is stoning. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:7) \"The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not reveal.\" \"the nakedness of your father\" — this is your father's wife. You say that it is your father's wife, but perhaps it is your father's nakedness, literally, (i.e., sodomy)! — You reason (otherwise), viz.: It is written here (Vayikra 18:7) \"the nakedness of your father,\" and elsewhere (Vayikra 20:11) \"he has revealed the nakedness of his father.\" Just as \"the nakedness of his father there refers to the wife of your father, so \"the nakedness of your father\" here (Vayikra 18:7) refers to the wife of your father, and it implies both the wife of his father who is his mother and the wife of his father who is not his mother. Whence is derived (for inclusion) his mother who is not the wife of his father, (but a woman he ravished)? From (Vayikra 18:7) \"the nakedness of your mother you shall not reveal.\" This tells me only of the exhortations. Whence are the punishments derived? You derive it by induction, viz.: It is written here (Vayikra 18:7) of the nakedness of his father, and it is written elsewhere (Vayikra 10:11) of the nakedness of his father. Just as in the latter instance, his mother who is not the wife of his father, (but a woman he ravished) is equated with his father's wife, in the former instance, too, she is equated with his father's wife, (and this is the \"gezeirah shavah\" referred to above). (Vayikra 18:7) \"she is your mother\": You make him liable for (only one sin-offering, by reason of her being) his mother, and you do not make him liable for (another sin-offering, by reason of her being) his father's wife.", + "10) (Vayikra 20:12) (\"And if a man lies with his daughter-in-law, both of them shall be put to death. They have wrought corruption; their blood is in them.\") \"And a man if he lies with his daughter-in-law … they have wrought corruption\": in that they have \"twisted the cord\" (of procreation, both father and son lying with the same woman). They shall be put to death\": by stoning. You say it is by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah! It is, therefore, written \"their blood is in them,\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"their blood is in them.\" Just as the penalty there is stoning; here, too, it is stoning. We have heard the exhortation, but we have not heard the punishment; it is, therefore, written (Vayikra 18:15) \"The nakedness of your daughter-in-law you shall not reveal.\" If \"your daughter-in-law,\" I would think even a maidservant or a gentile woman; it is, therefore, written (Vayikra 18:15) \"She is the wife of your son.\" Scripture speaks only of a woman with whom there is \"wifehood\" with your son — to exclude a maidservant and a gentile woman, where this does not obtain.", + "11) (Vayikra 20:13) (\"And if a man lies with a male, the lyings of a woman, an abomination has been wrought by both of them. They shall be put to death; their blood is in them.\") \"a man\": to exclude a minor. \"who lies with a male\": Even a minor is implied. \"the lyings of a woman\": R. Yishmael says: This comes to teach (something about lying with a male) and ends up being taught (something about lying with a female) — that there are two lyings with a woman (for liability, normative and non-normative). \"they shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah; it is, therefore, written \"their blood is in them.\" Just as \"their blood is in them\" elsewhere (Vayikra 20:27) is by stoning, so, here. We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:22) \"And with a male you shall not lie the lyings of a woman.\" This is an exhortation only against the active participant. Whence is derived the exhortation against the passive participant? From (Devarim 23:18) \"There shall be no harlot from the sons of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And also a harlot (masculine) was in the land; they did according to all the abominations of the nations.\" (and homosexuality, specifically, is called \"abomination.\") R. Akiva says (In) \"And with a male you shall not lie (tishkav) the lyings of a woman,\" (\"tishkav\") can (also) be read as \"tishachev\" (\"be lain with\"). R. Chanina b. Iddi says: (A man's) lying with a male and with an animal were included in all of the arayoth (illicit relations). Why did Scripture single them out to call them \"abominations\"? To teach: Just as these are ervah, deliberate transgression of which is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, and because of which the Canaanites were exiled, so (for) every ervah which is thus liable, the Canaanites were exiled.", + "12) (Vayikra 20:14) (\"And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness (zimah). In fire they shall be burned, he and they, and there shall not be lewdness in your midst.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"if he takes a woman and her mother\": In all instances (of ervah), \"lying\" is written, and here \"taking\" is written, to teach that he is liable (for ervah) only by way of (previous) taking (in marriage) — whence they ruled: One may marry (the close kin) of a woman that he has forced or seduced; but one who forces or seduces (the close kin) or a woman he has married is liable.", + "13) \"a woman and her mother\": This tells me only of a woman and her mother. Whence do I derive (for inclusion) her daughter, the daughter of her daughter, and the daughter of her son? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Vayikra 18:17) \"zimah.\" Just as there, her daughter, her daughter's daughter, and her son's daughter, so, her.", + "14) Whence is it derived that males re like females (in this regard; i.e., that his progeny outside of wedlock (his daughter, his daughter's daughter and his son's daughter) are like hers (the progeny of his wife by marriage [see above])? It is written \"zimah\" here, and elsewhere (Vayikra 18:17) — Just as there, males are like females (in this regard), so, here. And whence is it derived that the lower (i.e., more distant kin — his father-in-law's mother and his mother-in-law's mother) are as the higher (i.e., closer kin — his mother-in-law — in this regard)? It is written here \"zimah,\" and elsewhere (Vayikra 18:17) \"zimah\" — Just as there, the lower (i.e., her daughter's daughter and her son's daughter) are as the higher (i.e., her own daughter), so, here.", + "15) \"in fire shall they be burned, he and ethhen\" — (acronym of) \"eth achath mehen\" (\"one of them, i.e., even if only one of them [wife and mother-in-law] is alive, she [evidently, the mother-in-law] is to be burned.) These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: he and both of them (i.e., only if both of them are alive is she [his mother-in-law] to be burned.) We have heard the punishment, but not the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:17) \"The nakedness of a woman and her daughter you shall not reveal.\"" + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 20:15) (\"And if a man gives his lying to a beast, he shall be put to death, and the beast you shall kill.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who gives his lying to a beast\" — whether full grown or not. \"he shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is by one of the other death penalties in the Torah; it is, therefore, written \"and the beast you shall kill,\" and, elsewhere (Devarim 13:10) \"You shall surely kill him.\" Just as there, by stoning; so, here, by stoning.", + "2) We have learned the punishment for the active participant. Whence do we derive the punishment for the passive participant? From (Shemoth 28:18) \"Whoever lies with a beast shall be put to death.\" If it is not needed for the active participant, learn it as applying to the passive one. We have learned the punishment both for the active participant and for the passive one. Whence is derived the exhortation? From (Vayikra 18:23) \"And with every beast do not give your lying to become unclean with it.\" We have learned the exhortation for the active participant. Whence do we learn that for the passive participant? From (Devarim 23:18) \"There shall not be a harlot from the sons of Israel,\" and (I Kings 14:24) \"And there was also a harlot in the land; they did as all the abominations of the nations, etc.\" These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: This is not needed; it is written \"Do not give shechavtecha\" (\"your lying\"), which can also be read as \"Do not give shechivatecha\" (\"your being lain with.\")", + "3) (Vayikra 20:16) (\"And a woman who comes to any beast so that it mount her, you shall kill the woman and the beast. They shall be put to death; their blood is in them.\") \"They shall be put to death\": by stoning. You say by stoning, but perhaps it is one of the other death penalties in the Torah. It is, therefore, written here \"their blood is in them,\" and, elsewhere (Vayikra 20:27) \"the blood is in them. Just as there, by stoning; here, too, by stoning.", + "4) We have heard the punishment, but not the exhortation; it is, therefore, written (Vayikra 18:23) \"And a woman shall not stand before a beast to mount her; it is perverse.\"", + "5) \"and you shall kill the woman and the beast\": If the man sinned, how did the beast sin? But because it led to the man's undoing, Scripture writes \"Let it be stoned!\" Now does this not follow a fortiori: If of beast, which cannot discriminate between good and evil, because it led to a man's undoing, Scripture writes \"Let it be stoned!\" then a man, who leads his fellow to veer from the path of life to the path of death — how much more so should the Holy One remove him from the world!", + "6) Similarly: (Devarim 12:2-3) \"Destroy shall you destroy all the places … and you shall throw down their altars, etc.\" Now if of the places and the tree (used for idolatry), which cannot see and cannot hear and cannot speak, because they led to a man's undoing, Scripture writes \"Destroy!\" \"Burn!\" \"Raze!\" and \"Remove (them) from the world!\" then a man who leads his fellow to veer from the path of life to the path of death — how much more so should the Holy One remove him from the world! What is written of the righteous? (Devarim 20:19) \"If you besiege a city many days to war upon it, to capture it, do not destroy its tree by lifting an axe against it, for from it shall you eat, but it shall you not cut down\": Now does this not follow a fortiori: If trees, which do not see, and which do not hear, and which do not speak — because they grow fruits, the Holy One pitied them, not to remove them from the world, then a man who \"grows\" Torah and does the will of his Father in heaven — how much more so will the Holy One pity him against removing him from the world!", + "7) Of the wicked: (Devarim 20:20) \"Only a tree that you know that it is not a fruitful tree, it shall you destroy and cut down, etc.\": Now does this not follow a fortiori: If trees, which do not see, and which do not hear, and which do not speak, because they do not grow fruits, the Holy One did not pity them against removing them from the world, then a man who does not \"grow\" Torah and does not do the will of his Father in heaven, how much more so will the Holy One not pity him against removing him from the world.", + "8) R. Yochanan b. Zakkai said (Devarim 27:6) \"Of whole (shleimoth) stones shall you build the altar of the L–rd your G d, etc.\": \"stones which make peace\" (shalem). Now does this not follow a fortiori: If stones, which do not see, and which do not hear, and which do not speak — because they \"make peace\" between Israel and their Father in heaven, Scripture writes (Devarim 27:5) \"You shall not lift iron over them,\" then a man who makes peace between a man and his wife, between family and family, between city and city, between country and country, and between one people and another — how much more so will calamity not befall him!", + "9) R. Shimon b. Elazar says: Iron was created to shorten a man's days, and the altar was created to lengthen them. It is not fit that the \"shortener\" be lifted over the \"lengthener.\"", + "10) (Vayikra 20:17) (\"And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother, and sees her nakedness, and she sees his nakedness, it is chesed. And they shall be cut off before the eyes of their people. The nakedness of his sister he has revealed; he shall bear his sin.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother\": This tells me only of the daughter of his father, who is not the daughter of his mother, or the daughter of his mother, who is not the daughter of his father. Whence do I derive (for inclusion his sister) both from his father and from his mother? From (the repetition of) \"his sister\" — in any event. — But even without the repetition, I would derive it a fortiori, viz.: If he is liable for his sister from his father, who is not the daughter of his mother, and from his mother, who is not the daughter of his father, how much more so (is he liable for his sister) both from his father and from his mother! — But if you say this, you have punished by means of an a fortiori argument — wherefore it is written \"his sister,\" to teach that there is no punishment by means of an a fortiori argument.", + "11) \"and sees her nakedness and she sees his nakedness\": (In order for both to be liable to kareth) they must both transgress wilfully (and not unwittingly). \"it is chesed\" (connoting \"shameful\") And lest you say: But Cain married his sister! It is, therefore, written \"it is chesed (sometimes connoting lovingkindness) and the world, in its beginning, was created only with lovingkindness, viz. (Tehillim 89:3) \"For I have said: The world will be built by chesed.\"", + "12) \"And they shall be cut off before the eyes of their people.\" We have heard the punishment, but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:9) \"The nakedness of your sister, the daughter of your father or the daughter of your mother … you shall not reveal.\" This tells me only of ht daughter of his father who is not the daughter of his mother, or the daughter of his mother who is not the daughter of his father. Whence do I derive (for inclusion his sister) both from his father and from his mother? From (the repetition of ) \"your sister\" (Vayikra 18:11) — in any event. — But even without the repetition, I could derive it a fortiori, viz.: If he is exhorted for his sister from his father, who is not the daughter of his mother, and from his mother, who is not the daughter of his father, how much more so (is he exhorted for his sister) both from his father and from his mother! — But if you say this, you have exhorted by means of an a fortiori argument — wherefore it is written \"your sister,\" to teach that there is no exhortation by means of an a fortiori argument.", + "13) If (Vayikra 18:9) \"your sister,\" I might think even by a maidservant or by a gentile woman; it is, therefore, written (Vayikra 18:11) \"the daughter of your father's wife.\" If \"the daughter of your father's wife,\" I would think even (the daughter) by another man; it is, therefore, written \"begotten of your father\" If so, why is it written (Vayikra 18:9) \"born of the home or born of the outside? Whether (born of one concerning whom) we tell him \"Keep her\" (in the home, i.e., one that he was permitted to marry) or (born of one concerning whom) we tell him \"Send her out\" (i.e., one that he was not permitted to marry). " + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 20:18) (\"And a man who lies with a woman in her flow and reveals her nakedness — he has bared her fountain and she has revealed the fountain of her blood; and both of them shall be cut off from the midst of their people.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with a woman in her flow\" (davah): \"davah\" is \"niddah,\" as it is written (Vayikra 15:33) \"And she who flows (davah) with her niddah flow, and he who flows with his discharge.\"", + "2) He has bared (he'erah) her fountain, and she has revealed the fountain of her blood\" — whence it is derived that peripheral (non-consummated) intercourse (\"he'arah\") is reckoned as consummated intercourse. This tells me only of niddah. Whence do I derive the same for all of the arayoth? — Just as with niddah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression, to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse — so, with every ervah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression, to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse. — No, this may be so with niddah, where tumah obtains, wherefore he'arah is reckoned as consummated intercourse, but not with all the other arayoth, where tumah does not obtain, wherefore he'arah is not reckoned as consummated intercourse! It is, therefore, written (in relation to the sister of his father or of his mother) \"For he has bared (he'erah) his kin.\" You derive it from both, viz.: Niddah (where tumah obtains) is not like the sister of his father, and the sister of his father, (who is kin), is not like niddah. What is common to both is that they are ervah, where willful transgression is liable to kareth, and unwitting transgression to a sin-offering, and he'arah is reckoned as consummated intercourse. Likewise, I derive that with every ervah, where willful transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering, he'arah is reckoned as consummated intercourse.", + "3) \"and both of them shall be cut off from the midst of their people\": We have heard the punishment but not the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:19): \"And to a woman in the niddah state of her uncleanliness, (you shall not come near to reveal her nakedness.\")", + "4) (Vayikra 20:19) (\"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal. For he has bared his kin; they shall bear their sin.\") \"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal.\": \"the sister of your mother\": whether from her father or from her mother. \"and the sister of your father\": whether from her father or from her mother. — But perhaps the meaning is from her father, but not from her mother. And this would follow, viz.: Since he is forbidden to the wife of his father's brother, and he is forbidden to the sister of his mother and to the sister of his father, then just as he is forbidden (only) to the wife of his brother from his father, and not from his mother, so, he should be forbidden (only) to the sister of his mother and the sister of his mother from her father and not from her mother! It is, therefore, written (a second time, [after 18:12 and Vayikra 18:13]) \"And the nakedness of the sister of your mother and the sister of your father you shall not reveal\" — \"the sister of your mother,\" whether from her father or from her mother, \"and the sister of your father,\" whether from her father or from her mother. \"For he has bared his kin\": as we have stated (above, halachah 2).", + "5) \"they shall bear their sin\": We have heard the punishment but not the exhortation. It is, therefore, written (Vayikra 18:12-13): \"The nakedness of the sister of your father you shall not reveal; she is the kin of your father. The nakedness of the kin of your mother you shall not reveal; for she is the kin of your mother.\"", + "6) (Vayikra 20:20) (\"And a man who lies with his uncle's wife, the nakedness of his uncle he has revealed. They shall bear their sin; they shall die childless.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who lies with his uncle's wife\": The verse speaks of the wife of his father's brother. — But perhaps it speaks of the wife of his mother's brother! It is, therefore, written (Vayikra 18:14): \"The nakedness of the brother of your father you shall not reveal. To his wife do not come near\"; (she is your uncle []i.e., the wife of your uncle]\") It is written here (our verse) \"dodathecha\" (lit., \"dodatho\") and there \"dodathecha\". Just as there the verse refers to the wife of his father's brother; here, too, it refers to the wife of his father's brother. — But perhaps it refers to the wife of his father's brother by his mother, and this would follow, viz.: Just as he is forbidden to the sister of his mother and to the sister of his father, and he is forbidden to the wife of his father's brother, then just as with the sister of his mother and the sister of his father, (he is forbidden) whether (she is his sister) either by her father or by her mother, so, with the wife of his father's brother (i.e., he should be forbidden to her) whether (he is his brother) either by his father or by his mother! And, furthermore, it follows a fortiori (that he should be forbidden to the wife of his father's brother by his mother), viz.: If in an instance (levirate marriage [yibum]), he is permitted to the wife of his brother by his father by his father, he is forbidden to the wife of his brother by his mother, then in an instance where he is not permitted to the wife of his brother by his father, should it not follow that he should not be permitted to the wife of his brother by his mother! It is, therefore, written \"his uncle.\" It is written \"his uncle\" here, (\"the nakedness of his uncle he has revealed\"), and it is written \"his uncle\" elsewhere ([Vayikra 25:49]) \"Or his uncle or his uncle's son shall redeem him). Just as there, the family of the father (is being referred to); here, too, the family of the father (is intended).", + "7) \"They shall bear their sin; they shall die childless (aririm)\": If they have children, they bury their children; if they have no children, they die without children. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" (i.e., Biblical support) for it, viz. (Jeremiah 29:30): \"Write this man down as 'ariri,' a man that shall not prosper in his days, (for no man of his seed shall prosper\"). We have heard the punishment, but not he exhortation. It is, therefore, written (Jeremiah 18:14): \"The nakedness of the brother of your father you shall not reveal.'", + "8) (Vayikra 20:21) (\"And a man who takes the wife of his brother, she is niddah. He has revealed the nakedness of his brother; they shall be childless.\") \"And a man\": to exclude a minor. \"who takes the wife of his brother\": either by his father or by his mother. You say: either by his father or by his mother. But perhaps only by his father and not by his mother! And this would follow, viz.: He is liable here, and he is liable with his aunt. Just as his aunt by his father and not by his other, here, too, by his father and not by his mother! Let us see to what he may be compared. Do we derive his own kin from his own kin (i.e., from his sister, to whom he is forbidden — both to his sister by his father or to his sister by his mother), and this is not to be refuted by (the instance of) his aunt, who is the kin of his father — or go in this direction: We derive something (forbidden) through marriage from something (forbidden) through marriage, and this is not to be refuted by (the instance of) his sister, which is something forbidden of itself. It is, therefore, written \"he has revealed the nakedness of his brother\" — either by his father or by his mother.", + "9) \"He has revealed the nakedness of his brother; they shall be childless (aririm)\": If they have children, they bury their children; if they have no children, they die without children. And even though there is no proof for this, there is an \"intimation\" (i.e., Biblical support) for it, viz. (Jeremiah 29:30): \"Write down this man as \"ariri,\" etc.\" We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Jeremiah 18:16): \"The nakedness of the wife of your brother you shall not reveal; she is the nakedness of your brother.\"", + "10) (Vayikra 18:18) (\"And a woman together with her sister you shall not take, to be rivals, to reveal her nakedness upon her in her lifetime\") What is the intent of \"upon her\"? Because it is written (Devarim 25:5) \"Her yavam (her husband's brother) shall come upon her,\" I might think that this applied even to one of the Scriptural forbidden relations; it is, therefore, written here \"upon her,\" and there \"upon her.\" Just as there, Scripture speaks of a yevamah; here, too, Scripture speaks of a yevamah, (notwithstanding which Scripture states \"You shall not take.\") This tells me only of (the prohibition against taking) his wife's sister (in yibum). Whence do I derive the same for the other arayoth (i.e., for his daughter married to his brother)? — Just as it is forbidden to take in yibum his wife's sister, who is an ervah, deliberate transgression with which is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, so, every ervah which is thus liable.", + "11) This tells me only of (the prohibition against taking in yibum) her. Whence do we derive the same for her rival (i.e., his brother's other wife)? From \"to be rivals.\" Whence do we derive the same for the rivals of all the arayoth? — Just as it is forbidden (to take in yibum) the rival of his wife's sister, deliberate transgression with whom is liable to kareth, and unwitting transgression, to a sin-offering, sop every ervah which is thus liable — whence we derive: \"Fifteen women exempt their rivals and the rivals of their rivals (from yibum) all the way down the line.\"", + "12) I might think) that (also) forbidden are even the rival wives of the six \"severe\" arayoth (who are married to other men, [not his brothers]) [the six \"severe\" arayoth: his mother, his father's wife, his father's sister, his sister by his father, his father's brother's wife, and the wife of his brother by his father] — you would say (to counter this, that this is not so, for) just as in the instance (as in our verse) of his wife's sister, an ervah with which deliberate transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering and she is permitted to marry his brother, her rival is forbidden — so, every ervah with which deliberate transgression is liable to kareth and unwitting transgression to a sin-offering and she is permitted to marry his brother, her rival is forbidden — a (forbidden) \"rival\" obtaining only with (a woman married to) his brother (and not with these six, who are married to strangers) — whence they ruled: \"The six more 'severe' arayoth, because they are married to others, their rivals are permitted.", + "13) We have heard the exhortation (against taking a woman together with her sister in yibum), but we have not heard the punishment. It is, therefore, written (Vayikra 18:29) \"For all who do any of these abominations (shall be cut off [kareth]) from the midst of their people.\")", + "14) (Vayikra 18:28) \"so that the land not vomit you out by your making it unclean, (as it committed out the nation that was before you\"): Eretz Yisrael, unlike other lands, does not maintain transgressors (within it). To what may this be compared? To a prince, who being fed something which, (being \"princely\") he cannot \"digest,\" he vomits it up. So, Eretz Yisrael cannot maintain transgressors (within it) — wherefore it is written \"so that the land not vomit you out by your making it unclean, as it vomited out the nation that was before you.\"" + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 21:1) (\"And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the Cohanim, the sons of Aaron, and you shall say to them: For a dead body he shall not become tamei among his people.\" The sons of Aaron may not become tamei for a dead body; the daughters of Aaron may become tamei for a dead body. \"the sons of Aaron\": I might think that challalim (those of imperfect priestly status, are also included in the interdict); it is, therefore, written \"Cohanim\" — to exclude challalim. And whence is it derived that those with blemishes are included? From \"the sons of Aaron.\" \"the sons of Aaron\": even the minors.", + "2) \"and you shall say to them: For a dead body (nefesh) he may not become tamei among his people.\": This tells me only of the dead body. Whence do I derive (for inclusion) the blood? It is, therefore, written \"for a nefesh,\" and elsewhere (Devarim 12:23) it is written \"for the blood is the nefesh.\"", + "3) Whence is derived for inclusion all the tumah segments that separate from the body? From \"and you shall say to them\" — to include these. \"For a dead body he shall not become tamei among his people\": When his people are there [i.e., when there are non-priests who can tend to the body, he is not to become tamei, but he is to become tamei for a meth mitzvah (a body which has no one to tend to it.)", + "4) (Vayikra 21:2) (\"Only for his flesh that is near to him, his mother and his father, his son and his daughter and his brother.\") \"Only for his flesh that is near to him\": \"flesh\" is his wife, viz. (Vayikra 18:12) \"She is the flesh (i.e., the wife) of your father.\" \"that is ner\": to exclude one that was betrothed to him. \"to him\": to exclude one that he divorced. Let it be written (only) \"to his mother.\" Why need \"to his father\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori), viz.: If he makes himself tamei to his mother, who becomes a challalah (by relations with one who is unfit), how much more so should he make himself tamei to his father, who does not make himself a challal thereby! — If so, I would say: Just as his mother is definitely known (to be his mother), so his father must be definitely known. Whence would I know (that he makes himself tamei for him even when he is known as) his father by common acceptance? It must, therefore, be written \"to his father.\"", + "5) Or, if it were written \"to his father\" and not \"to his mother,\" I would say: If he makes himself tamei for his father, who is such only by common acceptance, how much more so does he make himself tamei for her, (who is definitely known to be his mother!) — If so, I would say: Just as his father does not make himself a challal (see above), (then he may make himself tamei) only for his mother who has not become a challalah. Whence would I know that he does so even if she has become a challalah? It must, therefore, be written \"to his mother.\"", + "6) Let it be written (only) \"to his son and to his daughter.\" Why need \"to his mother and to his father\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori), viz. If he makes himself tamei to his son and to his daughter, whom he is not commanded to honor, how much more so should he make himself tamei to his mother and father, whom he is commanded to honor! — If so, I would say (that the verse speaks also of) his aborted son or daughter. It is, therefore, written \"to his mother and to his father.\" Just as his mother and his father were alive, so, his son or daughter (must have been) alive — to exclude his aborted son or daughter, who were not alive.", + "7) And why are \"to his son\" and \"to his daughter\" mentioned (separately)? (i.e., let one be mentioned and I would know the other). Because there obtains with a son what does not obtain with a daughter, and there obtains with a daughter what does not obtain with son. With a son, the father is commanded to perform mitzvoth — to circumcise him, to redeem him, to teach him Torah, to teach him a trade and to get a wife for him, which does not obtain with a daughter. With a daughter, the father has title to what she finds, to the work of her hands, and to the nullification of her vows, which does not obtain with a son. Therefore, both \"to his son\" and \"to his daughter\" must be written.", + "8) Let it be written (only_ \"to his brother and to his sister.\" Why need \"to his son and to his daughter\" be written? (i.e., it can be derived a fortiori) viz.: If he makes himself tamei to his brother and to his sister, in respect to whom he is not commanded to perform mitzvoth, how much more so should he make himself tamei to his son and to his daughter, in respect to whom he is commanded to perform mitzvoth! — If so, I would say that \"to his brother\" and \"to his sister\" applies (also) to his maternal brother and sister; it is, therefore, written \"to his son and to his daughter. Just as his son and daughter inherit him, so his brother and his sister (to whom he makes himself tamei) inherit him — to exclude his maternal brother and sister, who do not inherit him.", + "9) Let it be written (only) \"to his brother.\" Why need \"to his sister\" be written? If it were written \"to his brother,\" and not \"to his sister,\" I would say: Just as (he makes himself tamei) for his brother, whether married or unmarried, so, for his sister, whether a virgin or not; it is, therefore, written \"and for his sister, the virgin,\" and not one who is not a virgin.", + "10) If it were written \"for his sister,\" and not \"for his brother,\" I would say: Just as his sister, who has not had intercourse, so, his brother who is unmarred; it is, therefore, written \"for his brother,\" whether married or unmarried.", + "11) (Vayikra 21:3) (\"And for his sister, the virgin, who is near to him, who was not wed to a man — for her shall he make himself tamei.\") \"and for his sister, the virgin\": to exclude one who was forced or seduced. I might think that I (also) exclude one whose hymen was accidentally ruptured. It is, therefore, written \"who was not wed to a man,\" (the implication being) one who lost her virginity by being possessed by a man, and not through other causes.", + "12) \"who is near\": to include one who was betrothed. \"to him\": to include a bogereth (one beyond the age of twelve and a half, even if she lost part of her virginal signs in the process of maturing). \"for her shall he make himself tamei\": It is a mitzvah to do so. If he demurred, we force him to do so. And it happened with Yosef the Cohen, whose wife died on the eve of Pesach, and who did not wish to make himself tamei for her, that the sages pushed him and made him do so perforce.", + "13) \"for him shall he make himself tamei\": for (one who is his sister of) a certainty; and he does not make himself tamei for one who is not his sister or a certainty. \"for her shall he make himself tamei\": and not for others with her, i.e., he should not say: Since I have already made myself tamei (for her), I shall collect the bones of so and so. \"for him shall he make himself tamei\": but not for her (discrete) limbs, which she lost when she was alive, his being forbidden to do so (even) for the limbs of his father; but he does make himself tamei for a bone the size of a barley-corn of his father.", + "14) It once happened with Yosef b. Pachsas (a Cohein) that his foot ulcerated and the surgeon wished to amputate it, at which (Yosef) said: \"When it is hanging by a thread, let me know.\" When it reached that point, the surgeon told him and he (Yosef) called to Nechunya his son: \"Chunia, my son, until now you were obligated to attend upon me. But now, leave, for the son (of a Cohein) does not make himself tamei for a limb (amputated) from a live father.\" And when the sages heard about this, they said (on Koheleth 7:15): \"The tzaddik has lost, but his righteousness remains with him.\"", + "15) (Vayikra 21:4) (\"Let a husband not become tamei among his people to become profaned.\") \"Let a husband not become tamei among his people to become profaned.\" What is the intent of this? Because it is written that he makes himself tamei for his mother and his father, his son and his daughter, his brother and his sister, whether they are or are not fit (for the priesthood), I might think that he does so also for his wife.\" It is, therefore, written \"Let a husband (who is a Cohein) not become unclean (for his wife.\" There is a husband who becomes unclean and there is a husband who does not become clean. How so? He makes himself tamei for his wife who is kasher, and does not make himself tamei for his wife who is pasul (i.e., who makes his children challalim, this being the thrust of \"to become profaned\").", + "16) \"among his people\": when they act as his people do, and not when they have strayed from the ways of the congregation. \"to become profaned\": If he (the strayer) follows this course, he (the Cohein in question) becomes chullin (\"mundane,\" and unfit for the priestly service.) I might think that he remains chullin forever; it is, therefore, written \"beamav.\" As long as he (the strayer in question) is \"with it\" (imo [i.e., as long as he persists in this course]), then he (the Cohein) is chullin. Once he departs from it, he (the Cohein) reverts to his original sanctity." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 21:5) (\"They shall not make a baldness upon their head, and the corners of their beard they shall not shave off, and in their flesh they shall not cut any cutting.\") \"They shall not make a baldness\": I might think that (even) if he made four or five bald spots he would be liable for one alone; it is, therefore, written \"a baldness,\" to stipulate liability for each one individually.", + "2) \"upon their head\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 14:1) \"Do not lacerate yourselves and do not make baldness between your eyes for the dead,\" I might think that only \"between the eyes\" entails liability. Whence is the head included? From \"upon their head,\" to include (all of) the head.", + "3) I might think that (only) with Cohanim, to whom Scripture relegated additional mitzvoth, is there liability for each bald spot and for the head as well as between the eyes, but with Israelites, where this does not obtain, there is liability there for one bald spot only, and only for \"between the eyes.\" It is, therefore, written \"baldness\" (here, in respect to Cohanim). \"baldness\" (there, in respect to Israelites), to create an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as with Cohanim there is liability for each bald spot and for the head as well as for between the eyes, so, with Israelites. And just as with Israelites liability for (creating) baldness obtains only vis-à-vis the dead, so, with Cohanim.", + "4) \"and in their flesh they shall not cut\": If this alone were written I might think that if he made five cuts he is liable only for one; it is, therefore written \"any cutting,\" to impose liability for each cutting.", + "5) I might think that (only) with Cohanim, to whom Scripture relegated additional mitzvoth, is there liability for each laceration but with Israelites, where this does not obtain, there is liability for one (laceration) only; it is, therefore, written \"cutting\" (here, in respect to Cohanim) - \"cutting\" (there [Devarim 19:22] in respect to Israelites), to create an identity, viz.: Just as with Cohanim there is liability for each cutting, so with Israelites. And just as with Israelites liability (for cutting) obtains only vis-à-vis the dead, so, with Cohanim.", + "6) (Vayikra 21:6) \"Holy shall they be to their G d\": perforce (i.e., even if they are willing to be unclean) \"and they shall not profane the name of their G d; for the fire-offering of the L–rd, the bread of their G d, they offer up — and they shall be holy\": This is the cause (i.e., by divesting themselves of the mitzvah of the priesthood, they divest themselves of their holiness.) \"they offer up\": and not the Levites. \"and they shall be holy\": to include those with blemishes.", + "7) (Vayikra 21:7) (\"A woman who is a zonah and a challalah they shall not take, and a woman divorced from her husband they shall not take; for he is holy to his G d.\") \"a woman who is a zonah\": R. Yehudah says: This is an aylonith (a barren woman [i.e., the term \"zonah\" also includes an aylonith]). And the sages say: This is a proselytess or a freed maidservant or one whose cohabitation was one of znuth (i.e., illicit). R. Eliezer says: Also (included) is cohabitation of a single man with a single woman not for the sake of marriage.", + "8) \"and a challalah\" What is a challalah? A woman that was born of a marriage forbidden (to the priesthood).", + "9) \"a woman divorced\": This tells me only of a divorcée. Whence do I derive (for inclusion in unfitness to the priesthood) a chalutzah (a woman \"released\" from levirate marriage)? It follows a fortiori, viz.: If a divorcée, who is permitted (for remarriage) to the divorcer, is unfit to the priesthood, then a chalutzah, who is forbidden to revert to the choletz (the man in the chalitzah ceremony) — how much more so, should she be unfit to the priesthood! — (No,) this is refuted by tzarah (the co-wife), who is forbidden to revert to the choletz, yet is permitted to the priesthood.", + "10) (No,) there is a (crucial) difference (between them), viz.: In the instance of a divorcée the man performs an act (in the woman), and in the instance of chalutzah, the man is involved in an act (with the woman). And this is not to be refuted by tzarah, where he is not involved in an act (with the tzarah). And if you would say that just as \"and\" a woman\" includes a chalutzah\" (as forbidden to a Cohein), I should say that tzarah, too, is like a chalutzah and should be forbidden to a Cohein, it is, therefore, written \"and a woman divorced from her husband\" — where her divorce is in the hands of her husband, and not when it is in the hands of the woman (as in the instance of tzarah).", + "11) \"and a woman divorced from her husband\" This was expounded by R. Elazar b. Mattia: If her husband (a Cohein) went abroad and they told her that her husband had died and she were betrothed (to another) and her husband returned — whence is it derived that she may return to the first even if the second gave her a divorce, this divorce not making her unfit to the priesthood? From \"and a woman divorced from her husband\" (is forbidden to the priesthood), and not (a woman who was given a divorce) by a man who was not her husband.", + "12) \"they shall not take … they shall not take\": (twice) We are hereby apprised that the woman is exhorted against this as well as the man.", + "13) (Vayikra 21:8) (\"And you shall make him holy, for he offers up the bread of your G d; holy shall he be unto you, for holy am I the L–rd, who sanctifies you.\") And whence is it derived that if he refuses (to divorce her), he is forced to do so? From \"And you shall make him holy\" — (even) against his will. \"for he offers up the bread of your G d\": We are hereby apprised of the reason (for his being forced). \"holy shall he be unto you\": to include blemished Cohanim, (who are forbidden to sacrifice, as being thus exhorted). \"for holy am I the L–rd who sanctifies you\": to include beth-din as being thus exhorted.", + "14) (Vayikra 21:9) (\"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profanes herself through fornication, it is her father that she profanes; in fire shall she be burned.\") \"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profanes\": I might think that even if she desecrated the Sabbath she should be subject to burning; it is, therefore, written \"if she profanes … through fornication\" — when the profanation were that of fornication, and not any other kind.", + "15) I might think that the penalty was burning even if she were single when she fornicated; it is, therefore, written here \"her father,\" and there (Devarim 22:21, in respect to a betrothed maiden) \"her father. Just as there, the reference is to fornication within the context of marital ties, so, here. — But perhaps the thrust of \"her father (a Cohein)\" is to exclude (from burning a maiden [even a single maiden] who fornicated with her father) — with any man (i.e., with her father who is not a Cohein)! — (This cannot be, for) \"she profanes (her father)\" implies (that her fornication is with) \"any man.\" (For if it were with her father, then he would be profaning her). How, then, am I to understand \"her father\"? As \"Just as there, the reference is to fornication within the context of marital ties, so, here.\"", + "16) — But why not say, then, that just as \"her father\" there is mentioned within the context of a betrothed maiden [na'arah (between twelve and twelve and a half)] so, too, here, too, the context must be one of a betrothed maiden. Whence do I derive (for inclusion) a wedded maiden, a betrothed bogereth (after twelve and a half), a wedded bogereth — even an old woman? From \"And the daughter of a Cohein\" — in any event.", + "17) This tells me (of the penalty of burning) of the daughter of a Cohein (wedded) to a Cohein. Whence do I derive the same for the daughter of a Cohein (wedded) to a Levite, the daughter of a Cohein (wedded) to an Israelite — even (of the daughter of a Cohein (wedded) to a Nathin or to a mamzer? From \"And the daughter of a man who is a Cohein, even if she herself is not wedded to a Cohein.", + "18) \"she profanes her father\": R. Eliezer: When she is with (i.e., in the domain of) her father (i.e., when she is betrothed), the penalty is stoning (the severest of the penalties), and with her in-laws (i.e., when she is wedded), it is burning. \"in fire shall she be burned\": Her penalty is burning; but the penalty of her consort is not burning, (but strangulation). She shall be burned, but not \"scheming witnesses\" against her. (Their penalty is strangulation." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 21:10) (\"And the Cohein who is greater than his brothers [i.e., the high-priest], upon whose head the oil of anointment has been poured, and who has been invested to wear the garments — his hair he shall not dishevel and his garments he shall not rend.\") \"And the Cohein who is greater than his brothers\": He must be greater than his brothers in wealth, strength, strength, and wisdom. Whence is it derived that if he is lacking these attributes, his brother Cohanim are to elevate him? From \"greater than (lit., \"from\") his brothers\" — his greatness should come from his brothers. They said about Pinchas of Havata upon whom the lot fell to be high-priest, that the (Temple) treasures and trustees went after him and found him quarrying, whereupon they filled the quarry with golden dinars. R. Chananiah b. Gamliel said: Now was he a quarrier? Was he not our son-in-law, and did they not find him plowing? As it was related: Twelve (ox-) pairs went before him, and he came after the twelfth!", + "2) \"upon whose head the oil of anointment has been poured\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 29:31) \"Seven days shall he anoint his sons, who ministers in his stead put them on, when he comes to the tent of meeting to minister in the holy place,\" I might think (that he is ordained as high-priest) only if he is anointed for seven days and invested (in the garments) for seven days. Whence do I derive that the same applies if he is anointed for seven and invested for one, or anointed for one and invested for seven, or if he is anointed for one and invested for one — even for one moment? From \"upon whose head the oil of anointment has been poured\" — even for one moment; \"and who has been invested to wear the garments\" — even for one moment.", + "3) If it were written \"The hair he shall not dishevel and the garment he shall not rend, I might think that this refers to the hair and to the garment of a sotah (See Bamidbar 5:18); it is, therefore, written \"his (the high-priest's) hair\" and \"his garments.\" R. Meir says: \"his hair he shall not dishevel and his garments he shall not rend\" — for his dead, as others do for their dead. How so? The high-priest rends from the bottom (of his garment), and others, from the top.", + "4) (Vayikra 21:11) (\"And to any dead body he shall not come. For his father and for his mother he shall not become tamei.\") \"And to any dead body he shall not come\": R. Akiva said: Whence is it derived that a fourth of a log of blood issuing from two dead bodies (is tamei)? From \"And to any dead (lit., \"bodies, he shall not come\" — two bodies and one amount (of blood [connoted by \"dead body\"]). \"he shall not come\" \"he shall not come\" and \"he shall not become tamei\": He is liable for (both) \"he shall not come\" (into the tent of the dead body) and \"he shall not become tamei.\" This tells me only that the high-priest is liable for both. Whence is it derived that the same applies to an ordinary Cohein, (in respect to whom only \"he shall not become tamei\" is written [viz. Vayikra 21:1])? From gezeirah shavah (identity) of \"he shall not become tamei\" (here) and \"he shall not become tamei\" (there) — Just as with that written in respect to the high-priest there is liability for both \"he shall not come\" and for \"he shall not become tamei,\" so with that written in respect to an ordinary Cohein. \"For his father and for his mother he may not become tamei\": (but) he does make himself tamei for a meth mitzvah (a dead body without anyone else to bury it).", + "5) (Vayikra 21:12) (\"And from the sanctuary he shall not go out, and he shall not profane the sanctuary of his G d; for the crown of the anointing oil of his G d is upon him, I am the L–rd.\") \"And from the sanctuary he shall not go out\": He does not go out (i.e., he does not follow the litter), but follows after them, when they (the litter bearers) are concealed\" (in an alleyway), he is revealed.\" When they are concealed (in a second alleyway), he is revealed. And he goes out with them until the entrance of the city. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: \"And from the sanctuary he shall not go out\": He does not go out at all.", + "6) And when is it derived that if he performed the (sacrificial) service (and does not go out after the hearse), it is valid? From \"And (if he does not go out after the hearse) he does not profane the sanctuary of his G d.\" But if an ordinary Cohein serves while in mourning, his service is invalid. \"for the crown of the anointing oil of his G d is upon him\": This tells me (that he may not go out) only if he is anointed with the oil of anointment. Whence is the same derived for one who is clothed in the many vestments (of the high-priest)? From \"for the crown of the anointing oil of his G d is upon him\": This (i.e., the \"crown\" of the high-priesthood [the many vestments, along with the anointing oil] is the cause (of his not going out).", + "7) (Vayikra 21:13) (\"And he, a woman in her virginity he shall take\"): \"He\" (the high-priest), and not the king (is under the interdict); \"he\" and not the Nazirite, (though they, too, are \"crowned\"): \"he,\" to include (in the interdict) the Cohein anointed for war. \"a woman in her virginity he shall take\": excluding a bogereth (a maid after twelve and a half years), whose (signs of) virginity have diminished. R. Eliezer and R. Shimon permit a bogereth." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 21:14) (\"A widow, and a divorcée, and a challalah, and a zonah — these he shall not take; but only a virgin from his people shall he take as a wife.\") Let it be stated (only) \"a widow.\" Why is \"a divorcée (also) written? For if \"a widow\" (alone) were stated and not \"a divorcée,\" I would say: If a widow, who is permitted to an ordinary Cohein, is forbidden to a high-priest, then a divorcée, who is forbidden to a high-priest, how much more so is she forbidden to a high-priest! If so, I would say: A widow, who is permitted to an ordinary Cohein — his seed from her is profane (vis-à-vis the priesthood); a divorcée, who is forbidden to an ordinary Cohein — his seed from her is a mamzer. It is, therefore, written \"a divorcée …\" (Vayikra 21:15) And he shall not profane.\"", + "2) Or if it were written \"divorcée\" and not (only) \"widow,\" I would say: A divorcée, who is forbidden to an ordinary Cohein — his seed from her is profane; a widow, who is permitted to an ordinary Cohein — his seed from her is kasher. It is, therefore, written \"A widow … And he shall not profane,\" \"A divorcée … And he shall not profane\" — \"a widow,\" for severity; \"a divorcée,\" for leniency.", + "3) \"and a challalah\": Which is a \"challalah\"? A woman who was born of one of those forbidden to the priesthood (e.g., the daughter of the union of a widow and a high-priest).", + "4) \"a zonah\": Why is this written? (i.e., I can derive it a fortiori from her being forbidden to an ordinary Cohein.) For I might think that only the seed of a high-priest by those unfit for him become challalim. Whence do I derive the same for the seed of an ordinary Cohein? It is, therefore, written \"zonah\" (here) and \"zonah\" (Vayikra 21:7, in respect to an ordinary Cohein), for a gezeirah shavah (identity). Just as the seed of a high-priest by those unfit for him are challalim, so, the seed of an ordinary Cohein.", + "5) \"these he shall not take\": \"these he shall not take … And he shall not profane.\" But his seed from a niddah do not become chullin (i.e., challalim). For it would follow a fortiori (that they do become challalim), viz.: If the children of these, cohabitation with which does not render him liable to kareth — if the children of these are challalim, how much more so the children of niddah, cohabitation with which does render him liable to kareth! It is, therefore, written \"these he shall not take … And he shall not profane,\" (but) his seed from a niddah is not profaned.", + "6) \"but only a virgin\": We are hereby taught that it is a mitzvah for him to wed a virgin. \"from his people\": to include the daughter of an Ammonite proselyte (from a Cohein) as fit for (marriage to) the priesthood. \"he shall take as a wife': What is the intent of this? Whence is it derived that if one (a Cohein) betrothed a widow and he was then appointed high-priest, he is permitted to wed her (even though she is not a virgin)? From \"he shall take as a wife.\" It happened with Yehoshua b. Gamla that he betrothed Marta the daughter of Baisus and the king appointed him high-priest, and he wed her. I might think that the same applied if he made a ma'amar (verbal betrothal) in his yevamah (a woman that fell to him for levirate marriage); it is, therefore, written \"he shall take a wife,\" and not a yevamah. \"and he shall not profane his seed\": This tells me only of his seed. Whence is it derived that she herself becomes a challalah? It follows a fortiori, viz.: If her seed, who did not transgress, are rendered challalim, she, who did transgress, how much more so!", + "8) No! (This is no proof.) He (the Cohein) himself refutes it, having transgressed and not having become a chalal. No, this may be so with a man, who does not become a chalal elsewhere, as opposed to a woman, who does become a challalah elsewhere. Or, if you will, it is derived that she herself becomes a challalah from (the repetitious) \"and she shall not profane.\"", + "9) \"from his people\": to include the daughter of a male chalal as unfit for (marriage to) the priesthood. R. Yehudah says: The daughter of a male proselyte is (a challalah) like the daughter of a male chalal. \"for I am the L–rd who makes him holy\": This is the basis of the law. " + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 21:17) (\"Speak to Aaron, saying: \"A man of your seed, to their generations, who will have in him a blemish, shall not come near to offer up the bread of his G d\": (\"A man of your seed\"): R. Elazar b. R. Yossi said: A child is unfit even if he is unblemished. When is his service kasher? Once he grows two (pubic) hairs. But his fellow Cohanim do not initiate him in his service until he is twenty years old.", + "2) \"who will have in him a blemish\": This tells me (that for his service to be kasher) he is not to have a blemish after the pronouncement (of the law), as in the instance of zivah and negaim (plague-spots). Whence is it derived (that his service is not kasher) if he has the blemish before the pronouncement? From \"in him a blemish.\" This tells me only of his having been born unblemished and having become blemished. Whence do I derive the same for one who was born blemished from his mother's womb? From \"in him a blemish.\"", + "3) \"he shall not come near to offer up the bread of his G d\": This tells me only of the temidim (the daily burnt-offerings), which are called \"bread,\" (viz. Bamidbar 28:2) \"My offering, My bread for My fires.\" Whence do I derive the same for the other offerings? From the repetition of \"bread\" (here). Whence is the same derived for the (sprinkling of) the blood? From \"to offer up\" (here) and (Bamidbar 9:9) \"And the sons of Aaron offered up the blood to him.\"", + "4) Whence do I derive the same for the devoted portions of the sin-offering and of the guilt-offering and of holy of holies and of lower-order offerings? From \"he shall not come near (to offer up.\") Whence do I derive the same for the fistful, the frankincense, the meal-offering of the Cohanim, and meal-offering of the anointed Cohein, and the meal-offering of the libations? From (Bamidbar 9:26) \"the fire-offerings of the L–rd.\" Whence do I derive the same for the oil pouring, the mixings, the wavings, the presentings, the fistful takings the incense takings, the pinchings, and the (blood) receivings? From \"he shall not come near to offer up.\" I might think that Cohanim with blemishes are liable (stripes) for performing all of them; it is, therefore, written \"bread.\" Just as \"bread\" connotes the (sacrificial) service itself, (so all, for such liability must characterize the sacrificial service), excluding the above, which are not intrinsic to the service (i.e., if they are omitted, the offering is still kasher.)", + "5) (Vayikra 21:18) (\"For every man who has in him a blemish shall not come near: a man who is blind, or lame, or charum or asymmetrical of limb.\") \"every man who has in him a blemish\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 21:21) \"the seed of Aaron,\" I might think that the halachah applied to his seed only. Whence do I derive that it applies (also) to Aaron himself? From \"For every man.\" This tells me only of a permanent blemish. Whence do I derive the same for a passing blemish? From \"every man who has in him a blemish.\"", + "6) \"blind\": whether he is blind in both eyes or only in one. Whence is it derived that white spots on the cornea or constant watery occlusion (are also considered blemishes)? From \"a man who is blind\" (i.e., though the impairment in vision is due not to the eye itself, but to some mal-functioning of the man.\")", + "7) \"lame\": whether he is lame in both legs or only in one. Whence is it derived that if his foot is arched and curved in the shape of a scythe (this is also considered a blemish)? From \"or lame\" (connoting extension of inclusion). \"charum\": one whose nose is sunken in. Whence do I derive that noses which are fore-shortened, fused at the nostrils, or cadent (i.e., falling beneath the lip) (are also considered blemishes)? From \"or charum.\"", + "8) Abba Yossi says: Who is \"charum\"? One (whose nose is so sunken that he can \"blue\" his two eyes as one. They said to him: You are exaggerating. (He is considered \"charum\") even if he cannot blue his two eyes as one.", + "9) \"asymmetrical of limb (sarua): a thigh that has come out of joint. Whence is it derived (that the following are also included?): the projection of a bone from his thumb, a retro-projection of his heel, a goose-footed broadness of sole? From \"or sarua.\"", + "10) (Vayikra 21:19) (\"Or a man that has in him a brokenness of foot or a brokenness of hand\") \"a brokenness of foot\": This tells me only of a brokenness of foot. Whence do I derive for inclusion one who is knock-kneed or bandy-legged or club-footed? From \"a man.\"", + "11) \"a brokenness of hand\": This tells me only of a brokenness of hand. Whence do I derive for inclusion one whose fingers are fused at the tips or from the base to the middle phalange without being incised? From \"or a brokenness of hand.\"", + "12) (Vayikra 21:20) (\"Or one who is gibein or dak or tevalul in his eye; or one who is garav or yalefeth or meroach ashech.\") \"gibein\": one who has two eyebrows (that are fused). Whence do I derive from inclusion one who has no eyebrows or only one? From \"or gibein.\" R. Dossa says (\"Gibein refers to) one whose brows droop (over his eyes.) R. Chanina b. Antignos Says (\"Gibein refers to) one who has two backs and two spines. \"dak\": This is cataract. Whence do I derive for inclusion chilazon, nachash, and einav? From \"or dak.\"", + "13) \"tevalul\": If the white (of the eye) enters the black or the black enters the white. R. Yossi says: There is no blemish in the white. What is \"tevalul\"? If the white breaks through the ring and enters the black.", + "14) \"in his eye\": Any defect of the eye is implied. From here it is derived that if both his eyes were oriented upwards or downwards, if one eye were oriented upwards and the other downwards, if he saw the room or the attic as one, if he \"hated the sun,\" if his eyes were unmatched, if he spoke with one person and gave the impression that he was looking at him [— all of these are considered blemishes).", + "15) \"garav\": a scabby condition. \"yalefeth\": the Egyptian lichen, \"meroach ashech\": R. Yishmael says: one whose testicles are crushed. R. Akiva says: one with distended testicles. Chanania b. Antignos says: one whose skin has taken on a swarthy coloration." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 21:21) (\"Every man in whom there is a blemish, of the seed of Aaron the Cohein, shall not come near to offer up the fire-offerings of the L–rd. There is a blemish in him; the bread of his G d he shall not come near to offer up.\") This tells me only of these (i.e., the aforementioned blemishes). Whence are the other blemishes derived? From \"in whom there is a blemish, of the seed of Aaron the Cohein.\" (i.e., only those who bear a normal human semblance may serve.)", + "2) Whence is derived (for inclusion) (one with the skin-coloring of) a Cushite, one who is red-spotted, one who is white-spotted, one who is pole-like in appearance (i.e., unusually long and thin), one who is dwarf-like, a deaf-mute, an imbecile, and those with (halachically) clean plague-spots? From \"Every man.\"", + "3) (For without \"every\" we would say:) Does it not follow a fortiori, (that all of the aforementioned (#2) should be permitted in a Cohein), viz.: If a beast, which is unfit (for consummation) in the instances of \"it and its son\" (Vayikra 22:28), are treifah (organic defect) and Caesarian section, is kasher in all of the aforementioned instances, ", + "4) then a man (i.e., a Cohein, who is fit (for the sacrificial service) in the instances of he and his son, etc., how much more so should he be kasher in all of the aforementioned instances! It must, therefore, be written \"Every man, etc.\"", + "5) \"There is a blemish in him\": to exclude (from disqualification in the instances of) \"he and his son,\" treifah, and Caesarian section. (For without \"in him\" we would say:) Does it not follow a fortiori: (that all of these are forbidden in a Cohein), viz.: If a beast, which is kasher in the instances of Cushite, etc., is unfit in the instances of \"it and its son, etc.\", then a man (a Cohein), who is unfit in the instances of Cushite, etc., how much more so should he be unfit in the instances of \"he and his son, etc.\"! It must, therefore, be written \"There is a blemish in him,\" to exclude \"he and his son, etc.\"", + "6) \"there is a blemish in him\": to exclude (from disqualification) one whose blemish has left him. (The verse is needed, for without it we would say:) Does it not follow a fortiori (that this should disqualify him, viz.:) If a beast, which is unfit in the instance of \"it and its son, etc.,\" is kasher in an instance of the blemish leaving it, then a man (a Cohein), who is kasher in the instance of he and his son, etc., should he not be kasher in an instance of the blemish leaving him?", + "7) (No,) it may be that a beast is kasher in such an instance because he is kasher in the instances of Cushite, etc. Would you say the same for a man (a Cohein), who is not kasher in all of these instances? It must, therefore, be written \"there is a blemish in him,\" to exclude one whose blemish has left him.", + "8) (Vayikra 21:22) \"The bread of his G d, of the holy of holies, and of the holy he may eat.\": If \"holy of holies\" is written, why is \"holy\" written; and if \"holy\" is written, why is \"holy of holies\" written? For if \"holy of holies\" were written, and not \"holy,\" I would say that he (a Cohein with a blemish) may eat holy of holies, for there is an instance of \"holy of holies\" (a meal-offering on a small bamah), which is permitted to a non-Cohein; but he may not eat lower-order offerings. It must, therefore, be written \"of the holy.\" And if \"holy\" were written, and not \"holy of holies,\" I would say that he may eat of the first but not of the second. It must, therefore, be written both \"of the holy of holies\" and \"of the holy.\"", + "9) \"he may eat\": even in the machloketh (the regular allotment of his father's priestly house). (For if it were not written \"he may eat\") we would say:) Does it not follow (that he should not eat in the machloketh), viz.: If tvul yom (A Cohein who immersed in the daytime) and one lacking atonement, who are fit for the (sacrificial) service of the next day, may not eat in the machloketh, then a blemished Cohein, who is not fit for the service of the next day — how much more so may he not eat in the machloketh! It must, therefore, be written \"he may eat\" — even in the machloketh.", + "10) (Vayikra 21:23) (\"But to the veil he shall not come, and to the altar he shall not come near, for a blemish is in him; and he shall not profane My holy things, for I am the L–rd who sanctifies them.\") If \"to the veil\" is written, why \"to the altar\"? And if \"to the altar\" is written, why \"to the veil\"? For if it were written \"to the veil\" and not \"to the altar,\" I would say that he should be unfit for (entry to) the veil, which is within (the sanctuary), but not for the altar, which is not within. It must, therefore, be written \"to the altar.\" And if it were written \"to the altar,\" but not \"to the veil,\" I would say that he is unfit for the altar, which is kasher for the (sacrificial) service, but not for the veil, which is not fit for the service, (but only for the sprinkling of the blood. It must, therefore, be written (both) \"to the altar\" and \"to the veil.\"", + "11) I might think that he (a blemished Cohein) could not enter (between the hall and the altar) to do repair work; it is, therefore, written \"But (to the veil he shall not come\"), (\"But\" connoting limitation of exclusion. This is the mitzvah (for entry): Cohanim enter. If there are no Cohanim, Levites enter. If there are no (ritually) clean ones, unclean ones enter. If there are no unblemished ones, blemished ones enter. And whence is it derived that if he (a blemished Cohein) performed his (sacrificial) service, it is invalid? From \"and he shall not profane My holy things.\" And whence is it derived that a blemished Cohein is liable to the death penalty (for such profanation)? R. Yehudah says: It is written here \"profanation,\" and elsewhere (Vayikra 22:9) \"profanation.\" Just as profanation there is punishable by death, here, too. And the sages say: A blemished Cohein is not subject to death, but to (violation of) an exhortation (Vayikra 21:17).", + "12) (Vayikra 21:24) \"And Moses spoke to Aaron and to his sons and to all the children of Israel\": He exhorted Aaron ( in respect to blemishes) by way of the sons, and the sons by way of Aaron, and the sons by each other (i.e., by mutual surveillance), and the (beth-din of the) Israelites over them (the Cohanim)." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 22:1-2) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying: Speak to Aaron and to his sons that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they not profane My holy name, which they make holy to me; I am the L–rd.\") \"and that they separate themselves (\"veyinozru\"): \"nezirah\" connotes separation, as it is written (Ezekiel 14:7) \"who separates himself (\"veyinazer\") from Me and brings up his idols,\" and (Isaiah 1:4) \"They have turned back\" (\"nazoru acher\") (i.e., separated). \"from the holy things of the children of Israel\": They are liable for piggul [inappropriate intention), nothar (viz. Isaiah 19:6), and uncleanliness in respect to the offerings of the children of Israel, but not in respect to the offerings of gentiles. \"the holy things of the children of Israel\": This tells me only of the holy things of the children of Israel. Whence do we derive the same for their own holy things? From \"which they make holy to Me\" — to include all (holy things).", + "2) Whence is it derived that our verse is speaking of (a Cohein) who has become tamei? \"Profanation\" is written here, and it is written elsewhere (Vayikra 22:9) (in respect to eating terumah). Just as \"profanation\" there refers to tumah, so, \"profanation\" here refers to tumah. And just as \"profanation\" there is punishable by death) at the hands of Heaven), so, \"profanation\" here is punishable by death. And just as for \"profanation\" there, there is (no) placation, so, for \"profanation\" here there is no placation. R. Yehudah says: It is written here \"I am the L–rd,\" and, below, (Vayikra 22 verse 3) \"I am the L–rd.\" Just as there, the context is kareth (\"cutting off\"), here, too, it is kareth.", + "3) (Vayikra 22:2) (\"Say to them: Throughout your generations, every man who will draw near, or all your seed, to the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd, and his uncleanliness be upon him, then that soul will be cut off from before Me; I am the L–rd.\") \"Say to them\": to those standing at Mount Sinai. \"throughout your generations\": that it be binding for all generations. If this was stated for the fathers, why was it stated for the sons, and if it was stated for the sons, why was it stated for the fathers? For there are (mitzvoth) which obtain with the fathers, but not with the sons; and with the sons, which do not obtain with the fathers. (For example:) What is stated for the fathers, (who did not enter Eretz Yisrael, (but not for the sons)? (Bamidbar 36:8) \"And every daughter who received an inheritance from the tribes of the children of Israel\" (her father having had no son) \"to one of the family of the tribe of her father shall she be as a wife, so that the children of Israel will inherit, each, the inheritance of his fathers\" in the midst of the children of Israel). (So that the mitzvah of tribal intermarriage applied only to those who left Egypt, but not to their children after them). And there are many mitzvoth that apply to the sons, (who entered Eretz Yisrael, i.e., those mitzvoth contingent upon the land of Eretz Yisrael), which did not apply to the fathers, (who did not enter). So that because there are (mitzvoth obtaining) with the fathers, which do not obtain with the sons, and (mitzvoth obtaining) with the sons, which do not obtain with the fathers, it must be written in respect to the fathers (i.e., \"Say to them\"), and it must be written in respect to the sons (\"throughout your generations\").", + "4) \"(every) man\": This tells me only of a man. Whence is (the same derived for a woman? From \"of all your seed.\" Whence is (the same derived for all Israelites, (who are not of the seed of Aaron)? From \"every man.\"", + "5) \"every man who will draw near, of all your seed, to the holy things that the children of Israel make holy to the L–rd, and his uncleanliness be upon him, then that soul will be cut off from before Me\": What is the intent of this? Because it is written (Bamidbar 7:20) \"And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L–rd's, and his uncleanliness is upon him, that soul shall be cut off,\" I might think that there is kareth liability for tumah only for peace-offerings. Whence do I derive (for inclusion) all of the offerings? From \"Say to them: Throughout your generations, every man who will draw near, of all your seed, to the holy things, etc.\" — But perhaps there should be included only what is similar to peace-offerings, which are eaten for two days. Whence do I derive the same for what is eaten for one day? From \"flesh\" (i.e., all flesh is implied.) This tells me only (of those offerings) whose remnants are eaten. Whence do I derive the same for (those offerings) whose remnants are not eaten? From \"of the sacrifice.\" This tells me only of (animal) sacrifices. Whence do I derive the same for birds and meal-offerings, which are not types of (animal) sacrifices — to the point of inclusion of the log of oil of the leper? From (Vayikra 22:2) \"which they make holy to Me.\"", + "6) \"then that soul will be cut off\": I might think that (he is to be cut off) \"from one side to another\" (i.e., that he is to be exiled, as Cain was); it is, therefore, written \"from before Me; I am the L–rd\" — in all places! (\"Cutting off,\" then, must refer to kareth [death].) ", + "7) I might think that tumah liability obtains only where piggul (inappropriate thought) liability obtains. And this, indeed, would follow, viz.: If piggul (transgression), which is subject to a standard (sin-offering) (for unwitting transgression) and which obtains only with one awareness, (at the end, after his having transgressed, his never having been aware that it was piggul before he ate it, [as opposed to tumah, where there is awareness in the beginning, awareness at the end, and non-awareness in the middle]), and where nothing of its class is permitted, (piggul being forbidden even where the entire congregation transgresses, as opposed to tumah, which was forbidden in such an instance) — (If piggul) obtains only with offerings where there are \"permitters\" (see Chapter 13:5 in Tzav), then tumah transgression, which obtains with two awarenesses, and is subject to a sliding scale (and not a standard) offering, and where something of its class (congregational tumah) is permitted — how much more so should it obtain only where there are \"permitters\"! Whence, then, (do we derive tumah liability) for the fistful, the frankincense, the incense, the libation meal-offering, the meal-offering of Cohanim, and the meal-offering of the anointed (high-priest, where there are no \"permitters')? It is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"to (eat) the holy things which they make holy,\" to include all.", + "8) I might think that they would be liable for it (immediately if they ate the flesh in a state of tumah before the blood was sprinkled); it is, therefore, written (Vayikra 22:3) \"Every man who draws near.\" R. Elazar explains: Now is one who touches it liable? (Is he not liable only if he eats it, as it is written (Vayikra 22:4) \"A man of the seed of Aaron, if he is a leper or a zav, shall not eat, etc.\"?) What, then, is the intent of \"who draws near\"? The intent is that there is no (tumah) liability for eating it until it has been made fit to be offered. How so? An offering that has permitters, (such as the devoted portions and the flesh, which are \"permitted\" by the sprinkling of the blood) — when its permitters have \"drawn near\" (And this is the sense of \"Every man who draws near\"). An offering that does not have \"permitters\" (such as the meal-offering of Cohanim, etc.) — when they are consecrated in a vessel (for the \"eating\" of the altar). \"and his uncleanliness is upon him\": bodily uncleanliness. I might think the uncleanliness of the flesh (of the offering is being referred to). It is, therefore, written (here) \"and his uncleanliness is upon him\" (and there, [Bamidbar 19:13] in respect to uncleanliness in entering the sanctuary) \"and his uncleanliness is upon him,\" for an identity (gezeirah shavah), viz.: Just as there, bodily uncleanliness is being referred to, so, here, bodily uncleanliness is being referred to, and not uncleanliness of the flesh. Rebbi says: \"and his uncleanliness is upon him\": Scripture speaks (here) of bodily uncleanliness, and not of uncleanliness of the flesh. R. Chiyya says: The offerings are written in the plural and cleanliness (tumatho) in the singular. How, then, must \"tumatho\" be understood? As referring to the tumah of his body and not to the tumah of the flesh (of the offerings). Others say: Scripture speaks of that from which tumah can depart (i.e., the man), as opposed to the flesh, from which tumah cannot depart. " + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 22:4) (\"A man, a man, of the seed of Aaron the Cohein, if he is a leper or a zav (see section 15), of the holy things he shall not eat until he is clean. And one who touches anyone who is unclean through the dead; or a man from whom semen issues,\") \"the seed of Aaron\": This tells me only of the seed of Aaron. Whence is Aaron himself derived (as subsumed in the prohibition)? From \"if he is a leper or a zav.\" \"of the holy things (terumah) he shall not eat until he is clean\": (i.e., when the sun goes down,) but Israelites may eat ma'aser t'vulei yom (having immersed themselves in the daytime). Whence is it derived that Aaron and his sons (may eat ma'aser, t'vulei yom)? It follows a fortiori, viz.: If Israelites, who may not eat of terumah (even) when the sun goes down, may eat of ma'aser t'vulei yom, then Aaron and his sons, who may eat of terumah when the sun goes down — how much more so may they eat of ma'aser t'vulei yom! Israelites, then, are derived (by implication) from the verse, and Aaron and his sons, a fortiori (as being permitted to eat ma'aser t'vulei yom.", + "2) \"until he is clean\": I might think, until he immerses; it is, therefore, written (Vayikra 22:7) \"And when the sun sets, he shall be clean.\" Just as his being clean below is with the setting of the sun, so, his being clean here.", + "3) \"And one who touches anyone who is unclean through the dead\": One who is unclean through the dead confers tumah only through touch (i.e., if a man or vessels touch him). \"or a man from whom semen issues\": This is a ba'al keri (one who had a nocturnal pollution. Whence is the toucher of semen to be included? From \"or a man.\"", + "4) (Vayikra 22:5) (\"Or a man who touches any creeping thing by which he becomes unclean, or a (dead) man by which he becomes unclean, to all his uncleanliness\") \"who touches (any) creeping thing\": This tells me only of a creeping thing (sheretz). Whence is animal carcass (neveilah) to be derived (for inclusion)? From \"any sheretz.\" \"by which he becomes unclean\": to include (becoming unclean not only by touching the whole object, but even particles of) the size required for uncleanliness. \"man\": This is a dead body. \"has uncleanliness\": to include zavim, zavoth, niddah, and yoledeth (a woman after childbirth). This tells me only of their stringent days (i.e., the days of their seeing the discharge). Whence do I derive (the same for) their lenient days? (i.e., the days of their counting)? From \"to all of his uncleanliness.\" \"by which he becomes unclean\": to include one who cohabits with a niddah. \"by which he becomes clean (lit.,) \"to it\"): to include one who swallows the carcass of a clean bird.", + "5) (Vayikra 22:6) (\"The soul that touches it shall be unclean until the evening; and he shall not eat of the holy things until he bathes his flesh in water.\") \"The soul that touches it\": and not one (that becomes unclean) by moving it. \"The soul that touches it shall be unclean until the evening; and he shall not eat of the holy things.\": There are holy things of which he may not eat, to include intermixtures of less than a hundred.", + "6) This tells me only of an intermixture of foods of terumah with foods of terumah, (i.e., that a Cohein may not eat a sa'ah of unclean terumah that became intermixed with less than a hundred sa'ah of clean terumah.) Whence do I derive the same for an intermixture of foods of terumah with foods of chullin (non-terumah), foods of chullin with foods of terumah, foods of terumah with sanctified foods, sanctified foods with foods of terumah, terumah drink with chullin drink, chullin drink with terumah drink, terumah drink with sanctified drink, sanctified drink with terumah drink, sanctified drink with (another kind of) sanctified drink? To this end it is written \"of the holy things,\" to include (all of the above).", + "7) \"until he bathes his flesh\": I might think that he could bathe each limb individually; it is, therefore, written (Vayikra 22 verse 7) \"And when the sun sets he shall be clean\" — Just as the sun sets as a whole, so the bathing in water must be as a whole (and not limb by limb).", + "8) (Vayikra 22:7) (\"And when the sun sets he shall be clean, and then he may eat of the holy things, for it is his bread.\") \"And when the sun sets he shall be clean\": The setting of the sun is a prerequisite for his eating terumah, but his atonement (i.e., the bringing of his offering) is not a prerequisite for his eating terumah.", + "9) \"and then he may eat of the holy things\": There are holy things of which he may eat, to include intermixtures of more than a hundred.", + "10) This tells me only of an intermixture of foods of terumah with foods of terumah (i.e., that a Cohein may eat a sa'ah of unclean terumah that became intermixed with more than a hundred sa'ah of clean terumah.) Whence do I derive the same for an intermixture of foods of terumah with foods of chullin, foods of chullin with foods of terumah, foods of terumah with sanctified foods, sanctified foods with foods of terumah, terumah drink with chullin drink, chullin drink with terumah drink, terumah drink with sanctified drink? To this end it is written \"of the holy things,\" (to include all of the above).", + "11) (\"It should have been written )\"for (holy) bread.\" (Why) \"his bread\"? (To teach that) he sifts the flour as he wishes and perforates the greens as much as he wishes. I might think that the remnants of the perforated greens are rendered profane (not holy); it is, therefore, written \"it is his bread\" — it remains in its holiness.", + "12) (Vayikra 22:8) (\"A neveilah [the carcass of an animal that died by itself] and a treifah [a torn animal] he shall not eat to become unclean thereby; I am the L–rd.\") I might think that the neveilah of an unclean beast made one's clothing unclean upon entering the esophagus; it is, therefore, written \"A neveilah and a treifah he shall not eat to become unclean\" — what confers tumah only by being eaten, to exclude the neveilah of a beast, which confers tumah before being eaten (by being touched or carried).", + "13) I might think that the neveilah of a bird confers tumah via the verse and the neveilah of a beast, a fortiori, [viz.: If the neveilah of a bird, which does not confer tumah by being touched or carried, does confer tumah in the esophagus, then the neveilah of a beast, which does confer tumah by being touched or carried, how much more so should it confer tumah in the esophagus!) It is, therefore, written \"to become unclean thereby. Tumah is conferred thereby (i.e., a by a bird) in the esophagus, and not by the neveilah of a beast.", + "14) (Vayikra 22:9) (\"And they shall keep My charge, that they not bear sin because of it. And they will die for it if they profane it; I am the L–rd who makes them holy.\") \"And they shall keep My charge\": They shall keep a charge for Me (i.e., they shall make \"fences\" for My charge.)\" And they shall keep My charge\": Beth-din is hereby being charged (to exhort the Cohanim to guard His terumah against tumah.) \"that they not bear sin\": I might think that Scripture speaks here of neveilah; it is, therefore, written \"because of it\" (\"terumah\" in context). Scripture here speaks of the holy thing and not of neveilah.", + "15) \"And they will die for it,\" and not for (eating) ma'aser sheni (in a state of uncleanliness) \"if they profane it\": to exclude one who is clean, who ate something (already) unclean.", + "16) If the lesser (transgression), (touching a sheretz and then eating ma'aser sheni) is mentioned, why mention the graver (touching a dead body) (i.e., why not derive one from the other?) For if the lesser were mentioned and not the graver, I would say that for the lesser he is liable (only) for (transgression of) a negative commandment, and for the graver, for death. Therefore, the graver must be mentioned (as not being liable to death, but only for transgression of a negative commandment). And if the graver were mentioned and not the lesser, I would say that for the graver he was liable (for transgression of a negative commandment), but for the lesser he was not liable at all. Therefore, both the graver and the lesser must be mentioned. (Vayikra 22:10) (\"And every zar [a non-priest] shall not eat the holy thing [terumah]; the tenant of a Cohein and his hired man shall not eat the holy thing.\") \"zar\": I might think that \"zar\" refers to a \"mamzer\" (a bastard). Whence do I derive that it denominates even a Levite, even an Israelite? From \"every zar.\" \"shall not eat\": \"eating\" is not less than the size of an olive. \"the holy thing\": Just as \"the holy thing\" stated elsewhere (Devarim 26:13) refers to \"the holy things of the boundary\" (i.e., terumah and ma'aser, which may be eaten within the entire boundary of Eretz Yisrael [as opposed to \"the holy things of the altar,\" which may be eaten only in Jerusalem]), so \"the holy thing\" stated here refers to \"the holy things of the boundary.\"", + "17) \"the tenant of a Cohein or his hired man\" (\"toshav Cohein vesachir\"): \"toshav\" is one that is acquired forever (i.e., a servant whose ear is bored and who serves until the Jubilee year). \"Sachir is one that is acquired for years (i.e., a servant who leaves after six years). Let it be written (only) \"toshav.\" Why is \"sachir\"? If one that is acquired forever does not eat, should one who is acquired (only for several) years eat? If so, I would say that \"toshav\" denotes one that is acquired for (several) years. Now that \"sachir\" is written, it reveals \"toshav\" to mean one that is acquired forever.", + "18) R. Yishmael says: \"Toshav vesachir\" are written here and in respect to the Paschal lamb (Shemoth 12:48). Just as with \"toshav vesachir\" stated in respect to the Paschal lamb, an aral (one who is uncircumcised) may not eat of it,\" so with \"toshav vesachir\" stated here (in respect to terumah), an aral may not eat of it. R. Akiva said: This (identity) is not needed. It is written (Shemoth 12 verse 4) \"A man, a man,\" to include the aral." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 22:11) (\"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition of his money, he may eat of it, and one that is born in his house — they may eat of his bread.\") Whence is it derived that if a Cohein marries a woman and acquires (gentile) servants (as opposed to Hebrew servants, whose body he does not acquire) — whence is it derived that they eat terumah? From \"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition. His acquisition\" — Even the acquisition of his acquisition eats.", + "2) I might think that even if he bought a Hebrew servant he eats terumah; it is, therefore, written (\"his) money\" — to exclude a Hebrew servant, who is not (the acquisition of his) money (see above).", + "3) I would exclude a Hebrew servant (from eating terumah), but I would not exclude the servant of partners (i.e., a gentile servant, who is half his master's - half his own); it is, therefore, written \"he (may eat of it\") — to exclude a (gentile servant), who is part-servant, part-free.", + "4) \"one that is born in his house\": What is the intent of this? If \"the acquisition of his money\" eats (terumah) shall one born in his house not eat it? If so, I would say: Just as \"the acquisition of his money\" had monetary value, so, one that is born in his house must have monetary value (in order to eat terumah). Whence is it derived that (he eats) even if he is worth nothing monetarily? From \"one born in his house\" — in any event.", + "5) But I still would say: One born in his house eats whether or not he has monetary value. But the acquisition of his money eats only if he has monetary value. It is, therefore, written \"the acquisition of his money and one that is born in his house. Just as the second eats even if he has no monetary value, so, the first.", + "6) Whence is it derived that a son (born of an Israelitess married to a Cohein, who later died) \"feeds\" his mother terumah (i.e., qualifies her to eat terumah)? — It follows, viz.: If the seed becomes like the father to disqualify (her from eating terumah, in the instance of the daughter of a Cohein married to an Israelite, who left her with a son), then he becomes like the father to qualify her to do so. — (No,) If the seed become like the father to disqualify, shall the seed become like the father to qualify, the \"thrust\" for disqualifying being greater (than that for qualifying)? It is, therefore, written \"and one that is born in his house \"feeds\" (\"feeds\" is a possible construction in the Hebrew). \"they may eat\": They may eat (terumah), but animals may not eat it. I might think that they are not even permitted to eat carshinah (horse-bean, rarely used as a human food); it is, therefore, written \"soul,\" (and animals are also subsumed under that term). \"of his bread\": to exclude (authorization to eat the terumah of) the dead, who do not have bread (i.e., who are not considered to possess it). (That is, if the Cohein died and his heirs are not Cohanim, his servants do not eat the terumah even if the heirs have not yet acquired them.)", + "7) (Vayikra 22:12) (\"And the daughter of a Cohein, if she will be (wed) to a man who is a zar, she, of the terumah of the holy things shall not eat.\") \"And the daughter of a Cohein, if she will be (wed) to a man who is a zar\": This tells me only of a mamzer (a bastard). Whence do I derive (that the same applies) even (if she were wed) to (a Levite or an Israelite)? From \"to a man who is a zar\" (a non-priest). Whence is (the same derived) for a widow (wed) to a high-priest or a divorcée or one who had performed chalitzah (levirate refusal), who was (wed) to an ordinary Cohein? From \"to a man\" (including) the man who feeds her, (who in the above instances, is a zar [ineligible] to her.)", + "8) (Why is the verse needed to tell me this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If an Israelite, whose cohabitation (with the daughter of a Cohein) does not disqualify her from the priesthood (i.e., an Israelite widow may marry a Cohein), still, it disqualifies her from terumah), then, a high-priest, whose cohabitation disqualified her from the priesthood (i.e., he renders her a challalah) — how much more so must his habitation disqualify her from terumah? — No, this may be so with an Israelite, who does not feed feed (terumah to) others (i.e., to his other wives, who are not daughters of a Cohein). Would you say the same for a high-priest, who does feed his other wives? (i.e., Even after she becomes a challalah, he is not disqualified from his priesthood.) Since he feeds others, his cohabitation should not disqualify her from terumah! It must, therefore, be written \"to a man\" (including) the man who feed her.", + "9) \"she, of the terumah of the holy things shall not eat\": She does not eat, but she feeds her mother.", + "10) How so? The daughter of an Israelite, who married a Cohein (who later died), and she had a daughter by him, who went and married an Israelite (and he died, and the daughter returned to her father's house) — I would say that just as she does not eat the terumah [\"the lifting\"] of the holy things [i.e., the breast and the thigh), so, her mother should not eat. It is, therefore, written \"she, of the terumah of the holy things shall not eat\" — She does not eat, but she \"feeds\" her mother." + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 22:13) (\"And the daughter of a Cohein, if she be widowed or divorced, and she have no seed, then she shall return to the house of her father in her maidenhood. From the bread of her father she may et, but no non-priest may eat of it.\") If we learned [Vayikra 22:12] (that the mother eats on the strength of the \"seed\") in respect to terumath hakodshim (the breast and the thigh), why need it be stated [Vayikra 22:11] in respect to kodshim (terumah)? And if it is stated in respect to \"kodshim,\" why need it be stated in respect to \"terumah\"? For there obtains with kodshim what does not obtain with terumoth, and with terumoth what does not obtain with kodshim. Kodshim are permitted to a zar and terumoth are not permitted to a zar. Kodshim are liable for piggul, nothar, and tamei, and terumoth are not. So that because there obtains with terumah what does not obtain with kodshim, and with kodshim what does not obtain with terumoth, both must be stated." + ], + "Chapter 5": [ + "1) \"widowed or divorced\": Let \"divorced\" be stated and not \"widowed.\" And I would say: If a divorcée who is forbidden to an ordinary Cohein returns (to her father's house to eat terumah), then a widow, who is forbidden to an ordinary Cohein, how much more so does she return! — (No, for) If so, I would say: A divorcée who has no children returns; a widow, whether or not she has children, returns. It is, therefore, written \"If she be widowed or divorced and have no seed.\"", + "2) And if it were written \"widowed,\" but not \"divorced,\" I would say: A widow who has no seed returns, but a divorcée, whether or not she has seed, does not return. It must, therefore, be written (both) \"a widow who has no seed\" and \"a divorcée who has no seed\" — a widow, for stringency; a divorcée, for leniency.", + "3) \"and she have no seed\" (vezera ein la): This tells me only of her own children (as disqualifying her from eating terumah). Whence do I derive the same for her children's children? From \"vezeira ein (not) lah,\" (the added yod in \"ein\" signifying intensification of exclusion). How so? The daughter of a Cohein marries an Israelite and has a daughter by him. (The Israelite dies.) The daughter goes and marries a Cohein and has a son by him, who is fit to be high-priest and to stand and serve on the altar. He \"feeds\" his mother (terumah) and disqualifies his mother's mother! The latter says \"Not like my (grandson, the high-priest, who disqualifies me from eating terumah!", + "4) This tells me only of legitimate children (as disqualifying her from eating terumah). Whence do I derive the same for illegitimate children? From \"and she have no seed.\" How so? The daughter of an Israelite marries a Cohein or the daughter of a Cohein marries an Israelite. (In both instances, the husband dies.) The daughter goes and marries a servant or a gentile and has a son by him, who is a mamzer (and she, too, dies). If the mother of his mother was the daughter of an Israelite who married a Cohein, she eats terumah (for she has from him \"seed of seed,\" though illegitimate). If she was the daughter of a Cohein who married an Israelite, she does not eat terumah (for she has seed of seed from an Israelite).", + "5) I might think that seed from a maidservant or from a gentile woman disqualifies or \"feeds\" (with the daughter of a Cohein married to an Israelite or the daughter of an Israelite married to a Cohein, respectively). It is, therefore, written \"and she have no seed\" — excluding the above, which is not considered her seed. How so? The daughter of an Israelite is married to a Cohein or the daughter of a Cohein to an Israelite. She has a son by him [(the son dying later)], who goes and consorts with a maidservant or a gentile woman, who begets a son by him. I might think that he can disqualify or \"feed\" (see above). It is, therefore, written \"and she have no seed\" — excluding the above, which is not considered her seed." + ], + "Chapter 6": [ + "1) \"then she shall return to the house of her father\": to exclude a woman awaiting levirate marriage, (her being linked to the yavam.) \"as in her maidenhood\": to exclude one who is pregnant. (— But why is the verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If in a place where a child from her first husband is not made equivalent to a child from her second husband to exempt her from levirate marriage, a fetus is made equivalent to a child (to exempt her), then here, where a child from her first husband is made equivalent to a child from her second husband to disqualify her from terumah (in her father's house), how much more so should a fetus be equivalent to a child to disqualify her from terumah! — No, why is a fetus made equivalent to a child to exempt her from levirate marriage? Because a dead child is made equivalent to a living child (i.e., If her husband had a son who died after his father's death, she is exempt from levirate marriage.) Should we then make a fetus equivalent to a child to disqualify her from terumah, where a dead child is not made equivalent to a living child? (i.e., Only a living child disqualifies her from the terumah of her father's house, and not a dead child. (Therefore, the verse is necessary.) \"then she shall return\": I might think (that she returns) even to the breast and the thigh. It is, therefore, written \"From the bread of her father she may eat. We are speaking only of \"the holy things of the boundary\" (i.e., terumah, and not of \"the holy things of the altar,\" breast and thigh).", + "2) Whence is it derived that the daughter of a Cohein who married an Israelite and then ate terumah, and, similarly, a Cohein who ate the terumah of his neighbor — I might think that they are liable for the fifth; It is, therefore, written \"but no non-priest (zar) may eat of it, (followed by 22:14) \"And a man if he eat the holy thing unwittingly, (then he shall add its fifth [in payment] upon it\") — to exclude those who are not zarim to it. \"a man\" — to exclude a minor.", + "3) \"if he eat\": There is no \"eating\" (for \"fifth\" liability) less then an olive. Just as \"the holy thing\" there (Vayikra 22:13) speaks of the holy things of the boundary (i.e., terumah), so, \"the holy thing\" here.", + "4) \"unwittingly\": to exclude (one-fifth liability) in an instance of knowing violation. R. Yossi said: I have heard that if one ate of the flesh of holy of holies after the sprinkling of the blood, he pays the principal and one-fifth to the Cohanim and they buy peace-offerings for the money. \"then he shall add its fifth upon it\": so that it and its fifth are five (e.g., if the valve were four, he does not pay one-fifth of the four, but adds, as it were, an equal fifth part to the four parts.", + "5) Whence is it derived that he does not pay (for what he ate of the terumah) from shikchah (viz. Devorim 24:19), from peah (viz. Vayikra 19:9), from hefker (what is ownerless), from first tithe whose terumah has been taken, or from second tithe which was redeemed? From \"and he shall give to the Cohein the holy thing\" — that which can become holy (thus, the signification in the Hebrew).", + "6) And whence is it derived that payment is made only with the same kind (of food) that he ate? From \"and he shall give to the Cohein the holy thing\" — the same holy thing that he ate. Therefore, if he ate cucumbers of the eve of the Sabbatical year, he waits for those of the end of the sabbatical year and pays with them. These are the words of R. Akiva. R. Elazar says: Payment may be made from one kind for another, as long as he pays from a superior kind for an inferior one. How so? If he ate figs and paid in dates — \"May he be blessed!\"", + "7) I might think that its separation (by the zar for payment) makes it holy towards liability for the principal and a fifth (if he eats it); it is, therefore, written \"and he shall give to the Cohein the holy thing.\" His living renders it holy towards liability for the principal and a fifth, and not its separation. These are the words of Rebbi. R. Elazar b. R. Shimon says: His separation, too, renders it holy towards liability for the principal and fifth.", + "8) (Vayikra 22:15) (\"And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they will lift to the L–rd.\") \"And they shall not profane\": to include (in the prohibition) one who anoints (himself with terumah) as well as one who drinks it. \"the holy things of the children of Israel\": There is one-fifth liability for the holy things of the children of Israel, but not for those of the gentiles. These are the words of R. Shimon.", + "9) I might think that there is liability (for the principal and a fifth) for the terumah in the tevel (i.e., if one unwittingly ate the food before terumah was taken from it); it is, therefore, written \"which they will lift to the L–rd.\" They are liable for what has been lifted (from the tevel), and they are not liable for the terumah in the tevel.", + "10) (Vayikra 22:16) (\"And they will cause them to bear the sin of guilt when they eat their holy things; for I am the L–rd who makes them holy.\") \"And they will cause them to bear the sin of guilt\": For eating tevel, too (before terumah has been taken from it), there is death liability. \"when they eat their holy things\": to exclude (from such liability) burning or conferring tumah (upon the tevel). \"for I am the L–rd who makes them holy.\" This is the \"rationale\" for the death liability." + ], + "Section 7": [ + "1) (Vayikra 22:18) (\"Speak to Aaron and to his sons and to the children of Israel, and say to them: A man, a man, of the house of Israel, and of the ger proselyte in Israel, who will present his offering, of all of their vows and all of their free-will offerings, which they will present to the L–rd as a burnt-offering,\") \"Israel\": as stated; \"ger\": the proselytes; \"the ger\": to include the wives of the proselytes; \"in Israel\": to include bondsmen.", + "2) If so, why \"a man, a man\"? To include gentiles, who vow votive (offerings) and gift-offerings as a Jew does \"which\" they will present to the L–rd as a burnt-offering\": This tells me only of a burnt-offering. Whence do I include peace-offerings? From \"their vows.\" Whence do I include the thank-offering? From \"their free-will offerings. Whence do I include bird-offerings, meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From \"of all their vows,\" \"of all their free-will offerings.\" If so, why is it written \"which they will present to the L–rd as a burnt-offering\"? To exclude the burnt-offering of a Nazirite. (Naziriteship not \"taking\" with a gentile). These are the words of R. Akiva. R. Yossi Haglili said to him: Even if you \"include\" a whole day, only a burnt-offering obtains (i.e., Whatever he brings becomes a burnt-offering). (Vayikra 22:19) According to your wills, a male without blemish, of the cattle, of the sheep, and of the goats.\") (According to your wills\": No coercion is exercised for the presentation of communal offerings. \"a male without blemish, of the cattle, of the sheep, and of the goats\": The absence of blemishes and maleness are criteria for beasts but not for birds. I might think (even) if its wing withered, if its eye were gouged out or its leg cut off; it is, therefore, written (Vayikra 1:14) \"of the bird,\" and not all of the bird.", + "3) (Vayikra 22:20) (\"All that has a blemish in it you shall not present, for it will not be acceptable for you.\") \"that has a blemish in it. This tells me only of a permanent blemish. Whence do I derive the same for a passing blemish? From \"All that has a blemish in it.\"", + "4) \"you shall not present\": If to prohibit the slaughtering (of animals with blemishes), this is already stated below (Vayikra 22:22). Its intent must be, then, that you shall not designate as sacred.", + "5) From here they ruled: One who dedicates animals with blemishes to the altar transgresses five injunctions: \"You shall not make sacred\"; \"You shall not slaughter\"; \"You shall not sprinkling the blood\"; \"You shall not cause (the fats) to smoke\"; \"You shall not cause part (of the fats) to smoke.\" R. Yossi b. R. Yehudah says: Also \"You shall not receive the blood.\" \"for it will not be acceptable for you.\" We are hereby taught it (for blood) does not effect conciliation (at all).", + "6) (Vayikra 22:21) (\"And if a man present a sacrifice of peace-offerings to the L–rd, for an explicit vow or as a free-will offering, of the cattle or of the sheep, perfect shall it be for acceptance; no blemish shall be in it.\") \"a man\": An individual brings gift peace-offerings, and not the community.", + "7) But perhaps the intent of \"man\" is to exclude partners. \"And a man\" includes partners. How, then, am I to understand \"man\"? An individual brings gift peace-offerings, and not the community.", + "8) \"if a man present a sacrifice of peace-offerings\": Whence is a burnt-offering included? From \"vow.\" Whence is a thank-offering included? From \"a free-will offering.\" Whence are child-birth and Nazirite offerings included? From \"explicit.\" Whence are sin-offerings and guilt-offerings included? From \"of the sheep.\" Whence is a tithe offering included? From \"of the cattle.\" Whence are offspring and exchanges included? From \"or the cattle.\"", + "9) \"perfect shall it be for acceptance\": a positive commandment. Whence the negative commandment? \"No blemish shall be in it.\" If it fell from a roof and were broken I might think that he (the owner) is in transgression; it is, therefore, written \"No blemish shall be on it\" — Do not cause a blemish in it.", + "10) From here they ruled: A first-born animal afflicted by (an access of) blood, even if it would die (without bloodletting), is not to undergo bloodletting (lest a blemish be caused thereby). These are the words of R. Yehudah. The sages say: It is to undergo blood-letting, with care taken not to cause a blemish. And if a blemish were caused, it is not to be slaughtered (for mundane eating) because of it. R. Shimon said: It should undergo bloodletting even if it might sustain a blemish.", + "11) (Vayikra 22:22) (\"Blind or broken or charutz or yabeleth or garev or yalefeth — you shall not present these to the L–rd; and a fire-offering you shall not make of them on the altar of the L–rd.\") \"Blind\": whether blind in both eyes or in one. \"broken\": What is the intent of this? Because if is written (Vayikra 21:19) \"a brokenness of foot or a brokenness of hand, I might think (that the rule applies) only if its foreleg or hind leg were broken. Whence do I derive (the same rule for) a broken tail? From \"or broken.\" I might think that I include a broken rib; it is, therefore, written \"a brokenness of foot or a brokenness of hand.\" Just as these blemishes are external, (so, all that are external), to include a broken rib, which is not external.", + "12) charutz: if the lid of its eye were pierced, injured, or split; and so the lip; if its outer incisors were broken off or leveled (with the gum), or its inner ones rooted out. R. Chananiah b. Antignos says: No examination is required from the bicuspids inwards, including the bicuspids themselves.", + "13) yabeleth: This is nominal (i.e., an animal with warts [and not a warty limb.]) \"garav\": a scabby condition. \"yalefeth\": the Egyptian lichen. Here (in respect to the blemishes of a beast) \"dak\" and \"tevalel\" are not stated, and there (Vayikra 21:20) in respect to the blemishes of a man) \"yabeleth\" is not stated. Whence do we derive that what is stated (to be a blemish) in a beast is also (a blemish in) a man, and what is stated (to be a blemish in a man is also (a blemish in) a beast? From the identity (gezeirah shavah) \"garav\" - \"garav\"; \"yalefeth\" - \"yalefeth\" (stated in respect to both man and beast, to serve as a paradigm for mutual inclusion)." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"you shall not present\": If (the meaning is) that you shall not designate as sacred, this is already stated above (Vayikra 21:20). Its intent must be, then, that you shall not slaughter.", + "2) \"you shall not present these to the L–rd.\": These you shall not present, but you may present animals designated as sacred with which work was done.", + "3) (For, without the verse) it would follow otherwise, a fortiori, viz.: If the red heifer, which is not invalidated by a blemish is invalidated by having been worked with, then offerings, which are invalidated by blemishes, how much more so should they be invalidated by having been worked with! It is, therefore, written \"These\" — These you shall not present (as offerings), but you may present animals which have been worked with.", + "4) \"and a fire-offering you shall not make\": This refers to (the smoking of) the fats (of a blemished animal). This tells me only of all of them. Whence is (the prohibition against smoking even) part of them derived? From \"of them.\" \"on the altar\": (to include in the prohibition) the blood (of a blemished animal. \"to the L–rd\": to include the sent-away he-goat (of Yom Kippur as being invalidated by a blemish.)", + "5) (Vayikra 22:23) (\"And an ox or a lamb, sarua or kalut, a gift you may make it, and as a vow it shall not be accepted.\") Whence is it derived that all of the disqualifiers of ox and lamb render them unacceptable (as offerings)? From (the superfluous) \"And an ox or a lamb\" — to include all disqualifiers of ox and lamb (as rendering them unacceptable as offerings).", + "6) sarua: an animal whose thigh has come out of joint. \"and kalut\": one whose hooves are fused (and not split), as those of an ass. \"a gift you may make it\": For Temple maintenance. And whence is a vow derived (as similarly permissible)? From \"and as a vow.\" I might think (that it is permissible) even for the altar (i.e., as an offering); it is, therefore, written \"it shall not be accepted.\" This tells me only of a vow. Whence do I derive the same for a gift? (— It is understood as if it were written) \"and as a vow and as a gift (for the altar) it will not be received.\" Rebbi says: It is derived from its context (that altar offerings are being referred to), it being written \"and as a vow it shall not be accepted.\" And which holy thin effects acceptance? The altar (offerings), as it is written (in that context, Vayikra 1:4, \"and it shall effect acceptance for him and make atonement for him.\")", + "7) \"a gift you may make it\": \"It you may make a gift, but you may not make an unblemished animal a gift for Temple maintenance.", + "8) From here they ruled: If one designates an unblemished animal for Temple maintenance, he transgresses a positive commandment. Whence is it derived that he also transgresses a negative commandment? From (Vayikra 1:17): \"And the L–rd spoke to Moses lemor\" (also construable as \"lo amar\" [\"He said not\"]. These are the words of R. Yehudah. The sages say: There is no transgression here of a negative commandment.", + "9) (Vayikra 22:24) (\"And one [whose testicles are] bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not present to the L–rd; and in your land you shall not do this.\") \"or bruised, or crushed, or torn, or cut\": All of these refer to the testicles. These are the words of R. Yehudah. R. Eliezer says: All of these refer to the organ. R. Yossi says: \"bruised or crushed,\" to the testicles; \"torn or cut,\" to the organ.", + "10) \"you shall not present\": This is as R. Yossi b. R. Yehudah said: If this (not \"present\") refers to not designate (a blemished animal) as sacred, this has already been stated; if not to sprinkle the blood, this has already been stated; if not to slaughter, this has already been stated; if not to smoke (all of) the fats, this has already been stated; if not to smoke part of it, this has already been stated. It must be stated here, then, only (to teach us) not to receive the blood.", + "11) \"you shall not present\": This tells me only of presenting (a blemished animal as an offering). Whence is derived the prohibition of making (a blemish)? From \"you shall not do this.\" This tells me only of (blemishing) unblemished animals. Whence do I derive (the same for already) blemished animals? ?instances? This tells me only of a beast, unblemished or blemished. Whence do I derive (the same for) a bird and an animal? From \"in your land.\" This tells me only of your land. Whence do I derive (that the same obtains) outside of your land? From \"you shall not do this\" — wherever you are. Chanina b. Chachinai says: Whence do I derive (the same for) a man? From (the exegetical construction) \"and in you\" (\"uvachem\") [a combination of the first two letters (vav beth) and the last two letters (chaf mem) of \"uvearzechem.\"]", + "12) (Vayikra 22:25) (\"And from the hand of a gentile you shall not present the bread of your G d of all these, for their corruption is in them; a blemish is in them; they will not be acceptable for you.\") Whence is it derived that shekalim (coins for communal offerings) are not accepted from idolators? From \"And from the hand of a gentile you shall not present the bread of your G d.\" This tells me only of daily offerings, which are called \"bread,\" as it is written (Bamidbar 28:2) \"My offerings, My bread for My fires.\" Whence do I derive the same for the other communal offerings? From \"of all these.\" Whence is it derived that females are subject to (the interdict against) sterilization? From \"for their corruption is in them; a blemish is in them.\" R. Yehudah says: \"in them\" (masculine) — Females are not subject to (the interdict against) sterilization. \"for their corruption is in them; they will not be acceptable.\" We are hereby taught that they do not effect acceptance (i.e., atonement)." + ], + "Section 8": [ + "1) (Vayikra 22:27) (\"An ox, or a sheep, or a goat, when it is born, shall be seven days under its mother; and from the eighth day and on, it shall be acceptable as an offering of fire to the L–rd.\") \"an ox … when it is born\" (to exclude [from kashruth] one delivered by Caesarian section) — not a man (i.e., a Cohein delivered by Caesarian section is fit to serve.) (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If in the instance of a treifah (an organic defect), which forbids an animal for mundane purposes (i.e., eating), the offenders (i.e., the Cohanim), were not made like the offerings (i.e., A Cohein with such a defect is permitted to serve), then in the instance of a Caesarian birth, which is permitted in an animal for mundane purposes, how much more so should the offerings (i.e., Cohanim of Caesarian birth) not be made like the offerers (and should be permitted to serve!) — (No,) this is refuted by the instance of a blemished animal, which, though it is permitted for mundane purposes, the offerers (i.e., Cohanim with blemishes) were made (forbidden) like the offered.", + "2) Do not wonder, then, if in the instance of Caesarian section, though it is permitted for mundane purposes, the offerers were made (forbidden) like the offered. It must, therefore, be written \"an ox … when it is born\" (by Caesarian section is forbidden as an offering), and not a man when he is born, (etc.)", + "3) \"an ox or a sheep\": to exclude a hybrid. \"or a goat\": to exclude a nidmeh (a sheep which looks like a goat, or vice-versa). When it is born\": to exclude one delivered by Caesarian section. \"and it shall be seven days\": to exclude (acceptability) before that time. \"under its mother\": to exclude an orphaned animal. R. Yishmael b. R. Yochanan Beroka says: It is written here \"under,\" and elsewhere (in respect to tithes, Vayikra 27:32) \"under (the staff\"). Just as \"under\" here excludes a hybrid, a Caesarian, before its time, and an orphan, so, \"under\" there. And just as \"under\" there excludes a treifah, so, \"under\" here.", + "4) R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"it shall be seven days under its mother\"? Because it is written (Shemoth 22:19) \"seven days shall it be with its mother,\" I might think that it must be with its mother all seven days; it is, therefore, written \"under its mother\" (negating [in the Hebrew] the above assumption). If under its mother I might think (that it is acceptable) even if it left the mother's womb after she died; it is, therefore, written \"with its mother.\" How is this to be reconciled? Even if its mother survives for only one moment (after its birth, it is acceptable).", + "5) \"and from the eighth day and on it shall be acceptable\": I might think that from the eighth day on it is permitted, but on the eighth day itself it is forbidden. It is, therefore, written in respect to a bechor (a first-born male animal, Shemoth 22:29) \"On the eighth day you shall give it to Me.\" I might think that a bechor is permitted on the eighth day, but that from the eighth day on it is forbidden; it is, therefore, written of the holy things (here) \"and from the eighth day and on it shall be acceptable.\" But why do I not rule that a bechor is permitted (only) in the eighth day, and the holy things from the eighth day and on? Whence do I derive that I apply what is stated in respect to bechor (also) in respect to the holy things, and what is stated in respect to the holy things also in respect to bechor? From \"its mother\" (here, in respect to the holy things) - \"its mother\" (there, in respect to bechor), a gezeirah shavah (identity).", + "6) \"it shall be accepted isheh\": to be brought up upon the fires (ishim, of the altar). Whence is it derived also that one may not dedicate an animal before its time )for offering, i.e., before it is eight days old?) From \"as an offering.\" \"to the L–rd\": to include the sent-away he-goat of Yom Kippur (as forbidden to be brought before its time, eight days).", + "7) (Vayikra 22:28) (\"And an ox or a sheep, it and its son you shall not slaughter in one day.\") Whence is it derived that if one slaughtered \"it and its son\" of consecrated (and not only mundane) animals he is in transgression of \"it shall not be accepted.\" From (the juxtaposition of) \"shall be accepted as an offering of fire to the L–rd. And an ox or a sheep, it and its son you shall not slaughter in one day\" — whereby we are taught that one who does slaughter \"it and its son\" of consecrated animals in one day is in transgression of \"it shall not be accepted.\"", + "8) \"an ox\": and not an animal (is subject to \"it and its son\") (The verse is needed, for without it I would say:) Does it not follow a fortiori that an animal is subject to \"it and its son,\" viz.: If a beast, which is not subject to the mitzvah of covering (its blood), is subject to the mitzvah of \"it and its son,\" then an animal, which is subject to the mitzvah of covering, how much more so should it be subject to the mitzvah of \"it and its son!\" It must, therefore, be written \"an ox\" — and not an animal.", + "9) \"a sheep\"; and not birds: Does it not follow (otherwise)? viz.: If a beast, which is not subject to the mitzvah (against taking) the mother with the yond, is subject to the mitzvah of it and its son, then a bird, which is subject to the mitzvah (against taking) the mother with the young, how much more so should it be subject to the mitzvah of \"it and its son!\" It must, therefore, be written \"a sheep\" — and not a bird.", + "10) If it were written \"an ox and a sheep and its son,\" I would think that he were not liable until he slaughtered both of them and their son; it is, therefore, written \"or a sheep\" — either one or the other.", + "11) I might think that \"it and its son\" applied both to males (i.e., the father animal and his child) and females (the mother animal and her child), and it would follow (even without a verse that it applied only to mother and child, viz.: There is liability here and there is liability in the instance of \"mother with her young\" (re birds) — Just as there, males were not equated with females, here, too, males are not to be equated with females.", + "12) No, this may be true of \"mother with her young,\" where domesticated birds were not equated with non-domesticated ones (to be subject to the mitzvah, as opposed to our instance (of \"it and its son) where domesticated beasts were equated with non-domesticated ones. And since this is so, we would think that \"it and its son\" should apply to males as well as to females; it is, therefore, written \"it and its son.\"" + ], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 22:29) (\"And when you sacrifice a sacrifice of thanksgiving to the L–rd, with your acceptance shall you sacrifice it. (Vayikra 22:30) On that day it shall be eaten.\") Let this (\"On that day, etc.\") not be stated (i.e., it is already written in 7:15). If it is not to be understood as referring to eating per se, understand it as referring to slaughtering, i.e., the very beginning of the slaughtering should be with the intention of eating it on the day. ", + "2) This tells me only of a thanksgiving offering. Whence do I derive the same for all offerings? From \"And when you sacrifice a sacrifice,\" to include (all) sacrifices that are to be eaten in one day.", + "3) (Vayikra 22:31) (\"And you shall heed My mitzvoth and you shall do them; I am the L–rd.\") \"And you shall heed them\" — this refers to Mishnah (i.e., learning); \"and you shall do them\" — this refers to performance (of the mitzvoth). And all who are not in learning are not in doing. \"And you shall heed My mitzvoth and you shall do them\": This subsumes heeding and doing in \"mitzvoth\" (i.e., the learning, aside from its leading to doing is a mitzvah in itself). \"I am the L–rd\" — trusted to reward (for both the learning and doing).", + "4) (Vayikra 22:32) (\"And you shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the children of Israel; I am the L–rd who sanctified you.\") From \"And you shall not profane\" I understand that he should sanctify it. (Why, then, is \"that I may be sanctified\" needed?) (It means:) Commit yourself (in your thoughts) to the sanctification of My name. I might think (that if he does not give his life for sanctification of the Name even) in private (he incurs the death penalty); it is, therefore, written \"in the midst of the children of Israel\" — in public (i.e., in the midst of ten Jews).", + "5) From here they ruled: One who commits himself (to be killed for sanctification of the Name on condition that a miracle be performed for him — a miracle is not performed for him. If not on condition that a miracle be performed for him — a miracle is performed for him. For thus do we find with Chananiah, Mishael, and Azariah, who said to Nevuchadnezzar (Daniel 3:16-18) \"We have no need to answer you in this matter. For if so it must be, our G d whom we serve is able to save us from the burning fiery furnace, and He will save us from your power, O king. But even if He does not, be it known to you, O king, that we will not serve your god or worship the statue of gold that you have set up.\" And when Toraynus caught Lulianus and his brother, Pappus in Laodicea, he said to them: \"If you be the people of Chananiah, Mishael, and Azariah, let your G d come and save you from my hand, just as He saved Chananiah, Mishael, and Azariah from the hand of Nebuchadnezzar!\" They answered: \"Chananiah, Mishael, and Azariah were perfectly righteous, and were worthy of having a miracle performed for them; and Nebuchadnezzar was a bona fide king, who deserved having a miracle wrought through him. But you are a wicked king and are not fit to have a miracle wrought through you. And we have incurred the penalty of death, and if you do not kill us, the L–rd has many emissaries. There are many fiery serpents, many scorpions that can kill us. But in the end, the Holy One Blessed be He will exact payment from you for our blood!\" It was said: He did not budge from there until officers came from Rome and split his skull with axes.", + "6) (Vayikra 22:33) (\"Who took you out of the land of Egypt to be your G d; I am the L–rd.\") \"Who took you out of the land of Egypt\": On condition did I take you out of the land of Egypt — that you dedicate yourselves to the sanctification of My name. \"to be your G d\": (even) against your will. \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ], + "Section 9": [ + "1) (Vayikra 23:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: The festivals of the L–rd, which you shall call (them) callings of holiness — these are My festivals.\") And whence is it derived that the year is intercalated for the sake of those living in exile, (who left their places) and have not yet reached (Jerusalem for the festival)? From \"the children of Israel … The festivals of the L–rd\" — Arrange the festivals so that they can be observed by all of Israel.", + "2) If the year had to be intercalated, and they (beth-din) sat and deliberated and were unable to proclaim \"It is intercalated\" until the advent of Nissan, I might think that it were intercalated; it is, therefore, written \"which you shall call them .. My festivals.\" If you call them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "3) If the year should not have been intercalated, and they intercalated it perforce or unwittingly or mistakenly — Whence is it derived that it is (nevertheless) intercalated? From (Vayikra 23:9) (\"These are the festivals of the L–rd, callings of holiness, which you shall call (them) in their times\": \"them\" — even unwittingly; \"them\" — even mistakenly; \"them\" — even perforce.", + "4) I might think that if they intercalated it at night, or one year for (purpose of) the next, for less than a month of for more than a month — I might think that it were intercalated; it is, therefore, written \"them (only those halachically proclaimed) … these are My festivals,\" and not those.", + "5) And whence is it derived that the year is intercalated to answer some special need? From \"which you shall call (them) in their times.\"", + "6) I might think that just as the year is intercalated to answer some special need, so, it is intercalated because of tumah (of the populace); it is, therefore, written (Vayikra 23:5) \"In the first month … it is Pesach\" — Let the first month not pass without Pesach.", + "7) (Vayikra 23:3) (\"Six days shall work be done, and on the seventh day is a Sabbath of resting, a calling of holiness. All work you shall not do; it is a Sabbath to the L–rd in all of your dwellings.\") What does the Sabbath have to do with (the section on) festivals? To teach that all who desecrate the festivals are considered as having desecrated the Sabbaths, and that all who keep the festivals are considered as having kept the Sabbath.", + "8) And whence is it derived that if Yom Kippur fell on a Sabbath and he unwittingly performed a (forbidden) labor that he is liable for each (day) in itself? From \"It is Sabbath,\" (Vayikra 23:27) \"It is Yom Kippur.\" These are the words of R. Akiva. R. Yossi says: He is liable only for one." + ], + "Chapter 10": [ + "1) Above (Vayikra 23:2), intercalation of the year is being spoken of, and here (Vayikra 22:4) sanctification of the month is being spoken of. If (the moon) were seen clearly, or witnesses came and testified (to that effect) before them (beth-din), and they were unable to proclaim \"It is intercalated until it became dark — whence is it derived that it is intercalated? From \"which you shall call (them) in their times.\" If you called them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "2) If they sanctified it (erroneously) without witnesses, or if witnesses came and testified and were found to be scheming witnesses, whence is it derived that it is sanctified? From which you shall call (them) in their times.\" If you called them, they are My festivals. If not, they are not My festivals.", + "3) If they sanctified it perforce or unwittingly or mistakenly, whence is it derived that it is (nevertheless) sanctified? From which you shall call (them) in their times. \"them\" — even mistakenly; them — even perforce.", + "4) If they sanctified it before its time or one day after its intercalation, I might think that it were sanctified; it is, therefore, written \"these are the festivals.\" And not those.", + "5) I might think that just as they intercalate the year and the month to answer some special need, so they can sanctify the month to answer some special need. It is, therefore, written (Shemoth 12:2) \"This month is for you\" — the month is to be followed.", + "6) I might think that if two days were needed (for intercalation of the month instead of one), they could be added; it is, therefore, written (Vayikra 23:6) (\"And on the fifteenth) day of this month (is the festival of matzoth\") — only one day can be added. And whence is it derived that the Sabbath may be desecrated (by the messengers to come to beth-din and) to testify about them? From \"These are the festivals of the L–rd (which you shall call in their [proper] times.\")", + "7) I might think that just as the Sabbath may be desecrated to testify about it (the moon), so, it may be desecrated to apprise (the exiles of it) so that they can observe (the festivals on their proper times); it is, therefore, written \"which you shall call\" — You may desecrate the Sabbath for calling (i.e., sanctifying) it, but not for apprising (the exiles of it)." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 23:5) (\"In the first month, on the fourteenth day of the month, at twilight, it is Pesach to the L–rd.\") I might think, when it gets dark; it is, therefore, written \"day.\" If \"day,\" I might think from the second hour (of the day); it is, therefore, written \"at twilight.\" Just as twilight marks the \"turning\" of the day (towards evening), so, \"day\" (here) marks the turning of the day, from the sixth hour on. And even though there is no proof for this, it is intimated (in Yirmiyahu 6:4) \"Woe unto us for the day is turning, for the shadows of evening have stretched forth.\"", + "2) (Vayikra 23:6) (\"And on the fifteenth day of this month is the festival of matzoth to the L–rd. Seven days shall you eat matzoh.\") \"And on the fifteenth day of this month is the festival of matzoth\": This day requires matzoh, but the festival of Succoth does not require matzoh. For would it not follow otherwise, a fortiori, viz.: If this (Pesach), which does not require a succah (a booth) requires matzoh, then that (Succoth), which does require a succah, how much more so should it require matzoh! It is, therefore, written \"this\" (\"of this month). It is this festival of matzoth, which requires matzoh, but not the festival of Succoth.", + "3) \"the festival of matzoth to the L–rd, seven days, etc.\" What is the intent of this? Because it is written (Devarim 16:8) \"Six days shall you eat matzoth and on the seventh day it is a cessation (atzereth) for the L–rd\" — The seventh day was included in the general (mitzvah of matzoh, viz.: [Shemoth 13:6] \"Seven days shall you eat matzoth; and it left that general category to serve as a paradigm, viz.: Just as (the eating of matzoth on) the seventh day is permitted (and not obligatory), so, all (of the days) are permitted (in this regard, and not obligatory.) I might think that (the eating of matzoth on) the first night, too, is permitted (and not obligatory); it is, therefore, written (Devarim 16:3) \"Upon it shall you eat matzoth\" — Scripture makes it mandatory.", + "4) This tells me only of the time that the Temple existed. Whence do I derive the same for these days, when the Temple does not exist (and there is no Paschal lamb)? From (Shemoth 12:18) \"In the evening you shall eat matzoth.\"", + "5) (Vayikra 23:8) \"And you shall present a fire-offering to the L–rd for seven days.\" Whence is it derived that if you have no bullocks, bring rams; if you have no rams, bring sheep; if you have no clean ones, bring unclean ones? From \"And you shall present a fire-offering to the L–rd\" — in any event." + ], + "Section 10": [ + "1) (Vayikra 23:10) (\"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land which I give to you and you reap its harvest, you shall bring an omer (one-tenth of an ephah) of the first of your harvest to the Cohein.\") I might think, when they came to trans-Jordan; it is, therefore, written \"the land\" — the distinctive land.", + "2) I might think, when they came to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"which I give to you\" — not Ammon and Moav.", + "3) \"and you reap its harvest … the first of your harvest\": It must be the first of all that is harvested. I might think, even from parched fields requiring irrigation and from the valleys; it is, therefore, written \"the first of your harvest,\" and not the above.", + "4) \"harvest,\" and not pulse; \"harvest,\" and not fodder corn. R. Yehudah said: If he began (harvesting) before a third (of its growth), he harvests it and feeds it to beasts, animals, and birds, and he is exempt from leket, shikchah, and peah. R. Shimon says: Even if it had grown a third, he begins to harvest and feeds it to beasts, animals, and birds, and he is exempt from leket, shikchah, and peah, and he must give the tithe. \"and you reap its harvest, you shall bring the omer of the first of your harvest to the Cohein\": There is no mitzvah of reaping for the Cohein.", + "5) (Vayikra 23:11) (\"And he shall lift the omer before the L–rd as is acceptable to you; on the morrow of the Sabbath the Cohein shall lift it.\") \"And he shall lift the omer before the L–rd\": It has three names: \"the omer of the first,\" \"the omer of lifting\"; \"omer,\" its (basic) name. \"as is acceptable to you\": The community is not compelled (to do a mitzvah) perforce. \"on the morrow of the Sabbath\": the morrow of (the first day of) the festival (of Pesach). \"the Cohein shall lift it\": a prototype (binyan av) for all \"liftings\" to be done by the Cohein.", + "6) (Vayikra 23:12) (\"And you shall offer, on the day that you lift the omer, an unblemished lamb in its first year as a burnt-offering to the L–rd.\") \"and you shall offer on the day … a one-year old lamb\": even if there be no omer; \"omer\": even if there be no lamb. \"on the day that you lift\": Lifting is only in the daytime. \"an unblemished lamb in its first year as a burnt-offering to the L–rd\" not in a year by calendar count.", + "7) (Vayikra 23:13) (\"And its meal-offering, two tenths of fine flour mixed with oil, a fire-offering to the L–rd, a sweet savor; and its drink-offering, wine, a fourth of a hin.\") \"And its meal-offering, two tenths of fine flour mixed with oil, a fire-offering to the L–rd, a sweet savor\": This two-tenths (meal-offering of the lamb which accompanies the omer) is twice the normal amount.", + "8) I might think that just as its meal is doubled, so should its wine be doubled; it is, therefore, written \"wine, a fourth of a hin\" (the normal amount). I might think that the wine is not doubled because it is not included in the meal-offering (but in the lamb offering), but that oil should be doubled because it is included in the meal-offering. It is, therefore, written and its (the meal-offerings) drink offering, a fourth of a hin — all of its drink offerings are to be a quarter (of a hin).", + "9) (Vayikra 23:14) (\"And bread, and parched grain, and fresh ears you shall not eat until this self-same day, until you have brought the offering of your G d; a statute forever, throughout your generations, in all of your dwellings.\") If it were written (only) \"parched grain and fresh ears you shall not eat,\" I would think that pulse (which lends itself to these) were also included. It is, therefore, written \"bread.\" This tells me only of what, which is called \"bread,\" as it is written (Vayikra 23:17) \"From your dwellings shall you bring two breads of lifting.\" Whence is derived for inclusion barley, spelt, oats, and rye? From \"and parched grain and fresh ears you shall not eat until this self-same day.\"", + "10) \"until you have brought the offering of your G d\": This is the omer. I might think it is the lamb. Go and see what is written below (Vayikra 23:15) — the bringing of the omer; here, too, the omer (is being referred to). When the omer was offered, they found the markets of Jerusalem full of parched flour — without the approbation of the sages. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: They did so with the approbation of the sages. When the omer was offered, the new (produce) was immediately permitted, and those who were far (and did not know whether the omer had already been offered) were permitted (to eat if) from mid-day on. When the Temple was destroyed, R. Yochanan b. Zakkai ordained that the entire day of lifting was forbidden (in the eating of new produce). R. Yehudah said: Is it not forbidden by the Torah, it being written \"until the self-same day\"! (including the day [the sixteenth of Nissan] itself)? Why were those at a distance permitted to eat it from mid-day on? Because they know that beth-din were not dilatory in this matter.", + "11) (a statute forever\": For the eternal house (the Temple). \"throughout your generations\": for all of your generations (and not that of the desert alone). \"in all of your dwellings\": in Eretz Yisrael and outside of it. R. Shimon said: Three things are land-linked and obtain both in Eretz Yisrael and outside of it: chadash (the ban on the new produce before the lifting of the omer), arlah (the fruits of the trees of the first three years) and kilayim (mixed seeds of the vineyard). Chadash is forbidden by the Torah in all places. Arlah (is forbidden by) a law (to Moses on Sinai). And kilayim (is forbidden by) the words of the scribes." + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 23:15) (\"And you shall count for yourselves from the morrow of the Sabbath, from the day that you bring the omer of the lifting; seven complete Sabbaths shall they be.\"): \"And you shall count for yourselves\": Each one shall count for himself individually. \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival (Pesach, on the sixteenth day of Nissan). I might think, from the morrow of the (literal) Sabbath, of creation (i.e., Saturday) — R. Yossi b. R. Yehudah said: \"Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days\" (Vayikra 23:16) indicates that the entire count (from Pesach until Shavuoth) will (always) be fifty days, (which would not be the case if the Sabbath of creation were meant).", + "2) If I say (that the count is) from the morrow of the Sabbath of creation, then sometimes the count will be fifty-one days; sometimes, fifty-two; sometimes, fifty-three; sometimes, fifty-four; sometimes, fifty-five; sometimes, fifty-six (depending on which day Pesach begins). How, then, must I understand \"from the morrow of the Sabbath\"? As from the morrow of the festival.", + "3) R. Yehudah b. Betheira says: \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. \"Seven weeks shall you count for yourself\" (Devarim 16:9) — a count which depends upon the determination (of the advent of the festivals) by beth-din, to exclude the Sabbath of creation, which is not dependent upon (the count of beth-din, its advent being known to all men.", + "4) R. Yossi says: \"from the morrow of the Sabbath\": from the morrow of the festival. I might think, from the morrow of the Sabbath of creation. Now is it written On the morrow of Sabbath on Pesach? Is it not written only \"from the morrow of the Sabbath\"? Isn't the entire year filled with Sabbaths? Go and figure which Sabbath is meant! And, furthermore, it is written here \"from the morrow of the Sabbath,\" and, below, (Devarim 16:11), \"from the morrow of the (seventh) Sabbath.\" Just as there, the reference is to a time period (i.e., the end of the seventh week) conjoined with the beginning of a festival (Shavuoth); here, too, the reference is to a time period (the omer) conjoined with the beginning of a festival (Pesach, which begins with the fifteenth day of Nissan).", + "5) R. Shimon b. Elazar says: In one place (Devarim 16:8) it is written \"Six days shall you eat matzoth,\" and, in another, (Shemoth 12:15) \"Seven days shall you eat matzoth\"! How is this to be resolved? Matzoh which cannot eat seven days from the new grain, (permission to eat of the new grain [chadash] beginning with the bringing of the omer on the second day of the festival), you can eat, seven from the old grain and six from the new. How, then, must I understand \"from the morrow of the Sabbath? As from the morrow of the festival.", + "6) \"from the day that you bring\": you shall count. I might think that he could bring (the omer) and count, and harvest whenever he wished; it is, therefore, written (Devarim 16:9) \"from the time you put the sickle to the standing grain you shall begin to count. If \"from the time you put the sickle,\" I might think that one could harvest and count, and bring the omer whenever he liked; it is, therefore, written \"from the day that you bring … shall you count.\" If from the day that you bring. \"If from the day that you bring,\" I might think that he must harvest and count and bring in the daytime. It is, therefore, written \"seven complete Sabbaths shall they be.\" When are they \"complete\"? When he begins at night. I might then think that he harvests and brings and counts at night. It is, therefore, written \"from the day that you bring.\" How is this realized? The harvesting and counting is at night, and the bringing in the daytime.", + "7) (Vayikra 23:16) (\"Until the morrow of the seventh Sabbath shall you count fifty days, and you shall offer a new meal-offering to the L–rd.\")", + "8) \"you shall count fifty days\": I might think that one should count fifty days and make the fifty-first the festival (of Shavuoth); it is, therefore, written (Vayikra 23:15) \"seven complete Sabbaths shall they be.\" (In that case, I might think that he should count forty-eight days and make the forty-ninth the festival. It is, therefore, written \"shall you count fifty days.\" How is this related? Fount forty-nine days and make the fiftieth day the festival, as with the Jubilee year.", + "9) \"and you shall offer a new meal-offering\": It must be the newest of all the meal-offerings (i.e., Meal offerings are not brought of the new grain in the Temple until the two loaves are brought on a Shavuoth.) This tells me only of wheat meal-offerings. Whence do I derive the same for a barley meal-offering (i.e., the meal-offering of a sotah, that it may not be brought of new grain before this meal-offering has been brought)? It is written (Bamidbar 28:26) \"And on the day of the first-fruits, when you offer up a new meal-offering to the L–rd in your festival of weeks.\" If this is not needed for a wheat meal-offering, (this being the import of our verse), understand it as applying to a barley meal-offering, (that it, too, may not precede it). " + ], + "Chapter 13": [ + "1) (Vayikra 23:17) (\"From your dwellings shall you bring two breads of lifting. Two tenths of fine flour shall they be. Of leaven shall they be baked, first fruits to the L–rd.\") \"From your dwellings\": and not from outside Eretz Yisrael. \"From your dwellings\": even from the attic (i.e., even from old grain if no new grain is available). \"shall you bring\": What you bring elsewhere (the thanksgiving loaves) should be (of the same measure) as this. Just as this is one-tenth to a loaf, so, what you bring elsewhere must be one-tenth to a loaf.", + "2) \"breads of lifting two\": They should look alike. \"Two tenths\": in sum total. \"of fine flour shall they be; of leaven shall they be baked\": He extracts it (the leaven) from themselves (the two loaves to be baked) and from their leaven. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: This, too, is not \"select.\" Rather he brings leaven (from elsewhere) and he places it into the (one-tenth) measure and fills it up (with fine flour). R. Meir: That, too, would be lacking (of the exact measure) or more (than it).", + "3) \"first-fruits (bikkurim) to the L–rd\": R. Shimon says: I might think this is an individual offering, but (this is negated by) its being written (Vayikra 23:14): \"And you shall bring the omer the first grain of your harvest, to the Cohein.\" If you say that this is an individual offering, and that is a communal offering, this cannot be. For if this is bikkurim to the L–rd,\" then that is not the first of the harvest; and if that is the first of the harvest, then this is not \"bikkurim\" to the L–rd.\" (Note:) Things omitted there (in connection with the omer offering [e.g., \"lifting\" and the permitting of chadash (the new crop)] are written here. (See Dibbura d'Nedavah Chapter 15:2)", + "4) (Vayikra 23:18) (\"And you shall present with the bread seven unblemished one-year old lambs, and one young bullock, and two rams. They shall be a burnt-offering to the L–rd, with their meal-offering and their drink-offerings, a fire-offering, a sweet savor to the L–rd.)\" \"and you shall present with the bread\": They are required for the bread. \"And you shall present with the bread seven unblemished one-year old lambs\": lambs, even if there is no bread. These are the words of R. Tarfon. If so, why is \"bread\" stated? We are hereby taught that the lambs were not ordained until the bread was ordained.", + "5) \"and their drink offerings, a fire-offering, a sweet savor to the L–rd\": Scripture (here) speaks in short (without detailing specific measurements).", + "6) (Vayikra 23:19) (\"And you shall offer one kid of the goats as a sin-offering and two one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings.\") \"And you shall offer one kid of the goats as a sin-offering\": I might think that the seven lambs and the kid of the goats mentioned in Bamidbar (Bamidbar 28:27, Bamidbar 28:29) are the same as those mentioned here. But when you come to bullocks and rams, you find that they are not so. (For here it is written \"one year bullock and two rams,\" and there (Bamidbar 28:27) \"two young bullocks\" and \"one ram.\") But these are sacrificed because of the bread, and the others, because of the (festival) day.", + "7) \"and two one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings\": They must be sacrificed expressly as peace-offerings. \"and the one-year old lambs as a sacrifice of peace-offerings\": R. Shimon said: For what do the two Shavuoth lambs atone? For defilement of the sanctuary and its holy things. If the first atoned, why was the second needed? — For defilement that may have occurred between the (sprinkling of the blood of the) first and the (sacrifice of the) second. — If so, Israel would have to sacrifice every moment! (True,) but the Torah was \"solicitous\" of Israel.", + "8) (Vayikra 23:20) (\"And the Cohein shall lift them on the bread of the first fruits, a lifting before the L–rd, on the two lambs. Holy shall they be to the L–rd, to the Cohein.\") \"And the Cohein shall lift them on the bread of the first fruits\": I might think that the bread is to be beneath them; it is, therefore, written \"on the two lambs.\" If \"on the two lambs,\" I might think that the bread is to be on top of the lambs; it is, therefore, written \"on the bread of the first fruits.\" The matter, then, must be weighed. What do we find elsewhere? (Vayikra 8:26) That the bread is on top. Here, too, the bread is on top. R. Yossi b. Mushulam says: The lambs are (placed) on top of the bread. And how am I to understand \"on the two lambs\"? To exclude the seven (mentioned above from \"lifting.\" Chanina b. Achinas says: He places the two breads between the thighs of the lambs and lifts, thereby satisfying both of these verses — the bread on the lambs and the lambs on the bread. Rebbi said: We would not do so before a king of flesh and blood. Should we do so before the Holy One Blessed be He? Rather, he places one beside the other and lifts, (the word \"on\" in Hebrew being susceptible to the signification \"with.\")", + "9) \"Holy shall they be to the L–rd to the L–rd to the Cohein\": Bread (is to be offered) even if there are no lambs. These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Naness says: No, lambs (are to be offered) even if there is no bread. Rebbi said: It can go both ways. Who will decide? Ben Naness: I will decide. For we find that for forty years in the desert they sacrificed lambs without bread. Here, too, without bread.", + "10) R. Shimon said: The halachah is according to Ben Naness, but not the rationale. For everything mentioned in Bamidbar was offered in the desert, and what is mentioned in Vayikra was not offered in the desert. And when they come to Eretz Yisrael, both were offered, as it is written (Vayikra 22:10) \"When you come to the land … then you shall bring.\" Why do I say that lambs are to be offered (even) without bread? Because the lambs \"permit\" themselves (with the sprinkling of their blood and the offering of their devoted portions). And there is no bread without lambs, for there is no one to permit them, (it being forbidden to eat the bread until the lambs are offered up).", + "11) (Vayikra 23:21-22) \"And you shall call out on this self-same day a holy calling … And when you harvest the harvest of your land, do not end off the corner of your field in your reaping and the gleaning of your harvest you shall not gather.\" R. Avardimos b. R. Yossi said: Why did Scripture see fit to insert this (peah and leket) in the midst of the festivals — Pesach and Shavuoth on one side, and Rosh Hashanah and Yom Kippur on the other? To teach that one who gives leket, shikchah, peah, and the poor tithe — it is accounted to him as if the Temple existed and he offered up his sacrifices therein. And one who does not give it — it is accounted to him as if the Temple existed and he did not offer up his sacrifices therein. " + ], + "Section 11": [ + "1) (Vayikra 23:24) (\"Speak to the children of Israel, saying: On the seventh month, on the first day of the month, there shall be for you a Sabbath, a remembrance of teruah, a holy calling.\") \"the children of Israel … a holy calling,\" and not gentiles, (even though they, too, are judged on Rosh Hashanah.) If \"the children of Israel,\" I would know only \"the children of Israel\" per se. Whence would I derive (for inclusion) proselytes and bondsmen? From (the superfluous) \"for you.\" \"a Sabbath (Shabbathon) a remembrance of teruah, a holy calling\": \"a Sabbath\": R. Eliezer says: \"a Sabbath\": This is (the blessing over) the holiness of the day. \"a remembrance\": This is (the section of) zichronoth. \"teruah\": This is shofaroth. \"a holy calling\": Sanctify (the day) by abstaining from labor. R. Akiva (to R. Eliezer): Why should we not say that \"Shabbathon\" refers to abstention from labor, for this is the prime thrust of the verse? \"Remembrance\" is zichronoth.\" teruah\": This is shofaroth. \"a holy calling\": This is the holiness of the day. And whence do we derive that (the section of) malchuyoth (Kingship) is included with them? From (Vayikra 23:22) \"I am the L–rd your G d\" (i.e., your King) … (Vayikra 23:24) \"on the seventh month, etc.\" (i.e., on Rosh Hashanah). R. Yossi b. R. Yehudah says: This (the above derivation) is not necessary. It is written (Bamidbar 10:10) \"Let this be a remembrance before your G d. (I am the L–rd your G d.\") Let this (the seemingly) superfluous \"I am the L–rd your G d\") not be written. It must serve, then, as a prototype (binyan av) to teach that whenever \"remembrances\" are mentioned, \"Kingships\" are to be juxtaposed with it.", + "3) (What is) the order of the blessings (in Mussaf)? Patriarchs (Shield of Abraham), Strengths (You are strong), and Holiness of the Name (You are holy). And he includes Kingships with them, but does not blow (the shofar). (Then) the Holiness of the day, and he blows; Remembrances, and he blows; Shofaroth, and he blows. Then, he recites the (sacrificial) service, and thanksgiving, and the priestly blessing. These are the words of R. Yochanan b. Nuri.", + "4) R. Akiva said to him: If he does not blow for Kingships, why mention it? Rather, he says Patriarchs, Strengths, and Holiness of the Name, and he includes Kingships in the Holiness of the day, and he blows; Shofaroth, and he blows, and then the service, thanksgiving, and the priestly blessing.", + "5) Rebbi says: With Kingships he recites the Holiness of the day. What do we find on all days (i.e., on other festivals)? (It is recited in the fourth (blessing); here, too, in the fourth. R. Shimon b. Gamliel says: He recites it with Remembrances. R. Shimon b. Gamliel said: What do we find on all days? (It is recited) in the middle (blessing). Here, too, in the middle. And when they (beth-din) sanctified the year in Usha, on the first day R. Shimon, the son of R. Yochanan b. Beroka arose and declared in accordance with R. Yochanan b. Nuri. R. Shimon b. Gamliel said: We did not follow this practice in Yavneh. On the second day, Chanania the son of R. Yossi Haglili arose and declared in accordance with R. Akiva, whereupon R. Shimon b. Gamliel said: This was our practice in Yavneh.", + "6) And whence is it derived that it (the blowing) is with a shofar? From (Vayikra 25:9) \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On Yom Kippur, etc.\" Let \"in the seventh month\" not be written (i.e., it is well known). Why is it written? (To teach that) the teruah of the seventh month (i.e., that of Rosh Hashanah) is like this one. Just as this is with a shofar, so, the teruah of Rosh Hashanah.", + "7) And whence is it derived that there is a plain blast (i.e., a single, uninterrupted blast [tekiah]) before it? (i.e., before the teruah (\"broken\" blasts)? From: \"And you shall cause to pass (connoting a single \"passing\") a shofar of teruah.\" And whence is it derived that there is a plain blast after it? From (the repetition, Vayikra 25:9) \"shall you cause to pass a shofar.\" This tells me only of (the blowing of the shofar on) the Jubilee year (see Vayikra 25:10) Whence do I derive the same for Rosh Hashanah? From \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On Yom Kippur, etc. Let \"in the seventh month\" not be written (i.e., it is well known). Why is it written? (To teach that the teruah of the seventh month (i.e., that of Rosh Hashanah) is like this one. Just as this one — a plain blast before and a plain blast after — so, Rosh Hashanah, a plain blast before and a plain blast after.", + "8) Whence is derive three of three and three (i.e., that he blows three teruoth, each of which is accompanied by a plain blast before and a plain blast after)? From (Vayikra 25:9) \"And you shall cause to pass a shofar of teruah,\" (Vayikra 23:14) \"a remembrance of teruah, a holy calling,\" (Bamidbar 29:1) \"A day of teruah shall there be for you.\"", + "9) And whence is it derived that what applies to Yovel (vis-à-vis shofar) applies to Rosh Hashanah, and that what applies to Rosh Hashanah applies to Yovel? From the identity (gezeirah shavah) of \"in the seventh month\" (stated in respect to each).", + "10) What is the order of the tekioth? Tekiah-teruah-tekiah, tekiah-teruah-tekiah, three times that are nine (i.e., process is repeated three times). The length of a tekiah is that of the teruah, and that of the teruah is that of three shevarim (broken blasts. The size of the shofar — so that it can be held in the hand and blown." + ], + "Chapter 14": [ + "1) (Vayikra 23:27) (\"Only on the tenth day of this seventh month it is the day of atonement. A holy calling shall it be for you. And you shall afflict your souls and you shall present a fire-offering to the L–rd.\") \"the day of atonement, a holy calling,\" \"the day of atonement and you shall afflict your souls,\" (Vayikra 23:28) \"And all work you shall not do for it is a day of atonement.\" (Why three times?) For I might think that Yom Kippur does not atone unless he made it a holy calling (in the blessings of the day), and afflicted himself, and abstained from labor. Whence do I derive that even if he did not do these, the day atones? From \"It is the day of atonement.\" I might think that Yom Kippur atoned only with the offerings and with the he-goats. Whence do I derive that the day atones even without them? From \"It is the day of atonement.\" I might think that it atones both for those who repent and those who do not. — No would this follow? A sin-offering and a guilt-offering atone. Just as they atone only for penitents (viz. Bamidbar 5:7), so, Yom Kippur should atone only for penitents!", + "2) — No, this may be so for a guilt-offering and a sin-offering, which do not atone for witting sin as for unwitting sin. Would you say the same for Yom Kippur, which does atone for witting as for unwitting sin? And since it does, we would say that it atones both for those who do repent and for those who do not. It is, therefore, written \"Only\" (a term of exclusion). To teach that it atones only for those who repent.", + "3) (Vayikra 23:28) (\"And all work you shall not do on this self-same day; for it is a day of atonement to atone for you before the L–rd your G d.\") \"And all work you shall not do on this self-same day\": This is the exhortation against labor (on Yom Kippur). (Vayikra 23:30) \"And every soul that shall do any labor on this self-same day, I shall make that soul go lost from the midst of its people.\": This is the punishment against labor.", + "4) (Vayikra 23:29) \"For every soul which will not be afflicted on this self-same day will be cut off from its people.\" This is the punishment for (non-) application. (Vayikra 23:30) \"I shall make that soul go lost\": What is the intent of this? (i.e., What do we learn from this equivalence between kareth [\"cutting-off\"] and \"aveidah\" [\"going lost\"]?) Because \"kareth\" is mentioned in every place and I do not know what it is, \"I shall make that soul go lost\" indicates that \"kareth\" refers to complete destruction (and not merely to the cutting off of the soul from the body.) And whence is it derived that eating, drinking, washing, anointing, cohabitation, and shodding are forbidden on Yom Kippur? From (Vayikra 23:32) \"A Sabbath of resting … and you shall afflict\" (The connotation is extension of affliction). I might then think that all of these are forbidden on the Sabbath of creation (i.e., Saturday, which is also referred to as \"a Sabbath of resting\"); it is, therefore, written \"A Sabbath of resting it (Yom Kippur) shall be for you and you shall afflict, etc.\" \"It\" is forbidden in all (of these things), and not the Sabbath of creation.", + "5) (Vayikra 23:32) (\"and you shall afflict your souls on the ninth day of the month in the evening; from evening until evening shall you rest your resting.\") I might think that he should fast on the ninth day itself; it is, therefore, written \"in the evening.\" If \"in the evening,\" I might think when it became dark; it is, therefore, written \"and you shall afflict your souls \"on the ninth.\" How is this to be resolved? He begins fasting (on the ninth) when it is still light, adding \"from the profane to the holy.\" This tells me (that we add) only before. Whence do we derive the same (\"adding\") for after? From \"from evening until evening.\" ", + "6) This tells me only of (adding on) Yom Kippur. Whence do I derive (the same for) the Sabbath of creation? From (the redundant) \"shall you rest.\" Whence do we derive (the same for) the festivals? From \"your resting.\" Wherever there is \"resting\" you add from the profane to the holy, both before and after.", + "7) I might think that there is (kareth) liability for (labor on) the \"addition\" (above). It is, therefore, written (Vayikra 23:30) \"And every soul that should do any labor on this self-same day, I shall make go lost\" — (for labor on) the self-same day there is kareth, but not for labor on the \"addition.\"", + "8) I might think that there is no kareth liability for labor (on the addition), but that there is such liability for (non-) affliction on the addition; it is, therefore, written (Vayikra 23:29) \"For every soul which will not be afflicted on this self-same day will be cut off.\" For (non-) affliction on the self-same day there is kareth liability, but not for (non-) affliction on the addition. I might think that he is not subject to the punishment, but that he is subject to (transgression of) the exhortation. It is, therefore, written \"All work you shall not do on this self-same day.\" There is exhortation against (labor on) this self-same day, but not against labor on the addition.", + "9) I might think that (though) there is no exhortation against labor on the addition, there is exhortation against (non-) affliction on the addition. But it follows a fortiori (that this is not so, viz.: If (the ban against) labor, which obtains on festivals and Sabbaths, is not exhorted against (vis-à-vis labor on the addition), then (non-) affliction, (the ban against which does not obtain on festivals and Sabbaths — how much more so is it not exhorted against (on the addition)! But we have not heard any exhortation against (non-) affliction on the day (Yom Kippur) itself! (It is derived, however, as follows:) Let the punishment against labor not be stated, for it may be derived a fortiori, viz.: If (non-) affliction, (the ban against which) does not obtain on festivals and Sabbaths, is (on Yom Kippur) punishable by kareth, then labor (the ban against which) does obtain on festivals and Sabbaths, how much more so should it be punishable (by kareth!) Why, then, is the punishment for labor (on Yom Kippur) stated? To derive from it the exhortation against (non-) affliction (on Yom Kippur), viz.: Just as the punishment for labor follows a (written) exhortation, so, the punishment for (non-) affliction follows an (understood) exhortation. " + ], + "Section 12": [ + "1) (Vayikra 23:33-34) \"And the L–rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel, saying: On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Succoth, seven days to the L–rd.\" What is the intent of this? (i.e., it is essentially stated in verse 39). Because it is written (Vayikra 23 verse 42) \"In Succoth shall you sit seven days, and I do not know if the first seven days or seven other days, \"On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Succoth, seven days to the L–rd,\" I see that the first seven days are referred to, and not seven others.", + "2) \"this is the festival of Succoth\": This (festival) requires a succah, but the festival of matzoth (Pesach) does not require a succah. Now would it not follow a fortiori, viz.: If this (festival), which does not require matzoh, requires a succah, then the festival of matzoth, which does require matzoh, how much more so should it require a succah! It is, therefore, written \"this is the festival of Succoth\" — This, the festival of Succoth, requires a succah, but not the festival of matzoth.", + "3) \"the festival of Succoth, seven days to the L–rd\": I might think that the chagigah (the festival offering) and the succah should be for the L–rd; it is, therefore, written (Devarim 16:13) \"The festival of Succoth should you make for yourselves seven days.\" If (only) the latter (were written), I would think that both the chagigah and the succah reverted to the man; it is, therefore, written \"the festival of Succoth, seven days to the L–rd.\" How is this to be reconciled? The chagigah, to the L–rd; the succah, to the man.", + "4) (Vayikra 23:35) \"On the first day is a holy calling\" — Sanctify it and (Vayikra 23:36) \"On the eighth day is a holy calling\" — Sanctify it. How do you sanctify it? With (special) food and drink and with fresh clothing.", + "5) (Vayikra 23:35) \"And \"all manner of work you shall not do. (Vayikra 23:36) Seven days, etc.\": We are hereby (by the juxtaposition) taught that labor is forbidden on the intermediate days of the festival.", + "6) I might think that crucial work is also forbidden on them; it is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"It (the eighth day) (is a select day\"). Crucial work is forbidden on it, and not on the intermediate days of the festival. These are the words of R. Yossi Haglili.", + "7) R. Akiva says: What is the intent of (Vayikra 23:37) \"These are the festivals of the L–rd which you shall call them holy callings\"? If to the days of the festival (proper), these are already mentioned, viz. (Vayikra 23:39) \"on the first day, a resting, and on the eight day, a resting. If so, what is the intent of \"which you shall call them holy callings\"? These are the intermediate days of the festival, on which (non crucial) labor is forbidden.", + "8) I might think that crucial work is also forbidden on them; it is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"It\" — \"It (the eighth day) (is a select day\"). Crucial work is forbidden on it, and not on the intermediate days of the festival.", + "9) (\"These are the festivals of the L–rd, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the L–rd, a burnt-offering and a meal-offering, a sacrifice and drink-offerings, the object of the day on its day.\") \"to present a fire-offering to the L–rd, a burnt-offering and a meal-offering\": If there is no burnt-offering, there is no meal-offering. The burnt-offering must precede the meal-offering, and if the meal-offering preceded the burnt-offering, it (the burnt-offering) is invalid. \"a sacrifice and drink-offerings\": If there is no sacrifice, there are no drink-offerings. The sacrifice must precede the drink-offerings, and if drink-offerings preceded sacrifices, they (the sacrifices) are invalid. \"the object of the day\": We are hereby taught that the entire day is valid for the additional offerings (mussafin). \"in its day\": If its time passed (and he did not offer them), he is not required to make restitution. I might think that they are not required to make restitution for their (omitted) drink-offerings (though he presented the sacrifice itself); it is, therefore, written (Vayikra 23:18) \"with their meal-offering and their drink-offerings\" — even at night; \"with their meal-offering and their drink-offerings\" — even on the morrow.", + "10) Whence is it derived that the additional offerings of the Sabbath are presented together with the devoted portions of the festival (when the Sabbath falls out on a festival)? From (Vayikra 23:38) \"Aside from the Sabbaths of the L–rd.\" (Vayikra 23:38) \"aside from your gifts and aside from all your vows, and aside from all your free-will offerings that you give to the L–rd\": What is the intent of this? I might think that only the offerings of the festival itself are to be presented on the festival. Whence is it derived that individual offerings and communal offerings consecrated on the festival are presented on the festival? From \"aside from your gifts and aside from all your vows, and aside from all your free-will offerings.\" \"that you give to the L–rd\": These are birds and meal-offerings (which are entirely consumed by fire, and, thus, entirely \"to the L–rd\") — to include all of them as fit for presentation on the festival." + ], + "Chapter 15": [ + "1) I might think that (the above) are permitted (to be brought on the festival, but are not mandatory); it is, therefore, written (of the same) (Bamidbar 29:39) \"These you shall offer to the L–rd on your festivals.\" If to permit, they have already been permitted (according to our assumption). If so, why is the latter stated? To make them mandatory — that all of them must be brought on the festival.", + "2) I might think (that he could bring them) on any festival that he desired. It is, therefore, written (Devarim 12:5-6) \"And you shall come there (to the Temple) and you shall bring there\" (the same). If to permit, it had already been permitted. If to make mandatory, it has already been made mandatory. If so, why is it written? (To make it mandatory for him to bring them) on the first festival (of the three festivals) that arrives (after they were due).", + "3) I might think that if one festival passed and he did not bring them, he transgresses (Devarim 23:22) \"You shall not delay (to pay it.\") It is, therefore, written (Bamidbar 29:29) \"These shall you offer to the L–rd on your festivals.\" He does not transgress \"You shall not delay\" until all the (three) festivals of the year have passed. R. Shimon says: Three consecutive festivals, with the festival of matzoth first.", + "4) How so? It he vowed before Pesach, (he does not transgress) until Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed. If he vowed before Shavuoth, (he does transgress) with Shavuoth, Succoth, Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed. If he vowed before Succoth, he does not transgress until Succoth, Pesach, Shavuoth, and Succoth have passed.", + "5) (Vayikra 23:39) (\"But on the fifteenth day of the seventh month, when you gather the produce of the land, you shall calibrate the festival of the L–rd seven days; on the first day a resting and on the eighth day a resting.\") Beth Shammai say: I might think that the chagigah (olath re'iah [burnt-offering of \"visitation\"]) could be offered on the festival (itself); it is, therefore, written \"But\" (a term of exclusion). On the moed (the intermediate days of the festival) you offer the chagigah, but not on the festival (itself). Beth Hillel say: I might think that the chagigah could be offered on the Sabbath; it is, therefore, written \"But.\" On the festival you may offer the chagigah, but not on the Sabbath. ", + "6) \"when you gather the produce of the land\": Intercalate the year (if necessary) so that the festival occur when you gather the fruits. ", + "7) I might think, when all the fruits are gathered. It is, therefore, written (Devarim 16:13) \"from your threshing floor and from your winepress.\" \"From your threshing floor,\" and not all of your threshing floor; \"from your winepress,\" and not all of your winepress. If \"from your threshing floor and from your winepress, I would think (even the lesser) part of them; it is, therefore, written \"when you gather the produce of the land.\" How so? Exert yourselves to intercalate the year in such a manner that the festival falls out with most of the gathering of all of the fruits.", + "8) \"you shall celebrate the festival of the L–rd seven days\": seven days for \"making up\" (omission of the chagigah offering on the first day [see beginning of Chapter 17]). \"on the first day, a resting\": from labor. \"and on the eighth day, a resting\": from labor. " + ], + "Chapter 16": [ + "1) (Vayikra 23:40) (\"And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a tree that is hadar, branches of date-palms, and a branch of a plaited tree, and willows of the brook; and you shall rejoice before the L–rd your G d seven days.\") \"And you shall take for yourselves\": R. Yehudah says: \"taking\" is written here and elsewhere (Shemoth 12:22 \"And take a bunch of hyssop\") Just as there, a bunch, here, too, bunched together. And the sages say even without bunching it is kasher.", + "2) \"And you shall take for yourselves\": each one of you. \"for yourselves\": and not what is borrowed or stolen — whence it was ruled: One does not fulfill his obligation on the first day of the festival with his neighbor's lulav. But if he wishes, he may give it as a gift to his neighbor, and his neighbor to his neighbor, even if there be a hundred. Once, R. Gamliel and the elders were coming in a boat and no one but R. Gamliel had a lulav, whereupon he gave it as a gift to R. Yehoshua, R. Yehoshua to R. Elazar b. Azaryah, and R. Elazar b. Azaryah to R. Akiva, and all of them fulfilled their obligation thereby.", + "3) \"on the first day\": and not on the first night. \"on the first day\": and even on the Sabbath. \"on the first day\": The Sabbath is overridden only for the first day of the festival alone.", + "4) \"the fruit of a tree\": the taste of whose trunk and whose fruit is the same — an ethrog. Ben Azzai says \"hadar\" — \"hadar\" (\"that lives\"), something that lives on its tree (i.e., that is produced) from year to year.", + "5) \"and branches (kapoth) of date-palms\": R. Tarfon says \"kafuth\" (\"pressed together\"). If they are separated they are to be pressed together.", + "6) \"and a branch of a plaited tree\": (the connotation is) one whose leaves cover its wood — a hadas. \"and willows of the brook\": This tells me only of (willows) of the brook. Whence do I derive (for inclusion) those of the mountains and of naturally watered fields? From \"and willows of the brook.\" Abba Shaul says: \"willows of the brook\" — two, one for the lulav (to be tied together with it) and one for the Temple (with which to circle the altar).", + "7) R. Yishmael says: \"the fruit of a tree that is hadar\" — one; branches of date-palms\" — one; \"a branch of a plaited tree\" — three; \"willows of the brook\" — two; and even two (lopped off) hadas branches with one that is not lopped off. R. Tarfon says: even three lopped off ones. R. Akiva says: \"the fruit of a tree that is hadar — one; \"branches of date-palms\" — one; \"a branch of a plaited tree\" — one; \"willows of the brook\" — one. Just as the lulav is one and the ethrog one, so is the hadas one and the willow (aravah) one. I might think that the ethrog is with them in the bunch, but is it written \"the frit of a tree that is hadar and branches, etc.\"? How is that to be understood then? The ethrog by itself; the others in a bunch by themselves.", + "8) And whence is it derived that they are mutually indispensable? From \"And you shall take (\"ulekachtem\") for yourselves on the first day the fruit of a tree that is hadar, branches of date-palms, and a branch of a plaited tree, and willows of the brook. (\"ulekachtem\") equals \"lekichah tamah,\" whereby we are taught that they (all of them) are mutually indispensable.", + "9) \"and you shall rejoice before the L–rd your G d seven days\": and not in the borders (i.e., outside of Jerusalem) all seven days (but only on the first). And after the destruction of the Temple, R. Yochanan b. Zakkai instituted that the lulav be taken in the country (i.e., outside of Jerusalem seven days, in commemoration of the Temple, and that the entire day of lifting (the omer) be forbidden (See Section 10:11-12)." + ], + "Chapter 17": [ + "1)1(Vayikra 23:41) (\"And you shall celebrate it at a festival to the L–rd, seven days a year, a statute forever throughout your generations; on the seventh month you shall celebrate it.\") \"And you shall celebrate it as a festival to the L–rd seven days\": Because it is written \"And you shall celebrate it as a festival to the L–rd seven days,\" I might think that one must bring a festive offering (chagigah) all seven days; it is, therefore, written you shall celebrate it\" — one day alone.", + "2) If so, why is \"seven days\" written? Restitution (for omission of the offering) may be made all seven days.", + "3) And whence is it derived that if one did not offer the festival offering on the first day of the festival, he may do so on all the remaining days and on the last festival days? From \"on the seventh month shall you celebrate\" (i.e., offer). I might think that if he did not offer it on the festival he could offer it after the festival\"; it is, therefore, written \"shall you celebrate it\" (the festival) — On the festival you celebrate, and you do not celebrate outside of it.", + "4) (Vayikra 23:42) (\"In succoth shall you sit seven days; every citizen in Israel shall sit in succoth.\") \"In succoth\": and not in a succah under a house, and not in a succah under a tree, and not in a succah under a succah. R. Yehudah said: If the upper succah is not fit for tenancy, the lower succah is kasher.", + "5) \"shall you sit\": similar to \"shall you dwell\" — whence it was ruled: He eats in the succah and drinks in the succah and walks in the succah and brings his vessels to the succah. (\"seven) days\": This tells me only of days. Whence do I derive nights (for inclusion)? It follows thus: \"seven\" is written here, and also in respect to the tent of meeting (Vayikra 8:35 \"And at the door of the tent of meeting you shall sit day and night\"). Just as there nights were equated with days, so, here.", + "6) But why not go in this direction? \"seven\" is written here, and \"seven\" is written in respect to lulav. Just as with lulav, nights were not equated with days, here, too, nights should not be equated with days!", + "7) Let us see where there is (greater) similarity. We derive seven which are constant, the entire day (i.e., succah) from seven which are constant, the entire day (the tent of meeting), and this is not to be refuted by lulav, which is not constant, the entire day, (but only for the time of his fulfilling the mitzvah).", + "8) — But perhaps we should go in this direction: We derive \"seven\" which obtain in all generations (succah) from seven which obtain in all generations (lulav), and this is not to be refuted by the \"seven\" of the tent of meeting, which does not obtain in all generations! It is, therefore, written (of) both the tent of meeting and of succah) \"you shall sit seven days,\" for a gezeirah shavah (identity). Just as with the \"you shall sit seven days\" of the tent of meeting, nights were equated with days, so with the \"you shall sit seven days\" of succah, nights are to be equated with days.", + "9) \"citizen\": as stated; \"the citizen\" — to exclude women; \"every citizen\" — to include minors (amenable to such training); \"in Israel\" — (I would think this) to include proselytes and freed bondsmen.", + "10) \"shall sit in succoth\": in a succah of any kind (and not just of the four species mentioned above). For R. Yehudah was wont to say — and it would follow — that a succah must be of the four species, viz.: If lulav, which does not obtain in the nights as in the daytime, is of the four species, then succah, which does obtain in the nights as in the daytime, how much more so must it be of the four species! They said to R. Yehudah: Every hermeneutical rule, whose initial thrust is for stringency and its end result, for leniency, is not a (valid rule). For (according to the above) if he did not find (material) of the four species, he would sit without a succah! And Scripture states (categorically) \"they shall sit in succoth\" — (meaning, of necessity) in succoth of all kinds.", + "11) And thus does Ezra say (Nechemiah 8:15) \"and that they must announce and proclaim throughout all their cities and Jerusalem, saying: Go out to the mountains and bring olive leaves, and olive-tree leaves and hadas leaves, and date-palm leaves, and plaited-tree leaves to make succoth, as it is written\" (Vayikra 23:43) \"So that your generations know that I caused the children of Israel to dwell in succoth when I took them out of the land of Egypt.\" R. Eliezer says that they were booths, literally; R. Akiva says that they were clouds of glory. \"when I took them out of the land of Egypt.\" We are hereby taught that even the succah is a reminder of the exodus from Egypt.", + "12) (Vayikra 23:44) \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\": We re hereby apprised that Moses related to Israel the laws of Pesach on Pesach, the laws of Shavuoth on Shavuoth, and the laws of Succoth on Succoth. In the language that he heard it (from the L–rd), he related it to Israel, (after which he imparted to them the oral law upon it. And all of the sections of the Torah were related in the same manner. R. Yossi Haglili says: The festivals of the L–rd were declared, but not the Sabbath of creation along with them. Ben Azzai says: The festivals of the L–rd were stated, but not the section of vows along with them.", + "13) Rebbi says: What is the intent of \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\"? Because we learned only that the daily burnt-offering and the Paschal lamb override the Sabbath, it being written concerning them \"in its appointed season,\" whence do we derive that the other communal offering also overrides the Sabbath? From \"These shall you offer to the L–rd in your appointed seasons.\" But we did not hear (the same for) the omer and what is offered along with it and the two loaves and what is offered along with them. Therefore, in \"And Moses declared the festivals of the L–rd to the children of Israel\" Scripture established a set time (\"festival\" [\"moadim\"] = appointed times) for all of the offerings (even if the Sabbath must be overridden). " + ], + "Section 13": [ + "1) (Vayikra 24:2) (\"Command (tzav) the children of Israel that they bring to you pure (zach) olive oil, crushed (katish) for the light, to raise a flame always.\") \"tzav\": \"tzav\" connotes \"impelling,\" immediately and for future generations. R. Shimon said: Especially where monetary loss is involved. \"that they bring to you\": You are appointed over this. \"olive oil\": and not sesame oil, and not radish oil, but olive oil which flows of itself (before pressing) — whence they ruled: There are three (periods in a year for picking the) olives, and from each of them come three kinds of oil. The first picking of the olives is from the top of the olive tree, and he gathers them into the olive press, and grinds them in the mill and places them in baskets and he presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them the second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "2) The second (gathering of) the olives — they are picked at roof-level and he gathers them into the olive press and grinds them in the mill and places them in baskets and he presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them a second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "3) The third (gathering of) the olives — he packs it into the house until it begins to rot. Then he takes it up to the roof, until it forms a date-like excrescence, after which he gathers them into the house and grinds them in the mill and places them in baskets and presses them under the beam. What issues from them first is removed and ground a second time. What issues from them a second time is ground again, and so, a third time. The first (oil) is for the menorah and the rest for meal-offerings.", + "4) R. Yehudah says: He did not grind them in a mill, but he pounded them in a mortar. And he did not press them under a beam but under stones. And he did not place them in a basket, but around the basket and he bored (into them) from the midst of the basket, (into which the oil flowed).", + "5) The first (oil) of the first (mode of extraction) — there is nothing finer than it. The second of the first (mode) and the first of the second are alike. The third of the first and the second of the second and the first of the third are alike. The third of the second and the second of the third are alike. The third of the third — there is nothing inferior to it.", + "6) \"zach\": It must be pure. \"katish\" (\"crushed\") R. Yehudah says: There are no \"crushed\" olives except those pounded (in a mortar). \"katish\": (It must be) \"crushed\" for the light (of the menorah) but not for the meal-offerings.", + "7) \"to raise a flame always\": so that the flame rise (of itself). \"to raise a flame\": so that the western light burn continuously; he (the kindler) would begin with it and end with it. And when his brother Cohanim entered to bow down, he would precede them. How so? He would enter and find the two eastern lights burning. He would clean the eastern (lamp) and leave the western burning, from which the menorah was lit at twilight. If he found it to have dimmed, he cleans it and kindles it from the altar of the burnt-offering. \"always\": even on the Sabbath;", + "8) (Vayikra 24:3) (\"Outside the veil (parocheth) of the testimony, in the tent of meeting, shall Aaron order it, from evening until morning, before the L–rd always, an everlasting statute throughout your generations.\") \"outside the veil (parocheth) of the testimony\": What is the intent of this? (i.e., it is already written) From (Shemoth 40:24) \"And he put the menorah in the tent of meeting opposite the table, \"I do not know if close to the parocheth or close to the entrance. \"Outside the parocheth of the testimony in the tent of meeting tells us that it was closer to the parocheth than to the entrance. ", + "9) \"Outside the parocheth of the testimony\": Now was the light of the menorah required? Was it not with His light (i.e., that of the Shechinah) by which the Jews traveled all forty years in the desert? Rather (it is to be understood as meaning that) it served as testimony to the inhabitants of the world that the Shechinah resided in Israel. What is the testimony? Rava said: It is the western lamp, into which he would place as much oil as in all the other lamps, and yet would commence (lighting all the other lamps) with it and conclude (servicing the lamps) with it.", + "10) (Shemoth 27:21) \"Aaron and his sons shall order it\" (as opposed to \"Aaron shall order it.\") What is the intent of this? (i.e., How are the verses to be reconciled?) Because it is written (Bamidbar 8:2) \"The seven lamps shall give light towards the face of the menorah,\" I might think that one Cohein (Aaron) enters with seven lamps; it is, therefore, written \"to raise a flame always.\" I might then think that one Cohein does not enter with seven lamps, but that seven Cohanim enter with seven lamps; it is, therefore, written \"Aaron and his sons shall order it,\" — Aaron and his sons order it only one by one (i.e., one after the other).", + "11) \"from evening until morning\": Give them their measure (of oil) so that they burn from evening until morning, and that they be the only service from evening until morning; \"always\": even on the Sabbath; \"always\": even in a state of uncleanliness." + ], + "Chapter 18": [ + "1) (Vayikra 24:5) (\"And you shall take fine flour and you shall bake it (into) twelve chaloth; two-tenths (of an ephah) shall the one chalah be.\") Whence is it derived that even wheat may be brought (from which flour is later taken)? From (the superfluous) \"And you shall take (fine flour\"). I might think that wheat could be brought for meal-offerings; it is, therefore, written \"it\" — It may be brought as wheat, but not other meal-offerings.", + "2) \"twelve chaloth\": they must be alike; \"two-tenths\": each one must be two-tenths (of fine flour). \"the one chalah. They must be kneaded and arranged one by one. Whence do we derive the same for the two loaves (of Shavuoth)? From \"the one chalah shall be.\" (Vayikra 24:6) (\"And you shall place them in two rows, six in a row, upon the pure table before the L–rd.\") And whence is it derived that they are baked two by two? From \"And you shall place them.\" I might think that the two loaves also are baked together; it is, therefore, written \"them\" — They are baked two by two, but the two loaves one by one. \"And you shall place them\": into a mould. There were three moulds: one into which the dough was put, one (in which they were baked) in one oven, and one in which they were taken from the oven so that they not come apart.", + "3) \"two rows\": (Why mention this?) Because it is written \"twelve (chaloth\"), I might think, three rows of four (each); it is, therefore, written \"two rows.\" If \"two rows,\" (why say \"six in a row? It is understood.) For I might think (one row of) eight and one row of four; it is, therefore, written \"two rows.\" If two rows and six in the row (let it not be written \"twelve chaloth,\" (for it would be understood). (No, for then I might think, two rows of six (each). It must, therefore, be written twelve chaloth. The three verses are, therefore, needed; otherwise, we would not know.", + "4) \"upon the pure table\": on the surface of the table; the props did not lift the bread from the table. Concerning this they said: There were four props of gold there with projections on their tops on which they (the chaloth) were supported — two (props) for one arrangement and two for the other. And there were twenty-eight rods, (each like half a hollow reed), fourteen for one arrangement and fourteen for the other.", + "5) (Vayikra 24:7) (\"And you shall place near the two pure frankincense; and it shall be a memorial for the bread, a fire-offering to the L–rd.\") I might think that one row is intended. (But this is not so, for) it is written here \"row,\" and above \"two rows.\" Just as there, two rows are indicated, so, here.", + "6) \"pure frankincense\": it should be clear. \"and it shall be for the bread\": It is indispensable to the bread. \"and it shall be for the bread\": We are hereby taught that (piggul thoughts [thoughts effecting rejection of the offering] in respect to) the frankincense — hold back, render piggul, and invalidate the bread. \"and it shall be for the bread\": It is not placed on top of the bread, but into the censers with bottoms, which are placed on the table so as not to crack the bread.", + "7) \"as a memorial\": \"memorial\" is written here, and elsewhere (Vayikra 5:12, in respect to a meal-offering.) Just as there a fistful, here, too, a fistful — whereby we are taught two fistfuls are needed: one, for one row, and another for the other.", + "8) (Vayikra 24:8) (\"On the day of Sabbath, on the day of Sabbath, he shall place it before the L–rd always; from the children of Israel, an everlasting covenant.\") \"On the day of Sabbath\": On the day of Sabbath he arranges the new (incense vessel), and on the day of Sabbath he smokes the previous one. He does not set up the props on the Sabbath, but enters before the Sabbath and removes them and places them along the length of the table. Al the objects in the Temple (were set) lengthwise (east to west) parallel with the length of the Temple, except the ark, (whose length was parallel with the breadth of the Temple).", + "9) After the Sabbath he enters and places three (rods) under each (loaf) and two under the top (loaf) because there is no weight on top of it. \"from the children of Israel\": by their will. \"an everlasting covenant\": by the Master of the covenant.", + "10) (Vayikra 24:9) (\"And it shall be for Aaron and for his sons. And they shall eat it in a holy place; for holy of holies it is to him, of the fire-offerings of the L–rd, an everlasting statute.\") \"And it shall be for Aaron and for his sons. And they shall eat it in a holy place\": This tells me why that its eating must be in a holy place. Whence do I derive the same for its kneading and its arrangement? From \"And it shall be\" (connoting extension of application). Whence do I derive that the kneading and arrangement of the two loaves must also be in a holy place? From \"for holy of holies\" (which is also the status of the two loaves). R. Yehudah says: All of their operations must be performed within. R. Shimon says: Always be accustomed to say: \"The two loaves and the showbread are kasher in the azarah (the Temple court and are kasher in Beth Pagel (i.e., even outside the walls of Jerusalem).", + "11) (\"for holy of holies) it (is to him\"): If one of the loaves crumbles, they are all invalidated, (\"it\" connoting \"in its complete state\"). \"to him\": I might think, to him alone; it is, therefore, written \"and for his sons.\" If \"and for his sons,\" I might think, for his sons and not for him. It is, therefore, written \"for Aaron and for his sons.\" If \"for Aaron and for his sons,\" I would think, for all of them (equally). How is this to be resolved? For Aaron, without sharing (i.e., he selects his own half); and for his sons, with sharing (the half that is left). Just as Aaron eats without sharing, so, his sons (i.e., his descendants), the high-priests, eat without sharing. \"of the fire-offerings of the L–rd\": hey may not (eat it until after the fistful of frankincense has been burned. \"an everlasting statute\": for the eternal house (the Temple, and not for a bamah [a temporary altar], there being no meal-offering on a bamah.) " + ], + "Section 14": [ + "1) (Vayikra 24:10) (\"And the son of an Israelite woman went out; and he was the son of an Egyptian man in the midst of the children of Israel. And they strove within the camp, the son of the Israelite woman and the Israelite man.\") \"And the son of an Israelite woman went out\": Whence did he go out From the beth-din of Moses. For he came to pitch his tent in the midst of the camp of Dan — whereupon they said to him: \"Who are you that you would pitch your tent in the midst of the camp of Dan?\" He: \"My mother was of the tribe of Dan.\" They: \"Scripture states (Bamidbar 2:2) 'The Israelites shall encamp; each with his standard by signs according to their fathers' house shall the children of Israel encamp'\" — at which he entered the beth-din of Moses, emerged unvindicated, arose, and blasphemed. \"and he was the son of an Egyptian man\": Even though there were not mamzerim (\"bastards\") at that time, he was regarded as a mamzer. \"in the midst of the children of Israel\": We are hereby taught that he became a proselyte. \"And they strove within the camp\": over the affair of the encampment. \"the son of the Israelite woman and the Israelite man\": his antagonist. (Vayikra 24:11) (\"And the son of the Israelite woman blasphemed the Name and he cursed. And they brought him to Moses. And the name of his mother was Shlomith the daughter of Divri of the tribe of Dan.\") ", + "2) \"and the son of the Israelite woman blasphemed the Name\": the ineffable Name that he heard at Sinai. \"and he cursed\": It is not written \"And he 'blessed,'\" as in (I Kings 21:13) \"Navoth has 'blessed' (a euphemism for the opposite) G d and king,\" but \"and he cursed\" — to teach that there is no death penalty for (cursing) with an epithet.", + "3) R. Yehoshua b. Karchah said: The entire day )of deliberation) they would examine the witnesses (to blaspheming) with an epithet — \"May Yossah smite Yossah.\" When the judgment was concluded (and beth-din came to pronounce him liable), they could not execute him (on the basis of the testimony that they had heard, for the had heard from their mouths only a curse) by epithet. But everyone is sent out, (it being demeaning to utter a \"blessing of the Name\" in public), and they ask the senior witness (what he heard) and say to him: \"Repeat what you heard explicitly,\" and he does so. And the judges stand upon their feet, and they rend (their garments) and do not resew them. And the second witness says: \"I, too, heard as he did.\" And the third witness says: \"I, too, heard as he did.\" And the witnesses need not rend (their garments), for they already did so upon hearing it originally.", + "4) \"And they brought him to Moses\": But they did not bring the wood-gatherer (mekoshesh) with him (see Bamidbar 15:32). \"And the name of his mother was Shlomith the daughter of Divri, of the tribe of Dan.\" a blemish to himself, a blemish to his mother, a blemish to his family, and a blemish to his tribe whence he came.", + "5) (Vayikra 24:12) (\"And they put him in confinement, to be explained to them at the mouth of the L–rd.\") But they did not place the mekoshesh with him, though their situations were concurrent. And they knew that the mekoshesh was liable to the death penalty, viz. (Shemoth 21:14) \"Those who desecrate it (the Sabbath) shall die, but they did not know which death penalty, viz. (Bamidbar 15:34) \"for it was not clear what should be done to him,\" but here it is written \"to be explained to them at the mouth of the L–rd\" — whereby we are taught that they did not know whether he was liable to the death penalty or not. " + ], + "Chapter 19": [ + "1) (Vayikra 24:13-14) (\"And the L–rd spoke to Moses, saying: Take the curser outside of the camp, and let all who heard place their hands on his head; and let all the congregation stone him.\") \"Take the curser outside of the camp\": We are hereby taught that beth-din was within, and the stoning site outside of it. \"and let \"who heard\": These are the witnesses. \"all who heard\": These are the judges. \"their hands\": the hands of each, individually.", + "2) \"their hands on his head\": They place their hands upon him and say to him: \"Your blood is on your head for you brought yourself to this.\"", + "3) \"and they shall stone him\": and not his garment (i.e., he is stoned naked). \"all the congregation\": Now does all the congregation stone him? The meaning is, rather, that the witnesses (stone him) in the presence of the entire congregation. (Vayikra 24:15) (\"And to the children of Israel, you shall speak, saying: A man, a man, if he curse his G d, then he shall bear his sin.\") I might think that this (i.e., the stoning of the man in our instance) was (only) \"a teacher for the time\" (hora'ath sha'ah); it is, therefore, written \"And to the children of Israel speak, saying \"Let it obtain in all generations.\"", + "4) \"A man, a man\": What is the intent of this (redundancy)? To include gentiles as being killed for blessing the Name as well as Jews. But they are killed only by the sword, for it is only this type of execution that obtains for the sons of Noach.", + "5) \"if he curse his G d\": What is the intent of this? I might think, because it is written (Vayikra 24:16) \"And he who blasphemes the name of the L–rd shall die,\" that he is killed only (if he curses) the ineffable Name (i.e., the tetragrammaton). Whence is the same derived for all of the epithets (for His Name): It is, therefore, written \"if he curse his G d\" (an epithet for His Name). These are the words of R. Meir. The sages say: Cursing the Name itself is punishable by death, (whereas cursing through) an epithet is a transgression of an exhortation.", + "6) \"then he shall bear his sin\": R. Yehudah said \"bearing sin\" is mentioned here, and elsewhere (Bamidbar 9:13). Just as there, the referent is kareth; here, too, it is kareth.", + "7) (Vayikra 24:16) (\"And he who blasphemes the Name of the L–rd shall die. All the congregation shall stone him. Proselyte, as born Jew — if he blasphemes the Name, he shall die.\") \"All the congregation\": All the congregation shall act as if they were his accusers. \"Proselyte (ger)\": This is the proselyte himself. \"as the proselyte\" (ka get) — to include the wives of proselytes. \"born Jew\" — this is the male. \"as born Jew\" — to include the wives of born Jews. \"if he blasphemes the Name he shall die\": R. Menacheh b. R. Yossi says: To include one who curses his father and mother, that he is not liable (for the death penalty) until he curses them by name. " + ], + "Chapter 20": [ + "1) (Vayikra 24:17) (\"And a man if he smite all the soul of a man shall be put to death.\") \"And a man if he smite\": This tells me only of a man who smites. Whence do I derive (the same for) a woman who smites? From (Shemoth 21:12) \"If one strikes a man (and he dies, then he shall be put to death\") — anyone, whether a man or a woman. If \"If one strikes a man,\" I would know only of one who struck a man. When would I derive (the same for) one who struck a woman or a minor? It is, therefore, written \"if he smite the soul\" — whether man, woman, or minor. I might think that he would be liable even if he smote a nefel (a child that is certain to die); it is, therefore, written \"if he smite a man.\" Just as a man is a \"survivor,\" (so all [of the victims] must inherently be \"survivors\") — to exclude a nefel, who is not a \"survivor.\" \"if he smite all the soul\": to include an instance in which one was smitten and would die (as a result), and another came and gave him the death blow, he (the last) is liable.", + "2) (Vayikra 24:18) \"And one that smites a beast shall pay for it — a life for a life.\": If it were written \"And one who smites a soul a beast he shall pay,\" I would take it to mean: One who smites a man shall pay a beast. Now that it is written \"shall pay for it,\" (I see that) the referent is the beast, (and the reading is [lit.,] \"And one that smites the soul of a beast must pay for it.\")", + "3) (Vayikra 24:19) (\"And a man, if he inflicts an injury upon his neighbor; as he did, so shall it be done to him.\") \"And a man, if he inflicts an injury upon his neighbor\": This tells me only of an (actual) injury). Whence do I derive (that the same halachah applies) if he screamed in one's ear, tore one's hair, spat at someone and hit him with his spittle, pulled off someone's garment, or uncovered a woman's head in the market place? From \"as he did\" (though no actual injury was inflicted), so shall it be done to him.\"", + "4) And whence is it derived (that the same applies) if he hit him with the back of his hand, with a tablet, with a board, or with a roll of papers in his hand? From \"as he did, etc.\"", + "5) Whence is it derived that if he took hold of him and placed him in the sun, so that he was overcome by heat, or in the cold so that he was chilled, or if he held a dog or a snake to bite him? From \"as he did, etc.\"", + "6) I might think (that the same applied) even if he said to him: Wait for me here in the sun and he was overcome by heat, or in the cold, and he was chilled, or if he \"sicked\" a dog or a snake on to him? It is, therefore, written \"blemish.\" Why do you see fit to include the former (as liable) and to exclude the latter? After Scripture includes, it excludes. I include those which his hand is (directly) involved in, and exclude those which his hand is not involved in.", + "7) (Vayikra 24:21) (\"And one who strikes a beast shall pay, and one who strikes a man shall be put to death.\") I might think that if one blinded another's eye, his eye should be blinded; that if he cut off his hand, his hand should be cut off; that if he broke his leg, his leg should be broken; it is, therefore, written \"one who strikes a beast,\" \"one who strikes a man\" — Just as one who strikes a beast pays, so, one who strikes a man pays. And if you would object: (But it is written [Bamidbar 35:31]) \"You shall not take kofer (monetary payment) for the life of a murderer\" — for a murderer you do not take kofer, but you do take kofer for (injury to) the limbs.", + "8) \"one who strikes a man\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 21:15) \"And one who strikes his father and mother (shall be put to death\"), I might think that he is not liable until he strikes both of them together; it is, therefore, written \"and one who strikes a man shall be put to death\" — even one of them. I might think that even if he struck them and did not cause an injury he is liable; it is, therefore, written \"And one who strikes a beast … and one who strikes a man.\" Just as one who strikes a beast (is not liable) until he causes an injury, so, he who strikes a man. I might think that even if he struck them (his father or his mother) after (their) death, he is liable, (just as he is if he curses them after their death); it is, therefore, written \"one who strikes a beast\" and \"one who strikes a man\" — Just as the first, while it is living, so, the second, while he is living.", + "9) (Vayikra 24:22) \"One judgment shall there be for you\": As the judgment of capital cases, so, the judgment of monetary litigations. Jut as capital cases require thorough cross-examination (of the witnesses), so, monetary litigations. If so, (why not say:) Just as capital cases require twenty-three (judges), so, monetary litigations? It is, therefore, written \"en eye for an eye,\" to include (monetary litigations as requiring only three judges).", + "10) (Vayikra 24:23) (\"And Moses spoke to the children of Israel, and they took the curser outside the camp, and they stoned him with a stone; and the children of Israel did as the L–rd commanded Moses.\") \"And Moses spoke to the children of Israel, and they took the curser outside the camp. As mentioned earlier (Chapter 19:1), we are hereby taught that beth-din was within, and beth-din, outside of it. \"and they stoned him,\" and not his garment (viz. Chapter 19:3). \"a stone\": We are hereby taught that if he died with one stone, it is sufficient. \"and the children of Israel did as the L–rd commanded Moses\": both in respect to semichah (placing of the hands, viz. Vayikra 24:14), in respect to dechiyah (casting him from the stoning platform, viz. Shemoth 19:13), in respect to hanging (his body on a tree) (viz. Devarim 21:22), and in respect to (Devarim 21:23) \"His corpse shall not remain on the tree.\" " + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 25:1) \"And the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai, saying\": Why is shemitah (the section on the Sabbatical year) juxtaposed with Mount Sinai? Were not all the mitzvoth given at Sinai? (The purpose of the juxtaposition is to indicate that) just as the general rules and specific ordinances of shemitah were enunciated at Sinai, so, with all the mitzvoth.", + "2) (Vayikra 25:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land that I give to you, the land shall rest a Sabbath to the L–rd.\") \"When you come\": I might think (that this phrase subsumes) coming to Trans-Jordan; it is, therefore, written \"to the land\" — the specific land (i.e., Eretz Yisrael). I might think that it subsumes) coming to Ammon and Moav; it is, therefore, written \"that I give to you,\" and not to Ammon and Moav. Whence do we derive that if they conquered (the land) but did not yet divide it (among themselves), or if they divided it by families, but not by fathers' houses, and no one recognizes his (specific) portion — I might think that shemitah is (still) binding on them. It is, therefore, written (Vayikra 25:3) \"your field\" — each one must recognize his field; \"your vineyard\" — each one must recognize his vineyard.", + "3) We find, then, that when Israel crossed the Jordan, they became subject to (the ordinance of) challah, orlah, and chadash. On the sixteenth of Nissan they became subject to the omer. After fifty days, they became subject to the two loaves. After fourteen years, they became subject to the tithes. When they began to count for shemitah (after fourteen years of conquest and apportionment), on the twenty-first year (after entering [i.e., seven years after the apportionment]), they observed shemitah. On the sixty-third year (i.e., fifty years after the fourteen of conquest and apportionment), they observed Yovel.", + "4) (\"And on the seventh year, a Sabbath of resting shall there be for the land, a Sabbath to the L–rd; your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune.\") \"and the land shall rest\": I might think, from digging holes, pits, and caves and from repairing mikvaoth; it is, therefore, written \"your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune.\" This tells me only of sowing and pruning. Whence do I derive the same for plowing, hoeing, weeding, trimming, and notching? From (the inverted order) \"your field not\" and \"your vineyard not\" — every labor in your field and in your vineyard.", + "5) And whence is it derived that (on shemitah) it is forbidden to manure or to \"release\" (mounds of leaves) or to smoke leaves (to kill worms) or to powder (plants for fertilizing)? From \"your field not.\" And whence is it derived that it is forbidden to trim or to cut or to hew trees? From \"your field not.\"", + "6) Or \"your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune\": I might think that it is forbidden to hoe under the olive trees or to fill up cavities under the olive trees or to make ruts between one tree and another; it is, therefore, written \"your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune.\" Sowing and pruning were in the general category (of forbidden labor on shemitah). And why were they singled out (for distinct mention)? To have them serve as a parameter, viz.: Just as sowing and pruning are distinct in being labors for (both) field and trees, (so, all such labors are forbidden on shemitah — to exclude the above, which are not thus characterized). I might think that the year of Yovel itself is reckoned in the years of shemitah (i.e., that the fiftieth year, Yovel, is counted as the first year of the next shemitah period). It is, therefore, written (Vayikra 25:4) \"Six years shall you sow your field and six years shall you prune your vineyard\" — Years of sowing are reckoned in the years of shemitah (i.e., the six years preceding the seventh year must be all years of sowing), but the year of Yovel, (which is not a year of sowing) is not reckoned in the years of shemitah.", + "7) Whence is it derived that rice and millet and poppy and sesame which took root before Rosh Hashanah may be gathered in the seventh year? From \"and you shall collect its produce. And (i.e., including) in the seventh year\" (as in the above instance).", + "8) I might think, even if it did not take root; it is, therefore, written \"Six years shall you sow your field … and you shall collect.\" (The plain meaning is) six for sowing and six for collecting, and not six for sowing and seven for collecting. (The first, then, must refer to what has not taken root before Rosh Hashanah, and the second, to what has.)", + "9) R. Yonasan b. Yosef says: Whence is it derived that produce which was of one-third growth before Rosh Hashanah (of the seventh year) may be gathered in the seventh year, (even if it brought forth only a third of its normal growth, it thus being considered a growth of the sixth year)? From \"and you shall collect is produce\" — even if it brought forth (only) a third (of its normal growth)." + ], + "Chapter 1": [ + "1) And whence is it derived that the thirty day period before Rosh Hashanah is regarded as the entire year? From \"And on the seventh year a Sabbath of resting shall there be for the land\" (the month of Rosh Hashanah being regarded as a year in itself) — whence they ruled: The shevi'ith year of benoth shuach (a type of fig) is the second year (after the shevi'ith in which it matured) because it matures every three years. R. Yehudah says: The shevi'ith year of the Persian figs is the end of Shevi'ith, for they mature every two years. They said to him: They stated it only about benoth shuach.", + "2) \"a Sabbath to the L–rd\": Just as the seventh day of creation is called \"Sabbath to the L–rd,\" so, the seventh year. \"your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune\": (See Section 1:4 above)", + "3) (Vayikra 25:5) (\"The after-growth of your harvest you shall not reap, and the grapes of your guarded vine you shall not glean; a year of rest shall there be for the land.\") This is the source for the sages' ban on the after-growths of the seventh year. \"and the grapes of your guarded vine you shall not glean\": From what is guarded in the land you may not glean, but you may glean from hefker (what you relinquished ownership of.) \"you shall not glean\": in the (usual) way of the gleaners — whence they ruled: Figs of shevi'ith are not to be cut with a muktzeh (the usual tool), but with a knife. Grapes are not to be trod in a vat, but n a kneading trough. Olives are not to be processed in a (bad) (an olive-press) or in a kotiv (a smaller press), but may be crushed and put into a bedidah (a small press). R. Shimon says: They may also be ground in a bad and put into a bedidah.", + "4) \"a Sabbath of resting shall there be for the land\": At the end of shevi'ith, even though its fruits are of shemitah status, it is permitted to do work with the body of the tree; but its fruits are forbidden.", + "5) (Vayikra 25:6) (\"And the resting of the land shall be for you to eat; for you and your man-servant and your maid-servant, and your hired man, and your sojourner who dwell with you.\") \"And the resting of the land shall be for you\": From \"the resting\" (i.e., fruit from a field which \"rested\" from work on the seventh year) you may eat, but you may not eat from the \"guarded.\" (see halachah 3 above). From here they ruled: A field which was improved (beyond what is permitted) — Beth Shammai say: Its fruits may not be eaten on shevi'ith (even if its fruits were made hefker), and Beth Hillel say: They may be eaten. Beth Shammai say: The fruits of shevi'ith (even if made hefker) are not to be eaten as a favor (to someone). Beth Hillel say: They may be eaten either way, (as a favor or not). R. Yehudah said: Reverse it — This is one of the lenient rulings of Beth Shammai and the (more) stringent rulings of Beth Hillel.", + "6) \"for you\": and not for others. \"to eat\": and not to bring therefrom meal-offerings and libations, (which are not eaten but consumed by fire). \"for you and your man-servant and your maid-servant\": What is the intent of this? Because it is written (Shemoth 23:11) \"but the seventh year you shall let it rest and lie fallow that the poor of your people may eat,\" I might think that the fruits of shevi'ith may be eaten only by the poor alone. Whence do I derive that the rich, too, may eat? From \"for you and your man-servant and your maid-servant.\" The owners, who are rich, are mentioned (i.e., \"for you\") and the man-servants and maid-servants are mentioned. Why, then, is it written \"that the poor of your people may eat\"? The poor may eat after the biur (the removal from the house of fruits of the shemitah period), but not the rich. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: Both the poor and the rich may eat after the biur.", + "7) Variantly: \"that the poor of your people may eat\": What is fit for a man (is given) to a man (On shevi'ith food for men is not given to beasts, for this would be \"wasting\" it), and what is fit for a beast is given to a beast. \"and your hired man and your sojourner\": (even) gentiles, \"who dwell with you\": to include boarders.", + "8) (Vayikra 25:7) (\"And to your beast and to the animal which is in your land shall be all its produce to eat.\") What is the intent of this (\"your beast\")? If an animal, which is not yours, may eat, how much more so a beast, which is yours! If so, I would say: Let him bring the beast (into the house) and let him eat always! And how would I satisfy the removal of fruit (from the house) on shevi'ith? With the fruits of man. And a beast would eat always. Now that it is written \"and to your beast and to the animal,\" the beast is being compared to the animal, viz.: So long as the animal eats in the field, the beast eats in the house; if it has ended for the animal in the field, \"end it\" (i.e., remove it) from your beast in the house.", + "9) \"which is in your land\": What is in your land may be eaten, and not what Akilas sent to his servants and to Pontos (outside of Eretz Yisrael). R. Shimon said: I heard it explicitly stated that they (the fruits of shevi'ith) may be sent to Suria, but not outside Eretz Yisrael.", + "10) \"shall be (all its produce\"): also to serve as fuel for kindling and as an agent for dyeing. We are hereby taught that only what is called \"produce\" may be eaten (i.e., when it has reached at least one-third of its normal growth) — whence they ruled: When may the fruits of the tree be eaten on shevi'ith? Small figs, if they are red (half-ripe) may be eaten with his bread in the field; if they have ripened, he may take them into his house.", + "11) And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. Unripe grapes (in the Sabbatical year), when they produce drops, may be eaten with his bread in the field. When they become ripe, he may take them into his house. And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. Olives — when they yield three logs to a sa'ah. If they yield a quarter of a log to a sa'ah, he may press them and eat them in the field. If they yield half a log, he may press them and anoint himself in the field. If they produce a log, he may press them in the field and bring them into his house. And so, in the other years of the seven-year cycle, they are subject to tithes. And all other fruits of the tree — you are not permitted to press them, boil them, or eat them unripe. But as their season for tithes, so is their season for shevi'ith — to eat them: and not to make from them sprays or poultices, or plaster, or emetics." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 25:8) (\"And you shall count for yourself seven Sabbaths of years, seven years, seven times; and they shall be for you, the days of the seven Sabbaths of years, forty-nine years.\") \"And you shall count for yourself\": in beth-din\": I might think seven Sabbaths of days, i.e., seven weeks; it is, therefore, written \"seven Sabbaths of years.\" If \"seven Sabbaths of years\" (alone were written), I might think that he counts seven shemitoth one after the other and then declares Yovel. It is, therefore, written \"seven years, seven times.\" (i.e., in forty-nine years, seven shemitoth seven times.) Both verses, then, are needed; if not, we would not know (the halachah.)", + "2) And whence is it derived that we count the years of the seven (shemitoth, e.g., Today marks the first year to shemitah\")? From \"the days of the seven Sabbaths of years.\" Whence is it derived that we count the years of Yovel? From \"forty-nine years.\" Whence do we derive that shemitah is observed even if Yovel is not observed, (as when the ten tribes were exiled)? From \"seven Sabbaths of years.\" And whence is it derived that Yovel is observed even if shemitah is not observed, (as in the instance of their returning to Eretz Yisrael at the end of fifty years)? From \"forty-nine years.\" These are the words of R. Yehudah. And the sages say: Shevi'ith is observed even if Yovel is not observed; but Yovel is not observed unless accompanied by Shevi'ith.", + "3) (Vayikra 25:9) (\"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement shall you cause to pass a shofar through all of your land.\") \"And you shall cause to pass\": And whence is it derived that a shofar is required? From: \"And you shall cause to pass a shofar.\" This tells me only of Yovel. Whence do I derive (the same for) Rosh Hashanah? From \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement.\" Let it not be stated \"in the seventh month\" (i.e., everyone knows that Yom Kippur is in the seventh month). Why is it stated? (To teach that) the teruah of the seventh month is like this. Just as this is with a shofar, so, the teruah of Rosh Hashanah, (which also falls in the seventh month) is like this (i.e., with a shofar).", + "4) And whence is it derived that there is a plain blast (i.e., a single uninterrupted blast [tekiah]) before it (the teruah [\"broken\" blasts])? From \"And you shall cause to pass (connoting a single \"passing\") a shofar of teruah.\" And whence is it derived that there is a plain blast after it? From (the continuation of the verse) \"shall you cause to pass a shofar.\" This tells me only of Yovel. Whence do I derive (the same for) Rosh Hashanah? From \"and you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month. On the day of atonement.\" Let it not be stated in the seventh month. Why is it stated? (To teach that) the teruah of the seventh month is like this. Just as this teruah is preceded by a plain blast and followed by a plain blast, so, the teruah of Rosh Hashanah is preceded by a plain blast and followed by a plain blast.", + "5) \"on the day (of atonement\"): on the day, and not at night. \"on the day of atonement\": even on the Sabbath. \"shall you (plural) cause to pass a shofar through all of your land\": We are hereby taught that each and every individual is obliged (to blow). I might think that even the teruah of Rosh Hashanah overrides the Sabbath in all of your land; it is, therefore, written \"And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month.\" From \"on the day of atonement\" do I not know that it is the tenth day of the month? Why, then, need it be stated? (To teach that) the tenth day of the month overrides the Sabbath in all of your land, but the teruah of Rosh Hashanah does not override the Sabbath in all of your land, (but only in the Temple and in Jerusalem) — except by enactment of beth-din alone." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 25:10) (\"And you shall make holy the fiftieth year, and you shall call out freedom (dror) in the land to all of its inhabitants. It is a Jubilee year (Yovel); it shall be for you. And you shall return a man to his possession, and a man to his family you shall return.\") \"And you shall make holy (lit.,) the fiftieth year, year\": What is the intent of this (seemingly superfluous) \"year\"? Because it is written (Vayikra 25:9) \"on the tenth of the month,\" I might think that the year is sanctified from the tenth of the month (Yom Kippur); it is, therefore, written \"the fiftieth year, year,\" whereby we are apprised that it is sanctified from the beginning of the year (Rosh Hashanah). R. Yochanan b. Berokah said: (From Rosh Hashanah until Yom Kippur) bondsmen would neither be bound to their masters nor free (to return) to their homes, nor would fields revert to their (ancestral) owners. But they would eat and drink and rejoice with their crowns on their heads until Yom Kippur arrived. When Yom Kippur arrived, they (beth-din) would blow the shofar — whereupon fields would revert to their owners and bondsmen would be free (to return) to their homes.", + "2) \"and you shall call out dror in the land\": \"dror\" is nothing other than freedom. R. Yehudah said: It is cognate with \"dayar,\" one who is free to hawk his goods throughout the land.", + "3) (\"to all of) its inhabitants\": when they dwell upon it, but not if they were exiled from it. If they were upon it, but were intermixed, the tribe of Yehudah with Binyamin, and Binyamin with Yehudah, I might think that Yovel would obtain; it is, therefore, written \"its inhabitants\" — when they dwell as prescribed and not when they are intermixed. \"to all of its inhabitants\": when all of its inhabitants are upon it — whence it follows: With the exile of the tribes of Reuven and Gad and the half-tribe of Menasheh the Jubilee years ceased.", + "4) (\"It is) Yovel\": even if they did not \"release\" (the land, i.e., shemitah), even if they did not blow the shofar. I might think, even if they did not free the bondsmen; it is, therefore, written \"It\" (to exclude that). These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: \"Yovel\" — even if they did not release, even if they did not free the bondsmen. I might think, even if they did not blow the shofar; it is, therefore, written \"It\" (to exclude that). R. Yossi said: After one verse includes (something as being Yovel even in the absence of the factor it adduces), and another verse excludes it (from being Yovel in the absence of the factor it adduces), why do I say that it is Yovel even if the bondsmen were not released, but it is not Yovel unless they blew the shofar? For Yovel is possible without the freeing of the bondsmen, but Yovel is not possible without the blowing of the shofar, whereas the freeing of the bondsmen is in the hands of individuals, (and, naturally, the institution of Yovel would not be made dependent upon the latter).", + "5) \"And you shall return a man to his possession, and a man to his family you shall return.\": R. Eliezer b. Yaakov said; Of whom is this stated? If of one who sold himself (into servitude), this has already been stated. If of one who was sold by beth-din, this has already been stated; and if of one who was sold by beth-din, the law in respect to this has also been stated. It must be speaking, then, of one who impressed himself into perpetual servitude by having his ear bored (as a sign of submission three or four years) before Yovel, (Scripture telling us) that Yovel releases him from his bondage. \"and a man to his family you shall return\": to the office that he held in his family. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: To his holding and to his family he returns, but he does not return to the office that he held in his family. And the same applies to one who was exiled (to the cities of refuge, viz. Bamidbar 35:28). \"you shall return\" (superfluous): to include a woman (sold by her father as a maid-servant in the emancipation of Yovel)." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 25:11) (\"It is Yovel; the fiftieth year shall be for you. You shall not sow, and you shall not reap its aftergrowth, and you shall not glean (the grapes of) its guarded vine.\") \"the fiftieth year\": What is the intent of this? I might think that just as in its beginning it is sanctified on Rosh Hashanah, so, in its expiration it should extend until Yom Kippur (of the fifty-first year), for \"we add from the holy to the profane\"; it is, therefore, written: \"It is Yovel; the year of the fiftieth year shall be to you\" — its sanctity extends only until Rosh Hashanah.", + "2) \"You shall not sow, and you shall not reap its aftergrowth, and you shall not glean its guarded vine\": Whatever applies to shemitah (with respect to the tillage of the land) applies to Yovel.", + "3) (Vayikra 25:12) (\"For it is Yovel; holy shall it be to you. From the field shall you eat its produce\") \"For it is Yovel; holy\": Just as (the holiness of) what is holy attaches itself to its money (i.e., the money with which it was redeemed), so, (the prohibition of) shevi'ith attaches itself to its money. But (in that case, let us say that) just as with what is holy the money is attached but the object loses its holiness, so, with shevi'ith (i.e., let the fruit itself be permitted)! It is, therefore, written \"shall it be\" — it (Yovel) retains its sanctity. So that \"shevi'ith\" attaches to the very last (object) and the (original) fruit is forbidden. How so? If he took meat in exchange for the fruits of shevi'ith, both are removed on shevi'ith. If he exchanged the meat for fish, the meat leaves (the category of \"shevi'ith\") and the fish enters. (If he exchanged) the fish for oil, the fish leaves and the oil is attached. The very last is attached and the (original) fruit remains forbidden.", + "4) \"From the field shall you eat its produce\": So long as you eat it (i.e., so long as it is found) in the field, you may eat it in the house. If it has \"ended\" from the field, end it (i.e., remove it) from the house. And from what you eat in the field, you may eat in the house.", + "5) From here they ruled: If one puts three sorts of pressed vegetables into one vessel — R. Eliezer says: If one of them ended from the field, he must remove the entire vessel (from the house). R. Yehoshua says: He keeps on eating until the last (of the three kinds to ripen) ends from the field. R. Gamliel sys: A variety whose kind has ended from the field must be removed from the vessel, and the halachah is in accordance with him. R. Shimon says: Every vegetable is alike vis-à-vis removal (i.e., any kind of vegetable in the house may be eaten so long as any kind of vegetable remains in the field.) Portulacea may be eaten (in the house) until the tares come to an end in the valley of Beth Netopha.", + "6) (Vayikra 25:13) \"In the year of this Yovel you shall return a man to his possession.\" \"This\" (i.e., Yovel) grants bondsmen their freedom, but not shevi'ith. (For without this verse) it would follow otherwise, a fortiori, viz.: If Yovel, which does not release money (i.e., debts), releases bondsmen, then shevi'ith, which does release money, how much more so should it release bondsmen! It must, therefore, be written \"In the year of this Yovel, etc.\" — This (Yovel) releases bondsmen, but not shevi'ith. — But let it follow a fortiori that Yovel releases money, viz.: If shevi'ith, which does not release bondsmen, releases money, then Yovel, which does release bondsmen, how much more so should it release money! It is, therefore, written (Devarim 15:2): \"And this is the word of the shemitah, every creditor shall release, etc.\" — Shevi'ith releases money, but Yovel does not release money. \"you shall return a man to his possession\": to include a field dedicated to the sanctuary, which was redeemed by his son, as returning to his father on Yovel." + ], + "Section 3": [ + "acquire from the hand of your fellow, you shall not wrong, one man, his brother.\") Whence is it derived that when you sell, you shall sell only to your fellow (Jew) (i.e., giving him first choice)? From \"And if you sell a selling to your fellow.\" And whence is it derived that when you buy, you shall buy only from your fellow? From \"or acquire from the hand of your fellow.\" This tells me only of land, of which Scripture is speaking (viz. Devarim 15:13). Whence do I derive (the same [\"your fellow\"] for) a movable object? From (the superfluous) \"a selling\" — to include a movable object. Whence is it derived that (the law of) ona'ah (\"wronging\") does not apply to land? From \"or acquire from the hand … you shall not wrong\" — ona'ah applies to a movable object, (which is transferred from hand to hand), but not to land.", + "2) And whence is it derived that ona'ah does not apply to bondsmen? From (Devarim 15:46) \"And you shall hold them (bondsmen) for your sons after you as an inheritance of holding\" — Just as ona'ah does not apply to a \"holding\" (land), so, it does not apply to bondsmen.", + "3) Whence is it derived that ona'ah does not apply to sacred property (hekdesh)? From (\"you shall not wrong, one man,) his brother\" (and not hekdesh). Whence is it derived that ona'ah does not apply to writs (of indebtedness)? From \"selling,\" connoting something whose substance is bought and sold — to exclude writs, whose substance is not bought and sold, but which only serve as corroboration thereof — wherefore ona'ah does apply to writs which are sold as (wrapping) for spices.", + "4) \"you shall not wrong, one man, his brother\": This refers to wronging with money. — But perhaps it refers to wronging with words? \"And you shall not wrong, one man, his fellow\" (Devarim 25:17) already speaks of wronging with words. How, then, am I to understand \"you shall not wrong, one man, his brother\"? As wronging with money.", + "5) What constitutes ona'ah? (A discrepancy of) four silver (maos) out of the twenty-four silver (maos) that make a sela, a sixth of the purchase. Until when is it permitted to revoke the sale? Until he can show it (the purchase) to a merchant or to an expert (for an assessment). R. Tarfon ruled in Lod: Ona'ah is eight silver (maos) that make a sela, a third of the purchase — at which the merchants of Lod rejoiced! R. Tarfon said to them: It is permitted to withdraw (from the sale) the entire day — at which they said (to R. Tarfon): Let R. Tarfon leave us in our place! (i.e., with the sages' ruling), and they returned to (follow) the words of the sages.", + "6) Both the buyer and the seller can claim ona'ah. He who claims ona'ah has the upper hand; for he can say: Return my money to me or return the overcharge to me.", + "7) How much may the sela (coin) be lacking (in metal) and this (lack) not be considered ona'ah? R. Meir says: Four issaroth of an issar to a dinar. R. Yehudah says: Four pondionoth of a pondion to a dinar. R. Shimon says: Eight pondionoth of two pondionim to a dinar.", + "8) Until when is it permitted to return (a sela) in the cities, (where money-changers are found)? Until he can show it to a money-changer. And in the villages (where there are no money-changers)? Until the eves of Sabbath, there being a market in the villages from one Sabbath eve to the next. And if he (the giver of the sela) recognizes it after twelve months he must take it back from him; and he has no claim against him but ill-feeling alone. And it may be given for (redemption of) second-tithe without qualms. For only the mean-tempered (make issues of slight erosions of coins).", + "9) \"you shall not wrong, one man, his brother\": This tells me only of a man vis-à-vis a man. Whence do I derive (the same for) a man vis-à-vis a woman or a woman vis-à-vis a man? From \"his brother\" — in any event. R. Yehudah says: (In the instance of) a merchant (selling) to a hedyot (a non-merchant) there is (room for a claim of) ona'ah; (in the instance of) a hedyot (selling) to a merchant, there is no (room for a claim of) ona'ah. This \"you shall not wrong, etc.\" tells me only of a merchant vis-à-vis a merchant. Whence do I derive (the same for) a merchant vis-à-vis a hedyot, or a hedyot vis-à-vis a merchant, or a hedyot vis-à-vis a hedyot? From \"his brother\" — in any event.", + "10) (Vayikra 25:15) (\"According to the number of years after the Yovel shall you buy from your fellow; according to the number of years of the crops shall he sell to you.\") Whence is it derived that one who sells his field when Yovel is in force may not redeem it before two years have passed? From \"years (\"years\" = a minimum of two) shall you buy from your fellow.\" \"after the Yovel\": close to the Yovel (that has passed). Whence do I derive (the same for) far from the Yovel? From (Vayikra 25:16) \"According to the numerousness of years (until the next Yovel) shall you increase its price and according to the fewness of the years shall you diminish its price.\" \"the years of the crops\": A year of wind-blast or yellowing or shevi'ith do not enter into the (two-year) count. If he (the buyer) plowed it (for a season) or let it lie fallow (for a season), it does enter into the count. R. Eliezer says: If he sold it to him before Rosh Hashanah and it was full of fruit, I might think that he (the seller) could tell him: Hand it over to me full, as I handed it to you; it is, therefore, written \"according to the number of the years of the crops shall he sell to you\" — Sometimes you eat three yields in two years (as in the above instance)." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 25:17) (\"And you shall not wrong, one man his fellow, and you shall fear your G d; for I am the L–rd your G d.\") This refers to wronging with words. I might think that it refers to wronging with money but \"you shall not wrong, one man, his fellow\" (Vayikra 25:14) already refers to wronging with money. How, then, am I to understand \"And you shall not wrong, one man his fellow\"? As referring to wronging with words.", + "2) How so? If he were a penitent, he should not be told \"Remember what your former deeds were like.\" If he was the descendent of proselytes, he should not be told \"Remember what the deeds of your ancestors were like.\" If he were beset with illnesses or afflictions or buried his children, he should not be told, as Iyyov was told by his friends (Iyyov 4:6-7) \"Is not your piety your foolishness — your hope and the innocence of your ways? Remember, now, which innocent man ever went lost, and where have the upright been destroyed?\" If one saw ass drivers seeking grain or wine, he should not tell them \"Go to so and so,\" knowing that he never sold grain in his life. R. Yehudah says: He should also not eye merchandise and ask (the seller) what the price is when he has no intention of buying. And if you would say: \"I am giving him good advice, such things are relegated to the heart, and concerning this it is written \"and you shall fear your G d\" — Whatever is relegated to the heart, of such things it is written \"and you shall fear your G-d\" (who probes the heart).", + "3) (Vayikra 25:18) \"And you shall do My statues, and My judgments you shall heed and you shall do them\": This assigns heeding and doing to statutes, and heeding and doing to judgments. (Vayikra 25:18) \"And you shall dwell on the land\": and not be exiled. \"securely\": without fear.", + "4) (Vayikra 25:19) \"And the land will give its fruit and you will eat to satiety\": One will eat (as much as needed) to be sated (and will not be anxious about the next day). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: This, too, is not a sign of blessing, (for why should he have to eat much?) If so, why is it stated? (The intent is that) he will eat and not feel bloated. Variantly: \"and you will eat to satiety\": There will be nothing that he desires lacking from his table. \"and you will dwell securely\": and not scattered and not afraid. \"upon it\": and not in exile.", + "5) \"And when you say\" — You are destined to say this — \"What shall we eat in the seventh year if we cannot sow nor gather in our crops!\" — If we do not sow, what can we gather in? (i.e., the last phrase is superfluous). R. Akiva said: From here the sages supported (their view) that the after-growths (of the previous crop) are forbidden on shevi'ith. And the sages say: The after-growths are forbidden not by the words of Torah but by the words of the scribes. If so, what is the intent of \"we cannot sow nor gather in our crops\"? You said to us \"You shall not sow,\" and what we gather in and bring in (to our houses) we cannot leave there permanently, for You said to us \"Remove it\" (when its like is \"ended\" in the field). What, then, can we eat from the removal on?", + "6) (Vayikra 25:21) (\"I shall command My blessing for you in the sixth year, and it shall produce its crop for three years.\") (so that you will have a surplus to store away). This tells me (that there will be a surplus) only in the sixth year. Whence do I derive (the same for) the fifth, the fourth, the third, and the second? (that they will provide a surplus for the succeeding year?) From (the superfluous) \"the (sixth) year\" \"and it shall produce its crop for three years\": for the sixth, (i.e., for the time from Pesach [when the harvest begins]), for the seventh (shevi'ith), and for the end of the seventh year (until the new harvest on Pesach, on the eighth year). Variantly: \"for three years\": for the seventh, and Yovel, and the end of Yovel.", + "7) (Vayikra 25:22) (\"And you shall sow the eighth year, and you shall eat of the crop 'old.' Until the ninth year, until its crop comes, shall you eat 'old.'\") \"And you shall sow the eighth year\": This is the eighth year after shemitah. \"the (eighth) year.\" This (i.e., the superfluous \"year\") is the ninth year after the Yovel after shemitah. \"and you shall eat of the crop 'old'\": without preservatives. \"Until the ninth year\": This is the ninth year after the eighth year after shemitah. \"the (superfluous) year\": This is the tenth year after the ninth year after the Yovel after shemitah. \"shall you eat 'old.'\": This is the tenth year after the shemitah, which is the eleventh year after Yovel after shemitah.", + "8) (Vayikra 25:23) (\"And the land shall not be sold litzmituth, for Mine is the land; for strangers and settlers are you with Me.\") \"litzmituth\": in perpetuity. \"for Mine is the land\": Do not take it amiss, then, (that I forbid this to you). \"for strangers and settlers are you\": Do not make yourselves foremost. And thus is it written (I Chronicles 29:15) \"For we are strangers with You and sojourners, as all of our fathers.\" And thus did David say (Tehillim 39:13) \"For a stranger am I with You, a sojourner, as all of my fathers.\" \"are you with Me\": It suffices the servant that he emulate his master. \"When you are Mine, it (Eretz Yisrael) will be yours.", + "9) (Vayikra 25:24) (\"And in all the land of your holding, redemption shall you grant to the land.\") (If it were written \"And in all, redemption shall you grant,\" I would think (he could redeem even [Canaanite] bondsmen and writs and movable objects; it is, therefore, written \"the land of your holding.\" If so, why is it written \"And in all\"? To include (the redemption of) houses and Hebrew bondsmen." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 25:25) (\"If your brother grows poor and he sells of his holding, then shall come his redeemer who is near to him, and he shall redeem what his brother has sold.\") And whence is it derived that one is not allowed to sell his field and to place (the proceeds) in his money-bag to buy an animal or vessels or a house, unless he has become impoverished? From \"If your brother grows poor and he sells.\" — He may not sell unless he becomes poor. I might think that (in that instance) he may give up all of his possessions; it is, therefore, written \"of his holding,\" and not \"all of his holding.\" R. Elazar b. Azaryah said: If one may not dedicate all of his possessions to the Deity, how much more so must he be solicitous of his possessions for himself! \"then shall come his redeemer who is near to him\": We are hereby taught that the nearest of kin takes precedence. \"and he shall redeem what his brother has sold\": to include what he has given as a gift.", + "2) (Vayikra 25:26) (\"And a man, if there be for him no redeemer, and his hand attain, and he find what suffices for its redemption,\") \"And a man, if there be for him no redeemer\": Now is there a man in Israel who has no redeemers? (\"no redeemer\" here means) no one who has the means to redeem. \"and his hand attain\": his own hand, that he not borrow and redeem. \"and he find\": that he not sell a distant field to redeem one that is close or an inferior one to redeem one that is superior. \"what suffices for its redemption\": that he not redeem by parts.", + "3) (Vayikra 25:27) (\"And he shall reckon the years of its sale and he shall return the balance to the man to whom he sold it, and he shall return to his holding.\") \"And he shall reckon the years of its sale\": He reckons years and not months. Whence is it derived that if he (the seller) wishes to convert months to years he may do so? From \"And he shall reckon.\" \"and he shall return the balance to the man to whom he sold it\": Whence is it derived that if he sold it to the first for one hundred, and the first sold it to the second for two hundred, that he reckons only with the first? From \"to (the man) to whom he sold it.\" If he sold it to the first for two hundred, and the first sold it to the second for one hundred, whence is it derived that he reckons only with the last? From \"to the man\" (who is holding it). These are the words of Rebbi.", + "4) R. Dostai b. Yehudah says: Whence is it derived that if he sold it for one hundred a year and it appreciated in value to two hundred a year, it is assessed at only one hundred? From (\"and he [the seller] shall return) the balance\" — in his hand (from the original transaction, i.e., one hundred per year). If he sold it for two hundred a year and it depreciated in value to one hundred a year, whence is it derived that it is assessed at only one hundred a year? From \"and he shall return the balance\" — the balance remaining in the land (at present). \"and he shall return to his holding\": I (the L–rd) have spoken only of one who will return to his holding, and not of one who sells to another (for profit).", + "5) (Vayikra 25:28) (\"And if his hand does not find what suffices to restore it to himself, then his selling shall remain in the hand of its buyer until the year of Yovel, and it shall go out on the Yovel, and he shall return to his holding.\") \"And if his hand does not find\": What is the intent of this? If it does not apply to the owner of the field, (this already having been stated [28:26, etc.]), learn it as applying to the redeemer, that he redeem in this order: If his hand does not find, etc., he shall not sell a distant field to redeem one that is close, what is inferior to redeem what is superior. \"his hand\": He shall not borrow and redeem. \"what suffices to restore it\": that he not redeem by parts.", + "6) \"then his selling shall remain in the hand of its buyer until the year of Yovel\": The foregoing does not apply to a field which was consecrated (by the buyer) until Yovel. (In that instance) he may sell what is distant to redeem what is close and what is inferior to redeem what is superior, and he may borrow to redeem, and he may redeem in parts.", + "7) R. Shimon said: Why is this (the above) so? Because with mundane (property), if Yovel arrived and it had not been redeemed, it returns (to the original owner), but with sacred property, if Yovel arrived and it had not been redeemed, it remains in perpetuity to the owners (i.e., the Cohanim, and the original owner loses it). \"until the year of Yovel\": (immediately at the end of the year) that it (Yovel) not enter at all. In sum: Fields (of holding on Yovel) and money (on shemitah) are released as one (on the very end of the seventh year); Yovel releases at its beginning, and shevi'ith, at its end; and it (the field) goes out (to the original owner) on Yovel — even that which was redeemed. \"and he shall return to his holding\": (anyone who has a holding,) including a woman." + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 25:31) (\"And the houses of courtyards, which have no wall roundabout; with the field of the land shall it be reckoned. Redemption shall there be for it, and on the Yovel it shall go out.\") \"which have no wall roundabout\": What is the intent of this? Why need it be written \"And the houses of courtyards\"? (i.e., Let it simply be stated \"And houses which have no wall roundabout.\") (To teach us) that even if they have a wall, they are perceived as if they do not. And how many are they? Two courtyards of two houses each. If there were three courtyards of two houses each (surrounded by a wall), they are regarded as houses of a walled city.", + "2) \"with the field of the land shall it be reckoned\": Just as a field of the land (i.e., a field of holing) is released by Yovel and by deducting money (towards its redemption), so, this too. (In that case) I might think that just as a field of the land may not be redeemed in less than two years, so, this. It is, therefore, written \"Redemption shall there be for it\" — immediately.", + "3) I might think that since they were given the advantages of both houses, (which are released immediately on Yovel) and of fields, (which are released by deduction of money) then (in certain instances) they are not released on Yovel; it is, therefore, written \"and on the Yovel it shall go out.\"", + "4) (Vayikra 25:32) (\"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding, a perpetual redemption shall there be for the Levites.\") \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding\": What is the intent of this? Because it is written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites,\" I might think (that the same applies to) bondsmen, writs, and movables; it is, therefore, written \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding.\" \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 25:15) (a minimum of two) \"years shall you buy from your fellow,\" I might think (that this restriction applies) even to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\" (i.e., they may redeem it even immediately after the sale).", + "5) (another answer:) Because it is written (Vayikra 25:30) \"And if it (the house) is not redeemed until its fulfillment of a complete year, etc.\", I might think (that this restriction applies) even to the Levites, it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\" (another answer):) Because it is written (Vayikra 27:20-21) \"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again. And the field shall be, when it goes out on the Yovel, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohanim shall be his holding\" — I might think that the same applies to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\"", + "6) (Vayikra 25:33) (\"And one who redeems from the Levites, then the selling of the house or the city of his holding shall go out on the Yovel; for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel.\") What is the intent of this? I might think that a Levite may redeem from an Israelite with all of the aforementioned \"advantages,\" the former being granted advantages and the latter not. It is, therefore, written \"and one who redeems from the Levites,\" intimating that one Levite redeems from another.", + "7) \"from the Levites\": and not all of the Levites, to exclude (from the privilege of redemption) the son of a Levite by a Nathinite (a descendant of the Giveonites) or by a mamzereth (a bastard). \"then the selling shall go out\": I might think that (even) bondsmen, writs, and movables go out; it is, therefore, written \"the house or the city of his holding.\" If so, why \"selling\"? His selling goes out (without indemnification) on Yovel, but what he dedicated to the Temple, does not go out thus on Yovel, but only with redemption.", + "8) \"for the houses of the cities of the Levites are their holding\": What is the intent of this? I might think that if an Israelite inherited his mother's father, a Levite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"and one who redeems, of the Levites.\" If so, I might think that if a Levite inherited his mother's father, an Israelite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"for the houses of the cities of the Levites.\" (Both factors must obtain:) He must be a Levite and (the house must be) in the cities of the Levites. These are the words of Rebbi. The sages say: The only criterion is \"the cities of the Levites\" (and not his being a Levite). \"for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel\": wherefore the Levites were accorded these \"advantages\" of redemption.", + "9) (Vayikra 25:34) (\"But the field of the open place of their cities shall not be sold, for it is a perpetual holding for them.\") Whence is it derived that a field may not be made an open place, nor an open place a field; that an open place may not be made a city, nor a city an open place? From \"the field of the open place of their cities.\" R. Elazar said: Whereof is this said? Of the cities of the Levites; but in the cities of the Israelites a field may be made an open space, an open space may be made a field; an open space may be made a city, but a city may not be made an open space, so that the cities of Israel not be destroyed. \"shall not be sold\": \"shall not be sold\" by the Temple treasurer, or \"shall not be sold\" at all (vis-à-vis returning on Yovel and being redeemable even within the first two years)? ", + "10) It is, therefore, written \"for it is a perpetual holding for them.\" How, then, am I to understand \"shall not be sold\"? As \"shall not be sold\" by the Temple treasurer. \"it is … for them.\" (See end of 8 above) " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 25:31) (\"And the houses of courtyards, which have no wall roundabout; with the field of the land shall it be reckoned. Redemption shall there be for it, and on the Yovel it shall go out.\") \"which have no wall roundabout\": What is the intent of this? Why need it be written \"And the houses of courtyards\"? (i.e., Let it simply be stated \"And houses which have no wall roundabout.\") (To teach us) that even if they have a wall, they are perceived as if they do not. And how many are they? Two courtyards of two houses each. If there were three courtyards of two houses each (surrounded by a wall), they are regarded as houses of a walled city.", + "2) \"with the field of the land shall it be reckoned\": Just as a field of the land (i.e., a field of holing) is released by Yovel and by deducting money (towards its redemption), so, this too. (In that case) I might think that just as a field of the land may not be redeemed in less than two years, so, this. It is, therefore, written \"Redemption shall there be for it\" — immediately.", + "3) I might think that since they were given the advantages of both houses, (which are released immediately on Yovel) and of fields, (which are released by deduction of money) then (in certain instances) they are not released on Yovel; it is, therefore, written \"and on the Yovel it shall go out.\"", + "4) (Vayikra 25:32) (\"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding, a perpetual redemption shall there be for the Levites.\") \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding\": What is the intent of this? Because it is written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites,\" I might think (that the same applies to) bondsmen, writs, and movables; it is, therefore, written \"And the cities of the Levites, the houses of the cities of their holding.\" \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 25:15) (a minimum of two) \"years shall you buy from your fellow,\" I might think (that this restriction applies) even to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites\" (i.e., they may redeem it even immediately after the sale).", + "5) (another answer:) Because it is written (Vayikra 25:30) \"And if it (the house) is not redeemed until its fulfillment of a complete year, etc.\", I might think (that this restriction applies) even to the Levites, it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\" (another answer):) Because it is written (Vayikra 27:20-21) \"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again. And the field shall be, when it goes out on the Yovel, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohanim shall be his holding\" — I might think that the same applies to the Levites; it is, therefore, written \"a perpetual redemption shall there be for the Levites.\"", + "6) (Vayikra 25:33) (\"And one who redeems from the Levites, then the selling of the house or the city of his holding shall go out on the Yovel; for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel.\") What is the intent of this? I might think that a Levite may redeem from an Israelite with all of the aforementioned \"advantages,\" the former being granted advantages and the latter not. It is, therefore, written \"and one who redeems from the Levites,\" intimating that one Levite redeems from another.", + "7) \"from the Levites\": and not all of the Levites, to exclude (from the privilege of redemption) the son of a Levite by a Nathinite (a descendant of the Giveonites) or by a mamzereth (a bastard). \"then the selling shall go out\": I might think that (even) bondsmen, writs, and movables go out; it is, therefore, written \"the house or the city of his holding.\" If so, why \"selling\"? His selling goes out (without indemnification) on Yovel, but what he dedicated to the Temple, does not go out thus on Yovel, but only with redemption.", + "8) \"for the houses of the cities of the Levites are their holding\": What is the intent of this? I might think that if an Israelite inherited his mother's father, a Levite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"and one who redeems, of the Levites.\" If so, I might think that if a Levite inherited his mother's father, an Israelite, he redeems as the Levites do; it is, therefore, written \"for the houses of the cities of the Levites.\" (Both factors must obtain:) He must be a Levite and (the house must be) in the cities of the Levites. These are the words of Rebbi. The sages say: The only criterion is \"the cities of the Levites\" (and not his being a Levite). \"for the houses of the cities of the Levites are their holding in the midst of the children of Israel\": wherefore the Levites were accorded these \"advantages\" of redemption.", + "9) (Vayikra 25:34) (\"But the field of the open place of their cities shall not be sold, for it is a perpetual holding for them.\") Whence is it derived that a field may not be made an open place, nor an open place a field; that an open place may not be made a city, nor a city an open place? From \"the field of the open place of their cities.\" R. Elazar said: Whereof is this said? Of the cities of the Levites; but in the cities of the Israelites a field may be made an open space, an open space may be made a field; an open space may be made a city, but a city may not be made an open space, so that the cities of Israel not be destroyed. \"shall not be sold\": \"shall not be sold\" by the Temple treasurer, or \"shall not be sold\" at all (vis-à-vis returning on Yovel and being redeemable even within the first two years)? It is, therefore, written \"for it is a perpetual holding for them.\" How, then, am I to understand \"shall not be sold\"? As \"shall not be sold\" by the Temple treasurer. \"it is … for them.\" (See end of 8 above)" + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 25:35) (\"And if your brother grows poor, and his hand falls with you, then you shall uphold him, as a convert and as a sojourner; and he shall live with you.\") \"If your brother grows poor, and his hand falls with you\": Do not allow him to drop. To what may this be compared? To a (slipping) burden upon an ass. So long as it is still in its place, you can grab onto it and set it aright. Once it has fallen to the ground, not even five can get it back again. And whence is it derived that even if you upheld him even four or five times you must, if necessary, continue doing so? From \"then you shall uphold him\" (connoting continuity) … and he shall live.\" I might think (that you must do so) even if you thereby assist him in some evil end; it is, therefore, written \"with you,\" only if he is \"with you\" (imach) in Torah and mitzvoth, as in (Vayikra 19:17) \"amitecha\" — one who is \"with you (itach)\" in Torah and mitzvoth. \"convert\" (ger) — this is a ger tzedek (a righteous convert, one who accepts all the mitzvoth); \"sojourner\" (toshav) — this is a convert who eats carrion (but abstains from idolatry).", + "2) (\"Do not take from him interest or increase, and you shall fear your G d, and your brother shall live with you.\") \"Do not take from him\": \"Do not take from him,\" but you may act as his guarantor (for a loan on interest that he took from a gentile). \"interest or increase\": Which is \"interest (neshech)\"? Lending a sela for five dinars, (which are more than a sela); two sa'ah of grain for three — (Interest is called \"neshech\") because he (the giver) \"bites\" (noshech, the taker). Which is \"increase\" (tarbith)? Increasing (one's assets) by (trading) produce. How so? One bought wheat from another (without taking possession) at one gold dinar per kor, this being the market price. Wheat rises to thirty (silver) dinars. The buyer then says to the seller: Give me my wheat; I want to sell it and buy wine. The seller: Your wheat is assumed by me as (a debt of) thirty (silver) dinars, and you have a claim on me for wine (worth thirty dinars) — and he has no wine. If he dos have wine he must give it to him.", + "3) \"and your brother shall live with you\": This was expounded by Ben Patori: If two men were walking along the road and one of them had only a kiton of water — If one of them drinks it, he will reach the settlement; if both of them drink it, they will both die — Ben Patori expounded: Let them both drink it and die, it being written \"and your brother shall live with you\" (i.e., \"as you do\"). R. Akiva said to him \"and your brother shall live with you\" — your life comes before that of your neighbor. (Vayikra 25:37) (\"Your money you shall not give him on interest, and on increase you shall not give your food.\") \"your money\": and not the money of others (i.e., gentiles); \"and your food\": and not that of others. — But perhaps (the meaning is) \"your money,\" but not the money of ma'aser; \"your food,\" but not animal food! (This cannot be maintained, for it is written [Devarim 23:20]) \"interest of money\" — to include the money of ma'aser; \"interest of food\" — to include animal food. \"and on increase you shall not give your food. (Devarim 23:38) I am the L–rd\" — whence they stated: One who takes upon himself the yoke of (shunning) interest takes upon himself the yoke of Heaven, and one who divests himself of the yoke of (shunning) interest divests himself of the yoke of Heaven. (Vayikra 25:38) (\"I am the L–rd your G d, who took you out of the land of Egypt to give to you the land of Canaan, to be a G d to you.\") \"I am the L–rd your G d, who took you out\": It is on this condition that I took you out of the land of Egypt — that you take upon yourselves the mitzvah of (shunning) interest. For all who acknowledge the mitzvah of (shunning) interest acknowledge the exodus from Egypt, and all who deny the mitzvah of (shunning) interest, it is as if they would deny the exodus from Egypt.", + "4) \"to give to you the land of Canaan, to be a G d to you\": From here they stated \"If one lives in Eretz Yisrael, he takes upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and if he goes outside of Eretz Yisrael, it is as if he serves idolatry. And David says (I Samuel 26:19) \"Accursed are they before the L–rd, for they have driven me out today not to have a share in the L–rd's inheritance, saying, Go and serve other gods.\" Now would it enter our mind that King David would serve idolatry? But (the meaning is that) he expounded \"If one lives in Eretz Yisrael, he takes upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and if he goes outside of Eretz Yisrael, it is as if he serves idolatry." + ], + "Chapter 7": [ + "1) (Vayikra 25:39) (\"And if your brother grows poor with you, and he is sold to you, do not work with him the work of a servant.\") Whence is it derived that one is not permitted to sell himself and place (the proceeds) in his money-bag to buy animals, vessels, or a house unless he became impoverished? From \"And if your brother grows poor and he is sold\" — He may not sell himself unless he becomes poor. And whence is it derived that when he is sold, he shall be sold only to you (and not to a gentile)? From \"and he is sold to you.\" And whence is it derived that if beth-din sell him they sell him only to you? From (Devarim 15:12) \"If there be sold to you.\" \"your brother\": You shall treat him as a brother. I might think that he should conduct himself as a brother; it is, therefore, written \"a servant.\" I might think that you shall also conduct yourself to him as a servant; it is, therefore, written \"your brother.\" How so? You conduct yourself to him with brotherhood (i.e., you call him \"brother\"); he conducts himself to you with servitude (he calls you \"master\").", + "2) \"do not work with him the work of a servant\": He shall not carry you in a sedan-chair, and he shall not carry your things after you to the bath-house. Variantly: \"do not work with him the work of a servant\": \"with him\" do not work the work of a servant, but with a free man you may work the work of a servant, (for he does so of his free will).", + "3) (Vayikra 25:40) (\"As a hired man and as a sojourner shall he be with you; until the Yovel year shall he work with you.\") \"As a hired man\": Just as a hired man (Devarim 24:15) \"On his day shall you give him his hire,\" so, this one, \"On his day shall you give him his hire.\" \"as a sojourner\": Just as a sojourner (Devarim 23:17) \"… what is good for him; you shall not oppress him,\" so, this one \"… what is good for him; you shall not oppress him.\" \"shall he be with you\": \"with you\" in eating, \"with you\" in drinking, \"with you\" in covering — that you not eat a clean loaf and he eat a coarse loaf; that you (not) drink old wine and he drink new wine; that you (not) sleep on cotton and he sleep on straw. \"shall he work with you\": that he (the master) should not engage him for his craft to another. So that if he (the servant) were formerly a public bath-house attendant, a barber to the public, or a baker to the public, he should not do this (as a servant). R. Yossi says: If this were his trade (before he became a servant) he should do it; but his master should not bid him to do so ab initio. But the sages said: He cuts his (the master's) hair, and washes his garment, and bakes his dough. (Vayikra 25:41) (\"Then he shall go out from you; and his children with him. And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return.\") \"Then he shall go out from you\": (From this we may infer) that you (the servant) should not be in the village and he in the city, or you in the city and he in the village. \"he and his children with him\": (from which we may infer) Just as his master is obligated to feed him, so is he obligated to feed his wife and children. I might think, even if he married a woman without the knowledge of his master; it is, therefore, written \"he (and his wife) and his children\" — Just as he, with the knowledge of his master, so, his wife and children with the knowledge of his master.", + "4) \"And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return.\" R. Eliezer b. R. Yaakov said: Of whom is Scripture speaking? If of a nirtza (one who elected life-long servitude), this has already been mentioned. If of one who sold himself, this has (also) been mentioned. It must be speaking, then, of one who was sold by beth-din one or two years before the Yovel, as subject to release by the Yovel. Variantly: \"And he shall return to his family and to the holding of his fathers shall he return\": He returns to the office that he held in his family. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: To his holding and to his family he returns, but he does not return to the office that he held in his family. And the same applies to one who was exiled (to the cities of refuge, viz. Bamidbar 35:28). \"shall he return\": to include a murderer (in the emancipation of Yovel.)" + ], + "Section 6": [ + "1) (Vayikra 25:42) (\"For they are My servants, whom I took out of the land of Egypt; they shall not be sold as slaves are sold.\") \"For they are My servants\": My deed (of servitude) came first. (Therefore, they may serve you only as I permit you.) \"whom I took out of the land of Egypt\": on condition that they not be sold as slaves are sold. \"as slaves are sold\": that they not be stood up in public and sold on the auction block.", + "2) (Vayikra 25:43) (\"You shall not rule over him oppressively, and you shall fear your G d.\") \"You shall not rule over him oppressively\": Do not tell him \"Heat up this cup for me\" if you do not need it, \"Cool this cup for me,\" if you do not need it, \"Dig under this grape-vine until I come.\" And lest you say \"I really do need it,\" such things are relegated to the heart, (i.e., to the truth that one knows in his heart). And of all things that are relegated to the heart it is written \"and you shall fear your G d,\" (who probes the heart).", + "3) (Vayikra 25:44) (\"And your man-servant and your maid-servant, which will be to you, from the nations, which are around you; of them shall you buy a man-servant and a maid-servant.\") Lest you say: If You forbade all of these to us, who shall serve us? It is, therefore, written \"And your man-servant and your maid-servant, which will be to you from the nations.\" What is the intent of this? Whence is it derived that if a Jew lived with his maid-servant and begot a son by her you are permitted to make him your servant? From \"which will be to you.\" \"from the nations which are around you\": and not from the Canaanites in the land, (whom it is a mitzvah to destroy). \"from them shall you buy a man-servant and a maid-servant\": \"a man-servant and a maid-servant\": man-servant is being compared to maid-servant. Just as there is no kiddushin (betrothal) for a maid-servant (with a Jew) (viz. Shemoth 21:4), so, there is no kiddushin for a man-servant (with a Jewess).", + "4) (Vayikra 25:45) (\"And also of the sons of the sojourners, who sojourn among you, of them may you buy, and of their families that are with you, which they begot in your land; and they shall be to you for a holding.\") \"And also of the sons of the sojourners\": This tells me only (that you may buy) their children. Whence do I derive (that you may buy) them themselves? From \"of them may you buy.\" Whence is it derived that if one from all the families of the earth lived with one of the Canaanite women and she bore a son to him, you may buy him as a servant? From \"and of their families that are with you.\" Or, (when is it derived) that if one of the Canaanites lived with a woman from all the families of the earth and she bore a son to him, you may buy him as a servant? From \"which they begot in your land.\" \"and they shall be to you for a holding\": They are like a holding. Just as a holding is acquired by money, deed, or (manifesting) possession (chazakah), so servants are acquired by money, deed, or (manifesting) possession.", + "5) (Vayikra 25:46) (\"And you shall hold them as an inheritance for your sons after you to inherit as a holding. Forever shall you have them serve you. And in your brothers, the children of Israel, one man in his brother, you shall not rule over him oppressively.\") \"And you shall hold them as an inheritance (for your sons). \"them\" (the servants) for your sons and not your daughters for your sons — whence we are taught that a father does not pass on his (rights in his) daughters to his sons. And whence is it derived that one who is regarded de facto as one's son is considered his son (for all purposes)? From (\"your sons) after you,\" (\"after you\" connoting \"who are regarded as yours.\") \"as a holding\": Just as (the halachah of) ona'ah (\"wronging\") does not obtain with a (field of) holding (viz. Vayikra 25:14), so, it does not obtain with servants.", + "6) \"Forever shall you have them serve you.\": You have in them only (rights of) service, (but not \"rights\" of oppression). \"And in your brothers, the children of Israel, one man in his brother\": This tells me only of a man vis-à-vis a man. Whence do I derive the same for a man vis-à-vis a woman, a woman vis-à-vis a man, a woman vis-à-vis a woman? From \"one man in his brother\" — in any event (of \"brotherhood). \"you shall not rule over him oppressively\": \"you shall not rule over him oppressively,\" but you may rule over a free man, (who hires himself out for hard labor) \"oppressively.\"" + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 25:47) (\"And if the hand of a stranger and sojourner attain with you, and your brother grow poor with him, and he be sold to the stranger sojourning with you or to the uprooted of the family of a stranger,\") \"And if the hand of a stranger and sojourner attain with you\": What caused him to grow rich? His attachment to you. \"and your brother grow poor with him.\" What caused him to grow poor? His attachment to him. \"and he be sold to the stranger\": This is a righteous convert. \"sojourner\": This is a convert who eats carcass. \"the family of a stranger\": This is a gentile. \"or to the uprooted\": To include one who is sold to idolatry itself. (Vayikra 25:48) (\"After he is sold, redemption shall there be for him; one of his brothers shall redeem him.\") If one came and said to him (his kin): \"I will sell myself\" (if you do not help me), I might think that he must help him; it is, therefore, written \"After he is sold\" — he is to be helped only after he is sold. \"redemption shall there be for him\": immediately — do not allow him to become assimilated. Whence is it derived that his paternal brother takes precedence to his maternal brother (vis-à-vis redemption)? From \"one of his brothers shall redeem him.\"", + "2) (Vayikra 25:49) (\"Or his uncle, or his uncle's son shall redeem him; or those of his near of kin of his family shall redeem him; or if his hand attain, he shall be redeemed.\") \"his uncle\": This is his father's brother; \"his uncle's son\": This is the son of his father's brother. \"or those of his near of kin of his family\": This teaches that the nearest of kin takes precedence.", + "3) \"or if his hand attain\": his own hand. \"and he shall be redeemed\": by all men. Why is \"shall redeem him\" mentioned three times? To include all redemptions (in addition to his own, i.e., those of houses in open cities and of fields of holding) in this order (of precedence).", + "4) (Vayikra 25:50) (\"And he shall reckon with his buyer from the year that he was sold to him until the Yovel year. And the money of his selling shall be according to the number of years. According to the days of a hired man shall he be with him.\") \"And he shall reckon with his buyer\": and not with the heirs (of his buyer). \"from the year that he was sold until the Yovel year\": He does not go out in the sixth year. \"And the money of his selling shall be according to the number of years. According to the days of a hired man shall he be with him.\": He is acquired with money, and not with grain or vessels.", + "5) (Vayikra 25:51) (\"If there are yet many in the years, according to them shall he return his redemption from the money of his acquisition.\") And whence is it derived that he goes out by deduction of money (i.e., by deducting the value of the years that he worked from that of the years until Yovel and giving that as redemption)? From \"If there are yet many in the years, according to them shall he return his redemption from the money of his acquisition.\" Whence is it derived that if he were sold to him for one hundred a year and he increased in value and is now worth two hundred a year — whence is it derived that (for purposes of redemption) he is reckoned at one hundred a year? From \"he shall return his redemption from the money of his acquisition.\" (Vayikra 25:52) (\"And if few are left in the years until the Yovel year, then he shall reckon with him. According to his years shall he return his redemption.\") If he were sold to him for two hundred a year and he is now worth only one hundred a year, whence is it derived that he is reckoned at one hundred a year? From \"According to his years shall he return his redemption.\"", + "6) — whence we derive that one who was sold to a gentile has the upper hand (in the reckoning). Whence is it derived that when he is sold to a Jew, when he is redeemed he has the upper hand? From \"hired man\" (here) - \"hired man\" (Devarim 15:18, with respect to one who is sold by beth-din) — a gezeirah shavah (identity) — Just as with \"hired man\" mentioned in respect to (his being sold to) a gentile, he (the servant) has the upper hand (in his redemption), so, with \"hired man\" mentioned in respect to (his being sold to) a Jew, he (the servant) has the upper hand in his redemption.", + "7) (Vayikra 25:53) (\"As a hired man, year by year, shall he be with him; he shall not rule over him oppressively before your eyes.\") — What he (the master) eats, he (the servant) eats; what he drinks, he drinks.", + "8) \"He shall not rule over him oppressively\": I might think that one should enter his (the gentile's) house to discover what is being done to him (the servant); it is, therefore, written \"before your eyes\" — You are commanded only in respect to what you see before your eyes." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 25:54) (\"And if he not be redeemed with these, then he shall go out on the Yovel year; he and his children with him.\") \"And if he not be redeemed with these\": R. Yossi Haglili says: \"with these\" (i.e., if he is redeemed by his kin, he goes out) to freedom, and with other men, to servitude (i.e., he serves them for the years he was to serve the gentile). R. Akiva says: \"with these\" (i.e., if he is redeemed by his kin, he goes out) to servitude, and with other men, to freedom.", + "2) R. Shimon says: Whence is it derived that theft of a gentile is \"theft\" (and forbidden)? From (Vayikra 25:48) \"After he is sold, (monetary) redemption shall there be for him\" — he shall not be seized (from the gentile without payment). I might think that he may fool him (the gentile into letting him go for a token payment); it is, therefore, written (Vayikra 25:50) \"And he shall reckon with his buyer\" — with exactitude.", + "3) — But perhaps Scripture is speaking of a gentile that is not subject to you, and what can you do to him (to force him? — and for that reason you must be exact with him, and not because theft of a gentile is permitted). — (This is not so, for) \"then he shall go out on the Yovel year, he and his children with him\" indicates Scripture to be speaking of a gentile who is subject to you. If Scripture speaks thus of a gentile who is subject to you, how much more so of one who is not subject to you! If Scripture is so stringent with theft of a gentile, how much more so, with theft of a Jew!", + "4) (Vayikra 25:55) \"For to Me are the children of Israel servants. They are My servants, whom I took out of the land of Egypt\": so that they not subject them to servitude. \"I am the L–rd your G d\": What is the intent of this (in this context)? We are hereby taught that all who subject them to servitude below are regarded as doing so (to Him) above.", + "5) (\"Do not make for yourselves idols (elilim), and a graven image or a pillar you shall not upraise for yourselves, and a covering stone you shall not place in your land to bow down upon it, for I am the L–rd your G d.\") \"Do not make for yourselves elilim\": This is one of the pejorative names assigned to the gentiles re their rites. \"and a graven image or a pillar\": Just as a graven image, if you made it, you must void it, so, a pillar, if you made it, you must void it. Just as a pillar comes under \"You shall not upraise,\" so a graven image comes under \"You shall not upraise.\" \"You shall not upraise\": This refers to (a statue of) Mercury on the ways. R. Shimon b. Gamliel says: These are the solar columns on the roof tops. \"and a covering stone you shall not place in your land to bow down upon it.\" In your land you do not prostrate yourselves upon the stones, but you do prostrate yourselves upon the stones in the Temple.", + "6) \"for I am the L–rd your G d, (Vayikra 26:2) My Sabbaths shall you keep and My sanctuary shall you fear.\" Scripture speaks of one who has been sold to a gentile — that he not say: Since my master serves idolatry, I, too, will serve idolatry; since my master desecrates Sabbaths, I, too, will desecrate the Sabbaths. In this regard it is written \"Do not make for yourselves idols,\" My Sabbaths shall you keep and My sanctuary shall you fear\": Scripture hereby exhorts (the servant) to (the fulfillment of) all the mitzvoth. \"I am the L–rd\" — trusted to reward." + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + "1) (Vayikra 26:3) (\"If in My statutes you walk, and My mitzvoth you keep to do them,\") \"If in My statutes you walk … (Vayikra 26:4) then I shall give your rains in their proper times, etc.\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He yearns that Israel toil in Torah. And thus is it written (Tehillim 81:14-15) \"Would that My people heeded Me, that Israel walked in My ways! In an instant I would humble their foes and against their oppressors turn My hand!\" (Isaiah 18:19) \"Would that you heeded My mitzvoth — then your peace would be like a river and your righteousness like the waves of the sea. And your seed would be like the sand and the issue of your loins like its innards. Its name would not be cut off and blotted out before Me!\" And (Devarim 5:26) \"Who would grant that this their heart would be in them to fear Me and to keep all My mitzvoth all the days, so that it be good for them and for their children forever\" — whence we learn that the Holy One Blessed be He yearns that they toil in Torah.", + "2) \"If in My statutes you walk\": I would think that these are the mitzvoth. But in \"and My mitzvoth you keep, to do them,\" mitzvoth are already stated. How, then, am I to understand \"If in My statutes you walk\"? — that you toil in Torah. And thus is it written (Vayikra 26:14) \"And if you do not hearken to Me.\" I might think that these (words) are (spoken of) the mitzvoth. But in (Vayikra 26:14) \"and do not do all of these mitzvoth,\" mitzvoth are already stated. How, then, am I to understand \"If you do not hearken to Me\"? — to toil.", + "3) Similarly, it is written (Shemoth 20:8) \"Remember the day of Sabbath to sanctify it.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 5:12) \"Observe (the Sabbath day to keep it holy\") observance in the heart is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 9:7) \"Remember, do not forget, your having angered the L–rd in the desert.\" I might think (\"remember\") in your heart. But in \"do not forget,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 24:9) \"Remember what the L–rd your G d did to Miriam.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy to heed it exceedingly and to do,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth. Similarly, (Devarim 25:17) \"Remember what Amalek did to you.\" I might think, (\"remember\") in your heart. But in (Devarim 25:19) \"Do not forget,\" heart-forgetfulness is already stated. How, then, am I to understand \"Remember\"? That you repeat it with your mouth.", + "4) Similarly, (Vayikra 26:32) \"And I will make desolate the land.\" I might think, (\"desolate\") of man. But in (Vayikra 26:31) \"And I will lay waste your cities,\" man is already stated. How, then, am I to understand \"And I will make desolate the land\"? Of passersby. Similarly, \"and I will make desolate your sanctuaries.\" I might think (\"desolate\") of offerings. But in (Vayikra 26:31) \"and I will not smell your sweet savors,\" offerings are already stated. How, then, am I to understand \"and I will make desolate your sanctuaries\"? Of troops (of festival pilgrims).", + "5) \"If in My statutes you walk, and My mitzvoth you keep, to do them\": (Scripture speaks of) one who learns in order to do, and not of one who learns in order not to do. For if one learns in order not to do, it is better had he not been created." + ], + "Chapter 1": [ + "1) (Vayikra 26:4) (\"Then I shall give your rains in their proper times, and the earth shall yield its produce, and the tree of the field shall yield its fruit.\") \"Then I shall give your rains in their proper times\": in the nights. But perhaps (the meaning is) on the eves of Sabbath (This cannot be, for) they said: Even if the years were like those of Eliyahu and the rains descended on the eves of Sabbath, it is nothing but a sign of cursing. How, then, am I to understand \"Then I shall give your rains in their proper times\"? In the nights. It happened in the days of Herod that the rains descended in the nights. In the morning the sun shone and the wind blew and the earth dried, and the workers went out to their work, knowing that their deeds were for the sake of Heaven. \"Then I shall give your rains in their proper times\": on Wednesday nights and on Sabbath nights. It happened in the days of Shimon b. Shetach and in the days of Queen Shlamtzah that the rains descended from the nights of Sabbath to the nights of Sabbath until the wheat became like kidneys, and the barley like olive-stones, and the lentils like golden dinars. And the sages tied up some of them and left them for future generations to apprise them (by contrast) what were the fruits of sin. As it is written (Jeremiah 59:2) \"Your transgressions have diverted these (blessings)\", (Isaiah 5:25) \"And your sins have hidden (His) face from you against hearing\", (Jeremiah, Ibid.) \"They (your sins) have withheld the good from you.\"", + "2) \"Then I shall give your rains in their proper times\": (but) not the rains of all the lands. How, then, am I to understand (Bereshith 28:14) \"And all the families of the earth will bless themselves in you and in your seed\"? That there will be plenty in Eretz Yisrael and famine in all the lands. And they will come and buy from you and enrich you with money, as it is written (Bereshith 47:14) \"And Yosef gathered in all the money that was found in the land of Egypt and in the land of Canaan for the food that they bought.\" And (Devarim 33:25) \"As your days, your flow\" — All of the lands will \"flow\" money and bring it to Eretz Yisrael.", + "3) \"and the earth shall yield its produce\": Not as it does now, but as it did in the days of Adam. And whence is it derived that the earth is destined to be sown and to give fruit on the same day? From (Tehillim 111:4) \"A portent (in the days of Adam) He made for His (future) wonders,\" and (Bereshith 1:11) \"Let the earth sprout vegetation, grass, etc.\" — whereby we are taught that on the same day that it was sown, it gave forth fruit.", + "4) \"and the tree of the field shall yield its fruit\": Not as it does now, but as it did in the days of Adam. And whence is it derived that a tree is destined to be planted and to bear fruit on the same day? From \"A portent (in the days of Adam) He made for His (future) wonders,\" and (Bereshith, Ibid.) \"a fruit-tree, making fruit of its kind\" — whereby we are taught that on the same day that it was planted, it bore fruit.", + "5) Whence is it derived that the tree (itself) is destined to be eaten? From \"fruit-tree.\" If to teach that it produces fruit, is it not written (Ibid.) \"producing fruit after its kind\"? If so, what is the intent of \"fruit-tree\"? Just as the fruit was eaten, so, the tree was eaten.", + "6) And whence is it derived that non fruit-producing trees are also destined to bear fruit? From \"and the tree of the field shall yield its fruit.\"", + "7) (Vayikra 26:5) (\"And your threshing will reach the vintage, and the vintage will reach the sowing, and you will eat your bread in satiety, and you will dwell securely in your land.\") \"And your threshing will reach the vintage\": (The crops will be so abundant) that you will be engaged in threshing when the vintage (season) arrives. \"and the vintage will reach the sowing\": You will be engaged in harvesting the vintage when the sowing (season) arrives. \"and you will eat your bread in satiety\": It need not be said that a man will eat much and be sated, but (the meaning is that) he will eat little and be blessed in his innards, as it is written (Shemoth 22:25) \"And you will serve the L–rd your G d, and He will bless your bread and your water.\" \"and you will dwell securely in your land\": In your land you will dwell securely, but not outside of it.", + "8) Lest you say \"There is food and there is drink, but without peace there is nothing!\" It is, therefore written (Shemoth 22:26) \"And I will put peace in the land\" — whence we are apprised that peace is over and against all. And thus is it written (Isaiah 45:7) (\"I) form light and create darkness. (I) make pace and create 'all.'\" — whence we are apprised that peace is over and against all." + ], + "Chapter 2": [ + "1) (Vayikra 26:6) \"and you will lie down and not tremble\": without fear of any animal. \"and I will eliminate vicious beasts from the land.\" R. Yehudah says: He will eliminate them from the world. And thus is it written (Tehillim 92:1) \"A psalm, a song for the day of Shabbath\": for the cessation (mashbith [like \"Shabbath\"]) of harmful agents from the world. R. Shimon says: He will prevent them from causing harm. R. Shimon said: What redounds more to the praise of the L–rd, the absence of harmful agents or their existing but not causing harm? Certainly, the second.", + "2) And thus is it written (Isaiah 11:6-8) \"And the wolf will live with the lamb, and the leopard will lie down with the kid, and a calf, a lion whelp and a fatling (will walk) together, and a young child will lead them. A cow and a bear will graze, and their young will lie down together; and a lion, like cattle, will eat hay. A suckling will play by a viper's hole, and a newly weaned child (will stretch) his hand to the 'lightener' of an adder.\" (\"gemul yado hadah\") We are hereby taught that a Jewish child is destined to stretch his hand into the ocular orb (thus, \"lightener\") of an adder and to extract bile from its mouth. And this (the italicized phrase) is the intent of \"gemul yado hadah.\" This (\"hadah\") is a man-killing animal.", + "3) \"and a sword will not pass through your land\": Not only will they not come against you for war, but the passers (for war) will not (even) pass from one land (Eretz Yisrael) to the other, as they did in the days of Yoshiyahu (viz. II Chronicles 35:21)", + "4) (Vayikra 26:8) (\"And there will pursue of you, five, one hundred; and one hundred of you will pursue ten thousand, and your enemies will fall before you by the sword.\") \"And there will pursue of you, five, one hundred; and one hundred of you will pursue ten thousand\": of the weaker among you, and not of the stronger. \"and one hundred of you will pursue ten thousand\": Now is this the count? (If five pursue one hundred,) should it not be that one hundred will pursue two thousand? But there is no comparison between many who observe the Torah and few who observe it, (the many having disproportionately far more power). \"and your enemies will fall before you by the sword.\": Not in the usual manner, (but in abject surrender).", + "5) (Vayikra 26:9) (\"And I shall turn to you, and I shall make you fruitful, and I shall expand you, and I shall establish My covenant with you.\") \"And I shall turn to you\": To what may this be compared? A king hired many workers, and there was one among them who worked with him for many days. The workers came to claim their wage and he among them. The king says to the worker: \"My son, I shall turn to you. These many did little work for me and I will give them a small wage. But, as for you, there is a great reckoning that I am destined to make with you.\" So, Israel in this world claim their wage before the Holy One Blessed be He, as do the nations of the world. And the Holy One Blessed be He says to Israel: My sons, I will turn to you. These nations of the world did little work for Me, and I will pay them a small wage; but you — there is a great reckoning that I am destined to make with you\" — thus, \"And I shall turn to you\": with good. \"and I shall make you fruitful\": with children. \"and I shall expand you\": with an upright stature. \"and I shall establish My covenant with you\": not as the first covenant, which you broke, as it is written (Jeremiah 31:31) \"'They broke My covenant, and I mastered them,' says the L–rd,\" — but a new covenant, which will not be broken, as it is written (Jeremiah 31:30) \"Behold, days are coming, says the L–rd, when I will seal with the house of Israel and with the house of Judah a new covenant\" — which will not be broken." + ], + "Chapter 3": [ + "1) (Vayikra 26:10) (\"And you will eat the old grown old; and you will remove the old in the face of the new.\") What is the intent of this? We are hereby taught that whatever is older is better than its neighbor. \"grown old\": This tells me only of wine, which is wont to become old. Whence do I derive (the same) for all things that grow old? From \"the old grown old.\" \"and you will remove the old in the face of the new\": The granaries will be full of the new, and the store-houses will be full of the old. And you will ponder \"How can we remove the old to make room for the new?\"", + "2) (Vayikra 26:11) \"And I will place My tabernacle in your midst\": the Temple. \"and My soul will not abhor you\": When I redeem you (in the end of days), I will not (again) despise you (to remove My Shechinah from you).", + "3) (Vayikra 26:12) (\"And I will walk in your midst, and I will be, unto you, a G d, and you will be unto Me, a people.\") To what may this be compared? A king went out to walk with his tenant-farmer in his orchard. The tenant-farmer (sees him) and hides from him. The king says to him: \"Why do you hide from me? I am like you\" (i.e., I planned the orchard and you are tending it.) (And the Holy One Blessed be He speaks (in this wise) to the righteous ones.) Thus is the Holy One Blessed be He destined to walk with the righteous in the Garden of Eden in time to come. They will see Him and recoil before Him, (and He will say to them) \"I am like you.\"", + "4) I might think (this implies that) My awe will not be upon you; it is, therefore, written \"and I will be unto you, a G d, and you will be unto Me, a people.\" If you do not trust Me in all of these things (remember that) (Vayikra 26:13) \"I am the L–rd your G d, who took you out of the land of Egypt, etc.\" I am the one who wrought miracles for you in Egypt and I am the one who is destined to perform all of these miracles for you.", + "5) \"so that you not be slaves to them\": What is the intent of this? Because it is written (Devarim 7:8) \"And he rescued you from the house of bondage,\" I might think that they were slaves to slaves; it is, therefore, written \"slaves to them\" — They were slaves to kings, and they were not slaves to slaves.", + "6) \"and I will break the bars of your yoke\": To what may this be compared? One has a cow that he plows with and he lends it to another to plow with. That man has ten sons. This one comes and plows with it and leaves, and that one comes and plows with it and leaves — until the cow is exhausted and buckles under. All the cows (i.e., all the nations) enter and that cow (Israel) does not enter. It does not wait to be freed (of its yoke) by that man; but He comes immediately and breaks the yoke and cuts the yoke thongs. So, Israel in this world. One power comes and subjugates her and leaves, and another power comes and subjugates her and leaves. And the furrow is long, as it is written (Tehillim 128:3) \"Plowmen have plowed on my back; they have lengthened their furrow.\" Tomorrow, when the end arrives, the Holy One Blessed be He will not tell the nations: \"This and this is what you have done to My children.\" But immediately He will come and break the yoke and cut the yoke thongs, as it is written \"And I will break the bars of your yoke.\" And thus is it written (Tehillim, Ibid. 4) \"He has cut the cords of the wicked.\"", + "7) \"and I will make you walk upright\": R. Shimon says: Two hundred ells. R. Yehudah says: One hundred ells as (the height of) Adam. This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) women? From (Tehillim 144:12) \"our daughters as corner-stones, fashioned as the form of the sanctuary.\" And how (high) were the walls of the sanctuary? One hundred ells. Variantly: \"And I will make you walk upright\": With a straight stature, afraid of no one." + ], + "Section 2": [ + "1) (Vayikra 26:14) (\"And if you do not hearken to Me, and do not do all of these mitzvoth,\") \"And if you do not hearken to Me\": if you do not hearken to the midrash (exposition) of the sages. I might think (that the intent is to what is written [in the Torah]) But in \"these mitzvoth\" what is written in the Torah is already stated. How, then, am I to understand \"if you do not hearken\"? (As referring) to the midrash of the sages.", + "2) \"And if you do not hearken to Me\": What is the intent of this (\"to Me\"). (The reference is to) one who knows his Master, but wilfully rebels against Him. Similarly, (Bereshith 13:13) \"And the people of Sodom were evil and sinful to the L–rd exceedingly.\" Why need \"to the L–rd\" be stated? (The intent is) They knew their Master, and wilfully rebelled against Him.", + "3) \"and you do not do\": Is there a man who does not learn and does (the mitzvoth)? It is, therefore, written \"if you do not hearken and you do not do\" — Whoever does not learn does not do. Or is there a man who does not learn and does not do, but does not despise others (who do the mitzvoth)? It is, therefore, written (Bereshith 13:15) \"and if My statutes you despise.\" Whoever does not learn and does not do, will despise others (who do the mitzvoth). Or is there a man who does not learn and does not do and despises others (who do the mitzvoth), but does not hate the sages? It is, therefore, written \"and if My judgments, your souls abhor\" — Whoever does not learn and does not do and despises others, in the end will hate the sages. Or is there a man who does not learn and does not do and despises others and hates the sages, but allows others to do? It is, therefore, written \"not to do (all of My mitzvoth.\") — Whoever does not learn and does not do and despises others and hates the sages, in the end, will not allow others to do. Or is there a man who does not learn and does not do and despises others and hates the sages and does not allow others to do, but acknowledges the mitzvoth pronounced from Sinai? It is, therefore, written \"all of My mitzvoth.\" — Whoever does not learn and does not do and despises others and hates the sages and does not allow others to do, in the end will deny the mitzvoth pronounced from Sinai. Or is there a man who possesses all of these traits but does not deny his faith? It is, therefore, written \"to break My covenant.\" — Whoever possesses all of these traits, in the end will break the faith." + ], + "Chapter 4": [ + "1) (Vayikra 26:16) (\"I, too, will do this to you, and I shall visit terror upon you: consumption and fever, dimming the eyes and plaguing the soul; and you shall sow your seed in vain, for your foes shall eat it.\") \"I, too\" (\"af ani\"): \"I\" shall speak only with \"af\" (wrath). It is \"I\" who built; \"I\" will destroy. \"I\" who planted; \"I\" will uproot. And thus is it written (Jeremiah 45:4) \"What I have built, I shall destroy. What I have planted, I will uproot.\" \"I will do this\": This is more grievous to you than all, for My great name (\"I\" [one of the names of the L–rd]) is engraved upon you as a debtor. \"to you\": This came to you by your own hands, (for) evil never proceeds from Me. And thus is it written (Eichah 3:38) \"From the mouth of the Most High there shall not go forth the evils, but the good.\"", + "2) \"and I shall visit upon you\": The plagues will visit you from one to the other. While the first is still with you, I will bring another upon its heels. \"terror\" (\"behalah\") — a plague which confounds (mevaheleth) the populace. Which is that? Pestilence.", + "3) \"consumption\" (shachefeth): Sometimes a person is sick in bed, yet his flesh is preserved; it is, therefore, written \"shachefeth\" — he (i.e., his flesh) is consumed. Sometimes he is consumed, but he is comfortable and not feverish; it is, therefore, written \"and fever\" — he is feverish. Sometimes he is feverish, but he has hope of living; it is, therefore, written \"dimming the eyes\" (of hope). Sometimes he does not expect to live, but others expect him to live; it is, therefore, written \"and plaguing the soul\" (of the onlookers). \"and you shall sow your seed in vain\": sowing and not sprouting. If \"sowing and not sprouting,\" how are we to understand \"for your foes shall eat it.\" Rather, he sows it the fist year and it does not sprout; the second year, and it sprouts — and foes come and eat it, as it is written \"and you shall sow your seed in vain, for your foes shall eat it.\" Variantly: Scripture speaks re sons and daughters — that you shall labor and raise them, and sin come and consume them. And thus is it written (Eichah 2:22) \"Those I fondled and raised, my foes destroyed.\"", + "4) (Vayikra 26:17) (\"And I shall turn My face against you, and you will be smitten before your foes, and your foes shall rule within you; and you shall flee when none pursue you.\") Just as it is written in respect to the good (Vayikra 26:9) \"And I shall turn to you,\" so is it written in respect to the evil \"And I shall turn My face against you.\" To what may this be compared? To a king who says to his servants \"I shall turn away from all my affairs and deal with you with evil.\"", + "5) \"and you will be smitten before your foes\": The pestilence will kill you from within and informers will surround you from without. \"and your foes shall rule within you\": I will place over you (foes) from you (i.e., from your midst) and against you. For when the nations rise against Israel they seek only what is in the open, as it is written (Shoftim 6:3) \"And it was, whenever Israel would sow, that Midian and Amalek and the people of the east would rise against him. And they would encamp against them and destroy the produce of the land until you come to Azzah. And they would not leave sustenance in Israel, nor sheep nor ox nor ass.\" But when I place over you (foes) from you, they will seek out your hidden things, as it is written (Michah 3:3) \"But you ('heads of Yaakov') have eaten the flesh of My people.\" \"and you shall flee\": out of fear; \"with none pursuing you\": (your) lacking power (to resist)." + ], + "Chapter 5": [ + "1) (Vayikra 26:18) (\"And if with these you do not hearken to Me, then I shall chastise you even more, seven-fold for your sins.\") \"with these\" (\"ad eileh\"). R. Eliezer says: The Holy One does not bring calamity to Israel until he testifies (\"me'id\" [similar to\" ad]) against them first, as it is written \"And if ad eileh.\" R. Yehoshua says: Let Israel not say \"The plagues have ended and He has no other to bring upon us\"; it is, therefore, written \"And if ad eileh\" — still (\"od [similar to \"ad\"]) I have others of these and like these to bring. Then I shall chastise you even more, seven-fold for your sins.\": You transgressed seven transgressions (\"not learning, not doing, etc.,\" viz. Section 2:3 above) — come and take upon yourselves seven calamities, (which follow).", + "2) (Vayikra 26:19) (\"And I shall break the pride of your strength, and I shall make your sky as iron and your earth as brass.\") \"And I shall break the pride of your strength\": This is the Temple. And thus is it written (Ezekiel 25:21) \"Behold, I am destroying My sanctuary, the pride of your strength.\" R. Akiva says: \"And I shall break the pride of your strength\": These are the heroes of Israel, such as Yoav ben Tzeruyah and his company. Others say: These are the proud ones (the martyrs), who are the pride of Israel, such as Papppus ben Yehudah and Lulianus Alexandri and their company.", + "3) \"and I shall make your sky as iron and your earth as brass\": This is worse for them than the later (imprecation). For in the later what is written? (Devarim 28:23) \"And your skies over your heads shall be as brass,\" that the skies will \"sweat,\" as brass \"sweats,\" and the earth will not \"sweat,\" as iron does not sweat — and this will guard its fruit (against rotting.) But here what is written? \"and I shall make your sky as iron and your earth as brass,\" that the skies will not \"sweat,\" as iron does not \"sweat,\" and the earth will \"sweat\" as brass \"sweats,\" and it will lose its fruit. (Vayikra 26:20) (\"And your power shall be spent in vain, and your land will not yield its produce, and the tree of the field will not yield its fruit.\") \"And your power shall be spent in vain\": Rebbi says: This is the vineyard, (which requires much labor). Others say: This is flax. Others say: This is their strength (itself). Variantly: This refers to one who married off his daughter with a great dowry, but before the seven days of rejoicing are completed his daughter dies — so that he buries his daughter and loses his wealth.", + "4) \"and your power shall be spent in vain\": If a man did not toil and did not plow and did not sow and did not weed and did not clear and did not hoe, and at harvest time there came blast, and mildew, and (the field) were smitten, it is of no import. But if a man toiled and plowed and sowed and weeded and hoed and cleared, and at harvest time there came blast and (the field) were smitten, his teeth are \"dulled.\" \"and your land will not yield its produce (yevulah).\" \"yevulah\": what you bring to it. \"and the tree of the field will not yield its fruit\": The tree will not form its fruits, and when it blooms it will shed its fruit (prematurely).", + "5) (Vayikra 26:21) (\"And if you walk with Me laxly and do not desire to listen to Me, then I shall smite you even more, seven-fold according to your sins.\") \"And if you walk with Me laxly and do not desire to listen to Me\": You made My Torah \"incidental\" in the world — I, too, will make you \"incidental\" in the world. \"then I shall smite you, even more, seven-fold according to your sins\": You transgressed seven transgressions — come and accept seven calamities.", + "6) (Vayikra 26:22) \"And I will send against you the beast of the field\": This tells me only of a beast of prey. Whence do I derive (the same for) an animal that is not a beast of prey? From (Devarim 32:24) \"And the tooth of beasts I will send against them.\" I might think that they will bite but not kill; it is, therefore, written (Devarim 32:24) \"with the venom of the crawlers in the dust.\" Just as these bite and kill, so, those (Vayikra, Ibid.) ", + "7) \"and it will bereave you\": of your children. \"and it will cut off your cattle\": outside. \"and it will diminish you\": inside. \"and your ways will be desolate\": \"ways\" — plural, to include (all) paths, big and small. [In sum: seven calamities] " + ], + "Chapter 6": [ + "1) (Vayikra 26:25) \"And I will bring upon you a sword, avenging the vengeance of the covenant\": What is \"vengeance of the covenant\"? Such as the blinding of the eyes of Tzidkiyahu king of Judah, (who broke his covenant with Nevuchadnezzar). \"And you will be gathered together into your cities\": because of the siege. \"and I will send a plague in your midst\": The pestilence will devour you from within, and informers will surround you from outside. \"and you will be delivered into the hand of the foe\": Halachah: It is not permitted to allow the dead to lie over in Jerusalem, and when they took him out to bury him they were seized by the foe.", + "2) (Vayikra 26:26) \"When I break your staff of bread\": to include all that comes with the bread. \"ten women shall bake your bread in one oven: for lack of wood, \"and they shall dole out your bread by weight\": For the wheat will be rotten (and the loaf will crumble) and they will sit and weigh it at the oven. (\"and you will eat and not be sated\") R. Yossi b. Dormaskith says: As people say: (If he had) an issar and a perutah (coins), he would sit and \"weigh\" (in his mind) and say \"I will buy a loaf. (Maybe) I will eat it (and be sated\") — but he is not sated. \"I will buy dates. Maybe I will eat them and be sated.\" But still, he eats them and is not sated, viz.: \"and you will eat and not be sated.\" Variantly: \"You will eat and not be sated\": This is the famine of (intestinal) commotion (i.e., malfunction).", + "3) (Vayikra 26:29) \"And you will eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters will you eat\": They say of Doeg ben Yosef, who died and left a young child to his mother, that each year she would measure him by hand-breadth and give his weight in gold to the Temple. When they surrounded the citadel of Jerusalem, she slaughtered him with her own hand and ate him. And it is over her that Jeremiah keens (Eichah 2:20) \"Shall women eat their fruit, their fondled ones (\"measured by hand-breadth\" and dedicated to the Temple)? And the Holy Spirit answers her (Eichah 2:20) \"Shall there be killed in the Temple of the L–rd, Cohein and prophet!\" — Zechariah ben Yehoyada the Cohein. \"And you will eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters will you eat\": What is the intent of this (seemingly redundant \"will you eat\")? This tells me only that fathers will eat the flesh of sons and daughters. Whence is it derived that sons will eat the flesh of fathers? From \"will you eat.\" And thus is it written (Ezekiel 5:10) \"Therefore, fathers will eat children in your midst, and children will eat their fathers.\"", + "4) (Vayikra 26:30) \"And I will destroy your high places\": as implied. \"And I will cut down chamaneichem\": These are the diviners and charmers in Israel. \"and I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols\": What do the carcasses have to do with the idols: They said: (At the destruction of Jerusalem) Eliyahu made the rounds of all those swollen with hunger. Finding one so smitten, he said to him: \"My son, from which family are you\"? The boy: \"From such and such.\" Eliyahu: \"How many were you?\" The boy: \"Three thousand.\" Eliyahu: \"And how many are left of you?\" The boy: \"I.\" Eliyahu: \"Would you like to say something that will keep you alive?\" The boy: \"Yes.\" Eliyahu: \"Say, hear O Israel, the L–rd, our G d, the L–rd is One.\" Immediately he screamed and said: \"Hush! Do not mention the name of the L–rd; my father never taught me thus!\" — saying which, he took his idol, placed it on his heart, and embraced it and kissed it until his belly burst, and he and his idol fell to the ground. And of this it is written \"and I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols.\" \"and My soul shall abhor you\": This is exile. Others say: This is the removal of the Shechinah. (Vayikra 26:31) \"And I will lay waste your cities\" (\"areichem\") \"ir,\" \"arei,\" \"areichem\" (all being implicit in the word \"areichem\") — to include large towns and provinces. \"and I will make desolate your sanctuaries (\"mikdesheichem\"): \"mikdash,\" \"mikdeshei,\" \"mikdesheichem\" — to include synagogues and houses of study. \"and I will not smell your sweet savors\" (as stated).", + "5) (Vayikra 26:32) \"and I will make desolate the land\": These are propitious tidings — that Israel will now say: \"Since we have been exiled from our land, now the foe will come and find solace therein.\" For it is written \"and your foes who dwell upon it will be awe-struck by it\" — even the foe that comes afterwards will find no solace therein.", + "6) (Vayikra 26:33) \"And you will I scatter among the nations\": These are bad tidings for Israel. For when all the inhabitants of a country are exiled into one place, they see each other and are (somewhat) consoled thereby. But it shall not be so with you. I am destined to scatter you among all of the nations, as one scatters barley with a winnowing fan, no (kernel) adhering to the other, as it is written (Jeremiah 15:7) \"I will scatter them with a winnowing fan through the gates of the earth. I have bereaved, I have destroyed My people, for they have not turned back from their ways.\"", + "7) \"and I will draw out the sword after you\": The sword drawn out after you will not soon return (to its sheath), as spilled out water, which does not return to its vessel." + ], + "Chapter 7": [ + "1) \"and your land will be desolate, and your cities will be waste\": These are bad tidings for Israel. For if a man is exiled from his vineyard and from his house and (he knows that) he is destined to return, it is as if his vineyard and his house are not laid waste. But it shall not be so with you, for \"your land will be desolate and your cities will be waste\" — because you are not destined to return.", + "2) (Vayikra 26:34) \"Then shall the land requite its Sabbaths\": I told you to sow six (years) and to leave one unsown for Me, so that you should know that the land is Mine. But you did not do so — Arise and be exiled from it, and it will lie waste of itself, all the shemitah years that it owes Me. As it is written: \"Then shall the land requite its Sabbaths. All the days of its (unrequited) Sabbaths … shall it rest.\"", + "3) (Vayikra 26:36) \"And those who are left of you, I shall bring terror into their hearts\": It is not written \"I shall bring terror into them,\" but I shall bring terror into their hearts.\" And which is that? Awe, fright, worry, trembling, and fear.", + "4) (Vayikra 26:37) \"and they will be chased by the sound of a driven leaf\": R. Yehoshua ben Karchah said: Once we were sitting between the trees and the wind started blowing and dashed the leaves against each other — whereupon we arose and ran, saying (to ourselves): \"Woe unto us if we are overtaken by the horsemen!\" After some time we turned around and found no one there — whereupon we sat down and cried, saying \"Woe unto us, upon whom has been fulfilled the verse \"and they will be chased by the sound of a driven leaf, and they will flee as one flees the sword\" — from fright — \"and they will fall though none pursue\" — from powerlessness.", + "5) (Vayikra 26:37) \"And they will stumble, one man by his brother\": It is not written \"one man because of his brother\" (i.e., in running), but \"one man by his brother,\" the sin of his brother — whereby we are taught that all of Israel are responsible, one for the other.", + "6) \"and you will not arise before your foes\": This is the hour of the taking of Jerusalem." + ], + "Chapter 8": [ + "1) (Vayikra 26:38) \"And you will go lost among the nations\": R. Akiva says: These are the ten tribes that were exiled to Medea. Others say: \"And you will go lost among the nations\": By \"lost,\" \"exiled\" is meant. I might think \"lost,\" literally. (This is not possible, for) in (Vayikra 26:38) \"and the land of your foes will devour you,\" (literal) \"loss\" is mentioned. How, then, am I to understand \"And you will go lost among the nations\"? As \"exiled.\"", + "2) (Vayikra 26:39) \"And those that are left of you will melt away (\"yimaku\") in their sins\": (\"yimaku\" is to be understood as \"yimasu\" [\"melt away\"]) It is not written that they will melt away because of their sins, but that they will melt away in their sins (i.e., their sins themselves will afflict them). \"and also with the sins of their fathers with them they will melt away\": But has the Holy One Blessed be He not assured Israel that fathers will not punish fathers because of the children nor children because of the fathers? (viz. Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons, and sons shall not be put to death because of fathers\"? If so, what is the intent of \"also with the sins of their fathers with them will they melt away\"? When they hold onto the sins of their fathers (thus \"with them\") generation after generation, they are punished for them.", + "3) (Vayikra 26:40) \"And they will confess their sins and the sin of their father\": This is in respect to repentance. As soon as they confess their sins, I shall return and pity them \"for their faithlessness wherein they betrayed Me.\"", + "4) (Vayikra 26:41) \"Then I, too, will walk with them in 'laxity.'\": They made My laws \"incidental\" in the world; I, likewise, will make them \"incidental\" in the world. \"and I will bring them into the land of their foes\": These are glad tidings for Israel — that they not say: Since we have been exiled among the nations, we can do as they do. I will not allow them (to do this), but I will set up My prophets over them and return them to the good under My wings. Whence is this derived? From (Ezekiel 20:32) \"And what you have in mind shall not come to pass, your saying 'We shall be as the nations and as the families of the earth,' but (Ezekiel 20:33) 'As I live, says the L–rd G d, I will reign over you with a strong hand and with an outstretched arm and with spilled-out wrath!'\" — Perforce, against your will, I will impose My kingdom upon you.", + "5) (Vayikra 26:41) \"Then their uncircumcised heart will be humbled\": This is stated in respect to repentance. Immediately, they will humble their hearts in repentance. Immediately, I will return and pity them, viz.: \"Then their uncircumcised heart will be humbled, and then their sin will be expiated.\"", + "6) \"Then I will remember My covenant with Yaakov\": Why are the patriarchs mentioned in reverse order? (To teach that) if the deeds of Yaakov do not suffice, the deeds of Yitzchak will suffice. And if the deeds of Yitzchak will not suffice, the deeds of Avraham will suffice. The (merit of) each suffices (in itself) to suspend the (punishment of) the world.", + "7) And why is \"remembering\" stated in respect to Avraham and Yaakov, but not in respect to Yitzchak? Because G d (more than \"remembering,\" constantly) sees his ashes as heaped upon the altar, (which he ascended as a willing sacrifice). And why in respect to Avraham and Yitzchak is it written \"af\" (\"also\"), but not in respect to Yaakov? Because the \"bed\" of our father Yaakov was \"whole\" (i.e., all of his sons were virtuous).", + "8) This tells me only of the patriarchs. Whence do I derive (the same for) the matriarchs? From (the triple) eth, eth, eth, \"eth\" signifying the matriarchs, viz. (Bereshith 49:31), \"There they buried Avraham and ('ve'eth') Sarah his wife.\" And whence is it derived that a covenant has been made with the land? From \"and the land will I remember\" (as I remember the covenant with the patriarchs.)", + "9) \"And the land will be abandoned of them, and it will requite its Sabbaths\": I told them to sow for Me six (years) and to let it lie fallow for Me for one year, so that they should know that the land is Mine, and they did not do so — Arise and be exiled from it, and it will lie fallow of itself, all the shemitah years that it owes Me, viz.: \"And the land will be abandoned of them, and it will requite its Sabbaths in being desolate of them.\" \"And they will requite their sins for the certain cause ('ya'an uveya'an')\": Now did I punish Israel \"head for head\"? Did I not exact only one hundredth of what they sinned before Me? Why, then, is it written \"ya'an uveya'an\"? They will be smitten \"measure for measure\" in the manner that they sinned against Him. \"They despised My judgments\": These are the (written) laws. \"and My statutes were abhorred by their souls\": These are the midrashoth (the oral laws).", + "10) (Vayikra 26:44) \"And notwithstanding also this\": \"this\": This is the sin of the desert, (e.g., the golden calf); \"also this\": This is the sin (in the incident) of Ba'al Peor; \"and even also this\": This is the sin (of their desire to emulate) the Emorite kings. \"I did not despise them and I did not abhor them to destroy them\": Now what remained to them that they were not despised and not abhorred! Were not all the goodly gifts that had been given to them taken from them? And if not for the Torah scroll that remained to them, they would not differ from the nations at all! (The meaning is rather;) I did not despise them (to allow them to be destroyed) in the days of Vespasian, and I did not abhor them in the days of Greece. \"to destroy them\": in the days of Haman. \"to break My covenant with them\": in the days of the Kasdim. \"for I am the L–rd their G d\": in the days of Gog and Magog, when no nation or tongue will prevail over them. And whence is it derived that the covenant (that Israel will not be destroyed) was (also) made with the (twelve) tribes? From (Vayikra 26:45) \"And I will remember for them the covenant with their ancestors, whom I took out of the land of Egypt.\" (Vayikra 26:46) \"These are the statutes and the judgments and the teachings\": \"the statutes\": These are the midrashoth; \"and the judgments\": These are the laws; \"and the Toroth\": This teaches us that two Toroth were given to Israel, one written, and one, oral. R. Akiva said: Did Israel have only two Torahs? Were not many Torahs given to them? (viz.) \"This is the Torah of the burnt-offerings,\" \"This is the Torah of the meal-offerings,\" \"This is the Torah of the guilt-offerings,\" \"This is the Torah of the sacrifice of peace-offerings,\" \"This is the Torah — a man if he die in the tent.\" \"which the L–rd set forth between Himself and the children of Israel\": Moses merited becoming the messenger between Israel and their Father in heaven, (viz.) \"on Mount Sinai by the hand of Moses\": We are hereby taught that the (entire) Torah — its halachoth, inferences, and interpretations — was given by Moses at Sinai." + ], + "Section 3": [ + "1) (Vayikra 27:2) (\"Speak to the children of Israel and say to them: A man if he utter a vow in your valuation of souls to the L–rd,\"): The children of Israel assess, but gentiles do not assess. I might think, then, that they are (also) not assessed; it is, therefore, written \"A man.\" These are the words of R. Meir. R. Meir said: If one verse includes, and the other excludes, why do I say they are assessed but do not assess? Because the power of the assessed is greater than that of the assessors. For a deaf-mute and a half-wit and a minor are assessed, but do not assess.", + "2) R. Yehudah says: The children of Israel are assessed, but gentiles are not assessed. I might think that they (also) do not assess; it is, therefore, written \"A man.\" R. Yehudah said: If one verse includes, and the other excludes, why do I say they assess but are not assessed? Because the power of the assessors is greater than that of the assessed. For a tumtum (one of unknown sex) and a hermaphrodite assess, but are not assessed.", + "3) If \"the children of Israel,\" I might think, only the children of Israel. Whence do I derive for inclusion proselytes and bondsmen? From \"and say to them.\" I might think that (also) excluded is a minor (from twelve years and a day) who is able to utter (a vow distinctly). It is, therefore, written \"if he utter a vow.\" It is written here \"a vow,\" and elsewhere (Devarim 23:22) \"a vow.\" Just as \"a vow\" here is subject to \"if he utter,\" so, \"a vow\" there is subject to \"if he utter.\" And just as \"a vow\" there is subject to \"do not delay (to pay it\"), so, \"a vow\" here is subject to \"do not delay.\"", + "4) \"a vow in your valuation\": Vows are likened to valuations. Just as vows are subject to \"Do not delay to pay it,\" so, valuations.", + "5) \"in your valuation\": to include an unspecified valuation. Variantly: He gives his entire value and not the value of individual limbs.", + "6) I might think that I (also) exclude (from valuation even) an organ that one's life is dependent upon; it is, therefore, written \"souls\" (i.e., if he dedicates such an organ, he pays the value of his entire \"soul.\") \"souls\": and not (if he dedicates the value of) a dead body. I would then exclude a dead body, but I would not exclude one who is at the point of death. It is, therefore, written (Vayikra 27:8) \"then he shall be stood … and the Cohein shall valuate him.\" One who can be \"stood\" is subject to valuation; one who cannot be \"stood\" is not subject to valuation.", + "7) Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think (that the valuation takes effect) only if one (pronounced the formula of) valuation for one. Whence do I derive the same for one who valuated for one hundred? From \"souls.\" Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think (that the valuation is valid) only if a man valuated either a man or a woman. Whence do I derive (the same for) a woman who valuated a man or a woman? From \"souls.\" Variantly: What is the intent of \"souls\"? I might think that all who are included in money (value) are included in valuations, but those who are (physically) repulsive or covered with boils, and not included in money (value), are not included in valuations. It is, therefore, written \"souls.\"", + "8) (Vayikra 27:3) \"Then your valuation shall be\": What is the intent of this? I might think that all who are included in valuations are included in money (vows), and a tumtum (one of undetermined sex) and a hermaphrodite and one less than one month old, since they are not included in valuations are not included in money (vows); it is, therefore, written \"shall be.\"", + "9) \"For the male\": and not a tumtum or a hermaphrodite. I might think they are not included in the category of \"man,\" but they are included in the category of \"woman\"; it is, therefore, written (Vayikra 27:4) \"And if she be a female\" — either a definite male or a definite female, but not a tumtum or a hermaphrodite. And whence is it derived that the sixtieth year (itself) is regarded as below it? From (Vayikra 27:7) \"And if from sixty years and above\" — which teaches that the sixtieth year itself is (regarded) as below it.", + "10) This tells me only of the sixtieth year. Whence do I derive (the same [i.e., \"below it\"]) for the fifth year and the twentieth year? It follows (inductively). There is liability for the sixtieth year and there is liability for the fifth year and for the twentieth year. Just as the sixtieth year is regarded as \"below it,\" so, the fifth year and the twentieth year.", + "11) Now if you make the sixtieth year \"below it\" for stringency (of liability) would you make the fifth year as the twentieth year \"below it\" for leniency (of liability)! It is, therefore, written \"year\" - \"year\" for a gezeirah shavah (identity) — Just as \"year\" written in respect to the sixtieth year is \"below it,\" so \"year\" written in respect to the fifth year and the twentieth year is \"below it\" — whether for leniency or for stringency. R. Eliezer says; Whence is it derived that one month and one day (above the sixtieth year) is regarded as the sixtieth year? From (Vayikra 27:7) (\"And if from sixty years) and above.\" It is written here \"and above,\" and elsewhere (Bamidbar 3:15) \"and above.\" Just as \"and above\" elsewhere is one month and one day after the month, so, here, one day and one month after the month is regarded as the sixtieth year.", + "12) This tells me only of after sixty years. Whence do I derive the same for after five and after twenty? It follows (inductively). There is liability after the sixtieth year and there is liability after the fifth year and after the twentieth year. Just as after the sixtieth year, one month and one day afterwards are regarded as the sixtieth year, so, after the fifth year and after the twentieth year, one month and one day afterwards are regarded as the respective year.", + "13) (Vayikra 27:8) \"And if he be too poor from your valuation\": If he is too poor to assign a valuation, \"then he shall be stood before the Cohein.\" What is the intent of this? Because it is written \"souls,\" to exclude the dead, I would exclude the dead, but not the dying; it is, therefore, written \"then he shall be stood … and the Cohein shall valuate him\" — Where there is \"standing,\" there is valuation; where there is no \"standing,\" there is no valuation.", + "14) I might think that even if he said \"The valuation of that man is upon me (to give)\" and he (that man) died, he would be exempt (from payment); it is, therefore, written \"the Cohein shall valuate him\" — even if he died. \"and the Cohein shall valuate him\": He gives only according to (his age) at the time of the valuation (i.e., when he said \"My valuation is upon me to give.\") \"According to the means of the vower (shall the Cohein valuate him\"), and not according to the means of the one bevowed, whether man or woman or minor — whence they ruled: The \"means\" relate to the vower; the \"years\" (of the valuation) relate to the one bevowed; the \"valuations\" relate to the one evaluated (i.e., male or female); the \"evaluation\" relates to (his age at the time of the valuation [see above])." + ], + "Chapter 9": [ + "1) (Vayikra 27:9) (\"And if it be a beast, of which men present an offering to the L–rd, all that he gives of it to the L–rd shall be holy.\") If one said \"The leg of this animal is a burnt-offering,\" I might think that the entire animal becomes a burnt-offering; it is, therefore, written \"all that he gives of it to the L–rd shall be holy\" — but all of it is not holy. I might then think that the animal becomes chullin (non-sacred); it is, therefore, written \"shall be\" — it retains its holiness. What shall he do? He sells it to those who must bring a burnt-offering, and its monies become chullin, except for (the monies for) that foot. These are the words of R. Meir. R. Yehudah, R. Yossi, and R. Shimon say: Whence is it derived that even if he said \"Its foot is a burnt-offering,\" all of it becomes a burnt-offering? From \"all that he gives of it to the L–rd shall be holy\" — \"shall be holy,\" to include all of it.", + "2) I might think that dedications to Temple maintenance (bedek habayith) are (also) susceptible of substitution (viz. Vayikra 27:10) it is, therefore, written \"offering\" — to exclude dedications to Temple maintenance, which are not offerings.", + "3) I would then exclude dedications to Temple maintenance, which are not offerings, but I would not exclude communal dedications (of offerings); it is, therefore, written (Vayikra 27:10) \"He shall not exchange it.\" I would then exclude communal offerings, but I would not exclude offerings in partnership; it is, therefore, written (again) \"and he shall not substitute for it\" — An individual can make a substitution, but not the community or partners.", + "4) R. Shimon said: Was not ma'aser (a tithe) was in the category (of all consecrated animals in respect to substitution). Why, then, was it singled out for special mention? (viz. Vayikra 27:33) To teach: Just as ma'aser is an individual (as opposed to a communal) offering, so all (such animals) are included (in respect to substitution), and just as ma'aser is an altar offering, so all (such animals are included).", + "5) (Vayikra 27:10) \"and he shall not substitute for it.\" The consecrated animal is susceptible of substitution, but not its substitute. R. Yehudah said: And the offspring (consecrated animals) are not susceptible of substitution.", + "6) \"good by bad or bad by good\": Whole animals by blemished ones, or blemished ones by whole ones. Whence is it derived that \"bad\" signifies \"blemished\"? From (Devarim 17:1) \"You shall not sacrifice to the L–rd your G d an ox or a sheep in which there is a blemish, any bad thing.\" \"and if he substitutes substitutes\": to include women (in the laws of substitution). \"and if he substitutes, substitutes\": to include the heir. \"beast for beast\": one (non-sacred beast) for two (sacred ones), or two (non-sacred ones) for one (sacred one), one for a hundred or a hundred for one. R. Shimon says: (One) beast for (one) beast, and not (one) beast for (many) beasts. They said to him: (One) beast is called a beast, and many beasts are called a beast, as it is written (Yonah 4:11) \"and many beast.\"", + "7) \"beast for beast\": not beast for birds and not birds for beast, and not beast for meal-offerings and not meal-offerings for beast, and not beast for them.", + "8) \"beast for beast\": and not beast for fetuses, and not fetuses for beast, and not limbs for fetuses, and not fetuses for limbs, and not limbs for whole animals and not whole animals for them.", + "9) R. Yossi says: Limbs are substituted for whole animals, but whole animals are not substituted for them. R. Yossi said: Is it not true of consecration that if one said: Let the foot of this beast be a burnt-offering, that the whole beast becomes a burnt-offering? In the same way, if he said: Let the foot of this (beast) be in place of that, then the whole beast becomes a substitute for it. ", + "10) \"then it and its substitute shall be holy\": Where does the holiness \"take\"? In the house of the owner, (but once it has been given to the Cohein, he cannot substitute for it). So it is with the substitute.", + "11) (From this verse we learn that) a bechor can be substituted for in the house of the owner, but not in the house of the Cohein. These are the words of R. Akiva. R. Yochanan asked: Why can (the Cohanim) not make a substitute for the bechor? R. Akiva answered: A sin-offering and a guilt-offering are a gift to the Cohein, and a bechor is a gift to the Cohein. Just as there is no substitution for a sin-offering and a guilt-offering, so, there is no substitution for a bechor. R. Yochanan b. Nuri: Why can he not substitute for a sin-offering and a guilt-offering? Because he does not own them while they are alive — as opposed to a bechor, which he does own while it is alive! R. Akiva: You refuted the rationale, but how will you refute the verse, \"then it and its substitute will be holy\"? Just as the holiness \"takes\" in the house of the owner, so, substitution takes place in the house of the owner, (and not in the house of the Cohein).", + "12) And once it (bechor, or sin-offering, or guilt-offering) has been given to the Cohein, it is not susceptible of substitution.", + "13) \"then it and its substitute shall be holy\": The sacred (animal) is susceptible of substitution, but not its substitute.", + "14) (The verse is needed,) for (without it) would it not follow otherwise, viz.: If a consecrated animal, where consecrations does not \"take\" (ab initio) in an animal with a fixed blemish, is susceptible of substitution, then a substituted animal, where consecration does \"take\" in an animal with a fixed blemish, how much more so should it be susceptible of substitution! It must, therefore, be written \"then it … shall be holy\" — the holy is susceptible of substitution, but the substitute is not susceptible of substitution.", + "15) \"shall be holy\": We are hereby taught that holiness \"takes\" upon it (the substitute even) with a fixed blemish. (And the verse is needed,) for (without it) would it not follow otherwise, viz.: If in a holy (animal), which is susceptible of substitution, consecration does not \"take\" (ab initio) in an animal with a fixed blemish, then a substitute, which is not susceptible of substitution, how much more so should consecration not \"take\" in an animal with a fixed blemish! It must, therefore, be written \"shall be holy.\" We are hereby taught that holiness \"takes\" upon it (the substitute) even with a fixed blemish.", + "16) R. Yossi b. R. Yehudah says: \"shall be holy\": to equate unwitting (consecration) to witting. " + ], + "Section 4": [ + "1) (Vayikra 27:11) (\"And if any unclean beast, which may not be presented of it as an offering to the L–rd, then the beast shall be stood before the Cohein.\") I might think that Scripture is speaking of a beast which is (ritually) unclean. But (Vayikra 27:27) \"And if among the unclean beasts, then he shall redeem it with your valuation\" already speaks of a (ritually) unclean beast. Our verse, then, must be referring to the redemption of consecrated animals which became blemished. I might think that it must be redeemed even if it contracted a passing blemish; it is, therefore, written \"which may not be presented of it as an offering to the L–rd\" — to exclude a (beast with a) passing blemish, which is kasher (for sacrifice) when the blemish passes.", + "2) \"unclean\": to include (in redemption) a dead (literally unclean) beast which he consecrated (for its money value). I might think that (it is redeemed) even if he said \"This beast is consecrated\" and (then) it died; it is, therefore, written \"then the beast shall be stood … (Vayikra 27:12) and the Cohein shall valuate it.\" Where there is \"standing,\" there is valuation; where there is no standing, there is no valuation.", + "3) Why do you see fit to include (his consecrating) a dead beast, and exclude his saying \"This beast is consecrated\" and its dying (thereafter)? — After Scripture includes, it excludes. We derive it from an unclean (i.e., blemished) beast. Just as with an unclean beast, the time of its redemption is equivalent to the time of consecration (i.e., at both times the beast is not fit for sacrifice), so, I include (his consecrating) a dead beast, whose time of redemption is equivalent to its time of consecration, and I exclude his saying \"This beast is consecrated\" and its dying (thereafter), where the time of its redemption is not equivalent to its time of consecration.", + "4) — But something that you learn in one way, you should learn in all the ways that appertain to it, viz.: Just as with the \"unclean beast\" (mentioned here), its beginning is consecration, (but not its end [i.e., it is unfit as an offering]), and it is subject to me'ilah (defilement of sacred property), and it belongs entirely to Heaven (i.e., before it is redeemed, neither Cohanim not non-Cohanim have any rights in it) — so, I will include (for valuation and redemption) what is like it. And what is that? The bullocks for burning and the he-goats for burning, (which have now become blemished). Whence do I derive (for inclusion) holy of holies, and lower order offerings, both communal and individual? From \"and if any unclean beast,\" instead of (merely) \"unclean beast.\"", + "5) \"then the beast shall be stood before the Cohein\": A beast can be redeemed, but birds, wood, frankincense, and serving vessels (which became defiled) cannot be redeemed.", + "6) (Vayikra 27:12) (\"And the Cohein shall valuate it, good or bad. As the Cohein valuates it for you, so shall it be.\") \"And the Cohein shall valuate it, good or bad.\": Consecrated animals are not redeemed by approximation, (but there must be an exact estimate). \"As the Cohein valuates it for you, so shall it be\": If one said: I will take it for ten selaim; another: for twenty; another: for thirty; another: for forty; another: for fifty — If the \"fifty\" backed out, his property is attached for ten selaim; if the \"forty,\" his property is attached for ten; if the \"thirty,\" his property is attached for ten; if the \"twenty,\" his property is attached for ten; if the \"ten,\" the animal is sold for its (market) worth, and the balance is made up by the \"ten.\"", + "7) (Vayikra 27:13) \"And if he would redeem, redeem it\": to include one's heir. \"then he shall add its fifth to your valuations\": There are two (valuations) here (Vayikra 27 verse 12 and Vayikra 27 verse 13), one that adds a fifth (Vayikra 27 verse 13) and one that does not add a fifth (Vayikra 27 verse 12), and it is not known whether the owner or other men are being referred to. Just as we find in the \"redemptions\" mentioned below, the owner adds a fifth, but not other men (who wish to purchase it), so, in the \"redemptions\" mentioned here, the owner adds a fifth, and not other men.", + "8) (Vayikra 27:14) (\"And a man, if he consecrate his house, holy to the L–rd, then the Cohein shall valuate it, good or bad. As the Cohein shall valuate it, so shall it stand.\") \"And a man, if he consecrate his house\": I might think that Scripture speaks only of a dwelling, (but not of other property). But (Vayikra 27:15) \"And if the consecrator would redeem his house\" already speaks of a dwelling. How, then, am I to understand \"And a man, if he consecrate his house\"? As referring to his property.", + "9) \"holy to the L–rd\": We are hereby apprised that \"consecrations,\" unspecified (as to purpose) are for Temple maintenance." + ], + "Chapter 10": [ + "1) (Vayikra 27:14) \"then the Cohein shall valuate it, good or bad\": Consecrations are not redeemed by approximation. \"As the Cohein valuates it, so shall it stand\": If the owner says (I redeem it) for twenty, and another: for twenty, the owner takes precedence, for he adds a fifth. If one said: It is mine for twenty-one, the owner gives twenty-six; (If he said) twenty-two, the owner gives twenty-seven; twenty-three, the owner gives twenty-eight; twenty-four, the owner gives twenty-nine; twenty-five, the owner gives thirty, for a fifth is not added to the other's \"raising.\" If he (the other) said: It is mine for twenty-six — If the owner wishes to give thirty-one plus a dinar, he takes precedence; if not, he (the other) is told \"It is yours.\"", + "2) \"the consecrator would redeem\": to include his wife. \"And if the consecrator would redeem\": to include his heir. \"then he shall add a fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his\": If he gives the money, it is his; if not, it is not his.", + "3) (Vayikra 27:16) \"And if from the field of his holding a man shall consecrate to the L–rd, then your valuation will be according to its sowing; the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels.\" \"from the field of his holding\": This tells me only of a field of holding from his father. Whence do I derive (the same for) a field of holding from his mother? From \"a man shall consecrate\" — in any event. \"then your valuation will be according to its sowing\": according to its sowing and not according to its growing. \"the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels\": This is the decree of the King — Both he who consecrates in the sands of Machoz and he who consecrates in the orchards of Sebaste gives the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels.", + "4) (Vayikra 27:17) \"If from the Yovel year he shall consecrate his field, according to your valuation shall it stand.\" Whence is it derived that one is not permitted to consecrate his field at the time of Yovel and that if he does, it is not consecrated? From \"If from the Yovel year he shall consecrate his field.\" \"his field\": What is the intent of this (apparent redundancy)? Where is it derived that if there were in it clefts ten tefachim deep or rocks ten tefachim high they are not measured together with it? From \"his field.\"", + "5) \"according to your valuation shall it stand\": He gives forty-nine selaim and forty-nine pondionoth. What is the nature (i.e., the purpose) of this pondion? It is the premium (for exchange of currency).", + "6) (Vayikra 27:18) (\"And if after the Yovel year he shall consecrate his field, then the Cohein shall reckon for him the money remaining until the Yovel year, and it shall be deducted from your valuation.\") \"after the Yovel\": (This implies) next to the Yovel (i.e., the first year after the Yovel). Whence do we derive (the same for a year) removed from the Yovel (i.e., the second year, the third year, etc.)? From \"And (connoting inclusion) if after the Yovel year he shall consecrate his field.\" \"his field\": (See 4 above).", + "7) Whence is it derived that there are no consecrations fewer than two years before the Yovel and no redemptions less than one year after the Yovel? From \"And the Cohein shall reckon for him the money (to be returned to the Temple) according to the 'years' (a minimum of two) remaining until the Yovel year.\"", + "", + "9) And whence is it derived that if he said: I would like to pay in yearly installments, he is not heeded, but must give the entire amount (until the next Yovel) in one sum? From \"according to (all) the years remaining.", + "10) \"the years remaining\": He reckons the years remaining and not the months. And whence is it derived that if he (the Temple treasurer) wishes to reckon months as a year he may do so? From \"then he shall reckon.\" \"until the Yovel year\": It (the reckoning) is not to enter into the Yovel year at all. \"and it shall be deducted from your valuation\": Even from the Temple, so that if the Temple consumed (the field's produce) for a year or two before the Yovel year, or (even if) it did not do so, but it was in its domain, a sela and a pondion is deducted for each year.", + "11) (Vayikra 27:19) (\"And if redeem, will redeem the field, he who consecrates it, then he shall add one fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his.\") \"redeem, will redeem\": to include his (the consecrator's) wife. \"And if redeem, will redeem\": to include his heir. \"the field\": What is the intent of this (\"the field,\" instead of simply \"it\")? (Because it is written (Vayikra 27:16) \"the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels,\") I might think that this applied only if he consecrated a beth-kor. Whence would I derive (that the same applied for smaller fields, such as) beth lethach, bath sa'ah, and beth kav? From \"the field\" (— in any event). \"then he shall add one fifth of the money of your valuation upon it, and it shall be his\": If he gives the money, it is his; if not, it is not his.", + "12) (Vayikra 27:20) (\"And if he does not redeem the field, and if he sells the field to another man, it shall not be redeemed again.\") \"And if he does not redeem\" — the owner, \"and if he sells\" — the (Temple) treasurer; \"to another\" — and not to his son. — But perhaps (the meaning is) to another, and not to his brother. (This cannot be, for \"another) man\" includes his brother. Why do you see fit to include (with the owner) his son and to exclude his brother? After Scripture includes, it excludes. I include the son, who is in place of his father vis-à-vis yiud (betrothal to a Hebrew handmaid) and vis-à-vis (inheritance of) his Hebrew manservant, and I exclude his brother, who is not in his place for these things.", + "13) \"It shall not be redeemed again\": I might think that he cannot (even) buy it from the treasurer as a \"field of acquisition,\" (which returns to the Temple on the Yovel year [as opposed to a field of holding\" (a patrimony), which returns to him on the Yovel year]); it is, therefore, written \"it shall not be redeemed again,\" i.e., it does not revert to its prior status (a field of holding); but he may buy it from the treasurer as a field of acquisition." + ], + "Chapter 11": [ + "1) (Vayikra 27:21) (\"And the field shall be, when it goes out on the Yovel year, holy to the L–rd, as a devoted field; to the Cohein shall be his holding.\") \"And the field shall be, when it (masculine) goes out\": This indicates that \"field\" is masculine. \"holy\": Just as with \"holy\" there (Vayikra 27:14) the release is only through redemption, so with \"holy\" here, the release is only through redemption.", + "2) We are hereby taught that the Cohanim (of the Yovel watch) enter it and pay its value (as indicated). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: They enter, but do not pay. R. Elazar says: They neither enter nor pay, but it is called \"an abandoned field\" until the second Yovel. If the second Yovel arrived and it had not been redeemed, it is called \"doubly abandoned\" until the third Yovel. The Cohanim may not enter it until another redeems it.", + "3) \"as a devoted field, to the Cohein shall be his holding\": What is the intent of this? A field that went out to the Cohanim on Yovel, and one of the Cohanim redeemed it, and it is under his hand — I might think that he can say that since it was released to all of his brother Cohanim on Yovel and now it is under his hand (— I might think that he could say) \"Now it is mine.\" It is, therefore, written \"as a devoted field, to the Cohein shall be his holding\" — the field of holding of the Cohein is his, but this is not his, but is released to all of his brother Cohanim (of that Yovel watch).", + "4) (Vayikra 27:22) (\"And if the field of his acquisition [from another], which is not of the field of his [family] holding, he shall consecrate to the L–rd, [and he comes to redeem it],\") What is the intent of this? If one acquired a field from his father, and his father died, and then he consecrated it, I might think that it is reckoned as a field of acquisition; it is, therefore, written \"which is not of the field of his (family) holding\" — a field which is not a field of holding, to exclude this, which is a field of holding. These are the words of R. Meir. R. Yehudah and R. Shimon say: If one acquired a field from his father, and he consecrated it and then his father died, I might think that it is reckoned as a field of acquisition; it is, therefore, written \"which is not of the field of his holding\" — a field which was not fit to be a field of holding, to exclude this, which was fit to be a field of holding. A field of acquisition (which was consecrated and not redeemed) does not revert to the Cohanim on Yovel, for one cannot consecrate something that is not his. (Vayikra 27:23) (\"Then the Cohein shall reckon for him michsath your valuation until the Jubilee year, and he shall give your valuation on that day; it is holy to the L–rd.\") \"Then the Cohein shall reckon for him 'michsath'\": michsath connotes \"amount of money,\" i.e., he gives what it is worth.", + "5) R. Elazar said: It is written here \"Then he shall reckon\" and elsewhere (Vayikra 27:18) \"Then he shall reckon.\" Just as there, he gives the sowing of a chomer of barley for fifty silver shekels, so, here.", + "6) \"and he shall give your valuation on that day\": He should not delay (in expectation of a higher valuation later). For even if the poorest of men has a precious jewel, (which might fetch a very high price elsewhere), he is valuated only according to his present place and time.", + "7) (Vayikra 27:24) \"In the Yovel year the field shall return to the one from whom it was bought\": I might think, to the Temple treasurer, from whom it was bought (by the last purchaser); it is, therefore, written \"to the one who has the holding in the land (i.e., the original owner). (In that case let it be written [only] \"to the one who has the holding in the land.\" Why state \"to the one from whom it was bought'? (For I might think that) a field which went out to the Cohanim on the Yovel and was sold by the Cohein (who acquired it), and was consecrated by the buyer — I might think that when the second Yovel arrived, it reverted to the original owner (whose field of holding it was before he consecrated it); it is, therefore, written \"to the one from whom it was bought\" (namely, the Cohein who sold it, [as opposed to the original owner, who consecrated it]). (Vayikra 27:25) (\"And all of your valuations (concerning which it is written \"shekalim\") shall be according to the shekel of the sanctuary; twenty gerah shall the shekel be.\") \"And all of your shekels shall be according to the shekel of the sanctuary\": There is no valuation less than a sela (the same as a shekel). \"according to the shekel of the sanctuary\": What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 27:27) \"and he shall redeem,\" I might think, with servants, deeds, and land; it is, therefore written \"with the shekel of the sanctuary.\" This tells me only of the shekel of selaim of the sanctuary. Whence do I derive for inclusion anything that is (of monetary value and is) movable? From \"and he shall redeem.\" If so, why is it written \"with the shekel of the sanctuary\"? To exclude servants, deeds, and land.", + "8) \"twenty gerah shall the shekel be\": Whence is it derived that if he wishes to increase (the value of the shekel), he may do so? From \"shall be\" (connoting the possibility of a change). I might then think that if he wishes to decrease (the value) he may do so. It is, therefore, written (Bamidbar 20:6) \"It is (twenty gerah\"), (i.e., at least twenty gerah)." + ], + "Section 5": [ + "1) (Vayikra 27:26) (\"But a first-born [\"bechor\"] which is a firstling [\"asher yevukar\"] to the L-rd among the beasts, a man shall not consecrate it [as a different offering]. Whether ox or lamb, it is the L-rd's.\") If it were just written \"a first-born … shall not consecrate,\" I might understand it as: a human first-born shall not make consecrations; it is, therefore, written (\"a man shall not consecrate) it\" (a first-born beast) — \"it\" you shall not consecrate, but a human first-born may make consecrations. But I still might understand it as: he (a human first-born) shall not consecrate it, but others may; it is, therefore, written \"among the beasts\" — It is a first-born beast that is being referred to (and not a first-born human being).", + "2) I might think that he may not consecrate it (for a sanctity other than that of \"bechor\") while it is still in the womb; it is, therefore, written \"asher yevukar to the L-rd, a man shall not consecrate\" — when it emerges (from the uterus) as a bechor you may not consecrate it, but you may consecrate it (for a different sanctity) in the womb — whence they derived: a man may use an artifice with a (potential) bechor (to keep from giving it to the Cohein, [e.g., \"If what is in her womb is a male, let it be a burnt-offering\"]) R. Yishmael said: Whence is it derived that a man may not consecrate a bechor (for a different offering)? From \"a bechor … a man may not consecrate it.\" I might think that he may not consecrate it as hekdesh ilui (\"value sanctity,\" i.e., \"Whatever this bechor [of another] is worth to me I consecrate to Temple maintenance\"), it is, therefore, written (Devarim 15:19) \"Every bechor (which is born among your cattle and among your sheep) you shall consecrate [hekdesh ilui].\" Why did you see fit to include (for consecration) hekdesh ilui and to exclude altar (i.e., offering) consecration? After Scripture includes (in Devarim), it excludes here. Why do I include it for hekdesh ilui (towards Temple maintenance)? Because it (hekdesh ilui) \"takes\" with all (objects); and I exclude it from altar consecration, which does not \"take\" with all, (but only with beasts.)", + "3) This tells me only of a bechor. Whence is it derived that with all consecrated animals there is no transferring from one type of consecration to another? From \"from the beasts, a man shall not consecrate it\" (as a different offering).", + "4)\tSee 2) above.", + "5) R. Akiva says: Whence is it derived that one may not consecrate a bechor (as a different offering)? From \"a bechor … a man shall not consecrate it.\"", + "6) I might think that he may not consecrate it as hekdesh ilui; it is, therefore, written \"But (a first-born, etc.\"), (\"but\" connoting exclusion). And why did you see fit to include hekdesh ilui and to exclude altar consecration? After Scripture includes, it excludes. Why does it include hekdesh ilui? Because it \"takes\" with all (objects), and it excludes altar consecration, which does not \"take\" with all.", + "7) This tells me only of a bechor. Whence is it derived that with all consecrated animals there is no transferring from one type of consecration to another? From \"he shall not consecrate … whether ox or lamb.\"", + "8) I might think that he may not consecrate them as hekdesh ilui; it is, therefore, written \"But, etc.\" Why did you see fit to include hekdesh ilui, etc.", + "9) \"Whether ox or lamb, it is the L-rd's\": It (an animal originally designated as an offering) is sacrificed, but its substitute is not sacrificed, (but is allowed to graze until it sustains a blemish disqualifying it as an offering).\n" + ], + "Chapter 12": [ + "1) (Vayikra 27:27) (\"And if [he wishes to redeem] an unclean beast [that he dedicated to Temple maintenance], then he shall redeem it according to your valuation, and he shall add its fifth upon it. And if it is not redeemed, then it shall be sold by your valuation.\") \"And if an unclean beast, then he shall redeem it according to your valuation.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 27:25) \"according to the shekel of the sanctuary,\" I might think (that he can redeem) only with that. Whence do I derive for inclusion any movable object? From \"then he shall redeem\"; but on condition that he assesses (the object) monetarily (to coincide with the worth of the animal), e.g., if he said: \"This garment for this ass,\" the latter becomes chullin (non-consecrated) and he must cover any arrears (between the worth of the animal and the worth of the garment).", + "2) \"and he shall add its fifth upon it\": So that it and the fifth make five (equal parts [as opposed to a fifth of the principal], i.e., he divides the principal by four and adds a fifth part [e.g., if the principal were twenty, he pays twenty-five]).", + "3) (Vayikra 27:28) (\"But every 'devotion' (cherem) which a man shall devote to the L–rd, of all that he has, of man and beast, and of field of his holding, shall not be sold and shall not be redeemed; every devotion, holy of holies is it to the L–rd.\") \"of all that he has\": and not all that he has. \"of man\": to include his Canaanite man-servant and maid-servant. — But perhaps, to include his Hebrew man-servant and maid-servant! It is, therefore, written \"of\" man\" and not \"every man.\" \"of beast,\" and not \"every beast.\" \"and of field of his holding,\" and not a field of acquisition. I might think that if a man devoted all of them (to the Temple) they would remain devoted; it is, therefore, written \"But\" (to exclude this). R. Elazar b. Azaryah said: If a man is not permitted to devote (all) of his possessions (to the Temple), how much, then, must he be solicitous of his possessions!", + "4) \"shall not be sold\": to others. \"and shall not be redeemed\": by the owner. What shall he do with it? (Vayikra 27:21) \"To the Cohein (of that watch) shall be his holding.\" I might think (that this is so) even if he stipulated \"to the L–rd.\" It is, therefore, written \"every devotion, holy of holies is it to the L–rd\" (i.e., if he stipulates \"to the L–rd\" it reverts not to the Cohein but to Temple maintenance).", + "5) R. Yehudah b. Betheirah says: Whence is it derived that unspecified \"devotions\" go to Temple maintenance? From \"every devotion, holy of holies is it to the L–rd.\" I might think, even if he specified \"to the Cohein\"; it is, therefore, written \"it ([i.e., unspecified] to the L–rd\").", + "6) Whence is it derived that one can \"devote\" his consecrations (i.e., that (the term) \"cherem\" can \"take\" upon his consecrations to the Cohein)? From \"cherem holy.\" Whence is it derived that \"cherem\" can \"take\" upon his consecration of holy of holies? From \"every cherem holy of holies.\" I might think that Cohanim and Levites can make \"devotions\"; it is, therefore, written \"But\" (to exclude this). These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: Cohanim do not \"devote,\" for devotions revert to them. Levites can \"devote,\" for devotions do not revert to them. Rebbi says: The words of R. Yehudah (that Cohanim and Levites cannot \"devote\") seem correct in respect to land, it being written (Vayikra 25:34) \"for it (i.e., their land) is a perpetual holding for them\" (and cannot be consecrated). And the words of R. Shimon (that Levites can \"devote\") seem correct in respect to movable objects, for devotions do not revert to them.", + "7) (Vayikra 27:29) \"Every cherem which is devoted of man shall not be redeemed, (for) he is to die.\" Whence is it derived that if one awaiting execution said: \"My value upon me\" (to give to the Temple), he has said nothing? From (He is) \"cherem ['condemned'] … he shall not be redeemed.\" This tells me only of (those who are guilty) of severe capital offenses, (where unwitting perpetration is not susceptible of atonement.) Whence do I derive (the same for) lesser capital offenses (where unwitting perpetration is susceptible of atonement)? From \"Every cherem … shall not be redeemed.\" I might think that this is so (even) before his verdict has been pronounced. It is, therefore, written \"which is devoted 'of man' (connoting one whose verdict has been pronounced) shall not be redeemed,\" and not one whose verdict has not been pronounced.", + "8) R. Chananiah b. Akavya said: He is valuated (ne'erach) because his worth (i.e., the worth of one who is valuated) is fixed (by Scripture), but he cannot be made the subject of a vow (nidar) because his worth is not fixed by Scripture. R. Yossi says: He can vow and valuate and consecrate, and if he damages, he is liable for payment.", + "9) (Vayikra 27:30) (\"And all the ma'aser [tithes] of the earth, of the seed of the earth, or the fruit of the tree, it is the L–rd's; it is holy to the L–rd.\") \"the seed of the earth\": to include (the seed of) garlic, onycha, and berries. I might think to include the seed of turnips, radishes, and other garden seeds which are not eaten; it is, therefore, written \"of the seed of the earth,\" and not all of the seed of the earth. \"of the fruit of the tree\": to include all the fruit of the tree. I might (also) think to include the carobs of Shikmah and Tzalmonah and those of Giridah, (which are of inferior quality); it is, therefore, written \"of the fruit of the tree,\" and not all the fruit of the tree. Whence do we derive the inclusion of vegetables for ma'aser? From \"And all the ma'aser.\" I might think that Scripture is speaking of two tithes (ma'aser rishon and ma'aser sheni); it is, therefore, written \"it (is the L–rd's\"). What is mentioned there (in the section of ma'aser (Devarim 14:22-23), (namely, ma'aser sheni), is the same as \"it\" mentioned here. What is missing here is mentioned there.", + "10) (Vayikra 27:31) (\"And if redeem, will redeem, a man of his ma'aser, its fifth shall he add upon it.\") \"redeem, will redeem\": to include his wife. \"and if redeem will redeem\": to include his heir. \"a man\": to exclude a minor. I might think to include one who is nine years and one day (and above); it is, therefore, written \"and if redeem will redeem, a man.\" \"of his ma'aser\": and not all of his ma'aser — to exclude (from redemption) ma'aser which was brought into Jerusalem and then taken out. (Once it was in Jerusalem, the mitzvah of eating it in Jerusalem devolved upon it, and it can no longer be redeemed), and to exclude (from redemption, ma'aser) which does not have (in itself or in the fifth) the value of a perutah. \"shall he add upon it\": so that it and its fifth are five (equal parts. See 2) above).", + "11) (Vayikra 27:32) (\"And all ma'aser of cattle and sheep, all that shall pass under the staff, the tenth shall be holy to the L–rd.\") Whence is it derived that one does not tithe from cattle for sheep, and not from sheep for cattle? From \"And all the ma'aser of cattle and sheep.\"", + "12) I might think that one may not tithe from lambs for goats; and it would follow a fortiori, viz.: If new (animals, those born before Elul) and old (those born after Elul), which are not kilayim (\"a forbidden admixture\") one with the other, may not be tithed one for the other, then lambs and goats, which are kilayim one with the other — how much more so should they not be tithed one for the other! It is, therefore, written \"and sheep,\" implying that all sheep-like animals are one (for purposes of tithing).", + "13) A kal vachomer (a fortiori argument) that new and old may be tithed one for the other: If lambs and goats, which are kilayim one with the other, may be tithed one for the other, then new and old, which are not kilayim one with the other — how much more so may they be tithed one for the other! It is, therefore, written (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe … year by year\" — It is forbidden to tithe from one year for the other." + ], + "Chapter 13": [ + "1) \"all that shall pass under the staff\": to exclude a treifah (an animal with an organic defect), which does not pass. This tells me only of his counting them with the staff. If he did not count them with the staff, or if he counted them lying down or standing, whence do I derive (that it is valid)? From \"shall be holy\" (in any event). This tells me only of his calling it \"the tenth.\" Whence do I derive (that it is valid) even if he did not call it \"the tenth\"? From \"the tenth shall be holy.\" I might think that even if he had one hundred and took ten (at random), or ten and took one (that it is valid); it is, therefore, written \"the tenth,\" and this is not ma'aser (lit., the tenth). R. Yossi b. R. Yehudah says: It is ma'aser.", + "2) Whence is it derived that if he (erroneously) called the ninth the tenth; the tenth, the ninth; and the eleventh, the tenth, that all three are considered (as ma'aser)? From \"the tenth shall be holy to the L–rd.\" I might think to include the eighth and the twelfth (that he called the tenth). Would you? No. Since it is consecrated and its \"error\" is consecrated, just as only what is closest to it (i.e., it itself) is consecrated, so only the \"error\" closest to it (i.e., the ninth and the eleventh) is consecrated (and not the eighth and the twelfth).", + "3) In sum: If he called the ninth the tenth and the tenth the ninth and the eleventh the tenth, all three are consecrated. The ninth is eaten when it sustains a blemish, the tenth is ma'aser, and the eleventh is sacrificed as peace-offerings and makes a substitute. These are the words of R. Meir. R. Yehudah said: Can a substitute make a substitute? They said in the name of R. Meir: If it were a substitute, it would not be sacrificed. If he called the ninth the tenth, and the tenth the tenth, and the eleventh the tenth, the eleventh is not consecrated. If he called the ninth the tenth, and the tenth the eleventh, and the eleventh the tenth — Rebbi says that it (the eleventh) is not consecrated and R. Yossi b. R. Yehudah says that it is consecrated. This is the rule: R. Meir was wont to say: Whatever the name \"the tenth\" was not uprooted from, what comes before it is consecrated; what comes after it is not consecrated.", + "4) (Vayikra 27:33) (\"He shall not discriminate between good and bad, and he shall not substitute for it; and if he did substitute for it, then it and its substitute shall be holy. It shall not be redeemed.\") Because it is written (Devarim 12:11) \"and all the choicest of your vows,\" I might think that he should \"spy out\" (his flock) and pick out the choicest (for ma'aser); it is, therefore, written \"he shall not discriminate between good and bad.\" \"and he shall not substitute for it\": If he did, he receives forty lashes. \"if substitute he shall substitute\": to include his wife. \"and if substitute he shall substitute\": to include his heir. \"then it and its substitute shall be holy. It shall not be redeemed\": About a bechor it is written (Bamidbar 18:17) \"you shall not redeem,\" (but) it is sold, when whole, alive. And when blemished, (it is sold) alive or slaughtered; but (it is) not (sold) slaughtered when whole. And about ma'aser it is written (here) \"It shall not be redeemed.\" And it is not to be sold neither alive nor slaughtered; nor whole nor blemished.", + "5) And whence is it derived that it is a mitzvah to tithe a beast? From \"shall be holy.\" R. Yossi Haglili says: It is written here \"ya'avor\" (\"that shall pass\"), and, elsewhere (Shemoth 13:12) \"veha'avarta\" (\"And you shall set apart [every firstling of the womb\"]) — whereby we are apprised that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "6) R. Akiva says (Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe\" — two tithes. We are hereby apprised that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "7) Rebbi says (Vayikra 27:34) \"These are the mitzvoth\" [(in juxtaposition with the beast tithe (Vayikra 27:33)] apprises us that it is a mitzvah to tithe a beast.", + "8) \"These are the mitzvoth which the L–rd commanded Moses to the children of Israel on Mount Sinai.\" \"which the L–rd commanded Moses\": Worthy is the messenger of his Sender. \"Moses to the children of Israel\": Worthy is the messenger of those to whom he was sent, and worthy are those to whom he was sent of their messenger. \"to the children of Israel\": It is the merit of Israel that caused (them to receive the Torah). \"on Mount Sinai\": All of them (the mitzvoth) were stated on Sinai." + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Sifra by Rabbi Shraga Silverstein", + "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein" + ] + ], + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Venice 1545.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Venice 1545.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4293cc83f040b97de452814b6abbc118fd94e9ae --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Venice 1545.json @@ -0,0 +1,4563 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifra", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90", + "versionTitle": "Venice 1545", + "status": "locked", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + "רבי ישמעאל אומ':", + "בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: (א) מקל וחומר; (ב) מגזירה שוה; (ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים; (ד) מכלל ופרט; (ה) מפרט וכלל; (ו) מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל; (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו; (יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.", + "(א) מקל וחומר – כיצד? ויאמר יי' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים – קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום! אלא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון – תסגר מרי' שבעת ימים מחוץ למחנה – ואחר תאסף.", + "(ב) מגזירה שוה כיצד? נאמ' בשומר חנם: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונא' בשומ' שכר: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. מה בשומר חנם שנאמ' בו \"אם לא שלח ידו\" – פטר את היורשין. אף בשומר שכר שנאמ' בו \"אם לא שלח ידו\" – יפטור בו את היורשים.", + "(ג) מבנין אב מכתוב אחד – כיצד? לא המשכב כהרי המושב, ולא המושב כהרי המשכב. הצד השוה שבהן: שהן כלים עשויין לנוח אדם לבדו, וזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע וכמשא, ולטמא בגדים. אף כלים שהן עשויין לנוח אדם לבדו – יהא הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא, ולטמא כלים. יצא המרכב – שהוא עשוי לסיבלון אחד.", + "(ד) מבנין אב משני כתובים – כיצד? לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות הצד השוה שבהן שהם ב\"צו\" – מיד ולדורו'. אף כל דבר שהוא ב\"צו\" – יהא מיד ולדורות.", + "(ה) מכלל ופרט – כיצד? \"מן הבהמה\" – כלל, \"מן הבקר ומן הצאן\" – פרט. 'כלל ופרט' – אין בכלל אלא מה שבפרט.", + "(ו) מפרט וכלל – כיצד? \"כי יתן איש אל רעהו – חמור או שור או שה\" – פרט, \"וכל בהמה לשמור\" – כלל. פרט וכלל נעשה כלל – מוסף על הפרט.", + "(ז) מכלל ופרט וכלל – כיצד? \"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך\" – כלל. \"בבקר ובצאן ביין ובשכר\" – פרט. \"ובכל אשר תשאלך נפשך\" – חזר וכלל. כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך – מה הפרט מפורש: דבר שהוא וולד וולדות הארץ וגדולי קרקע, אף אין לי אלא כל דבר שהוא וולד וולדות הארץ וגדולי קרקע. יצאו כמהין ופטריות.", + "(ח) מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד? \"קדש לי כל בכור\" – יכול אף נקבה במשמע? ת\"ל \"זכר\". אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר \"פטר רחם\". אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד \"בכור\". זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.", + "[א] כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא – אלא ללמד על הכלל כלו יצא – כיצד? \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא\". והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו? דכתיב \"זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם, ולמלואים ולזבח השלמים\". וכשיצאו מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמן יצאו, אלא ללמד על הכלל כלו יצאו. לומר לך: מה שלמים מיוחדין – קדשים שקדושתן קדושת מזבח. אף אין לי אלא כל דבר שקדושתו קדושת מזבח. יצאו קדשי בדק הבית.", + "[ב] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל – לטעון טען אחר שהוא כענינו. יצא להקל ולא להחמיר – כיצד? \"ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא\". וכתיב \"או בשר כי יהיה בעורו מכוֵת אש…\". והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו? וכשיצאו מן הכלל: ליטעון טען אחד שהוא כענינו – יצאו להקל ולא להחמיר. להקל עליהן – שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד.", + "[ג] כל דבר שהיה בכלל – ויצא מן הכלל, לטען טען אחד שלא כענינו. יצא להקל ולהחמיר – כיצד? \"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\". והלא הראש והזקן בכלל עור ובשר היו – וכשיצאו מן הכלל ליטען טען אחד שלא כענינו – יצאו להקל ולהחמיר. להקל עליהן – שלא ידונו בשער לבן. ולהחמיר עליהן: שידונו בשער צהוב.", + "[ד] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש – ואי אתה יכל להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש – כיצד? \"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקו' הקדש\". שאין תלמוד לו' \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\"? אלא – לפי שיצא לידון בדבר חדש – בבוהן יד ובבוהן רגל ובאזן ימנית, יכול יהא טעון מתן דמים למזבח? ת\"ל: \"כי כחטאת כאשם הוא לכהן. הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש. לומר לך: מה חטאת – טעונה מתן מזבח, אף אשם – טעון מתן מזבח.", + "[ה] דבר הלמד מענינו – כיצד? \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא\". יכל יהא טהור מכל טומאה? תלמוד לומד: \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם\"… דבר למד מענינו – שאינו טהור מכל טומאה, אלא מטומאת נתקים בלבד.", + "[ו] דבר למד מסופו – כיצד? \"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם\" משמע – בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא. יכל אף בית שאין אבנים ועצים ועפר שמטמא? תלמוד לומר: \"ונתץ את הבית\" – את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית! דבר למד מסופו – שאין הבית מטמא, עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.", + "[ז] שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם – כיצד? כתוב אחד אומר: \"וירד יי על הר סיני אל ראש ההר\". וכתוב אחד אומר: \"מן השמים השמיעך את קולו ליסרך\". הכריע השלישי: \"כי מן השמים דברתי עמכם\". מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני – ודבר עמהם. וכן אמר דוד בספר תלים: \"ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו\". הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה (א) קל וחומר. (ב) וגזרה שוה. (ג) ושני כתובים. (ד) וכלל ופרט. (ה) וכיוצא בו. (ו) במקום אחר. (ז) ודבר למד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה.", + "[ח] כתוב אחד אומר \"ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו\". וכתוב אחד אומ' \"ולא יכול משה לבא אל אהל מועד…\". הכריע \"כי שכן עליו הענן\". אמור מעתה – כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משה נכנס לשם. נסתלק הענן – היה נכנס ומדבר עמו. רבי יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר \"ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יי' את בית יי\". מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומר \"ושכותי כפי עליך עד עברי…\" – מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומ' \"אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי\". כשישוב אפי – יבואון אל מנוחתי." + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + "[א] \"ויקרא…וידבר\" – הקדים קריאה לדיבור. הלא דין הוא! נאמר כאן 'דיבור' ונאמר בסנה דיבור (שמות ג, ד-ה עיין שם): מה דיבור האמור בסנה – הקדים קריאה לדיבור, אף דיבור האמור כאן – הקדים קריאה לדיבור.", + "[ב] לא! אם אמרת בדיבור הסנה – שהוא תחלה לדברות; תאמר בדיבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות!? דיבור הר סיני יוכיח! שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדיבור (שמות יט, ג)!", + "[ג] לא! אם אמרת בדיבור הר סיני – שהוא לכל ישראל; תאמר בדיבור אהל מועד שאינו לכל ישראל!? הרי את דן מבנין אב: לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל;", + "[ד] הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה – הקדים קריאה לדיבור!", + "[ה] אי מה להצד השוה שבהן שהן דיבור באש מפי קדש למשה והקדים בהן קריאה לדיבור, אף כל שהוא דיבור באש מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור – יצא דיבור אהל מועד שאינו באש! תלמוד לומר \"ויקרא…וידבר\" – הקדים קריאה לדיבור.", + "[ו] יכול לא היתה קריאה אלא לדיבור זה; מנין לכל הדברות שבתורה? תלמוד לומר \"מאהל מועד\" – כל שהוא מאהל מועד הקדים קריאה לדיבור.", + "[ז] יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד; מנין אף לאמירות ולצווין? אמר ר' שמעון, תלמוד לומר 'דיבור' \"וידבר\" – אף לאמירות ולצווין.", + "[ח] יכול אף להפסקות? תלמוד לומר \"וידבר\" – לדיבור היתה קריאה ולא להפסקות.", + "[ט] ומה היו הפסקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והלא דברים קל וחמר: מה מי שהוא שומע מפי הקב\"ה ומדבר ברוח הקדש – צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלומד מן ההדיוט!", + "[י] ומנין שכל הקריאות היו \"משה! משה!\"? תלמוד לומר (שמות ג, ד) \"ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה\", שאין תלמוד לומר \"ויאמר…\"; ומה תלמוד לומר \"ויאמר…\"? – מלמד שכל הקריאות היו \"משה! משה!\".", + "[יא] ומנין שעל כל קריאה היה אומר \"הנני\"? תלמוד לומר (שמות ג, ד) \"ויאמר הנני\", שאין תלמוד לומר \"ויאמר…\"; ומה תלמוד לומר \"ויאמר הנני\"? – מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר \"הנני\".", + "[יב] \"משה משה\" (שמות ג, ד); \"אברהם | אברהם\" (בראשית כב, יא); \"יעקב | יעקב\" (בראשית מו, ב); \"שמואל | שמואל\" (שמואל א ג, י) – לשון חיבה, לשון זירוז. דבר אחר: הוא \"משה\" עד שלא נדבר עמו, הוא \"משה\" משנדבר עמו." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"אליו\" – למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא: י\"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן; וכנגדן בתורה י\"ג מיעוטים – ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן.", + "[ב] ואלו הן: (א) (במדבר ז, פט): \"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ\" (ב) (במדבר ז, פט): \"וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו\" (ג) (במדבר ז, פט): \"וַיְדַבֵּר אֵלָיו\" (ד) (שמות כה, כב): \"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ\" (ה) \"אשר אועד לך\" (שמות ל, ו) (שמות ל, לו) (ו) (שמות כט, מב): \"אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם\" (ז) (שמות טז, לד): \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה\" (ח) (ויקרא ז, לח): \"אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ\" (ט) (במדבר ד, מט): \"אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה\" (י) (במדבר יז, ה): \"כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ\" (יא) (שמות ו, כח): \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\" (יב) (במדבר ג, א): \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי\" (יג) (ויקרא א, א): \"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר…אֵלָיו\"", + "[ג] מיעט את אהרן מדברות הר סיני באהל מועד מהו אומר ויקרא אל משה מיעט את אהרן מדברות אהל מועד", + "[ד] ר' יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמר בתורה 'דיבור' למשה: בארץ מצרים, בהר סיני, באהל מועד כל התורה כולה: בארץ מצרים מהו אומר? (שמות ו, כח): \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\" – מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים. בהר סיני מהו אומר? (במדבר ג, א): \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי\" – מיעט את אהרן מדברות הר סיני. באהל מועד מהו אומר? (ויקרא א, א): \"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר\" – מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. – אל משה דבר ולא לאהרן.", + "[ה] ר' אלעזר אומר \"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי\" (שמות כט מג) – עתיד אני להיות ועד להם ולהתקדש בהם; אימתי היה זה? יום שמיני למלואים שנאמר (ויקרא ט, כד) \"וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם\". או אינו אלא ליתן להם יעידה לדברות? תלמוד לומר \"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ\" (שמות כה כב) – לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכלל ישראל.", + "[ו] אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר? אוציא את הזקנים שלא נראו בדיבור עם משה ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדיבור עם משה? אוציא את בני אהרן שלא נתועדו עם משה בדיבור ולא אוציא את אהרן עצמו שנתועד עם משה בדיבור? תלמוד לומר \"אשר אועד לך\" (שמות ל, ו) (שמות ל, לו) – לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכולם.", + "[ז] או אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות? תלמוד לומר (שמות כה, כב): \"…ודברתי אתך\". אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים? אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן? אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו? תלמוד לומר (שמות כט, מב): \"לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם\" – עמך היה הדיבור ולא היה הדיבור עם כולם.", + "[ח] יכול לא היו שומעים את הדיבור אבל היו שומעים את הקול? תלמוד לומר (במדבר ז, פט): \"וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו\" – קול לו, קול אליו. אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים? אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן? אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו? תלמוד לומר 'קול לו'.", + "[ט] אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול לכנס לרשותם עד שיקרא? תלמוד לומר \"קול..אליו\" – משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעים את הקול.", + "[י] \"מאהל מועד\" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהוא נמוך? תלמוד לומר (במדבר ז, פט) \"וישמע את הקול\", שאין תלמוד לומר \"הקול\"; ומה תלמוד לומר \"הקול\"? הקול המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים? \"קול ה' שובר ארזים…\" (תהלים כט, ה). אם כן למה נאמר \"מאהל מועד\"? מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.", + "[יא] כיוצא בדבר אתה אומר: \"וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה…\" (יחזקאל י, ה) – יכול מפני שהיה הקול נמוך? תלמוד לומר \"…כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ\" – בסיני. ואם כן למה נאמר \"עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה\"? אלא כיון שהיה מגיע אל החצר החיצונה היה נפסק.", + "[יב] \"מאהל מועד\" – יכול מכל הבית? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) \"מעל הכפורת\". אי \"מעל הכפורת\", יכול מעל הכפורת כולה? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) \"מבין שני הכרובים\", דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן עזאי אין אני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: הכבוד שנאמר בו \"את השמים ואת הארץ אני מלא\" – ראה חבתם של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה? כביכול, דחק להיות מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ר' דוסא אומר, הרי הוא אומר \"כי לא יראני האדם וחי\" – בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם. וכן הוא אומר (תהלים כב, ל): \"לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה\". ר' עקיבא אומר, אף חיות הקדש הנושאות את כסא הכבוד אינן רואות את הכבוד. אמר ר' שמעון איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: \"כי לא יראני האדם וחי\" – אף מלאכים שחיים חיי עולם אינם רואים את הכבוד.", + "[יג] \"לאמר\" – אמור להם דברי כבושים \"בשבילכם מדבר עמי\", שכן מצאנו שכל ל\"ח שנים שהיו ישראל כמנודין לא היה מדבר עם משה שנאמר (דברים ב, טז-יז ) \"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות…וידבר ה' אלי לֵאמֹר…\". דבר אחר: \"לאמר\" – צא ואמור להם והשיבני. ומנין שהיה משה יוצא ומדבר עמהם? שנאמר (שמות לד, לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה\". ומנין שהיה משה משיב הדברים לפני הגבורה? תלמוד לומר (שמות יט, ח) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'\". אלעזר בן אחוי אומר, יכול היה מדבר עמו לצורך עצמו? תלמוד לומר 'לאמר… לישראל' – בשביל ישראל היה מדבר עמו, לא בשביל עצמו." + ], + "Section 2": [ + "[א] 'דבר אל בני ישראל…וסמכו' – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים. וכי איזה מדה מרובה – מדת תנופה או מדת סמיכה? מרובה מדת תנופה ממדת סמיכה; שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, והסמיכה אינה אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מעטתים מתנופה מרובה, לא אמעטם מסמיכה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה; או בצד זה יתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה! שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ואין התנופה נוהגת בכל החוברים! אם מעטתים מתנופה מעוטה אמעטם מסמיכה מרובה! הא לפי שיש בתנופה שאין בסמיכה ובסמיכה מה שאין בתנופה צריך לומר \"דבר אל בני ישראל…\" – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים.", + "[ב] \"בני ישראל\" סומכים ואין בנות ישראל סומכות. ר' יוסי ור' שמעון אומרים נשים סומכות רשות. אמר ר' יוסי, אמר לי אבא אלעזר היה לנו עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים; לא מפני שהסמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים. יכול לא יסמכו על העולות – שאין העולות טעונים תנופה; אבל יסמכו על השלמים שהרי השלמים טעונים תנופה? ת\"ל \"ואמרת אליהם…\" – לרבות כל האמור בענין; כשם שאין סומכים על העולות כך לא יסמכו על השלמים.", + "[ג] \"אדם\" – לרבות את הגרים. \"מכם\" – להוציא את המומרים. ומה ראית לומר כן? אמור \"אדם\" – לרבות את המומרים, \"מכם\" – להוציא את הגרים! אחר שריבה הכתוב מיעט! תלמוד לומר \"בני ישראל\" – מה בני ישראל מקבלי ברית, אף הגרים מקבלי ברית; יצאו מומרים שאין מקבלי ברית. אי מה \"ישראל\" בני מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית; יצאו גרים שאינם בני מקבלי ברית… תלמוד לומר \"מכם\" – ועכשיו אל תאמר אלא מה ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית, יצאו מומרים שאינם מקבלי ברית שהרי הפרו ברית וכן הוא אומר זבח רשעים תועבה.", + "[ד] \"אדם כי יקריב\": יכול גזירה? תלמוד לומר \"כי יקריב\" – אינו אלא רשות \"…קרבן לה'\" – שיקדים הקדשו להקרבתו, דברי ר' יהודה. אמר ר' שמעון, מנין שלא יאמר אדם \"לה' עולה\", \"לה' מנחה\", \"לה' שלמים\"? תלמוד לומר \"קרבן לה'\". הלא דברים קל וחמר: ומה מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים לבטלה על הקרבן, על אחת כמה וכמה שאין מזכירים שם שמים לבטלה.", + "[ה] ר' יוסי אומר, כל מקום שנאמר קרבן – אמור ביו\"ד ה\"א; שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות.", + "[ו] \"קרבן לה'…הבהמה\" – יכול אף חיה שהיא קרויה \"בהמה\" שנאמר (דברים יד, ד) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה…איל וצבי ויחמור\"? תלמוד לומר (ויקרא א, ג) (ויקרא א, י) 'בקר וצאן'. יכול לא יביא ואם הביא כשר? משל למה הדבר דומה למי שאמר לו רבו \"לך והבא לי חטים\" והלך והביא לו חיטים ושעורים – הרי זה מוסיף על דבריו! תלמוד לומר (ויקרא א, ב) 'בקר וצאן..תקריבו' – אין לך בבהמה אלא בקר וצאן בלבד. הא למה זה דומה? למי שאמר לו רבו \"אל תביא לי אלא חיטים\" – הא אם הוסיף זה על החיטים הרי הוא עובר על דבריו.", + "[ז] \"מן הבהמה\" – להוציא את הרובע ואת הנרבע. והלא דין הוא! מה בעל מום – שלא נעבדה בו עבירה – פסול מעל גבי מזבח, הרובע והנרבע – שנעבדה בהן עבירה – אינו דין שיפסלו מעל גבי מזבח?! הרי שור שחרש עם החמור יוכיח! שנעבדה בו עבירה וכשר על גבי המזבח!", + "[ח] לא! אם אמרת בשחרש שור עם החמור – שאינם חייבים מיתה, תאמר ברובע ונרבע שכן חייבים מיתה?! טול לך מה שהבאת! אין לי אלא כשנעבדה בו עבירה על פי שני עדים; נעבדה בו עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלים מנין!? אמר ר' ישמעאל הריני דן: ומה אם בעל מום – שאין יעידת שני עדים פוסלתו מן האכילה – יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה, רובע ונרבע – שיעידת שני עדים פוסלתו מן האכילה – אינו דין שתהא יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה?! אמר לו רבי עקיבא: לא! אם אמרת בבעל מום – שמומו בגלוי, תאמר ברובע ונרבע שאין מומו בגלוי?! לא יפסל מעל גבי המזבח! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – להוציא הרובע והנרבע.", + "[ט] מן הבקר להוצי' את הנעבד והלא דין הוא ומה אם אתנן ומחיר שצפוייהן מותרים פםולין מעל גבי המזבח נעבד שצפוייהן אסורין אינו דין שיפסל מעל גבי המזבח או חילוף ומה אתנן ומחיר שהן אסורין על גבי המזבח מותרין אתה ביטלת לא תחמד כסף וזהב עליה ואני אקיימנו לא תחמד כסף וזהב עליה ולקחת לן בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר דבר שיש בו רוח חיים הואיל והוא מותר יהו צפוייו מותר תלמוד לומר מן הבקר להוציא את הנעבד.", + "[י] כשהוא אומר \"מן הבקר\" למטה (ויקרא א, ג), שאין תלמוד לומר, אלא להוציא את הטריפה. והלא דין הוא! ומה אם בעל מום – שהוא מותר בחולין – פסול מעל גבי המזבח, טריפה – שאסורה בחולין – אינו דין שתפסל מעל גבי המזבח?! חלב ודם יוכיחו! שאסורים בחולין וכשרים על גבי המזבח! מה לחלב ודם שהם מדבר מותר, תאמר בטריפה שכולה אסור!? מליקת העוף תוכיח! שכולה אסורה וכשר על גבי המזבח! לא! אם אמרת במליקת העוף שקדושתה אוסרתה, תאמר בטריפה שאין קדושתה אוסרתה! הואיל ואין קדושתה אוסרתה – לא תפסל על גבי המזבח. הא אם השבת – כשהוא אומר למטה \"מן הבקר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא את הטריפה. \"מן הצאן\" (במדבר טו, ג) – להוציא את המוקצה.", + "[יא] \"מן הצאן\" (במדבר טו, ג) – להוציא את המוקצה. \"ומן הצאן\" (ויקרא א, ב) – להוציא את הנוגח. אמר ר' שמעון: אם נאמר רובע למה נאמר נוגח? ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע? לפי שיש ברובע מה שאין בנוגח ובנוגח מה שאין ברובע: רובע – עשה בו אונס כרצון, נוגח לא עשה בו אונס כרצון; נוגח – משלם את הכופר לאחר מיתה, רובע אינו משלם את הכופר לאחר מיתה. יש ברובע מה שאין בנעבד ויש בנעבד מה שאין ברובע: רובע – בין שלו בין של אחרים אסור; נעבד – שלו אסור, של אחרים מותר. נעבד – ציפויו אסורים, רובע ציופיו מותרים. לפיכך צריך הכתוב לומר את כולם." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"תקריבו\" – מלמד שהוא באה נדבת שנים. והלא דין הוא! עולת העוף באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה עולת העוף באה נדבת שנים, אף עולת בהמה – באה נדבת שנים.", + "[ב] או נלך לדרך זה: מנחה באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה מנחה שהיא באה בנדר ונדבה אינה באה נדבת שנים, אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – לא תבא נדבת שנים!", + "[ג] נראה למי דומה: דנין דבר שכולו עולה לאשים מדבר שכולו עולה לאשים, ואל תוכיח מנחה שאין כולה לאשים! או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא באה חובת ציבור מדבר שהוא באה חובת ציבור, ואל תוכיח עולת העוף שאינה באה חובת ציבור! ת\"ל \"תקריבו\" – מלמד שהיא באה בנדר ונדבה נדבת שנים.", + "[ד] \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור. הלא דין הוא! מנחה באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה מנחה שהיא באה בנדר ונדבה אינה באה נדבת ציבור, אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – לא תבא נדבת ציבור.", + "[ה] לא! אם אמרת במנחה – שאינה באה נדבת שנים; תאמר בעולת בהמה שהוא באה נדבת שנים?! עולת העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור.", + "[ו] לא! אם אמרת בעולת העוף – שאינה באה חובת ציבור; תאמר בעולת בהמה שהיא באה חובת ציבור?! שלמים יוכיחו! שהן באים חובת ציבור ואינם באים נדבת ציבור תלמוד לומר \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור.", + "[ז] אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהיא באה חובת ציבור, לא תבא נדבת ציבור…", + "[ח] דין אחר: ומה אם היחיד – שאינו מביא עולת חובה בכל יום – מביא עולת בהמה נדבה, ציבור – שמביא עולת חובה בכל יום – אינו דין שיביא עולת בהמה נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה נדבה; תאמר בציבור שאינו מביא מנחה נדבה!שותפין יוכיחו! שאין מביאין מנחה נדבה ומביאין עולת בהמה נדבה!", + "[ט] מה לשותפין שהן מביאין עולת בהמה נדבה – שכן מביאין עולת העוף נדבה; תאמר שיביא הציבור עולת בהמה נדבה שכן אינו מביא עולת העוף נדבה! מה לציבור שאינו מביא עולת העוף נדבה – שכן אינו מביאהּ חובה! תאמר שלא יביא הציבור עולת בהמה נדבה שכן הוא מביאהּ חובה! והואיל והוא מביאה חובה, יביאנה נדבה! מנחה תוכיח! שהציבור מביאה חובה ואינו מביאה נדבה…", + "[י] אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהציבור מביאה חובה, לא יביאנה נדבה… תלמוד לומר \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור.", + "[יא] דבר אחר: \"קרבנכם\" – ממקום שהיחיד מביא, משם הציבור מביאין." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"עֹלָה\" מה תלמוד לומר? שיכול לא יהיו כל הפסולים אלו נוהגים אלא בעולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף עולת חובה – כל הפסולים האלו נוהגים בה.", + "[ב] לא! אם אמרת בעולת נדבה – שאין לה חליפין, תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין?! הואיל ויש לה חליפין, לא יהיו כל הפסולים האלו נוהגים בה!… תלמוד לומר \"עֹלָה\" – אחד עולת נדבה ואחת עולת חובה כל הפסולים האלו נוהגים בהן.", + "[ג] ומנין שינהגו בתמורה? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה\" ונאמר \"הבא תמורה\": מה עולה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף תמורה – כל הפסולים האלו נוהגים בה.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולה – שאין קדושה חלה עליה בבעל מום קבוע, תאמר בתמורה שקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע?! הואיל וקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע לא יהיו כל הפסולים האלו נוהגים בה!…תלמוד לומר \"אם עֹלה\" – לרבות את התמורה.", + "[ה] ומנין שינהגו בשלמים? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה\" ונאמר \"הבא שלמים\": מה עולה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף שלמים – כל הפסולים האלו נוהגים בהם. ", + "[ו] קל וחומר! ומה אם עולה – שכשרה לבא מן העוף – כל הפסולים האלו נוהגים בה, שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – אינו דין שיהיו כל הפסולים האלו נוהגים בהם?! לא! אם אמרת בעולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים, תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים?! הואיל וכשרו לבא נקבות כזכרים לא יהיו כל הפסולים נוהגים בהם!…תלמוד לומר \"קָרְבָּנוֹ\" – לרבות שלמים.", + "[ז] \"מן הבקר\" – זה שאמרנו להוציא את הטריפה. \"זכר\" (ויקרא א, ג) – ולא נקבה. וכשהוא אומר למטה (ויקרא א, י) \"זכר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא טומטום ואנדרוגניס", + "[ח] והלא דין הוא! מה אם שלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים – לא כשרו לבא טומטום ואנדרוגניס, עולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים – אינו דין שלא תכשר לבא טומטום ואנדרוגניס?! לא! אם אמרת בשלמים – שלא כשרו לבא מן העוף, תאמר בעולה שכשרה לבא מן העוף?! חטאת תוכיח! שכשרה לבא מן העוף ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[ט] לא! אם אמרת בחטאת – שלא כשרה לבא כל מין זכרים, תאמר בעולה שכשרה לבא כל מין זכרים?! הבכור יוכיח! שכשר לבא כל מין זכרים ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[י] לא! אם אמרת בבכור – שקדושתו מרחם, תאמר בעולה שאין קדושתה מרחם?! המעשר יוכיח! שאין קדושתו מרחם ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[יא] לא! אם אמרת במעשר – שהוא אחד מעשרה, תאמר בעולה שהוא אחד מאחד?! הואיל שהוא אחד מאחד תכשר לבא טומטום ואנדרוגניס!… תלמוד לומר \"זכר\" – ולא נקבה, וכשהוא אומר למטה \"זכר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא טומטום ואנדרוגניס.", + "[יב] \"תמים\" – כשם שאם אינו תמים אינו לרצון כך אם אינו כענין זה, אינו לרצון. \"תמים יקריבנו\" – תמים יקדישנו. ר' יוסי אומר \"תמים יקריבנו\" – יבקרנו ויקריבנו. אמר ר' יוסי, שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שהוא חייב חטאת ויביא תמיד אחר.", + "[יג] \"אל פתח אהל מועד\" – מטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. מהו אומר 'יקריב…יקריב'? מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה, עולה בתמורה, עולה בחולין יקרבו? תלמוד לומר 'יקריב..יקריב'. יכול אפילו נתערבה בפסולים? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – אוציא את שנתערבה בפסולים, שאינם כשרים ליקרב.", + "[יד] ומנין אפילו נתערבה בחטאות החיצונות? – אוציא את שנתערבה בחטאות החיצוניות, שאלו למעלה ואלו למטן. ומנין אפילו נתערבו בחטאות הפנימיות? – אוציא את שנתערבו בחטאות הפנימיות, שאלו מבפנים ואלו מבחוץ. ומנין אפילו נתערב בבכור ומעשר ופסח? – אוציא את שנתערב בבכור ומעשר ופסח, שאלו מתן ארבע ואלו מתנה אחת. ומנין אפילו נתערב בשלמים ותודה? – אוציא את שנתערב בשלמים ובתודה, שאלו קדשי קדשים ואלו קדשים קלים. יכול אפילו נתערב באשם? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – לבדו הוא קרב ולא שנתערב באחרים.", + "[טו] מה ראית לומר? עולה בעולה – שהוא שם אחד; עולה בתמורה- קרבה עולה; עולה בחולין – שיכול להקדיש החולין ולעשותה עולה. \"יקריב אותו\" – מלמד שכופין אותו; יכול על כרחו? תלמוד לומר \"לרצונו\". כיצד? כופין אותו עד שיאמר \"רוצה אני!\"." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"לפני ה' וסמך\" – אין סמיכה בבמה. \"צפֹנה לפני ה'\" (ויקרא א, יא) – ואין צפון בבמה. וכי איזה מדה מרובה? מדת צפון או מדת סמיכה? מרובה מדת צפון ממדת סמיכה – שהצפון נוהג בקרבנות יחיד ובקרבנות צבור והסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות יחיד. אם מעטתים מצפון מרובה, לא אמעטם מסמיכה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה צפון ונתמעטה סמיכה, או בצד הזה נתרבה סמיכה ונתמעט צפון! שהסמיכה נוהגת בקדשי קדשים ובקדשים קלים והצפון אינו נוהג אלא בקדשי קדשים. אם מעטתים מצפון מעוטה, לא אמעטם מסמיכה מרובה?! הא לפי שיש בצפון מה שאין בסמיכה, ובסמיכה מה שאין בצפון, צריך לומר \"לפני ה' וסמך\" – ואין סמיכה בבמה, \"צפנה לפני ה'\" – ואין צפונה בבמה. \"לפני ה' וסמך\" – אף על פי שסמך מבחוץ יחזור ויסמוך מבפנים.", + "[ב] \"וסמך ידו\" – לא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו. \"ידו על ראש\" – ולא על גב; \"ידו על ראש\" – ולא על הצואר; \"על ראש\" – ולא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש – שאינו טעון תנופה – טעון סמיכה, החזה – שטעונה תנופה – אינו דין שתטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"על ראש\" – ולא על החזה.", + "[ג] יכול אין טעון סמיכה אלא עולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה טעונה סמיכה, אף עולת חובה – טעונה סמיכה.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולת נדבה – שאין לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה, תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה?! הואיל ויש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה, לא תטען סמיכה!… תלמוד לומר 'עולה' – אחד עולת חובה ואחד עולת נדבה, זו וזו טעונה סמיכה.", + "[ה] אין לי אלא עולת בקר; עולת הצאן מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה מן הבקר\" ונאמר \"הבא עולה מן הצאן\": מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה, אף עולת הצאן – טעונה סמיכה.", + "[ו] לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתרבה בנסכים, תאמר בבן הצאן שנתמעט בנסכים?! הואיל שנתמעט בנסכים, לא יטעון סמיכה!… תלמוד לומר 'עולה' – אחד עולת הבקר ואחד עולת הצאן, זו וזו טעונה סמיכה.", + "[ז] יכול אף עולת העוף תטעון סמיכה? תלמוד לומר \"העולה\" – פרט לעולת העוף.", + "[ח] \"ונרצה לו\" – מלמד שהמקום מרצה לו. ועל מה המקום רוצה לו? אם תאמר דברים שחייבים עליהם מיתה ביד בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים, מלקות ארבעים, חטאת ואשמות – הרי עונשן אמור! ועל מה המקום מרצה לו? על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. ר' שמעון אומר \"ונרצה לו\" – לו ולזבחו ‏, אף על פי שלא סמך – הזבח מרצה.", + "[ט] \"ונרצה לו לכפר\" – במכפר. איזהו מכפר? זה הדם שנאמר \"כי הדם הוא בנפש יכפר\" (ויקרא יז, יא). אין לי אלא דם הטהור; דם הטמא מנין? כשהוא אומר \"ונשא אהרן את עון הקדשים\" (שמות כח, לח) איזה עון הוא נושא? אם עון פיגול – כבר נאמר (ויקרא ז, יח) 'פיגול הוא לא יחשב'; אם עון נותר – כבר נאמר (ויקרא יט, ו-ז ) \"לא ירצה\"; ואיזה עון הוא נושא? עון טומאה שהותר מכללה לציבור.", + "[י] אין לי אלא עונות דם; מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"לכל מַתְּנֹת קדשיהם\" (שמות כח, לח). אין לי אלא של אנשים; של נשים מנין? אין לי אלא של ישראל; של גרים ושל עבדים מנין? תלמוד לומר \"עון הקדשים\" (שמות כח, לח) – ריבה. הואיל ומצינו שאין כפרה אלא בדם, מה תלמוד לומר \"וסמך..ונרצה\"? אלא ללמד שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה כאילו לא כפר וכפר. ר' שמעון אומר \"לכפר עליו\" – את שהוא עליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וסמך…ושחט\" – במקום שסומכין, שוחטין; ותיכף לסמיכה שחיטה; מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים.", + "[ב] \"ושחט\" – שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר. או אינו אלא בכהן? וכי מאין באת? מכלל שנאמר (במדבר יח, ז) \"ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח\", יכול אף לשחיטה… כשהוא אומר \"…והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו\" – מכאן ואילך מצות כהונה; אבל שחיטה כשרה בכל אדם.", + "[ג] \"בן הבקר לפני השם\" – ואין השוחט לפני ה'. שמעון התימני אומר, מנין שתהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר \"ושחט את בן הבקר לפני ה' \".", + "[ד] \"והקריבו\" – זו קבלת הדם. יכול זריקה? כשהוא אומר \"וזרקו\", הרי זריקה אמורה! הא אינו אומר כאן \"והקריבו\" – זו קבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת. אמר רבי עקיבא, מנין לקבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? נאמר כאן 'כיהון' ונאמר להלן (במדבר ג, ג) 'כיהון': מה כיהון האמור להלן – בכהן כשר ובכלי שרת, אף 'כיהון' האמור כאן – בכהן כשר ובכלי שרת.", + "[ה] אמר לו ר' טרפון, עקיבא! עד מתי אתה מגבב עלינו את הכתובים! אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש. אמר לו, תרשיני לומר לפניך מה שלמדתני. אמר לו, אמור. אמר לו, קבלה לא עשה בה את המחשבה כמעשה, זריקה עשה בה את המחשבה כמעשה. המקבל בחוץ פטור והזורק בחוץ חייב. קבלוהו טמאים – אין חייבים עליו; זרקוהו טמאים – חייבים עליו. אמר לו רבי טרפון, אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל. אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה! – הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.", + "[ו] \"בני אהרן\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"הכהנים\" – יצאו חללים. אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר \"בני אהרן\" – מה אהרן כשר, אף בניו כשרים – יצאו חללים ובעלי מומין.", + "[ז] \"והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם\" – מה תלמוד לומר \"דם…דם\"? מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה, דם עולה בדם תמורה, דם עולה בדם חולין, יקרבו? תלמוד לומר \"דם..דם\". יכול נתערבו אלו באלו יקרבו – שכן אפילו נתערבו חיים יקרבו! ומנין אפילו נתערב באשם? אביא את שנתערב באשם – שאלו ואלו קדשי קדשים; ומנין אפילו נתערב בשלמים ותודה? אביא את שנתערב בשלמים ותודה – שאלו ואלו מתן ארבע; ומנין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח? תלמוד לומר \"דם…דם\"", + "[ח] יכול אפילו נתערב בפסולים? תלמוד לומר \"דמו\". אוציא את שנתערב בפסולים – שאינם כשרים ליקרב! ומנין אפילו נתערב בחטאת הפנימיות? אוציא את שנתערב בחטאת הפנימיות – שאלו מבפנים ואלו מבחוץ; ומנין אפילו נתערב בחטאת החצונות? תלמוד לומר \"דם…דם\"", + "[ט] \"וזרקו\" – יכול זריקה אחת? תלמוד לומר \"סביב\". אי \"סביב\", יכול יקיפנו כחוט? תלמוד לומר \"וזרקו\". הא כיצד? – שתי מתנות שהן ארבע.", + "[י] ר' ישמעאל אומר נאמר כאן \"סביב\" ונאמר להלן (ויקרא טז, יח) \"סביב\": מה \"סביב\" האמור להלן – הפסק ארבע מתנות, אף \"סביב\" האמור כאן – הפסק ארבע מתנות.", + "[יא] \"והקריבו בני אהרן..את הדם וזרקו\" – מה תלמוד לומר שוב \"את הדם\"? מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו, כשר? תלמוד לומר שוב \"את הדם\". יכול אפילו נשפך מצואר בהמה על הרצפה, יחזור ויאספנו ויהיה כשר? תלמוד לומר \"הדם\" – הדם שנתקבל בכלי.", + "[יב] \"הדם על גבי המזבח\" – ואין הזורק על גבי המזבח. דבר אחר: 'הדם על גבי המזבח' – אף על פי שאין בשר. הא מה אני מקיים (דברים יב, כז) \"ועשית עולותיך הבשר והדם\"? הקיש הבשר לדם: מה הדם בזריקה, אף הבשר בזריקה. יכול יהיה זורק ורובג? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"וערך הכהן אותם\". הא כיצד? זורק ועורך.", + "[יג] \"המזבח סביב\" – בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח. הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו – עבודתו פסולה.", + "[יד] \"אשר פתח אהל מועד\" – ולא בזמן פירוקו, ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה. ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר \"אשר פתח אהל מועד\"? לפי שנאמר (שמות מ, ז) \"ונתת את הַכִּיֹּר בין אהל מועד ובין המזבח\", יכול בין אהל מועד ובין המזבח יהיה הכיור נתון? תלמוד לומר \"המזבח סביב אשר פתח אהל מועד\" – המזבח פתח אהל מועד, ואין הכיור פתח אהל מועד. והיכן היה הכיור נתון? בין האולם ולמזבח, משוך כלפי דרום." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'והפשיט ונתח' – יכול יהיה מפשיט אבר אבר ומנתח? תלמוד לומר \"העולה\" – מפשיט כולה ואחר כך מנתחה.", + "[ב] יכול אין טעון הפשט אלא עולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה טעונה הפשט, אף עולת חובה – תטען הפשט.", + "[ג] אין לי אלא עולת בקר; עולת הצאן מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה מן הבקר\" ונאמר \"הבא עולה מן הצאן\": מה עולת בקר טעונה הפשט, אף עולת הצאן – תטען הפשט.", + "[ד] אין לי אלא של אנשים; של נשים מנין? אין לי אלא של ישראל; של עבדים מנין? עד שאתה מרבה להביא את של עובד אלילים מנין? תלמוד לומר \"העולה\" – כל שהוא עולה טעונה הפשטה. מה ראית להביאן להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מביאם להפשט ונתוח? שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם, ומוציא אני הסמיכה שאין הסמיכה אלא בבעלים.", + "[ה] ר' חייא אומר, צא וראה את מה מיעט הכתוב למעלה; את הקריבים או את המקריבים? – הוי אומר המקריבים. אף אני אמעטם מן הסמיכה מפני שאני ממעט את המקריבים ולא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאני ממעט את מעשה עולה בעצמה.", + "[ו] אין לי אלא שנשחטה לשמה; שלא לשמה מנין? תלמוד לומר \"העולה\" – כל שהוא עולה טעונה הפשטה.", + "[ז] \"ונתח\" – יכול ינתח נתחיה לנתחים? תלמוד לומר \"אותה\" – אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. יכול אף הפסולה תהיה טעונה הפשט ונתוח? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"אֹתו\" – כשרה ולא פסולה, ופסולה שעלתה על גבי המזבח, קריבה כמות שהיא.", + "[ח] \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\": אמר ר' יהודה, מנין להצתת האליתא שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? תלמוד לומר \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\". אמר ר' שמעון, וכי עלה על לב שהזר קרב לגבי מזבח?! אם כן מה תלמוד לומר \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\"? למד על הצתת אליתא שלא תהיה אלא בראשו של מזבח.", + "[ט] \"ונתנו בני אהרן הכהן\", מה תלמוד לומר \"הכהן\"? ממשמע שנאמר \"אהרן\" איני יודע שהוא כהן?! אם כן למה נאמר \"הכהן\"? – בכיהונו, למד על כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט שעבודתו פסולה. ומנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שעבודתו פסולה? תלמוד לומר (ויקרא א, יא) \"הכהנים\" – בכהונם. הא כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול – עבודתן פסולה.", + "[י] \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\" – אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים; אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה.", + "[יא] \"וערכו עצים על האש\" – עצים על גבי האש ולא האש על גבי עצים. אמר ר' שמעון, מנין לרבות שני גזירי עצים למערכה על התמיד של בין הערבים? תלמוד לומר \"וערכו עצים על האש\"." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"וערכו בני אהרן\" – יכול אפילו מאה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"וערך הכהן אותם\". יכול יהיה כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר \"וערכו\". הא כיצד? אחד עורך שני איברים; וכמה הן איברים? עשרה, ואחד בקרביים – נמצא טלה עולה בששה, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר \"וערכו\" שנים, \"בני אהרן\" שנים, \"הכהנים\" שנים – מלמד שטלה עולה בששה. \"הכהנים\" – לרבות את הקרחנים, דברי ר' יהודה.", + "[ב] \"וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים…\", מה תלמוד לומר \"את הראש ואת הפדר\"? מלמד שאין הראש והפדר מהנתחים. דבר אחר: שיהיה פורש את הפדר על בית השחיטה שהוא דרך כבוד של מעלה. ומנין שהראש והפדר קודמין לכל האיברים? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם\" – מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האיברים.", + "[ג] ר' חייא אומר, מנין לשחיטה שהיא מן הצואר? תלמוד לומר \"וערכו בני אהרן..את הנתחים\", שאין תלמוד לומר \"את הראש ואת הפדר\", והלא הראש והפדר בכלל האיברים היו! ואם כן למה נאמר \"את הראש ואת הפדר\"? אלא לפי שנאמר \"והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה…וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים\" – נתחים שהיו בכלל ההפשט – ומנין להראש שכבר הותז בשחיטה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"ואת ראשו ואת פדרו\".", + "[ד] \"על העצים אשר על האש\" – עצים הנתונים להיות אש. וכי כל העצים כשרים למערכה? הן. כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן; אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן. ר' אליעזר מוסיף אף של חרוב ושל דקל ושל שקמה ושל מייש ושל אלון.", + "[ה] יכול המתנדב עולה יהיה מביא עציה ואשה עמה? תלמוד לומר \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – מה מזבח משל צבור, אף אש ועצים משל צבור, דברי ר' אלעזר בר' שמעון. ר' אליעזר אומר, מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. דבר אחר: \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – שלא יהיו הגזרין יוצאים חוץ למערכה.", + "[ו] 'והקרב ירחץ והכרעים ירחץ' (ויקרא א, יג) – אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה, קרבי עולה בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערבו בפסולים? תלמוד לומר \"וקרבו\". אוציא את שנתערבו בפסולים ולא אוציא את שנתערבו בקדשי קדשים ובקדשים קלים? תלמוד לומר \"וקרבו וכרעיו\".", + "[ז] \"ירחץ…\" – יכול מה רחיצה אמור להלן בארבעים סאה, אף כאן בארבעים סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן. •\"במים\" – ולא ביין; \"במים\" – ולא במזוג; •\"במים\" – להכשיר את כל המים, קל וחומר למי כיור.", + "[ח] \"והקטיר…\" (ויקרא א, ט) – אף על פי שפסול; אף על פי שיוצא; אף על פי שפיגל; אף על פי שנותר; אף על פי שטמא. יכול כשהן למטה? תלמוד לומר \"המזבחה\" – כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה.", + "[ט] \"את הכל\" – לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים והצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן תישים. יכול אפילו פירשו? תלמוד לומר (דברים יב, כז) \"ועשית עולתיך הבשר והדם\". יכול יתלשו הגידין והעצמות ויעלה הבשר? תלמוד לומר \"את הכל\" – ריבה. הא כיצד? בזמן שהם מחוברים – יעלו; פירשו – אפילו בראשו של מזבח – ירדו.", + "\"עֹלה\" – לשם עולה. \"אשה\" – לשם אשים. \"ריח\" – לשם ריח. \"נחוח\" – לשם נחת רוח. \"להשם\" – לשם מי שעשה את העולם." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"ואם…\" – הרי זה מוסיף על ענין ראשון; ולמה הפסיק? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והרי דברים קל וחמר: ומה מי שהוא שומע מפי הקדש ומדבר ברוח הקדש – צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלמד מן ההדיוט!", + "[ב] \"מן הצאן..מן הכשבים..מן העזים\" – הרי אלו מיעוטים, פרט לחולה ולזקן ולמזוהם. \"קרבנו\" – להוציא את הגזל. כבשים ועזים' – להוציא את הכלאים. אתה אומר לכך נאמרו מיעוטים הללו, או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בו עבירה – שחרש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויום טוב ויום הכפורים ושבת? תלמוד לומר 'כבשים..לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות את כולם, דברי ר' יהודה.", + "[ג] ר' שמעון אומר, מה תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'עזים לעולה'? – לרבות תמורה. והלא דין הוא! מה שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – כשרה תמורתן, עולה – שכשרה לבא מן העוף – אינו דין שתכשר לבא תמורתה?! לא! אם אמרת בשלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים! תאמר בעולה שלא כשרה לבא נקבות כזכרים?! הואיל ולא כשרה לבא נקבות כזכרים, לא תכשר תמורתה. תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות תמורה.", + "[ד] ר' אלעזר אומר, מה תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה'? לרבות מותרות. שיכול, אין לי שיקרב עולה אלא מותר עולה בלבד; מנין לרבות מותר חטאת, מותר אשמות, מותר עשירית האיפה, מותר קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות, מותר קרבנות הנזיר והמצורע, המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח – יינות ושמנים ועופות – מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות? תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות את כולן. וחכמים אומרים יפלו לנדבה. והלא אף הנדבה עולה היא!? מה בין דברי ר' אלעזר לדברי חכמים? אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכים משלו ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו; אבל בזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל צבור ואם היה כהן עבודתה ועורה של אנשי המשמר.", + "[ה] \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין העוף בצפון. והלא דין הוא! ומה אם בן הצאן – שלא קבע לו כהן – קבע לו צפון, עוף – שקבע לו כהן – אינו דין שיקבע לו צפון?! תלמוד לומר \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין העוף בצפון.", + "[ו] ר' אליעזר בן יעקב אומר, \"אֹתו\" בצפון ואין הפסח בצפון. והלא דין הוא! ומה אם עולה – שלא קבע לה זמן שחיטה – קבע לה מקום שחיטה, הפסח – שקבע לו זמן שחיטה – אינו דין שיקבע לו מקום שחיטה?! תלמוד לומר \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין הפסח בצפון.", + "[ז] ר' חייא אומר, \"אֹתו\" בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון. לפי שמצינו שהמקבל צריך להיות עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקבל בצפון – פסול; יכול אף השוחט? תלמוד לומר \"אֹתו\" – אותו בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון.", + "[ח] \"על ירך המזבח צפֹנה\" – שהירך בצפון. והיכן הם פונים? לדרום. – הא למדנו שהכבש בדרום. ר' יהודה אומר \"וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים\" (יחזקאל מג, יז) – שיהיה העולה לו פונה לימינו למזרח. הא למדנו שהכבש בדרום.", + "[ט] \"המזבח צפֹנה\" – שהמזבח כולו ראוי להיות צפונה, שאם שחט בראשו קדשי קדשים – כשרים, דברי ר' יוסי. ר' יוסי בר' יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום" + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"צפֹנה לפני השם\" – שהצפון יהיה פנוי, דברי ר' אליעזר בן יעקב. המזבח מכוון כנגד חצי פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי הדרום. ר' יהודה אומר המזבח ממוצע באמצע העזרה ל\"ב אמה – י' אמות כנגד פתחו של היכל, י\"א אמה מן הדרום וי\"א אמה מן הצפון. נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו.", + "[ב] איזהו צפון? מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני וכנגד המזבח, דברי ר' יוסי בר' יהודה. ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף אף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני. רבי מוסיף אף מכנגד מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל ועד כותל העזרה הצפוני. אבל מכנגד בית החליפות ולפנים – הכל מודים שהוא פסול.", + "[ג] \"ונתח אֹתו\" – כשר ולא הפסול. \"אֹתו לנתחיו\" – ולא נתחיו לנתחים. \"ואת ראשו ואת פדרו\" – מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האיברים. \"וערך הכהן אֹתם\" – כסדרן. \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – שלא ישנה להם מקום המערכה.", + "[ד] 'והקרב ירחץ' 'והכרעים ירחץ' – אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה או בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערבו בפסולים? תלמוד לומר \"וקרבו\". אוציא את שנתערבו בפסולים ולא אוציא את שתנערבו בקדשי קדשים ובקדשים קלים? תלמוד לומר \"וקרבו וכרעיו\". \"ירחץ\" – יכול מה רחיצה האמורה להלן במ\"ם סאה, אף כאן במ\"ם סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן.  במים\" – ולא ביין. \"במים\" – ולא במזוג. \"במים\" – להכשיר את כל המימות, קל וחומר למי כיור.", + "[ה] \"והקריב הכהן את הכל\" – לכבש. \"והקטיר\" – אף על פי שפסול; אף על פי שיוצא; אף על פי שפגול; אף על פי שנותר; אף על פי שטמא; יכול כשהן למטן? תלמוד לומר \"המזבחה\" – כשהן בראש המזבח אמרתי, לא כשהן למטן.", + "[ו] \"עֹלה\" – אף על פי שלא הפשיט, אף על פי שלא נתח. או יכול אף על פי שלא נשחט בצפון? תלמוד לומר \"הוא\". מה ראית להכשיר בהפשט ונתוח ולפסול בצפון? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בהפשט ונתוח? שהן לאחר הרציה; ופוסל בצפון שהוא לפני הרציה.", + "[ז] \"עֹלה\" – אף על פי שלא סמך. והלא סמיכה קודמת להרציה, אף על פי שלא סמך, כשר. מה ראית להכשיר בסמיכה ולפסול בצפון? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה? שאין סמיכה נוהגת בכל העולות; ופוסל בצפון שהצפון נוהג בכל העולות.", + "[ח] \"עֹלה\" – לשם עולה; \"אשה\" – לשם אשים; \"ריח\" – לשם ריח; \"נחוח\" – לשם נחת רוח; \"לשם\" – לשם מי שעשה את העולם." + ], + "Section 6": [ + "[א] 'עוף עולה' – ואין העוף זבחי שלמים. והלא דין הוא! ומה עולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים – כשרה לבא מן העוף, שלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים – אינו דין שיכשרו לבא מן העוף?! תלמוד לומר 'עוף עולה', ואין העוף זבחי שלמים, דברי ר' שמעון.", + "[ב] אמר ר' יהודה ומה אם נקבות שבבהמות – שלא כשרו לבא עולה – כשרו לבא שלמים, נקבות שבעוף – שכשרו לבא עולות – אינו דין שיכשרו לבא שלמים?! תלמוד לומר \"העוף עולה\" – ואין העוף שלמים.", + "[ג] \"מן העוף\" – ולא כל העוף. לפי שנאמר (ויקרא כב, יט) \"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים\" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף. יכול שיבש גפו ושנסמא עינו ושנקטעה רגלו? תלמוד לומר \"מן העוף\" – ולא כל העוף.", + "[ד] אמר ר' שמעון, מה אם המקודשין – שהמום פוסל בהם – אין אתנן ומחיר חל עליהם, העוף – שאין המום פוסל בו – אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליו?! תלמוד לומר (דברים כג, יט) \"לכל נדר\" – להביא את העוף.", + "[ה] ר' אליעזר אומר, כל מקום שנאמר 'זכר ונקבה' – טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו, העוף שלא נאמר בו 'זכר ונקבה' – אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו.", + "[ו] \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. והלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה ועולת העוף באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – הרי היא באה נדבת צבור, אף עולת העוף שהיא באה בנדר ונדבה – תבוא נדבת צבור!", + "[ז] מנחה תוכיח! שהוא באה בנדבר ונדבה ואינה באה נדבת צבור! לא! אם אמרת במנחה – שאינה באה נדבת שנים, תאמר בעולת העוף שהיא באה נדבת שנים!? שלמים יוכיחו! שהן באים נדבת שנים ואינם באים נדבת צבור!", + "[ח] מה לשלמים שאינם באים נדבת צבור – שהרי נתמעט בתמות ובזכרות, תאמר בעוף שהרי נתרבה בתמות ובזכרות!? הואיל ונתרבה בתמות וזכרות, יבוא נדבת צבור! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאים עוף.", + "[ט] דין אחר: מה אם עולת בהמה – שמעט הכתוב בהבאתה ואינה באה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – הרי היא באה נדבת צבור, עולת העוף – שריבה הכתוב בהבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – אינו דין שתבוא נדבת צבור?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הציבור מביא עוף." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] יכול כשם שאינה באה נדבת צבור כך לא תבוא נדבת שנים? תלמוד לומר \"והקריב\" – מלמד שהיא באה נדבת שנים.", + "[ב] רבי אומר הרי הוא אומר (ויקרא כב, יח) \"אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לְעֹלָה\" – כל הקדשים באים בשותפות אלא שסלק הכתוב את המנחה.", + "[ג] יכול כל עוף כולו יהא כשר? תלמוד לומר \"והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו\" – אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה. 'תורים' – גדולים ולא קטנים. שיכול, הלא דין הוא! ומה אם בני יונה – שלא כשרו לבא גדולים – כשרו לבא קטנים, תורים – שכשרו לבא גדולים – אינו דין שיכשרו לבא קטנים?! תלמוד לומר 'תורים' – גדולים ולא קטנים.", + "[ד] 'בני יונה' – קטנים ולא גדולים. הלא דין הוא! ומה אם התורים – שלא כשרו לבא קטנים – כשרו לבא גדולים, בני יונה – שכשרו לבא קטנים – אינו דין שיכשרו לבא גדולים?! תלמוד לומר 'בני יונה' – קטנים ולא גדולים.", + "[ה] יכול כל התורים יהיו כשרים וכל בני היונה יהיו כשרים? תלמוד לומר \"מן התֹרים\" – לא כל התורים, \"מן בני היונה\" – לא כל בני היונה; פרט לתחלת הציהוב שבזה ובזה. מאימתי תורים כשרים? משיזהיבו. ומאימתי בני יונה פסולים? משיצהיבו.", + "[ו] 'קרבנו תורים ובני יונה' – ואין הכשרו תורים ובני יונה. הלא דין הוא! ומה אם הצפרים – שלא כשרו לכפר בפנים – כשרו לכפר בחוץ, תורים ובני יונה – שכשרו לכפר בפנים – אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ?! תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה' – ואין הכשרו תורים ובני יונה.", + "[ז] קל וחומר לצפרים שיכשרו לכפר בפנים! מה אם תורים ובני יונה – שלא כשרו לכפר בחוץ – כשרו לכפר בפנים, צפרים – שכשרו לכפר בחוץ – אינו דין שיכשרו לכפר בפנים?! תלמוד לומר \"והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו\" – אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה.", + "[ח] אמר ר' יהודה, מה אם במקום ששוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים – חלק המכשיר שבחוץ מהם, מקום שלא שוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים – אינו דין שנחלק המכשיר שבחוץ מהם?! הא דין לעני! לעשיר מנין? תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה' – אין הכשרו תורים ובני יונה." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"והקריבוֹ\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו\", יכול אין פחות משני פרידין? תלמוד לומר \"והקריבוֹ\" – אפילו פרידה אחת.", + "[ב] \"והקריבו…אל המזבח\", מה תלמוד לומר \"הכהן\"? מלמד שלא תהיה מליקה אלא בכהן. והלא דין הוא! מה בן צאן – שקבע לו צפון – לא קבע לו כהן, מליקה – שלא קבע לה צפון – אינו דין שלא יקבע לה כהן?! תלמוד לומר \"הכהן..ומלק\" – מלמד שלא תהיה מליקה אלא בכהן.", + "[ג] יכול ימלקנו בסכין? ודין הוא! ומה אם שחיטה – שלא קבע לה כהן – קבע לה כלי, מליקה – שקבע לה כהן – אינו דין שיקבע לה כלי?! תלמוד לומר \"הכהן..ומלק\". אמר ר' עקיבא, וכי עלה על לב שהזר קרב על גבי המזבח?! ואם כן למה נאמר \"הכהן…ומלק\" – מלמד שלא תהיה מליקה אלא בעצמו של כהן.", + "[ד] יכול ימלקנו בין למעלה בין למטן? ודין הוא! בהמה שחטאתה למעלה, עולתה למטה; עוף שחטאתה למטה אינו דין שיהיה עולתו למטה?! תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה\" – המזבח אמור לענין הקטרה ולענין מליקה: מה הקטרה למעלה, אף מליקה למעלה.", + "[ה] \"ומלק\": מליקה ממול העורף. יכול מכל מקום? הרי אני דן. נאמר כאן מליקה ונאמר להלן (ויקרא ה, ח) מליקה: מה מליקה האמורה להלן – ממול העורף, אף כאן – ממול העורף. אי מה מליקה האמורה להלן – מולק ואינו מבדיל, אף כאן מולק ואינו מבדיל? תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר\". וכי אפשר לומר כן? מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה?! אלא מולקו כדרך הקטרתו. מה מצינו בהקטרה – הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה – הראש לעצמו והגוף לעצמו.", + "[ו] ומנין שהקטרת הראש לעצמו? כשהוא אומר (ויקרא א, יז) \"והקטיר אֹתו הכהן המזבחה\", הרי הקטרת הגוף אמורה! הא אינו אומר \"את ראשו והקטיר\" אלא זו הקטרה לראש לעצמו. מה מצינו בהקטרה – הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה – הראש לעצמו והגוף לעצמו.", + "[ז] \"ונמצה דמו\" – דם כולו; אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם. \"על קיר המזבח\" – לא על קיר הכבש; לא על קיר היסוד; לא על קיר ההיכל. על קיר העליון. יכול על קיר התחתון? ודין הוא! בהמה שחטאתה למעלן – עולתה למטן, עוף שחטאתו למטן אינו דין שתהיה עולתה למטן?! תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח\" – המזבח האמור לענין הקטרה אמור לענין מצייה. מה הקטרה למעלן אף מצייה למעלן.", + "[ח] כיצד הוא עושה? עלה לכבש ופנה לסובב. בא לו לקרן דרומית מזרחית. היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומוצה את דמה על קיר המזבח. ואם עשאה למטה מרגליו, אפילו אמה אחת – כשרה. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח.", + "[ט] \"וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ\" – זה הזפק. יכול יעקיר בסכין ויטלנו? תלמוד לומר \"בְּנֹצָתָהּ\" – יטלנו עם הנוצה. אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"והשליך אֹתה\" – כשרה ולא פסולה. \"אותה\" – לא חטאת העוף; \"אותה\" – אותה בהשלכה, ולא עולת בהמה בהשלכה.", + "[ב] הלא דין הוא! מה במקום שהכשיר את העור – פסל בית הראי, מקום שפסל את העור – אינו דין שיפסל בית הראי?! תלמוד לומר \"אותה\" – אותה בהשלכה אין עולת בהמה בהשלכה.", + "[ג] \"אצל המזבח\" – סמוך למזבח. \"קדמה\" – למזרחו של כבש. \"אל מקום הדשן\" – ששם היו נותנים את הדשן. ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר, שני בתי דשנים היו שם. אחד במזרחו של כבש ואחד במזרחו של מזבח. זה שבמזרחו של כבש – שם היו נותנים מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה; וזה שבמזרחו של מזבח – שם היו שורפים פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים.", + "[ד] \"ושסע אֹתו\" – כשר ולא הפסול. \"אֹתו\" – אותו בשסוע ולא עולת בהמה בשסוע. הלא דין הוא! מה עולת העוף – שאינה טעונה נתוח – טעונה שסוע, עולת בהמה – שטעונה נתוח – אינו דין שתטעון שסוע?! תלמוד לומר \"ושסע אותו\" – אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע.", + "[ה] \"בכנפיו\" – להכשיר את העור. הלא דין הוא! מה אם במקום שהכשיר בית הראי – פסל את העור, כאן שפסל בית הראי – אינו דין שיפסול את העור?! תלמוד לומר \"בכנפיו\" – להכשיר את העור.", + "[ו] \"לא יבדיל\": יכול הבדיל פסול? תלמוד לומר \"והקטיר\". אי \"והקטיר\", יכול אף על פי שמלקו בסכין? תלמוד לומר \"אֹתו\". מה ראית להכשיר בהבדלה ולפסול במליקה? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בהבדלה? שהיא לאחר הרציה; ופוסל במליקה שהיא לפני הרציה.", + "[ז] \"עֹלה\" – אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. או יכול אף על פי שמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף? תלמוד לומר \"הוא\". \"עֹלה\" – לשם עולה; \"אשה\" – לשם אשים; \"ריח\" – לשם ריח; \"נחוח\" – לשם נחת רוח; \"לשם\" – לשם מי שעשה את העולם. נאמר בעולת בהמה \"אשה ריח נחוח\", בעולת העוף \"אשה ריח נחוח\", במנחה \"אשה ריח נחוח\" – ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעט ובלבד שיכוין את דעתו לשמים." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"ונפש\" – לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה. הלא דין הוא! מה אם היחיד – שאינו מביא מנחת חובה בכל יום – מביא מנחת נדבה, משיח – שהוא מביא מנחת חובה בכל יום – אינו דין שיביא מנחת נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו; תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו! הואיל ואינו מביא על טומאת מקדש וקדשיו לא יביא מנחת נדבה! תלמוד לומר \"ונפש\" – לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה.", + "[ב] הוא הדין לציבור? הלא דין הוא! מה אם היחיד – שאינו מביא מנחת חובה בבל יום – מביא מנחת נדבה, צבור – שהוא מביא מנחת חובה בכל יום – אינו דין שיביא מנחת נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו; תאמר בצבור שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו! משיח יוכיח! שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו ומביא מנחת נדבה; אף אתה אל תתמה על הצבור, שאף על פי שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו – יביא מנחת נדבה! תלמוד לומר 'נפש' – היחיד מביא מנחת נדבה ואין הצבור מביא מנחת נדבה.", + "[ג] 'נפש…תקריב'. יכול גזירה? תלמוד לומר \"כי\" – אינה אלא רשות. \"קרבן מנחה\" – מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. והלא דין הוא! נאמר \"הבא בהמה והבא מנחה חובה לה\" \"הבא מנחה והבא לבונה חובה לה\": מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה – באה נדבה בפני עצמה, אף לבונה שהיא באה חובה עם המנחה – תבא נדבה בפני עצמה!", + "[ד] מה למנחה באה נדבה בפני עצמה – שכן היא באה חובה בפני עצמה; תבא לבונה נדבה בפני עצמה שכן אינה באה חובה בפני עצמה?! הואיל ואינה באה חובה בפני עצמה – לא תבא נדבה בפני עצמה! תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. מכמה? – לא יפחות מקומץ.", + "[ה] ומנין שהיחיד מתנדב יין? נאמר \"הבא בהמה והבא מנחה חובה לה\" \"הבא בהמה והבא יין חובה לה\": מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה – באה נדבה בפני עצמה, אף יין שהוא בא חובה עם הבהמה – יבא נדבה בפני עצמו!", + "[ו] מה למנחה באה נדבה בפני עצמה – שכן באה חובה בפני עצמה; יבא יין נדבה בפני עצמו שכן אינו בא חובה בפני עצמו?! הואיל ואינו בא חובה בפני עצמו – לא יבא נדבה בפני עצמו! תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב יין. מכמה? – לא יפחות משלשת לוגין.", + "[ז] ומנין שהיחיד מתנדב שמן? הוא הדין והיא התשובה! תלמוד לומר \"קרבן\", דברי ר' טרפון. אמר ר' טרפון, מה מצינו ביין שהוא בא חובה ובא נדבה, אף השמן שהוא בא חובה – יבא נדבה. אמר לו רבי עקיבא לא! אם אמרת ביין – שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו; תאמר בשמן שאין קרב חובתו בפני עצמו! ומנין שהיחיד מתנדב עצים? תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב עצים. מכמה? – לא יפחות משני גזירין.", + "[ח] ר' יוסי אומר: קורא אני \"קרבן\"; יכול יהיה היחיד מתנדב קטורת וקורא אני עליו (דברים כג, כד) \"מוצא שפתיך תשמור ועשית\"? מה אני מקיים (שמות ל, ט) \"לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה\"!? יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון! תלמוד לומר (שמות לא, יא) \"וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ\" – הא אין שמן המשחה וקטורת סמים קרבים אלא בפנים." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"מנחה\" – ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן. \"סֹלת\": מה \"סלת\" האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטין, אף כאן מן החטין. \"סלת…קרבנו\" \"סלת יהיה\" – שלא יתנדב ויביא אלא מן החטין. הלא דין הוא! ציבור מביא מנחה מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החיטין נדבה: מה ציבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה – מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החטין נדבה – יביא מנחה מן השעורים נדבה! תלמוד לומר \"סלת…קרבנו\" \"סלת יהיה\" – שלא יתנדב ויביא אלא מן החטין.", + "[ב] הא אם אמר \"הרי עלי מנחה מן השעורים\" – יביא מן החטין; \"קמח\" – יביא סולת; \"שלא שמן ולבונה\" – יביא עמה שמן ולבונה; \"חצי עשרון\" – יביא עשרון שלם; \"עשרון ומחצה\" – יביא שנים. ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. ", + "[ג] \"קרבנו\" – היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפים מביאין מנחה נדבה. הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה, ומנחה באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – הרי היא באה נדבת שנים, אף מנחה שהיא באה בנדר ונדבה – תבא נדבת שנים.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולת בהמה – שהוא באה נדבת ציבור; תאמר במנחה שאינה באה נדבת ציבור?! עולת העוף תוכיח! שאין באה נדבת ציבור ובאה נדבת שנים;", + "[ה] אף אתה אל תתמה על המנחה, שאף על פי שאינה באה נדבת ציבור – תבא נדבת שנים! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפים מביאין מנחה נדבה.", + "[ו] כשם שאין שנים מביאים מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים; אבל מתנדבים עולה או שלמים. ובעוף, אפילו פרידה אחת.", + "[ז] \"ויצק עליה שמן\" – על כולה. \"ונתן עליה לבֹנה\" – על מקצתה. מה ראית לומר כן? \"ויצק עליה שמן\" על כולה, \"ונתן עליה לבֹנה\" על מקצתה – שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעט.", + "[ח] דבר אחר: \"ויצק עליה שמן\" על כולה, מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה; \"ונתן עליה לבֹנה\" על מקצתה, שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה.", + "[ט] \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבֹנה\": ואיני יודע כמה? הרי אני דן: טעונה קמיצה וטעונה לבונה. מה קמיצה – מלא הקומץ, אף לבונה – מלא הקומץ. ר' יהודה אומר אם מיעט לבונתה, כשרה.", + "[י] \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבֹנה והביאה\" – מלמד שיציקה ובלילה כשרים לכל אדם." + ], + "Section 9": [ + "[א] 'והביא' \"והביאה\" – שלא יביאנה חציים, הא אם אמר \"הרי עלי מנחה של שני עשרונים\" – לא יביאנה בשני כלים אלא בכלי אחד. \"אל בני אהרן\" – אפילו הם רבואות; וכן הוא אומר (משלי יד, כח) \"בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ\". \"הכהנים וקמץ\" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה. הלא דין הוא! מה אם שחיטה – שקבע לה צפון – לא קבע לה כהן, קמיצה – שלא קבע לה צפון – אינו דין שלא יקבע לה כהן?! מליקה תוכיח! שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן! לא! אם אמרת במליקה – שקבע לה מזבח, תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח! הואיל ולא קבע לה מזבח – לא יקבע לה כהן! תלמוד לומר \"הכהנים וקמץ\" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה.", + "[ב] יכול מצוה שיקמצנה הכהן ואם קמצה זר תהיה כשרה? תלמוד לומר שוב (ויקרא ב, ט) \"והרים הכהן\" – קבעה, שאם קמצה זר תהיה פסולה.", + "[ג] \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון. או \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, ששים קומץ לששים עשרון? הרי אני דן! טעונה קמיצה וטעונה לבונה: מה לבונה – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון; אף קמיצה – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון!", + "[ד] או כלך לדרך זו: טעונה קמיצה וטעונה שמן: מה שמן – לוג אחד לעשרון אחד, ששים לוג לששים עשרון; אף קמיצה – קומץ אחד לעשרון אחד, ששים קומץ לששים עשרון!", + "[ה] נראה למי דומה. דנין דבר שכולו עולה לאשים מדבר שכולו עולה לאשים ואל יוכיח השמן שאין כולו עולה לאשים. או כלך לדרך הזה: דנים דבר שמעוטו-מעכב-את-רובו מדבר שמעוטו-מעכב-את-רובו, ואל תוכיח לבונה שאין מעוטה-מעכב-את-רובה. תלמוד לומר \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון. \"וקמץ משם\" – ממקום שרגלי הזר עומדות. בן בתירא אומר מנין שאם קמץ בשמאל – [יחזיר ו]יחזור ויקמוץ בימין? תלמוד לומר \"משם\" – ממקום שקמץ כבר.", + "[ו] \"מלא קֻמצו\" – יכול מלא קומצו מבורץ? תלמוד לומר (ויקרא ו, ח) \"בקמצו\". אי \"בקמצו\" יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר \"מלא קמצו\". הא כיצד? חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת, מוחק בגודלו ובאצבעו מלמעלה ומלמטה.", + "[ז] 'מלא קמצו סלת' – יכול מקום הקמיצה יהיה סולת והשאר יהיה קמח? תלמוד לומר 'מסֹלת'. אי \"מסֹלת\" יכול מקום הקמיצה והצדדים יהיה סולת והשאר יהיה קמח? תלמוד לומר \"מסלתה\" – שתהיה כולה סולת; \"ומשמנה\" – שתהיה כולה שמן.", + "[ח] 'מסלתה ומשמנה' (ויקרא ב, טז) – שתהיה הסולת בלולה בשמן. דבר אחר: \"מסלתה\" – שאם חסר סלתה כל שהוא – פסולה; \"ומשמנה\" – שאם חסר שמן כל שהוא – פסול.", + "[ט] 'מסלתה' (ויקרא ו, ח) – לא מסולת חברתה; \"ומשמנה\" (ויקרא ו, ח) – לא משמן חברתה; [שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד]. מכאן אמרו, שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו: אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה – כשרות, ואם לאו – פסולות.", + "[י] \"מלא קמצו מסלתה ומשמנה\" – שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה – פסול. \"מסלתה ומשמנה על כל לבונתה\" (ויקרא ו, ח) – שתהיה שם לבונה בשעת הקמיצה. \"על כל לבונתה והקטיר\" – שילקט לבונה ויעלה לאשים.", + "[יא] 'והקטיר הקומץ' (ויקרא ב, ב) – אף על פי שאין שירים. נטמא הקומץ או אבד, יכול יאכלו הכהנים בשירים? ודין הוא! ומה במקום שהורע כח המזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים – יפה כח הכהנים בהם; מקום שיפה כח המזבח בקומץ – אינו דין שיפה כח הכהנים בשירים?! מה אני מקיים (ויקרא ב, ג) \"והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשת השם\"? – אין להם אלא לאחר מתנת האשים.", + "[יב] \"אזכרתה\" – נזכרים בה, נזכרים בקומצה, נזכרים בלבונתה. ר' שמעון אומר, נאמר כאן 'אזכרה' ונאמר להלן (ויקרא ה, יב) 'אזכרה'. מה 'אזכרה' האמורה להלן – מלא הקומץ, אף 'אזכרה' האמורה כאן – מלא הקומץ." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"והנותרת\" (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – אף על פי שלא הומלחה, אף על פי שלא הוגשה; אף על פי שלא הקטיר את כל לבונתה. \"מן המנחה\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) – פרט לשחסרה היא; פרט לשחסר קומצה ולא הקטיר מלבונתה כלום. \"לאהרן ולבניו\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת.", + "[ב] \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, י) – להתיר מנחת ישראל. וכי מאין יצאו?! מכלל שנאמר (במדבר טו, יג) \"כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה..לשם\" – שאם רצה להרבות לא ירבה; או אינו אומר אלא שיהיו מנחות ישראל נתונות על גבי האישים, ומה אני מקיים \"והנותרת מן המנחה…\"? – של גרים ושל נשים ושל עבדים! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" – להתיר מנחת ישראל.", + "[ג] אין לי אלא מנחותיהם; מליקותיהם מנין? אמר ר' שמעון קורא אני (ויקרא כב, ח) \"נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה\"! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" – להתיר מלוקות ישראל.", + "[ד] אין לי אלא מלוקות ישראל; מלוקות כהנים מנין? אמר ר' שמעון: ודין הוא! מה במקום שהתיר סולת רשות – אסר סולת מצוה, מקום שאסר מליקות רשות – אינו דין שנאסר מלוקת מצוה?! מלוקות ישראל יוכיחו! שאסר בהן מלוקות רשות והתיר בהן מלוקת מצוה!", + "[ה] מה התיר מליקות מצוה של ישראל – שהרי התיר סולת מצוה שלהם, נתיר מלוקת מצוה של כהנים שהרי אסר סולת מצוה שלהם?! הואיל ואסר סולת מצוה שלהן – נאסר מליקת מצוה שלהן! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'\" – להתיר מלוקת הכהנים. \"מאשי ה'\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"וְכִי תַקְרִב\" – כשתקריב; לעשות את הדבר רשות. \"קרבן מנחה\" – אמר ר' יהודה מנין לאומר \"הרי עלי מנחת מאפה\", לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין? תלמוד לומר \"קרבן\" – קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.", + "[ב] אמר ר' שמעון וכי נאמר \"קרבן..קרבן\" שני פעמים?! הא לא נאמר אלא \"קרבן\" אחד ונאמר בו חלות ורקיקין. מעתה רצה להביא חלות יביא, רקיקין יביא, מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא. וכשהוא קומץ – בולל וקומץ משתיהן. ואם קמץ ולא עלה בידו אלא אחד משתיהן – דיו.", + "[ג] \"מאפה תנור\" – ולא מאפה כופח, ולא מאפה רעפים, ולא מאפה יורות הערביים. ר' יהודה אומר מה תלמוד לומר (ויקרא ב, ד) (ויקרא ז, ט) \"תנור\" \"תנור\" שני פעמים? – להכשיר את הכופח. ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר \"תנור\" \"תנור\" שני פעמים? – שיהיה הקדשה בתנור וכל מעשיה בתנור.", + "[ד] \"סֹלת\" – מה סולת האמורה להלן מן החטין, אף כאן מן החטין. \"חלות…בלולות\" – ואין הרקיקין בלולים. הלא דין הוא! מה אם החלות – שאינם טעונים משיחה – טעונים בלולה, רקיקין – שהן טעונים משיחה – אינו דין שיטענו בלולה?! תלמוד לומר \"חלות…בלולות\" – ואין רקיקין בלולים.", + "[ה] 'רקיקין משוחים' – ואין חלות משוחו. הלא דין הוא! מה אם הרקיקים – שאינם טעונים בלולה – טעונים משיחה, חלות – שהם טעונות בלולה – אינו דין שטעונה משיחה?! תלמוד לומר 'רקיקים משוחים' – ואין חלות משוחות.", + "[ו] \"סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן\": מה תלמוד לומר \"בשמן..בשמן\" שני פעמים (ויקרא ז, יב) (במדבר ו, טו)? – להכשיר בשמן השני ולהכשיר בשמן השלישי. ר' אליעזר בן יעקב אומר מושח את הרקיקים כמין כ\"י, שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ר' יהודה אומר \"מַצֹּת…מַצּוֹת\" – למצות שוו, לא שוו לבלולה.", + "[ז] וכיוצא בו אמר ר' יהודה: \"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה\" (שמות ל, לח), יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן? תלמוד לומר \"נחֹשת\" – לנחושת שוה לו, לא שוה לו לרחיצה. כיוצא בו אמר ר' יהודה: \"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ\" (שמות כח, טו), יכול כשם שזה כפול זה כפול? תלמוד לומר \"זהב\" – לזהב שוה לו, לא שוה לכפילות." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"ואם מנחה על המחבת\" – מלמד שהיא טעונה כלי. \"קרבנך\" (ויקרא ב, ה) \"קרבנך\" (ויקרא ב, ז) לגזירה שוה: מה \"קרבנך\" האמור כאן טעון יציקה ובלולה, אף \"קרבנך\" האמור למטה – טעון יציקה ובלולה. מה \"קרבנך\" האמור למטה טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה, אף \"קרבנך\" האמור כאן – טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.", + "[ב]‏ \"סלת בלולה\" (ויקרא ב, ה) – מלמד שהוא בלולה סולת. רבי אומר חלות בוללן, שנאמר (ויקרא ב, ד) \"חלות…בלולות\". אמרו לו, והלא לחמי תודה נאמר בהן \"חלות\" ואי אפשר לבוללן כשהם חלות אלא סולת! כיצד עושה? נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בוללן שנאמר \"חלות…בלולות בשמן\". כיצד עושה? נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ. \"מצה\" – יכול מצוה? תלמוד לומר \"תהיה\" – הכתוב קבעה חובה.", + "[ג] \"פתות\" – יכול שתים? תלמוד לומר \"פתים\". אי \"פתים\" יכול יעשנה כפירורים? תלמוד לומר \"אֹתה\" – אותה לפתים ואין פתיה לפתים.", + "[ד] מכאן אמרו מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל; מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל; מנחת כהן משיח לא היה מכפלה. רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה. וכל פתיתים בכזיתים.", + "[ה] \"פתות אותה פתים..מנחה\" – לרבות את כל המנחות לפתיתה. יכול אף שתי לחם ולחם הפנים? תלמוד לומר \"אֹתה\". מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי לחם ולחם הפנים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהן לאשים, אף כל שיש מהן לאשים – יצאו מהם שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים.", + "[ו] \"ויצקת עליה שמן..מנחה\" – לרבות את כל המנחות ליציקה. יכול אף מנחת מאפה? תלמוד לומר \"עליה\". אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין? תלמוד לומר \"הִוא\".", + "[ז] \"ואם מנחת מרחשת קרבנך\" – מה בין מחבת למרחשת? אלא שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, מחבת צפה ומעשיה קשים. \"סלת בשמן תעשה\" – מלמד שהיא טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה." + ], + "Section 11": [ + "[א] אילו אומר 'והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח' יכול אין לטעון הגשה אלא הקומץ בלבד; ומנין לרבות את המנחה? תלמוד לומר (ויקרא ו, ז) 'מנחה'. מנין לרבות את כל המנחות? תלמוד לומר \"את המנחה\"", + "[ב] יכול אין לטעון הגשה אלא מנחת נדבה; מנחת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא מנחת נדבה\" ו\"הבא מנחת חובה\": מה מנחת נדבה טעונה הגשה, אף מנחת חוטא – תטען הגשה.", + "[ג] לא! אם אמרת במנחת נדבה – שהיא טעונה שמן ולבונה! מנחת סוטה תוכיח! שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה!", + "[ד] לא! אם אמרת במנחת סוטה – שהיא טעונה תנופה, תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה!? הרי אתה דן מבנין אב: לא מנחת נדבה שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת שוטה שאינה טעונה שמן ולבונה, ולא מנחת שוטה שהיא טעונה תנופה כהרי מנחת נדבה שאינה טעונה תנופה", + "[ה] הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששָוְתה להם לקמיצה – שתשוה להם להגשה!", + "[ו] או, מה להצד השוה שבהם ששוו לבא בעשיר כבעני וטעונות הגשה… תלמוד לומר \"המנחה\" – אחד מנחת נדבה ואחד מנחת חוטא, זו וזו טעונות הגשה. ר' שמעון אומר \"והבאת\" – לרבות מנחת העומר להגשה שנאמר (ויקרא כג, י) \"והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן\". \"והקריבה\" – לרבות מנחת סוטה להגשה שנאמר (במדבר ה, כה) \"והקריב אותה אל המזבח\"." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] הלא דין הוא! מה אם מנחת חוטא – שאינה טעונה תנופה – טעונה הגשה, מנחת סוטה – שהיא טעונה תנופה – אינו דין שתטעון הגשה?! לא! אם אמרת במנחת חוטא – שהיא מן החיטים, תאמר במנחת סוטה שאינה מן החטין!מנחת העומר תוכיח! שאינה באה מן החיטין וטעונה הגשה!", + "[ב] לא! אם אמרת במנחת העומר – שהיא טעונה שמן ולבונה, תאמר במנחת סוטה שאינה טעונה שמן ולבונה! הרי אני דן מבנין אב: לא הרי מנחת חוטא שהיא מן החטין כהרי מנחת העומר שאינה מן החטין, לא הרי מנחת העומר שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה –", + "[ג] הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת סוטה ששָוְתה להן לקמיצה – שתשוה להן להגשה!", + "[ד] או, מה להצד השוה שבהן שלא כשרו לבא קמח אלא סולת וטעונות הגשה – יצאת מנחת סוטה שכשרה לבא קמח, שלא תטעון הגשה…תלמוד לומר \"והקריבה\" – לרבות מנחת שוטה להגשה.", + "[ה] ר' יהודה אומר \"והבאת\" – לרבות מנחת סוטה להגשה שנאמר (במדבר ה, טו) \"והביא את קרבנה עליה\". או אינו אומר \"והבאת\" אלא שיהיה היחיד מתנדב מנחה אחרת חוץ מאלו שבענין… ודין הוא! ציבור מביא מנחת מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החטין נדבה: מה ציבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החטין נדבה – יביא מנחה מן השעורים נדבה תלמוד לומר 'אלה' – אין לך אלא אלה בלבד. או אינו אומר 'אלה' אלא האומר \"הרי עלי מנחה\" יביא חמשתן? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מביא אחת מהן ויש מביא חמשתן.", + "[ו] ר' שמעון אומר 'מנחה' – לרבות את כל המנחות להגשה. יכול אף שתי לחם ולחם הפנים? תלמוד לומר \"מאלה\". מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא שתי לחם ולחם הפנים? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהן לאשים אף כל שיש מהן לאשים – יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים.", + "[ז] והלא מנחת נסכים כולה לאשים, יכול תטעון הגשה? תלמוד לומר \"והקריבה\". מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא מנחת נסכים? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שהן באות בגלל עצמן – יצאה מנחת נסכים שאין באה בגלל עצמה.", + "[ח] והלא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח באות בגלל עצמן! יכול יטענו הגשה? תלמוד לומר \"והגישה\". מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהם לאשים ובאות בגלל עצמם ויש מהן לכהנים – יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים; יצתה מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה; יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהם לכהנים. \"והרים\" – יכול בכלי? תלמוד לומר להלן (ויקרא ו, ח) \"בקמצו\"; מה 'הרמה' אמורה להלן בקומצו, אף כאן – בקומצו." + ], + "Section 12": [ + "[א] אילו אומר '..אשר תקריבו לשם לא תעשה חמץ', יכול אין לי בלא תעשה חמץ אלא הקומץ בלבד; ומנין לרבות את המנחה? תלמוד לומר 'מנחה'. ‏ומנין לרבות את כל המנחות? תלמוד לומר \"כל המנחה…\"", + "[ב] אין לי אלא מנחות ששיריהן נאכלים; מנחות שאין שיריהם נאכלים מנין? תלמוד לומר \"כל המנחה\". \"אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ\" – ר' יוסי הגלילי אומר להביא את לחם הפנים. ר' עקיבא אומר להביא מנחת נסכים.", + "[ג] \"לא תעשה חמץ\" – יכול לאו אחד לכולם? תלמוד לומר (ויקרא ו, י) \"לא תאפה חמץ\"; אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר, מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני ארבה לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה – לחייב עליו בפני עצמו.", + "[ד] \"שאֹר..לא תקטירו\" – אין לי אלא המרובה; הממועט מנין? תלמוד לומר \"כל שאֹר\". אין לי אלא הוא עצמו; עירובו מנין? תלמוד לומר \"כי כל שאֹר\". יכול מנחות שהן ב-מצה תהיה יהיו בבל תקטירו, מנחות שאינם ב-מצה תהיה לא יהיו בבל תקטירו? תלמוד לומר \"כי כל שאֹר וכל דבש\". 'דבש לא תקטירו' – אין לי אלא המרובה; הממועט מנין? תלמוד לומר 'כל דבש'. אין לי אלא הוא עצמו; עירובו מנין? תלמוד לומר \"…וכל דבש\". אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם; דברים שהדבש יפה להם מנין? שהפטמין אומרים יפה הדבש לקטורת מנין? תלמוד לומר \"וכל דבש\"", + "[ה] מה תלמוד לומר \"כל שאר\" ומה תלמוד לומר \"וכל דבש\"? לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור: שאור הותר מכללו למקדש, ודבש לא הותר מכללו למקדש. דבש הותר בשירי מנחות ושאור לא הותר בשירי מנחות. הא לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור צריך לומר \"כל שאר\" וצריך לומר \"וכל דבש\".", + "[ו] ומנין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות, והקטירם מן השאור ומן הדבש, עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לשם\" – הא כל שיש ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו.", + "[ז] \"קרבן ראשית\" – שיהיה ראשית לכל המנחות, וכך הוא אומר (ויקרא כג, טז) \"והקרבתם מנחה חדשה לשם\" שתהיה חדשה לכל המנחות. אין לי אלא מנחת חטין; למנחת שעורין מנין? כשהוא אומר (במדבר כח, כו) \"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם\" – אם אינו ענין למנחת חטין תנהו ענין למנחת שעורים.", + "[ח] ומנין שיקדימו לבכורים? תלמוד לומר (שמות לד, כב) \"בכורי קציר חטים\". אין לי אלא של חטין; של שעורים מנין? תלמוד לומר (שמות כג, טז) \"וחג הקציר בכורי מעשיך…\". \"אשר תזרע\" (שמות כג, טז) – אין לי אלא שיזרע; עלה מאליו מנין? תלמוד לומר \"אשר בשדה\". אין לי אלא שבשדה; שבגג ושבחצר ושבחורבה מנין? תלמוד לומר (במדבר יח, יג) \"בכורי כל אשר בארצם\". ומנין שיקדימו לנסכים ולפירות האילן? תלמוד לומר \"בכורי מעשיך\" ואומר (שמות כג, טז) \"באספך את מעשיך מן השדה\".", + "[ט] יכול אם קדמן דבר אחד לא יקרבו? תלמוד לומר \"תקריבו\". יכול אם לא קרבו בעצרת יקרבו לאחר עצרת? תלמוד לומר \"אותם\". יכול יביא היחיד כיוצא בהם נדבה? תלמוד לומר \"תקריבו\". יכול לא יביא היחיד כיוצא בהן נדבה – שכן אינו מביא כיוצא בהן חובה, אבל יביא הציבור כיוצא בהן נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה… תלמוד לומר \"אותם\". \"המזבח\" – אין לי אלא המזבח; ומנין לרבות את הכבש? תלמוד לומר \"ואל המזבח לא יעלו\". יכול לעבודה ושלא לעבודה? תלמוד לומר \"…לריח ניחח\" – לא אמרתי אלא לעבודה." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] או אומר כל קורבנך…תקריב מלח, יכול אף על העצים אף על הדם… תלמוד לומר \"קרבן מנחתך\" – מה קרבן מנחתך – דבר שאחרים באים חובה לו, יצאו העצים והדם שאין אחרים באים חובה להן.", + "[ב] אי מה \"קרבן מנחתך\" דבר שהוא מתיר, אף אני אביא את הדם שהוא מתיר… תלמוד לומר \"מעל מנחתך\" – לא מעל דמך. אי \"מעל מנחתך\" יכול תהיה מנחה כולה טעונה מלח? תלמוד לומר \"קרבן\" – הקומץ טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח.", + "[ג] אין לי אלא הקומץ; מנין לרבות את הלבונה? תלמוד לומר \"על כל קרבנך תקריב מלח\". ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה; מנין לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה עם לחם הפנים ואמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים; מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואיברי עולה ועולת העוף מנין? תלמוד לומר \"וכל קרבן.\"", + "[ד] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: ומה \"קרבן מנחתך\" דבר שיש בו טומאה ועולה לאשים על מזבח החיצון – יצאו העצים שאין בהם טומאה, יצא דם שאינו עולה לאשים, יצא הקטורת שאינו על מזבח החיצון. \"במלח\" – יכול תבונהו? תלמוד לומר \"תמלח\". אי \"תמלח\" יכול במי מלח? תלמוד לומר \"במלח\". \"לא תשבית מלח\" – הבא מלח שאינה שובתת; ואיזו זו? מלח סדומית. ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרוקנית? תלמוד לומר 'תקריב מלח' – ריבה. יכול המתנדב מנחה מביא עמה מלח כדרך שהוא מביא לבונה מתוך ביתו? ודין הוא! נאמר \"הבא מנחה והבא לבונה\" \"הבא מנחה והבא מלח\": מה לבונה – משל בעל המנחה, אף מלח – משל בעל המנחה!", + "[ה] או כלך לדרך זו: נאמר \"הבא מנחה והבא עצים\" \"הבא מנחה והבא מלח\": מה עצים – משל ציבור, אף המלח – משל ציבור!", + "[ו] נראה למי דומה: דנין דבר שהוא קרב עם כל הזבחים מדבר שהוא קרב עם כל הזבחים, ואל תוכיח לבונה שאינה קריבה עם כל הזבחים! או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא קרב עם מנחה עצמה מדבר שהוא קרב עם מנחה עצמה, ואל יוכיחו עצים שאינם קרבים עם מנחה עצמה! תלמוד לומר \"ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך\" ולהלן הוא אומר (ויקרא כד, ח) \"מאת בני ישראל ברית עולם\" – מה \"ברית\" אמורה להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור.", + "[ז] \"תקריב\" – אף בשבת; \"תקריב\" – אף בטומאה. \"תקריב מלח\" – כל שהוא, \"תקריב מלח\" – מכל מקום." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – ר' יהודה אומר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור. וכן הוא אומר (במדבר לו, ד): \"ואם יהיה היבל לבני ישראל\" – עתיד היובל לפסק ולחזור.", + "[ב] ר' שמעון אומר \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – זו מנחה באה חובה. יכול נדבה? כשהוא אומר (ויקרא כג, י) \"והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן\" למד שאינה באה אלא חובה.", + "[ג] ואם כן למה נאמר \"ואם\"? לומר אם אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה, ואם אין אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם.", + "[ד] וכן הוא אומר (ויקרא כג, יד) \"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם\". \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – זו מנחת העומר מנין היא באה מן השעורים; או יכול מן החטין?. אמר ר' אליעזר נאמר כאן \"אביב\" ונאמר \"אביב\" (שמות ט, לא) במצרים: מה \"אביב\" במצרים – שעורים, אף כאן – שעורים. ר' עקיבא אומר נאמר לציבור הָבֵא בכורים בפסח והָבֵא בכורים בעצרת: במה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בעצרת; אף ממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בפסח. מאיזה מין היחיד מביא חובתו? מן השעורין; אף ציבור לא יביא אלא מן השעורין! אם תאמר מן החטין – אין שתי הלחם בכורים.", + "[ה] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר יכול תבוא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון? ודין הוא! מה אם החטין – שכשרו לשאר כל המנחות – לא כשרו למנחת העומר, כוסמין ושבולת שועל ושיפון – שלא כשרו לשאר כל המנחות – אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר?! השעורין יוכיחו! שלא כשרו לשאר כל המנחות וכשרו למנחת העומר! לא! אם אמרת בשעורין – שמנחת סוטה באה מהן, תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן?! יצאו חטין מן הכתוב וכוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר.", + "[ו] \"אביב קלוי באש גרש כרמל\" – מלמד שמהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלוי, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין לשון \"קלוי\" אלא‏ בדבר אחר. אבוב של קלאים היה שם ומנוקב כמין נפה כדי שיהיה האור שולט בכולו.", + "[ז] \"אביב\": אילו נאמר \"אביב קלוי גרש\" הדבר שקול – אפשר יקלנו גרש… כשהוא אומר \"אביב קלוי באש גרש\" – \"באש\" הפסיק הענין ויקלנו אביב.", + "[ח] \"כרמל\" – רך מל. וכן הוא אומר (מלכים ב ד, מב): \"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ\" – \"כרמל\" – רך מל; \"בְּצִקְלֹנוֹ\" – בא ויצק לנו ואכלנו ונאוה היה.", + "[ט] וכן הוא אומר (איוב לט, יג): \"כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה\" – נושא ועולה ומתחטא. וכן הוא אומר (משלי ז, יח): \"נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים\" – נישא וניתן ונעלה ונתחטא באהבים. וכן הוא אומר (במדבר כב, לב): \"כי ירט הדרך לנגדי\" – יראה ראתה נטתה." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] \"תקריב…מנחת בכוריך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"כרמל\" מצוה להביא רך מל; מנין לא מצא רך מל, יביא יבש? תלמוד לומר \"תקריב את מנחת בכוריך\". מצותו להביא מן הקציר; לא מצא מן הקציר, מנין אף מן העליה? תלמוד לומר \"תקריב..מנחת בכוריך\", מכל מקום.", + "[ב] \"בכוריך\" – בכורי כל יחיד ויחיד; מלמד שאינה באה אלא משל צבור, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר נאמר כאן \"בכורים לה'\" ונאמר להלן (ויקרא כג, יז) \"בכורים לה' \": מה \"בכורים לה'\" אמורים להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור. אם תאמר זו משל יחיד והלן משל ציבור – אמרת לאו! אם זו \"בכורים לה'\" אין הלן \"ראשית קציר\", ואם הלן \"ראשית קציר\" אין זו \"בכורים לה'\" – דברים מחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן.", + "[ג] \"ונתת עליה שמן\" – עליה שמן ולא על לחם הפנים. הלא דין הוא! מה אם מנחת נסכים – שאינה טעונה לבונה – טעונה שמן, לחם הפנים – שהוא טעון לבונה – אינו דין שיטעון שמן?! תלמוד לומר \"עליה שמן\" – עליה שמן ולא על לחם הפנים.", + "[ד] \"עליה לבונה\" – לא על מנחת נסכים. הלא דין הוא! מה אם לחם הפנים – שאין טעון שמן – טעון לבונה, מנחת נסכים – שהיא טעונה שמן – אינו דין שתטעון לבונה?! תלמוד לומר \"עליה לבונה\" – לא על מנחת נסכים.", + "[ה] \"מנחה\" – לרבות מנחת יום השמיני ללבונה. \"הִוא\" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.", + "[ו] הלא דין הוא! אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים?! אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים?! הוא הדין! אם מעטתים מן השמן – שאינו נוהג בלחם הפנים! אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים?! הין אם מעטתים מן הלבונה – שאינה נוהגת במנחת נסכים! אמעטם מן השמן שהיא נוהג במנחת נסכים תלמוד לומר \"הִוא\" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"ואם זבח שלמים קרבנו\" – ר' יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אין לי אלא שלמים; ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה. ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא. ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר \"שלמים קרבנו\". הא כל קרבן שהוא מביא – מביא שלום לעולם.", + "[ב] דבר אחר: \"שלמים\" – שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים.", + "[ג] ר' שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים. אין לי אלא שלמים שהן שמחה; ומנין לרבות את התודה? ארבה אני את התודה שהיא באה שלמים. ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה. ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא. ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר \"שלמים קרבנו\". הא כל קרבן שהוא מביא, היה שלם – מביא, היה אונן – אינו מביא.", + "[ד] \"הבקר\" – לרבות את אחד עשר. \"מן הבקר\" – להוציא את התשיעי. מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי? אחר שריבה הכתוב, מיעט! שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה.", + "[ה] \"הוא\" – היחיד מביא שלמים ואין הציבור מביא שלמים נדבה. הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת ציבור, אף שלמים שהן באים בנדר ובנדבה יבואו נדבת ציבור!", + "[ו] מנחה תוכיח! שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת ציבור! לא! אם אמרת במנחה – שאין באה נדבת שנים! תאמר בשלמים שהן באים נדבת שנים?! עולה העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור!", + "[ז] לא! אם אמרת בעולת העוף – שאין באה חובת ציבור, תאמר בשלמים שהן באים חובת ציבור?! הואיל והן באים חובת ציבור יבואו נדבת ציבור! תלמוד לומר \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הציבור מביא שלמים נדבה.", + "[ח] 'זכר' – לרבות את הולד; 'ונקבה' – לרבות את התמורה. 'זכר' – לרבות את הולד הלא דין הוא! מה אם תמורה – שאינה גידולי הקדש – כשרה לקרב, הולד – שהוא גידול הקדש – אינו דין שיכשר לקרב?! לא! אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים! תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים!? הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים – לא יכשר לקרב! תלמוד לומר 'זכר' – לרבות את הוולד.", + "[ט] 'נקבה' – לרבות את התמורה הלא דין הוא! מה אם הולד – שאינו נוהג בכל הקדשים – כשר לקרב, תמורה – שהיא נוהגת בכל הקדשים – אינו דין שתכשר לקרב?! לא! אם אמרת בולד – שהוא גידול הקדש! תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש?! הואיל ואינה גידול הקדש – לא תכשר לקרב! תלמוד לומר 'נקבה' – לרבות את התמורה.", + "[י] אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים; ולדות ותמורות של בעלי מום מנין? תלמוד לומר \"אם זכר\" – לרבות ולד בעל מום; \"אם נקבה\" – לרבות תמורת בעל מום. אלו הן בעלי מום: כל שקדם הקדשן את מומן. הא אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו הרי אלו כהקדש נכסים. ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר (שמואל א יז, לו) 'ארי ודוב הכה עבדך'. אין לי אלא ארי ודוב; ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי? תלמוד לומר \"גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ\"." + ], + "Chapter 17": [ + "[א] \"וסמך ידו\" – לא יד עבדו, לא יד שלוחו, לא יד אשתו. \"ידו על ראש\" – לא ידו על גב; \"ידו על ראש\" – לא על הצואר; \"על ראש\" – לא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש – שאינו טעון תנופה – טעון סמיכה, החזה – שטעונה תנופה – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"על ראש\" – ולא על החזה.", + "[ב] ‏ \"קרבנו…קרבנו\" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד) \"קרבנו\" – לרבות כל בעלי קרבן. הלא דין הוא! מה אם תנופה – שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין – נתמעטה בחוברין, סמיכה – שאינה נוהגת אלא בחיים – אינו דין שתתמעט בחוברין?! תלמוד לומר \"קרבנו…\" – לרבות כל בעלי קרבן.", + "[ג] \"קרבנו\" – לא קרבן אביו, \"קרבנו\" – לא קרבן אחר, \"קרבנו\" – לא קרבן עובד כוכבים; שר' יהודה אומר אין היורש סומך.", + "[ד] \"קרבנו\" – לא הבכור. הלא דין הוא! ומה אם שלמים – שאין קדושתן מרחם – טעונים סמיכה, הבכור – שקדושתו מרחם – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא הבכור.", + "[ה] \"קרבנו\" – ולא המעשר. הלא דין הוא! מה אם שלמים – שאינם בעמוד והבא – טעונים סמיכה, המעשר – שהוא בעמוד והבא – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא המעשר.", + "[ו] \"קרבנו\" – ולא הפסח. הלא דין הוא! ומה אם שלמים – שלא ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות – טעונים סמיכה, הפסח – שריבה בו הכתוב מצוות יתירות – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא הפסח.", + "[ז] \"וּשְׁחָטוֹ\" (ויקרא ג, ב), \"ושחט אותו\" (ויקרא ג, ח), \"ושחט אותו\" (ויקרא ג, יג) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כא) \"וכי ירחק ממך המקום וזבחת\" – בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה –", + "[ח] אין לי אלא תמימים שהן כשרים לקרב; ומנין לרבות את בעלי מומין? ארבה אני את בעלי מומין שהן ממין הכשר. ומנין לרבות את החיה? ארבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה. ומנין לרבות העופות? תלמוד לומר \"וּשְׁחָטוֹ\" \"ושחט אותו\" \"ושחט אותו\".", + "[ט] יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר באכילה? תלמוד לומר \"כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת\" – מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל, ואין אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום; – פרט לחולין שנשחטו בעזרה.", + "[י] יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלב? תלמוד לומר \"לכלב תשליכון אותו\" – אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.", + "[יא] \"פתח אהל מועד\" (ויקרא ג, ב), \"לפני אהל מועד\" (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יג) – להכשיר כל הרוחות, קל וחומר לצפון. הלא דין הוא! מה אם שאר הרוחות – שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים – כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון – שכשר לשחיטת קדשי קדשים – אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים?! ר' אליעזר אומר \"לפני אהל מועד\" – להכשיר בצפון.", + "[יב] הלא דין הוא! מה אם שלמים – שכשרו לשחט בכל הרוחות – לא כשר מקומן לשחיטת קדשי קדשים, עולה – שלא כשרה לשחט אלא בצפון – אינו דין שלא יכשר מקומה לשחט קדשים קלים?! תלמוד לומר \"לפני אהל מועד\" – להכשיר בצפון." + ], + "Section 14": [ + "[א] \"והקריב מזבח השלמים\"‏ (ויקרא ג, ג) – אף על פי ששחטו שלא לשמו; \"מזבח השלמים\" (ויקרא ג, ט) – אף על פי שלא סמך עליהם. \"אשה\" – לשם אישים; \"לה'\" – לשם מי שעשה את העולם.", + "[ב] מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח: (א) לשם זבח, (ב) לשם זובח, (ג) לשם השם, (ד) לשם אשים, (ה) לשם ריח, (ו) לשם נחוח. חטאת ואשם – לשם חטא. אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו – כשר, שהוא תנאי בית דין; ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.", + "[ג] 'את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב' (ויקרא ג, ג) (ויקרא ג, ט) (ויקרא ג, יד) (ויקרא ד, ח) (ויקרא ז, ג) – מה תלמוד לומר?לפי שנאמר \"כל חלב לה'\" (ויקרא ג, טז), \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" (ויקרא ג, יז), \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" (ויקרא ז, כג), \"כי כל אוכל חלב מן הבהמה ונכרתה\" (ויקרא ז, כה) יכול אף חלב דפנות בכ? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. אוציא את חלב החולין ולא אוציא את חלב המוקדשין? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב? תלמוד לומר (ויקרא ג, ט) 'את החלב המכסה את הקרב'.", + "[ד] אוציא את כולם ולא אוציא את חלב השליל המכסה את הקרב? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'. יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות' באשם שאין תלמוד לומר, שכבר קל וחומר הוא:", + "[ה] מה אם השלמים – שאין כל מינם טעון אליה – טעונים חלב ושתי הכליות, אשם – שכל מינו טעון אליה – אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות?! ואם כן למה נאמר 'חלב ושתי הכליות' באשם? נלמד ממנו: מה חלב ושתי הכליות אמורים באשם – מוצא מכלל השליל, אף חלב ושתי כליות אמורים כאן – מוצא מכלל השליל.", + "[ו] \"את כל החלב אשר על הקרב\" – ר' ישמעאל אומר להביא את החלב שעל הקיבה. ר' עקיבא אומר להביא את החלב שעל הדקים.", + "[ז] \"ואת שתי הכליֹת\" – לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש. \"ואת החלב אשר עליהן\" – ולא הבשר שעליהן. \"אשר על הכסלים\" – זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף – אין לי אלא קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף – אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.", + "[ח] \"ואת היתרת על הכבד\" – הדבר שקול: שיטול מן הכבד על היתרת או מן היתרת על הכבד? כשהוא אומר (ויקרא ט, י) \"ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה\" – שיטול מן הכבד על היותרת.", + "[ט] 'יסיר' – יותרת אף על פי שאין כליות. 'יסיר' – כליות אף על פי שאין יותרת. \"יסירנה\" – אפילו כוליא אחת.", + "[י] \"וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ\" (ויקרא ג, ה), \"וְהִקְטִירוֹ\" (ויקרא ג, יא), \"והקטירם\" (ויקרא ג, טז) מה תלמוד לומר? \"וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ\" – כשר ולא הפסול. \"וְהִקְטִירוֹ\" – שלא יערב חלבים בחלבים. \"והקטירם\" – כולם כאחת. נאמר כאן (ויקרא ג, א-ה) \"אשה\", ולא נאמר \"לחם\"; נאמר למטה (ויקרא ג, ו-יא) \"לחם\", ולא נאמר \"ריח ניחח\"; נאמר למטה (ויקרא ג, יב-טז) \"ריח ניחח\", ולא נאמר \"לה'\". ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד? תלמוד לומר \"אשה..אשה..אשה\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] ומה תלמוד לומר שלמים מבן הבקר ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן? לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן, ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר: בן הבקר נתרבה בנסכים ובן הצאן נתמעט בנסכים. בן הצאן נתרבה בצבור ובן הבקר נתמעט בצבור. הא לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר צריך לומר שלמים מבן הבקר וצריך לומר שלמים מבן הצאן.", + "[ב] \"זכר או נקבה\" – זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. הלא דין הוא! ומה אם עולה – שכשרה לבא מן העוף – לא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס, שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – אינו דין שלא יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס?! לא! אם אמרת בעולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים! תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים?! חטאת תוכיח! שכשרה לבא נקבות כזכרים ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס!", + "[ג] לא! אם אמרת בחטאת – שלא כשרה לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות, תאמר בשלמים שכשרו לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות?! המעשר יוכיח! שכשר לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס! לא! אם אמרת במעשר – שהוא אחד מעשרה, תאמר בשלמים שהן אחד מאחד?! והואיל והן אחד מאחד – יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס! תלמוד לומר \"זכר או נקבה\" – הזכר ודאי והנקבה ודאית, לא טומטום ואנדרוגינוס.", + "[ד] 'כשב' – למה נאמר כשב? לרבות את הפסח לאליה. וכשהוא אומר \"אם כשב\" – לרבות פסח-שעבר-זמנו ושלמים-הבאים-מחמת-הפסח לכל מצות שלמים: שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. שיכול, הואיל ומה אם אביו אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, הבאים מכחו אינו דין שלא יטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק?! וכשהוא אומר \"אם כשב\" – לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן. בן עזאי אומר אינן נאכלים אלא בלילה ואינן נאכלים אלא צלי.", + "[ה] \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה. אם תאמר, כבר מעטתים מבן הבקר!? שיכול לא יביא צבור מבן הבקר שלמים נדבה – שכן אינו מביא כיוצא בהם חובה, אבל יביא צבור מבן הצאן שלמים נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה. תלמוד לומר \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"והקריב מזבח השלמים\" ‏(ויקרא ג, ג) – אף על פי ששחטן שלא לשמו. \"מזבח השלמים\" (ויקרא ג, ט) – אף על פי שלא סמך עליהן. \"אשה\" – לשם אשים; \"לה'\" – לשם מי שעשה את העולם.", + "[ב] \"חלבו האליה\" – להביא את החלב הסמוך לאליה; זה חלב שבין הפקוקלות, דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר \"חלבו האליה\" – הוקש אליה לחלב; מה החלב בשני לאוין אף האליה בשני לאוין.", + "[ג] \"אליה\" – יכול יקיים בה מצות אליה? תלמוד לומר \"תמימה\". אי \"תמימה\" יכול יטלנו עם השדרה? תלמוד לומר \"לְעֻמַּת הֶעָצֶה\". אי \"לְעֻמַּת הֶעָצֶה\" יכול לא יכנס לפנים מן העצה? תלמוד לומר \"יסירנה\" – יכנס לפנים מן העצה.", + "[ד] \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב\" מה תלמוד לומר? שיכול יתרבה בחלב הדפנות; ודין הוא! מה אם בן הבקר – שנתרבה בנסכים – נתמעט בחלב הדפנות, בן הצאן – שנתמעט בנסכים – אינו דין שנתמעט בחלב הדפנות?! לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתמעט באליה, תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה?! הואיל ונתרבה באליה – יתרבה בחלב הדפנות! תלמוד לומר \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות…\" – אין לך אלא מה שאמור בענין. משום ר' ישמעאל אמרו לפי שיצא לדון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו.", + "[ה] \"והקטירו\" – שלא יערב חלבים בחלבים. \"לחם אשה לה'\" – למד על החלבים שהן קרוים \"לחם\"." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"ואם עז קרבנו\" – הפסיק הענין שלא תהיה עז טעונה אליה.", + "[ב] \"והקריב ממנו\" – מן המחובר. \"קרבנו אשה לה' את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב\" מה תלמוד לומר? שיכול יתמעט מכולם; ודין הוא! מה מצינו בבן הצאן – שנתרבה באליה – נתרבה בכולם, אבל בן העז – הואיל ונתמעט באליה – יתמעט מכולם! בן הבקר יוכיח! שנתמעט באליה ונתרבה בכולם!", + "[ג] לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתרבה בנסכים; תאמר בבן העז שנתמעט בנסכים?! הואיל ונתמעט בנסכים – יתמעט מכולם! תלמוד לומר \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וכולי\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"והקטירם\" – כולם כאחת. \"לחם אשה לריח ניחח כל חלב לשם\" – לחייב על החלב מעילה.", + "[ה] משום ר' ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר יח, יז) \"אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר\" – למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח. למעשר ולפסח מנין? כשהוא אומר (דברים יב, כז) \"וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל\". שיכול אין לי אלא דמם; חלבם מנין? תלמוד לומר \"כל חלב לשם\".", + "[ו] \"חקת עולם\" – לבית העולמים; \"לדרתיכם\" – שינהוג הדבר לדורות; \"בכל מושבתיכם\" – בארץ ובחוץ לארץ. \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" – ר' יהודה אומר הקיש הדם לחלב. מה החלב בשני לאוין, אף הדם בשני לאוין. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת.", + "[ז] יכול אף דם פסולי המוקדשין יהיו חייבים עליהם משום שני לאוין? תלמוד לומר (דברים יב, טז) \"רק הדם לא תאכלו\" – אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמן; חלבן מנין? תלמוד לומר 'חלב ודם' – הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד אף החלב בלאו אחד.", + "[ח] שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשין יכול יהיו חייבים על דמו משום שני לאוין? תלמוד לומר (דברים טו, כג) \"רק את דמו לא תאכל\" – אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמו; חלבו מנין? תלמוד לומר 'חלב ודם' – הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד, אף החלב בלאו אחד." + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + "[א] \"נפש כי תחטא\" – בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח – אין מביאים עליהם חטאת. \"בני ישראל\" – אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"נפש\".", + "[ב] \"כי תחטא בשגגה\" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה – לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות – אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?! הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד! תלמוד לומר \"כי תחטא בשגגה\" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.", + "[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים! מה אם מצות הקלות – הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה – אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?! הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים! תלמוד לומר – \"בשגגה\" במצות (ויקרא ד, ב), \"בשגגה\" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).", + "[ד] מה תלמוד לומר \"בשגגה\" (ויקרא ד, כב) בשעיר ומה תלמוד לומר \"בשגגה\" (ויקרא ד, כז) בשעירה? לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר: שעיר נתרבה בצבור ושעירה לא נתרבתה בצבור; שעירה נתרבתה בעבודת כוכבים ושעיר לא נתרבה בעבודת כוכבים; הא לפי שיש בשעיר בה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר – צריך לומר \"בשגגה\" בשעיר וצריך לומר \"בשגגה\" בשעירה.", + "[ה] \"מצות השם\" – ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. \"מכל מצות השם\" – ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.", + "[ו] \"מצות השם\" – שומע אני עשה ולא תעשה; תלמוד לומר \"אשר לא תעשינה\" (ויקרא ד, ב). אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה? תלמוד לומר (ויקרא ד, יג) \"אשר לא תעשינה\". אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) \"אשר לא תעשינה\". אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה? תלמוד לומר (ויקרא ד, כז) \"אשר לא תעשינה\". או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה? תלמוד לומר \"מכל מצות השם\" – ריבה. מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מפני מה אני מוציא את כל המצות – שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה – שיש בה לא תעשה.", + "[ז] \"אשר לא תעשינה\" – יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת? תלמוד לומר (במדבר טו, כט) \"תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה\" – הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת – מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.", + "[ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו! ומה עבודת כוכבים מיוחדת – (א)שמשנאסרה לא הותרה, (ב)ולא הותרה מכללה, (ג)וחייבים עליה מיתת בית דין, (ד)ואיסורה נוהג בבני נח כישראל – אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה! ומה אני מרבה? ‏את משכב זכור והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.(אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור: הזכור – בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה – במינה מותרת ושלא במינה אסורה; הזכור – לא עשה בו את הקטן כגדול, והבהמה – עשה בה את הקטנה כגדולה.)", + "[ט] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה – שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם בתו ובת בתו ובת בנו.", + "[י] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעבודת כוכבים. ומוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו.", + "[יא] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות נערה המאורסה והמחלל את השבת. (אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה: נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר; השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.)", + "[יב] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אשת איש והנדה; (אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש: אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין; אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.)", + "[יג] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אשת אחיו ואשת-אחי-אביו. (אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת-אחי-אביו מה שאין באשת אחיו: אשת אחיו, אם יש לו בנים – אסורה, אין לו בנים – מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים – אסורה. אשת אחיו – עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו – לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.)", + "[יד] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות [אשת אחיו מאמו] שאין לה היתר כעכו\"ם. וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אחות אשתו." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] אחר שריבינו דברים שהן כעכו\"ם ודברים שאינם כעכו\"ם – למה נאמר עכו\"ם מעתה? אלא מה עכו\"ם מיוחדת מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.", + "[ב] או מה עכו\"ם מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא מחויבים מיתת בית דין! הא מה אני מרבה? את המקלל אביו ואמו, המסית והמדיח, והמכשף, ונביא שקר, ועדים זוממין… תלמוד לומר \"ועשה\" – יצאו אלו שאין בם מעשה.", + "[ג] אוציא את אלו שאין בם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ובן סורר ומורה, והרוצח? תלמוד לומר (במדבר טו, כט-ל) \"תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה…\" – הרי כל העושה בשגגה כעכו\"ם; מה עכו\"ם מיוחדת – מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת.", + "[ד] \"ועשה אחת\" (ויקרא ד, כב) – יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ד, ב) \"מאחת\". אי \"מאחת\", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר \"ועשה אחת\". הא כיצד? עד שיכתב שם קטן משם גדול – \"שמ\" מ-\"שמעון\" ומ-\"שמואל\", ו\"נח\" מ-\"נחור\", ו\"דנ\" מ-\"דניאל\", ו\"גד\" מ-\"גדיאל\".", + "[ה] ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד – חייב; כגון \"שש\" \"תת\" \"רר\" \"גג\" \"חח\". אמר ר' יוסי, וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם – שהן רושמין על קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו; לפיכך, אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שני שריטות על נסר אחד – חייב.", + "[ו] ר' שמעון אומר \"ועשה אחת\" – יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר \"מאחת\". אי \"מאחת\", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחת? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר \"ועשה אחת\". הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. ר' יוסי אומר: 'ועשה אחת ועשה הנה' – פעמים שהוא חייב אחת על כולם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת.", + "[ז] הא כיצד? מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אף על פי שמעין אבות מלאכות עשה – אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו. והיודע עיקר שבת וטעה ואמר \"אין זו שבת; אין זו שבת\" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת וטעה ואמר \"אין זו מלאכה; אין זו מלאכה\" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אם מעין אבות מלאכות עשה – חייב על כל מלאכה ומלאכה ואם מעין מלאכה אחת – חייב על כל העלם והעלם.", + "[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס\"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.", + "[ט] ועוד שאלן רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה מהו? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין; הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה, ותוחבו בסירה ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו. ורואים אנו שהדברים קל וחומר.", + "[י] ועוד שאלן רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.", + "[יא] אמר ר' שמעון: וכי מה ראיה האוכל לשוחט?! אלא כך שאלן: באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.", + "[יב] אמר ר' עקיבא: אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה! אמרו לו: השב! אמר להם, לא אם אמרת במעילה – (א)שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה (ב)צירף את המעילה לזמן המרובה; תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו?!", + "[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה – שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – חייב על כל אחת ואחת, שבת – שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?! אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה – שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!? אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת! אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות – שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת – שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!? אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח! אמרתי (ס\"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת" + ], + "Section 2": [ + "[א] 'נפש…בני ישראל' – הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?! לא! אם אמרת ביחיד – שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע?! משיח יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ג] לא! אם אמרת במשיח – שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון – יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת! תלמוד לומר 'נפש…בני ישראל' – הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ד] הוא הדין למשיח. הלא דין הוא! מה אם היחיד – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?! לא! אם אמרת ביחיד – שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! צבור יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ה] לא! אם אמרת בצבור – שאינו מביא אשם ודאי! תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי?! נשיא יוכיח! שהוא מביא אשם ודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא! אם אמרת בנשיא – שאין מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע – יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת! תלמוד לומר \"נפש…אם הכהן המשיח\" – הרי המשיח כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ו] 'משיח' – יכול זה המלך? תלמוד לומר \"הכהן\". אי 'כהן' יכול המרובה בבגדים? תלמוד לומר 'משיח'. אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר \"המשיח\" – שאין על גביו משיח. 'משיח יחטא' מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות. ודין הוא! מה אם הנשיא – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא על הקודמות, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא על הקודמות?! לא! אם אמרת בנשיא – שאינו מביא חטאתו משעבר! תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר?! הואיל והוא מביא חטאתו משעבר – יכול יביא על הקודמות! תלמוד לומר 'משיח יחטא' – כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.", + "[ז] ר' שמעון אומר: אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה – חייב; ואם משנתמנה נודע לו – פטור. 'משיח יחטא' – יכול גזירה [עליו שיחטא]? תלמוד לומר \"אם..יחטא\" – כשיחטא." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"לאשמת העם\" – הרי משיח כצבור; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. הלא דין הוא! צבור מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!", + "[ב] או כלך לדרך זו! נשיא מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח יביא על שגגת המעשה!", + "[ג] נראה למי דומה. אם דומה לצבור נלמדנו מן הצבור ואם דומה לנשיא נלמדנו מן הנשיא: צבור בפר ואינו מביא אשם תלוי, ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח – לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!", + "[ד] או כלך לדרך זה! נשיא מביא שעירה לעכו\"ם ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה לעכו\"ם ומביא אשם ודאי; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח – יביא על שגגת המעשה! תלמוד לומר \"לאשמת העם\" – הרי משיח כצבור; ומה הצבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח – לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ה] אי מה צבור אם הורו ועשו אחרים על פיהם חייבים, יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיו יהיה חייב? תלמוד לומר \"והקריב על חטאתו אשר חטא\" – על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.", + "[ו] \"והקריב על חטאתו\" – מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר. שיכול, הלא דין הוא! מה אם הנשיא – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא על חטאתו משעבר, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?! תלמוד לומר \"והקריב על חטאתו\" – מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.", + "[ז] יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו? ודין הוא! נשיא מוצא מכלל היחיד (ס\"א הצבור, וכן בהמשך) ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא חטא לעצמו – מביא לעצמו, חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור; אף משיח חטא לעצמו – מביא לעצמו; חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור!", + "[ח] לא! אם אמרת בנשיא – שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים! תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים?! הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים – יביא פר לעצמו! תלמוד לומר \"אשר חטא\". הא כיצד? חטא לעצמו – מביא לעצמו; חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"פר…\" – יכול זקן? תלמוד לומר \"בן\". אי \"בן\" יכול קטן? תלמוד לומר \"פר\". הא כיצד? – בן שלש כדברי חכמים. ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.", + "[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\"? אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\" ! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? – בן שתי שנים.", + "[ג] רבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\" אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\"! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? אלא לפי שנאמר \"ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה לשם\", יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה? תלמוד לומר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\". אי \"ופר שני…תקח לחטאת\" יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה? תלמוד לומר \"ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לשם\". הא כיצד? – דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה; איברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.", + "[ד] ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\" אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\"! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? שיכול שתהא נאכלת חטאת זו? תלמוד לומר \"ופר שני\" – שני לעולה. מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת.", + "[ה] כיוצא בו אמר ר' יוסי: (עזרא ח, לה): \"הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה ליהו\"ה\" – אפשר חטאת עולה?! אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת – לא נאכלת. ר' יהודה אומר, על עכו\"ם הביאום.", + "[ו] ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר \"עגל\" בתורה סתם – בן שנה; שנאמר (ויקרא ט, ג) \"ועגל וכבש בני שנה\". \"…בן בקר\" – בן שתי שנים; שנאמר (ויקרא ט, ב) \"קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם\" – אף בשָנִים. \"פר\" סתם – בן שלש. אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"את הפר\" – פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.", + "[ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד – שלא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית, משוח – ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – אינו דין שישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית?! נשיא יוכיח! ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית!", + "[ג] אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית! אלא לפי שנאמר \"והביא\", יכול יביא חלופים? תלמוד לומר \"פר\" – פר הוא מביא ואינו מביא חלופים.", + "[ד] \"וסמך ידו על ראש הפר\" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. הלא דין הוא! מה אם זה – שאינו טעון שני וידוים ואינו טעון \"אנא\" – טעון סמיכה, פר יום הכפורים – שטעון שני וידוים וטעון \"אנא\" – אינו דין שיטעון סמיכה?! לא! אם אמרת בזה – שהוא בא על עבירת מצוה ידועה! תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה?! [הואיל ואין בא על עבירת מצוה ידועה] לא יטען סמיכה! תלמוד לומר \"וסמך..ידו על ראש הפר\" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.\"ושחט את הפר לפני השם\" – בצפון.", + "[ה] \"ולקח\" – נאמרה כאן 'לקיחה' ונאמרה להלן 'לקיחה' (שמות כד, ו); מה 'לקיחה' אמורה להלן בכלי, אף כאן – בכלי.", + "[ו] \"ולקח הכהן המשיח\" – אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) \"הכהן\". [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) \"הכהן\".]‏ אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר \"ולקח הכהן המשיח\"? אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר – עבודתו כשרה.", + "[ז] \"מדם הפר\" – מדם הנפש; לא מדם הבשר ולא מדם התמצית. מן הפר יקבל. \"והביא אֹתו\" – כשר ולא פסול. \"אֹתו אל אהל מועד\" – למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.", + "[ח] \"וטבל\" – ולא המספג. \"וטבל…והזה…\" – על כל הזיה טבילה. \"אצבעו\" – נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן (ויקרא יד, טז) \"אצבעו\"; מה \"אצבעו\" אמורה להלן – הימנית המיומנת שבימין, אף \"אצבעו\" אמורה כאן – הימנית המיומנת שבימין.", + "[ט] \"בדם\" – שיהיה בדם כדי טבילה. \"והזה\" – לא המטיף; \"והזה\" – לא הזורק. \"מן הדם\" – שבענין. \"שבע פעמים\" – לא שבע טיפים. \"שבע פעמים\" – שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.", + "[י] \"לפני יהו-ה\" – יכול על כל הבית? תלמוד לומר \"את פני פָּרֹכֶת\". [ס\"א מוסיפים או \"את פני הפרוכת\",] יכול אל פני הפרוכת כולה? תלמוד לומר \"הקדש\" – מלמד שהוא מכוין כנגד הבדים.", + "[יא] \"ונתן הכהן מן הדם\" שבענין. \"עַל קרן - קַרְנוֹת\" – הרי שתים; ולמטן הוא אומר (ויקרא ד, יח) \"עַל קרן/קַרְנֹת\" – הרי ארבע, דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר \"אשר באהל מועד\" – לרבות כל קרנות שבאהל מועד. \"מִזְבַּח קְטֹרֶת\" – שיתחנך המזבח בקטרת. \"קטרת\" – שיהיה משל צבור. \"הסמים\" – שיהיו סממניה לתוכה. \"לפני יהו-ה\" מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה – יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"מזבח קטורת הסמים לפני השם\" – ואין הכהן לפני ה'.", + "[יב] \"וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ\" – לרבות [דם] פר יום הכפורים לשפיכה. \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יטיף; \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יזה; \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יזרק. \"אל יסוד מזבח העֹלה\" – לא על יסוד מזבח הפנימי. הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון – מקום מתן דם קרניו שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי – מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו!", + "[יג] כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, יח) \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה\", שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו. וכשהוא אומר בנשיא (ויקרא ד, כה) \"אל יסוד מזבח העולה\", שאין תלמוד לומר, אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל?! דבר אחר: וכי יש יסוד לפנימי עצמו?! ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, כה) \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה\"? – שיהיה יסוד 'מזבח של עולה'. \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה אשר פתח אהל מועד\" (ויקרא ד, יח) – זה יסוד מערבי." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"ואת כל חלב פר\" – לרבות חלב פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. \"החטאת\" – לרבות שעירי עכו\"ם לכל האמור בענין. \"ירים ממנו\" – מן המחובר.", + "[ב] \"כאשר יורם משור זבח השלמים\" – וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן? אלא מה שלמים לשמן, אף זה לשמו. מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.", + "[ג] אי, מה שלמים טעונים הפרש אליה אף זה יטען הפרש אליה? תלמוד לומר \"משור זבח השלמים\" – לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש. ר' יהודה בן שמעון אומר, מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.", + "[ד] אי, מה זבחי שלמי ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה? תלמוד לומר \"משור זבח\" – לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.", + "[ה] \"והקטירם הכהן על מזבח העֹלה\" – לא על מזבח הפנימי. הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים: מה מזבח החיצון – מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו, אף מזבח הפנימי – מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו!", + "[ו] מה אני מקיים (שמות ל, ט) \"לא תעלו עליו קטרת זרה ועׁלה…\"? – בקדשים שלא זכה במתן דמן! אבל קדשים שזכה במתן דמן, הואיל וזכה במתן דמן – יזכה בהקטר חלבם! תלמוד לומר \"והקטירם הכהן על מזבח העֹלה\" – לא על מזבח הפנימי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא…\" – מלמד שהוא מוציאו כולו כשהוא שלם.", + "[ב] יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם? תלמוד לומר 'ראשו וכרעיו' – מה ראשו וכרעיו אמורים להלן (ויקרא א, ח-ט) על ידי ניתוח, אף כאן – על ידי ניתוח. אי מה 'ראשו וכרעיו' אמורין להלן על ידי הפשט, אף כאן על ידי הפשט? תלמוד לומר \"וקרבו ופרשו\".", + "[ג] \"והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה\" (ויקרא ד, יב) – חוץ לשלש מחנות. או יכול חוץ למחנה אחת? כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, כא) \"אל מחוץ למחנה\" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (שם) \"ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון\", ואם כן למה נאמר \"אל מחוץ למחנה\"? – ליתן לו מחנה שניה.", + "[ד] וכשהוא אומר בדשן (ויקרא ו, ד) \"אל מחוץ למחנה\" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (ויקרא ד, יב) \"אל מקום טהור אל שפך הדשן\", ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, יב) \"אל מחוץ למחנה\"? – ליתן לו מחנה שלישית.", + "[ה] \"אל מקום טהור\" – שיהיה מקומו טהור. ואם טמא – יטהרנו. שיהיה מקום מתוקן להם לכך. \"אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן\" – שיהיה שם דשן, שיקדום את הדשן, ששם יהיו נותנים את הדשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהיה מקומו משופך.", + "[ו] \"וְשָׂרַף אֹתוֹ\" – כשר ולא הפסול. \"על עצים באש\" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמרה שריפה בחוץ: מה שריפה אמורה בפנים – בעצים כשרים למערכה, אף שריפה אמורה בחוץ – בעצים כשרים למערכה… תלמוד לומר \"עצים\" – לרבות כל משמע; \"עצים\" – אפילו בקש, אפילו בתבן, אפילו בגבבא. \"בָּאֵשׁ\" – ולא בסיד ולא ברמץ. \"…יִשָּׂרֵף\" – אף על פי שאין שם דשן. \"יִשָּׂרֵף\" – עד שמצית האור בגופו." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם\" – הרי זה מוסיף על ענין הראשון; שתמצא אומר פר משיח ופר עדה עומדין – פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.", + "[ב] \"עֲדַת יִשְׂרָאֵל\" – יכול בעדה (ס\"א בכל עדה וס\"א בכל העדה) הכתוב מדבר? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר (במדבר לה, כד) 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – בית דין, אף כאן – בית דין. או מה 'עדה' אמורה להלן בכהן גדול אף כאן בכהן גדול! תלמוד לומר \"עדת ישראל\" – העדה המיוחדת שבישראל; ואיזו? זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.", + "[ג] היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – כולם ראוים להוריה, אף 'עדה' אמורה כאן – עד שיהיו כולם ראוים להוריה.", + "[ד] לא היה מופלא של בית דין שם, או אמר אחד מהם \"איני יודע\", או שאמר להם \"טועים אתם!\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" – עד שיורו כולם.", + "[ה] \"יִשְׁגּוּ\" – יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה? תלמוד לומר \"יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר\" – הא אינם חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ו] מתוך שיצאת עכו\"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה שלה? תלמוד לומר כאן \"מעיני\" ולהלן (במדבר טו, כד) נאמר \"מעיני\". מה \"מעיני\" האמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין; ומה \"מעיני\" האמור להלן‏ – העלם דבר עם שגגת המעשה, אף \"מעיני\" האמור כאן – העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ז] \"וְנֶעְלַם דָּבָר\" – לא שתתעלם (ס\"א שתעלם, וכן בהמשך) מצוה כולה. כיצד? אמרו \"אין נדה בתורה\"; \"אין שבת בתורה\"; \"אין עכו\"ם בתורה\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"ונעלם דבר\" – לא שתתעלם מצוה כולה.", + "[ח] אבל אמרו \"יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום – פטור\"; \"יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים – פטור\"; \"יש עכו\"ם בתורה אבל המשתחוה – פטור\" – יכול יהיו פטורים? תלמוד לומר \"ונעלם דבר\" – לא כל הגוף.", + "[ט] מתוך שיצאה עכו\"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על העלם מצוה כולה? תלמוד לומר כאן \"מעיני\" ונאמר להלן (במדבר טו, כד) \"מעיני\". מה \"מעיני\" אמור כאן – פרט לכל הגוף, אף \"מעיני\" האמור להלן – פרט לכל הגוף.", + "[י] הורו בית דין ועשו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"הקהל..ועשו\" – ההוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.", + "[יא] \"מִצְו‍ֹת יהו\"ה\" – ולא מצות המלך, ולא מצות בית דין. \"מִצְו‍ֹת\" האמורות במשיח (ויקרא ד, ב) הן \"מִצְו‍ֹת\" האמורות כאן (ויקרא ד, יג). \"מִכָּל מִצְו‍ֹת יהו\"ה\" – לא כל מצות ה'; פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"וְאָשֵׁמוּ\"‏ – כשם שנפרעים מן היחיד כן נפרעין מן הצבור.", + "[יב] ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת…\" – ולא שיודעו החוטאים.", + "[יג] \"אשר חטאו…והקריבו\" – חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. או אינו אלא חטאו שני יחידים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – יביאו שלשה? תלמוד לומר \"הקהל\" – הקהל חייב. וכל קהל וקהל חייבים.‏", + "[יד] הכיצד? חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. ושאר שבטים שלא חטאו – מביאין על ידיהם פר; שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, לכך נאמר \"הקהל\" לחייב על כל קהל וקהל, דברי ר' יהודה.", + "[טו] ר' שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו – מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאים עליהן פר, וכולם פטורין‏ – שנאמר כאן \"קהל\" ונאמר להלן \"קהל\"; מה \"קהל\" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.", + "[טז] ר' מאיר אומר: חטאו שבעה שבטים או רובן – בית דין מביאין עליהן פר וכולן פטורים שנאמר כאן \"קהל\" ולהלן נאמר \"קהל\"; מה \"קהל\" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.", + "[יז] ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו, או שבעה אף על פי שאינן רובו – הרי אלו חייבין." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"וסמכו זקני\" – יכול זקנים מן השוק? תלמוד לומר 'זקני עדה'. אי 'זקני עדה' יכול כל הזקנים שבעדה? תלמוד לומר \"העדה\" – המיוחדים שבעדה.", + "[ב] וכמה הן? \"וסמכו\" – שנים; \"זקני\" – שנים; אין בית דין שקול – הרי חמשה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, \"וסמכו זקני\" – שנים; ואין בית דין שקול – הרי שלשה.", + "[ג] \"ידיהם\" – ידי כל אחד ואחד (נ\"א כל יחיד ויחיד). \"ידיהם על ראש הפר\" – פר טעון סמיכה ואין שעירי עכו\"ם טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי עכו\"ם טעונים סמיכה בזקנים; שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.", + "[ד] \"ושחט את הפר לפני השם\" – בצפון. נאמר כאן 'פני פרוכת' (ויקרא ד, יז) ונאמר להלן (ויקרא ד, ו) 'פני פרוכת'. מה 'פני פרוכת' אמור להלן – \"פרוכת הקדש\", אף 'פני פרוכת' האמור כאן – פני פרוכת הקדש.", + "[ה] \"וְעָשָׂה..כַּאֲשֶׁר עָשָׂה..וְכִפֶּר\" מה תלמוד לומר? לכפול את ההזיות; ללמד שאם חסר אחת מן המתנות – לא עשה כלום. יכול, אין לי אלא מתן-שבע שאם חסר אחת מהן לא עשה כלום – שכן מתן-שבע מעכבות בכל מקום; ומנין למתן-ארבע אם חסר אחת מהן לא עשה כלום? תלמוד לומר \"כֵּן יַעֲשֶׂה\".", + "[ו] \"וְעָשָׂה לַפָּר\" – לרבות פר יום הכפורים; \"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר\" לרבות פר כהן משיח; \"הַחַטָּאת\" – לרבות שעירי עכו\"ם. יכול שאני מרבה שעירי רגלים? תלמוד לומר \"לו\". ומה ראית לרבות שעירי עכו\"ם ולהוציא שעירי רגלים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו\"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.", + "[ז] \"וְכִפֶּר עֲלֵהֶם\" – אף על פי שלא סמכו. \"וְנִסְלַח לָהֶם\" – אף על פי שלא נתן בשירי הדם. מה ראית להכשיר בסמיכה ובשירי הדם ולפסול בהזיות? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה ובשירי הדם – שאין מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות – שהן מעכבים (נ\"א מעכבות) את הכפרה.", + "[ח] \"והוציא את הפר אל מחוץ למחנה\" – חוץ לשלש מחנות. \"ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון\" – הא מכאן אתה אומר: פר משיח ופר עדה עומדים – פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.", + "[ט] יכול אף שעירי עכו\"ם יקדמוהו? ודין הוא! אם פר יחיד קודמו, פר ושעיר לא יקדמוהו?! תלמוד לומר 'פר' – פר ראשון ואין שעירי עכו\"ם ראשונים.", + "[י] או אינו אלא פר ישרף ואין שעירי עכו\"ם נשרפים? תלמוד לומר \"חטאת הקהל\" – בנין אב לכל חטאת הקהל שישרפו.", + "[יא] והלא שעירי רגלים שהן חטאת הקהל, יכול ישרפו? תלמוד לומר \"הוא\". ומה ראית לרבות שעירי עכו\"ם ולהוציא שעירי הרגלים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו\"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.", + "[יב] והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצוה ידועה וטעון שריפה! מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים, יצאו אלו שאין דמם נכנס לפנים.", + "[יג] \"חטאת\" (ויקרא ד, כד) – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הוא\" (שם) – פרט לכששחטו שלא לשמו." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"אשר נשיא יחטא\" – אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט. \"נשיא\" – יכול נשיא שבט כנחשון? תלמוד לומר \"ועשה אחת מכל מִצְו‍ֹת השם אלקיו\" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) \"למען ילמד ליראה את השם אלקיו\". מה אמור להלן – נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא האמור כאן – שאין על גביו אלא ה' אלקיו.", + "[ב] \"נשיא יחטא\" מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות? והלא דין הוא! ומה אם משיח – שמביא חטאתו משעבר – אין מביא על הקודמות, נשיא – שאין מביא חטאתו משעבר – אינו דין שלא יביא על הקודמות?! לא! אם אמרת במשיח – שאין מביא על שגגת מעשה; תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה! הואיל ומביא על שגגת מעשה – יביא על הקודמות! תלמוד לומר \"יחטא\" – לכשיחטא והוא נשיא, לא כשיחטא ועודהו הדיוט.", + "[ג] ר' שמעון אומר, אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה – חייב; אם משנתמנה – פטור. \"נשיא\" – יכול גזירה? תלמוד לומר \"יחטא\" – כשיחטא.", + "[ד] \"ועשה אחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? חלב וחלב: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד – חייב שני חטאות. חלב ודם: בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות – חייב שני חטאות.", + "[ה] סקילה וסקילה: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד – חייב שני חטאות. סקילה ושריפה: בין בהעלם אחד בין בשני העלמות – חייב שתי חטאות.", + "[ו] \"מִצְו‍ֹת השם\" – לא מצות המלך ולא מצות בית דין. (\"מצות\" האמורות במשיח \"מצות\" האמורות בעדה – הן \"מצות\" האמורות כאן.) \"מכל מִצְו‍ֹת השם\" – ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"אשר לא תעשינה בשגגה\" – מלמד שמביא על שגגת מעשה. \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי.", + "[ז] והלא דין הוא! ומה אם היחיד – שאין מביא על הודעו זכר – מביא אשם תלוי, נשיא – שמביא על הודעו זכר – אינו דין שיביא אשם תלוי?! משיח יוכיח! שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי.", + "[ח] ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר, לא יביא אשם תלוי! תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי.", + "[ט] דין אחר: יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור. מה יחיד מביא אשם תלוי, אף נשיא מביא אשם תלוי.", + "[י] או כלך לדרך זו: משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח אין מביא אשם תלוי, אף נשיא לא יביא אשם תלוי.", + "[יא] נראה למי דומה. דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאינו מביא על שגגת מעשה. או כלך לדרך זו: דנים מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאין הודעו זכר. תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"הודע אליו\" – ולא שיודיעוהו אחרים (נ\"א ולא שאמרו לו אחרים). אין לי אלא שאמרה לו שפחה; מנין אפילו אמרה לו אשה? – אוציא את שאמרה לו אשה, שאין אשה כשרה לעדות; מנין אפילו אמרו לו קרובים? – אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרים להעיד בו; מנין אפילו אמר לו עד אחד? – אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו אלא שבועה; מנין אפילו אמרו לו שנים? תלמוד לומר \"הודע אליו\" – ולא שיודיעהו אחרים.", + "[ב] יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר \"או הודע אליו..והביא\". אביא את שאמרו לו שנים – שכן מחייבים אותו מיתה; מנין אפילו אמר לו עד אחד? – אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה; מנין אפילו אמר לו שנים קרובים? – אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר; מנין אפילו אמר לו אשה? אפילו שפחה? תלמוד לומר \"או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו\".", + "[ג] אמר ר' מאיר, אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?! אמר לו ר' יהודה: איך אומרים לו \"עמוד והתודה\" והוא אומר \"לא חטאתי\"?! אמר ר' שמעון אם אמר \"מזיד אני\" – פטור!", + "[ד] ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה \"מזיד אני\" – שומעים לו. אבל אם היה דן עמהם כל היום ולבסוף אמר \"מזיד אני\" – אין שומעים לו.", + "[ה] כיוצא בו אמר ר' מאיר: אמרו לו \"נזיר אתה\" ואמר \"תנאי היה בלבי\" – שומעים לו. אבל אם היה מונען כל היום ובאחרונה אמר \"תנאי היה בלבי\" – אין שומעים לו.", + "[ו] \"אשר חטא בה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג; שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה; חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל – ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.", + "[ז] אמר לו ר' אליעזר: ממה נפשך! אשתו נדה בעל – חייב, אחותו בעל – חייב! שבת חלל – חייב, יום הכפורים חלל – חייב! חלב אכל – חייב, נותר אכל – חייב! אמר לו ר' יהושע \"אשר חטא בה\" – למד שאין חייב עד שתתודע לו חטאתו.", + "[ח] אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שפטור; שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר. על מה נחלקו? על העושה מלאכה בתוך היום ואין (נ\"א שאין) יודע אם בשבת עשה, אם ביום הכפורים עשה. או, על העושה מלאכה ואין יודע מעין איזו מלאכה עשה – ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. אמר ר' יהודה: פוטר היה ר' יהושע אף משום אשם תלוי.", + "[ט] ר' ישמעאל ור' שמעון שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות; שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ר' יהודה אומר (נ\"א ור' יהודה אומר) אף על דבר שהוא משם אחד היה ר' יהושע פוטרו.", + "[י] כיצד? שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית. נתכוין לבא על זו ובא על זו [– חייב]; תאנים וענבים לפניו. נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים; ענבים ולקט תאנים; שחורות ולקט לבנות; לבנות ולקט שחורות – ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ותמיה אני, אם פוטר בה ר' יהושע אם כן למה נאמר \"אשר חטא בה\"? פרט למתעסק." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"קרבנו\" (ויקרא ד, כג) – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו", + "[ב] יכול לא יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה; אבל יוצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה? תלמוד לומר (שם ד, כח) \"קרבנו\" – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.", + "[ג] יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אינו מגלח על בהמת אביו); אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה (שכן הוא מגלח על מעות אביו בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים)? תלמוד לומר (שם ד, לב) \"קרבנו\" – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.", + "[ד] יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו? תלמוד לומר (שם ד, כח) \"על חטאתו\" – עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.", + "[ה] יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב – הרי לא מעל ולא כיפר); אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה (שכן אם הפריש לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב – הרי זה מעל וכיפר)? תלמוד לומר (שם ד, כח)‏ \"קרבנו..על חטאתו\" – עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.", + "[ו] \"שְעִיר\" – ולא שעירה  \"עזים\" – ולא חלופין. והלא דין הוא! ומה אם היחיד – שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים – שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית, נשיא – ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים – אינו דין שישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית?! משיח יוכיח! ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!", + "[ז] לא! אם אמרת במשיח – שאין מביא זה וזה מן הצאן; תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן! הואיל ומביא זה וזה מן הצאן – ישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית! תלמוד לומר \"שעיר\" – ולא שעירה, \"עזים\" – ולא חלופים. \"זכר\" – ולא נקבה. \"תמים\" – ולא בעל מום.", + "[ח] \"וסמך ידו על ראש השעיר\" – לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי ר' יהודה.  ר' שמעון אומר לרבות שעירי עכו\"ם לסמיכה, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים – טעון סמיכה.", + "[ט] \"ושחט אֹתו\" – ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה (ויקרא ד, לג) \"ושחט אֹתה\" – ולא חלופה ולא ולדה. מכאן היה ר' שמעון אומר חמש חטאות הן מתות: (א) ולד חטאת, (ב) ותמורה חטאת, (ג) וחטאת שמתו בעליה, (ד) ושכיפרו בעליה, (ה) ושעברה שנתה. אי אתה יכול לומר ולד בצבור – שאין הצבור מביאין נקבה. ואין תמורה חטאת בצבור שאין הצבור ממירין. ולא חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהיו מתות בצבור? אמרת לאו. ילמדו סתומות ממפורשות! מה מפורש ולד חטאת ותמורות חטאת וחטאת שמתו בעליה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.", + "[י] \"וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה\" (ויקרא ד, כד) – היכן עולה נשחטת? בצפון. אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר (ויקרא ו, יח) \"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי השם\"! ולמה יצא מעתה? לקובעו; שאם לא נשחט בצפון – פסול.", + "[יא] אתה אומר לכך יצא או לא יצא אלא ללמד שאין אחר טעון צפון… תלמוד לומר 'במקום אשר ישחט' (ויקרא ד, כט) (שם ד, לג) (שם יד, יג). אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות כל חטאת? תלמוד לומר (שם ד, כט) \"ושחט את החטאת במקום העולה\" – לרבות כל חטאת שלא תהיו שחיטתן אלא בצפון." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה! מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע – אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בו! ואת מה אני מרבה? את שעירי עכו\"ם שהם חטאת זכרים, קבועים, ומכפרים, ובאים מן הצאן, ובאים על חטא ידוע. וכשהוא אומר 'ושחט…' (ויקרא ד, כט) – לרבות פרים הנשרפים שהן חטאת זכרים קבועים, מכפרים, ובאים על חטא ידוע, אבל אינם באים מן הצאן או שעירי רגלים שהן חטאת זכרים קבועים מכפרים, ובאין מן הצאן, אבל אינם באים על חטא ידוע או חטאת עכו\"ם שהיא חטאת קבוע מכפרת, ובאה מן הצאן, ובאה על חטא ידוע, אבל אינה באה זכר. שקול הוא ויבואו כולם!", + "[ב] וכשהוא אומר 'ושחט…' (שם ד, לג) – לרבות פר יום הכפורים שהוא חטאת זכר קבוע מכפר אבל אינו בא מן הצאן ואינו בא על חטא ידוע או חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבוע או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא ידוע. שקול הוא ויבואו שניהם! ‏", + "[ג] כשהוא אומר 'ושחט…' (שם יד, יג) – לרבות חטאת מצורע שאינה חטאת קבוע ולא מכפרת.", + "[ד] אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, ולמה יצאת מעתה? – לקבוע שאם לא נשחט בצפון – פסול.", + "[ה] יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהיה פסול אבל כל שאר חטאת מצוה לשחטם בצפון ואם לא נשחט בצפון יהיו כשרות? תלמוד לומר (שם ד, כט) \"ושחט את החטאת במקום העולה\" – בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון יהיו פסולות.", + "[ו] \"חטאת\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הִוא\" – פרט לששחטו שלא לשמו." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] 'באצבעו ולקח' – שיקבל בימין; \"באצבעו ונתן\" – שיתן בימין. אמר ר' שמעון וכי נאמר בו \"יד\"! הואיל ולא נאמר בו \"יד\", קבל בשמאל – כשר. \"וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על קרנות מזבח הפנימי. והלא דין הוא! משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח – דם חטאתו נכנס לפנים, אף נשיא יהיה דם חטאתו נכנס לפנים! תלמוד לומר \"וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על קרנות מזבח הפנימי.", + "[ב] \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על יסוד מזבח הפנימי. \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" – תן יסוד למזבחה של עולה. אמר ר' ישמעאל, ומה אם שירי חטאת – שאין מכפרים – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת – אינו דין שתנתן על היסוד?! אמר ר' עקיבא מה שירי חטאת – שאין מכפרים ואין ראוים לכפר – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת וראויה לכפר – אינו דין שתנתן על היסוד?! אם כן למה נאמר \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\"? – שיהיה יסוד במזבחה של עולה. \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" (בס\"א ממשיך בפסוק \"אשר פתח אהל מועד\") – זה יסוד דרומי.", + "[ג] יכול זה יסוד מערבי? אמרת לאו. מה מצינו ביציאתו מן ההיכל – אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו, אף בירידתו מן המזבח – אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו. ואיזה זה? – זה יסוד דרומית.", + "[ד] \"וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" – מה פירש בזבח השלמים? חלב תותב קרום ונקלף שני כליות ויותרת; אף כאן – חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת.", + "[ה] \"וְכִפֶּר עָלָיו\" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחד; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. \"וְנִסְלַח לוֹ\" – אין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר: \"לוֹ\"." + ], + "Section 7": [ + "[א] 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' – הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.", + "[ב] כיצד? הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם – בין שעשו ועשה עמהם, בין שעשו ועשה אחריהם, בין שלא עשו ועשה – יכול יהא חייב? תלמוד לומר 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' – הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.", + "[ג] ור' שמעון מוסיף: הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן – בין משהביאו כפרתן, בין שלא הביאו כפרתן – והלך היחיד ועשה על פיהם – הרי זה פטור. ר' מאיר מחייב. ור' אלעזר אומר ספק. סומכוס אומר תלוי. \"בעשותה\" – התולה בעצמו חייב, התולה בבית דין פטור. כיצד? הורו בית דין, וידע אחד מהם שטעו או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי; והלך ועשה על פיהם. יכול יהא פטור? תלמוד לומר \"בעשותה\" – התולה בעצמו חייב.", + "[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים? תלמוד לומר 'עם הארץ' – אפילו הם מרובים.", + "[ה] עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו – חיייבין, שאין בית דין מביאין עליהם פר; אבל רוב הקהל שעשו יהיו פטורים שכן בית דין מביאין עליהם פר… תלמוד לומר 'עם הארץ' – אפילו רובו ואפילו כולו.", + "[ו] \"מעם הארץ\" – פרט לנשיא; \"מעם הארץ\" – פרט למשיח. אם תאמר \"כבר יצא משיח לידון בפר! והנשיא בשעיר!\" – שיכול על העלם דבר עם שגגת המעשה – יביא פר, ועל שגגת המעשה יביא כשבה ושעירה! תלמוד לומר \"מעם הארץ\" – פרט לנשיא; \"מעם הארץ\" – פרט למשיח.", + "[ז] \"מעם הארץ\" – פרט למומר. ר' שמעון בן יוסי אומר משום ר' שמעון: מה תלמוד לומר (שם ד, כב) \"אשר לא תעשינה בשגגה\"? – היושב לו מידיעתה חייב קרבן על שגגתה; ויצא מומר שאין יושב לו מידיעתה.", + "[ח] \"בעשותה אחת\" – העושה את כולה ולא העושה מקצתה. כיצד? שנים אוחזים במלגז ולוגזים, בכרכר ושובטים, בקולמוס וכותבים, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"בעשותה אחת\" – העושה את כולה ולא העושה את מקצתה.", + "[ט] בעיגול של דבלה והוציאוהו לרשות הרבים; בקורה והוציאוהו לרשות הרבים – ר' יהודה אומר אם אין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים – חייבים. ר' שמעון אומר אף על פי שאין אחד מהם יכול להוציאו והוציאו שנים – פטורים. תלמוד לומר \"בעשותה אחת\" – יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים.", + "[י] 'מצות השם' – לא מצות המלך; לא מצות בית דין. (\"מצות\" האמורות בעדה ובמשיח ובנשיא – הן \"מצות\" האמורות כאן.) \"מִמִּצְו‍ֹת השם\" – לא כל מצות השם; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם\" – מלמד שמביא אשם תלוי." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"או הודע אליו\" – לא שיאמרו לו אחרים. או יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר \"או הודע אליו חטאתו..והביא\".", + "[ב] \"והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה\" – מנין שתהא בת שנתה? ודין הוא! זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת. מה חטאת מצורע – בת שנתה, אף זו – בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת מצורע – שהיא טעונה נסכים, תאמר בזו שאינה טעונה נסכים! חטאת נזיר תוכיח! שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת נזיר – שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים! חטאת עכו\"ם תוכיח! שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת עכו\"ם – שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה! הואיל ואינה קבועה – לא תבא בת שנתה! תלמוד לומר (במדבר טו, כט) \"תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה\" – הרי כל העושה בשגגה כעכו\"ם: מה חטאת עכו\"ם באה בת שנתה, אף זו – באה בת שנתה. או מה חטאת עכו\"ם בשעירה אף זו בשעירה? כשהוא אומר \"יהיה\" לרבות שעירי רגלים; \"לכם\" – לרבות שעירי עכו\"ם; \"לָעֹשֶׂה\" לרבות שעיר נשיא.", + "[ג] \"וסמך את ידו על ראש החטאת\" – לרבות חטאת עכו\"ם לסמיכה. \"וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה\" – שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"במקום הָעֹלָה ולקח\" – שלא יהא קבול דמה אלא בצפון. מכאן אמרו: שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון – פסול; עד שישחט בצפון ויקבל בצפון.", + "[ד] \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\" (ויקרא ד, ל). ולמעלה הוא אומר (שם, כה) \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ\". מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת, ומזה אחת, ומזה אחת – מנין שכולם נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\".", + "[ה] יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ\". הא כיצד? הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.", + "[ו] ר' אלעזר בר' שמעון אומר ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\". [הא כיצד? – הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.]‏", + "[ז] \"וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים\". מה פירש בזבח השלמים: חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת; אף כאן – חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.", + "[ח] \"וְכִפֶּר עָלָיו\" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחת; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. \"ונסלח לו\" – אין משיירין לו ליום הכפורים. או יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר \"לו\".", + "[ט] \"ואם כבש יביא קרבנו לחטאת\". ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום; יכול מפני שהם מובחרים מהם? תלמוד לומר \"ואם כבש יביא קרבנו לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים.", + "[י] תורים קודמים לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) \"וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת\" – מלמד ששניהם שקולים. האב קודם לאם בכל מקום; יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" – מלמד ששניהם שקולים. אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] מה תלמוד לומר \"יביא\" (ס\"א מת\"ל יביא יביא)? מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות; מנין שיביא איזה מהן שירצה? תלמוד לומר \"יביא\" (ס\"א יביא יביא). יכול יביא שתיהן? תלמוד לומר \"יביאנה\" – אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.", + "[ב] יכול לא יביא שתיהן על שני חטאים אבל יביא שתיהן על חטא אחד? תלמוד לומר \"יביאנה\" – אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.", + "[ג] \"וסמך את ידו על ראש החטאת\" – לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה. \"ושחט אתה לחטאת\" – שתהיה שחיטתה לשם חטאת; \"ולקח הכהן מדם החטאת\" – שיהיה קבול דמה לשם חטאת; \"וכפר עליו הכהן על חטאתו\" (ויקרא ד, לה)‏ – שתהיה כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס\"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה – פסול.", + "[ד] \"ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים\" – ומה פירש בכשב זבח השלמים? – חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה, [אף כאן – חלב תותב וקרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה.]", + "[ה] \"וכפר עליו\" (ויקרא ד, כו) \"וכפר עליו\" (שם, לא) \"וכפר עליו\" (שם, לה) מה תלמוד לומר? מפני הדין. (והלא דין הוא!) [שיכול,] נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין למטן – אם נתנם מתנה אחת – כפר, אף דמים אמורין למעלן – אם נתנם מתנה אחת – כפר!", + "[ו] או כלך לדרך הזה: נאמרו דמים בפנים ונאמרו דמים בחוץ. מה דמים אמורים בפנים – אם חסר אחת מהמתנות – לא כפר, אף דמים אמורים בחוץ – אם חסר אחת מן המתנות – לא כפר!", + "[ז] נראה למי דומה! דנים דמים שבחוץ מדמים בחוץ ואל יוכיחו הפנימיים שהן בפנים! או כלך לדרך הזה: דנים דם-חטאת-על-הקרנות מדם-חטאת-על-הקרנות ואל יוכיחו התחתונים שאין דם חטאת על הקרנות! תלמוד לומר \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא שלש; \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא שתים; \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא אחת." + ], + "Section 8": [ + "[א] אילו אמר \"וְשָׁמְעָה\", יכול האומר לחברו \"נלך ונעבד עכו\"ם\" יהא חייב? הין?! אם האומר אינו חייב, השומע יהא חייב?! זה יוכיח שהאומר אינו חייב והשומע חייב!", + "[ב] אף אתה אל תתמה על האומר לחברו \"נלך ונעבד עכו\"ם\" שאף על פי שהוא אינו חייב, השומע חייב! תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה\" – ואין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר (במדבר ה, כא) \"וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה\". אין לי אלא שבועה שיש עמה אלה; מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה? תלמוד לומר 'ושמעה אלה'/'ושמעה קול' – לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה.", + "[ג] רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי אחרים מזיד. מנין מפי אחרים שוגג? מפי עצמו מזיד? מפי עצמו שוגג? תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – לרבות את כולן.", + "[ד] שלח להן ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו; או שאמר להם הנתבע \"משביעני עליכם אם יודעים אתם לו עדות שתבואו ותעידיהו\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – עד שישמעו מפי התובע.", + "[ה] אמר לשנים \"משביעני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני\" והן שיודעים לו עדות עד-מפי-עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – בזמן שהן כשרים לעדות, לא בזמן שהן פסולים מן העדות.", + "[ו] עמד בבית הכנסת ואמר \"משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – עד שיהיה מתכוין להם.", + "[ז] \"משביעני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – בזמן שקדמה עדות לשבועה, לא בזמן שקדמה שבועה לעדות.", + "[ח] ומנין שאין מדבר אלא בתביעת ממון? אמר ר' אליעזר: נאמר כאן אוין ונאמר אוין בפקדון (ויקרא ה, כג). מה אוין אמורים בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף אוין אמורים כאן – לא ידבר אלא בתביעת ממון. אוין דרוצח יוכיחו! שהן אוין ואינו מדבר בתביעת ממון!", + "[ט] דנים אוין שיש עמהם שבועה מאוין שיש עמהם שבועה ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהם שבועה! אויי סוטה יוכיחו! שהן אוין ויש עמהם שבועה ואינו מדבר בתביעת ממון!", + "[י] דנים אוין שיש עמהם שבועה ואין עמהם כהן מאוין שיש עמהם שבועה ואין עמהם כהן ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהם שבועה, ואל יוכיחו אויי דסוטה – שאף על פי שיש עמהם שבועה – יש עמהם כהן." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] ר' יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\"? – לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראיה ושלא בידועה; בידועה ושלא בראיה. ואיזו זו? זו תביעת ממון. רבי עקיבא אומר: \"מֵאֵלֶּה\" (ויקרא ה, ה) – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. בדבר שהוא של ממון – חייב, ובדבר שאינו של ממון – פטור.", + "[ב] ר' שמעון אומר: חייב כאן וחייב בפקדון. מה בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון.", + "[ג] ועוד קל וחומר! מה אם הפקדון – שעשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין – אינו מדבר אלא בתביעת ממון, כאן – שלא עשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. ולא חייב אלא אחת בפני בית דין – אינו דין שלא ידבר אלא בתביעת ממון?! לא! אם אמרת בפקדון – שלא עשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג, תאמר כאן שעשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג?! הואיל ועשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג – מדבר בתביעת ממון ושלא בתביעת ממון! תלמוד לומר כאן \"נפש כי תחטא\" ולהלן נאמר (ויקרא ה, כא) \"נפש כי תחטא\". מה \"נפש כי תחטא\" אמור להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף \"נפש כי תחטא\" אמור כאן – לא ידבר אלא בתביעת ממון.", + "[ד] \"משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן\" – הרי זו תביעת ממון – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר 'נפש כי תחטא' 'נפש כי תחטא' לגזירה שוה: מה 'נפש כי תחטא' אמור להלן – תובע ממון ויש לו, אף 'נפש כי תחטא' אמור כאן – תובע ממון ויש לו.", + "[ה] השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לפני בית דין והודו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד שיתחייב זה בממונו, ואיזה זה? זה בית דין.", + "[ו] מכאן אמרו: השביען בחוץ וכפרו, ובאו לבית דין והודו – פטורים. בחוץ והודו, ובאו לבית דין וכפרו – חייבים. השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – פטורים; כפרו – חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו – אין חייבים אלא אחת. אמר ר' שמעון, מה טעם? מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות.", + "[ז] כפרו שניהם כאחד – שניהם חייבים. זה אחר זה – הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד – הכופר חייב. היו שני כתי עדים. כפרה הראשון ואחר כך כפרה השניה – שתיהן חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"או נפש אשר תגע בכל דבר טמא\". הזקנים הראשונים היו אומרים, יכול אפילו נגע אדם במגע טומאות יהא חייב? תלמוד לומר 'בנבלת חיה..בנבלת בהמה..בנבלת שרץ\" – מה אלו מיוחדים שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.", + "[ב] ר' עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלין במשקין ובכלי חרס יהא חייב? תלמוד לומר 'בהמה' – מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינם אבות הטומאה.", + "[ג] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה, ומשאה אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים – אף איני מרבה אלא את כיוצא בה! ואת מה אני מרבה? – את רוב מי חטאת והמרכב; שחילק מגען ממשאם ומשאם אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים. כשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות את מיעוט מי חטאת והמשכב והמושב; ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא-אדם-ולטמא-בגדים. כשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר; שאין מטמאין לא במגע ולא במשא. וכשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות הסככות והפרעות והקירוי, דברי ר' יהודה.", + "[ד] \"בנבלת חיה…\" – מה תלמוד לומר \"טמאה\"? שיכול, אין לי אלא כולה; כזית מנין? תלמוד לומר \"טמאה\".", + "[ה] \"בנבלת בהמה…\" – מה תלמוד לומר \"טמאה\"? שיכול, אין לי אלא נבלה עצמה; קרנה, שערה, חבורה מנין? תלמוד לומר \"טמאה\".", + "[ו] \"בנבלת שרץ…\" – מה תלמוד לומר \"טמא\"? שיכול, אין לי אלא בשרו; דמו, צרופו, ערובו מנין? תלמוד לומר \"טמא\".", + "[ז] \"ונעלם ממנו\" – ונעלמה ממנו טומאה. או יכול ונעלם ממנו מקדש? תלמוד לומר \"ונעלם ממנו והוא טמא\" – על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא. ר' אליעזר אומר, \"השרץ..ונעלם ממנו\" – על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר, \"ונעלם ממנו..ונעלם ממנו\" שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.", + "[ח] \"או כי יגע בטומאת אדם\". 'אדם' – זה המת. \"בטומאת אדם\" – זה טמא מת. \"טמאתו\" – לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן; ימי קולן מנין? תלמוד לומר \"לכל טמאתו\". \"אשר יטמא\" – לרבות בועל נדה. \"בה\" – לרבות הבולע נבלת עוף הטהור.", + "[ט] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות? אילו נאמרו הקלות הייתי אומר: על הקלות – עולה ויורד, על החמורות – בקבועה! צריך לומר החמורות. או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו הקלות הייתי אומר: על החמורות יהא חייב ועל הקלות יהא פטור! צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות.", + "[י] ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על הטומאה. מה ענוש ואזהרה אמורים להלן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף קרבן שחייב כאן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו.", + "[יא] ומנין שאינו חייב עד שיהיה בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים? תלמוד לומר \"ונעלם ממנו..ונעלם ממנו\" – שני פעמים, דברי ר' עקיבא. רבי אומר \"ונעלם ממנו\" מכלל ידיעה; \"והוא ידע\" – הרי שתי ידיעות." + ], + "Section 9": [ + "[א] יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה? תלמוד לומר \"כִּי תִשָּׁבַע\" – על שבועה הוא חייב, לא שנדר בנזיר ובקרבן.", + "[ב] יכול המהרהר בלב יהא חייב? תלמוד למר \"בִשְׂפָתַיִם\" – לא בלב. או יכול שאני מוציא את הגומר בלב? תלמוד לומר \"לְבַטֵּא\".", + "[ג] יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע להרע לאחרים.", + "[ד] יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.", + "[ה] יכול שאני מוציא אף הנשבע להיטיב לאחרים? וכשהוא אומר \"או להיטיב\" – להיטיב אף לאחרים.", + "[ו] או יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע לעבור על המצות.", + "[ז] אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע לקיים את המצוה? שהיה בדין שיהיה חייב, דברי (צ\"ל כדברי – גר\"א) ר' יהודה בן בתירא. אמר ר' יהודה בן בתירא מה אם הרשות – שאינו מושבע עליה מהר סיני – הרי הוא חייב עליה, מצוה – שהוא מושבע עליה מהר סיני – אינו דין שיהא חייב עליה?! אמרו לו: לא! אם אמרת בשבועת הרשות – שכן עשה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן?!", + "[ח] 'להרע ולהיטיב' – אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר \"לְבַטֵּא\". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר \"לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא\", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב' – להבא. אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין? אמר לו: מריבוי הכתוב. אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!", + "[ט] \"הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה\" – פרט לאנוס. \"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ\" – פרט למזיד. 'ונעלם ממנו..ונעלמה ממנו' – שבועה. או יכול \"ונעלם ממנו\" החפץ? תלמוד לומר \"בִּשְׁבֻעָה ונעלם ממנו\" – על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם החפץ." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" (ויקרא ה, ד) (שם, ה) (שם, יג) – לחייב על כל אחת ואחת. טומאת מו\"ק", + "[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת – לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.‏", + "[ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\".", + "[ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. שמיעת הקול", + "[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] כיצד? היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו \"בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה [לא לך ולא לך ולא לך]‏!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ב] יכול מפני שהם חמשה; ומנין אפילו אמר לו אדם אחד \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ג] יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות; מנין אמר לו \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול מפני שהם מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. שבועת ביטוי", + "[ה] יכול שמיעת הקול – שעשה בה את המזיד כשוגג – חייב על כל אחת ואחת; שבועת ביטוי – שלא עשה בה את המזיד כשוגג – לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? [\"שבועה שלא אוכל ושלא אשתה\", ואכל ושתה – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת].", + "[ו] \"שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורים ופת כוסמין\", ואכל – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ז] \"שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש\", ושתה – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו אשר חטא…' (ויקרא ה, ו – יג). [כיצד? \"שבועה שלא אוכל\", ואכל ושתה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…']", + "[ב] כיצד? \"שבועה שלא אשתה\", ושתה משקים הרבה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ג] \"שבועה שלא אוכל\", ואכל אוכלים הרבה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ד] יכול שבועת ביטוי – שלא עשה בה את המזיד כשוגג – אין חייב אלא אחת; שמיעת הקול – שעשה בה את המזיד כשוגג – יהא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ה] כיצד? היה אחד תובעו ואומר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ו] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ז] יכול מפני שאינם מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאין אני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ח] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה \"בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאין אני יודע לכם עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ט] יכול שמיעת קול וביטוי שפתים – שאינם בהכרת – אינו חייב אלא אחת; טומאת מקדש וקדשיו – שהם בהכרת – יהא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[י] כיצד? נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע, ובאחרונה ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[יא] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, נכנס למקדש ויצא ולא ידע, ובאחרונה ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'" + ], + "Chapter 17": [ + "[א] זה הכלל: כָלַל- אינו חייב אלא אחת; פִרֵט – חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, \"לא לך, לא לך, לא לך\" – חייב על כל אחת ואחת. ר' אליעזר אומר, \"לא לך ולא לך ולא לך שבועה!\" – עד שיאמר \"שבועה\" באחרונה. ר' שמעון אומר עד שיאמר \"שבועה\" לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ב] מתוך שנאמר \"וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ\" (ויקרא יא, ח) יכול יהיו ישראל חייבים על מגע נבלות? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ג] אוציא את ישראל שאינם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה, ולא אוציא את הכהנים שהם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה שנאמר \"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם\"? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ד] ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר \"לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא\" (דברים כו, יד), יכול ישראל שאכלו את המעשר (אוננים או) בטומאה יהיו מביאים קרבן זה? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ה] אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר \"וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ\" (ויקרא כב, ט)? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"והיה\" – מיד מה יעשה? \"והביא\". מנין שהוא טעון וידוי? תלמוד לומר \"והתודה\". ומנין שודויו על החי? נאמר כאן וידוי ונאמר להלן (ויקרא טז, כא) וידוי. מה וידוי האמור להלן – וידויו על חי, אף וידוי האמור כאן – וידויו על חי.", + "[ב] מנין שהוא טעון סמיכה? נאמר כאן \"עליה\" ונאמר להלן (שם טז, כא) 'עליה'. מה 'עליה' האמור להלן – טעון סמיכה, אף \"עליה\" האמור כאן – טעון סמיכה.", + "[ג] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"אשמו\" – נאמר כאן \"אשמו\" ונאמר להלן (שם ה, יט) 'אשמו'. מה 'אשמו' אמור להלן – מותרו נדבה, אף \"אשמו\" אמור כאן – מותרו נדבה.", + "[ד] \"[אשמו אשר חטא]\" (ויקרא ה, ז) – מה אשם מותרו נדבה, אף חטאת – מותרו נדבה.", + "[ה] \"נקבה\" – לא טומטום ואנדרוגניס. 'צאן' – לרבות כל משמע; 'צאן' – אף החרשת, אף השוטה, אף הננסית. \"מן הצאן\" – לא הפלגס. \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\" – מה זה בא ללמדינו? אם ללמד שאם לא מצא כשבה יביא שעירה, והלא קל וחומר הוא! מה אם החטאת הבאה על כל המצות – שאין לה חלופין עוף – יש לה חלופין שעירה, זו – שיש לה חלופין עוף – אין לה חלופין שעירה?!", + "[ו] חטאת מצורע תוכיח! שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה!", + "[ז] לא! אם אמרת בחטאת מצורע – שאין לה חלופין עשירית האיפה! תאמר בזו שיש לה חלופין עשירית האיפה! אם ירדה לעשירית האיפה, לא תרד לשעירה?! אם כן מה תלמוד לומר \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\"? – שהיה בדין שיביא עמה עולה!", + "[ח] הלא דין הוא! זה מביא מהישג יד ומצורע מביא מהישג יד. מה מצורע מביא שנים תחת שנים, אף זה – הואיל והעני שלו מביא שנים – יהא העשיר שלו מביא שנים! תלמוד לומר \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\" – אחת הוא מביא, ואינו מביא שנים.", + "[ט] \"מחטאתו\" (ויקרא ה, ו), \"מחטאתו\" (שם, י), \"על חטאתו\" (שם, יג) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר מביאין מהקדש-כשבה שעירה? מהקדש-שעירה כשבה? מהקדש-כשבה-ושעירה תורין ובני יונה? מהקדש-תורין-ובני-יונה עשירית האיפה?", + "[י] כיצד? הפריש לכשבה או לשעירה, העני – יביא עוף. העני – יביא עשירית האיפה. הפריש לעשירית האיפה, העשיר – יביא עוף. העשיר – יביא כשבה ושעירה. הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה – אם רצה יביא בדמיה עוף. הפריש העוף ונסתאב – לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון. לכך נאמר \"מחטאתו\" (ויקרא ה, ו), \"מחטאתו\" (שם, י), \"על חטאתו\" (שם, יג)." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"ואם לא תגיע ידו די שה\" – אין אומרים לו ללוות ולא לעסוק באומנותו. יש לו שה ואין לו צרכיו – מנין שיביא קרבן עני? תלמוד לומר \"די שה\". \"שתי תֹרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא אחד.", + "[ב] הלא דין הוא! זה מביא מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא אחד תחת אחד, אף זה הואיל והעשיר שלו מביא אחד – יהא העני שלו מביא אחד! תלמוד לומר \"שתי תֹרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא, אינו מביא אחד.", + "[ג] 'אחד לחטאת ואחד לעולה' (ויקרא ה, ז) (במדבר ו, יא) (ויקרא טו, ל) (ויקרא טו, טו) – שתקדם חטאת לעולה; שממין חטאת יביא עולה; שאם הפריש חטאתו ומת – יביאו יורשים עולתו. דבר אחר: מה תלמוד לומר (ויקרא ה, ז) \"אחד לחטאת ואחד לעֹלה\"? שיכול הואיל ושנים באים תחת חטאת – יהיו שניהם חטאת… תלמוד לומר \"אחד לחטאת…\" (שם,) – אין שניהם חטאת; \"אחד לעֹלה…\" (ויקרא יב, ח) – אין שניהם עולה.", + "[ד] \"אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה\" – לפי שנאמר (במדבר ו, יא) \"ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעֹלה\", יכול אין לי אלא שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה; מנין שאם הפרישם הוא יהא הפרשו הפרש? תלמוד לומר \"אחד לחטאת ואחד לעֹלה והביא אותם אל הכהן\".", + "[ה] \"והביא אֹתם\" – אין לעוף פדיון. \"אל הכהן\" – מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם. \"וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה\" – מה זה בא ללמדנו? אם ללמד שתקדים חטאת לעולה בכל מעשיה – והלא כבר נאמר (ויקרא ה, י) \"ואת השני יעשה עֹלה כמשפט\"! אם כן למה נאמר \"והקריב את אשר לחטאת ראשונה\"? – בנין אב לכל חטאות הבאות עם העולות;", + "[ו] בין חטאת העוף עם עולת העוף, בין חטאת בהמה עם עולת בהמה, בין חטאת העוף עם עולת בהמה – חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם.", + "[ז] \"ומלק את ראשו ממול ערפו\" – מול (ס\"א ממול) הרואה את העורף. וכן הוא אומר (במדבר כב, ה) \"והוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי\". \"ולא יבדיל\" – ואם הבדיל, פסול.", + "[ח] \"והזה מדם החטאת\" – מעצמה של חטאת. \"על קיר המזבח\" – לא על קיר הכבש, לא על קיר היסוד, לא על קיר ההיכל. \"על קיר\" התחתון. יכול על קיר העליון? ודין הוא! מה אם בהמה – שעולתה למטן – חטאתה למעלן, עוף – שעולתה למעלן – אינו דין שתהיה חטאתו למעלן?! תלמוד לומר \"וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ\" – ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד, ואיזה זה? זה קיר התחתון.", + "[ט] \"חטאת\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הוּא\" – פרט לשמלקו שלא לשמו.", + "[י] \"וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט\" – כמשפט חטאת בהמה. או יכול כמשפט חטאת העוף? וכשהוא אומר \"והקריבו…\" – חלק עולה מן החטאת, שתמצא אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת בהמה. מה חטאת בהמה מן החולין וביום וביד ימנית, אף עולת העוף מן החולין וביום וביד ימנית. ר' ישמעאל אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף ממול ערפו אף עולת העוף ממול ערפו. ר' אליעזר בר' שמעון אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה, אף עולת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה. י מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד… תלמוד לומר \"והקריבו…\"." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא [עשירית האיפה], ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.", + "[ב] ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.", + "[ג] ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינים להם שיקרבו עד מוצאי שבת.", + "[ד] \"והביא את…אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה; מנין לקרבן נדבתו עשירית האיפה? תלמוד לומר \"קָרְבָּנוֹ..עֲשִׂירִת הָאֵפָה\".", + "[ה] \"עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אחד מעשרה לשלשה סאין שהן שבעה רביעים (ס\"א רבעים) ועוד. \"סֹלֶת\" – מה סלת האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטים, אף כאן מן החטים. \"לחטאת\" – שיהיה הפרש מעות לשם חטאת. \"לא ישים עליה שמן\" – נותן הוא על שירים. \"לא ישים עליה שמן\" – ואם נתן, פסול. \"ולא יתן עָלֶיהָ לְבֹנָה\" – יכול אם נתן פסול? תלמוד לומר \"כי חטאת\". או \"כי חטאת\" יכול אפילו נתן עליה שמן תהיה כשרה!? תלמוד לומר \"הִיא\"! ומה ראית להכשיר בלבונה ולפסול בשמן? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בלבונה? שהוא יכול ללוקטה. ופוסל בשמן – שאין יכול ללוקטה.", + "[ו] או אינו מדבר אלא בשני כהנים? תלמוד לומר \"עָלֶיהָ\" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. אינו מדבר בשני כהנים.", + "[ז] או אינו אומר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי? תלמוד לומר \"עָלֶיהָ\" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. לא שיתן כלי על גבי כלי.", + "[ח] \"כִּי חַטָּאת הִיא\" – אמר ר' יהודה הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה.", + "[ט] \"וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יהוה\" – שיהיה מקטיר לאישים ומתכוין לשם. \"חַטָּאת הִוא\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הִוא\" – פרט לכשנקמצה שלא לשמה.", + "[י] \"וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה\" מה תלמוד לומר? שיכול, החמורים שבהם יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה… תלמוד לומר \"מאחת מאלה\" – להשוות את הקלים לחמורים – לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים – לעשירית האיפה.", + "[יא] \"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו. או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן? מה אני מקיים \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל\"? – מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל? תלמוד לומר \"לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת. ר' שמעון אומר \"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"נפש\" – לרבות כהן משיח למעילה. \"כִּי תִמְעֹל מַעַל\" – אין מעילה אלא שינוי. וכן הוא אומר 'וימעלו בה' אלהי אבותם ויזנו אחרי הבעלים' (דה\"א ה, כה). וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) \"איש..כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל\".", + "[ב] \"כִּי תִמְעֹל מַעַל..מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה? במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו‏? תלמוד לומר \"וְחָטְאָה\". נאמר כאן 'חטא' ונאמר בתרומה (ויקרא כב, ט) 'חטא'.", + "[ג] מה 'חטא' האמור בתרומה – פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.", + "[ד] אף 'חטא' האמור כאן – פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, ובדבר שפגם בו נהנה, ופגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.", + "[ה] אי מה 'חטא' האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף כאן לא יצרף שתי אכילות כאחד; מנין – אכל היום ואכל למחר, נהנה היום ונהנה למחר, נהנה היום ואכל למחר, אכל היום ונהנה למחר – אפילו לאחר שלש שנים בהעלם אחד, מצטרפין זה עם זה? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.", + "[ו] אי מה 'חטא' האמור בתרומה אוכל ונהנה, אף אין לי אלא אוכל ונהנה; מנין – אכילתו ואכילת חברו, הנאתו והנאת חברו, הנאתו ואכילת חברו, אכילתו והנאת חברו – מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.‏", + "[ז] אי מה 'חטא' האמור בתרומה – המוציא מהקודש לחול, אף כאן המוציא מהקודש לחול; מנין המוציא מהקודש לקודש? (כגון לקח קיני זבים וזבות וקיני יולדות, הביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, והשוקל שקלו מן ההקדש – כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון. וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו דמם)? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.", + "[ח] \"בשגגה\" – פרט למזיד. והלא דין הוא! ומה אם שאר מצות – שזדונם כרת – פטר בהן את המזיד, מעילה – שאין זדונה כרת – אינו דין שיפטר בה את המזיד?! לא! אם אמרת בשאר מצות – שאינם בעון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעון מיתה! הואיל והוא בעון מיתה – לא יפטר בה את המזיד! תלמוד לומר \"בשגגה\" – פרט למזיד.", + "[ט] אמר ר' אלעזר, זה בא על חטא וחטאת בא על חטא. מה חטאת אינה בא על הזדון כשגגה, אף זה לא יבא על הזדון כשגגה.", + "[י] או כלך לדרך זה: זה קרוי 'אשם' ושאר אשמות קרוים 'אשם'. מה שאר אשמות באים על הזדון כשגגה, אף זה יבא על זדון כשגגה.", + "[יא] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא עון מיתה מדבר שהוא עון מיתה ואל יוכיחו שאר אשמות שאין בהם עון מיתה… או כלך לדרך זו: דנים אשם קשה בן שתי שנים מאשם קשה בן שתי שנים ואל תוכיח חטאת נקבה בת שנתה… תלמוד לומר \"בשגגה\" – פרט למזיד." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם. אין לי אלא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שכולם להשם; מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים – בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ב] מנין לרבות את החלב למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה. יכול שאני מרבה את הדם? תלמוד לומר \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – מיעט. מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם? אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפגול ובנותר ובטמא, ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא.", + "[ג] מנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה. אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח, לבדק הבית דברים הראוים לבדק הבית. הקדיש לבדק הבית דברים הראוים למזבח, הקדיש למזבח דברים הראוים לבדק הבית, הקדיש לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה (כגון ציר וחומץ דגים וחגבים) מנין? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ד] הקדיש תרנוגלת למזבח – מועלים בה ובביצתה. חמורתא למזבח – מועלים בה ובחלבה. תורים לבדק הבית – מועלים בהם ובביציהם. בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה זרעים – מועלים בהן ובמה שבתוכם ומנין שמועלין במה שבתוכם? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ה] יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהן? הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים – יכול יהיו מועלים בהן ובמה שבתוכן? תלמוד לומר \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – מיעט. ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן – מועלין בהן ובגדוליהן מפני שהם גידולי הקדש.", + "[ו] \"והביא\" אף לאחר יום הכפורים. \"איל\" – קשה בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל צאן משמע, אף חרש אף שוטה אף הננס. \"מן הצאן\" – ולא הפלגס. \"בערכך כסף\" – יכול דינרים? תלמוד לומר \"שקלים\". יכול שקלי נחשת? תלמוד לומר \"כסף\". יכול בבליות מדיות קפטקיות? תלמוד לומר \"בשקל הקדש\" – סלעים של קדש, סלעים של צורים. \"לאשם\" – שהוא מפריש מעות לשם אשם.", + "[ז] \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" – לאותו הקדש. מנין לרבות פחות משוה פרוטה? שיכול שאין חייבים עליו משום מעילה – לא יהיו חייבים עליו בתשלומין… תלמוד לומר \"מִן הַקֹּדֶשׁ\" – לרבות פחות משוה פרוטה. מנין שמשלם חומש ואשם‏ על התשלומין האלו? תלמוד לומר \"הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\".", + "[ח] 'וחמישיתו יוסף עליו' – שיהיה הוא וחומשו חמשה. \"וְנָתַן אֹתוֹ\" – פרט לחמש חטאות מתות. \"וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן\" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ומעילה בא על ידי כהן – לא יהא הכהן מועל… תלמוד לומר \"וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן\" – מלמד שהכהן מועל.", + "[ט] \"והכהן יכפר עליו [באיל האשם]\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו – לא יצא? תלמוד לומר \"באיל האשם\". הביא אשמו [עד] שלא הביא מעילתו (לא יצא)‏? תלמוד לומר \"לאשם\". יכול כשם שאיל אשם מעכב כך יהא חומש מעכב? תלמוד לומר \"באיל האשם ונסלח לו\" – איל האשם מעכב ואין החומש מעכב. \"ונסלח\" – מלמד שאין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר \"לו\"." + ], + "Section 12": [ + "[א] \"וְאִם\" – הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. – דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,ויאמר: \"אם ודאי מעלתי – זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק – מעות לנדבה ואשם תלוי\".- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.", + "[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.", + "[ג] \"וְעָשְׂתָה אַחַת\" – לחייב על כל אחת ואחת -שאם בא לפניו ספק – חֵלֶב ודם ונותר ופגול – בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת. חֵלֶב ושומן לפניו – ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית – שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול – עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה – - מנין שמביא אשם תלוי? – תלמוד לומר \"וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה – וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם – וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל…\".", + "[ד] ר' יהודה אומר: אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות, ואין ידוע באי זו מהם עשה;, חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל – - ר' אליעזר: מחייב חטאת, ור' יהושע: פוטר. אמר ר' יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי שנאמר \"כִּי תֶחֱטָא… וְלֹא יָדַע…\" – פרט לזה שידע שחטא. ר' שמעון אומר: זה הוא עצמו שמביא אשם תלוי! שנאמר \"כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה… וְלֹא יָדַע…\" – עשה, ואינו יודע מה עשה. אבל ספק לא עשה – צא ובקש! מנין שיביא אשם תלוי?", + "[ה] \"וְלֹא יָדַע\" – פרט להודע. יכול לא הודע של קלות, ולא הודע של חמורות – הכל בכלל הין? את הודע שלהם – פטרת, אינו דין שנפטר את לא הודע?! או חילוף: אם את לא הודע שלהם – חייבתי, אינו דין שנחייב את הודע? הודע פטרתי – שכן פטרתי של חמורות – שיצא לידון בחטאת!", + "[ו] והלא דין הוא? ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את לא הודע שלהן מחטאת, מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהן מן האשם?! או חילוף: ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חייב את הודע שלהם חטאת, מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם – אינו דין שנחייב את הודע שלהן אשם?! ודין אחר: ומה אם במקום שחִייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את הודע של קלות מן האשם, מקום שפטר את [לא] הודע של חמורות מן החטאת – אינו דין שנפטר את לא הודע של קלות מן אשם?! או חילוף: ומה במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חִייב לא הודע של קלות אשם, מקום שחייב הודע של חמורות חטאת – אינו דין שנחייב את הודע של קלות אשם?! – תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם\" \"וְאָשֵׁם\" לגזירה שוה. מה 'וְאָשֵׁם' האמור להלן (ויקרא ד, כז-כח) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי, אף 'וְאָשֵׁם' האמור כאן (ויקרא ה, יז) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי.", + "[ז] \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע! אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע – על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע!", + "[ח] ר' עקיבא אומר: האוכל חֵלֶב: מביא חטאת – בסלע. ספק אכל, ספק לא אכל: מביא אשם תלוי – בשתי סלעים. אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה – על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד!", + "[ט] ר' מנחם בר' יוסי אומר: הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים. צא וחשוב: כמה פרוטות בשתי סלעים? – קרוב לאלפַיִם! אם כך ענש הכתוב את השוגג – על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד!", + "[י] רבי יוסי אומר: אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא – צא ולמד מאדם הקדמוני: שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה, ועבר עליה – ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו! וכי אי זו מידה מרובה? מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? – הוי אומר מידת הטובה. אם מדת פורענות מועטת – הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורות ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. הֵשָּׁב מן הפיגול ומן הנותר, והמתענה ביום הכפורים – על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!", + "[יא] רבי עקיבא אומר: הרי הוא אומר \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה\" (דברים יז, ו) – אם נתקיימה עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה? אלא להביא השלישי – להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו. אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה – על אחת כמה וכמה שישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה!", + "[יב] רבי אומר: הרי הוא אומר \"וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס\" (דברים יט, ה) – - קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש – ולא ידע. אמור מעתה: המגבה הצדקות, והמפרנס את העניים, והגומל חסדים – על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!", + "[יג] רבי אלעזר בן עזריה אומר: הרי הוא אומר \"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלהיך\" (דברים כד, יט) – קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה. אמור מעתה: היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה – הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו!", + "[יד] \"וְהֵבִיא אַיִל\" – קשה, בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל משמע. 'צאן' – אף החֵרֵש, אף השוטה, אף הננס. \"מִן הַצֹּאן\" – ולא הפלגס. \"בְּעֶרְכְּךָ\" – מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) – ב\"כֶּסֶף שְׁקָלִים\", אף 'ערכך' האמור כאן – בכסף שקלים. \"לְאָשָׁם\" – שיהיה מפריש מעותיו לשם אשם." + ], + "Chapter 21": [ + "[א] \"וכפר עליו הכהן…\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"שגגתו\". בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"אשר שגג\". בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע – רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.", + "[ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר \"על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע\". \"והוא לא ידע\" – פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) \"או הודע אליו חטאתו..והביא\".\"והוא לא ידע ונסלח לו\" – הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג – הרי זה יהרג.", + "[ג] \"אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא – מנין שמותר באכילה? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". יכול אף על פי שלא נזרק הדם? תלמוד לומר \"הוּא\". מה יעשה לו? הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה. נזרק הדם – יאכל הבשר. ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס – יזרק והבשר יאכל.", + "[ד] יכול אף על פי שלא נשחט? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". מה יעשה לו? יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.", + "[ה] \"אָשָׁם..ליהו\"ה\" – יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, טו) 'אשם לכהן'. יכול ינתן כולו לכהן? תלמוד לומר \"אָשָׁם…ליהו\"ה\". הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות – הבשר לשם והעורות לכהנים.", + "[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? (והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח – יינות, שמנים וסלתות ועופות –)‏ מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות? תלמוד לומר \"אָשֹׁם אָשַׁם\". זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה – ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: \"אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'\" – נמצאו שני כתובים קיימים – 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ\"ב ב, יב) \"כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ\".", + "[ז] מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". אי \"אשם\", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע? תלמוד לומר \"הוּא\". ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע? אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל." + ], + "Chapter 22": [ + "[א] מה תלמוד לומר 'עמיתו…עמיתו' שני פעמים? 'עמיתו' – פרט לגבוה, 'עמיתו' – פרט לאחרים.\"וְכִחֵשׁ\" – יכול אומר לחברו \"אכלתי היום\" והיום לא אכל? \"הלכתי לעיר פלוני\" והוא לא הלך? תלמוד לומר \"כִּי תֶחֱטָא וְכִחֵשׁ\" – לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא; יצא כחש שלא קדמו חטא.", + "[ב] רבי אומר \"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר\" – מה אלו מיוחדים שהן של ממון, יצא אלו שאינם של ממון.", + "[ג] \"וּמָעֲלָה מַעַל בהשם\" – ר' יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד. ר' שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן – קורא אני בהן \"וכחש בעמיתו\". ושאין חייב באחריותן – אין אני קורא בהן \"וכחש בעמיתו\".", + "[ד] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר \"וּמָעֲלָה מַעַל בהשם\"? לפי שהמלוה, והלוה, והנושא ונותן – אינו מלוה, ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם! בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהם!", + "[ה] \"וכחש בעמיתו\" – יכול בדברים? תלמוד לומר \"בפקדון\" – שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.", + "[ו] אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מִלְוה! שיש לו רשות להוציאה מנין? תלמוד לומר \"אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שיש בהן מתנת יד; גזל, שאין בו מתנה יד מנין? תלמוד לומר \"אוֹ בְגָזֵל\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים הנטלים מרשות בעלים; הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין? תלמוד לומר \"אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שדעת שניהם יודעת; אבידה, שאין דעת שניהם יודעת מנין? תלמוד לומר \"אוֹ מָצָא אֲבֵדָה\". \"וכחש בה\" – ולא במוצאיה. בן עזאי אומר שלש אבידות הן: היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה.", + "[ז] או מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן – כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס\"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון – מנין? תלמוד לומר \"עַל שָׁקֶר\" – על כל דבר שיש שקר.", + "[ח] אי מה אלו מיוחדים – שאין נזיקים של ממון; דברים הניזקים – כגון חובל אדם באדם, קנין קנין, אדם בקנין, קנין באדם – מנין? תלמוד לומר (ויקרא ה, כו) \"עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ\".", + "[ט] אי מה אלו ואלו מיוחדים – דבר שמשלם עליהם את הקרן; תשלומי כפל, ותשלומי ד' וה', והאונס והמפתה והמוציא שם רע – מנין? תלמוד לומר \"וּמָעֲלָה מַעַל בה'\" – ריבה.", + "[י] \"אחת\" (שם, כב), \"בה\" (שם), ו\"בהנה\" (שם), \"או מכל\" (שם, כד) – הרי אלו מיעוטים. פרט לאומר לחבירו \"חבלת בי בשבת\", והוא אומר \"לא חבלתי\"; \"הדלקת נרות בשבת\", והוא אומר \"לא הדלקתי\"; אמר לו אביו: \"חבלת בי\" / \"עשית בי חבורה\", והוא אומר \"לא חבלתי בך\" / \"לא עשיתי בך חבורה\" תלמוד לומר \"אחת\" (שם, כב), \"בה\" (שם), ו\"בהנה\" (שם), \"או מכל\" (שם, כד) – הרי אלו מיעוטים. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו.", + "[יא] ר' שמעון אומר, יכול האומר לחבירו \"אנסת ופתית את בתי\" והוא אומר \"לא אנסתי ולא פתיתי\", ( \"המית שורך את שורי\" והוא אומר \"לא המית\"), \"המית שורך את עבדי\" והוא אומר \"לא המית\", אמר לו עבדו \"הפלת את שיני וסמית את עיני\" והוא אומר \"לא הפלתי ולא סמיתי\" יכול יהא חייב? תלמוד לומר \"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר\" – מה אלו מיוחדים שאינם קנסות, יצאו אלו שהם קנסות." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"והיה\" – מיד מה יעשה? \"והשיב\". אי \"והשיב…ושלם\" (ויקרא ה, כג-כד) – יכול יהיה משיב ומשלם? ואל תתמה! שהרי הגנב משלם תשלומי כפל! אם טבח ומכר משלם ד' וה'! תלמוד לומר 'גְּזֵלָה' – גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם.", + "[ב] \"וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל\" – מה תלמוד לומר \"אשר גזל\"? שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו תלמוד לומר \"אשר גזל\".", + "[ג] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר \"את הגזלה\". מה תלמוד לומר \"אֲשֶׁר עָשָׁק\"? שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו? תלמוד למר \"אֲשֶׁר עָשָׁק\" – על מה שעשק הוא משלם ולא על מה שעשק אביו.", + "[ד] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר \"אֶת הָעֹשֶׁק\". \"אֶת הַפִּקָּדוֹן…\" – מה תלמוד לומר \"אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ\"? כל זמן שעמו – ישיבנו. אין עמו – משיב דמיו.", + "[ה] ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו – בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; נשבע – הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו – מנין? תלמוד לומר \"אשר גזל..אשר עשק..אשר הפקד אתו..אשר מצא\".", + "[ו] עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן על גזל אביו – בזמן שנשבע הוא ואביו. הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר 'הגזל..עושק..והפקדון..והאבדה ישתלמו' [ובגמרא גרס יש תלמוד] – מכל מקום.", + "[ז] מנין ליתן את האמור למעלה למטה? תלמוד לומר \"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר\". \"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר\" – עד שיהא מתכוין לו. מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.‏", + "[ח] \"עליו לשקר..ושלם\" – ואין משלם אלא לאחר שבועה. והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב – שמשלם תשלומי כפל – אין משלם אלא לאחר שבועה, זה – שאין משלם תשלומי כפל – אינו דין שאינו משלם אלא לאחר שבועה?! לא! אם אמרת בטוען טענת גנב – שאינו משלם חומש ואשם! תאמר בזה שמשלם חומש ואשם! הואיל ומשלם חומש ואשם – ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה! תלמוד לומר \"עליו לשקר..ושלם\" – ואין משלם אלא לאחר שבועה.", + "[ט] \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ\" – אותו הוא משלם ואין משלם תשלומי כפל. והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב – שאין משלם חומש ואשם – משלם תשלומי כפל, זה – שמשלם חומש ואשם – אינו דין שישלם תשלומי כפל?! תלמוד לומר \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ\" – אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.", + "[י] אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא את תשלומי ד' וה'? תלמוד לומר \"בְּרֹאשׁוֹ\" – בראשו הוא משלם, ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'.", + "[יא] קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם! ומה זה – שאין משלם תשלומי כפל – משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב – שמשלם תשלומי כפל – אינו דין שישלם חומש ואשם?! תלמוד לומר \"בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו\" – המשלם בראש מוסיף חומש, ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש.", + "[יב] \"וַחֲמִשִׁתָיו\" – מלמד שמוסיף חומש על חומש; עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. \"יֹסֵף עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה. \"לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ\" – ולא יתננו לשלוחו שיולך לו. יכול לא יתן לשליח בית דין וליורש? תלמוד לומר \"יִתְּנֶנּוּ\".", + "[יג] \"ביום אשמתו\": בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתיר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.", + "[יד] 'והביא את אשמו' – אף לאחר יום הכפורים. \"איל\" – קשה, בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל משמע; 'צאן' – אף חרש, אף שוטה, אף ננס. \"מן הצאן\" – ולא הפלגס. \"בערכך\" – מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) בכסף שקלים, אף 'ערכך' האמור כאן – בכסף שקלים. \"לאשם\" – שיהיה מפריש מעות לשם אשם." + ], + "Chapter 23": [ + "[א] \"וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ב] כיצד? היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו \"תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!\". \"שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה; לא לך ולא לך ולא לך!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ג] יכול מפני שהן חמשה; מנין אמר לו \"תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול מפני שהן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ה] יכול מפני שהן מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו!\". [\"שבועה שאין לך בידי חטין שהפקדת לי אמש ושלפניו ושלפני פניו!\"] – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ו] מנין אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\".", + "[ז] כיצד? היה תובעו. אמר לו \"תן לי חטים שהפקדתי אצלך אמש ושלפניו ושלפני פניו!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת\".", + "[ח] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת אשר יעשה\".", + "[ט] יכול מפני שאינן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\".", + "[י] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה \"תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!\". \"שבועה שאין לכם בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\". \"לאשמה בה\" – פרט לפחות משוה פרוטה." + ] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [ + "[א] אין \"צו\" אלא זירוז – מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר כל מקום שיש חסרון כיס.", + "[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז), שומע אני דברים ראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח… תלמוד לומר \"כבשים\" (שם, לח) – מה כבשים המיוחדים שהם ראוים למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.", + "[ג] ר' עקיבא אומר מתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז), שומע אני דברים הראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח… תלמוד לומר 'עולה' (שם, מב) – מה עולה מיוחדת שהיא ראוי למזבח – אף כל דבר שראוי למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.", + "[ד] ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה – לא ירד. שנאמר \"היא העֹלה על מוקדה\" – מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי לאישים אם עלה – לא ירד.", + "[ה] רבן גמליאל אומר \"היא העֹלה על מוקדה על המזבח\" – מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה – לא ירד.", + "[ו] אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים; שרבן גמליאל אומר לא ירדו, ור' יהושע אומר ירדו.", + "[ז] ר' יהודה אומר \"זאת\" \"היא\" \"העֹלה\" – הרי אלו מיעוטים. פרט לנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים. ר' שמעון אומר אין לי אלא כשרה; מנין לשנשפך דמה, ושנשחטה בלילה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, ולהלן והיוצא והטמא, והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולים וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והנתנים למעלה שנתנם למטה, והנתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן? תלמוד לומר \"זאת תורת העֹלה\" – תורה אחת לכל העולים שאם עלו – לא ירדו.", + "[ח] יכול אף הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן ובעלי מומין – אם עלו לא ירדו? תלמוד לומר \"זאת\" \"היא\" \"העֹלה\" – הרי אלו מיעוטים. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש, ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש.", + "[ט] כשתמצא לומר כלל שרבי עקיבא אומר כל שפסולו בקדש – הקדש מקבלו. לא היה פסולו בקדש – אין הקדש מקבלו. חוץ מבעלי מומין; שבעוף כשר. ר' חנניא סגן הכהנים אומר, דוחה היה אבא בעלי מומין מעל גבי המזבח. יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו? תלמוד לומר 'עולה' – מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה, יצאו נסכים שאינם באים בגלל עצמם.", + "[י] מיכן אתה אומר – הזבח כשר והנסכים פסולים; הזבח פסול והנסכים כשרים; אפילו זה וזה פסול – שהזבח לא ירד והנסכים ירדו.", + "[יא] לתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז) למדנו שהמזבח מקדש את הראוי לו. מנין אף הכבש מקדש את הראוי למזבח? תלמוד לומר \"וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ\" (ויקרא ב, יב). מנין שאף הכלים מקדשים את הראוי להם? תלמוד לומר \"וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ\" (שמות ל, כט).", + "[יב] כלי הלח מקדשים את הלח, מדת היבש מקדש היבש. ואין כלי הלח מקדש את היבש ואין מדת היבש מקדש את הלח. כלי הקדש שנקבו: אם עושים מהם מעין מלאכתם שהיו עושים כשהם שלמים – מקדשים, ואם לאו – אין מקדשין. וכולם אין מקדשים אלא בקדש.", + "[יג] \"היא העֹלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר\" – שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים על המזבח כל הלילה. אין לי אלא דברים שהן ראוים לקרב בלילה שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים מעל גבי המזבח כל הלילה; דברים שהן ראוים לקרב ביום – כגון הקומץ והקטרת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מנין? תלמוד לומר \"צו את אהרון ואת בניו לאמר\"", + "[יד] אתה אומר לכך נאמר \"כל הלילה\" – שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים על גבי המזבח כל הלילה; או אינו אלא שיהא מעלם מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה! הא מה אני מקיים \"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר\" (שמות כג, יח)!? זה הוא האמור ללמד שיהא מעלן מן הארץ למזבח כל הלילה!", + "[טו] הא מה אני מקיים \"כל הלילה\"? שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים כל הלילה מעל גבי המזבח. מה תלמוד לומר \"עד הבקר\"? אם אינו ענין לעיכול איברים תנהו ענין לתרומת הדשן; לימד שיהיו תורמים את המזבח כל הלילה.", + "[יו] \"ואש המזבח תוקד בו\" – ומנין לאש מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון? תלמוד לומר \"אש המזבח תוקד בו\".אש מחתה ומנורה מנין? ודין הוא! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי, ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה. מה אש מזבח הפנימי – ממזבח החיצון, אף אש מחתה ומנורה – ממזבח החיצון! או כלך לדרך זה! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה. מה אש ממזבח הפנימי – ממזבח חוצה לו, אף אש מחתה ומנורה – ממזבח חוצה לה! תלמוד לומר \"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה\" – אף אש שאמרתי לך \"תהיה תמיד\" (ויקרא כד, ד) – לא תהא אלא ממזבח החיצון. למדנו אש למנורה; למחתה מנין? ודין הוא! נאמר אש במנורה ונאמר אש במחתה (ויקרא טז, יב). מה להלן על מזבח החיצון – אף כאן על מזבח החיצון! או כלך לדרך זה! נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה. מה להלן – בסמוך לו, אף כאן בסמוך לו! תלמוד לומר \"ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'\" – איזה דבר שמקצתו 'לפני השם' ואין כולו 'לפני השם'? הוי אומר זה מזבח החיצון." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ולבש הכהן מדו בד\" כמדתו. 'בד' – שיהיו של בוץ. 'בד' – שיהיו חדשים. 'בד' – שיהיו כפולים \"בד\" (שמות כח, מב) – שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) \"בד\". יכול לא ילבש עמהם בגדי קדש אבל ילבש עמהם בגדי חול? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) \"ומכנסי בד\". \"ילבש על בשרו\" – מה תלמוד לומר \"ילבש\"? להביא את המצנפת ואת האבנט, דברי ר' יהודה. ר' דוסא אומר להביא את בגדי כהן גדול שיהיו כשרים לכהן הדיוט. רבי אומר שתי תשובות בדבר: וכי אבנטו של כהן גדול זו אבנטו של כהן הדיוט?! דבר אחר, בגדים ששמשו קדושה חמורה יחזרו וישמשו בקדושה קלה?! אם כן מה תלמוד לומר \"ילבש\" – אפילו הן שחקין.", + "[ב] ר' שמעון אומר ממשמע שנאמר \"בד\" שומעני ד' כלים שנאמר \"ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש\" (ויקרא טז, לב). אם כן למה נאמר \"מדו בד\"? – כמדתו.", + "[ג] \"ומכנסי בד ילבש על בשרו\" – ולא רטיה על בשרו‏. כשהוא אומר להלן (ויקרא טז, ד) \"מכנסי בד יהיו על בשרו\" – שלא יהיה שום דבר קודם למכנסים.", + "[ד] \"והרים את הדשן אשר תאכל האש\" יכול עצים? תלמוד לומר 'עולה'. אי 'עולה' יכול איברי ועולה? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש\". הא כיצד? חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד. \"ושמוֹ\" – בנחת.\"ושמוֹ\" – כולו. \"ושמוֹ\" – שלא יפזר. \"אצל המזבח\" – סמוך למזבח. מנין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקן לצדי המזבח? ואם אין צדדים מחזיקם – סודרם על הסובב או על הכבש עד שסודר את המערכה ומחזירם למערכה? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח\".", + "[ה] מנין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות שיחזיר ומועלים בהם? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח\".", + "[ו] \"ופשט..ולבש\" – יכול כמצות יום הכפורים יהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול? תלמוד לומר \"בגדיו…בגדים\" – מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. מה בגדים שפושט – הראוים למלאכתו, אף בגדים שלובש – הראוים למלאכתו. אם כן למה נאמר \"אחרים\"? – פחותים מהם. ר' אלעזר אומר \"אחרים והוציא את הדשן\" – לימד על בעלי מומין שיהיו כשרים להוציא את הדשן.", + "[ז] \"והאש על המזבח תוקד בו\" – אמר ר' יהודה מנין להצתת האש שלא יהיה אלא בראשו של מזבח? תלמוד לומר \"והאש על המזבח תוקד בו\". אמר ר' יוסי מנין לעשות מערכה אחת לקיום האש? תלמוד לומר \"והאש על המזבח תוקד בו\". מנין שכל המכבה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תִכְבה\".", + "[ח] \"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר\". נאמר כאן \"בבקר בבקר\" ונאמר בתמיד (במדבר כח, ד) \"בבקר\" – איני יודע איזה יקדים? יקדים דבר שנאמר בו \"בבקר בבקר\" לדבר שלא נאמר בו אליו 'הבקר' אחד. נאמר בעצים \"בבקר בבקר\" ונאמר בקטורת (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" – איני יודע מי יקדים את מי? מי מכשיר את מי?! עצים מכשירים הקטרת! הם יקדימו את הקטרת!", + "[ט] נאמר בקטרת (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" ונאמר בנרות (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" – איני יודע איזה יקדים? כשהוא אומר (שמות ל, ז) \"בהיטיבו את הנרֹת יקטירנה\" – סמכו ענין לקטורת; אף הם יקדימו את הקטורת! מנין שיעשה את המערכה גדולה כדי שתקבל את כל העולות? תלמוד לומר \"עליה העֹלה\". מנין לאמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים? תלמוד לומר \"עליה חלבי השלמים\". מנין הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"עליה..והקטיר\" – כל ההקטרות יהיו עליה. יכול אף הקטורת תהא עליה? תלמוד לומר \"ובער עליה…וערך עליה\" – עשה הבערה אחת לקטורת, עשה מערכה אחת לקטורת.", + "[י] מנין שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר \"עליה העֹלה\". מנין שלא יהיה דבר מתעכב אחר תמיד של בין הערבים? תלמוד לומר 'עליה שלמים'. \"אש תמיד\". \"תמיד\" – אף בשבת, \"תמיד\" – אף בטומאה. \"לא תִכְבה\" – אף במסעות. מה עושים לה? כופין עליה פסכתר, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אף בשבת; ומסעות – מדשנין אותה! שנאמר (במדבר ד, יג) \"ודִשְּׁנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן\".", + "[יא] ר' יהודה אומר ב' מערכות בכל יום, וג' ביום הכפורים. ר' יוסי אומר ג' בכל יום וד' ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים. ר' מאיר אומר ד' מערכות בכל יום וחמש ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וזאת תורת המנחה\" – לבית עולמים. \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ב] וכי מנין יצאו? מכלל שנאמר (ויקרא ב, א-ג) \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה..והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו\" – יכול אין טעונה שמן ולבונה אלא מנחות ששיריהן נאכלים!… מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין? תלמוד לומר \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ג] אמר רבי עקיבא מה מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל למנחת חוטא של כהנים ללתיתין – לא נחלק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כהנים ללתיתין! אמר לו ר' חנניא בן יהודה וכי מה ראיה לאו להין?! עשה ללא תעשה?! תלמוד לומר \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ד] \"הַקריב אֹתָהּ\" – כשירה ולא פסולה.\"אֹתָהּ\" – כולה כאחת. \"בני אהרן\" – ולא בנות אהרן. \"לפני השם\" – יכול במערב? תלמוד לומר \"אל פני המזבח\". אי \"אל פני המזבח\", יכול בדרום? תלמוד לומר \"לפני השם\". הא באיזה צד מגישה? בקרן דרומית מערבית.", + "[ה] ר' אלעזר אומר יכול יגישנה בדרומה של קרן או במערבה? – אמרת לאו. שני כתובים, אחד מקיים עצמו ומקיים את חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חברו. תופסים זה שמקיים עצמו ומקיים את חברו ומניחים זה שמקיים עצמו ומבטל חברו. כשאתה אומר \"לפני השם\" במערב – בטלת \"אל פני המזבח\" בדרום. וכשאתה אומר \"אל לפני המזבח\" בדרום – קיימת \"לפני השם\" במערב. הא באיזה צד מגישה? בדרומה של קרן. \"והרים ממנו\" – מן המחובר. שלא יביא עשרון אחד בשני כלים. \"בְּקֻמְצוֹ\" – שלא יעשה מדה לקומץ. \"מסֹלת המנחה\" – ולא מסולת חברתה. \"ומשמנה\" – ולא משמן חברתה. שלא יביא שני מנחות בכלי אחד. \"מסלת המנחה ומשַמנה ואת כל הלבֹנה\" – שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. \"ואת כל הלבֹנה אשר על המנחה והקטיר\" – שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים.", + "[ו] \"והקטיר המזבחה לריח ניחח אזכרתה ליהו\"ה\" – נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה, ונזכרים בלבונתה.", + "[ז] \"והנותרת ממנה\" – כשירה. 'יאכלו…תאכל…יאכלוה אהרן ובניו' – ריבה אכילתה בכל מאכל שירצה. \"יאכלוה\" – שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מועטת.", + "[ח] 'לאהרן ולבניו' (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת.", + "[ט] \"מַצּוֹת תֵּאָכֵל\" – מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזיר להתירה הראשן? תלמוד לומר \"מצות תאכל\" – מצוה.", + "[י] וכיוצא בה: \"יבמה יבא עליה\" – מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזר להיתירה הראשון? תלמוד לומר \"יבמה יבא עליה\".", + "[יא] \"מַצּוֹת תֵּאָכֵל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"יאכלוה\" – אין לי אלא כולה; מנין אף מקצתה? תלמוד לומר \"תֵּאָכֵל\" – אפילו כל שהוא.", + "[יב] 'במקום קדוש תֵאָכל' – יכול במחנה לויה? תלמוד לומר \"בחצר אהל מועד יאכלוה\". אין לי אלא בחצר אהל מועד; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות בקדש? תלמוד לומר \"בְּמָקוֹם קָדֹשׁ\". \"יאכלוה\" – שלא יאכל עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מרובה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"לא תאפה חמץ\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תעשה חמץ\" (ויקרא ב, יא) יכול לאו אחד על כולם? תלמוד לומר \"לא תאפה חמץ\" – אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה. מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה ואת כל מעשה ומעשה שיש בה שחייב על כל אחד ואחד לאו בפני עצמו.", + "[ב] \"חלקם נתתי..מֵאִשָּׁי\" – אינן רשאים ליטול אלא מותר מן האישים. אין לי אלא בו בלבד; מנין לרבות את כל הקדשים? תלמוד לומר 'כי קדש קדשים'‏. יכול אף הפסולה במחלוקת? תלמוד לומר \"מֵאִשָּׁי\" – הכשרה ולא הפסולה. יכול אם חלקוה תהיה פסולה? תלמוד לומר \"הִוא\" – הרי הוא בקדושתה.", + "[ג] \"כחטאת\" – מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית, אף זו – מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה, אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה? תלמוד לומר \"כאשם\" – מה אשם נשחט שלא לשמו – כשר, אף זו אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.", + "[ד] ר' שמעון אומר יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם: מנחת חוטא הרי הוא כחטאת, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – פסולה. מנחת נדבה הרי הוא כאשם, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.", + "[ה] \"כל זכר…\"‏ – לרבות בעלי מומין. למה? אם לאכילה – כבר אמור (ויקרא כא, כב)! אם כן למה נאמר \"כל זכר\" – לרבות בעלי מומין למחלוקת. \"יאכלנה\" – כשרה ולא פסולה. \"חק עולם\" – לבית עולמים. \"לְדֹרֹתֵיכֶם\" – שינהג הדבר לדורות. \"מֵאִשֵּׁי יהו\"ה\" – אין להם אלא אחר מתן אישים.", + "[ו] \"כל אשר יגע בהם יקדש\" – יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר \"בהם\" – משיבלע. יכול אם נגע במקצתו יהיה כולו פסול? תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יקדש\" – הנוגע פסול; הא כיצד? חותך את מקום שבלע. \"יקדש\" – להיות כמוהו. אם פסול – פסול, ואם כשר – יאכל כחמור שבו." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"זה קרבן אהרן ובניו\" – יכול יהיו אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה? תלמוד לומר \"ובניו אשר יקריבו\". הא כיצד? אהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם.", + "[ב] 'בניו' – אילו כהנים הדיוטים. או 'בניו' הרי כהנים גדולים!? כשהוא אומר \"הכהן המשיח תחתיו מבניו\" (ויקרא ו, טו) – הרי כהנים גדולים אמור! הא מה אני מקיים 'בניו'? אלו כהנים הדיוטים.", + "[ג] כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו. אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה – עבודתו פסולה.", + "[ד] \"בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ\" – אין כהן גדול נמשח אלא ביום. \"אֹתוֹ\" – אין מושחים שני כהנים גדולים כאחד. \"ביום המשח\" – מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. או אינו אומר \"ביום המשח אותו\" – ביום שנמשח מביא עשירית האיפה ומפסיק? תלמוד לומר \"מנחה תמיד\"! הא מה אני מקיים \"ביום המשח אֹתו\"? – ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. \"עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אחד מעשרה בשלש סאין שהם שבעה רבעים ועוד.", + "[ה] \"סֹלת\" – מה סולת האמור להלן (שמות כט, ב) – חטים, אף סולת האמור כאן – חטים. \"מנחה\" – הרי הוא ככל המנחות ללבונה. \"תמיד\" – אף בטומאה; \"תמיד\" – אף בשבת.", + "[ו] אילו נאמר \"מחצית בבקר ומחצית בערב\" – יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב… תלמוד לומר \"מחציתה בבקר ומחציתה בערב\" – משָלם; מביא מחציתה בבקר ומחציתה בערב.", + "[ז] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו. מקריב מחצה בבקר ומחצית בערב. נטמא חציו של בין הערבים – יכול יביא חצי עשרון מתוך ביתו בערב? תלמוד לומר \"ומחציתה בערב\" – משָלם.", + "[ח] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד. כהן שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר תחתיו – יכול יביא עשרון מביתו‏? תלמוד לומר \"מחציתה בבקר ומחציתה בערב\"- מחציתה משָלם מביא בערב.", + "[ט] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד. נמצאו שני חצאין קרבים ושני חצאין אובדים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"על מחבת בשמן\" – מלמד שטעונה כלי. \"בשמן\" – להוסיף לה שמן אחר. ואיני יודע כמה? הריני דן: זו טעונה שמן ומנחת נסכים טעונה שמן. מה מנחת נסכים – ג' לוגין לעשרון, אף זו – ג' לוגין לעשרון.", + "[ב] או כלך לדרך זה: זו טעונה שמן ומנחת נדבה טעונה שמן. מה נדבה טעונה לוג אחד לעשרון, אף זו – לוג אחד לעשרון.", + "[ג] נראה למי דומה: דנין מנחה שהיא באה תמיד ודוחה את השבת ואת הטומאה; ואל תוכיח מנחת נדבה שאינה באה תמיד ואינה דוחה את השבת ואת הטומאה!", + "[ד] או כלך לדרך זה: דנין מנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה ממנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה; ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ואינה טעונה לבונה!", + "[ה] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: כשהוא אומר \"מנחה תמיד\" – הרי היא לו כמנחת תמידין. מה מנחת תמידין – ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון. ור' שמעון אומר, ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת כבשים. מה מנחת כבשים – ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון. או כלך לדרך זו! ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת אלים. מה מנחת אלים – שני לוגין לעשרון, אף זו – שני לוגין לעשרון! נראה למי דומה: דנים מנחה שכולה עשרון ממנחה שכולה עשרון ואל תוכיח מנחת אלים שאין כולה עשרון.", + "[ו] \"תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת\" – מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה. אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ושבמילואים. \"תביאנה\" – יכול לפני הנסכים? כשהוא אומר \"תקריב\" – אף לאחר המוספין. \"תֻּפִינֵי\" – תאפה נא. ר' יהודה אומר \"תֻּפִינֵי\" – תאפה נאה. ר' יוסי אומר תאפה רבה. \"מנחת פִתִים\" – מלמד שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל‏ \"תקריב ריח ניחח ליהו\"ה\" – יכול מה אהרן מביא בכל יום – אף בניו מביאים בכל יום? תלמוד לומר (ויקרא ו, יג) \"זה\" יכול, מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה – אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא חצאים – אף בניו יהיו מביאים חצאים? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא שלשה לוגין לעשרון – אף בניו יהיו מביאים שלשה לוגין לעשרון? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא רבוכה – אף בניו יהיו מביאים רבוכה? תלמוד לומר (שם) \"זה\"." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'משיח' – אין לי אלא משוח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר \"והכהן המשיח\". יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה? תלמוד לומר \"תחתיו מבניו\" – את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משיח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומנין שאין בנו עומד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט, ל) \"שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש\" – את ש’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’ בנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאינו ’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’.", + "[ב] \"מבניו יעשה אותה\" \"ילבשם הכהן תחתיו מבניו\" – מלמד שיהיה בן קודם לכל שבעולם. יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו? תלמוד לומר (ויקרא טז, לב) 'אשר ימלא ידו' – בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו – יבוא אחר וישמש תחתיו.", + "[ג] מנין לכהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל יורשים? תלמוד לומר \"מבניו יעשה\". יכול יביאוה לחצאין? תלמוד לומר \"אֹתה\" – כולה אמרתי ולא מקצתה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינה באה אלא משל צבור שנאמר \"חק עולם\" – משל עולם. \"כליל תקטר\" – כליל להקטרה.", + "[ד] \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאָכֵל\" – מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת. אין לי אלא מנחת חובתו; מנחת נדבתו מנין? תלמוד לומר 'כל מנחת כהן'. אין לי אלא כולה; מקצתה מנין? תלמוד לומר \"תהיה\" – אפילו כל שהוא. אין לי אלא העליונה ב'כליל תקטר' והתחתונה ב'לא תאכל'; מנין העליונה ב'לא תאכל' והתחתונה ב'כליל תקטר'? תלמוד לומר \"כליל\" (ויקרא ו, טו) \"כליל\" (שם טז,) לגזירה שוה. ר' אליעזר אומר \"כליל תהיה לא תאָכֵל\" – כל שבכליל; ליתן לא תעשה על אכילתן." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"זאת תורת החטאת\" \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תורת החטאת\" – תורה אחת לכל חטאות שיהיה דמם טעון כיבוס. וכי מאין יצא?! מכלל שנאמר (ויקרא ו, יט-כ) \"הכהן המחטא אֹתה יאכלנה..ואשר יזה מדמה..תכבס\", יכול אין לי אלא חטאת החצונית שיהיה דמם טעון כבוס; חטאת פנימית מנין? ודין הוא! ומה אם קדשי קדשים – ששוו לחטאת החיצונית למריקה ולשטיפה – לא שוו לכיבוס, חטאת הפנימית – שלא שוו למריקה ולשטיפה – אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס?! תלמוד לומר \"תורת החטאת\" – תורה אחת לכל חטאת שיהא דמם טעון כיבוס.", + "[ב] יכול אף חטאת העוף יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר \"זאת\". \"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לפני יהו\"ה\" – זהו שאמר לרבות כל חטאת שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. ר' אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"קדש קדשים\" – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. \"הִוא\" – פרט לתודה ואיל נזיר.", + "[ג] \"הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. \"אֹתָהּ\" – כשרה ולא פסולה. \"…אֹתָהּ\" – שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה. וכי מאין באת? מכלל שנאמר (דברים יב, כז) \"ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל\" – שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה; והא מה אני מקיים \"על קרנות המזבח\"? – מצוה. יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר – כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה. והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה – אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה – אם נתנם למטה לא הורצו. מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו – שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו – שיש מהם קרב למטה! הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו! מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו – שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם – אם נתנם למטה כשרה! תלמוד לומר \"אֹתָהּ\" – שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.", + "[ה] \"בְּמָקוֹם קָדֹשׁ\" – יכול במחנה לויה? תלמוד לומר \"בחצר אהל מועד\". אין לי אלא 'חצר אהל מועד'; מנין הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר 'במקום קדש יאכל'.", + "[ו] \"כל אשר יגע בבשרה יקדש\" יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר \"בבשרה\" – עד שיבלע. יכול אף נגע במקצתו יהא כולו פסול? תלמוד לומר \"אשר יגע בבשרה\" – הנוגע פסול. הא כיצד? חותך את מקום שבלע. \"בבשרה\" – ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים. \"יקדש\" – להיות כמוה; אם פסולה – תפסל, ואם כשרה – יאכל כחמור שבה." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"ואשר יזה מדמה\" – מדם הכשרה ולא מדם הפסולה. רבי עקיבא אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – דמה טעון כיבוס. שלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס. ור' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס.", + "[ב] \"מדמה\" – ולא מדם קדשי קדשים. והלא דין הוא! ומה אם חטאת הפנימית – שלא שוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה – שוו להם לכיבוס, קדשי קדשים – ששוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה – אינו דין שישוו להם לכיבוס?! תלמוד לומר \"מדמה\" \"מדמה\" – ולא מרוטבה והלא דין הוא! ומה אם הדם – שאין טעון מריקה ושטיפה – טעון כיבוס, הרוטב – שטעון מריקה ושטיפה – אינו דין שטעון כיבוס?! תלמוד לומר \"מדמה\" – ולא מרוטבה.", + "[ג] \"על הבגד\" – ניתז על מקצתו של בגד יכול יהא בגד כולו טעון כיבוס? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\" – מקום הדם טעון כיבוס ואין הבגד כולו טעון כיבוס.", + "[ד] ניתז מן הצואר על הבגד – יכול יטעון כיבוס? תלמוד לומר \"ואשר יזה עליה תכבס\" – שכשר להזות טעון כיבוס ושאין כשר להזות אין טעון כיבוס.", + "[ה] ניתז מידו של מזה עד שלא הזה – טעון כיבוס; משהזה – אין טעון כיבוס. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו – טעון כיבוס. מצואר בהמה – אין טעון כיבוס. מן הקרן ומן היסוד – אין טעון כיבוס.", + "[ו] 'בגד' – אין לי אלא בגד; מנין לרבות העור משהופשט? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\" יכול שאני מרבה את העור עד שלא הופשט? תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד ראוי לקבל טומאה, אף כל ראוי לקבל טומאה; פרט לעור עד שלא הופשט, דברי ר' יהודה. ר' אלעזר אומר 'בגד' – אין לי אלא בגד; מנין לרבות את השק וכל דבר המקבל טומאה? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\". יכול שאני מרבה את העור משהופשט? תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד מיוחד לקבל טומאה וראוי לכיבוס, אף כל המקבל טומאה; יצא דבר שאינו מקבל טומאה – אינו ראוי לכיבוס.", + "[ז] \"תכבס במקום קדֹש\" – מלמד שהכיבוס במקום קדוש הוא. כיצד? הבגד שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומכבסו במקום קדוש. אין לי אלא כיבוס במקום קדוש; מנין אף שבירת כלי חרס במקום קדוש? תלמוד לומר \"תכבס במקום קדֹש וכלי חרש..ישבר\"‏.", + "[ח] מכאן אמרו: בגד שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים – קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש כלי חרס שיצא חוץ לקלעים – נכנס ושוברו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים – נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] 'כלי חרש' – אין לי אלא כלי חרש; מנין לרבות כלי נתר? תלמוד לומר \"וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר\". אין לי אלא שבשל בו; ערה לתוכו רותח מנין? תלמוד לומר \"אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר\". אין לי אלא כלי חרש שערה לתוכו רותח; כלי נחושת שערה לתוכו רותח מנין? תלמוד לומר \"אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר\"", + "[ב] \"ואם בכלי נחשת\" אין לי אלא כלי נחושת; מנין לרבות כל שאר מתכות? תלמוד לומר \"ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה\" – מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו. אין לי אלא כלי נחושת שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו; ומנין לכלי חרש שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה שוברה? תלמוד לומר \"ישבר ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה\" ר' טרפון אומר: בישל בו תחלת הרגל – מבשל בו כל הרגל. וחכמים אומרים עד זמן אכילה. 'מריקה ושטיפה' – מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס. מריקה ושטיפה בצונן. השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין.", + "[ג] \"וּמֹרַק וְשֻׁטַּף\" – יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן. \"במים\" – ולא ביין; \"במים\" – ולא במזוג; \"במים\" – להכשיר את כל המים. קל וחומר למימי הכיור.", + "[ד] יכול אף הפסולה תהא טעונה מריקה ושטיפה? תלמוד לומר \"וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל\" – הכשירה טעונה מריקה ושטיפה ואין הפסולה טעונה מריקה ושטיפה. ר' יעקב אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – טעונה מריקה ושטיפה; ושלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אינה טעונה מריקה ושטיפה.", + "[ה] ר' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה – אינה טעונה מריקה ושטיפה. בישל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהם בנותן טעם – הרי אלו נאכלים כחמורים, וטעונים מריקה ושטיפה, ופסולה במגע.", + "[ו] \"כל זכר\" – לרבות בעל מום. למה?! אם לאכילה – כבר אמור! אם למחלוקת – כבר אמור! אם כן למה נאמר \"כל זכר\"? שיכול אין לי אלא בעל מום עובר; בעל מום קבוע מנין? תלמוד לומר \"כל זכר בכהנים יאכל…\". \"אֹתָהּ\" – קדושה ולא פסולה.\"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי שטעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"קדש קדשים\". יכול אף התרומה? תלמוד לומר \"אֹתה\" – פרט לתרומה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר 'קדש קדשים' טעונים מריקה ושטיפה ואין קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה.", + "[ז] אוציא את אלו ולא אוציא את התודה ואיל נזיר שנאכלים ליום אחד כקדשי קדשים? תלמוד לומר \"הִוא\". בִשל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהם בנותן טעם – הרי הקלים נאכלים כחמורים, ואין טעונים מריקה ושטיפה, ופוסלים במגע." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"…חטאת\" – אין לי אלא חטאת; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"וכל חטאת\", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי: עקיבא! אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת! אם כן למה נאמר \"וכל\"? שיכול אין לי אלא חטאת יחיד; חטאת צבור מנין? תלמוד לומר 'כל'. אין לי אלא חטאת זכר; חטאת נקבה מנין?‏ תלמוד לומר \"וכל חטאת\". ר' אליעזר אומר אף האשם שנאמר \"כחטאת כאשם\" (ויקרא ז, ז).", + "[ב] \"אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ\" – אפילו מקצת דמה. מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בב' כוסות, יצא אחד מהן לחוץ – הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים – ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלים. אמר ר' יוסי הגלילי, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת – בחוץ – לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים; מקום שאין מחשבה פוסלת – בפנים – אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם שבחוץ?! תלמוד לומר \"מדמה\" – אפילו מקצת דמה.", + "[ג] אמר להם: קל וחומר ליוצא מעתה! ומה אם במקום שאין מחשבה פוסלת – בפנים – פסל הדם שבפנים את הדם שבחוץ; מקום שמחשבה פוסלת – בחוץ – אינו דין שיפסול הדם שבחוץ את הדם שבפנים?! תלמוד לומר \"אשר יובא\" – הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל.", + "[ד] \"אל אהל מועד…\". אין לי אלא אהל מועד; שילה ובית עולמים מנין? תלמוד לומר \"לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ\". הנכנס לכפר – אף על פי שלא כפר – פסול, דברי ר' אליעזר. אמר ר' אליעזר נאמר כאן 'וכפר' ונאמר להלן (ויקרא טז, יז) 'וכפר'. מה 'וכפר' האמור להלן – שלא כפר, אף 'וכפר' האמור כאן – שלא כפר. ר' שמעון אומר, נאמר כאן \"לכפר בקדש\" ונאמר להלן (ויקרא טז, כז) \"לכפר בקדש\". מה \"לכפר בקדש\" האמור להלן – שכבר כפר, אף \"לכפר בקדש\" האמור כאן – שכבר כפר; ואם הכניס שוגג – כשר.", + "[ה] \"בקדש…באש תשרף\" – מלמד ששריפתה בקדש. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר 'כל בקדש באש ישרף'.", + "[ו] מיכן אמרו: בשר קדשי קדשים שנטמא – בין באב הטומאה, בין בולד הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ – בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ שנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.", + "[ז] ר' אלעזר אומר: את שנטמא באב הטומאה – בין בפנים בין בחוץ – ישרף בחוץ. את שנטמא בולד הטומאה – בין בחוץ בין בפנים – ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר: נטמא בחוץ – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בחוץ. נטמא בפנים – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בפנים. ר' אליעזר אומר \"לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא\" (שמות כט, לד) – ‏ כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.", + "[ח] ר' יוסי הגלילי אומר כל הענין הזה אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ליתן לא תעשה על אכילתן; ללמד שהפסולים נשרפין לפני הבירה. אמרו לו: מנין לחטאת שנכנס דמה לפנים שהיא פסולה? אמר להם: \"הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" (ויקרא י, יח)." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"זאת תורת האשם\" – לבית עולמים. 'זאת' – אינה נוהגת בבמה. \"תורת האשם\" – תורה אחת לכל אשמות שיהיה דמם ניתן למטה.", + "[ב] וכי מאין בא? מכלל שנאמר (ויקרא יד, יג) \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת דמה ניתן למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה… תלמוד לומר \"וזאת תורת האשם…ואת דמו יזרֹק\" – לרבות כל אשמות ואשם מצורע שיהא דמם ניתן למטה. מנין לדם האשם שנתערב בדם שלמים יזרק? תלמוד לומר \"קדש קדשים…ואת דמו יזרק\" יכול אפילו נתערבה חיים? תלמוד לומר \"הוּא\". מה יעשה להם? ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא מדמי היפה ממין זה ומדמי היפה ממין זה, ומפסיד המותר מביתו. ר' שמעון אומר אשם שנתערב בשלמים – שניהם ישחטו בצפון; זה יקרב לשם שהוא וזה יקרב לשם שהוא; ויאכלו כחומר שבהם. אמרו לו: והלא שלמים טעונים תנופה ואין אשם טעון תנופה?! אמר להם: ומה בכך ויניף אשם?! אמרו לו: אין מביאין לבית הפסול. \"קדש קדשים הוּא\" (ויקרא ז, א) \"אשם הוא\" (ויקרא ז, ה) – הוא קרב ואין תמורתו קרבה.", + "[ג] \"יִשְׁחֲטוּ\" – ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים. אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י, טז-יז) \"זהב שחוט\". ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"קדש קדשים\" (ויקרא ו, יח) – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. \"הוא\" – פרט לתודה ואיל נזיר.", + "[ד] \"והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהו-ה…\" – יכול אף על פי שלא שחטו בצפון? תלמוד לומר \"הוא\"", + "[ה] ר' אליעזר אומר אשה לשם אישים. \"אשם\" – אף על פי שלא סמך עליו. יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] אמר ר' אליעזר: חטאת בא על חטא ואשם בא על חטא. מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו.", + "[ז] אמרו לו: לא! אם אמרת בחטאת שדמה נתון למעלה! תאמר באשם שדמו נתון למטה! אמר להם: הפסח יוכיח! שדמו נתן למטה ואם שחטו שלא לשמו פסול!", + "[ח] אמרו לו: והלא נאמר (שמות יב, כז) \"פסח הוא\"! אמר להם: אף נאמר \"אשם הוא\"!", + "[ט] \"כל זכר\" – לרבות בעל מום. למה?! אם לאכילה – כבר אמור! אם למחלוקת – כבר אמור! ואם בעלי מום קבועים – כבר אמורין! ואם בעלי מום עוברים – כבר אמורים! אם כן למה נאמר \"כל זכר\"? לרבות בעל מום ממעי אמו. שיכול אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום; נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר \"בכהנים\".", + "[י] \"יאכלנו\" – כשר ולא פסול. \"קדש קדשים\" – לרבות זבחי שלמי צבור שלא יהיו נאכלים אלא לזכרי כהונה. \"הוּא\" – פרט לתודה ואיל נזיר." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"כחטאת כאשם\" – מה חטאת מן החולין, בידו הימנית, וביום – אף אשם מן החולין, ובידו הימנית, וביום. \"תורה אחת להם\" – לסמיכה. \"הכהן‏ אשר יכפר בו לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. \"והכהן המקריב את עֹלַת איש\" – פרט לעולת הקדש, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף עולת הגר. \"עֹלַת איש\" – אין לי אלא עולת איש; עולת נשים ועבדים מנין? תלמוד לומר \"עור העֹלה\" – ריבה. אם כן למה נאמר \"עולת איש\"? – עולה שעלתה לאיש; פרט לשנשחטה חוץ למקומה.", + "[ב] יכול שאני מרבה אף אם נשחטה שלא לשמה? הואיל ולא עלתה לבעלים לשם חובה – לא יהיו הכהנים זכאים בעורה? תלמוד לומר \"עור העֹלה\" – ריבה. אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר \"אשר הקריב\". יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים? תלמוד לומר \"העֹלה\" – מה עולה מיוחדת קדשי קדשים – יצאו קדשים קלים.", + "[ג] ר' ישמעאל אומר: \"עור העֹלה\" – אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? ודין הוא! ומה אם במקום שלא זכו כהנים בבשר – זכו בעורות, כאן שזכו בבשר – אינו דין שיזכו בעורות?! מזבח יוכיח! שזכה בבשר ולא זכה בעורות!", + "[ד] לא! אם אמרת במזבח – שלא זכה במקצתם, תאמר בכהנים שזכו במקצתם?! הואיל וזכו במקצתם – יזכו בכולם! רבי אומר כל עצמינו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד; שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין – עורותיהן נשרפין עמהם שנאמר (ויקרא טז, כז) \"ושרפו באש את עֹרֹתם ואת בשרם ואת פִּרשם\"", + "[ה] חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ניתנים מתנה לכהן; רצו להפשיט – מפשיטין, רצו לאוכלן – אוכלים אותם ואת עורותיהם. אבל העולה – לפי שנאמר בה \"והפשיט את העֹלָה\" – צריך הכתוב לומר \"עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה\". \"לכהן לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. יכול לא יחלקו בבשר שהוא לאכילה אבל יחלקו בעורות שאינם לאכילה? תלמוד לומר \"עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"וכל מנחה אשר תֵּאָפֶה בתנור\" – אמר ר' יוסי בר' יהודה מנין לאומר \"הרי עלי מנחת מאפה תנור\" שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים? תלמוד לומר \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת…וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה\". מה \"וכל..וכל\" האמור למטה – שני מינים, אף \"וכל\" האמור כאן – שני מינים. \"וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת\" – על שם כליין נקראו ולא על שם מעשיהן. מה תנור – כלי, אף מחבת ומרחשת – כלי.", + "[ב] \"לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר (ויקרא ז, י) \"לכל בני אהרן תהיה\"… יכול לכולן? תלמוד לומר (שם, ט) \"לכהן המקריב אֹתָהּ\"… הא כיצד? זה בית אב המקריבים אותה.", + "[ג] מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים? תלמוד לומר \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור…לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ד] יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים אבל יחלקו מנחות כנגד עופות? תלמוד לומר \"וכל נעשה במרחשת..לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ה] יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות אבל יחלקו עופות כנגד זבחים? תלמוד לומר \"וכל..מחבת..לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ו] יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות? תלמוד לומר \"וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ז] יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת? תלמוד לומר \"וחרבה לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ח] יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים? תלמוד לומר \"איש כאחיו\" וסמיך ליה \"אם על תודה\" – כשם שאין חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקין בקדשים קלים.", + "[ט] \"איש כאחיו\" – האיש חולק אף על פי שבעל מום, ואין הקטן חולק אף על פי שהוא תם." + ], + "Section 6": [ + "[א] מנין לעשות זמן בבמה כזמן אהל מועד? הואיל ואמרה תורה הלן ישרף והיוצא ישרף – מה היוצא אינו נוהג בבמה אף הלן לא ינהוג בבמה!…", + "[ב] והלא דין הוא! ומה העוף – שאין המום פוסל בו – זמן פוסל בו, קדשי במה – שהמום פוסל בהם – אינו דין שיהא זמן פוסל בהם?! לאו! מה לעוף, שאף על פי שאין המום פוסל בו, זמן פוסל בו שכן הזר פוסל בו! תאמר בקדשים שהואיל שהמום פוסל בהם שיהא הזמן פוסל בהם – שכן אין הזר פוסל בהם! הואיל ואין הזר פוסל בהם – לא יהא זמן פוסל בהם! תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים\" – לעשות זמן בבמה כזמן אהל מועד.", + "[ג] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מלמד שהתודה נשחטת לשם תודה ולשם שלמים. יכול אף שלמים יהיו נשחטים לשם שלמים ולשם תודה? תלמוד לומר \"זאת\".", + "[ד] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, אף תודה תטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.", + "[ה] דברי ר' ישמעאל שאמר מפני שיצאת לידון בדבר החדש יכול אין לה אלא חדושה? תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים טעונים סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק – אף תודה תטעון סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק.", + "[ו] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים באים מן המעשר אף תודה באה מן המעשר.", + "[ז] יכול אף על פי שלא פירש תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים\". מה שלמים, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין; אף תודה, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין.", + "[ח] מנין ללחם שמביא מן המעשר? תלמוד לומר \"אשר יקריב…\" – מה שלמים באים מן המעשר אף הלחם יביא מן המעשר.", + "[ט] אמר \"הרי עלי תודה מן המעשר\" – ולא פירש לחמה מן המעשר – יכול יביא לחמה מן המעשר? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב'. מה שלמים, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין; אף הלחם, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין. אמר \"הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר\" – הואיל ופירש זה – יכול יביא? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב' – בזמן שאמר \"הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר\" יביא תודה ולחמה מן המעשר; אבל בזמן שאמר \"הרי עלי תודה מן החולין\" – אף על פי שפירש לחמה מן המעשר – לא יביא אלא מן החולין.", + "[י] יכול יביא מחיטי מעשר שני? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב' – מה שלמים מן הלקוח בכסף מעשר אף לחם מן הלקוח בכסף מעשר.", + "[יא] ומנין לאומר \"הרי עלי שלמים\" שלא יביא אלא מן החולין? תלמוד לומר (דברים טז, ב) \"וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר\" – והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים?! אם כן למה נאמר 'צאן ובקר'? להקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח. מה פסח שהוא בא בחובה ואינו בא אלא מן החולין – אף כל דבר שהיא בא בחובה – לא יביא אלא מן החולין. \"הרי עלי תודה\" \"הרי עלי שלמים\", הואיל והם באים חובה – לא יביא אלא מן החולין. ונסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] מהו 'תודה יקריב'? מנין אתה אומר המפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ולא הספיק להקריב עד שנמצאה הראשונה והרי שתיהן עומדות – מנין שיביא איזו מהן שירצה ויביא עמה לחם, שְנִיה יביא בלא לחם? תלמוד לומר 'תודה יקריב'. יכול יהיו שתיהן טעונות לחם? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – אחת טעונה לחם ואין שתיהם טעונות לחם.", + "[ב] ומנין לרבות את הולדות ואת התמורות? תלמוד לומר \"אם על תודה\". יכול יהיו כולם טעונים לחם? תלמוד לומר \"התודה\" – תודה טעונה לחם ואין ולדה טעונה לחם; ולא חלופה ולא תמורתה טעונה לחם.", + "[ג] \"והקריב על זבח\" – לחייב על כל זבח וזבח. והלא דין הוא! ומה אם במקום שמעט בלחם – ריבה בכבשים, כאן שריבה בלחם – אינו דין שירבה בכבשים?! תלמוד לומר \"והקריב על זבח\" – לחייב על כל זבח וזבח.", + "[ד] \"והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן\". מה תלמוד לומר \"בשמן..בשמן\" שני פעמים? מר רבי עקיבא אילו נאמר \"בשמן\" אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג. כשהוא אומר \"בשמן\" – ריבה, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.", + "[ה] מעטו לחצי לוג. יכול ישליש החצי לוג לשלשה מינים – לחלות ולרקיקים ולרבוכה? תלמוד לומר \"וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן\" – ריבה, ואין ריבה אחר מיעוט אלא לרבות.", + "[ו] כיצד הוא עושה? נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינים – מחצה לחלות ומחצה לרקיקים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: מושח את הרקיקים כמין כ\"י ומחזר את השאר לחלות. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא: אפילו אתה אומר כל היום כולו ’בשמן למעט בשמן לרבות’ – איני שומע לך! אלא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר, וי\"א יום שבין נדה לנדה – הלכה למשה מסיני.", + "[ז] 'סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת' – למדנו לרבוכה שהיא סולת; מנין לכולם שיהיו סולת? תלמוד לומר \"וסלת…חלות\" – מה חלות האמורות ברבוכה – סולת, אף חלות האמורות בכולן – סולת.", + "[ח] והלא רקיקים לא נאמר בהם 'חלות' ומנין שיהיו סולת? תלמוד לומר \"מצות..מצות\" – מה 'מצות' האמורות בחלות – סולת, אף 'מצות' האמורות ברקיקים – סולת.", + "[ט] אם נפשך לומר: 'סולת מורבכת' – הרי הוא כמוסיף על רבוכה. מה רבוכה – סולת, אף כולם – סולת.", + "[י] \"על חַלֹּת לחם חמץ\" – כנגד חמץ יביא מצה. מה חמץ עשרה עשרונות, אף מצה – עשרה עשרונות. \"על חַלֹּת לחם חמץ\" – מלמד שאין הלחם מתקדש עד שיקרמו פניה בתנור. \"יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח\" – מלמד שאין הלחם מתקדש אלא בשחיטה. \"על זבח תודת\" – מלמד שאין הלחם מתקדש עד שתהיה שחיטתה לשם תודה. מכאן אמרו: שחטה לשמה וזרק דמה שלא לשמה – הלחם מקודש. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אין הלחם מקודש.", + "[יא] \"שלמיו\" – לרבות שלמי נזיר. יכול לכל האמור בענין? תלמוד לומר בו 'מצות' – מצות הוא בא ואינו בא חמץ. הא מה אני מקיים \"שלמיו\"? לרבות שלמי נזיר לעשרה קבים ירושלמיות ולרביעית שמן." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"והקריב ממנו\" – מן המחובר. \"אחד\" – שלא יטול פרוס. \"מכל קרבן\" – שיהיו כל הקרבנות שוים; שלא יטול מן קרבן על חברו. \"תרומה ליהו-ה\" – איני יודע כמה! הריני דן: נאמר כאן 'תרומה' ונאמר 'תרומה' בתרומת מעשר (במדבר יח, כו). מה תרומת מעשר אחד מעשרה – אף כאן אחד מעשרה…", + "[ב] או כלך לדרך זה: נאמר כאן 'תרומה' ונאמר בבכורים 'תרומה' (דברים יב, יז). מה תרומת בכורים אין לה שיעור – אף זו אין לה שיעור…", + "[ג] נראה למי דומה: דנים תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה, ואל תוכיח תרומת בכורים שיש אחריה תרומה.. או כלך לדרך זה: דנים תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במקום קדוש, ואל תוכיח תרומת מעשר שאינה נאכלת במקום קדוש… תלמוד לומר \"ממנו..תרומה ליהו-ה\" לגזירה שוה. מה 'ממנו תרומה להשם' האמור להלן – אחד מעשרה, אף \"ממנו..תרומה להשם\" האמור כאן – אחד מעשרה.", + "[ד] למדנו לתרומה שהיא אחד מעשרה אבל איני יודע מכמה היא חלה! הריני דן: נאמר כאן 'לחם חמץ' ונאמר להלן 'חמץ' בשתי הלחם (ויקרא כג, יז). מה חמץ האמור בשתי הלחם – עשרון לחלה, אף לחם חמץ האמור כאן – עשרון לחלה…", + "[ה] או כלך לדרך זה: נאמרו כאן 'חלות' ונאמרו 'חלות' בלחם הפנים (ויקרא כד, ה). מה חלות האמור בלחם הפנים – שני עשרונים לחלה, אף חלה האמור כאן – שני עשרונים לחלה…", + "[ו] נראה למי דומה: דנים מנחה שהיא באה חמץ ובאה עם הזבח ממנחה שבאה חמץ ובאה עם הזבח, ואל יוכיח לחם הפנים שאינה בא חמץ ואינו בא עם הזבח…", + "[ז] או כלך לדרך זה: דנים מנחה שהיא באה ’מהארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן’ ממנחה שהיא באה ’מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן’, ואל יוכיחו שתי הלחם שאינם באות אלא מן הארץ ואינם באות אלא מן החדש… תלמוד לומר (ויקרא כג, יז) \"מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תביאו לחם תנופה\" – שאין תלמוד לומר \"תביאו\" – ומה תלמוד לומר \"תביאו\"? אלא מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה. מה זו עשרון לחלה אף מה שאתה מביא ממקום אחר – עשרון לחלה.", + "[ח] או – מה אלו שני עשרונים אף הללו שני עשרונים… תלמוד לומר (ויקרא כג, יז) \"תהיינה\"", + "[ט] למדנו לחמץ שהיא עשרה עשרונות; ומנין למצה שהיא עשרה עשרונות? תלמוד לומר (ויקרא ז, יג) \"עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ\" – כנגד חמץ הביא מצה. מה חמץ עשרה עשרונות, אף מצה – עשרה עשרונות. יכול עשרה עשרונות שבמצה לא יהיו כולם אלא קרבן אחד? תלמוד לומר (שם, יב) \"והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מרבכת חלות בלולת בשמן\", ואומר (שם, יד) \"והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה להשם\" נמצאו שלשה עשרונים ושליש קרבן אחד לכל מין; ונמצאו שלש חלות לעשרון; ונמצא לחמה של תודה ארבעים חלות. נוטל אחד מהם מכל מין – הרי ארבע חלות. ונותן לכהן. והכהן הזורק את דם השלמים – לו יהיה. והשאר יהיה נאכל לבעלים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וּבְשַׂר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יֵאָכֵל\" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים ליום אחד שאכילתם ליום אחד. אין לי אלא תודה; מנין לרבות את הלחם? תלמוד לומר (ויקרא ז, טו-טז) \"קרבנו\". מנין לרבות הולדות והתמורות? תלמוד לומר \"וּבְשַׂר\". מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח? תלמוד לומר \"שלמיו\".", + "[ב] \"ביום קרבנו יֵאָכֵל\" – אין לי אלא אכילתם ליום אחד; ומנין אף תחלת זביחתם לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד?", + "[ג] תלמוד לומר (ויקרא כב, כט-ל) \"וכי תזבחו זבח תודה ליהו-ה לִרְצֹנְכֶם תזבחו ביום ההוא יֵאָכֵל\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתה לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ד] אין לי אלא תודה; מנין לרבות לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות כל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד.", + "[ה] \"לא יניח ממנו עד בקר\" – אבל אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? להרחיק מן העבירה. אבל אין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבים עליהם משום נותר עד שיעלה עמוד השחר.", + "[ו] \"ואם נדר או נדבה זבח קרבנו\" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שנאכלים לשני ימים. אין לי אלא שלמים; מנין לרבות את החגיגה? ארבה את החגיגה הבאה בזמנה. מנין חגיגה הבאה מחמת פסח חגיגה הבאה תשלומין? שלמים הבאים בתוך המועד? שלמים הבאים לאחר המועד? תלמוד לומר 'נדר' – \"ואם נדר או נדבה\".", + "[ז] בתוך שנאמר (דברים טז, ד) \"לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר\" – בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד? תלמוד לומר לבקר לבקרו של שלישי. יכול לבקרו של שני. ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים – חוץ מזו… תלמוד לומר 'נדר' – \"ואם נדר או נדבה\".", + "[ח] לרבות חגיגה הבאה עם פסח שתאכל לשני ימים מניין? לרבות את התמורות ואת הולדות? תלמוד לומר נדר אם נדר אם נדבה מנין לרבות את בכור ואת המעשר? תלמוד לומר \"אם זבח\".", + "[ט] \"ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל וממחרת\" – אין לי אלא אכילתן לשני ימים; מנין שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר (ויקרא יט, ה-ו) \"וכי תזבחו זבח שלמים ליהו-ה…ביום זבחכם יֵאָכֵל וממחרת\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים.", + "[י] אין לי אלא שלמים; מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח שלמים\" – לרבות כל הנאכלים לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים.", + "[יא] \"ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל\" – מצוה לאכל ממנו ביום הראשון. יכול ליום אחד? תלמוד לומר \"וממחרת\". אי \"ממחרת\" יכול מצוה לאכלו לשני ימים? תלמוד לומר \"והנותר\" – אם הותיר, הותיר.", + "[יב] או \"והנותר\", יכול אם הותירו כולו יהיה פסול? תלמוד לומר \"יֵאָכֵל\" – ואפילו כולו.", + "[יג] יכול יהיה נאכל אור לשלישי? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – לילו אחריו, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – לילו אחריו! תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) \"עד יום\" – עד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי.", + "[יד] יכול ישרף מיד? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – תיכף זמן אכילתן שריפתן, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – תיכף אכילתן שריפתן! תלמוד לומר \"ביום\" – ביום הוא נשרף ואינו נשרף בלילה. או אינו אומר 'בשלישי ישרף' – עבר שלישי לא ישרף… תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) \"ישרף\" – אפילו לעולם.", + "[טו] \"מִבְּשַׂר\" – ולא מן העצמות, ולא מן הגידין, ולא מן הקרנים, ולא מן הטלפים. \"הזבח\" – פרט לעובר ולשיליא. \"ביום השלישי באש יִשָּׂרֵף\" – בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפים אלא ביום." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל…בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה\" – אמר ר' אליעזר, כוף אזניך לשמוע שהשוחט את זבחו על מנת לאכלו ביום השלישי הרי זה ב-'לא ירצה'. אמר רבי עקיבא שומע אני \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה\" – אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול, ואי אפשר לומר כן! מאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! הן?! אם מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה, וכשראו – סתרו; אף זה, שהיה בחזקת היתר, אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול! תלמוד לומר \"המקריב\" – בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל ביום השלישי", + "[ב] או אינו אומר 'המקריב' אלא זה כהן המקריב… תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – בזבח הוא מדבר ולא בכהן.", + "[ג] בן עזאי אומר מה תלמוד לומר \"אֹתוֹ\"? לפי שנאמר (דברים כג, כב) \"כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו\" – יכול המאחר נדרו ב-'לא ירצה'? תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – אותו ב-'לא ירצה' ואין מאחר נדרו ב-'לא ירצה'. אחרים אומרים \"לֹא יֵחָשֵׁב\" – במחשבה היא נפסל ואין נפסל בשלישי.", + "[ד] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה; מנין לרבות שחיטה וקבלת הדם? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל…' – לרבות שחיטה וקבלת הדם. יכול שאני מרבה שירי הדם והקטר חלבים ואכילת בשר? תלמוד לומר \"המקריב\" – זריקה בכלל היתה, למה יצאת? להקיש אליה! מה זריקה מיוחדת שמעכב כפרה – אף אני מרבה שחיטה וקיבול הדם שמעכבים את הכפרה, ומוציא אני את שירי הדם והקטרת חלבים ואכילת בשר שאין מעכבים את הכפרה.", + "[ה] רבי מאיר אומר מחשבה פוסלת בהילוך; שאי אפשר לעבודה בלא הילוך. ור' שמעון אמר אין מחשבה בהילוך. שאי אפשר לעבודה שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר לה שלא בהילוך. שוחט בצד המזבח וזורק. ר' אלעזר אומר המהלך במקום שצריך להלך – המחשבה פוסלת. מקום שאין צריך להלך – אין מחשבה פוסלת. שאין מחשבה פוסלת אלא בדבר הכשר לעבודה ובמי שראוי לעבודה ובמקום שהוא כשר לעבודה.", + "[ו] יכול אין מחשבה פוסלת אלא באכילת בשר; מנין לרבות זריקה והקטר חלבים ושפיכת שירים? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל' – אכילה לאדם ואכילה למזבח.", + "[ז] למדנו לזבחים הנאכלים לשני ימים שמחשבה פוסלת בהם בשלישי; מנין לזבחים הנאכלים ליום אחד? ודין הוא! זבחים נאכלים לשני ימים וזבחים נאכלים ליום אחד. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – מחשבה פוסלת בהם, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – מחשבה פוסלת בהם בשני! דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה אלו לשלשה אף אלו שלשה!", + "[ח] אני אדיננו דין אחר: זבחים נאכלים ליום אחד, זבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – אחר זמן אכילתן מחשבה פוסלת בהם בשלישי, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – תהא מחשבה פוסלת בהם בשני אחר זמן אכילתם!", + "[ט] הין?! אם פסלת מחשבה בשלישי – שאין כשר לאכילת כל זבח, תפסול מחשבה בשני שהוא כשר לאכילת קדשים קלים?! תלמוד לומר \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו\" – לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שתהא מחשבה פוסלת בהם בשני." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו; חוץ למקומו מנין? ודין הוא! זמן פוסל ומחיצה פוסלת. מה הזמן – מחשבה פוסלת בו, אף מחיצה – מחשבה פוסלת בה.", + "[ב] הין! אם פסלה מחשבה בזמן – שהזמן נוהגת בבמה! תפסול מחשבה במחיצה שאין מחיצה נוהגת בבמה! תלמוד לומר בפרשת קדושים (ויקרא יט, ז) \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו. יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר בנותר (ויקרא יט, ח) \"עונו ישא\" – חוץ לזמנו בכרת ואין חוץ למקומו בכרת. יכול אף השוחט לעכו\"ם ולטמאים יהיה ב'בל ירצה'? תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – אותו ב'בל ירצה' ואין השוחט לעכו\"ם ולטמאים ב'בל ירצה'.", + "[ג] יכול אין לי ב-'לא ירצה' אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו; מנין לנשחט בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים? הלן, והיוצא, ושקבלו פסולים, וזרקו את דמן? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמה? תלמוד לומר (שמות כט, לד) \"לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא\" \"לא ירצה..ולא יחשב..לאוכל\".‏ יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) \"אֹתו\", (ויקרא יט, ז) \"הוא\", (שם, ח) \"ואוכליו\" בהכרת, ואין הללו בהכרת.‏", + "[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו או לא נאמרו אלא ללמד שאין עליו כרת אלא לשלמים לבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"וְיִנָּזְרוּ מקדשי בני ישראל…\". או אינו מביא אלא כיוצא כשלמים. מה שלמים מיוחדים שנאכלים לשני ימים אף כל הנאכלים לשני ימים. הנאכלים ליום אחד מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) 'בשר'. אין לי אלא כששיריו נאכלים; עולה שאין שיריה נאכלים מנין? תלמוד לומר (שם,) \"זבח\" – מיני זבחים. העופות והמנחות שאין מיני זבחים עד שאתה מרבה להביא לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"אשר הם מקדישים לי אני השם\"‏ – לרבות את כולם.", + "[ה] אחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמרו שלמים מעתה? אלא מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירים – בין לאדם בין למזבח, אף איני מרבה אלא את שיש לו מתירין – בין לאדם בין למזבח. כגון חטאת העוף – שיש לו מתירין לאדם ואין לו מתירים למזבח וכגון עולת העוף – שיש לו מתירין למזבח ואין לה מתירין לאדם וכגון פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – שיש להם מתירין למזבח ואין להם מתירין לאדם. את מה אני מוציא? את הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם – שאין להם מתירים, לא לאדם ולא למזבח. ר' שמעון אומר מה שלמים מיוחדים שהם על מזבח החיצון – יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שאינם על מזבח החיצון.", + "[ו] ר' אלעזר אומר בשם ר' יוסי: פיגל בנעשה בהם בחוץ – פיגל. בנעשה בהם בפנים – לא פיגל. שחט וקבל על מנת לזרוק הדם למחר – לא פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים.", + "[ז] זרק את הדם על מנת להקטיר אימוריו למחר – לא פיגל; שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ.", + "[ח] אבל שחט וקבל על מנת לשפוך שירי הדם ולהקטיר אימורים למחר – פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.", + "[ט] 'הנפש' – ולא הצבור. \"הָאֹכֶלֶת\" – ולא המאכלת. 'אוכלת' – אכילה כזית. \"עֲו‍ֹנָהּ תִּשָּׂא\" (ויקרא ז, יח) \"עונו ישא\" (ויקרא יט, ח) – לגזירה שוה. מה \"עונו ישא\" האמור להלן – כרת, אף עונו ישא האמור כאן – כרת עונו ישא בכרת." + ], + "Section 9": [ + "[א] יכול יהיה טמא מטמא בשר הקדש במשא? ודין הוא! ומה אם אפר חטאת – שאין טבול יום מטמא במגע – הטמא מטמאו במשא, בשר קדש – שטבול יום מטמאו במגע – אינו דין שיהיה טמא מטמאו במשא?! תלמוד לומר \"אשר יגע\" – במגעו הוא מטמא ואינו מטמא במשא.", + "[ב] אין לי אלא טומאות הקלות; טומאות חמורות – טומאת מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין? תלמוד לומר \"בכל טמא\" – בכל טמא ואפילו במחוסר כפורים. אמר ר' יוסי מנין לרביעי בקדש היא פסול? ודין הוא! ומה אם מחוסר כפורים – שאינו פוסל בתרומה – פוסל בקדש, שלישי – שפוסל בתרומה – אינו דין שפוסל בקדש?! למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר.", + "[ג] \"לא יֵאָכֵל באש יִשָּׂרֵף\" – אין לי טעון שריפה אלא הטמא והנותר בשל שלמים, ובחטאת שנכנס דמה לפנים; מנין לרבות הנותר? תלמוד לומר (שמות כט, לד) \"ואם יִוָּתֵר מבשר המלואים…ושרפת את הנותר באש\" – שאין תלמוד לומר \"את הנותר\" – אלא זה בנין אב – כל שנותר טעון שריפה.", + "[ד] אין לי אלא נותר; מנין לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא חוץ לקלעים? ולהלן, והיוצא, והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלוהו פסולים וזרקו את דמם‏? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, וחטאת העוף הבא על הספק, ואשם תלוי? תלמוד לומר (שם) \"לא יֵאָכֵל כי קֹדש הוא\" – כל שהוא קדש טעון שריפה.", + "[ה] יכול אף שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ – ישרפו? תלמוד לומר (שם) \"הוא\". ר' יהודא אומר יכול חטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה – ישרפו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] \"והבשר\" – לרבות בשר הפנימי שיהא מותר שהיה בדין: הואיל והטמא פסול והיוצא פסול – מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו פסול, אף היוצא אם נטמא מקצתו יהא כולו פסול… תלמוד לומר \"והבשר\" – לרבות בשר הפנימי שיהא מותר.", + "[ז] מכאן אמרו: אבר שיצא חוץ לחומה בפסחים – חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק ומתירו מן הפרק וחותך ובמוקדשין – חותך בקופיץ כל מקום שירצה; שאין בו משום שבירת עצם. \"כל טהור יֹאכל בשר\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כז) \"ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תֹּאכֵל\" – יכול לא יאכלו אלא בעליו; קל וחומר מפסח. לכך נאמר \"כל טהור יֹאכל בשר\".", + "[ח]יכול יהיו חייבים עליו משום טומאה לפני זריקת דמים? תלמוד לומר \"כל טהור יֹאכל בשר והנפש אשר תֹּאכַל בשר וכולי\" – המותר לטהורים חייבים עליו משום טומאה; לפני זריקת דמים – הואיל ואין מותר לטהורים – אין יהיו חייבים עליו משום טומאה. אתה אומר לכך נאמר או אינו נאמר אלא הנאכל לטהורים חייבים עליו משום טומאה – יצא לאחר זריקת דמים הואיל ואינו נאכל לטהורים – לא יהיו חייבים עליו משום טומאה… תלמוד לומר \"אשר להשם\" – לרבות היוצא והלן.", + "[ט] יכול שאני מרבה את הפיגול ואת בעל מום? תלמוד לומר \"השלמים\" – מיעט. מה ראית לרבות את היוצא ואת הלן ולמעט את הפיגול ואת הנותר? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את היוצא ואת הלן שהיתה להם שעת הכושר ומוציא אני את הפיגול ואת הנותר שלא היתה להם שעת הכושר.", + "[י] אם נטמא לפני זריקת דמים ואכלו לאחר זריקת דמים מפני מה חייבים עליו משום טומאה? מפני שהציץ מרצה עליו." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] רבי יהושע אומר הפסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"כל טהור יֹאכל בשר והנפש אשר תֹאכל בשר\" – הנשחט לטהורים חייבים עליו משום טומאה, הנשחט לטמאים אין חייבים עליו משום טומאה.", + "[ב] ר' אליעזר אומר דחקו זבים ומצורעים ונכנסו לעזרה – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר (במדבר ה, ב) \"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש\" – בשעה שטמאי נפש חייבים – זבים ומצורעים חייבים, ובשעה שאין טמאי מתים חייבים – אין זבים ומצורעים חייבים.", + "[ג] \"וטומאתו עליו\" – טומאת הגוף. או יכול טומאת בשר? תלמוד לומר \"וטומאתו עליו\" – \"טומאתו\" \"טומאתו\" (במדבר יט, יג) לגזירה שוה. מה טומאה להלן – בטומאת הגוף מדבר ולא דיבר בטומאת בשר, אף \"טומאתו\" האמור כאן – בטומאת הגוף מדבר ולא בטומאת בשר.", + "[ד] רבי אומר \"ואכל\" (ויקרא ז, כא) \"וטומאתו עליו\" (ויקרא ז, כ) – בטומאת הגוף דיבר ולא דיבר בטומאת בשר.", + "[ה] ר' חייא אומר נאמרו 'קדשים' על שם רבים‏ ונאמר 'טומאתו' על שם היחיד. והא מה אני מקיים \"וטומאתו עליו\"? בטומאת הגוף דיבר ולא בטומאת בשר.", + "[ו] ואחרים אומרים לא דיבר אלא במי שהטומאה פורחת הימנו; יצא בשר שאין הטומאה פורחת הימנו.", + "[ז] \"ונכרתה הנפש\" – ולא הצבור. \"הַהִוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"מֵעַמֶּיהָ\" – ועמיה בשלום." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] יכול יהיו טמא מטמא את הטהור-לקדש במשא? תלמוד לומר \"כי תגע\" – במגע מטמא ואין מטמא במשא.", + "[ב] \"בכל טמא\" – ואפילו טומאת מת. \"בְּטֻמְאַת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא\" – אם נאמרו קלות למה נאמרו חמורות? שאילו נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות – הייתי אומר על הקלות יהיה חייב על טומאת הגוף אבל לא על טומאת בשר, ועל החמורות יהיה חייב על טומאת הגוף ועל טומאת בשר. צריך לומר חמורות. אילו נאמרו חמורות ולא נאמרו קלות – הייתי אומר על החמורות יהיה חייב, על הקלות יהיה פטור. צריך לומר קלות וצריך לומר חמורות.", + "[ג] \"ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה\" מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (ויקרא ז, כ) \"והנפש אשר תֹאכל בשר מזבח השלמים\" – יכול אין חייבים כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר (שם כב, ג) \"לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים\" והלא שלמים בכלל כל הקדשים היה? אין לי אלא כיוצא כשלמים – מה שלמים מיוחדים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. הנאכלים ליום אחד מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, כ-כא) 'בשר' אין לי אלא ששיריו נאכלים; עולה – שאין שיריה נאכלים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, כ-כא) 'זבח'. אין לי אלא זבחים; העופות והמנחות שאינן מיני זבחים – עד שתהא מרבה לוג שמן של מצורע – מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים\"", + "[ד] יכול לא יהיו חייבים משום טומאה אלא על דבר שחייבים משום פיגול? ודין הוא! אם פיגול – שהוא בקבוע, ובידיעה אחת, ולא הותר מכללו – אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין; טומאה – שבשתי ידיעות, ובעולה ויורד, והותרה מכללה – אינו דין שלא תנהוג אלא בדבר שיש לו מתירין?! ומנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחות כהנים ומנחות כהן משיח? תלמוד לומר (ויקרא כב, ג) \"אל הקדשים אשר יקדישו\" – לרבות את כולם.", + "[ה] יכול יהיו חייבים עליהם מיד? תלמוד לומר \"אשר יקרב\" – אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב?! אם כן למה נאמר \"אשר יקרב\"? לומר שאין חייבים עליו עד שיוכשר לקרב. הא כיצד? את שיש לו מתירין – משיקרבו מתיריו, ואת שאין לו מתירין – משיקדש בכלי.", + "[ו] אחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמרו שלמים מעתה? פרט לדם. רבי ישמעאל אומר, מה שלמים מיוחדים שהם ראוים לאכילה – אף כל שראוים לאכילה; יצאו עצים ולבונה וקטורת שאינם ראוים לאכילה.", + "[ז] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין טומאות לטומאות, או לא בא אלא לחלק בין קדשים לקדשים? לומר על קדשים קלים חייבים עליהם לאחר זריקת דמים ועל קדשי קדשים חייבים בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים… תלמוד לומר 'ואכל בשר' 'ואכל זבח' 'ואכל שלמים'. \"ונכרתה הנפש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא מוטעה. \"מעמיה\" – ועמיה בשלום." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"בני ישראל\" מוזהרים על החלב ואין עובדי כוכבים מוזהרים על חלב. [והלא דין הוא!] ומה אם אבר מן החי – שאין חייבים עליו כרת – איסורו נוהג בבני נח כישראל, חלב – שחייבים עליו כרת – אינו דין שיהיה איסורו נוהג בבני נח כישראל?! תלמוד לומר \"בני ישראל\" – בני ישראל מוזהרים על החלב ואין העכו\"ם מוזהרים על החלב.", + "[ב] אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות הגרים והמשוחררים? תלמוד לומר (ויקרא ז, כה) \"כי כל אֹכֵל חלב\". \"כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ\" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם הדם – שאינו חייב עליו משום פיגול ונותר וטמא – הרי הוא נוהג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות, חלב – שחייבים עליו משום פגול ונותר וטמא – אינו דין שינהוג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות?! תלמוד לומר \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.", + "[ד] אין לי אלא חלב שור וכשב ועז המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר \"שור וכשב ועז\", דברי רבי עקיבא. ואם נפשך לומר: (ויקרא ז, כה) \"מן הבהמה\" – לרבות את הכלאים. יכול כל שהיה בכלל עונש הרי הוא בכלל אזהרה – כוי ופחות בכזית שאינם בכלל עונש לא יהיו בכלל אזהרה… תלמוד לומר (ויקרא ג, יז) (שם ז, כג) \"כל חלב\".", + "[ה] \"וחלב נבלה וחלב טרפה\" – בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. יכול נבלת בהמה טמאה במשמע? ודין הוא! טיהר מכלל חלב, טיהר מכלל נבלה. מה מצינו שטיהר מכלל נבלה – בטמאה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטמאה! או כלך לדרך זה: טיהר מכלל חלב וטיהר מכלל שחוטה. מה מצינו שטיהר מכלל שחוטה – בטהורה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטהורה! כשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה וכשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טמאה. תלמוד לומר \"טריפה\" – יצאת בהמה טמאה שאין לה טריפה.", + "[ו] ממשמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טריפה ומביא חיה טהורה שיש לה טריפה… תלמוד לומר 'חלב..לא תאכלוהו' – חלב שאסור באכילה טיהרת; יצאת חלב חיה טהורה שמותר באכילה.", + "[ז] \"…לֹא תֹאכְלֻהוּ\"‏ – יכול לא יאכילנו לאחרים? תלמוד לומר \"וְאָכֹל\" – מאכילו אתה לאחרים. או \"ואכֹל\" – יכול חלב שמותר בהנאה יהא טהור, חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שאינו מותר בהנאה לא יהא טהור… תלמוד לומר \"כל חלב…יעשה לכל מלאכה\".", + "[ח] מה תלמוד לומר \"לכל מלאכה\"? רבי יוסי הגלילי אומר יכול במלאכת הקדש יהיה מותר, במלאכת חולין לא יהיה מותר? תלמוד לומר \"לכל מלאכה\". רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור, למלאכת הקדש לא יהיה טהור? תלמוד לומר \"לכל מלאכה\".", + "[ט] \"כי כל אֹכֵל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה להשם\" – אין לי אלא חלב תמימים שכשר לקרב; חלב בעלי מומין מנין? תלמוד לומר \"מן הבהמה\". חלב חולין מנין? תלמוד לומר \"…כי כל אֹכֵל חלב\". אם כן למה נאמר \"אשר יקריב ממנה אשה להשם\"? חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי; יצא חלב דפנות שאין כשר לקרב.", + "[י] \"ונכרתה הנפש\" – ולא צבור. \"הנפש\" – להביא את השותה. \"הָאֹכֶלֶת\" – ולא המאכלת. 'אוכלת' – כדי אכילת כזית. \"מעמיה\" ועמיה בשלום", + "[יא] \"וכל דם לא תֹאכְלוּ\" – יכול אף דם מהלכי שתים, דם שרצים, ודם בצים, ודם חגבים [ודם דגים] – הכל בכלל? תלמוד לומר \"לעוף ולבהמה\" – מה עוף ובהמה מיוחדים – יש בהם טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה, יש בהם איסור ויש בהם היתר, והם מין בשר. יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה; דם שרצים שאין בו טומאה חמורה; דם בצים שאין מין בשר; דם חגבים ודם דגים שכולו מותר. \"לעוף ולבהמה\" מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים… תלמוד לומר \"ולבהמה\". אי מה בהמה שאין בה ב'אם על הבן' אף עוף שאין בו ב'אם על הבן'… תלמוד לומר \"ולעוף\"." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"בני ישראל\" מניפים, ואין העכו\"ם מניפים. וכי איזה מדה מרובה? מדת סמיכה מרובה או מדת תנופה מרובה? מדת סמיכה מרובה ממדת תנופה! שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ותנופה אינה נוהגת בכל החוברים [ס\"א סמיכה נוהגת בקרבנות הצבור והתנופה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד.‏ אם מיעטתים מסמיכה מרובה לא אמעטם מתנופה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה או בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה! שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מיעטתים מסמיכה מועטת – אמעטם מתנופה מרובה?! הא מפני שיש בסמיכה מה שאין בתנופה ובתנופה מה שאין בסמיכה – צריך לומר \"בני ישראל\" סומכים ואין העכו\"ם סומכים, \"בני ישראל\" מניפין ואין העכו\"ם מניפים.", + "[ב] \"בני ישראל\" מניפים, ואין בנות ישראל מניפות. אמר רבי יוסי אם מצינו שלא חלק הכתוב בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לסמיכה – לא נחלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה?! מה לי לא חלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לסמיכה – שאין הסמיכה אלא בבעלים! לא נחלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה שהתנופה בכהן! ומה תלמוד לומר \"בני ישראל\"? בני ישראל מניפים ואין בנות ישראל מניפות.", + "[ג] ואין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות הגרים והעבדים המשוחררים? תלמוד לומר \"המקריב\". או אינו אומר \"המקריב\" אלא זה כהן המקריב? כשהוא אומר (ויקרא ז, ל) \"יָדָיו תְּבִיאֶינָה\" – לרבות ידי בעלים. הא כיצד? כהן מניח ידו תחת יד בעלים.", + "[ד] יכול כל הקרבנות כולם יטענו תנופה? תלמוד לומר \"זבח\" – יצאו עופות ומנחות שאינם זבחים.", + "[ה] אוציא עופות ומנחות שאינם זבחים ולא אוציא את הבכור והמעשר והפסח שהם זבחים? תלמוד לומר \"מִזֶּבַח\" – ולא כל זבח.", + "[ו] אוציא הבכור והמעשר והפסח – שאינם טעונים סמיכה, ולא אוציא חטאת ואשם שהם טעונים סמיכה? תלמוד לומר \"שלמיו\"‏ אוציא חטאת שאין למינה תנופה ולא אוציא אשם שיש למינו תנופה? אוציא את כל אשמות ולא אוציא את אשם מצורע? ודין הוא! ומה אם שלמי יחיד – שאין טעונים תנופה חיים – טעונים תנופה שחוטים, אשם מצורע – שטעון תנופה חי – אינו דין שיטעון תנופה שחוט?! תלמוד לומר \"שלמיו\" – ולא אשם מצורע", + "[ז] או אינו אומר \"שלמיו\"? אלא לרבות זבחי שלמי תודה ושלמים הבאים מחמת פסח שיטענו תנופה [שחוטים – ס\"א].‏ וכשהוא אומר (ויקרא ז, לב) \"מזבחי שלמיכם\" – לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[ח] והלא דין הוא! ומה אם שלמי יחיד – שאין טעונים תנופה חיים – טעונים תנופה שחוטים, זבחי שלמי צבור – שטעונים תנופה חיים – אינו דין שיטענו תנופה שחוטים?!", + "[ט] אשם מצורע יוכיח! שטעון תנופה חי ואין טעון תנופה שחוט! אף אתה אל תתמה על זבחי שלמי צבור – שאף על פי שטעונים תנופה חיים – לא יטענו תנופה שחוטים! וכשהוא אומר (שם,) \"מזבחי שלמיכם\" – לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[י] יכול כל הזבח כולו טעון תנופה? תלמוד לומר 'חלב'. אין לי אלא חלב; מנין לרבות את החזה? תלמוד לומר 'חזה'. כשהוא אומר (ויקרא ז, כט) \"יביא את קרבנו\" – לרבות את האליה. 'אשי השם' (שם, ל) – לרבות שתי הכליות‏ \"יביאנו\" (שם, ל) – לרבות יותרת הכבד.", + "[יא] למדנו שטעונים כולם תנופה; מנין שיטענו הרמה? תלמוד לומר (שמות כט, כז) \"שוֹק התרומה [אשר הונף ואשר הורם]\" – שאין תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא שוֹק – מנין לרבות את כולם? תלמוד לומר (שם,) \"וקדשת את חזה התנופה ואת שוֹק התרומה אשר הונף ואשר הורם\" – זה בנה אב כל שטעון תנופה טעון הרמה." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה; מה זה מיוחד איל קשה בן שתי שנים וטעון לחם – אף אין לי אלא איל קשה בן שתי שנים וטעון לחם! מנין קשה ואין טעון לחם? רך וטעון לחם? רך ואין טעון לחם? עד שאתה מרבה בבקר בכשבים ובעזים? תלמוד לומר (שמות כט, כח) \"כי תרומה הוּא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם לה'\" – לרבות את כולן.", + "[ב] נטמאו כולם ונשתייר אחת מהן – מנין שיטעון תנופה? תלמוד לומר \"את החזה להניף אֹתוֹ\" – אפילו כוליא אחת. \"תנופה\" – ולא תנופות.", + "[ג] \"לפני השם\" – במזרח. כיצד הוא עושה? יביא את החלבים על ידי הבעלים. וחזה ושוק למעלה מהם. שתי כליות ויותרת הכבד למעלה מהם. אם יש שם לחם – נותן למעלה מהם. מוליך ומביא, מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט, כז) \"אשר הונף ואשר הורם\". תנופה היתה במזרח והגשה במערב. תנופות קודמות להגשות.", + "[ד] מנין שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק אלא לאחר הקטרת חלבים? תלמוד לומר \"והקטיר…החלב המזבחה\" – ואחר כך – \"והיה החזה לאהרן ולבניו\".", + "[ה] נטמאו אימורין או שאבדו – יכול לא יהיו אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק? תלמוד לומר \"והיה החזה\". וכן הוא אומר בבני עלי – (ש\"א ב, טו) \"גם בטרם יקטִרון את החלב…כי אם חי\". מה נאמר בהם? (ש\"א ב, יז) \"וַתְהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני השם כי נאצו האנשים את מנחת השם\".", + "[ו] \"שוק הימין\" – אין לי אלא שוק שנוהג זרוע; חולין מנין?‏ תלמוד לומר \"תתנו\". זרוע מוקדשים מנין? תלמוד לומר \"מזִבְחי שלמיכם\". זהו שאמרנו לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[ז] מנין טמא בשעת זריקה וטהור בשעת הקטר חלבים שאינו חולק? תלמוד לומר המקריב את דם השלמים ואת חלב מבני אהרן", + "[ח] אבא שאול אומר מנין טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר? תלמוד לומר (ויקרא ז, לג) \"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן\".", + "[ט] ואמר ר' שמעון: כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה. אמר ר' שמעון לא זו בלבד, אלא יציקות ובלילות ופתתות והמליחות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאות סוטה ועריפות עגלה וטהרת מצורע ונשיאות כפים בפנים ובחוץ – תלמוד לומר \"מבני אהרן\" – כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן.", + "[י] וכן היה ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר (מלאכי א, י) \"מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צבאות וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם\" – שני דברים המשמשים את הגוף, ואין נמנעים לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר; שאומר אדם לחברו \"הדלק לי את הנר הזה והגיף לי את הדלת אחריך\". והרי דברים קל וחומר. ומה דברים שאין נמנעים לעשותם ואין נוטלים עליהם שכר – לא עשיתם עמי שכר על אחת כמה וכמה שנוטלים עליהם שכר!" + ], + "Chapter 17": [ + "[א] רבי אלעזר ב\"ר שמעון אומר: בא טבול יום ואמר לכהן \"תן לי מן המנחה שאוכל\". אמר לו: \"ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך – דחיתיך מחטאת ישראל, מקום שהורע כחך במנחתך – אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל היום?!\" אמר לו: \"ומה לדחותי מחטאת ישראל – שהרי יפה כחך בחטאתך, תדחני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחך במנחתך!\" אמר לו: (ויקרא ז, ט) \"לכהן המקריב אותה לו תהיה\" – \"בוא הקרב ואכול!\"", + "[ב] אמר לו: \"אם לאו תן לי מן החטאת שאוכל!\" אמר לו: \"ומה במקום שהורע כחך במנחתך – דחיתיך ממנחת ישראל, מקום שיפה כחך בחטאתך – אינו דין שאדיחך מחטאת ישראל?!\" אמר לו: \"לא! אם דחיתני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחי במנחתי, תדחני מחטאת ישראל – שהרי יפה כחי בחטאתי?!\" אמר לו: (ויקרא ו, יט) \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\" – \"בא חטא ואכול!\"", + "[ג] אמר לו: \"תן לי מחזה ושוק של שלמים ואוכל!\". אמר לו \"ומה אם במקום שיפה כחך בקדשי קדשים – שכולן שלך – דחיתיך מהם, מקום שהורע כחך בקדשים קלים – שאין לך בהן אלא חזה ושוק – אינו דין שאדיחך מהן?!\". אמר לו: \"ומה אם לדחותינו מקדשי קדשים – שהרי הורע כחי בהן באכילת נשיי ועבדיי, תדחני מקדשים קלים – שהרי יפה כחי בהם באכילת נשיי ועבדיי?!\". אמר לו: (ויקרא ז, יד) \"לכהן הזֹרק את דם השלמים לו יהיה\" – \"בוא זרוק ואכול!\".", + "[ד] יצא טבול יום בקוליו וחומריו על ראשו; אונן מימינו ומחוסר כפורים משמאלו.", + "[ה] \"חזה\" – זו חזה; \"התנופה\" – זו תנופת הסל; \"שוק\" – זה שוק; \"התרומה\" – זו תרומת לחמי תודה. \"לקחתי מאת בני ישראל\" – ראוים היו לישראל, וכשנתחייבו – ניטלו מהם וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו ניטלו מהם – כך אם זכו ינתנו להם? תלמוד לומר \"ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם\" – נתונים לכהן מתנה לעולם.", + "[ו] יכול אף הקדשים יהיו חייבים במתנות? ודין הוא! ומה חולין – שאין חייבים בחזה ושוק – חייבים במתנות, קדשים – שחייבים בחזה ושוק – אינו דין שיהיו חייבים במתנות?! תלמוד לומר \"ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו\" – אין לך אלא מה שאמור בענין. \"מאת בני ישראל\" – מרצון כל ישראל." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" – אמר רבי שמעון, יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכו בשמן המשחה? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" – כדאי אהרן בעצמו וכדאי בניו בעצמם. רבי יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבא? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\". הא מה אני מקיים (זכריה ד, יד) \"אלה שני בני היצהר העֹמדים על אדון כל הארץ\"? זה אהרן ודוד.\"מאִשי השם\" – מלמד שאף האישים סייעו. \"ביום הִקְרִיב אֹתָם לכהן\" – מלמד שאף היום סייע.", + "[ב] \"אשר צוה השם לתת להם…\" – אמר רבי שמעון מנין שהיו ישראל מפרישין מתנת כהונה מהר סיני ולא זכו בהם אהרן ובניו עד שזכו בשמן המשחה? תלמוד לומר \"אשר צוה השם לתת להם ביום משחו אתם\". \"מאת בני ישראל\" – מרצון ישראל. \"חֻקת עולם\" – לבית עולמים. \"לְדֹרֹתָם\" – שינהג הדבר לדורות.", + "[ג] \"זאת התורה לָעֹלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים וּלזבח השלמים\" – מה מלואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני – אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "[ד] אי מה מלואים קרבן ציבור אף אין לי אלא קרבן ציבור, קרבן יחיד מנין? תלמוד לומר \"ולאשם\". אי מה אשם קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד, קרבן צבור מנין? תלמוד לומר \"ולמלואים\" כשתמצא לומר: \"לָעֹלה\" – לעולת יחיד ולעולת צבור, \"למנחה\" – למנחת יחיד ולמנחת צבור, \"ולחטאת\" – לחטאת יחיד ולחטאת צבור, \"ולזבח השלמים\" – לזבחי שלמי יחיד ולזבחי שלמי צבור.", + "[ה] (שם, לח) \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם…\" – זה הבכור והמעשר והפסח. \"להשם\" – לרבות את כולם; שכולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.", + "[ו] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני זה הבכור המעשר והפסח לרבות את כולן שכולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "[ז] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קורבניהם זה הבכור המעשר והפסח לה' לרבות את כולן שכולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני אשר צווה ה' את משה למדנו לכל הקרבנו שאין כשירים אלא ביום ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (שמות כד, ו) \"ויקח משה חצי הדם וישם בָּאַגָּנֹת\" – למדנו לעולת סיני שהיא טעונה כלי", + "[ח] ומנין לעולת הדורות שטעונה כלי? תלמוד לומר (שמות כט, מב) \"עֹלת תמיד לדֹרֹתיכם\" (במדבר כח, ו) \"עֹלת תמיד הָעֲשֻׂיָה בהר סיני\" – מקיש עולת הדורות לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה כלי – אף עולת הדורות תטעון כלי.", + "[ט] אין לי אלא עולה; מנין לרבות את כולם? תלמוד לומר \"זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וכו'\" – לרבות את כולם שטעונים כלי.", + "[י] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו\" – למדנו לדברות מדבר סיני שלא נאמרו אלא ביום. ומנין לדברות הר סיני שלא נאמרו אלא ביום? תלמוד לומר (במדבר ג, א) \"ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני\". ומנין לדברות אהל מועד שלא נאמרו אלא ביום? תלמוד לומר (במדבר א, א) \"במדבר סיני באהל מועד\" – מקיש דברות אהל מועד לדברות מדבר סיני. מה דברות מדבר סיני – ביום, אף דברות אהל מועד – ביום." + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אִתו\" – מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (שמות לב, לה) \"וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן\" – היה במשמע שנתרחק אהרן. כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – היה במשמע שנתקרב אהרן. מנין שידע משה שנתרחק אהרן? שנאמר (דברים ט, כ) \"ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההִוא\" – ולא נאמר \"וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא\". כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידע משה שנתקרב אהרן. מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק? נאמר בסוף הענין (ויקרא ט, ז) \"קְרַב אל המזבח\" – והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות?! – אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידע אהרן שנתקרב.", + "[ב] דבר אחר: \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" מה תלמוד לומר? והלא בכמה מקומות נאמר בו במשה 'לקיחה' בבני אדם, שנאמר: (במדבר ג, מא) \"ולקחת את הלוים לי אני השם\" (שם יא, טז) \"ולקחת אֹתָם אל אהל מועד (שם א, יז) \"ויקח משה…את האנשים האלה אשר נקבו בשמות\" (שם כז, יח) \"קח לך את יהושע בן נון\" וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו?! אלא אמר לו הקב\"ה \"קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר\".", + "[ג] \"ואת הבגדים\" – אלו הבגדים שהפקדתיך (ס\"א שפקדתיך) עליהם שנאמר (שמות כח, ד) \"ואלה הבגדים אשר יעשו חֹשן ואפוד…\" \"ואת שמן המשחה\" – זה שמן המשחה שהפקדתיך (בס\"א כנ\"ל) עליו שנאמר (שמות ל, כה) \"ועשית אֹתו שמן משחת קדש…\" \"ואת פר החטאת\" – כמה שנאמר (שמות כט, י-יא) \"והקרבת..את הפר לפני השם \"ואת שני האילים\" – כמה שאמר (שמות כט, טו-יט) \"ואת האיל האחד תקח..ולקחת את האיל השני\". \"ואת סל המצות\" – שלא כסדר האמורים להלן (שמות, כט) אמורים כאן.", + "[ד] \"ואת כל העדה הקהל\" – עשה במעמד כל העדה שיהיו נוהגים קדושה בכהונה. \"ויעש משה כאשר צוה ה' אֹתו\" – כשם שהסדיר עבודת מקדש כך הסדיר עבודת כהונה; בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקרבן.", + "[ה] \"ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים\" – באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים, באותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים.", + "[ו] \"ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט\" – מלמד שנעשה משה סגן הכהנים לאהרן, והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו. וכשם שנעשה לו סגן בחייו כך נעשה לו סגן במותו שנאמר (במדבר כ, כה-כו) 'קח את אלעזר בנו…והפשט את אהרן את בגדיו'. ומנין שעשה משה כן? שנאמר (במדבר כ, כז) \"ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו אל הר ההר\" (שם כ, כח) \"ויפשט משה את אהרן את בגדיו\" – וכי האיך היה משה יכול להפשיט את בגדיו כסדרן? והעליונים הם עליונים לעולם והתחתונים הם תחתונים לעולם?! אלא אלו מעשה נסים, ועשה לו הקב\"ה במיתתו יותר מבחייו, והעמידו משה על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשים תחתיהם. (שם כ, כח) \"וילבש אותם את אלעזר בנו\" – וכי האיך היה יכול משה להלביש את אלעזר בגדים כסדרן?! אלא כבוד גדול חלק לו המקום במיתתו יותר מבחייו; שלבשו בגדי שכינה תחלה למטה והפשיט אהרן‏ את הבגדים כסדרן והלביש את אלעזר בגדים כסדרן.", + "[ז] \"וישם עליו את החֹשן\" – פרשה זו נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות. נלמד לשירות יום ויום ולשירות יום הכפורים. בכל יום משמש בבגדי זהב וביום הכפורים בבגדי לבן.", + "[ח] \"וישם את המצנפת על ראשו\" – ולא כסדר האמור להלן אמורים כאן. להלן (שמות, כט) הסדיר את הקרבתם כסדרן וכאן הוא מסדר את הבגדים. להלן (שמות, כט) הסדיר את הקרבנות תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים; וכאן הסדיר את הבגדים תחלה ואחר כך הסדיר את הקרבנות.", + "[ט] \"ויקח משה את שמן המשחה\" – ר' יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר – מעשה נסים נעשה בו מתחלתו ועד סופו. שמתחלה לא היה אלא שנים עשר לוג שנאמר (שמות ל, כד) \"ושמן זית הין\" – לסוך בו עצים לא היה מסתפק! כמה האור שורף! כמה העצים בולעים! כמה יורה בולעת! – ממנו נמשחו אהרן ובניו ומשכן וכליו כל שבעת ימי המלואים! ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים! [ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. ואת יואש? מפני מחלקותו של עתליה. ואת יהואחז? מפני מחלקותו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים.] וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר (שמות ל, לא) \"שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם\".", + "[י] \"וימשח את המשכן ואת כל אשר בו\" – לא כמשיחת אהרן ובניו שלאחר שמלביש היה מושחן; (וכן הוא אומר: (תהילים קלג, ב) \"כשמן הטוב על הראש…\" – יכול שמשחן עד שלא הלבישם? תלמוד לומר \"שֶׁיֹּרֵד על פי מדותיו\") אבל משיחת כל הכלים – כל כלי וכלי בפני עצמו טעון משיחה שנאמר (ויקרא ח, יא) \"וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיֹר ואת כנו לקדשם\" – הא למדת שכל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו.", + "[יא] \"ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנת\" – כשם שנעשה משה סגן לאהרן כך נעשה סגן לבניו.כשם שפקדו על בגדי אהרן כך פקדו על בגדי בניו שנאמר (שמות כח, ב) \"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת\", ואומר (שמות מ, יד) \"ואת בניו תקריב והלבשת אֹתם כֻּתֳּנֹת\".", + "[יב] \"ויגש את פר החטאת\" – מתחלה לא נקרא 'פר החטאת' שנאמר (שמות כט, א) \"וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר וְאֵילִם\" – כשהוא פורט את מעשיו היה נקרא 'פר החטאת'. \"ואת הפר ואת ערו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה\" – אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה… כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת הצבור היה.", + "[יג] \"ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת\" – וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות?! אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו. מקיש קרבנות צבור לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעונים סמיכה – אף קרבנות צבור טעונים סמיכה. מה הוא סומך על קרבנותיו – אף הוא סומך על קרבנות צבור. אבל יחיד – כל אחד ואחד סומך על קרבנו שנאמר (ויקרא ג, ב) \"וסמך ידו על ראש קרבנו\".", + "[יד] \"וישחט ויקח משה את הדם\" – כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה – הוא היה שוחט, הוא היה זורק, הוא היה מזה, הוא היה מחטא, הוא היה יוצק, הוא היה מכפר. לכך נאמר 'וישחט ויקח משה'. משל למה הדבר דומה: לבת מלכים שנשאת כשהיא קטנה ופסקו עם אמה שתהא משמשת עד שתלמד בתה. אף כך אהרן תחלה היה לוי שנאמר (שמות ד, יד) \"הלא אהרן אחיך הלוי\", כשנבחר להיות כהן גדול אמר לו הקב\"ה למשה \"אתה תשמשני עד שילמד אהרן אחיך\". עד שילמד אהרן‏ היה משה שוחט ואהרן רואה אותו; זורק – ואהרן רואה אותו; מזה – ורואה אותו; מחטא – ורואה אותו; יוצק – ורואה אותו; מכפר – ורואה אותו.", + "[טו] \"ויקדשהו לכפר עליו\" – כפרה זו איני יודע מהו? מנין אתה אומר שלא היה כפרה זו אלא שאמר משה \"בשעה שצוה אדון העולם להתנדב בדבר המקדש – דחקו ישראל איש איש והביאו שלא בטובתם. תהא כפרה זו שלא יתנדב אדם גזל למקדש\". וכן הוא אומר (ישעיהו סא, ח) \"כי אני ה' אוהב משפט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה\".", + "[טז] \"ויקח את כל החלב אשר על הקרב\" – למדנו משתי אלו פרשיות מנהג לדורות. מפני שהייתי אומר פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – הואיל ואין נאכלים – יהיו כולם נשרפים ולא יהיה מהן למזבח כלום. לכך נאמר \"ויקח את..החלב\" – וזאת (ס\"א זאת) היתה תרומתן למזבח. ושאר הפר שרף שנאמר (ויקרא ח, יז) \"ואת הפר ואת עורו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה\".", + "[יז] \"ויקרב את איל העולה ויסמכו\" – מכאן למדנו סמיכה לעולה. \"וישחט ויזרק משה את הדם\" – מכאן למדנו זריקה לעולה. \"ואת האיל נתח לנתחיו\" – כל המפורש בעולת יחיד מפורש כאן חוץ מהפשט; ויש אומרים אין נתוח בלא הפשט.", + "[יח] \"ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר\" ‏ – כמו שנאמר להלן (ויקרא א, יב) \"ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך\" – מכאן למדו. \"ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, ט) \"וקרבו וכרעיו ירחץ במים\" – [מכאן למדו]. \"ויקטר משה את כל האיל\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, יג) \"והקריב… את הכל והקטיר המזבחה\" – [מכאן למדו]‏.\"עולה הוא לריח נחוח אשה לה'\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, יז) \"אשה ריח נחוח להשם\" – מכאן שכולם ניתנים לאישים.", + "[יט] \"ויקרב את האיל השני\" – והלא כבר זווג הכתוב שני אלים זה כנגד זה? אם כן למה נאמר \"ויקרב את האיל השני\"? שאם הביא פר ואחד מן האלים – לא יצא ידי קידושם; שני אלים ולא הביא פר – לא יצא ידי קידושם; שני אלים ופר ולא הביא סל המצות – לא יצא ידי קידושם.", + "[כ] \"איל המלואים\" – שמשלים את הכל; מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. \"ויסמכו..את ידיהם על ראש האיל\" – סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב. משל למי שפרע חובו ועשה יום טוב. אף כך אהרן ובניו כיון שהשלימו עבודת היום וקידושיו, עבודת כלים וקידושיו – הביאו איל וסמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב.", + "[כא] \"וישחט ויקח משה מדמו\" – שלשה דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה; הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים, והשלישי י\"ג. לכך נאמר \"וישחט ויקח משה מדמו\" \"ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית\" – זה גדר האמצעי; \"ועל בהן ידו הימנית\" – זה פרק האמצעי.", + "[כב] \"ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית\" – זה גדר האמצעית; \"ועל בהן ידם הימנית\" – זה פרק האמצעי.", + "[כג] 'ויקח את כל החלב' – אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצוה למקום. פירות יש הן מצות הרבה – תרומות ומעשרות, חלה ובכורים, הלקט והשכחה והפאה; שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצוה למקום שנאמר (דברים ו, ט) \"וכתבתם על מְזוּזֹת ביתך ובשעריך\".", + "[כד] בגדים יש בהם מצוה למקום שנאמר (דברים כב, יא) \"לא תלבש שעטנז\"; טלית יש בה מצוה למקום שנאמר (דברים כב, יב) \"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ\".", + "[כה] בהמה טהורה יש בה מצוה למקום שנאמר (דברים טו, יט) \"כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך\".", + "[כו] בהמה טמאה יש בה מצוה למקום שנאמר (שמות לד, כ) \"ופטר חמור תפדה בשה\"; חיה הגדילה במדבר והעוף הפורח באויר – הזהיר עליהם הכתוב כשיבואו לידך לא יהיה מחוסרים מצוה שנאמר (ויקרא יז, יג) \"איש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר\"; ושאר בהמה וחיה שלא פרט הכתוב שמם – עשאם כלל, שלא יהיו מחוסרים מצות שנאמר (ויקרא כז, כח) \"אך כל חרם אשר יחרם איש להשם\"; קדשי מקדש יש בהם מעלות על גבי מעלות. כיצד? פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמר הכתוב \"יהיה דמם ואימוריהן למזבח\".", + "[כז] עולה כולה כליל אמר הכתוב \"יהי עורה מתנה לכהנים\", שלמים הנאכלים לבעלים אמר הכתוב \"יהי דמם ואימוריהן למזבח\" לכך נאמר \"ויקח את החלב ואת האליה…ואת שוק הימין\" – זו היתה תרומתן למזבח.", + "[כח] \"ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו\" – וכי כל הקרבנות ניתנים לידי הבעלים? אלא ללמדך איך משקין את הסוטה ומטהרין את המצורעין.", + "[כט] \"וינף אתם תנופה לפני השם\" – הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות. \"ויקח משה..מעל כפיהם\" – הוא הדין ללמד איך נוטל מנחה מעל ידי סוטה ומניפה.", + "[ל] \"מִלֻּאִים הם לריח ניחח\" – מלמד שהמלואים קרוים 'ריח ניחוח'. והלא דברים קל וחומר: מלך בשר ודם קונה לו אוהב ועושה לו יום טוב, מלך מלכי המלכים הקב\"ה שהעמיד לו כהן על אחת כמה וכמה!", + "[לא] \"ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני השם\" – מלמד שאין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה. וכן הוא אומר (מלאכי א, י) \"מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם\".", + "[לב] \"מאיל המלאים למשה היה למנה\" – והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי ששמש בכהונה גדולה שעה אחת – נוטל לו חלק בכהונה גדולה, המשמש בכהונה לעולם על אחת כמה וכמה!", + "[לג] \"ויקח משה משמן המשחה ומן הדם\" – ג' דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה. הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים, והשלישי י\"ג הראשון טעון הזיה ומתן סביב, וחיטוי, יציקה וכפרה; והשני שתים – זריקה ומתן סביב והשלישי – י\"ג טעון שש מתנות בהונות – של שלש באהרן ושלש בבניו. [ויש אומרים תשעה – שלש באהרן ושש בבניו; ויש אומרים ט\"ו – שלש באהרן ושתים עשרה בארבעה בניו שנאמר (במדבר ג, ג) \"אלה שמות בני אהרן הכהנים המשֻׁחים אשר מִלֵּא ידם לְכַהֵן\".] טעון זריקה לגבי מזבח.", + "[לד] [ס\"א וטעון] שש הזיות – שלש באהרן ושלש בבניו. [ויש אומרים‏ שלש באהרן ושש בבניו; ויש אומרים ט\"ו – שלש באהרן וי\"ב בבניו]. \"ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו\" – הא למדת שלא נשלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם.", + "[לה] \"ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד\" – כמו שנאמר להלן (שמות כט, לב-לג) \"ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל…\" וכתיב (ויקרא ח, לב) \"והנותר בבשר ובלחם באש תשרופו\" – מלמד שהמלואים מותרן לשריפה.", + "[לו] \"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים\" – מכאן אמרו בכ\"ג באדר קרבו מלואים. כ\"ג ושבעה – הרי שלשים; באחד בניסן שלמו מלואים. \"כי שבעת ימים ימלא את ידכם\" – כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן כל בקר ובקר, ומקריב קרבנותיו עליו ומפרקו. בשמיני העמידו ולא פרקו. ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופרקו.", + "[לז] \"כאשר עשה ביום הזה צוה ה'\" – מכאן אמרו שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. וכשם שמפרישין כהן גדול מביתו כך מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו. ולמה מפרישין שבעה? שמא תמצא אשתו ספק נדה וידחה כל שבעת הימים. \"צוה ה' לעשות לכפר עליכם\" – אמר להם \"כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים\".", + "[לח] \"ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת השם\" – והרי דברים קל וחומר: ומה אם מקיים דברי בשר ודם – המקום מקבלו, המקיים דברי המקום על אחת כמה וכמה! \"ויעש אהרן ובניו\" – ששים ושמחים כששומעים דברים לקבל מפי משה כשומעים מפי הקב\"ה. לכך נאמר \"ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה\" – כדַי השליח לשולחיו, כדַי המצוה למי שנצטוה." + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + "[א] \"ויהי ביום השמיני קרא\" – זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש. נאמר כאן \"ויהי ביום השמיני\" ונאמר להלן (שמות יט, טז) \"ויהי ביום השלישי\". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות יט, יא-טז) \"כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר\" – הוי אומר שלישי למנין. וכאן נאמר \"ויהי ביום השמיני\" – אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) \"כי שבעת ימים ימלא את ידכם\" – הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש. אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לאיסור הבמות ראשון לראשי חדשים ראשון לשכון שכינה בישראל ראשון לברך את ישראל", + "[ב] \"קרא משה לאהרן ולבניו\" – לפי שכבדו המקום תחלה לאהרן אף משה כבדו בסוף. ומנין שכבדו תחילה לאהרן? שנאמר (שמות יט, כד) \"ועלית אתה ואהרן עמך\". אף משה כבדו בסוף שנאמר \"קרא משה לאהרן ולבניו\" – ואחר כך – לזקני ישראל.", + "[ג] \"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת\" – מלמד שאמר לו משה לאהרן \"אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש. ושמא תאמר \"אין צריך כפרה אלא אני\" – והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת\" וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם \"אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף\"; יש בידכם תחלה – \"וישחטו שעיר עזים\" (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף – \"עשו להם עגל מסכה\" (שמות לב, ח). יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.", + "[ד] \"ושור ואיל לשלמים\". לפי שנדמית עבירה לשני מינים – שנאמר \"עשו להם עגל מסכה\" ולהלן הוא אומר (תהלים קו, כ) \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\" – יבא שור ויכפר על מעשה שור; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם. עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנאמר \"לזבח לפני השם\". אמרו ישראל \"וכי היאך מקלסת מדינה את המלך ואינה רואה פני המלך?\". אמר להם \"על מנת כן! – \"כי היום ה' נראה עליכם\"?", + "[ה] \"ויקחו את אשר צוה משה\" – בזריזות. \"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם\" – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה. לאחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה, קשרה כתיפיה, והיתה משמשת אותו יותר מדאי. אף כך ישראל. כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. לכך נאמר \"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם\".", + "[ו] \"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו\" – אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו. שנאמר (דברים י, טז-יז) \"ומלתם את ערלך לבבכם\" – מפני מה? – \"כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים\". עשיתם כן – \"וירא אליכם כבוד השם\".", + "[ז] \"ויאמר משה אל אהרן\" – זהו שאמר הכתוב (תהלים צט, ו) \"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם\" – מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.", + "[ח] \"קרב אל המזבח\" – משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתביישת מלפניו. ונכנסה אחותה אצלה. אמרה לה \"על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך! הגיסי דעתך ובואי ושמשי את המלך!\". כך אמר משה לאהרן \"אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול אלא שתשרת לפני הקב\"ה! הגס דעתך ובא ועבד עבודתך!\". ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה \"אחי, ממנו אתה מתירא?! הגס דעתך וקרב אליו!\", לכך נאמר \"קרב אל המזבח\".", + "[ט] \"ויקרב אהרן אל המזבח\" – בזריזות. \"וישחט את עגל החטאת אשר לו\" (ויקרא ט, ח) – בקרבנו התחיל תחלה. \"ויקרב את קרבן העם\" (ויקרא ט, טו) – משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם. תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם; שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר \"ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם\". \"וישחטהו ויחטאהו כראשון\". מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי. מה הראשון טעון על ד' קרנות אף זה טעון על ד' קרנות.", + "[י] \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\": מה נעולה טעונה הפשט ונתוח – אף זו טעונה הפשט ונתוח מה עולה כליל לאישים – אף זו כליל לאישי מה עולה עומד בצד המזבח וזורק – אף זו עומד בצד המזבח וזורק מה עולה פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה – אף זו פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה.", + "[יא] \"ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה\" – נאמר כאן 'מלוי' ונאמר להלן (ויקרא ב, ב) 'מילוי'. מה מילוי האמור להלן – מלא קומצו, אף 'מילוי' האמור כאן – מלא קומצו; ומה 'מילוי' האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול, אף 'מילוי' האמור כאן – קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.", + "[יב] \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\" – מה זה בא ללמדנו?. אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה – כבר נאמר \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\"! אם כן למה נאמר \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\"? מלמד ששתי מנחות היו שם; אחת עם העולה ואחת בפני עצמה.", + "[יג] \"וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם\" – מכאן למדו שלמים לצבור. \"ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה\" – להגיד גדולתו של אהרן ושל בניו שבשעה קלה למדו שבעה עבודות: שחיטה, וקבלה, זריקה, והזאה, חיטוי, יציקה וכפרה.", + "[יד] \"ויהי ביום השמיני\" – הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו. או יכול שמיני בחדש? כשהוא אומר (שמות מ, יז) \"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן\" – מלמד שבראש חדש הוקם המשכן. יכול הוקם בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני לחדש? תלמוד לומר (במדבר ט, טו) \"וביום הקים את המשכן כסה הענן\" – מלמד שביום שהוקם המשכן בו ביום שרתה שכינה על מעשה ידי אהרן. שכל שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה על ידו. עד שבא אהרן ושרת בבגדי כהונה גדולה ושרתה שכינה על ידו שנאמר \"כי היום ה' נראה אליכם\".", + "[טו] מה תלמוד לומר \"ויהי\"? מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר \"ויהי ערב ויהי בקר\" וכאן הוא אומר \"ויהי\". וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) \"וירא משה את כל המלאכה…ויברך אֹתם משה\". מה ברכה ברכן? אמר להם \"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם\". רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) \"ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים\" והם אמרו לו (תהילים צ, יז) \"ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכולי\". ועל אותה שעה הוא אומר (שה\"ש ג, יא) \"צאנה וראנה בנות ציון\" – בנים המצוינים, \"במלך שלמה\" – במלך שהשלום שלו, \"בעטרה שעטרה לו אמו\" – זה אהל מועד שמצויר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש; \"אמו\" – אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיהו נא, ד) \"וּלְאוּמִּי אלי האזינו\".", + "[יו] \"ביום חתונתו\" – ביום ששרתה שכינה ס\"א בבית, \"וביום שמחת לבו\" – ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים.", + "[יז] \"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\" – באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים.", + "[יח] \"וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים\" – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.", + "[יט] \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\". כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער. אמר \"יודע אני שכעס עלי המקום. בשבילי לא ירדה שכינה לישראל\". אמר לו \"משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל\". מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. לכך נאמר \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\".", + "[כ] \"ותצא אש מלפני ה'\". כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – פתחו פיהם ואמרו שירה. ועל אותה שעה הוא אומר (תהלים לג, א) \"רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה\".", + "[כא] באותה שעה קפצה פרענות על נדב ואביהוא. ויש אומרים מסיני נטלו את שלהם; כיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחלה, והם באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם – אמר לו נדב לאביהו \"עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל\". אמר הקב\"ה \"מי קובר את מי? הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל\".", + "[כב] דבר אחר: כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהו \"וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?\" – מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר \"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש\". אמר להם הקב\"ה \"אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה – אני אשרף אתכם באש טהורה!\".", + "[כג] כיצד היתה מיתתן? שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה. שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים שנאמר \"ותצא אש מלפני ה'\". היה אהרן עומד ותוהא, אומר \"אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני\". נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי \"עתיד אני לקדש את הבית הזה – באדם גדול אני מקדשו\". הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן כך – צדק עליו את הדין ושתק שנאמר \"וידם אהרן\".ולמודים צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית יח, כז) \"ואנכי עפר ואפר\" עקב צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית לב, יא) \"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך\"", + "[כד] דוד צדק עליו את הדין שנאמר (תהלים לח, ו) \"הִבְאישו נָמַקו חבּוֹרתָי מפני אִוַּלתי\".", + "[כה] \"ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם\" –", + "[כו] מכאן אמרו הכהנים אין מטמאין למתים שהרי אלעזר ואתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. מי נטמאו להם? הלוים.", + "[כז] \"ויקרבו וישָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם\" – מלמד שחס המקום עליהם במיתתם יותר מבחיים. שאילו נשרף גופם ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים; אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא כרצונו כך עשה להם – קל וחומר לשאר צדיקים!", + "[כח] \"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר\". מכאן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקין עליהם לכל דבר. שמא תאמרו \"אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים\" – הלא פקד המקום שלא תצאו מבית הקדש שנאמר \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\". מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה. הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה. \"ויעשו כדבר משה\" – צדקו עליהם את הדין ושתקו.", + "[כט] \"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\" – זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר \"וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם\"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. \"ויברכם\" – בעמידה. אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה? תלמוד לומר (דברים י, ח) \"לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו\" – מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה – אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דה\"ב ל, כז) \"ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים\". בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקין בתורה מה נאמר בהם? \"ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים\"; בדורות האחרים שהיו עובדים עכו\"ם מה נאמר? (ישעיהו א, טו) \"ובפרשכם כפיכם…\"", + "[ל] \"ויברכם\" – זו ברכה סתומה שאין אתה יודע. וחזר הכתוב ופירשו להלן (במדבר ו, כד-כו) \"יברכך ה' וישמרך\" עד \"וישם לך שלום\". \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\" – למה נכנס משה ואהרן ביחד? ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר? הריני דן! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה מעין עבודה – אף ביאה מעין עבודה! מנין לביאה שהיא טעונה ברכה? ודין הוא! ומה אם יציאה – שאינה טעונה רחיצה – טעונה ברכה, ביאה – שטעונה רחיצה – אינו דין שטעונה ברכה?! או חילוף! ומה אם ביאה – שאינה טעונה ברכה – טעונה רחיצה, יציאה – שטעונה ברכה – אינו דין שתטעון רחיצה?! לא! אם אמרת בביאה שכן יצא מחול אל הקדש! תאמר ביציאה שכן יוצא מקדש לחול?! בטל החילוף וחזרנו אל לדין! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה – מעין עבודה, אף ביאה – מעין עבודה. הא למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטורת.", + "[לא] \"ותצא אש מלפני ה'\". כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – נפלו על פניהם ושבחו לשמים. וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנאמר (דה\"ב ז, ג) \"וכל בני ישראל רֹאים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו\". ועל אותה שעה הוא אומר (מלאכי ג, ד) \"וערבה לה' מנחת יהודה וִירוּשָׁלָ‍ִם כימי עולם וכשנים קדמֹנִיּוֹת\"; \"כימי עולם\" – כימי משה, \"וכשנים קדמוניות\" – כימי שלמה. רבי אומר \"כימי עולם\" – כימי נח, \"וכשנים קדמוניות\" – כשנות הבל שלא היתה עכו\"ם בעולם.", + "[לב] \"ויקחו בני אהרן\" – אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. \"ויקחו\" – אין 'קיחה' אלא שמחה. \"נדב ואביהו\" – מה תלמוד לומר \"בני אהרן\"? שלא חלקו כבוד לאהרן. \"…נדב ואביהו\" לא נטלו עצה ממשה. \"איש מחתתו\" – איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה. \"ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם\". ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר \"אשר לא צוה אותם\" – הכניסוהו בלא עצה. רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר \"ויקריבו לפני השם אש זרה\". אם כן למה נאמר \"אשר לא צוה אותם\"? שלא נמלכו במשה רבן. רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.", + "[לג] ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו. אמר לה לאימה-שלום אשתו \"אינו מוציא שבתו\". ומת. לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו, אמרו לו \"רבי נביא אתה?\". אמר להם \"לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה\".", + "[לד] \"ותצא אש מלפני ה'\" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. \"ותאכל אותם\" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים? תלמוד לומר \"ותאכל אותם\" – אותם ולא בגדיהם. ואומר \"ולבני אהרן תעשה כתנות\" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.", + "[לה] \"וימותו לפני ה'\". ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם שנאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\". אם כן למה נאמר \"וימותו לפני ה'\"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר \"וימותו לפני השם\". אם כן למה נאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\" – מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לוץ.", + "[לו] \"ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש\" – זה דבור נאמר בסיני למשה ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה \"אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב\"ה, שנאמר (שמות כט, מג) \"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי\"\". כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום – שתק, וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק – סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר (תהלים לז, ז) \"דום לה' והתחולל לו\", ועל ידי שלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) \"עת לחשות ועת לדבר\" – עתים לכל; עתים שאדם שותק, עתים שאדם מדבר.", + "[לז] \"ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן\". ממשמע שנאמר (שמות ו, יח) \"ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל\" איני יודע שעוזיאל דוד אהרן?! מה תלמוד לומר \"דוד אהרן\"? מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן. מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל. ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר (במדבר כ, כט) \"ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל\", ובמשה הוא אומר (דברים לד, ח) \"ויבכו בני ישראל את משה\". מפני מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו \"ויבכו בני ישראל את משה\". וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלאכי ב, ה-ו) \"בריתי היתה אתו החיים והשלום\" – שהיה רודף שלום בישראל; \"וָאֶתְּנֵם לו מורא וַיִּירָאֵנִי\" – שקבל עליו כל דברי התורה באימה וברתת ובזיע; מה תלמוד לומר \"מפני שמי נִחַת הוא\"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן – נרתע ונפל לאחוריו. אמר \"אוי לי שמעלתי בשמן המשחה\". השיבתו רוח הקדש (תהלים קלג, א) \"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו כטל חרמון שירד על הררי ציון\" – מה הטל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.", + "[לח] \"תורת אמת היתה בפיהו\" – שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא; \"וְעַוְלָה לא נמצא בשפתיו\" – שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור; \"בשלום ובמישור הלך אתי\" – שלא הרהר אחר המקום כדרך שלא הרהר אברהם; \"ורבים השיב מעון\" – שהשיב פושעים לתורה, ואומר (שה\"ש א, ד) \"מישרים אהבוך\".", + "[לט] \"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו\". רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן. מנין? שנאמר \"ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת..אל האשה אמר\" – בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם.", + "[מ] \"ראשיכם על תפרעו\" – אל תגדלו פרע. יכול אל תפרעו מן הכובע? הרי אתה דן: נאמר כאן 'פריעה' ונאמר להלן (יחזקאל מד, כ) 'פריעה'. מה פריעה האמורה להלן – גידול שער, אף פריעה האמורה כאן – גידול שיער.", + "[מא] \"ובגדיכם לא תפרומו\" – לא תקרעו בגדיכם. \"ולא תמותו\" – ממשמע לאו אתה שומע הין \"ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל יבכו\" – זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא \"אחיכם יבכו ועל כל העדה לא יקצוף\" – הא אם אין אחיכם בוכים יקצוף על כל העדה. מה תלמוד לומר \"את השריפה\"? הרי אתה דן: נאמר כאן 'שריפה' ונאמר להלן (ויקרא כ, יד) (ויקרא כא, ט) 'שריפה'. מה שריפה האמורה כאן – שריפת נשמה וגוף קיים, אף שריפה האמורה להלן – שריפת נשמה וגוף קיים. שריפה האמורה בבת כהן והאמורה באשה ואמה.", + "[מב] \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" – יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר \"ומן המקדש לא יצא ולא יחלל\" – אימתי אינו יוצא ולא יחלל? – הוי אומר בשעת עבודה. \"פן תמותו\" – ממשמע לאו אתה שומע הין.", + "[מג] \"כי שמן משחת ה' עליכם\" מה תלמוד לומר? יכול אין לי אלא אהרן ובניו – שנתרבו בשמן המשחה – אם יצאו בשעת עבודה חייבים מיתה; מנין לכהנים של כל הדורות? תלמוד לומר \"כי שמן משחת ה' עליכם\". \"ויעשו כדבר משה\" – קיימו עליהם מצות משה רבן. וכן הכתוב משבח את ישראל בפרשת שלוח טמאים – (במדבר ה, ד) \"ויעשו כן בני ישראל ויְשַלחו אותם אל מחוץ למחנה\". וכן הכתוב משבח את יהושע – (יהושע יא, טו) \"כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע\"." + ], + "Section 1": [ + "[א] \"יין ושכר אל תשת\" – יכול כל שהוא? יכול מגתו? תלמוד לומר 'שכר' – לא אמרתי אלא כדי לשכר, רביעית בן ארבעים. אם כן למה נאמר 'יין'? יין מוזהרים עליו כל שהוא ומוזהרים עליו מגתו.", + "[ב] רבי יהודה אומר 'יין אל תשת' – אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר 'שכר'. אם כן למה נאמר 'יין'? על היין במיתה ועל כל שאר המשכרים באזהרה. ר' אליעזר אומר 'יין אל תשת ושכר אל תשת' – אל תשתהו כדרך שכרותו; הא אם נתן לתוכו מים כל שהוא – פטור.", + "[ג] \"אתה ובניך\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"אִתָּךְ\" אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר \"אתה ובניך\" – מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים.", + "[ד] \"בְּבֹאֲכֶם\" – אין לי אלא בביאה; מנין אף ביציאה? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". מנין לעשות המזבח כאהל מועד? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". ומנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". רבי אומר נאמר כאן \"בבואכם\" ונאמן להלן (שמות מ, לב) \"בבֹאם אל אהל מועד\". מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעה עבודה, אף \"בבואכם אל אהל מועד\" האמור כאן – עשה יציאה כביאה, ואת המזבח כאהל מועד, ולא יהיה חייב אלא בשעת עבודה.", + "[ה] \"אהל מועד\" – אין לי אלא אהל מועד; מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר \"חֻקת עולם\" \"ולא תמֻתו\" – מכלל לאו אתה שומע הן.", + "[ו] יכול יהיו ישראל חייבים מיתה על ההוראה? תלמוד לומר \"אתה ובניך..ולא תמותו\" – אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים על הוראה במיתה.", + "[ז] יכול אל יהיו ישראל חייבים על ההוראה במיתה אבל יהיו אהרן ובניו חייבים על ההוראה במיתה? ודין הוא! ומה אם ישראל – שמוזהרין לבא אל אהל מועד שתויי יין ושלא שתויי יין – אין חייבים מיתה על ההוראה, אהרן ובניו – שאין מוזהרים לבא אל אהל מועד אלא שתויי יין – אינו דין שלא יתחייבו מיתה על ההוראה?! יצאו ישראל מן הכתוב, אהרן ובניו מקל וחומר.", + "[ח] \"חקת עולם לדורותיכם\" – לרבות יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות. מנין דשתויי יין שעבד – עבודתו פסולה? תלמוד לומר \"ולהבדיל בין הקדש ובין החול\". ומנין למחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים? תלמוד לומר \"חקת עולם\" \"חקת עולם\" (שמות כט, ט) לגזירה שוה.", + "[ט] \"ולהבדיל בין הקדש ובין החול\" – אלו העירוכין. \"ובין הטמא ובין הטהור\" – אלו הטומאות והטהרות. \"ולהורֹת את בני ישראל\" – אלו ההוראות. \"את כל החקים\" – אלו המדרשות. \"אשר דבר ה' אליהם\" – אלו ההלכות. \"ביד משה\" – זה המקרא. יכול אף התרגום? תלמוד לומר \"ולהורֹת\"." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו\" – בניו שקולים בו בכבוד ושקולים בו בדממה. יכול אף הראשונים שקולים בו בכבוד? תלמוד לומר \"הנותרים\" – הנותרים שקולים בו בכבוד ואין הראשונים שקולים בו בכבוד.", + "[ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא אומר \"וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם\" – שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. אם כן למה נאמר \"הנותרים\"? אמר להם \"לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו\". ר' אליעזר אומר קרובים היו לשטף אלא שריחם המקום על אהרן.", + "[ג] \"קחו את המנחה\" – זו מנחת נחשון; \"הנותרת\" – זו מנחת יום השמיני; \"מאשי השם\" – אין להם אלא אחר מתן אישים.", + "[ד] \"ואכלוה מצות\" מה תלמוד לומר? מפני שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה ואין כיוצא בה לדורות. לכך נאמר \"ואכלוה מצות\".", + "[ה] \"אצל המזבח\" – ולא בהיכל; ולא על גבי המזבח. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדש קדשים? תלמוד לומר \"קדש קדשים\". 'היא' 'ואותה' 'והיא' – הרי אלו מעוטים; פרט לתודה וללחמה, לאיל נזיר וללחמו, לאיל המלואים וללחמו.", + "[ו] \"ואכלתם אֹתה במקום קדוש\" מה תלמוד לומר? לפי שאמר \"אצל המזבח\" – אין לי אלא סמוך למזבח; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר \"במקום קדוש\".", + "[ז] \"כי חקך וחק בניך\" – חק לבנים ואין חק לבנות. \"מאשי השם\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים.", + "[ח] \"כי כן צֻוֵּיתִי (שם, יג)…כאשר צִוֵּיתִי (שם, יח)…כאשר צוה השם (שם, טו)\" \"כי כן צויתי\" – לומר לכם בשעת אנינותן יאכלוה; \"כאשר צויתי\" – בשעת מעשה אמר להם; \"כאשר צוה השם\" – ולא מעצמי אני אומר לכם.", + "[ט] \"חזה\" – זו חזה \"התנופה\" – זו תנופת הסל \"שוק\" – זה שוק \"התרומה\" – זו תרומת תודה \"תאכלו במקום טהור\" – אמר רבי נחמיה וכי הראשונים אינם במקום טהור?! אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בתוך ירושלים.", + "[י] \"אתה ובניך ובנותיך\" – אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות. או יכול אתה ובניך ובנותיך בחלק? כשהוא אומר \"כי חקך וחק בניך הוא\" – אין חק לבנות, הא מה אני מקיים \"אתה ובניך ובנותיך\"? אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.", + "[יא] \"נתנו מזבחי שלמי בני ישראל\" – לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו יום שנאמר \"ושור ואיל לשלמים לזבח לפני השם\". \"שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו\" – מלמד שהחלבים למטה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"שעיר\" – זו שעיר נחשון; 'חטאת' – זה חטאת יום השמיני;", + "[ב] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משה – זה שעיר של ראש חדש.יכול שלשתן נשרפו? תלמוד לומר \"והנה שֹׂרָף\" – אחד נשרף ולא נשרפו שלשתן. מה תלמוד לומר \"דרש דרש משה\"? שתי דרישות; אמר להם מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו? איני יודע איזה נשרף; כשהוא אומר \"ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם\", איזה שעיר נושא את עון העדה? זה שעיר של ראש חדש שנאמר 'ושעיר אחד לחטאת לכפר עליהם'‏.", + "[ג] \"ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן\" – מלמד שנתן פניו כלפי בניו וכעס כנגד אהרן, מלמד שאף אהרן היה בקצפון. \"הַנּוֹתָרִם\" – לא היה פנחס עמהם. \"לאמר\" – הַשֵבונִי על דְבָרָי.", + "[ד] \"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקֹּדש\" – וכי חוץ נאכלת, והלא נשרפה שנאמר \"והנה שֹׂרף\"!? אם כן למה נאמר \"מדוע לא אכלתם…\"? אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה מפני שחטאת שיצא חוץ לקלעים פסולה. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדשי קדשים? תלמוד לומר \"כי קדש קדשים\". מנין שאכילת קדשים כפרה לישראל? תלמוד לומר \"וְאֹתָהּ נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני השם\" – הא כיצד? כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.", + "[ה] \"הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" – אמר להם שמא נכנס מדמה לפנים מפני שחטאת שנכנס מדמה לפנים פסולה. ר' יוסי הגלילי אומר מכאן לחטאת שנכנס דמה לפנים שתהא היא פסולה. ואין חטאת פסולה עד שיכנס דמה לפנים.", + "[ו] מנין אף בהיכל? תלמוד לומר \"אל הקדש\". \"תאכלו…בקדש\" – מלמד שאכילתה בפנים. מנין שאף שריפתה בפנים? תלמוד לומר \"אכל תאכלו אֹתה בקדש\". יכול אף אם נטמאה בחוץ תהיה שריפתה בפנים? תלמוד לומר \"אֹתה\" – מה זו מיוחדת טומאתה בפנים שריפתה בפנים, יצאה זו שנטמאה בחוץ שלא תהיה שריפתה אלא בחוץ.", + "[ז] \"וידבר אהרן אל משה\" – אין 'דבור' אלא לשון עז. וכן הוא אומר (במדבר כא, ה) \"וידבר העם באלהים ובמשה\".", + "[ח] \"הן היום הקריבו את חטאתם ואת עֹלָתָם לפני השם\". ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף, לכך נאמר 'אלה'.", + "[ט] ומה תלמוד לומר \"כאלה\"? שיכול אין לי אסור באנינה אלא בנים, מנין כל האמור בפרשה? מוסיף עליהם אחיו ואחותו-מאמו ואחותו נשואה. לכך נאמר 'אלה' \"כאלה\". ר' יעקב אומר יכול יהיו הלוים אסורים באנינה בשיר? תלמוד לומר \"אותי\" – אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה לשיר.", + "[י] ר' יהודה ור' שמעון אומרים וכי מפני אנינות נשרפה, והלא לא נשרף אלא מפני טומאה! שאילו מפני אנינות נשרף היה להם לשלשתן לישרף! דבר אחר, והלא מותרים לאכלם לערב! דבר אחר, והלא פנחס היה עמהם?! מה תלמוד לומר \"אלה\"? לא היה לי להסתכל באלו שעשו שלא בעצה ונשטפו. ומה תלמוד לומר \"כאלה\"? אמר אילו לא אלו בלבד קברתי, אלא אפילו אלה קברתי עם אלו – לא כך הייתי מבזה קדשי המקדש!", + "[יא] \"ואכלתי חטאת היום\" – היום אני אסור ומותר בלילה, ולדורות אסור ביום ובלילה, דברי רבי יהודה. רבי אומר אין האונן אסור לאכול בקדשים בלילה אלא מדברי סופרים. תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב.", + "[יב] \"וישמע משה וייטב בעיניו\" – הודה מיד ולא בוש לומר \"לא שמעתי\". אמר רבי יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו: קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות. אחר מיתתו הריני משיב על דבריו: ומי גרם לו שהקפיד? אלא שטעה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם\" – לאמר להם לבנים, לאלעזר ולאיתמר. או לאמר להם לישראל? כשהוא אומר \"דברו אל בני ישראל\" – זו דיבור האמור לישראל, הא מה אני מקיים \"לאמר אליהם\" – לאמר לבנים לאלעזר ולאיתמר.", + "[ב] (ויקרא יא, ב) \"זאת החיה אשר תאכלו\" – מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם \"זו תאכלו וזו לא תאכלו\". (שם, ט) \"את זה תאכלו מכל אשר במים\" – \"זה תאכלו וזה לא תאכלו\". (שם, יג) \"את אלה תשקצו מן העוף\" – \"את אלה תשקצו ואת אלו לא תשקצו\" (שם, כט) \"זה לכם הטמא\" – \"זה טמא וזה אינו טמא\".", + "[ג] \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה\" – משמע מוציא מיד משמע. מכלל שנאמר (בראשית ט, ג) \"כירק עשב נתתי לכם את כל\" – יכול הכל היה בכלל היתר? תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר\".", + "[ד] יכול תהיה כל הבהמה כולה מותרת? תלמוד לומר (בראשית ט, ד) \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\" – אסר אבר מן החי. (בראשית לב, לג) \"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה\" – אסר גיד הנשה. (ויקרא ז, כג) \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" – אסר את החלב. (ויקרא, ז) \"וכל דם לא תאכלו\" – אסר את הדם. יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה? תלמוד לומר (דברים יב, כא) \"וזבחת…ואכלת\".", + "[ה] אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר 'חיה ובהמה'. אין לי אלא חיה ובהמה – חיה-מין-חיה בהמה-מין-בהמה. מנין בהמה-מין-חיה וחיה-מין-בהמה? תלמוד לומר \"חיה\" מכל מקום, \"ובהמה\" מכל מקום.", + "[ו] יכול אף חית ובהמת הים? תלמוד לומר \"על הארץ\" – להוציא את שבים.", + "[ז] או אינו אלא שעל הארץ תהיה מותרת בסימנים, ושבים בין בסימנים בין שלא בסימנים? תלמוד לומר \"זאת..אשר על הארץ\" – אין לך אלא שעל הארץ.", + "[ח] \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ\" – מלמד שבהמה בכלל חיה. מנין שאף חיה בכלל בהמה? תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר\".", + "[ט] 'כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו' (ויקרא יא, ג) (דברים יד, ו) – לרבות את השליל. הוציא העובר את ידו והחזירה – מותר באכילה. יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהיה מותר? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה – מפני שאינו כילוד, ומה ראית לומר הוציא את ראשו והחזירו אסור באכילה – מפני שהוא כילוד.", + "[י] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהיה מותר – שאילו נולד היה מותר. ואיזה? זה בן-תשעה וחי בחולין. מנין בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? במוקדשים בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? ולד מעושרת בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? תלמוד לומר \"כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה‏ בבהמה אותה תאכלו לרבות את השליא" + ], + "Chapter 3": [ + "[א] יכול אפילו יצאת מקצתה? תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) \"אותה תאכלו\". \"אותה תאכלו\" (דברים יד, ו) – אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.", + "[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין? תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר…מבשרם לא תאכלו'. אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא! ומה אלו – שיש בהם סימני טהרה – הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה – אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?! נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.", + "[ג] \"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה\" – יש לך במעלי גרה שאין אתה אוכל. ואיזה? זה טהור שנולד מן הטמא.", + "[ד] יכול אף טמא שנולד מן הטהור? תלמוד לומר 'גמל טמא הוא' – זה טמא ואין זה טמא. ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר \"גמל\" \"גמל\" (ויקרא יא, ד) (דברים יד, ז) שני פעמים? אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.", + "[ה] \"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה\" – יש לך במעלי הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ואלו הן הטריפות:", + "[ו] נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ברובה נשברה השדרה ונפסק החוט שלה נקב קרום של מוח נקב הלב לבית חללו נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום הריאה שנקבה או שחסרה. ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות. נקבה הקיבה נקבו הדקים. ריב\"י אומר אף נקבה המרה פסולה.", + "[ז] הכרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה. ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.", + "[ח] המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ. נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב בדקה. ר\"י אומר דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הנס בעוף הגס. יכול אף נפחת הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח? נקב הלב ולא לבית חללו? נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה? ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית? המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה?…", + "[ט] נטלו הכליות, ניטל הטחול, ניטל לחי התחתון? נטלה האם שלה וחרותה בידי שמים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' – מה נבלה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה.", + "[י] יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתתה מים הרעים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' – מה נבלה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים. הגלודה – ר' מאיר מכשיר וחכמים אוסרים. ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] מנין לרבות חמש חטאות מתות? תלמוד לומר \"ממעלי הגרה..טמא…\"‏ מנין לרבות פסולי המוקדשים? תלמוד לומר \"וממפריסי הפרסה..טמא…\"‏. מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות? תלמוד לומר \"ממעלי הגרה..טמא\". מנין לרבות חלב פסולי המוקדשין? תלמוד לומר \"וממפריסי הפרסה..טמא\". מנין לרבות חלב בהמה טמאה? ודין הוא! אסר בהמה טמאה, אסר ענבים בנזיר. מה ענבים בנזיר – עשה מה שיוצא מהם כמותם, אף בהמה טמאה – נעשה את שיוצא מהם כמותם.", + "[ב] הין! אם עשה את היין כענבים – שהוא כגופן! נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה?! רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם עשה את היין כענבים בנזיר – שאסור בפסולתם! נעשה חלב בהמה כבהמה שאין אסור בפסולתה?! תרומה תוכיח! שאין אסור בפסולתה ועשה את שיוצא ממנה כמותה!", + "[ג] הין! אם החמיר בתרומה באיסור חמור נחמיר בבבהמה באיסור קל?! תלמוד לומר \"גמל\" \"גמל\" שני פעמים – אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה.", + "[ד] יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתן? ודין הוא! ומה אם בהמה – שהקלת במגעה – החמרת בחלבה, מהלכי שתים – שהחמיר במגען – אינו דין שנחמיר בחלבם?! תלמוד לומר \"זה\" – זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא. אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שנוהג בכל? תלמוד לומר \"זה טמא הוא\" – זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן.", + "[ה] \"את הגמל כי מעלה גרה הוא..ואת השפן כי מעלה גרה הוא..ואת הארנבת כי מעלה גרה היא\" מה תלמוד לומר? אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר 'הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה', ולמה באו? לרבות את הריבויים שאמרנו.", + "[ו] \"את הגמל כי מעלה גרה הוא\" מה תלמוד לומר? שיכול יתירנו סימן אחד. ודין הוא! ומה אם חזיר – שמפריס פרסה – טמא, גמל – שאין מפריס פרסה – אינו דין שיהא טמא?! אילו כן הייתי אומר מי אוסר את החזיר? גרה! היא תתיר גמל! תלמוד לומר \"את הגמל כי מעלה גרה היא\" יאמר בגמל וקל וחומר לחזיר? ומה גמל שמעלה גרה טמא, חזיר – שאינו מעלה גרה – אינו דין שיהא טמא?!", + "[ז] אילו כן הייתי אומר מי אוסר את הגמל? פרסה! והוא תתיר את החזיר! תלמוד לומר \"ואת החזיר כי מפריס פרסה ולא גרה טמא הוא\".", + "[ח] \"מבשרם\" – ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם. \"ובנבלתם לא תגעו\" – יכול יהיו ישראל מוזהרים על מגע נבילות? תלמוד לומר \"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – הכהנים אין מטמאים למתים, ישראל מטמאים למתים.", + "[ט] קל וחומר! אם מטמאים למתים חמורים – לא יטמא לנבלות הקלות?! הא מה אני מקיים \"ובנבלתם לא תגעו\"? ברגל.", + "[י] אחרים אומרים: \"ובנבלתם לא תגעו\" – יכול אם נוגע אדם בנבלה ילקה את הארבעים? תלמוד לומר (ויקרא יא, כד) \"ולאלה תטמאו\". יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא בה? תלמוד לומר \"ובנבלתם לא תגעו\". הא כיצד? הוי אומר רשות.", + "[יא] \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה; בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב – בין בחייהן בין במיתתם.", + "[יב] \"טמאים\" – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם. \"הם\" – פרט לשאין בהם בנותן טעם. \"לכם\" – מותרים הם בהנאה." + ], + "Section 3": [ + "[א] ממשמע שנאמר 'אכול את שיש לו' שומע אני 'לא תאכל את שאין לו', וממה שנאמר 'אל תאכל את שאין לו' שומע אני 'אכול את שיש לו' – למה נשנו? ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה. \"את זה תאכלו מכל אשר במים\" מה תלמוד לומר? שיכול הואיל והתיר במפורש התיר בסתום. מה מפורש – לא התיר אלא בכלים, אף לא נתיר בסתום אלא בכלים. מנין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות ששוחה ושותה ואינו נמנע? תלמוד לומר \"תאכלו מכל אשר במים\".", + "[ב] \"ימים\" – זה ים הגדול שנאמר (בראשית א, י) \"ולמקוה המים קרא ימים\". \"ובנחלים\" – אלו הנהרות שנאמר (בראשית ב, י) \"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן\". אין לי אלא ימים ונחלים שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים; מנין לרבות שאר ימים ושאר נחלים שמושכים בימות הגשמים ואין מושכים בימות החמה, עד שאתה מרבה מים שבבורות? תלמוד לומר \"במים\".", + "[ג] יכול לענין היתר עשה כל המים כימים וכנחלים; מנין אף לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים? תלמוד לומר \"ימים..ימים\" \"נחלים..נחלים\" לגזירה שוה. מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר – עשה את כל המים כימים וכנחלים, אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה את כל המים כימים ונחלים.", + "[ד] אתה אומר לכך נאמר \"בימים..בימים\" – במים שהתרתי בהם הם מים שאמרתי, או אינו אומר אלא במין שהתרתי בו באותו המין אסרתי, ואיזה מין התרתי? בעל עצמות ופרה ורבה – אף לא אסרתי אלא בעל עצמות ופרה ורבה. ומנין בעל עצמות ואין פרה ורבה, ואין בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדלים ביבשה? תלמוד לומר \"כל אשר אין לו סנפיר וגו'\".", + "[ה] אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות; מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד ואין לו אלא קשקשת אחת? תלמוד לומר \"קשקשת\". ר' יהודה אומר אף שני קשקשים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (ש\"א יז, ה) \"ושריון קשקשים הוא לבוש\". ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) \"גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים\", (איוב מא, כב) \"תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ\". \"גאוה אפיקי מגינים\" – אלו קשקשים, \"תחתיו חדודי חרש\" – אלו סנפרים שלו.", + "[ו] ‏\"תֹּאכֵלוּ\" – לרבות את הטהור שבמעי הטמא. יכול אף טמא שבמעי הטהור? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) \"אֹתָם\". מה ראית לומר בבהמה – שבמעי הטמא טמא, שבמעי הטהור טהור; ודגים – שבמעי הטהור טמא, שבמעי הטמא טהור? לפי שאין גדוליו. \"תֹּאכֵלוּ\"‏ (דברים יד, ט) – לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא. יכול אף על פי שנמק? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) \"אֹתָם\".", + "[ז] 'חיה' – זו חית הים; 'הנפש' – להביא את הסרנית‏. יכול תהיה מטמא באהל כדברי ר' חנינא? תלמוד לומר (במדבר יט, יד) \"זאת…\".", + "[ח] \"שקץ\" – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. \"הם\" – פרט לשאין בם נותן טעם. \"לכם\" – מותרים הם בהנאה.", + "[ט] \"ושקץ יהיו לכם\" – לאסור את ערובן. כמה יהא בו ויהא אסור? עשר זוז ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים. דג טמא – צירו אסור. ר' יהודה אומר רביעית בסאתים. ר' יוסי אומר אחד בששה עשר בו.", + "[י] \"מבשרם\" – ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין שלהם. \"ואת נבלתם תשקצו\" – להביא את היבחושין שסננם.", + "[יא] \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה, השירו במים מנין? תלמוד לומר \"במים\". \"שקץ הוא לכם\" – שלא יעשה בהם סחורה.", + "[יב] \"תשקצו\" – לאסור צירם ורוטבן וקיפה שלהם ואת ביציהם ואת עורותיהם ואת עירוביהם. 'הם' ו'מן' – הרי אלו מיעוטים; פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפיים ולנוצה שלהם." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"לא יאכלו\" – לחייב את המאכיל כאוכל. או – \"לא יאכלו\" לאוסרם בהנאה? תלמוד לומר (דברים יד, יב) \"לא תאכלו\". הא כיצד? בהנאה מותרים, באכילה אסורים. הא מה אני מקיים \"לא יאכלו\" לחייב את המאכיל כאוכלו.", + "[ב] \"את הנשר ואת הפרס ואת העזניה\" – ר' ישמעאל אומר נאמר כן 'נשר' ונאמר להלן 'נשר'. מה נשר האמור כאן עשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל, אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל.", + "[ג] רבי ישמעאל אומר נאמר כאן 'איה' ונאמר להלן 'איה'. מה איה האמור להלן עשה את הדאה מין איה, אף איה האמור כאן עשה את הדאה מין איה.", + "[ד] \"…עורב\" – זה עורב, \"כל עורב\" – להביא עורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים, \"למינו\" – להביא את הזרזורים, \"למינו\" – להביא את הסנונית.", + "[ה] \"נץ\" – זה הנץ,\"למינהו\" – להביא בר חריא. מה תלמוד לומר \"למינה..למינו…למינהו…למינה\" ארבעה פעמים? שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים? תלמוד לומר \"למינהו למינהו\" – ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש –", + "[ו] מה הנשר מפורש – אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל – אף כל כיוצא בו אסור. מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים – אף כל כיוצא בהם מותר.", + "[ז] \"כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם\" – יכול יהא הכל אסור? תלמוד לומר \"אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע\". יכול יהא הכל מותר? תלמוד לומר \"ארבה וסלעם חרגל וחגב\". אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים? תלמוד לומר \"למינהו…למינהו\" – ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש –", + "[ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו – אף כל כיוצא בו מותר. ר' יוסי אומר ושמו \"חגב\". ר' אלעזר ברבי יוסי אומר \"אשר לא כרעים\" – אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.", + "[ט] \"ארבה\" – זה גובאי, \"סלעה\" – זה חרשון, \"חרגול\" זה נפול, \"חגב\" זה נדיין. מה תלמוד לומר \"למינהו..למינהו\" ד' פעמים? להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.", + "[י] רבי אומר \"וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם\" – אם יש לו חמש הרי זה טהור. \"שקץ הוא\" – פרט לעירוביו. מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים – לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ולאלה תטמאו\" – יכול לכל האמור בענין, ומה אמור בענין – בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים – יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולם? תלמוד לומר 'בהמה'. אוציא את הדגים הגדלים בים שאין מקבלים טומאה ולא אוציא החגבים? תלמוד לומר \"מפרסת\". אוציא את החגבים שאין למינם טומאה ולא אוציא את העופות שיש למינם טומאה? תלמוד לומר \"פרסה\". אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור? ודין הוא! ומה אם בהמה – שאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה – אבר מן החי ממנו מטמא, עוף – שמטמא בגדים אבית הבליעה – אינו דין שיהא אבר מן החי מטמא?! תלמוד לומר \"ושסע\". אין לי אלא בהמה טהורה; בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר \"לכל הבהמה\". חיה טהורה מנין? תלמוד לומר \"מפרסת\". חיה טמאה מנין? תלמוד לומר \"פרסה\". לשסועים מנין? תלמוד לומר \"ושסע\". לאין שסועים מנין? תלמוד לומר \"איננה שוסעת\". מעלת גרה בבהמה מנין? תלמוד לומר 'מעלה גרה'. שאין מעלה גרה מנין? תלמוד לומר \"איננה מעלה\". והלא חזיר מפריס ומשוסע, יכול לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא? תלמוד לומר 'גרה איננו מעלה טמא הוא'.", + "[ב] במה הכתוב מדבר? אם במיתתן – הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטה, הא במה זה מדבר? באבר מן החי.", + "[ג] והלא דין הוא! טמא באדם וטמא בבהמה. מה אדם אבר מן החי מטמא הימנו, אף בהמה יהא אבר מן החי מטמא הימנה.", + "[ד] הין?! אם החמיר באדם בטומאה חמורה – נחמיר בבהמה בטומאה קלה?! אני אדיננו מן שרצים הקלים! טימא בבהמה טימא בשרץ. מה שרץ אבר מן החי ממנו מטמא אף בהמה יהא אבר מן החי ממנה מטמא!", + "[ה] הין?! אם החמיר בשרץ שעשה דמו כבשרו – נחמיר בבהמה שלא עשה דמה כבשרה?! אני אדיננו מן אבר מן המת! שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל – הרי הוא מטמא, אבר מן החי – שאיסורו נוהג בבני נח כישראל – אינו דין שיטמא!? לא! אם אמרת באבר מן המת – שהבשר הפורש ממנו טמא, תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור! והואיל והבשר הפורש ממנו טהור – לא יטמא! תלמוד לומר 'כל הנוגע והנושא' – להביא כזית מן המת.", + "[ו] יכול אף בשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר (ויקרא יא, לט) (שם, כד) 'נבלה'. מה נבלה שאין לה חלופין אף אבר מן החי שאין לו חלופים, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה נבלה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה נבלה כברייתו – בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כברייתו – בשר גידים ועצמות.", + "[ז] \"הנוגע…יטמא עד הערב\" ואין הנוגע מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם משא – מועט – הרי הוא מטמא בגדים, מגע – מרובה – אינו דין שיטמא בגדים?! תלמוד לומר \"הנוגע…יטמא עד הערב\" ואין הנוגע מטמא בגדים.", + "[ח] \"הנושא…יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם מגע – מרובה – אינו מטמא בגדים, משא – מועט – אינו דין שלא יטמא?! תלמוד לומר \"הנושא…יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים.", + "[ט] יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'. אי בגד, יכול בגד גדול לבן – מטמא בזב ומטמא בנגעים; ומנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא והגלגלים? תלמוד לומר 'בגד' 'בגדיו' (ויקרא יא: כה, כח, מ, מ) – ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר \"וטמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד' – בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס. מנין לרבות הציב היוצא ממנו ושערה שכנגדו? תלמוד לומר \"וטמא\"." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"לכל הבהמה\" – להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא. \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה. יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר \"הם\". יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר \"הם\". \"כל הנוגע בהם יטמא\" – להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.", + "[ב] והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.", + "[ג] או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.", + "[ד] נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה. או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא. תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יטמא\" – להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.", + "[ה] 'כל הולך על כפיו' – זה הקוף. 'כל הולך' – להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים. זו חיה טהורה; חיה טמאה מנין? תלמוד לומר \"ההולכת על ארבע\". \"בכל החיה\" – להביא את הפיל.", + "[ו] אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה? אלא העליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת. והלא דין הוא! ומה אבר מן החי – שהבשר הפורש ממנו טהור – הרי הוא מטמא, אבר מן המת – שהבשר הפורש ממנו טמא – אינו דין שיהא טמא?! לא! אם אמרת באבר מן החי – שאסורו נוהג בבן נח כישראל! תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבן נח כישראל! והואיל ואין איסורו נוהג בבן נח כישראל לא יטמא! תלמוד לומר \"הנוגע..והנושא\" – לרבות אבר מן המת.", + "[ז] \"והנוגע..יטמא עד הערב\" – ואין הנוגע מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמם במגע – אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?! תלמוד לומר \"והנוגע..יטמא עד הערב\" – ואין הנוגע מטמא בגדים.", + "[ח] \"והנושא..יכבס בדגיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע – לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?! תלמוד לומר \"והנושא..יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים.", + "[ט] קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע! ומה אם במקום שנטמאו מחמת הנושא – לא נטמאו מחמת עצמם, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?! תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יטמא\" – בין אדם בין כלים.", + "[י] קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שנטמאו מחמת הנושא – אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא?! תלמוד לומר \"לכם\" – לכם הם מטמאין ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד וכולי אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" (ויקרא יא, כט-לא) – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא יא, מ) \"לא תטמאו…ונטמאתם בם\", שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות… תלמוד לומר \"החולד והעכבר והצב למינהו..טמאים\". יכול יהיו אלו מטמאים אדם וכלים ואלו יהיו מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם? תלמוד לומר \"אלה\" – אין לך אלא אלו. או אינו מוציא אלא אלו שלא היה בענין הפרט – מה הפרט מפורש בעל עצמות ופרה ורבה, אף אינו מוציא אלא כל שהוא בעל עצמות ופרה ורבה; מנין בעל עצמות ואינו פרה ורבה? או אינו בעל עצמות ופרה ורבה? עד שאתה מרבה את בעלי עצמות ואינם פרים ורבים? תלמוד לומר \"אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" – אין לך מטמא בשרץ אלא אלו בלבד.", + "[ב] \"זה לכם הטמא\" – להביא את דמו שיטמא כבשרו. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שהוא מטמאה במשא – לא עשה דמה כבשרה, שרץ – שאינו מטמא במשא – אינו דין שלא נעשה דמו כבשרו?! תלמוד לומר \"וזה..הטמא\" – להביא את דמו שיטמא כבשרו.", + "[ג] יכול יכשיר את הזרעים? ודין הוא! ומה דם בהמה – שאינו מטמאה טומאה חמורה – מכשיר את הזרעים, דם השרץ – שהיא מטמא טומאה חמורה – אינו דין שיכשיר את הזרעים?! תלמוד לומר \"לכם\" – לכם הוא טמא ואינו מכשיר את הזרעים.", + "[ד] לתוך שנאמר עכבר יכול אף עכבר של ים יטמא? והלא דין הוא! טימא בחולדה וטימא בעכבר. מה חולדה – מין הגדל על הארץ, אף עכבר – מין הגדל על הארץ! או, מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו אף אני אביא עכבר שבים ששמו עכבר! תלמוד לומר \"על הארץ\" – להוציא את שבים.", + "[ה] או אינו אומר \"על הארץ\" אלא – על הארץ יטמא – ירד לים לא יטמא? תלמוד לומר \"השורץ\" – כל מקום שהוא שורץ יטמא.", + "[ו] או אינו אלא השורץ יטמא, עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאינו שורץ לא יטמא? ודין הוא! טימא חולדה וטימא עכבר. מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו. אי מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה ורבה, יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה! תלמוד לומר \"בשרץ\" – להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה. הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור. ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו – טמא.", + "[ז] 'צב' – זה צב; \"למינהו\" – לרבות מינים של צב, חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא. כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר \"מה רבו מעשיך השם\". יש בריות גדלות בים וגדלות ביבשה. גדלות בים, אם עלו ליבשה – מתו; והגדלות ביבשה, אם עלו לים – מתו. גדלות באור וגדלות באויר. גדלות באור, אם פירשו לאויר – מתו; גדלות באויר, אם פרשו לאור – מתו. מקום חיתו של זה מיתתו של זה ומקום חיותו של זה מיתתו של זה. ואומר (תהילים, קד) \"מה רבו מעשיך השם כולם בחכמה וגומ'\"." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"טמאים\" – לרבות עורותיהם. יכול עורות כולם? תלמוד לומר \"אלה\" – אלה עורות הטמאים, עור האנקה הכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה. ר' יוחנן בן נורי אמר שמונה שרצים יש להם עורות.", + "[ב] 'טמאים' – לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ. יכול אפילו שלא ריקמה? תלמוד לומר \"בשרץ\" – מה שרץ משירקם אף ביצה משתרקם. יכול אף על פי שהיא סתומה? תלמוד לומר \"הנוגע יטמא\" – את שאפשר לו ליגע – טמא. עד כמה תנקב? עד כשערה, שכן אפשר לו ליגע בכשעורה.", + "[ג] \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה; דם בדם, בשר בבשר, דם בבשר ובשר בדם; בין במין אחד בין בשני מינים.", + "[ד] \"כל הנוגע בהם יטמא\" – לרבות ידות הכלים. או יכול שאני מרבה יתר משעורם? תלמוד לומר \"לכם\" – כל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יוחנן בן נורי, הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?! אמר לו רבי עקיבא אף אני אומר \"כל הנוגע בהם יטמא עד הערב\" – אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה מקשים טמאים מטמאים טומאת ערב.", + "[ה] \"כל הנוגע בהם\" – יכול בחייהם? תלמוד לומר \"במותם\". אי \"במותם\" יכול לא בשחיטתם? תלמוד לומר \"בהם\" – אף על פי שחוטין. הא מה אני מקיים \"בהם\"? במותם ולא בחייהם.", + "[ו] \"כל הנוגע בהם\" – יכול בכולם? תלמוד לומר (ויקרא יא, לב) \"מהם\". אי \"מהם\" יכול במקצתם? תלמוד לומר \"בהם\". הא כיצד? שנגע במקצתו שהוא ככולו. שיערו חכמים בכעדשה; שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה. ר' יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא\" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי. הלא דין הוא! מה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?! לא! אם אמרת בבהמה – שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא – לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא! תלמוד לומר \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא\" – לרבות אבר מן החי.", + "[ב] יכול אפילו תלוי בו כשערה? תלמוד לומר \"אשר יפול…\" – הא אינו מטמא אלא כשיפול.", + "[ג] יכול הבשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר \"במותם\" – מה מיתה שאין לו חליפין אף אבר מן החי שאין לו חליפין, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה מיתה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה השרץ בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי בשר גידים ועצמות.", + "[ד] 'כלי עץ' – יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה? תלמוד לומר 'מכלי עץ' – ולא כל כלי עץ. או יכול שאני מרבה השולחן והטבלא והדולפקי? תלמוד לומר 'כל כלי עץ' – ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם – אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש משמשי האדם ואינן משמשים את האדם.", + "[ה] 'כלי עץ' – יכול השדה תיבה ומגדל וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדית שיש להם שולים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש? תלמוד לומר 'מכלי עץ' – ולא כל כלי עץ. או יכול שאני מוציא דרוד עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון? תלמוד לומר 'כל כלי עץ' – ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא מטלטל במלואו – אף אני ארבה דרדר עגלה וקסתות מלכים וערבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון שהם מטלטלים במלואם, ומוציא אני השידה התיבה והמגדול וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש שאינם מטלטלים במלואו'.", + "[ו] רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה – טהור, והשאר טמא. רבי יהודה אומר כל שמנו חכמים בטומאה – טמא, והשאר טהור. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.", + "[ז] ר' נחמיה אומר קופות הגדולות וסאים גדולים יש להם שולים והם מחזיקים מ' בלח שהם כוריים ביבש, שאף על פי שאין מטלטלים במלואם, מטלטלים במה שנשתייר בהם.", + "[ח] יכבס‏ – יכול אף הצופה? תלמוד לומר 'בגד'. יכול בגד גדול לבן המטמא בזב ומטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביץ של סבכא וגנגלים מנין? תלמוד לומר \"בגד\" – בגדים ריבה.‏ מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר טמא. יכול יטמא אדם וכלי חרס תלמוד לומר בגד. בגד הוא מטמא וטין מטמא לא אדם ולא כלי חרס. מנין לרבות את הלבדים? תלמוד לומר \"או בגד\".", + "[ט] \"עור\" – יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא! טימא בנגעים וטימא בשרצים. מה נגעים – פטר בהם עורות של ים, אף שרצים – יפטר בהם עורות של ים!", + "[י] קל וחומר! מה אם נגעים – שטמא בהם שתי וערב – פטר בהם עורות של ים, שרצים – שלא טימא בהם שתי וערב – אינו דין שיפטר בהם עורות של ים? לא! אם אמרת בנגעים – שלא טימא בהם צבועים! תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים! הואיל וטימא בהם צבועים – יטמא בהם עורות של ים! תלמוד לומר 'בגד' – מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה? תלמוד לומר \"או עור\". ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.", + "[יא] יכול אף עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה? תלמוד לומר \"אשר יעשה בהם מלאכה\"‏. אוציא עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים שנעשו בהם מלאכה? תלמוד לומר 'כלי' – יצאו רצועות סנדלים שאינם כלי. או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? תלמוד לומר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" – לרבות עורות אהלים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] 'שק' – אין לי אלא שק; מנין לרבות את הקלקלים ואת החבק? תלמוד לומר \"או שק\". יכול יטמא חבלים ומשיחות? תלמוד לומר \"שק\" – מה שק מיוחד – טוו ואריג, אף אין לי אלא טוו וארוג.", + "[ב] והלא הוא אומר במת (במדבר לא, כ) \"וכל מעשה עזים\" – יכול יטמא חבלים ומשיחות? ודין הוא! טמא המת וטימא את השרץ. מה השרץ לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף המת לא יטמא בו אלא טוו וארוג!", + "[ג] הין?! אם הקל בשרץ הקל – נקל במת החמור?! אלא יטמא חבלים ומשיחות! תלמוד לומר 'בגד..עור' 'בגד..עור' (ויקרא יא, לב) (במדבר לא, כ) לגזריה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ – לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף 'בגד ועור' אמורים במת – לא יטמא בו אלא טוו וארוג!…", + "[ד] אין לי אלא שק העשוי מן העזים; העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין? תלמוד לומר \"שק\". אין לי אלא השרץ; המת מנין? ודין הוא! ומה אם שרץ הקל – עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף המת החמור נעשה בו‏ מעשה חזיר כמעשה עזים.", + "[ה] הין?! אם ריבה טומאת הערב מרובה – ארבה טומאת שבעה מעוטה?! תלמוד לומר 'בגד ועור' 'בגד ועור' לגזירה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ – עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף 'בגד ועור' אמורים במת – נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.", + "[ו] \"כל כלי\" – לרבות הקלע והקמיע והתפלה. או יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות? תלמוד לומר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" – לא העושה מלאכה באחרים.", + "[ז] או יכול שאני מרבה חפויי כלים? תלמוד לומר \"בהם\" – פרט לחפויי כלים.", + "[ח] \"במים יובא\" – כולו כאחת. יכול מקצתו? תלמוד לומר (ויקרא כב, ז) \"ובא השמש וטהר\". מה טהרה אמורה למטן – ביאת שמש כולו כאחת, אף כאן – ביאת כלי כולו כאחת.", + "[ט] \"וטמא עד הערב\" – יכול לכל דבר? תלמוד לומר \"וטהר\". אי \"וטהר\" יכול לכל דבר? תלמוד לומר \"וטמא עד הערב\". הא כיצד? טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך." + ], + "Section 7": [ + "[א] 'כלי חרס' – אין לי אלא כלי חרס; מנין לרבות כלי נתר? תלמוד לומר 'וכלי חרס'. מנין לרבות את האהלים? ודין הוא! ומה אם כלי עץ – שטימא פשוטים – טיהר אהלים, כלי חרס – שטיהר פשוטים – אינו דין שנטהר אהלים?! תלמוד לומר \"וכל כלי חרס\" – לרבות את האהלים. מנין לרבות שברי כלי חרס? תלמוד לומר \"וכל כלי חרס\".", + "[ב] מיכן אמרו הדקין שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכין – שיעורן בכדי סיכת קטן. ועד לוג. מלוג ועד סאה – ברביעית. מסאה ועד סאתים – בחצי לוג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאים – בלוג. דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אני איני נותן בהן מידה. אלא הדקים שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכים – שיעורן מכדי סיכת קטן. ועד קדירות דקות. מקדרות דקות ועד חביות לודיות – ברביעית. מלודיות ועד לחמיות – בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים – בלוג. נשתקע הדבר ולא נאמר עכשיו. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין. הפכים הגלילין והחביונות שיעור קרקרותיהם כל שהן ואין להם דפנות.", + "[ג] \"אשר יפֹל מהם\" – יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא. פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור – טהור. ואם מת – טמא.", + "[ד] \"אל תוכו\" – את שיש לו תוך – טמא, ואת שאין לו תוך – טהור. פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמנורה של חרס. זאת עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל ביבנה: כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים.", + "[ה] \"אל תוכו\" – מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו. הלא דין הוא! ומה כלי שטף – שאינו מטמא מתוכו – מטמא מאחוריו, כלי חרס – שמטמא מתוכו – אינו דין שמטמא מאחוריו?! תלמוד לומר \"תוכו\" – מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו.", + "[ו] קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו! ומה אם כלי חרס – שאינו מטמא מאחוריו – נטמא‏ מאוירו, כלי שטף – שמטמא מאחוריו – אינו דין שמטמא מאוירו?! תלמוד לומר 'כלי חרס..אל תוכו' – ואין כלי שטף אל תוכו.", + "[ז] \"אל תוכו\" כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בחבית – אוכלים ומשקין שבתנור טהורים. וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שהוא מטמא את האחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו. ומה מקום שמטמא מאחוריו – לא יטמא את תוך תוכו, מקום שאין מטמא מאחוריו – אינו דין שלא יטמא מתוך תוכו?! או מרובה ליטמא מלטמא! שהוא מיטמא מתוך שאור ואינו מטמא את השאור – אף הוא יטמא ממה שבתוך תוכו אף על פי שלא יטמא את תוך תוכו! תלמוד לומר \"אל תוכו\" – כשיפול לתוכו טמא, ולא כשיפול לתוך תוכו.", + "[ח] \"כל אשר בתוכו יטמא\" – ולא מה שבתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בתנור – אוכלים ומשקים שבחבית טהורים. וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת ליטמא מלטמא שהיא מיטמא מבית שאור ואינו מטמא את השאור! ומה אם במקום שנטמא מבית שאור – לא נטמא מתוך תוכו, מקום שאין מטמא את השאור אינו דין שלא יטמא את תוך תוכו?! או מרובה מדת לטמא מליטמא שהוא מטמא את אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו! אף היא יטמא את תוך תוכו אף על פי שלא יטמא מתוך תוכו! תלמוד לומר \"כל אשר בתוכו יטמא\" – ולא מה שבתוך תוכו.", + "[ט] יכול אף על פי שנקבה? תלמוד לומר \"כל אשר בתוכו יטמא\". וכמה הוא שיעורו של נקב בכלי חרס? ככונס מקשה. ובכלי שטף? כמוציא זיתים.", + "[י] מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור. השרץ בתוכה – התנור טמא; השרץ בתנור – אוכלים ומשקים שבתוכה טמאים. ר' אליעזר אומר מצלת. אמר רבי אליעזר, אם הצילה במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל?! אמרו לו אם הציל במת החמור שכן חולקים אוהלים תצול כלי חרס הקל שהם חולקים כלי חרס", + "[יא] אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר' אליעזר אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור – שכן חולקים אהלים! יצילו אהלים מיד אהלים בכלי חרס הקל שאין חולקין כלי חרס?! אמר ר' יוסי אמרתי לו לר' יוחנן בן נורי תמה אני אם קבל ר' אליעזר ממך התשובה מפני שהוא הנידון. אלא זו תשובה לדבר: אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור – שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בבית טהור! יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בכלי חרס טמא?! אמר לו הוא הנדון.", + "[יב] \"כל אשר בתוכו יטמא\". רבי עקיבא אומר אינו אומר \"טמא\" אלא \"יטמא\", לטמא אחרים, וללמד על ככר השני שיטמא השלישי. הא כיצד? התנור תחלה, והככר שני, והנוגע בככר שלישי. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי! שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר הככר השלישי שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר \"כל אשר בתוכו יטמא\".", + "[יג] 'אותו תשבורו' – יכול ישברנו ודאי? והרי הוא אומר בזב (ויקרא טו, יב) \"וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר\", יכול ישברנו ודאי? תלמוד לומר 'אותו תשבורו' – אותו אתה שובר ואי אתה שובר כלי חרס של זב. קל וחומר! ומה אם הנוגע בזב החמור – אינו טעון שבירה, הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה?! ואם כן למה נאמר 'אותו תשבורו'? מלמד שאין לו טהרה אלא שבירתו. דבר אחר: \"אותו\" אתה שובר על טהרתו ואי אתה שובר אוכלים ומשקים לטהרתם." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] יכול אף הכלים מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר 'אוכל' – אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס. יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר \"הָאֹכֶל\" – אוכלי אדם מיוחדים מיטמאים באויר כלי חרס ואין אוכלי בהמה מיטמאין באויר כלי חרס. או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם? תלמוד לומר 'כל אוכל יטמא'. יכול כל אוכל? תלמוד לומר \"אשר יֵאָכֵל\" – פרט לאוכל סרוח. 'אוכל יטמא' – מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא. יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר \"אשר יאכל\" – הא אינו מטמא אלא בכביצה.", + "[ב] יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא? תלמוד לומר \"מכל האוכל\" – ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור.יכול אף המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור? ודין הוא! ומה אם כלי חרס – שלא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת – הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף – שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס – אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל?! תלמוד לומר \"מכל האוכל\"‏ \"כל אשר בתוכו יטמא\" – להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור. קל וחומר לכלי שטף שלא יציל את עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס! ומה אם כלי חרס – שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת – לא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף – שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס – אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס?! תלמוד לומר \"מכל האוכל\" – אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס. קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת! מה אם כלי שטף – שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש – לא הציל על מה שבתוכו באויר כלי חרש בצמיד פתיל, כלי חרש – שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת – אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?! תלמוד לומר (במדבר יט, טו) \"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא\" – הא יש צמיד פתיל עליו, טהור." + ], + "Section 8": [ + "[א] יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהיה טמאה? תלמוד לומר \"אשר יבא עליו מים\". אין לי אלא מים; מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב? תלמוד לומר \"וכל משקה\". אי כל משקה יכול מי תותים או מי רמונים ושאר כל מיני פירות? תלמוד לומר \"מים\". מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי.", + "[ב] יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר \"אשר ישתה בכל כלי\". אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות; מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? תלמוד לומר \"אשר יבא עליו מים\". אי \"אשר יבא עליו מים\" יכול אפילו בבורות שיחין ומערות? תלמוד לומר 'כלי'. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע.", + "[ג] יכול אפילו חשב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר \"אשר ישתה\". אין לי אלא שמלאן לשתיה; מנין אפילו חשב עליהם להדיח בהם עצים ואבנים? תלמוד לומר \"מים\" – מרבה אני שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע, ומוציא אני חשב עליהם שירדו לבורות שיחין ומערות שאין עמהם מחשבה", + "[ד] \"משקה\" – זה היין; \"אשר ישתה\" – זה הדם, וכן הוא אומר (תהלים קי, ז) \"מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש\", דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר \"אשר ישתה\" פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה.", + "[ה] \"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא\" – מלמד שהמשקין מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אמר ר' יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי ר' יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים? שאין טומאה מן התורה עולין ידי טומאתם בו ביום, וכלים שנטמאו במשקין עולים ידי טומאתן בו ביום! רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים! שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור! אם כן למה נאמר \"משקה בכל כלי יטמא\"? מלמד שהכלים מטמאים את המשקים. ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר. תדע לך שהוא כן שהרי העיד יוסי בן צרידא על בי מטבחייא שהן דכן. רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקים מטמאין את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים – הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"וכל אשר יִפֹּל מנבלתם עליו יטמא\" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן החי – הרי אבר מן החי אמור, הא אינו מדבר אלא באבר מן המת.", + "[ב] \"מנבלתם\" – לא מן העצמות, לא מן השיניים, לא מן הצפרנים, ולא מן השיער שלהם. \"תנור\" – אם שלם – טמא, אם חתכו – טהור. מיכן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהיה בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרר הטפילה ולא עד שיהיה בארץ, אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. ר' שמעון אומר צריך להסיעו.", + "[ג] חלקו לשנים – אחד גדול ואחד קטן – הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלש – אחד גדול ושנים קטנים – הגדול טמא ושנים הקטנים טהורים. חלקו לשנים והם שוים – טמאים, מפני שאי אפשר.", + "[ד] נטמא תנור, אם שלם – טמא, ואם חתכו – הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן – עושה לו לימודים ונותנה עליו והוא טהור. נטמא – סלק את הלימודים – טהור. החזירה לו – טהור. מרחו בטיט – מקבל טומאה. אין צריך להסיקנו שכבר הוסק.", + "[ה] \"תנור\" – שומעני בין חדש בין ישן… ודין הוא! טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס – משתגמר מלאכתו, אף תנור משתגמר מלאכתו, דברי ר' אליעזר.אמר לו רבי עקיבא: דנים אפשר משאי אפשר?! אמר לו ר' אליעזר אף שאיפשר ראיה גדולה הוא!", + "[ו] חזר רבי עקיבא והחליף את הדין. טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס משתגמר מלאכתו באור, אף תנור משתגמר מלאכתו באור. אי מה כלי חרס בשמו אף תנור בשמו! תנור קודם שהוסק תנור שמו! תלמוד לומר \"כירים\". מאימתי מקבל טומאה? משיסקנו כדי לאפות בו סופגנים. רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנים.", + "[ז] \"יֻתָּץ טמאים\" – את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה; פרט לתנור של אבן ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכת. מיכן אמר תנור של אבן ושל מתכת – טהור; וטמא משום כלי מתכות. ניקב, נפגם, נסדק, עשה לו טפילה או מוסף של טיט – טמא. וכמה יהיה בנקב? כדי שיצא בו האור. וכן בכירה.", + "[ח] כירה של אבן ושל מתכת – טהורה; וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה, נפגמה, נסדקה, עשה לה פטפוטים – טמאה. מרחה בטיט – בין מבפנים בין מבחוץ – טהורה. ר' יהודה אומר מבפנים טמאה, מבחוץ טהורה.", + "[ט] \"יֻתָּץ טמאים\" – את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה. מיכן אמרו: האבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח – טמאה מפני שיש לו נתיצה. עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל – טהורה מפני שאין לו נתיצה. עליה ועל הזיז – רואין שאם ינטל הכותל והוא עומד בפני עצמו – טמא, ואם לאו – טהור.", + "[י] \"יֻתָּץ\" – יכול יתצם ודאי? תלמוד לומר \"וטמאים יהיו\" – מקיימים אותם בטומאתם. \"יהיו לכם\" – כל שהוא לצרכיכם, לרבות ידות הכלים. מכאן אמרו: האבן היוצאת מן התנור טפח, ומן הכירה ג' אצבעות – חיבור. היוצא מן הכופח – עשאו לאפיה – שיעורו כתנור; עשאו לבישול – שיעורו ככירה. אמר ר' יהודה והלא אמרו האבן היוצא מן התנור כל שהוא טמאה! לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל. היו שני תנורים סמוכים זה לזה – נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור. או יכלו שאני מרבה יתר מכשיעור? תלמוד לומר \"הם\"." + ], + "Section 9": [ + "[א] אילו אמר \"מקוה מים יהיה טהור\" – יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור – תלמוד לומר \"מעין\"; מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים… תלמוד לומר 'בור'. אי בור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור? תלמוד לומר \"מעין\" – מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרו בקרקע. אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא! תלמוד לומר \"אך מעין\" – המעין מטהר בכל שהוא והמקוה במ\"ם סאה.", + "[ב] מנין אם טמא יטהרנו? תלמוד לומר 'מקוה ומעין יהיה טהור'. אין לי אלא מעין את המקוה; מנין מקוה את המקוה? מקוה את הבור? בור את הבור? בור את המקוה מנין? תלמוד לומר 'מעין יהיה טהור', 'בור יהיה טהור', 'מקוה מים יהיה טהור'.", + "[ג] אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין… תלמוד לומר \"אך מעין\" – המעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן‏.", + "[ד] \"מקוה מים\" – לא מקוה כל משקים כולם; פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו את מראיו, דברי רבי מאיר. שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשה לוגין פוסלין אותו בשינוי מראה. מי כבשים ומי צבעים פוסלין אותו בשלשת לוגין ופוסלין אותו בשינוי מראה. רבי יוסי אומר כל הפוסל בשלשה לוגין אין פוסלין אותו בשינוי מראה.", + "[ה] \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – הלל אומר אפילו הם בתוך המים. שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתן והמקוה מעלה את הטמאים מטומאתן – מה הארץ מצלת את הטהורים מליטמא אף המקוה יציל את הטהורים מליטמא… תלמוד לומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – אפילו הם בתוך המים.", + "[ו] ר' יוסי הגלילי אומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – במגע הם מטמאים ואין מטמאים במשא. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – מטמאה במשא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיטמא במשא?! תלמוד לומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – במגע הם מטמאים ואין מטמא במשא.", + "[ז] רבי עקיבא אומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – לרבות כלי עצם. הלא דין הוא! מה אם העץ – שאביו טהור – כלים הנעשים ממנו טמאים‏, העצם – שאביו טמא – אינו דין שיהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?! לא! אם אמרת בעץ – שהוא מכשיר בבית המנוגע! תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע?! הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע – לא יהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה! תלמוד לומר \"והנוגע בנבלתם יטמא\" – לרבות כלי עצם. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (במדבר לא, כ) \"וכל מעשה עזים\" – לרבות דבר הבא מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים. ושאר בהמה וחיה מנין? תלמוד לומר \"וכל מעשה\". אם כן למה נאמר עזים? פרט לעופות." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"וכי יִפֹּל מנבלתם\" – יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינה מטמא; פרט ליבשה שאינה יכול להשרות.", + "[ב] מנין לזרעים טמאים שזרען – טהרו? תלמוד לומר \"אשר יזרע טהור\". או יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ג] \"וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא\" – יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה. יש לך חילוק! אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!", + "[ד] אם אתה אומר: בידי שמים טמאים ובידי אדם טהורים – טמאת הכל! וכשאתה אומר: בידי שמים טהורים ובידי אדם טמאים – טמאת מקצת. ואם אומר אתה: אוכלי בהמה טמאים אוכלי אדם טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר אוכלי אדם טמאים ואוכלי בהמה טהורים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!", + "[ה] \"וכי יֻתַּן מים על זרע\" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר. הלא דין הוא! טמא כלי חרס וטמא בשרץ. מה כלי חרס אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר – אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר! הין?! אם הקל בכל חרס הקל נקל בשרץ החמור?! אלא יטמא בהכשר ושלא בהכשר! תלמוד לומר \"וכי יֻתַּן מים..טמא\" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.", + "[ו] אין לי אלא לאחר הכשר מים; מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בו שאר משקים כמים, שרץ החמור – אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים?! או כלך לדרך זו! חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר (ויקרא יא, לד-לח) \"מים…מים\". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה – עשה בו שאר משקים כמים.", + "[ז] דין אחר: ומה מים – שהן חוזרין לידי אביהן לטהר – מכשירין את הזרעים, משקין – שאין חוזרים לידי אביהן לטהר – אינו דין שמכשירין את הזרעים?! לא! אם אמרת במים – שנעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! תאמר במשקין שאין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים?! הואיל ואין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים – לא יכשירו את הזרעים! תלמוד לומר \"מים…מים\". נאמר מים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בו שאר משקין כמים, אף מים אמורים למטה – עשה בו שאר משקין כמים.", + "[ח] מנין לעשות את המחשבה כמתנה? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בה את המחשבה כמתנה, השרץ החמור – אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה?! או כלך לדרך זו: חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר \"מים…מים\". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם מחשבה כמתנה, אף מים אמורים למטה – עשה בהם מחשבה כמתנה.", + "[ט] אין לי אלא בזמן שניתן מים על גבי זרע; נתן זרע על גבי מים מנין? תלמוד לומר \"טמא\".\"טמא הוא לכם\" – כל שהוא לצרכיכם ידות האוכלים. מכאן אמרו: יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן. יד האשכול – כל שהוא. וזנב של אשכול שריקנו ויד המכבד של תמרה – ארבעה טפחים. וקנה של שבולת שועל – שלשה טפחים. ויד כל הנקצרים – שלשה. ושאין דרכן להקצר – כל שהן. וסלעין של שבולים. יכול אף על פי שבססן בגורן? תלמוד לומר \"הוא\"." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"וכי ימות מן הבהמה\" – הרי מיתה ודאי. \"מן הבהמה\" – יש מן הבהמה מטמא ויש מן הבהמה שאינה מטמאה; פרט לטריפה ששחטה. והלא דין הוא! אם מצינו בבהמה טמאה – שלא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה, אף טריפה – לא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה. או כלך לדרך הזו: בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטריפה אסורה קודם למיתתה. מה בהמה טמאה – אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה – לא תטהרנה שחיטתה! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאין מטמאה; פרט לטריפה ששחטה.", + "[ב] דין אחר: בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה – אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה – לא תטהרנה שחיטתה.", + "[ג] לא! אמרת בבהמה טמאה – שלא היה לה שעת הכושר! תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר?! טול לך מה שהבאת! טריפה מן הבטן מנין? לא! אם אמרת בבהמה טמאה – שאין למינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה?! בן שמונה יוכיח – שיש למינו שחיטה ואין שחיטה מטהרתו! אף אתה אל תתמה על הטריפה – שאף על פי שיש למינה שחיטה – לא תטהרנה שחיטתה! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – יש בהמה שאינה מטמאה ויש בהמה שמטמאה; פרט לטריפה ששחטה. \"אשר היא\" – היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא. הלא דין הוא! ומה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – מטמא במשא, השרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיטמא במשא?! תלמוד לומר \"אשר היא\" – היא מטמא במשא ואין השרץ מטמא במשא.", + "[ד] \"לכם\" – להביא בהמה טמאה שתטמא במשא. והלא דין הוא! מה אם בהמה טהורה – ששחיטתה מטהרתה – מטמא במשא, בהמה טמאה – שאין שחיטתה מטהרתה – אינו דין שתטמא במשא?! השרץ יוכיח! שאין שחיטה מטהרתו ואינו מטמא במשא! אף אתה על תתמה על בהמה טמאה – שאף על פי שאין שחיטתה מטהרתה – לא תטמא במשא! תלמוד לומר \"לכם\" – להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.", + "[ה] \"לאכלה\" – להביא את בן שמונה שלא תהא שחיטתו מטהרתו. ר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ב\"ר שמעון אומרים בן שמונה שחיטתו מטהרתו. \"בנבלתה\" – לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים. או יכול אפילו בשעת חיבורן? תלמוד לומר \"יטמא\". \"בנבלתה\" – ולא בקולית סתומה. או יכול אפילו נקובה? תלמוד לומר \"יטמא\".", + "[ו] \"בנבלתה\" – ולא באלל המפוזר. או יכול אף על פי שהוא מכונס? תלמוד לומר \"טמא\", דברי רבי יהודה. \"בנבלתה\" – ולא בעור; מפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה. או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור? תלמוד לומר \"טמא\". \"בנבלתה\" – ולא בעור שאין עליו כזית בשר. או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו? תלמוד לומר \"יטמא\". \"בנבלתה\" – ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור. יכול לא יטמא במשא? תלמוד לומר \"והנושא\" דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר \"והנוגע..והנושא\" – את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. ומודה רבי עקיבא בנושא חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהסיטן שהוא טמא. מפני מה רבי עקיבא מטהר? מפני שהעור מבטלו.", + "[ז] יכול תהיה נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) \"נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה\" – את שאין לו טומאה אלא באכילתה, יצאה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה. יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר? תלמוד לומר \"בה\" – בה אתה מטמא בבית הבליעה ואי אתה מטמא נבלת בהמה בבית הבליעה. אם כן למה נאמר האוכל? ליתן שיעור לנוגע ולנושא. מה האוכל כזית אף הנוגע כזית.", + "[ח] יכול אף הצופה? תלמוד לומר \"בגד\". אי בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביס של סבכה וגנגילון? תלמוד לומר 'בגד – בגדים' – ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר \"טמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר \"בגד\" – בגד הוא מטמא ולא אדם ולא כלי חרס." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ\" – להוציא את היתושין שבכליסין ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות. \"לא יֵאָכֵל\" – לחייב את המאכילן כאוכל. או \"לא יאכל\" לאסר בהנאה? תלמוד לומר \"לא תאכלום\". הא כיצד? באכילה הם אסורים, בהנאה הם מותרים. הא מה אני מקיים \"לא יֵאָכֵל? לחייב את המאכיל כאוכל.", + "[ב] \"הולך על גחון\" – זה נחש; \"כל הולך על גחון\" – להביא את השלשולים ואת הדומה לדומה. \"הולך על ארבע\" – זה עקרב; \"וכל הולך\" – להביא את החפושית ואת הדומה לדומה. \"מרבה רגלים\" – זה נדל; \"עד כל מרבה\" – להביא את הדומה ואת הדומה לדומה. \"לכל השרץ הַשֹּׁרֵץ\" – להביא את התולעים שבעיקרי זיתים ושבעיקרי תאנים. \"לא תאכלום\" – יכול יאכילום לקטנים? תלמוד לומר (שם, מא) \"לא יֵאָכֵל\".", + "[ג] \"אל תשקצו את נפשֹׁתֵיכם בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ\" – להביא שפרשו לארץ וחזרו. יכול יטמאו טומאה חמורה? תלמוד לומר \"ולא תטמאו בהם\". יכול לא יהיו פוסלים את הגוף? תלמוד לומר \"וְנִטְמֵתֶם בם\". יכול אף דמה וחלבם כיוצא בם? תלמוד לומר \"בם\" – בם אתה מיטמא ואי אתה מיטמא בדמם וחלבם. \"ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם\" – אם מטמאים אתם בהם סופכם ליטמא בם. \"כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני\" – כשם שאני קדוש כך אתם קדושים; כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.", + "[ד] \"ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הָרֹמֵשׂ על הארץ\" – אף על פי שאין פרה ורבה. \"כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים\" – על מנת כן העליתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם עול מצות. שכל המודה בעול מצות – מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בעול מצות – כופר ביציאת מצרים. \"להיות לכם לאלהים\" – בעל כרחכם. \"והייתם קדושים כי קדוש\" – כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם כמו כן פרושים.", + "[ה] \"זאת תורת הבהמה והעוף\" – באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?! בהמה מטמא במגע ובמשא והעוף אינו מטמא במגע ובמשא! העוף מטמא בגדים אבית הבליעה והבהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה! באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?! אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה. אי מה בהמה בשנים אף עוף בשנים וברוב שנים? תלמוד לומר \"זאת\". ר' אלעזר אומר באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? אלא לומר לך העוף הכשירו מן הצואר ובהמה הכשירו מן הצואר. אי מה עוף ממול עורף אף בהמה ממול עורף? תלמוד לומר (ויקרא ה, ח) \"ראשו\" – ראשו של עוף ממול ערפו ואין ראשה של בהמה ממול ראשה.", + "[ו] \"וכל נפש החיה הָרֹמֶשֶׂת במים\" – להביא את הדגים. \"ולכל נפש הַשֹּׁרֶצֶת על הארץ\" – להביא את החגבים. ולמה בא \"להבדיל\"? לא בלבד השונה אלא היודע איזה טמא ואיזה טהור.", + "[ז] \"להבדיל בין הטמא ובין הַטָּהֹר\"‏ – צריך לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם! אם כן למה נאמר \"להבדיל בין הטמא ובין הטהור\"? בין טמאה לך לטהורה לך. בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו. וכמה היא בין רובו לחציו? מלא שערה.", + "[ח] \"בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תֵאָכֵל\" – אין צריך לומר בין צבי לערוד, והלא הם כבר מפורשים! אם כן למה נאמר \"בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל\"? בין טרפה כשרה לטריפה פסולה. אחרים אומרים: 'בין החיה אשר לא תאכל' – בא ליתן אזהרה לחיה." + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + "[א] \"בני ישראל\" בענין הזה, ואין עכו\"ם בענין הזה. \"בני ישראל\" – אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה, בין משוחררת בין אין משוחררת? תלמוד לומר \"ואשה\". \"בני ישראל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא טו, לא) \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – שומע אני בין מתוכו בין מאחריו… תלמוד לומר ביולדת \"ואל המקדש לא תבוא\".", + "[ב] יכול, יולדת הקלה תהיה מטמאה אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו? תלמוד לומר \"בני ישראל\" – הרי בני ישראל כיולדות; מה יולדות אינה מטמאה אותו אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אותו אלא מתוכו.", + "[ג] אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדות; הבא בידי טומאה קלה – טמא מת, ובועל נדה, וכל המטמא את האדם – מנין? תלמוד לומר \"ולא ימותו… בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"וילדה\" – פרט לשילדה לפני הדיבור. או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור? תלמוד לומר \"ואם נקבה תלד\" – אין הדבר תלוי אלא בלידה. \"תזריע וילדה\" – עד שתצא ממקום שמזרעת, פרט ליוצא דופן. רבי שמעון אומר, יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבים עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן.", + "[ה] \"אשה כי תזריע וילדה זכר\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"וטמאה שבעת ימים… וביום השמיני ימול\" – שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה? אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי – שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת – שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?! אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! אם טיהר החי את אמו, יטהר המת את אמו?! תלמוד לומר \"זכר\" – לרבות את המת.", + "[ו] אין לי אלא בן תשעה; בן שמונה, בן שבעה, בן ששה, בן חמשה מנין? תלמוד לומר \"וילדה זכר\" – כל שתלד. אי \"וילדה\", אין לי אלא הולד; מנין המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך? תלמוד לומר \"כי תזריע וילדה\" – כל זרע שתלד.", + "[ז] יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים תהא טמא? תלמוד לומר \"זכר\" – מה זה מיוחד שיש בו מצורת האדם, יצאו אלו שאין בהם מצורת האדם.", + "[ח] יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך, בריית הגוף שאינו חתוך, ושיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בהם מצורת האדם תהא טמאה? תלמוד לומר \"וטמאה שבעת שמים וביום השמיני ימול\" – מה זה מיוחד שהוא ראוי לבריית נשמה, יצאו אלו שאין ראוים לבריית נשמה. \"וטמאה\" – היא טמאה ואין הולד טמא. הלא דין הוא! ומה אם – שהולד גרם לה טומאה – הרי היא טמאה, הולד – שגרם לטומאה – אינו דין שיהא טמא?! שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור! לא! אם אמרת בשעיר המשתלח – שאין לו טומאה! תאמר בולד שיש לו טומאה! הואיל ויש לו טומאה יהא טמא! תלמוד לומר \"וטמאה\" – היא טמאה ואין הולד טמא.", + "[ט] \"וילדה… וטמאה שבעת ימים\" – שתספור שבעה לולד האחרון. הלא דין הוא! מטמאה במת ומטמאה בולד. מה מצינו כשהוא מטמאה במת – אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה, אף כשהוא מטמאה בולד – לא תספור אלא לולד האחרון!", + "[י] או כלך לדרך זו: מיטמאה בדמים ומיטמאה בולד. מה מצינו כשהיא מיטמאה בדמים – אינה סופרת שבעה אלא לטומאה הראשונה, אף כשהיא מיטמאה בולד – לא תספור שבעה אלא לולד הראשון!", + "[יא] נראה למי דומה. דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר ואל יוכיחו דמים שהם מגופה, או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא ממנה מטומאה שהיא ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאין ממנה… תלמוד לומר \"וילדה.. וטמאה שבעת ימים\" – שתספור שבעה לולד האחרון.", + "[יב] \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"כימי נדת דותה\" – מה נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים.", + "[יג] \"כימי נידתה\" – הקיש ימי לידתה לימי נדתה. מה ימי נדתה אינם ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם, אף ימי לידתה שאינם ראוים לזיבה – אין ספירת שבעה מהם.", + "[יד] \"דותה תטמא\" – לרבות את בועלה. \"דותה תטמא\" – לרבות את הלילות. \"דותה תטמא\" – לרבות את היולדת בזוב שלא תהיה טהורה עד שתשב ז' נקיים." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"בשמיני\" – יכול בין יום בין לילה? תלמוד לומר \"ביום\" – ביום ולא בלילה. אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא ביום; מנין לתשעה, לעשרה, לאחד עשר ושאר כל הנימולים לא יהיו אלא ביום? תלמוד לומר \"וביום\".", + "[ב] אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא צריך לאמרו! אילו אמר \"וטמאה שבעת ימים ביום השמיני ימול\" – יכול ז' וח' – הרי ט\"ו! תלמוד לומר \"וביום\"! אמר לו רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך! והלא כבר נאמר (בראשית יז, יב) \"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם\"", + "[ג] \"וביום\" – מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית כ\"ב:ג׳) \"וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו\". 'בשמיני ימול' – אפילו בשבת. ומה אני מקיים (שמות לא, יד) \"מחלליה מות יומת\"? בשאר כל המלאכות חוץ מן המילה. או מקיים אני \"מחלליה מות יומת\" אף במילה, ומה אני מקיים בשמיני ימול? – חוץ מן השבת! תלמוד לומר \"וביום\" – אפילו בשבת.", + "[ד] \"ימול בשר ערלתו\" – אף על פי שיש שם בהרת. הא מה אני מקיים (דברים כד, ח) \"השמר בנגע הצרעת\"? – חוץ מן המילה. או מקיים אני \"השמר בנגע הצרעת\" אף במילה ומה אני מקיים ימול \"בשר ערלתו\" – בזמן שאין שם בהרת! תלמוד לומר \"בשר\" – אעפ\"י שיש שם בהרת.", + "[ה] \"ערלתו\" – ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין אנדרוגניס דוחה את השבת. ר' יהודה אומר, אנדרוגניס דוחה את השבת וחייבים עליו כרת. \"ערלתו\" ודאי דוחה את השבת ואין נולד בין השמשות דוחה שבת. \"ערלתו\" ודאי דוחה את השבת ואין שנולד מהול דוחה את השבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אינו צריך.", + "[ו] אמר ר' שמעון בן אלעזר, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהוא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול; שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך.", + "[ז] \"ושלשים יום\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"יום\" – מה יום כולו אחד אף שלשים כולו אחד. יכול שלשים סמוכים ושלשה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"ושלשים יום ושלשת ימים\" – מה שלשים סמוכים אף שלשת סמוכים. \"ושלשים יום ושלשת ימים\" מה תלמוד לומר? שיכול נקבה – שימי טומאתה מרובים – ימי טהרתה מרובים, זכר – שימי טומאתו מעוטים – אינו דין שיהיו ימי טהרתו מרובים?! תלמוד לומר \"ושלשים יום ושלשת ימים\". \"תשב\" – להביא את המקשה בתוך י\"א יום שתהיה טהורה מן הזיבה. יכול שתהא טהורה מן הנדה? תלמוד לומר \"כימי נדת דותה תטמא\" – בדמי טהרה אף על פי שהיא רואה.", + "[ח] \"בכל קדש לא תגע\" – יכול אף למעשר? תלמוד לומר \"ואל המקדש לא תבא\" – מה מקדש שיש בו נטילת נשמה אף קדש שיש בו נטילת נשמה, יצא מעשר. אי מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת אף קדש האוכלו בטומאה ענוש כרת, יצאה תרומה… תלמוד לומר \"בכל קדש\" – לרבות תרומה. אי מה \"קדש\" משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה; ומנין שלא בנגיעה? תלמוד לומר \"ואל המקדש לא תבא\" \"עד מלאת ימי טהרה\" – לרבות יולדת נקבה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] 'נקבה' – אין לי אלא נקבה; מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? תלמוד לומר \"ואם נקבה תלד וטמאה\" – אין הדבר תלוי אלא בלידה.", + "[ב] שאלו תלמידיו את ר' יהודה בן רועץ, שומעים אנו 'וטמאה שבעים', יכול תהיה טמאה שבעים?! אמר להם, טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם. אמר להם לא הייתי צריך להזקק לכם מפני שיש אם למקרא, אלא זו תשובה לדבר: טימא וטיהר בזכר, טימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. או כלך לדרך זו: זכר שימי טהרתו מעוטים – ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים – אינו דין שיהיו ימי טומאתה מעוטים?! תלמוד לומר \"וטמאה שבועים כנדתה\" – שני שבועים שהם י\"ד יום.", + "[ג] \"וששים יום\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"יום\" – מה יום כולו אחד אף ששים כולם אחד. יכול ששים סמוכים וששה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"וששים יום וששת ימים\" – מה ששים סמוכים אף ששה סמוכים. \"ששים יום וששת ימים\" מה תלמוד לומר? זכר שימי טומאתה מעוטים – ימי טהרתה מעוטים, נקבה שימי טומאתה מרובים אינו דין שיהיו ימי טהרתה מעוטים?! תלמוד לומר \"וששים יום וששת ימים\"", + "[ד] \"תשב\" – להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ור' אליעזר מטמא. אמרו לו לר' אליעזר, ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד – היקל בשופי שלאחר הולד, מקום שהיקל בקישוי שלפני הולד – אינו דין שנקל בקישוי של אחר הולד?! אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנידון! ממה היקל עליה? מטומאת זיבה! אבל טמאה היא טומאת נדה! אמרו לו, הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת: מה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד – היקל בקישוי מבשופי, מקום שהיקל בשופי של אחר הולד – אינו דין שניקל בקישוי מבשופי?! אמר להם אפילו אתם משיבים אותי כל היום – דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה קישוי הראשון טמאה נדה – אף קישוי האחרון טמאה נדה! \"על דמי טהרה\" – אף על פי שרואה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ובמלאת\" – אינה מביאה בתוך מלאת. ואם הביאה בתוך מלאת – לא יצא. יכול לא יביא בתוך מלאת על הולדות הראשונות? תלמוד לומר \"תביא\". \"לבן\" – לחייב על כל בן ובן; \"לבת\" – לחייב על כל בת ובת. וכשהוא אומר \"או לבת\" להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן כדברי בית הלל, שבית שמאי פוטרין מן הקרבן. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים לנו ברואה אור לשמונים שהיא טמאה?! אמרו להם בית שמאי: אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן?! אמרו להם בית הלל: מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד?! אם שוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן?! אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ\"א – שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן! אמרו להם בית הלל: והרי המפלת יום פ\"א שחל להיות בשבת תוכיח! שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת בקרבן. אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ\"א שחל להיות בשבת – שאף על פי שאינה ראויה לקרבן יחיד ראויה לקרבן צבור! תאמרו במפלת אור פ\"א שהרי הלילות אינן ראוים לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור!", + "[ב] הרואה דם אינה מוכחת שהמפלת תוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן. אמרו להם בית הלל וכשהוא אומר \"או לבת\" – להביא את המפלת אור פ\"א שתהא חייבת בקרבן.", + "[ג] \"תביא כבש בן שנתו לעולה\" – שנתו שלו, לא שנה של מנין עולם. \"ובן יונה או תור לחטאת\" – או זה או זה. הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה – כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן – שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה – אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה?! תלמוד לומר \"ובן יונה או תור לחטאת\" – או זה או זה.", + "[ד] \"אל פתח אהל מועד אל הכהן\" – מלמד שהיא מיטפל בהם ומביאה אותם אל פתח אוהל מועד אל הכהן.", + "[ה] \"והקריבו\" – מה תלמוד לומר? לפי שהיא טעונה שניים, יכול יהיו שניים מעכבים אותה? תלמוד לומר \"והקריבו\" – אחד מעכב ואין שניים מעכבים אותה. איני יודע אם חטאת אם עולה… כשהוא אומר \"וכפר\" – מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת.", + "[ו] \"וטהרה\" לאכל בזבחים. \"ממקור\" – מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור. \"דמיה\" – מלמד שדמים הרבה טמאים בה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרים. \"זאת תורת היולדת\" – האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וכן המפלת תאומים מביאה קרבן אחד. ר' יהודה אומר, מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי. \"זאת תורת היולדת\" – האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב. אמר רשב\"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרים של כסף. נכנס לב\"ד ולימד האשה שיש עליה חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות – מביא קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה; ועמדו קנים ביום ההוא ברבעתים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד? תלמוד לומר \"זאת\". \"לזכר או לנקבה\" – להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם. \"ואם לא תמצא ידה די שה\" – אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה. יש לה שה ואין לה צרכיו מנין? תלמוד לומר \"די שה\".", + "[ב] \"ולקחה שתי תרים או שני בני יונה\" – שניים היא מביאה ואין מביאה ג'. והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'! או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד! נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים! או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה! תלמוד לומר \"ולקחה שתי תרים או שני בני יונה\" – שניים מביאה ואינה מביאה שלושה.", + "[ג] \"אחד לעלה ואחד לחטאת\" – כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת. כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת. כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת דבר אחר: מה תלמוד לומר \"אחד לעלה ואחד לחטאת\"? לפי שנאמר \"את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה? תלמוד לומר \"אחד לעולה ואחד לחטאת\". הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה – תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה – תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה. \"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר\" – מלמד שהכפרה בחטאת. \"וטהרה\" – לאכל בזבחים." + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ואיש או אשה כי יהי׳ בעור בשרם בֶהָרות בֶהָרות לבנות\" אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בעכו\"ם ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדין. נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בן עזריה מטהר. ר' אליעזר בן חסמא אומר, להקל – טהור, להחמיר – תראה כתחילה. רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר – תראה כתחלה, לכך נאמר \"אדם כי יהיה\".", + "[ב] \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך. והלא דין הוא! טימא בזבים וטימא בנגעים: מה זבים פטר בהן לפני הדיבור, אף נגעים פטר בהם לפני הדיבור.", + "[ג] קל וחומר! ומה אם זבים – שטומאתם וטהרתם בכל אדם – פטר בהן לפני הדיבור, נגעים שאין טומאתם וטהרתם אלא בכהן אינו דין שיפטר בהם לפני הדיבור?! לא! אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אנוסים, תאמר בנגעים שטימא בהם אנוסים?! הואיל וטימא בהם אנוסים יטמא בהם לפני הדיבור… ת\"ל כי \"יהיה\" – מן הדיבור ואילך.", + "[ד] \"בעור בשרו\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ושער בנגע הפך לבן\" שיכול אין לי אלא מקום שהוא ראוי לגדל שער לבן, מקום שאינו ראוי לגדל שער לבן מנין? ת\"ל \"בעור בשרו\" – ריבה \"שאת\" – זו שאת. \"בהרת\" – זו בהרת. \"ספחת\" – זו שני לבהרת. \"ומראה הנגע עמוק\" שני לשאת. מה לשון שאת? מוגבהת כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה. מה לשון עמוק? עמוקה כמראה חמה שהם עמוקים מן הצל. מה לשון ספחת? טפילה שנאמר \"ספחיני נא אל אחת הכהונות\". \"והיה\" – מלמד שהם מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר. \"בעור בשרו\" – בעור בשר של נראה. מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה.", + "[ה] ר׳ ישמעאל אומר בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים. רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנים, שהם צרים צורות שחורות לבנות ובינונות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני. ר׳ יוסי אומר כתוב אחד אומר \"בעור בשרו\" וכתוב אחד אומר \"בעור הבשר\", מצאנו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר – רואה הגרמני בבשרו להקל, נמצא מקיים \"בעור בשרו\". והכושי כבינוני להקל, נמצא מקיים \"בעור הבשר\". וחכמים אומרים זה וזה בכבינוני.", + "[ו] \"והיה בעור בשרו…[נגע]\" – מלמד שהוא מצטער ממנו. ומנין שאף אחרים רואים אותו שהוא מצטער ממנו? ת\"ל \"לנגע\". \"צרעת\" – כגריס. הלא דין הוא! טימא כאן וטימא במחיה, מה מחיה כגריס אף כאן בגריס.", + "[ז] לא! אם אמרת במחיה שהיא צריכה כעדשה, תאמר בשיער לבן שאין מקום שיער לבן צריך כלום?! ת\"ל \"צרעת\" – כגריס.", + "[ח] \"והובא אל אהרן הכהן\" – אין לי אלא אהרן עצמו, מנין לרבות כהן אחר? ת\"ל \"הכהן\". מנין לרבות בעלי מומים? ת\"ל \"מבניו\". או יכול שאני מרבה חללים? ת\"ל \"הכהנים\" – יצאו חללים. ומנין לרבות כל ישראל?", + "[ט] אם סופינו לרבות כל ישראל מה תלמוד לומר \"או אל אחד מבניו הכהנים\"? אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד? חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אעפ\"י שוטה – \"אמור טמא\", והוא אומר טמא. \"אמור טהור\", והוא אומר טהור. דבר אחר מה תלמוד לומר \"או אל אחד מבניו הכהנים\"? לפי שנאמר \"ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע\" – הקיש ריבים לנגעים – מה נגעים ביום אף ריבים ביום", + "[י] מה נגעים שלא בקרובים אף ריבים שלא בקרובים. אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה? ק\"ו אם ממונו בשלשה אינו דין שיהיה גופו בשלשה?! אם כן למה נאמר \"או אל אחד מבניו הכהנים\" – מלמד שכהן אחד רואה את הנגעים." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"וראה הכהן את הנגע\" – שיהיו עיניו בו בשעה שהוא רואה אותו. \"בעור הבשר\" – הבינוני. \"בעור הבשר\" שיהיה רואה כל הבשר עמו כולו כאחד. ר' יוסי ברבי יהודה אומר מה ת\"ל \"בעור הבשר\"? שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפשיון, שאם היה סמוך לראש ולזקן ולשחין ולמכוה ולקדח המורדים – אינו טמא.", + "[ב] \"ושיער\" מיעוט שיער שתי שערות. \"בנגע\" – להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה ושוכב בתוכו. \"בנגע הפך לבן\" – לא הקודם. מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן – טמא. ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור. ואם ספק – טמא. ר' יהושוע אומר כהה.", + "[ג] \"ושיער בנגע הפך לבן\" – מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין, טהור. עיקרם מלבין וראשם משחיר, טמא. וכמה יהא בלבנונית? רבי מאיר אומר כל שהוא וחכמים אומרים כשיעור. רבי מאיר אומר שלא יהיו בני אדם מדמין שבכולם הם נדונים אלא חוד שער לבן מטמא ושאינו לבן טהור.", + "[ד] \"לבן\" – לא אדום ולא ירוק ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער צהוב? ודין הוא מה אם שער לבן – שאינו סימן טומאה בנתק – הרי הוא סימן טומאה בנגע, שער צהוב שהיא סימן טומאה בנתק אינו דין שיהא סימן טומאה בנגע?!… ת\"ל \"שיער לבן\" ולא צהוב.", + "[ה] \"ומראה הנגע עמוק\" – אין ממשו עמוק. \"מראה הנגע עמוק\" – אין מראה שער לבן עמוק. \"מראה הנגע\" – לרבות לו מראה רביעי. \"הוא\" – אין לו מראה חמישי.", + "[ו] מראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא: מה ת\"ל? לפי שנאמר (פסוק יא) \"וטמאו הכהן לא יסגירנו\" למדנו שאין מסגירין את המוחלט.", + "[ז] מנין שאין מחליטין את המוסגר, ואין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט? ת\"ל \"לא יסגירנו כי טמא\" כל שנקרא עליו טמא, אין זקוק עליו.", + "[ח] יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה, מוחלט בזה ומוסגר בזה, ומוחלט בזה ובזה ת\"ל נגע וראהו, צרעת וראהו \"וראהו\" – כולו כאחת. שאם היה בראש חוטמו שופע הילך והילך, בראש אצבעו שופע הילך והילך אינו טמא.", + "[ט] מיכן אמרו עשרים וארבעה ראשי איברים שבאדם שאינם מיטמאים משום מחיה: ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, וראש החוטם, וראש הגויה, וראשי דדים שבאשה. ר׳ יהודה אומר אף של איש. ר\"א אומר היבולות והדלדולים והמסמרות אינן מטמאים משום מחיה", + "[י] \"וטמא אותו\" – אותו הוא מטמא, ואינו מטמא את התולש סימני טומאה מתוך נגעו עד שלא בא אצל הכהן. אמר ר\"ע שאלתי את ר' ישמעאל ואת ר' יהושיע בהולכים לנדבת – תוך הסגירו מהו? אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן – טהור, לאחר חלוטו – טמא. התחלתי להביא להם ראיות: מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור? לא מפני שלא ראה כהן סימני טומאה?! אף בתוך הסגרו, טהור עד שיטמאנו הכהן. לישנא אחרינא: א׳ עומד לפני הכהן וא' עומד בתוך הסגרו – טהור, עד שיטמאנו הכהן. אמרו לו יפה אתה אומר. מאימתי הוא טהרתו? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע א׳ ויטהר ממנו. וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו, או תתמעט בהרתו מכגריס" + ], + "Section 2": [ + "[א] \"בהרת לבנה\" – אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת? ת\"ל למטן \"שאת לבנה\". ומנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"אם בהרת\".", + "[ב] יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? ת\"ל \"לבנה היא\" – היא לבנה ואין למעלה הימנה. וכמה תהיה לבנוניתה? כשלג, שנאמר \"והנה מרים מצורעת כשלג\".", + "[ג] יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים? ת\"ל \"בהק הוא טהור הוא\", ממנו ולמעלה טמא.", + "[ד] מכאן אמרו: מראות נגעים שנים שהם ד׳ – בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. השאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי ר\"מ וחכ\"א השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.", + "[ה] הפתוך שבשלג – כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד – כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע\"א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה", + "[ו] ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר׳ דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושניםא\"ר יוסי שאל ר\"י בנו של ר\"ע את ר\"ע א\"ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א\"ל אם לאו מה יאמרו? א\"ל יאמרו \"מקרום ביצה ולמעלה\". א\"ל לומר לך שמצטרפין זה עם זה. א\"ל ויאמרו \"כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה\". א\"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים", + "[ז] \"ושערה לא הפך לבן\" – לא שיער מחיתה. כיצד? בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה. הלכה מחיה – טמאה משום שיער לבן. הלכה שיער לבן – טמאה משום המחיה. ר\"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת. א\"ל והלא כבר נאמר \"ושיער בנגע הפך לבן\" – נגע זה בכל מקום.", + "[ח] \"ושערה לא הפך לבן\" – ולא שער מקצתה. כיצד? בהרת, היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת. הלכה המחיה – טמאה משום שיער לבן. הלך שער לבן – טמא משום המחיה. ר\"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס. ומודים שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא", + "[ט] \"ושערה לא הפך לבן והסגיר\" – הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה. שאלו התלמידים את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור, חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס? אמר להם בהרת ובה שיער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת כגריס?! אמרו לו, לא אם אמרת בשיער לבן שהיא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה? אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות, כלום הם סימני טומאה אלא שתים?! חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס?! אמרו לו לא א\"א בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. אמר להם אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר \"ושערה לא הפך לבן והסגיר\" הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה\"והסגיר הכהן את הנגע ז׳ ימים\" – תחילה" + ], + "Chapter 2*": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום בין בלילה? ת\"ל \"ביום\" ולא בלילה.", + "[ב] יכול כל מראה היום יהיו כשרים? ת\"ל \"לכל מראה עיני הכהן\", ומה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום.", + "[ג] מיכן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה. אימתי רואין? בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה ותשע דברי ד\"מ. ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה ובתשע. ר׳ יוסי אומר בארבע וחמש בתשע ובעשר, אבל אמר רואה אני את דברי רבי'", + "[ד] \"והנה הנגע עמד בעיניו\" – שאם העז וכהה, כהה והעז – כאילו לא כהה. ו\"לא פשה\" שאם כנס ופשה או פשה וכנס – כאילו לא פשה \"והסגירו הכהן שבעת ימים שנית\" – מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין בין מלפניו, בין מלאחריו \"וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית\" – כהן שרואהו בראשונה רואהו בשניה. ואם מת, רואהו כהן אחר", + "[ה] \"והנה כהה\" – יכול למטה מארבע מראות? ת\"ל \"הנגע\". אי \"הנגע\" יכול במראיו? ת\"ל \"והנה כהה\". הא כיצד? כהה ממראיו, לא למטה מארבע מראות.", + "[ו] \"והנה כהה\" שאם העז וכהה כאילו לא העז. \"הנגע\" שאם כהה והעז כאילו לא כהה.", + "[ז] \"לא פשה\" שאם כנס ופשה כאילו לא כנס. \"הנגע\" שאם פשה וכנס כאילו לא פשה.", + "[ח] אם נאמרו בשבוע ראשון למה נאמרו בשבוע שני? אלא שבבגד העומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם העומד בראשון מסגיר ובשני פוטר צ\"ל בשבוע ראשון וצ\"ל בשבוע שני.", + "[ט] \"וטהרו הכהן מספחת\" אעפ\"י שנשתנו מראיה. או יכול אעפ\"י שהלכה וחזרה? ת\"ל \"היא\". מה יעשה לה? ר׳ יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרים", + "[י] \"וכבס בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. \"וטהר\" מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים \"וכבס בגדיו\" – יכול הרי הוא מסולק? ת\"ל תפשה טמא.", + "[יא] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת\"ל \"תפשה ואם פשה תפשה\".", + "[יב] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שיער לבן, וכן המחיה והפשיון – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור – הרי הוא כמות שהיתה ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה", + "[יג] יכול יהיה הפשיון מטמא בתחלה? ת\"ל \"אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו\". יכול אם ראהו כהן שהוא פושה והולך יזקק לו? ת\"ל \"לטהרתו\" – אינו נזקק לו אלא משעה שהוא רואה אותו מטומאה לטהרה. \"ונראה שנית אל הכהן\" – כהן שהוא רואה בראשונה רואהו בשנייה, ואם מת, רואהו כהן אחר", + "[יד] \"וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור\" – הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות, ובהם המראות שהאום מטמא הפשיון מטמא.", + "[טו] הלא דין הוא: האום מטמא והפשיון מטמא. מה האום אינו מטמא אלא בד׳ מראות אף פשיון אינו מטמא אלא בד׳ מראות.", + "[טז] או כלך לדרך זו: שער לבן סימן טומאה ופשיון סימן טומאה. מה שער לבן מטמא בכל מראה לובן אף פשיון יטמא בכל מראה לובן.", + "[יז] נראה למי דומה דנים דבר שמטמא בכל נגעים מדבר שמטמא בכל נגעים ואל יוכיח שער לבן שאינו מטמא בכל נגעים. או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא סימן טומאה מדבר שהוא סימן טומאה ואל תוכיח האום שאינו סימן טומאה ת\"ל \"וטמאו הכהן צרעת היא\" ה\"ז בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות. \"היא\" פרט לספחת" + ], + "Section 3": [ + "[א] \"נגע צרעת כי תהיה באדם… וראה הכהן\" – למדנו לשאת שהיא מטמא במחיה. ומנין לרבות שאר המראות? ודין הוא: אם מצאנו ששוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה ק\"ו – אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, שאין שער לבן מטמא בקרחת ובגבחת, לא ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שהמחי׳ מטמא בקרחת ובגבחת?! לא! אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה, שאין המחיה מטמא בשחין ובמכוה?! ת\"ל \"נגע צרעת\". ומה השאת אום אף הבהרת אום. ומנין לרבות שאר המראות הוא הדין והוא התשובה ת\"ל \"נגע צרעת", + "[ב] כי תהיה\" מן הדיבור ואילך \"באדם\" – להביא את הבא בכולו לבן שתהיה המחיה מטמאתו. והלא דין הוא! בהרת קטנה מחיה מטמאתה, בהרת גדולה לא כ\"ש?! לא! אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה, תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה! הואיל ואינה סימן טומאה לא תהיה מחיה מטמאתה… ת\"ל \"באדם\" – להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו", + "[ג] קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר, מנין שהוא זקוק לו? ת\"ל \"וראה הכהן והנה שאת \"והיא הפכה\" – שהפכתו היא, לא שהפכתו חברתה.", + "[ד] זהו שער פקידה שעקבי׳ בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים. אמר ר\"ע מודה אני בזה שהוא טהור, ואיזהו שער פקידה? מי שהיתה בה בהרת ובה שתי שערות, הלך ממנו כחצי גריס והניח לשיער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו כשם שבטלו דברי עקביא אף כך דבריך אינם מקוימים.", + "[ה] \"והיא הפכה\" – שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה\"ז להסגיר.", + "[ו] בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה\"ז להסגיר. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שהפכתו הבהרת", + "[ז] \"ומחית בשר חי\" – יכול כל שהוא? ת\"ל \"שער לבן ומחית\" – מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות.", + "[ח] יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית? ת\"ל \"צרעת נושנת היא\" – היא טמאה, וא\"צ דבר אחר לסעדה.", + "[ט] וא\"כ למה נאמר \"שיער לבן ומחית בשר חי\" מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה.", + "[י] יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת\"ל \"בשאת\" שתהא מבוצרת בשאת.", + "[יא] ונמצא מקום ב' שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימנה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו ל\"ו שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע \"בשר חי\" – ולא השחין. \"בשר חי\" – לא בוהק. \"בשאת\" – לא השחין. \"בשאת\" – לא בוהק." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"צרעת\" – בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס \"נושנת\" – מלמד שהיא מטמאה שלא הפוכה. הלא דין הוא: שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה. מה שער לבן אינו מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה… ת\"ל \"נושנת\" – מלמד שהיא מטמא שלא הפוכה.", + "[ב] \"היא\" – מלמד שהיא מטמא הפוכה. והלא דין הוא: מה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך, מטמא הפוך, מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה?! ת\"ל \"היא\" – מלמד מטמאה שהיא הפוכה", + "[ג] \"וטמאו הכהן לא יסגירנו\" – מלמד שאין מסגירין את המוחלט. מנין שאין מחליטין את המוסגר ולא מסגירין את המוסגר? ת\"ל \"לא יסגירנו כי טמא הוא\" – כל שנקרא עליו שם טמא אין זקוק לו.", + "[ד] או אינו אלא \"ולא יסגירנו אם טמא\" שלא יסגירנו כהן אבל מוחלט יסגירנו… ת\"ל \"כי טמא הוא\" – בנראה דברתי ולא ברואה", + "[ה] \"ואם פרוח תפרח\" – אין לי אלא בזמן שפרחה בכולו אחת. פורחות וחוזרת, פורחת וחוזרת מנין? ת\"ל \"פרוח תפרח\". אין לי אלא מלמטה למעלה.", + "[ו] מלמעלה למטה מנין? ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח", + "[ז] אין לי אלא מטמאה לטהורה, מטהורה לטמאה מנין? ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח. ר' נחמיה אומר אם מתחלה פרחה מטמאה לטהורה – טהור. מטהורה לטמאה – טמא" + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"צרעת\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא בשאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל הצרעת. \"וכסתה הצרעת\" – לא הבהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה תחלה, ת\"ל \"וכסתה הצרעת\" – לא הבוהק", + "[ב] \"את כל עור הנגע\" – עור הראוי לקבל נגע, פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת. או אינו אומר \"את כל עור הנגע\" – עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב, ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב…? ת\"ל \"כולו הפך לבן\" אי \"כולו הפך לבן\" יכול תוך ראשו, תוך רגליו? ת\"ל \"מראשו\" – להוציא תוך ראשו, \"עד רגליו\" – להוציא תוך רגליו", + "[ג] \"לכל מראה עיני הכהן\" – פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים – כעודר בבית הסתרים, וכמוסק בבית השחי. האשה כעורכת וכמניקה את בנה – כעורכת בבית הסתרים, וכמניקה את בנה תחת הדד. כאורגות בעומדים לשחי ליד הימנית. ר' יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית. כשם שהוא נראה לנגעו כך נראה לתגלחתו", + "[ד] דבר אחר \"לכל מראה עיני הכהן\" – פרט לכהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים", + "[ה] \"וראה הכהן והנה כסתה הצרעת\" – מה ת\"ל? שיכול, אין לי פריחה מטהרתו אלא מן השאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"הצרעת\" \"את כל בשרו\" – להביא בין האצבעות, ידים ורגלים. דבר אחר מה ת\"ל \"את כל בשרו\"? מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח. חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת יכול יהיה טהור? ת\"ל \"את כל בשרו\" – עד שתפרח בכולו", + "[ו] \"וטהר הנגע…טהור\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? לאחר החלט שער לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, ופריחת הסגר? ת\"ל – \"וטיהר את הנגע טהור\" לרבות את כולן.", + "[ז] יכול הפורח מן הטהור יהיה טהור? ת\"ל \"הוא\" – הוא טהור, ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא" + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"וביום הראות בו\" – בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים. יכול כל שהוא? ת\"ל כאן \"בשר חי\" ולהלן הוא אומר \"בשר חי\", מה \"בשר חי\" נאמר להלן כעדשה, אף כאן כעדשה, דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר וכי משום מחיה הוא מטמא?! והלא אין מחיה מטמא בראשי אברים, אלא גזירת מלך הוא ואפילו כל שהן. אמר רבי מאיר וכי משום ראשי אברים הוא מטמא?! והלא אפילו חזרה לאמצעיתו טמא, אלא נאמר כאן \"בשר חי\" ולהלן נאמר \"בשר חי\", \"מה בשר חי\" האמור להלן בכעדשה אף \"בשר חי\" האמור כאן בכעדשה", + "[ב] \"וביום\" – מלמד שנותנים ב' ימים ב' ימים לביתו ב' ימים לכסותו דברי ר' יהודה. רבי אומר, הרי הוא אומר \"וצוה הכהן וכולי\" – אם ממתינים לו לדבר הרשות, לא ימתינו לו לדבר מצוה?! וכמה היא מצותו? נראה בחתן – נותנים לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.", + "[ג] \"בו\" – מה ת\"ל? מנין אתה אומר פרח בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדים, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, יכול יהא טמא? ת\"ל \"בו\" – בהופך, אם הפך טמא. הא אם חזר לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח אינו טמא", + "[ד] בשר חי החוזר טמא, אין שער לבן החוזר טמא. ר' יהושע מטמא שר' יהושע אומר שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה: מה מחיה חוזרת טמא אף שער לבן יחזור ויטמא. אמר לו ר' עקיבא אימתי יפה כחו של שער לטמא, בזמן ששמש החלט או בזמן שלא שמש החלט? אמר לו בזמן שלא שמש החלט. אמר לו מה בזמן ששמש החלט אינו מעכב את הפריחה, בזמן שלא שימש החלט אינו דין שלא יעכב את הפריחה?! ועוד שנאמר \"בשר חי\" – בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא בשר חי החוזר טמא ולא הבהק החוזר טמא. הלא דין הוא: בהק מעכב ומחיה מעכבת. מה מחיה חוזרת ומטמא אף הבהק יחזר ויטמא…?…", + "[ה] ת\"ל \"בשר חי\" – בשר חי החוזר טמא ואין הבהק החוזר טמא", + "[ו] \"וראה הכהן את הבשר החי וטמאו\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו שיהיו טמאים אלא לאחר פריחת-החלט-מחיה בתחילה. מנין אחר פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר פריחת-החלט-שיער-לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר פריחת-החלט-הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, אחר פריחת הסגר? ת\"ל \"וראה הכהן את הבשר\" הרי \"וטמאו\" לרבות את כולם", + "[ז] יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור יהא טמא? ת\"ל \"הוא\". אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר? ת\"ל \"טמא הוא צרעת הוא\" – הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך ההסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור" + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן\" – הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים. יכול פעם אחת. ומנין אפילו מאה פעמים – נתכסו טהור, נתגלו טמא? ת\"ל ישוב או כי ישוב", + "[ב] \"ונהפך ללבן\" – אפילו למראה בהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טומאה בתחלה, תהא סימן טומאה בסוף ת\"ל \"ונהפך ללבן\" – למראה בוהק", + "[ג] \"וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר את הנגע טהור הוא\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים אלא אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בתחלה. מנין אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, אחר הפטור? אחר חזרת פריחת-החלט-שער-לבן בתחלה, בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור? אחר חזרת החלט הפשיון בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור, אחר חזרת פריחת הסגר? ת\"ל \"וראהו.. והנה נהפך.. טהור הוא\" לרבות את כולם", + "[ד] יכול הבא בכולו לבן בתחלה יהא טהור? ת\"ל \"הוא\" – הוא טהור ואין הבא בכולו לבן בתחלה טהור אלא טמא", + "[ה] \"שחין\" – יכול מורד? ת\"ל \"ונרפא\". אי \"ונרפא\" יכול עד שתעשה צלקת? ת\"ל \"שחין\". הא כיצד? נרפא ולא נרפא. וכן הוא אומר למטה \"צרבת השחין הוא\" – עד שתקרום כקליפת השום", + "[ו] אין לי אלא שחין שעלה מאליו. מנין לקה בעץ באבן ובגפת ובחמי טבריה ובכל דבר שאינו בא מחמת האש הוא שחין? ת\"ל שחין שחין ריבה אין לי אלא שחין שלאחר הדיבור, שלפני הדיבור מנין? בעכו\"ם משנתגייר, עד שלא שנתגייר מנין? בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין? ת\"ל שחין שחין ריבה אין לי אלא שחין שיש לו היכן שיפשה, שחין שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו בעורו\" – אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין. כולו שחין וכולו בהרת מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו בעורו\" אפי׳ בכולו:", + "[ז] שאלו את ר' אליעזר מי שעלה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו? אמר להם יסגיר. אמרו לו למה? לגדל שער לבן אינה ראויה, לפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמאה. אמר להם שמא תכנוס ותפשה. אמרו לו והרי מקומה כגריס! אמר להם כך שמעתי \"יסגיר\". א\"ל ר' יהושע בן בתירה אלמדנו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים, הין. א\"ל שמא יולד שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. אמר לו חכם אתה שקיימת את דברי חכמים" + ], + "Section 4": [ + "[א] \"והיה במקום השחין שאת\" – שיקדים השחין לשאת ולא תקדם השאת לשחין. ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוי הוא \"במקומו\" עד שלא בא לשם.", + "[ב] כיצד? היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין וחיה – ראב\"י מטמא וחכמים מטהרים", + "[ג] \"שאת לבנה\" – מלמד שהיא מטמא חלקה. \"בהרת לבנה אדמדמת\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך. יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך, ומנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת? ת\"ל \"נגע צרעת\"", + "[ד] \"מראה שפל\" – אין לי אלא מראה שפל. מנין לרבות את השוה ואת הגבוה? ת\"ל \"ושפלה איננה מן העור\" \"בשחין פרחה\" – אבל לא בעור הבשר. יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה? ת\"ל \"ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה\" – מקום שתחתיה היא פושה, ואינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה", + "[ה] \"ואם יראנה\" – כולה כאחת \"והנה אין בה\" – ולא בחוט היוצא ממנה. יכול אפילו יש בו רוחב שתי שערות? ת\"ל \"והנה אין בבהרת שער לבן\"", + "[ו] \"ואם פשה תפשה בעור\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"וראהו הכהן ביום השביעי. ואם פשה תפשה\" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד. שמיני, תשיעי, עשירי מנין? ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה.", + "[ז] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה, בסוף שבוע, לאחר הפטור. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.. לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה", + "[ח] \"וטמא… אותו\" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים – טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר \"נגע הוא\" אם כן למה נאמר \"וטמא אותו\" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק", + "[ט] \"ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה\" – מקום שתחתיה היא פושה, אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה \"צרבת\" – שיהא מקומה צרוב ושיהא מקומה ניכר \"וטהרו\" – את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד – שניהם טמאים. אעפ\"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס לכך נאמר \"וטהרו\" – את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק" + ], + "Chapter 7": [ + "[א] ובשר כי יהיה בו בעורו שחין… או בשר כי יהיה בעורו מכות אש\" – מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה.", + "[ב] לא שבאו ואיני יודע אם שחין הוא או מכוה היא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה – אין מצטרפים", + "[ג] \"מכות אש\" – יכול מורד? ת\"ל \"והיתה מחית המכוה\", יכול עד שתעשה צלקת? ת\"ל \"מכות אש\". הא כיצד? חייתה ולא חייתה. וכן הוא אומר למטה \"צרבת המכוה היא\" עד שתקרום כקליפת השום.", + "[ד] אין לי אלא בזמן שנכוה באור, מנין נכוה בגחלת או ברמץ או בסיד רותח, בגפסים רותח וכל שהוא מחמת האש זו היא מכוה? ת\"ל מכוה מכוה ריבה. אין לי אלא מכוה שלאחר הדיבור. שלפני הדיבור מנין? בעכו\"ם משנתגייר. עד שלא נתגייר מנין? בקטן משנולד. עד שלא נולד מנין? ת\"ל מכוה מכוה ריבה. אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן שתפשה. מכוה שאין לה להיכן שתפשה מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו\" אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת. מקצת מכוה וכולו בהרת, מקצת בהרת וכולו מכוה, כולו מכוה וכולו בהרת מנין? ת\"ל בעורו בעורו ריבה", + "[ה] \"בהרת לבנה אדמדמת\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך. ומנין שמטמא חלקה? ת\"ל \"לבנה\". מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"או לבנה\"", + "[ו] \"ואם יראנה\" – כולה כאחת. \"והנה אין בבהרת שער לבן\" – זה שאמרו לרבות את החוט היוצא ממנו שיש בו רוחב שתי שערות", + "[ז] \"ושפלה איננה מן העור והיא כהה\" – ז\"ש לרבות את השוה וגבוה", + "[ח] \"וראה הכהן ביום השביעי… ואם פשה תפשה בעור\" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בסוף שבוע. מנין אף לאחר הפטור? ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה.", + "[ט] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן פשיון – בתחלה, ובסוף שבוע, לאחר הפטור… החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר, וכן בשער לבן – בסוף שבוע, לאחר הפטור לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה מה ת\"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים? \"צרעת\" כגריס. \"צרעת\" ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת. \"צרעת\" ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין. מה ת\"ל היא היא היא ג' פעמים? \"היא\" אינה מטמאה במחיה בתחלה, ובסוף שבוע, ולאחר הפטור. \"היא\" פרט לפשתה לבהק בסוף שבוע, לאחר הפטור. \"היא\" אין לה מראה חמישית היא אין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה" + ], + "Section 5": [ + "[א] \"איש…\" – להביא את שניתק נתק בתוך נתק, דברי ר' עקיבא איש ואשה – – אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? ת\"ל \"או\" \"כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\" – מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה.", + "[ב] יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו זה לזה? ת\"ל \"צרעת הראש או הזקן\" – כשם שאין מצטרפין זה עם זה, כך אין פושין מזה לזה.", + "[ג] אין לי אלא בזמן שיש לו בראש ובזקן. יש לו בראש אבל לא בזקן, בזקן אבל לא בראש, לא בראש ולא בזקן מנין? ת\"ל \"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\"", + "[ד] \"מראהו עמוק\" – אין לי אלא מראהו עמוק, מנין לרבות את השוה והגבוה? ת\"ל \"והנה אין מראהו עמק מן העור\". וא\"כ למה נאמר מראהו עמוק\"? יכול אם נתקו אדם יהא טמא? ת\"ל \"מראהו עמוק\" – מה מראהו עמוק בידי שמים, אף אין לי אלא בידי שמים.", + "[ה] \"ובו\" – להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. \"ושער\" – מיעט שער שתי שערות \"צהוב\" – לא ירוק, לא אדום, ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער לבן? ודין הוא – ומה אם שער צהוב, שאינו סימן טומאה בנגע, הרי היא סימן טומאה בנתק. שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע, אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק?! ת\"ל \"צהוב\" – צהוב ולא לבן. ולמה הוא דומה? לתבנית הזהב", + "[ו]\"דק\" – לקוי קצר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך. אריב\"נ ומה הלשון הוא אומר \"דק מקל זה\", \"דק קנה זה\" – דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך?! אמר לו ר\"ע עד שאנו למדין מן הקנה נלמד מן השיער \"דק שערו של פלוני\" – דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארוך", + "[ז] יכול יהיה מוסף על ארבע מראות שבעור הבשר? ת\"ל \"וטמא אותו הכהן נתק הוא\".", + "[ח] יכול אינו מוסף על ד' מראות שבעור הבשר אבל יטמא מקום הבהרת? ת\"ל \"נתק הוא\" – הוא אינו מטמא מקום הבהרת.", + "[ט] יכול לא יטמא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן? ת\"ל \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" – אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבד" + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"וכי יראה הכהן את נגע הנתק\" – אמר ר' שמעון מה ת\"ל \"נגע הנתק\"? הקיש נגע לנתק, מה נגע, שיער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך, אף נתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך שיער צהב דק.", + "[ב] ק\"ו: ומה אם שיער לבן, שאין שיער אחר מציל מידו, אינו מטמא אלא הפוך, שיער צהוב דק שיש שער אחר מציל אינו דין שלא יטמא אלא הפוך?! לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה? הואיל ויפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, יטמא הפוך ושלא הפוך. ת\"ל \"נגע נתק\" – הקיש נגע לנתק, מה הנגע, שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק – שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך.", + "[ג] ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר \"הפך\" אמר \"הפך\" אבל הנתק שנאמר בו \"ושער צהב\", מטמא הפוך ושלא הפוך.", + "[ד] א\"כ למה נאמר \"נגע נתק\"? הקיש נתק לנגע, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס. וכשהוא אומר למטה \"נגע נתק\" הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין פשיון לתוכו אף נגע שאין הפשיון לתוכו.", + "[ה] \"ושיער\" – מיעוט שער שתי שערות. \"שחור\" – אין לי אלא שחור, ומנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת\"ל \"שער\". א\"כ למה נאמר שחור? שהשחור מציל והצהוב אינו מציל.", + "[ו] איזהו צהוב שאינו מציל?…הרי שקדם את הנתק טמא דברי ר\"י… אלא שהיו בו שתי שערות, אחת צהובה ואחת שחורה, אחת צהובה ואחת לבנה, הייתי אומר הואיל ואינן מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה… ת\"ל \"שחור\" – השחור מציל והצהוב אינו מציל. ראב\"י אומר שיער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק.", + "[ז] \"אין בו\" – עד שיהא מבוצר בו. מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת בינתים. נפרץ ממקום אחד – טמא. משני מקומות – טהור. כמה תהא פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס- טמא, מפני שלא כנס שער שחור לתוכו.", + "[ח] שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד- טמא. משני מקומות טהור. כמה תהיה פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכו.", + "[ט] \"ושער שחור אין בו והסגיר\" – ואם יש בו, פטור. או אינו אומר אלא \"ושער שחור אין בו והסגיר\" ואם יש בו טמא? כשהוא אומר \"ואם בעיניו עמד הנתק… טהור הוא\" הרי זה בא ללמד על שיער שחור שהוא סימן טהרה בנתק. הא מה אני מקיים ושער שחור אין בו\"? – ואם יש בו פטור והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים – תחילה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה.", + "[ב] יכול עור הבשר שהוא מטמא בארבע מראות יהא צריך יום, נתקים שאין מטמאים בד' מראות לא יהיו צריכים יום? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה", + "[ג] \"והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב\" – ר' יהודה אומר, אינו אומר \"לא הפך בו שיער צהוב\" אלא \"לא היה בו שיער צהוב\" – הא אם קדם את הנתק, טמא. ר' יוחנן בן נורי אומר, אינו אומר \"לא היה בו שער שער צהוב דק\" אלא \"לא היה בו שער צהוב\", ואפילו ארוך. \"ומראה הנתק אין עמק מן העור\" – לא ממשו", + "[ד] \"והתגלח\" – בכל דבר. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בכהן, יכול אף זו בכהן? ת\"ל \"והתגלח\" – בכל דבר.", + "[ה] \"והתגלח\" – בכל דבר. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בתער, יכול אף זו בתער? ת\"ל \"והתגלח\" – בכל דבר.", + "[ו] \"והתגלח\" – אעפ\"י שהוא נזיר. לפי שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\", יכול אעפ\"י מנוגע? ת\"ל \"והתגלח\" – אעפ\"י נזיר", + "[ז] יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק? ת\"ל \"ואת הנתק לא יגלח\" וכי מה יש בו? ואם כן למה נאמר \"ואת הנתק לא יגלח\"? אלא סמוך לנתק לא יגלח. הא כיצד? מגלח חוצה ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה. ומנין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בל\"ת? ת\"ל ואת הנתק לא יגלח", + "[ח] \"וכבס בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, \"וטהר\" – מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. \"וכבס בגדיו\" – וטבל. יכול הרי הוא מסולק? ת\"ל ואם פשה יפשה… טמא\"", + "[ט] \"אחרי טהרתו\" – אין לי אלא לאחר הפטור, ומנין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני? ת\"ל יפשה \"ואם פשה יפשה\"", + "[י] החליטו בשער צהוב והלך שער צהוב וחזר, וכן בפשיון – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה? לכך נאמר יפשה ואם פשה יפשה. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן שער צהוב – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה? ת\"ל יפשה ואם פשה יפשה", + "[יא] ומנין לשער צהוב החוזר לאחר הפטור? ת\"ל \"לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא\"", + "[יב] ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפשיון? ומנין לפשיון שיטמא שלא בשער צהוב? ת\"ל \"לא יבקר לשער הצהוב טמא הוא\"", + "[יג] ומנין שאין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט, ואין מסגירין את המוחלט, ואין מחליטין את המוסגר בנתקים? ת\"ל \"לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא\"", + "[יד] \"ואם בעיניו\" – אין לי אלא בעיני עצמו. בעיני בנו, בעיני תלמידו מנין? ת\"ל \"ואם בעיניו עמד הנתק\" \"ושער\" – מיעוט שער שתי שערות. \"שחור\" – אין לי אלא שחור. מנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת\"ל \"ושער שחור\". \"צמח בו\" – אע\"פ שאין מבוצר בו. אין לי אלא הצומח בסוף והמשואר בתחלה. מנין הצומח בתחלה והמשואר בסוף? ת\"ל שער שער ריבה", + "[טו] ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש כל נתק שטהור שעה אחת אין לו טומאה לעולם. ר\"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם", + "[טז] \"נרפא הנתק\" – ולא שניתק נתק בתוך נתק. ר' עקיבא אומר לא טהרתי אלא הרפוי \"טהור הוא\" – יכול יפטר וילך לו? ת\"ל \"וטהרו הכהן\". אי \"וטהרו הכהן\" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת\"ל \"טהור..וטהרו הכהן\". על הדבר הזה עלה הלל מבבל" + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"בהק…טהור\" – מלמד שבהק טהור. יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון? ת\"ל הפורח טהור. יכול יטהר את הבהרת שיצאת ממנו? ת\"ל \"הוא\". יכול לא יטהר את הבהרת שיצאת ממנו אבל יטהר את הבהרת שנסמך לה? ת\"ל \"בהק הוא טהור הוא\" – הוא טהור ואין בהרת שיצאת ממנו ושנסמך לה טהורה אלא טמאה", + "[ב] מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור? ת\"ל \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא\". יכול יהא הזקן מעכבו? ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין ד\"א מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?! ת\"ל \"ראשו\" – ראשו טהור ואין הזקן מעכבו.", + "[ג] או אינו אלא ניתק ראשו טהור, ניתק זקנו לא יהא טהור… ת\"ל \"ואיש\" – להביא את הזקן", + "[ד] או אינו אומר \"איש\" אלא להוציא את האשה ואת הקטן… ת\"ל \"הצרוע\" – בין איש בין אשה בין קטן.", + "[ה] אם כן למה נאמר \"איש\" להביא את הזקן. אם כן למה נאמר \"ראשו\"? ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי ר' יהודה. ר\"ש אומר ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש ד\"א מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?! דבר אחר מצאנו בכל הראוי ליטמא בנגע הבהרת, מעכב את פריחת הבהרת אף כל הראוי ליטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק… ת\"ל ראשו טהור והזקן מעכבו", + "[ו] יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא? ת\"ל קרחת וגבחת – מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים. אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער… מנין אכל נשם, סך נשם? ת\"ל קרחת קרחת ריבה \"ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא\".", + "[ז] \"פאת פניו\" אין לי אלא פאת פניו, מנין לרבות הצדעין מכאן ומכאן? ת\"ל \"ואם מפאת פניו\". איזהו קרחת ואיזהו גבחת? מהקדקד שופע לאחריו זו הוא קרחת. מהקדקד שופע לפניו זו הוא גבחת", + "[ח] \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת\" – מלמד שאין קרחת וגבחת מצטרפין זה עם זה. יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו מזו לזו? ת\"ל \"צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו\" כשם שאין מצטרפין זע\"ז כך אין פושות מזו לזו" + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"נגע לבן אדמדם\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך \"צרעת\" מלמד שהיא מטמאה במחיה. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שהם מטמאים בשער לבן אין מטמאים במחיה, קרחת וגבחת שאינן מיטמאות בשער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה?! ת\"ל \"צרעת\" – מלמד שהוא מטמא במחייה.", + "[ב] \"פורחת\" – מלמד שהיא מטמאה בפשיון. \"הוא\" – אינה מטמאה בשיער לבן. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שאינם מטמאים במחיה מיטמאין בשער לבן, קרחת וגבחת שהם מיטמאים במחיה אינו דין שיטמאו בשיער לבן?! ת\"ל \"הוא\" – היא אינה מטמאה בשער לבן", + "[ג] \"וראה אותו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת\" – למדנו לשאת שהיא מטמאה בפתוך. ומנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"נגע לבן אדמדם\" \"כמראה צרעת עור בשר\" – בשני שבועות.", + "[ד] הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר. מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות.", + "[ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה בשבוע אחד אף כאן בשבוע אחד…", + "[ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא במחיה מדבר שהוא מטמא במחיה ואל יוכיחו שחין ומכוה שאינם מיטמאין במחיה. או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בשני סימנים מדבר שהוא מטמא בב' סימנים ואל יוכיח עור הבשר שהוא מטמא בג' סימנים… ת\"ל \"כמראה צרעת עור בשר\" – בב' שבועות. הרי עור הבשר כזו, מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמאה בפתוך. רבי אומר הרי הוא כעור הבשר, מה עור הבשר מטמא חלקה שלא בפתוכה אף זו תטמא חלקה שלא בפתוכה. \"צרעת\" – כגריס. הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה כגריס אף כאן כגריס.", + "[ז] לא אם אמרת בשחין ובמכוה שהם מיטמאים בשער לבן ואין מקום שער לבן צריך כלום, תאמר בקרחת ובגבחת שהם מיטמאים במחיה ומחיה צריכה כעדשה. עור הבשר יוכיח! שהוא מיטמא במחיה ומיטמא כגריס!", + "[ח] לא אם אמרת בעור הבשר שהוא מיטמא בג' סימנים, תאמר בקרחת ובגבחת שאין מיטמא אלא בב'?! הואיל ואין מיטמא אלא בב' לא יהיה כגריס. ת\"ל \"צרעת\" – כגריס" + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"איש\" – אין לי אלא איש, מנין לרבות את האשה ואת הקטן? ת\"ל \"צרוע\" – בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר \"איש\"? לענין של מטה – האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת", + "[ב] \"יטמאנו הכהן\" – מלמד שטומאתו בכהן. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא יטמאנו הכהן\"", + "[ג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני מרבה את הנתקים שבראשם נגעם… ומנין לרבות שאר המנוגעים ת\"ל \"טמא יטמאנו הכהן\"", + "[ד] יכול שאר הטמאים תהא טומאתם בכהן? ת\"ל \"הוא\". אוציא שאר הטמאים שאין טומאתם מגופם ולא אוציא הזב והזבה שטומאתם מגופם? ת\"ל \"טמא הוא טמא יטמאנו הכהן\" – זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתם בכהן", + "[ה] \"והצרוע\" – אף על פי כהן גדול. לפי שנאמר \"ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום\" יכול אעפ\"י מנוגע? מה אני מקיים \"בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע\"? בכל אדם חוץ מכהן גדול… ת\"ל \"אשר בו הנגע\" – אעפ\"י כהן גדול", + "[ו] \"בגדיו יהיו פרומים\" – יהיו קרועים. \"וראשו יהיה פרוע\" – לגדל פרע, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר, נאמר הויה בראש ונאמר הויה בבגדים, מה הויה אמורה בבגדים דברים שהם חוץ מגופו אף הויה האמורה בראש דברים שהם חוץ מגופו", + "[ז] \"ועל שפם יעטה\" – חופה ראשו כאבל \"וטמא טמא יקרא\" – אומר פרוש. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא טמא יקרא\".", + "[ח] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"וטמא טמא יקרא\". ומנין לרבות שאר הטמאים? ת\"ל \"וטמא טמא יקרא\".", + "[ט] ארבה אני את הטמאים החמורים ולא ארבה את הטמאים הקלים – טמא מת ובועל נדה וכל המטמאים את האדם מנין? ת\"ל \"טמא טמא יקרא", + "[י] \"ימי אשר הנגע בו יטמא\" – לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה. יכול אפילו קצצה במתכוין? ת\"ל \"כל ימי\". מאימתי הוא טהרתן? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. וחכ\"א עד שתפרח בכולו.", + "[יא] אמר ר' אלעזר, לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית, ועל שקצצה ושייר ממנה כל שהוא, אילו פרחה בכולו יהא טהור. ועל מה נחלקו? על שקצצה מובאות: ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכ\"א עד שתפרח בכולו", + "[יב] \"בדד ישב\" – אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא בדד ישב\".", + "[יג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא בדד ישב\". יכול יהיו שנים טמאים עמו? ת\"ל \"הוא בדד ישב\" – אין שנים טמאים עמו.", + "[יד] \"מחוץ למחנה\" – חוץ לשלש מחנות \"מושבו\" – מושבו טמא. מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד – טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד – טהור. ואם ישב – טמא. וכן באבן המנוגעת – טהור, ואם הניחה הרי זה טמא ר' יוסי הגלילי אומר \"מחוץ למחנה מושבו והבגד\" – לימד על הבגדים שהם טעונים שילוח חוץ לשלש מחנות" + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"והבגד\" – יכול השיראים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים? ת\"ל \"בבגד צמר או בבגד פשתים\".", + "[ב] אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא כלאים הבא מקצתו, ומנין כלאים הבא בכולו? א' מן המינים הבא במקצתו? א' מן המינים הבא בכולו מנין? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה, בגד ולא ארג בו אלא שלש על שלש מנין? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת\"ל \"והבגד\" דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' ישמעאל, הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו ר\"א, ישמעאל עוקר הרים אתה.", + "[ג]יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת\"ל \"בבגד צמר או בבגד פשתים\" – מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.", + "[ד]אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? ת\"ל \"לפשתים ולצמר\" – מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.", + "[ה] \"או בשתי או בערב\" – יכול שתי וערב של נפה וכברה יהיו טמאים? ת\"ל \"בצמר או בפשתים\". אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער? ודין הוא: מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר – הרי שתי וערב שלו טמא", + "[ו] שיער שהוכשר לקבל שריפה ע\"י טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?! ת\"ל \"לפשתים ולצמר\" – ולא של שיער.", + "[ז] יכול יהיו מטמאים מיד? ת\"ל \"בגד\" – מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם. איזהו גמר מלאכתם? השתי משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתים משיתלבנו דברי ר' יהודה. יכול יהיו מטמאים בכל שהוא? ת\"ל \"בגד\" – מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה – אינה מטמאה בנגעים.", + "[ח] \"עור\" – יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא: טימא בשרצים וטימא בנגעים. מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים.", + "[ט] קל וחומר, מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהם עורות שבים, נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטר בהם עורות שבים?! לא אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב, הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטר בהם עורות שבים… ת\"ל \"בגד\" – מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא? ת\"ל \"בעור\" – להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.", + "[י] יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע? ת\"ל \"מלאכת עור\" – יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.", + "[יא] אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה? ת\"ל \"כלי\" – יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים.", + "[יב] או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? ת\"ל \"לכל אשר יעשה העור למלאכה\" – לרבות עורות אהלים." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] אי מה צמר בין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל? בהמה גסה ונאכל? בהמה גסה ואינו נאכל? עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין? ת\"ל בעור בעור ריבה. יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת\"ל \"בגד ועור\" – מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר \"או בבגד\" וכתוב אחד אומר \"בעור\", הא כיצד? צבועים בידי שמים- מטמאים. בידי אדם- אין מטמאים.", + "[ב] והיה הנגע ירוק – יכול כל מראה ירוק? ת\"ל \"ירקרק\" – ירוק שבירוקים. אדום – יכול כל מראה אדום? ת\"ל \"אדמדמם\" – אדום שבאדומים. \"ירקרק או אדמדם\" – מלמד שאין מטמאים בפתוך. יכול שאין מטמאין בפתוך כך לא יצטרפו זה לזה? ת\"ל \"והיה\".", + "[ג] \"בבגד\" – ולא בנימין. \"בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא\" מה ת\"ל? שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני. יש בו לעשיר אבל לא לעני, לעני אבל לא לעשיר, לא לעשיר ולא לעני מנין? ת\"ל \"נגע צרעת הוא והראה את הכהן\" לרבות את כולם.", + "[ד] \"צרעת\" – כגריס. והלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר, מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס.", + "[ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בבתים, מה בבתים כשני גריסין אף כאן כשני גריסין.", + "[ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא בב' שבועות מדבר שמטמא בב' שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בג' שבועות… או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מיטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיחו עור הבשר שאינו מיטמא בירקרק או אדמדם… ת\"ל \"צרעת\" – כגריס.", + "[ז]\"וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים\" – תחלה.", + "[ח] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ביום ולא בלילה.", + "[ט] \"כי פשה\" – זה פשיון הסמוך, כל שהוא. ומנין לרבות את הרחוק? ת\"ל \"בבגד\". יכול כל שהוא? נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.", + "[י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס", + "[יא] \"צרעת ממארת\" – תן בו מארה ולא תהנה בו. אין לי אלא מוחלט, מוסגר מנין? ת\"ל \"כי צרעת\". אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו, יכול אף מוסגר? ת\"ל \"כי צרעת\"" + ], + "Chapter 15": [ + "[א] \"ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים\" – יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמה? ת\"ל \"היא באש תשרף\" – אינה צריכה דבר אחר לישרף עמה.", + "[ב] אם כן למה נאמר ב\"צמר או בפשתים\"? להוציא את האמריות.", + "[ג] אוציא את האימרין של שיראים ושל זהב שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינם מיטמא בנגעים? ת\"ל \"אשר יהיה בו הנגע\" – הראוי לקבל נגע.", + "[ד] \"ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד… או בכל כלי עור\" – זה העומד. \"וצוה הכהן וכבסו\" – הצוואה בכהן, והכיבוס בכל אדם.", + "[ה] \"וכבסו… הנגע\" – יכול נגע לבד? ת\"ל \"אשר בו הנגע\". אי וכבסו אותו יכול הבגד כולו? ת\"ל \"אשר בו\" – הא כיצד? יכבס מן הבגד עמו.", + "[ו] \"והסגירו שבעת ימים שנית\" – מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין, בין מלפניו בין מלאחריו", + "[ז] \"וראה הכהן אחרי הכבס… והנגע לא פשה טמא\" – הא אם לא הפך ולא פשה טמא. הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו… ת\"ל \"והסגירו שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים טמא אינו אלא משום עומד. הא מה אני מקיים \"והנה לא הפך הנגע את עינו ולא פשה טמא\"? הפך – טמא בכל מין שהוא מטמא לו.", + "[ח] \"פחתת\" – שיהיו כל מראיה שוקעים. או אינו פחתת אלא כמראה שני? כשהוא אומר \"הוא\" הרי הוא כמות שהיתה, הא מה אני מקיים \"פחתת\" שיהיו כל מראיה שוקעים.", + "[ט] \"בקרחתו\" – אלו השחקים. \"בגבחתו\" אלו החדשים. מיכן אמר סגוס שנראה בו נגע – ר' אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה בארוג ובמוכין.", + "[י] \"וראה הכהן והנה כהה הנגע\" – כהה למראה שני. או כהה למראה ג'? ת\"ל \"הנגע\". אי \"הנגע\" יכול במראיו? ת\"ל \"והנה כהה\", הא כיצד? למראה שני ולא כהה למראה שלישי." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"וקרע\" – יכול יקרע בו קרע קטן יקיים בו מצות קריעה? ת\"ל \"אותו\". אי \"אותו\", יכול ישצפנו ויניחנו במקומו? ת\"ל \"מן הבגד\" – ינתקנו מן הבגד.", + "[ב] יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפות? ת\"ל \"באש תשרפנו את אשר בו הנגע\" – לימד על כל הקרעים שהם טעונים שריפה.", + "[ג] למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורעו. ומנין לכהה בסוף שבוע ראשון למראה שני ולא למראה שלישי שהוא מכבסו? ת\"ל \"נגע\" – נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור כאן, כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי, אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.", + "[ד] ומנין שהוא טולה עליו מטלית? ת\"ל \"ואם תראה עוד\", ואין \"עוד\" אלא מקומו – מלמד שהוא טולה עליו מטלית.", + "[ה] ר' נחמיה אומר אין צריך מטלית. חזר נגע על הבגד- מציל על המטלית. חזר על המטלית- שורף את הבגד. הטולה מן המוסגר בטהור, חזר נגע על הבגד – שורף את המטלית. חזר על המטלית – הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים.", + "[ו] אין לי אלא מקומו, מנין לרבות כל הבגד? ת\"ל \"בבגד\". יכול כל שהוא? ת\"ל \"עוד\" – מה ראשונה כגריס אף שניה כגריס.", + "[ז] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת\"ל \"פורחת\" – במראה ושלא במראה.  ", + "[ח] או אינו אלא \"פורחת\" שלא תהיה טמאה עד שתחזור ותפשה? כשהוא אומר \"היא\" -הרי היא כמות שהיתה- הא מה אני מקיים \"פורחת\" – במראה ושלא במראה.", + "[ט] קיטא שיש בה פסים פסים צבועים לבנים – פוסים מזו לזו. שאלו את ר' אליעזר והרי הוא פספס יחידי? אמר להם לא שמעתי. אמר לו ר' יהודה בן בתירה אלמד בו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים הין. אמר לו שמא יעמד ב' שבועות והעובד בבגדים ב' שבועות טמא. אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. הפשיון הסמוך – כל שהוא. הרחוק – כגריס.", + "[י] \"והבגד או השתי או הערב…אשר תכבס\" – יכול יקיים בו מצות כיבוס? ת\"ל \"וסר מהם הנגע\". אי \"וסר\" יכול מצד זה לצד זה? ת\"ל \"מהם\" – עד שיעקר מהם מכולו.", + "[יא] \"וכבס שנית וטהר\" – השניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו.", + "[יב] \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים\" – מקישם לבית. מה בית מיטמא בביאה אף כולם מיטמאים בביאה. אי מה בית טעון צפרים אף כולם יטענו צפרים? ת\"ל \"זאת\". רבי אומר, הרי הוא אומר \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית\" – הקיש בגד לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אין לי אלא בגד, מנין לרבות את כולם? ת\"ל \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכולי\" – מקישן לבגד, מה בגד מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולם מטמאים בכל הטומאות… ת\"ל \"זאת\".", + "[יג] \"לטהרו או לטמאו\" – כשם שמצוה בארץ כך מצוה בחוץ לארץ. \"לטהרו או לטמאו\" – כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו. \"לטהרו או לטמאו\" – כהן שהוא מטהרו, מטמאו. ואם מת, רואהו כהן אחר רואוהו" + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + "[א] \"תורת המצרע\" – לבית עולמים. \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תהיה\" – בזמן הזה. \"תורת המצרע\" – תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה. וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם? ת\"ל \"תורת המצורע\" – תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה.", + "[ג] \"תורת המצרע ביום\" – מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום, מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו ביום? ת\"ל \"תורת המצרע\". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום? ת\"ל \"תורת המצרע ביום\" תורת המצרע… בכהן – מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן. מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו בכהן? ת\"ל \"תורת המצורע… והובא אל הכהן\". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו בכהן? ת\"ל \"זאת תורת\". \"ביום טהרתו והובא אל הכהן\" – שלא ישהא.", + "[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם משפטרתיו בעמידתו – אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזנו בהליכתו שבעה?! אמר לו רבי עקיבא, מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומשב ומטמא בביאה. ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?! אמר לו, רבי כל שכן הוספת! אמר לו רבי עקיבא, וכשנתת לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו י\"ד… ואם לימי ספר הקלים נתת לו י\"ד, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו י\"ד?! נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר \"ביום טהרתו והובא על הכהן\" – שלא ישהא.", + "[ה] \"ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ויצא הכהן\", שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, היה בימים ובנהרות ובמדבריות מנין? ת\"ל \"וראה הכהן\". אם כן למה נאמר \"ויצא הכהן\" – כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, אין מצורע מטהר את המצורע.", + "[ו] \"והנה נרפא\" – שהלך לו נגעו. \"הנגע\" – שהלך לו שער לבן. \"הצרעת\" – שהלכה לה המחיה. אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? ת\"ל \"מן הצרוע\" – אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה. \"מן הצרוע\" – להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים.", + "[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו – טעון צפרים, מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו אינו דין שיטעון צפרים?! הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר וסימנים מטמאים עמו ואין טעון צפרים!", + "[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו שאעפ\"י שטיהר וסימנים מטמאים עמו – לא יטעון צפרים… ת\"ל \"מן הצרוע\" – להביא את שפרחה בכולו שטעון צפרים.", + "[ט] \"וצוה הכהן ולקח\" – הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם \"ולקח למטהר\" – לשם מטהר, בין איש ובין אשה בין קטן. מכאן אמרו לקח לאיש – כשרות לאשה. לאשה – כשרות לאיש. לבית – כשר למצורע. למצורע – כשר לבית.", + "[י] לקח לטיטהר לשם מטהר בין איש בין אשה בין קטן מיכן אמרו לקח לאיש כשירות לאשה \"לאשה\" כשירות לאיש לבית כשר למצורע למצורע כשר לבית.", + "[יא]\"ולקח… צפרים\" – מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר \"שתי צפרים\"? שיהיו שוות. ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? ת\"ל צפור צפור ריבה", + "[יב] \"חיות\" – ולא שחוטות. \"טהורות\" – ולא טמאות. \"טהורות\" – ולא טריפות. \"ועץ\" – יכול כל עץ? ת\"ל \"ארז\". אי ארז יכול טרף? ת\"ל \"ועץ\". הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר ובראשה טרף.", + "[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי \"יהודה, בני תן לי סנדלי.\" ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי \"יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים\". ולמדתי בה שבע הלכות: שהוא של ברות, ובראשה טרף [הר\"ש גרס טרוף], וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים.", + "[יד] \"ושני\" – יכול פיקס? ת\"ל \"תולעת\". אי תולעת יכול א' מן הצבעים? ת\"ל \"ושני\". הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? ת\"ל \"ושני תולעת\". יוחנן בן דהבאי אומר \"ושני תולעת\" – שני שבתולעת.", + "[טו] ומניין שאם טעמה פסולה תלמוד לומר \"שני תולעת\".", + "[טז] \"אזוב\" – ולא אזוב-יון, ולא אזוב-כחלית, ולא אזוב-רומי, ולא אזוב-מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וצוה הכהן\" – ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי. ורבי אומר אף שחיטה בכהן.", + "[ב] \"ושחט את הצפור האחת\" – הברורה שבשתיים. \"האחת\" – שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה יקח זוג לשנייה.", + "[ג] \"האחת אל כלי חרש\" – ואין שתיהם אל כלי חרש. והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם – כשרו לעירובים, כאן שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו לעירובים?! ת\"ל \"האחת אל כלי חרש\" – ואין שתים אל כלי חרש.", + "[ד] \"כלי\" – יכול א' מן הכלים? ת\"ל \"חרש\". אי חרס יכול מקידה? ת\"ל \"כלי\". הא כיצד? זו פיילי של חרש. \"מים חיים\" – ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. ר' אליעזר אומר, מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר, מה מים הברורים שבמינם אף צפור הברורה שבמינה זו קיפל.", + "[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה וטובל ומזה. \"בדם\" – יכול בדם ודאי? ת\"ל \"ובמים חיים\". אי מים חיים יכול עד שיהיה כולם מים חיים? ת\"ל \"בדם\". הא באיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית.", + "[ו] ומנין אם נשפך הדם – תמות המשולחת. מתה המשולחת – ישפך הדם? ת\"ל \"את הצפור החיה יקח אותה\". \"יקח אותה\" – מלמד שהוא מפרישה לעצמה. \"ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל\" מה ת\"ל? יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? ת\"ל \"וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה\" – החזיר את הצפור לכלל טבילה.", + "[ז] \"השחוטה\" – ולא המלוקה. והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף ודרך הכשרו בחוץ בעוף, מה דרך הכשרו בפנים במליקה אף דרך הכשרו בחוץ במליקה… ת\"ל \"השחוטה\" – ולא המלוקה. \"צפור השחוטה על המים החיים\" – אין כלי חרש על מים חיים." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"והזה\" – לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו. \"והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים\" – הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע.", + "[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי – טעון הזיות שבע, טמא מת שטעון הזיית שלישי ושביעי אינו דין שיטעון הזיות שבע?! ת\"ל \"והזה על המטהר מן הצרעת\" – הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע.", + "[ג] קל וחמר למצורע שיטעון הזיות שלישי ושביעי: מה אם טמא מת שאינו טעון הזיות שבע – טעון הזיית בשלישי ובשביעי, מצורע שהוא טעון הזית שבע אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי?!… ת\"ל \"שבע פעמים וטהרו\" – הזיות שבע הוא טעון ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי.", + "[ד] \"וטהרו\" – בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? ת\"ל \"ושלח… וגלח… וכבס.. ורחץ\". יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת\"ל \"וטהרו\" \"וטהרו\". טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. מה טהרה האמורה למעלה בדברים הנעשים בגופו אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו.", + "[ה] \"ושלח את הצפור החיה… אל פני השדה\" – שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישחלנה כלפי העיר. \"על פני השדה\" – הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו – מותרת באכילה.", + "[ו] \"וכבס המטהר את בגדיו\" – אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדנו? אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים ק\"ו הוא! אם בימי ספרו שאינו מטמא בביאה – מטמא בגדים במגע, בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע?! אם כן למה נאמר \"וכבס המטהר את בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב, מפני שהן שני כבוסי בגדים – אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע.", + "[ז] \"וגלח את כל שערו\" – יכול אף בית הסתרים? ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. מה תגלחת האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.", + "[ח] הין אם הקל בימי ספרו שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ניקל בימי גמרו שהוא מטמא מו\"מ ומטמא בביאה?! הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח אף בית הסתרים… ת\"ל \"כל שערו\" – לגזירה שוה, מה \"כל שערו\" האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף \"כל שערו\" האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.", + "[ט] \"ורחץ\" – אפילו במי מקוה. והלא דין הוא: מה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים – טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים?! ת\"ל \"ורחץ בשרו במים\" – אפילו במי מקוה.", + "[י] \"ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה\" – רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה.", + "[יא] \"וישב מחוץ לאהלו\" – יהא כמנודה ויהא אסור בתשמיש המטה. \"אהלו\" – אין אהלו אלא אשתו שנאמר \"שובו לכם לאהליכם\". \"שבעת ימים\" – ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, קל וחומר לימי החלטו. אמר ר' חייא השבתי לפני רבי, והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו. אמר לו אף אני כך אמרתי." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה", + "[ב] \"יגלח את כל שערו\" – יכול אף בית הסתרים? ת\"ל \"גבות עיניו\" – מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים, אף כל שער בנראה פרט לבית הסתרים.", + "[ג] אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה… מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה? פיזור שער בנראה? פיזור שער ואינו נראה? ת\"ל \"ואת כל שערו יגלח\"", + "[ד] \"ראשו\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\" יכול אף המנוגע? ת\"ל \"ראשו\". \"זקנו\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ופאת זקנם לא יגלחו\" יכול אף המנוגע? ת\"ל \"זקנו\". מה ת\"ל \"ראשו\" ומה ת\"ל \"זקנו\"? לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש. הראש אסור במספרים ובתער והזקן אינו אסור במספרים ובתער. הראש מותר בכל אדם והזקן אסור בכל אדם. הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר \"ראשו\" וצריך לומר \"זקנו\"", + "[ה] ר' יוסי הגלילי אומר \"גבות עיניו\" – ולא ריסי עיניו. \"את כל שערו\" מה ת\"ל \"יגלח\"? אלא ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי.", + "[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות – לא עשו כלום.", + "[ז] בשביעי יגלח בשמיני יביא – שאם גלח בשביעי יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון, מה בין זה לנזיר? אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש", + "[ח] \"יקח… כבשים\" – מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר \"שני\"? שיהיו שוים. מנין אעפ\"י שאינם שוים כשרים? ת\"ל כבש כבש ריבה", + "[ט] \"וכבשה אחת בת שנתה\" – שתהיה ברורה. \"אחת\" – מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה. \"בת שנתה\" – לא שנה למנין עולם \"ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן\" – לבהמה. יכול אף למנחה? כשהוא אומר \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה\" – לימד שאינה אלא מנחת בהמה.", + "[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר (במדבר טו) \"תעשה על העולה\" – זו עולת מצורע, \"לזבח\" – להביא חטאת מצורע, \"או לזבח\" – להביא את אשמו." + ], + "Section 3": [ + "[א] ר' יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר \"ואם דל הוא… ועשרון\". מה מצינו בעני שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד אף העשיר שהוא מביא ג' בהמות – יביא ג' עשרונים. הא מה אני מקיים \"ג' עשרונים סולת בלולה בשמן\"? – לבהמה", + "[ב] \"ולוג אחד שמן\". שהיה בדין שיביא ג' לוגין – מה מצינו בעני שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד אף עשיר שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין? ת\"ל \"ולוג אחד שמן\".", + "[ג] \"והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם\" – מלמד שהם טעונים עמידה כולם. יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? ת\"ל \"האיש\" – לא חטאת, לא עולה.", + "[ד] או אינו אלא \"איש\" להוציא את האשה ואת הקטן… ת\"ל \"המטהר\" – בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר \"איש\" – לא חטאת ולא עולה.", + "[ה] אם כן למה נאמר אשם? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר, מה אשם טעון תנופה אף האיש טעון תנופה… ת\"ל \"אותו לאשם… והניף\" – אשם טעון תנופה ואין האיש טעון תנופה.", + "[ו] \"לפני ה' פתח אהל מועד\" – מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב", + "[ז] \"ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם\" – למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. מנין אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? ת\"ל \"אותו לאשם\". יכול יניף ויחזור ויניף? ת\"ל \"והניף… תנופה\"- לא תנופות. \"לפני ה'\" – במזרח", + "[ח] \"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה\" מה ת\"ל? לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? ת\"ל \"במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה\"", + "[ט] יכול על טבעתו? ת\"ל \"במקום הקדש\" – להכשיר את כל הרוח.", + "[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? ת\"ל \"את החטאת ואת העולה במקום הקדש\"" + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת מן החולין, ביום, ובידו הימנית אף אשם מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו. אי מה חטאת דמה למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה? ת\"ל \"זאת תורת האשם קדש קדשים הוא… ואת דמו יזרוק\" – לרבות כל האשמות ואשם מצורע שיהא דמו ניתן למטה.", + "[ב] ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות. כשהוא אומר \"הוא לכהן\" – הכהן קדום. מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום. \"הוא\" – פרט לששחטו שלא לשמו. \"קדש קדשים\" לרבות לוג שמן של מצורע. \"הוא\" – פרט לשחסר כל שהוא.", + "[ג] \"ולקח\" – יכול בכלי? ת\"ל \"ולקח הכהן… ונתן הכהן\" – מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן.", + "[ד] יכול אף של מזבח תהא ביד? ת\"ל \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת טעון כלי אף אשם טעון כלי. נמצאת אומר שני כהנים מקבלים את דמו – אחד בכלי, ואחד ביד. זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. ומצורע טובל בלשכת במצורעים בא ועמד בשער ניקנור. ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב.", + "[ה] ונתן על תוך – יכול על תוך ודאי? ת\"ל על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? ת\"ל תוך נוך – הא כיצד? זה גדר האמצעי.", + "[ו] \"מלג השמן ויצק\" – חסר הלוג עד שלא יצק – ימלאנו. משיצק – יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר חסר הלוג עד שלא נתן – ימלאנו. משנתן – יביא אחר בתחלה.", + "[ז] \"ויצק על כף הכהן השמאלית\" – מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא. \"וטבל\" – ולא המספג.", + "[ח] \"וטבל… והזה\" – על כל הזיה טבילה. \"אצבעו\". נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן \"אצבעו\". מה אצבעו האמורה כאן המיומנת שבימין אף אצבעו האמורה להלן – המיומנת שבימין.", + "[ט] \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" – מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים ועל כל הזיה טבילה.", + "[י] \"ומיתר השמן אשר על כפו… על דם האשם\" – שיקדם הדם לשמן. או אינו אלא – יש שם דם יתן, אין שם דם לא יתן? ת\"ל \"אל מקום דם האשם\" – הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם.", + "[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית אין לו טהרה עולמית. ר' אליעזר אומר, נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר, אם נתן על שמאל יצא.", + "[יב] \"והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר\" – אם נתן, כפר. ואם לא נתן, לא כפר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן – כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר", + "[יג] \"ועשה הכהן את החטאת\" – שיהיה כל מעשיה לשם חטאת. \"ועשה הכהן את החטאת וכפר\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה\", יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת\"ל \"ועשה הכהן את החטאת וכפר\" – מלמד שכפרה בחטאת. \"וכפר על המטהר מטמאתו\" – ולא מזובו. \"ואחר ישחט את העלה\" – אחר המעשה הזה.", + "[יד] \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה\" – אף על פי ששחטה שלא לשמו \"והעלה הכהן את העולה… וכפר\" – אף על פי שקדמה לחטאת. \"והעלה הכהן את העולה\" – מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת. אמר ר' שמעון, חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות, רצה הפרקליט ונכנס הדורון." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם דל הוא\" – שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה… ת\"ל \"ואין ידו משגת\". אי \"ואין ידו משגת\", יש לו ואינו מוצא ליקח… ת\"ל \"אם דל הוא\". הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ב] \"הוא\" – ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר – נותן ערך עני, יכול אפילו עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני? ת\"ל \"הוא\" – ולא נודריו.", + "[ג] רבי אומר, אומר אני אף בערכים כן! וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני? שאין העשיר חייב כלום. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי – נותן ערך עשיר! אף זה, הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש איש זה לפטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר. עשיר והעני או עני והעשיר – נותן ערך עשיר.", + "[ד] \"ולקח כבש אחד אשם\" מה ת\"ל \"אחד\"? זו שאל רבי עקיבא את ר' נחמיה מה ת\"ל \"אחד\"? אמר לו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד: מה מטמא מקדש מביא שניים תחת אחת אף זה יביא שניים תחת אחת והעולה תעלה חובה. אמר לו ר' עקיבא ממקום שבאת! זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו! אמר לו אם לאו מה אתה מקיימו? אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד. מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו… ת\"ל \"אחד\".", + "[ה] \"לתנופה לכפר\" – וכי יש תנופה מכפרת?! אם כן למה נאמר \"לתנופה לכפר\"? אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצוה כאילו לא כפר. \"ועשרון סולת אחד\" – מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר \"למנחה ולג שמן\".", + "[ו] \"ולוג\" מה ת\"ל? שהיה בדין שיביא שליש לוג – מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלשה עשרונים ומביא לוג א' אף עני שהוא מביא עשרון א' יביא שליש לוג… ת\"ל \"ולוג שמן\".", + "[ז] \"ושתי תרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה.", + "[ח] הלא דין הוא: זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד. מה יולדת מביאה א' תחת א' אף זה יביא א' תחת א'.", + "[ט] או כלך לדרך זה: זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת א' אף זה יביא שתים תחת א'.", + "[י] נראה למי דומה: דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים… או כלך לדרך זה: דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה… ת\"ל \"שתי תרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה", + "[יא] \"אשר תשיג ידו\" (פסוק כב), \"מאשר תשיג ידו\" (פסוק ל), \"את אשר תשיג ידו\" (פסוק לא)", + "[יב] \"אשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני – בזמן שהוא עני מתחלתו. היה עשיר והעני מנין? ת\"ל \"אשר תשיג ידו\"", + "[יג] \"מאשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמור כעני בזמן שהתחיל בעני. הביא את אשמו עשיר והעני מנין? ת\"ל \"מאשר תשיג ידו\" \"את אשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמר כעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר. הביא אשמו עני והעשיר מנין? ת\"ל \"את אשר תשיג ידו\".", + "[יד] יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעשיר? ת\"ל \"את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – ממין חטאת תביא עולה. \"על המנחה\" – שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף", + "[טו] יכול אף יולדת שהביאה קרבן עניה והעשירה תגמר כעניה? ת\"ל \"זאת\"", + "[טז] \"תורת אשר בו נגע צרעת\" – מלמד שעני שהביא קרבן עשיר – יצא. יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא? ת\"ל \"זאת\". \"תורת אשר בו נגע צרעת\" – מלמד שאדם מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילו בזבחים. יכול אף ע\"י אשתו יביא קרבן עני? ת\"ל \"זאת\", דברי ר' יהודה. אמר ר' יהודה, לפיכך אם פטרה – אינו חייב בה, שכן היא כותבת לו \"ואחראין די אייתין לי עלך מן קדמת דנא\"." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"כי תבואו\" – יכול משבאו לעבר הירדן? ת\"ל \"אל הארץ\" (ויקרא יט, ויקרא כג, ויקרא כה) – אל הארץ המיוחדת.", + "[ב] יכול משבאו לעמון ומואב? ת\"ל \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב.", + "[ג] \"לאחוזה\" – עד שיכבשו. מנין אתה אומר כבשו אבל לא חלקו, חלקו למשפחות (גרסת הגמרא \"לשבטים\") ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו – יכול יהיו מטמאים בנגעים? ת\"ל \"ובא אשר לו הבית\" – עד שיהא כל אחד מכיר את שלו.", + "[ד] \"ונתתי נגע צרעת\" – אמר ר' יהודה בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים. ר' שמעון אומר \"ונתתי נגע צרעת\" – פרט לנגעי אנסים. \"בבית ארץ\" – פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא, ועל ארבע קורות. ולהביא את הבנוי על העצים ועל העמודים.", + "[ה] \"אחוזתכם\" – אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר, אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד.", + "[ו] ר' ישמעאל אומר \"אחוזתכם\" מטמאים בנגעים ואין אחוזת עכו\"ם מטמאים בנגעים, וכשם שאין אחוזתם מטמאים בנגעים כך אין בגדיהם מטמאים בנגעים.", + "[ז] \"אשר לו הבית\" – שלא ישלח ביד שליח. יכול אפילו זקן, אפילו חולה? ת\"ל \"ובא\". \"והגיד לכהן\" – ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. \"לאמר\" – יאמר לו דברי כבושים: בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר \"השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות…זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים\" וכי מה ענין זה לזה? אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע.", + "[ח] והלא דברים ק\"ו: ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך, מדבר גנאי של חברו בפניו על אחת כמה וכמה!", + "[ט] ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיה שנאמר \"וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני חיל ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיהוה אלהים ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת\"", + "[י] נגע – מה ת\"ל \"כנגע\"? אפילו תלמיד חכם ויודע שהיא נגע ודאי לא יגזר ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית.", + "[יא] \"נראה לי\" – ולא לאורי. מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. \"בבית\" (פסוק לה) – להביא את הצבוע. \"בבית\" (פסוק לו) – להביא את העליה. \"בבית\"(פסוק לז) – מתוך הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו.", + "[יב] \"וצוה הכהן ופנו\" – הציווי בכהן והפינוי בכל אדם \"ופנו את הבית\" – אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים דברי ר' יהודה. ר' מאיר (ר' שמעון נ\"א) אומר, עסק הוא לפינוי. אמר ר' מאיר וכי מה מיטמי לו? אם תאמר כלי עצו ובגדיו ומתכתו – מטבילם והם טהורים! על מה חסה תורה? על כלי חרסו ועל פכו. וכי מה מטמא בנגעים? הרשעים או הצדיקים? הוי אומר הרשעים. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי ק\"ו על ממונו החביב! אם כך על ממונו ק\"ו על נפש בניו ובנותיו! אם כך על רשע ק\"ו על של צדיק!", + "[יג] \"בטרם יבא הכהן לראות את הנגע\" – לראות את הפינוי \"ולא יטמא כל אשר בבית\" מה ת\"ל? לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע שאינו מטמא בגדים עד שישהא בכדי אכילת פרס, יכול אפילו היו שם כלים מקופלים על כתפו, כלים מקופלים ומונחים בתוך הבית? יכול לא יהיו טמאים עד שישהו בכדי אכילת פרס? ת\"ל \"ולא יטמא כל אשר בבית\" – מיד. \"ואחר כן\" – אחרים כיוצא בהם. רבי אומר אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה?! וכמה הוא מצותו? נראה בחתן – נותנים ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל – נותנים לו כל ימי הרגל." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"וראה את הנגע\" – יכול כגריס? ת\"ל \"וראה את הנגע והנה הנגע\" – מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין.", + "[ב] \"בקירות\" – הרי שנים. ולמטה הוא אומר קיר \"בקירות\" – הרי כאן ארבע, מלמד שאין מטמא אלא בד' כתלים.", + "[ג] מכאן אמרו בית עגול ובית טריגון אינו מטמא בנגעים.", + "[ד] יכול עד שיראה בשני כתלים? ת\"ל \"ומראיהן שפל מן הקיר\" – אפילו בכותל אחד. יכול אפילו על אבן אחת? ת\"ל \"וחלצו את האבנים\" – אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר \"וחלצו את האבנים\" – אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו לא נראה אלא על אבן אחד? ת\"ל \"ומראיהן שפל מן הקיר\" – מן הקיר אפילו מאבן אחת. ר' אלעזר בן רבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים בזוית אחת, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס", + "[ה] \"שקערורות\" – שוקעות במראיהן. \"ירקרקות או אדמדמות\" – ירוק שבירוקים, אדום שבאדומים. \"ומראיהם שפל מן הקיר\" – ולא ממשן", + "[ו] \"ויצא הכהן מן הבית\", יכול לביתו ויסגיר? ת\"ל \"אל פתח הבית והסגיר\". אי \"אל פתח הבית\" יכול יעמד תחת השקוף ויסגיר? ת\"ל \"מן הבית\" – עד שיצא מן הבית. הא כיצד? עומד בצד המשקוף ומסגיר.", + "[ז] ומנין אם הלך לביתו והסגיר או שעמד בתוך הבית והסגיר שהסגרו מוסגר? ת\"ל \"והסגיר את הבית\" – מכל מקום", + "[ח] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה.", + "[ט] \"והנה פשה\" – זה פשיון הסמוך כל שהוא. מנין לרבות את הרחוק? ת\"ל \"בבית\". יכול כל שהוא? ת\"ל \"נגע\". נאמר כאן \"נגע\" ונאמר להלן \"נגע\": מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.", + "[י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא, הרחוק כגריס, והחוזר כב' גריסין.", + "[יא] \"בקירות הבית\" – ולא בקירות היצוע, ולא בקירות האבוס, ולא בקירות המחיצה, ולא בקירות המנורה." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וצוה הכהן וחלצו\" – הציווי בכהן והחליצה בכל אדם", + "[ב] \"וחלצו\" – מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו. יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים? ת\"ל \"ואחר חלץ את האבנים\". כיצד? כותל שבינו לבין חברו – שניהם חולצים. כותל הסמוך לאויר – הוא לבדו חולץ.", + "[ג] \"וחלצו את האבנים\" – יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה? ת\"ל \"אשר בהם הנגע\". אי \"אשר בהם הנגע\" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת\"ל \"אבנים\" – הא עד שיאמרו שני כתובים, אם לאו לא שמענו.", + "[ד] \"והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר\" – אתהן חוץ לכל העיר, אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד. \"אל מקום טמא\" – שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר, \"אל מקום טמא\" – לרבות את הניטל.", + "[ה] \"ואת הבית יקציע\" – יכול מבפנים ומבחוץ? ת\"ל \"מבית\". אי \"מבית\" יכול מן הקרקע ומן הקירות? ת\"ל \"סביב\" – לא אמרתי אלא סביב לנגע.", + "[ו] \"ושפכו את… אשר הקצו\" – יכול צרורות? ת\"ל \"עפר\". אי \"עפר\" יכול אף הנושר? ת\"ל \"את אשר הקצו\" – עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ז] \"ולקחו אבנים אחרות\" – אין פחות משתי אבנים. \"והביאו אל תחת האבנים\" – אין פחות משתים. מכאן אמרו אין חולצים פחות משתים ואין מביאים פחות משתים. אין מביא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים, תחת שלש, תחת ארבע. וארבע תחת שלש, תחת שתים.", + "[ח] \"ולקחו אבנים\" – יכול יקח אבנים מצד זה ויביא לצד זה? ת\"ל \"אחרות\". אי \"אחרות\" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת\"ל \"אבנים\" – הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ט] \"ועפר\" – לרבות כל משמע. \"עפר\" אפילו לבנים, אפילו מדד, אפילו חרסית. יכול יטול עפר מצד זה ויתן בצד אחר? ת\"ל \"אחר\". אי \"אחר\" יכול אפילו סיד, אפילו גבסיס? ת\"ל \"עפר\" – הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו", + "[י] \"ועפר אחר יקח וטח את הבית\" – אין חברו מטפל עמו בטיחה" + ], + "Section 7": [ + "[א] (ויקרא יד מג): \"ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים\" – משל: \"חזר איש פלוני למקומו\" – כשיחזור הנגע לאותן האבנים. אין לי אלא מקומו, מנין לרבות את כל הבית? ת\"ל \"בבית\". יכול כגריס? נאמר כאן \"נגע\" ונאמר להלן \"נגע\". מה נגע האמור להלן כב' גריסין – אף נגע האמור כאן כב' גריסין.", + "[ב] נמצאת אומר: הפשיון הסמוך – כל שהוא, הרחוק – כגריס, והחוזר בבתים – כשני גריסין.", + "[ג] אין לי אלא במראיה. שלא במראיה מנין? ת\"ל \"ופרח\" – במראיה ושלא במראיה.", + "[ד] או אינו אומר \"ופרח\" שלא יהיה טמא עד שיחזור ויפשה? ודין הוא: טימא בגדים וטימא בבתים. מה בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה.", + "[ה] הין, אם החמיר בבגדים – שהעומד בהם בסוף ב' שבועות שורף, נחמיר בבתים – שהעומד בסוף ב' שבועות אינו נותץ?! ת\"ל \"צרעת ממארת\" לגזירה שוה – מה (ויקרא יג נא): \"צרעת ממארת\" האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף (ויקרא יד מד): \"צרעת ממארת\" האמור בבתים יטמא החוזר אף על פי שאינו פושה.", + "[ו] אם סופנו לרבות את החוזר מה ת\"ל \"ובא הכהן וראה והנה פשה\"? הנח לו… שומע אני: אם ישוב הנגע ופרח בבית וחזר הנגע בו ביום יהא טמא… ת\"ל (ויקרא יד לט): \"ושב הכהן\"… (ויקרא יד מג): \"ואם ישוב הנגע\" – מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף כאן בסוף שבוע.", + "[ז] ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת\"ל (ויקרא יד מד): \"ובא הכהן וראה והנה פשה\" – במה הוא מדבר? אם בפשה בראשון – הרי אמור; הא אינו אומר \"ובא הכהן וראה והנה פשה\" אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצא עומד, ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה, מה נעשה לו? הרי אני דן: מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע – אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע… הין אם היקל בפושה בראשון – שהרי היקל בעומד בו! נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו! ויהיה הפושה כעומד ת\"ל \"ושב הכהן.. ובא הכהן\" – זו היא שיבה זו היא ביאה. מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[ח] מנין אם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת\"ל \"ובא\", (ויקרא יד מח): \"ואם בא יבא\" – הרי כאן ב' ביאות. במי הוא מדבר? אם בפושה בא', הרי אמור. ואם בפושה בשני, הרי אמור. הא אינו אומר \"ואם בא יבא\" אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני, \"וראה והנה לא פשה\" – זה העומד, מה יעשה לו? \"וטהר הכהן את הבית\". יכול יפטר וילך לו? ת\"ל \"כי נרפא הנגע\" – לא טהרתי אלא הרפוי.", + "[ט] מה יעשה לו? הרי אני דן מה מצינו: בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף העומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[י] הין אם נחמיר בפושה בשני – שהרי החמיר בפושה בראשון, נחמיר בעומד בשני – שהרי החמיר בעומד בראשון?! ויהא עומד כפושה בשני?! ת\"ל \"ובא\", \"ואם בא יבא\" – הרי כאן ב' ביאות: ביאה האמורה למעלה וביאה האמורה למטה. מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[יא] משום ר' ישמעאל אמרו, נאמר \"צרעת ממארת\" בבגדים ונאמר \"צרעת ממארת\" בבתים. מה \"צרעת ממארת\" האמור בבגדים עשה העומד בשני כפושה בשני, אף \"צרעת ממארת\" האמורה בבתים נעשה העומד בשני כפושה בשני. (ויקרא יד מג): \"ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח\" – מה ת\"ל? שיכול שאין לי חוזר ונותץ אלא אחר פושה בראשון. מנין לרבות את החוזר אחר פושה בשני ואחר העומד בשני? ת\"ל \"אחר חלץ את האבנים\", שאין ת\"ל \"ואחרי הקצות… ואחרי הטוח\", וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה?! אם כן למה נאמר \"ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח\" – אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני.", + "[יב] מנין לכהה בשני והולך לו – קולפו והוא טעון צפרים? ת\"ל (ויקרא יד מט): \"ולקח לחטא את הבית\" – הרי כאן בית אחר. מכאן אמרו עשרה בתים הן: הכהה בראשון והולך לו – קולפו והוא טהור. הכהה בשני והולך לו – קולפו והוא טעון צפרים. והפושה בראשון – חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים. עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים. עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים.", + "[יג] (ויקרא יד מד): \"טמא\" – מה ת\"ל? לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו. יכול אף המוחלט כן? ת\"ל כי \"טמא הוא\" – הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית\" – מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר.", + "[ב] וכמה אבנים יהיו בתוכו? ר' ישמעאל אומר ארבעה. ר' עקיבא אומר שמונה. שר' ישמעאל אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים או על אבן אחד. ר' עקיבא אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים ולא על אבן אחד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזויות, אורכו כשתי גריסין ורחבו כגריס.", + "[ג] \"אבניו\" – שלו ועפר שלו. מלמד שהוא גורר ומוציא. \"אבניו\" – ולא אבני העליה, \"עציו\" – ולא עצי העליה, \"עפר\" – ולא עפר העלייה. מכאן אמרו נראה נגע בבית – נותן את הקורות לעליה, נראה בעליה – נותן את הקורות לבית. \"את אבניו\" – אבנים שנבנו עמו ולא אבנים שהכניס לו משנבנה. \"עציו\" – ולא עצים שהכניס לו משנבנה. \"עפר הבית\" – ולא עפר המתכיות שלו. אם נאמר בחליצה למה נאמר בנתיצה? לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה. בחליצה – האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו. ובנתיצה – נותץ את האבנים שיש בהם נגע ושאין בהם נגע ובחליצה אינו חולץ אלא האבנים שיש בהם נגע. הא לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה צריך לומר בחליצה וצריך לומר בנתיצה.", + "[ד] \"והבא אל הבית\" – כשיכנס ראשו ורובו. \"…ימי הסגיר אותו\" – לא ימים שקלף את נגעו. יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו? ת\"ל \"כל ימי…\"", + "[ה] \"וטמא עד הערב\" – מלמד שאין מטמא בגדים. יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס? ת\"ל \"והאוכל בבית יכבס\".", + "[ו] אין לי אלא אוכל, שוכב מנין? ת\"ל \"השוכב בבית יכבס\".", + "[ז] אין לי אלא אוכל ושוכב. אוכל ולא שוכב, שוכב ולא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מנין? ת\"ל יכבס בגדיו ריבה.", + "[ח] אם סופנו לרבות את הכל מה ת\"ל האוכל והשוכב? אלא כדי ליתן שיעור לשוכב – כדי שיאכל. וכמה הוא שיעור אכילה? כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלו בליפתן.", + "[ט] כל כיבוס בגדים האמור בתורה להחמיר וזה להקל. אפילו לבוש עשרה סבריקים ועטוף עשרה פוליינות כולם טהורים עד שישהא כדי אכילת פרס.", + "[י] יכול הבהמה והעכו\"ם יהיו מצילים בגדים בבית המנוגע? ת\"ל יכבס בגדים ריבה – המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע. יצאו הבהמה והעכו\"ם שאין מטמאים בגדים, אין מצילים בגדים בבית המנוגע.", + "[יא] מכאן אמרו היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו. אם שהה כדי אכילת פרס – טמא. היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידו, ר' יהודה מטמא מיד וחכמים אומר עד שישהא כדי אכילת פרסץ", + "[יב] אמרו לו לר' יהודה ומה אם בזמן שכל גופו טמא לא טימא מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס, בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס?!", + "[יג] אמר להם ר' יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל יתר מן הטהור – ישראל מקבלים טומאה ומצילים בגדים בבית המנוגע, הבהמה והעכו\"ם שאין מקבלים טומאה אין מצילים בגדים בבית המנוגע.", + "[יד] \"והזה אל הבית\" – על השקוף ויש אומרים על כולו. \"ושלח את הצפור החיה\" – ר' יוסי הגלילי אומר, צפור שחיה חוץ לעיר. ואיזה? זה דרור.", + "[טו] \"וכפר על הבית וטהר\" – אם נאמר במצורע למה נאמר בבתים? ואם נאמר בבתים למה נאמר במצורע? לפי שיש בבתים מה שאין במצורע ובמצורע מה שאין בבתים. מצורע טעון קרבן והבית אינו טעון קרבן, מצורע יש לו טהרה מטומאתו והבית אין לו טהרה מטומאתו – הא לפי שיש במצורע מה שאין בבתים ובבתים מה שאין במצורע צריך לומר במצורע וצריך לומר בבתים.", + "[טז] \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק… ולשאת ולספחת ולבהרת\" – מנין אתה אומר כהן שבקי בנגעים אבל לא בנתקים, בנתקים אבל לא בקרחת, באדם אבל לא בבגדים, בבגדים אבל לא בבתים לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהם ובשמותיהם?", + "[יז] ת\"ל \"זאת התורה לכל נגע הצרעת וכו'…\" רבי אומר למה בא \"ולהורות ביום\"? מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר. חנינא בן חכינאי אומר למה בא \"להורות\"? מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו." + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + "[א] \"בני ישראל\" מטמאים בזיבה ואין העכו\"ם מטמאים בזיבה. ואעפ\"י שאינם מטמאים בזיבה מטמאים כזבים ושורפים עליהם את התרומה ואין חייבים עליהם על ביאת המקדש אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? ת\"ל \"ואמרת אליהם\". \"איש\" – אין לי אלא איש, מנין לרבות את הקטן? ת\"ל \"איש איש\" דברי ר' יהודה. ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, הרי הוא אומר \"והזב את זובו לזכר ולנקבה\". \"לזכר\" – כל שהוא זכר, בין גדול בין קטן. \"לנקבה\" – כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה.", + "[ב] \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך. והלא דין הוא! טימא בנגעים וטימא בזבים. מה נגעים פטר בהם לפני הדיבור אף זבים יפטר בהם לפני הדיבור קל וחומר! ומה נגעים שטימא בהם אנסים פטר בהם לפני הדיבור, זבים שלא טימא בהם אנסים אינו דין שיפטור בהם לפני הדיבור?! לא אם אמרת בנגעים שאין טומאתם וטהרתם אלא בכהן, תאמר בזבים שטומאתם וטהרתם בכל אדם! הואיל וטומאתם וטהרתם בכל אדם לא יפטר בהם לפני הדיבור… ת\"ל \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך", + "[ג] \"כי יהיה זב\" – יכול אפילו זב מכל מקום יהיה טמא? ודין הוא! טימא בזב וטימא בזבה, מה זבה מקום שמטמא בטומאה קלה מטמאה טומאה חמורה, אף זב במקום שמטמא בטומאה קלה מטמא טומאה חמורה.", + "[ד] לא אם אמרת בזבה שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים, תאמר בזב שהוא מטמא בג' ראיות ליום א'?! הואיל והוא מטמא ג' ראיות ליום א', יטמא מכל מקום… ת\"ל \"מבשרו\" – ולא כל בשרו.", + "[ה] אחר שחילק הכתוב זכיתי לדין: טימא בזב וטימא בזבה. מה זבה מקום שמטמאה בטומאה קלה מטמאה טומאה חמורה אף הזב מקום שמטמא בטומאה קלה מטמא טומאה חמורה.", + "[ו] \"מבשרו\" – עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו. והלא דין הוא! ומה אם הזבה שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים -מטמאה בפנים כבחוץ, זב שהוא מטמא בג' ראיות ליום אחד אינו דין שיטמא בפנים כבחוץ?! ת\"ל \"מבשרו\" – עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו", + "[ז] \"מבשרו\" טמא ולא מחמת דבר אחר. מכאן אמרו בז' דרכים בודקים את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל ובמשתה, בקפיצה, במשא, ובחולי, ובמראה, ובהרהור. משנזקק לזיבה אין בודקין אותו – אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים כי רגלים לדבר.", + "[ח] \"זובו טמא\" – לימד על הזוב שהוא טמא. הלא דין הוא! ומה אם הזב -שהזוב גרם לו טומאה- הרי הוא טמא, הזוב -שהוא גרם לטומאה- אינו דין שיהיה טמא?! שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור,…", + "[ט] אף אתה אל תתמה על הזוב שאף על פי שגרם לטומאה, לא יהיה טמא… ת\"ל \"זובו טמא\" – לימד על הזוב שהוא טמא", + "[י] יכול הדם היוצא מן האמה שלו יהיה טמא? ת\"ל \"הוא\" – הוא טמא ואין דם היוצא מן האמה שלו טמא אלא טהור.", + "[יא] אין לי אלא זובו, מימי רגליו מנין? ודין הוא: ומה אם רוק שהוא יוצא במקום טהרה הרי הוא טמא, מימי רגליו שהם יוצאי ממקום טומאה אינו דין שיהא טמא?! הדם היוצא משם יוכיח! שהוא יוצא ממקום טומאה והרי הוא טהור.", + "[יב] ואף אתה אל תתמה על מימי רגליו שאף על פי שהם יוצאים ממקום טומאה לא יהיו טמאים… ת\"ל \"וזאת\" – לרבות את מימי רגליו.", + "[יג] יכול הזיעה, והליחה סרוחה, והראי יהיו טמאים? ת\"ל \"הוא\". אוציא את אלו שאינם מטמאים טומאת משקים ולא אוציא דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה שהם מטמאים טומאת משקים? ת\"ל \"זאת\" נמצאת אתה אומר תשעה משקים בזב: הזיעה, והליחה סרוחה, והראי – טהורים מכלום. דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה – טמאים טומאת משקים. זובו, ורוקו, ומימי רגליו מטמאים טומאה חמורה." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וזאת תהיה טומאתו בזובו\" – טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים.", + "[ב] והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שהיא מטמאה את בועלה- אינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים, זב שאינו מטמא את שהוא בועל אינו דין שלא יטמא אלא בג' ראיות לג' ימים?! ת\"ל \"וזאת תהיה טומאתו בזובו\" – טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים.", + "[ג] זובו רר זוב – מלמד שהוא מטמא בג' ראיות. אין לי אלא גדולות, קטנות מנין? ת\"ל \"תהיה\" – אפילו כל שהוא. \"החתים\" – אפילו כל שהוא. \"בשרו\" – אפילו כל שהוא. אם נאמר בגדולות למה נאמר בקטנות? אלא ליתן שיעור לגדולות שאם ראה ראיה אחת מרובה כשלש, שהוא כמגד-יון לשילוח, שהם כדי שתי טבילות ושני ספוגים, הרי זה זב גמור.", + "[ד] רבי אומר, למה הדבר דומה? לחבל של מאה אמה. ראה בתחלת מאה, ובסוף חמשים, ובסוף מאה אמה הרי זה זב גמור. ראה בתחלת מאה, בתוך חמשים, ובסוף מאה או בתחלת מאה, ולאחר חמשים, ובסוף מאה – אין זה זב גמור.", + "[ה] \"מזובו\" – אף מקצת זובו מטמא משכב ומושב, להביא את שראה שתי ראיות שיטמא משכב ומושב.", + "[ו] והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שאינה סופרת שבעה לשתי ראיות- מטמאה משכב ומושב בשתי ראיות, זב שהוא סופר שבעה לשתי ראיות אינו דין שיטמא משכב ומושב בשתי ראיות?! לא! אם אמרת בזבה שהיא מטמאה משכב ומושב בראיה אחת, תאמר בזב שאינו מטמא משכב ומושב בראיה אחת! הואיל ואינו מטמא משכב ומושב בראיה אחת, לא יטמא משכב ומושב בשתי ראיות… ת\"ל \"מזובו\" – אף מקצת זובו מטמא משכב ומושב, להביא זב שראה שתי ראיות שמטמא משכב ומושב.", + "[ז] \"טמאתו בזובו\" – בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם. והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שאינה מטמאה בלובן- מטמאה בדם, הזב שהוא מטמא בלובן אינו דין שיטמא בדם?! ת\"ל \"טומאתו בזובו\" – בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם.", + "[ח] קל וחומר לזבה שמטמאה בלובן! ומה אם הזב -שאינו מטמא בדם- מטמא בלובן, זבה שמטמאה בדם אינו דין שמטמאה בלובן?! ת\"ל \"טומאתו היא\" – טומאת האיש בלובן וטומאת האשה בדם." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"… אשר ישכב עליו הזב\" – יכול אפילו שכב על עדיינה ועל הדלת? ת\"ל משכב – ולא עדיינה ולא הדלת.", + "[ב] אוציא את אלו ולא אוציא מחצלת הקנים ושל חלף? ת\"ל \"המשכב\" – המיוחד.", + "[ג] אין לי אלא מיטה והבגד. מנין הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ארבעת קבים, והתורמל חמשת קבים, והכריתית סאה, והחמת של שבעה קבים? ת\"ל \"וכל המשכב\" ריבה או יכול שאני מרבה הסידור, והדף של נחתומים, ועריבה גדולה שהנדות שוכבת בתוכה… ת\"ל \"אשר ישכב עליו\" – המיוחד לשכיבה, ולא שאומרים לו \"עמוד ונעשה מלאכתנו!\"", + "[ד] או יכול שאני מוציא הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ד' קבים, ותורמל ה' קבים, והכריתית סאה, והחמת של ז' קבים? ת\"ל \"וכל המשכב\" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים שכיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים שכיבה עם מלאכתם. \"… אשר ישב עליו הזב יטמא\" – יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה? ת\"ל כלי – ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו ולא אוציא כסא של גללים ושל אדמה ושל אבנים? ת\"ל \"הכלי\" – המיוחד.", + "[ה] אין לי אלא כסא וספסל וקתדרה המיוחדים. מנין תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה שאינו יכול להרחיץ בת רגלו אחת? ת\"ל \"וכל הכלי\" ריבה. יכול אפילו כפה סאה וישב עליו, תרקב וישב עליה? ת\"ל \"אשר ישב עליו\" – המיוחד לישיבה, לא שאומר לו \"עמוד ונעשה מלאכתנו!\"", + "[ו] או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה או שאינו יכול לרחוץ רגלו אחת? ת\"ל \"וכל הכלי\" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים ישיבה עם מלאכתם.", + "[ז] אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב. מנין שכב על המושב וישב על המשכב? עומד, ונתלה, ונשען מנין? \"יטמא\" ריבה", + "[ח] \"הזב\" – ולא בעל קרי. והלא דין הוא! הזב טומאתו ממקור ובעל קרי טומאתו ממקור. מה הזב מטמא משכב ומושב אף בעל קרי יטמא משכב ומושב… ת\"ל \"הזב\" – ולא בעל קרי.", + "[ט] \"הזב\" – ולא אבן המנוגעת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא בביאה מטמא משכב ומושב, אבן המנוגעת שהיא מטמאה בביאה אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא אבן המנוגעת.", + "[י] \"הזב\" – ולא טמא מת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו טעון הזיית שלישי ושביעי מטמא משכב ומושב, טמא מת שטעון הזיה בשלישי ושביעי אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא טמא מת.", + "[יא] \"הזב\" – ולא המת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא טומאת ז' מטמא משכב ומושב, מת שהוא מטמא טומאת ז' אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא המת.", + "[יב] ר\"ש אומר \"אשר ישכב עליו\" ו\"אשר ישב עליו\" – את שיש לו ישיבה ויש לו שכיבה מטמא משכב ומושב, ואין זב שמת מטמא משכב ומושב.", + "[יג] ושאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר – מדברי סופרים. \"אשר ישכב עליו\" ו\"אשר ישב עליו\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – אדם-נוגע-במשכב מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים. הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, נטמא משכב-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, מקום שנטמא אדם-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא משכב-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת\"ל \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – אדם-הנוגע-במשכבו מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים.", + "[ב] קל וחמר שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים! ומה אם במקום שלא נטמא משכב-במגע-משכב לטמא בגדים, מיטמא אדם-במגע-משכב לטמא בגדים, מקום שנטמא משכב-מתחת-זב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת\"ל \"כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב מטמא מתחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, ואין אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים.", + "[ג] משכב \"במשכבו\" – ואם נשבר, טהור. הלא דין הוא! מה אם כלי חרס – שאין לו טהרה מטומאתו – אם נשבר טהור, משכב – שיש לו טהרה מטומאתו – אם נשבר לא יהיה טהור?! לא! אם אמרת בכלי חרס שאין נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, תאמר במשכב שהוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! הואיל והוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, אם נשבר לא יהיה טהור… ת\"ל משכב \"במשכבו\" – אם נשבר, טהור.", + "[ד] \"במשכבו\" – ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יתר מעשרה. או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה? ת\"ל \"טמא\".", + "[ה] \"במשכבו\" – ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש אצבעות. או יכול שאני מוציא משלש ולמטן? ת\"ל \"טמא\".", + "[ו] \"במשכבו\" – ולא הגזול. או יכול שאני מוציא את הגנוב? ת\"ל \"טמא\".", + "[ז] ר' שמעון אומר \"במשכבו\" – ולא הגנוב. או יכול שאני מוציא את הגזול? ת\"ל \"טמא\".", + "[ח] אמרו לו מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את זה שנתיאשו הבעלים ממנו ומוציא אני את זה שלא נתיאשו הבעלים ממנו.", + "[ט] \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – בשעת מגעו מטמא בגדים, פירש אינו מטמא בגדים.", + "[י] \"יכבס בגדיו\" – יכול הציפה? ת\"ל \"בגד\". אי \"בגד\" יכול בגד גדול לבן המטמא בזוב ומטמא בנגעים. מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא שביס של סבכה וגלגילין מנין? ת\"ל בגד \"בגדיו\" ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? ת\"ל \"טמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרש? ת\"ל \"בגד\" – בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרש.", + "[יא] מכאן אמרו: כל המטמא בגדים, בשעת מגעו – מטמא אוכלים ומשקים להיות תחלה, והידים להיות שניות, ומטמא שאר כלים כבגדים, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. לאחר פרישתן – מטמאין משקים להיות תחלה, והאוכלים והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים, ואין צריך לומר אדם וכלי חרש." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" – אין לי אלא בזמן שיושב עליו ונוגע בו. מנין לעשרה מושבות זה על גבי זה, ואפילו על גבי אבן מסמא? ת\"ל \"והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" – מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא.", + "[ב] אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם. מנין לעשות ריקם כמלא? ת\"ל \"כלי\" – לעשותו ריקם כמלא.", + "[ג] אין לי אלא משכב. מרכב מנין? ודין הוא: אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נישא לנושא במשכב, כך לא נחלק בין נישא לנושא למרכב. מה לי לא חלק בין נישא לנושא למשכב – שלא חלק מגעו ממשאו! לא נחלק בין נישא לנושא למרכב שחלק מגעו ממשאו?! ת\"ל \"כלי\" – לרבות את המרכב.", + "[ד] ר' חנינא בן חנינא אומר, אם בדרך שלא ירדה עליו הטומאה, יצאה ממנו, בדרך שירדה עליו הטומאה אינו דין שתצא ממנו?! לאו! מה לי החמיר במרכב הנישא, שהרי החמיר בזב הנישא! נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא?! ת\"ל \"כלי\" – לרבות את המרכב.", + "[ה] \"בבשר הזב\" – ולא בצואה שעליו, ולא בקולקלוס שעליו, ולא בשירים ולא בנזמים ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מרבה את השער ואת הצפורן? ת\"ל \"טמא\"", + "[ו] \"בבשר הזב\" – ולא בעצם הפורש ממנו, ולא בבשר הפורש ממנו. קל וחמר לפורש מן הטהור שיהיה טהור. הא מה אני מקיים \"או בעצם אדם או בקבר\"? זה אבר הפורש מן החי בין פרק לפרק.", + "[ז] אם נאמרו בזב למה נאמרו במשכב ואם נאמרו במשכב למה נאמרו בזב? לפי שיש בזב מה שאין במשכב ובמשכב מה שאין בזב. הזב עושה משכב ואין המשכב עושה משכב. חיבורי הזב טהורים וחיבורי המשכב טמאים. הא לפי שיש בזב מה שאין במשכב ובמשכב מה שאין בזב צריך לומר במשכב וצריך לומר בזב.", + "[ח] \"וכי ירק הזב בטהור\" – יכול אפילו רקק ולא נגע בו יהא טמא? ת\"ל \"בטהור\" – עד שיגע בו. אין לי אלא רוקו. כיחו, וניעו, ורירו, ומימי האף שלו מנין? ת\"ל \"וכי ירוק\".", + "[ט] \"אשר ירכב עליו הזב יטמא\" – יכול אפילו רכב על המשכב ועל המושב? ת\"ל מרכב – ולא משכב ולא מושב.", + "[י] אוציא את אלו ולא אוציא את האוכף? ת\"ל \"המרכב\" – מרכב המיוחד.", + "[יא] איזהו המרכב המיוחד? זרז האשקלוני, ומדוכה המדית, ועביט של גמל, וטפיטו של סוס. ר' יוסי אומר, טפיטו של סוס טמא מושב מפני שעומדים עליו בקומפון, אבל אוכף של נאקה טהור.", + "[יב] אין לי אלא בזמן שהוא רוכב עליו ונוגע בו (ס\"א עליו). מנין לעשרה מרכבות זה על גבי זה, אפילו על גבי אבן מסמא? ת\"ל \"וכל המרכב\" \"אשר ירכב עליו הזב יטמא\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו\" – של זב. יכול \"תחתיו\" של מרכב? ודין הוא: אם הזב החמור לא טימא כלי שטף אלא במגע, מרכב הקל אינו דין שלא יטמא כלי שטף אלא במגע?! הא מה אני מקיים \"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו\"? תחתיו של זב.", + "[ב] \"והנושא אותם\" מה ת\"ל? שיכול אין לי מטמא במשא אלא המרכב בלבד. משכב ומושב מנין? ודין הוא! ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים – משאו מטמא בגדים, משכב ומושב שמגעם מטמא בגדים אינו דין שמשאם מטמא בגדים?! גולל ודופק יוכיחו! שמגעם מטמא בגדים ואין משאם מטמא בגדים.", + "[ג] אף אתה אל תתמה על המשכב ועל המושב שאף על פי שמגעם מטמא בגדים לא יהיה משאם מטמא! ת\"ל \"והנושא אותם\" – לרבות את המשכב ואת המושב.", + "[ד] ר' אליעזר אומר, \"והנושא אותם\" מה ת\"ל? שיכול אין לי מטמא במשא אלא אלו בלבד. מנין זובו של זב, ורוקו, ומימי רגליו, ושכבת זרעו, ודם הנדה? ת\"ל \"והנושא אותם\" – לרבות כל האמור בענין.", + "[ה] \"בו\" – ולא בצואה שעליו, ולא בקילקיס שעליו, ולא בשירים, ולא בנזמים, ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן? ת\"ל \"טמא\". \"וידיו לא שטף במים\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ורחץ את בשרו במים\" יכול אף בית הסתרים? ת\"ל \"וידיו\" – מה ידיו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל בנראה פרט לבית הסתרים.", + "[ו] מנין לעשות אחר ספרו של זב כימי גמרו? ת\"ל \"וידיו לא שטף במים\" – אפילו לאחר מאה שנים.", + "[ז] אמר ר' אלעזר בן ערך, מכאן סמכו חכמים לטהרת ידים מן התורה." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"כלי חרש\" – אין לי אלא כלי חרש. מנין לרבות כלי נתר? ת\"ל \"וכלי חרש\". \"אשר יגע בו הזב\" – יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו יהיה טמא? ודין הוא: ומה אם מת החמור – לא טימא כלי חרש מאחוריו, הזב הקל אינו דין שלא יטמא כלי חרש מאחוריו?! לא! אם אמרת במת שאינו עושה משכב ומושב, תאמר בזב שמטמא משכב ומושב! הואיל ועושה משכב ומושב יטמא כלי חרש מאחוריו? ת\"ל \"אשר יגע בו הזב\" ולהלן הוא אומר \"אשר תבושל בו\" – מה \"בו\" האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו.", + "[ב] מאחר שלמדנו שאין מטמא אותו אלא מאוירו מה ת\"ל \"אשר יגע בו\"? מגע שהוא בכולו, הוי אומר זה הסיטו.", + "[ג] \"וכל כלי עץ ישטף במים\". אמר ר' שמעון, מה בא זה ללמדנו? אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע והלא כבר נאמר \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\"! אם הנוגע בו מטמא כלי שטף במגע, הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע?! אם כן למה נאמר \"וכל כלי עץ ישטף במים\"? אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב.", + "[ד] והלא דין הוא! ומה אם במקום שעשה משכב תחתיו – לא עשה תחתיו מדף, מקום שלא עשה על גביו משכב אינו דין שלא נעשה על גביו מדף?! ת\"ל \"וכל כלי עץ ישטף במים\" – מלמד שעושה על גביו מדף.", + "[ה] קל וחמר שנעשה על גביו משכב! ומה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף – עשה תחתיו משכב, מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שנעשה על גביו משכב?! ת\"ל \"וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב הוא עושה תחתיו, ואין עושה על גביו משכב.", + "[ו] קל וחמר שיעשה תחתיו מדף! מה אם במקום שלא עשה על גביו משכב – עשה על גביו מדף, מקום שעשה תחתיו משכב אינו דין שיעשה תחתיו מדף?! ת\"ל \"וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב הוא עושה תחתיו ואינו עושה תחתיו מדף.", + "[ז] קל וחמר שלא יעשה תחתיו משכב! ומה אם במקום שעשה על גביו מדף – לא עשה על גביו משכב, מקום שלא עשה תחתיו מדף אינו דין שלא יעשה משכב?! ת\"ל \"כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – מלמד שהוא עושה תחתיו משכב." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"וכי יטהר הזב מזובו\" – כשיפסק מזובו. \"מזובו\" – ולא מזובו ונגעו. \"מזובו וספר\" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה,", + "[ב] להביא את שראה שתי ראיות שיטעון ספירת שבעה. והלא דין הוא: ומה אם מטמא משכב ומושב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת ז' לשתי ראיות?! זבה תוכיח! שהיא מטמאה משכב בשתי ראיות ואינה סופרת לשתי ראיות.", + "[ג] אף אתה אל תתמה על הזב שאף על פי שהוא מטמא משכב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת שבעה לשתי ראיות… ת\"ל \"מזובו וספר\" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה, להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה.", + "[ד] \"וספר לו\" – לעצמו. מכאן אמרו: הזב והזבה שבדקו את עצמם ביום הראשון ומצאו טהורים, וביום השביעי ומצאו טהורים, ושאר כל הימים לא בדקו – ר' אליעזר אומר הרי אלו בחזקת טהרה, ור' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום השביעי בלבד, ר' עקיבא אומר אין להם אלא יום הז' בלבד.", + "[ה] ר' יוסי ור' שמעון אומרים נראים דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע, ודברי ר' עקיבא משניהם אבל הלכה כדברי ר' אליעזר.", + "[ו] \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"לטהרתו\" – שתהיה טהרתו אחת.", + "[ז] \"וכבס בגדיו ורחץ בשרו\" – הקיש כיבוס בגדיו לרחיצת בשרו. מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדיו בנקיות, הא למדנו חוצצים בכלים.", + "[ח] \"ורחץ בשרו במים חיים\" – הזב טעון ביאת מים חיים, ואין מצורע טעון ביאת מים חיים.", + "[ט] הלא דין הוא! מה אם הזב שאין טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים, מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים?! ת\"ל \"ורחץ בשרו במים חיים\" – הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים.", + "[י] יכול אף כליו יטענו ביאת מים חיים? ת\"ל \"בשרו\" – בשרו טעון ביאת מים חיים וכליו עולים בכל מימות.", + "[יא] \"וטהר\" – מלטמא כלי חרש במשא. בן עזאי אומר, ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל כולד הטומאה הקל לטמא באב הטומאה הקל – עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל לטמא באב הטומאה הקל, מקום שעשה ולד הטומאה חמור כולד הטומאה חמור לטמא באב הטומאה החמור אינו דין שנעשה ולד הטומאה החמור כולד הטומאה החמור ליטמא באב הטומאה החמור?! אמר לו ר' יוסי הגלילי \"פרשה!\". אמר לו \"אין מפרשים לחכם\". אמר לו \"שנהו!\". אמר לו \"אין שונים לחכם\". חזר ר' יוסי הגלילי ופירש: ומה אם במקום שלא עשה בגדי המטמאים בשרץ כבגדים בשרץ – עשה כלי חרש בשרץ כאדם בשרץ, כאן שעשה בגדי המטמאים בזב כבגדים בזב אינו דין שנעשה כלי חרש בזב כאדם בזב?! ת\"ל \"וטהר\" – מלטמא כלי חרש במשא.", + "[יב] \"בשמיני\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ביום ולא בלילה.", + "[יג] \"יקח לו\" – לעצמו, שאם הפרישו לזיבתו הראשונה לא יביאם לזיבתו שנייה. \"שתי תורים או שני בני יונה\" – חילופי תורים בני יונה, וחילופי בני יונה תורים, ואין חלופיהם עשירית האיפה.", + "[יד] מנין שהוא טובל מבעוד יום? ת\"ל \"ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד\"- כיצד הוא בא אל פתח אהל מועד אלא אם כן היה מעורב שמש, מלמד שהוא טובל מבעוד יום.", + "[טו] \"ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה\" – שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. מנין שאם הפרישם הוא שיהיה הפרשו הפרש? ת\"ל \"אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן\".", + "[טז] \"וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו\" – מקצת זבים מביאים ומקצת זבים אין מביאים. הא כיצד? ראה שלש – יביא. ראה שתים – לא יביא. או אינו אלא ראה שתים – יביא, שלש – לא יביא… והלא מי שראה שלש ראה שתים! מה אני מקיים \"וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו\" – מצקת זבים מביאים קרבן ומקצת זבים אין מביאים קרבן, הא כיצד ראה שלש – יביא, ראה שתים – לא יביא." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] איש – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא את בן תשע שנים ויום אחד? ת\"ל \"ואיש\".", + "[ב] \"כי תצא ממנו שכבת זרע\" – עד שתצא טומאה חוץ לבשרו. מכאן אמרו: הזב ובעל קרי שהרגישו, אוחזים באמה ובולעים את התרומה.", + "[ג] \"שכבת זרע\" – פרט למערה. \"ורחץ במים\" – במי מקוה. \"את כל בשרו\" – מים שכל בשרו עולה בהם, וכמה הם? אמה על אמה ברום שלש אמות. נמצאת אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה.", + "[ד] בגד ועור – אין לי אלא בגד ועור. מנין לעשות שאר כל הכלים כבגד ועור? ת\"ל \"כל בגד וכל עור\". ואם נפשך לומר, נאמר בגד ועור בשרץ, ונאמר בגד ועור במת, ונאמר בגד ועור בשכבת זרע. מה בגד ועור האמור בשרץ ובמת – עשה כל הכלים כבגד ועור, אף בגד ועור האמור בשכבת זרע נעשה כל שאר הכלים כבגד ועור.", + "[ה] \"אשר יהיה עליו\" – אף על מקצתו. \"שכבת זרע\". מה שכבת זרע האמור כברייתה אף כאן כברייתה, פרט לשכבת זרע שנסרחה. מכאן אמרו: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה, דברי ר' אלעזר בן עזריה. ר' ישמעאל אומר, פעמים שהם ד' עונות, פעמים שהם ה' עונות, פעמים שהם ו' עונות. רבי עקיבא אומר לעולם חמש.", + "[ו] ואם יצאת מקצת עונה ראשונה, משלימים לו מקצת עונה ששית.", + "[ז] אשה – פרט לקטנה. או יכול שאני מוציא בת ג' שנים ויום א'? ת\"ל \"ואשה\".", + "[ח] \"אשר ישכב איש\" – פרט לקטן. \"אותה\" – פרט לכלה, דברי ר' יהודה. אמרו לו לר' יהודה, \"וכי מה ראיה לכלה?!\", אלא \"אותה\" – פרט לדבר אחר, \"שכבת זרע\" – פרט למערה.", + "[ט] \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\" – הקיש רחיצתה לרחיצתו. מה רחיצתה בנקיות אף רחיצתו בנקיות. מה רחיצתו בארבעים סאה אף רחיצתה בארבעים סאה. מה רחיצתו פרט לבית הסתרים אף רחיצתה פרט לבית הסתרים.", + "[י] ר' שמעון אומר מה ת\"ל \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"? אם לענין הנוגע בשכבת זרע – הרי הנוגע בשכבת זרע אמור למטן! אם כן למה נאמר \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"? אלא מפני שהיא טומאת בית הסתרים, והלא אין אדם מטמא בבית הסתרים, אלא גזרת מלך הוא, לכך נאמר \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"." + ], + "Section 4": [ + "[א] אשה – אין לי אלא אשה גמורה. בת יום א' מנין? ת\"ל \"ואשה\". מכאן אמרו: בת יום א' לנדה. בת עשרה ימים לזיבה.", + "[ב] \"כי תהיה\" – מן הדיבור ואילך. \"כי תהיה זבה\" – יכול אפילו זבה מכל מקום תהיה טמא? ת\"ל \"והיא גלתה את מקור דמיה\" – לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור.", + "[ג] יכול כל מראה זוב שתזוב תהיה טמאה? ת\"ל \"דם\". אי דם, אין לי אלא מראה דם אחד, כשהוא אומר \"דמיה\" מלמד שדמים הרבה טמאים בה – האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ובית הלל מטהרין.", + "[ד] \"בבשרה\" – מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ. והלא דין הוא! ומה אם הזב – שהוא טעון ביאת מים חיים – אין מטמא בפנים כבחוץ, נדה – שאינה טעונה ביאת מים חיים – אינו דין שלא תטמא בפנים כבחוץ?! ת\"ל \"בבשרה\" – מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ. אין לי אלא נדה, זבה מנין? ת\"ל \"זובה\". הפולטת שכבת זרע מנין? ת\"ל \"תהיה\". ר' שמעון אומר דיה כבועלה. מה בועלה אינו מטמא בפנים כבחוץ אף היא לא תטמא בפנים כבחוץ.", + "[ה] \"שבעת ימים תהיה בנדתה\" – לא בזיבתה כל שבעה. יכול עד שתהיה רואה דם כל שבעה? ת\"ל \"תהיה\" – אף על פי שאינה רואה.", + "[ו] אין לי אלא ימים, לילות מנין? ת\"ל \"תהיה\" – לרבות את הלילות.", + "[ז] יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"תהיה\" – תהא הוייתן אחת.", + "[ח] מנין שאינה טובלת מבעוד יום? ת\"ל \"שבעת ימים תהיה בנדתה\" – בנדתה תהיה כל שבעה.", + "[ט] \"וכל הנוגע בה יטמא\" – יכול לא יהיה נוגע בה מטמא בגדים במגע? הין אם מטמאה במשכב לטמא אדם ולטמא בגדים, היא עצמה לא תטמא בגדים במגע?! אם כן למה נאמר \"וכל הנוגע בה יטמא עד הערב\"? יכול יהא הנוגע מטמא אדם וכלי חרש? ודין הוא: הנוגע בזב מטמא והנוגע בנדה מטמא. מה הנוגע בזב אינו מטמא אדם וכלי חרש, אף הנוגע בנדה לא יטמא אדם וכלי חרש.", + "[י] לא! אם אמרת בזב – שאינו מטמא אדם לטמא אדם, תאמר בנדה שהיא מטמאה אדם לטמא אדם ממקום אחר! הואיל והיא מטמאה אדם לטמא אדם ממקום אחר, יהא הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרש… אם כן למה נאמר \"וכל הנוגע בה יטמא עד הערב\" – אין הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרש.", + "[יא] \"וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא\" – יכול תטמא משכב שאינו מיוחד לשכיבה ומושב שאינו מיוחד לישיבה? ת\"ל \"כל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב… יכבס בגדיו\".", + "[יב] מה למטה אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה אף כאן לא תטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יג] יכול לענין לטמא לא תטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה אבל לענין ליטמא תטמא את הכל, שהרבה מיטמאים ואין מטמאים…? ת\"ל \"עליו.. עליו\" – \"עליו\" אמור לענין ליטמא ו\"עליו\" אמור לענין לטמא. מה \"עליו\" האמור לענין לטמא – אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה, אף \"עליו\" האמור לענין ליטמא – לא מטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יד] \"ואם על המשכב הוא\" – עד שינשא רובו עליו. \"או על הכלי אשר הוִא יושבת עליו\" – או על מקצתו. מכאן אמרו: רוב טמא על הטהור או על מקצתו, רוב טהור על הטמא או על מקצתו, אחד זב ואחד משכב – טמא. מקצת טמא על הטהור או על מקצתו, מקצת טהור על הטמא או על מקצתו, בזב – טמא, ובמשכב – טהור.", + "[טו] \"משכב\" – זה משכב. \"אשר היא יושבת עליו\" – זה המושב. \"כלי\" – זה המרכב שנאמר \"בנגעו בו\" ואיזה דבר חלק מגעו ממשאו? הוי אומר זה המרכב." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"ואם שכב ישכב\" – לרבות שתי שכיבות. \"ואם שכב ישכב\" – לרבות למערה. \"איש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד? ת\"ל \"ואם שכב ישכב\"", + "[ב] \"אותה\" – פרט למצורעת. והלא דין הוא! מה הנדה שאינה מטמאה בביאה – מטמאה את בועלה, מצורעת שהיא מטמאה בביאה אינו דין שתטמא את בועלה?! ת\"ל \"אותה\" – פרט למצורעת.", + "[ג] \"ותהי נדתה עליו\" – יכול יעלה לרגלה? ת\"ל וטמא שבעת ימים\". יאמר \"וטמא שבעת ימים\" ומה ת\"ל \"ותהי נדתה עליו\"? יכול לא יטמא אדם וכלי חרש? ת\"ל \"ותהי נדתה עליו\" – מה היא מטמא אדם וכלי חרש אף הוא יטמא אדם וכלי חרש. אי מה היא מטמאה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים אף הוא יטמא משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים. ת\"ל \"ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא\" – שאין ת\"ל, אלא שנתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין.", + "[ד] נמצאת אתה אומר משכבו כמגעו. מה מגעו לטמא אחד ולפסול אחד, אף משכבו לטמא אחד ולפסול אחד.", + "[ה] נמצאת אתה אומר, ככר של תרומה שהיא כרוכה במפה ונתונה בין כר לחברו, אם כנגדו נתונה – טמאה, שאם נטמאה המפה נטמאה הככר. ושלא כנגדו – טהורה, שאין מגעו מטמא בגדים.", + "[ו] \"וטמא שבעת ימים\" – שיספור שבעה לביאה אחרונה. הלא דין הוא! מיטמא במת ומיטמא בנדה. מה מצינו כשהוא מיטמא במת אינו סופר שבעה אלא לטומאה אחרונה, אף כשהוא מיטמא בנדה לא יספור שבעה אלא לביאה אחרונה.", + "או כלך לדרך זה: היא מיטמאה ומטמאה את בועלה. מה היא אינה סופרת שבעה אלא לראיה הראשונה אף כשהוא מיטמא בה לא יספור שבעה אלא לביאה ראשונה.", + "נראה למי דומה – דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר, ואל יוכיחו דמים שהם מגופה.", + "או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא מחמת דמים מטומאה שהיא מחמת דמים ואל תוכיח טומאת המת שאין מחמת דמים ת\"ל \"וטמא שבעת ימים\" – שיספור שבעה לביאה אחרונה.", + "[י] \"וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא\" – יכול יטמא משכב שאינו מיוחד לשכיבה ומושב שאינו מיוחד לישיבה? לא! מה היא אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה, אף הוא לא יטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יא] יכול היא והוא לא יטמאו טומאה חמורה אבל היא והוא יטמאו טומאה קלה? ת\"ל \"המשכב\". אין לי אלא משכב, מרכב מנין? ת\"ל \"וכל\". אין לי אלא בזמן שהוא שוכב עליו ונוגע בו. מנין למשכבות עשרה זו על גב זו? על גב אבן מסמא? ת\"ל \"וכל\". \"המשכב אשר ישכב עליו\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"ואשה\" – בין גיורת, בין שפחה, בין משוחררת, בין בת ישראל. \"כי יזוב זוב דמה\" – דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד. או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת אונס? כשהוא אומר \"זוב\" לרבות את האונסים. הא מה אני מקיים \"דמה\" – דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת הולד.", + "[ב] כמה יהיה בקישוי ויהיה תלוי בולד? ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום. ר' יהודה אומר דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות לפיכך אם קשתה י\"ז – שלשה ראשונים ראוים לזיבה וילדה בזוב.", + "[ג] ויש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה בהם – שנים ל\"בלא עת\", שבעה נדה, ושנים אחר הנדה, וי\"ד של נקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה, מקום שאין ולד ולא ילדה בזוב.", + "[ד] ויש רואה מאה ימים ואינה זבה בהם – שנים ל\"בלא עת\", שבעה נדה, ושנים לאחר נדה, ושמונים של נקבה, שבעה נדה, ושנים לאחר הנדה.", + "[ה] \"ימים\" – שניים. יכול ימים הרבה? אמר רבי עקיבא, כל ששמועו מרובה ושמועו מועט, תפשת המרובה – לא תפשת, תפשת מועט – תפשת.", + "[ו] ר' יהודה בן בתירא אומר, שתי מדות – אחת כלה ואחת מדה שאינה כלה, מודדים מדה כלה ואין מודדין מדה שאינה כלה.", + "[ז] ר' נחמיה אומר, וכי למה בא הכתוב? לפתוח או לנעול? והלא לא בא לנעול אלא לפתוח! אם אתה אומר ימים עשרה… אינו אלא מאה! אלא מאתים! אלא אלף! אלא רבוא! וכשאתה אומר ימים שניים – פתחת.", + "[ח] ר' מונא אומר משום ר' יהודה, \"ימים\" – שניים. יכול ימים הרבה? אם מרובים הם והלא כבר נאמר \"רבים\"! הא לא דבר אלא ימים מועטים. וכמה הם? הוי אומר שניים.", + "[ט] \"רבים\" – שלשה. יכול רבים עשרה? אמר \"ימים\" ואמר \"רבים\". מה \"ימים\" מיעוט ימים שניים, אף \"רבים\" מיעוט רבים שלשה. יכול שניים ושלשה, הרי חמשה? וכי נאמר \"ימים ורבים\", והלא לא נאמר אלא \"ימים רבים\". הא כיצד? הללו יהיו מרובים על שנים, וכמה הם? הוי אומר זה שלשה." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] יכול הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה, ומה אני מקיים \"ואשה כי תהיה זבה דם\"? – ברואה יום אחד, אבל הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה. ת\"ל \"בלא עת נדתה…על נדתה\" – אחר נדתה היא מטמאה ואינה מטמאה בתחלה.", + "[ב] אין לי אלא סמוך לנדתה? מופלג מנדתה מנין? ת\"ל \"או כי תזוב על נדתה\". אין לי אלא מופלג מנדתה יום א'. מנין ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'? מה מצינו ברביעי שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה, אף אני ארבה את אלו שהם כשרים לספירה – כשרים לזיבה.", + "[ג] מנין לרבות אחד עשר? ת\"ל \"בלא עת נדתה\". או יכול שאני מרבה את יב'? אמרת לאו. מה ראית לרבות את יא' ולהוציא את יב'? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את יא' שהוא בספירת \"או כי תזוב\", ומוציא אני את יב' שאינו בספירת \"או כי תזוב\".", + "[ד] אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה. מנין לרואה שנים תהיה זבה? ת\"ל \"ימי זוב טומאתה כימי נדתה\". מנין לרואה יום אחד תהיה זבה? ת\"ל \"כל ימי זוב\".", + "[ה] מנין שהיא משמרת להם יום אחד? ת\"ל \"טמא יהיה\". יכול כשם שמשמרת אחד לאחד, כך תשמור שנים לשנים? ודין הוא: ומה אם הזב – שאינו סופר אחד לאחד – סופר שבעה לשניים, זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שבעה לשניים?! ת\"ל \"יהיה לה\" – אין לה אלא יום אחד.", + "[ו] אין לי אלא הרואה שלשה שהיא מטמאה משכב ומושב. מנין לרואה שנים שתטמא משכב ומושב? ת\"ל \"ימי זובה\".", + "[ז] מנין לרואה יום אחד שתטמא משכב ומושב? ת\"ל \"כל ימי זובה\".", + "[ח] \"תהיה טמאה\" – לרבות את בועלה. \"היא\" – היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא את שהוא בועל.", + "[ט] והלא דין הוא! ומה אם הזבה – שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים – מטמאה את בועלה, הזב שהוא מטמא בג' ראיות ליום אחד אינו דין שיטמא את שהוא בועל?! ת\"ל \"תהיה טמאה\" – לרבות את בועלה, \"היא\" – היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את שהוא בועל, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.", + "[י] \"כטומאת נדתה\" – ולא כימי נדתה. והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא עשה טומאת המיטמא כמטמא – עשה ימי המיטמא כמטמא, כאן שעשה טומאת המיטמא כמטמא אינו דין שיעשה ימי המיטמא כמטמא?! ת\"ל \"כטומאת נדתה\", ולא כימי נדתה. \"וכל הנוגע בם יטמא\" – על ידי חיבוריהם." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"ואם טהרה מזובה\" – כשתפסק מזובה, ולא מזובה ומנגעה. \"וספרה לה\" – לעצמה \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"ואחר תטהר\" – אחר לכולם.", + "[ב] ר' שמעון אומר, \"אחר תטהר\" – אחר המעשה תטהר, כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבוא לידי ספק.", + "[ג] \"בשמיני\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה. \"תקח לה\" – לעצמה, שאם הפרישתן לזיבתה הראשונה לא תביאם לזיבתה שנייה. \"שתי תורים או שני בני יונה\" – חלופי תורים, בני יונה. חלופי בני יונה, תורים. ואין חילופיהם עשירית האיפה.", + "[ד] מנין שהיא טובלת מבעוד יום? ת\"ל \"והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד\" – כיצד היא מביאה אותם אל פתח אהל מועד אלא אם כן תהיה מעורבת שמש?! מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.", + "[ה] \"ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – שיפרישם הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת. ומנין שאם הפרישתן היא יהיה הפרשתה הפרש? ת\"ל \"אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן\"", + "[ו] \"והזרתם את בני ישראל\" – אין נזירה אלא הפרשה, וכן הוא אומר \"וינזרו מאחרי ויעל גלוליו על לבו\" (יחזקאל יד), ואומר \"נזורו אחור\" (ישעיהו א).", + "[ז] \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם\" – הרי זו אזהרה. \"ולא ימותו בטומאתם\" – זו עונש. \"בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.", + "[ח] \"תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע\" – זה שראה ראיה אחת שהוא כבעל קרי וטובל ואוכל את פסחו לערב.", + "[ט] \"והדוה בנדתה והזב\" – זה שראה שתי ראיות שהוא כנדה, מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן. \"תורת הזב… והזב את זובו\" – זה שראה שלש ראיות שהוא זב גמור, מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים וחייב בקרבן.", + "[י] \"תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע\" – מה הזוב סותרת בזב אף שכבת זרע סותרת בזב. אי מה הזוב סותר הכל אף שכבת זרע תסתר הכל… ת\"ל \"לטמאה בה\" – אין לה אלא יום אחד.", + "[יא] יכול אף מימי רגלים יהיו סותרים בזב? ת\"ל \"זאת\".", + "[יב] \"והדוה בנדתה\" – זקנים הראשונים היו אומרים \"תהיה בנדתה\" – לא תכחול ולא תפקוס עד שתבא במים. עד שבא רבי עקיבא ולמד: נכנס הדבר לידי איבה והוא מבקש לגרשה. הא מה אני מקיים \"והדוה בנדתה\" – תהא בנדתה עד שתבא במים.", + "[יג] \"והזב את זובו\" – אחרים אומרים, מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. \"לזכר\" – לרבות את המצורע. \"ולנקבה\" – לרבות את היולדת. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, הרי הוא אומר \"והזב את זובו לזכר\" – כל שהוא זכר, בין גדול בין קטן. \"ולנקבה\" – כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה. \"ולאיש אשר ישכב עם טמאה\" – להביא את הבא על שומרת יום כנגד יום." + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו\" – \"בני אהרן\" לא נטלו עצה מאהרן, \"נדב ואביהוא\" לא נטלו עצה ממשה, \"איש מחתתו\" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה. מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת\"ל \"אחרי מות שני בני אהרן\".", + "[ב] \"בקרבתם לפני ה' וימותו\" – ר' יוסי הגלילי אומר, על הקְריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' עקיבא אומר, \"בקרבתם לפני ה' וימותו\", וכתוב אחד אומר \"ויקריבו לפני ה' אש זרה\" (ויקרא י)… הכריע \"בהקריבם אש זרה לפני ה'\" (במדבר ג, במדבר כו) – הוי על ההקרבה מתו ולאמיתו על הקריבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר, כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה.", + "[ג] \"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\" – ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון! היה ר' אלעזר בן עזריה משלו משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס אצל רופא. אומר לו \"על תשתה צונן ואל תשכב בטחב\". בא אחר ואומר לו \"אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות\". בא אחר ואומר לו \"אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני\", וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר \"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\".", + "[ד] ואם בא, מת הוא, שנאמר \"ואל יבא…ולא ימות\". הא אם בא, מת הוא כדרך שמתו בניו – לכך נאמר \"אחרי מות שני בני אהרן…ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\".", + "[ה] משום ר' ישמעאל אמרו, הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה, אחד פתוח ואחד סתום, יְלַמד פתוח על הסתום. מה פתוח דיבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, ואיזה? זה דיבור של יין ושל שכר שנאמר \"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'…וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת\".", + "[ו] \"אחיך\" ב\"אל יבא\", ואין משה ב\"אל יבא\". או \"אחיך\" ב\"אל יבא\" ואין הבנים ב\"לא יבא\"? אמר ר\"א, ודין הוא! ומה מי שנצטוה לבא – נצטוה שלא לבא, מי שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! תמימים יוכיחו! שנצטוו לבא אל אהל מועד ונצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר", + "[ז] אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבא, לא נצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר, אף כאן המצווה נצטווה… ת\"ל \"דבר אל אהרן אחיך\" – שאין תלמוד לומר \"אחיך\", ומה תלמוד לומר \"אחיך\"? לרבות את הבנים.", + "[ח] \"ואל יבא בכל עת\" – זה יום הכפורים, \"אל הקדש\" – לרבות שאר ימות השנה. אמר ר\"א, ודין הוא! ומה על יום שנצטוה לבא – נצטוה שלא לבא, על יום שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! ישראל יוכיחו! שנצטוו לבא ברגלים ונצטוו לבא שלא ריקנים.", + "[ט] אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא, לא נצטוו לבא שלא ריקנים. אף כאן על יום שנצטוה נצטוה… ת\"ל \"אל הקדש\" – לרבות שאר ימות השנה.", + "[י] \"מבית לפרכת\" – להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה? ת\"ל \"אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות\", הא כיצד? \"אל פני הכפרת\" – במיתה, ושאר כל הבית – באזהרה.", + "[יא] \"אל פני הכפרת אשר על הארון\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"כפורת\", יכול יהי כיסוי לארון? ת\"ל \"כפורת אשר על הארון\" – כפורת לארון ואין כיסוי לארון.", + "[יב] יכול לא יהא כיסוי לארון אבל יהיה דבר חוצץ בין כפורת לעדות? תלמוד לומר (ויקרא טז יג) \"וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות\" – הא אין דבר חוצץ בין כפורת לעדות.", + "[יג] \"ולא ימות\" – הרי זה עונש. \"כי בענן אראה על הכפורת\" – הרי זו אזהרה. ואמר ר\"א יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת שני בני אהרן? ת\"ל \"אחרי מות שני בני אהרן\". יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן? ת\"ל \"כי בענן אראה על הכפורת\". הא כיצד? אזהרה נאמר קודם למיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מות שני בני אהרן." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"אל הקדש…אל פני הכפרת אשר על הארון\" יכול אין לי אלא קדש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין? ת\"ל \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקדש שיש בו ארון וכפורת.", + "[ב] אתה אומר לכך נאמר \"אל הקדש\" לעשות קדש שאינו כזה בפר זה, או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה בקדש זה, ואיזה? זה פרק הבא על כל המצות.", + "[ג] הלא דין הוא: ומא פרו הבא על לא הודע – דמו נכנס לפני ולפנים, פר הבא על כל המצות אינו דין שיכנס לפני ולפנים?! ת\"ל \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס בו לפני ולפנים.", + "[ד] \"בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה\" – יכול מקום מתן דמו של פר, שם מתן דמו של איל? אמר ר' יוסי, מה תלמוד לומר \"לא תעלו עליו קטרת זרה עולה ומנחה\"? איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה? זו איל העולה, לכך נאמר \"בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה\".", + "[ה] \"בד\" – שיהיו של בוץ. \"בד\" – שיהיו חדשים. \"בד\" שיהיו כפולים. \"בד\" שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? ת\"ל \"בד\". יכול לא ילבש עמהם בגדי חול אבל ילבש עמהם בגדי קדש? ת\"ל \"בד\". ומה תלמוד לומר \"בד\" \"בד\" ארבעה פעמים? למעט ארבעה כלים שנאמר בהם \"לפני ה'\":", + "[ו] מתוך שנאמר בחשן \"ונשא אהרן את חשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא בחשן.", + "[ז] מתוך שנאמר באפוד \"ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא באפוד.", + "[ח] מתוך שנאמר במעיל \"והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה'\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא במעיל.", + "[ט] מתוך שנאמר בציץ \"והיה על מצחו תמיד לרצון לפני ה'\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא בציץ.", + "[י] \"קדש ילבש\" – שיהיו משל קדש. אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? ת\"ל \"בגדי קדש\" – בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קדש.", + "[יא] מנין שהוא טעון טבילה? שנאמר \"ורחץ במים את בשרו ולבשם\".", + "[יב] ומנין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן, שהוא טעון טבילה? ת\"ל \"בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\".", + "[יג] יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב, מבגדי לבן לבגדי לבן, יטעון טבילה? ת\"ל \"הם\". יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתונת, בין כתונת לאבנט, ובין אבנט למצנפת? ת\"ל \"ולבשם\" – כולם כאחת.", + "[יד] ומה ת\"ל \"ילבש…יחגור…יצנוף\"? לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים. אין לו, יכול לא ילבש של שחרית? ת\"ל ילבש יחגור ויצנוף." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ומאת עדת בני ישראל\" – שיהיו משל ציבור. \"יקח…שעירי\" – מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר \"שני\"? שיהיו שווים. ומנין שאף על פי שאינם שוים, כשרים? תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה.", + "[ב] \"ואיל אחד לעולה\" – רבי אומר, \"איל אחד\" הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר, שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפקודים. \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – שלא יביא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור – שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? תלמוד לומר \"אשר לו\". יכול לא יביא ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב – \"אשר לו\". \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים? הריני דן: נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר. מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמור בפר וידוי דברים חוץ מדמים.", + "[ג] אם נפשך לומר \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו\", ועדיין לא נשחט הפר.", + "[ד] כיצד היה מתודה? אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך \"כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו\". ואומר \"והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם\", דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים \"עונות\" – אלו הזדונות. \"פשעיהם\" – אלו המרדים. \"חטאתם\" – אלו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות?! אלא כך היה מתודה: אנא השם, חטאתי עויתי, פשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה \"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם\".", + "[ה] וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים. דוד אמר \"חטאנו עם אבותינו, העוינו הרשענו\" (תהלים קו). שלמה בנו אמר \"חטאנו והעוינו רשענו\" (מ\"א ח). דניאל אמר \"חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו\" (דניאל ט). אף הוא כך היה מתודה – חטאתי עויתי ופשעתי לפניך.", + "[ו] מהו שמשה אמר \"נושא עון ופשע וחטאה ונקה\" ואומר \"והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם\"? אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים, כאילו הם שגגות לפניו." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ולקח את שני השעירים\" – מלמד שהם מעכבים זה את זה. \"לפני ה' פתח אהל מועד\" – מעמידם בשער נקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.", + "[ב] \"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות\" – גורלות של כל דבר. יכול שנים על זה ושנים על זה? ת\"ל \"גורל…לה' וגורל…לעזאזל\". יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה? ת\"ל \"גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל\" – אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד.", + "[ג] אם כן למה נאמר \"גורלות\"? שיהיו שוים, שלא יעשה גורל אחד גדול וגורל אחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע.", + "[ד] \"והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'\" – יכול יהא נותנו על גביו? ת\"ל \"אשר עלה עליו הגורל\" – שעלה לשמו מתוך קלפי.", + "[ה] \"ועשהו\" – שאם מת אחד מהם משהגריל, יביא שנים ויגריל עליהם כתחלה ואומר \"אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו לעזאזל יתקיים תחתיו\", והשני ימות, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים – ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. \"ועשהו חטאת\" – שיאמר \"לה' חטאת\". ר' ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר \"חטאת\". אינו אומר אלא \"לשם\".", + "[ו] \"והשעיר אשר עלה עליו הגורל\" – יכול יהא נותנו על גביו? ת\"ל \"אשר עלה עליו הגורל\" – שעלה לשמו מתוך קלפי. \"יעמד חי לפני ה'\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ושלח אותו\" (פסוק כב) – שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים? תלמוד לומר \"יעמד חי לפני ה' לכפר עליו\". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.", + "[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו. \"לכפר\" – עד שיכפר, שנאמר \"וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח\" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר \"לכפר עליו\" – כפרה שהוא בגופו. \"לשלח אותו\" שאם נשפך הדם – ימות המשתלח, מת המשתלח – ישפך הדם.", + "[ח] \"לעזאזל\" – למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב? תלמוד לומר \"המדברה\". ומנין שיהיה בצוק? תלמוד לומר \"אל ארץ גזירה\".", + "[ט] \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – זהו שאמרו שלא יביא משל ציבור. \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדשך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר \"כי ביום הזה…\" והם עונים אחריו \"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\"." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ושחט את פר החטאת אשר לו…ולקח מלא המחתה…\" – ומביא אותו שם, נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש.", + "[ב] \"ולקח מלא המחתה…והביא\" – בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבים ומערה בתוך שלשת קבים, היום חותה בשל שלשת קבים ובה היה מכניס.", + "[ג] ר' יוסי אומר, בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשת קבים והיום חותה בשל ג' קבים ובה היה מכניס.", + "[ד] \"גחלי…\" – יכול עמומות? תלמוד לומר \"אש\". אי אש יכול שלהבת? ת\"ל \"גחלי\". הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהיה האש בטלה על גבי הגחלים? ת\"ל \"גחלי\".", + "[ה] \"מעל המזבח\" – יכול כולו? תלמוד לומר \"מלפני ה'\". הא כיצד? הסמוך למערב.", + "[ו] אמר ר' יוסי זה סימן, כל הניטל בחוץ להנתן בפנים – ניטל מן הסמוך לפנים,…", + "[ז] וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים.", + "[ח] \"ומלא חפניו קטורת סמים דקה\" – הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה. \"קטורת\" – שיהיה משל ציבור. \"סמים\" – שיהיו סממניה לתוכה. \"דקה\" מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר \"ושחקת ממנה הדק\" ואם כן למה נאמר \"דקה\"? שתהא דקה מן הדקה.", + "[ט] כיצד היה עושה? היה מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים כדי למלאות חפניו ומחזירם למכתשת לקיים בה דקה מן הדקה.", + "[י] \"והביא מבית לפרכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה'\" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס בפנים – אם לפני בשר ודם עושים כן קל וחמר לפני המקום! ואומר \"כי בענן אראה על הכפורת\". אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר \"ונתן את הקטורת על האש לפני ה'\" – אינו נותן אלא בפנים. אם כן למה נאמר \"כי בענן אראה על הכפורת\"? מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן? ת\"ל \"וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות\" – הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה.", + "[יא] \"ולקח מדם הפר\" – נוטלו ממי שהוא ממרס בו. \"והזה\" – ולא המטיף. \"והזה\" – ולא הזורק. \"באצבעו\" – נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן \"אצבעו\", מה \"אצבעו\" האמור להלן הימנית המיומנת שבימין, אף \"אצבעו\" האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.", + "[יב] \"על פני הכפורת קדמה\" – זה בנה אב, כל מקום שנאמר \"פני הכפורת\" זה הפנים למזרח.", + "[יג] דבר אחר: \"על פני הכפורת קדמה\" – אינו מתכוין להזות לא למעלה, ולא למטה אלא כמצליף.", + "[יד] \"ולפני הכפורת יזה שבע פעמים\" – ולא שבע טיפים. \"שבע פעמים\" – שיהיה מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"ושחט את שעיר החטאת אשר לעם\" – שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם. יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר \"אשר לו\"? מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר \"על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר\" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו – שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר – \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו\" – ביתו של אהרן הם.", + "[ב] \"והביא את דמו אל מבית לפרכת\" – מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים. אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים. מנין לדם הפר שהוא נכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר נכנס בו לפני ולפנים.", + "[ג] \"והזה אותו על הכפורת\" – מלמד שהיה נותן אחת למעלה. \"ולפני הכפורת\" – איני יודע כמה הם… הריני דן: נאמר מתן דמים בפר למטה ונאמר מתן דמים בשעיר למטה. מה מתן דמים האמורים בפר למטה – שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטה – שבע.", + "[ד] או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למעלה ונאמרו בו דמים למטה, מה למעלה – אחת, אף למטה – אחת. נראה למי דומה: דנים של מטה משל מטה ואין דנים של מטה משל מעלה… או כלך לדרך זו: דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר… ת\"ל \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – מה דם הפר למטה שבע, אף דם השעיר למטה שבע.", + "[ה] ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה… נאמר מתן דמים בשעיר למעלה ונאמר מתן דמים בפר למעלה. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה – אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלה – אחת. או כלך לדרך זו:", + "[ו] נאמרו בו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה. מה דמים האמורים בו למטה – שבע, אף דמים האמורים בו למעלה – שבע.", + "[ז] נראה למי דומה: דנים של מעלה משל מעלה ואין דנים של מעלה משל מטה… או כלך לדרך זו: דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר… ת\"ל \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – שאין תלמוד לומר \"כאשר עשה\", ומה תלמוד לומר \"כאשר עשה\"? שיהיו כל מעשיו שוים. מה דם הפר למטה שבע אף דם השעיר למטה שבע. ומה דם השעיר למעלה אחת אף דם הפר למעלה אחת." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאוהל מועד\" – יש לי בענין הזה להביא שלשה טומאות: טומאת עבודת אלילים כמו שנאמר \"למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי\" טומאת גילוי עריות שנאמר \"לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם\". טומאת שפיכות דמים שנאמר \"ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה\".", + "[ב] יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר? תלמוד לומר \"מטומאתם\" – ולא כל טומאתם. מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות? טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלוק אלא טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר \"וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל\" – מטומאות שבקדש.", + "[ג] יכול על כל הטומאות של קדש יהא שעיר זה מכפר? ת\"ל \"פשעיהם\" – אלו המרדים וכן הוא אומר \"מלך מואב פשע בי\" וכן הוא אומר \"אז תפשע לבנה בעת ההוא\", \"חטאתם\" – אלו השגגות. חטאים דומיא דפשעים, דלאו בני קרבן.", + "[ד] ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שתולה לו עד שיתודע לו ויביא עולה ויורד? ת\"ל \"לכל חטאתם\" – במחויבי חטאת.", + "[ה] \"וכן יעשה לאהל מועד\" – כשם שהוא עושה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל. מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר. \"השוכן אתם בתוך טומאתם\" – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.", + "[ו] \"וכל אדם לא יהיה\" – יכול בעזרות? תלמוד לומר \"באהל מועד\". אין לי אלא באהל מועד. מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר \"לכפר בקדש\". אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת. מנין כשנכנס לכפר בדמים? תלמוד לומר \"בבואו לכפר\". אין לי אלא בביאה. מנין אף ביציאה? ת\"ל בצאתו \"עד צאתו\". \"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל\" – כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.", + "[ז] \"ויצא אל המזבח אשר לפני ה'\" מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפרו הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"ויצא אל המזבח\". והיכן היה? לפנים מן המזבח.", + "[ח] או אינו מדבר אלא במזבח החיצון? ת\"ל \"אשר לפני ה'\" – הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי.", + "[ט] \"וכפר עליו\" – כפרה שהוא בגופו. \"ולקח מדם הפר ומדם השעיר\" – בזמן שהן מעורבים. יכול מִזה בפני עצמו ומִזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות ל, י) \"מדם חטאת הכפורים אחת\" – הא מה אני מקיים \"מדם הפר ומדם השעיר\"? בזמן שהן מעורבים.", + "[י] \"ונתן על קרנות המזבח\" – מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי. ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר, במקומו הוא עומד ומחטא. ועל כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלה למטה.", + "[יא] \"סביב\" – ר' ישעמאל אומר נאמר כאן \"סביב\" ונאמר להלן (ויקרא א, ה) \"סביב\". מה \"סביב\" האמור כאן – הפסק ארבע מתנות, אף \"סביב\" האמור להלן – הפסק ארבע מתנות.", + "[יב] \"והזה עליו\" – על טהרו של מזבח. \"מן הדם\" – שבענין. \"שבע פעמים\" – לא שבע טיפין. \"שבע\" – שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.", + "[יג] \"וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל\" – טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וכלה מכפר את הקדש\" – אם כיפר כלה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר? אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר. \"וכלה מכפר את הקדש\" – זה לפני ולפנים. \"את אהל מועד\" – זה היכל. \"המזבח\" – זה המזבח. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו.", + "[ב] מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. נתן מקצת מתנות ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח. נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם – יביא דם אחר בתחלה ויתחיל במתנות המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.", + "[ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם – אין מתן היסוד מעכב. וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים – אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה. \"והקריב את השעיר החי\" – עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.", + "[ד] \"וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר\" – מלמד שהסמיכה בשתי ידיו. בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.", + "[ה] \"על ראש…החי\" – חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר – \"חי\" טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה באהרן, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.", + "[ו] \"והתודה עליו\" – זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך \"כי ביום הזה יכפר וכולי\", והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.", + "[ז] אין לי אלא ודאיהם. ספקותיהם, ואנסיהם, ושגגותיהם מנין? ת\"ל עונות \"כל עונות\", פשעיהם \"כל פשעיהם\", חטאתם \"לכל חטאתם\". יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהם? ת\"ל \"אותם\" – אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר.", + "[ח] מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפורים – חייבים להביא אחַר יום הכפורים, וחייבי אשמות תלוים – פטורים. \"ושלח ביד איש\" – להכשיר את הזר. \"עתי\" – שיהיה מזומן. \"עתי\"- אף בשבת. \"עתי\" – אף בטומאה.", + "[ט] \"ונשא השעיר עליו\" – עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו. ועל מה שאר שעירים מכפרים? על טומאת מקדש וקדשיו. ואיזהו טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה? שוגגים. מזידים בטומאת מקדש וקדשיו – הרי הם בשעיר הפנימי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] מכאן אמרו: כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים – הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף – שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.", + "[ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף – שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר \"מלבד חטאת הכפורים\" – על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.", + "[ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף – שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא. ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.", + "[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.", + "[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.", + "[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.", + "[ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.", + "[ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין – שעיר המשתלח מכפר." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"המדברה\"(פסוק י), \"המדברה\" (פסוק כא), \"המדבר\" (פסוק כב) – לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.", + "[ב] \"ובא אהרן אל אהל מועד\" – כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה. \"ובא אהרן אל אהל מועד\" ולמה בא? כדי להוציא את הכף ואת המחתה.", + "[ג] אמר ר' יהודה, מנין שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום? ת\"ל \"ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש…ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו\" – הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. מלמד שחמשה טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.", + "[ד] רבי אומר, וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר \"קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\"! מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.", + "[ה] חמשה עבודות היה עושה: תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן. \"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם\" אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן. ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ואומר \"בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\" מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.", + "[ו] אם כן למה נאמר \"ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו\"? הא אנו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים. ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה? ת\"ל \"ופשט..ורחץ\" \"ורחץ..ולבש\". אמר ר' אלעזר בר' שמעון ודין הוא! ומה אם במקום שאינו טעון טבילה – טעון קידוש ידים ורגלים, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?! טול לך מה שהבאת! אי מה להלן אחת אף כאן אחת! ואם כן למה נאמר \"ופשט את בגדי הבד\"? שאין ת\"ל \"אשר לבש\". וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש?! ואם כן למה נאמר \"אשר לבש\"? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים.", + "[ז] \"והניחם שם\" – מלמד שהם טעונים גניזה (ואינם כשרים ליום הכפורים הבא [הגר\"א מוחק]). ר' דוסא אומר – כשרים הם לכהן הדיוט. ואם כן מה תלמוד לומר \"והניחם שם\"? שלא ישמש בהם ביום הכפורים אחר.", + "[ח] \"ורחץ בשרו במים במקום קדוש\" – בלשכת בית הפרוה. וחמשה טבילות היו שם באותו היום, כולם בקדש בבית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. \"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם\" – עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.", + "[ט] \"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה\". \"יקטיר\" – אף בשבת. \"יקטיר\" – אף בטומאה." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"והמשלח\" – לא המשלח את המשלח. \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\" – יכול יטמא בגדים משיצא חוץ לחומת העזרה? ת\"ל \"לעזאזל יכבס בגדיו\". אי לעזאזל יכבס בגדיו, יכול לא יטמא בגדים עד שיגיע לצוק? ת\"ל \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\". הא כיצד? כיון שיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים, דברי ר' יהודה.", + "[ב] ר' יוסי אומר \"לעזאזל יכבס בגדיו\" – אינו מטמא בגדים עד שיגיע לצוק. ר' שמעון אומר \"המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\" – הזורקו בבת ראש מטמא בגדים.", + "[ג] \"יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים\" – יכול יהא גזרת מלך? ת\"ל \"ואחר יבא אל המחנה\", מה ל\"אחר\" האמור להלן מפני טומאה אף כאן מפני טומאה.", + "[ד] \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא…והשורף אותם יכבס בגדיו\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עכו\"ם? ת\"ל חטאת חטאת, דברי ר' יהודה. רבי אומר ממקומו הוא מוכרע! \"אשר הובא את דמם לכפר בקדש\" זה בנין אב – כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים. \"לכפר בקדש\". אם כפרו כמצותם – נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים. אם לא כפרו כמצותם – נשרפים בבירה ואינם מטמאים בגדים.", + "[ה] \"יוציא אל מחוץ למחנה\". מה להלן אתה נותן שלש מחנות וכאן אתה נותן מחנה אחת?! אם כן למה נאמר \"יוציא אל מחוץ למחנה\"? אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.", + "[ו] מכאן אמרו: היו סובלים אותם במוטות. יצאו הראשונים לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו – הראשונים מטמאים בגדים והאחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו.", + "[ז] \"ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם\". נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש, מה עור ובשר ופרש האמור להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח.", + "[ח] \"והשורף\" – לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. איזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. יכול יטמא בגדים משיעשה אפר? ת\"ל \"אותם\" – אותם מטמאים בגדים ואין השורף משיעשה אפר מטמא, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינם מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובם. \"אותם\" – ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"והיתה לכם\" – ולא לאחרים. \"לחוקת עולם\" – לבית עולמים. \"בחדש השביעי\" – יכול כולו? ת\"ל \"בעשור לחדש\". \"תענו את נפשותיכם\" – יכול יֵשֵב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער? ת\"ל \"וכל מלאכה לא תעשו\". אסרתי לך במקום אחר מלאכה ואסרתי לך במקום אחר עינוי. מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר – מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר – עינוי שחייבים עליה כרת.", + "[ב] ואלו הם הנותרים והפיגולים. מנין לרבות את הטבלים? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינם במיתה? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה.", + "[ג] ארבה את החולין שאינם בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהם בעמוד ואכול? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את התרומה ומעשר שני שאינם בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שהם בבל תותירו? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. דבר אחר: \"תענו את נפשותיכם\" – עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זה? זו אכילה ושתיה.", + "[ד] משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן \"תענו את נפשותיכם\" ונאמר להלן \"ויענך וירעיבך\". מה \"עינוי\" האמור להלן רעבון אף \"עינוי\" האמור כאן רעבון.", + "[ה] \"וכל מלאכה לא תעשו\" – יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות? ודין הוא: נאמר כאן \"מלאכה\" ונאמר \"מלאכה\" במלאכת המשכן. מה \"מלאכה\" האמורה במלאכת המשכן – שיש עמה מחשבה, אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה מחשבה.", + "[ו] אי מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן, מלאכה גמורה. אין לי אלא מלאכה גמורה – שלא יכתוב את הספר ולא יארג את הבגד ולא יעשה כל הנפה. מנין שלא יכתוב שתי אותיות, ולא יארג שני חוטין, ולא יעשה שני בתים בנפה ובכברה? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ז] אין לי אלא מלאכת רשות. מלאכת מצוה מנין? שלא יכתוב שני אותיות בספרים תפילין ומזוזות, ושלא יארג שני חוטין במכנסים ובפרוכת? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ח] אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת. מלאכה שאין חייבים עליה כרת מנין? שלא יכתוב אות אחד, שלא יארג חוט אחד, ושלא יעשה בית אחת בנפה ובכברה? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ט] אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת. מלאכה שאין חייבים על מינה כרת מנין? שלא יעלה באילן, ושלא ירכב על גבי בהמה, ושלא ישוט על המים ולא יספור, ולא יטפיח, ולא ירקד? ת\"ל \"שבתון\" שבות. אין לי אלא שביתת רשות. שביתת מצוה מנין? שלא יקדיש, ולא יעריך, ולא יחרים, ולא יגביה, ולא יתרום, ולא יעשה, ולא יקדיש, ולא יגרש, ולא ימאן, ולא יחלץ, ולא ייבם, ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני? ת\"ל \"שבתון\" שבות. 'אזרח', זה אזרח. \"האזרח\" – לרבות נשי אזרח. 'גֵר', זה הגר. \"הַגָר\" – לרבות נשי גרים. \"בתוככם\" – לרבות נשים ועבדים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"כי ביום הזה יכפר עליכם\" – בקרבנות. ומנין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר? ת\"ל \"כי ביום הזה יכפר\". עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו.", + "[ב] זו דרש ר' אלעזר בן עזריה \"מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו\" – דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך, דברים שבינך לבין חברך אין מוחלים לך עד שתפייס את חבירך.", + "[ג] ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? ת\"ל \"שבתון\" שבות. יכול תהיה שבת בראשית אסורה בכולם? ת\"ל \"הוא\" – הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.", + "[ד] \"וכפר הכהן אשר ימשח אותו\" מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. מנין לרבות כהן אחר? ת\"ל \"אשר ימשח אותו\" אין לי אלא משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? ת\"ל \"ואשר ימלא את ידו\". מנין לרבות כהן אחר המתמנה? ת\"ל \"וכפר הכהן\".", + "[ה] \"לכהן תחת אביו\" – מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אף על פי שאין ממלא מקומו של אביו? ת\"ל \"ואשר ימלא את ידו\" – בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר וישמש תחתיו.", + "[ו] מנין כשם שמתקינים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשים לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? ת\"ל \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – ביתו זו אשתו, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' יוסי אם כן אין לדבר סוף.", + "[ז] מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים? ת\"ל \"ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש\" – בנין אב לכל בגדי בוץ שיהיו משל קדש.", + "[ח] \"וכפר את מקדש הקדש\" – זה לפני ולפנים. \"אהל מועד\" – זה ההיכל. \"המזבח\" – זה מזבח. \"יכפר\" – אף לעזרות. \"הכהנים\" – אלו הכהנים. \"עם הקהל\" – אלו ישראל. \"יכפר\" – אף ללוים. השוו כולם בכפרה אחת, מלמד שהם מתכפרים בשעיר המשתלח דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידוייו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים.", + "[ט] \"והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה\" מה תלמוד לומר? לפי שמצינו שזה מכפר עליו שלא בשעיריו, יכול אף שאר הימים כך מכפרים שלא בשעיריהם? ת\"ל \"אחת בשנה\". אוציא את הפסח ואת החג שהם שבעת ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד? ת\"ל \"אחת בשנה\". אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים? תלמוד לומר \"אחת בשנה\" – זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם.", + "[י] מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". מנין שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". וכן הכתוב משבחו בקבלה \"בריתי היתה אתו…תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון\"." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"בני ישראל\" חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ, ואין העכו\"ם חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ. ולא זו בלבד אלא שהעכו\"ם מותרים לעשות במה בכל מקום ולעלות (בס\"א ולהעלות) לשמים. אי בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"ואמרת אליהם\". יכול, ישראל – שחייבים על העליה בפנים – חייבים על השחיטה בחוץ, אהרן ובניו – שאין חייבים על העליה בפנים – לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ? תלמוד לומר 'אהרן ובניו ובני ישראל'. אין לי אלא אהרן ובניו ובני ישראל. מנין לרבות ראשי המטות? תלמוד לומר כאן \"זה הדבר\" ולהלן נאמר \"זה הדבר\". מה \"זה הדבר\" האמור להלן – ראשי המטות, אף \"זה הדבר\" האמור כאן – ראשי המטות. ומה \"זה הדבר\" האמור כאן – אהרן ובניו ובני ישראל, אף \"זה הדבר\" האמור להלן – אהרן ובניו ובני ישראל.", + "[ב] \"זה הדבר אשר צוה ה'\" – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד, מנין שכל הפרשיות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר \"זה הדבר אשר צוה ה'\" – בנין אב לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר.", + "[ג] \"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה\" – יכול השוחט חטאת בדרום יהיה חייב? תלמוד לומר \"מחוץ למחנה\". אי מחוץ למחנה, יכול עד שישחט חוץ לשלש מחנות…ומנין אף במחנה לויה? תלמוד לומר \"במחנה\". אי \"במחנה\" יכול אף השוחט חטאת בדרום יהיה חייב? תלמוד לומר \"מחוץ למחנה\". מה \"מחוץ למחנה\" מיוחד שאינו כשר לשחיטת כל זבח, אף \"מחנה\" שאינו כשר לשחיטת כל זבח – יצא השוחט חטאת בדרום שהוא כשר לשחיטת קדשים קלים.", + "[ד] אין לי אלא השוחט את הבהמה יהיה חייב. מנין לשוחט את העוף יהיה חייב? תלמוד לומר \"או אשר ישחט\". יכול המולק את העוף יהיה חייב? ודין הוא: אם שחיטה – שאין דרך הֶכְשֵרָה בכך בפנים – חייבים עליה בחוץ, מליקה – שדרך הכשרה בפנים – אינו דין שיהיה חייב עליה בחוץ?! תלמוד לומר \"אשר ישחט\" – על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה.", + "[ה] יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא: ומה אם קדשים – שהיה להם שעת היתר בחוץ – חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין – שלא היתה להם שעת היתר בפנים – אינו דין שיהיו חייבים עליהם משום השוחט בפנים?! תלמוד לומר \"קרבן\" – על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין.", + "[ו] אי קרבן יכול יהיו חייבים על הקדש בדק הבית? תלמוד לומר \"אל פתח אהל מועד לא הביאו\" – יצא הקדש בדק הבית שאינו בא אל פתח אהל מועד.", + "[ז] אוציא הקדש בדק הבית שאינו בא אל אהל מועד ולא אוציא את הרובע, ואת הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ובני יונה שעבר זמנם, ובעלי מום קבועים? תלמוד לומר \"להקריב\" – הכשרים ליקרב, יצאו אלו שאינם כשרים ליקרב. או יכול אוציא את אלו שאינן כשרים ליקרב ולא אוציא (פר חטאת) ושעיר המשתלח? תלמוד לומר \"לה'\" – המיוחדים לה', יצאו אלו שאין מיוחדים לשם.", + "[ח] או אוציא את אלו שאינן מיוחדים לשם ולא אוציא עולה מחוסר זמן בגופה, וחטאת בין בגופה בין בבעלים, ותורים שלא הגיע זמנם, ובעלי מומים עוברים? תלמוד לומר \"לפני משכן ה'\" – הכשרים ליקרב עכשיו, יצאו אלו שאין כשרים אלא לאחר זמן. ר' שמעון אומר, הואיל והם כשרים לאחר זמן יהיו חייבים עליהם בלא תעשה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] או יכול שאני מוציא עולה מחוסר זמן בבעלים, ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן? תלמוד לומר \"שור\" מכל מקום. \"כשב\" מכל מקום. \"עז\" מכל מקום. \"דם יחשב לאיש ההוא\" – ולא לשולחיו. \"דם שפך\" – אחד ששפך חייב, שנים ששפכו פטורים.", + "[ב] והלא דין הוא! ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור – חייב שנים שהעלו, מקום ששוחט להדיוט חייב אינו דין שנחייב שנים ששחטו?! תלמוד לומר \"דם שפך\" – אחד ששחט חייב, שנים ששחטו פטורים. \"ונכרת האיש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"מקרב עמו\" – ולא עמו, ועמו שלום.", + "[ג] עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות בחוץ, שהרי עונשם אמור. אזהרתם מנין? תלמוד לומר (דברים יב) \"השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום\".", + "[ד] מכאן ואילך הוא מדבר בקדשים שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות שנאמר \"למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים\" – זבחים המותרים להם כבר. \"על פני השדה\" – מלמד שכל הזובח בבמה כזובח בשדה.", + "[ה] \"והביאום לה'\" – מצות עשה. מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר \"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם\". איני יודע אילו קדשים קרבים בבמה. תלמוד לומר – \"שלמים\". אין לי אלא שלמים, מנין לרבות את העולה? ת\"ל \"זבחי\".", + "[ו] או יכול שאני מרבה חטאת ואשם? תלמוד לומר \"אותם\". מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! תלמוד לומר \"שלמים\" – מה שלמים מיוחדים שהם באים בנדר ובנדבה אף איני מרבה אלא את כל שהוא בא בנדר ובנדבה. אף המנחות והנזירות, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין לך קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד.", + "[ז] \"וזרק הכהן את הדם על מזבח ה'\" – זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה; אלא אף הגרים, אף הנשים, אף העבדים כשרים בבמה. \"מזבח ה' פתח אהל מועד\" – אין מזבח ה' בבמה אלא אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב, דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אומר לעולם אינו חייב עד שיבנה כמין מזבח ויעלה עליו. \"והקטיר את החלב לריח ניחח לה'\" – ואין ריח ניחוח בבמה.", + "[ח] \"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים\" – אין שעירים אלא שדים שנאמר \"ושעירים ירקדו שם\". \"אשר הם זונים אחריהם\" – לרבות שאר עכו\"ם.", + "[ט] \"חקת עולם\" – לבית עולמים. \"תהיה\" – אף בזמן הזה. \"זאת להם\" – ואין חייבים עליהם כרת. \"לדורותיכם\" – שינהוג לדורות." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"ואלהם תאמר\" – ככל האמור בענין. \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"אשר יגור\" – אלו נשי הגרים. \"בתוכם\" לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] ואם כן למה נאמר \"איש איש\"? לרבות שנים שהעלו, דברי ר' שמעון. אמר ר' שמעון ודין הוא: ומה אם במקום שהשוחט להדיוט חייב – פטור שנים ששחטו, מקום שהמעלה להדיוט פטור אינו דין שנפטר שנים שהעלו?! תלמוד לומר \"איש איש\" – להביא את השנים. ר' יוסי אומר \"ההוא\" – אחד שעלה חייב, שנים שהעלו פטורים.", + "[ג] \"אשר יעלה עולה או זבח\" – אין לי אלא עולה. מנין אימורי חטאת, ואימורי אשם, ואימורי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות את הדם? ת\"ל \"או זבח\".", + "[ד] מנין הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, ושלשת לוגים מים, ושלשת לוגים יין? תלמוד לומר \"אל פתח אהל מועד לא יביאנו\" – כל שהוא בא אל פתח אהל מועד חייבים עליו.", + "[ה] אין לי אלא כשרים. פסולים מנין? הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו, ושקבלו בו פסולים, וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן? תלמוד לומר \"לא יביאנו לעשות\" – כל המתקבל לבא אל אהל מועד חייבים עליו.", + "[ו] חייב על השחיטה ועל ההעלאה. ר' יוסי הגלילי אומר שחט בחוץ והעלה בפנים – חייב. שחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור, שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו, אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו!", + "[ז] רבי אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן היתה לו שעת הכושר! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר?! ר' אלעזר בר' שמעון אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן המזבח מקבלו! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שאין המזבח מקבלו?! טמא שאכל, בין קדש טמא בין טהור – חייב. ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל טהור – חייב, וטמא שאכל טמא – פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאהו! והטהור שאכל טמא – פטור, שאין חייב אלא על טומאת הגוף.", + "[ח] יכול המעלה פחות מכזית מן העולה, פחות מן כזית מן האימורין, פחות מכזית מן הקומץ, פחות מג' לוגין יין יהא חייב? תלמוד לומר \"אותו\" – על השלם הוא חייב ואינו חייב על המקצת.", + "[ט] יכול המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קודש קדשים, מבשר קדשים קלים, מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, ושירי מנחות יהא חייב? תלמוד לומר \"עולה\" – מה עולה מיוחדת שהיא ראויה לאישים, יצאו אלו שאין ראוים לאישים.", + "[י] יכול היוצק, והבולל, והפותת, והמולח, והמניף, והמגיש, המסדר את השלחן, והמטיב את הנרות, הקומץ, והמקבל דמים בחוץ יהא חייב? תלמוד לומר \"אשר יעלה עולה\" – מה העלאה מיוחדת שהיא גמר עבודה, יצאו אלו שאינם גמר עבודה.", + "[יא] \"ונכרת האיש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – אחד שהעלה חייב, שנים שהעלו פטורים, דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר, \"איש איש\" – להביא את שנים. העלה וחזר והעלה – חייב על כל עליה ועליה, דברי ר' שמעון. ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת. אינו חייב עד שיעלה על ראש המזבח. ר' שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. \"גר\" – אלו גרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בתוכם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\"? אמר ר' אלעזר בר' שמעון להביא ולד בת ישראל מן העכו\"ם ומן העבד.", + "[ג] \"אשר יאכל כל דם\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"כי נפש הבשר בדם וכולי\" שיכול אין לי חייבים אלא דם הנפש במוקדשים. מנין על דם הנפש בחולין, ועל דם התמצית בחולין, ועל דם התמצית במוקדשים? תלמוד לומר \"אשר יאכל כל דם\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים על כולם אינן חייבים אלא על דם הנפש בלבד.", + "[ד] \"ונתתי פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בה. \"בנפש\" – ולא בצבור. \"האוכלת\" – ולא המאכלת. \"מקרב עמה\" – ועמה שלום.", + "[ה] \"כי נפש הבשר בדם הִוא\" – להגיד מה גרם. \"ואני נתתיו\" – ואם נתנם במתנה אחת, כפר. \"לכם\" – ולא לאחרים. \"על המזבח\" – כל מקום שיתן על המזבח יכפר. \"על המזבח\" – ולא על קרקעו של מזבח. \"כי הדם הוא בנפש יכפר\" – הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום.", + "[ו] \"על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם\" – להזהיר גדולים על הקטנים. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר \"האוכלת\" – האוכל נכרת.", + "[ז] יכול לא יהיו נכרתים על הקטנים, שאין הקטנים נכרתים על ידי עצמם, אבל יהיו נכרתים על ידי גדולים שהרי גדולים נכרתים על ידי עצמם? תלמוד לומר \"כל אוכליו יכרת\" – אינם נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בתוכם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\" לרבות? לפי שנאמר \"אשר יצוד\", אין לי אלא הצד. לקח, ירש, ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר \"איש איש\". אין לי אלא צד. נִצוד כמו אווזין ותרנגולים מנין? תלמוד לומר \"צֵיד\" – מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אשר יצוד\"? אמר רבי, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זו.", + "[ג] \"עוף\" – יכול אף עוף טמא במשמע? תלמוד לומר \"חיה\". מה חיה שהיא מטמאה בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים – יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים. אי מה חיה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים – יצא עוף טהור שהוא באם על הבנים! תלמוד לומר \"אשר יֵאכל\" – יצא עוף טמא שאינו נאכל.", + "[ד] אין לי אלא עוף הנאכל. חיה הנאכלת מנין? תלמוד לומר \"חיה או עוף אשר יֵאכל\". \"חיה\" – משמע בין מרובה בין מועט. \"עוף\" – משמע כל עוף, בין מרובה בין מועט. מכאן אמרו: שחט מאה חיות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. חיה ועוף במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. ר' יהודה אומר, שחט חיה – יכסה ואחר כך ישחט את העוף שנאמר \"חיה או עוף\". אמרו לו, והלא כבר נאמר \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא\".", + "[ה] \"ושפך\" – פרט לשוחט ונתנבלה בידו, ולנוחר, ולמעקר. – ולהביא השוחט לאכילת נכרים (בס\"א גוים) ולאכילת כלבים.", + "[ו] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו\"ם (בס\"א לעבודה זרה), השוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים: ר' מאיר מחייב שנאמר \"ושפך…וכסה\", וחכמים אומרים 'אשר יאכל…ושפך..וכסה' – שחיטה שהיא כשרה לאכילה חייב לכסות, ושאינה כשרה לאכילה פטור מלכסות.", + "[ז] 'ושפך..וכסה' – במה ששפך בו יכסה. לא יכסנו ברגל שלא יהיו מצוות בזויות עליו. 'ושפך..וכסה' – מי ששפך הוא יכסה ולא יפקיד (ס\"א ולא יקפיד) שאחר יכסה. ומנין שאף אחרים מוזהרים עליו? תלמוד לומר \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא\".", + "[ח] \"ושפך…וכסהו\" – מצוה שיכסנו הוא. כסהו ונתגלה – פטור מלכסות. כסהו הרוח – חייב לכסות.", + "[ט] 'את דמו..וכסה' – מלמד שכל דמו חייב לכסות. מכאן אמרו: דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות. אמר ר' יהודה, אימתי? בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא הוא – פטור מלכסות.", + "[י] \"וכסהו\" – יכול יכפה עליו כלים, יכפה עליו אבנים? תלמוד לומר \"עפר\". אין לי אלא עפר, מנין בשחיקת אבנים, בשחיקת חרסים, בנעורת של פשתים דקה, בנסורת של חרשים דקה, בזבל דק, בחול דק, בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשה? תלמוד לומר \"וכסהו\". אי \"וכסהו\" יכול בשחיקת כלי מתכות, בקמח, בסובין ובמורסן? תלמוד לומר \"עפר\". מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה מיעט? מרבה אני את אלו שהן ממין עפר ומוציא אני את אלו שאינן ממין עפר.", + "[יא] שתמצא לומר כלל שהיה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מה עפר שהוא מיוחד שהוא מגדל הצמחים ומכסים בו אף כל דבר שמגדל צמחים ומכסים בו. יצא דבר שאין מגדל צמחים – אין מכסים בו.", + "[יב] \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא\" – להגיד מה גרם. \"ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו\" – להזהיר גדולים על הגדולים. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר \"כל אוכליו יכרת\" – הא אין נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וכל נפש\" – יכול אף העכו\"ם (ס\"א הנכרי וס\"א הגוי)? תלמוד לומר \"גר\". אי \"גר\" יכול אף גר תושב? תלמוד לומר \"אזרח\". מה \"אזרח\" בן ברית, אף \"גר\" בן ברית.", + "[ב] \"אשר תאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"נבלה\" – פרט לחרטום, ולצפרנים, ולכנפיים, ולנוצה, ולבצים.", + "[ג] יכול תהא מטמא בגדים בתוך המעיים? תלמוד לומר \"וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר\" – אינו מטמא בגדים בתוך המעיים. יכול לא יטמא בגדים בתוך המעיים אבל תטמא בגדים תוך הפה? תלמוד לומר \"נפש\" – בבית נפש היא מטמאה, ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה.", + "[ד] יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה? תלמוד לומר \"אשר תאכל\" – בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה.", + "[ה] יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית (ס\"א אבית) הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה\" (ויקרא כב ח) – את שאין לה טומאה אלא אכילתה, יצאת נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.", + "[ו] יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחמר? תלמוד לומר \"בה\" – בה אתה מטמא בגדים בבית הבליעה ואין אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה.", + "[ז] יכול אף נבלת עוף הטמא תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"אשר תאכל נבלה וטריפה\" – – את שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים \"נבלה וטריפה\" – נבלה שיש לה טריפה, יצא עוף טמא שאין לו טריפה.", + "[ח] \"אשר תאכל נבלה\" – מה תלמוד לומר \"טריפה\"? אמר ר' יהודה, אם טריפה חיה והלא כבר נאמר \"נבלה\"! ואם טריפה מתה הרי היא בכלל נבלה! ואם כן מה תלמוד לומר \"נבלה\"? פרט לשחוטה.", + "[ט] אמר ר' מאיר ומה אם נבלת בהמה – שהיא מטמאה במגע ובמשא – שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה, נבלת העוף – שאינה מטמאה במגע ובמשא – אינו דין ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה?! ומה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה לאכילה – מטהרת טריפתה מטומאתה, אף מליקתה שהיא מכשרתה לאכילה – תטהר טריפתה מטומאתה! ר' יוסי אומר, דיה כנבלת בהמה! – שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה.", + "[י] יכול המלוקה שבפנים תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה\" – מה נבלה שאינה מתרת את האסור אף טריפה שאינה מתרת את האסור, יצאה המלוקה שבפנים שהיא מתרת את האסור, ובא (גי' גר\"א ולהביא) המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ שאינם מתירים את האסור.", + "[יא] אחרים אומרים \"באזרח ובגר\" – את שאיסורו שוה באזרח ובגר, יצא מליקה שבפנים שאין איסורו שוה באזרח ובגר.", + "[יב] יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ יהיו מטמאים בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה\" – מה נבילה ששוה בפנים כבחוץ אף טריפה ששוה בפנים כבחוץ, יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ שלא שוו בפנים כבחוץ. \"וכבס\" – יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'. אי בגד, יכול בגד גדול לבן המטמא במת ומטמא בנגעים… מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא את שביס של סבכא וגינגלין מנין? תלמוד לומר בגד \"בגדיו\" ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר 'טמא'. יכול יטמא אדם וכלי חרש? תלמוד לומר 'בגד' – בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. ", + "[יג] נמצאת אתה אומר: היה אוכל בנבלת עוף טהור וידו אחת על גבי התנור וידו אחת על גבי חבירו – שניהם טהורים. \"ואם לא יכבס…ונשא עונו\" – יכול על כיבוס בגדים יהיה ענוש כרת? תלמוד לומר \"ובשרו לא ירחץ ונשא עונו\". הא כיצד? על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים.", + "[יד] מנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה, וחייב קרבן על ידי טומאה. מה קרבן שחייב להלן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף עונש ואזהרה אמורים כאן – על ידי טומאה בטומאה מקדש וקדשיו.", + "[טו] אחרים אומרים \"ונשא עונו\" \"ונשא עונו\" לגזירה שוה. מה נשיאת עון אמור להלן בכרת אף כאן בכרת." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם\". אני ה' שאמרתי והיה העולם. אני דיין. אני מלא רחמים. אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר.", + "[ב] אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומן המצריים ועתיד להפרע מכם אם תעשו כמעשיהם.", + "[ג] מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר \"כמעשה ארץ מצרים…לא תעשו\". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"כמעשה ארץ מצרים…לא תעשו\". ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"אשר ישבתם בה לא תעשו\". ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר \"אשר ישבתם בה לא תעשו\".", + "[ד] ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען…לא תעשו\". ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען…לא תעשו\". ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"אשר אני מביא אתכם שמה\". ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר \"אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו\".", + "[ה] ר' שמעון אומר, הרי הוא אומר \"מי פעל ועשה קורא הדורות מראש\". זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם.", + "[ו] ר' יוסי הגלילי אומר, אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים, שנאמר \"וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים\"? אלא בשביל שכר שכִבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו \"שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו\". בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם מ\"ז שנה.", + "[ז] ר' שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן לקיש הרי הוא אומר \"האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה\" (יהושע יד טו). בני אדם שכבדו את הצדיק זכו שתשקט עליהם את הארץ. [ומה אם כנענים על ידי שכבדו אותו עמדה להם זכותו, אף על פי שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה]", + "[ח] או (ס\"א אי) \"כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו\", יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר \"ובחוקותיהם לא תלכו\" – לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים. לכך נאמר \"ובחוקותיהם לא תלכו\".", + "[ט] \"משפטי\" – אלו הדינים. \"חוקותי\" – אלו המדרשות. \"תשְמְרו\" – זו המשנה. \"ללכת בהם\" – זה המעשה. \"תשְמְרו ללכת בהם\" – לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד.", + "[י] \"ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם\" ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. \"וחי בהם\" – לעולם הבא. ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא! הא מה אני מקיים \"וחי בהם\"? לעולם הבא. \"אני ה'\" – נאמן לשלם שכר." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם (ס\"א הגוים) שיהיו מוזהרים על העריות כישראל. \"לא תקרבו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"איש איש\", שיכול אין לי אלא איש ממש שמוזהר על ידי אשה. אשה מוזהרת על ידי איש מנין? תלמוד לומר \"לא תקרבו\" – הרי כאן שנים.", + "[מכאן ועד משנה טו' תוספת המדרש ילקוט על הפרשה, הובא בקרבן אהרן] תוספת הילקוט: \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם\". רבי שמעון בן יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן \"אנכי ה' אלקיך\". אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הין והין. קִבַלתם מלכותי, קַבְלו גזרותי! – \"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני\". הוא שנאמר כאן \"אני ה' אלקיכם\". אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו הין והין. קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי! – \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו\". ר' ישמעאל אומר, חמורות העריות שהוא פותח בהם ביו\"ד ה\"א וחותם בהם ביו\"ד ה\"א. שבתחלת הענין הוא אומר \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'\" ובסוף הענין הוא אומר \"ושמרתם את משמרתי…אני ה' אלקיכם\" – הא חמורים העריות שהוא פותח בהן ביו\"ד ה\"א וחותם ביו\"ד ה\"א.", + "תוספת הילקוט: [ג] רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות, לכך בא עליהם בגזרה \"אני ה' אלקיכם\" – דעו מי הגוזר עליכם. וכן מצינו שניתקו בעריות שנאמר (במדבר יא, י): \"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו\". וכן מלאכי אומר להם (מלאכי ב, יג): \"וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה\". אמר להם אין זו תחלה לכם שכבר בכיתם בימי משה! אמרו לו, (מלאכי ב, טו): \"ולא אחד עשה ושאר רוח לו?\" – לא מי שברא את ישראל הוא ברא את האומות? אמר להם, (מלאכי ב, טו): \"ומה האחד מבקש זרע אלקים!\". ענו כולם ואמרו (מלאכי ב, יב): \"יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב\" – לא יהא לו, לא ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' (מלאכי ב, יב). וכן הוא אומר (נחמיה יג, כח): \"ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי\".", + "תוספת הילקוט: [ד] רבי אומר \"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלקיכם\" – אמור להם אף אני מוזהר!, כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להם ויקבלו. \"ואמרת אלהם\" – הרי זו אזהרה לבית דין. \"אני ה' אלקיכם\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "תוספת הילקוט: [ה] \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו\" – מגיד הכתוב שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין, ואותו המקום שישבו בו ישראל מקולקל מכולם.", + "תוספת הילקוט: [ו] \"וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו\" – והלא בידוע שבארץ כנען הם באים! ומה תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען וכולי\"? אלא מלמד שמעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות ואותו המקום שנתישבו (ס\"א שנתכונו) בו ישראל מקולקל מכולם.", + "תוספת הילקוט: [ז] \"כמעשה ארץ מצרים…וכמעשה ארץ כנען\" – הקיש מעשה מצרים למעשה כנענים ומעשה כנענים למעשה מצרים. מה מעשיהם של מצרים שטופים בעכו\"ם ובגילוי עריות ובשפיכות דמים ובמשכב זכור ובהרבעת בהמה אף מעשיהם של כנענים כיוצא בהם. ואם כן למה קדמו מצריים לכנענים בארבעים שנה לפורענות? מפני שכבדו את אותו הצדיק – \"שמענו אדוני נשיא אלקים וכולי\" ואומר \"האדם הגדול בענקים וכולי\" (יהושע יד, טו).", + "תוספת הילקוט: [ח] \"ובחוקותיהם לא תלכו\". וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? והלא כבר נאמר \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש…וחובר חבר\", ומה תלמוד לומר \"ובחוקותיהם לא תלכו\"? שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה. ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין חוקים?!, תלמוד לומר \"את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלקיכם\". עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו, תלמוד לומר \"ושמרתם ועשיתם..כי היא חכמתכם ובינתכם…\".", + "תוספת הילקוט: [ט] \"את משפטי תעשו\" – אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזילות והעריות והעכו\"ם וקללת השם ושפיכות דמים שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן. \"ואת חקותי\" – אלו שיצר הרע משיב עליהם ועכו\"ם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצת יבמה וטהרת המצורע ופרה אדומה ושעיר המשתלח, שיצר הרע משיב עליהם ועכו\"ם משיבין עליהם. תלמוד לומר \"אני ה'\" – חקקתים! אין אתה רשאי להשיב עליהם.", + "תוספת הילקוט: [י] \"ללכת בהם\" – עשם עיקר ואל תעשם טפלה. \"ללכת בהם\" – שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם. שלא תאמר למדתי חכמת ישראל, אלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר \"ללכת בהם\" – אינך ראשי ליפטר מתוכן. וכן הוא אומר \"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך\" (משלי ה, יז). \"בהתהלכך תנחה אותך\" (משלי ו, כב) – בעולם הזה. \"בשכבך תשמור עליך\" – בשעת מיתה. \"והקיצות היא תשיחך\" – לעולם הבא. ושמא תאמר אבד סברי ואבד סכויי, תלמוד לומר \"אני ה'\" – אני בוראך ואני סכוייך ועלי בטחונך. וכן הוא אומר \"ועד זקנה אני הוא\" (ישעיהו מו, ד), ואומר \"כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות וגומר\" (ישעיהו מד, ו), ואומר \"אני הוא אני ראשון אף אני אחרון\" (ישעיהו מח, יב), ואומר \"…אני יהוה ראשון ואת אחרנים אני הוא\" (ישעיהו מא, ד).", + "תוספת הילקוט: [יא] \"ושמרתם את חקתי ואת משפטי\" – שאין לי אלא מה שפרט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר \"ושמרתם את חקותי ואת משפטי\".", + "תוספת הילקוט: [יב] \"אשר יעשה אותם האדם\" – היה ר' ירמיה אומר, מנין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר \"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם\". וכן הוא אומר \"וזאת תורת האדם אדני יְהוִה\" (שמואל ב ז, יט) – \"תורת הכהנים ולוים וישראל\" לא נאמר אלא \"תורת האדם\". וכן הוא אומר \"פתחו שערים…\"(ישעיהו כו, ב) – \"ויבא כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"ויבא גוי צדיק שומר אמונים\". וכן הוא אומר \"זה השער לה'…\" (תהלים קיח, כ) – \"כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"צדיקים יבואו בו\". וכן הוא אומר \"רננו…\" (תהלים לג, א) – \"כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"רננו צדיקים בה'\". וכן הוא אומר \"הטיבה ה'…\" (תהלים קכה, ד) – \"לכהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"הטיבה ה' לטובים\" – הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.", + "תוספת הילקוט: [יג] \"וחי בהם\" – לא שימות בהם. היה ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר שאם אמרו לו לאדם בינו לבין עצמו עבוד עכו\"ם ואל תֵהָרֵג!, יעבור ואל יֵהרג? תלמוד לומר \"וחי בהם\" – ולא שימות בהם. או אפילו ברבים ישמע להם? תלמוד לומר (ויקרא כב, לב) \"ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי\" – אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם כשם שעשו חנניא מישאל ועזריה שהיו כל אומות העולם בזמן ההוא שטוחים לפני הצלם והם עומדים דומים לתמרים. עליהם מפורש בקבלה (שיר השירים ז, ח) \"זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו\" – היום אני מתעלה בהם לעיני אומות העולם מכחישי התורה. היום אני נפרע להם משונאיהם. היום אני מחיה להם את המתים. אני ה'\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "תוספת הילקוט: [יד] \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" – כלל. \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\" – פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו. אם למדתי שהוא אסור באשת אחי אביו אף אחי אביו יהא אסור באשתו! הואיל ומותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו. אם למדתי שהוא אסור בבת חורגו אף חורגו יהא אסור בבתו! אי אמרת כן הבאת עריות מן הדין! לכך נאמר \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" – כלל. \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\" – פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. \"אני ה'\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "[טו] (ויקרא יח, יט) \"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה\" – אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר \"לא תקרב\". אין לי אלא נדה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרבו בל תגלו? תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) \"לא תקרבו לגלות\". \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר.", + "[טז] \"אל תטמאו בכל אלה\" – בין בכולן בין במקצתן. \"כי בכל אלה נטמאו הגוים\" – אלו המצריים. \"אשר אני משלח מפניכם\" – אלו הכנענים. \"ותטמא הארץ\" – מלמד שהארץ מטמאה על ידי דברים האלו. \"ואפקד עונה עליה\" – כיון שאני פותח הפנקס מיד אני גובה את הכל. \"ותקיא הארץ את יושביה\" – כאדם שמקיא את מזונו.", + "[יז] \"ושמרתם אתם\" – אתם נאים שומרים אותם שאתם פתחתם אותם. וכן הוא אומר \"גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום\".", + "[יח] \"ולא תעשו מכל התועבות האלה\" – בין מכולם בין ממקצתם. 'אזרח' – זה אזרח, \"האזרח\" – לרבות נשי אזרחים. 'גר' – זה גר, \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים, \"בתוככם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[יט] \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם\" – מלמד שהארץ מיטמאה על ידי הדברים האלו. \"ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם\" – מלמד שהארץ חייבת גלות על ידי הדברים האלה.", + "[כ] \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה\" – בין מכולם בין ממקצתם. \"ונכרתו הנפשות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"איש איש\" שיכול אין לי אלא איש שהוא ענוש כרת על ידי אשה. אשה ענושה כרת על ידי האיש מנין? תלמוד לומר \"הנפשות\" – הרי כאן שנים.", + "[כא] \"העושות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תקרבו\" יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה? תלמוד לומר \"העושות\" – ולא הקריבות. \"מקרב עמם\" – ועמם שלם.", + "[כב] \"ושמרתם את משמרתי\" – שמרו לי משמרת. \"ושמרתם…משמרתי\" – להזהיר בית דין על כך. \"לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם\" – מלמד שכל העריות קרוים טומאה. \"ולא תטמאו בהם ונטמתם בם\" (ויקרא יא, מג) – אם מיטמאים אתם בהם נפסלים אתם מאחרי. מה הנייה יש לי בכם ואתם מתחייבים לי כליה?! לכך נאמר \"אני ה' אלקיכם\" (ויקרא יח, ל).", + "[כג] וכן עזרא אומר (עזרא ט, יד): \"הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה יהוה אלהי ישראל צדיק אתה\"" + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + "[א] \"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו\" – מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלוים בה. \"קדושים תהיו\" – פרושים תהיו. \"כי קדוש אני ה' אלקיכם\" – לומר אם מקדישים (ס\"א מקדשים) אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים (ס\"א מקדשים) עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש… תלמוד לומר \"כי קדוש אני\" – בקדושתי אני, בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי. אבא שאול אומר פמליא למלך, ומה עליה להיות מחקה למלך.", + "[ב] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"תיראו\" – הרי כאן שנים.", + "[ג] אם כן למה נאמר \"איש\"? אלא שהאיש סיפוקו בידו והאשה אין ספוקה בידה מפני שיש רשות אחרים עליה.", + "[ד] נאמר \"איש אמו ואביו תיראו\" ונאמר \"את ה' אלקיך תירא\". הקיש מורא אב ואם למורא המקום.", + "[ה] נאמר \"כבד את אביך ואת אמך\" ונאמר \"כבד את ה' מהונך\". הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.", + "[ו] נאמר \"מקלל אביו ואמו מות יומת\" ונאמר \"איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו\". הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.", + "[ז] – אבל אי אפשר לומר מכה כלפי מעלה. וכן בדין, ששלשתם שותפים בו.", + "[ח] ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר \"אם כבש תביא קרבנו לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים. תורים קודמים לבני יונה בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר \"ובן יונה או תור לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים. ", + "[ט] האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר \"איש אמו ואביו תיראו\" – מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.", + "[י] איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. יכול אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם? תלמוד לומר \"ואת שבתותי תשמֹרו אני ה'\" – כולכם חייבים בכבודי. \"אל תפנו אל האלילים\" – אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיו.", + "[יא] \"אלילים\" – זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה. אלילים על שם שהם חלולים פסל על שם שהם נפסלים מסכה על שם שהם נסוכי מצבה על שם שהם עומדי עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים תרפים על שם שהם מרקיבים גלולים על שם שהם מגועלים שקוצים על שם שהם משוקצים חמנים על שם שהם עומדים בחמה אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים \"אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה\" – תחלתם אלילים הם. אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות.", + "[יב] \"ואלהי מסכה לא תעשו\" – יכול יעשו להם אחרים? תלמוד לומר \"לא…לכם\". אי \"לא…לכם\", יכול הם יעשו לאחרים? תלמוד לומר \"לא תעשה\". מכאן אמרו: העושה עכו\"ם לעצמו עובר משום שתי אזהרות – משום \"לא תעשה\" ומשום \"לכם\". ר' יוסי אומר משום שלש – משום \"לא תעשה\", משום \"לא…לכם\", ומשום \"לא יהיה לך\"." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ביום זבחכם יאכל וממחרת\" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה – אף תחילת זבחכם לא יהיה אלא על מנת לאכול לב' ימים.", + "[ב] אין לי אלא שלמים. מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהיה זביחתו אלא על מנת לאכול לשני ימים? תלמוד לומר \"וכי תזבחו…שלמים\" \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות זבחים הנאכלים לב' ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול לשני ימים.", + "[ג] 'תזבח' \"תזבחהו\" – אין שוחטין שני ראשים בבת אחת.", + "[ד] \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו, תנהו ענין חוץ למקומו.", + "[ה] \"ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרת\" – זה בנין אב, כל שהוא קדש חייבים עליו כרת.", + "[ו] \"ובקצרכם\" – פרט לשקצרוהו הלסטים, קירסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה. \"ובקצרכם\" – פרט לשקצרוה עכו\"ם (ס\"א גויים). מיכן אמרו: עכו\"ם (ס\"א נכרי) שקצר שדהו ואחר כך נתגייר – פטור מן הלקט והשכחה והפאה. ור' יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור.", + "[ז] אין לי אלא קוצר. תולש מנין? תלמוד לומר \"לקצור\". קוטף מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג, כב) \"בקצרך\". אין לי אלא תבואה. קטניות מנין? תלמוד לומר \"ארצכם\". אילנות מנין? תלמוד לומר \"שדך\". יכול הירק והקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפנות הכל בכלל? תלמוד לומר \"קציר\" – מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום. יצאו ירקות שאף על פי שלקיטתן כאחת אבל אין מכניסן לקיום. [יצאו התאנים שאף על פי שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת]. והתבואה והקטניות בכלל זה.", + "[ח] ובאילן: האוג והחרובין, האגוזים והשקדים, הגפנים והרמונים, הזיתים והתמרים חייבים בפאה.", + "[ט] \"לא תכלה פאת שדך\" – אין פאה אלא מחמת הכילוי, ואין פאה אלא שיש לו שם, ואין פאה אלא בסוף. מיכן אמרו: נתן בין בתחלה בין באמצע – הרי זו פאה, ובלבד שלא יפחות באחרונה אחד מששים.", + "[י] וכן היה ר' שמעון אומר בשביל ארבעה דברים אמרו לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, מפני ביטול עניים, ומפני מראית העין, ומשום שאמרה תורה \"לא תכלה פאת שדך\". מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה האדם שעה פנויה ויאמר לקרובו העני \"בוא וטול לך פאה\" מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהיו עניים יושבים ומשמרים כל היום ואומרים \"עכשיו הוא נותן פאה\" אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי. מפני מראית העין כיצד? שלא יהיו העוברים והשבים אומרים \"ראו איך קצר איש פלוני את שדהו ולא הניח פאה לעניים\" ומשום שאמרה תורה \"לא תכלה פאת שדך\"", + "[יא] \"שדך\" – ולא שדה אחרים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון \"שדך\" ולא שותף עם העכו\"ם (ס\"א הגוי). \"שדך\" – לחייב על כל שדה ושדה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] מיכן אמרו אלו מפסיקים לפאה: הנחל, והשלולית, דרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל הרבים, ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע אחר. והקוצר לשחת מפסיק, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש.", + "[ב] אמת המים הקבועה – הרי זו מפסקת. ר' יהודה אומר אם אינה יכולה להקצר כאחת הרי זו מפסקת. כל ההרים אשר במעדר יעדרון, אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, הוא נותן פאה לכל.", + "[ג] הכל מפסיקין לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. אם היה שער כותש אינו מפסיק לאילן אלא נותן פאה לכל.", + "[ד] לחרובים – כל הרואים זה את זה. אמר רבן גמליאל נוהגים היו בית אבא נותנים פאה אחת לזיתים שהיה להם בכל הרוח ולחרובים כל שרואים זה את זה. ר' אלעזר בר צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיה להם בכל העיר.", + "[ה] \"ולקט קצירך\" – לא לקט קיטוף. \"ולקט קצירך\" – אין לקט אלא מחמת הקציר. מיכן אמרו: היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ, עקצו עקרב, נבעת, נפל מידו על הארץ – הרי (זה) של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל – לעניים. אחר היד ואחר המגל – לבעל הבית. ראש המגל וראש היד – ר' ישמעאל אומר לעניים, ר' עקיבא אומר לבעל הבית.", + "[ו] \"לא תלקט…לעני\" – לא תסייע את העני. \"לא תלקט\" – הזהיר את העני בשלו." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"וכרמך לא תעולל\" – מיכן אמרו כרם שכולו עוללות: ר' אליעזר אומר לבעל הבית, ר' עקיבא אומר לעניים. אמר ר' אליעזר ו\"כי תבצור…לא תעולל\" (דברים כד, כא), ואם אין בציר מנין עוללות?! אמר לו ר' עקיבא \"וכרמך לא תעולל\" – אפילו כולו עוללות. שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר \"כי תבצור…לא תעולל\"? – אין לעניים בעוללות קודם לבציר.", + "[ב] \"ופרט כרמך\" – אין פרט אלא מחמת הבציר. מיכן אמרו: היה בוצר עקץ את האשכולות, הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט – הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר \"לא תשיג גבול עולם\".", + "[ג] איזהו עוללות? כל שאין לה כתף ולא נטף. יש לו כתף אבל לא נטף, נטף אבל לא כתף – לבעל הבית. אם ספק – לעניים. עוללות שבארכובה: אם נקצרת עם האשכול, הרי של בעל הבית. ואם לאו, הרי של עניים. גרגיר יחיד: ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות.", + "[ד] \"לעני\" – יכול לעני מאחרים? תלמוד \"לגר\". אי \"לגר\" יכול לגר תושב? תלמוד לומר \"ללוי\". מה לוי בן ברית אף גר בן ברית.", + "[ה] אי \"ללוי ולגר\" יכול בין חסרים בין שאינם מחוסרים? תלמוד לומר \"לעני\" – מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית. \"תעזוב\" – הנח לפניהם והם יבזבזו. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז – אפילו בריא, אפילו ידיו יפות – לזה שומעים, שאמר כהלכה. יכול בדלית ובדקל כן? תלמוד לומר \"אותם\". אפילו תשעים ותשעה אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק – אפילו זקן או חולה – לזה שומעים, שאמר כהלכה.", + "[ו] מה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ובשאר כל הפירות לבזבז? אחר שריבה הכתוב מיעט? תלמוד לומר \"קציר\" – מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול. ר' שמעון אומר חלוקי אגוזים כדלית וכדקל.", + "[ז] \"תעזוב\" – לפניהם. הנח תבואה בקשה, תלתן בעמיריו, תמרים במכבדות. יכול אפילו השירה אותם הרוח? תלמוד לומר \"אותם\". הפרישם ואחר כך השירה אותם הרוח – כשם שזכו בהם כך זכו בעציה. מנין שספק לקט, לקט? ספק שכחה, שכחה? ספק פאה, פאה? תלמוד לומר \"לעני ולגר תעזוב אותם\" \"אני ה' אלקיכם\" – אני איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב, כב) \"אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער\" וכן הוא אומר (משלי כב, כג) \"כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש\"." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"לא תגנובו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"גניבה שנים ישלם\" (שמות כב, ג). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"לא תגנובו\".", + "[ב] \"לא תגנובו\" על מנת למיקט. \"לא תגנובו\" על מנת לשלם תשלומי כפל ולא על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב.", + "[ג] \"לא תכחשו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"וכחש בה\" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ולא תכחשו\". \"לא תשקרו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ונשבע על שקר\" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ולא תשקרו\".", + "[ד] \"איש בעמיתו\". אין לי אלא איש באיש. אשה באיש, איש באשה מנין? תלמוד לומר \"בעמיתו\" מכל מקום.", + "[ה] \"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר\" – הא אם גנבת סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להשבע לשקר.", + "[ו] \"ולא תשבעו בשמי לשקר\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תשא שם ה' אלקיך לשוא\" שיכול אין לי חייבים אלא על שם המיוחד לבד. מנין לרבות את כל הכינויים? תלמוד לומר \"בשמי\" – כל שם שיש לי.", + "[ז] \"וחללת את שם אלקיך\" – מלמד ששבועת שוא חילול השם. דבר אחר: \"וחללת\" – נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה.", + "[ח] וכן הוא אומר \"על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער\" (ישעיהו כד, ו).", + "[ט] \"לא תעשוק את רעך\" – יכול אפילו אמר \"איש פלוני גבור הוא\" והוא אינו גבור, \"איש פלוני חכם הוא\" והוא אינו חכם, \"איש פלוני עשיר הוא\" והוא אינו עשיר… תלמוד לומר \"לא תגזול\". מה גזל מיוחד שהוא של ממון אף עושק דבר של ממון. ואיזה? זה הכובש שכר שכיר. \"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר\". אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה והכלים מנין? שכר הקרקעות מנין? תלמוד לומר \"לא תלין פעולת\" כל דבר.", + "[י] \"עד בקר\" – אינו עובר עליו אלא עד בוקר ראשון. יכול אפילו לא בא ולא תבעו? תלמוד לומר \"אתך\" – לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.", + "[יא] יכול אפילו המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהא עובר עליו? תלמוד לומר \"אתך\" לא ילין, \"אתך\" לרצונך.", + "[יב] \"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר\" – אין לי אלא שכר יום שהוא גובה כל הלילה. שכר הלילה שגובה כל היום מנין? תלמוד לומר \"ביומו תתן שכרו\" (דברים כד, טו).", + "[יג] \"לא תקלל חרש\" – אין לי אלא חרש. מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר \"ונשיא בעמך לא תאור\". אם כן למה נאמר \"חרש\"? מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים.", + "[יד] \"ולפני עור לא תתן מכשול\" – לפני סומא בדבר. בא אמר לך \"בת איש פלוני מה היא לכהונה?\" אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו \"צא בהשכמה\" שיקפחוהו לסטים, \"צא בצהרים\" בשביל שישתרב, אל תאמר לו \"מכור את שדך וקח לך חמור\" ואת עוקף עליו ונוטלה הימנו. שמא תאמר \"עצה טובה אני נותן לו!\" והרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך אני ה' \"." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"לא תעשו עול במשפט\" – בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו.", + "[ב] \"לא תשא פני דל\" – שלא תאמר \"עני הוא זה והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות\", לכך נאמר \"לא תשא פני דל\".", + "[ג] \"ולא תהדר פני גדול\" – שלא תאמר \"עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו\", לכך נאמר \"לא תהדר פני גדול\".", + "[ד] \"בצדק תשפט עמיתך\" – שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו \"קצר בדברך\". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אמר ר' יהודה, שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים. ואיזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. דבר אחר: \"בצדק תשפט עמיתך\" – הוי דן את כל האדם לכף זכות.", + "[ה] \"לא תלך רכיל בעמך\" – שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה. דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.", + "[ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר \"איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב\".", + "[ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר \"אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי\", לכך נאמר \"לא תלך רכיל בעמך\". וכן הוא אומר \"הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר\" (משלי יא, יג)", + "[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". ומנין לרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". \"ולא תשנא את אחיך\" – יכול לא תקללנו, לא תכנו, ולא תסטרנו? תלמוד לומר \"בלבבך\" – לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב. ומנין שאם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים חזור והוכיח? תלמוד לומר \"הוכח תוכיח\". יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר \"ולא תשא עליו חטא\".", + "[ט] אמר ר' טרפון \"העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח\". אמר ר' אלעזר בן עזריה \"העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת\". אמר ר' עקיבא \"העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים\". אמר ר' יוחנן בן נורי מעידני עלי שמים וארץ שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה.", + "[י] \"לא תקׂם\" – עד היכן הוא כוחה של נקימה? אמר לו \"השאילני מגלך\", ולא השאילו. למחר אמר לו \"השאילני קרדומך\". אמר לו \"איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך\", לכך נאמר \"לא תקם\".", + "[יא] \"לא תטׂר\" – עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו \"השאילני קרדומך\" ולא השאילו. למחר אמר לו \"השאילני מגלך\". אמר לו \"הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך\", לכך נאמר \"לא תטר\".", + "[יב] \"לא תקם ולא תטר את בני עמך\" – נוקם אתה ונוטר לעכו\"ם. \"ואהבת לרעך כמוך\" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר \"זה ספר תולדות אדם\" – זה כלל גדול מזה.", + "[יג] אילו נאמר \"בהמתך לא תרביע\" יכול לא יאחוז בבהמה ויעמידנה לפני הזכר. תלמוד לומר \"כלאים\" – לא אמרתי לך אלא משום כלאים.", + "[יד] אין לי אלא בהמתך על בהמתך. בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[טו] אין לי אלא בהמה על בהמה. בהמה על חיה וחיה על בהמה מנין? טמאה על טהורה, טהורה על בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[טז] \"שדך לא תזרע\" – אין לי אלא שלא יזרע. שלא יקיים מנין? תלמוד לומר \"שדך לא…כלאים\" – לא אמרתי אלא משום כלאים.", + "[יז] מנין שאין מרכיבים עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[יח] \"ובגד כלאים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו\" (דברים כב, יא), יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר \"בגד\". אין לי אלא בגד. מנין לרבות הלבדים? תלמוד לומר \"שעטנז\" – דבר שהוא שוע טווי ונוז. ר' שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא אביו שבשמים עליו. מכלל שנאמר \"לא יעלה עליך\", יכול לא יפשיל את הקופה לאחריו? תלמוד לומר \"לא תלבש\". \"לא תלבש\" אין לי אלא שלא ילבש. מנין שלא יתכסה? תלמוד לומר \"לא יעלה עליך\". מותר אתה להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהיה נימא אחת עולה על בשרו." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'איש' – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"ואיש\".", + "[ב] \"כי ישכב את אשה\" – פרט לקטנה. \"שכבת זרע\" – פרט למערה. \"והיא שפחה\": יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"והפדה\". אי \"והפדה\" יכול כולה? תלמוד לומר \"לא נפדתה\". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר \"והפדה לא נפדתה\"? דברה תורה כלשון בני אדם. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים \"לא יומתו כי לא חופשה\" – בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.", + "[ג] \"והפדה לא נפדתה\" – בכסף ובשוה כסף. בשטר מנין? תלמוד לומר \"או חופשה לא נִתן לה\", להלן הוא אומר \"וכתב לה\". מה \"לה\" האמור להלן בשטר אף כאן בשטר. אין לי אלא כסף בחציה ובשטר בכולה. מנין אף שטר בחציה? תלמוד לומר \"או חופשה לא נתן לה\" – מה בכסף בחציה אף שטר בחציה.", + "[ד] \"בקרת תהיה\" – מכות, מלמד שהיא לוקה. יכול אף הוא ילקה? תלמוד לומר \"תהיה\" – היא לוקה והוא אינו לוקה.", + "[ה] \"לא יומתו כי לא חופשה\" – הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. ר' שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהיה הכסף גומר בה? תלמוד לומר \"לא יומתו כי לא חופשה\" – עירה כל הפרשה כולה ל\"כי לא חופשה\", מלמד שאין גומר בה כי אם בשטר.", + "[ו] \"והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם\". נאמר כאן \"איל אשם\" ונאמר להלן \"איל אשם\". מה \"איל\" האמור להלן בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים.", + "[ז] \"וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא\" – מלמד שהוא מביא חטאת אחת על ביאות הרבה. \"ונסלח לו מחאטתו אשר חטא\" – לעשות את המזיד כשוגג.", + "[ח] כל העריות עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה לא עשה הקטנה כגדולה.", + "[ט] כל העריות עשה בהם המערה כגומר והשפחה לא עשה בה את המערה כגומר.", + "[י] כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוים במכות ובקרבן ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה, הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות בחטאת ושפחה חרופה באשם. כל העריות בנקבה ושפחה בזכר. כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה אינו חייב אלא אחת על ביאות הרבה. כל העריות לא עשה בהם מזיד כשוגג ושפחה עשה בה את המזיד כשוגג." + ], + "Section 3": [ + "[א] 'כי תבואו'. יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" – הארץ המיוחד.", + "[ב] 'כי תבואו..ונטעתם' – פרט לשנטען עכו\"ם עד שלא באו לארץ. או יכול שאני מוציא את שנטעו עכו\"ם משבאו לארץ… תלמוד לומר \"כל עץ\". מיכן אמרו: עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע – פטור. נטעו, אף על פי שלא כבשו – חייב. [\"ונטעתם\" – פרט לעולה מאליו]. \"ונטעתם\" – פרט למרכיב ולמבריך. מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק על גבי סיפוק, אף על פי שהבריכה בארץ – מותר. ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה – מותר. מקום שכחה רע – אסור. אין לי אלא שנטע אגוז ושקד. נטע ייחור מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\". \"עץ מאכל\" – ולא עץ סרק. \"עץ מאכל\" – פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים. ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג – הפנימי חייב והחיצון פטור.", + "[ג] אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. שאין ראוי להם מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\". [נטעו לעצים וחישב עליו לאכילה מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\"]. מאימתי הוא מונה לו? משעת נטיעתו. \"פריו\" – פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר. או יכול שאני מוציא את עקנקלות והבוסר? תלמוד לומר \"[את] פריו\", דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר \"וערלתם ערלתו…ערלים\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"שלש שנים\". יכול בתוך שלש שנים הוא אסור ולאחר שלש שנים יהיה מותר? תלמוד לומר \"יהיה\". \"לכם\" – להביא את הנטוע לרבים.", + "[ה] ר' יהודה אומר \"לכם\" – פרט לנטוע (ס\"א לנוטע) לרבים. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו הנטוע (ס\"א הנוטע) לרבים חייב בערלה. עלה מאליו לרבים – פטור מן הערלה.", + "[ו] \"לא יֵאָכל\" – אין לי אלא שלא יאכל. מנין שלא יצבע בו? ושלא יהנה בו? ושלא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר \"וערלתם ערלתו…ערלים\" – לרבות את כולם.", + "[ז] מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה הרביעית\". \"יהיה כל פריו\" – להביא את הפרט ואת העוללות כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודים לעצמם, ובית הלל אומרים כולו לגת.", + "[ח] \"קדש\". מה \"קדש\" אמור להלן טעון חומש וביעור, אף \"קדש\" האמור כאן טעון חומש וביעור.", + "[ט] \"הלולים\" – מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן אמרו: היה ר' עקיבא אומר לא יטעום אדם כלום קודם שיברך. מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה החמישית\". \"תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו\" – ר' יוסי הגלילי אומר הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. ר' עקיבא אומר דברה תורה כנגד היצר שלא יהיה אדם אומר \"הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם\", לכך נאמר \"להוסיף לכם תבואתו\".", + "[י] \"תבואתו\" – מלמד שאין נפדה אלא תבואה. מיכן אמרו: אין פודין את הרבעי עד שיגיע (בס\"א עד שיבוא) לעונת המעשרות." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". דבר אחר: \"לא תאכלו על הדם\" – לא תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק. ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום אותו היום? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". ר' יוסי בר' חנינא אומר אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\".", + "[ב] \"לא תנחשו\" – כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. \"ולא תעוננו\" – אלו אוחזי עינים. ר' שמעון אומר זה המעביר על העינים. ר' עקיבא אומר אלו נותני עתים כגון אלו שהם אומרים \"למודות ערב שביעיות להיות חטים יפות\" \"עקורות קטניות להיות (ס\"א מהיות) רעות\"", + "[ג] \"לא תקיפו\" – אחד המקיף ואחד הניקף. \"פאת ראשכם\" – סוף ראשכם, ואלו הם הצדעים מיכן ומיכן.", + "[ד] \"ולא תשחית את פאת זקנך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ופאת זקנם לא יגלחו\" (ויקרא כא, ה) יכול אפילו גלחו במספרים כבתער יהיה חייב? תלמוד לומר \"ולא תשחית..פאת זקנך\". אי \"ולא תשחית..פאת זקנך\" יכול אפילו לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? תלמוד לומר \"זקנם לא יגלחו\". הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.", + "[ה] \"פאת זקנך\" – סוף זקנך. מלמד שהוא חייב על הראש שתים: אחד מיכן ואחד מיכן. ועל הזקן שתים מיכן, ושתים מיכן, ואחת מלמטן. ר' אלעזר אומר אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחת.", + "[ו] עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב.", + "[ז] \"ושרט לנפש\". יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שאבדה בים יהא חייב? תלמוד לומר \"לנפש\" – לא אמרתי שריטה אלא שהוא על המת.", + "[ח] מנין לחמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל שריטה ושריטה? תלמוד לומר \"ושרט\", לחייב על כל שריטה ושריטה.", + "[ט] ר' יוסי אומר מנין לשריטה אחת על חמש מתים שהוא חייב על כל מת ומת? תלמוד לומר \"לנפש\", לחייב על כל מת ומת.", + "[י] \"וכתׁבת קעקע\". יכול אפילו כתב ולא קעקע יהא חייב? תלמוד לומר \"קעקע\". אי \"קעקע\", יכול קעקע ולא כתב יהא חייב? תלמוד לומר \"וכתבת\". הא כיצד? עד שיכתב ויקעקע בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אינו חייב עד שיכתב שם השם שנאמר \"וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה' \"." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"אל תחלל את בתך להזנותה\". יכול לא יתננה ללוי ולא יתננה לישראל? תלמוד לומר \"להזנותה\" – לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות.", + "[ב] ואיזה זה? זה המוסר לחברו בתו הפנויה שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות.", + "[ג] \"ולא תזנה הארץ\" – מזנים הם לפירות. יכול על מעשה יחידי? תלמוד לומר \"ומלאה הארץ זמה\", ולא על מעשה יחידי.", + "[ד] ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר \"ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך\" (ירמיהו ג, ב). מהו עונשו של דבר? \"וימנעו רבִבִים, ומלקוש לוא היה, ומצח אשה זונה היה לך, מֵאַנת הִכלם\" (ירמיהו ג, ג).", + "[ה] ר' אליעזר בן יעקב אומר, מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, והיא שקבלה מאנשים הרבה ואין יודעת מאיזה מהם קבלה – שגג ונשא לבתו, שגג והשיאה לבנו. נמצא הוא נושא לבתו, ובנו לאחותו. נמצא ממלא את העולם ממזרים שנאמר \"זמה\" – זה מה הוא?.", + "[ו] ר' אליעזר אומר, מנין שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה? נאמר כאן \"זמה\" ונאמר להלן \"ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הִוא\" (ויקרא כ, יד). מלמד שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.", + "[ז] יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמֹרו ומקדשי תיראו\". אמר שבת משם שמירה ואמר מקדש משם מורא. יכול יהא ירא מן המקדש? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – מה שבת, לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש, לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש.", + "[ח] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם.", + "[ט] איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו, במנעלו ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחמר.", + "[י] \"אל תפנו אל האֹבת ואל הידעונים\". \"אוב\" זה פיתום המדבר משחיו ו\"ידעוני\" המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "[יא] \"אל תבקשו לטמאה בהם\" – מלמד שאינם באים עליו על אדם אלא אם כן הפנה דעתו להם ונטמא בהם. הא אם מטמא אתה בהם דע מה אתה מחליף, מה במה!", + "[יב] \"מפני שיבה תקום\" – יכול אפילו אשמיי? תלמוד לומר \"זקן\" ואין זקן אלא חכם שנאמר \"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל\". ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה שנאמר \"ה' קנני ראשית דרכו\".", + "[יג] יכול יעמוד לפניו מרחוק? תלמוד לומר \"והדרת פני זקן\". אי \"והדרת\" יכול יהדרנו בממון? תלמוד לומר \"תקום והדרת\" – מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס.", + "[יד] איזהו הידור? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. יכול אם ראהו יעצים עיניו כאילו לא ראהו? הרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך אני ה'\". [הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר \"ויראת מאלקיך\".]", + "[טו] ר' שמעון בן אלעזר אומר, מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר \"זקן ויראת מאלקיך\". איסי בן יהודה אומר \"מפני שיבה תקום\" – אפילו כל שיבה במשמע." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] בא ואמר \"גר אני\" יכול יקבלו? תלמוד לומר \"אתך\" – במוחזק לך. את שבאו עדים מנין? תלמוד לומר \"בארצכם\". אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר \"אתכם\" – בכל מקום שאתם. אם כן למה נאמר \"בארצכם\"? אלא בארץ צריך להביא ראיה ובחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה.", + "[ב] \"לא תונו אותו\" – שלא תאמר לו \"אמש היית עובד עבודת כוכבים והיום נכנסת תחת כנפי השכינה\".", + "[ג] \"כאזרח\" – מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.", + "[ד] \"יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך\" – כשם שנאמר לישראל \"ואהבת לרעך כמוך\" כך נאמר לגרים \"ואהבת לו כמוך\". \"כי גרים הייתם בארץ מצרים\" – דעו מנפשם של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.", + "[ה] \"לא תעשו עול במשפט\". אם לדין, כבר הדין אמור! אם כן למה נאמר \"לא תעשו עול במשפט\"? – במדה ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "[ו] \"במדה\" – זו מדת הארץ. \"במשקל\" – זו טריטני. \"ובמשורה\" – זו זיר גדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זו המחוק.", + "[ז] \"מאזני צדק\" – צדק את המאזנים יפה. \"אבני צדק\" – צדק את המשקלות יפה. \"איפת צדק\" – צדק את האיפות יפה. \"והין צדק\" – צדק את ההין יפה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, והלא ההין בכלל איפה הוא ונאמר \"איפת צדק\"?! אם כן למה נאמר \"והין צדק יהיה לך\"? לאו צדק והין צדק.", + "[ח] \"יהיה לך\" – מנה לך אגרדמין על כך. מיכן אמרו: הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. בעל הבית אחת לי\"ב חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים! החנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת וממחה משקלותיו פעל אחת בשבת ויקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.", + "[ט] אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בלח, אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין – נותן לו גרומים, אחד מעשרה נותן לו בלח ואחד מעשרים ביבש.", + "[י] \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים\" – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות. שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.", + "[יא] \"ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם\" – ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואל בני ישראל תאמר\", \"ואל בני ישראל תדבר\", \"אמור אל בני ישראל\", \"דבר אל בני ישראל\", \"צו את בני ישראל\", \"ואתה תצוה אל בני ישראל\" – ר' יוסי אומר דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות הרבה וכולם צריכים להדרש. \"גר\" – אלו הגרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בישראל\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר (ויקרא יח, ו) \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שבאו על עריות העכו\"ם (ס\"א האומות) שידונו בדיני העכו\"ם (ס\"א האומות) ושבאו על עריות ישראל שידונו בדיני ישראל.", + "[ג] \"אשר יתן מזרעו למלך\" – לא שיתן מזרעו מיכך כך (ס\"א וכך). \"אשר יתן מזרעו למלך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ומזרעך לא תתן\" (ויקרא יח, כא), יכול אפילו העביר ולא מסר יהא חייב? תלמוד לומר \"אשר יתן מזרעו\". יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב? תלמוד לומר \"ומזרעך לא תתן להעביר למלך\". יכול אפילו מסר להעביר למולך שלא באש יהא חייב? תלמוד לומר (דברים יח, י) \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים\" – \"העברה\" \"העברה\" לגזירה שוה. מה \"העברה\" האמורה כאן למולך אף \"העברה\" האמורה להלן למולך, ומה \"העברה\" האמורה להלן באש אף \"העברה\" האמורה כאן באש. נמצאת אתה אומר שימסור ויעביר באש למולך.", + "[ד] \"מות יומת\" – בבית דין. מנין אם אין בבית דין כח יפה שעם הארץ מסייעים אותו? תלמוד לומר \"עם הארץ ירגמוהו\". דבר אחר: \"עם הארץ\" – עם שבגינו נבראת הארץ. רבן גמליאל אומר, עם שהם עתידים לירש את הארץ על ידי הדברים הללו. \"ירגמוהו\" – ולא בכסותו. \"באבן\" – מלמד שאם מת באבן אחת, יצא.", + "[ה] \"ואני אתן את פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. \"באיש\" – ולא בצבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"והכרתי אותו מקרב עמו\" – ועמו שלום.", + "[ו] \"כי מזרעו נתן למלך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש\" (דברים יח, י), אין לי אלא בנו ובתו. בן בנו ובן בתו מנין? תלמוד לומר \"כי מזרעו נתן למלך\".", + "[ז] אין לי אלא זרע כשר. זרע פסול מנין? תלמוד לומר \"בתתו מזרעו למלך\" – כל זרע שיש בו.", + "[ח] \"למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי\" – מלמד שהוא מטמא את המקדש ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "[ט] \"ואם העלם יעלימו\". מנין אם העלימו בדבר אחד סוף שדברים הרבה מעלימים? תלמוד לומר \"אם העלם יעלימו\".", + "[י] ומנין אם העלימו בית דין אחד, סוף שבבתי דינים הרבה מעלימים? תלמוד לומר \"אם העלם יעלימו\".", + "[יא] מנין אם העלימו בסנהדריות של ישראל, סוף שסנהדרי גדולה מעלמת ודיני נפשות נטלין מהם על כך, לכך נאמר \"ואם העלם יעלימו\".", + "[יב] \"ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא לבלתי המית אותו\" – בכל מיתה שירצו.", + "[יג] \"ושמתי אני את פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. \"באיש\" – ולא בציבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"ובמשפחתו\" מה תלמוד לומר? אמר ר' שמעון, וכי מה חטאת המשפחה? אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסים, שיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפים עליו.", + "[יד] \"והכרתי אותו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ובמשפחתו\", יכול תהא משפחתו בהכרת? תלמוד לומר \"אותו\" – אותו בהכרת ואין משפחתו בהכרת אלא ביסורין.", + "[טו] \"והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המלך\" – לרבות שאר עכו\"ם בהכרת. \"מקרב עמם\" – ועמם שלום." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"איש איש\". \"כי יקלל את אביו\" – ולא את אבי אביו. \"ואת אמו\" – ולא את אבי אמו. \"אביו\" ודאי ולא הספק. \"אמו\" ודאית ולא הספק.", + "[ב] \"אביו ואמו קלל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ומקלל אביו ואמו מות יומת\" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר \"אביו..קלל\" \"אמו קלל\" – אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר \"אביו ואמו קלל\" – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.", + "[ג] \"אביו ואמו קלל\" – אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר \"אביו ואמו קלל\" – אפילו לאחר מיתה. \"דמיו בו\" – בסקילה.", + "[ד] \"ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם\" – ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למפשטים. \"ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה\" – אני איני מביא אתכם אלא על מנת לירש, לא ככנענים שהיו שומרי המקום עד שתבואו.", + "[ה] \"ולא תלכו בחקת הגוי\" – אלו המצריים. \"אשר אני משלח מפניכם\" – אלו הכנענים. \"כי את כל אלה עשו\" – מלמד שהיו הכנענים שטופים בדברים האלה. \"ואקץ בם\" – כאדם שהוא קץ ממזונו.", + "[ו] \"ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם\" – אתם נאים יורשים אותם שאתם פתחתם תחלה. וכן הוא אומר \"גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום\".", + "[ז] \"ואני אתננה לכם לרשת אותה\" – עתיד אני ליתנה לכם ירושת עולם. שמא תאמרו \"אין לך ליתן לנו אלא משל אחר?!\", והלא משלכם היא! והיא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והם אינם אלא בני חם. ומה טיבן בתוכה? אלא שהיו שומרי המקום עד שתבואו.", + "[ח] \"אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים\" – ראו כמה ביניכם ולאומות! באומות העולם אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אחד מקשט את עצמו ונמסר לאחר.", + "[ט] \"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה\" – צריכים לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם! אם כן למה נאמר \"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה\"? בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רובו של קנה ובין שנשחט חציו. וכמה הוא בין רובו לחציו? מלא שיער.", + "[י] \"ובין העוף הטמא… אשר הבדלתי לכם לטמא\" – לאסור.", + "[יא] \"והייתם לי קדושים כי קדוש אני\" – כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים.", + "[יב] \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" – אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו. ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם \"אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה\" אבל \"אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך\"? תלמוד לומר \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" – נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.", + "[יג] 'איש ואשה' – אין לי אלא איש ואשה. טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר \"או אשה\". \"כי יהיה בהם\" – ולא הנשאל בהם. \"אוב\" – זה פיתום המדבר משחיו. \"וידעוני\" – המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "[יד] \"מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם\" – זה בנין אב כל \"דמיהם בם\" האמורים בתורה בסקילה." + ], + "Chapter 10": [ + "[מכאן ועד אמצע פרק יב' הם הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהמלבי\"ם סדר כאן כסדר הפסוקים] הוספה: [א] \"והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם\" (ויקרא כ, ו) למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני\" (ויקרא כ, כז). עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"אל תפנו אל האבות ואל הידעונים\" (ויקרא יט, לא). עונש ואזהרה שמענו, כרת לא שמענו. תלמוד לומר \"והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים\".", + "הוספה: [ב] \"והתקדשתם והייתם קדושים\" – זו קדושת פרישת עכו\"ם. אתה אומר קדושת פרישת עכו\"ם או אינה אלא קדושת כל המצוות… כשהוא אומר \"קדושים תהיו\" (ויקרא יט, ב) הרי כל המצות אמורות, ומה תלמוד לומר \"והתקדשתם והייתם קדושים\"? – זו קדושת פרישת עכו\"ם. \"כי אני ה' אלקיכם\" – אני דיין ליפרע ונאמר לשלם שכר.", + "הוספה: [ג] \"ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם\" – שאין לי אלא מה שפרט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר \"ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם\".", + "הוספה: [ד] \"אני ה' מקדשכם\" – כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים.", + "הוספה: [ה] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? לרבות בת, וטומטום ואנדרוגינוס. \"ומקלל אביו ואמו מות יומת\" (שמות כא, יז) – אין לי אלא אביו ואמו. אמו שלא אביו, אביו שלא אמו מנין? תלמוד לומר \"אביו ואמו קלל\" – מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע הוא שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לך הכתוב \"יחדיו\".", + "הוספה: [ו] \"כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו\" – בשם. אתה אומר בשם או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר \"בנקבו שם יומת\" (ויקרא כד, טז) שאין תלמוד לומר \"שם\", ומה תלמוד לומר \"שם\"? אלא להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהא חייב עד שיקללם בשם, דברי ר' אחי בר' יאשיה. ר' חנינא בר' אידי אומר, הואיל ואמרה תורה 'השבע' ו'אל תשבע', 'קלל' ו'אל תקלל'. מה השבע בשם אף אל תשבע בשם.", + "הוספה: [ז] \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת בכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיו בו\", ולהלן (ויקרא כ, כז) נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" שנאמר להלן – בסקילה, אף \"דמיו בו\" שנאמר כאן – בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (שמות כב, כז) \"אלקים לא תקלל\". ואם נשיא הוא אביו הרי הוא בכלל \"ונשיא בעמך לא תאור\". אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין. הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי מה הצד שבהם שהם גדולים, ומעמך, וגדולתן גרמה להם ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שהוא גדול, ומעמך, וגדולתו גרמה לו אתה מוזהר על קללתו!… תלמוד לומר \"לא תקלל חרש\" – דבר הכתוב באומללים של אדם. מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו!  נשיא ודיין יוכיחו! מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להם! חרש יוכיח! הרי אתה דן בבנין אב מבין שלשתן: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי זה וזה כראי חרש ולא ראי חרש כראי שניהם. הצד השוה שבשלשתן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם. מה להצד השוה שבהן שכן משונים!? אם כן נכתוב קרא \"אלקים וחרש\"! או \"נשיא וחרש\"! \"אלקים\" למה לי? אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו.", + "הוספה: [ח] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ינאף את אשת איש\" – להוציא את אשת קטן. \"אשר ינאף את אשת רעהו\" – להוציא את אשת אחרים. \"מות יומת\" – בחנק. אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת בכל מיתות שבתורה? אמרת צא וראה כל מיתה הסתומה בתורה אין אתה רשאי למושיבה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, לא מפני שהוא קלה אלא מפני שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם אינה אלא חנק. רבי אומר, נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. מה מיתה האמורה בידי שמים – מיתה שאין בה רושם, אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם. מיכן אמרו מצות הנחנקים היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנים סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת. \"לא תנאף\" – אחד האיש ואחד האשה.", + "הוספה: [ט] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את אשת אביו\" – משמע היא אשת אביו שהיא אמו. אשת אביו שאינה אמו, אמו שאינה אשת אביו מנין? תלמוד לומר \"ערות אביו גלה\" – מופנה, להקיש לדין גזירה שוה. \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ולהלן (ויקרא כ, כז) נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" שנאמרה להלן – בסקילה, אף \"דמיהם בם\" שנאמר כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\". \"ערות אביו\" – זו אשת אביך, או ערות אביך כמשמעו? הרי אתה דן: נאמר כאן \"ערות אביו\" ונאמר להלן \"ערות אביך לא תגלה\". מה \"ערות אביך\" שנאמרה להלן – באשת אביך הכתוב מדבר אף \"ערות אביך\" שנאמרה כאן באשת אביך הכתוב מדבר, ומשמע בין אשת אביו שהוא אמו, בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מנין? תלמוד לומר \"אמך הוא\" – מכל מקום. אין לי אלא באזהרות שעשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. בעונשין מנין? הרי אתה דן: נאמר כאן \"ערות אביו\" ונאמר להלן \"ערות אביו\". מה \"ערות אביו\" שנאמר להלן – עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף כאן עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. \"אמך הוא\" – משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב.", + "הוספה: [י] \"ואיש אשר ישכב את כלתו…תבל עשו\" – על שם שתיבל את החוט. \"תבל עשו\" – על שם שחיתו את החטא. \"מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל מיתות האמורות בתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ונאמר להלן (ויקרא כ, כז) \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמורים להלן – בסקילה, אף \"דמיהם בם\" האמורים כאן בסקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, טו) \"ערות כלתך לא תגלה\". אי \"כלתך\", אפילו שפחה? אפילו נכרית? תלמוד לומר \"אשת בנך הוא\" – לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך, יצאו השפחה והנכרית שאין להם אישות עם בנך.", + "הוספה: [יא] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את זכר\" – אף הקטן במשמע. \"משכבי אשה\" – מגיד הכתוב ששתי משכבות באשה. ר' ישמעאל אומר, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. \"מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ולהלן (ויקרא כ, כז) הוא אומר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמור להלן – בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, כב) \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה\". אין לי אלא אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר (דברים כג, יח) \"לא יהיה קדש מבני ישראל\". ואומר (מלכים א יד, כד) \"וגם קדש היה בארץ\". רבי עקיבא אומר, \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה\" – קרי ביה \"תשכב\". ר' חנינא בר אידי אומר, משכב זכר והבהמה היו בכלל כל העריות והרי הכתוב מוציאן מכללן וקראן \"תועבה\" לומר לך מה אלו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועליה גלו כנענים אף כל ערוה שחייבים על זדונה ועל שגגתה חטאת ועליו גלו כנענים.", + "הוספה: [יב] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אשה ואת אמה\" – בכולן הוא אומר \"שכיבה\" וכאן הוא אומר \"לקיחה\" ללמדך שלעולם אינו חייב אלא דרך לקוחין. מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה, והאונס והמפתה על הנשואה – חייב.", + "הוספה: [יג] 'אשה ואמה' – אין לי אלא אשה ואמה. בתה, בת בתה, בת בנה מנין? הרי אתה דן: אומר כאן \"זימה\" ונאמר להלן (ויקרא יח, יז) \"זימה\". מה \"זימה\" האמורה להלן – בתה ובת בתה ובת בנה, אף זימה שנאמר כאן בתה ובת בתה ובת בנה.", + "הוספה: [יד] מנין לעשות זכרים כנקבות? הרי אתה דן: נאמר כאן \"זימה\" ונאמר להלן \"זימה\". מה \"זימה\" האמורה להלן עשה את הזכרים כנקבות עף \"זימה\" האמורה כאן עשה את הזכרים כנקבות. ומנין לעשות למטה כלמעלה? הרי את דן: נאמר כאן \"זימה\" ונאמר להלן \"זימה\". מה \"זימה\" שנאמרה להלן – עשה למטה כלמעלה, אף \"זימה\" שנאמר כאן כשה למטה כלמעלה.", + "הוספה: [טו] \"באש ישרפו אותו ואתהן\" – את אחת מהן, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר, \"אתהן\" – עד שיהיו שתיהן, שאם היה נשוא אשה ובא על בתה – חייב. בתה ובא על אמה – חייב. \"באש ישרפו אותו ואתהן\" – עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, יז) \"ערות אשה ובתה לא תגלה\"." + ], + "Chapter 11": [ + "הוספה: [א] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יתן שכבתו בבהמה\" – בין גדולה בין קטנה. \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"ואת הבהמה תהרוגו\". נאמר כאן \"הריגה\" ונאמר להלן (דברים יג, י) \"הריגה\". מה \"הריגה\" האמורה להלן – סקילה, אף כאן סקילה.", + "הוספה: [ב] למדנו עונש לשוכב. עונש לנשכב מנין? תלמוד לומר \"כל שוכב עם בהמה מות יומת\" (שמות כב, יח) – אם אינו ענין לשוכב תנהו לנשכב. למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב. אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה\" (ויקרא יח, כג). למדנו אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר \"ולא יהיה קדש מבני ישראל\" (דברים כג, יח) ואומר \"וגם קָדֵש היה בארץ\" (מלכים א יד, כד), דברי ר' ישעמאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר \"לא תתן שכבתך\" – לא תתן שכיבתך.", + "הוספה: [ג] \"ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? תלמוד לומר כאן \"דמיהם בם\" ולהלן נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמור להלן – סקילה, אף \"דמיהם בם\" האמור כאן סקילה.", + "הוספה: [ד] עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא\" (ויקרא יח, כג).", + "הוספה: [ה] \"והרגת את האשה ואת הבהמה\" – אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?! אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תסקל. קל וחמר: ומה אם בהמה – שאינה יודעת להבחין בין טוב לרע – על שבאת תקלה על ידה לאדם אמר הכתוב 'תסקל', אדם שגורם לחברו להטותו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שיעבירנו המקום מן העולם!", + "הוספה: [ו] כיוצא בו אתה אומר \"אבד תאבדון את כל המקומות…ונתצתם את מזבחותם…\" והרי דברים קל וחמר: ומה אם המקומות והאילן – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על ידי שבאה לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב השחת שרוף וכלה והעבר מן העולם, אדם שהוא גורם לחברו להטותו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה שיעבירנו המקום מן העולם! וכי למה אמרה תורה להחריב את המקומות ולאבד את האילנות? מפני שמזכירים גנותו של אדם. והלא הדברים קל וחמר. ומה אם כך חס הקב\"ה על הרשעים, קל וחמר על כבודם של צדיקים! לענין צדיקים מהו אומר? \"כי תצור אל עיר ימים רבים לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות\", והרי הדברים קל וחמר: ומה האילנות – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על שעושים את הפירות חס עליהם המקום מלהעבירם מן העולם, אדם שעושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם!", + "הוספה: [ז] לענין רשעים מהו אומר? \"רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא…\" והרי הדברים קל וחמר: ומה אם האילנות – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על שאינם עושין את הפירות לא חס עליהם המקום מלהעבירם מן העולם, אדם שאינו עושה את התורה ואינו עושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו הכתוב מלהעבירו מן העולם!", + "הוספה: [ח] רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר \"אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך\" – אבנים המטילות שלום. והרי הדברים קל וחמר: ומה אם אבנים – שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות – על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב \"לא תניף עליהם ברזל\", אדם שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, ובין מדינה למדינה, ובין אומה לחברתה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו הפורעניות!", + "הוספה: [ט] ר' שמעון בן אלעזר אומר, הברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם. אינו בדין שיניף המקצר על המאריך.", + "הוספה: [י] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו\" – אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו, בת אמו ולא בת אביו. אחותו מן האב ומן האם מנין? תלמוד לומר \"אחותו\" – מכל מקום. עד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין: אם חייב על אחותו מן האב ושלא מן האם, מן האם ושלא מן האב – קל וחמר מן האב ומן האם! אלא אי אמרת כן ענשת מן הדין. לכך נאמר \"אחותו\" – ללמדך שאין עונשין מן הדין.", + "הוספה: [יא] \"וראה את ערותה והיא תראה את ערותו\" – עד שיהיו שניהם מזידין. \"חסד הוא\" – ושמא תאמר קין נשא את אחותו!, תלמוד לומר \"חסד הוא\" והעולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר \"כי אמרתי עולם חסד יבנה\".", + "הוספה: [יב] \"ונכרתו לעיני בני עמם\". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחותך בת אביך או בת אמך\" (ויקרא יח, ט). אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו, בת אמו ולא בת אביו. מן האב ומן האם מנין? תלמוד לומר (ויקרא יח, ט) \"אחותך (הוא)\". ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין: אם הזהיר על אחותו מן האב ולא מן האם, מן האם ולא מן האב – קל וחמר מן האב ומן האם! אלא אי אמרת כן הזהיר מן הדין. לכך נאמר \"אחותך\" ללמדך שאין מזהירין מן הדין.", + "הוספה: [יג] אי \"אחותך\", אפילו שפחה? אפילו נכרית? תלמוד לומר \"בת אשת אביך\" (ויקרא יח, יא). אי \"בת אשת אביך\" יכול אפילו מאיש אחר? תלמוד לומר \"מולדת אביך\" (ויקרא יח, יא). ואם כן למה נאמר \"מולדת בית או מולדת חוץ\" (ויקרא יח, ט) – בין שאומרים לו \"קיים\" בין שאומרים לו \"הוצא\"." + ], + "Chapter 12": [ + "הוספה: [א] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את אשה דוה\" – אין דוה אלא נדה שנאמר \"והדוה בנדתה והזב את זובו\" (ויקרא טו, לג) מכל מקום.", + "הוספה: [ב] \"וגלה את ערותה את מקורה הערה\" – מגיד הכתוב שעשה בה את המערה כגומר. שאר כל העריות מנין? אמרת, מה נדה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – עשה בה את המערה כגומר, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר. לא! אם אמרת בנדה שיש בה טומאה לפיכך עשה בה את המערה כגומר, תאמר בשאר כל העריות שאין בהם טומאה?! לא יעשה בהם את המערה כגומר! תלמוד לומר \"כי את שארו הערה\" (ויקרא כ, יט). הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי נדה כראי אחות אב ולא ראי אחות אב כראי נדה. הצד השוה שבהן ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועשה בה את המערה כגומר אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר.", + "הוספה: [ג] \"ונכרתו שניהם מקרב עמם\". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ואל אשה בנדת טומאתה\" (ויקרא יח, יט).", + "הוספה: [ד] \"וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" – אחות אמך בין מן האב ובין מן האם, ואחות אביך בין מן האב ובין מן האם. אתה אומר אחות אמך בין מן האב בין מן האם, ואחות אביך בין מן האב בין מן האם או אחות אמך מן האב ולא מן האם? והרי הדין נותן: הואיל ואסר אשת אחי אביו ואסר אחות אמו ואחות אביו, מה אשת אחי אביו – מן האב ולא מן האם, אף אחות אמו ואחות אביו מן האב ולא מן האם… תלמוד לומר \"וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" – אחות אמך בין מן האב בין מן האם ואחות אביך בין מן האב בין מן האם. \"כי את שארו הערה\" – לענין שאמרנו.", + "הוספה: [ה] \"עונם ישאו\" – עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הִוא. ערות אחות אמך לא תגלה שאר אמך הִוא\" (ויקרא יח, יג).", + "הוספה: [ו] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את דדתו\" – באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחי אמו? תלמוד לומר \"ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הִוא\" (ויקרא יח, יד). נאמר כאן \"דודתך\" ונאמר להלן \"דודתך\". מה להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר אף \"דודתך\" שנאמר כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באשת אחי אביו מאמו? והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחי אביו. מה אחות אמו ואחות אביו – בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחי אביו בין מן האב בין מן האם. ועוד קל וחמר: ומה אם במקום שהתיר מכלל אשת אחיו מאביו – אסר מכלל אשת אחיו מאמו, מקום שלא התיר מכלל אשת אחי אביו מאביו דין הוא שלא נתיר מכלל אשת אחי אביו מאמו! תלמוד לומר \"דודו\" – נאמר כאן \"דודו\" ונאמר להלן \"דודו\". מה \"דודו\" שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף \"דודו\" שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר.", + "הוספה: [ז] \"חטאם ישאו ערירים ימותו\" – אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר \"כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצליח בימיו\" (ירמיהו כב, כט). עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחי אביך לא תגלה\" (ויקרא יח, יד).", + "הוספה: [ח] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אשת אחיו\" – באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו? והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחיו. מה אחות אביו ואחות אמו – בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחיו בין מן האב בין מן האם. תלמוד לומר \"נדה היא\" – לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה. מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר, אשת אח יש לה איסור ויש לה היתר. ואיזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר? זו אשת אחיו מאביו. אם יש לו בנים, אסורה. אין לו בנים, מותרת.", + "הוספה: [ט] \"ערות אחיו גלה ערירים יהיו\" – אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף אל פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר \"כה אמר ה׳ כתבו את האיש הזה ערירי…\" (ירמיהו כב, כט). עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אשת אחיך לא תגלה\" (ויקרא יח, טז).", + "הוספה: [י] \"ואשה אל אחותה לא תקח…עליה\" (ויקרא יח, יח) למה נאמר? לפי שהוא אומר \"יבמה יבא עליה\" (דברים כה, ה) שומע אני על אחת מכל העריות האמורות בתורה… תלמוד לומר \"עליה\". נאמר כאן \"עליה\" ונאמר להלן \"עליה\". מה \"עליה\" שנאמר להלן ביבמה הכתוב מדבר אף \"עליה\" שנאמר כאן ביבמה הכתוב מדבר. אין לי אלא אחות אשתו, שאר כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשתו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת – אסורה להתיבם, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתיבם.", + "הוספה: [יא] אין לי אלא היא, צרתה מנין? תלמוד לומר \"לצרור\". צרת כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשה ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – צרתה אסורה, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאתה צרתה אסורה. מכאן אמרו ט\"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם.", + "הוספה: [יב] או אף שש עריות חמורות שאמרו שיהיו צרותיהן אסורות… אמרת, מה תלמוד לומר אחות אשתו? ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ומותרת לינשא לאחיו וצרתה אסורה אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת ומותרת להנשא לאחיו שאין צרה אלא מאח. מכאן אמרו: שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות.", + "הוספה: [יג] אזהרה שמענו, עונש לא שמענו. תלמוד לומר \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה…\" (ויקרא יח, כט).", + "הוספה: [יד] \"ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה\" (ויקרא יח, כח) – ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. משל למה הדבר דומה: לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר \"ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם\". [עד כאן הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהתחילו באמצע פרק ט']" + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + "[א] \"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – בני אהרן אין מיטמים למתים, מִטמאות הן בנות אהרן למתים. \"בני אהרן\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"הכהנים\", יצאו חללים. ומנין לרבות בעלי מומין? תלמוד לומר \"בני אהרן\". \"בני אהרן\" – אף הקטנים במשמע.", + "[ב] \"ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – אין לי אלא המת, ומנין לרבות את הדם? תלמוד לומר \"לנפש\". ואומר \"כי הדם הוא הנפש\".", + "[ג] מנין לרבות את הטומאות הפורשות מן המת? תלמוד לומר \"ואמרת אלהם\" – לרבות את הטומאות הפורשות מן המת. \"לנפש לא יטמא בעמיו\" – בזמן שעמיו שם אינו מטמא, מִטמא הוא למת מצוה.", + "[ד] \"כי אם לשארו הקרוב אליו\" – אין \"שארו\" אלא אשתו שנאמר \"שאר אביך הִוא\". \"הקרוב\" – לא את הארוסה. \"אליו\" – לא את הגרושה. יאמר \"לאמו\", מה תלמוד לומר \"ולאביו\"? מה אמו – שהיא מתחללת – הרי הוא מטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו?! אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע. אביו חזקה מנין? תלמוד לומר \"ולאביו\".", + "[ה] או אילו נאמר 'לאביו' ולא נאמר \"לאמו\" הייתי אומר מה אביו – שהוא חזקה – הרי הוא מטמא לו, אמו ודאי אינו דין שיטמא לה?! אילו כן הייתי אומר מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין? תלמוד לומר \"לאמו\".", + "[ו] יאמר \"לבנו ולבתו\", מה תלמוד לומר \"לאמו ולאביו\"? בנו ובתו – שאינו חייב בכבודם – הרי הוא מטמא להם, אמו ואביו שהוא חייב בכבודם אינו דין שיטמא להם?! אילו כן הייתי אומר לבנו ולבתו הנפלים. תלמוד לומר \"לאמו ולאביו\". מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא. יצאו בנו ובתו הנפלים שאינם בני קיימא.", + "[ז] ומה תלמוד לומר 'לבנו'? ומה תלמוד לומר 'לבתו'? לפי שיש בבן מה שאין בבת ויש בבת מה שאין בבן. הבן, אביו חייב בו מצוות – למולו ולפדותו, ללמדו תורה וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה. מה שאין כן בבת. הבת, אביה זכאי במציאתה, במעשה ידיה ובהפר נדריה. מה שאין בבן. צריך לומר 'לבנו' וצריך לומר 'לבתו'.", + "[ח] יאמר \"לאחיו ולאחותו\", מה תלמוד לומר 'לבנו ולבתו'? אחיו ואחותו – שאינו חייב בהם מצוות – הרי הוא מִטמא להם, בנו ובתו שהוא חייב בהם מצוות אינו דין שיהא מטמא להם?! אילו כן הייתי אומר \"לאחיו ולאחותו\" יכול לאחיו ולאחותו מאמו? תלמוד לומר \"לבנו ולבתו\". מה בנו ובתו שהוא יורשו, אף אחיו ואחותו שהוא יורשו – יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשו.", + "[ט] יאמר 'לאחיו', מה תלמוד לומר 'לאחותו'? שאילו נאמר 'לאחיו' ולא נאמר 'לאחותו' הייתי אומר מה אחיו בין גדול בין קטן, אף אחותו בין קטנה בין גדולה. תלמוד לומר \"ולאחותו הבתולה\" – הקטנה ולא הגדולה.", + "[י] אילו נאמר 'לאחותו' ולא נאמר 'לאחיו' הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה אף אחיו הקטן ולא הגדול. תלמוד לומר \"ולאחיו\" – בין קטן בין גדול.", + "[יא] \"ולאחותו הבתולה\" – פרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאני מוציא את מוכת עץ? תלמוד לומר \"אשר לא היתה לאיש\" – שהויתה על ידי איש ולא שהויתה בדבר אחר.", + "[יב] \"הקרובה\" – לרבות את הארוסה. \"אליו\" – לרבות את הבוגרת. \"לה יטמא\" – מצוה. לא רצה לטמא מטמין אותו בעל כרחו. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה לטמא לה, ודחפוהו חכמים וטימאוהו בעל כרחו.", + "[יג] \"לה יטמא\" – מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק. \"לה יטמא\" – אינו מטמא לאחרים עמה, שלא יאמר \"הואיל ונטמאתי, אלקט עצמות פלוני בידי\". \"לה יטמא\" – אינו מטמא על איבריה, שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו. אבל מטמא הוא על עצם כשעורה מאביו. ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו.", + "[יד] מעשה ביוסף פן פכסס שעלת נומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה. אמר לו כשתניח בה כחוט השערה הודיעני. חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו. קרא לנחוניא בנו. אמר לו \"חוניא בני, עד כאן היית חייב ליטפל בי. מיכן ואילך צא לך, שאין מטמא על אבר מן החי מאביו.\" וכשבא דבר לפני חכמים אמרו, על זה נאמר \"יש צדיק אובד בצדקו\" – הצדיק אבד וצדקו עמו.", + "[טו] \"לא יטמא בעל בעמיו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו' מטמא להם בין פסולים בין כשרים, יכול אף לאשתו יטמא בין כשרה בין פסולה? תלמוד לומר \"לא יטמא בעל בעמיו\" – יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא. הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה.", + "[טז] \"בעמיו\" – בזמן שעושים כמעשה עמיו, לא בזמן שפירשו מדרכי ציבור. \"להחלו\" – נהג מנהג כזה הרי הוא חולין. יכול יהא חולין לעולם? תלמוד לומר \"להחלו\" – בזמן שהוא מתעסק עמו הרי הוא חולין. פירש, הרי הוא בקדושתו." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"לא יקרחו\" – יכול על חמש קריחות לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"קרחה\" – לחייב על כל קרחה וקרחה.", + "[ב] \"בראשם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת\" (דברים יד, א) שיכול אין חייבים אלא על בין העינים לבד. מנין לרבות הראש? תלמוד לומר \"בראשם\" – לרבות את הראש.", + "[ג] יכול, בכהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתירות חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים, אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת ולא יהיו חייבים אלא בין העינים לבד? תלמוד לומר \"קרחה\" \"קרחה\" לגזירה שוה. מה \"קרחה\" האמור בכהנים – על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים, אף \"קרחה\" האמורה בישראל – חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים. ומה \"קרחה\" האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת אף \"קרחה\" האמורה בכהנים – לא יהיו חייבים אלא על המת.", + "[ד] \"ובבשרם לא ישרטו שרטת\". יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"שרטת\" – לחייב על כל שריטה ושריטה.", + "[ה] יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות חייבים על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת? תלמוד לומר \"שרטת\" \"שרטת\" (ויקרא יט, כח) לגזירה שוה. מה \"שריטה\" האמורה בכהנים חייבים על כל שריטה ושריטה, אף \"שריטה\" האמורה בישראל – חייבים על כל שריטה ושריטה. ומה \"שריטה\" האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת, אף \"שריטה\" האמורה בכהנים – אין חייבים אלא על המת.", + "[ו] \"קדושים יהיו לאלקיהם\" – על כרחם. \"ולא יחללו את שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש\" – להגיד מה גרם. \"הם מקריבים\" – ולא הלוים. \"והיו קדש\" – לרבות בעלי מומים.", + "[ז] \"אשה זונה\" – ר' יהודה אומר זו איילונית. וחכמים אומרים אין \"זונה\" אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. ר' אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות.", + "[ח] \"וחללה\" – איזו היא חללה? זו שנולדה מאחד מכל הפסולים.", + "[ט] \"גרושה\" – אין לי אלא גרושה. חלוצה מנין? ודין הוא! ומה אם גרושה – שהיא מותרת למגרש – פסולה מן הכהונה, חלוצה – שהיא אסורה לחזור לחולץ – אינו דין שתהא פסולה מן הכהונה?!", + "צרה תוכיח! שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה! הפרש! גרושה, עשה בה מעשה. חלוצה, עשה בה מעשה. ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה! ואם נפשך לומר, \"ואשה\" – לרבות את החלוצה. יכול אף הצרה תהי כחלוצה ופסולה מן הכהונה? תלמוד לומר \"ואשה גרושה מאישה\" – שגירושיה ביד אישה ולא שאין גירושיה ביד אישה.", + "[יא] \"אשה גרושה\" – זו דרש ר' אלעזר בן מתיא, הרי שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלה ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה. מנין שהיא מותרת לחזור לראשון, שאף על פי שנתן לה האחרון גט, לא פסלה מן הכהונה? תלמוד לומר \"ואשה גרושה מאישה\" – ולא מאיש שאינו אישה.", + "[יב] \"לא יקחו…לא יקחו\" – מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש.", + "[יג] ומנין שאם אינו רוצה – דַפנוֹ! ? תלמוד לומר \"וקדשתו\" – בעל כרחו. \"כי את לחם אלקיך הוא מקריב\" – להגיד מה גרם. \"קדוש יהיה לך\" – לרבות בעלי מומין. \"כי קדוש אני ה' מקדשכם\" – להזהיר בית דין על כך.", + "[יד] \"ובת…כהן כי תחל\" – יכול אם חללה את השבת תדון בשריפה? תלמוד לומר \"כי תחל לזנות\" – כשחיללתה בזנות ולא חללה בדבר אחר.", + "[טו] יכול אם זנתה פנויה תהיה בשריפה? תלמוד לומר כאן \"אביה\" ונאמר להלן \"אביה\". מה \"אביה\" האמור להלן זנות עם זיקת הבעל, אף \"אביה\" האמור כאן זנות עם זיקת הבעל. או אינו אומר \"אביה\" אלא להוציא את כל הארץ… כשהוא אומר \"היא מחללת\" הרי כל הארץ אמור. הא מה אני מקיים \"אביה\"? מה \"אביה\" האמור להלן זנות עם זיקת הבעל אף \"אביה\" האמור כאן – זנות עם זיקת הבעל.", + "[טז] אי מה \"אביה\" האמור להלן נערה ארוסה, אף אין לי אלא נערה ארוסה. מנין נערה נשואה? בוגרת ארוסה? בוגרת נשואה? אפילו זקנה מנין? תלמוד לומר \"ובת כהן\" – מכל מקום.", + "[יז] אין לי אלא בת כהן לכהן. מנין בת כהן ללוי? בת כהן לישראל? אפילו לנתין ולממזר מנין? תלמוד לומר \"ובת איש כהן\" – אף על פי שאינה כהנת.", + "[יח] \"את אביה היא מחללת\" – ר' אליעזר אומר עם אביה בשריפה ועם חמיה בסקילה. \"היא…באש תשרף\" – היא בשריפה ואין בועלה בשריפה. \"היא\" בשריפה ואין זוממין בשריפה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"והכהן הגדול מאחיו\" – שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכח, בחכמה, ובמראה. אין לו מנין שיגדלוהו משל אחיו? תלמוד לומר \"הגדול מאחיו\" – שיהא גדול מאחיו. אמרו עליו על פינחס איש הבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול והלכו אחריו גזברין ומרכולין ומצאוהו חוצב ומלאו עליו את המחצב דינרי זהב. אמר ר' חנניא בן גמליאל וכי סתת היה?! והלא חתנינו היה! והלא לא מצאוהו אלא חורש כענין שנאמר ו\"שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר\" (מלכים א יט, יט).", + "[ב] \"אשר יוצק על ראשו שמן המשחה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כט, ל) \"שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש\", שיכול אין לי אלא שנמשח שבעה ונתרבה שבעה. נמשח שבעה ונתרבה יום אחד, נמשח יום אחד ונתרבה שבעה, נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד, ואפילו שעה אחת מנין? תלמוד לומר \"אשר יוצק על ראשו שמן המשחה\" – אפילו שעה אחת. \"ומלא את ידו ללבוש את הבגדים\" – אפילו שעה אחת.", + "[ג] אילו אמר \"ראש לא יפרע ובגד לא יפרום\", יכול לא יפרע ולא יפרום של סוטה! תלמוד לומר \"את ראשו [לא יפרע] ובגדיו [לא יפרום]\" – [שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דברי רבי יהודה]. ר' מאיר אומר \"ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום\" על מתו כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מתיהם. \"לא יפרום\" – לא יפרום כדרך הפורמים. הא כיצד? כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה.", + "[ד] \"ועל כל נפשות מת לא יבא\". אמר ר' עקיבא מנין לרביעית דם שהיא משתי מתים? תלמוד לומר \"ועל כל נפשות מת\" – שתי נפשות ומת אחד. \"לא יבא…ולא יִטַמָא\" – חייב ב\"לא יבוא\" וחייב ב\"לא יטמא\". אין לי אלא כהן גדול שהוא חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\", מנין לכהן הדיוט שהוא ב\"לא יבא\" ושהוא ב\"לא יטמא\"? תלמוד לומר \"לא יִטַמָא\" \"לא יִטַמָא\" לגזירה שוה. מה \"לא יטמא\" האמור בכהן גדול – חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\", אף \"לא יטמא\" האמור בכהן הדיוט – חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\". \"לאביו ולאמו לא יטמא\" – מטמא הוא למת מצוה.", + "[ה] \"ומן המקדש לא יצא\" – עמהם אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהם. אלא הם נכסים והוא נגלה, הם נכסים והוא נגלה. ויוצא עמהם עד פתח העיר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר \"ומן המקדש לא יצא\" – אינו יוצא כל עיקר.", + "[ו] ומנין שאם עבד, עבודתו כשרה? תלמוד לומר \"ולא יחלל את מקדש אלקיו\" – הא כהן הדיוט שעבד אונן, עבודתו פסולה.\"כי…שמן משחת אלקיו עליו\" – אין לי אלא משיח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר \"כי נזר שמן משחת אלקיו עליו\". \"אני ה'\" – להגיד מה גרם.", + "[ז] 'הוא' – ולא המלך. 'הוא' – ולא הנזיר. 'הוא' – לרבות כהן משיח מלחמה. \"אשה בבתוליה יקח\" – פרט לבוגרת שכלו בתוליה. ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] יאמר \"אלמנה\"! מה תלמוד לומר \"גרושה\"? שאילו נאמר \"אלמנה\" ולא נאמר \"גרושה\" הייתי אומר אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – אסורה לכהן גדול, גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – אינו דין שתהא אסורה לכהן גדול?! אילו כן הייתי אומר: אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין, גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – יהא זרעו ממנה ממזר!… תלמוד לומר \"גרושה..ולא יחלל\".", + "[ב] או אילו נאמר \"גרושה\" ולא נאמר \"אלמנה\" הייתי אומר גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין, אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – זרעו ממנה כשר!… תלמוד לומר \"אלמנה..ולא יחלל\" \"גרושה..ולא יחלל\" – אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה.", + "[ג] \"וחללה\" – איזו היא חללה? זו שנולדה מאחד מכל הפסולים.", + "[ד] \"זֹנה\" מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי אלא כהן גדול שנעשה זרעו מן הפסולות ממנו חולין. מנין לכהן הדיוט שנעשה זרעו מן הפסולות ממנו חולין? תלמוד לומר \"זֹנה\" \"זֹנה\" לגזירה שוה. מה \"זֹנה\" האמורה בכהן גדול – זרעו מן הפסולות ממנו חולין, אף \"זֹנה\" האמורה בכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין.", + "[ה] \"את אלה לא יקח\" – אלה לא יקח ולא יחלל, ואין זרעו מן הנדה חולין. והלא דין הוא! מה אלו – שאין חייב על ביאתו כרת – זרעו ממנה חולין, נדה – שהוא חייב על ביאתו כרת – אינו דין שיהא זרעו ממנה חולין?! תלמוד לומר \"את אלה לא יקח…ולא יחלל\" – אין זרעו מן הנדה חולין.", + "[ו] \"כי אם בתולה\" – מלמד שהוא מצוה על הבתולה. \"מעמיו\" – להביא בת גיורת עמונית שתהא כשרה לכהונה. \"יקח אשה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, יכנוס! ? תלמוד לומר \"יקח אשה\". מעשה ביהושע בן גמלא שקידש מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה. יכול אפילו עשה מאמר ביבמתו יכנס? תלמוד לומר \"יקח אשה\" – ולא יבמה.", + "[ז] \"ולא יחלל זרעו\" – אין לי אלא זרע שהוא מתחלל. היא עצמה מנין? ודין הוא! ומה אם הזרע שלא עבר עבירה – הרי היא מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שיתחלל?! הוא עצמו יוכיח! שעבר עבירה ואינו מתחלל. לא! אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום, תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום! ואם נפשך לומר 'לא יחלל' \"ולא יחלל\" – אף מי שהיה כשר ונתחלל.", + "[ט] \"בעמיו\" – להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה. ר' יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר. \"כי אני ה' מקדשו\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר…איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלקיו\". אמר ר' אלעזר בר' יוסי, הא תינוק פסול אף על פי שהוא תמים. אימתי עבודתו כשרה? משיביא שתי שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודה עד שיהיה בן כ' שנה.", + "[ב] \"אשר יהיה בו מום\" – אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדיבור כזיבה וכנגעים. היה בו מום לפני הדיבור מנין? תלמוד לומר \"אשר יהיה בו מום\". אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר \"אשר יהיה בו מום\".", + "[ג] \"לא יקרב להקריב לחם אלקיו\". אין לי אלא תמידים שהם קרוים \"לחם\", שנאמר \"את קרבני לחמי לאשי\". שאר כל הקרבנות מנין? תלמוד לומר שוב (ויקרא כא, כא) \"לחם\". מנין לרבות את הדם? תלמוד לומר \"לא יקרב\" ואומר \"ויקריבו בני אהרן את הדם אליו\".", + "[ד] מנין אימורי חטאת, ואימורי אשם, ואימורי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". מנין הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". מנין היציקות, והבלילות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, [והפתיתות, והמליחות], והמליקות, והקבלות? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". יכול יהיו חייבים על כולם? תלמוד לומר \"לחם\" – מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה, יצאו אלו שאינם משום עבודה.", + "[ה] \"כל איש אשר בו מום\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"זרע אהרן\" – אין לי אלא זרעו. אהרן עצמו מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר בו מום\". אין לי אלא בעל מום קבוע. מום עובר מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר בו מום\".", + "[ו] \"עִור\" – בין סומא בשתי עיניו בין סומא אפילו בעינו אחת. חַוַרְוַר קבוע והמים הקבועים מנין? תלמוד לומר \"איש עור\".", + "[ז] \"פסח\" – בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת. רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין? תלמוד לומר \"או פסח\". \"חרום\" – שחוטמו שקוע. חוטמו בלום, חוטמו סולד, חוטמו נוטף מנין? תלמוד לומר \"או חרום\".", + "[ח] אבא יוסי אומר, איזהו החרום? הכוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו, הפלגת! אף על גב שאין יכול לכחול שתי עיניו כאחת.", + "[ט] \"שרוע\" – שנשמטה יריכו. פיקה יוצא מגודלו, עקיבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז מנין? תלמוד לומר \"או שרוע\".", + "[י] \"שבר רגל\" – אין לי אלא שנשברה רגלו. הקשן, והעקלן, והקולבן מנין? תלמוד לומר \"איש\".", + "[יא] \"שבר יד\" – אין לי אלא שנשברה ידו. אצבעותיו מורכבות זו על זו או קולטות: עד הפרק – כשר. למטה מן הפרק – פסול. חתכה – כשר. מנין? תלמוד לומר \"או שבר יד\".", + "[יב] \"גבן\" – שיש לו גבינים הרבה. אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד, זה גבן האמור בתורה. ר' דוסא אומר, מי שגביניו שוכבים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שיש לו שתי גבים ושתי שדראות. \"דק\" – זה הדוק. חלזון נחש, עינב מנין? תלמוד לומר \"או דק\".", + "[יג] \"תבלול\" – לבן נכנס בשחור ושחור בלבן. ר' יוסי אומר, אין מומים בלבן! איזהו \"תבלול\"? לבן פוסק בסירה ונכנס בשחור.", + "[יד] \"בעינו\" – להביא את שבעיניו: שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, ורואה את החדר ואת העליה כאחת, סני שמש, והזוגדן, והמדבר עם חבירו ואחר אומר \"לי הוא רואה\".", + "[טו] \"גרב\" – זו החרס. \"ילפת\" – זו חזזית מצרית. \"מרוח אשך\" – ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו. ר' עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. חנניא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] אין לי אלא אלו בלבד. מנין לרבות שאר המומים? תלמוד לומר \"מום…מום\" – ריבה.", + "[ב] מנין הכושי, והגיחור, והלבקן, והקופח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים? תלמוד לומר \"איש…איש\" – ריבה.", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שפסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – הכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים.", + "[ד] אדם – שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אינו דין שנכשיר בו את הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים?! תלמוד לומר \"איש…איש\" – ריבה.", + "[ה] \"מום בו\" (ויקרא כא, כא) – פרט לאותו ואת בנו, וטריפה, ויוצא דופן. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שהכשיר בה הכושי והגיחור והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים – פסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן, אדם – שפסל בו הכושי והגיחור והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים – אינו דין שיפסל בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן?! תלמוד לומר \"מום בו\" – פרט לאותו ואת בנו, וטריפה, ויוצא דופן.", + "[ו] \"מום בו\" (ויקרא כא, כג) – פרט לשעבר מומו. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שפסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אם עבר מומה כשרה, אדם – שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אם עבר מומו לא יהיה כשר?!", + "[ז] לא! אם אמרת בבהמה שהכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים, תאמר באדם שפסל בו את כל אלו?! אם עבר מומו לא יהא כשר… תלמוד לומר \"מום בו\" – פרט לשעבר מומו.", + "[ח] \"לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל\" – אם נאמר \"מקדשי הקדשים\" למה נאמר \"ומן הקדשים\"? ואם נאמר \"מן הקדשים\" למה נאמר מקדשי הקדשים? שאילו נאמר \"מקדשי הקדשים\" ולא נאמר \"מן הקדשים\" הייתי אומר \"קדשי קדשים שהותרו לזה מהם יאכל, ומקדשים קלים לא יאכל\" – צריך לומר \"מן הקדשים\". או אילו נאמר \"מן הקדשים\" ולא נאמר \"מקדשי הקדשים\" הייתי אומר \"מקדשים קלים יאכל ומקדשי קדשים לא יאכל\" – צריך לומר \"מקדשי הקדשים\" וצריך לומר \"מן הקדשים\".", + "[ט] \"יאכל\" – אף במחלוקת. והלא דין הוא! ומה אם טבול יום ומחוסר כפורים – שהם כשרים לעבודה מחר – אינם אוכלים במחלוקת, בעל מום – שאינו כשר לעבודה מחר – אינו דין שלא יאכל במחלוקת?! תלמוד לומר \"יאכל\" – אף במחלוקת.", + "[י] אם נאמר \"אל הפרוכת\" למה נאמר \"אל המזבח\"? ואם נאמר \"אל המזבח\" למה נאמר \"אל הפרוכת\"? שאילו נאמר \"אל הפרוכת\" ולא נאמר \"אל המזבח\" הייתי אומר \"אל הפרוכת שהיא בפנים יהיה פסול, אל המזבח שאינו בפנים לא יהיה פסול\" – צריך לומר \"אל המזבח\". ואילו נאמר \"אל המזבח\" ולא נאמר \"אל הפרוכת\" הייתי אומר \"אל המזבח שהוא כשר לעבודה יהיה פסול, אל הפרוכת שאינה כשרה לעבודה לא יהיה פסול\" – צריך לומר \"אל המזבח\" וצריך לומר \"אל הפרוכת\".", + "[יא] יכול לא יכנס לעשות רקועין (ס\"א רקיעות)? תלמוד לומר \"אך\". כך היא מצוותו: הכהנים נכנסים. אם אין כהנים, לוים נכנסים. אם אין טהורים, נכנסים טמאים. ואם אין תמימים, נכנסים בעלי מומין. ומנין שאם עבד עבודתו פסולה? תלמוד לומר \"ולא יחלל את מקדשי\". ומנין שבעל מום במיתה? ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"חילול\" ונאמר להלן \"חילול\". מה \"חילול\" שנאמר להלן מיתה, אף כאן – מיתה. וחכמים אומרים, אין בעל מום במיתה אלא באזהרה.", + "[יב] \"וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל\" – הזהיר את אהרן על ידי הבנים ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על ידי זה." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו\" – אין \"נזירה\" אלא הפרשה. וכן הוא אומר (יחזקאל יד, ז) \"וינזר מאחרי ויעל גלוליו\", ואומר (ישעיהו א, ד) \"נזורו אחור\". \"וינזרו מקדשי בני ישראל\" – על קדשי בני ישראל חייבים על פיגול נותר וטמא, ואין חייבים על קדשי העכו\"ם משום פיגול נותר וטמא. \"קדשי בני ישראל\". אין לי אלא קדשי בני ישראל. קדשי עצמן מנין? תלמוד לומר \"אשר הם מקדישים לי אני ה'\" – לרבות את כולם.", + "[ב] מנין שמדבר אף בפסול זמן? נאמר כאן \"חילול\" ונאמר להלן (ויקרא יט, ח) \"חילול\". מה \"חילול\" שנאמר להלן – זמן, אף כאן – זמן. ומה \"חילול\" שנאמר להלן מיתה, אף כאן – מיתה. ומה \"חילול\" שנאמר להלן הרציה, אף כאן – הרציה. ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"אני ה'\" ונאמר להלן \"אני ה'\". מה \"אני ה'\" האמור למטה מכרית, אף \"אני ה'\" האמור כאן – מכרית.", + "[ג] \"אמר אלהם\" – אלו העומדים לפני הר סיני. \"לדרתיכם\" – שינהג הדבר לדורות. אם נאמר לאבות למה נאמר לבנים, ואם נאמר לבנים למה נאמר לאבות?! לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות. באבות מהו אומר (במדבר לו, ח) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אבותיו תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו\". והרבה מצות בבנים, מה שאין באבות. הא, לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות – צריך לומר באבות וצריך לומר בבנים.", + "[ד] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"מכל זרעכם\". מנין לרבות כל ישראל? תלמוד לומר \"כל איש\".", + "[ה] \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא ז, כ) \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה\", שיכול אין לי חייבים כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד. מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"אמור אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגומר\". או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים? מה שלמים מיוחדים הנאכלים לשני ימים… ליום אחד מנין? תלמוד לומר \"בשר\". אין לי אלא ששיריו נאכלים. שאין שיריו נאכלים מנין? תלמוד לומר \"זבח\". אין לי אלא מיני זבחים. העופות והמנחות שאינם מיני זבחים עד שתהא מרבה לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"אשר הם מקדישים לי\". יכול כל שחייבים עליו משום פגול יהיו חייבים עליו משום טומאה? ודין הוא! ומה אם פיגול – שהוא בקבועה, ובידיעה אחת, ולא הותר מכללו – אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין, טומאה – שהיא בשתי ידיעות, ועולה ויורד, והותרה מכללה – אינו דין שלא תנהוג אלא בדבר שיש לו מתירין?! מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"אל הקדשים אשר יקדישו\" – לרבות את כולם.", + "[ו] \"ונכרתה הנפש ההיא\" – יכול מצד זה לצד זה? תלמוד לומר \"מלפני אני ה'\" – בכל מקום אני.", + "[ז] יכול יהיו חייבים עליו מיד? תלמוד לומר \"אשר יקריבו\". אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב?! אם כן למה נאמר \"אשר יקרב\"? עד שיכשר ליקרב – את שיש לו מתירין עד שיקרבו מתירין, את שאין לו מתירין עד שיקדש בכלי.", + "[ח] \"וטומאתו עליו\" – טומאת הגוף. יכול טומאת בשר? תלמוד לומר \"וטומאתו עליו\" לגזירה שוה. מה \"טומאתו עליו\" נאמר להלן – בטומאת הגוף דיבר, אף \"טומאתו עליו\" אמורה כאן – בטומאת הגוף דיבר, לא דיבר בטומאת הבשר. רבי אומר \"ואכל\" (ויקרא ז, כא) \"וטומאתו עליו\" (ויקרא ז, כ) – בטומאת הגוף דיבר, לא דיבר בטומאת בשר. ר' חייא אומר נאמרו קדשים לשם רבים ונאמר טומאתו לשם יחיד. הא מה אני מקיים \"וטומאתו עליו\" – בטומאת הגוף דיבר, לא דבר בטומאת הבשר. אחרים אומרים, לא דיבר אלא במי שהטומאה פורשת ממנו, יצא הבשר שאין טומאה פורשת ממנו." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"זרע אהרן\" – אין לי אלא זרע אהרן. אהרן עצמו מנין? תלמוד לומר \"והוא צרוע או זב\". \"בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר\" – אוכלים הן ישראל במעשר טבולי יום. אהרן ובניו מנין? ודין הוא! מה ישראל – שאינם אוכלים בתרומה במעורבי שמש – הרי הן אוכלים במעשר טבולי יום, אהרן ובניו – שהם אוכלים בתרומה במעורבי שמש – שאינו דין שיאכלו במעשר טבולי יום?! יצאו ישראל מן הכתוב ואהרן ובניו מקל וחמר.", + "[ב] \"עד אשר יטהר\" – יכול עד שיבא במים? תלמוד לומר (ויקרא כב, ז) \"ובא השמש וטהר\". מה \"טהרה\" האמורה למטה – ביאת שמש, אף כאן – ביאת שמש.", + "[ג] \"והנוגע בכל טמא נפש\" – אין טמא נפש אלא במגע. \"אשר תצא ממנו שכבת זרע\" – זה בעל קרי. מנין לרבות את הנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר \"או איש\".", + "[ד] \"אשר יגע בכל שרץ\" – אין לי אלא השרץ. מנין לרבות את הנבלה? תלמוד לומר \"או באדם\". \"אשר יטמא לו\" – לרבות את השיעורים: (ויקרא ה, ג) \"אדם\" – זה המת. \"טומאת אדם\" – זה טמא מת. \"טומאתו\" – לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן, ימי קולן מנין? תלמוד לומר \"לכל טומאתו\". \"אשר יטמא\" – לרבות בועל נדה. \"לו\" – לרבות בולע נבלת עוף הטהור.", + "[ה] \"נפש אשר תגע בו\" – ולא המסיטה. \"וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים\" – יש לך קדשים שהוא אוכל בהם, פרט לעירובין לפחות ממאה.", + "[ו] אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, אוכלי תרומה באוכלי קדש, אוכלי קדש באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה קדש, משקה קדש במשקה תרומה. אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה מנין? תלמוד לומר \"מן הקדשים\".", + "[ז] \"כי אם רחץ בשרו במים\" – יכול יהא מרחיץ אבר אבר? תלמוד לומר \"ובא השמש וטהר\". מה ביאת שמשו – כולו כאחת, אף במים – כולו כאחת.", + "[ח] \"ובא השמש וטהר\" – ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.", + "[ט] \"ואחר יאכל מן הקדשים\" – יש לך קדשים שאינו אוכל, פרט לעירובין בפחות ממאה.", + "[י] אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה. אוכלי תרומה באוכלי קדש, אוכלי קדש באוכלי תרומה, משקה קדש במשקה תרומה, משקה תרומה במשקה קדש מנין? תלמוד לומר \"מן הקדשים\".", + "[יא] 'כי לחם' \"כי לחמו\" – מעלה את החיטים כמו שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה. יכול תהא קניבת ירק חול? תלמוד לומר \"הוּא\" – הרי הוא בקדושתו.", + "[יב] יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה\" – את שאין לו טומאה אלא אכילתה, יצתה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.", + "[יג] יכול נבלת העוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחמר? תלמוד לומר \"בה\" – \"בה\" את מטמא אבית הבליעה ואין מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה.", + "[יד] \"ושמרו את משמרתי\" – ישמרו לי משמרת. \"ושמרו את משמרתי\" – להזהיר בית דין על כך. \"ולא ישאו…חטא\" – יכול בנבלה הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"עליו\", בקדש הוא מדבר ואינו מדבר בנבלה.", + "[טו] \"ומתו בו\" – ולא המעשר. \"כי יחללוהו\" – פרט לטהור שאכל מן הטמא.", + "[טז] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות? שאילו נאמרו הקלות ולא נאמרו החמורות הייתי אומר על הקלות בלא תעשה ועל החמורות במיתה. צריך לומר החמורות. או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו קלות הייתי אומר על החמורות יהיה חייב ועל הקל יהיה פטור. צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות. \"זר\" – אין לי אלא ממזר. מנין אפילו לוי? אפילו ישראל? תלמוד לומר \"וכל זר\". \"לא יאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"קדש\" – מה \"קדש\" האמור להלן (דברים כו, יג) בקדשי הגבול הכתוב מדבר, אף \"קדש\" האמור כאן – בקדשי הגבול הכתוב מדבר.", + "[יז] \"תושב\" – זה קנוי קנין עולם. \"ושכיר\" – זה קנוי קנין שנים. יאמר \"תושב\"! מה תלמוד לומר \"שכיר\"?! אם הקנוי קנין עולם אינו אוכל, הקנוי קנין שנים יאכל?! אילו כן הייתי אומר \"תושב\" זה קנוי קנין שנים, וכשהוא אומר \"שכיר\" – בא \"שכיר\" ולימד על ה\"תושב\" שהוא קנוי קנין עולם.", + "[יח] ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן \"תושב ושכיר\" ונאמר \"תושב ושכיר\" בפסח (שמות יב, מה). מה \"תושב ושכיר\" האמור בפסח פסל בו את הערל, אף \"תושב ושכיר\" האמור כאן – יפסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר, אינו צריך! הרי הוא אומר \"איש איש\" – לרבות את הערל." + ], + "Section 5": [ + "[א] מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר \"וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו\". מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה? שנאמר \"וכהן כי יקנה…קנין\" – אף קנינו שקנה קנין, אוכל.", + "[ב] יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה? תלמוד לומר \"כסף\" – יצא עבד עברי שאין כסף.", + "[ג] אוציא את עבד עברי שאינו כסף ולא אוציא את של שותפין? תלמוד לומר \"כספו הוא\" – פרט לשחציו עבד וחציו בן חורין.", + "[ד] 'יליד בית' מה תלמוד לומר? אם הקנוי קנין כסף אוכל, יליד בית לא יאכל?! אילו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו כסף אף יליד בית שיש בו כסף. ומנין שאף על פי שאין שוה כלום? תלמוד לומר 'ויליד בית' – מכל מקום.", + "[ה] עדיין אני אומר \"יליד בית\" – בין שיש בו כסף בין שאין בו כסף אוכל, אבל קנין כסף – אם יש בו כסף אוכל, אם אין בו כסף לא יאכל… תלמוד לומר \"קנין כספו ויליד ביתו\" – מה \"יליד ביתו\" אף על פי שאינו שוה כלום, אף קנין כספו – אף על פי שאינו שוה כלום.", + "[ו] מנין לבן שיאכיל את אמו בתרומה? ודין הוא! אם עשה זרע כאב לפסול, נעשה את הזרע כאב להאכיל. הין, אם עשה את הזרע כאב לפסול שמדת הפסול מרובה, נעשה את הזרע כאב להאכיל שמדת אכילה מעוטה?! אמר ר' שמעון תלמוד לומר \"ויליד ביתו..יאכלו\" – הם אוכלים. 'הם אוכלים' – ולא הבהמה אוכלת. יכול לא תאכל בכרשינין? תלמוד לומר \"נפש\". \"בלחמו\" – יצא המת שאין לו לחם.", + "[ז] \"ובת כהן כי תהיה לאיש זר\" – אין לי אלא לממזר. מנין אפילו ללוי ולישראל? תלמוד לומר \"לאיש זר\". מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש המאכיל.", + "[ח] והלא דין הוא! אם ישראל – שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה – ביאתו פוסלתה מן התרומה, כהן גדול – שביאתו פוסלתה מן הכהונה – אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה?! לא! אם אמרת בישראל שאינו מאכיל אחרות, תאמר בכהן גדול שמאכיל אחרות?! הואיל והוא מאכיל את אחרות לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה… תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש המאכיל.", + "[ט] \"היא בתרומת הקדשים לא תאכל\" – \"היא\" אינה אוכלת אוכלת היא את אמה.", + "[י] כיצד? בת ישראל שניסת לכהן וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לישראל. הייתי אומר כשם שאינה אוכלת כך אמה לא תאכל… תלמוד לומר \"היא בתרומה הקדשים לא תאכל\" – \"היא\" אינה אוכלת אבל אוכלת היא את אמה." + ], + "Section 6": [ + "[א] אם נאמר בתרומה למה נאמר בקדשים, ואם נאמר בקדשים למה נאמר בתרומה? לפי שיש בקדשים מה שאין בתרומה ובתרומה מה שאין בקדשים: קדשים הותרו לזר ותרומה לא הותרה לזר. קדשים חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא ותרומות אין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא. הא לפי שיש בתרומה מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בתרומה צריך לומר בתרומה וצריך לומר בקדשים." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] יאמר גרושה, מה תלמוד לומר אלמנה? שאילו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט הרי היא חוזרת, אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט אינו דין שתחזור?! אילו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע תחזור, אלמנה בין שיש לה זרע בין שאין לה זרע תחזור! תלמוד לומר \"אלמנה..וזרע אין לה\".", + "[ב] או אילו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה הייתי אומר אלמנה שאין לה זרע תחזור, גרושה בין שיש לה בין שאין לה זרע לא תחזור! תלמוד לומר \"אלמנה..וזרע אין לה\" 'גרושה וזרע אין לה'.", + "[ג] \"וזרע אין לה\" – אין לי אלא זרעה. זרע זרעה מנין? תלמוד לומר \"וזרע אין לה\". כיצד? בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול ועומד ומשמש על גבי המזבח. מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו. זאת אומרת \"לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה\".", + "[ד] אין לי אלא זרע כשר. זרע פסול מנין? תלמוד לומר \"וזרע אין לה\". כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל וילדה ממנו בת. והלכה הבת ונשאת לעבדו, נשאת לנכרי וילדה ממנו בן, הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן – תאכל בתרומה. בת כהן ישראל – לא תאכל בתרומה.", + "[ה] יכול אפילו זרע מן השפחה ומן הנכרית יפסול או יאכיל? תלמוד לומר \"זרע\" – יצא זה שאינו זרעה. כיצד? בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש עם השפחה והנכרית וילדה ממנו בן. יכול יפסול או יאכיל? תלמוד לומר \"אין לה\" – יצא זה שאינו זרעה." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"ושבה אל בית אביה\" – פרט לשומרת יבם. \"כנעוריה\" – פרט למעוברת. והלא דין הוא! ומה במקום – שלא עשה הולד מן הראשון כולד מן האחרון לפטרה מן היבם – עשה את העובר כילוד, כאן – שעשה את הולד מן הראשון כולד מן מהאחרון לפסלה מן התרומה – אינו דין שנעשה את העובר כילוד?! לא! מה לא עשה את העובר כילוד לפטרה מן היבום שכן עשה את המתים כחיים, נעשה את העובר כילוד לפסלה מן התרומה שלא עשה את המתים כחיים?! תלמוד לומר \"אל בית אביה\" – פרט לשומרת יבם, \"כנעוריה\" – פרט למעוברת. \"מלחם אביה תאכל\" – הא אינו מדבר אלא בקדשי הגבול.", + "[ב] מנין לבת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה וכן כהן שאכל תרומת חבירו, יכול יהיו חייבים בחומש? תלמוד לומר \"וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה\" – יצאו אלו שאין זרים לה. \"ואיש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"ואיש\".", + "[ג] \"כי יאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"קדש\" – מה \"קדש\" האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף \"קדש\" האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר.", + "[ד] \"בשגגה\" – פרט למזיד. אמר ר' יוסי שמעתי באוכל מבשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים שהוא משלם את הקרן לכהנים והכהנים לוקחים בדמיו שלמים. \"ויסף חמשיתו עליו\" – שיהיה הוא וחומשו חמשה.", + "[ה] מנין שאין משלמים מן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\" – דבר הראוי להיות (ס\"א לעשות) קדש, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים משלמים מכולם.", + "[ו] ומנין שאין משלמים אלא ממין על מינו? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\". לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהם, דברי רבי עקביא. ר' אליעזר אומר משלמים ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה. הא כיצד? אכל גרוגרות ישלם לו תמרים תבא עליו (ס\"א לו) ברכה.", + "[ז] יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\" – מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש, דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש.", + "[ח] \"ולא יחללו\" – להביא את הסך ואת השותה. \"את קדשי בני ישראל\" – על קדשי בני ישראל חייבים חומש ואין חייבים חומש על קדשי עכו\"ם.", + "[ט] יכול יהיו חייבים בתרומה שבטבל? תלמוד לומר \"אשר ירימו לה'\" – על המורם הם חייבים ואינן חייבים על התרומה שבטבל.", + "[י] \"והשיאו אותם עון אשמה\" – מלמד שאף על הטבל חייבים מיתה. \"באכלם את קדשיהם\" – פרט לזורע ולמטמא. \"כי אני ה' מקדשם\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"הַגֵר\" – לרבות נשי הגרים. \"בישראל\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל. \"אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה\" – אין לי אלא עולה. מנין לרבות את השלמים? תלמוד לומר \"נדריהם\". מנין לרבות את התודה? תלמוד לומר \"נדבותם\". מנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר 'נדריהם' \"לכל נדריהם\", 'נדבותם' \"לכל נדבותם\". אם כן למה נאמר \"אשר יקריבו לה' לעולה\"? פרט לנזירות, דברי ר' עקיבא [גירס' הגמרא ריה\"ג]. אמר לו ר' יוסי הגלילי [גירס' הגמרא ר\"ע] אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא עולה בלבד. \"לרצנכם\" – אין כופים את הצבור על כרחו. \"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים\" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. יכול שיבש גפה ושנחטט עינה ושנקטע רגלה? תלמוד לומר (ויקרא א, יד) \"מן העוף\" – ולא כל העוף.", + "[ג] \"…אשר בו מום\" – אין לי אלא מום קבוע. מום עובר מנין? תלמוד לומר \"כל אשר בו מום\".", + "[ד] \"לא תקריבו\" – אם משום בל תשחט, הרי בל תשחט אמור למטה. הא אינו אומר \"לא תקריבו\" אלא משום בל תקדיש.", + "[ה] מכאן אמרו המקדיש בעל מום למזבח עובר משום חמשה דברים: משום בל תקדיש ומשום בל תשחט ובל תזרק את הדם ובל תקטיר את החלב ובל תקטיר מקצתו ר' יוסי בר' יהודה אומר אף משום בל תקבל את הדם. \"כי לא לרצון יהיה לכם\" – מלמד שאין מרצין.", + "[ו] \"ואיש\" (ס\"א איש) – היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא שלמי נדבה.", + "[ז] או אינו אומר \"ואיש\" (ס\"א איש) אלא להוציא את השותפים… כשהוא אומר 'איש' (ס\"א ואיש), לרבות את השותפים. הא מה אני מקיים \"ואיש\" (ס\"א איש)? – היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביאים שלמי נדבה.", + "[ח] \"כי יקריב..שלמים\" – מנין לרבות את העולה? תלמוד לומר \"נדר\". מנין לרבות את התודה? תלמוד לומר \"נדבה\". מנין לרבות את היולדות ואת הנזירות? תלמוד לומר \"לפלא\". מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח שלמים\". מנין לרבות את המעשר? תלמוד לומר \"בבקר\" \"בצאן\". מנין לרבות את הולדות ואת התמורות? תלמוד לומר \"או בצאן\".", + "[ט] \"תמים יהיה לרצון\" – מצות עשה. מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר \"כל מום לא יהיה בו\". נפל מן הגג ונשתבר, יכול יהא עובר עליו? תלמוד לומר \"כל מום לא יהיה בו\" – אל תתן בו מום.", + "[י] מכאן אמרו בכור שאחזו דם, אפילו מת – אין מקיזין בו את הדם, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט אליו. ר' שמעון אומר, אף על פי שעושה בו מום.", + "[יא] \"עורת\" – בין סומא בשתי עיניו, בין סומא אפילו בעינו אחת. \"שבור\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כא, יט) \"שבר רגל או שבר יד\", שיכול אין לי אלא שנשברה ידו או נשברה רגלו, מנין לרבות שבר זנב? תלמוד לומר \"או שבור\". יכול שאני מרבה שבר צלע? תלמוד לומר \"שבר יד או שבר רגל\" – מה אלו מיוחדים שמומם בגלוי ואין חוזרים, יצא שבר צלע שאין מומו בגלוי.", + "[יב] \"חרוץ\" – ריס של עיניו שניקב, שנפגם, ושנסדק. שפתו שניקבה, ושנפגמה, ושנסדקה. חיטיו: החצונות שנפגמו ושנגממו ופנימיות שנעקרו. ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים, אף לא המתאימות.", + "[יג] \"יבלת\" – זה בעל יבלת. \"גרב\" – זה החרס. \"ילפת\" – זה חזזית מצרית. כאן לא נאמר \"דק ותבלול\" ולהלן לא נאמר \"יבלת\". מנין ליתן את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה? תלמוד לומר \"גרב\" \"גרב\" לגזירה שוה. \"ילפת\" \"ילפת\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"לא תקריבו\" – אי משום בל תקדיש, הרי בל תקדיש אמור למעלה. הא אינו אומר \"לא תקריבו\" אלא משום בל תשחט.", + "[ב] \"לא תקריבו אלה לה'\" – אלה אין אתה מקריב אבל מקריב אתה את שנעבדה בה עבודה.  ", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם העגלה – שאין המום פוסל בה – עבודה פוסלת בה, קדשים – שהמומים פוסלים בהם – אינו דין שתהא עבודה פוסלת בהם?! תלמוד לומר \"לא תקריבו אלה\" – אלה אין אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבד בה עבודה.", + "[ד] \"ואשה לא תתנו מהם\" – אלו החלבים. \"לא תתנו\" – אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתם? תלמוד לומר \"מהם\" – אף מקצתם. \"על המזבח\" – זה הדם. \"לה'\" – זה שעיר המשתלח.", + "[ה] מנין לרבות כל הפסולים שבשור ושבשה? תלמוד לומר \"ושור ושה\" – לרבות כל הפסולים שבשור ושבשה.", + "[ו] \"שרוע\" – שנשמטה יריכו. \"וקלוט\" – פרסת רגלו דומה לשל סוס, פרסת רגלו דומה לשל חמור. \"נדבה תעשה אותו\" – לבדק הבית. ומנין אף לנדר? תלמוד לומר \"ולנדר\". יכול על המזבח? תלמוד לומר \"לא ירצה\". אין לי אלא נדר. לנדבה מנין? תלמוד לומר 'ולנדר ולנדבה לא ירצה'. רבי אומר, ממקומו הוא מוכרע שנאמר \"ולנדר לא ירצה\" – ואיזה קדש מרצה? זה קדשי מזבח שנאמר \"ונרצה לו\".", + "[ז] \"נדבה תעשה אותו\" – אותו עושה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדק הבית.", + "[ח] מכאן אמרו המקדיש תמים לבדק הבית עובר בעשה. ומנין אף בלא תעשה? תלמוד לומר \"וידבר ה' אל משה לאמר\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין בו בלא תעשה.", + "[ט] \"ומעוך וכתות ונתוק וכרות\" – כולם בביצים, דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר כולן בגיד. ר' יוסי אומר \"מעוך וכתות\" – בביצים. \"נתוק וכרות\" – בגיד.", + "[י] \"לא תקריבו\" – זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה אי משום בל תקדיש, הרי אמור. ובל תזרק הדם, הרי אמור. ובל תשחט, הרי אמור. ובל תקטיר החלב, הרי אמור. ובל תקטיר מקצתו, הרי אמור. הא אינו אומר כן אלא משום בל תקבל את הדם.", + "[יא] \"לא תקריבו\" – אין לי אלא שלא יקריב. מנין שלא יעשו? תלמוד לומר \"לא תעשו\". אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? תלמוד לומר \"לא תעשו\". אין לי אלא בהמה. חיה ועוף מנין? תלמוד לומר \"בארצכם\". אין לי אלא בארץ. בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר \"לא תעשו\". מנין אף באדם? תלמוד לומר 'ובכם' כדברי בן חכינאי.", + "[יב] מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו\"ם? תלמוד לומר \"ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה\". אין לי אלא תמידים שהם קרוים \"לחם\" שנאמר \"את קרבני לחמי לאשי\". שאר כל קרבנות הצבור מנין? תלמוד לומר \"מכל אלה\". מנין שהנקבות בסירוס? תלמוד לומר \"כי משחתם בהם מום בם\". ר' יהודה אומר, \"בהם\" – אין נקבות בסירוס. \"לא ירצו לכם\" – מלמד שאין מרצים." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"שור..כי יולד\" – ולא אדם. והלא דין הוא! ומה אם טריפה – שהיא אסורה בחולין – לא עשה בה את המקריבים כקריבים, יוצא דופן – שהוא מותר בחולין – אינו דין שלא נעשה בו את המקריבים כקריבים?! בעל מום יוכיח! שהוא מותר בחולין ועשה בו את המקריבים כקריבים!", + "[ב] אף אתה אל תתמה על יוצא דופן שאף על פי שהוא מותר בחולין נעשה בו את המקריבים כקריבים… תלמוד לומר \"שור… כי יולד\" – ולא אדם כי יולד.", + "[ג] \"שור או כשב\" – פרט לכלאים. \"או עז\" – פרט לנדמה. \"כי יולד\" – פרט ליוצא דופן. \"והיה שבעת ימים\" – פרט למחוסר זמן. \"תחת אמו\" – פרט ליתום. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, נאמר כאן \"תחת\" ונאמר להלן (ויקרא כז, לב) \"תחת\". מה \"תחת\" האמור כאן – פרט לכלאים וליוצא דופן ולמחוסר זמן וליתום, אף תחת האמור להלן – פרט לכלאים וליוצא דופן ולמחוסר זמן וליתום. ומה \"תחת\" האמור להלן פרט לטריפה, אף \"תחת\" האמור כאן – פרט לטריפה.", + "[ד] ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר \"והיה שבעת ימים תחת אמו\"? לפי שנאמר (שמות כב, כט) \"שבעת ימים יהיה עם אמו\", יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה… תלמוד לומר \"תחת אמו\". אי \"תחת אמו\", יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה… תלמוד לומר \"עם אמו\". הא כיצד? אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת.", + "[ה] \"ומיום השמיני והלאה ירצה\" – יכול משמיני ולהלן יהיה מותר ובשמיני עצמו יהיה אסור? תלמוד לומר בבכור (שמות כב, כט) \"ביום השמיני תתנו לי\". יכול יהיה הבכור מותר בשמיני ומשמיני ולהלן יהיה אסור? תלמוד לומר במוקדשים \"ומיום השמיני והלאה ירצה\". אֶדוֹן אני: הבכור יהא מותר בשמיני ובמוקדשים משמיני ולהלן. מנין ליתן את האמור בבכור במוקדשים ואת האמור במוקדשים בבכור? תלמוד לומר \"אמו\" \"אמו\" לגזירה שוה.", + "[ו] \"ירצה\" – אשה לאשים. מנין אף להקדש? תלמוד לומר \"…לקרבן אשה\". \"לה'\" – לרבות שעיר המשתלח.", + "[ז] מנין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה? תלמוד לומר \"ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד\" – מלמד שהשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה.", + "[ח] \"שור\" – ולא חיה. והלא דין הוא! ומה בהמה – שאינה במצות כיסוי – הרי היא במצות אותו ואת בנו, חיה – שהיא במצות כיסוי – אינו דין שתהיה במצות אותו ואת בנו?! תלמוד לומר \"שור\" – ולא חיה.", + "[ט] \"שה\" – ולא עופות. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שאינה באם על הבנים – הרי היא במצות אותו ואת בנו, עוף – שהוא באם על הבנים – אינו דין שיהא במצות אותו ואת בנו?! תלמוד לומר \"שה\" – ולא עופות.", + "[י] אילו אמר \"ושור ושה ובנו\", יכול לא יהא חייב עד שישחט שניהם ובנו! תלמוד לומר \"…או שה\" – או זה, או זה.", + "[יא] יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקבה? ודין הוא! חייב כאן וחייב באם על הבנים. מה אם על הבנים – לא עשה בו את הזכרים כנקבות, אף כאן – לא נעשה בו את הזכרים כנקבות.", + "[יב] לא! אם אמרת באם על הבנים שלא עשה בו את המזומן כשאינו מזומן, תאמר כאן שעשה את המזומן כשאינו מזומן?! הואיל ועשה את המזומן כשאינו מזומן יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקבות… תלמוד לומר \"אותו\" – על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים. (ראה המשך דיון בפרק ח' הבא)" + ], + "Chapter 8": [ + "[א] אחר שזכינו לדין, חִיֵיב כאן וחִיֵיב באם על הבנים. מה אם על הבן לא עשה בו את הזכרים כנקבות, אף כאן – לא נעשה את הזכרים כנקבות. [ב] אם נפשך לומר \"אותו ואת בנו\" – את שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.", + "[ג] \"אותו ואת בנו\" – אין לי אלא אותו ואת בנו. אותו ואת אמו מנין? תלמוד לומר \"לא תשחטו\" – הרי כאן שנים.", + "[ד] הא כיצד? את שבא אחד ושחט את הפרה ובא אחד ושחט את אמה ובא אחד ושחט את בתה – שנים האחרונים חייבים. \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת האחים. כיצד? חמשה אחים ואחר כך שחט את האם – אינו חייב אלא אחת. אבל שחט את האם ואחר כך חמשה אחים – חייב על כל אחד ואחד. \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת אם אמה. כיצד? שחטה ואת אם אמה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעי – סופג את הארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת אמה ואת אם אמה – סופג שמונים.", + "[ו] \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת בת בתה. כיצד? שחטה ואת בת בתה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעית – סופג ארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת בתה ואת בת בתה – סופג שמונים.", + "[ז] \"לא תשחטו\" – פרט לשוחט ונתנבלה בידו, לנוחר, ולמעקר. – להביא את השוחט לאכילת עכומ\"ז ולאכילת כלבים.", + "[ח] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו\"ם, השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה – ר' מאיר מחייב ור' שמעון פוטר. השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר – פטור משום אותו ואת בנו.", + "[ט] \"ביום אחד\" – ר' מאיר אומר, יום מיוחד וטעון כרוז.", + "[י] מכאן אמרו בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו \"אִמָהּ מכרתי לשחוט\". אלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה. וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר ר' יהודה אימתי? בזמן שאין לו ריוח. אבל יש לו ריוח אינו צריך להודיעו. ומודה ר' יהודה במוכר את האֵם לחתן ואת הבת לכלה שהוא צריך להודיעו שהדבר ידוע ששניהם שוחטים ביום אחד.", + "[יא] ובארבעה פרקים אלו כופים את הטבח לשחוט בכל כרחו. אפילו שור שוה אלף דינרים ואין ללוקח אלא דינר – כופים אותו לשחוט. לפיכך אם מת – מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך אם מת – מת למוכר, מפני שלא משך. \"יום אחד\" האמור ב'אותו ואת בנו' – היום הולך אחר הלילה. זו דרש ר' שמעון בן זומא: לפי שכל הענין שלמעלה ושלמטה אינו מדבר אלא במוקדשים, ובמוקדשים הלילה הולך אחר היום, יכול אף לענין 'אותו ואת בנו' יהיה הלילה הולך אחר היום? נאמר כאן \"יום אחד\" ונאמר להלן במעשה בראשית \"יום אחד\". מה \"יום אחד\" האמור במעשה בראשית – היום הולך אחר הלילה, אף \"יום אחד\" האמור כאן – היום הולך אחר הלילה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו ביום ההוא יאכל\" שאין תלמוד לומר?! אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה – אף תחלת זביחתו לא תהיה אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ב] אין לי אלא תודה. מנין לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהיה זביחתן אלא על מנת לאכול יום אחד? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח תודה\" \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ג] \"ושמרתם\" – זו משנה. \"ועשיתם\" – זו המעשה. וכל שאינו במשנה אינו במעשה. 'ושמרתם את מצות ה' ועשיתם אותם' – ליתן שמירה ועשיה במצות. \"אני ה'\" – נאמן לשלם שכר.", + "[ד] \"ולא תחללו\" – ממשמע שנאמר 'ולא תחלל', אמור קדש, וכשהוא אומר \"ונקדשתי\" – מסור את עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר \"בתוך בני ישראל\" – המרובים.", + "[ה] מכאן אמרו: כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס, אין עושין לו נס. ושלא לעשות לו נס, עושין לו נס. שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל, ג): \"\"לא חשחין אנחנא על דנה פתגם, להתבותך. הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא, ישיזב. והן לא, ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך (לאלהך), לא איתינא (איתנא) פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא נסגד\"\" וכשתפס מרינוס (ס\"א טוריינוס) את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלודקיא אמר להם \"אין אתם מעַמן של חנניה מישאל ועזריה?! יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי!\" ואמרו לו \"חנניה מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר היה הגון שיעשה נס על ידו. אבל אתה מלך רשע אתה ואין אתה הגון שיעשה נס על ידך ואנו מחויבים מיתה לשמים. ואם אין אתה הורגנו, הרבה מזיקים לפני המקום, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נמרים, הרבה נחשים שרפים, הרבה עקרבים שיפגעו בנו. אלא סוף שהמקום עתיד לתבוע דמנו מידך.\" אמרו, לא נסע משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בבקעיות.", + "[ו] \"המוציא אתכם מארץ מצרים\" – על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי שתמסרו את עצמכם לקדש את שמי. \"להיות לכם לאלקים\" – על כרחכם. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ], + "Section 9": [ + "[א] ומנין שמעברין את השנה על הגליות שגלו ועדיין לא הגיעו? תלמוד לומר \"בני ישראל..מועדי ה'\" – עַשֵה את המועדות שיעשו אותם כל ישראל.", + "[ב] היתה שנה צריכה להתעבר וישבו ונתנו בדבר וגמרו, ולא הספיקו לומר \"מעוברת\" עד שאירע ניסן. יכול תהא מעוברת? תלמוד לומר \"אשר תקראו אותם…מועַדָי\" – קראתם אותם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי.", + "[ג] לא היתה השנה צריכה לעבר ועברוה שוגגים או מזידים או מוטעים. מנין שהיא מעוברת? תלמוד לומר (ויקרא כג, ד) \"אשר תקראו אֹתם במועדם\". \"אתם\" – אפילו שוגגים, \"אתם\" – אפילו מוטעים, \"אתם\" – אפילו מזידים. אם קראתם אתם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי.", + "[ד] עברוה בלילה, עברוה משנה לחברתה, פחות חדש או יתר חדש. יכול תהא מעוברת? תלמוד לומר \"אותם…אלה הם מועדי\" – אין אלה מועדי.", + "[ה] ומנין שמעברין את השנה מפני הצורך? תלמוד לומר \"מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש\".", + "[ו] יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יעברוה מפני הטומאה? תלמוד לומר (ויקרא כג, ד) \"אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם בחדש הראשון פסח\" – אל יצא חדש הראשון בלא פסח.", + "[ז] ומה ענין שבת לענין המועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות.", + "[ח] ומנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה. מנין שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו? תלמוד לומר \"שבת הִוא\" \"יום הכפורים הוא\", דברי ר' עקיבא. ר' יוסי הגלילי אומר אינו חייב אלא אחת." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] למעלה הוא מדבר בעיבור השנה וכאן הוא מדבר בקידוש חדש.  נראה בעליל או שבאו עדים והעידו לפניהם ולא הספיקו לומר \"מקודש\" עד שחשיכה, מנין מעובר? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם\" – אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ב] קדשוהו שלא בעדים או שבאו העדים והעידו ונמצאו זוממים, מנין שיהיה מקודש? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם…מועדי\" – אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ג] קדשוהו מזידין או שוגגין או מוטעים, מנין שהוא מקודש? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם\". \"אתם\" – אפילו מוטעים, \"אתם\" – אפילו מזידין, \"אתם\" – אפילו שוגגים. אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ד] קדשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד, יכול יהא מקודש? תלמוד לומר \"אלה הם מועדי\", ואין אלו מועדי.", + "[ה] יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך? תלמוד לומר (שמות יב, ב) \"החדש\" – אחר החדש הם הולכים.", + "[ו] יכול אם הוצרך שני ימים נותנים לו שני ימים? תלמוד לומר (ויקרא כג, ו) \"יום\" – אין לו אלא יום אחד בלבד. ומנין שמחללים את השבת להעיד עליו? תלמוד לומר \"אלה מועדי ה'…אשר תקראו אתם במועדם\".", + "[ז] יכול כשם שמחללים את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו? תלמוד לומר \"אשר תקראו\" – על קריאתם אתה מחלל את השבת ואין אתה מחלל את השבת להודיע עליהם שנתקיימו." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים\" – יכול משתחשך? תלמוד לומר (במדבר כח, טז) \"יום\". אי \"יום\", יכול משתי שעות? תלמוד לומר \"בין הערבים\" – מה בין הערבים מיוחד משפנה יום, אף \"יום\" – משפנה יום משש שעות ולמעלה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (ירמיהו ו, ד) \"אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב\".", + "[ב] \"ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות\" – יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאין טעון סוכה – טעון מצה, זה – שטעון סוכה – אינו דין שטעון מצה?! תלמוד לומר \"הזה\" – 'זה' טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.", + "[ג] \"חג המצות לה' שבעת ימים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים טז, ח) \"ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' \", שביעי בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו – אלא מה שביעי רשות, אף כולם רשות. יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר (?)(דברים טז, ג) 'עליו תאכל מצות' – הכתוב קבעו חובה.", + "[ד] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר (שמות יב, יח) \"בערב תאכלו מצות\". אם כן למה נאמר \"שבעת ימים מצות תאכלו\"? מצה הנאכלת כל שבעה יוצא בה ידי חובתו בפסח, יצאו חלות ורקיקי נזיר שאין נאכלים כל שבעה.", + "[ה] \"והקרבתם אשה לה' שבעת ימים\" – מנין אם אין לך פרים – הבא אלים, ואם אין לך אלים – הבא כבשים, ואם אין לך בטהרה – הבא בטומאה? תלמוד לומר \"והקרבתם אשה לה'\" \"שבעת ימים תקריבו אשה לה'\" (ויקרא כג, לו), מכל מקום." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"כי תבואו\" – יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" המיוחדת.", + "[ב] יכול משבאו לעמון ומואב? תלמוד לומר \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב.", + "[ג] \"וקצרתם את קצירה\" – שתהיה תחלה לכל הנקצרים. יכול אף של בית השלחין ושל בית העמקים? תלמוד לומר \"קצירכם\" – קצירכם של כולכם אמרתי ולא של בית השלחין ובית העמקים.", + "[ד] 'קציר' – ולא הקטניות. \"קצירה\" – ולא השחת. ר' יהודה אומר אם התחיל עד שלא הביא שליש קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. ר' שמעון אומר, אף משהביא שליש מתחיל קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. \"וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן\" – אין מצות קצירה בכהן.", + "[ה] \"והניף את העומר לפני ה'\" – ג' שמות יש לו: עומר שבלים, עומר תנופה, עומר שמו. \"לרצונכם\" – אין כופים את הצבור על כורחו. \"ממחרת השבת\" – מחרת יום טוב. \"יניפנו הכהן\" – בנין אב לכל התנופות שיהיו בכהן.", + "[ו] \"ועשיתם ביום…כבש..בן שנתו\", אף על פי שאין עומר. 'ועשיתם עומר', אף על פי שאין כבש. \"ביום הניפכם\" – אין תנופה אלא ביום. 'כבש בן שנתו תמים לעולה לה' ' – לא שנה למנין עולם.", + "[ז] \"ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח\" – הרי זה יצא מכלל כל הכבשים ליתן שני עשרונים.", + "[ח] יכול כשם שנכפל סולתו כך יכפל יינו? תלמוד לומר \"יין רביעית\". יכול לא יכפל יינו – שאין היין נבלל עם הסולת – אבל יכפול שמנו שהרי השמן נבלל עם הסולת? תלמוד לומר \"ונסכה רביעית ההין\" – כל נסכיו יהיו רביעית.", + "[ט] אילו אמר \"קלי וכרמל לא תאכלו\", יכול אף קטניות בכלל. תלמוד לומר \"לחם\". אין לי אלא חטים שקרוים \"לחם\" שנאמר \"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה\". ומנין לרבות שעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון? תלמוד לומר \"וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה\".", + "[י] \"עד הביאכם את קרבן אלקיכם\" – זה העומר. יכול זה הכבש? צא וראה מה אמור למטה – משם \"הבאת עומר\", אף כאן עומר. משקרב העומר מוצאים שוקי ירושלים מלא קמח וקלי – שלא ברצון חכמים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר ברצון חכמים היו עושים. משקרב העומר הותר החדש מיד. והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך. משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר ר' יהודה, והלא מן התורה הוא אסור שנאמר \"עד עצם היום הזה\"?! מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן? מפני שהם יודעים שאין בית דין מתעצלים בו.", + "[יא] \"חוקת עולם\" – לבית עולמים. \"לדורותיכם\" – שינהג הדבר לדורות. \"בכל מושבותיכם\" – בארץ ובחוץ לארץ. אמר ר' שמעון, שלשה דברים תלוים בארץ ונוהגים בארץ ובחוץ לארץ: החדש, והערלה, והכלאים. החדש אסור מן התורה בכל מקום, והערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וספרתם לכם\" – כל אחד ואחד. \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? אמר ר' יוסי בר' יהודה, כשהוא אומר \"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום\" – כל ספירתם לא יהיה אלא חמשים יום.", + "[ב] אם אומר אתה \"ממחרת שבת בראשית\" פעמים שאתה מונה חמשים ואחד, חמשים ושתים, חמשים ושלש, חמשים וארבע, חמשים וחמשה, חמשים וששה. הא מה אני מקיים \"ממחרת השבת\"? – ממחרת יום טוב.", + "[ג] ר' יהודה בן בתירה אומר, \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? כשהוא אומר (דברים טז, ט) \"שבעה שבועות תספר לך\" – ספירה שהיא תלויה בבית דין, יצאה שבת בראשית שאינה תלויה בבית דין שספירתה בכל אדם.", + "[ד] ר' יוסי אומר \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? וכי נאמר \"ממחרת שבת בפסח\"? והלא לא נאמר אלא 'ממחרת שבת'. והלא כל השנה מלאה שבתות!? צא וחשוב מאיזה שבת. נאמר כאן 'ממחרת שבת' ונאמר למטה 'ממחרת שבת'. מה 'מחרת שבת' האמור למטה – רגל ותחלת רגל, אף 'מחרת שבת' האמור כאן – רגל ותחלת רגל.", + "[ה] ר' שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) \"ששת ימים תאכל מצות\" וכתוב אחד אומר (שמות יב, טו) \"שבעת ימים מצות תאכלו\". הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מצה שאי אתה יכול לאכלה מן החדש כל שבעה אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. הא מה אני מקיים \"ממחרת השבת\"? – ממחרת יום טוב.", + "[ו] \"מיום הביאכם..תספרו\" – יכול יקצור, ויביא ויספור אימתי שירצה? תלמוד לומר (דברים טז, ט) \"מהחל חרמש בקמה תחל לספור\". אי \"מהחל חרמש\", יכול יקצור ויספור, ויביא אימתי שירצה? תלמוד לומר \"מיום הביאכם..תספרו\". יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום? תלמוד לומר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\" – אימתי הם תמימות, בזמן שמתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה? תלמוד לומר \"מיום הביאכם\" – אין הבאה אלא ביום. הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.", + "[ז] \"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום\" – זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה כל ספירתך לא תהיה אלא חמשים יום.", + "[ח] \"תספרו חמשים יום\" – יכול יספור חמשים ויקדש חמשים ואחד? תלמוד לומר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\". [ אי \"שבע שבתות תמימות תהיינה\"], יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה? תלמוד לומר \"תספרו חמשים יום\". הא כיצד? מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.", + "[ט] \"והקרבתם מנחה חדשה לה'\" – שתהא חדשה לכל המנחות. אין לי אלא מנחת חטים. מנחת שעורים מנין? כשהוא אומר (במדבר כח, כו) \"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם\" – אם אינו ענין למנחת חטים, תנהו ענין למנחת שעורים." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"ממושבותיכם\" – ולא מחוץ לארץ. \"ממושבותיכם\" – אף מן העליה. \"תביאו\" – מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה. מה זה עשרון לחלה, אף מה שאתה מביא ממקום אחר עשרון לחלה. או מה אלו \"שני עשרונים\" אף הללו \"שני עשרונים\"? תלמוד לומר \"תהיינה\" – אלו שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים.", + "[ב] \"לחם תנופה שתים\" – שיהיו שוות. \"שני עשרונים\" – שיהיו שוות. \"סלת תהיינה חמץ תאפנה\" – שאור בודה להן מתוכן ומחמצן, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה. אמר לו אף היא היתה חסרה או יתירה.", + "[ג] \"בכורים לה'\" – ר' שמעון אומר נאמר כאן \"בכורים לה'\" ונאמר להלן (ויקרא ב, יד) \"בכורים לה'\" – מה \"בכורים\" אמורים כאן של ציבור, אף \"בכורים\" אמורים להלן – משל ציבור. אם תאמרו זו משל ציבור והלן משל יחיד, אמרת לאו. אם זו \"ראשית קציר\" אין הלן \"בכורים לה'\" ואם הלן \"בכורים לה'\" אין זו \"ראשית קציר\". דברים מחוסרים להלן אמרן הכתוב כאן.", + "[ד] \"והקרבתם על הלחם\" – חובה ללחם. \"שבעת כבשים תמימים בני שנה\" – כבשים אף על פי שאין לחם, דברי ר' טרפון. אם כן למה נאמר \"לחם\"? מלמד שלא נתחייבו בכשבים עד שנתחייבו בלחם.", + "[ה] \"ופר בן בקר אחד ואלים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה'\" – דבר הכתוב בקצרה.", + "[ו] \"ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת\" – יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן? וכשאתה מגיע לפרים ולאלים אינם הם. אלא אלו קרבו בגלל לחם ואלו קרבו בגלל היום.", + "[ז] \"ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים\" – שתהא זביחתן לשם שלמים. \"ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים\" – אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרין? על טומאת מקדש וקדשיו. אם כפר הראשון, על מה השני בא ומכפר? על טומאה שאירעה בין זה לזה. אמור מעתה כך היו ישראל צריכים בכל שעה, אלא שחיסך הכתוב את ישראל.", + "[ח] \"והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה'…\" – יכול יהיה הלחם מלמטה? תלמוד לומר \"על שני כבשים\". אי \"על שני כבשים\", יכול לחם על גבי כבשים? תלמוד לומר \"על לחם הבכורים\". עדיין הדבר צריך. מה מצינו בכל מקום הלחם מלמעלן, אף כאן הלחם מלמעלה. ר' יוסי בן משולם אומר כבשים על גבי הלחם. ומה אני מקיים \"על שני כבשים\"? – להוציא שבעה. חנינא בן עכינאי אומר מניח שתי הלחם בן ירכותיהם של כבשים ומניף, ונמצא מקיים שתי מקראות הללו, לחם על גבי כבשים, וכבשים על גבי לחם. אמר רבי, לפני מלך בשר ודם אין עושים כן, לפני מלך מלכי המלכים עושין כן?! אלא מניח זה בצד זה ומניף.", + "[ט] \"קדש יהיו לה' לכהן\" – לחם אף על פי שאין כבשים, דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן ננס, לא כי, אלא כבשים אף על פי שאין לחם. אמר רבי הדבר שקול. מי מכריע? אמר לו בן ננס, אני אכריע! שכן מצאנו במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן בלא לחם.", + "[י] אמר ר' שמעון, הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו. שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר והאמור בתורת כהנים לא קרב בדמבר, ושבאו לארץ קרבו אלו ואלו, שנאמר \"כי תבואו..והבאתם\". מכל מקום אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם – שהכבשים מתירים את עצמם, ולא לחם בלא כבשים – שאין לו מי יתירנו.", + "[יא] \"וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש…ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט\" – אמר ר' אוורדימס ברבי יוסי, וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים – פסח ועצרת מכאן, וראש השנה ויום הכפורים מכאן? אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו. וכל מי שאינו מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"בני ישראל..מקרא קדש\" – ואין העכו\"ם מקרא קדש. אי \"בני ישראל\", אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"יהיה לכם\". \"שבתון זכרון תרועה מקרא קדש\": ר' אליעזר אומר \"שבתון\" – זו קדושת היום, \"מקרא קדש\" – קדשהו. אמר לו ר' עקיבא אינו אומר \"שבתון\" אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון. אלא \"זכרון\" – אלו הזכרונות, \"תרועה\" – אלו השופרות, \"מקרא קדש\" – זו קדושת היום. ומנין שיהיה כולל עמה את המלכיות? תלמוד לומר (ויקרא כג, כב-כד) \"ה' אלקיכם…בחדש השביעי\".", + "[ב] ר' יוסי בר' יהודה אומר מה תלמוד לומר (במדבר י, י) \"והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם\", שאין תלמוד לומר \"אני ה' אלקיכם\"!? אלא זה בנין אב – כל מקום שאתה אומר זכרונות את סומך לה את המלכיות.", + "[ג] כיצד סדר ברכות? אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהם, ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. [זכרונות ותוקע – גר\"א.] שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי ר' יוחנן בן נורי.", + "[ד] אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל את מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.", + "[ה] רבי אומר עם המלכיות אומר קדושת היום. מה מצינו בכל יום – ברביעית, אף כאן – ברביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומר קדושת היום עם הזכרונות. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל יום באמצע, אף כאן אומרה באמצע. וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון, עמד ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי ר' יוחנן בן נורי. אמר ר' שמעון בן גמליאל \"לא היינו נוהגים כן ביבנה\". ביום השני עמד חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן גמליאל \"כך היינו נוהגים ביבנה\".", + "[ו] ומנין שהוא בשופר? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת שביעי כזו. מה זו בשופר, אף תרועת ראש השנה – בשופר.", + "[ז] ומנין שהיא פשוטה לפניה? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה\". ומנין שהיא פשוטה לאחריה? תלמוד לומר \"תעבירו שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת כל חדש שביעי כזו. מה זו פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.", + "[ח] מנין שלש של שלש שלש? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה\", (ויקרא כג, כד) \"זכרון תרועה מקרא קדש\", (במדבר כט, א) \"יום תרועה יהיה לכם\" – מלמד שהם שלש של שלש שלש.", + "[ט] ומנין ליתן את האמור ביובל בראש השנה, ואת האמור בראש השנה ביובל? תלמוד לומר (ויקרא כג, כד) \"בחדש השביעי\" (ויקרא כה, ט) \"בחדש השביעי\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] \"מקרא קדש\"\"יום הכפורים הוא…ועניתם את נפשותיכם..וכל מלאכה לא תעשו..כי יום כפורים…\" – שיכול אין לי יום הכפורים מכפר אלא אם כן עשאו מקרא קדש, ונתענה, ולא עשה בו מלאכה. ומנין אפילו שלא עשאו מקרא קדש, ולא נתענה בו, ועשה בו מלאכה שהיום מכפר? תלמוד לומר \"יום הכפורים הוא\" שיכול, אין לי יום הכפורים מכפר אלא עם הקרבנות ועם השעירים. ומנין אף על פי שלא בקרבנות ושלא בשעיר היום מכפר? תלמוד לומר \"יום הכפורים הוא\". יכול יכפר על השבים ועל שאינם שבים? ודין הוא! חטאת ואשם מכפרים ויום הכפורים מכפר. מה חטאת ואשם אין מכפרים אלא על השבים, אף יום הכפורים לא יכפר אלא על השבים.", + "[ב] לא! אם אמרת באשם וחטאת – שאין מכפרים על הזדון כשגגה, תאמר ביום הכפורים שהוא מכפר על הזדון כשגגה?! הואיל והוא מכפר על הזדון כשגגה יכפר על השבים ועל שאינם שבים!… תלמוד לומר \"אך\" – הא אינו מכפר אלא על השבים.", + "[ג] \"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה\" (ויקרא כג, כח) – הרי זו אזהרה למלאכה. \"וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי\" (ויקרא כג, ל) – הרי זו עונש למלאכה.", + "[ד] \"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום ונכרתה\" (ויקרא כג, כט) – הרי זו עונש עינוי. \"והאבדתי\" מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני יודע מהו, כשהוא אומר \"והאבדתי\" – לימד על הכרת שאינו אלא אבדן. ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל? תלמוד לומר \"שבתון\" – שבות. יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולן? תלמוד לומר \"שבתון הוא לכם ועניתם\" – הוא אסור בכולן ואין שבת בראשית אסור בכולן.", + "[ה] \"ועניתם את נפשותיכם בתשעה\" – יכול יתחיל ויתענה בתשעה? תלמוד לומר \"בערב\". אי \"בערב\", יכול משתחשך? תלמוד לומר \"ועניתם את נפשותיכם בתשעה\". הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, שכן מוסיפים מן החול על הקדש.", + "[ו] אין לי אלא מלפניו. מלאחריו מנין? תלמוד לומר \"מערב עד ערב\". אין לי אלא יום הכפורים. שבת בראשית מנין? תלמוד לומר \"תשבתו\". ימים טובים מנין? תלמוד לומר \"שבתכם\". – הא כל שבות (ס\"א שביתה) שאתה שובת אתה מוסיף לה מחול על הקדש, בין מלפניו (ס\"א מלפניה), בין מלאחריו (ס\"א מלאחריה).", + "[ז] יכול יהיו חייבים על התוספת? תלמוד לומר (ויקרא כג, ל) \"וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי\" – על עצם היום הזה ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת מלאכה.", + "[ח] יכול לא יהיו חייבים כרת על תוספת מלאכה אבל יהיו חייבים כרת על תוספת עינוי? תלמוד לומר (ויקרא כג, כט) \"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה\" – על עצם היום הזה חייבים כרת ואין חייבים כרת על תוספת עינוי. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר (ויקרא כג, כח) \"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה\" – על עצם היום הזה מוזהרים ואין מוזהרים על תוספת מלאכה.", + "[ט] יכול לא יהיו מוזהרים על תוספת מלאכה אבל יהיו מוזהרים על תוספת עינוי? ודין הוא! ומה מלאכה – שהיא נוהגת בשבתות וימים טובים – הרי זה אינו מוזהר עליה, עינוי – שאין נוהג בשבתות וימים טובים – אינו דין שלא יהיה מוזהר עליה?! אבל אזהרה לעינוי ליום עצמו לא שמענו. וכשהוא אומר עונש מלאכה, שאין תלמוד לומר, שכבר קל וחמר: ומה אם עינוי – שאינו נוהג בימים טובים ושבתות – הרי הוא ענוש כרת, מלאכה – שהיא נוהגת בימים טובים ושבתות – אינו דין שיהא עונש כרת?! אם כן למה נאמר עונש מלאכה? ללמוד ממנו אזהרה לעינוי. מה עונש מלאכה – לאחר אזהרה, אף עונש עינוי – לאחר אזהרה." + ], + "Section 12": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כג, מב) \"בסוכות תשבו שבעת ימים\" ואיני יודע אם שבעה ראשונים ואם שבעה אחרונים… כשהוא אומר \"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'\" – הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים.", + "[ב] \"הזה חג הסוכות\" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאינו טעון מצה – טעון סוכה, חג המצות – שהוא טעון מצה – אינו דין שיטעון סוכה?! תלמוד לומר \"הזה חג הסוכות\" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה.", + "[ג] \"חג הסוכות שבעת ימים לה'\" – יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה? תלמוד לומר (דברים טז, יג) \"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים\". אי \"חג הסוכות תעשה לך\", יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט? תלמוד לומר \"חג הסוכות שבעת ימים לה'\". הא כיצד? – חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט.", + "[ד] \"ביום הראשון מקרא קדש\" – קדשהו! \"וביום השמיני מקרא קדש\" – קדשהו! במה אתה מקדשו? במאכל, ובמשתה, ובכסות נקיה.", + "[ה] \"כל מלאכת עבודה לא תעשו\" – הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה.", + "[ו] יכול יהיו אסורים בכל מלאכה? תלמוד לומר (ויקרא כג, לו) \"הוא\" – הוא אסור בכל מלאכה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכה, דברי ר' יוסי הגלילי.", + "[ז] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר \"אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש\"? אם לענין ימים טובים, כבר ימים טובים אמורים שנאמר \"מלבד שבתות ה' \", ואומר (ויקרא כג, לט) \"ביום הראשון שבתון..וביום השמיני שבתון\". אם כן למה נאמר \"אשר תקראו אותם מקראי קדש\"? אלא אלו ימי מועד שאסורים במלאכה.", + "[ח] יכול יהיו אסורים בכל מלאכת עבודה? תלמוד לומר \"הוא\" – הוא אסור בכל מלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכת עבודה.", + "[ט] \"להקריב אשה לה' עולה ומנחה\" – אם אין עולה, אין מנחה. שתקדום עולה למנחה. שאם קדמה מנחה לעולה – פסולה. \"זבח ונסכים\" – אם אין זבח, אין נסכים. שיקדם זבח לנסכים. שאם קדמו נסכים לזבחים – פסולים. \"דבר יום ביומו\" – מלמד שכל היום כשר למוספים. \"ביומו\" – עבר זמנו, אינו חייב באחריותו. יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים למחר? תלמוד לומר (במדבר כט, כד) (במדבר כט, לז) \"מנחתם ונסכיהם\" – למחר.", + "[י] מנין למוספי שבת שיקרבו עם אמורי הרגל? תלמוד לומר \"מלבד שבתֹת ה'\". \"ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה'\" מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי קרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין קרבנות היחיד, וקרבנות הציבור, ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל? תלמוד לומר \"מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם\". \"אשר תתנו לה'\" – אלו העופות והמנחות, לרבות את כולם, שכולם יבואו ברגל." + ], + "Chapter 15": [ + "[דברי הספרא כאן הם המשך דברים של הפרק הקודם, פרשה יב, עיין שם] [א] יכול רשות? תלמוד לומר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\" – אם להתיר, כבר התיר. אם כן למה נאמר \"אלה תעשו לה' במועדיכם\"? אלא קבעם חובה שיבואו ברגל כולם.", + "[ב] יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר (דברים יב, ה) \"ובאת שמה והבאתם שמה\" – אם להתיר, כבר התיר. אם לקבוע, כבר קבוע. אם כן למה נאמר \"ובאת שמה והבאתם שמה\"? אלא זה רגל ראשון שפגעת בו.", + "[ג] יכול אם עבר רגל ולא הביא יהי עובר עליו משום בל תאחר? תלמוד לומר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\" – אינו עובר משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי [כל] השנה כולה. ר' שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות ראשון.", + "[ד] כיצד? נדר לפני הפסח – עד שיעברו עליו הפסח והעצרת והחג. נדר לפני עצרת – עד שיעברו עליו העצרת והחג והפסח ועצרת והחג. נדר לפני החג – עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.", + "[ה] בית שמאי אומרים יכול יחוג אדם ביום טוב? תלמוד לומר \"אך\" – במועד אתה חוגג ואין אתה חוגג ביום טוב. בית הלל אומרים יכול יחוג אדם בשבת? תלמוד לומר \"אך\" – ביום טוב אתה חוגג ואין אתה חוגג בשבת.", + "[ו] \"באספכם את תבואת הארץ\" – עַבֵּר את השנה שתיעשה החג באסיפת הפירות.", + "[ז] יכול באסיפת כל הפירות? תלמוד לומר (דברים טז, יג) \"באספך מגרנך ומיקבך\". \"מגרנך\" – ולא כל גרנך. \"מיקבך\" – ולא כל יקביך. אי \"באספך מגרנך ומיקבך\", יכול מקצתם? תלמוד לומר \"באספכם את תבואת הארץ\". כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג באסיפת רוב הפירות (בס\"א ברוב אסיפת כל הפירות).", + "[ח] \"תחֹגו את חג ה' שבעת ימים\" – בתשלומין כל שבעה. \"ביום הראשון שבתון\" – שבות. \"וביום השמיני שבתון\" – שבות." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"ולקחתם לכם\" – ר' יהודה אומר נאמר כאן 'לקיחה' ונאמר להלן (שמות יב, כא) 'לקיחה'. מה 'לקיחה' האמורה להלן אגודה, אף כאן – אגודה. וחכמים אומרים אף על פי שאינו אגוד – כשר.", + "[ב] \"ולקחתם לכם\" – כל אחד ואחד. \"לכם\" – משלכם, ולא את הגזול. מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אלא אם כן רצה נותנו מתנה לחבירו וחבירו לחבירו – אפילו הן מאה. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד. ונתנו רבן גמליאל מתנה לר' יהושע, ור' יהושע לר' אלעזר בן עזריה, ור' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא. וכולם יצאו ידי חובתם.", + "[ג] \"ביום\" – ולא בלילה. \"ביום הראשון\" – ואפילו בשבת. \"ביום הראשון\" – אין דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד. (ס\"א אלא על יום טוב הראשון בלבד)", + "[ד] \"פרי עץ\" – את שטעם עצו דומה לפריו, זה אתרוג. בן עזאי אומר \"הדר\" – הדר באילנות משנה לחברתה.", + "[ה] \"כפות תמרים\" – ר' טרפון אומר כָּפוּת. ואם פרוד – יכפתנו.", + "[ו] \"וענף עץ עבות\" – את שענף עציו דומה לקליעה, זה הדס. \"וערבי נחל\" – אין לי אלא של נחל. של בעל ושל הרים מנין? תלמוד לומר \"וערבי נחל\". אבא שאול אומר \"ערבי נחל\" – שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש.", + "[ז] ר' ישמעאל אומר \"פרי עץ הדר\" – אחד. \"כפת תמרים\" – אחד. \"וענף עץ עבות\" – שלשה. \"וערבי נחל\" – שתים. ואפילו שתי דליות ואחד שאין קטום. ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים. ר' עקיבא אומר \"פרי עץ הדר\" – אחד. \"כפת תמרים\" – אחד. \"וענף עץ עבות\" – אחד. \"וערבי נחל\" – אחד. הא כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. ר' אליעזר אומר יכול אף האתרוג יהיה עמהם בכלל אגודה? וכי נאמר \"פרי עץ הדר וכפות תמרים\"?! הא כיצד? אתרוג לעצמו, הללו אגודה לעצמם.", + "[ח] ומנין שמעכבים זה את זה? שנאמר \"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל\" – שתהא לקיחה תמה, מלמד שהם מעכבים זה את זה.", + "[ט] \"ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים\" – ולא בגבולים כל שבעה. ומשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור." + ], + "Chapter 17": [ + "[א] \"וחגתם אותו חג לה' שבעת ימים\": לפי שנאמר (דברים טז, טו) \"שבעת ימים תחוג לה' אלקיך\", יכול יטעון חגיגה כל שבעה? תלמוד לומר \"אותו\" – יום אחד בלבד.", + "[ב] ואם כן למה נאמר \"שבעת ימים\"? בתשלומין כל שבעה.", + "[ג] ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון? תלמוד לומר \"בחדש השביעי תחוגו\". יכול אם לא חג ברגל חוגג אחר הרגל? תלמוד לומר \"תחוגו אותו\" – במועד אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו.", + "[ד] \"בסוכות\" – ולא בסוכה שבתוך הבית. ולא בסוכה שתחת האילן. ולא בסוכה שתחת סוכה. ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה, התחתונה כשרה.", + "[ה] \"תשבו\" – אין \"תשבו\" אלא כעין תדורו. מכאן אמרו: אוכל בסוכה, ושותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה. אין לי אלא ימים. לילות מנין? הריני דן: נאמר כאן 'שבעה' ונאמר 'שבעה' (ויקרא ח, לה) באהל מועד. מה 'שבעה' האמור באהל מועד עשה בהן לילות כימים, אף 'שבעה' האמורים כאן – נעשה בהן לילות כימים.", + "[ו] או כלך לדרך זה: נאמר כאן 'שבעה' ונאמר 'שבעה' בלולב. מה 'שבעה' האמורים בלולב לא עשה בהם את הלילות כימים, אף 'שבעה' האמורים כאן – לא נעשה בהם את הלילות כימים.", + "[ז] נראה למי דומה: דנים 'שבעה' שהם תדירים כל היום מ'שבעה' שהם תדירים כל היום, ואל יוכיחו 'שבעה' שבלולב שאינם תדירים כל היום.", + "[ח] או כלך לדרך זה: דנים 'שבעה' שהם מנהג לדורות מ'שבעה' שהם מנהג לדורות, ואל יוכיחו 'שבעה' שבאהל מועד שאין מנהג לדורות…  תלמוד לומר \"תשבו…שבעת ימים\" \"תשבו שבעת ימים\" לגזריה שוה. מה \"תשבו…שבעת ימים\" שנאמר באהל מועד – עשה בהם את הלילות כימים, אף \"תשבו שבעת ימים\" האמורים כאן – נעשה בהם את הלילות כימים.", + "[ט] \"אזרח\" – זה אזרח. \"האזרח\" – להוציא את הנשים. \"כל האזרח\" – לרבות את הקטנים. \"בישראל\" – לרבות גרים ועבדים משוחררים.", + "[י] \"ישבו בסוכות\" – בסוכות של כל דבר. שהיה ר' יהודה אומר, והדין נותן שלא תהא סוכה אלא מארבעת המינים: ומה אם לולב – שאינו נוהג בלילות כבימים – אינו בא אלא מארבעת המינים, סוכה – שהיא נוהגת בלילות כבימים – אינו דין שלא תהא אלא מארבעת המינים?! אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל, אינו דין – הא, אם לא מצא מארבעת המינים ישב לו שלא בסוכה?! והכתוב אומר \"ישבו בסוכות\" – בסוכות של כל דבר.", + "[יא] וכן עזרא אומר (נחמיה ח טו): \"ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב\" \"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים\": ר' אליעזר אומר סוכות ממש היו. ר' עקיבא אומר, ענני כבוד היו. \"בהוציאי אותם מארץ מצרים\" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.", + "[יב] \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\" – מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג. בלשון שהיה שומע, בו בלשון הוא אומר לישראל, וכל פרשיות נאמרו בענין אחד. ר' יוסי הגלילי אומר, \"מועדי ה'\" נאמרו, ולא נאמר שבת בראשית עמהם. בן עזאי אומר, נאמרו \"מועדי ה' \", ולא נאמרה פרשת נדרים עמהם.", + "[יג] רבי אומר, מה תלמוד לומר \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\"? לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם \"במועדו\". שאר כל קרבנות הציבור מנין? נאמר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\". לעומר ולקרב עמו, ולשתי הלחם ולקרב עמהם לא שמענו… וכשהוא אומר \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\" – קבע מועד לכולם." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"צו\" – אין \"צו\" אלא זירוז, מיד ולדורות. אמר ר' שמעון, ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס. \"ויקחו אליך\" – אתה גזבר לדבר. \"שמן זית\" – ולא שמן שומשמין, ולא שמן אגוזים, ולא שמן צנונות. \"שמן זית\" – מזיתו. מכאן אמרו שלשה זיתים ובו שלשה שלשה שמנים: הזית הראשון: מגרגרו בראש הזית וכונסן לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנם בסלים והיוצא מהם – ראשון. פורקם וטוחנם שניה וטוענם בקורה – היוצא מהם שני. וחזר וטחן – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ב] הזית השני: מגרגרו בראש הגג וכונסו לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלים והיוצא מהם – ראשון. פורקן וטוחנן שניה וטוענן בקורה – היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ג] הזית השלישי: עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו ועושהו תמרה בראש הגג. כונסן לבית וטוחנם בריחים ונותנם בסלים – היוצא מהם ראשון. פורקן וטחנם שנית וטענם בקורה – היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ד] ר' יהודה אומר לא היה טוחנם בריחים אלא כותשן במכתשת, ולא היה טוענם בקורה אלא באבנים, ולא היה נותנם בתוך הסל אלא סביבות הסל נותנם וקודח מתוך הסל.", + "[ה] הראשון שבראשון – אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני – שוים. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי – שוים. השלישי שבשני והשני שבשלישי – שוים. השלישי שבשלישי – אין למטה הימנו.", + "[ו] \"זך\" – שיהא נקי. \"כתית\" – ר' יהודה אומר, אינו אומר \"כתית\" אלא כתוש. יכול לא יהא כתית כשר למנחות? וכשהוא אומר (שמות כט, מ) \"ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין\" לימד על הכתית שהוא כשר למנחות. הא מה אני מקיים \"כתית למאור\"? לא כתית למנחות.", + "[ז] \"להעלות נר תמיד\" – שתהא שלהבת עולה. \"להעלות נר\" – שתהא נר המערבי דולק תדיר, שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים. ובשעה שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם. כיצד? נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים – מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה – מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה.", + "[ח] \"מחוץ לפרוכת העדות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות מ, כד) \"וישם את המנורה באהל מועד נוכח השלחן\" איני יודע אם סמוכה לפרוכת, אם סמוכה לפתח… וכשהוא אומר \"מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד\" מלמד שהיא סמוך לפרוכת יותר מן הפתח.", + "[ט] \"העדות\" – עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. וכי צריכים לנר? והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר, שנאמר (שמות מ, לח) \"כי ענן ה' על המשכן ואש תהיה לילה בו\". אם כן למה נאמר \"העדות\"? עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל.", + "[י] \"יערך אותו אהרן ובניו\" (שמות כז, כא) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר ח, ב) \"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות\", יכול יהיה כהן אחד נכנס בשבעה נרות? תלמוד לומר \"להעלות נר תמיד\". יכול לא יהא כהן אחד נכנס בשבעה נרות אבל יהיו שבעה כהנים נכנסים בשבעה נרות? תלמוד לומר \"יערך אותו אהרן ובניו\" – הא אהרן ובניו אינן עורכים אלא אחד.", + "[יא] \"מערב עד בקר\" – תן להם מִדָתן שיהיו דולקים מערב עד בקר, ושלא תהא להם עבודה מערב עד בקר אלא הם. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה.", + "[יב] \"על המנורה הטהורה\" – על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות. \"יערך את הנרות לפני ה'\" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"…סולת ואפית אותה\" – מנין אף חטין יקח? תלמוד לומר \"ולקחת סולת\". יכול אף שאר מנחות נלקחות חטין? תלמוד לומר \"אותה\" – זו נלקחת חטין ואין שאר מנחות נלקחות חטין.", + "[ב] \"שתים עשרה חלות\" – שיהיו שוות. \"שני עשרונים\" – שיהיו שוים. \"החלה האחת\" – כל לישתה ועריכתה לא יהיו אלא אחת אחת. ומנין שאף שתי הלחם לישתן ועריכתן אחת אחת? תלמוד לומר \"יהיה החלה האחת\". ומנין שירדו לתנור שתים שתים? תלמוד לומר \"ושמת אותם\". יכול אף שתי הלחם ירדו לתנור שתיהם? תלמוד לומר \"אותם\"[ – זו נאפית שתים שתים ושתי הלחם נאפים אחת אחת.] \"ושמת אותם\" – לטפוס. ושלשה טופסים היו שם: נותנם לטפוס כשהם בצק, ובתנור היה להם טפוס, וכשהוא רודם נותנם לטפוס כדי שלא יתקלקל.", + "[ג] \"שתים מערכות\" – יכול שמונה וארבע? תלמוד לומר \"שש המערכת\". אי \"שש המערכת\", יכול שש ושש ושש? תלמוד לומר \"שתים עשרה\". אי \"שתים עשרה\", יכול ארבע וארבע וארבע? תלמוד לומר \"שתים מערכות שש המערכת\" – הא עד שיאמרו שלשה כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ד] \"על השלחן הטהור\" – על טהרו של שולחן, שלא יהיו הסניפים מגביהים את הלחם מעל גבי השולחן. מכאן אמרו ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלים מראשיהם, שהיו סומכים בהם (ס\"א שיהו סמוכים בהם) שנים לסדר זה ושנים לסדר זה. ועשרים ושמונה קנים בחצי קנה חלול – י\"ד לסדר זה וי\"ד לסדר זה.", + "[ה] \"ונתת על המערכת\" – יכול מערכה אחת? הריני דן: נאמר כאן \"מערכת\" ונאמר להלן \"מערכת\". מה \"מערכת\" האמור להלן תופס שתים מערכות, אף \"מערכת\" האמור כאן – תופס שתים מערכות.", + "[ו] \"לבונה זכה\" – שתהיה ברורה. \"והיתה ללחם\" – חובה ללחם. \"והיתה ללחם\" – מלמד שהיתה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם. \"והיתה ללחם\" – אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שוליים ונותנם על גבי השולחן כדי שלא יבצעו את הלחם.", + "[ז] \"לאזכרה\" – ר' שמעון אומר נאמר כאן \"אזכרה\" ונאמר להלן (ויקרא ה, יב) \"אזכרה\". מה \"אזכרה\" אמורה להלן – מלא הקומץ, אף כאן – מלא הקומץ. מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה.", + "[ח] \"ביום השבת ביום השבת\" – עורך חדשה ובשבת יקטיר ישנה. \"יערכנו\" – אין עורך עמו קנים בשבת אלא נכנס מערב שבת ושומטם ונותנם לארכו של שולחן – כל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורכו של הבית חוץ מן הארון--", + "[ט] ואחר שבת היה נכנס וסודר שלשה תחת כל אחד ואחד ושנים תחת העליונה לפי שאין עליה משאוי. \"מאת בני ישראל\" – מרצון בני ישראל. \"ברית עולם\" – ממי שהברית שלו.", + "[י] \"והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדוש\" – מלמד שאכילתה במקום קדוש. אין לי אלא אכילתה במקום קדוש. מנין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש? תלמוד לומר \"והיתה\". [מנין שאף שתי הלחם] לישתן ועריכתן במקום קדוש? תלמוד לומר \"כי קדש קדשים\". ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים. ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פגי.", + "[יא] \"הוּא\" – שאם נפרסה אחת מהם כולם פסולות. \"לו\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר \"ולבניו\". אי \"ולבניו\", יכול לבניו ולא לו? תלמוד לומר \"לאהרן\". הא כיצד? לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת. \"מאשי ה'\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים. \"חק עולם\" – לבית עולמים." + ], + "Section 14": [ + "[א] \"ויצא בן אשה ישראלית\" – מנין יצא? מבית דינו של משה. שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו \"מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?\" אמר להן \"מבנות דן אני!\". אמרו לו הכתוב אומר (במדבר ב, ב) \"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל\". נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב ועמד וגדף. \"והוא בן איש מצרי\" – אף על פי שלא היו ממזרים באותו שעה הוא היה כממזר. \"בתוך בני ישראל\" – מלמד שנתגייר. \"וינצו במחנה\" – על עסקי מחנה. \"בן הישראלית ואיש הישראלי\" – זה שכנגדו.", + "[ב] \"ויקב בן האשה הישראלית את השם\" – זה שם המפורש ששמע בסיני. \"ויקלל\" – אינו אומר \"ויברך\" כענין שנאמר (מלכים א כא, יג) \"ברך נבות אלקים ומלך\" אלא \"ויקלל\" – מלמד שאין הורגים בכינוי.", + "[ג] אמר ר' יהושע בן קרחה, בכל יום דנים את העדים בכינוי – \"יכה יוסי את יוסי\". נגמר הדין, לא היו הורגים בכינוי, אלא מוציאין את כל אדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהם ואומרים לו \"אמור מה ששמעת בפירוש!\". והוא אומר. והדיינים עומדים על רגליהם וקורעים, ולא מאחים. והשני אומר \"אף אני כמוהו\". והשלישי אומר \"אף אני כמוהו\". ואין העדים צריכים לקרוע (ס\"א ליקרע) שכבר קרעו משעה ששמעו.", + "[ד] \"ויביאו אותו אל משה\" – ולא הביאו המקושש עמו. \"ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן\" – גנאי הוא לו וגנאי לאמו וגנאי למשפחתו וגנאי לשבטו שיצא ממנו. וכנגדו אתה אומר (שמות לח, כג) \"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב\" – שבח הוא לו ושבח לאביו ושבח למשפחתו ושבח לשבטו שיצא ממנו.", + "[ה] \"וינחהו במשמר\" – ולא הניחו המקושש עמו. ושניהם היו בפרק אחד. ויודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה שנאמר \"מחלליה מות יומת\" אבל לא היו יודעין באיזה מיתה יומת שנאמר (במדבר טו, לד) \"כי לא פורש מה יעשה לו\". וכאן הוא אומר \"לפרוש להם על פי ה'\" – מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה\" – מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. \"וסמכו..השומעים\" – אלו העדים. \"כל השומעים\" – אלו הדיינים. \"ידיהם\" – ידי כל אחד ואחד.", + "[ב] \"ידיהם על ראשו\" – סומכים ידיהם עליו ואומרים לו \"דמך בראשך, שאתה גרמת לכך!\".", + "[ג] \"ורגמו אותו\" – ולא כסותו. \"כל העדה\" – וכי כל העדה רוגמתו?! אם כן למה נאמר \"העדה\"? אלו עדים במעמד כל העדה. יכול הוראת שעה היתה? תלמוד לומר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר…\" – יהא מנהג לדורות.", + "[ד] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שיהיו נהרגים על קללת השם כישראל. אבל אינם נהרגים אלא בסייף שלא נתנה מיתה לבני נח אלא דין הרג לבד.", + "[ה] \"כי יקלל אלקיו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ונוקב שם ה' מות יומת\", שיכול אין לי חייבים מיתה אלא על שם המיוחד בלבד. מנין לרבות את הכינוים? תלמוד לומר \"כי יקלל אלקיו\", דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל שאר כל הכינוים באזהרה.", + "[ו] \"ונשא חטאו\" – ר' יהודה אומר, נאמר כאן 'נשיאת חטא' ונאמר להלן (במדבר ט, יג) 'נשיאת חטא'. מה 'נשיאת חטא' אמור להלן – כרת, אף כאן – כרת.", + "[ז] \"ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה\" – יהיו כל העדה כבעלי דבב לו. 'גר' – זה הגר. \"כגר\" – לרבות נשי גרים. 'אזרח' – זה אזרח. \"כאזרח\" – לרבות נשי אזרחיים. \"בנקבו שם יומת\" – אמר ר' מנחם בר' יוסי להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהיו חייבים עד שיקללם בשם." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"ואיש כי יכה\" – אין לי אלא איש מכה. אשה מכה מנין? תלמוד לומר (שמות כא, יב) \"מכה\" – בין איש, בין אשה. אין לי אלא שהכה את האיש. הכה את האשה מנין? ואת הקטן מנין? תלמוד לומר \"כי יכה…נפש\" – בין איש, בין אשה, בין קטן. יכול אפילו הכה את הנפלים יהא חייב? תלמוד לומר \"איש\" – מה \"איש\" מיוחד שהוא בן קיימא, יצאו נפלים שאינן בני קיימא. \"כי יכה כל נפש\" – עד שיכה כל נפשו. להביא את שהכה ויש בו כדי להמית ובא אחר והמית, הרי זה חייב.", + "[ב] אילו אמר \"מכה נפש בהמה ישלם\" הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה, וכשהוא אומר \"ישלמנה\" – בבהמה עסקתי.", + "[ג] \"ואיש כי יתן מום בעמיתו\" – אין לי אלא בזמן שנתן בו מום. מנין צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, והעביר טליתו ממנו, ופרע ראשה של אשה בשוק? תלמוד לומר \"כאשר עשה כן יעשה לו\".", + "[ד] ומנין הכהו כלאחר ידו בלוח ובפנקס ובבטימסמירות שבידו? תלמוד לומר \"כאשר עשה\".", + "[ה] מנין אחזו והעמידו בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן, השיך בו את הכלב, השיך בו את הנחש? תלמוד לומר \"עשה\".", + "[ו] יכול אפילו אמר לו \"המתן לי כאן בחמה\" ונשתרב, \"בצינה\" ונצטנן, שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש? תלמוד לומר \"מום\".  מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט!? מרבה אני את אלו שהם מעשה ביד ומוציא אני את אלו שאין מעשה ביד.", + "[ז] יכול סימא את עינו, יסמא את עינו? קיטע את ידו, יקטע את ידו? שיבר את רגלו, ישבר את רגלו? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..מכה אדם\" – מה מכה בהמה בתשלומין, אף מכה אדם בתשלומין. אם נפשך לומר (במדבר לה, לא) \"ולא תקחו כופר לנפש רוצח\" – לרוצח אין אתה נוטל כופר, נוטל אתה לאיברים כופר.", + "[ח] \"ומכה בהמה..מכה אדם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"מכה אביו ואמו\", יכול לא יהיה חייב עד שיכה שניהם כאחת? תלמוד לומר \"ומכה אדם\" – אפילו אחד מהם. יכול אפילו הכהו ולא עשה בו חבורה יהא חייב? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..ומכה אדם\" – מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה אף מכה אדם עד שיעשה בו חבורה. יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהא חייב? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..ומכה אדם\" – מה מכה בהמה בחייה אף מכה אדם בחייו.", + "[ט] \"משפט אחד יהיה לכם\" – כמשפט דיני נפשות דיני ממונות. מה דיני נפשות בדרישה וחקירה, אף דיני ממונות בדרישה וחקירה. אי מה דיני נפשות בעשרים ושלש אף דיני ממונות בעשרים ושלש? תלמוד לומר \"עין תחת עין\", ריבה.", + "[י] \"וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה\" – זה הוא שאמר מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. \"וירגמו אותו\" – ולא כסותו. \"אבן\"--מלמד שאם מת באבן אחת, יצא. \"ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה\" – אף לסמיכה, אף לדחיה, אף לתליה, אף ל\"לא תלין נבלתו על העץ\"." + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר\" – מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.", + "[ב] \"כי תבאו…\": יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" – ארץ המיוחדת. יכול משבאו לעמון ומואב? תלמוד לומר \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב. מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו, חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו – יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר \"שדך\" – שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו. \"כרמך\" – שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו.", + "[ג] נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר. שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם. לארבעה עשרה שנה נתחייבו במעשרות והתחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו יובל.", + "[ד] \"ושבתה הארץ\" – יכול מלחפור בורות שיחין ומערות ומלתקן את המקואות? תלמוד לומר \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\". אין לי אלא לזרע ולזמור. לחריש ולעידור, לניכוש ולכסוח ולבקוע מנין? תלמוד לומר 'שדך לא' ו'כרמך לא' – כל מלאכה שבשדך ושבכרמך.", + "[ה] ומנין שאין מזבלין ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים? תלמוד לומר 'שדך לא'. ומנין שאין מקרסמים ואין מזרדין ואין מפסגין באילנות? תלמוד לומר 'כרמך לא'.", + "[ו] אי \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\", יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים, ולא יעשה עגיות בין אילן לחבירו? תלמוד לומר \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\" – הזרע והזמיר בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש להם: מה 'זרע וזמיר' מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע? תלמוד לומר \"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך\" – שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע.", + "[ז] מנין לאורז ולדוחן ולפרגום ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר \"ואספת את תבואתה\" – בשביעית.", + "[ח] יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר \"שש שנים תזרע שדך..ואספת\" – ששה זרעים וששה אסיפים, לא ששה זרעים ושבעה אסיפים.", + "[ט] ר' יונתן בן יוסף אומר, מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, כונסה אתה בשביעית? תלמוד לומר \"ואספת את תבואתה\" – משהביאה שליש." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] ומנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הם ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ\". מיכן אמרו: בנות שוח, שביעית שלהם שניה מפני שהם עושות לשלש שנים. ר' יהודה אומר הפרסיות, שביעית שלהם מוצאי שביעית שהם עושות לשתי שנים. אמרו לו, לא אמרו אלא בבנות שוח.", + "[ב] \"שבת לה'\" – כשם שנאמר בשבת בראשית \"שבת לה'\" כך נאמר בשביעית \"שבת לה'\". \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\" – כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך.", + "[ג] \"את ספיח קצירך לא תקצור\" – מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. \"ואת ענבי נזירך לא תבצור\" – מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן ההפקר. \"לא תבצור\" – לא תבצור כדרך הבוצרים. מיכן אמרו: תאנים של שביעית אין קוצים אותם במוקצה אבל קוצה אותה בחורבה. אין דורכים ענבים בגת אבל דורכים בעריבה. אין עושים זיתים בבד ובקוטב אבל כותש ומכניס לבדידה. ר' שמעון אומר אף טוחן הוא בבד ומכניס לבדידה.", + "[ד] \"שנת שבתון יהיה לארץ\" – כיון שיצאת שביעית, אף על פי שפירותיו שמיטה, מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן. אבל פירותיו אסורים עד טו' בשבט.", + "[ה] \"והיתה שבת הארץ לכם\" – מן השבות [בארץ ס\"א] אתה אוכל ואין אתה אוכל מן המשומר (ס\"א השמור). מיכן אמרו: שדה שנטייבה – בית שמאי אומרים אין אוכלים פירותיה בשביעית, ובית הלל אומרים אוכלים. בית שמאי אומרים אין אוכלים פירות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה. ר' יהודה אומר חילוף הדברים! זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.", + "[ו] \"לכם\" – ולא לאחרים. \"לאכלה\" – ולא להביא ממנה מנחות. ולא להביא נסכים ממנה. \"לך ולעבדך ולאמתך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כג, יא) \"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך\", שיכול אין לי פירות שביעית נאכלים אלא לעניים בלבד… מנין אף לעשירים? תלמוד לומר \"לך ולעבדך ולאמתך\" – הרי בעלים עשירים אמורים, עבדים ושפחות אמורים. אם כן למה נאמר \"ואכלו אביוני עמך\"? העניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור.  ", + "[ז] דבר אחר: (שמות כג, יא) \"ואכלו אביוני עמך\" – הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה. \"ולשכירך ולתושבך\" – מן העכו\"ם. \"הגרים עמך\" – לרבות את האכסניא.", + "[ח] \"ולבהמתך ולחיה\" מה תלמוד לומר? ומה אם חיה – שאינה ברשותך – הרי היא אוכלת, בהמה – שהיא ברשותך – אינו דין שתאכל?! אילו כן הייתי אומר יכנוס לבהמה ותהא אוכלת לעולם! מה אני מקיים 'ביעור פירות שביעית'? בפירות אדם, אבל בהמה תהיה אוכלת לעולם. וכשהוא אומר \"ולבהמתך ולחיה\" מקיש בהמה לחיה – כל זמן שחיה אוכלת בשדה, בהמה אוכלת בבית. כלה לחיה שבשדה – כַלֵה לבהמתך שבבית.", + "[ט] \"אשר בארצך\" – מה שבארצך אוכלים, לא מה שהוציא עקילס לעבדיו פנדוס (ס\"א פונשוס או פונטוס). אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוץ לארץ.", + "[י] \"תהיה\" – אף להדלקת הנר, אף לצבוע בה צבע. \"כל תבואתה\" – מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מיכן אמרו: מאימתי אוכלים פירות האילן בשביעית? הפגים, משהזריחו אוכל בהן פתו בשדה. ביחלו – כונס לתוך ביתו.", + "[יא] וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. הבוסר, משיגרע אוכל בו פתו בשדה. הבאיש – כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. זיתים, כל זמן שהם עושין שלשת לוגין לסאה. הכניסו רביעית לסאה – פוצע ואוכל בשדה. הכניסו חצי לוג – כותש וסך בשדה. הכניסו שליש – כותש בשדה וכונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. ושאר כל פירות האילן אין אתה רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכול מפגיהם, אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. \"לאכׁל\" – ולא לעשות ממנה זלפין. ולא לעשות ממנה מלוגמא. ולא לעשות ממנה איספלנית. ולא לעשות ממנה אפיקטיזין." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וספרת לך\" – בבית דין. \"שבע שבתות…\" – יכול שבע שבתות ימים? תלמוד לומר \"שבע שבתות שנים\". אי שבע שבתות שנים, יכול יספור שבע שמיטות, זו אחרי זו, ויעשה יובל? תלמוד לומר \"שבע שנים שבע פעמים\" – הא עד שנאמרו שני כתובים הללו, ואם לאו לא שמענו.", + "[ב] ומנין שיספור לשני שבוע? תלמוד לומר \"והיו לך ימי שבע שבתות השנים\". מנין שיספור לשני יובל? תלמוד לומר \"והיו לך…תשע וארבעים שנה\". מנין עַשֵה שביעית אף על פי שאין יובל? תלמוד לומר \"והיו לך…שבע שבתות שנים\". ומנין עַשֵה יובל אף על פי שאין שביעית? תלמוד לומר \"תשע וארבעים שנה\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית.", + "[ג] ומנין שהיא בשופר? תלמוד לומר \"והעברת שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת שביעי כזו: מה זו בשופר אף תרועת ראש השנה כזו.", + "[ד] ומנין שהיא פשוטה לפניה? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה\". ומנין שפשוטה לאחריה? תלמוד לומר \"תעבירו שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? שתהא תרועת שביעי כזו: מה זו – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.", + "[ה] \"ביום\" – ולא בלילה. \"ביום הכפורים\" – אפילו בשבת. \"תעבירו שופר בכל ארצכם\" – מלמד שכל יחיד ויחיד חייב. יכול אף תרועת ראש השנה תהיה דוחה שבת בכל ארצכם? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים\" שאין תלמוד לומר \"בעשור לחדש\"!? ממשמע שנאמר \"ביום הכפורים\" איני יודע שהוא בעשור לחדש?! אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"וקדשתם את שנת החמשים שנה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"בעשור לחדש\", יכול אין שנה מתקדשת אלא בעשור לחדש? כשהוא אומר \"וקדשתם את שנת החמשים שנה\" מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה. אמר ר' יוחנן בן ברוקה, לא היו עבדים משועבדים נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכפורים. הגיע יום הכפורים – תקעו שופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.", + "[ב] \"וקראתם דרור\" – אין \"דרור\" אלא חירות. אמר ר' יהודה, מה הלשון \"דרור\"? כמדייר ביה דיירא ומסחר בכל מדינה.", + "[ג] \"יושביה\" – בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה.  היו עליה אבל היו מעורבבים – שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה – יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה' \"לכל יושביה\" – נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.", + "[ד] \"יובל\" – אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא תקעו בשופר. או יכול אף על פי שלא שלחו העבדים? תלמוד לומר \"הִוא\", דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, \"יובל\" – אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא שלחו העבדים. או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר? תלמוד לומר \"הִוא\".  אמר ר' יוסי, אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים, מכל מקום אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים, שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, אבל אי אפשר שלא בתקיעת שופר. דבר אחר, תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלויה בכל אדם.", + "[ה] \"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו\". אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הכתוב מדבר? אם במוכר עצמו, הרי אמור (ויקרא כה, מ). אם במכרוהו בית דין, הרי אמור. הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שיהא היובל מוציאו. דבר אחר: \"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו\" למה שהוחזקה משפחתו הוא שב, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה. \"תשובו\" – לרבות את האשה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"יובל הִוא שנת החמשים שנה\". שיכול, בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכפורים, שכן מוסיפים מחול על הקדש… תלמוד לומר \"יובל הִוא שנת החמשים שנה תהיה לכם\" – אין קדושתה אלא עד ראש השנה.", + "[ב] \"לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה\" – כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל.", + "[ג] \"כי יובל הִוא קדש\" – מה 'קדש' תופס את דמיו, אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה 'קדש' יוצא לחולין ודמיו נתפסים יכול אף שביעית כן? תלמוד לומר \"הִוא\" – הרי היא בקדושתה. נמצאת אומר האחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור. כיצד? לקח בפירות שביעית בשר – אלו ואלו מתבערים בשביעית. לקח בבשר דגים – יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים שמן – יצאו דגים ונתפס שמן. – האחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסור.", + "[ד] \"מן השדה תאכלו את תבואתה\" – כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מתוך הבית. כלה מן השדה – כַּלֵה מן הבית.", + "[ה] מיכן אמרו: הכובש שלשה כבשים בחבית אחת – ר' אליעזר אומר כיון שכלה מין אחד מן השדה, יבער כל החבית. ר' יהושע אומר אוכל והולך עד שיכלה האחרון שבה. ר' גמליאל אומר מין שכלה מינו מן השדה, יבער מינו מן החבית. והלכה כדבריו. ר' שמעון אומר כל הירק אחד לביעור. אוכלים ברגילה עד שיכלו סנדריות מבקעת בית נטופה (ס\"א בית טיפה).", + "[ו] \"בשנת היובל הזאת\" – זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. והלא דין הוא! ומה אם היובל – שאינו משמט כספים – מוציא עבדים, שביעית – שמשמטת כספים – אינו דין שתוציא עבדים?! תלמוד לומר \"בשנת היובל הזאת\" – זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים. קל וחמר ליובל שישמט כספים! ומה אם השביעית – שאינה מוציאה עבדים – משמטת כספים, יובל – שהוא מוציא עבדים – אינו דין שישמט כספים?! תלמוד לומר \"וזה דבר השמיטה שמוט\" – שביעית משמטת כספים ואין יובל משמט כספים. יובל מוציא עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. \"תשובו איש אל אחוזתו\" – לרבות המוכר שדה ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל." + ], + "Section 3": [ + "[א] מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך? תלמוד לומר \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\". ומנין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך? תלמוד לומר \"או קנֹה מיד עמיתך\". אין לי אלא קרקעות, שבהם דבר הכתוב. מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"ממכר\" – לרבות דבר המטלטל. מנין שאין אונאה לקרקעות? תלמוד לומר \"או קנה מיד..אל תונו\" – המטלטלים יש להם אונאה ואין אונאה לקרקעות.", + "[ב] ומנין שאין אונאה לעבדים? תלמוד לומר (ויקרא כה, מו) \"והנתחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה\" – מה אחוזה אין להם אונאה אף עבדים אין להם אונאה.", + "[ג] מנין שאין אונאה להקדשות? תלמוד לומר \"את אחיו\" – לא הקדש. מנין שאין אונאה לשטרות? תלמוד לומר \"ממכר\" – מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח, יצאו שטרות שלא גופם מכר ולא גופם לקח אלא הראיה שיש בהם. לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש להם אונאה.", + "[ד] \"אל תונו איש את אחיו\" – זו אונאת ממון. יכול זו אונאת דברים? וכשהוא אומר \"ולא תונו איש את עמיתו\" הרי אונאת דברים אמורה. הא מה אני מקיים \"אל תונו איש את אחיו\"? זו אונאת ממון.", + "[ה] וכמה היא אונאה ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע, שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר? עד כדי שיראה לתגר או לבקי. הורה ר' טרפון בלוד האונאה שמונת כסף לסלע, שליש למקח. ושמחו תגרי לוד. אמר להם \"מותר להחזיר כל היום\". אמרו \"יניח לנו ר' טרפון במקומנו\", וחזרו לדברי חכמים.", + "[ו] אחד לוקח ואחר מוכר יש להם אונאה. וכשם שיש אונאה להדיוט כך יש אונאה לתגר. ר' יהודה אומר אין לתגר אונאה. מי שהוטל עליו – ידו על העליונה, שהוא אומר לו \"תן לי מעותי או תן לי מה שהוניתני!\".", + "[ז] וכמה תהיה הסלע חסרה ולא יהיה בה אונאה? ר' מאיר אומר ד' איסרות מאיסר לדינר. ר' יהודה אומר ארבע פונדיונות מפונדיון לדינר. ר' שמעון אומר שמונה פונדיונות משני פונדיונים לדינר.", + "[ח] עד מתי מותר להחזיר? בכרכים – עד כדי שיראה לשולחני, ובכפרים – עד ערבי שבתות שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת. ואם היה מַכִּירָהּ – לאחר יב' חדש מקבלה ממנו. ואין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינו אלא נפש רעה.", + "[ט] \"אל תונו איש את אחיו\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? ואשה את איש מנין? תלמוד לומר \"את אחיו\" – מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו אונאה. הדיוט לתגר אין לו אונאה. אין לי אלא הדיוט להדיוט, תגר לתגר. תגר להדיוט, הדיוט לתגר מנין? תלמוד לומר \"את אחיו\", מכל מקום.", + "[י] מנין למוכר שדהו בשנת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים? תלמוד לומר \"שנים..תקנה מאת עמיתך\". \"אחר היובל\" – סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין? תלמוד לומר \"לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו\". \"שני תבואת\" – לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המנין. נרה או הובירה, עלה לו מן המנין. ר' אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות, יכול יאמר לו \"הניחה לפני מלאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה פירות\"? תלמוד לומר \"כי מספר תבואות הוא מוכר לך\" – פעמים שאתה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"ולא תונו איש את עמיתו\" – זו אונאת דברים. יכול זה אונאת ממון? כשהוא אומר \"אל תונו איש את עמיתו\" הרי אונאת ממון אמורה. הא מה אני מקיים \"ולא תונו איש את עמיתו\"? הרי אונאת דברים.", + "[ב] כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו \"זכור מעשיך הראשונים מה היו\". ואם היה בן גרים לא יאמר לו \"זכור מה היו מעשה אבותיך\". היו חליים באים עליו, יסורין באים עליו, היה קובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד, ו) \"הלא יראתך כסלתך, תקותך ותם דרכיך. זכר נא מי הוא נקי אבד, ואיפה ישרים נכחדו\" ראה חמרים מבקשים תבואה, מבקשים יין, לא יאמר להם \"לכו אצל פלוני\" והוא לא מכר חיטה מימיו. ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר \"בכמה חפץ זה?\" והוא אינו רוצה ליקח. ואם תאמר \"עצה טובה אני מוסר לו!\", והרי הדבר מסור ללב, נאמר בו \"ויראת מאלקיך\". כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו \"ויראת מאלקיך\".", + "[ג] \"ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אֹתם\" – ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. \"וישבתם על הארץ\" – ולא גולים. \"לבטח\" – [ולא מפוזרים – ס\"א] ולא מפוחדים.", + "[ד] \"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע\" – שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, דברי ר' יהודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הוא אינו סימן ברכה. אם כן למה נאמר \"ואכלתם לשבע\"? אוכל ולא ניסי (ס\"א גוסי). דבר אחר: \"ואכלתם לשובע\" – שלא יהא דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. \"וישבתם לבטח\" – ולא מפוזרים ולא מפוחדים. \"עליה\" – ולא גולים.", + "[ה] \"וכי תאמרו\" – עתידים אתם לומר. \"מה נאכל בשנה השמינית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו\" – אם אין זורעים מה אנו אוספים?! אמר ר' עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. וחכמים אומרים אין ספיחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אם כן למה נאמר \"הן לא נזרע ולא נאסף\"? אמרת לנו \"לא תזרעו\", ומה שאנו אוספים אין מכניסים לקיום! אמרת לנו \"בערוהו\", ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך?!", + "[ו] \"וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית\" – אין לי אלא בששית. בחמישית וברביעית, בשלישית ובשנית, משנה לחברתה מנין? תלמוד לומר \"בשנה הששית\". \"ועשת את התבואה לשלש השנים\" – לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית. דבר אחר: \"לשלש השנים\" – לשביעית, וליובל, ולמוצאי יובל.", + "[ז] \"וזרעתם את…השמינית\" – זו שמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר \"שנה\" – זו תשיעית שלאחר שמינית שלאחר שמיטה. \"ואכלתם מן התבואה ישן\" – לא סלמנטון. \"עד..התשיעית\" – זו תשיעית שאחר שמינית שאחר היובל. כשהוא אומר \"שנה..שנה\" – זו עשירית שאחר היובל שאחר השמיטה. \"עד בא תבואתה תאכלו ישן\" – שהוא אחת עשרה לזית.", + "[ח] \"והארץ לא תמכר לצמִתֻת\" – לחולטנית. \"כי לי הארץ\" – אל תרע עיניך בה. \"כי גרים ותושבים אתם\" – אל תעשו עצמכם עיקר. וכן הוא אומר (דברי הימים א כט, טו): \"כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו\". וכן דוד אומר (תהלים לט, יג): \"כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי\". \"אתם עמדי\" – דיו לעבד שיהיה כרבו. כשתהיה שלי הרי הוא שלכם.", + "[ט] \"ובכל…גאולה תתנו\" – יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר \"ארץ אחוזה\". אם כן למה נאמר \"ובכל..גאולה תתנו\" – לרבות בתים ועבד עברי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפודתו; וליקח לו בהמה; וליקח לו כלים; וליקח לו בית – אלא אם כן העני? תלמוד לומר \"כי ימוך..ומכר\" – הא אינו מוכר אלא אם כן העני. יכול יֵצֵא מכל נכסיו בבת אחת? תלמוד לומר \"מאחוזתו\" – ולא כל אחוזתו. אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהיה אדם חייב להיות חס על נכסיו! \"ובא גואלו הקרוב אליו\" – מלמד שהקרוב קודם. \"וגאל את ממכר אחיו\" – לרבות את הנותן מתנה.", + "[ב] \"ואיש כי לא יהיה לו גואל\" – וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים?! אם כן למה נאמר \"גואל\"? שהוא יכול לגאול. \"והשיגה ידו\" – יד עצמו. \"ומצא\" – שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאול. \"כדי גאולתו\" – ולא יגאל חציים.", + "[ג] \"וחשב את שני ממכרו\" – שָנִים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים. מנין שאם רצה לעשות חדשים שנה יעשה? תלמוד לומר \"וחשב\". \"והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו\" – מנין אתה אומר מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים, מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון? תלמוד לומר \"לאשר מכר לו\". מכרה לראשון במתאים ומכר הראשון לשני במנה, מנין שאינו מחשב אלא עם האחרון? תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש אשר בתוכה, דברי רבי.", + "[ד] ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו מִמָנֶה מָנֶה והשביחה, והרי היא יפה מִמָאתים מאתים; מנין שאינו מחשב אלא מִמָנֶה מנה? תלמוד לומר \"העודף\" – העודף שבידו. מכרה לו במאתים והכסיפה והעמידה על מנה, מנין שאין מחשבין אלא במנה? תלמוד לומר \"והשיב את העודף\" – העודף שבקרקע. \"ושב לאחוזתו\" – בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר.", + "[ה] \"ואם לא מצאה ידו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר אם אינו ענין לבעל השדה תנהו ענין לגואל שיגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"אם לא מצאה ידו…\"; ולא ילוה. \"די השיב לו\" – ואינו גואל חציים.", + "[ו] \"והיה ממכרו ביד הקונה אותו\" – לא בהקדש, אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב, ברע וגואל ביפה, ולווה וגואל חציים.  ", + "[ז] אמר ר' שמעון מה טעם? לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה, חוזרת היא לבעלים. ובהקדש אם הגיע יובל ולא נגאלה, יוצאת לכהנים. \"עד שנת היובל\" – שלא יכנס בה כלום. נמצאת אומר: שדות וכספים משמיטים כאחד. יובל מוציא בתחלתו והשביעית משמטת בסופו (ס\"א בסופה). \"ויצא ביובל\" – אף מן ההקדש.\"ושב לאחוזתו\" – לרבות האשה." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואיש כי ימכֹר בית מושב עיר חומה\" – יכול אפילו הקיפוה חומה מכאן ולהבא? תלמוד לומר \"בית מושב\". \"עיר חומה\" – המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ולא שהקיפוה חומה מכאן ולהבא. ואלו הן בתי ערי חומה – שלש חצרות של שני בתים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון: קצרה הישנה של צפורי, וחקרה של גוש חלב, ויורפת (ס\"א יודפת) הישנה, וגמלה – הרי בגליל. וגדוד – הרי בעבר הירדן. וחריד ואונו וירושלים – הרי ביהודה. אמר ר' ישמעאל בר' יוסי, לא מנו אלא אלו שקדשום כשעלו בני הגולה, אבל הראשונות בטלו כיון שבטלה הארץ.", + "[ב] \"והיתה גאֻלתו\" – מיד. \"עד תֹם שנת ממכרו\" – לא שנה למנין עולם. \"ימים תהיה גאֻלתו\" – רבי אומר, אומר אני \"ימים\" אין פחות משני ימים.", + "[ג] \"ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר מכרה לראשון ועמד ראשון ומכרה לשני. ואיני יודע, אם שנה לראשון, אם שנה לשני… כשהוא אומר \"עד מלאת לו שנה\" הוי אומר – שנה לראשון, לא שנה לאחרון.", + "[ד] \"תמימה\" – שס\"ה ימים כמנין ימות החמה, דברי רבי. וחכמים אומרים \"שנה תמימה\" י\"ב חדש מיום ליום. לפיכך אם נתעברה השנה – נתעברה לו.", + "[ה] \"וקם הבית\" – אין לי אלא הבית. מנין בתי בדים, בורות שיחין ומערות, ומרחצאות, והשובכות והמגדלות? תלמוד לומר \"אשר בעיר\". יכול שאני מרבה את השדות? תלמוד לומר \"בית\" – מה \"בית\" מיוחד בית דירה, יצאו שדות שאינם בית דירה, דברי ר' יהודה.", + "[ו] ר' מאיר אומר \"וקם הבית\" – אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים, ובורות שיחין ומערות, ומרחצאות, והשובכות והמגדלות והשדות? תלמוד לומר \"אשר בעיר\".", + "[ז] \"אשר לו חומה\" – פרט לבית הבנוי בחומה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר כותל החיצון היא חומתה. ר' אלעזר בר' יוסי אומר \"אשר לו חומה\" – אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו לפנים מכאן.", + "[ח] \"לצמיתֻת\" – לחולטנית. דבר אחר: \"לצמיתֻת\" – לרבות את הנותן מתנה. בראשונה היה נטמן יום י\"ב חדש שתהא חלוטה לו. התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלז יבוא ויטול מעותיו.", + "[ט] \"לקונה אותו\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר \"לדֹרֹתיו\". אי \"לדורותיו\", יכול לדורותיו ולא לו? תלמוד לומר \"לקונה אותו\". הא עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו, לא שמענו.", + "[י] \"לצמיתֻת לקונה אותו לדֹרֹתיו לא יצא ביובל\" – יצא הקדש שאין לו דורות." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"אשר אין להם חֹמה סביב\", מה תלמוד לומר \"ובתי החצרים\"? אלא אף על פי שיש להם, רואין אותם כאילו אין להם. וכמה הם? 'בתים' – שנים. \"החצרים\" – שנים. – שתי חצרות של שני שני בתים. היו שלש של שני שני בתים – הרי אלו כבתי ערי חומה.", + "[ב] אשר אין להם חֹמה סביב על שדה הארץ יחשב\" – הרי הן כשדה הארץ: מה שדה הארץ – יוצא ביובל ובגרעון כסף, אף זה כן. אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"גאולה תהיה לו\" – מיד.", + "[ג] אחר שנתת לו כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, יכול לא יצא ביובל? תלמוד לומר \"וביובל יצא\".", + "[ד] \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"גאולת עולם תהיה ללוים\", יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים? תלמוד לומר \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\". \"גאולת עולם תהיה ללוים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"במספר שנים תקנה מאת עמיתך\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".  ", + "[ה] מתוך שנאמר \"ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".  מתוך שנאמר \"ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".", + "[ו] \"ואשר יגאל מן הלוים\" מה תלמוד לומר? שיכול, לוי מישראל יגאל כסדר הזה – שהרי הורע כח ישראל בשלו, אבל מלוי לא יגאל… תלמוד לומר \"ואשר יגאל מן הלוים\" – אף לוי מלוי גואל.", + "[ז] \"מן הלוים\" – ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר. \"ויצא ממכר…\" – יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר \"בית\", ו\"עיר\", ו'אחוזה'. ואם כן מה תלמוד לומר \"ממכר\"? ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל [אלא בפדיון].", + "[ח] \"כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי, יכול יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"ואשר יגאל מן הלוים\". אי \"אשר יגאל מן הלוים\", יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"כי בתי ערי הלוים\" – עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי. וחכמים אומרים אין דברים (ס\"א דבריו) אמורים אלא בערי הלוים: \"כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם בתוך בני ישראל\" – להגיד מה גרם.", + "[ט] מנין שאין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה? לא מגרש עיר, ולא עיר מגרש? תלמוד לומר \"ושדה מגרש עריהם…\". אמר ר' אליעזר, במה דברים אמורים? בערי הלוים. אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה. מגרש עיר, ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. \"לא ימכר\" – \"לא ימכר\" מכר גזבר או \"לא ימכר\" מכר עולם? תלמוד לומר \"כי אחוזת עולם הִוא להם\", הא מה אני מקיים \"לא ימכר\"? – מכר גזבר. \"כי אחוזת עולם הִוא להם\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך\" – אל תניחהו לירד. הא למה זה דומה? למשא על גבי החמור. עודנו במקומו – אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו. ומנין אם החזקת, אפילו ארבעה או חמשה פעמים, חזור והחזק? תלמוד לומר \"והחזקת בו\". יכול אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר \"עמך\". 'גר', זה גר צדק; 'תושב' – זה גר אוכל נבלות. \"וחי עמך\" – חייך קודמים לחייו.", + "[ב] \"אל תקח מאתו נשך ותרבית\" – ממנו אי אתה לוקח אבל אתה נעשה לו ערב. איזהו נשך ואיזהו תרבית? איזהו נשך? המלוה סלע בחמשה דינרים; סאתים חטים בשלשה – מפני שהוא נושך. איזהו תרבית? המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטים, מדינר זהב לכור, וכן השער. עמדו חטים בשלשה דינרים. אומר לו \"תן לי חיטיי שאני מוכרם ולוקח אני לי בהן יין\". אומר לו \"הרי חיטיך עשויות עלי בשלשה דינרים, והרי לך אצלי בהם יין\", ויין אין לו. אם יש לו – חייב ליתן לו.", + "[ג] \"וחי אחיך עמך\" – זו דרש בן פטורי: שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים. אם שותהו אחד, מגיע ליישוב; ואם שותים אותו שנים, שניהם מתים. דרש בן פטורי, ישתו שתיהם וימותו שנאמר \"וחי אחיך עמך\". אמר לו רבי עקיבא \"וחי אחיך עמך\" – חייך קודמים לחיי חברך. \"כספך\" – ולא כסף אחרים. \"אכלך\" – ולא אוכל אחרים. או \"כספך\" ולא כסף מעשר? \"אכלך\" ולא אוכלי בהמה? כשהוא אומר (דברים כג, כ) \"נשך כסף\" – לרבות כסף מעשר. \"נשך אוכל\" (דברים כג, כ) – לרבות אוכלי בהמה. \"אני ה'\" – מכאן אמרו: כל המקבל עליו עול ריבית, מקבל עול שמים; וכל הפורק ממנו עול ריבית, פורק ממנו עול שמים. \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם\" – על תנאי כך הוצאתי אותם מארץ מצרים; על תנאי שתקבלו את מצות ריבית. שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים.", + "[ד] \"לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים\" – מכאן אמרו: כל בן ישראל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים. וכל היוצא לחוץ לארץ כאילו עובד כוכבים ומזלות (ס\"א עבודת אלילים, וכן בהמשך). וכן בדוד הוא אומר ‏(שמואל א כו יט): \"ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים\". וכי עלתה על דעתך שדוד המלך עובד כוכבים ומזלות?! אלא שהיה דורש ואומר, כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו מלכות שמים; וכל היוצא לחוץ לארץ, כאילו עובד כוכבים ומזלות." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו; וליקח לו בהמה; וליקח לו כלים; וליקח לו בית אלא אם כן העני? תלמוד לומר \"וכי ימוך..ונמכר\" – אינו נמכר אלא אם כן העני. ומנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך? תלמוד לומר \"ונמכר לך\". ומנין כשיהיו בית דין מוכרים אותו, לא יהיו מוכרים אותו אלא לך? תלמוד לומר (דברים טו, יב) \"כי ימכר לך\". \"אחיך\" – שתנהוג בו באחוה. יכול אף הוא ינהוג בעצמו באחוה? תלמוד לומר (שמות כא, ב) \"עבד\". יכול אף אתה תתנהג בו כעבד? תלמוד לומר \"אחיך\". הא כיצד? – אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדות.", + "[ב] \"לא תעבוד בו עבודת עבד\" – שלא יטול אחריך בלונטיא, ולא יטול לפניך כלים במרחץ. דבר אחר: \"לא תעבוד בו עבודת עבד\" – בו אין אתה עובד עבודת עבד, אבל עובד אתה בבן חורין עבודת עבד.", + "[ג] \"כשכיר\" – מה שכיר (דברים כד, טו) \"ביומו תתן שכרו\", אף זה \"ביומו תתן שכרו\". \"כתושב\" – מה תושב (דברים כג, יז) \"בטוב לו לא תוננו\", אף זה \"בטוב לו לא תוננו\". \"יהיה עמך\" – עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן. \"יעבד עמך\" – שלא תמסר לו אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים – לא יעשה. ר' יוסי אומר, אם היה אומנתו לפנים מכאן – יעשה; אבל רבו לא ילמדנו בתחלה. אבל אמרו חכמים: מספר לו את שערו, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. \"ויצא מעמך\" – שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך; אתה בכרך והוא בכפר. \"הוא ובניו עמו\" – מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר (שמות כא, ג) (ויקרא כה, מא) 'הוא ואשתו ובניו' – מה הוא מדעת רבו, אף 'אשתו ובניו' מדעת רבו.", + "[ד] \"ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב\" – אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הוא מדבר? אם בנרצע – הרי אמור. אם במוכר עצמו – הרי אמור. הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיהא היובל מוציאו. דבר אחר: \"ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב\" – למה שהוחזקה מפשחתו הוא שב, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, 'לאחוזתו' (ס\"א אל אחוזת משפחתו) הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה. \"ישוב\" – לרבות את הרוצח." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"כי עבדי הם\"- שטרי [קדם] עליהם ראשון. \"אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – על תנאי ש\"לא ימכרו ממכרת עבד\". דבר אחר: \"לא ימכרו ממכרת עבד\" – שלא יעמידנו בסימטא ויעמדינו על אבן המקח.", + "[ב] \"לא תרדה בו בפרך\" – שלא יאמר לו \"החם את הכוס הזה!\", והוא אינו צריך; \"הצן לי את הכוס!\", והוא אינו צריך; \"עדור תחת הגפן עד שאבא!\". שמא תאמר \"לצורך עצמי אני עושה\", והרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך\" – הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו \"ויראת מאלקיך\".", + "[ג] שמא תאמר הואיל ואסרת לנו אל כל אלו, במה נשתמש? תלמוד לומר \"ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים…\". \"יהיו לך\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן – מותר אתה לשעבדו עבד? תלמוד לומר \"אשר יהיו לך\". \"מאת הגוים אשר סביבותיכם\" – ולא מן הכנענים שבארץ. \"מאת הגוים\" – בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין? תלמוד לומר \"מהם תקנו\". \"עבד ואמה\" – הוקש עבד לאמה. מה אמה – אין לה קדושין, אף עבד – אין לו קדושין.", + "[ד] \"וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו\" – בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין? תלמוד לומר \"מהם תקנו\". \"וממשפחתם אשר עמכם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, אחד מכל משפחות האדמה שבאו על אחת מן הכנענית וילדה ממנו בן – מותר אתה לקנותו עבד? תלמוד לומר \"וממשפחתם אשר עמכם\". או אחד מן הכנענים שבא על אחת מכל משפחות הארצות וילדה ממנו בן – מותר אתה לקנותו עבד? תלמוד לומר \"אשר הולידו בארצכם\". \"והיו לכם לאחוזה\" – הרי הם כאחוזה: מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבדים – נקנים בכסף ובשטר ובחזקה.", + "[ה] \"והתנחלתם אותם לבניכם\" – ואין בנותיכם לבניכם, מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו. ומנין לכל המוחזק אחריו בנו, שהוא בנו? תלמוד לומר \"והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם\". \"לרשת אחוזה\" – מה אחוזה אין לו הונייה, אף עבדים אין להם הונייה.", + "[ו] \"לעולם בהם תעבודו\" – אין לך בהם אלא עבודה בלבד. \"ובאחיכם בני ישראל איש באחיו\" – אין לי אלא איש באיש. איש באשה, אשה באיש מנין? תלמוד לומר \"איש באחיו\" – מכל מקום. \"לא תרדה בו בפרך\" – בו אין אתה רודה בפרך; רודה אתה בבן חורין בפרך." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"וכי תשיג יד גר ותושב עמך\" – מי גרם לזה שיעשיר? דבוקו עמך. \"ומך אחיך עמו\" – מי גרם לזה שיעני? דבוקו עמו. \"ונמכר לגר\", זה גר צדק; \"תושב\" – זה גר אוכל נבלות. \"משפחת גר\" – זה העכו\"ם. כשהוא אומר \"או לעקר\" – זה הנמכר לעכו\"ם עצמה. בא ואמר לו \"הרי אני נמכר!\", יכול הזקק לו? תלמוד לומר \"אחרי נמכר\" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר. \"גאולה תהיה לו\" – מיד; אל תניחנו שיטמע. מנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו? תלמוד לומר \"אחד מאחיו יגאלנו\".", + "[ב] \"דודו\" – זה אחי אביו. \"בן דודו\" – זה בן אחי אביו. \"או משאר בשרו ממשפחתו\" – מלמד שהקרוב קודם.", + "[ג] \"או השיגה ידו\" – יד עצמו. \"ונגאל\" – ביד כל אדם. מה תלמוד לומר? \"יגאלנו\" \"יגאלנו\" שלשה פעמים? לרבות את כל הגאולות שיהיו כסדר הזה.", + "[ד] \"וחשב עם קונהו\" – ולא יורשי קונהו. \"משנת המכרו לו עד שנת היובל\" – אינו יוצא בשש. \"והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו\" – בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים.", + "[ה] ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף? תלמוד לומר \"אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו\". מנין אתה אומר, נמכר לו ממנה מנה, והשביח, והרי הוא יפה ממאתים מאתים כסף; מנין שאין מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נא) 'מכסף מקנתו ישיב'. נמכר לו ממאתים מאתים כסף, ואינו יפה אלא ממנה מנה; מנין שאינו מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נב) \"כפי שניו ישיב את גאולתו\".", + "[ו] למדנו לנמכר לעכו\"ם כשהוא נגאל, ידו על העליונה. מנין לנמכר לישראל כשהוא נמכר, ידו על העליונה? תלמוד לומר \"שכיר\" \"שכיר\" (ויקרא כה, נג) (ויקרא כה, מ) לגזירה שוה: מה \"שכיר\" האמור לעכו\"ם – כשהוא נגאל ידו על העליונה, אף \"שכיר\" האמור לישראל – ידו על העליונה.", + "[ז] \"כשכיר שנה בשנה יהיה עמו\" – מה שהוא אוכל, הוא אוכל; ומה שהוא שותה, הוא שותה.", + "[ח] \"לא ירדנו בפרך\" – יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו? תלמוד לומר \"לעיניך\" – אין אתה מצווה אלא לעיניך." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"ואם לא יגאל באלה\" – ר' יוסי הגלילי אומר, ב\"אלה\" לשחרור ובשאר כל אדם לשעבוד. רבי עקיבא אומר, ב\"אלה\" לשעבוד ובשאר כל אדם לשחרור.", + "[ב] ר' שמעון אומר מנין שגזל העכו\"ם גזל? תלמוד לומר \"אחרי נמכר\". יכול מושכו ויצא? תלמוד לומר \"גאולה תהיה לו\". יכול יגלום עליו? תלמוד לומר \"וחשב עם קונהו\" – ידקדק עמו.", + "[ג] או אינו מדבר אלא בעכו\"ם שאינו תחת ידך? וכי מה אתה יכול לעשות לו… כשהוא אומר \"ויצא בשנת היובל הוא ובניו\" – הא בעכו\"ם שתחת יד ישראל הכתוב מדבר. אם כן דברה תורה בעכו\"ם שתחת ידך, על אחת כמה וכמה בעכו\"ם שאינו תחת ידך! אם כך החמירה תורה על גזילו של עכו\"ם, על אחת כמה וכמה על גזילו של ישראל!", + "[ד] \"כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – על תנאי שלא ישתעבדו בהם. \"אני ה' אלקיכם\" מה תלמוד לומר? מלמד שכל המשתעבד בהם למטה מעלין עליו כאילו משתעבד למעלה.", + "[ה] \"לא תעשו לכם אלילים\" – זה אחד מן השמות המגונים שנתגנה בהם עכו\"ם לשם מעשיה. \"ופסל ומצבה\": מה פסל אם עשיתו – פסלתו, אף מצבה – אם עשיתה פסלתה. מה מצבה ב'בל תקימו', אף פסל ב'בל תקימו'. \"לא תקימו\" – אלו המרקוליס שעל גבי הדרכים. רבן שמעון בן גמליאל אומר אלו החמנים שבראשי הגגות. \"ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה\" – בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש.", + "[ו] \"כי אני ה' אלקיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – כנגד זה הנמכר לעכו\"ם הכתוב מדבר; שלא יאמר \"הואיל ורבי עובדי עכו\"ם, אף אני אעבוד עכו\"ם; הואיל ורבי מגלה עריות, אף אני אגלה עריות; הואיל ורבי מחלל שבתות, אף אני אחלל שבתות\". תלמוד לומר \"לא תעשו לכם אלילים..את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – הזהיר כן הכתוב על כל המצות. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + "[א] \"אם בחקתי תלכו\" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה. וכן הוא אומר (תהלים פא, יד): \"לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי\". ואומר: (ישעיהו מח, יח): \"לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְו‍ֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי\". וכן הוא אומר: (דברים ה, כה): \"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם\" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה.", + "[ב] \"אם בחקתי תלכו\" – יכול אלו המצות? כשהוא אומר \"ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם\", הרי מצות אמורות. הא מה אני מקיים \"אם בחקתי תלכו\"? להיות עמלים בתורה. וכן הוא אומר (ויקרא כו, יד) \"אם לא תשמעו לי\" – יכול אלו המצות? וכשהוא אומר \"ולא תעשו את כל המצות האלה\", הרי מצות אמורות. אם כן למה נאמר \"אם לא תשמעו לי\"? להיות עמלים בתורה.", + "[ג] וכן הוא אומר \"זכור את יום השבת לקדשו\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"שמור\", הרי שמירת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים ט, ז) \"זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"אל תשכח\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים כד, ט) \"זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים כה, יז) \"זכור את אשר עשה לך עמלק\" – יכול בלבך? כשהוא אומר (דברים כה, יט) \"לא תשכח\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך.", + "[ד] וכן הוא אומר (ויקרא כו, לא) \"ונתתי את עריכם חרבה\" – יכול מאדם? כשהוא אומר (ויקרא כו, לב) \"והשימותי אני את הארץ\", הרי אדם אמור. הא מה אני מקיים \"ונתתי את עריכם חרבה\"? מעובר ושב. וכן הוא אומר (ויקרא כו, לא) \"והשימותי את מקדשיכם\" – יכול מן הקרבנות? כשהוא אומר \"ולא אריח בריח ניחוחכם\", הרי קרבנות אמורים. הא מה אני מקיים \"והשימותי את מקדשיכם\"? מן הגדודיות.", + "[ה] \"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם\" – הלמד לעשות, לא הלמד שלא לעשות; שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – ברביעיות. אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות? אמרו, אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות – אינם אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים \"ונתתי גשמיכם בעתם\"? ברביעיות. מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות; בשחרית זרחה החמה, ונשבה הרוח, ונתנגבה הארץ, והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים. \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמניציה (ס\"א שלמצו) המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב; וצררו מהם חכמים והניחום דוגמא לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם. לקיים מה שנאמר (ירמיהו ה, כה) \"עונותיכם הִטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם\".", + "[ב] \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – לא גשמי כל הארצות. הא מה אני מקיים \"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך\"? שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות; והם באים ולוקחים מכם, ומעשירים אותם בכספים, כענין שנאמר \"וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים\". וכן הוא אומר (דברים לג, כה) \"וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ\" – שיהיו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל.", + "[ג] \"ונתנה הארץ יבולה\" – לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה? תלמוד לומר (תהלים קיא, ד) \"זכר עשה לנפלאותיו\". וכן הוא אומר \"תדשא הארץ דשא עשב\" – מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת, בו ביום עושה פירות.", + "[ד] \"ועץ השדה יתן פריו\" – לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהעץ עתיד להיות ניטע ועושה פירות בן יומו? תלמוד לומר \"זכר עשה לנפלאותיו\". ואומר \"עץ פרי עושה פרי למינו\" – מלמד שבו ביום שהוא נטוע, בו ביום עושה פירות.", + "[ה] מנין שהעץ עתיד להיות נאכל? תלמוד לומר \"עץ פרי\"; אם ללמד שהוא עושה פרי, והלא כבר נאמר \"עושה פרי\"!? אם כן למה נאמר \"עץ פרי\"? אלא מה פרי נאכל, אף העץ נאכל.", + "[ו] ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות? תלמוד לומר (ויקרא כו, ד) \"ועץ השדה יתן פריו\".", + "[ז] \"והשיג לכם דיש את בציר\" – שתהיו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר; \"ובציר ישיג את זרע\" – שתהיו עסוקים בבציר עד שיגיע הזרע. \"ואכלתם לחמכם לשבע\" – אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קמעא והוא מתברך במיעיו כענין שנאמר (שמות כג, כה) \"ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך\". \"וישבתם לבטח בארצכם\" – בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.", + "[ח] שמא תאמרו \"הרי מאכל, הרי משתה; אם אין שלום, אין כלום!\" תלמוד לומר \"ונתתי שלום בארץ\" – מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר (ישעיהו מה, ז עיין שם) 'עושה שלום ובורא את הכל' – מגיד שהשלום שקול כנגד הכל." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ושכבתם ואין מחריד\" – לא יראים מכל בריה. \"והשבתי חיה רעה מן הארץ\" – ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם. ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו. אמר ר' שמעון, אימתי הוא שבחו של מקום? בזמן שאין מזיקין או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר \"מזמור שיר ליום השבת\" – למשבית מזיקין מן העולם; משביתן שלא יזיקו.", + "[ב] וכן הוא אומר (ישעיהו יא, ו): \"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה\" – מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. וכן הוא אומר \"גמול ידו הדה\" – זו חיה ההורגת את הבריות.", + "[ג] \"וחרב לא תעבר בארצכם\" – אין צריך לומר שלא יהיו באים עליכם למלחמה, אלא שלא יהיו העוברים והשבים עוברים ממדינה לחברתה כדרך שעברו בימי יאשיהו. \"ורדפתם את אֹיביכם ונפלו לפניכם לחרב\" – שיהיו נופלים לפניכם איש בחרב רעהו.", + "[ד] \"ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו\": \"מכם\" – מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם. \"ומאה מכם רבבה ירדפו\" – וכי כך הוא החשבון?! [ס\"א והלא לא היה צריך לומר אלא \"מאה מכם שני אלפים ירדופו\"?!] אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למעוטים העושים את התורה. \"ונפלו אֹיביכם לפניכם לחרב\" – שיהיו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ.", + "[ה] \"ופניתי אליכם\" – משלו משל למה הדבר דומה: למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם. אמר לו המלך לאותו הפועל \"בני, אפנה לך! הרובים הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט; אבל אתה – חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך!\". כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום ואומות העולם מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל \"בני, אפנה לכם! אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט; אבל אתם – חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם!\". לכך נאמר – \"ופניתי אליכם\". \"ופניתי אליכם\" – בטובה. \"והפריתי אתכם\" – בפריה ורביה. \"והרביתי אתכם\" – בקומה זקופה. \"והקימותי את בריתי אתכם\" – לא כברית הראשונה שהפרתם אותה שנאמר (ירמיהו לא, לא): \"אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'\". לכן – (ירמיהו לא, ל): \"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה\"." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ואכלתם ישן נושן\" – מלמד שכל המִתְיַשן מחברו, יפה מחברו. \"נושן\" – אין לי אלא יין שדרכו לכך; מנין לרבות כל המתישן? תלמוד לומר \"ישן נושן\". \"וישן מפני חדש תוציאו\" – שיהיו גרנות מלאים חדש והאוצרות מלאים ישן ואתם מקפידים האיך נוציא ישן לפני חדש.", + "[ב] \"ונתתי משכני בתוככם\" – זה בית המקדש. \"ולא תגעל נפשי אתכם\" – משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם.", + "[ג] \"והתהלכתי בתוככם\" – משלו משל למה הדבר דומה: למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך לאותו אריס \"מה לך מיטמר מלפני! הריני כיוצא בך!\". כך עתיד הקדוש ברוך הוא מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזים מלפניו ואומר להם \"הריני כיוצא בכם!\".", + "[ד] יכול לא יהא מוראי עליכם? תלמוד לומר \"והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם\". אם אין אתם מאמינים לי כל הדברים הללו – \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם\" – אני שעשיתי לכם נסים במצרים, אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הנסים הללו.", + "[ה] \"מהיות להם עבדים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים ז, ח) \"ויפדך מבית עבדים\", יכול שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר \"להם עבדים\" – היו למלכים ולא היו עבדים לעבדים.", + "[ו] \"וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם\" – משלו משל למה הדבר דומה: לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה. והיה לאותו איש עשרה בנים; זה בא וחרש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו; עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסמלונים. כך ישראל בעולם הזה – שולטן אחד בא ומשעבדם והולך לו, ובא שולטן אחר ומשעבדם והולך לו; והמענה ארוכה שנאמר (תהלים קכט, ג) \"על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם\". למחר כשיגיע הקץ אין הקדוש ברוך הוא אומר לאומות \"כך וכך עשיתם לבני…\" אלא מיד הוא בא ושובר את העול ומקצץ הסמלונים שנאמר \"ואשבור מוטות עולכם\". וכן הוא אומר (תהלים קכט, ד) \"ה' צדיק קצץ עבות רשעים\".", + "[ז] \"ואולך אתכם קוממיות\" – ר' שמעון אומר מאתים אמה. ר' יהודה אומר מאה אמה, כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים; נשים מנין? תלמוד לומר (תהלים קמד, יב) \"בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל\"; וכמה היא תבנית היכל? מאה אמה. דבר אחר: \"ואולך אתכם קוממיות\" – בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ואם לא תשמעו לי\" – אם לא תשמעו למדרש חכמים. יכול למה שכתוב בתורה? כשהוא אומר \"ולא תעשו את כל המצות האלה\", הרי מה שכתוב בתורה אמור. הא מה אני מקיים \"ואם לא תשמעו\"? למדרש חכמים.", + "[ב] \"ואם לא תשמעו לי\" – מה תלמוד לומר \"לי\"? אין \"לי\" אלא זה שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר \"כנמרוד גבור ציד…\", שאין תלמוד לומר \"לפני ה' \"; אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר \"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד\", שאין תלמוד לומר \"לה' \"; אלא אלו שיודעים את רבונם ומתכונים למרוד בו.", + "[ג] \"ואם לא תשמעו לי…\" – מה תלמוד לומר 'לא תעשו'? וכי יש לך אדם שאינו למד אבל עושה? תלמוד לומר \"ואם לא תשמעו..ולא תעשו\" – הא כל שאינו למד, אינו עושה. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים? תלמוד לומר \"ואם בחקתי תמאסו\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה, סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא את חכמים? תלמוד לומר \"ואם את משפטי תגעל נפשכם\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס אחרים, סוף שהוא שונא את החכמים. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים אבל מניח לאחרים לעשות? תלמוד לומר \"לבלתי עשות\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, סוף אינו מניח לאחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא חכמים ואין מניח לאחרים לעשות אבל מודה במצות שנאמרו מסיני? תלמוד לומר \"את כל מצותי\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה מואס באחרים ושונא חכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצות שנאמרו מסיני. או יש לך אדם שיש בו כל המדות הללו אבל אינו כופר בעיקר? תלמוד לומר \"להפרכם את בריתי\" – הא כל שיש בו כל המדות הללו, סוף שהוא כופר בעיקר." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"אף אני\" – איני מדבר אלא באף.\"אני\" אשר בניתי, אני אהרוס. \"אני\" אשר נטעתי, אני אתוש. וכן הוא אומר (ירמיהו מה, ד): \"הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ\". \"אעשה זאת\" – זו קשה לכם יותר מכל, ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב. \"לכם\" – מידכם היתה זאת; אין הרעה יוצאת מלפני לעולם. וכן הוא אומר (איכה ג, לח, עיין שם) \"מפי עליון לא תצא הרעות\" אלא הטוב.", + "[ב] \"והפקדתי עליכם בהלה\" – שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו; עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה. \"בהלה\" – מכה המבהלת את הבריות ואיזו? זו מכת מותן.", + "[ג] \"את השחפת\" – יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה ובשרו שמור עליו; מה תלמוד לומר \"ואת השחפת\"? מלמד שהוא נשחף. או עתים שהוא שחוף אבל נוח לו ואינו מקדיח… תלמוד לומר \"ואת הקדחת\" – מלמד שהוא מקדיח. או עתים שהוא מקדיח אבל סבור בעצמו שיחיה… תלמוד לומר \"מכלות עינים\". או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים בו שיחיה… תלמוד לומר \"ומדיבת נפש\". \"וזרעתם לריק זרעכם\" – זורעה ואינה מצמחת. ואם זורעה ואינה מצמחת מה אויבים באים ואוכלים?! אלא זורעה שנה ראשונה, ואינה מצמחת; ובשניה מצמחת ואויבים באים ואוכלים אותה. דבר אחר: \"וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם\" – כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר; שתהא עמל בהם ומגדלם והחטא בא ומכלם. וכמו שנאמר (ס\"א וכן הוא אומר) (איכה ב, כב) \"אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם\".", + "[ד] \"ונתתי פני בכם\" – כשם שנאמר בטובה \"ופניתי אליכם\" כך נאמר ברעה \"ונתתי פני בכם\". משלו משל למלך שאמר לעבדיו \"פונה אני מכל עסקי ועוסק עמכם\" ברעה.", + "[ה] \"ונגפתם לפני אויביכם\" – שיהיה המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ. \"ורדו בכם שונאיכם\" – שאיני מעמיד עליכם אלא 'מכם ובכם'. ובשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר (שופטים ו, ג-ד) \"וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר\"; אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם שנאמר (מיכה ג, ג) \"וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי…\" \"ונסתם\" – מפני אימה. \"ואין רודף אתכם\" – מבלי כח." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ואם עד אלה\" – ר' אליעזר אומר אין המקום מביא פורעניות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחלה שנאמר \"ואם עד אלה\". ר' יהושע אומר, שלא יהיו ישראל אומרים \"כָלו המכות ואין לו אחרת להביא עלינו\"; תלמוד לומר \"ואם עד אלה\" – עוד יש לי אחרים מאלה וכאלה להביא. \"ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם\" – אתם עברתם לפָנַי שבע עבירות, בואו וקבלו שבע מיני פורעניות.", + "[ב] \"ושברתי את גאון עוזכם\" – זה בית המקדש; וכן הוא אומר (יחזקאל כד, כא) \"הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם\". ר' עקיבא אומר \"ושברתי את גאון עוזכם\" – אלו הגבורים שבישראל כגון יואב בן צרויה וחבריו. אחרים אומרים \"ושברתי את גאון עוזכם\" – אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולולייניס אלכסנדרי וחבריו.", + "[ג] \"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה\" – זו קשה לכם יותר מן האחרונה; שבאחרונה מהו אומר: \"והיו שמיך אשר על ראשך נחשת\" (דברים כח, כג) – שיהיה השמים מזיעים כדרך שהנחושת מזיע, והארץ לא תהיה מזיע כדרך שאין הברזל מזיע [והיא משמרת פירותיה]. אבל כאן מהו אומר: \"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה\" – שלא יהיו השמים מזיעים כדרך שאין הברזל מזיע, והארץ תהיה מזיע כדרך שהנחושת מזיע והיא מאבדת פירותיה. \"ותם לריק כחכם\" – רבי אומר זה הכרם. ויש אומרים זה הפשתן. ויש אומרים זה הכח. דבר אחר: זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו – נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו.", + "[ד] \"ותם לריק כחכם\" – הרי אדם שלא עמל ולא חרש ולא נכש ולא כסח ולא עדר ובשעת הקציר בא שדפון וירקון והלקה – ואין בכך כלום; אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש ועדר וכסח ובשעת הקציר בא שדפון והלקה – הרי שיניו קהות. \"ולא תתן ארצכם את יבולה\" – מה שאתה מוביל לה. \"ועץ הארץ לא יתן פריו\" – שלא יהיה העץ חונט את פירותיו, ובשעה שהיא מפריח יהיה מקליח את פירותיו.", + "[ה] \"ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי\" – אתם עשיתם את דיניי עראי בעולם, אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. \"ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם\" – אתם עברתם לפָנַי שבע עבירות, בואו וקבלו שבע פורעניות.", + "[ו] \"והשלחתי בכם את חית השדה\" – אין לי אלא חיה משכלת. חיה שאינה משכלת מנין? תלמוד לומר (דברים לב, כד) \"ושן בהמות אשלח בם\". יכול יהיו נושכים ולא ממיתין? תלמוד לומר \"עם חמת זוחלי עפר\" – מה אלו נושכים וממיתים, אף אלו נושכים וממיתים. כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית ושור נושך וממית.", + "[ז] \"ושכלה אתכם\" – אלו הקטנים. \"והכריתה את בהמתכם\" – מחוץ. \"והמעיטה מכם\" – מבפנים. \"ונשמו דרכיכם\" – 'דרך' \"דרכיכם\" – לרבות שבילים גדולים וקטנים." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית\" – נקם בברית ונקם שאינו בברית; איזו נקם שאינו בברית (ס\"א איזו נקם שהוא בברית)? כגון סימוי עינים שסימו את עיני צדקיהו מלך יהודה. \"ונאספתם אל עריכם\" – מפני המצור. \"ושלחתי דבר בתוככם\" – שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ. \"ונתתם ביד אויב\" – הלכה אין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים אותו לקברו קוברי מתיהם ניתנים ביד אויב.", + "[ב] \"בשברי לכם מטה לחם\" – לרבות כל מסעדי לחם. \"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד\" – מבלי עצים. \"והשיבו לחמכם במשקל\" – שתהא פת נפולת והן יושבות ומשקלות אותה בתנור. ר' יוסי בן דורמסקית אומר \"משקל\" מה תלמוד לומר? משל: ביד אדם איסר ופרוטה והוא יושב ומשקלו ואומר \"אקח בו פת? אוכל אני ולא שבע; אקח בו תמרים! שמא אוכל אני ושבע!\". – אף על פי כן אוכל ולא שבע שנאמר \"ואכלתם ולא תשבעו\". דבר אחר: \"ואכלתם ולא תשבעו\" – זה רעב של מהומה.", + "[ג] \"ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו\" – אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו. והיתה מודדתו בטפחים בכל שנה, ונותנות משקלו זהב לשמים. ומשהקיפו מצודת ירושלים – טבחתו בידה ואכלתו, ועליה מקונן ירמיהו ואומר (איכה ב, כ) \"רבוני! אם תאכלנה נשים פרים, עוללי טיפוחים!\". משיבה רוח הקודש ואומרת (איכה ב, כ) \"אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא!\" – זה זכריה בן יהודע הכהן. דבר אחר: \"ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו\" – אין לי אלא אבות אוכלים בשר בנים ובנות; בנים אוכלים בשר אבות מנין? שנאמר (יחזקאל ה, י) \"לכן אבות יאכלו בנים בקרבך ובנים יאכלו אבותם\".", + "[ד] \"והשמדתי את במותיכם\" – כמשמעו. \"והכרתי את חמניכם\" – אלו הנחשים והקסמים שבישראל. \"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם\" – וכי מה הפגרים עושים אצל הגלולים? אלא שהיה אליהו זכור לטוב מחזר על כל תפוחי הרעב; מצא אחד תפוח ומוטל ברעב. אמר לו \"בני, מאיזה משפחה אתה?\". אמר לו \"ממשפחה פלונית\". אמר לו \"וכמה הייתם?\". אמר לו \"שלשת אלפים\". \"וכמה נשתייר מכם?\". אמר לו \"אני\". אמר לו \"רצונך לומר דבר אחד ולחיות?\". אמר לו \"הן!\". אמר לו \"אמור שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד\". צעק מיד ואמר (עמוס ו, י): \"הס! כי לא להזכיר בשם ה'\" לא למדני אבא כך!\". מה היה עושה? נוטל יראתו ונותנה על לבו ומגפפה ומנשקה עד שכריסו נבקעת ונופל, הוא ויראתו, לארץ. לכך נאמר \"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם\". \"וגעלה נפשי אתכם\" – זה הגולה. ויש אומרים זה סילוק שכינה. \"ונתתי את עריכם חרבה\" – 'עיר' \"עריכם\" – לרבות הכרכין והמחוזות. \"והשימותי את מקדשיכם\" – 'מקדש' 'מקדשי' \"מקדשיכם\" – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. \"ולא אריח בריח נחוחכם\" – כמשמעו.", + "[ה] \"והשימותי אני את הארץ\" – זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים \"הואיל וגלינו מארצינו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח\"; לכך נאמר: \"ושממו עליה אויביכם היושבים בה\" – זו האויבים הבאים אחרי כן, לא ימצאו עליה נחת רוח.", + "[ו] \"ואתכם אזרה הגוים\" – זו מדה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד, הם רואים זה את זה ומתנחמים – ואתם, אין אתם כן! אלא עתיד אני לזרות אתכם לבין כל האומות כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה לחברתה, שנאמר (ירמיהו טו, ז): \"וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ\".", + "[ז] \"והריקותי אחריכם חרב\" – חרב הנשלחת אחריכם לא במהרה היא חוזרת, וכמים הנשפכים ששוב אין חוזרים לכלים." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה\" – זו מדה קשה לישראל; שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור, כאילו אין כרמו וביתו חרבים. אתם – אין אתם כן! אלא \"והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה\". מפני מה? שאין סופכם לחזור.", + "[ב] \"אז תרצה הארץ את שבתותיה\" – אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי הוא. ואתם לא עשיתם כן. עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי, שנאמר (ויקרא כו, לד-לה) \"אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה… כל ימי השמה תשבות\".", + "[ג] \"והנשארים בכם והבאתי מֹרך בלבבם\" – אינו אומר \"והבאתי מִרוּך בלבבם\" אלא \"והבאתי מורך בלבב\" ואיזו? זו אימה ופחדה דאגה ורעדה ויראה.", + "[ד] \"ורדף אותם קול עלה נדף\" – אמר ר' יהושע בן קרחה פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה; עמדנו ורצנו ואמרנו \"אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!\". לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה, וישבנו במקומנו ובכינו, ואמרנו \"אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק \"ורדף אותם קול עלה נדף\". \"ונסו מנוסת חרב\" – מפני אימה. \"ונפלו ואין רודף\" – מבלי כח.", + "[ה] \"וכשלו איש באחיו\" – אינו אומר \"איש באחיו\" אלא בעון אחיו; מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.", + "[ו] \"ולא תהיה לכם תקומה לפני אֹיביכם\" – זו שעה שנלכדה בה ירושלים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"ואבדתם בגוים\" – רבי עקיבא אומר אלו עשרת השבטים שגלו למדי. אחרים אומרים, \"ואבדתם בגוים\" – אין 'אובדן' אלא גולה. יכול אובדן ממש? כשהוא אומר \"ואכלה אתכם ארץ אויביכם\", הרי אובדן ממש. הא מה אני מקיים \"ואבדתם בגוים\"? – אין 'אובדן' אלא גולה.", + "[ב] \"והנשארים בכם ימקו בעונם\" – אינו אומר \"ימקו\" אלא \"ימקו בעונם\". \"וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ\" – והלא כבר הבטיח המקום לישראל שאינו דן האבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבותם, שנאמר \"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות\"?! אם כן למה נאמר \"ואף בעונֹת אבותם..ימקו\"? אלא בזמן שהם תופסים (ס\"א תפוסים) מעשה אבותם, דור אחר דור דוריהם, נדונים על ידיהם.", + "[ג] \"והתודו את עונם ואת עון אבֹתם\" – לצד התשובה הם הדברים; שמיד שהם מתודים על עונותיהם, מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר \"והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי\".", + "[ד] \"אף אני אלך עמם בקרי\" – הם עשו את דינַי עראי בעולם, אף אני אעשה אותם עראי בעולם. \"והבאתי אותם בארץ אֹיביהם\" – זו מדה טובה לישראל, שלא יהיו ישראל אומרים \"הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם!\" אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזירין אותם למוטב תחת כנפיי שנאמר (יחזקאל כ, לב): \"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְקוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם\" ; על כרחכם, שלא בטובתכם, ממליך אני מלכותי עליכם.", + "[ה] \"או אז יכנע לבבם הערל\" – לצד התשובה הם הדברים; שמיד שהם מכניעים לבם לתשובה, מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר \"או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם\".", + "[ו] \"וזכרתי את בריתי יעקוב…\" – ולמה נאמרו אבות אחורנית? אלא אם אין מעשה אברהם כדאי – מעשה יצחק; ואם אין מעשה יצקח כדאי – מעשה יעקב; – כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו.", + "[ז] ולמה נאמר באברהם ויעקב 'זכירה', וביצחק לא נאמר 'זכירה'? אלא רואין את אפרו כאילו הוא צבור על גבי המזבח. ולמה נאמר באברהם וביצחק \"אף\", וביעקב לא נאמר \"אף\"? אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלימה.", + "[ח] אין לי אלא אבות; אימהות מנין? תלמוד לומר \"את\", ואין 'אֶתִים' אלא אימהות שנאמר (בראשית מט, לא) \"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו\". ומנין שהברית כרותה לארץ? תלמוד לומר \"והארץ אזכור\".", + "[ט] \"והארץ תעזב מהם ותִרֶץ את שבתֹתיה\" – אני אמרתי להם שיהיו זורעים (ס\"א זורעים לי) בשש ומשמיטים לי אחת, בשביל שידעו שהארץ שלי. והם לא עשו כן; אלא יעמדו ויגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי שנאמר \"והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם\". \"יען וביען\" – וכי ראש בראש פרעתי מהם מישראל? והלא לא פרעתי מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפני! אם כן למה נאמר \"יען וביען\"? 'יען במשפטי מאסו' – אלו הדינים; \"ואת חקתי געלה נפשם\"- אלו המדרשות.", + "[י] \"זאת\" – זו עונה של מדבר; \"גם זאת\" – זאת עונה של בעל פעור; \"ואף גם זאת\" – זו עונה של מלכי האמורי. \"לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם\" – וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס\"א משונים) מאומות העולם כלום! אלא \"לא מאסתים\" – בימי אספינוס (ס\"א אספסיינוס); 'געלתים' – בימי יון; \"לכלתם להפר בריתי אתם\" – בימי המן; \"כי אני ה' אלקיהם\" – בימי גוג. ומנין שהברית כרותה לשבטים? שנאמר \"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – מלמד שהברית כרותה לשבטים. \"אלה החקים והמשפטים והתורֹת\": \"החוקים\" – אלו המדרשות; \"והמשפטים\" – אלו הדינים; \"והתורות\" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא, וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם – \"זאת תורת העולה\" \"זאת תורת המנחה\" \"זאת תורת האשם\" \"זאת תורת זבח השלמים\" \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\". \"אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל\" – זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. \"בהר סיני ביד משה\" – מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"בני ישראל\" מעריכין, ואין העכו\"ם מעריכים. יכול לא יהיו נערכים? תלמוד לומר \"איש\", דברי ר' מאיר. אמר ר' מאיר, אחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכים? מפני שריבה מדת הנערכים ממדת המעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכים אבל לא מעריכים.", + "[ב] ר' יהודה אומר, \"בני ישראל\" נערכים, ואין העכו\"ם נערכים. יכול לא יהיו מעריכים? תלמוד לומר \"איש\". אמר ר' יהודה, אחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר מעריכים אבל לא נערכים? מפני שריבה מדת המעריכים ממדת הנערכים, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים אבל לא נערכים.", + "[ג] אי \"בני ישראל\", יכול אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"ואמרת אליהם\". \"איש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלאה? תלמוד לומר \"כי יפליא\". \"כי יפליא נדר\" – נאמר כאן \"נדר\" ונאמר להלן (דברים כג, כב) \"נדר\"; מה \"נדר\" האמור כאן – כי יפליא, אף \"נדר\" האמור להלן – כי יפליא. ומה \"נדר\" האמור להלן – בל תאחר לשלמו, אף \"נדר\" האמור כאן – בל תאחר לשלמו.", + "[ד] \"נדר בערכך\" – הקיש עירוכין לנדרים; מה נדרים ב'בל תאחר לשלמו', אף עירוכין ב'בל תאחר לשלמו'.", + "[ה] \"בערכך\" – להביא ערך הסתום. דבר אחר: \"בערכך\" – ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך איבריו.", + "[ו] או יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו? תלמוד לומר \"נפשות\". \"נפשות\" – ולא המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר 'והעמיד..והעריך' – את שיש לו 'העמדה' יש לו 'הערכה', ואת שאין לו 'העמדה' אין לו 'הערכה'.", + "[ז] דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"? שיכול אין לי אלא אחד שהעריך את אחד; אחד שהעריך את מאה מנין? תלמוד לומר \"נפשות\". [ס\"א דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"?] שיכול אין לי אלא איש שהעריך את האיש והאשה; אשה שהעריכה את האיש והאשה מנין? תלמוד לומר \"נפשות\". דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"? שיכול, כל שהוא בכלל דמים יהיה בכלל עירוכין; מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים לא יהיו בכלל עירוכין… תלמוד לומר \"נפשות\".", + "[ח] \"והיה…\" מה תלמוד לומר? שיכול, כל שהוא בכלל עירוכין יהיה בכלל דמים; טומטום ואנדרוגינוס ופחות מבן חדש שלא היה בכלל עירוכין לא יהיה בכלל דמים… תלמוד לומר \"והיה…\".", + "[ט] 'זכר' – ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהיו בכלל איש אבל יהיו בכלל אשה? תלמוד לומר \"ואם נקבה היא\" – זכר ודאי ונקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס. ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו? תלמוד לומר \"ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר\" – מלמד ששנת ששים כלמטה הימנו.", + "[י] אין לי אלא שנת ששים; שנת עשרים ושנת חמש מנין? ודין הוא! חִייב שנת ששים וחִייב שנת עשרים ושנת חמש; מה שנת ששים – כלמטה, אף שנת חמש ושנת עשרים – כלמטה הימנה.", + "[יא] הין! אם עשית שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר; נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו להקל?! תלמוד לומר \"שנה\" \"שנה\" לגזירה שוה; מה \"שנה\" האמורה בשנת ששים – כלמטה הימנו, אף \"שנה\" האמורה בשנת חמש ושנת עשרים – כלמטה הימנו, בין להקל בין להחמיר. ר' אליעזר אומר מנין לחדש אחד ויום אחר החדש הרי הוא כשנת ששים? תלמוד לומר \"ומעלה\". נאמר כאן \"ומעלה\" ונאמר להלן (במדבר ג, מ) \"ומעלה\": מה \"ומעלה\" האמור להלן – חדש אחד ויום אחר החדש, אף כאן – חדש אחד ויום אחר החדש.", + "[יב] אין לי אלא לאחר ששים; אחר חמש, אחר עשרים מנין? ודין הוא! חייב אחר ששים וחייב אחר חמש ועשרים: מה אחר ששים – חדש אחד ויום אחד אחר החדש, אף אחר עשרים – חדש אחד ויום אחד אחר חדש.", + "[יג] \"ואם מך הוא מערכך\" – אם הוא עני מליתן ערך. \"והעמידו לפני הכהן\" – להוציא את המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר 'והעמיד…והעריך' – את שיש לו 'העמדה' יש לו 'הערכה', ואת שאין לו 'העמדה' אין לו 'הערכה'.", + "[יד] יכול אפילו אמר \"ערך של פלוני עלי\" ומת, יהיה פטור? תלמוד לומר \"יעריכנו\" – אפילו מת. \"והעריך אֹתו הכהן\" – שלא יתן אלא בזמן הערך. \"על פי אשר תשיג יד הנֹדר\" – לא יד הנידר; בין איש בין אשה בין קטן. מכאן אמרו: הישג יד בנודר, והשנים בנידר, והערכין בנערך, והערך בזמן הערך. \"יעריכנו הכהן\" – בנין אב לכל הנערכים שיהיו בכהן." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] אמר \"רגלה של זו עולה!\", יכול יהיה כולה עולה? תלמוד לומר \"כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש\" – אין כולה קדש. יכול תצא לחולין? תלמוד לומר \"יהיה קדש\". מה יעשה לה? תִמכֵר לחייבי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו הרגל, דברי ר' מאיר ור' יהודה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים מנין אפילו אמר \"רגלה זו של זו עולה!\", תהיה כולה עולה? תלמוד לומר \"כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש\" – לרבות את כולה.", + "[ב] יכול אף הקדש בדק הבית יעשה תמורה? תלמוד לומר \"קרבן\" – יצא הקדש בדק הבית שאינו \"קרבן\".", + "[ג] אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של ציבור? תלמוד לומר \"לא יחליפנו\". אוציא את של ציבור ולא אוציא את של שותפים? תלמוד לומר \"ולא ימיר אותו\" – היחיד עושה תמורה ואין ציבור ולא השותפים עושין תמורה.", + "[ד] אמר ר' שמעון: והלא המעשר בכלל היה; ולמה יצא? להקיש אליו – מה מעשר קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד. או דבר שאתה לומדו בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו! מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו; מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם…בהמה'.", + "[ה] \"ולא ימיר אֹתו\" – הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. ר' יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו: הקדש עושה תמורה; ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.", + "[ו] \"טוב ברע או רע בטוב\" – תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים. מנין ל'רע' שהוא בעל מום? שנאמר (ס\"א תלמוד לומר) (דברים יז, א) \"לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע\". \"ואם המר ימיר\" – לרבות את האשה. \"ואם המר ימיר\" – לרבות את היורש. \"בהמה בבהמה\" – אחת בשתים ושתים באחת; \"בהמה בבהמה\" – אחת במאה ומאה באחת. ר' שמעון אומר: \"בהמה בבהמה\" ולא \"בהמה בבהמות\"! אמרו לו, בהמה אחת קרויה \"בהמה\" ובהמות הרבה קרוים \"בהמה\".", + "[ז] \"בהמה בבהמה\" – לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה. \"בהמה בבהמה\" – ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה.", + "[ח] \"בהמה בבהמה\" – ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה. \"בהמה בבהמה\" – ולא עוברים באיברים ולא איברים בעוברים; לא איברים בשלמים ולא שלמים בהם.", + "[ט] ר' יוסי אומר ממירים איברים בשלמים ולא שלמים בהם. אמר ר' יוסי, והלא במוקדשין האומר \"רגלה זו עולה\" – כולה עולה, אף כשאומר \"רגלה של זו תחת זו\" תהא כולה תמורה תחתיו.", + "[י] \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\" – והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים.", + "[יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כהן, דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור? אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו. אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?! אמר לו רבי עקיבא: השבתָ על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\" – היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים.", + "[יב] ואם משנתנו לכהן – זה וזה אין עושין תמורה.", + "[יג] \"והיה הוא…\" הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.", + "[יד] והלא דין הוא! ומה אם הקדש – שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע – עושה תמורה, תמורה – שהקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע – אינו דין שיעשה תמורה?! תלמוד לומר \"והיה הוא..קדש\" – הקדש עושה תמורה ואין [ס\"א התמורה עושה תמורה] (תמורתו עושה תמורתו).", + "[טו] \"…יהיה קדש\" – מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע. והלא דין הוא! ומה אם הקדש – שהוא עושה תמורה – אין קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע, תמורה – שאינה עושה תמורה – אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע?! תלמוד לומר \"יהיה קדש\" – מלמד שקדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע.", + "[טז] ר' יוסי בר' יהודה אומר \"יהיה קדש\" – לעשות את השוגג כמזיד." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם כל בהמה\" – יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר? כשהוא אומר (ויקרא כז, כז) \"ואם בבהמה הטמאה וּפָדָה\", הרי בהמה טמאה אמורה! – הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר \"אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'\" – יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.", + "[ב] \"טמאה\" – לרבות את המתה. יכול אפילו אמר \"הרי זו הקדש\" ומתה, תפדה? תלמוד לומר והעמיד…והעריך\" – את שיש לו עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו עמדה אין לו ערכה.", + "[ג] מנין לרבות המתה ולהוציא את שאמר \"הרי זו הקדש\" ומתה? אחר שריבה הכתוב מיעט! הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה: מה בהמה טמאה המיוחדת (ס\"א מיוחדת) ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה ומוציא את שאמר \"הרי זו הקדש\" ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה.", + "[ד] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל הדרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלים בה וכולה לשמים, אף אני ארבה את כיוצא בו; וכי מה יש לנו? פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של צבור ושל יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם בהמה' \"ואם כל בהמה\".", + "[ה] \"והעמיד את הבהמה לפני הכהן\" – בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדים.", + "[ו] \"והעריך הכהן אֹתה בין טוב ובין רע\" – אין פודים ההקדשות אכסרה. \"כערכך הכהן כן יהיה\" – אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשר סלעים\", אמר אחד בעשרים, אמר אחד בשלשים, אמר אחד בארבעים, אמר אחד בחמשים. חזר בו של חמשים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של ארבעים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של שלשים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של עשרים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של עשר – מוכרים אותו בשוה ונפרעים משל עשר המוֹתר.", + "[ז] \"ואם גאל יגאלנה\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאלנה\" – לרבות את היורש. \"ויסף חמישתו על ערכך\" – הרי כאן שתים: אחד מוסיף חמישית ואחד שאינו מוסיף חמישית, ואין ידוע אם בבעלים, אם בכל אדם…; מה מצינו בגאולות האמורות למטן – הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיפים חמישית, אף הגאולות האמורות כאן – הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיף חמשית.", + "[ח] \"ואיש כי יקדיש את ביתו\" – יכול בבית דירה הכתוב מדבר? כשהוא אומר (ויקרא כז, טו) \"ואם המקדיש יגאל את ביתו\", הרי בית דירה אמור! הא מה אני מקיים \"ואיש כי יקדיש את ביתו\"? – מקדיש אדם את נכסיו.", + "\"קדש לה'\" – מלמד שסתם הקדשות לבדק הבית." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"והעריכו הכהן בין טוב ובין רע\" – אין פודין את ההקדשות אכסרה. \"כאשר יעריך אֹתו הכהן כן יקום\": הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים – הבעלים קודמים מפני שהם מוסיפים חמישית. אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשרים ואחד\" – הבעלים נותנים עשרים ושש. \"עשרים ושנים\" – הבעלים נותנים עשרים ושבע. \"עשרים ושלש\" – הבעלים נותנים עשרים ושמונה. \"עשרים וארבע\" – הבעלים נותנים עשרים ותשע. \"עשרים וחמש\" – הבעלים נותנים שלשים, שאין מוסיפים חמישית על עלויו של זה. אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשרים ושש\" – אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר, הבעלים קודמים; ואם לאו, אומרים לו \"הגעתיך\".", + "[ב] \"ואם המקדיש יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם המקדיש יגאל\" – לרבות את היורש. \"ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו\" – אם נתן את הכסף, הרי הוא שלו; ואם לאו, אינו שלו.", + "[ג] 'שדה אחוזתו' (ויקרא כז, טז) – אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו; שדה אחוזתו מאמו מנין? תלמוד לומר \"יקדיש איש\". \"והיה ערכך לפי זרעו\" – ולא לפי גידוליו. \"זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף\" – הרי זו גזרת מלך. אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי – נותן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.", + "[ד] מנין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו בשנת היובל ואם הקדישה תהא מקודשת? תלמוד לומר \"ואם משנת היובל יקדיש שדהו\". (\"שדהו\" (ויקרא כז, יז) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדים עמה? תלמוד לומר \"שדהו\")", + "[ה] \"כערכך יקום\" – נותן ארבעים ותשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות. מה טיבו של פונדיון זה? קולבון לפרוטרוט.", + "[ו] \"…אחר היובל\" – סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין? תלמוד לומר \"ואם אחר היובל יקדיש שדהו…\" \"שדהו\" (ויקרא כז, יח) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר היו שם נקעים נמוכים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים הרי אינם נמדדים עמה? תלמוד לומר \"שדהו\".", + "[ז] מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלים לאחר היובל פחות משנה? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת \".", + "[ח] מנין שאין מחשבים את החדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת\".", + "[ט] ומנין שאם אמר \"הריני נותן דבר שנה בשנה\", אין שומעין לו אלא נותן את כולם כאחד? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת\".", + "[י] \"שנים הנותרֹת\" – שנים הוא מחשב ואין מחשב חדשים. ומנין אם רצה הקדש לעשות חדשים שנה יעשה? תלמוד לומר \"וחשב\". \"עד שנת היובל\" – שלא יכנס בה כלום. \"ונגרע מערכך\" – אף מן ההקדש; שאם אכלה ההקדש שנה או שתים לפני היובל או לא אכלה אלא שהיתה לפניו – מנכה סלע ופונדיון בכל שנה ושנה.", + "[יא] \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את היורש. 'שדה' (ויקרא כז, יט) מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי אלא המקדיש בית כור בענין הזה; הקדיש בית לתך, בית סאה, בית קב מנין? תלמוד לומר \"השדה\". \"ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם\" – אם נתן את הכסף הרי שלו ואם לאו אינה שלו.", + "[יב] \"ואם לא יגאל את השדה\" – הבעלים. \"ואם מכר את השדה\" – הגזבר. \"לאחר\" – ולא לבנו. או \"לאחר\" – ולא לאחיו? כשהוא אומר \"לאיש\" – לרבות (ס\"א להוציא) את האח. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מרבה אני את הבן שהוא קם תחת אביו לייעוד ולעבד עברי, ומוציא אני את האח שאינו קם תחת אחיו ליעידה ולעבד עברי.", + "[יג] \"לא יגאל עוד\" – יכול לא יקחנה מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"לא יגאל עוד\" – לכמות שהוא אינה נגאלת אבל לוקחה הוא מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"והיה השדה בצאתו ביובל\" – מלמד (ס\"א מגיד) שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקדש. מה \"קדש\" (ויקרא כז, יד) אמור להלן – אינו יוצא אלא בפדיון, אף \"קדש\" האמור כאן – לא יצא אלא בפדיון;", + "[ב] מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנים. ר' אלעזר אומר לא נכנסים ולא נותנים אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני; לא נגאלה – נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי; לעולם אין הכהנים נכנסים בה עד שיגאלנה אחר.", + "[ג] \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שדה שהיא יוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו; יכול יאמר \"הואיל והוא יוצא לכל אחיו הכהנים, הרי היא תחת ידי – הרי היא שלי\"? תלמוד לומר \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\" – שדה אחוזתו של כהן שלו, אין זו שלו; אלא יוצא לכל אחיו הכהנים.", + "[ד] \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הלוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה; יכול תהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" – שדה שאינה שדה אחוזה, יצאה זו שהיא שדה אחוזה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה ור' שמעון אומרים: הלוקח שדה מאביו, הקדישה, ואחר כך מת אביו; יכול תהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" – שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצאה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה. שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינה שלו. \"וחשב לו הכהן את מכסת\" – אין \"מכסת\" אלא דמיה; מלמד שהוא נותן את שוויה.", + "[ה] ר' אליעזר אומר, צא וראה! נאמר כאן \"וחשב\" ונאמר להלן (ויקרא כז, יח) \"וחשב\": מה \"וחשב\" האמור להלן – נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, אף \"וחשב\" האמור כאן – נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.", + "[ו] \"ונתן את הערכך ביום ההוא\" – שלא ישהא; שאפילו מרגליות בקלים אין לה אלא מקומה בשעתה.", + "[ז] \"בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו\" – יכול הגזבר הנקנה ממנו? תלמוד לומר \"לאשר לו אחוזת הארץ\". יאמר \"לאשר לו אחוזת הארץ\"! מה תלמוד לומר \"לאשר קנהו מאתו\"? מנין אתה אומר שדה שיצתה לכהנים ומכרה הכהן והקדישה הלוקח; יכול כשיגיע יובל השני תחזור לבעלים הראשונים? תלמוד לומר \"לאשר קנהו מאתו\". \"וכל ערכך יהיה בשקל\" – אין נערכין פחות מסלע. \"בשקל הקדש\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר יח, טז) \"ופדויו מבן חדש תפדה\", יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות? תלמוד לומר \"בשקל הקדש\". אין לי אלא סלעים של קדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"תפדה\" – לרבות דבר המטלטל. אם כן למה נאמר \"בשקל הקדש\"? פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות.", + "[ח] \"עשרים גרה יהיה השקל\" – לימדך כמה הוא סלע. מנין אם רצה לרבות, ירבה? תלמוד לומר \"יהיה\". מנין אם רצה לפחות, לא יפחות? תלמוד לומר (במדבר יח, טז) \"…הוא\"." + ], + "Section 5": [ + "[א] אילו נאמר \"בכור לא יקדיש\", יכול לא יקדיש אדם-בכור הקדשות? תלמוד לומר \"אֹתו\" – אותו אין אתה מקדיש אבל מקדיש אדם-בכור הקדשות. עדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים… תלמוד לומר \"בבהמה\" – בבהמה עסקתי.", + "[ב] יכול לא יקדישוהו מן הבטן? תלמוד לומר \"אשר יבֻכר…לא יקדיש\" – משיתבכר אין אתה מקדישו, מקדישו אתה מן הבטן. מכאן אמרו מערימין על בכור. ר' ישמעאל אומר מנין שלא יקדיש אדם בכור? תלמוד לומר \"בכור…לא יקדיש איש אֹתו\"; יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר (דברים טו, יט) 'כל…זכר תקדיש'. מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ג] אין לי אלא בכור? מנין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה? תלמוד לומר \"בבהמה לא יקדיש איש אֹתו\".", + "[ד] יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר (דברים טו, יט) \"בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש\". מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ה] רבי עקיבא אומר מנין שלא יקדיש אדם בכור? תלמוד לומר \"בכור…לא יקדיש איש אֹתו\".", + "[ו] יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ז] אין לי אלא בכור; מנין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה? תלמוד לומר \"לא יקדיש…אם שור אם שה\".", + "[ח] יכול לא יקדישם הקדש עילוי? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית להביאם להקדש עילוי ולהוציאם מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאם להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאן מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ט] \"אם שור אם שה לה' הוא\" – הוא קרב ואין תמורתו קרבה." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כז, כה) \"בשקל הקדש\", יכול אין לי אלא סלעים של הקדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"ופדה\" – לרבות דבר המטלטל. ואם כן למה נאמר \"בשקל הקדש\"? – פודה בכל דבר שהוא מטלטל ובלבד שהוא צריך לישום בכסף; אמר \"טלית זו תחת חמור זה\", יצא לחולין וצריך לעשות דמים.", + "[ב] \"וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה. \"ואם לא יגאל\" – בבעלים. \"ונמכר בערכך\" – לכל אדם.", + "[ג] \"אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוָה מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ\" – ולא כל אשר לו. \"…מאדם\" – לרבות עבדו ושפחתו הכנענים. או \"אדם\" – לרבות עבדו ושפחתו העברים\"? תלמוד לומר \"ובהמה\". \"מאדם\" – ולא כל אדם, ['מבהמה' – ולא כל בהמה], \"ומשדה אחוזתו\" – ולא כל שדה אחוזתו; יכול אם החרים אדם את כולם יהיו מוחרמים? תלמוד לומר \"אך\". אמר ר' אלעזר בן עזריה, ומה לגבוה אין אדם רשאי להחרים את נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו!", + "[ד] \"לא ימכר\" – לגזבר; \"ולא יגאל\" – לבעלים. ומה יעשה לו? (ויקרא כז, כא) \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\". או יכול אף על פי שפירש לשם? תלמוד לומר (ויקרא כז, כח) \"הוא\".", + "[ה] ר' יהודה בן בתירה אומר מנין שסתם חרמים לבדק הבית? תלמוד לומר \"כל חרם קדש קדשים הוא לה'\". או יכול אף על פי שפירש לכהן? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] מנין שמחרים אדם את קדשיו? תלמוד לומר \"כל חרם קדש\". מנין שמחרים אדם את קדשי קדשים? תלמוד לומר \"כל חרם קדש קדשים\". יכול הכהנים והלוים יהיו מחרימים? תלמוד לומר \"אך\", דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: הכהנים אינם מחרימים, שהחרמים שלהם; הלוים מחרימים, שאין החרמים שלהם. רבי אומר: נראים דברי ר' יהודה בקרקעות שנאמר \"כי אחוזת עולם הוא להם\", ודברי ר' שמעון במטלטלים שאין חרמים שלהם.", + "[ז] מנין למחויבי מיתות שאמר \"ערכי עלי\" לא אמר כלום? תלמוד לומר \"…חרם..לא יפדה\". אין לי אלא מחויבי מיתות החמורות; מחויבי מיתות הקלות מנין? תלמוד לומר \"כל חרם…לא יפדה\". יכול עד שלא נגמר דינו? תלמוד לומר \"אשר יחרם מן האדם לא יפדה\" – ולא עד שלא נגמר דינו.", + "[ח] ר' חנניא בן עקביא אומר, נערך מפני שדמיו קצובים אבל לא נידר מפני שאין דמיו קצובים. ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין.", + "[ט] \"זרע הארץ\" – לרבות שום ושחליים וגרגיר. או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלים? תלמוד לומר \"מזרע הארץ\" – ולא כל זרע הארץ. \"מפרי העץ\" – לרבות כל פירות האילן. או יכול שאני מרבה חרובי שקמה וצלמונה וחרובי גרידה? תלמוד לומר \"מפרי העץ\" – ולא כל פרי העץ. מנין לרבות את הירקות למעשר? תלמוד לומר \"וכל מעשר\". יכול בשתי מעשרות הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"הוא\". \"הוא\" אמור כאן והוא אמור להלן: דברים מחוסרים כאן אמרם הכתוב להלן.", + "[י] \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את היורש. \"איש\" – פרט לכהן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"גאל יגאל\". \"ממעשרו\" – אין לי אלא מעשר שנכנס משדותיו; לקח, ירש, ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר \"ואם גאל יגאל\". \"ממעשרו\" – ולא כל מעשרו; פרט למעשר שנכנס לירושלים ויצא ופרט לפחות משוה פרוטה. \"יֹסֵף עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה.", + "[יא] מנין שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ולא מן הצאן על הבקר? תלמוד לומר \"וכל מעשר בקר וצאן\".", + "[יב] יכול לא יעשר מן הכבשים על העזים? ודין הוא! ומה חדש וישן – שאינם כלאים זה בזה – מתעשרים זה על זה, כבשים ועזים – שהם כלאים זה בזה – אינו דין שלא יתעשרו זה על זה?! תלמוד לומר \"וצאן\" – משמע כל צאן אחד.", + "[יג] קל וחמר לחדש וישן שיתעשרו מזה על זה! ומה אם הכבשים והעזים – שהם כלאים זה בזה – מתעשרים זה על זה, החדש וישן – שאינם כלאים זה בזה – אינו דין שיתעשרו מזה על זה?! תלמוד לומר (דברים יד, כב) \"עשר תעשר…\" – שתי מעשרות שנה; אין מעשרין משנה לחברתה, [דברי ר' עקיבא]." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\" – פרט לטריפה שאינה עוברת. אין לי אלא בזמן שמונים בשבט; רבוצים או עומדים מנין? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\". אין לי אלא בזמן שקרא שמו \"עשירי\"; מנין אף על פי שלא קרא שמו \"עשירי\"? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\". יכול אפילו היו לו מאה ונטל עשרה? עשרה ונטל אחד? תלמוד לומר \"העשירי\" – אין זה מעשר. ר' יוסי בר' יהודה אומר – מעשר.", + "[ב] קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי; מנין ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר \"העשירי יהיה\". או יכול שאני מרבה את שנים עשר? אמרת לא. הואיל והוא מקדש (ס\"א מקודש) וטעותו הקדש (ס\"א מתקדשת): מה הוא אינו מקדש (ס\"א מקודש) אלא את הסמוך לו, אף טעותו אינו מקדש (ס\"א לא תתקדש) אלא את הסמוך לו.", + "[ג] נמצאת אומר: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי – שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים. ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר, וכי יש תמורה עושה תמורה?! אמר ר' מאיר, אילו היה תמורה לא היה קרב! קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי – אין אחד עשר מקודש. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי אחד עשר, ולאחר עשר עשירי: רבי אומר אינו מקודש. ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. זה הכלל שהיה רבי אומר, כל שנעקר (ס\"א כל שלא נעקר) שם עשירי ממנו – לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.", + "[ד] מתוך שנאמר (דברים יב, יא) \"וכל מבחר נדריכם\", יכול יהיה מרגל ומוציא את היפה? תלמוד לומר \"לא יבקר בין טוב לרע\". \"ולא ימירנו ואם המר ימירנו\" – הא אם המר סופג את הארבעים.'אם ימירנו' – לרבות את האשה. \"ואם המר ימירנו\" – לרבות את היורש. \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל\": בבכור הוא אומר (במדבר יח, יז) \"לא תפדה\", נמכר הוא. ובמעשר הוא אומר \"לא יגאל\" ואינו נמכר; לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום.", + "[ה] ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. ר' יוסי הגלילי אומר (שמות יג, יב) \"והעברת\" – שמעשר בהמה בעמוד ועשר.", + "[ו] ר' עקיבא אומר (דברים יד, כב) \"עשר תעשר\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.", + "[ז] רבי אומר \"אלה המצות\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. \"אלה המצות\" – אין נביא רשאי לחדש דבר (בס\"א עוד דבר) מעתה.", + "[ח] \"אשר צוה ה' את משה\" – כדאי השליח לשולחו. \"את משה אל בני ישראל\" – כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח. \"אל בני ישראל\" – זכות ישראל גרמה. \"בהר סיני\" – שכולם נאמרו מסיני." + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Vocalized Try.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Vocalized Try.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2db51d1c39e7c2d2ad82cbaec456f2e68fc0d1d6 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/Vocalized Try.json @@ -0,0 +1,1538 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifra", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%A8%27_%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%90%D7%9C", + "versionTitle": "Vocalized Try", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + "א. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:", + "בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת
(א) מִקַּל וְחֹמֶר
(ב) מִגְּזֵרָה שָׁוָה
(ג) מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד, מִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְּתוּבִים
(ד) מִכְּלָל וּפְרָט
(ה) מִפְּרָט וּכְלָל
(ו) מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל - אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט
(ז) מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל
ב. (ח) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא.
(ט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לִטָּעֵן טָעַן אַחֵר שֶׁהוּא כְּעִנְיָנוֹ - יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר.
(י) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לִטָּעֵן טָעַן אַחֵר שלא כְּעִנְיָנוֹ - יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.
(יא) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ.
(יב) דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ.
(יג) וְכֵן שְׁנֵי כְּתוּבִין הַמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה - עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶן.", + "ג. מִקַּל וָחֹמֶר – כֵּיצַד?
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים? תִּסָּגֵר...! (בַּמִּדְבָּר יב יד)
'שִׁבְעַת יָמִים' - קַל וָחֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם?
אֶלָּא: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן -
תִּסָּגֵר מֵרִים שְׂבֵעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - וְאַחַר תֵּאָסֵף.", + "ד. מִגְּזֵרָה שָׁוָה כֵּיצַד?
נֶאֱמַר בְּשׁוֹמֵר חִנָּם: \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\" (שְׁמוֹת כב י)
וְנֶאֱמַר בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר: \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ.\" (שְׁמוֹת כב ז)
מָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ\" - פָּטַר אֶת הַיּוֹרְשִׁין
אַף בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ \"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ\" - יִפְטֹר בּוֹ אֶת הַיּוֹרְשִׁים.", + "ה. מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד - כֵּיצַד?
לֹא הַמִּשְׁכָּב כַּהֲרֵי הַמּוֹשָׁב - וְלֹא הַמּוֹשָׁב כַּהֲרֵי הַמִּשְׁכָּב
הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן: שֶׁהֵן כֵּלִים, עֲשׂוּיִין לָנוּחַ אָדָם לְבַדּוֹ,
וְזָב - מְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּרֻבּוֹ: לְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע וּכְמַשָּׂא, וּלְטַמֵּא בְּגָדִים
אַף כֵּלִים - שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לָנוּחַ אָדָם לְבַדּוֹ -
יְהֵא הַזָּב מְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּרֻבּוֹ: לְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וּלְטַמֵּא כֵּלִים!
יָצָא הַמֶּרְכָּב - שֶׁהוּא עָשׂוּי לְסִבְלוֹן אַחֵר.", + "ו. וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְּתוּבִים – כֵּיצַד?
לֹא פָּרָשַׁת הַנֵּרוֹת כַּהֲרֵי פָּרָשַׁת שִׁלּוּחַ טְמֵאִים
וְלָא פָּרָשַׁת שִׁלּוּחַ טְמֵאִים כַּהֲרֵי פָּרָשַׁת הַנֵּרוֹת
הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵם ב\"צו\" - מִיָּד וּלְדוֹרוֹת.
אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא ב\"צו\" - יְהֵא מִיָּד וּלְדוֹרוֹת.", + "ז. מִכְּלָל וּפְרָט – כֵּיצַד?
\"מִן הַבְּהֵמָה\" (וְיִקְרָא א ב) - כְּלָל
\"מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן\" - פְּרָט.
'כְּלָל וּפְרָט - אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט!", + "ח. מִפְּרָט וּכְלָל - כֵּיצַד?
\"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ - חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה\" (שְׁמוֹת כב ט) - פְּרָט,
\"...וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר\" - כְּלָל.
'פְּרָט וּכְלָל' נַעֲשָׂה כְּלָל - מוּסָף עַל הַפְּרָט.", + "ט. מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל - כֵּיצַד?
\"וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ\" (דְּבָרִים יד כו) - כְּלָל
\"בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בְּיַיִן וּבַשֵּׁכָר\" - פְּרָט
\"וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ\" - חָזַר וְכָלַל.
'כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל' - אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט:
לוֹמַר לְךָ - מֶה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ: דָּבָר שֶׁהוּא וָלָד - וְלָדוֹת הָאָרֶץ וְגִדּוּלֵי קַרְקַע,
אַף אֵין לִי אֶלָּא 'כָּל דָּבָר', שֶׁהוּא וָלָד - וְלָדוֹת הָאָרֶץ וְגִדּוּלֵי קַרְקַע.
יָצְאוּ כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת.", + "י. מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט, וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל - כֵּיצַד?
\"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר\" (שְׁמוֹת יג ב) - יָכוֹל אַף נְקֵבָה בַּמַּשְׁמָע? ת\"ל \"זָכָר\" (דְּבָרִים טו יט)
אִי 'זָכָר' - יָכוֹל אֲפִלּוּ יָצָאת לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר \"פֶּטֶר רֶחֶם\" (שְׁמוֹת לד יט).
אִי 'פֶּטֶר רֶחֶם' - יָכוֹל אֲפִלּוּ לְאַחַר יוֹצֵא דֹּפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר \"בְּכוֹר\".
-זֶהוּ כְּלָל הַצָּרִיךְ לַפְּרָט, וּפְרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל.", + "מִשְׁנָה א
א. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד,
לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא - אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא - כֵּיצַד?
\"וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיְיָ - וְטִמְּאַתּוּ עָלָיו, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא...\" - (וַיִּקְרָא ז כ)
וַהֲלֹא שְׁלָמִים בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיוּ!
דִּכְתִיב \"זֹאת הַתּוֹרָה לְעוֹלָה וּלְמִנְחָה, לְחַטָּאת וּלְאָשָׁם, וּלְמִלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים\". (וַיִּקְרָא ז לז)
וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד - לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמָן יָצְאוּ,
אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצְאוּ
לוֹמ' לְךָ: מֶה שְׁלָמִים מְיֻחָדִין - קָדָשִׁים שֶׁקְּדֻשָּׁתָן קְדֻשַּׁת מִזְבֵּחַ
אַף אֵין לִי אֶלָּא כָּל דָּבָר - שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת מִזְבֵּחַ...
יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת.", + "מִשְׁנָה ב
ב. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל - לִטְעוֹן טָעַן אַחֵר שֶׁהוּא כְּעִנְיָנוֹ
יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר - כֵּיצַד?
\"וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא\" (וַיִּקְרָא יג יח)
וּכְתִיב \"אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ...\" (וְיִקְרָא יג כד)
וַהֲלֹא הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה בִּכְלַל כָּל הַנְּגָעִים הָיוּ?
וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַכְּלָל: לִטְעֹן טָעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְּעִנְיָנוֹ -
יָצְאוּ לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר
לְהָקֵל עֲלֵיהֶן - שֶׁלֹּא יָדוּנוּ בְּמִחְיָה, וְשֶׁלֹּא יָדוּנוּ אֶלָּא בַּשָּׁבוּעַ אֶחָד.", + "מִשְׁנָה ג
ג. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל - וְיָצָא מִן הַכְּלָל, לִטְעֹן טָעַן אֶחָד שֶׁלֹּא כְּעִנְיָנוֹ
יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר - כֵּיצַד?
\"וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן\"... (וַיִּקְרָא יג כט)
וַהֲלֹא 'הָרֹאשׁ וְהַזָּקֵן' - בִּכְלַל 'עוֹר וּבָשָׂר' הָיוּ -
וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּלָל: לִטָּעֵן טָעַן אֶחָד שֶׁלֹּא כְּעִנְיָנוֹ -
יָצְאוּ לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר:
לְהָקֵל עֲלֵיהֶן: שֶׁלֹּא יָדוּנוּ כְּשֵׂעָר לָבָן
וּלְהַחֲמִיר עֲלֵיהֶן: שֶׁיָּדוּנוּ כְּשֵׂעָר צָהֹב.", + "מִשְׁנָה ד
ד. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לִדּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ -
אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ, עַד שֶׁיַּחְזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ – כֵּיצַד?
\"וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ...\" (וַיִּקְרָא יד יג)
שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר \"כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן\"?
אֶלָּא - לְפִי שֶׁיָּצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ - בְּבֹהֶן יָד וּבְבֹהֶן רֶגֶל, וּבְאֹזֶן יְמָנִית -
יָכוֹל לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים לַמִּזְבֵּחַ? ת\"ל: \"כִּי כַּחַטָּאת - הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן\"...
הֲרֵי הֶחֱזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ.
לוֹמַר לְךָ: מָה חַטָּאת - טְעוּנָה מַתַּן מִזְבֵּחַ, אַף אָשָׁם - טָעוּן מַתַּן מִזְבֵּחַ.", + "מִשְׁנָה ה
ה. דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ - כֵּיצַד?
\"וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ - קֶרַח הוּא: טָהוֹר הוּא\" (וְיִקְרָא יג מ)
יכָל - יְהֵא טָהוֹר 'מִכָּל טֻמְאָה'? תַּלְמוּד לוֹמֵד: \"וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם\"...
דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ - שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר מִכָּל טֻמְאָה, אֶלָּא מִטֻּמְאַת נְתָקִים בִּלְבַד.", + "מִשְׁנָה ו
ו. וְדָבָר לָמֵד מִסּוֹפוֹ - כֵּיצַד?
\"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם\" (וַיִּקְרָא יד לד)
מַשְׁמַע – בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר - מְטַמֵּא.
יָכֹל - אַף בַּיִת שֶׁאֵין אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, שֶׁמְּטַמֵּא?
תַּלְמוּד לוֹמַר: \"וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת - אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת\" (וַיִּקְרָא יד מה)
דָּבָר לָמַד מִסּוֹפוֹ - שֶׁאֵין הַבַּיִת מְטַמֵּא, עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר.", + "מִשְׁנָה ז
ז. שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁיָּבֹא הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם - כֵּיצַד?
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר\" (שְׁמוֹת יט כ)
וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: \"כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם\" (שְׁמוֹת כ יט)
הִכְרִיעַ הַשְּׁלִישִׁי: \"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ
וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה\" (דְּבָרִים ד לוֹ)
מְלַמֵּד שֶׁהִרְכִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים עַל הַר סִינַי - וְדִבֵּר עִמָּהֶם.
וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תִּלִּים: \" וַיַּט שָׁמַיִם וְיָרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו\". (תְּהִלִּים יח י)
הִלֵּל הַזָּקֵן דָּרַשׁ שֶׁבַע מִדּוֹת לִפְנֵי זִקְנֵי בְּתִירָה
• (א) קַל וָחֹמֶר * (ב) וּגְזֵרָה שָׁוָה * (ג) וּבִנְיַן אָב * (ד) וּשְׁנֵי כְּתוּבִים * (ה) וּכְלָל וּפְרָט *
* (ו) וּכְיוֹצֵא בוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר * (ז) וְדָבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ *
אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁדָּרַשׁ הִלֵּל הַזָּקֵן לִפְנֵי זִקְנֵי בְּתִירָה.", + "מִשְׁנָה ח
ח. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ\", (בַּמִּדְבָּר ז פט)
וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר \"וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד\"! (שֵׁמוֹת מ לה)
הִכְרִיעַ \"כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן\".
אֱמֹר מֵעַתָּה - כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הֶעָנָן שָׁם, לֹא הָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס לְשָׁם;
נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן - הָיָה נִכְנָס וּמְדַבֵּר עִמּוֹ....
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: \"וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן, כִּי מָלֵא כְבוֹד יְיָ אֶת בֵּית יְיָ\"; (מְלָכִים א ח יא)
מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לַמַּלְאָכִים לְחַבֵּל.
וְכָךְ הַפָּסוּק אוֹמֵר \"וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי\" (שְׁמוֹת לג כב) - מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לַמַּלְאָכִים לְחַבֵּל.
וְכָךְ הַפָּסוּק אוֹמֵר \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי\" (תְּהִלִּים עה יא)
כְּשֶׁיָּשׁוּב אַפִּי - יְבוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי." + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Section 7": [], + "Chapter 9": [], + "Section 8": [], + "Chapter 10": [], + "Section 9": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [], + "Section 11": [], + "Chapter 13": [], + "Section 12": [], + "Chapter 14": [], + "Section 13": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 14": [], + "Chapter 18": [], + "Chapter 19": [], + "Chapter 20": [] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Section 7": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 8": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Section 9": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 10": [], + "Chapter 18": [], + "Chapter 19": [], + "Section 11": [], + "Chapter 20": [], + "Section 12": [], + "Chapter 21": [], + "Chapter 22": [], + "Section 13": [], + "Chapter 23": [] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 5": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Section 6": [], + "Chapter 11": [], + "Section 7": [], + "Chapter 12": [], + "Section 8": [], + "Chapter 13": [], + "Section 9": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Section 10": [], + "Section 11": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Chapter 18": [], + "Mechilta d'Miluim 1": [] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [], + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 3": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Section 7": [], + "Chapter 9": [], + "Section 8": [], + "Chapter 10": [], + "Section 9": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2*": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 4": [], + "Chapter 7": [], + "Section 5": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Chapter 14": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Section 4": [], + "Section 5": [], + "Section 6": [], + "Chapter 4": [], + "Section 7": [], + "Chapter 5": [] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Section 2": [], + "Chapter 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 3": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 4": [], + "Chapter 7": [], + "Section 5": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Section 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 6": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Section 7": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [], + "Section 8": [], + "Chapter 13": [] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 2": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 3": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 4": [], + "Chapter 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Chapter 12": [] + }, + "Emor": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Section 3": [], + "Chapter 3": [], + "Section 4": [], + "Chapter 4": [], + "Section 5": [], + "Section 6": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Section 7": [], + "Chapter 7": [], + "Section 8": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [], + "Section 9": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 10": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [], + "Section 11": [], + "Chapter 14": [], + "Section 12": [], + "Chapter 15": [], + "Chapter 16": [], + "Chapter 17": [], + "Section 13": [], + "Chapter 18": [], + "Section 14": [], + "Chapter 19": [], + "Chapter 20": [] + }, + "Behar": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Section 2": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 3": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Section 4": [], + "Chapter 6": [], + "Section 5": [], + "Chapter 7": [], + "Section 6": [], + "Chapter 8": [], + "Chapter 9": [] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [], + "Chapter 1": [], + "Chapter 2": [], + "Chapter 3": [], + "Section 2": [], + "Chapter 4": [], + "Chapter 5": [], + "Chapter 6": [], + "Chapter 7": [], + "Chapter 8": [], + "Section 3": [], + "Chapter 9": [], + "Section 4": [], + "Chapter 10": [], + "Chapter 11": [], + "Section 5": [], + "Chapter 12": [], + "Chapter 13": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fd3b874df6c5acbe4fadb5043f1335e40ad1da37 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifra/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,4562 @@ +{ + "title": "Sifra", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifra", + "text": { + "Braita d'Rabbi Yishmael": [ + "רבי ישמעאל אומ':", + "בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: (א) מקל וחומר; (ב) מגזירה שוה; (ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים; (ד) מכלל ופרט; (ה) מפרט וכלל; (ו) מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל; (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו; (יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.", + "(א) מקל וחומר – כיצד? ויאמר יי' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים – קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום! אלא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון – תסגר מרי' שבעת ימים מחוץ למחנה – ואחר תאסף.", + "(ב) מגזירה שוה כיצד? נאמ' בשומר חנם: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונא' בשומ' שכר: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. מה בשומר חנם שנאמ' בו \"אם לא שלח ידו\" – פטר את היורשין. אף בשומר שכר שנאמ' בו \"אם לא שלח ידו\" – יפטור בו את היורשים.", + "(ג) מבנין אב מכתוב אחד – כיצד? לא המשכב כהרי המושב, ולא המושב כהרי המשכב. הצד השוה שבהן: שהן כלים עשויין לנוח אדם לבדו, וזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע וכמשא, ולטמא בגדים. אף כלים שהן עשויין לנוח אדם לבדו – יהא הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא, ולטמא כלים. יצא המרכב – שהוא עשוי לסיבלון אחד.", + "(ד) מבנין אב משני כתובים – כיצד? לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות הצד השוה שבהן שהם ב\"צו\" – מיד ולדורו'. אף כל דבר שהוא ב\"צו\" – יהא מיד ולדורות.", + "(ה) מכלל ופרט – כיצד? \"מן הבהמה\" – כלל, \"מן הבקר ומן הצאן\" – פרט. 'כלל ופרט' – אין בכלל אלא מה שבפרט.", + "(ו) מפרט וכלל – כיצד? \"כי יתן איש אל רעהו – חמור או שור או שה\" – פרט, \"וכל בהמה לשמור\" – כלל. פרט וכלל נעשה כלל – מוסף על הפרט.", + "(ז) מכלל ופרט וכלל – כיצד? \"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך\" – כלל. \"בבקר ובצאן ביין ובשכר\" – פרט. \"ובכל אשר תשאלך נפשך\" – חזר וכלל. כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך – מה הפרט מפורש: דבר שהוא וולד וולדות הארץ וגדולי קרקע, אף אין לי אלא כל דבר שהוא וולד וולדות הארץ וגדולי קרקע. יצאו כמהין ופטריות.", + "(ח) מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד? \"קדש לי כל בכור\" – יכול אף נקבה במשמע? ת\"ל \"זכר\". אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר \"פטר רחם\". אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד \"בכור\". זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.", + "[א] כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא – אלא ללמד על הכלל כלו יצא – כיצד? \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא\". והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו? דכתיב \"זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם, ולמלואים ולזבח השלמים\". וכשיצאו מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמן יצאו, אלא ללמד על הכלל כלו יצאו. לומר לך: מה שלמים מיוחדין – קדשים שקדושתן קדושת מזבח. אף אין לי אלא כל דבר שקדושתו קדושת מזבח. יצאו קדשי בדק הבית.", + "[ב] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל – לטעון טען אחר שהוא כענינו. יצא להקל ולא להחמיר – כיצד? \"ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא\". וכתיב \"או בשר כי יהיה בעורו מכוֵת אש…\". והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו? וכשיצאו מן הכלל: ליטעון טען אחד שהוא כענינו – יצאו להקל ולא להחמיר. להקל עליהן – שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד.", + "[ג] כל דבר שהיה בכלל – ויצא מן הכלל, לטען טען אחד שלא כענינו. יצא להקל ולהחמיר – כיצד? \"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\". והלא הראש והזקן בכלל עור ובשר היו – וכשיצאו מן הכלל ליטען טען אחד שלא כענינו – יצאו להקל ולהחמיר. להקל עליהן – שלא ידונו בשער לבן. ולהחמיר עליהן: שידונו בשער צהוב.", + "[ד] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש – ואי אתה יכל להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש – כיצד? \"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקו' הקדש\". שאין תלמוד לו' \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\"? אלא – לפי שיצא לידון בדבר חדש – בבוהן יד ובבוהן רגל ובאזן ימנית, יכול יהא טעון מתן דמים למזבח? ת\"ל: \"כי כחטאת כאשם הוא לכהן. הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש. לומר לך: מה חטאת – טעונה מתן מזבח, אף אשם – טעון מתן מזבח.", + "[ה] דבר הלמד מענינו – כיצד? \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא\". יכל יהא טהור מכל טומאה? תלמוד לומד: \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם\"… דבר למד מענינו – שאינו טהור מכל טומאה, אלא מטומאת נתקים בלבד.", + "[ו] דבר למד מסופו – כיצד? \"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם\" משמע – בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא. יכל אף בית שאין אבנים ועצים ועפר שמטמא? תלמוד לומר: \"ונתץ את הבית\" – את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית! דבר למד מסופו – שאין הבית מטמא, עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.", + "[ז] שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם – כיצד? כתוב אחד אומר: \"וירד יי על הר סיני אל ראש ההר\". וכתוב אחד אומר: \"מן השמים השמיעך את קולו ליסרך\". הכריע השלישי: \"כי מן השמים דברתי עמכם\". מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני – ודבר עמהם. וכן אמר דוד בספר תלים: \"ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו\". הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה (א) קל וחומר. (ב) וגזרה שוה. (ג) ושני כתובים. (ד) וכלל ופרט. (ה) וכיוצא בו. (ו) במקום אחר. (ז) ודבר למד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה.", + "[ח] כתוב אחד אומר \"ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו\". וכתוב אחד אומ' \"ולא יכול משה לבא אל אהל מועד…\". הכריע \"כי שכן עליו הענן\". אמור מעתה – כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משה נכנס לשם. נסתלק הענן – היה נכנס ומדבר עמו. רבי יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר \"ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יי' את בית יי\". מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומר \"ושכותי כפי עליך עד עברי…\" – מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומ' \"אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי\". כשישוב אפי – יבואון אל מנוחתי." + ], + "Vayikra Dibbura d'Nedavah": { + "Chapter 1": [ + "[א] \"ויקרא…וידבר\" – הקדים קריאה לדיבור. הלא דין הוא! נאמר כאן 'דיבור' ונאמר בסנה דיבור (שמות ג, ד-ה עיין שם): מה דיבור האמור בסנה – הקדים קריאה לדיבור, אף דיבור האמור כאן – הקדים קריאה לדיבור.", + "[ב] לא! אם אמרת בדיבור הסנה – שהוא תחלה לדברות; תאמר בדיבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות!? דיבור הר סיני יוכיח! שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדיבור (שמות יט, ג)!", + "[ג] לא! אם אמרת בדיבור הר סיני – שהוא לכל ישראל; תאמר בדיבור אהל מועד שאינו לכל ישראל!? הרי את דן מבנין אב: לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל;", + "[ד] הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה – הקדים קריאה לדיבור!", + "[ה] אי מה להצד השוה שבהן שהן דיבור באש מפי קדש למשה והקדים בהן קריאה לדיבור, אף כל שהוא דיבור באש מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור – יצא דיבור אהל מועד שאינו באש! תלמוד לומר \"ויקרא…וידבר\" – הקדים קריאה לדיבור.", + "[ו] יכול לא היתה קריאה אלא לדיבור זה; מנין לכל הדברות שבתורה? תלמוד לומר \"מאהל מועד\" – כל שהוא מאהל מועד הקדים קריאה לדיבור.", + "[ז] יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד; מנין אף לאמירות ולצווין? אמר ר' שמעון, תלמוד לומר 'דיבור' \"וידבר\" – אף לאמירות ולצווין.", + "[ח] יכול אף להפסקות? תלמוד לומר \"וידבר\" – לדיבור היתה קריאה ולא להפסקות.", + "[ט] ומה היו הפסקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והלא דברים קל וחמר: מה מי שהוא שומע מפי הקב\"ה ומדבר ברוח הקדש – צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלומד מן ההדיוט!", + "[י] ומנין שכל הקריאות היו \"משה! משה!\"? תלמוד לומר (שמות ג, ד) \"ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה\", שאין תלמוד לומר \"ויאמר…\"; ומה תלמוד לומר \"ויאמר…\"? – מלמד שכל הקריאות היו \"משה! משה!\".", + "[יא] ומנין שעל כל קריאה היה אומר \"הנני\"? תלמוד לומר (שמות ג, ד) \"ויאמר הנני\", שאין תלמוד לומר \"ויאמר…\"; ומה תלמוד לומר \"ויאמר הנני\"? – מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר \"הנני\".", + "[יב] \"משה משה\" (שמות ג, ד); \"אברהם | אברהם\" (בראשית כב, יא); \"יעקב | יעקב\" (בראשית מו, ב); \"שמואל | שמואל\" (שמואל א ג, י) – לשון חיבה, לשון זירוז. דבר אחר: הוא \"משה\" עד שלא נדבר עמו, הוא \"משה\" משנדבר עמו." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"אליו\" – למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא: י\"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן; וכנגדן בתורה י\"ג מיעוטים – ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן.", + "[ב] ואלו הן: (א) (במדבר ז, פט): \"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ\" (ב) (במדבר ז, פט): \"וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו\" (ג) (במדבר ז, פט): \"וַיְדַבֵּר אֵלָיו\" (ד) (שמות כה, כב): \"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ\" (ה) \"אשר אועד לך\" (שמות ל, ו) (שמות ל, לו) (ו) (שמות כט, מב): \"אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם\" (ז) (שמות טז, לד): \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה\" (ח) (ויקרא ז, לח): \"אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ\" (ט) (במדבר ד, מט): \"אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה\" (י) (במדבר יז, ה): \"כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ\" (יא) (שמות ו, כח): \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\" (יב) (במדבר ג, א): \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי\" (יג) (ויקרא א, א): \"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר…אֵלָיו\"", + "[ג] מיעט את אהרן מדברות הר סיני באהל מועד מהו אומר ויקרא אל משה מיעט את אהרן מדברות אהל מועד", + "[ד] ר' יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמר בתורה 'דיבור' למשה: בארץ מצרים, בהר סיני, באהל מועד כל התורה כולה: בארץ מצרים מהו אומר? (שמות ו, כח): \"וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם\" – מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים. בהר סיני מהו אומר? (במדבר ג, א): \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי\" – מיעט את אהרן מדברות הר סיני. באהל מועד מהו אומר? (ויקרא א, א): \"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר\" – מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. – אל משה דבר ולא לאהרן.", + "[ה] ר' אלעזר אומר \"וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי\" (שמות כט מג) – עתיד אני להיות ועד להם ולהתקדש בהם; אימתי היה זה? יום שמיני למלואים שנאמר (ויקרא ט, כד) \"וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם\". או אינו אלא ליתן להם יעידה לדברות? תלמוד לומר \"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ\" (שמות כה כב) – לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכלל ישראל.", + "[ו] אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר? אוציא את הזקנים שלא נראו בדיבור עם משה ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדיבור עם משה? אוציא את בני אהרן שלא נתועדו עם משה בדיבור ולא אוציא את אהרן עצמו שנתועד עם משה בדיבור? תלמוד לומר \"אשר אועד לך\" (שמות ל, ו) (שמות ל, לו) – לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכולם.", + "[ז] או אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות? תלמוד לומר (שמות כה, כב): \"…ודברתי אתך\". אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים? אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן? אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו? תלמוד לומר (שמות כט, מב): \"לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם\" – עמך היה הדיבור ולא היה הדיבור עם כולם.", + "[ח] יכול לא היו שומעים את הדיבור אבל היו שומעים את הקול? תלמוד לומר (במדבר ז, פט): \"וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו\" – קול לו, קול אליו. אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים? אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן? אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו? תלמוד לומר 'קול לו'.", + "[ט] אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול לכנס לרשותם עד שיקרא? תלמוד לומר \"קול..אליו\" – משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעים את הקול.", + "[י] \"מאהל מועד\" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהוא נמוך? תלמוד לומר (במדבר ז, פט) \"וישמע את הקול\", שאין תלמוד לומר \"הקול\"; ומה תלמוד לומר \"הקול\"? הקול המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים? \"קול ה' שובר ארזים…\" (תהלים כט, ה). אם כן למה נאמר \"מאהל מועד\"? מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.", + "[יא] כיוצא בדבר אתה אומר: \"וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה…\" (יחזקאל י, ה) – יכול מפני שהיה הקול נמוך? תלמוד לומר \"…כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ\" – בסיני. ואם כן למה נאמר \"עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה\"? אלא כיון שהיה מגיע אל החצר החיצונה היה נפסק.", + "[יב] \"מאהל מועד\" – יכול מכל הבית? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) \"מעל הכפורת\". אי \"מעל הכפורת\", יכול מעל הכפורת כולה? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) \"מבין שני הכרובים\", דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן עזאי אין אני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: הכבוד שנאמר בו \"את השמים ואת הארץ אני מלא\" – ראה חבתם של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה? כביכול, דחק להיות מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ר' דוסא אומר, הרי הוא אומר \"כי לא יראני האדם וחי\" – בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם. וכן הוא אומר (תהלים כב, ל): \"לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה\". ר' עקיבא אומר, אף חיות הקדש הנושאות את כסא הכבוד אינן רואות את הכבוד. אמר ר' שמעון איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: \"כי לא יראני האדם וחי\" – אף מלאכים שחיים חיי עולם אינם רואים את הכבוד.", + "[יג] \"לאמר\" – אמור להם דברי כבושים \"בשבילכם מדבר עמי\", שכן מצאנו שכל ל\"ח שנים שהיו ישראל כמנודין לא היה מדבר עם משה שנאמר (דברים ב, טז-יז ) \"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות…וידבר ה' אלי לֵאמֹר…\". דבר אחר: \"לאמר\" – צא ואמור להם והשיבני. ומנין שהיה משה יוצא ומדבר עמהם? שנאמר (שמות לד, לד) \"וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה\". ומנין שהיה משה משיב הדברים לפני הגבורה? תלמוד לומר (שמות יט, ח) \"וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'\". אלעזר בן אחוי אומר, יכול היה מדבר עמו לצורך עצמו? תלמוד לומר 'לאמר… לישראל' – בשביל ישראל היה מדבר עמו, לא בשביל עצמו." + ], + "Section 2": [ + "[א] 'דבר אל בני ישראל…וסמכו' – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים. וכי איזה מדה מרובה – מדת תנופה או מדת סמיכה? מרובה מדת תנופה ממדת סמיכה; שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, והסמיכה אינה אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מעטתים מתנופה מרובה, לא אמעטם מסמיכה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה; או בצד זה יתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה! שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ואין התנופה נוהגת בכל החוברים! אם מעטתים מתנופה מעוטה אמעטם מסמיכה מרובה! הא לפי שיש בתנופה שאין בסמיכה ובסמיכה מה שאין בתנופה צריך לומר \"דבר אל בני ישראל…\" – בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים.", + "[ב] \"בני ישראל\" סומכים ואין בנות ישראל סומכות. ר' יוסי ור' שמעון אומרים נשים סומכות רשות. אמר ר' יוסי, אמר לי אבא אלעזר היה לנו עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים; לא מפני שהסמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים. יכול לא יסמכו על העולות – שאין העולות טעונים תנופה; אבל יסמכו על השלמים שהרי השלמים טעונים תנופה? ת\"ל \"ואמרת אליהם…\" – לרבות כל האמור בענין; כשם שאין סומכים על העולות כך לא יסמכו על השלמים.", + "[ג] \"אדם\" – לרבות את הגרים. \"מכם\" – להוציא את המומרים. ומה ראית לומר כן? אמור \"אדם\" – לרבות את המומרים, \"מכם\" – להוציא את הגרים! אחר שריבה הכתוב מיעט! תלמוד לומר \"בני ישראל\" – מה בני ישראל מקבלי ברית, אף הגרים מקבלי ברית; יצאו מומרים שאין מקבלי ברית. אי מה \"ישראל\" בני מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית; יצאו גרים שאינם בני מקבלי ברית… תלמוד לומר \"מכם\" – ועכשיו אל תאמר אלא מה ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית, יצאו מומרים שאינם מקבלי ברית שהרי הפרו ברית וכן הוא אומר זבח רשעים תועבה.", + "[ד] \"אדם כי יקריב\": יכול גזירה? תלמוד לומר \"כי יקריב\" – אינו אלא רשות \"…קרבן לה'\" – שיקדים הקדשו להקרבתו, דברי ר' יהודה. אמר ר' שמעון, מנין שלא יאמר אדם \"לה' עולה\", \"לה' מנחה\", \"לה' שלמים\"? תלמוד לומר \"קרבן לה'\". הלא דברים קל וחמר: ומה מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים לבטלה על הקרבן, על אחת כמה וכמה שאין מזכירים שם שמים לבטלה.", + "[ה] ר' יוסי אומר, כל מקום שנאמר קרבן – אמור ביו\"ד ה\"א; שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות.", + "[ו] \"קרבן לה'…הבהמה\" – יכול אף חיה שהיא קרויה \"בהמה\" שנאמר (דברים יד, ד) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה…איל וצבי ויחמור\"? תלמוד לומר (ויקרא א, ג) (ויקרא א, י) 'בקר וצאן'. יכול לא יביא ואם הביא כשר? משל למה הדבר דומה למי שאמר לו רבו \"לך והבא לי חטים\" והלך והביא לו חיטים ושעורים – הרי זה מוסיף על דבריו! תלמוד לומר (ויקרא א, ב) 'בקר וצאן..תקריבו' – אין לך בבהמה אלא בקר וצאן בלבד. הא למה זה דומה? למי שאמר לו רבו \"אל תביא לי אלא חיטים\" – הא אם הוסיף זה על החיטים הרי הוא עובר על דבריו.", + "[ז] \"מן הבהמה\" – להוציא את הרובע ואת הנרבע. והלא דין הוא! מה בעל מום – שלא נעבדה בו עבירה – פסול מעל גבי מזבח, הרובע והנרבע – שנעבדה בהן עבירה – אינו דין שיפסלו מעל גבי מזבח?! הרי שור שחרש עם החמור יוכיח! שנעבדה בו עבירה וכשר על גבי המזבח!", + "[ח] לא! אם אמרת בשחרש שור עם החמור – שאינם חייבים מיתה, תאמר ברובע ונרבע שכן חייבים מיתה?! טול לך מה שהבאת! אין לי אלא כשנעבדה בו עבירה על פי שני עדים; נעבדה בו עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלים מנין!? אמר ר' ישמעאל הריני דן: ומה אם בעל מום – שאין יעידת שני עדים פוסלתו מן האכילה – יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה, רובע ונרבע – שיעידת שני עדים פוסלתו מן האכילה – אינו דין שתהא יעידת עד אחד פוסלתו מן ההקרבה?! אמר לו רבי עקיבא: לא! אם אמרת בבעל מום – שמומו בגלוי, תאמר ברובע ונרבע שאין מומו בגלוי?! לא יפסל מעל גבי המזבח! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – להוציא הרובע והנרבע.", + "[ט] מן הבקר להוצי' את הנעבד והלא דין הוא ומה אם אתנן ומחיר שצפוייהן מותרים פםולין מעל גבי המזבח נעבד שצפוייהן אסורין אינו דין שיפסל מעל גבי המזבח או חילוף ומה אתנן ומחיר שהן אסורין על גבי המזבח מותרין אתה ביטלת לא תחמד כסף וזהב עליה ואני אקיימנו לא תחמד כסף וזהב עליה ולקחת לן בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר דבר שיש בו רוח חיים הואיל והוא מותר יהו צפוייו מותר תלמוד לומר מן הבקר להוציא את הנעבד.", + "[י] כשהוא אומר \"מן הבקר\" למטה (ויקרא א, ג), שאין תלמוד לומר, אלא להוציא את הטריפה. והלא דין הוא! ומה אם בעל מום – שהוא מותר בחולין – פסול מעל גבי המזבח, טריפה – שאסורה בחולין – אינו דין שתפסל מעל גבי המזבח?! חלב ודם יוכיחו! שאסורים בחולין וכשרים על גבי המזבח! מה לחלב ודם שהם מדבר מותר, תאמר בטריפה שכולה אסור!? מליקת העוף תוכיח! שכולה אסורה וכשר על גבי המזבח! לא! אם אמרת במליקת העוף שקדושתה אוסרתה, תאמר בטריפה שאין קדושתה אוסרתה! הואיל ואין קדושתה אוסרתה – לא תפסל על גבי המזבח. הא אם השבת – כשהוא אומר למטה \"מן הבקר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא את הטריפה. \"מן הצאן\" (במדבר טו, ג) – להוציא את המוקצה.", + "[יא] \"מן הצאן\" (במדבר טו, ג) – להוציא את המוקצה. \"ומן הצאן\" (ויקרא א, ב) – להוציא את הנוגח. אמר ר' שמעון: אם נאמר רובע למה נאמר נוגח? ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע? לפי שיש ברובע מה שאין בנוגח ובנוגח מה שאין ברובע: רובע – עשה בו אונס כרצון, נוגח לא עשה בו אונס כרצון; נוגח – משלם את הכופר לאחר מיתה, רובע אינו משלם את הכופר לאחר מיתה. יש ברובע מה שאין בנעבד ויש בנעבד מה שאין ברובע: רובע – בין שלו בין של אחרים אסור; נעבד – שלו אסור, של אחרים מותר. נעבד – ציפויו אסורים, רובע ציופיו מותרים. לפיכך צריך הכתוב לומר את כולם." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"תקריבו\" – מלמד שהוא באה נדבת שנים. והלא דין הוא! עולת העוף באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה עולת העוף באה נדבת שנים, אף עולת בהמה – באה נדבת שנים.", + "[ב] או נלך לדרך זה: מנחה באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה מנחה שהיא באה בנדר ונדבה אינה באה נדבת שנים, אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – לא תבא נדבת שנים!", + "[ג] נראה למי דומה: דנין דבר שכולו עולה לאשים מדבר שכולו עולה לאשים, ואל תוכיח מנחה שאין כולה לאשים! או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא באה חובת ציבור מדבר שהוא באה חובת ציבור, ואל תוכיח עולת העוף שאינה באה חובת ציבור! ת\"ל \"תקריבו\" – מלמד שהיא באה בנדר ונדבה נדבת שנים.", + "[ד] \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור. הלא דין הוא! מנחה באה בנדר ונדבה, ועולת בהמה באה בנדר ונדבה; מה מנחה שהיא באה בנדר ונדבה אינה באה נדבת ציבור, אף עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – לא תבא נדבת ציבור.", + "[ה] לא! אם אמרת במנחה – שאינה באה נדבת שנים; תאמר בעולת בהמה שהוא באה נדבת שנים?! עולת העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור.", + "[ו] לא! אם אמרת בעולת העוף – שאינה באה חובת ציבור; תאמר בעולת בהמה שהיא באה חובת ציבור?! שלמים יוכיחו! שהן באים חובת ציבור ואינם באים נדבת ציבור תלמוד לומר \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור.", + "[ז] אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהיא באה חובת ציבור, לא תבא נדבת ציבור…", + "[ח] דין אחר: ומה אם היחיד – שאינו מביא עולת חובה בכל יום – מביא עולת בהמה נדבה, ציבור – שמביא עולת חובה בכל יום – אינו דין שיביא עולת בהמה נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה נדבה; תאמר בציבור שאינו מביא מנחה נדבה!שותפין יוכיחו! שאין מביאין מנחה נדבה ומביאין עולת בהמה נדבה!", + "[ט] מה לשותפין שהן מביאין עולת בהמה נדבה – שכן מביאין עולת העוף נדבה; תאמר שיביא הציבור עולת בהמה נדבה שכן אינו מביא עולת העוף נדבה! מה לציבור שאינו מביא עולת העוף נדבה – שכן אינו מביאהּ חובה! תאמר שלא יביא הציבור עולת בהמה נדבה שכן הוא מביאהּ חובה! והואיל והוא מביאה חובה, יביאנה נדבה! מנחה תוכיח! שהציבור מביאה חובה ואינו מביאה נדבה…", + "[י] אף אתה אל תתמה על עולת בהמה שאף על פי שהציבור מביאה חובה, לא יביאנה נדבה… תלמוד לומר \"קרבנכם\" – מלמד שהיא באה נדבת ציבור.", + "[יא] דבר אחר: \"קרבנכם\" – ממקום שהיחיד מביא, משם הציבור מביאין." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"עֹלָה\" מה תלמוד לומר? שיכול לא יהיו כל הפסולים אלו נוהגים אלא בעולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף עולת חובה – כל הפסולים האלו נוהגים בה.", + "[ב] לא! אם אמרת בעולת נדבה – שאין לה חליפין, תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין?! הואיל ויש לה חליפין, לא יהיו כל הפסולים האלו נוהגים בה!… תלמוד לומר \"עֹלָה\" – אחד עולת נדבה ואחת עולת חובה כל הפסולים האלו נוהגים בהן.", + "[ג] ומנין שינהגו בתמורה? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה\" ונאמר \"הבא תמורה\": מה עולה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף תמורה – כל הפסולים האלו נוהגים בה.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולה – שאין קדושה חלה עליה בבעל מום קבוע, תאמר בתמורה שקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע?! הואיל וקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע לא יהיו כל הפסולים האלו נוהגים בה!…תלמוד לומר \"אם עֹלה\" – לרבות את התמורה.", + "[ה] ומנין שינהגו בשלמים? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה\" ונאמר \"הבא שלמים\": מה עולה כל הפסולים האלו נוהגים בה, אף שלמים – כל הפסולים האלו נוהגים בהם. ", + "[ו] קל וחומר! ומה אם עולה – שכשרה לבא מן העוף – כל הפסולים האלו נוהגים בה, שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – אינו דין שיהיו כל הפסולים האלו נוהגים בהם?! לא! אם אמרת בעולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים, תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים?! הואיל וכשרו לבא נקבות כזכרים לא יהיו כל הפסולים נוהגים בהם!…תלמוד לומר \"קָרְבָּנוֹ\" – לרבות שלמים.", + "[ז] \"מן הבקר\" – זה שאמרנו להוציא את הטריפה. \"זכר\" (ויקרא א, ג) – ולא נקבה. וכשהוא אומר למטה (ויקרא א, י) \"זכר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא טומטום ואנדרוגניס", + "[ח] והלא דין הוא! מה אם שלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים – לא כשרו לבא טומטום ואנדרוגניס, עולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים – אינו דין שלא תכשר לבא טומטום ואנדרוגניס?! לא! אם אמרת בשלמים – שלא כשרו לבא מן העוף, תאמר בעולה שכשרה לבא מן העוף?! חטאת תוכיח! שכשרה לבא מן העוף ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[ט] לא! אם אמרת בחטאת – שלא כשרה לבא כל מין זכרים, תאמר בעולה שכשרה לבא כל מין זכרים?! הבכור יוכיח! שכשר לבא כל מין זכרים ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[י] לא! אם אמרת בבכור – שקדושתו מרחם, תאמר בעולה שאין קדושתה מרחם?! המעשר יוכיח! שאין קדושתו מרחם ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגניס!", + "[יא] לא! אם אמרת במעשר – שהוא אחד מעשרה, תאמר בעולה שהוא אחד מאחד?! הואיל שהוא אחד מאחד תכשר לבא טומטום ואנדרוגניס!… תלמוד לומר \"זכר\" – ולא נקבה, וכשהוא אומר למטה \"זכר\", שאין תלמוד לומר, אלא להוציא טומטום ואנדרוגניס.", + "[יב] \"תמים\" – כשם שאם אינו תמים אינו לרצון כך אם אינו כענין זה, אינו לרצון. \"תמים יקריבנו\" – תמים יקדישנו. ר' יוסי אומר \"תמים יקריבנו\" – יבקרנו ויקריבנו. אמר ר' יוסי, שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שהוא חייב חטאת ויביא תמיד אחר.", + "[יג] \"אל פתח אהל מועד\" – מטפל בו ומביאו אל פתח אהל מועד. מהו אומר 'יקריב…יקריב'? מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה, עולה בתמורה, עולה בחולין יקרבו? תלמוד לומר 'יקריב..יקריב'. יכול אפילו נתערבה בפסולים? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – אוציא את שנתערבה בפסולים, שאינם כשרים ליקרב.", + "[יד] ומנין אפילו נתערבה בחטאות החיצונות? – אוציא את שנתערבה בחטאות החיצוניות, שאלו למעלה ואלו למטן. ומנין אפילו נתערבו בחטאות הפנימיות? – אוציא את שנתערבו בחטאות הפנימיות, שאלו מבפנים ואלו מבחוץ. ומנין אפילו נתערב בבכור ומעשר ופסח? – אוציא את שנתערב בבכור ומעשר ופסח, שאלו מתן ארבע ואלו מתנה אחת. ומנין אפילו נתערב בשלמים ותודה? – אוציא את שנתערב בשלמים ובתודה, שאלו קדשי קדשים ואלו קדשים קלים. יכול אפילו נתערב באשם? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – לבדו הוא קרב ולא שנתערב באחרים.", + "[טו] מה ראית לומר? עולה בעולה – שהוא שם אחד; עולה בתמורה- קרבה עולה; עולה בחולין – שיכול להקדיש החולין ולעשותה עולה. \"יקריב אותו\" – מלמד שכופין אותו; יכול על כרחו? תלמוד לומר \"לרצונו\". כיצד? כופין אותו עד שיאמר \"רוצה אני!\"." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"לפני ה' וסמך\" – אין סמיכה בבמה. \"צפֹנה לפני ה'\" (ויקרא א, יא) – ואין צפון בבמה. וכי איזה מדה מרובה? מדת צפון או מדת סמיכה? מרובה מדת צפון ממדת סמיכה – שהצפון נוהג בקרבנות יחיד ובקרבנות צבור והסמיכה אינה נוהגת אלא בקרבנות יחיד. אם מעטתים מצפון מרובה, לא אמעטם מסמיכה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה צפון ונתמעטה סמיכה, או בצד הזה נתרבה סמיכה ונתמעט צפון! שהסמיכה נוהגת בקדשי קדשים ובקדשים קלים והצפון אינו נוהג אלא בקדשי קדשים. אם מעטתים מצפון מעוטה, לא אמעטם מסמיכה מרובה?! הא לפי שיש בצפון מה שאין בסמיכה, ובסמיכה מה שאין בצפון, צריך לומר \"לפני ה' וסמך\" – ואין סמיכה בבמה, \"צפנה לפני ה'\" – ואין צפונה בבמה. \"לפני ה' וסמך\" – אף על פי שסמך מבחוץ יחזור ויסמוך מבפנים.", + "[ב] \"וסמך ידו\" – לא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו. \"ידו על ראש\" – ולא על גב; \"ידו על ראש\" – ולא על הצואר; \"על ראש\" – ולא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש – שאינו טעון תנופה – טעון סמיכה, החזה – שטעונה תנופה – אינו דין שתטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"על ראש\" – ולא על החזה.", + "[ג] יכול אין טעון סמיכה אלא עולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה טעונה סמיכה, אף עולת חובה – טעונה סמיכה.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולת נדבה – שאין לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה, תאמר בעולת חובה שיש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה?! הואיל ויש לה חליפין עוף לפטרה מן הסמיכה, לא תטען סמיכה!… תלמוד לומר 'עולה' – אחד עולת חובה ואחד עולת נדבה, זו וזו טעונה סמיכה.", + "[ה] אין לי אלא עולת בקר; עולת הצאן מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה מן הבקר\" ונאמר \"הבא עולה מן הצאן\": מה עולה מן הבקר טעונה סמיכה, אף עולת הצאן – טעונה סמיכה.", + "[ו] לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתרבה בנסכים, תאמר בבן הצאן שנתמעט בנסכים?! הואיל שנתמעט בנסכים, לא יטעון סמיכה!… תלמוד לומר 'עולה' – אחד עולת הבקר ואחד עולת הצאן, זו וזו טעונה סמיכה.", + "[ז] יכול אף עולת העוף תטעון סמיכה? תלמוד לומר \"העולה\" – פרט לעולת העוף.", + "[ח] \"ונרצה לו\" – מלמד שהמקום מרצה לו. ועל מה המקום רוצה לו? אם תאמר דברים שחייבים עליהם מיתה ביד בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים, מלקות ארבעים, חטאת ואשמות – הרי עונשן אמור! ועל מה המקום מרצה לו? על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. ר' שמעון אומר \"ונרצה לו\" – לו ולזבחו ‏, אף על פי שלא סמך – הזבח מרצה.", + "[ט] \"ונרצה לו לכפר\" – במכפר. איזהו מכפר? זה הדם שנאמר \"כי הדם הוא בנפש יכפר\" (ויקרא יז, יא). אין לי אלא דם הטהור; דם הטמא מנין? כשהוא אומר \"ונשא אהרן את עון הקדשים\" (שמות כח, לח) איזה עון הוא נושא? אם עון פיגול – כבר נאמר (ויקרא ז, יח) 'פיגול הוא לא יחשב'; אם עון נותר – כבר נאמר (ויקרא יט, ו-ז ) \"לא ירצה\"; ואיזה עון הוא נושא? עון טומאה שהותר מכללה לציבור.", + "[י] אין לי אלא עונות דם; מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"לכל מַתְּנֹת קדשיהם\" (שמות כח, לח). אין לי אלא של אנשים; של נשים מנין? אין לי אלא של ישראל; של גרים ושל עבדים מנין? תלמוד לומר \"עון הקדשים\" (שמות כח, לח) – ריבה. הואיל ומצינו שאין כפרה אלא בדם, מה תלמוד לומר \"וסמך..ונרצה\"? אלא ללמד שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה כאילו לא כפר וכפר. ר' שמעון אומר \"לכפר עליו\" – את שהוא עליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וסמך…ושחט\" – במקום שסומכין, שוחטין; ותיכף לסמיכה שחיטה; מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים.", + "[ב] \"ושחט\" – שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר. או אינו אלא בכהן? וכי מאין באת? מכלל שנאמר (במדבר יח, ז) \"ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח\", יכול אף לשחיטה… כשהוא אומר \"…והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו\" – מכאן ואילך מצות כהונה; אבל שחיטה כשרה בכל אדם.", + "[ג] \"בן הבקר לפני השם\" – ואין השוחט לפני ה'. שמעון התימני אומר, מנין שתהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר \"ושחט את בן הבקר לפני ה' \".", + "[ד] \"והקריבו\" – זו קבלת הדם. יכול זריקה? כשהוא אומר \"וזרקו\", הרי זריקה אמורה! הא אינו אומר כאן \"והקריבו\" – זו קבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת. אמר רבי עקיבא, מנין לקבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? נאמר כאן 'כיהון' ונאמר להלן (במדבר ג, ג) 'כיהון': מה כיהון האמור להלן – בכהן כשר ובכלי שרת, אף 'כיהון' האמור כאן – בכהן כשר ובכלי שרת.", + "[ה] אמר לו ר' טרפון, עקיבא! עד מתי אתה מגבב עלינו את הכתובים! אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש. אמר לו, תרשיני לומר לפניך מה שלמדתני. אמר לו, אמור. אמר לו, קבלה לא עשה בה את המחשבה כמעשה, זריקה עשה בה את המחשבה כמעשה. המקבל בחוץ פטור והזורק בחוץ חייב. קבלוהו טמאים – אין חייבים עליו; זרקוהו טמאים – חייבים עליו. אמר לו רבי טרפון, אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל. אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה! – הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.", + "[ו] \"בני אהרן\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"הכהנים\" – יצאו חללים. אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר \"בני אהרן\" – מה אהרן כשר, אף בניו כשרים – יצאו חללים ובעלי מומין.", + "[ז] \"והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם\" – מה תלמוד לומר \"דם…דם\"? מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה, דם עולה בדם תמורה, דם עולה בדם חולין, יקרבו? תלמוד לומר \"דם..דם\". יכול נתערבו אלו באלו יקרבו – שכן אפילו נתערבו חיים יקרבו! ומנין אפילו נתערב באשם? אביא את שנתערב באשם – שאלו ואלו קדשי קדשים; ומנין אפילו נתערב בשלמים ותודה? אביא את שנתערב בשלמים ותודה – שאלו ואלו מתן ארבע; ומנין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח? תלמוד לומר \"דם…דם\"", + "[ח] יכול אפילו נתערב בפסולים? תלמוד לומר \"דמו\". אוציא את שנתערב בפסולים – שאינם כשרים ליקרב! ומנין אפילו נתערב בחטאת הפנימיות? אוציא את שנתערב בחטאת הפנימיות – שאלו מבפנים ואלו מבחוץ; ומנין אפילו נתערב בחטאת החצונות? תלמוד לומר \"דם…דם\"", + "[ט] \"וזרקו\" – יכול זריקה אחת? תלמוד לומר \"סביב\". אי \"סביב\", יכול יקיפנו כחוט? תלמוד לומר \"וזרקו\". הא כיצד? – שתי מתנות שהן ארבע.", + "[י] ר' ישמעאל אומר נאמר כאן \"סביב\" ונאמר להלן (ויקרא טז, יח) \"סביב\": מה \"סביב\" האמור להלן – הפסק ארבע מתנות, אף \"סביב\" האמור כאן – הפסק ארבע מתנות.", + "[יא] \"והקריבו בני אהרן..את הדם וזרקו\" – מה תלמוד לומר שוב \"את הדם\"? מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו, כשר? תלמוד לומר שוב \"את הדם\". יכול אפילו נשפך מצואר בהמה על הרצפה, יחזור ויאספנו ויהיה כשר? תלמוד לומר \"הדם\" – הדם שנתקבל בכלי.", + "[יב] \"הדם על גבי המזבח\" – ואין הזורק על גבי המזבח. דבר אחר: 'הדם על גבי המזבח' – אף על פי שאין בשר. הא מה אני מקיים (דברים יב, כז) \"ועשית עולותיך הבשר והדם\"? הקיש הבשר לדם: מה הדם בזריקה, אף הבשר בזריקה. יכול יהיה זורק ורובג? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"וערך הכהן אותם\". הא כיצד? זורק ועורך.", + "[יג] \"המזבח סביב\" – בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח. הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו – עבודתו פסולה.", + "[יד] \"אשר פתח אהל מועד\" – ולא בזמן פירוקו, ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה. ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר \"אשר פתח אהל מועד\"? לפי שנאמר (שמות מ, ז) \"ונתת את הַכִּיֹּר בין אהל מועד ובין המזבח\", יכול בין אהל מועד ובין המזבח יהיה הכיור נתון? תלמוד לומר \"המזבח סביב אשר פתח אהל מועד\" – המזבח פתח אהל מועד, ואין הכיור פתח אהל מועד. והיכן היה הכיור נתון? בין האולם ולמזבח, משוך כלפי דרום." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'והפשיט ונתח' – יכול יהיה מפשיט אבר אבר ומנתח? תלמוד לומר \"העולה\" – מפשיט כולה ואחר כך מנתחה.", + "[ב] יכול אין טעון הפשט אלא עולת נדבה; עולת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולת נדבה\" ונאמר \"הבא עולת חובה\": מה עולת נדבה טעונה הפשט, אף עולת חובה – תטען הפשט.", + "[ג] אין לי אלא עולת בקר; עולת הצאן מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא עולה מן הבקר\" ונאמר \"הבא עולה מן הצאן\": מה עולת בקר טעונה הפשט, אף עולת הצאן – תטען הפשט.", + "[ד] אין לי אלא של אנשים; של נשים מנין? אין לי אלא של ישראל; של עבדים מנין? עד שאתה מרבה להביא את של עובד אלילים מנין? תלמוד לומר \"העולה\" – כל שהוא עולה טעונה הפשטה. מה ראית להביאן להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מביאם להפשט ונתוח? שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם, ומוציא אני הסמיכה שאין הסמיכה אלא בבעלים.", + "[ה] ר' חייא אומר, צא וראה את מה מיעט הכתוב למעלה; את הקריבים או את המקריבים? – הוי אומר המקריבים. אף אני אמעטם מן הסמיכה מפני שאני ממעט את המקריבים ולא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאני ממעט את מעשה עולה בעצמה.", + "[ו] אין לי אלא שנשחטה לשמה; שלא לשמה מנין? תלמוד לומר \"העולה\" – כל שהוא עולה טעונה הפשטה.", + "[ז] \"ונתח\" – יכול ינתח נתחיה לנתחים? תלמוד לומר \"אותה\" – אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. יכול אף הפסולה תהיה טעונה הפשט ונתוח? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"אֹתו\" – כשרה ולא פסולה, ופסולה שעלתה על גבי המזבח, קריבה כמות שהיא.", + "[ח] \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\": אמר ר' יהודה, מנין להצתת האליתא שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? תלמוד לומר \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\". אמר ר' שמעון, וכי עלה על לב שהזר קרב לגבי מזבח?! אם כן מה תלמוד לומר \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\"? למד על הצתת אליתא שלא תהיה אלא בראשו של מזבח.", + "[ט] \"ונתנו בני אהרן הכהן\", מה תלמוד לומר \"הכהן\"? ממשמע שנאמר \"אהרן\" איני יודע שהוא כהן?! אם כן למה נאמר \"הכהן\"? – בכיהונו, למד על כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט שעבודתו פסולה. ומנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שעבודתו פסולה? תלמוד לומר (ויקרא א, יא) \"הכהנים\" – בכהונם. הא כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול – עבודתן פסולה.", + "[י] \"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח\" – אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים; אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה.", + "[יא] \"וערכו עצים על האש\" – עצים על גבי האש ולא האש על גבי עצים. אמר ר' שמעון, מנין לרבות שני גזירי עצים למערכה על התמיד של בין הערבים? תלמוד לומר \"וערכו עצים על האש\"." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"וערכו בני אהרן\" – יכול אפילו מאה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"וערך הכהן אותם\". יכול יהיה כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר \"וערכו\". הא כיצד? אחד עורך שני איברים; וכמה הן איברים? עשרה, ואחד בקרביים – נמצא טלה עולה בששה, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר \"וערכו\" שנים, \"בני אהרן\" שנים, \"הכהנים\" שנים – מלמד שטלה עולה בששה. \"הכהנים\" – לרבות את הקרחנים, דברי ר' יהודה.", + "[ב] \"וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים…\", מה תלמוד לומר \"את הראש ואת הפדר\"? מלמד שאין הראש והפדר מהנתחים. דבר אחר: שיהיה פורש את הפדר על בית השחיטה שהוא דרך כבוד של מעלה. ומנין שהראש והפדר קודמין לכל האיברים? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם\" – מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האיברים.", + "[ג] ר' חייא אומר, מנין לשחיטה שהיא מן הצואר? תלמוד לומר \"וערכו בני אהרן..את הנתחים\", שאין תלמוד לומר \"את הראש ואת הפדר\", והלא הראש והפדר בכלל האיברים היו! ואם כן למה נאמר \"את הראש ואת הפדר\"? אלא לפי שנאמר \"והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה…וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים\" – נתחים שהיו בכלל ההפשט – ומנין להראש שכבר הותז בשחיטה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) \"ואת ראשו ואת פדרו\".", + "[ד] \"על העצים אשר על האש\" – עצים הנתונים להיות אש. וכי כל העצים כשרים למערכה? הן. כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן; אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן. ר' אליעזר מוסיף אף של חרוב ושל דקל ושל שקמה ושל מייש ושל אלון.", + "[ה] יכול המתנדב עולה יהיה מביא עציה ואשה עמה? תלמוד לומר \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – מה מזבח משל צבור, אף אש ועצים משל צבור, דברי ר' אלעזר בר' שמעון. ר' אליעזר אומר, מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. דבר אחר: \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – שלא יהיו הגזרין יוצאים חוץ למערכה.", + "[ו] 'והקרב ירחץ והכרעים ירחץ' (ויקרא א, יג) – אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה, קרבי עולה בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערבו בפסולים? תלמוד לומר \"וקרבו\". אוציא את שנתערבו בפסולים ולא אוציא את שנתערבו בקדשי קדשים ובקדשים קלים? תלמוד לומר \"וקרבו וכרעיו\".", + "[ז] \"ירחץ…\" – יכול מה רחיצה אמור להלן בארבעים סאה, אף כאן בארבעים סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן. •\"במים\" – ולא ביין; \"במים\" – ולא במזוג; •\"במים\" – להכשיר את כל המים, קל וחומר למי כיור.", + "[ח] \"והקטיר…\" (ויקרא א, ט) – אף על פי שפסול; אף על פי שיוצא; אף על פי שפיגל; אף על פי שנותר; אף על פי שטמא. יכול כשהן למטה? תלמוד לומר \"המזבחה\" – כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה.", + "[ט] \"את הכל\" – לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים והצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן תישים. יכול אפילו פירשו? תלמוד לומר (דברים יב, כז) \"ועשית עולתיך הבשר והדם\". יכול יתלשו הגידין והעצמות ויעלה הבשר? תלמוד לומר \"את הכל\" – ריבה. הא כיצד? בזמן שהם מחוברים – יעלו; פירשו – אפילו בראשו של מזבח – ירדו.", + "\"עֹלה\" – לשם עולה. \"אשה\" – לשם אשים. \"ריח\" – לשם ריח. \"נחוח\" – לשם נחת רוח. \"להשם\" – לשם מי שעשה את העולם." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"ואם…\" – הרי זה מוסיף על ענין ראשון; ולמה הפסיק? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והרי דברים קל וחמר: ומה מי שהוא שומע מפי הקדש ומדבר ברוח הקדש – צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט הלמד מן ההדיוט!", + "[ב] \"מן הצאן..מן הכשבים..מן העזים\" – הרי אלו מיעוטים, פרט לחולה ולזקן ולמזוהם. \"קרבנו\" – להוציא את הגזל. כבשים ועזים' – להוציא את הכלאים. אתה אומר לכך נאמרו מיעוטים הללו, או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בו עבירה – שחרש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויום טוב ויום הכפורים ושבת? תלמוד לומר 'כבשים..לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות את כולם, דברי ר' יהודה.", + "[ג] ר' שמעון אומר, מה תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'עזים לעולה'? – לרבות תמורה. והלא דין הוא! מה שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – כשרה תמורתן, עולה – שכשרה לבא מן העוף – אינו דין שתכשר לבא תמורתה?! לא! אם אמרת בשלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים! תאמר בעולה שלא כשרה לבא נקבות כזכרים?! הואיל ולא כשרה לבא נקבות כזכרים, לא תכשר תמורתה. תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות תמורה.", + "[ד] ר' אלעזר אומר, מה תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה'? לרבות מותרות. שיכול, אין לי שיקרב עולה אלא מותר עולה בלבד; מנין לרבות מותר חטאת, מותר אשמות, מותר עשירית האיפה, מותר קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות, מותר קרבנות הנזיר והמצורע, המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח – יינות ושמנים ועופות – מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות? תלמוד לומר 'כבשים לעולה' 'ועזים לעולה' – לרבות את כולן. וחכמים אומרים יפלו לנדבה. והלא אף הנדבה עולה היא!? מה בין דברי ר' אלעזר לדברי חכמים? אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכים משלו ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו; אבל בזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל צבור ואם היה כהן עבודתה ועורה של אנשי המשמר.", + "[ה] \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין העוף בצפון. והלא דין הוא! ומה אם בן הצאן – שלא קבע לו כהן – קבע לו צפון, עוף – שקבע לו כהן – אינו דין שיקבע לו צפון?! תלמוד לומר \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין העוף בצפון.", + "[ו] ר' אליעזר בן יעקב אומר, \"אֹתו\" בצפון ואין הפסח בצפון. והלא דין הוא! ומה אם עולה – שלא קבע לה זמן שחיטה – קבע לה מקום שחיטה, הפסח – שקבע לו זמן שחיטה – אינו דין שיקבע לו מקום שחיטה?! תלמוד לומר \"ושחט אֹתו\" – אותו בצפון ואין הפסח בצפון.", + "[ז] ר' חייא אומר, \"אֹתו\" בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון. לפי שמצינו שהמקבל צריך להיות עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקבל בצפון – פסול; יכול אף השוחט? תלמוד לומר \"אֹתו\" – אותו בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון.", + "[ח] \"על ירך המזבח צפֹנה\" – שהירך בצפון. והיכן הם פונים? לדרום. – הא למדנו שהכבש בדרום. ר' יהודה אומר \"וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים\" (יחזקאל מג, יז) – שיהיה העולה לו פונה לימינו למזרח. הא למדנו שהכבש בדרום.", + "[ט] \"המזבח צפֹנה\" – שהמזבח כולו ראוי להיות צפונה, שאם שחט בראשו קדשי קדשים – כשרים, דברי ר' יוסי. ר' יוסי בר' יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום" + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"צפֹנה לפני השם\" – שהצפון יהיה פנוי, דברי ר' אליעזר בן יעקב. המזבח מכוון כנגד חצי פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי הדרום. ר' יהודה אומר המזבח ממוצע באמצע העזרה ל\"ב אמה – י' אמות כנגד פתחו של היכל, י\"א אמה מן הדרום וי\"א אמה מן הצפון. נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו.", + "[ב] איזהו צפון? מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני וכנגד המזבח, דברי ר' יוסי בר' יהודה. ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף אף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני. רבי מוסיף אף מכנגד מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל ועד כותל העזרה הצפוני. אבל מכנגד בית החליפות ולפנים – הכל מודים שהוא פסול.", + "[ג] \"ונתח אֹתו\" – כשר ולא הפסול. \"אֹתו לנתחיו\" – ולא נתחיו לנתחים. \"ואת ראשו ואת פדרו\" – מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האיברים. \"וערך הכהן אֹתם\" – כסדרן. \"על העצים אשר על האש אשר על המזבח\" – שלא ישנה להם מקום המערכה.", + "[ד] 'והקרב ירחץ' 'והכרעים ירחץ' – אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה או בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערבו בפסולים? תלמוד לומר \"וקרבו\". אוציא את שנתערבו בפסולים ולא אוציא את שתנערבו בקדשי קדשים ובקדשים קלים? תלמוד לומר \"וקרבו וכרעיו\". \"ירחץ\" – יכול מה רחיצה האמורה להלן במ\"ם סאה, אף כאן במ\"ם סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן.  במים\" – ולא ביין. \"במים\" – ולא במזוג. \"במים\" – להכשיר את כל המימות, קל וחומר למי כיור.", + "[ה] \"והקריב הכהן את הכל\" – לכבש. \"והקטיר\" – אף על פי שפסול; אף על פי שיוצא; אף על פי שפגול; אף על פי שנותר; אף על פי שטמא; יכול כשהן למטן? תלמוד לומר \"המזבחה\" – כשהן בראש המזבח אמרתי, לא כשהן למטן.", + "[ו] \"עֹלה\" – אף על פי שלא הפשיט, אף על פי שלא נתח. או יכול אף על פי שלא נשחט בצפון? תלמוד לומר \"הוא\". מה ראית להכשיר בהפשט ונתוח ולפסול בצפון? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בהפשט ונתוח? שהן לאחר הרציה; ופוסל בצפון שהוא לפני הרציה.", + "[ז] \"עֹלה\" – אף על פי שלא סמך. והלא סמיכה קודמת להרציה, אף על פי שלא סמך, כשר. מה ראית להכשיר בסמיכה ולפסול בצפון? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה? שאין סמיכה נוהגת בכל העולות; ופוסל בצפון שהצפון נוהג בכל העולות.", + "[ח] \"עֹלה\" – לשם עולה; \"אשה\" – לשם אשים; \"ריח\" – לשם ריח; \"נחוח\" – לשם נחת רוח; \"לשם\" – לשם מי שעשה את העולם." + ], + "Section 6": [ + "[א] 'עוף עולה' – ואין העוף זבחי שלמים. והלא דין הוא! ומה עולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים – כשרה לבא מן העוף, שלמים – שכשרו לבא נקבות כזכרים – אינו דין שיכשרו לבא מן העוף?! תלמוד לומר 'עוף עולה', ואין העוף זבחי שלמים, דברי ר' שמעון.", + "[ב] אמר ר' יהודה ומה אם נקבות שבבהמות – שלא כשרו לבא עולה – כשרו לבא שלמים, נקבות שבעוף – שכשרו לבא עולות – אינו דין שיכשרו לבא שלמים?! תלמוד לומר \"העוף עולה\" – ואין העוף שלמים.", + "[ג] \"מן העוף\" – ולא כל העוף. לפי שנאמר (ויקרא כב, יט) \"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים\" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף. יכול שיבש גפו ושנסמא עינו ושנקטעה רגלו? תלמוד לומר \"מן העוף\" – ולא כל העוף.", + "[ד] אמר ר' שמעון, מה אם המקודשין – שהמום פוסל בהם – אין אתנן ומחיר חל עליהם, העוף – שאין המום פוסל בו – אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליו?! תלמוד לומר (דברים כג, יט) \"לכל נדר\" – להביא את העוף.", + "[ה] ר' אליעזר אומר, כל מקום שנאמר 'זכר ונקבה' – טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו, העוף שלא נאמר בו 'זכר ונקבה' – אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו.", + "[ו] \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. והלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה ועולת העוף באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – הרי היא באה נדבת צבור, אף עולת העוף שהיא באה בנדר ונדבה – תבוא נדבת צבור!", + "[ז] מנחה תוכיח! שהוא באה בנדבר ונדבה ואינה באה נדבת צבור! לא! אם אמרת במנחה – שאינה באה נדבת שנים, תאמר בעולת העוף שהיא באה נדבת שנים!? שלמים יוכיחו! שהן באים נדבת שנים ואינם באים נדבת צבור!", + "[ח] מה לשלמים שאינם באים נדבת צבור – שהרי נתמעט בתמות ובזכרות, תאמר בעוף שהרי נתרבה בתמות ובזכרות!? הואיל ונתרבה בתמות וזכרות, יבוא נדבת צבור! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאים עוף.", + "[ט] דין אחר: מה אם עולת בהמה – שמעט הכתוב בהבאתה ואינה באה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – הרי היא באה נדבת צבור, עולת העוף – שריבה הכתוב בהבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים – אינו דין שתבוא נדבת צבור?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא עוף ואין הציבור מביא עוף." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] יכול כשם שאינה באה נדבת צבור כך לא תבוא נדבת שנים? תלמוד לומר \"והקריב\" – מלמד שהיא באה נדבת שנים.", + "[ב] רבי אומר הרי הוא אומר (ויקרא כב, יח) \"אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לְעֹלָה\" – כל הקדשים באים בשותפות אלא שסלק הכתוב את המנחה.", + "[ג] יכול כל עוף כולו יהא כשר? תלמוד לומר \"והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו\" – אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה. 'תורים' – גדולים ולא קטנים. שיכול, הלא דין הוא! ומה אם בני יונה – שלא כשרו לבא גדולים – כשרו לבא קטנים, תורים – שכשרו לבא גדולים – אינו דין שיכשרו לבא קטנים?! תלמוד לומר 'תורים' – גדולים ולא קטנים.", + "[ד] 'בני יונה' – קטנים ולא גדולים. הלא דין הוא! ומה אם התורים – שלא כשרו לבא קטנים – כשרו לבא גדולים, בני יונה – שכשרו לבא קטנים – אינו דין שיכשרו לבא גדולים?! תלמוד לומר 'בני יונה' – קטנים ולא גדולים.", + "[ה] יכול כל התורים יהיו כשרים וכל בני היונה יהיו כשרים? תלמוד לומר \"מן התֹרים\" – לא כל התורים, \"מן בני היונה\" – לא כל בני היונה; פרט לתחלת הציהוב שבזה ובזה. מאימתי תורים כשרים? משיזהיבו. ומאימתי בני יונה פסולים? משיצהיבו.", + "[ו] 'קרבנו תורים ובני יונה' – ואין הכשרו תורים ובני יונה. הלא דין הוא! ומה אם הצפרים – שלא כשרו לכפר בפנים – כשרו לכפר בחוץ, תורים ובני יונה – שכשרו לכפר בפנים – אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ?! תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה' – ואין הכשרו תורים ובני יונה.", + "[ז] קל וחומר לצפרים שיכשרו לכפר בפנים! מה אם תורים ובני יונה – שלא כשרו לכפר בחוץ – כשרו לכפר בפנים, צפרים – שכשרו לכפר בחוץ – אינו דין שיכשרו לכפר בפנים?! תלמוד לומר \"והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו\" – אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה.", + "[ח] אמר ר' יהודה, מה אם במקום ששוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים – חלק המכשיר שבחוץ מהם, מקום שלא שוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים – אינו דין שנחלק המכשיר שבחוץ מהם?! הא דין לעני! לעשיר מנין? תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה' – אין הכשרו תורים ובני יונה." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"והקריבוֹ\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו\", יכול אין פחות משני פרידין? תלמוד לומר \"והקריבוֹ\" – אפילו פרידה אחת.", + "[ב] \"והקריבו…אל המזבח\", מה תלמוד לומר \"הכהן\"? מלמד שלא תהיה מליקה אלא בכהן. והלא דין הוא! מה בן צאן – שקבע לו צפון – לא קבע לו כהן, מליקה – שלא קבע לה צפון – אינו דין שלא יקבע לה כהן?! תלמוד לומר \"הכהן..ומלק\" – מלמד שלא תהיה מליקה אלא בכהן.", + "[ג] יכול ימלקנו בסכין? ודין הוא! ומה אם שחיטה – שלא קבע לה כהן – קבע לה כלי, מליקה – שקבע לה כהן – אינו דין שיקבע לה כלי?! תלמוד לומר \"הכהן..ומלק\". אמר ר' עקיבא, וכי עלה על לב שהזר קרב על גבי המזבח?! ואם כן למה נאמר \"הכהן…ומלק\" – מלמד שלא תהיה מליקה אלא בעצמו של כהן.", + "[ד] יכול ימלקנו בין למעלה בין למטן? ודין הוא! בהמה שחטאתה למעלה, עולתה למטה; עוף שחטאתה למטה אינו דין שיהיה עולתו למטה?! תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה\" – המזבח אמור לענין הקטרה ולענין מליקה: מה הקטרה למעלה, אף מליקה למעלה.", + "[ה] \"ומלק\": מליקה ממול העורף. יכול מכל מקום? הרי אני דן. נאמר כאן מליקה ונאמר להלן (ויקרא ה, ח) מליקה: מה מליקה האמורה להלן – ממול העורף, אף כאן – ממול העורף. אי מה מליקה האמורה להלן – מולק ואינו מבדיל, אף כאן מולק ואינו מבדיל? תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר\". וכי אפשר לומר כן? מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה?! אלא מולקו כדרך הקטרתו. מה מצינו בהקטרה – הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה – הראש לעצמו והגוף לעצמו.", + "[ו] ומנין שהקטרת הראש לעצמו? כשהוא אומר (ויקרא א, יז) \"והקטיר אֹתו הכהן המזבחה\", הרי הקטרת הגוף אמורה! הא אינו אומר \"את ראשו והקטיר\" אלא זו הקטרה לראש לעצמו. מה מצינו בהקטרה – הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה – הראש לעצמו והגוף לעצמו.", + "[ז] \"ונמצה דמו\" – דם כולו; אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם. \"על קיר המזבח\" – לא על קיר הכבש; לא על קיר היסוד; לא על קיר ההיכל. על קיר העליון. יכול על קיר התחתון? ודין הוא! בהמה שחטאתה למעלן – עולתה למטן, עוף שחטאתו למטן אינו דין שתהיה עולתה למטן?! תלמוד לומר \"ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח\" – המזבח האמור לענין הקטרה אמור לענין מצייה. מה הקטרה למעלן אף מצייה למעלן.", + "[ח] כיצד הוא עושה? עלה לכבש ופנה לסובב. בא לו לקרן דרומית מזרחית. היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומוצה את דמה על קיר המזבח. ואם עשאה למטה מרגליו, אפילו אמה אחת – כשרה. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח.", + "[ט] \"וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ\" – זה הזפק. יכול יעקיר בסכין ויטלנו? תלמוד לומר \"בְּנֹצָתָהּ\" – יטלנו עם הנוצה. אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"והשליך אֹתה\" – כשרה ולא פסולה. \"אותה\" – לא חטאת העוף; \"אותה\" – אותה בהשלכה, ולא עולת בהמה בהשלכה.", + "[ב] הלא דין הוא! מה במקום שהכשיר את העור – פסל בית הראי, מקום שפסל את העור – אינו דין שיפסל בית הראי?! תלמוד לומר \"אותה\" – אותה בהשלכה אין עולת בהמה בהשלכה.", + "[ג] \"אצל המזבח\" – סמוך למזבח. \"קדמה\" – למזרחו של כבש. \"אל מקום הדשן\" – ששם היו נותנים את הדשן. ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר, שני בתי דשנים היו שם. אחד במזרחו של כבש ואחד במזרחו של מזבח. זה שבמזרחו של כבש – שם היו נותנים מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה; וזה שבמזרחו של מזבח – שם היו שורפים פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים.", + "[ד] \"ושסע אֹתו\" – כשר ולא הפסול. \"אֹתו\" – אותו בשסוע ולא עולת בהמה בשסוע. הלא דין הוא! מה עולת העוף – שאינה טעונה נתוח – טעונה שסוע, עולת בהמה – שטעונה נתוח – אינו דין שתטעון שסוע?! תלמוד לומר \"ושסע אותו\" – אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע.", + "[ה] \"בכנפיו\" – להכשיר את העור. הלא דין הוא! מה אם במקום שהכשיר בית הראי – פסל את העור, כאן שפסל בית הראי – אינו דין שיפסול את העור?! תלמוד לומר \"בכנפיו\" – להכשיר את העור.", + "[ו] \"לא יבדיל\": יכול הבדיל פסול? תלמוד לומר \"והקטיר\". אי \"והקטיר\", יכול אף על פי שמלקו בסכין? תלמוד לומר \"אֹתו\". מה ראית להכשיר בהבדלה ולפסול במליקה? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בהבדלה? שהיא לאחר הרציה; ופוסל במליקה שהיא לפני הרציה.", + "[ז] \"עֹלה\" – אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. או יכול אף על פי שמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף? תלמוד לומר \"הוא\". \"עֹלה\" – לשם עולה; \"אשה\" – לשם אשים; \"ריח\" – לשם ריח; \"נחוח\" – לשם נחת רוח; \"לשם\" – לשם מי שעשה את העולם. נאמר בעולת בהמה \"אשה ריח נחוח\", בעולת העוף \"אשה ריח נחוח\", במנחה \"אשה ריח נחוח\" – ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעט ובלבד שיכוין את דעתו לשמים." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"ונפש\" – לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה. הלא דין הוא! מה אם היחיד – שאינו מביא מנחת חובה בכל יום – מביא מנחת נדבה, משיח – שהוא מביא מנחת חובה בכל יום – אינו דין שיביא מנחת נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו; תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו! הואיל ואינו מביא על טומאת מקדש וקדשיו לא יביא מנחת נדבה! תלמוד לומר \"ונפש\" – לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה.", + "[ב] הוא הדין לציבור? הלא דין הוא! מה אם היחיד – שאינו מביא מנחת חובה בבל יום – מביא מנחת נדבה, צבור – שהוא מביא מנחת חובה בכל יום – אינו דין שיביא מנחת נדבה?! לא! אם אמרת ביחיד – שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו; תאמר בצבור שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו! משיח יוכיח! שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו ומביא מנחת נדבה; אף אתה אל תתמה על הצבור, שאף על פי שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו – יביא מנחת נדבה! תלמוד לומר 'נפש' – היחיד מביא מנחת נדבה ואין הצבור מביא מנחת נדבה.", + "[ג] 'נפש…תקריב'. יכול גזירה? תלמוד לומר \"כי\" – אינה אלא רשות. \"קרבן מנחה\" – מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. והלא דין הוא! נאמר \"הבא בהמה והבא מנחה חובה לה\" \"הבא מנחה והבא לבונה חובה לה\": מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה – באה נדבה בפני עצמה, אף לבונה שהיא באה חובה עם המנחה – תבא נדבה בפני עצמה!", + "[ד] מה למנחה באה נדבה בפני עצמה – שכן היא באה חובה בפני עצמה; תבא לבונה נדבה בפני עצמה שכן אינה באה חובה בפני עצמה?! הואיל ואינה באה חובה בפני עצמה – לא תבא נדבה בפני עצמה! תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. מכמה? – לא יפחות מקומץ.", + "[ה] ומנין שהיחיד מתנדב יין? נאמר \"הבא בהמה והבא מנחה חובה לה\" \"הבא בהמה והבא יין חובה לה\": מה מנחה שהיא באה חובה עם הבהמה – באה נדבה בפני עצמה, אף יין שהוא בא חובה עם הבהמה – יבא נדבה בפני עצמו!", + "[ו] מה למנחה באה נדבה בפני עצמה – שכן באה חובה בפני עצמה; יבא יין נדבה בפני עצמו שכן אינו בא חובה בפני עצמו?! הואיל ואינו בא חובה בפני עצמו – לא יבא נדבה בפני עצמו! תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב יין. מכמה? – לא יפחות משלשת לוגין.", + "[ז] ומנין שהיחיד מתנדב שמן? הוא הדין והיא התשובה! תלמוד לומר \"קרבן\", דברי ר' טרפון. אמר ר' טרפון, מה מצינו ביין שהוא בא חובה ובא נדבה, אף השמן שהוא בא חובה – יבא נדבה. אמר לו רבי עקיבא לא! אם אמרת ביין – שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו; תאמר בשמן שאין קרב חובתו בפני עצמו! ומנין שהיחיד מתנדב עצים? תלמוד לומר \"קרבן\" – מלמד שהיחיד מתנדב עצים. מכמה? – לא יפחות משני גזירין.", + "[ח] ר' יוסי אומר: קורא אני \"קרבן\"; יכול יהיה היחיד מתנדב קטורת וקורא אני עליו (דברים כג, כד) \"מוצא שפתיך תשמור ועשית\"? מה אני מקיים (שמות ל, ט) \"לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה\"!? יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון! תלמוד לומר (שמות לא, יא) \"וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ\" – הא אין שמן המשחה וקטורת סמים קרבים אלא בפנים." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"מנחה\" – ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן. \"סֹלת\": מה \"סלת\" האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטין, אף כאן מן החטין. \"סלת…קרבנו\" \"סלת יהיה\" – שלא יתנדב ויביא אלא מן החטין. הלא דין הוא! ציבור מביא מנחה מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החיטין נדבה: מה ציבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה – מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החטין נדבה – יביא מנחה מן השעורים נדבה! תלמוד לומר \"סלת…קרבנו\" \"סלת יהיה\" – שלא יתנדב ויביא אלא מן החטין.", + "[ב] הא אם אמר \"הרי עלי מנחה מן השעורים\" – יביא מן החטין; \"קמח\" – יביא סולת; \"שלא שמן ולבונה\" – יביא עמה שמן ולבונה; \"חצי עשרון\" – יביא עשרון שלם; \"עשרון ומחצה\" – יביא שנים. ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. ", + "[ג] \"קרבנו\" – היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפים מביאין מנחה נדבה. הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה, ומנחה באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה – הרי היא באה נדבת שנים, אף מנחה שהיא באה בנדר ונדבה – תבא נדבת שנים.", + "[ד] לא! אם אמרת בעולת בהמה – שהוא באה נדבת ציבור; תאמר במנחה שאינה באה נדבת ציבור?! עולת העוף תוכיח! שאין באה נדבת ציבור ובאה נדבת שנים;", + "[ה] אף אתה אל תתמה על המנחה, שאף על פי שאינה באה נדבת ציבור – תבא נדבת שנים! תלמוד לומר \"קרבנו\" – היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפים מביאין מנחה נדבה.", + "[ו] כשם שאין שנים מביאים מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים; אבל מתנדבים עולה או שלמים. ובעוף, אפילו פרידה אחת.", + "[ז] \"ויצק עליה שמן\" – על כולה. \"ונתן עליה לבֹנה\" – על מקצתה. מה ראית לומר כן? \"ויצק עליה שמן\" על כולה, \"ונתן עליה לבֹנה\" על מקצתה – שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעט.", + "[ח] דבר אחר: \"ויצק עליה שמן\" על כולה, מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה; \"ונתן עליה לבֹנה\" על מקצתה, שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה.", + "[ט] \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבֹנה\": ואיני יודע כמה? הרי אני דן: טעונה קמיצה וטעונה לבונה. מה קמיצה – מלא הקומץ, אף לבונה – מלא הקומץ. ר' יהודה אומר אם מיעט לבונתה, כשרה.", + "[י] \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבֹנה והביאה\" – מלמד שיציקה ובלילה כשרים לכל אדם." + ], + "Section 9": [ + "[א] 'והביא' \"והביאה\" – שלא יביאנה חציים, הא אם אמר \"הרי עלי מנחה של שני עשרונים\" – לא יביאנה בשני כלים אלא בכלי אחד. \"אל בני אהרן\" – אפילו הם רבואות; וכן הוא אומר (משלי יד, כח) \"בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ\". \"הכהנים וקמץ\" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה. הלא דין הוא! מה אם שחיטה – שקבע לה צפון – לא קבע לה כהן, קמיצה – שלא קבע לה צפון – אינו דין שלא יקבע לה כהן?! מליקה תוכיח! שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן! לא! אם אמרת במליקה – שקבע לה מזבח, תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח! הואיל ולא קבע לה מזבח – לא יקבע לה כהן! תלמוד לומר \"הכהנים וקמץ\" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה.", + "[ב] יכול מצוה שיקמצנה הכהן ואם קמצה זר תהיה כשרה? תלמוד לומר שוב (ויקרא ב, ט) \"והרים הכהן\" – קבעה, שאם קמצה זר תהיה פסולה.", + "[ג] \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון. או \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, ששים קומץ לששים עשרון? הרי אני דן! טעונה קמיצה וטעונה לבונה: מה לבונה – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון; אף קמיצה – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון!", + "[ד] או כלך לדרך זו: טעונה קמיצה וטעונה שמן: מה שמן – לוג אחד לעשרון אחד, ששים לוג לששים עשרון; אף קמיצה – קומץ אחד לעשרון אחד, ששים קומץ לששים עשרון!", + "[ה] נראה למי דומה. דנין דבר שכולו עולה לאשים מדבר שכולו עולה לאשים ואל יוכיח השמן שאין כולו עולה לאשים. או כלך לדרך הזה: דנים דבר שמעוטו-מעכב-את-רובו מדבר שמעוטו-מעכב-את-רובו, ואל תוכיח לבונה שאין מעוטה-מעכב-את-רובה. תלמוד לומר \"וקמץ\" – קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון. \"וקמץ משם\" – ממקום שרגלי הזר עומדות. בן בתירא אומר מנין שאם קמץ בשמאל – [יחזיר ו]יחזור ויקמוץ בימין? תלמוד לומר \"משם\" – ממקום שקמץ כבר.", + "[ו] \"מלא קֻמצו\" – יכול מלא קומצו מבורץ? תלמוד לומר (ויקרא ו, ח) \"בקמצו\". אי \"בקמצו\" יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר \"מלא קמצו\". הא כיצד? חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת, מוחק בגודלו ובאצבעו מלמעלה ומלמטה.", + "[ז] 'מלא קמצו סלת' – יכול מקום הקמיצה יהיה סולת והשאר יהיה קמח? תלמוד לומר 'מסֹלת'. אי \"מסֹלת\" יכול מקום הקמיצה והצדדים יהיה סולת והשאר יהיה קמח? תלמוד לומר \"מסלתה\" – שתהיה כולה סולת; \"ומשמנה\" – שתהיה כולה שמן.", + "[ח] 'מסלתה ומשמנה' (ויקרא ב, טז) – שתהיה הסולת בלולה בשמן. דבר אחר: \"מסלתה\" – שאם חסר סלתה כל שהוא – פסולה; \"ומשמנה\" – שאם חסר שמן כל שהוא – פסול.", + "[ט] 'מסלתה' (ויקרא ו, ח) – לא מסולת חברתה; \"ומשמנה\" (ויקרא ו, ח) – לא משמן חברתה; [שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד]. מכאן אמרו, שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו: אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה – כשרות, ואם לאו – פסולות.", + "[י] \"מלא קמצו מסלתה ומשמנה\" – שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה – פסול. \"מסלתה ומשמנה על כל לבונתה\" (ויקרא ו, ח) – שתהיה שם לבונה בשעת הקמיצה. \"על כל לבונתה והקטיר\" – שילקט לבונה ויעלה לאשים.", + "[יא] 'והקטיר הקומץ' (ויקרא ב, ב) – אף על פי שאין שירים. נטמא הקומץ או אבד, יכול יאכלו הכהנים בשירים? ודין הוא! ומה במקום שהורע כח המזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים – יפה כח הכהנים בהם; מקום שיפה כח המזבח בקומץ – אינו דין שיפה כח הכהנים בשירים?! מה אני מקיים (ויקרא ב, ג) \"והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשת השם\"? – אין להם אלא לאחר מתנת האשים.", + "[יב] \"אזכרתה\" – נזכרים בה, נזכרים בקומצה, נזכרים בלבונתה. ר' שמעון אומר, נאמר כאן 'אזכרה' ונאמר להלן (ויקרא ה, יב) 'אזכרה'. מה 'אזכרה' האמורה להלן – מלא הקומץ, אף 'אזכרה' האמורה כאן – מלא הקומץ." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"והנותרת\" (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – אף על פי שלא הומלחה, אף על פי שלא הוגשה; אף על פי שלא הקטיר את כל לבונתה. \"מן המנחה\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) – פרט לשחסרה היא; פרט לשחסר קומצה ולא הקטיר מלבונתה כלום. \"לאהרן ולבניו\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת.", + "[ב] \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, י) – להתיר מנחת ישראל. וכי מאין יצאו?! מכלל שנאמר (במדבר טו, יג) \"כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה..לשם\" – שאם רצה להרבות לא ירבה; או אינו אומר אלא שיהיו מנחות ישראל נתונות על גבי האישים, ומה אני מקיים \"והנותרת מן המנחה…\"? – של גרים ושל נשים ושל עבדים! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" – להתיר מנחת ישראל.", + "[ג] אין לי אלא מנחותיהם; מליקותיהם מנין? אמר ר' שמעון קורא אני (ויקרא כב, ח) \"נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה\"! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים\" – להתיר מלוקות ישראל.", + "[ד] אין לי אלא מלוקות ישראל; מלוקות כהנים מנין? אמר ר' שמעון: ודין הוא! מה במקום שהתיר סולת רשות – אסר סולת מצוה, מקום שאסר מליקות רשות – אינו דין שנאסר מלוקת מצוה?! מלוקות ישראל יוכיחו! שאסר בהן מלוקות רשות והתיר בהן מלוקת מצוה!", + "[ה] מה התיר מליקות מצוה של ישראל – שהרי התיר סולת מצוה שלהם, נתיר מלוקת מצוה של כהנים שהרי אסר סולת מצוה שלהם?! הואיל ואסר סולת מצוה שלהן – נאסר מליקת מצוה שלהן! תלמוד לומר \"לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'\" – להתיר מלוקת הכהנים. \"מאשי ה'\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"וְכִי תַקְרִב\" – כשתקריב; לעשות את הדבר רשות. \"קרבן מנחה\" – אמר ר' יהודה מנין לאומר \"הרי עלי מנחת מאפה\", לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין? תלמוד לומר \"קרבן\" – קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.", + "[ב] אמר ר' שמעון וכי נאמר \"קרבן..קרבן\" שני פעמים?! הא לא נאמר אלא \"קרבן\" אחד ונאמר בו חלות ורקיקין. מעתה רצה להביא חלות יביא, רקיקין יביא, מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא. וכשהוא קומץ – בולל וקומץ משתיהן. ואם קמץ ולא עלה בידו אלא אחד משתיהן – דיו.", + "[ג] \"מאפה תנור\" – ולא מאפה כופח, ולא מאפה רעפים, ולא מאפה יורות הערביים. ר' יהודה אומר מה תלמוד לומר (ויקרא ב, ד) (ויקרא ז, ט) \"תנור\" \"תנור\" שני פעמים? – להכשיר את הכופח. ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר \"תנור\" \"תנור\" שני פעמים? – שיהיה הקדשה בתנור וכל מעשיה בתנור.", + "[ד] \"סֹלת\" – מה סולת האמורה להלן מן החטין, אף כאן מן החטין. \"חלות…בלולות\" – ואין הרקיקין בלולים. הלא דין הוא! מה אם החלות – שאינם טעונים משיחה – טעונים בלולה, רקיקין – שהן טעונים משיחה – אינו דין שיטענו בלולה?! תלמוד לומר \"חלות…בלולות\" – ואין רקיקין בלולים.", + "[ה] 'רקיקין משוחים' – ואין חלות משוחו. הלא דין הוא! מה אם הרקיקים – שאינם טעונים בלולה – טעונים משיחה, חלות – שהם טעונות בלולה – אינו דין שטעונה משיחה?! תלמוד לומר 'רקיקים משוחים' – ואין חלות משוחות.", + "[ו] \"סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן\": מה תלמוד לומר \"בשמן..בשמן\" שני פעמים (ויקרא ז, יב) (במדבר ו, טו)? – להכשיר בשמן השני ולהכשיר בשמן השלישי. ר' אליעזר בן יעקב אומר מושח את הרקיקים כמין כ\"י, שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ר' יהודה אומר \"מַצֹּת…מַצּוֹת\" – למצות שוו, לא שוו לבלולה.", + "[ז] וכיוצא בו אמר ר' יהודה: \"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה\" (שמות ל, לח), יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן? תלמוד לומר \"נחֹשת\" – לנחושת שוה לו, לא שוה לו לרחיצה. כיוצא בו אמר ר' יהודה: \"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ\" (שמות כח, טו), יכול כשם שזה כפול זה כפול? תלמוד לומר \"זהב\" – לזהב שוה לו, לא שוה לכפילות." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"ואם מנחה על המחבת\" – מלמד שהיא טעונה כלי. \"קרבנך\" (ויקרא ב, ה) \"קרבנך\" (ויקרא ב, ז) לגזירה שוה: מה \"קרבנך\" האמור כאן טעון יציקה ובלולה, אף \"קרבנך\" האמור למטה – טעון יציקה ובלולה. מה \"קרבנך\" האמור למטה טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה, אף \"קרבנך\" האמור כאן – טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה.", + "[ב]‏ \"סלת בלולה\" (ויקרא ב, ה) – מלמד שהוא בלולה סולת. רבי אומר חלות בוללן, שנאמר (ויקרא ב, ד) \"חלות…בלולות\". אמרו לו, והלא לחמי תודה נאמר בהן \"חלות\" ואי אפשר לבוללן כשהם חלות אלא סולת! כיצד עושה? נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בוללן שנאמר \"חלות…בלולות בשמן\". כיצד עושה? נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ. \"מצה\" – יכול מצוה? תלמוד לומר \"תהיה\" – הכתוב קבעה חובה.", + "[ג] \"פתות\" – יכול שתים? תלמוד לומר \"פתים\". אי \"פתים\" יכול יעשנה כפירורים? תלמוד לומר \"אֹתה\" – אותה לפתים ואין פתיה לפתים.", + "[ד] מכאן אמרו מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל; מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל; מנחת כהן משיח לא היה מכפלה. רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה. וכל פתיתים בכזיתים.", + "[ה] \"פתות אותה פתים..מנחה\" – לרבות את כל המנחות לפתיתה. יכול אף שתי לחם ולחם הפנים? תלמוד לומר \"אֹתה\". מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי לחם ולחם הפנים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהן לאשים, אף כל שיש מהן לאשים – יצאו מהם שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים.", + "[ו] \"ויצקת עליה שמן..מנחה\" – לרבות את כל המנחות ליציקה. יכול אף מנחת מאפה? תלמוד לומר \"עליה\". אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין? תלמוד לומר \"הִוא\".", + "[ז] \"ואם מנחת מרחשת קרבנך\" – מה בין מחבת למרחשת? אלא שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, מחבת צפה ומעשיה קשים. \"סלת בשמן תעשה\" – מלמד שהיא טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה." + ], + "Section 11": [ + "[א] אילו אומר 'והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח' יכול אין לטעון הגשה אלא הקומץ בלבד; ומנין לרבות את המנחה? תלמוד לומר (ויקרא ו, ז) 'מנחה'. מנין לרבות את כל המנחות? תלמוד לומר \"את המנחה\"", + "[ב] יכול אין לטעון הגשה אלא מנחת נדבה; מנחת חובה מנין? ודין הוא! נאמר \"הבא מנחת נדבה\" ו\"הבא מנחת חובה\": מה מנחת נדבה טעונה הגשה, אף מנחת חוטא – תטען הגשה.", + "[ג] לא! אם אמרת במנחת נדבה – שהיא טעונה שמן ולבונה! מנחת סוטה תוכיח! שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה!", + "[ד] לא! אם אמרת במנחת סוטה – שהיא טעונה תנופה, תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה!? הרי אתה דן מבנין אב: לא מנחת נדבה שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת שוטה שאינה טעונה שמן ולבונה, ולא מנחת שוטה שהיא טעונה תנופה כהרי מנחת נדבה שאינה טעונה תנופה", + "[ה] הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששָוְתה להם לקמיצה – שתשוה להם להגשה!", + "[ו] או, מה להצד השוה שבהם ששוו לבא בעשיר כבעני וטעונות הגשה… תלמוד לומר \"המנחה\" – אחד מנחת נדבה ואחד מנחת חוטא, זו וזו טעונות הגשה. ר' שמעון אומר \"והבאת\" – לרבות מנחת העומר להגשה שנאמר (ויקרא כג, י) \"והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן\". \"והקריבה\" – לרבות מנחת סוטה להגשה שנאמר (במדבר ה, כה) \"והקריב אותה אל המזבח\"." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] הלא דין הוא! מה אם מנחת חוטא – שאינה טעונה תנופה – טעונה הגשה, מנחת סוטה – שהיא טעונה תנופה – אינו דין שתטעון הגשה?! לא! אם אמרת במנחת חוטא – שהיא מן החיטים, תאמר במנחת סוטה שאינה מן החטין!מנחת העומר תוכיח! שאינה באה מן החיטין וטעונה הגשה!", + "[ב] לא! אם אמרת במנחת העומר – שהיא טעונה שמן ולבונה, תאמר במנחת סוטה שאינה טעונה שמן ולבונה! הרי אני דן מבנין אב: לא הרי מנחת חוטא שהיא מן החטין כהרי מנחת העומר שאינה מן החטין, לא הרי מנחת העומר שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה –", + "[ג] הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת סוטה ששָוְתה להן לקמיצה – שתשוה להן להגשה!", + "[ד] או, מה להצד השוה שבהן שלא כשרו לבא קמח אלא סולת וטעונות הגשה – יצאת מנחת סוטה שכשרה לבא קמח, שלא תטעון הגשה…תלמוד לומר \"והקריבה\" – לרבות מנחת שוטה להגשה.", + "[ה] ר' יהודה אומר \"והבאת\" – לרבות מנחת סוטה להגשה שנאמר (במדבר ה, טו) \"והביא את קרבנה עליה\". או אינו אומר \"והבאת\" אלא שיהיה היחיד מתנדב מנחה אחרת חוץ מאלו שבענין… ודין הוא! ציבור מביא מנחת מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החטין נדבה: מה ציבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החטין נדבה – יביא מנחה מן השעורים נדבה תלמוד לומר 'אלה' – אין לך אלא אלה בלבד. או אינו אומר 'אלה' אלא האומר \"הרי עלי מנחה\" יביא חמשתן? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מביא אחת מהן ויש מביא חמשתן.", + "[ו] ר' שמעון אומר 'מנחה' – לרבות את כל המנחות להגשה. יכול אף שתי לחם ולחם הפנים? תלמוד לומר \"מאלה\". מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא שתי לחם ולחם הפנים? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהן לאשים אף כל שיש מהן לאשים – יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים.", + "[ז] והלא מנחת נסכים כולה לאשים, יכול תטעון הגשה? תלמוד לומר \"והקריבה\". מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא מנחת נסכים? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שהן באות בגלל עצמן – יצאה מנחת נסכים שאין באה בגלל עצמה.", + "[ח] והלא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח באות בגלל עצמן! יכול יטענו הגשה? תלמוד לומר \"והגישה\". מה ראית לרבות את כל המנחות ולהוציא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מה אלו מיוחדות שיש מהם לאשים ובאות בגלל עצמם ויש מהן לכהנים – יצאו שתי לחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים; יצתה מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה; יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהם לכהנים. \"והרים\" – יכול בכלי? תלמוד לומר להלן (ויקרא ו, ח) \"בקמצו\"; מה 'הרמה' אמורה להלן בקומצו, אף כאן – בקומצו." + ], + "Section 12": [ + "[א] אילו אומר '..אשר תקריבו לשם לא תעשה חמץ', יכול אין לי בלא תעשה חמץ אלא הקומץ בלבד; ומנין לרבות את המנחה? תלמוד לומר 'מנחה'. ‏ומנין לרבות את כל המנחות? תלמוד לומר \"כל המנחה…\"", + "[ב] אין לי אלא מנחות ששיריהן נאכלים; מנחות שאין שיריהם נאכלים מנין? תלמוד לומר \"כל המנחה\". \"אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ\" – ר' יוסי הגלילי אומר להביא את לחם הפנים. ר' עקיבא אומר להביא מנחת נסכים.", + "[ג] \"לא תעשה חמץ\" – יכול לאו אחד לכולם? תלמוד לומר (ויקרא ו, י) \"לא תאפה חמץ\"; אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר, מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני ארבה לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה – לחייב עליו בפני עצמו.", + "[ד] \"שאֹר..לא תקטירו\" – אין לי אלא המרובה; הממועט מנין? תלמוד לומר \"כל שאֹר\". אין לי אלא הוא עצמו; עירובו מנין? תלמוד לומר \"כי כל שאֹר\". יכול מנחות שהן ב-מצה תהיה יהיו בבל תקטירו, מנחות שאינם ב-מצה תהיה לא יהיו בבל תקטירו? תלמוד לומר \"כי כל שאֹר וכל דבש\". 'דבש לא תקטירו' – אין לי אלא המרובה; הממועט מנין? תלמוד לומר 'כל דבש'. אין לי אלא הוא עצמו; עירובו מנין? תלמוד לומר \"…וכל דבש\". אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם; דברים שהדבש יפה להם מנין? שהפטמין אומרים יפה הדבש לקטורת מנין? תלמוד לומר \"וכל דבש\"", + "[ה] מה תלמוד לומר \"כל שאר\" ומה תלמוד לומר \"וכל דבש\"? לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור: שאור הותר מכללו למקדש, ודבש לא הותר מכללו למקדש. דבש הותר בשירי מנחות ושאור לא הותר בשירי מנחות. הא לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור צריך לומר \"כל שאר\" וצריך לומר \"וכל דבש\".", + "[ו] ומנין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות, והקטירם מן השאור ומן הדבש, עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לשם\" – הא כל שיש ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו.", + "[ז] \"קרבן ראשית\" – שיהיה ראשית לכל המנחות, וכך הוא אומר (ויקרא כג, טז) \"והקרבתם מנחה חדשה לשם\" שתהיה חדשה לכל המנחות. אין לי אלא מנחת חטין; למנחת שעורין מנין? כשהוא אומר (במדבר כח, כו) \"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם\" – אם אינו ענין למנחת חטין תנהו ענין למנחת שעורים.", + "[ח] ומנין שיקדימו לבכורים? תלמוד לומר (שמות לד, כב) \"בכורי קציר חטים\". אין לי אלא של חטין; של שעורים מנין? תלמוד לומר (שמות כג, טז) \"וחג הקציר בכורי מעשיך…\". \"אשר תזרע\" (שמות כג, טז) – אין לי אלא שיזרע; עלה מאליו מנין? תלמוד לומר \"אשר בשדה\". אין לי אלא שבשדה; שבגג ושבחצר ושבחורבה מנין? תלמוד לומר (במדבר יח, יג) \"בכורי כל אשר בארצם\". ומנין שיקדימו לנסכים ולפירות האילן? תלמוד לומר \"בכורי מעשיך\" ואומר (שמות כג, טז) \"באספך את מעשיך מן השדה\".", + "[ט] יכול אם קדמן דבר אחד לא יקרבו? תלמוד לומר \"תקריבו\". יכול אם לא קרבו בעצרת יקרבו לאחר עצרת? תלמוד לומר \"אותם\". יכול יביא היחיד כיוצא בהם נדבה? תלמוד לומר \"תקריבו\". יכול לא יביא היחיד כיוצא בהן נדבה – שכן אינו מביא כיוצא בהן חובה, אבל יביא הציבור כיוצא בהן נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה… תלמוד לומר \"אותם\". \"המזבח\" – אין לי אלא המזבח; ומנין לרבות את הכבש? תלמוד לומר \"ואל המזבח לא יעלו\". יכול לעבודה ושלא לעבודה? תלמוד לומר \"…לריח ניחח\" – לא אמרתי אלא לעבודה." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] או אומר כל קורבנך…תקריב מלח, יכול אף על העצים אף על הדם… תלמוד לומר \"קרבן מנחתך\" – מה קרבן מנחתך – דבר שאחרים באים חובה לו, יצאו העצים והדם שאין אחרים באים חובה להן.", + "[ב] אי מה \"קרבן מנחתך\" דבר שהוא מתיר, אף אני אביא את הדם שהוא מתיר… תלמוד לומר \"מעל מנחתך\" – לא מעל דמך. אי \"מעל מנחתך\" יכול תהיה מנחה כולה טעונה מלח? תלמוד לומר \"קרבן\" – הקומץ טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח.", + "[ג] אין לי אלא הקומץ; מנין לרבות את הלבונה? תלמוד לומר \"על כל קרבנך תקריב מלח\". ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה; מנין לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה עם לחם הפנים ואמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים; מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואיברי עולה ועולת העוף מנין? תלמוד לומר \"וכל קרבן.\"", + "[ד] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: ומה \"קרבן מנחתך\" דבר שיש בו טומאה ועולה לאשים על מזבח החיצון – יצאו העצים שאין בהם טומאה, יצא דם שאינו עולה לאשים, יצא הקטורת שאינו על מזבח החיצון. \"במלח\" – יכול תבונהו? תלמוד לומר \"תמלח\". אי \"תמלח\" יכול במי מלח? תלמוד לומר \"במלח\". \"לא תשבית מלח\" – הבא מלח שאינה שובתת; ואיזו זו? מלח סדומית. ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרוקנית? תלמוד לומר 'תקריב מלח' – ריבה. יכול המתנדב מנחה מביא עמה מלח כדרך שהוא מביא לבונה מתוך ביתו? ודין הוא! נאמר \"הבא מנחה והבא לבונה\" \"הבא מנחה והבא מלח\": מה לבונה – משל בעל המנחה, אף מלח – משל בעל המנחה!", + "[ה] או כלך לדרך זו: נאמר \"הבא מנחה והבא עצים\" \"הבא מנחה והבא מלח\": מה עצים – משל ציבור, אף המלח – משל ציבור!", + "[ו] נראה למי דומה: דנין דבר שהוא קרב עם כל הזבחים מדבר שהוא קרב עם כל הזבחים, ואל תוכיח לבונה שאינה קריבה עם כל הזבחים! או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא קרב עם מנחה עצמה מדבר שהוא קרב עם מנחה עצמה, ואל יוכיחו עצים שאינם קרבים עם מנחה עצמה! תלמוד לומר \"ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך\" ולהלן הוא אומר (ויקרא כד, ח) \"מאת בני ישראל ברית עולם\" – מה \"ברית\" אמורה להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור.", + "[ז] \"תקריב\" – אף בשבת; \"תקריב\" – אף בטומאה. \"תקריב מלח\" – כל שהוא, \"תקריב מלח\" – מכל מקום." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – ר' יהודה אומר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור. וכן הוא אומר (במדבר לו, ד): \"ואם יהיה היבל לבני ישראל\" – עתיד היובל לפסק ולחזור.", + "[ב] ר' שמעון אומר \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – זו מנחה באה חובה. יכול נדבה? כשהוא אומר (ויקרא כג, י) \"והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן\" למד שאינה באה אלא חובה.", + "[ג] ואם כן למה נאמר \"ואם\"? לומר אם אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה, ואם אין אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם.", + "[ד] וכן הוא אומר (ויקרא כג, יד) \"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם\". \"ואם תקריב מנחת בכורים לשם\" – זו מנחת העומר מנין היא באה מן השעורים; או יכול מן החטין?. אמר ר' אליעזר נאמר כאן \"אביב\" ונאמר \"אביב\" (שמות ט, לא) במצרים: מה \"אביב\" במצרים – שעורים, אף כאן – שעורים. ר' עקיבא אומר נאמר לציבור הָבֵא בכורים בפסח והָבֵא בכורים בעצרת: במה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בעצרת; אף ממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בפסח. מאיזה מין היחיד מביא חובתו? מן השעורין; אף ציבור לא יביא אלא מן השעורין! אם תאמר מן החטין – אין שתי הלחם בכורים.", + "[ה] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר יכול תבוא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון? ודין הוא! מה אם החטין – שכשרו לשאר כל המנחות – לא כשרו למנחת העומר, כוסמין ושבולת שועל ושיפון – שלא כשרו לשאר כל המנחות – אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר?! השעורין יוכיחו! שלא כשרו לשאר כל המנחות וכשרו למנחת העומר! לא! אם אמרת בשעורין – שמנחת סוטה באה מהן, תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן?! יצאו חטין מן הכתוב וכוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר.", + "[ו] \"אביב קלוי באש גרש כרמל\" – מלמד שמהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלוי, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין לשון \"קלוי\" אלא‏ בדבר אחר. אבוב של קלאים היה שם ומנוקב כמין נפה כדי שיהיה האור שולט בכולו.", + "[ז] \"אביב\": אילו נאמר \"אביב קלוי גרש\" הדבר שקול – אפשר יקלנו גרש… כשהוא אומר \"אביב קלוי באש גרש\" – \"באש\" הפסיק הענין ויקלנו אביב.", + "[ח] \"כרמל\" – רך מל. וכן הוא אומר (מלכים ב ד, מב): \"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ\" – \"כרמל\" – רך מל; \"בְּצִקְלֹנוֹ\" – בא ויצק לנו ואכלנו ונאוה היה.", + "[ט] וכן הוא אומר (איוב לט, יג): \"כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה\" – נושא ועולה ומתחטא. וכן הוא אומר (משלי ז, יח): \"נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים\" – נישא וניתן ונעלה ונתחטא באהבים. וכן הוא אומר (במדבר כב, לב): \"כי ירט הדרך לנגדי\" – יראה ראתה נטתה." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] \"תקריב…מנחת בכוריך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"כרמל\" מצוה להביא רך מל; מנין לא מצא רך מל, יביא יבש? תלמוד לומר \"תקריב את מנחת בכוריך\". מצותו להביא מן הקציר; לא מצא מן הקציר, מנין אף מן העליה? תלמוד לומר \"תקריב..מנחת בכוריך\", מכל מקום.", + "[ב] \"בכוריך\" – בכורי כל יחיד ויחיד; מלמד שאינה באה אלא משל צבור, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר נאמר כאן \"בכורים לה'\" ונאמר להלן (ויקרא כג, יז) \"בכורים לה' \": מה \"בכורים לה'\" אמורים להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור. אם תאמר זו משל יחיד והלן משל ציבור – אמרת לאו! אם זו \"בכורים לה'\" אין הלן \"ראשית קציר\", ואם הלן \"ראשית קציר\" אין זו \"בכורים לה'\" – דברים מחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן.", + "[ג] \"ונתת עליה שמן\" – עליה שמן ולא על לחם הפנים. הלא דין הוא! מה אם מנחת נסכים – שאינה טעונה לבונה – טעונה שמן, לחם הפנים – שהוא טעון לבונה – אינו דין שיטעון שמן?! תלמוד לומר \"עליה שמן\" – עליה שמן ולא על לחם הפנים.", + "[ד] \"עליה לבונה\" – לא על מנחת נסכים. הלא דין הוא! מה אם לחם הפנים – שאין טעון שמן – טעון לבונה, מנחת נסכים – שהיא טעונה שמן – אינו דין שתטעון לבונה?! תלמוד לומר \"עליה לבונה\" – לא על מנחת נסכים.", + "[ה] \"מנחה\" – לרבות מנחת יום השמיני ללבונה. \"הִוא\" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.", + "[ו] הלא דין הוא! אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים?! אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים?! הוא הדין! אם מעטתים מן השמן – שאינו נוהג בלחם הפנים! אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים?! הין אם מעטתים מן הלבונה – שאינה נוהגת במנחת נסכים! אמעטם מן השמן שהיא נוהג במנחת נסכים תלמוד לומר \"הִוא\" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"ואם זבח שלמים קרבנו\" – ר' יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אין לי אלא שלמים; ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה. ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא. ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר \"שלמים קרבנו\". הא כל קרבן שהוא מביא – מביא שלום לעולם.", + "[ב] דבר אחר: \"שלמים\" – שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים.", + "[ג] ר' שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים. אין לי אלא שלמים שהן שמחה; ומנין לרבות את התודה? ארבה אני את התודה שהיא באה שלמים. ומנין לרבות את העולה? ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה. ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח? ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא. ומנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר \"שלמים קרבנו\". הא כל קרבן שהוא מביא, היה שלם – מביא, היה אונן – אינו מביא.", + "[ד] \"הבקר\" – לרבות את אחד עשר. \"מן הבקר\" – להוציא את התשיעי. מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי? אחר שריבה הכתוב, מיעט! שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה.", + "[ה] \"הוא\" – היחיד מביא שלמים ואין הציבור מביא שלמים נדבה. הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת ציבור, אף שלמים שהן באים בנדר ובנדבה יבואו נדבת ציבור!", + "[ו] מנחה תוכיח! שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת ציבור! לא! אם אמרת במנחה – שאין באה נדבת שנים! תאמר בשלמים שהן באים נדבת שנים?! עולה העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור!", + "[ז] לא! אם אמרת בעולת העוף – שאין באה חובת ציבור, תאמר בשלמים שהן באים חובת ציבור?! הואיל והן באים חובת ציבור יבואו נדבת ציבור! תלמוד לומר \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הציבור מביא שלמים נדבה.", + "[ח] 'זכר' – לרבות את הולד; 'ונקבה' – לרבות את התמורה. 'זכר' – לרבות את הולד הלא דין הוא! מה אם תמורה – שאינה גידולי הקדש – כשרה לקרב, הולד – שהוא גידול הקדש – אינו דין שיכשר לקרב?! לא! אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים! תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים!? הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים – לא יכשר לקרב! תלמוד לומר 'זכר' – לרבות את הוולד.", + "[ט] 'נקבה' – לרבות את התמורה הלא דין הוא! מה אם הולד – שאינו נוהג בכל הקדשים – כשר לקרב, תמורה – שהיא נוהגת בכל הקדשים – אינו דין שתכשר לקרב?! לא! אם אמרת בולד – שהוא גידול הקדש! תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש?! הואיל ואינה גידול הקדש – לא תכשר לקרב! תלמוד לומר 'נקבה' – לרבות את התמורה.", + "[י] אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים; ולדות ותמורות של בעלי מום מנין? תלמוד לומר \"אם זכר\" – לרבות ולד בעל מום; \"אם נקבה\" – לרבות תמורת בעל מום. אלו הן בעלי מום: כל שקדם הקדשן את מומן. הא אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו הרי אלו כהקדש נכסים. ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר (שמואל א יז, לו) 'ארי ודוב הכה עבדך'. אין לי אלא ארי ודוב; ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי? תלמוד לומר \"גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ\"." + ], + "Chapter 17": [ + "[א] \"וסמך ידו\" – לא יד עבדו, לא יד שלוחו, לא יד אשתו. \"ידו על ראש\" – לא ידו על גב; \"ידו על ראש\" – לא על הצואר; \"על ראש\" – לא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש – שאינו טעון תנופה – טעון סמיכה, החזה – שטעונה תנופה – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"על ראש\" – ולא על החזה.", + "[ב] ‏ \"קרבנו…קרבנו\" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד) \"קרבנו\" – לרבות כל בעלי קרבן. הלא דין הוא! מה אם תנופה – שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין – נתמעטה בחוברין, סמיכה – שאינה נוהגת אלא בחיים – אינו דין שתתמעט בחוברין?! תלמוד לומר \"קרבנו…\" – לרבות כל בעלי קרבן.", + "[ג] \"קרבנו\" – לא קרבן אביו, \"קרבנו\" – לא קרבן אחר, \"קרבנו\" – לא קרבן עובד כוכבים; שר' יהודה אומר אין היורש סומך.", + "[ד] \"קרבנו\" – לא הבכור. הלא דין הוא! ומה אם שלמים – שאין קדושתן מרחם – טעונים סמיכה, הבכור – שקדושתו מרחם – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא הבכור.", + "[ה] \"קרבנו\" – ולא המעשר. הלא דין הוא! מה אם שלמים – שאינם בעמוד והבא – טעונים סמיכה, המעשר – שהוא בעמוד והבא – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא המעשר.", + "[ו] \"קרבנו\" – ולא הפסח. הלא דין הוא! ומה אם שלמים – שלא ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות – טעונים סמיכה, הפסח – שריבה בו הכתוב מצוות יתירות – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר \"קרבנו\" – ולא הפסח.", + "[ז] \"וּשְׁחָטוֹ\" (ויקרא ג, ב), \"ושחט אותו\" (ויקרא ג, ח), \"ושחט אותו\" (ויקרא ג, יג) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כא) \"וכי ירחק ממך המקום וזבחת\" – בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה –", + "[ח] אין לי אלא תמימים שהן כשרים לקרב; ומנין לרבות את בעלי מומין? ארבה אני את בעלי מומין שהן ממין הכשר. ומנין לרבות את החיה? ארבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה. ומנין לרבות העופות? תלמוד לומר \"וּשְׁחָטוֹ\" \"ושחט אותו\" \"ושחט אותו\".", + "[ט] יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר באכילה? תלמוד לומר \"כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת\" – מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל, ואין אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום; – פרט לחולין שנשחטו בעזרה.", + "[י] יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלב? תלמוד לומר \"לכלב תשליכון אותו\" – אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.", + "[יא] \"פתח אהל מועד\" (ויקרא ג, ב), \"לפני אהל מועד\" (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יג) – להכשיר כל הרוחות, קל וחומר לצפון. הלא דין הוא! מה אם שאר הרוחות – שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים – כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון – שכשר לשחיטת קדשי קדשים – אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים?! ר' אליעזר אומר \"לפני אהל מועד\" – להכשיר בצפון.", + "[יב] הלא דין הוא! מה אם שלמים – שכשרו לשחט בכל הרוחות – לא כשר מקומן לשחיטת קדשי קדשים, עולה – שלא כשרה לשחט אלא בצפון – אינו דין שלא יכשר מקומה לשחט קדשים קלים?! תלמוד לומר \"לפני אהל מועד\" – להכשיר בצפון." + ], + "Section 14": [ + "[א] \"והקריב מזבח השלמים\"‏ (ויקרא ג, ג) – אף על פי ששחטו שלא לשמו; \"מזבח השלמים\" (ויקרא ג, ט) – אף על פי שלא סמך עליהם. \"אשה\" – לשם אישים; \"לה'\" – לשם מי שעשה את העולם.", + "[ב] מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח: (א) לשם זבח, (ב) לשם זובח, (ג) לשם השם, (ד) לשם אשים, (ה) לשם ריח, (ו) לשם נחוח. חטאת ואשם – לשם חטא. אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו – כשר, שהוא תנאי בית דין; ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.", + "[ג] 'את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב' (ויקרא ג, ג) (ויקרא ג, ט) (ויקרא ג, יד) (ויקרא ד, ח) (ויקרא ז, ג) – מה תלמוד לומר?לפי שנאמר \"כל חלב לה'\" (ויקרא ג, טז), \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" (ויקרא ג, יז), \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" (ויקרא ז, כג), \"כי כל אוכל חלב מן הבהמה ונכרתה\" (ויקרא ז, כה) יכול אף חלב דפנות בכ? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. אוציא את חלב החולין ולא אוציא את חלב המוקדשין? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'את החלב המכסה את הקרב'. יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב? תלמוד לומר (ויקרא ג, ט) 'את החלב המכסה את הקרב'.", + "[ד] אוציא את כולם ולא אוציא את חלב השליל המכסה את הקרב? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות'. יכול לא יהיה בכלל אזהרה אבל יהיה בכלל הַקְרֵב? תלמוד לומר 'חלב ושתי הכליות' באשם שאין תלמוד לומר, שכבר קל וחומר הוא:", + "[ה] מה אם השלמים – שאין כל מינם טעון אליה – טעונים חלב ושתי הכליות, אשם – שכל מינו טעון אליה – אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות?! ואם כן למה נאמר 'חלב ושתי הכליות' באשם? נלמד ממנו: מה חלב ושתי הכליות אמורים באשם – מוצא מכלל השליל, אף חלב ושתי כליות אמורים כאן – מוצא מכלל השליל.", + "[ו] \"את כל החלב אשר על הקרב\" – ר' ישמעאל אומר להביא את החלב שעל הקיבה. ר' עקיבא אומר להביא את החלב שעל הדקים.", + "[ז] \"ואת שתי הכליֹת\" – לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש. \"ואת החלב אשר עליהן\" – ולא הבשר שעליהן. \"אשר על הכסלים\" – זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף – אין לי אלא קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף – אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.", + "[ח] \"ואת היתרת על הכבד\" – הדבר שקול: שיטול מן הכבד על היתרת או מן היתרת על הכבד? כשהוא אומר (ויקרא ט, י) \"ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה\" – שיטול מן הכבד על היותרת.", + "[ט] 'יסיר' – יותרת אף על פי שאין כליות. 'יסיר' – כליות אף על פי שאין יותרת. \"יסירנה\" – אפילו כוליא אחת.", + "[י] \"וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ\" (ויקרא ג, ה), \"וְהִקְטִירוֹ\" (ויקרא ג, יא), \"והקטירם\" (ויקרא ג, טז) מה תלמוד לומר? \"וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ\" – כשר ולא הפסול. \"וְהִקְטִירוֹ\" – שלא יערב חלבים בחלבים. \"והקטירם\" – כולם כאחת. נאמר כאן (ויקרא ג, א-ה) \"אשה\", ולא נאמר \"לחם\"; נאמר למטה (ויקרא ג, ו-יא) \"לחם\", ולא נאמר \"ריח ניחח\"; נאמר למטה (ויקרא ג, יב-טז) \"ריח ניחח\", ולא נאמר \"לה'\". ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד? תלמוד לומר \"אשה..אשה..אשה\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] ומה תלמוד לומר שלמים מבן הבקר ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן? לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן, ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר: בן הבקר נתרבה בנסכים ובן הצאן נתמעט בנסכים. בן הצאן נתרבה בצבור ובן הבקר נתמעט בצבור. הא לפי שיש בבן הבקר מה שאין בבן הצאן ובבן הצאן מה שאין בבן הבקר צריך לומר שלמים מבן הבקר וצריך לומר שלמים מבן הצאן.", + "[ב] \"זכר או נקבה\" – זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. הלא דין הוא! ומה אם עולה – שכשרה לבא מן העוף – לא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס, שלמים – שלא כשרו לבא מן העוף – אינו דין שלא יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס?! לא! אם אמרת בעולה – שלא כשרה לבא נקבות כזכרים! תאמר בשלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים?! חטאת תוכיח! שכשרה לבא נקבות כזכרים ולא כשרה לבא טומטום ואנדרוגינוס!", + "[ג] לא! אם אמרת בחטאת – שלא כשרה לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות, תאמר בשלמים שכשרו לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות?! המעשר יוכיח! שכשר לבא כל מין זכרים וכל מין נקבות ולא כשר לבא טומטום ואנדרוגינוס! לא! אם אמרת במעשר – שהוא אחד מעשרה, תאמר בשלמים שהן אחד מאחד?! והואיל והן אחד מאחד – יכשרו לבא טומטום ואנדרוגינוס! תלמוד לומר \"זכר או נקבה\" – הזכר ודאי והנקבה ודאית, לא טומטום ואנדרוגינוס.", + "[ד] 'כשב' – למה נאמר כשב? לרבות את הפסח לאליה. וכשהוא אומר \"אם כשב\" – לרבות פסח-שעבר-זמנו ושלמים-הבאים-מחמת-הפסח לכל מצות שלמים: שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. שיכול, הואיל ומה אם אביו אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, הבאים מכחו אינו דין שלא יטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק?! וכשהוא אומר \"אם כשב\" – לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן. בן עזאי אומר אינן נאכלים אלא בלילה ואינן נאכלים אלא צלי.", + "[ה] \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה. אם תאמר, כבר מעטתים מבן הבקר!? שיכול לא יביא צבור מבן הבקר שלמים נדבה – שכן אינו מביא כיוצא בהם חובה, אבל יביא צבור מבן הצאן שלמים נדבה שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה. תלמוד לומר \"הוא\" – היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"והקריב מזבח השלמים\" ‏(ויקרא ג, ג) – אף על פי ששחטן שלא לשמו. \"מזבח השלמים\" (ויקרא ג, ט) – אף על פי שלא סמך עליהן. \"אשה\" – לשם אשים; \"לה'\" – לשם מי שעשה את העולם.", + "[ב] \"חלבו האליה\" – להביא את החלב הסמוך לאליה; זה חלב שבין הפקוקלות, דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר \"חלבו האליה\" – הוקש אליה לחלב; מה החלב בשני לאוין אף האליה בשני לאוין.", + "[ג] \"אליה\" – יכול יקיים בה מצות אליה? תלמוד לומר \"תמימה\". אי \"תמימה\" יכול יטלנו עם השדרה? תלמוד לומר \"לְעֻמַּת הֶעָצֶה\". אי \"לְעֻמַּת הֶעָצֶה\" יכול לא יכנס לפנים מן העצה? תלמוד לומר \"יסירנה\" – יכנס לפנים מן העצה.", + "[ד] \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב\" מה תלמוד לומר? שיכול יתרבה בחלב הדפנות; ודין הוא! מה אם בן הבקר – שנתרבה בנסכים – נתמעט בחלב הדפנות, בן הצאן – שנתמעט בנסכים – אינו דין שנתמעט בחלב הדפנות?! לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתמעט באליה, תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה?! הואיל ונתרבה באליה – יתרבה בחלב הדפנות! תלמוד לומר \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות…\" – אין לך אלא מה שאמור בענין. משום ר' ישמעאל אמרו לפי שיצא לדון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו.", + "[ה] \"והקטירו\" – שלא יערב חלבים בחלבים. \"לחם אשה לה'\" – למד על החלבים שהן קרוים \"לחם\"." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"ואם עז קרבנו\" – הפסיק הענין שלא תהיה עז טעונה אליה.", + "[ב] \"והקריב ממנו\" – מן המחובר. \"קרבנו אשה לה' את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב\" מה תלמוד לומר? שיכול יתמעט מכולם; ודין הוא! מה מצינו בבן הצאן – שנתרבה באליה – נתרבה בכולם, אבל בן העז – הואיל ונתמעט באליה – יתמעט מכולם! בן הבקר יוכיח! שנתמעט באליה ונתרבה בכולם!", + "[ג] לא! אם אמרת בבן הבקר – שנתרבה בנסכים; תאמר בבן העז שנתמעט בנסכים?! הואיל ונתמעט בנסכים – יתמעט מכולם! תלמוד לומר \"את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וכולי\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"והקטירם\" – כולם כאחת. \"לחם אשה לריח ניחח כל חלב לשם\" – לחייב על החלב מעילה.", + "[ה] משום ר' ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר יח, יז) \"אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר\" – למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח. למעשר ולפסח מנין? כשהוא אומר (דברים יב, כז) \"וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל\". שיכול אין לי אלא דמם; חלבם מנין? תלמוד לומר \"כל חלב לשם\".", + "[ו] \"חקת עולם\" – לבית העולמים; \"לדרתיכם\" – שינהוג הדבר לדורות; \"בכל מושבתיכם\" – בארץ ובחוץ לארץ. \"כל חלב וכל דם לא תאכלו\" – ר' יהודה אומר הקיש הדם לחלב. מה החלב בשני לאוין, אף הדם בשני לאוין. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת.", + "[ז] יכול אף דם פסולי המוקדשין יהיו חייבים עליהם משום שני לאוין? תלמוד לומר (דברים יב, טז) \"רק הדם לא תאכלו\" – אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמן; חלבן מנין? תלמוד לומר 'חלב ודם' – הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד אף החלב בלאו אחד.", + "[ח] שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשין יכול יהיו חייבים על דמו משום שני לאוין? תלמוד לומר (דברים טו, כג) \"רק את דמו לא תאכל\" – אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמו; חלבו מנין? תלמוד לומר 'חלב ודם' – הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד, אף החלב בלאו אחד." + ] + }, + "Vayikra Dibbura d'Chovah": { + "Section 1": [ + "[א] \"נפש כי תחטא\" – בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח – אין מביאים עליהם חטאת. \"בני ישראל\" – אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"נפש\".", + "[ב] \"כי תחטא בשגגה\" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה – לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות – אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?! הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד! תלמוד לומר \"כי תחטא בשגגה\" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.", + "[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים! מה אם מצות הקלות – הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה – אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?! הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים! תלמוד לומר – \"בשגגה\" במצות (ויקרא ד, ב), \"בשגגה\" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).", + "[ד] מה תלמוד לומר \"בשגגה\" (ויקרא ד, כב) בשעיר ומה תלמוד לומר \"בשגגה\" (ויקרא ד, כז) בשעירה? לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר: שעיר נתרבה בצבור ושעירה לא נתרבתה בצבור; שעירה נתרבתה בעבודת כוכבים ושעיר לא נתרבה בעבודת כוכבים; הא לפי שיש בשעיר בה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר – צריך לומר \"בשגגה\" בשעיר וצריך לומר \"בשגגה\" בשעירה.", + "[ה] \"מצות השם\" – ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. \"מכל מצות השם\" – ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.", + "[ו] \"מצות השם\" – שומע אני עשה ולא תעשה; תלמוד לומר \"אשר לא תעשינה\" (ויקרא ד, ב). אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה? תלמוד לומר (ויקרא ד, יג) \"אשר לא תעשינה\". אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) \"אשר לא תעשינה\". אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה? תלמוד לומר (ויקרא ד, כז) \"אשר לא תעשינה\". או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה? תלמוד לומר \"מכל מצות השם\" – ריבה. מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מפני מה אני מוציא את כל המצות – שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה – שיש בה לא תעשה.", + "[ז] \"אשר לא תעשינה\" – יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת? תלמוד לומר (במדבר טו, כט) \"תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה\" – הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת – מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.", + "[ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו! ומה עבודת כוכבים מיוחדת – (א)שמשנאסרה לא הותרה, (ב)ולא הותרה מכללה, (ג)וחייבים עליה מיתת בית דין, (ד)ואיסורה נוהג בבני נח כישראל – אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה! ומה אני מרבה? ‏את משכב זכור והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.(אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור: הזכור – בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה – במינה מותרת ושלא במינה אסורה; הזכור – לא עשה בו את הקטן כגדול, והבהמה – עשה בה את הקטנה כגדולה.)", + "[ט] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה – שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם בתו ובת בתו ובת בנו.", + "[י] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעבודת כוכבים. ומוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו.", + "[יא] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות נערה המאורסה והמחלל את השבת. (אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה: נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר; השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.)", + "[יב] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אשת איש והנדה; (אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש: אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין; אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.)", + "[יג] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אשת אחיו ואשת-אחי-אביו. (אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת-אחי-אביו מה שאין באשת אחיו: אשת אחיו, אם יש לו בנים – אסורה, אין לו בנים – מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים – אסורה. אשת אחיו – עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו – לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.)", + "[יד] וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות [אשת אחיו מאמו] שאין לה היתר כעכו\"ם. וכשהוא אומר \"מכל מצות השם\" – לרבות אחות אשתו." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] אחר שריבינו דברים שהן כעכו\"ם ודברים שאינם כעכו\"ם – למה נאמר עכו\"ם מעתה? אלא מה עכו\"ם מיוחדת מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.", + "[ב] או מה עכו\"ם מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא מחויבים מיתת בית דין! הא מה אני מרבה? את המקלל אביו ואמו, המסית והמדיח, והמכשף, ונביא שקר, ועדים זוממין… תלמוד לומר \"ועשה\" – יצאו אלו שאין בם מעשה.", + "[ג] אוציא את אלו שאין בם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ובן סורר ומורה, והרוצח? תלמוד לומר (במדבר טו, כט-ל) \"תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה…\" – הרי כל העושה בשגגה כעכו\"ם; מה עכו\"ם מיוחדת – מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת.", + "[ד] \"ועשה אחת\" (ויקרא ד, כב) – יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ד, ב) \"מאחת\". אי \"מאחת\", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר \"ועשה אחת\". הא כיצד? עד שיכתב שם קטן משם גדול – \"שמ\" מ-\"שמעון\" ומ-\"שמואל\", ו\"נח\" מ-\"נחור\", ו\"דנ\" מ-\"דניאל\", ו\"גד\" מ-\"גדיאל\".", + "[ה] ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד – חייב; כגון \"שש\" \"תת\" \"רר\" \"גג\" \"חח\". אמר ר' יוסי, וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם – שהן רושמין על קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו; לפיכך, אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שני שריטות על נסר אחד – חייב.", + "[ו] ר' שמעון אומר \"ועשה אחת\" – יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר \"מאחת\". אי \"מאחת\", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחת? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר \"ועשה אחת\". הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. ר' יוסי אומר: 'ועשה אחת ועשה הנה' – פעמים שהוא חייב אחת על כולם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת.", + "[ז] הא כיצד? מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אף על פי שמעין אבות מלאכות עשה – אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו. והיודע עיקר שבת וטעה ואמר \"אין זו שבת; אין זו שבת\" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת וטעה ואמר \"אין זו מלאכה; אין זו מלאכה\" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אם מעין אבות מלאכות עשה – חייב על כל מלאכה ומלאכה ואם מעין מלאכה אחת – חייב על כל העלם והעלם.", + "[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס\"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.", + "[ט] ועוד שאלן רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה מהו? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין; הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה, ותוחבו בסירה ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו. ורואים אנו שהדברים קל וחומר.", + "[י] ועוד שאלן רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.", + "[יא] אמר ר' שמעון: וכי מה ראיה האוכל לשוחט?! אלא כך שאלן: באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.", + "[יב] אמר ר' עקיבא: אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה! אמרו לו: השב! אמר להם, לא אם אמרת במעילה – (א)שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה (ב)צירף את המעילה לזמן המרובה; תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו?!", + "[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה – שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – חייב על כל אחת ואחת, שבת – שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?! אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה – שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!? אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת! אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות – שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת – שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!? אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח! אמרתי (ס\"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת" + ], + "Section 2": [ + "[א] 'נפש…בני ישראל' – הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?! לא! אם אמרת ביחיד – שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע?! משיח יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ג] לא! אם אמרת במשיח – שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון – יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת! תלמוד לומר 'נפש…בני ישראל' – הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ד] הוא הדין למשיח. הלא דין הוא! מה אם היחיד – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?! לא! אם אמרת ביחיד – שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! צבור יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ה] לא! אם אמרת בצבור – שאינו מביא אשם ודאי! תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי?! נשיא יוכיח! שהוא מביא אשם ודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא! אם אמרת בנשיא – שאין מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע – יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת! תלמוד לומר \"נפש…אם הכהן המשיח\" – הרי המשיח כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.", + "[ו] 'משיח' – יכול זה המלך? תלמוד לומר \"הכהן\". אי 'כהן' יכול המרובה בבגדים? תלמוד לומר 'משיח'. אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר \"המשיח\" – שאין על גביו משיח. 'משיח יחטא' מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות. ודין הוא! מה אם הנשיא – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא על הקודמות, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא על הקודמות?! לא! אם אמרת בנשיא – שאינו מביא חטאתו משעבר! תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר?! הואיל והוא מביא חטאתו משעבר – יכול יביא על הקודמות! תלמוד לומר 'משיח יחטא' – כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.", + "[ז] ר' שמעון אומר: אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה – חייב; ואם משנתמנה נודע לו – פטור. 'משיח יחטא' – יכול גזירה [עליו שיחטא]? תלמוד לומר \"אם..יחטא\" – כשיחטא." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"לאשמת העם\" – הרי משיח כצבור; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. הלא דין הוא! צבור מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!", + "[ב] או כלך לדרך זו! נשיא מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח יביא על שגגת המעשה!", + "[ג] נראה למי דומה. אם דומה לצבור נלמדנו מן הצבור ואם דומה לנשיא נלמדנו מן הנשיא: צבור בפר ואינו מביא אשם תלוי, ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח – לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!", + "[ד] או כלך לדרך זה! נשיא מביא שעירה לעכו\"ם ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה לעכו\"ם ומביא אשם ודאי; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח – יביא על שגגת המעשה! תלמוד לומר \"לאשמת העם\" – הרי משיח כצבור; ומה הצבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח – לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ה] אי מה צבור אם הורו ועשו אחרים על פיהם חייבים, יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיו יהיה חייב? תלמוד לומר \"והקריב על חטאתו אשר חטא\" – על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.", + "[ו] \"והקריב על חטאתו\" – מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר. שיכול, הלא דין הוא! מה אם הנשיא – שהוא מביא על שגגת המעשה – אינו מביא על חטאתו משעבר, משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה – אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?! תלמוד לומר \"והקריב על חטאתו\" – מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.", + "[ז] יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו? ודין הוא! נשיא מוצא מכלל היחיד (ס\"א הצבור, וכן בהמשך) ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא חטא לעצמו – מביא לעצמו, חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור; אף משיח חטא לעצמו – מביא לעצמו; חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור!", + "[ח] לא! אם אמרת בנשיא – שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים! תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים?! הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים – יביא פר לעצמו! תלמוד לומר \"אשר חטא\". הא כיצד? חטא לעצמו – מביא לעצמו; חטא עם הצבור – מתכפר לו עם הצבור." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"פר…\" – יכול זקן? תלמוד לומר \"בן\". אי \"בן\" יכול קטן? תלמוד לומר \"פר\". הא כיצד? – בן שלש כדברי חכמים. ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.", + "[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\"? אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\" ! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? – בן שתי שנים.", + "[ג] רבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\" אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\"! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? אלא לפי שנאמר \"ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה לשם\", יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה? תלמוד לומר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\". אי \"ופר שני…תקח לחטאת\" יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה? תלמוד לומר \"ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לשם\". הא כיצד? – דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה; איברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.", + "[ד] ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): \"וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת\" אם ללמד שהן שְנַים – והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): \"וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה\"! אם כן למה נאמר \"ופר שני בן בקר תקח לחטאת\"? שיכול שתהא נאכלת חטאת זו? תלמוד לומר \"ופר שני\" – שני לעולה. מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת.", + "[ה] כיוצא בו אמר ר' יוסי: (עזרא ח, לה): \"הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה ליהו\"ה\" – אפשר חטאת עולה?! אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת – לא נאכלת. ר' יהודה אומר, על עכו\"ם הביאום.", + "[ו] ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר \"עגל\" בתורה סתם – בן שנה; שנאמר (ויקרא ט, ג) \"ועגל וכבש בני שנה\". \"…בן בקר\" – בן שתי שנים; שנאמר (ויקרא ט, ב) \"קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם\" – אף בשָנִים. \"פר\" סתם – בן שלש. אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"את הפר\" – פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.", + "[ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד – שלא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית, משוח – ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – אינו דין שישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית?! נשיא יוכיח! ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית!", + "[ג] אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית! אלא לפי שנאמר \"והביא\", יכול יביא חלופים? תלמוד לומר \"פר\" – פר הוא מביא ואינו מביא חלופים.", + "[ד] \"וסמך ידו על ראש הפר\" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. הלא דין הוא! מה אם זה – שאינו טעון שני וידוים ואינו טעון \"אנא\" – טעון סמיכה, פר יום הכפורים – שטעון שני וידוים וטעון \"אנא\" – אינו דין שיטעון סמיכה?! לא! אם אמרת בזה – שהוא בא על עבירת מצוה ידועה! תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה?! [הואיל ואין בא על עבירת מצוה ידועה] לא יטען סמיכה! תלמוד לומר \"וסמך..ידו על ראש הפר\" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.\"ושחט את הפר לפני השם\" – בצפון.", + "[ה] \"ולקח\" – נאמרה כאן 'לקיחה' ונאמרה להלן 'לקיחה' (שמות כד, ו); מה 'לקיחה' אמורה להלן בכלי, אף כאן – בכלי.", + "[ו] \"ולקח הכהן המשיח\" – אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) \"הכהן\". [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) \"הכהן\".]‏ אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר \"ולקח הכהן המשיח\"? אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר – עבודתו כשרה.", + "[ז] \"מדם הפר\" – מדם הנפש; לא מדם הבשר ולא מדם התמצית. מן הפר יקבל. \"והביא אֹתו\" – כשר ולא פסול. \"אֹתו אל אהל מועד\" – למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.", + "[ח] \"וטבל\" – ולא המספג. \"וטבל…והזה…\" – על כל הזיה טבילה. \"אצבעו\" – נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן (ויקרא יד, טז) \"אצבעו\"; מה \"אצבעו\" אמורה להלן – הימנית המיומנת שבימין, אף \"אצבעו\" אמורה כאן – הימנית המיומנת שבימין.", + "[ט] \"בדם\" – שיהיה בדם כדי טבילה. \"והזה\" – לא המטיף; \"והזה\" – לא הזורק. \"מן הדם\" – שבענין. \"שבע פעמים\" – לא שבע טיפים. \"שבע פעמים\" – שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.", + "[י] \"לפני יהו-ה\" – יכול על כל הבית? תלמוד לומר \"את פני פָּרֹכֶת\". [ס\"א מוסיפים או \"את פני הפרוכת\",] יכול אל פני הפרוכת כולה? תלמוד לומר \"הקדש\" – מלמד שהוא מכוין כנגד הבדים.", + "[יא] \"ונתן הכהן מן הדם\" שבענין. \"עַל קרן - קַרְנוֹת\" – הרי שתים; ולמטן הוא אומר (ויקרא ד, יח) \"עַל קרן/קַרְנֹת\" – הרי ארבע, דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר \"אשר באהל מועד\" – לרבות כל קרנות שבאהל מועד. \"מִזְבַּח קְטֹרֶת\" – שיתחנך המזבח בקטרת. \"קטרת\" – שיהיה משל צבור. \"הסמים\" – שיהיו סממניה לתוכה. \"לפני יהו-ה\" מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה – יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"מזבח קטורת הסמים לפני השם\" – ואין הכהן לפני ה'.", + "[יב] \"וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ\" – לרבות [דם] פר יום הכפורים לשפיכה. \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יטיף; \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יזה; \"יִשְׁפֹּךְ\" – ולא יזרק. \"אל יסוד מזבח העֹלה\" – לא על יסוד מזבח הפנימי. הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון – מקום מתן דם קרניו שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי – מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו!", + "[יג] כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, יח) \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה\", שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו. וכשהוא אומר בנשיא (ויקרא ד, כה) \"אל יסוד מזבח העולה\", שאין תלמוד לומר, אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל?! דבר אחר: וכי יש יסוד לפנימי עצמו?! ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, כה) \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה\"? – שיהיה יסוד 'מזבח של עולה'. \"אל יסוד מזבח הָעֹלָה אשר פתח אהל מועד\" (ויקרא ד, יח) – זה יסוד מערבי." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"ואת כל חלב פר\" – לרבות חלב פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. \"החטאת\" – לרבות שעירי עכו\"ם לכל האמור בענין. \"ירים ממנו\" – מן המחובר.", + "[ב] \"כאשר יורם משור זבח השלמים\" – וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן? אלא מה שלמים לשמן, אף זה לשמו. מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.", + "[ג] אי, מה שלמים טעונים הפרש אליה אף זה יטען הפרש אליה? תלמוד לומר \"משור זבח השלמים\" – לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש. ר' יהודה בן שמעון אומר, מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.", + "[ד] אי, מה זבחי שלמי ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה? תלמוד לומר \"משור זבח\" – לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.", + "[ה] \"והקטירם הכהן על מזבח העֹלה\" – לא על מזבח הפנימי. הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים: מה מזבח החיצון – מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו, אף מזבח הפנימי – מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו!", + "[ו] מה אני מקיים (שמות ל, ט) \"לא תעלו עליו קטרת זרה ועׁלה…\"? – בקדשים שלא זכה במתן דמן! אבל קדשים שזכה במתן דמן, הואיל וזכה במתן דמן – יזכה בהקטר חלבם! תלמוד לומר \"והקטירם הכהן על מזבח העֹלה\" – לא על מזבח הפנימי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא…\" – מלמד שהוא מוציאו כולו כשהוא שלם.", + "[ב] יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם? תלמוד לומר 'ראשו וכרעיו' – מה ראשו וכרעיו אמורים להלן (ויקרא א, ח-ט) על ידי ניתוח, אף כאן – על ידי ניתוח. אי מה 'ראשו וכרעיו' אמורין להלן על ידי הפשט, אף כאן על ידי הפשט? תלמוד לומר \"וקרבו ופרשו\".", + "[ג] \"והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה\" (ויקרא ד, יב) – חוץ לשלש מחנות. או יכול חוץ למחנה אחת? כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, כא) \"אל מחוץ למחנה\" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (שם) \"ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון\", ואם כן למה נאמר \"אל מחוץ למחנה\"? – ליתן לו מחנה שניה.", + "[ד] וכשהוא אומר בדשן (ויקרא ו, ד) \"אל מחוץ למחנה\" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (ויקרא ד, יב) \"אל מקום טהור אל שפך הדשן\", ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, יב) \"אל מחוץ למחנה\"? – ליתן לו מחנה שלישית.", + "[ה] \"אל מקום טהור\" – שיהיה מקומו טהור. ואם טמא – יטהרנו. שיהיה מקום מתוקן להם לכך. \"אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן\" – שיהיה שם דשן, שיקדום את הדשן, ששם יהיו נותנים את הדשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהיה מקומו משופך.", + "[ו] \"וְשָׂרַף אֹתוֹ\" – כשר ולא הפסול. \"על עצים באש\" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמרה שריפה בחוץ: מה שריפה אמורה בפנים – בעצים כשרים למערכה, אף שריפה אמורה בחוץ – בעצים כשרים למערכה… תלמוד לומר \"עצים\" – לרבות כל משמע; \"עצים\" – אפילו בקש, אפילו בתבן, אפילו בגבבא. \"בָּאֵשׁ\" – ולא בסיד ולא ברמץ. \"…יִשָּׂרֵף\" – אף על פי שאין שם דשן. \"יִשָּׂרֵף\" – עד שמצית האור בגופו." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם\" – הרי זה מוסיף על ענין הראשון; שתמצא אומר פר משיח ופר עדה עומדין – פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.", + "[ב] \"עֲדַת יִשְׂרָאֵל\" – יכול בעדה (ס\"א בכל עדה וס\"א בכל העדה) הכתוב מדבר? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר (במדבר לה, כד) 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – בית דין, אף כאן – בית דין. או מה 'עדה' אמורה להלן בכהן גדול אף כאן בכהן גדול! תלמוד לומר \"עדת ישראל\" – העדה המיוחדת שבישראל; ואיזו? זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.", + "[ג] היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – כולם ראוים להוריה, אף 'עדה' אמורה כאן – עד שיהיו כולם ראוים להוריה.", + "[ד] לא היה מופלא של בית דין שם, או אמר אחד מהם \"איני יודע\", או שאמר להם \"טועים אתם!\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\" – עד שיורו כולם.", + "[ה] \"יִשְׁגּוּ\" – יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה? תלמוד לומר \"יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר\" – הא אינם חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ו] מתוך שיצאת עכו\"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה שלה? תלמוד לומר כאן \"מעיני\" ולהלן (במדבר טו, כד) נאמר \"מעיני\". מה \"מעיני\" האמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין; ומה \"מעיני\" האמור להלן‏ – העלם דבר עם שגגת המעשה, אף \"מעיני\" האמור כאן – העלם דבר עם שגגת המעשה.", + "[ז] \"וְנֶעְלַם דָּבָר\" – לא שתתעלם (ס\"א שתעלם, וכן בהמשך) מצוה כולה. כיצד? אמרו \"אין נדה בתורה\"; \"אין שבת בתורה\"; \"אין עכו\"ם בתורה\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"ונעלם דבר\" – לא שתתעלם מצוה כולה.", + "[ח] אבל אמרו \"יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום – פטור\"; \"יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים – פטור\"; \"יש עכו\"ם בתורה אבל המשתחוה – פטור\" – יכול יהיו פטורים? תלמוד לומר \"ונעלם דבר\" – לא כל הגוף.", + "[ט] מתוך שיצאה עכו\"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על העלם מצוה כולה? תלמוד לומר כאן \"מעיני\" ונאמר להלן (במדבר טו, כד) \"מעיני\". מה \"מעיני\" אמור כאן – פרט לכל הגוף, אף \"מעיני\" האמור להלן – פרט לכל הגוף.", + "[י] הורו בית דין ועשו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"הקהל..ועשו\" – ההוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.", + "[יא] \"מִצְו‍ֹת יהו\"ה\" – ולא מצות המלך, ולא מצות בית דין. \"מִצְו‍ֹת\" האמורות במשיח (ויקרא ד, ב) הן \"מִצְו‍ֹת\" האמורות כאן (ויקרא ד, יג). \"מִכָּל מִצְו‍ֹת יהו\"ה\" – לא כל מצות ה'; פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"וְאָשֵׁמוּ\"‏ – כשם שנפרעים מן היחיד כן נפרעין מן הצבור.", + "[יב] ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת…\" – ולא שיודעו החוטאים.", + "[יג] \"אשר חטאו…והקריבו\" – חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. או אינו אלא חטאו שני יחידים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – יביאו שלשה? תלמוד לומר \"הקהל\" – הקהל חייב. וכל קהל וקהל חייבים.‏", + "[יד] הכיצד? חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. ושאר שבטים שלא חטאו – מביאין על ידיהם פר; שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, לכך נאמר \"הקהל\" לחייב על כל קהל וקהל, דברי ר' יהודה.", + "[טו] ר' שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו – מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאים עליהן פר, וכולם פטורין‏ – שנאמר כאן \"קהל\" ונאמר להלן \"קהל\"; מה \"קהל\" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.", + "[טז] ר' מאיר אומר: חטאו שבעה שבטים או רובן – בית דין מביאין עליהן פר וכולן פטורים שנאמר כאן \"קהל\" ולהלן נאמר \"קהל\"; מה \"קהל\" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.", + "[יז] ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו, או שבעה אף על פי שאינן רובו – הרי אלו חייבין." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"וסמכו זקני\" – יכול זקנים מן השוק? תלמוד לומר 'זקני עדה'. אי 'זקני עדה' יכול כל הזקנים שבעדה? תלמוד לומר \"העדה\" – המיוחדים שבעדה.", + "[ב] וכמה הן? \"וסמכו\" – שנים; \"זקני\" – שנים; אין בית דין שקול – הרי חמשה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, \"וסמכו זקני\" – שנים; ואין בית דין שקול – הרי שלשה.", + "[ג] \"ידיהם\" – ידי כל אחד ואחד (נ\"א כל יחיד ויחיד). \"ידיהם על ראש הפר\" – פר טעון סמיכה ואין שעירי עכו\"ם טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי עכו\"ם טעונים סמיכה בזקנים; שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.", + "[ד] \"ושחט את הפר לפני השם\" – בצפון. נאמר כאן 'פני פרוכת' (ויקרא ד, יז) ונאמר להלן (ויקרא ד, ו) 'פני פרוכת'. מה 'פני פרוכת' אמור להלן – \"פרוכת הקדש\", אף 'פני פרוכת' האמור כאן – פני פרוכת הקדש.", + "[ה] \"וְעָשָׂה..כַּאֲשֶׁר עָשָׂה..וְכִפֶּר\" מה תלמוד לומר? לכפול את ההזיות; ללמד שאם חסר אחת מן המתנות – לא עשה כלום. יכול, אין לי אלא מתן-שבע שאם חסר אחת מהן לא עשה כלום – שכן מתן-שבע מעכבות בכל מקום; ומנין למתן-ארבע אם חסר אחת מהן לא עשה כלום? תלמוד לומר \"כֵּן יַעֲשֶׂה\".", + "[ו] \"וְעָשָׂה לַפָּר\" – לרבות פר יום הכפורים; \"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר\" לרבות פר כהן משיח; \"הַחַטָּאת\" – לרבות שעירי עכו\"ם. יכול שאני מרבה שעירי רגלים? תלמוד לומר \"לו\". ומה ראית לרבות שעירי עכו\"ם ולהוציא שעירי רגלים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו\"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.", + "[ז] \"וְכִפֶּר עֲלֵהֶם\" – אף על פי שלא סמכו. \"וְנִסְלַח לָהֶם\" – אף על פי שלא נתן בשירי הדם. מה ראית להכשיר בסמיכה ובשירי הדם ולפסול בהזיות? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה ובשירי הדם – שאין מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות – שהן מעכבים (נ\"א מעכבות) את הכפרה.", + "[ח] \"והוציא את הפר אל מחוץ למחנה\" – חוץ לשלש מחנות. \"ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון\" – הא מכאן אתה אומר: פר משיח ופר עדה עומדים – פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.", + "[ט] יכול אף שעירי עכו\"ם יקדמוהו? ודין הוא! אם פר יחיד קודמו, פר ושעיר לא יקדמוהו?! תלמוד לומר 'פר' – פר ראשון ואין שעירי עכו\"ם ראשונים.", + "[י] או אינו אלא פר ישרף ואין שעירי עכו\"ם נשרפים? תלמוד לומר \"חטאת הקהל\" – בנין אב לכל חטאת הקהל שישרפו.", + "[יא] והלא שעירי רגלים שהן חטאת הקהל, יכול ישרפו? תלמוד לומר \"הוא\". ומה ראית לרבות שעירי עכו\"ם ולהוציא שעירי הרגלים? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו\"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.", + "[יב] והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצוה ידועה וטעון שריפה! מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים, יצאו אלו שאין דמם נכנס לפנים.", + "[יג] \"חטאת\" (ויקרא ד, כד) – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הוא\" (שם) – פרט לכששחטו שלא לשמו." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"אשר נשיא יחטא\" – אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט. \"נשיא\" – יכול נשיא שבט כנחשון? תלמוד לומר \"ועשה אחת מכל מִצְו‍ֹת השם אלקיו\" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) \"למען ילמד ליראה את השם אלקיו\". מה אמור להלן – נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא האמור כאן – שאין על גביו אלא ה' אלקיו.", + "[ב] \"נשיא יחטא\" מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות? והלא דין הוא! ומה אם משיח – שמביא חטאתו משעבר – אין מביא על הקודמות, נשיא – שאין מביא חטאתו משעבר – אינו דין שלא יביא על הקודמות?! לא! אם אמרת במשיח – שאין מביא על שגגת מעשה; תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה! הואיל ומביא על שגגת מעשה – יביא על הקודמות! תלמוד לומר \"יחטא\" – לכשיחטא והוא נשיא, לא כשיחטא ועודהו הדיוט.", + "[ג] ר' שמעון אומר, אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה – חייב; אם משנתמנה – פטור. \"נשיא\" – יכול גזירה? תלמוד לומר \"יחטא\" – כשיחטא.", + "[ד] \"ועשה אחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? חלב וחלב: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד – חייב שני חטאות. חלב ודם: בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות – חייב שני חטאות.", + "[ה] סקילה וסקילה: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד – חייב שני חטאות. סקילה ושריפה: בין בהעלם אחד בין בשני העלמות – חייב שתי חטאות.", + "[ו] \"מִצְו‍ֹת השם\" – לא מצות המלך ולא מצות בית דין. (\"מצות\" האמורות במשיח \"מצות\" האמורות בעדה – הן \"מצות\" האמורות כאן.) \"מכל מִצְו‍ֹת השם\" – ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"אשר לא תעשינה בשגגה\" – מלמד שמביא על שגגת מעשה. \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי.", + "[ז] והלא דין הוא! ומה אם היחיד – שאין מביא על הודעו זכר – מביא אשם תלוי, נשיא – שמביא על הודעו זכר – אינו דין שיביא אשם תלוי?! משיח יוכיח! שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי.", + "[ח] ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר, לא יביא אשם תלוי! תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי.", + "[ט] דין אחר: יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור. מה יחיד מביא אשם תלוי, אף נשיא מביא אשם תלוי.", + "[י] או כלך לדרך זו: משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח אין מביא אשם תלוי, אף נשיא לא יביא אשם תלוי.", + "[יא] נראה למי דומה. דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאינו מביא על שגגת מעשה. או כלך לדרך זו: דנים מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאין הודעו זכר. תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם…\" – מלמד שמביא אשם תלוי." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"הודע אליו\" – ולא שיודיעוהו אחרים (נ\"א ולא שאמרו לו אחרים). אין לי אלא שאמרה לו שפחה; מנין אפילו אמרה לו אשה? – אוציא את שאמרה לו אשה, שאין אשה כשרה לעדות; מנין אפילו אמרו לו קרובים? – אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרים להעיד בו; מנין אפילו אמר לו עד אחד? – אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו אלא שבועה; מנין אפילו אמרו לו שנים? תלמוד לומר \"הודע אליו\" – ולא שיודיעהו אחרים.", + "[ב] יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר \"או הודע אליו..והביא\". אביא את שאמרו לו שנים – שכן מחייבים אותו מיתה; מנין אפילו אמר לו עד אחד? – אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה; מנין אפילו אמר לו שנים קרובים? – אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר; מנין אפילו אמר לו אשה? אפילו שפחה? תלמוד לומר \"או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו\".", + "[ג] אמר ר' מאיר, אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?! אמר לו ר' יהודה: איך אומרים לו \"עמוד והתודה\" והוא אומר \"לא חטאתי\"?! אמר ר' שמעון אם אמר \"מזיד אני\" – פטור!", + "[ד] ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה \"מזיד אני\" – שומעים לו. אבל אם היה דן עמהם כל היום ולבסוף אמר \"מזיד אני\" – אין שומעים לו.", + "[ה] כיוצא בו אמר ר' מאיר: אמרו לו \"נזיר אתה\" ואמר \"תנאי היה בלבי\" – שומעים לו. אבל אם היה מונען כל היום ובאחרונה אמר \"תנאי היה בלבי\" – אין שומעים לו.", + "[ו] \"אשר חטא בה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג; שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה; חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל – ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.", + "[ז] אמר לו ר' אליעזר: ממה נפשך! אשתו נדה בעל – חייב, אחותו בעל – חייב! שבת חלל – חייב, יום הכפורים חלל – חייב! חלב אכל – חייב, נותר אכל – חייב! אמר לו ר' יהושע \"אשר חטא בה\" – למד שאין חייב עד שתתודע לו חטאתו.", + "[ח] אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שפטור; שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר. על מה נחלקו? על העושה מלאכה בתוך היום ואין (נ\"א שאין) יודע אם בשבת עשה, אם ביום הכפורים עשה. או, על העושה מלאכה ואין יודע מעין איזו מלאכה עשה – ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. אמר ר' יהודה: פוטר היה ר' יהושע אף משום אשם תלוי.", + "[ט] ר' ישמעאל ור' שמעון שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות; שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ר' יהודה אומר (נ\"א ור' יהודה אומר) אף על דבר שהוא משם אחד היה ר' יהושע פוטרו.", + "[י] כיצד? שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית. נתכוין לבא על זו ובא על זו [– חייב]; תאנים וענבים לפניו. נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים; ענבים ולקט תאנים; שחורות ולקט לבנות; לבנות ולקט שחורות – ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ותמיה אני, אם פוטר בה ר' יהושע אם כן למה נאמר \"אשר חטא בה\"? פרט למתעסק." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"קרבנו\" (ויקרא ד, כג) – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו", + "[ב] יכול לא יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה; אבל יוצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה? תלמוד לומר (שם ד, כח) \"קרבנו\" – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.", + "[ג] יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אינו מגלח על בהמת אביו); אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה (שכן הוא מגלח על מעות אביו בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים)? תלמוד לומר (שם ד, לב) \"קרבנו\" – בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.", + "[ד] יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו? תלמוד לומר (שם ד, כח) \"על חטאתו\" – עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.", + "[ה] יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב – הרי לא מעל ולא כיפר); אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה (שכן אם הפריש לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב – הרי זה מעל וכיפר)? תלמוד לומר (שם ד, כח)‏ \"קרבנו..על חטאתו\" – עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.", + "[ו] \"שְעִיר\" – ולא שעירה  \"עזים\" – ולא חלופין. והלא דין הוא! ומה אם היחיד – שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים – שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית, נשיא – ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים – אינו דין שישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית?! משיח יוכיח! ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!", + "[ז] לא! אם אמרת במשיח – שאין מביא זה וזה מן הצאן; תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן! הואיל ומביא זה וזה מן הצאן – ישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית! תלמוד לומר \"שעיר\" – ולא שעירה, \"עזים\" – ולא חלופים. \"זכר\" – ולא נקבה. \"תמים\" – ולא בעל מום.", + "[ח] \"וסמך ידו על ראש השעיר\" – לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי ר' יהודה.  ר' שמעון אומר לרבות שעירי עכו\"ם לסמיכה, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים – טעון סמיכה.", + "[ט] \"ושחט אֹתו\" – ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה (ויקרא ד, לג) \"ושחט אֹתה\" – ולא חלופה ולא ולדה. מכאן היה ר' שמעון אומר חמש חטאות הן מתות: (א) ולד חטאת, (ב) ותמורה חטאת, (ג) וחטאת שמתו בעליה, (ד) ושכיפרו בעליה, (ה) ושעברה שנתה. אי אתה יכול לומר ולד בצבור – שאין הצבור מביאין נקבה. ואין תמורה חטאת בצבור שאין הצבור ממירין. ולא חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהיו מתות בצבור? אמרת לאו. ילמדו סתומות ממפורשות! מה מפורש ולד חטאת ותמורות חטאת וחטאת שמתו בעליה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.", + "[י] \"וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה\" (ויקרא ד, כד) – היכן עולה נשחטת? בצפון. אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר (ויקרא ו, יח) \"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי השם\"! ולמה יצא מעתה? לקובעו; שאם לא נשחט בצפון – פסול.", + "[יא] אתה אומר לכך יצא או לא יצא אלא ללמד שאין אחר טעון צפון… תלמוד לומר 'במקום אשר ישחט' (ויקרא ד, כט) (שם ד, לג) (שם יד, יג). אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות כל חטאת? תלמוד לומר (שם ד, כט) \"ושחט את החטאת במקום העולה\" – לרבות כל חטאת שלא תהיו שחיטתן אלא בצפון." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה! מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע – אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בו! ואת מה אני מרבה? את שעירי עכו\"ם שהם חטאת זכרים, קבועים, ומכפרים, ובאים מן הצאן, ובאים על חטא ידוע. וכשהוא אומר 'ושחט…' (ויקרא ד, כט) – לרבות פרים הנשרפים שהן חטאת זכרים קבועים, מכפרים, ובאים על חטא ידוע, אבל אינם באים מן הצאן או שעירי רגלים שהן חטאת זכרים קבועים מכפרים, ובאין מן הצאן, אבל אינם באים על חטא ידוע או חטאת עכו\"ם שהיא חטאת קבוע מכפרת, ובאה מן הצאן, ובאה על חטא ידוע, אבל אינה באה זכר. שקול הוא ויבואו כולם!", + "[ב] וכשהוא אומר 'ושחט…' (שם ד, לג) – לרבות פר יום הכפורים שהוא חטאת זכר קבוע מכפר אבל אינו בא מן הצאן ואינו בא על חטא ידוע או חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבוע או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא ידוע. שקול הוא ויבואו שניהם! ‏", + "[ג] כשהוא אומר 'ושחט…' (שם יד, יג) – לרבות חטאת מצורע שאינה חטאת קבוע ולא מכפרת.", + "[ד] אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, ולמה יצאת מעתה? – לקבוע שאם לא נשחט בצפון – פסול.", + "[ה] יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהיה פסול אבל כל שאר חטאת מצוה לשחטם בצפון ואם לא נשחט בצפון יהיו כשרות? תלמוד לומר (שם ד, כט) \"ושחט את החטאת במקום העולה\" – בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון יהיו פסולות.", + "[ו] \"חטאת\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הִוא\" – פרט לששחטו שלא לשמו." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] 'באצבעו ולקח' – שיקבל בימין; \"באצבעו ונתן\" – שיתן בימין. אמר ר' שמעון וכי נאמר בו \"יד\"! הואיל ולא נאמר בו \"יד\", קבל בשמאל – כשר. \"וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על קרנות מזבח הפנימי. והלא דין הוא! משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח – דם חטאתו נכנס לפנים, אף נשיא יהיה דם חטאתו נכנס לפנים! תלמוד לומר \"וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על קרנות מזבח הפנימי.", + "[ב] \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" – ולא על יסוד מזבח הפנימי. \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" – תן יסוד למזבחה של עולה. אמר ר' ישמעאל, ומה אם שירי חטאת – שאין מכפרים – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת – אינו דין שתנתן על היסוד?! אמר ר' עקיבא מה שירי חטאת – שאין מכפרים ואין ראוים לכפר – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת וראויה לכפר – אינו דין שתנתן על היסוד?! אם כן למה נאמר \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\"? – שיהיה יסוד במזבחה של עולה. \"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה\" (בס\"א ממשיך בפסוק \"אשר פתח אהל מועד\") – זה יסוד דרומי.", + "[ג] יכול זה יסוד מערבי? אמרת לאו. מה מצינו ביציאתו מן ההיכל – אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו, אף בירידתו מן המזבח – אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו. ואיזה זה? – זה יסוד דרומית.", + "[ד] \"וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים\" – מה פירש בזבח השלמים? חלב תותב קרום ונקלף שני כליות ויותרת; אף כאן – חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת.", + "[ה] \"וְכִפֶּר עָלָיו\" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחד; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. \"וְנִסְלַח לוֹ\" – אין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר: \"לוֹ\"." + ], + "Section 7": [ + "[א] 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' – הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.", + "[ב] כיצד? הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם – בין שעשו ועשה עמהם, בין שעשו ועשה אחריהם, בין שלא עשו ועשה – יכול יהא חייב? תלמוד לומר 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' – הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.", + "[ג] ור' שמעון מוסיף: הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן – בין משהביאו כפרתן, בין שלא הביאו כפרתן – והלך היחיד ועשה על פיהם – הרי זה פטור. ר' מאיר מחייב. ור' אלעזר אומר ספק. סומכוס אומר תלוי. \"בעשותה\" – התולה בעצמו חייב, התולה בבית דין פטור. כיצד? הורו בית דין, וידע אחד מהם שטעו או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי; והלך ועשה על פיהם. יכול יהא פטור? תלמוד לומר \"בעשותה\" – התולה בעצמו חייב.", + "[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים? תלמוד לומר 'עם הארץ' – אפילו הם מרובים.", + "[ה] עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו – חיייבין, שאין בית דין מביאין עליהם פר; אבל רוב הקהל שעשו יהיו פטורים שכן בית דין מביאין עליהם פר… תלמוד לומר 'עם הארץ' – אפילו רובו ואפילו כולו.", + "[ו] \"מעם הארץ\" – פרט לנשיא; \"מעם הארץ\" – פרט למשיח. אם תאמר \"כבר יצא משיח לידון בפר! והנשיא בשעיר!\" – שיכול על העלם דבר עם שגגת המעשה – יביא פר, ועל שגגת המעשה יביא כשבה ושעירה! תלמוד לומר \"מעם הארץ\" – פרט לנשיא; \"מעם הארץ\" – פרט למשיח.", + "[ז] \"מעם הארץ\" – פרט למומר. ר' שמעון בן יוסי אומר משום ר' שמעון: מה תלמוד לומר (שם ד, כב) \"אשר לא תעשינה בשגגה\"? – היושב לו מידיעתה חייב קרבן על שגגתה; ויצא מומר שאין יושב לו מידיעתה.", + "[ח] \"בעשותה אחת\" – העושה את כולה ולא העושה מקצתה. כיצד? שנים אוחזים במלגז ולוגזים, בכרכר ושובטים, בקולמוס וכותבים, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"בעשותה אחת\" – העושה את כולה ולא העושה את מקצתה.", + "[ט] בעיגול של דבלה והוציאוהו לרשות הרבים; בקורה והוציאוהו לרשות הרבים – ר' יהודה אומר אם אין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים – חייבים. ר' שמעון אומר אף על פי שאין אחד מהם יכול להוציאו והוציאו שנים – פטורים. תלמוד לומר \"בעשותה אחת\" – יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים.", + "[י] 'מצות השם' – לא מצות המלך; לא מצות בית דין. (\"מצות\" האמורות בעדה ובמשיח ובנשיא – הן \"מצות\" האמורות כאן.) \"מִמִּצְו‍ֹת השם\" – לא כל מצות השם; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. \"אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם\" – מלמד שמביא אשם תלוי." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"או הודע אליו\" – לא שיאמרו לו אחרים. או יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר \"או הודע אליו חטאתו..והביא\".", + "[ב] \"והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה\" – מנין שתהא בת שנתה? ודין הוא! זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת. מה חטאת מצורע – בת שנתה, אף זו – בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת מצורע – שהיא טעונה נסכים, תאמר בזו שאינה טעונה נסכים! חטאת נזיר תוכיח! שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת נזיר – שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים! חטאת עכו\"ם תוכיח! שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת עכו\"ם – שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה! הואיל ואינה קבועה – לא תבא בת שנתה! תלמוד לומר (במדבר טו, כט) \"תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה\" – הרי כל העושה בשגגה כעכו\"ם: מה חטאת עכו\"ם באה בת שנתה, אף זו – באה בת שנתה. או מה חטאת עכו\"ם בשעירה אף זו בשעירה? כשהוא אומר \"יהיה\" לרבות שעירי רגלים; \"לכם\" – לרבות שעירי עכו\"ם; \"לָעֹשֶׂה\" לרבות שעיר נשיא.", + "[ג] \"וסמך את ידו על ראש החטאת\" – לרבות חטאת עכו\"ם לסמיכה. \"וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה\" – שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"במקום הָעֹלָה ולקח\" – שלא יהא קבול דמה אלא בצפון. מכאן אמרו: שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון – פסול; עד שישחט בצפון ויקבל בצפון.", + "[ד] \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\" (ויקרא ד, ל). ולמעלה הוא אומר (שם, כה) \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ\". מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת, ומזה אחת, ומזה אחת – מנין שכולם נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\".", + "[ה] יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ\". הא כיצד? הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.", + "[ו] ר' אלעזר בר' שמעון אומר ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר \"וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ\". [הא כיצד? – הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.]‏", + "[ז] \"וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים\". מה פירש בזבח השלמים: חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת; אף כאן – חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.", + "[ח] \"וְכִפֶּר עָלָיו\" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחת; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. \"ונסלח לו\" – אין משיירין לו ליום הכפורים. או יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר \"לו\".", + "[ט] \"ואם כבש יביא קרבנו לחטאת\". ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום; יכול מפני שהם מובחרים מהם? תלמוד לומר \"ואם כבש יביא קרבנו לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים.", + "[י] תורים קודמים לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) \"וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת\" – מלמד ששניהם שקולים. האב קודם לאם בכל מקום; יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר \"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ\" – מלמד ששניהם שקולים. אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] מה תלמוד לומר \"יביא\" (ס\"א מת\"ל יביא יביא)? מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות; מנין שיביא איזה מהן שירצה? תלמוד לומר \"יביא\" (ס\"א יביא יביא). יכול יביא שתיהן? תלמוד לומר \"יביאנה\" – אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.", + "[ב] יכול לא יביא שתיהן על שני חטאים אבל יביא שתיהן על חטא אחד? תלמוד לומר \"יביאנה\" – אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.", + "[ג] \"וסמך את ידו על ראש החטאת\" – לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה. \"ושחט אתה לחטאת\" – שתהיה שחיטתה לשם חטאת; \"ולקח הכהן מדם החטאת\" – שיהיה קבול דמה לשם חטאת; \"וכפר עליו הכהן על חטאתו\" (ויקרא ד, לה)‏ – שתהיה כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס\"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה – פסול.", + "[ד] \"ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים\" – ומה פירש בכשב זבח השלמים? – חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה, [אף כאן – חלב תותב וקרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה.]", + "[ה] \"וכפר עליו\" (ויקרא ד, כו) \"וכפר עליו\" (שם, לא) \"וכפר עליו\" (שם, לה) מה תלמוד לומר? מפני הדין. (והלא דין הוא!) [שיכול,] נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין למטן – אם נתנם מתנה אחת – כפר, אף דמים אמורין למעלן – אם נתנם מתנה אחת – כפר!", + "[ו] או כלך לדרך הזה: נאמרו דמים בפנים ונאמרו דמים בחוץ. מה דמים אמורים בפנים – אם חסר אחת מהמתנות – לא כפר, אף דמים אמורים בחוץ – אם חסר אחת מן המתנות – לא כפר!", + "[ז] נראה למי דומה! דנים דמים שבחוץ מדמים בחוץ ואל יוכיחו הפנימיים שהן בפנים! או כלך לדרך הזה: דנים דם-חטאת-על-הקרנות מדם-חטאת-על-הקרנות ואל יוכיחו התחתונים שאין דם חטאת על הקרנות! תלמוד לומר \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא שלש; \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא שתים; \"וכפר עליו\" – אף על פי שלא נתן אלא אחת." + ], + "Section 8": [ + "[א] אילו אמר \"וְשָׁמְעָה\", יכול האומר לחברו \"נלך ונעבד עכו\"ם\" יהא חייב? הין?! אם האומר אינו חייב, השומע יהא חייב?! זה יוכיח שהאומר אינו חייב והשומע חייב!", + "[ב] אף אתה אל תתמה על האומר לחברו \"נלך ונעבד עכו\"ם\" שאף על פי שהוא אינו חייב, השומע חייב! תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה\" – ואין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר (במדבר ה, כא) \"וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה\". אין לי אלא שבועה שיש עמה אלה; מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה? תלמוד לומר 'ושמעה אלה'/'ושמעה קול' – לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה.", + "[ג] רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי אחרים מזיד. מנין מפי אחרים שוגג? מפי עצמו מזיד? מפי עצמו שוגג? תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – לרבות את כולן.", + "[ד] שלח להן ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו; או שאמר להם הנתבע \"משביעני עליכם אם יודעים אתם לו עדות שתבואו ותעידיהו\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – עד שישמעו מפי התובע.", + "[ה] אמר לשנים \"משביעני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני\" והן שיודעים לו עדות עד-מפי-עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – בזמן שהן כשרים לעדות, לא בזמן שהן פסולים מן העדות.", + "[ו] עמד בבית הכנסת ואמר \"משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – עד שיהיה מתכוין להם.", + "[ז] \"משביעני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני\" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד\" – בזמן שקדמה עדות לשבועה, לא בזמן שקדמה שבועה לעדות.", + "[ח] ומנין שאין מדבר אלא בתביעת ממון? אמר ר' אליעזר: נאמר כאן אוין ונאמר אוין בפקדון (ויקרא ה, כג). מה אוין אמורים בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף אוין אמורים כאן – לא ידבר אלא בתביעת ממון. אוין דרוצח יוכיחו! שהן אוין ואינו מדבר בתביעת ממון!", + "[ט] דנים אוין שיש עמהם שבועה מאוין שיש עמהם שבועה ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהם שבועה! אויי סוטה יוכיחו! שהן אוין ויש עמהם שבועה ואינו מדבר בתביעת ממון!", + "[י] דנים אוין שיש עמהם שבועה ואין עמהם כהן מאוין שיש עמהם שבועה ואין עמהם כהן ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהם שבועה, ואל יוכיחו אויי דסוטה – שאף על פי שיש עמהם שבועה – יש עמהם כהן." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] ר' יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\"? – לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראיה ושלא בידועה; בידועה ושלא בראיה. ואיזו זו? זו תביעת ממון. רבי עקיבא אומר: \"מֵאֵלֶּה\" (ויקרא ה, ה) – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. בדבר שהוא של ממון – חייב, ובדבר שאינו של ממון – פטור.", + "[ב] ר' שמעון אומר: חייב כאן וחייב בפקדון. מה בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון.", + "[ג] ועוד קל וחומר! מה אם הפקדון – שעשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין – אינו מדבר אלא בתביעת ממון, כאן – שלא עשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. ולא חייב אלא אחת בפני בית דין – אינו דין שלא ידבר אלא בתביעת ממון?! לא! אם אמרת בפקדון – שלא עשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג, תאמר כאן שעשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג?! הואיל ועשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג – מדבר בתביעת ממון ושלא בתביעת ממון! תלמוד לומר כאן \"נפש כי תחטא\" ולהלן נאמר (ויקרא ה, כא) \"נפש כי תחטא\". מה \"נפש כי תחטא\" אמור להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף \"נפש כי תחטא\" אמור כאן – לא ידבר אלא בתביעת ממון.", + "[ד] \"משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן\" – הרי זו תביעת ממון – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר 'נפש כי תחטא' 'נפש כי תחטא' לגזירה שוה: מה 'נפש כי תחטא' אמור להלן – תובע ממון ויש לו, אף 'נפש כי תחטא' אמור כאן – תובע ממון ויש לו.", + "[ה] השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לפני בית דין והודו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד שיתחייב זה בממונו, ואיזה זה? זה בית דין.", + "[ו] מכאן אמרו: השביען בחוץ וכפרו, ובאו לבית דין והודו – פטורים. בחוץ והודו, ובאו לבית דין וכפרו – חייבים. השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – פטורים; כפרו – חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו – אין חייבים אלא אחת. אמר ר' שמעון, מה טעם? מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות.", + "[ז] כפרו שניהם כאחד – שניהם חייבים. זה אחר זה – הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד – הכופר חייב. היו שני כתי עדים. כפרה הראשון ואחר כך כפרה השניה – שתיהן חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"או נפש אשר תגע בכל דבר טמא\". הזקנים הראשונים היו אומרים, יכול אפילו נגע אדם במגע טומאות יהא חייב? תלמוד לומר 'בנבלת חיה..בנבלת בהמה..בנבלת שרץ\" – מה אלו מיוחדים שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.", + "[ב] ר' עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלין במשקין ובכלי חרס יהא חייב? תלמוד לומר 'בהמה' – מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינם אבות הטומאה.", + "[ג] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה, ומשאה אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים – אף איני מרבה אלא את כיוצא בה! ואת מה אני מרבה? – את רוב מי חטאת והמרכב; שחילק מגען ממשאם ומשאם אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים. כשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות את מיעוט מי חטאת והמשכב והמושב; ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא-אדם-ולטמא-בגדים. כשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר; שאין מטמאין לא במגע ולא במשא. וכשהוא אומר \"בכל דבר טמא\" – לרבות הסככות והפרעות והקירוי, דברי ר' יהודה.", + "[ד] \"בנבלת חיה…\" – מה תלמוד לומר \"טמאה\"? שיכול, אין לי אלא כולה; כזית מנין? תלמוד לומר \"טמאה\".", + "[ה] \"בנבלת בהמה…\" – מה תלמוד לומר \"טמאה\"? שיכול, אין לי אלא נבלה עצמה; קרנה, שערה, חבורה מנין? תלמוד לומר \"טמאה\".", + "[ו] \"בנבלת שרץ…\" – מה תלמוד לומר \"טמא\"? שיכול, אין לי אלא בשרו; דמו, צרופו, ערובו מנין? תלמוד לומר \"טמא\".", + "[ז] \"ונעלם ממנו\" – ונעלמה ממנו טומאה. או יכול ונעלם ממנו מקדש? תלמוד לומר \"ונעלם ממנו והוא טמא\" – על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא. ר' אליעזר אומר, \"השרץ..ונעלם ממנו\" – על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר, \"ונעלם ממנו..ונעלם ממנו\" שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.", + "[ח] \"או כי יגע בטומאת אדם\". 'אדם' – זה המת. \"בטומאת אדם\" – זה טמא מת. \"טמאתו\" – לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן; ימי קולן מנין? תלמוד לומר \"לכל טמאתו\". \"אשר יטמא\" – לרבות בועל נדה. \"בה\" – לרבות הבולע נבלת עוף הטהור.", + "[ט] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות? אילו נאמרו הקלות הייתי אומר: על הקלות – עולה ויורד, על החמורות – בקבועה! צריך לומר החמורות. או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו הקלות הייתי אומר: על החמורות יהא חייב ועל הקלות יהא פטור! צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות.", + "[י] ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על הטומאה. מה ענוש ואזהרה אמורים להלן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף קרבן שחייב כאן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו.", + "[יא] ומנין שאינו חייב עד שיהיה בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים? תלמוד לומר \"ונעלם ממנו..ונעלם ממנו\" – שני פעמים, דברי ר' עקיבא. רבי אומר \"ונעלם ממנו\" מכלל ידיעה; \"והוא ידע\" – הרי שתי ידיעות." + ], + "Section 9": [ + "[א] יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה? תלמוד לומר \"כִּי תִשָּׁבַע\" – על שבועה הוא חייב, לא שנדר בנזיר ובקרבן.", + "[ב] יכול המהרהר בלב יהא חייב? תלמוד למר \"בִשְׂפָתַיִם\" – לא בלב. או יכול שאני מוציא את הגומר בלב? תלמוד לומר \"לְבַטֵּא\".", + "[ג] יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע להרע לאחרים.", + "[ד] יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.", + "[ה] יכול שאני מוציא אף הנשבע להיטיב לאחרים? וכשהוא אומר \"או להיטיב\" – להיטיב אף לאחרים.", + "[ו] או יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע לעבור על המצות.", + "[ז] אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע לקיים את המצוה? שהיה בדין שיהיה חייב, דברי (צ\"ל כדברי – גר\"א) ר' יהודה בן בתירא. אמר ר' יהודה בן בתירא מה אם הרשות – שאינו מושבע עליה מהר סיני – הרי הוא חייב עליה, מצוה – שהוא מושבע עליה מהר סיני – אינו דין שיהא חייב עליה?! אמרו לו: לא! אם אמרת בשבועת הרשות – שכן עשה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן?!", + "[ח] 'להרע ולהיטיב' – אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר \"לְבַטֵּא\". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר \"לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא\", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב' – להבא. אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין? אמר לו: מריבוי הכתוב. אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!", + "[ט] \"הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה\" – פרט לאנוס. \"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ\" – פרט למזיד. 'ונעלם ממנו..ונעלמה ממנו' – שבועה. או יכול \"ונעלם ממנו\" החפץ? תלמוד לומר \"בִּשְׁבֻעָה ונעלם ממנו\" – על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם החפץ." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" (ויקרא ה, ד) (שם, ה) (שם, יג) – לחייב על כל אחת ואחת. טומאת מו\"ק", + "[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת – לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.‏", + "[ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\".", + "[ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. שמיעת הקול", + "[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] כיצד? היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו \"בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה [לא לך ולא לך ולא לך]‏!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ב] יכול מפני שהם חמשה; ומנין אפילו אמר לו אדם אחד \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ג] יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות; מנין אמר לו \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול מפני שהם מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו \"בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו!\". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. שבועת ביטוי", + "[ה] יכול שמיעת הקול – שעשה בה את המזיד כשוגג – חייב על כל אחת ואחת; שבועת ביטוי – שלא עשה בה את המזיד כשוגג – לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? [\"שבועה שלא אוכל ושלא אשתה\", ואכל ושתה – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת].", + "[ו] \"שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורים ופת כוסמין\", ואכל – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ז] \"שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש\", ושתה – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"לאחת\" – לחייב על כל אחת ואחת." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו אשר חטא…' (ויקרא ה, ו – יג). [כיצד? \"שבועה שלא אוכל\", ואכל ושתה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…']", + "[ב] כיצד? \"שבועה שלא אשתה\", ושתה משקים הרבה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ג] \"שבועה שלא אוכל\", ואכל אוכלים הרבה – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ד] יכול שבועת ביטוי – שלא עשה בה את המזיד כשוגג – אין חייב אלא אחת; שמיעת הקול – שעשה בה את המזיד כשוגג – יהא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ה] כיצד? היה אחד תובעו ואומר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ו] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!\". \"שבועה שאיני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ז] יכול מפני שאינם מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"בא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאין אני יודע לך עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ח] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה \"בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\". \"שבועה שאין אני יודע לכם עדות!\". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[ט] יכול שמיעת קול וביטוי שפתים – שאינם בהכרת – אינו חייב אלא אחת; טומאת מקדש וקדשיו – שהם בהכרת – יהא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[י] כיצד? נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע, ובאחרונה ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'", + "[יא] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, נכנס למקדש ויצא ולא ידע, ובאחרונה ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו…'" + ], + "Chapter 17": [ + "[א] זה הכלל: כָלַל- אינו חייב אלא אחת; פִרֵט – חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, \"לא לך, לא לך, לא לך\" – חייב על כל אחת ואחת. ר' אליעזר אומר, \"לא לך ולא לך ולא לך שבועה!\" – עד שיאמר \"שבועה\" באחרונה. ר' שמעון אומר עד שיאמר \"שבועה\" לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ב] מתוך שנאמר \"וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ\" (ויקרא יא, ח) יכול יהיו ישראל חייבים על מגע נבלות? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ג] אוציא את ישראל שאינם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה, ולא אוציא את הכהנים שהם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה שנאמר \"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם\"? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ד] ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר \"לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא\" (דברים כו, יד), יכול ישראל שאכלו את המעשר (אוננים או) בטומאה יהיו מביאים קרבן זה? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.", + "[ה] אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר \"וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ\" (ויקרא כב, ט)? תלמוד לומר \"מאלה\" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"והיה\" – מיד מה יעשה? \"והביא\". מנין שהוא טעון וידוי? תלמוד לומר \"והתודה\". ומנין שודויו על החי? נאמר כאן וידוי ונאמר להלן (ויקרא טז, כא) וידוי. מה וידוי האמור להלן – וידויו על חי, אף וידוי האמור כאן – וידויו על חי.", + "[ב] מנין שהוא טעון סמיכה? נאמר כאן \"עליה\" ונאמר להלן (שם טז, כא) 'עליה'. מה 'עליה' האמור להלן – טעון סמיכה, אף \"עליה\" האמור כאן – טעון סמיכה.", + "[ג] \"והביא\" – אף לאחר יום הכפורים. \"אשמו\" – נאמר כאן \"אשמו\" ונאמר להלן (שם ה, יט) 'אשמו'. מה 'אשמו' אמור להלן – מותרו נדבה, אף \"אשמו\" אמור כאן – מותרו נדבה.", + "[ד] \"[אשמו אשר חטא]\" (ויקרא ה, ז) – מה אשם מותרו נדבה, אף חטאת – מותרו נדבה.", + "[ה] \"נקבה\" – לא טומטום ואנדרוגניס. 'צאן' – לרבות כל משמע; 'צאן' – אף החרשת, אף השוטה, אף הננסית. \"מן הצאן\" – לא הפלגס. \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\" – מה זה בא ללמדינו? אם ללמד שאם לא מצא כשבה יביא שעירה, והלא קל וחומר הוא! מה אם החטאת הבאה על כל המצות – שאין לה חלופין עוף – יש לה חלופין שעירה, זו – שיש לה חלופין עוף – אין לה חלופין שעירה?!", + "[ו] חטאת מצורע תוכיח! שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה!", + "[ז] לא! אם אמרת בחטאת מצורע – שאין לה חלופין עשירית האיפה! תאמר בזו שיש לה חלופין עשירית האיפה! אם ירדה לעשירית האיפה, לא תרד לשעירה?! אם כן מה תלמוד לומר \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\"? – שהיה בדין שיביא עמה עולה!", + "[ח] הלא דין הוא! זה מביא מהישג יד ומצורע מביא מהישג יד. מה מצורע מביא שנים תחת שנים, אף זה – הואיל והעני שלו מביא שנים – יהא העשיר שלו מביא שנים! תלמוד לומר \"כשבה או שעירת עזים לחטאת\" – אחת הוא מביא, ואינו מביא שנים.", + "[ט] \"מחטאתו\" (ויקרא ה, ו), \"מחטאתו\" (שם, י), \"על חטאתו\" (שם, יג) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר מביאין מהקדש-כשבה שעירה? מהקדש-שעירה כשבה? מהקדש-כשבה-ושעירה תורין ובני יונה? מהקדש-תורין-ובני-יונה עשירית האיפה?", + "[י] כיצד? הפריש לכשבה או לשעירה, העני – יביא עוף. העני – יביא עשירית האיפה. הפריש לעשירית האיפה, העשיר – יביא עוף. העשיר – יביא כשבה ושעירה. הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה – אם רצה יביא בדמיה עוף. הפריש העוף ונסתאב – לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון. לכך נאמר \"מחטאתו\" (ויקרא ה, ו), \"מחטאתו\" (שם, י), \"על חטאתו\" (שם, יג)." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"ואם לא תגיע ידו די שה\" – אין אומרים לו ללוות ולא לעסוק באומנותו. יש לו שה ואין לו צרכיו – מנין שיביא קרבן עני? תלמוד לומר \"די שה\". \"שתי תֹרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא אחד.", + "[ב] הלא דין הוא! זה מביא מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא אחד תחת אחד, אף זה הואיל והעשיר שלו מביא אחד – יהא העני שלו מביא אחד! תלמוד לומר \"שתי תֹרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא, אינו מביא אחד.", + "[ג] 'אחד לחטאת ואחד לעולה' (ויקרא ה, ז) (במדבר ו, יא) (ויקרא טו, ל) (ויקרא טו, טו) – שתקדם חטאת לעולה; שממין חטאת יביא עולה; שאם הפריש חטאתו ומת – יביאו יורשים עולתו. דבר אחר: מה תלמוד לומר (ויקרא ה, ז) \"אחד לחטאת ואחד לעֹלה\"? שיכול הואיל ושנים באים תחת חטאת – יהיו שניהם חטאת… תלמוד לומר \"אחד לחטאת…\" (שם,) – אין שניהם חטאת; \"אחד לעֹלה…\" (ויקרא יב, ח) – אין שניהם עולה.", + "[ד] \"אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה\" – לפי שנאמר (במדבר ו, יא) \"ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעֹלה\", יכול אין לי אלא שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה; מנין שאם הפרישם הוא יהא הפרשו הפרש? תלמוד לומר \"אחד לחטאת ואחד לעֹלה והביא אותם אל הכהן\".", + "[ה] \"והביא אֹתם\" – אין לעוף פדיון. \"אל הכהן\" – מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם. \"וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה\" – מה זה בא ללמדנו? אם ללמד שתקדים חטאת לעולה בכל מעשיה – והלא כבר נאמר (ויקרא ה, י) \"ואת השני יעשה עֹלה כמשפט\"! אם כן למה נאמר \"והקריב את אשר לחטאת ראשונה\"? – בנין אב לכל חטאות הבאות עם העולות;", + "[ו] בין חטאת העוף עם עולת העוף, בין חטאת בהמה עם עולת בהמה, בין חטאת העוף עם עולת בהמה – חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם.", + "[ז] \"ומלק את ראשו ממול ערפו\" – מול (ס\"א ממול) הרואה את העורף. וכן הוא אומר (במדבר כב, ה) \"והוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי\". \"ולא יבדיל\" – ואם הבדיל, פסול.", + "[ח] \"והזה מדם החטאת\" – מעצמה של חטאת. \"על קיר המזבח\" – לא על קיר הכבש, לא על קיר היסוד, לא על קיר ההיכל. \"על קיר\" התחתון. יכול על קיר העליון? ודין הוא! מה אם בהמה – שעולתה למטן – חטאתה למעלן, עוף – שעולתה למעלן – אינו דין שתהיה חטאתו למעלן?! תלמוד לומר \"וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ\" – ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד, ואיזה זה? זה קיר התחתון.", + "[ט] \"חטאת\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הוּא\" – פרט לשמלקו שלא לשמו.", + "[י] \"וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט\" – כמשפט חטאת בהמה. או יכול כמשפט חטאת העוף? וכשהוא אומר \"והקריבו…\" – חלק עולה מן החטאת, שתמצא אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת בהמה. מה חטאת בהמה מן החולין וביום וביד ימנית, אף עולת העוף מן החולין וביום וביד ימנית. ר' ישמעאל אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף ממול ערפו אף עולת העוף ממול ערפו. ר' אליעזר בר' שמעון אומר \"כמשפט\" – כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה, אף עולת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה. י מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד… תלמוד לומר \"והקריבו…\"." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא [עשירית האיפה], ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.", + "[ב] ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.", + "[ג] ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינים להם שיקרבו עד מוצאי שבת.", + "[ד] \"והביא את…אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה; מנין לקרבן נדבתו עשירית האיפה? תלמוד לומר \"קָרְבָּנוֹ..עֲשִׂירִת הָאֵפָה\".", + "[ה] \"עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אחד מעשרה לשלשה סאין שהן שבעה רביעים (ס\"א רבעים) ועוד. \"סֹלֶת\" – מה סלת האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטים, אף כאן מן החטים. \"לחטאת\" – שיהיה הפרש מעות לשם חטאת. \"לא ישים עליה שמן\" – נותן הוא על שירים. \"לא ישים עליה שמן\" – ואם נתן, פסול. \"ולא יתן עָלֶיהָ לְבֹנָה\" – יכול אם נתן פסול? תלמוד לומר \"כי חטאת\". או \"כי חטאת\" יכול אפילו נתן עליה שמן תהיה כשרה!? תלמוד לומר \"הִיא\"! ומה ראית להכשיר בלבונה ולפסול בשמן? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בלבונה? שהוא יכול ללוקטה. ופוסל בשמן – שאין יכול ללוקטה.", + "[ו] או אינו מדבר אלא בשני כהנים? תלמוד לומר \"עָלֶיהָ\" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. אינו מדבר בשני כהנים.", + "[ז] או אינו אומר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי? תלמוד לומר \"עָלֶיהָ\" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. לא שיתן כלי על גבי כלי.", + "[ח] \"כִּי חַטָּאת הִיא\" – אמר ר' יהודה הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה.", + "[ט] \"וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יהוה\" – שיהיה מקטיר לאישים ומתכוין לשם. \"חַטָּאת הִוא\" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. \"הִוא\" – פרט לכשנקמצה שלא לשמה.", + "[י] \"וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה\" מה תלמוד לומר? שיכול, החמורים שבהם יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה… תלמוד לומר \"מאחת מאלה\" – להשוות את הקלים לחמורים – לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים – לעשירית האיפה.", + "[יא] \"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו. או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן? מה אני מקיים \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל\"? – מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל? תלמוד לומר \"לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת. ר' שמעון אומר \"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה\" – הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"נפש\" – לרבות כהן משיח למעילה. \"כִּי תִמְעֹל מַעַל\" – אין מעילה אלא שינוי. וכן הוא אומר 'וימעלו בה' אלהי אבותם ויזנו אחרי הבעלים' (דה\"א ה, כה). וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) \"איש..כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל\".", + "[ב] \"כִּי תִמְעֹל מַעַל..מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה? במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו‏? תלמוד לומר \"וְחָטְאָה\". נאמר כאן 'חטא' ונאמר בתרומה (ויקרא כב, ט) 'חטא'.", + "[ג] מה 'חטא' האמור בתרומה – פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.", + "[ד] אף 'חטא' האמור כאן – פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, ובדבר שפגם בו נהנה, ופגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.", + "[ה] אי מה 'חטא' האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף כאן לא יצרף שתי אכילות כאחד; מנין – אכל היום ואכל למחר, נהנה היום ונהנה למחר, נהנה היום ואכל למחר, אכל היום ונהנה למחר – אפילו לאחר שלש שנים בהעלם אחד, מצטרפין זה עם זה? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.", + "[ו] אי מה 'חטא' האמור בתרומה אוכל ונהנה, אף אין לי אלא אוכל ונהנה; מנין – אכילתו ואכילת חברו, הנאתו והנאת חברו, הנאתו ואכילת חברו, אכילתו והנאת חברו – מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.‏", + "[ז] אי מה 'חטא' האמור בתרומה – המוציא מהקודש לחול, אף כאן המוציא מהקודש לחול; מנין המוציא מהקודש לקודש? (כגון לקח קיני זבים וזבות וקיני יולדות, הביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, והשוקל שקלו מן ההקדש – כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון. וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו דמם)? תלמוד לומר \"תִמְעֹל מַעַל\" – ריבה.", + "[ח] \"בשגגה\" – פרט למזיד. והלא דין הוא! ומה אם שאר מצות – שזדונם כרת – פטר בהן את המזיד, מעילה – שאין זדונה כרת – אינו דין שיפטר בה את המזיד?! לא! אם אמרת בשאר מצות – שאינם בעון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעון מיתה! הואיל והוא בעון מיתה – לא יפטר בה את המזיד! תלמוד לומר \"בשגגה\" – פרט למזיד.", + "[ט] אמר ר' אלעזר, זה בא על חטא וחטאת בא על חטא. מה חטאת אינה בא על הזדון כשגגה, אף זה לא יבא על הזדון כשגגה.", + "[י] או כלך לדרך זה: זה קרוי 'אשם' ושאר אשמות קרוים 'אשם'. מה שאר אשמות באים על הזדון כשגגה, אף זה יבא על זדון כשגגה.", + "[יא] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא עון מיתה מדבר שהוא עון מיתה ואל יוכיחו שאר אשמות שאין בהם עון מיתה… או כלך לדרך זו: דנים אשם קשה בן שתי שנים מאשם קשה בן שתי שנים ואל תוכיח חטאת נקבה בת שנתה… תלמוד לומר \"בשגגה\" – פרט למזיד." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם. אין לי אלא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שכולם להשם; מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים – בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ב] מנין לרבות את החלב למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה. יכול שאני מרבה את הדם? תלמוד לומר \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – מיעט. מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם? אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפגול ובנותר ובטמא, ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא.", + "[ג] מנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה. אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח, לבדק הבית דברים הראוים לבדק הבית. הקדיש לבדק הבית דברים הראוים למזבח, הקדיש למזבח דברים הראוים לבדק הבית, הקדיש לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה (כגון ציר וחומץ דגים וחגבים) מנין? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ד] הקדיש תרנוגלת למזבח – מועלים בה ובביצתה. חמורתא למזבח – מועלים בה ובחלבה. תורים לבדק הבית – מועלים בהם ובביציהם. בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה זרעים – מועלים בהן ובמה שבתוכם ומנין שמועלין במה שבתוכם? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.", + "[ה] יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהן? הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים – יכול יהיו מועלים בהן ובמה שבתוכן? תלמוד לומר \"מִקָּדְשֵׁי יהוה\" – מיעט. ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן – מועלין בהן ובגדוליהן מפני שהם גידולי הקדש.", + "[ו] \"והביא\" אף לאחר יום הכפורים. \"איל\" – קשה בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל צאן משמע, אף חרש אף שוטה אף הננס. \"מן הצאן\" – ולא הפלגס. \"בערכך כסף\" – יכול דינרים? תלמוד לומר \"שקלים\". יכול שקלי נחשת? תלמוד לומר \"כסף\". יכול בבליות מדיות קפטקיות? תלמוד לומר \"בשקל הקדש\" – סלעים של קדש, סלעים של צורים. \"לאשם\" – שהוא מפריש מעות לשם אשם.", + "[ז] \"וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\" – לאותו הקדש. מנין לרבות פחות משוה פרוטה? שיכול שאין חייבים עליו משום מעילה – לא יהיו חייבים עליו בתשלומין… תלמוד לומר \"מִן הַקֹּדֶשׁ\" – לרבות פחות משוה פרוטה. מנין שמשלם חומש ואשם‏ על התשלומין האלו? תלמוד לומר \"הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם\".", + "[ח] 'וחמישיתו יוסף עליו' – שיהיה הוא וחומשו חמשה. \"וְנָתַן אֹתוֹ\" – פרט לחמש חטאות מתות. \"וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן\" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ומעילה בא על ידי כהן – לא יהא הכהן מועל… תלמוד לומר \"וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן\" – מלמד שהכהן מועל.", + "[ט] \"והכהן יכפר עליו [באיל האשם]\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו – לא יצא? תלמוד לומר \"באיל האשם\". הביא אשמו [עד] שלא הביא מעילתו (לא יצא)‏? תלמוד לומר \"לאשם\". יכול כשם שאיל אשם מעכב כך יהא חומש מעכב? תלמוד לומר \"באיל האשם ונסלח לו\" – איל האשם מעכב ואין החומש מעכב. \"ונסלח\" – מלמד שאין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר \"לו\"." + ], + "Section 12": [ + "[א] \"וְאִם\" – הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. – דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,ויאמר: \"אם ודאי מעלתי – זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק – מעות לנדבה ואשם תלוי\".- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.", + "[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.", + "[ג] \"וְעָשְׂתָה אַחַת\" – לחייב על כל אחת ואחת -שאם בא לפניו ספק – חֵלֶב ודם ונותר ופגול – בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת. חֵלֶב ושומן לפניו – ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית – שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול – עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה – - מנין שמביא אשם תלוי? – תלמוד לומר \"וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה – וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם – וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל…\".", + "[ד] ר' יהודה אומר: אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות, ואין ידוע באי זו מהם עשה;, חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל – - ר' אליעזר: מחייב חטאת, ור' יהושע: פוטר. אמר ר' יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי שנאמר \"כִּי תֶחֱטָא… וְלֹא יָדַע…\" – פרט לזה שידע שחטא. ר' שמעון אומר: זה הוא עצמו שמביא אשם תלוי! שנאמר \"כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה… וְלֹא יָדַע…\" – עשה, ואינו יודע מה עשה. אבל ספק לא עשה – צא ובקש! מנין שיביא אשם תלוי?", + "[ה] \"וְלֹא יָדַע\" – פרט להודע. יכול לא הודע של קלות, ולא הודע של חמורות – הכל בכלל הין? את הודע שלהם – פטרת, אינו דין שנפטר את לא הודע?! או חילוף: אם את לא הודע שלהם – חייבתי, אינו דין שנחייב את הודע? הודע פטרתי – שכן פטרתי של חמורות – שיצא לידון בחטאת!", + "[ו] והלא דין הוא? ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את לא הודע שלהן מחטאת, מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהן מן האשם?! או חילוף: ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חייב את הודע שלהם חטאת, מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם – אינו דין שנחייב את הודע שלהן אשם?! ודין אחר: ומה אם במקום שחִייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את הודע של קלות מן האשם, מקום שפטר את [לא] הודע של חמורות מן החטאת – אינו דין שנפטר את לא הודע של קלות מן אשם?! או חילוף: ומה במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חִייב לא הודע של קלות אשם, מקום שחייב הודע של חמורות חטאת – אינו דין שנחייב את הודע של קלות אשם?! – תלמוד לומר \"וְאָשֵׁם\" \"וְאָשֵׁם\" לגזירה שוה. מה 'וְאָשֵׁם' האמור להלן (ויקרא ד, כז-כח) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי, אף 'וְאָשֵׁם' האמור כאן (ויקרא ה, יז) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי.", + "[ז] \"וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ\" – ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע! אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע – על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע!", + "[ח] ר' עקיבא אומר: האוכל חֵלֶב: מביא חטאת – בסלע. ספק אכל, ספק לא אכל: מביא אשם תלוי – בשתי סלעים. אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה – על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד!", + "[ט] ר' מנחם בר' יוסי אומר: הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים. צא וחשוב: כמה פרוטות בשתי סלעים? – קרוב לאלפַיִם! אם כך ענש הכתוב את השוגג – על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד!", + "[י] רבי יוסי אומר: אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא – צא ולמד מאדם הקדמוני: שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה, ועבר עליה – ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו! וכי אי זו מידה מרובה? מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? – הוי אומר מידת הטובה. אם מדת פורענות מועטת – הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורות ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. הֵשָּׁב מן הפיגול ומן הנותר, והמתענה ביום הכפורים – על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!", + "[יא] רבי עקיבא אומר: הרי הוא אומר \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה\" (דברים יז, ו) – אם נתקיימה עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה? אלא להביא השלישי – להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו. אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה – על אחת כמה וכמה שישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה!", + "[יב] רבי אומר: הרי הוא אומר \"וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס\" (דברים יט, ה) – - קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש – ולא ידע. אמור מעתה: המגבה הצדקות, והמפרנס את העניים, והגומל חסדים – על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!", + "[יג] רבי אלעזר בן עזריה אומר: הרי הוא אומר \"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלהיך\" (דברים כד, יט) – קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה. אמור מעתה: היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה – הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו!", + "[יד] \"וְהֵבִיא אַיִל\" – קשה, בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל משמע. 'צאן' – אף החֵרֵש, אף השוטה, אף הננס. \"מִן הַצֹּאן\" – ולא הפלגס. \"בְּעֶרְכְּךָ\" – מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) – ב\"כֶּסֶף שְׁקָלִים\", אף 'ערכך' האמור כאן – בכסף שקלים. \"לְאָשָׁם\" – שיהיה מפריש מעותיו לשם אשם." + ], + "Chapter 21": [ + "[א] \"וכפר עליו הכהן…\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר \"שגגתו\". בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"אשר שגג\". בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע – רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.", + "[ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר \"על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע\". \"והוא לא ידע\" – פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) \"או הודע אליו חטאתו..והביא\".\"והוא לא ידע ונסלח לו\" – הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג – הרי זה יהרג.", + "[ג] \"אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא – מנין שמותר באכילה? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". יכול אף על פי שלא נזרק הדם? תלמוד לומר \"הוּא\". מה יעשה לו? הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה. נזרק הדם – יאכל הבשר. ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס – יזרק והבשר יאכל.", + "[ד] יכול אף על פי שלא נשחט? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". מה יעשה לו? יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.", + "[ה] \"אָשָׁם..ליהו\"ה\" – יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, טו) 'אשם לכהן'. יכול ינתן כולו לכהן? תלמוד לומר \"אָשָׁם…ליהו\"ה\". הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות – הבשר לשם והעורות לכהנים.", + "[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? (והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח – יינות, שמנים וסלתות ועופות –)‏ מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות? תלמוד לומר \"אָשֹׁם אָשַׁם\". זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה – ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: \"אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'\" – נמצאו שני כתובים קיימים – 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ\"ב ב, יב) \"כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ\".", + "[ז] מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים? תלמוד לומר \"אָשָׁם\". אי \"אשם\", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע? תלמוד לומר \"הוּא\". ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע? אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל." + ], + "Chapter 22": [ + "[א] מה תלמוד לומר 'עמיתו…עמיתו' שני פעמים? 'עמיתו' – פרט לגבוה, 'עמיתו' – פרט לאחרים.\"וְכִחֵשׁ\" – יכול אומר לחברו \"אכלתי היום\" והיום לא אכל? \"הלכתי לעיר פלוני\" והוא לא הלך? תלמוד לומר \"כִּי תֶחֱטָא וְכִחֵשׁ\" – לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא; יצא כחש שלא קדמו חטא.", + "[ב] רבי אומר \"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר\" – מה אלו מיוחדים שהן של ממון, יצא אלו שאינם של ממון.", + "[ג] \"וּמָעֲלָה מַעַל בהשם\" – ר' יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד. ר' שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן – קורא אני בהן \"וכחש בעמיתו\". ושאין חייב באחריותן – אין אני קורא בהן \"וכחש בעמיתו\".", + "[ד] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר \"וּמָעֲלָה מַעַל בהשם\"? לפי שהמלוה, והלוה, והנושא ונותן – אינו מלוה, ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם! בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהם!", + "[ה] \"וכחש בעמיתו\" – יכול בדברים? תלמוד לומר \"בפקדון\" – שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.", + "[ו] אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מִלְוה! שיש לו רשות להוציאה מנין? תלמוד לומר \"אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שיש בהן מתנת יד; גזל, שאין בו מתנה יד מנין? תלמוד לומר \"אוֹ בְגָזֵל\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים הנטלים מרשות בעלים; הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין? תלמוד לומר \"אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ\". אי מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שדעת שניהם יודעת; אבידה, שאין דעת שניהם יודעת מנין? תלמוד לומר \"אוֹ מָצָא אֲבֵדָה\". \"וכחש בה\" – ולא במוצאיה. בן עזאי אומר שלש אבידות הן: היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה.", + "[ז] או מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן – כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס\"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון – מנין? תלמוד לומר \"עַל שָׁקֶר\" – על כל דבר שיש שקר.", + "[ח] אי מה אלו מיוחדים – שאין נזיקים של ממון; דברים הניזקים – כגון חובל אדם באדם, קנין קנין, אדם בקנין, קנין באדם – מנין? תלמוד לומר (ויקרא ה, כו) \"עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ\".", + "[ט] אי מה אלו ואלו מיוחדים – דבר שמשלם עליהם את הקרן; תשלומי כפל, ותשלומי ד' וה', והאונס והמפתה והמוציא שם רע – מנין? תלמוד לומר \"וּמָעֲלָה מַעַל בה'\" – ריבה.", + "[י] \"אחת\" (שם, כב), \"בה\" (שם), ו\"בהנה\" (שם), \"או מכל\" (שם, כד) – הרי אלו מיעוטים. פרט לאומר לחבירו \"חבלת בי בשבת\", והוא אומר \"לא חבלתי\"; \"הדלקת נרות בשבת\", והוא אומר \"לא הדלקתי\"; אמר לו אביו: \"חבלת בי\" / \"עשית בי חבורה\", והוא אומר \"לא חבלתי בך\" / \"לא עשיתי בך חבורה\" תלמוד לומר \"אחת\" (שם, כב), \"בה\" (שם), ו\"בהנה\" (שם), \"או מכל\" (שם, כד) – הרי אלו מיעוטים. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו.", + "[יא] ר' שמעון אומר, יכול האומר לחבירו \"אנסת ופתית את בתי\" והוא אומר \"לא אנסתי ולא פתיתי\", ( \"המית שורך את שורי\" והוא אומר \"לא המית\"), \"המית שורך את עבדי\" והוא אומר \"לא המית\", אמר לו עבדו \"הפלת את שיני וסמית את עיני\" והוא אומר \"לא הפלתי ולא סמיתי\" יכול יהא חייב? תלמוד לומר \"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר\" – מה אלו מיוחדים שאינם קנסות, יצאו אלו שהם קנסות." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"והיה\" – מיד מה יעשה? \"והשיב\". אי \"והשיב…ושלם\" (ויקרא ה, כג-כד) – יכול יהיה משיב ומשלם? ואל תתמה! שהרי הגנב משלם תשלומי כפל! אם טבח ומכר משלם ד' וה'! תלמוד לומר 'גְּזֵלָה' – גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם.", + "[ב] \"וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל\" – מה תלמוד לומר \"אשר גזל\"? שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו תלמוד לומר \"אשר גזל\".", + "[ג] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר \"את הגזלה\". מה תלמוד לומר \"אֲשֶׁר עָשָׁק\"? שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו? תלמוד למר \"אֲשֶׁר עָשָׁק\" – על מה שעשק הוא משלם ולא על מה שעשק אביו.", + "[ד] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר \"אֶת הָעֹשֶׁק\". \"אֶת הַפִּקָּדוֹן…\" – מה תלמוד לומר \"אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ\"? כל זמן שעמו – ישיבנו. אין עמו – משיב דמיו.", + "[ה] ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו – בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; נשבע – הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו – מנין? תלמוד לומר \"אשר גזל..אשר עשק..אשר הפקד אתו..אשר מצא\".", + "[ו] עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן על גזל אביו – בזמן שנשבע הוא ואביו. הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר 'הגזל..עושק..והפקדון..והאבדה ישתלמו' [ובגמרא גרס יש תלמוד] – מכל מקום.", + "[ז] מנין ליתן את האמור למעלה למטה? תלמוד לומר \"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר\". \"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר\" – עד שיהא מתכוין לו. מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.‏", + "[ח] \"עליו לשקר..ושלם\" – ואין משלם אלא לאחר שבועה. והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב – שמשלם תשלומי כפל – אין משלם אלא לאחר שבועה, זה – שאין משלם תשלומי כפל – אינו דין שאינו משלם אלא לאחר שבועה?! לא! אם אמרת בטוען טענת גנב – שאינו משלם חומש ואשם! תאמר בזה שמשלם חומש ואשם! הואיל ומשלם חומש ואשם – ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה! תלמוד לומר \"עליו לשקר..ושלם\" – ואין משלם אלא לאחר שבועה.", + "[ט] \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ\" – אותו הוא משלם ואין משלם תשלומי כפל. והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב – שאין משלם חומש ואשם – משלם תשלומי כפל, זה – שמשלם חומש ואשם – אינו דין שישלם תשלומי כפל?! תלמוד לומר \"וְשִׁלַּם אֹתוֹ\" – אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.", + "[י] אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא את תשלומי ד' וה'? תלמוד לומר \"בְּרֹאשׁוֹ\" – בראשו הוא משלם, ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'.", + "[יא] קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם! ומה זה – שאין משלם תשלומי כפל – משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב – שמשלם תשלומי כפל – אינו דין שישלם חומש ואשם?! תלמוד לומר \"בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו\" – המשלם בראש מוסיף חומש, ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש.", + "[יב] \"וַחֲמִשִׁתָיו\" – מלמד שמוסיף חומש על חומש; עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. \"יֹסֵף עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה. \"לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ\" – ולא יתננו לשלוחו שיולך לו. יכול לא יתן לשליח בית דין וליורש? תלמוד לומר \"יִתְּנֶנּוּ\".", + "[יג] \"ביום אשמתו\": בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתיר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.", + "[יד] 'והביא את אשמו' – אף לאחר יום הכפורים. \"איל\" – קשה, בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל משמע; 'צאן' – אף חרש, אף שוטה, אף ננס. \"מן הצאן\" – ולא הפלגס. \"בערכך\" – מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) בכסף שקלים, אף 'ערכך' האמור כאן – בכסף שקלים. \"לאשם\" – שיהיה מפריש מעות לשם אשם." + ], + "Chapter 23": [ + "[א] \"וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ב] כיצד? היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו \"תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!\". \"שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה; לא לך ולא לך ולא לך!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ג] יכול מפני שהן חמשה; מנין אמר לו \"תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ד] יכול מפני שהן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין!\" – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ה] יכול מפני שהן מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו!\". [\"שבועה שאין לך בידי חטין שהפקדת לי אמש ושלפניו ושלפני פניו!\"] – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' – לחייב על כל אחת ואחת.", + "[ו] מנין אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\".", + "[ז] כיצד? היה תובעו. אמר לו \"תן לי חטים שהפקדתי אצלך אמש ושלפניו ושלפני פניו!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת\".", + "[ח] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו \"תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת אשר יעשה\".", + "[ט] יכול מפני שאינן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו \"תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!\". \"שבועה שאין לך בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\".", + "[י] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה \"תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!\". \"שבועה שאין לכם בידי כלום!\" – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"על אחת מכל אשר יעשה\". \"לאשמה בה\" – פרט לפחות משוה פרוטה." + ] + }, + "Tzav": { + "Chapter 1": [ + "[א] אין \"צו\" אלא זירוז – מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר כל מקום שיש חסרון כיס.", + "[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז), שומע אני דברים ראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח… תלמוד לומר \"כבשים\" (שם, לח) – מה כבשים המיוחדים שהם ראוים למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.", + "[ג] ר' עקיבא אומר מתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז), שומע אני דברים הראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח… תלמוד לומר 'עולה' (שם, מב) – מה עולה מיוחדת שהיא ראוי למזבח – אף כל דבר שראוי למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.", + "[ד] ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה – לא ירד. שנאמר \"היא העֹלה על מוקדה\" – מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי לאישים אם עלה – לא ירד.", + "[ה] רבן גמליאל אומר \"היא העֹלה על מוקדה על המזבח\" – מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה – לא ירד.", + "[ו] אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים; שרבן גמליאל אומר לא ירדו, ור' יהושע אומר ירדו.", + "[ז] ר' יהודה אומר \"זאת\" \"היא\" \"העֹלה\" – הרי אלו מיעוטים. פרט לנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים. ר' שמעון אומר אין לי אלא כשרה; מנין לשנשפך דמה, ושנשחטה בלילה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, ולהלן והיוצא והטמא, והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולים וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והנתנים למעלה שנתנם למטה, והנתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן? תלמוד לומר \"זאת תורת העֹלה\" – תורה אחת לכל העולים שאם עלו – לא ירדו.", + "[ח] יכול אף הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן ובעלי מומין – אם עלו לא ירדו? תלמוד לומר \"זאת\" \"היא\" \"העֹלה\" – הרי אלו מיעוטים. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש, ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש.", + "[ט] כשתמצא לומר כלל שרבי עקיבא אומר כל שפסולו בקדש – הקדש מקבלו. לא היה פסולו בקדש – אין הקדש מקבלו. חוץ מבעלי מומין; שבעוף כשר. ר' חנניא סגן הכהנים אומר, דוחה היה אבא בעלי מומין מעל גבי המזבח. יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו? תלמוד לומר 'עולה' – מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה, יצאו נסכים שאינם באים בגלל עצמם.", + "[י] מיכן אתה אומר – הזבח כשר והנסכים פסולים; הזבח פסול והנסכים כשרים; אפילו זה וזה פסול – שהזבח לא ירד והנסכים ירדו.", + "[יא] לתוך שנאמר \"כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ\" (שמות כט, לז) למדנו שהמזבח מקדש את הראוי לו. מנין אף הכבש מקדש את הראוי למזבח? תלמוד לומר \"וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ\" (ויקרא ב, יב). מנין שאף הכלים מקדשים את הראוי להם? תלמוד לומר \"וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ\" (שמות ל, כט).", + "[יב] כלי הלח מקדשים את הלח, מדת היבש מקדש היבש. ואין כלי הלח מקדש את היבש ואין מדת היבש מקדש את הלח. כלי הקדש שנקבו: אם עושים מהם מעין מלאכתם שהיו עושים כשהם שלמים – מקדשים, ואם לאו – אין מקדשין. וכולם אין מקדשים אלא בקדש.", + "[יג] \"היא העֹלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר\" – שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים על המזבח כל הלילה. אין לי אלא דברים שהן ראוים לקרב בלילה שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים מעל גבי המזבח כל הלילה; דברים שהן ראוים לקרב ביום – כגון הקומץ והקטרת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מנין? תלמוד לומר \"צו את אהרון ואת בניו לאמר\"", + "[יד] אתה אומר לכך נאמר \"כל הלילה\" – שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים על גבי המזבח כל הלילה; או אינו אלא שיהא מעלם מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה! הא מה אני מקיים \"וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר\" (שמות כג, יח)!? זה הוא האמור ללמד שיהא מעלן מן הארץ למזבח כל הלילה!", + "[טו] הא מה אני מקיים \"כל הלילה\"? שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים כל הלילה מעל גבי המזבח. מה תלמוד לומר \"עד הבקר\"? אם אינו ענין לעיכול איברים תנהו ענין לתרומת הדשן; לימד שיהיו תורמים את המזבח כל הלילה.", + "[יו] \"ואש המזבח תוקד בו\" – ומנין לאש מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון? תלמוד לומר \"אש המזבח תוקד בו\".אש מחתה ומנורה מנין? ודין הוא! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי, ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה. מה אש מזבח הפנימי – ממזבח החיצון, אף אש מחתה ומנורה – ממזבח החיצון! או כלך לדרך זה! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה. מה אש ממזבח הפנימי – ממזבח חוצה לו, אף אש מחתה ומנורה – ממזבח חוצה לה! תלמוד לומר \"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה\" – אף אש שאמרתי לך \"תהיה תמיד\" (ויקרא כד, ד) – לא תהא אלא ממזבח החיצון. למדנו אש למנורה; למחתה מנין? ודין הוא! נאמר אש במנורה ונאמר אש במחתה (ויקרא טז, יב). מה להלן על מזבח החיצון – אף כאן על מזבח החיצון! או כלך לדרך זה! נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה. מה להלן – בסמוך לו, אף כאן בסמוך לו! תלמוד לומר \"ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'\" – איזה דבר שמקצתו 'לפני השם' ואין כולו 'לפני השם'? הוי אומר זה מזבח החיצון." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ולבש הכהן מדו בד\" כמדתו. 'בד' – שיהיו של בוץ. 'בד' – שיהיו חדשים. 'בד' – שיהיו כפולים \"בד\" (שמות כח, מב) – שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) \"בד\". יכול לא ילבש עמהם בגדי קדש אבל ילבש עמהם בגדי חול? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) \"ומכנסי בד\". \"ילבש על בשרו\" – מה תלמוד לומר \"ילבש\"? להביא את המצנפת ואת האבנט, דברי ר' יהודה. ר' דוסא אומר להביא את בגדי כהן גדול שיהיו כשרים לכהן הדיוט. רבי אומר שתי תשובות בדבר: וכי אבנטו של כהן גדול זו אבנטו של כהן הדיוט?! דבר אחר, בגדים ששמשו קדושה חמורה יחזרו וישמשו בקדושה קלה?! אם כן מה תלמוד לומר \"ילבש\" – אפילו הן שחקין.", + "[ב] ר' שמעון אומר ממשמע שנאמר \"בד\" שומעני ד' כלים שנאמר \"ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש\" (ויקרא טז, לב). אם כן למה נאמר \"מדו בד\"? – כמדתו.", + "[ג] \"ומכנסי בד ילבש על בשרו\" – ולא רטיה על בשרו‏. כשהוא אומר להלן (ויקרא טז, ד) \"מכנסי בד יהיו על בשרו\" – שלא יהיה שום דבר קודם למכנסים.", + "[ד] \"והרים את הדשן אשר תאכל האש\" יכול עצים? תלמוד לומר 'עולה'. אי 'עולה' יכול איברי ועולה? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש\". הא כיצד? חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד. \"ושמוֹ\" – בנחת.\"ושמוֹ\" – כולו. \"ושמוֹ\" – שלא יפזר. \"אצל המזבח\" – סמוך למזבח. מנין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקן לצדי המזבח? ואם אין צדדים מחזיקם – סודרם על הסובב או על הכבש עד שסודר את המערכה ומחזירם למערכה? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח\".", + "[ה] מנין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות שיחזיר ומועלים בהם? תלמוד לומר \"אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח\".", + "[ו] \"ופשט..ולבש\" – יכול כמצות יום הכפורים יהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול? תלמוד לומר \"בגדיו…בגדים\" – מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. מה בגדים שפושט – הראוים למלאכתו, אף בגדים שלובש – הראוים למלאכתו. אם כן למה נאמר \"אחרים\"? – פחותים מהם. ר' אלעזר אומר \"אחרים והוציא את הדשן\" – לימד על בעלי מומין שיהיו כשרים להוציא את הדשן.", + "[ז] \"והאש על המזבח תוקד בו\" – אמר ר' יהודה מנין להצתת האש שלא יהיה אלא בראשו של מזבח? תלמוד לומר \"והאש על המזבח תוקד בו\". אמר ר' יוסי מנין לעשות מערכה אחת לקיום האש? תלמוד לומר \"והאש על המזבח תוקד בו\". מנין שכל המכבה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תִכְבה\".", + "[ח] \"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר\". נאמר כאן \"בבקר בבקר\" ונאמר בתמיד (במדבר כח, ד) \"בבקר\" – איני יודע איזה יקדים? יקדים דבר שנאמר בו \"בבקר בבקר\" לדבר שלא נאמר בו אליו 'הבקר' אחד. נאמר בעצים \"בבקר בבקר\" ונאמר בקטורת (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" – איני יודע מי יקדים את מי? מי מכשיר את מי?! עצים מכשירים הקטרת! הם יקדימו את הקטרת!", + "[ט] נאמר בקטרת (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" ונאמר בנרות (שמות ל, ז) \"בבקר בבקר\" – איני יודע איזה יקדים? כשהוא אומר (שמות ל, ז) \"בהיטיבו את הנרֹת יקטירנה\" – סמכו ענין לקטורת; אף הם יקדימו את הקטורת! מנין שיעשה את המערכה גדולה כדי שתקבל את כל העולות? תלמוד לומר \"עליה העֹלה\". מנין לאמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים? תלמוד לומר \"עליה חלבי השלמים\". מנין הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"עליה..והקטיר\" – כל ההקטרות יהיו עליה. יכול אף הקטורת תהא עליה? תלמוד לומר \"ובער עליה…וערך עליה\" – עשה הבערה אחת לקטורת, עשה מערכה אחת לקטורת.", + "[י] מנין שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר \"עליה העֹלה\". מנין שלא יהיה דבר מתעכב אחר תמיד של בין הערבים? תלמוד לומר 'עליה שלמים'. \"אש תמיד\". \"תמיד\" – אף בשבת, \"תמיד\" – אף בטומאה. \"לא תִכְבה\" – אף במסעות. מה עושים לה? כופין עליה פסכתר, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אף בשבת; ומסעות – מדשנין אותה! שנאמר (במדבר ד, יג) \"ודִשְּׁנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן\".", + "[יא] ר' יהודה אומר ב' מערכות בכל יום, וג' ביום הכפורים. ר' יוסי אומר ג' בכל יום וד' ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים. ר' מאיר אומר ד' מערכות בכל יום וחמש ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וזאת תורת המנחה\" – לבית עולמים. \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ב] וכי מנין יצאו? מכלל שנאמר (ויקרא ב, א-ג) \"ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה..והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו\" – יכול אין טעונה שמן ולבונה אלא מנחות ששיריהן נאכלים!… מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין? תלמוד לומר \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ג] אמר רבי עקיבא מה מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל למנחת חוטא של כהנים ללתיתין – לא נחלק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כהנים ללתיתין! אמר לו ר' חנניא בן יהודה וכי מה ראיה לאו להין?! עשה ללא תעשה?! תלמוד לומר \"תורת המנחה\" – תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.", + "[ד] \"הַקריב אֹתָהּ\" – כשירה ולא פסולה.\"אֹתָהּ\" – כולה כאחת. \"בני אהרן\" – ולא בנות אהרן. \"לפני השם\" – יכול במערב? תלמוד לומר \"אל פני המזבח\". אי \"אל פני המזבח\", יכול בדרום? תלמוד לומר \"לפני השם\". הא באיזה צד מגישה? בקרן דרומית מערבית.", + "[ה] ר' אלעזר אומר יכול יגישנה בדרומה של קרן או במערבה? – אמרת לאו. שני כתובים, אחד מקיים עצמו ומקיים את חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חברו. תופסים זה שמקיים עצמו ומקיים את חברו ומניחים זה שמקיים עצמו ומבטל חברו. כשאתה אומר \"לפני השם\" במערב – בטלת \"אל פני המזבח\" בדרום. וכשאתה אומר \"אל לפני המזבח\" בדרום – קיימת \"לפני השם\" במערב. הא באיזה צד מגישה? בדרומה של קרן. \"והרים ממנו\" – מן המחובר. שלא יביא עשרון אחד בשני כלים. \"בְּקֻמְצוֹ\" – שלא יעשה מדה לקומץ. \"מסֹלת המנחה\" – ולא מסולת חברתה. \"ומשמנה\" – ולא משמן חברתה. שלא יביא שני מנחות בכלי אחד. \"מסלת המנחה ומשַמנה ואת כל הלבֹנה\" – שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. \"ואת כל הלבֹנה אשר על המנחה והקטיר\" – שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים.", + "[ו] \"והקטיר המזבחה לריח ניחח אזכרתה ליהו\"ה\" – נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה, ונזכרים בלבונתה.", + "[ז] \"והנותרת ממנה\" – כשירה. 'יאכלו…תאכל…יאכלוה אהרן ובניו' – ריבה אכילתה בכל מאכל שירצה. \"יאכלוה\" – שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מועטת.", + "[ח] 'לאהרן ולבניו' (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת.", + "[ט] \"מַצּוֹת תֵּאָכֵל\" – מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזיר להתירה הראשן? תלמוד לומר \"מצות תאכל\" – מצוה.", + "[י] וכיוצא בה: \"יבמה יבא עליה\" – מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזר להיתירה הראשון? תלמוד לומר \"יבמה יבא עליה\".", + "[יא] \"מַצּוֹת תֵּאָכֵל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"יאכלוה\" – אין לי אלא כולה; מנין אף מקצתה? תלמוד לומר \"תֵּאָכֵל\" – אפילו כל שהוא.", + "[יב] 'במקום קדוש תֵאָכל' – יכול במחנה לויה? תלמוד לומר \"בחצר אהל מועד יאכלוה\". אין לי אלא בחצר אהל מועד; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות בקדש? תלמוד לומר \"בְּמָקוֹם קָדֹשׁ\". \"יאכלוה\" – שלא יאכל עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מרובה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"לא תאפה חמץ\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תעשה חמץ\" (ויקרא ב, יא) יכול לאו אחד על כולם? תלמוד לומר \"לא תאפה חמץ\" – אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה. מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה ואת כל מעשה ומעשה שיש בה שחייב על כל אחד ואחד לאו בפני עצמו.", + "[ב] \"חלקם נתתי..מֵאִשָּׁי\" – אינן רשאים ליטול אלא מותר מן האישים. אין לי אלא בו בלבד; מנין לרבות את כל הקדשים? תלמוד לומר 'כי קדש קדשים'‏. יכול אף הפסולה במחלוקת? תלמוד לומר \"מֵאִשָּׁי\" – הכשרה ולא הפסולה. יכול אם חלקוה תהיה פסולה? תלמוד לומר \"הִוא\" – הרי הוא בקדושתה.", + "[ג] \"כחטאת\" – מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית, אף זו – מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה, אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה? תלמוד לומר \"כאשם\" – מה אשם נשחט שלא לשמו – כשר, אף זו אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.", + "[ד] ר' שמעון אומר יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם: מנחת חוטא הרי הוא כחטאת, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – פסולה. מנחת נדבה הרי הוא כאשם, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.", + "[ה] \"כל זכר…\"‏ – לרבות בעלי מומין. למה? אם לאכילה – כבר אמור (ויקרא כא, כב)! אם כן למה נאמר \"כל זכר\" – לרבות בעלי מומין למחלוקת. \"יאכלנה\" – כשרה ולא פסולה. \"חק עולם\" – לבית עולמים. \"לְדֹרֹתֵיכֶם\" – שינהג הדבר לדורות. \"מֵאִשֵּׁי יהו\"ה\" – אין להם אלא אחר מתן אישים.", + "[ו] \"כל אשר יגע בהם יקדש\" – יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר \"בהם\" – משיבלע. יכול אם נגע במקצתו יהיה כולו פסול? תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יקדש\" – הנוגע פסול; הא כיצד? חותך את מקום שבלע. \"יקדש\" – להיות כמוהו. אם פסול – פסול, ואם כשר – יאכל כחמור שבו." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"זה קרבן אהרן ובניו\" – יכול יהיו אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה? תלמוד לומר \"ובניו אשר יקריבו\". הא כיצד? אהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם.", + "[ב] 'בניו' – אילו כהנים הדיוטים. או 'בניו' הרי כהנים גדולים!? כשהוא אומר \"הכהן המשיח תחתיו מבניו\" (ויקרא ו, טו) – הרי כהנים גדולים אמור! הא מה אני מקיים 'בניו'? אלו כהנים הדיוטים.", + "[ג] כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו. אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה – עבודתו פסולה.", + "[ד] \"בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ\" – אין כהן גדול נמשח אלא ביום. \"אֹתוֹ\" – אין מושחים שני כהנים גדולים כאחד. \"ביום המשח\" – מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. או אינו אומר \"ביום המשח אותו\" – ביום שנמשח מביא עשירית האיפה ומפסיק? תלמוד לומר \"מנחה תמיד\"! הא מה אני מקיים \"ביום המשח אֹתו\"? – ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. \"עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" – אחד מעשרה בשלש סאין שהם שבעה רבעים ועוד.", + "[ה] \"סֹלת\" – מה סולת האמור להלן (שמות כט, ב) – חטים, אף סולת האמור כאן – חטים. \"מנחה\" – הרי הוא ככל המנחות ללבונה. \"תמיד\" – אף בטומאה; \"תמיד\" – אף בשבת.", + "[ו] אילו נאמר \"מחצית בבקר ומחצית בערב\" – יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב… תלמוד לומר \"מחציתה בבקר ומחציתה בערב\" – משָלם; מביא מחציתה בבקר ומחציתה בערב.", + "[ז] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו. מקריב מחצה בבקר ומחצית בערב. נטמא חציו של בין הערבים – יכול יביא חצי עשרון מתוך ביתו בערב? תלמוד לומר \"ומחציתה בערב\" – משָלם.", + "[ח] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד. כהן שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר תחתיו – יכול יביא עשרון מביתו‏? תלמוד לומר \"מחציתה בבקר ומחציתה בערב\"- מחציתה משָלם מביא בערב.", + "[ט] כיצד הוא עושה? מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד. נמצאו שני חצאין קרבים ושני חצאין אובדים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"על מחבת בשמן\" – מלמד שטעונה כלי. \"בשמן\" – להוסיף לה שמן אחר. ואיני יודע כמה? הריני דן: זו טעונה שמן ומנחת נסכים טעונה שמן. מה מנחת נסכים – ג' לוגין לעשרון, אף זו – ג' לוגין לעשרון.", + "[ב] או כלך לדרך זה: זו טעונה שמן ומנחת נדבה טעונה שמן. מה נדבה טעונה לוג אחד לעשרון, אף זו – לוג אחד לעשרון.", + "[ג] נראה למי דומה: דנין מנחה שהיא באה תמיד ודוחה את השבת ואת הטומאה; ואל תוכיח מנחת נדבה שאינה באה תמיד ואינה דוחה את השבת ואת הטומאה!", + "[ד] או כלך לדרך זה: דנין מנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה ממנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה; ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ואינה טעונה לבונה!", + "[ה] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: כשהוא אומר \"מנחה תמיד\" – הרי היא לו כמנחת תמידין. מה מנחת תמידין – ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון. ור' שמעון אומר, ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת כבשים. מה מנחת כבשים – ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון. או כלך לדרך זו! ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת אלים. מה מנחת אלים – שני לוגין לעשרון, אף זו – שני לוגין לעשרון! נראה למי דומה: דנים מנחה שכולה עשרון ממנחה שכולה עשרון ואל תוכיח מנחת אלים שאין כולה עשרון.", + "[ו] \"תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת\" – מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה. אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ושבמילואים. \"תביאנה\" – יכול לפני הנסכים? כשהוא אומר \"תקריב\" – אף לאחר המוספין. \"תֻּפִינֵי\" – תאפה נא. ר' יהודה אומר \"תֻּפִינֵי\" – תאפה נאה. ר' יוסי אומר תאפה רבה. \"מנחת פִתִים\" – מלמד שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל‏ \"תקריב ריח ניחח ליהו\"ה\" – יכול מה אהרן מביא בכל יום – אף בניו מביאים בכל יום? תלמוד לומר (ויקרא ו, יג) \"זה\" יכול, מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה – אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא חצאים – אף בניו יהיו מביאים חצאים? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא שלשה לוגין לעשרון – אף בניו יהיו מביאים שלשה לוגין לעשרון? תלמוד לומר (שם) \"זה\". מה אהרן מביא רבוכה – אף בניו יהיו מביאים רבוכה? תלמוד לומר (שם) \"זה\"." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'משיח' – אין לי אלא משוח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר \"והכהן המשיח\". יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה? תלמוד לומר \"תחתיו מבניו\" – את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משיח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומנין שאין בנו עומד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט, ל) \"שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש\" – את ש’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’ בנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאינו ’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’.", + "[ב] \"מבניו יעשה אותה\" \"ילבשם הכהן תחתיו מבניו\" – מלמד שיהיה בן קודם לכל שבעולם. יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו? תלמוד לומר (ויקרא טז, לב) 'אשר ימלא ידו' – בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו – יבוא אחר וישמש תחתיו.", + "[ג] מנין לכהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל יורשים? תלמוד לומר \"מבניו יעשה\". יכול יביאוה לחצאין? תלמוד לומר \"אֹתה\" – כולה אמרתי ולא מקצתה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינה באה אלא משל צבור שנאמר \"חק עולם\" – משל עולם. \"כליל תקטר\" – כליל להקטרה.", + "[ד] \"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאָכֵל\" – מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת. אין לי אלא מנחת חובתו; מנחת נדבתו מנין? תלמוד לומר 'כל מנחת כהן'. אין לי אלא כולה; מקצתה מנין? תלמוד לומר \"תהיה\" – אפילו כל שהוא. אין לי אלא העליונה ב'כליל תקטר' והתחתונה ב'לא תאכל'; מנין העליונה ב'לא תאכל' והתחתונה ב'כליל תקטר'? תלמוד לומר \"כליל\" (ויקרא ו, טו) \"כליל\" (שם טז,) לגזירה שוה. ר' אליעזר אומר \"כליל תהיה לא תאָכֵל\" – כל שבכליל; ליתן לא תעשה על אכילתן." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"זאת תורת החטאת\" \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תורת החטאת\" – תורה אחת לכל חטאות שיהיה דמם טעון כיבוס. וכי מאין יצא?! מכלל שנאמר (ויקרא ו, יט-כ) \"הכהן המחטא אֹתה יאכלנה..ואשר יזה מדמה..תכבס\", יכול אין לי אלא חטאת החצונית שיהיה דמם טעון כבוס; חטאת פנימית מנין? ודין הוא! ומה אם קדשי קדשים – ששוו לחטאת החיצונית למריקה ולשטיפה – לא שוו לכיבוס, חטאת הפנימית – שלא שוו למריקה ולשטיפה – אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס?! תלמוד לומר \"תורת החטאת\" – תורה אחת לכל חטאת שיהא דמם טעון כיבוס.", + "[ב] יכול אף חטאת העוף יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר \"זאת\". \"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לפני יהו\"ה\" – זהו שאמר לרבות כל חטאת שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. ר' אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"קדש קדשים\" – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. \"הִוא\" – פרט לתודה ואיל נזיר.", + "[ג] \"הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. \"אֹתָהּ\" – כשרה ולא פסולה. \"…אֹתָהּ\" – שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה. וכי מאין באת? מכלל שנאמר (דברים יב, כז) \"ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל\" – שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה; והא מה אני מקיים \"על קרנות המזבח\"? – מצוה. יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר – כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה. והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה – אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה – אם נתנם למטה לא הורצו. מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו – שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו – שיש מהם קרב למטה! הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו! מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו – שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם – אם נתנם למטה כשרה! תלמוד לומר \"אֹתָהּ\" – שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.", + "[ה] \"בְּמָקוֹם קָדֹשׁ\" – יכול במחנה לויה? תלמוד לומר \"בחצר אהל מועד\". אין לי אלא 'חצר אהל מועד'; מנין הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר 'במקום קדש יאכל'.", + "[ו] \"כל אשר יגע בבשרה יקדש\" יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר \"בבשרה\" – עד שיבלע. יכול אף נגע במקצתו יהא כולו פסול? תלמוד לומר \"אשר יגע בבשרה\" – הנוגע פסול. הא כיצד? חותך את מקום שבלע. \"בבשרה\" – ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים. \"יקדש\" – להיות כמוה; אם פסולה – תפסל, ואם כשרה – יאכל כחמור שבה." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"ואשר יזה מדמה\" – מדם הכשרה ולא מדם הפסולה. רבי עקיבא אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – דמה טעון כיבוס. שלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס. ור' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס.", + "[ב] \"מדמה\" – ולא מדם קדשי קדשים. והלא דין הוא! ומה אם חטאת הפנימית – שלא שוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה – שוו להם לכיבוס, קדשי קדשים – ששוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה – אינו דין שישוו להם לכיבוס?! תלמוד לומר \"מדמה\" \"מדמה\" – ולא מרוטבה והלא דין הוא! ומה אם הדם – שאין טעון מריקה ושטיפה – טעון כיבוס, הרוטב – שטעון מריקה ושטיפה – אינו דין שטעון כיבוס?! תלמוד לומר \"מדמה\" – ולא מרוטבה.", + "[ג] \"על הבגד\" – ניתז על מקצתו של בגד יכול יהא בגד כולו טעון כיבוס? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\" – מקום הדם טעון כיבוס ואין הבגד כולו טעון כיבוס.", + "[ד] ניתז מן הצואר על הבגד – יכול יטעון כיבוס? תלמוד לומר \"ואשר יזה עליה תכבס\" – שכשר להזות טעון כיבוס ושאין כשר להזות אין טעון כיבוס.", + "[ה] ניתז מידו של מזה עד שלא הזה – טעון כיבוס; משהזה – אין טעון כיבוס. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו – טעון כיבוס. מצואר בהמה – אין טעון כיבוס. מן הקרן ומן היסוד – אין טעון כיבוס.", + "[ו] 'בגד' – אין לי אלא בגד; מנין לרבות העור משהופשט? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\" יכול שאני מרבה את העור עד שלא הופשט? תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד ראוי לקבל טומאה, אף כל ראוי לקבל טומאה; פרט לעור עד שלא הופשט, דברי ר' יהודה. ר' אלעזר אומר 'בגד' – אין לי אלא בגד; מנין לרבות את השק וכל דבר המקבל טומאה? תלמוד לומר \"אשר יזה עליה תכבס\". יכול שאני מרבה את העור משהופשט? תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד מיוחד לקבל טומאה וראוי לכיבוס, אף כל המקבל טומאה; יצא דבר שאינו מקבל טומאה – אינו ראוי לכיבוס.", + "[ז] \"תכבס במקום קדֹש\" – מלמד שהכיבוס במקום קדוש הוא. כיצד? הבגד שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומכבסו במקום קדוש. אין לי אלא כיבוס במקום קדוש; מנין אף שבירת כלי חרס במקום קדוש? תלמוד לומר \"תכבס במקום קדֹש וכלי חרש..ישבר\"‏.", + "[ח] מכאן אמרו: בגד שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים – קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש כלי חרס שיצא חוץ לקלעים – נכנס ושוברו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים – נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] 'כלי חרש' – אין לי אלא כלי חרש; מנין לרבות כלי נתר? תלמוד לומר \"וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר\". אין לי אלא שבשל בו; ערה לתוכו רותח מנין? תלמוד לומר \"אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר\". אין לי אלא כלי חרש שערה לתוכו רותח; כלי נחושת שערה לתוכו רותח מנין? תלמוד לומר \"אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר\"", + "[ב] \"ואם בכלי נחשת\" אין לי אלא כלי נחושת; מנין לרבות כל שאר מתכות? תלמוד לומר \"ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה\" – מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו. אין לי אלא כלי נחושת שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו; ומנין לכלי חרש שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה שוברה? תלמוד לומר \"ישבר ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה\" ר' טרפון אומר: בישל בו תחלת הרגל – מבשל בו כל הרגל. וחכמים אומרים עד זמן אכילה. 'מריקה ושטיפה' – מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס. מריקה ושטיפה בצונן. השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין.", + "[ג] \"וּמֹרַק וְשֻׁטַּף\" – יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה? תלמוד לומר \"במים\" – במים כל שהן. \"במים\" – ולא ביין; \"במים\" – ולא במזוג; \"במים\" – להכשיר את כל המים. קל וחומר למימי הכיור.", + "[ד] יכול אף הפסולה תהא טעונה מריקה ושטיפה? תלמוד לומר \"וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל\" – הכשירה טעונה מריקה ושטיפה ואין הפסולה טעונה מריקה ושטיפה. ר' יעקב אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – טעונה מריקה ושטיפה; ושלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אינה טעונה מריקה ושטיפה.", + "[ה] ר' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה – אינה טעונה מריקה ושטיפה. בישל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהם בנותן טעם – הרי אלו נאכלים כחמורים, וטעונים מריקה ושטיפה, ופסולה במגע.", + "[ו] \"כל זכר\" – לרבות בעל מום. למה?! אם לאכילה – כבר אמור! אם למחלוקת – כבר אמור! אם כן למה נאמר \"כל זכר\"? שיכול אין לי אלא בעל מום עובר; בעל מום קבוע מנין? תלמוד לומר \"כל זכר בכהנים יאכל…\". \"אֹתָהּ\" – קדושה ולא פסולה.\"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי שטעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"קדש קדשים\". יכול אף התרומה? תלמוד לומר \"אֹתה\" – פרט לתרומה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר 'קדש קדשים' טעונים מריקה ושטיפה ואין קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה.", + "[ז] אוציא את אלו ולא אוציא את התודה ואיל נזיר שנאכלים ליום אחד כקדשי קדשים? תלמוד לומר \"הִוא\". בִשל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהם בנותן טעם – הרי הקלים נאכלים כחמורים, ואין טעונים מריקה ושטיפה, ופוסלים במגע." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"…חטאת\" – אין לי אלא חטאת; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"וכל חטאת\", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי: עקיבא! אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת! אם כן למה נאמר \"וכל\"? שיכול אין לי אלא חטאת יחיד; חטאת צבור מנין? תלמוד לומר 'כל'. אין לי אלא חטאת זכר; חטאת נקבה מנין?‏ תלמוד לומר \"וכל חטאת\". ר' אליעזר אומר אף האשם שנאמר \"כחטאת כאשם\" (ויקרא ז, ז).", + "[ב] \"אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ\" – אפילו מקצת דמה. מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בב' כוסות, יצא אחד מהן לחוץ – הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים – ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלים. אמר ר' יוסי הגלילי, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת – בחוץ – לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים; מקום שאין מחשבה פוסלת – בפנים – אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם שבחוץ?! תלמוד לומר \"מדמה\" – אפילו מקצת דמה.", + "[ג] אמר להם: קל וחומר ליוצא מעתה! ומה אם במקום שאין מחשבה פוסלת – בפנים – פסל הדם שבפנים את הדם שבחוץ; מקום שמחשבה פוסלת – בחוץ – אינו דין שיפסול הדם שבחוץ את הדם שבפנים?! תלמוד לומר \"אשר יובא\" – הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל.", + "[ד] \"אל אהל מועד…\". אין לי אלא אהל מועד; שילה ובית עולמים מנין? תלמוד לומר \"לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ\". הנכנס לכפר – אף על פי שלא כפר – פסול, דברי ר' אליעזר. אמר ר' אליעזר נאמר כאן 'וכפר' ונאמר להלן (ויקרא טז, יז) 'וכפר'. מה 'וכפר' האמור להלן – שלא כפר, אף 'וכפר' האמור כאן – שלא כפר. ר' שמעון אומר, נאמר כאן \"לכפר בקדש\" ונאמר להלן (ויקרא טז, כז) \"לכפר בקדש\". מה \"לכפר בקדש\" האמור להלן – שכבר כפר, אף \"לכפר בקדש\" האמור כאן – שכבר כפר; ואם הכניס שוגג – כשר.", + "[ה] \"בקדש…באש תשרף\" – מלמד ששריפתה בקדש. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר 'כל בקדש באש ישרף'.", + "[ו] מיכן אמרו: בשר קדשי קדשים שנטמא – בין באב הטומאה, בין בולד הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ – בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ שנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.", + "[ז] ר' אלעזר אומר: את שנטמא באב הטומאה – בין בפנים בין בחוץ – ישרף בחוץ. את שנטמא בולד הטומאה – בין בחוץ בין בפנים – ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר: נטמא בחוץ – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בחוץ. נטמא בפנים – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בפנים. ר' אליעזר אומר \"לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא\" (שמות כט, לד) – ‏ כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.", + "[ח] ר' יוסי הגלילי אומר כל הענין הזה אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ליתן לא תעשה על אכילתן; ללמד שהפסולים נשרפין לפני הבירה. אמרו לו: מנין לחטאת שנכנס דמה לפנים שהיא פסולה? אמר להם: \"הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" (ויקרא י, יח)." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"זאת תורת האשם\" – לבית עולמים. 'זאת' – אינה נוהגת בבמה. \"תורת האשם\" – תורה אחת לכל אשמות שיהיה דמם ניתן למטה.", + "[ב] וכי מאין בא? מכלל שנאמר (ויקרא יד, יג) \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת דמה ניתן למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה… תלמוד לומר \"וזאת תורת האשם…ואת דמו יזרֹק\" – לרבות כל אשמות ואשם מצורע שיהא דמם ניתן למטה. מנין לדם האשם שנתערב בדם שלמים יזרק? תלמוד לומר \"קדש קדשים…ואת דמו יזרק\" יכול אפילו נתערבה חיים? תלמוד לומר \"הוּא\". מה יעשה להם? ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא מדמי היפה ממין זה ומדמי היפה ממין זה, ומפסיד המותר מביתו. ר' שמעון אומר אשם שנתערב בשלמים – שניהם ישחטו בצפון; זה יקרב לשם שהוא וזה יקרב לשם שהוא; ויאכלו כחומר שבהם. אמרו לו: והלא שלמים טעונים תנופה ואין אשם טעון תנופה?! אמר להם: ומה בכך ויניף אשם?! אמרו לו: אין מביאין לבית הפסול. \"קדש קדשים הוּא\" (ויקרא ז, א) \"אשם הוא\" (ויקרא ז, ה) – הוא קרב ואין תמורתו קרבה.", + "[ג] \"יִשְׁחֲטוּ\" – ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים. אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י, טז-יז) \"זהב שחוט\". ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. \"קדש קדשים\" (ויקרא ו, יח) – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. \"הוא\" – פרט לתודה ואיל נזיר.", + "[ד] \"והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהו-ה…\" – יכול אף על פי שלא שחטו בצפון? תלמוד לומר \"הוא\"", + "[ה] ר' אליעזר אומר אשה לשם אישים. \"אשם\" – אף על פי שלא סמך עליו. יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] אמר ר' אליעזר: חטאת בא על חטא ואשם בא על חטא. מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו.", + "[ז] אמרו לו: לא! אם אמרת בחטאת שדמה נתון למעלה! תאמר באשם שדמו נתון למטה! אמר להם: הפסח יוכיח! שדמו נתן למטה ואם שחטו שלא לשמו פסול!", + "[ח] אמרו לו: והלא נאמר (שמות יב, כז) \"פסח הוא\"! אמר להם: אף נאמר \"אשם הוא\"!", + "[ט] \"כל זכר\" – לרבות בעל מום. למה?! אם לאכילה – כבר אמור! אם למחלוקת – כבר אמור! ואם בעלי מום קבועים – כבר אמורין! ואם בעלי מום עוברים – כבר אמורים! אם כן למה נאמר \"כל זכר\"? לרבות בעל מום ממעי אמו. שיכול אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום; נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר \"בכהנים\".", + "[י] \"יאכלנו\" – כשר ולא פסול. \"קדש קדשים\" – לרבות זבחי שלמי צבור שלא יהיו נאכלים אלא לזכרי כהונה. \"הוּא\" – פרט לתודה ואיל נזיר." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"כחטאת כאשם\" – מה חטאת מן החולין, בידו הימנית, וביום – אף אשם מן החולין, ובידו הימנית, וביום. \"תורה אחת להם\" – לסמיכה. \"הכהן‏ אשר יכפר בו לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. \"והכהן המקריב את עֹלַת איש\" – פרט לעולת הקדש, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף עולת הגר. \"עֹלַת איש\" – אין לי אלא עולת איש; עולת נשים ועבדים מנין? תלמוד לומר \"עור העֹלה\" – ריבה. אם כן למה נאמר \"עולת איש\"? – עולה שעלתה לאיש; פרט לשנשחטה חוץ למקומה.", + "[ב] יכול שאני מרבה אף אם נשחטה שלא לשמה? הואיל ולא עלתה לבעלים לשם חובה – לא יהיו הכהנים זכאים בעורה? תלמוד לומר \"עור העֹלה\" – ריבה. אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר \"אשר הקריב\". יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים? תלמוד לומר \"העֹלה\" – מה עולה מיוחדת קדשי קדשים – יצאו קדשים קלים.", + "[ג] ר' ישמעאל אומר: \"עור העֹלה\" – אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? ודין הוא! ומה אם במקום שלא זכו כהנים בבשר – זכו בעורות, כאן שזכו בבשר – אינו דין שיזכו בעורות?! מזבח יוכיח! שזכה בבשר ולא זכה בעורות!", + "[ד] לא! אם אמרת במזבח – שלא זכה במקצתם, תאמר בכהנים שזכו במקצתם?! הואיל וזכו במקצתם – יזכו בכולם! רבי אומר כל עצמינו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד; שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין – עורותיהן נשרפין עמהם שנאמר (ויקרא טז, כז) \"ושרפו באש את עֹרֹתם ואת בשרם ואת פִּרשם\"", + "[ה] חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ניתנים מתנה לכהן; רצו להפשיט – מפשיטין, רצו לאוכלן – אוכלים אותם ואת עורותיהם. אבל העולה – לפי שנאמר בה \"והפשיט את העֹלָה\" – צריך הכתוב לומר \"עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה\". \"לכהן לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. יכול לא יחלקו בבשר שהוא לאכילה אבל יחלקו בעורות שאינם לאכילה? תלמוד לומר \"עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה\" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"וכל מנחה אשר תֵּאָפֶה בתנור\" – אמר ר' יוסי בר' יהודה מנין לאומר \"הרי עלי מנחת מאפה תנור\" שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים? תלמוד לומר \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת…וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה\". מה \"וכל..וכל\" האמור למטה – שני מינים, אף \"וכל\" האמור כאן – שני מינים. \"וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת\" – על שם כליין נקראו ולא על שם מעשיהן. מה תנור – כלי, אף מחבת ומרחשת – כלי.", + "[ב] \"לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר (ויקרא ז, י) \"לכל בני אהרן תהיה\"… יכול לכולן? תלמוד לומר (שם, ט) \"לכהן המקריב אֹתָהּ\"… הא כיצד? זה בית אב המקריבים אותה.", + "[ג] מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים? תלמוד לומר \"וכל מנחה אשר תאפה בתנור…לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ד] יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים אבל יחלקו מנחות כנגד עופות? תלמוד לומר \"וכל נעשה במרחשת..לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ה] יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות אבל יחלקו עופות כנגד זבחים? תלמוד לומר \"וכל..מחבת..לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ו] יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות? תלמוד לומר \"וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ז] יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת? תלמוד לומר \"וחרבה לכל בני אהרן תהיה\"", + "[ח] יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים? תלמוד לומר \"איש כאחיו\" וסמיך ליה \"אם על תודה\" – כשם שאין חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקין בקדשים קלים.", + "[ט] \"איש כאחיו\" – האיש חולק אף על פי שבעל מום, ואין הקטן חולק אף על פי שהוא תם." + ], + "Section 6": [ + "[א] מנין לעשות זמן בבמה כזמן אהל מועד? הואיל ואמרה תורה הלן ישרף והיוצא ישרף – מה היוצא אינו נוהג בבמה אף הלן לא ינהוג בבמה!…", + "[ב] והלא דין הוא! ומה העוף – שאין המום פוסל בו – זמן פוסל בו, קדשי במה – שהמום פוסל בהם – אינו דין שיהא זמן פוסל בהם?! לאו! מה לעוף, שאף על פי שאין המום פוסל בו, זמן פוסל בו שכן הזר פוסל בו! תאמר בקדשים שהואיל שהמום פוסל בהם שיהא הזמן פוסל בהם – שכן אין הזר פוסל בהם! הואיל ואין הזר פוסל בהם – לא יהא זמן פוסל בהם! תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים\" – לעשות זמן בבמה כזמן אהל מועד.", + "[ג] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מלמד שהתודה נשחטת לשם תודה ולשם שלמים. יכול אף שלמים יהיו נשחטים לשם שלמים ולשם תודה? תלמוד לומר \"זאת\".", + "[ד] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, אף תודה תטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.", + "[ה] דברי ר' ישמעאל שאמר מפני שיצאת לידון בדבר החדש יכול אין לה אלא חדושה? תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים טעונים סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק – אף תודה תטעון סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק.", + "[ו] \"תורת זבח השלמים…אם על תודה\" – מה שלמים באים מן המעשר אף תודה באה מן המעשר.", + "[ז] יכול אף על פי שלא פירש תלמוד לומר \"תורת זבח השלמים\". מה שלמים, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין; אף תודה, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין.", + "[ח] מנין ללחם שמביא מן המעשר? תלמוד לומר \"אשר יקריב…\" – מה שלמים באים מן המעשר אף הלחם יביא מן המעשר.", + "[ט] אמר \"הרי עלי תודה מן המעשר\" – ולא פירש לחמה מן המעשר – יכול יביא לחמה מן המעשר? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב'. מה שלמים, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין; אף הלחם, פירש מן המעשר – מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר – אין מביא אלא מן החולין. אמר \"הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר\" – הואיל ופירש זה – יכול יביא? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב' – בזמן שאמר \"הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר\" יביא תודה ולחמה מן המעשר; אבל בזמן שאמר \"הרי עלי תודה מן החולין\" – אף על פי שפירש לחמה מן המעשר – לא יביא אלא מן החולין.", + "[י] יכול יביא מחיטי מעשר שני? תלמוד לומר 'שלמים אשר יקריב' – מה שלמים מן הלקוח בכסף מעשר אף לחם מן הלקוח בכסף מעשר.", + "[יא] ומנין לאומר \"הרי עלי שלמים\" שלא יביא אלא מן החולין? תלמוד לומר (דברים טז, ב) \"וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר\" – והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים?! אם כן למה נאמר 'צאן ובקר'? להקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח. מה פסח שהוא בא בחובה ואינו בא אלא מן החולין – אף כל דבר שהיא בא בחובה – לא יביא אלא מן החולין. \"הרי עלי תודה\" \"הרי עלי שלמים\", הואיל והם באים חובה – לא יביא אלא מן החולין. ונסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] מהו 'תודה יקריב'? מנין אתה אומר המפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ולא הספיק להקריב עד שנמצאה הראשונה והרי שתיהן עומדות – מנין שיביא איזו מהן שירצה ויביא עמה לחם, שְנִיה יביא בלא לחם? תלמוד לומר 'תודה יקריב'. יכול יהיו שתיהן טעונות לחם? תלמוד לומר \"יקריבנו\" – אחת טעונה לחם ואין שתיהם טעונות לחם.", + "[ב] ומנין לרבות את הולדות ואת התמורות? תלמוד לומר \"אם על תודה\". יכול יהיו כולם טעונים לחם? תלמוד לומר \"התודה\" – תודה טעונה לחם ואין ולדה טעונה לחם; ולא חלופה ולא תמורתה טעונה לחם.", + "[ג] \"והקריב על זבח\" – לחייב על כל זבח וזבח. והלא דין הוא! ומה אם במקום שמעט בלחם – ריבה בכבשים, כאן שריבה בלחם – אינו דין שירבה בכבשים?! תלמוד לומר \"והקריב על זבח\" – לחייב על כל זבח וזבח.", + "[ד] \"והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן\". מה תלמוד לומר \"בשמן..בשמן\" שני פעמים? מר רבי עקיבא אילו נאמר \"בשמן\" אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג. כשהוא אומר \"בשמן\" – ריבה, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.", + "[ה] מעטו לחצי לוג. יכול ישליש החצי לוג לשלשה מינים – לחלות ולרקיקים ולרבוכה? תלמוד לומר \"וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן\" – ריבה, ואין ריבה אחר מיעוט אלא לרבות.", + "[ו] כיצד הוא עושה? נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינים – מחצה לחלות ומחצה לרקיקים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: מושח את הרקיקים כמין כ\"י ומחזר את השאר לחלות. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא: אפילו אתה אומר כל היום כולו ’בשמן למעט בשמן לרבות’ – איני שומע לך! אלא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר, וי\"א יום שבין נדה לנדה – הלכה למשה מסיני.", + "[ז] 'סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת' – למדנו לרבוכה שהיא סולת; מנין לכולם שיהיו סולת? תלמוד לומר \"וסלת…חלות\" – מה חלות האמורות ברבוכה – סולת, אף חלות האמורות בכולן – סולת.", + "[ח] והלא רקיקים לא נאמר בהם 'חלות' ומנין שיהיו סולת? תלמוד לומר \"מצות..מצות\" – מה 'מצות' האמורות בחלות – סולת, אף 'מצות' האמורות ברקיקים – סולת.", + "[ט] אם נפשך לומר: 'סולת מורבכת' – הרי הוא כמוסיף על רבוכה. מה רבוכה – סולת, אף כולם – סולת.", + "[י] \"על חַלֹּת לחם חמץ\" – כנגד חמץ יביא מצה. מה חמץ עשרה עשרונות, אף מצה – עשרה עשרונות. \"על חַלֹּת לחם חמץ\" – מלמד שאין הלחם מתקדש עד שיקרמו פניה בתנור. \"יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח\" – מלמד שאין הלחם מתקדש אלא בשחיטה. \"על זבח תודת\" – מלמד שאין הלחם מתקדש עד שתהיה שחיטתה לשם תודה. מכאן אמרו: שחטה לשמה וזרק דמה שלא לשמה – הלחם מקודש. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אין הלחם מקודש.", + "[יא] \"שלמיו\" – לרבות שלמי נזיר. יכול לכל האמור בענין? תלמוד לומר בו 'מצות' – מצות הוא בא ואינו בא חמץ. הא מה אני מקיים \"שלמיו\"? לרבות שלמי נזיר לעשרה קבים ירושלמיות ולרביעית שמן." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"והקריב ממנו\" – מן המחובר. \"אחד\" – שלא יטול פרוס. \"מכל קרבן\" – שיהיו כל הקרבנות שוים; שלא יטול מן קרבן על חברו. \"תרומה ליהו-ה\" – איני יודע כמה! הריני דן: נאמר כאן 'תרומה' ונאמר 'תרומה' בתרומת מעשר (במדבר יח, כו). מה תרומת מעשר אחד מעשרה – אף כאן אחד מעשרה…", + "[ב] או כלך לדרך זה: נאמר כאן 'תרומה' ונאמר בבכורים 'תרומה' (דברים יב, יז). מה תרומת בכורים אין לה שיעור – אף זו אין לה שיעור…", + "[ג] נראה למי דומה: דנים תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה, ואל תוכיח תרומת בכורים שיש אחריה תרומה.. או כלך לדרך זה: דנים תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במקום קדוש, ואל תוכיח תרומת מעשר שאינה נאכלת במקום קדוש… תלמוד לומר \"ממנו..תרומה ליהו-ה\" לגזירה שוה. מה 'ממנו תרומה להשם' האמור להלן – אחד מעשרה, אף \"ממנו..תרומה להשם\" האמור כאן – אחד מעשרה.", + "[ד] למדנו לתרומה שהיא אחד מעשרה אבל איני יודע מכמה היא חלה! הריני דן: נאמר כאן 'לחם חמץ' ונאמר להלן 'חמץ' בשתי הלחם (ויקרא כג, יז). מה חמץ האמור בשתי הלחם – עשרון לחלה, אף לחם חמץ האמור כאן – עשרון לחלה…", + "[ה] או כלך לדרך זה: נאמרו כאן 'חלות' ונאמרו 'חלות' בלחם הפנים (ויקרא כד, ה). מה חלות האמור בלחם הפנים – שני עשרונים לחלה, אף חלה האמור כאן – שני עשרונים לחלה…", + "[ו] נראה למי דומה: דנים מנחה שהיא באה חמץ ובאה עם הזבח ממנחה שבאה חמץ ובאה עם הזבח, ואל יוכיח לחם הפנים שאינה בא חמץ ואינו בא עם הזבח…", + "[ז] או כלך לדרך זה: דנים מנחה שהיא באה ’מהארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן’ ממנחה שהיא באה ’מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן’, ואל יוכיחו שתי הלחם שאינם באות אלא מן הארץ ואינם באות אלא מן החדש… תלמוד לומר (ויקרא כג, יז) \"מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תביאו לחם תנופה\" – שאין תלמוד לומר \"תביאו\" – ומה תלמוד לומר \"תביאו\"? אלא מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה. מה זו עשרון לחלה אף מה שאתה מביא ממקום אחר – עשרון לחלה.", + "[ח] או – מה אלו שני עשרונים אף הללו שני עשרונים… תלמוד לומר (ויקרא כג, יז) \"תהיינה\"", + "[ט] למדנו לחמץ שהיא עשרה עשרונות; ומנין למצה שהיא עשרה עשרונות? תלמוד לומר (ויקרא ז, יג) \"עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ\" – כנגד חמץ הביא מצה. מה חמץ עשרה עשרונות, אף מצה – עשרה עשרונות. יכול עשרה עשרונות שבמצה לא יהיו כולם אלא קרבן אחד? תלמוד לומר (שם, יב) \"והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מרבכת חלות בלולת בשמן\", ואומר (שם, יד) \"והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה להשם\" נמצאו שלשה עשרונים ושליש קרבן אחד לכל מין; ונמצאו שלש חלות לעשרון; ונמצא לחמה של תודה ארבעים חלות. נוטל אחד מהם מכל מין – הרי ארבע חלות. ונותן לכהן. והכהן הזורק את דם השלמים – לו יהיה. והשאר יהיה נאכל לבעלים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וּבְשַׂר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יֵאָכֵל\" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים ליום אחד שאכילתם ליום אחד. אין לי אלא תודה; מנין לרבות את הלחם? תלמוד לומר (ויקרא ז, טו-טז) \"קרבנו\". מנין לרבות הולדות והתמורות? תלמוד לומר \"וּבְשַׂר\". מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח\". מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח? תלמוד לומר \"שלמיו\".", + "[ב] \"ביום קרבנו יֵאָכֵל\" – אין לי אלא אכילתם ליום אחד; ומנין אף תחלת זביחתם לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד?", + "[ג] תלמוד לומר (ויקרא כב, כט-ל) \"וכי תזבחו זבח תודה ליהו-ה לִרְצֹנְכֶם תזבחו ביום ההוא יֵאָכֵל\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתה לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ד] אין לי אלא תודה; מנין לרבות לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות כל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד.", + "[ה] \"לא יניח ממנו עד בקר\" – אבל אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? להרחיק מן העבירה. אבל אין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבים עליהם משום נותר עד שיעלה עמוד השחר.", + "[ו] \"ואם נדר או נדבה זבח קרבנו\" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שנאכלים לשני ימים. אין לי אלא שלמים; מנין לרבות את החגיגה? ארבה את החגיגה הבאה בזמנה. מנין חגיגה הבאה מחמת פסח חגיגה הבאה תשלומין? שלמים הבאים בתוך המועד? שלמים הבאים לאחר המועד? תלמוד לומר 'נדר' – \"ואם נדר או נדבה\".", + "[ז] בתוך שנאמר (דברים טז, ד) \"לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר\" – בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד? תלמוד לומר לבקר לבקרו של שלישי. יכול לבקרו של שני. ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים – חוץ מזו… תלמוד לומר 'נדר' – \"ואם נדר או נדבה\".", + "[ח] לרבות חגיגה הבאה עם פסח שתאכל לשני ימים מניין? לרבות את התמורות ואת הולדות? תלמוד לומר נדר אם נדר אם נדבה מנין לרבות את בכור ואת המעשר? תלמוד לומר \"אם זבח\".", + "[ט] \"ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל וממחרת\" – אין לי אלא אכילתן לשני ימים; מנין שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר (ויקרא יט, ה-ו) \"וכי תזבחו זבח שלמים ליהו-ה…ביום זבחכם יֵאָכֵל וממחרת\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים.", + "[י] אין לי אלא שלמים; מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח שלמים\" – לרבות כל הנאכלים לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים.", + "[יא] \"ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל\" – מצוה לאכל ממנו ביום הראשון. יכול ליום אחד? תלמוד לומר \"וממחרת\". אי \"ממחרת\" יכול מצוה לאכלו לשני ימים? תלמוד לומר \"והנותר\" – אם הותיר, הותיר.", + "[יב] או \"והנותר\", יכול אם הותירו כולו יהיה פסול? תלמוד לומר \"יֵאָכֵל\" – ואפילו כולו.", + "[יג] יכול יהיה נאכל אור לשלישי? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – לילו אחריו, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – לילו אחריו! תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) \"עד יום\" – עד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי.", + "[יד] יכול ישרף מיד? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – תיכף זמן אכילתן שריפתן, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – תיכף אכילתן שריפתן! תלמוד לומר \"ביום\" – ביום הוא נשרף ואינו נשרף בלילה. או אינו אומר 'בשלישי ישרף' – עבר שלישי לא ישרף… תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) \"ישרף\" – אפילו לעולם.", + "[טו] \"מִבְּשַׂר\" – ולא מן העצמות, ולא מן הגידין, ולא מן הקרנים, ולא מן הטלפים. \"הזבח\" – פרט לעובר ולשיליא. \"ביום השלישי באש יִשָּׂרֵף\" – בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפים אלא ביום." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל…בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה\" – אמר ר' אליעזר, כוף אזניך לשמוע שהשוחט את זבחו על מנת לאכלו ביום השלישי הרי זה ב-'לא ירצה'. אמר רבי עקיבא שומע אני \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה\" – אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול, ואי אפשר לומר כן! מאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! הן?! אם מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה, וכשראו – סתרו; אף זה, שהיה בחזקת היתר, אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול! תלמוד לומר \"המקריב\" – בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל ביום השלישי", + "[ב] או אינו אומר 'המקריב' אלא זה כהן המקריב… תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – בזבח הוא מדבר ולא בכהן.", + "[ג] בן עזאי אומר מה תלמוד לומר \"אֹתוֹ\"? לפי שנאמר (דברים כג, כב) \"כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו\" – יכול המאחר נדרו ב-'לא ירצה'? תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – אותו ב-'לא ירצה' ואין מאחר נדרו ב-'לא ירצה'. אחרים אומרים \"לֹא יֵחָשֵׁב\" – במחשבה היא נפסל ואין נפסל בשלישי.", + "[ד] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה; מנין לרבות שחיטה וקבלת הדם? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל…' – לרבות שחיטה וקבלת הדם. יכול שאני מרבה שירי הדם והקטר חלבים ואכילת בשר? תלמוד לומר \"המקריב\" – זריקה בכלל היתה, למה יצאת? להקיש אליה! מה זריקה מיוחדת שמעכב כפרה – אף אני מרבה שחיטה וקיבול הדם שמעכבים את הכפרה, ומוציא אני את שירי הדם והקטרת חלבים ואכילת בשר שאין מעכבים את הכפרה.", + "[ה] רבי מאיר אומר מחשבה פוסלת בהילוך; שאי אפשר לעבודה בלא הילוך. ור' שמעון אמר אין מחשבה בהילוך. שאי אפשר לעבודה שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר לה שלא בהילוך. שוחט בצד המזבח וזורק. ר' אלעזר אומר המהלך במקום שצריך להלך – המחשבה פוסלת. מקום שאין צריך להלך – אין מחשבה פוסלת. שאין מחשבה פוסלת אלא בדבר הכשר לעבודה ובמי שראוי לעבודה ובמקום שהוא כשר לעבודה.", + "[ו] יכול אין מחשבה פוסלת אלא באכילת בשר; מנין לרבות זריקה והקטר חלבים ושפיכת שירים? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל' – אכילה לאדם ואכילה למזבח.", + "[ז] למדנו לזבחים הנאכלים לשני ימים שמחשבה פוסלת בהם בשלישי; מנין לזבחים הנאכלים ליום אחד? ודין הוא! זבחים נאכלים לשני ימים וזבחים נאכלים ליום אחד. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – מחשבה פוסלת בהם, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – מחשבה פוסלת בהם בשני! דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה אלו לשלשה אף אלו שלשה!", + "[ח] אני אדיננו דין אחר: זבחים נאכלים ליום אחד, זבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – אחר זמן אכילתן מחשבה פוסלת בהם בשלישי, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – תהא מחשבה פוסלת בהם בשני אחר זמן אכילתם!", + "[ט] הין?! אם פסלת מחשבה בשלישי – שאין כשר לאכילת כל זבח, תפסול מחשבה בשני שהוא כשר לאכילת קדשים קלים?! תלמוד לומר \"וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו\" – לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שתהא מחשבה פוסלת בהם בשני." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו; חוץ למקומו מנין? ודין הוא! זמן פוסל ומחיצה פוסלת. מה הזמן – מחשבה פוסלת בו, אף מחיצה – מחשבה פוסלת בה.", + "[ב] הין! אם פסלה מחשבה בזמן – שהזמן נוהגת בבמה! תפסול מחשבה במחיצה שאין מחיצה נוהגת בבמה! תלמוד לומר בפרשת קדושים (ויקרא יט, ז) \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו. יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר בנותר (ויקרא יט, ח) \"עונו ישא\" – חוץ לזמנו בכרת ואין חוץ למקומו בכרת. יכול אף השוחט לעכו\"ם ולטמאים יהיה ב'בל ירצה'? תלמוד לומר \"אֹתוֹ\" – אותו ב'בל ירצה' ואין השוחט לעכו\"ם ולטמאים ב'בל ירצה'.", + "[ג] יכול אין לי ב-'לא ירצה' אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו; מנין לנשחט בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים? הלן, והיוצא, ושקבלו פסולים, וזרקו את דמן? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמה? תלמוד לומר (שמות כט, לד) \"לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא\" \"לא ירצה..ולא יחשב..לאוכל\".‏ יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) \"אֹתו\", (ויקרא יט, ז) \"הוא\", (שם, ח) \"ואוכליו\" בהכרת, ואין הללו בהכרת.‏", + "[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו או לא נאמרו אלא ללמד שאין עליו כרת אלא לשלמים לבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"וְיִנָּזְרוּ מקדשי בני ישראל…\". או אינו מביא אלא כיוצא כשלמים. מה שלמים מיוחדים שנאכלים לשני ימים אף כל הנאכלים לשני ימים. הנאכלים ליום אחד מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) 'בשר'. אין לי אלא כששיריו נאכלים; עולה שאין שיריה נאכלים מנין? תלמוד לומר (שם,) \"זבח\" – מיני זבחים. העופות והמנחות שאין מיני זבחים עד שאתה מרבה להביא לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"אשר הם מקדישים לי אני השם\"‏ – לרבות את כולם.", + "[ה] אחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמרו שלמים מעתה? אלא מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירים – בין לאדם בין למזבח, אף איני מרבה אלא את שיש לו מתירין – בין לאדם בין למזבח. כגון חטאת העוף – שיש לו מתירין לאדם ואין לו מתירים למזבח וכגון עולת העוף – שיש לו מתירין למזבח ואין לה מתירין לאדם וכגון פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – שיש להם מתירין למזבח ואין להם מתירין לאדם. את מה אני מוציא? את הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם – שאין להם מתירים, לא לאדם ולא למזבח. ר' שמעון אומר מה שלמים מיוחדים שהם על מזבח החיצון – יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שאינם על מזבח החיצון.", + "[ו] ר' אלעזר אומר בשם ר' יוסי: פיגל בנעשה בהם בחוץ – פיגל. בנעשה בהם בפנים – לא פיגל. שחט וקבל על מנת לזרוק הדם למחר – לא פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים.", + "[ז] זרק את הדם על מנת להקטיר אימוריו למחר – לא פיגל; שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ.", + "[ח] אבל שחט וקבל על מנת לשפוך שירי הדם ולהקטיר אימורים למחר – פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.", + "[ט] 'הנפש' – ולא הצבור. \"הָאֹכֶלֶת\" – ולא המאכלת. 'אוכלת' – אכילה כזית. \"עֲו‍ֹנָהּ תִּשָּׂא\" (ויקרא ז, יח) \"עונו ישא\" (ויקרא יט, ח) – לגזירה שוה. מה \"עונו ישא\" האמור להלן – כרת, אף עונו ישא האמור כאן – כרת עונו ישא בכרת." + ], + "Section 9": [ + "[א] יכול יהיה טמא מטמא בשר הקדש במשא? ודין הוא! ומה אם אפר חטאת – שאין טבול יום מטמא במגע – הטמא מטמאו במשא, בשר קדש – שטבול יום מטמאו במגע – אינו דין שיהיה טמא מטמאו במשא?! תלמוד לומר \"אשר יגע\" – במגעו הוא מטמא ואינו מטמא במשא.", + "[ב] אין לי אלא טומאות הקלות; טומאות חמורות – טומאת מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין? תלמוד לומר \"בכל טמא\" – בכל טמא ואפילו במחוסר כפורים. אמר ר' יוסי מנין לרביעי בקדש היא פסול? ודין הוא! ומה אם מחוסר כפורים – שאינו פוסל בתרומה – פוסל בקדש, שלישי – שפוסל בתרומה – אינו דין שפוסל בקדש?! למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר.", + "[ג] \"לא יֵאָכֵל באש יִשָּׂרֵף\" – אין לי טעון שריפה אלא הטמא והנותר בשל שלמים, ובחטאת שנכנס דמה לפנים; מנין לרבות הנותר? תלמוד לומר (שמות כט, לד) \"ואם יִוָּתֵר מבשר המלואים…ושרפת את הנותר באש\" – שאין תלמוד לומר \"את הנותר\" – אלא זה בנין אב – כל שנותר טעון שריפה.", + "[ד] אין לי אלא נותר; מנין לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא חוץ לקלעים? ולהלן, והיוצא, והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלוהו פסולים וזרקו את דמם‏? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, וחטאת העוף הבא על הספק, ואשם תלוי? תלמוד לומר (שם) \"לא יֵאָכֵל כי קֹדש הוא\" – כל שהוא קדש טעון שריפה.", + "[ה] יכול אף שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ – ישרפו? תלמוד לומר (שם) \"הוא\". ר' יהודא אומר יכול חטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה – ישרפו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] \"והבשר\" – לרבות בשר הפנימי שיהא מותר שהיה בדין: הואיל והטמא פסול והיוצא פסול – מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו פסול, אף היוצא אם נטמא מקצתו יהא כולו פסול… תלמוד לומר \"והבשר\" – לרבות בשר הפנימי שיהא מותר.", + "[ז] מכאן אמרו: אבר שיצא חוץ לחומה בפסחים – חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק ומתירו מן הפרק וחותך ובמוקדשין – חותך בקופיץ כל מקום שירצה; שאין בו משום שבירת עצם. \"כל טהור יֹאכל בשר\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כז) \"ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תֹּאכֵל\" – יכול לא יאכלו אלא בעליו; קל וחומר מפסח. לכך נאמר \"כל טהור יֹאכל בשר\".", + "[ח]יכול יהיו חייבים עליו משום טומאה לפני זריקת דמים? תלמוד לומר \"כל טהור יֹאכל בשר והנפש אשר תֹּאכַל בשר וכולי\" – המותר לטהורים חייבים עליו משום טומאה; לפני זריקת דמים – הואיל ואין מותר לטהורים – אין יהיו חייבים עליו משום טומאה. אתה אומר לכך נאמר או אינו נאמר אלא הנאכל לטהורים חייבים עליו משום טומאה – יצא לאחר זריקת דמים הואיל ואינו נאכל לטהורים – לא יהיו חייבים עליו משום טומאה… תלמוד לומר \"אשר להשם\" – לרבות היוצא והלן.", + "[ט] יכול שאני מרבה את הפיגול ואת בעל מום? תלמוד לומר \"השלמים\" – מיעט. מה ראית לרבות את היוצא ואת הלן ולמעט את הפיגול ואת הנותר? אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את היוצא ואת הלן שהיתה להם שעת הכושר ומוציא אני את הפיגול ואת הנותר שלא היתה להם שעת הכושר.", + "[י] אם נטמא לפני זריקת דמים ואכלו לאחר זריקת דמים מפני מה חייבים עליו משום טומאה? מפני שהציץ מרצה עליו." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] רבי יהושע אומר הפסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר \"כל טהור יֹאכל בשר והנפש אשר תֹאכל בשר\" – הנשחט לטהורים חייבים עליו משום טומאה, הנשחט לטמאים אין חייבים עליו משום טומאה.", + "[ב] ר' אליעזר אומר דחקו זבים ומצורעים ונכנסו לעזרה – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר (במדבר ה, ב) \"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש\" – בשעה שטמאי נפש חייבים – זבים ומצורעים חייבים, ובשעה שאין טמאי מתים חייבים – אין זבים ומצורעים חייבים.", + "[ג] \"וטומאתו עליו\" – טומאת הגוף. או יכול טומאת בשר? תלמוד לומר \"וטומאתו עליו\" – \"טומאתו\" \"טומאתו\" (במדבר יט, יג) לגזירה שוה. מה טומאה להלן – בטומאת הגוף מדבר ולא דיבר בטומאת בשר, אף \"טומאתו\" האמור כאן – בטומאת הגוף מדבר ולא בטומאת בשר.", + "[ד] רבי אומר \"ואכל\" (ויקרא ז, כא) \"וטומאתו עליו\" (ויקרא ז, כ) – בטומאת הגוף דיבר ולא דיבר בטומאת בשר.", + "[ה] ר' חייא אומר נאמרו 'קדשים' על שם רבים‏ ונאמר 'טומאתו' על שם היחיד. והא מה אני מקיים \"וטומאתו עליו\"? בטומאת הגוף דיבר ולא בטומאת בשר.", + "[ו] ואחרים אומרים לא דיבר אלא במי שהטומאה פורחת הימנו; יצא בשר שאין הטומאה פורחת הימנו.", + "[ז] \"ונכרתה הנפש\" – ולא הצבור. \"הַהִוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"מֵעַמֶּיהָ\" – ועמיה בשלום." + ], + "Chapter 15": [ + "[א] יכול יהיו טמא מטמא את הטהור-לקדש במשא? תלמוד לומר \"כי תגע\" – במגע מטמא ואין מטמא במשא.", + "[ב] \"בכל טמא\" – ואפילו טומאת מת. \"בְּטֻמְאַת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא\" – אם נאמרו קלות למה נאמרו חמורות? שאילו נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות – הייתי אומר על הקלות יהיה חייב על טומאת הגוף אבל לא על טומאת בשר, ועל החמורות יהיה חייב על טומאת הגוף ועל טומאת בשר. צריך לומר חמורות. אילו נאמרו חמורות ולא נאמרו קלות – הייתי אומר על החמורות יהיה חייב, על הקלות יהיה פטור. צריך לומר קלות וצריך לומר חמורות.", + "[ג] \"ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה\" מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (ויקרא ז, כ) \"והנפש אשר תֹאכל בשר מזבח השלמים\" – יכול אין חייבים כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר (שם כב, ג) \"לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים\" והלא שלמים בכלל כל הקדשים היה? אין לי אלא כיוצא כשלמים – מה שלמים מיוחדים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. הנאכלים ליום אחד מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, כ-כא) 'בשר' אין לי אלא ששיריו נאכלים; עולה – שאין שיריה נאכלים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, כ-כא) 'זבח'. אין לי אלא זבחים; העופות והמנחות שאינן מיני זבחים – עד שתהא מרבה לוג שמן של מצורע – מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים\"", + "[ד] יכול לא יהיו חייבים משום טומאה אלא על דבר שחייבים משום פיגול? ודין הוא! אם פיגול – שהוא בקבוע, ובידיעה אחת, ולא הותר מכללו – אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין; טומאה – שבשתי ידיעות, ובעולה ויורד, והותרה מכללה – אינו דין שלא תנהוג אלא בדבר שיש לו מתירין?! ומנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחות כהנים ומנחות כהן משיח? תלמוד לומר (ויקרא כב, ג) \"אל הקדשים אשר יקדישו\" – לרבות את כולם.", + "[ה] יכול יהיו חייבים עליהם מיד? תלמוד לומר \"אשר יקרב\" – אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב?! אם כן למה נאמר \"אשר יקרב\"? לומר שאין חייבים עליו עד שיוכשר לקרב. הא כיצד? את שיש לו מתירין – משיקרבו מתיריו, ואת שאין לו מתירין – משיקדש בכלי.", + "[ו] אחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמרו שלמים מעתה? פרט לדם. רבי ישמעאל אומר, מה שלמים מיוחדים שהם ראוים לאכילה – אף כל שראוים לאכילה; יצאו עצים ולבונה וקטורת שאינם ראוים לאכילה.", + "[ז] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין טומאות לטומאות, או לא בא אלא לחלק בין קדשים לקדשים? לומר על קדשים קלים חייבים עליהם לאחר זריקת דמים ועל קדשי קדשים חייבים בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים… תלמוד לומר 'ואכל בשר' 'ואכל זבח' 'ואכל שלמים'. \"ונכרתה הנפש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא מוטעה. \"מעמיה\" – ועמיה בשלום." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"בני ישראל\" מוזהרים על החלב ואין עובדי כוכבים מוזהרים על חלב. [והלא דין הוא!] ומה אם אבר מן החי – שאין חייבים עליו כרת – איסורו נוהג בבני נח כישראל, חלב – שחייבים עליו כרת – אינו דין שיהיה איסורו נוהג בבני נח כישראל?! תלמוד לומר \"בני ישראל\" – בני ישראל מוזהרים על החלב ואין העכו\"ם מוזהרים על החלב.", + "[ב] אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות הגרים והמשוחררים? תלמוד לומר (ויקרא ז, כה) \"כי כל אֹכֵל חלב\". \"כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ\" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם הדם – שאינו חייב עליו משום פיגול ונותר וטמא – הרי הוא נוהג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות, חלב – שחייבים עליו משום פגול ונותר וטמא – אינו דין שינהוג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות?! תלמוד לומר \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.", + "[ד] אין לי אלא חלב שור וכשב ועז המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר \"שור וכשב ועז\", דברי רבי עקיבא. ואם נפשך לומר: (ויקרא ז, כה) \"מן הבהמה\" – לרבות את הכלאים. יכול כל שהיה בכלל עונש הרי הוא בכלל אזהרה – כוי ופחות בכזית שאינם בכלל עונש לא יהיו בכלל אזהרה… תלמוד לומר (ויקרא ג, יז) (שם ז, כג) \"כל חלב\".", + "[ה] \"וחלב נבלה וחלב טרפה\" – בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. יכול נבלת בהמה טמאה במשמע? ודין הוא! טיהר מכלל חלב, טיהר מכלל נבלה. מה מצינו שטיהר מכלל נבלה – בטמאה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטמאה! או כלך לדרך זה: טיהר מכלל חלב וטיהר מכלל שחוטה. מה מצינו שטיהר מכלל שחוטה – בטהורה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטהורה! כשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה וכשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טמאה. תלמוד לומר \"טריפה\" – יצאת בהמה טמאה שאין לה טריפה.", + "[ו] ממשמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טריפה ומביא חיה טהורה שיש לה טריפה… תלמוד לומר 'חלב..לא תאכלוהו' – חלב שאסור באכילה טיהרת; יצאת חלב חיה טהורה שמותר באכילה.", + "[ז] \"…לֹא תֹאכְלֻהוּ\"‏ – יכול לא יאכילנו לאחרים? תלמוד לומר \"וְאָכֹל\" – מאכילו אתה לאחרים. או \"ואכֹל\" – יכול חלב שמותר בהנאה יהא טהור, חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שאינו מותר בהנאה לא יהא טהור… תלמוד לומר \"כל חלב…יעשה לכל מלאכה\".", + "[ח] מה תלמוד לומר \"לכל מלאכה\"? רבי יוסי הגלילי אומר יכול במלאכת הקדש יהיה מותר, במלאכת חולין לא יהיה מותר? תלמוד לומר \"לכל מלאכה\". רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור, למלאכת הקדש לא יהיה טהור? תלמוד לומר \"לכל מלאכה\".", + "[ט] \"כי כל אֹכֵל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה להשם\" – אין לי אלא חלב תמימים שכשר לקרב; חלב בעלי מומין מנין? תלמוד לומר \"מן הבהמה\". חלב חולין מנין? תלמוד לומר \"…כי כל אֹכֵל חלב\". אם כן למה נאמר \"אשר יקריב ממנה אשה להשם\"? חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי; יצא חלב דפנות שאין כשר לקרב.", + "[י] \"ונכרתה הנפש\" – ולא צבור. \"הנפש\" – להביא את השותה. \"הָאֹכֶלֶת\" – ולא המאכלת. 'אוכלת' – כדי אכילת כזית. \"מעמיה\" ועמיה בשלום", + "[יא] \"וכל דם לא תֹאכְלוּ\" – יכול אף דם מהלכי שתים, דם שרצים, ודם בצים, ודם חגבים [ודם דגים] – הכל בכלל? תלמוד לומר \"לעוף ולבהמה\" – מה עוף ובהמה מיוחדים – יש בהם טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה, יש בהם איסור ויש בהם היתר, והם מין בשר. יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה; דם שרצים שאין בו טומאה חמורה; דם בצים שאין מין בשר; דם חגבים ודם דגים שכולו מותר. \"לעוף ולבהמה\" מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים… תלמוד לומר \"ולבהמה\". אי מה בהמה שאין בה ב'אם על הבן' אף עוף שאין בו ב'אם על הבן'… תלמוד לומר \"ולעוף\"." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"בני ישראל\" מניפים, ואין העכו\"ם מניפים. וכי איזה מדה מרובה? מדת סמיכה מרובה או מדת תנופה מרובה? מדת סמיכה מרובה ממדת תנופה! שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ותנופה אינה נוהגת בכל החוברים [ס\"א סמיכה נוהגת בקרבנות הצבור והתנופה אינה נוהגת אלא בקרבנות היחיד.‏ אם מיעטתים מסמיכה מרובה לא אמעטם מתנופה מועטת?! אתה אומר בצד זה נתרבה סמיכה ונתמעטה תנופה או בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה! שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מיעטתים מסמיכה מועטת – אמעטם מתנופה מרובה?! הא מפני שיש בסמיכה מה שאין בתנופה ובתנופה מה שאין בסמיכה – צריך לומר \"בני ישראל\" סומכים ואין העכו\"ם סומכים, \"בני ישראל\" מניפין ואין העכו\"ם מניפים.", + "[ב] \"בני ישראל\" מניפים, ואין בנות ישראל מניפות. אמר רבי יוסי אם מצינו שלא חלק הכתוב בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לסמיכה – לא נחלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה?! מה לי לא חלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לסמיכה – שאין הסמיכה אלא בבעלים! לא נחלק בין קרבנות עכו\"ם לקרבנות נשים לתנופה שהתנופה בכהן! ומה תלמוד לומר \"בני ישראל\"? בני ישראל מניפים ואין בנות ישראל מניפות.", + "[ג] ואין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות הגרים והעבדים המשוחררים? תלמוד לומר \"המקריב\". או אינו אומר \"המקריב\" אלא זה כהן המקריב? כשהוא אומר (ויקרא ז, ל) \"יָדָיו תְּבִיאֶינָה\" – לרבות ידי בעלים. הא כיצד? כהן מניח ידו תחת יד בעלים.", + "[ד] יכול כל הקרבנות כולם יטענו תנופה? תלמוד לומר \"זבח\" – יצאו עופות ומנחות שאינם זבחים.", + "[ה] אוציא עופות ומנחות שאינם זבחים ולא אוציא את הבכור והמעשר והפסח שהם זבחים? תלמוד לומר \"מִזֶּבַח\" – ולא כל זבח.", + "[ו] אוציא הבכור והמעשר והפסח – שאינם טעונים סמיכה, ולא אוציא חטאת ואשם שהם טעונים סמיכה? תלמוד לומר \"שלמיו\"‏ אוציא חטאת שאין למינה תנופה ולא אוציא אשם שיש למינו תנופה? אוציא את כל אשמות ולא אוציא את אשם מצורע? ודין הוא! ומה אם שלמי יחיד – שאין טעונים תנופה חיים – טעונים תנופה שחוטים, אשם מצורע – שטעון תנופה חי – אינו דין שיטעון תנופה שחוט?! תלמוד לומר \"שלמיו\" – ולא אשם מצורע", + "[ז] או אינו אומר \"שלמיו\"? אלא לרבות זבחי שלמי תודה ושלמים הבאים מחמת פסח שיטענו תנופה [שחוטים – ס\"א].‏ וכשהוא אומר (ויקרא ז, לב) \"מזבחי שלמיכם\" – לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[ח] והלא דין הוא! ומה אם שלמי יחיד – שאין טעונים תנופה חיים – טעונים תנופה שחוטים, זבחי שלמי צבור – שטעונים תנופה חיים – אינו דין שיטענו תנופה שחוטים?!", + "[ט] אשם מצורע יוכיח! שטעון תנופה חי ואין טעון תנופה שחוט! אף אתה אל תתמה על זבחי שלמי צבור – שאף על פי שטעונים תנופה חיים – לא יטענו תנופה שחוטים! וכשהוא אומר (שם,) \"מזבחי שלמיכם\" – לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[י] יכול כל הזבח כולו טעון תנופה? תלמוד לומר 'חלב'. אין לי אלא חלב; מנין לרבות את החזה? תלמוד לומר 'חזה'. כשהוא אומר (ויקרא ז, כט) \"יביא את קרבנו\" – לרבות את האליה. 'אשי השם' (שם, ל) – לרבות שתי הכליות‏ \"יביאנו\" (שם, ל) – לרבות יותרת הכבד.", + "[יא] למדנו שטעונים כולם תנופה; מנין שיטענו הרמה? תלמוד לומר (שמות כט, כז) \"שוֹק התרומה [אשר הונף ואשר הורם]\" – שאין תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא שוֹק – מנין לרבות את כולם? תלמוד לומר (שם,) \"וקדשת את חזה התנופה ואת שוֹק התרומה אשר הונף ואשר הורם\" – זה בנה אב כל שטעון תנופה טעון הרמה." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה; מה זה מיוחד איל קשה בן שתי שנים וטעון לחם – אף אין לי אלא איל קשה בן שתי שנים וטעון לחם! מנין קשה ואין טעון לחם? רך וטעון לחם? רך ואין טעון לחם? עד שאתה מרבה בבקר בכשבים ובעזים? תלמוד לומר (שמות כט, כח) \"כי תרומה הוּא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם לה'\" – לרבות את כולן.", + "[ב] נטמאו כולם ונשתייר אחת מהן – מנין שיטעון תנופה? תלמוד לומר \"את החזה להניף אֹתוֹ\" – אפילו כוליא אחת. \"תנופה\" – ולא תנופות.", + "[ג] \"לפני השם\" – במזרח. כיצד הוא עושה? יביא את החלבים על ידי הבעלים. וחזה ושוק למעלה מהם. שתי כליות ויותרת הכבד למעלה מהם. אם יש שם לחם – נותן למעלה מהם. מוליך ומביא, מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט, כז) \"אשר הונף ואשר הורם\". תנופה היתה במזרח והגשה במערב. תנופות קודמות להגשות.", + "[ד] מנין שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק אלא לאחר הקטרת חלבים? תלמוד לומר \"והקטיר…החלב המזבחה\" – ואחר כך – \"והיה החזה לאהרן ולבניו\".", + "[ה] נטמאו אימורין או שאבדו – יכול לא יהיו אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק? תלמוד לומר \"והיה החזה\". וכן הוא אומר בבני עלי – (ש\"א ב, טו) \"גם בטרם יקטִרון את החלב…כי אם חי\". מה נאמר בהם? (ש\"א ב, יז) \"וַתְהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני השם כי נאצו האנשים את מנחת השם\".", + "[ו] \"שוק הימין\" – אין לי אלא שוק שנוהג זרוע; חולין מנין?‏ תלמוד לומר \"תתנו\". זרוע מוקדשים מנין? תלמוד לומר \"מזִבְחי שלמיכם\". זהו שאמרנו לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים.", + "[ז] מנין טמא בשעת זריקה וטהור בשעת הקטר חלבים שאינו חולק? תלמוד לומר המקריב את דם השלמים ואת חלב מבני אהרן", + "[ח] אבא שאול אומר מנין טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר? תלמוד לומר (ויקרא ז, לג) \"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן\".", + "[ט] ואמר ר' שמעון: כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה. אמר ר' שמעון לא זו בלבד, אלא יציקות ובלילות ופתתות והמליחות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאות סוטה ועריפות עגלה וטהרת מצורע ונשיאות כפים בפנים ובחוץ – תלמוד לומר \"מבני אהרן\" – כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן.", + "[י] וכן היה ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר (מלאכי א, י) \"מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צבאות וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם\" – שני דברים המשמשים את הגוף, ואין נמנעים לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר; שאומר אדם לחברו \"הדלק לי את הנר הזה והגיף לי את הדלת אחריך\". והרי דברים קל וחומר. ומה דברים שאין נמנעים לעשותם ואין נוטלים עליהם שכר – לא עשיתם עמי שכר על אחת כמה וכמה שנוטלים עליהם שכר!" + ], + "Chapter 17": [ + "[א] רבי אלעזר ב\"ר שמעון אומר: בא טבול יום ואמר לכהן \"תן לי מן המנחה שאוכל\". אמר לו: \"ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך – דחיתיך מחטאת ישראל, מקום שהורע כחך במנחתך – אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל היום?!\" אמר לו: \"ומה לדחותי מחטאת ישראל – שהרי יפה כחך בחטאתך, תדחני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחך במנחתך!\" אמר לו: (ויקרא ז, ט) \"לכהן המקריב אותה לו תהיה\" – \"בוא הקרב ואכול!\"", + "[ב] אמר לו: \"אם לאו תן לי מן החטאת שאוכל!\" אמר לו: \"ומה במקום שהורע כחך במנחתך – דחיתיך ממנחת ישראל, מקום שיפה כחך בחטאתך – אינו דין שאדיחך מחטאת ישראל?!\" אמר לו: \"לא! אם דחיתני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחי במנחתי, תדחני מחטאת ישראל – שהרי יפה כחי בחטאתי?!\" אמר לו: (ויקרא ו, יט) \"הכהן המחטא אותה יאכלנה\" – \"בא חטא ואכול!\"", + "[ג] אמר לו: \"תן לי מחזה ושוק של שלמים ואוכל!\". אמר לו \"ומה אם במקום שיפה כחך בקדשי קדשים – שכולן שלך – דחיתיך מהם, מקום שהורע כחך בקדשים קלים – שאין לך בהן אלא חזה ושוק – אינו דין שאדיחך מהן?!\". אמר לו: \"ומה אם לדחותינו מקדשי קדשים – שהרי הורע כחי בהן באכילת נשיי ועבדיי, תדחני מקדשים קלים – שהרי יפה כחי בהם באכילת נשיי ועבדיי?!\". אמר לו: (ויקרא ז, יד) \"לכהן הזֹרק את דם השלמים לו יהיה\" – \"בוא זרוק ואכול!\".", + "[ד] יצא טבול יום בקוליו וחומריו על ראשו; אונן מימינו ומחוסר כפורים משמאלו.", + "[ה] \"חזה\" – זו חזה; \"התנופה\" – זו תנופת הסל; \"שוק\" – זה שוק; \"התרומה\" – זו תרומת לחמי תודה. \"לקחתי מאת בני ישראל\" – ראוים היו לישראל, וכשנתחייבו – ניטלו מהם וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו ניטלו מהם – כך אם זכו ינתנו להם? תלמוד לומר \"ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם\" – נתונים לכהן מתנה לעולם.", + "[ו] יכול אף הקדשים יהיו חייבים במתנות? ודין הוא! ומה חולין – שאין חייבים בחזה ושוק – חייבים במתנות, קדשים – שחייבים בחזה ושוק – אינו דין שיהיו חייבים במתנות?! תלמוד לומר \"ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו\" – אין לך אלא מה שאמור בענין. \"מאת בני ישראל\" – מרצון כל ישראל." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" – אמר רבי שמעון, יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכו בשמן המשחה? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\" – כדאי אהרן בעצמו וכדאי בניו בעצמם. רבי יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבא? תלמוד לומר \"זאת משחת אהרן ומשחת בניו\". הא מה אני מקיים (זכריה ד, יד) \"אלה שני בני היצהר העֹמדים על אדון כל הארץ\"? זה אהרן ודוד.\"מאִשי השם\" – מלמד שאף האישים סייעו. \"ביום הִקְרִיב אֹתָם לכהן\" – מלמד שאף היום סייע.", + "[ב] \"אשר צוה השם לתת להם…\" – אמר רבי שמעון מנין שהיו ישראל מפרישין מתנת כהונה מהר סיני ולא זכו בהם אהרן ובניו עד שזכו בשמן המשחה? תלמוד לומר \"אשר צוה השם לתת להם ביום משחו אתם\". \"מאת בני ישראל\" – מרצון ישראל. \"חֻקת עולם\" – לבית עולמים. \"לְדֹרֹתָם\" – שינהג הדבר לדורות.", + "[ג] \"זאת התורה לָעֹלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים וּלזבח השלמים\" – מה מלואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני – אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "[ד] אי מה מלואים קרבן ציבור אף אין לי אלא קרבן ציבור, קרבן יחיד מנין? תלמוד לומר \"ולאשם\". אי מה אשם קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד, קרבן צבור מנין? תלמוד לומר \"ולמלואים\" כשתמצא לומר: \"לָעֹלה\" – לעולת יחיד ולעולת צבור, \"למנחה\" – למנחת יחיד ולמנחת צבור, \"ולחטאת\" – לחטאת יחיד ולחטאת צבור, \"ולזבח השלמים\" – לזבחי שלמי יחיד ולזבחי שלמי צבור.", + "[ה] (שם, לח) \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם…\" – זה הבכור והמעשר והפסח. \"להשם\" – לרבות את כולם; שכולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.", + "[ו] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני זה הבכור המעשר והפסח לרבות את כולן שכולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "[ז] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קורבניהם זה הבכור המעשר והפסח לה' לרבות את כולן שכולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני אשר צווה ה' את משה למדנו לכל הקרבנו שאין כשירים אלא ביום ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (שמות כד, ו) \"ויקח משה חצי הדם וישם בָּאַגָּנֹת\" – למדנו לעולת סיני שהיא טעונה כלי", + "[ח] ומנין לעולת הדורות שטעונה כלי? תלמוד לומר (שמות כט, מב) \"עֹלת תמיד לדֹרֹתיכם\" (במדבר כח, ו) \"עֹלת תמיד הָעֲשֻׂיָה בהר סיני\" – מקיש עולת הדורות לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה כלי – אף עולת הדורות תטעון כלי.", + "[ט] אין לי אלא עולה; מנין לרבות את כולם? תלמוד לומר \"זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וכו'\" – לרבות את כולם שטעונים כלי.", + "[י] \"אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו\" – למדנו לדברות מדבר סיני שלא נאמרו אלא ביום. ומנין לדברות הר סיני שלא נאמרו אלא ביום? תלמוד לומר (במדבר ג, א) \"ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני\". ומנין לדברות אהל מועד שלא נאמרו אלא ביום? תלמוד לומר (במדבר א, א) \"במדבר סיני באהל מועד\" – מקיש דברות אהל מועד לדברות מדבר סיני. מה דברות מדבר סיני – ביום, אף דברות אהל מועד – ביום." + ], + "Mechilta d'Miluim 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אִתו\" – מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (שמות לב, לה) \"וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן\" – היה במשמע שנתרחק אהרן. כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – היה במשמע שנתקרב אהרן. מנין שידע משה שנתרחק אהרן? שנאמר (דברים ט, כ) \"ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההִוא\" – ולא נאמר \"וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא\". כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידע משה שנתקרב אהרן. מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק? נאמר בסוף הענין (ויקרא ט, ז) \"קְרַב אל המזבח\" – והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות?! – אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – ידע אהרן שנתקרב.", + "[ב] דבר אחר: \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" מה תלמוד לומר? והלא בכמה מקומות נאמר בו במשה 'לקיחה' בבני אדם, שנאמר: (במדבר ג, מא) \"ולקחת את הלוים לי אני השם\" (שם יא, טז) \"ולקחת אֹתָם אל אהל מועד (שם א, יז) \"ויקח משה…את האנשים האלה אשר נקבו בשמות\" (שם כז, יח) \"קח לך את יהושע בן נון\" וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו?! אלא אמר לו הקב\"ה \"קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר\".", + "[ג] \"ואת הבגדים\" – אלו הבגדים שהפקדתיך (ס\"א שפקדתיך) עליהם שנאמר (שמות כח, ד) \"ואלה הבגדים אשר יעשו חֹשן ואפוד…\" \"ואת שמן המשחה\" – זה שמן המשחה שהפקדתיך (בס\"א כנ\"ל) עליו שנאמר (שמות ל, כה) \"ועשית אֹתו שמן משחת קדש…\" \"ואת פר החטאת\" – כמה שנאמר (שמות כט, י-יא) \"והקרבת..את הפר לפני השם \"ואת שני האילים\" – כמה שאמר (שמות כט, טו-יט) \"ואת האיל האחד תקח..ולקחת את האיל השני\". \"ואת סל המצות\" – שלא כסדר האמורים להלן (שמות, כט) אמורים כאן.", + "[ד] \"ואת כל העדה הקהל\" – עשה במעמד כל העדה שיהיו נוהגים קדושה בכהונה. \"ויעש משה כאשר צוה ה' אֹתו\" – כשם שהסדיר עבודת מקדש כך הסדיר עבודת כהונה; בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקרבן.", + "[ה] \"ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים\" – באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים, באותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים.", + "[ו] \"ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט\" – מלמד שנעשה משה סגן הכהנים לאהרן, והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו. וכשם שנעשה לו סגן בחייו כך נעשה לו סגן במותו שנאמר (במדבר כ, כה-כו) 'קח את אלעזר בנו…והפשט את אהרן את בגדיו'. ומנין שעשה משה כן? שנאמר (במדבר כ, כז) \"ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו אל הר ההר\" (שם כ, כח) \"ויפשט משה את אהרן את בגדיו\" – וכי האיך היה משה יכול להפשיט את בגדיו כסדרן? והעליונים הם עליונים לעולם והתחתונים הם תחתונים לעולם?! אלא אלו מעשה נסים, ועשה לו הקב\"ה במיתתו יותר מבחייו, והעמידו משה על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשים תחתיהם. (שם כ, כח) \"וילבש אותם את אלעזר בנו\" – וכי האיך היה יכול משה להלביש את אלעזר בגדים כסדרן?! אלא כבוד גדול חלק לו המקום במיתתו יותר מבחייו; שלבשו בגדי שכינה תחלה למטה והפשיט אהרן‏ את הבגדים כסדרן והלביש את אלעזר בגדים כסדרן.", + "[ז] \"וישם עליו את החֹשן\" – פרשה זו נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות. נלמד לשירות יום ויום ולשירות יום הכפורים. בכל יום משמש בבגדי זהב וביום הכפורים בבגדי לבן.", + "[ח] \"וישם את המצנפת על ראשו\" – ולא כסדר האמור להלן אמורים כאן. להלן (שמות, כט) הסדיר את הקרבתם כסדרן וכאן הוא מסדר את הבגדים. להלן (שמות, כט) הסדיר את הקרבנות תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים; וכאן הסדיר את הבגדים תחלה ואחר כך הסדיר את הקרבנות.", + "[ט] \"ויקח משה את שמן המשחה\" – ר' יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר – מעשה נסים נעשה בו מתחלתו ועד סופו. שמתחלה לא היה אלא שנים עשר לוג שנאמר (שמות ל, כד) \"ושמן זית הין\" – לסוך בו עצים לא היה מסתפק! כמה האור שורף! כמה העצים בולעים! כמה יורה בולעת! – ממנו נמשחו אהרן ובניו ומשכן וכליו כל שבעת ימי המלואים! ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים! [ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. ואת יואש? מפני מחלקותו של עתליה. ואת יהואחז? מפני מחלקותו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים.] וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר (שמות ל, לא) \"שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם\".", + "[י] \"וימשח את המשכן ואת כל אשר בו\" – לא כמשיחת אהרן ובניו שלאחר שמלביש היה מושחן; (וכן הוא אומר: (תהילים קלג, ב) \"כשמן הטוב על הראש…\" – יכול שמשחן עד שלא הלבישם? תלמוד לומר \"שֶׁיֹּרֵד על פי מדותיו\") אבל משיחת כל הכלים – כל כלי וכלי בפני עצמו טעון משיחה שנאמר (ויקרא ח, יא) \"וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיֹר ואת כנו לקדשם\" – הא למדת שכל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו.", + "[יא] \"ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנת\" – כשם שנעשה משה סגן לאהרן כך נעשה סגן לבניו.כשם שפקדו על בגדי אהרן כך פקדו על בגדי בניו שנאמר (שמות כח, ב) \"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת\", ואומר (שמות מ, יד) \"ואת בניו תקריב והלבשת אֹתם כֻּתֳּנֹת\".", + "[יב] \"ויגש את פר החטאת\" – מתחלה לא נקרא 'פר החטאת' שנאמר (שמות כט, א) \"וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר וְאֵילִם\" – כשהוא פורט את מעשיו היה נקרא 'פר החטאת'. \"ואת הפר ואת ערו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה\" – אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה… כשהוא אומר \"קח את אהרן ואת בניו אתו\" – הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת הצבור היה.", + "[יג] \"ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת\" – וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות?! אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו. מקיש קרבנות צבור לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעונים סמיכה – אף קרבנות צבור טעונים סמיכה. מה הוא סומך על קרבנותיו – אף הוא סומך על קרבנות צבור. אבל יחיד – כל אחד ואחד סומך על קרבנו שנאמר (ויקרא ג, ב) \"וסמך ידו על ראש קרבנו\".", + "[יד] \"וישחט ויקח משה את הדם\" – כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה – הוא היה שוחט, הוא היה זורק, הוא היה מזה, הוא היה מחטא, הוא היה יוצק, הוא היה מכפר. לכך נאמר 'וישחט ויקח משה'. משל למה הדבר דומה: לבת מלכים שנשאת כשהיא קטנה ופסקו עם אמה שתהא משמשת עד שתלמד בתה. אף כך אהרן תחלה היה לוי שנאמר (שמות ד, יד) \"הלא אהרן אחיך הלוי\", כשנבחר להיות כהן גדול אמר לו הקב\"ה למשה \"אתה תשמשני עד שילמד אהרן אחיך\". עד שילמד אהרן‏ היה משה שוחט ואהרן רואה אותו; זורק – ואהרן רואה אותו; מזה – ורואה אותו; מחטא – ורואה אותו; יוצק – ורואה אותו; מכפר – ורואה אותו.", + "[טו] \"ויקדשהו לכפר עליו\" – כפרה זו איני יודע מהו? מנין אתה אומר שלא היה כפרה זו אלא שאמר משה \"בשעה שצוה אדון העולם להתנדב בדבר המקדש – דחקו ישראל איש איש והביאו שלא בטובתם. תהא כפרה זו שלא יתנדב אדם גזל למקדש\". וכן הוא אומר (ישעיהו סא, ח) \"כי אני ה' אוהב משפט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה\".", + "[טז] \"ויקח את כל החלב אשר על הקרב\" – למדנו משתי אלו פרשיות מנהג לדורות. מפני שהייתי אומר פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – הואיל ואין נאכלים – יהיו כולם נשרפים ולא יהיה מהן למזבח כלום. לכך נאמר \"ויקח את..החלב\" – וזאת (ס\"א זאת) היתה תרומתן למזבח. ושאר הפר שרף שנאמר (ויקרא ח, יז) \"ואת הפר ואת עורו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה\".", + "[יז] \"ויקרב את איל העולה ויסמכו\" – מכאן למדנו סמיכה לעולה. \"וישחט ויזרק משה את הדם\" – מכאן למדנו זריקה לעולה. \"ואת האיל נתח לנתחיו\" – כל המפורש בעולת יחיד מפורש כאן חוץ מהפשט; ויש אומרים אין נתוח בלא הפשט.", + "[יח] \"ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר\" ‏ – כמו שנאמר להלן (ויקרא א, יב) \"ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך\" – מכאן למדו. \"ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, ט) \"וקרבו וכרעיו ירחץ במים\" – [מכאן למדו]. \"ויקטר משה את כל האיל\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, יג) \"והקריב… את הכל והקטיר המזבחה\" – [מכאן למדו]‏.\"עולה הוא לריח נחוח אשה לה'\" – כמה שנאמר להלן (ויקרא א, יז) \"אשה ריח נחוח להשם\" – מכאן שכולם ניתנים לאישים.", + "[יט] \"ויקרב את האיל השני\" – והלא כבר זווג הכתוב שני אלים זה כנגד זה? אם כן למה נאמר \"ויקרב את האיל השני\"? שאם הביא פר ואחד מן האלים – לא יצא ידי קידושם; שני אלים ולא הביא פר – לא יצא ידי קידושם; שני אלים ופר ולא הביא סל המצות – לא יצא ידי קידושם.", + "[כ] \"איל המלואים\" – שמשלים את הכל; מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. \"ויסמכו..את ידיהם על ראש האיל\" – סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב. משל למי שפרע חובו ועשה יום טוב. אף כך אהרן ובניו כיון שהשלימו עבודת היום וקידושיו, עבודת כלים וקידושיו – הביאו איל וסמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב.", + "[כא] \"וישחט ויקח משה מדמו\" – שלשה דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה; הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים, והשלישי י\"ג. לכך נאמר \"וישחט ויקח משה מדמו\" \"ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית\" – זה גדר האמצעי; \"ועל בהן ידו הימנית\" – זה פרק האמצעי.", + "[כב] \"ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית\" – זה גדר האמצעית; \"ועל בהן ידם הימנית\" – זה פרק האמצעי.", + "[כג] 'ויקח את כל החלב' – אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצוה למקום. פירות יש הן מצות הרבה – תרומות ומעשרות, חלה ובכורים, הלקט והשכחה והפאה; שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצוה למקום שנאמר (דברים ו, ט) \"וכתבתם על מְזוּזֹת ביתך ובשעריך\".", + "[כד] בגדים יש בהם מצוה למקום שנאמר (דברים כב, יא) \"לא תלבש שעטנז\"; טלית יש בה מצוה למקום שנאמר (דברים כב, יב) \"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ\".", + "[כה] בהמה טהורה יש בה מצוה למקום שנאמר (דברים טו, יט) \"כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך\".", + "[כו] בהמה טמאה יש בה מצוה למקום שנאמר (שמות לד, כ) \"ופטר חמור תפדה בשה\"; חיה הגדילה במדבר והעוף הפורח באויר – הזהיר עליהם הכתוב כשיבואו לידך לא יהיה מחוסרים מצוה שנאמר (ויקרא יז, יג) \"איש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר\"; ושאר בהמה וחיה שלא פרט הכתוב שמם – עשאם כלל, שלא יהיו מחוסרים מצות שנאמר (ויקרא כז, כח) \"אך כל חרם אשר יחרם איש להשם\"; קדשי מקדש יש בהם מעלות על גבי מעלות. כיצד? פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אמר הכתוב \"יהיה דמם ואימוריהן למזבח\".", + "[כז] עולה כולה כליל אמר הכתוב \"יהי עורה מתנה לכהנים\", שלמים הנאכלים לבעלים אמר הכתוב \"יהי דמם ואימוריהן למזבח\" לכך נאמר \"ויקח את החלב ואת האליה…ואת שוק הימין\" – זו היתה תרומתן למזבח.", + "[כח] \"ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו\" – וכי כל הקרבנות ניתנים לידי הבעלים? אלא ללמדך איך משקין את הסוטה ומטהרין את המצורעין.", + "[כט] \"וינף אתם תנופה לפני השם\" – הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות. \"ויקח משה..מעל כפיהם\" – הוא הדין ללמד איך נוטל מנחה מעל ידי סוטה ומניפה.", + "[ל] \"מִלֻּאִים הם לריח ניחח\" – מלמד שהמלואים קרוים 'ריח ניחוח'. והלא דברים קל וחומר: מלך בשר ודם קונה לו אוהב ועושה לו יום טוב, מלך מלכי המלכים הקב\"ה שהעמיד לו כהן על אחת כמה וכמה!", + "[לא] \"ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני השם\" – מלמד שאין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה. וכן הוא אומר (מלאכי א, י) \"מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם\".", + "[לב] \"מאיל המלאים למשה היה למנה\" – והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי ששמש בכהונה גדולה שעה אחת – נוטל לו חלק בכהונה גדולה, המשמש בכהונה לעולם על אחת כמה וכמה!", + "[לג] \"ויקח משה משמן המשחה ומן הדם\" – ג' דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה. הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים, והשלישי י\"ג הראשון טעון הזיה ומתן סביב, וחיטוי, יציקה וכפרה; והשני שתים – זריקה ומתן סביב והשלישי – י\"ג טעון שש מתנות בהונות – של שלש באהרן ושלש בבניו. [ויש אומרים תשעה – שלש באהרן ושש בבניו; ויש אומרים ט\"ו – שלש באהרן ושתים עשרה בארבעה בניו שנאמר (במדבר ג, ג) \"אלה שמות בני אהרן הכהנים המשֻׁחים אשר מִלֵּא ידם לְכַהֵן\".] טעון זריקה לגבי מזבח.", + "[לד] [ס\"א וטעון] שש הזיות – שלש באהרן ושלש בבניו. [ויש אומרים‏ שלש באהרן ושש בבניו; ויש אומרים ט\"ו – שלש באהרן וי\"ב בבניו]. \"ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו\" – הא למדת שלא נשלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם.", + "[לה] \"ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד\" – כמו שנאמר להלן (שמות כט, לב-לג) \"ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל…\" וכתיב (ויקרא ח, לב) \"והנותר בבשר ובלחם באש תשרופו\" – מלמד שהמלואים מותרן לשריפה.", + "[לו] \"ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים\" – מכאן אמרו בכ\"ג באדר קרבו מלואים. כ\"ג ושבעה – הרי שלשים; באחד בניסן שלמו מלואים. \"כי שבעת ימים ימלא את ידכם\" – כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן כל בקר ובקר, ומקריב קרבנותיו עליו ומפרקו. בשמיני העמידו ולא פרקו. ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופרקו.", + "[לז] \"כאשר עשה ביום הזה צוה ה'\" – מכאן אמרו שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. וכשם שמפרישין כהן גדול מביתו כך מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו. ולמה מפרישין שבעה? שמא תמצא אשתו ספק נדה וידחה כל שבעת הימים. \"צוה ה' לעשות לכפר עליכם\" – אמר להם \"כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים\".", + "[לח] \"ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת השם\" – והרי דברים קל וחומר: ומה אם מקיים דברי בשר ודם – המקום מקבלו, המקיים דברי המקום על אחת כמה וכמה! \"ויעש אהרן ובניו\" – ששים ושמחים כששומעים דברים לקבל מפי משה כשומעים מפי הקב\"ה. לכך נאמר \"ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה\" – כדַי השליח לשולחיו, כדַי המצוה למי שנצטוה." + ] + }, + "Shemini": { + "Mechilta d'Miluim 2": [ + "[א] \"ויהי ביום השמיני קרא\" – זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש. נאמר כאן \"ויהי ביום השמיני\" ונאמר להלן (שמות יט, טז) \"ויהי ביום השלישי\". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות יט, יא-טז) \"כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר\" – הוי אומר שלישי למנין. וכאן נאמר \"ויהי ביום השמיני\" – אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) \"כי שבעת ימים ימלא את ידכם\" – הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש. אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לאיסור הבמות ראשון לראשי חדשים ראשון לשכון שכינה בישראל ראשון לברך את ישראל", + "[ב] \"קרא משה לאהרן ולבניו\" – לפי שכבדו המקום תחלה לאהרן אף משה כבדו בסוף. ומנין שכבדו תחילה לאהרן? שנאמר (שמות יט, כד) \"ועלית אתה ואהרן עמך\". אף משה כבדו בסוף שנאמר \"קרא משה לאהרן ולבניו\" – ואחר כך – לזקני ישראל.", + "[ג] \"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת\" – מלמד שאמר לו משה לאהרן \"אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש. ושמא תאמר \"אין צריך כפרה אלא אני\" – והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת\" וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם \"אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף\"; יש בידכם תחלה – \"וישחטו שעיר עזים\" (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף – \"עשו להם עגל מסכה\" (שמות לב, ח). יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.", + "[ד] \"ושור ואיל לשלמים\". לפי שנדמית עבירה לשני מינים – שנאמר \"עשו להם עגל מסכה\" ולהלן הוא אומר (תהלים קו, כ) \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\" – יבא שור ויכפר על מעשה שור; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם. עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנאמר \"לזבח לפני השם\". אמרו ישראל \"וכי היאך מקלסת מדינה את המלך ואינה רואה פני המלך?\". אמר להם \"על מנת כן! – \"כי היום ה' נראה עליכם\"?", + "[ה] \"ויקחו את אשר צוה משה\" – בזריזות. \"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם\" – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה. לאחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה, קשרה כתיפיה, והיתה משמשת אותו יותר מדאי. אף כך ישראל. כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. לכך נאמר \"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם\".", + "[ו] \"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו\" – אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו. שנאמר (דברים י, טז-יז) \"ומלתם את ערלך לבבכם\" – מפני מה? – \"כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים\". עשיתם כן – \"וירא אליכם כבוד השם\".", + "[ז] \"ויאמר משה אל אהרן\" – זהו שאמר הכתוב (תהלים צט, ו) \"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם\" – מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.", + "[ח] \"קרב אל המזבח\" – משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתביישת מלפניו. ונכנסה אחותה אצלה. אמרה לה \"על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך! הגיסי דעתך ובואי ושמשי את המלך!\". כך אמר משה לאהרן \"אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול אלא שתשרת לפני הקב\"ה! הגס דעתך ובא ועבד עבודתך!\". ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה \"אחי, ממנו אתה מתירא?! הגס דעתך וקרב אליו!\", לכך נאמר \"קרב אל המזבח\".", + "[ט] \"ויקרב אהרן אל המזבח\" – בזריזות. \"וישחט את עגל החטאת אשר לו\" (ויקרא ט, ח) – בקרבנו התחיל תחלה. \"ויקרב את קרבן העם\" (ויקרא ט, טו) – משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם. תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם; שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר \"ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם\". \"וישחטהו ויחטאהו כראשון\". מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי. מה הראשון טעון על ד' קרנות אף זה טעון על ד' קרנות.", + "[י] \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\": מה נעולה טעונה הפשט ונתוח – אף זו טעונה הפשט ונתוח מה עולה כליל לאישים – אף זו כליל לאישי מה עולה עומד בצד המזבח וזורק – אף זו עומד בצד המזבח וזורק מה עולה פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה – אף זו פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה.", + "[יא] \"ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה\" – נאמר כאן 'מלוי' ונאמר להלן (ויקרא ב, ב) 'מילוי'. מה מילוי האמור להלן – מלא קומצו, אף 'מילוי' האמור כאן – מלא קומצו; ומה 'מילוי' האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול, אף 'מילוי' האמור כאן – קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.", + "[יב] \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\" – מה זה בא ללמדנו?. אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה – כבר נאמר \"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט\"! אם כן למה נאמר \"ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר\"? מלמד ששתי מנחות היו שם; אחת עם העולה ואחת בפני עצמה.", + "[יג] \"וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם\" – מכאן למדו שלמים לצבור. \"ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה\" – להגיד גדולתו של אהרן ושל בניו שבשעה קלה למדו שבעה עבודות: שחיטה, וקבלה, זריקה, והזאה, חיטוי, יציקה וכפרה.", + "[יד] \"ויהי ביום השמיני\" – הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו. או יכול שמיני בחדש? כשהוא אומר (שמות מ, יז) \"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן\" – מלמד שבראש חדש הוקם המשכן. יכול הוקם בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני לחדש? תלמוד לומר (במדבר ט, טו) \"וביום הקים את המשכן כסה הענן\" – מלמד שביום שהוקם המשכן בו ביום שרתה שכינה על מעשה ידי אהרן. שכל שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה על ידו. עד שבא אהרן ושרת בבגדי כהונה גדולה ושרתה שכינה על ידו שנאמר \"כי היום ה' נראה אליכם\".", + "[טו] מה תלמוד לומר \"ויהי\"? מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר \"ויהי ערב ויהי בקר\" וכאן הוא אומר \"ויהי\". וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) \"וירא משה את כל המלאכה…ויברך אֹתם משה\". מה ברכה ברכן? אמר להם \"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם\". רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) \"ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים\" והם אמרו לו (תהילים צ, יז) \"ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכולי\". ועל אותה שעה הוא אומר (שה\"ש ג, יא) \"צאנה וראנה בנות ציון\" – בנים המצוינים, \"במלך שלמה\" – במלך שהשלום שלו, \"בעטרה שעטרה לו אמו\" – זה אהל מועד שמצויר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש; \"אמו\" – אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיהו נא, ד) \"וּלְאוּמִּי אלי האזינו\".", + "[יו] \"ביום חתונתו\" – ביום ששרתה שכינה ס\"א בבית, \"וביום שמחת לבו\" – ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים.", + "[יז] \"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\" – באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים.", + "[יח] \"וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים\" – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.", + "[יט] \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\". כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער. אמר \"יודע אני שכעס עלי המקום. בשבילי לא ירדה שכינה לישראל\". אמר לו \"משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל\". מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. לכך נאמר \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\".", + "[כ] \"ותצא אש מלפני ה'\". כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – פתחו פיהם ואמרו שירה. ועל אותה שעה הוא אומר (תהלים לג, א) \"רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה\".", + "[כא] באותה שעה קפצה פרענות על נדב ואביהוא. ויש אומרים מסיני נטלו את שלהם; כיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחלה, והם באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם – אמר לו נדב לאביהו \"עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל\". אמר הקב\"ה \"מי קובר את מי? הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל\".", + "[כב] דבר אחר: כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהו \"וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?\" – מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר \"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש\". אמר להם הקב\"ה \"אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה – אני אשרף אתכם באש טהורה!\".", + "[כג] כיצד היתה מיתתן? שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה. שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים שנאמר \"ותצא אש מלפני ה'\". היה אהרן עומד ותוהא, אומר \"אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני\". נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי \"עתיד אני לקדש את הבית הזה – באדם גדול אני מקדשו\". הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן כך – צדק עליו את הדין ושתק שנאמר \"וידם אהרן\".ולמודים צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית יח, כז) \"ואנכי עפר ואפר\" עקב צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית לב, יא) \"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך\"", + "[כד] דוד צדק עליו את הדין שנאמר (תהלים לח, ו) \"הִבְאישו נָמַקו חבּוֹרתָי מפני אִוַּלתי\".", + "[כה] \"ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם\" –", + "[כו] מכאן אמרו הכהנים אין מטמאין למתים שהרי אלעזר ואתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. מי נטמאו להם? הלוים.", + "[כז] \"ויקרבו וישָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם\" – מלמד שחס המקום עליהם במיתתם יותר מבחיים. שאילו נשרף גופם ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים; אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא כרצונו כך עשה להם – קל וחומר לשאר צדיקים!", + "[כח] \"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר\". מכאן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקין עליהם לכל דבר. שמא תאמרו \"אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים\" – הלא פקד המקום שלא תצאו מבית הקדש שנאמר \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\". מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה. הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה. \"ויעשו כדבר משה\" – צדקו עליהם את הדין ושתקו.", + "[כט] \"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם\" – זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר \"וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם\"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. \"ויברכם\" – בעמידה. אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה? תלמוד לומר (דברים י, ח) \"לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו\" – מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה – אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דה\"ב ל, כז) \"ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים\". בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקין בתורה מה נאמר בהם? \"ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים\"; בדורות האחרים שהיו עובדים עכו\"ם מה נאמר? (ישעיהו א, טו) \"ובפרשכם כפיכם…\"", + "[ל] \"ויברכם\" – זו ברכה סתומה שאין אתה יודע. וחזר הכתוב ופירשו להלן (במדבר ו, כד-כו) \"יברכך ה' וישמרך\" עד \"וישם לך שלום\". \"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד\" – למה נכנס משה ואהרן ביחד? ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר? הריני דן! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה מעין עבודה – אף ביאה מעין עבודה! מנין לביאה שהיא טעונה ברכה? ודין הוא! ומה אם יציאה – שאינה טעונה רחיצה – טעונה ברכה, ביאה – שטעונה רחיצה – אינו דין שטעונה ברכה?! או חילוף! ומה אם ביאה – שאינה טעונה ברכה – טעונה רחיצה, יציאה – שטעונה ברכה – אינו דין שתטעון רחיצה?! לא! אם אמרת בביאה שכן יצא מחול אל הקדש! תאמר ביציאה שכן יוצא מקדש לחול?! בטל החילוף וחזרנו אל לדין! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה – מעין עבודה, אף ביאה – מעין עבודה. הא למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטורת.", + "[לא] \"ותצא אש מלפני ה'\". כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – נפלו על פניהם ושבחו לשמים. וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנאמר (דה\"ב ז, ג) \"וכל בני ישראל רֹאים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו\". ועל אותה שעה הוא אומר (מלאכי ג, ד) \"וערבה לה' מנחת יהודה וִירוּשָׁלָ‍ִם כימי עולם וכשנים קדמֹנִיּוֹת\"; \"כימי עולם\" – כימי משה, \"וכשנים קדמוניות\" – כימי שלמה. רבי אומר \"כימי עולם\" – כימי נח, \"וכשנים קדמוניות\" – כשנות הבל שלא היתה עכו\"ם בעולם.", + "[לב] \"ויקחו בני אהרן\" – אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. \"ויקחו\" – אין 'קיחה' אלא שמחה. \"נדב ואביהו\" – מה תלמוד לומר \"בני אהרן\"? שלא חלקו כבוד לאהרן. \"…נדב ואביהו\" לא נטלו עצה ממשה. \"איש מחתתו\" – איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה. \"ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם\". ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר \"אשר לא צוה אותם\" – הכניסוהו בלא עצה. רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר \"ויקריבו לפני השם אש זרה\". אם כן למה נאמר \"אשר לא צוה אותם\"? שלא נמלכו במשה רבן. רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.", + "[לג] ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו. אמר לה לאימה-שלום אשתו \"אינו מוציא שבתו\". ומת. לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו, אמרו לו \"רבי נביא אתה?\". אמר להם \"לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה\".", + "[לד] \"ותצא אש מלפני ה'\" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. \"ותאכל אותם\" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים? תלמוד לומר \"ותאכל אותם\" – אותם ולא בגדיהם. ואומר \"ולבני אהרן תעשה כתנות\" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.", + "[לה] \"וימותו לפני ה'\". ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם שנאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\". אם כן למה נאמר \"וימותו לפני ה'\"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר \"וימותו לפני השם\". אם כן למה נאמר \"ויקרבו וישאום בכתנתם\" – מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לוץ.", + "[לו] \"ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש\" – זה דבור נאמר בסיני למשה ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה \"אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב\"ה, שנאמר (שמות כט, מג) \"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי\"\". כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום – שתק, וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק – סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר (תהלים לז, ז) \"דום לה' והתחולל לו\", ועל ידי שלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) \"עת לחשות ועת לדבר\" – עתים לכל; עתים שאדם שותק, עתים שאדם מדבר.", + "[לז] \"ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן\". ממשמע שנאמר (שמות ו, יח) \"ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל\" איני יודע שעוזיאל דוד אהרן?! מה תלמוד לומר \"דוד אהרן\"? מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן. מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל. ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר (במדבר כ, כט) \"ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל\", ובמשה הוא אומר (דברים לד, ח) \"ויבכו בני ישראל את משה\". מפני מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו \"ויבכו בני ישראל את משה\". וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלאכי ב, ה-ו) \"בריתי היתה אתו החיים והשלום\" – שהיה רודף שלום בישראל; \"וָאֶתְּנֵם לו מורא וַיִּירָאֵנִי\" – שקבל עליו כל דברי התורה באימה וברתת ובזיע; מה תלמוד לומר \"מפני שמי נִחַת הוא\"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן – נרתע ונפל לאחוריו. אמר \"אוי לי שמעלתי בשמן המשחה\". השיבתו רוח הקדש (תהלים קלג, א) \"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו כטל חרמון שירד על הררי ציון\" – מה הטל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.", + "[לח] \"תורת אמת היתה בפיהו\" – שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא; \"וְעַוְלָה לא נמצא בשפתיו\" – שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור; \"בשלום ובמישור הלך אתי\" – שלא הרהר אחר המקום כדרך שלא הרהר אברהם; \"ורבים השיב מעון\" – שהשיב פושעים לתורה, ואומר (שה\"ש א, ד) \"מישרים אהבוך\".", + "[לט] \"ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו\". רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן. מנין? שנאמר \"ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת..אל האשה אמר\" – בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם.", + "[מ] \"ראשיכם על תפרעו\" – אל תגדלו פרע. יכול אל תפרעו מן הכובע? הרי אתה דן: נאמר כאן 'פריעה' ונאמר להלן (יחזקאל מד, כ) 'פריעה'. מה פריעה האמורה להלן – גידול שער, אף פריעה האמורה כאן – גידול שיער.", + "[מא] \"ובגדיכם לא תפרומו\" – לא תקרעו בגדיכם. \"ולא תמותו\" – ממשמע לאו אתה שומע הין \"ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל יבכו\" – זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא \"אחיכם יבכו ועל כל העדה לא יקצוף\" – הא אם אין אחיכם בוכים יקצוף על כל העדה. מה תלמוד לומר \"את השריפה\"? הרי אתה דן: נאמר כאן 'שריפה' ונאמר להלן (ויקרא כ, יד) (ויקרא כא, ט) 'שריפה'. מה שריפה האמורה כאן – שריפת נשמה וגוף קיים, אף שריפה האמורה להלן – שריפת נשמה וגוף קיים. שריפה האמורה בבת כהן והאמורה באשה ואמה.", + "[מב] \"ומפתח אהל מועד לא תצאו\" – יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר \"ומן המקדש לא יצא ולא יחלל\" – אימתי אינו יוצא ולא יחלל? – הוי אומר בשעת עבודה. \"פן תמותו\" – ממשמע לאו אתה שומע הין.", + "[מג] \"כי שמן משחת ה' עליכם\" מה תלמוד לומר? יכול אין לי אלא אהרן ובניו – שנתרבו בשמן המשחה – אם יצאו בשעת עבודה חייבים מיתה; מנין לכהנים של כל הדורות? תלמוד לומר \"כי שמן משחת ה' עליכם\". \"ויעשו כדבר משה\" – קיימו עליהם מצות משה רבן. וכן הכתוב משבח את ישראל בפרשת שלוח טמאים – (במדבר ה, ד) \"ויעשו כן בני ישראל ויְשַלחו אותם אל מחוץ למחנה\". וכן הכתוב משבח את יהושע – (יהושע יא, טו) \"כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע\"." + ], + "Section 1": [ + "[א] \"יין ושכר אל תשת\" – יכול כל שהוא? יכול מגתו? תלמוד לומר 'שכר' – לא אמרתי אלא כדי לשכר, רביעית בן ארבעים. אם כן למה נאמר 'יין'? יין מוזהרים עליו כל שהוא ומוזהרים עליו מגתו.", + "[ב] רבי יהודה אומר 'יין אל תשת' – אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר 'שכר'. אם כן למה נאמר 'יין'? על היין במיתה ועל כל שאר המשכרים באזהרה. ר' אליעזר אומר 'יין אל תשת ושכר אל תשת' – אל תשתהו כדרך שכרותו; הא אם נתן לתוכו מים כל שהוא – פטור.", + "[ג] \"אתה ובניך\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"אִתָּךְ\" אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר \"אתה ובניך\" – מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים.", + "[ד] \"בְּבֹאֲכֶם\" – אין לי אלא בביאה; מנין אף ביציאה? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". מנין לעשות המזבח כאהל מועד? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". ומנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה? תלמוד לומר \"אתה ובניך\". רבי אומר נאמר כאן \"בבואכם\" ונאמן להלן (שמות מ, לב) \"בבֹאם אל אהל מועד\". מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעה עבודה, אף \"בבואכם אל אהל מועד\" האמור כאן – עשה יציאה כביאה, ואת המזבח כאהל מועד, ולא יהיה חייב אלא בשעת עבודה.", + "[ה] \"אהל מועד\" – אין לי אלא אהל מועד; מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר \"חֻקת עולם\" \"ולא תמֻתו\" – מכלל לאו אתה שומע הן.", + "[ו] יכול יהיו ישראל חייבים מיתה על ההוראה? תלמוד לומר \"אתה ובניך..ולא תמותו\" – אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים על הוראה במיתה.", + "[ז] יכול אל יהיו ישראל חייבים על ההוראה במיתה אבל יהיו אהרן ובניו חייבים על ההוראה במיתה? ודין הוא! ומה אם ישראל – שמוזהרין לבא אל אהל מועד שתויי יין ושלא שתויי יין – אין חייבים מיתה על ההוראה, אהרן ובניו – שאין מוזהרים לבא אל אהל מועד אלא שתויי יין – אינו דין שלא יתחייבו מיתה על ההוראה?! יצאו ישראל מן הכתוב, אהרן ובניו מקל וחומר.", + "[ח] \"חקת עולם לדורותיכם\" – לרבות יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות. מנין דשתויי יין שעבד – עבודתו פסולה? תלמוד לומר \"ולהבדיל בין הקדש ובין החול\". ומנין למחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים? תלמוד לומר \"חקת עולם\" \"חקת עולם\" (שמות כט, ט) לגזירה שוה.", + "[ט] \"ולהבדיל בין הקדש ובין החול\" – אלו העירוכין. \"ובין הטמא ובין הטהור\" – אלו הטומאות והטהרות. \"ולהורֹת את בני ישראל\" – אלו ההוראות. \"את כל החקים\" – אלו המדרשות. \"אשר דבר ה' אליהם\" – אלו ההלכות. \"ביד משה\" – זה המקרא. יכול אף התרגום? תלמוד לומר \"ולהורֹת\"." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו\" – בניו שקולים בו בכבוד ושקולים בו בדממה. יכול אף הראשונים שקולים בו בכבוד? תלמוד לומר \"הנותרים\" – הנותרים שקולים בו בכבוד ואין הראשונים שקולים בו בכבוד.", + "[ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא אומר \"וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם\" – שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. אם כן למה נאמר \"הנותרים\"? אמר להם \"לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו\". ר' אליעזר אומר קרובים היו לשטף אלא שריחם המקום על אהרן.", + "[ג] \"קחו את המנחה\" – זו מנחת נחשון; \"הנותרת\" – זו מנחת יום השמיני; \"מאשי השם\" – אין להם אלא אחר מתן אישים.", + "[ד] \"ואכלוה מצות\" מה תלמוד לומר? מפני שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה ואין כיוצא בה לדורות. לכך נאמר \"ואכלוה מצות\".", + "[ה] \"אצל המזבח\" – ולא בהיכל; ולא על גבי המזבח. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדש קדשים? תלמוד לומר \"קדש קדשים\". 'היא' 'ואותה' 'והיא' – הרי אלו מעוטים; פרט לתודה וללחמה, לאיל נזיר וללחמו, לאיל המלואים וללחמו.", + "[ו] \"ואכלתם אֹתה במקום קדוש\" מה תלמוד לומר? לפי שאמר \"אצל המזבח\" – אין לי אלא סמוך למזבח; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר \"במקום קדוש\".", + "[ז] \"כי חקך וחק בניך\" – חק לבנים ואין חק לבנות. \"מאשי השם\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים.", + "[ח] \"כי כן צֻוֵּיתִי (שם, יג)…כאשר צִוֵּיתִי (שם, יח)…כאשר צוה השם (שם, טו)\" \"כי כן צויתי\" – לומר לכם בשעת אנינותן יאכלוה; \"כאשר צויתי\" – בשעת מעשה אמר להם; \"כאשר צוה השם\" – ולא מעצמי אני אומר לכם.", + "[ט] \"חזה\" – זו חזה \"התנופה\" – זו תנופת הסל \"שוק\" – זה שוק \"התרומה\" – זו תרומת תודה \"תאכלו במקום טהור\" – אמר רבי נחמיה וכי הראשונים אינם במקום טהור?! אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בתוך ירושלים.", + "[י] \"אתה ובניך ובנותיך\" – אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות. או יכול אתה ובניך ובנותיך בחלק? כשהוא אומר \"כי חקך וחק בניך הוא\" – אין חק לבנות, הא מה אני מקיים \"אתה ובניך ובנותיך\"? אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.", + "[יא] \"נתנו מזבחי שלמי בני ישראל\" – לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו יום שנאמר \"ושור ואיל לשלמים לזבח לפני השם\". \"שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו\" – מלמד שהחלבים למטה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"שעיר\" – זו שעיר נחשון; 'חטאת' – זה חטאת יום השמיני;", + "[ב] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משה – זה שעיר של ראש חדש.יכול שלשתן נשרפו? תלמוד לומר \"והנה שֹׂרָף\" – אחד נשרף ולא נשרפו שלשתן. מה תלמוד לומר \"דרש דרש משה\"? שתי דרישות; אמר להם מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו? איני יודע איזה נשרף; כשהוא אומר \"ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם\", איזה שעיר נושא את עון העדה? זה שעיר של ראש חדש שנאמר 'ושעיר אחד לחטאת לכפר עליהם'‏.", + "[ג] \"ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן\" – מלמד שנתן פניו כלפי בניו וכעס כנגד אהרן, מלמד שאף אהרן היה בקצפון. \"הַנּוֹתָרִם\" – לא היה פנחס עמהם. \"לאמר\" – הַשֵבונִי על דְבָרָי.", + "[ד] \"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקֹּדש\" – וכי חוץ נאכלת, והלא נשרפה שנאמר \"והנה שֹׂרף\"!? אם כן למה נאמר \"מדוע לא אכלתם…\"? אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה מפני שחטאת שיצא חוץ לקלעים פסולה. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדשי קדשים? תלמוד לומר \"כי קדש קדשים\". מנין שאכילת קדשים כפרה לישראל? תלמוד לומר \"וְאֹתָהּ נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני השם\" – הא כיצד? כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.", + "[ה] \"הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה\" – אמר להם שמא נכנס מדמה לפנים מפני שחטאת שנכנס מדמה לפנים פסולה. ר' יוסי הגלילי אומר מכאן לחטאת שנכנס דמה לפנים שתהא היא פסולה. ואין חטאת פסולה עד שיכנס דמה לפנים.", + "[ו] מנין אף בהיכל? תלמוד לומר \"אל הקדש\". \"תאכלו…בקדש\" – מלמד שאכילתה בפנים. מנין שאף שריפתה בפנים? תלמוד לומר \"אכל תאכלו אֹתה בקדש\". יכול אף אם נטמאה בחוץ תהיה שריפתה בפנים? תלמוד לומר \"אֹתה\" – מה זו מיוחדת טומאתה בפנים שריפתה בפנים, יצאה זו שנטמאה בחוץ שלא תהיה שריפתה אלא בחוץ.", + "[ז] \"וידבר אהרן אל משה\" – אין 'דבור' אלא לשון עז. וכן הוא אומר (במדבר כא, ה) \"וידבר העם באלהים ובמשה\".", + "[ח] \"הן היום הקריבו את חטאתם ואת עֹלָתָם לפני השם\". ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף, לכך נאמר 'אלה'.", + "[ט] ומה תלמוד לומר \"כאלה\"? שיכול אין לי אסור באנינה אלא בנים, מנין כל האמור בפרשה? מוסיף עליהם אחיו ואחותו-מאמו ואחותו נשואה. לכך נאמר 'אלה' \"כאלה\". ר' יעקב אומר יכול יהיו הלוים אסורים באנינה בשיר? תלמוד לומר \"אותי\" – אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה לשיר.", + "[י] ר' יהודה ור' שמעון אומרים וכי מפני אנינות נשרפה, והלא לא נשרף אלא מפני טומאה! שאילו מפני אנינות נשרף היה להם לשלשתן לישרף! דבר אחר, והלא מותרים לאכלם לערב! דבר אחר, והלא פנחס היה עמהם?! מה תלמוד לומר \"אלה\"? לא היה לי להסתכל באלו שעשו שלא בעצה ונשטפו. ומה תלמוד לומר \"כאלה\"? אמר אילו לא אלו בלבד קברתי, אלא אפילו אלה קברתי עם אלו – לא כך הייתי מבזה קדשי המקדש!", + "[יא] \"ואכלתי חטאת היום\" – היום אני אסור ומותר בלילה, ולדורות אסור ביום ובלילה, דברי רבי יהודה. רבי אומר אין האונן אסור לאכול בקדשים בלילה אלא מדברי סופרים. תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב.", + "[יב] \"וישמע משה וייטב בעיניו\" – הודה מיד ולא בוש לומר \"לא שמעתי\". אמר רבי יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו: קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות. אחר מיתתו הריני משיב על דבריו: ומי גרם לו שהקפיד? אלא שטעה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם\" – לאמר להם לבנים, לאלעזר ולאיתמר. או לאמר להם לישראל? כשהוא אומר \"דברו אל בני ישראל\" – זו דיבור האמור לישראל, הא מה אני מקיים \"לאמר אליהם\" – לאמר לבנים לאלעזר ולאיתמר.", + "[ב] (ויקרא יא, ב) \"זאת החיה אשר תאכלו\" – מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם \"זו תאכלו וזו לא תאכלו\". (שם, ט) \"את זה תאכלו מכל אשר במים\" – \"זה תאכלו וזה לא תאכלו\". (שם, יג) \"את אלה תשקצו מן העוף\" – \"את אלה תשקצו ואת אלו לא תשקצו\" (שם, כט) \"זה לכם הטמא\" – \"זה טמא וזה אינו טמא\".", + "[ג] \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה\" – משמע מוציא מיד משמע. מכלל שנאמר (בראשית ט, ג) \"כירק עשב נתתי לכם את כל\" – יכול הכל היה בכלל היתר? תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר\".", + "[ד] יכול תהיה כל הבהמה כולה מותרת? תלמוד לומר (בראשית ט, ד) \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\" – אסר אבר מן החי. (בראשית לב, לג) \"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה\" – אסר גיד הנשה. (ויקרא ז, כג) \"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו\" – אסר את החלב. (ויקרא, ז) \"וכל דם לא תאכלו\" – אסר את הדם. יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה? תלמוד לומר (דברים יב, כא) \"וזבחת…ואכלת\".", + "[ה] אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר 'חיה ובהמה'. אין לי אלא חיה ובהמה – חיה-מין-חיה בהמה-מין-בהמה. מנין בהמה-מין-חיה וחיה-מין-בהמה? תלמוד לומר \"חיה\" מכל מקום, \"ובהמה\" מכל מקום.", + "[ו] יכול אף חית ובהמת הים? תלמוד לומר \"על הארץ\" – להוציא את שבים.", + "[ז] או אינו אלא שעל הארץ תהיה מותרת בסימנים, ושבים בין בסימנים בין שלא בסימנים? תלמוד לומר \"זאת..אשר על הארץ\" – אין לך אלא שעל הארץ.", + "[ח] \"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ\" – מלמד שבהמה בכלל חיה. מנין שאף חיה בכלל בהמה? תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) \"זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר\".", + "[ט] 'כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו' (ויקרא יא, ג) (דברים יד, ו) – לרבות את השליל. הוציא העובר את ידו והחזירה – מותר באכילה. יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהיה מותר? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה – מפני שאינו כילוד, ומה ראית לומר הוציא את ראשו והחזירו אסור באכילה – מפני שהוא כילוד.", + "[י] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהיה מותר – שאילו נולד היה מותר. ואיזה? זה בן-תשעה וחי בחולין. מנין בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? במוקדשים בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? ולד מעושרת בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת? תלמוד לומר \"כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה‏ בבהמה אותה תאכלו לרבות את השליא" + ], + "Chapter 3": [ + "[א] יכול אפילו יצאת מקצתה? תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) \"אותה תאכלו\". \"אותה תאכלו\" (דברים יד, ו) – אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.", + "[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין? תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר…מבשרם לא תאכלו'. אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא! ומה אלו – שיש בהם סימני טהרה – הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה – אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?! נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.", + "[ג] \"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה\" – יש לך במעלי גרה שאין אתה אוכל. ואיזה? זה טהור שנולד מן הטמא.", + "[ד] יכול אף טמא שנולד מן הטהור? תלמוד לומר 'גמל טמא הוא' – זה טמא ואין זה טמא. ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר \"גמל\" \"גמל\" (ויקרא יא, ד) (דברים יד, ז) שני פעמים? אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.", + "[ה] \"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה\" – יש לך במעלי הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ואלו הן הטריפות:", + "[ו] נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ברובה נשברה השדרה ונפסק החוט שלה נקב קרום של מוח נקב הלב לבית חללו נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום הריאה שנקבה או שחסרה. ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות. נקבה הקיבה נקבו הדקים. ריב\"י אומר אף נקבה המרה פסולה.", + "[ז] הכרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה. ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.", + "[ח] המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ. נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב בדקה. ר\"י אומר דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הנס בעוף הגס. יכול אף נפחת הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח? נקב הלב ולא לבית חללו? נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה? ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית? המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה?…", + "[ט] נטלו הכליות, ניטל הטחול, ניטל לחי התחתון? נטלה האם שלה וחרותה בידי שמים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' – מה נבלה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה.", + "[י] יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתתה מים הרעים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' – מה נבלה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים. הגלודה – ר' מאיר מכשיר וחכמים אוסרים. ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] מנין לרבות חמש חטאות מתות? תלמוד לומר \"ממעלי הגרה..טמא…\"‏ מנין לרבות פסולי המוקדשים? תלמוד לומר \"וממפריסי הפרסה..טמא…\"‏. מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות? תלמוד לומר \"ממעלי הגרה..טמא\". מנין לרבות חלב פסולי המוקדשין? תלמוד לומר \"וממפריסי הפרסה..טמא\". מנין לרבות חלב בהמה טמאה? ודין הוא! אסר בהמה טמאה, אסר ענבים בנזיר. מה ענבים בנזיר – עשה מה שיוצא מהם כמותם, אף בהמה טמאה – נעשה את שיוצא מהם כמותם.", + "[ב] הין! אם עשה את היין כענבים – שהוא כגופן! נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה?! רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם עשה את היין כענבים בנזיר – שאסור בפסולתם! נעשה חלב בהמה כבהמה שאין אסור בפסולתה?! תרומה תוכיח! שאין אסור בפסולתה ועשה את שיוצא ממנה כמותה!", + "[ג] הין! אם החמיר בתרומה באיסור חמור נחמיר בבבהמה באיסור קל?! תלמוד לומר \"גמל\" \"גמל\" שני פעמים – אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה.", + "[ד] יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתן? ודין הוא! ומה אם בהמה – שהקלת במגעה – החמרת בחלבה, מהלכי שתים – שהחמיר במגען – אינו דין שנחמיר בחלבם?! תלמוד לומר \"זה\" – זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא. אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שנוהג בכל? תלמוד לומר \"זה טמא הוא\" – זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן.", + "[ה] \"את הגמל כי מעלה גרה הוא..ואת השפן כי מעלה גרה הוא..ואת הארנבת כי מעלה גרה היא\" מה תלמוד לומר? אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר 'הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה', ולמה באו? לרבות את הריבויים שאמרנו.", + "[ו] \"את הגמל כי מעלה גרה הוא\" מה תלמוד לומר? שיכול יתירנו סימן אחד. ודין הוא! ומה אם חזיר – שמפריס פרסה – טמא, גמל – שאין מפריס פרסה – אינו דין שיהא טמא?! אילו כן הייתי אומר מי אוסר את החזיר? גרה! היא תתיר גמל! תלמוד לומר \"את הגמל כי מעלה גרה היא\" יאמר בגמל וקל וחומר לחזיר? ומה גמל שמעלה גרה טמא, חזיר – שאינו מעלה גרה – אינו דין שיהא טמא?!", + "[ז] אילו כן הייתי אומר מי אוסר את הגמל? פרסה! והוא תתיר את החזיר! תלמוד לומר \"ואת החזיר כי מפריס פרסה ולא גרה טמא הוא\".", + "[ח] \"מבשרם\" – ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם. \"ובנבלתם לא תגעו\" – יכול יהיו ישראל מוזהרים על מגע נבילות? תלמוד לומר \"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – הכהנים אין מטמאים למתים, ישראל מטמאים למתים.", + "[ט] קל וחומר! אם מטמאים למתים חמורים – לא יטמא לנבלות הקלות?! הא מה אני מקיים \"ובנבלתם לא תגעו\"? ברגל.", + "[י] אחרים אומרים: \"ובנבלתם לא תגעו\" – יכול אם נוגע אדם בנבלה ילקה את הארבעים? תלמוד לומר (ויקרא יא, כד) \"ולאלה תטמאו\". יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא בה? תלמוד לומר \"ובנבלתם לא תגעו\". הא כיצד? הוי אומר רשות.", + "[יא] \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה; בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב – בין בחייהן בין במיתתם.", + "[יב] \"טמאים\" – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם. \"הם\" – פרט לשאין בהם בנותן טעם. \"לכם\" – מותרים הם בהנאה." + ], + "Section 3": [ + "[א] ממשמע שנאמר 'אכול את שיש לו' שומע אני 'לא תאכל את שאין לו', וממה שנאמר 'אל תאכל את שאין לו' שומע אני 'אכול את שיש לו' – למה נשנו? ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה. \"את זה תאכלו מכל אשר במים\" מה תלמוד לומר? שיכול הואיל והתיר במפורש התיר בסתום. מה מפורש – לא התיר אלא בכלים, אף לא נתיר בסתום אלא בכלים. מנין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות ששוחה ושותה ואינו נמנע? תלמוד לומר \"תאכלו מכל אשר במים\".", + "[ב] \"ימים\" – זה ים הגדול שנאמר (בראשית א, י) \"ולמקוה המים קרא ימים\". \"ובנחלים\" – אלו הנהרות שנאמר (בראשית ב, י) \"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן\". אין לי אלא ימים ונחלים שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים; מנין לרבות שאר ימים ושאר נחלים שמושכים בימות הגשמים ואין מושכים בימות החמה, עד שאתה מרבה מים שבבורות? תלמוד לומר \"במים\".", + "[ג] יכול לענין היתר עשה כל המים כימים וכנחלים; מנין אף לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים? תלמוד לומר \"ימים..ימים\" \"נחלים..נחלים\" לגזירה שוה. מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר – עשה את כל המים כימים וכנחלים, אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה את כל המים כימים ונחלים.", + "[ד] אתה אומר לכך נאמר \"בימים..בימים\" – במים שהתרתי בהם הם מים שאמרתי, או אינו אומר אלא במין שהתרתי בו באותו המין אסרתי, ואיזה מין התרתי? בעל עצמות ופרה ורבה – אף לא אסרתי אלא בעל עצמות ופרה ורבה. ומנין בעל עצמות ואין פרה ורבה, ואין בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדלים ביבשה? תלמוד לומר \"כל אשר אין לו סנפיר וגו'\".", + "[ה] אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות; מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד ואין לו אלא קשקשת אחת? תלמוד לומר \"קשקשת\". ר' יהודה אומר אף שני קשקשים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (ש\"א יז, ה) \"ושריון קשקשים הוא לבוש\". ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) \"גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים\", (איוב מא, כב) \"תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ\". \"גאוה אפיקי מגינים\" – אלו קשקשים, \"תחתיו חדודי חרש\" – אלו סנפרים שלו.", + "[ו] ‏\"תֹּאכֵלוּ\" – לרבות את הטהור שבמעי הטמא. יכול אף טמא שבמעי הטהור? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) \"אֹתָם\". מה ראית לומר בבהמה – שבמעי הטמא טמא, שבמעי הטהור טהור; ודגים – שבמעי הטהור טמא, שבמעי הטמא טהור? לפי שאין גדוליו. \"תֹּאכֵלוּ\"‏ (דברים יד, ט) – לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא. יכול אף על פי שנמק? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) \"אֹתָם\".", + "[ז] 'חיה' – זו חית הים; 'הנפש' – להביא את הסרנית‏. יכול תהיה מטמא באהל כדברי ר' חנינא? תלמוד לומר (במדבר יט, יד) \"זאת…\".", + "[ח] \"שקץ\" – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. \"הם\" – פרט לשאין בם נותן טעם. \"לכם\" – מותרים הם בהנאה.", + "[ט] \"ושקץ יהיו לכם\" – לאסור את ערובן. כמה יהא בו ויהא אסור? עשר זוז ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים. דג טמא – צירו אסור. ר' יהודה אומר רביעית בסאתים. ר' יוסי אומר אחד בששה עשר בו.", + "[י] \"מבשרם\" – ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין שלהם. \"ואת נבלתם תשקצו\" – להביא את היבחושין שסננם.", + "[יא] \"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה, השירו במים מנין? תלמוד לומר \"במים\". \"שקץ הוא לכם\" – שלא יעשה בהם סחורה.", + "[יב] \"תשקצו\" – לאסור צירם ורוטבן וקיפה שלהם ואת ביציהם ואת עורותיהם ואת עירוביהם. 'הם' ו'מן' – הרי אלו מיעוטים; פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפיים ולנוצה שלהם." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"לא יאכלו\" – לחייב את המאכיל כאוכל. או – \"לא יאכלו\" לאוסרם בהנאה? תלמוד לומר (דברים יד, יב) \"לא תאכלו\". הא כיצד? בהנאה מותרים, באכילה אסורים. הא מה אני מקיים \"לא יאכלו\" לחייב את המאכיל כאוכלו.", + "[ב] \"את הנשר ואת הפרס ואת העזניה\" – ר' ישמעאל אומר נאמר כן 'נשר' ונאמר להלן 'נשר'. מה נשר האמור כאן עשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל, אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל.", + "[ג] רבי ישמעאל אומר נאמר כאן 'איה' ונאמר להלן 'איה'. מה איה האמור להלן עשה את הדאה מין איה, אף איה האמור כאן עשה את הדאה מין איה.", + "[ד] \"…עורב\" – זה עורב, \"כל עורב\" – להביא עורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים, \"למינו\" – להביא את הזרזורים, \"למינו\" – להביא את הסנונית.", + "[ה] \"נץ\" – זה הנץ,\"למינהו\" – להביא בר חריא. מה תלמוד לומר \"למינה..למינו…למינהו…למינה\" ארבעה פעמים? שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים? תלמוד לומר \"למינהו למינהו\" – ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש –", + "[ו] מה הנשר מפורש – אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל – אף כל כיוצא בו אסור. מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים – אף כל כיוצא בהם מותר.", + "[ז] \"כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם\" – יכול יהא הכל אסור? תלמוד לומר \"אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע\". יכול יהא הכל מותר? תלמוד לומר \"ארבה וסלעם חרגל וחגב\". אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים? תלמוד לומר \"למינהו…למינהו\" – ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש –", + "[ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו – אף כל כיוצא בו מותר. ר' יוסי אומר ושמו \"חגב\". ר' אלעזר ברבי יוסי אומר \"אשר לא כרעים\" – אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.", + "[ט] \"ארבה\" – זה גובאי, \"סלעה\" – זה חרשון, \"חרגול\" זה נפול, \"חגב\" זה נדיין. מה תלמוד לומר \"למינהו..למינהו\" ד' פעמים? להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.", + "[י] רבי אומר \"וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם\" – אם יש לו חמש הרי זה טהור. \"שקץ הוא\" – פרט לעירוביו. מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים – לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ולאלה תטמאו\" – יכול לכל האמור בענין, ומה אמור בענין – בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים – יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולם? תלמוד לומר 'בהמה'. אוציא את הדגים הגדלים בים שאין מקבלים טומאה ולא אוציא החגבים? תלמוד לומר \"מפרסת\". אוציא את החגבים שאין למינם טומאה ולא אוציא את העופות שיש למינם טומאה? תלמוד לומר \"פרסה\". אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור? ודין הוא! ומה אם בהמה – שאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה – אבר מן החי ממנו מטמא, עוף – שמטמא בגדים אבית הבליעה – אינו דין שיהא אבר מן החי מטמא?! תלמוד לומר \"ושסע\". אין לי אלא בהמה טהורה; בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר \"לכל הבהמה\". חיה טהורה מנין? תלמוד לומר \"מפרסת\". חיה טמאה מנין? תלמוד לומר \"פרסה\". לשסועים מנין? תלמוד לומר \"ושסע\". לאין שסועים מנין? תלמוד לומר \"איננה שוסעת\". מעלת גרה בבהמה מנין? תלמוד לומר 'מעלה גרה'. שאין מעלה גרה מנין? תלמוד לומר \"איננה מעלה\". והלא חזיר מפריס ומשוסע, יכול לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא? תלמוד לומר 'גרה איננו מעלה טמא הוא'.", + "[ב] במה הכתוב מדבר? אם במיתתן – הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטה, הא במה זה מדבר? באבר מן החי.", + "[ג] והלא דין הוא! טמא באדם וטמא בבהמה. מה אדם אבר מן החי מטמא הימנו, אף בהמה יהא אבר מן החי מטמא הימנה.", + "[ד] הין?! אם החמיר באדם בטומאה חמורה – נחמיר בבהמה בטומאה קלה?! אני אדיננו מן שרצים הקלים! טימא בבהמה טימא בשרץ. מה שרץ אבר מן החי ממנו מטמא אף בהמה יהא אבר מן החי ממנה מטמא!", + "[ה] הין?! אם החמיר בשרץ שעשה דמו כבשרו – נחמיר בבהמה שלא עשה דמה כבשרה?! אני אדיננו מן אבר מן המת! שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל – הרי הוא מטמא, אבר מן החי – שאיסורו נוהג בבני נח כישראל – אינו דין שיטמא!? לא! אם אמרת באבר מן המת – שהבשר הפורש ממנו טמא, תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור! והואיל והבשר הפורש ממנו טהור – לא יטמא! תלמוד לומר 'כל הנוגע והנושא' – להביא כזית מן המת.", + "[ו] יכול אף בשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר (ויקרא יא, לט) (שם, כד) 'נבלה'. מה נבלה שאין לה חלופין אף אבר מן החי שאין לו חלופים, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה נבלה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה נבלה כברייתו – בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כברייתו – בשר גידים ועצמות.", + "[ז] \"הנוגע…יטמא עד הערב\" ואין הנוגע מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם משא – מועט – הרי הוא מטמא בגדים, מגע – מרובה – אינו דין שיטמא בגדים?! תלמוד לומר \"הנוגע…יטמא עד הערב\" ואין הנוגע מטמא בגדים.", + "[ח] \"הנושא…יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם מגע – מרובה – אינו מטמא בגדים, משא – מועט – אינו דין שלא יטמא?! תלמוד לומר \"הנושא…יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים.", + "[ט] יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'. אי בגד, יכול בגד גדול לבן – מטמא בזב ומטמא בנגעים; ומנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא והגלגלים? תלמוד לומר 'בגד' 'בגדיו' (ויקרא יא: כה, כח, מ, מ) – ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר \"וטמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד' – בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס. מנין לרבות הציב היוצא ממנו ושערה שכנגדו? תלמוד לומר \"וטמא\"." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"לכל הבהמה\" – להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא. \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה. יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר \"הם\". יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר \"הם\". \"כל הנוגע בהם יטמא\" – להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.", + "[ב] והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.", + "[ג] או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.", + "[ד] נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה. או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא. תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יטמא\" – להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.", + "[ה] 'כל הולך על כפיו' – זה הקוף. 'כל הולך' – להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים. זו חיה טהורה; חיה טמאה מנין? תלמוד לומר \"ההולכת על ארבע\". \"בכל החיה\" – להביא את הפיל.", + "[ו] אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה? אלא העליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת. והלא דין הוא! ומה אבר מן החי – שהבשר הפורש ממנו טהור – הרי הוא מטמא, אבר מן המת – שהבשר הפורש ממנו טמא – אינו דין שיהא טמא?! לא! אם אמרת באבר מן החי – שאסורו נוהג בבן נח כישראל! תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבן נח כישראל! והואיל ואין איסורו נוהג בבן נח כישראל לא יטמא! תלמוד לומר \"הנוגע..והנושא\" – לרבות אבר מן המת.", + "[ז] \"והנוגע..יטמא עד הערב\" – ואין הנוגע מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמם במגע – אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?! תלמוד לומר \"והנוגע..יטמא עד הערב\" – ואין הנוגע מטמא בגדים.", + "[ח] \"והנושא..יכבס בדגיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע – לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?! תלמוד לומר \"והנושא..יכבס בגדיו\" – מלמד שהנושא מטמא בגדים.", + "[ט] קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע! ומה אם במקום שנטמאו מחמת הנושא – לא נטמאו מחמת עצמם, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?! תלמוד לומר \"כל הנוגע בהם יטמא\" – בין אדם בין כלים.", + "[י] קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שנטמאו מחמת הנושא – אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא?! תלמוד לומר \"לכם\" – לכם הם מטמאין ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד וכולי אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" (ויקרא יא, כט-לא) – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא יא, מ) \"לא תטמאו…ונטמאתם בם\", שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות… תלמוד לומר \"החולד והעכבר והצב למינהו..טמאים\". יכול יהיו אלו מטמאים אדם וכלים ואלו יהיו מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם? תלמוד לומר \"אלה\" – אין לך אלא אלו. או אינו מוציא אלא אלו שלא היה בענין הפרט – מה הפרט מפורש בעל עצמות ופרה ורבה, אף אינו מוציא אלא כל שהוא בעל עצמות ופרה ורבה; מנין בעל עצמות ואינו פרה ורבה? או אינו בעל עצמות ופרה ורבה? עד שאתה מרבה את בעלי עצמות ואינם פרים ורבים? תלמוד לומר \"אלה הטמאים לכם בכל השרץ\" – אין לך מטמא בשרץ אלא אלו בלבד.", + "[ב] \"זה לכם הטמא\" – להביא את דמו שיטמא כבשרו. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שהוא מטמאה במשא – לא עשה דמה כבשרה, שרץ – שאינו מטמא במשא – אינו דין שלא נעשה דמו כבשרו?! תלמוד לומר \"וזה..הטמא\" – להביא את דמו שיטמא כבשרו.", + "[ג] יכול יכשיר את הזרעים? ודין הוא! ומה דם בהמה – שאינו מטמאה טומאה חמורה – מכשיר את הזרעים, דם השרץ – שהיא מטמא טומאה חמורה – אינו דין שיכשיר את הזרעים?! תלמוד לומר \"לכם\" – לכם הוא טמא ואינו מכשיר את הזרעים.", + "[ד] לתוך שנאמר עכבר יכול אף עכבר של ים יטמא? והלא דין הוא! טימא בחולדה וטימא בעכבר. מה חולדה – מין הגדל על הארץ, אף עכבר – מין הגדל על הארץ! או, מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו אף אני אביא עכבר שבים ששמו עכבר! תלמוד לומר \"על הארץ\" – להוציא את שבים.", + "[ה] או אינו אומר \"על הארץ\" אלא – על הארץ יטמא – ירד לים לא יטמא? תלמוד לומר \"השורץ\" – כל מקום שהוא שורץ יטמא.", + "[ו] או אינו אלא השורץ יטמא, עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאינו שורץ לא יטמא? ודין הוא! טימא חולדה וטימא עכבר. מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו. אי מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה ורבה, יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה! תלמוד לומר \"בשרץ\" – להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה. הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור. ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו – טמא.", + "[ז] 'צב' – זה צב; \"למינהו\" – לרבות מינים של צב, חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא. כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר \"מה רבו מעשיך השם\". יש בריות גדלות בים וגדלות ביבשה. גדלות בים, אם עלו ליבשה – מתו; והגדלות ביבשה, אם עלו לים – מתו. גדלות באור וגדלות באויר. גדלות באור, אם פירשו לאויר – מתו; גדלות באויר, אם פרשו לאור – מתו. מקום חיתו של זה מיתתו של זה ומקום חיותו של זה מיתתו של זה. ואומר (תהילים, קד) \"מה רבו מעשיך השם כולם בחכמה וגומ'\"." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"טמאים\" – לרבות עורותיהם. יכול עורות כולם? תלמוד לומר \"אלה\" – אלה עורות הטמאים, עור האנקה הכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה. ר' יוחנן בן נורי אמר שמונה שרצים יש להם עורות.", + "[ב] 'טמאים' – לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ. יכול אפילו שלא ריקמה? תלמוד לומר \"בשרץ\" – מה שרץ משירקם אף ביצה משתרקם. יכול אף על פי שהיא סתומה? תלמוד לומר \"הנוגע יטמא\" – את שאפשר לו ליגע – טמא. עד כמה תנקב? עד כשערה, שכן אפשר לו ליגע בכשעורה.", + "[ג] \"טמאים\" – מלמד שמצטרפין זה עם זה; דם בדם, בשר בבשר, דם בבשר ובשר בדם; בין במין אחד בין בשני מינים.", + "[ד] \"כל הנוגע בהם יטמא\" – לרבות ידות הכלים. או יכול שאני מרבה יתר משעורם? תלמוד לומר \"לכם\" – כל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יוחנן בן נורי, הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?! אמר לו רבי עקיבא אף אני אומר \"כל הנוגע בהם יטמא עד הערב\" – אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה מקשים טמאים מטמאים טומאת ערב.", + "[ה] \"כל הנוגע בהם\" – יכול בחייהם? תלמוד לומר \"במותם\". אי \"במותם\" יכול לא בשחיטתם? תלמוד לומר \"בהם\" – אף על פי שחוטין. הא מה אני מקיים \"בהם\"? במותם ולא בחייהם.", + "[ו] \"כל הנוגע בהם\" – יכול בכולם? תלמוד לומר (ויקרא יא, לב) \"מהם\". אי \"מהם\" יכול במקצתם? תלמוד לומר \"בהם\". הא כיצד? שנגע במקצתו שהוא ככולו. שיערו חכמים בכעדשה; שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה. ר' יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא\" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי. הלא דין הוא! מה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?! לא! אם אמרת בבהמה – שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא – לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא! תלמוד לומר \"וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא\" – לרבות אבר מן החי.", + "[ב] יכול אפילו תלוי בו כשערה? תלמוד לומר \"אשר יפול…\" – הא אינו מטמא אלא כשיפול.", + "[ג] יכול הבשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר \"במותם\" – מה מיתה שאין לו חליפין אף אבר מן החי שאין לו חליפין, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה מיתה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה השרץ בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי בשר גידים ועצמות.", + "[ד] 'כלי עץ' – יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה? תלמוד לומר 'מכלי עץ' – ולא כל כלי עץ. או יכול שאני מרבה השולחן והטבלא והדולפקי? תלמוד לומר 'כל כלי עץ' – ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם – אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש משמשי האדם ואינן משמשים את האדם.", + "[ה] 'כלי עץ' – יכול השדה תיבה ומגדל וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדית שיש להם שולים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש? תלמוד לומר 'מכלי עץ' – ולא כל כלי עץ. או יכול שאני מוציא דרוד עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון? תלמוד לומר 'כל כלי עץ' – ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא מטלטל במלואו – אף אני ארבה דרדר עגלה וקסתות מלכים וערבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון שהם מטלטלים במלואם, ומוציא אני השידה התיבה והמגדול וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש שאינם מטלטלים במלואו'.", + "[ו] רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה – טהור, והשאר טמא. רבי יהודה אומר כל שמנו חכמים בטומאה – טמא, והשאר טהור. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.", + "[ז] ר' נחמיה אומר קופות הגדולות וסאים גדולים יש להם שולים והם מחזיקים מ' בלח שהם כוריים ביבש, שאף על פי שאין מטלטלים במלואם, מטלטלים במה שנשתייר בהם.", + "[ח] יכבס‏ – יכול אף הצופה? תלמוד לומר 'בגד'. יכול בגד גדול לבן המטמא בזב ומטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביץ של סבכא וגנגלים מנין? תלמוד לומר \"בגד\" – בגדים ריבה.‏ מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר טמא. יכול יטמא אדם וכלי חרס תלמוד לומר בגד. בגד הוא מטמא וטין מטמא לא אדם ולא כלי חרס. מנין לרבות את הלבדים? תלמוד לומר \"או בגד\".", + "[ט] \"עור\" – יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא! טימא בנגעים וטימא בשרצים. מה נגעים – פטר בהם עורות של ים, אף שרצים – יפטר בהם עורות של ים!", + "[י] קל וחומר! מה אם נגעים – שטמא בהם שתי וערב – פטר בהם עורות של ים, שרצים – שלא טימא בהם שתי וערב – אינו דין שיפטר בהם עורות של ים? לא! אם אמרת בנגעים – שלא טימא בהם צבועים! תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים! הואיל וטימא בהם צבועים – יטמא בהם עורות של ים! תלמוד לומר 'בגד' – מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה? תלמוד לומר \"או עור\". ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.", + "[יא] יכול אף עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה? תלמוד לומר \"אשר יעשה בהם מלאכה\"‏. אוציא עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים שנעשו בהם מלאכה? תלמוד לומר 'כלי' – יצאו רצועות סנדלים שאינם כלי. או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? תלמוד לומר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" – לרבות עורות אהלים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] 'שק' – אין לי אלא שק; מנין לרבות את הקלקלים ואת החבק? תלמוד לומר \"או שק\". יכול יטמא חבלים ומשיחות? תלמוד לומר \"שק\" – מה שק מיוחד – טוו ואריג, אף אין לי אלא טוו וארוג.", + "[ב] והלא הוא אומר במת (במדבר לא, כ) \"וכל מעשה עזים\" – יכול יטמא חבלים ומשיחות? ודין הוא! טמא המת וטימא את השרץ. מה השרץ לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף המת לא יטמא בו אלא טוו וארוג!", + "[ג] הין?! אם הקל בשרץ הקל – נקל במת החמור?! אלא יטמא חבלים ומשיחות! תלמוד לומר 'בגד..עור' 'בגד..עור' (ויקרא יא, לב) (במדבר לא, כ) לגזריה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ – לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף 'בגד ועור' אמורים במת – לא יטמא בו אלא טוו וארוג!…", + "[ד] אין לי אלא שק העשוי מן העזים; העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין? תלמוד לומר \"שק\". אין לי אלא השרץ; המת מנין? ודין הוא! ומה אם שרץ הקל – עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף המת החמור נעשה בו‏ מעשה חזיר כמעשה עזים.", + "[ה] הין?! אם ריבה טומאת הערב מרובה – ארבה טומאת שבעה מעוטה?! תלמוד לומר 'בגד ועור' 'בגד ועור' לגזירה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ – עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף 'בגד ועור' אמורים במת – נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.", + "[ו] \"כל כלי\" – לרבות הקלע והקמיע והתפלה. או יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות? תלמוד לומר \"אשר יעשה מלאכה בהם\" – לא העושה מלאכה באחרים.", + "[ז] או יכול שאני מרבה חפויי כלים? תלמוד לומר \"בהם\" – פרט לחפויי כלים.", + "[ח] \"במים יובא\" – כולו כאחת. יכול מקצתו? תלמוד לומר (ויקרא כב, ז) \"ובא השמש וטהר\". מה טהרה אמורה למטן – ביאת שמש כולו כאחת, אף כאן – ביאת כלי כולו כאחת.", + "[ט] \"וטמא עד הערב\" – יכול לכל דבר? תלמוד לומר \"וטהר\". אי \"וטהר\" יכול לכל דבר? תלמוד לומר \"וטמא עד הערב\". הא כיצד? טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך." + ], + "Section 7": [ + "[א] 'כלי חרס' – אין לי אלא כלי חרס; מנין לרבות כלי נתר? תלמוד לומר 'וכלי חרס'. מנין לרבות את האהלים? ודין הוא! ומה אם כלי עץ – שטימא פשוטים – טיהר אהלים, כלי חרס – שטיהר פשוטים – אינו דין שנטהר אהלים?! תלמוד לומר \"וכל כלי חרס\" – לרבות את האהלים. מנין לרבות שברי כלי חרס? תלמוד לומר \"וכל כלי חרס\".", + "[ב] מיכן אמרו הדקין שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכין – שיעורן בכדי סיכת קטן. ועד לוג. מלוג ועד סאה – ברביעית. מסאה ועד סאתים – בחצי לוג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאים – בלוג. דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אני איני נותן בהן מידה. אלא הדקים שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכים – שיעורן מכדי סיכת קטן. ועד קדירות דקות. מקדרות דקות ועד חביות לודיות – ברביעית. מלודיות ועד לחמיות – בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים – בלוג. נשתקע הדבר ולא נאמר עכשיו. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין. הפכים הגלילין והחביונות שיעור קרקרותיהם כל שהן ואין להם דפנות.", + "[ג] \"אשר יפֹל מהם\" – יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא. פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור – טהור. ואם מת – טמא.", + "[ד] \"אל תוכו\" – את שיש לו תוך – טמא, ואת שאין לו תוך – טהור. פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמנורה של חרס. זאת עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל ביבנה: כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים.", + "[ה] \"אל תוכו\" – מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו. הלא דין הוא! ומה כלי שטף – שאינו מטמא מתוכו – מטמא מאחוריו, כלי חרס – שמטמא מתוכו – אינו דין שמטמא מאחוריו?! תלמוד לומר \"תוכו\" – מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו.", + "[ו] קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו! ומה אם כלי חרס – שאינו מטמא מאחוריו – נטמא‏ מאוירו, כלי שטף – שמטמא מאחוריו – אינו דין שמטמא מאוירו?! תלמוד לומר 'כלי חרס..אל תוכו' – ואין כלי שטף אל תוכו.", + "[ז] \"אל תוכו\" כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בחבית – אוכלים ומשקין שבתנור טהורים. וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שהוא מטמא את האחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו. ומה מקום שמטמא מאחוריו – לא יטמא את תוך תוכו, מקום שאין מטמא מאחוריו – אינו דין שלא יטמא מתוך תוכו?! או מרובה ליטמא מלטמא! שהוא מיטמא מתוך שאור ואינו מטמא את השאור – אף הוא יטמא ממה שבתוך תוכו אף על פי שלא יטמא את תוך תוכו! תלמוד לומר \"אל תוכו\" – כשיפול לתוכו טמא, ולא כשיפול לתוך תוכו.", + "[ח] \"כל אשר בתוכו יטמא\" – ולא מה שבתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בתנור – אוכלים ומשקים שבחבית טהורים. וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת ליטמא מלטמא שהיא מיטמא מבית שאור ואינו מטמא את השאור! ומה אם במקום שנטמא מבית שאור – לא נטמא מתוך תוכו, מקום שאין מטמא את השאור אינו דין שלא יטמא את תוך תוכו?! או מרובה מדת לטמא מליטמא שהוא מטמא את אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו! אף היא יטמא את תוך תוכו אף על פי שלא יטמא מתוך תוכו! תלמוד לומר \"כל אשר בתוכו יטמא\" – ולא מה שבתוך תוכו.", + "[ט] יכול אף על פי שנקבה? תלמוד לומר \"כל אשר בתוכו יטמא\". וכמה הוא שיעורו של נקב בכלי חרס? ככונס מקשה. ובכלי שטף? כמוציא זיתים.", + "[י] מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור. השרץ בתוכה – התנור טמא; השרץ בתנור – אוכלים ומשקים שבתוכה טמאים. ר' אליעזר אומר מצלת. אמר רבי אליעזר, אם הצילה במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל?! אמרו לו אם הציל במת החמור שכן חולקים אוהלים תצול כלי חרס הקל שהם חולקים כלי חרס", + "[יא] אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר' אליעזר אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור – שכן חולקים אהלים! יצילו אהלים מיד אהלים בכלי חרס הקל שאין חולקין כלי חרס?! אמר ר' יוסי אמרתי לו לר' יוחנן בן נורי תמה אני אם קבל ר' אליעזר ממך התשובה מפני שהוא הנידון. אלא זו תשובה לדבר: אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור – שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בבית טהור! יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בכלי חרס טמא?! אמר לו הוא הנדון.", + "[יב] \"כל אשר בתוכו יטמא\". רבי עקיבא אומר אינו אומר \"טמא\" אלא \"יטמא\", לטמא אחרים, וללמד על ככר השני שיטמא השלישי. הא כיצד? התנור תחלה, והככר שני, והנוגע בככר שלישי. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי! שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר הככר השלישי שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר \"כל אשר בתוכו יטמא\".", + "[יג] 'אותו תשבורו' – יכול ישברנו ודאי? והרי הוא אומר בזב (ויקרא טו, יב) \"וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר\", יכול ישברנו ודאי? תלמוד לומר 'אותו תשבורו' – אותו אתה שובר ואי אתה שובר כלי חרס של זב. קל וחומר! ומה אם הנוגע בזב החמור – אינו טעון שבירה, הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה?! ואם כן למה נאמר 'אותו תשבורו'? מלמד שאין לו טהרה אלא שבירתו. דבר אחר: \"אותו\" אתה שובר על טהרתו ואי אתה שובר אוכלים ומשקים לטהרתם." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] יכול אף הכלים מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר 'אוכל' – אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס. יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר \"הָאֹכֶל\" – אוכלי אדם מיוחדים מיטמאים באויר כלי חרס ואין אוכלי בהמה מיטמאין באויר כלי חרס. או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם? תלמוד לומר 'כל אוכל יטמא'. יכול כל אוכל? תלמוד לומר \"אשר יֵאָכֵל\" – פרט לאוכל סרוח. 'אוכל יטמא' – מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא. יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר \"אשר יאכל\" – הא אינו מטמא אלא בכביצה.", + "[ב] יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא? תלמוד לומר \"מכל האוכל\" – ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור.יכול אף המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור? ודין הוא! ומה אם כלי חרס – שלא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת – הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף – שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס – אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל?! תלמוד לומר \"מכל האוכל\"‏ \"כל אשר בתוכו יטמא\" – להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור. קל וחומר לכלי שטף שלא יציל את עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס! ומה אם כלי חרס – שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת – לא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף – שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס – אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס?! תלמוד לומר \"מכל האוכל\" – אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס. קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת! מה אם כלי שטף – שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש – לא הציל על מה שבתוכו באויר כלי חרש בצמיד פתיל, כלי חרש – שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת – אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?! תלמוד לומר (במדבר יט, טו) \"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא\" – הא יש צמיד פתיל עליו, טהור." + ], + "Section 8": [ + "[א] יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהיה טמאה? תלמוד לומר \"אשר יבא עליו מים\". אין לי אלא מים; מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב? תלמוד לומר \"וכל משקה\". אי כל משקה יכול מי תותים או מי רמונים ושאר כל מיני פירות? תלמוד לומר \"מים\". מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי.", + "[ב] יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר \"אשר ישתה בכל כלי\". אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות; מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? תלמוד לומר \"אשר יבא עליו מים\". אי \"אשר יבא עליו מים\" יכול אפילו בבורות שיחין ומערות? תלמוד לומר 'כלי'. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע.", + "[ג] יכול אפילו חשב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר \"אשר ישתה\". אין לי אלא שמלאן לשתיה; מנין אפילו חשב עליהם להדיח בהם עצים ואבנים? תלמוד לומר \"מים\" – מרבה אני שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע, ומוציא אני חשב עליהם שירדו לבורות שיחין ומערות שאין עמהם מחשבה", + "[ד] \"משקה\" – זה היין; \"אשר ישתה\" – זה הדם, וכן הוא אומר (תהלים קי, ז) \"מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש\", דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר \"אשר ישתה\" פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה.", + "[ה] \"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא\" – מלמד שהמשקין מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אמר ר' יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי ר' יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים? שאין טומאה מן התורה עולין ידי טומאתם בו ביום, וכלים שנטמאו במשקין עולים ידי טומאתן בו ביום! רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים! שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור! אם כן למה נאמר \"משקה בכל כלי יטמא\"? מלמד שהכלים מטמאים את המשקים. ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר. תדע לך שהוא כן שהרי העיד יוסי בן צרידא על בי מטבחייא שהן דכן. רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקים מטמאין את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים – הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"וכל אשר יִפֹּל מנבלתם עליו יטמא\" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן החי – הרי אבר מן החי אמור, הא אינו מדבר אלא באבר מן המת.", + "[ב] \"מנבלתם\" – לא מן העצמות, לא מן השיניים, לא מן הצפרנים, ולא מן השיער שלהם. \"תנור\" – אם שלם – טמא, אם חתכו – טהור. מיכן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהיה בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרר הטפילה ולא עד שיהיה בארץ, אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. ר' שמעון אומר צריך להסיעו.", + "[ג] חלקו לשנים – אחד גדול ואחד קטן – הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלש – אחד גדול ושנים קטנים – הגדול טמא ושנים הקטנים טהורים. חלקו לשנים והם שוים – טמאים, מפני שאי אפשר.", + "[ד] נטמא תנור, אם שלם – טמא, ואם חתכו – הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן – עושה לו לימודים ונותנה עליו והוא טהור. נטמא – סלק את הלימודים – טהור. החזירה לו – טהור. מרחו בטיט – מקבל טומאה. אין צריך להסיקנו שכבר הוסק.", + "[ה] \"תנור\" – שומעני בין חדש בין ישן… ודין הוא! טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס – משתגמר מלאכתו, אף תנור משתגמר מלאכתו, דברי ר' אליעזר.אמר לו רבי עקיבא: דנים אפשר משאי אפשר?! אמר לו ר' אליעזר אף שאיפשר ראיה גדולה הוא!", + "[ו] חזר רבי עקיבא והחליף את הדין. טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס משתגמר מלאכתו באור, אף תנור משתגמר מלאכתו באור. אי מה כלי חרס בשמו אף תנור בשמו! תנור קודם שהוסק תנור שמו! תלמוד לומר \"כירים\". מאימתי מקבל טומאה? משיסקנו כדי לאפות בו סופגנים. רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנים.", + "[ז] \"יֻתָּץ טמאים\" – את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה; פרט לתנור של אבן ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכת. מיכן אמר תנור של אבן ושל מתכת – טהור; וטמא משום כלי מתכות. ניקב, נפגם, נסדק, עשה לו טפילה או מוסף של טיט – טמא. וכמה יהיה בנקב? כדי שיצא בו האור. וכן בכירה.", + "[ח] כירה של אבן ושל מתכת – טהורה; וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה, נפגמה, נסדקה, עשה לה פטפוטים – טמאה. מרחה בטיט – בין מבפנים בין מבחוץ – טהורה. ר' יהודה אומר מבפנים טמאה, מבחוץ טהורה.", + "[ט] \"יֻתָּץ טמאים\" – את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה. מיכן אמרו: האבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח – טמאה מפני שיש לו נתיצה. עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל – טהורה מפני שאין לו נתיצה. עליה ועל הזיז – רואין שאם ינטל הכותל והוא עומד בפני עצמו – טמא, ואם לאו – טהור.", + "[י] \"יֻתָּץ\" – יכול יתצם ודאי? תלמוד לומר \"וטמאים יהיו\" – מקיימים אותם בטומאתם. \"יהיו לכם\" – כל שהוא לצרכיכם, לרבות ידות הכלים. מכאן אמרו: האבן היוצאת מן התנור טפח, ומן הכירה ג' אצבעות – חיבור. היוצא מן הכופח – עשאו לאפיה – שיעורו כתנור; עשאו לבישול – שיעורו ככירה. אמר ר' יהודה והלא אמרו האבן היוצא מן התנור כל שהוא טמאה! לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל. היו שני תנורים סמוכים זה לזה – נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור. או יכלו שאני מרבה יתר מכשיעור? תלמוד לומר \"הם\"." + ], + "Section 9": [ + "[א] אילו אמר \"מקוה מים יהיה טהור\" – יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור – תלמוד לומר \"מעין\"; מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים… תלמוד לומר 'בור'. אי בור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור? תלמוד לומר \"מעין\" – מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרו בקרקע. אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא! תלמוד לומר \"אך מעין\" – המעין מטהר בכל שהוא והמקוה במ\"ם סאה.", + "[ב] מנין אם טמא יטהרנו? תלמוד לומר 'מקוה ומעין יהיה טהור'. אין לי אלא מעין את המקוה; מנין מקוה את המקוה? מקוה את הבור? בור את הבור? בור את המקוה מנין? תלמוד לומר 'מעין יהיה טהור', 'בור יהיה טהור', 'מקוה מים יהיה טהור'.", + "[ג] אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין… תלמוד לומר \"אך מעין\" – המעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן‏.", + "[ד] \"מקוה מים\" – לא מקוה כל משקים כולם; פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו את מראיו, דברי רבי מאיר. שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשה לוגין פוסלין אותו בשינוי מראה. מי כבשים ומי צבעים פוסלין אותו בשלשת לוגין ופוסלין אותו בשינוי מראה. רבי יוסי אומר כל הפוסל בשלשה לוגין אין פוסלין אותו בשינוי מראה.", + "[ה] \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – הלל אומר אפילו הם בתוך המים. שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתן והמקוה מעלה את הטמאים מטומאתן – מה הארץ מצלת את הטהורים מליטמא אף המקוה יציל את הטהורים מליטמא… תלמוד לומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – אפילו הם בתוך המים.", + "[ו] ר' יוסי הגלילי אומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – במגע הם מטמאים ואין מטמאים במשא. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – מטמאה במשא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיטמא במשא?! תלמוד לומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – במגע הם מטמאים ואין מטמא במשא.", + "[ז] רבי עקיבא אומר \"ונוגע בנבלתם יטמא\" – לרבות כלי עצם. הלא דין הוא! מה אם העץ – שאביו טהור – כלים הנעשים ממנו טמאים‏, העצם – שאביו טמא – אינו דין שיהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?! לא! אם אמרת בעץ – שהוא מכשיר בבית המנוגע! תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע?! הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע – לא יהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה! תלמוד לומר \"והנוגע בנבלתם יטמא\" – לרבות כלי עצם. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (במדבר לא, כ) \"וכל מעשה עזים\" – לרבות דבר הבא מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים. ושאר בהמה וחיה מנין? תלמוד לומר \"וכל מעשה\". אם כן למה נאמר עזים? פרט לעופות." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"וכי יִפֹּל מנבלתם\" – יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינה מטמא; פרט ליבשה שאינה יכול להשרות.", + "[ב] מנין לזרעים טמאים שזרען – טהרו? תלמוד לומר \"אשר יזרע טהור\". או יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ג] \"וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא\" – יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה. יש לך חילוק! אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!", + "[ד] אם אתה אומר: בידי שמים טמאים ובידי אדם טהורים – טמאת הכל! וכשאתה אומר: בידי שמים טהורים ובידי אדם טמאים – טמאת מקצת. ואם אומר אתה: אוכלי בהמה טמאים אוכלי אדם טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר אוכלי אדם טמאים ואוכלי בהמה טהורים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!", + "[ה] \"וכי יֻתַּן מים על זרע\" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר. הלא דין הוא! טמא כלי חרס וטמא בשרץ. מה כלי חרס אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר – אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר! הין?! אם הקל בכל חרס הקל נקל בשרץ החמור?! אלא יטמא בהכשר ושלא בהכשר! תלמוד לומר \"וכי יֻתַּן מים..טמא\" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.", + "[ו] אין לי אלא לאחר הכשר מים; מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בו שאר משקים כמים, שרץ החמור – אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים?! או כלך לדרך זו! חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר (ויקרא יא, לד-לח) \"מים…מים\". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה – עשה בו שאר משקים כמים.", + "[ז] דין אחר: ומה מים – שהן חוזרין לידי אביהן לטהר – מכשירין את הזרעים, משקין – שאין חוזרים לידי אביהן לטהר – אינו דין שמכשירין את הזרעים?! לא! אם אמרת במים – שנעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! תאמר במשקין שאין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים?! הואיל ואין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים – לא יכשירו את הזרעים! תלמוד לומר \"מים…מים\". נאמר מים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בו שאר משקין כמים, אף מים אמורים למטה – עשה בו שאר משקין כמים.", + "[ח] מנין לעשות את המחשבה כמתנה? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בה את המחשבה כמתנה, השרץ החמור – אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה?! או כלך לדרך זו: חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר \"מים…מים\". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם מחשבה כמתנה, אף מים אמורים למטה – עשה בהם מחשבה כמתנה.", + "[ט] אין לי אלא בזמן שניתן מים על גבי זרע; נתן זרע על גבי מים מנין? תלמוד לומר \"טמא\".\"טמא הוא לכם\" – כל שהוא לצרכיכם ידות האוכלים. מכאן אמרו: יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן. יד האשכול – כל שהוא. וזנב של אשכול שריקנו ויד המכבד של תמרה – ארבעה טפחים. וקנה של שבולת שועל – שלשה טפחים. ויד כל הנקצרים – שלשה. ושאין דרכן להקצר – כל שהן. וסלעין של שבולים. יכול אף על פי שבססן בגורן? תלמוד לומר \"הוא\"." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"וכי ימות מן הבהמה\" – הרי מיתה ודאי. \"מן הבהמה\" – יש מן הבהמה מטמא ויש מן הבהמה שאינה מטמאה; פרט לטריפה ששחטה. והלא דין הוא! אם מצינו בבהמה טמאה – שלא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה, אף טריפה – לא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה. או כלך לדרך הזו: בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטריפה אסורה קודם למיתתה. מה בהמה טמאה – אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה – לא תטהרנה שחיטתה! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאין מטמאה; פרט לטריפה ששחטה.", + "[ב] דין אחר: בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה – אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה – לא תטהרנה שחיטתה.", + "[ג] לא! אמרת בבהמה טמאה – שלא היה לה שעת הכושר! תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר?! טול לך מה שהבאת! טריפה מן הבטן מנין? לא! אם אמרת בבהמה טמאה – שאין למינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה?! בן שמונה יוכיח – שיש למינו שחיטה ואין שחיטה מטהרתו! אף אתה אל תתמה על הטריפה – שאף על פי שיש למינה שחיטה – לא תטהרנה שחיטתה! תלמוד לומר \"מן הבהמה\" – יש בהמה שאינה מטמאה ויש בהמה שמטמאה; פרט לטריפה ששחטה. \"אשר היא\" – היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא. הלא דין הוא! ומה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – מטמא במשא, השרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיטמא במשא?! תלמוד לומר \"אשר היא\" – היא מטמא במשא ואין השרץ מטמא במשא.", + "[ד] \"לכם\" – להביא בהמה טמאה שתטמא במשא. והלא דין הוא! מה אם בהמה טהורה – ששחיטתה מטהרתה – מטמא במשא, בהמה טמאה – שאין שחיטתה מטהרתה – אינו דין שתטמא במשא?! השרץ יוכיח! שאין שחיטה מטהרתו ואינו מטמא במשא! אף אתה על תתמה על בהמה טמאה – שאף על פי שאין שחיטתה מטהרתה – לא תטמא במשא! תלמוד לומר \"לכם\" – להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.", + "[ה] \"לאכלה\" – להביא את בן שמונה שלא תהא שחיטתו מטהרתו. ר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ב\"ר שמעון אומרים בן שמונה שחיטתו מטהרתו. \"בנבלתה\" – לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים. או יכול אפילו בשעת חיבורן? תלמוד לומר \"יטמא\". \"בנבלתה\" – ולא בקולית סתומה. או יכול אפילו נקובה? תלמוד לומר \"יטמא\".", + "[ו] \"בנבלתה\" – ולא באלל המפוזר. או יכול אף על פי שהוא מכונס? תלמוד לומר \"טמא\", דברי רבי יהודה. \"בנבלתה\" – ולא בעור; מפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה. או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור? תלמוד לומר \"טמא\". \"בנבלתה\" – ולא בעור שאין עליו כזית בשר. או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו? תלמוד לומר \"יטמא\". \"בנבלתה\" – ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור. יכול לא יטמא במשא? תלמוד לומר \"והנושא\" דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר \"והנוגע..והנושא\" – את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. ומודה רבי עקיבא בנושא חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהסיטן שהוא טמא. מפני מה רבי עקיבא מטהר? מפני שהעור מבטלו.", + "[ז] יכול תהיה נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) \"נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה\" – את שאין לו טומאה אלא באכילתה, יצאה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה. יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר? תלמוד לומר \"בה\" – בה אתה מטמא בבית הבליעה ואי אתה מטמא נבלת בהמה בבית הבליעה. אם כן למה נאמר האוכל? ליתן שיעור לנוגע ולנושא. מה האוכל כזית אף הנוגע כזית.", + "[ח] יכול אף הצופה? תלמוד לומר \"בגד\". אי בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביס של סבכה וגנגילון? תלמוד לומר 'בגד – בגדים' – ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר \"טמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר \"בגד\" – בגד הוא מטמא ולא אדם ולא כלי חרס." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ\" – להוציא את היתושין שבכליסין ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות. \"לא יֵאָכֵל\" – לחייב את המאכילן כאוכל. או \"לא יאכל\" לאסר בהנאה? תלמוד לומר \"לא תאכלום\". הא כיצד? באכילה הם אסורים, בהנאה הם מותרים. הא מה אני מקיים \"לא יֵאָכֵל? לחייב את המאכיל כאוכל.", + "[ב] \"הולך על גחון\" – זה נחש; \"כל הולך על גחון\" – להביא את השלשולים ואת הדומה לדומה. \"הולך על ארבע\" – זה עקרב; \"וכל הולך\" – להביא את החפושית ואת הדומה לדומה. \"מרבה רגלים\" – זה נדל; \"עד כל מרבה\" – להביא את הדומה ואת הדומה לדומה. \"לכל השרץ הַשֹּׁרֵץ\" – להביא את התולעים שבעיקרי זיתים ושבעיקרי תאנים. \"לא תאכלום\" – יכול יאכילום לקטנים? תלמוד לומר (שם, מא) \"לא יֵאָכֵל\".", + "[ג] \"אל תשקצו את נפשֹׁתֵיכם בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ\" – להביא שפרשו לארץ וחזרו. יכול יטמאו טומאה חמורה? תלמוד לומר \"ולא תטמאו בהם\". יכול לא יהיו פוסלים את הגוף? תלמוד לומר \"וְנִטְמֵתֶם בם\". יכול אף דמה וחלבם כיוצא בם? תלמוד לומר \"בם\" – בם אתה מיטמא ואי אתה מיטמא בדמם וחלבם. \"ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם\" – אם מטמאים אתם בהם סופכם ליטמא בם. \"כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני\" – כשם שאני קדוש כך אתם קדושים; כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.", + "[ד] \"ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הָרֹמֵשׂ על הארץ\" – אף על פי שאין פרה ורבה. \"כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים\" – על מנת כן העליתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם עול מצות. שכל המודה בעול מצות – מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בעול מצות – כופר ביציאת מצרים. \"להיות לכם לאלהים\" – בעל כרחכם. \"והייתם קדושים כי קדוש\" – כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם כמו כן פרושים.", + "[ה] \"זאת תורת הבהמה והעוף\" – באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?! בהמה מטמא במגע ובמשא והעוף אינו מטמא במגע ובמשא! העוף מטמא בגדים אבית הבליעה והבהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה! באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?! אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה. אי מה בהמה בשנים אף עוף בשנים וברוב שנים? תלמוד לומר \"זאת\". ר' אלעזר אומר באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? אלא לומר לך העוף הכשירו מן הצואר ובהמה הכשירו מן הצואר. אי מה עוף ממול עורף אף בהמה ממול עורף? תלמוד לומר (ויקרא ה, ח) \"ראשו\" – ראשו של עוף ממול ערפו ואין ראשה של בהמה ממול ראשה.", + "[ו] \"וכל נפש החיה הָרֹמֶשֶׂת במים\" – להביא את הדגים. \"ולכל נפש הַשֹּׁרֶצֶת על הארץ\" – להביא את החגבים. ולמה בא \"להבדיל\"? לא בלבד השונה אלא היודע איזה טמא ואיזה טהור.", + "[ז] \"להבדיל בין הטמא ובין הַטָּהֹר\"‏ – צריך לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם! אם כן למה נאמר \"להבדיל בין הטמא ובין הטהור\"? בין טמאה לך לטהורה לך. בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו. וכמה היא בין רובו לחציו? מלא שערה.", + "[ח] \"בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תֵאָכֵל\" – אין צריך לומר בין צבי לערוד, והלא הם כבר מפורשים! אם כן למה נאמר \"בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל\"? בין טרפה כשרה לטריפה פסולה. אחרים אומרים: 'בין החיה אשר לא תאכל' – בא ליתן אזהרה לחיה." + ] + }, + "Tazria Parashat Yoledet": { + "Section 1": [ + "[א] \"בני ישראל\" בענין הזה, ואין עכו\"ם בענין הזה. \"בני ישראל\" – אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה, בין משוחררת בין אין משוחררת? תלמוד לומר \"ואשה\". \"בני ישראל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא טו, לא) \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – שומע אני בין מתוכו בין מאחריו… תלמוד לומר ביולדת \"ואל המקדש לא תבוא\".", + "[ב] יכול, יולדת הקלה תהיה מטמאה אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו? תלמוד לומר \"בני ישראל\" – הרי בני ישראל כיולדות; מה יולדות אינה מטמאה אותו אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אותו אלא מתוכו.", + "[ג] אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדות; הבא בידי טומאה קלה – טמא מת, ובועל נדה, וכל המטמא את האדם – מנין? תלמוד לומר \"ולא ימותו… בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"וילדה\" – פרט לשילדה לפני הדיבור. או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור? תלמוד לומר \"ואם נקבה תלד\" – אין הדבר תלוי אלא בלידה. \"תזריע וילדה\" – עד שתצא ממקום שמזרעת, פרט ליוצא דופן. רבי שמעון אומר, יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבים עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן.", + "[ה] \"אשה כי תזריע וילדה זכר\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"וטמאה שבעת ימים… וביום השמיני ימול\" – שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה? אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי – שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת – שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?! אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! אם טיהר החי את אמו, יטהר המת את אמו?! תלמוד לומר \"זכר\" – לרבות את המת.", + "[ו] אין לי אלא בן תשעה; בן שמונה, בן שבעה, בן ששה, בן חמשה מנין? תלמוד לומר \"וילדה זכר\" – כל שתלד. אי \"וילדה\", אין לי אלא הולד; מנין המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך? תלמוד לומר \"כי תזריע וילדה\" – כל זרע שתלד.", + "[ז] יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים תהא טמא? תלמוד לומר \"זכר\" – מה זה מיוחד שיש בו מצורת האדם, יצאו אלו שאין בהם מצורת האדם.", + "[ח] יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך, בריית הגוף שאינו חתוך, ושיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בהם מצורת האדם תהא טמאה? תלמוד לומר \"וטמאה שבעת שמים וביום השמיני ימול\" – מה זה מיוחד שהוא ראוי לבריית נשמה, יצאו אלו שאין ראוים לבריית נשמה. \"וטמאה\" – היא טמאה ואין הולד טמא. הלא דין הוא! ומה אם – שהולד גרם לה טומאה – הרי היא טמאה, הולד – שגרם לטומאה – אינו דין שיהא טמא?! שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור! לא! אם אמרת בשעיר המשתלח – שאין לו טומאה! תאמר בולד שיש לו טומאה! הואיל ויש לו טומאה יהא טמא! תלמוד לומר \"וטמאה\" – היא טמאה ואין הולד טמא.", + "[ט] \"וילדה… וטמאה שבעת ימים\" – שתספור שבעה לולד האחרון. הלא דין הוא! מטמאה במת ומטמאה בולד. מה מצינו כשהוא מטמאה במת – אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה, אף כשהוא מטמאה בולד – לא תספור אלא לולד האחרון!", + "[י] או כלך לדרך זו: מיטמאה בדמים ומיטמאה בולד. מה מצינו כשהיא מיטמאה בדמים – אינה סופרת שבעה אלא לטומאה הראשונה, אף כשהיא מיטמאה בולד – לא תספור שבעה אלא לולד הראשון!", + "[יא] נראה למי דומה. דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר ואל יוכיחו דמים שהם מגופה, או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא ממנה מטומאה שהיא ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאין ממנה… תלמוד לומר \"וילדה.. וטמאה שבעת ימים\" – שתספור שבעה לולד האחרון.", + "[יב] \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"כימי נדת דותה\" – מה נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים.", + "[יג] \"כימי נידתה\" – הקיש ימי לידתה לימי נדתה. מה ימי נדתה אינם ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם, אף ימי לידתה שאינם ראוים לזיבה – אין ספירת שבעה מהם.", + "[יד] \"דותה תטמא\" – לרבות את בועלה. \"דותה תטמא\" – לרבות את הלילות. \"דותה תטמא\" – לרבות את היולדת בזוב שלא תהיה טהורה עד שתשב ז' נקיים." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"בשמיני\" – יכול בין יום בין לילה? תלמוד לומר \"ביום\" – ביום ולא בלילה. אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא ביום; מנין לתשעה, לעשרה, לאחד עשר ושאר כל הנימולים לא יהיו אלא ביום? תלמוד לומר \"וביום\".", + "[ב] אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא צריך לאמרו! אילו אמר \"וטמאה שבעת ימים ביום השמיני ימול\" – יכול ז' וח' – הרי ט\"ו! תלמוד לומר \"וביום\"! אמר לו רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך! והלא כבר נאמר (בראשית יז, יב) \"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם\"", + "[ג] \"וביום\" – מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית כ\"ב:ג׳) \"וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו\". 'בשמיני ימול' – אפילו בשבת. ומה אני מקיים (שמות לא, יד) \"מחלליה מות יומת\"? בשאר כל המלאכות חוץ מן המילה. או מקיים אני \"מחלליה מות יומת\" אף במילה, ומה אני מקיים בשמיני ימול? – חוץ מן השבת! תלמוד לומר \"וביום\" – אפילו בשבת.", + "[ד] \"ימול בשר ערלתו\" – אף על פי שיש שם בהרת. הא מה אני מקיים (דברים כד, ח) \"השמר בנגע הצרעת\"? – חוץ מן המילה. או מקיים אני \"השמר בנגע הצרעת\" אף במילה ומה אני מקיים ימול \"בשר ערלתו\" – בזמן שאין שם בהרת! תלמוד לומר \"בשר\" – אעפ\"י שיש שם בהרת.", + "[ה] \"ערלתו\" – ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין אנדרוגניס דוחה את השבת. ר' יהודה אומר, אנדרוגניס דוחה את השבת וחייבים עליו כרת. \"ערלתו\" ודאי דוחה את השבת ואין נולד בין השמשות דוחה שבת. \"ערלתו\" ודאי דוחה את השבת ואין שנולד מהול דוחה את השבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אינו צריך.", + "[ו] אמר ר' שמעון בן אלעזר, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהוא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול; שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך.", + "[ז] \"ושלשים יום\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"יום\" – מה יום כולו אחד אף שלשים כולו אחד. יכול שלשים סמוכים ושלשה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"ושלשים יום ושלשת ימים\" – מה שלשים סמוכים אף שלשת סמוכים. \"ושלשים יום ושלשת ימים\" מה תלמוד לומר? שיכול נקבה – שימי טומאתה מרובים – ימי טהרתה מרובים, זכר – שימי טומאתו מעוטים – אינו דין שיהיו ימי טהרתו מרובים?! תלמוד לומר \"ושלשים יום ושלשת ימים\". \"תשב\" – להביא את המקשה בתוך י\"א יום שתהיה טהורה מן הזיבה. יכול שתהא טהורה מן הנדה? תלמוד לומר \"כימי נדת דותה תטמא\" – בדמי טהרה אף על פי שהיא רואה.", + "[ח] \"בכל קדש לא תגע\" – יכול אף למעשר? תלמוד לומר \"ואל המקדש לא תבא\" – מה מקדש שיש בו נטילת נשמה אף קדש שיש בו נטילת נשמה, יצא מעשר. אי מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת אף קדש האוכלו בטומאה ענוש כרת, יצאה תרומה… תלמוד לומר \"בכל קדש\" – לרבות תרומה. אי מה \"קדש\" משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה; ומנין שלא בנגיעה? תלמוד לומר \"ואל המקדש לא תבא\" \"עד מלאת ימי טהרה\" – לרבות יולדת נקבה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] 'נקבה' – אין לי אלא נקבה; מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? תלמוד לומר \"ואם נקבה תלד וטמאה\" – אין הדבר תלוי אלא בלידה.", + "[ב] שאלו תלמידיו את ר' יהודה בן רועץ, שומעים אנו 'וטמאה שבעים', יכול תהיה טמאה שבעים?! אמר להם, טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם. אמר להם לא הייתי צריך להזקק לכם מפני שיש אם למקרא, אלא זו תשובה לדבר: טימא וטיהר בזכר, טימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. או כלך לדרך זו: זכר שימי טהרתו מעוטים – ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים – אינו דין שיהיו ימי טומאתה מעוטים?! תלמוד לומר \"וטמאה שבועים כנדתה\" – שני שבועים שהם י\"ד יום.", + "[ג] \"וששים יום\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"יום\" – מה יום כולו אחד אף ששים כולם אחד. יכול ששים סמוכים וששה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר \"וששים יום וששת ימים\" – מה ששים סמוכים אף ששה סמוכים. \"ששים יום וששת ימים\" מה תלמוד לומר? זכר שימי טומאתה מעוטים – ימי טהרתה מעוטים, נקבה שימי טומאתה מרובים אינו דין שיהיו ימי טהרתה מעוטים?! תלמוד לומר \"וששים יום וששת ימים\"", + "[ד] \"תשב\" – להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ור' אליעזר מטמא. אמרו לו לר' אליעזר, ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד – היקל בשופי שלאחר הולד, מקום שהיקל בקישוי שלפני הולד – אינו דין שנקל בקישוי של אחר הולד?! אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנידון! ממה היקל עליה? מטומאת זיבה! אבל טמאה היא טומאת נדה! אמרו לו, הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת: מה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד – היקל בקישוי מבשופי, מקום שהיקל בשופי של אחר הולד – אינו דין שניקל בקישוי מבשופי?! אמר להם אפילו אתם משיבים אותי כל היום – דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה קישוי הראשון טמאה נדה – אף קישוי האחרון טמאה נדה! \"על דמי טהרה\" – אף על פי שרואה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ובמלאת\" – אינה מביאה בתוך מלאת. ואם הביאה בתוך מלאת – לא יצא. יכול לא יביא בתוך מלאת על הולדות הראשונות? תלמוד לומר \"תביא\". \"לבן\" – לחייב על כל בן ובן; \"לבת\" – לחייב על כל בת ובת. וכשהוא אומר \"או לבת\" להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן כדברי בית הלל, שבית שמאי פוטרין מן הקרבן. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים לנו ברואה אור לשמונים שהיא טמאה?! אמרו להם בית שמאי: אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן?! אמרו להם בית הלל: מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד?! אם שוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן?! אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ\"א – שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן! אמרו להם בית הלל: והרי המפלת יום פ\"א שחל להיות בשבת תוכיח! שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת בקרבן. אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ\"א שחל להיות בשבת – שאף על פי שאינה ראויה לקרבן יחיד ראויה לקרבן צבור! תאמרו במפלת אור פ\"א שהרי הלילות אינן ראוים לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור!", + "[ב] הרואה דם אינה מוכחת שהמפלת תוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן. אמרו להם בית הלל וכשהוא אומר \"או לבת\" – להביא את המפלת אור פ\"א שתהא חייבת בקרבן.", + "[ג] \"תביא כבש בן שנתו לעולה\" – שנתו שלו, לא שנה של מנין עולם. \"ובן יונה או תור לחטאת\" – או זה או זה. הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה – כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן – שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה – אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה?! תלמוד לומר \"ובן יונה או תור לחטאת\" – או זה או זה.", + "[ד] \"אל פתח אהל מועד אל הכהן\" – מלמד שהיא מיטפל בהם ומביאה אותם אל פתח אוהל מועד אל הכהן.", + "[ה] \"והקריבו\" – מה תלמוד לומר? לפי שהיא טעונה שניים, יכול יהיו שניים מעכבים אותה? תלמוד לומר \"והקריבו\" – אחד מעכב ואין שניים מעכבים אותה. איני יודע אם חטאת אם עולה… כשהוא אומר \"וכפר\" – מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת.", + "[ו] \"וטהרה\" לאכל בזבחים. \"ממקור\" – מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור. \"דמיה\" – מלמד שדמים הרבה טמאים בה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרים. \"זאת תורת היולדת\" – האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וכן המפלת תאומים מביאה קרבן אחד. ר' יהודה אומר, מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי. \"זאת תורת היולדת\" – האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב. אמר רשב\"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרים של כסף. נכנס לב\"ד ולימד האשה שיש עליה חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות – מביא קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה; ועמדו קנים ביום ההוא ברבעתים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד? תלמוד לומר \"זאת\". \"לזכר או לנקבה\" – להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם. \"ואם לא תמצא ידה די שה\" – אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה. יש לה שה ואין לה צרכיו מנין? תלמוד לומר \"די שה\".", + "[ב] \"ולקחה שתי תרים או שני בני יונה\" – שניים היא מביאה ואין מביאה ג'. והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'! או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד! נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים! או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה! תלמוד לומר \"ולקחה שתי תרים או שני בני יונה\" – שניים מביאה ואינה מביאה שלושה.", + "[ג] \"אחד לעלה ואחד לחטאת\" – כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת. כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת. כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת דבר אחר: מה תלמוד לומר \"אחד לעלה ואחד לחטאת\"? לפי שנאמר \"את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה? תלמוד לומר \"אחד לעולה ואחד לחטאת\". הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה – תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה – תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה. \"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר\" – מלמד שהכפרה בחטאת. \"וטהרה\" – לאכל בזבחים." + ] + }, + "Tazria Parashat Nega'im": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ואיש או אשה כי יהי׳ בעור בשרם בֶהָרות בֶהָרות לבנות\" אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בעכו\"ם ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדין. נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בן עזריה מטהר. ר' אליעזר בן חסמא אומר, להקל – טהור, להחמיר – תראה כתחילה. רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר – תראה כתחלה, לכך נאמר \"אדם כי יהיה\".", + "[ב] \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך. והלא דין הוא! טימא בזבים וטימא בנגעים: מה זבים פטר בהן לפני הדיבור, אף נגעים פטר בהם לפני הדיבור.", + "[ג] קל וחומר! ומה אם זבים – שטומאתם וטהרתם בכל אדם – פטר בהן לפני הדיבור, נגעים שאין טומאתם וטהרתם אלא בכהן אינו דין שיפטר בהם לפני הדיבור?! לא! אם אמרת בזבים שלא טימא בהם אנוסים, תאמר בנגעים שטימא בהם אנוסים?! הואיל וטימא בהם אנוסים יטמא בהם לפני הדיבור… ת\"ל כי \"יהיה\" – מן הדיבור ואילך.", + "[ד] \"בעור בשרו\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ושער בנגע הפך לבן\" שיכול אין לי אלא מקום שהוא ראוי לגדל שער לבן, מקום שאינו ראוי לגדל שער לבן מנין? ת\"ל \"בעור בשרו\" – ריבה \"שאת\" – זו שאת. \"בהרת\" – זו בהרת. \"ספחת\" – זו שני לבהרת. \"ומראה הנגע עמוק\" שני לשאת. מה לשון שאת? מוגבהת כמראה הצל שהם גבוהים ממראה החמה. מה לשון עמוק? עמוקה כמראה חמה שהם עמוקים מן הצל. מה לשון ספחת? טפילה שנאמר \"ספחיני נא אל אחת הכהונות\". \"והיה\" – מלמד שהם מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר. \"בעור בשרו\" – בעור בשר של נראה. מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה.", + "[ה] ר׳ ישמעאל אומר בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים. רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנים, שהם צרים צורות שחורות לבנות ובינונות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני. ר׳ יוסי אומר כתוב אחד אומר \"בעור בשרו\" וכתוב אחד אומר \"בעור הבשר\", מצאנו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר – רואה הגרמני בבשרו להקל, נמצא מקיים \"בעור בשרו\". והכושי כבינוני להקל, נמצא מקיים \"בעור הבשר\". וחכמים אומרים זה וזה בכבינוני.", + "[ו] \"והיה בעור בשרו…[נגע]\" – מלמד שהוא מצטער ממנו. ומנין שאף אחרים רואים אותו שהוא מצטער ממנו? ת\"ל \"לנגע\". \"צרעת\" – כגריס. הלא דין הוא! טימא כאן וטימא במחיה, מה מחיה כגריס אף כאן בגריס.", + "[ז] לא! אם אמרת במחיה שהיא צריכה כעדשה, תאמר בשיער לבן שאין מקום שיער לבן צריך כלום?! ת\"ל \"צרעת\" – כגריס.", + "[ח] \"והובא אל אהרן הכהן\" – אין לי אלא אהרן עצמו, מנין לרבות כהן אחר? ת\"ל \"הכהן\". מנין לרבות בעלי מומים? ת\"ל \"מבניו\". או יכול שאני מרבה חללים? ת\"ל \"הכהנים\" – יצאו חללים. ומנין לרבות כל ישראל?", + "[ט] אם סופינו לרבות כל ישראל מה תלמוד לומר \"או אל אחד מבניו הכהנים\"? אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד? חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אעפ\"י שוטה – \"אמור טמא\", והוא אומר טמא. \"אמור טהור\", והוא אומר טהור. דבר אחר מה תלמוד לומר \"או אל אחד מבניו הכהנים\"? לפי שנאמר \"ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע\" – הקיש ריבים לנגעים – מה נגעים ביום אף ריבים ביום", + "[י] מה נגעים שלא בקרובים אף ריבים שלא בקרובים. אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה? ק\"ו אם ממונו בשלשה אינו דין שיהיה גופו בשלשה?! אם כן למה נאמר \"או אל אחד מבניו הכהנים\" – מלמד שכהן אחד רואה את הנגעים." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"וראה הכהן את הנגע\" – שיהיו עיניו בו בשעה שהוא רואה אותו. \"בעור הבשר\" – הבינוני. \"בעור הבשר\" שיהיה רואה כל הבשר עמו כולו כאחד. ר' יוסי ברבי יהודה אומר מה ת\"ל \"בעור הבשר\"? שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפשיון, שאם היה סמוך לראש ולזקן ולשחין ולמכוה ולקדח המורדים – אינו טמא.", + "[ב] \"ושיער\" מיעוט שיער שתי שערות. \"בנגע\" – להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה ושוכב בתוכו. \"בנגע הפך לבן\" – לא הקודם. מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן – טמא. ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור. ואם ספק – טמא. ר' יהושוע אומר כהה.", + "[ג] \"ושיער בנגע הפך לבן\" – מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין, טהור. עיקרם מלבין וראשם משחיר, טמא. וכמה יהא בלבנונית? רבי מאיר אומר כל שהוא וחכמים אומרים כשיעור. רבי מאיר אומר שלא יהיו בני אדם מדמין שבכולם הם נדונים אלא חוד שער לבן מטמא ושאינו לבן טהור.", + "[ד] \"לבן\" – לא אדום ולא ירוק ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער צהוב? ודין הוא מה אם שער לבן – שאינו סימן טומאה בנתק – הרי הוא סימן טומאה בנגע, שער צהוב שהיא סימן טומאה בנתק אינו דין שיהא סימן טומאה בנגע?!… ת\"ל \"שיער לבן\" ולא צהוב.", + "[ה] \"ומראה הנגע עמוק\" – אין ממשו עמוק. \"מראה הנגע עמוק\" – אין מראה שער לבן עמוק. \"מראה הנגע\" – לרבות לו מראה רביעי. \"הוא\" – אין לו מראה חמישי.", + "[ו] מראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא: מה ת\"ל? לפי שנאמר (פסוק יא) \"וטמאו הכהן לא יסגירנו\" למדנו שאין מסגירין את המוחלט.", + "[ז] מנין שאין מחליטין את המוסגר, ואין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט? ת\"ל \"לא יסגירנו כי טמא\" כל שנקרא עליו טמא, אין זקוק עליו.", + "[ח] יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה, מוחלט בזה ומוסגר בזה, ומוחלט בזה ובזה ת\"ל נגע וראהו, צרעת וראהו \"וראהו\" – כולו כאחת. שאם היה בראש חוטמו שופע הילך והילך, בראש אצבעו שופע הילך והילך אינו טמא.", + "[ט] מיכן אמרו עשרים וארבעה ראשי איברים שבאדם שאינם מיטמאים משום מחיה: ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, וראש החוטם, וראש הגויה, וראשי דדים שבאשה. ר׳ יהודה אומר אף של איש. ר\"א אומר היבולות והדלדולים והמסמרות אינן מטמאים משום מחיה", + "[י] \"וטמא אותו\" – אותו הוא מטמא, ואינו מטמא את התולש סימני טומאה מתוך נגעו עד שלא בא אצל הכהן. אמר ר\"ע שאלתי את ר' ישמעאל ואת ר' יהושיע בהולכים לנדבת – תוך הסגירו מהו? אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן – טהור, לאחר חלוטו – טמא. התחלתי להביא להם ראיות: מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור? לא מפני שלא ראה כהן סימני טומאה?! אף בתוך הסגרו, טהור עד שיטמאנו הכהן. לישנא אחרינא: א׳ עומד לפני הכהן וא' עומד בתוך הסגרו – טהור, עד שיטמאנו הכהן. אמרו לו יפה אתה אומר. מאימתי הוא טהרתו? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע א׳ ויטהר ממנו. וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו, או תתמעט בהרתו מכגריס" + ], + "Section 2": [ + "[א] \"בהרת לבנה\" – אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת? ת\"ל למטן \"שאת לבנה\". ומנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"אם בהרת\".", + "[ב] יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? ת\"ל \"לבנה היא\" – היא לבנה ואין למעלה הימנה. וכמה תהיה לבנוניתה? כשלג, שנאמר \"והנה מרים מצורעת כשלג\".", + "[ג] יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים? ת\"ל \"בהק הוא טהור הוא\", ממנו ולמעלה טמא.", + "[ד] מכאן אמרו: מראות נגעים שנים שהם ד׳ – בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. השאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי ר\"מ וחכ\"א השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.", + "[ה] הפתוך שבשלג – כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד – כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע\"א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה", + "[ו] ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר׳ דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושניםא\"ר יוסי שאל ר\"י בנו של ר\"ע את ר\"ע א\"ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א\"ל אם לאו מה יאמרו? א\"ל יאמרו \"מקרום ביצה ולמעלה\". א\"ל לומר לך שמצטרפין זה עם זה. א\"ל ויאמרו \"כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה\". א\"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים", + "[ז] \"ושערה לא הפך לבן\" – לא שיער מחיתה. כיצד? בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה. הלכה מחיה – טמאה משום שיער לבן. הלכה שיער לבן – טמאה משום המחיה. ר\"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת. א\"ל והלא כבר נאמר \"ושיער בנגע הפך לבן\" – נגע זה בכל מקום.", + "[ח] \"ושערה לא הפך לבן\" – ולא שער מקצתה. כיצד? בהרת, היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת. הלכה המחיה – טמאה משום שיער לבן. הלך שער לבן – טמא משום המחיה. ר\"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס. ומודים שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא", + "[ט] \"ושערה לא הפך לבן והסגיר\" – הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה. שאלו התלמידים את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור, חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס? אמר להם בהרת ובה שיער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת כגריס?! אמרו לו, לא אם אמרת בשיער לבן שהיא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה? אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות, כלום הם סימני טומאה אלא שתים?! חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס?! אמרו לו לא א\"א בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. אמר להם אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר \"ושערה לא הפך לבן והסגיר\" הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה\"והסגיר הכהן את הנגע ז׳ ימים\" – תחילה" + ], + "Chapter 2*": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום בין בלילה? ת\"ל \"ביום\" ולא בלילה.", + "[ב] יכול כל מראה היום יהיו כשרים? ת\"ל \"לכל מראה עיני הכהן\", ומה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום.", + "[ג] מיכן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה. אימתי רואין? בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה ותשע דברי ד\"מ. ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה ובתשע. ר׳ יוסי אומר בארבע וחמש בתשע ובעשר, אבל אמר רואה אני את דברי רבי'", + "[ד] \"והנה הנגע עמד בעיניו\" – שאם העז וכהה, כהה והעז – כאילו לא כהה. ו\"לא פשה\" שאם כנס ופשה או פשה וכנס – כאילו לא פשה \"והסגירו הכהן שבעת ימים שנית\" – מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין בין מלפניו, בין מלאחריו \"וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית\" – כהן שרואהו בראשונה רואהו בשניה. ואם מת, רואהו כהן אחר", + "[ה] \"והנה כהה\" – יכול למטה מארבע מראות? ת\"ל \"הנגע\". אי \"הנגע\" יכול במראיו? ת\"ל \"והנה כהה\". הא כיצד? כהה ממראיו, לא למטה מארבע מראות.", + "[ו] \"והנה כהה\" שאם העז וכהה כאילו לא העז. \"הנגע\" שאם כהה והעז כאילו לא כהה.", + "[ז] \"לא פשה\" שאם כנס ופשה כאילו לא כנס. \"הנגע\" שאם פשה וכנס כאילו לא פשה.", + "[ח] אם נאמרו בשבוע ראשון למה נאמרו בשבוע שני? אלא שבבגד העומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם העומד בראשון מסגיר ובשני פוטר צ\"ל בשבוע ראשון וצ\"ל בשבוע שני.", + "[ט] \"וטהרו הכהן מספחת\" אעפ\"י שנשתנו מראיה. או יכול אעפ\"י שהלכה וחזרה? ת\"ל \"היא\". מה יעשה לה? ר׳ יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרים", + "[י] \"וכבס בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. \"וטהר\" מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים \"וכבס בגדיו\" – יכול הרי הוא מסולק? ת\"ל תפשה טמא.", + "[יא] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת\"ל \"תפשה ואם פשה תפשה\".", + "[יב] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שיער לבן, וכן המחיה והפשיון – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור – הרי הוא כמות שהיתה ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה", + "[יג] יכול יהיה הפשיון מטמא בתחלה? ת\"ל \"אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו\". יכול אם ראהו כהן שהוא פושה והולך יזקק לו? ת\"ל \"לטהרתו\" – אינו נזקק לו אלא משעה שהוא רואה אותו מטומאה לטהרה. \"ונראה שנית אל הכהן\" – כהן שהוא רואה בראשונה רואהו בשנייה, ואם מת, רואהו כהן אחר", + "[יד] \"וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור\" – הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות, ובהם המראות שהאום מטמא הפשיון מטמא.", + "[טו] הלא דין הוא: האום מטמא והפשיון מטמא. מה האום אינו מטמא אלא בד׳ מראות אף פשיון אינו מטמא אלא בד׳ מראות.", + "[טז] או כלך לדרך זו: שער לבן סימן טומאה ופשיון סימן טומאה. מה שער לבן מטמא בכל מראה לובן אף פשיון יטמא בכל מראה לובן.", + "[יז] נראה למי דומה דנים דבר שמטמא בכל נגעים מדבר שמטמא בכל נגעים ואל יוכיח שער לבן שאינו מטמא בכל נגעים. או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא סימן טומאה מדבר שהוא סימן טומאה ואל תוכיח האום שאינו סימן טומאה ת\"ל \"וטמאו הכהן צרעת היא\" ה\"ז בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד׳ מראות. \"היא\" פרט לספחת" + ], + "Section 3": [ + "[א] \"נגע צרעת כי תהיה באדם… וראה הכהן\" – למדנו לשאת שהיא מטמא במחיה. ומנין לרבות שאר המראות? ודין הוא: אם מצאנו ששוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה ק\"ו – אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, שאין שער לבן מטמא בקרחת ובגבחת, לא ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שהמחי׳ מטמא בקרחת ובגבחת?! לא! אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן, ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה, שאין המחיה מטמא בשחין ובמכוה?! ת\"ל \"נגע צרעת\". ומה השאת אום אף הבהרת אום. ומנין לרבות שאר המראות הוא הדין והוא התשובה ת\"ל \"נגע צרעת", + "[ב] כי תהיה\" מן הדיבור ואילך \"באדם\" – להביא את הבא בכולו לבן שתהיה המחיה מטמאתו. והלא דין הוא! בהרת קטנה מחיה מטמאתה, בהרת גדולה לא כ\"ש?! לא! אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה, תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה! הואיל ואינה סימן טומאה לא תהיה מחיה מטמאתה… ת\"ל \"באדם\" – להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו", + "[ג] קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר, מנין שהוא זקוק לו? ת\"ל \"וראה הכהן והנה שאת \"והיא הפכה\" – שהפכתו היא, לא שהפכתו חברתה.", + "[ד] זהו שער פקידה שעקבי׳ בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים. אמר ר\"ע מודה אני בזה שהוא טהור, ואיזהו שער פקידה? מי שהיתה בה בהרת ובה שתי שערות, הלך ממנו כחצי גריס והניח לשיער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו כשם שבטלו דברי עקביא אף כך דבריך אינם מקוימים.", + "[ה] \"והיא הפכה\" – שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד? בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה\"ז להסגיר.", + "[ו] בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת. נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה\"ז להסגיר. בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שהפכתו הבהרת", + "[ז] \"ומחית בשר חי\" – יכול כל שהוא? ת\"ל \"שער לבן ומחית\" – מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות.", + "[ח] יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית? ת\"ל \"צרעת נושנת היא\" – היא טמאה, וא\"צ דבר אחר לסעדה.", + "[ט] וא\"כ למה נאמר \"שיער לבן ומחית בשר חי\" מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה.", + "[י] יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת\"ל \"בשאת\" שתהא מבוצרת בשאת.", + "[יא] ונמצא מקום ב' שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימנה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו ל\"ו שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע \"בשר חי\" – ולא השחין. \"בשר חי\" – לא בוהק. \"בשאת\" – לא השחין. \"בשאת\" – לא בוהק." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"צרעת\" – בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס \"נושנת\" – מלמד שהיא מטמאה שלא הפוכה. הלא דין הוא: שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה. מה שער לבן אינו מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה… ת\"ל \"נושנת\" – מלמד שהיא מטמא שלא הפוכה.", + "[ב] \"היא\" – מלמד שהיא מטמא הפוכה. והלא דין הוא: מה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך, מטמא הפוך, מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה?! ת\"ל \"היא\" – מלמד מטמאה שהיא הפוכה", + "[ג] \"וטמאו הכהן לא יסגירנו\" – מלמד שאין מסגירין את המוחלט. מנין שאין מחליטין את המוסגר ולא מסגירין את המוסגר? ת\"ל \"לא יסגירנו כי טמא הוא\" – כל שנקרא עליו שם טמא אין זקוק לו.", + "[ד] או אינו אלא \"ולא יסגירנו אם טמא\" שלא יסגירנו כהן אבל מוחלט יסגירנו… ת\"ל \"כי טמא הוא\" – בנראה דברתי ולא ברואה", + "[ה] \"ואם פרוח תפרח\" – אין לי אלא בזמן שפרחה בכולו אחת. פורחות וחוזרת, פורחת וחוזרת מנין? ת\"ל \"פרוח תפרח\". אין לי אלא מלמטה למעלה.", + "[ו] מלמעלה למטה מנין? ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח", + "[ז] אין לי אלא מטמאה לטהורה, מטהורה לטמאה מנין? ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח. ר' נחמיה אומר אם מתחלה פרחה מטמאה לטהורה – טהור. מטהורה לטמאה – טמא" + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"צרעת\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא בשאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל הצרעת. \"וכסתה הצרעת\" – לא הבהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה תחלה, ת\"ל \"וכסתה הצרעת\" – לא הבוהק", + "[ב] \"את כל עור הנגע\" – עור הראוי לקבל נגע, פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת. או אינו אומר \"את כל עור הנגע\" – עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב, ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב…? ת\"ל \"כולו הפך לבן\" אי \"כולו הפך לבן\" יכול תוך ראשו, תוך רגליו? ת\"ל \"מראשו\" – להוציא תוך ראשו, \"עד רגליו\" – להוציא תוך רגליו", + "[ג] \"לכל מראה עיני הכהן\" – פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים – כעודר בבית הסתרים, וכמוסק בבית השחי. האשה כעורכת וכמניקה את בנה – כעורכת בבית הסתרים, וכמניקה את בנה תחת הדד. כאורגות בעומדים לשחי ליד הימנית. ר' יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית. כשם שהוא נראה לנגעו כך נראה לתגלחתו", + "[ד] דבר אחר \"לכל מראה עיני הכהן\" – פרט לכהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים", + "[ה] \"וראה הכהן והנה כסתה הצרעת\" – מה ת\"ל? שיכול, אין לי פריחה מטהרתו אלא מן השאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"הצרעת\" \"את כל בשרו\" – להביא בין האצבעות, ידים ורגלים. דבר אחר מה ת\"ל \"את כל בשרו\"? מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח. חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת יכול יהיה טהור? ת\"ל \"את כל בשרו\" – עד שתפרח בכולו", + "[ו] \"וטהר הנגע…טהור\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? לאחר החלט שער לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, ופריחת הסגר? ת\"ל – \"וטיהר את הנגע טהור\" לרבות את כולן.", + "[ז] יכול הפורח מן הטהור יהיה טהור? ת\"ל \"הוא\" – הוא טהור, ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא" + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"וביום הראות בו\" – בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים. יכול כל שהוא? ת\"ל כאן \"בשר חי\" ולהלן הוא אומר \"בשר חי\", מה \"בשר חי\" נאמר להלן כעדשה, אף כאן כעדשה, דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר וכי משום מחיה הוא מטמא?! והלא אין מחיה מטמא בראשי אברים, אלא גזירת מלך הוא ואפילו כל שהן. אמר רבי מאיר וכי משום ראשי אברים הוא מטמא?! והלא אפילו חזרה לאמצעיתו טמא, אלא נאמר כאן \"בשר חי\" ולהלן נאמר \"בשר חי\", \"מה בשר חי\" האמור להלן בכעדשה אף \"בשר חי\" האמור כאן בכעדשה", + "[ב] \"וביום\" – מלמד שנותנים ב' ימים ב' ימים לביתו ב' ימים לכסותו דברי ר' יהודה. רבי אומר, הרי הוא אומר \"וצוה הכהן וכולי\" – אם ממתינים לו לדבר הרשות, לא ימתינו לו לדבר מצוה?! וכמה היא מצותו? נראה בחתן – נותנים לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.", + "[ג] \"בו\" – מה ת\"ל? מנין אתה אומר פרח בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדים, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, יכול יהא טמא? ת\"ל \"בו\" – בהופך, אם הפך טמא. הא אם חזר לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח אינו טמא", + "[ד] בשר חי החוזר טמא, אין שער לבן החוזר טמא. ר' יהושע מטמא שר' יהושע אומר שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה: מה מחיה חוזרת טמא אף שער לבן יחזור ויטמא. אמר לו ר' עקיבא אימתי יפה כחו של שער לטמא, בזמן ששמש החלט או בזמן שלא שמש החלט? אמר לו בזמן שלא שמש החלט. אמר לו מה בזמן ששמש החלט אינו מעכב את הפריחה, בזמן שלא שימש החלט אינו דין שלא יעכב את הפריחה?! ועוד שנאמר \"בשר חי\" – בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא בשר חי החוזר טמא ולא הבהק החוזר טמא. הלא דין הוא: בהק מעכב ומחיה מעכבת. מה מחיה חוזרת ומטמא אף הבהק יחזר ויטמא…?…", + "[ה] ת\"ל \"בשר חי\" – בשר חי החוזר טמא ואין הבהק החוזר טמא", + "[ו] \"וראה הכהן את הבשר החי וטמאו\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו שיהיו טמאים אלא לאחר פריחת-החלט-מחיה בתחילה. מנין אחר פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר פריחת-החלט-שיער-לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר פריחת-החלט-הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, אחר פריחת הסגר? ת\"ל \"וראה הכהן את הבשר\" הרי \"וטמאו\" לרבות את כולם", + "[ז] יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור יהא טמא? ת\"ל \"הוא\". אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו בראשי איברים מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר? ת\"ל \"טמא הוא צרעת הוא\" – הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים בין מתוך החלט בין מתוך ההסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור" + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן\" – הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים. יכול פעם אחת. ומנין אפילו מאה פעמים – נתכסו טהור, נתגלו טמא? ת\"ל ישוב או כי ישוב", + "[ב] \"ונהפך ללבן\" – אפילו למראה בהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טומאה בתחלה, תהא סימן טומאה בסוף ת\"ל \"ונהפך ללבן\" – למראה בוהק", + "[ג] \"וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר את הנגע טהור הוא\" – מה ת\"ל? שיכול אין לי ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים אלא אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בתחלה. מנין אחר חזרת פריחת-החלט-מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, אחר הפטור? אחר חזרת פריחת-החלט-שער-לבן בתחלה, בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור? אחר חזרת החלט הפשיון בסוף שבוע א׳, בסוף שבוע ב׳, אחר הפטור, אחר חזרת פריחת הסגר? ת\"ל \"וראהו.. והנה נהפך.. טהור הוא\" לרבות את כולם", + "[ד] יכול הבא בכולו לבן בתחלה יהא טהור? ת\"ל \"הוא\" – הוא טהור ואין הבא בכולו לבן בתחלה טהור אלא טמא", + "[ה] \"שחין\" – יכול מורד? ת\"ל \"ונרפא\". אי \"ונרפא\" יכול עד שתעשה צלקת? ת\"ל \"שחין\". הא כיצד? נרפא ולא נרפא. וכן הוא אומר למטה \"צרבת השחין הוא\" – עד שתקרום כקליפת השום", + "[ו] אין לי אלא שחין שעלה מאליו. מנין לקה בעץ באבן ובגפת ובחמי טבריה ובכל דבר שאינו בא מחמת האש הוא שחין? ת\"ל שחין שחין ריבה אין לי אלא שחין שלאחר הדיבור, שלפני הדיבור מנין? בעכו\"ם משנתגייר, עד שלא שנתגייר מנין? בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין? ת\"ל שחין שחין ריבה אין לי אלא שחין שיש לו היכן שיפשה, שחין שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו בעורו\" – אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין. כולו שחין וכולו בהרת מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו בעורו\" אפי׳ בכולו:", + "[ז] שאלו את ר' אליעזר מי שעלה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו? אמר להם יסגיר. אמרו לו למה? לגדל שער לבן אינה ראויה, לפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמאה. אמר להם שמא תכנוס ותפשה. אמרו לו והרי מקומה כגריס! אמר להם כך שמעתי \"יסגיר\". א\"ל ר' יהושע בן בתירה אלמדנו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים, הין. א\"ל שמא יולד שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. אמר לו חכם אתה שקיימת את דברי חכמים" + ], + "Section 4": [ + "[א] \"והיה במקום השחין שאת\" – שיקדים השחין לשאת ולא תקדם השאת לשחין. ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוי הוא \"במקומו\" עד שלא בא לשם.", + "[ב] כיצד? היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין וחיה – ראב\"י מטמא וחכמים מטהרים", + "[ג] \"שאת לבנה\" – מלמד שהיא מטמא חלקה. \"בהרת לבנה אדמדמת\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך. יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך, ומנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת? ת\"ל \"נגע צרעת\"", + "[ד] \"מראה שפל\" – אין לי אלא מראה שפל. מנין לרבות את השוה ואת הגבוה? ת\"ל \"ושפלה איננה מן העור\" \"בשחין פרחה\" – אבל לא בעור הבשר. יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה? ת\"ל \"ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה\" – מקום שתחתיה היא פושה, ואינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה", + "[ה] \"ואם יראנה\" – כולה כאחת \"והנה אין בה\" – ולא בחוט היוצא ממנה. יכול אפילו יש בו רוחב שתי שערות? ת\"ל \"והנה אין בבהרת שער לבן\"", + "[ו] \"ואם פשה תפשה בעור\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"וראהו הכהן ביום השביעי. ואם פשה תפשה\" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד. שמיני, תשיעי, עשירי מנין? ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה.", + "[ז] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה, בסוף שבוע, לאחר הפטור. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.. לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה", + "[ח] \"וטמא… אותו\" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים – טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר \"נגע הוא\" אם כן למה נאמר \"וטמא אותו\" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק", + "[ט] \"ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה\" – מקום שתחתיה היא פושה, אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה \"צרבת\" – שיהא מקומה צרוב ושיהא מקומה ניכר \"וטהרו\" – את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד – שניהם טמאים. אעפ\"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס לכך נאמר \"וטהרו\" – את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק" + ], + "Chapter 7": [ + "[א] ובשר כי יהיה בו בעורו שחין… או בשר כי יהיה בעורו מכות אש\" – מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה.", + "[ב] לא שבאו ואיני יודע אם שחין הוא או מכוה היא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה – אין מצטרפים", + "[ג] \"מכות אש\" – יכול מורד? ת\"ל \"והיתה מחית המכוה\", יכול עד שתעשה צלקת? ת\"ל \"מכות אש\". הא כיצד? חייתה ולא חייתה. וכן הוא אומר למטה \"צרבת המכוה היא\" עד שתקרום כקליפת השום.", + "[ד] אין לי אלא בזמן שנכוה באור, מנין נכוה בגחלת או ברמץ או בסיד רותח, בגפסים רותח וכל שהוא מחמת האש זו היא מכוה? ת\"ל מכוה מכוה ריבה. אין לי אלא מכוה שלאחר הדיבור. שלפני הדיבור מנין? בעכו\"ם משנתגייר. עד שלא נתגייר מנין? בקטן משנולד. עד שלא נולד מנין? ת\"ל מכוה מכוה ריבה. אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן שתפשה. מכוה שאין לה להיכן שתפשה מנין? ת\"ל \"כי יהיה בו\" אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת. מקצת מכוה וכולו בהרת, מקצת בהרת וכולו מכוה, כולו מכוה וכולו בהרת מנין? ת\"ל בעורו בעורו ריבה", + "[ה] \"בהרת לבנה אדמדמת\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך. ומנין שמטמא חלקה? ת\"ל \"לבנה\". מנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"או לבנה\"", + "[ו] \"ואם יראנה\" – כולה כאחת. \"והנה אין בבהרת שער לבן\" – זה שאמרו לרבות את החוט היוצא ממנו שיש בו רוחב שתי שערות", + "[ז] \"ושפלה איננה מן העור והיא כהה\" – ז\"ש לרבות את השוה וגבוה", + "[ח] \"וראה הכהן ביום השביעי… ואם פשה תפשה בעור\" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בסוף שבוע. מנין אף לאחר הפטור? ת\"ל תפשה ואם פשה תפשה.", + "[ט] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן פשיון – בתחלה, ובסוף שבוע, לאחר הפטור… החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר, וכן בשער לבן – בסוף שבוע, לאחר הפטור לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה מה ת\"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים? \"צרעת\" כגריס. \"צרעת\" ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת. \"צרעת\" ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין. מה ת\"ל היא היא היא ג' פעמים? \"היא\" אינה מטמאה במחיה בתחלה, ובסוף שבוע, ולאחר הפטור. \"היא\" פרט לפשתה לבהק בסוף שבוע, לאחר הפטור. \"היא\" אין לה מראה חמישית היא אין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה" + ], + "Section 5": [ + "[א] \"איש…\" – להביא את שניתק נתק בתוך נתק, דברי ר' עקיבא איש ואשה – – אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? ת\"ל \"או\" \"כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\" – מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה.", + "[ב] יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו זה לזה? ת\"ל \"צרעת הראש או הזקן\" – כשם שאין מצטרפין זה עם זה, כך אין פושין מזה לזה.", + "[ג] אין לי אלא בזמן שיש לו בראש ובזקן. יש לו בראש אבל לא בזקן, בזקן אבל לא בראש, לא בראש ולא בזקן מנין? ת\"ל \"ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן\"", + "[ד] \"מראהו עמוק\" – אין לי אלא מראהו עמוק, מנין לרבות את השוה והגבוה? ת\"ל \"והנה אין מראהו עמק מן העור\". וא\"כ למה נאמר מראהו עמוק\"? יכול אם נתקו אדם יהא טמא? ת\"ל \"מראהו עמוק\" – מה מראהו עמוק בידי שמים, אף אין לי אלא בידי שמים.", + "[ה] \"ובו\" – להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו, פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. \"ושער\" – מיעט שער שתי שערות \"צהוב\" – לא ירוק, לא אדום, ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער לבן? ודין הוא – ומה אם שער צהוב, שאינו סימן טומאה בנגע, הרי היא סימן טומאה בנתק. שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע, אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק?! ת\"ל \"צהוב\" – צהוב ולא לבן. ולמה הוא דומה? לתבנית הזהב", + "[ו]\"דק\" – לקוי קצר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך. אריב\"נ ומה הלשון הוא אומר \"דק מקל זה\", \"דק קנה זה\" – דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך?! אמר לו ר\"ע עד שאנו למדין מן הקנה נלמד מן השיער \"דק שערו של פלוני\" – דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארוך", + "[ז] יכול יהיה מוסף על ארבע מראות שבעור הבשר? ת\"ל \"וטמא אותו הכהן נתק הוא\".", + "[ח] יכול אינו מוסף על ד' מראות שבעור הבשר אבל יטמא מקום הבהרת? ת\"ל \"נתק הוא\" – הוא אינו מטמא מקום הבהרת.", + "[ט] יכול לא יטמא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן? ת\"ל \"נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא\" – אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבד" + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"וכי יראה הכהן את נגע הנתק\" – אמר ר' שמעון מה ת\"ל \"נגע הנתק\"? הקיש נגע לנתק, מה נגע, שיער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך, אף נתק שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך שיער צהב דק.", + "[ב] ק\"ו: ומה אם שיער לבן, שאין שיער אחר מציל מידו, אינו מטמא אלא הפוך, שיער צהוב דק שיש שער אחר מציל אינו דין שלא יטמא אלא הפוך?! לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה? הואיל ויפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה, יטמא הפוך ושלא הפוך. ת\"ל \"נגע נתק\" – הקיש נגע לנתק, מה הנגע, שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק – שיער צהוב שבו לא יטמא אלא הפוך.", + "[ג] ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר \"הפך\" אמר \"הפך\" אבל הנתק שנאמר בו \"ושער צהב\", מטמא הפוך ושלא הפוך.", + "[ד] א\"כ למה נאמר \"נגע נתק\"? הקיש נתק לנגע, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס. וכשהוא אומר למטה \"נגע נתק\" הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין פשיון לתוכו אף נגע שאין הפשיון לתוכו.", + "[ה] \"ושיער\" – מיעוט שער שתי שערות. \"שחור\" – אין לי אלא שחור, ומנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת\"ל \"שער\". א\"כ למה נאמר שחור? שהשחור מציל והצהוב אינו מציל.", + "[ו] איזהו צהוב שאינו מציל?…הרי שקדם את הנתק טמא דברי ר\"י… אלא שהיו בו שתי שערות, אחת צהובה ואחת שחורה, אחת צהובה ואחת לבנה, הייתי אומר הואיל ואינן מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה… ת\"ל \"שחור\" – השחור מציל והצהוב אינו מציל. ראב\"י אומר שיער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל. ר' שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק.", + "[ז] \"אין בו\" – עד שיהא מבוצר בו. מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת בינתים. נפרץ ממקום אחד – טמא. משני מקומות – טהור. כמה תהא פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס- טמא, מפני שלא כנס שער שחור לתוכו.", + "[ח] שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד- טמא. משני מקומות טהור. כמה תהיה פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכו.", + "[ט] \"ושער שחור אין בו והסגיר\" – ואם יש בו, פטור. או אינו אומר אלא \"ושער שחור אין בו והסגיר\" ואם יש בו טמא? כשהוא אומר \"ואם בעיניו עמד הנתק… טהור הוא\" הרי זה בא ללמד על שיער שחור שהוא סימן טהרה בנתק. הא מה אני מקיים ושער שחור אין בו\"? – ואם יש בו פטור והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים – תחילה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה.", + "[ב] יכול עור הבשר שהוא מטמא בארבע מראות יהא צריך יום, נתקים שאין מטמאים בד' מראות לא יהיו צריכים יום? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה", + "[ג] \"והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב\" – ר' יהודה אומר, אינו אומר \"לא הפך בו שיער צהוב\" אלא \"לא היה בו שיער צהוב\" – הא אם קדם את הנתק, טמא. ר' יוחנן בן נורי אומר, אינו אומר \"לא היה בו שער שער צהוב דק\" אלא \"לא היה בו שער צהוב\", ואפילו ארוך. \"ומראה הנתק אין עמק מן העור\" – לא ממשו", + "[ד] \"והתגלח\" – בכל דבר. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בכהן, יכול אף זו בכהן? ת\"ל \"והתגלח\" – בכל דבר.", + "[ה] \"והתגלח\" – בכל דבר. לפי שמצאנו שתגלחת האחרונה בתער, יכול אף זו בתער? ת\"ל \"והתגלח\" – בכל דבר.", + "[ו] \"והתגלח\" – אעפ\"י שהוא נזיר. לפי שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\", יכול אעפ\"י מנוגע? ת\"ל \"והתגלח\" – אעפ\"י נזיר", + "[ז] יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק? ת\"ל \"ואת הנתק לא יגלח\" וכי מה יש בו? ואם כן למה נאמר \"ואת הנתק לא יגלח\"? אלא סמוך לנתק לא יגלח. הא כיצד? מגלח חוצה ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה. ומנין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בל\"ת? ת\"ל ואת הנתק לא יגלח", + "[ח] \"וכבס בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, \"וטהר\" – מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. \"וכבס בגדיו\" – וטבל. יכול הרי הוא מסולק? ת\"ל ואם פשה יפשה… טמא\"", + "[ט] \"אחרי טהרתו\" – אין לי אלא לאחר הפטור, ומנין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני? ת\"ל יפשה \"ואם פשה יפשה\"", + "[י] החליטו בשער צהוב והלך שער צהוב וחזר, וכן בפשיון – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה? לכך נאמר יפשה ואם פשה יפשה. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן שער צהוב – בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה? ת\"ל יפשה ואם פשה יפשה", + "[יא] ומנין לשער צהוב החוזר לאחר הפטור? ת\"ל \"לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא\"", + "[יב] ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפשיון? ומנין לפשיון שיטמא שלא בשער צהוב? ת\"ל \"לא יבקר לשער הצהוב טמא הוא\"", + "[יג] ומנין שאין מסגירין את המוסגר, ואין מחליטין את המוחלט, ואין מסגירין את המוחלט, ואין מחליטין את המוסגר בנתקים? ת\"ל \"לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא\"", + "[יד] \"ואם בעיניו\" – אין לי אלא בעיני עצמו. בעיני בנו, בעיני תלמידו מנין? ת\"ל \"ואם בעיניו עמד הנתק\" \"ושער\" – מיעוט שער שתי שערות. \"שחור\" – אין לי אלא שחור. מנין לרבות את הירוק ואת האדום? ת\"ל \"ושער שחור\". \"צמח בו\" – אע\"פ שאין מבוצר בו. אין לי אלא הצומח בסוף והמשואר בתחלה. מנין הצומח בתחלה והמשואר בסוף? ת\"ל שער שער ריבה", + "[טו] ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש כל נתק שטהור שעה אחת אין לו טומאה לעולם. ר\"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם", + "[טז] \"נרפא הנתק\" – ולא שניתק נתק בתוך נתק. ר' עקיבא אומר לא טהרתי אלא הרפוי \"טהור הוא\" – יכול יפטר וילך לו? ת\"ל \"וטהרו הכהן\". אי \"וטהרו הכהן\" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת\"ל \"טהור..וטהרו הכהן\". על הדבר הזה עלה הלל מבבל" + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"בהק…טהור\" – מלמד שבהק טהור. יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון? ת\"ל הפורח טהור. יכול יטהר את הבהרת שיצאת ממנו? ת\"ל \"הוא\". יכול לא יטהר את הבהרת שיצאת ממנו אבל יטהר את הבהרת שנסמך לה? ת\"ל \"בהק הוא טהור הוא\" – הוא טהור ואין בהרת שיצאת ממנו ושנסמך לה טהורה אלא טמאה", + "[ב] מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור? ת\"ל \"ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא\". יכול יהא הזקן מעכבו? ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין ד\"א מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?! ת\"ל \"ראשו\" – ראשו טהור ואין הזקן מעכבו.", + "[ג] או אינו אלא ניתק ראשו טהור, ניתק זקנו לא יהא טהור… ת\"ל \"ואיש\" – להביא את הזקן", + "[ד] או אינו אומר \"איש\" אלא להוציא את האשה ואת הקטן… ת\"ל \"הצרוע\" – בין איש בין אשה בין קטן.", + "[ה] אם כן למה נאמר \"איש\" להביא את הזקן. אם כן למה נאמר \"ראשו\"? ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי ר' יהודה. ר\"ש אומר ודין הוא: ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש ד\"א מפסיק ביניהם מעכבים זה את זה, הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה?! דבר אחר מצאנו בכל הראוי ליטמא בנגע הבהרת, מעכב את פריחת הבהרת אף כל הראוי ליטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק… ת\"ל ראשו טהור והזקן מעכבו", + "[ו] יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא? ת\"ל קרחת וגבחת – מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים. אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער… מנין אכל נשם, סך נשם? ת\"ל קרחת קרחת ריבה \"ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא\".", + "[ז] \"פאת פניו\" אין לי אלא פאת פניו, מנין לרבות הצדעין מכאן ומכאן? ת\"ל \"ואם מפאת פניו\". איזהו קרחת ואיזהו גבחת? מהקדקד שופע לאחריו זו הוא קרחת. מהקדקד שופע לפניו זו הוא גבחת", + "[ח] \"וכי יהיה בקרחת או בגבחת\" – מלמד שאין קרחת וגבחת מצטרפין זה עם זה. יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו מזו לזו? ת\"ל \"צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו\" כשם שאין מצטרפין זע\"ז כך אין פושות מזו לזו" + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"נגע לבן אדמדם\" – מלמד שהיא מטמאה בפתוך \"צרעת\" מלמד שהיא מטמאה במחיה. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שהם מטמאים בשער לבן אין מטמאים במחיה, קרחת וגבחת שאינן מיטמאות בשער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה?! ת\"ל \"צרעת\" – מלמד שהוא מטמא במחייה.", + "[ב] \"פורחת\" – מלמד שהיא מטמאה בפשיון. \"הוא\" – אינה מטמאה בשיער לבן. הלא דין הוא: מה אם השחין והמכוה שאינם מטמאים במחיה מיטמאין בשער לבן, קרחת וגבחת שהם מיטמאים במחיה אינו דין שיטמאו בשיער לבן?! ת\"ל \"הוא\" – היא אינה מטמאה בשער לבן", + "[ג] \"וראה אותו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת\" – למדנו לשאת שהיא מטמאה בפתוך. ומנין לרבות שאר המראות? ת\"ל \"נגע לבן אדמדם\" \"כמראה צרעת עור בשר\" – בשני שבועות.", + "[ד] הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר. מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות.", + "[ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה בשבוע אחד אף כאן בשבוע אחד…", + "[ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא במחיה מדבר שהוא מטמא במחיה ואל יוכיחו שחין ומכוה שאינם מיטמאין במחיה. או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בשני סימנים מדבר שהוא מטמא בב' סימנים ואל יוכיח עור הבשר שהוא מטמא בג' סימנים… ת\"ל \"כמראה צרעת עור בשר\" – בב' שבועות. הרי עור הבשר כזו, מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמאה בפתוך. רבי אומר הרי הוא כעור הבשר, מה עור הבשר מטמא חלקה שלא בפתוכה אף זו תטמא חלקה שלא בפתוכה. \"צרעת\" – כגריס. הלא דין הוא: טימא כאן וטימא בשחין ובמכוה. מה שחין ומכוה כגריס אף כאן כגריס.", + "[ז] לא אם אמרת בשחין ובמכוה שהם מיטמאים בשער לבן ואין מקום שער לבן צריך כלום, תאמר בקרחת ובגבחת שהם מיטמאים במחיה ומחיה צריכה כעדשה. עור הבשר יוכיח! שהוא מיטמא במחיה ומיטמא כגריס!", + "[ח] לא אם אמרת בעור הבשר שהוא מיטמא בג' סימנים, תאמר בקרחת ובגבחת שאין מיטמא אלא בב'?! הואיל ואין מיטמא אלא בב' לא יהיה כגריס. ת\"ל \"צרעת\" – כגריס" + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"איש\" – אין לי אלא איש, מנין לרבות את האשה ואת הקטן? ת\"ל \"צרוע\" – בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר \"איש\"? לענין של מטה – האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת", + "[ב] \"יטמאנו הכהן\" – מלמד שטומאתו בכהן. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא יטמאנו הכהן\"", + "[ג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני מרבה את הנתקים שבראשם נגעם… ומנין לרבות שאר המנוגעים ת\"ל \"טמא יטמאנו הכהן\"", + "[ד] יכול שאר הטמאים תהא טומאתם בכהן? ת\"ל \"הוא\". אוציא שאר הטמאים שאין טומאתם מגופם ולא אוציא הזב והזבה שטומאתם מגופם? ת\"ל \"טמא הוא טמא יטמאנו הכהן\" – זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתם בכהן", + "[ה] \"והצרוע\" – אף על פי כהן גדול. לפי שנאמר \"ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום\" יכול אעפ\"י מנוגע? מה אני מקיים \"בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע\"? בכל אדם חוץ מכהן גדול… ת\"ל \"אשר בו הנגע\" – אעפ\"י כהן גדול", + "[ו] \"בגדיו יהיו פרומים\" – יהיו קרועים. \"וראשו יהיה פרוע\" – לגדל פרע, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר, נאמר הויה בראש ונאמר הויה בבגדים, מה הויה אמורה בבגדים דברים שהם חוץ מגופו אף הויה האמורה בראש דברים שהם חוץ מגופו", + "[ז] \"ועל שפם יעטה\" – חופה ראשו כאבל \"וטמא טמא יקרא\" – אומר פרוש. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא טמא יקרא\".", + "[ח] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"וטמא טמא יקרא\". ומנין לרבות שאר הטמאים? ת\"ל \"וטמא טמא יקרא\".", + "[ט] ארבה אני את הטמאים החמורים ולא ארבה את הטמאים הקלים – טמא מת ובועל נדה וכל המטמאים את האדם מנין? ת\"ל \"טמא טמא יקרא", + "[י] \"ימי אשר הנגע בו יטמא\" – לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה. יכול אפילו קצצה במתכוין? ת\"ל \"כל ימי\". מאימתי הוא טהרתן? ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. וחכ\"א עד שתפרח בכולו.", + "[יא] אמר ר' אלעזר, לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית, ועל שקצצה ושייר ממנה כל שהוא, אילו פרחה בכולו יהא טהור. ועל מה נחלקו? על שקצצה מובאות: ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכ\"א עד שתפרח בכולו", + "[יב] \"בדד ישב\" – אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא בדד ישב\".", + "[יג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני אביא את הנתקים שבראשו נגעו, ומנין לרבות שאר המנוגעים? ת\"ל \"טמא בדד ישב\". יכול יהיו שנים טמאים עמו? ת\"ל \"הוא בדד ישב\" – אין שנים טמאים עמו.", + "[יד] \"מחוץ למחנה\" – חוץ לשלש מחנות \"מושבו\" – מושבו טמא. מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד – טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד – טהור. ואם ישב – טמא. וכן באבן המנוגעת – טהור, ואם הניחה הרי זה טמא ר' יוסי הגלילי אומר \"מחוץ למחנה מושבו והבגד\" – לימד על הבגדים שהם טעונים שילוח חוץ לשלש מחנות" + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"והבגד\" – יכול השיראים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים? ת\"ל \"בבגד צמר או בבגד פשתים\".", + "[ב] אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא כלאים הבא מקצתו, ומנין כלאים הבא בכולו? א' מן המינים הבא במקצתו? א' מן המינים הבא בכולו מנין? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה, בגד ולא ארג בו אלא שלש על שלש מנין? ת\"ל \"והבגד\". אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת\"ל \"והבגד\" דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' ישמעאל, הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו ר\"א, ישמעאל עוקר הרים אתה.", + "[ג]יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת\"ל \"בבגד צמר או בבגד פשתים\" – מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.", + "[ד]אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? ת\"ל \"לפשתים ולצמר\" – מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.", + "[ה] \"או בשתי או בערב\" – יכול שתי וערב של נפה וכברה יהיו טמאים? ת\"ל \"בצמר או בפשתים\". אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער? ודין הוא: מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר – הרי שתי וערב שלו טמא", + "[ו] שיער שהוכשר לקבל שריפה ע\"י טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?! ת\"ל \"לפשתים ולצמר\" – ולא של שיער.", + "[ז] יכול יהיו מטמאים מיד? ת\"ל \"בגד\" – מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם. איזהו גמר מלאכתם? השתי משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתים משיתלבנו דברי ר' יהודה. יכול יהיו מטמאים בכל שהוא? ת\"ל \"בגד\" – מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה – אינה מטמאה בנגעים.", + "[ח] \"עור\" – יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא: טימא בשרצים וטימא בנגעים. מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים.", + "[ט] קל וחומר, מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהם עורות שבים, נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטר בהם עורות שבים?! לא אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב, הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטר בהם עורות שבים… ת\"ל \"בגד\" – מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא? ת\"ל \"בעור\" – להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.", + "[י] יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע? ת\"ל \"מלאכת עור\" – יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.", + "[יא] אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה? ת\"ל \"כלי\" – יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים.", + "[יב] או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? ת\"ל \"לכל אשר יעשה העור למלאכה\" – לרבות עורות אהלים." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] אי מה צמר בין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל? בהמה גסה ונאכל? בהמה גסה ואינו נאכל? עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין? ת\"ל בעור בעור ריבה. יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת\"ל \"בגד ועור\" – מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר \"או בבגד\" וכתוב אחד אומר \"בעור\", הא כיצד? צבועים בידי שמים- מטמאים. בידי אדם- אין מטמאים.", + "[ב] והיה הנגע ירוק – יכול כל מראה ירוק? ת\"ל \"ירקרק\" – ירוק שבירוקים. אדום – יכול כל מראה אדום? ת\"ל \"אדמדמם\" – אדום שבאדומים. \"ירקרק או אדמדם\" – מלמד שאין מטמאים בפתוך. יכול שאין מטמאין בפתוך כך לא יצטרפו זה לזה? ת\"ל \"והיה\".", + "[ג] \"בבגד\" – ולא בנימין. \"בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא\" מה ת\"ל? שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני. יש בו לעשיר אבל לא לעני, לעני אבל לא לעשיר, לא לעשיר ולא לעני מנין? ת\"ל \"נגע צרעת הוא והראה את הכהן\" לרבות את כולם.", + "[ד] \"צרעת\" – כגריס. והלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר, מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס.", + "[ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בבתים, מה בבתים כשני גריסין אף כאן כשני גריסין.", + "[ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא בב' שבועות מדבר שמטמא בב' שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בג' שבועות… או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מיטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיחו עור הבשר שאינו מיטמא בירקרק או אדמדם… ת\"ל \"צרעת\" – כגריס.", + "[ז]\"וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים\" – תחלה.", + "[ח] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ביום ולא בלילה.", + "[ט] \"כי פשה\" – זה פשיון הסמוך, כל שהוא. ומנין לרבות את הרחוק? ת\"ל \"בבגד\". יכול כל שהוא? נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.", + "[י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס", + "[יא] \"צרעת ממארת\" – תן בו מארה ולא תהנה בו. אין לי אלא מוחלט, מוסגר מנין? ת\"ל \"כי צרעת\". אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו, יכול אף מוסגר? ת\"ל \"כי צרעת\"" + ], + "Chapter 15": [ + "[א] \"ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים\" – יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמה? ת\"ל \"היא באש תשרף\" – אינה צריכה דבר אחר לישרף עמה.", + "[ב] אם כן למה נאמר ב\"צמר או בפשתים\"? להוציא את האמריות.", + "[ג] אוציא את האימרין של שיראים ושל זהב שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינם מיטמא בנגעים? ת\"ל \"אשר יהיה בו הנגע\" – הראוי לקבל נגע.", + "[ד] \"ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד… או בכל כלי עור\" – זה העומד. \"וצוה הכהן וכבסו\" – הצוואה בכהן, והכיבוס בכל אדם.", + "[ה] \"וכבסו… הנגע\" – יכול נגע לבד? ת\"ל \"אשר בו הנגע\". אי וכבסו אותו יכול הבגד כולו? ת\"ל \"אשר בו\" – הא כיצד? יכבס מן הבגד עמו.", + "[ו] \"והסגירו שבעת ימים שנית\" – מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין, בין מלפניו בין מלאחריו", + "[ז] \"וראה הכהן אחרי הכבס… והנגע לא פשה טמא\" – הא אם לא הפך ולא פשה טמא. הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו… ת\"ל \"והסגירו שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים טמא אינו אלא משום עומד. הא מה אני מקיים \"והנה לא הפך הנגע את עינו ולא פשה טמא\"? הפך – טמא בכל מין שהוא מטמא לו.", + "[ח] \"פחתת\" – שיהיו כל מראיה שוקעים. או אינו פחתת אלא כמראה שני? כשהוא אומר \"הוא\" הרי הוא כמות שהיתה, הא מה אני מקיים \"פחתת\" שיהיו כל מראיה שוקעים.", + "[ט] \"בקרחתו\" – אלו השחקים. \"בגבחתו\" אלו החדשים. מיכן אמר סגוס שנראה בו נגע – ר' אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה בארוג ובמוכין.", + "[י] \"וראה הכהן והנה כהה הנגע\" – כהה למראה שני. או כהה למראה ג'? ת\"ל \"הנגע\". אי \"הנגע\" יכול במראיו? ת\"ל \"והנה כהה\", הא כיצד? למראה שני ולא כהה למראה שלישי." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"וקרע\" – יכול יקרע בו קרע קטן יקיים בו מצות קריעה? ת\"ל \"אותו\". אי \"אותו\", יכול ישצפנו ויניחנו במקומו? ת\"ל \"מן הבגד\" – ינתקנו מן הבגד.", + "[ב] יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפות? ת\"ל \"באש תשרפנו את אשר בו הנגע\" – לימד על כל הקרעים שהם טעונים שריפה.", + "[ג] למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורעו. ומנין לכהה בסוף שבוע ראשון למראה שני ולא למראה שלישי שהוא מכבסו? ת\"ל \"נגע\" – נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור כאן, כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי, אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי.", + "[ד] ומנין שהוא טולה עליו מטלית? ת\"ל \"ואם תראה עוד\", ואין \"עוד\" אלא מקומו – מלמד שהוא טולה עליו מטלית.", + "[ה] ר' נחמיה אומר אין צריך מטלית. חזר נגע על הבגד- מציל על המטלית. חזר על המטלית- שורף את הבגד. הטולה מן המוסגר בטהור, חזר נגע על הבגד – שורף את המטלית. חזר על המטלית – הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים.", + "[ו] אין לי אלא מקומו, מנין לרבות כל הבגד? ת\"ל \"בבגד\". יכול כל שהוא? ת\"ל \"עוד\" – מה ראשונה כגריס אף שניה כגריס.", + "[ז] אין לי אלא במראה, שלא במראה מנין? ת\"ל \"פורחת\" – במראה ושלא במראה.  ", + "[ח] או אינו אלא \"פורחת\" שלא תהיה טמאה עד שתחזור ותפשה? כשהוא אומר \"היא\" -הרי היא כמות שהיתה- הא מה אני מקיים \"פורחת\" – במראה ושלא במראה.", + "[ט] קיטא שיש בה פסים פסים צבועים לבנים – פוסים מזו לזו. שאלו את ר' אליעזר והרי הוא פספס יחידי? אמר להם לא שמעתי. אמר לו ר' יהודה בן בתירה אלמד בו? אמר לו אם לקיים דברי חכמים הין. אמר לו שמא יעמד ב' שבועות והעובד בבגדים ב' שבועות טמא. אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. הפשיון הסמוך – כל שהוא. הרחוק – כגריס.", + "[י] \"והבגד או השתי או הערב…אשר תכבס\" – יכול יקיים בו מצות כיבוס? ת\"ל \"וסר מהם הנגע\". אי \"וסר\" יכול מצד זה לצד זה? ת\"ל \"מהם\" – עד שיעקר מהם מכולו.", + "[יא] \"וכבס שנית וטהר\" – השניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו.", + "[יב] \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים\" – מקישם לבית. מה בית מיטמא בביאה אף כולם מיטמאים בביאה. אי מה בית טעון צפרים אף כולם יטענו צפרים? ת\"ל \"זאת\". רבי אומר, הרי הוא אומר \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית\" – הקיש בגד לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אין לי אלא בגד, מנין לרבות את כולם? ת\"ל \"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכולי\" – מקישן לבגד, מה בגד מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה. אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולם מטמאים בכל הטומאות… ת\"ל \"זאת\".", + "[יג] \"לטהרו או לטמאו\" – כשם שמצוה בארץ כך מצוה בחוץ לארץ. \"לטהרו או לטמאו\" – כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו. \"לטהרו או לטמאו\" – כהן שהוא מטהרו, מטמאו. ואם מת, רואהו כהן אחר רואוהו" + ] + }, + "Metzora": { + "Section 1": [ + "[א] \"תורת המצרע\" – לבית עולמים. \"זאת\" – אינה נוהגת בבמה. \"תהיה\" – בזמן הזה. \"תורת המצרע\" – תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה. וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם? ת\"ל \"תורת המצורע\" – תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה.", + "[ג] \"תורת המצרע ביום\" – מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום, מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו ביום? ת\"ל \"תורת המצרע\". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום? ת\"ל \"תורת המצרע ביום\" תורת המצרע… בכהן – מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן. מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו בכהן? ת\"ל \"תורת המצורע… והובא אל הכהן\". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו בכהן? ת\"ל \"זאת תורת\". \"ביום טהרתו והובא אל הכהן\" – שלא ישהא.", + "[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם משפטרתיו בעמידתו – אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזנו בהליכתו שבעה?! אמר לו רבי עקיבא, מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומשב ומטמא בביאה. ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?! אמר לו, רבי כל שכן הוספת! אמר לו רבי עקיבא, וכשנתת לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו י\"ד… ואם לימי ספר הקלים נתת לו י\"ד, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו י\"ד?! נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר \"ביום טהרתו והובא על הכהן\" – שלא ישהא.", + "[ה] \"ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ויצא הכהן\", שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, היה בימים ובנהרות ובמדבריות מנין? ת\"ל \"וראה הכהן\". אם כן למה נאמר \"ויצא הכהן\" – כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, אין מצורע מטהר את המצורע.", + "[ו] \"והנה נרפא\" – שהלך לו נגעו. \"הנגע\" – שהלך לו שער לבן. \"הצרעת\" – שהלכה לה המחיה. אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? ת\"ל \"מן הצרוע\" – אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה. \"מן הצרוע\" – להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים.", + "[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו – טעון צפרים, מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו אינו דין שיטעון צפרים?! הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר וסימנים מטמאים עמו ואין טעון צפרים!", + "[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו שאעפ\"י שטיהר וסימנים מטמאים עמו – לא יטעון צפרים… ת\"ל \"מן הצרוע\" – להביא את שפרחה בכולו שטעון צפרים.", + "[ט] \"וצוה הכהן ולקח\" – הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם \"ולקח למטהר\" – לשם מטהר, בין איש ובין אשה בין קטן. מכאן אמרו לקח לאיש – כשרות לאשה. לאשה – כשרות לאיש. לבית – כשר למצורע. למצורע – כשר לבית.", + "[י] לקח לטיטהר לשם מטהר בין איש בין אשה בין קטן מיכן אמרו לקח לאיש כשירות לאשה \"לאשה\" כשירות לאיש לבית כשר למצורע למצורע כשר לבית.", + "[יא]\"ולקח… צפרים\" – מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר \"שתי צפרים\"? שיהיו שוות. ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? ת\"ל צפור צפור ריבה", + "[יב] \"חיות\" – ולא שחוטות. \"טהורות\" – ולא טמאות. \"טהורות\" – ולא טריפות. \"ועץ\" – יכול כל עץ? ת\"ל \"ארז\". אי ארז יכול טרף? ת\"ל \"ועץ\". הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר ובראשה טרף.", + "[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי \"יהודה, בני תן לי סנדלי.\" ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי \"יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים\". ולמדתי בה שבע הלכות: שהוא של ברות, ובראשה טרף [הר\"ש גרס טרוף], וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים.", + "[יד] \"ושני\" – יכול פיקס? ת\"ל \"תולעת\". אי תולעת יכול א' מן הצבעים? ת\"ל \"ושני\". הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? ת\"ל \"ושני תולעת\". יוחנן בן דהבאי אומר \"ושני תולעת\" – שני שבתולעת.", + "[טו] ומניין שאם טעמה פסולה תלמוד לומר \"שני תולעת\".", + "[טז] \"אזוב\" – ולא אזוב-יון, ולא אזוב-כחלית, ולא אזוב-רומי, ולא אזוב-מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וצוה הכהן\" – ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי. ורבי אומר אף שחיטה בכהן.", + "[ב] \"ושחט את הצפור האחת\" – הברורה שבשתיים. \"האחת\" – שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה יקח זוג לשנייה.", + "[ג] \"האחת אל כלי חרש\" – ואין שתיהם אל כלי חרש. והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם – כשרו לעירובים, כאן שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו לעירובים?! ת\"ל \"האחת אל כלי חרש\" – ואין שתים אל כלי חרש.", + "[ד] \"כלי\" – יכול א' מן הכלים? ת\"ל \"חרש\". אי חרס יכול מקידה? ת\"ל \"כלי\". הא כיצד? זו פיילי של חרש. \"מים חיים\" – ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. ר' אליעזר אומר, מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר, מה מים הברורים שבמינם אף צפור הברורה שבמינה זו קיפל.", + "[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה וטובל ומזה. \"בדם\" – יכול בדם ודאי? ת\"ל \"ובמים חיים\". אי מים חיים יכול עד שיהיה כולם מים חיים? ת\"ל \"בדם\". הא באיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית.", + "[ו] ומנין אם נשפך הדם – תמות המשולחת. מתה המשולחת – ישפך הדם? ת\"ל \"את הצפור החיה יקח אותה\". \"יקח אותה\" – מלמד שהוא מפרישה לעצמה. \"ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל\" מה ת\"ל? יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? ת\"ל \"וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה\" – החזיר את הצפור לכלל טבילה.", + "[ז] \"השחוטה\" – ולא המלוקה. והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף ודרך הכשרו בחוץ בעוף, מה דרך הכשרו בפנים במליקה אף דרך הכשרו בחוץ במליקה… ת\"ל \"השחוטה\" – ולא המלוקה. \"צפור השחוטה על המים החיים\" – אין כלי חרש על מים חיים." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"והזה\" – לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו. \"והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים\" – הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע.", + "[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי – טעון הזיות שבע, טמא מת שטעון הזיית שלישי ושביעי אינו דין שיטעון הזיות שבע?! ת\"ל \"והזה על המטהר מן הצרעת\" – הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע.", + "[ג] קל וחמר למצורע שיטעון הזיות שלישי ושביעי: מה אם טמא מת שאינו טעון הזיות שבע – טעון הזיית בשלישי ובשביעי, מצורע שהוא טעון הזית שבע אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי?!… ת\"ל \"שבע פעמים וטהרו\" – הזיות שבע הוא טעון ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי.", + "[ד] \"וטהרו\" – בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? ת\"ל \"ושלח… וגלח… וכבס.. ורחץ\". יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת\"ל \"וטהרו\" \"וטהרו\". טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. מה טהרה האמורה למעלה בדברים הנעשים בגופו אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו.", + "[ה] \"ושלח את הצפור החיה… אל פני השדה\" – שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישחלנה כלפי העיר. \"על פני השדה\" – הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו – מותרת באכילה.", + "[ו] \"וכבס המטהר את בגדיו\" – אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדנו? אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים ק\"ו הוא! אם בימי ספרו שאינו מטמא בביאה – מטמא בגדים במגע, בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע?! אם כן למה נאמר \"וכבס המטהר את בגדיו\" – מלטמא משכב ומושב, מפני שהן שני כבוסי בגדים – אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע.", + "[ז] \"וגלח את כל שערו\" – יכול אף בית הסתרים? ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. מה תגלחת האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.", + "[ח] הין אם הקל בימי ספרו שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ניקל בימי גמרו שהוא מטמא מו\"מ ומטמא בביאה?! הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח אף בית הסתרים… ת\"ל \"כל שערו\" – לגזירה שוה, מה \"כל שערו\" האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף \"כל שערו\" האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.", + "[ט] \"ורחץ\" – אפילו במי מקוה. והלא דין הוא: מה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים – טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים?! ת\"ל \"ורחץ בשרו במים\" – אפילו במי מקוה.", + "[י] \"ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה\" – רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה.", + "[יא] \"וישב מחוץ לאהלו\" – יהא כמנודה ויהא אסור בתשמיש המטה. \"אהלו\" – אין אהלו אלא אשתו שנאמר \"שובו לכם לאהליכם\". \"שבעת ימים\" – ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, קל וחומר לימי החלטו. אמר ר' חייא השבתי לפני רבי, והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו. אמר לו אף אני כך אמרתי." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה", + "[ב] \"יגלח את כל שערו\" – יכול אף בית הסתרים? ת\"ל \"גבות עיניו\" – מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים, אף כל שער בנראה פרט לבית הסתרים.", + "[ג] אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה… מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה? פיזור שער בנראה? פיזור שער ואינו נראה? ת\"ל \"ואת כל שערו יגלח\"", + "[ד] \"ראשו\" – מה ת\"ל? לפי שנאמר \"תער לא יעבור על ראשו\" יכול אף המנוגע? ת\"ל \"ראשו\". \"זקנו\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ופאת זקנם לא יגלחו\" יכול אף המנוגע? ת\"ל \"זקנו\". מה ת\"ל \"ראשו\" ומה ת\"ל \"זקנו\"? לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש. הראש אסור במספרים ובתער והזקן אינו אסור במספרים ובתער. הראש מותר בכל אדם והזקן אסור בכל אדם. הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר \"ראשו\" וצריך לומר \"זקנו\"", + "[ה] ר' יוסי הגלילי אומר \"גבות עיניו\" – ולא ריסי עיניו. \"את כל שערו\" מה ת\"ל \"יגלח\"? אלא ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי.", + "[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות – לא עשו כלום.", + "[ז] בשביעי יגלח בשמיני יביא – שאם גלח בשביעי יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון, מה בין זה לנזיר? אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש", + "[ח] \"יקח… כבשים\" – מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר \"שני\"? שיהיו שוים. מנין אעפ\"י שאינם שוים כשרים? ת\"ל כבש כבש ריבה", + "[ט] \"וכבשה אחת בת שנתה\" – שתהיה ברורה. \"אחת\" – מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה. \"בת שנתה\" – לא שנה למנין עולם \"ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן\" – לבהמה. יכול אף למנחה? כשהוא אומר \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה\" – לימד שאינה אלא מנחת בהמה.", + "[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר (במדבר טו) \"תעשה על העולה\" – זו עולת מצורע, \"לזבח\" – להביא חטאת מצורע, \"או לזבח\" – להביא את אשמו." + ], + "Section 3": [ + "[א] ר' יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר \"ואם דל הוא… ועשרון\". מה מצינו בעני שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד אף העשיר שהוא מביא ג' בהמות – יביא ג' עשרונים. הא מה אני מקיים \"ג' עשרונים סולת בלולה בשמן\"? – לבהמה", + "[ב] \"ולוג אחד שמן\". שהיה בדין שיביא ג' לוגין – מה מצינו בעני שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד אף עשיר שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין? ת\"ל \"ולוג אחד שמן\".", + "[ג] \"והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם\" – מלמד שהם טעונים עמידה כולם. יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? ת\"ל \"האיש\" – לא חטאת, לא עולה.", + "[ד] או אינו אלא \"איש\" להוציא את האשה ואת הקטן… ת\"ל \"המטהר\" – בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר \"איש\" – לא חטאת ולא עולה.", + "[ה] אם כן למה נאמר אשם? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר, מה אשם טעון תנופה אף האיש טעון תנופה… ת\"ל \"אותו לאשם… והניף\" – אשם טעון תנופה ואין האיש טעון תנופה.", + "[ו] \"לפני ה' פתח אהל מועד\" – מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב", + "[ז] \"ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם\" – למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. מנין אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? ת\"ל \"אותו לאשם\". יכול יניף ויחזור ויניף? ת\"ל \"והניף… תנופה\"- לא תנופות. \"לפני ה'\" – במזרח", + "[ח] \"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה\" מה ת\"ל? לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? ת\"ל \"במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה\"", + "[ט] יכול על טבעתו? ת\"ל \"במקום הקדש\" – להכשיר את כל הרוח.", + "[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? ת\"ל \"את החטאת ואת העולה במקום הקדש\"" + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת מן החולין, ביום, ובידו הימנית אף אשם מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו. אי מה חטאת דמה למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה? ת\"ל \"זאת תורת האשם קדש קדשים הוא… ואת דמו יזרוק\" – לרבות כל האשמות ואשם מצורע שיהא דמו ניתן למטה.", + "[ב] ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות. כשהוא אומר \"הוא לכהן\" – הכהן קדום. מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום. \"הוא\" – פרט לששחטו שלא לשמו. \"קדש קדשים\" לרבות לוג שמן של מצורע. \"הוא\" – פרט לשחסר כל שהוא.", + "[ג] \"ולקח\" – יכול בכלי? ת\"ל \"ולקח הכהן… ונתן הכהן\" – מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן.", + "[ד] יכול אף של מזבח תהא ביד? ת\"ל \"כי כחטאת האשם הוא לכהן\" – מה חטאת טעון כלי אף אשם טעון כלי. נמצאת אומר שני כהנים מקבלים את דמו – אחד בכלי, ואחד ביד. זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. ומצורע טובל בלשכת במצורעים בא ועמד בשער ניקנור. ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב.", + "[ה] ונתן על תוך – יכול על תוך ודאי? ת\"ל על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? ת\"ל תוך נוך – הא כיצד? זה גדר האמצעי.", + "[ו] \"מלג השמן ויצק\" – חסר הלוג עד שלא יצק – ימלאנו. משיצק – יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר חסר הלוג עד שלא נתן – ימלאנו. משנתן – יביא אחר בתחלה.", + "[ז] \"ויצק על כף הכהן השמאלית\" – מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא. \"וטבל\" – ולא המספג.", + "[ח] \"וטבל… והזה\" – על כל הזיה טבילה. \"אצבעו\". נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן \"אצבעו\". מה אצבעו האמורה כאן המיומנת שבימין אף אצבעו האמורה להלן – המיומנת שבימין.", + "[ט] \"והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים\" – מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים ועל כל הזיה טבילה.", + "[י] \"ומיתר השמן אשר על כפו… על דם האשם\" – שיקדם הדם לשמן. או אינו אלא – יש שם דם יתן, אין שם דם לא יתן? ת\"ל \"אל מקום דם האשם\" – הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם.", + "[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית אין לו טהרה עולמית. ר' אליעזר אומר, נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר, אם נתן על שמאל יצא.", + "[יב] \"והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר\" – אם נתן, כפר. ואם לא נתן, לא כפר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן – כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר", + "[יג] \"ועשה הכהן את החטאת\" – שיהיה כל מעשיה לשם חטאת. \"ועשה הכהן את החטאת וכפר\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה\", יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת\"ל \"ועשה הכהן את החטאת וכפר\" – מלמד שכפרה בחטאת. \"וכפר על המטהר מטמאתו\" – ולא מזובו. \"ואחר ישחט את העלה\" – אחר המעשה הזה.", + "[יד] \"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה\" – אף על פי ששחטה שלא לשמו \"והעלה הכהן את העולה… וכפר\" – אף על פי שקדמה לחטאת. \"והעלה הכהן את העולה\" – מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת. אמר ר' שמעון, חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות, רצה הפרקליט ונכנס הדורון." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם דל הוא\" – שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה… ת\"ל \"ואין ידו משגת\". אי \"ואין ידו משגת\", יש לו ואינו מוצא ליקח… ת\"ל \"אם דל הוא\". הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ב] \"הוא\" – ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר – נותן ערך עני, יכול אפילו עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני? ת\"ל \"הוא\" – ולא נודריו.", + "[ג] רבי אומר, אומר אני אף בערכים כן! וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני? שאין העשיר חייב כלום. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי – נותן ערך עשיר! אף זה, הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש איש זה לפטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר. עשיר והעני או עני והעשיר – נותן ערך עשיר.", + "[ד] \"ולקח כבש אחד אשם\" מה ת\"ל \"אחד\"? זו שאל רבי עקיבא את ר' נחמיה מה ת\"ל \"אחד\"? אמר לו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד: מה מטמא מקדש מביא שניים תחת אחת אף זה יביא שניים תחת אחת והעולה תעלה חובה. אמר לו ר' עקיבא ממקום שבאת! זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו! אמר לו אם לאו מה אתה מקיימו? אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד. מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו… ת\"ל \"אחד\".", + "[ה] \"לתנופה לכפר\" – וכי יש תנופה מכפרת?! אם כן למה נאמר \"לתנופה לכפר\"? אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצוה כאילו לא כפר. \"ועשרון סולת אחד\" – מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר \"למנחה ולג שמן\".", + "[ו] \"ולוג\" מה ת\"ל? שהיה בדין שיביא שליש לוג – מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלשה עשרונים ומביא לוג א' אף עני שהוא מביא עשרון א' יביא שליש לוג… ת\"ל \"ולוג שמן\".", + "[ז] \"ושתי תרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה.", + "[ח] הלא דין הוא: זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד. מה יולדת מביאה א' תחת א' אף זה יביא א' תחת א'.", + "[ט] או כלך לדרך זה: זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת א' אף זה יביא שתים תחת א'.", + "[י] נראה למי דומה: דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים… או כלך לדרך זה: דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה… ת\"ל \"שתי תרים או שני בני יונה\" – שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה", + "[יא] \"אשר תשיג ידו\" (פסוק כב), \"מאשר תשיג ידו\" (פסוק ל), \"את אשר תשיג ידו\" (פסוק לא)", + "[יב] \"אשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני – בזמן שהוא עני מתחלתו. היה עשיר והעני מנין? ת\"ל \"אשר תשיג ידו\"", + "[יג] \"מאשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמור כעני בזמן שהתחיל בעני. הביא את אשמו עשיר והעני מנין? ת\"ל \"מאשר תשיג ידו\" \"את אשר תשיג ידו\" מה ת\"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמר כעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר. הביא אשמו עני והעשיר מנין? ת\"ל \"את אשר תשיג ידו\".", + "[יד] יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעשיר? ת\"ל \"את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – ממין חטאת תביא עולה. \"על המנחה\" – שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף", + "[טו] יכול אף יולדת שהביאה קרבן עניה והעשירה תגמר כעניה? ת\"ל \"זאת\"", + "[טז] \"תורת אשר בו נגע צרעת\" – מלמד שעני שהביא קרבן עשיר – יצא. יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא? ת\"ל \"זאת\". \"תורת אשר בו נגע צרעת\" – מלמד שאדם מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילו בזבחים. יכול אף ע\"י אשתו יביא קרבן עני? ת\"ל \"זאת\", דברי ר' יהודה. אמר ר' יהודה, לפיכך אם פטרה – אינו חייב בה, שכן היא כותבת לו \"ואחראין די אייתין לי עלך מן קדמת דנא\"." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"כי תבואו\" – יכול משבאו לעבר הירדן? ת\"ל \"אל הארץ\" (ויקרא יט, ויקרא כג, ויקרא כה) – אל הארץ המיוחדת.", + "[ב] יכול משבאו לעמון ומואב? ת\"ל \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב.", + "[ג] \"לאחוזה\" – עד שיכבשו. מנין אתה אומר כבשו אבל לא חלקו, חלקו למשפחות (גרסת הגמרא \"לשבטים\") ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו – יכול יהיו מטמאים בנגעים? ת\"ל \"ובא אשר לו הבית\" – עד שיהא כל אחד מכיר את שלו.", + "[ד] \"ונתתי נגע צרעת\" – אמר ר' יהודה בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים. ר' שמעון אומר \"ונתתי נגע צרעת\" – פרט לנגעי אנסים. \"בבית ארץ\" – פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא, ועל ארבע קורות. ולהביא את הבנוי על העצים ועל העמודים.", + "[ה] \"אחוזתכם\" – אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר, אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד.", + "[ו] ר' ישמעאל אומר \"אחוזתכם\" מטמאים בנגעים ואין אחוזת עכו\"ם מטמאים בנגעים, וכשם שאין אחוזתם מטמאים בנגעים כך אין בגדיהם מטמאים בנגעים.", + "[ז] \"אשר לו הבית\" – שלא ישלח ביד שליח. יכול אפילו זקן, אפילו חולה? ת\"ל \"ובא\". \"והגיד לכהן\" – ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. \"לאמר\" – יאמר לו דברי כבושים: בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר \"השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות…זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים\" וכי מה ענין זה לזה? אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע.", + "[ח] והלא דברים ק\"ו: ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך, מדבר גנאי של חברו בפניו על אחת כמה וכמה!", + "[ט] ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיה שנאמר \"וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני חיל ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיהוה אלהים ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת\"", + "[י] נגע – מה ת\"ל \"כנגע\"? אפילו תלמיד חכם ויודע שהיא נגע ודאי לא יגזר ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית.", + "[יא] \"נראה לי\" – ולא לאורי. מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. \"בבית\" (פסוק לה) – להביא את הצבוע. \"בבית\" (פסוק לו) – להביא את העליה. \"בבית\"(פסוק לז) – מתוך הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו.", + "[יב] \"וצוה הכהן ופנו\" – הציווי בכהן והפינוי בכל אדם \"ופנו את הבית\" – אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים דברי ר' יהודה. ר' מאיר (ר' שמעון נ\"א) אומר, עסק הוא לפינוי. אמר ר' מאיר וכי מה מיטמי לו? אם תאמר כלי עצו ובגדיו ומתכתו – מטבילם והם טהורים! על מה חסה תורה? על כלי חרסו ועל פכו. וכי מה מטמא בנגעים? הרשעים או הצדיקים? הוי אומר הרשעים. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי ק\"ו על ממונו החביב! אם כך על ממונו ק\"ו על נפש בניו ובנותיו! אם כך על רשע ק\"ו על של צדיק!", + "[יג] \"בטרם יבא הכהן לראות את הנגע\" – לראות את הפינוי \"ולא יטמא כל אשר בבית\" מה ת\"ל? לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע שאינו מטמא בגדים עד שישהא בכדי אכילת פרס, יכול אפילו היו שם כלים מקופלים על כתפו, כלים מקופלים ומונחים בתוך הבית? יכול לא יהיו טמאים עד שישהו בכדי אכילת פרס? ת\"ל \"ולא יטמא כל אשר בבית\" – מיד. \"ואחר כן\" – אחרים כיוצא בהם. רבי אומר אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה?! וכמה הוא מצותו? נראה בחתן – נותנים ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל – נותנים לו כל ימי הרגל." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"וראה את הנגע\" – יכול כגריס? ת\"ל \"וראה את הנגע והנה הנגע\" – מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין.", + "[ב] \"בקירות\" – הרי שנים. ולמטה הוא אומר קיר \"בקירות\" – הרי כאן ארבע, מלמד שאין מטמא אלא בד' כתלים.", + "[ג] מכאן אמרו בית עגול ובית טריגון אינו מטמא בנגעים.", + "[ד] יכול עד שיראה בשני כתלים? ת\"ל \"ומראיהן שפל מן הקיר\" – אפילו בכותל אחד. יכול אפילו על אבן אחת? ת\"ל \"וחלצו את האבנים\" – אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר \"וחלצו את האבנים\" – אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו לא נראה אלא על אבן אחד? ת\"ל \"ומראיהן שפל מן הקיר\" – מן הקיר אפילו מאבן אחת. ר' אלעזר בן רבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים בזוית אחת, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס", + "[ה] \"שקערורות\" – שוקעות במראיהן. \"ירקרקות או אדמדמות\" – ירוק שבירוקים, אדום שבאדומים. \"ומראיהם שפל מן הקיר\" – ולא ממשן", + "[ו] \"ויצא הכהן מן הבית\", יכול לביתו ויסגיר? ת\"ל \"אל פתח הבית והסגיר\". אי \"אל פתח הבית\" יכול יעמד תחת השקוף ויסגיר? ת\"ל \"מן הבית\" – עד שיצא מן הבית. הא כיצד? עומד בצד המשקוף ומסגיר.", + "[ז] ומנין אם הלך לביתו והסגיר או שעמד בתוך הבית והסגיר שהסגרו מוסגר? ת\"ל \"והסגיר את הבית\" – מכל מקום", + "[ח] \"בשביעי\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה.", + "[ט] \"והנה פשה\" – זה פשיון הסמוך כל שהוא. מנין לרבות את הרחוק? ת\"ל \"בבית\". יכול כל שהוא? ת\"ל \"נגע\". נאמר כאן \"נגע\" ונאמר להלן \"נגע\": מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.", + "[י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא, הרחוק כגריס, והחוזר כב' גריסין.", + "[יא] \"בקירות הבית\" – ולא בקירות היצוע, ולא בקירות האבוס, ולא בקירות המחיצה, ולא בקירות המנורה." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וצוה הכהן וחלצו\" – הציווי בכהן והחליצה בכל אדם", + "[ב] \"וחלצו\" – מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו. יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים? ת\"ל \"ואחר חלץ את האבנים\". כיצד? כותל שבינו לבין חברו – שניהם חולצים. כותל הסמוך לאויר – הוא לבדו חולץ.", + "[ג] \"וחלצו את האבנים\" – יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה? ת\"ל \"אשר בהם הנגע\". אי \"אשר בהם הנגע\" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת\"ל \"אבנים\" – הא עד שיאמרו שני כתובים, אם לאו לא שמענו.", + "[ד] \"והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר\" – אתהן חוץ לכל העיר, אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד. \"אל מקום טמא\" – שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר, \"אל מקום טמא\" – לרבות את הניטל.", + "[ה] \"ואת הבית יקציע\" – יכול מבפנים ומבחוץ? ת\"ל \"מבית\". אי \"מבית\" יכול מן הקרקע ומן הקירות? ת\"ל \"סביב\" – לא אמרתי אלא סביב לנגע.", + "[ו] \"ושפכו את… אשר הקצו\" – יכול צרורות? ת\"ל \"עפר\". אי \"עפר\" יכול אף הנושר? ת\"ל \"את אשר הקצו\" – עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ז] \"ולקחו אבנים אחרות\" – אין פחות משתי אבנים. \"והביאו אל תחת האבנים\" – אין פחות משתים. מכאן אמרו אין חולצים פחות משתים ואין מביאים פחות משתים. אין מביא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים, תחת שלש, תחת ארבע. וארבע תחת שלש, תחת שתים.", + "[ח] \"ולקחו אבנים\" – יכול יקח אבנים מצד זה ויביא לצד זה? ת\"ל \"אחרות\". אי \"אחרות\" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת\"ל \"אבנים\" – הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ט] \"ועפר\" – לרבות כל משמע. \"עפר\" אפילו לבנים, אפילו מדד, אפילו חרסית. יכול יטול עפר מצד זה ויתן בצד אחר? ת\"ל \"אחר\". אי \"אחר\" יכול אפילו סיד, אפילו גבסיס? ת\"ל \"עפר\" – הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו", + "[י] \"ועפר אחר יקח וטח את הבית\" – אין חברו מטפל עמו בטיחה" + ], + "Section 7": [ + "[א] (ויקרא יד מג): \"ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים\" – משל: \"חזר איש פלוני למקומו\" – כשיחזור הנגע לאותן האבנים. אין לי אלא מקומו, מנין לרבות את כל הבית? ת\"ל \"בבית\". יכול כגריס? נאמר כאן \"נגע\" ונאמר להלן \"נגע\". מה נגע האמור להלן כב' גריסין – אף נגע האמור כאן כב' גריסין.", + "[ב] נמצאת אומר: הפשיון הסמוך – כל שהוא, הרחוק – כגריס, והחוזר בבתים – כשני גריסין.", + "[ג] אין לי אלא במראיה. שלא במראיה מנין? ת\"ל \"ופרח\" – במראיה ושלא במראיה.", + "[ד] או אינו אומר \"ופרח\" שלא יהיה טמא עד שיחזור ויפשה? ודין הוא: טימא בגדים וטימא בבתים. מה בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה.", + "[ה] הין, אם החמיר בבגדים – שהעומד בהם בסוף ב' שבועות שורף, נחמיר בבתים – שהעומד בסוף ב' שבועות אינו נותץ?! ת\"ל \"צרעת ממארת\" לגזירה שוה – מה (ויקרא יג נא): \"צרעת ממארת\" האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף (ויקרא יד מד): \"צרעת ממארת\" האמור בבתים יטמא החוזר אף על פי שאינו פושה.", + "[ו] אם סופנו לרבות את החוזר מה ת\"ל \"ובא הכהן וראה והנה פשה\"? הנח לו… שומע אני: אם ישוב הנגע ופרח בבית וחזר הנגע בו ביום יהא טמא… ת\"ל (ויקרא יד לט): \"ושב הכהן\"… (ויקרא יד מג): \"ואם ישוב הנגע\" – מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף כאן בסוף שבוע.", + "[ז] ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת\"ל (ויקרא יד מד): \"ובא הכהן וראה והנה פשה\" – במה הוא מדבר? אם בפשה בראשון – הרי אמור; הא אינו אומר \"ובא הכהן וראה והנה פשה\" אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצא עומד, ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה, מה נעשה לו? הרי אני דן: מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע – אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע… הין אם היקל בפושה בראשון – שהרי היקל בעומד בו! נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו! ויהיה הפושה כעומד ת\"ל \"ושב הכהן.. ובא הכהן\" – זו היא שיבה זו היא ביאה. מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[ח] מנין אם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת\"ל \"ובא\", (ויקרא יד מח): \"ואם בא יבא\" – הרי כאן ב' ביאות. במי הוא מדבר? אם בפושה בא', הרי אמור. ואם בפושה בשני, הרי אמור. הא אינו אומר \"ואם בא יבא\" אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני, \"וראה והנה לא פשה\" – זה העומד, מה יעשה לו? \"וטהר הכהן את הבית\". יכול יפטר וילך לו? ת\"ל \"כי נרפא הנגע\" – לא טהרתי אלא הרפוי.", + "[ט] מה יעשה לו? הרי אני דן מה מצינו: בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף העומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[י] הין אם נחמיר בפושה בשני – שהרי החמיר בפושה בראשון, נחמיר בעומד בשני – שהרי החמיר בעומד בראשון?! ויהא עומד כפושה בשני?! ת\"ל \"ובא\", \"ואם בא יבא\" – הרי כאן ב' ביאות: ביאה האמורה למעלה וביאה האמורה למטה. מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.", + "[יא] משום ר' ישמעאל אמרו, נאמר \"צרעת ממארת\" בבגדים ונאמר \"צרעת ממארת\" בבתים. מה \"צרעת ממארת\" האמור בבגדים עשה העומד בשני כפושה בשני, אף \"צרעת ממארת\" האמורה בבתים נעשה העומד בשני כפושה בשני. (ויקרא יד מג): \"ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח\" – מה ת\"ל? שיכול שאין לי חוזר ונותץ אלא אחר פושה בראשון. מנין לרבות את החוזר אחר פושה בשני ואחר העומד בשני? ת\"ל \"אחר חלץ את האבנים\", שאין ת\"ל \"ואחרי הקצות… ואחרי הטוח\", וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה?! אם כן למה נאמר \"ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח\" – אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני.", + "[יב] מנין לכהה בשני והולך לו – קולפו והוא טעון צפרים? ת\"ל (ויקרא יד מט): \"ולקח לחטא את הבית\" – הרי כאן בית אחר. מכאן אמרו עשרה בתים הן: הכהה בראשון והולך לו – קולפו והוא טהור. הכהה בשני והולך לו – קולפו והוא טעון צפרים. והפושה בראשון – חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים. עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים. עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר – נותץ, לא חזר – טעון צפרים.", + "[יג] (ויקרא יד מד): \"טמא\" – מה ת\"ל? לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו. יכול אף המוחלט כן? ת\"ל כי \"טמא הוא\" – הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית\" – מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר.", + "[ב] וכמה אבנים יהיו בתוכו? ר' ישמעאל אומר ארבעה. ר' עקיבא אומר שמונה. שר' ישמעאל אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים או על אבן אחד. ר' עקיבא אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים ולא על אבן אחד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזויות, אורכו כשתי גריסין ורחבו כגריס.", + "[ג] \"אבניו\" – שלו ועפר שלו. מלמד שהוא גורר ומוציא. \"אבניו\" – ולא אבני העליה, \"עציו\" – ולא עצי העליה, \"עפר\" – ולא עפר העלייה. מכאן אמרו נראה נגע בבית – נותן את הקורות לעליה, נראה בעליה – נותן את הקורות לבית. \"את אבניו\" – אבנים שנבנו עמו ולא אבנים שהכניס לו משנבנה. \"עציו\" – ולא עצים שהכניס לו משנבנה. \"עפר הבית\" – ולא עפר המתכיות שלו. אם נאמר בחליצה למה נאמר בנתיצה? לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה. בחליצה – האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו. ובנתיצה – נותץ את האבנים שיש בהם נגע ושאין בהם נגע ובחליצה אינו חולץ אלא האבנים שיש בהם נגע. הא לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה צריך לומר בחליצה וצריך לומר בנתיצה.", + "[ד] \"והבא אל הבית\" – כשיכנס ראשו ורובו. \"…ימי הסגיר אותו\" – לא ימים שקלף את נגעו. יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו? ת\"ל \"כל ימי…\"", + "[ה] \"וטמא עד הערב\" – מלמד שאין מטמא בגדים. יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס? ת\"ל \"והאוכל בבית יכבס\".", + "[ו] אין לי אלא אוכל, שוכב מנין? ת\"ל \"השוכב בבית יכבס\".", + "[ז] אין לי אלא אוכל ושוכב. אוכל ולא שוכב, שוכב ולא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מנין? ת\"ל יכבס בגדיו ריבה.", + "[ח] אם סופנו לרבות את הכל מה ת\"ל האוכל והשוכב? אלא כדי ליתן שיעור לשוכב – כדי שיאכל. וכמה הוא שיעור אכילה? כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלו בליפתן.", + "[ט] כל כיבוס בגדים האמור בתורה להחמיר וזה להקל. אפילו לבוש עשרה סבריקים ועטוף עשרה פוליינות כולם טהורים עד שישהא כדי אכילת פרס.", + "[י] יכול הבהמה והעכו\"ם יהיו מצילים בגדים בבית המנוגע? ת\"ל יכבס בגדים ריבה – המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע. יצאו הבהמה והעכו\"ם שאין מטמאים בגדים, אין מצילים בגדים בבית המנוגע.", + "[יא] מכאן אמרו היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו. אם שהה כדי אכילת פרס – טמא. היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידו, ר' יהודה מטמא מיד וחכמים אומר עד שישהא כדי אכילת פרסץ", + "[יב] אמרו לו לר' יהודה ומה אם בזמן שכל גופו טמא לא טימא מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס, בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס?!", + "[יג] אמר להם ר' יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל יתר מן הטהור – ישראל מקבלים טומאה ומצילים בגדים בבית המנוגע, הבהמה והעכו\"ם שאין מקבלים טומאה אין מצילים בגדים בבית המנוגע.", + "[יד] \"והזה אל הבית\" – על השקוף ויש אומרים על כולו. \"ושלח את הצפור החיה\" – ר' יוסי הגלילי אומר, צפור שחיה חוץ לעיר. ואיזה? זה דרור.", + "[טו] \"וכפר על הבית וטהר\" – אם נאמר במצורע למה נאמר בבתים? ואם נאמר בבתים למה נאמר במצורע? לפי שיש בבתים מה שאין במצורע ובמצורע מה שאין בבתים. מצורע טעון קרבן והבית אינו טעון קרבן, מצורע יש לו טהרה מטומאתו והבית אין לו טהרה מטומאתו – הא לפי שיש במצורע מה שאין בבתים ובבתים מה שאין במצורע צריך לומר במצורע וצריך לומר בבתים.", + "[טז] \"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק… ולשאת ולספחת ולבהרת\" – מנין אתה אומר כהן שבקי בנגעים אבל לא בנתקים, בנתקים אבל לא בקרחת, באדם אבל לא בבגדים, בבגדים אבל לא בבתים לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהם ובשמותיהם?", + "[יז] ת\"ל \"זאת התורה לכל נגע הצרעת וכו'…\" רבי אומר למה בא \"ולהורות ביום\"? מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר. חנינא בן חכינאי אומר למה בא \"להורות\"? מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו." + ] + }, + "Metzora Parashat Zavim": { + "Section 1": [ + "[א] \"בני ישראל\" מטמאים בזיבה ואין העכו\"ם מטמאים בזיבה. ואעפ\"י שאינם מטמאים בזיבה מטמאים כזבים ושורפים עליהם את התרומה ואין חייבים עליהם על ביאת המקדש אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? ת\"ל \"ואמרת אליהם\". \"איש\" – אין לי אלא איש, מנין לרבות את הקטן? ת\"ל \"איש איש\" דברי ר' יהודה. ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, הרי הוא אומר \"והזב את זובו לזכר ולנקבה\". \"לזכר\" – כל שהוא זכר, בין גדול בין קטן. \"לנקבה\" – כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה.", + "[ב] \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך. והלא דין הוא! טימא בנגעים וטימא בזבים. מה נגעים פטר בהם לפני הדיבור אף זבים יפטר בהם לפני הדיבור קל וחומר! ומה נגעים שטימא בהם אנסים פטר בהם לפני הדיבור, זבים שלא טימא בהם אנסים אינו דין שיפטור בהם לפני הדיבור?! לא אם אמרת בנגעים שאין טומאתם וטהרתם אלא בכהן, תאמר בזבים שטומאתם וטהרתם בכל אדם! הואיל וטומאתם וטהרתם בכל אדם לא יפטר בהם לפני הדיבור… ת\"ל \"כי יהיה\" – מן הדיבור ואילך", + "[ג] \"כי יהיה זב\" – יכול אפילו זב מכל מקום יהיה טמא? ודין הוא! טימא בזב וטימא בזבה, מה זבה מקום שמטמא בטומאה קלה מטמאה טומאה חמורה, אף זב במקום שמטמא בטומאה קלה מטמא טומאה חמורה.", + "[ד] לא אם אמרת בזבה שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים, תאמר בזב שהוא מטמא בג' ראיות ליום א'?! הואיל והוא מטמא ג' ראיות ליום א', יטמא מכל מקום… ת\"ל \"מבשרו\" – ולא כל בשרו.", + "[ה] אחר שחילק הכתוב זכיתי לדין: טימא בזב וטימא בזבה. מה זבה מקום שמטמאה בטומאה קלה מטמאה טומאה חמורה אף הזב מקום שמטמא בטומאה קלה מטמא טומאה חמורה.", + "[ו] \"מבשרו\" – עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו. והלא דין הוא! ומה אם הזבה שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים -מטמאה בפנים כבחוץ, זב שהוא מטמא בג' ראיות ליום אחד אינו דין שיטמא בפנים כבחוץ?! ת\"ל \"מבשרו\" – עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו", + "[ז] \"מבשרו\" טמא ולא מחמת דבר אחר. מכאן אמרו בז' דרכים בודקים את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל ובמשתה, בקפיצה, במשא, ובחולי, ובמראה, ובהרהור. משנזקק לזיבה אין בודקין אותו – אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים כי רגלים לדבר.", + "[ח] \"זובו טמא\" – לימד על הזוב שהוא טמא. הלא דין הוא! ומה אם הזב -שהזוב גרם לו טומאה- הרי הוא טמא, הזוב -שהוא גרם לטומאה- אינו דין שיהיה טמא?! שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור,…", + "[ט] אף אתה אל תתמה על הזוב שאף על פי שגרם לטומאה, לא יהיה טמא… ת\"ל \"זובו טמא\" – לימד על הזוב שהוא טמא", + "[י] יכול הדם היוצא מן האמה שלו יהיה טמא? ת\"ל \"הוא\" – הוא טמא ואין דם היוצא מן האמה שלו טמא אלא טהור.", + "[יא] אין לי אלא זובו, מימי רגליו מנין? ודין הוא: ומה אם רוק שהוא יוצא במקום טהרה הרי הוא טמא, מימי רגליו שהם יוצאי ממקום טומאה אינו דין שיהא טמא?! הדם היוצא משם יוכיח! שהוא יוצא ממקום טומאה והרי הוא טהור.", + "[יב] ואף אתה אל תתמה על מימי רגליו שאף על פי שהם יוצאים ממקום טומאה לא יהיו טמאים… ת\"ל \"וזאת\" – לרבות את מימי רגליו.", + "[יג] יכול הזיעה, והליחה סרוחה, והראי יהיו טמאים? ת\"ל \"הוא\". אוציא את אלו שאינם מטמאים טומאת משקים ולא אוציא דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה שהם מטמאים טומאת משקים? ת\"ל \"זאת\" נמצאת אתה אומר תשעה משקים בזב: הזיעה, והליחה סרוחה, והראי – טהורים מכלום. דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה – טמאים טומאת משקים. זובו, ורוקו, ומימי רגליו מטמאים טומאה חמורה." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וזאת תהיה טומאתו בזובו\" – טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים.", + "[ב] והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שהיא מטמאה את בועלה- אינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים, זב שאינו מטמא את שהוא בועל אינו דין שלא יטמא אלא בג' ראיות לג' ימים?! ת\"ל \"וזאת תהיה טומאתו בזובו\" – טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים.", + "[ג] זובו רר זוב – מלמד שהוא מטמא בג' ראיות. אין לי אלא גדולות, קטנות מנין? ת\"ל \"תהיה\" – אפילו כל שהוא. \"החתים\" – אפילו כל שהוא. \"בשרו\" – אפילו כל שהוא. אם נאמר בגדולות למה נאמר בקטנות? אלא ליתן שיעור לגדולות שאם ראה ראיה אחת מרובה כשלש, שהוא כמגד-יון לשילוח, שהם כדי שתי טבילות ושני ספוגים, הרי זה זב גמור.", + "[ד] רבי אומר, למה הדבר דומה? לחבל של מאה אמה. ראה בתחלת מאה, ובסוף חמשים, ובסוף מאה אמה הרי זה זב גמור. ראה בתחלת מאה, בתוך חמשים, ובסוף מאה או בתחלת מאה, ולאחר חמשים, ובסוף מאה – אין זה זב גמור.", + "[ה] \"מזובו\" – אף מקצת זובו מטמא משכב ומושב, להביא את שראה שתי ראיות שיטמא משכב ומושב.", + "[ו] והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שאינה סופרת שבעה לשתי ראיות- מטמאה משכב ומושב בשתי ראיות, זב שהוא סופר שבעה לשתי ראיות אינו דין שיטמא משכב ומושב בשתי ראיות?! לא! אם אמרת בזבה שהיא מטמאה משכב ומושב בראיה אחת, תאמר בזב שאינו מטמא משכב ומושב בראיה אחת! הואיל ואינו מטמא משכב ומושב בראיה אחת, לא יטמא משכב ומושב בשתי ראיות… ת\"ל \"מזובו\" – אף מקצת זובו מטמא משכב ומושב, להביא זב שראה שתי ראיות שמטמא משכב ומושב.", + "[ז] \"טמאתו בזובו\" – בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם. והלא דין הוא! ומה אם הזבה -שאינה מטמאה בלובן- מטמאה בדם, הזב שהוא מטמא בלובן אינו דין שיטמא בדם?! ת\"ל \"טומאתו בזובו\" – בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם.", + "[ח] קל וחומר לזבה שמטמאה בלובן! ומה אם הזב -שאינו מטמא בדם- מטמא בלובן, זבה שמטמאה בדם אינו דין שמטמאה בלובן?! ת\"ל \"טומאתו היא\" – טומאת האיש בלובן וטומאת האשה בדם." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"… אשר ישכב עליו הזב\" – יכול אפילו שכב על עדיינה ועל הדלת? ת\"ל משכב – ולא עדיינה ולא הדלת.", + "[ב] אוציא את אלו ולא אוציא מחצלת הקנים ושל חלף? ת\"ל \"המשכב\" – המיוחד.", + "[ג] אין לי אלא מיטה והבגד. מנין הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ארבעת קבים, והתורמל חמשת קבים, והכריתית סאה, והחמת של שבעה קבים? ת\"ל \"וכל המשכב\" ריבה או יכול שאני מרבה הסידור, והדף של נחתומים, ועריבה גדולה שהנדות שוכבת בתוכה… ת\"ל \"אשר ישכב עליו\" – המיוחד לשכיבה, ולא שאומרים לו \"עמוד ונעשה מלאכתנו!\"", + "[ד] או יכול שאני מוציא הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ד' קבים, ותורמל ה' קבים, והכריתית סאה, והחמת של ז' קבים? ת\"ל \"וכל המשכב\" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים שכיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים שכיבה עם מלאכתם. \"… אשר ישב עליו הזב יטמא\" – יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה? ת\"ל כלי – ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו ולא אוציא כסא של גללים ושל אדמה ושל אבנים? ת\"ל \"הכלי\" – המיוחד.", + "[ה] אין לי אלא כסא וספסל וקתדרה המיוחדים. מנין תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה שאינו יכול להרחיץ בת רגלו אחת? ת\"ל \"וכל הכלי\" ריבה. יכול אפילו כפה סאה וישב עליו, תרקב וישב עליה? ת\"ל \"אשר ישב עליו\" – המיוחד לישיבה, לא שאומר לו \"עמוד ונעשה מלאכתנו!\"", + "[ו] או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה או שאינו יכול לרחוץ רגלו אחת? ת\"ל \"וכל הכלי\" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים ישיבה עם מלאכתם.", + "[ז] אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב. מנין שכב על המושב וישב על המשכב? עומד, ונתלה, ונשען מנין? \"יטמא\" ריבה", + "[ח] \"הזב\" – ולא בעל קרי. והלא דין הוא! הזב טומאתו ממקור ובעל קרי טומאתו ממקור. מה הזב מטמא משכב ומושב אף בעל קרי יטמא משכב ומושב… ת\"ל \"הזב\" – ולא בעל קרי.", + "[ט] \"הזב\" – ולא אבן המנוגעת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא בביאה מטמא משכב ומושב, אבן המנוגעת שהיא מטמאה בביאה אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא אבן המנוגעת.", + "[י] \"הזב\" – ולא טמא מת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו טעון הזיית שלישי ושביעי מטמא משכב ומושב, טמא מת שטעון הזיה בשלישי ושביעי אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא טמא מת.", + "[יא] \"הזב\" – ולא המת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא טומאת ז' מטמא משכב ומושב, מת שהוא מטמא טומאת ז' אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת\"ל \"הזב\" – ולא המת.", + "[יב] ר\"ש אומר \"אשר ישכב עליו\" ו\"אשר ישב עליו\" – את שיש לו ישיבה ויש לו שכיבה מטמא משכב ומושב, ואין זב שמת מטמא משכב ומושב.", + "[יג] ושאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר – מדברי סופרים. \"אשר ישכב עליו\" ו\"אשר ישב עליו\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – אדם-נוגע-במשכב מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים. הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, נטמא משכב-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, מקום שנטמא אדם-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא משכב-במגע-משכב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת\"ל \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – אדם-הנוגע-במשכבו מטמא בגדים, ואין המשכב-הנוגע-במשכב מטמא בגדים.", + "[ב] קל וחמר שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים! ומה אם במקום שלא נטמא משכב-במגע-משכב לטמא בגדים, מיטמא אדם-במגע-משכב לטמא בגדים, מקום שנטמא משכב-מתחת-זב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שיטמא אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים?! ת\"ל \"כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב מטמא מתחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים, ואין אדם-מתחת-הזב לטמא אדם ולטמא בגדים.", + "[ג] משכב \"במשכבו\" – ואם נשבר, טהור. הלא דין הוא! מה אם כלי חרס – שאין לו טהרה מטומאתו – אם נשבר טהור, משכב – שיש לו טהרה מטומאתו – אם נשבר לא יהיה טהור?! לא! אם אמרת בכלי חרס שאין נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, תאמר במשכב שהוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! הואיל והוא נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, אם נשבר לא יהיה טהור… ת\"ל משכב \"במשכבו\" – אם נשבר, טהור.", + "[ד] \"במשכבו\" – ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יתר מעשרה. או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה? ת\"ל \"טמא\".", + "[ה] \"במשכבו\" – ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש אצבעות. או יכול שאני מוציא משלש ולמטן? ת\"ל \"טמא\".", + "[ו] \"במשכבו\" – ולא הגזול. או יכול שאני מוציא את הגנוב? ת\"ל \"טמא\".", + "[ז] ר' שמעון אומר \"במשכבו\" – ולא הגנוב. או יכול שאני מוציא את הגזול? ת\"ל \"טמא\".", + "[ח] אמרו לו מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את זה שנתיאשו הבעלים ממנו ומוציא אני את זה שלא נתיאשו הבעלים ממנו.", + "[ט] \"ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו\" – בשעת מגעו מטמא בגדים, פירש אינו מטמא בגדים.", + "[י] \"יכבס בגדיו\" – יכול הציפה? ת\"ל \"בגד\". אי \"בגד\" יכול בגד גדול לבן המטמא בזוב ומטמא בנגעים. מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא שביס של סבכה וגלגילין מנין? ת\"ל בגד \"בגדיו\" ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? ת\"ל \"טמא\". יכול יטמא אדם וכלי חרש? ת\"ל \"בגד\" – בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרש.", + "[יא] מכאן אמרו: כל המטמא בגדים, בשעת מגעו – מטמא אוכלים ומשקים להיות תחלה, והידים להיות שניות, ומטמא שאר כלים כבגדים, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. לאחר פרישתן – מטמאין משקים להיות תחלה, והאוכלים והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים, ואין צריך לומר אדם וכלי חרש." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" – אין לי אלא בזמן שיושב עליו ונוגע בו. מנין לעשרה מושבות זה על גבי זה, ואפילו על גבי אבן מסמא? ת\"ל \"והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא\" – מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא.", + "[ב] אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם. מנין לעשות ריקם כמלא? ת\"ל \"כלי\" – לעשותו ריקם כמלא.", + "[ג] אין לי אלא משכב. מרכב מנין? ודין הוא: אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נישא לנושא במשכב, כך לא נחלק בין נישא לנושא למרכב. מה לי לא חלק בין נישא לנושא למשכב – שלא חלק מגעו ממשאו! לא נחלק בין נישא לנושא למרכב שחלק מגעו ממשאו?! ת\"ל \"כלי\" – לרבות את המרכב.", + "[ד] ר' חנינא בן חנינא אומר, אם בדרך שלא ירדה עליו הטומאה, יצאה ממנו, בדרך שירדה עליו הטומאה אינו דין שתצא ממנו?! לאו! מה לי החמיר במרכב הנישא, שהרי החמיר בזב הנישא! נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא?! ת\"ל \"כלי\" – לרבות את המרכב.", + "[ה] \"בבשר הזב\" – ולא בצואה שעליו, ולא בקולקלוס שעליו, ולא בשירים ולא בנזמים ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מרבה את השער ואת הצפורן? ת\"ל \"טמא\"", + "[ו] \"בבשר הזב\" – ולא בעצם הפורש ממנו, ולא בבשר הפורש ממנו. קל וחמר לפורש מן הטהור שיהיה טהור. הא מה אני מקיים \"או בעצם אדם או בקבר\"? זה אבר הפורש מן החי בין פרק לפרק.", + "[ז] אם נאמרו בזב למה נאמרו במשכב ואם נאמרו במשכב למה נאמרו בזב? לפי שיש בזב מה שאין במשכב ובמשכב מה שאין בזב. הזב עושה משכב ואין המשכב עושה משכב. חיבורי הזב טהורים וחיבורי המשכב טמאים. הא לפי שיש בזב מה שאין במשכב ובמשכב מה שאין בזב צריך לומר במשכב וצריך לומר בזב.", + "[ח] \"וכי ירק הזב בטהור\" – יכול אפילו רקק ולא נגע בו יהא טמא? ת\"ל \"בטהור\" – עד שיגע בו. אין לי אלא רוקו. כיחו, וניעו, ורירו, ומימי האף שלו מנין? ת\"ל \"וכי ירוק\".", + "[ט] \"אשר ירכב עליו הזב יטמא\" – יכול אפילו רכב על המשכב ועל המושב? ת\"ל מרכב – ולא משכב ולא מושב.", + "[י] אוציא את אלו ולא אוציא את האוכף? ת\"ל \"המרכב\" – מרכב המיוחד.", + "[יא] איזהו המרכב המיוחד? זרז האשקלוני, ומדוכה המדית, ועביט של גמל, וטפיטו של סוס. ר' יוסי אומר, טפיטו של סוס טמא מושב מפני שעומדים עליו בקומפון, אבל אוכף של נאקה טהור.", + "[יב] אין לי אלא בזמן שהוא רוכב עליו ונוגע בו (ס\"א עליו). מנין לעשרה מרכבות זה על גבי זה, אפילו על גבי אבן מסמא? ת\"ל \"וכל המרכב\" \"אשר ירכב עליו הזב יטמא\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו\" – של זב. יכול \"תחתיו\" של מרכב? ודין הוא: אם הזב החמור לא טימא כלי שטף אלא במגע, מרכב הקל אינו דין שלא יטמא כלי שטף אלא במגע?! הא מה אני מקיים \"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו\"? תחתיו של זב.", + "[ב] \"והנושא אותם\" מה ת\"ל? שיכול אין לי מטמא במשא אלא המרכב בלבד. משכב ומושב מנין? ודין הוא! ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים – משאו מטמא בגדים, משכב ומושב שמגעם מטמא בגדים אינו דין שמשאם מטמא בגדים?! גולל ודופק יוכיחו! שמגעם מטמא בגדים ואין משאם מטמא בגדים.", + "[ג] אף אתה אל תתמה על המשכב ועל המושב שאף על פי שמגעם מטמא בגדים לא יהיה משאם מטמא! ת\"ל \"והנושא אותם\" – לרבות את המשכב ואת המושב.", + "[ד] ר' אליעזר אומר, \"והנושא אותם\" מה ת\"ל? שיכול אין לי מטמא במשא אלא אלו בלבד. מנין זובו של זב, ורוקו, ומימי רגליו, ושכבת זרעו, ודם הנדה? ת\"ל \"והנושא אותם\" – לרבות כל האמור בענין.", + "[ה] \"בו\" – ולא בצואה שעליו, ולא בקילקיס שעליו, ולא בשירים, ולא בנזמים, ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן? ת\"ל \"טמא\". \"וידיו לא שטף במים\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"ורחץ את בשרו במים\" יכול אף בית הסתרים? ת\"ל \"וידיו\" – מה ידיו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל בנראה פרט לבית הסתרים.", + "[ו] מנין לעשות אחר ספרו של זב כימי גמרו? ת\"ל \"וידיו לא שטף במים\" – אפילו לאחר מאה שנים.", + "[ז] אמר ר' אלעזר בן ערך, מכאן סמכו חכמים לטהרת ידים מן התורה." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"כלי חרש\" – אין לי אלא כלי חרש. מנין לרבות כלי נתר? ת\"ל \"וכלי חרש\". \"אשר יגע בו הזב\" – יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו יהיה טמא? ודין הוא: ומה אם מת החמור – לא טימא כלי חרש מאחוריו, הזב הקל אינו דין שלא יטמא כלי חרש מאחוריו?! לא! אם אמרת במת שאינו עושה משכב ומושב, תאמר בזב שמטמא משכב ומושב! הואיל ועושה משכב ומושב יטמא כלי חרש מאחוריו? ת\"ל \"אשר יגע בו הזב\" ולהלן הוא אומר \"אשר תבושל בו\" – מה \"בו\" האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו.", + "[ב] מאחר שלמדנו שאין מטמא אותו אלא מאוירו מה ת\"ל \"אשר יגע בו\"? מגע שהוא בכולו, הוי אומר זה הסיטו.", + "[ג] \"וכל כלי עץ ישטף במים\". אמר ר' שמעון, מה בא זה ללמדנו? אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע והלא כבר נאמר \"והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו\"! אם הנוגע בו מטמא כלי שטף במגע, הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע?! אם כן למה נאמר \"וכל כלי עץ ישטף במים\"? אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב.", + "[ד] והלא דין הוא! ומה אם במקום שעשה משכב תחתיו – לא עשה תחתיו מדף, מקום שלא עשה על גביו משכב אינו דין שלא נעשה על גביו מדף?! ת\"ל \"וכל כלי עץ ישטף במים\" – מלמד שעושה על גביו מדף.", + "[ה] קל וחמר שנעשה על גביו משכב! ומה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף – עשה תחתיו משכב, מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שנעשה על גביו משכב?! ת\"ל \"וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב הוא עושה תחתיו, ואין עושה על גביו משכב.", + "[ו] קל וחמר שיעשה תחתיו מדף! מה אם במקום שלא עשה על גביו משכב – עשה על גביו מדף, מקום שעשה תחתיו משכב אינו דין שיעשה תחתיו מדף?! ת\"ל \"וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – משכב הוא עושה תחתיו ואינו עושה תחתיו מדף.", + "[ז] קל וחמר שלא יעשה תחתיו משכב! ומה אם במקום שעשה על גביו מדף – לא עשה על גביו משכב, מקום שלא עשה תחתיו מדף אינו דין שלא יעשה משכב?! ת\"ל \"כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא\" – מלמד שהוא עושה תחתיו משכב." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"וכי יטהר הזב מזובו\" – כשיפסק מזובו. \"מזובו\" – ולא מזובו ונגעו. \"מזובו וספר\" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה,", + "[ב] להביא את שראה שתי ראיות שיטעון ספירת שבעה. והלא דין הוא: ומה אם מטמא משכב ומושב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת ז' לשתי ראיות?! זבה תוכיח! שהיא מטמאה משכב בשתי ראיות ואינה סופרת לשתי ראיות.", + "[ג] אף אתה אל תתמה על הזב שאף על פי שהוא מטמא משכב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת שבעה לשתי ראיות… ת\"ל \"מזובו וספר\" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה, להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה.", + "[ד] \"וספר לו\" – לעצמו. מכאן אמרו: הזב והזבה שבדקו את עצמם ביום הראשון ומצאו טהורים, וביום השביעי ומצאו טהורים, ושאר כל הימים לא בדקו – ר' אליעזר אומר הרי אלו בחזקת טהרה, ור' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום השביעי בלבד, ר' עקיבא אומר אין להם אלא יום הז' בלבד.", + "[ה] ר' יוסי ור' שמעון אומרים נראים דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע, ודברי ר' עקיבא משניהם אבל הלכה כדברי ר' אליעזר.", + "[ו] \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"לטהרתו\" – שתהיה טהרתו אחת.", + "[ז] \"וכבס בגדיו ורחץ בשרו\" – הקיש כיבוס בגדיו לרחיצת בשרו. מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדיו בנקיות, הא למדנו חוצצים בכלים.", + "[ח] \"ורחץ בשרו במים חיים\" – הזב טעון ביאת מים חיים, ואין מצורע טעון ביאת מים חיים.", + "[ט] הלא דין הוא! מה אם הזב שאין טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים, מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים?! ת\"ל \"ורחץ בשרו במים חיים\" – הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים.", + "[י] יכול אף כליו יטענו ביאת מים חיים? ת\"ל \"בשרו\" – בשרו טעון ביאת מים חיים וכליו עולים בכל מימות.", + "[יא] \"וטהר\" – מלטמא כלי חרש במשא. בן עזאי אומר, ומה אם במקום שלא עשה ולד הטומאה קל כולד הטומאה הקל לטמא באב הטומאה הקל – עשה ולד הטומאה הקל כולד הטומאה הקל לטמא באב הטומאה הקל, מקום שעשה ולד הטומאה חמור כולד הטומאה חמור לטמא באב הטומאה החמור אינו דין שנעשה ולד הטומאה החמור כולד הטומאה החמור ליטמא באב הטומאה החמור?! אמר לו ר' יוסי הגלילי \"פרשה!\". אמר לו \"אין מפרשים לחכם\". אמר לו \"שנהו!\". אמר לו \"אין שונים לחכם\". חזר ר' יוסי הגלילי ופירש: ומה אם במקום שלא עשה בגדי המטמאים בשרץ כבגדים בשרץ – עשה כלי חרש בשרץ כאדם בשרץ, כאן שעשה בגדי המטמאים בזב כבגדים בזב אינו דין שנעשה כלי חרש בזב כאדם בזב?! ת\"ל \"וטהר\" – מלטמא כלי חרש במשא.", + "[יב] \"בשמיני\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ביום ולא בלילה.", + "[יג] \"יקח לו\" – לעצמו, שאם הפרישו לזיבתו הראשונה לא יביאם לזיבתו שנייה. \"שתי תורים או שני בני יונה\" – חילופי תורים בני יונה, וחילופי בני יונה תורים, ואין חלופיהם עשירית האיפה.", + "[יד] מנין שהוא טובל מבעוד יום? ת\"ל \"ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד\"- כיצד הוא בא אל פתח אהל מועד אלא אם כן היה מעורב שמש, מלמד שהוא טובל מבעוד יום.", + "[טו] \"ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה\" – שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. מנין שאם הפרישם הוא שיהיה הפרשו הפרש? ת\"ל \"אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן\".", + "[טז] \"וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו\" – מקצת זבים מביאים ומקצת זבים אין מביאים. הא כיצד? ראה שלש – יביא. ראה שתים – לא יביא. או אינו אלא ראה שתים – יביא, שלש – לא יביא… והלא מי שראה שלש ראה שתים! מה אני מקיים \"וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו\" – מצקת זבים מביאים קרבן ומקצת זבים אין מביאים קרבן, הא כיצד ראה שלש – יביא, ראה שתים – לא יביא." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] איש – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא את בן תשע שנים ויום אחד? ת\"ל \"ואיש\".", + "[ב] \"כי תצא ממנו שכבת זרע\" – עד שתצא טומאה חוץ לבשרו. מכאן אמרו: הזב ובעל קרי שהרגישו, אוחזים באמה ובולעים את התרומה.", + "[ג] \"שכבת זרע\" – פרט למערה. \"ורחץ במים\" – במי מקוה. \"את כל בשרו\" – מים שכל בשרו עולה בהם, וכמה הם? אמה על אמה ברום שלש אמות. נמצאת אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה.", + "[ד] בגד ועור – אין לי אלא בגד ועור. מנין לעשות שאר כל הכלים כבגד ועור? ת\"ל \"כל בגד וכל עור\". ואם נפשך לומר, נאמר בגד ועור בשרץ, ונאמר בגד ועור במת, ונאמר בגד ועור בשכבת זרע. מה בגד ועור האמור בשרץ ובמת – עשה כל הכלים כבגד ועור, אף בגד ועור האמור בשכבת זרע נעשה כל שאר הכלים כבגד ועור.", + "[ה] \"אשר יהיה עליו\" – אף על מקצתו. \"שכבת זרע\". מה שכבת זרע האמור כברייתה אף כאן כברייתה, פרט לשכבת זרע שנסרחה. מכאן אמרו: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה, דברי ר' אלעזר בן עזריה. ר' ישמעאל אומר, פעמים שהם ד' עונות, פעמים שהם ה' עונות, פעמים שהם ו' עונות. רבי עקיבא אומר לעולם חמש.", + "[ו] ואם יצאת מקצת עונה ראשונה, משלימים לו מקצת עונה ששית.", + "[ז] אשה – פרט לקטנה. או יכול שאני מוציא בת ג' שנים ויום א'? ת\"ל \"ואשה\".", + "[ח] \"אשר ישכב איש\" – פרט לקטן. \"אותה\" – פרט לכלה, דברי ר' יהודה. אמרו לו לר' יהודה, \"וכי מה ראיה לכלה?!\", אלא \"אותה\" – פרט לדבר אחר, \"שכבת זרע\" – פרט למערה.", + "[ט] \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\" – הקיש רחיצתה לרחיצתו. מה רחיצתה בנקיות אף רחיצתו בנקיות. מה רחיצתו בארבעים סאה אף רחיצתה בארבעים סאה. מה רחיצתו פרט לבית הסתרים אף רחיצתה פרט לבית הסתרים.", + "[י] ר' שמעון אומר מה ת\"ל \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"? אם לענין הנוגע בשכבת זרע – הרי הנוגע בשכבת זרע אמור למטן! אם כן למה נאמר \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"? אלא מפני שהיא טומאת בית הסתרים, והלא אין אדם מטמא בבית הסתרים, אלא גזרת מלך הוא, לכך נאמר \"ורחצו במים וטמאו עד הערב\"." + ], + "Section 4": [ + "[א] אשה – אין לי אלא אשה גמורה. בת יום א' מנין? ת\"ל \"ואשה\". מכאן אמרו: בת יום א' לנדה. בת עשרה ימים לזיבה.", + "[ב] \"כי תהיה\" – מן הדיבור ואילך. \"כי תהיה זבה\" – יכול אפילו זבה מכל מקום תהיה טמא? ת\"ל \"והיא גלתה את מקור דמיה\" – לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור.", + "[ג] יכול כל מראה זוב שתזוב תהיה טמאה? ת\"ל \"דם\". אי דם, אין לי אלא מראה דם אחד, כשהוא אומר \"דמיה\" מלמד שדמים הרבה טמאים בה – האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ובית הלל מטהרין.", + "[ד] \"בבשרה\" – מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ. והלא דין הוא! ומה אם הזב – שהוא טעון ביאת מים חיים – אין מטמא בפנים כבחוץ, נדה – שאינה טעונה ביאת מים חיים – אינו דין שלא תטמא בפנים כבחוץ?! ת\"ל \"בבשרה\" – מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ. אין לי אלא נדה, זבה מנין? ת\"ל \"זובה\". הפולטת שכבת זרע מנין? ת\"ל \"תהיה\". ר' שמעון אומר דיה כבועלה. מה בועלה אינו מטמא בפנים כבחוץ אף היא לא תטמא בפנים כבחוץ.", + "[ה] \"שבעת ימים תהיה בנדתה\" – לא בזיבתה כל שבעה. יכול עד שתהיה רואה דם כל שבעה? ת\"ל \"תהיה\" – אף על פי שאינה רואה.", + "[ו] אין לי אלא ימים, לילות מנין? ת\"ל \"תהיה\" – לרבות את הלילות.", + "[ז] יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"תהיה\" – תהא הוייתן אחת.", + "[ח] מנין שאינה טובלת מבעוד יום? ת\"ל \"שבעת ימים תהיה בנדתה\" – בנדתה תהיה כל שבעה.", + "[ט] \"וכל הנוגע בה יטמא\" – יכול לא יהיה נוגע בה מטמא בגדים במגע? הין אם מטמאה במשכב לטמא אדם ולטמא בגדים, היא עצמה לא תטמא בגדים במגע?! אם כן למה נאמר \"וכל הנוגע בה יטמא עד הערב\"? יכול יהא הנוגע מטמא אדם וכלי חרש? ודין הוא: הנוגע בזב מטמא והנוגע בנדה מטמא. מה הנוגע בזב אינו מטמא אדם וכלי חרש, אף הנוגע בנדה לא יטמא אדם וכלי חרש.", + "[י] לא! אם אמרת בזב – שאינו מטמא אדם לטמא אדם, תאמר בנדה שהיא מטמאה אדם לטמא אדם ממקום אחר! הואיל והיא מטמאה אדם לטמא אדם ממקום אחר, יהא הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרש… אם כן למה נאמר \"וכל הנוגע בה יטמא עד הערב\" – אין הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרש.", + "[יא] \"וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא\" – יכול תטמא משכב שאינו מיוחד לשכיבה ומושב שאינו מיוחד לישיבה? ת\"ל \"כל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב… יכבס בגדיו\".", + "[יב] מה למטה אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה אף כאן לא תטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יג] יכול לענין לטמא לא תטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה אבל לענין ליטמא תטמא את הכל, שהרבה מיטמאים ואין מטמאים…? ת\"ל \"עליו.. עליו\" – \"עליו\" אמור לענין ליטמא ו\"עליו\" אמור לענין לטמא. מה \"עליו\" האמור לענין לטמא – אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה, אף \"עליו\" האמור לענין ליטמא – לא מטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יד] \"ואם על המשכב הוא\" – עד שינשא רובו עליו. \"או על הכלי אשר הוִא יושבת עליו\" – או על מקצתו. מכאן אמרו: רוב טמא על הטהור או על מקצתו, רוב טהור על הטמא או על מקצתו, אחד זב ואחד משכב – טמא. מקצת טמא על הטהור או על מקצתו, מקצת טהור על הטמא או על מקצתו, בזב – טמא, ובמשכב – טהור.", + "[טו] \"משכב\" – זה משכב. \"אשר היא יושבת עליו\" – זה המושב. \"כלי\" – זה המרכב שנאמר \"בנגעו בו\" ואיזה דבר חלק מגעו ממשאו? הוי אומר זה המרכב." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"ואם שכב ישכב\" – לרבות שתי שכיבות. \"ואם שכב ישכב\" – לרבות למערה. \"איש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד? ת\"ל \"ואם שכב ישכב\"", + "[ב] \"אותה\" – פרט למצורעת. והלא דין הוא! מה הנדה שאינה מטמאה בביאה – מטמאה את בועלה, מצורעת שהיא מטמאה בביאה אינו דין שתטמא את בועלה?! ת\"ל \"אותה\" – פרט למצורעת.", + "[ג] \"ותהי נדתה עליו\" – יכול יעלה לרגלה? ת\"ל וטמא שבעת ימים\". יאמר \"וטמא שבעת ימים\" ומה ת\"ל \"ותהי נדתה עליו\"? יכול לא יטמא אדם וכלי חרש? ת\"ל \"ותהי נדתה עליו\" – מה היא מטמא אדם וכלי חרש אף הוא יטמא אדם וכלי חרש. אי מה היא מטמאה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים אף הוא יטמא משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים. ת\"ל \"ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא\" – שאין ת\"ל, אלא שנתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין.", + "[ד] נמצאת אתה אומר משכבו כמגעו. מה מגעו לטמא אחד ולפסול אחד, אף משכבו לטמא אחד ולפסול אחד.", + "[ה] נמצאת אתה אומר, ככר של תרומה שהיא כרוכה במפה ונתונה בין כר לחברו, אם כנגדו נתונה – טמאה, שאם נטמאה המפה נטמאה הככר. ושלא כנגדו – טהורה, שאין מגעו מטמא בגדים.", + "[ו] \"וטמא שבעת ימים\" – שיספור שבעה לביאה אחרונה. הלא דין הוא! מיטמא במת ומיטמא בנדה. מה מצינו כשהוא מיטמא במת אינו סופר שבעה אלא לטומאה אחרונה, אף כשהוא מיטמא בנדה לא יספור שבעה אלא לביאה אחרונה.", + "או כלך לדרך זה: היא מיטמאה ומטמאה את בועלה. מה היא אינה סופרת שבעה אלא לראיה הראשונה אף כשהוא מיטמא בה לא יספור שבעה אלא לביאה ראשונה.", + "נראה למי דומה – דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר, ואל יוכיחו דמים שהם מגופה.", + "או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא מחמת דמים מטומאה שהיא מחמת דמים ואל תוכיח טומאת המת שאין מחמת דמים ת\"ל \"וטמא שבעת ימים\" – שיספור שבעה לביאה אחרונה.", + "[י] \"וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא\" – יכול יטמא משכב שאינו מיוחד לשכיבה ומושב שאינו מיוחד לישיבה? לא! מה היא אינה מטמאה אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה, אף הוא לא יטמא אלא משכב המיוחד לשכיבה ומושב המיוחד לישיבה.", + "[יא] יכול היא והוא לא יטמאו טומאה חמורה אבל היא והוא יטמאו טומאה קלה? ת\"ל \"המשכב\". אין לי אלא משכב, מרכב מנין? ת\"ל \"וכל\". אין לי אלא בזמן שהוא שוכב עליו ונוגע בו. מנין למשכבות עשרה זו על גב זו? על גב אבן מסמא? ת\"ל \"וכל\". \"המשכב אשר ישכב עליו\" – עד שינשא רובו עליו." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"ואשה\" – בין גיורת, בין שפחה, בין משוחררת, בין בת ישראל. \"כי יזוב זוב דמה\" – דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד. או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת אונס? כשהוא אומר \"זוב\" לרבות את האונסים. הא מה אני מקיים \"דמה\" – דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת הולד.", + "[ב] כמה יהיה בקישוי ויהיה תלוי בולד? ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום. ר' יהודה אומר דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות לפיכך אם קשתה י\"ז – שלשה ראשונים ראוים לזיבה וילדה בזוב.", + "[ג] ויש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה בהם – שנים ל\"בלא עת\", שבעה נדה, ושנים אחר הנדה, וי\"ד של נקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה, מקום שאין ולד ולא ילדה בזוב.", + "[ד] ויש רואה מאה ימים ואינה זבה בהם – שנים ל\"בלא עת\", שבעה נדה, ושנים לאחר נדה, ושמונים של נקבה, שבעה נדה, ושנים לאחר הנדה.", + "[ה] \"ימים\" – שניים. יכול ימים הרבה? אמר רבי עקיבא, כל ששמועו מרובה ושמועו מועט, תפשת המרובה – לא תפשת, תפשת מועט – תפשת.", + "[ו] ר' יהודה בן בתירא אומר, שתי מדות – אחת כלה ואחת מדה שאינה כלה, מודדים מדה כלה ואין מודדין מדה שאינה כלה.", + "[ז] ר' נחמיה אומר, וכי למה בא הכתוב? לפתוח או לנעול? והלא לא בא לנעול אלא לפתוח! אם אתה אומר ימים עשרה… אינו אלא מאה! אלא מאתים! אלא אלף! אלא רבוא! וכשאתה אומר ימים שניים – פתחת.", + "[ח] ר' מונא אומר משום ר' יהודה, \"ימים\" – שניים. יכול ימים הרבה? אם מרובים הם והלא כבר נאמר \"רבים\"! הא לא דבר אלא ימים מועטים. וכמה הם? הוי אומר שניים.", + "[ט] \"רבים\" – שלשה. יכול רבים עשרה? אמר \"ימים\" ואמר \"רבים\". מה \"ימים\" מיעוט ימים שניים, אף \"רבים\" מיעוט רבים שלשה. יכול שניים ושלשה, הרי חמשה? וכי נאמר \"ימים ורבים\", והלא לא נאמר אלא \"ימים רבים\". הא כיצד? הללו יהיו מרובים על שנים, וכמה הם? הוי אומר זה שלשה." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] יכול הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה, ומה אני מקיים \"ואשה כי תהיה זבה דם\"? – ברואה יום אחד, אבל הרואה שלשה בתחלה תהיה זבה. ת\"ל \"בלא עת נדתה…על נדתה\" – אחר נדתה היא מטמאה ואינה מטמאה בתחלה.", + "[ב] אין לי אלא סמוך לנדתה? מופלג מנדתה מנין? ת\"ל \"או כי תזוב על נדתה\". אין לי אלא מופלג מנדתה יום א'. מנין ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'? מה מצינו ברביעי שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה, אף אני ארבה את אלו שהם כשרים לספירה – כשרים לזיבה.", + "[ג] מנין לרבות אחד עשר? ת\"ל \"בלא עת נדתה\". או יכול שאני מרבה את יב'? אמרת לאו. מה ראית לרבות את יא' ולהוציא את יב'? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את יא' שהוא בספירת \"או כי תזוב\", ומוציא אני את יב' שאינו בספירת \"או כי תזוב\".", + "[ד] אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה. מנין לרואה שנים תהיה זבה? ת\"ל \"ימי זוב טומאתה כימי נדתה\". מנין לרואה יום אחד תהיה זבה? ת\"ל \"כל ימי זוב\".", + "[ה] מנין שהיא משמרת להם יום אחד? ת\"ל \"טמא יהיה\". יכול כשם שמשמרת אחד לאחד, כך תשמור שנים לשנים? ודין הוא: ומה אם הזב – שאינו סופר אחד לאחד – סופר שבעה לשניים, זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שבעה לשניים?! ת\"ל \"יהיה לה\" – אין לה אלא יום אחד.", + "[ו] אין לי אלא הרואה שלשה שהיא מטמאה משכב ומושב. מנין לרואה שנים שתטמא משכב ומושב? ת\"ל \"ימי זובה\".", + "[ז] מנין לרואה יום אחד שתטמא משכב ומושב? ת\"ל \"כל ימי זובה\".", + "[ח] \"תהיה טמאה\" – לרבות את בועלה. \"היא\" – היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא את שהוא בועל.", + "[ט] והלא דין הוא! ומה אם הזבה – שאינה מטמאה אלא בג' ראיות לג' ימים – מטמאה את בועלה, הזב שהוא מטמא בג' ראיות ליום אחד אינו דין שיטמא את שהוא בועל?! ת\"ל \"תהיה טמאה\" – לרבות את בועלה, \"היא\" – היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את שהוא בועל, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.", + "[י] \"כטומאת נדתה\" – ולא כימי נדתה. והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא עשה טומאת המיטמא כמטמא – עשה ימי המיטמא כמטמא, כאן שעשה טומאת המיטמא כמטמא אינו דין שיעשה ימי המיטמא כמטמא?! ת\"ל \"כטומאת נדתה\", ולא כימי נדתה. \"וכל הנוגע בם יטמא\" – על ידי חיבוריהם." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"ואם טהרה מזובה\" – כשתפסק מזובה, ולא מזובה ומנגעה. \"וספרה לה\" – לעצמה \"שבעת ימים\" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? ת\"ל \"ואחר תטהר\" – אחר לכולם.", + "[ב] ר' שמעון אומר, \"אחר תטהר\" – אחר המעשה תטהר, כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבוא לידי ספק.", + "[ג] \"בשמיני\" – יכול בין ביום ובין בלילה? ת\"ל \"ביום\" – ולא בלילה. \"תקח לה\" – לעצמה, שאם הפרישתן לזיבתה הראשונה לא תביאם לזיבתה שנייה. \"שתי תורים או שני בני יונה\" – חלופי תורים, בני יונה. חלופי בני יונה, תורים. ואין חילופיהם עשירית האיפה.", + "[ד] מנין שהיא טובלת מבעוד יום? ת\"ל \"והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד\" – כיצד היא מביאה אותם אל פתח אהל מועד אלא אם כן תהיה מעורבת שמש?! מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.", + "[ה] \"ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה\" – שיפרישם הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת. ומנין שאם הפרישתן היא יהיה הפרשתה הפרש? ת\"ל \"אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן\"", + "[ו] \"והזרתם את בני ישראל\" – אין נזירה אלא הפרשה, וכן הוא אומר \"וינזרו מאחרי ויעל גלוליו על לבו\" (יחזקאל יד), ואומר \"נזורו אחור\" (ישעיהו א).", + "[ז] \"והזרתם את בני ישראל מטומאתם\" – הרי זו אזהרה. \"ולא ימותו בטומאתם\" – זו עונש. \"בטמאם את משכני אשר בתוכם\" – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.", + "[ח] \"תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע\" – זה שראה ראיה אחת שהוא כבעל קרי וטובל ואוכל את פסחו לערב.", + "[ט] \"והדוה בנדתה והזב\" – זה שראה שתי ראיות שהוא כנדה, מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן. \"תורת הזב… והזב את זובו\" – זה שראה שלש ראיות שהוא זב גמור, מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים וחייב בקרבן.", + "[י] \"תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע\" – מה הזוב סותרת בזב אף שכבת זרע סותרת בזב. אי מה הזוב סותר הכל אף שכבת זרע תסתר הכל… ת\"ל \"לטמאה בה\" – אין לה אלא יום אחד.", + "[יא] יכול אף מימי רגלים יהיו סותרים בזב? ת\"ל \"זאת\".", + "[יב] \"והדוה בנדתה\" – זקנים הראשונים היו אומרים \"תהיה בנדתה\" – לא תכחול ולא תפקוס עד שתבא במים. עד שבא רבי עקיבא ולמד: נכנס הדבר לידי איבה והוא מבקש לגרשה. הא מה אני מקיים \"והדוה בנדתה\" – תהא בנדתה עד שתבא במים.", + "[יג] \"והזב את זובו\" – אחרים אומרים, מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. \"לזכר\" – לרבות את המצורע. \"ולנקבה\" – לרבות את היולדת. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, הרי הוא אומר \"והזב את זובו לזכר\" – כל שהוא זכר, בין גדול בין קטן. \"ולנקבה\" – כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה. \"ולאיש אשר ישכב עם טמאה\" – להביא את הבא על שומרת יום כנגד יום." + ] + }, + "Acharei Mot": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו\" – \"בני אהרן\" לא נטלו עצה מאהרן, \"נדב ואביהוא\" לא נטלו עצה ממשה, \"איש מחתתו\" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה. מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת\"ל \"אחרי מות שני בני אהרן\".", + "[ב] \"בקרבתם לפני ה' וימותו\" – ר' יוסי הגלילי אומר, על הקְריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' עקיבא אומר, \"בקרבתם לפני ה' וימותו\", וכתוב אחד אומר \"ויקריבו לפני ה' אש זרה\" (ויקרא י)… הכריע \"בהקריבם אש זרה לפני ה'\" (במדבר ג, במדבר כו) – הוי על ההקרבה מתו ולאמיתו על הקריבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר, כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה.", + "[ג] \"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\" – ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון! היה ר' אלעזר בן עזריה משלו משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס אצל רופא. אומר לו \"על תשתה צונן ואל תשכב בטחב\". בא אחר ואומר לו \"אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות\". בא אחר ואומר לו \"אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני\", וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר \"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\".", + "[ד] ואם בא, מת הוא, שנאמר \"ואל יבא…ולא ימות\". הא אם בא, מת הוא כדרך שמתו בניו – לכך נאמר \"אחרי מות שני בני אהרן…ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת\".", + "[ה] משום ר' ישמעאל אמרו, הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה, אחד פתוח ואחד סתום, יְלַמד פתוח על הסתום. מה פתוח דיבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, ואיזה? זה דיבור של יין ושל שכר שנאמר \"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'…וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת\".", + "[ו] \"אחיך\" ב\"אל יבא\", ואין משה ב\"אל יבא\". או \"אחיך\" ב\"אל יבא\" ואין הבנים ב\"לא יבא\"? אמר ר\"א, ודין הוא! ומה מי שנצטוה לבא – נצטוה שלא לבא, מי שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! תמימים יוכיחו! שנצטוו לבא אל אהל מועד ונצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר", + "[ז] אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבא, לא נצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר, אף כאן המצווה נצטווה… ת\"ל \"דבר אל אהרן אחיך\" – שאין תלמוד לומר \"אחיך\", ומה תלמוד לומר \"אחיך\"? לרבות את הבנים.", + "[ח] \"ואל יבא בכל עת\" – זה יום הכפורים, \"אל הקדש\" – לרבות שאר ימות השנה. אמר ר\"א, ודין הוא! ומה על יום שנצטוה לבא – נצטוה שלא לבא, על יום שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! ישראל יוכיחו! שנצטוו לבא ברגלים ונצטוו לבא שלא ריקנים.", + "[ט] אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא, לא נצטוו לבא שלא ריקנים. אף כאן על יום שנצטוה נצטוה… ת\"ל \"אל הקדש\" – לרבות שאר ימות השנה.", + "[י] \"מבית לפרכת\" – להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה? ת\"ל \"אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות\", הא כיצד? \"אל פני הכפרת\" – במיתה, ושאר כל הבית – באזהרה.", + "[יא] \"אל פני הכפרת אשר על הארון\" מה ת\"ל? לפי שנאמר \"כפורת\", יכול יהי כיסוי לארון? ת\"ל \"כפורת אשר על הארון\" – כפורת לארון ואין כיסוי לארון.", + "[יב] יכול לא יהא כיסוי לארון אבל יהיה דבר חוצץ בין כפורת לעדות? תלמוד לומר (ויקרא טז יג) \"וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות\" – הא אין דבר חוצץ בין כפורת לעדות.", + "[יג] \"ולא ימות\" – הרי זה עונש. \"כי בענן אראה על הכפורת\" – הרי זו אזהרה. ואמר ר\"א יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת שני בני אהרן? ת\"ל \"אחרי מות שני בני אהרן\". יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן? ת\"ל \"כי בענן אראה על הכפורת\". הא כיצד? אזהרה נאמר קודם למיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מות שני בני אהרן." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"אל הקדש…אל פני הכפרת אשר על הארון\" יכול אין לי אלא קדש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין? ת\"ל \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקדש שיש בו ארון וכפורת.", + "[ב] אתה אומר לכך נאמר \"אל הקדש\" לעשות קדש שאינו כזה בפר זה, או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה בקדש זה, ואיזה? זה פרק הבא על כל המצות.", + "[ג] הלא דין הוא: ומא פרו הבא על לא הודע – דמו נכנס לפני ולפנים, פר הבא על כל המצות אינו דין שיכנס לפני ולפנים?! ת\"ל \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\" – למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס בו לפני ולפנים.", + "[ד] \"בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה\" – יכול מקום מתן דמו של פר, שם מתן דמו של איל? אמר ר' יוסי, מה תלמוד לומר \"לא תעלו עליו קטרת זרה עולה ומנחה\"? איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה? זו איל העולה, לכך נאמר \"בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה\".", + "[ה] \"בד\" – שיהיו של בוץ. \"בד\" – שיהיו חדשים. \"בד\" שיהיו כפולים. \"בד\" שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? ת\"ל \"בד\". יכול לא ילבש עמהם בגדי חול אבל ילבש עמהם בגדי קדש? ת\"ל \"בד\". ומה תלמוד לומר \"בד\" \"בד\" ארבעה פעמים? למעט ארבעה כלים שנאמר בהם \"לפני ה'\":", + "[ו] מתוך שנאמר בחשן \"ונשא אהרן את חשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא בחשן.", + "[ז] מתוך שנאמר באפוד \"ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא באפוד.", + "[ח] מתוך שנאמר במעיל \"והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה'\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא במעיל.", + "[ט] מתוך שנאמר בציץ \"והיה על מצחו תמיד לרצון לפני ה'\" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת\"ל \"בד\" – ולא בציץ.", + "[י] \"קדש ילבש\" – שיהיו משל קדש. אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? ת\"ל \"בגדי קדש\" – בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קדש.", + "[יא] מנין שהוא טעון טבילה? שנאמר \"ורחץ במים את בשרו ולבשם\".", + "[יב] ומנין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן, שהוא טעון טבילה? ת\"ל \"בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\".", + "[יג] יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב, מבגדי לבן לבגדי לבן, יטעון טבילה? ת\"ל \"הם\". יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתונת, בין כתונת לאבנט, ובין אבנט למצנפת? ת\"ל \"ולבשם\" – כולם כאחת.", + "[יד] ומה ת\"ל \"ילבש…יחגור…יצנוף\"? לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים. אין לו, יכול לא ילבש של שחרית? ת\"ל ילבש יחגור ויצנוף." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ומאת עדת בני ישראל\" – שיהיו משל ציבור. \"יקח…שעירי\" – מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר \"שני\"? שיהיו שווים. ומנין שאף על פי שאינם שוים, כשרים? תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה.", + "[ב] \"ואיל אחד לעולה\" – רבי אומר, \"איל אחד\" הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר, שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפקודים. \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – שלא יביא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור – שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? תלמוד לומר \"אשר לו\". יכול לא יביא ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב – \"אשר לו\". \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים? הריני דן: נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר. מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמור בפר וידוי דברים חוץ מדמים.", + "[ג] אם נפשך לומר \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו\", ועדיין לא נשחט הפר.", + "[ד] כיצד היה מתודה? אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך \"כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו\". ואומר \"והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם\", דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים \"עונות\" – אלו הזדונות. \"פשעיהם\" – אלו המרדים. \"חטאתם\" – אלו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות?! אלא כך היה מתודה: אנא השם, חטאתי עויתי, פשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה \"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם\".", + "[ה] וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים. דוד אמר \"חטאנו עם אבותינו, העוינו הרשענו\" (תהלים קו). שלמה בנו אמר \"חטאנו והעוינו רשענו\" (מ\"א ח). דניאל אמר \"חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו\" (דניאל ט). אף הוא כך היה מתודה – חטאתי עויתי ופשעתי לפניך.", + "[ו] מהו שמשה אמר \"נושא עון ופשע וחטאה ונקה\" ואומר \"והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם\"? אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים, כאילו הם שגגות לפניו." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ולקח את שני השעירים\" – מלמד שהם מעכבים זה את זה. \"לפני ה' פתח אהל מועד\" – מעמידם בשער נקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.", + "[ב] \"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות\" – גורלות של כל דבר. יכול שנים על זה ושנים על זה? ת\"ל \"גורל…לה' וגורל…לעזאזל\". יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה? ת\"ל \"גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל\" – אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד.", + "[ג] אם כן למה נאמר \"גורלות\"? שיהיו שוים, שלא יעשה גורל אחד גדול וגורל אחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע.", + "[ד] \"והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'\" – יכול יהא נותנו על גביו? ת\"ל \"אשר עלה עליו הגורל\" – שעלה לשמו מתוך קלפי.", + "[ה] \"ועשהו\" – שאם מת אחד מהם משהגריל, יביא שנים ויגריל עליהם כתחלה ואומר \"אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו לעזאזל יתקיים תחתיו\", והשני ימות, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים – ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. \"ועשהו חטאת\" – שיאמר \"לה' חטאת\". ר' ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר \"חטאת\". אינו אומר אלא \"לשם\".", + "[ו] \"והשעיר אשר עלה עליו הגורל\" – יכול יהא נותנו על גביו? ת\"ל \"אשר עלה עליו הגורל\" – שעלה לשמו מתוך קלפי. \"יעמד חי לפני ה'\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ושלח אותו\" (פסוק כב) – שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים? תלמוד לומר \"יעמד חי לפני ה' לכפר עליו\". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.", + "[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו. \"לכפר\" – עד שיכפר, שנאמר \"וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח\" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר \"לכפר עליו\" – כפרה שהוא בגופו. \"לשלח אותו\" שאם נשפך הדם – ימות המשתלח, מת המשתלח – ישפך הדם.", + "[ח] \"לעזאזל\" – למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב? תלמוד לומר \"המדברה\". ומנין שיהיה בצוק? תלמוד לומר \"אל ארץ גזירה\".", + "[ט] \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו\" – זהו שאמרו שלא יביא משל ציבור. \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדשך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר \"כי ביום הזה…\" והם עונים אחריו \"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\"." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ושחט את פר החטאת אשר לו…ולקח מלא המחתה…\" – ומביא אותו שם, נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש.", + "[ב] \"ולקח מלא המחתה…והביא\" – בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבים ומערה בתוך שלשת קבים, היום חותה בשל שלשת קבים ובה היה מכניס.", + "[ג] ר' יוסי אומר, בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשת קבים והיום חותה בשל ג' קבים ובה היה מכניס.", + "[ד] \"גחלי…\" – יכול עמומות? תלמוד לומר \"אש\". אי אש יכול שלהבת? ת\"ל \"גחלי\". הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהיה האש בטלה על גבי הגחלים? ת\"ל \"גחלי\".", + "[ה] \"מעל המזבח\" – יכול כולו? תלמוד לומר \"מלפני ה'\". הא כיצד? הסמוך למערב.", + "[ו] אמר ר' יוסי זה סימן, כל הניטל בחוץ להנתן בפנים – ניטל מן הסמוך לפנים,…", + "[ז] וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים.", + "[ח] \"ומלא חפניו קטורת סמים דקה\" – הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה. \"קטורת\" – שיהיה משל ציבור. \"סמים\" – שיהיו סממניה לתוכה. \"דקה\" מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר \"ושחקת ממנה הדק\" ואם כן למה נאמר \"דקה\"? שתהא דקה מן הדקה.", + "[ט] כיצד היה עושה? היה מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים כדי למלאות חפניו ומחזירם למכתשת לקיים בה דקה מן הדקה.", + "[י] \"והביא מבית לפרכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה'\" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס בפנים – אם לפני בשר ודם עושים כן קל וחמר לפני המקום! ואומר \"כי בענן אראה על הכפורת\". אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר \"ונתן את הקטורת על האש לפני ה'\" – אינו נותן אלא בפנים. אם כן למה נאמר \"כי בענן אראה על הכפורת\"? מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן? ת\"ל \"וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות\" – הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה.", + "[יא] \"ולקח מדם הפר\" – נוטלו ממי שהוא ממרס בו. \"והזה\" – ולא המטיף. \"והזה\" – ולא הזורק. \"באצבעו\" – נאמר כאן \"אצבעו\" ונאמר להלן \"אצבעו\", מה \"אצבעו\" האמור להלן הימנית המיומנת שבימין, אף \"אצבעו\" האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.", + "[יב] \"על פני הכפורת קדמה\" – זה בנה אב, כל מקום שנאמר \"פני הכפורת\" זה הפנים למזרח.", + "[יג] דבר אחר: \"על פני הכפורת קדמה\" – אינו מתכוין להזות לא למעלה, ולא למטה אלא כמצליף.", + "[יד] \"ולפני הכפורת יזה שבע פעמים\" – ולא שבע טיפים. \"שבע פעמים\" – שיהיה מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"ושחט את שעיר החטאת אשר לעם\" – שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם. יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר \"אשר לו\"? מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר \"על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר\" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו – שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר – \"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו\" – ביתו של אהרן הם.", + "[ב] \"והביא את דמו אל מבית לפרכת\" – מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים. אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים. מנין לדם הפר שהוא נכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר נכנס בו לפני ולפנים.", + "[ג] \"והזה אותו על הכפורת\" – מלמד שהיה נותן אחת למעלה. \"ולפני הכפורת\" – איני יודע כמה הם… הריני דן: נאמר מתן דמים בפר למטה ונאמר מתן דמים בשעיר למטה. מה מתן דמים האמורים בפר למטה – שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטה – שבע.", + "[ד] או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למעלה ונאמרו בו דמים למטה, מה למעלה – אחת, אף למטה – אחת. נראה למי דומה: דנים של מטה משל מטה ואין דנים של מטה משל מעלה… או כלך לדרך זו: דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר… ת\"ל \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – מה דם הפר למטה שבע, אף דם השעיר למטה שבע.", + "[ה] ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה… נאמר מתן דמים בשעיר למעלה ונאמר מתן דמים בפר למעלה. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה – אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלה – אחת. או כלך לדרך זו:", + "[ו] נאמרו בו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה. מה דמים האמורים בו למטה – שבע, אף דמים האמורים בו למעלה – שבע.", + "[ז] נראה למי דומה: דנים של מעלה משל מעלה ואין דנים של מעלה משל מטה… או כלך לדרך זו: דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר… ת\"ל \"ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר\" – שאין תלמוד לומר \"כאשר עשה\", ומה תלמוד לומר \"כאשר עשה\"? שיהיו כל מעשיו שוים. מה דם הפר למטה שבע אף דם השעיר למטה שבע. ומה דם השעיר למעלה אחת אף דם הפר למעלה אחת." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאוהל מועד\" – יש לי בענין הזה להביא שלשה טומאות: טומאת עבודת אלילים כמו שנאמר \"למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי\" טומאת גילוי עריות שנאמר \"לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם\". טומאת שפיכות דמים שנאמר \"ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה\".", + "[ב] יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר? תלמוד לומר \"מטומאתם\" – ולא כל טומאתם. מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות? טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלוק אלא טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר \"וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל\" – מטומאות שבקדש.", + "[ג] יכול על כל הטומאות של קדש יהא שעיר זה מכפר? ת\"ל \"פשעיהם\" – אלו המרדים וכן הוא אומר \"מלך מואב פשע בי\" וכן הוא אומר \"אז תפשע לבנה בעת ההוא\", \"חטאתם\" – אלו השגגות. חטאים דומיא דפשעים, דלאו בני קרבן.", + "[ד] ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שתולה לו עד שיתודע לו ויביא עולה ויורד? ת\"ל \"לכל חטאתם\" – במחויבי חטאת.", + "[ה] \"וכן יעשה לאהל מועד\" – כשם שהוא עושה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל. מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר. \"השוכן אתם בתוך טומאתם\" – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.", + "[ו] \"וכל אדם לא יהיה\" – יכול בעזרות? תלמוד לומר \"באהל מועד\". אין לי אלא באהל מועד. מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר \"לכפר בקדש\". אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת. מנין כשנכנס לכפר בדמים? תלמוד לומר \"בבואו לכפר\". אין לי אלא בביאה. מנין אף ביציאה? ת\"ל בצאתו \"עד צאתו\". \"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל\" – כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.", + "[ז] \"ויצא אל המזבח אשר לפני ה'\" מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפרו הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"ויצא אל המזבח\". והיכן היה? לפנים מן המזבח.", + "[ח] או אינו מדבר אלא במזבח החיצון? ת\"ל \"אשר לפני ה'\" – הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי.", + "[ט] \"וכפר עליו\" – כפרה שהוא בגופו. \"ולקח מדם הפר ומדם השעיר\" – בזמן שהן מעורבים. יכול מִזה בפני עצמו ומִזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות ל, י) \"מדם חטאת הכפורים אחת\" – הא מה אני מקיים \"מדם הפר ומדם השעיר\"? בזמן שהן מעורבים.", + "[י] \"ונתן על קרנות המזבח\" – מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי. ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר, במקומו הוא עומד ומחטא. ועל כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלה למטה.", + "[יא] \"סביב\" – ר' ישעמאל אומר נאמר כאן \"סביב\" ונאמר להלן (ויקרא א, ה) \"סביב\". מה \"סביב\" האמור כאן – הפסק ארבע מתנות, אף \"סביב\" האמור להלן – הפסק ארבע מתנות.", + "[יב] \"והזה עליו\" – על טהרו של מזבח. \"מן הדם\" – שבענין. \"שבע פעמים\" – לא שבע טיפין. \"שבע\" – שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.", + "[יג] \"וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל\" – טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וכלה מכפר את הקדש\" – אם כיפר כלה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר? אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר. \"וכלה מכפר את הקדש\" – זה לפני ולפנים. \"את אהל מועד\" – זה היכל. \"המזבח\" – זה המזבח. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו.", + "[ב] מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. נתן מקצת מתנות ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם – יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח. נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם – יביא דם אחר בתחלה ויתחיל במתנות המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.", + "[ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם – אין מתן היסוד מעכב. וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים – אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה. \"והקריב את השעיר החי\" – עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.", + "[ד] \"וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר\" – מלמד שהסמיכה בשתי ידיו. בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.", + "[ה] \"על ראש…החי\" – חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר – \"חי\" טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה באהרן, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.", + "[ו] \"והתודה עליו\" – זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך \"כי ביום הזה יכפר וכולי\", והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.", + "[ז] אין לי אלא ודאיהם. ספקותיהם, ואנסיהם, ושגגותיהם מנין? ת\"ל עונות \"כל עונות\", פשעיהם \"כל פשעיהם\", חטאתם \"לכל חטאתם\". יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהם? ת\"ל \"אותם\" – אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר.", + "[ח] מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפורים – חייבים להביא אחַר יום הכפורים, וחייבי אשמות תלוים – פטורים. \"ושלח ביד איש\" – להכשיר את הזר. \"עתי\" – שיהיה מזומן. \"עתי\"- אף בשבת. \"עתי\" – אף בטומאה.", + "[ט] \"ונשא השעיר עליו\" – עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו. ועל מה שאר שעירים מכפרים? על טומאת מקדש וקדשיו. ואיזהו טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה? שוגגים. מזידים בטומאת מקדש וקדשיו – הרי הם בשעיר הפנימי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] מכאן אמרו: כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים – הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף – שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.", + "[ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף – שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר \"מלבד חטאת הכפורים\" – על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.", + "[ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף – שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא. ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.", + "[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.", + "[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.", + "[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.", + "[ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.", + "[ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין – שעיר המשתלח מכפר." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"המדברה\"(פסוק י), \"המדברה\" (פסוק כא), \"המדבר\" (פסוק כב) – לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.", + "[ב] \"ובא אהרן אל אהל מועד\" – כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה. \"ובא אהרן אל אהל מועד\" ולמה בא? כדי להוציא את הכף ואת המחתה.", + "[ג] אמר ר' יהודה, מנין שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום? ת\"ל \"ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש…ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו\" – הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. מלמד שחמשה טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.", + "[ד] רבי אומר, וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר \"קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\"! מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.", + "[ה] חמשה עבודות היה עושה: תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן. \"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם\" אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן. ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ואומר \"בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם\" מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.", + "[ו] אם כן למה נאמר \"ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו\"? הא אנו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים. ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה? ת\"ל \"ופשט..ורחץ\" \"ורחץ..ולבש\". אמר ר' אלעזר בר' שמעון ודין הוא! ומה אם במקום שאינו טעון טבילה – טעון קידוש ידים ורגלים, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?! טול לך מה שהבאת! אי מה להלן אחת אף כאן אחת! ואם כן למה נאמר \"ופשט את בגדי הבד\"? שאין ת\"ל \"אשר לבש\". וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש?! ואם כן למה נאמר \"אשר לבש\"? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים.", + "[ז] \"והניחם שם\" – מלמד שהם טעונים גניזה (ואינם כשרים ליום הכפורים הבא [הגר\"א מוחק]). ר' דוסא אומר – כשרים הם לכהן הדיוט. ואם כן מה תלמוד לומר \"והניחם שם\"? שלא ישמש בהם ביום הכפורים אחר.", + "[ח] \"ורחץ בשרו במים במקום קדוש\" – בלשכת בית הפרוה. וחמשה טבילות היו שם באותו היום, כולם בקדש בבית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. \"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם\" – עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.", + "[ט] \"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה\". \"יקטיר\" – אף בשבת. \"יקטיר\" – אף בטומאה." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"והמשלח\" – לא המשלח את המשלח. \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\" – יכול יטמא בגדים משיצא חוץ לחומת העזרה? ת\"ל \"לעזאזל יכבס בגדיו\". אי לעזאזל יכבס בגדיו, יכול לא יטמא בגדים עד שיגיע לצוק? ת\"ל \"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\". הא כיצד? כיון שיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים, דברי ר' יהודה.", + "[ב] ר' יוסי אומר \"לעזאזל יכבס בגדיו\" – אינו מטמא בגדים עד שיגיע לצוק. ר' שמעון אומר \"המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו\" – הזורקו בבת ראש מטמא בגדים.", + "[ג] \"יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים\" – יכול יהא גזרת מלך? ת\"ל \"ואחר יבא אל המחנה\", מה ל\"אחר\" האמור להלן מפני טומאה אף כאן מפני טומאה.", + "[ד] \"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא…והשורף אותם יכבס בגדיו\" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עכו\"ם? ת\"ל חטאת חטאת, דברי ר' יהודה. רבי אומר ממקומו הוא מוכרע! \"אשר הובא את דמם לכפר בקדש\" זה בנין אב – כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים. \"לכפר בקדש\". אם כפרו כמצותם – נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים. אם לא כפרו כמצותם – נשרפים בבירה ואינם מטמאים בגדים.", + "[ה] \"יוציא אל מחוץ למחנה\". מה להלן אתה נותן שלש מחנות וכאן אתה נותן מחנה אחת?! אם כן למה נאמר \"יוציא אל מחוץ למחנה\"? אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.", + "[ו] מכאן אמרו: היו סובלים אותם במוטות. יצאו הראשונים לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו – הראשונים מטמאים בגדים והאחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו.", + "[ז] \"ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם\". נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש, מה עור ובשר ופרש האמור להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח.", + "[ח] \"והשורף\" – לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. איזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. יכול יטמא בגדים משיעשה אפר? ת\"ל \"אותם\" – אותם מטמאים בגדים ואין השורף משיעשה אפר מטמא, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינם מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובם. \"אותם\" – ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"והיתה לכם\" – ולא לאחרים. \"לחוקת עולם\" – לבית עולמים. \"בחדש השביעי\" – יכול כולו? ת\"ל \"בעשור לחדש\". \"תענו את נפשותיכם\" – יכול יֵשֵב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער? ת\"ל \"וכל מלאכה לא תעשו\". אסרתי לך במקום אחר מלאכה ואסרתי לך במקום אחר עינוי. מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר – מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר – עינוי שחייבים עליה כרת.", + "[ב] ואלו הם הנותרים והפיגולים. מנין לרבות את הטבלים? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינם במיתה? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה.", + "[ג] ארבה את החולין שאינם בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהם בעמוד ואכול? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. ארבה את התרומה ומעשר שני שאינם בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שהם בבל תותירו? ת\"ל \"תענו את נפשותיכם\" ריבה. דבר אחר: \"תענו את נפשותיכם\" – עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זה? זו אכילה ושתיה.", + "[ד] משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן \"תענו את נפשותיכם\" ונאמר להלן \"ויענך וירעיבך\". מה \"עינוי\" האמור להלן רעבון אף \"עינוי\" האמור כאן רעבון.", + "[ה] \"וכל מלאכה לא תעשו\" – יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות? ודין הוא: נאמר כאן \"מלאכה\" ונאמר \"מלאכה\" במלאכת המשכן. מה \"מלאכה\" האמורה במלאכת המשכן – שיש עמה מחשבה, אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה מחשבה.", + "[ו] אי מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן, מלאכה גמורה. אין לי אלא מלאכה גמורה – שלא יכתוב את הספר ולא יארג את הבגד ולא יעשה כל הנפה. מנין שלא יכתוב שתי אותיות, ולא יארג שני חוטין, ולא יעשה שני בתים בנפה ובכברה? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ז] אין לי אלא מלאכת רשות. מלאכת מצוה מנין? שלא יכתוב שני אותיות בספרים תפילין ומזוזות, ושלא יארג שני חוטין במכנסים ובפרוכת? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ח] אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת. מלאכה שאין חייבים עליה כרת מנין? שלא יכתוב אות אחד, שלא יארג חוט אחד, ושלא יעשה בית אחת בנפה ובכברה? ת\"ל מלאכה \"וכל מלאכה\" ריבה.", + "[ט] אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת. מלאכה שאין חייבים על מינה כרת מנין? שלא יעלה באילן, ושלא ירכב על גבי בהמה, ושלא ישוט על המים ולא יספור, ולא יטפיח, ולא ירקד? ת\"ל \"שבתון\" שבות. אין לי אלא שביתת רשות. שביתת מצוה מנין? שלא יקדיש, ולא יעריך, ולא יחרים, ולא יגביה, ולא יתרום, ולא יעשה, ולא יקדיש, ולא יגרש, ולא ימאן, ולא יחלץ, ולא ייבם, ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני? ת\"ל \"שבתון\" שבות. 'אזרח', זה אזרח. \"האזרח\" – לרבות נשי אזרח. 'גֵר', זה הגר. \"הַגָר\" – לרבות נשי גרים. \"בתוככם\" – לרבות נשים ועבדים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"כי ביום הזה יכפר עליכם\" – בקרבנות. ומנין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר? ת\"ל \"כי ביום הזה יכפר\". עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו.", + "[ב] זו דרש ר' אלעזר בן עזריה \"מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו\" – דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך, דברים שבינך לבין חברך אין מוחלים לך עד שתפייס את חבירך.", + "[ג] ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? ת\"ל \"שבתון\" שבות. יכול תהיה שבת בראשית אסורה בכולם? ת\"ל \"הוא\" – הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.", + "[ד] \"וכפר הכהן אשר ימשח אותו\" מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. מנין לרבות כהן אחר? ת\"ל \"אשר ימשח אותו\" אין לי אלא משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? ת\"ל \"ואשר ימלא את ידו\". מנין לרבות כהן אחר המתמנה? ת\"ל \"וכפר הכהן\".", + "[ה] \"לכהן תחת אביו\" – מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אף על פי שאין ממלא מקומו של אביו? ת\"ל \"ואשר ימלא את ידו\" – בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר וישמש תחתיו.", + "[ו] מנין כשם שמתקינים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשים לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? ת\"ל \"וכפר בעדו ובעד ביתו\" – ביתו זו אשתו, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' יוסי אם כן אין לדבר סוף.", + "[ז] מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים? ת\"ל \"ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש\" – בנין אב לכל בגדי בוץ שיהיו משל קדש.", + "[ח] \"וכפר את מקדש הקדש\" – זה לפני ולפנים. \"אהל מועד\" – זה ההיכל. \"המזבח\" – זה מזבח. \"יכפר\" – אף לעזרות. \"הכהנים\" – אלו הכהנים. \"עם הקהל\" – אלו ישראל. \"יכפר\" – אף ללוים. השוו כולם בכפרה אחת, מלמד שהם מתכפרים בשעיר המשתלח דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידוייו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים.", + "[ט] \"והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה\" מה תלמוד לומר? לפי שמצינו שזה מכפר עליו שלא בשעיריו, יכול אף שאר הימים כך מכפרים שלא בשעיריהם? ת\"ל \"אחת בשנה\". אוציא את הפסח ואת החג שהם שבעת ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד? ת\"ל \"אחת בשנה\". אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים? תלמוד לומר \"אחת בשנה\" – זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם.", + "[י] מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". מנין שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש? ת\"ל \"ויעש כאשר צוה ה' את משה\". וכן הכתוב משבחו בקבלה \"בריתי היתה אתו…תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון\"." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"בני ישראל\" חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ, ואין העכו\"ם חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ. ולא זו בלבד אלא שהעכו\"ם מותרים לעשות במה בכל מקום ולעלות (בס\"א ולהעלות) לשמים. אי בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"ואמרת אליהם\". יכול, ישראל – שחייבים על העליה בפנים – חייבים על השחיטה בחוץ, אהרן ובניו – שאין חייבים על העליה בפנים – לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ? תלמוד לומר 'אהרן ובניו ובני ישראל'. אין לי אלא אהרן ובניו ובני ישראל. מנין לרבות ראשי המטות? תלמוד לומר כאן \"זה הדבר\" ולהלן נאמר \"זה הדבר\". מה \"זה הדבר\" האמור להלן – ראשי המטות, אף \"זה הדבר\" האמור כאן – ראשי המטות. ומה \"זה הדבר\" האמור כאן – אהרן ובניו ובני ישראל, אף \"זה הדבר\" האמור להלן – אהרן ובניו ובני ישראל.", + "[ב] \"זה הדבר אשר צוה ה'\" – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד, מנין שכל הפרשיות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר \"זה הדבר אשר צוה ה'\" – בנין אב לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר.", + "[ג] \"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה\" – יכול השוחט חטאת בדרום יהיה חייב? תלמוד לומר \"מחוץ למחנה\". אי מחוץ למחנה, יכול עד שישחט חוץ לשלש מחנות…ומנין אף במחנה לויה? תלמוד לומר \"במחנה\". אי \"במחנה\" יכול אף השוחט חטאת בדרום יהיה חייב? תלמוד לומר \"מחוץ למחנה\". מה \"מחוץ למחנה\" מיוחד שאינו כשר לשחיטת כל זבח, אף \"מחנה\" שאינו כשר לשחיטת כל זבח – יצא השוחט חטאת בדרום שהוא כשר לשחיטת קדשים קלים.", + "[ד] אין לי אלא השוחט את הבהמה יהיה חייב. מנין לשוחט את העוף יהיה חייב? תלמוד לומר \"או אשר ישחט\". יכול המולק את העוף יהיה חייב? ודין הוא: אם שחיטה – שאין דרך הֶכְשֵרָה בכך בפנים – חייבים עליה בחוץ, מליקה – שדרך הכשרה בפנים – אינו דין שיהיה חייב עליה בחוץ?! תלמוד לומר \"אשר ישחט\" – על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה.", + "[ה] יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא: ומה אם קדשים – שהיה להם שעת היתר בחוץ – חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין – שלא היתה להם שעת היתר בפנים – אינו דין שיהיו חייבים עליהם משום השוחט בפנים?! תלמוד לומר \"קרבן\" – על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין.", + "[ו] אי קרבן יכול יהיו חייבים על הקדש בדק הבית? תלמוד לומר \"אל פתח אהל מועד לא הביאו\" – יצא הקדש בדק הבית שאינו בא אל פתח אהל מועד.", + "[ז] אוציא הקדש בדק הבית שאינו בא אל אהל מועד ולא אוציא את הרובע, ואת הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ובני יונה שעבר זמנם, ובעלי מום קבועים? תלמוד לומר \"להקריב\" – הכשרים ליקרב, יצאו אלו שאינם כשרים ליקרב. או יכול אוציא את אלו שאינן כשרים ליקרב ולא אוציא (פר חטאת) ושעיר המשתלח? תלמוד לומר \"לה'\" – המיוחדים לה', יצאו אלו שאין מיוחדים לשם.", + "[ח] או אוציא את אלו שאינן מיוחדים לשם ולא אוציא עולה מחוסר זמן בגופה, וחטאת בין בגופה בין בבעלים, ותורים שלא הגיע זמנם, ובעלי מומים עוברים? תלמוד לומר \"לפני משכן ה'\" – הכשרים ליקרב עכשיו, יצאו אלו שאין כשרים אלא לאחר זמן. ר' שמעון אומר, הואיל והם כשרים לאחר זמן יהיו חייבים עליהם בלא תעשה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] או יכול שאני מוציא עולה מחוסר זמן בבעלים, ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן? תלמוד לומר \"שור\" מכל מקום. \"כשב\" מכל מקום. \"עז\" מכל מקום. \"דם יחשב לאיש ההוא\" – ולא לשולחיו. \"דם שפך\" – אחד ששפך חייב, שנים ששפכו פטורים.", + "[ב] והלא דין הוא! ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור – חייב שנים שהעלו, מקום ששוחט להדיוט חייב אינו דין שנחייב שנים ששחטו?! תלמוד לומר \"דם שפך\" – אחד ששחט חייב, שנים ששחטו פטורים. \"ונכרת האיש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"מקרב עמו\" – ולא עמו, ועמו שלום.", + "[ג] עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות בחוץ, שהרי עונשם אמור. אזהרתם מנין? תלמוד לומר (דברים יב) \"השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום\".", + "[ד] מכאן ואילך הוא מדבר בקדשים שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות שנאמר \"למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים\" – זבחים המותרים להם כבר. \"על פני השדה\" – מלמד שכל הזובח בבמה כזובח בשדה.", + "[ה] \"והביאום לה'\" – מצות עשה. מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר \"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם\". איני יודע אילו קדשים קרבים בבמה. תלמוד לומר – \"שלמים\". אין לי אלא שלמים, מנין לרבות את העולה? ת\"ל \"זבחי\".", + "[ו] או יכול שאני מרבה חטאת ואשם? תלמוד לומר \"אותם\". מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! תלמוד לומר \"שלמים\" – מה שלמים מיוחדים שהם באים בנדר ובנדבה אף איני מרבה אלא את כל שהוא בא בנדר ובנדבה. אף המנחות והנזירות, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין לך קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד.", + "[ז] \"וזרק הכהן את הדם על מזבח ה'\" – זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה; אלא אף הגרים, אף הנשים, אף העבדים כשרים בבמה. \"מזבח ה' פתח אהל מועד\" – אין מזבח ה' בבמה אלא אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב, דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אומר לעולם אינו חייב עד שיבנה כמין מזבח ויעלה עליו. \"והקטיר את החלב לריח ניחח לה'\" – ואין ריח ניחוח בבמה.", + "[ח] \"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים\" – אין שעירים אלא שדים שנאמר \"ושעירים ירקדו שם\". \"אשר הם זונים אחריהם\" – לרבות שאר עכו\"ם.", + "[ט] \"חקת עולם\" – לבית עולמים. \"תהיה\" – אף בזמן הזה. \"זאת להם\" – ואין חייבים עליהם כרת. \"לדורותיכם\" – שינהוג לדורות." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"ואלהם תאמר\" – ככל האמור בענין. \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"אשר יגור\" – אלו נשי הגרים. \"בתוכם\" לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] ואם כן למה נאמר \"איש איש\"? לרבות שנים שהעלו, דברי ר' שמעון. אמר ר' שמעון ודין הוא: ומה אם במקום שהשוחט להדיוט חייב – פטור שנים ששחטו, מקום שהמעלה להדיוט פטור אינו דין שנפטר שנים שהעלו?! תלמוד לומר \"איש איש\" – להביא את השנים. ר' יוסי אומר \"ההוא\" – אחד שעלה חייב, שנים שהעלו פטורים.", + "[ג] \"אשר יעלה עולה או זבח\" – אין לי אלא עולה. מנין אימורי חטאת, ואימורי אשם, ואימורי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר \"זבח\". ומנין לרבות את הדם? ת\"ל \"או זבח\".", + "[ד] מנין הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, ושלשת לוגים מים, ושלשת לוגים יין? תלמוד לומר \"אל פתח אהל מועד לא יביאנו\" – כל שהוא בא אל פתח אהל מועד חייבים עליו.", + "[ה] אין לי אלא כשרים. פסולים מנין? הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו, ושקבלו בו פסולים, וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן? תלמוד לומר \"לא יביאנו לעשות\" – כל המתקבל לבא אל אהל מועד חייבים עליו.", + "[ו] חייב על השחיטה ועל ההעלאה. ר' יוסי הגלילי אומר שחט בחוץ והעלה בפנים – חייב. שחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור, שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו, אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו!", + "[ז] רבי אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן היתה לו שעת הכושר! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר?! ר' אלעזר בר' שמעון אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן המזבח מקבלו! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שאין המזבח מקבלו?! טמא שאכל, בין קדש טמא בין טהור – חייב. ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל טהור – חייב, וטמא שאכל טמא – פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאהו! והטהור שאכל טמא – פטור, שאין חייב אלא על טומאת הגוף.", + "[ח] יכול המעלה פחות מכזית מן העולה, פחות מן כזית מן האימורין, פחות מכזית מן הקומץ, פחות מג' לוגין יין יהא חייב? תלמוד לומר \"אותו\" – על השלם הוא חייב ואינו חייב על המקצת.", + "[ט] יכול המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קודש קדשים, מבשר קדשים קלים, מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, ושירי מנחות יהא חייב? תלמוד לומר \"עולה\" – מה עולה מיוחדת שהיא ראויה לאישים, יצאו אלו שאין ראוים לאישים.", + "[י] יכול היוצק, והבולל, והפותת, והמולח, והמניף, והמגיש, המסדר את השלחן, והמטיב את הנרות, הקומץ, והמקבל דמים בחוץ יהא חייב? תלמוד לומר \"אשר יעלה עולה\" – מה העלאה מיוחדת שהיא גמר עבודה, יצאו אלו שאינם גמר עבודה.", + "[יא] \"ונכרת האיש\" – ולא הצבור. \"ההוא\" – אחד שהעלה חייב, שנים שהעלו פטורים, דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר, \"איש איש\" – להביא את שנים. העלה וחזר והעלה – חייב על כל עליה ועליה, דברי ר' שמעון. ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת. אינו חייב עד שיעלה על ראש המזבח. ר' שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. \"גר\" – אלו גרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בתוכם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\"? אמר ר' אלעזר בר' שמעון להביא ולד בת ישראל מן העכו\"ם ומן העבד.", + "[ג] \"אשר יאכל כל דם\" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"כי נפש הבשר בדם וכולי\" שיכול אין לי חייבים אלא דם הנפש במוקדשים. מנין על דם הנפש בחולין, ועל דם התמצית בחולין, ועל דם התמצית במוקדשים? תלמוד לומר \"אשר יאכל כל דם\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים על כולם אינן חייבים אלא על דם הנפש בלבד.", + "[ד] \"ונתתי פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בה. \"בנפש\" – ולא בצבור. \"האוכלת\" – ולא המאכלת. \"מקרב עמה\" – ועמה שלום.", + "[ה] \"כי נפש הבשר בדם הִוא\" – להגיד מה גרם. \"ואני נתתיו\" – ואם נתנם במתנה אחת, כפר. \"לכם\" – ולא לאחרים. \"על המזבח\" – כל מקום שיתן על המזבח יכפר. \"על המזבח\" – ולא על קרקעו של מזבח. \"כי הדם הוא בנפש יכפר\" – הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום.", + "[ו] \"על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם\" – להזהיר גדולים על הקטנים. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר \"האוכלת\" – האוכל נכרת.", + "[ז] יכול לא יהיו נכרתים על הקטנים, שאין הקטנים נכרתים על ידי עצמם, אבל יהיו נכרתים על ידי גדולים שהרי גדולים נכרתים על ידי עצמם? תלמוד לומר \"כל אוכליו יכרת\" – אינם נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בתוכם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\" לרבות? לפי שנאמר \"אשר יצוד\", אין לי אלא הצד. לקח, ירש, ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר \"איש איש\". אין לי אלא צד. נִצוד כמו אווזין ותרנגולים מנין? תלמוד לומר \"צֵיד\" – מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אשר יצוד\"? אמר רבי, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זו.", + "[ג] \"עוף\" – יכול אף עוף טמא במשמע? תלמוד לומר \"חיה\". מה חיה שהיא מטמאה בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים – יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים. אי מה חיה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים – יצא עוף טהור שהוא באם על הבנים! תלמוד לומר \"אשר יֵאכל\" – יצא עוף טמא שאינו נאכל.", + "[ד] אין לי אלא עוף הנאכל. חיה הנאכלת מנין? תלמוד לומר \"חיה או עוף אשר יֵאכל\". \"חיה\" – משמע בין מרובה בין מועט. \"עוף\" – משמע כל עוף, בין מרובה בין מועט. מכאן אמרו: שחט מאה חיות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. חיה ועוף במקום אחד – כיסוי אחד לכולם. ר' יהודה אומר, שחט חיה – יכסה ואחר כך ישחט את העוף שנאמר \"חיה או עוף\". אמרו לו, והלא כבר נאמר \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא\".", + "[ה] \"ושפך\" – פרט לשוחט ונתנבלה בידו, ולנוחר, ולמעקר. – ולהביא השוחט לאכילת נכרים (בס\"א גוים) ולאכילת כלבים.", + "[ו] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו\"ם (בס\"א לעבודה זרה), השוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים: ר' מאיר מחייב שנאמר \"ושפך…וכסה\", וחכמים אומרים 'אשר יאכל…ושפך..וכסה' – שחיטה שהיא כשרה לאכילה חייב לכסות, ושאינה כשרה לאכילה פטור מלכסות.", + "[ז] 'ושפך..וכסה' – במה ששפך בו יכסה. לא יכסנו ברגל שלא יהיו מצוות בזויות עליו. 'ושפך..וכסה' – מי ששפך הוא יכסה ולא יפקיד (ס\"א ולא יקפיד) שאחר יכסה. ומנין שאף אחרים מוזהרים עליו? תלמוד לומר \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא\".", + "[ח] \"ושפך…וכסהו\" – מצוה שיכסנו הוא. כסהו ונתגלה – פטור מלכסות. כסהו הרוח – חייב לכסות.", + "[ט] 'את דמו..וכסה' – מלמד שכל דמו חייב לכסות. מכאן אמרו: דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות. אמר ר' יהודה, אימתי? בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא הוא – פטור מלכסות.", + "[י] \"וכסהו\" – יכול יכפה עליו כלים, יכפה עליו אבנים? תלמוד לומר \"עפר\". אין לי אלא עפר, מנין בשחיקת אבנים, בשחיקת חרסים, בנעורת של פשתים דקה, בנסורת של חרשים דקה, בזבל דק, בחול דק, בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשה? תלמוד לומר \"וכסהו\". אי \"וכסהו\" יכול בשחיקת כלי מתכות, בקמח, בסובין ובמורסן? תלמוד לומר \"עפר\". מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה מיעט? מרבה אני את אלו שהן ממין עפר ומוציא אני את אלו שאינן ממין עפר.", + "[יא] שתמצא לומר כלל שהיה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מה עפר שהוא מיוחד שהוא מגדל הצמחים ומכסים בו אף כל דבר שמגדל צמחים ומכסים בו. יצא דבר שאין מגדל צמחים – אין מכסים בו.", + "[יב] \"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא\" – להגיד מה גרם. \"ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו\" – להזהיר גדולים על הגדולים. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר \"כל אוכליו יכרת\" – הא אין נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וכל נפש\" – יכול אף העכו\"ם (ס\"א הנכרי וס\"א הגוי)? תלמוד לומר \"גר\". אי \"גר\" יכול אף גר תושב? תלמוד לומר \"אזרח\". מה \"אזרח\" בן ברית, אף \"גר\" בן ברית.", + "[ב] \"אשר תאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"נבלה\" – פרט לחרטום, ולצפרנים, ולכנפיים, ולנוצה, ולבצים.", + "[ג] יכול תהא מטמא בגדים בתוך המעיים? תלמוד לומר \"וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר\" – אינו מטמא בגדים בתוך המעיים. יכול לא יטמא בגדים בתוך המעיים אבל תטמא בגדים תוך הפה? תלמוד לומר \"נפש\" – בבית נפש היא מטמאה, ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה.", + "[ד] יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה? תלמוד לומר \"אשר תאכל\" – בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה.", + "[ה] יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית (ס\"א אבית) הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה\" (ויקרא כב ח) – את שאין לה טומאה אלא אכילתה, יצאת נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.", + "[ו] יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחמר? תלמוד לומר \"בה\" – בה אתה מטמא בגדים בבית הבליעה ואין אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה.", + "[ז] יכול אף נבלת עוף הטמא תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"אשר תאכל נבלה וטריפה\" – – את שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים \"נבלה וטריפה\" – נבלה שיש לה טריפה, יצא עוף טמא שאין לו טריפה.", + "[ח] \"אשר תאכל נבלה\" – מה תלמוד לומר \"טריפה\"? אמר ר' יהודה, אם טריפה חיה והלא כבר נאמר \"נבלה\"! ואם טריפה מתה הרי היא בכלל נבלה! ואם כן מה תלמוד לומר \"נבלה\"? פרט לשחוטה.", + "[ט] אמר ר' מאיר ומה אם נבלת בהמה – שהיא מטמאה במגע ובמשא – שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה, נבלת העוף – שאינה מטמאה במגע ובמשא – אינו דין ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה?! ומה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה לאכילה – מטהרת טריפתה מטומאתה, אף מליקתה שהיא מכשרתה לאכילה – תטהר טריפתה מטומאתה! ר' יוסי אומר, דיה כנבלת בהמה! – שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה.", + "[י] יכול המלוקה שבפנים תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה\" – מה נבלה שאינה מתרת את האסור אף טריפה שאינה מתרת את האסור, יצאה המלוקה שבפנים שהיא מתרת את האסור, ובא (גי' גר\"א ולהביא) המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ שאינם מתירים את האסור.", + "[יא] אחרים אומרים \"באזרח ובגר\" – את שאיסורו שוה באזרח ובגר, יצא מליקה שבפנים שאין איסורו שוה באזרח ובגר.", + "[יב] יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ יהיו מטמאים בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה\" – מה נבילה ששוה בפנים כבחוץ אף טריפה ששוה בפנים כבחוץ, יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ שלא שוו בפנים כבחוץ. \"וכבס\" – יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'. אי בגד, יכול בגד גדול לבן המטמא במת ומטמא בנגעים… מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא את שביס של סבכא וגינגלין מנין? תלמוד לומר בגד \"בגדיו\" ריבה. מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר 'טמא'. יכול יטמא אדם וכלי חרש? תלמוד לומר 'בגד' – בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. ", + "[יג] נמצאת אתה אומר: היה אוכל בנבלת עוף טהור וידו אחת על גבי התנור וידו אחת על גבי חבירו – שניהם טהורים. \"ואם לא יכבס…ונשא עונו\" – יכול על כיבוס בגדים יהיה ענוש כרת? תלמוד לומר \"ובשרו לא ירחץ ונשא עונו\". הא כיצד? על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים.", + "[יד] מנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה, וחייב קרבן על ידי טומאה. מה קרבן שחייב להלן – על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף עונש ואזהרה אמורים כאן – על ידי טומאה בטומאה מקדש וקדשיו.", + "[טו] אחרים אומרים \"ונשא עונו\" \"ונשא עונו\" לגזירה שוה. מה נשיאת עון אמור להלן בכרת אף כאן בכרת." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם\". אני ה' שאמרתי והיה העולם. אני דיין. אני מלא רחמים. אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר.", + "[ב] אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומן המצריים ועתיד להפרע מכם אם תעשו כמעשיהם.", + "[ג] מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר \"כמעשה ארץ מצרים…לא תעשו\". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"כמעשה ארץ מצרים…לא תעשו\". ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"אשר ישבתם בה לא תעשו\". ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר \"אשר ישבתם בה לא תעשו\".", + "[ד] ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען…לא תעשו\". ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען…לא תעשו\". ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר \"אשר אני מביא אתכם שמה\". ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר \"אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו\".", + "[ה] ר' שמעון אומר, הרי הוא אומר \"מי פעל ועשה קורא הדורות מראש\". זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם.", + "[ו] ר' יוסי הגלילי אומר, אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים, שנאמר \"וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים\"? אלא בשביל שכר שכִבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו \"שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו\". בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם מ\"ז שנה.", + "[ז] ר' שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן לקיש הרי הוא אומר \"האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה\" (יהושע יד טו). בני אדם שכבדו את הצדיק זכו שתשקט עליהם את הארץ. [ומה אם כנענים על ידי שכבדו אותו עמדה להם זכותו, אף על פי שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה]", + "[ח] או (ס\"א אי) \"כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו\", יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר \"ובחוקותיהם לא תלכו\" – לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים. לכך נאמר \"ובחוקותיהם לא תלכו\".", + "[ט] \"משפטי\" – אלו הדינים. \"חוקותי\" – אלו המדרשות. \"תשְמְרו\" – זו המשנה. \"ללכת בהם\" – זה המעשה. \"תשְמְרו ללכת בהם\" – לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד.", + "[י] \"ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם\" ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. \"וחי בהם\" – לעולם הבא. ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא! הא מה אני מקיים \"וחי בהם\"? לעולם הבא. \"אני ה'\" – נאמן לשלם שכר." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם (ס\"א הגוים) שיהיו מוזהרים על העריות כישראל. \"לא תקרבו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"איש איש\", שיכול אין לי אלא איש ממש שמוזהר על ידי אשה. אשה מוזהרת על ידי איש מנין? תלמוד לומר \"לא תקרבו\" – הרי כאן שנים.", + "[מכאן ועד משנה טו' תוספת המדרש ילקוט על הפרשה, הובא בקרבן אהרן] תוספת הילקוט: \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם\". רבי שמעון בן יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן \"אנכי ה' אלקיך\". אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הין והין. קִבַלתם מלכותי, קַבְלו גזרותי! – \"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני\". הוא שנאמר כאן \"אני ה' אלקיכם\". אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו הין והין. קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי! – \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו\". ר' ישמעאל אומר, חמורות העריות שהוא פותח בהם ביו\"ד ה\"א וחותם בהם ביו\"ד ה\"א. שבתחלת הענין הוא אומר \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'\" ובסוף הענין הוא אומר \"ושמרתם את משמרתי…אני ה' אלקיכם\" – הא חמורים העריות שהוא פותח בהן ביו\"ד ה\"א וחותם ביו\"ד ה\"א.", + "תוספת הילקוט: [ג] רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות, לכך בא עליהם בגזרה \"אני ה' אלקיכם\" – דעו מי הגוזר עליכם. וכן מצינו שניתקו בעריות שנאמר (במדבר יא, י): \"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו\". וכן מלאכי אומר להם (מלאכי ב, יג): \"וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה\". אמר להם אין זו תחלה לכם שכבר בכיתם בימי משה! אמרו לו, (מלאכי ב, טו): \"ולא אחד עשה ושאר רוח לו?\" – לא מי שברא את ישראל הוא ברא את האומות? אמר להם, (מלאכי ב, טו): \"ומה האחד מבקש זרע אלקים!\". ענו כולם ואמרו (מלאכי ב, יב): \"יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב\" – לא יהא לו, לא ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' (מלאכי ב, יב). וכן הוא אומר (נחמיה יג, כח): \"ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי\".", + "תוספת הילקוט: [ד] רבי אומר \"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלקיכם\" – אמור להם אף אני מוזהר!, כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להם ויקבלו. \"ואמרת אלהם\" – הרי זו אזהרה לבית דין. \"אני ה' אלקיכם\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "תוספת הילקוט: [ה] \"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו\" – מגיד הכתוב שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין, ואותו המקום שישבו בו ישראל מקולקל מכולם.", + "תוספת הילקוט: [ו] \"וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו\" – והלא בידוע שבארץ כנען הם באים! ומה תלמוד לומר \"וכמעשה ארץ כנען וכולי\"? אלא מלמד שמעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות ואותו המקום שנתישבו (ס\"א שנתכונו) בו ישראל מקולקל מכולם.", + "תוספת הילקוט: [ז] \"כמעשה ארץ מצרים…וכמעשה ארץ כנען\" – הקיש מעשה מצרים למעשה כנענים ומעשה כנענים למעשה מצרים. מה מעשיהם של מצרים שטופים בעכו\"ם ובגילוי עריות ובשפיכות דמים ובמשכב זכור ובהרבעת בהמה אף מעשיהם של כנענים כיוצא בהם. ואם כן למה קדמו מצריים לכנענים בארבעים שנה לפורענות? מפני שכבדו את אותו הצדיק – \"שמענו אדוני נשיא אלקים וכולי\" ואומר \"האדם הגדול בענקים וכולי\" (יהושע יד, טו).", + "תוספת הילקוט: [ח] \"ובחוקותיהם לא תלכו\". וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? והלא כבר נאמר \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש…וחובר חבר\", ומה תלמוד לומר \"ובחוקותיהם לא תלכו\"? שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה. ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין חוקים?!, תלמוד לומר \"את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלקיכם\". עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו, תלמוד לומר \"ושמרתם ועשיתם..כי היא חכמתכם ובינתכם…\".", + "תוספת הילקוט: [ט] \"את משפטי תעשו\" – אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזילות והעריות והעכו\"ם וקללת השם ושפיכות דמים שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן. \"ואת חקותי\" – אלו שיצר הרע משיב עליהם ועכו\"ם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצת יבמה וטהרת המצורע ופרה אדומה ושעיר המשתלח, שיצר הרע משיב עליהם ועכו\"ם משיבין עליהם. תלמוד לומר \"אני ה'\" – חקקתים! אין אתה רשאי להשיב עליהם.", + "תוספת הילקוט: [י] \"ללכת בהם\" – עשם עיקר ואל תעשם טפלה. \"ללכת בהם\" – שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם. שלא תאמר למדתי חכמת ישראל, אלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר \"ללכת בהם\" – אינך ראשי ליפטר מתוכן. וכן הוא אומר \"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך\" (משלי ה, יז). \"בהתהלכך תנחה אותך\" (משלי ו, כב) – בעולם הזה. \"בשכבך תשמור עליך\" – בשעת מיתה. \"והקיצות היא תשיחך\" – לעולם הבא. ושמא תאמר אבד סברי ואבד סכויי, תלמוד לומר \"אני ה'\" – אני בוראך ואני סכוייך ועלי בטחונך. וכן הוא אומר \"ועד זקנה אני הוא\" (ישעיהו מו, ד), ואומר \"כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות וגומר\" (ישעיהו מד, ו), ואומר \"אני הוא אני ראשון אף אני אחרון\" (ישעיהו מח, יב), ואומר \"…אני יהוה ראשון ואת אחרנים אני הוא\" (ישעיהו מא, ד).", + "תוספת הילקוט: [יא] \"ושמרתם את חקתי ואת משפטי\" – שאין לי אלא מה שפרט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר \"ושמרתם את חקותי ואת משפטי\".", + "תוספת הילקוט: [יב] \"אשר יעשה אותם האדם\" – היה ר' ירמיה אומר, מנין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר \"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם\". וכן הוא אומר \"וזאת תורת האדם אדני יְהוִה\" (שמואל ב ז, יט) – \"תורת הכהנים ולוים וישראל\" לא נאמר אלא \"תורת האדם\". וכן הוא אומר \"פתחו שערים…\"(ישעיהו כו, ב) – \"ויבא כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"ויבא גוי צדיק שומר אמונים\". וכן הוא אומר \"זה השער לה'…\" (תהלים קיח, כ) – \"כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"צדיקים יבואו בו\". וכן הוא אומר \"רננו…\" (תהלים לג, א) – \"כהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"רננו צדיקים בה'\". וכן הוא אומר \"הטיבה ה'…\" (תהלים קכה, ד) – \"לכהנים לוים וישראל\" לא נאמר אלא \"הטיבה ה' לטובים\" – הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.", + "תוספת הילקוט: [יג] \"וחי בהם\" – לא שימות בהם. היה ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר שאם אמרו לו לאדם בינו לבין עצמו עבוד עכו\"ם ואל תֵהָרֵג!, יעבור ואל יֵהרג? תלמוד לומר \"וחי בהם\" – ולא שימות בהם. או אפילו ברבים ישמע להם? תלמוד לומר (ויקרא כב, לב) \"ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי\" – אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם כשם שעשו חנניא מישאל ועזריה שהיו כל אומות העולם בזמן ההוא שטוחים לפני הצלם והם עומדים דומים לתמרים. עליהם מפורש בקבלה (שיר השירים ז, ח) \"זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו\" – היום אני מתעלה בהם לעיני אומות העולם מכחישי התורה. היום אני נפרע להם משונאיהם. היום אני מחיה להם את המתים. אני ה'\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "תוספת הילקוט: [יד] \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" – כלל. \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\" – פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו. אם למדתי שהוא אסור באשת אחי אביו אף אחי אביו יהא אסור באשתו! הואיל ומותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו. אם למדתי שהוא אסור בבת חורגו אף חורגו יהא אסור בבתו! אי אמרת כן הבאת עריות מן הדין! לכך נאמר \"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה\" – כלל. \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\" – פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. \"אני ה'\" – אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.", + "[טו] (ויקרא יח, יט) \"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה\" – אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר \"לא תקרב\". אין לי אלא נדה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרבו בל תגלו? תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) \"לא תקרבו לגלות\". \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר.", + "[טז] \"אל תטמאו בכל אלה\" – בין בכולן בין במקצתן. \"כי בכל אלה נטמאו הגוים\" – אלו המצריים. \"אשר אני משלח מפניכם\" – אלו הכנענים. \"ותטמא הארץ\" – מלמד שהארץ מטמאה על ידי דברים האלו. \"ואפקד עונה עליה\" – כיון שאני פותח הפנקס מיד אני גובה את הכל. \"ותקיא הארץ את יושביה\" – כאדם שמקיא את מזונו.", + "[יז] \"ושמרתם אתם\" – אתם נאים שומרים אותם שאתם פתחתם אותם. וכן הוא אומר \"גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום\".", + "[יח] \"ולא תעשו מכל התועבות האלה\" – בין מכולם בין ממקצתם. 'אזרח' – זה אזרח, \"האזרח\" – לרבות נשי אזרחים. 'גר' – זה גר, \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים, \"בתוככם\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[יט] \"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם\" – מלמד שהארץ מיטמאה על ידי הדברים האלו. \"ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם\" – מלמד שהארץ חייבת גלות על ידי הדברים האלה.", + "[כ] \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה\" – בין מכולם בין ממקצתם. \"ונכרתו הנפשות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"איש איש\" שיכול אין לי אלא איש שהוא ענוש כרת על ידי אשה. אשה ענושה כרת על ידי האיש מנין? תלמוד לומר \"הנפשות\" – הרי כאן שנים.", + "[כא] \"העושות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תקרבו\" יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה? תלמוד לומר \"העושות\" – ולא הקריבות. \"מקרב עמם\" – ועמם שלם.", + "[כב] \"ושמרתם את משמרתי\" – שמרו לי משמרת. \"ושמרתם…משמרתי\" – להזהיר בית דין על כך. \"לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם\" – מלמד שכל העריות קרוים טומאה. \"ולא תטמאו בהם ונטמתם בם\" (ויקרא יא, מג) – אם מיטמאים אתם בהם נפסלים אתם מאחרי. מה הנייה יש לי בכם ואתם מתחייבים לי כליה?! לכך נאמר \"אני ה' אלקיכם\" (ויקרא יח, ל).", + "[כג] וכן עזרא אומר (עזרא ט, יד): \"הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה יהוה אלהי ישראל צדיק אתה\"" + ] + }, + "Kedoshim": { + "Section 1": [ + "[א] \"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו\" – מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלוים בה. \"קדושים תהיו\" – פרושים תהיו. \"כי קדוש אני ה' אלקיכם\" – לומר אם מקדישים (ס\"א מקדשים) אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים (ס\"א מקדשים) עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש… תלמוד לומר \"כי קדוש אני\" – בקדושתי אני, בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי. אבא שאול אומר פמליא למלך, ומה עליה להיות מחקה למלך.", + "[ב] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"תיראו\" – הרי כאן שנים.", + "[ג] אם כן למה נאמר \"איש\"? אלא שהאיש סיפוקו בידו והאשה אין ספוקה בידה מפני שיש רשות אחרים עליה.", + "[ד] נאמר \"איש אמו ואביו תיראו\" ונאמר \"את ה' אלקיך תירא\". הקיש מורא אב ואם למורא המקום.", + "[ה] נאמר \"כבד את אביך ואת אמך\" ונאמר \"כבד את ה' מהונך\". הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.", + "[ו] נאמר \"מקלל אביו ואמו מות יומת\" ונאמר \"איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו\". הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.", + "[ז] – אבל אי אפשר לומר מכה כלפי מעלה. וכן בדין, ששלשתם שותפים בו.", + "[ח] ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר \"אם כבש תביא קרבנו לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים. תורים קודמים לבני יונה בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר \"ובן יונה או תור לחטאת\" – מלמד ששניהם שקולים. ", + "[ט] האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר \"איש אמו ואביו תיראו\" – מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.", + "[י] איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. יכול אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם? תלמוד לומר \"ואת שבתותי תשמֹרו אני ה'\" – כולכם חייבים בכבודי. \"אל תפנו אל האלילים\" – אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיו.", + "[יא] \"אלילים\" – זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה. אלילים על שם שהם חלולים פסל על שם שהם נפסלים מסכה על שם שהם נסוכי מצבה על שם שהם עומדי עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים תרפים על שם שהם מרקיבים גלולים על שם שהם מגועלים שקוצים על שם שהם משוקצים חמנים על שם שהם עומדים בחמה אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים \"אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה\" – תחלתם אלילים הם. אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות.", + "[יב] \"ואלהי מסכה לא תעשו\" – יכול יעשו להם אחרים? תלמוד לומר \"לא…לכם\". אי \"לא…לכם\", יכול הם יעשו לאחרים? תלמוד לומר \"לא תעשה\". מכאן אמרו: העושה עכו\"ם לעצמו עובר משום שתי אזהרות – משום \"לא תעשה\" ומשום \"לכם\". ר' יוסי אומר משום שלש – משום \"לא תעשה\", משום \"לא…לכם\", ומשום \"לא יהיה לך\"." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ביום זבחכם יאכל וממחרת\" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה – אף תחילת זבחכם לא יהיה אלא על מנת לאכול לב' ימים.", + "[ב] אין לי אלא שלמים. מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהיה זביחתו אלא על מנת לאכול לשני ימים? תלמוד לומר \"וכי תזבחו…שלמים\" \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות זבחים הנאכלים לב' ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול לשני ימים.", + "[ג] 'תזבח' \"תזבחהו\" – אין שוחטין שני ראשים בבת אחת.", + "[ד] \"ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה\" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו, תנהו ענין חוץ למקומו.", + "[ה] \"ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרת\" – זה בנין אב, כל שהוא קדש חייבים עליו כרת.", + "[ו] \"ובקצרכם\" – פרט לשקצרוהו הלסטים, קירסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה. \"ובקצרכם\" – פרט לשקצרוה עכו\"ם (ס\"א גויים). מיכן אמרו: עכו\"ם (ס\"א נכרי) שקצר שדהו ואחר כך נתגייר – פטור מן הלקט והשכחה והפאה. ור' יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור.", + "[ז] אין לי אלא קוצר. תולש מנין? תלמוד לומר \"לקצור\". קוטף מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג, כב) \"בקצרך\". אין לי אלא תבואה. קטניות מנין? תלמוד לומר \"ארצכם\". אילנות מנין? תלמוד לומר \"שדך\". יכול הירק והקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפנות הכל בכלל? תלמוד לומר \"קציר\" – מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום. יצאו ירקות שאף על פי שלקיטתן כאחת אבל אין מכניסן לקיום. [יצאו התאנים שאף על פי שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת]. והתבואה והקטניות בכלל זה.", + "[ח] ובאילן: האוג והחרובין, האגוזים והשקדים, הגפנים והרמונים, הזיתים והתמרים חייבים בפאה.", + "[ט] \"לא תכלה פאת שדך\" – אין פאה אלא מחמת הכילוי, ואין פאה אלא שיש לו שם, ואין פאה אלא בסוף. מיכן אמרו: נתן בין בתחלה בין באמצע – הרי זו פאה, ובלבד שלא יפחות באחרונה אחד מששים.", + "[י] וכן היה ר' שמעון אומר בשביל ארבעה דברים אמרו לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, מפני ביטול עניים, ומפני מראית העין, ומשום שאמרה תורה \"לא תכלה פאת שדך\". מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה האדם שעה פנויה ויאמר לקרובו העני \"בוא וטול לך פאה\" מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהיו עניים יושבים ומשמרים כל היום ואומרים \"עכשיו הוא נותן פאה\" אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי. מפני מראית העין כיצד? שלא יהיו העוברים והשבים אומרים \"ראו איך קצר איש פלוני את שדהו ולא הניח פאה לעניים\" ומשום שאמרה תורה \"לא תכלה פאת שדך\"", + "[יא] \"שדך\" – ולא שדה אחרים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון \"שדך\" ולא שותף עם העכו\"ם (ס\"א הגוי). \"שדך\" – לחייב על כל שדה ושדה." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] מיכן אמרו אלו מפסיקים לפאה: הנחל, והשלולית, דרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל הרבים, ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע אחר. והקוצר לשחת מפסיק, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש.", + "[ב] אמת המים הקבועה – הרי זו מפסקת. ר' יהודה אומר אם אינה יכולה להקצר כאחת הרי זו מפסקת. כל ההרים אשר במעדר יעדרון, אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, הוא נותן פאה לכל.", + "[ג] הכל מפסיקין לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. אם היה שער כותש אינו מפסיק לאילן אלא נותן פאה לכל.", + "[ד] לחרובים – כל הרואים זה את זה. אמר רבן גמליאל נוהגים היו בית אבא נותנים פאה אחת לזיתים שהיה להם בכל הרוח ולחרובים כל שרואים זה את זה. ר' אלעזר בר צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיה להם בכל העיר.", + "[ה] \"ולקט קצירך\" – לא לקט קיטוף. \"ולקט קצירך\" – אין לקט אלא מחמת הקציר. מיכן אמרו: היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ, עקצו עקרב, נבעת, נפל מידו על הארץ – הרי (זה) של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל – לעניים. אחר היד ואחר המגל – לבעל הבית. ראש המגל וראש היד – ר' ישמעאל אומר לעניים, ר' עקיבא אומר לבעל הבית.", + "[ו] \"לא תלקט…לעני\" – לא תסייע את העני. \"לא תלקט\" – הזהיר את העני בשלו." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"וכרמך לא תעולל\" – מיכן אמרו כרם שכולו עוללות: ר' אליעזר אומר לבעל הבית, ר' עקיבא אומר לעניים. אמר ר' אליעזר ו\"כי תבצור…לא תעולל\" (דברים כד, כא), ואם אין בציר מנין עוללות?! אמר לו ר' עקיבא \"וכרמך לא תעולל\" – אפילו כולו עוללות. שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר \"כי תבצור…לא תעולל\"? – אין לעניים בעוללות קודם לבציר.", + "[ב] \"ופרט כרמך\" – אין פרט אלא מחמת הבציר. מיכן אמרו: היה בוצר עקץ את האשכולות, הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט – הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר \"לא תשיג גבול עולם\".", + "[ג] איזהו עוללות? כל שאין לה כתף ולא נטף. יש לו כתף אבל לא נטף, נטף אבל לא כתף – לבעל הבית. אם ספק – לעניים. עוללות שבארכובה: אם נקצרת עם האשכול, הרי של בעל הבית. ואם לאו, הרי של עניים. גרגיר יחיד: ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות.", + "[ד] \"לעני\" – יכול לעני מאחרים? תלמוד \"לגר\". אי \"לגר\" יכול לגר תושב? תלמוד לומר \"ללוי\". מה לוי בן ברית אף גר בן ברית.", + "[ה] אי \"ללוי ולגר\" יכול בין חסרים בין שאינם מחוסרים? תלמוד לומר \"לעני\" – מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית. \"תעזוב\" – הנח לפניהם והם יבזבזו. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז – אפילו בריא, אפילו ידיו יפות – לזה שומעים, שאמר כהלכה. יכול בדלית ובדקל כן? תלמוד לומר \"אותם\". אפילו תשעים ותשעה אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק – אפילו זקן או חולה – לזה שומעים, שאמר כהלכה.", + "[ו] מה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ובשאר כל הפירות לבזבז? אחר שריבה הכתוב מיעט? תלמוד לומר \"קציר\" – מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול. ר' שמעון אומר חלוקי אגוזים כדלית וכדקל.", + "[ז] \"תעזוב\" – לפניהם. הנח תבואה בקשה, תלתן בעמיריו, תמרים במכבדות. יכול אפילו השירה אותם הרוח? תלמוד לומר \"אותם\". הפרישם ואחר כך השירה אותם הרוח – כשם שזכו בהם כך זכו בעציה. מנין שספק לקט, לקט? ספק שכחה, שכחה? ספק פאה, פאה? תלמוד לומר \"לעני ולגר תעזוב אותם\" \"אני ה' אלקיכם\" – אני איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב, כב) \"אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער\" וכן הוא אומר (משלי כב, כג) \"כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש\"." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"לא תגנובו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"גניבה שנים ישלם\" (שמות כב, ג). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"לא תגנובו\".", + "[ב] \"לא תגנובו\" על מנת למיקט. \"לא תגנובו\" על מנת לשלם תשלומי כפל ולא על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב.", + "[ג] \"לא תכחשו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"וכחש בה\" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ולא תכחשו\". \"לא תשקרו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ונשבע על שקר\" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ולא תשקרו\".", + "[ד] \"איש בעמיתו\". אין לי אלא איש באיש. אשה באיש, איש באשה מנין? תלמוד לומר \"בעמיתו\" מכל מקום.", + "[ה] \"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר\" – הא אם גנבת סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להשבע לשקר.", + "[ו] \"ולא תשבעו בשמי לשקר\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תשא שם ה' אלקיך לשוא\" שיכול אין לי חייבים אלא על שם המיוחד לבד. מנין לרבות את כל הכינויים? תלמוד לומר \"בשמי\" – כל שם שיש לי.", + "[ז] \"וחללת את שם אלקיך\" – מלמד ששבועת שוא חילול השם. דבר אחר: \"וחללת\" – נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה.", + "[ח] וכן הוא אומר \"על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער\" (ישעיהו כד, ו).", + "[ט] \"לא תעשוק את רעך\" – יכול אפילו אמר \"איש פלוני גבור הוא\" והוא אינו גבור, \"איש פלוני חכם הוא\" והוא אינו חכם, \"איש פלוני עשיר הוא\" והוא אינו עשיר… תלמוד לומר \"לא תגזול\". מה גזל מיוחד שהוא של ממון אף עושק דבר של ממון. ואיזה? זה הכובש שכר שכיר. \"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר\". אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה והכלים מנין? שכר הקרקעות מנין? תלמוד לומר \"לא תלין פעולת\" כל דבר.", + "[י] \"עד בקר\" – אינו עובר עליו אלא עד בוקר ראשון. יכול אפילו לא בא ולא תבעו? תלמוד לומר \"אתך\" – לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.", + "[יא] יכול אפילו המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהא עובר עליו? תלמוד לומר \"אתך\" לא ילין, \"אתך\" לרצונך.", + "[יב] \"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר\" – אין לי אלא שכר יום שהוא גובה כל הלילה. שכר הלילה שגובה כל היום מנין? תלמוד לומר \"ביומו תתן שכרו\" (דברים כד, טו).", + "[יג] \"לא תקלל חרש\" – אין לי אלא חרש. מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר \"ונשיא בעמך לא תאור\". אם כן למה נאמר \"חרש\"? מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים.", + "[יד] \"ולפני עור לא תתן מכשול\" – לפני סומא בדבר. בא אמר לך \"בת איש פלוני מה היא לכהונה?\" אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו \"צא בהשכמה\" שיקפחוהו לסטים, \"צא בצהרים\" בשביל שישתרב, אל תאמר לו \"מכור את שדך וקח לך חמור\" ואת עוקף עליו ונוטלה הימנו. שמא תאמר \"עצה טובה אני נותן לו!\" והרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך אני ה' \"." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"לא תעשו עול במשפט\" – בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו.", + "[ב] \"לא תשא פני דל\" – שלא תאמר \"עני הוא זה והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות\", לכך נאמר \"לא תשא פני דל\".", + "[ג] \"ולא תהדר פני גדול\" – שלא תאמר \"עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו\", לכך נאמר \"לא תהדר פני גדול\".", + "[ד] \"בצדק תשפט עמיתך\" – שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו \"קצר בדברך\". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אמר ר' יהודה, שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים. ואיזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. דבר אחר: \"בצדק תשפט עמיתך\" – הוי דן את כל האדם לכף זכות.", + "[ה] \"לא תלך רכיל בעמך\" – שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה. דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.", + "[ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר \"איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב\".", + "[ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר \"אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי\", לכך נאמר \"לא תלך רכיל בעמך\". וכן הוא אומר \"הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר\" (משלי יא, יג)", + "[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". ומנין לרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר \"לא תעמוד על דם רעך\". \"ולא תשנא את אחיך\" – יכול לא תקללנו, לא תכנו, ולא תסטרנו? תלמוד לומר \"בלבבך\" – לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב. ומנין שאם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים חזור והוכיח? תלמוד לומר \"הוכח תוכיח\". יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר \"ולא תשא עליו חטא\".", + "[ט] אמר ר' טרפון \"העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח\". אמר ר' אלעזר בן עזריה \"העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת\". אמר ר' עקיבא \"העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים\". אמר ר' יוחנן בן נורי מעידני עלי שמים וארץ שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה.", + "[י] \"לא תקׂם\" – עד היכן הוא כוחה של נקימה? אמר לו \"השאילני מגלך\", ולא השאילו. למחר אמר לו \"השאילני קרדומך\". אמר לו \"איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך\", לכך נאמר \"לא תקם\".", + "[יא] \"לא תטׂר\" – עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו \"השאילני קרדומך\" ולא השאילו. למחר אמר לו \"השאילני מגלך\". אמר לו \"הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך\", לכך נאמר \"לא תטר\".", + "[יב] \"לא תקם ולא תטר את בני עמך\" – נוקם אתה ונוטר לעכו\"ם. \"ואהבת לרעך כמוך\" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר \"זה ספר תולדות אדם\" – זה כלל גדול מזה.", + "[יג] אילו נאמר \"בהמתך לא תרביע\" יכול לא יאחוז בבהמה ויעמידנה לפני הזכר. תלמוד לומר \"כלאים\" – לא אמרתי לך אלא משום כלאים.", + "[יד] אין לי אלא בהמתך על בהמתך. בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[טו] אין לי אלא בהמה על בהמה. בהמה על חיה וחיה על בהמה מנין? טמאה על טהורה, טהורה על בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[טז] \"שדך לא תזרע\" – אין לי אלא שלא יזרע. שלא יקיים מנין? תלמוד לומר \"שדך לא…כלאים\" – לא אמרתי אלא משום כלאים.", + "[יז] מנין שאין מרכיבים עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל? תלמוד לומר \"את חקותי תשמרו\".", + "[יח] \"ובגד כלאים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו\" (דברים כב, יא), יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר \"בגד\". אין לי אלא בגד. מנין לרבות הלבדים? תלמוד לומר \"שעטנז\" – דבר שהוא שוע טווי ונוז. ר' שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא אביו שבשמים עליו. מכלל שנאמר \"לא יעלה עליך\", יכול לא יפשיל את הקופה לאחריו? תלמוד לומר \"לא תלבש\". \"לא תלבש\" אין לי אלא שלא ילבש. מנין שלא יתכסה? תלמוד לומר \"לא יעלה עליך\". מותר אתה להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהיה נימא אחת עולה על בשרו." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] 'איש' – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"ואיש\".", + "[ב] \"כי ישכב את אשה\" – פרט לקטנה. \"שכבת זרע\" – פרט למערה. \"והיא שפחה\": יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"והפדה\". אי \"והפדה\" יכול כולה? תלמוד לומר \"לא נפדתה\". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר \"והפדה לא נפדתה\"? דברה תורה כלשון בני אדם. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים \"לא יומתו כי לא חופשה\" – בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.", + "[ג] \"והפדה לא נפדתה\" – בכסף ובשוה כסף. בשטר מנין? תלמוד לומר \"או חופשה לא נִתן לה\", להלן הוא אומר \"וכתב לה\". מה \"לה\" האמור להלן בשטר אף כאן בשטר. אין לי אלא כסף בחציה ובשטר בכולה. מנין אף שטר בחציה? תלמוד לומר \"או חופשה לא נתן לה\" – מה בכסף בחציה אף שטר בחציה.", + "[ד] \"בקרת תהיה\" – מכות, מלמד שהיא לוקה. יכול אף הוא ילקה? תלמוד לומר \"תהיה\" – היא לוקה והוא אינו לוקה.", + "[ה] \"לא יומתו כי לא חופשה\" – הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. ר' שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהיה הכסף גומר בה? תלמוד לומר \"לא יומתו כי לא חופשה\" – עירה כל הפרשה כולה ל\"כי לא חופשה\", מלמד שאין גומר בה כי אם בשטר.", + "[ו] \"והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם\". נאמר כאן \"איל אשם\" ונאמר להלן \"איל אשם\". מה \"איל\" האמור להלן בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים.", + "[ז] \"וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא\" – מלמד שהוא מביא חטאת אחת על ביאות הרבה. \"ונסלח לו מחאטתו אשר חטא\" – לעשות את המזיד כשוגג.", + "[ח] כל העריות עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה לא עשה הקטנה כגדולה.", + "[ט] כל העריות עשה בהם המערה כגומר והשפחה לא עשה בה את המערה כגומר.", + "[י] כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוים במכות ובקרבן ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה, הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות בחטאת ושפחה חרופה באשם. כל העריות בנקבה ושפחה בזכר. כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה אינו חייב אלא אחת על ביאות הרבה. כל העריות לא עשה בהם מזיד כשוגג ושפחה עשה בה את המזיד כשוגג." + ], + "Section 3": [ + "[א] 'כי תבואו'. יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" – הארץ המיוחד.", + "[ב] 'כי תבואו..ונטעתם' – פרט לשנטען עכו\"ם עד שלא באו לארץ. או יכול שאני מוציא את שנטעו עכו\"ם משבאו לארץ… תלמוד לומר \"כל עץ\". מיכן אמרו: עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע – פטור. נטעו, אף על פי שלא כבשו – חייב. [\"ונטעתם\" – פרט לעולה מאליו]. \"ונטעתם\" – פרט למרכיב ולמבריך. מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק על גבי סיפוק, אף על פי שהבריכה בארץ – מותר. ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה – מותר. מקום שכחה רע – אסור. אין לי אלא שנטע אגוז ושקד. נטע ייחור מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\". \"עץ מאכל\" – ולא עץ סרק. \"עץ מאכל\" – פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים. ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג – הפנימי חייב והחיצון פטור.", + "[ג] אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. שאין ראוי להם מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\". [נטעו לעצים וחישב עליו לאכילה מנין? תלמוד לומר \"כל עץ\"]. מאימתי הוא מונה לו? משעת נטיעתו. \"פריו\" – פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר. או יכול שאני מוציא את עקנקלות והבוסר? תלמוד לומר \"[את] פריו\", דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר \"וערלתם ערלתו…ערלים\" – לרבות את כולם.", + "[ד] \"שלש שנים\". יכול בתוך שלש שנים הוא אסור ולאחר שלש שנים יהיה מותר? תלמוד לומר \"יהיה\". \"לכם\" – להביא את הנטוע לרבים.", + "[ה] ר' יהודה אומר \"לכם\" – פרט לנטוע (ס\"א לנוטע) לרבים. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו הנטוע (ס\"א הנוטע) לרבים חייב בערלה. עלה מאליו לרבים – פטור מן הערלה.", + "[ו] \"לא יֵאָכל\" – אין לי אלא שלא יאכל. מנין שלא יצבע בו? ושלא יהנה בו? ושלא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר \"וערלתם ערלתו…ערלים\" – לרבות את כולם.", + "[ז] מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה הרביעית\". \"יהיה כל פריו\" – להביא את הפרט ואת העוללות כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודים לעצמם, ובית הלל אומרים כולו לגת.", + "[ח] \"קדש\". מה \"קדש\" אמור להלן טעון חומש וביעור, אף \"קדש\" האמור כאן טעון חומש וביעור.", + "[ט] \"הלולים\" – מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן אמרו: היה ר' עקיבא אומר לא יטעום אדם כלום קודם שיברך. מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה החמישית\". \"תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו\" – ר' יוסי הגלילי אומר הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. ר' עקיבא אומר דברה תורה כנגד היצר שלא יהיה אדם אומר \"הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם\", לכך נאמר \"להוסיף לכם תבואתו\".", + "[י] \"תבואתו\" – מלמד שאין נפדה אלא תבואה. מיכן אמרו: אין פודין את הרבעי עד שיגיע (בס\"א עד שיבוא) לעונת המעשרות." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". דבר אחר: \"לא תאכלו על הדם\" – לא תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק. ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום אותו היום? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\". ר' יוסי בר' חנינא אומר אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר \"לא תאכלו על הדם\".", + "[ב] \"לא תנחשו\" – כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. \"ולא תעוננו\" – אלו אוחזי עינים. ר' שמעון אומר זה המעביר על העינים. ר' עקיבא אומר אלו נותני עתים כגון אלו שהם אומרים \"למודות ערב שביעיות להיות חטים יפות\" \"עקורות קטניות להיות (ס\"א מהיות) רעות\"", + "[ג] \"לא תקיפו\" – אחד המקיף ואחד הניקף. \"פאת ראשכם\" – סוף ראשכם, ואלו הם הצדעים מיכן ומיכן.", + "[ד] \"ולא תשחית את פאת זקנך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ופאת זקנם לא יגלחו\" (ויקרא כא, ה) יכול אפילו גלחו במספרים כבתער יהיה חייב? תלמוד לומר \"ולא תשחית..פאת זקנך\". אי \"ולא תשחית..פאת זקנך\" יכול אפילו לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? תלמוד לומר \"זקנם לא יגלחו\". הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.", + "[ה] \"פאת זקנך\" – סוף זקנך. מלמד שהוא חייב על הראש שתים: אחד מיכן ואחד מיכן. ועל הזקן שתים מיכן, ושתים מיכן, ואחת מלמטן. ר' אלעזר אומר אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחת.", + "[ו] עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב.", + "[ז] \"ושרט לנפש\". יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שאבדה בים יהא חייב? תלמוד לומר \"לנפש\" – לא אמרתי שריטה אלא שהוא על המת.", + "[ח] מנין לחמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל שריטה ושריטה? תלמוד לומר \"ושרט\", לחייב על כל שריטה ושריטה.", + "[ט] ר' יוסי אומר מנין לשריטה אחת על חמש מתים שהוא חייב על כל מת ומת? תלמוד לומר \"לנפש\", לחייב על כל מת ומת.", + "[י] \"וכתׁבת קעקע\". יכול אפילו כתב ולא קעקע יהא חייב? תלמוד לומר \"קעקע\". אי \"קעקע\", יכול קעקע ולא כתב יהא חייב? תלמוד לומר \"וכתבת\". הא כיצד? עד שיכתב ויקעקע בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אינו חייב עד שיכתב שם השם שנאמר \"וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה' \"." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"אל תחלל את בתך להזנותה\". יכול לא יתננה ללוי ולא יתננה לישראל? תלמוד לומר \"להזנותה\" – לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות.", + "[ב] ואיזה זה? זה המוסר לחברו בתו הפנויה שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות.", + "[ג] \"ולא תזנה הארץ\" – מזנים הם לפירות. יכול על מעשה יחידי? תלמוד לומר \"ומלאה הארץ זמה\", ולא על מעשה יחידי.", + "[ד] ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר \"ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך\" (ירמיהו ג, ב). מהו עונשו של דבר? \"וימנעו רבִבִים, ומלקוש לוא היה, ומצח אשה זונה היה לך, מֵאַנת הִכלם\" (ירמיהו ג, ג).", + "[ה] ר' אליעזר בן יעקב אומר, מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, והיא שקבלה מאנשים הרבה ואין יודעת מאיזה מהם קבלה – שגג ונשא לבתו, שגג והשיאה לבנו. נמצא הוא נושא לבתו, ובנו לאחותו. נמצא ממלא את העולם ממזרים שנאמר \"זמה\" – זה מה הוא?.", + "[ו] ר' אליעזר אומר, מנין שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה? נאמר כאן \"זמה\" ונאמר להלן \"ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הִוא\" (ויקרא כ, יד). מלמד שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.", + "[ז] יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמֹרו ומקדשי תיראו\". אמר שבת משם שמירה ואמר מקדש משם מורא. יכול יהא ירא מן המקדש? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – מה שבת, לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש, לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש.", + "[ח] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר \"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם.", + "[ט] איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו, במנעלו ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחמר.", + "[י] \"אל תפנו אל האֹבת ואל הידעונים\". \"אוב\" זה פיתום המדבר משחיו ו\"ידעוני\" המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "[יא] \"אל תבקשו לטמאה בהם\" – מלמד שאינם באים עליו על אדם אלא אם כן הפנה דעתו להם ונטמא בהם. הא אם מטמא אתה בהם דע מה אתה מחליף, מה במה!", + "[יב] \"מפני שיבה תקום\" – יכול אפילו אשמיי? תלמוד לומר \"זקן\" ואין זקן אלא חכם שנאמר \"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל\". ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה שנאמר \"ה' קנני ראשית דרכו\".", + "[יג] יכול יעמוד לפניו מרחוק? תלמוד לומר \"והדרת פני זקן\". אי \"והדרת\" יכול יהדרנו בממון? תלמוד לומר \"תקום והדרת\" – מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס.", + "[יד] איזהו הידור? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. יכול אם ראהו יעצים עיניו כאילו לא ראהו? הרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך אני ה'\". [הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר \"ויראת מאלקיך\".]", + "[טו] ר' שמעון בן אלעזר אומר, מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר \"זקן ויראת מאלקיך\". איסי בן יהודה אומר \"מפני שיבה תקום\" – אפילו כל שיבה במשמע." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] בא ואמר \"גר אני\" יכול יקבלו? תלמוד לומר \"אתך\" – במוחזק לך. את שבאו עדים מנין? תלמוד לומר \"בארצכם\". אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר \"אתכם\" – בכל מקום שאתם. אם כן למה נאמר \"בארצכם\"? אלא בארץ צריך להביא ראיה ובחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה.", + "[ב] \"לא תונו אותו\" – שלא תאמר לו \"אמש היית עובד עבודת כוכבים והיום נכנסת תחת כנפי השכינה\".", + "[ג] \"כאזרח\" – מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.", + "[ד] \"יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך\" – כשם שנאמר לישראל \"ואהבת לרעך כמוך\" כך נאמר לגרים \"ואהבת לו כמוך\". \"כי גרים הייתם בארץ מצרים\" – דעו מנפשם של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.", + "[ה] \"לא תעשו עול במשפט\". אם לדין, כבר הדין אמור! אם כן למה נאמר \"לא תעשו עול במשפט\"? – במדה ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "[ו] \"במדה\" – זו מדת הארץ. \"במשקל\" – זו טריטני. \"ובמשורה\" – זו זיר גדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זו המחוק.", + "[ז] \"מאזני צדק\" – צדק את המאזנים יפה. \"אבני צדק\" – צדק את המשקלות יפה. \"איפת צדק\" – צדק את האיפות יפה. \"והין צדק\" – צדק את ההין יפה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, והלא ההין בכלל איפה הוא ונאמר \"איפת צדק\"?! אם כן למה נאמר \"והין צדק יהיה לך\"? לאו צדק והין צדק.", + "[ח] \"יהיה לך\" – מנה לך אגרדמין על כך. מיכן אמרו: הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. בעל הבית אחת לי\"ב חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים! החנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת וממחה משקלותיו פעל אחת בשבת ויקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.", + "[ט] אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בלח, אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין – נותן לו גרומים, אחד מעשרה נותן לו בלח ואחד מעשרים ביבש.", + "[י] \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים\" – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות. שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.", + "[יא] \"ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם\" – ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואל בני ישראל תאמר\", \"ואל בני ישראל תדבר\", \"אמור אל בני ישראל\", \"דבר אל בני ישראל\", \"צו את בני ישראל\", \"ואתה תצוה אל בני ישראל\" – ר' יוסי אומר דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות הרבה וכולם צריכים להדרש. \"גר\" – אלו הגרים. \"הַגָר\" – לרבות נשי הגרים. \"בישראל\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר (ויקרא יח, ו) \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שבאו על עריות העכו\"ם (ס\"א האומות) שידונו בדיני העכו\"ם (ס\"א האומות) ושבאו על עריות ישראל שידונו בדיני ישראל.", + "[ג] \"אשר יתן מזרעו למלך\" – לא שיתן מזרעו מיכך כך (ס\"א וכך). \"אשר יתן מזרעו למלך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ומזרעך לא תתן\" (ויקרא יח, כא), יכול אפילו העביר ולא מסר יהא חייב? תלמוד לומר \"אשר יתן מזרעו\". יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב? תלמוד לומר \"ומזרעך לא תתן להעביר למלך\". יכול אפילו מסר להעביר למולך שלא באש יהא חייב? תלמוד לומר (דברים יח, י) \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים\" – \"העברה\" \"העברה\" לגזירה שוה. מה \"העברה\" האמורה כאן למולך אף \"העברה\" האמורה להלן למולך, ומה \"העברה\" האמורה להלן באש אף \"העברה\" האמורה כאן באש. נמצאת אתה אומר שימסור ויעביר באש למולך.", + "[ד] \"מות יומת\" – בבית דין. מנין אם אין בבית דין כח יפה שעם הארץ מסייעים אותו? תלמוד לומר \"עם הארץ ירגמוהו\". דבר אחר: \"עם הארץ\" – עם שבגינו נבראת הארץ. רבן גמליאל אומר, עם שהם עתידים לירש את הארץ על ידי הדברים הללו. \"ירגמוהו\" – ולא בכסותו. \"באבן\" – מלמד שאם מת באבן אחת, יצא.", + "[ה] \"ואני אתן את פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. \"באיש\" – ולא בצבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"והכרתי אותו מקרב עמו\" – ועמו שלום.", + "[ו] \"כי מזרעו נתן למלך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש\" (דברים יח, י), אין לי אלא בנו ובתו. בן בנו ובן בתו מנין? תלמוד לומר \"כי מזרעו נתן למלך\".", + "[ז] אין לי אלא זרע כשר. זרע פסול מנין? תלמוד לומר \"בתתו מזרעו למלך\" – כל זרע שיש בו.", + "[ח] \"למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי\" – מלמד שהוא מטמא את המקדש ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "[ט] \"ואם העלם יעלימו\". מנין אם העלימו בדבר אחד סוף שדברים הרבה מעלימים? תלמוד לומר \"אם העלם יעלימו\".", + "[י] ומנין אם העלימו בית דין אחד, סוף שבבתי דינים הרבה מעלימים? תלמוד לומר \"אם העלם יעלימו\".", + "[יא] מנין אם העלימו בסנהדריות של ישראל, סוף שסנהדרי גדולה מעלמת ודיני נפשות נטלין מהם על כך, לכך נאמר \"ואם העלם יעלימו\".", + "[יב] \"ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא לבלתי המית אותו\" – בכל מיתה שירצו.", + "[יג] \"ושמתי אני את פני\" – פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. \"באיש\" – ולא בציבור. \"ההוא\" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. \"ובמשפחתו\" מה תלמוד לומר? אמר ר' שמעון, וכי מה חטאת המשפחה? אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסים, שיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפים עליו.", + "[יד] \"והכרתי אותו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ובמשפחתו\", יכול תהא משפחתו בהכרת? תלמוד לומר \"אותו\" – אותו בהכרת ואין משפחתו בהכרת אלא ביסורין.", + "[טו] \"והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המלך\" – לרבות שאר עכו\"ם בהכרת. \"מקרב עמם\" – ועמם שלום." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"איש איש\". \"כי יקלל את אביו\" – ולא את אבי אביו. \"ואת אמו\" – ולא את אבי אמו. \"אביו\" ודאי ולא הספק. \"אמו\" ודאית ולא הספק.", + "[ב] \"אביו ואמו קלל\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ומקלל אביו ואמו מות יומת\" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר \"אביו..קלל\" \"אמו קלל\" – אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר \"אביו ואמו קלל\" – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.", + "[ג] \"אביו ואמו קלל\" – אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר \"אביו ואמו קלל\" – אפילו לאחר מיתה. \"דמיו בו\" – בסקילה.", + "[ד] \"ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם\" – ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למפשטים. \"ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה\" – אני איני מביא אתכם אלא על מנת לירש, לא ככנענים שהיו שומרי המקום עד שתבואו.", + "[ה] \"ולא תלכו בחקת הגוי\" – אלו המצריים. \"אשר אני משלח מפניכם\" – אלו הכנענים. \"כי את כל אלה עשו\" – מלמד שהיו הכנענים שטופים בדברים האלה. \"ואקץ בם\" – כאדם שהוא קץ ממזונו.", + "[ו] \"ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם\" – אתם נאים יורשים אותם שאתם פתחתם תחלה. וכן הוא אומר \"גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום\".", + "[ז] \"ואני אתננה לכם לרשת אותה\" – עתיד אני ליתנה לכם ירושת עולם. שמא תאמרו \"אין לך ליתן לנו אלא משל אחר?!\", והלא משלכם היא! והיא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והם אינם אלא בני חם. ומה טיבן בתוכה? אלא שהיו שומרי המקום עד שתבואו.", + "[ח] \"אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים\" – ראו כמה ביניכם ולאומות! באומות העולם אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אחד מקשט את עצמו ונמסר לאחר.", + "[ט] \"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה\" – צריכים לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם! אם כן למה נאמר \"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה\"? בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רובו של קנה ובין שנשחט חציו. וכמה הוא בין רובו לחציו? מלא שיער.", + "[י] \"ובין העוף הטמא… אשר הבדלתי לכם לטמא\" – לאסור.", + "[יא] \"והייתם לי קדושים כי קדוש אני\" – כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים.", + "[יב] \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" – אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו. ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם \"אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה\" אבל \"אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך\"? תלמוד לומר \"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי\" – נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.", + "[יג] 'איש ואשה' – אין לי אלא איש ואשה. טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר \"או אשה\". \"כי יהיה בהם\" – ולא הנשאל בהם. \"אוב\" – זה פיתום המדבר משחיו. \"וידעוני\" – המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "[יד] \"מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם\" – זה בנין אב כל \"דמיהם בם\" האמורים בתורה בסקילה." + ], + "Chapter 10": [ + "[מכאן ועד אמצע פרק יב' הם הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהמלבי\"ם סדר כאן כסדר הפסוקים] הוספה: [א] \"והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם\" (ויקרא כ, ו) למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני\" (ויקרא כ, כז). עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר \"אל תפנו אל האבות ואל הידעונים\" (ויקרא יט, לא). עונש ואזהרה שמענו, כרת לא שמענו. תלמוד לומר \"והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים\".", + "הוספה: [ב] \"והתקדשתם והייתם קדושים\" – זו קדושת פרישת עכו\"ם. אתה אומר קדושת פרישת עכו\"ם או אינה אלא קדושת כל המצוות… כשהוא אומר \"קדושים תהיו\" (ויקרא יט, ב) הרי כל המצות אמורות, ומה תלמוד לומר \"והתקדשתם והייתם קדושים\"? – זו קדושת פרישת עכו\"ם. \"כי אני ה' אלקיכם\" – אני דיין ליפרע ונאמר לשלם שכר.", + "הוספה: [ג] \"ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם\" – שאין לי אלא מה שפרט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר \"ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם\".", + "הוספה: [ד] \"אני ה' מקדשכם\" – כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים.", + "הוספה: [ה] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? לרבות בת, וטומטום ואנדרוגינוס. \"ומקלל אביו ואמו מות יומת\" (שמות כא, יז) – אין לי אלא אביו ואמו. אמו שלא אביו, אביו שלא אמו מנין? תלמוד לומר \"אביו ואמו קלל\" – מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע הוא שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לך הכתוב \"יחדיו\".", + "הוספה: [ו] \"כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו\" – בשם. אתה אומר בשם או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר \"בנקבו שם יומת\" (ויקרא כד, טז) שאין תלמוד לומר \"שם\", ומה תלמוד לומר \"שם\"? אלא להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהא חייב עד שיקללם בשם, דברי ר' אחי בר' יאשיה. ר' חנינא בר' אידי אומר, הואיל ואמרה תורה 'השבע' ו'אל תשבע', 'קלל' ו'אל תקלל'. מה השבע בשם אף אל תשבע בשם.", + "הוספה: [ז] \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת בכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיו בו\", ולהלן (ויקרא כ, כז) נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" שנאמר להלן – בסקילה, אף \"דמיו בו\" שנאמר כאן – בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (שמות כב, כז) \"אלקים לא תקלל\". ואם נשיא הוא אביו הרי הוא בכלל \"ונשיא בעמך לא תאור\". אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין. הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי מה הצד שבהם שהם גדולים, ומעמך, וגדולתן גרמה להם ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שהוא גדול, ומעמך, וגדולתו גרמה לו אתה מוזהר על קללתו!… תלמוד לומר \"לא תקלל חרש\" – דבר הכתוב באומללים של אדם. מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו!  נשיא ודיין יוכיחו! מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להם! חרש יוכיח! הרי אתה דן בבנין אב מבין שלשתן: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי זה וזה כראי חרש ולא ראי חרש כראי שניהם. הצד השוה שבשלשתן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם. מה להצד השוה שבהן שכן משונים!? אם כן נכתוב קרא \"אלקים וחרש\"! או \"נשיא וחרש\"! \"אלקים\" למה לי? אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו.", + "הוספה: [ח] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ינאף את אשת איש\" – להוציא את אשת קטן. \"אשר ינאף את אשת רעהו\" – להוציא את אשת אחרים. \"מות יומת\" – בחנק. אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת בכל מיתות שבתורה? אמרת צא וראה כל מיתה הסתומה בתורה אין אתה רשאי למושיבה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, לא מפני שהוא קלה אלא מפני שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם אינה אלא חנק. רבי אומר, נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. מה מיתה האמורה בידי שמים – מיתה שאין בה רושם, אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם. מיכן אמרו מצות הנחנקים היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנים סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת. \"לא תנאף\" – אחד האיש ואחד האשה.", + "הוספה: [ט] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את אשת אביו\" – משמע היא אשת אביו שהיא אמו. אשת אביו שאינה אמו, אמו שאינה אשת אביו מנין? תלמוד לומר \"ערות אביו גלה\" – מופנה, להקיש לדין גזירה שוה. \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ולהלן (ויקרא כ, כז) נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" שנאמרה להלן – בסקילה, אף \"דמיהם בם\" שנאמר כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אביך וערות אמך לא תגלה\". \"ערות אביו\" – זו אשת אביך, או ערות אביך כמשמעו? הרי אתה דן: נאמר כאן \"ערות אביו\" ונאמר להלן \"ערות אביך לא תגלה\". מה \"ערות אביך\" שנאמרה להלן – באשת אביך הכתוב מדבר אף \"ערות אביך\" שנאמרה כאן באשת אביך הכתוב מדבר, ומשמע בין אשת אביו שהוא אמו, בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מנין? תלמוד לומר \"אמך הוא\" – מכל מקום. אין לי אלא באזהרות שעשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. בעונשין מנין? הרי אתה דן: נאמר כאן \"ערות אביו\" ונאמר להלן \"ערות אביו\". מה \"ערות אביו\" שנאמר להלן – עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף כאן עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. \"אמך הוא\" – משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב.", + "הוספה: [י] \"ואיש אשר ישכב את כלתו…תבל עשו\" – על שם שתיבל את החוט. \"תבל עשו\" – על שם שחיתו את החטא. \"מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל מיתות האמורות בתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ונאמר להלן (ויקרא כ, כז) \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמורים להלן – בסקילה, אף \"דמיהם בם\" האמורים כאן בסקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, טו) \"ערות כלתך לא תגלה\". אי \"כלתך\", אפילו שפחה? אפילו נכרית? תלמוד לומר \"אשת בנך הוא\" – לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך, יצאו השפחה והנכרית שאין להם אישות עם בנך.", + "הוספה: [יא] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את זכר\" – אף הקטן במשמע. \"משכבי אשה\" – מגיד הכתוב ששתי משכבות באשה. ר' ישמעאל אומר, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. \"מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? תלמוד לומר \"דמיהם בם\" ולהלן (ויקרא כ, כז) הוא אומר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמור להלן – בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, כב) \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה\". אין לי אלא אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר (דברים כג, יח) \"לא יהיה קדש מבני ישראל\". ואומר (מלכים א יד, כד) \"וגם קדש היה בארץ\". רבי עקיבא אומר, \"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה\" – קרי ביה \"תשכב\". ר' חנינא בר אידי אומר, משכב זכר והבהמה היו בכלל כל העריות והרי הכתוב מוציאן מכללן וקראן \"תועבה\" לומר לך מה אלו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועליה גלו כנענים אף כל ערוה שחייבים על זדונה ועל שגגתה חטאת ועליו גלו כנענים.", + "הוספה: [יב] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אשה ואת אמה\" – בכולן הוא אומר \"שכיבה\" וכאן הוא אומר \"לקיחה\" ללמדך שלעולם אינו חייב אלא דרך לקוחין. מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה, והאונס והמפתה על הנשואה – חייב.", + "הוספה: [יג] 'אשה ואמה' – אין לי אלא אשה ואמה. בתה, בת בתה, בת בנה מנין? הרי אתה דן: אומר כאן \"זימה\" ונאמר להלן (ויקרא יח, יז) \"זימה\". מה \"זימה\" האמורה להלן – בתה ובת בתה ובת בנה, אף זימה שנאמר כאן בתה ובת בתה ובת בנה.", + "הוספה: [יד] מנין לעשות זכרים כנקבות? הרי אתה דן: נאמר כאן \"זימה\" ונאמר להלן \"זימה\". מה \"זימה\" האמורה להלן עשה את הזכרים כנקבות עף \"זימה\" האמורה כאן עשה את הזכרים כנקבות. ומנין לעשות למטה כלמעלה? הרי את דן: נאמר כאן \"זימה\" ונאמר להלן \"זימה\". מה \"זימה\" שנאמרה להלן – עשה למטה כלמעלה, אף \"זימה\" שנאמר כאן כשה למטה כלמעלה.", + "הוספה: [טו] \"באש ישרפו אותו ואתהן\" – את אחת מהן, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר, \"אתהן\" – עד שיהיו שתיהן, שאם היה נשוא אשה ובא על בתה – חייב. בתה ובא על אמה – חייב. \"באש ישרפו אותו ואתהן\" – עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, יז) \"ערות אשה ובתה לא תגלה\"." + ], + "Chapter 11": [ + "הוספה: [א] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יתן שכבתו בבהמה\" – בין גדולה בין קטנה. \"מות יומת\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר \"ואת הבהמה תהרוגו\". נאמר כאן \"הריגה\" ונאמר להלן (דברים יג, י) \"הריגה\". מה \"הריגה\" האמורה להלן – סקילה, אף כאן סקילה.", + "הוספה: [ב] למדנו עונש לשוכב. עונש לנשכב מנין? תלמוד לומר \"כל שוכב עם בהמה מות יומת\" (שמות כב, יח) – אם אינו ענין לשוכב תנהו לנשכב. למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב. אזהרה מנין? תלמוד לומר \"ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה\" (ויקרא יח, כג). למדנו אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר \"ולא יהיה קדש מבני ישראל\" (דברים כג, יח) ואומר \"וגם קָדֵש היה בארץ\" (מלכים א יד, כד), דברי ר' ישעמאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר \"לא תתן שכבתך\" – לא תתן שכיבתך.", + "הוספה: [ג] \"ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו\" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? תלמוד לומר כאן \"דמיהם בם\" ולהלן נאמר \"דמיהם בם\". מה \"דמיהם בם\" האמור להלן – סקילה, אף \"דמיהם בם\" האמור כאן סקילה.", + "הוספה: [ד] עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא\" (ויקרא יח, כג).", + "הוספה: [ה] \"והרגת את האשה ואת הבהמה\" – אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?! אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תסקל. קל וחמר: ומה אם בהמה – שאינה יודעת להבחין בין טוב לרע – על שבאת תקלה על ידה לאדם אמר הכתוב 'תסקל', אדם שגורם לחברו להטותו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שיעבירנו המקום מן העולם!", + "הוספה: [ו] כיוצא בו אתה אומר \"אבד תאבדון את כל המקומות…ונתצתם את מזבחותם…\" והרי דברים קל וחמר: ומה אם המקומות והאילן – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על ידי שבאה לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב השחת שרוף וכלה והעבר מן העולם, אדם שהוא גורם לחברו להטותו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה שיעבירנו המקום מן העולם! וכי למה אמרה תורה להחריב את המקומות ולאבד את האילנות? מפני שמזכירים גנותו של אדם. והלא הדברים קל וחמר. ומה אם כך חס הקב\"ה על הרשעים, קל וחמר על כבודם של צדיקים! לענין צדיקים מהו אומר? \"כי תצור אל עיר ימים רבים לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות\", והרי הדברים קל וחמר: ומה האילנות – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על שעושים את הפירות חס עליהם המקום מלהעבירם מן העולם, אדם שעושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם!", + "הוספה: [ז] לענין רשעים מהו אומר? \"רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא…\" והרי הדברים קל וחמר: ומה אם האילנות – שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים – על שאינם עושין את הפירות לא חס עליהם המקום מלהעבירם מן העולם, אדם שאינו עושה את התורה ואינו עושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו הכתוב מלהעבירו מן העולם!", + "הוספה: [ח] רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר \"אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך\" – אבנים המטילות שלום. והרי הדברים קל וחמר: ומה אם אבנים – שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות – על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב \"לא תניף עליהם ברזל\", אדם שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, ובין מדינה למדינה, ובין אומה לחברתה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו הפורעניות!", + "הוספה: [ט] ר' שמעון בן אלעזר אומר, הברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם. אינו בדין שיניף המקצר על המאריך.", + "הוספה: [י] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו\" – אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו, בת אמו ולא בת אביו. אחותו מן האב ומן האם מנין? תלמוד לומר \"אחותו\" – מכל מקום. עד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין: אם חייב על אחותו מן האב ושלא מן האם, מן האם ושלא מן האב – קל וחמר מן האב ומן האם! אלא אי אמרת כן ענשת מן הדין. לכך נאמר \"אחותו\" – ללמדך שאין עונשין מן הדין.", + "הוספה: [יא] \"וראה את ערותה והיא תראה את ערותו\" – עד שיהיו שניהם מזידין. \"חסד הוא\" – ושמא תאמר קין נשא את אחותו!, תלמוד לומר \"חסד הוא\" והעולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר \"כי אמרתי עולם חסד יבנה\".", + "הוספה: [יב] \"ונכרתו לעיני בני עמם\". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחותך בת אביך או בת אמך\" (ויקרא יח, ט). אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו, בת אמו ולא בת אביו. מן האב ומן האם מנין? תלמוד לומר (ויקרא יח, ט) \"אחותך (הוא)\". ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין: אם הזהיר על אחותו מן האב ולא מן האם, מן האם ולא מן האב – קל וחמר מן האב ומן האם! אלא אי אמרת כן הזהיר מן הדין. לכך נאמר \"אחותך\" ללמדך שאין מזהירין מן הדין.", + "הוספה: [יג] אי \"אחותך\", אפילו שפחה? אפילו נכרית? תלמוד לומר \"בת אשת אביך\" (ויקרא יח, יא). אי \"בת אשת אביך\" יכול אפילו מאיש אחר? תלמוד לומר \"מולדת אביך\" (ויקרא יח, יא). ואם כן למה נאמר \"מולדת בית או מולדת חוץ\" (ויקרא יח, ט) – בין שאומרים לו \"קיים\" בין שאומרים לו \"הוצא\"." + ], + "Chapter 12": [ + "הוספה: [א] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את אשה דוה\" – אין דוה אלא נדה שנאמר \"והדוה בנדתה והזב את זובו\" (ויקרא טו, לג) מכל מקום.", + "הוספה: [ב] \"וגלה את ערותה את מקורה הערה\" – מגיד הכתוב שעשה בה את המערה כגומר. שאר כל העריות מנין? אמרת, מה נדה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – עשה בה את המערה כגומר, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר. לא! אם אמרת בנדה שיש בה טומאה לפיכך עשה בה את המערה כגומר, תאמר בשאר כל העריות שאין בהם טומאה?! לא יעשה בהם את המערה כגומר! תלמוד לומר \"כי את שארו הערה\" (ויקרא כ, יט). הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי נדה כראי אחות אב ולא ראי אחות אב כראי נדה. הצד השוה שבהן ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועשה בה את המערה כגומר אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר.", + "הוספה: [ג] \"ונכרתו שניהם מקרב עמם\". עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ואל אשה בנדת טומאתה\" (ויקרא יח, יט).", + "הוספה: [ד] \"וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" – אחות אמך בין מן האב ובין מן האם, ואחות אביך בין מן האב ובין מן האם. אתה אומר אחות אמך בין מן האב בין מן האם, ואחות אביך בין מן האב בין מן האם או אחות אמך מן האב ולא מן האם? והרי הדין נותן: הואיל ואסר אשת אחי אביו ואסר אחות אמו ואחות אביו, מה אשת אחי אביו – מן האב ולא מן האם, אף אחות אמו ואחות אביו מן האב ולא מן האם… תלמוד לומר \"וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה\" – אחות אמך בין מן האב בין מן האם ואחות אביך בין מן האב בין מן האם. \"כי את שארו הערה\" – לענין שאמרנו.", + "הוספה: [ה] \"עונם ישאו\" – עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הִוא. ערות אחות אמך לא תגלה שאר אמך הִוא\" (ויקרא יח, יג).", + "הוספה: [ו] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר ישכב את דדתו\" – באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחי אמו? תלמוד לומר \"ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הִוא\" (ויקרא יח, יד). נאמר כאן \"דודתך\" ונאמר להלן \"דודתך\". מה להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר אף \"דודתך\" שנאמר כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באשת אחי אביו מאמו? והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחי אביו. מה אחות אמו ואחות אביו – בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחי אביו בין מן האב בין מן האם. ועוד קל וחמר: ומה אם במקום שהתיר מכלל אשת אחיו מאביו – אסר מכלל אשת אחיו מאמו, מקום שלא התיר מכלל אשת אחי אביו מאביו דין הוא שלא נתיר מכלל אשת אחי אביו מאמו! תלמוד לומר \"דודו\" – נאמר כאן \"דודו\" ונאמר להלן \"דודו\". מה \"דודו\" שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף \"דודו\" שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר.", + "הוספה: [ז] \"חטאם ישאו ערירים ימותו\" – אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר \"כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצליח בימיו\" (ירמיהו כב, כט). עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אחי אביך לא תגלה\" (ויקרא יח, יד).", + "הוספה: [ח] \"ואיש\" – להוציא את הקטן. \"אשר יקח את אשת אחיו\" – באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו? והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחיו. מה אחות אביו ואחות אמו – בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחיו בין מן האב בין מן האם. תלמוד לומר \"נדה היא\" – לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה. מה נדה יש לה איסור ויש לה היתר, אשת אח יש לה איסור ויש לה היתר. ואיזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה היתר? זו אשת אחיו מאביו. אם יש לו בנים, אסורה. אין לו בנים, מותרת.", + "הוספה: [ט] \"ערות אחיו גלה ערירים יהיו\" – אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף אל פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר \"כה אמר ה׳ כתבו את האיש הזה ערירי…\" (ירמיהו כב, כט). עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר \"ערות אשת אחיך לא תגלה\" (ויקרא יח, טז).", + "הוספה: [י] \"ואשה אל אחותה לא תקח…עליה\" (ויקרא יח, יח) למה נאמר? לפי שהוא אומר \"יבמה יבא עליה\" (דברים כה, ה) שומע אני על אחת מכל העריות האמורות בתורה… תלמוד לומר \"עליה\". נאמר כאן \"עליה\" ונאמר להלן \"עליה\". מה \"עליה\" שנאמר להלן ביבמה הכתוב מדבר אף \"עליה\" שנאמר כאן ביבמה הכתוב מדבר. אין לי אלא אחות אשתו, שאר כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשתו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת – אסורה להתיבם, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתיבם.", + "הוספה: [יא] אין לי אלא היא, צרתה מנין? תלמוד לומר \"לצרור\". צרת כל העריות מנין? אמרת, מה אחות אשה ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – צרתה אסורה, אף כל ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאתה צרתה אסורה. מכאן אמרו ט\"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם.", + "הוספה: [יב] או אף שש עריות חמורות שאמרו שיהיו צרותיהן אסורות… אמרת, מה תלמוד לומר אחות אשתו? ערוה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ומותרת לינשא לאחיו וצרתה אסורה אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת ומותרת להנשא לאחיו שאין צרה אלא מאח. מכאן אמרו: שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות.", + "הוספה: [יג] אזהרה שמענו, עונש לא שמענו. תלמוד לומר \"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה…\" (ויקרא יח, כט).", + "הוספה: [יד] \"ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה\" (ויקרא יח, כח) – ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. משל למה הדבר דומה: לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר \"ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם\". [עד כאן הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהתחילו באמצע פרק ט']" + ] + }, + "Emor": { + "Section 1": [ + "[א] \"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – בני אהרן אין מיטמים למתים, מִטמאות הן בנות אהרן למתים. \"בני אהרן\" – יכול חללים? תלמוד לומר \"הכהנים\", יצאו חללים. ומנין לרבות בעלי מומין? תלמוד לומר \"בני אהרן\". \"בני אהרן\" – אף הקטנים במשמע.", + "[ב] \"ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו\" – אין לי אלא המת, ומנין לרבות את הדם? תלמוד לומר \"לנפש\". ואומר \"כי הדם הוא הנפש\".", + "[ג] מנין לרבות את הטומאות הפורשות מן המת? תלמוד לומר \"ואמרת אלהם\" – לרבות את הטומאות הפורשות מן המת. \"לנפש לא יטמא בעמיו\" – בזמן שעמיו שם אינו מטמא, מִטמא הוא למת מצוה.", + "[ד] \"כי אם לשארו הקרוב אליו\" – אין \"שארו\" אלא אשתו שנאמר \"שאר אביך הִוא\". \"הקרוב\" – לא את הארוסה. \"אליו\" – לא את הגרושה. יאמר \"לאמו\", מה תלמוד לומר \"ולאביו\"? מה אמו – שהיא מתחללת – הרי הוא מטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו?! אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע. אביו חזקה מנין? תלמוד לומר \"ולאביו\".", + "[ה] או אילו נאמר 'לאביו' ולא נאמר \"לאמו\" הייתי אומר מה אביו – שהוא חזקה – הרי הוא מטמא לו, אמו ודאי אינו דין שיטמא לה?! אילו כן הייתי אומר מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין? תלמוד לומר \"לאמו\".", + "[ו] יאמר \"לבנו ולבתו\", מה תלמוד לומר \"לאמו ולאביו\"? בנו ובתו – שאינו חייב בכבודם – הרי הוא מטמא להם, אמו ואביו שהוא חייב בכבודם אינו דין שיטמא להם?! אילו כן הייתי אומר לבנו ולבתו הנפלים. תלמוד לומר \"לאמו ולאביו\". מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא. יצאו בנו ובתו הנפלים שאינם בני קיימא.", + "[ז] ומה תלמוד לומר 'לבנו'? ומה תלמוד לומר 'לבתו'? לפי שיש בבן מה שאין בבת ויש בבת מה שאין בבן. הבן, אביו חייב בו מצוות – למולו ולפדותו, ללמדו תורה וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה. מה שאין כן בבת. הבת, אביה זכאי במציאתה, במעשה ידיה ובהפר נדריה. מה שאין בבן. צריך לומר 'לבנו' וצריך לומר 'לבתו'.", + "[ח] יאמר \"לאחיו ולאחותו\", מה תלמוד לומר 'לבנו ולבתו'? אחיו ואחותו – שאינו חייב בהם מצוות – הרי הוא מִטמא להם, בנו ובתו שהוא חייב בהם מצוות אינו דין שיהא מטמא להם?! אילו כן הייתי אומר \"לאחיו ולאחותו\" יכול לאחיו ולאחותו מאמו? תלמוד לומר \"לבנו ולבתו\". מה בנו ובתו שהוא יורשו, אף אחיו ואחותו שהוא יורשו – יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשו.", + "[ט] יאמר 'לאחיו', מה תלמוד לומר 'לאחותו'? שאילו נאמר 'לאחיו' ולא נאמר 'לאחותו' הייתי אומר מה אחיו בין גדול בין קטן, אף אחותו בין קטנה בין גדולה. תלמוד לומר \"ולאחותו הבתולה\" – הקטנה ולא הגדולה.", + "[י] אילו נאמר 'לאחותו' ולא נאמר 'לאחיו' הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה אף אחיו הקטן ולא הגדול. תלמוד לומר \"ולאחיו\" – בין קטן בין גדול.", + "[יא] \"ולאחותו הבתולה\" – פרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאני מוציא את מוכת עץ? תלמוד לומר \"אשר לא היתה לאיש\" – שהויתה על ידי איש ולא שהויתה בדבר אחר.", + "[יב] \"הקרובה\" – לרבות את הארוסה. \"אליו\" – לרבות את הבוגרת. \"לה יטמא\" – מצוה. לא רצה לטמא מטמין אותו בעל כרחו. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה לטמא לה, ודחפוהו חכמים וטימאוהו בעל כרחו.", + "[יג] \"לה יטמא\" – מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק. \"לה יטמא\" – אינו מטמא לאחרים עמה, שלא יאמר \"הואיל ונטמאתי, אלקט עצמות פלוני בידי\". \"לה יטמא\" – אינו מטמא על איבריה, שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו. אבל מטמא הוא על עצם כשעורה מאביו. ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו.", + "[יד] מעשה ביוסף פן פכסס שעלת נומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה. אמר לו כשתניח בה כחוט השערה הודיעני. חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו. קרא לנחוניא בנו. אמר לו \"חוניא בני, עד כאן היית חייב ליטפל בי. מיכן ואילך צא לך, שאין מטמא על אבר מן החי מאביו.\" וכשבא דבר לפני חכמים אמרו, על זה נאמר \"יש צדיק אובד בצדקו\" – הצדיק אבד וצדקו עמו.", + "[טו] \"לא יטמא בעל בעמיו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו' מטמא להם בין פסולים בין כשרים, יכול אף לאשתו יטמא בין כשרה בין פסולה? תלמוד לומר \"לא יטמא בעל בעמיו\" – יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא. הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה.", + "[טז] \"בעמיו\" – בזמן שעושים כמעשה עמיו, לא בזמן שפירשו מדרכי ציבור. \"להחלו\" – נהג מנהג כזה הרי הוא חולין. יכול יהא חולין לעולם? תלמוד לומר \"להחלו\" – בזמן שהוא מתעסק עמו הרי הוא חולין. פירש, הרי הוא בקדושתו." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"לא יקרחו\" – יכול על חמש קריחות לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"קרחה\" – לחייב על כל קרחה וקרחה.", + "[ב] \"בראשם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת\" (דברים יד, א) שיכול אין חייבים אלא על בין העינים לבד. מנין לרבות הראש? תלמוד לומר \"בראשם\" – לרבות את הראש.", + "[ג] יכול, בכהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתירות חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים, אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת ולא יהיו חייבים אלא בין העינים לבד? תלמוד לומר \"קרחה\" \"קרחה\" לגזירה שוה. מה \"קרחה\" האמור בכהנים – על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים, אף \"קרחה\" האמורה בישראל – חייבים על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים. ומה \"קרחה\" האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת אף \"קרחה\" האמורה בכהנים – לא יהיו חייבים אלא על המת.", + "[ד] \"ובבשרם לא ישרטו שרטת\". יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר \"שרטת\" – לחייב על כל שריטה ושריטה.", + "[ה] יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות חייבים על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת? תלמוד לומר \"שרטת\" \"שרטת\" (ויקרא יט, כח) לגזירה שוה. מה \"שריטה\" האמורה בכהנים חייבים על כל שריטה ושריטה, אף \"שריטה\" האמורה בישראל – חייבים על כל שריטה ושריטה. ומה \"שריטה\" האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת, אף \"שריטה\" האמורה בכהנים – אין חייבים אלא על המת.", + "[ו] \"קדושים יהיו לאלקיהם\" – על כרחם. \"ולא יחללו את שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש\" – להגיד מה גרם. \"הם מקריבים\" – ולא הלוים. \"והיו קדש\" – לרבות בעלי מומים.", + "[ז] \"אשה זונה\" – ר' יהודה אומר זו איילונית. וחכמים אומרים אין \"זונה\" אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. ר' אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות.", + "[ח] \"וחללה\" – איזו היא חללה? זו שנולדה מאחד מכל הפסולים.", + "[ט] \"גרושה\" – אין לי אלא גרושה. חלוצה מנין? ודין הוא! ומה אם גרושה – שהיא מותרת למגרש – פסולה מן הכהונה, חלוצה – שהיא אסורה לחזור לחולץ – אינו דין שתהא פסולה מן הכהונה?!", + "צרה תוכיח! שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה! הפרש! גרושה, עשה בה מעשה. חלוצה, עשה בה מעשה. ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה! ואם נפשך לומר, \"ואשה\" – לרבות את החלוצה. יכול אף הצרה תהי כחלוצה ופסולה מן הכהונה? תלמוד לומר \"ואשה גרושה מאישה\" – שגירושיה ביד אישה ולא שאין גירושיה ביד אישה.", + "[יא] \"אשה גרושה\" – זו דרש ר' אלעזר בן מתיא, הרי שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלה ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה. מנין שהיא מותרת לחזור לראשון, שאף על פי שנתן לה האחרון גט, לא פסלה מן הכהונה? תלמוד לומר \"ואשה גרושה מאישה\" – ולא מאיש שאינו אישה.", + "[יב] \"לא יקחו…לא יקחו\" – מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש.", + "[יג] ומנין שאם אינו רוצה – דַפנוֹ! ? תלמוד לומר \"וקדשתו\" – בעל כרחו. \"כי את לחם אלקיך הוא מקריב\" – להגיד מה גרם. \"קדוש יהיה לך\" – לרבות בעלי מומין. \"כי קדוש אני ה' מקדשכם\" – להזהיר בית דין על כך.", + "[יד] \"ובת…כהן כי תחל\" – יכול אם חללה את השבת תדון בשריפה? תלמוד לומר \"כי תחל לזנות\" – כשחיללתה בזנות ולא חללה בדבר אחר.", + "[טו] יכול אם זנתה פנויה תהיה בשריפה? תלמוד לומר כאן \"אביה\" ונאמר להלן \"אביה\". מה \"אביה\" האמור להלן זנות עם זיקת הבעל, אף \"אביה\" האמור כאן זנות עם זיקת הבעל. או אינו אומר \"אביה\" אלא להוציא את כל הארץ… כשהוא אומר \"היא מחללת\" הרי כל הארץ אמור. הא מה אני מקיים \"אביה\"? מה \"אביה\" האמור להלן זנות עם זיקת הבעל אף \"אביה\" האמור כאן – זנות עם זיקת הבעל.", + "[טז] אי מה \"אביה\" האמור להלן נערה ארוסה, אף אין לי אלא נערה ארוסה. מנין נערה נשואה? בוגרת ארוסה? בוגרת נשואה? אפילו זקנה מנין? תלמוד לומר \"ובת כהן\" – מכל מקום.", + "[יז] אין לי אלא בת כהן לכהן. מנין בת כהן ללוי? בת כהן לישראל? אפילו לנתין ולממזר מנין? תלמוד לומר \"ובת איש כהן\" – אף על פי שאינה כהנת.", + "[יח] \"את אביה היא מחללת\" – ר' אליעזר אומר עם אביה בשריפה ועם חמיה בסקילה. \"היא…באש תשרף\" – היא בשריפה ואין בועלה בשריפה. \"היא\" בשריפה ואין זוממין בשריפה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"והכהן הגדול מאחיו\" – שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכח, בחכמה, ובמראה. אין לו מנין שיגדלוהו משל אחיו? תלמוד לומר \"הגדול מאחיו\" – שיהא גדול מאחיו. אמרו עליו על פינחס איש הבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול והלכו אחריו גזברין ומרכולין ומצאוהו חוצב ומלאו עליו את המחצב דינרי זהב. אמר ר' חנניא בן גמליאל וכי סתת היה?! והלא חתנינו היה! והלא לא מצאוהו אלא חורש כענין שנאמר ו\"שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר\" (מלכים א יט, יט).", + "[ב] \"אשר יוצק על ראשו שמן המשחה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כט, ל) \"שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש\", שיכול אין לי אלא שנמשח שבעה ונתרבה שבעה. נמשח שבעה ונתרבה יום אחד, נמשח יום אחד ונתרבה שבעה, נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד, ואפילו שעה אחת מנין? תלמוד לומר \"אשר יוצק על ראשו שמן המשחה\" – אפילו שעה אחת. \"ומלא את ידו ללבוש את הבגדים\" – אפילו שעה אחת.", + "[ג] אילו אמר \"ראש לא יפרע ובגד לא יפרום\", יכול לא יפרע ולא יפרום של סוטה! תלמוד לומר \"את ראשו [לא יפרע] ובגדיו [לא יפרום]\" – [שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דברי רבי יהודה]. ר' מאיר אומר \"ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום\" על מתו כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מתיהם. \"לא יפרום\" – לא יפרום כדרך הפורמים. הא כיצד? כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה.", + "[ד] \"ועל כל נפשות מת לא יבא\". אמר ר' עקיבא מנין לרביעית דם שהיא משתי מתים? תלמוד לומר \"ועל כל נפשות מת\" – שתי נפשות ומת אחד. \"לא יבא…ולא יִטַמָא\" – חייב ב\"לא יבוא\" וחייב ב\"לא יטמא\". אין לי אלא כהן גדול שהוא חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\", מנין לכהן הדיוט שהוא ב\"לא יבא\" ושהוא ב\"לא יטמא\"? תלמוד לומר \"לא יִטַמָא\" \"לא יִטַמָא\" לגזירה שוה. מה \"לא יטמא\" האמור בכהן גדול – חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\", אף \"לא יטמא\" האמור בכהן הדיוט – חייב ב\"לא יבא\" וחייב ב\"לא יטמא\". \"לאביו ולאמו לא יטמא\" – מטמא הוא למת מצוה.", + "[ה] \"ומן המקדש לא יצא\" – עמהם אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהם. אלא הם נכסים והוא נגלה, הם נכסים והוא נגלה. ויוצא עמהם עד פתח העיר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר \"ומן המקדש לא יצא\" – אינו יוצא כל עיקר.", + "[ו] ומנין שאם עבד, עבודתו כשרה? תלמוד לומר \"ולא יחלל את מקדש אלקיו\" – הא כהן הדיוט שעבד אונן, עבודתו פסולה.\"כי…שמן משחת אלקיו עליו\" – אין לי אלא משיח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר \"כי נזר שמן משחת אלקיו עליו\". \"אני ה'\" – להגיד מה גרם.", + "[ז] 'הוא' – ולא המלך. 'הוא' – ולא הנזיר. 'הוא' – לרבות כהן משיח מלחמה. \"אשה בבתוליה יקח\" – פרט לבוגרת שכלו בתוליה. ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] יאמר \"אלמנה\"! מה תלמוד לומר \"גרושה\"? שאילו נאמר \"אלמנה\" ולא נאמר \"גרושה\" הייתי אומר אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – אסורה לכהן גדול, גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – אינו דין שתהא אסורה לכהן גדול?! אילו כן הייתי אומר: אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין, גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – יהא זרעו ממנה ממזר!… תלמוד לומר \"גרושה..ולא יחלל\".", + "[ב] או אילו נאמר \"גרושה\" ולא נאמר \"אלמנה\" הייתי אומר גרושה – שהיא אסורה לכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין, אלמנה – שהיא מותרת לכהן הדיוט – זרעו ממנה כשר!… תלמוד לומר \"אלמנה..ולא יחלל\" \"גרושה..ולא יחלל\" – אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה.", + "[ג] \"וחללה\" – איזו היא חללה? זו שנולדה מאחד מכל הפסולים.", + "[ד] \"זֹנה\" מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי אלא כהן גדול שנעשה זרעו מן הפסולות ממנו חולין. מנין לכהן הדיוט שנעשה זרעו מן הפסולות ממנו חולין? תלמוד לומר \"זֹנה\" \"זֹנה\" לגזירה שוה. מה \"זֹנה\" האמורה בכהן גדול – זרעו מן הפסולות ממנו חולין, אף \"זֹנה\" האמורה בכהן הדיוט – זרעו ממנה חולין.", + "[ה] \"את אלה לא יקח\" – אלה לא יקח ולא יחלל, ואין זרעו מן הנדה חולין. והלא דין הוא! מה אלו – שאין חייב על ביאתו כרת – זרעו ממנה חולין, נדה – שהוא חייב על ביאתו כרת – אינו דין שיהא זרעו ממנה חולין?! תלמוד לומר \"את אלה לא יקח…ולא יחלל\" – אין זרעו מן הנדה חולין.", + "[ו] \"כי אם בתולה\" – מלמד שהוא מצוה על הבתולה. \"מעמיו\" – להביא בת גיורת עמונית שתהא כשרה לכהונה. \"יקח אשה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, יכנוס! ? תלמוד לומר \"יקח אשה\". מעשה ביהושע בן גמלא שקידש מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה. יכול אפילו עשה מאמר ביבמתו יכנס? תלמוד לומר \"יקח אשה\" – ולא יבמה.", + "[ז] \"ולא יחלל זרעו\" – אין לי אלא זרע שהוא מתחלל. היא עצמה מנין? ודין הוא! ומה אם הזרע שלא עבר עבירה – הרי היא מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שיתחלל?! הוא עצמו יוכיח! שעבר עבירה ואינו מתחלל. לא! אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום, תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום! ואם נפשך לומר 'לא יחלל' \"ולא יחלל\" – אף מי שהיה כשר ונתחלל.", + "[ט] \"בעמיו\" – להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה. ר' יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר. \"כי אני ה' מקדשו\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר…איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלקיו\". אמר ר' אלעזר בר' יוסי, הא תינוק פסול אף על פי שהוא תמים. אימתי עבודתו כשרה? משיביא שתי שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודה עד שיהיה בן כ' שנה.", + "[ב] \"אשר יהיה בו מום\" – אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדיבור כזיבה וכנגעים. היה בו מום לפני הדיבור מנין? תלמוד לומר \"אשר יהיה בו מום\". אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר \"אשר יהיה בו מום\".", + "[ג] \"לא יקרב להקריב לחם אלקיו\". אין לי אלא תמידים שהם קרוים \"לחם\", שנאמר \"את קרבני לחמי לאשי\". שאר כל הקרבנות מנין? תלמוד לומר שוב (ויקרא כא, כא) \"לחם\". מנין לרבות את הדם? תלמוד לומר \"לא יקרב\" ואומר \"ויקריבו בני אהרן את הדם אליו\".", + "[ד] מנין אימורי חטאת, ואימורי אשם, ואימורי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". מנין הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". מנין היציקות, והבלילות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, [והפתיתות, והמליחות], והמליקות, והקבלות? תלמוד לומר (ויקרא כא, כא) \"לא יגש להקריב\". יכול יהיו חייבים על כולם? תלמוד לומר \"לחם\" – מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה, יצאו אלו שאינם משום עבודה.", + "[ה] \"כל איש אשר בו מום\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"זרע אהרן\" – אין לי אלא זרעו. אהרן עצמו מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר בו מום\". אין לי אלא בעל מום קבוע. מום עובר מנין? תלמוד לומר \"כל איש אשר בו מום\".", + "[ו] \"עִור\" – בין סומא בשתי עיניו בין סומא אפילו בעינו אחת. חַוַרְוַר קבוע והמים הקבועים מנין? תלמוד לומר \"איש עור\".", + "[ז] \"פסח\" – בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת. רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין? תלמוד לומר \"או פסח\". \"חרום\" – שחוטמו שקוע. חוטמו בלום, חוטמו סולד, חוטמו נוטף מנין? תלמוד לומר \"או חרום\".", + "[ח] אבא יוסי אומר, איזהו החרום? הכוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו, הפלגת! אף על גב שאין יכול לכחול שתי עיניו כאחת.", + "[ט] \"שרוע\" – שנשמטה יריכו. פיקה יוצא מגודלו, עקיבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז מנין? תלמוד לומר \"או שרוע\".", + "[י] \"שבר רגל\" – אין לי אלא שנשברה רגלו. הקשן, והעקלן, והקולבן מנין? תלמוד לומר \"איש\".", + "[יא] \"שבר יד\" – אין לי אלא שנשברה ידו. אצבעותיו מורכבות זו על זו או קולטות: עד הפרק – כשר. למטה מן הפרק – פסול. חתכה – כשר. מנין? תלמוד לומר \"או שבר יד\".", + "[יב] \"גבן\" – שיש לו גבינים הרבה. אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד, זה גבן האמור בתורה. ר' דוסא אומר, מי שגביניו שוכבים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שיש לו שתי גבים ושתי שדראות. \"דק\" – זה הדוק. חלזון נחש, עינב מנין? תלמוד לומר \"או דק\".", + "[יג] \"תבלול\" – לבן נכנס בשחור ושחור בלבן. ר' יוסי אומר, אין מומים בלבן! איזהו \"תבלול\"? לבן פוסק בסירה ונכנס בשחור.", + "[יד] \"בעינו\" – להביא את שבעיניו: שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, ורואה את החדר ואת העליה כאחת, סני שמש, והזוגדן, והמדבר עם חבירו ואחר אומר \"לי הוא רואה\".", + "[טו] \"גרב\" – זו החרס. \"ילפת\" – זו חזזית מצרית. \"מרוח אשך\" – ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו. ר' עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. חנניא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] אין לי אלא אלו בלבד. מנין לרבות שאר המומים? תלמוד לומר \"מום…מום\" – ריבה.", + "[ב] מנין הכושי, והגיחור, והלבקן, והקופח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים? תלמוד לומר \"איש…איש\" – ריבה.", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שפסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – הכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים.", + "[ד] אדם – שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אינו דין שנכשיר בו את הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים?! תלמוד לומר \"איש…איש\" – ריבה.", + "[ה] \"מום בו\" (ויקרא כא, כא) – פרט לאותו ואת בנו, וטריפה, ויוצא דופן. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שהכשיר בה הכושי והגיחור והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים – פסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן, אדם – שפסל בו הכושי והגיחור והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים – אינו דין שיפסל בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן?! תלמוד לומר \"מום בו\" – פרט לאותו ואת בנו, וטריפה, ויוצא דופן.", + "[ו] \"מום בו\" (ויקרא כא, כג) – פרט לשעבר מומו. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שפסל בה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אם עבר מומה כשרה, אדם – שהכשיר בו אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן – אם עבר מומו לא יהיה כשר?!", + "[ז] לא! אם אמרת בבהמה שהכשיר בה הכושי והגיחור והלבקן והקופח והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים, תאמר באדם שפסל בו את כל אלו?! אם עבר מומו לא יהא כשר… תלמוד לומר \"מום בו\" – פרט לשעבר מומו.", + "[ח] \"לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל\" – אם נאמר \"מקדשי הקדשים\" למה נאמר \"ומן הקדשים\"? ואם נאמר \"מן הקדשים\" למה נאמר מקדשי הקדשים? שאילו נאמר \"מקדשי הקדשים\" ולא נאמר \"מן הקדשים\" הייתי אומר \"קדשי קדשים שהותרו לזה מהם יאכל, ומקדשים קלים לא יאכל\" – צריך לומר \"מן הקדשים\". או אילו נאמר \"מן הקדשים\" ולא נאמר \"מקדשי הקדשים\" הייתי אומר \"מקדשים קלים יאכל ומקדשי קדשים לא יאכל\" – צריך לומר \"מקדשי הקדשים\" וצריך לומר \"מן הקדשים\".", + "[ט] \"יאכל\" – אף במחלוקת. והלא דין הוא! ומה אם טבול יום ומחוסר כפורים – שהם כשרים לעבודה מחר – אינם אוכלים במחלוקת, בעל מום – שאינו כשר לעבודה מחר – אינו דין שלא יאכל במחלוקת?! תלמוד לומר \"יאכל\" – אף במחלוקת.", + "[י] אם נאמר \"אל הפרוכת\" למה נאמר \"אל המזבח\"? ואם נאמר \"אל המזבח\" למה נאמר \"אל הפרוכת\"? שאילו נאמר \"אל הפרוכת\" ולא נאמר \"אל המזבח\" הייתי אומר \"אל הפרוכת שהיא בפנים יהיה פסול, אל המזבח שאינו בפנים לא יהיה פסול\" – צריך לומר \"אל המזבח\". ואילו נאמר \"אל המזבח\" ולא נאמר \"אל הפרוכת\" הייתי אומר \"אל המזבח שהוא כשר לעבודה יהיה פסול, אל הפרוכת שאינה כשרה לעבודה לא יהיה פסול\" – צריך לומר \"אל המזבח\" וצריך לומר \"אל הפרוכת\".", + "[יא] יכול לא יכנס לעשות רקועין (ס\"א רקיעות)? תלמוד לומר \"אך\". כך היא מצוותו: הכהנים נכנסים. אם אין כהנים, לוים נכנסים. אם אין טהורים, נכנסים טמאים. ואם אין תמימים, נכנסים בעלי מומין. ומנין שאם עבד עבודתו פסולה? תלמוד לומר \"ולא יחלל את מקדשי\". ומנין שבעל מום במיתה? ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"חילול\" ונאמר להלן \"חילול\". מה \"חילול\" שנאמר להלן מיתה, אף כאן – מיתה. וחכמים אומרים, אין בעל מום במיתה אלא באזהרה.", + "[יב] \"וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל\" – הזהיר את אהרן על ידי הבנים ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על ידי זה." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו\" – אין \"נזירה\" אלא הפרשה. וכן הוא אומר (יחזקאל יד, ז) \"וינזר מאחרי ויעל גלוליו\", ואומר (ישעיהו א, ד) \"נזורו אחור\". \"וינזרו מקדשי בני ישראל\" – על קדשי בני ישראל חייבים על פיגול נותר וטמא, ואין חייבים על קדשי העכו\"ם משום פיגול נותר וטמא. \"קדשי בני ישראל\". אין לי אלא קדשי בני ישראל. קדשי עצמן מנין? תלמוד לומר \"אשר הם מקדישים לי אני ה'\" – לרבות את כולם.", + "[ב] מנין שמדבר אף בפסול זמן? נאמר כאן \"חילול\" ונאמר להלן (ויקרא יט, ח) \"חילול\". מה \"חילול\" שנאמר להלן – זמן, אף כאן – זמן. ומה \"חילול\" שנאמר להלן מיתה, אף כאן – מיתה. ומה \"חילול\" שנאמר להלן הרציה, אף כאן – הרציה. ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"אני ה'\" ונאמר להלן \"אני ה'\". מה \"אני ה'\" האמור למטה מכרית, אף \"אני ה'\" האמור כאן – מכרית.", + "[ג] \"אמר אלהם\" – אלו העומדים לפני הר סיני. \"לדרתיכם\" – שינהג הדבר לדורות. אם נאמר לאבות למה נאמר לבנים, ואם נאמר לבנים למה נאמר לאבות?! לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות. באבות מהו אומר (במדבר לו, ח) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אבותיו תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו\". והרבה מצות בבנים, מה שאין באבות. הא, לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות – צריך לומר באבות וצריך לומר בבנים.", + "[ד] \"איש\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר \"מכל זרעכם\". מנין לרבות כל ישראל? תלמוד לומר \"כל איש\".", + "[ה] \"כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא ז, כ) \"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה\", שיכול אין לי חייבים כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד. מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר \"אמור אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגומר\". או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים? מה שלמים מיוחדים הנאכלים לשני ימים… ליום אחד מנין? תלמוד לומר \"בשר\". אין לי אלא ששיריו נאכלים. שאין שיריו נאכלים מנין? תלמוד לומר \"זבח\". אין לי אלא מיני זבחים. העופות והמנחות שאינם מיני זבחים עד שתהא מרבה לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) \"אשר הם מקדישים לי\". יכול כל שחייבים עליו משום פגול יהיו חייבים עליו משום טומאה? ודין הוא! ומה אם פיגול – שהוא בקבועה, ובידיעה אחת, ולא הותר מכללו – אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין, טומאה – שהיא בשתי ידיעות, ועולה ויורד, והותרה מכללה – אינו דין שלא תנהוג אלא בדבר שיש לו מתירין?! מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים? תלמוד לומר \"אל הקדשים אשר יקדישו\" – לרבות את כולם.", + "[ו] \"ונכרתה הנפש ההיא\" – יכול מצד זה לצד זה? תלמוד לומר \"מלפני אני ה'\" – בכל מקום אני.", + "[ז] יכול יהיו חייבים עליו מיד? תלמוד לומר \"אשר יקריבו\". אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב?! אם כן למה נאמר \"אשר יקרב\"? עד שיכשר ליקרב – את שיש לו מתירין עד שיקרבו מתירין, את שאין לו מתירין עד שיקדש בכלי.", + "[ח] \"וטומאתו עליו\" – טומאת הגוף. יכול טומאת בשר? תלמוד לומר \"וטומאתו עליו\" לגזירה שוה. מה \"טומאתו עליו\" נאמר להלן – בטומאת הגוף דיבר, אף \"טומאתו עליו\" אמורה כאן – בטומאת הגוף דיבר, לא דיבר בטומאת הבשר. רבי אומר \"ואכל\" (ויקרא ז, כא) \"וטומאתו עליו\" (ויקרא ז, כ) – בטומאת הגוף דיבר, לא דיבר בטומאת בשר. ר' חייא אומר נאמרו קדשים לשם רבים ונאמר טומאתו לשם יחיד. הא מה אני מקיים \"וטומאתו עליו\" – בטומאת הגוף דיבר, לא דבר בטומאת הבשר. אחרים אומרים, לא דיבר אלא במי שהטומאה פורשת ממנו, יצא הבשר שאין טומאה פורשת ממנו." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"זרע אהרן\" – אין לי אלא זרע אהרן. אהרן עצמו מנין? תלמוד לומר \"והוא צרוע או זב\". \"בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר\" – אוכלים הן ישראל במעשר טבולי יום. אהרן ובניו מנין? ודין הוא! מה ישראל – שאינם אוכלים בתרומה במעורבי שמש – הרי הן אוכלים במעשר טבולי יום, אהרן ובניו – שהם אוכלים בתרומה במעורבי שמש – שאינו דין שיאכלו במעשר טבולי יום?! יצאו ישראל מן הכתוב ואהרן ובניו מקל וחמר.", + "[ב] \"עד אשר יטהר\" – יכול עד שיבא במים? תלמוד לומר (ויקרא כב, ז) \"ובא השמש וטהר\". מה \"טהרה\" האמורה למטה – ביאת שמש, אף כאן – ביאת שמש.", + "[ג] \"והנוגע בכל טמא נפש\" – אין טמא נפש אלא במגע. \"אשר תצא ממנו שכבת זרע\" – זה בעל קרי. מנין לרבות את הנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר \"או איש\".", + "[ד] \"אשר יגע בכל שרץ\" – אין לי אלא השרץ. מנין לרבות את הנבלה? תלמוד לומר \"או באדם\". \"אשר יטמא לו\" – לרבות את השיעורים: (ויקרא ה, ג) \"אדם\" – זה המת. \"טומאת אדם\" – זה טמא מת. \"טומאתו\" – לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן, ימי קולן מנין? תלמוד לומר \"לכל טומאתו\". \"אשר יטמא\" – לרבות בועל נדה. \"לו\" – לרבות בולע נבלת עוף הטהור.", + "[ה] \"נפש אשר תגע בו\" – ולא המסיטה. \"וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים\" – יש לך קדשים שהוא אוכל בהם, פרט לעירובין לפחות ממאה.", + "[ו] אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, אוכלי תרומה באוכלי קדש, אוכלי קדש באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה קדש, משקה קדש במשקה תרומה. אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה מנין? תלמוד לומר \"מן הקדשים\".", + "[ז] \"כי אם רחץ בשרו במים\" – יכול יהא מרחיץ אבר אבר? תלמוד לומר \"ובא השמש וטהר\". מה ביאת שמשו – כולו כאחת, אף במים – כולו כאחת.", + "[ח] \"ובא השמש וטהר\" – ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.", + "[ט] \"ואחר יאכל מן הקדשים\" – יש לך קדשים שאינו אוכל, פרט לעירובין בפחות ממאה.", + "[י] אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה, אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה. אוכלי תרומה באוכלי קדש, אוכלי קדש באוכלי תרומה, משקה קדש במשקה תרומה, משקה תרומה במשקה קדש מנין? תלמוד לומר \"מן הקדשים\".", + "[יא] 'כי לחם' \"כי לחמו\" – מעלה את החיטים כמו שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה. יכול תהא קניבת ירק חול? תלמוד לומר \"הוּא\" – הרי הוא בקדושתו.", + "[יב] יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר \"נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה\" – את שאין לו טומאה אלא אכילתה, יצתה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.", + "[יג] יכול נבלת העוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחמר? תלמוד לומר \"בה\" – \"בה\" את מטמא אבית הבליעה ואין מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה.", + "[יד] \"ושמרו את משמרתי\" – ישמרו לי משמרת. \"ושמרו את משמרתי\" – להזהיר בית דין על כך. \"ולא ישאו…חטא\" – יכול בנבלה הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"עליו\", בקדש הוא מדבר ואינו מדבר בנבלה.", + "[טו] \"ומתו בו\" – ולא המעשר. \"כי יחללוהו\" – פרט לטהור שאכל מן הטמא.", + "[טז] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות? שאילו נאמרו הקלות ולא נאמרו החמורות הייתי אומר על הקלות בלא תעשה ועל החמורות במיתה. צריך לומר החמורות. או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו קלות הייתי אומר על החמורות יהיה חייב ועל הקל יהיה פטור. צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות. \"זר\" – אין לי אלא ממזר. מנין אפילו לוי? אפילו ישראל? תלמוד לומר \"וכל זר\". \"לא יאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"קדש\" – מה \"קדש\" האמור להלן (דברים כו, יג) בקדשי הגבול הכתוב מדבר, אף \"קדש\" האמור כאן – בקדשי הגבול הכתוב מדבר.", + "[יז] \"תושב\" – זה קנוי קנין עולם. \"ושכיר\" – זה קנוי קנין שנים. יאמר \"תושב\"! מה תלמוד לומר \"שכיר\"?! אם הקנוי קנין עולם אינו אוכל, הקנוי קנין שנים יאכל?! אילו כן הייתי אומר \"תושב\" זה קנוי קנין שנים, וכשהוא אומר \"שכיר\" – בא \"שכיר\" ולימד על ה\"תושב\" שהוא קנוי קנין עולם.", + "[יח] ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן \"תושב ושכיר\" ונאמר \"תושב ושכיר\" בפסח (שמות יב, מה). מה \"תושב ושכיר\" האמור בפסח פסל בו את הערל, אף \"תושב ושכיר\" האמור כאן – יפסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר, אינו צריך! הרי הוא אומר \"איש איש\" – לרבות את הערל." + ], + "Section 5": [ + "[א] מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר \"וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו\". מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה? שנאמר \"וכהן כי יקנה…קנין\" – אף קנינו שקנה קנין, אוכל.", + "[ב] יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה? תלמוד לומר \"כסף\" – יצא עבד עברי שאין כסף.", + "[ג] אוציא את עבד עברי שאינו כסף ולא אוציא את של שותפין? תלמוד לומר \"כספו הוא\" – פרט לשחציו עבד וחציו בן חורין.", + "[ד] 'יליד בית' מה תלמוד לומר? אם הקנוי קנין כסף אוכל, יליד בית לא יאכל?! אילו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו כסף אף יליד בית שיש בו כסף. ומנין שאף על פי שאין שוה כלום? תלמוד לומר 'ויליד בית' – מכל מקום.", + "[ה] עדיין אני אומר \"יליד בית\" – בין שיש בו כסף בין שאין בו כסף אוכל, אבל קנין כסף – אם יש בו כסף אוכל, אם אין בו כסף לא יאכל… תלמוד לומר \"קנין כספו ויליד ביתו\" – מה \"יליד ביתו\" אף על פי שאינו שוה כלום, אף קנין כספו – אף על פי שאינו שוה כלום.", + "[ו] מנין לבן שיאכיל את אמו בתרומה? ודין הוא! אם עשה זרע כאב לפסול, נעשה את הזרע כאב להאכיל. הין, אם עשה את הזרע כאב לפסול שמדת הפסול מרובה, נעשה את הזרע כאב להאכיל שמדת אכילה מעוטה?! אמר ר' שמעון תלמוד לומר \"ויליד ביתו..יאכלו\" – הם אוכלים. 'הם אוכלים' – ולא הבהמה אוכלת. יכול לא תאכל בכרשינין? תלמוד לומר \"נפש\". \"בלחמו\" – יצא המת שאין לו לחם.", + "[ז] \"ובת כהן כי תהיה לאיש זר\" – אין לי אלא לממזר. מנין אפילו ללוי ולישראל? תלמוד לומר \"לאיש זר\". מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש המאכיל.", + "[ח] והלא דין הוא! אם ישראל – שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה – ביאתו פוסלתה מן התרומה, כהן גדול – שביאתו פוסלתה מן הכהונה – אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה?! לא! אם אמרת בישראל שאינו מאכיל אחרות, תאמר בכהן גדול שמאכיל אחרות?! הואיל והוא מאכיל את אחרות לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה… תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש המאכיל.", + "[ט] \"היא בתרומת הקדשים לא תאכל\" – \"היא\" אינה אוכלת אוכלת היא את אמה.", + "[י] כיצד? בת ישראל שניסת לכהן וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לישראל. הייתי אומר כשם שאינה אוכלת כך אמה לא תאכל… תלמוד לומר \"היא בתרומה הקדשים לא תאכל\" – \"היא\" אינה אוכלת אבל אוכלת היא את אמה." + ], + "Section 6": [ + "[א] אם נאמר בתרומה למה נאמר בקדשים, ואם נאמר בקדשים למה נאמר בתרומה? לפי שיש בקדשים מה שאין בתרומה ובתרומה מה שאין בקדשים: קדשים הותרו לזר ותרומה לא הותרה לזר. קדשים חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא ותרומות אין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא. הא לפי שיש בתרומה מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בתרומה צריך לומר בתרומה וצריך לומר בקדשים." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] יאמר גרושה, מה תלמוד לומר אלמנה? שאילו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט הרי היא חוזרת, אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט אינו דין שתחזור?! אילו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע תחזור, אלמנה בין שיש לה זרע בין שאין לה זרע תחזור! תלמוד לומר \"אלמנה..וזרע אין לה\".", + "[ב] או אילו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה הייתי אומר אלמנה שאין לה זרע תחזור, גרושה בין שיש לה בין שאין לה זרע לא תחזור! תלמוד לומר \"אלמנה..וזרע אין לה\" 'גרושה וזרע אין לה'.", + "[ג] \"וזרע אין לה\" – אין לי אלא זרעה. זרע זרעה מנין? תלמוד לומר \"וזרע אין לה\". כיצד? בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול ועומד ומשמש על גבי המזבח. מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו. זאת אומרת \"לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה\".", + "[ד] אין לי אלא זרע כשר. זרע פסול מנין? תלמוד לומר \"וזרע אין לה\". כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל וילדה ממנו בת. והלכה הבת ונשאת לעבדו, נשאת לנכרי וילדה ממנו בן, הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן – תאכל בתרומה. בת כהן ישראל – לא תאכל בתרומה.", + "[ה] יכול אפילו זרע מן השפחה ומן הנכרית יפסול או יאכיל? תלמוד לומר \"זרע\" – יצא זה שאינו זרעה. כיצד? בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש עם השפחה והנכרית וילדה ממנו בן. יכול יפסול או יאכיל? תלמוד לומר \"אין לה\" – יצא זה שאינו זרעה." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"ושבה אל בית אביה\" – פרט לשומרת יבם. \"כנעוריה\" – פרט למעוברת. והלא דין הוא! ומה במקום – שלא עשה הולד מן הראשון כולד מן האחרון לפטרה מן היבם – עשה את העובר כילוד, כאן – שעשה את הולד מן הראשון כולד מן מהאחרון לפסלה מן התרומה – אינו דין שנעשה את העובר כילוד?! לא! מה לא עשה את העובר כילוד לפטרה מן היבום שכן עשה את המתים כחיים, נעשה את העובר כילוד לפסלה מן התרומה שלא עשה את המתים כחיים?! תלמוד לומר \"אל בית אביה\" – פרט לשומרת יבם, \"כנעוריה\" – פרט למעוברת. \"מלחם אביה תאכל\" – הא אינו מדבר אלא בקדשי הגבול.", + "[ב] מנין לבת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה וכן כהן שאכל תרומת חבירו, יכול יהיו חייבים בחומש? תלמוד לומר \"וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה\" – יצאו אלו שאין זרים לה. \"ואיש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"ואיש\".", + "[ג] \"כי יאכל\" – אין אכילה פחותה מכזית. \"קדש\" – מה \"קדש\" האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף \"קדש\" האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר.", + "[ד] \"בשגגה\" – פרט למזיד. אמר ר' יוסי שמעתי באוכל מבשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים שהוא משלם את הקרן לכהנים והכהנים לוקחים בדמיו שלמים. \"ויסף חמשיתו עליו\" – שיהיה הוא וחומשו חמשה.", + "[ה] מנין שאין משלמים מן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\" – דבר הראוי להיות (ס\"א לעשות) קדש, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים משלמים מכולם.", + "[ו] ומנין שאין משלמים אלא ממין על מינו? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\". לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהם, דברי רבי עקביא. ר' אליעזר אומר משלמים ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה. הא כיצד? אכל גרוגרות ישלם לו תמרים תבא עליו (ס\"א לו) ברכה.", + "[ז] יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש? תלמוד לומר \"ונתן לכהן את הקדש\" – מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש, דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש.", + "[ח] \"ולא יחללו\" – להביא את הסך ואת השותה. \"את קדשי בני ישראל\" – על קדשי בני ישראל חייבים חומש ואין חייבים חומש על קדשי עכו\"ם.", + "[ט] יכול יהיו חייבים בתרומה שבטבל? תלמוד לומר \"אשר ירימו לה'\" – על המורם הם חייבים ואינן חייבים על התרומה שבטבל.", + "[י] \"והשיאו אותם עון אשמה\" – מלמד שאף על הטבל חייבים מיתה. \"באכלם את קדשיהם\" – פרט לזורע ולמטמא. \"כי אני ה' מקדשם\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 7": [ + "[א] \"ישראל\" – אלו ישראל. 'גר' – אלו הגרים. \"הַגֵר\" – לרבות נשי הגרים. \"בישראל\" – לרבות נשים ועבדים.", + "[ב] אם כן למה נאמר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל. \"אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה\" – אין לי אלא עולה. מנין לרבות את השלמים? תלמוד לומר \"נדריהם\". מנין לרבות את התודה? תלמוד לומר \"נדבותם\". מנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר 'נדריהם' \"לכל נדריהם\", 'נדבותם' \"לכל נדבותם\". אם כן למה נאמר \"אשר יקריבו לה' לעולה\"? פרט לנזירות, דברי ר' עקיבא [גירס' הגמרא ריה\"ג]. אמר לו ר' יוסי הגלילי [גירס' הגמרא ר\"ע] אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא עולה בלבד. \"לרצנכם\" – אין כופים את הצבור על כרחו. \"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים\" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. יכול שיבש גפה ושנחטט עינה ושנקטע רגלה? תלמוד לומר (ויקרא א, יד) \"מן העוף\" – ולא כל העוף.", + "[ג] \"…אשר בו מום\" – אין לי אלא מום קבוע. מום עובר מנין? תלמוד לומר \"כל אשר בו מום\".", + "[ד] \"לא תקריבו\" – אם משום בל תשחט, הרי בל תשחט אמור למטה. הא אינו אומר \"לא תקריבו\" אלא משום בל תקדיש.", + "[ה] מכאן אמרו המקדיש בעל מום למזבח עובר משום חמשה דברים: משום בל תקדיש ומשום בל תשחט ובל תזרק את הדם ובל תקטיר את החלב ובל תקטיר מקצתו ר' יוסי בר' יהודה אומר אף משום בל תקבל את הדם. \"כי לא לרצון יהיה לכם\" – מלמד שאין מרצין.", + "[ו] \"ואיש\" (ס\"א איש) – היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא שלמי נדבה.", + "[ז] או אינו אומר \"ואיש\" (ס\"א איש) אלא להוציא את השותפים… כשהוא אומר 'איש' (ס\"א ואיש), לרבות את השותפים. הא מה אני מקיים \"ואיש\" (ס\"א איש)? – היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביאים שלמי נדבה.", + "[ח] \"כי יקריב..שלמים\" – מנין לרבות את העולה? תלמוד לומר \"נדר\". מנין לרבות את התודה? תלמוד לומר \"נדבה\". מנין לרבות את היולדות ואת הנזירות? תלמוד לומר \"לפלא\". מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר \"זבח שלמים\". מנין לרבות את המעשר? תלמוד לומר \"בבקר\" \"בצאן\". מנין לרבות את הולדות ואת התמורות? תלמוד לומר \"או בצאן\".", + "[ט] \"תמים יהיה לרצון\" – מצות עשה. מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר \"כל מום לא יהיה בו\". נפל מן הגג ונשתבר, יכול יהא עובר עליו? תלמוד לומר \"כל מום לא יהיה בו\" – אל תתן בו מום.", + "[י] מכאן אמרו בכור שאחזו דם, אפילו מת – אין מקיזין בו את הדם, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט אליו. ר' שמעון אומר, אף על פי שעושה בו מום.", + "[יא] \"עורת\" – בין סומא בשתי עיניו, בין סומא אפילו בעינו אחת. \"שבור\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כא, יט) \"שבר רגל או שבר יד\", שיכול אין לי אלא שנשברה ידו או נשברה רגלו, מנין לרבות שבר זנב? תלמוד לומר \"או שבור\". יכול שאני מרבה שבר צלע? תלמוד לומר \"שבר יד או שבר רגל\" – מה אלו מיוחדים שמומם בגלוי ואין חוזרים, יצא שבר צלע שאין מומו בגלוי.", + "[יב] \"חרוץ\" – ריס של עיניו שניקב, שנפגם, ושנסדק. שפתו שניקבה, ושנפגמה, ושנסדקה. חיטיו: החצונות שנפגמו ושנגממו ופנימיות שנעקרו. ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים, אף לא המתאימות.", + "[יג] \"יבלת\" – זה בעל יבלת. \"גרב\" – זה החרס. \"ילפת\" – זה חזזית מצרית. כאן לא נאמר \"דק ותבלול\" ולהלן לא נאמר \"יבלת\". מנין ליתן את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה? תלמוד לומר \"גרב\" \"גרב\" לגזירה שוה. \"ילפת\" \"ילפת\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"לא תקריבו\" – אי משום בל תקדיש, הרי בל תקדיש אמור למעלה. הא אינו אומר \"לא תקריבו\" אלא משום בל תשחט.", + "[ב] \"לא תקריבו אלה לה'\" – אלה אין אתה מקריב אבל מקריב אתה את שנעבדה בה עבודה.  ", + "[ג] והלא דין הוא! ומה אם העגלה – שאין המום פוסל בה – עבודה פוסלת בה, קדשים – שהמומים פוסלים בהם – אינו דין שתהא עבודה פוסלת בהם?! תלמוד לומר \"לא תקריבו אלה\" – אלה אין אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבד בה עבודה.", + "[ד] \"ואשה לא תתנו מהם\" – אלו החלבים. \"לא תתנו\" – אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתם? תלמוד לומר \"מהם\" – אף מקצתם. \"על המזבח\" – זה הדם. \"לה'\" – זה שעיר המשתלח.", + "[ה] מנין לרבות כל הפסולים שבשור ושבשה? תלמוד לומר \"ושור ושה\" – לרבות כל הפסולים שבשור ושבשה.", + "[ו] \"שרוע\" – שנשמטה יריכו. \"וקלוט\" – פרסת רגלו דומה לשל סוס, פרסת רגלו דומה לשל חמור. \"נדבה תעשה אותו\" – לבדק הבית. ומנין אף לנדר? תלמוד לומר \"ולנדר\". יכול על המזבח? תלמוד לומר \"לא ירצה\". אין לי אלא נדר. לנדבה מנין? תלמוד לומר 'ולנדר ולנדבה לא ירצה'. רבי אומר, ממקומו הוא מוכרע שנאמר \"ולנדר לא ירצה\" – ואיזה קדש מרצה? זה קדשי מזבח שנאמר \"ונרצה לו\".", + "[ז] \"נדבה תעשה אותו\" – אותו עושה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדק הבית.", + "[ח] מכאן אמרו המקדיש תמים לבדק הבית עובר בעשה. ומנין אף בלא תעשה? תלמוד לומר \"וידבר ה' אל משה לאמר\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין בו בלא תעשה.", + "[ט] \"ומעוך וכתות ונתוק וכרות\" – כולם בביצים, דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר כולן בגיד. ר' יוסי אומר \"מעוך וכתות\" – בביצים. \"נתוק וכרות\" – בגיד.", + "[י] \"לא תקריבו\" – זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה אי משום בל תקדיש, הרי אמור. ובל תזרק הדם, הרי אמור. ובל תשחט, הרי אמור. ובל תקטיר החלב, הרי אמור. ובל תקטיר מקצתו, הרי אמור. הא אינו אומר כן אלא משום בל תקבל את הדם.", + "[יא] \"לא תקריבו\" – אין לי אלא שלא יקריב. מנין שלא יעשו? תלמוד לומר \"לא תעשו\". אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? תלמוד לומר \"לא תעשו\". אין לי אלא בהמה. חיה ועוף מנין? תלמוד לומר \"בארצכם\". אין לי אלא בארץ. בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר \"לא תעשו\". מנין אף באדם? תלמוד לומר 'ובכם' כדברי בן חכינאי.", + "[יב] מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו\"ם? תלמוד לומר \"ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה\". אין לי אלא תמידים שהם קרוים \"לחם\" שנאמר \"את קרבני לחמי לאשי\". שאר כל קרבנות הצבור מנין? תלמוד לומר \"מכל אלה\". מנין שהנקבות בסירוס? תלמוד לומר \"כי משחתם בהם מום בם\". ר' יהודה אומר, \"בהם\" – אין נקבות בסירוס. \"לא ירצו לכם\" – מלמד שאין מרצים." + ], + "Section 8": [ + "[א] \"שור..כי יולד\" – ולא אדם. והלא דין הוא! ומה אם טריפה – שהיא אסורה בחולין – לא עשה בה את המקריבים כקריבים, יוצא דופן – שהוא מותר בחולין – אינו דין שלא נעשה בו את המקריבים כקריבים?! בעל מום יוכיח! שהוא מותר בחולין ועשה בו את המקריבים כקריבים!", + "[ב] אף אתה אל תתמה על יוצא דופן שאף על פי שהוא מותר בחולין נעשה בו את המקריבים כקריבים… תלמוד לומר \"שור… כי יולד\" – ולא אדם כי יולד.", + "[ג] \"שור או כשב\" – פרט לכלאים. \"או עז\" – פרט לנדמה. \"כי יולד\" – פרט ליוצא דופן. \"והיה שבעת ימים\" – פרט למחוסר זמן. \"תחת אמו\" – פרט ליתום. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, נאמר כאן \"תחת\" ונאמר להלן (ויקרא כז, לב) \"תחת\". מה \"תחת\" האמור כאן – פרט לכלאים וליוצא דופן ולמחוסר זמן וליתום, אף תחת האמור להלן – פרט לכלאים וליוצא דופן ולמחוסר זמן וליתום. ומה \"תחת\" האמור להלן פרט לטריפה, אף \"תחת\" האמור כאן – פרט לטריפה.", + "[ד] ר' יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר \"והיה שבעת ימים תחת אמו\"? לפי שנאמר (שמות כב, כט) \"שבעת ימים יהיה עם אמו\", יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה… תלמוד לומר \"תחת אמו\". אי \"תחת אמו\", יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה… תלמוד לומר \"עם אמו\". הא כיצד? אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת.", + "[ה] \"ומיום השמיני והלאה ירצה\" – יכול משמיני ולהלן יהיה מותר ובשמיני עצמו יהיה אסור? תלמוד לומר בבכור (שמות כב, כט) \"ביום השמיני תתנו לי\". יכול יהיה הבכור מותר בשמיני ומשמיני ולהלן יהיה אסור? תלמוד לומר במוקדשים \"ומיום השמיני והלאה ירצה\". אֶדוֹן אני: הבכור יהא מותר בשמיני ובמוקדשים משמיני ולהלן. מנין ליתן את האמור בבכור במוקדשים ואת האמור במוקדשים בבכור? תלמוד לומר \"אמו\" \"אמו\" לגזירה שוה.", + "[ו] \"ירצה\" – אשה לאשים. מנין אף להקדש? תלמוד לומר \"…לקרבן אשה\". \"לה'\" – לרבות שעיר המשתלח.", + "[ז] מנין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה? תלמוד לומר \"ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד\" – מלמד שהשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה.", + "[ח] \"שור\" – ולא חיה. והלא דין הוא! ומה בהמה – שאינה במצות כיסוי – הרי היא במצות אותו ואת בנו, חיה – שהיא במצות כיסוי – אינו דין שתהיה במצות אותו ואת בנו?! תלמוד לומר \"שור\" – ולא חיה.", + "[ט] \"שה\" – ולא עופות. והלא דין הוא! ומה אם בהמה – שאינה באם על הבנים – הרי היא במצות אותו ואת בנו, עוף – שהוא באם על הבנים – אינו דין שיהא במצות אותו ואת בנו?! תלמוד לומר \"שה\" – ולא עופות.", + "[י] אילו אמר \"ושור ושה ובנו\", יכול לא יהא חייב עד שישחט שניהם ובנו! תלמוד לומר \"…או שה\" – או זה, או זה.", + "[יא] יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקבה? ודין הוא! חייב כאן וחייב באם על הבנים. מה אם על הבנים – לא עשה בו את הזכרים כנקבות, אף כאן – לא נעשה בו את הזכרים כנקבות.", + "[יב] לא! אם אמרת באם על הבנים שלא עשה בו את המזומן כשאינו מזומן, תאמר כאן שעשה את המזומן כשאינו מזומן?! הואיל ועשה את המזומן כשאינו מזומן יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקבות… תלמוד לומר \"אותו\" – על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים. (ראה המשך דיון בפרק ח' הבא)" + ], + "Chapter 8": [ + "[א] אחר שזכינו לדין, חִיֵיב כאן וחִיֵיב באם על הבנים. מה אם על הבן לא עשה בו את הזכרים כנקבות, אף כאן – לא נעשה את הזכרים כנקבות. [ב] אם נפשך לומר \"אותו ואת בנו\" – את שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.", + "[ג] \"אותו ואת בנו\" – אין לי אלא אותו ואת בנו. אותו ואת אמו מנין? תלמוד לומר \"לא תשחטו\" – הרי כאן שנים.", + "[ד] הא כיצד? את שבא אחד ושחט את הפרה ובא אחד ושחט את אמה ובא אחד ושחט את בתה – שנים האחרונים חייבים. \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת האחים. כיצד? חמשה אחים ואחר כך שחט את האם – אינו חייב אלא אחת. אבל שחט את האם ואחר כך חמשה אחים – חייב על כל אחד ואחד. \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת אם אמה. כיצד? שחטה ואת אם אמה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעי – סופג את הארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת אמה ואת אם אמה – סופג שמונים.", + "[ו] \"אותו ואת בנו\" – ולא אותה ואת בת בתה. כיצד? שחטה ואת בת בתה, שכן הוא רשאי, ואחר כך שחט את האמצעית – סופג ארבעים. סומכוס אומר משום ר' מאיר, סופג שמונים. שחטה ואת בתה ואת בת בתה – סופג שמונים.", + "[ז] \"לא תשחטו\" – פרט לשוחט ונתנבלה בידו, לנוחר, ולמעקר. – להביא את השוחט לאכילת עכומ\"ז ולאכילת כלבים.", + "[ח] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו\"ם, השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה – ר' מאיר מחייב ור' שמעון פוטר. השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר – פטור משום אותו ואת בנו.", + "[ט] \"ביום אחד\" – ר' מאיר אומר, יום מיוחד וטעון כרוז.", + "[י] מכאן אמרו בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו \"אִמָהּ מכרתי לשחוט\". אלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה. וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר ר' יהודה אימתי? בזמן שאין לו ריוח. אבל יש לו ריוח אינו צריך להודיעו. ומודה ר' יהודה במוכר את האֵם לחתן ואת הבת לכלה שהוא צריך להודיעו שהדבר ידוע ששניהם שוחטים ביום אחד.", + "[יא] ובארבעה פרקים אלו כופים את הטבח לשחוט בכל כרחו. אפילו שור שוה אלף דינרים ואין ללוקח אלא דינר – כופים אותו לשחוט. לפיכך אם מת – מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך אם מת – מת למוכר, מפני שלא משך. \"יום אחד\" האמור ב'אותו ואת בנו' – היום הולך אחר הלילה. זו דרש ר' שמעון בן זומא: לפי שכל הענין שלמעלה ושלמטה אינו מדבר אלא במוקדשים, ובמוקדשים הלילה הולך אחר היום, יכול אף לענין 'אותו ואת בנו' יהיה הלילה הולך אחר היום? נאמר כאן \"יום אחד\" ונאמר להלן במעשה בראשית \"יום אחד\". מה \"יום אחד\" האמור במעשה בראשית – היום הולך אחר הלילה, אף \"יום אחד\" האמור כאן – היום הולך אחר הלילה." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו ביום ההוא יאכל\" שאין תלמוד לומר?! אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה – אף תחלת זביחתו לא תהיה אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ב] אין לי אלא תודה. מנין לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהיה זביחתן אלא על מנת לאכול יום אחד? תלמוד לומר \"וכי תזבחו זבח תודה\" \"וכי תזבחו זבח\" – לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד.", + "[ג] \"ושמרתם\" – זו משנה. \"ועשיתם\" – זו המעשה. וכל שאינו במשנה אינו במעשה. 'ושמרתם את מצות ה' ועשיתם אותם' – ליתן שמירה ועשיה במצות. \"אני ה'\" – נאמן לשלם שכר.", + "[ד] \"ולא תחללו\" – ממשמע שנאמר 'ולא תחלל', אמור קדש, וכשהוא אומר \"ונקדשתי\" – מסור את עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר \"בתוך בני ישראל\" – המרובים.", + "[ה] מכאן אמרו: כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס, אין עושין לו נס. ושלא לעשות לו נס, עושין לו נס. שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל, ג): \"\"לא חשחין אנחנא על דנה פתגם, להתבותך. הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא, ישיזב. והן לא, ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך (לאלהך), לא איתינא (איתנא) פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא נסגד\"\" וכשתפס מרינוס (ס\"א טוריינוס) את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלודקיא אמר להם \"אין אתם מעַמן של חנניה מישאל ועזריה?! יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי!\" ואמרו לו \"חנניה מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר היה הגון שיעשה נס על ידו. אבל אתה מלך רשע אתה ואין אתה הגון שיעשה נס על ידך ואנו מחויבים מיתה לשמים. ואם אין אתה הורגנו, הרבה מזיקים לפני המקום, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נמרים, הרבה נחשים שרפים, הרבה עקרבים שיפגעו בנו. אלא סוף שהמקום עתיד לתבוע דמנו מידך.\" אמרו, לא נסע משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בבקעיות.", + "[ו] \"המוציא אתכם מארץ מצרים\" – על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי שתמסרו את עצמכם לקדש את שמי. \"להיות לכם לאלקים\" – על כרחכם. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ], + "Section 9": [ + "[א] ומנין שמעברין את השנה על הגליות שגלו ועדיין לא הגיעו? תלמוד לומר \"בני ישראל..מועדי ה'\" – עַשֵה את המועדות שיעשו אותם כל ישראל.", + "[ב] היתה שנה צריכה להתעבר וישבו ונתנו בדבר וגמרו, ולא הספיקו לומר \"מעוברת\" עד שאירע ניסן. יכול תהא מעוברת? תלמוד לומר \"אשר תקראו אותם…מועַדָי\" – קראתם אותם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי.", + "[ג] לא היתה השנה צריכה לעבר ועברוה שוגגים או מזידים או מוטעים. מנין שהיא מעוברת? תלמוד לומר (ויקרא כג, ד) \"אשר תקראו אֹתם במועדם\". \"אתם\" – אפילו שוגגים, \"אתם\" – אפילו מוטעים, \"אתם\" – אפילו מזידים. אם קראתם אתם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי.", + "[ד] עברוה בלילה, עברוה משנה לחברתה, פחות חדש או יתר חדש. יכול תהא מעוברת? תלמוד לומר \"אותם…אלה הם מועדי\" – אין אלה מועדי.", + "[ה] ומנין שמעברין את השנה מפני הצורך? תלמוד לומר \"מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש\".", + "[ו] יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יעברוה מפני הטומאה? תלמוד לומר (ויקרא כג, ד) \"אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם בחדש הראשון פסח\" – אל יצא חדש הראשון בלא פסח.", + "[ז] ומה ענין שבת לענין המועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות.", + "[ח] ומנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה. מנין שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו? תלמוד לומר \"שבת הִוא\" \"יום הכפורים הוא\", דברי ר' עקיבא. ר' יוסי הגלילי אומר אינו חייב אלא אחת." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] למעלה הוא מדבר בעיבור השנה וכאן הוא מדבר בקידוש חדש.  נראה בעליל או שבאו עדים והעידו לפניהם ולא הספיקו לומר \"מקודש\" עד שחשיכה, מנין מעובר? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם\" – אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ב] קדשוהו שלא בעדים או שבאו העדים והעידו ונמצאו זוממים, מנין שיהיה מקודש? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם…מועדי\" – אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ג] קדשוהו מזידין או שוגגין או מוטעים, מנין שהוא מקודש? תלמוד לומר \"אשר תקראו אתם\". \"אתם\" – אפילו מוטעים, \"אתם\" – אפילו מזידין, \"אתם\" – אפילו שוגגים. אם קריתם אתם, מועדָי. ואם לא, אינם מועדָי.", + "[ד] קדשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד, יכול יהא מקודש? תלמוד לומר \"אלה הם מועדי\", ואין אלו מועדי.", + "[ה] יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך? תלמוד לומר (שמות יב, ב) \"החדש\" – אחר החדש הם הולכים.", + "[ו] יכול אם הוצרך שני ימים נותנים לו שני ימים? תלמוד לומר (ויקרא כג, ו) \"יום\" – אין לו אלא יום אחד בלבד. ומנין שמחללים את השבת להעיד עליו? תלמוד לומר \"אלה מועדי ה'…אשר תקראו אתם במועדם\".", + "[ז] יכול כשם שמחללים את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו? תלמוד לומר \"אשר תקראו\" – על קריאתם אתה מחלל את השבת ואין אתה מחלל את השבת להודיע עליהם שנתקיימו." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים\" – יכול משתחשך? תלמוד לומר (במדבר כח, טז) \"יום\". אי \"יום\", יכול משתי שעות? תלמוד לומר \"בין הערבים\" – מה בין הערבים מיוחד משפנה יום, אף \"יום\" – משפנה יום משש שעות ולמעלה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (ירמיהו ו, ד) \"אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב\".", + "[ב] \"ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות\" – יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאין טעון סוכה – טעון מצה, זה – שטעון סוכה – אינו דין שטעון מצה?! תלמוד לומר \"הזה\" – 'זה' טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.", + "[ג] \"חג המצות לה' שבעת ימים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים טז, ח) \"ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' \", שביעי בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו – אלא מה שביעי רשות, אף כולם רשות. יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר (?)(דברים טז, ג) 'עליו תאכל מצות' – הכתוב קבעו חובה.", + "[ד] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר (שמות יב, יח) \"בערב תאכלו מצות\". אם כן למה נאמר \"שבעת ימים מצות תאכלו\"? מצה הנאכלת כל שבעה יוצא בה ידי חובתו בפסח, יצאו חלות ורקיקי נזיר שאין נאכלים כל שבעה.", + "[ה] \"והקרבתם אשה לה' שבעת ימים\" – מנין אם אין לך פרים – הבא אלים, ואם אין לך אלים – הבא כבשים, ואם אין לך בטהרה – הבא בטומאה? תלמוד לומר \"והקרבתם אשה לה'\" \"שבעת ימים תקריבו אשה לה'\" (ויקרא כג, לו), מכל מקום." + ], + "Section 10": [ + "[א] \"כי תבואו\" – יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" המיוחדת.", + "[ב] יכול משבאו לעמון ומואב? תלמוד לומר \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב.", + "[ג] \"וקצרתם את קצירה\" – שתהיה תחלה לכל הנקצרים. יכול אף של בית השלחין ושל בית העמקים? תלמוד לומר \"קצירכם\" – קצירכם של כולכם אמרתי ולא של בית השלחין ובית העמקים.", + "[ד] 'קציר' – ולא הקטניות. \"קצירה\" – ולא השחת. ר' יהודה אומר אם התחיל עד שלא הביא שליש קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. ר' שמעון אומר, אף משהביא שליש מתחיל קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. \"וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן\" – אין מצות קצירה בכהן.", + "[ה] \"והניף את העומר לפני ה'\" – ג' שמות יש לו: עומר שבלים, עומר תנופה, עומר שמו. \"לרצונכם\" – אין כופים את הצבור על כורחו. \"ממחרת השבת\" – מחרת יום טוב. \"יניפנו הכהן\" – בנין אב לכל התנופות שיהיו בכהן.", + "[ו] \"ועשיתם ביום…כבש..בן שנתו\", אף על פי שאין עומר. 'ועשיתם עומר', אף על פי שאין כבש. \"ביום הניפכם\" – אין תנופה אלא ביום. 'כבש בן שנתו תמים לעולה לה' ' – לא שנה למנין עולם.", + "[ז] \"ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח\" – הרי זה יצא מכלל כל הכבשים ליתן שני עשרונים.", + "[ח] יכול כשם שנכפל סולתו כך יכפל יינו? תלמוד לומר \"יין רביעית\". יכול לא יכפל יינו – שאין היין נבלל עם הסולת – אבל יכפול שמנו שהרי השמן נבלל עם הסולת? תלמוד לומר \"ונסכה רביעית ההין\" – כל נסכיו יהיו רביעית.", + "[ט] אילו אמר \"קלי וכרמל לא תאכלו\", יכול אף קטניות בכלל. תלמוד לומר \"לחם\". אין לי אלא חטים שקרוים \"לחם\" שנאמר \"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה\". ומנין לרבות שעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון? תלמוד לומר \"וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה\".", + "[י] \"עד הביאכם את קרבן אלקיכם\" – זה העומר. יכול זה הכבש? צא וראה מה אמור למטה – משם \"הבאת עומר\", אף כאן עומר. משקרב העומר מוצאים שוקי ירושלים מלא קמח וקלי – שלא ברצון חכמים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר ברצון חכמים היו עושים. משקרב העומר הותר החדש מיד. והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך. משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר ר' יהודה, והלא מן התורה הוא אסור שנאמר \"עד עצם היום הזה\"?! מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן? מפני שהם יודעים שאין בית דין מתעצלים בו.", + "[יא] \"חוקת עולם\" – לבית עולמים. \"לדורותיכם\" – שינהג הדבר לדורות. \"בכל מושבותיכם\" – בארץ ובחוץ לארץ. אמר ר' שמעון, שלשה דברים תלוים בארץ ונוהגים בארץ ובחוץ לארץ: החדש, והערלה, והכלאים. החדש אסור מן התורה בכל מקום, והערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"וספרתם לכם\" – כל אחד ואחד. \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? אמר ר' יוסי בר' יהודה, כשהוא אומר \"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום\" – כל ספירתם לא יהיה אלא חמשים יום.", + "[ב] אם אומר אתה \"ממחרת שבת בראשית\" פעמים שאתה מונה חמשים ואחד, חמשים ושתים, חמשים ושלש, חמשים וארבע, חמשים וחמשה, חמשים וששה. הא מה אני מקיים \"ממחרת השבת\"? – ממחרת יום טוב.", + "[ג] ר' יהודה בן בתירה אומר, \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? כשהוא אומר (דברים טז, ט) \"שבעה שבועות תספר לך\" – ספירה שהיא תלויה בבית דין, יצאה שבת בראשית שאינה תלויה בבית דין שספירתה בכל אדם.", + "[ד] ר' יוסי אומר \"ממחרת השבת\" – ממחרת יום טוב. יכול ממחרת שבת בראשית? וכי נאמר \"ממחרת שבת בפסח\"? והלא לא נאמר אלא 'ממחרת שבת'. והלא כל השנה מלאה שבתות!? צא וחשוב מאיזה שבת. נאמר כאן 'ממחרת שבת' ונאמר למטה 'ממחרת שבת'. מה 'מחרת שבת' האמור למטה – רגל ותחלת רגל, אף 'מחרת שבת' האמור כאן – רגל ותחלת רגל.", + "[ה] ר' שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) \"ששת ימים תאכל מצות\" וכתוב אחד אומר (שמות יב, טו) \"שבעת ימים מצות תאכלו\". הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מצה שאי אתה יכול לאכלה מן החדש כל שבעה אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. הא מה אני מקיים \"ממחרת השבת\"? – ממחרת יום טוב.", + "[ו] \"מיום הביאכם..תספרו\" – יכול יקצור, ויביא ויספור אימתי שירצה? תלמוד לומר (דברים טז, ט) \"מהחל חרמש בקמה תחל לספור\". אי \"מהחל חרמש\", יכול יקצור ויספור, ויביא אימתי שירצה? תלמוד לומר \"מיום הביאכם..תספרו\". יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום? תלמוד לומר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\" – אימתי הם תמימות, בזמן שמתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה? תלמוד לומר \"מיום הביאכם\" – אין הבאה אלא ביום. הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.", + "[ז] \"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום\" – זו היא שאמר ר' יוסי בר' יהודה כל ספירתך לא תהיה אלא חמשים יום.", + "[ח] \"תספרו חמשים יום\" – יכול יספור חמשים ויקדש חמשים ואחד? תלמוד לומר \"שבע שבתות תמימות תהיינה\". [ אי \"שבע שבתות תמימות תהיינה\"], יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה? תלמוד לומר \"תספרו חמשים יום\". הא כיצד? מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.", + "[ט] \"והקרבתם מנחה חדשה לה'\" – שתהא חדשה לכל המנחות. אין לי אלא מנחת חטים. מנחת שעורים מנין? כשהוא אומר (במדבר כח, כו) \"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם\" – אם אינו ענין למנחת חטים, תנהו ענין למנחת שעורים." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"ממושבותיכם\" – ולא מחוץ לארץ. \"ממושבותיכם\" – אף מן העליה. \"תביאו\" – מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה. מה זה עשרון לחלה, אף מה שאתה מביא ממקום אחר עשרון לחלה. או מה אלו \"שני עשרונים\" אף הללו \"שני עשרונים\"? תלמוד לומר \"תהיינה\" – אלו שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים.", + "[ב] \"לחם תנופה שתים\" – שיהיו שוות. \"שני עשרונים\" – שיהיו שוות. \"סלת תהיינה חמץ תאפנה\" – שאור בודה להן מתוכן ומחמצן, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה. אמר לו אף היא היתה חסרה או יתירה.", + "[ג] \"בכורים לה'\" – ר' שמעון אומר נאמר כאן \"בכורים לה'\" ונאמר להלן (ויקרא ב, יד) \"בכורים לה'\" – מה \"בכורים\" אמורים כאן של ציבור, אף \"בכורים\" אמורים להלן – משל ציבור. אם תאמרו זו משל ציבור והלן משל יחיד, אמרת לאו. אם זו \"ראשית קציר\" אין הלן \"בכורים לה'\" ואם הלן \"בכורים לה'\" אין זו \"ראשית קציר\". דברים מחוסרים להלן אמרן הכתוב כאן.", + "[ד] \"והקרבתם על הלחם\" – חובה ללחם. \"שבעת כבשים תמימים בני שנה\" – כבשים אף על פי שאין לחם, דברי ר' טרפון. אם כן למה נאמר \"לחם\"? מלמד שלא נתחייבו בכשבים עד שנתחייבו בלחם.", + "[ה] \"ופר בן בקר אחד ואלים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה'\" – דבר הכתוב בקצרה.", + "[ו] \"ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת\" – יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן? וכשאתה מגיע לפרים ולאלים אינם הם. אלא אלו קרבו בגלל לחם ואלו קרבו בגלל היום.", + "[ז] \"ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים\" – שתהא זביחתן לשם שלמים. \"ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים\" – אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרין? על טומאת מקדש וקדשיו. אם כפר הראשון, על מה השני בא ומכפר? על טומאה שאירעה בין זה לזה. אמור מעתה כך היו ישראל צריכים בכל שעה, אלא שחיסך הכתוב את ישראל.", + "[ח] \"והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה'…\" – יכול יהיה הלחם מלמטה? תלמוד לומר \"על שני כבשים\". אי \"על שני כבשים\", יכול לחם על גבי כבשים? תלמוד לומר \"על לחם הבכורים\". עדיין הדבר צריך. מה מצינו בכל מקום הלחם מלמעלן, אף כאן הלחם מלמעלה. ר' יוסי בן משולם אומר כבשים על גבי הלחם. ומה אני מקיים \"על שני כבשים\"? – להוציא שבעה. חנינא בן עכינאי אומר מניח שתי הלחם בן ירכותיהם של כבשים ומניף, ונמצא מקיים שתי מקראות הללו, לחם על גבי כבשים, וכבשים על גבי לחם. אמר רבי, לפני מלך בשר ודם אין עושים כן, לפני מלך מלכי המלכים עושין כן?! אלא מניח זה בצד זה ומניף.", + "[ט] \"קדש יהיו לה' לכהן\" – לחם אף על פי שאין כבשים, דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן ננס, לא כי, אלא כבשים אף על פי שאין לחם. אמר רבי הדבר שקול. מי מכריע? אמר לו בן ננס, אני אכריע! שכן מצאנו במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן בלא לחם.", + "[י] אמר ר' שמעון, הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו. שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר והאמור בתורת כהנים לא קרב בדמבר, ושבאו לארץ קרבו אלו ואלו, שנאמר \"כי תבואו..והבאתם\". מכל מקום אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם – שהכבשים מתירים את עצמם, ולא לחם בלא כבשים – שאין לו מי יתירנו.", + "[יא] \"וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש…ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט\" – אמר ר' אוורדימס ברבי יוסי, וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים – פסח ועצרת מכאן, וראש השנה ויום הכפורים מכאן? אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו. וכל מי שאינו מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו." + ], + "Section 11": [ + "[א] \"בני ישראל..מקרא קדש\" – ואין העכו\"ם מקרא קדש. אי \"בני ישראל\", אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"יהיה לכם\". \"שבתון זכרון תרועה מקרא קדש\": ר' אליעזר אומר \"שבתון\" – זו קדושת היום, \"מקרא קדש\" – קדשהו. אמר לו ר' עקיבא אינו אומר \"שבתון\" אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון. אלא \"זכרון\" – אלו הזכרונות, \"תרועה\" – אלו השופרות, \"מקרא קדש\" – זו קדושת היום. ומנין שיהיה כולל עמה את המלכיות? תלמוד לומר (ויקרא כג, כב-כד) \"ה' אלקיכם…בחדש השביעי\".", + "[ב] ר' יוסי בר' יהודה אומר מה תלמוד לומר (במדבר י, י) \"והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם\", שאין תלמוד לומר \"אני ה' אלקיכם\"!? אלא זה בנין אב – כל מקום שאתה אומר זכרונות את סומך לה את המלכיות.", + "[ג] כיצד סדר ברכות? אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהם, ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. [זכרונות ותוקע – גר\"א.] שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי ר' יוחנן בן נורי.", + "[ד] אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל את מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.", + "[ה] רבי אומר עם המלכיות אומר קדושת היום. מה מצינו בכל יום – ברביעית, אף כאן – ברביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומר קדושת היום עם הזכרונות. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל יום באמצע, אף כאן אומרה באמצע. וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון, עמד ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי ר' יוחנן בן נורי. אמר ר' שמעון בן גמליאל \"לא היינו נוהגים כן ביבנה\". ביום השני עמד חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן גמליאל \"כך היינו נוהגים ביבנה\".", + "[ו] ומנין שהוא בשופר? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת שביעי כזו. מה זו בשופר, אף תרועת ראש השנה – בשופר.", + "[ז] ומנין שהיא פשוטה לפניה? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה\". ומנין שהיא פשוטה לאחריה? תלמוד לומר \"תעבירו שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת כל חדש שביעי כזו. מה זו פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.", + "[ח] מנין שלש של שלש שלש? תלמוד לומר (ויקרא כה, ט) \"והעברת שופר תרועה\", (ויקרא כג, כד) \"זכרון תרועה מקרא קדש\", (במדבר כט, א) \"יום תרועה יהיה לכם\" – מלמד שהם שלש של שלש שלש.", + "[ט] ומנין ליתן את האמור ביובל בראש השנה, ואת האמור בראש השנה ביובל? תלמוד לומר (ויקרא כג, כד) \"בחדש השביעי\" (ויקרא כה, ט) \"בחדש השביעי\" לגזירה שוה." + ], + "Chapter 14": [ + "[א] \"מקרא קדש\"\"יום הכפורים הוא…ועניתם את נפשותיכם..וכל מלאכה לא תעשו..כי יום כפורים…\" – שיכול אין לי יום הכפורים מכפר אלא אם כן עשאו מקרא קדש, ונתענה, ולא עשה בו מלאכה. ומנין אפילו שלא עשאו מקרא קדש, ולא נתענה בו, ועשה בו מלאכה שהיום מכפר? תלמוד לומר \"יום הכפורים הוא\" שיכול, אין לי יום הכפורים מכפר אלא עם הקרבנות ועם השעירים. ומנין אף על פי שלא בקרבנות ושלא בשעיר היום מכפר? תלמוד לומר \"יום הכפורים הוא\". יכול יכפר על השבים ועל שאינם שבים? ודין הוא! חטאת ואשם מכפרים ויום הכפורים מכפר. מה חטאת ואשם אין מכפרים אלא על השבים, אף יום הכפורים לא יכפר אלא על השבים.", + "[ב] לא! אם אמרת באשם וחטאת – שאין מכפרים על הזדון כשגגה, תאמר ביום הכפורים שהוא מכפר על הזדון כשגגה?! הואיל והוא מכפר על הזדון כשגגה יכפר על השבים ועל שאינם שבים!… תלמוד לומר \"אך\" – הא אינו מכפר אלא על השבים.", + "[ג] \"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה\" (ויקרא כג, כח) – הרי זו אזהרה למלאכה. \"וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי\" (ויקרא כג, ל) – הרי זו עונש למלאכה.", + "[ד] \"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום ונכרתה\" (ויקרא כג, כט) – הרי זו עונש עינוי. \"והאבדתי\" מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני יודע מהו, כשהוא אומר \"והאבדתי\" – לימד על הכרת שאינו אלא אבדן. ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל? תלמוד לומר \"שבתון\" – שבות. יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולן? תלמוד לומר \"שבתון הוא לכם ועניתם\" – הוא אסור בכולן ואין שבת בראשית אסור בכולן.", + "[ה] \"ועניתם את נפשותיכם בתשעה\" – יכול יתחיל ויתענה בתשעה? תלמוד לומר \"בערב\". אי \"בערב\", יכול משתחשך? תלמוד לומר \"ועניתם את נפשותיכם בתשעה\". הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, שכן מוסיפים מן החול על הקדש.", + "[ו] אין לי אלא מלפניו. מלאחריו מנין? תלמוד לומר \"מערב עד ערב\". אין לי אלא יום הכפורים. שבת בראשית מנין? תלמוד לומר \"תשבתו\". ימים טובים מנין? תלמוד לומר \"שבתכם\". – הא כל שבות (ס\"א שביתה) שאתה שובת אתה מוסיף לה מחול על הקדש, בין מלפניו (ס\"א מלפניה), בין מלאחריו (ס\"א מלאחריה).", + "[ז] יכול יהיו חייבים על התוספת? תלמוד לומר (ויקרא כג, ל) \"וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי\" – על עצם היום הזה ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת מלאכה.", + "[ח] יכול לא יהיו חייבים כרת על תוספת מלאכה אבל יהיו חייבים כרת על תוספת עינוי? תלמוד לומר (ויקרא כג, כט) \"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה\" – על עצם היום הזה חייבים כרת ואין חייבים כרת על תוספת עינוי. יכול לא יהיה בכלל עונש אבל יהיה בכלל אזהרה? תלמוד לומר (ויקרא כג, כח) \"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה\" – על עצם היום הזה מוזהרים ואין מוזהרים על תוספת מלאכה.", + "[ט] יכול לא יהיו מוזהרים על תוספת מלאכה אבל יהיו מוזהרים על תוספת עינוי? ודין הוא! ומה מלאכה – שהיא נוהגת בשבתות וימים טובים – הרי זה אינו מוזהר עליה, עינוי – שאין נוהג בשבתות וימים טובים – אינו דין שלא יהיה מוזהר עליה?! אבל אזהרה לעינוי ליום עצמו לא שמענו. וכשהוא אומר עונש מלאכה, שאין תלמוד לומר, שכבר קל וחמר: ומה אם עינוי – שאינו נוהג בימים טובים ושבתות – הרי הוא ענוש כרת, מלאכה – שהיא נוהגת בימים טובים ושבתות – אינו דין שיהא עונש כרת?! אם כן למה נאמר עונש מלאכה? ללמוד ממנו אזהרה לעינוי. מה עונש מלאכה – לאחר אזהרה, אף עונש עינוי – לאחר אזהרה." + ], + "Section 12": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כג, מב) \"בסוכות תשבו שבעת ימים\" ואיני יודע אם שבעה ראשונים ואם שבעה אחרונים… כשהוא אומר \"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'\" – הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים.", + "[ב] \"הזה חג הסוכות\" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאינו טעון מצה – טעון סוכה, חג המצות – שהוא טעון מצה – אינו דין שיטעון סוכה?! תלמוד לומר \"הזה חג הסוכות\" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה.", + "[ג] \"חג הסוכות שבעת ימים לה'\" – יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה? תלמוד לומר (דברים טז, יג) \"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים\". אי \"חג הסוכות תעשה לך\", יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט? תלמוד לומר \"חג הסוכות שבעת ימים לה'\". הא כיצד? – חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט.", + "[ד] \"ביום הראשון מקרא קדש\" – קדשהו! \"וביום השמיני מקרא קדש\" – קדשהו! במה אתה מקדשו? במאכל, ובמשתה, ובכסות נקיה.", + "[ה] \"כל מלאכת עבודה לא תעשו\" – הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה.", + "[ו] יכול יהיו אסורים בכל מלאכה? תלמוד לומר (ויקרא כג, לו) \"הוא\" – הוא אסור בכל מלאכה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכה, דברי ר' יוסי הגלילי.", + "[ז] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר \"אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש\"? אם לענין ימים טובים, כבר ימים טובים אמורים שנאמר \"מלבד שבתות ה' \", ואומר (ויקרא כג, לט) \"ביום הראשון שבתון..וביום השמיני שבתון\". אם כן למה נאמר \"אשר תקראו אותם מקראי קדש\"? אלא אלו ימי מועד שאסורים במלאכה.", + "[ח] יכול יהיו אסורים בכל מלאכת עבודה? תלמוד לומר \"הוא\" – הוא אסור בכל מלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכת עבודה.", + "[ט] \"להקריב אשה לה' עולה ומנחה\" – אם אין עולה, אין מנחה. שתקדום עולה למנחה. שאם קדמה מנחה לעולה – פסולה. \"זבח ונסכים\" – אם אין זבח, אין נסכים. שיקדם זבח לנסכים. שאם קדמו נסכים לזבחים – פסולים. \"דבר יום ביומו\" – מלמד שכל היום כשר למוספים. \"ביומו\" – עבר זמנו, אינו חייב באחריותו. יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים למחר? תלמוד לומר (במדבר כט, כד) (במדבר כט, לז) \"מנחתם ונסכיהם\" – למחר.", + "[י] מנין למוספי שבת שיקרבו עם אמורי הרגל? תלמוד לומר \"מלבד שבתֹת ה'\". \"ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה'\" מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי קרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין קרבנות היחיד, וקרבנות הציבור, ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל? תלמוד לומר \"מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם\". \"אשר תתנו לה'\" – אלו העופות והמנחות, לרבות את כולם, שכולם יבואו ברגל." + ], + "Chapter 15": [ + "[דברי הספרא כאן הם המשך דברים של הפרק הקודם, פרשה יב, עיין שם] [א] יכול רשות? תלמוד לומר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\" – אם להתיר, כבר התיר. אם כן למה נאמר \"אלה תעשו לה' במועדיכם\"? אלא קבעם חובה שיבואו ברגל כולם.", + "[ב] יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר (דברים יב, ה) \"ובאת שמה והבאתם שמה\" – אם להתיר, כבר התיר. אם לקבוע, כבר קבוע. אם כן למה נאמר \"ובאת שמה והבאתם שמה\"? אלא זה רגל ראשון שפגעת בו.", + "[ג] יכול אם עבר רגל ולא הביא יהי עובר עליו משום בל תאחר? תלמוד לומר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\" – אינו עובר משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי [כל] השנה כולה. ר' שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות ראשון.", + "[ד] כיצד? נדר לפני הפסח – עד שיעברו עליו הפסח והעצרת והחג. נדר לפני עצרת – עד שיעברו עליו העצרת והחג והפסח ועצרת והחג. נדר לפני החג – עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.", + "[ה] בית שמאי אומרים יכול יחוג אדם ביום טוב? תלמוד לומר \"אך\" – במועד אתה חוגג ואין אתה חוגג ביום טוב. בית הלל אומרים יכול יחוג אדם בשבת? תלמוד לומר \"אך\" – ביום טוב אתה חוגג ואין אתה חוגג בשבת.", + "[ו] \"באספכם את תבואת הארץ\" – עַבֵּר את השנה שתיעשה החג באסיפת הפירות.", + "[ז] יכול באסיפת כל הפירות? תלמוד לומר (דברים טז, יג) \"באספך מגרנך ומיקבך\". \"מגרנך\" – ולא כל גרנך. \"מיקבך\" – ולא כל יקביך. אי \"באספך מגרנך ומיקבך\", יכול מקצתם? תלמוד לומר \"באספכם את תבואת הארץ\". כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג באסיפת רוב הפירות (בס\"א ברוב אסיפת כל הפירות).", + "[ח] \"תחֹגו את חג ה' שבעת ימים\" – בתשלומין כל שבעה. \"ביום הראשון שבתון\" – שבות. \"וביום השמיני שבתון\" – שבות." + ], + "Chapter 16": [ + "[א] \"ולקחתם לכם\" – ר' יהודה אומר נאמר כאן 'לקיחה' ונאמר להלן (שמות יב, כא) 'לקיחה'. מה 'לקיחה' האמורה להלן אגודה, אף כאן – אגודה. וחכמים אומרים אף על פי שאינו אגוד – כשר.", + "[ב] \"ולקחתם לכם\" – כל אחד ואחד. \"לכם\" – משלכם, ולא את הגזול. מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אלא אם כן רצה נותנו מתנה לחבירו וחבירו לחבירו – אפילו הן מאה. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד. ונתנו רבן גמליאל מתנה לר' יהושע, ור' יהושע לר' אלעזר בן עזריה, ור' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא. וכולם יצאו ידי חובתם.", + "[ג] \"ביום\" – ולא בלילה. \"ביום הראשון\" – ואפילו בשבת. \"ביום הראשון\" – אין דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד. (ס\"א אלא על יום טוב הראשון בלבד)", + "[ד] \"פרי עץ\" – את שטעם עצו דומה לפריו, זה אתרוג. בן עזאי אומר \"הדר\" – הדר באילנות משנה לחברתה.", + "[ה] \"כפות תמרים\" – ר' טרפון אומר כָּפוּת. ואם פרוד – יכפתנו.", + "[ו] \"וענף עץ עבות\" – את שענף עציו דומה לקליעה, זה הדס. \"וערבי נחל\" – אין לי אלא של נחל. של בעל ושל הרים מנין? תלמוד לומר \"וערבי נחל\". אבא שאול אומר \"ערבי נחל\" – שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש.", + "[ז] ר' ישמעאל אומר \"פרי עץ הדר\" – אחד. \"כפת תמרים\" – אחד. \"וענף עץ עבות\" – שלשה. \"וערבי נחל\" – שתים. ואפילו שתי דליות ואחד שאין קטום. ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים. ר' עקיבא אומר \"פרי עץ הדר\" – אחד. \"כפת תמרים\" – אחד. \"וענף עץ עבות\" – אחד. \"וערבי נחל\" – אחד. הא כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. ר' אליעזר אומר יכול אף האתרוג יהיה עמהם בכלל אגודה? וכי נאמר \"פרי עץ הדר וכפות תמרים\"?! הא כיצד? אתרוג לעצמו, הללו אגודה לעצמם.", + "[ח] ומנין שמעכבים זה את זה? שנאמר \"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל\" – שתהא לקיחה תמה, מלמד שהם מעכבים זה את זה.", + "[ט] \"ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים\" – ולא בגבולים כל שבעה. ומשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור." + ], + "Chapter 17": [ + "[א] \"וחגתם אותו חג לה' שבעת ימים\": לפי שנאמר (דברים טז, טו) \"שבעת ימים תחוג לה' אלקיך\", יכול יטעון חגיגה כל שבעה? תלמוד לומר \"אותו\" – יום אחד בלבד.", + "[ב] ואם כן למה נאמר \"שבעת ימים\"? בתשלומין כל שבעה.", + "[ג] ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון? תלמוד לומר \"בחדש השביעי תחוגו\". יכול אם לא חג ברגל חוגג אחר הרגל? תלמוד לומר \"תחוגו אותו\" – במועד אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו.", + "[ד] \"בסוכות\" – ולא בסוכה שבתוך הבית. ולא בסוכה שתחת האילן. ולא בסוכה שתחת סוכה. ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה, התחתונה כשרה.", + "[ה] \"תשבו\" – אין \"תשבו\" אלא כעין תדורו. מכאן אמרו: אוכל בסוכה, ושותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה. אין לי אלא ימים. לילות מנין? הריני דן: נאמר כאן 'שבעה' ונאמר 'שבעה' (ויקרא ח, לה) באהל מועד. מה 'שבעה' האמור באהל מועד עשה בהן לילות כימים, אף 'שבעה' האמורים כאן – נעשה בהן לילות כימים.", + "[ו] או כלך לדרך זה: נאמר כאן 'שבעה' ונאמר 'שבעה' בלולב. מה 'שבעה' האמורים בלולב לא עשה בהם את הלילות כימים, אף 'שבעה' האמורים כאן – לא נעשה בהם את הלילות כימים.", + "[ז] נראה למי דומה: דנים 'שבעה' שהם תדירים כל היום מ'שבעה' שהם תדירים כל היום, ואל יוכיחו 'שבעה' שבלולב שאינם תדירים כל היום.", + "[ח] או כלך לדרך זה: דנים 'שבעה' שהם מנהג לדורות מ'שבעה' שהם מנהג לדורות, ואל יוכיחו 'שבעה' שבאהל מועד שאין מנהג לדורות…  תלמוד לומר \"תשבו…שבעת ימים\" \"תשבו שבעת ימים\" לגזריה שוה. מה \"תשבו…שבעת ימים\" שנאמר באהל מועד – עשה בהם את הלילות כימים, אף \"תשבו שבעת ימים\" האמורים כאן – נעשה בהם את הלילות כימים.", + "[ט] \"אזרח\" – זה אזרח. \"האזרח\" – להוציא את הנשים. \"כל האזרח\" – לרבות את הקטנים. \"בישראל\" – לרבות גרים ועבדים משוחררים.", + "[י] \"ישבו בסוכות\" – בסוכות של כל דבר. שהיה ר' יהודה אומר, והדין נותן שלא תהא סוכה אלא מארבעת המינים: ומה אם לולב – שאינו נוהג בלילות כבימים – אינו בא אלא מארבעת המינים, סוכה – שהיא נוהגת בלילות כבימים – אינו דין שלא תהא אלא מארבעת המינים?! אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל, אינו דין – הא, אם לא מצא מארבעת המינים ישב לו שלא בסוכה?! והכתוב אומר \"ישבו בסוכות\" – בסוכות של כל דבר.", + "[יא] וכן עזרא אומר (נחמיה ח טו): \"ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב\" \"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים\": ר' אליעזר אומר סוכות ממש היו. ר' עקיבא אומר, ענני כבוד היו. \"בהוציאי אותם מארץ מצרים\" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.", + "[יב] \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\" – מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג. בלשון שהיה שומע, בו בלשון הוא אומר לישראל, וכל פרשיות נאמרו בענין אחד. ר' יוסי הגלילי אומר, \"מועדי ה'\" נאמרו, ולא נאמר שבת בראשית עמהם. בן עזאי אומר, נאמרו \"מועדי ה' \", ולא נאמרה פרשת נדרים עמהם.", + "[יג] רבי אומר, מה תלמוד לומר \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\"? לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם \"במועדו\". שאר כל קרבנות הציבור מנין? נאמר (במדבר כט, לט) \"אלה תעשו לה' במועדיכם\". לעומר ולקרב עמו, ולשתי הלחם ולקרב עמהם לא שמענו… וכשהוא אומר \"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל\" – קבע מועד לכולם." + ], + "Section 13": [ + "[א] \"צו\" – אין \"צו\" אלא זירוז, מיד ולדורות. אמר ר' שמעון, ביותר כל מקום שיש בו חסרון כיס. \"ויקחו אליך\" – אתה גזבר לדבר. \"שמן זית\" – ולא שמן שומשמין, ולא שמן אגוזים, ולא שמן צנונות. \"שמן זית\" – מזיתו. מכאן אמרו שלשה זיתים ובו שלשה שלשה שמנים: הזית הראשון: מגרגרו בראש הזית וכונסן לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנם בסלים והיוצא מהם – ראשון. פורקם וטוחנם שניה וטוענם בקורה – היוצא מהם שני. וחזר וטחן – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ב] הזית השני: מגרגרו בראש הגג וכונסו לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלים והיוצא מהם – ראשון. פורקן וטוחנן שניה וטוענן בקורה – היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ג] הזית השלישי: עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו ועושהו תמרה בראש הגג. כונסן לבית וטוחנם בריחים ונותנם בסלים – היוצא מהם ראשון. פורקן וטחנם שנית וטענם בקורה – היוצא מהם שני. חזר וטחן וטען – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות.", + "[ד] ר' יהודה אומר לא היה טוחנם בריחים אלא כותשן במכתשת, ולא היה טוענם בקורה אלא באבנים, ולא היה נותנם בתוך הסל אלא סביבות הסל נותנם וקודח מתוך הסל.", + "[ה] הראשון שבראשון – אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני – שוים. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי – שוים. השלישי שבשני והשני שבשלישי – שוים. השלישי שבשלישי – אין למטה הימנו.", + "[ו] \"זך\" – שיהא נקי. \"כתית\" – ר' יהודה אומר, אינו אומר \"כתית\" אלא כתוש. יכול לא יהא כתית כשר למנחות? וכשהוא אומר (שמות כט, מ) \"ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין\" לימד על הכתית שהוא כשר למנחות. הא מה אני מקיים \"כתית למאור\"? לא כתית למנחות.", + "[ז] \"להעלות נר תמיד\" – שתהא שלהבת עולה. \"להעלות נר\" – שתהא נר המערבי דולק תדיר, שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים. ובשעה שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם. כיצד? נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים – מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה – מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה.", + "[ח] \"מחוץ לפרוכת העדות\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות מ, כד) \"וישם את המנורה באהל מועד נוכח השלחן\" איני יודע אם סמוכה לפרוכת, אם סמוכה לפתח… וכשהוא אומר \"מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד\" מלמד שהיא סמוך לפרוכת יותר מן הפתח.", + "[ט] \"העדות\" – עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. וכי צריכים לנר? והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר, שנאמר (שמות מ, לח) \"כי ענן ה' על המשכן ואש תהיה לילה בו\". אם כן למה נאמר \"העדות\"? עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל.", + "[י] \"יערך אותו אהרן ובניו\" (שמות כז, כא) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר ח, ב) \"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות\", יכול יהיה כהן אחד נכנס בשבעה נרות? תלמוד לומר \"להעלות נר תמיד\". יכול לא יהא כהן אחד נכנס בשבעה נרות אבל יהיו שבעה כהנים נכנסים בשבעה נרות? תלמוד לומר \"יערך אותו אהרן ובניו\" – הא אהרן ובניו אינן עורכים אלא אחד.", + "[יא] \"מערב עד בקר\" – תן להם מִדָתן שיהיו דולקים מערב עד בקר, ושלא תהא להם עבודה מערב עד בקר אלא הם. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה.", + "[יב] \"על המנורה הטהורה\" – על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות. \"יערך את הנרות לפני ה'\" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס. \"תמיד\" – אף בשבת. \"תמיד\" – אף בטומאה." + ], + "Chapter 18": [ + "[א] \"…סולת ואפית אותה\" – מנין אף חטין יקח? תלמוד לומר \"ולקחת סולת\". יכול אף שאר מנחות נלקחות חטין? תלמוד לומר \"אותה\" – זו נלקחת חטין ואין שאר מנחות נלקחות חטין.", + "[ב] \"שתים עשרה חלות\" – שיהיו שוות. \"שני עשרונים\" – שיהיו שוים. \"החלה האחת\" – כל לישתה ועריכתה לא יהיו אלא אחת אחת. ומנין שאף שתי הלחם לישתן ועריכתן אחת אחת? תלמוד לומר \"יהיה החלה האחת\". ומנין שירדו לתנור שתים שתים? תלמוד לומר \"ושמת אותם\". יכול אף שתי הלחם ירדו לתנור שתיהם? תלמוד לומר \"אותם\"[ – זו נאפית שתים שתים ושתי הלחם נאפים אחת אחת.] \"ושמת אותם\" – לטפוס. ושלשה טופסים היו שם: נותנם לטפוס כשהם בצק, ובתנור היה להם טפוס, וכשהוא רודם נותנם לטפוס כדי שלא יתקלקל.", + "[ג] \"שתים מערכות\" – יכול שמונה וארבע? תלמוד לומר \"שש המערכת\". אי \"שש המערכת\", יכול שש ושש ושש? תלמוד לומר \"שתים עשרה\". אי \"שתים עשרה\", יכול ארבע וארבע וארבע? תלמוד לומר \"שתים מערכות שש המערכת\" – הא עד שיאמרו שלשה כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "[ד] \"על השלחן הטהור\" – על טהרו של שולחן, שלא יהיו הסניפים מגביהים את הלחם מעל גבי השולחן. מכאן אמרו ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלים מראשיהם, שהיו סומכים בהם (ס\"א שיהו סמוכים בהם) שנים לסדר זה ושנים לסדר זה. ועשרים ושמונה קנים בחצי קנה חלול – י\"ד לסדר זה וי\"ד לסדר זה.", + "[ה] \"ונתת על המערכת\" – יכול מערכה אחת? הריני דן: נאמר כאן \"מערכת\" ונאמר להלן \"מערכת\". מה \"מערכת\" האמור להלן תופס שתים מערכות, אף \"מערכת\" האמור כאן – תופס שתים מערכות.", + "[ו] \"לבונה זכה\" – שתהיה ברורה. \"והיתה ללחם\" – חובה ללחם. \"והיתה ללחם\" – מלמד שהיתה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם. \"והיתה ללחם\" – אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שוליים ונותנם על גבי השולחן כדי שלא יבצעו את הלחם.", + "[ז] \"לאזכרה\" – ר' שמעון אומר נאמר כאן \"אזכרה\" ונאמר להלן (ויקרא ה, יב) \"אזכרה\". מה \"אזכרה\" אמורה להלן – מלא הקומץ, אף כאן – מלא הקומץ. מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה.", + "[ח] \"ביום השבת ביום השבת\" – עורך חדשה ובשבת יקטיר ישנה. \"יערכנו\" – אין עורך עמו קנים בשבת אלא נכנס מערב שבת ושומטם ונותנם לארכו של שולחן – כל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורכו של הבית חוץ מן הארון--", + "[ט] ואחר שבת היה נכנס וסודר שלשה תחת כל אחד ואחד ושנים תחת העליונה לפי שאין עליה משאוי. \"מאת בני ישראל\" – מרצון בני ישראל. \"ברית עולם\" – ממי שהברית שלו.", + "[י] \"והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדוש\" – מלמד שאכילתה במקום קדוש. אין לי אלא אכילתה במקום קדוש. מנין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש? תלמוד לומר \"והיתה\". [מנין שאף שתי הלחם] לישתן ועריכתן במקום קדוש? תלמוד לומר \"כי קדש קדשים\". ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים. ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פגי.", + "[יא] \"הוּא\" – שאם נפרסה אחת מהם כולם פסולות. \"לו\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר \"ולבניו\". אי \"ולבניו\", יכול לבניו ולא לו? תלמוד לומר \"לאהרן\". הא כיצד? לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת. \"מאשי ה'\" – אין להם אלא לאחר מתנת האישים. \"חק עולם\" – לבית עולמים." + ], + "Section 14": [ + "[א] \"ויצא בן אשה ישראלית\" – מנין יצא? מבית דינו של משה. שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו \"מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?\" אמר להן \"מבנות דן אני!\". אמרו לו הכתוב אומר (במדבר ב, ב) \"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל\". נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב ועמד וגדף. \"והוא בן איש מצרי\" – אף על פי שלא היו ממזרים באותו שעה הוא היה כממזר. \"בתוך בני ישראל\" – מלמד שנתגייר. \"וינצו במחנה\" – על עסקי מחנה. \"בן הישראלית ואיש הישראלי\" – זה שכנגדו.", + "[ב] \"ויקב בן האשה הישראלית את השם\" – זה שם המפורש ששמע בסיני. \"ויקלל\" – אינו אומר \"ויברך\" כענין שנאמר (מלכים א כא, יג) \"ברך נבות אלקים ומלך\" אלא \"ויקלל\" – מלמד שאין הורגים בכינוי.", + "[ג] אמר ר' יהושע בן קרחה, בכל יום דנים את העדים בכינוי – \"יכה יוסי את יוסי\". נגמר הדין, לא היו הורגים בכינוי, אלא מוציאין את כל אדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהם ואומרים לו \"אמור מה ששמעת בפירוש!\". והוא אומר. והדיינים עומדים על רגליהם וקורעים, ולא מאחים. והשני אומר \"אף אני כמוהו\". והשלישי אומר \"אף אני כמוהו\". ואין העדים צריכים לקרוע (ס\"א ליקרע) שכבר קרעו משעה ששמעו.", + "[ד] \"ויביאו אותו אל משה\" – ולא הביאו המקושש עמו. \"ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן\" – גנאי הוא לו וגנאי לאמו וגנאי למשפחתו וגנאי לשבטו שיצא ממנו. וכנגדו אתה אומר (שמות לח, כג) \"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב\" – שבח הוא לו ושבח לאביו ושבח למשפחתו ושבח לשבטו שיצא ממנו.", + "[ה] \"וינחהו במשמר\" – ולא הניחו המקושש עמו. ושניהם היו בפרק אחד. ויודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה שנאמר \"מחלליה מות יומת\" אבל לא היו יודעין באיזה מיתה יומת שנאמר (במדבר טו, לד) \"כי לא פורש מה יעשה לו\". וכאן הוא אומר \"לפרוש להם על פי ה'\" – מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו." + ], + "Chapter 19": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה לאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה\" – מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. \"וסמכו..השומעים\" – אלו העדים. \"כל השומעים\" – אלו הדיינים. \"ידיהם\" – ידי כל אחד ואחד.", + "[ב] \"ידיהם על ראשו\" – סומכים ידיהם עליו ואומרים לו \"דמך בראשך, שאתה גרמת לכך!\".", + "[ג] \"ורגמו אותו\" – ולא כסותו. \"כל העדה\" – וכי כל העדה רוגמתו?! אם כן למה נאמר \"העדה\"? אלו עדים במעמד כל העדה. יכול הוראת שעה היתה? תלמוד לומר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר…\" – יהא מנהג לדורות.", + "[ד] \"איש\" – מה תלמוד לומר \"איש איש\"? להביא את העכו\"ם שיהיו נהרגים על קללת השם כישראל. אבל אינם נהרגים אלא בסייף שלא נתנה מיתה לבני נח אלא דין הרג לבד.", + "[ה] \"כי יקלל אלקיו\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"ונוקב שם ה' מות יומת\", שיכול אין לי חייבים מיתה אלא על שם המיוחד בלבד. מנין לרבות את הכינוים? תלמוד לומר \"כי יקלל אלקיו\", דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל שאר כל הכינוים באזהרה.", + "[ו] \"ונשא חטאו\" – ר' יהודה אומר, נאמר כאן 'נשיאת חטא' ונאמר להלן (במדבר ט, יג) 'נשיאת חטא'. מה 'נשיאת חטא' אמור להלן – כרת, אף כאן – כרת.", + "[ז] \"ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה\" – יהיו כל העדה כבעלי דבב לו. 'גר' – זה הגר. \"כגר\" – לרבות נשי גרים. 'אזרח' – זה אזרח. \"כאזרח\" – לרבות נשי אזרחיים. \"בנקבו שם יומת\" – אמר ר' מנחם בר' יוסי להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהיו חייבים עד שיקללם בשם." + ], + "Chapter 20": [ + "[א] \"ואיש כי יכה\" – אין לי אלא איש מכה. אשה מכה מנין? תלמוד לומר (שמות כא, יב) \"מכה\" – בין איש, בין אשה. אין לי אלא שהכה את האיש. הכה את האשה מנין? ואת הקטן מנין? תלמוד לומר \"כי יכה…נפש\" – בין איש, בין אשה, בין קטן. יכול אפילו הכה את הנפלים יהא חייב? תלמוד לומר \"איש\" – מה \"איש\" מיוחד שהוא בן קיימא, יצאו נפלים שאינן בני קיימא. \"כי יכה כל נפש\" – עד שיכה כל נפשו. להביא את שהכה ויש בו כדי להמית ובא אחר והמית, הרי זה חייב.", + "[ב] אילו אמר \"מכה נפש בהמה ישלם\" הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה, וכשהוא אומר \"ישלמנה\" – בבהמה עסקתי.", + "[ג] \"ואיש כי יתן מום בעמיתו\" – אין לי אלא בזמן שנתן בו מום. מנין צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, והעביר טליתו ממנו, ופרע ראשה של אשה בשוק? תלמוד לומר \"כאשר עשה כן יעשה לו\".", + "[ד] ומנין הכהו כלאחר ידו בלוח ובפנקס ובבטימסמירות שבידו? תלמוד לומר \"כאשר עשה\".", + "[ה] מנין אחזו והעמידו בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן, השיך בו את הכלב, השיך בו את הנחש? תלמוד לומר \"עשה\".", + "[ו] יכול אפילו אמר לו \"המתן לי כאן בחמה\" ונשתרב, \"בצינה\" ונצטנן, שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש? תלמוד לומר \"מום\".  מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט!? מרבה אני את אלו שהם מעשה ביד ומוציא אני את אלו שאין מעשה ביד.", + "[ז] יכול סימא את עינו, יסמא את עינו? קיטע את ידו, יקטע את ידו? שיבר את רגלו, ישבר את רגלו? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..מכה אדם\" – מה מכה בהמה בתשלומין, אף מכה אדם בתשלומין. אם נפשך לומר (במדבר לה, לא) \"ולא תקחו כופר לנפש רוצח\" – לרוצח אין אתה נוטל כופר, נוטל אתה לאיברים כופר.", + "[ח] \"ומכה בהמה..מכה אדם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"מכה אביו ואמו\", יכול לא יהיה חייב עד שיכה שניהם כאחת? תלמוד לומר \"ומכה אדם\" – אפילו אחד מהם. יכול אפילו הכהו ולא עשה בו חבורה יהא חייב? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..ומכה אדם\" – מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה אף מכה אדם עד שיעשה בו חבורה. יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהא חייב? תלמוד לומר \"ומכה בהמה..ומכה אדם\" – מה מכה בהמה בחייה אף מכה אדם בחייו.", + "[ט] \"משפט אחד יהיה לכם\" – כמשפט דיני נפשות דיני ממונות. מה דיני נפשות בדרישה וחקירה, אף דיני ממונות בדרישה וחקירה. אי מה דיני נפשות בעשרים ושלש אף דיני ממונות בעשרים ושלש? תלמוד לומר \"עין תחת עין\", ריבה.", + "[י] \"וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה\" – זה הוא שאמר מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. \"וירגמו אותו\" – ולא כסותו. \"אבן\"--מלמד שאם מת באבן אחת, יצא. \"ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה\" – אף לסמיכה, אף לדחיה, אף לתליה, אף ל\"לא תלין נבלתו על העץ\"." + ] + }, + "Behar": { + "Section 1": [ + "[א] \"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר\" – מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.", + "[ב] \"כי תבאו…\": יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר \"אל הארץ\" – ארץ המיוחדת. יכול משבאו לעמון ומואב? תלמוד לומר \"אשר אני נותן לכם\" – ולא עמון ומואב. מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו, חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו – יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר \"שדך\" – שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו. \"כרמך\" – שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו.", + "[ג] נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר. שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם. לארבעה עשרה שנה נתחייבו במעשרות והתחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו יובל.", + "[ד] \"ושבתה הארץ\" – יכול מלחפור בורות שיחין ומערות ומלתקן את המקואות? תלמוד לומר \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\". אין לי אלא לזרע ולזמור. לחריש ולעידור, לניכוש ולכסוח ולבקוע מנין? תלמוד לומר 'שדך לא' ו'כרמך לא' – כל מלאכה שבשדך ושבכרמך.", + "[ה] ומנין שאין מזבלין ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים? תלמוד לומר 'שדך לא'. ומנין שאין מקרסמים ואין מזרדין ואין מפסגין באילנות? תלמוד לומר 'כרמך לא'.", + "[ו] אי \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\", יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים, ולא יעשה עגיות בין אילן לחבירו? תלמוד לומר \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\" – הזרע והזמיר בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש להם: מה 'זרע וזמיר' מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע? תלמוד לומר \"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך\" – שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע.", + "[ז] מנין לאורז ולדוחן ולפרגום ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר \"ואספת את תבואתה\" – בשביעית.", + "[ח] יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר \"שש שנים תזרע שדך..ואספת\" – ששה זרעים וששה אסיפים, לא ששה זרעים ושבעה אסיפים.", + "[ט] ר' יונתן בן יוסף אומר, מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, כונסה אתה בשביעית? תלמוד לומר \"ואספת את תבואתה\" – משהביאה שליש." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] ומנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הם ככל השנה? תלמוד לומר \"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ\". מיכן אמרו: בנות שוח, שביעית שלהם שניה מפני שהם עושות לשלש שנים. ר' יהודה אומר הפרסיות, שביעית שלהם מוצאי שביעית שהם עושות לשתי שנים. אמרו לו, לא אמרו אלא בבנות שוח.", + "[ב] \"שבת לה'\" – כשם שנאמר בשבת בראשית \"שבת לה'\" כך נאמר בשביעית \"שבת לה'\". \"שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר\" – כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך.", + "[ג] \"את ספיח קצירך לא תקצור\" – מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. \"ואת ענבי נזירך לא תבצור\" – מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן ההפקר. \"לא תבצור\" – לא תבצור כדרך הבוצרים. מיכן אמרו: תאנים של שביעית אין קוצים אותם במוקצה אבל קוצה אותה בחורבה. אין דורכים ענבים בגת אבל דורכים בעריבה. אין עושים זיתים בבד ובקוטב אבל כותש ומכניס לבדידה. ר' שמעון אומר אף טוחן הוא בבד ומכניס לבדידה.", + "[ד] \"שנת שבתון יהיה לארץ\" – כיון שיצאת שביעית, אף על פי שפירותיו שמיטה, מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן. אבל פירותיו אסורים עד טו' בשבט.", + "[ה] \"והיתה שבת הארץ לכם\" – מן השבות [בארץ ס\"א] אתה אוכל ואין אתה אוכל מן המשומר (ס\"א השמור). מיכן אמרו: שדה שנטייבה – בית שמאי אומרים אין אוכלים פירותיה בשביעית, ובית הלל אומרים אוכלים. בית שמאי אומרים אין אוכלים פירות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה. ר' יהודה אומר חילוף הדברים! זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.", + "[ו] \"לכם\" – ולא לאחרים. \"לאכלה\" – ולא להביא ממנה מנחות. ולא להביא נסכים ממנה. \"לך ולעבדך ולאמתך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כג, יא) \"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך\", שיכול אין לי פירות שביעית נאכלים אלא לעניים בלבד… מנין אף לעשירים? תלמוד לומר \"לך ולעבדך ולאמתך\" – הרי בעלים עשירים אמורים, עבדים ושפחות אמורים. אם כן למה נאמר \"ואכלו אביוני עמך\"? העניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור.  ", + "[ז] דבר אחר: (שמות כג, יא) \"ואכלו אביוני עמך\" – הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה. \"ולשכירך ולתושבך\" – מן העכו\"ם. \"הגרים עמך\" – לרבות את האכסניא.", + "[ח] \"ולבהמתך ולחיה\" מה תלמוד לומר? ומה אם חיה – שאינה ברשותך – הרי היא אוכלת, בהמה – שהיא ברשותך – אינו דין שתאכל?! אילו כן הייתי אומר יכנוס לבהמה ותהא אוכלת לעולם! מה אני מקיים 'ביעור פירות שביעית'? בפירות אדם, אבל בהמה תהיה אוכלת לעולם. וכשהוא אומר \"ולבהמתך ולחיה\" מקיש בהמה לחיה – כל זמן שחיה אוכלת בשדה, בהמה אוכלת בבית. כלה לחיה שבשדה – כַלֵה לבהמתך שבבית.", + "[ט] \"אשר בארצך\" – מה שבארצך אוכלים, לא מה שהוציא עקילס לעבדיו פנדוס (ס\"א פונשוס או פונטוס). אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוץ לארץ.", + "[י] \"תהיה\" – אף להדלקת הנר, אף לצבוע בה צבע. \"כל תבואתה\" – מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מיכן אמרו: מאימתי אוכלים פירות האילן בשביעית? הפגים, משהזריחו אוכל בהן פתו בשדה. ביחלו – כונס לתוך ביתו.", + "[יא] וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. הבוסר, משיגרע אוכל בו פתו בשדה. הבאיש – כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. זיתים, כל זמן שהם עושין שלשת לוגין לסאה. הכניסו רביעית לסאה – פוצע ואוכל בשדה. הכניסו חצי לוג – כותש וסך בשדה. הכניסו שליש – כותש בשדה וכונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. ושאר כל פירות האילן אין אתה רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכול מפגיהם, אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. \"לאכׁל\" – ולא לעשות ממנה זלפין. ולא לעשות ממנה מלוגמא. ולא לעשות ממנה איספלנית. ולא לעשות ממנה אפיקטיזין." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"וספרת לך\" – בבית דין. \"שבע שבתות…\" – יכול שבע שבתות ימים? תלמוד לומר \"שבע שבתות שנים\". אי שבע שבתות שנים, יכול יספור שבע שמיטות, זו אחרי זו, ויעשה יובל? תלמוד לומר \"שבע שנים שבע פעמים\" – הא עד שנאמרו שני כתובים הללו, ואם לאו לא שמענו.", + "[ב] ומנין שיספור לשני שבוע? תלמוד לומר \"והיו לך ימי שבע שבתות השנים\". מנין שיספור לשני יובל? תלמוד לומר \"והיו לך…תשע וארבעים שנה\". מנין עַשֵה שביעית אף על פי שאין יובל? תלמוד לומר \"והיו לך…שבע שבתות שנים\". ומנין עַשֵה יובל אף על פי שאין שביעית? תלמוד לומר \"תשע וארבעים שנה\", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית.", + "[ג] ומנין שהיא בשופר? תלמוד לומר \"והעברת שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה…בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? הרי תרועת שביעי כזו: מה זו בשופר אף תרועת ראש השנה כזו.", + "[ד] ומנין שהיא פשוטה לפניה? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה\". ומנין שפשוטה לאחריה? תלמוד לומר \"תעבירו שופר\". אין לי אלא ביובל. בראש השנה מנין? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים\", שאין תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"!? ומה תלמוד לומר \"בחדש השביעי\"? שתהא תרועת שביעי כזו: מה זו – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אף תרועת ראש השנה – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.", + "[ה] \"ביום\" – ולא בלילה. \"ביום הכפורים\" – אפילו בשבת. \"תעבירו שופר בכל ארצכם\" – מלמד שכל יחיד ויחיד חייב. יכול אף תרועת ראש השנה תהיה דוחה שבת בכל ארצכם? תלמוד לומר \"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים\" שאין תלמוד לומר \"בעשור לחדש\"!? ממשמע שנאמר \"ביום הכפורים\" איני יודע שהוא בעשור לחדש?! אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"וקדשתם את שנת החמשים שנה\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"בעשור לחדש\", יכול אין שנה מתקדשת אלא בעשור לחדש? כשהוא אומר \"וקדשתם את שנת החמשים שנה\" מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה. אמר ר' יוחנן בן ברוקה, לא היו עבדים משועבדים נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכפורים. הגיע יום הכפורים – תקעו שופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.", + "[ב] \"וקראתם דרור\" – אין \"דרור\" אלא חירות. אמר ר' יהודה, מה הלשון \"דרור\"? כמדייר ביה דיירא ומסחר בכל מדינה.", + "[ג] \"יושביה\" – בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה.  היו עליה אבל היו מעורבבים – שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה – יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה' \"לכל יושביה\" – נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.", + "[ד] \"יובל\" – אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא תקעו בשופר. או יכול אף על פי שלא שלחו העבדים? תלמוד לומר \"הִוא\", דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, \"יובל\" – אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא שלחו העבדים. או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר? תלמוד לומר \"הִוא\".  אמר ר' יוסי, אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים, מכל מקום אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים, שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, אבל אי אפשר שלא בתקיעת שופר. דבר אחר, תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלויה בכל אדם.", + "[ה] \"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו\". אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הכתוב מדבר? אם במוכר עצמו, הרי אמור (ויקרא כה, מ). אם במכרוהו בית דין, הרי אמור. הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שיהא היובל מוציאו. דבר אחר: \"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו\" למה שהוחזקה משפחתו הוא שב, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה. \"תשובו\" – לרבות את האשה." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"יובל הִוא שנת החמשים שנה\". שיכול, בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכפורים, שכן מוסיפים מחול על הקדש… תלמוד לומר \"יובל הִוא שנת החמשים שנה תהיה לכם\" – אין קדושתה אלא עד ראש השנה.", + "[ב] \"לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה\" – כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל.", + "[ג] \"כי יובל הִוא קדש\" – מה 'קדש' תופס את דמיו, אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה 'קדש' יוצא לחולין ודמיו נתפסים יכול אף שביעית כן? תלמוד לומר \"הִוא\" – הרי היא בקדושתה. נמצאת אומר האחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור. כיצד? לקח בפירות שביעית בשר – אלו ואלו מתבערים בשביעית. לקח בבשר דגים – יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים שמן – יצאו דגים ונתפס שמן. – האחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסור.", + "[ד] \"מן השדה תאכלו את תבואתה\" – כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מתוך הבית. כלה מן השדה – כַּלֵה מן הבית.", + "[ה] מיכן אמרו: הכובש שלשה כבשים בחבית אחת – ר' אליעזר אומר כיון שכלה מין אחד מן השדה, יבער כל החבית. ר' יהושע אומר אוכל והולך עד שיכלה האחרון שבה. ר' גמליאל אומר מין שכלה מינו מן השדה, יבער מינו מן החבית. והלכה כדבריו. ר' שמעון אומר כל הירק אחד לביעור. אוכלים ברגילה עד שיכלו סנדריות מבקעת בית נטופה (ס\"א בית טיפה).", + "[ו] \"בשנת היובל הזאת\" – זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. והלא דין הוא! ומה אם היובל – שאינו משמט כספים – מוציא עבדים, שביעית – שמשמטת כספים – אינו דין שתוציא עבדים?! תלמוד לומר \"בשנת היובל הזאת\" – זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים. קל וחמר ליובל שישמט כספים! ומה אם השביעית – שאינה מוציאה עבדים – משמטת כספים, יובל – שהוא מוציא עבדים – אינו דין שישמט כספים?! תלמוד לומר \"וזה דבר השמיטה שמוט\" – שביעית משמטת כספים ואין יובל משמט כספים. יובל מוציא עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. \"תשובו איש אל אחוזתו\" – לרבות המוכר שדה ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל." + ], + "Section 3": [ + "[א] מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך? תלמוד לומר \"וכי תמכרו ממכר לעמיתך\". ומנין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך? תלמוד לומר \"או קנֹה מיד עמיתך\". אין לי אלא קרקעות, שבהם דבר הכתוב. מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"ממכר\" – לרבות דבר המטלטל. מנין שאין אונאה לקרקעות? תלמוד לומר \"או קנה מיד..אל תונו\" – המטלטלים יש להם אונאה ואין אונאה לקרקעות.", + "[ב] ומנין שאין אונאה לעבדים? תלמוד לומר (ויקרא כה, מו) \"והנתחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה\" – מה אחוזה אין להם אונאה אף עבדים אין להם אונאה.", + "[ג] מנין שאין אונאה להקדשות? תלמוד לומר \"את אחיו\" – לא הקדש. מנין שאין אונאה לשטרות? תלמוד לומר \"ממכר\" – מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח, יצאו שטרות שלא גופם מכר ולא גופם לקח אלא הראיה שיש בהם. לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש להם אונאה.", + "[ד] \"אל תונו איש את אחיו\" – זו אונאת ממון. יכול זו אונאת דברים? וכשהוא אומר \"ולא תונו איש את עמיתו\" הרי אונאת דברים אמורה. הא מה אני מקיים \"אל תונו איש את אחיו\"? זו אונאת ממון.", + "[ה] וכמה היא אונאה ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע, שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר? עד כדי שיראה לתגר או לבקי. הורה ר' טרפון בלוד האונאה שמונת כסף לסלע, שליש למקח. ושמחו תגרי לוד. אמר להם \"מותר להחזיר כל היום\". אמרו \"יניח לנו ר' טרפון במקומנו\", וחזרו לדברי חכמים.", + "[ו] אחד לוקח ואחר מוכר יש להם אונאה. וכשם שיש אונאה להדיוט כך יש אונאה לתגר. ר' יהודה אומר אין לתגר אונאה. מי שהוטל עליו – ידו על העליונה, שהוא אומר לו \"תן לי מעותי או תן לי מה שהוניתני!\".", + "[ז] וכמה תהיה הסלע חסרה ולא יהיה בה אונאה? ר' מאיר אומר ד' איסרות מאיסר לדינר. ר' יהודה אומר ארבע פונדיונות מפונדיון לדינר. ר' שמעון אומר שמונה פונדיונות משני פונדיונים לדינר.", + "[ח] עד מתי מותר להחזיר? בכרכים – עד כדי שיראה לשולחני, ובכפרים – עד ערבי שבתות שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת. ואם היה מַכִּירָהּ – לאחר יב' חדש מקבלה ממנו. ואין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינו אלא נפש רעה.", + "[ט] \"אל תונו איש את אחיו\" – אין לי אלא איש. אשה מנין? ואשה את איש מנין? תלמוד לומר \"את אחיו\" – מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו אונאה. הדיוט לתגר אין לו אונאה. אין לי אלא הדיוט להדיוט, תגר לתגר. תגר להדיוט, הדיוט לתגר מנין? תלמוד לומר \"את אחיו\", מכל מקום.", + "[י] מנין למוכר שדהו בשנת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים? תלמוד לומר \"שנים..תקנה מאת עמיתך\". \"אחר היובל\" – סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין? תלמוד לומר \"לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו\". \"שני תבואת\" – לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המנין. נרה או הובירה, עלה לו מן המנין. ר' אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות, יכול יאמר לו \"הניחה לפני מלאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה פירות\"? תלמוד לומר \"כי מספר תבואות הוא מוכר לך\" – פעמים שאתה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"ולא תונו איש את עמיתו\" – זו אונאת דברים. יכול זה אונאת ממון? כשהוא אומר \"אל תונו איש את עמיתו\" הרי אונאת ממון אמורה. הא מה אני מקיים \"ולא תונו איש את עמיתו\"? הרי אונאת דברים.", + "[ב] כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו \"זכור מעשיך הראשונים מה היו\". ואם היה בן גרים לא יאמר לו \"זכור מה היו מעשה אבותיך\". היו חליים באים עליו, יסורין באים עליו, היה קובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד, ו) \"הלא יראתך כסלתך, תקותך ותם דרכיך. זכר נא מי הוא נקי אבד, ואיפה ישרים נכחדו\" ראה חמרים מבקשים תבואה, מבקשים יין, לא יאמר להם \"לכו אצל פלוני\" והוא לא מכר חיטה מימיו. ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר \"בכמה חפץ זה?\" והוא אינו רוצה ליקח. ואם תאמר \"עצה טובה אני מוסר לו!\", והרי הדבר מסור ללב, נאמר בו \"ויראת מאלקיך\". כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו \"ויראת מאלקיך\".", + "[ג] \"ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אֹתם\" – ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. \"וישבתם על הארץ\" – ולא גולים. \"לבטח\" – [ולא מפוזרים – ס\"א] ולא מפוחדים.", + "[ד] \"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע\" – שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, דברי ר' יהודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הוא אינו סימן ברכה. אם כן למה נאמר \"ואכלתם לשבע\"? אוכל ולא ניסי (ס\"א גוסי). דבר אחר: \"ואכלתם לשובע\" – שלא יהא דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. \"וישבתם לבטח\" – ולא מפוזרים ולא מפוחדים. \"עליה\" – ולא גולים.", + "[ה] \"וכי תאמרו\" – עתידים אתם לומר. \"מה נאכל בשנה השמינית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו\" – אם אין זורעים מה אנו אוספים?! אמר ר' עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. וחכמים אומרים אין ספיחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אם כן למה נאמר \"הן לא נזרע ולא נאסף\"? אמרת לנו \"לא תזרעו\", ומה שאנו אוספים אין מכניסים לקיום! אמרת לנו \"בערוהו\", ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך?!", + "[ו] \"וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית\" – אין לי אלא בששית. בחמישית וברביעית, בשלישית ובשנית, משנה לחברתה מנין? תלמוד לומר \"בשנה הששית\". \"ועשת את התבואה לשלש השנים\" – לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית. דבר אחר: \"לשלש השנים\" – לשביעית, וליובל, ולמוצאי יובל.", + "[ז] \"וזרעתם את…השמינית\" – זו שמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר \"שנה\" – זו תשיעית שלאחר שמינית שלאחר שמיטה. \"ואכלתם מן התבואה ישן\" – לא סלמנטון. \"עד..התשיעית\" – זו תשיעית שאחר שמינית שאחר היובל. כשהוא אומר \"שנה..שנה\" – זו עשירית שאחר היובל שאחר השמיטה. \"עד בא תבואתה תאכלו ישן\" – שהוא אחת עשרה לזית.", + "[ח] \"והארץ לא תמכר לצמִתֻת\" – לחולטנית. \"כי לי הארץ\" – אל תרע עיניך בה. \"כי גרים ותושבים אתם\" – אל תעשו עצמכם עיקר. וכן הוא אומר (דברי הימים א כט, טו): \"כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו\". וכן דוד אומר (תהלים לט, יג): \"כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי\". \"אתם עמדי\" – דיו לעבד שיהיה כרבו. כשתהיה שלי הרי הוא שלכם.", + "[ט] \"ובכל…גאולה תתנו\" – יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר \"ארץ אחוזה\". אם כן למה נאמר \"ובכל..גאולה תתנו\" – לרבות בתים ועבד עברי." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפודתו; וליקח לו בהמה; וליקח לו כלים; וליקח לו בית – אלא אם כן העני? תלמוד לומר \"כי ימוך..ומכר\" – הא אינו מוכר אלא אם כן העני. יכול יֵצֵא מכל נכסיו בבת אחת? תלמוד לומר \"מאחוזתו\" – ולא כל אחוזתו. אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהיה אדם חייב להיות חס על נכסיו! \"ובא גואלו הקרוב אליו\" – מלמד שהקרוב קודם. \"וגאל את ממכר אחיו\" – לרבות את הנותן מתנה.", + "[ב] \"ואיש כי לא יהיה לו גואל\" – וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים?! אם כן למה נאמר \"גואל\"? שהוא יכול לגאול. \"והשיגה ידו\" – יד עצמו. \"ומצא\" – שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאול. \"כדי גאולתו\" – ולא יגאל חציים.", + "[ג] \"וחשב את שני ממכרו\" – שָנִים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים. מנין שאם רצה לעשות חדשים שנה יעשה? תלמוד לומר \"וחשב\". \"והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו\" – מנין אתה אומר מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים, מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון? תלמוד לומר \"לאשר מכר לו\". מכרה לראשון במתאים ומכר הראשון לשני במנה, מנין שאינו מחשב אלא עם האחרון? תלמוד לומר \"לאיש\" – לאיש אשר בתוכה, דברי רבי.", + "[ד] ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו מִמָנֶה מָנֶה והשביחה, והרי היא יפה מִמָאתים מאתים; מנין שאינו מחשב אלא מִמָנֶה מנה? תלמוד לומר \"העודף\" – העודף שבידו. מכרה לו במאתים והכסיפה והעמידה על מנה, מנין שאין מחשבין אלא במנה? תלמוד לומר \"והשיב את העודף\" – העודף שבקרקע. \"ושב לאחוזתו\" – בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר.", + "[ה] \"ואם לא מצאה ידו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר אם אינו ענין לבעל השדה תנהו ענין לגואל שיגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"אם לא מצאה ידו…\"; ולא ילוה. \"די השיב לו\" – ואינו גואל חציים.", + "[ו] \"והיה ממכרו ביד הקונה אותו\" – לא בהקדש, אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב, ברע וגואל ביפה, ולווה וגואל חציים.  ", + "[ז] אמר ר' שמעון מה טעם? לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה, חוזרת היא לבעלים. ובהקדש אם הגיע יובל ולא נגאלה, יוצאת לכהנים. \"עד שנת היובל\" – שלא יכנס בה כלום. נמצאת אומר: שדות וכספים משמיטים כאחד. יובל מוציא בתחלתו והשביעית משמטת בסופו (ס\"א בסופה). \"ויצא ביובל\" – אף מן ההקדש.\"ושב לאחוזתו\" – לרבות האשה." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואיש כי ימכֹר בית מושב עיר חומה\" – יכול אפילו הקיפוה חומה מכאן ולהבא? תלמוד לומר \"בית מושב\". \"עיר חומה\" – המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ולא שהקיפוה חומה מכאן ולהבא. ואלו הן בתי ערי חומה – שלש חצרות של שני בתים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון: קצרה הישנה של צפורי, וחקרה של גוש חלב, ויורפת (ס\"א יודפת) הישנה, וגמלה – הרי בגליל. וגדוד – הרי בעבר הירדן. וחריד ואונו וירושלים – הרי ביהודה. אמר ר' ישמעאל בר' יוסי, לא מנו אלא אלו שקדשום כשעלו בני הגולה, אבל הראשונות בטלו כיון שבטלה הארץ.", + "[ב] \"והיתה גאֻלתו\" – מיד. \"עד תֹם שנת ממכרו\" – לא שנה למנין עולם. \"ימים תהיה גאֻלתו\" – רבי אומר, אומר אני \"ימים\" אין פחות משני ימים.", + "[ג] \"ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר מכרה לראשון ועמד ראשון ומכרה לשני. ואיני יודע, אם שנה לראשון, אם שנה לשני… כשהוא אומר \"עד מלאת לו שנה\" הוי אומר – שנה לראשון, לא שנה לאחרון.", + "[ד] \"תמימה\" – שס\"ה ימים כמנין ימות החמה, דברי רבי. וחכמים אומרים \"שנה תמימה\" י\"ב חדש מיום ליום. לפיכך אם נתעברה השנה – נתעברה לו.", + "[ה] \"וקם הבית\" – אין לי אלא הבית. מנין בתי בדים, בורות שיחין ומערות, ומרחצאות, והשובכות והמגדלות? תלמוד לומר \"אשר בעיר\". יכול שאני מרבה את השדות? תלמוד לומר \"בית\" – מה \"בית\" מיוחד בית דירה, יצאו שדות שאינם בית דירה, דברי ר' יהודה.", + "[ו] ר' מאיר אומר \"וקם הבית\" – אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים, ובורות שיחין ומערות, ומרחצאות, והשובכות והמגדלות והשדות? תלמוד לומר \"אשר בעיר\".", + "[ז] \"אשר לו חומה\" – פרט לבית הבנוי בחומה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר כותל החיצון היא חומתה. ר' אלעזר בר' יוסי אומר \"אשר לו חומה\" – אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו לפנים מכאן.", + "[ח] \"לצמיתֻת\" – לחולטנית. דבר אחר: \"לצמיתֻת\" – לרבות את הנותן מתנה. בראשונה היה נטמן יום י\"ב חדש שתהא חלוטה לו. התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלז יבוא ויטול מעותיו.", + "[ט] \"לקונה אותו\" – יכול לו לבדו? תלמוד לומר \"לדֹרֹתיו\". אי \"לדורותיו\", יכול לדורותיו ולא לו? תלמוד לומר \"לקונה אותו\". הא עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו, לא שמענו.", + "[י] \"לצמיתֻת לקונה אותו לדֹרֹתיו לא יצא ביובל\" – יצא הקדש שאין לו דורות." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"אשר אין להם חֹמה סביב\", מה תלמוד לומר \"ובתי החצרים\"? אלא אף על פי שיש להם, רואין אותם כאילו אין להם. וכמה הם? 'בתים' – שנים. \"החצרים\" – שנים. – שתי חצרות של שני שני בתים. היו שלש של שני שני בתים – הרי אלו כבתי ערי חומה.", + "[ב] אשר אין להם חֹמה סביב על שדה הארץ יחשב\" – הרי הן כשדה הארץ: מה שדה הארץ – יוצא ביובל ובגרעון כסף, אף זה כן. אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, יכול אף זה כן? תלמוד לומר \"גאולה תהיה לו\" – מיד.", + "[ג] אחר שנתת לו כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות, יכול לא יצא ביובל? תלמוד לומר \"וביובל יצא\".", + "[ד] \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"גאולת עולם תהיה ללוים\", יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים? תלמוד לומר \"וערי הלוים בתי ערי אחוזתם\". \"גאולת עולם תהיה ללוים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר \"במספר שנים תקנה מאת עמיתך\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".  ", + "[ה] מתוך שנאמר \"ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".  מתוך שנאמר \"ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\", יכול אף בלוים כן? תלמוד לומר \"גאולת עולם תהיה ללוים\".", + "[ו] \"ואשר יגאל מן הלוים\" מה תלמוד לומר? שיכול, לוי מישראל יגאל כסדר הזה – שהרי הורע כח ישראל בשלו, אבל מלוי לא יגאל… תלמוד לומר \"ואשר יגאל מן הלוים\" – אף לוי מלוי גואל.", + "[ז] \"מן הלוים\" – ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר. \"ויצא ממכר…\" – יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר \"בית\", ו\"עיר\", ו'אחוזה'. ואם כן מה תלמוד לומר \"ממכר\"? ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל [אלא בפדיון].", + "[ח] \"כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי, יכול יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"ואשר יגאל מן הלוים\". אי \"אשר יגאל מן הלוים\", יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר \"כי בתי ערי הלוים\" – עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי. וחכמים אומרים אין דברים (ס\"א דבריו) אמורים אלא בערי הלוים: \"כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם בתוך בני ישראל\" – להגיד מה גרם.", + "[ט] מנין שאין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה? לא מגרש עיר, ולא עיר מגרש? תלמוד לומר \"ושדה מגרש עריהם…\". אמר ר' אליעזר, במה דברים אמורים? בערי הלוים. אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה. מגרש עיר, ולא עיר מגרש. כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. \"לא ימכר\" – \"לא ימכר\" מכר גזבר או \"לא ימכר\" מכר עולם? תלמוד לומר \"כי אחוזת עולם הִוא להם\", הא מה אני מקיים \"לא ימכר\"? – מכר גזבר. \"כי אחוזת עולם הִוא להם\" – להגיד מה גרם." + ], + "Section 5": [ + "[א] \"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך\" – אל תניחהו לירד. הא למה זה דומה? למשא על גבי החמור. עודנו במקומו – אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו. ומנין אם החזקת, אפילו ארבעה או חמשה פעמים, חזור והחזק? תלמוד לומר \"והחזקת בו\". יכול אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר \"עמך\". 'גר', זה גר צדק; 'תושב' – זה גר אוכל נבלות. \"וחי עמך\" – חייך קודמים לחייו.", + "[ב] \"אל תקח מאתו נשך ותרבית\" – ממנו אי אתה לוקח אבל אתה נעשה לו ערב. איזהו נשך ואיזהו תרבית? איזהו נשך? המלוה סלע בחמשה דינרים; סאתים חטים בשלשה – מפני שהוא נושך. איזהו תרבית? המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטים, מדינר זהב לכור, וכן השער. עמדו חטים בשלשה דינרים. אומר לו \"תן לי חיטיי שאני מוכרם ולוקח אני לי בהן יין\". אומר לו \"הרי חיטיך עשויות עלי בשלשה דינרים, והרי לך אצלי בהם יין\", ויין אין לו. אם יש לו – חייב ליתן לו.", + "[ג] \"וחי אחיך עמך\" – זו דרש בן פטורי: שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים. אם שותהו אחד, מגיע ליישוב; ואם שותים אותו שנים, שניהם מתים. דרש בן פטורי, ישתו שתיהם וימותו שנאמר \"וחי אחיך עמך\". אמר לו רבי עקיבא \"וחי אחיך עמך\" – חייך קודמים לחיי חברך. \"כספך\" – ולא כסף אחרים. \"אכלך\" – ולא אוכל אחרים. או \"כספך\" ולא כסף מעשר? \"אכלך\" ולא אוכלי בהמה? כשהוא אומר (דברים כג, כ) \"נשך כסף\" – לרבות כסף מעשר. \"נשך אוכל\" (דברים כג, כ) – לרבות אוכלי בהמה. \"אני ה'\" – מכאן אמרו: כל המקבל עליו עול ריבית, מקבל עול שמים; וכל הפורק ממנו עול ריבית, פורק ממנו עול שמים. \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם\" – על תנאי כך הוצאתי אותם מארץ מצרים; על תנאי שתקבלו את מצות ריבית. שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים.", + "[ד] \"לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים\" – מכאן אמרו: כל בן ישראל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים. וכל היוצא לחוץ לארץ כאילו עובד כוכבים ומזלות (ס\"א עבודת אלילים, וכן בהמשך). וכן בדוד הוא אומר ‏(שמואל א כו יט): \"ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים\". וכי עלתה על דעתך שדוד המלך עובד כוכבים ומזלות?! אלא שהיה דורש ואומר, כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו מלכות שמים; וכל היוצא לחוץ לארץ, כאילו עובד כוכבים ומזלות." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו; וליקח לו בהמה; וליקח לו כלים; וליקח לו בית אלא אם כן העני? תלמוד לומר \"וכי ימוך..ונמכר\" – אינו נמכר אלא אם כן העני. ומנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך? תלמוד לומר \"ונמכר לך\". ומנין כשיהיו בית דין מוכרים אותו, לא יהיו מוכרים אותו אלא לך? תלמוד לומר (דברים טו, יב) \"כי ימכר לך\". \"אחיך\" – שתנהוג בו באחוה. יכול אף הוא ינהוג בעצמו באחוה? תלמוד לומר (שמות כא, ב) \"עבד\". יכול אף אתה תתנהג בו כעבד? תלמוד לומר \"אחיך\". הא כיצד? – אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדות.", + "[ב] \"לא תעבוד בו עבודת עבד\" – שלא יטול אחריך בלונטיא, ולא יטול לפניך כלים במרחץ. דבר אחר: \"לא תעבוד בו עבודת עבד\" – בו אין אתה עובד עבודת עבד, אבל עובד אתה בבן חורין עבודת עבד.", + "[ג] \"כשכיר\" – מה שכיר (דברים כד, טו) \"ביומו תתן שכרו\", אף זה \"ביומו תתן שכרו\". \"כתושב\" – מה תושב (דברים כג, יז) \"בטוב לו לא תוננו\", אף זה \"בטוב לו לא תוננו\". \"יהיה עמך\" – עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן. \"יעבד עמך\" – שלא תמסר לו אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים – לא יעשה. ר' יוסי אומר, אם היה אומנתו לפנים מכאן – יעשה; אבל רבו לא ילמדנו בתחלה. אבל אמרו חכמים: מספר לו את שערו, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. \"ויצא מעמך\" – שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך; אתה בכרך והוא בכפר. \"הוא ובניו עמו\" – מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר (שמות כא, ג) (ויקרא כה, מא) 'הוא ואשתו ובניו' – מה הוא מדעת רבו, אף 'אשתו ובניו' מדעת רבו.", + "[ד] \"ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב\" – אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הוא מדבר? אם בנרצע – הרי אמור. אם במוכר עצמו – הרי אמור. הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיהא היובל מוציאו. דבר אחר: \"ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב\" – למה שהוחזקה מפשחתו הוא שב, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, 'לאחוזתו' (ס\"א אל אחוזת משפחתו) הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה. \"ישוב\" – לרבות את הרוצח." + ], + "Section 6": [ + "[א] \"כי עבדי הם\"- שטרי [קדם] עליהם ראשון. \"אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – על תנאי ש\"לא ימכרו ממכרת עבד\". דבר אחר: \"לא ימכרו ממכרת עבד\" – שלא יעמידנו בסימטא ויעמדינו על אבן המקח.", + "[ב] \"לא תרדה בו בפרך\" – שלא יאמר לו \"החם את הכוס הזה!\", והוא אינו צריך; \"הצן לי את הכוס!\", והוא אינו צריך; \"עדור תחת הגפן עד שאבא!\". שמא תאמר \"לצורך עצמי אני עושה\", והרי הדבר מסור ללב שנאמר \"ויראת מאלקיך\" – הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו \"ויראת מאלקיך\".", + "[ג] שמא תאמר הואיל ואסרת לנו אל כל אלו, במה נשתמש? תלמוד לומר \"ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים…\". \"יהיו לך\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן – מותר אתה לשעבדו עבד? תלמוד לומר \"אשר יהיו לך\". \"מאת הגוים אשר סביבותיכם\" – ולא מן הכנענים שבארץ. \"מאת הגוים\" – בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין? תלמוד לומר \"מהם תקנו\". \"עבד ואמה\" – הוקש עבד לאמה. מה אמה – אין לה קדושין, אף עבד – אין לו קדושין.", + "[ד] \"וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו\" – בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין? תלמוד לומר \"מהם תקנו\". \"וממשפחתם אשר עמכם\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, אחד מכל משפחות האדמה שבאו על אחת מן הכנענית וילדה ממנו בן – מותר אתה לקנותו עבד? תלמוד לומר \"וממשפחתם אשר עמכם\". או אחד מן הכנענים שבא על אחת מכל משפחות הארצות וילדה ממנו בן – מותר אתה לקנותו עבד? תלמוד לומר \"אשר הולידו בארצכם\". \"והיו לכם לאחוזה\" – הרי הם כאחוזה: מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבדים – נקנים בכסף ובשטר ובחזקה.", + "[ה] \"והתנחלתם אותם לבניכם\" – ואין בנותיכם לבניכם, מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו. ומנין לכל המוחזק אחריו בנו, שהוא בנו? תלמוד לומר \"והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם\". \"לרשת אחוזה\" – מה אחוזה אין לו הונייה, אף עבדים אין להם הונייה.", + "[ו] \"לעולם בהם תעבודו\" – אין לך בהם אלא עבודה בלבד. \"ובאחיכם בני ישראל איש באחיו\" – אין לי אלא איש באיש. איש באשה, אשה באיש מנין? תלמוד לומר \"איש באחיו\" – מכל מקום. \"לא תרדה בו בפרך\" – בו אין אתה רודה בפרך; רודה אתה בבן חורין בפרך." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"וכי תשיג יד גר ותושב עמך\" – מי גרם לזה שיעשיר? דבוקו עמך. \"ומך אחיך עמו\" – מי גרם לזה שיעני? דבוקו עמו. \"ונמכר לגר\", זה גר צדק; \"תושב\" – זה גר אוכל נבלות. \"משפחת גר\" – זה העכו\"ם. כשהוא אומר \"או לעקר\" – זה הנמכר לעכו\"ם עצמה. בא ואמר לו \"הרי אני נמכר!\", יכול הזקק לו? תלמוד לומר \"אחרי נמכר\" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר. \"גאולה תהיה לו\" – מיד; אל תניחנו שיטמע. מנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו? תלמוד לומר \"אחד מאחיו יגאלנו\".", + "[ב] \"דודו\" – זה אחי אביו. \"בן דודו\" – זה בן אחי אביו. \"או משאר בשרו ממשפחתו\" – מלמד שהקרוב קודם.", + "[ג] \"או השיגה ידו\" – יד עצמו. \"ונגאל\" – ביד כל אדם. מה תלמוד לומר? \"יגאלנו\" \"יגאלנו\" שלשה פעמים? לרבות את כל הגאולות שיהיו כסדר הזה.", + "[ד] \"וחשב עם קונהו\" – ולא יורשי קונהו. \"משנת המכרו לו עד שנת היובל\" – אינו יוצא בשש. \"והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו\" – בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים.", + "[ה] ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף? תלמוד לומר \"אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו\". מנין אתה אומר, נמכר לו ממנה מנה, והשביח, והרי הוא יפה ממאתים מאתים כסף; מנין שאין מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נא) 'מכסף מקנתו ישיב'. נמכר לו ממאתים מאתים כסף, ואינו יפה אלא ממנה מנה; מנין שאינו מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נב) \"כפי שניו ישיב את גאולתו\".", + "[ו] למדנו לנמכר לעכו\"ם כשהוא נגאל, ידו על העליונה. מנין לנמכר לישראל כשהוא נמכר, ידו על העליונה? תלמוד לומר \"שכיר\" \"שכיר\" (ויקרא כה, נג) (ויקרא כה, מ) לגזירה שוה: מה \"שכיר\" האמור לעכו\"ם – כשהוא נגאל ידו על העליונה, אף \"שכיר\" האמור לישראל – ידו על העליונה.", + "[ז] \"כשכיר שנה בשנה יהיה עמו\" – מה שהוא אוכל, הוא אוכל; ומה שהוא שותה, הוא שותה.", + "[ח] \"לא ירדנו בפרך\" – יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו? תלמוד לומר \"לעיניך\" – אין אתה מצווה אלא לעיניך." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] \"ואם לא יגאל באלה\" – ר' יוסי הגלילי אומר, ב\"אלה\" לשחרור ובשאר כל אדם לשעבוד. רבי עקיבא אומר, ב\"אלה\" לשעבוד ובשאר כל אדם לשחרור.", + "[ב] ר' שמעון אומר מנין שגזל העכו\"ם גזל? תלמוד לומר \"אחרי נמכר\". יכול מושכו ויצא? תלמוד לומר \"גאולה תהיה לו\". יכול יגלום עליו? תלמוד לומר \"וחשב עם קונהו\" – ידקדק עמו.", + "[ג] או אינו מדבר אלא בעכו\"ם שאינו תחת ידך? וכי מה אתה יכול לעשות לו… כשהוא אומר \"ויצא בשנת היובל הוא ובניו\" – הא בעכו\"ם שתחת יד ישראל הכתוב מדבר. אם כן דברה תורה בעכו\"ם שתחת ידך, על אחת כמה וכמה בעכו\"ם שאינו תחת ידך! אם כך החמירה תורה על גזילו של עכו\"ם, על אחת כמה וכמה על גזילו של ישראל!", + "[ד] \"כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – על תנאי שלא ישתעבדו בהם. \"אני ה' אלקיכם\" מה תלמוד לומר? מלמד שכל המשתעבד בהם למטה מעלין עליו כאילו משתעבד למעלה.", + "[ה] \"לא תעשו לכם אלילים\" – זה אחד מן השמות המגונים שנתגנה בהם עכו\"ם לשם מעשיה. \"ופסל ומצבה\": מה פסל אם עשיתו – פסלתו, אף מצבה – אם עשיתה פסלתה. מה מצבה ב'בל תקימו', אף פסל ב'בל תקימו'. \"לא תקימו\" – אלו המרקוליס שעל גבי הדרכים. רבן שמעון בן גמליאל אומר אלו החמנים שבראשי הגגות. \"ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה\" – בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש.", + "[ו] \"כי אני ה' אלקיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – כנגד זה הנמכר לעכו\"ם הכתוב מדבר; שלא יאמר \"הואיל ורבי עובדי עכו\"ם, אף אני אעבוד עכו\"ם; הואיל ורבי מגלה עריות, אף אני אגלה עריות; הואיל ורבי מחלל שבתות, אף אני אחלל שבתות\". תלמוד לומר \"לא תעשו לכם אלילים..את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו\" – הזהיר כן הכתוב על כל המצות. \"אני ה'\" – אני נאמן לשלם שכר." + ] + }, + "Bechukotai": { + "Section 1": [ + "[א] \"אם בחקתי תלכו\" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה. וכן הוא אומר (תהלים פא, יד): \"לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי\". ואומר: (ישעיהו מח, יח): \"לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְו‍ֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי\". וכן הוא אומר: (דברים ה, כה): \"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם\" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה.", + "[ב] \"אם בחקתי תלכו\" – יכול אלו המצות? כשהוא אומר \"ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם\", הרי מצות אמורות. הא מה אני מקיים \"אם בחקתי תלכו\"? להיות עמלים בתורה. וכן הוא אומר (ויקרא כו, יד) \"אם לא תשמעו לי\" – יכול אלו המצות? וכשהוא אומר \"ולא תעשו את כל המצות האלה\", הרי מצות אמורות. אם כן למה נאמר \"אם לא תשמעו לי\"? להיות עמלים בתורה.", + "[ג] וכן הוא אומר \"זכור את יום השבת לקדשו\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"שמור\", הרי שמירת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים ט, ז) \"זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"אל תשכח\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים כד, ט) \"זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים\" – יכול בלבך? כשהוא אומר \"השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר (דברים כה, יז) \"זכור את אשר עשה לך עמלק\" – יכול בלבך? כשהוא אומר (דברים כה, יט) \"לא תשכח\", הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים \"זכור\"? שתהא שונה בפיך.", + "[ד] וכן הוא אומר (ויקרא כו, לא) \"ונתתי את עריכם חרבה\" – יכול מאדם? כשהוא אומר (ויקרא כו, לב) \"והשימותי אני את הארץ\", הרי אדם אמור. הא מה אני מקיים \"ונתתי את עריכם חרבה\"? מעובר ושב. וכן הוא אומר (ויקרא כו, לא) \"והשימותי את מקדשיכם\" – יכול מן הקרבנות? כשהוא אומר \"ולא אריח בריח ניחוחכם\", הרי קרבנות אמורים. הא מה אני מקיים \"והשימותי את מקדשיכם\"? מן הגדודיות.", + "[ה] \"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם\" – הלמד לעשות, לא הלמד שלא לעשות; שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא." + ], + "Chapter 1": [ + "[א] \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – ברביעיות. אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות? אמרו, אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות – אינם אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים \"ונתתי גשמיכם בעתם\"? ברביעיות. מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות; בשחרית זרחה החמה, ונשבה הרוח, ונתנגבה הארץ, והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים. \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמניציה (ס\"א שלמצו) המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב; וצררו מהם חכמים והניחום דוגמא לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם. לקיים מה שנאמר (ירמיהו ה, כה) \"עונותיכם הִטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם\".", + "[ב] \"ונתתי גשמיכם בעתם\" – לא גשמי כל הארצות. הא מה אני מקיים \"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך\"? שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות; והם באים ולוקחים מכם, ומעשירים אותם בכספים, כענין שנאמר \"וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים\". וכן הוא אומר (דברים לג, כה) \"וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ\" – שיהיו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל.", + "[ג] \"ונתנה הארץ יבולה\" – לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה? תלמוד לומר (תהלים קיא, ד) \"זכר עשה לנפלאותיו\". וכן הוא אומר \"תדשא הארץ דשא עשב\" – מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת, בו ביום עושה פירות.", + "[ד] \"ועץ השדה יתן פריו\" – לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהעץ עתיד להיות ניטע ועושה פירות בן יומו? תלמוד לומר \"זכר עשה לנפלאותיו\". ואומר \"עץ פרי עושה פרי למינו\" – מלמד שבו ביום שהוא נטוע, בו ביום עושה פירות.", + "[ה] מנין שהעץ עתיד להיות נאכל? תלמוד לומר \"עץ פרי\"; אם ללמד שהוא עושה פרי, והלא כבר נאמר \"עושה פרי\"!? אם כן למה נאמר \"עץ פרי\"? אלא מה פרי נאכל, אף העץ נאכל.", + "[ו] ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות? תלמוד לומר (ויקרא כו, ד) \"ועץ השדה יתן פריו\".", + "[ז] \"והשיג לכם דיש את בציר\" – שתהיו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר; \"ובציר ישיג את זרע\" – שתהיו עסוקים בבציר עד שיגיע הזרע. \"ואכלתם לחמכם לשבע\" – אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קמעא והוא מתברך במיעיו כענין שנאמר (שמות כג, כה) \"ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך\". \"וישבתם לבטח בארצכם\" – בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.", + "[ח] שמא תאמרו \"הרי מאכל, הרי משתה; אם אין שלום, אין כלום!\" תלמוד לומר \"ונתתי שלום בארץ\" – מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר (ישעיהו מה, ז עיין שם) 'עושה שלום ובורא את הכל' – מגיד שהשלום שקול כנגד הכל." + ], + "Chapter 2": [ + "[א] \"ושכבתם ואין מחריד\" – לא יראים מכל בריה. \"והשבתי חיה רעה מן הארץ\" – ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם. ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו. אמר ר' שמעון, אימתי הוא שבחו של מקום? בזמן שאין מזיקין או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר \"מזמור שיר ליום השבת\" – למשבית מזיקין מן העולם; משביתן שלא יזיקו.", + "[ב] וכן הוא אומר (ישעיהו יא, ו): \"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה\" – מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. וכן הוא אומר \"גמול ידו הדה\" – זו חיה ההורגת את הבריות.", + "[ג] \"וחרב לא תעבר בארצכם\" – אין צריך לומר שלא יהיו באים עליכם למלחמה, אלא שלא יהיו העוברים והשבים עוברים ממדינה לחברתה כדרך שעברו בימי יאשיהו. \"ורדפתם את אֹיביכם ונפלו לפניכם לחרב\" – שיהיו נופלים לפניכם איש בחרב רעהו.", + "[ד] \"ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו\": \"מכם\" – מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם. \"ומאה מכם רבבה ירדפו\" – וכי כך הוא החשבון?! [ס\"א והלא לא היה צריך לומר אלא \"מאה מכם שני אלפים ירדופו\"?!] אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למעוטים העושים את התורה. \"ונפלו אֹיביכם לפניכם לחרב\" – שיהיו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ.", + "[ה] \"ופניתי אליכם\" – משלו משל למה הדבר דומה: למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם. אמר לו המלך לאותו הפועל \"בני, אפנה לך! הרובים הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט; אבל אתה – חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך!\". כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום ואומות העולם מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל \"בני, אפנה לכם! אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט; אבל אתם – חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם!\". לכך נאמר – \"ופניתי אליכם\". \"ופניתי אליכם\" – בטובה. \"והפריתי אתכם\" – בפריה ורביה. \"והרביתי אתכם\" – בקומה זקופה. \"והקימותי את בריתי אתכם\" – לא כברית הראשונה שהפרתם אותה שנאמר (ירמיהו לא, לא): \"אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'\". לכן – (ירמיהו לא, ל): \"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה\"." + ], + "Chapter 3": [ + "[א] \"ואכלתם ישן נושן\" – מלמד שכל המִתְיַשן מחברו, יפה מחברו. \"נושן\" – אין לי אלא יין שדרכו לכך; מנין לרבות כל המתישן? תלמוד לומר \"ישן נושן\". \"וישן מפני חדש תוציאו\" – שיהיו גרנות מלאים חדש והאוצרות מלאים ישן ואתם מקפידים האיך נוציא ישן לפני חדש.", + "[ב] \"ונתתי משכני בתוככם\" – זה בית המקדש. \"ולא תגעל נפשי אתכם\" – משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם.", + "[ג] \"והתהלכתי בתוככם\" – משלו משל למה הדבר דומה: למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך לאותו אריס \"מה לך מיטמר מלפני! הריני כיוצא בך!\". כך עתיד הקדוש ברוך הוא מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזים מלפניו ואומר להם \"הריני כיוצא בכם!\".", + "[ד] יכול לא יהא מוראי עליכם? תלמוד לומר \"והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם\". אם אין אתם מאמינים לי כל הדברים הללו – \"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם\" – אני שעשיתי לכם נסים במצרים, אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הנסים הללו.", + "[ה] \"מהיות להם עבדים\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים ז, ח) \"ויפדך מבית עבדים\", יכול שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר \"להם עבדים\" – היו למלכים ולא היו עבדים לעבדים.", + "[ו] \"וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם\" – משלו משל למה הדבר דומה: לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה. והיה לאותו איש עשרה בנים; זה בא וחרש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו; עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסמלונים. כך ישראל בעולם הזה – שולטן אחד בא ומשעבדם והולך לו, ובא שולטן אחר ומשעבדם והולך לו; והמענה ארוכה שנאמר (תהלים קכט, ג) \"על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם\". למחר כשיגיע הקץ אין הקדוש ברוך הוא אומר לאומות \"כך וכך עשיתם לבני…\" אלא מיד הוא בא ושובר את העול ומקצץ הסמלונים שנאמר \"ואשבור מוטות עולכם\". וכן הוא אומר (תהלים קכט, ד) \"ה' צדיק קצץ עבות רשעים\".", + "[ז] \"ואולך אתכם קוממיות\" – ר' שמעון אומר מאתים אמה. ר' יהודה אומר מאה אמה, כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים; נשים מנין? תלמוד לומר (תהלים קמד, יב) \"בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל\"; וכמה היא תבנית היכל? מאה אמה. דבר אחר: \"ואולך אתכם קוממיות\" – בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה." + ], + "Section 2": [ + "[א] \"ואם לא תשמעו לי\" – אם לא תשמעו למדרש חכמים. יכול למה שכתוב בתורה? כשהוא אומר \"ולא תעשו את כל המצות האלה\", הרי מה שכתוב בתורה אמור. הא מה אני מקיים \"ואם לא תשמעו\"? למדרש חכמים.", + "[ב] \"ואם לא תשמעו לי\" – מה תלמוד לומר \"לי\"? אין \"לי\" אלא זה שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר \"כנמרוד גבור ציד…\", שאין תלמוד לומר \"לפני ה' \"; אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר \"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד\", שאין תלמוד לומר \"לה' \"; אלא אלו שיודעים את רבונם ומתכונים למרוד בו.", + "[ג] \"ואם לא תשמעו לי…\" – מה תלמוד לומר 'לא תעשו'? וכי יש לך אדם שאינו למד אבל עושה? תלמוד לומר \"ואם לא תשמעו..ולא תעשו\" – הא כל שאינו למד, אינו עושה. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים? תלמוד לומר \"ואם בחקתי תמאסו\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה, סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא את חכמים? תלמוד לומר \"ואם את משפטי תגעל נפשכם\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס אחרים, סוף שהוא שונא את החכמים. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים אבל מניח לאחרים לעשות? תלמוד לומר \"לבלתי עשות\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, סוף אינו מניח לאחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא חכמים ואין מניח לאחרים לעשות אבל מודה במצות שנאמרו מסיני? תלמוד לומר \"את כל מצותי\" – הא כל שאינו למד ואינו עושה מואס באחרים ושונא חכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצות שנאמרו מסיני. או יש לך אדם שיש בו כל המדות הללו אבל אינו כופר בעיקר? תלמוד לומר \"להפרכם את בריתי\" – הא כל שיש בו כל המדות הללו, סוף שהוא כופר בעיקר." + ], + "Chapter 4": [ + "[א] \"אף אני\" – איני מדבר אלא באף.\"אני\" אשר בניתי, אני אהרוס. \"אני\" אשר נטעתי, אני אתוש. וכן הוא אומר (ירמיהו מה, ד): \"הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ\". \"אעשה זאת\" – זו קשה לכם יותר מכל, ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב. \"לכם\" – מידכם היתה זאת; אין הרעה יוצאת מלפני לעולם. וכן הוא אומר (איכה ג, לח, עיין שם) \"מפי עליון לא תצא הרעות\" אלא הטוב.", + "[ב] \"והפקדתי עליכם בהלה\" – שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו; עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה. \"בהלה\" – מכה המבהלת את הבריות ואיזו? זו מכת מותן.", + "[ג] \"את השחפת\" – יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה ובשרו שמור עליו; מה תלמוד לומר \"ואת השחפת\"? מלמד שהוא נשחף. או עתים שהוא שחוף אבל נוח לו ואינו מקדיח… תלמוד לומר \"ואת הקדחת\" – מלמד שהוא מקדיח. או עתים שהוא מקדיח אבל סבור בעצמו שיחיה… תלמוד לומר \"מכלות עינים\". או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים בו שיחיה… תלמוד לומר \"ומדיבת נפש\". \"וזרעתם לריק זרעכם\" – זורעה ואינה מצמחת. ואם זורעה ואינה מצמחת מה אויבים באים ואוכלים?! אלא זורעה שנה ראשונה, ואינה מצמחת; ובשניה מצמחת ואויבים באים ואוכלים אותה. דבר אחר: \"וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם\" – כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר; שתהא עמל בהם ומגדלם והחטא בא ומכלם. וכמו שנאמר (ס\"א וכן הוא אומר) (איכה ב, כב) \"אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם\".", + "[ד] \"ונתתי פני בכם\" – כשם שנאמר בטובה \"ופניתי אליכם\" כך נאמר ברעה \"ונתתי פני בכם\". משלו משל למלך שאמר לעבדיו \"פונה אני מכל עסקי ועוסק עמכם\" ברעה.", + "[ה] \"ונגפתם לפני אויביכם\" – שיהיה המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ. \"ורדו בכם שונאיכם\" – שאיני מעמיד עליכם אלא 'מכם ובכם'. ובשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר (שופטים ו, ג-ד) \"וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר\"; אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם שנאמר (מיכה ג, ג) \"וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי…\" \"ונסתם\" – מפני אימה. \"ואין רודף אתכם\" – מבלי כח." + ], + "Chapter 5": [ + "[א] \"ואם עד אלה\" – ר' אליעזר אומר אין המקום מביא פורעניות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחלה שנאמר \"ואם עד אלה\". ר' יהושע אומר, שלא יהיו ישראל אומרים \"כָלו המכות ואין לו אחרת להביא עלינו\"; תלמוד לומר \"ואם עד אלה\" – עוד יש לי אחרים מאלה וכאלה להביא. \"ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם\" – אתם עברתם לפָנַי שבע עבירות, בואו וקבלו שבע מיני פורעניות.", + "[ב] \"ושברתי את גאון עוזכם\" – זה בית המקדש; וכן הוא אומר (יחזקאל כד, כא) \"הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם\". ר' עקיבא אומר \"ושברתי את גאון עוזכם\" – אלו הגבורים שבישראל כגון יואב בן צרויה וחבריו. אחרים אומרים \"ושברתי את גאון עוזכם\" – אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולולייניס אלכסנדרי וחבריו.", + "[ג] \"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה\" – זו קשה לכם יותר מן האחרונה; שבאחרונה מהו אומר: \"והיו שמיך אשר על ראשך נחשת\" (דברים כח, כג) – שיהיה השמים מזיעים כדרך שהנחושת מזיע, והארץ לא תהיה מזיע כדרך שאין הברזל מזיע [והיא משמרת פירותיה]. אבל כאן מהו אומר: \"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה\" – שלא יהיו השמים מזיעים כדרך שאין הברזל מזיע, והארץ תהיה מזיע כדרך שהנחושת מזיע והיא מאבדת פירותיה. \"ותם לריק כחכם\" – רבי אומר זה הכרם. ויש אומרים זה הפשתן. ויש אומרים זה הכח. דבר אחר: זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו – נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו.", + "[ד] \"ותם לריק כחכם\" – הרי אדם שלא עמל ולא חרש ולא נכש ולא כסח ולא עדר ובשעת הקציר בא שדפון וירקון והלקה – ואין בכך כלום; אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש ועדר וכסח ובשעת הקציר בא שדפון והלקה – הרי שיניו קהות. \"ולא תתן ארצכם את יבולה\" – מה שאתה מוביל לה. \"ועץ הארץ לא יתן פריו\" – שלא יהיה העץ חונט את פירותיו, ובשעה שהיא מפריח יהיה מקליח את פירותיו.", + "[ה] \"ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי\" – אתם עשיתם את דיניי עראי בעולם, אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. \"ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם\" – אתם עברתם לפָנַי שבע עבירות, בואו וקבלו שבע פורעניות.", + "[ו] \"והשלחתי בכם את חית השדה\" – אין לי אלא חיה משכלת. חיה שאינה משכלת מנין? תלמוד לומר (דברים לב, כד) \"ושן בהמות אשלח בם\". יכול יהיו נושכים ולא ממיתין? תלמוד לומר \"עם חמת זוחלי עפר\" – מה אלו נושכים וממיתים, אף אלו נושכים וממיתים. כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית ושור נושך וממית.", + "[ז] \"ושכלה אתכם\" – אלו הקטנים. \"והכריתה את בהמתכם\" – מחוץ. \"והמעיטה מכם\" – מבפנים. \"ונשמו דרכיכם\" – 'דרך' \"דרכיכם\" – לרבות שבילים גדולים וקטנים." + ], + "Chapter 6": [ + "[א] \"והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית\" – נקם בברית ונקם שאינו בברית; איזו נקם שאינו בברית (ס\"א איזו נקם שהוא בברית)? כגון סימוי עינים שסימו את עיני צדקיהו מלך יהודה. \"ונאספתם אל עריכם\" – מפני המצור. \"ושלחתי דבר בתוככם\" – שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ. \"ונתתם ביד אויב\" – הלכה אין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים אותו לקברו קוברי מתיהם ניתנים ביד אויב.", + "[ב] \"בשברי לכם מטה לחם\" – לרבות כל מסעדי לחם. \"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד\" – מבלי עצים. \"והשיבו לחמכם במשקל\" – שתהא פת נפולת והן יושבות ומשקלות אותה בתנור. ר' יוסי בן דורמסקית אומר \"משקל\" מה תלמוד לומר? משל: ביד אדם איסר ופרוטה והוא יושב ומשקלו ואומר \"אקח בו פת? אוכל אני ולא שבע; אקח בו תמרים! שמא אוכל אני ושבע!\". – אף על פי כן אוכל ולא שבע שנאמר \"ואכלתם ולא תשבעו\". דבר אחר: \"ואכלתם ולא תשבעו\" – זה רעב של מהומה.", + "[ג] \"ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו\" – אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו. והיתה מודדתו בטפחים בכל שנה, ונותנות משקלו זהב לשמים. ומשהקיפו מצודת ירושלים – טבחתו בידה ואכלתו, ועליה מקונן ירמיהו ואומר (איכה ב, כ) \"רבוני! אם תאכלנה נשים פרים, עוללי טיפוחים!\". משיבה רוח הקודש ואומרת (איכה ב, כ) \"אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא!\" – זה זכריה בן יהודע הכהן. דבר אחר: \"ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו\" – אין לי אלא אבות אוכלים בשר בנים ובנות; בנים אוכלים בשר אבות מנין? שנאמר (יחזקאל ה, י) \"לכן אבות יאכלו בנים בקרבך ובנים יאכלו אבותם\".", + "[ד] \"והשמדתי את במותיכם\" – כמשמעו. \"והכרתי את חמניכם\" – אלו הנחשים והקסמים שבישראל. \"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם\" – וכי מה הפגרים עושים אצל הגלולים? אלא שהיה אליהו זכור לטוב מחזר על כל תפוחי הרעב; מצא אחד תפוח ומוטל ברעב. אמר לו \"בני, מאיזה משפחה אתה?\". אמר לו \"ממשפחה פלונית\". אמר לו \"וכמה הייתם?\". אמר לו \"שלשת אלפים\". \"וכמה נשתייר מכם?\". אמר לו \"אני\". אמר לו \"רצונך לומר דבר אחד ולחיות?\". אמר לו \"הן!\". אמר לו \"אמור שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד\". צעק מיד ואמר (עמוס ו, י): \"הס! כי לא להזכיר בשם ה'\" לא למדני אבא כך!\". מה היה עושה? נוטל יראתו ונותנה על לבו ומגפפה ומנשקה עד שכריסו נבקעת ונופל, הוא ויראתו, לארץ. לכך נאמר \"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם\". \"וגעלה נפשי אתכם\" – זה הגולה. ויש אומרים זה סילוק שכינה. \"ונתתי את עריכם חרבה\" – 'עיר' \"עריכם\" – לרבות הכרכין והמחוזות. \"והשימותי את מקדשיכם\" – 'מקדש' 'מקדשי' \"מקדשיכם\" – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. \"ולא אריח בריח נחוחכם\" – כמשמעו.", + "[ה] \"והשימותי אני את הארץ\" – זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים \"הואיל וגלינו מארצינו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח\"; לכך נאמר: \"ושממו עליה אויביכם היושבים בה\" – זו האויבים הבאים אחרי כן, לא ימצאו עליה נחת רוח.", + "[ו] \"ואתכם אזרה הגוים\" – זו מדה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד, הם רואים זה את זה ומתנחמים – ואתם, אין אתם כן! אלא עתיד אני לזרות אתכם לבין כל האומות כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה לחברתה, שנאמר (ירמיהו טו, ז): \"וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ\".", + "[ז] \"והריקותי אחריכם חרב\" – חרב הנשלחת אחריכם לא במהרה היא חוזרת, וכמים הנשפכים ששוב אין חוזרים לכלים." + ], + "Chapter 7": [ + "[א] \"והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה\" – זו מדה קשה לישראל; שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור, כאילו אין כרמו וביתו חרבים. אתם – אין אתם כן! אלא \"והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה\". מפני מה? שאין סופכם לחזור.", + "[ב] \"אז תרצה הארץ את שבתותיה\" – אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי הוא. ואתם לא עשיתם כן. עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי, שנאמר (ויקרא כו, לד-לה) \"אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה… כל ימי השמה תשבות\".", + "[ג] \"והנשארים בכם והבאתי מֹרך בלבבם\" – אינו אומר \"והבאתי מִרוּך בלבבם\" אלא \"והבאתי מורך בלבב\" ואיזו? זו אימה ופחדה דאגה ורעדה ויראה.", + "[ד] \"ורדף אותם קול עלה נדף\" – אמר ר' יהושע בן קרחה פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה; עמדנו ורצנו ואמרנו \"אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!\". לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה, וישבנו במקומנו ובכינו, ואמרנו \"אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק \"ורדף אותם קול עלה נדף\". \"ונסו מנוסת חרב\" – מפני אימה. \"ונפלו ואין רודף\" – מבלי כח.", + "[ה] \"וכשלו איש באחיו\" – אינו אומר \"איש באחיו\" אלא בעון אחיו; מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.", + "[ו] \"ולא תהיה לכם תקומה לפני אֹיביכם\" – זו שעה שנלכדה בה ירושלים." + ], + "Chapter 8": [ + "[א] \"ואבדתם בגוים\" – רבי עקיבא אומר אלו עשרת השבטים שגלו למדי. אחרים אומרים, \"ואבדתם בגוים\" – אין 'אובדן' אלא גולה. יכול אובדן ממש? כשהוא אומר \"ואכלה אתכם ארץ אויביכם\", הרי אובדן ממש. הא מה אני מקיים \"ואבדתם בגוים\"? – אין 'אובדן' אלא גולה.", + "[ב] \"והנשארים בכם ימקו בעונם\" – אינו אומר \"ימקו\" אלא \"ימקו בעונם\". \"וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ\" – והלא כבר הבטיח המקום לישראל שאינו דן האבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבותם, שנאמר \"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות\"?! אם כן למה נאמר \"ואף בעונֹת אבותם..ימקו\"? אלא בזמן שהם תופסים (ס\"א תפוסים) מעשה אבותם, דור אחר דור דוריהם, נדונים על ידיהם.", + "[ג] \"והתודו את עונם ואת עון אבֹתם\" – לצד התשובה הם הדברים; שמיד שהם מתודים על עונותיהם, מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר \"והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי\".", + "[ד] \"אף אני אלך עמם בקרי\" – הם עשו את דינַי עראי בעולם, אף אני אעשה אותם עראי בעולם. \"והבאתי אותם בארץ אֹיביהם\" – זו מדה טובה לישראל, שלא יהיו ישראל אומרים \"הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם!\" אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזירין אותם למוטב תחת כנפיי שנאמר (יחזקאל כ, לב): \"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְקוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם\" ; על כרחכם, שלא בטובתכם, ממליך אני מלכותי עליכם.", + "[ה] \"או אז יכנע לבבם הערל\" – לצד התשובה הם הדברים; שמיד שהם מכניעים לבם לתשובה, מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר \"או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם\".", + "[ו] \"וזכרתי את בריתי יעקוב…\" – ולמה נאמרו אבות אחורנית? אלא אם אין מעשה אברהם כדאי – מעשה יצחק; ואם אין מעשה יצקח כדאי – מעשה יעקב; – כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו.", + "[ז] ולמה נאמר באברהם ויעקב 'זכירה', וביצחק לא נאמר 'זכירה'? אלא רואין את אפרו כאילו הוא צבור על גבי המזבח. ולמה נאמר באברהם וביצחק \"אף\", וביעקב לא נאמר \"אף\"? אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלימה.", + "[ח] אין לי אלא אבות; אימהות מנין? תלמוד לומר \"את\", ואין 'אֶתִים' אלא אימהות שנאמר (בראשית מט, לא) \"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו\". ומנין שהברית כרותה לארץ? תלמוד לומר \"והארץ אזכור\".", + "[ט] \"והארץ תעזב מהם ותִרֶץ את שבתֹתיה\" – אני אמרתי להם שיהיו זורעים (ס\"א זורעים לי) בשש ומשמיטים לי אחת, בשביל שידעו שהארץ שלי. והם לא עשו כן; אלא יעמדו ויגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי שנאמר \"והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם\". \"יען וביען\" – וכי ראש בראש פרעתי מהם מישראל? והלא לא פרעתי מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפני! אם כן למה נאמר \"יען וביען\"? 'יען במשפטי מאסו' – אלו הדינים; \"ואת חקתי געלה נפשם\"- אלו המדרשות.", + "[י] \"זאת\" – זו עונה של מדבר; \"גם זאת\" – זאת עונה של בעל פעור; \"ואף גם זאת\" – זו עונה של מלכי האמורי. \"לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם\" – וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס\"א משונים) מאומות העולם כלום! אלא \"לא מאסתים\" – בימי אספינוס (ס\"א אספסיינוס); 'געלתים' – בימי יון; \"לכלתם להפר בריתי אתם\" – בימי המן; \"כי אני ה' אלקיהם\" – בימי גוג. ומנין שהברית כרותה לשבטים? שנאמר \"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים\" – מלמד שהברית כרותה לשבטים. \"אלה החקים והמשפטים והתורֹת\": \"החוקים\" – אלו המדרשות; \"והמשפטים\" – אלו הדינים; \"והתורות\" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא, וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם – \"זאת תורת העולה\" \"זאת תורת המנחה\" \"זאת תורת האשם\" \"זאת תורת זבח השלמים\" \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\". \"אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל\" – זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. \"בהר סיני ביד משה\" – מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני." + ], + "Section 3": [ + "[א] \"בני ישראל\" מעריכין, ואין העכו\"ם מעריכים. יכול לא יהיו נערכים? תלמוד לומר \"איש\", דברי ר' מאיר. אמר ר' מאיר, אחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכים? מפני שריבה מדת הנערכים ממדת המעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכים אבל לא מעריכים.", + "[ב] ר' יהודה אומר, \"בני ישראל\" נערכים, ואין העכו\"ם נערכים. יכול לא יהיו מעריכים? תלמוד לומר \"איש\". אמר ר' יהודה, אחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר מעריכים אבל לא נערכים? מפני שריבה מדת המעריכים ממדת הנערכים, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים אבל לא נערכים.", + "[ג] אי \"בני ישראל\", יכול אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר \"ואמרת אליהם\". \"איש\" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלאה? תלמוד לומר \"כי יפליא\". \"כי יפליא נדר\" – נאמר כאן \"נדר\" ונאמר להלן (דברים כג, כב) \"נדר\"; מה \"נדר\" האמור כאן – כי יפליא, אף \"נדר\" האמור להלן – כי יפליא. ומה \"נדר\" האמור להלן – בל תאחר לשלמו, אף \"נדר\" האמור כאן – בל תאחר לשלמו.", + "[ד] \"נדר בערכך\" – הקיש עירוכין לנדרים; מה נדרים ב'בל תאחר לשלמו', אף עירוכין ב'בל תאחר לשלמו'.", + "[ה] \"בערכך\" – להביא ערך הסתום. דבר אחר: \"בערכך\" – ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך איבריו.", + "[ו] או יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו? תלמוד לומר \"נפשות\". \"נפשות\" – ולא המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר 'והעמיד..והעריך' – את שיש לו 'העמדה' יש לו 'הערכה', ואת שאין לו 'העמדה' אין לו 'הערכה'.", + "[ז] דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"? שיכול אין לי אלא אחד שהעריך את אחד; אחד שהעריך את מאה מנין? תלמוד לומר \"נפשות\". [ס\"א דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"?] שיכול אין לי אלא איש שהעריך את האיש והאשה; אשה שהעריכה את האיש והאשה מנין? תלמוד לומר \"נפשות\". דבר אחר: מה תלמוד לומר \"נפשות\"? שיכול, כל שהוא בכלל דמים יהיה בכלל עירוכין; מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים לא יהיו בכלל עירוכין… תלמוד לומר \"נפשות\".", + "[ח] \"והיה…\" מה תלמוד לומר? שיכול, כל שהוא בכלל עירוכין יהיה בכלל דמים; טומטום ואנדרוגינוס ופחות מבן חדש שלא היה בכלל עירוכין לא יהיה בכלל דמים… תלמוד לומר \"והיה…\".", + "[ט] 'זכר' – ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהיו בכלל איש אבל יהיו בכלל אשה? תלמוד לומר \"ואם נקבה היא\" – זכר ודאי ונקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס. ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו? תלמוד לומר \"ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר\" – מלמד ששנת ששים כלמטה הימנו.", + "[י] אין לי אלא שנת ששים; שנת עשרים ושנת חמש מנין? ודין הוא! חִייב שנת ששים וחִייב שנת עשרים ושנת חמש; מה שנת ששים – כלמטה, אף שנת חמש ושנת עשרים – כלמטה הימנה.", + "[יא] הין! אם עשית שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר; נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו להקל?! תלמוד לומר \"שנה\" \"שנה\" לגזירה שוה; מה \"שנה\" האמורה בשנת ששים – כלמטה הימנו, אף \"שנה\" האמורה בשנת חמש ושנת עשרים – כלמטה הימנו, בין להקל בין להחמיר. ר' אליעזר אומר מנין לחדש אחד ויום אחר החדש הרי הוא כשנת ששים? תלמוד לומר \"ומעלה\". נאמר כאן \"ומעלה\" ונאמר להלן (במדבר ג, מ) \"ומעלה\": מה \"ומעלה\" האמור להלן – חדש אחד ויום אחר החדש, אף כאן – חדש אחד ויום אחר החדש.", + "[יב] אין לי אלא לאחר ששים; אחר חמש, אחר עשרים מנין? ודין הוא! חייב אחר ששים וחייב אחר חמש ועשרים: מה אחר ששים – חדש אחד ויום אחד אחר החדש, אף אחר עשרים – חדש אחד ויום אחד אחר חדש.", + "[יג] \"ואם מך הוא מערכך\" – אם הוא עני מליתן ערך. \"והעמידו לפני הכהן\" – להוציא את המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר 'והעמיד…והעריך' – את שיש לו 'העמדה' יש לו 'הערכה', ואת שאין לו 'העמדה' אין לו 'הערכה'.", + "[יד] יכול אפילו אמר \"ערך של פלוני עלי\" ומת, יהיה פטור? תלמוד לומר \"יעריכנו\" – אפילו מת. \"והעריך אֹתו הכהן\" – שלא יתן אלא בזמן הערך. \"על פי אשר תשיג יד הנֹדר\" – לא יד הנידר; בין איש בין אשה בין קטן. מכאן אמרו: הישג יד בנודר, והשנים בנידר, והערכין בנערך, והערך בזמן הערך. \"יעריכנו הכהן\" – בנין אב לכל הנערכים שיהיו בכהן." + ], + "Chapter 9": [ + "[א] אמר \"רגלה של זו עולה!\", יכול יהיה כולה עולה? תלמוד לומר \"כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש\" – אין כולה קדש. יכול תצא לחולין? תלמוד לומר \"יהיה קדש\". מה יעשה לה? תִמכֵר לחייבי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו הרגל, דברי ר' מאיר ור' יהודה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים מנין אפילו אמר \"רגלה זו של זו עולה!\", תהיה כולה עולה? תלמוד לומר \"כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש\" – לרבות את כולה.", + "[ב] יכול אף הקדש בדק הבית יעשה תמורה? תלמוד לומר \"קרבן\" – יצא הקדש בדק הבית שאינו \"קרבן\".", + "[ג] אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של ציבור? תלמוד לומר \"לא יחליפנו\". אוציא את של ציבור ולא אוציא את של שותפים? תלמוד לומר \"ולא ימיר אותו\" – היחיד עושה תמורה ואין ציבור ולא השותפים עושין תמורה.", + "[ד] אמר ר' שמעון: והלא המעשר בכלל היה; ולמה יצא? להקיש אליו – מה מעשר קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד. או דבר שאתה לומדו בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו! מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו; מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם…בהמה'.", + "[ה] \"ולא ימיר אֹתו\" – הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. ר' יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו: הקדש עושה תמורה; ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.", + "[ו] \"טוב ברע או רע בטוב\" – תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים. מנין ל'רע' שהוא בעל מום? שנאמר (ס\"א תלמוד לומר) (דברים יז, א) \"לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע\". \"ואם המר ימיר\" – לרבות את האשה. \"ואם המר ימיר\" – לרבות את היורש. \"בהמה בבהמה\" – אחת בשתים ושתים באחת; \"בהמה בבהמה\" – אחת במאה ומאה באחת. ר' שמעון אומר: \"בהמה בבהמה\" ולא \"בהמה בבהמות\"! אמרו לו, בהמה אחת קרויה \"בהמה\" ובהמות הרבה קרוים \"בהמה\".", + "[ז] \"בהמה בבהמה\" – לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה. \"בהמה בבהמה\" – ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה.", + "[ח] \"בהמה בבהמה\" – ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה. \"בהמה בבהמה\" – ולא עוברים באיברים ולא איברים בעוברים; לא איברים בשלמים ולא שלמים בהם.", + "[ט] ר' יוסי אומר ממירים איברים בשלמים ולא שלמים בהם. אמר ר' יוסי, והלא במוקדשין האומר \"רגלה זו עולה\" – כולה עולה, אף כשאומר \"רגלה של זו תחת זו\" תהא כולה תמורה תחתיו.", + "[י] \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\" – והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים.", + "[יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כהן, דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור? אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו. אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?! אמר לו רבי עקיבא: השבתָ על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! \"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש\" – היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים.", + "[יב] ואם משנתנו לכהן – זה וזה אין עושין תמורה.", + "[יג] \"והיה הוא…\" הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.", + "[יד] והלא דין הוא! ומה אם הקדש – שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע – עושה תמורה, תמורה – שהקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע – אינו דין שיעשה תמורה?! תלמוד לומר \"והיה הוא..קדש\" – הקדש עושה תמורה ואין [ס\"א התמורה עושה תמורה] (תמורתו עושה תמורתו).", + "[טו] \"…יהיה קדש\" – מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע. והלא דין הוא! ומה אם הקדש – שהוא עושה תמורה – אין קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע, תמורה – שאינה עושה תמורה – אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע?! תלמוד לומר \"יהיה קדש\" – מלמד שקדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע.", + "[טז] ר' יוסי בר' יהודה אומר \"יהיה קדש\" – לעשות את השוגג כמזיד." + ], + "Section 4": [ + "[א] \"ואם כל בהמה\" – יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר? כשהוא אומר (ויקרא כז, כז) \"ואם בבהמה הטמאה וּפָדָה\", הרי בהמה טמאה אמורה! – הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר \"אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'\" – יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.", + "[ב] \"טמאה\" – לרבות את המתה. יכול אפילו אמר \"הרי זו הקדש\" ומתה, תפדה? תלמוד לומר והעמיד…והעריך\" – את שיש לו עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו עמדה אין לו ערכה.", + "[ג] מנין לרבות המתה ולהוציא את שאמר \"הרי זו הקדש\" ומתה? אחר שריבה הכתוב מיעט! הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה: מה בהמה טמאה המיוחדת (ס\"א מיוחדת) ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה ומוציא את שאמר \"הרי זו הקדש\" ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה.", + "[ד] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל הדרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלים בה וכולה לשמים, אף אני ארבה את כיוצא בו; וכי מה יש לנו? פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של צבור ושל יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' 'ואם בהמה' \"ואם כל בהמה\".", + "[ה] \"והעמיד את הבהמה לפני הכהן\" – בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדים.", + "[ו] \"והעריך הכהן אֹתה בין טוב ובין רע\" – אין פודים ההקדשות אכסרה. \"כערכך הכהן כן יהיה\" – אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשר סלעים\", אמר אחד בעשרים, אמר אחד בשלשים, אמר אחד בארבעים, אמר אחד בחמשים. חזר בו של חמשים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של ארבעים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של שלשים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של עשרים – ממשכנים מנכסיו עד עשר; חזר בו של עשר – מוכרים אותו בשוה ונפרעים משל עשר המוֹתר.", + "[ז] \"ואם גאל יגאלנה\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאלנה\" – לרבות את היורש. \"ויסף חמישתו על ערכך\" – הרי כאן שתים: אחד מוסיף חמישית ואחד שאינו מוסיף חמישית, ואין ידוע אם בבעלים, אם בכל אדם…; מה מצינו בגאולות האמורות למטן – הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיפים חמישית, אף הגאולות האמורות כאן – הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיף חמשית.", + "[ח] \"ואיש כי יקדיש את ביתו\" – יכול בבית דירה הכתוב מדבר? כשהוא אומר (ויקרא כז, טו) \"ואם המקדיש יגאל את ביתו\", הרי בית דירה אמור! הא מה אני מקיים \"ואיש כי יקדיש את ביתו\"? – מקדיש אדם את נכסיו.", + "\"קדש לה'\" – מלמד שסתם הקדשות לבדק הבית." + ], + "Chapter 10": [ + "[א] \"והעריכו הכהן בין טוב ובין רע\" – אין פודין את ההקדשות אכסרה. \"כאשר יעריך אֹתו הכהן כן יקום\": הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים – הבעלים קודמים מפני שהם מוסיפים חמישית. אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשרים ואחד\" – הבעלים נותנים עשרים ושש. \"עשרים ושנים\" – הבעלים נותנים עשרים ושבע. \"עשרים ושלש\" – הבעלים נותנים עשרים ושמונה. \"עשרים וארבע\" – הבעלים נותנים עשרים ותשע. \"עשרים וחמש\" – הבעלים נותנים שלשים, שאין מוסיפים חמישית על עלויו של זה. אמר אחד \"הרי הוא שלי בעשרים ושש\" – אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר, הבעלים קודמים; ואם לאו, אומרים לו \"הגעתיך\".", + "[ב] \"ואם המקדיש יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם המקדיש יגאל\" – לרבות את היורש. \"ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו\" – אם נתן את הכסף, הרי הוא שלו; ואם לאו, אינו שלו.", + "[ג] 'שדה אחוזתו' (ויקרא כז, טז) – אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו; שדה אחוזתו מאמו מנין? תלמוד לומר \"יקדיש איש\". \"והיה ערכך לפי זרעו\" – ולא לפי גידוליו. \"זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף\" – הרי זו גזרת מלך. אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי – נותן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.", + "[ד] מנין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו בשנת היובל ואם הקדישה תהא מקודשת? תלמוד לומר \"ואם משנת היובל יקדיש שדהו\". (\"שדהו\" (ויקרא כז, יז) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדים עמה? תלמוד לומר \"שדהו\")", + "[ה] \"כערכך יקום\" – נותן ארבעים ותשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות. מה טיבו של פונדיון זה? קולבון לפרוטרוט.", + "[ו] \"…אחר היובל\" – סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין? תלמוד לומר \"ואם אחר היובל יקדיש שדהו…\" \"שדהו\" (ויקרא כז, יח) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר היו שם נקעים נמוכים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים הרי אינם נמדדים עמה? תלמוד לומר \"שדהו\".", + "[ז] מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלים לאחר היובל פחות משנה? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת \".", + "[ח] מנין שאין מחשבים את החדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת\".", + "[ט] ומנין שאם אמר \"הריני נותן דבר שנה בשנה\", אין שומעין לו אלא נותן את כולם כאחד? תלמוד לומר \"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת\".", + "[י] \"שנים הנותרֹת\" – שנים הוא מחשב ואין מחשב חדשים. ומנין אם רצה הקדש לעשות חדשים שנה יעשה? תלמוד לומר \"וחשב\". \"עד שנת היובל\" – שלא יכנס בה כלום. \"ונגרע מערכך\" – אף מן ההקדש; שאם אכלה ההקדש שנה או שתים לפני היובל או לא אכלה אלא שהיתה לפניו – מנכה סלע ופונדיון בכל שנה ושנה.", + "[יא] \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את היורש. 'שדה' (ויקרא כז, יט) מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי אלא המקדיש בית כור בענין הזה; הקדיש בית לתך, בית סאה, בית קב מנין? תלמוד לומר \"השדה\". \"ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם\" – אם נתן את הכסף הרי שלו ואם לאו אינה שלו.", + "[יב] \"ואם לא יגאל את השדה\" – הבעלים. \"ואם מכר את השדה\" – הגזבר. \"לאחר\" – ולא לבנו. או \"לאחר\" – ולא לאחיו? כשהוא אומר \"לאיש\" – לרבות (ס\"א להוציא) את האח. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מרבה אני את הבן שהוא קם תחת אביו לייעוד ולעבד עברי, ומוציא אני את האח שאינו קם תחת אחיו ליעידה ולעבד עברי.", + "[יג] \"לא יגאל עוד\" – יכול לא יקחנה מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"לא יגאל עוד\" – לכמות שהוא אינה נגאלת אבל לוקחה הוא מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה." + ], + "Chapter 11": [ + "[א] \"והיה השדה בצאתו ביובל\" – מלמד (ס\"א מגיד) שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקדש. מה \"קדש\" (ויקרא כז, יד) אמור להלן – אינו יוצא אלא בפדיון, אף \"קדש\" האמור כאן – לא יצא אלא בפדיון;", + "[ב] מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנים. ר' אלעזר אומר לא נכנסים ולא נותנים אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני; לא נגאלה – נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי; לעולם אין הכהנים נכנסים בה עד שיגאלנה אחר.", + "[ג] \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שדה שהיא יוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו; יכול יאמר \"הואיל והוא יוצא לכל אחיו הכהנים, הרי היא תחת ידי – הרי היא שלי\"? תלמוד לומר \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\" – שדה אחוזתו של כהן שלו, אין זו שלו; אלא יוצא לכל אחיו הכהנים.", + "[ד] \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הלוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה; יכול תהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" – שדה שאינה שדה אחוזה, יצאה זו שהיא שדה אחוזה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה ור' שמעון אומרים: הלוקח שדה מאביו, הקדישה, ואחר כך מת אביו; יכול תהיה לפניו כשדה מקנה? תלמוד לומר \"ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו\" – שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצאה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה. שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינה שלו. \"וחשב לו הכהן את מכסת\" – אין \"מכסת\" אלא דמיה; מלמד שהוא נותן את שוויה.", + "[ה] ר' אליעזר אומר, צא וראה! נאמר כאן \"וחשב\" ונאמר להלן (ויקרא כז, יח) \"וחשב\": מה \"וחשב\" האמור להלן – נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, אף \"וחשב\" האמור כאן – נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.", + "[ו] \"ונתן את הערכך ביום ההוא\" – שלא ישהא; שאפילו מרגליות בקלים אין לה אלא מקומה בשעתה.", + "[ז] \"בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו\" – יכול הגזבר הנקנה ממנו? תלמוד לומר \"לאשר לו אחוזת הארץ\". יאמר \"לאשר לו אחוזת הארץ\"! מה תלמוד לומר \"לאשר קנהו מאתו\"? מנין אתה אומר שדה שיצתה לכהנים ומכרה הכהן והקדישה הלוקח; יכול כשיגיע יובל השני תחזור לבעלים הראשונים? תלמוד לומר \"לאשר קנהו מאתו\". \"וכל ערכך יהיה בשקל\" – אין נערכין פחות מסלע. \"בשקל הקדש\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר יח, טז) \"ופדויו מבן חדש תפדה\", יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות? תלמוד לומר \"בשקל הקדש\". אין לי אלא סלעים של קדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"תפדה\" – לרבות דבר המטלטל. אם כן למה נאמר \"בשקל הקדש\"? פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות.", + "[ח] \"עשרים גרה יהיה השקל\" – לימדך כמה הוא סלע. מנין אם רצה לרבות, ירבה? תלמוד לומר \"יהיה\". מנין אם רצה לפחות, לא יפחות? תלמוד לומר (במדבר יח, טז) \"…הוא\"." + ], + "Section 5": [ + "[א] אילו נאמר \"בכור לא יקדיש\", יכול לא יקדיש אדם-בכור הקדשות? תלמוד לומר \"אֹתו\" – אותו אין אתה מקדיש אבל מקדיש אדם-בכור הקדשות. עדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים… תלמוד לומר \"בבהמה\" – בבהמה עסקתי.", + "[ב] יכול לא יקדישוהו מן הבטן? תלמוד לומר \"אשר יבֻכר…לא יקדיש\" – משיתבכר אין אתה מקדישו, מקדישו אתה מן הבטן. מכאן אמרו מערימין על בכור. ר' ישמעאל אומר מנין שלא יקדיש אדם בכור? תלמוד לומר \"בכור…לא יקדיש איש אֹתו\"; יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר (דברים טו, יט) 'כל…זכר תקדיש'. מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ג] אין לי אלא בכור? מנין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה? תלמוד לומר \"בבהמה לא יקדיש איש אֹתו\".", + "[ד] יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר (דברים טו, יט) \"בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש\". מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ה] רבי עקיבא אומר מנין שלא יקדיש אדם בכור? תלמוד לומר \"בכור…לא יקדיש איש אֹתו\".", + "[ו] יכול לא יקדישנו הקדש עילוי? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאו להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ז] אין לי אלא בכור; מנין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה? תלמוד לומר \"לא יקדיש…אם שור אם שה\".", + "[ח] יכול לא יקדישם הקדש עילוי? תלמוד לומר \"אך\". מה ראית להביאם להקדש עילוי ולהוציאם מהקדש מזבח? אחר שריבה הכתוב, מיעט! מפני מה אני מביאם להקדש עילוי? – שהוא חל על הכל; ומוציאן מהקדש מזבח שאינו חל על הכל.", + "[ט] \"אם שור אם שה לה' הוא\" – הוא קרב ואין תמורתו קרבה." + ], + "Chapter 12": [ + "[א] \"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך\" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כז, כה) \"בשקל הקדש\", יכול אין לי אלא סלעים של הקדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר \"ופדה\" – לרבות דבר המטלטל. ואם כן למה נאמר \"בשקל הקדש\"? – פודה בכל דבר שהוא מטלטל ובלבד שהוא צריך לישום בכסף; אמר \"טלית זו תחת חמור זה\", יצא לחולין וצריך לעשות דמים.", + "[ב] \"וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה. \"ואם לא יגאל\" – בבעלים. \"ונמכר בערכך\" – לכל אדם.", + "[ג] \"אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוָה מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ\" – ולא כל אשר לו. \"…מאדם\" – לרבות עבדו ושפחתו הכנענים. או \"אדם\" – לרבות עבדו ושפחתו העברים\"? תלמוד לומר \"ובהמה\". \"מאדם\" – ולא כל אדם, ['מבהמה' – ולא כל בהמה], \"ומשדה אחוזתו\" – ולא כל שדה אחוזתו; יכול אם החרים אדם את כולם יהיו מוחרמים? תלמוד לומר \"אך\". אמר ר' אלעזר בן עזריה, ומה לגבוה אין אדם רשאי להחרים את נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו!", + "[ד] \"לא ימכר\" – לגזבר; \"ולא יגאל\" – לבעלים. ומה יעשה לו? (ויקרא כז, כא) \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\". או יכול אף על פי שפירש לשם? תלמוד לומר (ויקרא כז, כח) \"הוא\".", + "[ה] ר' יהודה בן בתירה אומר מנין שסתם חרמים לבדק הבית? תלמוד לומר \"כל חרם קדש קדשים הוא לה'\". או יכול אף על פי שפירש לכהן? תלמוד לומר \"הוא\".", + "[ו] מנין שמחרים אדם את קדשיו? תלמוד לומר \"כל חרם קדש\". מנין שמחרים אדם את קדשי קדשים? תלמוד לומר \"כל חרם קדש קדשים\". יכול הכהנים והלוים יהיו מחרימים? תלמוד לומר \"אך\", דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: הכהנים אינם מחרימים, שהחרמים שלהם; הלוים מחרימים, שאין החרמים שלהם. רבי אומר: נראים דברי ר' יהודה בקרקעות שנאמר \"כי אחוזת עולם הוא להם\", ודברי ר' שמעון במטלטלים שאין חרמים שלהם.", + "[ז] מנין למחויבי מיתות שאמר \"ערכי עלי\" לא אמר כלום? תלמוד לומר \"…חרם..לא יפדה\". אין לי אלא מחויבי מיתות החמורות; מחויבי מיתות הקלות מנין? תלמוד לומר \"כל חרם…לא יפדה\". יכול עד שלא נגמר דינו? תלמוד לומר \"אשר יחרם מן האדם לא יפדה\" – ולא עד שלא נגמר דינו.", + "[ח] ר' חנניא בן עקביא אומר, נערך מפני שדמיו קצובים אבל לא נידר מפני שאין דמיו קצובים. ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין.", + "[ט] \"זרע הארץ\" – לרבות שום ושחליים וגרגיר. או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלים? תלמוד לומר \"מזרע הארץ\" – ולא כל זרע הארץ. \"מפרי העץ\" – לרבות כל פירות האילן. או יכול שאני מרבה חרובי שקמה וצלמונה וחרובי גרידה? תלמוד לומר \"מפרי העץ\" – ולא כל פרי העץ. מנין לרבות את הירקות למעשר? תלמוד לומר \"וכל מעשר\". יכול בשתי מעשרות הכתוב מדבר? תלמוד לומר \"הוא\". \"הוא\" אמור כאן והוא אמור להלן: דברים מחוסרים כאן אמרם הכתוב להלן.", + "[י] \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את האשה. \"ואם גאל יגאל\" – לרבות את היורש. \"איש\" – פרט לכהן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר \"גאל יגאל\". \"ממעשרו\" – אין לי אלא מעשר שנכנס משדותיו; לקח, ירש, ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר \"ואם גאל יגאל\". \"ממעשרו\" – ולא כל מעשרו; פרט למעשר שנכנס לירושלים ויצא ופרט לפחות משוה פרוטה. \"יֹסֵף עָלָיו\" – שיהא הוא וחומשו חמשה.", + "[יא] מנין שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ולא מן הצאן על הבקר? תלמוד לומר \"וכל מעשר בקר וצאן\".", + "[יב] יכול לא יעשר מן הכבשים על העזים? ודין הוא! ומה חדש וישן – שאינם כלאים זה בזה – מתעשרים זה על זה, כבשים ועזים – שהם כלאים זה בזה – אינו דין שלא יתעשרו זה על זה?! תלמוד לומר \"וצאן\" – משמע כל צאן אחד.", + "[יג] קל וחמר לחדש וישן שיתעשרו מזה על זה! ומה אם הכבשים והעזים – שהם כלאים זה בזה – מתעשרים זה על זה, החדש וישן – שאינם כלאים זה בזה – אינו דין שיתעשרו מזה על זה?! תלמוד לומר (דברים יד, כב) \"עשר תעשר…\" – שתי מעשרות שנה; אין מעשרין משנה לחברתה, [דברי ר' עקיבא]." + ], + "Chapter 13": [ + "[א] \"כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט\" – פרט לטריפה שאינה עוברת. אין לי אלא בזמן שמונים בשבט; רבוצים או עומדים מנין? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\". אין לי אלא בזמן שקרא שמו \"עשירי\"; מנין אף על פי שלא קרא שמו \"עשירי\"? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\". יכול אפילו היו לו מאה ונטל עשרה? עשרה ונטל אחד? תלמוד לומר \"העשירי\" – אין זה מעשר. ר' יוסי בר' יהודה אומר – מעשר.", + "[ב] קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי; מנין ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר \"העשירי יהיה\". או יכול שאני מרבה את שנים עשר? אמרת לא. הואיל והוא מקדש (ס\"א מקודש) וטעותו הקדש (ס\"א מתקדשת): מה הוא אינו מקדש (ס\"א מקודש) אלא את הסמוך לו, אף טעותו אינו מקדש (ס\"א לא תתקדש) אלא את הסמוך לו.", + "[ג] נמצאת אומר: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי – שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים. ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר, וכי יש תמורה עושה תמורה?! אמר ר' מאיר, אילו היה תמורה לא היה קרב! קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי – אין אחד עשר מקודש. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי אחד עשר, ולאחר עשר עשירי: רבי אומר אינו מקודש. ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. זה הכלל שהיה רבי אומר, כל שנעקר (ס\"א כל שלא נעקר) שם עשירי ממנו – לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.", + "[ד] מתוך שנאמר (דברים יב, יא) \"וכל מבחר נדריכם\", יכול יהיה מרגל ומוציא את היפה? תלמוד לומר \"לא יבקר בין טוב לרע\". \"ולא ימירנו ואם המר ימירנו\" – הא אם המר סופג את הארבעים.'אם ימירנו' – לרבות את האשה. \"ואם המר ימירנו\" – לרבות את היורש. \"וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל\": בבכור הוא אומר (במדבר יח, יז) \"לא תפדה\", נמכר הוא. ובמעשר הוא אומר \"לא יגאל\" ואינו נמכר; לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום.", + "[ה] ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר? תלמוד לומר \"העשירי יהיה קדש\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. ר' יוסי הגלילי אומר (שמות יג, יב) \"והעברת\" – שמעשר בהמה בעמוד ועשר.", + "[ו] ר' עקיבא אומר (דברים יד, כב) \"עשר תעשר\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר.", + "[ז] רבי אומר \"אלה המצות\" – מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. \"אלה המצות\" – אין נביא רשאי לחדש דבר (בס\"א עוד דבר) מעתה.", + "[ח] \"אשר צוה ה' את משה\" – כדאי השליח לשולחו. \"את משה אל בני ישראל\" – כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח. \"אל בני ישראל\" – זכות ישראל גרמה. \"בהר סיני\" – שכולם נאמרו מסיני." + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Venice 1545", + "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90" + ] + ], + "heTitle": "ספרא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "ספרא", + "enTitle": "Sifra", + "key": "Sifra", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברייתא דרבי ישמעאל", + "enTitle": "Braita d'Rabbi Yishmael" + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דנדבה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Nedavah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ויקרא דבורא דחובה", + "enTitle": "Vayikra Dibbura d'Chovah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק כא", + "enTitle": "Chapter 21" + }, + { + "heTitle": "פרק כב", + "enTitle": "Chapter 22" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק כג", + "enTitle": "Chapter 23" + } + ] + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים א", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 1" + } + ] + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מכילתא דמילואים ב", + "enTitle": "Mechilta d'Miluim 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת יולדת", + "enTitle": "Tazria Parashat Yoledet", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + } + ] + }, + { + "heTitle": "תזריע פרשת נגעים", + "enTitle": "Tazria Parashat Nega'im", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב*", + "enTitle": "Chapter 2*" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע", + "enTitle": "Metzora", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + } + ] + }, + { + "heTitle": "מצורע פרשת זבים", + "enTitle": "Metzora Parashat Zavim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei Mot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + } + ] + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ז", + "enTitle": "Section 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ח", + "enTitle": "Section 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ט", + "enTitle": "Section 9" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה י", + "enTitle": "Section 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + }, + { + "heTitle": "פרשה יא", + "enTitle": "Section 11" + }, + { + "heTitle": "פרק יד", + "enTitle": "Chapter 14" + }, + { + "heTitle": "פרשה יב", + "enTitle": "Section 12" + }, + { + "heTitle": "פרק טו", + "enTitle": "Chapter 15" + }, + { + "heTitle": "פרק טז", + "enTitle": "Chapter 16" + }, + { + "heTitle": "פרק יז", + "enTitle": "Chapter 17" + }, + { + "heTitle": "פרשה יג", + "enTitle": "Section 13" + }, + { + "heTitle": "פרק יח", + "enTitle": "Chapter 18" + }, + { + "heTitle": "פרשה יד", + "enTitle": "Section 14" + }, + { + "heTitle": "פרק יט", + "enTitle": "Chapter 19" + }, + { + "heTitle": "פרק כ", + "enTitle": "Chapter 20" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרשה ו", + "enTitle": "Section 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + } + ] + }, + { + "heTitle": "בחוקתי", + "enTitle": "Bechukotai", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פרשה א", + "enTitle": "Section 1" + }, + { + "heTitle": "פרק א", + "enTitle": "Chapter 1" + }, + { + "heTitle": "פרק ב", + "enTitle": "Chapter 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ג", + "enTitle": "Chapter 3" + }, + { + "heTitle": "פרשה ב", + "enTitle": "Section 2" + }, + { + "heTitle": "פרק ד", + "enTitle": "Chapter 4" + }, + { + "heTitle": "פרק ה", + "enTitle": "Chapter 5" + }, + { + "heTitle": "פרק ו", + "enTitle": "Chapter 6" + }, + { + "heTitle": "פרק ז", + "enTitle": "Chapter 7" + }, + { + "heTitle": "פרק ח", + "enTitle": "Chapter 8" + }, + { + "heTitle": "פרשה ג", + "enTitle": "Section 3" + }, + { + "heTitle": "פרק ט", + "enTitle": "Chapter 9" + }, + { + "heTitle": "פרשה ד", + "enTitle": "Section 4" + }, + { + "heTitle": "פרק י", + "enTitle": "Chapter 10" + }, + { + "heTitle": "פרק יא", + "enTitle": "Chapter 11" + }, + { + "heTitle": "פרשה ה", + "enTitle": "Section 5" + }, + { + "heTitle": "פרק יב", + "enTitle": "Chapter 12" + }, + { + "heTitle": "פרק יג", + "enTitle": "Chapter 13" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6afb01d06e04661011c868e98d5da3fa81837497 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json @@ -0,0 +1,72 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Bamidbar", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionTitleInHebrew": "רבי מייק פוייר, לקט ירושלים", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mike Feuer", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "… one verse says “And David bought the threshing-floor and the oxen for fifty shekels of silver,” (Shmuel II 24:24) and another verse says “And David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” (Divre HaYamim I 21:25) How can both of these verses stand? The whole threshing-floor was six hundred while the place of the altar was only fifty. Rebbe says in the name of Aba Yosef be Dostai: one verse says “David purchased the threshing-floor,” while the other verse says “David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred.” How can both of these verses stand? There were twelve tribes and he took fifty from each tribe which makes six hundred in total. R’ Elazar ben Shamuah says “and David bought the threshing-floor and the oxen,” just as is explicit there. And what is explicit there? “David gave to Ornan for the place shekels of gold weighing six hundred,” but the oxen for the offering and the threshing-tools and yokes for wood he purchased for fifty." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d3f8edd99c78598602605d21f5aa20984aa7310b --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,186 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Bamidbar", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "And on the days of your joy (and your designated holidays) these [this is referring to] the Sabbaths. Rebbi Natan Says that these are in reference to the daily sacrifices. \"and your designated holidays\" these are the three pilgrimage holidays..." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "...(Bamidbar 31:4) \"A thousand to a tribe, a thousand to a tribe\": 24,000 all together, according Rabbi Ishmael. Rabbi Akiva says : \"A thousand to a tribe, a thousand to a tribe\" : 12,000 all together. What does \"from all the tribes of Israel you shall send into the army\" teach us? To include the tribe of Levi! \"And there were handed over of the thousands of Israel\": Scripture hereby apprises us that they were just and righteous men, who gave of themselves for the cause. R. Nathan says: Others handed them over: \"This man is kasher — Let him go! This man is a tzaddik — Let him go!\" R. Elazar Hamodai says: Come and see the love (of Israel for) the shepherd of Israel. So long as they had not heard that the death of Moses was attendant upon the war with Midian, what is written of them? (Shemot 17:4) \"Just a little more and they will stone me.\" When they heard of it, they began hiding (to avoid conscription, so as not to be instrumental in his death) — notwithstanding which they were conscripted perforce, viz. \"And there were handed over of the thousands of Israel, etc.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ff9ea2e63ea3431727a77bf04edd3b441777d445 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json @@ -0,0 +1,641 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Bamidbar", + "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein", + "versionTitle": "Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "The translation incorporates alternative readings, based in part on the Gra's glosses, causing the translation to differ slightly from the Hebrew source present on Sefaria", + "versionTitleInHebrew": "ספרי, רבי שרגא זילברשטיין", + "versionNotesInHebrew": "ייתכנו שינויים בין התרגום למקור העברי בעקבות שילובם של תיקוני נוסח, המבוססים בחלקם על הגהות הגר\"א למדרש", + "shortVersionTitle": "Rabbi Shraga Silverstein", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [ + " (Bamidbar 5:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Command the children of Israel that they send out of the camp every leper (metzora) and everyone with a (genital discharge (zav), and everyone that is unclean by (contact with) a body (tamei meth).\" Why was this section stated? (For) from (Bamidbar 19:20) \"A man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the congregation, for he has defiled the sanctuary of the L-rd,\" we hear the punishment; but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written \"Command the children of Israel that they send out of the camp … (3) and they shall not make unclean their camps in which I dwell.\" This (3) is the exhortation that the unclean not enter the sanctuary in a state of uncleanliness.", + " \"Command\": The command is immediately, for present performance and for future generations. You say thus, but perhaps it is only for future performance! It is, therefore, (to negate this) written \"Command the children of Israel that they send … (Bamidbar 19:4) \"And the children of Israel did so, sending them outside the camp\" — whence we derive that the command is for immediate performance. And whence do we derive that it is (also) for future generations? From (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you clear olive oil … (3) … an eternal statute for your generations.\" — But how do we derive (the same) for all the commands in the Torah? R. Yishmael says: Since we find unqualified commands in the Torah, and one of them was qualified as being for present performance and for future generations, we derive the same for all the mitzvoth in the Torah. R. Yehudah b. Bethira says: \"command\" in all places connotes impulsion (to the act), as it is written (Devarim 3:28) \"And command Joshua and strengthen him and fortify him\" — whence we learn \"We strengthen only the (internally) strengthened,\" and \"We impel only the (internally) impelled.\" R. Shimon b. Yochai says: \"Command\" in all places entails expense, as it is written (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you pure olive oil,\" (Bamidbar 35:2) \"Command the children of Israel that they give to the Levites from the inheritance, etc.\" (Bamidbar 28:2) \"Command the children of Israel and say to them: My offering, My bread, for My fires\" — whence we see that \"command\" in all places entails expense. Except in one; and which is that? (Bamidbar 34:2) \"Command the children of Israel and say to them: When you come to the land of Canaan, etc.\" — where the intent is: Impel them to the division of the land. Rebbi says: \"Command\" in all places is exhortation, as it is written (Bereshit 2:16-17) \"And the L-rd G-d commanded (i.e., exhorted) the man, saying … but of the tree of knowledge of good and evil, you shall not eat.\"", + " (Bamidbar 5:2) \"that they send out of the camp\": I understand this to mean from the Levite camp alone. Whence do I derive that the Israelite camp is also meant? From (Bamidbar 5:3) \"Outside the camp shall you send them.\" (Bamidbar 5:3) \"and they shall not make unclean their camps in whose midst I dwell\": This is the camp of the Shechinah. — But even if this were not mentioned, I could derive it a fortiori, viz. If those with dead-body tumah are ejected from the less stringent camp, that of the Israelites, how much more so are they ejected from the more stringent camp, that of the Shechinah. If so, why is \"and they shall not make unclean their camps\" needed? To teach that we do not punish by an a fortiori argument. R. Yehudah says: There is no need (for the verse to teach that they are sent out of the camp of the Shechinah), for it follows a fortiori, viz.: If those with (dead-body) tumah are ejected from the less stringent camp, (that of) the ark (i.e., the camp of the Levites), how much more so are they ejected from the more stringent camp, (that of) the Shechinah, (R. Yehudah obviously holding that we do punish by an a fortiori argument). If so, why is it written \"and they shall not make unclean their camps?\" Because from \"they shall send out from the camp every leper and every zav and every tamei meth,\" I would understand that they are all sent to one place; it is, therefore, written in respect to a leper (Vayikra 13:46) \"Solitary shall he sit\" — that no other unclean ones sit with him. I might then think that zavim and the tamei meth are sent to one camp; it is, therefore, written \"and they shall not make unclean their camps\" — to assign a separate camp for each. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: There is no need (for the above). A leper was included in the general category (of the unclean), and left the category (for special mention) to teach concerning the category, viz.: Just as a leper, whose tumah is most stringent — his sending is more stringent than that of his neighbor, so, each one whose tumah is more stringent, his sending is more stringent than that of his neighbor.", + " This is the source for the sages' gradations of partitions (mechitzoth). Wherever zav confers tumah, metzora (leper) confers tumah. metzora is of greater stringency (than zav) in that it confers tumah upon one who enters (a house afflicted with tzara'ath [viz. Vayikra 14:46] [— wherefore a metzora is sent out of all three camps]). Wherever tamei meth confers tumah, zav confers tumah. zav is of greater stringency (than tamei meth) in that it confers tumah under an even mesama (a stone beneath which there is a cavity [viz. Vayikra 15:9] [— wherefore a zav is sent out of two camps]). Wherever tvul yom (one who has immersed in the daytime [pending purification in the evening]) confers tumah, tamei meth confers tumah. tamei meth is of greater stringency (than tvul yom) in that it confers tumah upon a man (who touches him, viz. [Bamidbar 19:22] [— wherefore a tamei meth is sent out of one camp]). Wherever one's lacking atonement (through an offering) renders (him) unfit (for eating consecrated food) tvul yom renders (him) unfit. tvul yom is of greater stringency (than one's lacking atonement) in that he renders terumah unfit.", + " \"that they send out of the camp\": Is this speaking of all men or only the Levites, the carriers of the ark? It is, therefore, written (Ibid. 3) \"From male until female shall you send out\" — Scripture speaks of all men. R. Yoshiyah says \"that they send out of the camp\" connotes both adults and minors. You say both adults and minors, but perhaps the criterion (for inclusion) should be punishment, viz.: Just as we find re sanctuary defilement that only adults are punished, viz. (Ibid. 19:20) \"And a man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off\" — here, too, only adults are intended. It is, therefore, written \"From male until female shall you send out,\" both adults and minors. R. Yochanan says: Why is it written \"From male until female shall you send out\"? Because it is written \"They shall send out of the camp,\" I might think, only these (viz. (Ibid. 2). Whence do I derive (the same for) all the other types of tumah? From \"From male until female — any (type of tumah) that affects male or female — shall you send out.\" This tells me only of male and female. Whence do we derive the same for one whose sex is unknown or a hermaphrodite? From (the redundant) \"Outside the camp shall you send them.\" This tells me only of one who can be sent away (i.e., of one who can walk). Whence do I derive (the same for) one who cannot be sent away (i.e., that he must be taken by another)? From \"Outside the camp shall you send them.\" This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) appurtenances (that have become tamei)? From \"and they shall not make unclean their camps.\" R. Akiva says: \"Outside of the camp shall you send them\" connotes both men and appurtenances. R. Yishmael says: It is derived by induction, viz.: A man is subject to plague tumah and garments are subject to plague tumah. Just as a man is subject to being sent away, so, appurtenances. — No, this may be so for a man, who imparts tumah (to an object) by reclining (mishkav) or sitting (moshav [upon it]), for which reason he must be sent away — as opposed to appurtenances, which do not impart tumah in that manner! — No, this is refuted by (the instance of) stones from a leprous house, which, though they do not impart tumah through mishkav or moshav, require being sent away. Do not wonder, then, if appurtenances, though they do not impart tumah through mishkav and moshav are to be sent away. R. Yossi Haglili says \"From male until female shall you send them out\": Just as male and female are distinctive in being subject to becoming proto-tumah (av hatumah) require being sent away, so, all that are thus susceptible — to exclude earthenware vessels, which are not thus susceptible.", + " (Vayikra 17:15) \"and every soul that eats neveilah (carcass) or treifah (what is \"torn\") … he shall wash his clothes and bathe in water …\" R. Yitzchak says: It is written (Ibid. 16) \"And if he does not wash (his clothes) and he does not bathe his flesh (and he eats kodshim or enters the sanctuary), he shall bear his sin.\" For not bathing his body Scripture makes him liable to kareth (\"cutting-off'). You say, it is for not bathing his body, but perhaps it is for not washing his clothes! — Can you say this? If for the more stringent tumath meth he is not punished (with kareth) for not washing his clothes, how much more so is he not punished for not washing his clothes for the less stringent eating of carcass! If so, what is the intent of \"And if he does not wash his clothes\"? To serve as an exhortation (against not washing them).", + " \"Outside of the camp shall you send them\": What is the intent of this (after \"They shall send out of the camp\")? From \"They shall send out of the camp,\" I might think the intent is (only) that they not touch the ark or its bearers, but they should be assigned a place for themselves (inside the camp). It is, therefore, written \"Outside of the camp shall you send them\": \"and they shall not make unclean their camps\" — whence (i.e., from the three-fold repetition of \"camp\") they stated: There were three camps: the Israelite camp, the Levite camp, and the camp of the Shechinah. From the entrance to Jerusalem until the Temple mount — the Israelite camp. From the entrance to the Temple mount until the azarah (the Temple courtyard) — the Levite camp. From the entrance to the azarah and inwards — the camp of the Shechinah. (Ibid. 3) \"in whose midst I dwell\": Beloved are Israel, who, even when they are tamei, the Shechinah is among them, as it is written (Vayikra 16:16) \"who dwells with them in the midst of their uncleanliness,\" and (Bamidbar) 35:34) \"And you shall not defile the land which you inhabit, in which I dwell, for I, the L-rd, dwell in the midst of the children of Israel (even when they are unclean).\"", + " (Ibid. 5:4) \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp\": R. Yossi Haglili says: Come and see how great is the power of transgression. For before they stretched forth their hands to transgress (with the golden calf), there were no zavim or lepers among them, and after they did so, there were zavim and lepers among them. In the course (of our learning) we learned that these three things (zavim, lepers, and tamei meth) occurred on the same day (the day that they made the golden calf). R. Shimon b. Yochai says: Come and see how great is the power of transgression. For before they stretched forth their hands to transgress, what is written of them? (Shemot 24:17) \"and the sight of the glory of the L-rd was like a consuming fire on the top of the mountain in the eyes of the children of Israel\" — They did not fear and they did not tremble. After they stretched forth their hands to transgress, what is written of them? (Ibid. 34:30) \"And Aaron and all of Israel saw Moses, and, behold, the skin of his face shone, and they were afraid to approach him.\" \"And the children of Israel did so\": This is to declare the praise of Israel, that just as Moses told them, thus did they do. What is the intent of (the additional) \"As the L-rd spoke to Moses, so did the children of Israel do\"? To teach that the unclean ones themselves, (who were sent out), did not protest." + ], + [ + " (Bamidbar 5:5-6) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel: A man or a woman, if they do of all the sins of man\": Why is this section mentioned? (i.e., it has already been mentioned elsewhere.) — It is written (Vayikra 5:20-22) \"If a soul sin and commit a profanation against the L-rd … or if he find a lost object and swear falsely, etc.\" But the stolen property of a proselyte is not mentioned. It is, therefore, written (here) \"Speak to the children of Israel: A man or a woman, if they do all of the sins of man.\" Scripture comes to teach us about the stolen property of a proselyte that if one swore to him falsely (that he did not steal it) and the proselyte died, he pays the principal and the fifth to the Cohanim and the guilt-offering to the altar, (a proselyte, halachically, not having any heirs). This is a rule in the Torah: Any section stated in one place in the Torah, missing one thing, and repeated in a different place is repeated only for the sake of the thing that is originated. R. Akiva says: Everything stated therein must be expounded. R. Yoshiyah (in explication of R. Akiva) says: Why is \"a man or a woman\" stated? From (Shemot 21:3) \"And if a man open a pit or if a man dig a pit,\" I would know only of a man. Whence would I derive (the same for) a woman? From \"a man or a woman,\" to liken a woman to a man in respect to all transgressions and damages in the Torah. R. Yonathan says: (The above derivation) is not needed, for it is already written (Ibid. 34) \"The owner (whether man or woman) of the pit shall pay,\" and (Ibid. 22:5) \"Pay shall pay the kindler (whether man or woman) of the fire.\" Why, then, is it stated \"a man or a woman\"? For its (own) teaching, (i.e., that the law of theft of the proselyte\" obtains both with men and with women.) \"if they do all of the sins of man to commit a profanation against the L-rd\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Vayikra 5:21] \"If a soul sin and commit a profanation, etc.\") Because it is written \"If a soul sin and commit a profanation… (22) or find a lost object, etc.\", I might think that only one who lies in respect to what is mentioned therein is regarded as one who lies against the L-rd Himself. Whence do I derive (the same for) one who lies in respect to all other things? It is, therefore, written \"if they do all of the sins of man to commit a profanation against the L-rd.\" \"to commit a profanation\" (\"limol ma'al\"). \"me'ilah\" in all places is \"lying.\" And thus is it written (I Chronicles 5:25) \"Vayimalu ('and they lied') against the G-d of their fathers,\" and (Joshua 7:1) \"And the children of Israel yimalu ma'al ('falsified') in respect to the ban,\" and (I Chronicles 10:13) \"And Saul died because of his falsification ('bima'alo ma'al') against the L-rd.\" And, in respect to Uzziyahu (II Chronicles 26:18), \"Leave the sanctuary, for you have acted falsely (ma'alta'),\" and (Bamidbar 5:12) \"… and she be false (uma'ala) to him\" — whence we see that \"me'ilah\" is \"lying.\" (Ibid. 6) \"and that soul shall be guilty\": Why is this stated? (i.e., it seems redundant.) \"a man or a woman\" would seem to indicate specifically these. Whence would I derive (the same for) one whose sex is unknown or a hermaphrodite? From \"and that soul shall be guilty\" — All are included, even proselytes and servants. — But this would seem to include all, both the above and minors! — Would you say this? If a minor is exempt from (punishment for) the grave sin of idolatry, how much more so (is he exempt from punishment for) all the mitzvoth of the Torah! Whence is it derived that if one stole and swore (falsely) and went to bring the money (to repay) and the guilt-offering and could not manage to bring them before he died, that his heirs are exempt? From \"and that soul shall be guilty.\" — But perhaps just as they are exempt from the guilt-offering, so, they are exempt from the principal. — It is, therefore, written (Ibid. 7) \"and he shall give it (the principal) to the one to whom he is liable (for payment).\" \"and that soul shall be guilty\": Why is this stated? Whence do you derive that if one burned his neighbor's grain sack on the Sabbath that beth-din does not exact payment from him because he is liable to the death penalty? From \"and that soul shall be guilty\" (i.e., in the aforementioned instance, the life alone is taken.) (Ibid. 7) \"and they confess their sin which they have done\": This tells me that a sin-offering requires confession. Whence do I derive (the same for) a guilt-offering? From \"and that soul be guilty and they confess.\" R. Nathan says: This is a paradigm (binyan av) for all that are put to death that they require confession." + ], + [ + " (Bamidbar 5:7) \"and they confess their sins which they have done\": and not for what his father has done. So that if one says to him: Give me the pledge that I deposited with your father and he says: You did not deposit (any pledge), and the other says: I beswear you (to that effect), and he says \"Amen,\" I might think that (if he confesses) he is liable; it is, therefore, written (Vayikra 5:5) \"then he shall confess wherein he has sinned,\" and not for what his father has done. \"then he shall restore his guilt at its head\": Why is this stated? Because it is written (Ibid. 5:24) \"and he shall pay it at its head,\" I might think that this applies to monetary payment (of the principal). Whence is it derived that he may return the theft itself? From \"then he shall restore.\" (Bamidbar 5:7) \"and its fifth shall he add to it\": so that it and its fifth make five (equal parts). These are the words of R. Yoshiah. R. Yonathan says: a fifth of the principal. \"and he shall give it to the one to whom he is liable\": Why is this stated? Because it is written (Vayikra 5:24) \"To whom it belongs shall he give it on the day of (the acknowledgement of) his guilt,\" I might think that he must give it either to him or to his messenger. Whence do I derive (that he may also give it to) the messenger of beth-din or to the heir (of the one to whom he is liable)? From \"and he shall give it to the one to whom he is liable.\" R. Nathan says: If one stole a maneh from his neighbor, and he came to beth-din, and he did not manage to pay it before the debtor of the robbed one arrived — Whence is it derived that beth-din may take it from the robber and give it to the debtor? From \"and he shall give it to the one to whom he is liable\" — in any manner." + ], + [ + " (Bamidbar 5:8) \"And if the man does not have a redeemer (to whom to return the debt\"): R. Yishmael says: Now is there a man in Israel who does not have a redeemer? Scripture (in this instance) is teaching about one who robs a proselyte and swears to him (falsely), after which the proselyte dies — that he pays the principal and the fifth to the Cohanim and the guilt-offering to the altar, (a proselyte, halachically, having no heirs.) R. Nathan says: \"And if the man does not have a redeemer\": This tells me only of a man. Whence do we derive (the same for) a woman? From \"to whom to return the debt,\" (connoting either man or woman). If so, why is it written \"the man\"? For a man, a search must be made to determine whether or not he has a redeemer. For a minor, a search need not be made, it being certain that he has no redeemer (i.e., sons who can inherit him). (\"And if the man does not have a redeemer\":) Abba Chanan says in the name of R. Eliezer. Scripture speaks of the one who was robbed. — But perhaps it speaks of the robber. — (This cannot be, for) \"to whom to return the debt\" proves that it speaks of the one who is robbed. \"the debt (ha'asham) which is returned\": Scripture here speaks of money (and not of the guilt-offering proper). — But perhaps it does speak of the guilt-offering proper! — (This cannot be, for) \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him\" speaks of this. How, then, am I to understand \"ha'asham which is returned to the L-rd\"? As referring to money (i.e., the principal and the fifth). \"is the L-rd's to the Cohein\": The L-rd has acquired it and He has given it to the Cohanim of the officiating watch. — But perhaps he can give it to any Cohein he wishes! — It is, therefore, written \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him.\" (He gives it) to those who make atonement for him by it — the men of the watch.", + " If the thief (himself) were a Cohein, I might think that he acquires it. And this would follow a fortiori, viz.: If he acquires that of others, shall he not acquire what is his own! (That is, if others had stolen from the proselyte, who died without heirs, the Cohein acquires that theft. How much more so does he acquire the theft which he already possesses!) R. Nathan phrased it otherwise, viz.: If something which I do not acquire until it comes into my hand (i.e., ma'aser, and terumath ma'aser), another cannot acquire and take it from me, then something which I do acquire before it comes into my hand (i.e., what has been stolen from a proselyte without heirs), then when it does come into my hand, how much more so (does it follow) that another cannot acquire it and take it from me! — No, this may be true of something which he does not acquire until it comes into his hand, for just as he has no portion in it, so, others have no portion in it. But would you say the same for this (what has been stolen from a proselyte)? Just as he has a portion in it, so, others have a portion in it, and since this is so, it follows that it should be taken from his hand and be apportioned among the men of the officiating watch.", + " Whence is it derived that if one steals from a proselyte and swears (falsely) to him and goes to bring the money and the guilt-offering and does not manage to bring them before the proselyte dies — (Whence is it derived that his heirs are exempt (from the guilt-offering)? From \"aside from the ram of atonement with which atonement shall be made for him.\" (And in the above situation, his death has atoned for him.) Thus did R. Akiva teach before he came from Zifron. When he came from Zifron he said: If he gave the money to the men of the watch and then the proselyte died, the heirs do not retrieve it from the Cohein, and I pronounce over him (the giver) (Ibid. 10) \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be.\" The Cohein says to the heir: Bring a guilt-offering and it will be sacrificed, and he (the heir) says: \"whereby atonement shall be made for him\" — to exclude (from the guilt-offering) one who died, whose death has atoned for him.", + " \"aside from the ram of atonement\": From \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be,\" do you say that if he gave the money to (the watch of) Yehoyariv and (afterwards) the guilt-offering to (that of) Yedayah, he has fulfilled his obligation and I pronounce over him (the giver) \"Whatever a man gives to the Cohein, to him shall it be,\" or even if he gave the guilt-offering (first) to Yehoyariv, and (then) the money to Yedayah, he has fulfilled his obligation and I pronounce over him \"Whatever a man gives to the Cohein, to him shall it be\"? It is, therefore, written \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him\" (and there is no atonement until the money has been returned.) But, (in the above instance), if the animal to be offered is still alive, it is sacrificed by (the watch of) Yedayah, and he (the giver) is told to offer another offering and give it to Yedayah (sic. [Yehoyariv?])" + ], + [ + " (Bamidbar 5:9) \"And all terumah of all the holy things of the children of Israel which they present to the Cohein, to him shall it be.\" R. Yishmael says: Scripture comes to teach you that if one dedicates (to the Temple) his grain pile before he levels it off and then he redeems it, he must take terumah (from it). I might think (he must do so) even if he redeemed it after he leveled the pile; it is, therefore, written (of terumah, Devarim 18:4) \"the first of your corn (pile).\" R. Akiva says: \"and all terumah\": Scripture comes to teach you that if he wishes to make his entire granary terumah, he may do so, so long as he leaves some over. \"and all terumah of all the holy things\": Scripture hereby teaches us that the laws of terumah apply to all varieties (of produce, and not just to those specifically indicated). Issi b. Yehudah says: If the ma'aser — the less stringent — obtains with all produce, how much more so, terumah — the more stringent. Variantly: If ma'aser, which does not obtain in the third and sixth year (of shemitah), obtains with all produce, how much more so, terumah, which obtains in all years! Issi b. Menachem says: if ma'aser, which is brought only as an adjunct to learning and fear (viz. Devarim 14:23), obtains with all produce, how much more so, the more stringent, terumah! (Ibid. 5:9) \"which they offer to the Cohein, to him shall it be\": R. Yishmael says: Now is terumah offered to the Cohein? (Does he not rather come to receive it?) What, then, is the intent of \"which they offer to the Cohein\"? Because it is written (Shemot 23:19) \"The first of the first-fruits (bikkurim) of your land shall you bring to the house of the L-rd your G-d,\" but we are not told what is to be done with them; it is, therefore, written \"which they offer to the Cohein, to him shall it be.\" Scripture hereby teaches us that bikkurim, (which are presented as offerings), are to be given to the Cohanim." + ], + [ + " (Bamidbar 5:10) \"And a man, his holy things, to him shall they be\": All kodshim (\"holies\") were included in \"And a man, his holy things, to him shall they be.\" Scripture \"pulled out\" all the kodshim and gave them to the Cohanim, leaving over (to the owners) only (\"portions\") of thank-offerings, peace-offerings, the Pesach offering, beast-tithe, second-tithe, and neta revai (plantings of the fourth year). Variantly: And a man, his holy things, to him shall they be\": From here you derive that to the Cohein who performs the sacrifice (even in a different watch), its service (i.e., its flesh) and its skin belong \"to him\" (the Cohein). Variantly: \"And a man, his holy things, to him shall they be\": What is the intent of this? From (Vayikra 19:24) \"And in the fourth year all of its fruit shall be holy in praise of the L-rd,\" (I would not know) \"holy\" to the owners or \"holy\" to the Cohanim? It is, therefore, written \"And a man, his holy things, to him shall they be.\" Scripture here speaks of neta revai, that it belongs to the owners. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: \"holy\" to the owners. You say \"holy\" to the owners, but perhaps it is \"holy\" to the Cohanim! — You derive it thus: second-tithe is called \"holy\" (viz. Devarim 26:13) \"and neta revai is called \"holy.\" Just as second-tithe is \"holy\" to the owners, so, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by terumah, which is called \"holy\" (viz. Vayikra 22:14) and yet belongs to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe requires bringing to the place (Jerusalem) and neta revai requires bringing to the place. If I learned that second-tithe belongs to the owners, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, belong to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe is called \"holy,\" and requires bringing to the place, and redemption. And neta revai is called \"holy,\" and requires bringing to the place, and redemption. And this is not to be refuted by terumah, which, even though it is called \"holy,\" does not require bringing to the place, nor by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, do not require redemption. I will learn a thing from a thing, and I will reason out a thing from a thing. I will learn a thing of three facets from a thing that is similar in (these) three facets, and I will not learn a thing of three facets from a thing which is not similar in (these) three facets, but only in one or two. If I have learned, then, that second-tithe belongs to the owners, then neta revai, too, should belong to the owners. R. Yossi says \"holy\" to the owners. You say \"holy\" to the owners, but perhaps it is \"holy\" to the Cohanim! — It is, therefore, written (of neta revai, Vayikra 19:25) \"And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce.\" For whom is it increased? For him to whom it has already been given (in the fourth year, i.e., the owner.)", + " (Bamidbar 5:10) \"And every man, his holy things, to him shall they be\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18:19) \"All the terumoth of the holy things which the children of Israel will separate for the L-rd have I given to you (Aaron) and to your sons, etc.\", I might think that he (a Cohein) could forcibly seize them (the priestly gifts). It is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him shall they be\" — He has the option of giving them to any Cohein he wishes. \"And a man, his holy things, to him shall they be\": If one measured out (terumah) for them (certain Cohanim) on the ground and others (later) joined them, I might think that I pronounce over him \"Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance the Cohein for whom he measured it out), to him (that Cohein) shall it be\"; it is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be\" (i.e., he retains the option of giving it to those who came later). I might then think that if he measured it out (for him) in a basket and others joined later, I still pronounce over him \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be\" (and he can give it to the later ones); it is, therefore, (for such a circumstance) written \"Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance, the first Cohein), to him (that Cohein) shall it be.\" R. Yossi says if one redeemed his (first-born) son within thirty days, and he (the son) died, I might think that I pronounce over him (the father) \"Whatever a man gives to the Cohein to him (the Cohein) shall it be\"; it is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be.\" (If he died) after thirty days, the money is not taken back from the Cohein, it being pronounced over the father \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 5:12) \"Speak to the children of Israel and say to them: A man, a man, if his wife go astray, and she be faithless to him\": What is the intent of this section? From (Devarim 24:1) \"If a man take a woman and he cohabit with her, etc.\", we hear only that if he had two witnesses (to her adultery) and she had not been forewarned, that she leaves him by divorce. But if she were adulterous in the presence of only one witness or it is in doubt whether she had or had not been adulterous after having been secreted (with the one she had been forewarned against), we did not hear what is to be done with her. It is, therefore, written \"Speak to the children of Israel and say to them: \"A man, a man, if his wife go astray, etc.\", that (in the above instance) she must drink the bitter waters. This is the intent of this section. \"A man, a man\": to include the wife of a deaf mute, an imbecile, one who has gone abroad or been incarcerated, or a dullard — that beth-din forewarns her (if she is deporting herself immodestly) to the end of invalidating her kethubah (her marriage contract). I might think, even to the end of making her drink (the bitter waters); it is, therefore, written (to negate this) (Ibid. 11) \"Then the man shall bring his wife.\" R. Yossi b. Yehudah says: also to the end of making her drink when her husband is released from incarceration. Variantly: \"A man, a man\": to include a woman awaiting levirate marriage (yibum). \"if his wife go astray\": Scripture speaks of those who are fit to be \"wives\" — to exclude a widow married to a high-priest, a divorcée or a chalutzah (one who has performed the chaliztah ceremony to break a levirate connection), who are married to a regular priest, a mamzereth or a Nethinah (a descendent of the Geveonites) married to an Israelite, and a daughter of an Israelite married to a Nathin or a mamzer. And, according to Akavya b. Mehallalel, (to exclude) a woman who is a proselyte or a freed slave. They (the sages) said to him (Akavya): But there was a freed slave, Charkemis, in Jerusalem, and Shemaya and Avtalyon had her drink (the bitter waters)! He replied: They dissimulated their doing so — whereupon they excommunicated him and he died in his state of excommunication, and beth-din stoned his coffin. (\"if his wife go astray,) and she is guilty of ma'al against him\": (\"ma'al\") In the area of illicit relations or in the area of monetary (fraudulence)? (Ibid. 5:13) \"And a man lie with her a lying of seed\" indicates that ma'al here is in the area of illicit relations, and not in that of monetary (fraudulence). \"and she is guilty of ma'al against him\": \"me'ilah\" in all places is \"lying.\" And thus is it written (I Chronicles 5:25) \"Vayimalu ('and they lied') against the G-d of their fathers,\" and (Joshua 7:1) \"And the children of Israel yimalu ma'al ('falsified') in respect to the ban,\" and (I Chronicles 10:13) \"And Saul died because of his falsification ('bema'alo ma'al') against the L-rd.\" And, in respect to Uzziyahu, king of Judah, (II Chronicles 26:18) \"Leave the sanctuary, for you have acted falsely (ma'alta),\" and (Vayikra 5:21) \"and he (the denier) ma'ala ma'al against the L-rd\" — whence we see that \"me'ilah\" in all places is \"lying.\"", + " \"And a man lie with her a lying of seed\": a man, and not a minor. \"And a man lie with her\": and not with her sister. For it would follow (otherwise), viz.: If in a place where the forbidder [(i.e., her husband, who forbids her to all men)] does not forbid her all of his days, (for he can divorce her) — she forbids her forbidder (her husband) from living with her (if she secretes herself), then in a place where the forbidder (his wife) forbids her (sister to him) all of his days — how much more so should she forbid (to herself) her forbidder (if he cohabits with her sister)! It is, therefore, written (\"and a man lie) with her,\" and not with her sister. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: \"with her\": and not (if he lay with) with his mother-in-law; \"with her\": and not with one of the illicit relations. For it would follow (otherwise), viz.: If one commits a (relatively) \"light\" act of forbidding, in that he does not forbid her all of his days — she forbids her forbidder, then if one commits a grave act of forbidding, in that he forbids her all of his days, how much more so should she forbid (to herself) her forbidder! It is, therefore, written \"with her,\" and not with his mother-in-law; \"with her,\" and not with one of the illicit relations.", + " (Ibid. 5:13) \"and it be hidden from the eyes of her husband\": but not if her husband see and make himself \"unseeing.\" If her husband knows, he is not permitted to scheme and make her drink.\" \"and she had secreted herself and she be defiled\": (Does this mean that) there were no witnesses to defiling, but there were witnesses for secreting, or that there were no witnesses to both defiling and secreting? If you say this (the latter), she is permitted to her husband. The former, then, is the case and not the latter. There are no witnesses to defiling, but there are witnesses to secreting. \"and she had secreted herself\": We have not been apprised of the (minimum) time of secreting; it is, therefore, written \"and she had secreted herself and she be defiled\": the (minimum) time for defilement — for intercourse; for he'arah (the initial stage) — for circling a palm tree. These are the words of R. Yishmael. R. Eliezer says: the (minimum) time for pouring a cup. R. Yehoshua says: for drinking it. Ben Azzai says: for frying an egg. R. Akiva says: for swallowing it. R. Yehudah b. Betheira says: for swallowing three eggs, one after the other. \"and there be no witness in her\": Is Scripture speaking of two witnesses or of one? It is, therefore, written (Devarim 19:15) \"There shall not arise one witness against a man for every transgression and for every sin.\" Why (emphasize) one? To serve as a prototype (binyan av), viz.: Wherever \"witness\" (alone) is mentioned, two are understood, unless Scripture specifies \"one.\" \"and she were not seized\": to exclude one who was forced. For it would follow (otherwise), viz.: If in the instance of \"light\" tumah (e.g., a widow (cohabiting) with a high-priest, where there is only a lav (transgression of a negative commandment), forced is equated with consenting, how much more so, in an instance of grave tumah, such as ours, where the penalty is death, forced should be equated with consenting; it is, therefore, written \"and she were not seized.\" Or, I might think (that this halachah obtains both) with (the wife of) an Israelite or of a Cohein; it is, therefore, written \"and she (the wife of an Israelite) were not seized\" — to exclude (from being forbidden to her husband) the wife of a Cohein, (who is forbidden to him even if she were forced.) (Ibid. 14) \"And there pass over him a spirit of rancor and he warn his wife\": optional (i.e., \"he may warm his wife.\") These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: mandatory (i.e., \"he must warn his wife.\") R. Akiva says: Why is \"venitma'ah\" (\"and she be tamei\") written three times, (5:14, 5:27, 5:29)? tumah vis-à-vis her husband, and vis-à-vis her cohabitor, and vis-à-vis (her eating) terumah (if she is the daughter of a Cohein). R. Yishmael says: If a divorcée, the \"lighter,\" (in that she may return to her divorcer), is unfit (for marriage) to the priesthood, how much more so sotah, the \"graver,\" (who may not return to her husband; and no verse is needed for this.) (Ibid. 5:14) \"and she were defiled … and she were not defiled\": What is the intent of this? If she were (positively) defiled, why does she drink? And if she were (positively) not defiled, why does he make her drink? Scripture hereby (by this ambiguity) comes to teach us that she drinks only in a case of doubt (as to whether or not) she were defiled. And from here you rule (accordingly) in the instance of (the tumah of sheretz) [a creeping thing], viz.: If in an instance (that of sotah), where unwittingness is not equated with wittingness (to make her tamei) or forcing to consent, doubt is equated with certainty (to forbid her to her husband until she drinks and resolves the doubt), then in an instance where unwittingness (of contact) is equated with wittingness, and forcing with consent, how much more so should doubt be equated with certainty! And just as here (for tumah to obtain, the locus of the act is) a private domain, there, too, it must be a private domain. Just as here we are dealing with a subject (the woman) which has the intelligence to be questioned, there, too, (for tumah to obtain), we must be dealing with a subject (e.g., the carrier of the sheretz) which has the intelligence to be questioned — whence they ruled: In a case of doubt involving a subject which has the intelligence to be questioned — in the private domain, the ruling is tamei; in the public domain, the ruling is tahor (clean). (In a case of doubt involving a subject) which lacks the intelligence to be questioned, both in the public and in the private domain, the ruling is tahor." + ], + [ + " (Bamidbar 5:15) \"Then the man shall bring his wife to the Cohein\": According to the Torah, the man brings his wife to the Cohein. But they said: He is given two Torah scholars (as chaperones) on the way so that he not live with her. R. Yossi says: Her husband is trusted with her, a fortiori, viz. If he is trusted (to be alone) with his wife when she is a niddah, though the punishment for cohabiting with her is kareth, how much more so is he to be trusted with her when she is a sotah, cohabitation with whom is not liable to kareth! They replied: How much more so (is he not to be trusted with her!) If he is not liable to kareth he will not be deterred! Variantly: (The instance of niddah is no refutation). He may be trusted (to be alone with her) when she is a niddah, for she is permitted to him afterwards, but not with a sotah, who may not be permitted to him afterwards. According to the Torah, the husband brings his wife, it being written \"and the man (i.e., her husband) brings his wife to the Cohein.\" \"and he shall bring her offering for her\": Every offering devolving upon her. These are the words of R. Yehudah. The sages say: Any offering that permits her to him, such as that of a zavah and that of a woman who has given birth, she brings of what is his and it is not deducted from her kethubah. And any offering that does not permit her to him, such as that for taking a Nazirite vow or desecrating the Sabbath, she brings of what is hers and he deducts it from her kethubah. \"one-tenth of an ephah of meal\": Why state (\"of meal\")? For it would follow, since the offering of a sinner comes for a sin and this comes for a sin, that since the first comes only of fine flour, this, too, is to be only of fine flour; it is, therefore, written \"meal.\" \"barley\": Why? For it would follow, since the offering of a sinner comes for a sin and this comes for a sin, then this, too, should come only from wheat; it is, therefore, written \"barley.\" R. Gamliel said: Scribes, allow me, and I will interpret it symbolically, viz.: Just as her deeds were those of a beast, so, her food shall be that of a beast.\" He shall not pour oil upon it\": If he does, he transgresses a negative commandment. Would you say, then, that just as he transgresses (a negative commandment) with his oil so, he transgresses with his frankincense? Would you say that? (I would say that) he transgresses with oil, for he cannot remove it, but not with frankincense, for he can remove it.\" It is, therefore, written \"He shall not pour oil upon it\" and \"He shall not place frankincense upon it\" — so that if he places either oil or frankincense upon it he transgresses a negative commandment. Why is that? \"For it is an offering of rancors.\" \"rancors\": two rancors: rancor against her and rancor against her husband (and) just as there is rancor below, there is rancor Above. \"an offering of memorial\": I hear (from this, a \"memorial\" [i.e., a \"reminder\"] both of) merit and of liability; it is, therefore, written (afterwards, to negate this) \"a reminder of sin.\" All of the \"memorials\" in the Torah are for the good, except for this one, which is for punishment. These are the words of R. Tarfon. R. Akiva says: This one, too, is for the good, as it is written (Ibid. 28) \"And if the woman had not been defiled (in this concealment), and she be clean, then she shall be absolved (of the blighting waters), and she will sow seed.\" This (verse) tells me only \"a reminder of sin.\" Whence do I derive (that it is also) a reminder of merit? From \"an offering of memorial\" — in any event. R. Yishmael says: \"an offering of memorial\" — general; \"a reminder of sin\" — specific. (This is an instance of \"general-specific,\" (where the resolution is) — \"There obtains in the general only what is stated in the specific,\" (i.e., that it is a memorial of sin and not of merit.) For, (if not for this principle) the \"contender\" could argue. Which attribute (of the L-rd) is stronger? That for good or that for punishment? Certainly, that for good (viz. Shemot 34:7) If the attribute of punishment diminished (that of good), it would be a reminder of sin, but since the attribute of good is stronger, it follows that it should be a reminder of merit. This is an attribute of the Torah: Whenever a \"general-specific\" (application) defeats an a fortiori (application [as in the above]) — If both can be satisfied, the a fortiori (application) is not to be defeated. How can both be satisfied (in our instance) without the a fortiori (application) being defeated? (As follows:) If she had been defiled, then punishment visits her immediately. And if she has a certain merit, that merit may suspend (the operation of the bitter waters) for three months so that the fetus is recognizable. These are the words of Abba Yossi b. Channan. R. Eliezer b. Yitzchak of Kfar Darom says: For nine months, as it is written (Ibid. 28) \"and if she is clean, then she will sow seed. Just as \"seed\" connotes nine months, so, merit (can suspend for) nine months. R. Yishmael says: Twelve months. And even though there is no proof for this, there is intimation of it in (Daniel 4:24-26) \"O king, let my counsel be acceptable to you … All this befell King Nevuchadnezzar. At the end of twelve months, etc.\" R. Shimon b. Yochai says: Merit does not suspend (the operation of) the blighting waters. For if you say that it does, you \"dilute\" the (deterrence of the) bitter waters before all women, and they will drink them; and you cast an evil name upon the clean ones who drank. For people will say: They were really defiled, but their merit suspended (the operation of the waters). Rebbi says: I can determine (whether or not she was clean). If she were clean, in the end, she will die, as all men do, and if she had been defiled, she will die as depicted by Scripture, viz. (Bamidbar 5:27) \"and her belly will swell and her thigh will fall.\" R. Shimon says: Who is going to inform all of the standersby that she will die and her belly will swell and her thigh will fall? But (if she were guilty), then as soon as she drank, her face would turn green and her eyes would bulge, and her veins would swell in her, and they would say: Hurry and take her out so that she not defile the azarah (the Temple court)!" + ], + [ + " (Bamidbar 5:16) \"And the Cohein shall draw her near\": whence it is derived that the draught is not given to two sotahs together. \"and he shall stand her\": He shall not stand with her, her manservant and her maidservants, because she tends to be callous in their presence. \"before the L-rd\": at the gates of Nikanor (opposite the entrance to the sanctuary), whence they stated: The head of the watch would stand those who were tamei at the gates of Nikanor." + ], + [ + " (Bamidbar 5:17) \"And the Cohein shall take consecrated water: This refers to water consecrated in a vessel, the waters of the laver. \"in an earthen vessel\": We are hereby taught that all vessels are not equated with earthen vessels. For it would follow: Since soil and water consecrate in the instance of the red heifer and soil and water consecrate in the instance of sotah, then if I derive that all vessels are equated with earthen vessels re the red heifer, then re sotah, too, all vessels should be equated with earthen vessels; it is, therefore, written (specifically) \"in an earthen vessel\" (to negate the above derivation). \"in an earthen vessel\": a new one. For it would follow: If I have derived that re the red heifer both a new and an old vessel are permitted, I should derive the same for sotah. It is, therefore, written here \"in an earthen vessel,\" and, elsewhere (Vayikra 14:5) \"into an earthen vessel.\" Just as there, a new one, here, too, a new one. These are the words of R. Yishmael. \"and of the soil that shall be on the floor of the mishkan the Cohein shall take\": Scripture hereby teaches us that if there were no soil there, he brings soil from elsewhere and places it there; for it is the place which consecrates. Issi b. Yehudah says (\"that shall be\"): to include (the same for) the soil of the Temple (in Jerusalem). Issi b. Menachem says (in demurral): If in respect to a lesser form of tumah (e.g., dead-body tumah or sheretz tumah), the Temple (mikdash) was equated (vis-à-vis kareth liability for entry) with the sanctuary (mishkan), then, in respect to a graver form of tumah, sotah, (where death is the punishment,) how much more so, should the (strictures of the) mikdash be equated with (those of) the mishkan! Why, then, need it be written \"that shall be on the floor of the mishkan\"? — That he not bring soil in his basket, (but shall use soil that is already there.) R. Shimon says: It is written here \"afar\" (\"and of the afar that is on the floor of the mishkan\"), and, elsewhere (Ibid. 19:17) \"And they shall take for the unclean one of the afar of the burning of the (heifer) for cleaning.\" Just as \"afar\" here,\" \"afar on the face of the water\" (i.e., visible on the surface of the water), so, there, afar on the face of the water. And, just as there if the afar preceded the water, it is valid, so, here. \"the Cohein shall take (the afar) and place it on the water\": so that it be visible. Three \"things\" in the Torah must be visible: the ashes of the heifer (Ibid.), the afar of the sotah, and the spittle of the yevamah (viz. Devarim 25:9). R. Yishmael says: Also the blood of the (slaughtered) bird (viz. Vayikra 14:6)." + ], + [ + " (Bamidbar 5:18) \"And the Cohein shall stand the woman before the L-rd\": Where he stood her before (viz. Ibid. 16), he stands her afterwards, (after she had been moved away from her original position [They would walk her from place to place to \"weary\" her into confession]). \"And he shall uncover the head of the woman\": The Cohein moves behind her and uncovers her hair to fulfill the mitzvah to do so. R. Yishmael said: From here (i.e., from the fact that he is to uncover her hair) we derive an exhortation for the daughters of Israel to cover their hair. And though there is no proof for this, there is an intimation of it in (II Samuel 13:19) \"And Tamar put earth upon her head … and she put her hand on her head.\" R. Yehudah says: If her top-knot were beautiful, he did not expose it, and if her hair were beautiful, he did not dishevel it. If she were dressed in white, she is dressed in black. If black were becoming to her, she is divested of it and clothed in ungainly garments. If there were golden ornaments upon her — necklaces, nose-rings, and rings — they are taken from her to render her unattractive. R. Yochanan b. Beroka says: The daughters of Israel are not made more unattractive than the Torah prescribes, viz. — \"… before the L-rd and he shall uncover the head of the woman.\" They would spread a sheet of linen between him and the people. The Cohein would walk around her in order to fulfill the mitzvah of disheveling her hair. They say to him: Just as she was not solicitous of the honor of the L-rd, so, we are not solicitous of her honor — wherefore she is demeaned in this manner. And all who wish to look at her may do so except her man-servants and her maid-servants, for she is callous in their presence. Both men and women, kin and non-kin, may look at her, as it is written (Ezekiel 23:48) \"and all the women will be chastised and not act according to your lewdness.\" (Devarim, Ibid.) \"and he shall place into her hands the offering of memorial\" Abba Channan says in the name of R. Eliezer: So that she is \"wearied\" into confession. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is so solicitous of the transgressors of His will, how much more so, of the doers of His will! \"and in the hand of the Cohein will be the bitter waters\": Scripture herby apprises us that the waters turn bitter only in the hand of the Cohein. Variantly: They are called \"bitter\" because of their effect — they impart bitterness to the body and convulse the eye." + ], + [ + " (Bamidbar 5:19) \"And the Cohein shall beswear her\": The Cohein administers the oath and she does not swear of herself. For it would follow (that she does), viz.: It is written here \"swear,\" and, elsewhere (Vayikra 5:4) \"swear.\" Just as there, he swears of himself, so, here, she should swear of herself. It is, therefore, written \"And the Cohein shall beswear her.\" \"and he shall say to the woman\": in any language that she understands. These are the words of R. Yoshiyah. For it would follow (otherwise), viz.: If in the instance of yevamah, (the instance) of lesser stringency, the other languages are not equated with the holy tongue (Hebrew) (viz. Devarim 25:9), then, (in the instance of) sotah, the graver instance, how much more so should the other languages not be equated with the holy tongue! It is, therefore, written \"and he shall say to the woman\" — in any language that she understands. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (derivation of R. Yoshiyah) is not necessary; for it is written (Bamidbar 5:22) \"and the woman shall say 'Amen,' 'Amen.'\" If she does not understand, how can she say this! — But perhaps she says \"Amen\" only on the curse (i.e., \"to swell the belly, etc.\" [and not on the oath])! — (This cannot be,) for she says Amen twice — both on the curse and on the oath. What, then, is the intent of \"and he shall say to the women\" (according to R. Yonathan)? That the Cohein teaches her (the import of) the order of the oath. (5:19) \"If no man has lain with you\": We are hereby taught that he opens for merit. He says to her: Much wine causes this. Much frivolity causes this. Much childishness causes this. Many have preceded you and been swept away (by lust). Do not allow His great name written in holiness to be erased by the (bitter) waters. He recounts before her things from the tradition, things mentioned in the early writings (Iyyov 15:18) \"which wise men relate and which they did not withhold from their fathers.\" And he says before her things which are not fit to be heard, by her and by all the families of her father's house. R. Yishmael says: In the beginning he apprises her of the strength of the bitter waters. He says to her: My daughter, what are these bitter waters like? Like a dry powder placed on raw flesh, which causes no harm, but which, when it finds a sore spot, penetrates and descends. You, too, if you are clean, drink and do not refrain, and, if you are unclean, in the end you will be swollen by these bitter, blighting waters." + ], + [ + " (Bamidbar 5:20) \"And you, if you have gone astray\": This tells me only of the regular mode. Whence do I derive (that the same applies for) the irregular mode (i.e., anal intercourse)? From \"and if you have become unclean.\" \"and a man has put his lying in you\": to include (in these strictures) one who is impotent, (where there is only \"lying,\" but no seed.) \"aside from your husband\": to include the wife of one who is impotent. He stipulates all (contingencies) with her." + ], + [ + " (Bamidbar 5:21) \"Then the Cohein shall beswear the woman with the oath of the curse.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 5:1) \"and he hear the voice of a curse,\" this tells me only of a curse. Whence do I derive that an oath is like a curse? It is derived inductively, viz.: It is written here (Bamidbar) \"curse,\" and it is written elsewhere (Vayikra) \"curse.\" Just as here \"oath\" is equated with \"curse,\" (viz. \"the oath of the curse\"), so, there, \"oath\" is equated with \"curse.\" And just as here, (the oath is administered) with \"yod-keh\" (viz. Ibid. \"May the L-rd [yod-keh-vav-keh] render you, etc.\"), so, all the oaths in the Torah (are administered with) \"yod-keh.\" \"in the midst of your people\": and your people (will remain at) peace. \"in the midst of your people\": and not at this time (when you are in the midst of gentiles.) There is a (crucial) difference between one being degraded in a place where he is known, and one being degraded in a place where he is not known, (the former degradation being more severe)." + ], + [ + " (Bamidbar 5:22) \"to swell the belly and to make fall the thigh\": R. Yossi Haglili says: This refers to the belly and the thigh of the adulterer. You say the belly and the thigh of the adulterer; but (perhaps it refers to) the belly and the thigh of the adulteress! — (This cannot be, for) [5:21] \"… causing your thigh to fall and your belly to swell\" already refers to the adulteress. How, then, am I to understand \"to swell the belly and to make fall the thigh\"? As referring to the adulterer, Scripture apprising us that just as punishment overtakes her, so, it overtakes him. Now does this not follow a fortiori, viz.: If re the attribute of punishment, the \"weaker\" attribute (of the Holy One Blessed be He), if one brings misfortune to his neighbor, he suffers likewise, then re the attribute of benefaction, (the stronger attribute, if one bring benefit to his neighbor,) how much more so (is he benefitted himself!) (Ibid. 22) \"and the woman shall say 'Amen,' 'Amen.'\": \"Amen\" that I have not become unclean; \"Amen\" that I will not become unclean, (in which instance the bitter waters operate retroactively). These are the words of R. Meir. And the sags do not agree, (but they say) \"Amen\" that I have not become unclean (i.e., acceptance of the oath) and (\"Amen\" that) if I have become unclean, they (the waters) should enter her (i.e., acceptance of the curse). \"Amen\" in respect to this man (the suspected adulterer); \"Amen\" in respect to any other man; \"Amen\" when betrothed — \"Amen\" when married; \"Amen\" when awaiting levirate marriage — \"Amen\" after levirate marriage. This is the rule: For a woman to be lived with and (thereby) to be forbidden (to her husband), the stipulated conditions must be those of that time (i.e., while she is still married to him [and not, e.g., before betrothal or after divorce]).", + " Since oaths are mentioned in the Torah generically, and in one case (that of sotah) it is specifically indicated that the oath must be accompanied by a curse, I derive that the same must obtain with all oaths in the Torah. Since in one case (that of sotah) it is specifically indicated that the oath must be administered under the Name \"yod-keh,\" I derive the same for all oaths in the Torah. And since oaths are mentioned generically in the Torah, and of one of them (sotah), it was specified that it be (answered) with \"Amen,\" so, I derive that the same holds true for all oaths in the Torah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: (\"Amen\" is repeated here) to include the oath administered by the judges, that it be answered by \"Amen.\" For if it is not answered by \"Amen,\" it is rendered a \"vain oath\" (in the name of the L-rd.) Since oaths are mentioned generically in the Torah, and in one case (sotah) it is specifically indicated that a previous oath (i.e., an oath for a previous matter) can be \"rolled\" onto it (e.g., When she answers \"Amen\" to not having been defiled by this man, she also answers \"Amen\" to not having been defiled by another, etc.), I derive the same for all of the oaths in the Torah. Now does this not follow a fortiori, viz.: If in the instance of sotah, where no previous claim has been made against her, a previous oath is \"rolled\" onto her, then, in instances of thefts, where previous claims have been made, how much more so may previous oaths be \"rolled\" onto them!" + ], + [ + " (Bamidbar 5:23) \"Then the Cohein shall write the curses (these\"): I might think, all the curses in the Torah (written in the curses of the covenant); it is, therefore, written \"these.\" \"the Cohein\": What is the intent of this (i.e., is it not understood from the context?) For it would follow: It is written here \"and he shall write,\" and it is written elsewhere (Devarim 24:1) \"and he shall write\" (a scroll of divorce). Just as there, any man may write it, so, here, (I would say that) any man may write it. It is, therefore, written \"the Cohein.\" \"and erase it\": (He must write it) on something that can be erased. Now does this not follow a fortiori, viz.: If in order to make peace between a man and his wife, the L-rd said: A scroll written in holiness — let it be erased by the waters, then the scrolls of heretics, which inject (into the world) contempt and hatred and envy and contention — how much more so should they be erased from the world! R. Yishmael says: How does one deal with the scrolls of the heretics? He cuts out the \"mentionings\" (of G-d's name) and burns the rest. R. Akiva says: He burns them entire, for they were not written in holiness. \"into a scroll\": From here they ruled: It is not to be written on a tablet, or on paper, nor on hide, but on a scroll (of finished parchment). And he is not to write it with gummed ink or with vitriol, but with ink, it being written \"and erase it into the bitter waters\" — writing that can be erased. \"and erase it into the bitter waters\": the connotation is that the writing makes the waters bitter." + ], + [ + " (Bamidbar 5:25) \"And the Cohein shall take from the hand of the woman\": and not from the hand of her representative — If she were in her menstrual period, she did not drink, (being forbidden to enter the azarah at that time). (5:24) \"And he shall make the woman drink\": Why is it written again (Ibid. 27) \"and he shall make her drink the water\"? For if the scroll were erased and she said \"I will not drink,\" they shake her and make her drink perforce. These are the words of R. Akiva. R. Shimon says: (Ibid. 26) \"and then he shall make the woman drink\": What is the intent of this? It is written afterwards \"and he shall make her drink the water\"! (To indicate that) three things are categorically required for (the validity of) the sotah (procedure): the erasure of the scroll, the offering of the fistful, and her acceptance of the oath. If the scroll were erased and she said; I am tamei, the waters are spilled out, the offering is scattered in the beth hadeshen, and the scroll is not valid for the drinking of a different sotah. R. Achi b. R. Yoshiyah says: It is valid. \"and he shall wave the offering\": back and forth and up and down. Whence is this derived? From (Shemot 29:23) \"which was waved and which was lifted\": Lifting is hereby likened to waving. Just as waving is back and forth, so, lifting. And just as lifting is up and down, so, waving — whence they ruled: The mitzvah of waving — back and forth, up and down. \"before the L-rd\": in the east (i.e., at the eastern side of the altar [opposite the sanctuary]). Wherever \"before the L-rd\" is written, the east is intended unless specified otherwise. \"and he shall wave the offering before the L-rd, and he shall present it at the (south-west corner of the) altar\" — whereby we are taught that the offering of the sotah requires waving and presentation. (Ibid. 26) \"And the Cohein shall take a fistful from the offering as its 'remembrance,' and he shall smoke it on the altar.\": This refers to the smoking of the fistful, which is called \"remembrance\" (viz. Vayikra 2:2) \"and then he shall make the woman drink the water\": as mentioned above." + ], + [ + " (Bamidbar 5:27) \"and her belly will swell and her thigh will fall\": This tells me only of her belly and her thigh. Whence do I derive (the same for) the rest of her limbs? From \"then the blighting waters will enter into her.\" — Let only this be stated, then. Why need it be added \"and her belly will swell and her thigh will fall\"? From that limb whence the sin began, from that limb will the punishment begin! Similarly, (Bereshit 7:23) \"And He blotted out every being upon the face of the ground — from man until beast.\" He who began the sin, from him will the punishment begin! Similarly, (Ibid. 19:11) \"And the men at the entrance of the house they smote with blindness, from small to great.\" They who began the sin, from them the punishment began. Similarly, (Shemot 14:4) \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and all of his host.\" Pharaoh began the sin — from him the punishment began. Similarly, (Devarim 15:16) \"Smite shall you smite the inhabitants of that city by the sword. Lay it waste and all that is in it, etc.\" Whence the sin began, the punishment began. Here, too, \"and her belly will swell and her thigh will fall.\" From that limb whence the sin began, from it the punishment began. Now does this not follow a fortiori. If re the attribute of punishment, the weaker attribute — the limb whence the sin began, from it the punishment begins, how much more so re the attribute of benefaction, the stronger attribute, (the limb whence the good began, from it the reward begins!) \"and the woman will be a curse in the midst of her people\": They will curse through her — \"May it happen to you as it happened to her!\" \"for an oath\" (see verse 21): They will swear by her — (\"I swear that if, etc.,) may it happen to me as it happen to her!\" And thus is it written (Isaiah 65:15): \"And you (the wicked) will leave your name as an oath for My chosen ones\" — whence we learn that the wicked are an oath for the righteous. And whence do we derive that the righteous are a blessing for the wicked? (Jeremiah 4:2) \"And in it (Israel) will nations bless themselves, and in it will they be praised,\" and (Bereshit 12:3) \"And there will bless themselves in you (Avram) all the families of the earth.\" And it is written (Ibid. 48:20) \"And he blessed them on that day, saying: In you (Ephraim and Menasheh) will Israel bless, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 5:298) \"And if the woman had not been defiled and she be clean\": What is the intent of this? From (Vayikra 20:10) \"And a man who lives with another man's wife, etc.\", we learn that only where there were witnesses (to her adultery) and she were forewarned that she is put to death. If there were witnesses, but she had not been forewarned, she is not liable to the death penalty. (I would think that) since she is not liable to the death penalty she is permitted to her husband; it is, therefore, written (Devarim 24:1) \"If a man take a woman (as a wife) and cohabit with her … having found in her a thing of nakedness … he shall write her a scroll of divorce, etc.\" — whence we learn that she is forbidden to her husband. Whence is derived (the halachah) in an instance of doubt as to whether or not she has been defiled? From \"And the woman had not been defiled and she be clean.\" Now who defiled her that Scripture must cleanse her? We are being told, then, that since an evil name has gone out against her, she is forbidden to her husband. \"and she be clean\": clean to her husband, clean to the (suspected) cohabitor (i.e., if her husband divorced her or died, he may marry her), and clean vis-à-vis (the eating of) terumah. \"then she shall be absolved\": of the curses and of the oath. \"and she will sow seed\": If she were barren, she conceives. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva said to him: If so, all the barren ones will go astray (and secrete themselves) in order to conceive and the modest (barren) ones will lose out! What, rather, is the intent of \"then she will be absolved and she will sow seed\"? If she had borne only females, she will now bear males; if she had borne only one, she will now bear two; if she had borne swarthy ones, she will now bear fair ones; if she had borne short ones, she will now bear fair ones. R. Shimon says: Would it enter your mind that she is rewarded for transgression (i.e., secreting herself)? Rather, because she had been forbidden (to her husband) for seed before (drinking), it is, therefore, written \"and she will sow seed,\" i.e., she is now permitted for \"seed.\" Variantly: \"and she will sow seed\" — to exclude (from drinking) an eilonith (a wombless woman) or one who is (otherwise) unfit to bear." + ], + [ + " (Bamidbar 5:29) \"This is the law of the rancors\": This tells me (that this is the law) only for that time. Whence do I derive (that it is also the law for succeeding generations? From (the construction) \"zoth torath,\" (connoting one law for all generations). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: (\"zoth torath\" is) conventional terminology (for conclusion of a subject, and not indicative of a new learning.) \"for a woman who goes astray under her husband\": to liken the woman to the man and the man to the woman (e.g., if either the man or the woman were blind, she does not drink). — But perhaps (the thrust of \"under her husband\" is) to exclude (from drinking,) a woman awaiting levirate marriage (shomereth yavam). It is, therefore, written (5:12) \"a man, a man\" (twice) to include (in drinking,) a shomereth yavam. — But perhaps I should also include a betrothed woman. It is, therefore, written \"under her husband\" — to exclude a betrothed woman. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says (Ibid. 19) \"under your husband\" — to exclude a shomereth yavam. I would then exclude a shomereth yavam, but I would not exclude a betrothed woman. It is, therefore, written (Ibid.) \"for a woman (connoting a married woman) who goes astray under her husband\" — to exclude one who was (only) betrothed. If so, why is it written \"a man, a man\" — to include the wife of an imbecile, a deaf-mute, a dullard, one who had gone abroad, and one who had been incarcerated, in which instance beth-din forewarn her to the end of disqualifying her from (receiving) her kethubah. I might think, even to the end of making her drink. It is, therefore, written (in that regard) (Ibid. 15) \"Then the man shall bring his wife to the Cohein.\" R. Yossi says also to the end of making her drink when her husband is released from prison." + ], + [ + " (Bamidbar 5:30) \"Or a man over whom there shall pass a spirit of rancor\": What is the intent of this? (i.e., it is already written, viz. 5:14). — From \"and he shall have forewarned his wife,\" (I might think that) this (i.e., forewarning) is optional, or that just as so long as he had not forewarned her, this (making her drink) is optional, then here (5:30), too, making her drink is optional; it is, therefore, written \"Or a man over whom there shall pass a spirit of rancor and he warn his wife, then he shall stand the woman before the L-rd, and the Cohein shall do to her all of this law\" — It is obligatory, and not optional. \"and the Cohein shall do to her all of this law (31) and the man will be clean of sin.\": If he did so, he will be clean of sin; if not, he will not be clean of sin. \"and the man will be clean of sin\": He should not say (if she drinks and dies) \"Woe unto me! I have killed a daughter of Israel, Woe unto me! I have desecrated a daughter of Israel, Woe unto me! I have cohabited with a defiled one.\" This is the intent of \"and he will be clean.\" Shimon b. Azzai says: Scripture here speaks of a woman who is clean (i.e., who has not been defiled); but since she has brought herself to these things (by secreting herself), she, too, shall not escape (some form of) punishment. This is the intent of \"and the man will be free of sin, and that woman will bear her sin.\" Rebbi says: Scripture comes to teach you that it is the end of this woman (one who was defiled, even if a certain merit may suspend her death) to die of that death — \"her belly will swell and her thigh will fall, and the woman will be a curse in the midst of her people.\" Variantly: Why is it written \"and the man will be clean of sin\"? (To teach that) \"when the man is clean of sin, that woman will bear her sin\" — as opposed to (Hoshea 4:14) \"I shall not punish your daughters when they commit harlotry, nor your brides, when they fornicate. For they (themselves) betake themselves with the whores and sacrifice with the harlots, and a people that does not understand will fall!\" He said to them: If you yourselves pursue harlotry, the waters, too, will not prove your wives. This is the intent of \"and the man will be clean of sin\" — Of that sin itself!" + ], + [ + " (Bamidbar 6:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel and say to them: A man or a woman, if he shall declare to vow the vow of a Nazirite, to be a Nazirite to the L-rd\": What is the intent of this section? (i.e., the section of vows has already been stated!) — Because it is written (Ibid. 30:3) \"A man if he vow a vow to the L-rd, or if he take an oath to bind upon his soul, etc.\", whence if he vows (to forbid) something for one day it is forbidden for one day; for two days, it is forbidden for two days; (to forbid) a specific thing, that specific thing is forbidden — I would think that the same is true of Naziritism. It is, therefore, written (here) \"Speak to the children of Israel, etc.\" that if he vowed (Naziritism, to forbid something to himself) for one day or for one moment, it is forbidden to him for thirty days. And he is forbidden to drink wine and to render himself tamei for the dead and to cut his hair. This is the intent of this section. \"a man or a woman\": to equate women with men (in respect to Naziritism). For it would follow (otherwise), viz.: If, where minors are equated with adults, (i.e., in respect to Cohanim not rendering themselves tamei for the dead, viz. Vayikra 21:1), women are not equated with men, then here (in respect to Naziritism), where minors are not equated with adults, how much more so should women not be equated with men! It is, therefore, written \"a man or a woman,\" to equate women with men. \"a man\": and not a minor. For it would follow (otherwise), viz.: If, where women are not equated with men (see above), minors are equated with adults, then here, (in respect to Naziritism), where women are equated with men, how much more so should minors be equated with adults! It is, therefore, written \"a man,\" and not a minor. \"if he shall declare\": to include (Naziritism as obtaining with) one who knows how to declare (i.e., one who is cognizant of the import of what he is saying.) From here they ruled: The vows of a girl of eleven years and one day are examined (for such cognizance); of twelve years and one day — her vows stand. The vows of a boy of twelve years and one day are examined; of thirteen years and one day — his vows stand. \"if he declare\": willingly, and not under coercion. — But perhaps even under coercion! — It follows (that they must be willing), viz.: It is written here \"declare,\" and, in respect to vows and gifts (Vayikra 22:21) \"declare.\" Just as there, willingly; here, too, willingly. \"to vow a vow\": I might think that even if he vows to bring an offering he becomes a Nazirite; it is, therefore, written \"to make a Nazirite\" — he must make the vow of a Nazirite. I might think (from \"to make a Nazirite\") that he may make even others Nazirites. It is, therefore, written \"nazir,\" (which connotes that) he makes himself a Nazirite, and not others. If so, why is it written (lit.,) \"nazir, to make a nazir\"? To equate epithets of Naziritism with Naziritism and \"signals\" of Naziritism with Naziritism. This tells me only of Naziritism. Whence do I derive (the same for) vows? From \"the vow of a Nazirite,\" to equate vows with Naziritism and Naziritism with vows, viz.: Just as in Naziritism, epithets of Naziritism are equated with Naziritism, and signals of Naziritism are equated with Naziritism, so, with vows, epithets of vows are equated with vows, and signals of vows are equated with vows. And just as vows are subject to transgression of (Bamidbar 30:3) \"He shall not profane his word\" and (Devarim 23:22) \"You shall not delay to pay it,\" so, Naziritism. And just as with vows a father may void the vows of his daughter, and a husband, the vows of his wife, so, with Naziritism. R. Yehoshua says: \"to make a Nazirite\": (to make) even others (Nazirites, e.g., a father, vis-à-vis his son). \"to make a Nazirite to the L-rd\": It is a mitzvah to become a Nazirite to the L-rd. Shimon Hatzaddik said: I never ate the guilt-offering of a Nazirite who had become unclean (by contact with a dead body) but once. Once a Nazirite came to me from the south. His eyes were beautiful, he was very handsome, and his hair was wavy. I said to him: \"What prompted you to destroy this beautiful hair?\" (at the end of the Nazirite period). He answered: \"I was a shepherd for my father in my town. Once, while drawing water from the well, I gazed upon my reflection and my evil inclination seized hold of me and threatened to snatch me from the world — whereupon I said to it: 'Empty one, why do you vaunt yourself in a world that is not yours, where you are destined to be consigned to worms and maggots? I swear, I shall shear you in the name of Heaven!'\" I thereupon arose, and, kissing him on the head, said to him: \"May Nazirites like you multiply in Israel, doing the will of the L-rd! Of such as you it is written 'A man … if he shall declare to vow the vow of the Nazirite to be a Nazirite to the L-rd.'\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:3) \"From wine and strong drink he shall separate himself\": (The intent is) to equate wine of mitzvah with non-mitzvah (i.e., optional) wine, as being forbidden to a Nazirite (viz. Ibid. 4). For (without this verse) it would follow that since a mourner is forbidden to drink wine (viz. Devarim 26:14) and a Nazirite is forbidden to drink wine, then since I have learned about a mourner that wine of mitzvah (i.e., second-tithe wine) was not equated with optional wine, (the first being forbidden, and the second, permitted), also, in the instance of a Nazirite, wine of mitzvah is not to be equated with optional wine, (i.e., the second, being forbidden, the first must be permitted, [wherefore the verse is needed to tell us that mitzvah wine, too, is forbidden to a Nazirite]). — No, this may be so in the instance of a mourner, where mitzvah eating was not equated with optional eating, (the first being forbidden, and the second, permitted,) wherefore mitzvah wine was not equated with optional wine. But in the instance of the Nazirite, we would say that just as mitzvah eating was equated with optional eating, so, mitzvah wine should be equated with optional wine, (and both should be forbidden. Why, then, is the verse needed to tell us this?). And, furthermore, it follows a fortiori (that mitzvah wine is forbidden to a Nazirite,) viz.: If in the instance of an officiating (Cohein in the Temple), where the rind was not equated with the fruit, nor eating with drinking, nor the eating of grapes with the drinking of wine, (only the last being forbidden), mitzvah wine was equated with optional wine, (both being forbidden, viz. [Vayikra 10:9]), then in the instance of the Nazirite, where the rind was equated with the fruit (both being forbidden), and eating with drinking, and the eating of grapes with the drinking of wine, how much more so, should mitzvah wine be equated with optional wine (and be forbidden!) Why, then, is the verse needed? — No, (i.e., it is needed.) This (i.e., what you have said), may be so with the officiating (Cohein), whose punishment (for drinking) is death, wherefore mitzvah wine was equated with optional wine, whereas in the instance of the Nazirite, whose punishment (for drinking) is not death, we would say that mitzvah wine was not to be equated with optional wine, (and should be permitted.) It must, therefore, be written \"From wine and strong drink he shall separate himself,\" to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden). R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? Because it is written (Devarim 14:23) \"and you shall eat before the L-rd your G-d … the (second-) tithe of your grain and wine, etc.\", I might think that even Nazirites are included. And how would I satisfy \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? With other wines, excluding mitzvah wines. Or even with mitzvah wines. And how would I satisfy \"and you shall eat, etc.\"? With other men, aside from Nazirites. Or even with Nazirites. It is, therefore, written \"From wine and strong drink he shall separate himself\" — to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden.) Abba Chanan says in the name of R. Eliezer: Why is it written \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? For it would follow: Since he (a Nazirite) is forbidden to defile himself (for the dead) and he is forbidden (to drink) wine, then if I learn that (for a Nazirite) a meth-mitzvah [(one who, lacking kin, it is a mitzvah for everyone to bury)] is not equated with a non-meth-mitzvah, then mitzvah wine, likewise, should not be equated with optional wine (to be forbidden.) And, further, it would follow a fortiori, viz.: If (dead-body) tumah, which voids (one's elapsed period of Nazaritism) does not equate a meth-mitzvah with a non meth-mitzvah, (it being a mitzvah for a Nazirite to render himself tamei for the first, but forbidden to do so for the second), how much more so should mitzvah wine, which does not void (his lapsed Naziritism) not be equated with optional wine (to be forbidden)! It must, therefore, be written \"From wine and strong drink he shall separate himself\" to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden). \"From yayin (wine) and shechar he shall separate himself\": Now yayin is shechar, and shechar is yayin! — But the Torah (sometimes) speaks in two tongues (i.e., synonymously). Similarly: Shechitah (slaughtering) is zevichah, and zevichah is shechitah. Kemitzah (taking the fistful) is haramah, and haramah is kemitzah. Amuka (lowland) is shefelah, and shefelah is amukah. Oth (a sign) is mofeth, and mofeth is oth — but the Torah (sometimes) speaks in two tongues. Here, too — \"From yayin and shechar he shall separate himself\": Now yayin is shechar and shechar is yayin. But the Torah (sometimes) speaks in two tongues. R. Elazar Hakappar says: \"yayin\" is diluted; shechar is undiluted. You say this, but perhaps the reverse is the case! — From(Bamidbar 28:7) \"And its libation a fourth of a hin for the one lamb. On the holy place (i.e., the altar) shall it be poured (connoting \"undiluted\"), a pouring of shechar to the L-rd,\" you must deduce that \"yayin\" is diluted, and \"shechar,\" undiluted. \"From wine and strong drink yazir\": \"nezirah\" in all places connotes separation, viz. (Vayikra 22:2) \"and they shall separate (\"veyinazru\") from the holy things of the children of Israel,\" and (Ibid. 25:5) \"The after-growth of your harvest you shall not reap (in the sabbatical year), and the guarded (\"nezirecha,\" lit., \"separated\") grapes of your vine you shall not gather,\" and (Hoshea 9:10)) \"And they came to Baal-peor and 'separated themselves' ('vayinazru') to shame,\" and (Zechariah 7:3) \"Shall I weep in the fifth month (Tisha B'av), separating myself (\"hinazer\"), etc.\" We find, then, that in all places \"nezirah\" connotes separation. \"From wine and shechar he shall separate himself\": I might think, (even) from selling wine or healing (himself with it); it is, therefore, written \"he shall not drink,\" but he is permitted to sell it or to heal himself with it. \"Vinegar of wine and vinegar of shechar he shall not drink\": We are hereby taught that vinegar is equated with wine. For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: Since an officiating Cohein may not drink wine, then if I have learned that in his case vinegar is not equated with wine, then for a Nazirite, too, vinegar should not be equated with wine. And, furthermore, this should follow a fortiori, viz.: If (in the instance of) an officiating Cohein, whose punishment (for drinking wine) is death, vinegar is not equated with wine, then (in the instance of) a Nazirite, whose punishment is not death, how much more so should vinegar not be equated with wine! (The verse then is needed) to tell us that vinegar is equated with wine. And just as mitzvah wine is equated with optional wine, so, mitzvah vinegar (i.e., second-tithe vinegar) is equated with optional vinegar. What is the intent of \"and any steeping of grapes he shall not eat\"? We are hereby taught that if he steeped grapes in water, and the taste (of the grapes) was transmitted to the water, it is forbidden. And this serves as a paradigm for everything forbidden by the Torah, viz.: If (in the instance of) a Nazirite, whose prohibition (re wine) is not for all time, (but only for the period of his Naziritism), and whose prohibition does not extend to derivation of benefit (e.g., selling and healing), and whose prohibition is subject to release (by absolution of his Naziritism), the taste (of the forbidden substance) was regarded as the substance itself, then the other prohibitions in the Torah, whose prohibitions are for all time, and whose prohibition extends to derivation of benefit, and whose prohibition is not subject to release — how much more so should the taste (of the forbidden substance) be regarded as the substance itself! \"and grapes\": Why is this written? It follows (logically) even without being stated, viz.: If he is liable for what issues from the fruit (i.e., wine), should he not be liable for the fruit itself! Rather, what is the intent of \"wet\" grapes\"? To include (as forbidden) half-ripe grapes. You say \"to include half-ripe grapes. But perhaps its intent is to exclude dry grapes? (This cannot be) for \"and dry\" includes dry grapes. What, then, is the intent of \"wet\"? For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: He is liable for wine and he is liable for grapes. Just as wine is a finished fruit (i.e., product), so, grapes must be a finished product (and not half-ripe). It is, therefore, written \"wet\" to include half-ripe grapes (as forbidden). Issi b. Yehudah says: What is the intent of \"grapes wet and dry\"? To impose liability for each in itself (i.e., eating \"wet\" and \"dry\" grapes together is regarded as two separate transgressions though one kind of fruit is eaten). (And this serves as a paradigm for all prohibitions in the Torah.) Let it be written \"and dry grapes he shall not eat\" (i.e., \"wet\" is understood from \"grapes itself,\" and only \"dry\" need be written.) If it were stated thus, all dried fruits would be understood (to be forbidden). \"wet\" and \"dry\" (in this context) implies what issues from the vine wet and then dried up." + ], + [ + " (Bamidbar 6:4) \"All the days of his Naziritism, of all that is made from the grape-vine, from the kernels to the husk, he shall not eat\": Scripture hereby apprises us that if he ate an olive-size of all of them (kernel and husk combined), he receives forty lashes. And this serves as a paradigm for all of the prohibitions of the Torah, viz.: If (in the instance of) a Nazirite, whose prohibition (re wine) is not for all time, (but only for the period of his Naziritism), and whose prohibition does not extend to the derivation of benefit, and whose prohibition is subject to release (by absolution of his Naziritism), separate elements (in an injunction) combine with each other to (form the forbidden) olive-size, then the other prohibitions of the Torah, whose prohibitions are for all time, and whose prohibition extends to derivation of benefit, and whose prohibition is not subject to release — how much more so do they combine with each other to (form the forbidden) olive-size! \"of all that is made from the grape-vine\": I might think that leaves and sprouts, too, (are included); it is, therefore, written \"from the kernels to the husk\": Just as the specific instance is of fruit (kernel) and residue of fruit (husk), so, only these are included (in the prohibition), to exclude leaves and sprouts, (which do not satisfy these parameters). R. Eliezer says: Leaves and sprouts are also subsumed in \"of all that is made from the grape-vine.\" \"from the chartzanim to the zag he shall not eat\": The minimum (amount for transgression) — two kernels, one husk. These are the words of R. Eliezer b. Azaryah. Which are the chartzanim and which are the zagim? \"chartzanim\" are the outer, and \"zagim\" are the inner. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: So that you not err, (they are) like the bells (\"zugim\") of an animal: the outer (part) is the \"zag\"; the inner (the clapper) is the \"inbal.\" \"From the kernels to the husk he shall not eat\": We are hereby apprised that \"pained eating\" (as in eating kernels and husk) does not free him from liability. For it would follow (otherwise), viz.: If for the graver — Yom Kippur — one is not liable for \"pained eating,\" should this not be so for the lesser, Naziritism? It is, therefore, written \"From the kernels to the husk he shall not eat.\": Why is this written\" (i.e., it may be derived from the preceding verse, viz.:) \"of all that is made of the grape-vine … he shall not eat\" — general. \"From wine and strong drink he shall separate himself. Vinegar of wine and vinegar of strong drink he shall not drink\" — particular. (We have here an instance of) general-particular. (The rule is:) There is subsumed in the general only what is in the particular. Just as the particular is \"fruit (wine) and residue of fruit (vinegar),\" so, I derive (as forbidden) anything which is \"fruit and residue of fruit\" — including kernels and husk, which satisfy that parameter! (Why, then is \"from the kernels to the husk\" needed?) — Perhaps, just as the particular is an \"actual\" fruit, so, I may derive only an \"actual\" fruit. — (No!) Which \"actual\" fruit has not been mentioned? You must revert, then, to the original formulation, (and the question remains:) If I can derive it from the rule, why need \"from the kernels to the husk\" be stated? We are hereby taught that (in the instance of) a \"general\" which adds to the \"particular,\" what is to be derived is not (of necessity) to be of the same nature as the \"particular\" to remove it from the \"general\" (formulation) unless Scripture indicates it specifically, as it does in the instance of the Nazirite." + ], + [ + " (Bamidbar 6:5) \"All the days of the vow of his Naziritism (a blade shall not pass over his head.\"): Scripture now leaves the subject of wine and comes to speak of shaving. \"All the days of the vow of his Naziritism\": His vow (i.e., his offerings) is contingent upon his Naziritism (i.e., If he vows to be a Nazirite, then after his (period of) Naziritism he must bring his offerings), and his Naziritism is not contingent upon his vow (i.e., If he vows to bring the offering, he need not become a Nazirite.) \"a blade shall not pass over his head\": to equate the shaver with the shaved one (i.e., one who shaves him is liable, as is the shaved one himself). \"a blade shall not pass over his head\": This tells me only of a blade. Whence do I derive that he also receives forty lashes for tearing, plucking, and trimming? From \"holy shall he be,\" in any event. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Scripture speaks (only) of a blade. If he tore, plucked, or trimmed, he does not receive stripes. \"until the fulfillment of the days of his Naziritism to the L-rd\": Whence is it derived that if one vows to be a Nazirite without qualifying (for how long), he shaves on the thirty-first day, and if he shaved on the thirtieth day he has fulfilled his obligations? From \"until the fulfillment of the day of his Naziritism to the L-rd\" — and they have been fulfilled. I might think that even if he vowed a one hundred day Naziritism and he shaved on the thirty-first day he has fulfilled his obligation; it is, therefore, written \"until the fulfillment of his days,\" and he has not yet fulfilled them. This tells me (only) of one whose (period of) Naziritism is limited. Whence do I derive (the same for) one who vowed \"eternal\" Naziritism (i.e., that he must be a Nazirite all of his days)? From \"all the days of the vow of his Naziritism … holy shall he be.\" \"holy shall he be\": You say that this refers to holiness of (i.e., not shaving) the hair. But perhaps it refers to the holiness of the body (i.e., not to become defiled by the dead). (This is not so, for) (Ibid. 8) \"He is holy to the L-rd\" speaks of holiness of the body. How, then, am I to understand \"holy shall he be\"? As referring to holiness of the hair, \"holy shall he be\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18) \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting,\" I would think that only the hair of one who shaves as prescribed is forbidden and imposes constraints. How would I know (that the same applies) if vandals shaved him? From \"holy shall he be\" — in any event. R. Yossi says: Why is it written \"holy shall he be\"? Because it is written \"he shall let grow the locks of the hair of his head,\" I might think (that Naziritism obtains only) with one who has hair. Whence do I derive (that it also obtains) with one who does not have hair? From \"holy shall he be\" — in any event. R. Yonathan says: It is not needed (for the above), for it is written (Ibid. 7) \"for the crown of his G-d is on his head\" — whether or not he has hair. What, then, is the intent of \"holy shall he be\"? As we stated above (in respect to \"eternal\" Naziritism). Unqualified Naziritism is thirty days, it being written \"holy shall he be (\"yiheyeh\"): The numerical equivalent of \"yiheyeh\" is thirty. \"he shall let grow the locks of the hair of his head.\" Why is this written? (i.e., it is already written \"a blade shall not pass over his head.\") It is written (of a leper, Vayikra 14:9) \"And it shall be on the seventh day that he shall shave all of his hair.\" This implies even a Nazirite (leper). And how would I understand \"he shall let grow the locks of the hair of his head\"? As applying to other Nazirites, excluding the leper. Or, perhaps, even a Nazirite (leper). It is, therefore, written \"he shall let grow the locks ('pera') of the hair of his head.\" From here you learn of the leper, of whom it is written (Vayikra 13:45) \"And his head shall be parua\" that \"parua\" means \"grown long.\" You say it means that, but perhaps it is to be taken literally (as meaning \"uncovered.\") You, therefore, reason as follows: It is written here (in respect to a leper) \"parua,\" and elsewhere, (in respect to a Nazirite) \"parua\" (i.e., \"pera,\" like \"parua\"). Just as there (re Nazirite), \"parua\" means growing the hair, so, \"parua\" here (re leper) means growing the hair. \"All the days of the vow of his Naziritism (a blade shall not pass over his head.\"): (A Nazirite who shaved his head at the end of his period of Naziritism [before he brought the offering, etc.] is liable,) it being written \"All the days of the vow of his Naziritism a blade shall not pass over his head\" — to include the days after the termination of his period of Naziritism before the bringing of his offering (as in the above-cited instance) as equivalent (for liability) to the days in the midst of his Naziritism. — But perhaps he is liable (for shaving his head) only if he does so before he completes his period of Naziritism! — (No,) it follows (that this is not so,) viz.: Since he is forbidden to drink wine and he is forbidden to shave, if I have learned about wine that the days after the termination of his period of Naziritism before the bringing of his offering were equated with the days in the midst of the period of his Naziritism, the same must be true of shaving. And, furthermore, this follows a fortiori, viz.: If re wine, the drinking of which does not void (the count of his preceding Nazirite days), the days after his Nazirite period before the bringing of his offering were equated (for liability) with the days in the midst of his Nazirite period, then re shaving, which does void (the Nazirite count), how much more so should this be true! — (No,) this may be true of the drinking of wine, where no act in its category (the drinking of wine by a Nazirite) was permitted — wherefore the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were equated with the days in the midst of his Nazirite period — but would you say the same for shaving, where an act in its category (the shaving of a Nazirite leper on the seventh day) was permitted — wherefore we would say that the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were not equated with the days in the midst of his Nazirite period! — (No!) This is refuted by the instance of tumah (a Nazir's defiling himself with a dead body), where though there is an act in its category which is permitted (i.e., a Nazir's defiling himself for a meth mitzvah [one who has no kin to bury him]), still the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were equated with the days in the midst of his Nazirite period! And this would indicate about shaving, that even though there is an act in its category which is permitted, still, the days after the Nazirite period before the bringing of the offering are to be equated with the days in the midst of the Nazirite period. — No, this may be true of tumah, which voids the whole (previous) count, which is not so with shaving, which does not void the whole. I have not succeeded (in proving the equality) with my a fortiori argument. It is, therefore, written (Ibid. 20) \"and thereafter (i.e., after bringing the offering), the Nazirite may drink wine.\" Now may a Nazirite drink wine? But (the idea is that) it (the word \"Nazirite\") is \"extra\" to signal a gezeirah shavah (identity), viz.: it is written here (in respect to shaving [6:5]) \"nazir,\" and it is written elsewhere (20) \"nazir\" (in respect to the drinking of wine). Just as with (the \"extra\") \"nazir\" there, the days after his Nazirite period before the bringing of the offering are equated with the days in the midst of the Nazirite period, so, with shaving. (6:5) \"He shall let grow the locks of the hair of his head.\" Why is this written? (i.e., it is already written [Ibid.] \"a blade shall not pass over his head until the fulfillment of the days when he is a Nazirite to the L-rd.\") From \"until the fulfillment of the days,\" I would think that this (\"fulfillment\") is satisfied by a minimum of two days; it is, therefore, written \"He shall let grow the hair of the locks of his head.\" How long does this take? Not less than thirty days. But (if he said: I will be a Nazirite) a month and above — even a month and one day or a month and two days, (he is a Nazirite for any period superadded.)" + ], + [ + " (Bamidbar 6:6) \"All the days of his Naziritism to the L-rd, upon the soul of a dead one he shall not come.\" Scripture now leaves the subject of shaving and comes to speak of tumah. \"upon the soul … he shall not come\": I might think that even beasts are herein subsumed, as in (Vayikra 24:18) \"One who strikes the soul of a beast, etc.\"; it is, therefore, written: \"upon the soul of a dead one he shall not come,\" Scripture referring to a human being. R. Yishmael says: This (proof) is not needed, for it is written \"he shall not come.\" Scripture is speaking of a (dead) soul that confers tumah by entry (into his tent, [i.e., the soul of a man, and not that of a beast]). (6:7) \"For his father and his mother … he shall not become tamei\" — but he does become tamei for a meth-mitzvah (one who has no one to bury him). Why need this be stated? It is understood a fortiori, viz.: If the high-priest, whose holiness is permanent, becomes tamei for a meth-mitzvah, how much more so, a Nazirite, whose holiness is temporary! — No, this may be true of a high-priest, who does not bring an offering for his uncleanliness — wherefore he becomes tamei for a meth-mitzvah, as opposed to a Nazirite, who does bring an offering for his uncleanliness — wherefore he should not become tamei for a meth-mitzvah! It must, therefore, be written \"For his father and his mother he shall not become tamei\" — but he does become tamei for a meth-mitzvah. — But perhaps the intent of the verse is: \"For his father and his mother … he shall not become tamei,\" but he does become for other dead! — Would you say such a thing? If an ordinary Cohein, who does become tamei for his kin, may not become tamei for other dead, how much more so a Nazirite, who may not become tamei for his kin! What, then, is the intent of \"For his father and his mother … he shall not become tamei? He does not become tamei for his father and his mother, but he does become tamei for a meth-mitzvah. — But even without this verse, I can derive it by reasoning, viz.: There is a general rule for a high-priest (Vayikra 21:11: \"And upon all souls of the dead he shall not come\"), and there is a general rule for a Nazirite (\"Upon the soul of a dead one he shall not come.\") Just as with the general rule for the high-priest, he may not become tamei for kin, so with the general rule for the Nazirite, he may not become tamei for kin. You derive it from the high-priest, but I can derive it from an ordinary priest, viz.: There is a general rule for an ordinary priest and there is a general rule for a Nazirite. Just as with the general rule for the ordinary priest he does become tamei for kin, so, with the general rule for the Nazirite, he should become tamei for kin. It must, therefore, be written \"For his father and his mother; for his brother and for his sister, he shall not become tamei, etc.\" R. Akiva says (on Vayikra 21:11): \"souls\" — these are the distant (i.e., non-kin); \"the dead\" — these are kin; \"for his (the high-priest's) father and his mother\" — For his father and his mother he does not become tamei, but he does become tamei for a meth-mitzvah. (Bamidbar 6:7) \"for his brother\": If he were a high-priest or a Nazirite, he may not become tamei, but he does become tamei for a meth-mitzvah. \"and for his sister\": What is the intent of this? If one (an ordinary Cohein) were going to slaughter his Paschal lamb or to circumcise his son, and he hears that one of his kin had died, I might think that he should become tamei for them; it is, therefore, written (Ibid.) \"he shall not become tamei.\" I might think that he should (also) not become tamei for a meth-mitzvah; it is, therefore, written \"and for his sister\" — He does not become tamei for his sister, but he does become tamei for a meth-mitzvah. But (a verse) is not needed for his (young) son and daughter; for minors cannot become Nazirites. \"he shall not become tamei for them in their death\": In their death he does not become tamei for them, but he does become tamei for them in their leprous or zivah (genital discharge) state. This tells me only of a Nazirite. Whence do I derive (the same for) a high-priest? It is written in respect to a high-priest (Vayikra 21:11) \"for his mother (he shall not) become tamei.\" This is superfluous, for I can derive it a fortiori, viz.: If in an instance where an ordinary Cohein may become tamei for his father's brother, a high-priest may not become tamei for his father, then in an instance where an ordinary Cohein may not become tamei for his father's brother, how much more so may a high-priest not become tamei for his father! If I can derive it, then, a fortiori, why is the verse \"for his mother, etc.\" needed in respect to a high-priest? It is \"extra,\" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written \"his mother\" here (in respect to a high-priest), and it is written \"his mother\" elsewhere (in respect to a Nazirite). Just as there he does become tamei (for them) in their leprous or zivah state, so, here. Variantly: \"He shall not become tamei for them in their death\": In their death he may not become tamei for them, but he may stand at their eulogy and in the mourner's row. (Bamidbar, Ibid.) \"for the crown of his G-d is on his head\": whether or not he has hair. These are the words of R. Yonathan." + ], + [ + " (Bamidbar 6:8) \"All the days of his Naziritism, holy is he to the L-rd.\": What is the intent of this? Because it is written (5) \"until the fulfillment of the days,\" I might think (that the interdict of shaving applies) only to one whose Naziritism has a term. Whence do I derive (the same for) a life-long Nazirite? To this end it is written \"All the days of his Naziritism.\" \"holy is he to the L-rd\": This applies to holiness of the body (vis-à-vis the interdict of becoming tamei.) — But perhaps it applies to the holiness of (i.e., not shaving) the hair! — (5) \"holy shall he be\" already refers to the holiness of the hair. How, then, am I to understand \"holy is he to the L-rd\"? As referring to holiness of the body." + ], + [ + " (Bamidbar 6:9) \"And if one die on him, etc.\": to exclude a doubt (i.e., a possibility of one's having died on him.) For it would follow (otherwise), viz.: If (in the instance of sotah) where inadvertency was not equated with wilfullness (viz. (Bamidbar 5:13), doubt (i.e., the possibility of her having been adulterous while closeted) was equated with certainty, then here, (in the instance of the Nazirite), where inadvertency was equated with wilfullness, how much more so should doubt be equated with certainty! It is, therefore, written \"And if one died on him\" (i.e., to his certain knowledge) — to exclude an instance of doubt. \"of an instant\": to include (his shaving and bringing an offering) (if he becomes tamei) inadvertently. For it would follow (otherwise), viz.: If (in the instance of sotah), where doubt was equated with certainty, inadvertency was not equated with wilfullness, then here, (in the instance of the Nazirite), where doubt was not equated with certainty, how much more so should inadvertency not be equated with wilfullness! It is, therefore, written \"of an instant\" (i.e., inadvertently). \"suddenly\": to include (an instance of his becoming tamei) unwittingly. For it would follow (otherwise), viz.: If, (in the instance of sotah), where doubt is equated with certainty, unwittingness (of his being forbidden to her) is not equated with wittingness, here, (in the instance of the Nazirite), where doubt (of his having become tamei) is not equated with certainty, how much more so should unwittingness (of his having become tamei) not be equated with wittingness! And whence is it derived that he is liable (to shave and bring an offering) for wilfullness (i.e., for wilfully having become tamei)? — Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If in the instance of swearing (falsely) in respect to (having received) a pledge (viz. Vayikra 5:22), where he is not liable (to bring an offering) for unwittingness, he is liable for wilfullness, then here (in the instance of the Nazirite), where he is liable for unwittingness, how much more so is he liable for wilfullness! — No, this may be true of swearing in respect to a pledge, where he does not receive stripes, as opposed to the instance of the Nazirite, where he does receive stripes. And since he receives stripes, he should not bring an offering. It is, therefore, written (Bamidbar 6:11) \"and he (the Cohein) shall atone for him for having sinned against the soul.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says \"of an instant\": This refers to unwittingness. \"suddenly\": This refers to inadvertency.", + " \"and he make unclean the head of his Naziritism\": Scripture here speaks of one who was clean (when he began his Nazirite count) and became unclean. It is he who must remove his hair and bring an offering, and not one who undertook Naziritism in the cemetery (in which instance he was already unclean.) For it would follow (otherwise), viz.: If one who was clean and became tamei is liable to remove his hair and to bring an offering, how much more so one who was unclean in the beginning! It is, therefore, written (to negate this) \"and he make unclean the head of his Naziritism.\" \"then he shall shave his head\": It is his head that he shaves, and not all of his (bodily) hair. For it would follow (otherwise), viz.: Since a leper shaves and brings an offering and a Nazirite shaves and brings an offering, then if I learned of a leper that he shaves all of his hair, then a Nazirite, too, should shave all of his hair. — No, this may be true of a leper, who undergoes a second shaving (Vayikra 14:9), wherefore he shaves all of his hair. Would you say the same for a Nazirite, who does not shave a second shaving? — wherefore he should not shave all of his hair. — This is refuted by the Levites, who, though they do not undergo a second shaving, shave all of their hair. It must, therefore, be written \"then he shall shave his head\" — It is his head that he shaves and not all of his hair. (\"then he shall shave his head) on the day of his cleansing\": on the day of his sprinkling (of the waters of the red heifer [viz. Bamidbar 19:17]). You say, on the day of his sprinkling, on the seventh, but perhaps (\"cleansing\" refers to) the day of his offering, on the eighth; it is, therefore, written \"on the seventh.\" If \"on the seventh,\" (I might think that he shaves) even if the waters have not been sprinkled; it is, therefore, written (\"then he shall shave\") on the day of his cleansing\" — the day of his sprinkling, on the seventh. This tells me only of the seventh. Whence do I derive the eighth, the ninth, and the tenth (as also valid for shaving)? From \"he shall shave it\" (— in any event). This (\"on the day\") tells me only of the daytime. Whence do I derive the night (as also valid)? From \"he shall shave it.\" This tells me only of the shaving for tumah. Whence do I derive (the same for) the shaving of cleanliness (Ibid. 18)? From \"he shall shave it.\" \"he shall shave it, and on the eighth day he shall bring, etc.\" From here (i.e., from the juxtaposition) they ruled: What is the procedure of the shaving for tumah? First he shaves and then he brings the offering. And if he brought the offering and then shaved, he has not fulfilled his obligation." + ], + [ + " (Bamidbar 6:10) \"And on the eighth day he shall bring, etc.\": to exclude the seventh day. You say, to exclude the seventh day; but perhaps, to exclude the ninth day? Would you say that? If (the eighth day), which is close to the forbidden (seventh day), is permitted, how much more so should (the ninth day), which is close to the permitted (eighth day) be permitted! — This is refuted by the time for eating the Paschal offering, where the time (the night of the fifteenth of Nissan), which is close to the forbidden (the day preceding that night) is permitted, and (after midnight on the night of the fifteenth), which is close to the permitted, is forbidden. Do not wonder, then, about this (forbidding of the offering on the ninth day) that even though what is close to the forbidden is permitted, what is close to the permitted is forbidden. We have not succeeded (with this argument). Let us derive it from the offered (i.e., the animals offered on the altar.) A time has been fixed for the offered (viz. Vayikra 22:17) \"From the eighth day (of its birth) on it shall be accepted as a fire-offering\"), and a time has been fixed for the offerers (\"And on the eighth day he shall bring, etc.\" Just as with the offered, the eighth day and beyond was permitted, so, with the offerers. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with the offered, where Scripture enumerates many that are unfit (for offerings), it validates (offerings) of the eighth day and beyond, how much more so with the offerers, where Scripture did not enumerate many that are unfit, should (offering) be validated from the eighth day and beyond! — No, this may be so with the offered, this time obtaining with all offerings, wherefore the eighth day and beyond was permitted, would you say the same for the offerers, where this time does not obtain for all, (but only for the Nazirites) — wherefore it would not be permitted from the eighth day on. I have not succeeded with ratiocination; I derive it by identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (in the instance of the Nazirite) \"the eighth day,\" and elsewhere (in the instance of the offerings), \"the eighth day.\" Just as there, the eighth and beyond is validated, so, here. ", + " \"two turtle-doves or two young pigeons\" — whence they ruled: Turtle-doves cannot be substituted for pigeons nor pigeons for turtle-doves. \"to the Cohein, to the door of the tent of meeting\": We are hereby taught that it is his obligation to care for them until he brings them to the door of the tent of meeting." + ], + [ + " (Bamidbar 6:11) \"And the Cohein shall make one a sin-offering and one a burnt-offering\": The Cohein shall designate them; one for a sin-offering and one for a burnt-offering. This tells me of designation by the Cohein. Whence do I derive designation by the owner? Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If one (the Cohein), who is not permitted to dedicate it (as an offering), is permitted to designate it, then one (the owner), who is permitted to dedicate it, how much more so is he permitted to designate it! And thus, (that designation is by the owner) is it written in respect to a woman who has given birth (Vayikra 12:8) \"Then she shall take two turtle-doves or two young pigeons, one for a burnt-offering and one for a sin-offering\" — whence we find that there is designation by the Cohein and designation by the owner — whence we find that there is an unqualified ken (the couple of sacrificial birds, [in the instance of the Nazirite, where the Cohein designates them]) and a qualified ken, (in the instance of the child-bearing woman, where she herself designates them, one as a sin-offering and one as a burnt-offering.) \"and he shall atone for him for having sinned against the soul\": Now against which soul did he sin that he needs atonement? (His sin is) that he deprived himself of wine. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who deprives himself of wine needs atonement, how much more so, one who deprives himself of everything (by fasting)! R. Yishmael says: Scripture speaks of a Nazirite who made himself tamei (by a dead body), it being written \"and he shall atone for him by having sinned (i.e., for having defiled himself) by the soul\" — a dead soul. \"and he shall make holy his head on that day\": On the day of his shaving. These are the words of Rebbi. R. Yossi b. Yehudah says: On the day of the bringing of his offerings." + ], + [ + " (Bamidbar 6:12) \"And he shall devote to the L-rd the days of his Naziritism (and he shall bring a lamb of the first-year as a guilt-offering\"): What is the intent of this? Because we find in respect to all the guilt-offerings of the Torah that they are categorical (requirements for the effecting of a new condition), I might think that this (guilt-offering of the Nazirite) is also categorical (in respect to the resumption of his Naziritism), it is, therefore, written \"and he shall devote … and he shall bring, etc.\" Though he has not yet brought (the guilt-offering), he may re-devote himself (to Naziritism). R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Berokah says: This, too, is categorical, it being written \"And he shall devote to the L-rd, etc.\" (the verse being understood as ) \"When (shall he devote to the L-rd)?\" when he has brought a lamb of the first year as a guilt-offering. \"and the first days shall fall off\": Whence is it derived that if one declares himself a Nazirite for a hundred days and he becomes tamei on the ninety-ninth day, he voids all (of the previous count)? From \"and the first days shall fall off\" — One who has later days voids (the first days). Perhaps even one who becomes tamei on the hundredth day voids all (of the previous count). It is, therefore, written \"and the first days shall fall off\" — One who has later days voids (the first days), but this one has no later days. Perhaps even if he becomes tamei in the beginning of the hundred (i.e., on the first day) he voids all. It is, therefore, written \"and the first days shall fall off\" — One who has first \"days\" (plural), voids, but this one does not have (them). \"because his Naziritism was tamei\": Tumah voids all, but shaving does not void all. For it would follow (otherwise), viz.: If tumah (i.e., making himself tamei) is forbidden and shaving is forbidden, if I have learned that tumah voids all, shaving, too, should void all. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If tumah, where the defiler (i.e., one who makes a Nazirite tamei) is not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who makes himself tamei), (if tumah) voids all, then shaving, where the shaver (of a Nazirite) is equated (for liability) with the shaved (i.e., the Nazirite who shaves himself), how much more so should he void all! It is, therefore, written \"because his Naziritism was tamei\" — Tumah voids all, but shaving does not void all, (but just the first thirty days). This (6:11 \"and he shall hallow his head to that day\") tells me only that the days of his tumah are not counted towards his Naziritism. Whence do I derive (the same for) the days of his confirmation (as a leper)? (i.e., If the Nazirite were a leper, and the Cohein quarantined him, and the plague-spot spread, and he were confirmed as tamei — Whence do I derive that the days of his confirmation are not counted towards his Naziritism?) And it follows (that they should not be counted, viz.: Since the days of his (Nazirite) tumah require shaving and the bringing of an offering, as do the days of confirmation (as a leper), then if I have learned about the days of his tumah that they are not counted towards his Naziritism, so should I learn about the days of his confirmation (as a leper). — No, this may be true of the days of his tumah, which void the preceding days, wherefore they are not counted towards his Naziritism. But would you say the same for the days of his confirmation, which do not void the preceding days? — wherefore they should be counted! Would you say that? It follows a fortiori (that they should not be counted), viz.: If one who undertakes Naziritism in the cemetery, whose hair is susceptible of shaving (for new Naziritism after he leaves the cemetery) — If his preceding days are not counted towards his Naziritism, then the days of his (leprosy) confirmation, when his hair is not susceptible of the shaving for Naziritism, how much more so should they not be counted. And the same (i.e., that they are not counted towards his Naziritism) is true for the days of his counting (seven days outside of his tent, Vayikra 14:8).", + " Or, (perhaps we should say): Just as the days of his confirmation are not counted, so, the days of his quarantine should not be counted. And this would follow, viz.: Just as the days of his confirmation are subject to the tumah of mishkav (the couch) and moshav (the seat [of the leper]), as are the days of his quarantine, then if I have learned about the days of his confirmation that they are not counted (towards his Naziritism), so, should I learn about the days of his quarantine. — No, this may be true of the days of his confirmation, which require shaving and an offering (for his leprosy), wherefore they are not counted (towards his Naziritism). But would you say (the same for) the days of his quarantine, which do not require shaving or an offering (for his leprosy)? — wherefore they should be counted. From here they ruled: The days of the confirmation of a leper and the (seven) days of his counting are not counted (towards his Naziritism), but the days of zav and zavah (a man and a woman with a genital discharge) and the days of quarantine of a leper are counted (towards his Naziritism).", + " (6:6) \"All the days of his Naziritism to the L-rd, (upon the soul of a dead one he shall not come.\"): to equate the days after his Naziritism with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering. (i.e., If he undertook a thirty-day Naziritism and completed it but had not yet brought an offering, he may not become tamei for the dead until he does so.) Or, perhaps he is liable for tumah only until he completes his period of Naziritism, (even if he has not yet brought the offering.) You reason (as follows): Since a Nazirite is forbidden to drink wine and to become tamei, then if I have learned re wine that the days after his Naziritism are equated with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering, so, re tumah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with wine, which does not void (the count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism until he brings the offering, how much more so (should this obtain) with tumah, which does void the count! — No, this may be so with wine, where no act in its category (the drinking of wine) is permitted (to a Nazirite,) wherefore the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism — as opposed to tumah, where an act in its category (i.e., meth-mitzvah) is permitted — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. This is refuted by shaving (i.e., the shaving of a Nazirite leper on the seventh day), where an act in its category (the category of shaving) is permitted, in spite of which the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with shaving, which does not void the whole (count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, then with tumah, which does void the whole, how much more so! — No, this may be so with shaving, where the shaver was equated (for liability) with the shaved one (i.e., the Nazirite who shaves himself) — wherefore this equation was made, as opposed to tumah, where the defiler was not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who defiles himself) — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days before the Naziritism before the bringing of the offering. — This is refuted by (the instance of) wine, where one who causes the Nazirite to drink was not equated (for liability) with the drinker (i.e., the Nazirite himself), in spite of which the equation was made. And this would indicate re tumah, that even though the defiler is not equated with the defiled, the days after the Naziritism are to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. —- And the argument goes round and round. It is, therefore, written (6:20) \"… and then (after the offering) the Nazirite may drink wine.\" Now may a Nazirite drink wine? Rather, the verse is \"extra\" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (12) (in respect to tumah) \"Nazirite,\" and there (20) (in respect to wine) \"Nazirite.\" Just as there, the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, so, there, (in respect to tumah)." + ], + [ + " (Bamidbar 6:13) \"This is the law of the Nazirite\": \"This,\" for the offering of purity (i.e., when the Nazirite is in a state of purity) or also for the offering of tumah (i.e., when the Nazirite is in a state of tumah)? (Ibid.) \"On the day of the fulfillment of the days of his Naziritism\" — Scripture is speaking only of one who has an end to his Naziritism (i.e., a thirty-day Naziritism, a Naziritism of purity) \"This is the law of the Nazirite\": (i.e., the offerings that follow) obtain with both a Nazirite of \"days\" and with an \"eternal\" Nazirite. \"yavi otho (to the door of the tent of meeting\"): Now do others bring him? ([this being the usual connotation of \"yavi otho\"]). Does he not bring (i.e., present) himself? — This is one of the three ethim (as in \"otho\") which R. Yishmael would expound in the Torah as (being reflexive,) \"himself\" (rather than accusative, \"it\" or \"him\"). Similarly, (Vayikra 22:16) \"And they will bear otham the sin of guilt\": Now do others bear them? Is it not they who bear upon themselves, etc.? Similarly, (Devarim 34:6) \"And he buried otho in the valley.\" Now did others bury him? Did he not bury himself? Here, too, \"yavi otho\" — he brings (i.e., presents) himself, and others do not bring him." + ], + [ + " (Bamidbar 6:14) \"And he shall offer up his sacrifice to the L-rd: one lamb of the first year, whole\": to exclude one that is blemished. \"and one ewe-lamb of the first year, whole\": to exclude one that is blemished. \"and one ram, whole\": to exclude one that is blemished. We are hereby taught that the Nazirite requires three (mutually exclusive) animals (i.e., each is a mitzvah in itself)." + ], + [ + " (Bamidbar 6:150 \"And a basket of unleavened bread\": general (any kind); \"fine flour, cake mixed with oil\": particular. general-particular (The rule is:) There obtains in the general only what is in the particular. For it would follow (otherwise), viz.: Since a thanksgiving offering requires bread and the Nazirite ram requires bread, then if I have learned that one thanksgiving offering requires four kinds, then the Nazirite ram should also require four kinds; it is, therefore, written \"and a basket of unleavened bread\": general; \"fine flour, cakes mixed with oil\": particular. general-particular (The rule is:) There obtains in the general only what is in the particular. \"and their meal-offering and their peace-offerings\": for the burnt-offering and the peace-offerings.\" — But perhaps also for the sin-offering and for the guilt-offering (of the Nazirite who has become tamei). And this would follow a fortiori, viz.: Since a leper shaves and brings an offering and a Nazirite shaves and brings an offering, then just as the sin-offering and guilt-offering of a leper require libations, so should those of a Nazirite require libations; it is, therefore, written (Ibid. 17) \"And the ram shall he offer as a sacrifice of peace-offerings to the L-rd for the basket of unleavened bread, and the Cohein shall offer its (the ram's) meal-offering and its drink-offering.\" The ram was included in the general rule (\"and their meal-offering and their drink-offerings,\") and it departed from the general rule (for special mention) to teach something about the rule itself, viz.: Just as the ram, which is distinct in being offered for vow and gift requires drink-offerings, so, all offerings for vow and gift require drink-offerings — to exclude the sin-offering and the guilt-offering, which, not being offered for vow and gift, do not require drink-offerings. Variantly: Since it (the ram) was included in the general rule, and it departed (from that rule) to teach about the bread, Scripture returned it to its rule." + ], + [ + " (Bamidbar 6:18) \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting\": Scripture here speaks of peace-offerings (i.e., that the Nazirite shaves after the sacrifice of the peace-offerings), it being written of them (Vayikra 3:2) \"and he shall slaughter it at the door of the tent of meeting.\" You say this, but perhaps the verse is to be taken literally, (i.e., that he shaves at the door of the tent of meeting. If you say this, this is demeaning. Scripture states (Shemot 20:23): \"Do not go up by steps, (but by a smooth ramp) upon My altar, so that your nakedness not be revealed upon it (by your having to take relatively long strides) — how much more so should he not shave (at the door of the tent of meeting)! What, then, is the intent of \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting\"? Scripture refers here to the sacrifice of the peace-offerings (as above). R. Yitzchak says: Scripture speaks of the sacrifice of the peace-offerings. You say this? Perhaps it refers to (shaving at) the door of the tent of meeting, literally. It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid.) \"and he shall take the hair of the head of his Naziritism, etc.\" In the place (the room) where he cooks it (the peace-offerings), there shall he shave. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting.\" If the door was not open, he would not shave. \"and he shall take the hair of the head of his Naziritism and he shall place it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offerings.\" This tells me only of the peace-offerings. Whence do I derive (that he can do the same) under the sin-offering and under the guilt-offering? From \"under the sacrifice\" — in any event. This tells me only of (his shaving his hair in) the sanctuary. Whence do I derive the same for (his doing so) outside it? From \"and he shall place it on the fire\" — in any event." + ], + [ + " (Bamidbar 6:19) \"And the Cohein shall take the cooked (\"beshelah\") shoulder of the ram\": \"beshelah\" connotes \"whole\" (i.e., it is first cooked and then separated from the ram.) R. Shimon b. Yochai says: \"beshelah\" implies only that it must be cooked together with the ram, (but it is separated before the cooking.) \"and one unleavened cake\": If it were broken or part were missing, it is invalid. \"and one unleavened wafer\": If it were broken or part were missing it is invalid. \"and he shall place them on the palms of the Nazirite after his shaving of (the head of) his Naziritism.\": This is after his shaving, but the bringing of the offerings is not after his shaving." + ], + [ + " (Bamidbar 6:20) \"And the Cohein shall lift them, a lifting before the L-rd\": back and forth and up and down, as it is written (Shemot 29:27) \"which was waved and which was lifted.\" Lifting is being compared to waving. Just as waving is back and forth, so, lifting; and just as lifting is up and down, so, waving — whence they ruled: the mitzvah of waving — back and forth, up and down. (Ibid.) \"before the L-rd\": in the east. For wherever \"before the L-rd\" is written, in the east is understood unless it is specified otherwise. \"It is holy to the Cohein, in addition to the breast of waving and the thigh of lifting\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Vayikra 7:34]) \"For the breast of waving, etc.\") For in \"For the breast of waving and the thigh of the lifting have I taken from the children of Israel from their peace-offerings,\" the peace-offerings of the Nazirite are also subsumed, and Scripture (here) removed them from their context for the ram's shoulder requirement. This tells me only of the latter. Whence do I derive (the same for) the breast and the thigh? It follows a fortiori, viz.: If individual peace-offerings, which do not require the giving (to the Cohein) of the shoulder, do require the (giving of) breast and thigh, then the Nazirite peace-offerings, which do require the giving of the shoulder, how much more so do they require the giving of breast and thigh! Now if I can derive this a fortiori, why need it be written (Ibid.) \"It (the shoulder) is holy to the Cohein, in addition to the breast of waving and the thigh of lifting\"? We are hereby apprised that every thing (in this instance, Nazirite peace-offerings) which was included in a general formulation and departed from that formulation for the sake of a new learning (in this instance, the giving of the shoulder) may not be returned to its general formulation until Scripture explicitly does so." + ], + [ + " (Bamidbar 6:21) \"This is the law of the Nazirite\": This (i.e., what we have learned of the offerings) tells me only of the time (of the Temple, when there are offerings). Whence do we derive (that Naziritism obtains) in all generations? From \"This is the (perpetual) law.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (i.e., \"This is the law\") is stated by way of summation. \"his offering to the L-rd for his Naziritism\": i.e., his offering to the L-rd is contingent upon his Naziritism, and his Naziritism is not contingent upon his offering (i.e., if he vows to bring the offering, he does not thereby become a Nazirite.) \"his offering to the L-rd for his Naziritism\": and not the offering of others for his Naziritism (i.e., if he said \"I will be a Nazirite on condition that others bring the Nazirite offering,\" he has said nothing.) \"aside from what his hand attains\": We are hereby apprised that if he said: I am a Nazirite on condition that I shave over a hundred burnt-offerings and a hundred peace-offerings, I recite over him \"According to his vow that he vows thus shall he do.\" I might think (that the same applies) even if he said: I am a Nazirite on condition that I shave over a hundred sin-offerings and a hundred guilt-offerings. It is, therefore, written \"that he vows.\" It applies only to offerings that are brought as vows and gifts (to exclude the above). I might think that even if he said \"I undertake five Naziritisms (on condition) that I shave one shaving for all,\" I recite over him \"according to his vow that he vows\"; it is, therefore, written \"thus shall he do according to the law of his Naziritism\" (i.e., he must shave for each Naziritism individually). R. Eliezer b. Shamua and R. Yochanan Hasandlar asked R. Shimon b. Yochai: If one were a clean Nazirite (as opposed to one defiled by the dead) and a leper, may he perform one shaving, which satisfies both his Naziritism and his leprosy? He answered: Is this possible? If each shaved in order to grow hair, or if each shaved in order to remove hair, your question would be in place; but the leper shaves in order to grow hair (for he must shave a second time after his count (viz. Vayikra 14:9), and the Nazirite shaves in order to remove hair, so how can one shaving serve for both? — If not, let it (one shaving) suffice for the days of his (the leper's state of) confirmation and his (the Nazirite's) counting, (where both shave in order to remove hair). He answered: If both were before the sprinkling of the blood, your question would be in place. But the (confirmation) shaving of the leper is before the sprinkling of the blood, and that of the Nazirite, after the sprinkling of the blood. They responded: If it (one shaving) does not suffice for the days of his leprosy and a clean Nazirite, let it suffice for the days of his leprosy and an unclean (i.e., defiled) Nazirite. He answered: An unclean Nazirite in the days of his (the leper's) counting — the intent of one (the leper) is to grow hair, and of the other (the Nazirite), to remove it. An unclean Nazirite in the days of his (the leper's) confirmation, (even though the intent of both is to remove it) — one, (the leper, shaves) before the administration of the waters of the red heifer; the other, (the Nazirite, shaves) after the administration of the waters. The conditions (for a single shaving) cannot be satisfied, neither in the days of his (the leper's) consummation nor in the days of his counting; neither with an unclean (Nazirite) nor with a clean one." + ], + [ + " (Bamidbar 6:22-23) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to Aaron and to his sons, saying: Thus shall you bless, etc.\": Because the entire section deals with Cohanim, Aaron and his sons are brought into the context of \"saying\" (dibbur). For this is the rule: Wherever the \"dibbur\" is to the Cohanim, the action (of that section) is that of the Cohanim. Where the \"dibbur\" is to Israel as a whole, the action is that of Israel. Where the \"dibbur\" is to all men, the proselytes are to be included. \"Thus shall you bless the children of Israel\": in the holy tongue. — But perhaps any tongue is permitted. It is, therefore, written (Devarim 27:12) \"These shall stand to bless the people.\" Just as there, in the holy tongue, so, here, in the holy tongue. R. Yehudah says: This (i.e., the above identity) is not needed, for wherever \"aniyah\" (\"answering\"), \"amirah\" (\"saying\") or \"cachah\" (\"thus\") is written, the holy tongue is intended. \"Thus shall you bless the children of Israel\" — standing. You say, standing; but perhaps either standing or not standing is permitted. It is, therefore, written \"These shall stand to bless the people.\" It is written here \"blessing\" and there, \"blessing.\" Just as \"blessing\" there is standing, so, \"blessing\" here. R. Nathan says: This (derivation) is not needed, for it is written (of the Cohanim, Devarim 10:8) \"… to stand before the L-rd, to minister unto Him, and to bless His name.\" Blessing is likened to ministering. Just as ministering is standing, so, blessing. \"Thus shall you bless the children of Israel\": with raised hands. You say, with raised hands; but perhaps either with or without raised hands is permitted. It is, therefore, written (Vayikra 9:22) \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them.\" Just as there, with raised hands, so, here. R. Yonathan says: But perhaps just as there, Rosh Chodesh, offering, and the high-priest, so, here (these elements must obtain)! It is, therefore, written (Devarim 18:5) \"For him (a Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand and minister in the name of the L-rd, he and his sons all of the days.\" His sons are likened to him. Just as he, with raised hands, so, his sons with raised hands. \"Thus shall you bless the children of Israel\": with the explicit name (the Tetragrammaton [yod-keh-vav-keh]). You say, with the Tetragrammaton. But, perhaps, only with an epithet. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"And they shall place My name on the children of Israel\" — the name that is distinctive with Me. I might think that this obtains even in those places bordering (on Jerusalem). It is, therefore, written here \"And they shall place My name,\" and, elsewhere, (I Kings 11:36) \"to place My name there.\" Just as there, the Temple, so, here, the Temple. In the Temple, with the Tetragrammaton; elsewhere, with an epithet. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says (Shemot 20:21) \"Wherever I mention My name, etc.\": This is an inverted verse, (to be understood as) \"Wherever I am revealed to you, there shall you mention My name.\" Where am I (i.e., My shechinah) revealed to you? In the Temple. You, too, may mention My name only in the Temple — whence they ruled: It is forbidden to utter the explicit Name (the Tetragrammaton) in the borders (of Jerusalem). \"Thus shall you bless the children of Israel\": This tells me only of a blessing for (the men of) Israel. Whence do I derive (the same for) women, proselytes, and bondsmen? From \"Say to them\" — to all of them. Whence do I derive a blessing for the Cohanim (by the L-rd)? From (6:27) \"and I shall bless them (the Cohanim).\" \"Thus shall you bless the children of Israel\": face to face. You say face to face, but perhaps face to back is intended! It is, therefore, written \"Say to them\" (as a man speaks to his neighbor) face to face. \"Thus shall you bless the children of Israel\": in a loud voice so that the entire congregation can hear.\" — But perhaps in a whisper is intended. — It is, therefore, written \"Say to them\" — so that the entire congregation can hear. And whence is it derived that the prayer leader must tell them (the Cohanim) to say? From \"Say to them.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:24) \"The L-rd bless you\": with the explicit blessing (Devarim 28:3-6) \"Blessed shall you be in the city and blessed shall you be in the field … Blessed shall be your basket and your remainder. Blessed shall you be in your coming in and blessed shall you be in your going out.\" \"The L-rd bless you\": with possessions \"and keep you\": with possessions. R. Nathan says: May He bless you with possessions and keep you — in body. R. Yitzchak says \"and keep you\": from the evil inclination, as it is written (Proverbs 3:26) \"For the L-rd will be with you in your trust, and He will guard your feet from entrapment.\" Variantly: \"and keep you\": from all evil, viz. (Psalms 121:4-7) \"He neither slumbers nor sleeps, the Keeper of Israel … at your right hand … By day the sun … The L-rd will keep you from all evil.\" Variantly: \"and keep you\": from mazikkin (destructive agents), viz. (Ibid. 91:11) \"For His angels will He charge for you to keep you in all your ways.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep for you the covenant of your fathers, viz. (Devarim 7:12) \"… then the L-rd your G-d will keep for you the covenant and the lovingkindness which He swore to your fathers.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep for you the \"end\" (i.e., the time of redemption). And thus is it written (Isaiah 21:11-12) \"A prophecy concerning Duma (Edom): He (Israel) calls to Me from Seir: 'Keeper, what of the night?' 'Keeper, what of the night?' The Keeper says: 'Morning is coming and also night, etc.'\" Variantly: \"and keep you\": He will keep your soul at the time of death, viz. (I Samuel 25:29) \"and my master's soul will be bound up (after death) in the bond of life.\" From this I would understand both (the soul of) the righteous and the wicked to be intended. It is, therefore, written (Ibid.) \"but the soul of your foes will He hurl away from the hollow of a sling.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep your feet from Gehinnom, viz.: (Ibid. 2:9) \"He will keep (from Gehennom) the feet of His pious ones.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep you in the world to come, viz. (Isaiah 4:31) \"But those who trust in the L-rd will renew strength. They will lift their wings as eagles, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:25) \"The L-rd cause His countenance to shine upon you\": He will give you \"light\" of the eyes. R. Nathan says: This refers to the light of the Shechinah, as it is written (Isaiah 60:1-2) \"Arise, shine, for your Light has come. For the darkness will cover the earth, and a thick mist, the peoples, but upon you the L-rd will shine, and His glory will be seen upon you,\" (Psalms 67:2) \"G-d will favor us and bless us. He will cause His countenance to shine upon us, Selah,\" (Ibid. 118:27) \"… and He shone for us.\" Variantly: \"The L-rd cause His countenance to shine upon you\": This refers to the light of Torah, as it is written (Proverbs 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and the Torah, light.\" \"and be gracious to you\": in (the granting of) your requests, as it is written (Shemot 33:19) \"And I shall be gracious to whom I shall be gracious, and I shall be merciful to whom I shall be merciful.\" Variantly: Let Him grant you grace in the eyes of man, as it is written (Bereshit 39:21) \"And He granted him grace in the eyes of the overseer of the prison,\" and (Esther 2:14) \"And Esther found favor in the eyes of all who saw her,\" and (Daniel 1:9) \"And G-d granted Daniel grace and mercy,\" and (Proverbs 3:4) \"You will find favor and goodly wisdom in the eyes of G-d and man.\" Variantly: \"and be gracious to you\": with understanding, insight, mussar, and wisdom. Variantly: \"and be gracious to you\": in Torah study, as it is written (Proverbs 4:9) \"It (Torah) will set a chaplet of grace upon your head,\" and (Ibid. 1:9) \"For they (words of Torah) are a chaplet of grace to your head and a necklace to your throat.\" Variantly: \"and be gracious to you\": with gifts of \"grace,\" as it is written (Psalms 123:2) \"Behold, as the eyes of servants to their masters; as the eyes of a maidservant to the hand of her mistress, so are our eyes to the L-rd our G-d, until He grants us grace,\" and (Ibid. 3) \"Grant us grace, O L-rd, grant us grace, for we are fully sated with contempt, and (Isaiah 33:2) \"O L-rd, grant us grace, for in You have we hoped.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:26) \"The L-rd lift His countenance unto you\": when you stand in prayer), as it is written (in respect to the prayers of Abraham, Bereshit 19:21): \"Behold, I have lifted your countenance.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If I have lifted the countenance for Lot for the sake of Abraham, My beloved, shall I not do so for you, and for the sake of your fathers!", + " One verse states \"The L-rd lift His countenance unto you,\" and another, (Devarim 10:17) \"who does not lift the countenance\" (i.e., who does not forgive) and who does not take a bribe.\" How are these two verses to be reconciled? When Israel do the L-rd's will — \"The L-rd lift His countenance unto you\"; when they do not do the L-rd's will — \"who does not lift the countenance.\" Variantly: Before the decree has been sealed — \"The L-rd lift His countenance unto you\"; after the decree has been sealed — \"who does not lift the countenance.\" One verse states (Psalms 65:3) \"O, heeder of prayer, to You does all flesh come,\" and another, (Eichah 3:44) \"You have covered Yourself with a cloud against the passing of prayer.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"heeder of prayer\"; after the decree has been sealed — \"You have covered Yourself with a cloud.\" One verse states (Psalms 145:18) \"Close is the L-rd to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth,\" and another, (Ibid. 10:1) \"Why, O L-rd, do You stand afar?\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed\" — \"Close is the L-rd to all who call upon Him\"; after the decree has been sealed, He is \"afar.\" One verse states (Eichah 3:28) \"From the mouth of the Most High there shall not issue forth the evils and the good,\" and another, (Daniel 9:14) \"and the L-rd was anxious for the evil (to materialize).\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"From the mouth of the Most High there shall not issue forth the evils and the good\"; after the decree has been sealed — \"and the L-rd was anxious for the evil.\" One verse states (Jeremiah 4:14) \"Wash your heart of evil, O Jerusalem, so that you be saved,\" and another, (Ibid. 2:22) \"Though you wash yourself with niter and add borax, your sin is an (indelible) stain before Me.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Wash your heart of evil, O Jerusalem\"; after the decree has been sealed — \"Though you wash yourself with niter and add borax, your sin is an (indelible) stain before Me.\" One verse states (Ibid. 3:22) \"Return, you wayward sons,\" and another, (Ibid. 8:4) \"If they (wish to) return, He will not return\" (to accept them.) How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Return, you wayward sons\"; after the decree has been sealed — \"If they return, He will not return.\" One verse states (Isaiah 55:6) \"Seek the L-rd when He is found,\" and another, (Ezekiel 20:3) \"As I live (says the L-rd), will I be sought out for you?\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Seek the L-rd when He is found\"; after the decree has been sealed — \"Will I be sought out for you?\" One verse states (Ibid. 18:32) \"For I do not desire the death of the dead one,\" and another (I Samuel 2:25) \"… for the L-rd desired to kill them.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"For I do not desire the death of the dead one\"; after the decree has been sealed — \"for the L-rd desired to kill them.\" Variantly: One verse states \"The L-rd lift His countenance unto you,\" and another (Devarim 10:17) \"who does not lift the countenance.\" How are these two verses to be reconciled? \"The L-rd lift His countenance\" — in this world; \"who does not lift the countenance\" — in the world to come. Variantly: \"The L-rd lift His countenance\" — (Let Him) remove His anger from you. \"and grant you peace\": peace in your coming in and peace in your going out and peace with all men. R. Chanina, the adjutant high-priest says: \"and grant you peace\" — in your house. R. Nathan says: This is the peace of the Davidic kingdom, of which it is written (Isaiah 9:6) (the king) \"who increases the governance (of the L-rd), and his peace will be endless. Upon the throne of David and upon his kingdom\" (shall this peace be). Variantly: This is the peace of Torah, of which it is written (Psalms 29:11) \"The L-rd gives strength (Torah) to His people; the L-rd blesses His people with peace.\" Great is peace, the Holy One Blessed be He deviating from the truth for its sake in the instance of Sarah, who said \"I am old\" (see Bereshit 18:12-13). Great is peace, the angel deviating from the truth for its sake in the instance of Manoach for its sake (viz. Judges 13). Great is peace, the Name written in holiness being erased by the bitter waters (of the sotah) to make peace between a man and his wife. R. Elazar says: Great is peace, the prophets having exhorted all men for its sake. R. Shimon b Chalafta says: Great is peace, it being the only vessel which contains all of the blessings, it being written \"The L-rd gives strength to His people; the L-rd blesses His people with peace.\" R. Elazar Hakappar says: Great is peace, all of the blessings being sealed with peace, viz.: \"The L-rd bless you and keep you. The L-rd cause His countenance to shine upon you and be gracious unto you. The L-rd lift His countenance unto you and grant you peace.\" R. Elazar the son of R. Elazar Hakappar says: Great is peace, for even if the idolators live in peace, the Holy One, as it were, does not \"touch\" them, as it is written (Hoshea 4:17) \"Ephraim (Yisrael) has bound himself (in friendship to serve) idols — Let him be.\" But when they were divided amongst themselves, what is written of them? (Ibid. 10:2) \"Their hearts are divided — Now they will be laid waste!\" How great is peace! — How abhorrent is contention! Great is peace, for even in time of war, peace is needed, viz. (Devarim 20:10) \"If you draw near a city to do battle with it, then you shall call out to it for peace,\" (Ibid. 2:26) \"And I sent messengers from the desert of Kedemoth to Sichon, king of Moav, (with) words of peace,\" (Judges 11:12) \"And Yiftach sent messengers …\" What did he (the king of Ammon) say? (13) \"And now, return them (the lands you took from us) in peace.\" Great is peace, for even the dead need peace, as it is written (Bereshit 15:13) \"And you will come to your fathers in peace,\" and (Jeremiah 34:5) \"In peace will you die, and as the burnings of your fathers, etc.\" Great is peace, which is given to the penitent, as it is written (Isaiah 57:19) \"(I will) create (for him [the penitent a new]) expression of the lips:\" Shalom Shalom! (And both will be alike, both) the far (i.e., one who had served the L-rd from his youth) and the near (i.e., one who had sinned and had just repented), etc.\" Great is peace, which was given in the portion of the righteous, as it is written (Ibid. 2) \"Let him (the righteous one) come in peace (to the grave). Let them (the men of lovingkindness) rest (peacefully) where they lie.\" Great is peace, which was not given in the portion of the wicked, viz. (Ibid. 21) \"There is no peace, says the L-rd, for the wicked.\" Great is peace, which was given to the lovers of Torah, viz. (Psalms 119:165) \"Peace in abundance for the lovers of Your Torah.\" Great is peace, which was given to the humble, viz. (Ibid. 37:11) \"and the humble will inherit the land and rejoice in an abundance of peace.\" Great is peace, which was given to the learners of Torah, viz. (Isaiah 59:13) \"And all your children will be (as if) taught by the L-rd, and (there will be) an abundance of peace (among) your children.\" Great is peace, which is given to the doers of righteousness, viz. (Ibid. 32:7) \"And the reward of righteousness will be peace.\" Great is peace, for the name of the Holy One Blessed be He is \"Peace,\" viz. (Judges 6:24) \"and he called it (the altar) 'the L-rd is Peace.'\" R. Chanina, the adjutant high-priest says: Great is peace, which is over and against the entire creation, as it is written \"who makes peace … and creates all\" (viz. Isaiah 45:7). Great is peace, which is needed (even) by the celestial creations, viz. (Job 25:22) \"Governance and fear is with Him: He makes peace in His heights.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If in a place where there is no enmity, or rivalry, or hatred, or hostility, peace is needed — how much more so, in a place where all of these obtain!", + " One verse states (Ibid. 3) \"Is there any number to His angelic hosts?\" and another (Daniel 7:10) \"A thousand thousands were serving Him, and myriad myriads were standing before Him.\" How are these two verses to be reconciled? Before they were exiled from their land — \"Is there any number to His angelic hosts?\" After they were exiled from their land — \"A thousand thousands were serving Him.\" As it were, the celestial retinue was diminished. Rebbi says in the name of Abba b. Yossi: One verse states: \"Is there any number to His angelic hosts?\" and another, \"A thousand thousands were serving Him.\" How are these two verses to be reconciled? \"A thousand thousands were serving Him\" — this is one host. And how many hosts are there? — \"Is there any number to His angelic hosts?\" One verse states (Psalms 147:4) \"He counts the number of the stars, (which implies that He calls each by name), and another (Isaiah 40:26) \"Raise your eyes on high and see who created these. He brings forth their legions by number; he calls to all of them by name,\" (which implies that He calls all of them as one). (How is this to be understood?) When the Holy One Blessed be He calls, all answer, something impossible for flesh and blood, to call two names at the same time. Similarly, (Shemot 20:1) \"And G-d spoke all of these things (in one utterance) saying, etc.\", and (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; these two have I heard,\" and (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L-rd, and like a hammer shattering rock?\" Rebbi says in the name of Abba Yossi b. Dostai: One verse states \"He brings forth their legions by number, etc.\", and another \"He counts the number of the stars.\" How are these two verses to be reconciled? We are hereby taught there is no changing of the (essential) name there. The name that it is called by now is not the name that it will be called by later, (but its \"name\" is simply a function of its embassy.) And thus is it written (Judges 12:18) \"And the angel of the L-rd said to him: Why do you ask my name? It is hidden.\" I do not know what \"name\" I will be converted to (in the future). One verse states (II Samuel 24:24) \"And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels,\" and another (I Chronicles 21:25) \"And David gave Arnon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How are these two verses to be reconciled? For the place of the threshing floor, six hundred; for the place of the altar, fifty. Rebbi says, in the name of Abba Yossi b. Dostai: One verse states \"And David bought the threshing floor, etc.\" and another verse states \"And David gave Arnon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How are these two verses to be reconciled? There were twelve tribes, and he took from each fifty shekels, six hundred shekels in all. R. Elazar says \"And David bought the threshing floor,\" as explained elsewhere. Where? \"And David gave Arnon for the place, etc.\" But the cattle for the burnt-offering and the threshing sledges and the cattle gear for the wood for fifty shekalim. One verse states (I Kings 5:6) \"And Solomon had forty thousand stables of horses for his chariots,\" and another, (II Chronicles 9:28) \"four thousand stables of horses.\" How are these two verses to be reconciled? Four thousand stables for forty thousand (horses). One verse states (Ibid. 4:5) \"Its capacity was three thousand bath measures,\" and another (I Kings 7:26) \"Its capacity was two thousand bath measures.\" How are these two verses to be reconciled? Two thousand in wet measure, which are three thousand in dry measure — whence the sages ruled: Forty sa'ah in wet measure is equal to two kor in dry measure.", + " (to be understood as following \"how much more so, etc.\" [before the preceding paragraph]:) And thus is it written (Isaiah 23:4) \"Be ashamed, O Tziddon, for the sea has spoken, the fortress of the sea, saying: I have not labored, and I have not borne, and I have not raised youths or reared maidens.\" The sea hereby says: I, who do not fear — \"perhaps I will not labor, perhaps I will not bear sons and daughters, perhaps I will bury sons and daughters\" — What shall I say? \"Will you not fear Me, says the L-rd. Will you not tremble before Me, who have set sand as a bound to the sea, an eternal law, not to be broken\" — Now if I (the sea), with whom all of these trepidations do not obtain, do the will of my Master (and do not venture to break my bounds), how much more so you — \"Be ashamed, O Tziddon!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:27) \"And they shall place My name\": Why is this stated? It is written (Ibid. 23) \"Thus shall you bless the children of Israel\" — with the explicit Name (the Tetragrammaton). — But perhaps with an epithet (only). It is, therefore, written \"And they shall place My name\" — My distinctive name (Yod-Keh-Vav-Keh). I might think, even in the borders (of Jerusalem). It is, therefore, written here \"And they shall place My name,\" and elsewhere (Devarim 12:5) \"to place My name there.\" Just as there, the Temple; here, too, the Temple. In the sanctuary, with the explicit Name; in the province, with an epithet. \"and I shall bless them\": Why is this stated? (Ibid. 23) \"Thus shall you bless, etc.\" tells us only of a blessing [by the Cohanim] to Israel. Whence do I derive a blessing for the Cohanim themselves? From \"and I shall bless them.\" Variantly: \"and I shall bless them\": So that Israel not say that their blessings are dependent upon the Cohanim; it is written \"and I shall bless them.\" So that the Cohanim not say We shall bless Israel, it is written \"and I shall bless them.\" I shall bless My people Israel, as it is written (Devarim 2:7) \"For the L-rd your G-d has blessed you in all the work of your hands,\" (15:6) \"as He spoke to you,\" viz. (7:13) \"And He will love you and bless you and multiply you, and bless etc.\", and (28:12) \"The L-rd will open for you His goodly treasure, the heavens,\" and (Ezekiel 34:14) \"In a goodly pasture will I graze them,\" and (Ibid. 15) \"I will feed My flock.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:1) \"And it was on the day that Moses had finished setting up the mishkan\" (the tabernacle): Scripture here apprises us that all the seven days of consecration Moses would assemble the mishkan every morning and anoint it and dismantle it, and on that day (the eighth) he set it up and anointed it and assembled it and did not dismantle it. R. Yossi b. R. Yehudah says: On the eighth day, too, he anointed it and dismantled it. And it is written (Shemot 40:17) \"And it was, in the first month (Nissan) in the second year, on the first day of the month that the mishkan was established — whence we derive that on the twenty-third of Adar Aaron and his sons began to anoint the mishkan and all of its vessels; on Rosh Chodesh (Nissan) it was established; on the second (of Nissan) the red heifer was burned; on the third, its waters were sprinkled (viz. Bamidbar 8:7). On that day (Rosh Chodesh Nissan), the Shechinah reposed in the house, as it is written (Shemot 40:35) \"And Moses could not enter the tent of meeting, etc.\" On that day the chiefs (of the tribes) sacrificed their offerings, as it is written (Bamidbar 7:12) \"And the one who presented his offering on the first day…\" Why (emphasize) \"the first day\"? It was the first of all the days of the year. On that day fire descended from heaven and consumed the offerings, as it is written (Vayikra 9:24) \"And a fire came forth from before the L-rd and consumed upon the altar the burnt-offering and the fats.\" On that day the sons of Aaron presented a strange fire, as it is written (Vayikra 10:1) \"And Nadav and Avihu the sons of Aaron took, each his censer … (2) and they died before the L-rd.\" Their death was \"before the L-rd,\" and their falling was outside. How did they leave (the inner sanctum)? R. Yossi was wont to say: An angel propped them dead until they left and they fell in the azarah (the court), as it is written (Ibid. 4) \"Draw near and bear your brethren from before the sanctuary out of the camp.\" It is not written \"from before the L-rd,\" but \"from before the sanctuary.\" R. Yishmael says: It is derived from the verse itself — \"and they died before the L-rd\" — that their death was within (the sanctuary) and their falling was within. How did they leave? They dragged them out with iron hooks.\" (Bamidbar 7:1) \"and he anointed it and consecrated it and all of its vessels\": I might think that they were anointed and consecrated one by one. It is, therefore, written (Ibid.) \"and he anointed them and consecrated them\" — he did not consecrate one of them until all of them had been anointed. \"and he anointed them\": from inside and from outside. R. Yoshiyah says: Wet-measure vessels were anointed inside and outside, and dry-measure vessels, on the inside only, but not on the outside. R. Yonathan says: Wet-measure vessels were anointed on the inside but not on the outside, and dry-measure vessels were anointed neither on the inside nor on the outside. Know this to be so, that they were not anointed, it being written (Vayikra 23:17) \"From your dwellings shall you bring two wave loaves. Two-tenths of fine flour shall they be … they shall be baked as firstlings to the L-rd.\" When are they \"to the L-rd\"? After they have been baked. Rebbi says: \"and he anointed them and consecrated them\": Why is this stated? Is it not already written \"and he anointed it and consecrated it\"? We are hereby apprised that with the anointment of these, all the future vessels were consecrated (i.e., they did not require prior anointment)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:2) \"And the chiefs of Israel presented (their offerings\"): I might think that they were common people appointed (to their position); it is, therefore, written \"the heads of their fathers' house.\" And not only the heads of their fathers' house, but also \"the chiefs of the tribes.\" And what is the thrust of \"the heads of their fathers' house\"? Chiefs the sons of chiefs. (\"the heads of their fathers' house) were they\" — they who were appointed over them in Egypt, viz. (Shemot 5:14) \"And the officers of the children of Israel were beaten, etc.\" (Ibid. 3) \"And they presented their offerings before the L-rd, six wagons tzav.\" \"tzav\" is \"opulent\" — they were lacking nothing. Rebbi says: \"tzav\" is \"covered,\" as gluskaoth are. And though there is no proof for this, it is intimated in (Isaiah 66:20) \"And they will bring all your brothers from all the nations as an offering to the L-rd, on horses, and in chariots, and in litters (\"tzavim\") and on mules and on dromedaries.\" \"six wagons tzav\": I might think, a wagon for each one (of six, who donated them); it is, therefore, written \"a wagon for every two chiefs.\" I might think an ox for two chiefs; it is, therefore, written \"and an ox for each.\" They came and stood before the mishkan, but Moses would not accept them until it was told to him by the Holy (Spirit): Take it from them. Their minds are at one with that of the Most High. R. Nathan says: What did the chiefs see to come first with their offerings here, but not in the offerings for the work of the mishkan? (In that instance) they said: Let Israel offer what they will and we will make up what is missing. When they saw that the congregation had completed everything, viz. (Shemot 36:7) \"And what they had was enough for all of the work and more,\" they said: What is left for us to do? And the chiefs brought the onyx stones (viz. Ibid. 35:27) Therefore, they brought their offerings first here." + ], + [ + " (Bamidbar 7:6) \"And Moses took the wagons and the oxen and he gave them to the Levites\": Moses took them and distributed them as he saw fit: Two wagons and four oxen he gave to the sons of Gershon, and four wagons and eight oxen he gave to the sons of Merari. And thus do we find with David, that he distributed the heads of the watches among the Cohanim, viz. (I Chronicles 24:4-6) \"And there were more chiefs found of the sons of Elazar than of the sons of Ithamar, and thus were they divided. Among the sons of Elazar there were sixteen chiefs of the house of their fathers, and eight among the sons of Ithamar according to the house of their fathers. And they were divided by lot, these with the others … and Shemayah the son of Nathanel, of the Levites, recorded them before the king and the princes, and Tzaddok the Cohein and Achimelech the son of Avyathar, etc.\"", + " (Bamidbar 7:9) \"And to the sons of Kehath he gave no (wagons)\": R. Nathan says: This escaped David, that the Levites bore the ark in a wagon, as it is written (I Samuel 6:3) \"And they placed the ark of G-d on a new wagon … (7) And the L-rd was wroth with Uzzah, and He smote him there for erring … (8) And David grieved over the L-rd's having made a breach in Uzzah.\" Achitofel said to David: Should you not have learned from Moses your master that the Levites bore the ark only on their shoulder, as it is written \"And to the sons of Kehath he gave none for the burden of the holy things was theirs, (wherefore) they were to be borne upon the shoulder\"? Therefore, David afterwards sent and had it borne on the shoulder, as it is written (I Chronicles 15:11-15) \"And David called to Tzaddok and to Evyathar the Cohanim, and to the Levites: to Uriel, Assayah, and Yoel, Shemayah, Eliaz, and Aminadav. And he said to them: You are the heads of the fathers' (houses) of the Levites. Ready yourselves and your brothers, and you shall bring up the ark of the L-rd, the G-d of Israel. For in the beginning (when the ark was brought up from Kiryat Yearim), it was not you (who were the bearers, wherefore) the L-rd our G-d made a breach in us … And the Cohanim and the Levites readied themselves … And the sons of the Levites bore the ark of G-d as Moses had commanded by word of the L-rd, on their shoulders, with staves upon them.\" And where did he so command? \"And to the sons of Kehath he gave none, etc.\" (Ibid. 24:19 [\"These are their numbers (i.e., the numbers of their watches) for their service, to come to the house of the L-rd as ordained, by the hand of Aaron, their father, as the L-rd, the G-d of Israel, commanded him.\"]) They originated nothing, but (did) all from the mouth of Moses, and Moses from the mouth of the Omnipotent." + ], + [ + " (Bamidbar 7:10) \"And the chiefs presented the inauguration (offerings) of the altar on the day that it was anointed\": We are hereby apprised that just as the chiefs made donations for the work of the mishkan, so, they made donations for the inauguration of the altar. \"And the chiefs presented\": They came and stood before the altar and Moses did not accept (their offerings) from them until he was told by the Holy One: Let them present their offerings for the inauguration of the altar. And Moses still did not know in what order (of precedence) they should present them, if by (order of precedence in) the traveling (of the camps, in which instance Judah would present first) or by (order of) birth, (in which instance Reuven would present first), until he was told by the Holy One Blessed be He: Let them present by (the order of) traveling. And Moses still did not know how the chiefs would present, all together, or each in his day, until he was told by the Holy One: Let each one present in his day, as it is written (Ibid. 11) \"each chief on his day\": What is the intent of (the redundancy) \"each chief on his day, each chief on his day\"? Because Nachshon was (comparable to) a king, and he presented first, he should not say: Since I presented first, I should (also) present with each one on his day; it is, therefore, written \"each chief on his day.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:12) \"And the one who presented his offering on the first day\": What is the intent of this? \"first\" of all the days of the year (i.e., the first of Nissan). \"Nachshon ben Aminadav of the tribe of Judah\": Is the intent of this attribution to link him with his tribe or to indicate that he obtained (the offering) from his tribe and brought it? It is, therefore, written (Ibid. 17) \"This is the offering of Nachshon ben Aminadav\" — his personal offering and not his tribe's. What, then, is the intent of Nachshon ben Aminadav of the tribe of Judah\"? To link him with his tribe." + ], + [ + " (Bamidbar 7:13) \"And his offering was one silver dish, etc.\": We are hereby taught (by the uniformity of all of the items) that they were originally made for the sake of the offerings. \"one silver bowl of seventy shekels in the shekel of the sanctuary\": This tells me only that the bowl was in the shekel of the sanctuary. Whence do I derive the same for the dish? From (\"in the shekel of the sanctuary) both of them\" — Just as the bowl was in the shekel of the sanctuary, so, the dish. R. Chanania the son of the brother of R. Yehoshua says: There is no need (for this derivation), for it is already written (Ibid. 85) \"two thousand and four hundred in the shekel of the sanctuary.\" What, then, is the intent of \"both of them full\"? From (\"one silver dish) weighing one hundred and thirty shekels,\" I would think that since they were not equal in weight, (the bowl weighing seventy shekels), they were not equal in capacity; it is, therefore, written \"both of them full.\" And what is the difference between dish and bowl? The plate of the dish is thick; the plate of the bowl is thin. \"both of them full of fine flour\": (also) donated. \"one spoon\": It makes what is in it \"one\" (for halachic purposes). \"ten gold (shekels)\": (Is the meaning that) it was of gold, and its weight (ten shekels) of silver, or that it was of silver, and its weight,(ten shekels) of gold? It is, therefore, written (Ibid. 86) \"All the gold of the spoons — one hundred and twenty (shekels.\") The first assumption, then, is the correct one — It was of gold, and its weight, of silver. \"full of incense\": donative (and not required) incense." + ], + [ + " (Bamidbar 7:15) \"One young bullock\": There was no other like it in its herd. \"one ram\": There was no other like it in its herd. \"one lamb of its first year\": (within) its first year, and not the (one-year) count of the world. \"one lamb … for a burnt-offering\": We are hereby taught that all are valid as a burnt-offering. — But perhaps \"a lamb,\" where it is explicitly stated, is valid, but the others not! It is, therefore, written (Ibid. 87) \"All the cattle for the burnt-offering: twelve bullocks, etc.\", to indicate that all are valid as burnt-offerings." + ], + [ + " (Bamidbar 7:16) \"One he-goat for a sin-offering\": to atone for (defilement by a \"grave in the depths,\" (i.e., unknown tumah). \"And for the sacrifice of the peace-offerings\": From (Ibid. 88) \"And all the cattle for the sacrifice of the peace-offerings,\" I might think that \"cattle,\" where it is explicitly stated, are valid for peace-offerings, but not the others; it is, therefore, written \"And for the sacrifice of the peace-offerings,\" to indicate that all are valid for the sacrifice of peace-offerings. \"This is the offering of Nachshon ben Aminadav\": He brings his own and not his tribe's. \"this is the offering\": This one (the chief, in the inauguration of the altar) brings donative incense, but an individual (as opposed to a congregation) does not (otherwise) bring donative incense. \"this is the offering\": This one brings a sin-offering, not for a sin, but an individual does not bring a sin-offering not for a sin. (The offering of) this one overrides the Sabbath and tumah, but an individual does not override Sabbath and tumah." + ], + [ + " (Bamidbar 7:18) \"On the second day, Nethanel ben Tzuar, the chief of Yissachar, presented\": (Ibid. 19) \"He presented (hikriv) his offering\": What is the intent of this (i.e., why the redundancy?) Because Reuven came and protested, saying: It is enough that Judah preceded me; let me (now) present according to the order of (precedence) in birth, Moses rebuked him, saying: The Holy One told me to present according to (precedence) in (the order of) journeying — it being written \"hakrev\" (imperative - \"Present\"). \"He (Nethanel) presented his offering.\" Because Nethanel merited in counsel (i.e., to counsel the presentation of these offerings), Scripture accounts it to him as if he had presented first and he merited the bequest of binah (understanding) as his (Yissachar's) portion, viz. (I Chronicles 12:33) \"And of the sons of Yissachar, knowers of understanding for the times,\" and (Judges 5:15) \"And the leaders of Yissachar (the Sanhedrin) were with Devorah, and as Yissachar, so, Barak, in the valley, etc.\" And thus does Scripture praise him (Yissachar) in the batei-din in Egypt, viz. (of Yissachar) \"Yashuv, the family of the Yashuvi, \"yishuv\" connoting beth-din, as in (Ezekiel 33:31) \"and they will come to you as a people comes, and My people will sit (in judgment) before you,\" and (Devarim 33:18) \"Rejoice Zevulun on your going forth (to trade), and Yissachar in your tents (of Torah),\" and (Bereshit 25:27) \"… and Yaakov was a \"whole\" man, sitting in the tents (of learning).\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:84) This is the (accounting of the) inauguration of the altar on the day that it was anointed\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 88) \"This is the (accounting of the) inauguration of the altar after it was anointed,\" I might think after (a relatively long period of) time; it is, therefore, written \"on the day that it was anointed.\" If on the day that it was anointed, I might think that before it was anointed the offering was brought; it is, therefore, written \"after it was anointed\" — On the day that it was anointed, on the very same day he brought the offering — after it was anointed. Similarly, (Vayikra 7:35-36) \"This is the (portion of the) anointment of Aaron and of the anointment of his sons … which the L-rd commanded to give to them on the day that he anointed them\" — On the day that they were anointed they merited receiving the (priestly) gifts. — But perhaps the meaning is that on that day they were commanded (to give the gifts), but they did not actually receive them until a later time. It is, therefore, written (Ibid. 35) \"… of the fire-offerings of the L-rd on the day that he presented them to minister to the L-rd\" — On the day that they were anointed, they merited receiving the gifts. If so, what is the intent of \"which the L-rd commanded to give to them on the day that he anointed them\"? We are hereby taught that they (Israel) were commanded (to give them) on Mount Sinai, but they (the Cohanim) did not acquire them until they had been anointed with the oil of anointment. (Bamidbar 7:84) \"by the chiefs of Israel\": We are hereby taught that just as they were all united in counsel (to bring the offerings), so, they were all \"united\" in merit. \"silver dishes, twelve\": the very ones that they donated, their not having become unfit (for service)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:85) \"One hundred and thirty (shekels was the weight of) each silver dish\": Why is this written (again)? From \"his offering was one silver dish, etc.\" I know only that the \"bowl,\" where it is explicitly stated, was \"in the shekel of the sanctuary.\" Whence do I derive the same for the \"dish\"? It is, therefore, written (Ibid.) \"All the silver of the vessels — two thousand and four hundred shekels in the shekel of the sanctuary.\" And to teach that not as common vessels were the Temple vessels. Common vessels — If he weighs them one by one and then weighs them all together, there is some increase or decrease (in the resultant weight); but with these (Temple vessels), there is neither increase nor decrease. R. Nathan says: Temple vessels — if one weighed them and then melted them into a mold, and then re-made them into vessels, there would be no increase or decrease (in the resultant weight)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:86) \"Golden spoons, twelve\": Why is this mentioned? (Ibid. 14) \"One spoon ten gold\": It is of gold, and its weight is of silver (shekels). You say it is of gold and its weight is of silver. But perhaps it is of silver and its weight is of gold! It is, therefore, written (Ibid. 86) \"All the gold of the spoons — one hundred and twenty.\" It is not the second assumption that is correct, but the first. It is of gold, and its weight is of silver. \"Golden spoons\": the same that were donated, no unfitness having befallen them. And it is accounted to each one as if he had offered twelve dishes, twelve bowls, and twelve spoons." + ], + [ + " (Bamidbar 7:87) \"All the cattle for the burnt-offering: twelve bullocks, etc.\" Why is this mentioned? It is written (Ibid. 15) \"One young bullock, one ram, one lamb of its first year for a burnt-offering.\" We are hereby taught that they are all valid as a burnt-offering. — But perhaps only the lamb, where it is explicitly written, is valid as a burnt-offering, but not the others. It is, therefore, written \"All the cattle for the burnt-offering.\" We are here apprised that they are all valid as a burnt-offering. And it is accounted to each one as if he had offered twelve young bullocks, twelve rams, twelve lambs, and twelve he-goats. And they were the same that were donated, no unfitness having befallen them." + ], + [ + " (Bamidbar 7:88) \"And all the cattle for the sacrifice of the peace-offerings\": I might think that only oxen, where it is explicitly written (viz. Ibid. 17), are valid as peace-offerings, but not the others; it is, therefore, written \"And for the sacrifice of the peace-offerings,\" to indicate that all are valid as peace-offerings. And it is accounted to each one as if he had offered twenty-four oxen, sixty rams, and sixty lambs. And they were the same that were donated, no unfitness having befallen them. \"This is the (accounting of the) inauguration of the altar after it was anointed\": as explained above." + ], + [ + " (Bamidbar 7:89) \"And when Moses came to the tent of meeting\": (Why is this mentioned? We already know that the L-rd spoke to him from the tent of meeting.) From (Vayikra 1:1) \"and the L-rd spoke to him from the tent of meeting,\" I understand directly from the tent of meeting. It is, therefore, written (Shemot 25:22) \"And I will be appointed for you (to speak to you) there, and I will speak to you from above the kaporeth (the ark cover).\" It is impossible to say from the tent of meeting, for it is already written \"from above the kaporeth,\" and it is impossible to say \"from above the kaporeth,\" for it is already written \"from the tent of meeting.\" How, then, are these two verses to be reconciled? This is a rule in the Torah: Two verses which contradict each other are to \"remain in their place\" until a third verse comes and reconciles them, (the third verse, in this instance, being) \"And when Moses came to the tent of meeting.\" Scripture hereby tells us that Moses would enter and stand in the tent of meeting, and the Voice would descend from the heaven of heavens to between the two cherubs (on the ark cover) and he would hear the Voice speaking to him from within. R. Yehudah b. Betheira says: Thirteen utterances were addressed to (both) Moses and Aaron, and, corresponding to these, thirteen \"exclusions\" (i.e., Aaron being excluded), to teach that they were not addressed to Aaron, but only to Moses to tell to Aaron. They are; (Shemot 25:22) \"And I will be appointed for you there, and I will speak with you, all that I shall command you,\" (Shemot 30:6) \"where I will be appointed for you,\" (Ibid.) \"to speak to you there,\" (Shemot 31:18) \"to speak with him,\" (Vayikra 7:38) \"on the day that he commanded,\" (Bamidbar 7:89) \"And when Moses came to the tent of meeting to speak with Him,\" (Ibid.) \"speaking with him,\" (Vayikra 1:1) \"And the L-rd spoke to him,\" and one in Egypt (Shemot 6:28) \"And it was on the day that the L-rd spoke to Moses in the land of Egypt,\" and one in Sinai (Bamidbar 3:1) \"on the day the L-rd spoke to Moses on Mount Sinai,\" and one in the tent of meeting (Bamidbar 7:89) \"And He spoke to him.\" — Thirteen exclusions, Aaron being excluded in all instances.", + " \"and he heard the Voice\": I might think, a low voice; it is, therefore, written \"the voice\" — the voice explicated elsewhere (Devarim 5:19) \"These things the L-rd spoke to all of your congregation … a great voice,\" and (Shemot 19:16) \"and there were thunders (lit., \"voices\") and lightnings, etc.\" One verse states \"a great voice,\" and another, (I Kings 19:12) \"a voice, silent, thin.\" How are these two verses to be reconciled? When the Holy One Blessed be He speaks (in His great voice), all are silent, as in (Isaiah 23:2) \"Fall silent, you island dwellers. The merchants of Tziddon, the crossings of the sea, would fill you, etc.\", and (Vayikra 10:3) \"and Aaron was silent.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: One verse states \"a great voice,\" and another, \"a voice, silent, thin.\" How are these verses to be reconciled? When the Holy One Blessed be He speaks, it is with a great voice; and the angels, in a low voice, as it is written (Isaiah 62:6-7) \"… they are never silent. You who 'remind' the L-rd (to rebuild Jerusalem) do not be silent,\" and (Ibid. 7) \"And do not allow Him to be silent until He re-establishes Jerusalem and makes it a glory in the land.\"" + ], + [ + " What is the intent of this section? From (Shemot 25:37) \"and he (the artificer) shall fashion its lamps so that it shall light across its face,\" I might think that all the lamps should light across all of the menorah (i.e., from all directions); it is, therefore, written (Bamidbar 8:2) \"towards the face (the central shaft) shall the seven lamps light\" — that the lamps parallel the menorah (the central lamp), and the menorah, the (other) lamps. How so? Three in the north, three in the south and one (the menorah) in the middle, so that all (of the lamps) are parallel to the middle — whence R. Nathan says: \"The middle one is honored.\" \"Speak to Aaron\": Because the entire section deals with Aaron, the words are directed to him. \"and say to him\": This is an exhortation to Aaron. \"Beha'alothecha (lit., \"when you raise) the lamps\": Make steps (ma'aloth) for it. \"towards (mul) the face (panim) of the menorah\": Make for it \"mul\" (the three on each side facing) \"towards\" and \"face\" (i.e., the central shaft). \"shall the seven lamps light\": I might think that they light forever; it is, therefore, written (Vayikra 24:3) \"from evening until morning.\" If \"from evening until morning\" (alone were written), I would think that this applied to all of them. It is, therefore, written (Ibid. 2) \"to cause a lamp to light continuously\" — This is the western lamp, which burned continuously and from which the menorah was kindled towards evening." + ], + [ + " (Bamidbar 8:3) \"And Aaron did so\": This is in praise of Aaron. As Moses told him, thus did he do, without any change. He made \"mul\" and \"panim\" (see above). \"He'elah\" (lit., \"he raised\") its lamps\" — whence they said: There was an ascent before the menorah of three steps on which the Cohein stood and tended to the lamps, (after which) he placed the oil jug on the second step and left. \"as the L-rd had commanded Moses\" (i.e., half a log for each lamp, etc.) This tells me only of Aaron (the high-priest). Whence do I derive the same for his sons (i.e., ordinary Cohanim)? From (Vayikra 24:3) \"Aaron and his sons shall arrange it.\" This tells me only of the menorah, that the sons were equated with the father. Whence do I derive the same for the (offering of the) incense? (viz. Shemot 34:7) \"It follows, viz.: \"Service in the tent of meeting\" is written in respect to the menorah, and it is also written in respect to the incense. If I have learned of the first that sons are equated with the father, so, do I learn with the second. — (No,) this is refuted by the service of Yom Kippur, in which instance, even though \"service in the tent of meeting\" is written in respect to it, the sons are not equated with the father. And this refutes (the argument for) incense, which, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, we would not equate the sons with the father. — Would you say that? There is a (strategic) difference! \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written both in respect to the menorah and in respect to the incense, and this is not to be refuted by the service of Yom Kippur, which, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, is not in golden (but in linen vestments). — This (argument) is refuted by the instance of the bullock of \"forgetfulness\" of the anointed (high-priest [viz. Vayikra 4:3]) whereof \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written, and in respect to which sons were not equated with the father. And this will refute (the argument for) incense, which even though \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written thereof, we would not equate the sons with the father. Would you say that? There is a difference! I would derive it from three terms together. In respect to the menorah it is written \"service in the tent of meeting,\" and \"golden vestments,\" and also \"continuously\" (tamid), and thus is it written of incense. And this is not to be refuted by the service of Yom Kippur, where, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, it is not in golden vestments. Nor (is it to be refuted) by the bullock of forgetfulness of the anointed (high-priest), where, even though \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written thereof, \"continuously\" is not written thereof. I will learn a thing from a (similar) thing, and I will derive a thing from a (similar) thing. I will learn a thing from another thing which is similar to it in three ways, but not from a thing that is not similar to it in three things, but only in one or two. Therefore, if I have learned in respect to the menorah that sons are equated with the father, so, I will learn in respect to the incense that the sons are equated with the father." + ], + [ + " (Bamidbar 8:4) \"And this was the work of the menorah. (It was made of one talent of) beaten gold, from its base (the thickest part) until its flower (its most delicate part) — of beaten work. According to the sight that the L-rd had shown Moses, so did he make the menorah.\": R. Yishmael says: This is one of the three things which Moses had difficulty in visualizing until the Holy One Blessed be He showed it to him with His \"finger.\" Similarly (Shemot 12:2) \"This month shall be unto you the beginning of months,\" (Moses pointing to the moon). Similarly, (Vayikra 11:29) \"And thus to you is what is unclean,\" (Moses actually pointing to the unclean animals). \"of beaten work\" (\"mikshah\") [acronym of] \"min kasheh,\" from the (gold) bar itself, with a (goldsmith's) hammer. \"from its base until its flower\": This (that it is from the bar itself) tells me only of its base and its flower. Whence do I derive (the same for) its bowls, its knobs and its flowers? From (Shemot 25:31) \"And you shall make a menorah of pure gold. Of beaten work shall the menorah be made: its shaft and its branches, its bowls, its knobs, and its flowers.\" — But perhaps they (bowls, knobs, and flowers shall be made individually (and then attached to the shaft). It is, therefore, written (Ibid.) \"From it (the one bar) shall they be.\" (Bamidbar, Ibid.) \"of beaten work\": Why is this re-stated? Is it not already written (Ibid.) \"of beaten gold'? Because we find with the trumpets that if they could not be made of (one) beaten work, they may be made of fragments, I might think that the same applies to the menorah; it is, therefore, re-stated \"of beaten work.\" Scripture repeats to invalidate (unbeaten work). From here they ruled: If there were no gold (for the menorah), it may be made of silver or iron or lead. These are the words of Rebbi. R. Yehudah says: even of wood. But if they cannot make it of one bar, they may not make it of fragments. As opposed to the trumpets. If they cannot make them of silver, they may not make them of gold; but if they cannot make them of one bar, they may make them of fragments. We find, then, that what is valid with the menorah is invalid with the trumpets, and vice versa. This tells me only of the menorah. Whence do I derive (the same for) its bowls, its knobs, and its flowers? From (Shemot 25:36) \"All (of the above) one beaten work. I might think the same applies to its lamps and its tongs and its snuff dishes; it is, therefore, written (in respect to these, Ibid. 39) \"Of a talent of pure gold shall he make it (the menorah) with all of these (the aforementioned) vessels. They are made from the talent and of gold, but they do not come from the (one) beaten work. \"According to the sight that the L-rd had shown Moses\": What is the intent of this? If to teach that the Holy One Blessed be He showed this to Moses in a vision, is it not already written (Shemot 25:40) \"And see and make (it) according to their form which you were shown in the mountain\"? We are hereby taught that the Holy One Blessed be He showed Moses the completed mishkan and the completed vessels and the completed menorah. If so, what is the intent of \"According to the sight that the L-rd had shown Moses thus did he do\"? To apprise us of the nobility of Moses — Precisely as the L-rd said to him, thus did he do." + ], + [ + " (Bamidbar 3:24) \"This is what applies to the Levites. From the age of twenty-five, etc.\" \"Years\" (i.e., a deficiency in years) disqualify them (from Levitical service), but blemishes do not. For it would follow (otherwise), viz.: If where years do not disqualify (i.e., with the Cohanim), blemishes do disqualify, then where years do disqualify, how much more so should blemishes disqualify! It is, therefore, written \"This is what applies to the Levites, etc.\" \"Years\" disqualify the Levites, but not blemishes. (Bamidbar 8:24) \"From the age of twenty-five and up, etc.\": One verse states \"From the age of twenty-five and up,\" and another (Ibid. 4:23) \"From thirty years and up.\" How are these two verses to be reconciled? From the age of twenty-five for learning (the Levitical service), and from the age of thirty, for serving." + ], + [ + " (Bamidbar. 8:25) \"And from the age of fifty he shall return from the service of the work.\" I might think, from all work; it is, therefore, written (Ibid.) \"and he shall work no more and he shall serve with his brothers in the tent of meeting.\" We are hereby taught that he returns to the closing of the gates and to the service of the sons of Gershon (in the tent of meeting [viz. Ibid. 3:25-26]). Rebbi says: Since Scripture speaks of serving at the age of twenty-five and not serving at the age of fifty, if I have learned that from the age of twenty-five he performs all of the services, then not serving from the age of fifty would mean not performing all of the services; it is, therefore, written (Ibid. 8:25-26) \"And (after the age of fifty), he shall serve no more, and he shall serve with his brothers, etc.\" I might think (that after fifty he does no work) even in Shiloh and in the Temple; it is, therefore, written (8:25-26) \"And from the age of fifty he shall return from the service of the work … and he shall serve his brothers … but work shall he not perform\" — From here they said: Before they entered the land, \"years\" disqualified Levites (from Levitical service), (but not after they entered the land). And when they entered, the Levites were disqualified (from the service of singing) by (a deficiency in) voice. (8:26) \"Thus shall you do with the Levites in their watches\": \"Years\" disqualify in Levites, but not in Cohanim. For it would follow (otherwise), viz.: If where blemishes do not disqualify, years do disqualify, then Cohanim, where blemishes do disqualify, how much more so should years disqualify. It is, therefore, written: \"Thus shall you do with the Levites\" — and not with the Cohanim. Levites, from the age of thirty until fifty are fit (for service), and Cohanim (are fit from the time they show two (pubic) hairs and thereafter." + ], + [ + " (Bamidbar 9:1) \"And the L-rd spoke to Moses in the desert of Sinai in the second year after their going out from the land of Egypt, in the first month (Nissan), saying\": This verse is in praise of Israel (to indicate) that they were encamped before Mount Sinai for eleven months, and to teach that there is no \"before and after\" (i.e., chronological order) in the Torah. For in the beginning of this Book it is written (1:1) \"And the L-rd said to Moses in the desert of Sinai in the tent of meeting on the first day of the second month (Iyyar), and here it is written \"in the first month\" — to teach that there is no \"before and after\" in the Torah. Rebbi says: This is not needed (for this teaching), for it is already written (Shemot 16:35) \"And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land\" — and they had not yet done so.", + " And to teach that we count (the years) from the exodus from Egypt, it being written \"in the second year after their going out from the land of Egypt.\" When they came to the land, they began to count (shemitah, etc.) from their coming, as it is written (Vayikra 25:2) \"When you come to the land, etc.\" When the Temple was built, they began to count from its building, viz. (I Kings 9:10) \"And it was at the end of twenty years from Solomon's building, etc.\" When the Temple was destroyed, they began to count from its destruction, viz. (Ezekiel 40:1) \"… in the fourteenth year of the city's being smitten.\" When the captivity intensified, they began to count from the captivity, viz. (Daniel 2:1) \"And in the second year of the reign of Nevuchadnezzar, etc.\", and (Chaggai 1:1) \"And in the second year of King Darius, etc.\" And just as they counted for years, so they counted for months (e.g., [Shemot 19:1]) \"In the third month of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\": Why is this stated? (i.e., Isn't it obvious?) From (Shemot 12:6) \"and the whole congregation of Israel shall slaughter it (the Paschal lamb),\" I might think, either on a weekday or on Sabbath (as the case may be). And how would I satisfy (Ibid. 31:14) \"Its (Sabbath's) desecrators shall be put to death\"? With other labors, other than slaughtering the Paschal lamb. — Or, even with slaughtering the Paschal lamb. And how would I satisfy \"and they shall slaughter it\"? (If it falls out) on other days, other than Sabbath. It is, therefore, written \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" (— even on the Sabbath). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan (to R. Yoshiyah): This is not sufficient (for the derivation [i.e., \"in its appointed time\" may mean if it does not fall out on a Sabbath.]) R. Yoshiyah (to R. Yonathan): Rather, it is written (Bamidbar 28:2) \"Command the children of Israel and say to them … to offer (the tamid) offering to Me in its appointed time.\" If (the intent of this is) to teach that the tamid offering overrides Sabbath, this is not needed; for it is already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, (there are to be sacrificed) two lambs of the first year … (10) the burnt-offering of the Sabbath in its Sabbath in addition to the daily burnt-offering, etc.\" What, then, is the intent (of \"in its appointed time\")? It is \"extra,\" to signal the formulation of an identity, viz.: it is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere (re the Paschal lamb) \"in its appointed time.\" Just as \"its appointed time\" here overrides Sabbath, so, \"its appointed time\" there overrides Sabbath. \"On the fourteenth day of this month, towards evening shall you offer it, in its appointed time.\": What is the intent of this? Is it not already written \"The children of Israel shall offer it in its appointed time\"? Why, again, \"in its appointed time\"? Scripture hereby comes to teach us that just as the first Pesach (as opposed to Pesach Sheni) overrides the Sabbath, so it overrides (communal) uncleanliness. For (without this verse,) it would follow otherwise, viz.: If (the slaughtering of) the red heifer, which does not override the Sabbath overrides (communal) uncleanliness, the first Pesach, which overrides the Sabbath, how much more so should it override uncleanliness? — This is refuted by the second Pesach, which even though it overrides the Sabbath, does not override uncleanliness. And this would indicate of the first Pesach that even though it overrides the Sabbath, it does not override uncleanliness. It is, therefore, written \"in its appointed time,\" to teach concerning the first Pesach that just as it overrides the Sabbath it overrides uncleanliness. (Bamidbar, Ibid.) \"According to all of its statutes\": These are the mitzvoth (directly) pertaining to its body, viz. (Shemot 12:5) \"an unblemished lamb, a male, of the first year.\" \"its ordinances\": These are the mitzvoth attendant upon its body, viz. (Devarim 16:3) \"Seven days shall you eat matzoth 'upon' it.\" \"according to all its ordinances\": to include mitzvoth not attendant upon its body — the eating of matzoh for seven days and the burning of chametz." + ], + [ + " (Bamidbar 9:4) \"And Moses spoke to the children of Israel to offer the Pesach\": Why is this stated? It is already written (Vayikra 23:44) \"And Moses declared the festivals of the L-rd to the children of Israel.\" What, then, is the intent of \"And Moses spoke to the children of Israel to offer the Pesach\"? Keep the Pesach in its appointed time (viz. Devarim 16:1), so that all of the festivals fall out in their proper season. Variantly: We are hereby taught that he heard the sections of the festivals at Sinai, related them to Israel, and repeated them before their performance. Variantly: He told them the halachoth of Pesach before Pesach, the halachoth of Shavuoth before Shavuoth, and the halachoth of Succoth before Succoth — whence they said: Moses instituted for Israel that they ask and expound re the festival (preceding the festival)." + ], + [ + " (Bamidbar 9:5) \"And they offered the Pesach in the first (month) on the fourteenth day of the month\": Scripture speaks in disparagement of Israel, that all the forty years that they were in the desert they offered only this one Paschal sacrifice. And thus is it written (Amos 5:25) \"Did you bring sacrifices and meal-offerings to Me for forty years in the desert?\" R. Shimon b. Yochai says: Israel did not sacrifice, and who did sacrifice? The tribe of Levi, as it is written (Devarim 33:10) \"They shall place incense before You and a burnt-offering upon Your altar.\" Israel served idolatry and the Levites did not serve idolatry, as it is written (Ibid. 9) \"For they kept Your commandment (\"You shall have no other gods\"). And it is written (Shemot 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi.\" Israel did not circumcise themselves (in the desert), as it is written (Joshua 5:5) \"and all the people who were born in the desert … were not circumcised,\" but the Levites were circumcised, viz. (Devarim 33:10) \"and Your covenant (of circumcision) they kept.\" (Bamidbar 9:5) \"According to all that the L-rd had commanded Moses\": to declare the praise of Israel. Just as Moses told them, \"thus did they do.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 9:6) \"And there were men who were unclean by the body of a man, and they could not offer the Pesach on that day\": Who were those men? They were the bearers of Joseph's casket. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They were Mishael and Eltzafan, who had become tamei by (the bodies of Nadav and Avihu). R. Yitzchak says: If they were the bearers of Joseph's casket, they could have cleansed themselves (in time to eat the Paschal offering), and if they were Mishael and Eltzafan, they could have cleansed themselves. Rather, they were men who had become unclean by contact with a meth-mitzvah (a body with none to bury it, but themselves), their seventh (and final) day of uncleanliness falling out on Pesach eve. \"And they drew near before Moses and before Aaron on that day\": Is it possible that Moses did not know (the halachah) and Aaron did know? — Invert the verse (i.e., \"they came before Aaron and Moses\") and expound it (i.e., they came before Aaron and he did not know and then they came before Moses.) These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They (Moses and Aaron) were sitting in the house of study, and they (the men) came and stood before them. We are hereby (by their asking) apprised that they were devout men, solicitous of the mitzvah. (Ibid. 7) \"and those men said to him\": Is it not already written (Ibid. 6) \"the men\"? What is the intent of \"those men\"? We are hereby apprised that only the one affected (by the question) makes the inquiry (and not his representative). \"Why should we be held back (not to offer the sacrifice of the L-rd in its appointed time\")? Moses: Offerings, (in this instance, the Pesach offering), are not offered in a state of tumah. They: This may be true of offerings which have a backup (i.e., which if not offered now may be offered later, but is it true of offerings (i.e., the Pesach offering) which have no backup (and which must be offered on the fourteenth of Nissan)? Moses: Offerings may not be eaten in a state of tumah. They: If so, let the blood (of the Pesach offering) be sprinkled on the unclean ones, and the flesh be eaten by the clean ones. And this would, indeed, follow. If a sin-offering, which is holy of holies — its blood is sprinkled on the unclean ones, and its flesh is eaten by the clean ones (the Cohanim), then the Paschal offering, a lower-order offering — how much more so should its blood be sprinkled on the unclean ones and its flesh be eaten by the clean ones! Moses; I have not heard (the halachah). (Ibid. 8) \"Stand, and I will hear (what the L-rd will command concerning you\") — as one would say: \"I will hear the thing from my teacher's mouth.\" Happy the woman's son who was so confident that whenever he wished He would speak with him! R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine of the disciples of R. Akiva, and he said: Moses knew that a tamei does not eat the Pesach offering. What was their dispute? As to whether the blood is sprinkled upon them or not. It were fitting that the section on the tamei'im be related (independently) by Moses. Why was it related through them? For merit is conveyed through the meritorious and liability through the liable." + ], + [ + " (Bamidbar 9:9-10) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel, saying: A man if he be unclean by a dead body, etc.\": This is something that he (Moses) asked (of the L-rd). \"or on a distant way\": This is something that he did not ask. \"if he be unclean by a dead body.\" This tells me only of one who is tamei by a dead body. Whence do I derive (the same [i.e., that Pesach Sheni is observed] for) other types of tumah? From \"or if he were on a distant way.\" You induce (binyan av) from both, viz.: \"tamei by a dead body\" is not like \"distant way,\" and \"distant way\" is not like \"tamei by a dead body.\" What is common to both is that one who did not observe the first Pesach observes Pesach Sheni — So, all who could not observe the first Pesach observe Pesach Sheni. \"on a distant way\": I do not know what constitutes \"a distant way.\" R. Akiva says: It is written \"tamei by a dead body\" and \"distant way.\" Just as in the fist instance, he desired to observe but could not, so, in the second, he desired to observe but could not; and the sages delimited (\"distant way\" as applying to) anyone who at the time of the slaughtering of the Paschal lamb was at a distance from Modi'im (fifteen miles from Jerusalem) and beyond, along the entire circumference. R. Eliezer says \"distant way\" is stated in respect to the tithe (viz. Devarim 14:24), and \"distant way\" is stated in respect to Pesach. Just as \"distant way\" in respect to the tithe connotes outside the place where it is eaten, so, \"distant way\" in respect to Pesach. Which is the place where it is eaten? From the entrance of Jerusalem within. R. Yehudah says: \"distant way\" is stated in respect to Pesach, and \"distant way\" is stated in respect to the tithe. Just as \"distant way\" in respect to Pesach connotes outside the place of its (the Paschal lamb's) fitness, (i.e., the azarah [the Temple court]) so, \"distant way\" in respect to the tithe. And what is the place of its fitness? (All of Jerusalem) from the azarah outwards.", + " \"from a distant (rechokah) way\": There is a (diacritical) dot above the heh in \"rechokah\" (to indicate that he observes Pesach Sheni) even if he were on a non-distant way and did not observe (the first) Pesach with them. Similarly, (Bereshit 16;5) \"May the L-rd judge between me (Sarah) and between you (Abraham) (uvenecha)\": There is a dot above (the yod in) \"uvenecha\" — She spoke of Hagar alone. Others say: (She spoke of Hagar) who engendered strife between him and her. Similarly, (Ibid. 18:9) \"And they said to him (eilav): Where is Sarah, your wife?\" There are dots above the aleph, yod and vav (in \"eilav\") — They knew where she was. Similarly (Ibid. 19:33) \"and he did not know in her lying and in her rising (uvekumah).\" There is a dot above (the vav in) \"uvekumah\" — He did not know in her lying and in her rising, but he knew in her rising. Similarly, (Ibid. 33:4) \"And he (Esav) kissed (vayishakehu) him (Jacob)\": There are dots above (all the letters in) \"vayishakehu\" — He did not kiss him with all his heart. R. Shimon b. Yochai says: It is a known halachah that Esav hates Jacob, but his mercy gained the ascendancy at that time and he kissed him with all his heart. (Ibid. 37:12) \"And his brothers went to graze eth their father's flock in Shchem\": There are dots above \"eth\" — They went only to graze themselves. Similarly, (Bamidbar 21:30) \"We have laid it waste until Nofach which (asher) reaches unto Medva\": There is a dot (above the resh in \"asher\") — They did so beyond that (Nofach) too, but here they destroyed the cities, too, whereas beyond that they destroyed only the people. Similarly, (Ibid. 3:39) \"All the numbered of the Levites, whom Moses and Aaron numbered\": There are dots above \"Aaron\" — Aaron was not of the numbered (of the Levites). Similarly, (Ibid. 3:29) \"And issaron, issaron, for the one lamb,\": There is a dot above the second vav in \"And issaron\" — There was one issaron alone. Similarly, (Devarim 29:28) \"The hidden things are for the L-rd our G-d and the revealed ones are for us and our children (lanu ulevanenu) forever.\": There are dots (above \"lanu ulevanenu.\") He said to them: If you have done (i.e., violated) what is revealed, I (the L-rd), likewise, will apprise you of what is concealed. Here, too, (in our instance,) there is a dot (above the heh in \"rechokah\" to indicate that he observes Pesach Sheni) even if he were on a non-distant way and did not observe (the first) Pesach with them. (Ibid. 10) \"or to your generations\": This provision (of Pesach Sheni) obtains for all of the generations. (Ibid. 11) \"In the second month, on the fourteenth day, towards evening shall they offer it\": These are the mitzvoth (directly) pertaining to its body, viz. (Shemot 12:5) \"an unblemished lamb, a male, of the first year.\" \"with matzoh and bitter herbs shall they eat it\": These are mitzvoth attendant upon its body. (Devarim, Ibid. 12) \"They shall not leave over of it until the morning, and a bone shall they not break in it\": Scripture hereby superadds two mitzvoth concerning its body. This tells me only of these (as obtaining on Pesach Sheni). Whence do I derive (the same for) the other mitzvoth pertaining to its body? From (Ibid.) \"According to all the statue of the Pesach shall they offer it.\" — But perhaps this would also include (the eating of) matzoth for seven days and the burning of chametz! It is, therefore, written \"and a bone shall they not break in it.\" \"a bone, etc.\" was included in the general category (viz. \"According to all the statute of the Pesach\"), and it departed from the category (for special mention) — to teach about the category, viz. Just as \"a bone, etc.\" is a mitzvah (directly) pertaining to its body, so, \"according to all the statute of the Pesach\" speaks of mitzvoth (directly) pertaining to its body, (and not of the others). Issi b. Akavya says: \"shall they offer it\": Scripture speaks of mitzvoth pertaining to its body." + ], + [ + " (Bamidbar 9:12) \"shall they offer it\": I might think that Pesach Sheni obtains both with an individual and with the congregation; it is, therefore, written (Ibid. 6) \"And there were men\" (i.e., individuals). Pesach Sheni obtains with individuals and not with the congregation. R. Nathan said: This (derivation) is not needed. It is already written (Ibid. 13) \"And the man who is clean, etc.\": Pesach Sheni obtains with the individual and not with the congregation. \"and who failed to offer the Pesach\": \"who failed\" connotes one who could, but did not. And the sages estimated this (i.e., \"one who could\") as pertaining to anyone who at the time of the slaughtering of the Paschal lamb was at a distance from Modi'im (fifteen miles from Jerusalem) and within, along the entire circumference \"that soul shall be cut off\": \"cutting off\" connotes a cessation. \"that soul\": (who sinned) deliberately. These are the words of R. Akiva. \"from its people\": But its people will remain at peace. \"shall be cut off\": This refers to the first Pesach. \"For the sacrifice of the L-rd he did not offer in its appointed time. His sin shall he bear\": This refers to Pesach Sheni. He incurs the penalty of kareth (\"cutting off\") for (transgression) of both the first Pesach and of Pesach Sheni. These are the words of Rebbi. R. Nathan says \"For the sacrifice of the L-rd he did not offer in its appointed time.\" This refers to the first Pesach. He is liable for (kareth) for (violation of) the first Pesach, but not for the second. \"in its appointed time\": What is the intent of this? To teach that Pesach Sheni overrides the Sabbath. — But perhaps (the intent is that) just as the first Pesach overrides both the Sabbath and (congregational) tumah, so, Pesach Sheni overrides both the Sabbath and (individual) tumah! Would you say that? Its entire reason for being is his being tamei (on the first Pesach). Shall he then come offer it in tumah (on Pesach Sheni)? \"His sin shall he bear, that man.\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From (Ibid.) \"then that soul shall be cut off from its people\" — to include a woman. If so, why is it written \"man\"? A man, and not a minor." + ], + [ + " (Bamidbar 9:14) \"And if there live a proselyte among you, and he would offer a Pesach to the L-rd, etc.\": I might think that as soon as he converts he offers a Pesach; it is, therefore, written (Ibid.) (\"One statute shall there be for you, both) for the proselyte (and for the native\"). Just as the native (offers) on the fourteenth (of Nissan), so, the proselyte. R. Shimon b. Elazar says: If one became a proselyte between the two Pesachs, I might think he observes Pesach Sheni; it is, therefore, written \"for the proselyte and for the native.\" Just as the native who (is obligated to observe the first Pesach and) could not do so observes Pesach Sheni, so all, who are thus obligated, (to exclude from Pesach Sheni the proselyte in the above instance.) \"according to the statue of the Pesach\": This tells me only of the Pesach that the proselyte is equated with the native. Whence do I derive (the same for) all the mitzvoth of the Torah? From \"One statute shall there be for you, both for the proselyte and for the native of the land.\" Scripture hereby equates the proselyte with the native in respect to all the mitzvoth of the Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 10:2-3) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Make for yourself two trumpets of silver\": Why was this section stated? Because it is written (Ibid. 9:23) \"By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled,\" I might think that since they traveled by the Word and encamped by the Word, there was no need of trumpets; it is, therefore, written \"Make for yourself, etc.\" Scripture hereby tells us that even though they travel by word of the L-rd and encamp by word of the L-rd, trumpets are still needed. \"Make for yourself\": from what is yours. Similarly, \"Take for yourself\": from what is yours. Abba Channan says in the name of R. Elazar: Just as it is written (Devarim 10:1) \"At that time the L-rd said to me: Hew for yourself two tablets of stone … and make for yourself an ark of wood,\" and it came only from the congregation,\" as it is written (Shemot 25:10) \"And they shall make an ark of shittim wood,\" so, (we are to understand that in instances of) \"Make for yourself,\" \"Take for yourself,\" (the materials are coming) from the congregation. Why, then, is it written \"make for yourself an ark of wood\"? Here (\"they shall make\" [It is regarded as theirs]) — when they are doing the L-rd's will. There (\"make for yourself\" [It is regarded as yours (Moses')]) — when they are not doing the L-rd's will. \"trumpets\": The minimum of trumpets is two. — But perhaps if he wanted to add, he could add. It is, therefore, written \"two trumpets\" — not more and not less. Variantly: \"two trumpets\": they were to be similar in appearance, height, and beauty. (Bamidbar, Ibid.) \"miksheh\": from a solid bar (of silver). \"miksheh\" connotes the work of a craftsman, a hard substance, and beaten work. \"and they shall be for you for convoking the congregation\": to gather the congregation for the traveling of the camps." + ], + [ + " (Bamidbar 10:3-4) \"And when they (the Cohanim) blow with (both) of them, then all the congregation shall gather unto you, to the door of the tent of meeting. And if they blow with one, there shall gather unto you the chiefs.\" — But we have not heard to where (the chiefs are to gather). It follows (by induction), viz. \"Blowing\" is written in respect to the congregation, and \"blowing\" is written in respect to the chiefs. Just as the first (gathering) is at the door of the tent of meeting, so, the second. I might think that all who are (written) first in Scripture (in this instance, the congregation) are first in the act (of gathering). It is, therefore, written (Bamidbar 30:2) \"And Moses spoke (first) to the heads of the tribes of the children of Israel\": Since \"speaking\" is mentioned in the Torah unqualified (as to the order of speaking), and in one instance it is explicitly mentioned that the chiefs take precedence, so I induce that in all instances of \"speaking\" the chiefs take precedence. R. Yonathan said: (The above derivation is) not needed. For it is already written (Shemot 34:31-32) \"And Moses called to them, and there returned to him Aaron and all the chiefs of the congregation and Moses spoke to them. And afterwards all the children of Israel drew near, etc.\" Since \"speaking\" is mentioned in the Torah unqualified, and in one instance it is mentioned that the chiefs take precedence, so I induce that in all instances of speaking the chiefs take precedence. What, then, is the intent of \"And Moses spoke to the heads of the tribes, etc.\"? To teach (by juxtaposition with 30:3) that annulment of vows is effected only by experts.", + " (Bamidbar 10:5) \"And you shall sound a blast\" (\"Utekatem teruah\"): A teruah (a rapid succession of three notes, tremolo) by itself, and tekiah (a long, sustained sound) by itself. You say, a tekiah by itself and a teruah by itself. But perhaps (in this context) tekiah and teruah are one and the same? (This cannot be, for) (7) \"And when the people are to be gathered, you shall sound a tekiah and not a teruah\" indicates that tekiah and teruah are distinct sounds. \"utekatem teruah\": We are hereby taught that a tekiah precedes a teruah. Whence is it derived that a teruah (also) follows a teruah? From (Ibid. 6) :\"teruah yitkeu\" (\"a teruah shall they blow.\") R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Beroka says: This (derivation) is not needed. It is written (Ibid.) \"And when you blow a second teruah.\" Let \"second\" not be written. Why is it written? To serve as a prototype (binyan av) for the tekiah, that it be second (i.e., after) the teruah — whence we learn that (in sum he blows) tekiah-teruah-tekiah. This tells me only of (the order in) the desert. Whence do I derive (the same for the order on) Rosh Hashanah? It is written \"teruah\" here and it is written \"teruah\" elsewhere (re Rosh Hashanah). Just as \"teruah\" here — tekiah-teruah-tekiah, so, \"teruah\" there — tekiah-teruah-tekiah. Three \"teruoth\" are written in respect to Rosh Hashanah: (Vayikra 23:24) \"Shabbaton zichron teruah,\" (Ibid. 25:9) \"Veha'avarta shofar teruah,\" (Bamidbar 29:1) \"Yom teruah yihiyeh lachem\" — two tekioth for each (teruah). In sum, on Rosh Hashanah there are three teruoth and six tekioth — two (sets of tekiah-teruah-tekiah) prescribed by the Torah, and one by the scribes: \"Shabbaton zichron teruah,\" \"veha'avarta shofar teruah\" — by the Torah. \"Yom teruah yihiyeh lachem\" — This comes for its teaching (that the shofar is blown in the daytime [\"yom\"], and not at night). R. Shmuel b. Nachmani says in the name of R. Yonathan: One prescribed by the Torah; two prescribed by the scribes. \"Shabbaton zichron teruah\" — by the Torah. \"veha'avarta shofar teruah\" and \"yom teruah yihiyeh lachem\" — These come for their teachings, (\"veha'avarta\") to teach that there is an unbroken sound (tekiah) before the teruah, and \"yom,\" to teach that the shofar is blown in the daytime.", + " (Bamidbar 10:5) \"And when you blow a teruah, then there shall travel the eastern encampments. (6) And when you blow a second teruah, then there shall travel the southern encampments\": Perhaps just as he blows (tekiah-teruah-tekiah [separately]) for the eastern and southern (encampments), thus does he blow (them separately) for the northern and western encampments. It is, therefore, (to negate this) written \"a teruah (i.e., tekiah-teruah-tekiah) shall they blow for their travels\" — one tekiah (i.e., one set tekiah-teruah-tekiah) for two sides (together, the northern and the western). Other say: (The meaning is) three (i.e., three blowings, tekiah-teruah-tekiah) for each side (northern and western individually)." + ], + [ + " (Bamidbar 10:7) \"And when the assembly is to be gathered, you shall blow a tekiah, but not a teruah.\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 2) \"And they (the trumpets) shall be for you for convoking the congregation and for the traveling of the camps,\" just as the convoking of the congregation is with two (trumpets), viz. (Ibid. 3) \"And when they blow with them, etc.,\" so, the traveling of the camps is with two. I might then think that just as the traveling of the camps is with tekiah-teruah-tekiah, so, the convoking of the congregation; it is, therefore, written \"And when the assembly is to be gathered, you shall blow a tekiah, but not a teruah.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:8) \"And the sons of Aaron the Cohanim shall blow on the trumpets\": What is the intent of this? From (Ibid. 3) \"And they shall blow with them,\" I would think that Israelites, too, may do so; it is, therefore, written \"the sons of Aaron.\" \"the Cohanim\": whether whole or blemished. These are the words of R. Tarfon. R. Akiva says: whole, not blemished, viz.: It is written here \"Cohanim,\" and, elsewhere, (Vayikra 3:2) \"Cohanim.\" Just as there, whole, not blemished; here, too, whole, not blemished. R. Tarfon: Akiva, how long will you pile up words against us! May I lose my sons if I did not see Shimon, my mother's brother, who was lame in one leg, standing and blowing the trumpets! R. Akiva: Might it be that you saw this on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Jubilee year? R. Tarfon: I swear that you have not erred! Happy are you Abraham our father, from whose loins Akiva came forth! Tarfon saw and forgot (the day). Akiva expounded of himself and seconded the halachah. Anyone who departs from you departs from his life! (Ibid.) \"And they (the trumpets) shall be to you for a statute forever\": What is the intent of this? From \"Make for yourself two silver trumpets,\" I would understand that once he made them they would be a heirloom for (all) the generations. It is, therefore, written \"to you for a statute forever.\" They have been given as a statute and not for (all) the generations. From here they said: All the implements that Moses made in the desert were kasher for all of the generations, except the trumpets." + ], + [ + " (Bamidbar 10:9) \"And if you go to war in your land\": whether you go out against them or they come against you. Does this speak of the foe that assails you in the war of Gog and Magog or of wars in general? It is written (Ibid.) \"and you will be saved from your enemies.\" Go out and see: In which war is Israel saved without subjugation to follow? In the war of Gog and Magog, as it is written (Zechariah 14:3, 9) \"And the L-rd will go out and wage war against those nations … And the L-rd will be King over all the land.\" R. Akiva says: This (\"then you shall sound the trumpets\") tells me only of war. Whence do I derive (the same for) blast, mildew, difficult labors, and tempest-tossed vessels? From (Bamidbar, Ibid.) \"against the oppressor that oppresses you\" — against any \"oppression\" that may befall the people. \"then you shall sound the trumpets and you will be remembered before the L-rd your G-d.\" R. Akiva says: Now do the trumpets cause remembrance (before the L-rd)? The intent is that if they were in a position to blow (the trumpets) but failed to do so, it is reckoned to them as if they were not remembered before the L-rd. \"and you will be remembered … and you will be saved.\" Whenever Israel is \"remembered,\" it is remembered only for salvation." + ], + [ + " (Bamidbar 10:10) \"And on the day of your rejoicing and on your appointed times you shall sound the trumpets\": \"And on the day\": Sabbaths. R. Nathan says: These are temidim (the daily burnt-offerings). \"your rejoicings\": These are the three festivals. \"and in your appointed times\": These are Rosh Hashanah and Yom Kippur. \"and on your new moons\": as stated. \"over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace-offerings\": Scripture speaks of the sacrifices of communal peace-offerings. — But perhaps (it speaks of) both communal and individual (offerings). Would you say that? What is the context? (the blowing of the trumpets for the convoking and the traveling of) the congregation; here, too, the (offerings of) the congregation (are understood). R. Shimon b. Azzai says: Scripture speaks of communal offerings. — But perhaps both communal and individual. It is, therefore, written \"over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace-offerings.\" Just as burnt-offerings are holy of holies, so peace-offerings (in this context) are holy of holies. And just as peace-offerings (to be holy of holies) are communal offerings, so, burnt-offerings (in this context) are communal offerings. \"And they shall be for you as a remembrance before your G-d\": Why is this mentioned (in this context)? Because it is written \"you shall sound the trumpets,\" I might think that offerings over which the trumpets were sounded are kasher, but not those over which the trumpets were not sounded; it is, therefore, written \"And they shall be for you as a remembrance\" — They (the trumpets) were given as a remembrance, and not to validate the offering. \"I am the L-rd your G-d\": What is the intent of this? It is written (Vayikra 23:24) \"Speak to the children of Israel, saying: On the seventh month, on the first day of the month, there shall be for you a resting, remembrance, teruah\": \"remembrance\" — These are verses of remembrance (zichronoth); \"teruah\" — These are verses (evocative of) the shofar (teruoth). But malchuyoth (i.e., verses evocative of His Kingship) we have not heard. It is, therefore, written here \"You shall sound the trumpets … and they shall be to you for a remembrance … I am the L-rd your G-d.\" \"You shall sound the trumpet\" — shofaroth; \"remembrance\" — zichronoth; \"I am the L-rd our G-d\" — malchuyoth. Wherever there are zichronoth and shofaroth, there must be malchuyoth along with them. R. Nathan says: This is not needed (for the inclusion of malchuyoth), for it is written (Bamidbar 23:21) \"The L-rd, his G-d, is with him (Israel) and the teruah of the King is in him\" — This is shofaroth and malchuyoth. And why did the sages see fit to say malchuyoth first, and then zichronoth and shofaroth? Make Him King over your first, and then beseech Him for mercy to be remembered unto Him. And with what (i.e., through which agency?) The shofar. For \"shofar\" connotes freedom, as in (Isaiah 27:13) \"And it shall be on that day that a great shofar shall be blown, etc.\" But I would not know who will blow it; it is, therefore, written (Zechariah 9:14) \"And the L-rd G-d will blow with a shofar.\" And we still would not know whence the tekiah would come forth. It is, therefore, written (Isaiah 66:6) \"The sound of the havoc comes from the city (Jerusalem), the Voice from the sanctuary of the L-rd, sending recompense to His foes!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:29) \"And Moses said to Chovav (Yithro) the son of Reuel the Midianite, the father-in-law of Moses\": Was Chovav the father-in-law of Moses, or Reuel, viz. (Shemot 2:8) \"And they came to Reuel, their father, etc.\"? — (Judges 4:11) \"And Chever the Kenite had separated from the Kenites, from the children of Chovav, the father-in-law of Moses\" (indicates that) his name was Chovav and not Reuel. How, then, are we to understand \"And they came to Reuel their father\"? We are hereby apprised that the young children called their father's father \"father.\" R. Shimon b. Menassia says: His name was Reuel, \"the friend (re'a) of G-d,\" viz. (Shemot 5:12) \"And Aaron and all the elders of Israel came to eat bread with Moses' father-in-law before G-d.\" R. Dostai says: His name was Keini, for he had separated from the provocative deeds of the kanai (\"the provokers\"), who provoke the L-rd, viz. (Devarim 32:21) \"They provoked Me (kinuni) with a no-god,\" and (Ezekiel 8:3) \"where was the seat of the provocative image of provocation (\"semel hakinah hamekaneh\"). R. Yossi says: His name was Keini, for he had acquired (kanah) Torah for himself. R. Yishmael b. R. Yossi says: His name was Reuel, for he had befriended G-d, viz. (Proverbs 27:10) \"Your Friend and the Friend of your father do not forsake.\" R. Shimon b. Yochai says: He had two names — Chovav and Yithro. \"Yithro,\" because he added a section (\"Yithro\") to the Torah, viz. (Shemot 18:21) \"And (Yithro said) you shall see from all the people men of valor, etc.\" Now were these things (of appointing judges) not known to Moses from Sinai, viz. (Ibid. 23) \"If you do this thing and G-d commands you\"? And why did they escape Moses? To credit the thing to Yithro. \"Chovav,\" because he loved (\"chivev\") the Torah. For we find no other proselyte who loved the Torah as Yithro did. And just as Yithro loved the Torah, so did his descendants love the Torah, viz. (I Chronicles 2:55) \"and the families of scribes who dwelt in Yabetz: Tirathim, Shimathim, Suchathim. (These were the Kenites, etc.\") \"Tirathim\" — because they heard the teruah from Mount Sinai. \"Tirathim\" — because they cried out (\"mathri'im) and fasted. \"Tirathim\" — because they did not shave themselves (\"ta'ar\" is a blade). \"Tirathim\" — because they sat in the gates (\"tara\" is a gate) of Jerusalem. \"Shimathim\" — because they did not anoint themselves with oil (because of their mourning over the destruction of the Temple). \"Suchathim\" — because they dwelt in succoth. \"who dwelt in Yabetz\": They left Yericho and went to Yabetz, to the desert of Judah in the south of Arad to learn Torah from him (Yabetz), viz. (Ibid. 4:10) \"And Yabetz called out to the G-d of Israel … and G-d granted him what he requested.\" They were chassidim, who entreated G-d for someone to learn from, and he was a chassid who entreated G-d for someone to teach. The chassidim came to learn from the chassid, as it is written (Judges 1:16) \"And the sons of the Keini, the father-in-law of Moses, etc.\", and (Jeremiah 25:12) \"Go to the house of the Rechavim and speak to them, and bring them to the house of the L-rd, etc.\", and (Ibid. 6) \"And they said: We will not drink wine for Yonadav the son of Rechav our father commanded us, saying … and a house you shall not build and seed you shall not sow … so that you may live many years on the land where you live\" — Since this house (the Temple) is destined to be destroyed, see it as if it is already destroyed. (Ibid. 8-10) \"And we heeded the vice of Yonadav ben Rechav our father … and we live in tents, for we heeded and did according to everything that Yonadav our father commanded us.\" And whence is it derived that the sons of Yonadav ben Rechav were of the sons of the sons of Yithro? For it is written (I Chronicles 2:55) \"These were the Keinites, who descended from Chammath, the father of the house of the Rechavim.\" And what was their reward for this? (Jeremiah 35:18) \"And to the Rechavim Jeremiah said: Thus said the L-rd of hosts, the G-d of Israel: Because you have heeded the command of Yonadav your father … (19) there will not be cut off from Yonadav ben Rechav one who stands before Me all of the days.\" R. Yehoshua says: Now may proselytes enter the sanctuary? Rather, they sat in the Sanhedrin and taught Torah. Others say: Some of their daughters were wed to Cohanim and their descendents entered the sanctuary. Now does this not follow a fortiori, viz.: If those, who drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with Rachav Hazonah. What is written (of her)? (I Chronicles 4:21) \"And the families of the house of the linen work, of the house of Ashbea\": \"the families\" — Rachav Hazonah (\"the feeder\"), who kept an inn to feed her family. \"the linen work\" — She hid the spies among the linens. \"the house of Ashbea\" — The spies swore (\"nisb'u\") to her (to spare her family). Eight prophets, issued from Rachav Hazonah: Yirmiyahu, Chilkiyahu, Serayah, Machseyah, Baruch, Neriah, Chanamel, and Shalom. R. Yehudah says: Chuldah the prophetess was also of the descendants of Rachav Hazonah, as it is written (II Kings 22:14) \"And Chilkiyahu the Cohein and Achikam and Achbor and Shafan and Asayah went to Chuldah the prophetess, the wife of Shalom the son of Tikvah, etc.\" And it is written (Joshua 2:18) \"behold, when we (the spies) come to the land, you (Rachav) shall bind this line (tikvah) of scarlet thread, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who came from a people of whom it is written (Devarim 20:16) \"You shall not spare any soul,\" because she drew near (to Israel), was thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with the Giveonites. What is written of them? (I Chronicles 4:22) \"And Yokim and the men of Chezeva. \"And Yokim\" — Joshua fulfilled (\"kiyem\") for them his oath (to spare them). \"Chezeva\" — they deceived (\"kizvu\") Joshua, saying (Joshua 9:9) \"From a very distant land did your servants come,\" and not from Eretz Yisrael.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If these, who came from a people consigned to destruction, because they drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near)! And thus do you find with Ruth the Moavitess. What did she say to her mother-in-law (Ruth 1:16-17) \"Your people is my people, and your G-d is my G-d. Where you will die, I will die.\" The L-rd said to her: You have lost nothing. kingdom is yours in this world and in the world to come. What is written (of her)? (I Chronicles 4:22) \"and Yoash and Saraph, who had dominion in Moav.\" Yoash and Saraph are Machlon and Kilyon (viz. Ruth 1:2-6) \"Yoash\" — they despaired (nithya'ashu) of redemption. \"Saraph\" — they were liable to (the penalty of) burning, to the L-rd. \"who had dominion over Moav\" — they married Moavite women and left Eretz Yisrael and went and sojourned in the field of Moav. (I Chronicles, Ibid.) \"and Yashuvilechem\" — this is Ruth the Moavitess, who returned and dwelt in Beth Lechem. (Ibid.) \"And these are ancient things\" — each is discussed in its place. (Ibid. 23) \"These are 'the keepers'\" — the sons of Yonadav ben Rechav, who kept the oath of their father. \"and the dwellers among the plants\" — Solomon, who was like a (flourishing) plant in his kingdom. \"and gedeirah (\"the fence\") — Sanhedrin, who sit and delimit the \"fences\" of Torah. \"With the king in his work they sat there\" — Ruth the Moavitess did not die until she saw Solomon, the grandson of her grandson (Yishai) sitting on his throne of kingdom, as it is written (I Kings 2:19) \"And he (Solomon) sat on his throne, and he placed a seat for the mother of the king\" — the mother of kingdom (i.e., Ruth). \"and she sat at his right hand\": as he busied himself with the work of the Temple, viz.: (I Chronicles, Ibid.) \"with the king in his work they sat there. Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who was of the people of whom it is written (I Kings 11:2) \"You shall not come into them, and they shall not come into you,\" because she drew near (to Israel), she was drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so! And if you would ask: But where do we see this (that the L-rd draws them near) with Israel? It is written (Shemot 1:15) \"And the king of Egypt said to the Hebrew midwives, the first of whom was named Shifrah; and the second, Puah\": Shifra is Yocheved (Moses' mother). Puah is Miriam (Moses' sister). \"Shifra\" — because she \"beautifies (meshapereth) the child. \"Puah\" — because she \"coos\" (poeh) to the child. Variantly: \"Shifra\" — because Israel was fruitful (paru) and multiplied in her days. \"Puah\" — because she moaned (poah) and wept over her brother, as it is written (Ibid. 2:4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him.\" (Ibid. 1:16) \"And he (Pharaoh) said: When you deliver the Hebrew women … (17) and the midwives feared G-d … (21) and He made for them (the midwives) houses\": I would not know what these \"houses\" were if not for (I Kings 9:10) \"And it was at the end of twenty years that Solomon built the two houses — the house of the L-rd and the house of the king.\" \"the house of the L-rd\" — the priesthood; \"the house of the king\" — royalty. Yocheved attained to priesthood, and Miriam, to royalty. As it is written (I Chronicles 4:4) \"These were the sons of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem\": \"Efrathah\" — Miriam, who married Calev, viz.: (I Chronicles 2:19) \"And Calev took Efrath, and she bore to him Chur,\" and (Ibid. 50) \"These were the sons of Calev, the son of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem. \"Efrathah\" — This is the (royal) house of David, as it is written (I Samuel 17:12) \"And David was the son of an Efrati man of Beth-lechem.\"", + " (I Chronicles 4:5) \"And Ashchur, the father of Tekoa, had two wives, Chelah and Na'arah.\" Ashchur is Calev. Why was he called \"Ashchur\"? Because his face was \"blackened\" (hushcharu\") with fasting. \"the father\" — He was like a father to her (Miriam). \"Tekoa\" — He \"pegged\" (taka) his heart to his father in heaven. \"two wives\" — Miriam, who became to him like \"two wives.\" \"Chelah and Na'arah\": At first she was sick (cholah), and then she \"awakened\" (na'arah). (Ibid. 7) \"And the sons of Chelah were Tzereth, Tzochar, and Ethnan\": Tzereth — she became a \"vexation\" (tzarah) to her co-wife, (who envied her). Tzochar — Her face was resplendent as mid-day (tzoharayim). \"and Ethnan\" — Anyone who saw her brought an \"exchange\" (for cohabitation) to his wife. (Ibid. 8) \"And Kotz begot Anuv and Hatzovevah\": \"Kotz\" is Calev, who \"spurned\" (katzath) the counsel of the spies. \"Anuv\" — he generated good in the bringing of the grape cluster (viz. Bamidbar 13:23) for if not for Calev they would not have brought it. \"and Hatzovevah\" — he did the will (tzivyon) of the Holy One blessed be He. \"and the families of Acharchel the son of Charum. \"and the families of Acharchel\" — This is Miriam, viz. (Shemot 15:20) \"and all the women went out after (\"achar\") her (Miriam) with timbrels and dances.\" \"and the families\" — He (Calev) merited establishing families from her. \"the son of Charum\" — This is Yocheved, of whom (the Cohanim) it is written (Bamidbar 18:14) \"Every devoted thing (\"cherem\") in Israel shall be yours,\" (the Cohanim - Levites descending from Yocheved). Variantly: This (\"Charum\") is Miriam from whom there issued forth David, whose kingdom was exalted (\"romem\") by the Holy One Blessed be He, viz. (I Samuel 2:10) \"And He will give strength to His king and He will exalt the horn of His anointed one.\" We find, then, that David came from the descendants of Miriam — whence we derive \"One who draws near (to Israel) is drawn near by Heaven.\"", + " (Bamidbar 10:29) \"the father-in-law of Moses\": This is the highest tribute of all, to be called \"the father-in-law of Moses. \"We are traveling\" (immediately to Eretz Yisrael). \"We are traveling\": R. Shimon b. Yochai says: Is it not already written (Devarim 4:22) \"For I shall not cross the Jordan\"? (To teach) that even his bones will not cross the Jordan. Why, then, did Moses include himself with them? He said: Now Israel will say: If he who took us out of Egypt and performed all the miracles and mighty acts for us does not enter, we, too, will not enter. Variantly: Why did Moses include himself with them? So that Yithro not say, If Moses does not enter, I, too, will not come. The sages say: Why did Moses include himself with them? He \"lost sight\" (of having been told that he would not enter) and he felt himself entering with them to Eretz Yisrael. \"to the place of which the L-rd said: It will I give to you\" — and proselytes have no portion in it. How, then, am I to satisfy (Ezekiel 47:23) \"And it shall be, with the tribe with which the proselyte dwells, there shall you give his portion\"? If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of atonement — that if he lived among the tribe of Judah, he was atoned for with (the communal offerings of) the tribe of Judah; (If he lived among) the tribe of Benjamin, he was atoned for with the tribe of Benjamin. Variantly: If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of burial — that proselytes are allotted burial in Eretz Yisrael. \"Come with us and we will do good with you\": Is there a member of a man's household for which good is not done? It follows a fortiori — If good is done for a member of a man's household, how much more so, for \"a member of the household\" (i.e., Yithro) of Him who spoke and brought the world into being! \"for the L-rd has spoken good for Israel\": Now did He not speak good for Israel until now? The L-rd always spoke good for Israel! (The intent is) rather, that the L-rd commanded Israel to do good for the proselytes and to deport themselves to them with humility." + ], + [ + " (Bamidbar 10:30) \"And he said to him: I will not go; but to my land and to my kindred I will go\": He said to him: Both because of my land and because of my kindred I will not go (with you). There are some who have a land, but no possessions; others who have possessions, but no family. But I have a land, possessions, and family, and I was a priest in my land. If I will not go (home) because of my land, I will go because of my possessions; and if I will not go because of my possessions, I will go because of my family." + ], + [ + " (Bamidbar 10:30) \"And he said: I pray (\"na\") you, do not leave us.\" \"Na\" is a term of imploration. He said to him: If you do not take it upon yourself (to remain with us), I decree it upon you. For now, (if you leave,) Israel will say: Yithro became a proselyte not out of love, but only in expectation of a portion in the land, which, seeing not to be forthcoming, he abandoned us. Variantly: (Moses said to him:) You think you are increasing G-d's honor (by planning to make conversions in your land.) You are only diminishing it! How many (prospective) proselytes would take shelter under the wings of the Shechinah (if you remained.) But now, you are closing the door against them. They will say: If Yithro, the father-in-law of the king, did not take it upon himself (to remain with Israel), how much more so, we! \"inasmuch as you have known our camping ('chanothenu') in the desert\": Moses said to him: If another, who had not seen the miracles and wonders wrought for us in the desert, up and left, it might befit him, but you, who have seen them, can you do so? R. Yehudah says you who saw the \"chein\" (\"favor\" [a homiletic reading of \"chanothenu\"]) bestowed upon our fathers in Egypt, viz. (Shemot 12:36) \"And the L-rd placed the favor of the people in the eyes of Egypt,\" would you pick up and leave? \"and you have been 'eyes' for us\": And not that alone, but in all things that were concealed from our eyes, you enlightened us, viz. (Ibid. 18:21) \"And you shall see from all the people, etc.\" Now were these things (of appointing judges) not known to Moses from Sinai, viz. (Ibid. 23) \"If you do this thing and G-d commands you, then you will be able to bear up\"? And why did they escape Moses? To credit the thing to Yithro. Variantly (\"and you have been 'eyes' for us\"): that he (the proselyte) be as beloved by us as the apple of our eye, viz. (Devarim 10:19) \"And you shall love the stranger,\" (Shemot 22:2) \"And a stranger you shall not taunt and you shall not oppress.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:32) \"And it shall be, if you go with us, that good which the L-rd will accord to us, we shall accord to you.\" Now what good did they accord to him? They said: When Israel apportioned the land, they left to him the choicest land of Jericho, five hundred by five hundred cubits. Whoever would build the Temple, would take that land, and (in the interim) it was given (as a holding) to the sons of Yithro, as it is written (I Kings 6:1) \"And it was in the four hundred and eighteenth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt\" (that the Temple was built). Deduct forty years for their journeying in the desert, and we find them (the sons of Yithro) to have eaten of that land for four hundred and forty years, and when the Shechinah reposed itself in the portion of Benjamin, the sons of Benjamin came to take their portion, and they (the sons of Yithro) vacated it for them." + ], + [ + " (Bamidbar 10:33) \"And they journeyed from the mountain of the L-rd a journey of three days\": Is it not written (Devarim 1:2) \"eleven days from Chorev .. until Kadesh Barnea\"? What, then, is the intent of \"And they journeyed … a journey of three days\"? They traveled on that day a three-day journey, and the Shechinah preceded them, so that they could enter the land immediately. [It is the way of men who go to war, that when they start, they rejoice, and the longer they exert themselves the more they weaken. Not so, however, with Israel — the more they exert themselves, the more they rejoice, and they say \"Let us go and inherit Eretz Yisrael,\" viz. (Joshua 4:10) \"And the people hastened and they crossed\" (the Jordan). Our fathers said: Once they sinned, it was decreed against them (Bamidbar 14:29) \"In this desert will your carcasses fall.\" But we will not sin and die; we will go and inherit Eretz Yisrael!\"] (Bamidbar 10:33) \"And the ark of the covenant of the L-rd preceded them.\" This ark that preceded them contained the broken tablets, but the ark containing the tablets moved in the midst of the encampments, as it is written (Bamidbar 14:44) \"and the ark of the covenant of Moses and the L-rd did not stir from the midst of the camp.\" R. Shimon b. Yochai says: It is not written \"And the ark of the L-rd,\" but \"and the ark of the covenant of the L-rd.\" An analogy: A viceroy precedes his army to prepare a camp ground for them; thus does the Shechinah precede Israel. \"to look out a resting place for them\": This is the intent of (Bamidbar 21:1) \"And the Canaanite heard, the king of Arad, that Israel was coming by way of Atharim, etc.\": When they heard that Aaron had died, they said: \"The high-priest has died and their great Lookout has gone, and the pillar of cloud that waged war for them — this is the time to go and fight them.\" R. Shimon b. Yochai says: It was a great degradation for Israel to say (Devarim 1:22) \"Let us send out men before us and let them spy out the land for us.\" The L-rd said to them: If when you were in \"a land of desert and pit,\" I looked out the way for you, how much more so, when you are entering a good, broad land, a land flowing milk and honey!" + ], + [ + " (Bamidbar 10:34) \"And the cloud of the L-rd was above them by day\": From here they said: There are seven \"clouds\": (Bamidbar 14:14) \"and in a pillar of cloud You go before them by day,\" (Shemot 14:19) \"and the pillar of cloud turned from before them,\" (Bamidbar, 14:14) \"and Your cloud stands over them,\" (Devarim 1:33) \"and in cloud by day,\" (Bamidbar 9:19) \"And when the cloud lingered over the mishkan,\" (Shemot 40:38) \"For the cloud of the L-rd was on the mishkan by day,\" (Bamidbar 10:34) \"And the cloud of the L-rd was above them by day.\" There were seven clouds — four on their four sides, one above, one below (to cushion their feet), and one before them, which lowered what was high and raised what was low, and killed the serpents and the scorpions, and swept and sprinkled before them. R. Yehudah says: There were thirteen (clouds) — two on each side, two above and two below, and one before them. R. Yoshiyah says: Four. Rebbi says: Two.", + " \"And the cloud of the L-rd was above them by day when they set forth from the encampment\": Even over the lame and the blind and the zavim (those afflicted with a genital discharge) and the lepers.", + "Variantly: \"And the cloud of the L-rd was above them by day\": Whence is it derived that if one of the Jews withdrew from under the wings of the cloud, it withdrew with him until he returned? From \"And the cloud of the L-rd was above them.\" Perhaps just as it protected them by day, so it protected them at night. (This is not so,) for it is written \"by day\" — It protected them by day and not at night. Granted, then, that the pillar of cloud did not protect them at night, but perhaps the pillar of fire provided light for them by day; it is, therefore, (to negate this) written (Shemot 40:38) \"and fire was on it by night\" — It gave light at night, but not in the daytime. Perhaps just as it gave light for Israel, so it gave light for the idolators. (This is not so,) for it is written (Shemot 40:38) \"and fire was on it by night in the sight of all of the house of Israel\" — It gave light for Israel, but not for the idolators. R. Shimon b. Elazar says: Whence is it derived that all the forty years that Israel were in the desert they did not require a lamp, but even if one entered a room within a room, a kind of torch entered with him until he returned? From (Shemot 40:38) \"in the sight of all of the eyes of Israel in all of their travels\" — Even if one entered a room within a room, the pillar of fire would give light before him." + ], + [ + " (Bamidbar 10:35) \"And it was, when the ark traveled\": There are signs (inverted nuns) before (this verse) and after (the next verse). Rebbi says: Because it is a book in itself — whence they ruled: A (Torah) scroll which was erased, and there remained eighty-five letters, as in the section \"And it was, when the ark traveled\" (imparts tumah to the hands [a Rabbinical enactment, viz. Shabbath 14a]). R. Shimon says: There are signs before and after because this is not its place. What should have been written? (Bamidbar 10:33) \"And they traveled from the mountain of the L-rd, a journey of three days. (And the ark of the covenant of the L-rd preceded them a distance of three days\"). (Bamidbar 11:1) \"And the people were as seekers of a pretext.\" An analogy: Some men say to the king: Would you please accompany us to the governor of Acco? They arrive at Acco — he has gone to Tyre. They arrive at Tyre — he has gone to Tziddon. They arrive at Tziddon — he has gone to Antochia. They arrive at Antochia — some of them start complaining against the king for having put them to all of this trouble! It is the king who should complain, for having been put to all of this trouble for their sakes! Similarly, on that day the Shechinah traveled a three-days journey, so that they could (immediately) enter Eretz Yisrael — and they began to complain before Him for having been put to all of that trouble! It is He (if anyone) who should have complained! For it was for their sakes that the Shechinah was thus constrained!", + " One verse states (Bamidbar 11:35) \"And Moses said: 'Stand, O L-rd (and let Your foes be scattered'\"), and another (Bamidbar 9:23) \"By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled.\" How are these two verses to be reconciled? An analogy: A king says to his servant: Would you please stop me (if I go too quickly). For I am on my way to give an inheritance to my son, (\"and I may 'run away' with myself!\") Variantly: A king goes on a journey and takes his lover along with him. When he travels, he says: I will not go further before my lover tells me to; and when he desires to camp, he says: I will not camp unless my lover tells me to. Thus is reconciled \"And Moses said, etc.\" and \"By word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled.\"", + "\"Stand, O L-rd, and let Your foes be scattered\": \"Your foes\": those who are massed to attack us. \"and let Your haters (those in pursuit) flee before You.\" They will flee, and we will not be destroyed by them. (\"before You\" [lit., \"before Your face\"]) When Your face is with us, we will not flee before them, and if not, we will fall before them. And thus is it written (Shemot 33:15) \"If Your 'face' does not go, do not bring us up from here,\" and (Ibid. 16) \"For how, otherwise, will it be known that I and Your people have found favor in Your eyes,\" and (Joshua 10:11) \"And it was, when they fled before Israel, they were on the descent of Beth Choron, when the L-rd cast upon them great stones, etc.\", and (Psalms 83:115) \"My G-d, make them like whirling chaff, like stubble before the wind, like a fire burning mountains.\"", + " \"and let Your haters flee before You\": Now are there \"haters\" before Him who spoke and brought the world into being? The intent is, rather, that all who hate the righteous are, as it were, haters of the L-rd. Similarly, (Shemot 15:7) \"and in the greatness of Your grandeur you destroy those who rise against You.\" Now are there any who \"rise\" before the L-rd? The intent is, rather, that all who rise against the righteous are, as it were, \"rising\" against the L-rd. And, similarly (Psalms 74:23) \"Forget not the voice of Your adversaries, the ever rising roar of those who rise against You,\" and (Psalms 83:3) \"For Your foes are tumultuous; Your haters have raised their heads,\" and (Psalms 4) \"They have been subtle in counsel against Your people,\" and (Psalms 138:21-22) \"Will I not hate Your haters, O L-rd? Will I not battle with those who rise up against You? I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies.\" And thus is it written (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye\": It is not written \"the pupil of the eye,\" but \"the pupil of His eye\" — that of the L-rd, as it were, Scripture resorting to a euphemism (for \"the eye of the L-rd\"). Similarly, (Job 7:20) \"Why do You make me Your target for Yourself, and a burden to myself?\" — (\"myself\") a euphemism (for \"to You\"?) Similarly, (Ezekiel 8:17) \"and they thrust the branch to their nostrils\" — a euphemism for (\"My\"). Similarly, (Chabakkuk 1:12) \"Are You not of yore, O L-rd, my holy G-d, and we shall not die\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly, (Psalms 106:20) \"They exchanged their glory for the image of a bull feeding on grass\" — a euphemism (for \"G-d\"). Similarly, (Bamidbar 11:15) \"And if You will do thus to me, kill me, I pray You, if I have found favor in Your eyes, and let me not witness my evil\" — a euphemism (for \"them\" and \"their,\" respectively). Similarly, (Ibid. 12:12) \"who comes out of his mother's womb, and half his flesh being consumed\" — a euphemism (for \"our\"). And if one helps the righteous, it is as if he is helping the L-rd, viz. (Judges 5:23) \"'Curse Meroz!' said the angel of the L-rd. 'Bitterly curse her dwellers. Because they do not come to the holy of the L-rd, to the help of the L-rd among the mighty.'\" R. Shimon b. Elazar says: There is nothing more \"beloved\" in a man's body than his eye. When a man is hit on his head, he closes only his eyes. And Israel is thus compared, viz. (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye.\" R. Yossi b. Elazar says: He (the \"toucher\") is regarded as one who sticks a finger into His eye and gouges it out. Pharaoh, who \"touched,\" what did I do to him? (Shemot 15:4) \"Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea.\" Sisra, who \"touched,\" what did I do to him? (Judges 5:20) \"From heaven the stars fought. From their courses they fought against Sisra.\" Sancherev, who \"touched,\" what did I do to him? (II Kings 19:35) \"And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc.\" Nevuchadnezzar, who \"touched,\" what did I do to him? (Daniel 4:30) \"and he ate grass like cattle.\" Haman, who \"touched,\" what did I do to him? (Esther 8:7) \"and they hanged him on a tree.\" And thus you find that as long as Israel were subjugated in Egypt, the Shechinah was with them in their servitude, viz. (Shemot 22:10) \"And they saw the G-d of Israel, and under His feet, the likeness of a sapphire brick\" (viz. Ibid. 1:14) \"And thus is it written (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted.\" This tells me only of communal afflictions. Whence do I derive (the same for) individual afflictions? From (Psalms 91:15) \"When he calls Me, I will answer him. With him will I be in affliction.\" And it is written (Bereshit 39:20-21) \"And Joseph's master took him in and the L-rd was with Joseph.\" And thus is it written (II Samuel 7:23) \"… before your people whom You redeemed from Egypt — a nation and its G-d\" (together with them). R. Akiva says: If it were not explicitly written, it would be impossible to say it — Israel said before the L-rd: \"You have redeemed Yourself!\" You find that whenever they were exiled, the Shechinah was exiled with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Was I not exiled to your father's house when they were in Egypt in the house of Pharaoh?\" When they were exiled to Bavel, the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"For your sake I was sent to Bavel.\" When they were exiled to Edom, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 63:1) \"Who is this, coming from Edom, etc.?\" And when they return, the Shechinah will return with them, as it is written (Devarim 30:3) \"And the L-rd will return, etc.\" It is not written \"and the L-rd will return your captivity,\" but \"and the L-rd will return with your captivity.\" And it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me, from Levanon, My bride, with Me from Levanon will you come.\"", + " Rebbi says: One verse states (Bamidbar 9:23) \"By the word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled,\" and here (10:35-36) it is written \"And Moses said: \"Stand, O L-rd … Rest, O -rd.\" How are these verses to be reconciled? Scripture is telling us that when Israel traveled (by word of the L-rd) the pillar of cloud was folded and standing, and it did not move until Moses said \"Stand, O L-rd.\" And when they rested (by word of the L-rd), the pillar of cloud was folded and standing, and it did not spread out (over the encampment) until Moses said \"Rest, O L-rd,\" so that there are satisfied both \"By word of the L-rd they encamped and by word of the L-rd they traveled,\" and \"Moses said: Stand, O L-rd … Rest, O L-rd.\" And this is the intent of \"by the mouth of the L-rd, by the hand of Moses.\" (Ibid. 36) \"And when it came to rest, he said, etc.\": Scripture (here) states that Moses said: (I will not allow the Shechinah to rest) until Israel travels in thousands and rests in ten thousands, until Israel becomes thousands of ten thousands, like the stars of heaven. \"And when it rested, he said\": Scripture (here) states that the Shechinah rests on high only on two thousands and two ten thousands, as it is written (Psalms 68:18) \"the chariots of G-d are two ten thousands, two thousands.\" And just as the Shechinah does not rest on high except on two thousands and two ten thousands, so, it does not rest below except on two thousands and two ten thousands." + ], + [ + " (Bamidbar 11:1) \"And the people were ['vayehi'] as seekers of a pretext\": \"vayehi\" connotes return to a previous condition, i.e., they were perverse to begin with, and they reverted to their original perversity. \"And the people\": \"the people\" connotes the wicked ones, as in (Shemot 17:4) \"What can I do to this people?\", (Bamidbar 14:4) \"How long will this people provoke Me?\" (Jeremiah 13:10) \"this evil people who refuse to hear My words.\" And when He calls them \"My people,\" this connotes the upright ones, as in (Shemot 7:16) \"Send My people and let them serve Me,\" (Michah 6:3) \"My people, what (wrong) did I do to you, and how did I tire you? Testify against Me!\", (Ibid. 5) \"My people, remember now, etc.\" And the people were kemithonenim\": \"mithonenim\" connotes \"grumblers,\" seekers of a pretest to abandon the L-rd, as in the instance of Yoram the son of Achav, viz. (II Kings 5:7) \"Know now and see that he seeks a pretext (mithaneh) against me,\" and in the instance of Samson, viz. (Judges 14:4) \"for he was seeking a pretext (toanah) against the Philistines.\" R. Eliezer says: \"kemithonenim\" connotes \"blows,\" as in (Proverbs 26:22) \"The words of the grumbler are like blows,\" and in (Devarim 1:23) \"And you 'grumbled' in your tents.\" What is \"blows\" (in our context)? They were as strikers of blows, but a \"knife\" descended from heaven and split their innards, viz. (Proverbs, Ibid.) \"and they descend to the recesses of the stomach.\" R. Yehudah says: \"kemithonenim\" connotes those who afflict themselves, as in (Devarim 26:19) \"I did not eat in my mourning (be'oni) of it.\" Rebbi says: \"kemithonenim ra [evil]\": \"evil\" (in this context) is idolatry, as in (Devarim 31:29) \"for you will do evil in the eyes of the L-rd.\" \"in the ears of the L-rd\": We are hereby taught that Israel deliberately intended to have Him hear (their words). R. Shimon says: An analogy: A man is cursing the king, when the king passes by. They tell him: Hush! the king might hear! And he says: Who told you that I don't want him to hear! So, (in this instance) Israel wanted the L-rd to hear. He heard and His wrath burned in them. \"and the fire of the L-rd burned in them\": Fire descended from heaven and \"rained blows\" upon them until they could not tell the difference between the living and the dead. But whom did the fire strike first? — \"and it (the fire) devoured 'biktzei' of the camp.\" Some say (this refers to) the proselytes, who were muktzim (\"cast off\") in the end (\"katzeh\") of the camp. R. Shimon b. Menassia says: \"and it devoured 'biktzei' of the camp\": in the ketzinim, (their officers), their great men, as in (Judges 11:11) \"and the people set him as a leader and a chief (katzin) over them.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:2) \"And the people cried out to Moses\": How would Moses help them? Should it not be \"And the people cried out to the L-rd\"? — R. Shimon says: An analogy: A king was angry with his son, and he went to the king's loved one and said to him: Please intercede for me with father. Thus, Israel went to him: Please intercede for us with the L-rd. I might think that Moses would demur; it is, therefore, written \"and Moses prayed to the L-rd.\" I might think that the L-rd would demur; it is, therefore, written \"and the fire sank\" — it sank in its place. If it returned to the heavens, they would revert to their wrong, and if it went to the side, it would raze that entire side, wherefore it sank in its place. (Ibid. 3) \"And he called the name of that place 'Taveirah'\" (\"conflagration\"). As one would say: Leave that fire burning in its place. Thus did Moses say to Israel: Repent and the fire will subside; if not, it is still (burning) in its place. \"for the fire of the L-rd burned in them\": It was called thus because of the event, and not because that was its name in the past. Similarly, (Shemot 17:7) \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" I might think that that was its name in the past; it is, therefore, written \"because of the quarrel (riv [as in \"Merivah\"]) of the children of Israel\" — it was thus called because of the event. Similarly, (Bamidbar 11:34) \"And he called the name of that place Kivroth Hata'avah.\" I might think that that was its name in the past; it is, therefore, written \"for there they buried (kavru) the people that lusted (hamitavim)\" — it was thus called because of the event. But you still do not know who were those who incited them to this transgression. — It is written (Bamidbar, Ibid. 4) \"And the asafsuf in its midst (lusted lust\"). These are the converts that were \"added on\" (hanosafim [as in \"asafsuf\"]) to them — how much more so the common Jews (i.e., the rabble). R. Shimon b. Menassia says: These (\"the asafsuf\") are the elders, viz. (Ibid. 11:16) \"Gather (asfah) unto me seventy men from the elders of Israel.\" If thus, the elders, how much more so, the commoners! Similarly, (Bereshit 6:2) \"And the sons of the judges saw the daughters of man, etc.\" What did they do? They would seize women from the marketplace and \"afflict\" them. If thus, the sons of the judges, how much more so the commoners? \"they lusted lust\": I might think that they lusted something they did not have; it is, therefore, written \"Who will feed us flesh,\" (which implies that they lusted something which they had.) \"and the children of Israel also wept again,\" which teaches us that the first ones (viz. Ibid. 2) were the children of Israel. \"And they said: 'Who will feed us flesh?'\" Now is it because they did not have flesh that they grumbled? Is it not written (Shemot 12:38) \"And also a mixed multitude went up with them, and flocks and herds, etc.\"? I might think that they had eaten them in the desert, but is it not written upon their entering the land (Bamidbar 32:1) \"And much livestock were possessed by the sons of Reuven and the sons of Gad, etc.\"? But (the truth is that) they were only seeking a pretext to abandon the L-rd." + ], + [ + " (Bamidbar 11:5) \"We remember the fish that we would eat in Egypt, free\": Is it possible that the Egyptians gave them fish free? Is it not written (Shemot 5:18) \"And now, go and work, and straw will not be given you\": If they did not give them straw free, would they give them fish free? How, then, are we to understand \"free\"? \"Free\" of mitzvoth. R. Shimon says: The manna would change for them to any flavor they desired, except for (that of) these five things (Ibid \"cucumbers, melons, leeks, onions, and garlic\") An analogy: A king hands his son over to a pedagogue and charges him: See to it that he does not eat or drink anything harmful. And the son grumbles at his father, saying: It is not because he loves me, but because he does not want me to eat! The sages say: The manna changed for Israel to any thing (i.e., any flavor) they desired, but they did not see it (the desired object) with their eyes. And this is the intent of (Ibid. 6) \"There is nothing. Only to the manna is our eyes.\" To our eyes, there is nothing — only manna in the morning, manna in the evening!" + ], + [ + " (Bamidbar 11:6) \"And now, our souls are dry. There is nothing\": R. Shimon said: They said: It (the manna) will burst our bowels. Can a mortal ingest and not expel! They said to R. Shimon: And how do you explain (Devarim 23:14) \"And you shall have a spade along with your other implements\" (to cover your excrement)? He answered: What the Canaanite merchants sold them they expelled, but the manna, never. As it is written (Psalms 78:25) \"Man ate the bread of abirim\" — (bread) which was absorbed in the eivarim (the limbs). \"Only to the manna is our eyes. (7) The manna was (round) like coriander seed, and it looked like crystal.\": You think that he who said this (\"Only to the manna, etc.\") said that (\"The manna was round, etc.\"?) This is not so. Israel said \"Only to the manna is our eyes,\" and the L-rd \"pacified\" all future generations and said to them: Come and see what they are grumbling to Me about — \"The manna was like coriander seed — it looked like crystal!\" viz. (Bereshit 2:12) \"And the gold of that land is good. There is the crystal and the onyx stone.\" Similarly, (i.e., another instance of \"split referrent\") (Ibid. 38:25) \"And Judah recognized (them) and said: 'She is right. It is by me'\" (that she is with child). And Scripture (and not Judah) states that \"he did not live with her again.\" Similarly, (Devarim 25:18) \"and you (Israel) were faint and weary,\" \"and (he, Amalek) did not fear G-d.\" Similarly, (Judges 5:28) \"Why is his (Sisra's) chariot delayed in coming?\" — This was stated by Sisra's mother, (29) \"The wisest of her ladies answer her, etc.\" — This was said by his wife and her daughters-in-law. (Ibid.) \"She, too, returns her words to her\" — there was revealed to her what was said to Devorah by the Holy Spirit — Don't wait any longer for Sisra. (Ibid. 31) \"So will all of Your foes go lost, O L-rd.\" Similarly, (I Samuel 4:8) \"Woe to us! Who will save us from the hand of this mighty G-d\" — This was stated by the righteous (among them). But the wicked said: \"This is the G-d who smote the Egyptians with every plague in the desert.\" Their intent was: He had only ten plagues (in His arsenal) and He brought them all on the Egyptians — He has no plagues left. The L-rd responded: You say I have no plague left? I will bring upon you a plague the like of which the world has never seen. One of you will be sitting (and defecating) and a mouse will rise from the depths and will scoop out his innards and return to the depths! And thus is it written (Ibid. 5:6) \"And the hand of the L-rd was heavy against the Ashdodites … and He struck them with hemorrhoids.\" Similarly, (Jeremiah 26:16-25) \"Then the officers and all the people said to the Cohanim: … This man (Jeremiah) does not deserve to die … And there arose men of the elders of the land and they said to the entire assemblage of the people: Michah the Monashite prophesied … Did Chizkiyahu king of Judah put him to death? …\" Until here, the words of the righteous. But the wicked among them said: \"There was also a man who prophesied in the name of the L-rd, Uriah the son of Shemayahu … And King Yehoyakim heard … and the king wanted to put him to death…. And King Yehoyakim sent men to Egypt … and they took Uriah out of Egypt …\" They said: Just as Uriah was killed, so Jeremiah must be killed. \"But Achiram son of Shafan protected Jeremiah not to hand him over to the people to be put to death.\" Similarly, (Ruth 2:13) \"As the L-rd lives, lie (here) until the morning.\" Because the yetzer hara (the evil inclination) sat and aggrieved him (Boaz) the whole night, saying: You are single and need a wife, and she (Ruth) is single and needs a husband, and you know that a woman is acquired (as a wife) by intercourse — Arise and live with her and let her be your wife — he swore to his yetzer hara \"As the L-rd lives,\" I will not touch her. And to the woman he said: \"Lie (here) until the morning.\" Here, too, \"Only to the manna is our eyes.\" Do you think that he who said this said that (\"The manna was like coriander seed, etc.\")? (No!) Israel said \"Only to the manna is our eyes!\" and the L-rd \"pacified\" and said to them: Come and see about what they are railing against Me: \"The manna was like coriander seed and it looked like crystal,\" viz. (Bereshit 2:12) \"The gold of that land is good. There is crystal and the shoham stone.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:8) \"The people would stroll out and gather it\": I might think that they railed against Him because it was difficult to gather; it is, therefore, written (Shemot 16:4) \"And the people will go out and gather it.\" One would sit at the door of his house and gather his share and the share of his household, and when the sun came out, it melted. \"and they would grind it in a mill\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to a mill? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is ground in a mill. \"or beat it in a mortar\": Now (did we not learn that) it was never beaten in a mortar? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is beaten in a mortar. I might think that it was converted only into these things alone. Whence is it derived that all the forty years that Israel was in the desert a woman had no need of spices, but was \"decorated\" (i.e., perfumed) by the manna? From \"or\" beat it.\" \"or cook it in a pot\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to a pot? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is cooked in a pot. \"and they made cakes of it\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to an oven? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is baked in an oven. I might think that it was converted only into these things alone. Whence do I derive (the same for) all the things gathered in a field? From \"and they would gather it.\" And it is written (Devarim 2:7) \"These forty years the L-rd has been with you. You have lacked nothing.\" As if a man would say I want to eat grapes, and they were given to him; I want to eat figs, and they were given to him. \"and its taste was like the 'sap' (leshad) of oil\": \"leshad\": an acronymic for three words: \"layish\" (dough), \"shemen\" (oil), and \"dvash\" (honey). As dough kneaded with oil and honey, such was the inherent taste of the manna, and thus (i.e., with intent for this taste) did the upright of Israel eat it. Variantly: \"and its taste was like the 'sap' (leshad) of oil\": Just as the breast (shad) is \"primary\" to an infant, and everything else, secondary. Variantly: Just as the breast, if an infant sucks it the whole day, it does not harm it, so, the manna; if Israel ate it a whole day, it would not harm them. Variantly: Just as the breast, which produces one kind, which changes into many kinds, so, the (taste of the) manna changed for Israel into any taste that they desired, except for that of the five kinds (viz. Ibid. 5). An analogy: (A doctor) tells a (nursing) woman: Do not eat garlic and onion for the sake of the infant. Variantly: Just as the breast, an infant suffers when it withdraws from it, so, Israel suffered when they withdrew from the manna, viz. (Joshua 5:12) \"And the manna ceased the following day, when they ate from the grain of the land.\" An analogy: A man is asked: Why are you eating barley bread? He answers: Because I don't have wheat bread. Why are you eating carobs? Because I don't have figs. Similarly, if Israel had that handful (of manna) that they took on the day of Moses' death, from which they ate all forty days, they would not desire to eat of the grain of the land of Canaan. (Bamidbar, Ibid. 9) \"And when the dew descended upon the camp at night, the manna descended upon it.\": We are hereby taught that it descended upon the thresholds and the doorposts. I might think that the manna was eaten sullied; it is, therefore, written (Shemot 16:14) \"and, behold, on the face of the desert it was spread thin.\" It (the dew) descended as a kind of hoarfrost and became a kind of layer upon the ground on which the manna descended. And from it Israel took and ate. This accounts for the lower level; but couldn't the reptiles and the flies infest it from above? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the dew layer ascended,\" whence it follows that it was enclosed in a kind of casing. And they would recite the Shema and pray; and one would go out to the entrance of his house and take his share and that of his household, after which the sun would come out and melt it. Similarly, R. Shimon says: Why didn't the manna descend once a year? So that their hearts turn to their Father in heaven (for their food). An analogy: A king decreed that his son be fed once a year — and he visited his father only on the day of his stipend! Once he decreed that he be fed every day — and he visited him every day. So with Israel. If a man had five sons or five daughters, he would sit and worry, thinking: If the manna does not fall tomorrow, we will all die of hunger! — So that they all turned their hearts to their Father in heaven. R. Dostai b. R. Yannai said: If so, the son will say: Even if I visit my father only for the sake of my stipend it is sufficient for me! So that the visit becomes entirely opportunistic. Rather, (the manna fell every day) so that it could be eaten while it was still warm. Variantly: (It did not fall once for a long period of time) so that it would not be a burden on the road. Similarly, R. Dostai b. R. Yannai says: Why did the L-rd not create hot springs in Jerusalem as He did in Tiberias? So that one not say to his friend: Let us go up to the hot springs of Jerusalem. If we go up for only one dousing, it will be sufficient for us. So that the ascent becomes entirely opportunistic." + ], + [ + " (Bamidbar 11:10) \"And Moses heard the people weeping by its families\": R. Nehorai was wont to say: From here we derive that Israel were aggrieved when Moses charged them to abstain from illicit relations. For (before this) a man would marry his sister or his father's sister or his mother's sister. \"weeping by its families\": Because their hearts swelled in (this) sin many families joined together and he proclaimed this in public. \"each at the door of his tent\": We are hereby apprised that they waited for Moses until he left the door of the house of study, and they sat and grumbled. \"And the L-rd was extremely wroth, and in the eyes of Moses it was evil. (11) \"And Moses said to the L-rd, etc.\" Here, the Holy One Blessed be He attenuates (His manifestation of wrath) and Moses exacerbates, whereas in the instance of the golden calf, the Holy One Blessed be He exacerbates and Moses attenuates." + ], + [ + " (Bamidbar 11:11) \"And Moses said to the L-rd: Why have You done evil to Your servant … (12) \"Did I conceive all this people? Did I beget them, etc.?\" When did He speak thus to him? When He said to him (Shemot 32:34) \"Go, now, lead the people where I told you\" — the thing depends upon you. And (Ibid. 6:13) \"And the L-rd spoke to Moses and to Aaron, and He charged them to the children of Israel … to deliver the children of Israel from the land of Egypt.\" He said to them: Know that they are recalcitrant and importunate — on the understanding that they will curse you and stone you! \"Whence am I to take flesh (to give to all this people\") — Are they only one or two (recalcitrants, etc.) that I can bear them? (The majority are of that kind!) (11:14) \"I shall not be able to bear alone all this people.\" (15) \"And if thus You will do to them, kill me, I pray You\": The Holy One Blessed be He had shown Moses the calamity that He was going to bring upon them. R. Shimon was wont to say: An analogy: One going out to be executed together with his sons says to the executioner: Kill me before you kill my sons — not as in the instance of Tzidkiyahu (Jeremiah 52:10-11) \"And the king of Bavel slaughtered the sons of Tzidkiyahu before his eyes … and the eyes of Tzidkiyahu he blinded. Thus, Moses said before the L-rd: \"And if thus You will do to them, kill me, I pray you.\" I would rather be killed first and not see the calamity that is to be brought upon them." + ], + [ + " (Bamidbar 11:16) \"And the L-rd said to Moses: Gather unto Me seventy men from the elders of Israel, etc.\": Why (is this mentioned here)? Because Moses had said \"I cannot bear alone,\" the L-rd responded: What you have requested, I have granted. \"Gather unto Me\": that the Sanhedrin be in My name. Wherever \"unto Me\" is written, the understanding is \"forever.\" The Cohanim — (Shemot 28:41) \"that they minister unto Me.\" The Levites — (Bamidbar 8:14) \"and the Levites shall be unto Me.\" Israel — (Vayikra 25:35) \"For unto Me are the children of Israel servants.\" The first-born — (Bamidbar 8:17) \"For unto Me are all the first-born of the children of Israel.\" The sanctuary — (Shemot 25:8) \"And let them make unto Me a sanctuary.\" The altar — (Ibid. 20:24) \"An altar of earth shall you make unto Me.\" The oil of anointment — (Ibid. 30:31) \"Holy oil of anointment shall this be unto Me.\" The kings — (I Samuel 16:1) \"For I have seen among his sons a king unto Me.\" The offerings — (Bamidbar 28:2) \"to sacrifice unto Me in its appointed time.\" Unto Me, then, always connotes \"forever.\" (Bamidbar, Ibid. 16) \"seventy men\": There must be seventy in a Sanhedrin. \"seventy men\": They must be wise, strong, senior, and well-versed in the magic arts. \"from the elders of Israel\": Not in (only) one or two places does the L-rd accord honor to the elders, but in every place that you find, He does so, viz. (Shemot 3:16) \"Go and assemble the elders of Israel, etc.\", (Ibid. 24:1) \"And to Moses He said: Ascend to the L-rd, you and Aaron and Nadav and Avihu and seventy of the elders of Israel,\" (Ibid. 14) \"And to the elders He said: Wait for us here until we return to you,\" (Vayikra 9:1) \"And it was on the eighth day that Moses called to Aaron and to his sons and to the elders of Israel\" — Wherever you find elders, you find the L-rd according honor to the elders. R. Shimon b. Yochai says: Whence do you derive that it will also be thus in time to come? From (Isaiah 24:23) \"And the moon will be shamed and the sun abashed. For the L-rd of hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and He will accord His elders honor.\" Now does it not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being is destined to accord honor to the elders, how much more so should creatures of flesh and blood honor them! And thus do you find that the L-rd is aggrieved over (the suffering of) one elder over and against all of Israel, viz. (Ibid. 47:6) \"I have fumed against My people; I have profaned My heritage, etc.\" The L-rd, as it were, \"pardons\" everything, but (Ibid.) \"You have weighed your yoke exceedingly upon the elder\" (i.e., this cannot be pardoned). (Bamidbar, Ibid.) \"whom you know to be the elders of the people\": You must know that they are \"select\" men. \"that they are the elders of the people\": We are hereby taught that one is not elected to sit in council until people tend to speak in praise of him, viz.: \"That man is upright and pious and wise and fit to sit in council.\" \"and its officers\": those of whom it is written (Shemot 5:19) \"And the officers of the children of Israel saw them in their plight.\" Since they saw themselves as involved in their plight, let them come and share in their welfare. (Devarim, Ibid.) \"And you shall take them to the tent of meeting\": He said to them. \"Take them\" with words first, with words of praise, viz.: How fortunate you are to have been selected (for this honor) — and then \"hard\" words: Know that they are importunate and recalcitrant. Take them on this condition, that they will curse you and stone you. And stipulate the same to them. \"And have them stand there with you\": Take them in with you to the tent of meeting, and let all of Israel deport themselves to them with awe and fear and honor, as they do with you. And let them say: How beloved are these, who have entered with Moses to hear the word of the Holy One Blessed be He!" + ], + [ + " (Bamidbar 11:17) \"And I will go down\" (veyaradeti): This is one of the ten \"yeridoth\" written in the Torah. \"and I will speak with you\": \"with you,\" but not with them. \"And I shall increase from the spirit which is upon you, and I will place it upon them.\": What was Moses like at that time? Like a lamp placed upon a menorah, from which many lamps are lighted without the first losing any of its light. So, the wisdom of Moses was in no way diminished thereby. \"and they will bear with you\": What is the intent of this? Because Moses had said (Devarim 1:12) \"How can I bear alone your contentiousness, your heresy, and your caviling,\" he was told \"and they will bear with you the burden of the people, and you will not bear it alone.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:18) \"And to the people you shall say: Hithkadshu for tomorrow\": (The connotation of) \"Hithkadshu\" is: Prepare yourselves for calamity, as in (Jeremiah 12:3) \"Hakdishem for the day of killing,\" (Ibid. 22:7) \"Vekidashti against your destroyers.\" (Bamidbar, Ibid. 20) \"Until a month of days\": This is stated of the mediocre. They would languish in their beds for thirty days until their souls expired. Of the wicked it is written (Ibid. 33) \"The flesh was yet between their teeth\" — As soon as they put it between their teeth, their souls would expire. (Ibid. 20) \"and it will be loathsome to you\": You will repel it more than you courted it. \"for you have despised the L-rd who is in your midst.\": The L-rd said to them: What caused you to say such things? My having reposed My shechinah among you. For if I had removed My shechinah from you, you would not have (swelled with pride to) utter such things." + ], + [ + " (Bamidbar 11:21) \"And Moses said: Six hundred thousand foot, etc.\": R. Shimon b. Yochai said: R. Akiva expounded this in one way, and I, in two ways, and my words seem more cogent. R. Akiva expounds it plainly, viz. (Ibid. 22) \"If flocks and herds are slaughtered for them will it be sufficient for them?\" Even if you give them all the flocks and herds (in the world), will it be sufficient for them? And I understand it as follows: \"If flocks and herds are slaughtered for them will it be sufficient for them?\" Even if you give them all the flocks and herds in the world, they would grumble. For is it because they have no meat that they are grumbling? Is it not written of the exodus from Egypt (Shemot 12:38) \"And also a great mixture (of proselytes) went up with them, and flocks and herds, etc.\"? I might think they ate them in the desert. It is, therefore, written (Bamidbar 32:1) \"And the sons of Reuven and the sons of Gad had much cattle, etc.\" It is only that they were looking for a pretext to abandon the L-rd. (Ibid. 11:22) \"If all the fish of the sea are gathered for them\"? Even if you gave them all the fish in the sea they would grumble. For is it because they have no fish that they are grumbling? Did not the well of Miriam accompany them in the desert and supply them with more than their fill of fish? It is only that they were looking for a pretext to abandon the L-rd. Variantly: Because He showed Moses the chain of calamities destined to befall them, Moses said before the L-rd: My L-rd, is it right that you give them and kill them? Does one tell an ass: Take a kor of wheat and we will cut off your head? Does one tell a man: Take a loaf and descend to Sheol? He responded: And if not, (i.e., if I do not give them what they ask for), what will be said? (Ibid. 23) \"Will the hand of the L-rd be found wanting?\" Moses: Let me go and attempt to conciliate them. The L-rd: (Ibid.) \"You will see whether My word (that they will not heed you) will befall you or not.\" While you are here, I am telling you that they will not heed you. (Ibid. 24) \"And Moses went out and told the people the words of the L-rd,\" viz.: When Moses went to them he said to them: \"Will the hand of the L-rd be found wanting?\" (They responded, Psalms 78:20) \"True, He struck a rock and water flowed and streams flooded forth, but can He also give bread? Can He supply food for His people?\" They said: This (i.e., your attempt to conciliate us) is a \"compromise.\" He lacks the strength to grant us what we ask.", + " (Ibid. 26) \"And there remained two men in the camp\": Some say: They (i.e., their ballots) remained in the ballot box. When the Holy One Blessed be He told Moses to select seventy elders, Moses asked himself: What am I to do? I must select six from each (of the tribes) and five from two tribes. Which tribe will consent to only five? Moses did as follows: He took seventy ballots and wrote on them \"elder,\" and two blank ballots and mixed them (with the others) in the ballot box, and he said to them: Come and take your ballots. Whoever came up with a ballot marked \"zaken,\" was told by Moses: \"The L-rd has already selected you,\" and whoever came up with a blank ballot was told by Moses: It is the will of Heaven — what can I do? Similarly, (Bamidbar 3:96) \"And (for) the redemption (money) of the two hundred and seventy-three of the first-born of the children of Israel over and above the (number of the) Levites, etc.\" Moses said what am I to do now? Each one (of the Israelite first-born) will say: A Levite has redeemed me! Moses did as follows: He took (22,000) ballots and wrote upon them \"Levite,\" and (273) ballots and wrote upon them \"five shekels,\" placed them in a ballot box and said to them: Come and take your ballots. Whoever came up with a ballot marked \"Levite\" was told by Moses: \"You have already been redeemed,\" and whoever came up with a ballot marked \"five shekalim\" was told by Moses: \"Go and give your redemption money (to the Cohanim). R. Shimon says (on Bamidbar 11:26): \"They (Eldad and Medad) remained in the camp, for when they saw Moses selecting elders, they said: We are not deserving of this honor, saying which, they went and hid themselves — whereupon the L-rd said to them: You lowered yourselves; I will exalt you above all the others: Of the seventy elders it is written (Ibid. 25) \"And they prophesied — but (after that day), they prophesied no more,\" whereas of Eldad and Medad it is written (Ibid. 27) \"They are prophesying in the camp\" — until the day of their death. And what were they saying? \"Moses will die and Joshua will bring Israel to Eretz Yisrael.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:27) \"And the youth ran and he told Moses\": Some say that this is Joshua, as in (Shemot 33:11) \"And his (Moses') attendant, Joshua the son of Nun, a youth.\" R. Shimon says: It is written (Bamidbar, Ibid. 28) \"And Joshua the son of Nun the servant of Moses from his youth responded\": The first one, then, (i.e., \"the youth\") is not Joshua. (Ibid.) \"My lord, Moses, kela'em\": He said: My master, end them from the world, men who utter this evil report (that Moses will die). Rebbi says: (He said) Confine them in chains and collars, as in (Jeremiah 37:18) \"… that you have put me into the prison house\" (\"beth hakeleh\"). (Ibid. 29) \"And Moses said to him: Are you zealous for my sake?\" He said to him: Joshua, am I zealous for your sake? Would that you were a prophet like me (i.e., that your prophecy be directly from the L-rd), and that all of Israel be like you (in that regard) — (Ibid.) \"Would that all the L-rd's people were prophets (by direct inspiration, and not by [indirect] \"increase of spirit,\" viz. Ibid. 25). (Ibid. 30) \"And Moses retired into (his tent in) the camp, he and the elders of Israel.\" We are hereby taught that He did not bring the calamity upon them until there entered (his tent) all of the righteous in the camp." + ], + [ + " (Bamidbar 11:31) \"And a wind went forth from the L-rd and blew in (vayagaz) quail from the sea\": We are hereby taught that it (the quail flock) \"blossomed\" like \"puffs\" of wool (gazim). \"and it spread over the camp\": Some say that it killed in its descent as it did in being eaten. \"about a day's journey on one side\": towards the north. \"and a day's journey on the other side\": towards the south. R. Shimon says: \"about a day's journey here\": from above; \"and a day's journey there\": from below. \"and about two cubits above the face of the earth\": It hovered above two cubits over the face of the earth, so that they could be easily gathered in." + ], + [ + " (Bamidbar 11:32) \"And the people rose all that day … hamamit\": Read it not \"hamamit\" (\"he that gathered least\"), but \"hamemuat\" (the \"least\" among them, i.e., the indolent and the lame), gathered ten kor.\" (Ibid.) \"Vayishtechu lahem shatoach\": R. Yehudah says: Do not read it thus (\"vayishtechu\"), but \"vayishchatu\"(\"and they slaughtered\"): We are hereby taught that what descended for them required shechitah (ritual slaughter). Rebbi says: This (derivation) is not needed, for it is already written (Psalms 78:27) \"And he rained down upon them meat like dust and winged birds like the sand of seas.\" What, then, is the intent of \"Vayishchetu lahem shatoach\"? That it came down in layers (mashtichim). I might think that just as they gathered much, so, they ate much of it; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 11:33) \"The flesh was yet between their teeth.\" He (the eater) did not finish biting it before his soul left him, as it is written (Psalms, Ibid. 31) \"They had not yet been estranged from their craving; their food was still in their mouth, when the wrath of G-d rose against them and He smote their fattest.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And the wrath of the L-rd burned against the people, and the L-rd smote the people with a very great plague.\" We are hereby apprised that the L-rd sent against them a sore plague, the like of which had not been seen since the day they left Egypt.\" (Ibid. 34) \"And he called the name of that place 'Kivroth Hata'avah' (\"the graves of the lust\"). I might think that this is its name of yore; it is, therefore, written (Ibid.) \"for there they buried the people that lusted.\" It was thus called because of the event. (Ibid. 35) \"From Kivroth Hata'avah the people traveled to Chatzeiroth, and they abode in Chatzeiroth\": Now were there two Chatzeiroth, one from which they traveled and one in which they camped? But (the intent is) once Israel began to travel, they did not continue before they heard that Miriam became leprous and they turned back and camped behind them — wherefore, (Ibid. 12:16) \"And afterwards the people traveled from Chatzeiroth\" — \"and they abode in Chatzeiroth.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:1) \"And Miriam and Aaron spoke (vatedaber) against Moses\": \"dibbur\" in all places connotes \"harsh\" speech, as in (Bereshit 42:30) \"The man, the lord of the land, spoke (\"dibber\") roughly to us,\" (Bamidbar 21:5) \"and the people spoke (\"vayedaber\") against G-d and against Moses.\" And \"amirah\" in all places connotes imploration as in (Bereshit 19:7) \"And he said (vayomer): Do not, I pray you, my brothers, do ill,\" (Bamidbar 12:6) \"And He said (vayomer): Hear, I pray you, My words.\" \"And Miriam and Aaron spoke against Moses\": We are hereby apprised that both spoke against him, but that Miriam spoke first. This was not her practice, but the occasion demanded it. Similarly (Jeremiah 36;6) \"And you (Baruch) shall go and read from the scroll, on which you have written from my (Jeremiah's) mouth, the word of the L-rd in the ears of the people\" — not that it was Baruch's practice to speak before Jeremiah, but the occasion demanded it. \"and Miriam and Aaron spoke against Moses\": How did Miriam know that Moses had ceased from marital relations (with his wife Tzipporah)? Seeing that Tzipporah did not adorn herself as other (married) women did, she asked her for the cause and was told: \"Your brother is not 'particular' about this thing\" (intercourse, [being constantly \"on call\" for the word of G-d]). Thus Miriam learned of the matter. She apprised Aaron of it and they both spoke of it (as being a troublesome precedent for others.) Now does this not follow a fortiori, viz.: If Miriam, whose intent was not to berate her brother, but to praise him, and not to diminish propagation (in Israel), but to increase it, and who spoke thus privately — If she was thus punished, then one who intends to speak against his brother, in defamation and not in praise, and to diminish propagation and not to increase it, and in public — how much more so (is he to be punished!) Similarly, a fortiori from the instance of Uzziah (viz. II Chronicles 16-19) If King Uzziah, whose intent (in offering the incense) was not self-aggrandizement or personal honor but the glory of his Master, was thus punished, how much more so one who intends the opposite! (Bamidbar, Ibid.) \"… Because of the Cushite woman\": Scripture hereby apprises us that whoever beheld her attested to her beauty. And thus is it written (Bereshit 11:29) \"… the father of Milkah and the father of Yiskah\": Yiskah is Sarah: Why was she called \"Yiskah\"? For all gazed upon (\"sochim\") her beauty, as it is written (Ibid. 12:15) \"And Pharaoh's officers saw her and praised her to Pharaoh.\" R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili said: \"Tzipporah\" (Moses' wife) — Why was she called \"Tzipporah\"? \"Tzfu ur'uh\" (\"Look and see\") how beautiful this woman is! \"the Cushite (Ethiopian) woman\": Now was she an Ethiopian? Wasn't she a Midianite, viz. (Shemot 2:16) \"And the priest of Midian had seven daughters, etc.\" What is the intent of \"Cushite\"? Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Tzipporah was exceptional in her beauty — more so than all the women. Similarly, (Psalms 7:1) \"A Shiggayon of David, which he sang to the L-rd concerning Cush (Saul), a Benjaminite.\" Now was he a Cushite? (The intent is:) Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Saul was exceptional in his appearance, as it is written of him (I Samuel 9:2) \"… from his shoulder and upwards, taller than all of the people.\" Similarly, (Amos 9:7) \"Are you not like Cushites to Me, O children of Israel?\" Now were they Cushites? (The intent is:) Just as a Chushite is exceptional in his skin, so, is an Israelite exceptional in mitzvoth. Similarly, (Jeremiah 32:7) \"And Eved-melech the Cushite heard\": Now was he a Cushite? Was he not Baruch? But, just as a Cushite is exceptional in his skin, so, was Baruch ben Neriah exceptional in his deeds, more so than any of the others in the king's palace. (Bamidbar, Ibid.) \"for he had taken a Cushite woman\": Why is this written? Is it not written (immediately before) \"about the Cushite woman that he had taken\"? — There are those who are beautiful in appearance, but not in deed; in deed, but not in appearance, viz. (Proverbs 11:22) \"Like a golden ring in the snout of a pig is a beautiful woman lacking in sense. Tzipporah was beautiful in both — wherefore it is written \"about the Cushite woman that he had taken, for he had taken a Cushite woman.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:2) \"And they said: Is it only with Moses that the L-rd has spoken?\" Did He not also speak with our forefathers? And they did not separate from their wives! \"Has He not spoken also with us?\": And we have not separated from our spouses! \"And the L-rd heard\": We are hereby apprised that no one else was there, but they spoke thus between themselves. R. Nathan says: They also spoke thus to Moses' face, it being written \"And the L-rd heard and the man Moses\" — but Moses suppressed it." + ], + [ + " (Bamidbar 12:3) \"And the man Moses was extremely humble\": \"humble\" in his mind (i.e., complaisant). You say humble in his mind, but perhaps (the meaning is) \"humble\" in his wealth; it is, therefore, (to negate this) written (Shemot 11:3) \"The man Moses, also, was very great\" (in context, in wealth). We find that the second tablets made by Moses were of sapphire, it being written (Devarim 10:1) \"Carve out for yourself ([the fragments of the first tablets were vouchsafed to Moses]) two tablets of stone like the first.\" Just as the first were of sapphire, so, these. And whence is it derived that the first were of sapphire? From (Shemot 32:16) \"And the (first) tablets were the work of G-d,\" and (Ibid. 24:10) \"… and under His feet, as the work of a pavement of sapphire.\" \"work\" is likened to \"work.\" Just as \"work\" there (24:10) is of sapphire, so, \"work\" here (32:16). \"more\" (humble) than any man on the face of the earth\": but not (more humble) than the forefathers. R. Yossi says: Even (more humble) than the forefathers. And what is the intent of than any man on the face of the earth\"? — but not (more humble) than the angels." + ], + [ + " (Bamidbar, Ibid. 4) \"And the L-rd said suddenly\": R. Shimon b. Menassia said: Moses was frightened by \"suddenly\" (viz. [Shemot 3:6]), and (here) G-d spoke \"suddenly.\" \"The three of you go out to the tent of meeting!\": We are hereby apprised that the three of them were called by a single utterance, something which (within the framework of nature) the mouth is not capable of uttering nor the ear of hearing. And thus is it written (Shemot 20:1) \"And the L-rd spoke all of these things, saying\" — (Psalms 62:12) \"One (thing) has G-d spoken; two (things) have I heard,\" (Jeremiah 23:29) \"Behold, My word is like fire, declares the L-rd, (and like a hammer that shatters rock.\") (Bamidbar, Ibid.) \"And the L-rd went down in a pillar of cloud\": not as the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When he goes out to war, he goes out with many men, and when he goes out to peace, he goes out with only few. But the Holy One Blessed be He, when He goes out to war, only He goes out, as it is written (Shemot 18:3) \"The L-rd is a man of war\"; and when He comes in peace, He comes with thousands and ten thousands, viz. (Psalms 68:18) \"G-d's chariots are myriads upon myriads, thousands upon thousands.\" (And here He comes to make peace, accompanied by \"a pillar of cloud.\") (Bamidbar, Ibid.) \"And He called Aaron and Miriam, and the two of them came forth.\" Scripture here comes to teach us proper conduct — that when one wishes to speak to someone not in the presence of another, he should not ask the other to leave, but should draw near to him the one he wishes to speak to and talk to him. And why did He not call Moses with them? So that Israel not say that Moses, too, was the object of the L-rd's anger. Variantly: So that Moses not hear the (L-rd's) criticism of Aaron. Variantly: A man (Moses, in this instance) is not to be praised to his face. R. Elazar b. Azaryah says: We find that part of a man's praise is stated to his face. For thus do we find with Noach, (the L-rd saying to him, Bereshit 7:1) \"For you have I found to be righteous before Me in this generation,\" whereas not to his face He says (Ibid. 6:9) \"These are the progeny of Noach: Noach was a completely righteous man in his generations.\" R. Elazar the son of R. Yossi Haglili says: We find that one mentions (only) part of the praise of Him who spoke and brought the world into being \"to His face,\" as it is written (Psalms 66:3) \"Say to G-d: How awesome are Your deeds!\" How much more so is this true (that only partial praise is thus mentioned) with flesh and blood." + ], + [ + " (Bamidbar 12:6) \"And He said: Hear, I pray you (\"na\"), My words\": \"Na\" is a term of imploration. Now does this not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being speaks (thus) with the terrestrial creatures, how much more so flesh and blood (speaking to one another)! R. Shimon b. Yochai says: What is the intent of \"Hear, I pray you, My words\"? They wished to enter into the words of the L-rd, whereupon He asked them to wait until He had finished. How much more so should one not enter into the words of his neighbor, (who may thereby lose his \"train of thought.\") (Ibid.) \"If there be prophets (among you), 'the L-rd' (i.e., the immanence of My name) I invest him with in a vision; in a dream I speak to him.\" — But perhaps, just as I speak with the prophets in a dream and a vision, so I speak with Moses. It is, therefore, written (Ibid. 7) \"Not so, My servant Moses. In all of My household, he (alone) is to be trusted\": aside from the ministering angels. R. Yossi says: even more than the ministering angels. (Ibid. 8) \"Mouth to mouth I spoke to him\": Mouth to mouth I told him to separate from his wife. (Ibid.) \"and in (clear) revelation\": This refers to the revelation of His words. You say: the revelation of his words; but perhaps (it refers to) the revelation of the Shechinah. It is, therefore, (to negate this) written (Shemot 33:20) \"You shall not be able to see My face, for no man can see My face and live.\" R. Akiva says: \"no man\" — literally. \"and live\" (i.e., \"and the live ones\"): This refers to the ministering angels, who live forever (i.e., They, too, cannot see His face.) R. Shimon says: I do not rule out the words of my master; I add to them, viz.: \"and live\": Even the holy creatures, who bear the throne (of glory), do not see the glory. R. Elazar b. R. Yossi says: Not only do they not see it, they do not even know where it is, as it is written (Ezekiel 2:12) \"Then a spirit lifted me and I heard behind me a sound of great tumult. Blessed is the glory of the L-rd from His place\" (wherever it may be). R. Dossa says: \"For a man will not see Me vachai\": \"When he lives\" (\"vachai\") he cannot see Me, but he sees Me when he dies. And thus is it written (Psalms 22:20) \"Before Him shall bow down all who go down to dust, whose spirit does not live.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and not in riddles\": What is the intent of this? Because it is written (Ezekiel 17:2) \"Son of man, propound a riddle,\" then just as I speak to the prophets in riddles, I (sometimes) speak to Moses in riddles; it is, therefore, written \"and not in riddles.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and the configuration of the L-rd does he behold.\" This is a vision of His \"back.\" You say it is a vision of His back, but perhaps it is a vision of His \"face.\" It is, therefore, written (Shemot 33:23) \"And I will remove My hand and you will see My back, but My face will not be seen.\" Moses sought to understand the ways of the Holy One Blessed be He — whereupon He said to him: \"and you will see My back, etc.\": My ways in the world to come, I will reveal to you; but, as to My ways in this world — \"You shall not be able to see My face,\" as it is written (Ezekiel 2:10) \"And He spread it (the scroll in the \"hand\" of G-d) before me, and it was written face and back.\" Now don't even the light-minded and commoners do this, writing face and back? Why mention it then? (The intent is:) \"face\" — (what transpires) in this world; \"back\" — (what transpires) in the world to come. \"face\" — the serenity of the righteous and the affliction of the wicked in this world; \"back\" — the reward of the righteous and the punishment of the wicked in the world to come. (Ezekiel, Ibid.) \"and written upon it were \"kinnim, hegeh, and hi\": \"kinnim\" — the afflictions of the righteous in this world, viz. (Ibid. 32:16) \"This is a kinah (a dirge) and intone it\"; \"hegeh\" — the reward of the righteous in the world to come, viz. (Psalms 92:4) \"(Rejoice) on an assor (a ten-stringed instrument), on a psaltery, on higayon (like 'hegeh') and harp\"; \"and hi\" — the punishment of the wicked in the world to come, viz. (Ezekiel 7:26) \"hoveh (like 'hi') upon hoveh shall come.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And why did you not fear to speak against My servant, against Moses\": Let it not be written \"against My servant.\" (The intent is) that in speaking against Moses, it is as if You have spoken against Me. (for he is \"My servant\"). An analogy: A king had a governor in a province, and the people speak against him. The king says to them: You have not spoken against My servant, but against Me! And if you say (that you are not speaking against Me), but that I do not know his (evil) ways, this (i.e., to say that I am ignorant of his ways) is even worse than your first (offense)!" + ], + [ + " (Bamidbar 12:9) \"And the wrath of the L-rd burned in them, and He departed\": After He apprised them of their offense, He decreed ostracism upon them. Now does this not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being did not vent His wrath upon flesh and blood until He apprised them of their offense, how much more so should flesh and blood not vent his anger upon his neighbor until he apprises him of his offense! R. Nathan says: He apprised them of their offense and then decreed ostracism upon them so that they not say as Iyyov did (Iyyov 10:2) \"Apprise me of what You accuse me!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:10) \"And the cloud departed from above the tent\": An analogy: A king says to a pedagogue: \"Chastise my son — but not until I leave!\" For a father is mercifully inclined to his son. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is mercifully inclined to the righteous in the time of His wrath, how much more so in the time of His (good) will! As it is written (Isaiah 49:8) \"In a time of (good) will I (most certainly) will answer you!\" (Ibid.) \"And, behold, (after the cloud had departed), Miriam was as leprous as snow\": We are hereby taught that she was stricken with intense (i.e., highly visible) leprosy, and that she was fair-skinned (for which reason it looked like snow). And thus is it written (Shemot 4:6) \"And the L-rd said further to him (Moses): Place now your hand into your bosom … and, behold, his hand was leprous as snow.\" (Ibid.) \"And Aaron 'turned'\": He was \"turned\" from his leprosy. R. Yehudah b. Betheira says: He who says that Aaron was stricken (with leprosy) is destined to pay for it. He who spoke and brought the world into being covered up for him (by not mentioning it explicitly in the verse) and you would reveal it! He who says that Tzelafchad was the mekoshesh (\"the wood gatherer\" [viz. Bamidbar 15:32]) is destined to pay for it. He who spoke and brought the world into being covered up for him and you would reveal it! And he who says that the ban was placed on Akavya b. Mehalalel (viz. Berachoth 19a) is destined to pay for it. \"And Aaron turned to Miriam, and, behold, she was leprous\": Scripture hereby apprises us that whenever he looked at her she became leprous. (Ibid. 11) \"And Aaron said to Moses: Pray, my lord, do not impute transgression to us in that we have been foolish and have sinned.\": He said to him: If we have been willful (in our sin), forgive us, as if we were unwitting. (Ibid. 12) \"Let her not be as a dead one\": Just as a dead body imparts tumah in a tent, so, a leper imparts tumah by entrance (into a house). Aaron hereby said: Our sister loses on all accounts: I (being her kin) cannot quarantine her nor declare her tamei nor declare her clean. In passing we learn that Aaron expounds that one (a Cohein) does not inspect the plague-spots of his kin. \"who leaving his mother's womb\": He should have said \"who leaving our mother's womb,\" but Scripture here is being euphemistic. \"and half his flesh has been consumed\": He should have said \"and half our flesh,\" as in (Bereshit 37:27) \"for he is our brother, our flesh,\" but Scripture here is being euphemistic. (Ibid. 13) \"And Moses cried out to the L-rd, saying: 'Lord, I pray You; heal her, I pray You.'\": Scripture hereby teaches us proper conduct — that one's requests should be prefaced by two or three words, of imploration. And what is the intent of \"saying\"? Moses said: Answer me whether You will heal her or not — and the Holy One Blessed be He answered him, viz. (14) \"And the L-rd said to Moses: Now if her father had spat in her face, etc.\" R. Elazar b. Azaryah says: In four places Moses requested (to be answered by the Holy One Blessed be He), and he was answered. Similarly, (Shemot 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say: \"The children of Israel would not listen to me, etc.\" What is the intent of \"to say\"? Moses asked the L-rd to answer him whether or not he would redeem them. And He did answer him (Ibid. 7:4) \"And I will take out My hosts. My people, Israel, from the land of Egypt.\" Similarly, (Bamidbar 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd to say: (16) Let the L-rd, the G-d of the spirits of all flesh, appoint a man over the congregation.\" What is the intent of \"to say\"? Moses said to Him: Answer me as to whether or not You will appoint leaders (for them). And He did answer him, (Ibid. 18) \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\" Similarly, (Devarim 3:23) \"And I implored the L-rd at that time to say.\" What is the intent of \"to say\"? He said to Him: Answer me as to whether or not I will enter the land. And He did answer him, (Ibid. 26) \"It is enough for you, etc.\" Here, too, let \"to say\" not be written. But, (the intent is that) he asked Him to answer whether or not He would heal her, and He answered \"Now if her father had spat in her face, etc.\" (Bamidbar, Ibid. 13) \"G-d, I pray You; heal her, I pray You\": Why did Moses not prolong his prayer? So that Israel not say \"His sister is in distress and he stretches out his prayer.\" Variantly: It is not that Moses prays and the L-rd hears his prayer, but (in the order of) (Iyyov 22:28) \"You (the tzaddik) will decree, and it will be fulfilled for you,\" (Isaiah 58:9) \"Then, when you (the tzaddik) call, the L-rd will answer.\" R. Eliezer was asked by his disciples: How long shall a man be in his prayer? He answered: Not longer than Moses, of whom it is written (Devarim 9:18) \"And I fell down before the L-rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights.\" And how short should he be in prayer? He answered: Not shorter than Moses, of whom it is written \"G-d, I pray You; heal her, I pray You.\" There is a time to be short and a time to be long." + ], + [ + " (Bamidbar 12:14) \"And the L-rd said to Moses: Now if her father had spat in her face, etc.\" R. Achi b. R. Yoshiyah said: There were \"two rebukes,\" viz.: If her father of flesh and blood had rebuked her, she would (sit) in shame (sequestered) for seven days, does it not follow that if (her Father) He who spoke and brought the world into being (rebuked her), (she should be sequestered) fourteen (days)! But \"it suffices that what is derived from an argument a fortiori be as that which it is derived from\" — Just as her father, seven; so, He who spoke and brought the world into being, seven. (Ibid.) \"Let her be sequestered seven days outside the camp, and then let her be gathered in.\": The Holy One Blessed be He sequestered her, and the Holy One Blessed be He declared her tamei and the Holy One Blessed be He declared her clean. (Ibid. 12:15) \"And the people did not journey until Miriam had been gathered in\": to teach that \"with the measure that a man measures, so is he measured.\" Miriam waited for Moses a short while, viz. (Shemot 2:4) \"And his sister stationed herself at a distance, etc.\"; therefore, the Shechinah, the ark, the Cohanim, the Levites, and the seven clouds of glory did not journey until Miriam had been gathered in. Joseph merited taking the bones of his father (for burial), and there were none among his brothers greater than he, viz. (Bereshit 50:7-9) \"And Joseph went up to bury his father … and there went up with him both chariots and riders.\" Who was greater among us than Joseph, only Moses meriting bringing him to burial. And there is none in Israel greater than he, viz. (Shemot 13:19) \"And Moses took the bones of Joseph with him.\" Who is greater among us than Moses, none but the Holy One Blessed be He bringing him to burial, viz. (Devarim 34:6) \"And He buried him in the valley of the land of Moav\": R. Yehudah says: If it (the above) were not an explicit verse, it would be impossible to say it. Where did Moses die? In the portion of Reuven, viz. (Ibid. 1) \"And Moses went up from the steppes of Moav to Mount Nevo.\" This is the territory of the sons of Reuven, viz. (Bamidbar 32:37-38) \"And the sons of Reuven built Cheshbon and Elalei and Kiryathayim and Nevo.\" And he was buried only in the territory of Gad, viz. (Devarim 33:20-21) \"And to Gad he said: Blessed be he who broadens Gad … and he saw the best for himself. For there the portion of the lawgiver (Moses) is hidden.\" From the portion of Reuven to that of Gad is four mils. Those four mils — Who carried him\"? We are hereby taught that Moses was (carried) in the \"hand\" of the Holy One Blessed be He the four mils from the portion of Reuven to that of Gad, while the ministering angels extolled him in song, (Ibid.) \"He wrought the righteousness of the L-rd and His judgments with Israel.\" And He thus gathers in not only Moses, but all of the righteous, as it is written (Isaiah 58:8) \"And your righteousness shall go before you, and the glory of G-d will gather you in.\" (Bamidbar, Ibid. 16) \"And afterwards the people journeyed from Chatzeiroth\": This journey was after Miriam was gathered in." + ], + [ + " (Bamidbar 15:2) \"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land of your settlings which I give to you, etc.\": Scripture comes to teach us that Israel were obligated to bring libations (with their offerings) only after inheritance and settlement (of the land [viz. Ibid. 15:5]). You say after inheritance and settlement, but perhaps immediately upon their entry to the land. It is, therefore, written (Devarim 17:14) \"When you come to the land that the L-rd your G-d gives to you, and you inherit it and you settle in it, etc.\" Since \"comings\" are mentioned in the Torah unqualified, and in one instance (above) it is specified, after inheritance and settlement, so all (\"comings\" are understood as) after inheritance and settlement, which teaches us that wherever \"settlings\" is written, after inheritance and settling is understood. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva queried him: But in respect to Shabbath it is written \"settlings\" (viz. Vayikra 23:3), and it obtains both in Eretz Yisrael and outside of it! R. Yishmael replied: If \"lighter\" mitzvoth obtain both in the land and outside it, how much more so, Shabbath, the \"graver.\" And it (\"settlings\") comes to teach that in an individual altar (\"bamah\") there is no obligation to bring libations. R. Akiva says: Scripture comes to teach us that libations are to be offered on a bamah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this (\"When you come to the land\") written? For it would follow, since we find that the vessels of the Temple were more than those of the tent of meeting (viz. I Kings 7:27), so, the libations of the Temple were more than those of the tent of meeting; it is, therefore, written (Bamidbar 15:2) \"When you come … (3) and you shall offer, etc.\" to teach that even though there were more vessels in the Temple than in the tent of meeting, there were not more libations. (Ibid. 3) \"and you shall offer a fire-offering to the L-rd\": This implies that all that is offered for the fire requires libations, even a meal-offering. It is, therefore, written \"a burnt-offering.\" This tells me only of a burnt-offering (that it requires libations). Whence do I derive (the same for) peace-offerings? From \"a sacrifice.\" Whence do I derive (the same for) a thank-offering? From \"or a sacrifice.\" This would imply (that libations are required) for these as well as for first-born, tithe, Pesach and guilt-offering. It is, therefore, written \"for an expressed vow or as a guilt-offering.\" Scripture speaks only of offerings that are brought as vow and gift. — But this would imply that I exclude them (from libations) as well as mandatory festival offerings! — It is, therefore, written \"or in your festivals,\" to include these (as requiring libations). — But this would imply (that libations are required for) burnt-offerings and mandatory peace-offerings that are brought on festivals, and for a mandatory sin-offering that is brought on festivals! — It is, therefore, written (Ibid. 15;8) \"And if you offer a bullock as a burnt-offering or as a sacrifice.\" \"Bullock\" was included in the general category (of offerings) and departed from it (for specific mention) to teach about the category, viz.: Just as \"bullock,\" which is brought for vow or gift (requires libations, so, all (offerings) that are brought for vow or gift require libations) — to exclude sin-offerings and guilt-offerings, which are not brought for vow or gift.", + " (Bamidbar 15:3) \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\": What is the intent of this? Because it is written \"and you shall offer a fire-offering to the L-rd, a burnt-offering or a sacrifice,\" I might think that a burnt-offering of fowl (also) requires libations; it is, therefore, written \"of the herd or of the flock\" — to exclude a burnt-offering of fowl as not requiring libations. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yochanan says: This is not needed, for it is already written \"or a sacrifice.\" Just as \"a sacrifice\" is a beast, so, a burnt-offering. What is the intent, then, of \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\"? Because it is written (Vayikra 1:2) \"A man if he offers of you an offering to the L-rd … from the herd and from the flock,\" I might think that if he said: I take it upon myself to bring a burnt-offering he must bring one of each; it is, therefore, written (here) \"of the herd or of the flock,\" that he brings either one by itself. It is written in respect to the Pesach offering (Shemot 12:5) \"from the sheep and from the goats shall you take it.\" Either one by itself? Or, one of each? It is, therefore, written (Vayikra 1:10) \"And if of the flock is his offering, of the sheep or of the goats for a beast-offering.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If a burnt-offering, the \"graver\" may be brought from one kind, then Pesach, the \"lighter,\" how much more so may it be brought from one kind! What, then, is the intent of \"from the sheep and from the goats shall you take it\"? Either one by itself. Issi b. Akiva says: \"to present a sweet savor to the L-rd (of the herd or of the flock\"): either one by itself. You say either one by itself, but perhaps (the intent is that he brings) one of each. Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the atzereth (Shavuoth) lambs, of which two must be brought (viz. Vayikra 23:19), may come of one kind, then a burnt-offering, two of which need not be brought, how much more so may it come of one kind! — No, this may be true of the two atzereth lambs, Scripture limiting their bringing (to atzereth), for which reason they may come of one kind, as opposed to a burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing — wherefore it must be brought from two kinds! — This is refuted by the he-goats of Yom Kippur, Scripture \"expanding\" their bringing (to two) and yet being brought from one kind. (And they will refute \"burnt-offering\" — that even though Scripture \"expands\" its bringing, it may be brought of one kind.) — No, this may be true of the Yom Kippur he-goats, Scripture limiting their bringing, for they are not brought the whole year, wherefore they may be brought of one kind, as opposed to a burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing in that it may be brought the entire year — wherefore it should be permitted only of two kinds. This is refuted by a sin-offering, which, even though Scripture \"expands\" its bringing to all the days of the year, may be brought of one kind — so that a burnt-offering, too, should be able to come from one kind. — No, this may be true of a sin-offering, Scripture limiting its bringing, in that it may not be brought as vow or gift, wherefore it is permitted to bring it of one kind, as opposed to burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing in that it may be brought as vow or gift — wherefore it should be permitted to bring it only of two kinds. It must, therefore, be written (15:3) \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\" — either one by itself. (15:4) \"Then the offerer shall offer\": Because it is written (Vayikra 22:18) \"A man, a man … who offers, etc.\", this tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"Then the offerer shall offer\" — in any event. \"Then the offerer shall offer his offering to the L-rd, a meal-offering, an issaron of flour.\" R. Nathan says: This is a prototype for all who donate a meal-offering not to give less than an issaron. \"mixed with a revi'ith of a hin of oil. (5) And wine for libations, a revi'ith of a hin\": oil for mixing and wine for libations. \"shall you present with the burnt-offering or the sacrifice\": What is the intent of this? From (3) \"And you shall offer a fire-offering to the L-rd,\" I might think that if he said \"I vow to bring a burnt-offering; I vow to bring peace-offerings\" that he may bring one libation for both; it is, therefore, written \"the burnt-offering or the sacrifice (of peace-offerings)\" — he brings one for each in itself. I might think if he said (\"I vow) five lambs for a burnt-offering, five lambs for peace-offerings,\" that he brings one libation for all; it is, therefore, written \"with the burnt-offering or the sacrifice for each lamb\" — he brings for each in itself. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: What is the intent of this (\"with the burnt-offering or the sacrifice\")? For I would think: If where the rule for an ox burnt-offering is the same as that for a lamb burnt-offering (i.e., that they are both burned), they are not similar in libations, (an ox requiring a half hin, and a lamb, a quarter hin,) then where the rule for a lamb burnt-offering is not the same as that of a lamb of peace-offerings, (the first being burned and the second eaten,) how much more so should they not be similar in libations! It is, therefore, written \"shall you present with the brunt-offering or the sacrifice\" — Even though the rule (for the offering) is not the same, the libations are. R. Nathan says: \"shall you present with the burnt-offering\": This is the burnt-offering of a leper (i.e., even though it is mandatory and not vow or gift, it requires libations). \"or the sacrifice\": This is his (the leper's) sin-offering. \"or the sacrifice\": This is his guilt-offering. \"for each lamb\": to include the burnt-offering of a woman after birth as requiring libations. \"for each lamb\": to include (as requiring libations) the eleventh (which one erroneously designated as the first-born beast-tithe (instead of the tenth). For we nowhere find in the entire Torah that the secondary (the eleventh in this instance, which requires libations,) is severer than the primary (the tenth, which does not). \"And if it is a ram, then you shall present as the meal-offering (two esronim of flour mixed with a third of a hin of oil\": Scripture here comes to differentiate between the libations for a lamb and those for a ram. For it would follow (otherwise), viz.: cattle require libations and sheep require libations. If Scripture did not differentiate between the libations for a calf, and those for an ox, so, it would not differentiate between those for a lamb and those for a ram. It is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as a meal-offering, etc.\" Scripture differentiates between the libations for a lamb, (\"a quarter of a hin\") and those of a ram (\"a third of a hin\"). Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this written? For it would follow (otherwise), viz.: If where libations (in general) were increased, no differentiation was made between a calf and an ox, then where libations (in general) were decreased, how much more so should no differentiation be made between a lamb and a ram! It is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as a meal-offering, etc.\" Scripture hereby apprises us that even though libations (in general) were decreased, a differentiation was made between a lamb and a ram. (Ibid.) \"mixed with oil, a third of a hin\": For it would follow (otherwise), viz.: Since the lamb of the omer requires two esronim (viz. Vayikra 23:13), and the ram of a burnt-offering requires two esronim, then just as I learned about the lamb of the omer that even though its esronim were doubled, its libations were not doubled (viz. Ibid.), so, the ram of the burnt-offering, even though its esronim were doubled, its libations should not be doubled; it is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as the meal-offering, etc., mixed with oil, etc.\" Scripture hereby apprises us that just as its esronim were doubled, so, its libations were doubled (i.e., increased). \"with oil a third of a hin and wine for libations\": oil for mixing; wine, for libations. \"shall you offer, a sweet savor to the L-rd\": It gives Me pleasure that I say, and My will is done. (Bamidbar, Ibid. 8) \"And if you offer a bullock as a burnt-offering or as a sacrifice for an expressed vow, etc.\": \"Bullock\" was included in the general category and it departed from that category (for special mention) to teach about the category that just as a bullock comes for a vow or a gift and requires libations, so, all that come for a vow or a gift require libations. (Ibid. 9) \"Then he shall present with the bullock a meal-offering\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 3) \"And you shall offer a fire-offering to the L-rd,\" I might think that if he said \"I vow to bring a burnt-offering; I vow to bring peace-offerings,\" he brings one libation for both; it is, therefore, written \"or as a sacrifice (of peace-offerings),\" whereby we are taught that he brings one for each in itself. Or (I might think that) even if he said \"I vow to bring five oxen for a burnt-offering; five oxen for peace-offerings,\" I might think that he brings one libation for all; it is, therefore, written \"a burnt-offering or a sacrifice,\" whereby we are taught he brings one for each in itself. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: What is the intent of \"or a sacrifice\"? For it would follow: If (even though) what transpires with a lamb burnt-offering is the same as that which transpires with an ox burnt-offering (i.e., that they are entirely burnt), still, they are not equivalent for libations, then, where what transpires with an ox burnt-offering is not the same as that which transpires with ox peace-offerings, (which are eaten), how much more so should they not be equivalent in libations; it is, therefore, written \"or as a sacrifice (of peace-offerings),\" to teach that even though they are not equivalent in what transpires with them, they are equivalent for libations. (Ibid. 10) \"And wine shall you offer for libations\": oil for mixing; wine, for libations — on bowls. You say \"on bowls,\" but perhaps (the intent is) on the fire. If you say this, you will put out the fire, and the Torah writes (Vayikra 6:6) \"A perpetual fire is to be kept burning on the altar, not to go out.\" How, then, am I to understand \"for libations\"? As meaning \"on bowls.\" \"a sweet savor to the L-rd\": It gives Me pleasure that I say, and My will is done.\" (Ibid. 11) \"Thus shall it be done for the one ox\": Scripture here tells us that the Torah did not differentiate between the libations for a calf and those for an ox. For it would follow (otherwise), viz.: Sheep require libations and cattle require libations. If I have learned that the Torah differentiates between libations for a lamb and those for a ram, then so should it differentiate between those for a calf and those for an ox. It is, therefore, written \"Thus shall it be done for the one ox,\" (big or small), the Torah not differentiating between the libations for a calf and those for an ox. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: If where libations (in general) were decreased, a differentiation was made between a calf and an ox, then, where libations (in general) were increased, how much more so should a differentiation be made between a calf and an ox! It is, therefore, written \"Thus shall it be done for the one ox.\" Scripture hereby apprises us that even though libations (in general) were increased, no differentiation was made between a calf and an ox. (Ibid.) \"or for the one ram\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations of a one-year old (\"a lamb\") and the libations of a two-year old (\"a ram\"), so it should differentiate between the libations of a two-year old and those of a three-year old. Scripture hereby apprises us (by \"the one ram\") that no such differentiation was made. (Ibid.) \"or for the lamb among the sheep\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations for a sheep and those for a ram, so it should differentiate between the libations for a ewe (female)-lamb and those for a (ewe-) sheep. We are hereby apprised (by \"the [female] lamb [one year old] among the sheep [two years old]\") that no such differentiation was made. (Ibid.) \"or among the goats\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations for a lamb and those for a ram, so it should differentiate between those for a kid and those for a (full-grown) he-goat; it is, therefore, written \"or among the goats.\" The largest of the goats is hereby equated with the youngest of the lambs. Just as the latter, three logs (i.e., a quarter of a hin), so, the former, three logs. (Ibid. 12) \"Thus shall you do for (each) one\": This tells me only of these (i.e., the original sacrifices). Whence do I derive (the same for) their exchanges? From \"Thus shall you do for each one.\" (Ibid. \"According to the number (of animals) that you offer\": He may not decrease (the number of libations). — But perhaps if he wishes to increase (the number) he may do so. It is, therefore, (to negate this) written \"According (i.e., strictly according) to their number.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonah says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Ibid. 15) \"All the native-born shall do (precisely) thus, these things\" — neither to decrease nor to increase. What, then, is the intent of \"According to the number that you offer\"? I might think that if he wishes to double (the original number as a gift) he may do so. It is, therefore, written \"Thus shall you offer (libations) for (each) one, according to their number.\" From here they ruled: It is permitted to intermix the libations for bullocks with those of rams; the libations of lambs with the libation of (other) lambs; the libations of individuals with those of the congregation; the libations of the day with those of the preceding evening (— their numbers being the same.) But it is not permitted to intermix the libations of lambs with those of bullocks and rams (— their numbers not being the same).", + " (Ibid. 13) \"All the native-born shall thus do, etc.\": From here we learn that libations can be donated. How much? Three logs, (which suffice for a lamb). And whence is it derived that if he wishes to add he may do so? From \"shall do.\" I might think he can decrease; it is, therefore, written \"thus.\" From here it was derived: One is not to donate two or five, (which do not [exactly] suffice for anything), but he may donate three or four or six or above, (which do [exactly] suffice for something). Variantly: What is the intent of \"All the native-born, etc.\"? Because it is written (Vayikra 22:25) \"And from the hand of a gentile you shall not present (as a sacrifice) the bread of your G-d of all these (blemished animals)\" — These you do not accept (from gentiles), but you do accept unblemished animals. After we have learned that a gentile may bring a burnt-offering, I can now conclude: An Israelite brings a burnt-offering and a gentile brings a burnt-offering. Can I also conclude: Just as an Israelite brings libations, so, a gentile brings libations? It is, therefore, written \"All the native-born shall thus do these (libations)\" — An Israelite brings libations, but a gentile does not. I might, then, think that his burnt-offering does not require libations; it is, therefore, written \"shall thus do\" (to bring libations) — whence they ruled: If a gentile sent his burnt-offering from abroad and sent libations along with it, his own are used; and if not they are to be brought by the congregation." + ], + [ + " (Bamidbar 15:14) \"And if a stranger sojourn among you\": This tells me (as being likened to an Israelite in this regard) only of a proselyte who had converted before (i.e., one who had left Egypt with them). Whence do I derive (the same for) one who converts now? From \"and who shall be in your midst throughout your generations.\" \"and he shall offer a fire-offering\": kinds of blood (i.e., animal sacrifices involving blood). You say sacrifices involving blood, but perhaps only a meal-offering (which is entirely burned)! — It is, therefore, written \"Thus shall he do.\" Just as you (in the desert offered) kinds of (sacrifices involving) blood, so, converts offer kinds of blood. — (In that case,) why should we not say: Just as Israel (in the desert offered) blood of a beast ([and not of a fowl] viz. Shemot 24:5), so, converts (are inducted only) through the blood of a beast. It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 16) (\"One Torah and one judgment shall there be) for you (and for the stranger who sojourns with you\") — To you (in general, as requiring blood for induction into Israel) have I likened him and not to (the specifics [i.e., beast versus fowl] of) your offerings. Rebbi says: Just as Israel entered the covenant only with three things — circumcision, immersion, and acceptance of the offering — so, the proselytes, like them. — But perhaps just as Israel through peace-offerings, so, proselytes, through peace-offerings. It is, therefore, written \"And he shall offer a fire-offering, a sweet savor to the L-rd.\" Come and see: Which kind of blood (sacrifice) is relegated entirely to the fire, nothing remaining of it? Only a fowl burnt-offering ([but in a beast burnt-offering, the skin reverts to the Cohanim]). I might think (that the induction of the proselyte can be satisfied) even with a meal-offering; it is, therefore, written (\"As you are) thus (shall the stranger be\"). To bring one bird (as a fowl burnt-offering) is impossible. For we do not find a single bird serving as an offering in the entire Torah — whence it was stated: All the bird couples in the Torah — half is a burnt-offering; half a sin-offering, except for that of a proselyte, which is entirely (relegated) to the fire. Variantly: \"As you do, thus shall he do\": What is the intent of this? For it would follow (otherwise), that since we find the Torah to have differentiated his offering, (Israel bringing [beast] burnt-offerings and peace-offerings, and a proselyte, a fowl burnt-offering), it is, therefore, written \"Just as you do (with libations), thus shall he do\" — Just as you, six (logs) for a bullock, four for a ram, and three for a lamb, thus the proselytes.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 15:15) \"The congregation (— one statute shall there be for you, etc.\"): This (Ibid. 2, \"the sons of Israel\") tells one only of the men (as bringing libations). Whence do I derive (the same for) the women? From \"the congregation.\" \"One statute shall there be for you and for the stranger that sojourns (among you\"): Because this speaks of Israel, the proselytes must be (specially) included. \"an everlasting statute unto your generations\": that this (the libations) obtain in all the generations. \"As you, thus shall the stranger be before the L-rd\": What is the intent of this? From (Shemot 28:38) \"And it (the head-plate) shall be on his (Aaron's) forehead always for acceptance for them before the L-rd,\" I might think that this applied only to (native-born) Israelites. Whence do I derive (the same for) proselytes? From \"As you, thus shall the stranger be before the L-rd.\" (Ibid. 16) \"One Torah and one judgment shall there be for you and for the stranger who sojourns among you\": Scripture hereby likens the proselyte to the native-born in respect to all the mitzvoth of the Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 15:15-17) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: … upon your coming to the land whither I bring you there\": R. Yishmael says: Scripture varied (linguistically) this \"coming\" from all the other \"comings\" in the Torah. For in all the other instances it is written \"And it shall be, when you come to the land\"; \"And it shall be when the L-rd shall bring you\" (all such expressions connoting permanent settlement), whereas here it is written \"upon your coming\" (connoting the moment of arrival), to teach that the mitzvah of challah (the Cohein's share of the dough) devolved upon them immediately upon their entering the land \"whither I bring you there\": From here you derive that produce grown outside the land which enters the land is subject to challah. It is from here (Eretz Yisrael) to there that R. Eliezer ruled it subject to challah, and R. Akiva exempts it. R. Yehudah says: Produce grown outside the land which entered the land — R. Eliezer exempts it, it being written (Ibid. 19) \"and it shall be, when you eat of the bread of the land,\" and R. Akiva rules it subject to challah, it being written \"there\" (i.e., in Eretz Yisrael). What is the intent of \"when you eat of the bread of the land\"? From (Ibid 20) \"the first of your dough,\" I would understand even other produce (as being subject to challah). You, therefore, reason: It is written here \"bread\" and elsewhere (Devarim 16:3) \"bread.\" Just as \"bread\" there is of the five species: wheat, barley, rye, oats, and spelt, so, \"bread\" here. (Bamidbar, Ibid. 19) \"that you shall separate an offering (terumah)\": This speaks of the \"great terumah\" (taken from one's produce [viz. Devarim 18:4]) — But perhaps it speaks of the challah offering! — (This cannot be, for) (Bamidbar, Ibid. 20) \"challah, you shall offer up an offering\" already speaks of challah. How, then, is \"you shall offer up an offering to the L-rd to be understood? As referring to the \"great terumah,\" (which is taken before the challah is separated). (Devarim 18:4) \"The first of your corn, your wine, and your oil … shall you give to him\" (the Cohein). This is mandatory. You say that it is mandatory, but perhaps it is optional (i.e., if you separate it, you must give it to him, but you need not separate it.) It is, therefore, written \"You shall separate terumah\" — It is mandatory and not optional. I might think that flours, too, are subject to challah; it is, therefore, written \"the first of your dough\" — when it has become dough. [From here they ruled: One may eat a chance meal of started dough of wheat before it has been rolled out, or of barley before it had been well kneaded, (after which it becomes subject to challah). If one ate of it — of wheat flour, after it had been rolled out, or of barley flour after it had been well kneaded, (without taking challah) — he is liable to the death penalty. Once she had added the water, she must remove her challah, so long as there not remain there (in the kneading-trough) five quarter-kavs or more of flour that had not been mixed with water, (for if there did, they are subject to challah.)] For challah is not taken from (unprocessed) flour. If one had not taken challah from the dough, I might think he may not take it from the bread; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 19) \"And it shall be when you eat of the bread of the land, you shall separate, etc.\" R. Akiva says: All (vis-à-vis the separation of challah) is contingent upon its forming a crust in the oven. (Ibid. 24) \"As terumah of the threshing floor, so shall you offer it\" (the challah). Just as with terumah, (the designated separation is) one (part) to a thousand, so, challah. And just as terumah of the threshing floor is \"raised\" (if it became intermixed) with one hundred and one times (its amount of non-terumah — which may then be eaten by non-Cohanim); and it creates a forbidden admixture for non-Cohanim if it fell into (only) a hundred of non-terumah; and it creates liability to the death penalty and to the one-fifth (chomesh) restitution penalty (viz. Vayikra 5:16) — so, with challah. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan \"whispered\" to him: You liken it to terumah of the threshing floor, (the percentage of) which is unspecified (in the Torah)? I will liken it to terumath ma'aser (Bamidbar 18:26), (the percentage of) which is explicit (in the Torah) — and one-tenth should be taken (as challah). He responded: It is written \"As the terumah of the threshing floor, so shall you offer it.\" It is likened to terumah of the threshing floor, and not to terumath ma'aser.", + " (Bamidbar 15:21) \"Of the first of your dough\": Why is this written? (i.e., It is already written in the preceding verse.) From (the preceding verse) \"The first of your dough,\" I might understand it to mean the first of (all) your doughs. It is, therefore, written \"Of the first of your dough\" — part of it and not all of it. (Ibid. 20) \"The first of your dough\": To include leket (Vayikra 19:9), shikchah (Devarim 24:19), and peah (Vayikra 19:9) as subject to challah. For it would follow (otherwise), viz.: If other produce (i.e., rice and millet), which is subject to ma'aser, is exempt from challah, then leket, shikchah, and peah, which are not subject to ma'aser, how much more so should they be exempt from challah! It is, therefore, written \"the first of your dough,\" to include leket, shikchah, and peah as subject to challah. Or, let other produce be subject to challah, viz.: If leket, shikchah, and peah, which are exempt from ma'aser, are subject to challah, then other produce, which is subject to ma'aser, how much more so should it be subject to challah! It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"bread.\" Just as \"bread\" there, is of the five species, so, \"bread\" here (which is subject to challah) is of the five species. (Bamidbar, Ibid.) \"The first of your dough\": I would understand this to include the dough of terumah and the dough of second-tithe. It is, therefore, written (Ibid.) \"challah shall you separate as an offering\": (The connotation is:) What is separated is holy and what remains is mundane, and not (as in the above instance) where both are holy. But they said: The dough of second-tithe in Jerusalem is subject to challah, (for second-tithe may be eaten by the owner in Jerusalem, so that it is not \"holy\" there). (Ibid. 21) \"shall you give to the L-rd as an offering\": What is the intent of this? Because it is written (20) \"challah shall you separate as an offering,\" but we have not been apprised of the amount of the challah, it is, therefore, written \"shall you give to the L-rd as an offering\" — so that it comprises a \"gift\" to the Cohein. From here we derive: The amount of challah for a private person — one (part) out of twenty-four; for a baker; one out of forty-eight. For the dough of a private person is little, and it (less than one twenty-fourth) does not constitute a \"gift\" to the Cohein, whereas the dough of a baker is (relatively) large and it (one forty-eighth) constitutes a \"gift\" to the Cohein. R. Yehudah says: This is not the reason; but a private person is generous with his dough and a baker is sparing of his dough, and when he minimizes, he should not minimize less than one forty-eighth. From here it was ruled: A private person who makes a feast for his sons — one twenty-fourth; and a woman who bakes and sells in the marketplace — one forty-eighth. If her dough became tamei unwittingly or under constraint — one forty-eighth. If it became tamei willfully (i.e., if she deliberately made it tamei in order to give less challah), she takes one twenty-fourth (even though the challah is to be burned), so that \"the sinner not profit.\" R. Shimon b. Yochai says: Even if it came out to one-sixtieth, it is valid, so long as there was no (original) intent (for that amount). (Ibid. 21) \"throughout your generations\": to include the aftergrowths of shevi'ith (the sabbatical year) as being subject to challah. For it would follow (otherwise), viz.: If other produce, which is subject to the tithe is exempt from challah, then the after-growths of shevi'ith, which are exempt from the tithe, how much more so should it be exempt from challah! — (No,) this is refuted by leket, shikchah, and peah, which, though exempt from the tithe are subject to challah. — No, this may be true of leket, shikchah, and peah, whose kind (i.e., other produce, which is not leket, etc.) is subject to the tithe — for which reason they are subject to challah, as opposed to the dough of shevi'ith, whose kind is exempt from the tithe, (ownerless produce [hefker] being exempt from the tithe) — wherefore it (the dough) should be exempt from challah. It is, therefore, written \"throughout your generations,\" to include the aftergrowths of shevi'ith as being subject to challah. From here they ruled: If one eats of the aftergrowths of shevi'ith before its challah has been taken, he is liable to the death penalty." + ], + [ + " (Bamidbar 15:22) \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": Idolatry was in the category of all the mitzvoth for (unwitting transgression of) which the congregation (i.e., beth-din) brings a bullock (viz. Vayikra 4:14), and Scripture here removed it from its category (for special mention), that the congregation bring a bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering, for which reason this section was stated. \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": Scripture here speaks of idolatry. You say idolatry, but perhaps (it speaks of his transgressing) all of the mitzvoth of the Torah. It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 24) \"And it shall be, if by the eyes of the congregation it were done in error\" — Scripture hereby singles out one mitzvah. And which is that? (the injunction against) idolatry. You say it is idolatry, but perhaps it is (any) one of all the mitzvoth stated in the Torah. It is, therefore, written \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": This comes to define \"the one mitzvah.\" Just as one who transgresses all of the mitzvoth divests himself of the Yoke, and breaks the covenant, and perverts the Torah, so, he who transgresses one mitzvah does the same, as it is written (Devarim 17:2-3) \"to destroy His covenant (— turning to the worship of other gods.\") And \"the covenant\" is nothing other than Torah, as it is written (Ibid. 28:69) \"These are the words of the covenant, etc.\" Rebbi says \"all\" is written here (Bamidbar 15:22), and \"all\" is written elsewhere, (Devarim 5:8) \"all likenesses.\" Just as \"all\" there speaks of idolatry, so, \"all\" here. (Bamidbar, Ibid.) \"which the L-rd spoke to Moses\": Whence is it derived that one who acknowledges idolatry denies the ten commandments? It is written (here, in respect to idolatry) \"which the L-rd spoke to Moses,\" and there, (in respect to the ten commandments, Shemot 20:1) \"And G-d spoke all these words, saying.\" (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; (two things ['I am the L-rd your G-d, etc.' and 'There shall not be unto you other gods, etc.'] have I heard.\") (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L-rd (and like a hammer shattering rock?\") Whence do I derive (the same, i.e., that one who acknowledges idolatry denies [not only what we heard from G-d,]) but also what Moses was commanded (and relayed to us)? From (Ibid. 23) \"All that the L-rd commanded you by the hand of Moses.\" And whence do I derive (the same for) what was commanded to the forefathers? From (Ibid.) \"from the day that the L-rd commanded.\" And from when did the L-rd begin to command? From Adam, viz. (Bereshit 2:15) \"And the L-rd G-d commanded the man, etc.\" And whence do I derive (the same for) what was commanded to the prophets? From (Ibid.) \"and onwards throughout your generations.\" We are hereby apprised that one who acknowledges idolatry denies the ten commandments, and what was commanded to Moses, and what was commanded to the forefathers, and what was commanded to the prophets. And one who denies idolatry acknowledges the entire Torah.", + " (Bamidbar, Ibid.) \"And it shall be, if by the eyes of the congregation it were done in error\": This mitzvah was allotted a special section in itself. Which is that? (the injunction against) idolatry. \"then all the congregation shall offer one young bullock as a burnt-offering.\" Why mention \"one\"? For it would follow (otherwise), viz.: If where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering it brings a bullock for a sin-offering, (viz. Vayikra 4:14), then here, where the congregation does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring a bullock for a sin-offering! It is, therefore, written \"then all the congregation shall offer (only) one young bullock.\" \"with its meal-offering and its libation\": that of the burnt-offering. — But perhaps also that of the sin-offering (is intended). It is, therefore, written (Ibid.) \"as ordained\" (and no libation is ordained for a sin-offering). \"and one kid of goats as a sin-offering\": Why mention \"one\"? For it would follow (otherwise), viz.: If (on Yom Kippur), where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering, it brings two he-goats for a sin-offering, then here, where it does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring two he-goats for a sin-offering! It is, therefore, written \"and one kid of goats as a sin-offering.\"", + " (Ibid. 25) \"And the Cohein shall make atonement for the entire congregation of the children of Israel\": Whence is it derived that if one of the tribes did not bring (its offering) atonement is withheld? From \"And the Cohein shall make atonement for the entire congregation of the children of Israel.\" (Ibid.) \"and it shall be forgiven them, for it was unwitting\": I might understand (that they are forgiven) whether unwitting or witting; it is, therefore, written \"for it was unwitting.\" From (24) \"by the eyes of the congregation (i.e., beth-din) it were done in error,\" I would understand that the ruling of beth-din was in error and not willful; but as to the doing (i.e., the transgression) of the congregation, willful was equated with unwitting; it is, therefore, written \"the children of Israel … for it was unwitting.\" If some were willful, I might think that it were considered (collectively) unwitting; it is, therefore, written \"for the entire congregation of the children of Israel … for it was unwitting.\" (Ibid.) \"and they have brought their offering\": R. Meir says: If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of its beth-din, I might think they bring (the offerings); it is, therefore, written \"and they (i.e., all of the tribes) have brought their offering.\" R. Yoshiyah says: If one tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din, whence is it derived that the other tribes bring (the offerings) because of it? From \"and they (connoting all of the tribes) have brought their offering, a fire-offering to the L-rd.\" For R. Yoshiyah says: A tribe that transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din is liable, and the other tribes are exempt. If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of the great beth-din (i.e., the Sanhedrin), then that tribe brings a bullock, and the other tribes bring because of it. And what do they bring because of it? Twelve bullocks. R. Shimon b. Yochai says: If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din, it is exempt. If it transgressed according to the ruling of the great beth-din, they bring two bullocks: one for the tribe and one for the beth-din. When is this so? With other mitzvoth; but with idolatry, they bring two bullocks and two he-goats: one bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering for that tribe, and the same for the beth-din. The majority of the congregation is reckoned as all of the congregation. \"and they have brought their offering: a fire-offering to the L-rd\": this is the burnt-offering; \"and their sin-offering\": this is the sin-offering for idolatry; \"their error\": this is the bullock of \"concealment\" of the congregation (viz. Vayikra 4:13-14). \"their sin-offering … for their error\": their sin-offering (i.e., the he-goats [offered] for idolatry) is like their error\" the bullock of \"concealment\" of the congregation, in all of the procedures (of the offering). (Bamidbar, Ibid. 26) \"And it shall be forgiven to the entire congregation of the sons of Israel\": This tells me only of the men. Whence do I derive (the same for) the women? From \"the entire congregation of the children of Israel.\" \"and to the stranger who sojourns in their midst\": Because this section is addressed to the Israelites (viz. 15:12), proselytes had to be (specifically) included. (Ibid.) \"for to all the people it was in error\": to exclude the high-priest, (who offers a she-goat, as an individual (viz. Ibid. 27). For it would follow (otherwise), viz.: Since the congregation bring a bullock for (transgression of) all the mitzvoth, and the high-priest brings a bullock for all the mitzvoth, then if I have learned about the congregation that just as they bring a bullock for all of the mitzvoth, so, they bring it for idolatry, then the high-priest, (too,) just as he brings a bullock for all the mitzvoth should bring a bullock for idolatry. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If (in the Yom Kippur service) where the congregation does not bring a bullock, the high-priest brings a bullock (viz. Vayikra 16:3), here, (in respect to idolatry) where the congregation brings a bullock, how much more so should the high-priest bring a bullock! It is, therefore, written \"for to all the people it was in error\" — to exclude the high-priest." + ], + [ + " (Bamidbar 15:27) \"And if one soul sin (the sin of idolatry) in error\": Idolatry was in the category of all the mitzvoth — for which the individual brings a ewe-lamb or a she-goat; the leader (nassi), a he-goat; and the high-priest and beth-din, a bullock. And here (in respect to idolatry) Scripture removes them from their category, to have an individual, a Nassi, and the high-priest bring \"a she-goat of the first year as a sin-offering\" — for which reason this section was stated. You say that it speaks of idolatry, but perhaps it speaks of (any) one of all the mitzvoth written in the Torah! Would you say that? What is the subject under discussion? Idolatry! R. Yitzchak says: Scripture (here) speaks of idolatry. — But perhaps it speaks of (any) one of all the mitzvoth written in the Torah! — You reason as follows: The congregation was in the general category (of all of the mitzvoth, to bring a bullock), and (in respect to idolatry) its offerings were changed (to bring a bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering.) And the individual was in the general category (of all the mitzvoth, etc.), and (in respect to idolatry) its offerings were changed, etc. Just as there (in respect to the congregation) Scripture speaks of idolatry; here, too, it is understood to be speaking of idolatry. \"And if one soul sin (the sin of idolatry) in error\": to exclude (from the offering) one who sins willfully (without witnesses or warning). For it would follow (otherwise), viz.: If \"light\" mitzvoth are liable (for an offering), willful (transgression) as unwitting, how much more the \"grave\" (transgression of idolatry)! It is, therefore, written \"in error\" — to exclude willful (transgression). \"he shall bring a she-goat of the first year as a sin-offering.\" This is a prototype, viz.: Wherever \"goat\" is written, it must be of the first year. (Ibid. 28) \"And the Cohein shall make atonement for the soul that is unwitting in sinning\": It is the sins that he has done (willfully), which have caused him to err. \"unwitting in sinning\": to exclude unwittingness of (its being) idolatry, (e.g., mistaking a church for a synagogue and bowing down to it.) For it would follow (otherwise), viz.: If he is liable (to bring an offering) for unwitting transgression of other mitzvoth, how much more so for the \"grave\" transgression of idolatry! It is, therefore, written \"unwitting in sinning,\" but not unwitting as to (its being) idolatry. \"to atone for him\": to exclude an instance of doubt (as to whether or not he had sinned). For it would follow (otherwise), viz.: If he must bring an offering for an instance of possible transgression of \"light\" mitzvoth, how much more so for an instance of possible transgression of idolatry (e.g., if there is a possibility of his having bowed down to an asheirah [a tree devoted to idolatry])! It is, therefore, written \"And he shall atone\" (implying that there has been a sin), to exclude (an instance of) doubt (as to whether a sin has been committed.) \"and he shall be forgiven\": absolute forgiveness, as with all of the other \"forgivings\" in the Torah, (even though the sin of idolatry [though unwitting] has been committed). (Ibid. 15:29) \"The native-born among the children of Israel, etc.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 24:22) \"All of the native-born in Israel shall sit in succoth,\" I might think that only Israelites are intended. Whence do I derive the same for proselytes? It is, therefore, written \"the native-born among the children of Israel and for the stranger that sojourns among them.\" This is a prototype: wherever \"native-born\" is written, proselytes are also included. Variantly: What is the intent of \"the native-born among the children of Israel\"? For it would follow otherwise, viz.: Israelites are commanded against idolatry, and gentiles are commanded against idolatry. If I have learned that Israelites bring (an offering) for unwitting idolatry, so, gentiles should bring an offering for unwitting idolatry. It is, therefore, written \"the native-born among the children of Israel\": Israelites bring (an offering) for unwitting idolatry, but not gentiles. (Ibid.) \"One Torah shall there be for you for him who acts unwittingly\": for the individual, and for the Nassi, and for the high-priest. For I would think (otherwise), viz.: Since the congregation bring a bullock for (unwitting transgression of) all of the mitzvoth, and the high-priest brings a bullock for transgression of all of the mitzvoth, then if I have learned about the congregation that just as they bring a bullock for all of the mitzvoth, so, they bring a bullock for idolatry, then the high-priest, (too,) who brings a bullock for all of the mitzvoth, should bring a bullock for idolatry. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If (in the Yom Kippur service), where the congregation does not bring a bullock, the high-priest does bring a bullock, then here, (in unwitting transgression of idolatry), where the congregation does bring a bullock, how much more so should the high-priest bring a bullock! It is, therefore, written \"One Torah (a she-goat of the first year) shall there be for you\": for the individual, and for the Nassi, and for the high-priest. \"for him who acts unwittingly\": R. Yehudah b. Betheira says: One who acts unwittingly (re idolatry) is (in principle) like one who serves idolatry, viz.: Just as serving idolatry is distinct in that it is an act in which deliberate transgression is punishable by kareth (cutting-off [viz. Vayikra 20:3]), and unwitting transgression, by a sin-offering (viz. Bamidbar 16:27) so, (the act of) all who act unwittingly, (in order to be liable to a sin-offering), must be an act where deliberate transgression is punishable by kareth and unwitting transgression by a sin-offering.", + " (Bamidbar 15:30) \"And the soul who acts with a high hand\": This is one who perverts the Torah, like Menasheh ben Chezkiah, who would sit and cast ridicule in the face of the L-rd, saying (for example): He should not have written in the Torah (Bereshit 30:14) \"And Reuven went in the days of the wheat harvest.\" And He should not have written (Ibid. 36:22) \"And the sister of Lotan was Timna.\" Of one such as he it is written in the Tradition (Psalms 50:20) \"You sit and speak against your brother; you cast ridicule against your mother. These you have done and I have kept silent. You thought I was one such as you\": (i.e.), you thought that perhaps as the ways of flesh and blood are the ways of the L-rd. (Ibid.) \"I will reprove you and set (them) forth before your eyes.\" And of one such as he, Isaiah writes in the tradition (Isaiah 5:18) \"Woe unto those who pull transgressions to themselves with strands of deceit, and sin as with the ropes of a wagon\": In the beginning, sin is like the strands of a spider's web, and, in the end, sin is as (\"stout\" as) wagon ropes. Rebbi says: If a man does one mitzvah lishmah (for the sake of Heaven), let him rejoice not only in that mitzvah alone; for in the end, it will \"pull along\" many mitzvoth. And if a man commits one transgression, let him not despond over it alone, for in the end, it will pull along many transgressions. For mitzvah \"tows\" mitzvah, and transgression, transgression. (Bamidbar, Ibid.) \"It is the L-rd whom he blasphemes (megadef).\" R. Eliezer b. Azaryah says: As a man would say to his neighbor: \"You have scraped out the dish (of food) and 'scraped' ('megaref,' similar to 'megadef') the 'dish' itself.\" (i.e., this is the ultimate insult). Issi b. Akiva says: As one would say to his neighbor: \"You have scraped out the entire dish and left nothing in it.\" (Ibid.) \"and that soul will be cut off\": \"cutting-off\" connotes cessation (of the family line, i.e., he will be childless). \"that soul\": who acts deliberately. \"from the midst of its people\": but its people will remain at peace. (Ibid. 31) \"For the word of the L-rd he has despised\": This is a Sadducee. \"and His commandment he has broken\": This is a heretic. Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": This is one who distorts the Torah. \"and His commandment he has broken\": This is one who breaks the covenant of the flesh (circumcision, i.e., one who does not circumcise his sons.) From here R. Elazar Hamodai said: One who desecrates the offerings, and cheapens the festivals, and breaks the covenant (of circumcision) of our father Abraham — even if he has performed many mitzvoth, it were best to \"thrust\" him from the world! Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": this is one who says there is no Torah from Heaven. And even if he says: The entire Torah is from the mouth of the Holy One (except for) this thing that Moses said on his own — And even if he said: The entire Torah I accept, except for this inference, this kal vachomer (a fortiori argument) — this is \"For the word of the L-rd he has despised.\" Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": This is one who learns, but does not teach others. R. Nechemiah says: This is one who is able to learn but does not. R. Nathan said: This is one who paid no heed at all to words of Torah. R. Yishmael says: The verse speaks of idolatry, as it is written \"For the word of the L-rd he has despised\" — the first commandment of the Omnipotent One — (Shemot 20:2-3) \"I am the L-rd your G-d … There shall be unto you no other gods before Me.\" (Bamidbar, Ibid.) \"cut off shall be cut off\": \"cut off\" — in this world; \"shall be cut off\" — in the world to come. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: But is it not already written (Ibid. 30) \"It is the L-rd whom he blasphemes; and that soul shall be cut off'? Are there three worlds? Rather, \"and that soul shall be cut off\" — in this world. \"cut off\" — in the world to come. \"cut off shall be cut off\" — Torah speaks in the language of man. (Ibid. 31) \"its transgression is in it\": All who die are atoned for by death; but this one, \"its transgression is in it.\" As it is written (Ezekiel 32:27) \"And their transgressions shall be upon their bones.\" — Even if they have repented? — It is, therefore, written (when) \"its transgression is in it,\" and not when he has repented. Similarly, (Devarim 32:5) \"They have corrupted themselves — not His children — their blemish\" — When their blemish is in them, they are not His children. When their blemish is not in them, they are His children. R. Yishmael says: \"its transgression is in it\": What is the intent of this? Because it is written (Shemot 20:5) \"He visits the iniquity of the fathers upon sons,\" I might think that (the father's sin of) idolatry, too, is visited upon sons \"until the third and fourth generation\"; it is, therefore, written (here, in respect to idolatry) \"its transgression is in it\" — in it (the soul of the doer) the transgression inheres, and it is not visited upon the sons, and not on the third and on the fourth generation. R. Nathan says: This (\"its transgression is in it\") is a good sign for a man, (indicating) that his transgressions are exacted of him after his death, (so that he may merit life in the world to come.) If a dead one is not eulogized or buried, or if he is eaten by an animal, or if rain descended upon it — this is a good sign, (indicating that his transgressions are being exacted of him after his death.) And even though there is no (Scriptural) proof for this, it is intimated in (Jeremiah 8:1-2) \"At that time, says the L-rd, they will remove the bones of the kings of Judah, and the bones of its officers … And they will spread them out under the sun and the moon, etc.\" R. Shimon b. Elazar said: From here (\"its transgression is in it\") I have exposed (as false) the books of the Samaritans. For they say: The dead do not live — whereupon I said to them: But it is written \"That soul shall be cut off; its transgression is in it.\" Let this not be stated (i.e., What purpose does it serve?) — It indicates that it (the soul) is destined to give an accounting on the day of judgment." + ], + [ + " (Bamidbar 15:32) \"And the children of Israel were in the desert, etc.\": Scripture here speaks in disparagement of Israel, that they had observed only the first Shabbath, when they desecrated the second. \"and they found a man mekoshesh wood on the Sabbath day.\" (mekoshesh\" =) pulling (wood) up from the ground. You say that, but perhaps (the reference is to) a man himself, whose name was \"Mekoshesh,\" (who was carrying wood). It is, therefore, written (in negation of this assumption, Ibid. 33) \"And they brought him near, those who found him mekoshesh wood.\" How, then, must I understand (Ibid. 32) \"mekoshesh wood\"? As pulling up wood from the ground. And who was that man? Tzelafchad. It is written here (32) \"desert,\" and elsewhere (27:23) (\"Our father died in the) desert.\" Just as there, Tzelafchad; here, too, Tzelafchad. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah b. Betheira said to him: In either case, you are destined to give an accounting if it is as you say — He who spoke and brought the world into being covered up for him, and you bring it to light! And you are libeling that tzaddik! But who was it? It was one of \"the bold ones,\" viz. (Ibid. 14:44) \"And they made bold to go up to the top of the mountain.\" (Ibid. 15:32) \"And they found a man pulling up wood.\": We are hereby apprised that Moses appointed watchers (to this end), and they found him pulling up wood. (Ibid. 33) \"And they brought him near — those who found him pulling up wood.\": Why is this mentioned again? Is not already written \"And they found a man, etc.\"? We are hereby taught that they warned him (after finding him) and he continued doing so. R. Yitzchak says: This (repetition) is not necessary (to teach that prior warning is a prerequisite for the administration of the death penalty), viz.: If idolatry, the gravest (of all transgressions) is not liable (to the death penalty) without prior warning, how much more so does this hold for all the mitzvoth of the Torah. What is the intent, then, of \"those who found him\"? We are hereby apprised that they forewarned him, specifying the forbidden labor — whence it is derived that in the instance of all the proto-labors (avoth melachoth) in the Torah, there must be forewarning, specifying the forbidden labor. (Bamidbar, Ibid.) (\"And they brought him near to Moses and to Aaron and to the entire congregation\": If Moses did not know, would Aaron know? — Reverse the verse (i.e., \"they brought him near to Aaron [who did not know] and to Moses,\" and expound it. These are the words of R. Yoshiyah. R. Channan says in the name of R. Elazar: They (Moses and Aaron) were sitting in the house of study, and they came and stood before them." + ], + [ + " (Bamidbar 15:34) \"And they placed him in ward\": We are hereby apprised that all who are liable to krithuth (\"cutting off\") are put in ward (pending judgment). \"for it was not made clear what should be done with him\": But is it not written (Shemot 31:14) \"He who profanes it shall be put to death\"? What, then, is the intent of \"For it was not made clear\"? He did not know with what specific type of death until it was told to Him by the Holy One. (Ibid. 35) \"And the L-rd said to Moses: Die, shall die the man\": (i.e., this is the judgment) for all the generations (and not just in this particular instance.) \"stone him with stones\": in this particular instance. \"the entire congregation\": in the presence of the entire congregation. You say this, but perhaps it is to be understood literally (i.e., that the entire congregation is to stone him.) It is, therefore, written (Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to put him to death.\" How, then, am I to understand \"the entire congregation\"? As in the presence of the entire congregation. (15:36) \"And the entire congregation took him outside the camp\": We are hereby taught that all those who are liable to the death penalty are put to death outside of beth-din. \"And they stoned him with stones\": One verse states \"with stones,\" and another, (Vayikra 24:23) \"with a stone.\" How are these two verses to be reconciled? The stoning site was two stories high. One of the witnesses pushes him on his thighs. If he turns over on his heart, he is turned over on his thighs. If he dies thereby, it is sufficient. If not, the second witness takes a stone and places it on his heart. If he dies thereby, it is sufficient. If not, all of Israel stone him with stones, in fulfillment of \"the hand of the witnesses shall be against him first to put him to death, and the hand of all the people thereafter.\" There are thus reconciled \"stone him with stones\" and \"and they stoned him with a stone.\" (Bamidbar, Ibid.) \"as the L-rd commanded Moses\": He said to them \"Stone him,\" and they stoned him; \"Hang him up,\" and they hung him up. But we have not (yet) heard that they were to hang him up (after he had been killed.) It is, therefore, written (Devarim 21:22) \"If there be in a man a sin punishable by death, then he is to be put to death and you shall (thereafter) hang him on a tree.\" These are the words of R. Eliezer. R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a friend of mine, of the disciples of R. Akiva, and he said: Moses knew that the mekoshesh was to be put to death, but he did not know with which specific kind of death. It were fitting that the section of the mekoshesh be stated (entirely) through Moses but the mekoshesh, being liable had it stated through him. For \"merit resolves itself through the meritorious, and liability through the liable.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 15:37-38) \"And the L-rd spoke to Moses, saying … and they shall make for themselves tzitzith\": Women, too, are included (in the mitzvah of tzitzith.) R. Shimon exempts women from tzitzith, it being a time-based (only in the daytime) positive commandment, from which women are exempt, this being the principle: R. Shimon said: Women are exempt from all time-based positive commandments. R. Yehudah b. Bava said: Of a certainty, the sages exempted a woman's veil from tzitzith, and they are required in a wrap only because sometimes her husband covers himself with it. \"tzitzith\": \"tzitzith\" is something which \"protrudes\" (\"yotzeh\") somewhat. And the elders of Beth Shammai and those of Beth Hillel have already entered the upper chamber of Yonathan b. Betheira and declared: Tzitzith have no prescribed size. And they declared, similarly: A lulav has no prescribed size. \"and they shall make for themselves tzitzith.\" I might think that one string suffices; it is, therefore, written (Devarim 22:12) \"Fringes (shall you make for yourself.\") How many fringes? Not fewer than three. These are the words of Beth Hillel. Beth Shammai say: Three of wool and the fourth of tcheleth (blue linen). And the halachah is in accordance with Beth Shammai. When is this so (that a minimum size is required)? In the beginning (of its attachment). But for what is left over or lopped off any size (is sufficient). (Bamidbar, Ibid.) \"and they shall make for themselves tzitzith.\" I might think that all of it shall be tzitzith; it is, therefore, written \"fringes.\" If \"fringes,\" I might think all of it shall be fringes. It is, therefore, written \"tzitzith.\" How is this (to be implemented)? That its fringes protrude from the corner (of the garment), and tzitzith from the fringes. \"in the corners of their garments\": I might think, even garments that are three-cornered, five-cornered, six-cornered, seven-cornered, and eight-cornered; it is, therefore, written (Devarim, Ibid.) \"on the four corners of your garment,\" to exclude the aforementioned. And whence is it derived that pillows and covers are (also) excluded (from tzitzith)? From (Ibid.) \"wherewith you cover yourself.\" If from there, I would think that night-clothes are also included (as requiring tzitzith). It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) \"and you shall see it\" — in the daytime and not at night. And if it were intended both for day and night, it requires tzitzith. I might think that this excludes both the above and the garment of a blind man; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) \"And it shall be for you for tzitzith\" — in any event (i.e., to include a blind man). (Ibid. 38) \"and they shall place on the tzitzith (on) the corner a strand of tcheleth\": spun and doubled. This tells me only of the tcheleth, that it is to be spun and doubled. Whence do I derive (the same for) the white (i.e., the wool)? You derive it by induction, viz.: Since the Torah said: \"place\" tcheleth and \"place\" white, just as tcheleth is spun and doubled, so, white is spun and doubled. \"and they shall place\": on the place of the weaving (i.e., the corner of the garment), and not on the place of the \"growing\" (i.e., the strands at the corner of the garment). If he did place it on the site of the \"growing,\" it is (nonetheless) kasher. R. Eliezer b. Yaakov includes it both on the \"growing\" and on the very edge of the garment, it being written \"on the corners of their garments.\" \"and they shall place on the tzitzith (on) the corner\": What is the intent of this? From \"and they shall make for themselves tzitzith, I might think that he should weave it (the tzitzith) together with it (the garment; it is, therefore, written \"and they shall place.\" How so? He ties it (the tzitzith) together with it (the garment). (Ibid. 39) \"And it shall be to you for tzitzith\": The four tzitzith are mutually inclusive (i.e., in the absence of one there is no mitzvah), the four being one mitzvah. R. Yishmael says: They are four mitzvoth. R. Elazar b. R. Shimon says: Why is it called \"tcheleth\"? Because the Egyptians were \"bereaved\" (\"nitkelu\" [like \"tcheleth\"]) of their first-born, viz. (Shemot 12:29) \"And it was in the middle of the night, that the L-rd smote every first-born, etc.\" Variantly: Because the Egyptians were \"destroyed\" (\"kalu\") in the Red Sea. Why is it called \"tzitzith\"? Because the L-rd \"looked\" (\"hetzith\") over our fathers' houses in Egypt, as it is written (Song of Songs 2:9) \"The voice of My Beloved, behold, it is coming … My Beloved is like a gazelle or a young hart … Behold, He stands behind our wall, looking through the windows, peering through the lattices.\" R. Chanina b. Antignos says: One who fulfills the mitzvah of tzitzith, what is said of him? (Zechariah 8:23) \"In these days it will happen that ten men, of all the languages of the nations will take hold of the corner (i.e., of the tzitzith) of a Jewish man, saying 'Let us go with you, for we have heard that G-d is with you!'\" And one who nullifies the mitzvah of \"the corner,\" what is said of him? (Iyyov 38:13) \"to take hold of the corners of the earth and to shake the wicked from it!\" R. Meir says: It is not written (Bamidbar, Ibid. 39) \"And you shall see them\" (the tzitzith), but \"And you shall see Him.\" Scripture hereby apprises us that if one fulfills the mitzvah of tzitzith, it is reckoned unto him as if he beheld the face of the Shechinah. For tcheleth is reminiscent of (the color of) the sea; the sea, of the firmament; and the firmament, of the Throne of Glory, as it is written (Ezekiel 1:26) \"And above the firmament that was over their heads … (28) the appearance of the likeness of the glory of the L-rd.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and you shall see and you shall remember\": See this mitzvah and remember another mitzvah, (which is contingent upon it.) Which is that? The recitation of the Shema — But perhaps (the reference is to) one of all the other mitzvoth of the Torah. It is, therefore, written (in the section of tzitzith, Ibid. 41) \"I am the L-rd your G-d,\" which you find to be written only in (the section of) the recitation of the Shema. \"and you shall remember\": Remember (i.e., recite) the section with your mouth. I might think that the section \"vehaya im shamoa\" (Devarim 11:13-21) should precede all of the sections. — Would you say that? The section of Shema (Devarim 6:4-9), which contains acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven should precede \"vehaya im shamoa,\" which contains acceptance of the yoke of mitzvoth, and \"vehaya im shamoa,\" which obtains both in the daytime and at night, should precede the section of tzitzith (\"vayomer\" [Bamidbar 15:37-41]), which obtains only in the daytime. And perhaps he should recite three (sections) in the evening as he does in the daytime. It is, therefore, written (of tzitzith [Bamidbar 15:39]) \"and you shall see it\" — in the daytime and not at night. R. Shimon b. Yochai says: The section of Shema, which contains (the mitzvah of) learning (Torah), should precede \"vehaya im shamoa,\" which speaks only of teaching. And \"vehaya im shamoa\" should precede the section of tzitzith, which is only to do (i.e., the final stage). For thus was Torah given: to learn and to teach, to keep and to do: \"And you shall see it, and you shall remember (all the mitzvoth of the L-rd, and you shall do them.\"): Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who fulfills the mitzvah of tzitzith, (which is only a sign and a remembrance towards the doing of mitzvoth,) is accounted as one who has fulfilled all of the mitzvoth, how much more so (is this true of) one who (actively) performs (any one of) all the mitzvoth of the Torah! \"And you shall not go astray after your hearts\": This is heresy, as it is written (Koheleth 7:26) \"And I find more bitter than death 'the woman' (heresy), whose heart is snares and nets. Her hands are bonds. The good before G-d shall escape her.\" \"and after your eyes\": This is harlotry, as it is written (Judges 14:3) \"Take her for me, for she is just in my eyes.\" \"after which you go astray\": This is idolatry, as it is written (Ibid. 8:33) \"and they went astray after the ba'alim.\" R. Nathan says: that one not \"drink\" in this \"cup\" (i.e., his own wife), and cast his gaze at the \"cup\" of another. Variantly: \"And you shall not go astray after your hearts and after your eyes\": This teaches us that the eyes follow the heart. — But perhaps the heart follows the eyes! Would you say that? Are there not blind men who commit all the abominations in the world? What, then, is the intent of \"And you shall not go astray after your hearts, etc.\"? That the eyes follow the heart. R. Yishmael says: \"And you shall not go astray after your hearts\": What is the intent of this? From (Koheleth 11:9) \"Rejoice young man in your youth (… and walk in the ways of your heart\"), (I would not know whether) in a way that is straight or in (any) way that you like; it is, therefore, written \"And you shall not go astray after your hearts.\" (Ibid. 40) \"So that you remember and you do (all of My mitzvoth): This equates remembering with doing. \"and you shall be holy to your G-d\": This refers to the holiness of all of the mitzvoth. You say the holiness of (all the) mitzvoth, but perhaps the holiness of tzitzith (is intended). — Would you say that? What is the (general) context? The holiness of all the mitzvoth. Rebbi says: The reference is to the holiness of tzitzith. You say the holiness of tzitzith, but perhaps the holiness of all the mitzvoth is intended. — (Vayikra 19:2) \"Holy shall you be\" already refers to the holiness of all the mitzvoth. How, then, am I to understand \"and you shall be holy to your G-d\"? As referring to the holiness of tzitzith — whence it is seen that tzitzith add holiness to Israel. (Ibid. 41) \"I am the L-rd your G-d, who took you out of the land of Egypt.\": Why is this mentioned here? So that one not say: I will take imitation-dyed threads (and attach them to my garment) as tcheleth, and who will know the difference? If (within the framework of) the measure of punishment, the lesser measure (of the L-rd) — if one sins in secret, He exposes him in public, (as He did in Egypt), then, (within the framework of) the measure of good, the greater measure (of the L-rd) — how much more so (does this hold true)! Variantly: Why is the exodus from Egypt mentioned in connection with every mitzvah? An analogy: The son of a king's loved one was taken captive. When he (the king) redeems him, he redeems him not as a son, but as a servant, so that if he (the son) does not accept his decree, he can say to him \"You are my servant!\" When they enter the province, he (the king) says to him: Put on my sandals and carry my things before me to the bath-house. The son begins to object, whereupon the king presents him with his writ (of servitude) and says to him: \"You are my servant!\" Thus, when the Holy One Blessed be He redeemed the seed of His loved one, He did not redeem them as \"sons,\" but as servants, so that if they reject His decree He says to them: \"You are My servants!\" When they went to the desert, He began to decree upon them some \"light\" mitzvoth and some formidable ones, such as Shabbath, illicit relations, tzitzith, and tefillin, and Israel began to object — whereupon He said to them: \"You are My servants! On that condition I redeemed you; on condition that I decree and you fulfill!\" \"I am the L-rd your G-d\": Why is this stated again? Is it not already written (Shemot 20:2) \"I am the L-rd your G-d who took you out of the land of Egypt\"? Why state it again? So that Israel not say: Why did the L-rd command us (to do mitzvoth)? Is it not so that we do them and receive reward? We shall not do them and we shall not receive reward! As Israel said (Ezekiel 20:1) \"There came to me (Ezekiel) men of the elders of Israel to make inquiry of the L-rd, and they sat before me.\" They said to him: A servant whose Master has sold him, does he not leave His domain? Ezekiel: Yes. They: Since the L-rd has sold us to the nations, we have left His domain. Ezekiel: A servant whose Master has sold him in order to return, does he leave His domain? (Ibid. 32-33) \"And what enters your minds, it shall not be, your saying: We will be like the nations, like the families of the lands, to serve wood and stone. As I live, says the L-rd G-d. I swear to you that I will rule over you with a strong hand and with an outstretched arm and with outpoured wrath!\" \"with a strong hand\": pestilence, as it is written (in that regard, Shemot 9:3) \"Behold, the hand of the L-rd is in your cattle, etc.\" \"with an outstretched arm\": the sword, as it is written (I Chronicles 21:16) \"with his (the angel's) sword drawn in his hand, stretched over Jerusalem.\" \"and with outpoured wrath\": famine. After I bring these three calamities upon you, one after the other, I will rule over you perforce!", + " R. Nathan said: There is no mitzvah in the Torah whose reward is not \"at its side.\" Go and learn this from the mitzvah of tzitzith. There was once a certain man who was particularly diligent in the mitzvah of tzitzith. Once, hearing of a (\"famed\") harlot in the cities of the sea, who took four hundred gold coins as her hire, he sent her that sum, and she set a time for him. When the appointed time came, he went there and sat at the door of her house. Her maid-servant went in and said to her: That man whom you appointed a time for is sitting at the door of the house. The harlot: Let him come in. When he came in, she spread seven beds for him, six of silver and one of gold, and she was on the uppermost. Between each one was a silver ladder, and the uppermost, of gold. When he came to the act, his four tzitzith came and struck him across his face. They seemed to him like four men. He immediately left off and sat upon the ground. She, too, left off and sat upon the ground. She said to him \"'Gapa of Rome' (an idolatrous oath), I shall not let you go until you tell me what blemish you have seen in me!\" He: I swear, I have seen no blemish in you. There is no beauty like yours in all the world, but there is one mitzvah (tzitzith) concerning which it is written two times (Bamidbar 15:41) \"I am the L-rd your G-d.\" \"I am the L-rd your G-d\" — I am destined to reward; \"I am the L-rd your G-d\" — I am destined to punish. And now they appeared to me as four witnesses (testifying to the above). At this, she said: I swear that I will not let you go until you write for me your name, the name of your city, and the name of the place where you study Torah. He wrote for her his name, the name of his city, the name of his master, and the name of the place where he studied Torah — whereupon she arose and divided all of her wealth: a third to the authorities (for permission to convert), a third to the poor, and a third which she took with her, in addition to those spreads. When she came to R. Meir's house of study, she said to him: My master, convert me. R. Meir: Is it possible that you have \"cast your eyes\" upon one of my disciples! At this, she took out the note that she had with her, and he said to her: \"Go and claim your purchase!\" Those spreads which she had spread for him unlawfully, she now spread for him lawfully, This was her reward in this world. As to the world to come, I do not know how much." + ], + [ + " (Bamidbar 18:1) \"And the L-rd said to Aaron: You and your sons and the house of your father shall bear the sin of the sanctuary.\": R. Yishmael says: Because the thing (i.e., what follows) is relegated to Aaron, it is he that is exhorted. R. Yoshiyah says: Whence is it derived that if he (a Cohein) sprinkled the blood without knowing in whose name he is doing so or smoked the fat without knowing in whose name he is doing so, that the Cohanim bear the sin for this? From \"You and your sons and the house of your father shall bear the sin of the sanctuary.\" R. Yonathan says: Whence is it derived that if he took the flesh (of a sin-offering or a burnt-offering) before the blood was sprinkled (viz. Vayikra 7:7), or the breast and the shoulder before the smoking of the fats (viz. Ibid. 7:31), that the Cohanim bear the sin for this? From (Bamidbar, Ibid.) \"And you and your sons with you shall bear the sin of your priesthood.\" And thus do we find that the decree of Eli was sealed only because they (the Cohanim) abused the offerings, as it is written (I Samuel 2:15) \"Even before they would burn the fat … (16) And the man would say: Let them first burn the fat today (upon the altar) … (17) And the sin of the youths (the attendants of the Cohanim was very great, etc.\" And similarly we find that the decree of the men of Jerusalem was decreed only because they abused the offerings, viz. (Ezekiel 22:8) \"You abused My offerings.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And you and your sons with you shall bear the sin of your priesthood.\": This refers to a sin (in the area of) what is relegated to the Cohanim (i.e., to keep zarim [non-priests] from entering the sanctuary). You say this, but perhaps it refers to a sin (in the area of) what is relegated to beth-din, (it being their duty to exhort the Cohanim in this regard.) (This is not so, for [Ibid. 7]) \"You and your sons, with you shall guard your priesthood for every thing of the altar\" already speaks of what is relegated to beth-din. How, then, am I to understand \"you shall bear the sin of your priesthood\"? As referring to a sin (in the area of) what is relegated to the priesthood. (Ibid. 1) \"And you and your sons with you\": and not Israelites (i.e., they are not to guard the sanctuary.) You say that Israelites do not bear the sin of the Cohanim, but perhaps Levites, (who also guard the sanctuary) do bear the sin of the Cohanim, (who are remiss in this regard.) It is, therefore, written (Ibid. 23) \"And they (the Levites) shall bear their (own) sin\" (of remissness), but not the sin of the Cohanim. (Ibid. 2) \"And also your brothers\": I might think that this also includes Israelites. It is, therefore, written \"the tribe of Levi.\" I might think that the women, too, are included. It is, therefore, written \"your brothers\" — to exclude the women. \"draw near with you\": R. Akiva says: It is written here \"with you,\" and elsewhere, (Ibid. 7) \"with you.\" Just as here, the Levites are being referred to, so, there, the Levites are being referred to — to exhort the Levites (against defect) in the song at their stand. (Ibid. 2) \"and they shall be joined to you and they shall serve you\": through their service. Treasurers and trustees are to be appointed from among them. You say this, but perhaps the intent is that they shall serve you (the Cohanim) in your (priestly) service. It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 3) \"And they shall keep your charge and the charge of all the tent.\" — But perhaps (both are intended, i.e.,) they shall serve you in your (priestly) service and they shall serve you through their service. It is, therefore, written (Ibid. 6) \"And I, behold, I have taken your brothers, the Levites, from the midst of the children of Israel, for you as a gift, given to the L-rd.\" To the L-rd are they given, and not to the Cohanim — whereby we derive that it is not to be construed in the second way (i.e., \"for your [priestly] service\"), but in the first way, i.e., their being appointed as treasurers and trustees. \"and you and your sons with you, before the tent of Testimony\": the Cohanim within, (in the court of the sanctuary,) and the Levites outside (the court). You say this, but perhaps the intent is both, within. It is, therefore, written (Ibid. 4) \"And they (the Levites) will join you, and they will keep (the watch of) the watch (by the Cohanim within) of the tent of meeting.\" How, then, am I to understand \"and you and your sons with you, before the tent of Testimony\"? The Cohanim within, and the Levites outside. (Ibid. 3) \"And they shall keep your charge and the charge of all the tent\": As stated above: They will serve you through their service, and appoint from among them treasurers and trustees. \"But to the vessels of the kodesh they shall not come near.\" This \"hakodesh\" (\"the holy\") refers to the ark, as it is written (Ibid. 4:20) \"And they (the Levites) shall not come to see (the vessels) when the kodesh is being covered and they (the Levites) die.\" \"and to the altar\": This refers to the (sacrificial) service of the altar. \"they shall not come near\": the exhortation. \"and they shall not die\": the punishment. This tells me only of the Levites, that they are punished and exhorted for (appropriating) the service of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) Cohanim (appropriating) the service (i.e., singing) of the Levites? From (\"so that they not die,) both they (the Levites) and you\" (the Cohanim.) And it once happened that R. Yehoshua b. Chanania sought to assist R. Yochanan b. Gogada, when he (R. Yehoshua) said to him: Get back, for you are close to forfeiting your life! For I am of the gatekeepers and you are of the singers. Rebbi says that this (\"both they and you\") is not needed (for the above learning). For it is already written (Bamidbar 4:18-19) \"Do not cut off the tribe of the families of the Kehathi … but do this for them and they will live,\" (the implication being that otherwise they will die.) This tells me only of the sons of Kehath. Whence do I derive (the same for) the sons of Gershon and the sons of Merari? From (Ibid. 19) \"Aaron and his sons shall come and set them (the sons of Levi), each man to his service and to his burden.\" This tells me only that the Levites are punished for (appropriating) the service of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) the Cohanim (appropriating) the service of the Levites? From (Bamidbar 1:51) \"And when the mishkan travels, the Levites (and not the Cohanim) shall dismantle it. And the stranger (a non-Levite) that draws near (to this service) shall be put to death.\" Whence do I derive (the same for) one who goes from his (assigned) service to another? From (Ibid. 3:38) \"And those who encamped before the mishkan, in front, before the tent of meeting on the east\" (i.e., only these being assigned to the aforementioned service) … and the stranger (to that service, [even a Levite]) that draws near shall be put to death.\" What, then, is the need for \"so that they not die both they and you\"? Because Korach came and contested Aaron's prerogative, Scripture reiterated the entire exhortation (on demarcation of bounds). Variantly: \"both they and you\": Just as you (the Cohanim, are thus forewarned) vis-à-vis the altar service, so, they (the Levites, are thus forewarned). R. Nathan says: Levitical singing is hereby intimated in the Torah, but it (i.e., its nature) was explicated by Ezra. Chanania, the son of the brother of R. Yehoshua says: This (intimation) is not needed, for it is already written (Shemot 19:19) \"and G-d answered him (Moses, the Levite) by voice\" — relative to the mitzvah of the voice, whence (the mitzvah of Levitical) singing is intimated in the Torah. (Bamidbar 18:4) \"And they shall join you\": As we have stated, the Cohanim (keep guard) on the inside, and the Levites, on the outside. (Ibid.) \"and a stranger shall not draw near to you\": Why is this written? (i.e., it has already been mentioned.) — \"and the stranger that draws near shall be put to death\" tells us (only of) the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"and a stranger shall not draw near to you.\" (Ibid. 5) \"And you shall keep the charge of the sanctuary and the charge of the altar.\": This is an exhortation to a beth-din of Israelites to exhort the Cohanim towards the proper performance of the (sacrificial) service, which (service), when properly performed, fends off calamity from the world. (Ibid.) \"so that there be no more wrath.\" Why \"no more\"? For He has already vented His wrath (viz. 17:11). Similarly, (Bereshit 9:11) \"and no more shall there be a flood.\" Why \"no more\"? For it has already happened. Similarly, (Vayikra 18:7) \"And they shall no more offer their sacrifices to the goat-demons.\" Why \"no more\"? Because it already happened (in Egypt, viz. Ezekiel 20:7). Similarly, (Bamidbar 18:22) \"And the children of Israel shall no more draw near to the tent of meeting.\" Why \"no more\"? Because they had already done so (in the time of Korach, viz. Ibid. 16:35). Here, too, (Ibid. 18:5) \"so that there be no more wrath.\" Why \"no more\"? For He had already vented His wrath, as it is written (Ibid. 17:11) \"for the wrath has gone forth, etc.\"", + " (Ibid. 6) \"And I, behold, I have taken your brothers, the Levites, from the midst of the children of Israel, for you as a gift, given to the L-rd.\" They are given to the L-rd (for His service) and not to the Cohanim. (Ibid. 7) \"And you and your sons with you shall guard your priesthood for every thing of the altar\": From here, R. Eliezer Hakappar berebbi was wont to say: Whatever pertains to the altar should be only to you and your sons. \"and within the parocheth (the curtain)\" — whence they stated: There was a place behind the inside of the holy of holies, where the genealogy of the priests was ascertained. \"and you shall serve\": I might think, in concert; it is, therefore, written \"a service of matanah.\" Just as \"matanah\" (the application of the blood of the sacrifices) is by lottery, so, all of the (other) services is by lottery. \"As a service of gift have I given your priesthood (to you)\": This equates the eating of kodshim (i.e., terumah, etc.) in the provinces (i.e., outside of the Temple) with the service of the Temple in the Temple. And it once happened that R. Tarfon (a Cohein) was late in coming to the house of study, whereupon R. Gamliel asked him: Why are you late? And he responded: I was serving (as a Cohein). R. Gamliel: All of your words are a puzzle. Is there (Temple) service now (that the Temple has been destroyed)? R. Tarfon: It is written \"As a service of gift have I given your priesthood (to you).\" This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple. Rebbi says: \"This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple\" — Just as with the service of the Temple in the Temple, he first washes his hands and then serves, so, with the eating of kodshim in the provinces — he first washes his hands and then eats. — But perhaps just as there, he washes both his hands and his feet, so, here! — Would you say that? In a place (the Temple) where he must wash his hands and his feet (in that he is standing on holy ground), he does so; but in a place where he needs to wash only his hands, that is what he does. We hereby learn the washing of the hands to be scripturally prescribed. \"and the stranger (i.e., the non-priest) that draws near shall be put to death\": (\"that draws near\") to (do) the (priestly) service. You say, to the service, but perhaps (the same obtains) to the service or not to the service, (but merely for entering). Would you say that? Now if one (a Cohein) who is blemished, who is only under an exhortation (and not subject to the death penalty), was exhorted only for performing a service, then a stranger, who is subject to the death penalty, how much more so is he to be punished only for a service! What, then, is the intent of \"and the stranger that draws near is to be put to death? (\"who draws near\") to the service. \"and the stranger that draws near shall be put to death\": even if he serves in (a state of) purity. — But perhaps (the intent is) if the serves in a state of tumah. — Would you say that? If one who (only) enters in (a state of) tumah, not for a service, is liable (to the death penalty [viz. Bamidbar 19:13]), how much more so one who serves (in a state of tumah)! What, then, is the intent of \"and the stranger that draws near shall be put to death\"? Even if he serves in (a state of) purity. R. Yishmael says: It is written here \"he shall be put to death,\" and, elsewhere, (Ibid. 17:28) \"Whoever draws near, who draws near to the mishkan of the L-rd, shall die.\" Just as there, at the hands of Heaven; here, too, at the hands of Heaven. R. Akiva says: It is written here \"he shall be put to death,\" and, elsewhere, (Devarim 13:6) \"And that prophet or that dreamer of dreams shall be put to death.\" Just as there, by strangulation, here, too, by strangulation. \"and the stranger that draws near shall be put to death.\" We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Devarim 18:4) \"and a stranger shall not draw near to you.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 18:8) \"And the L-rd spoke to Aaron\": I would think (the intent is) that the speaking was to Aaron; it is, therefore, written (Ibid. 17:5) \"A sign for the children of Israel … as the L-rd spoke to Moses about him\" (Aaron, viz., that only he and his sons are to be Cohanim), whereby we are apprised that the speaking was to Moses, to tell to Aaron. (Bamidbar, Ibid.) \"And I, behold, (I have given to you\") with joy, (the twenty-four priestly gifts.) These are the words of R. Yishmael — whereupon his disciples said to him: But master, it is written (Bereshit 6:17) \"And I, behold, shall bring a flood of water, etc.\" Are we, then to assume that this was a joy to Him? He answered: When His angerers go lost from the world, it is a joy to Him. And thus is it written (Proverbs 11:10) \"When the righteous prosper, the city exults, and when the wicked perish there is rejoicing.\" And (Psalms 3:9-10) \"You have broken the teeth of the wicked. Deliverance is the L-rd's. Upon Your people are Your blessings, selah.\" And (Ibid. 10:16) \"The L-rd is King for ever and ever. Nations have gone lost from His land.\" And (Ibid. 104:35) \"Sinners will end from the earth, and the wicked will be no more. Bless the L-rd, O my soul, Hallelukah!\" R. Nathan said to him: I will add to your words: \"And I\" — willingly; \"behold\" — with joy. And thus is it written (Shemot 4:14) \"Behold, he (Aaron) is going out to meet you (Moses; and when he sees you, he will rejoice in his heart.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"For all the hallowed things of the children of Israel, etc.\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies (viz. Ibid. 19) to declare a law to make a covenant with them. And why was this necessary? For Korach arose against Aaron and contested the priesthood. An analogy: A king of flesh and blood had a retainer to whom he gave a field of holding as a gift, without writing or sealing (the transaction) and without recording it, whereupon someone came and contested his (the retainer's) ownership of the field. At this, the king said to him: Let anyone who wishes come and contest it. Come (now) and I will write, seal, and record it. Korach came and contested his (Aaron's) claim to the priesthood, at which the L-rd said to him: Let anyone who wishes come and contest it. I am (now) writing and sealing and recording it — wherefore this section is juxtaposed with (the episode of) Korach. (Bamidbar, Ibid.) \"to you have I given them (the gifts)\": in your merit \"lemashchah\": \"meshichah\" connotes greatness, as in (Vayikra 7:35) \"This is mishchath Aaron and mishchath his sons, etc.\" R. Yitzchak says \"mishchah\" (here) connotes anointment, as in (Psalms 133:2) \"the goodly oil upon the head, running down the beard, the beard of Aaron.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and to your sons\": in the merit of your sons. \"as an everlasting statute\": the covenant obtaining for all of the succeeding generations. (Ibid. 9) \"This shall be for you from the holy of holies from the fire\": I would not know of what this speaks. Go out and see: What remains (for the Cohanim) of the holy of holies, all of which is consigned to the fire? You find this as obtaining only with a beast burnt-offering, (the hide of which reverts to the Cohanim.) \"all of their offerings\": the two loaves and the show-bread. \"all of their meal-offerings\": the sinner's meal-offering and the donative meal-offering. \"all of their sin-offerings\": the sin-offering of the individual and the communal sin-offering (viz. Vayikra 6:18), the bird sin-offering and the beast sin-offering. \"all of their guilt-offerings\": the \"certain\" guilt-offering, the \"suspended\" guilt-offering, the guilt-offering of the Nazirite and the guilt-offering of the leper. \"which they shall return to Me\": This refers to the theft of a proselyte, (which reverts to the Cohanim [viz. Ibid. 5:8]). \"holy of holies\": This refers to the leper's log of oil. \"to you and to your sons\": in your merit and in the merit of your sons. (Ibid. 10) \"In the holy of holies shall you eat it\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies that they are to be eaten only in a holy place, within the curtains (i.e., in the azarah [the Temple court]). R. Yehudah said: Whence is it derived that if gentiles surrounded the azarah, they may be eaten (even) in the sanctuary? From \"In the holy of holies shall you eat it.\" (Ibid.) \"Every male shall eat it\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies that they are to be eaten by males of the priesthood. \"Holy shall it be to you\": What is the intent of this? I might think that only something fit for eating should be eaten in holiness. Whence do I derive (the same for) something which is not fit for eating? From \"Holy shall it be to you.\" (Ibid. 11) \"And this is for you the terumah of (i.e., what is set apart from) their gift-offerings\": Scripture hereby apprises us that just as Scripture included holy of holies to decree a law to make a covenant with them, so, did it include lower-order offerings. \"From all the wave-offerings of the children of Israel\": This thing requires waving. \"To you have I given them, and to your sons and to your daughters with you, as an everlasting statute\": the covenant obtaining for all of the succeeding generations. \"Every clean one in your house shall eat it\": Scripture forged a covenant with lower-order offerings that they are to be eaten only by those who are clean. \"All the best of the oil, and all the best of the wine and of the wheat\": Scripture hereby apprises us that just as Scripture included the offerings of the sanctuary to decree a law to make a covenant with them, so, did it include the border offerings (i.e., those outside the sanctuary) to decree a law to make a covenant with them. \"All the best of the oil\": This is terumah gedolah (Devarim 18:4). \"and all the best, etc.\": This is terumath ma'aser (Bamidbar 18:26). \"the first of them\": the first of the shearing (Devarim 18:4). \"which they shall give\": shoulder, cheeks and maw (Ibid. 3). \"to the L-rd\": challah (Bamidbar 15:20). (Ibid. 18:13) \"the first-fruits of all that is in their land\": Scripture here comes to teach us about the bikkurim that holiness \"takes\" upon them while they are yet attached to the ground. For it would follow (otherwise, viz.:) Since holiness \"takes\" on bikkurim and holiness \"takes\" on terumah, then, if I have learned about terumah that holiness does not \"take\" on it while it is yet on the ground, so, with bikkurim. It is, therefore, written \"the first-fruits of all that is in their land,\" to teach us otherwise. (Bamidbar 18:12) \"To you have I given them\": Scripture comes to teach that it is given to the Cohein. (Bamidbar, Ibid. 13) \"Every clean one of your household shall eat it\": Why is this stated? Is it not already written (Ibid. 11) \"Every clean one in your house shall eat it (terumah)\"? Why repeat it? To include the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein as eating terumah. Does this include one who is betrothed? Perhaps it speaks only of one who is married! — (This is not so, for) \"Every clean one in your house shall eat it\" already speaks of one who is married. How, then, am I to understand \"Every clean one of your household\"? As including the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein, as eating terumah. This would seem to include (as eating terumah) a betrothed one and a toshav (a ger toshav [sojourner]) and a sachir (a hired non-Jew). How, then, am I to understand (Shemot 12:45) \"a toshav … shall not eat of it\"? A toshav who is not in your domain; but one who is in your domain may eat of it. Or even a toshav who is in your domain (may eat of it). And how am I to understand \"Every clean one of your household may eat of it\"? As excluding a toshav and a sachir. Or perhaps, including a toshav and a sachir! It is, therefore, written (Vayikra 22:10) \"and a sachir shall not eat the holy thing\" (terumah): whether or not he is in your domain. And it happened that R. Yochanan b. Bag Bag sent to R. Yehudah in Netzivim: I heard about you that you said that the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein eats terumah. He sent back: And I held you to be expert in the recesses of Torah when you cannot even expound a kal vachomer (a fortiori, viz.:) If a Canaanite maidservant, whose intercourse (with her master) does not acquire her (or him) for (purposes of) eating terumah, her money (i.e., the money by which he acquired her [viz. Vayikra 22:11]) causes her to eat terumah — then the daughter of an Israelite, whose intercourse (with her husband) acquires her (to him) for (purposes of) eating terumah, how much more so should her money (by which he betroths her) acquire her for (purposes of) eating terumah! But what can I do? The sages said: The daughter of an Israelite betrothed (to a Cohein) does not eat terumah until she enters the chuppah (the marriage canopy). Once she enters the chuppah, even if there were no intercourse, she eats terumah, and if she dies, her husband inherits her.", + " (Bamidbar 18:14) \"Every devoted thing (i.e., a thing dedicated to the Temple) in Israel shall be yours (the Cohein's)\": This tells me only of the devoted objects of Israelites. Whence do I derive (the same for) the devoted objects of gentiles, women, and bondsmen? From \"Every devoted thing in Israel.\" R. Yossi Haglili says: Unqualified \"devotions\" revert to the Cohanim, it being written (Vayikra 27:21) \"As a devoted field, to the Cohein shall be his holding.\" Even if he specified \"for Temple maintenance\"? It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 28) \"Every devoted thing (specified as) holy of holies reverts to the L-rd.\" R. Yehudah b. Betheirah says: All unqualified \"devotions\" revert to Temple maintenance, it being written \"Every (unqualified) \"devotion\" is holy of holies to the L-rd.\" Even if he specified \"to the Cohanim\"? It is, therefore, (to negate this) written (Ibid.) \"Ach\" (\"But\" [to exclude the above instance]). R. Yehudah b. Bava says: All unqualified \"devotions\" revert to the Cohanim, it being written (Bamidbar, Ibid.) \"Every devoted thing in Israel shall be yours.\" Even if he specified \"to the L-rd\"? It is, therefore, (to negate this) written \"Every devoted thing is holy of holies to the L-rd\" (when specified as such.) R. Shimon says: All unqualified \"devotions\" revert to Heaven, it being written \"holy of holies to the L-rd.\" — Even if he specified \"to the Cohein\"? It is, therefore, (to negate this) written \"Every devoted thing in Israel shall be yours (the Cohein's).\"" + ], + [ + " (Bamidbar 18:15) \"All that opens the womb of all flesh\": I would think an animal, too, is included (in redemption of the first-born); it is, therefore, written \"which they offer to the L-rd\" (as a sacrifice) — to exclude an animal (as opposed to a beast, which is not offered). This (\"which they offer\") implies that both an animal and a blemished (beast) are excluded (from redemption); it is, therefore, written (\"in man) and in beast\" — to include a blemished (beast) in redemption, (as a blemished man is included). \"in man and in beast\"; What obtains with the man (i.e., redemption) obtains with his beast\" — to exclude Levites: Redemption not obtaining with them, it does not obtain with their (unclean) beast (i.e., an ass). And the first-born of a man is likened to the first-born of a beast, and the first-born of a best to the first-born of a man. Just as with the first-born of a beast, a miscarriage is exempt from the mitzvah of the first-born, so, with the first-born of a man. Just as the (redemption money) for a man is given to a Cohein in whichever place he (the man) wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. For I would think that since it is written (Devarim 12:6) \"And you shall bring there (to the Temple) your burnt-offerings and your sacrifices,\" then even if he were distant from it, he must exert himself and bring it (the first-born beast) to the Temple; it is, therefore, written \"in man and in beast.\" Just as the redemption money for a man may be given to a Cohein in whichever place he wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. And just as the first-born of a man must be cared for for thirty days (before redemption [viz. Bamidbar 18:16]), so, the first-born of a beast. (Ibid. 15) \"but redeem shall you redeem\": This is what was asked in Kerem Beyavneh before the sages: If a first-born (beast) dies, is it to be redeemed and fed to the dogs? R. Tarfon expounded, \"but redeem shall you redeem, etc.\" You redeem the unclean (beast, i.e., an ass), and you do not redeem the clean, neither alive nor dead. \"and the first-born of the unclean beast shall you redeem\": I would think that this applied to all the unclean beasts; it is, therefore, written (Shemot 13:13) \"And every first-born of an ass you shall redeem with a sheep\" — You redeem an ass, but you do not redeem the first-born of any other unclean beast. I might think that the first-born of an ass is redeemed with a sheep, and the first-born of all other unclean beasts, with clothing and vessels; it is, therefore, written again (Shemot 34:20) \"And the first-born of an ass you shall redeem with a sheep.\" The first-born of an ass you redeem with a sheep, but the first-born of all other unclean beasts you do not redeem at all. If so, what is the intent of (Bamidbar 18:15) \"the first-born of the unclean beast you shall redeem\"? If it does not apply to the first-born, understand it as applying to dedication to Temple maintenance, an unclean beast being dedicated to Temple maintenance, whence it is then redeemed (viz. Vayikra 27:27). (Bamidbar 18:15) (\"And the first-born of the unclean beast) shall you redeem\": immediately. You say, immediately, but perhaps the intent is after some time (i.e., after thirty days). It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 16) \"And his redemption (that of a human first-born), from one month shall you redeem.\" The first-born of a man is redeemed with five shekalim and is redeemed after (one month's) time; but the first-born of an ass is redeemed immediately or at any time (thereafter). \"And his redemption, from one month shall you redeem\": \"money, five shekalim\" tells me only of money. Whence do I derive (the same for something that has) the value of money? From \"And his redemption, etc.\" I might think, (his redemption) with anything. It is, therefore, written \"And his redemption\" — general; \"money, five shekalim\" — particular. \"general-particular.\" (The rule is) there is in the general only what is in the particular (i.e., \"money,\" literally). \"you shall redeem\" — again general. — But perhaps it (the particular) reverts to the first \"general\" (viz. Shemot 13:13) \"And every first-born of man among your sons you shall redeem,\" (so that we have an instance of general particular.) Would you say that? (i.e., This is unlikely because the particular is too far removed from that \"general.\") We have, then, an instance of general-particular-general (as stated above). And (the rule is:) We follow the nature of the particular, viz.: Just as the particular is movable property, worth money, so, the general is of that nature — whence they ruled: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with bondsmen, writs, and land. Rebbi says: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with writs. (Bamidbar, Ibid.) \"It is twenty gerah\": What is the intent of this? (i.e., it is already written [Vayikra 27:25] \"Twenty gerah shall the shekel be.\") Whence is it derived that if he wishes to increase (the amount) he may do so? From \"it shall be.\" I might think that if he wishes to decrease, he may do so. It is, therefore, written \"shall be.\" (Bamidbar, Ibid.) \"But the first-born of an ox\": It must look like an ox. \"a sheep\": It must look like a sheep. \"a goat\": It must look like a goat — to exclude a hybrid or a nidmeh (superficially similar). \"you shall not redeem\": I might think that if he redeemed it, it remains redeemed; it is, therefore, written \"They are consecrated.\" R. Yoshiyah says: Why is this (\"they are consecrated\") written? (i.e., it is already written [Shemot 13:2] \"Consecrate unto Me every first-born\") To include a (beast-) tithe and the Paschal lamb as requiring one spilling (of blood on the altar), something which was not spelled out in all of the Torah. R. Yitzchak says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Devarim 12:27) \"and the blood of your sacrifices shall be spilled out\" — to include the tithe and the Pesach as requiring one spilling. What, then, is the intent of \"They are consecrated\"? To include the tithe and the Pesach as requiring smoking of the fats, something which was not spelled out in all of the Torah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: This (derivation) is not needed. For it follows a fortiori, viz.: If other offerings, which are not similar in their applications of blood, are similar in their smoking of fats, then the tithe and the Pesach, which are similar (in a first-born) in their application of blood, how much more so should they be similar in their smoking of fats! What, then, is the intent of \"They are consecrated\"? What we have mentioned heretofore (i.e., to include tithe and Pesach as requiring one spilling of blood). \"Their blood shall you sprinkle upon the altar\": one application. You say one application, but perhaps (the intent is) two applications that are four (i.e., one on the north-east corner and one on the south-west corner.) — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased (viz. Vayikra 3:2), blood is decreased (i.e., only two applications that are four), then here (with first-born, tithe and Pesach), where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! Or, conversely, if in a place (first-born, tithe, and Pesach), where fats are decreased, blood is increased (to two applications that are four), then in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased, how much more so should blood be increased (to more than two applications that are four)! It is, therefore, written (of the other offerings) (Vayikra 1:11) \"And the Cohanim\" shall sprinkle … roundabout\" — two applications that are four. I have reasoned a fortiori and adduced the converse. The converse has been rejected and I return to the original a fortiori argument, viz.: If in a place where fats are increased, blood is decreased, then here, where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! What, then, is the intent of \"Their blood shall you sprinkle\"? One application. (Bamidbar, Ibid.) \"and their fats shall you smoke\": Does Scripture speak of an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled, or also with the fats of the rib cage? — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where blood is increased, fats are decreased, (the rib-cage fats, not being smoked) — then here, (vis-à-vis the first-born, where blood is decreased, how much more so should fats be decreased! How, then, am I to understand \"and their fats shall you smoke\"? As referring to an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled. \"a fire-offering\": Even though you consign it to the wood pile, it is not acceptable until it is consumed by the fire. \"a sweet savor to the L-rd\": It is My pleasure that I have spoken and My will has been done. (Ibid. 18) \"And their flesh shall be for you as the wave-breast\": Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. This question was asked before the sages in Kerem Beyavneh: For how long is first-born eaten? R. Tarfon answered and said: For two days and one night. There was a certain disciple there, who had come to serve in the house of study first, R. Yossi Haglili by name. He asked him: My master, how do you know this? R. Tarfon: First-born is kodshim (consecrated) and peace-offerings are kodshim. Just as peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born. R. Yossi: My master, a sin-offering is a gift to the Cohein, and a first-born is a gift to the Cohein. Just as a sin-offering is eaten for one day and one night, so, a first-born. R. Tarfon: My son, I will learn a thing from a thing, and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing that is a lower-order offering (first-born) from a thing which is a lower-order offering (peace-offerings), and I will not learn a thing which is a lower-order offering from a thing which is holy of holies (a sin-offering). R. Yossi: My master, I will learn a thing from a thing and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing which is a gift to the Cohein (first-born) from a thing which is a gift to the Cohein (sin-offering), and I will not learn a thing which is a gift to the Cohein from a thing which is not a gift to the Cohein (peace-offerings). R. Tarfon kept quiet and R. Akiva jumped up and said to him: My son, this is how I expound it; \"and its flesh shall be for you as the wave-breast.\" Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so first-born. R. Yossi: You liken it to breast and shoulder of peace-offerings, and I liken it to breast and shoulder of thank-offerings. Just as these are eaten for one day and one night, (viz. Vayikra 7:16) so, first-born. R. Akiva: My son, this is how I expound it: \"And their flesh shall be for you as wave-breast.\" There is no need to add (Ibid.) \"for you shall it be.\" It (\"for you shall it be') is adding another \"being\" (of one day), that it (first-born) be eaten for two days and one night (— like peace-offerings, and not like thank-offerings). R. Yishmael said: Now where is thank-offering derived from (i.e., that breast and shoulder be given to the Cohanim)? Is it not from (its being likened to) peace-offerings? And something (i.e., first-born), which is derived from something else (i.e., peace-offerings), you (R. Yossi) would come and liken it (first-born) to something else (i.e., thank-offerings, that it [first-born] be eaten for one day and one night as thank-offerings are)? Would you learn something (i.e., that first-born be eaten for one day and one night) from something (thank-offering), which is itself learned from something else (i.e., peace-offerings)? (In sum,) you are not to learn as per the latter version (that of R. Yossi), but as per the former version, viz.: \"And their flesh (that of first-born) shall be for you, etc.\" Scripture hereby comes to liken first-born to breast and shoulder of peace-offerings — Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. What, then, is the intent of (the redundant) \"for you shall it be\"? To include a blemished first-born as reverting to the Cohein, something which was not spelled out in the all of the Torah. R. Elazar says: (A first-born may be eaten) for two days and one night. You say for two days and one night, but perhaps it is for a day and a night? It is, therefore, written (Devarim 15:20) \"Before the L-rd your G-d shall you eat it (the first-born), year in year,\" which implies that it may be eaten for two days and one night (i.e., the last day of the preceding year and the first day of the next year and the intervening night). (Bamidbar, Ibid. 19) \"All the terumah of the holy things, which the children of Israel will separate\": There are sections which generalize in the beginning and specify at the end; (others) which specify in the beginning and generalize at the end; and this one generalizes in the beginning (18:8) and generalizes at the end, (here, 18:19), and specifies in the middle. \"have I given to you and to your sons and to your daughters with you as an everlasting statute\": that it continue for all the succeeding generations. \"It is a covenant of salt forever before the L-rd\": Scripture forged a covenant with Aaron with something (salt), which preserves, and which, furthermore, preserves other things." + ], + [ + " (Bamidbar 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit, and you will not have a portion in their midst. I am your portion and your inheritance in the midst of the children of Israel.\": Why is (all of) this stated? Because it is written (Bamidbar 26:53) \"To these shall the land be apportioned,\" I would think that all are included — Cohanim, Levites, Israelites, proselytes, women, bondsmen, tumtum (those of uncertain sex) and androgynous (hermaphrodites); it is, therefore, written: \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit\" — This excludes (from inheritance) Cohanim.\" (Ibid. 23) \"And in the midst of the children of Israel, they (the Levites) shall not inherit an inheritance\" — This excludes Levites. (Ibid. 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit\" — This excludes bondsmen and proselytes (Ibid. 54) \"A man, according to his numbers shall his inheritance be given\" — This excludes tumtum and androgynous. (Ibid. 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit\" — in the division of the land. \"and you will not have a portion in their midst\" — (\"a portion\") of the spoils. \"I am your portion and your inheritance\" — At My table (i.e., from the sacrifices) you eat and at My table you drink. An analogy: A king gave gifts to (all of) his sons except one, saying to him: My son, I gave you a gift. At My table you eat and at My table you drink. And thus is it written (Vayikra 6:10) \"Their portion have I given to them from My fire-offerings.\" (Devarim 18:1) \"The fire-offering of the L-rd and His inheritance shall they eat.\" Twenty-four priestly gifts were given to the Cohanim, twelve in the sanctuary and twelve in the borders (i.e., outside of Jerusalem.) Twelve in the sanctuary: sin-offering, guilt-offering, the remnant of the log of oil of the leper, the remnant of the omer, the two loaves, the show-bread, the remnant of meal-offerings, the terumah of the thank-offering (viz. Vayikra 7:14), the terumah of breast and thigh, the shoulder of the ram of the Nazirite.", + " Twelve in the borders: Terumah, terumath ma'aser, challah, bikkurim, the first of the shearing, the gifts (shoulder, cheeks, and maw), the first-born of man and the first-born of a clean beast, the firstling of an ass, charamim (renunciation of one's property), an (unredeemed) field of holding, and the theft of (i.e., what is stolen from) a proselyte (viz. Bamidbar 5:8). All these twenty-four gifts were given to the Cohanim, aside from terumah-related debts. The day when a covenant was forged with Aaron with the twenty-four gifts was a day of great joy to him. R. Yishmael says: As per the folk-proverb \"My cow's leg was broken for my good.\" For Aaron's good did Korach come and contest the priesthood. An analogy: A king had a retainer to whom he gave a field as a gift, without recording, sealing and registering (the transaction [see above]) — wherefore, this section is juxtaposed with that of Korach. R. Elazar Hakappar says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He showed our father Yaakov the Temple built and sacrifices being offered, and Cohanim officiating, and the Shechinah reposing (there)? From (Bereshit 28:12) \"And he (Yaakov) dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth, and its top reaching to heaven, and, behold, angels of G-d ascending and descending upon it.\" There is no dream without a portent: \"And he dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth\" — the Temple. \"and its top reaching to heaven\" — the offered sacrifices, their scent reaching to heaven. \"and, behold, angels of G-d,\" — the Cohanim ministering, ascending and descending on the ramp. (13) \"And, behold, the L-rd standing on it\" — (Amos 9:1) \"I (Amos) saw the L-rd standing on the altar.\" Beloved are Israel, who, when epitomized, are epitomized as \"Cohanim,\" viz. (Isaiah 61:6) \"And you, Cohanim of the L-rd shall be called; 'ministers of G-d' shall they say of you. The wealth of nations shall you eat, and in their glory shall you vaunt yourselves.\" Beloved are Cohanim, who are epitomized as ministering angels, viz. (Malachi 2:7) \"For the lips of the Cohein shall guard knowledge, and Torah shall they seek from his mouth, for an angel of the L-rd of hosts is he.\" If Torah goes forth from his mouth, he is like the ministering angels. If not, he is like an animal or a beast, which does not recognize its Creator. Beloved is Torah. When David king of Israel asked (a boon of the L-rd), he asked only for Torah, viz. (Psalms 118:68) \"You are good and do good — teach me Your statutes.\" Your goodness engulfs all who enter the world. Let Your goodness engulf me and teach me Your statutes. And it is written (Psalms, Ibid. 117) \"Support me and I will be saved (and I will dwell in Your statutes always\"): That I not learn Torah and forget it, that I not learn and the evil inclination not allow me to review it, that I not rule unclean what is clean or clean what is unclean and come to share in the world to come, that the nations of the land and the families of the earth ask me and I not know how to respond and be shamed before them. And thus is it written (Ibid. 46) \"And I will speak of Your testimonies before kings and I will not be ashamed.\" And (Ibid. 54) \"Songs have Your statutes been to me.\" I might think, in repose. It, therefore, follows \"in the house of my fears, in caves and in entrapments, as in (Ibid. 56:1) \"… when he fled from Saul in the cave.\" And (Ibid. 109:119) \"My soul was always in my hand, and I did not forget Your Torah.\"", + " But when David learned Torah and grew great (in it), what did he say? (Psalms 139:17) \"And to me, how precious are Your loved ones (i.e., Torah scholars), O G-d! How mighty is their sum!\" And (Ibid. 119:72) \"Better to me is the Torah of Your mouth than thousands of gold and silver.\" For gold and silver take a man out of this world and the next, but Torah brings a man to life in the world to come.", + " (II Samuel 7:19) \"This is the Torah of man\": We find that there are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of kingdom. The crown of priesthood was merited by Aaron and he took it. The crown of kingdom was merited by David and he took it. The crown of Torah is left (vacant), so that those who enter the world be given no pretext to say: If the crown of kingdom and the crown of priesthood were left (vacant), I would merit them and take them. The crown of Torah is left (vacant) for all who enter the world. For whoever merits it, I account it to him as if all three were left (vacant) to him and he merits all of them. And whoever does not merit it, I account it to him as if all three were left (vacant) for him and he did not merit any one of them. And if you would ask: Which is the greatest of all? R. Shimon b. Elazar was wont to say: Who is greater, the crowner or the king? Certainly, the crowner. The maker of officers or the officers? Certainly, the maker of officers. All that inheres in these two crowns, comes through the power of Torah. And thus is it written (Proverbs 8:15-16) \"Through me (Torah) do kings reign … Through me do princes rule.\" And, (in reversion to \"This is the Torah of man\"), (Koheleth 12:13) \"The end of the matter, all has been heard. Fear G-d and do His mitzvoth. For this (Torah) is all of man.\"", + " Greater is the covenant forged with Aaron than that forged with David. Aaron merited (priesthood) for his sons — whether righteous or wicked, and David merited (kingdom only) for the righteous, but not for the wicked, viz. (Psalms 132:12) \"If your children will keep My covenant … (they will sit on the throne for you.\") (Bamidbar 18:19) \"It is a covenant of salt … (21) and to the sons of Levi.\" Scripture hereby apprises us that just as the covenant is forged with the priesthood, so, is it forged with the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated at Mount Sinai, so, that of the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated with joy, so, that of the Levites, as it is written \"and to the sons of Levi, behold, I have given, etc.\" \"Behold\" connotes joy, as in (Shemot 5:14) \"And, behold, he goes out to meet you, and when he sees you, he will rejoice in his heart.\" (Bamidbar, Ibid.) \"in exchange for their service\": All the mitzvoth of the priesthood (i.e., the twenty-four priestly gifts) were acquired by the L-rd and given to the Cohanim; and these (the mitzvoth of the Levites), \"in exchange for their services of the tent of meeting.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This, too, was acquired by the land and given to the Levites, as it is written (Vayikra 27:30) \"And all the tithe of the land … is the L-rd's; it is holy to the L-rd.\" \"And to the sons of Levi I have given all the tithe of Israel as an inheritance\": Just as an inheritance does not change from its place, so, first tithe, (which is given to the Levite), does not change from its place, (unlike second tithe, which in the third and sixth years converts to poor-tithe.) \"in exchange for the service which they perform\": If he serves, he takes (the tithe); if not, he does not. (Ibid. 22) \"And the children of Israel shall no more draw near\": the exhortation. \"to bear sin, to die\": the punishment (at the hands of Heaven.). (Ibid. 23) \"And the Levite shall serve — he\": Why is this written? From \"in exchange for their service\" I might understand, if he wishes, he serves, and if he does not wish, he does not serve; it is, therefore, written \"And the Levite shall serve — he\" — perforce. Variantly: Why is this written? From \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel (in exchange for their service, etc.\") This tells me only (that they must serve) only in the years that the tithes obtain. Whence do I derive (that they must also serve) on shemitoth and yovloth, (when the tithes do not obtain)? From \"And the Levite shall serve — he\" (in any event). R. Nathan says: If no Levite were there, I might think that a Cohein may serve. And this would follow a fortiori, viz.: If in a place (i.e., the priestly service), where Levites are not kasher, Cohanim are kasher, then, in a place (i.e., the Levitical service), where Levites are kasher, how much more so should Cohanim be kasher! It is, therefore, written \"And the Levite shall serve — he.\" \"and they (the Levites) will bear their sin (of not guarding property)\": And others (the Israelites, who, [being unguarded, enter the sanctuary]) will not bear their (the Levites') sin. This is to say that Israelites do not bear the sin of the Levites, but the Cohanim, (who enter where they should not), do bear their (the Levites') sin. It is, therefore, written \"and they (the Levites) will bear their sin (of improper guarding),\" and not the Israelites or the Cohanim (who, as a result, enter where they should not.) \"a statute forever for your generations\": It obtains for all succeeding generations. And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance\": Why is this written? For, since it is written (Ibid. 26:53) \"To these shall the land be apportioned,\" I would think that the Levites, too, are included; it is, therefore, written \"And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance.\" (Ibid. 24) \"For the tithe of the children of Israel which they set apart for the L-rd as terumah\": Scripture refers to it as terumah until he separates terumath ma'aser from it, whereby it teaches that if he wishes to make it terumah for other (untithed) produce, he may do so. \"have I given to the Levites as an inheritance\": Why is this written? Because it is written \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel in exchange for the service, etc.\", I would think (that first-tithe is given to the Levites) only when the Temple, (in which service is performed), exists. Whence do I derive (that it is given) even when the Temple does not exist? From \"as an inheritance.\" Just as \"inheritance\" obtains whether or not the Temple exists, so, first-tithe. \"Therefore, I have said to them that in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance\": Why is this written? Is it not already written (23) \"And in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance\"? I might think that this applies only at the time of the apportionment of the land; but after the apportionment each tribe sets aside from its portion (a parcel of land for Levi). It is, therefore, written \"Therefore, I have said, etc.\" Variantly: \"Therefore, I have said\": Why is this written? Because it is written (Devarim 7:1) \"And He will cast out many nations from before you, the Chitti, the Girgashi, etc.\", but Keini, Kenizi, and Kadmoni are not mentioned, (so that we might think that when they are conquered, Levi can have inheritance in their land); it is, therefore, written \"Therefore, I have said, etc.\" — forever (are they not to have inheritance). Variantly: (It is written) to exhort beth-din to this end (of their not receiving inheritance)." + ], + [ + " (Bamidbar 18:26) \"And to the Levites shall you speak, and you shall say to them: When you take from the children of Israel the tithe (ma'aser) that I have given to you from their inheritance, (then you shall separate from it the terumah of the L-rd, ma'aser from the ma'aser.\") Why is this written? To teach that (Ibid. 21) \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe\" speaks of (one-tenth of) the produce (of the land, and not of [one-tenth of] the land itself.) You say, the produce, but perhaps (the reference is to) the land (itself)! It is, therefore, written (26) \"And to the Levites you shall speak and you shall say to them (… that I have given to you from them in their inheritance\"). \"that I have given to you from them in their inheritance\": Because they have not been given a portion in the land, there has been given to them one-tenth of the produce. \"then you shall separate from it\": From one kind (of produce) for its kind, and not from one kind for a different kind, and not from what is rooted for what is unrooted, and not from what is unrooted for what is rooted, and not from the new (crop) for the old, and not from the old for the new. And whence is it derived that one is not to take terumah from produce of the land (Eretz Yisrael) for produce outside the land or from produce outside the land for produce of the land? From (Vayikra 27:30) \"And all the tithe of the land, etc.)\" Variantly: \"from it\": This is \"extra\" (mufneh) for formulating an identity (gezeirah shavah ) viz.: It is written here \"from it,\" and, in respect to the Paschal lamb, (Shemot 12:9) (\"Do not eat) from it, etc.\" Just as re \"with it\" mentioned here (in respect to ma'aser), it (ma'aser) is forbidden to a mourner, (viz. Devarim 26:14), so, re \"with it\" mentioned in respect to Pesach, it (the Paschal lamb) is forbidden to a mourner." + ], + [ + " (Bamidbar 18:27) \"And your terumah will be accounted for you as corn from the threshing floor and as the fullness of the pit\": R. Yishmael says: When is your terumah accounted for you as corn from the threshing floor? When you have taken it as prescribed (i.e., a kind for its kind, new for new, etc. [see above]). If you have not taken it as prescribed, it is not thus accounted for you. Variantly: \"And your (the Levites') terumah (terumath ma'aser) will be accounted for you as corn from the threshing floor\" (terumah gedolah). Now what do we learn from terumah (gedolah) to terumath ma'aser? It (terumah gedolah) comes (apparently) to teach (something), and it ends up being learned (i.e.,) Just as terumath ma'aser is obligatory, so, terumah (gedolah) is obligatory. Abba Eliezer b. Gomel says: Scripture comes to teach you that just as terumah (gedolah) may be taken by estimate and by thought (i.e., without actually handling it), so, terumath ma'aser may be taken by estimate and by thought. \"as corn from the threshing floor and as the fullness of the pit\": Why is this stated? From (26) \"then you shall separate from it,\" I might think that he could take ears (of grain as terumah) for grain; grapes, for wine; and olives, for oil; it is, therefore, written \"as corn from the threshing floor,\" i.e., (he may take) from what is processed — whence they ruled; (He may take terumah:) from grain, from the time that it (i.e., its pile) has been evened; from wine, from the time that it is skimmed; from oil, from the time that it has dripped down into the trough. (Ibid. 28) \"Thus shall you, too, separate the terumah of the L-rd\": Why is this written? From (26) \"And to the Levites shall you speak, and you shall say to them: When you take from the children of Israel, etc.\", (I would say:) The children of Israel give ma'aser to the Levites, but the Cohanim do not give ma'aser to the Levites. And since they do not give ma'aser to the Levites, I might think that they could eat it (the produce) tevel (i.e., untithed); it is, therefore, written: \"thus shall you separate, you (the Cohanim), too, the terumah of the L-rd.\" (i.e., the Cohanim separate terumah, and ma'aser, and terumath ma'aser which reverts to them.) R. Yishmael says: This (derivation) is not needed, for if challah, which does not obtain with all produce (i.e., with all the varieties of grain), obtains with the produce of Cohanim, then ma'aser, which does obtain with all produce, how much more so should it obtain with all the produce of Cohanim! What, then, is the intent of \"Thus shall you separate, you, too\"? I might think that only the ma'aser of an Israelite (is subject to terumath ma'aser). Whence do I derive the (same for) their (the Levites') own tithe (i.e., the tithe that they separate from what is theirs)? It is, therefore, written \"Thus shall you separate, you, (the Levites,) too.\" (Ibid. 29) \"From all of your gifts, etc.\" Scripture hereby teaches that ma'aser obtains with all (produce [see above]) — whence you rule to terumah (i.e., terumath ma'aser), viz.: If ma'aser, the \"lighter,\" (not being subject to the death penalty), obtains with all produce), then terumah, the \"graver,\" (being subject to the death penalty, [viz. Vayikra 22:9]), how much more so does it obtain with all (produce [of first tithe])! Variantly: If ma'aser (second tithe), which does not obtain in the third and sixth year (of shemitah, [being replaced by poor-tithe]), obtains with all (produce), then terumah, the graver, how much more so should it obtain with all (produce [of second tithe])! Issi b. Menachem says: If ma'aser (second tithe), which comes only as an incentive to fear and to learning (viz. Devarim 14:23), obtains with all (produce), how much more so does it obtain with the \"graver,\" terumah! (Bamidbar, Ibid.) \"And you shall give of it the terumah of the L-rd to Aaron the Cohein\": Just as Aaron was a chaver (a Torah scholar, so the (other) Cohanim (to receive the priestly gifts, should be chaverim) — whence it was ruled: Priestly gifts should be given only to a chaver. (Ibid. 29) \"From all of your gifts shall you separate all the terumah of the L-rd. From all of its best (shall you separate) its hallowed part from it.\" Is Scripture here speaking of terumah gedolah or of terumath ma'aser? \"from all of your tithes\" (28) speaks of terumath ma'aser. How, then, is \"From all of your gifts shall you separate all the terumah of the L-rd\" to be understood? As referring to terumath gedolah. (Devarim 18:4) \"The first of your corn, your wine, and your oil … shall you give to him\": This is obligatory. You say it is obligatory, but perhaps it is optional! It is, therefore, written (Bamidbar 11:29) \"shall you separate all the terumah of the L-rd\" — It is obligatory and not optional. These are the words of R. Yonathan. \"from all of its best, its hallowed part from it.\": So that if it (terumath ma'aser) fell (back) into it (what it was taken from), it \"hallows\" it — whence they ruled: Terumah is \"neutralized\" (from its hallowed state) if it fell into one hundred parts of non-terumah when (it is) one to (that) one hundred. This tells me only of terumah that is (ritually) clean. Whence do I derive (the same for) terumah that is tamei, (that if it fell into a hundred of clean terumah, it is neutralized in such a mixture?) It follows a fortiori, viz.: [Note: The translator, with all his consultation of the commentaries, has not been able to render meaningfully what follows (from here until #122)]" + ], + [ + " (Bamidbar 18:30) \"And you shall say to them (the Levites): When you separate its best part from it, (then it [i.e., what remains]) shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the winepress.\"): This is an exhortation to the Levites to take (terumath ma'aser) only from its choicest. \"then it shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the winepress\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Ibid. 27]) Because it is written (27) \"And your terumah will be accounted for you, etc.\", I might think that since Scripture refers to it (first tithe) as \"terumah,\" (viz. Ibid. 24), it retains its holiness forever; it is, therefore, written \"then it shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the wine press\" — Just as with the produce of the threshing floor, one separates terumah, and what remains is chullin (non-terumah), so, with first tithe, he separates terumah (i.e., terumath ma'aser) and what remains is chullin. (Ibid. 31) \"And you may eat it in every place\": even in a cemetery. For it would follow (otherwise), viz.: Since \"terumah\" (of a Cohein) is called \"terumah,\" and first tithe is called \"terumah,\" then if I have learned that terumah (of a Cohein) is to be eaten only in a (ritually) clean place, so, first tithe; it is, therefore, written \"And you may eat it in every place\" — even in a cemetery. \"you and your household\": to include an Israelite woman married to a Levite as permitted to depute (a messenger) to take terumah (i.e., terumath ma'aser, from her husband's first tithe). — But perhaps (this permits her) only to eat it! — Would you say that? It follows otherwise, viz.: If she (a Cohein's wife) eats the \"graver\" — terumah, how much more so should (a Levite's wife) eat the \"lighter\" — ma'aser! It must mean, then, that an Israelite woman (married to a Levite) is permitted to be deputed to take terumah. (Ibid. 31) \"For it is payment to you, in exchange for your service in the tent of meeting.\": If he serves, he takes; if he does not serve, he does not take — whence it was ruled: If a Levite took upon himself every Levitical service except one, he has no portion in the Leviate. (Ibid. 32) \"And you shall not bear sin because of it\": And whence is it derived that if he did not separate (for terumath ma'aser) its choicest part, he does bear sin? From \"And you shall not bear sin because of it when you separate its best part from it.\" This tells me only of terumath ma'aser (i.e., what the Levi separates for the Cohein). Whence do I derive (the same for) terumah gedolah (i.e., what the Israelite separates for the Cohein)? From (Ibid.) \"And the holy things of the children of Israel you shall not profane and you shall not die.\" This is an exhortation to both the Levites and the Israelites." + ], + [ + " (Bamidbar 19:1-2) \"And the L-rd spoke to Aaron and to Moses saying: This is the statute of the Torah, which the L-rd has commanded, saying: Speak to the children of Israel and let them take unto you a red heifer, complete, which does not have a blemish, upon which a yoke has not come.\" There are sections (of the Torah), which are general in the beginning and particular at the end, and (others), which are particular in the beginning and general at the end: (Shemot 19:3) \"Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel\" — particular; (Ibid. 6) \"These are the things, etc.\" — general. (Ibid. 12:43) \"This is the statute of the Pesach\" — general; (Ibid.) \"Every stranger shall not eat of it\" — particular. (Bamidbar 19:2) \"This is the statute of the Torah\" — general; (Ibid.) \"and let them take for you a red heifer, complete\" — particular. General-Particular. (The rule is:) There exists in the general only what is found in the particular. R. Eliezer says: It is written here \"statute\" and (relative to the Yom Kippur service, Vayikra 16:34) \"statute.\" Just as there, (the Cohein ministers) in the white vestments; here, too, in the white vestments. R. Yochanan b. Zakkai was asked by his disciples: In which vestments was the red heifer processed? He: In the golden vestments. They: But did our master not teach us (that it was processed) in the white vestments? He: If I have forgotten what my eyes have seen and what my hands have ministered, how much more so, what I have taught! And why all this? To strengthen the disciples (in application to their learning). Others say: It was Hillel the Elder, but (not being a Cohein), he could not have said \"what my hands have ministered.\" \"and let them take\": from the Temple treasury. \"unto you\": that you be appointed over it. And just as Moses was appointed over it, so, was Aaron. Similarly, in respect to the oil for lighting, (Shemot 21:20) \"and let them take unto you\" — that you be appointed over it. \"a red heifer (parah)\": R. Eliezer says: \"eglah\" signifies of the first year; \"parah\" signifies of the second year. The sages say: \"eglah\" — of the second year; \"parah\" — of the third or fourth year. R. Meir says: One of the fifth year, too, is valid. An old one is valid, but it is not waited for lest it sprout black hairs and become unfit. \"parah\": I understand black or white; it is, therefore, written \"red.\" \"whole\": in redness or in (absence of) blemishes? \"which does not have a blemish\" accounts for blemishes. How, then, am I to understand \"whole\"? That it be \"whole\" in redness. \"which does not have a blemish\": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by work (having been done with them), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! — No, this may be true of offerings, which must be processed (by the Cohein) in a state of cleanliness, wherefore a blemish invalidates them, as opposed to the heifer, which may be processed in a state of tumah (i.e., when the Cohein is a tvul yom), wherefore a blemish would not invalidate it. (So that the verse is needed to tell us otherwise.) — (No,) this is refuted by (the instance of) the Paschal lamb, which though it may be processed in a state of tumah, a blemish invalidates it, and this would indicate of the heifer that even though it is processed in tumah, a blemish invalidates it. (Why, then, is a verse needed to tell us this?) — No, this may be true of the Paschal lamb, which must be sacrificed at a fixed time, wherefore it is invalidated by a blemish, as opposed to the heifer, which, not having a fixed time (for its processing), should not be invalidated by a blemish. It must, therefore, (to tell us otherwise) be written \"which does not have a blemish.\" Issi b. Akiva says: \"which does not have a blemish\": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by black or white (hairs), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by black or white, how much more so should it be invalidated by a blemish\"! If I know this a fortiori, why need it be stated \"which does not have a blemish\"? To exclude (from invalidation by a blemish) the heifer of the broken neck (eglah arufah [viz. Devarim 21:4]). For it would follow (if not for this verse) that blemishes should invalidate the eglah arufah, viz.: If offerings, which are not invalidated by work, are invalidated by a blemish, then eglah arufah, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! It is, therefore, written (in respect to the red heifer), \"which does not have a blemish\" — It (the red heifer) is invalidated by a blemish, but the eglah arufah is not invalidated by a blemish. R. Yehudah b. Betheira says: If the sin-offering of a bird, whose offerers must be tahor, is not invalidated by a blemish, then the red heifer, whose processors may be tamei (tvul yom), how much more so should it not be invalidated by a blemish! (The verse, then, is needed to tell us that it is invalidated by a blemish.) — No, this may be true of the sin-offering of a bird, which is valid if either male or female, as opposed to a heifer, (where only a female is valid.) Why, then, need it be stated \"which does not have a blemish\"? (lit., \"when there is no blemish in it\") When the blemish is in it (it is invalid), but when it has passed, it is valid. R. Yoshiyah Numithi asked before R. Yehudah b. Betheira: What is a blemish which has passed, in which instance it is valid? And he showed me between his two fingers — when(flesh) protrudes or when it has two tails. \"upon which a yoke has not come\": Scripture speaks of a yoke not in (the time of its) working. And if you would say, a yoke in (the time of its working), would you say that? It follows a fortiori, viz.: If eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, is invalidated by a yoke (in its time of working), then the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should it be invalidated by a yoke (in the time of its working!) — (No,) this is refuted by the offerings, which are invalidated by a blemish, but not by a yoke (in the time of working), and they would indicate about the red heifer that even though it is invalidated by a blemish, it should not be invalidated by a yoke (in the time of its working). — No, this may be true of offerings, which are not invalidated by black and white hairs, wherefore a yoke does not invalidate them, as opposed to the red heifer, which is invalidated by black and white, wherefore a yoke (in the time of its working) should invalidate them. What, then, is the intent of \"upon which a yoke has not come\"? A yoke not in the time of its working. Whence is it derived that other labors are equated with a yoke (to invalidate the red heifer)? It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, (viz. Devarim 21:3 \"which has never been worked, which has never pulled under a yoke\"), then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke! — But perhaps it should be transposed, viz.: If (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, other labors were not equated with a yoke, then (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, how much more so should other labors not be equated with a yoke! It is, therefore, written \"which has never been worked.\" I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been refuted and I have emerged with the original a fortiori argument, viz.: If (in the instance of) the eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke!", + " (Bamidbar 19:3) \"And you shall give it (the red heifer) to Elazar the Cohein\": Scripture comes to teach us about the red heifer that it is processed by the adjutant high-priest. Know this to be so, (that it is processed by the adjutant high-priest), for Aaron was alive and Elazar burned the heifer. \"and you shall give it\": This one was processed by Elazar, and others (after this) were processed by the high-priest. These are the words of R. Meir. R. Yossi, R. Yehudah, R. Shimon, and R. Elazer b. Yaakov say: This one was processed by Elazar, and others, either by the high-priest or by a regular Cohein. \"and he shall take it (outside the encampment\"): And another (heifer) should not be taken out with it — whence they ruled: If it balked at being taken out, a black one (i.e., one with black hairs) should not be taken out with it (as an incentive for it to leave), so that they not say it was the black one that they slaughtered and not the red one, (or) that both of them were slaughtered. R. Yossi says: This is not the reason, but (it is) because it is written \"and he shall take it out\" — alone. \"outside the encampment\": to the mount of anointment (i.e., the Mount of Olives, east of Jerusalem, so that its blood be sprinkled opposite the door of the tent of the sanctuary.) \"and he shall slaughter it\": We are hereby apprised that if it became carrion in being slaughtered, it is unfit (to serve as a red heifer). \"and he shall slaughter it\": — whence they ruled: Two heifers are not to be slaughtered together (with a long knife). \"and he shall slaughter it before him\": that another slaughters and Elazar looks on. (And) Scripture apprises us about the heifer that (preoccupation with some other) work invalidates its slaughtering. \"and Elazar the Cohein shall take\": Why is this written? Is it not already written \"And you shall give it to Elazar the Cohein\"? Why repeat it? (To stress) the Cohein in his priesthood (i.e., in his priestly vestments.) \"shall take of its blood with his finger\": Its mitzvah is a mitzvah of the hand (i.e., he takes its blood in his hand and he sprinkles with his finger), and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. And this would follow, viz.: Since the log of the oil effects kashruth (for the leper to be cleansed for the eating of sanctified food), and the blood of the red heifer effects kashruth (for the ashes of the red heifer to cleanse), then if I have learned that the log of oil effects kashruth only via the hand, (viz. Vayikra 14:15), only via the hand (and not via a sprinkling vessel), then it follows that the blood of the red heifer, too, should effect kashruth only via the hand. You derive it from the log of oil, and I derive it from the blood of the burnt-offering (of the leper). — Would you say that? There is a difference (between your derivation and mine.) The log of oil requires seven sprinklings and the red heifer requires seven sprinklings. If you learn about the log of oil that it is kasher only with the hand, then the blood of the red heifer should be kasher only with the hand. But, where you are coming from, if there (vis-à-vis the guilt-offering) it is kasher only (by spilling the blood) from a vessel to the hand, then here, too, (it should be kasher only) from a vessel to the hand. It is, therefore, written \"from its blood with his finger.\" Its mitzvah is a mitzvah of the hand, and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. \"with his finger\": the right finger (i.e., the index finger) of his right hand. You say the index finger of his right hand, but perhaps all of the fingers are valid. It is, therefore, written (Vayikra 14:16) \"Then the Cohein shall dip his right finger, etc.\" Since \"fingers\" are written in the Torah unqualified, and in one instance Scripture specifies that it is only the \"yemanith\" of the \"yemanith,\" so, all \"fingers\" of the Torah are \"yemanith\" — the most skillful (\"meyumeneth\") of the right hand (i.e., the index finger), which is more adapted for sprinkling than all of the other fingers. \"and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting\": that he direct his gaze to the door of the sanctuary when he sprinkles the blood. \"and he shall sprinkle … opposite the tent of meeting\": If the sanctuary were not set up or if the wind had furled the curtains the red heifer was not processed. \"and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting\": Why is this repeated? Is it not already written (Ibid.) \"of its blood with his finger\"? From (Ibid.) \"seven times,\" I might understand seven sprinklings from one dipping. It is, therefore, written \"of its blood seven times\" — he returns to the blood seven times. \"seven times\": They (the sprinklings) are mutually inclusive (i.e., in the absence of one, the others are invalid.) For it would follow: Since \"sprinklings\" are written within (the sanctuary, on Yom Kippur), and \"sprinklings\" are written (re the red heifer), then just as I have learned of the inner sprinklings that they are mutually inclusive, so, the outer sprinklings should be mutually inclusive. — No, this may be true of the inner sprinklings, which effect atonement, wherefore they are mutually inclusive, as opposed to the outer sprinklings, which do not effect atonement, wherefore they should not be mutually inclusive. It is, therefore, written (here) \"seven times,\" and there (of the inner sprinklings) \"seven times before the L-rd.\" Just as there, they are mutually inclusive, here, too, they are mutually inclusive." + ], + [ + " (Bamidbar 19:5) \"And he shall burn the heifer before his eyes\": Scripture apprises us about the heifer that preoccupation with some other) work invalidates its burning. — But even without this being stated, I know it a fortiori, viz.: If it (preoccupation) invalidates its slaughtering (see above), should it not invalidate its burning! If I know this a fortiori, what need is there for a verse? Rather, Scripture apprises us that (preoccupation with some other) work invalidates it from the time of slaughtering until it becomes ashes. \"And he shall burn the heifer before his eyes, and not the bullocks (that of Yom Kippur, etc.) that are burnt (\"outside the camp\"). For it would follow (otherwise), viz.: If with the red heifer, which is not processed within (the sanctuary), work invalidates its burning, then the bullocks, which are processed within, how much more so should work invalidate their burning! — No, this may be true of the red heifer, whose slaughtering is invalidated by work, wherefore it invalidates its burning, as opposed to the bullocks that are burnt, whose slaughtering is not invalidated by work, wherefore it should not invalidate their burning! — But let it (i.e., work) invalidate their slaughtering! And this would, indeed, follow, viz.: If bullocks, which are not processed within, work invalidates their slaughtering, then the bullocks that are burnt, which are processed within, how much more so should work invalidate their slaughtering! It is, therefore, written \"then he shall burn the heifer (before his eyes\") and (Ibid. 3) \"and he shall slaughter it before him,\" and not the bullocks that are burned. \"And he shall burn the heifer before his (Elazar's) eyes\": Another burns and Elazar looks on. \"Its skin, and its flesh, and its blood together with its dung\": Just as the dung (remains) in its place, (i.e., it is not removed from the bowels,) so, all (of the others remain) in their place — whence they ruled: Any blood (remaining in his hand) should be returned to its place (i.e., the shechitah site), and if it is not returned, the heifer is invalidated. What does he do? He wipes his hand on the body of the heifer. \"And he shall burn the heifer\": to include bits (leaping from the fire) — whence they ruled: Any amount of flesh must be returned (to the fire); if he does not return it, it (the heifer) is invalidated. Any amount of bone must be returned; if he does not return it, it is not invalidated, (\"bone\" not being mentioned in the verse). If an olive-size (leapt out of the fire), he must return it (to the fire). (And if he returned it, even if a minute amount remained behind, he must return it.) If he does not return it, (the heifer) is invalidated. \"he shall burn\": (We have here an instance of) amplification (\"he shall burn\") after amplification (\"And he shall burn\") in which instance the rule is \"diminution\" — If most of it (and not necessarily all of it) has been consumed, (it is valid). These are the words of R. Yishmael. R. Yehudah says: (The intent of \"he shall burn\" is that) he shall not diminish the wood (supply). He adds to it bundles of hyssop and bundles of Grecian hyssop in order to increase the (amount of) ashes. (Ibid. 6) \"And the Cohein shall take cedar wood, and hyssop, and scarlet\": It is written here \"taking,\" and, elsewhere, (Ibid. 18) \"taking.\" Just as \"taking\" here is three (species), so, \"taking\" there, (although only \"hyssop\" is mentioned there.) \"wood\": This implies any kind of wood. It is, therefore, written \"cedar\": This (alone) implies even a branch. It is, therefore, written \"wood.\" How so? A chip of cedar wood. \"hyssop\": Not \"Grecian\" or \"Kochalith\" or \"Desert\" or \"Roman\" (hyssop) or any other hyssop which has an epithet. \"ushni tola'ath\": i.e., whose variant (\"shniyatho\" [something called by a \"variant\" name]) is tola'ath (scarlet). \"and he shall cast it into the midst of the burning of the heifer\": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written \"the heifer\" (i.e., when it is still recognizable as a heifer.) If \"the heifer,\" I might think (that he casts it in) even when it has not been burned. It is, therefore, written \"into the midst of the burning.\" How is this to be reconciled? (He casts it in) when the flames have caught on to most of it. R. Akiva says: \"the burning\": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written \"the heifer.\" If \"the heifer,\" I might think if he splits it open and places it into its midst; it is, therefore, written \"and he shall cast it into the burning of the heifer.\" How is this to be reconciled? (He casts it in) when it has split open (of itself because of the fire.) \"And the Cohein shall wash his garments, and he shall bathe his flesh in water\": Scripture hereby apprises us of the caster of the hyssop that he imparts tumah to garments. \"and then he shall come to the encampment\": Just as here, he (the caster of the hyssop) is forbidden to come to the encampment (before he cleanses himself), so, there, he (the burner and the gatherer of the ashes) is forbidden to come to the encampment. \"and the Cohein shall be unclean until the evening\": Just as here (he is unclean) until the evening, so, there, he (the burner of the bullock and the he-goat of Yom Kippur, [viz. Vayikra 16:26]), (he is unclean) until the evening. (Ibid. 8) \"And he who burns it shall wash his garments\": Scripture hereby apprises us of the burner of the heifer that he imparts tumah to garments. Even without the verse, I can derive it a fortiori, viz.: If the caster of the hyssop imparts tumah to his garments, how much more so the burner of the heifer! Why, then, do I need the verse? Scripture hereby apprises us of those who occupy themselves with the heifer from beginning to end that they require the washing of garments and bathing of the body and the going down of the sun (to be cleansed). \"And he who burns it shall wash his garments\": and not plague-garments (i.e., the garments of the one who burns the clothes of the leper or of one afflicted with plague do not become unclean.) For it would follow otherwise, viz.: If the heifer, which does not impart tumah by contact, its burning imparts tumah to garments, then plague-garments, which do impart tumah by contact, how much more so should their burner impart tumah to garments! It is, therefore, written \"And he who burns it shall wash his garments,\" and not plague-garments. \"he shall wash his garments with water and he shall bathe his flesh in water\": \"in water\" — twice. What is the intent of this? For it would follow: Since a man requires immersion and vessels require immersion, then just as a man immerses in (an amount of water) that is sufficient for him, i.e., forty sa'ah), so vessels are immersed in a (smaller amount of water) sufficient for them. It is, therefore, written \"in water\" twice. Where man is immersed (i.e., forty sa'ah), there hands (for ritual purposes) and vessels are immersed. (Ibid. 9) \"And a man who is clean shall gather the ashes\": Because we find that all of the processing of the heifer is by a Cohein, I might think that the gathering of the ashes, too, is by a Cohein; it is, therefore, written \"And a man who is clean\" — whence we are apprised that the gathering of the ashes is kasher through any man. \"And a man who is clean\" — to exclude a minor. (\"a man\" then) implies that both a minor and a woman are excluded; it is, therefore, written \"who is clean\" — to include (as kasher) a woman. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"And a man who is clean\" — to include a zar (a non-Cohein). \"clean\" — to validate a woman. (\"clean\" then) implies that both a woman and a minor are included; it is, therefore, written (Ibid.) \"and he shall place it outside the encampment\": Scripture speaks only of someone who has the \"mind\" to \"place\" (with intent, excluding a minor, who does not have the mind to do so.) \"a man who is clean\": clean vis-à-vis ma'aser, and tamei vis-à-vis terumah. And elsewhere (Ibid. 18) it is written \"And a clean man shall take hyssop and dip it in the water.\" R. Akiva asks: Why is this (\"clean man\") written? Even if it were not written, I would know it a fortiori, viz.: If the gatherer (of the ashes) must be clean, how much more so the sprinkler! What, then, is the intent of \"a clean man\"? One who has left the category of \"tumah.\" And who is that? One who immersed in the daytime (and whose cleanliness is consummated in the evening). And it is written elsewhere (Ibid. 19) \"clean.\" Just as there, tamei for terumah and \"clean\" for ma'aser, so \"clean\" here (Ibid. 9), tamei for terumah and clean for ma'aser. \"the ashes of the heifer\": and not the brands — whence they ruled: A brand which has ash is crushed and one which does not have ash is discarded. A bone, in any event, will be crushed. \"outside the encampment\": in the Mount of Olives — whence they ruled: It is divided into three parts: one for the chel (a place within the fortification of the Temple); one for the Mount of Olives; one to be divided among all the priestly watches. \"in a clean place\": its surroundings must be clean — whence R. Elazar Hakapper said: A vessel containing the cleansing (ashes of the red heifer), with an air-tight lid in the tent of a dead man is tamei, it being written \"in a clean place.\" And this is not a clean place. \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping for waters of sprinkling.\" What is the intent of this? I might think that \"work\" (see above) is invalidated only vis-à-vis the heifer. Whence do I derive (the same for) the water (that is added to the ashes)? From \"And it shall be … in keeping for waters of sprinkling\" (which implies that \"work\" is to be abstained from only when they are being made waters of sprinkling.) — But perhaps (the stricture against \"work\" obtains even after they have been sanctified as waters of sprinkling. — It is, therefore, written \"for (i.e., to make them) waters of sprinkling.\" And they are already waters of sprinkling. If a cow drank of the cleansing waters, its flesh is tamei (if it drank) within twenty-four hours (of being slaughtered). R. Yehudah says it (the water) is nullified in its intestines, it being written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping\" (i.e., once it is no longer \"in keeping,\" it does not confer tumah upon what comes in contact with it.) This question (\"tahor or tamei\"?) was asked before thirty-two elders and they ruled its flesh \"tahor.\" This is one of the things that R. Yossi Haglili discussed with R. Akiva, (R. Yossi holding \"tahor,\" and R. Akiva, \"tamei\"), and R. Akiva dismissed him, (R. Yossi being unable to substantiate his view.) Afterwards, R. Yossi found substantiation for his view, and asked R. Akiva: May I return? R. Akiva: Shall I allow everyone to return, and not you because your name is \"Yossi Haglili\"? R. Yossi (presenting his substantiation): It is written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping.\" It is only when they are \"in keeping\" that they are considered sprinkling waters (and confer tumah [see above].) R. Tarfon said (on Daniel 8:4) \"I saw the ram butting westward, northward, and southward. And no beast could withstand him, and there was none to deliver from his power. He did as he willed and grew great.\" This (\"the ram\") is R. Akiva. (Ibid. 5) \"As I looked on, a he-goat came from the west, passing over the entire earth without touching the ground. And the goat had a beetling horn between its eyes\": This is R. Yossi Haglili and his response. (6) \"And he came up to the two-horned ram that I saw standing before the water course, and he charged at him full force. (7) And I saw him reach the ram and rage at him, and he struck the ram and broke his two horns\" — R. Akiva and Shimon b. Naness — \"and the ram\" — R. Akiva — \"was powerless to withstand him. And he\" — R. Yossi Haglili — \"cast him to the ground and trampled him. And there were none\" — the thirty-two elders — \"to rescue him from his hand.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"It (the heifer) is a sin-offering.\": We are hereby apprised that it is subject to me'ilah (abuse of what is sacred, as a sin-offering is). \"it\": It (the heifer) is subject to me'ilah, but not its ashes. Variantly: \"It is a sin-offering\": We are hereby apprised that if it is not slaughtered to its specific end, it is unfit. Variantly: \"It is a sin-offering\": We are hereby apprised that it (like a sin-offering) is not burned at night as it is in the daytime. If \"it is a sin-offering,\" I might think that it is voided by being kept overnight; it is, therefore, written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping.\" We are hereby apprised that it \"keeps\" day after day and year after year. (Ibid. 10) \"And he who gathers the ashes of the heifer shall wash his garments\": We are hereby taught about the gatherer of the heifer's ashes that he confers tumah upon his clothing. — But even without the verse, I would know it a fortiori, viz.: If the burner (of the heifer) confers tumah upon his clothing, how much more so, the gatherer (of its ashes)! (Why, then, is the verse needed?) The verse, rather, tells us that he who gathers the ashes becomes tamei (even) by hesset (i.e., merely by moving them, even though he does not touch them.) \"And it shall be for the children of Israel and for the sojourner who dwells in their midst\": Because the command is to Israel, the proselytes must be (explicitly) included. \"as an everlasting statute\": that it obtain for succeeding generations." + ], + [ + " (Bamidbar 19:11) \"One who touches the dead body of any man shall be unclean for seven days.\" Scripture hereby teaches about a dead body that it confers tumah by contact. — But even without a verse it follows a fortiori, viz.: If it confers tumah in a tent, how much more so by contact! Why, then, is the verse needed? To include an eight-month birth (who died). This would include both an eight-month birth and his blood; it is, therefore, written (lit.,) \"the soul (i.e., the body) of a man\" — to exclude his blood (as conferring tumah). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: (It is written) \"all the soul of a man\" — to include his blood. \"then he shall be tamei for seven days\": Scripture hereby apprises us that a dead body confers tumah for seven days (unlike other instances of contact tumah, which obtain for one day only). (Ibid. 12) \"He shall be cleansed with it\": Why \"with it\"? (i.e., \"it\" seems superfluous). (The thrust of \"it\" is) with ashes that were processed as prescribed. \"on the third day and on the seventh day\": Scripture hereby apprises us that one who is tamei by a dead body must be sprinkled on, on the third day and the seventh day. You say this, but perhaps (the meaning is) that if he is sprinkled on, on the third day, he is clean on the seventh day, and if not, he is not clean on the seventh day. It is, therefore, written \"And if he is not cleansed on the third day, he shall not be clean on the seventh day.\" — But still, perhaps the meaning is: Why is he not clean on the seventh day, because he was not besprinkled on the seventh day, but if he were besprinkled on the third day, then he is clean on the seventh day! It is, therefore, written (Ibid. 19) \"and he shall cleanse him on the seventh day.\" Scripture repeats it to void it (otherwise). \"And if he is not cleansed on the third day, then he shall not be clean on the seventh day\": Why is this written? (i.e., it follows from what precedes.) Because it is written (Ibid. 20) \"And a man if he become tamei and he has not been sprinkled upon, etc.\", does Scripture make him liable to kareth because of the defiling of the sanctuary and its holy things or because he has not been sprinkled upon? It is, therefore, written \"And if he is not cleansed on the third day, then he shall not be clean on the seventh day.\" His punishment is not being clean, and not kareth. (Ibid. 13) \"Everyone who touches a dead body in the soul of a man\": As heretofore stated, to exclude an eight-month birth. \"that shall die\": Scripture hereby apprises us that he does not confer tumah until he dies. From here, you reason to sheretz (a creeping thing), viz.: If the \"graver,\" a dead body, does not confer tumah until the man (actually) dies, then the \"lighter,\" a sheretz, how much more so should it not confer tumah until it (actually) dies! Or, transpose it, viz.: If sheretz, the \"lighter,\" confers tumah while convulsing, then a man, the \"graver\" how much more so should he confer tumah even while convulsing (and not actually dead)! It is, therefore, written \"Everyone who touches a dead body in the soul of a man that shall die.\" Why need \"that shall die\" be written? Why is it written? To apprise us that he does not confer tumah until he (actually) dies. I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been nullified and the original a fortiori argument remains, viz.: If the \"graver,\" a dead body, does not confer tumah until the man actually dies, then the \"lighter,\" a sheretz, how much more so should it not confer tumah until it (actually) dies! \"and he not be cleansed\": Rebbi says: and he not be cleansed by blood (i.e., if he has not brought his required offering, and enters the sanctuary, e.g., in the instance of a zav or a leper, who require an offering for their purification). You say, if he has not been cleansed by blood, but perhaps (the meaning is that) he has not been cleansed by the waters (of the red heifer)! (This is not so, for) \"the waters of sprinkling have not been sprinkled upon him\" already speaks of the waters. How, then, am I to understand \"and he not be cleansed\"? (As) he will not be cleansed by blood,\" to include one lacking atonement, (as in the above instance). \"and that soul shall be cut off': Why is this written (here)? Is it not written below? (viz. Ibid. 20). But because it is written (there) \"The sanctuary (\"mikdash,\" [i.e., the Temple]) of the L-rd he has defiled,\" this tells me only of the mikdash. Whence do I derive (the same for) the mishkan (i.e., the tabernacle of the desert)? From (Ibid. 13) \"The tabernacle (\"mishkan\") of the L-rd he has defiled.\" \"and that soul shall be cut off\": And elsewhere (in the same connection [Vayikra 15:31]) \"that they not die in their tumah.\" Why the difference (in terminology)? To teach that \"kareth\" and \"death\" (in this regard) are one and the same. \"tamei shall he be\": to include other varieties of tumah (e.g., sheretz and zav). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: It (the verse) is not needed (for this teaching.) It is already written (Vayikra, Ibid.) \"And you shall separate the children of Israel from their tumah, that they not die in their tumah by making tamei My mishkan which is in their midst.\" Tumah through a dead body was in the category (of all the varieties of tumah), and Scripture isolated it (here for special mention), and made it liable to death and to the bringing of an offering (for unwitting transgression), to teach about the other varieties of tumah (in this connection) that they are liable to death and to the bringing of an offering. How, then, am I to understand \"tamei shall he be\"? Because it is written \"for the waters of sprinkling have not been sprinkled upon him,\" I might think (that the intent is) if they had not been sprinkled upon him at all. Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled (on the third day), but did not repeat (on the seventh day)? From \"tamei shall he be.\" Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled and he repeated, but he did not immerse? From \"His tumah is upon him.\" Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled and he immersed, but did not wait for \"his sun to set\"? From \"His tumah is yet upon him.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 19:14) \"This is the Torah: A man if he die in a tent — all that enter the tent and all that is in the tent shall be tamei seven days.\" Scripture hereby comes to teach us a new tumah, that a dead man effects tent-uncleanliness. Whence do we derive that (the same obtains if he died) outside the tent (and were brought into it)? From \"This is the Torah\" (i.e., there is one law for both.) These are the words of Issi b. Akavya. R. Yishmael said (This derivation) is not needed. If when he had not been tamei (before), he effects tent-uncleanliness, how much more so, when he had been tamei (before, i.e., when he died outside the tent.) Whence do we derive that all things which \"tent\" are considered a tent (for purposes of tent-uncleanliness, and not only a flaxen tent)? R. Yitzchak said: If vis-à-vis a leper, the \"lighter\" (form of tumah), all things that \"tent\" (and not only flax) are considered tents, then vis-à-vis a dead man, the \"graver\" (form of tumah), how much more so should all things that \"tent\" be considered tents. \"all that enter the tent\": partially. \"and all that is in the tent\": entirely. Why need this be said? If one that enters partially is tamei, how much more so one who is in it entirely. R. Achi phrases it otherwise, viz.: If one who enters the tent is tamei, how much more so one who is already in it! What, then, is the intent of \"all that is in the tent\"? To render the floor of the house until the depths like the house itself (i.e., all that is in that space is tamei.) Everyone who enters the tent from its entrance becomes tamei, but it does not impart tumah from its sides if they are open (i.e., if a man or vessels touch the tent from the outside when it is open, they do not become tamei for seven days.) From here you can reason a fortiori to a grave, viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not impart tumah from all of its sides when it is open, then a grave, which is not susceptible of tumah, (being soil per se,) how much more so does it not impart tumah from all of its sides when it is open. — But perhaps the reverse is the case, viz.: If a grave, which is not susceptible of tumah, imparts tumah from all of its sides when it is open, then a tent, which is susceptible of tumah, how much more so should it impart tumah from all of its sides when it is open! It is, therefore, written \"all that enter the tent\" — It is only through its entrance that it imparts tumah, but not from all of its sides when it is open. I have reasoned a fortiori and I have transposed (the reasoning). The transposition has been nullified and I return to the original a fortiori argument, viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not impart tumah from all of its sides when it is open, then a grave, which is not susceptible of tumah, how much more so should it not impart tumah from all of its sides when it is open! — But (in that case) it should not (even) impart \"evening tumah\" (viz. Ibid. 22) — Would you say that? It follows a fortiori (that it does impart evening tumah), viz.: If one at a third remove from a dead body (as in Ibid. 22) is tamei, how much more so, one (as in our case) who is at a second remove! \"and all that is in the tent shall be tamei\": From this I understand that even straw and twigs and pieces of wood and stones are included; it is, therefore, written (Ibid. 18) \"And a clean man shall take hyssop and dip it in the water and he shall sprinkle it upon the tent and upon all the vessels.\" — But I still would understand to be included vessels of ordure and vessels of earth and vessels of soil. It is, therefore, written (Bamidbar 31:20) \"And every garment, and every vessel of skin, and every work of goats and every vessel of wood shall you cleanse.\" We learn, then, of four (types of) vessels (that are affected. Whence do we derive (the same for) metal vessels? From (Ibid. 22) \"But the silver and the gold, etc.\" We learn, then, of four types of vessels and of metal vessels. Whence do we derive (the same for) earthen vessels? From (Ibid. 19:15) \"And every open (i.e., earthen) vessel, etc.\" We learn, then, of four types of vessels, of metal vessels, and of earthen vessels. — But perhaps the intent is that these (those mentioned in 30:20) and those mentioned here (19:18 \"and upon all the vessels\") are subject to cleansing, and the others (straw and twigs) are subject to tumah in a tent, (but not to cleansing.) It is, therefore, written (Ibid. 11) \"he shall be tamei for seven days. (12) He shall be cleansed with it.\" Whatever is subject to cleansing is subject to tumah; whatever is not subject to cleansing is not subject to tumah. (Ibid. 15) \"And every open vessel whose cover is not fastened upon it is tamei.\" Scripture speaks of an earthen vessel. — But perhaps it speaks of all vessels! (This is not so,) for you reason as follows: Four vessels are mentioned vis-à-vis a sheretz (a creeping thing, viz. Vayikra 11:33), and one (type of) vessel was excluded for both attenuation and exacerbation (re tumah). And four vessels are mentioned in respect to a dead body, and one was excluded for both attenuation and exacerbation. Just as there, Scripture speaks of an earthen vessel (viz. Ibid.), so, here, Scripture speaks of an earthen vessel. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Is Scripture (here) speaking of an earthen vessel or of all vessels? It is, therefore, written \"an open vessel\" — a vessel that is subject to tumah at (the atmosphere of) its opening (and not at its outer surface). R. Eliezer says; Is Scripture speaking of an earthen vessel or of all vessels? It is unclean\" — forever, there being no cleansing for its tumah. And what is the intent of \"open\"? Any amount. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: From \"there is no tight covering upon it,\" I would understand upon all of it. It is, therefore, written \"upon\" — upon its opening and not upon all of it. \"tight covering\" (\"tzamid pathil\") \"tzamid\": This is the stopper (plugging the inside). \"pathil\": This is the lid. And though there is no proof for this, there is an allusion to it in (Ibid. 25:3) \"And Israel adhered (\"vayitzamed\") to Ba'al Peor.\" \"And every open vessel whose cover is not fastened upon it is unclean\": Vessels are protected (against tumah) in the tent of the dead with a tzamid pathil, but in (plague-spot) tents, with a covering. \"a tzamid pathil upon it\": and not a vessel upon a tzamid pathil — whence they ruled: A jug which he turned on its mouth and smeared with clay from the sides is susceptible of tumah, it being written \"a tzamid pathil upon it,\" and not \"it upon a tzamid pathil.\" These are the words of R. Eliezer. \"And every open vessel\": This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive (the same for) vessels of ordure, vessels of stones, and vessels of soil? It follows a fortiori, viz.: If earthen vessels, which are subject to tumah, protect (what is in them against tumah) by a tzamid pathil, in the tent of the dead, then vessels of ordure, of stones, and of soil, which are not subject to tumah, how much more should they protect (against tumah) by a tzamid pathil in the tent of the dead! \"It is tamei\" (without a tzamid pathil). Why (the stress on) \"it\"? What protects (against tumah) by a tzamid pathil in the tent of the dead, protects itself by a tzamid pathil (from tumah) through contact with a sheretz." + ], + [ + " (Bamidbar 19:16) \"And all who touch on the face of the field\": to include a (dead) fetus in its mother's body. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: to include the top-lid and the frame of the coffin. \"one slain by the sword\": Scripture comes to teach about the sword that it is tamei for seven days, as is one who touches it. We have learned about implements and men (i.e., that the implement and the man who touches it are tamei for seven days.) Whence do we derive (the same for) implements and man and implements (i.e., for implements that touched the man who touched implements)? From (Bamidbar 31:24) \"And you shall wash your garments on the seventh day and you shall be clean,\" (garments being \"implements\"), \"one slain by the sword or a dead body\": A dead body is in the category of \"one slain,\" and Scripture removed it from that category (for special mention) to equate what separates from him (i.e., an olive-size of flesh) with the body itself. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: \"dead body\" is not in the category of \"one slain,\" for we find each being mentioned by itself. Whence, then is it derived that what separates from it is equated with the body itself? It is derived a fortiori, viz.: If neveilah, of lesser stringency, Scripture equated what separates from it with neveilah itself, then a dead body, of greater stringency, how much more so should what separates from it be equated with the body itself.— No, this may be so with neveilah, which confers \"(until) evening\" tumah, the preponderant (type of tumah), as opposed to a dead body, which confers seven-day tumah, the rarer type. — Would you say that? Where is the tumah itself more stringent? Is it not in a dead body, which confers tumah for seven days, whereas neveilah confers only (until) \"evening tumah\"? Whence is it derived that it (a dead body) confers tumah by being carried? It follows a fortiori, viz. If neveilah, of lesser stringency confers tumah by being carried, how much more so, a dead body, of greater stringency! — But in that case, why do we not say: Just as there (neveilah), the tumah is (only until) evening, then here (dead body), too, the tumah should be (only until) evening? Would you say that? Where touching confers seven-day tumah (i.e., with a dead body), carrying confers seven-day tumah. Where touching confers (until) evening tumah, (i.e., with neveilah), carrying confers (until) evening tumah. R. Meir says: This is not needed (for the derivation). It is written (Bamidbar 31:19) \"Whoever has killed a man, etc.\" Is Scripture speaking of (one who kills him with) something which is susceptible of uncleanliness or even of one who shot him with an arrow and killed him? It is, therefore, written (Ibid.) \"Whoever killed a man or whoever has touched a slain one.\" The killer is being equated with the toucher. Just as the toucher (becomes tamei) by connection (with the object), so, the killer, by connection.", + " (Bamidbar 19:16) \"or the bone of a man\": This refers to a limb (cut off) from a living person. — But perhaps it refers to a bone the size of a barley-corn? \"and upon him who touched a bone\" already speaks of a bone the size of a barley-corn. How, then, are we to understand \"or the bone of a man\"? As referring to a limb (cut off) from a living person. And two \"bones\" are being spoken of, viz.: \"or the bone of a man\" — a limb (cut off) from a living person \"and upon him who touched a bone\" — a bone the size of a barley-corn.", + " \"or a dead body or the bone of a man\": Just as a dead body — flesh, sinews, and bones, so, a limb (cut off) from a living person, flesh, sinew, and bones, as in his natural state.", + " \"or a grave\": This refers to a closed grave (i.e., one in which there is less than a tefach between the body and the lid). — But perhaps it refers to an open grave? Would you say that? It follows (otherwise), viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not confer tumah on all of its sides when it is open, how much more so, a grave, which is not susceptible of tumah! — But in that case, why do we not say that just as an open tent confers (\"until) evening\" tumah (when touched from the back), so, here, an open grave confers (\"until) evening\" tumah? Would you say that? Whence do we derive this for a tent? From an a fortiori argument (as above), and would you now come to derive something which is itself derived elsewhere? A derivation from a derivation?", + " (Bamidbar 19:17) \"And they shall take for the unclean one from the earth of the burning (of the heifer) for cleansing.\" R. Shimon said: Is it earth? Is it not ashes? Why does Scripture depart from its usual meaning? To formulate an identity (gezeirah shavah ). It is written here \"earth,\" and, elsewhere, \"earth,\" (Bamidbar 5:17). \"Just as there, \"earth\" on the water, so, here, \"earth\" on the water. And just as there, if the (taking of the) earth preceded the (taking of the) water, it is valid, so, here. Variantly: If it (the ashes) changed its appearance (to that of earth) it is (still) valid." + ], + [ + " (Bamidbar 19:17) \"and he shall place upon it living waters\": Scripture speaks of spring waters. You say this, but perhaps the intent is \"waters which are life to the world\" (and all waters are valid)? Though there is no proof (that spring waters are meant), there is support for it in (Bereshit 26:19) \"And the servants of Yitzchak dug in the stream and they found there a well of living waters.\" What is the intent of \"and he shall place upon it (the ashes) living waters which are in a vessel\"? We are hereby taught that all vessels are equated with earthenware vessels. For it would follow (otherwise), viz.: Since water and earth are consecrated in the instance of sotah (viz. Ibid. 5:12), and water and earth are consecrated in the instance of the (red) heifer, then if I have learned about sotah that all vessels were not equated with earthenware vessels, this should be the case too with the heifer; it is, therefore, written \"in a vessel\" (unqualified), whereby we are taught that all vessels were equated with earthenware.", + " (Bamidbar 19:18) \"And a clean man shall take\": \"Taking\" is written here, and elsewhere (Ibid. 5) \"Just as taking there involves three (objects), so, \"taking\" here. \"hyssop\": and not Greek hyssop, and not Kochalith hyssop, and not Roman hyssop, and not desert hyssop — and not any hyssop designated by an epithet." + ], + [ + " (Bamidbar 19:18) \"and a clean man shall dip (it) in the water\": There must be enough water for \"dipping\" (three calyxes). \"a man\": to exclude a minor. This would exclude both a minor and a woman. It is, therefore, written \"clean\" — to include a woman. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Why is \"clean\" written? Even if it were not written, I would know it a fortiori, viz.: If the gatherer must be clean (viz. Ibid. 9), how much more so the sprinkler! What, then, is the intent of \"clean\"? Clean of all tumah. And who is he (who is not clean of all tumah)? One who immersed in the daytime. R. Akiva says: It is written here \"clean,\" and, elsewhere, (Ibid. 9), \"clean.\" Just as (one who is) \"clean\" here is tamei vis-à-vis (the bringing of) a sin-offering, so, (one who is) \"clean\" there. \"and he shall sprinkle it upon the tent.\" Scripture here apprises us that a tent is susceptible of tumah. Variantly: Scripture apprises us (that only those vessels require sprinkling, which were there) when the tent became tamei, (but not those which were brought in after the body was removed.) \"and he shall sprinkle it … and upon him who touched a bone\" — a bone the size of a barley-corn. You say this, but perhaps ever min hechai (a limb torn from a living person) is intended? (Ibid. 16) \"or the bone of a man\" already speaks of ever min hechai.\" What, then, is the intent of \"and upon him who touched a bone\"? A bone the size of a barley-corn. \"or a slain one or a dead body or a grave\": Just as all are mentioned vis-à-vis tumah (Ibid. 16), so, all are mentioned vis-à-vis sprinkling (here).", + " (Bamidbar 19:19) \"And the clean one shall sprinkle on the unclean one\": If the clean one sprinkles upon the unclean one, he becomes unclean. These are the words of R. Akiva. The sages say: Scripture is speaking only of those things which have become unclean (as being sprinkled upon, and not of things which are clean.) \"on the third day and on the seventh day\": Scripture comes to teach us that one who has become tamei through a dead body requires sprinkling on the third and seventh days. You say it comes to this end, but perhaps the intent is that if he sprinkled on the third day he becomes clean on the seventh day, and if not, not? It is, therefore, written \"and he shall cleanse him on the seventh day.\" It repeats (\"on the seventh day\") to indicate that it is invalid otherwise (i.e., if he does not sprinkle on the seventh day.) \"and he shall wash his garments and he shall bathe in water\": This tells me (that he may wash his garments) only on the seventh day. Whence do I derive (that it is also permissible on) the eighth and ninth days? From \"and he shall cleanse him on the seventh day,\" followed by \"and he shall wash his garments and bathe in water and he will be clean in the evening.\"", + " (Bamidbar 19:20) \"And a man, if he becomes unclean and does not purify himself\": Scripture speaks of defilement of the sanctuary and its holy things, and its punishment is kareth (cutting-off). But perhaps the kareth is for (not) sprinkling? It is, therefore, written (Ibid. 12) \"and if he does not purify himself (with it) on the third day and on the seventh day, he shall not be clean.\" His punishment (for not purifying himself) is that he shall not be clean, and not kareth.", + " (Bamidbar 19:21) \"And it (the sprinkling of the waters) shall be for them for an everlasting statute\": that it be observed throughout the generations.", + "\"And the sprinkler of the waters of sprinkling shall wash his clothing\": Scripture here distinguishes between water which is sufficient for sprinkling and water which is not sufficient for sprinkling, the first rendering a man tamei to render his garments tamei; the second rendering a man tamei to render foods and drinks tamei. You say that this is the intent of the verse, but perhaps its intent is to distinguish between the sprinkler and the toucher (of the water); the sprinkler who does not touch rendering his garments unclean, and the sprinkler who touches, not rendering his garments unclean? Now does it not follow (otherwise) a fortiori, viz.: If the sprinkler who does not touch renders his garments unclean, how much more so the sprinkler who touches! — But perhaps the intent is to distinguish between the clean and the unclean? — Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the clean one (who touches it) becomes unclean, how much more so, the unclean one! — But perhaps the intent is to distinguish between those who are fit (to sprinkle) and those who are unfit? — Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the fit one becomes unclean, how much more so, the unfit one! You must perforce accept the first supposition — Scripture here distinguishes between water which is sufficient for sprinkling and water which is not sufficient for sprinkling, the first rendering a man tamei to render his garments tamei; the second rendering a man tamei to render foods and drinks tamei." + ], + [ + " (Bamidbar 19:22) \"And all that the unclean one (who touched a dead body) touches shall become unclean.\": What is the intent of this? In (Ibid. 10) \"one slain by the sword\" Scripture teaches us about the sword that it is tamei for seven days and that one who touches it becomes tamei for seven days — We have thus learned about vessels (the sword) and the man (who touches it). Whence do we derive (the same for) vessels, man, and vessels (that the man touches)? From (Ibid. 31:24) \"And you shall wash your garments (\"vessels\" touched by man). We have thus learned vessels, man, and vessels. Whence do we derive (the same for) vessels and vessels (touched by them)? It follows a fortiori, viz.: If vessels which touch a man who touched vessels which touched a dead body are tamei, how much more so vessels which touch vessels! Whence do we derive (the same for) vessels which touch a man (who touched a dead body)? It follows a fortiori, viz.: If vessels which touched a man who touched vessels (which touched a dead body) are tamei, how much more so vessels which touched a man (who touched a dead body)! — But perhaps a man should contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days? And it would thus follow a fortiori, viz.: If vessels which are not rendered tamei by the bed or the seat (of a dead man), contract tumah from a dead body to render a man (who touched them) unclean for seven days, how much more so should a man, who is rendered tamei by bed or seat, contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days! It is, therefore, written \"and the soul that touches him (who touched a dead body) shall be unclean until the evening.\" He is rendered tamei until the evening, and he does not contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days. — But perhaps (such a man) should render one who moves him [heset] (even without touching him) tamei. And it would thus follow a fortiori, viz.: If neveilah, the less stringent, renders one tamei by heset, how much more so should the more stringent, one who has become tamei through a dead body, render another tamei by heset! It is, therefore, written \"And all that the unclean one (who touched a dead body) touches shall become tamei\" — and he does not render tamei by heset." + ], + [ + "(Bamidbar 25:1) \"And Israel sat in Shittim, and the people began to stray after the daughters of Moav. \"sitting\" in all places connotes subversion (of morality), as in (Shemot 32:6) [in connection with the golden calf] \"And the people sat down to eat and to drink,\" and (Bereshit 37:25) [in connection with the selling of Joseph] \"And they sat down to eat bread.\" R. Akiva says: Every section (in the Torah) which is juxtaposed with another is meant to be learned from. It is written above (Bamidbar 24:14) \"Come, I (Bilam) will counsel you\" (how to undo Moav). He said to them: The G-d of this people hates harlotry, and they lust after flaxen garments. Come and I will counsel you. Put up tents for them, and seat old women outside and a young girl inside, and let them sell them flaxen garments, etc.\" Rebbi says: There are many adjoining sections n the Torah which are as far from each other as east from west. To wit (Shemot 6:12) \"Behold, the children of Israel have not listened to me, etc.\" — (Shemot 6:13) \"And the L-rd spoke to Moses and to Aaron, and He commanded them unto the children of Israel.\" What does one verse have to do with the other? What did He command them? What He had already told them, viz. (Shemot 3:18) \"And they will listen to you, etc.\" Similarly, (Vayikra 21:9) \"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profane herself by harlotry\" — (Vayikra 21:10) \"And the Cohein who is exalted over his brothers.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A centurion served his term but failed to enter his primipilate (a high office) and fled. The king sent and had him returned and sentenced to decapitation. Before his execution the king says: Bring a heap of golden dinars before him and tell him: If you had done as your fellows did, you would have been granted this heap and your life. Now, you have lost both your life and your money. Likewise, the daughter of a Cohein who played the harlot. The high-priest goes out before her and says to her: If you had conducted yourself as your elders did, you would have merited bearing a high-priest such as I. Now you have lost both yourself and your honor. This is the intent of \"And the daughter of a man who is a Cohein, etc.\" and \"And the Cohein who is exalted over his brothers, etc.\" Similarly, (Hoshea 1:9) \"You are not my people\" — (Hoshea 2:1) \"And the number of the people of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured or counted, and in place of their being told 'You are not My people,' etc.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A king gets angry with his wife and sends for a scribe to write her a divorce. But before the scribe arrives, the king is reconciled with his wife, whereupon the king says: \"Shall the scribe leave here empty-handed? Tell him to come and write that I am doubling her kethubah.\" This is the intent of \"for you are not My people, etc.\" and \"And the number of the people of Israel shall be as the sand of the sea, etc.\" Similarly, (Hoshea 14:1) \"Shomron shall bear her guilt, for she has defied her G-d\" — (Ibid. 2) \"Return, O Israel to the L-rd your G-d.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A province rebels against the king, who sends for a general and orders him to devastate it. The general, being wise and seasoned tells them: \"Put together something for me to relay to the king, or I will do to you what I did to this and this province.\" This is the intent of \"Shomron shall bear her guilt for she has defied her G-d\" and \"Return, O Israel, etc.\"", + " Variantly: \"And Israel sat in Shittim\": in the place of sitoth (\"straying\" [from the L-rd]). When Israel were in the desert, a place devoid of seed, figs, wine, and pomegranates, they came and waged war against Sichon and Og, who fell into their hands, and they took all that was theirs. That kinG-dom was proud and haughty, though they had only four provinces worthy of the name — Asia, Alexandria, Carthaginia, and Antiochia, while these (Sichon and Og) had sixty cities, all worthy of \"kingdom,\" viz. (Devarim 3:4) \"… sixty cities, the entire province of the palace, the kingdom of Og in the Bashan.\" Israel came and waged war against them and they fell into their (Israel's) hands. But when Israel was surfeited with the spoils, they began \"spoiling\" the spoils — they tore apart garments and cast them away and tore apart beasts and cast them away — for they sought only vessels of silver and gold, viz. (Devarim 3:7) \"and every beast and the spoil of the cities we 'spoiled' unto ourselves.\" \"They came and sat in Shittim,\" in the place of sitoth. At that time Ammonim and Moavim arose and built markets for themselves from Beth Hayeshimoth until Har Hashaleg, where they installed harlots, old ones outside and young ones within, who sold flaxen garments. When an Israelite would eat and drink and make merry and go out to promenade and to buy something from the old one, she would offer it to him at cost, whereupon the young one would call out to him from within, saying \"Come and buy it for less,\" and he did so. The same, the next day and the day after. The third day she would say to him \"Come inside and pick for yourself — you're like one of the family.\" He obliged. The pitcher near her was full of Ammoni wine, the wine of idolators having not yet been forbidden to Israelites. She: \"Would you like to drink some wine?\" He obliged, and when the wine burned in him he said to her \"Consent to me,\" at which she took an image of Peor from under her breast-band and said to him: \"My master, if you want me to consent to you, bow down to this.\" He: \"Can I bow down to idolatry?\" She: \"What difference does it make to you? I am only asking that you bare yourself before him.\" (The sages ruled that baring oneself to Peor is its mode of worship.) The wine burned in him and he said \"Consent to me.\" She: \"If you want me to consent to you, 'veer off' from the Torah of Moses.\" And he did so, as it is written (Hoshea 10:10) \"They veered off to shame (i.e., to idolatry); and they became detestable (to Me) in loving (the daughters of Moav).\" In the end, they reverted to (their practice of) making idolatrous banquets for them to which they invited them, as it is written (Bamidbar 25:2) \"And they (the Moavite women) called the people to the sacrifices of their gods, etc.\" R. Elazar b. Shamua says: Just as a nail cannot be removed from a door without wood (attached), so, an Israel cannot leave Peor without souls (i.e., without adhesions thereof). Once, Pinchas from the district of Ariach was rolling (wine-) jars, when the spirit of Peor assaulted him, whereupon he brandished the spit against it and it fled. It returned to him the second night, saying \"Why did you curse me.\" Pinchas: \"I won't do it again.\" Once, Sabbatia of Ullas hired out his donkey to a gentile woman. When she came to the outskirts of the province, she said to him: \"Wait until I bare myself in its temple.\" After she left, he said to her \"Wait for me until I go in and do as you did.\" She: \"But you are a Jew!\" He: \"What difference does it make to you?\" He went in, (did his \"devotions,\") and wiped himself on the nose of Peor — whereupon the gentiles praised him, saying \"No one ever equaled you in this (worship).\" Once, a governor came from abroad to bow down to Peor. When he said to them \"Bring a bullock or a ram, which we sacrifice to it,\" they said to him \"We don't worship him in that manner. All you have to do is bare yourself before it\" — whereupon he loosed his cohorts upon them, who split their skulls, (the governor) saying \"Woe unto you and to your error!\" Not so, (i.e., not as the governor) the Israelites, of whom it is written (Bamidbar 25:3) \"And Israel attached itself to Ba'al Peor (at that time) and the L-rd was wroth with Israel.\" (4) \"And the L-rd said to Moses: Take all the heads (i.e., judges of the people, and hang them (the Peor worshippers) up … in the face of the sun.\" (5) \"And Moses said to the judges of Israel: Slay each (of you) his (two) men that have joined themselves to Ba'al Peor.\" The tribe of Shimon came to Zimri: \"You are sitting in peace while we are being slaughtered!\" — whereupon he gathered 24,000 of his tribe, came to Kozbi, and said to her: \"Consent to me.\" She: I will consent only to the greatest of you, (someone) like Moses your master.\" He: \"I, too, am the chief of a tribe. And, what is more, I am greater than he, (Shimon) being second (of the womb of Leah), while he (Levi) is (only) third,\" saying which he seized her and stood her in the midst of all of Israel, viz. (Ibid. 6) \"And, behold, a man of the children of Israel came, and he brought near to his brothers the Midianite woman in the sight of Moses and in the sight of the entire congregation of the children of Israel, and they wept at the door of the tent of meeting.\" At that time Pinchas cried out \"Is there no one here who is ready to kill and to be killed! Where are the lions?\" (Bereshit 48:9) \"A lion's whelp is Judah,\" (Devarim 33:32) \"Dan is a lion's whelp\" — whereupon he began to shout. Seeing that all remained silent, he arose from his sanhedrin, took out his spear and placed it (i.e., the blade) in his (hollow) belt, supported himself on its haft, and left. (Seeing him about to enter her tent,) they called out to him \"Pinchas, where are you going?\" He replied: \"Is Levi always to be greater than Shimon?\" (\"Zimri can do it, so can I,\") — at which they said \"Let him go in\" — whereupon the perushim (the \"devout\" among them) permitted the thing. Once he entered, the L-rd performed six miracles: the first: Normally they would have separated (upon his entrance), but the angel kept them joined. The second: The angel sealed their mouths so that they could not cry out. The third: He transfixed them (with the spear) in their (conjoined) genitals, for the \"benefit\" of the skeptics, so that they not deny their cohabitation and maintain that he had gone in for the same purpose. The fourth: They did not slide off from the spear but remained in their places. The fifth: The angel lifted the lintel so that they both could appear to all slung from his shoulders. The sixth: When he left, the men of his (Zimri's) tribe, rose up to kill him, and the angel fought them off. When Pinchas saw that too much havoc was being wrought by the angel, he cast them to the ground and stood up and intervened, viz. (Psalms 106:30-31) \"And Pinchas arose and intervened, and the plague ceased, and it was reckoned to his merit.\" And six more miracles were performed for him: The seventh: The blade of the spear was lengthened until it transfixed both bodies and projected upwards. The eighth: The arm of Pinchas was strengthened (to support such a burden). The ninth: The haft did not break. The tenth: Their blood did not descend on Pinchas so that he not become tamei. The eleventh: The Holy One Blessed be He kept them alive so that they not die and cause Pinchas to become tamei. The twelfth: The uppermost (to be thrust through) is the lower on the spear (when it is lifted), but in this instance, Zimri was overturned upon Kozbi, as in the act, so that all of Israel could see that their death was ordained.", + " The tribe of Shimon contended against the tribe of Levi: \"Would the son (Pinchas) of the daughter of this \"fattener\" (Yithro , who fattened calves for idolatry) seek to uproot an entire tribe (Shimon) from Israel! Don't we know whose son he is?\" When the L-rd saw them cheapening him thus, He began tracing his illustrious lineage, viz. (Bamidbar 25:11) \"Pinchas, the son of Elazar, the son of Aaron the Cohein turned My wrath away from the children of Israel\" — a Cohein, the son of a Cohein; a zealot, the son of a zealot (Levi, viz. Bereshit 34:25); turner away of wrath, the son of a turner away of wrath (Aaron, viz. Bamidbar 17:13) turned My wrath away from the children of Israel.\"", + " (Bamidbar 25:12) \"Therefore, say: Behold, I give to him My covenant to be to him a covenant of peace\": … whereby we are apprised that there descended from him twelve high-priests in the first Temple, whereby in the second Temple there were eighty high-priests, whose lives began to be shortened because they sold the high-priesthood for money. Once, a man sent by his son two urns of silver rimmed with silver (as a bribe), and another, two urns of gold rimmed with gold\" — whereupon they said \"The foal has outweighed the menorah.\"", + " (Bamidbar 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him a covenant of eternal priesthood\": This refers to the twenty-four priestly gifts bestowed upon the Cohanim. (Ibid.) \"because he was wroth for his G-d\": because he was ready to give his life. (Ibid.) \"and he will atone for the children of Israel\": It is not written \"to atone for the children of Israel,\" but \"and he will atone for the children of Israel.\" Until now he has not stirred (from his place), but he stands and atones until the revival of the dead." + ], + [ + " (Bamidbar 26:53) \"To these shall the land be apportioned as an inheritance according to the number of names\": I would understand that all are included — Israelites, Cohanim, Levites, proselytes, women, bondsmen, tumtumim (those of indeterminate sex), and hermaphrodites. It is, therefore, written (Ibid. 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you shall not inherit\" — to exclude Cohanim. (Ibid. 24) \"In the midst of the children of Israel they shall not have an inheritance\" — to exclude Levites. (Ibid. 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit\" — to exclude proselytes and bondsmen. (Ibid. 59) \"To a man, according to his numbers, shall his inheritance be given\" — to exclude women, tumtumim, and hermaphrodites. R. Yoshiyah says: The land was apportioned to those who left Egypt, as it is written \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit.\" What, then, is the intent of \"To these shall the land be apportioned\"? (To such as these,) to exclude minors (below the age of twenty). R. Yonathan says: The land was apportioned according to those who came to the land, as it is written \"To these shall the land be apportioned.\" And what is the intent of \"By the names of the tribes of their fathers\"? The L-rd changed this inheritance from all the inheritances in the Torah. For in all the inheritances in the Torah the living inherit the dead, whereas here, the dead inherit the living. Rebbi says: An analogy: Two brothers, Cohanim, were in a city. One had one son; the other, three. They go to the granary (to take their portion.) The first takes one sa'ah; the others, three, after which they go to their fathers' father and share equally. R. Shimon b. Elazar says: The land was apportioned to these and to these. How so? If they were of those who left Egypt, they took a share with those who left Egypt. If they were of those who entered the land, they took a share with those who entered the land. If they were both of these and of the others, they took a share of both — so that both verses are satisfied.", + " (Bamidbar 26:54) \"To the (more) numerous (tribe) you shall increase its inheritance, and to the less (numerous) you shall decrease its inheritance.\" If one had five sons when he left Egypt, and ten sons when he entered the land, I apply to them \"To the numerous you shall increase its inheritance.\" If he had ten sons when he left Egypt, and five when he entered the land, I apply to them \"and to the less you shall decrease its inheritance.\" \"To a man\": to exclude women, tumtumim, and hermaphrodites. \"according to its numbers\": We are hereby taught that Eretz Yisrael was apportioned to each tribe according to its (head-count). And thus is it written (Joshua 17:14-15) \"And the children of Joseph said to Joshua: Why have you given me a single allotment as an inheritance, when we are a great multitude whom the L-rd had thus far blessed? And Joshua said to them: If you are a great multitude, go up to the forest country and clear an area for yourselves there in the land of the Perizzi and the Rephaim, the mountain of Ephraim constricting you.\" \"shall his inheritance be given\": I would understand this to mean (that each tribe took) indiscriminately. It is, therefore, written (55) \"by allotment.\" If \"by allotment,\" I would understand, by themselves (i.e., by their own lottery.) It is, therefore, written (56) \"By the word (of the lottery\"), whereby we are apprised that Eretz Yisrael was apportioned by the Holy Spirit. I might think, by himself (i.e., the high-priest, by means of the urim vetumim). It is, therefore, written \"shall its inheritance be divided,\" (connoting in the presence of the entire tribe).", + " (Bamidbar 26:25) \"Only by lot shall the land be divided\": (\"Only\") — excluding Joshua and Calev (who received special portions.) And thus is it written (Judges 15:13) \"And to Calev ben Yefuneh was given a portion in the midst of the children by word of the L-rd to Joshua,\" and (Judges 1:20) \"And they gave Chevron to Calev as Moses had spoken,\" and (Joshua 19:49-50) \"And the children of Israel gave a portion to Joshua the son of Nun in their midst. By word of the L-rd they gave him the city that he asked for, Timnath Serach.\"", + " (Bamidbar 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers\": to exclude proselytes and bondsmen. (56) \"between the large and the small\": We are hereby apprised that Eretz Yisrael was apportioned by estimate — beth-kor (a large measure [of relatively inferior land]) against a beth-sa'ah (a small measure [of relatively superior land]) and vice versa." + ], + [ + " (Bamidbar 27:1) \"And there drew near the daughters of Tzelofchad\": When the daughters of Tzelofchad heard that the land was to be apportioned to the tribes and not to females, they gathered together to take counsel, saying: Not as the mercies of flesh and blood are the mercies of the L-rd. The mercies of flesh and blood are greater for males than for females. Not so the mercies of He who spoke and brought the world into being. His mercies are for males and females (equally). His mercies are for all! As it is written (Psalms 145:9) \"The L-rd is good to all, and His mercies are upon all of His creations.\" \"the son of Chefer, the son of Gilad, the son of Machir, the son of Menashe\": Scripture apprises us that just as Tzelofchad was a first-born, so, were all of the others first-born, and to apprise us that they (the daughters) were worthy daughters of a worthy man. For all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for praise are righteous ones the seed of righteous ones; and all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for denigration are evildoers the seed of evildoers. R. Nathan says: It is written above (26:65) \"For the L-rd had said of them: They will surely die in the desert. And there was left not a man of them, etc.\", followed by \"And there drew near the daughters of Tzelofchad, etc.\" What is the connection? Scripture comes to teach us that the strength of the women in that generation was greater than that of the men, the men saying (Bamidbar 14:4) \"Let us make a leader and return to Egypt, and the women saying (Ibid. 27:4) \"Give us a holding, etc.\"", + " Likewise, (Ovadiah 1:1) \"The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom: We have heard a report, etc.\" Why did Ovadiah prophesy against Edom? To apprise us of the greatness of a tzaddik, who grew up in the lap of an evildoer but did not emulate his deeds, and how great the wickedness of an evildoer, who grew up between two righteous ones and did not emulate their deeds. Esav (Edom) grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Ovadiah grew up between two wicked ones, Achan and Izevel, and did not emulate their deeds. Let Ovadiah come, who grew up between two wicked ones and did not emulate their deeds, and prophecy against Esav, who grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Thus — \"The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom, etc.\" \"of the families of Menasheh the son of Joseph.\" Just as Joseph held Eretz Yisrael dear (viz. Bereshit 50:25), so did the daughters of Tzelofchad. \"And these are the names of his daughters: Machlah, Noah, Choglah, Milkah, and Tirtzah.\" — But perhaps all who are first in Scripture are first in worth? It is, therefore, written (Bamidbar 36:11) \"And Machlah, Tirtzah, Choglah, Milkah, and Noah, the daughters of Tzelofchad, etc.\" (the order being changed to teach us that they were all of equal worth.)", + " (Bamidbar 27:2) \"And they stood before Moses and before Elazar the Cohein\": Scripture hereby apprises us that they stood there only (after) the fortieth year (of the exodus) after Aaron had died, viz. (Ibid. 33:38) \"And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar by the 'mouth' of the L-rd, and he died there in the fortieth year, etc.\" \"before Moses and before Elazar the Cohein\": If Moses did not know (how to answer them), could Elazar know? Invert the verse (i.e., first Elazar, then Moses,) and expound it. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They were (all) in the house of study and they came and stood before (all of) them. R. Akiva says: It is written here (27:3) \"desert,\" and elsewhere (Ibid. 15:32) (in respect to a man gathering wood on the Sabbath) \"desert.\" Just as the man here is Tzelofchad, so, the man there. \"And he was not in the midst of the congregation\": the cavilers (viz. Shemot 16:2). \"who gathered against the L-rd\": the congregation of the spies. \"(nor in) the congregation of Korach.\" \"but he died in his own sin\": without inciting others (to sin) with him. \"and he left no sons\": for if he had a son, we would make no claim.", + " (Bamidbar 27:4) \"Why should the name of our father be withheld from his family because he has no son?\" R. Yehudah says: It is written here \"name,\" and elsewhere (Devarim 28:6). \"Just as \"name\" here connotes inheritance, so, \"name\" there. And just as \"name\" here connotes seed, so, \"name\" there. \"because he has no son\": Why is this written? Is it not already written (3) \"and he left no sons\"? They were sage women and were expounding: But if there were a daughter of a son, we would make no claim. R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine from the disciples of R. Akiva. He said: Moses knew that daughters inherit. Where was the question? As to whether they inherit what is fit to be inherited (in Eretz Yisrael) as well as what is already in their possession. The section on inheritance was fit to be stated by Moses, but the daughters of Tzelofchad merited that it be stated through them. \"Merit is effected through the meritorious and liability through the liable.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:6-7) \"And the L-rd said to Moses: Rightly do the daughters of Tzelafchad speak\": The daughters of Tzelafchad have claimed well, for thus is this section written before Me on high. Happy is the man whose words the L-rd acknowledges. Similarly, (Ibid. 36:5) \"Rightly does the tribe of the sons of Joseph speak.\" Similarly, (Ibid. 14:20) \"And the L-rd said: I have forgiven according to your words.\" The peoples of the world are destined to say this: \"Happy is the man whose words the L-rd acknowledges.\" \"Given shall be given to them the holding of an inheritance\": This is the inheritance of their father. \"in the midst of the brothers of their father\": This is the inheritance of the father of their father \"and you shall pass over the inheritance of their father to them\": This is the portion of the first-born — whence we are apprised that the daughters of Tzelafchad took three portions: that of their father, that of their father's father, and the double portion of the first-born. R. Eliezer b. Yaakov says: Also that of their father's brothers, it being written \"Given shall be given to them.\"", + " (Bamidbar 27:8) \"And to the children of Israel shall you speak, saying\": This tells us only of the immediate situation (i.e., that of Tzelafchad's daughters). Whence do we derive (the same for) future generations? From \"And to the children of Israel shall you speak, saying: A man, if he die, and he have no son, then you shall pass his inheritance to his daughter.\" Rebbi says: In all instances (of inheritance) the term \"giving\" is used, but in this instance \"passing\" is the term employed. For only a daughter can \"pass\" an inheritance (from one tribe to another), her son and her husband inheriting her (i.e., what she has inherited from her father, who may be of a different tribe.) Whence is it derived that the father (of the deceased) precedes his brothers (i.e., the brothers of the deceased) in the inheritance? R. Yishmael was wont to say: It is written \"then you shall pass over his inheritance to his daughter.\" Because of a daughter you pass over an inheritance from the father, and not because of the brothers. And whence is it derived that a father inherits (his son)? It follows, a fortiori, viz.: If the father's brothers who come (to inherit) only by power of the father, inherit him, then the father (himself), whose brothers come (to inherit) only by his power, how much more so should he inherit (his son)? And whence is it derived that the son's daughter stands in place of the son? It follows a fortiori, viz.: If the daughters of Tzelafchad, who inherited only for a particular time (i.e., an exception was made in their case, for the land was apportioned only to those who had left Egypt and had died), how much more so (is this to obtain) for the succeeding generations! Whence is it derived that females stand in the place of males (in all the \"inheritances\" of the Torah)? It follows (inductively), viz.: Since sons inherit and the brothers of the (deceased) father inherit, then just as with sons, females are equated with males, so, with all inheritors, females are equated with males. And just as with sons, males take precedence to females, so, with all inheritors, males take precedence to females. And just as with redeemers (of land) sons are equated with their fathers, (viz. Vayikra 25:49), so, with all inheritors, sons are equated with their fathers. And whence is it derived that a daughter inherits (her mother's possessions)? It is written (Bamidbar 36:8) \"And every daughter who receives an inheritance from the tribes of the children of Israel, etc.\" This tells me only of a daughter. Whence do I derive (the same for) a son? It follows a fortiori, viz.: If a daughter, whose power (of inheritance) is attenuated where there is a son, inherits (her mother), how much more so, a son! And whence is it derived that a man inherits his wife? From (Ibid. 27:11) \"… and he shall inherit (lit.,) her.\" These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Ibid. 36:8) \"And every daughter who receives an inheritance from the tribes of the children of Israel, etc.\", and (Ibid. 7) \"And an inheritance of the children of Israel shall not go around from tribe to tribe,\" and (Joshua 24:33) \"And Elazar the son of Aaron died, and they buried him on the hill of Pinchas, his son … in the mountain of Ephraim.\" Now whence did Pinchas have (land) in the mountain of Ephraim? It must be that he married a woman from the children of Ephraim, who died and whom he inherited. Similarly, (I Chronicles 2:22) \"And Seguv begot Yair, and he had twenty-three cities in the land of Gilad.\" Now whence did Yair have (land) in the land of Gilad? It must be that he married a woman from the children of Menasheh, who died and whom he inherited.", + " (Bamidbar 27:11) \"And if his father has no brothers, then you shall give his inheritance to his flesh who is near to him\": The \"nearest\" takes precedence in the inheritance. \"of his family\": his father's family or his mother's family? It is, therefore, written (Ibid. 1:2) \"by their families, by their fathers' house\" — the families are according to the fathers. \"and he shall inherit her\": (as above). \"and it shall be to the children of Israel a statute of judgment.\" The Torah hereby authorizes the sages to adjudicate the matter (i.e., to decide who is the \"nearest.\") \"then you shall give his inheritance to his flesh who is near to him of his family\": Whoever is closest in \"flesh\" takes precedence in inheritance.", + " (Bamidbar 27:12) \"And the L-rd said to Moses: Go up to this Mount Avarim\": This is the inheritance of the children of Reuven. When Moses entered the (prospective) inheritance of the children of Reuven and the children of Gad, he rejoiced, thinking \"It seems to me that He has revoked His decree\" (against my entering Eretz Yisrael) — whereupon he poured out supplication before the King. An analogy: A king decreed against his son that he not enter the doors of his palace. He came to the gate and left it behind him; to the storage room, and left it behind him. As he was about to enter the inner chamber, he said to him \"My son, from here on, you are forbidden.\" Likewise, when Moses entered the inheritance of the children of Gad and the children of Reuven, he rejoiced, thinking \"It seems to me that He has revoked His decree,\" whereupon he began to pour out supplication before the L-rd. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Moses, the great sage, the father of the sages and the father of the prophets, even though he knew that a decree had gone forth against him, did not keep himself from supplication, how much more so should this hold true for other men!", + " (Devarim 3:23) \"And I supplicated (va'ethchanan) the L-rd\": \"Va'ethchanan\" is a term of entreaty. \"at that time to say\": Let \"to say\" not be written. The intent is: Make it known to me whether I will enter the land or not. \"Adonai\": the L-rd (adon) of all who enter the world. \"Elokim\": With (the attribute of) justice did You create the world. \"You have begun\": You have begun to open the door for Your servant, in my entering the inheritance of the children of Reuven and the children of Gad. Variantly: You have profaned (i.e., broken) Your oath. You wrote in Your Torah (Shemot 22:19) \"He who sacrifices to a god shall be condemned.\" Yet your children served idolatry and I sought mercy from You, and You forgave them. (Devarim, Ibid.) \"to show Your servant\": miracles and mighty acts, viz. (Shemot 3:3) \"I shall turn aside and I shall see, etc.\" (Devarim, Ibid.) \"Your greatness\": This is the attribute of Your goodness, as it is written (Bamidbar 14:17) \"And now, let the power of the L-rd be made great.\" (Devarim, Ibid.) \"And Your (mighty) hand\": This is Your right hand, which is stretched out to all who enter the world, viz. (Shemot 15:6) \"Your right hand, O L-rd, is exalted in power,\" and (Psalms 44:4) \"Your right hand, and Your arm, and the light of Your countenance.\" (Devarim, Ibid.) \"mighty\": For You subdue with mercy the attribute of justice, viz. (Michah 7:18) \"Who is a G-d like You, forgiving transgression and passing by offense,\" (19) \"He will return and be merciful to us, He will subdue our transgressions,\" (20) \"You will give truth to Yaakov,\" and (Isaiah 45:23) \"I have sworn by Me: From My mouth has gone forth righteousness, a word that will not turn back.\" (Devarim, Ibid.) \"Who is mighty in heaven and earth\": The attribute of flesh and blood — He who is greater than his neighbor nullifies his neighbor's decree. But You — who can overrule You? And thus is it written (Iyyov 23:13) \"And He is One, and who can turn Him back?\" R. Yehudah b. Bava says: Not as the measure of the Holy One Blessed be He is the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: A man registered in the royal codex — even if he gives great sums, he cannot extricate himself from it. But You say: Repent, and I will accept, as it is written (Isaiah 44:22) \"I have wiped away your offenses like a cloud, your sins, like a mist.\" Variantly: \"Who is G-d in heaven and earth, etc.\" — But perhaps, outside of heaven and earth, there is! It is, therefore, written (Devarim 4:39) \"And you shall know this day and you shall return it to your heart … there is no other\" — anywhere! (Ibid.) \"who can do as Your deeds and as Your (acts of) strength\": \"as Your deeds\" — in Egypt. \"as Your strength\" — at the (splitting of the) sea. Variantly: \"as Your deeds\" — at the sea. \"as Your strength\" — at the streams of Arnon. (Ibid. 25) \"Let me pass over na and see\".\" \"Na\" is a term of imploration. \"the good land across the Jordan\": As per R. Yehudah: The land of Canaan is \"good,\" and not the inheritance of the children of Reuven and the children of Gad. \"this good mountain\": Jerusalem. \"and the Levanon\": the Temple, viz. (Zechariah 11:1) \"Open your doors, O Levanon!\" and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon shall fall by a mighty one (Nevuchadnezzar).\" Others say: \"Levanon\" — these are its (Israel's) kings, as in (Ezekiel 17:3) \"He came to the Levanon and he took its kings,\" and (II Chronicles 25:18) \"The thistle (i.e., the king) etc.\"" + ], + [ + " (Devarim 3:26) \"But the L-rd was wroth with me\": As one would say (to his neighbor): That man was angry with me and was filled with wrath against me. \"because of you\": You are the cause. Likewise (Psalms 106:32) \"And they aroused the wrath (of the L-rd) at the waters of contention, and Moses was afflicted because of them.\" \"and He did not heed me\": He did not accept my prayer. R. Nathan says: It is written (Iyyov 36:5) \"Behold G-d is great, and He will not despise\" — the Holy One Blessed be He does not despise the prayer of the many, but here \"and He did not heed me.\" He did not accept my prayer. \"And the L-rd said to me, etc.\" He said to me: \"It is enough for you with this thing,\" (My refusal to heed You), tzaddikim being kept (by such rebuke) from a graver transgression. In this regard, R. Yishmael adduced a folk-saying: \"According to the camel is the load.\" Variantly: If Moses, the wise, the father of the wise; the prophet, the father of the prophets, was not forgiven, how much more so lesser men who delay judgment and who pervert judgment! (lit.,) \"much for you\": He said to him: Much (reward) is in keeping for you; much is stored away for you, viz. (Psalms 31:20) \"How much is Your good that You have stored away for those who fear You!\" And it is written (Isaiah 64:3) \"And none had ever heard or given ear (to such things before). No eye had ever seen a god other than You doing (such things for those) who hope to Him.\" Variantly: \"Much for you\": He said to him: \"Much have you labored; much have you toiled. Take leave, Moses, and rest,\" viz. (Daniel 12:13) \"Go (to your reward) in the end (of days), when you will rest.\" He said to him: \"A king (Moses) does not enter (Eretz Yisrael) as a commoner.\" Moses: \"If not, I will become Joshua's disciple.\" The L-rd: \"Rav lecha\" (\"The station of 'Rav' is yours.\") \"It does not befit a Rav to become the disciple of his disciple.\" Moses: \"I will enter through the air or through space.\" The L-rd: (Devarim 32:52) \"And there shall you not come.\" Moses: \"If not, let (at least) my bones cross the Jordan.\" The L-rd: (Ibid. 3:27) \"For you shall not cross this Jordan\": Your bones, too, will not cross, viz. (Ibid. 4:22) \"for I will die in this land; I will not cross the Jordan.\" Now can a dead man cross? — Moses was saying: \"My bones, too, will not cross.\" (Ibid. 3:26) \"Do not speak to Me again about this thing\": He said to him: \"Do not ask this thing of Me, but decree a different thing upon me, and I will do it.\" An analogy: A king issues a difficult decree upon his son, who asks him to rescind it. The king: Do not ask this thing of me, but decree a different thing upon me and I will do it, viz. (Iyyov 22:28) \"You will decree and it will be fulfilled for you.\" Moses: If not, (i.e., If I cannot enter Eretz Yisrael), let me see it. The L-rd: This I will do. (Devarim, Ibid. 23) \"Go up to the summit of Pisgah, etc.\" We are hereby apprised that the L-rd showed Moses the distant as (if it were) near; the concealed, as (if it were) revealed — all that is called \"Eretz Yisrael,\" as it is written (Ibid. 34:1-3) \"And the L-rd showed him the whole land … and all of Naftali … and the Negev and the plain, etc.\"" + ], + [ + " (Devarim 34:4) \"And the L-rd said: This is the land, etc.\": R. Akiva says: Scripture hereby apprises us that the L-rd showed Moses all the recesses of Eretz Yisrael as (if it were) a set table, viz. (Ibid. 1) \"And the L-rd showed him all the land.\" R. Eliezer says: He empowered Moses' eyes to see from one end of the world to the other. And thus do you find with the tzaddikim — that they see from one end of the world to the other, as it is written (Isaiah 33:13) \"The King in His beauty shall your eyes see. They shall see the land roundabout.\" We find, then, two kinds of \"seeings\" — one of pleasure; the other, of pain. Of Abraham it is written (Bereshit 13:14) \"Lift up your eyes and see, from the place where you find yourself, etc.\" — a seeing of pleasure. Of Moses it is written (Bamidbar 27:12) \"Go up to this Mount Avarim, etc.\" (Devarim 3:27) \"Go up to the summit of Pisgah, etc.\" — a seeing of pain. And thus do you find two kinds of \"drawing near\" — one for the sake of Heaven; the other, not for the sake of heaven. (Devarim 4:11) \"And you drew near and you stood at the foot of the mountain\" — drawing near for the sake of Heaven. (Ibid. 1:22) \"Then all of you drew near to me\" — drawing near not for the sake of Heaven. (Ibid. 3:28) \"And command Joshua and strengthen him and hearten him\" — towards the learning (of Torah). R. Yehudah says: Command him in respect to the Giveonites (i.e., to accept them). Variantly: Command him relative to the trials and tribulations and the contentions. \"for he will pass before this people, and he will cause them to inherit, etc.\": We are hereby apprised that he would not die until he had caused them to inherit the land. \"the land that you will see\": We are hereby apprised that Moses saw with his eyes what Moses did not traverse with his feet.", + " (Devarim 3:29) \"And we stayed in the valley near Beth-Peor\": He (Moses) said: See which sin I have sinned, how many supplications I uttered, and (still) it was not forgiven me. And you, how many sins you have sinned, yet the L-rd has said to you: \"Repent and I will accept\" (your penance). R. Yehudah b. Bava says: In three places Israel bordered upon grave transgression and the L-rd said to them \"Repent and I will accept,\" viz. (Shemot 15:24) \"And the people complained against Moses, saying 'What will we drink, etc.'\" What is written there? (Ibid. 26) \"And He said: If you hearken to the voice of the L-rd your G-d and you do what is just in His eyes, etc.\" Similarly, (Devarim 9:22) \"And in Taveirah, and in Massah, and in Kivroth Hata'vah, you angered the L-rd, etc.\" What is written there? (Ibid. 10:12) \"And now, O Israel, what does the L-rd your G-d ask of you, etc.?\" Here, too, (Ibid. 3:29) \"And we stayed in the valley near Beth-Peor, etc.\" … (Ibid. 4:1) \"Give ear to the statutes and the judgments, etc.\"", + " (Bamidbar 27:13) \"Then you will see it (Eretz Yisrael), and you will be gathered to your people — you, too — as Aaron your brother was gathered\" — whence we are apprised that Moses lusted after such a death." + ], + [ + " (Bamidbar 27:14) \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation\": R. Shimon b. Elazar says: Moses and Aaron, too, died by kareth (\"cutting-off\"), as it is written (Devarim 32:51) \"because you did not sanctify My name, etc.\" (the implication being) if you had sanctified Me, your time would not yet have come to die.", + " Two leaders arose (for Israel). One of them said: Let my sin not be recorded; the other: Let my sin be recorded. David said: Let my sin not be recorded, viz. (Psalms 32:1) \"Of David, a maskil. Happy is he whose offense is forgiven, whose sin is covered over.\" Moses said: Let my sin be recorded — whence \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation.\" An analogy: Two women received stripes in beth-din, one for having gone astray; the other, for having eaten pagim (unripe fruits) of shevi'ith. The latter says: Please publicize my sin, so that the bystanders not say: Just as the first is being smitten for straying, so is she — whereupon they hung such a fruit on her neck and called out before her: \"This one is being smitten for (having eaten) pagim.\" R. Eliezer Hamodai says: Come and see how beloved are tzaddikim by the Holy One Blessed be He. For wherever their death is mentioned, there their sin is mentioned. Why all this? So that men not have an opening for saying: They died because of some (grave) secret corruption. Similarly, in four places the death of the sons of Aaron (Nadav and Avihu) are mentioned. And wherever their death is mentioned their sin is mentioned, to stress that it was that alone which caused their death. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is thus merciful in a time of anger, how much more so, in a time of favor, viz. (Isaiah 49:8) \"In a time of favor I have answered you, and on a day of salvation I have helped you!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd to say, etc.\": (This is mentioned) to apprise us of the virtues of the righteous, that when they are about to die they put aside their own concerns and occupy themselves with those of the congregation. \"to say\": What is the intent of this? Moses said to Him: Tell me whether you are appointing leaders for them or not — until the Holy One Blessed be He answered him (Ibid. 18) \"Take for yourself Joshua the son of Nun, a man who has spirit in him (viz. 16), and place your hand upon him.\" R. Eliezer b. Azaryah says: In four places Moses made requests of the Holy One Blessed be He and He responded to them, viz. (Shemot 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say: The children of Israel did not hearken to me. How, then, will Pharaoh do so? And I am impeded of speech.\" What is the intent of \"to say\"? Moses said to him: Apprise me whether or not you will redeem them — until the L-rd granted his request, viz. (Ibid. 7:4) \"And I will take out My hosts, My people, the children of Israel, from the land of Egypt.\" Similarly, (Bamidbar 12:13) \"And Moses cried out to the L-rd to say \"G-d, I pray You; heal her, I pray you.\" What is the intent of \"to say\"? He said before Him: Tell me, I pray You, whether or not You will heal her — until the Holy One Blessed be He answered his question, viz. (Ibid. 14) \"Now if her father had spat in her face, would she not be in shame for seven days?\" Similarly, (Devarim 3:23) \"And I supplicated the L-rd at that time to say\": What is the intent of \"to say\"? He said to Him: Tell me whether or not I will enter the land — until the L-rd answered him, viz. (Ibid. 26) \"It is enough for you, etc.\" Here, too, what is the intent of \"to say\"? He said to him: Tell me whether or not You are appointing leaders for them — until the L-rd answered him: \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:16) \"Let the L-rd, the G-d of the spirits of all flesh, etc.\": Scripture hereby apprises us that all the spirits issue only from Him. R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: Let this \"sign\" always be in your hand: that so long as a man is alive his soul is reposited in the hand of its Owner, as it is written (Iyyov 12:10) \"… that in His hand is the spirit of all living things. When he dies, it is reposited in the otzar (\"the treasury,\") as it is written (I Samuel 25:29) \"and may the soul of my master be bound up in the bond of life.\" I might think, (the soul of) both the righteous and the wicked; it is, therefore, written (Ibid.) \"and may He sling out the soul of your foes (as) in the hollow of a sling.\" \"a man over the congregation\": This is Joshua, as it is written (Psalms 78:25) \"the bread of the mighty (i.e., manna) did a man eat.\" And why did Scripture not specify (that it was Joshua)? So as not to stir up controversy (over the appointment of Joshua) among his sons and the sons of his brother (Aaron, i.e., Elazar and Ithamar.)\"", + " (Bamidbar 27:17) \"who will go out before them and who will come in before them\": Not as others, who send others in the vanguard and who bring up the rear. But as Moses did, viz. (Bamidbar 21:34) \"And the L-rd said to Moses: Do not fear him (Og, [to confront him in the vanguard]) for I have delivered him into your hand.\" And as Joshua did, viz. (Joshua 5:13) \"And Joshua went up to him, and said: 'Are you for us or for our foes?'\" And as Pinchas did, viz. (Bamidbar 31:6) \"And Moses sent them to the war, a thousand of every tribe, to the war, them and Pinchas (in the vanguard) etc.\" (Ibid. 27:17) \"who will go out before them\" — at the head, viz. (I Chronicles 11:6) \"And Yoav ben Tzeruyah went up first, and he was at the head.\" \"who will go out before them\" — in a troop. \"and who will come in before them\" — in a troop. \"who will go out before them\" — on the way. \"and who will come in before them\" — on the way. \"and who will take them out\" — in his merits. \"and who will bring them back\" — in his merits. \"and who will take them out\" — with a count. \"and who will bring them back\" — with a count (i.e., none missing), as it is written (Bamidbar 31:44) \"And they said to Moses: Your servants have counted the men of war who were under our charge, and not one of us is missing.\" And why did they need atonement (viz. Ibid. 50)? For they had \"feasted their eyes\" on nakedness (i.e., on the Midianite women [viz. Ibid. 16]). (Ibid. 27:17) \"And let the congregation of the L-rd not be as sheep without a shepherd\": On this the tradition comments (Song of Songs 1:7) \"Tell me (Moses), O You, whom my soul loves, etc. for why should I be covered up,\" as in (Jeremiah 43:12) \"And he (Nevuchadnezzar) will cover up the land of Egypt, as the shepherd covers up his cloak.\" (Song of Songs, Ibid.) \"by the flocks of Your companions\" — Abraham, Isaac, and Jacob. Go out and see how the Holy One answers him (Song of Songs, Ibid. 8): \"If you do not know, you fairest among the women (i.e., most exalted of the prophets), go out in the footsteps of the flock.\" (See) what I am destined to do for them in the end (of their \"footsteps\"), \"and graze your kids by the tents of the shepherd\" — whence it is derived that the L-rd showed Moses all the leaders who were destined to serve Israel from the day they left the desert until the resurrection. Thus, \"Go out in the footsteps of the flock.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:18) \"And the L-rd said to Moses: Take for yourself Joshua the son of Nun\": (\"for yourself\") what is in your heart. Take for yourself him (Joshua), who you know to be worthy (of this high station), as per (Mishlei 27:18) \"the watcher of the fig-tree will eat its fruit, and the keeper (Joshua) of his master (Moses) will be honored.\" (Bamidbar, Ibid.) \"a man who has spirit in him\": one who can accommodate himself to the spirit of each individual. \"and place your hand upon him\": He said to him: Give Joshua an interpreter to ask and to expound and to issue rulings in your lifetime, so that when you die Israel not say: In his master's lifetime he did not rule, and now he rules! — whereupon he raised him from the ground (the place of disciples) and sat him next to him on the (judge's) bench. R. Nathan says: When Joshua entered, he (Moses) would silence the interpreter until he had come in and sat in his place.", + " (Bamidbar 27:20) \"And you shall place (some) of your glory (i.e., shining of countenance) upon him\": and not all of your glory — whence we derive \"The face of Moses was like the face of the sun; the face of Joshua was like the face of the moon.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:21) \"And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand\": Joshua had recourse to Elazar, and Elazar, to Joshua. \"And he (Joshua) shall inquire of him (Elazar)\": I might think, (that the inquiry was) \"between him and himself\"; it is, therefore, written \"as to the judgment of the urim.\" I might then think, (that he inquired) in full voice. It is, therefore, written \"and he shall inquire of him,\" (connoting in subdued voice). How so? He stood and moved his lips, and the high-priest answered his inquiries.", + " (Bamidbar 27:22) \"And Moses did as the L-rd commanded him\": He did so with joy, undiluted with regret for his son and his brother's sons (i.e., for the honor not having been accorded them.) \"and he 'took' Joshua\": He \"took\" him with words, apprising him of the reward of the leaders of Israel in the world to come.", + " (Bamidbar 27:23) \"And he placed his hands upon him\": He made him an overflowing vessel of Torah, viz. (above) \"the watcher of the fig-tree will eat its fruit.\" For it is written (Shemot 33:11) \"And his attendant, Joshua the son of Nun, a youth, did not depart from the midst of the tent,\" and, likewise, (Joshua 1:8) \"this book of the Torah shall not depart from your mouth.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If Joshua, of whom it is written (Devarim 34:9) \"He was full of the spirit of wisdom\" — If Joshua \"did not depart, etc.\", then how much more so (should this hold for) other men! \"And he commanded him as the L-rd had spoken by the hand of Moses\": Just as the Holy One Blessed be He had commanded Moses with joy, so, Moses commanded Joshua with joy. I might think that Moses' powers waned (with age.) It is, therefore, written (Devarim, Ibid. 7) \"And Moses was a hundred and twenty years old in his death. His eye had not dimmed\" (in deciding) between unclean and clean, between forbidden and permitted, \"and his strength had not abated\" in toiling in Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 28:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Command the children of Israel … My offering, My bread, etc.\" What is the intent of this? Because Moses said (Ibid. 27:16-17) \"Let the L-rd appoint\" (over Israel) \"someone who will go out before them, etc.\" An analogy: A king had a wife who, before her death, charged him over her sons saying: I pray you, take care of my sons, etc. The king: Before you charge me over my sons, charge them over me, that they not rebel against me and not cheapen me. Thus the Holy One Blessed be He to Moses: Before you charge Me over My sons, charge them over Me, that they not cheapen Me and that they not exchange My honor for foreign gods. And thus is it written (Devarim 31:19-20) \"And now, write for yourselves this song … When I bring them to the land … and they turn to other gods and spurn Me, etc.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"My offering\": the blood. \"My bread\": the devoted portions. You say this, but perhaps \"My offering, My bread\" is the blood? It is, therefore, written (of the devoted portions) (Vayikra 3:16) \"And the Cohein shall smoke them upon the altar, the bread of a fire-offering for a sweet savor.\" It is not the second formulation that is to be posited, but the first — \"my offering\": the blood; \"My bread\": the devoted portions. \"for My fires\": the fistfuls (of the meal-offerings) and the frankincense. \"My sweet savor\": the libations. \"shall you observe\": that it be brought only from the Temple funds. \"shall you observe\": that Cohanim, Levites, and Israelites stand over them. \"shall you observe\": It is written here \"shall you observe,\" and elsewhere (in respect to the Paschal lamb, Shemot 12:6) \"shall you observe.\" Just as there, it had to be inspected four days prior to slaughtering, so, here. \"shall you observe to offer to Me in its appointed time\": What is the intent of this? From (Shemot 12:6) \"and they shall slaughter it (the Paschal lamb),\" I might think both on a weekday and on the Sabbath. And how would I satisfy (Ibid. 31:14) \"Its (the Sabbath's) desecrators shall be put to death\"? In the instance of other labors, besides the slaughtering of the Pesach. Or, even including the slaughtering of the Paschal lamb. And how would I satisfy \"and they shall slaughter it\"? On all the other days, besides the Sabbath. Or, even on the Sabbath? It is, therefore, written (Bamidbar 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" — even on the Sabbath. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan said: In this sense (i.e., the above) we have not yet heard it used. But, why is it written (Ibid. 28:2) \"Command the children of Israel, etc.\" If to teach about the tamid (the daily burnt-offering) that it overrides the Sabbath, this is not necessary. For it is already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year.\" What, then, is the intent of (2) \"in its appointed time\"? It is \"extra\" towards the formulation of an identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere, (in respect to the Paschal lamb) \"in its appointed time.\" Just as in this instance (of the daily burnt-offering), Sabbath is overridden, so, in that instance.", + " (Bamidbar 28:3) \"And you shall say to them\": This is an exhortation to beth-din (to charge the people). \"This is the fire-offering which you shall offer up to the L-rd … two for the day.\" Shimon b. Azzai says: \"two for the day\" — opposite the \"day\" (i.e., opposite the sun). You say this, but perhaps the meaning is: \"two for the day\" — an obligation (to be slaughtered) on that day? (Ibid. 4) \"The one lamb shall you offer in the morning, and the other lamb shall you offer towards evening\" already speaks of the obligation for the day. How, then, are we to understand (here) \"two for the day\"? As opposite the day (i.e., the sun) — whence they ruled: The morning tamid was slaughtered at the north-west corner (of the altar) at the second (slaughtering) ring, and the evening tamid at the north-east corner at the second ring.", + "\"the one lamb, etc.\" Why is this written? (It seems superfluous.) Because it is written (3) \"And you shall say to them: This is the fire-offering, etc.\" and (Shemot 29:38) \"And this is what you shall offer upon the altar,\" I might think that he should sacrifice four. It is, therefore, written \"the one lamb\" — not more than one.", + " (Bamidbar 28:5) \"and a tenth of an ephah\": one of ten in an ephah. \"flour\": of wheat. You say this, but perhaps it may be of barley, spelt, oats or shifon (a kind of spelt). It is, therefore, written (Shemot 29:2) \"Of wheat flour shall you make them.\" Since \"flours\" are mentioned in the Torah unqualified, and in one instance it is specified that it must be wheat flour, so, all \"flours\" in the Torah are to be only of wheat. (Bamidbar 28:5) \"for the meal-offering mixed with oil of crushing\": to exclude (oil that is exuded from) what is cooked. This tells me only of (oil that is kasher for) meal-offerings. Whence do I derive (the same for) the menorah? It is written (in that regard) (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you clear oil of beaten olives\" — to exclude what is cooked." + ], + [ + " (Bamidbar 28:6) \"A perpetual burnt-offering offered up at Mount Sinai\": The burnt-offering of Mount Sinai is being likened to the tamid burnt-offering. Just as the tamid burnt-offering required libations, so that of Mount Sinai required libations. R. Yossi Haglili says: \"as a sweet savor.\" It is likened to the sweet savor and not to the libations.", + " (Bamidbar 28:7) \"And its (wine) libation, a fourth of a hin for the one lamb\": The libation is poured unmixed and not mixed. \"On the holy place (i.e., the altar) shall it be poured, a pouring of strong drink to the L-rd.\" They are poured on the altar and burned on the altar. R. Nathan says: Why is it written \"pouring, pouring\" (twice)? To include the water libation.", + " (Bamidbar 28:8) \"And the second lamb\": Why is this written? Since it is written \"the one lamb shall you offer in the morning,\" I might think that if it were not offered in the morning it could be offered in the evening. It is, therefore, written \"the second shall you offer up towards evening,\" implying that if the morning tamid had not been offered, the evening tamid is not to be offered. When is this so? When the altar had not been inaugurated. But if it had been inaugurated, even the first may be offered in the evening. R. Shimon said: When is this so? When they were unwitting or under constraint (in not offering it in the morning), but if they were deliberate (in not doing so), if they did not offer the lamb in the morning, it could not be offered in the evening. If they did not smoke the frankincense in the morning, they can do so at twilight, for the altar is inaugurated only with the frankincense smoking of twilight, and the burnt-offering altar only with the morning tamid. Nor (is) the table (inaugurated) except with the show-bread of the Sabbath; nor the menorah except with the seven lamps of twilight. R. Shimon said: Even if the (pertinent) vessels were finished before their (relevant) time, they are inaugurated only in their time. And thus is it written (Shemot 39:43 - 40:1-2) \"And when Moses saw all the work — that they had performed it as the L-rd had commanded them, thus did they do — that Moses blessed them, saying: On the first day of the first month shall you set up the mishkan, etc.\" With what blessing did he bless them? He said to them: \"May it be His will that the Shechinah repose upon the work of your hands.\" And they responded \"May the beauty of the L-rd our G-d be upon us. And establish the work of our hands upon us. The work of our hands — establish it.\" And though this is not written in the Torah, it is explicated in the writings, viz. (Psalms 90:16) \"May Your works be beheld by Your servants, and Your glory by their children. (17) And may the beauty of the L-rd our G-d be upon us, etc.\" Variantly: What is the intent of \"and the second lamb\"? Because it is written (of the Paschal lamb, Shemot 12:6) \"and they shall slaughter it at twilight,\" I do not know which takes precedence, the tamid or the Paschal lamb. It is, therefore, written \"the second\" — the second to the tamid, and not second to the Pesach (i.e., it is slaughtered before the Pesach.) From here they ruled: Nothing precedes the morning tamid but (the smoking of) the frankincense. And nothing follows the tamid of twilight but the incense, the Pesach, and those lacking atonement on Pesach eve, so that they can bring their atonement (and observe the Pesach.) (Bamidbar 28:8) \"As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it.\" What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 4-5) \"the one lamb shall you offer in the morning and the second lamb shall you offer towards evening. And a tenth of an ephah, etc.\", I might think that first the two temidim are offered. And then their libations; it is, therefore, written \"As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it,\" whereby we are apprised that when each sacrifice is offered, the libations are offered with it. \"a fire-offering\": Though it is consigned to the fire, it is not accepted until it is completely burned. \"a sweet savor\": gratifying to Me, in that I spoke and My will was done. \"to the L-rd\": Shimon ben Azzai says: Come and see that with all of the offerings in the Torah it is not written of them \"Elokim\" or \"Kel\" or \"Shakkai\" or \"Tzevakoth,\" but only Yod-Keh-Vav-Keh, the Tetragrammaton — so as not to give an opening to the heretics for their heresies (i.e., that there is a plurality of gods). And just as \"a sweet savor\" is written in respect to an ox, so is it written in respect to a lamb and in respect to a bird — whereby the Torah teaches us that there is no \"eating\" or \"drinking\" before the Holy One Blessed be He, but (that His) only (\"gratification\") is that He speaks and His will is done. And thus is it written (Psalms 50:12) \"Were I hungry, I would not tell you. For Mine is the world and its fulness. (11) I know every bird in the mountains, and the creatures of the field are with Me.\" Lest I think He eats and drinks, it is written (Ibid. 13) \"Do I eat the flesh of bulls or drink the blood of he-goats?\" Why, then, do I ask you to sacrifice to Me? To do My will. And thus is it written (Vayikra 22:29) \"When you sacrifice a thank-offering to the L-rd, it is to your favor that you sacrifice it.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 28:9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year without blemish\": It is written \"The one lamb shall you offer in the morning,\" and the (tamid of the) Sabbath is included in that. Scripture (here) removes it from its (merely) general category for (purposes of) stringency, (i.e., the fixed (additional [\"mussaf\"] offering). Variantly: From (Vayikra 26:2) \"My Sabbaths you shall keep and My sanctuary you shall fear\" it is deduced that the sacrificial service overrides the (keeping of the) Sabbath. You say this, but perhaps (the meaning is that) the Sabbath overrides the sacrificial service? From \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year, etc.\" we find the meaning of the above to be that the sacrificial service overrides the Sabbath. — But perhaps both individual and communal offerings (override it)? What is the context (of \"And on the Sabbath day\")? Communal offerings, (so that only communal and not individual offerings override the Sabbath.)", + " (Bamidbar 28:10) \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\": And not the burnt-offering of Sabbath eve (i.e., its limbs and fat-pieces), on the Sabbath, (but on Sabbath eve.) \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\": And not the burnt-offering of this Sabbath on another Sabbath. If one did not sacrifice (the mussaf offering) of this Sabbath, I might think that he could do so on the next Sabbath. It is, therefore, written \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\" — \"Once the day has passed, its sacrifice has passed.\" \"in addition to the daily burnt-offering and its libation\": We are hereby apprised that the mussafim (of Sabbath) are sacrificed between (the two daily offerings)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:11) \"And in the beginnings of your months, you shall offer a burnt-offering to the L-rd\": What is the intent of this? From (Ibid. 4) \"The one lamb shall you offer in the morning,\" I understand the beginning of the month (Rosh Chodesh) also to be included; therefore, Scripture removes it from the general category for greater stringency — the mussafim (of Rosh Chodesh). (But why is a special verse needed for the mussafim of Rosh Chodesh?) Let it be derived from (the mussafim of) Sabbath? (In that case I would say:) Just as (the mussafim of) Sabbath are two lambs, so, those of Rosh Chodesh; it is, therefore, written \"And in the beginning of your months, you shall offer a burnt-offering to the L-rd, etc.\" — Scripture adduces a different numeration. R. Elazar b. R. Tzaddok says: There was a hin (a liquid measure) in the Temple, with markings: Thus far (the libation) for a bullock; thus far for a ram; thus far for a sheep. R. Yishmael says: There was no hin, but an additional measure of a log and a half in which was apportioned the high-priest's meal-offering, a log and a half in the evening, a log and a half in the morning.", + " (Bamidbar 28:14) \"This is the burnt-offering of the month in its month.\" And not the burnt-offering of this month for a different month. If one did not sacrifice it this month, I might think he could sacrifice it on a different month. It is, therefore, written \"This is the burnt-offering of the month in its month,\" whereby we are taught that if the day passes, its sacrifice \"passes.\" \"for the months of the year\": What is the intent of this? From \"And the beginnings of your months you shall offer a burnt-offering to the L-rd,\" I might think the minimum of months — two; it is, therefore, written \"for the months of the year.\"", + " (Bamidbar 28:15) \"And one kid of goats as a sin-offering to the L-rd\": to atone for \"a grave of the depth\" (i.e., tumah which was discovered only after one had come in contact with it.) \"in addition to the continual burnt-offering shall it be offered and its libation.\": We are hereby apprised that the mussafim (of Rosh Chodesh) are sacrificed only between (the two temidim)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:16) \"And in the first month, on the fourteenth day of the month, it is Pesach to the L-rd\": Scripture (here) makes it mandatory (and not optional.) (Ibid. 28:17) \"for seven days matzoth shall be eaten\": I might think that any matzoth (may be eaten [e.g., even those made of rice]). It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"You shall not eat chametz with it. Seven days shall you eat matzoth with it.\" Only that which can be matzah (unleavened) or chametz (leavened) (is forbidden in the leavened state). These are the five varieties: wheat, barley, spelt, rye, or oats. This excludes rice, millet, sesame, paragim, which never become matzah or chametz, but only decay." + ], + [ + " (Bamidbar 28:18) \"On the first day it is a calling of holiness.\" Celebrate it with eating and drinking and with clean garments. \"All work of labor you shall not do\": We are hereby apprised that working is forbidden. And whence is it derived that the work that is needed for the preparation of food is permitted? From (Shemot 12:16) \"Only (for) what is to be eaten by every person, that alone may be done for you.\" (Ibid. 19) \"And you shall present a fire-offering, a burnt-offering to the L-rd\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he can sacrifice all. It is, therefore, written \"And you shall present a fire-offering,\" implying even one. I might then think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, (to negate this) written \"two young bullocks, and one ram, etc.\"", + " (Bamidbar 28:24) \"As these shall you offer each day for seven days.\": Why is this written? For (were it not written) it would follow, (otherwise), viz.: Since Succoth requires a festival offering, and Pesach requires a festival offering, therefore, just as the offering of Succoth decreases progressively (each day [viz. Bamidbar 29:12-13]) so should that of Pesach decrease progressively. It is, therefore, written \"As these shall you offer each day\" — neither to increase or to decrease. \"in addition to the continual burnt-offering shall it be offered, and its libation\": We are hereby apprised that the mussafim (of Pesach) are sacrificed only between the two (temidim)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:26) \"And on the day of the first-fruits (Shavuoth), when you offer a new meal-offering to the L-rd\": What is the intent of this? From (Vayikra 23:16) \"Until the morrow of the seventh week shall you count fifty days,\" I might think (either) that he counts forty-nine days and offers the meal-offering on the fiftieth, or that he counts fifty days and offers the meal-offering on the fifty-first. It is, therefore, written \"And on the day of the first-fruits, when you offer a new meal-offering to the L-rd in (the completion of) your weeks,\" whence we find that it is not the second rending that is to be accepted, but the first — Count (up to) fifty, and offer the meal-offering on the fiftieth. — But I still can say: Offer the meal-offering on the fiftieth and observe the festival on the fifty-first! It is, therefore, (to negate this), written \"in your weeks\" (and not after them), \"a calling of holiness.\" \"a new meal-offering to the L-rd\": that it be the newest of the meal-offerings, that no other meal-offering precede it. From here it was ruled: The meal-offering of the first-fruits and the meal-offering of (i.e., accompanying) a beast is not brought (from the new crop) before the omer; and if it is brought, it is not fit. Before the two loaves (of Shavuoth), he should not bring it; but if he brought it, it is kasher. R. Tarfon said: Since the omer permits (for eating by men), and the two loaves permit (for sacrifice to the L-rd), then if I have learned about meal-offerings that precede the omer that they are unfit, the meal-offerings that precede the two loaves are also unfit. R. Yehudah b. Nachman said to him: No, this may be true of meal-offerings that precede the omer, which are kasher neither for (sacrifice to) the L-rd nor for (eating by) men. Would you say the same — that they are unfit — for (meal-offerings that precede) the two loaves? Even though they are not kasher for the L-rd, they are kasher for men! R. Akiva looked at him (R. Yehudah b. Nachman) and saw his face shining, whereupon he said to him: \"Yehudah b. Nachman, your face is shining, for you have 'bested' the elder\" (R. Tarfon). I doubt that you will live much longer.\" R. Elazar b. R. Yehudah said: This happened on Pesach, and when I came for the atzereth (Shavuoth) and asked: \"Where is Yehudah b. Nachman?\", I was told \"He has passed away.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 28:27) \"And you shall present a burnt-offering as a sweet savor to the L-rd\": You sacrifice these aside from those mentioned in Torath Cohanim (Vayikra 27:18). \"You say this; but perhaps they are the same as those mentioned there? — Can you say this? Are they similar? You cannot accept the second supposition, but the first — You sacrifice these aside from those mentioned in Torah Cohanim. \"two young bullocks, one ram, etc.\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written \"And you shall present a burnt-offering,\" implying even one. I might then think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, written (to negate this) \"two young bullocks, and one ram, etc.\"", + " (Bamidbar 28:31) \"Unblemished shall they be for you, and their libations\": The libations are being likened to the (sacrificial) animal. Just as the animal is rendered unfit by blemishes, by deficiency or superfluity, so, the libations." + ], + [ + " (Bamidbar 29:12) \"And on the fifteenth day of the seventh month, a calling of holiness shall there be for you\": Scripture makes it mandatory. (Ibid. 13) \"And you shall present a burnt-offering, a fire-offering, a sweet savor to the L-rd\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"Seven days shall you present a fire-offering to the L-rd,\" implying (if he found) even one. I might think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, written \"thirteen young bullocks, two rams, etc.\" Whence is derived the water libation on Succoth? R. Akiva says: It is written that the omer is to be brought on Pesach so that the grain be blessed for you, and bring bikkurim on Shavuoth so that the fruits be blessed for you. Also, (by induction), present a water libation on Succoth so that the rains of the year be blessed for you. R. Yehudah says: On the second day it is written \"veniskehem\" (\"and their libations\"); on the sixth, \"unesachehah\"; and on the seventh, \"kemishpatam\" — (superfluous) Mem Yod Mem, which spells \"mayim\" (water) — whence the water libation (on Succoth) is Scripturally intimated. R. Nathan says: What is the intent of (Bamidbar 28:7) \"On the holy place (the altar) pour a pouring\"? To include the water (libation)." + ], + [ + " (Bamidbar 29:35) \"On the eighth day, a withholding (\"atzereth\") shall there be for you\": Scripture \"withheld\" him from leaving. If one brought his offerings from Beth Paggai (outside of Jerusalem) to Jerusalem, I might think that he could eat them in Jerusalem and sleep in Beth Paggai. It is, therefore, written \"On the eighth day, an atzereth shall there be for you\" — Scripture withheld him from leaving (until the morning of the next day [viz. Devarim 16:7]). \"atzirah\" connotes confinement, as in (Jeremiah 36:5) \"I am atzur; I cannot go to the Temple of the L-rd\" and (Ibid. 33:1) \"Then the word of the L-rd came to Jeremiah a second time while he was still atzur in the prison yard.\" This tells me only of the last day of the festival that he is forbidden to leave. Whence do I derive (the same for) the first day? It follows inductively, viz. Since both are called \"a calling of holiness,\" just as it is forbidden to leave the first day, so it is forbidden to leave the last day.", + " (Bamidbar 29:36) \"And you shall present a burnt-offering\": I might think that if he found bullocks but not rams, or rams but not lambs, that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written \"And you shall present a burnt-offering, a fire-offering,\" implying (if he found) even one. I might then think that even if all were found, (he may present only one). It is, therefore, written (Ibid.) \"one bullock, one ram, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals, aside from, etc.\": These are the vows and the gift-offerings that he vows on the festival, that he is to bring them on the festival. You say this, but perhaps Scripture speaks of the vows and the thank-offerings of the whole year? (This is not so, for Devarim 12:5-6) \"And you shall come there and you shall bring there … your vows and your gifts\" already speaks of the vows and gifts of the whole year. How, then, am I to understand \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\"? As referring to the vows and the gift-offerings that he vows on the festival, that they are to be brought on the festival. \"aside from your vows\" These are the bird-pairs of the zavim and the zavoth (those with a genital flow), which (bird-pairs) the Torah permitted to be brought on a festival. \"aside from your vows … (31) And Moses said to the children of Israel\": (The purpose of \"And Moses said\" is) to conclude the foregoing. For if I read \"aside from your vows … (30:2) And Moses spoke,\" I would not know to what it (\"And Moses spoke\") referred, (to what precedes or to what follows?) It is, therefore, written \"from your vows … And Moses said,\" to conclude what precedes. These are the words of R. Yishmael." + ], + [ + " (Bamidbar 30:2) \"And Moses spoke to the heads of the tribes\": What is the intent of this? From (Ibid. 10:3) \"And when they (the Cohanim) blow (tekiah) with them (the shofaroth) then all the congregation shall gather unto you,\" and (Ibid. 4) \"And if they blow (tekiah) with one, there shall gather unto you the chiefs,\" we do not know where (they are to gather). It is (therefore) written \"tekiah\" re the congregation, and \"tekiah\" re the chiefs. Just as the congregation, (Ibid. 3) \"to the door of the tent of meeting,\" so, the chiefs, at the door of the tent of meeting. — But perhaps all that is first in Scripture (i.e., \"congregation\") is first in act? It is, therefore, written (Ibid. 30:2) \"to the heads of the tribes\" (and then to the tribes). Since \"spoke\" is written in the Torah unqualified (as to whom he is speaking first), and in one instance (i.e., this one) it is specified that the chiefs take precedence to the congregation, it is, likewise, assumed in all such instances that the chiefs take precedence to the congregation. R. Yonathan says: This (derivation) is not necessary. It is already written Shemot 34:31-32) \"And Moses called to them, and there returned to him all the chiefs of the congregation, and Moses would speak to them. And after that, all the children of Israel would approach and he would command them, etc.\" Since \"speaking\" is written in the Torah unqualified (as to whom he is speaking first), and in one instance it is specified that the chiefs take precedence to the congregation, so, this is assumed in all such instances. If so, why need it be written (here) \"to the heads of the tribes\"? To indicate that the permitting (i.e., absolution) of vows is through experts alone.", + " \"This is the thing\": We are hereby apprised that just as the prophets prophesied by \"Thus said the L-rd,\" so did Moses, viz. (Shemot 11:4), and, in addition, \"This is the thing, etc.\" Variantly: This is the \"word\" (for the absolution of vows.) A husband \"annuls\" (\"mefer\" [his wife's vows, viz. Bamidbar 30:9]), but a sage does not annul. A sage \"permits\" (\"matir\" [viz. Bamidbar 30:3]) but a husband does not permit. For would it not follow otherwise, viz.: If he who does not annul, permits, then he who does annul, how much more so should he permit. And if he who does not permit, annuls, then he who does permit, how much more so should he annul! It is, therefore, written \"This is the 'word' that the L-rd has commanded\": The husband \"annuls,\" and a sage does not annul. A sage \"permits,\" and the husband does not permit.", + " (Bamidbar 30:3) \"A man, if he vow a vow, etc.\": \"A man\": to exclude a minor. — But this would exclude (both) a minor and one who is thirteen years and one day old! — It follows (by induction that it does not), viz.: It is written here \"vow,\" and elsewhere (Ibid. 6:2) \"vow.\" Just as there, \"ki yafli\" (i.e., if he can clearly articulate his vow), so, here — whence it was ruled: If he were thirteen years and one day old, his vows stand. If he were twelve years and one day old, his vows are examined (for the yafli factor). \"if he vow a vow\": (The meaning is:) If he \"supports\" his vow by something that is vowed (e.g., \"I vow not to eat X just as (I am forbidden to eat) an offering\" [i.e., something that is vowed]), it is a vow. Otherwise, it is not a vow. — But perhaps (the meaning is) that it is not a vow until he appends to it (Ibid.) \"to the L-rd\"? It is, therefore, written (Ibid. 6:2) \"to vow a vow\" — in any event (i.e., even without appending \"to the L-rd.\") — But perhaps, just as with vows, if he supports his vow by something which is a vow, it is a vow, and, otherwise, not — so with oaths? It is, therefore, written (in respect to oaths) (Ibid. 30:3) \"to bind a bond\" — in any event (i.e., even without such support). Why is there a difference between vows and oaths (in this regard)? Vows are like vowing by the life of the king. Oaths, (in that they must be in the name of the L-rd) are like swearing by the King Himself. And even though there is no proof for this (distinction) it is intimated in (II Kings 4:20) \"As the L-rd lives, and as you (King David) live.\" \"to bind a bond upon his soul\": Upon his soul he binds (i.e., forbids), but he does not bind upon others (i.e., his wife [i.e., he cannot confirm (in advance of her making them) all the vows that his wife will make (in his absence)]. For it would follow otherwise, viz.: If where he cannot annul his own vows once he has made them, he can annul his own vows before he has made them, then where he can annul his wife's vows once she has made them, how much more so can he annul his wife's vows before she has made them! And if he can do this, it follows that he can confirm them before she makes them. In the words of R. Eliezer: I might think that just as he can annul (her vows) before she makes them, so can he confirm them before she makes them — it is, therefore, written \"to bind a bond upon his soul\" — Upon his soul he binds, but he does not bind upon others.", + " Variantly: What is the intent of \"to bind a bond upon his soul\"? Because it is written (Ibid.) \"According to all that issues from his mouth shall he do,\" I might think, even if he swore to eat neveiloth and treifoth, forbidden animals and reptiles. It is, therefore, written \"to bind a bond\" — to bind (i.e., to forbid) what is permitted, and not to permit what is forbidden. Variantly: What is the intent of \"upon his soul\"? From \"According to all that issues from his mouth shall he do,\" I might think, only if he spoke it. Whence do I derive (the same for) his accepting it upon himself (inwardly) by vow or oath? It is, therefore, written \"upon his soul.\" \"lo yachel devaro\": He shall not make his word \"chullin\" (\"profane\"). If he were a sage, (even though he annuls for others), he should not annul for himself. For it would follow otherwise, viz.: If he annuls for others, should he not annul for himself? It is, therefore, written (to negate this): \"He shall not make his (own) words \"chullin.\" \"lo yachel devaro\": This tells us (that if he breaks his vow) he is in transgression of \"lo yachel.\" Whence is it derived that he is also in transgression of \"You shall not delay\"? From (Devarim 23:22) \"If you make a vow to the L-rd your G-d, you shall not delay to pay it\" — whence we derive that he is in transgression of both. R. Eliezer says: This (\"You shall not delay\") is to equate (verbal) expression (i.e., vowing) with swearing. R. Akiva says: \"According to all that issues from his mouth shall he do\" — to equate expression with swearing (\"According to all that issues from his mouth shall he do.\") [followed by] \"And a woman, etc.\" A woman is hereby being likened to a man, viz.: Just as a man transgresses both (\"breaking\" and \"delaying\") so, a woman. \"And a woman\": I might think, when she has matured; it is, therefore, written (Bamidbar 30:17) \"in her maidenhood.\" If so, I might think, even a minor. It is, therefore written \"And a woman.\" How is this to be resolved? (We are speaking of a stage) where she has left the status of a minor and not yet achieved maturity. Whence is it derived that she is subject to vowing? It is written here \"vow,\" and elsewhere (Ibid. 6:2) \"vow.\" Just as \"vowing\" there connotes \"hafla'ah\" (distinctness of expression), so, \"vow\" here connotes \"hafla'ah\" — whence they ruled: The vows of a girl of twelve years and a day stand. Those of a girl of eleven are \"examined\" (for \"hafla'ah\"). \"if she vow a vow\": If she \"supports\" her vow by something which is vowed (see above), it is a vow. Otherwise, it is not a vow. You say this, but perhaps (the meaning is) that it is not a vow until he appends to it (Ibid.) \"to the L-rd\"? It is, therefore, written \"to vow a vow\" — in any event (i.e., even without appending \"to the L-rd.\") It is the first assumption, then, which is to be accepted. \"and she binds a bond\": This connotes an oath, as it is written (Ibid. 11) \"or she bound a bond on her soul by an oath.\" \"in her father's house\": in her father's domain — to include her having been widowed or divorced from betrothal (vis-à-vis her father's prerogative in her vows). — But perhaps it is to be understood literally, even after her marriage (i.e., that even then if she vowed while in her father's house, the father may annul the vow?) It is, therefore, written \"in her father's house in her youth.\" (Scripture is speaking of one) all of whose youth was spent in her father's house — to exclude one who was widowed or divorced in marriage, all of her youth not having been spent in her father's house.", + " (Bamidbar 30:5) \"If her father hear her vow\": to exclude one who is deaf. \"If her father hear\": this tells me only of her father's hearing (her vow). Whence do I derive (the same for) his being told (of it) by others? From (6) \"on the day that he hears.\" \"and he be silent to her\": He must intend her. If his daughter vowed, and he said \"I thought it was my wife,\" he may (later) annul her vow (for it was never confirmed by his silence.) For it is written \"and he be silent to her\": He must intend her. \"Then all of her vows shall stand, and every bond wherewith she bound her soul shall stand\": If she vowed and he confirmed it (by his silence), and then he annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"Then all of her vows shall stand\"? (As meaning) if he did not (later) annul them. Or, (am I to understand it as meaning that they stand) even if he did annul them, (their having been confirmed by his original silence)? And how would I understand (6) \"And if her father constrain her, (which implies that he can annul them)? If he never confirmed them (by his silence.) Of, even if he did confirm them, (if he then annulled them, they are annulled?) It is, therefore, written \"shall stand,\" Scripture hereby apprising us that every vow, if it were confirmed for one instant, cannot thereafter be annulled.", + " (Bamidbar 30:6) \"And if her father constrain her\": I would not know what this \"constraint\" was were it not written (Ibid. 9) \"And if on the day that her husband hear, he constrain her and annul the vow\" — whence I derive that \"constraint\" is annulment. — We learn vis-à-vis the husband that \"constraint\" is annulment. Whence do we derive (the same for) the father? And, furthermore, we find vis-à-vis the husband that (his) silence on the day of his hearing is equated with the day of the vow for confirmation. Whence do we derive (the same for) the father? It follows (by induction), viz.: If he (the father) is permitted to confirm and he is permitted to annul, then if I have learned about annulment that silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then for confirmation, too, silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow. — No, this may be true of annulment, where there is a distinction in the rule, (annulment in the heart not being considered annulment), wherefore silence on the day of hearing is equated with (silence on) the day of the vow, as opposed to confirmation, where no such distinction exists. Not succeeding (in deriving it in the above manner) I will derive it from (what obtains with) the husband, viz.: Since the husband annuls and the father annuls, then just as with the husband, silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then the same obtains with the father, too. Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If for the husband, who does not achieve exclusivity (of prerogative in the area of his wife's vows), silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then the father, who does (occasionally) achieve exclusivity, how much more so should silence on the day of his hearing be equated with (silence on) the day of the vow! — No, this may be true of the husband, who annuls (her vows) when she has matured, (as opposed to her father who does not), wherefore silence on the day of his hearing is not equated with (silence on) the day of the vow. Not having succeeded with (pure) ratiocination (we turn to Scripture, viz.:) It is written (Ibid. 17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\": The father is likened to the husband, viz.: Just as with the husband, \"constraint\" is annulment, and silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, towards confirmation — so with the father. (Ibid. 6) \"and the L-rd will forgive her\": If she (one's wife) made a vow and he annulled it in his heart and she broke it (to her thinking) wilfully, whence is it derived that she requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\" Now does this not follow a fortiori? If vows which are (thus) annulled require forgiveness, how much more so vows which are not annulled! An analogy: One, thinking that he was eating swine's flesh ate lamb flesh instead. If he requires forgiveness, how much more so one who intended to eat swine's flesh and actually ate it! \"for her father has constrained her\": If she said: \"I know that father would annul any vow that he heard,\" I might think it is annulled; it is, therefore, written \"for her father has constrained her.\" If the father annuls it, it is annulled; if not, it is not annulled. If he said to a caretaker: \"Any vows that my daughter makes from now until I return, annul them,\" and he did so, I might think that they are annulled; it is, therefore, written \"for her father has constrained her.\" If her father annulled them, they are annulled; if not, they are not annulled. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find in all places that a man's messenger is like himself.", + " (Bamidbar 30:7) \"And if she be to a man, and her vows be upon her\": This refers to one who is betrothed. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: In either case, (i.e., either betrothed or wed) Scripture comes to make a distinction, viz.: As long as she is in her father's house, her father and her husband (jointly) annul her vows. If she is wed, her father does not annul her vows. \"and her vows be upon her\": the vows that \"came along\" with her from her father's house to her husband's house. Whence do I derive (the same for) vows that she made on his (her husband's) domain? — Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If he annuls vows that she vowed not in his domain, how much more so vows that she made in his domain! Variantly: \"and her vows be upon her\": (Can the husband annul only) vows which were never confirmed (in her father's house) or even vows which were confirmed there? It follows (inductively), viz.: The husband annuls and the father annuls. Just as the father annuls only vows which were never confirmed or annulled, so, the husband. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If the father, who has an exclusive prerogative (over his daughter's vows) can annul only vows which were never confirmed, how much more so, the husband, who does not have such a prerogative! — No, this may be true of the father, who does not annul in her maturity — wherefore he annuls only vows which were never confirmed, as opposed to the husband, who does annul (the vows of her) maturity — wherefore he can annul every vow, (even those confirmed in her father's house)? Not having succeeded with (pure) ratiocination, we must revert to Scripture, viz.: \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter. Scripture likens the husband to the father, viz.: Just as the father can annul only those vows which were never confirmed, so, the husband. \"or the utterance (mivta) of her lips\": \"bitui\" (like \"mivta\") connotes an oath, as in (Vayikra 5:4) \"Or if a soul swear 'levatei' with his lips.\"", + " (Bamidbar 30:8) \"And her husband hear\": to exclude one who is deaf. \"And her husband hear\": This tells me only of his own hearing. Whence do I derive (the same for) others' hearing (and reporting it to him? From (9) \"And if on the day of her husband's hearing.\" (Ibid. 8) \"and he be silent to her.\" He must intend her. If his wife vowed, and he said: \"I thought it was my daughter,\" he may annul it later (see above), it being written \"and he be silent to her.\" He must intend her. \"then all of her vows shall stand\": If she vowed and he confirmed (her vow by his silence), and he later annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"then all of her vows shall stand\"? If he did not annul them. Or, even if he did annul them, and how would I understand (9) \"and he annul her vow\"? If he had not confirmed it. Or, even if he did confirm it? (See the same discussion vis-à-vis one's daughter above.) It is, therefore, written \"they shall stand,\" Scripture apprising us that any vow which was confirmed at the time cannot thereafter be annulled.", + " (Bamidbar 30:9) \"And if on the day that her husband hear, he constrain her and annul her vow\": We learn vis-à-vis the husband that \"constraint\" is annulment and vis-à-vis the husband that silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow.", + "\"and he annul her vow\": He can annul the vows that are upon her (i.e., that she has already made), and not the vows that are not upon her (i.e., those that she is destined to make.) R. Eliezer says that he can do so, and that it follows a fortiori, viz.: If where he cannot annul the vows that he has made, he can annul the vows that he is destined to make, then where he can annul the vows that his wife has made, how much more so can he annul the vows that she is destined to make! They (the sages) said to him: No, it is written \"and he annul her vow which is upon her.\" He can annul those vows which she has already made, but not those which are not yet upon her. Variantly (Ibid. 14) \"Her husband shall confirm it and her husband shall annul it\": What (already) came to confirmation can come to annulment. What did not (yet) come to confirmation (i.e., those vows that she is destined to make) are not subject to (proactive) annulment. \"and the L-rd will forgive her\": If she vowed and he annulled it in his heart, and she went and broke (what she thought to be a standing vow) wilfully — whence is it derived that she requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 30:10) \"And the vow of a widow or of a divorced woman\": widowed or divorced after marriage. You say after marriage, but perhaps it is after betrothal? You reason thus: Since a father cannot annul the vows of his daughter once she has come of age (bogereth [twelve and a half years]), and he cannot annul the vows of his widowed daughter, then just as a bogereth is one who has entirely left her father's domain, so, the widowed and divorced woman in question must be one who has left her father's domain (i.e., widowed and divorced after marriage, as opposed to after betrothal, in which instance she is still partially in his domain.) R. Akiva says: She is called \"an orphan in her father's lifetime\" (in respect to vows.) — But perhaps even if she were widowed or divorced (after marriage) and married another, I \"pronounce\" over her \"and the vow of a widow or of a divorced woman\" (her vows shall stand)? It is, therefore, written (to negate this, Ibid. 11) \"and if in the house of her husband, etc.\" This tells me only of a woman who married an Israelite. Whence do I derive (the same for) a widow who married a high-priest or a divorcée or a chalutzah (one who had received release from levirate marriage), who married an ordinary Cohein? From \"And if in the house of her husband\" — in any event. \"And if in the house of her husband she vowed\": This refers to a married woman. — But perhaps it refers only to a betrothed woman? (This cannot be,) for (Ibid. 7) \"And if she be (betrothed) to a man\" already refers to a betrothed woman. How, then, am I to understand \"And if in the house of her husband she vowed\"? As referring to a married woman.", + " (Bamidbar 30:12) \"and her husband heard\": to exclude one who was deaf. \"And her husband heard\": This tells me only of one who himself heard (the vow). Whence do I derive (the same for) his being informed by others? From (13) \"on the day of his hearing,\" \"and he was silent to her\": to (the end of) confirmation. You say this, but perhaps (the \"silence\" intended is the silence of) taunting. (This cannot be, for (Ibid. 15) \"And if her husband be silent to her from day to day\" already speaks of (the silence of) taunting. How, then, am I to understand \"and he was silent to her\"? As referring to (the silence of) confirmation. (Ibid. 12) \"then all of her vows shall stand\": If she vowed and he confirmed (her vow by his silence), and he later annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"then all of her vows shall stand\"? If he did not annul them. Or, even if he did annul them, and how would I understand \"and he annul her vow\"? If he had not confirmed it. Or, even if he did confirm it? It is, therefore, written (Ibid. 12) \"shall stand.\"", + " (Bamidbar 30:13) \"Her husband has annulled them\": If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. If she said: \"I know that any vow of mine that my husband would hear of he would annul,\" I might think that it is annulled. It is, therefore, written \"Her husband has annulled them.\" If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. If he said to a caretaker: \"Annul all the vows that my wife makes from now until I return from that place,\" and he did so, I might think that they would be annulled. It is, therefore, written \"Her husband has annulled them.\" If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find in all places that a man's messenger is like the man himself. \"and the L-rd will forgive her\": If she vowed and he annulled it in his heart, and she went and broke (the vow wilfully), whence do we derive that she (still) requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 30:14) \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul\": What is the intent of this? From (Ibid. 9) \"and he annul the vow which is upon her,\" I might think, whether or not it involves affliction. It is, therefore, written \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul, her husband shall confirm it and her husband shall annul it.\" Scripture speaks only of vows involving affliction. Whence do I derive (the same [i.e., that he may annul them]) for vows affecting relations between him and her? From (Ibid. 17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\" — whether or not they entail affliction. And just as this vow (i.e., a vow involving affliction) is a vow which is not absolved by others (i.e., sages [but annulled by the husband]), so, all vows (i.e., those between husband and wife) which are not absolved by others (are annulled by the husband.) These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find vows which are absolved by others and which may be annulled by the husband. How so? If she said: \"I forbid the fruits of the world to myself,\" he may annul it. (If she said:) \"I forbid the fruits of the province to myself,\" he can bring them from a different province. (If she said:) \"I forbid the fruits of this shopkeeper to me,\" the husband cannot annul it. And if his livelihood came only from him, he can annul it. We find, then, that only a husband can annul only vows between him and her and vows entailing affliction. Whence do we derive the same for a father (vis-à-vis his daughter)? It follows (by induction), viz. Since a father can annul and a husband can annul, then just as a husband can annul only vows between him and her and vows involving affliction, so, a father. — But perhaps the reverse is true, viz.: Since a father can annul and a husband can annul, then just as a father can annul any vow, so, a husband can annul any vow. How, then, am I to understand \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul, her husband shall confirm it, etc.\"? As referring to the days of her maturity (bagruth), but in the days of her maidenhood (na'aruth), he may annul all of her vows. It is, therefore, written (Ibid. 17) \"in her maidenhood in her father's house.\" (i.e., This distinction between 'na'aruth and bagruth) applies only in her father's house, but not in her husband's house. I have reasoned and reversed. The reversal was refuted, and I have \"merited\" returning to the original formulation, viz.: Since a husband can annul and a father can annul, then just as a husband can annul only vows between him and her and vows of affliction, so, a father. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If a husband, who can annul in her maturity, can annul only vows between him and her and vows of affliction, how much more so a father! — No, this may be true of a husband, who does not have exclusive authority (in the annulment of vows) — wherefore he can annul only vows between him and her and vows of affliction, as opposed to a father, who does have such authority — wherefore he can annul all vows. I have not succeeded in deriving it by reasoning; it is, therefore, written \"These are the statutes, etc.\" likening the father to the husband, viz.: Just as the husband can annul only vows between him and her and vows of affliction, so the father. \"her husband shall confirm it and her husband shall annul it\": If she vowed not to eat figs and grapes, and he confirmed it for figs, it is all confirmed. If he annulled it for figs, it is not annulled until he annulled it also for grapes. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: If he confirmed it for figs but not for grapes, it is all confirmed. If he annulled it for figs, but not for grapes, it is all annulled, it being written \"her husband shall confirm it and her husband shall annul it.\" Just as \"shall confirm it\" (connotes even) \"part of it,\" so, \"shall annul it\" (connotes even) \"part of it.\" If she vowed not to eat figs and grapes, and a sage was consulted (for absolution) and he (explicitly) permitted it for dates, but not for grapes, or for grapes, but not for figs, it is all permitted. If he forbade it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all forbidden. If he forbade it for figs, but not for grapes, or for grapes, but not for figs, it is forbidden. If her husband annulled it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all annulled. If he confirmed it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all confirmed. When is this so? When it is all one vow. But if she said: I vow not to eat figs, and, in addition, I vow not to eat grapes, and a sage were consulted, and he permitted it for figs, but not for grapes, or for grapes but not for figs — or if her husband annulled it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, or if he confirmed it for figs but not for grapes or for grapes but not for figs — (then only) what was (specifically) confirmed is confirmed, and what was (specifically) annulled is annulled." + ], + [ + " (Bamidbar 30:14) \"And if her husband be silent, silent to her from day to day\": This is the silence of taunting. You say this, but perhaps it is the silence of confirmation (of the vow)? (This is not so, for Ibid. 12) \"and he was silent to her\" already speaks of the silence of confirmation. How, then, is \"and he be silent, silent\" to be understood? As referring to the silence of taunting. \"from day to day\": I might think, from time to time (i.e., for a twenty-four hour period); it is, therefore, written \"which are upon her. He has confirmed them for he was silent to her on the day of his hearing\" (i.e., until the night). R. Shimon b. Yochai says: \"from time to time (i.e., a twenty-four hour period),\" it being written \"from day to day.\"", + " (Bamidbar 30:16) \"And if he annul them after his hearing\": after his confirmation of the vow. You say this, but perhaps it is \"after his hearing,\" literally? (This cannot be, for) \"for he was silent to her on the day of his hearing\" already speaks of hearing. How, then, am I to understand \"after his hearing\"? As after his confirmation of the vow. \"And if he annul them after his hearing,\" i.e., after his confirmation (and she breaks her vow), \"then he shall bear her sin.\" (i.e., he takes her place for (punishment of) the sin. Now does this not follow a fortiori, viz. If in respect to G-d's measure of punishment, which (relative to that of reward) is small, one who causes his neighbor to go astray takes his place for punishment, then, in respect to His measure of good, which is (relatively) large, how much more so (is one rewarded for being instrumental in his neighbor's mitzvah)!", + " (Bamidbar 30:17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\": Father is likened to husband, and husband to father in all of the ways we have mentioned \"in her maidenhood (in) the house of her father\", but not \"in her maidenhood\" in the house of her husband (i.e., her husband, unlike her father, does have prerogatives in her vows beyond her maidenhood.) R. Yishmael says \"in her maidenhood in the house of her father\": Scripture here speaks of a betrothed maiden, her father and her husband (jointly) annulling her vows." + ], + [ + " (Bamidbar 31:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Take the revenge of the children of Israel, etc.\": This is in praise of the leaders of Israel. They do not depart from the world until they take Israel's revenge, which is the revenge of Him who spoke and brought the world into being. \"from the Midianites\": But were the Moavites not the initiators? As it is written (Bamidbar 22:4) \"And Moav said to the elders of Midian, etc.\" and (Ibid. 7) \"And the elders of Moav went and the elders of Midian, etc.\" They had never made peace with each other — except when it came to warring with Israel. An analogy: Two sheep dogs were always at odds with each other, until a wolf came to snatch a lamb from the flock, when one of them, standing up against it, the other said: If I don't help him now, he will kill the lamb and then will turn against me and kill me — whereupon they made peace with each other and took on the wolf. Likewise, Moav and Midian were never at peace with each other, viz. (Bereshit 36:35) \"… who smote Midian in the field of Moav.\" But when they came to make war against Israel, they made peace with each other. Why, then, \"from the Midianites\"? For they \"counseled\" against Israel. \"the Midianites\" — they \"inveighed\" (\"midaynin\") against Israel.", + " (Bamidbar 31:2) \"Afterwards you will be gathered unto your people\": We are hereby apprised that Moses' death was contingent upon the defeat of Midian — in spite of which he entered into it with zeal, viz. (Ibid. 3) \"And Moses spoke to the people, saying 'hechaltzu,'\" connoting zeal, as in (Devarim 3:18) \"Chalutzim shall you cross over.\" (Ibid.) \"And let them be against Midian to execute the vengeance of the L-rd against Midian\": He told them: You are not executing the vengeance of flesh and blood, but the vengeance of Him who spoke and brought the world into being, as it is written (Nachum 1:2) \"the L-rd is a G-d of scorn and revenge.\"", + " (Bamidbar 31:4) \"A thousand to a tribe, a thousand to a tribe\": 24,000 all together, viz. (Ibid. 5) \"And there were handed over … twelve thousand armed for the host, etc.\" R. Akiva says: \"a thousand to a tribe, a thousand to a tribe.\" Why (add) \"And there were handed over, etc.\" To exclude the tribe of Levi. \"And there were handed over of the thousands of Israel\": Scripture hereby apprises us that they were just and righteous men, who gave of themselves for the cause. R. Nathan says: Others handed them over: \"This man is kasher — Let him go! This man is a tzaddik — Let him go!\" R. Elazar Hamodai says: Come and see the love (of Israel for) the shepherd of Israel. So long as they had not heard that the death of Moses was attendant upon the war with Midian, what is written of them? (Shemot 17:4) \"Just a little more and they will stone me.\" When they heard of it, they began hiding (to avoid conscription, so as not to be instrumental in his death) — notwithstanding which they were conscripted perforce, viz. \"And there were handed over of the thousands of Israel, etc.\"", + " (Bamidbar 31:6) \"And Moses sent them, a thousand to a tribe to the host, them and Pinchas\": We are hereby apprised that they were as \"weighty\" as Pinchas, and Pinchas was over and against all of them. Why did Pinchas go and not Elazar? Because Pinchas went to take revenge (of the Midianites) for his mother's father (Yithro, viz. Shemot 2:16), it being written (Bereshit 37:36) \"And the Midianites sold him (Joseph) to Egypt.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and the holy articles … in his hand\": This refers to the ark, viz. (Ibid. 4:20) \"And they shall not see when the 'holy' is being covered, lest they die.\" (Ibid. 31:6) \"in his hand\": \"his hand\" is his domain, as in (Ibid. 21:26) \"and he took all his land from his hand,\" and (Bereshit 24:10) \"and all the good of his master in his hand.\"", + " (Bamidbar 31:7) \"And they warred against Midian\": They surrounded it from four sides. R. Nathan says: They left a fourth side for them to flee from. (Ibid. 8) \"the five kings of Midian\": As they were all one in counsel, they were all one in death. \"and Bilam the son of Beor they slew by the sword\": Israel gave him his full reward and did not stint him. For he said to them: When you were six hundred thousand (in the days of Balak), you could not withstand them, and would you withstand them now? Whereupon they gave him his full \"reward\" (for his sound advice) and did not \"stint\" him. R. Nathan says: With the four judicial death penalties they slew him. As it is written (Joshua 13:22) \"And Bilam the son of Beor the sorcerer the children of Israel slew by the sword together with their slain.\" (Bamidbar 31:10) \"and all tirotham\": This refers to their houses of idolatry. Variantly: the posts of their sentinels. (Ibid. 31) \"And they took all of the spoil … and they brought it to Moses.\" Scripture here apprises us that they were just and upright and not suspect of theft, as opposed to (Joshua 7:1) \"And the children of Israel embezzled the spoils,\" while here \"And they took all of the spoil … and they brought it to Moses.\" (Bamidbar 31:13) \"And Moses and Elazar the Cohein went out\": Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Because they saw the youth of Israel going out to snatch the spoils. (Ibid. 14) \"And Moses was wroth with the commanders of the host\": \"the great ones bear the stigma.\" — whereupon Pinchas said to him: \"Our teacher, we did as you commanded us.\" (Ibid. 15-16) \"And Moses said to them: Have you let all the females live? These are the women who were (consigned as harlots) against the children of Israel by the word of Bilam.\" What was that word? He said to them (the Midianites): Even if you bring all the hordes in the world against them, you will not defeat them. Are you more numerous than the Egyptians, of whom it is written (Shemot 14:7) \"And he took six hundred of his picked chariots, etc.\"? But come, I will counsel you as to what to do. The G-d of these detests lewdness. Consign your wives and daughters to them and steep them in lust and their G-d will war against them. For this is the rule: As long as Israel does His will, He wars for them, as it is written (Shemot 14:14) \"the L-rd will war for you.\" And when they do not do His will, He wars against them, viz. (Isaiah 63:10) \"… and He turned into their foe.\" And, what is more, the Merciful One becomes cruel to them, viz. (Eichah 2:5) \"The L-rd has become like a foe; He has swallowed up Israel.\"", + " (Bamidbar 31:17) \"And every woman knowing a man for carnal relations, kill\": Is Scripture speaking of a woman who is fit for intercourse or of one who has actually had intercourse? (Ibid. 31:18) \"And all the little ones among the women who did not know carnal relations, keep alive for yourselves\" makes it clear that the criterion is being fit for intercourse. (31:7) \"kill\": Why is this (second \"kill\") mentioned? (i.e., Why is the first \"kill\" not sufficient to include \"and every woman knowing a man\"?) (It is written) to conclude the subject (i.e., to be included with the preceding part of the verse.) For otherwise, I would not know whether (the reading is to kill the women together) \"with every male among the little ones\" or to keep (them) alive \"with all the little ones among the women.\" It (the second \"kill\") is, therefore, written (to conclude the subject of the first verse.) \"And all the little ones among the women who did not know carnal relations, keep alive for yourselves\": From here R. Shimon b. Yochai ruled. A proselytess who was converted at less than three years and one day is fit for (marriage to) the priesthood.", + " (Bamidbar 31:19) \"And you, abide outside the camp seven days\": What is the intent of this? From (Bamidbar 19:14) \"A man if he die in a tent, all that enter the tent (while the body is still in it) … shall be unclean seven days,\" I would think, even straw and twigs, etc. (see Chukath #126). \"you and your captives\": Just as you are children of the covenant (and require sprinkling with the waters of the red heifer), so, your captives (i.e., Those girls less than three year and one day of age, who were proselytized and became unclean, require sprinkling.)", + " (Bamidbar 31:20) \"and every garment and every vessel of skin\": What is the intent of this? From (Vayikra 11:32) \"or skin or sack,\" I know only of sack. Whence do I derive (the same for) every work of goats? (From the above.) Would you say that? It follows a fortiori! (i.e., why do we need a verse?), viz.: If in dead-body tumah (our instance) the more stringent variety, every work of goats is likened to sack, then in the instance of sheretz (creeping thing) tumah, (that of Vayikra), the less stringent variety, how much more so should every work of goats be likened to sack! — Would you say that? Do we derive the less stringent from the more stringent to be more stringent with it? Rather, why is \"garment\" mentioned in respect to dead body tumah? It follows a fortiori, viz.: If in sheretz, the less stringent variety, garment was likened to sack, how much more so (should this obtain) in dead-body tumah! Why, then, is \"garment\" mentioned in dead-body tumah? It is \"extra\" for the purpose of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: \"Garment\" is written here and \"garment\" is written elsewhere (Vayikra). Just as here, every work of goats is likened to sack, so, there. And just as there, (the articles must be) spun and woven, (sack being spun and woven), so, there, spun and woven. To include the band, the belt, and the saddle-band of an ass, which are spun and woven. To exclude cords or ropes, which are not spun and woven.", + " (Bamidbar 31:21) \"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war: This is the statute of the Torah which the L-rd commanded Moses\": It had been forgotten by Moses, our teacher. Because he had succumbed to anger, he succumbed to forgetfulness. R. Elazar says: In three places he succumbed to anger and he succumbed to error: (Vayikra 10:16-17) \"and he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, saying: Why did you not eat the sin-offering in the holy place?\" (Bamidbar 20:10) \"And he said to them: Listen, now, you fractious ones! Shall we bring forth water for you from this rock!\" — followed by (11) \"And Moses lifted his hand and smote the rock with his staff twice.\" Here, too, (Ibid. 31:14) \"And Moses was wroth with the commanders of the host, the officers of the thousands and the officers of the hundreds, who came from the host of battle\" — followed by \"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war, etc.\" Moses, our teacher, because he had succumbed to anger, succumbed to forgetfulness. Others say: Moses authorized Elazar the Cohein to speak, so that when he died they would not say to Elazar: \"In your teacher's lifetime you did not speak. Why are you speaking now?\" \"which the L-rd commanded Moses\": He said the thing in the name of its sayer. And thus is it written (Esther 2:22) \"And Esther said to the king in the name of Mordecai.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 31:22) \"Only the gold and the silver\": You say (finished) vessels. But perhaps (the verse is speaking of) golmim (unfinished, undifferentiated metal forms)? It follows (otherwise), viz.: The dead of Israel cause uncleanliness, and the slain of Midian cause uncleanliness. Just as with the dead of Israel (finished) vessels contract uncleanliness, and not golmim, so, with the slain of Midian. R. Yossi Haglili says; (The verse speaks of finished) vessels. You say vessels, but perhaps golmim? It is, therefore, written \"Only,\" to distinguish (between the two.)", + " (Bamidbar 31:23) \"Every thing that comes into the fire shall you pass through the fire\": Knives, spits, and grills are whitened in fire. Pots, stew-pots, and kettles and boilers are to be boiled against absorption of idolatrous elements. \"And every thing that does not come into the fire\": such as spears, cups and flasks, are rinsed and immersed. And whence is (the need for) immersion (derived)? It follows a fortiori, viz.: If what does not require sprinkling (with the waters of the red heifer) requires immersion, how much more so that which requires sprinkling!", + " (Bamidbar 31:24) \"And you shall wash your garments on the seventh day and you shall be clean\": What is the intent of this? Since we are speaking of one slain by the sword, Scripture comes to teach us that the sword and one who touches it is tamei for seven days. Whence do we derive (the same for transfer of tumah from) vessels (i.e., appurtenances) to man to vessels (appurtenances)? From \"And you shall wash your garments.\" \"and then you shall come to the camp.\" Just as here, (without washing of garments and sprinkling) he is forbidden to enter the camp (of the Shechinah), so, there (vis-à-vis the red heifer, Vayikra 19:19) he is forbidden to enter the camp; and just as there, until the evening, so, here, until the evening." + ], + [ + "(Bamidbar 35:9-10) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel … When you cross the Jordan, etc.\": What is the intent of this section (on the cities of refuge)? From (Devarim 4:41) \"Then Moses set aside three cities on the east side of the Jordan,\" we know only of these. Whence is it derived that Moses commanded Joshua to set aside cities of refuge (on the other side)? From (Bamidbar 35:11) \"then you shall designate cities for yourselves.\" Scripture speaks of (the time) after inheritance and settlement. — But perhaps, upon their entry to the land? It is, therefore, written (Devarim 12:29) \"When the L-rd your G-d has cut down the nations, etc.\" Scripture speaks of (the time after inheritance and settlement). (Bamidbar 35:10) \"When you cross the Jordan to the land of Canaan\": From here R. Yonathan derived: The Jordan is not part of the land of Canaan. R. Shimon b. Yochai says (Ibid. 26:3) \"at the Jordan. Jericho\": Just as Jericho is part of Canaan, so is Jordan. (Ibid. 35:11) \"Then you shall call out cities (arim) for yourselves.\" \"Calling out\" connotes \"designation.\" \"cities\": I might think, large cities; it is, therefore, written \"arim\" (connoting small cities). If so, I might think villages. It is, therefore, written \"arim.\" How was this implemented in effect? They were of such size as to have markets and a food store. \"And there shall flee there a slayer\": I might think, any slayer. It is, therefore, written \"a slayer, one who smites a soul unwittingly.\" If \"one who smites a soul,\" I would think, even one who wounds his father and mother (unwittingly, viz. Shemot 21:15). It is, therefore, written \"a slayer, one who smites a soul,\" Scripture hereby excluding from exile one who (unwittingly) wounds his father and mother." + ], + [ + " (Bamidbar 35:12) \"And the cities shall be for you as a refuge from the avenger. And the slayer shall not die until he stand before the congregation for judgment.\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 27) \"And if the avenger kill the slayer (outside the city of refuge), he has no blood\" (on his hands), I might think (he may kill him even) immediately. It is, therefore, written \"And the slayer shall not die (at the hands of the avenger) until he stand before the congregation for judgment\" (and is pronounced an exile.)", + " (Bamidbar 35:13) \"And the cities which you shall provide — six cities of refuge shall there be for you.\": together with the first (three designated by Moses across the Jordan). You say, together with the first. But perhaps (the meaning is) exclusive of the first? (Ibid. 14) \"The three cities shall you provide across the Jordan, and the three cities shall you provide in the land of Canaan\" indicates \"together with the first.\" And they are (Devarim 4:43) \"Betzer in the desert in the land of the plain for (the tribes of) Reuven; Ramoth in Gilead for Gad; and Golan in Bashan for Menasheh. And, corresponding to them, three in the land of Canaan, viz. (Joshua 20:7) \"And they set aside Kedesh in the Galil in the hill (country) of Naftali, and Shechem in the hill of Ephraim, and Kiryath Arba, which is Chevron, in the hill of Yehudah.\" We find, then, the two and a half tribes across the Jordan corresponding (in this respect) to the nine and a half tribes in the land of Canaan, most of the spillers of blood residing in Gilead. As it is written (Hoshea 6:8) \"Gilead, the city of the workers of wrong, steeped in blood.\" (Bamidbar 35:13) \"cities of refuge shall there be for you\": What is the intent of this? I derive that they provide refuge only for those (who killed) in the land. Whence do I derive (the same for those) outside the land? From \"shall there be for you\" (— in any event). (Ibid. 15) \"for the children of Israel\": This tells me (that they provide refuge only) for (native) Israelites. Whence do I derive the same for proselytes and sojourners? From (Ibid.) \"and for the proselyte and the sojourner in their midst.\" But perhaps (the meaning is that) just as a sojourning proselyte is exiled for (unwittingly killing) another, so, he is exiled for (unwittingly killing) an Israelite, and an Israelite is exiled for (unwittingly killing) him? — It is, therefore, written \"for you.\" How so? If an Israelite killed him, he is exempt. If he killed an Israelite, he is killed. \"shall these six cities be for refuge\": What is the intent of this? From (14) \"The three cities shall you provide across the Jordan,\" I might think that the first that is set aside provides refuge (immediately). It is, therefore, written \"shall these six cities be for refuge,\" Scripture hereby apprising us that one (city) does not afford refuge until all have been set aside.", + " (Bamidbar 35:16) \"And if with an iron implement he kill him (intentionally) and he die, he is a murderer.\": What is the intent of this? From (17) \"And if with a hand-stone … (18) Or if with a wooden implement, etc.\", I might think that he is liable only if he killed him with one of these. Whence would I derive (the same for) iron? It is, therefore, written \"And if with an iron implement he kill him, he is a murderer.\" — But (even) without this I can derive it a fortiori, viz.: If he is liable for killing him with stone or wood, how much more so with iron! — But if so, I would say: Just as a stone must fill the hand (thus \"hand-stone\"), so, iron. It is, therefore, written with an implement of iron, (of any size). It is revealed before the Holy One Blessed be He that iron of any size can kill, wherefore \"hand\" is not written (in that connection) — even a needle or a pin sufficing. This tells me only of his killing him with iron. Whence do I derive the same for his throwing at him metal balls or lumps? From (16) \"He is a murderer; die shall die the murderer\" — in any event. (17) \"And if with a hand-stone, whereby he can die, he strike him and he die, he is a murderer. Die shall die the murderer.\": What is the intent of this? From (Shemot 21:18) \"And if men quarrel and a man strike his neighbor, etc.\" I might think (that this obtains) whether he strikes him with something which is or which is not lethal. It is, therefore, written \"And if with a hand-stone (i.e., one which fills the hand), whereby he can die, he strike him.\" Scripture hereby apprises us that he is not liable unless he strikes him with something which is potentially lethal. I might think, even (if he strike him) on a (body) site (a blow to) which is not mortal. It is, therefore, written (Devarim 19:11) \"And if a man hate his neighbor … and he strike him mortally\" — whereby we are apprised that he is not liable unless he strikes him with something which is potentially lethal and on a (body) site, injury to which may result in his death. This (\"And if with a hand-stone\") tells me that he is liable only if he kills him with a stone. Whence do I derive (the same for) his rolling rocks or pillars over him? From (17) \"he is a murderer — die shall die the murderer\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:18) \"Or if with a wooden hand-implement, whereby he can die, he strike him, and he die, he is a murderer.\" What is the intent of this? From (Shemot 21:20) \"And if a man strike his (Canaanite) man-servant or maid-servant with a rod, and he die under his hand, vengeance (by the sword) shall be taken,\" I might think, whether or not it is of killing potential. It is, therefore, written \"Or if with a wooden hand-implement, whereby he can die, he strike him, etc.\" — only if it is of killing potential. I might think, even on a (body) site injury to which does not result in death. It is, therefore, written (Devarim 19:11) \"And if a man hate his neighbor and lie in wait for him, and he rise up against him and he strike him mortally,\" Scripture hereby apprising us that he is not liable unless he strikes him on a (body) site injury to which may result in death. This (\"Or, if with a wooden implement\") tells me that he is liable only if he struck him with wood. Whence do I derive (the same for) his throwing beams or poles at him? From \"he is a murderer — die shall die the murderer\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:19) \"the avenger, he shall kill the murderer\": The mitzvah is the avenger's. Whence is it derived that if he has no avenger, beth-din designates one for him? From \"The avenger, he shall kill the murderer when he comes upon him\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:20) \"And if in hatred he thrust him\": What is the intent of this? From \"And if with an iron implement,\" \"And if with a hand-stone,\" \"Or if with a wooden hand-implement,\" I might think that he is liable only if he killed him with these. Whence do I derive (the same for) other things? It follows by induction from all three, viz.: Stone is not like wood; wood is not like stone; and both are not like iron. And iron is not like both. What is common to all three is that they are potentially lethal, and if one killed (by them), it is a mitzvah for the avenger to kill him. This tells me only of his killing with these. Whence do I derive that he is likewise liable if he pushed him off the top of a roof and he fell and died? From \"And if in hatred he thrust him\" — in any event. — But perhaps even if he pushed him into water or fire or incited a dog or a snake against him? It follows (that this is not so) by induction from all three, viz.: Stone is not like wood and wood is not like stone and both are not like iron and iron is not like both. What is common to all three is that they are potentially lethal and he killed (by wielding them), in which instance he is liable — to exclude his thrusting him into fire or water or inciting a snare against him, in which instance his (the victim's) judgment is relegated to \"Heaven.\" \"or if he hurl aught at him in prey\": (i.e.,) if he \"hunted\" him with intent to kill.", + " (Bamidbar 35:21) \"Or if in hatred he strike him with his hand\": What is the intent of this? From \"And if with an iron implement,\" \"And if with a hand-stone,\" \"Or if with a wooden implement,\" I would think that he is liable only with these. Whence do I derive (that he is likewise liable) if he crushed, strangled, kicked, or trampled him? From \"with his hand\" — in any manner. \"The avenger shall kill the murderer\": What is the intent of this? Is it not already written (19) \"The avenger, he shall kill the murderer\"? I might think that (this obtains) only with one who has an avenger. Whence do I derive (the same for) one who does not have an avenger? From \"The avenger\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:22) \"And if of a sudden, without hatred, he thrust him\": to exclude (his killing) unwittingly. \"or he cast upon him some instrument, but not in prey\": without \"hunting\" or intent to kill. (22) \"Or with any stone, whereby one can die,\" \"without seeing\": to include (for exile) a blind man and one who throws (a stone) at night. R. Yehudah says: \"without seeing\": to exclude a blind man. \"and he not be his foe\": Issi b. Akiva says: We find his stringency to be his lenity, and his lenity, his stringency, viz.: You cannot make him liable for the death penalty — Perhaps he killed him unwittingly. And you cannot make him liable for exile — Perhaps he killed him wittingly. \"and he not be his foe\" (juxtaposed with [24] \"Then the congregation shall judge\"): to exclude haters from sitting in judgment. This tells me of haters. Whence do we derive the same for kin? From (24) \"between the slayer and the avenger\" (with no other \"relationship\" intervening). Whence do I derive the same for witnesses? It follows, viz.: The Torah states: Kill through (the agency of) judges, kill through witnesses. Just as judges who are (their) haters or kin are unfit (to judge in their case), so, witnesses (who are haters or kin). Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If judges — who do not decide (the facts of the case) — haters and kin are unfit to serve (as judges), then witnesses — who decide (the facts of the case) — how much more so are haters and kin unfit to serve (as witnesses)! This tells me only of (the instance of a murderer). Whence do I derive (the same for) all other instances of the death penalty? From [the superfluous] (Ibid.) \"according to these judgments.\" This tells me only of Israelites. Whence do I derive the same for proselytes? From (Vayikra 24:22) \"for proselytes and native-born (Israelites) alike.\" This tells me only of capital cases. Whence do I derive (the same for) monetary cases? From (Ibid.) \"One (standard of) judgment shall there be for you,\" — But perhaps just as capital cases (are adjudicated) by twenty-three, so, monetary cases? It is, therefore, written (here) \"according to these (capital) judgments.\" These are (adjudicated) by twenty-three, and not monetary judgments, of which it is written (Shemot 22:8) \"Until elohim (counting three judges) shall come the dispute of both.\" And whence is it derived that capital cases (are adjudicated) by twenty-three? From (Bamidbar 35:24) \"And the congregation (ten) shall judge\" (25) And the congregation (ten) shall rescue\" — twenty all together. And whence is it derived that three are added? From (Shemot 23:2) \"Do not be after the many to do evil,\" I understand that I should be with them to do good. If so, what is the intent of (Ibid.) \"After the many (i.e., the majority to incline\" (judgment)? Let your judgment for good (i.e., acquittal) not be like your judgment for evil (i.e., incrimination). I still would not know how many, (but the Torah states: Kill by witnesses; kill by the inclination of the judges. Just as witnesses are two, so, the inclination of the judges (i.e., acquittal, is with a majority of one, and incrimination by a majority of two); and since the verdict of beth-din cannot be evenly balanced, three most be added to them (the twenty). The expounders of metaphor stated: The three \"eduyoth\" (\"congregants\") written in this section (one in [24] and two in [27]) signal that capital cases are adjudicated by thirty.", + " (Bamidbar 35:25) \"And the congregation shall return him\": From here you learn that those who kill, either unwittingly or wittingly, repair to the cities of refuge, and beth-din send and bring them from there. One who is found liable for the death penalty is killed. One who is not found liable is let go. One who is found liable for exile is returned to his place, as it is written \"and the congregation shall return him to his city of refuge.\" \"and he shall dwell there until the death of the high-priest\": R. Meir says: A murderer shortens a man's days, and the high-priest lengthens a man's days. It is not fitting that the \"shortener\" should stand before the \"lengthener.\" Rebbi says: A murderer defiles the land and removes the Shechinah, and the high-priest causes the Shechinah to repose on the land. It is not fitting that he who defiles the land should stand before him who causes the Shechinah to repose upon the land.", + " (Bamidbar 35:26) \"And if the murderer go beyond the border of the city of refuge … (27) the avenger may slay the murderer\": R. Elazar b. Azaryah said: If under the measure of punishment, the lesser (of the two measures), one who steps one step (beyond the permitted limits) is liable for his soul, then under the measure of reward, the greater, how much more so (is his soul ennobled by an \"extra step\" for a mitzvah)! (37) \"And the avenger find him\": any man (i.e., not only the literal \"blood-avenger,\" his kin). (38) \"For in the city of his refuge shall he dwell\": whence it is derived: If one killed in that city (to which he had been exiled), he is exiled from one neighborhood (in that city) to another. And a Levite (who lives in a city of refuge) is exiled from that city to another. \"and after the death of the high-priest, the slayer shall return to the land of his holding\": but not to his (previous high) position. These are the words of R Yehudah. R. Meir says: even to his position." + ], + [ + " (Bamidbar 35:29) \"And these shall be for you a statute of judgment\": to obtain throughout the generations\": in Eretz Yisrael and outside of it. (30) \"Whoever would kill a soul, by the testimony of witnesses shall he kill the slayer\": What is the intent of this? From (19) \"The avenger, he shall kill him,\" I might think that he may kill him in beth-din without witnesses. It is, therefore, written \"Whoever would kill a soul, by the testimony of witnesses, etc.\" He kills him only in beth-din and by witnesses. \"and one witness shall not testify against a soul to have him put to death\": (but) he can testify towards acquittal. And one witness can testify towards (imposing) an oath. \"and one witness\": This is a prototype, viz.: Wherever \"witness\" is written, two are understood, unless \"one\" is specified. (31) \"And you shall not take ransom for the soul of a murderer\": What is the intent of this? From (Shemot 21:30) \"When ransom is set for him\" (one whose ox killed a man), I might think that just as \"redemption\" is given for those subject to death at the hands of Heaven, so, is it given for those liable to death by man (i.e., beth-din). It is, therefore, written \"And you shall not take ransom.\" R. Yoshiyah says: If one were taken out to be executed and he injured others, he is liable. If others injured him, they are not liable for (injuring) his person, (for he is considered \"dead\"), but they are liable for (damage to) his property. Whence is this derived? From \"And you shall not take ransom,\" (indicating that he is regarded as \"dead.\") — But perhaps this obtains even if his verdict has not yet been consummated? It is, therefore, written \"who is liable to die.\" Until his verdict has been consummated, he (i.e., one who injures him) is liable. Once his verdict has been consummated, he is not liable. R. Yonathan says: If one were being taken out to be executed, and another came forward and killed him, he is not liable. Even if his verdict has not yet been consummated? It is, therefore, written \"until he is liable to die.\" Until his verdict has been consummated, he (i.e., one who kills him) is liable. Once his verdict has been consummated, he is not liable.", + " (Bamidbar 35:32) \"And you shall not take ransom for one who fled to the city of his refuge, etc.\": If one killed unwittingly, I might think that if he gave money (i.e., \"ransom\"), he would not be exiled. It is, therefore, written \"And you shall not take ransom for one who has fled, etc.\"", + " (Bamidbar 35:33) \"Velo tachanifu the land\": This is an exhortation against flatterers (\"chanafim\"). Variantly: Do not cause the land to \"flatter\" you (i.e., not to produce fruit). \"ki hadam hu yachanif eth ha'aretz\": Rabbi Yoshiyah interpreted this acronymically, viz.: \"ki hadam hu yachon af ba'aretz\" (\"for the blood will repose wrath upon the land.\" \"and the land will not have atonement.\" What is the intent of this? Because it is written (Devarim 21:4) \"and they shall break there the neck of the heifer in the river-bed,\" I might think that if its neck were broken and afterwards the murderer were found, it would effect atonement. It is, therefore, written \"and the land will not have atonement.\" We are hereby taught that the spilling of blood defiles the land and removes the Shechinah. And because of the spilling of blood the Temple was destroyed.", + " Once, the Cohanim of equal station were running up the ramp (to perform the sacrifice), when one of them caught up with the other in his four ells, took his knife, and thrust it into his heart. R. Tzaddok ascended the steps of the Temple hall and said: It is written (Devarim 21:1) \"If there be found a slain one on the earth, etc.\" Come and let us measure for whom it is incumbent to bring the heifer (of the broken neck) — the Temple or the azarah (the Temple court) — whereupon all of the people burst into tears. After that the father of the young Cohein came and said to them: \"My brothers, let him be your atonement. My son is still palpitating and the (sacrificial) knife has not become unclean\" — whereby we are taught that the defilement of knives was of more moment to them than the spilling of blood. And thus is it written (II Kings 21:16) \"And Menasheh also shed very much innocent blood until it filled Jerusalem from mouth to mouth.\"", + " (Bamidbar 35:34) \"in whose midst I dwell\": Beloved are Israel, for even when they are tamei the Shechinah reposes among them — (Vayikra 16:16) \"who dwells with them in the midst of their uncleanliness,\" and (Ibid. 15:31) \"… when they defile My sanctuary which is in their midst,\" and (Bamidbar 5:3) \"and they shall not make unclean their camps in whose midst I dwell.\" (Ibid. 35:34) \"for I the L-rd dwell in the midst of the children of Israel.\" R. Nathan says: Beloved are Israel, for wherever they are exiled the Shechinah is with them. They were exiled to Egypt — the Shechinah was with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Did I not reveal Myself to the house of your father when they were in Egypt (enslaved to) the house of Pharaoh?\" They were exiled to Bavel — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"Because of you I was sent to Bavel.\" They were sent to Eilam — the Shechinah was with them, viz. (Jeremiah 49:38) \"I placed My throne in Eilam, and banished from there king and officers.\" They were exiled to Edom — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 63:1) \"Who is This, who comes from Edom, with sullied vestments, from Batzrah?\" And when they return, the Shechinah will be with them, viz. (Devarim 30:3) \"Then the L-rd your G-d will return with your captivity and He will have mercy upon you.\" It is not written \"and He will return to you,\" but \"and He will return with you!\" And it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me from the Levanon, My bride — with Me from the Levanon shall you come. You will look from the top of Amanah, from the top of Senir and Chermon, from the dens of lions, from the mountains of leopards.\" Rebbi says: An analogy: A king says to his servant: Why do you search for me? I am with my son. Whenever you need me, I am with my son. \"For I, the L-rd dwell in the midst of the children of Israel.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c3b405ddd48765656f1a4868b6a81a6bb0da0a30 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/English/merged.json @@ -0,0 +1,636 @@ +{ + "title": "Sifrei Bamidbar", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Bamidbar", + "text": [ + [ + " (Bamidbar 5:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Command the children of Israel that they send out of the camp every leper (metzora) and everyone with a (genital discharge (zav), and everyone that is unclean by (contact with) a body (tamei meth).\" Why was this section stated? (For) from (Bamidbar 19:20) \"A man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the congregation, for he has defiled the sanctuary of the L-rd,\" we hear the punishment; but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written \"Command the children of Israel that they send out of the camp … (3) and they shall not make unclean their camps in which I dwell.\" This (3) is the exhortation that the unclean not enter the sanctuary in a state of uncleanliness.", + " \"Command\": The command is immediately, for present performance and for future generations. You say thus, but perhaps it is only for future performance! It is, therefore, (to negate this) written \"Command the children of Israel that they send … (Bamidbar 19:4) \"And the children of Israel did so, sending them outside the camp\" — whence we derive that the command is for immediate performance. And whence do we derive that it is (also) for future generations? From (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you clear olive oil … (3) … an eternal statute for your generations.\" — But how do we derive (the same) for all the commands in the Torah? R. Yishmael says: Since we find unqualified commands in the Torah, and one of them was qualified as being for present performance and for future generations, we derive the same for all the mitzvoth in the Torah. R. Yehudah b. Bethira says: \"command\" in all places connotes impulsion (to the act), as it is written (Devarim 3:28) \"And command Joshua and strengthen him and fortify him\" — whence we learn \"We strengthen only the (internally) strengthened,\" and \"We impel only the (internally) impelled.\" R. Shimon b. Yochai says: \"Command\" in all places entails expense, as it is written (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you pure olive oil,\" (Bamidbar 35:2) \"Command the children of Israel that they give to the Levites from the inheritance, etc.\" (Bamidbar 28:2) \"Command the children of Israel and say to them: My offering, My bread, for My fires\" — whence we see that \"command\" in all places entails expense. Except in one; and which is that? (Bamidbar 34:2) \"Command the children of Israel and say to them: When you come to the land of Canaan, etc.\" — where the intent is: Impel them to the division of the land. Rebbi says: \"Command\" in all places is exhortation, as it is written (Bereshit 2:16-17) \"And the L-rd G-d commanded (i.e., exhorted) the man, saying … but of the tree of knowledge of good and evil, you shall not eat.\"", + " (Bamidbar 5:2) \"that they send out of the camp\": I understand this to mean from the Levite camp alone. Whence do I derive that the Israelite camp is also meant? From (Bamidbar 5:3) \"Outside the camp shall you send them.\" (Bamidbar 5:3) \"and they shall not make unclean their camps in whose midst I dwell\": This is the camp of the Shechinah. — But even if this were not mentioned, I could derive it a fortiori, viz. If those with dead-body tumah are ejected from the less stringent camp, that of the Israelites, how much more so are they ejected from the more stringent camp, that of the Shechinah. If so, why is \"and they shall not make unclean their camps\" needed? To teach that we do not punish by an a fortiori argument. R. Yehudah says: There is no need (for the verse to teach that they are sent out of the camp of the Shechinah), for it follows a fortiori, viz.: If those with (dead-body) tumah are ejected from the less stringent camp, (that of) the ark (i.e., the camp of the Levites), how much more so are they ejected from the more stringent camp, (that of) the Shechinah, (R. Yehudah obviously holding that we do punish by an a fortiori argument). If so, why is it written \"and they shall not make unclean their camps?\" Because from \"they shall send out from the camp every leper and every zav and every tamei meth,\" I would understand that they are all sent to one place; it is, therefore, written in respect to a leper (Vayikra 13:46) \"Solitary shall he sit\" — that no other unclean ones sit with him. I might then think that zavim and the tamei meth are sent to one camp; it is, therefore, written \"and they shall not make unclean their camps\" — to assign a separate camp for each. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: There is no need (for the above). A leper was included in the general category (of the unclean), and left the category (for special mention) to teach concerning the category, viz.: Just as a leper, whose tumah is most stringent — his sending is more stringent than that of his neighbor, so, each one whose tumah is more stringent, his sending is more stringent than that of his neighbor.", + " This is the source for the sages' gradations of partitions (mechitzoth). Wherever zav confers tumah, metzora (leper) confers tumah. metzora is of greater stringency (than zav) in that it confers tumah upon one who enters (a house afflicted with tzara'ath [viz. Vayikra 14:46] [— wherefore a metzora is sent out of all three camps]). Wherever tamei meth confers tumah, zav confers tumah. zav is of greater stringency (than tamei meth) in that it confers tumah under an even mesama (a stone beneath which there is a cavity [viz. Vayikra 15:9] [— wherefore a zav is sent out of two camps]). Wherever tvul yom (one who has immersed in the daytime [pending purification in the evening]) confers tumah, tamei meth confers tumah. tamei meth is of greater stringency (than tvul yom) in that it confers tumah upon a man (who touches him, viz. [Bamidbar 19:22] [— wherefore a tamei meth is sent out of one camp]). Wherever one's lacking atonement (through an offering) renders (him) unfit (for eating consecrated food) tvul yom renders (him) unfit. tvul yom is of greater stringency (than one's lacking atonement) in that he renders terumah unfit.", + " \"that they send out of the camp\": Is this speaking of all men or only the Levites, the carriers of the ark? It is, therefore, written (Ibid. 3) \"From male until female shall you send out\" — Scripture speaks of all men. R. Yoshiyah says \"that they send out of the camp\" connotes both adults and minors. You say both adults and minors, but perhaps the criterion (for inclusion) should be punishment, viz.: Just as we find re sanctuary defilement that only adults are punished, viz. (Ibid. 19:20) \"And a man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off\" — here, too, only adults are intended. It is, therefore, written \"From male until female shall you send out,\" both adults and minors. R. Yochanan says: Why is it written \"From male until female shall you send out\"? Because it is written \"They shall send out of the camp,\" I might think, only these (viz. (Ibid. 2). Whence do I derive (the same for) all the other types of tumah? From \"From male until female — any (type of tumah) that affects male or female — shall you send out.\" This tells me only of male and female. Whence do we derive the same for one whose sex is unknown or a hermaphrodite? From (the redundant) \"Outside the camp shall you send them.\" This tells me only of one who can be sent away (i.e., of one who can walk). Whence do I derive (the same for) one who cannot be sent away (i.e., that he must be taken by another)? From \"Outside the camp shall you send them.\" This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) appurtenances (that have become tamei)? From \"and they shall not make unclean their camps.\" R. Akiva says: \"Outside of the camp shall you send them\" connotes both men and appurtenances. R. Yishmael says: It is derived by induction, viz.: A man is subject to plague tumah and garments are subject to plague tumah. Just as a man is subject to being sent away, so, appurtenances. — No, this may be so for a man, who imparts tumah (to an object) by reclining (mishkav) or sitting (moshav [upon it]), for which reason he must be sent away — as opposed to appurtenances, which do not impart tumah in that manner! — No, this is refuted by (the instance of) stones from a leprous house, which, though they do not impart tumah through mishkav or moshav, require being sent away. Do not wonder, then, if appurtenances, though they do not impart tumah through mishkav and moshav are to be sent away. R. Yossi Haglili says \"From male until female shall you send them out\": Just as male and female are distinctive in being subject to becoming proto-tumah (av hatumah) require being sent away, so, all that are thus susceptible — to exclude earthenware vessels, which are not thus susceptible.", + " (Vayikra 17:15) \"and every soul that eats neveilah (carcass) or treifah (what is \"torn\") … he shall wash his clothes and bathe in water …\" R. Yitzchak says: It is written (Ibid. 16) \"And if he does not wash (his clothes) and he does not bathe his flesh (and he eats kodshim or enters the sanctuary), he shall bear his sin.\" For not bathing his body Scripture makes him liable to kareth (\"cutting-off'). You say, it is for not bathing his body, but perhaps it is for not washing his clothes! — Can you say this? If for the more stringent tumath meth he is not punished (with kareth) for not washing his clothes, how much more so is he not punished for not washing his clothes for the less stringent eating of carcass! If so, what is the intent of \"And if he does not wash his clothes\"? To serve as an exhortation (against not washing them).", + " \"Outside of the camp shall you send them\": What is the intent of this (after \"They shall send out of the camp\")? From \"They shall send out of the camp,\" I might think the intent is (only) that they not touch the ark or its bearers, but they should be assigned a place for themselves (inside the camp). It is, therefore, written \"Outside of the camp shall you send them\": \"and they shall not make unclean their camps\" — whence (i.e., from the three-fold repetition of \"camp\") they stated: There were three camps: the Israelite camp, the Levite camp, and the camp of the Shechinah. From the entrance to Jerusalem until the Temple mount — the Israelite camp. From the entrance to the Temple mount until the azarah (the Temple courtyard) — the Levite camp. From the entrance to the azarah and inwards — the camp of the Shechinah. (Ibid. 3) \"in whose midst I dwell\": Beloved are Israel, who, even when they are tamei, the Shechinah is among them, as it is written (Vayikra 16:16) \"who dwells with them in the midst of their uncleanliness,\" and (Bamidbar) 35:34) \"And you shall not defile the land which you inhabit, in which I dwell, for I, the L-rd, dwell in the midst of the children of Israel (even when they are unclean).\"", + " (Ibid. 5:4) \"And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp\": R. Yossi Haglili says: Come and see how great is the power of transgression. For before they stretched forth their hands to transgress (with the golden calf), there were no zavim or lepers among them, and after they did so, there were zavim and lepers among them. In the course (of our learning) we learned that these three things (zavim, lepers, and tamei meth) occurred on the same day (the day that they made the golden calf). R. Shimon b. Yochai says: Come and see how great is the power of transgression. For before they stretched forth their hands to transgress, what is written of them? (Shemot 24:17) \"and the sight of the glory of the L-rd was like a consuming fire on the top of the mountain in the eyes of the children of Israel\" — They did not fear and they did not tremble. After they stretched forth their hands to transgress, what is written of them? (Ibid. 34:30) \"And Aaron and all of Israel saw Moses, and, behold, the skin of his face shone, and they were afraid to approach him.\" \"And the children of Israel did so\": This is to declare the praise of Israel, that just as Moses told them, thus did they do. What is the intent of (the additional) \"As the L-rd spoke to Moses, so did the children of Israel do\"? To teach that the unclean ones themselves, (who were sent out), did not protest." + ], + [ + " (Bamidbar 5:5-6) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel: A man or a woman, if they do of all the sins of man\": Why is this section mentioned? (i.e., it has already been mentioned elsewhere.) — It is written (Vayikra 5:20-22) \"If a soul sin and commit a profanation against the L-rd … or if he find a lost object and swear falsely, etc.\" But the stolen property of a proselyte is not mentioned. It is, therefore, written (here) \"Speak to the children of Israel: A man or a woman, if they do all of the sins of man.\" Scripture comes to teach us about the stolen property of a proselyte that if one swore to him falsely (that he did not steal it) and the proselyte died, he pays the principal and the fifth to the Cohanim and the guilt-offering to the altar, (a proselyte, halachically, not having any heirs). This is a rule in the Torah: Any section stated in one place in the Torah, missing one thing, and repeated in a different place is repeated only for the sake of the thing that is originated. R. Akiva says: Everything stated therein must be expounded. R. Yoshiyah (in explication of R. Akiva) says: Why is \"a man or a woman\" stated? From (Shemot 21:3) \"And if a man open a pit or if a man dig a pit,\" I would know only of a man. Whence would I derive (the same for) a woman? From \"a man or a woman,\" to liken a woman to a man in respect to all transgressions and damages in the Torah. R. Yonathan says: (The above derivation) is not needed, for it is already written (Ibid. 34) \"The owner (whether man or woman) of the pit shall pay,\" and (Ibid. 22:5) \"Pay shall pay the kindler (whether man or woman) of the fire.\" Why, then, is it stated \"a man or a woman\"? For its (own) teaching, (i.e., that the law of theft of the proselyte\" obtains both with men and with women.) \"if they do all of the sins of man to commit a profanation against the L-rd\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Vayikra 5:21] \"If a soul sin and commit a profanation, etc.\") Because it is written \"If a soul sin and commit a profanation… (22) or find a lost object, etc.\", I might think that only one who lies in respect to what is mentioned therein is regarded as one who lies against the L-rd Himself. Whence do I derive (the same for) one who lies in respect to all other things? It is, therefore, written \"if they do all of the sins of man to commit a profanation against the L-rd.\" \"to commit a profanation\" (\"limol ma'al\"). \"me'ilah\" in all places is \"lying.\" And thus is it written (I Chronicles 5:25) \"Vayimalu ('and they lied') against the G-d of their fathers,\" and (Joshua 7:1) \"And the children of Israel yimalu ma'al ('falsified') in respect to the ban,\" and (I Chronicles 10:13) \"And Saul died because of his falsification ('bima'alo ma'al') against the L-rd.\" And, in respect to Uzziyahu (II Chronicles 26:18), \"Leave the sanctuary, for you have acted falsely (ma'alta'),\" and (Bamidbar 5:12) \"… and she be false (uma'ala) to him\" — whence we see that \"me'ilah\" is \"lying.\" (Ibid. 6) \"and that soul shall be guilty\": Why is this stated? (i.e., it seems redundant.) \"a man or a woman\" would seem to indicate specifically these. Whence would I derive (the same for) one whose sex is unknown or a hermaphrodite? From \"and that soul shall be guilty\" — All are included, even proselytes and servants. — But this would seem to include all, both the above and minors! — Would you say this? If a minor is exempt from (punishment for) the grave sin of idolatry, how much more so (is he exempt from punishment for) all the mitzvoth of the Torah! Whence is it derived that if one stole and swore (falsely) and went to bring the money (to repay) and the guilt-offering and could not manage to bring them before he died, that his heirs are exempt? From \"and that soul shall be guilty.\" — But perhaps just as they are exempt from the guilt-offering, so, they are exempt from the principal. — It is, therefore, written (Ibid. 7) \"and he shall give it (the principal) to the one to whom he is liable (for payment).\" \"and that soul shall be guilty\": Why is this stated? Whence do you derive that if one burned his neighbor's grain sack on the Sabbath that beth-din does not exact payment from him because he is liable to the death penalty? From \"and that soul shall be guilty\" (i.e., in the aforementioned instance, the life alone is taken.) (Ibid. 7) \"and they confess their sin which they have done\": This tells me that a sin-offering requires confession. Whence do I derive (the same for) a guilt-offering? From \"and that soul be guilty and they confess.\" R. Nathan says: This is a paradigm (binyan av) for all that are put to death that they require confession." + ], + [ + " (Bamidbar 5:7) \"and they confess their sins which they have done\": and not for what his father has done. So that if one says to him: Give me the pledge that I deposited with your father and he says: You did not deposit (any pledge), and the other says: I beswear you (to that effect), and he says \"Amen,\" I might think that (if he confesses) he is liable; it is, therefore, written (Vayikra 5:5) \"then he shall confess wherein he has sinned,\" and not for what his father has done. \"then he shall restore his guilt at its head\": Why is this stated? Because it is written (Ibid. 5:24) \"and he shall pay it at its head,\" I might think that this applies to monetary payment (of the principal). Whence is it derived that he may return the theft itself? From \"then he shall restore.\" (Bamidbar 5:7) \"and its fifth shall he add to it\": so that it and its fifth make five (equal parts). These are the words of R. Yoshiah. R. Yonathan says: a fifth of the principal. \"and he shall give it to the one to whom he is liable\": Why is this stated? Because it is written (Vayikra 5:24) \"To whom it belongs shall he give it on the day of (the acknowledgement of) his guilt,\" I might think that he must give it either to him or to his messenger. Whence do I derive (that he may also give it to) the messenger of beth-din or to the heir (of the one to whom he is liable)? From \"and he shall give it to the one to whom he is liable.\" R. Nathan says: If one stole a maneh from his neighbor, and he came to beth-din, and he did not manage to pay it before the debtor of the robbed one arrived — Whence is it derived that beth-din may take it from the robber and give it to the debtor? From \"and he shall give it to the one to whom he is liable\" — in any manner." + ], + [ + " (Bamidbar 5:8) \"And if the man does not have a redeemer (to whom to return the debt\"): R. Yishmael says: Now is there a man in Israel who does not have a redeemer? Scripture (in this instance) is teaching about one who robs a proselyte and swears to him (falsely), after which the proselyte dies — that he pays the principal and the fifth to the Cohanim and the guilt-offering to the altar, (a proselyte, halachically, having no heirs.) R. Nathan says: \"And if the man does not have a redeemer\": This tells me only of a man. Whence do we derive (the same for) a woman? From \"to whom to return the debt,\" (connoting either man or woman). If so, why is it written \"the man\"? For a man, a search must be made to determine whether or not he has a redeemer. For a minor, a search need not be made, it being certain that he has no redeemer (i.e., sons who can inherit him). (\"And if the man does not have a redeemer\":) Abba Chanan says in the name of R. Eliezer. Scripture speaks of the one who was robbed. — But perhaps it speaks of the robber. — (This cannot be, for) \"to whom to return the debt\" proves that it speaks of the one who is robbed. \"the debt (ha'asham) which is returned\": Scripture here speaks of money (and not of the guilt-offering proper). — But perhaps it does speak of the guilt-offering proper! — (This cannot be, for) \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him\" speaks of this. How, then, am I to understand \"ha'asham which is returned to the L-rd\"? As referring to money (i.e., the principal and the fifth). \"is the L-rd's to the Cohein\": The L-rd has acquired it and He has given it to the Cohanim of the officiating watch. — But perhaps he can give it to any Cohein he wishes! — It is, therefore, written \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him.\" (He gives it) to those who make atonement for him by it — the men of the watch.", + " If the thief (himself) were a Cohein, I might think that he acquires it. And this would follow a fortiori, viz.: If he acquires that of others, shall he not acquire what is his own! (That is, if others had stolen from the proselyte, who died without heirs, the Cohein acquires that theft. How much more so does he acquire the theft which he already possesses!) R. Nathan phrased it otherwise, viz.: If something which I do not acquire until it comes into my hand (i.e., ma'aser, and terumath ma'aser), another cannot acquire and take it from me, then something which I do acquire before it comes into my hand (i.e., what has been stolen from a proselyte without heirs), then when it does come into my hand, how much more so (does it follow) that another cannot acquire it and take it from me! — No, this may be true of something which he does not acquire until it comes into his hand, for just as he has no portion in it, so, others have no portion in it. But would you say the same for this (what has been stolen from a proselyte)? Just as he has a portion in it, so, others have a portion in it, and since this is so, it follows that it should be taken from his hand and be apportioned among the men of the officiating watch.", + " Whence is it derived that if one steals from a proselyte and swears (falsely) to him and goes to bring the money and the guilt-offering and does not manage to bring them before the proselyte dies — (Whence is it derived that his heirs are exempt (from the guilt-offering)? From \"aside from the ram of atonement with which atonement shall be made for him.\" (And in the above situation, his death has atoned for him.) Thus did R. Akiva teach before he came from Zifron. When he came from Zifron he said: If he gave the money to the men of the watch and then the proselyte died, the heirs do not retrieve it from the Cohein, and I pronounce over him (the giver) (Ibid. 10) \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be.\" The Cohein says to the heir: Bring a guilt-offering and it will be sacrificed, and he (the heir) says: \"whereby atonement shall be made for him\" — to exclude (from the guilt-offering) one who died, whose death has atoned for him.", + " \"aside from the ram of atonement\": From \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be,\" do you say that if he gave the money to (the watch of) Yehoyariv and (afterwards) the guilt-offering to (that of) Yedayah, he has fulfilled his obligation and I pronounce over him (the giver) \"Whatever a man gives to the Cohein, to him shall it be,\" or even if he gave the guilt-offering (first) to Yehoyariv, and (then) the money to Yedayah, he has fulfilled his obligation and I pronounce over him \"Whatever a man gives to the Cohein, to him shall it be\"? It is, therefore, written \"aside from the ram of atonement whereby atonement shall be made for him\" (and there is no atonement until the money has been returned.) But, (in the above instance), if the animal to be offered is still alive, it is sacrificed by (the watch of) Yedayah, and he (the giver) is told to offer another offering and give it to Yedayah (sic. [Yehoyariv?])" + ], + [ + " (Bamidbar 5:9) \"And all terumah of all the holy things of the children of Israel which they present to the Cohein, to him shall it be.\" R. Yishmael says: Scripture comes to teach you that if one dedicates (to the Temple) his grain pile before he levels it off and then he redeems it, he must take terumah (from it). I might think (he must do so) even if he redeemed it after he leveled the pile; it is, therefore, written (of terumah, Devarim 18:4) \"the first of your corn (pile).\" R. Akiva says: \"and all terumah\": Scripture comes to teach you that if he wishes to make his entire granary terumah, he may do so, so long as he leaves some over. \"and all terumah of all the holy things\": Scripture hereby teaches us that the laws of terumah apply to all varieties (of produce, and not just to those specifically indicated). Issi b. Yehudah says: If the ma'aser — the less stringent — obtains with all produce, how much more so, terumah — the more stringent. Variantly: If ma'aser, which does not obtain in the third and sixth year (of shemitah), obtains with all produce, how much more so, terumah, which obtains in all years! Issi b. Menachem says: if ma'aser, which is brought only as an adjunct to learning and fear (viz. Devarim 14:23), obtains with all produce, how much more so, the more stringent, terumah! (Ibid. 5:9) \"which they offer to the Cohein, to him shall it be\": R. Yishmael says: Now is terumah offered to the Cohein? (Does he not rather come to receive it?) What, then, is the intent of \"which they offer to the Cohein\"? Because it is written (Shemot 23:19) \"The first of the first-fruits (bikkurim) of your land shall you bring to the house of the L-rd your G-d,\" but we are not told what is to be done with them; it is, therefore, written \"which they offer to the Cohein, to him shall it be.\" Scripture hereby teaches us that bikkurim, (which are presented as offerings), are to be given to the Cohanim." + ], + [ + " (Bamidbar 5:10) \"And a man, his holy things, to him shall they be\": All kodshim (\"holies\") were included in \"And a man, his holy things, to him shall they be.\" Scripture \"pulled out\" all the kodshim and gave them to the Cohanim, leaving over (to the owners) only (\"portions\") of thank-offerings, peace-offerings, the Pesach offering, beast-tithe, second-tithe, and neta revai (plantings of the fourth year). Variantly: And a man, his holy things, to him shall they be\": From here you derive that to the Cohein who performs the sacrifice (even in a different watch), its service (i.e., its flesh) and its skin belong \"to him\" (the Cohein). Variantly: \"And a man, his holy things, to him shall they be\": What is the intent of this? From (Vayikra 19:24) \"And in the fourth year all of its fruit shall be holy in praise of the L-rd,\" (I would not know) \"holy\" to the owners or \"holy\" to the Cohanim? It is, therefore, written \"And a man, his holy things, to him shall they be.\" Scripture here speaks of neta revai, that it belongs to the owners. These are the words of R. Meir. R. Shimon says: \"holy\" to the owners. You say \"holy\" to the owners, but perhaps it is \"holy\" to the Cohanim! — You derive it thus: second-tithe is called \"holy\" (viz. Devarim 26:13) \"and neta revai is called \"holy.\" Just as second-tithe is \"holy\" to the owners, so, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by terumah, which is called \"holy\" (viz. Vayikra 22:14) and yet belongs to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe requires bringing to the place (Jerusalem) and neta revai requires bringing to the place. If I learned that second-tithe belongs to the owners, neta revai should belong to the owners. — (No,) this is refuted by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, belong to the Cohanim. — Would you say that? There is a difference. Second-tithe is called \"holy,\" and requires bringing to the place, and redemption. And neta revai is called \"holy,\" and requires bringing to the place, and redemption. And this is not to be refuted by terumah, which, even though it is called \"holy,\" does not require bringing to the place, nor by bikkurim, which, even though they require bringing to the place, do not require redemption. I will learn a thing from a thing, and I will reason out a thing from a thing. I will learn a thing of three facets from a thing that is similar in (these) three facets, and I will not learn a thing of three facets from a thing which is not similar in (these) three facets, but only in one or two. If I have learned, then, that second-tithe belongs to the owners, then neta revai, too, should belong to the owners. R. Yossi says \"holy\" to the owners. You say \"holy\" to the owners, but perhaps it is \"holy\" to the Cohanim! — It is, therefore, written (of neta revai, Vayikra 19:25) \"And in the fifth year you may eat its fruit to increase for you its produce.\" For whom is it increased? For him to whom it has already been given (in the fourth year, i.e., the owner.)", + " (Bamidbar 5:10) \"And every man, his holy things, to him shall they be\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18:19) \"All the terumoth of the holy things which the children of Israel will separate for the L-rd have I given to you (Aaron) and to your sons, etc.\", I might think that he (a Cohein) could forcibly seize them (the priestly gifts). It is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him shall they be\" — He has the option of giving them to any Cohein he wishes. \"And a man, his holy things, to him shall they be\": If one measured out (terumah) for them (certain Cohanim) on the ground and others (later) joined them, I might think that I pronounce over him \"Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance the Cohein for whom he measured it out), to him (that Cohein) shall it be\"; it is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be\" (i.e., he retains the option of giving it to those who came later). I might then think that if he measured it out (for him) in a basket and others joined later, I still pronounce over him \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be\" (and he can give it to the later ones); it is, therefore, (for such a circumstance) written \"Whatever a man gives to the Cohein, (in this instance, the first Cohein), to him (that Cohein) shall it be.\" R. Yossi says if one redeemed his (first-born) son within thirty days, and he (the son) died, I might think that I pronounce over him (the father) \"Whatever a man gives to the Cohein to him (the Cohein) shall it be\"; it is, therefore, written \"And every man, his holy things, to him (the man) shall they be.\" (If he died) after thirty days, the money is not taken back from the Cohein, it being pronounced over the father \"Whatever a man gives to the Cohein, to him (the Cohein) shall it be.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 5:12) \"Speak to the children of Israel and say to them: A man, a man, if his wife go astray, and she be faithless to him\": What is the intent of this section? From (Devarim 24:1) \"If a man take a woman and he cohabit with her, etc.\", we hear only that if he had two witnesses (to her adultery) and she had not been forewarned, that she leaves him by divorce. But if she were adulterous in the presence of only one witness or it is in doubt whether she had or had not been adulterous after having been secreted (with the one she had been forewarned against), we did not hear what is to be done with her. It is, therefore, written \"Speak to the children of Israel and say to them: \"A man, a man, if his wife go astray, etc.\", that (in the above instance) she must drink the bitter waters. This is the intent of this section. \"A man, a man\": to include the wife of a deaf mute, an imbecile, one who has gone abroad or been incarcerated, or a dullard — that beth-din forewarns her (if she is deporting herself immodestly) to the end of invalidating her kethubah (her marriage contract). I might think, even to the end of making her drink (the bitter waters); it is, therefore, written (to negate this) (Ibid. 11) \"Then the man shall bring his wife.\" R. Yossi b. Yehudah says: also to the end of making her drink when her husband is released from incarceration. Variantly: \"A man, a man\": to include a woman awaiting levirate marriage (yibum). \"if his wife go astray\": Scripture speaks of those who are fit to be \"wives\" — to exclude a widow married to a high-priest, a divorcée or a chalutzah (one who has performed the chaliztah ceremony to break a levirate connection), who are married to a regular priest, a mamzereth or a Nethinah (a descendent of the Geveonites) married to an Israelite, and a daughter of an Israelite married to a Nathin or a mamzer. And, according to Akavya b. Mehallalel, (to exclude) a woman who is a proselyte or a freed slave. They (the sages) said to him (Akavya): But there was a freed slave, Charkemis, in Jerusalem, and Shemaya and Avtalyon had her drink (the bitter waters)! He replied: They dissimulated their doing so — whereupon they excommunicated him and he died in his state of excommunication, and beth-din stoned his coffin. (\"if his wife go astray,) and she is guilty of ma'al against him\": (\"ma'al\") In the area of illicit relations or in the area of monetary (fraudulence)? (Ibid. 5:13) \"And a man lie with her a lying of seed\" indicates that ma'al here is in the area of illicit relations, and not in that of monetary (fraudulence). \"and she is guilty of ma'al against him\": \"me'ilah\" in all places is \"lying.\" And thus is it written (I Chronicles 5:25) \"Vayimalu ('and they lied') against the G-d of their fathers,\" and (Joshua 7:1) \"And the children of Israel yimalu ma'al ('falsified') in respect to the ban,\" and (I Chronicles 10:13) \"And Saul died because of his falsification ('bema'alo ma'al') against the L-rd.\" And, in respect to Uzziyahu, king of Judah, (II Chronicles 26:18) \"Leave the sanctuary, for you have acted falsely (ma'alta),\" and (Vayikra 5:21) \"and he (the denier) ma'ala ma'al against the L-rd\" — whence we see that \"me'ilah\" in all places is \"lying.\"", + " \"And a man lie with her a lying of seed\": a man, and not a minor. \"And a man lie with her\": and not with her sister. For it would follow (otherwise), viz.: If in a place where the forbidder [(i.e., her husband, who forbids her to all men)] does not forbid her all of his days, (for he can divorce her) — she forbids her forbidder (her husband) from living with her (if she secretes herself), then in a place where the forbidder (his wife) forbids her (sister to him) all of his days — how much more so should she forbid (to herself) her forbidder (if he cohabits with her sister)! It is, therefore, written (\"and a man lie) with her,\" and not with her sister. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: \"with her\": and not (if he lay with) with his mother-in-law; \"with her\": and not with one of the illicit relations. For it would follow (otherwise), viz.: If one commits a (relatively) \"light\" act of forbidding, in that he does not forbid her all of his days — she forbids her forbidder, then if one commits a grave act of forbidding, in that he forbids her all of his days, how much more so should she forbid (to herself) her forbidder! It is, therefore, written \"with her,\" and not with his mother-in-law; \"with her,\" and not with one of the illicit relations.", + " (Ibid. 5:13) \"and it be hidden from the eyes of her husband\": but not if her husband see and make himself \"unseeing.\" If her husband knows, he is not permitted to scheme and make her drink.\" \"and she had secreted herself and she be defiled\": (Does this mean that) there were no witnesses to defiling, but there were witnesses for secreting, or that there were no witnesses to both defiling and secreting? If you say this (the latter), she is permitted to her husband. The former, then, is the case and not the latter. There are no witnesses to defiling, but there are witnesses to secreting. \"and she had secreted herself\": We have not been apprised of the (minimum) time of secreting; it is, therefore, written \"and she had secreted herself and she be defiled\": the (minimum) time for defilement — for intercourse; for he'arah (the initial stage) — for circling a palm tree. These are the words of R. Yishmael. R. Eliezer says: the (minimum) time for pouring a cup. R. Yehoshua says: for drinking it. Ben Azzai says: for frying an egg. R. Akiva says: for swallowing it. R. Yehudah b. Betheira says: for swallowing three eggs, one after the other. \"and there be no witness in her\": Is Scripture speaking of two witnesses or of one? It is, therefore, written (Devarim 19:15) \"There shall not arise one witness against a man for every transgression and for every sin.\" Why (emphasize) one? To serve as a prototype (binyan av), viz.: Wherever \"witness\" (alone) is mentioned, two are understood, unless Scripture specifies \"one.\" \"and she were not seized\": to exclude one who was forced. For it would follow (otherwise), viz.: If in the instance of \"light\" tumah (e.g., a widow (cohabiting) with a high-priest, where there is only a lav (transgression of a negative commandment), forced is equated with consenting, how much more so, in an instance of grave tumah, such as ours, where the penalty is death, forced should be equated with consenting; it is, therefore, written \"and she were not seized.\" Or, I might think (that this halachah obtains both) with (the wife of) an Israelite or of a Cohein; it is, therefore, written \"and she (the wife of an Israelite) were not seized\" — to exclude (from being forbidden to her husband) the wife of a Cohein, (who is forbidden to him even if she were forced.) (Ibid. 14) \"And there pass over him a spirit of rancor and he warn his wife\": optional (i.e., \"he may warm his wife.\") These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: mandatory (i.e., \"he must warn his wife.\") R. Akiva says: Why is \"venitma'ah\" (\"and she be tamei\") written three times, (5:14, 5:27, 5:29)? tumah vis-à-vis her husband, and vis-à-vis her cohabitor, and vis-à-vis (her eating) terumah (if she is the daughter of a Cohein). R. Yishmael says: If a divorcée, the \"lighter,\" (in that she may return to her divorcer), is unfit (for marriage) to the priesthood, how much more so sotah, the \"graver,\" (who may not return to her husband; and no verse is needed for this.) (Ibid. 5:14) \"and she were defiled … and she were not defiled\": What is the intent of this? If she were (positively) defiled, why does she drink? And if she were (positively) not defiled, why does he make her drink? Scripture hereby (by this ambiguity) comes to teach us that she drinks only in a case of doubt (as to whether or not) she were defiled. And from here you rule (accordingly) in the instance of (the tumah of sheretz) [a creeping thing], viz.: If in an instance (that of sotah), where unwittingness is not equated with wittingness (to make her tamei) or forcing to consent, doubt is equated with certainty (to forbid her to her husband until she drinks and resolves the doubt), then in an instance where unwittingness (of contact) is equated with wittingness, and forcing with consent, how much more so should doubt be equated with certainty! And just as here (for tumah to obtain, the locus of the act is) a private domain, there, too, it must be a private domain. Just as here we are dealing with a subject (the woman) which has the intelligence to be questioned, there, too, (for tumah to obtain), we must be dealing with a subject (e.g., the carrier of the sheretz) which has the intelligence to be questioned — whence they ruled: In a case of doubt involving a subject which has the intelligence to be questioned — in the private domain, the ruling is tamei; in the public domain, the ruling is tahor (clean). (In a case of doubt involving a subject) which lacks the intelligence to be questioned, both in the public and in the private domain, the ruling is tahor." + ], + [ + " (Bamidbar 5:15) \"Then the man shall bring his wife to the Cohein\": According to the Torah, the man brings his wife to the Cohein. But they said: He is given two Torah scholars (as chaperones) on the way so that he not live with her. R. Yossi says: Her husband is trusted with her, a fortiori, viz. If he is trusted (to be alone) with his wife when she is a niddah, though the punishment for cohabiting with her is kareth, how much more so is he to be trusted with her when she is a sotah, cohabitation with whom is not liable to kareth! They replied: How much more so (is he not to be trusted with her!) If he is not liable to kareth he will not be deterred! Variantly: (The instance of niddah is no refutation). He may be trusted (to be alone with her) when she is a niddah, for she is permitted to him afterwards, but not with a sotah, who may not be permitted to him afterwards. According to the Torah, the husband brings his wife, it being written \"and the man (i.e., her husband) brings his wife to the Cohein.\" \"and he shall bring her offering for her\": Every offering devolving upon her. These are the words of R. Yehudah. The sages say: Any offering that permits her to him, such as that of a zavah and that of a woman who has given birth, she brings of what is his and it is not deducted from her kethubah. And any offering that does not permit her to him, such as that for taking a Nazirite vow or desecrating the Sabbath, she brings of what is hers and he deducts it from her kethubah. \"one-tenth of an ephah of meal\": Why state (\"of meal\")? For it would follow, since the offering of a sinner comes for a sin and this comes for a sin, that since the first comes only of fine flour, this, too, is to be only of fine flour; it is, therefore, written \"meal.\" \"barley\": Why? For it would follow, since the offering of a sinner comes for a sin and this comes for a sin, then this, too, should come only from wheat; it is, therefore, written \"barley.\" R. Gamliel said: Scribes, allow me, and I will interpret it symbolically, viz.: Just as her deeds were those of a beast, so, her food shall be that of a beast.\" He shall not pour oil upon it\": If he does, he transgresses a negative commandment. Would you say, then, that just as he transgresses (a negative commandment) with his oil so, he transgresses with his frankincense? Would you say that? (I would say that) he transgresses with oil, for he cannot remove it, but not with frankincense, for he can remove it.\" It is, therefore, written \"He shall not pour oil upon it\" and \"He shall not place frankincense upon it\" — so that if he places either oil or frankincense upon it he transgresses a negative commandment. Why is that? \"For it is an offering of rancors.\" \"rancors\": two rancors: rancor against her and rancor against her husband (and) just as there is rancor below, there is rancor Above. \"an offering of memorial\": I hear (from this, a \"memorial\" [i.e., a \"reminder\"] both of) merit and of liability; it is, therefore, written (afterwards, to negate this) \"a reminder of sin.\" All of the \"memorials\" in the Torah are for the good, except for this one, which is for punishment. These are the words of R. Tarfon. R. Akiva says: This one, too, is for the good, as it is written (Ibid. 28) \"And if the woman had not been defiled (in this concealment), and she be clean, then she shall be absolved (of the blighting waters), and she will sow seed.\" This (verse) tells me only \"a reminder of sin.\" Whence do I derive (that it is also) a reminder of merit? From \"an offering of memorial\" — in any event. R. Yishmael says: \"an offering of memorial\" — general; \"a reminder of sin\" — specific. (This is an instance of \"general-specific,\" (where the resolution is) — \"There obtains in the general only what is stated in the specific,\" (i.e., that it is a memorial of sin and not of merit.) For, (if not for this principle) the \"contender\" could argue. Which attribute (of the L-rd) is stronger? That for good or that for punishment? Certainly, that for good (viz. Shemot 34:7) If the attribute of punishment diminished (that of good), it would be a reminder of sin, but since the attribute of good is stronger, it follows that it should be a reminder of merit. This is an attribute of the Torah: Whenever a \"general-specific\" (application) defeats an a fortiori (application [as in the above]) — If both can be satisfied, the a fortiori (application) is not to be defeated. How can both be satisfied (in our instance) without the a fortiori (application) being defeated? (As follows:) If she had been defiled, then punishment visits her immediately. And if she has a certain merit, that merit may suspend (the operation of the bitter waters) for three months so that the fetus is recognizable. These are the words of Abba Yossi b. Channan. R. Eliezer b. Yitzchak of Kfar Darom says: For nine months, as it is written (Ibid. 28) \"and if she is clean, then she will sow seed. Just as \"seed\" connotes nine months, so, merit (can suspend for) nine months. R. Yishmael says: Twelve months. And even though there is no proof for this, there is intimation of it in (Daniel 4:24-26) \"O king, let my counsel be acceptable to you … All this befell King Nevuchadnezzar. At the end of twelve months, etc.\" R. Shimon b. Yochai says: Merit does not suspend (the operation of) the blighting waters. For if you say that it does, you \"dilute\" the (deterrence of the) bitter waters before all women, and they will drink them; and you cast an evil name upon the clean ones who drank. For people will say: They were really defiled, but their merit suspended (the operation of the waters). Rebbi says: I can determine (whether or not she was clean). If she were clean, in the end, she will die, as all men do, and if she had been defiled, she will die as depicted by Scripture, viz. (Bamidbar 5:27) \"and her belly will swell and her thigh will fall.\" R. Shimon says: Who is going to inform all of the standersby that she will die and her belly will swell and her thigh will fall? But (if she were guilty), then as soon as she drank, her face would turn green and her eyes would bulge, and her veins would swell in her, and they would say: Hurry and take her out so that she not defile the azarah (the Temple court)!" + ], + [ + " (Bamidbar 5:16) \"And the Cohein shall draw her near\": whence it is derived that the draught is not given to two sotahs together. \"and he shall stand her\": He shall not stand with her, her manservant and her maidservants, because she tends to be callous in their presence. \"before the L-rd\": at the gates of Nikanor (opposite the entrance to the sanctuary), whence they stated: The head of the watch would stand those who were tamei at the gates of Nikanor." + ], + [ + " (Bamidbar 5:17) \"And the Cohein shall take consecrated water: This refers to water consecrated in a vessel, the waters of the laver. \"in an earthen vessel\": We are hereby taught that all vessels are not equated with earthen vessels. For it would follow: Since soil and water consecrate in the instance of the red heifer and soil and water consecrate in the instance of sotah, then if I derive that all vessels are equated with earthen vessels re the red heifer, then re sotah, too, all vessels should be equated with earthen vessels; it is, therefore, written (specifically) \"in an earthen vessel\" (to negate the above derivation). \"in an earthen vessel\": a new one. For it would follow: If I have derived that re the red heifer both a new and an old vessel are permitted, I should derive the same for sotah. It is, therefore, written here \"in an earthen vessel,\" and, elsewhere (Vayikra 14:5) \"into an earthen vessel.\" Just as there, a new one, here, too, a new one. These are the words of R. Yishmael. \"and of the soil that shall be on the floor of the mishkan the Cohein shall take\": Scripture hereby teaches us that if there were no soil there, he brings soil from elsewhere and places it there; for it is the place which consecrates. Issi b. Yehudah says (\"that shall be\"): to include (the same for) the soil of the Temple (in Jerusalem). Issi b. Menachem says (in demurral): If in respect to a lesser form of tumah (e.g., dead-body tumah or sheretz tumah), the Temple (mikdash) was equated (vis-à-vis kareth liability for entry) with the sanctuary (mishkan), then, in respect to a graver form of tumah, sotah, (where death is the punishment,) how much more so, should the (strictures of the) mikdash be equated with (those of) the mishkan! Why, then, need it be written \"that shall be on the floor of the mishkan\"? — That he not bring soil in his basket, (but shall use soil that is already there.) R. Shimon says: It is written here \"afar\" (\"and of the afar that is on the floor of the mishkan\"), and, elsewhere (Ibid. 19:17) \"And they shall take for the unclean one of the afar of the burning of the (heifer) for cleaning.\" Just as \"afar\" here,\" \"afar on the face of the water\" (i.e., visible on the surface of the water), so, there, afar on the face of the water. And, just as there if the afar preceded the water, it is valid, so, here. \"the Cohein shall take (the afar) and place it on the water\": so that it be visible. Three \"things\" in the Torah must be visible: the ashes of the heifer (Ibid.), the afar of the sotah, and the spittle of the yevamah (viz. Devarim 25:9). R. Yishmael says: Also the blood of the (slaughtered) bird (viz. Vayikra 14:6)." + ], + [ + " (Bamidbar 5:18) \"And the Cohein shall stand the woman before the L-rd\": Where he stood her before (viz. Ibid. 16), he stands her afterwards, (after she had been moved away from her original position [They would walk her from place to place to \"weary\" her into confession]). \"And he shall uncover the head of the woman\": The Cohein moves behind her and uncovers her hair to fulfill the mitzvah to do so. R. Yishmael said: From here (i.e., from the fact that he is to uncover her hair) we derive an exhortation for the daughters of Israel to cover their hair. And though there is no proof for this, there is an intimation of it in (II Samuel 13:19) \"And Tamar put earth upon her head … and she put her hand on her head.\" R. Yehudah says: If her top-knot were beautiful, he did not expose it, and if her hair were beautiful, he did not dishevel it. If she were dressed in white, she is dressed in black. If black were becoming to her, she is divested of it and clothed in ungainly garments. If there were golden ornaments upon her — necklaces, nose-rings, and rings — they are taken from her to render her unattractive. R. Yochanan b. Beroka says: The daughters of Israel are not made more unattractive than the Torah prescribes, viz. — \"… before the L-rd and he shall uncover the head of the woman.\" They would spread a sheet of linen between him and the people. The Cohein would walk around her in order to fulfill the mitzvah of disheveling her hair. They say to him: Just as she was not solicitous of the honor of the L-rd, so, we are not solicitous of her honor — wherefore she is demeaned in this manner. And all who wish to look at her may do so except her man-servants and her maid-servants, for she is callous in their presence. Both men and women, kin and non-kin, may look at her, as it is written (Ezekiel 23:48) \"and all the women will be chastised and not act according to your lewdness.\" (Devarim, Ibid.) \"and he shall place into her hands the offering of memorial\" Abba Channan says in the name of R. Eliezer: So that she is \"wearied\" into confession. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is so solicitous of the transgressors of His will, how much more so, of the doers of His will! \"and in the hand of the Cohein will be the bitter waters\": Scripture herby apprises us that the waters turn bitter only in the hand of the Cohein. Variantly: They are called \"bitter\" because of their effect — they impart bitterness to the body and convulse the eye." + ], + [ + " (Bamidbar 5:19) \"And the Cohein shall beswear her\": The Cohein administers the oath and she does not swear of herself. For it would follow (that she does), viz.: It is written here \"swear,\" and, elsewhere (Vayikra 5:4) \"swear.\" Just as there, he swears of himself, so, here, she should swear of herself. It is, therefore, written \"And the Cohein shall beswear her.\" \"and he shall say to the woman\": in any language that she understands. These are the words of R. Yoshiyah. For it would follow (otherwise), viz.: If in the instance of yevamah, (the instance) of lesser stringency, the other languages are not equated with the holy tongue (Hebrew) (viz. Devarim 25:9), then, (in the instance of) sotah, the graver instance, how much more so should the other languages not be equated with the holy tongue! It is, therefore, written \"and he shall say to the woman\" — in any language that she understands. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (derivation of R. Yoshiyah) is not necessary; for it is written (Bamidbar 5:22) \"and the woman shall say 'Amen,' 'Amen.'\" If she does not understand, how can she say this! — But perhaps she says \"Amen\" only on the curse (i.e., \"to swell the belly, etc.\" [and not on the oath])! — (This cannot be,) for she says Amen twice — both on the curse and on the oath. What, then, is the intent of \"and he shall say to the women\" (according to R. Yonathan)? That the Cohein teaches her (the import of) the order of the oath. (5:19) \"If no man has lain with you\": We are hereby taught that he opens for merit. He says to her: Much wine causes this. Much frivolity causes this. Much childishness causes this. Many have preceded you and been swept away (by lust). Do not allow His great name written in holiness to be erased by the (bitter) waters. He recounts before her things from the tradition, things mentioned in the early writings (Iyyov 15:18) \"which wise men relate and which they did not withhold from their fathers.\" And he says before her things which are not fit to be heard, by her and by all the families of her father's house. R. Yishmael says: In the beginning he apprises her of the strength of the bitter waters. He says to her: My daughter, what are these bitter waters like? Like a dry powder placed on raw flesh, which causes no harm, but which, when it finds a sore spot, penetrates and descends. You, too, if you are clean, drink and do not refrain, and, if you are unclean, in the end you will be swollen by these bitter, blighting waters." + ], + [ + " (Bamidbar 5:20) \"And you, if you have gone astray\": This tells me only of the regular mode. Whence do I derive (that the same applies for) the irregular mode (i.e., anal intercourse)? From \"and if you have become unclean.\" \"and a man has put his lying in you\": to include (in these strictures) one who is impotent, (where there is only \"lying,\" but no seed.) \"aside from your husband\": to include the wife of one who is impotent. He stipulates all (contingencies) with her." + ], + [ + " (Bamidbar 5:21) \"Then the Cohein shall beswear the woman with the oath of the curse.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 5:1) \"and he hear the voice of a curse,\" this tells me only of a curse. Whence do I derive that an oath is like a curse? It is derived inductively, viz.: It is written here (Bamidbar) \"curse,\" and it is written elsewhere (Vayikra) \"curse.\" Just as here \"oath\" is equated with \"curse,\" (viz. \"the oath of the curse\"), so, there, \"oath\" is equated with \"curse.\" And just as here, (the oath is administered) with \"yod-keh\" (viz. Ibid. \"May the L-rd [yod-keh-vav-keh] render you, etc.\"), so, all the oaths in the Torah (are administered with) \"yod-keh.\" \"in the midst of your people\": and your people (will remain at) peace. \"in the midst of your people\": and not at this time (when you are in the midst of gentiles.) There is a (crucial) difference between one being degraded in a place where he is known, and one being degraded in a place where he is not known, (the former degradation being more severe)." + ], + [ + " (Bamidbar 5:22) \"to swell the belly and to make fall the thigh\": R. Yossi Haglili says: This refers to the belly and the thigh of the adulterer. You say the belly and the thigh of the adulterer; but (perhaps it refers to) the belly and the thigh of the adulteress! — (This cannot be, for) [5:21] \"… causing your thigh to fall and your belly to swell\" already refers to the adulteress. How, then, am I to understand \"to swell the belly and to make fall the thigh\"? As referring to the adulterer, Scripture apprising us that just as punishment overtakes her, so, it overtakes him. Now does this not follow a fortiori, viz.: If re the attribute of punishment, the \"weaker\" attribute (of the Holy One Blessed be He), if one brings misfortune to his neighbor, he suffers likewise, then re the attribute of benefaction, (the stronger attribute, if one bring benefit to his neighbor,) how much more so (is he benefitted himself!) (Ibid. 22) \"and the woman shall say 'Amen,' 'Amen.'\": \"Amen\" that I have not become unclean; \"Amen\" that I will not become unclean, (in which instance the bitter waters operate retroactively). These are the words of R. Meir. And the sags do not agree, (but they say) \"Amen\" that I have not become unclean (i.e., acceptance of the oath) and (\"Amen\" that) if I have become unclean, they (the waters) should enter her (i.e., acceptance of the curse). \"Amen\" in respect to this man (the suspected adulterer); \"Amen\" in respect to any other man; \"Amen\" when betrothed — \"Amen\" when married; \"Amen\" when awaiting levirate marriage — \"Amen\" after levirate marriage. This is the rule: For a woman to be lived with and (thereby) to be forbidden (to her husband), the stipulated conditions must be those of that time (i.e., while she is still married to him [and not, e.g., before betrothal or after divorce]).", + " Since oaths are mentioned in the Torah generically, and in one case (that of sotah) it is specifically indicated that the oath must be accompanied by a curse, I derive that the same must obtain with all oaths in the Torah. Since in one case (that of sotah) it is specifically indicated that the oath must be administered under the Name \"yod-keh,\" I derive the same for all oaths in the Torah. And since oaths are mentioned generically in the Torah, and of one of them (sotah), it was specified that it be (answered) with \"Amen,\" so, I derive that the same holds true for all oaths in the Torah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: (\"Amen\" is repeated here) to include the oath administered by the judges, that it be answered by \"Amen.\" For if it is not answered by \"Amen,\" it is rendered a \"vain oath\" (in the name of the L-rd.) Since oaths are mentioned generically in the Torah, and in one case (sotah) it is specifically indicated that a previous oath (i.e., an oath for a previous matter) can be \"rolled\" onto it (e.g., When she answers \"Amen\" to not having been defiled by this man, she also answers \"Amen\" to not having been defiled by another, etc.), I derive the same for all of the oaths in the Torah. Now does this not follow a fortiori, viz.: If in the instance of sotah, where no previous claim has been made against her, a previous oath is \"rolled\" onto her, then, in instances of thefts, where previous claims have been made, how much more so may previous oaths be \"rolled\" onto them!" + ], + [ + " (Bamidbar 5:23) \"Then the Cohein shall write the curses (these\"): I might think, all the curses in the Torah (written in the curses of the covenant); it is, therefore, written \"these.\" \"the Cohein\": What is the intent of this (i.e., is it not understood from the context?) For it would follow: It is written here \"and he shall write,\" and it is written elsewhere (Devarim 24:1) \"and he shall write\" (a scroll of divorce). Just as there, any man may write it, so, here, (I would say that) any man may write it. It is, therefore, written \"the Cohein.\" \"and erase it\": (He must write it) on something that can be erased. Now does this not follow a fortiori, viz.: If in order to make peace between a man and his wife, the L-rd said: A scroll written in holiness — let it be erased by the waters, then the scrolls of heretics, which inject (into the world) contempt and hatred and envy and contention — how much more so should they be erased from the world! R. Yishmael says: How does one deal with the scrolls of the heretics? He cuts out the \"mentionings\" (of G-d's name) and burns the rest. R. Akiva says: He burns them entire, for they were not written in holiness. \"into a scroll\": From here they ruled: It is not to be written on a tablet, or on paper, nor on hide, but on a scroll (of finished parchment). And he is not to write it with gummed ink or with vitriol, but with ink, it being written \"and erase it into the bitter waters\" — writing that can be erased. \"and erase it into the bitter waters\": the connotation is that the writing makes the waters bitter." + ], + [ + " (Bamidbar 5:25) \"And the Cohein shall take from the hand of the woman\": and not from the hand of her representative — If she were in her menstrual period, she did not drink, (being forbidden to enter the azarah at that time). (5:24) \"And he shall make the woman drink\": Why is it written again (Ibid. 27) \"and he shall make her drink the water\"? For if the scroll were erased and she said \"I will not drink,\" they shake her and make her drink perforce. These are the words of R. Akiva. R. Shimon says: (Ibid. 26) \"and then he shall make the woman drink\": What is the intent of this? It is written afterwards \"and he shall make her drink the water\"! (To indicate that) three things are categorically required for (the validity of) the sotah (procedure): the erasure of the scroll, the offering of the fistful, and her acceptance of the oath. If the scroll were erased and she said; I am tamei, the waters are spilled out, the offering is scattered in the beth hadeshen, and the scroll is not valid for the drinking of a different sotah. R. Achi b. R. Yoshiyah says: It is valid. \"and he shall wave the offering\": back and forth and up and down. Whence is this derived? From (Shemot 29:23) \"which was waved and which was lifted\": Lifting is hereby likened to waving. Just as waving is back and forth, so, lifting. And just as lifting is up and down, so, waving — whence they ruled: The mitzvah of waving — back and forth, up and down. \"before the L-rd\": in the east (i.e., at the eastern side of the altar [opposite the sanctuary]). Wherever \"before the L-rd\" is written, the east is intended unless specified otherwise. \"and he shall wave the offering before the L-rd, and he shall present it at the (south-west corner of the) altar\" — whereby we are taught that the offering of the sotah requires waving and presentation. (Ibid. 26) \"And the Cohein shall take a fistful from the offering as its 'remembrance,' and he shall smoke it on the altar.\": This refers to the smoking of the fistful, which is called \"remembrance\" (viz. Vayikra 2:2) \"and then he shall make the woman drink the water\": as mentioned above." + ], + [ + " (Bamidbar 5:27) \"and her belly will swell and her thigh will fall\": This tells me only of her belly and her thigh. Whence do I derive (the same for) the rest of her limbs? From \"then the blighting waters will enter into her.\" — Let only this be stated, then. Why need it be added \"and her belly will swell and her thigh will fall\"? From that limb whence the sin began, from that limb will the punishment begin! Similarly, (Bereshit 7:23) \"And He blotted out every being upon the face of the ground — from man until beast.\" He who began the sin, from him will the punishment begin! Similarly, (Ibid. 19:11) \"And the men at the entrance of the house they smote with blindness, from small to great.\" They who began the sin, from them the punishment began. Similarly, (Shemot 14:4) \"and I will be honored through (the downfall of) Pharaoh and all of his host.\" Pharaoh began the sin — from him the punishment began. Similarly, (Devarim 15:16) \"Smite shall you smite the inhabitants of that city by the sword. Lay it waste and all that is in it, etc.\" Whence the sin began, the punishment began. Here, too, \"and her belly will swell and her thigh will fall.\" From that limb whence the sin began, from it the punishment began. Now does this not follow a fortiori. If re the attribute of punishment, the weaker attribute — the limb whence the sin began, from it the punishment begins, how much more so re the attribute of benefaction, the stronger attribute, (the limb whence the good began, from it the reward begins!) \"and the woman will be a curse in the midst of her people\": They will curse through her — \"May it happen to you as it happened to her!\" \"for an oath\" (see verse 21): They will swear by her — (\"I swear that if, etc.,) may it happen to me as it happen to her!\" And thus is it written (Isaiah 65:15): \"And you (the wicked) will leave your name as an oath for My chosen ones\" — whence we learn that the wicked are an oath for the righteous. And whence do we derive that the righteous are a blessing for the wicked? (Jeremiah 4:2) \"And in it (Israel) will nations bless themselves, and in it will they be praised,\" and (Bereshit 12:3) \"And there will bless themselves in you (Avram) all the families of the earth.\" And it is written (Ibid. 48:20) \"And he blessed them on that day, saying: In you (Ephraim and Menasheh) will Israel bless, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 5:298) \"And if the woman had not been defiled and she be clean\": What is the intent of this? From (Vayikra 20:10) \"And a man who lives with another man's wife, etc.\", we learn that only where there were witnesses (to her adultery) and she were forewarned that she is put to death. If there were witnesses, but she had not been forewarned, she is not liable to the death penalty. (I would think that) since she is not liable to the death penalty she is permitted to her husband; it is, therefore, written (Devarim 24:1) \"If a man take a woman (as a wife) and cohabit with her … having found in her a thing of nakedness … he shall write her a scroll of divorce, etc.\" — whence we learn that she is forbidden to her husband. Whence is derived (the halachah) in an instance of doubt as to whether or not she has been defiled? From \"And the woman had not been defiled and she be clean.\" Now who defiled her that Scripture must cleanse her? We are being told, then, that since an evil name has gone out against her, she is forbidden to her husband. \"and she be clean\": clean to her husband, clean to the (suspected) cohabitor (i.e., if her husband divorced her or died, he may marry her), and clean vis-à-vis (the eating of) terumah. \"then she shall be absolved\": of the curses and of the oath. \"and she will sow seed\": If she were barren, she conceives. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva said to him: If so, all the barren ones will go astray (and secrete themselves) in order to conceive and the modest (barren) ones will lose out! What, rather, is the intent of \"then she will be absolved and she will sow seed\"? If she had borne only females, she will now bear males; if she had borne only one, she will now bear two; if she had borne swarthy ones, she will now bear fair ones; if she had borne short ones, she will now bear fair ones. R. Shimon says: Would it enter your mind that she is rewarded for transgression (i.e., secreting herself)? Rather, because she had been forbidden (to her husband) for seed before (drinking), it is, therefore, written \"and she will sow seed,\" i.e., she is now permitted for \"seed.\" Variantly: \"and she will sow seed\" — to exclude (from drinking) an eilonith (a wombless woman) or one who is (otherwise) unfit to bear." + ], + [ + " (Bamidbar 5:29) \"This is the law of the rancors\": This tells me (that this is the law) only for that time. Whence do I derive (that it is also the law for succeeding generations? From (the construction) \"zoth torath,\" (connoting one law for all generations). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: (\"zoth torath\" is) conventional terminology (for conclusion of a subject, and not indicative of a new learning.) \"for a woman who goes astray under her husband\": to liken the woman to the man and the man to the woman (e.g., if either the man or the woman were blind, she does not drink). — But perhaps (the thrust of \"under her husband\" is) to exclude (from drinking,) a woman awaiting levirate marriage (shomereth yavam). It is, therefore, written (5:12) \"a man, a man\" (twice) to include (in drinking,) a shomereth yavam. — But perhaps I should also include a betrothed woman. It is, therefore, written \"under her husband\" — to exclude a betrothed woman. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says (Ibid. 19) \"under your husband\" — to exclude a shomereth yavam. I would then exclude a shomereth yavam, but I would not exclude a betrothed woman. It is, therefore, written (Ibid.) \"for a woman (connoting a married woman) who goes astray under her husband\" — to exclude one who was (only) betrothed. If so, why is it written \"a man, a man\" — to include the wife of an imbecile, a deaf-mute, a dullard, one who had gone abroad, and one who had been incarcerated, in which instance beth-din forewarn her to the end of disqualifying her from (receiving) her kethubah. I might think, even to the end of making her drink. It is, therefore, written (in that regard) (Ibid. 15) \"Then the man shall bring his wife to the Cohein.\" R. Yossi says also to the end of making her drink when her husband is released from prison." + ], + [ + " (Bamidbar 5:30) \"Or a man over whom there shall pass a spirit of rancor\": What is the intent of this? (i.e., it is already written, viz. 5:14). — From \"and he shall have forewarned his wife,\" (I might think that) this (i.e., forewarning) is optional, or that just as so long as he had not forewarned her, this (making her drink) is optional, then here (5:30), too, making her drink is optional; it is, therefore, written \"Or a man over whom there shall pass a spirit of rancor and he warn his wife, then he shall stand the woman before the L-rd, and the Cohein shall do to her all of this law\" — It is obligatory, and not optional. \"and the Cohein shall do to her all of this law (31) and the man will be clean of sin.\": If he did so, he will be clean of sin; if not, he will not be clean of sin. \"and the man will be clean of sin\": He should not say (if she drinks and dies) \"Woe unto me! I have killed a daughter of Israel, Woe unto me! I have desecrated a daughter of Israel, Woe unto me! I have cohabited with a defiled one.\" This is the intent of \"and he will be clean.\" Shimon b. Azzai says: Scripture here speaks of a woman who is clean (i.e., who has not been defiled); but since she has brought herself to these things (by secreting herself), she, too, shall not escape (some form of) punishment. This is the intent of \"and the man will be free of sin, and that woman will bear her sin.\" Rebbi says: Scripture comes to teach you that it is the end of this woman (one who was defiled, even if a certain merit may suspend her death) to die of that death — \"her belly will swell and her thigh will fall, and the woman will be a curse in the midst of her people.\" Variantly: Why is it written \"and the man will be clean of sin\"? (To teach that) \"when the man is clean of sin, that woman will bear her sin\" — as opposed to (Hoshea 4:14) \"I shall not punish your daughters when they commit harlotry, nor your brides, when they fornicate. For they (themselves) betake themselves with the whores and sacrifice with the harlots, and a people that does not understand will fall!\" He said to them: If you yourselves pursue harlotry, the waters, too, will not prove your wives. This is the intent of \"and the man will be clean of sin\" — Of that sin itself!" + ], + [ + " (Bamidbar 6:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel and say to them: A man or a woman, if he shall declare to vow the vow of a Nazirite, to be a Nazirite to the L-rd\": What is the intent of this section? (i.e., the section of vows has already been stated!) — Because it is written (Ibid. 30:3) \"A man if he vow a vow to the L-rd, or if he take an oath to bind upon his soul, etc.\", whence if he vows (to forbid) something for one day it is forbidden for one day; for two days, it is forbidden for two days; (to forbid) a specific thing, that specific thing is forbidden — I would think that the same is true of Naziritism. It is, therefore, written (here) \"Speak to the children of Israel, etc.\" that if he vowed (Naziritism, to forbid something to himself) for one day or for one moment, it is forbidden to him for thirty days. And he is forbidden to drink wine and to render himself tamei for the dead and to cut his hair. This is the intent of this section. \"a man or a woman\": to equate women with men (in respect to Naziritism). For it would follow (otherwise), viz.: If, where minors are equated with adults, (i.e., in respect to Cohanim not rendering themselves tamei for the dead, viz. Vayikra 21:1), women are not equated with men, then here (in respect to Naziritism), where minors are not equated with adults, how much more so should women not be equated with men! It is, therefore, written \"a man or a woman,\" to equate women with men. \"a man\": and not a minor. For it would follow (otherwise), viz.: If, where women are not equated with men (see above), minors are equated with adults, then here, (in respect to Naziritism), where women are equated with men, how much more so should minors be equated with adults! It is, therefore, written \"a man,\" and not a minor. \"if he shall declare\": to include (Naziritism as obtaining with) one who knows how to declare (i.e., one who is cognizant of the import of what he is saying.) From here they ruled: The vows of a girl of eleven years and one day are examined (for such cognizance); of twelve years and one day — her vows stand. The vows of a boy of twelve years and one day are examined; of thirteen years and one day — his vows stand. \"if he declare\": willingly, and not under coercion. — But perhaps even under coercion! — It follows (that they must be willing), viz.: It is written here \"declare,\" and, in respect to vows and gifts (Vayikra 22:21) \"declare.\" Just as there, willingly; here, too, willingly. \"to vow a vow\": I might think that even if he vows to bring an offering he becomes a Nazirite; it is, therefore, written \"to make a Nazirite\" — he must make the vow of a Nazirite. I might think (from \"to make a Nazirite\") that he may make even others Nazirites. It is, therefore, written \"nazir,\" (which connotes that) he makes himself a Nazirite, and not others. If so, why is it written (lit.,) \"nazir, to make a nazir\"? To equate epithets of Naziritism with Naziritism and \"signals\" of Naziritism with Naziritism. This tells me only of Naziritism. Whence do I derive (the same for) vows? From \"the vow of a Nazirite,\" to equate vows with Naziritism and Naziritism with vows, viz.: Just as in Naziritism, epithets of Naziritism are equated with Naziritism, and signals of Naziritism are equated with Naziritism, so, with vows, epithets of vows are equated with vows, and signals of vows are equated with vows. And just as vows are subject to transgression of (Bamidbar 30:3) \"He shall not profane his word\" and (Devarim 23:22) \"You shall not delay to pay it,\" so, Naziritism. And just as with vows a father may void the vows of his daughter, and a husband, the vows of his wife, so, with Naziritism. R. Yehoshua says: \"to make a Nazirite\": (to make) even others (Nazirites, e.g., a father, vis-à-vis his son). \"to make a Nazirite to the L-rd\": It is a mitzvah to become a Nazirite to the L-rd. Shimon Hatzaddik said: I never ate the guilt-offering of a Nazirite who had become unclean (by contact with a dead body) but once. Once a Nazirite came to me from the south. His eyes were beautiful, he was very handsome, and his hair was wavy. I said to him: \"What prompted you to destroy this beautiful hair?\" (at the end of the Nazirite period). He answered: \"I was a shepherd for my father in my town. Once, while drawing water from the well, I gazed upon my reflection and my evil inclination seized hold of me and threatened to snatch me from the world — whereupon I said to it: 'Empty one, why do you vaunt yourself in a world that is not yours, where you are destined to be consigned to worms and maggots? I swear, I shall shear you in the name of Heaven!'\" I thereupon arose, and, kissing him on the head, said to him: \"May Nazirites like you multiply in Israel, doing the will of the L-rd! Of such as you it is written 'A man … if he shall declare to vow the vow of the Nazirite to be a Nazirite to the L-rd.'\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:3) \"From wine and strong drink he shall separate himself\": (The intent is) to equate wine of mitzvah with non-mitzvah (i.e., optional) wine, as being forbidden to a Nazirite (viz. Ibid. 4). For (without this verse) it would follow that since a mourner is forbidden to drink wine (viz. Devarim 26:14) and a Nazirite is forbidden to drink wine, then since I have learned about a mourner that wine of mitzvah (i.e., second-tithe wine) was not equated with optional wine, (the first being forbidden, and the second, permitted), also, in the instance of a Nazirite, wine of mitzvah is not to be equated with optional wine, (i.e., the second, being forbidden, the first must be permitted, [wherefore the verse is needed to tell us that mitzvah wine, too, is forbidden to a Nazirite]). — No, this may be so in the instance of a mourner, where mitzvah eating was not equated with optional eating, (the first being forbidden, and the second, permitted,) wherefore mitzvah wine was not equated with optional wine. But in the instance of the Nazirite, we would say that just as mitzvah eating was equated with optional eating, so, mitzvah wine should be equated with optional wine, (and both should be forbidden. Why, then, is the verse needed to tell us this?). And, furthermore, it follows a fortiori (that mitzvah wine is forbidden to a Nazirite,) viz.: If in the instance of an officiating (Cohein in the Temple), where the rind was not equated with the fruit, nor eating with drinking, nor the eating of grapes with the drinking of wine, (only the last being forbidden), mitzvah wine was equated with optional wine, (both being forbidden, viz. [Vayikra 10:9]), then in the instance of the Nazirite, where the rind was equated with the fruit (both being forbidden), and eating with drinking, and the eating of grapes with the drinking of wine, how much more so, should mitzvah wine be equated with optional wine (and be forbidden!) Why, then, is the verse needed? — No, (i.e., it is needed.) This (i.e., what you have said), may be so with the officiating (Cohein), whose punishment (for drinking) is death, wherefore mitzvah wine was equated with optional wine, whereas in the instance of the Nazirite, whose punishment (for drinking) is not death, we would say that mitzvah wine was not to be equated with optional wine, (and should be permitted.) It must, therefore, be written \"From wine and strong drink he shall separate himself,\" to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden). R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? Because it is written (Devarim 14:23) \"and you shall eat before the L-rd your G-d … the (second-) tithe of your grain and wine, etc.\", I might think that even Nazirites are included. And how would I satisfy \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? With other wines, excluding mitzvah wines. Or even with mitzvah wines. And how would I satisfy \"and you shall eat, etc.\"? With other men, aside from Nazirites. Or even with Nazirites. It is, therefore, written \"From wine and strong drink he shall separate himself\" — to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden.) Abba Chanan says in the name of R. Eliezer: Why is it written \"From wine and strong drink he shall separate himself\"? For it would follow: Since he (a Nazirite) is forbidden to defile himself (for the dead) and he is forbidden (to drink) wine, then if I learn that (for a Nazirite) a meth-mitzvah [(one who, lacking kin, it is a mitzvah for everyone to bury)] is not equated with a non-meth-mitzvah, then mitzvah wine, likewise, should not be equated with optional wine (to be forbidden.) And, further, it would follow a fortiori, viz.: If (dead-body) tumah, which voids (one's elapsed period of Nazaritism) does not equate a meth-mitzvah with a non meth-mitzvah, (it being a mitzvah for a Nazirite to render himself tamei for the first, but forbidden to do so for the second), how much more so should mitzvah wine, which does not void (his lapsed Naziritism) not be equated with optional wine (to be forbidden)! It must, therefore, be written \"From wine and strong drink he shall separate himself\" to equate mitzvah wine with optional wine (as forbidden). \"From yayin (wine) and shechar he shall separate himself\": Now yayin is shechar, and shechar is yayin! — But the Torah (sometimes) speaks in two tongues (i.e., synonymously). Similarly: Shechitah (slaughtering) is zevichah, and zevichah is shechitah. Kemitzah (taking the fistful) is haramah, and haramah is kemitzah. Amuka (lowland) is shefelah, and shefelah is amukah. Oth (a sign) is mofeth, and mofeth is oth — but the Torah (sometimes) speaks in two tongues. Here, too — \"From yayin and shechar he shall separate himself\": Now yayin is shechar and shechar is yayin. But the Torah (sometimes) speaks in two tongues. R. Elazar Hakappar says: \"yayin\" is diluted; shechar is undiluted. You say this, but perhaps the reverse is the case! — From(Bamidbar 28:7) \"And its libation a fourth of a hin for the one lamb. On the holy place (i.e., the altar) shall it be poured (connoting \"undiluted\"), a pouring of shechar to the L-rd,\" you must deduce that \"yayin\" is diluted, and \"shechar,\" undiluted. \"From wine and strong drink yazir\": \"nezirah\" in all places connotes separation, viz. (Vayikra 22:2) \"and they shall separate (\"veyinazru\") from the holy things of the children of Israel,\" and (Ibid. 25:5) \"The after-growth of your harvest you shall not reap (in the sabbatical year), and the guarded (\"nezirecha,\" lit., \"separated\") grapes of your vine you shall not gather,\" and (Hoshea 9:10)) \"And they came to Baal-peor and 'separated themselves' ('vayinazru') to shame,\" and (Zechariah 7:3) \"Shall I weep in the fifth month (Tisha B'av), separating myself (\"hinazer\"), etc.\" We find, then, that in all places \"nezirah\" connotes separation. \"From wine and shechar he shall separate himself\": I might think, (even) from selling wine or healing (himself with it); it is, therefore, written \"he shall not drink,\" but he is permitted to sell it or to heal himself with it. \"Vinegar of wine and vinegar of shechar he shall not drink\": We are hereby taught that vinegar is equated with wine. For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: Since an officiating Cohein may not drink wine, then if I have learned that in his case vinegar is not equated with wine, then for a Nazirite, too, vinegar should not be equated with wine. And, furthermore, this should follow a fortiori, viz.: If (in the instance of) an officiating Cohein, whose punishment (for drinking wine) is death, vinegar is not equated with wine, then (in the instance of) a Nazirite, whose punishment is not death, how much more so should vinegar not be equated with wine! (The verse then is needed) to tell us that vinegar is equated with wine. And just as mitzvah wine is equated with optional wine, so, mitzvah vinegar (i.e., second-tithe vinegar) is equated with optional vinegar. What is the intent of \"and any steeping of grapes he shall not eat\"? We are hereby taught that if he steeped grapes in water, and the taste (of the grapes) was transmitted to the water, it is forbidden. And this serves as a paradigm for everything forbidden by the Torah, viz.: If (in the instance of) a Nazirite, whose prohibition (re wine) is not for all time, (but only for the period of his Naziritism), and whose prohibition does not extend to derivation of benefit (e.g., selling and healing), and whose prohibition is subject to release (by absolution of his Naziritism), the taste (of the forbidden substance) was regarded as the substance itself, then the other prohibitions in the Torah, whose prohibitions are for all time, and whose prohibition extends to derivation of benefit, and whose prohibition is not subject to release — how much more so should the taste (of the forbidden substance) be regarded as the substance itself! \"and grapes\": Why is this written? It follows (logically) even without being stated, viz.: If he is liable for what issues from the fruit (i.e., wine), should he not be liable for the fruit itself! Rather, what is the intent of \"wet\" grapes\"? To include (as forbidden) half-ripe grapes. You say \"to include half-ripe grapes. But perhaps its intent is to exclude dry grapes? (This cannot be) for \"and dry\" includes dry grapes. What, then, is the intent of \"wet\"? For (without the verse) it would follow (otherwise), viz.: He is liable for wine and he is liable for grapes. Just as wine is a finished fruit (i.e., product), so, grapes must be a finished product (and not half-ripe). It is, therefore, written \"wet\" to include half-ripe grapes (as forbidden). Issi b. Yehudah says: What is the intent of \"grapes wet and dry\"? To impose liability for each in itself (i.e., eating \"wet\" and \"dry\" grapes together is regarded as two separate transgressions though one kind of fruit is eaten). (And this serves as a paradigm for all prohibitions in the Torah.) Let it be written \"and dry grapes he shall not eat\" (i.e., \"wet\" is understood from \"grapes itself,\" and only \"dry\" need be written.) If it were stated thus, all dried fruits would be understood (to be forbidden). \"wet\" and \"dry\" (in this context) implies what issues from the vine wet and then dried up." + ], + [ + " (Bamidbar 6:4) \"All the days of his Naziritism, of all that is made from the grape-vine, from the kernels to the husk, he shall not eat\": Scripture hereby apprises us that if he ate an olive-size of all of them (kernel and husk combined), he receives forty lashes. And this serves as a paradigm for all of the prohibitions of the Torah, viz.: If (in the instance of) a Nazirite, whose prohibition (re wine) is not for all time, (but only for the period of his Naziritism), and whose prohibition does not extend to the derivation of benefit, and whose prohibition is subject to release (by absolution of his Naziritism), separate elements (in an injunction) combine with each other to (form the forbidden) olive-size, then the other prohibitions of the Torah, whose prohibitions are for all time, and whose prohibition extends to derivation of benefit, and whose prohibition is not subject to release — how much more so do they combine with each other to (form the forbidden) olive-size! \"of all that is made from the grape-vine\": I might think that leaves and sprouts, too, (are included); it is, therefore, written \"from the kernels to the husk\": Just as the specific instance is of fruit (kernel) and residue of fruit (husk), so, only these are included (in the prohibition), to exclude leaves and sprouts, (which do not satisfy these parameters). R. Eliezer says: Leaves and sprouts are also subsumed in \"of all that is made from the grape-vine.\" \"from the chartzanim to the zag he shall not eat\": The minimum (amount for transgression) — two kernels, one husk. These are the words of R. Eliezer b. Azaryah. Which are the chartzanim and which are the zagim? \"chartzanim\" are the outer, and \"zagim\" are the inner. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: So that you not err, (they are) like the bells (\"zugim\") of an animal: the outer (part) is the \"zag\"; the inner (the clapper) is the \"inbal.\" \"From the kernels to the husk he shall not eat\": We are hereby apprised that \"pained eating\" (as in eating kernels and husk) does not free him from liability. For it would follow (otherwise), viz.: If for the graver — Yom Kippur — one is not liable for \"pained eating,\" should this not be so for the lesser, Naziritism? It is, therefore, written \"From the kernels to the husk he shall not eat.\": Why is this written\" (i.e., it may be derived from the preceding verse, viz.:) \"of all that is made of the grape-vine … he shall not eat\" — general. \"From wine and strong drink he shall separate himself. Vinegar of wine and vinegar of strong drink he shall not drink\" — particular. (We have here an instance of) general-particular. (The rule is:) There is subsumed in the general only what is in the particular. Just as the particular is \"fruit (wine) and residue of fruit (vinegar),\" so, I derive (as forbidden) anything which is \"fruit and residue of fruit\" — including kernels and husk, which satisfy that parameter! (Why, then is \"from the kernels to the husk\" needed?) — Perhaps, just as the particular is an \"actual\" fruit, so, I may derive only an \"actual\" fruit. — (No!) Which \"actual\" fruit has not been mentioned? You must revert, then, to the original formulation, (and the question remains:) If I can derive it from the rule, why need \"from the kernels to the husk\" be stated? We are hereby taught that (in the instance of) a \"general\" which adds to the \"particular,\" what is to be derived is not (of necessity) to be of the same nature as the \"particular\" to remove it from the \"general\" (formulation) unless Scripture indicates it specifically, as it does in the instance of the Nazirite." + ], + [ + " (Bamidbar 6:5) \"All the days of the vow of his Naziritism (a blade shall not pass over his head.\"): Scripture now leaves the subject of wine and comes to speak of shaving. \"All the days of the vow of his Naziritism\": His vow (i.e., his offerings) is contingent upon his Naziritism (i.e., If he vows to be a Nazirite, then after his (period of) Naziritism he must bring his offerings), and his Naziritism is not contingent upon his vow (i.e., If he vows to bring the offering, he need not become a Nazirite.) \"a blade shall not pass over his head\": to equate the shaver with the shaved one (i.e., one who shaves him is liable, as is the shaved one himself). \"a blade shall not pass over his head\": This tells me only of a blade. Whence do I derive that he also receives forty lashes for tearing, plucking, and trimming? From \"holy shall he be,\" in any event. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Scripture speaks (only) of a blade. If he tore, plucked, or trimmed, he does not receive stripes. \"until the fulfillment of the days of his Naziritism to the L-rd\": Whence is it derived that if one vows to be a Nazirite without qualifying (for how long), he shaves on the thirty-first day, and if he shaved on the thirtieth day he has fulfilled his obligations? From \"until the fulfillment of the day of his Naziritism to the L-rd\" — and they have been fulfilled. I might think that even if he vowed a one hundred day Naziritism and he shaved on the thirty-first day he has fulfilled his obligation; it is, therefore, written \"until the fulfillment of his days,\" and he has not yet fulfilled them. This tells me (only) of one whose (period of) Naziritism is limited. Whence do I derive (the same for) one who vowed \"eternal\" Naziritism (i.e., that he must be a Nazirite all of his days)? From \"all the days of the vow of his Naziritism … holy shall he be.\" \"holy shall he be\": You say that this refers to holiness of (i.e., not shaving) the hair. But perhaps it refers to the holiness of the body (i.e., not to become defiled by the dead). (This is not so, for) (Ibid. 8) \"He is holy to the L-rd\" speaks of holiness of the body. How, then, am I to understand \"holy shall he be\"? As referring to holiness of the hair, \"holy shall he be\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 18) \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting,\" I would think that only the hair of one who shaves as prescribed is forbidden and imposes constraints. How would I know (that the same applies) if vandals shaved him? From \"holy shall he be\" — in any event. R. Yossi says: Why is it written \"holy shall he be\"? Because it is written \"he shall let grow the locks of the hair of his head,\" I might think (that Naziritism obtains only) with one who has hair. Whence do I derive (that it also obtains) with one who does not have hair? From \"holy shall he be\" — in any event. R. Yonathan says: It is not needed (for the above), for it is written (Ibid. 7) \"for the crown of his G-d is on his head\" — whether or not he has hair. What, then, is the intent of \"holy shall he be\"? As we stated above (in respect to \"eternal\" Naziritism). Unqualified Naziritism is thirty days, it being written \"holy shall he be (\"yiheyeh\"): The numerical equivalent of \"yiheyeh\" is thirty. \"he shall let grow the locks of the hair of his head.\" Why is this written? (i.e., it is already written \"a blade shall not pass over his head.\") It is written (of a leper, Vayikra 14:9) \"And it shall be on the seventh day that he shall shave all of his hair.\" This implies even a Nazirite (leper). And how would I understand \"he shall let grow the locks of the hair of his head\"? As applying to other Nazirites, excluding the leper. Or, perhaps, even a Nazirite (leper). It is, therefore, written \"he shall let grow the locks ('pera') of the hair of his head.\" From here you learn of the leper, of whom it is written (Vayikra 13:45) \"And his head shall be parua\" that \"parua\" means \"grown long.\" You say it means that, but perhaps it is to be taken literally (as meaning \"uncovered.\") You, therefore, reason as follows: It is written here (in respect to a leper) \"parua,\" and elsewhere, (in respect to a Nazirite) \"parua\" (i.e., \"pera,\" like \"parua\"). Just as there (re Nazirite), \"parua\" means growing the hair, so, \"parua\" here (re leper) means growing the hair. \"All the days of the vow of his Naziritism (a blade shall not pass over his head.\"): (A Nazirite who shaved his head at the end of his period of Naziritism [before he brought the offering, etc.] is liable,) it being written \"All the days of the vow of his Naziritism a blade shall not pass over his head\" — to include the days after the termination of his period of Naziritism before the bringing of his offering (as in the above-cited instance) as equivalent (for liability) to the days in the midst of his Naziritism. — But perhaps he is liable (for shaving his head) only if he does so before he completes his period of Naziritism! — (No,) it follows (that this is not so,) viz.: Since he is forbidden to drink wine and he is forbidden to shave, if I have learned about wine that the days after the termination of his period of Naziritism before the bringing of his offering were equated with the days in the midst of the period of his Naziritism, the same must be true of shaving. And, furthermore, this follows a fortiori, viz.: If re wine, the drinking of which does not void (the count of his preceding Nazirite days), the days after his Nazirite period before the bringing of his offering were equated (for liability) with the days in the midst of his Nazirite period, then re shaving, which does void (the Nazirite count), how much more so should this be true! — (No,) this may be true of the drinking of wine, where no act in its category (the drinking of wine by a Nazirite) was permitted — wherefore the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were equated with the days in the midst of his Nazirite period — but would you say the same for shaving, where an act in its category (the shaving of a Nazirite leper on the seventh day) was permitted — wherefore we would say that the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were not equated with the days in the midst of his Nazirite period! — (No!) This is refuted by the instance of tumah (a Nazir's defiling himself with a dead body), where though there is an act in its category which is permitted (i.e., a Nazir's defiling himself for a meth mitzvah [one who has no kin to bury him]), still the days after his Nazirite period before the bringing of the offering were equated with the days in the midst of his Nazirite period! And this would indicate about shaving, that even though there is an act in its category which is permitted, still, the days after the Nazirite period before the bringing of the offering are to be equated with the days in the midst of the Nazirite period. — No, this may be true of tumah, which voids the whole (previous) count, which is not so with shaving, which does not void the whole. I have not succeeded (in proving the equality) with my a fortiori argument. It is, therefore, written (Ibid. 20) \"and thereafter (i.e., after bringing the offering), the Nazirite may drink wine.\" Now may a Nazirite drink wine? But (the idea is that) it (the word \"Nazirite\") is \"extra\" to signal a gezeirah shavah (identity), viz.: it is written here (in respect to shaving [6:5]) \"nazir,\" and it is written elsewhere (20) \"nazir\" (in respect to the drinking of wine). Just as with (the \"extra\") \"nazir\" there, the days after his Nazirite period before the bringing of the offering are equated with the days in the midst of the Nazirite period, so, with shaving. (6:5) \"He shall let grow the locks of the hair of his head.\" Why is this written? (i.e., it is already written [Ibid.] \"a blade shall not pass over his head until the fulfillment of the days when he is a Nazirite to the L-rd.\") From \"until the fulfillment of the days,\" I would think that this (\"fulfillment\") is satisfied by a minimum of two days; it is, therefore, written \"He shall let grow the hair of the locks of his head.\" How long does this take? Not less than thirty days. But (if he said: I will be a Nazirite) a month and above — even a month and one day or a month and two days, (he is a Nazirite for any period superadded.)" + ], + [ + " (Bamidbar 6:6) \"All the days of his Naziritism to the L-rd, upon the soul of a dead one he shall not come.\" Scripture now leaves the subject of shaving and comes to speak of tumah. \"upon the soul … he shall not come\": I might think that even beasts are herein subsumed, as in (Vayikra 24:18) \"One who strikes the soul of a beast, etc.\"; it is, therefore, written: \"upon the soul of a dead one he shall not come,\" Scripture referring to a human being. R. Yishmael says: This (proof) is not needed, for it is written \"he shall not come.\" Scripture is speaking of a (dead) soul that confers tumah by entry (into his tent, [i.e., the soul of a man, and not that of a beast]). (6:7) \"For his father and his mother … he shall not become tamei\" — but he does become tamei for a meth-mitzvah (one who has no one to bury him). Why need this be stated? It is understood a fortiori, viz.: If the high-priest, whose holiness is permanent, becomes tamei for a meth-mitzvah, how much more so, a Nazirite, whose holiness is temporary! — No, this may be true of a high-priest, who does not bring an offering for his uncleanliness — wherefore he becomes tamei for a meth-mitzvah, as opposed to a Nazirite, who does bring an offering for his uncleanliness — wherefore he should not become tamei for a meth-mitzvah! It must, therefore, be written \"For his father and his mother he shall not become tamei\" — but he does become tamei for a meth-mitzvah. — But perhaps the intent of the verse is: \"For his father and his mother … he shall not become tamei,\" but he does become for other dead! — Would you say such a thing? If an ordinary Cohein, who does become tamei for his kin, may not become tamei for other dead, how much more so a Nazirite, who may not become tamei for his kin! What, then, is the intent of \"For his father and his mother … he shall not become tamei? He does not become tamei for his father and his mother, but he does become tamei for a meth-mitzvah. — But even without this verse, I can derive it by reasoning, viz.: There is a general rule for a high-priest (Vayikra 21:11: \"And upon all souls of the dead he shall not come\"), and there is a general rule for a Nazirite (\"Upon the soul of a dead one he shall not come.\") Just as with the general rule for the high-priest, he may not become tamei for kin, so with the general rule for the Nazirite, he may not become tamei for kin. You derive it from the high-priest, but I can derive it from an ordinary priest, viz.: There is a general rule for an ordinary priest and there is a general rule for a Nazirite. Just as with the general rule for the ordinary priest he does become tamei for kin, so, with the general rule for the Nazirite, he should become tamei for kin. It must, therefore, be written \"For his father and his mother; for his brother and for his sister, he shall not become tamei, etc.\" R. Akiva says (on Vayikra 21:11): \"souls\" — these are the distant (i.e., non-kin); \"the dead\" — these are kin; \"for his (the high-priest's) father and his mother\" — For his father and his mother he does not become tamei, but he does become tamei for a meth-mitzvah. (Bamidbar 6:7) \"for his brother\": If he were a high-priest or a Nazirite, he may not become tamei, but he does become tamei for a meth-mitzvah. \"and for his sister\": What is the intent of this? If one (an ordinary Cohein) were going to slaughter his Paschal lamb or to circumcise his son, and he hears that one of his kin had died, I might think that he should become tamei for them; it is, therefore, written (Ibid.) \"he shall not become tamei.\" I might think that he should (also) not become tamei for a meth-mitzvah; it is, therefore, written \"and for his sister\" — He does not become tamei for his sister, but he does become tamei for a meth-mitzvah. But (a verse) is not needed for his (young) son and daughter; for minors cannot become Nazirites. \"he shall not become tamei for them in their death\": In their death he does not become tamei for them, but he does become tamei for them in their leprous or zivah (genital discharge) state. This tells me only of a Nazirite. Whence do I derive (the same for) a high-priest? It is written in respect to a high-priest (Vayikra 21:11) \"for his mother (he shall not) become tamei.\" This is superfluous, for I can derive it a fortiori, viz.: If in an instance where an ordinary Cohein may become tamei for his father's brother, a high-priest may not become tamei for his father, then in an instance where an ordinary Cohein may not become tamei for his father's brother, how much more so may a high-priest not become tamei for his father! If I can derive it, then, a fortiori, why is the verse \"for his mother, etc.\" needed in respect to a high-priest? It is \"extra,\" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written \"his mother\" here (in respect to a high-priest), and it is written \"his mother\" elsewhere (in respect to a Nazirite). Just as there he does become tamei (for them) in their leprous or zivah state, so, here. Variantly: \"He shall not become tamei for them in their death\": In their death he may not become tamei for them, but he may stand at their eulogy and in the mourner's row. (Bamidbar, Ibid.) \"for the crown of his G-d is on his head\": whether or not he has hair. These are the words of R. Yonathan." + ], + [ + " (Bamidbar 6:8) \"All the days of his Naziritism, holy is he to the L-rd.\": What is the intent of this? Because it is written (5) \"until the fulfillment of the days,\" I might think (that the interdict of shaving applies) only to one whose Naziritism has a term. Whence do I derive (the same for) a life-long Nazirite? To this end it is written \"All the days of his Naziritism.\" \"holy is he to the L-rd\": This applies to holiness of the body (vis-à-vis the interdict of becoming tamei.) — But perhaps it applies to the holiness of (i.e., not shaving) the hair! — (5) \"holy shall he be\" already refers to the holiness of the hair. How, then, am I to understand \"holy is he to the L-rd\"? As referring to holiness of the body." + ], + [ + " (Bamidbar 6:9) \"And if one die on him, etc.\": to exclude a doubt (i.e., a possibility of one's having died on him.) For it would follow (otherwise), viz.: If (in the instance of sotah) where inadvertency was not equated with wilfullness (viz. (Bamidbar 5:13), doubt (i.e., the possibility of her having been adulterous while closeted) was equated with certainty, then here, (in the instance of the Nazirite), where inadvertency was equated with wilfullness, how much more so should doubt be equated with certainty! It is, therefore, written \"And if one died on him\" (i.e., to his certain knowledge) — to exclude an instance of doubt. \"of an instant\": to include (his shaving and bringing an offering) (if he becomes tamei) inadvertently. For it would follow (otherwise), viz.: If (in the instance of sotah), where doubt was equated with certainty, inadvertency was not equated with wilfullness, then here, (in the instance of the Nazirite), where doubt was not equated with certainty, how much more so should inadvertency not be equated with wilfullness! It is, therefore, written \"of an instant\" (i.e., inadvertently). \"suddenly\": to include (an instance of his becoming tamei) unwittingly. For it would follow (otherwise), viz.: If, (in the instance of sotah), where doubt is equated with certainty, unwittingness (of his being forbidden to her) is not equated with wittingness, here, (in the instance of the Nazirite), where doubt (of his having become tamei) is not equated with certainty, how much more so should unwittingness (of his having become tamei) not be equated with wittingness! And whence is it derived that he is liable (to shave and bring an offering) for wilfullness (i.e., for wilfully having become tamei)? — Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If in the instance of swearing (falsely) in respect to (having received) a pledge (viz. Vayikra 5:22), where he is not liable (to bring an offering) for unwittingness, he is liable for wilfullness, then here (in the instance of the Nazirite), where he is liable for unwittingness, how much more so is he liable for wilfullness! — No, this may be true of swearing in respect to a pledge, where he does not receive stripes, as opposed to the instance of the Nazirite, where he does receive stripes. And since he receives stripes, he should not bring an offering. It is, therefore, written (Bamidbar 6:11) \"and he (the Cohein) shall atone for him for having sinned against the soul.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says \"of an instant\": This refers to unwittingness. \"suddenly\": This refers to inadvertency.", + " \"and he make unclean the head of his Naziritism\": Scripture here speaks of one who was clean (when he began his Nazirite count) and became unclean. It is he who must remove his hair and bring an offering, and not one who undertook Naziritism in the cemetery (in which instance he was already unclean.) For it would follow (otherwise), viz.: If one who was clean and became tamei is liable to remove his hair and to bring an offering, how much more so one who was unclean in the beginning! It is, therefore, written (to negate this) \"and he make unclean the head of his Naziritism.\" \"then he shall shave his head\": It is his head that he shaves, and not all of his (bodily) hair. For it would follow (otherwise), viz.: Since a leper shaves and brings an offering and a Nazirite shaves and brings an offering, then if I learned of a leper that he shaves all of his hair, then a Nazirite, too, should shave all of his hair. — No, this may be true of a leper, who undergoes a second shaving (Vayikra 14:9), wherefore he shaves all of his hair. Would you say the same for a Nazirite, who does not shave a second shaving? — wherefore he should not shave all of his hair. — This is refuted by the Levites, who, though they do not undergo a second shaving, shave all of their hair. It must, therefore, be written \"then he shall shave his head\" — It is his head that he shaves and not all of his hair. (\"then he shall shave his head) on the day of his cleansing\": on the day of his sprinkling (of the waters of the red heifer [viz. Bamidbar 19:17]). You say, on the day of his sprinkling, on the seventh, but perhaps (\"cleansing\" refers to) the day of his offering, on the eighth; it is, therefore, written \"on the seventh.\" If \"on the seventh,\" (I might think that he shaves) even if the waters have not been sprinkled; it is, therefore, written (\"then he shall shave\") on the day of his cleansing\" — the day of his sprinkling, on the seventh. This tells me only of the seventh. Whence do I derive the eighth, the ninth, and the tenth (as also valid for shaving)? From \"he shall shave it\" (— in any event). This (\"on the day\") tells me only of the daytime. Whence do I derive the night (as also valid)? From \"he shall shave it.\" This tells me only of the shaving for tumah. Whence do I derive (the same for) the shaving of cleanliness (Ibid. 18)? From \"he shall shave it.\" \"he shall shave it, and on the eighth day he shall bring, etc.\" From here (i.e., from the juxtaposition) they ruled: What is the procedure of the shaving for tumah? First he shaves and then he brings the offering. And if he brought the offering and then shaved, he has not fulfilled his obligation." + ], + [ + " (Bamidbar 6:10) \"And on the eighth day he shall bring, etc.\": to exclude the seventh day. You say, to exclude the seventh day; but perhaps, to exclude the ninth day? Would you say that? If (the eighth day), which is close to the forbidden (seventh day), is permitted, how much more so should (the ninth day), which is close to the permitted (eighth day) be permitted! — This is refuted by the time for eating the Paschal offering, where the time (the night of the fifteenth of Nissan), which is close to the forbidden (the day preceding that night) is permitted, and (after midnight on the night of the fifteenth), which is close to the permitted, is forbidden. Do not wonder, then, about this (forbidding of the offering on the ninth day) that even though what is close to the forbidden is permitted, what is close to the permitted is forbidden. We have not succeeded (with this argument). Let us derive it from the offered (i.e., the animals offered on the altar.) A time has been fixed for the offered (viz. Vayikra 22:17) \"From the eighth day (of its birth) on it shall be accepted as a fire-offering\"), and a time has been fixed for the offerers (\"And on the eighth day he shall bring, etc.\" Just as with the offered, the eighth day and beyond was permitted, so, with the offerers. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with the offered, where Scripture enumerates many that are unfit (for offerings), it validates (offerings) of the eighth day and beyond, how much more so with the offerers, where Scripture did not enumerate many that are unfit, should (offering) be validated from the eighth day and beyond! — No, this may be so with the offered, this time obtaining with all offerings, wherefore the eighth day and beyond was permitted, would you say the same for the offerers, where this time does not obtain for all, (but only for the Nazirites) — wherefore it would not be permitted from the eighth day on. I have not succeeded with ratiocination; I derive it by identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (in the instance of the Nazirite) \"the eighth day,\" and elsewhere (in the instance of the offerings), \"the eighth day.\" Just as there, the eighth and beyond is validated, so, here. ", + " \"two turtle-doves or two young pigeons\" — whence they ruled: Turtle-doves cannot be substituted for pigeons nor pigeons for turtle-doves. \"to the Cohein, to the door of the tent of meeting\": We are hereby taught that it is his obligation to care for them until he brings them to the door of the tent of meeting." + ], + [ + " (Bamidbar 6:11) \"And the Cohein shall make one a sin-offering and one a burnt-offering\": The Cohein shall designate them; one for a sin-offering and one for a burnt-offering. This tells me of designation by the Cohein. Whence do I derive designation by the owner? Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If one (the Cohein), who is not permitted to dedicate it (as an offering), is permitted to designate it, then one (the owner), who is permitted to dedicate it, how much more so is he permitted to designate it! And thus, (that designation is by the owner) is it written in respect to a woman who has given birth (Vayikra 12:8) \"Then she shall take two turtle-doves or two young pigeons, one for a burnt-offering and one for a sin-offering\" — whence we find that there is designation by the Cohein and designation by the owner — whence we find that there is an unqualified ken (the couple of sacrificial birds, [in the instance of the Nazirite, where the Cohein designates them]) and a qualified ken, (in the instance of the child-bearing woman, where she herself designates them, one as a sin-offering and one as a burnt-offering.) \"and he shall atone for him for having sinned against the soul\": Now against which soul did he sin that he needs atonement? (His sin is) that he deprived himself of wine. Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who deprives himself of wine needs atonement, how much more so, one who deprives himself of everything (by fasting)! R. Yishmael says: Scripture speaks of a Nazirite who made himself tamei (by a dead body), it being written \"and he shall atone for him by having sinned (i.e., for having defiled himself) by the soul\" — a dead soul. \"and he shall make holy his head on that day\": On the day of his shaving. These are the words of Rebbi. R. Yossi b. Yehudah says: On the day of the bringing of his offerings." + ], + [ + " (Bamidbar 6:12) \"And he shall devote to the L-rd the days of his Naziritism (and he shall bring a lamb of the first-year as a guilt-offering\"): What is the intent of this? Because we find in respect to all the guilt-offerings of the Torah that they are categorical (requirements for the effecting of a new condition), I might think that this (guilt-offering of the Nazirite) is also categorical (in respect to the resumption of his Naziritism), it is, therefore, written \"and he shall devote … and he shall bring, etc.\" Though he has not yet brought (the guilt-offering), he may re-devote himself (to Naziritism). R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Berokah says: This, too, is categorical, it being written \"And he shall devote to the L-rd, etc.\" (the verse being understood as ) \"When (shall he devote to the L-rd)?\" when he has brought a lamb of the first year as a guilt-offering. \"and the first days shall fall off\": Whence is it derived that if one declares himself a Nazirite for a hundred days and he becomes tamei on the ninety-ninth day, he voids all (of the previous count)? From \"and the first days shall fall off\" — One who has later days voids (the first days). Perhaps even one who becomes tamei on the hundredth day voids all (of the previous count). It is, therefore, written \"and the first days shall fall off\" — One who has later days voids (the first days), but this one has no later days. Perhaps even if he becomes tamei in the beginning of the hundred (i.e., on the first day) he voids all. It is, therefore, written \"and the first days shall fall off\" — One who has first \"days\" (plural), voids, but this one does not have (them). \"because his Naziritism was tamei\": Tumah voids all, but shaving does not void all. For it would follow (otherwise), viz.: If tumah (i.e., making himself tamei) is forbidden and shaving is forbidden, if I have learned that tumah voids all, shaving, too, should void all. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If tumah, where the defiler (i.e., one who makes a Nazirite tamei) is not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who makes himself tamei), (if tumah) voids all, then shaving, where the shaver (of a Nazirite) is equated (for liability) with the shaved (i.e., the Nazirite who shaves himself), how much more so should he void all! It is, therefore, written \"because his Naziritism was tamei\" — Tumah voids all, but shaving does not void all, (but just the first thirty days). This (6:11 \"and he shall hallow his head to that day\") tells me only that the days of his tumah are not counted towards his Naziritism. Whence do I derive (the same for) the days of his confirmation (as a leper)? (i.e., If the Nazirite were a leper, and the Cohein quarantined him, and the plague-spot spread, and he were confirmed as tamei — Whence do I derive that the days of his confirmation are not counted towards his Naziritism?) And it follows (that they should not be counted, viz.: Since the days of his (Nazirite) tumah require shaving and the bringing of an offering, as do the days of confirmation (as a leper), then if I have learned about the days of his tumah that they are not counted towards his Naziritism, so should I learn about the days of his confirmation (as a leper). — No, this may be true of the days of his tumah, which void the preceding days, wherefore they are not counted towards his Naziritism. But would you say the same for the days of his confirmation, which do not void the preceding days? — wherefore they should be counted! Would you say that? It follows a fortiori (that they should not be counted), viz.: If one who undertakes Naziritism in the cemetery, whose hair is susceptible of shaving (for new Naziritism after he leaves the cemetery) — If his preceding days are not counted towards his Naziritism, then the days of his (leprosy) confirmation, when his hair is not susceptible of the shaving for Naziritism, how much more so should they not be counted. And the same (i.e., that they are not counted towards his Naziritism) is true for the days of his counting (seven days outside of his tent, Vayikra 14:8).", + " Or, (perhaps we should say): Just as the days of his confirmation are not counted, so, the days of his quarantine should not be counted. And this would follow, viz.: Just as the days of his confirmation are subject to the tumah of mishkav (the couch) and moshav (the seat [of the leper]), as are the days of his quarantine, then if I have learned about the days of his confirmation that they are not counted (towards his Naziritism), so, should I learn about the days of his quarantine. — No, this may be true of the days of his confirmation, which require shaving and an offering (for his leprosy), wherefore they are not counted (towards his Naziritism). But would you say (the same for) the days of his quarantine, which do not require shaving or an offering (for his leprosy)? — wherefore they should be counted. From here they ruled: The days of the confirmation of a leper and the (seven) days of his counting are not counted (towards his Naziritism), but the days of zav and zavah (a man and a woman with a genital discharge) and the days of quarantine of a leper are counted (towards his Naziritism).", + " (6:6) \"All the days of his Naziritism to the L-rd, (upon the soul of a dead one he shall not come.\"): to equate the days after his Naziritism with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering. (i.e., If he undertook a thirty-day Naziritism and completed it but had not yet brought an offering, he may not become tamei for the dead until he does so.) Or, perhaps he is liable for tumah only until he completes his period of Naziritism, (even if he has not yet brought the offering.) You reason (as follows): Since a Nazirite is forbidden to drink wine and to become tamei, then if I have learned re wine that the days after his Naziritism are equated with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering, so, re tumah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with wine, which does not void (the count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism until he brings the offering, how much more so (should this obtain) with tumah, which does void the count! — No, this may be so with wine, where no act in its category (the drinking of wine) is permitted (to a Nazirite,) wherefore the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism — as opposed to tumah, where an act in its category (i.e., meth-mitzvah) is permitted — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. This is refuted by shaving (i.e., the shaving of a Nazirite leper on the seventh day), where an act in its category (the category of shaving) is permitted, in spite of which the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with shaving, which does not void the whole (count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, then with tumah, which does void the whole, how much more so! — No, this may be so with shaving, where the shaver was equated (for liability) with the shaved one (i.e., the Nazirite who shaves himself) — wherefore this equation was made, as opposed to tumah, where the defiler was not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who defiles himself) — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days before the Naziritism before the bringing of the offering. — This is refuted by (the instance of) wine, where one who causes the Nazirite to drink was not equated (for liability) with the drinker (i.e., the Nazirite himself), in spite of which the equation was made. And this would indicate re tumah, that even though the defiler is not equated with the defiled, the days after the Naziritism are to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. —- And the argument goes round and round. It is, therefore, written (6:20) \"… and then (after the offering) the Nazirite may drink wine.\" Now may a Nazirite drink wine? Rather, the verse is \"extra\" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (12) (in respect to tumah) \"Nazirite,\" and there (20) (in respect to wine) \"Nazirite.\" Just as there, the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, so, there, (in respect to tumah)." + ], + [ + " (Bamidbar 6:13) \"This is the law of the Nazirite\": \"This,\" for the offering of purity (i.e., when the Nazirite is in a state of purity) or also for the offering of tumah (i.e., when the Nazirite is in a state of tumah)? (Ibid.) \"On the day of the fulfillment of the days of his Naziritism\" — Scripture is speaking only of one who has an end to his Naziritism (i.e., a thirty-day Naziritism, a Naziritism of purity) \"This is the law of the Nazirite\": (i.e., the offerings that follow) obtain with both a Nazirite of \"days\" and with an \"eternal\" Nazirite. \"yavi otho (to the door of the tent of meeting\"): Now do others bring him? ([this being the usual connotation of \"yavi otho\"]). Does he not bring (i.e., present) himself? — This is one of the three ethim (as in \"otho\") which R. Yishmael would expound in the Torah as (being reflexive,) \"himself\" (rather than accusative, \"it\" or \"him\"). Similarly, (Vayikra 22:16) \"And they will bear otham the sin of guilt\": Now do others bear them? Is it not they who bear upon themselves, etc.? Similarly, (Devarim 34:6) \"And he buried otho in the valley.\" Now did others bury him? Did he not bury himself? Here, too, \"yavi otho\" — he brings (i.e., presents) himself, and others do not bring him." + ], + [ + " (Bamidbar 6:14) \"And he shall offer up his sacrifice to the L-rd: one lamb of the first year, whole\": to exclude one that is blemished. \"and one ewe-lamb of the first year, whole\": to exclude one that is blemished. \"and one ram, whole\": to exclude one that is blemished. We are hereby taught that the Nazirite requires three (mutually exclusive) animals (i.e., each is a mitzvah in itself)." + ], + [ + " (Bamidbar 6:150 \"And a basket of unleavened bread\": general (any kind); \"fine flour, cake mixed with oil\": particular. general-particular (The rule is:) There obtains in the general only what is in the particular. For it would follow (otherwise), viz.: Since a thanksgiving offering requires bread and the Nazirite ram requires bread, then if I have learned that one thanksgiving offering requires four kinds, then the Nazirite ram should also require four kinds; it is, therefore, written \"and a basket of unleavened bread\": general; \"fine flour, cakes mixed with oil\": particular. general-particular (The rule is:) There obtains in the general only what is in the particular. \"and their meal-offering and their peace-offerings\": for the burnt-offering and the peace-offerings.\" — But perhaps also for the sin-offering and for the guilt-offering (of the Nazirite who has become tamei). And this would follow a fortiori, viz.: Since a leper shaves and brings an offering and a Nazirite shaves and brings an offering, then just as the sin-offering and guilt-offering of a leper require libations, so should those of a Nazirite require libations; it is, therefore, written (Ibid. 17) \"And the ram shall he offer as a sacrifice of peace-offerings to the L-rd for the basket of unleavened bread, and the Cohein shall offer its (the ram's) meal-offering and its drink-offering.\" The ram was included in the general rule (\"and their meal-offering and their drink-offerings,\") and it departed from the general rule (for special mention) to teach something about the rule itself, viz.: Just as the ram, which is distinct in being offered for vow and gift requires drink-offerings, so, all offerings for vow and gift require drink-offerings — to exclude the sin-offering and the guilt-offering, which, not being offered for vow and gift, do not require drink-offerings. Variantly: Since it (the ram) was included in the general rule, and it departed (from that rule) to teach about the bread, Scripture returned it to its rule." + ], + [ + " (Bamidbar 6:18) \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting\": Scripture here speaks of peace-offerings (i.e., that the Nazirite shaves after the sacrifice of the peace-offerings), it being written of them (Vayikra 3:2) \"and he shall slaughter it at the door of the tent of meeting.\" You say this, but perhaps the verse is to be taken literally, (i.e., that he shaves at the door of the tent of meeting. If you say this, this is demeaning. Scripture states (Shemot 20:23): \"Do not go up by steps, (but by a smooth ramp) upon My altar, so that your nakedness not be revealed upon it (by your having to take relatively long strides) — how much more so should he not shave (at the door of the tent of meeting)! What, then, is the intent of \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting\"? Scripture refers here to the sacrifice of the peace-offerings (as above). R. Yitzchak says: Scripture speaks of the sacrifice of the peace-offerings. You say this? Perhaps it refers to (shaving at) the door of the tent of meeting, literally. It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid.) \"and he shall take the hair of the head of his Naziritism, etc.\" In the place (the room) where he cooks it (the peace-offerings), there shall he shave. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: \"And the Nazirite shall shave at the door of the tent of meeting.\" If the door was not open, he would not shave. \"and he shall take the hair of the head of his Naziritism and he shall place it on the fire which is under the sacrifice of the peace-offerings.\" This tells me only of the peace-offerings. Whence do I derive (that he can do the same) under the sin-offering and under the guilt-offering? From \"under the sacrifice\" — in any event. This tells me only of (his shaving his hair in) the sanctuary. Whence do I derive the same for (his doing so) outside it? From \"and he shall place it on the fire\" — in any event." + ], + [ + " (Bamidbar 6:19) \"And the Cohein shall take the cooked (\"beshelah\") shoulder of the ram\": \"beshelah\" connotes \"whole\" (i.e., it is first cooked and then separated from the ram.) R. Shimon b. Yochai says: \"beshelah\" implies only that it must be cooked together with the ram, (but it is separated before the cooking.) \"and one unleavened cake\": If it were broken or part were missing, it is invalid. \"and one unleavened wafer\": If it were broken or part were missing it is invalid. \"and he shall place them on the palms of the Nazirite after his shaving of (the head of) his Naziritism.\": This is after his shaving, but the bringing of the offerings is not after his shaving." + ], + [ + " (Bamidbar 6:20) \"And the Cohein shall lift them, a lifting before the L-rd\": back and forth and up and down, as it is written (Shemot 29:27) \"which was waved and which was lifted.\" Lifting is being compared to waving. Just as waving is back and forth, so, lifting; and just as lifting is up and down, so, waving — whence they ruled: the mitzvah of waving — back and forth, up and down. (Ibid.) \"before the L-rd\": in the east. For wherever \"before the L-rd\" is written, in the east is understood unless it is specified otherwise. \"It is holy to the Cohein, in addition to the breast of waving and the thigh of lifting\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Vayikra 7:34]) \"For the breast of waving, etc.\") For in \"For the breast of waving and the thigh of the lifting have I taken from the children of Israel from their peace-offerings,\" the peace-offerings of the Nazirite are also subsumed, and Scripture (here) removed them from their context for the ram's shoulder requirement. This tells me only of the latter. Whence do I derive (the same for) the breast and the thigh? It follows a fortiori, viz.: If individual peace-offerings, which do not require the giving (to the Cohein) of the shoulder, do require the (giving of) breast and thigh, then the Nazirite peace-offerings, which do require the giving of the shoulder, how much more so do they require the giving of breast and thigh! Now if I can derive this a fortiori, why need it be written (Ibid.) \"It (the shoulder) is holy to the Cohein, in addition to the breast of waving and the thigh of lifting\"? We are hereby apprised that every thing (in this instance, Nazirite peace-offerings) which was included in a general formulation and departed from that formulation for the sake of a new learning (in this instance, the giving of the shoulder) may not be returned to its general formulation until Scripture explicitly does so." + ], + [ + " (Bamidbar 6:21) \"This is the law of the Nazirite\": This (i.e., what we have learned of the offerings) tells me only of the time (of the Temple, when there are offerings). Whence do we derive (that Naziritism obtains) in all generations? From \"This is the (perpetual) law.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This (i.e., \"This is the law\") is stated by way of summation. \"his offering to the L-rd for his Naziritism\": i.e., his offering to the L-rd is contingent upon his Naziritism, and his Naziritism is not contingent upon his offering (i.e., if he vows to bring the offering, he does not thereby become a Nazirite.) \"his offering to the L-rd for his Naziritism\": and not the offering of others for his Naziritism (i.e., if he said \"I will be a Nazirite on condition that others bring the Nazirite offering,\" he has said nothing.) \"aside from what his hand attains\": We are hereby apprised that if he said: I am a Nazirite on condition that I shave over a hundred burnt-offerings and a hundred peace-offerings, I recite over him \"According to his vow that he vows thus shall he do.\" I might think (that the same applies) even if he said: I am a Nazirite on condition that I shave over a hundred sin-offerings and a hundred guilt-offerings. It is, therefore, written \"that he vows.\" It applies only to offerings that are brought as vows and gifts (to exclude the above). I might think that even if he said \"I undertake five Naziritisms (on condition) that I shave one shaving for all,\" I recite over him \"according to his vow that he vows\"; it is, therefore, written \"thus shall he do according to the law of his Naziritism\" (i.e., he must shave for each Naziritism individually). R. Eliezer b. Shamua and R. Yochanan Hasandlar asked R. Shimon b. Yochai: If one were a clean Nazirite (as opposed to one defiled by the dead) and a leper, may he perform one shaving, which satisfies both his Naziritism and his leprosy? He answered: Is this possible? If each shaved in order to grow hair, or if each shaved in order to remove hair, your question would be in place; but the leper shaves in order to grow hair (for he must shave a second time after his count (viz. Vayikra 14:9), and the Nazirite shaves in order to remove hair, so how can one shaving serve for both? — If not, let it (one shaving) suffice for the days of his (the leper's state of) confirmation and his (the Nazirite's) counting, (where both shave in order to remove hair). He answered: If both were before the sprinkling of the blood, your question would be in place. But the (confirmation) shaving of the leper is before the sprinkling of the blood, and that of the Nazirite, after the sprinkling of the blood. They responded: If it (one shaving) does not suffice for the days of his leprosy and a clean Nazirite, let it suffice for the days of his leprosy and an unclean (i.e., defiled) Nazirite. He answered: An unclean Nazirite in the days of his (the leper's) counting — the intent of one (the leper) is to grow hair, and of the other (the Nazirite), to remove it. An unclean Nazirite in the days of his (the leper's) confirmation, (even though the intent of both is to remove it) — one, (the leper, shaves) before the administration of the waters of the red heifer; the other, (the Nazirite, shaves) after the administration of the waters. The conditions (for a single shaving) cannot be satisfied, neither in the days of his (the leper's) consummation nor in the days of his counting; neither with an unclean (Nazirite) nor with a clean one." + ], + [ + " (Bamidbar 6:22-23) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to Aaron and to his sons, saying: Thus shall you bless, etc.\": Because the entire section deals with Cohanim, Aaron and his sons are brought into the context of \"saying\" (dibbur). For this is the rule: Wherever the \"dibbur\" is to the Cohanim, the action (of that section) is that of the Cohanim. Where the \"dibbur\" is to Israel as a whole, the action is that of Israel. Where the \"dibbur\" is to all men, the proselytes are to be included. \"Thus shall you bless the children of Israel\": in the holy tongue. — But perhaps any tongue is permitted. It is, therefore, written (Devarim 27:12) \"These shall stand to bless the people.\" Just as there, in the holy tongue, so, here, in the holy tongue. R. Yehudah says: This (i.e., the above identity) is not needed, for wherever \"aniyah\" (\"answering\"), \"amirah\" (\"saying\") or \"cachah\" (\"thus\") is written, the holy tongue is intended. \"Thus shall you bless the children of Israel\" — standing. You say, standing; but perhaps either standing or not standing is permitted. It is, therefore, written \"These shall stand to bless the people.\" It is written here \"blessing\" and there, \"blessing.\" Just as \"blessing\" there is standing, so, \"blessing\" here. R. Nathan says: This (derivation) is not needed, for it is written (of the Cohanim, Devarim 10:8) \"… to stand before the L-rd, to minister unto Him, and to bless His name.\" Blessing is likened to ministering. Just as ministering is standing, so, blessing. \"Thus shall you bless the children of Israel\": with raised hands. You say, with raised hands; but perhaps either with or without raised hands is permitted. It is, therefore, written (Vayikra 9:22) \"And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them.\" Just as there, with raised hands, so, here. R. Yonathan says: But perhaps just as there, Rosh Chodesh, offering, and the high-priest, so, here (these elements must obtain)! It is, therefore, written (Devarim 18:5) \"For him (a Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand and minister in the name of the L-rd, he and his sons all of the days.\" His sons are likened to him. Just as he, with raised hands, so, his sons with raised hands. \"Thus shall you bless the children of Israel\": with the explicit name (the Tetragrammaton [yod-keh-vav-keh]). You say, with the Tetragrammaton. But, perhaps, only with an epithet. It is, therefore, written (Ibid. 27) \"And they shall place My name on the children of Israel\" — the name that is distinctive with Me. I might think that this obtains even in those places bordering (on Jerusalem). It is, therefore, written here \"And they shall place My name,\" and, elsewhere, (I Kings 11:36) \"to place My name there.\" Just as there, the Temple, so, here, the Temple. In the Temple, with the Tetragrammaton; elsewhere, with an epithet. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says (Shemot 20:21) \"Wherever I mention My name, etc.\": This is an inverted verse, (to be understood as) \"Wherever I am revealed to you, there shall you mention My name.\" Where am I (i.e., My shechinah) revealed to you? In the Temple. You, too, may mention My name only in the Temple — whence they ruled: It is forbidden to utter the explicit Name (the Tetragrammaton) in the borders (of Jerusalem). \"Thus shall you bless the children of Israel\": This tells me only of a blessing for (the men of) Israel. Whence do I derive (the same for) women, proselytes, and bondsmen? From \"Say to them\" — to all of them. Whence do I derive a blessing for the Cohanim (by the L-rd)? From (6:27) \"and I shall bless them (the Cohanim).\" \"Thus shall you bless the children of Israel\": face to face. You say face to face, but perhaps face to back is intended! It is, therefore, written \"Say to them\" (as a man speaks to his neighbor) face to face. \"Thus shall you bless the children of Israel\": in a loud voice so that the entire congregation can hear.\" — But perhaps in a whisper is intended. — It is, therefore, written \"Say to them\" — so that the entire congregation can hear. And whence is it derived that the prayer leader must tell them (the Cohanim) to say? From \"Say to them.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:24) \"The L-rd bless you\": with the explicit blessing (Devarim 28:3-6) \"Blessed shall you be in the city and blessed shall you be in the field … Blessed shall be your basket and your remainder. Blessed shall you be in your coming in and blessed shall you be in your going out.\" \"The L-rd bless you\": with possessions \"and keep you\": with possessions. R. Nathan says: May He bless you with possessions and keep you — in body. R. Yitzchak says \"and keep you\": from the evil inclination, as it is written (Proverbs 3:26) \"For the L-rd will be with you in your trust, and He will guard your feet from entrapment.\" Variantly: \"and keep you\": from all evil, viz. (Psalms 121:4-7) \"He neither slumbers nor sleeps, the Keeper of Israel … at your right hand … By day the sun … The L-rd will keep you from all evil.\" Variantly: \"and keep you\": from mazikkin (destructive agents), viz. (Ibid. 91:11) \"For His angels will He charge for you to keep you in all your ways.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep for you the covenant of your fathers, viz. (Devarim 7:12) \"… then the L-rd your G-d will keep for you the covenant and the lovingkindness which He swore to your fathers.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep for you the \"end\" (i.e., the time of redemption). And thus is it written (Isaiah 21:11-12) \"A prophecy concerning Duma (Edom): He (Israel) calls to Me from Seir: 'Keeper, what of the night?' 'Keeper, what of the night?' The Keeper says: 'Morning is coming and also night, etc.'\" Variantly: \"and keep you\": He will keep your soul at the time of death, viz. (I Samuel 25:29) \"and my master's soul will be bound up (after death) in the bond of life.\" From this I would understand both (the soul of) the righteous and the wicked to be intended. It is, therefore, written (Ibid.) \"but the soul of your foes will He hurl away from the hollow of a sling.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep your feet from Gehinnom, viz.: (Ibid. 2:9) \"He will keep (from Gehennom) the feet of His pious ones.\" Variantly: \"and keep you\": He will keep you in the world to come, viz. (Isaiah 4:31) \"But those who trust in the L-rd will renew strength. They will lift their wings as eagles, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:25) \"The L-rd cause His countenance to shine upon you\": He will give you \"light\" of the eyes. R. Nathan says: This refers to the light of the Shechinah, as it is written (Isaiah 60:1-2) \"Arise, shine, for your Light has come. For the darkness will cover the earth, and a thick mist, the peoples, but upon you the L-rd will shine, and His glory will be seen upon you,\" (Psalms 67:2) \"G-d will favor us and bless us. He will cause His countenance to shine upon us, Selah,\" (Ibid. 118:27) \"… and He shone for us.\" Variantly: \"The L-rd cause His countenance to shine upon you\": This refers to the light of Torah, as it is written (Proverbs 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and the Torah, light.\" \"and be gracious to you\": in (the granting of) your requests, as it is written (Shemot 33:19) \"And I shall be gracious to whom I shall be gracious, and I shall be merciful to whom I shall be merciful.\" Variantly: Let Him grant you grace in the eyes of man, as it is written (Bereshit 39:21) \"And He granted him grace in the eyes of the overseer of the prison,\" and (Esther 2:14) \"And Esther found favor in the eyes of all who saw her,\" and (Daniel 1:9) \"And G-d granted Daniel grace and mercy,\" and (Proverbs 3:4) \"You will find favor and goodly wisdom in the eyes of G-d and man.\" Variantly: \"and be gracious to you\": with understanding, insight, mussar, and wisdom. Variantly: \"and be gracious to you\": in Torah study, as it is written (Proverbs 4:9) \"It (Torah) will set a chaplet of grace upon your head,\" and (Ibid. 1:9) \"For they (words of Torah) are a chaplet of grace to your head and a necklace to your throat.\" Variantly: \"and be gracious to you\": with gifts of \"grace,\" as it is written (Psalms 123:2) \"Behold, as the eyes of servants to their masters; as the eyes of a maidservant to the hand of her mistress, so are our eyes to the L-rd our G-d, until He grants us grace,\" and (Ibid. 3) \"Grant us grace, O L-rd, grant us grace, for we are fully sated with contempt, and (Isaiah 33:2) \"O L-rd, grant us grace, for in You have we hoped.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:26) \"The L-rd lift His countenance unto you\": when you stand in prayer), as it is written (in respect to the prayers of Abraham, Bereshit 19:21): \"Behold, I have lifted your countenance.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If I have lifted the countenance for Lot for the sake of Abraham, My beloved, shall I not do so for you, and for the sake of your fathers!", + " One verse states \"The L-rd lift His countenance unto you,\" and another, (Devarim 10:17) \"who does not lift the countenance\" (i.e., who does not forgive) and who does not take a bribe.\" How are these two verses to be reconciled? When Israel do the L-rd's will — \"The L-rd lift His countenance unto you\"; when they do not do the L-rd's will — \"who does not lift the countenance.\" Variantly: Before the decree has been sealed — \"The L-rd lift His countenance unto you\"; after the decree has been sealed — \"who does not lift the countenance.\" One verse states (Psalms 65:3) \"O, heeder of prayer, to You does all flesh come,\" and another, (Eichah 3:44) \"You have covered Yourself with a cloud against the passing of prayer.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"heeder of prayer\"; after the decree has been sealed — \"You have covered Yourself with a cloud.\" One verse states (Psalms 145:18) \"Close is the L-rd to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth,\" and another, (Ibid. 10:1) \"Why, O L-rd, do You stand afar?\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed\" — \"Close is the L-rd to all who call upon Him\"; after the decree has been sealed, He is \"afar.\" One verse states (Eichah 3:28) \"From the mouth of the Most High there shall not issue forth the evils and the good,\" and another, (Daniel 9:14) \"and the L-rd was anxious for the evil (to materialize).\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"From the mouth of the Most High there shall not issue forth the evils and the good\"; after the decree has been sealed — \"and the L-rd was anxious for the evil.\" One verse states (Jeremiah 4:14) \"Wash your heart of evil, O Jerusalem, so that you be saved,\" and another, (Ibid. 2:22) \"Though you wash yourself with niter and add borax, your sin is an (indelible) stain before Me.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Wash your heart of evil, O Jerusalem\"; after the decree has been sealed — \"Though you wash yourself with niter and add borax, your sin is an (indelible) stain before Me.\" One verse states (Ibid. 3:22) \"Return, you wayward sons,\" and another, (Ibid. 8:4) \"If they (wish to) return, He will not return\" (to accept them.) How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Return, you wayward sons\"; after the decree has been sealed — \"If they return, He will not return.\" One verse states (Isaiah 55:6) \"Seek the L-rd when He is found,\" and another, (Ezekiel 20:3) \"As I live (says the L-rd), will I be sought out for you?\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"Seek the L-rd when He is found\"; after the decree has been sealed — \"Will I be sought out for you?\" One verse states (Ibid. 18:32) \"For I do not desire the death of the dead one,\" and another (I Samuel 2:25) \"… for the L-rd desired to kill them.\" How are these two verses to be reconciled? Before the decree has been sealed — \"For I do not desire the death of the dead one\"; after the decree has been sealed — \"for the L-rd desired to kill them.\" Variantly: One verse states \"The L-rd lift His countenance unto you,\" and another (Devarim 10:17) \"who does not lift the countenance.\" How are these two verses to be reconciled? \"The L-rd lift His countenance\" — in this world; \"who does not lift the countenance\" — in the world to come. Variantly: \"The L-rd lift His countenance\" — (Let Him) remove His anger from you. \"and grant you peace\": peace in your coming in and peace in your going out and peace with all men. R. Chanina, the adjutant high-priest says: \"and grant you peace\" — in your house. R. Nathan says: This is the peace of the Davidic kingdom, of which it is written (Isaiah 9:6) (the king) \"who increases the governance (of the L-rd), and his peace will be endless. Upon the throne of David and upon his kingdom\" (shall this peace be). Variantly: This is the peace of Torah, of which it is written (Psalms 29:11) \"The L-rd gives strength (Torah) to His people; the L-rd blesses His people with peace.\" Great is peace, the Holy One Blessed be He deviating from the truth for its sake in the instance of Sarah, who said \"I am old\" (see Bereshit 18:12-13). Great is peace, the angel deviating from the truth for its sake in the instance of Manoach for its sake (viz. Judges 13). Great is peace, the Name written in holiness being erased by the bitter waters (of the sotah) to make peace between a man and his wife. R. Elazar says: Great is peace, the prophets having exhorted all men for its sake. R. Shimon b Chalafta says: Great is peace, it being the only vessel which contains all of the blessings, it being written \"The L-rd gives strength to His people; the L-rd blesses His people with peace.\" R. Elazar Hakappar says: Great is peace, all of the blessings being sealed with peace, viz.: \"The L-rd bless you and keep you. The L-rd cause His countenance to shine upon you and be gracious unto you. The L-rd lift His countenance unto you and grant you peace.\" R. Elazar the son of R. Elazar Hakappar says: Great is peace, for even if the idolators live in peace, the Holy One, as it were, does not \"touch\" them, as it is written (Hoshea 4:17) \"Ephraim (Yisrael) has bound himself (in friendship to serve) idols — Let him be.\" But when they were divided amongst themselves, what is written of them? (Ibid. 10:2) \"Their hearts are divided — Now they will be laid waste!\" How great is peace! — How abhorrent is contention! Great is peace, for even in time of war, peace is needed, viz. (Devarim 20:10) \"If you draw near a city to do battle with it, then you shall call out to it for peace,\" (Ibid. 2:26) \"And I sent messengers from the desert of Kedemoth to Sichon, king of Moav, (with) words of peace,\" (Judges 11:12) \"And Yiftach sent messengers …\" What did he (the king of Ammon) say? (13) \"And now, return them (the lands you took from us) in peace.\" Great is peace, for even the dead need peace, as it is written (Bereshit 15:13) \"And you will come to your fathers in peace,\" and (Jeremiah 34:5) \"In peace will you die, and as the burnings of your fathers, etc.\" Great is peace, which is given to the penitent, as it is written (Isaiah 57:19) \"(I will) create (for him [the penitent a new]) expression of the lips:\" Shalom Shalom! (And both will be alike, both) the far (i.e., one who had served the L-rd from his youth) and the near (i.e., one who had sinned and had just repented), etc.\" Great is peace, which was given in the portion of the righteous, as it is written (Ibid. 2) \"Let him (the righteous one) come in peace (to the grave). Let them (the men of lovingkindness) rest (peacefully) where they lie.\" Great is peace, which was not given in the portion of the wicked, viz. (Ibid. 21) \"There is no peace, says the L-rd, for the wicked.\" Great is peace, which was given to the lovers of Torah, viz. (Psalms 119:165) \"Peace in abundance for the lovers of Your Torah.\" Great is peace, which was given to the humble, viz. (Ibid. 37:11) \"and the humble will inherit the land and rejoice in an abundance of peace.\" Great is peace, which was given to the learners of Torah, viz. (Isaiah 59:13) \"And all your children will be (as if) taught by the L-rd, and (there will be) an abundance of peace (among) your children.\" Great is peace, which is given to the doers of righteousness, viz. (Ibid. 32:7) \"And the reward of righteousness will be peace.\" Great is peace, for the name of the Holy One Blessed be He is \"Peace,\" viz. (Judges 6:24) \"and he called it (the altar) 'the L-rd is Peace.'\" R. Chanina, the adjutant high-priest says: Great is peace, which is over and against the entire creation, as it is written \"who makes peace … and creates all\" (viz. Isaiah 45:7). Great is peace, which is needed (even) by the celestial creations, viz. (Job 25:22) \"Governance and fear is with Him: He makes peace in His heights.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If in a place where there is no enmity, or rivalry, or hatred, or hostility, peace is needed — how much more so, in a place where all of these obtain!", + " One verse states (Ibid. 3) \"Is there any number to His angelic hosts?\" and another (Daniel 7:10) \"A thousand thousands were serving Him, and myriad myriads were standing before Him.\" How are these two verses to be reconciled? Before they were exiled from their land — \"Is there any number to His angelic hosts?\" After they were exiled from their land — \"A thousand thousands were serving Him.\" As it were, the celestial retinue was diminished. Rebbi says in the name of Abba b. Yossi: One verse states: \"Is there any number to His angelic hosts?\" and another, \"A thousand thousands were serving Him.\" How are these two verses to be reconciled? \"A thousand thousands were serving Him\" — this is one host. And how many hosts are there? — \"Is there any number to His angelic hosts?\" One verse states (Psalms 147:4) \"He counts the number of the stars, (which implies that He calls each by name), and another (Isaiah 40:26) \"Raise your eyes on high and see who created these. He brings forth their legions by number; he calls to all of them by name,\" (which implies that He calls all of them as one). (How is this to be understood?) When the Holy One Blessed be He calls, all answer, something impossible for flesh and blood, to call two names at the same time. Similarly, (Shemot 20:1) \"And G-d spoke all of these things (in one utterance) saying, etc.\", and (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; these two have I heard,\" and (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L-rd, and like a hammer shattering rock?\" Rebbi says in the name of Abba Yossi b. Dostai: One verse states \"He brings forth their legions by number, etc.\", and another \"He counts the number of the stars.\" How are these two verses to be reconciled? We are hereby taught there is no changing of the (essential) name there. The name that it is called by now is not the name that it will be called by later, (but its \"name\" is simply a function of its embassy.) And thus is it written (Judges 12:18) \"And the angel of the L-rd said to him: Why do you ask my name? It is hidden.\" I do not know what \"name\" I will be converted to (in the future). One verse states (II Samuel 24:24) \"And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels,\" and another (I Chronicles 21:25) \"And David gave Arnon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How are these two verses to be reconciled? For the place of the threshing floor, six hundred; for the place of the altar, fifty. Rebbi says, in the name of Abba Yossi b. Dostai: One verse states \"And David bought the threshing floor, etc.\" and another verse states \"And David gave Arnon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How are these two verses to be reconciled? There were twelve tribes, and he took from each fifty shekels, six hundred shekels in all. R. Elazar says \"And David bought the threshing floor,\" as explained elsewhere. Where? \"And David gave Arnon for the place, etc.\" But the cattle for the burnt-offering and the threshing sledges and the cattle gear for the wood for fifty shekalim. One verse states (I Kings 5:6) \"And Solomon had forty thousand stables of horses for his chariots,\" and another, (II Chronicles 9:28) \"four thousand stables of horses.\" How are these two verses to be reconciled? Four thousand stables for forty thousand (horses). One verse states (Ibid. 4:5) \"Its capacity was three thousand bath measures,\" and another (I Kings 7:26) \"Its capacity was two thousand bath measures.\" How are these two verses to be reconciled? Two thousand in wet measure, which are three thousand in dry measure — whence the sages ruled: Forty sa'ah in wet measure is equal to two kor in dry measure.", + " (to be understood as following \"how much more so, etc.\" [before the preceding paragraph]:) And thus is it written (Isaiah 23:4) \"Be ashamed, O Tziddon, for the sea has spoken, the fortress of the sea, saying: I have not labored, and I have not borne, and I have not raised youths or reared maidens.\" The sea hereby says: I, who do not fear — \"perhaps I will not labor, perhaps I will not bear sons and daughters, perhaps I will bury sons and daughters\" — What shall I say? \"Will you not fear Me, says the L-rd. Will you not tremble before Me, who have set sand as a bound to the sea, an eternal law, not to be broken\" — Now if I (the sea), with whom all of these trepidations do not obtain, do the will of my Master (and do not venture to break my bounds), how much more so you — \"Be ashamed, O Tziddon!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 6:27) \"And they shall place My name\": Why is this stated? It is written (Ibid. 23) \"Thus shall you bless the children of Israel\" — with the explicit Name (the Tetragrammaton). — But perhaps with an epithet (only). It is, therefore, written \"And they shall place My name\" — My distinctive name (Yod-Keh-Vav-Keh). I might think, even in the borders (of Jerusalem). It is, therefore, written here \"And they shall place My name,\" and elsewhere (Devarim 12:5) \"to place My name there.\" Just as there, the Temple; here, too, the Temple. In the sanctuary, with the explicit Name; in the province, with an epithet. \"and I shall bless them\": Why is this stated? (Ibid. 23) \"Thus shall you bless, etc.\" tells us only of a blessing [by the Cohanim] to Israel. Whence do I derive a blessing for the Cohanim themselves? From \"and I shall bless them.\" Variantly: \"and I shall bless them\": So that Israel not say that their blessings are dependent upon the Cohanim; it is written \"and I shall bless them.\" So that the Cohanim not say We shall bless Israel, it is written \"and I shall bless them.\" I shall bless My people Israel, as it is written (Devarim 2:7) \"For the L-rd your G-d has blessed you in all the work of your hands,\" (15:6) \"as He spoke to you,\" viz. (7:13) \"And He will love you and bless you and multiply you, and bless etc.\", and (28:12) \"The L-rd will open for you His goodly treasure, the heavens,\" and (Ezekiel 34:14) \"In a goodly pasture will I graze them,\" and (Ibid. 15) \"I will feed My flock.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:1) \"And it was on the day that Moses had finished setting up the mishkan\" (the tabernacle): Scripture here apprises us that all the seven days of consecration Moses would assemble the mishkan every morning and anoint it and dismantle it, and on that day (the eighth) he set it up and anointed it and assembled it and did not dismantle it. R. Yossi b. R. Yehudah says: On the eighth day, too, he anointed it and dismantled it. And it is written (Shemot 40:17) \"And it was, in the first month (Nissan) in the second year, on the first day of the month that the mishkan was established — whence we derive that on the twenty-third of Adar Aaron and his sons began to anoint the mishkan and all of its vessels; on Rosh Chodesh (Nissan) it was established; on the second (of Nissan) the red heifer was burned; on the third, its waters were sprinkled (viz. Bamidbar 8:7). On that day (Rosh Chodesh Nissan), the Shechinah reposed in the house, as it is written (Shemot 40:35) \"And Moses could not enter the tent of meeting, etc.\" On that day the chiefs (of the tribes) sacrificed their offerings, as it is written (Bamidbar 7:12) \"And the one who presented his offering on the first day…\" Why (emphasize) \"the first day\"? It was the first of all the days of the year. On that day fire descended from heaven and consumed the offerings, as it is written (Vayikra 9:24) \"And a fire came forth from before the L-rd and consumed upon the altar the burnt-offering and the fats.\" On that day the sons of Aaron presented a strange fire, as it is written (Vayikra 10:1) \"And Nadav and Avihu the sons of Aaron took, each his censer … (2) and they died before the L-rd.\" Their death was \"before the L-rd,\" and their falling was outside. How did they leave (the inner sanctum)? R. Yossi was wont to say: An angel propped them dead until they left and they fell in the azarah (the court), as it is written (Ibid. 4) \"Draw near and bear your brethren from before the sanctuary out of the camp.\" It is not written \"from before the L-rd,\" but \"from before the sanctuary.\" R. Yishmael says: It is derived from the verse itself — \"and they died before the L-rd\" — that their death was within (the sanctuary) and their falling was within. How did they leave? They dragged them out with iron hooks.\" (Bamidbar 7:1) \"and he anointed it and consecrated it and all of its vessels\": I might think that they were anointed and consecrated one by one. It is, therefore, written (Ibid.) \"and he anointed them and consecrated them\" — he did not consecrate one of them until all of them had been anointed. \"and he anointed them\": from inside and from outside. R. Yoshiyah says: Wet-measure vessels were anointed inside and outside, and dry-measure vessels, on the inside only, but not on the outside. R. Yonathan says: Wet-measure vessels were anointed on the inside but not on the outside, and dry-measure vessels were anointed neither on the inside nor on the outside. Know this to be so, that they were not anointed, it being written (Vayikra 23:17) \"From your dwellings shall you bring two wave loaves. Two-tenths of fine flour shall they be … they shall be baked as firstlings to the L-rd.\" When are they \"to the L-rd\"? After they have been baked. Rebbi says: \"and he anointed them and consecrated them\": Why is this stated? Is it not already written \"and he anointed it and consecrated it\"? We are hereby apprised that with the anointment of these, all the future vessels were consecrated (i.e., they did not require prior anointment)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:2) \"And the chiefs of Israel presented (their offerings\"): I might think that they were common people appointed (to their position); it is, therefore, written \"the heads of their fathers' house.\" And not only the heads of their fathers' house, but also \"the chiefs of the tribes.\" And what is the thrust of \"the heads of their fathers' house\"? Chiefs the sons of chiefs. (\"the heads of their fathers' house) were they\" — they who were appointed over them in Egypt, viz. (Shemot 5:14) \"And the officers of the children of Israel were beaten, etc.\" (Ibid. 3) \"And they presented their offerings before the L-rd, six wagons tzav.\" \"tzav\" is \"opulent\" — they were lacking nothing. Rebbi says: \"tzav\" is \"covered,\" as gluskaoth are. And though there is no proof for this, it is intimated in (Isaiah 66:20) \"And they will bring all your brothers from all the nations as an offering to the L-rd, on horses, and in chariots, and in litters (\"tzavim\") and on mules and on dromedaries.\" \"six wagons tzav\": I might think, a wagon for each one (of six, who donated them); it is, therefore, written \"a wagon for every two chiefs.\" I might think an ox for two chiefs; it is, therefore, written \"and an ox for each.\" They came and stood before the mishkan, but Moses would not accept them until it was told to him by the Holy (Spirit): Take it from them. Their minds are at one with that of the Most High. R. Nathan says: What did the chiefs see to come first with their offerings here, but not in the offerings for the work of the mishkan? (In that instance) they said: Let Israel offer what they will and we will make up what is missing. When they saw that the congregation had completed everything, viz. (Shemot 36:7) \"And what they had was enough for all of the work and more,\" they said: What is left for us to do? And the chiefs brought the onyx stones (viz. Ibid. 35:27) Therefore, they brought their offerings first here." + ], + [ + " (Bamidbar 7:6) \"And Moses took the wagons and the oxen and he gave them to the Levites\": Moses took them and distributed them as he saw fit: Two wagons and four oxen he gave to the sons of Gershon, and four wagons and eight oxen he gave to the sons of Merari. And thus do we find with David, that he distributed the heads of the watches among the Cohanim, viz. (I Chronicles 24:4-6) \"And there were more chiefs found of the sons of Elazar than of the sons of Ithamar, and thus were they divided. Among the sons of Elazar there were sixteen chiefs of the house of their fathers, and eight among the sons of Ithamar according to the house of their fathers. And they were divided by lot, these with the others … and Shemayah the son of Nathanel, of the Levites, recorded them before the king and the princes, and Tzaddok the Cohein and Achimelech the son of Avyathar, etc.\"", + " (Bamidbar 7:9) \"And to the sons of Kehath he gave no (wagons)\": R. Nathan says: This escaped David, that the Levites bore the ark in a wagon, as it is written (I Samuel 6:3) \"And they placed the ark of G-d on a new wagon … (7) And the L-rd was wroth with Uzzah, and He smote him there for erring … (8) And David grieved over the L-rd's having made a breach in Uzzah.\" Achitofel said to David: Should you not have learned from Moses your master that the Levites bore the ark only on their shoulder, as it is written \"And to the sons of Kehath he gave none for the burden of the holy things was theirs, (wherefore) they were to be borne upon the shoulder\"? Therefore, David afterwards sent and had it borne on the shoulder, as it is written (I Chronicles 15:11-15) \"And David called to Tzaddok and to Evyathar the Cohanim, and to the Levites: to Uriel, Assayah, and Yoel, Shemayah, Eliaz, and Aminadav. And he said to them: You are the heads of the fathers' (houses) of the Levites. Ready yourselves and your brothers, and you shall bring up the ark of the L-rd, the G-d of Israel. For in the beginning (when the ark was brought up from Kiryat Yearim), it was not you (who were the bearers, wherefore) the L-rd our G-d made a breach in us … And the Cohanim and the Levites readied themselves … And the sons of the Levites bore the ark of G-d as Moses had commanded by word of the L-rd, on their shoulders, with staves upon them.\" And where did he so command? \"And to the sons of Kehath he gave none, etc.\" (Ibid. 24:19 [\"These are their numbers (i.e., the numbers of their watches) for their service, to come to the house of the L-rd as ordained, by the hand of Aaron, their father, as the L-rd, the G-d of Israel, commanded him.\"]) They originated nothing, but (did) all from the mouth of Moses, and Moses from the mouth of the Omnipotent." + ], + [ + " (Bamidbar 7:10) \"And the chiefs presented the inauguration (offerings) of the altar on the day that it was anointed\": We are hereby apprised that just as the chiefs made donations for the work of the mishkan, so, they made donations for the inauguration of the altar. \"And the chiefs presented\": They came and stood before the altar and Moses did not accept (their offerings) from them until he was told by the Holy One: Let them present their offerings for the inauguration of the altar. And Moses still did not know in what order (of precedence) they should present them, if by (order of precedence in) the traveling (of the camps, in which instance Judah would present first) or by (order of) birth, (in which instance Reuven would present first), until he was told by the Holy One Blessed be He: Let them present by (the order of) traveling. And Moses still did not know how the chiefs would present, all together, or each in his day, until he was told by the Holy One: Let each one present in his day, as it is written (Ibid. 11) \"each chief on his day\": What is the intent of (the redundancy) \"each chief on his day, each chief on his day\"? Because Nachshon was (comparable to) a king, and he presented first, he should not say: Since I presented first, I should (also) present with each one on his day; it is, therefore, written \"each chief on his day.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:12) \"And the one who presented his offering on the first day\": What is the intent of this? \"first\" of all the days of the year (i.e., the first of Nissan). \"Nachshon ben Aminadav of the tribe of Judah\": Is the intent of this attribution to link him with his tribe or to indicate that he obtained (the offering) from his tribe and brought it? It is, therefore, written (Ibid. 17) \"This is the offering of Nachshon ben Aminadav\" — his personal offering and not his tribe's. What, then, is the intent of Nachshon ben Aminadav of the tribe of Judah\"? To link him with his tribe." + ], + [ + " (Bamidbar 7:13) \"And his offering was one silver dish, etc.\": We are hereby taught (by the uniformity of all of the items) that they were originally made for the sake of the offerings. \"one silver bowl of seventy shekels in the shekel of the sanctuary\": This tells me only that the bowl was in the shekel of the sanctuary. Whence do I derive the same for the dish? From (\"in the shekel of the sanctuary) both of them\" — Just as the bowl was in the shekel of the sanctuary, so, the dish. R. Chanania the son of the brother of R. Yehoshua says: There is no need (for this derivation), for it is already written (Ibid. 85) \"two thousand and four hundred in the shekel of the sanctuary.\" What, then, is the intent of \"both of them full\"? From (\"one silver dish) weighing one hundred and thirty shekels,\" I would think that since they were not equal in weight, (the bowl weighing seventy shekels), they were not equal in capacity; it is, therefore, written \"both of them full.\" And what is the difference between dish and bowl? The plate of the dish is thick; the plate of the bowl is thin. \"both of them full of fine flour\": (also) donated. \"one spoon\": It makes what is in it \"one\" (for halachic purposes). \"ten gold (shekels)\": (Is the meaning that) it was of gold, and its weight (ten shekels) of silver, or that it was of silver, and its weight,(ten shekels) of gold? It is, therefore, written (Ibid. 86) \"All the gold of the spoons — one hundred and twenty (shekels.\") The first assumption, then, is the correct one — It was of gold, and its weight, of silver. \"full of incense\": donative (and not required) incense." + ], + [ + " (Bamidbar 7:15) \"One young bullock\": There was no other like it in its herd. \"one ram\": There was no other like it in its herd. \"one lamb of its first year\": (within) its first year, and not the (one-year) count of the world. \"one lamb … for a burnt-offering\": We are hereby taught that all are valid as a burnt-offering. — But perhaps \"a lamb,\" where it is explicitly stated, is valid, but the others not! It is, therefore, written (Ibid. 87) \"All the cattle for the burnt-offering: twelve bullocks, etc.\", to indicate that all are valid as burnt-offerings." + ], + [ + " (Bamidbar 7:16) \"One he-goat for a sin-offering\": to atone for (defilement by a \"grave in the depths,\" (i.e., unknown tumah). \"And for the sacrifice of the peace-offerings\": From (Ibid. 88) \"And all the cattle for the sacrifice of the peace-offerings,\" I might think that \"cattle,\" where it is explicitly stated, are valid for peace-offerings, but not the others; it is, therefore, written \"And for the sacrifice of the peace-offerings,\" to indicate that all are valid for the sacrifice of peace-offerings. \"This is the offering of Nachshon ben Aminadav\": He brings his own and not his tribe's. \"this is the offering\": This one (the chief, in the inauguration of the altar) brings donative incense, but an individual (as opposed to a congregation) does not (otherwise) bring donative incense. \"this is the offering\": This one brings a sin-offering, not for a sin, but an individual does not bring a sin-offering not for a sin. (The offering of) this one overrides the Sabbath and tumah, but an individual does not override Sabbath and tumah." + ], + [ + " (Bamidbar 7:18) \"On the second day, Nethanel ben Tzuar, the chief of Yissachar, presented\": (Ibid. 19) \"He presented (hikriv) his offering\": What is the intent of this (i.e., why the redundancy?) Because Reuven came and protested, saying: It is enough that Judah preceded me; let me (now) present according to the order of (precedence) in birth, Moses rebuked him, saying: The Holy One told me to present according to (precedence) in (the order of) journeying — it being written \"hakrev\" (imperative - \"Present\"). \"He (Nethanel) presented his offering.\" Because Nethanel merited in counsel (i.e., to counsel the presentation of these offerings), Scripture accounts it to him as if he had presented first and he merited the bequest of binah (understanding) as his (Yissachar's) portion, viz. (I Chronicles 12:33) \"And of the sons of Yissachar, knowers of understanding for the times,\" and (Judges 5:15) \"And the leaders of Yissachar (the Sanhedrin) were with Devorah, and as Yissachar, so, Barak, in the valley, etc.\" And thus does Scripture praise him (Yissachar) in the batei-din in Egypt, viz. (of Yissachar) \"Yashuv, the family of the Yashuvi, \"yishuv\" connoting beth-din, as in (Ezekiel 33:31) \"and they will come to you as a people comes, and My people will sit (in judgment) before you,\" and (Devarim 33:18) \"Rejoice Zevulun on your going forth (to trade), and Yissachar in your tents (of Torah),\" and (Bereshit 25:27) \"… and Yaakov was a \"whole\" man, sitting in the tents (of learning).\"" + ], + [ + " (Bamidbar 7:84) This is the (accounting of the) inauguration of the altar on the day that it was anointed\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 88) \"This is the (accounting of the) inauguration of the altar after it was anointed,\" I might think after (a relatively long period of) time; it is, therefore, written \"on the day that it was anointed.\" If on the day that it was anointed, I might think that before it was anointed the offering was brought; it is, therefore, written \"after it was anointed\" — On the day that it was anointed, on the very same day he brought the offering — after it was anointed. Similarly, (Vayikra 7:35-36) \"This is the (portion of the) anointment of Aaron and of the anointment of his sons … which the L-rd commanded to give to them on the day that he anointed them\" — On the day that they were anointed they merited receiving the (priestly) gifts. — But perhaps the meaning is that on that day they were commanded (to give the gifts), but they did not actually receive them until a later time. It is, therefore, written (Ibid. 35) \"… of the fire-offerings of the L-rd on the day that he presented them to minister to the L-rd\" — On the day that they were anointed, they merited receiving the gifts. If so, what is the intent of \"which the L-rd commanded to give to them on the day that he anointed them\"? We are hereby taught that they (Israel) were commanded (to give them) on Mount Sinai, but they (the Cohanim) did not acquire them until they had been anointed with the oil of anointment. (Bamidbar 7:84) \"by the chiefs of Israel\": We are hereby taught that just as they were all united in counsel (to bring the offerings), so, they were all \"united\" in merit. \"silver dishes, twelve\": the very ones that they donated, their not having become unfit (for service)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:85) \"One hundred and thirty (shekels was the weight of) each silver dish\": Why is this written (again)? From \"his offering was one silver dish, etc.\" I know only that the \"bowl,\" where it is explicitly stated, was \"in the shekel of the sanctuary.\" Whence do I derive the same for the \"dish\"? It is, therefore, written (Ibid.) \"All the silver of the vessels — two thousand and four hundred shekels in the shekel of the sanctuary.\" And to teach that not as common vessels were the Temple vessels. Common vessels — If he weighs them one by one and then weighs them all together, there is some increase or decrease (in the resultant weight); but with these (Temple vessels), there is neither increase nor decrease. R. Nathan says: Temple vessels — if one weighed them and then melted them into a mold, and then re-made them into vessels, there would be no increase or decrease (in the resultant weight)." + ], + [ + " (Bamidbar 7:86) \"Golden spoons, twelve\": Why is this mentioned? (Ibid. 14) \"One spoon ten gold\": It is of gold, and its weight is of silver (shekels). You say it is of gold and its weight is of silver. But perhaps it is of silver and its weight is of gold! It is, therefore, written (Ibid. 86) \"All the gold of the spoons — one hundred and twenty.\" It is not the second assumption that is correct, but the first. It is of gold, and its weight is of silver. \"Golden spoons\": the same that were donated, no unfitness having befallen them. And it is accounted to each one as if he had offered twelve dishes, twelve bowls, and twelve spoons." + ], + [ + " (Bamidbar 7:87) \"All the cattle for the burnt-offering: twelve bullocks, etc.\" Why is this mentioned? It is written (Ibid. 15) \"One young bullock, one ram, one lamb of its first year for a burnt-offering.\" We are hereby taught that they are all valid as a burnt-offering. — But perhaps only the lamb, where it is explicitly written, is valid as a burnt-offering, but not the others. It is, therefore, written \"All the cattle for the burnt-offering.\" We are here apprised that they are all valid as a burnt-offering. And it is accounted to each one as if he had offered twelve young bullocks, twelve rams, twelve lambs, and twelve he-goats. And they were the same that were donated, no unfitness having befallen them." + ], + [ + " (Bamidbar 7:88) \"And all the cattle for the sacrifice of the peace-offerings\": I might think that only oxen, where it is explicitly written (viz. Ibid. 17), are valid as peace-offerings, but not the others; it is, therefore, written \"And for the sacrifice of the peace-offerings,\" to indicate that all are valid as peace-offerings. And it is accounted to each one as if he had offered twenty-four oxen, sixty rams, and sixty lambs. And they were the same that were donated, no unfitness having befallen them. \"This is the (accounting of the) inauguration of the altar after it was anointed\": as explained above." + ], + [ + " (Bamidbar 7:89) \"And when Moses came to the tent of meeting\": (Why is this mentioned? We already know that the L-rd spoke to him from the tent of meeting.) From (Vayikra 1:1) \"and the L-rd spoke to him from the tent of meeting,\" I understand directly from the tent of meeting. It is, therefore, written (Shemot 25:22) \"And I will be appointed for you (to speak to you) there, and I will speak to you from above the kaporeth (the ark cover).\" It is impossible to say from the tent of meeting, for it is already written \"from above the kaporeth,\" and it is impossible to say \"from above the kaporeth,\" for it is already written \"from the tent of meeting.\" How, then, are these two verses to be reconciled? This is a rule in the Torah: Two verses which contradict each other are to \"remain in their place\" until a third verse comes and reconciles them, (the third verse, in this instance, being) \"And when Moses came to the tent of meeting.\" Scripture hereby tells us that Moses would enter and stand in the tent of meeting, and the Voice would descend from the heaven of heavens to between the two cherubs (on the ark cover) and he would hear the Voice speaking to him from within. R. Yehudah b. Betheira says: Thirteen utterances were addressed to (both) Moses and Aaron, and, corresponding to these, thirteen \"exclusions\" (i.e., Aaron being excluded), to teach that they were not addressed to Aaron, but only to Moses to tell to Aaron. They are; (Shemot 25:22) \"And I will be appointed for you there, and I will speak with you, all that I shall command you,\" (Shemot 30:6) \"where I will be appointed for you,\" (Ibid.) \"to speak to you there,\" (Shemot 31:18) \"to speak with him,\" (Vayikra 7:38) \"on the day that he commanded,\" (Bamidbar 7:89) \"And when Moses came to the tent of meeting to speak with Him,\" (Ibid.) \"speaking with him,\" (Vayikra 1:1) \"And the L-rd spoke to him,\" and one in Egypt (Shemot 6:28) \"And it was on the day that the L-rd spoke to Moses in the land of Egypt,\" and one in Sinai (Bamidbar 3:1) \"on the day the L-rd spoke to Moses on Mount Sinai,\" and one in the tent of meeting (Bamidbar 7:89) \"And He spoke to him.\" — Thirteen exclusions, Aaron being excluded in all instances.", + " \"and he heard the Voice\": I might think, a low voice; it is, therefore, written \"the voice\" — the voice explicated elsewhere (Devarim 5:19) \"These things the L-rd spoke to all of your congregation … a great voice,\" and (Shemot 19:16) \"and there were thunders (lit., \"voices\") and lightnings, etc.\" One verse states \"a great voice,\" and another, (I Kings 19:12) \"a voice, silent, thin.\" How are these two verses to be reconciled? When the Holy One Blessed be He speaks (in His great voice), all are silent, as in (Isaiah 23:2) \"Fall silent, you island dwellers. The merchants of Tziddon, the crossings of the sea, would fill you, etc.\", and (Vayikra 10:3) \"and Aaron was silent.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: One verse states \"a great voice,\" and another, \"a voice, silent, thin.\" How are these verses to be reconciled? When the Holy One Blessed be He speaks, it is with a great voice; and the angels, in a low voice, as it is written (Isaiah 62:6-7) \"… they are never silent. You who 'remind' the L-rd (to rebuild Jerusalem) do not be silent,\" and (Ibid. 7) \"And do not allow Him to be silent until He re-establishes Jerusalem and makes it a glory in the land.\"" + ], + [ + " What is the intent of this section? From (Shemot 25:37) \"and he (the artificer) shall fashion its lamps so that it shall light across its face,\" I might think that all the lamps should light across all of the menorah (i.e., from all directions); it is, therefore, written (Bamidbar 8:2) \"towards the face (the central shaft) shall the seven lamps light\" — that the lamps parallel the menorah (the central lamp), and the menorah, the (other) lamps. How so? Three in the north, three in the south and one (the menorah) in the middle, so that all (of the lamps) are parallel to the middle — whence R. Nathan says: \"The middle one is honored.\" \"Speak to Aaron\": Because the entire section deals with Aaron, the words are directed to him. \"and say to him\": This is an exhortation to Aaron. \"Beha'alothecha (lit., \"when you raise) the lamps\": Make steps (ma'aloth) for it. \"towards (mul) the face (panim) of the menorah\": Make for it \"mul\" (the three on each side facing) \"towards\" and \"face\" (i.e., the central shaft). \"shall the seven lamps light\": I might think that they light forever; it is, therefore, written (Vayikra 24:3) \"from evening until morning.\" If \"from evening until morning\" (alone were written), I would think that this applied to all of them. It is, therefore, written (Ibid. 2) \"to cause a lamp to light continuously\" — This is the western lamp, which burned continuously and from which the menorah was kindled towards evening." + ], + [ + " (Bamidbar 8:3) \"And Aaron did so\": This is in praise of Aaron. As Moses told him, thus did he do, without any change. He made \"mul\" and \"panim\" (see above). \"He'elah\" (lit., \"he raised\") its lamps\" — whence they said: There was an ascent before the menorah of three steps on which the Cohein stood and tended to the lamps, (after which) he placed the oil jug on the second step and left. \"as the L-rd had commanded Moses\" (i.e., half a log for each lamp, etc.) This tells me only of Aaron (the high-priest). Whence do I derive the same for his sons (i.e., ordinary Cohanim)? From (Vayikra 24:3) \"Aaron and his sons shall arrange it.\" This tells me only of the menorah, that the sons were equated with the father. Whence do I derive the same for the (offering of the) incense? (viz. Shemot 34:7) \"It follows, viz.: \"Service in the tent of meeting\" is written in respect to the menorah, and it is also written in respect to the incense. If I have learned of the first that sons are equated with the father, so, do I learn with the second. — (No,) this is refuted by the service of Yom Kippur, in which instance, even though \"service in the tent of meeting\" is written in respect to it, the sons are not equated with the father. And this refutes (the argument for) incense, which, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, we would not equate the sons with the father. — Would you say that? There is a (strategic) difference! \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written both in respect to the menorah and in respect to the incense, and this is not to be refuted by the service of Yom Kippur, which, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, is not in golden (but in linen vestments). — This (argument) is refuted by the instance of the bullock of \"forgetfulness\" of the anointed (high-priest [viz. Vayikra 4:3]) whereof \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written, and in respect to which sons were not equated with the father. And this will refute (the argument for) incense, which even though \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written thereof, we would not equate the sons with the father. Would you say that? There is a difference! I would derive it from three terms together. In respect to the menorah it is written \"service in the tent of meeting,\" and \"golden vestments,\" and also \"continuously\" (tamid), and thus is it written of incense. And this is not to be refuted by the service of Yom Kippur, where, even though \"service in the tent of meeting\" is written thereof, it is not in golden vestments. Nor (is it to be refuted) by the bullock of forgetfulness of the anointed (high-priest), where, even though \"service in the tent of meeting in golden vestments\" is written thereof, \"continuously\" is not written thereof. I will learn a thing from a (similar) thing, and I will derive a thing from a (similar) thing. I will learn a thing from another thing which is similar to it in three ways, but not from a thing that is not similar to it in three things, but only in one or two. Therefore, if I have learned in respect to the menorah that sons are equated with the father, so, I will learn in respect to the incense that the sons are equated with the father." + ], + [ + " (Bamidbar 8:4) \"And this was the work of the menorah. (It was made of one talent of) beaten gold, from its base (the thickest part) until its flower (its most delicate part) — of beaten work. According to the sight that the L-rd had shown Moses, so did he make the menorah.\": R. Yishmael says: This is one of the three things which Moses had difficulty in visualizing until the Holy One Blessed be He showed it to him with His \"finger.\" Similarly (Shemot 12:2) \"This month shall be unto you the beginning of months,\" (Moses pointing to the moon). Similarly, (Vayikra 11:29) \"And thus to you is what is unclean,\" (Moses actually pointing to the unclean animals). \"of beaten work\" (\"mikshah\") [acronym of] \"min kasheh,\" from the (gold) bar itself, with a (goldsmith's) hammer. \"from its base until its flower\": This (that it is from the bar itself) tells me only of its base and its flower. Whence do I derive (the same for) its bowls, its knobs and its flowers? From (Shemot 25:31) \"And you shall make a menorah of pure gold. Of beaten work shall the menorah be made: its shaft and its branches, its bowls, its knobs, and its flowers.\" — But perhaps they (bowls, knobs, and flowers shall be made individually (and then attached to the shaft). It is, therefore, written (Ibid.) \"From it (the one bar) shall they be.\" (Bamidbar, Ibid.) \"of beaten work\": Why is this re-stated? Is it not already written (Ibid.) \"of beaten gold'? Because we find with the trumpets that if they could not be made of (one) beaten work, they may be made of fragments, I might think that the same applies to the menorah; it is, therefore, re-stated \"of beaten work.\" Scripture repeats to invalidate (unbeaten work). From here they ruled: If there were no gold (for the menorah), it may be made of silver or iron or lead. These are the words of Rebbi. R. Yehudah says: even of wood. But if they cannot make it of one bar, they may not make it of fragments. As opposed to the trumpets. If they cannot make them of silver, they may not make them of gold; but if they cannot make them of one bar, they may make them of fragments. We find, then, that what is valid with the menorah is invalid with the trumpets, and vice versa. This tells me only of the menorah. Whence do I derive (the same for) its bowls, its knobs, and its flowers? From (Shemot 25:36) \"All (of the above) one beaten work. I might think the same applies to its lamps and its tongs and its snuff dishes; it is, therefore, written (in respect to these, Ibid. 39) \"Of a talent of pure gold shall he make it (the menorah) with all of these (the aforementioned) vessels. They are made from the talent and of gold, but they do not come from the (one) beaten work. \"According to the sight that the L-rd had shown Moses\": What is the intent of this? If to teach that the Holy One Blessed be He showed this to Moses in a vision, is it not already written (Shemot 25:40) \"And see and make (it) according to their form which you were shown in the mountain\"? We are hereby taught that the Holy One Blessed be He showed Moses the completed mishkan and the completed vessels and the completed menorah. If so, what is the intent of \"According to the sight that the L-rd had shown Moses thus did he do\"? To apprise us of the nobility of Moses — Precisely as the L-rd said to him, thus did he do." + ], + [ + " (Bamidbar 3:24) \"This is what applies to the Levites. From the age of twenty-five, etc.\" \"Years\" (i.e., a deficiency in years) disqualify them (from Levitical service), but blemishes do not. For it would follow (otherwise), viz.: If where years do not disqualify (i.e., with the Cohanim), blemishes do disqualify, then where years do disqualify, how much more so should blemishes disqualify! It is, therefore, written \"This is what applies to the Levites, etc.\" \"Years\" disqualify the Levites, but not blemishes. (Bamidbar 8:24) \"From the age of twenty-five and up, etc.\": One verse states \"From the age of twenty-five and up,\" and another (Ibid. 4:23) \"From thirty years and up.\" How are these two verses to be reconciled? From the age of twenty-five for learning (the Levitical service), and from the age of thirty, for serving." + ], + [ + " (Bamidbar. 8:25) \"And from the age of fifty he shall return from the service of the work.\" I might think, from all work; it is, therefore, written (Ibid.) \"and he shall work no more and he shall serve with his brothers in the tent of meeting.\" We are hereby taught that he returns to the closing of the gates and to the service of the sons of Gershon (in the tent of meeting [viz. Ibid. 3:25-26]). Rebbi says: Since Scripture speaks of serving at the age of twenty-five and not serving at the age of fifty, if I have learned that from the age of twenty-five he performs all of the services, then not serving from the age of fifty would mean not performing all of the services; it is, therefore, written (Ibid. 8:25-26) \"And (after the age of fifty), he shall serve no more, and he shall serve with his brothers, etc.\" I might think (that after fifty he does no work) even in Shiloh and in the Temple; it is, therefore, written (8:25-26) \"And from the age of fifty he shall return from the service of the work … and he shall serve his brothers … but work shall he not perform\" — From here they said: Before they entered the land, \"years\" disqualified Levites (from Levitical service), (but not after they entered the land). And when they entered, the Levites were disqualified (from the service of singing) by (a deficiency in) voice. (8:26) \"Thus shall you do with the Levites in their watches\": \"Years\" disqualify in Levites, but not in Cohanim. For it would follow (otherwise), viz.: If where blemishes do not disqualify, years do disqualify, then Cohanim, where blemishes do disqualify, how much more so should years disqualify. It is, therefore, written: \"Thus shall you do with the Levites\" — and not with the Cohanim. Levites, from the age of thirty until fifty are fit (for service), and Cohanim (are fit from the time they show two (pubic) hairs and thereafter." + ], + [ + " (Bamidbar 9:1) \"And the L-rd spoke to Moses in the desert of Sinai in the second year after their going out from the land of Egypt, in the first month (Nissan), saying\": This verse is in praise of Israel (to indicate) that they were encamped before Mount Sinai for eleven months, and to teach that there is no \"before and after\" (i.e., chronological order) in the Torah. For in the beginning of this Book it is written (1:1) \"And the L-rd said to Moses in the desert of Sinai in the tent of meeting on the first day of the second month (Iyyar), and here it is written \"in the first month\" — to teach that there is no \"before and after\" in the Torah. Rebbi says: This is not needed (for this teaching), for it is already written (Shemot 16:35) \"And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land\" — and they had not yet done so.", + " And to teach that we count (the years) from the exodus from Egypt, it being written \"in the second year after their going out from the land of Egypt.\" When they came to the land, they began to count (shemitah, etc.) from their coming, as it is written (Vayikra 25:2) \"When you come to the land, etc.\" When the Temple was built, they began to count from its building, viz. (I Kings 9:10) \"And it was at the end of twenty years from Solomon's building, etc.\" When the Temple was destroyed, they began to count from its destruction, viz. (Ezekiel 40:1) \"… in the fourteenth year of the city's being smitten.\" When the captivity intensified, they began to count from the captivity, viz. (Daniel 2:1) \"And in the second year of the reign of Nevuchadnezzar, etc.\", and (Chaggai 1:1) \"And in the second year of King Darius, etc.\" And just as they counted for years, so they counted for months (e.g., [Shemot 19:1]) \"In the third month of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\": Why is this stated? (i.e., Isn't it obvious?) From (Shemot 12:6) \"and the whole congregation of Israel shall slaughter it (the Paschal lamb),\" I might think, either on a weekday or on Sabbath (as the case may be). And how would I satisfy (Ibid. 31:14) \"Its (Sabbath's) desecrators shall be put to death\"? With other labors, other than slaughtering the Paschal lamb. — Or, even with slaughtering the Paschal lamb. And how would I satisfy \"and they shall slaughter it\"? (If it falls out) on other days, other than Sabbath. It is, therefore, written \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" (— even on the Sabbath). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan (to R. Yoshiyah): This is not sufficient (for the derivation [i.e., \"in its appointed time\" may mean if it does not fall out on a Sabbath.]) R. Yoshiyah (to R. Yonathan): Rather, it is written (Bamidbar 28:2) \"Command the children of Israel and say to them … to offer (the tamid) offering to Me in its appointed time.\" If (the intent of this is) to teach that the tamid offering overrides Sabbath, this is not needed; for it is already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, (there are to be sacrificed) two lambs of the first year … (10) the burnt-offering of the Sabbath in its Sabbath in addition to the daily burnt-offering, etc.\" What, then, is the intent (of \"in its appointed time\")? It is \"extra,\" to signal the formulation of an identity, viz.: it is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere (re the Paschal lamb) \"in its appointed time.\" Just as \"its appointed time\" here overrides Sabbath, so, \"its appointed time\" there overrides Sabbath. \"On the fourteenth day of this month, towards evening shall you offer it, in its appointed time.\": What is the intent of this? Is it not already written \"The children of Israel shall offer it in its appointed time\"? Why, again, \"in its appointed time\"? Scripture hereby comes to teach us that just as the first Pesach (as opposed to Pesach Sheni) overrides the Sabbath, so it overrides (communal) uncleanliness. For (without this verse,) it would follow otherwise, viz.: If (the slaughtering of) the red heifer, which does not override the Sabbath overrides (communal) uncleanliness, the first Pesach, which overrides the Sabbath, how much more so should it override uncleanliness? — This is refuted by the second Pesach, which even though it overrides the Sabbath, does not override uncleanliness. And this would indicate of the first Pesach that even though it overrides the Sabbath, it does not override uncleanliness. It is, therefore, written \"in its appointed time,\" to teach concerning the first Pesach that just as it overrides the Sabbath it overrides uncleanliness. (Bamidbar, Ibid.) \"According to all of its statutes\": These are the mitzvoth (directly) pertaining to its body, viz. (Shemot 12:5) \"an unblemished lamb, a male, of the first year.\" \"its ordinances\": These are the mitzvoth attendant upon its body, viz. (Devarim 16:3) \"Seven days shall you eat matzoth 'upon' it.\" \"according to all its ordinances\": to include mitzvoth not attendant upon its body — the eating of matzoh for seven days and the burning of chametz." + ], + [ + " (Bamidbar 9:4) \"And Moses spoke to the children of Israel to offer the Pesach\": Why is this stated? It is already written (Vayikra 23:44) \"And Moses declared the festivals of the L-rd to the children of Israel.\" What, then, is the intent of \"And Moses spoke to the children of Israel to offer the Pesach\"? Keep the Pesach in its appointed time (viz. Devarim 16:1), so that all of the festivals fall out in their proper season. Variantly: We are hereby taught that he heard the sections of the festivals at Sinai, related them to Israel, and repeated them before their performance. Variantly: He told them the halachoth of Pesach before Pesach, the halachoth of Shavuoth before Shavuoth, and the halachoth of Succoth before Succoth — whence they said: Moses instituted for Israel that they ask and expound re the festival (preceding the festival)." + ], + [ + " (Bamidbar 9:5) \"And they offered the Pesach in the first (month) on the fourteenth day of the month\": Scripture speaks in disparagement of Israel, that all the forty years that they were in the desert they offered only this one Paschal sacrifice. And thus is it written (Amos 5:25) \"Did you bring sacrifices and meal-offerings to Me for forty years in the desert?\" R. Shimon b. Yochai says: Israel did not sacrifice, and who did sacrifice? The tribe of Levi, as it is written (Devarim 33:10) \"They shall place incense before You and a burnt-offering upon Your altar.\" Israel served idolatry and the Levites did not serve idolatry, as it is written (Ibid. 9) \"For they kept Your commandment (\"You shall have no other gods\"). And it is written (Shemot 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi.\" Israel did not circumcise themselves (in the desert), as it is written (Joshua 5:5) \"and all the people who were born in the desert … were not circumcised,\" but the Levites were circumcised, viz. (Devarim 33:10) \"and Your covenant (of circumcision) they kept.\" (Bamidbar 9:5) \"According to all that the L-rd had commanded Moses\": to declare the praise of Israel. Just as Moses told them, \"thus did they do.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 9:6) \"And there were men who were unclean by the body of a man, and they could not offer the Pesach on that day\": Who were those men? They were the bearers of Joseph's casket. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They were Mishael and Eltzafan, who had become tamei by (the bodies of Nadav and Avihu). R. Yitzchak says: If they were the bearers of Joseph's casket, they could have cleansed themselves (in time to eat the Paschal offering), and if they were Mishael and Eltzafan, they could have cleansed themselves. Rather, they were men who had become unclean by contact with a meth-mitzvah (a body with none to bury it, but themselves), their seventh (and final) day of uncleanliness falling out on Pesach eve. \"And they drew near before Moses and before Aaron on that day\": Is it possible that Moses did not know (the halachah) and Aaron did know? — Invert the verse (i.e., \"they came before Aaron and Moses\") and expound it (i.e., they came before Aaron and he did not know and then they came before Moses.) These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They (Moses and Aaron) were sitting in the house of study, and they (the men) came and stood before them. We are hereby (by their asking) apprised that they were devout men, solicitous of the mitzvah. (Ibid. 7) \"and those men said to him\": Is it not already written (Ibid. 6) \"the men\"? What is the intent of \"those men\"? We are hereby apprised that only the one affected (by the question) makes the inquiry (and not his representative). \"Why should we be held back (not to offer the sacrifice of the L-rd in its appointed time\")? Moses: Offerings, (in this instance, the Pesach offering), are not offered in a state of tumah. They: This may be true of offerings which have a backup (i.e., which if not offered now may be offered later, but is it true of offerings (i.e., the Pesach offering) which have no backup (and which must be offered on the fourteenth of Nissan)? Moses: Offerings may not be eaten in a state of tumah. They: If so, let the blood (of the Pesach offering) be sprinkled on the unclean ones, and the flesh be eaten by the clean ones. And this would, indeed, follow. If a sin-offering, which is holy of holies — its blood is sprinkled on the unclean ones, and its flesh is eaten by the clean ones (the Cohanim), then the Paschal offering, a lower-order offering — how much more so should its blood be sprinkled on the unclean ones and its flesh be eaten by the clean ones! Moses; I have not heard (the halachah). (Ibid. 8) \"Stand, and I will hear (what the L-rd will command concerning you\") — as one would say: \"I will hear the thing from my teacher's mouth.\" Happy the woman's son who was so confident that whenever he wished He would speak with him! R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine of the disciples of R. Akiva, and he said: Moses knew that a tamei does not eat the Pesach offering. What was their dispute? As to whether the blood is sprinkled upon them or not. It were fitting that the section on the tamei'im be related (independently) by Moses. Why was it related through them? For merit is conveyed through the meritorious and liability through the liable." + ], + [ + " (Bamidbar 9:9-10) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel, saying: A man if he be unclean by a dead body, etc.\": This is something that he (Moses) asked (of the L-rd). \"or on a distant way\": This is something that he did not ask. \"if he be unclean by a dead body.\" This tells me only of one who is tamei by a dead body. Whence do I derive (the same [i.e., that Pesach Sheni is observed] for) other types of tumah? From \"or if he were on a distant way.\" You induce (binyan av) from both, viz.: \"tamei by a dead body\" is not like \"distant way,\" and \"distant way\" is not like \"tamei by a dead body.\" What is common to both is that one who did not observe the first Pesach observes Pesach Sheni — So, all who could not observe the first Pesach observe Pesach Sheni. \"on a distant way\": I do not know what constitutes \"a distant way.\" R. Akiva says: It is written \"tamei by a dead body\" and \"distant way.\" Just as in the fist instance, he desired to observe but could not, so, in the second, he desired to observe but could not; and the sages delimited (\"distant way\" as applying to) anyone who at the time of the slaughtering of the Paschal lamb was at a distance from Modi'im (fifteen miles from Jerusalem) and beyond, along the entire circumference. R. Eliezer says \"distant way\" is stated in respect to the tithe (viz. Devarim 14:24), and \"distant way\" is stated in respect to Pesach. Just as \"distant way\" in respect to the tithe connotes outside the place where it is eaten, so, \"distant way\" in respect to Pesach. Which is the place where it is eaten? From the entrance of Jerusalem within. R. Yehudah says: \"distant way\" is stated in respect to Pesach, and \"distant way\" is stated in respect to the tithe. Just as \"distant way\" in respect to Pesach connotes outside the place of its (the Paschal lamb's) fitness, (i.e., the azarah [the Temple court]) so, \"distant way\" in respect to the tithe. And what is the place of its fitness? (All of Jerusalem) from the azarah outwards.", + " \"from a distant (rechokah) way\": There is a (diacritical) dot above the heh in \"rechokah\" (to indicate that he observes Pesach Sheni) even if he were on a non-distant way and did not observe (the first) Pesach with them. Similarly, (Bereshit 16;5) \"May the L-rd judge between me (Sarah) and between you (Abraham) (uvenecha)\": There is a dot above (the yod in) \"uvenecha\" — She spoke of Hagar alone. Others say: (She spoke of Hagar) who engendered strife between him and her. Similarly, (Ibid. 18:9) \"And they said to him (eilav): Where is Sarah, your wife?\" There are dots above the aleph, yod and vav (in \"eilav\") — They knew where she was. Similarly (Ibid. 19:33) \"and he did not know in her lying and in her rising (uvekumah).\" There is a dot above (the vav in) \"uvekumah\" — He did not know in her lying and in her rising, but he knew in her rising. Similarly, (Ibid. 33:4) \"And he (Esav) kissed (vayishakehu) him (Jacob)\": There are dots above (all the letters in) \"vayishakehu\" — He did not kiss him with all his heart. R. Shimon b. Yochai says: It is a known halachah that Esav hates Jacob, but his mercy gained the ascendancy at that time and he kissed him with all his heart. (Ibid. 37:12) \"And his brothers went to graze eth their father's flock in Shchem\": There are dots above \"eth\" — They went only to graze themselves. Similarly, (Bamidbar 21:30) \"We have laid it waste until Nofach which (asher) reaches unto Medva\": There is a dot (above the resh in \"asher\") — They did so beyond that (Nofach) too, but here they destroyed the cities, too, whereas beyond that they destroyed only the people. Similarly, (Ibid. 3:39) \"All the numbered of the Levites, whom Moses and Aaron numbered\": There are dots above \"Aaron\" — Aaron was not of the numbered (of the Levites). Similarly, (Ibid. 3:29) \"And issaron, issaron, for the one lamb,\": There is a dot above the second vav in \"And issaron\" — There was one issaron alone. Similarly, (Devarim 29:28) \"The hidden things are for the L-rd our G-d and the revealed ones are for us and our children (lanu ulevanenu) forever.\": There are dots (above \"lanu ulevanenu.\") He said to them: If you have done (i.e., violated) what is revealed, I (the L-rd), likewise, will apprise you of what is concealed. Here, too, (in our instance,) there is a dot (above the heh in \"rechokah\" to indicate that he observes Pesach Sheni) even if he were on a non-distant way and did not observe (the first) Pesach with them. (Ibid. 10) \"or to your generations\": This provision (of Pesach Sheni) obtains for all of the generations. (Ibid. 11) \"In the second month, on the fourteenth day, towards evening shall they offer it\": These are the mitzvoth (directly) pertaining to its body, viz. (Shemot 12:5) \"an unblemished lamb, a male, of the first year.\" \"with matzoh and bitter herbs shall they eat it\": These are mitzvoth attendant upon its body. (Devarim, Ibid. 12) \"They shall not leave over of it until the morning, and a bone shall they not break in it\": Scripture hereby superadds two mitzvoth concerning its body. This tells me only of these (as obtaining on Pesach Sheni). Whence do I derive (the same for) the other mitzvoth pertaining to its body? From (Ibid.) \"According to all the statue of the Pesach shall they offer it.\" — But perhaps this would also include (the eating of) matzoth for seven days and the burning of chametz! It is, therefore, written \"and a bone shall they not break in it.\" \"a bone, etc.\" was included in the general category (viz. \"According to all the statute of the Pesach\"), and it departed from the category (for special mention) — to teach about the category, viz. Just as \"a bone, etc.\" is a mitzvah (directly) pertaining to its body, so, \"according to all the statute of the Pesach\" speaks of mitzvoth (directly) pertaining to its body, (and not of the others). Issi b. Akavya says: \"shall they offer it\": Scripture speaks of mitzvoth pertaining to its body." + ], + [ + " (Bamidbar 9:12) \"shall they offer it\": I might think that Pesach Sheni obtains both with an individual and with the congregation; it is, therefore, written (Ibid. 6) \"And there were men\" (i.e., individuals). Pesach Sheni obtains with individuals and not with the congregation. R. Nathan said: This (derivation) is not needed. It is already written (Ibid. 13) \"And the man who is clean, etc.\": Pesach Sheni obtains with the individual and not with the congregation. \"and who failed to offer the Pesach\": \"who failed\" connotes one who could, but did not. And the sages estimated this (i.e., \"one who could\") as pertaining to anyone who at the time of the slaughtering of the Paschal lamb was at a distance from Modi'im (fifteen miles from Jerusalem) and within, along the entire circumference \"that soul shall be cut off\": \"cutting off\" connotes a cessation. \"that soul\": (who sinned) deliberately. These are the words of R. Akiva. \"from its people\": But its people will remain at peace. \"shall be cut off\": This refers to the first Pesach. \"For the sacrifice of the L-rd he did not offer in its appointed time. His sin shall he bear\": This refers to Pesach Sheni. He incurs the penalty of kareth (\"cutting off\") for (transgression) of both the first Pesach and of Pesach Sheni. These are the words of Rebbi. R. Nathan says \"For the sacrifice of the L-rd he did not offer in its appointed time.\" This refers to the first Pesach. He is liable for (kareth) for (violation of) the first Pesach, but not for the second. \"in its appointed time\": What is the intent of this? To teach that Pesach Sheni overrides the Sabbath. — But perhaps (the intent is that) just as the first Pesach overrides both the Sabbath and (congregational) tumah, so, Pesach Sheni overrides both the Sabbath and (individual) tumah! Would you say that? Its entire reason for being is his being tamei (on the first Pesach). Shall he then come offer it in tumah (on Pesach Sheni)? \"His sin shall he bear, that man.\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From (Ibid.) \"then that soul shall be cut off from its people\" — to include a woman. If so, why is it written \"man\"? A man, and not a minor." + ], + [ + " (Bamidbar 9:14) \"And if there live a proselyte among you, and he would offer a Pesach to the L-rd, etc.\": I might think that as soon as he converts he offers a Pesach; it is, therefore, written (Ibid.) (\"One statute shall there be for you, both) for the proselyte (and for the native\"). Just as the native (offers) on the fourteenth (of Nissan), so, the proselyte. R. Shimon b. Elazar says: If one became a proselyte between the two Pesachs, I might think he observes Pesach Sheni; it is, therefore, written \"for the proselyte and for the native.\" Just as the native who (is obligated to observe the first Pesach and) could not do so observes Pesach Sheni, so all, who are thus obligated, (to exclude from Pesach Sheni the proselyte in the above instance.) \"according to the statue of the Pesach\": This tells me only of the Pesach that the proselyte is equated with the native. Whence do I derive (the same for) all the mitzvoth of the Torah? From \"One statute shall there be for you, both for the proselyte and for the native of the land.\" Scripture hereby equates the proselyte with the native in respect to all the mitzvoth of the Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 10:2-3) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Make for yourself two trumpets of silver\": Why was this section stated? Because it is written (Ibid. 9:23) \"By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled,\" I might think that since they traveled by the Word and encamped by the Word, there was no need of trumpets; it is, therefore, written \"Make for yourself, etc.\" Scripture hereby tells us that even though they travel by word of the L-rd and encamp by word of the L-rd, trumpets are still needed. \"Make for yourself\": from what is yours. Similarly, \"Take for yourself\": from what is yours. Abba Channan says in the name of R. Elazar: Just as it is written (Devarim 10:1) \"At that time the L-rd said to me: Hew for yourself two tablets of stone … and make for yourself an ark of wood,\" and it came only from the congregation,\" as it is written (Shemot 25:10) \"And they shall make an ark of shittim wood,\" so, (we are to understand that in instances of) \"Make for yourself,\" \"Take for yourself,\" (the materials are coming) from the congregation. Why, then, is it written \"make for yourself an ark of wood\"? Here (\"they shall make\" [It is regarded as theirs]) — when they are doing the L-rd's will. There (\"make for yourself\" [It is regarded as yours (Moses')]) — when they are not doing the L-rd's will. \"trumpets\": The minimum of trumpets is two. — But perhaps if he wanted to add, he could add. It is, therefore, written \"two trumpets\" — not more and not less. Variantly: \"two trumpets\": they were to be similar in appearance, height, and beauty. (Bamidbar, Ibid.) \"miksheh\": from a solid bar (of silver). \"miksheh\" connotes the work of a craftsman, a hard substance, and beaten work. \"and they shall be for you for convoking the congregation\": to gather the congregation for the traveling of the camps." + ], + [ + " (Bamidbar 10:3-4) \"And when they (the Cohanim) blow with (both) of them, then all the congregation shall gather unto you, to the door of the tent of meeting. And if they blow with one, there shall gather unto you the chiefs.\" — But we have not heard to where (the chiefs are to gather). It follows (by induction), viz. \"Blowing\" is written in respect to the congregation, and \"blowing\" is written in respect to the chiefs. Just as the first (gathering) is at the door of the tent of meeting, so, the second. I might think that all who are (written) first in Scripture (in this instance, the congregation) are first in the act (of gathering). It is, therefore, written (Bamidbar 30:2) \"And Moses spoke (first) to the heads of the tribes of the children of Israel\": Since \"speaking\" is mentioned in the Torah unqualified (as to the order of speaking), and in one instance it is explicitly mentioned that the chiefs take precedence, so I induce that in all instances of \"speaking\" the chiefs take precedence. R. Yonathan said: (The above derivation is) not needed. For it is already written (Shemot 34:31-32) \"And Moses called to them, and there returned to him Aaron and all the chiefs of the congregation and Moses spoke to them. And afterwards all the children of Israel drew near, etc.\" Since \"speaking\" is mentioned in the Torah unqualified, and in one instance it is mentioned that the chiefs take precedence, so I induce that in all instances of speaking the chiefs take precedence. What, then, is the intent of \"And Moses spoke to the heads of the tribes, etc.\"? To teach (by juxtaposition with 30:3) that annulment of vows is effected only by experts.", + " (Bamidbar 10:5) \"And you shall sound a blast\" (\"Utekatem teruah\"): A teruah (a rapid succession of three notes, tremolo) by itself, and tekiah (a long, sustained sound) by itself. You say, a tekiah by itself and a teruah by itself. But perhaps (in this context) tekiah and teruah are one and the same? (This cannot be, for) (7) \"And when the people are to be gathered, you shall sound a tekiah and not a teruah\" indicates that tekiah and teruah are distinct sounds. \"utekatem teruah\": We are hereby taught that a tekiah precedes a teruah. Whence is it derived that a teruah (also) follows a teruah? From (Ibid. 6) :\"teruah yitkeu\" (\"a teruah shall they blow.\") R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Beroka says: This (derivation) is not needed. It is written (Ibid.) \"And when you blow a second teruah.\" Let \"second\" not be written. Why is it written? To serve as a prototype (binyan av) for the tekiah, that it be second (i.e., after) the teruah — whence we learn that (in sum he blows) tekiah-teruah-tekiah. This tells me only of (the order in) the desert. Whence do I derive (the same for the order on) Rosh Hashanah? It is written \"teruah\" here and it is written \"teruah\" elsewhere (re Rosh Hashanah). Just as \"teruah\" here — tekiah-teruah-tekiah, so, \"teruah\" there — tekiah-teruah-tekiah. Three \"teruoth\" are written in respect to Rosh Hashanah: (Vayikra 23:24) \"Shabbaton zichron teruah,\" (Ibid. 25:9) \"Veha'avarta shofar teruah,\" (Bamidbar 29:1) \"Yom teruah yihiyeh lachem\" — two tekioth for each (teruah). In sum, on Rosh Hashanah there are three teruoth and six tekioth — two (sets of tekiah-teruah-tekiah) prescribed by the Torah, and one by the scribes: \"Shabbaton zichron teruah,\" \"veha'avarta shofar teruah\" — by the Torah. \"Yom teruah yihiyeh lachem\" — This comes for its teaching (that the shofar is blown in the daytime [\"yom\"], and not at night). R. Shmuel b. Nachmani says in the name of R. Yonathan: One prescribed by the Torah; two prescribed by the scribes. \"Shabbaton zichron teruah\" — by the Torah. \"veha'avarta shofar teruah\" and \"yom teruah yihiyeh lachem\" — These come for their teachings, (\"veha'avarta\") to teach that there is an unbroken sound (tekiah) before the teruah, and \"yom,\" to teach that the shofar is blown in the daytime.", + " (Bamidbar 10:5) \"And when you blow a teruah, then there shall travel the eastern encampments. (6) And when you blow a second teruah, then there shall travel the southern encampments\": Perhaps just as he blows (tekiah-teruah-tekiah [separately]) for the eastern and southern (encampments), thus does he blow (them separately) for the northern and western encampments. It is, therefore, (to negate this) written \"a teruah (i.e., tekiah-teruah-tekiah) shall they blow for their travels\" — one tekiah (i.e., one set tekiah-teruah-tekiah) for two sides (together, the northern and the western). Other say: (The meaning is) three (i.e., three blowings, tekiah-teruah-tekiah) for each side (northern and western individually)." + ], + [ + " (Bamidbar 10:7) \"And when the assembly is to be gathered, you shall blow a tekiah, but not a teruah.\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 2) \"And they (the trumpets) shall be for you for convoking the congregation and for the traveling of the camps,\" just as the convoking of the congregation is with two (trumpets), viz. (Ibid. 3) \"And when they blow with them, etc.,\" so, the traveling of the camps is with two. I might then think that just as the traveling of the camps is with tekiah-teruah-tekiah, so, the convoking of the congregation; it is, therefore, written \"And when the assembly is to be gathered, you shall blow a tekiah, but not a teruah.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:8) \"And the sons of Aaron the Cohanim shall blow on the trumpets\": What is the intent of this? From (Ibid. 3) \"And they shall blow with them,\" I would think that Israelites, too, may do so; it is, therefore, written \"the sons of Aaron.\" \"the Cohanim\": whether whole or blemished. These are the words of R. Tarfon. R. Akiva says: whole, not blemished, viz.: It is written here \"Cohanim,\" and, elsewhere, (Vayikra 3:2) \"Cohanim.\" Just as there, whole, not blemished; here, too, whole, not blemished. R. Tarfon: Akiva, how long will you pile up words against us! May I lose my sons if I did not see Shimon, my mother's brother, who was lame in one leg, standing and blowing the trumpets! R. Akiva: Might it be that you saw this on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Jubilee year? R. Tarfon: I swear that you have not erred! Happy are you Abraham our father, from whose loins Akiva came forth! Tarfon saw and forgot (the day). Akiva expounded of himself and seconded the halachah. Anyone who departs from you departs from his life! (Ibid.) \"And they (the trumpets) shall be to you for a statute forever\": What is the intent of this? From \"Make for yourself two silver trumpets,\" I would understand that once he made them they would be a heirloom for (all) the generations. It is, therefore, written \"to you for a statute forever.\" They have been given as a statute and not for (all) the generations. From here they said: All the implements that Moses made in the desert were kasher for all of the generations, except the trumpets." + ], + [ + " (Bamidbar 10:9) \"And if you go to war in your land\": whether you go out against them or they come against you. Does this speak of the foe that assails you in the war of Gog and Magog or of wars in general? It is written (Ibid.) \"and you will be saved from your enemies.\" Go out and see: In which war is Israel saved without subjugation to follow? In the war of Gog and Magog, as it is written (Zechariah 14:3, 9) \"And the L-rd will go out and wage war against those nations … And the L-rd will be King over all the land.\" R. Akiva says: This (\"then you shall sound the trumpets\") tells me only of war. Whence do I derive (the same for) blast, mildew, difficult labors, and tempest-tossed vessels? From (Bamidbar, Ibid.) \"against the oppressor that oppresses you\" — against any \"oppression\" that may befall the people. \"then you shall sound the trumpets and you will be remembered before the L-rd your G-d.\" R. Akiva says: Now do the trumpets cause remembrance (before the L-rd)? The intent is that if they were in a position to blow (the trumpets) but failed to do so, it is reckoned to them as if they were not remembered before the L-rd. \"and you will be remembered … and you will be saved.\" Whenever Israel is \"remembered,\" it is remembered only for salvation." + ], + [ + " (Bamidbar 10:10) \"And on the day of your rejoicing and on your appointed times you shall sound the trumpets\": \"And on the day\": Sabbaths. R. Nathan says: These are temidim (the daily burnt-offerings). \"your rejoicings\": These are the three festivals. \"and in your appointed times\": These are Rosh Hashanah and Yom Kippur. \"and on your new moons\": as stated. \"over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace-offerings\": Scripture speaks of the sacrifices of communal peace-offerings. — But perhaps (it speaks of) both communal and individual (offerings). Would you say that? What is the context? (the blowing of the trumpets for the convoking and the traveling of) the congregation; here, too, the (offerings of) the congregation (are understood). R. Shimon b. Azzai says: Scripture speaks of communal offerings. — But perhaps both communal and individual. It is, therefore, written \"over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace-offerings.\" Just as burnt-offerings are holy of holies, so peace-offerings (in this context) are holy of holies. And just as peace-offerings (to be holy of holies) are communal offerings, so, burnt-offerings (in this context) are communal offerings. \"And they shall be for you as a remembrance before your G-d\": Why is this mentioned (in this context)? Because it is written \"you shall sound the trumpets,\" I might think that offerings over which the trumpets were sounded are kasher, but not those over which the trumpets were not sounded; it is, therefore, written \"And they shall be for you as a remembrance\" — They (the trumpets) were given as a remembrance, and not to validate the offering. \"I am the L-rd your G-d\": What is the intent of this? It is written (Vayikra 23:24) \"Speak to the children of Israel, saying: On the seventh month, on the first day of the month, there shall be for you a resting, remembrance, teruah\": \"remembrance\" — These are verses of remembrance (zichronoth); \"teruah\" — These are verses (evocative of) the shofar (teruoth). But malchuyoth (i.e., verses evocative of His Kingship) we have not heard. It is, therefore, written here \"You shall sound the trumpets … and they shall be to you for a remembrance … I am the L-rd your G-d.\" \"You shall sound the trumpet\" — shofaroth; \"remembrance\" — zichronoth; \"I am the L-rd our G-d\" — malchuyoth. Wherever there are zichronoth and shofaroth, there must be malchuyoth along with them. R. Nathan says: This is not needed (for the inclusion of malchuyoth), for it is written (Bamidbar 23:21) \"The L-rd, his G-d, is with him (Israel) and the teruah of the King is in him\" — This is shofaroth and malchuyoth. And why did the sages see fit to say malchuyoth first, and then zichronoth and shofaroth? Make Him King over your first, and then beseech Him for mercy to be remembered unto Him. And with what (i.e., through which agency?) The shofar. For \"shofar\" connotes freedom, as in (Isaiah 27:13) \"And it shall be on that day that a great shofar shall be blown, etc.\" But I would not know who will blow it; it is, therefore, written (Zechariah 9:14) \"And the L-rd G-d will blow with a shofar.\" And we still would not know whence the tekiah would come forth. It is, therefore, written (Isaiah 66:6) \"The sound of the havoc comes from the city (Jerusalem), the Voice from the sanctuary of the L-rd, sending recompense to His foes!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:29) \"And Moses said to Chovav (Yithro) the son of Reuel the Midianite, the father-in-law of Moses\": Was Chovav the father-in-law of Moses, or Reuel, viz. (Shemot 2:8) \"And they came to Reuel, their father, etc.\"? — (Judges 4:11) \"And Chever the Kenite had separated from the Kenites, from the children of Chovav, the father-in-law of Moses\" (indicates that) his name was Chovav and not Reuel. How, then, are we to understand \"And they came to Reuel their father\"? We are hereby apprised that the young children called their father's father \"father.\" R. Shimon b. Menassia says: His name was Reuel, \"the friend (re'a) of G-d,\" viz. (Shemot 5:12) \"And Aaron and all the elders of Israel came to eat bread with Moses' father-in-law before G-d.\" R. Dostai says: His name was Keini, for he had separated from the provocative deeds of the kanai (\"the provokers\"), who provoke the L-rd, viz. (Devarim 32:21) \"They provoked Me (kinuni) with a no-god,\" and (Ezekiel 8:3) \"where was the seat of the provocative image of provocation (\"semel hakinah hamekaneh\"). R. Yossi says: His name was Keini, for he had acquired (kanah) Torah for himself. R. Yishmael b. R. Yossi says: His name was Reuel, for he had befriended G-d, viz. (Proverbs 27:10) \"Your Friend and the Friend of your father do not forsake.\" R. Shimon b. Yochai says: He had two names — Chovav and Yithro. \"Yithro,\" because he added a section (\"Yithro\") to the Torah, viz. (Shemot 18:21) \"And (Yithro said) you shall see from all the people men of valor, etc.\" Now were these things (of appointing judges) not known to Moses from Sinai, viz. (Ibid. 23) \"If you do this thing and G-d commands you\"? And why did they escape Moses? To credit the thing to Yithro. \"Chovav,\" because he loved (\"chivev\") the Torah. For we find no other proselyte who loved the Torah as Yithro did. And just as Yithro loved the Torah, so did his descendants love the Torah, viz. (I Chronicles 2:55) \"and the families of scribes who dwelt in Yabetz: Tirathim, Shimathim, Suchathim. (These were the Kenites, etc.\") \"Tirathim\" — because they heard the teruah from Mount Sinai. \"Tirathim\" — because they cried out (\"mathri'im) and fasted. \"Tirathim\" — because they did not shave themselves (\"ta'ar\" is a blade). \"Tirathim\" — because they sat in the gates (\"tara\" is a gate) of Jerusalem. \"Shimathim\" — because they did not anoint themselves with oil (because of their mourning over the destruction of the Temple). \"Suchathim\" — because they dwelt in succoth. \"who dwelt in Yabetz\": They left Yericho and went to Yabetz, to the desert of Judah in the south of Arad to learn Torah from him (Yabetz), viz. (Ibid. 4:10) \"And Yabetz called out to the G-d of Israel … and G-d granted him what he requested.\" They were chassidim, who entreated G-d for someone to learn from, and he was a chassid who entreated G-d for someone to teach. The chassidim came to learn from the chassid, as it is written (Judges 1:16) \"And the sons of the Keini, the father-in-law of Moses, etc.\", and (Jeremiah 25:12) \"Go to the house of the Rechavim and speak to them, and bring them to the house of the L-rd, etc.\", and (Ibid. 6) \"And they said: We will not drink wine for Yonadav the son of Rechav our father commanded us, saying … and a house you shall not build and seed you shall not sow … so that you may live many years on the land where you live\" — Since this house (the Temple) is destined to be destroyed, see it as if it is already destroyed. (Ibid. 8-10) \"And we heeded the vice of Yonadav ben Rechav our father … and we live in tents, for we heeded and did according to everything that Yonadav our father commanded us.\" And whence is it derived that the sons of Yonadav ben Rechav were of the sons of the sons of Yithro? For it is written (I Chronicles 2:55) \"These were the Keinites, who descended from Chammath, the father of the house of the Rechavim.\" And what was their reward for this? (Jeremiah 35:18) \"And to the Rechavim Jeremiah said: Thus said the L-rd of hosts, the G-d of Israel: Because you have heeded the command of Yonadav your father … (19) there will not be cut off from Yonadav ben Rechav one who stands before Me all of the days.\" R. Yehoshua says: Now may proselytes enter the sanctuary? Rather, they sat in the Sanhedrin and taught Torah. Others say: Some of their daughters were wed to Cohanim and their descendents entered the sanctuary. Now does this not follow a fortiori, viz.: If those, who drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with Rachav Hazonah. What is written (of her)? (I Chronicles 4:21) \"And the families of the house of the linen work, of the house of Ashbea\": \"the families\" — Rachav Hazonah (\"the feeder\"), who kept an inn to feed her family. \"the linen work\" — She hid the spies among the linens. \"the house of Ashbea\" — The spies swore (\"nisb'u\") to her (to spare her family). Eight prophets, issued from Rachav Hazonah: Yirmiyahu, Chilkiyahu, Serayah, Machseyah, Baruch, Neriah, Chanamel, and Shalom. R. Yehudah says: Chuldah the prophetess was also of the descendants of Rachav Hazonah, as it is written (II Kings 22:14) \"And Chilkiyahu the Cohein and Achikam and Achbor and Shafan and Asayah went to Chuldah the prophetess, the wife of Shalom the son of Tikvah, etc.\" And it is written (Joshua 2:18) \"behold, when we (the spies) come to the land, you (Rachav) shall bind this line (tikvah) of scarlet thread, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who came from a people of whom it is written (Devarim 20:16) \"You shall not spare any soul,\" because she drew near (to Israel), was thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with the Giveonites. What is written of them? (I Chronicles 4:22) \"And Yokim and the men of Chezeva. \"And Yokim\" — Joshua fulfilled (\"kiyem\") for them his oath (to spare them). \"Chezeva\" — they deceived (\"kizvu\") Joshua, saying (Joshua 9:9) \"From a very distant land did your servants come,\" and not from Eretz Yisrael.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If these, who came from a people consigned to destruction, because they drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near)! And thus do you find with Ruth the Moavitess. What did she say to her mother-in-law (Ruth 1:16-17) \"Your people is my people, and your G-d is my G-d. Where you will die, I will die.\" The L-rd said to her: You have lost nothing. kingdom is yours in this world and in the world to come. What is written (of her)? (I Chronicles 4:22) \"and Yoash and Saraph, who had dominion in Moav.\" Yoash and Saraph are Machlon and Kilyon (viz. Ruth 1:2-6) \"Yoash\" — they despaired (nithya'ashu) of redemption. \"Saraph\" — they were liable to (the penalty of) burning, to the L-rd. \"who had dominion over Moav\" — they married Moavite women and left Eretz Yisrael and went and sojourned in the field of Moav. (I Chronicles, Ibid.) \"and Yashuvilechem\" — this is Ruth the Moavitess, who returned and dwelt in Beth Lechem. (Ibid.) \"And these are ancient things\" — each is discussed in its place. (Ibid. 23) \"These are 'the keepers'\" — the sons of Yonadav ben Rechav, who kept the oath of their father. \"and the dwellers among the plants\" — Solomon, who was like a (flourishing) plant in his kingdom. \"and gedeirah (\"the fence\") — Sanhedrin, who sit and delimit the \"fences\" of Torah. \"With the king in his work they sat there\" — Ruth the Moavitess did not die until she saw Solomon, the grandson of her grandson (Yishai) sitting on his throne of kingdom, as it is written (I Kings 2:19) \"And he (Solomon) sat on his throne, and he placed a seat for the mother of the king\" — the mother of kingdom (i.e., Ruth). \"and she sat at his right hand\": as he busied himself with the work of the Temple, viz.: (I Chronicles, Ibid.) \"with the king in his work they sat there. Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who was of the people of whom it is written (I Kings 11:2) \"You shall not come into them, and they shall not come into you,\" because she drew near (to Israel), she was drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so! And if you would ask: But where do we see this (that the L-rd draws them near) with Israel? It is written (Shemot 1:15) \"And the king of Egypt said to the Hebrew midwives, the first of whom was named Shifrah; and the second, Puah\": Shifra is Yocheved (Moses' mother). Puah is Miriam (Moses' sister). \"Shifra\" — because she \"beautifies (meshapereth) the child. \"Puah\" — because she \"coos\" (poeh) to the child. Variantly: \"Shifra\" — because Israel was fruitful (paru) and multiplied in her days. \"Puah\" — because she moaned (poah) and wept over her brother, as it is written (Ibid. 2:4) \"And his sister stood from afar to know what would be done with him.\" (Ibid. 1:16) \"And he (Pharaoh) said: When you deliver the Hebrew women … (17) and the midwives feared G-d … (21) and He made for them (the midwives) houses\": I would not know what these \"houses\" were if not for (I Kings 9:10) \"And it was at the end of twenty years that Solomon built the two houses — the house of the L-rd and the house of the king.\" \"the house of the L-rd\" — the priesthood; \"the house of the king\" — royalty. Yocheved attained to priesthood, and Miriam, to royalty. As it is written (I Chronicles 4:4) \"These were the sons of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem\": \"Efrathah\" — Miriam, who married Calev, viz.: (I Chronicles 2:19) \"And Calev took Efrath, and she bore to him Chur,\" and (Ibid. 50) \"These were the sons of Calev, the son of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem. \"Efrathah\" — This is the (royal) house of David, as it is written (I Samuel 17:12) \"And David was the son of an Efrati man of Beth-lechem.\"", + " (I Chronicles 4:5) \"And Ashchur, the father of Tekoa, had two wives, Chelah and Na'arah.\" Ashchur is Calev. Why was he called \"Ashchur\"? Because his face was \"blackened\" (hushcharu\") with fasting. \"the father\" — He was like a father to her (Miriam). \"Tekoa\" — He \"pegged\" (taka) his heart to his father in heaven. \"two wives\" — Miriam, who became to him like \"two wives.\" \"Chelah and Na'arah\": At first she was sick (cholah), and then she \"awakened\" (na'arah). (Ibid. 7) \"And the sons of Chelah were Tzereth, Tzochar, and Ethnan\": Tzereth — she became a \"vexation\" (tzarah) to her co-wife, (who envied her). Tzochar — Her face was resplendent as mid-day (tzoharayim). \"and Ethnan\" — Anyone who saw her brought an \"exchange\" (for cohabitation) to his wife. (Ibid. 8) \"And Kotz begot Anuv and Hatzovevah\": \"Kotz\" is Calev, who \"spurned\" (katzath) the counsel of the spies. \"Anuv\" — he generated good in the bringing of the grape cluster (viz. Bamidbar 13:23) for if not for Calev they would not have brought it. \"and Hatzovevah\" — he did the will (tzivyon) of the Holy One blessed be He. \"and the families of Acharchel the son of Charum. \"and the families of Acharchel\" — This is Miriam, viz. (Shemot 15:20) \"and all the women went out after (\"achar\") her (Miriam) with timbrels and dances.\" \"and the families\" — He (Calev) merited establishing families from her. \"the son of Charum\" — This is Yocheved, of whom (the Cohanim) it is written (Bamidbar 18:14) \"Every devoted thing (\"cherem\") in Israel shall be yours,\" (the Cohanim - Levites descending from Yocheved). Variantly: This (\"Charum\") is Miriam from whom there issued forth David, whose kingdom was exalted (\"romem\") by the Holy One Blessed be He, viz. (I Samuel 2:10) \"And He will give strength to His king and He will exalt the horn of His anointed one.\" We find, then, that David came from the descendants of Miriam — whence we derive \"One who draws near (to Israel) is drawn near by Heaven.\"", + " (Bamidbar 10:29) \"the father-in-law of Moses\": This is the highest tribute of all, to be called \"the father-in-law of Moses. \"We are traveling\" (immediately to Eretz Yisrael). \"We are traveling\": R. Shimon b. Yochai says: Is it not already written (Devarim 4:22) \"For I shall not cross the Jordan\"? (To teach) that even his bones will not cross the Jordan. Why, then, did Moses include himself with them? He said: Now Israel will say: If he who took us out of Egypt and performed all the miracles and mighty acts for us does not enter, we, too, will not enter. Variantly: Why did Moses include himself with them? So that Yithro not say, If Moses does not enter, I, too, will not come. The sages say: Why did Moses include himself with them? He \"lost sight\" (of having been told that he would not enter) and he felt himself entering with them to Eretz Yisrael. \"to the place of which the L-rd said: It will I give to you\" — and proselytes have no portion in it. How, then, am I to satisfy (Ezekiel 47:23) \"And it shall be, with the tribe with which the proselyte dwells, there shall you give his portion\"? If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of atonement — that if he lived among the tribe of Judah, he was atoned for with (the communal offerings of) the tribe of Judah; (If he lived among) the tribe of Benjamin, he was atoned for with the tribe of Benjamin. Variantly: If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of burial — that proselytes are allotted burial in Eretz Yisrael. \"Come with us and we will do good with you\": Is there a member of a man's household for which good is not done? It follows a fortiori — If good is done for a member of a man's household, how much more so, for \"a member of the household\" (i.e., Yithro) of Him who spoke and brought the world into being! \"for the L-rd has spoken good for Israel\": Now did He not speak good for Israel until now? The L-rd always spoke good for Israel! (The intent is) rather, that the L-rd commanded Israel to do good for the proselytes and to deport themselves to them with humility." + ], + [ + " (Bamidbar 10:30) \"And he said to him: I will not go; but to my land and to my kindred I will go\": He said to him: Both because of my land and because of my kindred I will not go (with you). There are some who have a land, but no possessions; others who have possessions, but no family. But I have a land, possessions, and family, and I was a priest in my land. If I will not go (home) because of my land, I will go because of my possessions; and if I will not go because of my possessions, I will go because of my family." + ], + [ + " (Bamidbar 10:30) \"And he said: I pray (\"na\") you, do not leave us.\" \"Na\" is a term of imploration. He said to him: If you do not take it upon yourself (to remain with us), I decree it upon you. For now, (if you leave,) Israel will say: Yithro became a proselyte not out of love, but only in expectation of a portion in the land, which, seeing not to be forthcoming, he abandoned us. Variantly: (Moses said to him:) You think you are increasing G-d's honor (by planning to make conversions in your land.) You are only diminishing it! How many (prospective) proselytes would take shelter under the wings of the Shechinah (if you remained.) But now, you are closing the door against them. They will say: If Yithro, the father-in-law of the king, did not take it upon himself (to remain with Israel), how much more so, we! \"inasmuch as you have known our camping ('chanothenu') in the desert\": Moses said to him: If another, who had not seen the miracles and wonders wrought for us in the desert, up and left, it might befit him, but you, who have seen them, can you do so? R. Yehudah says you who saw the \"chein\" (\"favor\" [a homiletic reading of \"chanothenu\"]) bestowed upon our fathers in Egypt, viz. (Shemot 12:36) \"And the L-rd placed the favor of the people in the eyes of Egypt,\" would you pick up and leave? \"and you have been 'eyes' for us\": And not that alone, but in all things that were concealed from our eyes, you enlightened us, viz. (Ibid. 18:21) \"And you shall see from all the people, etc.\" Now were these things (of appointing judges) not known to Moses from Sinai, viz. (Ibid. 23) \"If you do this thing and G-d commands you, then you will be able to bear up\"? And why did they escape Moses? To credit the thing to Yithro. Variantly (\"and you have been 'eyes' for us\"): that he (the proselyte) be as beloved by us as the apple of our eye, viz. (Devarim 10:19) \"And you shall love the stranger,\" (Shemot 22:2) \"And a stranger you shall not taunt and you shall not oppress.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 10:32) \"And it shall be, if you go with us, that good which the L-rd will accord to us, we shall accord to you.\" Now what good did they accord to him? They said: When Israel apportioned the land, they left to him the choicest land of Jericho, five hundred by five hundred cubits. Whoever would build the Temple, would take that land, and (in the interim) it was given (as a holding) to the sons of Yithro, as it is written (I Kings 6:1) \"And it was in the four hundred and eighteenth year of the exodus of the children of Israel from the land of Egypt\" (that the Temple was built). Deduct forty years for their journeying in the desert, and we find them (the sons of Yithro) to have eaten of that land for four hundred and forty years, and when the Shechinah reposed itself in the portion of Benjamin, the sons of Benjamin came to take their portion, and they (the sons of Yithro) vacated it for them." + ], + [ + " (Bamidbar 10:33) \"And they journeyed from the mountain of the L-rd a journey of three days\": Is it not written (Devarim 1:2) \"eleven days from Chorev .. until Kadesh Barnea\"? What, then, is the intent of \"And they journeyed … a journey of three days\"? They traveled on that day a three-day journey, and the Shechinah preceded them, so that they could enter the land immediately. [It is the way of men who go to war, that when they start, they rejoice, and the longer they exert themselves the more they weaken. Not so, however, with Israel — the more they exert themselves, the more they rejoice, and they say \"Let us go and inherit Eretz Yisrael,\" viz. (Joshua 4:10) \"And the people hastened and they crossed\" (the Jordan). Our fathers said: Once they sinned, it was decreed against them (Bamidbar 14:29) \"In this desert will your carcasses fall.\" But we will not sin and die; we will go and inherit Eretz Yisrael!\"] (Bamidbar 10:33) \"And the ark of the covenant of the L-rd preceded them.\" This ark that preceded them contained the broken tablets, but the ark containing the tablets moved in the midst of the encampments, as it is written (Bamidbar 14:44) \"and the ark of the covenant of Moses and the L-rd did not stir from the midst of the camp.\" R. Shimon b. Yochai says: It is not written \"And the ark of the L-rd,\" but \"and the ark of the covenant of the L-rd.\" An analogy: A viceroy precedes his army to prepare a camp ground for them; thus does the Shechinah precede Israel. \"to look out a resting place for them\": This is the intent of (Bamidbar 21:1) \"And the Canaanite heard, the king of Arad, that Israel was coming by way of Atharim, etc.\": When they heard that Aaron had died, they said: \"The high-priest has died and their great Lookout has gone, and the pillar of cloud that waged war for them — this is the time to go and fight them.\" R. Shimon b. Yochai says: It was a great degradation for Israel to say (Devarim 1:22) \"Let us send out men before us and let them spy out the land for us.\" The L-rd said to them: If when you were in \"a land of desert and pit,\" I looked out the way for you, how much more so, when you are entering a good, broad land, a land flowing milk and honey!" + ], + [ + " (Bamidbar 10:34) \"And the cloud of the L-rd was above them by day\": From here they said: There are seven \"clouds\": (Bamidbar 14:14) \"and in a pillar of cloud You go before them by day,\" (Shemot 14:19) \"and the pillar of cloud turned from before them,\" (Bamidbar, 14:14) \"and Your cloud stands over them,\" (Devarim 1:33) \"and in cloud by day,\" (Bamidbar 9:19) \"And when the cloud lingered over the mishkan,\" (Shemot 40:38) \"For the cloud of the L-rd was on the mishkan by day,\" (Bamidbar 10:34) \"And the cloud of the L-rd was above them by day.\" There were seven clouds — four on their four sides, one above, one below (to cushion their feet), and one before them, which lowered what was high and raised what was low, and killed the serpents and the scorpions, and swept and sprinkled before them. R. Yehudah says: There were thirteen (clouds) — two on each side, two above and two below, and one before them. R. Yoshiyah says: Four. Rebbi says: Two.", + " \"And the cloud of the L-rd was above them by day when they set forth from the encampment\": Even over the lame and the blind and the zavim (those afflicted with a genital discharge) and the lepers.", + "Variantly: \"And the cloud of the L-rd was above them by day\": Whence is it derived that if one of the Jews withdrew from under the wings of the cloud, it withdrew with him until he returned? From \"And the cloud of the L-rd was above them.\" Perhaps just as it protected them by day, so it protected them at night. (This is not so,) for it is written \"by day\" — It protected them by day and not at night. Granted, then, that the pillar of cloud did not protect them at night, but perhaps the pillar of fire provided light for them by day; it is, therefore, (to negate this) written (Shemot 40:38) \"and fire was on it by night\" — It gave light at night, but not in the daytime. Perhaps just as it gave light for Israel, so it gave light for the idolators. (This is not so,) for it is written (Shemot 40:38) \"and fire was on it by night in the sight of all of the house of Israel\" — It gave light for Israel, but not for the idolators. R. Shimon b. Elazar says: Whence is it derived that all the forty years that Israel were in the desert they did not require a lamp, but even if one entered a room within a room, a kind of torch entered with him until he returned? From (Shemot 40:38) \"in the sight of all of the eyes of Israel in all of their travels\" — Even if one entered a room within a room, the pillar of fire would give light before him." + ], + [ + " (Bamidbar 10:35) \"And it was, when the ark traveled\": There are signs (inverted nuns) before (this verse) and after (the next verse). Rebbi says: Because it is a book in itself — whence they ruled: A (Torah) scroll which was erased, and there remained eighty-five letters, as in the section \"And it was, when the ark traveled\" (imparts tumah to the hands [a Rabbinical enactment, viz. Shabbath 14a]). R. Shimon says: There are signs before and after because this is not its place. What should have been written? (Bamidbar 10:33) \"And they traveled from the mountain of the L-rd, a journey of three days. (And the ark of the covenant of the L-rd preceded them a distance of three days\"). (Bamidbar 11:1) \"And the people were as seekers of a pretext.\" An analogy: Some men say to the king: Would you please accompany us to the governor of Acco? They arrive at Acco — he has gone to Tyre. They arrive at Tyre — he has gone to Tziddon. They arrive at Tziddon — he has gone to Antochia. They arrive at Antochia — some of them start complaining against the king for having put them to all of this trouble! It is the king who should complain, for having been put to all of this trouble for their sakes! Similarly, on that day the Shechinah traveled a three-days journey, so that they could (immediately) enter Eretz Yisrael — and they began to complain before Him for having been put to all of that trouble! It is He (if anyone) who should have complained! For it was for their sakes that the Shechinah was thus constrained!", + " One verse states (Bamidbar 11:35) \"And Moses said: 'Stand, O L-rd (and let Your foes be scattered'\"), and another (Bamidbar 9:23) \"By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled.\" How are these two verses to be reconciled? An analogy: A king says to his servant: Would you please stop me (if I go too quickly). For I am on my way to give an inheritance to my son, (\"and I may 'run away' with myself!\") Variantly: A king goes on a journey and takes his lover along with him. When he travels, he says: I will not go further before my lover tells me to; and when he desires to camp, he says: I will not camp unless my lover tells me to. Thus is reconciled \"And Moses said, etc.\" and \"By word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled.\"", + "\"Stand, O L-rd, and let Your foes be scattered\": \"Your foes\": those who are massed to attack us. \"and let Your haters (those in pursuit) flee before You.\" They will flee, and we will not be destroyed by them. (\"before You\" [lit., \"before Your face\"]) When Your face is with us, we will not flee before them, and if not, we will fall before them. And thus is it written (Shemot 33:15) \"If Your 'face' does not go, do not bring us up from here,\" and (Ibid. 16) \"For how, otherwise, will it be known that I and Your people have found favor in Your eyes,\" and (Joshua 10:11) \"And it was, when they fled before Israel, they were on the descent of Beth Choron, when the L-rd cast upon them great stones, etc.\", and (Psalms 83:115) \"My G-d, make them like whirling chaff, like stubble before the wind, like a fire burning mountains.\"", + " \"and let Your haters flee before You\": Now are there \"haters\" before Him who spoke and brought the world into being? The intent is, rather, that all who hate the righteous are, as it were, haters of the L-rd. Similarly, (Shemot 15:7) \"and in the greatness of Your grandeur you destroy those who rise against You.\" Now are there any who \"rise\" before the L-rd? The intent is, rather, that all who rise against the righteous are, as it were, \"rising\" against the L-rd. And, similarly (Psalms 74:23) \"Forget not the voice of Your adversaries, the ever rising roar of those who rise against You,\" and (Psalms 83:3) \"For Your foes are tumultuous; Your haters have raised their heads,\" and (Psalms 4) \"They have been subtle in counsel against Your people,\" and (Psalms 138:21-22) \"Will I not hate Your haters, O L-rd? Will I not battle with those who rise up against You? I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies.\" And thus is it written (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye\": It is not written \"the pupil of the eye,\" but \"the pupil of His eye\" — that of the L-rd, as it were, Scripture resorting to a euphemism (for \"the eye of the L-rd\"). Similarly, (Job 7:20) \"Why do You make me Your target for Yourself, and a burden to myself?\" — (\"myself\") a euphemism (for \"to You\"?) Similarly, (Ezekiel 8:17) \"and they thrust the branch to their nostrils\" — a euphemism for (\"My\"). Similarly, (Chabakkuk 1:12) \"Are You not of yore, O L-rd, my holy G-d, and we shall not die\" — a euphemism (for \"You\"). Similarly, (Psalms 106:20) \"They exchanged their glory for the image of a bull feeding on grass\" — a euphemism (for \"G-d\"). Similarly, (Bamidbar 11:15) \"And if You will do thus to me, kill me, I pray You, if I have found favor in Your eyes, and let me not witness my evil\" — a euphemism (for \"them\" and \"their,\" respectively). Similarly, (Ibid. 12:12) \"who comes out of his mother's womb, and half his flesh being consumed\" — a euphemism (for \"our\"). And if one helps the righteous, it is as if he is helping the L-rd, viz. (Judges 5:23) \"'Curse Meroz!' said the angel of the L-rd. 'Bitterly curse her dwellers. Because they do not come to the holy of the L-rd, to the help of the L-rd among the mighty.'\" R. Shimon b. Elazar says: There is nothing more \"beloved\" in a man's body than his eye. When a man is hit on his head, he closes only his eyes. And Israel is thus compared, viz. (Zechariah 2:12) \"Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye.\" R. Yossi b. Elazar says: He (the \"toucher\") is regarded as one who sticks a finger into His eye and gouges it out. Pharaoh, who \"touched,\" what did I do to him? (Shemot 15:4) \"Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea.\" Sisra, who \"touched,\" what did I do to him? (Judges 5:20) \"From heaven the stars fought. From their courses they fought against Sisra.\" Sancherev, who \"touched,\" what did I do to him? (II Kings 19:35) \"And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc.\" Nevuchadnezzar, who \"touched,\" what did I do to him? (Daniel 4:30) \"and he ate grass like cattle.\" Haman, who \"touched,\" what did I do to him? (Esther 8:7) \"and they hanged him on a tree.\" And thus you find that as long as Israel were subjugated in Egypt, the Shechinah was with them in their servitude, viz. (Shemot 22:10) \"And they saw the G-d of Israel, and under His feet, the likeness of a sapphire brick\" (viz. Ibid. 1:14) \"And thus is it written (Isaiah 63:9) \"In all of their afflictions, He was afflicted.\" This tells me only of communal afflictions. Whence do I derive (the same for) individual afflictions? From (Psalms 91:15) \"When he calls Me, I will answer him. With him will I be in affliction.\" And it is written (Bereshit 39:20-21) \"And Joseph's master took him in and the L-rd was with Joseph.\" And thus is it written (II Samuel 7:23) \"… before your people whom You redeemed from Egypt — a nation and its G-d\" (together with them). R. Akiva says: If it were not explicitly written, it would be impossible to say it — Israel said before the L-rd: \"You have redeemed Yourself!\" You find that whenever they were exiled, the Shechinah was exiled with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Was I not exiled to your father's house when they were in Egypt in the house of Pharaoh?\" When they were exiled to Bavel, the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"For your sake I was sent to Bavel.\" When they were exiled to Edom, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 63:1) \"Who is this, coming from Edom, etc.?\" And when they return, the Shechinah will return with them, as it is written (Devarim 30:3) \"And the L-rd will return, etc.\" It is not written \"and the L-rd will return your captivity,\" but \"and the L-rd will return with your captivity.\" And it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me, from Levanon, My bride, with Me from Levanon will you come.\"", + " Rebbi says: One verse states (Bamidbar 9:23) \"By the word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled,\" and here (10:35-36) it is written \"And Moses said: \"Stand, O L-rd … Rest, O -rd.\" How are these verses to be reconciled? Scripture is telling us that when Israel traveled (by word of the L-rd) the pillar of cloud was folded and standing, and it did not move until Moses said \"Stand, O L-rd.\" And when they rested (by word of the L-rd), the pillar of cloud was folded and standing, and it did not spread out (over the encampment) until Moses said \"Rest, O L-rd,\" so that there are satisfied both \"By word of the L-rd they encamped and by word of the L-rd they traveled,\" and \"Moses said: Stand, O L-rd … Rest, O L-rd.\" And this is the intent of \"by the mouth of the L-rd, by the hand of Moses.\" (Ibid. 36) \"And when it came to rest, he said, etc.\": Scripture (here) states that Moses said: (I will not allow the Shechinah to rest) until Israel travels in thousands and rests in ten thousands, until Israel becomes thousands of ten thousands, like the stars of heaven. \"And when it rested, he said\": Scripture (here) states that the Shechinah rests on high only on two thousands and two ten thousands, as it is written (Psalms 68:18) \"the chariots of G-d are two ten thousands, two thousands.\" And just as the Shechinah does not rest on high except on two thousands and two ten thousands, so, it does not rest below except on two thousands and two ten thousands." + ], + [ + " (Bamidbar 11:1) \"And the people were ['vayehi'] as seekers of a pretext\": \"vayehi\" connotes return to a previous condition, i.e., they were perverse to begin with, and they reverted to their original perversity. \"And the people\": \"the people\" connotes the wicked ones, as in (Shemot 17:4) \"What can I do to this people?\", (Bamidbar 14:4) \"How long will this people provoke Me?\" (Jeremiah 13:10) \"this evil people who refuse to hear My words.\" And when He calls them \"My people,\" this connotes the upright ones, as in (Shemot 7:16) \"Send My people and let them serve Me,\" (Michah 6:3) \"My people, what (wrong) did I do to you, and how did I tire you? Testify against Me!\", (Ibid. 5) \"My people, remember now, etc.\" And the people were kemithonenim\": \"mithonenim\" connotes \"grumblers,\" seekers of a pretest to abandon the L-rd, as in the instance of Yoram the son of Achav, viz. (II Kings 5:7) \"Know now and see that he seeks a pretext (mithaneh) against me,\" and in the instance of Samson, viz. (Judges 14:4) \"for he was seeking a pretext (toanah) against the Philistines.\" R. Eliezer says: \"kemithonenim\" connotes \"blows,\" as in (Proverbs 26:22) \"The words of the grumbler are like blows,\" and in (Devarim 1:23) \"And you 'grumbled' in your tents.\" What is \"blows\" (in our context)? They were as strikers of blows, but a \"knife\" descended from heaven and split their innards, viz. (Proverbs, Ibid.) \"and they descend to the recesses of the stomach.\" R. Yehudah says: \"kemithonenim\" connotes those who afflict themselves, as in (Devarim 26:19) \"I did not eat in my mourning (be'oni) of it.\" Rebbi says: \"kemithonenim ra [evil]\": \"evil\" (in this context) is idolatry, as in (Devarim 31:29) \"for you will do evil in the eyes of the L-rd.\" \"in the ears of the L-rd\": We are hereby taught that Israel deliberately intended to have Him hear (their words). R. Shimon says: An analogy: A man is cursing the king, when the king passes by. They tell him: Hush! the king might hear! And he says: Who told you that I don't want him to hear! So, (in this instance) Israel wanted the L-rd to hear. He heard and His wrath burned in them. \"and the fire of the L-rd burned in them\": Fire descended from heaven and \"rained blows\" upon them until they could not tell the difference between the living and the dead. But whom did the fire strike first? — \"and it (the fire) devoured 'biktzei' of the camp.\" Some say (this refers to) the proselytes, who were muktzim (\"cast off\") in the end (\"katzeh\") of the camp. R. Shimon b. Menassia says: \"and it devoured 'biktzei' of the camp\": in the ketzinim, (their officers), their great men, as in (Judges 11:11) \"and the people set him as a leader and a chief (katzin) over them.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:2) \"And the people cried out to Moses\": How would Moses help them? Should it not be \"And the people cried out to the L-rd\"? — R. Shimon says: An analogy: A king was angry with his son, and he went to the king's loved one and said to him: Please intercede for me with father. Thus, Israel went to him: Please intercede for us with the L-rd. I might think that Moses would demur; it is, therefore, written \"and Moses prayed to the L-rd.\" I might think that the L-rd would demur; it is, therefore, written \"and the fire sank\" — it sank in its place. If it returned to the heavens, they would revert to their wrong, and if it went to the side, it would raze that entire side, wherefore it sank in its place. (Ibid. 3) \"And he called the name of that place 'Taveirah'\" (\"conflagration\"). As one would say: Leave that fire burning in its place. Thus did Moses say to Israel: Repent and the fire will subside; if not, it is still (burning) in its place. \"for the fire of the L-rd burned in them\": It was called thus because of the event, and not because that was its name in the past. Similarly, (Shemot 17:7) \"And he called the name of the place Massah and Merivah.\" I might think that that was its name in the past; it is, therefore, written \"because of the quarrel (riv [as in \"Merivah\"]) of the children of Israel\" — it was thus called because of the event. Similarly, (Bamidbar 11:34) \"And he called the name of that place Kivroth Hata'avah.\" I might think that that was its name in the past; it is, therefore, written \"for there they buried (kavru) the people that lusted (hamitavim)\" — it was thus called because of the event. But you still do not know who were those who incited them to this transgression. — It is written (Bamidbar, Ibid. 4) \"And the asafsuf in its midst (lusted lust\"). These are the converts that were \"added on\" (hanosafim [as in \"asafsuf\"]) to them — how much more so the common Jews (i.e., the rabble). R. Shimon b. Menassia says: These (\"the asafsuf\") are the elders, viz. (Ibid. 11:16) \"Gather (asfah) unto me seventy men from the elders of Israel.\" If thus, the elders, how much more so, the commoners! Similarly, (Bereshit 6:2) \"And the sons of the judges saw the daughters of man, etc.\" What did they do? They would seize women from the marketplace and \"afflict\" them. If thus, the sons of the judges, how much more so the commoners? \"they lusted lust\": I might think that they lusted something they did not have; it is, therefore, written \"Who will feed us flesh,\" (which implies that they lusted something which they had.) \"and the children of Israel also wept again,\" which teaches us that the first ones (viz. Ibid. 2) were the children of Israel. \"And they said: 'Who will feed us flesh?'\" Now is it because they did not have flesh that they grumbled? Is it not written (Shemot 12:38) \"And also a mixed multitude went up with them, and flocks and herds, etc.\"? I might think that they had eaten them in the desert, but is it not written upon their entering the land (Bamidbar 32:1) \"And much livestock were possessed by the sons of Reuven and the sons of Gad, etc.\"? But (the truth is that) they were only seeking a pretext to abandon the L-rd." + ], + [ + " (Bamidbar 11:5) \"We remember the fish that we would eat in Egypt, free\": Is it possible that the Egyptians gave them fish free? Is it not written (Shemot 5:18) \"And now, go and work, and straw will not be given you\": If they did not give them straw free, would they give them fish free? How, then, are we to understand \"free\"? \"Free\" of mitzvoth. R. Shimon says: The manna would change for them to any flavor they desired, except for (that of) these five things (Ibid \"cucumbers, melons, leeks, onions, and garlic\") An analogy: A king hands his son over to a pedagogue and charges him: See to it that he does not eat or drink anything harmful. And the son grumbles at his father, saying: It is not because he loves me, but because he does not want me to eat! The sages say: The manna changed for Israel to any thing (i.e., any flavor) they desired, but they did not see it (the desired object) with their eyes. And this is the intent of (Ibid. 6) \"There is nothing. Only to the manna is our eyes.\" To our eyes, there is nothing — only manna in the morning, manna in the evening!" + ], + [ + " (Bamidbar 11:6) \"And now, our souls are dry. There is nothing\": R. Shimon said: They said: It (the manna) will burst our bowels. Can a mortal ingest and not expel! They said to R. Shimon: And how do you explain (Devarim 23:14) \"And you shall have a spade along with your other implements\" (to cover your excrement)? He answered: What the Canaanite merchants sold them they expelled, but the manna, never. As it is written (Psalms 78:25) \"Man ate the bread of abirim\" — (bread) which was absorbed in the eivarim (the limbs). \"Only to the manna is our eyes. (7) The manna was (round) like coriander seed, and it looked like crystal.\": You think that he who said this (\"Only to the manna, etc.\") said that (\"The manna was round, etc.\"?) This is not so. Israel said \"Only to the manna is our eyes,\" and the L-rd \"pacified\" all future generations and said to them: Come and see what they are grumbling to Me about — \"The manna was like coriander seed — it looked like crystal!\" viz. (Bereshit 2:12) \"And the gold of that land is good. There is the crystal and the onyx stone.\" Similarly, (i.e., another instance of \"split referrent\") (Ibid. 38:25) \"And Judah recognized (them) and said: 'She is right. It is by me'\" (that she is with child). And Scripture (and not Judah) states that \"he did not live with her again.\" Similarly, (Devarim 25:18) \"and you (Israel) were faint and weary,\" \"and (he, Amalek) did not fear G-d.\" Similarly, (Judges 5:28) \"Why is his (Sisra's) chariot delayed in coming?\" — This was stated by Sisra's mother, (29) \"The wisest of her ladies answer her, etc.\" — This was said by his wife and her daughters-in-law. (Ibid.) \"She, too, returns her words to her\" — there was revealed to her what was said to Devorah by the Holy Spirit — Don't wait any longer for Sisra. (Ibid. 31) \"So will all of Your foes go lost, O L-rd.\" Similarly, (I Samuel 4:8) \"Woe to us! Who will save us from the hand of this mighty G-d\" — This was stated by the righteous (among them). But the wicked said: \"This is the G-d who smote the Egyptians with every plague in the desert.\" Their intent was: He had only ten plagues (in His arsenal) and He brought them all on the Egyptians — He has no plagues left. The L-rd responded: You say I have no plague left? I will bring upon you a plague the like of which the world has never seen. One of you will be sitting (and defecating) and a mouse will rise from the depths and will scoop out his innards and return to the depths! And thus is it written (Ibid. 5:6) \"And the hand of the L-rd was heavy against the Ashdodites … and He struck them with hemorrhoids.\" Similarly, (Jeremiah 26:16-25) \"Then the officers and all the people said to the Cohanim: … This man (Jeremiah) does not deserve to die … And there arose men of the elders of the land and they said to the entire assemblage of the people: Michah the Monashite prophesied … Did Chizkiyahu king of Judah put him to death? …\" Until here, the words of the righteous. But the wicked among them said: \"There was also a man who prophesied in the name of the L-rd, Uriah the son of Shemayahu … And King Yehoyakim heard … and the king wanted to put him to death…. And King Yehoyakim sent men to Egypt … and they took Uriah out of Egypt …\" They said: Just as Uriah was killed, so Jeremiah must be killed. \"But Achiram son of Shafan protected Jeremiah not to hand him over to the people to be put to death.\" Similarly, (Ruth 2:13) \"As the L-rd lives, lie (here) until the morning.\" Because the yetzer hara (the evil inclination) sat and aggrieved him (Boaz) the whole night, saying: You are single and need a wife, and she (Ruth) is single and needs a husband, and you know that a woman is acquired (as a wife) by intercourse — Arise and live with her and let her be your wife — he swore to his yetzer hara \"As the L-rd lives,\" I will not touch her. And to the woman he said: \"Lie (here) until the morning.\" Here, too, \"Only to the manna is our eyes.\" Do you think that he who said this said that (\"The manna was like coriander seed, etc.\")? (No!) Israel said \"Only to the manna is our eyes!\" and the L-rd \"pacified\" and said to them: Come and see about what they are railing against Me: \"The manna was like coriander seed and it looked like crystal,\" viz. (Bereshit 2:12) \"The gold of that land is good. There is crystal and the shoham stone.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:8) \"The people would stroll out and gather it\": I might think that they railed against Him because it was difficult to gather; it is, therefore, written (Shemot 16:4) \"And the people will go out and gather it.\" One would sit at the door of his house and gather his share and the share of his household, and when the sun came out, it melted. \"and they would grind it in a mill\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to a mill? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is ground in a mill. \"or beat it in a mortar\": Now (did we not learn that) it was never beaten in a mortar? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is beaten in a mortar. I might think that it was converted only into these things alone. Whence is it derived that all the forty years that Israel was in the desert a woman had no need of spices, but was \"decorated\" (i.e., perfumed) by the manna? From \"or\" beat it.\" \"or cook it in a pot\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to a pot? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is cooked in a pot. \"and they made cakes of it\": Now (did we not learn that) it never \"descended\" to an oven? The intent is, rather, that it was converted for them to everything that is baked in an oven. I might think that it was converted only into these things alone. Whence do I derive (the same for) all the things gathered in a field? From \"and they would gather it.\" And it is written (Devarim 2:7) \"These forty years the L-rd has been with you. You have lacked nothing.\" As if a man would say I want to eat grapes, and they were given to him; I want to eat figs, and they were given to him. \"and its taste was like the 'sap' (leshad) of oil\": \"leshad\": an acronymic for three words: \"layish\" (dough), \"shemen\" (oil), and \"dvash\" (honey). As dough kneaded with oil and honey, such was the inherent taste of the manna, and thus (i.e., with intent for this taste) did the upright of Israel eat it. Variantly: \"and its taste was like the 'sap' (leshad) of oil\": Just as the breast (shad) is \"primary\" to an infant, and everything else, secondary. Variantly: Just as the breast, if an infant sucks it the whole day, it does not harm it, so, the manna; if Israel ate it a whole day, it would not harm them. Variantly: Just as the breast, which produces one kind, which changes into many kinds, so, the (taste of the) manna changed for Israel into any taste that they desired, except for that of the five kinds (viz. Ibid. 5). An analogy: (A doctor) tells a (nursing) woman: Do not eat garlic and onion for the sake of the infant. Variantly: Just as the breast, an infant suffers when it withdraws from it, so, Israel suffered when they withdrew from the manna, viz. (Joshua 5:12) \"And the manna ceased the following day, when they ate from the grain of the land.\" An analogy: A man is asked: Why are you eating barley bread? He answers: Because I don't have wheat bread. Why are you eating carobs? Because I don't have figs. Similarly, if Israel had that handful (of manna) that they took on the day of Moses' death, from which they ate all forty days, they would not desire to eat of the grain of the land of Canaan. (Bamidbar, Ibid. 9) \"And when the dew descended upon the camp at night, the manna descended upon it.\": We are hereby taught that it descended upon the thresholds and the doorposts. I might think that the manna was eaten sullied; it is, therefore, written (Shemot 16:14) \"and, behold, on the face of the desert it was spread thin.\" It (the dew) descended as a kind of hoarfrost and became a kind of layer upon the ground on which the manna descended. And from it Israel took and ate. This accounts for the lower level; but couldn't the reptiles and the flies infest it from above? It is, therefore, written (Ibid.) \"and the dew layer ascended,\" whence it follows that it was enclosed in a kind of casing. And they would recite the Shema and pray; and one would go out to the entrance of his house and take his share and that of his household, after which the sun would come out and melt it. Similarly, R. Shimon says: Why didn't the manna descend once a year? So that their hearts turn to their Father in heaven (for their food). An analogy: A king decreed that his son be fed once a year — and he visited his father only on the day of his stipend! Once he decreed that he be fed every day — and he visited him every day. So with Israel. If a man had five sons or five daughters, he would sit and worry, thinking: If the manna does not fall tomorrow, we will all die of hunger! — So that they all turned their hearts to their Father in heaven. R. Dostai b. R. Yannai said: If so, the son will say: Even if I visit my father only for the sake of my stipend it is sufficient for me! So that the visit becomes entirely opportunistic. Rather, (the manna fell every day) so that it could be eaten while it was still warm. Variantly: (It did not fall once for a long period of time) so that it would not be a burden on the road. Similarly, R. Dostai b. R. Yannai says: Why did the L-rd not create hot springs in Jerusalem as He did in Tiberias? So that one not say to his friend: Let us go up to the hot springs of Jerusalem. If we go up for only one dousing, it will be sufficient for us. So that the ascent becomes entirely opportunistic." + ], + [ + " (Bamidbar 11:10) \"And Moses heard the people weeping by its families\": R. Nehorai was wont to say: From here we derive that Israel were aggrieved when Moses charged them to abstain from illicit relations. For (before this) a man would marry his sister or his father's sister or his mother's sister. \"weeping by its families\": Because their hearts swelled in (this) sin many families joined together and he proclaimed this in public. \"each at the door of his tent\": We are hereby apprised that they waited for Moses until he left the door of the house of study, and they sat and grumbled. \"And the L-rd was extremely wroth, and in the eyes of Moses it was evil. (11) \"And Moses said to the L-rd, etc.\" Here, the Holy One Blessed be He attenuates (His manifestation of wrath) and Moses exacerbates, whereas in the instance of the golden calf, the Holy One Blessed be He exacerbates and Moses attenuates." + ], + [ + " (Bamidbar 11:11) \"And Moses said to the L-rd: Why have You done evil to Your servant … (12) \"Did I conceive all this people? Did I beget them, etc.?\" When did He speak thus to him? When He said to him (Shemot 32:34) \"Go, now, lead the people where I told you\" — the thing depends upon you. And (Ibid. 6:13) \"And the L-rd spoke to Moses and to Aaron, and He charged them to the children of Israel … to deliver the children of Israel from the land of Egypt.\" He said to them: Know that they are recalcitrant and importunate — on the understanding that they will curse you and stone you! \"Whence am I to take flesh (to give to all this people\") — Are they only one or two (recalcitrants, etc.) that I can bear them? (The majority are of that kind!) (11:14) \"I shall not be able to bear alone all this people.\" (15) \"And if thus You will do to them, kill me, I pray You\": The Holy One Blessed be He had shown Moses the calamity that He was going to bring upon them. R. Shimon was wont to say: An analogy: One going out to be executed together with his sons says to the executioner: Kill me before you kill my sons — not as in the instance of Tzidkiyahu (Jeremiah 52:10-11) \"And the king of Bavel slaughtered the sons of Tzidkiyahu before his eyes … and the eyes of Tzidkiyahu he blinded. Thus, Moses said before the L-rd: \"And if thus You will do to them, kill me, I pray you.\" I would rather be killed first and not see the calamity that is to be brought upon them." + ], + [ + " (Bamidbar 11:16) \"And the L-rd said to Moses: Gather unto Me seventy men from the elders of Israel, etc.\": Why (is this mentioned here)? Because Moses had said \"I cannot bear alone,\" the L-rd responded: What you have requested, I have granted. \"Gather unto Me\": that the Sanhedrin be in My name. Wherever \"unto Me\" is written, the understanding is \"forever.\" The Cohanim — (Shemot 28:41) \"that they minister unto Me.\" The Levites — (Bamidbar 8:14) \"and the Levites shall be unto Me.\" Israel — (Vayikra 25:35) \"For unto Me are the children of Israel servants.\" The first-born — (Bamidbar 8:17) \"For unto Me are all the first-born of the children of Israel.\" The sanctuary — (Shemot 25:8) \"And let them make unto Me a sanctuary.\" The altar — (Ibid. 20:24) \"An altar of earth shall you make unto Me.\" The oil of anointment — (Ibid. 30:31) \"Holy oil of anointment shall this be unto Me.\" The kings — (I Samuel 16:1) \"For I have seen among his sons a king unto Me.\" The offerings — (Bamidbar 28:2) \"to sacrifice unto Me in its appointed time.\" Unto Me, then, always connotes \"forever.\" (Bamidbar, Ibid. 16) \"seventy men\": There must be seventy in a Sanhedrin. \"seventy men\": They must be wise, strong, senior, and well-versed in the magic arts. \"from the elders of Israel\": Not in (only) one or two places does the L-rd accord honor to the elders, but in every place that you find, He does so, viz. (Shemot 3:16) \"Go and assemble the elders of Israel, etc.\", (Ibid. 24:1) \"And to Moses He said: Ascend to the L-rd, you and Aaron and Nadav and Avihu and seventy of the elders of Israel,\" (Ibid. 14) \"And to the elders He said: Wait for us here until we return to you,\" (Vayikra 9:1) \"And it was on the eighth day that Moses called to Aaron and to his sons and to the elders of Israel\" — Wherever you find elders, you find the L-rd according honor to the elders. R. Shimon b. Yochai says: Whence do you derive that it will also be thus in time to come? From (Isaiah 24:23) \"And the moon will be shamed and the sun abashed. For the L-rd of hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and He will accord His elders honor.\" Now does it not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being is destined to accord honor to the elders, how much more so should creatures of flesh and blood honor them! And thus do you find that the L-rd is aggrieved over (the suffering of) one elder over and against all of Israel, viz. (Ibid. 47:6) \"I have fumed against My people; I have profaned My heritage, etc.\" The L-rd, as it were, \"pardons\" everything, but (Ibid.) \"You have weighed your yoke exceedingly upon the elder\" (i.e., this cannot be pardoned). (Bamidbar, Ibid.) \"whom you know to be the elders of the people\": You must know that they are \"select\" men. \"that they are the elders of the people\": We are hereby taught that one is not elected to sit in council until people tend to speak in praise of him, viz.: \"That man is upright and pious and wise and fit to sit in council.\" \"and its officers\": those of whom it is written (Shemot 5:19) \"And the officers of the children of Israel saw them in their plight.\" Since they saw themselves as involved in their plight, let them come and share in their welfare. (Devarim, Ibid.) \"And you shall take them to the tent of meeting\": He said to them. \"Take them\" with words first, with words of praise, viz.: How fortunate you are to have been selected (for this honor) — and then \"hard\" words: Know that they are importunate and recalcitrant. Take them on this condition, that they will curse you and stone you. And stipulate the same to them. \"And have them stand there with you\": Take them in with you to the tent of meeting, and let all of Israel deport themselves to them with awe and fear and honor, as they do with you. And let them say: How beloved are these, who have entered with Moses to hear the word of the Holy One Blessed be He!" + ], + [ + " (Bamidbar 11:17) \"And I will go down\" (veyaradeti): This is one of the ten \"yeridoth\" written in the Torah. \"and I will speak with you\": \"with you,\" but not with them. \"And I shall increase from the spirit which is upon you, and I will place it upon them.\": What was Moses like at that time? Like a lamp placed upon a menorah, from which many lamps are lighted without the first losing any of its light. So, the wisdom of Moses was in no way diminished thereby. \"and they will bear with you\": What is the intent of this? Because Moses had said (Devarim 1:12) \"How can I bear alone your contentiousness, your heresy, and your caviling,\" he was told \"and they will bear with you the burden of the people, and you will not bear it alone.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:18) \"And to the people you shall say: Hithkadshu for tomorrow\": (The connotation of) \"Hithkadshu\" is: Prepare yourselves for calamity, as in (Jeremiah 12:3) \"Hakdishem for the day of killing,\" (Ibid. 22:7) \"Vekidashti against your destroyers.\" (Bamidbar, Ibid. 20) \"Until a month of days\": This is stated of the mediocre. They would languish in their beds for thirty days until their souls expired. Of the wicked it is written (Ibid. 33) \"The flesh was yet between their teeth\" — As soon as they put it between their teeth, their souls would expire. (Ibid. 20) \"and it will be loathsome to you\": You will repel it more than you courted it. \"for you have despised the L-rd who is in your midst.\": The L-rd said to them: What caused you to say such things? My having reposed My shechinah among you. For if I had removed My shechinah from you, you would not have (swelled with pride to) utter such things." + ], + [ + " (Bamidbar 11:21) \"And Moses said: Six hundred thousand foot, etc.\": R. Shimon b. Yochai said: R. Akiva expounded this in one way, and I, in two ways, and my words seem more cogent. R. Akiva expounds it plainly, viz. (Ibid. 22) \"If flocks and herds are slaughtered for them will it be sufficient for them?\" Even if you give them all the flocks and herds (in the world), will it be sufficient for them? And I understand it as follows: \"If flocks and herds are slaughtered for them will it be sufficient for them?\" Even if you give them all the flocks and herds in the world, they would grumble. For is it because they have no meat that they are grumbling? Is it not written of the exodus from Egypt (Shemot 12:38) \"And also a great mixture (of proselytes) went up with them, and flocks and herds, etc.\"? I might think they ate them in the desert. It is, therefore, written (Bamidbar 32:1) \"And the sons of Reuven and the sons of Gad had much cattle, etc.\" It is only that they were looking for a pretext to abandon the L-rd. (Ibid. 11:22) \"If all the fish of the sea are gathered for them\"? Even if you gave them all the fish in the sea they would grumble. For is it because they have no fish that they are grumbling? Did not the well of Miriam accompany them in the desert and supply them with more than their fill of fish? It is only that they were looking for a pretext to abandon the L-rd. Variantly: Because He showed Moses the chain of calamities destined to befall them, Moses said before the L-rd: My L-rd, is it right that you give them and kill them? Does one tell an ass: Take a kor of wheat and we will cut off your head? Does one tell a man: Take a loaf and descend to Sheol? He responded: And if not, (i.e., if I do not give them what they ask for), what will be said? (Ibid. 23) \"Will the hand of the L-rd be found wanting?\" Moses: Let me go and attempt to conciliate them. The L-rd: (Ibid.) \"You will see whether My word (that they will not heed you) will befall you or not.\" While you are here, I am telling you that they will not heed you. (Ibid. 24) \"And Moses went out and told the people the words of the L-rd,\" viz.: When Moses went to them he said to them: \"Will the hand of the L-rd be found wanting?\" (They responded, Psalms 78:20) \"True, He struck a rock and water flowed and streams flooded forth, but can He also give bread? Can He supply food for His people?\" They said: This (i.e., your attempt to conciliate us) is a \"compromise.\" He lacks the strength to grant us what we ask.", + " (Ibid. 26) \"And there remained two men in the camp\": Some say: They (i.e., their ballots) remained in the ballot box. When the Holy One Blessed be He told Moses to select seventy elders, Moses asked himself: What am I to do? I must select six from each (of the tribes) and five from two tribes. Which tribe will consent to only five? Moses did as follows: He took seventy ballots and wrote on them \"elder,\" and two blank ballots and mixed them (with the others) in the ballot box, and he said to them: Come and take your ballots. Whoever came up with a ballot marked \"zaken,\" was told by Moses: \"The L-rd has already selected you,\" and whoever came up with a blank ballot was told by Moses: It is the will of Heaven — what can I do? Similarly, (Bamidbar 3:96) \"And (for) the redemption (money) of the two hundred and seventy-three of the first-born of the children of Israel over and above the (number of the) Levites, etc.\" Moses said what am I to do now? Each one (of the Israelite first-born) will say: A Levite has redeemed me! Moses did as follows: He took (22,000) ballots and wrote upon them \"Levite,\" and (273) ballots and wrote upon them \"five shekels,\" placed them in a ballot box and said to them: Come and take your ballots. Whoever came up with a ballot marked \"Levite\" was told by Moses: \"You have already been redeemed,\" and whoever came up with a ballot marked \"five shekalim\" was told by Moses: \"Go and give your redemption money (to the Cohanim). R. Shimon says (on Bamidbar 11:26): \"They (Eldad and Medad) remained in the camp, for when they saw Moses selecting elders, they said: We are not deserving of this honor, saying which, they went and hid themselves — whereupon the L-rd said to them: You lowered yourselves; I will exalt you above all the others: Of the seventy elders it is written (Ibid. 25) \"And they prophesied — but (after that day), they prophesied no more,\" whereas of Eldad and Medad it is written (Ibid. 27) \"They are prophesying in the camp\" — until the day of their death. And what were they saying? \"Moses will die and Joshua will bring Israel to Eretz Yisrael.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 11:27) \"And the youth ran and he told Moses\": Some say that this is Joshua, as in (Shemot 33:11) \"And his (Moses') attendant, Joshua the son of Nun, a youth.\" R. Shimon says: It is written (Bamidbar, Ibid. 28) \"And Joshua the son of Nun the servant of Moses from his youth responded\": The first one, then, (i.e., \"the youth\") is not Joshua. (Ibid.) \"My lord, Moses, kela'em\": He said: My master, end them from the world, men who utter this evil report (that Moses will die). Rebbi says: (He said) Confine them in chains and collars, as in (Jeremiah 37:18) \"… that you have put me into the prison house\" (\"beth hakeleh\"). (Ibid. 29) \"And Moses said to him: Are you zealous for my sake?\" He said to him: Joshua, am I zealous for your sake? Would that you were a prophet like me (i.e., that your prophecy be directly from the L-rd), and that all of Israel be like you (in that regard) — (Ibid.) \"Would that all the L-rd's people were prophets (by direct inspiration, and not by [indirect] \"increase of spirit,\" viz. Ibid. 25). (Ibid. 30) \"And Moses retired into (his tent in) the camp, he and the elders of Israel.\" We are hereby taught that He did not bring the calamity upon them until there entered (his tent) all of the righteous in the camp." + ], + [ + " (Bamidbar 11:31) \"And a wind went forth from the L-rd and blew in (vayagaz) quail from the sea\": We are hereby taught that it (the quail flock) \"blossomed\" like \"puffs\" of wool (gazim). \"and it spread over the camp\": Some say that it killed in its descent as it did in being eaten. \"about a day's journey on one side\": towards the north. \"and a day's journey on the other side\": towards the south. R. Shimon says: \"about a day's journey here\": from above; \"and a day's journey there\": from below. \"and about two cubits above the face of the earth\": It hovered above two cubits over the face of the earth, so that they could be easily gathered in." + ], + [ + " (Bamidbar 11:32) \"And the people rose all that day … hamamit\": Read it not \"hamamit\" (\"he that gathered least\"), but \"hamemuat\" (the \"least\" among them, i.e., the indolent and the lame), gathered ten kor.\" (Ibid.) \"Vayishtechu lahem shatoach\": R. Yehudah says: Do not read it thus (\"vayishtechu\"), but \"vayishchatu\"(\"and they slaughtered\"): We are hereby taught that what descended for them required shechitah (ritual slaughter). Rebbi says: This (derivation) is not needed, for it is already written (Psalms 78:27) \"And he rained down upon them meat like dust and winged birds like the sand of seas.\" What, then, is the intent of \"Vayishchetu lahem shatoach\"? That it came down in layers (mashtichim). I might think that just as they gathered much, so, they ate much of it; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 11:33) \"The flesh was yet between their teeth.\" He (the eater) did not finish biting it before his soul left him, as it is written (Psalms, Ibid. 31) \"They had not yet been estranged from their craving; their food was still in their mouth, when the wrath of G-d rose against them and He smote their fattest.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And the wrath of the L-rd burned against the people, and the L-rd smote the people with a very great plague.\" We are hereby apprised that the L-rd sent against them a sore plague, the like of which had not been seen since the day they left Egypt.\" (Ibid. 34) \"And he called the name of that place 'Kivroth Hata'avah' (\"the graves of the lust\"). I might think that this is its name of yore; it is, therefore, written (Ibid.) \"for there they buried the people that lusted.\" It was thus called because of the event. (Ibid. 35) \"From Kivroth Hata'avah the people traveled to Chatzeiroth, and they abode in Chatzeiroth\": Now were there two Chatzeiroth, one from which they traveled and one in which they camped? But (the intent is) once Israel began to travel, they did not continue before they heard that Miriam became leprous and they turned back and camped behind them — wherefore, (Ibid. 12:16) \"And afterwards the people traveled from Chatzeiroth\" — \"and they abode in Chatzeiroth.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:1) \"And Miriam and Aaron spoke (vatedaber) against Moses\": \"dibbur\" in all places connotes \"harsh\" speech, as in (Bereshit 42:30) \"The man, the lord of the land, spoke (\"dibber\") roughly to us,\" (Bamidbar 21:5) \"and the people spoke (\"vayedaber\") against G-d and against Moses.\" And \"amirah\" in all places connotes imploration as in (Bereshit 19:7) \"And he said (vayomer): Do not, I pray you, my brothers, do ill,\" (Bamidbar 12:6) \"And He said (vayomer): Hear, I pray you, My words.\" \"And Miriam and Aaron spoke against Moses\": We are hereby apprised that both spoke against him, but that Miriam spoke first. This was not her practice, but the occasion demanded it. Similarly (Jeremiah 36;6) \"And you (Baruch) shall go and read from the scroll, on which you have written from my (Jeremiah's) mouth, the word of the L-rd in the ears of the people\" — not that it was Baruch's practice to speak before Jeremiah, but the occasion demanded it. \"and Miriam and Aaron spoke against Moses\": How did Miriam know that Moses had ceased from marital relations (with his wife Tzipporah)? Seeing that Tzipporah did not adorn herself as other (married) women did, she asked her for the cause and was told: \"Your brother is not 'particular' about this thing\" (intercourse, [being constantly \"on call\" for the word of G-d]). Thus Miriam learned of the matter. She apprised Aaron of it and they both spoke of it (as being a troublesome precedent for others.) Now does this not follow a fortiori, viz.: If Miriam, whose intent was not to berate her brother, but to praise him, and not to diminish propagation (in Israel), but to increase it, and who spoke thus privately — If she was thus punished, then one who intends to speak against his brother, in defamation and not in praise, and to diminish propagation and not to increase it, and in public — how much more so (is he to be punished!) Similarly, a fortiori from the instance of Uzziah (viz. II Chronicles 16-19) If King Uzziah, whose intent (in offering the incense) was not self-aggrandizement or personal honor but the glory of his Master, was thus punished, how much more so one who intends the opposite! (Bamidbar, Ibid.) \"… Because of the Cushite woman\": Scripture hereby apprises us that whoever beheld her attested to her beauty. And thus is it written (Bereshit 11:29) \"… the father of Milkah and the father of Yiskah\": Yiskah is Sarah: Why was she called \"Yiskah\"? For all gazed upon (\"sochim\") her beauty, as it is written (Ibid. 12:15) \"And Pharaoh's officers saw her and praised her to Pharaoh.\" R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili said: \"Tzipporah\" (Moses' wife) — Why was she called \"Tzipporah\"? \"Tzfu ur'uh\" (\"Look and see\") how beautiful this woman is! \"the Cushite (Ethiopian) woman\": Now was she an Ethiopian? Wasn't she a Midianite, viz. (Shemot 2:16) \"And the priest of Midian had seven daughters, etc.\" What is the intent of \"Cushite\"? Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Tzipporah was exceptional in her beauty — more so than all the women. Similarly, (Psalms 7:1) \"A Shiggayon of David, which he sang to the L-rd concerning Cush (Saul), a Benjaminite.\" Now was he a Cushite? (The intent is:) Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Saul was exceptional in his appearance, as it is written of him (I Samuel 9:2) \"… from his shoulder and upwards, taller than all of the people.\" Similarly, (Amos 9:7) \"Are you not like Cushites to Me, O children of Israel?\" Now were they Cushites? (The intent is:) Just as a Chushite is exceptional in his skin, so, is an Israelite exceptional in mitzvoth. Similarly, (Jeremiah 32:7) \"And Eved-melech the Cushite heard\": Now was he a Cushite? Was he not Baruch? But, just as a Cushite is exceptional in his skin, so, was Baruch ben Neriah exceptional in his deeds, more so than any of the others in the king's palace. (Bamidbar, Ibid.) \"for he had taken a Cushite woman\": Why is this written? Is it not written (immediately before) \"about the Cushite woman that he had taken\"? — There are those who are beautiful in appearance, but not in deed; in deed, but not in appearance, viz. (Proverbs 11:22) \"Like a golden ring in the snout of a pig is a beautiful woman lacking in sense. Tzipporah was beautiful in both — wherefore it is written \"about the Cushite woman that he had taken, for he had taken a Cushite woman.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:2) \"And they said: Is it only with Moses that the L-rd has spoken?\" Did He not also speak with our forefathers? And they did not separate from their wives! \"Has He not spoken also with us?\": And we have not separated from our spouses! \"And the L-rd heard\": We are hereby apprised that no one else was there, but they spoke thus between themselves. R. Nathan says: They also spoke thus to Moses' face, it being written \"And the L-rd heard and the man Moses\" — but Moses suppressed it." + ], + [ + " (Bamidbar 12:3) \"And the man Moses was extremely humble\": \"humble\" in his mind (i.e., complaisant). You say humble in his mind, but perhaps (the meaning is) \"humble\" in his wealth; it is, therefore, (to negate this) written (Shemot 11:3) \"The man Moses, also, was very great\" (in context, in wealth). We find that the second tablets made by Moses were of sapphire, it being written (Devarim 10:1) \"Carve out for yourself ([the fragments of the first tablets were vouchsafed to Moses]) two tablets of stone like the first.\" Just as the first were of sapphire, so, these. And whence is it derived that the first were of sapphire? From (Shemot 32:16) \"And the (first) tablets were the work of G-d,\" and (Ibid. 24:10) \"… and under His feet, as the work of a pavement of sapphire.\" \"work\" is likened to \"work.\" Just as \"work\" there (24:10) is of sapphire, so, \"work\" here (32:16). \"more\" (humble) than any man on the face of the earth\": but not (more humble) than the forefathers. R. Yossi says: Even (more humble) than the forefathers. And what is the intent of than any man on the face of the earth\"? — but not (more humble) than the angels." + ], + [ + " (Bamidbar, Ibid. 4) \"And the L-rd said suddenly\": R. Shimon b. Menassia said: Moses was frightened by \"suddenly\" (viz. [Shemot 3:6]), and (here) G-d spoke \"suddenly.\" \"The three of you go out to the tent of meeting!\": We are hereby apprised that the three of them were called by a single utterance, something which (within the framework of nature) the mouth is not capable of uttering nor the ear of hearing. And thus is it written (Shemot 20:1) \"And the L-rd spoke all of these things, saying\" — (Psalms 62:12) \"One (thing) has G-d spoken; two (things) have I heard,\" (Jeremiah 23:29) \"Behold, My word is like fire, declares the L-rd, (and like a hammer that shatters rock.\") (Bamidbar, Ibid.) \"And the L-rd went down in a pillar of cloud\": not as the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When he goes out to war, he goes out with many men, and when he goes out to peace, he goes out with only few. But the Holy One Blessed be He, when He goes out to war, only He goes out, as it is written (Shemot 18:3) \"The L-rd is a man of war\"; and when He comes in peace, He comes with thousands and ten thousands, viz. (Psalms 68:18) \"G-d's chariots are myriads upon myriads, thousands upon thousands.\" (And here He comes to make peace, accompanied by \"a pillar of cloud.\") (Bamidbar, Ibid.) \"And He called Aaron and Miriam, and the two of them came forth.\" Scripture here comes to teach us proper conduct — that when one wishes to speak to someone not in the presence of another, he should not ask the other to leave, but should draw near to him the one he wishes to speak to and talk to him. And why did He not call Moses with them? So that Israel not say that Moses, too, was the object of the L-rd's anger. Variantly: So that Moses not hear the (L-rd's) criticism of Aaron. Variantly: A man (Moses, in this instance) is not to be praised to his face. R. Elazar b. Azaryah says: We find that part of a man's praise is stated to his face. For thus do we find with Noach, (the L-rd saying to him, Bereshit 7:1) \"For you have I found to be righteous before Me in this generation,\" whereas not to his face He says (Ibid. 6:9) \"These are the progeny of Noach: Noach was a completely righteous man in his generations.\" R. Elazar the son of R. Yossi Haglili says: We find that one mentions (only) part of the praise of Him who spoke and brought the world into being \"to His face,\" as it is written (Psalms 66:3) \"Say to G-d: How awesome are Your deeds!\" How much more so is this true (that only partial praise is thus mentioned) with flesh and blood." + ], + [ + " (Bamidbar 12:6) \"And He said: Hear, I pray you (\"na\"), My words\": \"Na\" is a term of imploration. Now does this not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being speaks (thus) with the terrestrial creatures, how much more so flesh and blood (speaking to one another)! R. Shimon b. Yochai says: What is the intent of \"Hear, I pray you, My words\"? They wished to enter into the words of the L-rd, whereupon He asked them to wait until He had finished. How much more so should one not enter into the words of his neighbor, (who may thereby lose his \"train of thought.\") (Ibid.) \"If there be prophets (among you), 'the L-rd' (i.e., the immanence of My name) I invest him with in a vision; in a dream I speak to him.\" — But perhaps, just as I speak with the prophets in a dream and a vision, so I speak with Moses. It is, therefore, written (Ibid. 7) \"Not so, My servant Moses. In all of My household, he (alone) is to be trusted\": aside from the ministering angels. R. Yossi says: even more than the ministering angels. (Ibid. 8) \"Mouth to mouth I spoke to him\": Mouth to mouth I told him to separate from his wife. (Ibid.) \"and in (clear) revelation\": This refers to the revelation of His words. You say: the revelation of his words; but perhaps (it refers to) the revelation of the Shechinah. It is, therefore, (to negate this) written (Shemot 33:20) \"You shall not be able to see My face, for no man can see My face and live.\" R. Akiva says: \"no man\" — literally. \"and live\" (i.e., \"and the live ones\"): This refers to the ministering angels, who live forever (i.e., They, too, cannot see His face.) R. Shimon says: I do not rule out the words of my master; I add to them, viz.: \"and live\": Even the holy creatures, who bear the throne (of glory), do not see the glory. R. Elazar b. R. Yossi says: Not only do they not see it, they do not even know where it is, as it is written (Ezekiel 2:12) \"Then a spirit lifted me and I heard behind me a sound of great tumult. Blessed is the glory of the L-rd from His place\" (wherever it may be). R. Dossa says: \"For a man will not see Me vachai\": \"When he lives\" (\"vachai\") he cannot see Me, but he sees Me when he dies. And thus is it written (Psalms 22:20) \"Before Him shall bow down all who go down to dust, whose spirit does not live.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and not in riddles\": What is the intent of this? Because it is written (Ezekiel 17:2) \"Son of man, propound a riddle,\" then just as I speak to the prophets in riddles, I (sometimes) speak to Moses in riddles; it is, therefore, written \"and not in riddles.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and the configuration of the L-rd does he behold.\" This is a vision of His \"back.\" You say it is a vision of His back, but perhaps it is a vision of His \"face.\" It is, therefore, written (Shemot 33:23) \"And I will remove My hand and you will see My back, but My face will not be seen.\" Moses sought to understand the ways of the Holy One Blessed be He — whereupon He said to him: \"and you will see My back, etc.\": My ways in the world to come, I will reveal to you; but, as to My ways in this world — \"You shall not be able to see My face,\" as it is written (Ezekiel 2:10) \"And He spread it (the scroll in the \"hand\" of G-d) before me, and it was written face and back.\" Now don't even the light-minded and commoners do this, writing face and back? Why mention it then? (The intent is:) \"face\" — (what transpires) in this world; \"back\" — (what transpires) in the world to come. \"face\" — the serenity of the righteous and the affliction of the wicked in this world; \"back\" — the reward of the righteous and the punishment of the wicked in the world to come. (Ezekiel, Ibid.) \"and written upon it were \"kinnim, hegeh, and hi\": \"kinnim\" — the afflictions of the righteous in this world, viz. (Ibid. 32:16) \"This is a kinah (a dirge) and intone it\"; \"hegeh\" — the reward of the righteous in the world to come, viz. (Psalms 92:4) \"(Rejoice) on an assor (a ten-stringed instrument), on a psaltery, on higayon (like 'hegeh') and harp\"; \"and hi\" — the punishment of the wicked in the world to come, viz. (Ezekiel 7:26) \"hoveh (like 'hi') upon hoveh shall come.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And why did you not fear to speak against My servant, against Moses\": Let it not be written \"against My servant.\" (The intent is) that in speaking against Moses, it is as if You have spoken against Me. (for he is \"My servant\"). An analogy: A king had a governor in a province, and the people speak against him. The king says to them: You have not spoken against My servant, but against Me! And if you say (that you are not speaking against Me), but that I do not know his (evil) ways, this (i.e., to say that I am ignorant of his ways) is even worse than your first (offense)!" + ], + [ + " (Bamidbar 12:9) \"And the wrath of the L-rd burned in them, and He departed\": After He apprised them of their offense, He decreed ostracism upon them. Now does this not follow a fortiori, viz.: If He who spoke and brought the world into being did not vent His wrath upon flesh and blood until He apprised them of their offense, how much more so should flesh and blood not vent his anger upon his neighbor until he apprises him of his offense! R. Nathan says: He apprised them of their offense and then decreed ostracism upon them so that they not say as Iyyov did (Iyyov 10:2) \"Apprise me of what You accuse me!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 12:10) \"And the cloud departed from above the tent\": An analogy: A king says to a pedagogue: \"Chastise my son — but not until I leave!\" For a father is mercifully inclined to his son. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is mercifully inclined to the righteous in the time of His wrath, how much more so in the time of His (good) will! As it is written (Isaiah 49:8) \"In a time of (good) will I (most certainly) will answer you!\" (Ibid.) \"And, behold, (after the cloud had departed), Miriam was as leprous as snow\": We are hereby taught that she was stricken with intense (i.e., highly visible) leprosy, and that she was fair-skinned (for which reason it looked like snow). And thus is it written (Shemot 4:6) \"And the L-rd said further to him (Moses): Place now your hand into your bosom … and, behold, his hand was leprous as snow.\" (Ibid.) \"And Aaron 'turned'\": He was \"turned\" from his leprosy. R. Yehudah b. Betheira says: He who says that Aaron was stricken (with leprosy) is destined to pay for it. He who spoke and brought the world into being covered up for him (by not mentioning it explicitly in the verse) and you would reveal it! He who says that Tzelafchad was the mekoshesh (\"the wood gatherer\" [viz. Bamidbar 15:32]) is destined to pay for it. He who spoke and brought the world into being covered up for him and you would reveal it! And he who says that the ban was placed on Akavya b. Mehalalel (viz. Berachoth 19a) is destined to pay for it. \"And Aaron turned to Miriam, and, behold, she was leprous\": Scripture hereby apprises us that whenever he looked at her she became leprous. (Ibid. 11) \"And Aaron said to Moses: Pray, my lord, do not impute transgression to us in that we have been foolish and have sinned.\": He said to him: If we have been willful (in our sin), forgive us, as if we were unwitting. (Ibid. 12) \"Let her not be as a dead one\": Just as a dead body imparts tumah in a tent, so, a leper imparts tumah by entrance (into a house). Aaron hereby said: Our sister loses on all accounts: I (being her kin) cannot quarantine her nor declare her tamei nor declare her clean. In passing we learn that Aaron expounds that one (a Cohein) does not inspect the plague-spots of his kin. \"who leaving his mother's womb\": He should have said \"who leaving our mother's womb,\" but Scripture here is being euphemistic. \"and half his flesh has been consumed\": He should have said \"and half our flesh,\" as in (Bereshit 37:27) \"for he is our brother, our flesh,\" but Scripture here is being euphemistic. (Ibid. 13) \"And Moses cried out to the L-rd, saying: 'Lord, I pray You; heal her, I pray You.'\": Scripture hereby teaches us proper conduct — that one's requests should be prefaced by two or three words, of imploration. And what is the intent of \"saying\"? Moses said: Answer me whether You will heal her or not — and the Holy One Blessed be He answered him, viz. (14) \"And the L-rd said to Moses: Now if her father had spat in her face, etc.\" R. Elazar b. Azaryah says: In four places Moses requested (to be answered by the Holy One Blessed be He), and he was answered. Similarly, (Shemot 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say: \"The children of Israel would not listen to me, etc.\" What is the intent of \"to say\"? Moses asked the L-rd to answer him whether or not he would redeem them. And He did answer him (Ibid. 7:4) \"And I will take out My hosts. My people, Israel, from the land of Egypt.\" Similarly, (Bamidbar 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd to say: (16) Let the L-rd, the G-d of the spirits of all flesh, appoint a man over the congregation.\" What is the intent of \"to say\"? Moses said to Him: Answer me as to whether or not You will appoint leaders (for them). And He did answer him, (Ibid. 18) \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\" Similarly, (Devarim 3:23) \"And I implored the L-rd at that time to say.\" What is the intent of \"to say\"? He said to Him: Answer me as to whether or not I will enter the land. And He did answer him, (Ibid. 26) \"It is enough for you, etc.\" Here, too, let \"to say\" not be written. But, (the intent is that) he asked Him to answer whether or not He would heal her, and He answered \"Now if her father had spat in her face, etc.\" (Bamidbar, Ibid. 13) \"G-d, I pray You; heal her, I pray You\": Why did Moses not prolong his prayer? So that Israel not say \"His sister is in distress and he stretches out his prayer.\" Variantly: It is not that Moses prays and the L-rd hears his prayer, but (in the order of) (Iyyov 22:28) \"You (the tzaddik) will decree, and it will be fulfilled for you,\" (Isaiah 58:9) \"Then, when you (the tzaddik) call, the L-rd will answer.\" R. Eliezer was asked by his disciples: How long shall a man be in his prayer? He answered: Not longer than Moses, of whom it is written (Devarim 9:18) \"And I fell down before the L-rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights.\" And how short should he be in prayer? He answered: Not shorter than Moses, of whom it is written \"G-d, I pray You; heal her, I pray You.\" There is a time to be short and a time to be long." + ], + [ + " (Bamidbar 12:14) \"And the L-rd said to Moses: Now if her father had spat in her face, etc.\" R. Achi b. R. Yoshiyah said: There were \"two rebukes,\" viz.: If her father of flesh and blood had rebuked her, she would (sit) in shame (sequestered) for seven days, does it not follow that if (her Father) He who spoke and brought the world into being (rebuked her), (she should be sequestered) fourteen (days)! But \"it suffices that what is derived from an argument a fortiori be as that which it is derived from\" — Just as her father, seven; so, He who spoke and brought the world into being, seven. (Ibid.) \"Let her be sequestered seven days outside the camp, and then let her be gathered in.\": The Holy One Blessed be He sequestered her, and the Holy One Blessed be He declared her tamei and the Holy One Blessed be He declared her clean. (Ibid. 12:15) \"And the people did not journey until Miriam had been gathered in\": to teach that \"with the measure that a man measures, so is he measured.\" Miriam waited for Moses a short while, viz. (Shemot 2:4) \"And his sister stationed herself at a distance, etc.\"; therefore, the Shechinah, the ark, the Cohanim, the Levites, and the seven clouds of glory did not journey until Miriam had been gathered in. Joseph merited taking the bones of his father (for burial), and there were none among his brothers greater than he, viz. (Bereshit 50:7-9) \"And Joseph went up to bury his father … and there went up with him both chariots and riders.\" Who was greater among us than Joseph, only Moses meriting bringing him to burial. And there is none in Israel greater than he, viz. (Shemot 13:19) \"And Moses took the bones of Joseph with him.\" Who is greater among us than Moses, none but the Holy One Blessed be He bringing him to burial, viz. (Devarim 34:6) \"And He buried him in the valley of the land of Moav\": R. Yehudah says: If it (the above) were not an explicit verse, it would be impossible to say it. Where did Moses die? In the portion of Reuven, viz. (Ibid. 1) \"And Moses went up from the steppes of Moav to Mount Nevo.\" This is the territory of the sons of Reuven, viz. (Bamidbar 32:37-38) \"And the sons of Reuven built Cheshbon and Elalei and Kiryathayim and Nevo.\" And he was buried only in the territory of Gad, viz. (Devarim 33:20-21) \"And to Gad he said: Blessed be he who broadens Gad … and he saw the best for himself. For there the portion of the lawgiver (Moses) is hidden.\" From the portion of Reuven to that of Gad is four mils. Those four mils — Who carried him\"? We are hereby taught that Moses was (carried) in the \"hand\" of the Holy One Blessed be He the four mils from the portion of Reuven to that of Gad, while the ministering angels extolled him in song, (Ibid.) \"He wrought the righteousness of the L-rd and His judgments with Israel.\" And He thus gathers in not only Moses, but all of the righteous, as it is written (Isaiah 58:8) \"And your righteousness shall go before you, and the glory of G-d will gather you in.\" (Bamidbar, Ibid. 16) \"And afterwards the people journeyed from Chatzeiroth\": This journey was after Miriam was gathered in." + ], + [ + " (Bamidbar 15:2) \"Speak to the children of Israel and say to them: When you come to the land of your settlings which I give to you, etc.\": Scripture comes to teach us that Israel were obligated to bring libations (with their offerings) only after inheritance and settlement (of the land [viz. Ibid. 15:5]). You say after inheritance and settlement, but perhaps immediately upon their entry to the land. It is, therefore, written (Devarim 17:14) \"When you come to the land that the L-rd your G-d gives to you, and you inherit it and you settle in it, etc.\" Since \"comings\" are mentioned in the Torah unqualified, and in one instance (above) it is specified, after inheritance and settlement, so all (\"comings\" are understood as) after inheritance and settlement, which teaches us that wherever \"settlings\" is written, after inheritance and settling is understood. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva queried him: But in respect to Shabbath it is written \"settlings\" (viz. Vayikra 23:3), and it obtains both in Eretz Yisrael and outside of it! R. Yishmael replied: If \"lighter\" mitzvoth obtain both in the land and outside it, how much more so, Shabbath, the \"graver.\" And it (\"settlings\") comes to teach that in an individual altar (\"bamah\") there is no obligation to bring libations. R. Akiva says: Scripture comes to teach us that libations are to be offered on a bamah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this (\"When you come to the land\") written? For it would follow, since we find that the vessels of the Temple were more than those of the tent of meeting (viz. I Kings 7:27), so, the libations of the Temple were more than those of the tent of meeting; it is, therefore, written (Bamidbar 15:2) \"When you come … (3) and you shall offer, etc.\" to teach that even though there were more vessels in the Temple than in the tent of meeting, there were not more libations. (Ibid. 3) \"and you shall offer a fire-offering to the L-rd\": This implies that all that is offered for the fire requires libations, even a meal-offering. It is, therefore, written \"a burnt-offering.\" This tells me only of a burnt-offering (that it requires libations). Whence do I derive (the same for) peace-offerings? From \"a sacrifice.\" Whence do I derive (the same for) a thank-offering? From \"or a sacrifice.\" This would imply (that libations are required) for these as well as for first-born, tithe, Pesach and guilt-offering. It is, therefore, written \"for an expressed vow or as a guilt-offering.\" Scripture speaks only of offerings that are brought as vow and gift. — But this would imply that I exclude them (from libations) as well as mandatory festival offerings! — It is, therefore, written \"or in your festivals,\" to include these (as requiring libations). — But this would imply (that libations are required for) burnt-offerings and mandatory peace-offerings that are brought on festivals, and for a mandatory sin-offering that is brought on festivals! — It is, therefore, written (Ibid. 15;8) \"And if you offer a bullock as a burnt-offering or as a sacrifice.\" \"Bullock\" was included in the general category (of offerings) and departed from it (for specific mention) to teach about the category, viz.: Just as \"bullock,\" which is brought for vow or gift (requires libations, so, all (offerings) that are brought for vow or gift require libations) — to exclude sin-offerings and guilt-offerings, which are not brought for vow or gift.", + " (Bamidbar 15:3) \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\": What is the intent of this? Because it is written \"and you shall offer a fire-offering to the L-rd, a burnt-offering or a sacrifice,\" I might think that a burnt-offering of fowl (also) requires libations; it is, therefore, written \"of the herd or of the flock\" — to exclude a burnt-offering of fowl as not requiring libations. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yochanan says: This is not needed, for it is already written \"or a sacrifice.\" Just as \"a sacrifice\" is a beast, so, a burnt-offering. What is the intent, then, of \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\"? Because it is written (Vayikra 1:2) \"A man if he offers of you an offering to the L-rd … from the herd and from the flock,\" I might think that if he said: I take it upon myself to bring a burnt-offering he must bring one of each; it is, therefore, written (here) \"of the herd or of the flock,\" that he brings either one by itself. It is written in respect to the Pesach offering (Shemot 12:5) \"from the sheep and from the goats shall you take it.\" Either one by itself? Or, one of each? It is, therefore, written (Vayikra 1:10) \"And if of the flock is his offering, of the sheep or of the goats for a beast-offering.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If a burnt-offering, the \"graver\" may be brought from one kind, then Pesach, the \"lighter,\" how much more so may it be brought from one kind! What, then, is the intent of \"from the sheep and from the goats shall you take it\"? Either one by itself. Issi b. Akiva says: \"to present a sweet savor to the L-rd (of the herd or of the flock\"): either one by itself. You say either one by itself, but perhaps (the intent is that he brings) one of each. Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the atzereth (Shavuoth) lambs, of which two must be brought (viz. Vayikra 23:19), may come of one kind, then a burnt-offering, two of which need not be brought, how much more so may it come of one kind! — No, this may be true of the two atzereth lambs, Scripture limiting their bringing (to atzereth), for which reason they may come of one kind, as opposed to a burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing — wherefore it must be brought from two kinds! — This is refuted by the he-goats of Yom Kippur, Scripture \"expanding\" their bringing (to two) and yet being brought from one kind. (And they will refute \"burnt-offering\" — that even though Scripture \"expands\" its bringing, it may be brought of one kind.) — No, this may be true of the Yom Kippur he-goats, Scripture limiting their bringing, for they are not brought the whole year, wherefore they may be brought of one kind, as opposed to a burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing in that it may be brought the entire year — wherefore it should be permitted only of two kinds. This is refuted by a sin-offering, which, even though Scripture \"expands\" its bringing to all the days of the year, may be brought of one kind — so that a burnt-offering, too, should be able to come from one kind. — No, this may be true of a sin-offering, Scripture limiting its bringing, in that it may not be brought as vow or gift, wherefore it is permitted to bring it of one kind, as opposed to burnt-offering, Scripture \"expanding\" its bringing in that it may be brought as vow or gift — wherefore it should be permitted to bring it only of two kinds. It must, therefore, be written (15:3) \"to present a sweet savor to the L-rd, of the herd or of the flock\" — either one by itself. (15:4) \"Then the offerer shall offer\": Because it is written (Vayikra 22:18) \"A man, a man … who offers, etc.\", this tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a woman? From \"Then the offerer shall offer\" — in any event. \"Then the offerer shall offer his offering to the L-rd, a meal-offering, an issaron of flour.\" R. Nathan says: This is a prototype for all who donate a meal-offering not to give less than an issaron. \"mixed with a revi'ith of a hin of oil. (5) And wine for libations, a revi'ith of a hin\": oil for mixing and wine for libations. \"shall you present with the burnt-offering or the sacrifice\": What is the intent of this? From (3) \"And you shall offer a fire-offering to the L-rd,\" I might think that if he said \"I vow to bring a burnt-offering; I vow to bring peace-offerings\" that he may bring one libation for both; it is, therefore, written \"the burnt-offering or the sacrifice (of peace-offerings)\" — he brings one for each in itself. I might think if he said (\"I vow) five lambs for a burnt-offering, five lambs for peace-offerings,\" that he brings one libation for all; it is, therefore, written \"with the burnt-offering or the sacrifice for each lamb\" — he brings for each in itself. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: What is the intent of this (\"with the burnt-offering or the sacrifice\")? For I would think: If where the rule for an ox burnt-offering is the same as that for a lamb burnt-offering (i.e., that they are both burned), they are not similar in libations, (an ox requiring a half hin, and a lamb, a quarter hin,) then where the rule for a lamb burnt-offering is not the same as that of a lamb of peace-offerings, (the first being burned and the second eaten,) how much more so should they not be similar in libations! It is, therefore, written \"shall you present with the brunt-offering or the sacrifice\" — Even though the rule (for the offering) is not the same, the libations are. R. Nathan says: \"shall you present with the burnt-offering\": This is the burnt-offering of a leper (i.e., even though it is mandatory and not vow or gift, it requires libations). \"or the sacrifice\": This is his (the leper's) sin-offering. \"or the sacrifice\": This is his guilt-offering. \"for each lamb\": to include the burnt-offering of a woman after birth as requiring libations. \"for each lamb\": to include (as requiring libations) the eleventh (which one erroneously designated as the first-born beast-tithe (instead of the tenth). For we nowhere find in the entire Torah that the secondary (the eleventh in this instance, which requires libations,) is severer than the primary (the tenth, which does not). \"And if it is a ram, then you shall present as the meal-offering (two esronim of flour mixed with a third of a hin of oil\": Scripture here comes to differentiate between the libations for a lamb and those for a ram. For it would follow (otherwise), viz.: cattle require libations and sheep require libations. If Scripture did not differentiate between the libations for a calf, and those for an ox, so, it would not differentiate between those for a lamb and those for a ram. It is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as a meal-offering, etc.\" Scripture differentiates between the libations for a lamb, (\"a quarter of a hin\") and those of a ram (\"a third of a hin\"). Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this written? For it would follow (otherwise), viz.: If where libations (in general) were increased, no differentiation was made between a calf and an ox, then where libations (in general) were decreased, how much more so should no differentiation be made between a lamb and a ram! It is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as a meal-offering, etc.\" Scripture hereby apprises us that even though libations (in general) were decreased, a differentiation was made between a lamb and a ram. (Ibid.) \"mixed with oil, a third of a hin\": For it would follow (otherwise), viz.: Since the lamb of the omer requires two esronim (viz. Vayikra 23:13), and the ram of a burnt-offering requires two esronim, then just as I learned about the lamb of the omer that even though its esronim were doubled, its libations were not doubled (viz. Ibid.), so, the ram of the burnt-offering, even though its esronim were doubled, its libations should not be doubled; it is, therefore, written \"And if it is a ram, then you shall present as the meal-offering, etc., mixed with oil, etc.\" Scripture hereby apprises us that just as its esronim were doubled, so, its libations were doubled (i.e., increased). \"with oil a third of a hin and wine for libations\": oil for mixing; wine, for libations. \"shall you offer, a sweet savor to the L-rd\": It gives Me pleasure that I say, and My will is done. (Bamidbar, Ibid. 8) \"And if you offer a bullock as a burnt-offering or as a sacrifice for an expressed vow, etc.\": \"Bullock\" was included in the general category and it departed from that category (for special mention) to teach about the category that just as a bullock comes for a vow or a gift and requires libations, so, all that come for a vow or a gift require libations. (Ibid. 9) \"Then he shall present with the bullock a meal-offering\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 3) \"And you shall offer a fire-offering to the L-rd,\" I might think that if he said \"I vow to bring a burnt-offering; I vow to bring peace-offerings,\" he brings one libation for both; it is, therefore, written \"or as a sacrifice (of peace-offerings),\" whereby we are taught that he brings one for each in itself. Or (I might think that) even if he said \"I vow to bring five oxen for a burnt-offering; five oxen for peace-offerings,\" I might think that he brings one libation for all; it is, therefore, written \"a burnt-offering or a sacrifice,\" whereby we are taught he brings one for each in itself. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: What is the intent of \"or a sacrifice\"? For it would follow: If (even though) what transpires with a lamb burnt-offering is the same as that which transpires with an ox burnt-offering (i.e., that they are entirely burnt), still, they are not equivalent for libations, then, where what transpires with an ox burnt-offering is not the same as that which transpires with ox peace-offerings, (which are eaten), how much more so should they not be equivalent in libations; it is, therefore, written \"or as a sacrifice (of peace-offerings),\" to teach that even though they are not equivalent in what transpires with them, they are equivalent for libations. (Ibid. 10) \"And wine shall you offer for libations\": oil for mixing; wine, for libations — on bowls. You say \"on bowls,\" but perhaps (the intent is) on the fire. If you say this, you will put out the fire, and the Torah writes (Vayikra 6:6) \"A perpetual fire is to be kept burning on the altar, not to go out.\" How, then, am I to understand \"for libations\"? As meaning \"on bowls.\" \"a sweet savor to the L-rd\": It gives Me pleasure that I say, and My will is done.\" (Ibid. 11) \"Thus shall it be done for the one ox\": Scripture here tells us that the Torah did not differentiate between the libations for a calf and those for an ox. For it would follow (otherwise), viz.: Sheep require libations and cattle require libations. If I have learned that the Torah differentiates between libations for a lamb and those for a ram, then so should it differentiate between those for a calf and those for an ox. It is, therefore, written \"Thus shall it be done for the one ox,\" (big or small), the Torah not differentiating between the libations for a calf and those for an ox. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: If where libations (in general) were decreased, a differentiation was made between a calf and an ox, then, where libations (in general) were increased, how much more so should a differentiation be made between a calf and an ox! It is, therefore, written \"Thus shall it be done for the one ox.\" Scripture hereby apprises us that even though libations (in general) were increased, no differentiation was made between a calf and an ox. (Ibid.) \"or for the one ram\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations of a one-year old (\"a lamb\") and the libations of a two-year old (\"a ram\"), so it should differentiate between the libations of a two-year old and those of a three-year old. Scripture hereby apprises us (by \"the one ram\") that no such differentiation was made. (Ibid.) \"or for the lamb among the sheep\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations for a sheep and those for a ram, so it should differentiate between the libations for a ewe (female)-lamb and those for a (ewe-) sheep. We are hereby apprised (by \"the [female] lamb [one year old] among the sheep [two years old]\") that no such differentiation was made. (Ibid.) \"or among the goats\": Why is this written? For it would follow otherwise, viz.: Since we find that the Torah differentiated between the libations for a lamb and those for a ram, so it should differentiate between those for a kid and those for a (full-grown) he-goat; it is, therefore, written \"or among the goats.\" The largest of the goats is hereby equated with the youngest of the lambs. Just as the latter, three logs (i.e., a quarter of a hin), so, the former, three logs. (Ibid. 12) \"Thus shall you do for (each) one\": This tells me only of these (i.e., the original sacrifices). Whence do I derive (the same for) their exchanges? From \"Thus shall you do for each one.\" (Ibid. \"According to the number (of animals) that you offer\": He may not decrease (the number of libations). — But perhaps if he wishes to increase (the number) he may do so. It is, therefore, (to negate this) written \"According (i.e., strictly according) to their number.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonah says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Ibid. 15) \"All the native-born shall do (precisely) thus, these things\" — neither to decrease nor to increase. What, then, is the intent of \"According to the number that you offer\"? I might think that if he wishes to double (the original number as a gift) he may do so. It is, therefore, written \"Thus shall you offer (libations) for (each) one, according to their number.\" From here they ruled: It is permitted to intermix the libations for bullocks with those of rams; the libations of lambs with the libation of (other) lambs; the libations of individuals with those of the congregation; the libations of the day with those of the preceding evening (— their numbers being the same.) But it is not permitted to intermix the libations of lambs with those of bullocks and rams (— their numbers not being the same).", + " (Ibid. 13) \"All the native-born shall thus do, etc.\": From here we learn that libations can be donated. How much? Three logs, (which suffice for a lamb). And whence is it derived that if he wishes to add he may do so? From \"shall do.\" I might think he can decrease; it is, therefore, written \"thus.\" From here it was derived: One is not to donate two or five, (which do not [exactly] suffice for anything), but he may donate three or four or six or above, (which do [exactly] suffice for something). Variantly: What is the intent of \"All the native-born, etc.\"? Because it is written (Vayikra 22:25) \"And from the hand of a gentile you shall not present (as a sacrifice) the bread of your G-d of all these (blemished animals)\" — These you do not accept (from gentiles), but you do accept unblemished animals. After we have learned that a gentile may bring a burnt-offering, I can now conclude: An Israelite brings a burnt-offering and a gentile brings a burnt-offering. Can I also conclude: Just as an Israelite brings libations, so, a gentile brings libations? It is, therefore, written \"All the native-born shall thus do these (libations)\" — An Israelite brings libations, but a gentile does not. I might, then, think that his burnt-offering does not require libations; it is, therefore, written \"shall thus do\" (to bring libations) — whence they ruled: If a gentile sent his burnt-offering from abroad and sent libations along with it, his own are used; and if not they are to be brought by the congregation." + ], + [ + " (Bamidbar 15:14) \"And if a stranger sojourn among you\": This tells me (as being likened to an Israelite in this regard) only of a proselyte who had converted before (i.e., one who had left Egypt with them). Whence do I derive (the same for) one who converts now? From \"and who shall be in your midst throughout your generations.\" \"and he shall offer a fire-offering\": kinds of blood (i.e., animal sacrifices involving blood). You say sacrifices involving blood, but perhaps only a meal-offering (which is entirely burned)! — It is, therefore, written \"Thus shall he do.\" Just as you (in the desert offered) kinds of (sacrifices involving) blood, so, converts offer kinds of blood. — (In that case,) why should we not say: Just as Israel (in the desert offered) blood of a beast ([and not of a fowl] viz. Shemot 24:5), so, converts (are inducted only) through the blood of a beast. It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 16) (\"One Torah and one judgment shall there be) for you (and for the stranger who sojourns with you\") — To you (in general, as requiring blood for induction into Israel) have I likened him and not to (the specifics [i.e., beast versus fowl] of) your offerings. Rebbi says: Just as Israel entered the covenant only with three things — circumcision, immersion, and acceptance of the offering — so, the proselytes, like them. — But perhaps just as Israel through peace-offerings, so, proselytes, through peace-offerings. It is, therefore, written \"And he shall offer a fire-offering, a sweet savor to the L-rd.\" Come and see: Which kind of blood (sacrifice) is relegated entirely to the fire, nothing remaining of it? Only a fowl burnt-offering ([but in a beast burnt-offering, the skin reverts to the Cohanim]). I might think (that the induction of the proselyte can be satisfied) even with a meal-offering; it is, therefore, written (\"As you are) thus (shall the stranger be\"). To bring one bird (as a fowl burnt-offering) is impossible. For we do not find a single bird serving as an offering in the entire Torah — whence it was stated: All the bird couples in the Torah — half is a burnt-offering; half a sin-offering, except for that of a proselyte, which is entirely (relegated) to the fire. Variantly: \"As you do, thus shall he do\": What is the intent of this? For it would follow (otherwise), that since we find the Torah to have differentiated his offering, (Israel bringing [beast] burnt-offerings and peace-offerings, and a proselyte, a fowl burnt-offering), it is, therefore, written \"Just as you do (with libations), thus shall he do\" — Just as you, six (logs) for a bullock, four for a ram, and three for a lamb, thus the proselytes.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 15:15) \"The congregation (— one statute shall there be for you, etc.\"): This (Ibid. 2, \"the sons of Israel\") tells one only of the men (as bringing libations). Whence do I derive (the same for) the women? From \"the congregation.\" \"One statute shall there be for you and for the stranger that sojourns (among you\"): Because this speaks of Israel, the proselytes must be (specially) included. \"an everlasting statute unto your generations\": that this (the libations) obtain in all the generations. \"As you, thus shall the stranger be before the L-rd\": What is the intent of this? From (Shemot 28:38) \"And it (the head-plate) shall be on his (Aaron's) forehead always for acceptance for them before the L-rd,\" I might think that this applied only to (native-born) Israelites. Whence do I derive (the same for) proselytes? From \"As you, thus shall the stranger be before the L-rd.\" (Ibid. 16) \"One Torah and one judgment shall there be for you and for the stranger who sojourns among you\": Scripture hereby likens the proselyte to the native-born in respect to all the mitzvoth of the Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 15:15-17) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: … upon your coming to the land whither I bring you there\": R. Yishmael says: Scripture varied (linguistically) this \"coming\" from all the other \"comings\" in the Torah. For in all the other instances it is written \"And it shall be, when you come to the land\"; \"And it shall be when the L-rd shall bring you\" (all such expressions connoting permanent settlement), whereas here it is written \"upon your coming\" (connoting the moment of arrival), to teach that the mitzvah of challah (the Cohein's share of the dough) devolved upon them immediately upon their entering the land \"whither I bring you there\": From here you derive that produce grown outside the land which enters the land is subject to challah. It is from here (Eretz Yisrael) to there that R. Eliezer ruled it subject to challah, and R. Akiva exempts it. R. Yehudah says: Produce grown outside the land which entered the land — R. Eliezer exempts it, it being written (Ibid. 19) \"and it shall be, when you eat of the bread of the land,\" and R. Akiva rules it subject to challah, it being written \"there\" (i.e., in Eretz Yisrael). What is the intent of \"when you eat of the bread of the land\"? From (Ibid 20) \"the first of your dough,\" I would understand even other produce (as being subject to challah). You, therefore, reason: It is written here \"bread\" and elsewhere (Devarim 16:3) \"bread.\" Just as \"bread\" there is of the five species: wheat, barley, rye, oats, and spelt, so, \"bread\" here. (Bamidbar, Ibid. 19) \"that you shall separate an offering (terumah)\": This speaks of the \"great terumah\" (taken from one's produce [viz. Devarim 18:4]) — But perhaps it speaks of the challah offering! — (This cannot be, for) (Bamidbar, Ibid. 20) \"challah, you shall offer up an offering\" already speaks of challah. How, then, is \"you shall offer up an offering to the L-rd to be understood? As referring to the \"great terumah,\" (which is taken before the challah is separated). (Devarim 18:4) \"The first of your corn, your wine, and your oil … shall you give to him\" (the Cohein). This is mandatory. You say that it is mandatory, but perhaps it is optional (i.e., if you separate it, you must give it to him, but you need not separate it.) It is, therefore, written \"You shall separate terumah\" — It is mandatory and not optional. I might think that flours, too, are subject to challah; it is, therefore, written \"the first of your dough\" — when it has become dough. [From here they ruled: One may eat a chance meal of started dough of wheat before it has been rolled out, or of barley before it had been well kneaded, (after which it becomes subject to challah). If one ate of it — of wheat flour, after it had been rolled out, or of barley flour after it had been well kneaded, (without taking challah) — he is liable to the death penalty. Once she had added the water, she must remove her challah, so long as there not remain there (in the kneading-trough) five quarter-kavs or more of flour that had not been mixed with water, (for if there did, they are subject to challah.)] For challah is not taken from (unprocessed) flour. If one had not taken challah from the dough, I might think he may not take it from the bread; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 19) \"And it shall be when you eat of the bread of the land, you shall separate, etc.\" R. Akiva says: All (vis-à-vis the separation of challah) is contingent upon its forming a crust in the oven. (Ibid. 24) \"As terumah of the threshing floor, so shall you offer it\" (the challah). Just as with terumah, (the designated separation is) one (part) to a thousand, so, challah. And just as terumah of the threshing floor is \"raised\" (if it became intermixed) with one hundred and one times (its amount of non-terumah — which may then be eaten by non-Cohanim); and it creates a forbidden admixture for non-Cohanim if it fell into (only) a hundred of non-terumah; and it creates liability to the death penalty and to the one-fifth (chomesh) restitution penalty (viz. Vayikra 5:16) — so, with challah. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan \"whispered\" to him: You liken it to terumah of the threshing floor, (the percentage of) which is unspecified (in the Torah)? I will liken it to terumath ma'aser (Bamidbar 18:26), (the percentage of) which is explicit (in the Torah) — and one-tenth should be taken (as challah). He responded: It is written \"As the terumah of the threshing floor, so shall you offer it.\" It is likened to terumah of the threshing floor, and not to terumath ma'aser.", + " (Bamidbar 15:21) \"Of the first of your dough\": Why is this written? (i.e., It is already written in the preceding verse.) From (the preceding verse) \"The first of your dough,\" I might understand it to mean the first of (all) your doughs. It is, therefore, written \"Of the first of your dough\" — part of it and not all of it. (Ibid. 20) \"The first of your dough\": To include leket (Vayikra 19:9), shikchah (Devarim 24:19), and peah (Vayikra 19:9) as subject to challah. For it would follow (otherwise), viz.: If other produce (i.e., rice and millet), which is subject to ma'aser, is exempt from challah, then leket, shikchah, and peah, which are not subject to ma'aser, how much more so should they be exempt from challah! It is, therefore, written \"the first of your dough,\" to include leket, shikchah, and peah as subject to challah. Or, let other produce be subject to challah, viz.: If leket, shikchah, and peah, which are exempt from ma'aser, are subject to challah, then other produce, which is subject to ma'aser, how much more so should it be subject to challah! It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"bread.\" Just as \"bread\" there, is of the five species, so, \"bread\" here (which is subject to challah) is of the five species. (Bamidbar, Ibid.) \"The first of your dough\": I would understand this to include the dough of terumah and the dough of second-tithe. It is, therefore, written (Ibid.) \"challah shall you separate as an offering\": (The connotation is:) What is separated is holy and what remains is mundane, and not (as in the above instance) where both are holy. But they said: The dough of second-tithe in Jerusalem is subject to challah, (for second-tithe may be eaten by the owner in Jerusalem, so that it is not \"holy\" there). (Ibid. 21) \"shall you give to the L-rd as an offering\": What is the intent of this? Because it is written (20) \"challah shall you separate as an offering,\" but we have not been apprised of the amount of the challah, it is, therefore, written \"shall you give to the L-rd as an offering\" — so that it comprises a \"gift\" to the Cohein. From here we derive: The amount of challah for a private person — one (part) out of twenty-four; for a baker; one out of forty-eight. For the dough of a private person is little, and it (less than one twenty-fourth) does not constitute a \"gift\" to the Cohein, whereas the dough of a baker is (relatively) large and it (one forty-eighth) constitutes a \"gift\" to the Cohein. R. Yehudah says: This is not the reason; but a private person is generous with his dough and a baker is sparing of his dough, and when he minimizes, he should not minimize less than one forty-eighth. From here it was ruled: A private person who makes a feast for his sons — one twenty-fourth; and a woman who bakes and sells in the marketplace — one forty-eighth. If her dough became tamei unwittingly or under constraint — one forty-eighth. If it became tamei willfully (i.e., if she deliberately made it tamei in order to give less challah), she takes one twenty-fourth (even though the challah is to be burned), so that \"the sinner not profit.\" R. Shimon b. Yochai says: Even if it came out to one-sixtieth, it is valid, so long as there was no (original) intent (for that amount). (Ibid. 21) \"throughout your generations\": to include the aftergrowths of shevi'ith (the sabbatical year) as being subject to challah. For it would follow (otherwise), viz.: If other produce, which is subject to the tithe is exempt from challah, then the after-growths of shevi'ith, which are exempt from the tithe, how much more so should it be exempt from challah! — (No,) this is refuted by leket, shikchah, and peah, which, though exempt from the tithe are subject to challah. — No, this may be true of leket, shikchah, and peah, whose kind (i.e., other produce, which is not leket, etc.) is subject to the tithe — for which reason they are subject to challah, as opposed to the dough of shevi'ith, whose kind is exempt from the tithe, (ownerless produce [hefker] being exempt from the tithe) — wherefore it (the dough) should be exempt from challah. It is, therefore, written \"throughout your generations,\" to include the aftergrowths of shevi'ith as being subject to challah. From here they ruled: If one eats of the aftergrowths of shevi'ith before its challah has been taken, he is liable to the death penalty." + ], + [ + " (Bamidbar 15:22) \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": Idolatry was in the category of all the mitzvoth for (unwitting transgression of) which the congregation (i.e., beth-din) brings a bullock (viz. Vayikra 4:14), and Scripture here removed it from its category (for special mention), that the congregation bring a bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering, for which reason this section was stated. \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": Scripture here speaks of idolatry. You say idolatry, but perhaps (it speaks of his transgressing) all of the mitzvoth of the Torah. It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 24) \"And it shall be, if by the eyes of the congregation it were done in error\" — Scripture hereby singles out one mitzvah. And which is that? (the injunction against) idolatry. You say it is idolatry, but perhaps it is (any) one of all the mitzvoth stated in the Torah. It is, therefore, written \"And if you err and do not do all of these mitzvoth\": This comes to define \"the one mitzvah.\" Just as one who transgresses all of the mitzvoth divests himself of the Yoke, and breaks the covenant, and perverts the Torah, so, he who transgresses one mitzvah does the same, as it is written (Devarim 17:2-3) \"to destroy His covenant (— turning to the worship of other gods.\") And \"the covenant\" is nothing other than Torah, as it is written (Ibid. 28:69) \"These are the words of the covenant, etc.\" Rebbi says \"all\" is written here (Bamidbar 15:22), and \"all\" is written elsewhere, (Devarim 5:8) \"all likenesses.\" Just as \"all\" there speaks of idolatry, so, \"all\" here. (Bamidbar, Ibid.) \"which the L-rd spoke to Moses\": Whence is it derived that one who acknowledges idolatry denies the ten commandments? It is written (here, in respect to idolatry) \"which the L-rd spoke to Moses,\" and there, (in respect to the ten commandments, Shemot 20:1) \"And G-d spoke all these words, saying.\" (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; (two things ['I am the L-rd your G-d, etc.' and 'There shall not be unto you other gods, etc.'] have I heard.\") (Jeremiah 23:29) \"Is My word not like fire, says the L-rd (and like a hammer shattering rock?\") Whence do I derive (the same, i.e., that one who acknowledges idolatry denies [not only what we heard from G-d,]) but also what Moses was commanded (and relayed to us)? From (Ibid. 23) \"All that the L-rd commanded you by the hand of Moses.\" And whence do I derive (the same for) what was commanded to the forefathers? From (Ibid.) \"from the day that the L-rd commanded.\" And from when did the L-rd begin to command? From Adam, viz. (Bereshit 2:15) \"And the L-rd G-d commanded the man, etc.\" And whence do I derive (the same for) what was commanded to the prophets? From (Ibid.) \"and onwards throughout your generations.\" We are hereby apprised that one who acknowledges idolatry denies the ten commandments, and what was commanded to Moses, and what was commanded to the forefathers, and what was commanded to the prophets. And one who denies idolatry acknowledges the entire Torah.", + " (Bamidbar, Ibid.) \"And it shall be, if by the eyes of the congregation it were done in error\": This mitzvah was allotted a special section in itself. Which is that? (the injunction against) idolatry. \"then all the congregation shall offer one young bullock as a burnt-offering.\" Why mention \"one\"? For it would follow (otherwise), viz.: If where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering it brings a bullock for a sin-offering, (viz. Vayikra 4:14), then here, where the congregation does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring a bullock for a sin-offering! It is, therefore, written \"then all the congregation shall offer (only) one young bullock.\" \"with its meal-offering and its libation\": that of the burnt-offering. — But perhaps also that of the sin-offering (is intended). It is, therefore, written (Ibid.) \"as ordained\" (and no libation is ordained for a sin-offering). \"and one kid of goats as a sin-offering\": Why mention \"one\"? For it would follow (otherwise), viz.: If (on Yom Kippur), where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering, it brings two he-goats for a sin-offering, then here, where it does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring two he-goats for a sin-offering! It is, therefore, written \"and one kid of goats as a sin-offering.\"", + " (Ibid. 25) \"And the Cohein shall make atonement for the entire congregation of the children of Israel\": Whence is it derived that if one of the tribes did not bring (its offering) atonement is withheld? From \"And the Cohein shall make atonement for the entire congregation of the children of Israel.\" (Ibid.) \"and it shall be forgiven them, for it was unwitting\": I might understand (that they are forgiven) whether unwitting or witting; it is, therefore, written \"for it was unwitting.\" From (24) \"by the eyes of the congregation (i.e., beth-din) it were done in error,\" I would understand that the ruling of beth-din was in error and not willful; but as to the doing (i.e., the transgression) of the congregation, willful was equated with unwitting; it is, therefore, written \"the children of Israel … for it was unwitting.\" If some were willful, I might think that it were considered (collectively) unwitting; it is, therefore, written \"for the entire congregation of the children of Israel … for it was unwitting.\" (Ibid.) \"and they have brought their offering\": R. Meir says: If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of its beth-din, I might think they bring (the offerings); it is, therefore, written \"and they (i.e., all of the tribes) have brought their offering.\" R. Yoshiyah says: If one tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din, whence is it derived that the other tribes bring (the offerings) because of it? From \"and they (connoting all of the tribes) have brought their offering, a fire-offering to the L-rd.\" For R. Yoshiyah says: A tribe that transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din is liable, and the other tribes are exempt. If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of the great beth-din (i.e., the Sanhedrin), then that tribe brings a bullock, and the other tribes bring because of it. And what do they bring because of it? Twelve bullocks. R. Shimon b. Yochai says: If a tribe transgressed according to the (erroneous) ruling of beth-din, it is exempt. If it transgressed according to the ruling of the great beth-din, they bring two bullocks: one for the tribe and one for the beth-din. When is this so? With other mitzvoth; but with idolatry, they bring two bullocks and two he-goats: one bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering for that tribe, and the same for the beth-din. The majority of the congregation is reckoned as all of the congregation. \"and they have brought their offering: a fire-offering to the L-rd\": this is the burnt-offering; \"and their sin-offering\": this is the sin-offering for idolatry; \"their error\": this is the bullock of \"concealment\" of the congregation (viz. Vayikra 4:13-14). \"their sin-offering … for their error\": their sin-offering (i.e., the he-goats [offered] for idolatry) is like their error\" the bullock of \"concealment\" of the congregation, in all of the procedures (of the offering). (Bamidbar, Ibid. 26) \"And it shall be forgiven to the entire congregation of the sons of Israel\": This tells me only of the men. Whence do I derive (the same for) the women? From \"the entire congregation of the children of Israel.\" \"and to the stranger who sojourns in their midst\": Because this section is addressed to the Israelites (viz. 15:12), proselytes had to be (specifically) included. (Ibid.) \"for to all the people it was in error\": to exclude the high-priest, (who offers a she-goat, as an individual (viz. Ibid. 27). For it would follow (otherwise), viz.: Since the congregation bring a bullock for (transgression of) all the mitzvoth, and the high-priest brings a bullock for all the mitzvoth, then if I have learned about the congregation that just as they bring a bullock for all of the mitzvoth, so, they bring it for idolatry, then the high-priest, (too,) just as he brings a bullock for all the mitzvoth should bring a bullock for idolatry. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If (in the Yom Kippur service) where the congregation does not bring a bullock, the high-priest brings a bullock (viz. Vayikra 16:3), here, (in respect to idolatry) where the congregation brings a bullock, how much more so should the high-priest bring a bullock! It is, therefore, written \"for to all the people it was in error\" — to exclude the high-priest." + ], + [ + " (Bamidbar 15:27) \"And if one soul sin (the sin of idolatry) in error\": Idolatry was in the category of all the mitzvoth — for which the individual brings a ewe-lamb or a she-goat; the leader (nassi), a he-goat; and the high-priest and beth-din, a bullock. And here (in respect to idolatry) Scripture removes them from their category, to have an individual, a Nassi, and the high-priest bring \"a she-goat of the first year as a sin-offering\" — for which reason this section was stated. You say that it speaks of idolatry, but perhaps it speaks of (any) one of all the mitzvoth written in the Torah! Would you say that? What is the subject under discussion? Idolatry! R. Yitzchak says: Scripture (here) speaks of idolatry. — But perhaps it speaks of (any) one of all the mitzvoth written in the Torah! — You reason as follows: The congregation was in the general category (of all of the mitzvoth, to bring a bullock), and (in respect to idolatry) its offerings were changed (to bring a bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering.) And the individual was in the general category (of all the mitzvoth, etc.), and (in respect to idolatry) its offerings were changed, etc. Just as there (in respect to the congregation) Scripture speaks of idolatry; here, too, it is understood to be speaking of idolatry. \"And if one soul sin (the sin of idolatry) in error\": to exclude (from the offering) one who sins willfully (without witnesses or warning). For it would follow (otherwise), viz.: If \"light\" mitzvoth are liable (for an offering), willful (transgression) as unwitting, how much more the \"grave\" (transgression of idolatry)! It is, therefore, written \"in error\" — to exclude willful (transgression). \"he shall bring a she-goat of the first year as a sin-offering.\" This is a prototype, viz.: Wherever \"goat\" is written, it must be of the first year. (Ibid. 28) \"And the Cohein shall make atonement for the soul that is unwitting in sinning\": It is the sins that he has done (willfully), which have caused him to err. \"unwitting in sinning\": to exclude unwittingness of (its being) idolatry, (e.g., mistaking a church for a synagogue and bowing down to it.) For it would follow (otherwise), viz.: If he is liable (to bring an offering) for unwitting transgression of other mitzvoth, how much more so for the \"grave\" transgression of idolatry! It is, therefore, written \"unwitting in sinning,\" but not unwitting as to (its being) idolatry. \"to atone for him\": to exclude an instance of doubt (as to whether or not he had sinned). For it would follow (otherwise), viz.: If he must bring an offering for an instance of possible transgression of \"light\" mitzvoth, how much more so for an instance of possible transgression of idolatry (e.g., if there is a possibility of his having bowed down to an asheirah [a tree devoted to idolatry])! It is, therefore, written \"And he shall atone\" (implying that there has been a sin), to exclude (an instance of) doubt (as to whether a sin has been committed.) \"and he shall be forgiven\": absolute forgiveness, as with all of the other \"forgivings\" in the Torah, (even though the sin of idolatry [though unwitting] has been committed). (Ibid. 15:29) \"The native-born among the children of Israel, etc.\" What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 24:22) \"All of the native-born in Israel shall sit in succoth,\" I might think that only Israelites are intended. Whence do I derive the same for proselytes? It is, therefore, written \"the native-born among the children of Israel and for the stranger that sojourns among them.\" This is a prototype: wherever \"native-born\" is written, proselytes are also included. Variantly: What is the intent of \"the native-born among the children of Israel\"? For it would follow otherwise, viz.: Israelites are commanded against idolatry, and gentiles are commanded against idolatry. If I have learned that Israelites bring (an offering) for unwitting idolatry, so, gentiles should bring an offering for unwitting idolatry. It is, therefore, written \"the native-born among the children of Israel\": Israelites bring (an offering) for unwitting idolatry, but not gentiles. (Ibid.) \"One Torah shall there be for you for him who acts unwittingly\": for the individual, and for the Nassi, and for the high-priest. For I would think (otherwise), viz.: Since the congregation bring a bullock for (unwitting transgression of) all of the mitzvoth, and the high-priest brings a bullock for transgression of all of the mitzvoth, then if I have learned about the congregation that just as they bring a bullock for all of the mitzvoth, so, they bring a bullock for idolatry, then the high-priest, (too,) who brings a bullock for all of the mitzvoth, should bring a bullock for idolatry. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If (in the Yom Kippur service), where the congregation does not bring a bullock, the high-priest does bring a bullock, then here, (in unwitting transgression of idolatry), where the congregation does bring a bullock, how much more so should the high-priest bring a bullock! It is, therefore, written \"One Torah (a she-goat of the first year) shall there be for you\": for the individual, and for the Nassi, and for the high-priest. \"for him who acts unwittingly\": R. Yehudah b. Betheira says: One who acts unwittingly (re idolatry) is (in principle) like one who serves idolatry, viz.: Just as serving idolatry is distinct in that it is an act in which deliberate transgression is punishable by kareth (cutting-off [viz. Vayikra 20:3]), and unwitting transgression, by a sin-offering (viz. Bamidbar 16:27) so, (the act of) all who act unwittingly, (in order to be liable to a sin-offering), must be an act where deliberate transgression is punishable by kareth and unwitting transgression by a sin-offering.", + " (Bamidbar 15:30) \"And the soul who acts with a high hand\": This is one who perverts the Torah, like Menasheh ben Chezkiah, who would sit and cast ridicule in the face of the L-rd, saying (for example): He should not have written in the Torah (Bereshit 30:14) \"And Reuven went in the days of the wheat harvest.\" And He should not have written (Ibid. 36:22) \"And the sister of Lotan was Timna.\" Of one such as he it is written in the Tradition (Psalms 50:20) \"You sit and speak against your brother; you cast ridicule against your mother. These you have done and I have kept silent. You thought I was one such as you\": (i.e.), you thought that perhaps as the ways of flesh and blood are the ways of the L-rd. (Ibid.) \"I will reprove you and set (them) forth before your eyes.\" And of one such as he, Isaiah writes in the tradition (Isaiah 5:18) \"Woe unto those who pull transgressions to themselves with strands of deceit, and sin as with the ropes of a wagon\": In the beginning, sin is like the strands of a spider's web, and, in the end, sin is as (\"stout\" as) wagon ropes. Rebbi says: If a man does one mitzvah lishmah (for the sake of Heaven), let him rejoice not only in that mitzvah alone; for in the end, it will \"pull along\" many mitzvoth. And if a man commits one transgression, let him not despond over it alone, for in the end, it will pull along many transgressions. For mitzvah \"tows\" mitzvah, and transgression, transgression. (Bamidbar, Ibid.) \"It is the L-rd whom he blasphemes (megadef).\" R. Eliezer b. Azaryah says: As a man would say to his neighbor: \"You have scraped out the dish (of food) and 'scraped' ('megaref,' similar to 'megadef') the 'dish' itself.\" (i.e., this is the ultimate insult). Issi b. Akiva says: As one would say to his neighbor: \"You have scraped out the entire dish and left nothing in it.\" (Ibid.) \"and that soul will be cut off\": \"cutting-off\" connotes cessation (of the family line, i.e., he will be childless). \"that soul\": who acts deliberately. \"from the midst of its people\": but its people will remain at peace. (Ibid. 31) \"For the word of the L-rd he has despised\": This is a Sadducee. \"and His commandment he has broken\": This is a heretic. Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": This is one who distorts the Torah. \"and His commandment he has broken\": This is one who breaks the covenant of the flesh (circumcision, i.e., one who does not circumcise his sons.) From here R. Elazar Hamodai said: One who desecrates the offerings, and cheapens the festivals, and breaks the covenant (of circumcision) of our father Abraham — even if he has performed many mitzvoth, it were best to \"thrust\" him from the world! Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": this is one who says there is no Torah from Heaven. And even if he says: The entire Torah is from the mouth of the Holy One (except for) this thing that Moses said on his own — And even if he said: The entire Torah I accept, except for this inference, this kal vachomer (a fortiori argument) — this is \"For the word of the L-rd he has despised.\" Variantly: \"For the word of the L-rd he has despised\": This is one who learns, but does not teach others. R. Nechemiah says: This is one who is able to learn but does not. R. Nathan said: This is one who paid no heed at all to words of Torah. R. Yishmael says: The verse speaks of idolatry, as it is written \"For the word of the L-rd he has despised\" — the first commandment of the Omnipotent One — (Shemot 20:2-3) \"I am the L-rd your G-d … There shall be unto you no other gods before Me.\" (Bamidbar, Ibid.) \"cut off shall be cut off\": \"cut off\" — in this world; \"shall be cut off\" — in the world to come. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: But is it not already written (Ibid. 30) \"It is the L-rd whom he blasphemes; and that soul shall be cut off'? Are there three worlds? Rather, \"and that soul shall be cut off\" — in this world. \"cut off\" — in the world to come. \"cut off shall be cut off\" — Torah speaks in the language of man. (Ibid. 31) \"its transgression is in it\": All who die are atoned for by death; but this one, \"its transgression is in it.\" As it is written (Ezekiel 32:27) \"And their transgressions shall be upon their bones.\" — Even if they have repented? — It is, therefore, written (when) \"its transgression is in it,\" and not when he has repented. Similarly, (Devarim 32:5) \"They have corrupted themselves — not His children — their blemish\" — When their blemish is in them, they are not His children. When their blemish is not in them, they are His children. R. Yishmael says: \"its transgression is in it\": What is the intent of this? Because it is written (Shemot 20:5) \"He visits the iniquity of the fathers upon sons,\" I might think that (the father's sin of) idolatry, too, is visited upon sons \"until the third and fourth generation\"; it is, therefore, written (here, in respect to idolatry) \"its transgression is in it\" — in it (the soul of the doer) the transgression inheres, and it is not visited upon the sons, and not on the third and on the fourth generation. R. Nathan says: This (\"its transgression is in it\") is a good sign for a man, (indicating) that his transgressions are exacted of him after his death, (so that he may merit life in the world to come.) If a dead one is not eulogized or buried, or if he is eaten by an animal, or if rain descended upon it — this is a good sign, (indicating that his transgressions are being exacted of him after his death.) And even though there is no (Scriptural) proof for this, it is intimated in (Jeremiah 8:1-2) \"At that time, says the L-rd, they will remove the bones of the kings of Judah, and the bones of its officers … And they will spread them out under the sun and the moon, etc.\" R. Shimon b. Elazar said: From here (\"its transgression is in it\") I have exposed (as false) the books of the Samaritans. For they say: The dead do not live — whereupon I said to them: But it is written \"That soul shall be cut off; its transgression is in it.\" Let this not be stated (i.e., What purpose does it serve?) — It indicates that it (the soul) is destined to give an accounting on the day of judgment." + ], + [ + " (Bamidbar 15:32) \"And the children of Israel were in the desert, etc.\": Scripture here speaks in disparagement of Israel, that they had observed only the first Shabbath, when they desecrated the second. \"and they found a man mekoshesh wood on the Sabbath day.\" (mekoshesh\" =) pulling (wood) up from the ground. You say that, but perhaps (the reference is to) a man himself, whose name was \"Mekoshesh,\" (who was carrying wood). It is, therefore, written (in negation of this assumption, Ibid. 33) \"And they brought him near, those who found him mekoshesh wood.\" How, then, must I understand (Ibid. 32) \"mekoshesh wood\"? As pulling up wood from the ground. And who was that man? Tzelafchad. It is written here (32) \"desert,\" and elsewhere (27:23) (\"Our father died in the) desert.\" Just as there, Tzelafchad; here, too, Tzelafchad. These are the words of R. Akiva. R. Yehudah b. Betheira said to him: In either case, you are destined to give an accounting if it is as you say — He who spoke and brought the world into being covered up for him, and you bring it to light! And you are libeling that tzaddik! But who was it? It was one of \"the bold ones,\" viz. (Ibid. 14:44) \"And they made bold to go up to the top of the mountain.\" (Ibid. 15:32) \"And they found a man pulling up wood.\": We are hereby apprised that Moses appointed watchers (to this end), and they found him pulling up wood. (Ibid. 33) \"And they brought him near — those who found him pulling up wood.\": Why is this mentioned again? Is not already written \"And they found a man, etc.\"? We are hereby taught that they warned him (after finding him) and he continued doing so. R. Yitzchak says: This (repetition) is not necessary (to teach that prior warning is a prerequisite for the administration of the death penalty), viz.: If idolatry, the gravest (of all transgressions) is not liable (to the death penalty) without prior warning, how much more so does this hold for all the mitzvoth of the Torah. What is the intent, then, of \"those who found him\"? We are hereby apprised that they forewarned him, specifying the forbidden labor — whence it is derived that in the instance of all the proto-labors (avoth melachoth) in the Torah, there must be forewarning, specifying the forbidden labor. (Bamidbar, Ibid.) (\"And they brought him near to Moses and to Aaron and to the entire congregation\": If Moses did not know, would Aaron know? — Reverse the verse (i.e., \"they brought him near to Aaron [who did not know] and to Moses,\" and expound it. These are the words of R. Yoshiyah. R. Channan says in the name of R. Elazar: They (Moses and Aaron) were sitting in the house of study, and they came and stood before them." + ], + [ + " (Bamidbar 15:34) \"And they placed him in ward\": We are hereby apprised that all who are liable to krithuth (\"cutting off\") are put in ward (pending judgment). \"for it was not made clear what should be done with him\": But is it not written (Shemot 31:14) \"He who profanes it shall be put to death\"? What, then, is the intent of \"For it was not made clear\"? He did not know with what specific type of death until it was told to Him by the Holy One. (Ibid. 35) \"And the L-rd said to Moses: Die, shall die the man\": (i.e., this is the judgment) for all the generations (and not just in this particular instance.) \"stone him with stones\": in this particular instance. \"the entire congregation\": in the presence of the entire congregation. You say this, but perhaps it is to be understood literally (i.e., that the entire congregation is to stone him.) It is, therefore, written (Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to put him to death.\" How, then, am I to understand \"the entire congregation\"? As in the presence of the entire congregation. (15:36) \"And the entire congregation took him outside the camp\": We are hereby taught that all those who are liable to the death penalty are put to death outside of beth-din. \"And they stoned him with stones\": One verse states \"with stones,\" and another, (Vayikra 24:23) \"with a stone.\" How are these two verses to be reconciled? The stoning site was two stories high. One of the witnesses pushes him on his thighs. If he turns over on his heart, he is turned over on his thighs. If he dies thereby, it is sufficient. If not, the second witness takes a stone and places it on his heart. If he dies thereby, it is sufficient. If not, all of Israel stone him with stones, in fulfillment of \"the hand of the witnesses shall be against him first to put him to death, and the hand of all the people thereafter.\" There are thus reconciled \"stone him with stones\" and \"and they stoned him with a stone.\" (Bamidbar, Ibid.) \"as the L-rd commanded Moses\": He said to them \"Stone him,\" and they stoned him; \"Hang him up,\" and they hung him up. But we have not (yet) heard that they were to hang him up (after he had been killed.) It is, therefore, written (Devarim 21:22) \"If there be in a man a sin punishable by death, then he is to be put to death and you shall (thereafter) hang him on a tree.\" These are the words of R. Eliezer. R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a friend of mine, of the disciples of R. Akiva, and he said: Moses knew that the mekoshesh was to be put to death, but he did not know with which specific kind of death. It were fitting that the section of the mekoshesh be stated (entirely) through Moses but the mekoshesh, being liable had it stated through him. For \"merit resolves itself through the meritorious, and liability through the liable.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 15:37-38) \"And the L-rd spoke to Moses, saying … and they shall make for themselves tzitzith\": Women, too, are included (in the mitzvah of tzitzith.) R. Shimon exempts women from tzitzith, it being a time-based (only in the daytime) positive commandment, from which women are exempt, this being the principle: R. Shimon said: Women are exempt from all time-based positive commandments. R. Yehudah b. Bava said: Of a certainty, the sages exempted a woman's veil from tzitzith, and they are required in a wrap only because sometimes her husband covers himself with it. \"tzitzith\": \"tzitzith\" is something which \"protrudes\" (\"yotzeh\") somewhat. And the elders of Beth Shammai and those of Beth Hillel have already entered the upper chamber of Yonathan b. Betheira and declared: Tzitzith have no prescribed size. And they declared, similarly: A lulav has no prescribed size. \"and they shall make for themselves tzitzith.\" I might think that one string suffices; it is, therefore, written (Devarim 22:12) \"Fringes (shall you make for yourself.\") How many fringes? Not fewer than three. These are the words of Beth Hillel. Beth Shammai say: Three of wool and the fourth of tcheleth (blue linen). And the halachah is in accordance with Beth Shammai. When is this so (that a minimum size is required)? In the beginning (of its attachment). But for what is left over or lopped off any size (is sufficient). (Bamidbar, Ibid.) \"and they shall make for themselves tzitzith.\" I might think that all of it shall be tzitzith; it is, therefore, written \"fringes.\" If \"fringes,\" I might think all of it shall be fringes. It is, therefore, written \"tzitzith.\" How is this (to be implemented)? That its fringes protrude from the corner (of the garment), and tzitzith from the fringes. \"in the corners of their garments\": I might think, even garments that are three-cornered, five-cornered, six-cornered, seven-cornered, and eight-cornered; it is, therefore, written (Devarim, Ibid.) \"on the four corners of your garment,\" to exclude the aforementioned. And whence is it derived that pillows and covers are (also) excluded (from tzitzith)? From (Ibid.) \"wherewith you cover yourself.\" If from there, I would think that night-clothes are also included (as requiring tzitzith). It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) \"and you shall see it\" — in the daytime and not at night. And if it were intended both for day and night, it requires tzitzith. I might think that this excludes both the above and the garment of a blind man; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) \"And it shall be for you for tzitzith\" — in any event (i.e., to include a blind man). (Ibid. 38) \"and they shall place on the tzitzith (on) the corner a strand of tcheleth\": spun and doubled. This tells me only of the tcheleth, that it is to be spun and doubled. Whence do I derive (the same for) the white (i.e., the wool)? You derive it by induction, viz.: Since the Torah said: \"place\" tcheleth and \"place\" white, just as tcheleth is spun and doubled, so, white is spun and doubled. \"and they shall place\": on the place of the weaving (i.e., the corner of the garment), and not on the place of the \"growing\" (i.e., the strands at the corner of the garment). If he did place it on the site of the \"growing,\" it is (nonetheless) kasher. R. Eliezer b. Yaakov includes it both on the \"growing\" and on the very edge of the garment, it being written \"on the corners of their garments.\" \"and they shall place on the tzitzith (on) the corner\": What is the intent of this? From \"and they shall make for themselves tzitzith, I might think that he should weave it (the tzitzith) together with it (the garment; it is, therefore, written \"and they shall place.\" How so? He ties it (the tzitzith) together with it (the garment). (Ibid. 39) \"And it shall be to you for tzitzith\": The four tzitzith are mutually inclusive (i.e., in the absence of one there is no mitzvah), the four being one mitzvah. R. Yishmael says: They are four mitzvoth. R. Elazar b. R. Shimon says: Why is it called \"tcheleth\"? Because the Egyptians were \"bereaved\" (\"nitkelu\" [like \"tcheleth\"]) of their first-born, viz. (Shemot 12:29) \"And it was in the middle of the night, that the L-rd smote every first-born, etc.\" Variantly: Because the Egyptians were \"destroyed\" (\"kalu\") in the Red Sea. Why is it called \"tzitzith\"? Because the L-rd \"looked\" (\"hetzith\") over our fathers' houses in Egypt, as it is written (Song of Songs 2:9) \"The voice of My Beloved, behold, it is coming … My Beloved is like a gazelle or a young hart … Behold, He stands behind our wall, looking through the windows, peering through the lattices.\" R. Chanina b. Antignos says: One who fulfills the mitzvah of tzitzith, what is said of him? (Zechariah 8:23) \"In these days it will happen that ten men, of all the languages of the nations will take hold of the corner (i.e., of the tzitzith) of a Jewish man, saying 'Let us go with you, for we have heard that G-d is with you!'\" And one who nullifies the mitzvah of \"the corner,\" what is said of him? (Iyyov 38:13) \"to take hold of the corners of the earth and to shake the wicked from it!\" R. Meir says: It is not written (Bamidbar, Ibid. 39) \"And you shall see them\" (the tzitzith), but \"And you shall see Him.\" Scripture hereby apprises us that if one fulfills the mitzvah of tzitzith, it is reckoned unto him as if he beheld the face of the Shechinah. For tcheleth is reminiscent of (the color of) the sea; the sea, of the firmament; and the firmament, of the Throne of Glory, as it is written (Ezekiel 1:26) \"And above the firmament that was over their heads … (28) the appearance of the likeness of the glory of the L-rd.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and you shall see and you shall remember\": See this mitzvah and remember another mitzvah, (which is contingent upon it.) Which is that? The recitation of the Shema — But perhaps (the reference is to) one of all the other mitzvoth of the Torah. It is, therefore, written (in the section of tzitzith, Ibid. 41) \"I am the L-rd your G-d,\" which you find to be written only in (the section of) the recitation of the Shema. \"and you shall remember\": Remember (i.e., recite) the section with your mouth. I might think that the section \"vehaya im shamoa\" (Devarim 11:13-21) should precede all of the sections. — Would you say that? The section of Shema (Devarim 6:4-9), which contains acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven should precede \"vehaya im shamoa,\" which contains acceptance of the yoke of mitzvoth, and \"vehaya im shamoa,\" which obtains both in the daytime and at night, should precede the section of tzitzith (\"vayomer\" [Bamidbar 15:37-41]), which obtains only in the daytime. And perhaps he should recite three (sections) in the evening as he does in the daytime. It is, therefore, written (of tzitzith [Bamidbar 15:39]) \"and you shall see it\" — in the daytime and not at night. R. Shimon b. Yochai says: The section of Shema, which contains (the mitzvah of) learning (Torah), should precede \"vehaya im shamoa,\" which speaks only of teaching. And \"vehaya im shamoa\" should precede the section of tzitzith, which is only to do (i.e., the final stage). For thus was Torah given: to learn and to teach, to keep and to do: \"And you shall see it, and you shall remember (all the mitzvoth of the L-rd, and you shall do them.\"): Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who fulfills the mitzvah of tzitzith, (which is only a sign and a remembrance towards the doing of mitzvoth,) is accounted as one who has fulfilled all of the mitzvoth, how much more so (is this true of) one who (actively) performs (any one of) all the mitzvoth of the Torah! \"And you shall not go astray after your hearts\": This is heresy, as it is written (Koheleth 7:26) \"And I find more bitter than death 'the woman' (heresy), whose heart is snares and nets. Her hands are bonds. The good before G-d shall escape her.\" \"and after your eyes\": This is harlotry, as it is written (Judges 14:3) \"Take her for me, for she is just in my eyes.\" \"after which you go astray\": This is idolatry, as it is written (Ibid. 8:33) \"and they went astray after the ba'alim.\" R. Nathan says: that one not \"drink\" in this \"cup\" (i.e., his own wife), and cast his gaze at the \"cup\" of another. Variantly: \"And you shall not go astray after your hearts and after your eyes\": This teaches us that the eyes follow the heart. — But perhaps the heart follows the eyes! Would you say that? Are there not blind men who commit all the abominations in the world? What, then, is the intent of \"And you shall not go astray after your hearts, etc.\"? That the eyes follow the heart. R. Yishmael says: \"And you shall not go astray after your hearts\": What is the intent of this? From (Koheleth 11:9) \"Rejoice young man in your youth (… and walk in the ways of your heart\"), (I would not know whether) in a way that is straight or in (any) way that you like; it is, therefore, written \"And you shall not go astray after your hearts.\" (Ibid. 40) \"So that you remember and you do (all of My mitzvoth): This equates remembering with doing. \"and you shall be holy to your G-d\": This refers to the holiness of all of the mitzvoth. You say the holiness of (all the) mitzvoth, but perhaps the holiness of tzitzith (is intended). — Would you say that? What is the (general) context? The holiness of all the mitzvoth. Rebbi says: The reference is to the holiness of tzitzith. You say the holiness of tzitzith, but perhaps the holiness of all the mitzvoth is intended. — (Vayikra 19:2) \"Holy shall you be\" already refers to the holiness of all the mitzvoth. How, then, am I to understand \"and you shall be holy to your G-d\"? As referring to the holiness of tzitzith — whence it is seen that tzitzith add holiness to Israel. (Ibid. 41) \"I am the L-rd your G-d, who took you out of the land of Egypt.\": Why is this mentioned here? So that one not say: I will take imitation-dyed threads (and attach them to my garment) as tcheleth, and who will know the difference? If (within the framework of) the measure of punishment, the lesser measure (of the L-rd) — if one sins in secret, He exposes him in public, (as He did in Egypt), then, (within the framework of) the measure of good, the greater measure (of the L-rd) — how much more so (does this hold true)! Variantly: Why is the exodus from Egypt mentioned in connection with every mitzvah? An analogy: The son of a king's loved one was taken captive. When he (the king) redeems him, he redeems him not as a son, but as a servant, so that if he (the son) does not accept his decree, he can say to him \"You are my servant!\" When they enter the province, he (the king) says to him: Put on my sandals and carry my things before me to the bath-house. The son begins to object, whereupon the king presents him with his writ (of servitude) and says to him: \"You are my servant!\" Thus, when the Holy One Blessed be He redeemed the seed of His loved one, He did not redeem them as \"sons,\" but as servants, so that if they reject His decree He says to them: \"You are My servants!\" When they went to the desert, He began to decree upon them some \"light\" mitzvoth and some formidable ones, such as Shabbath, illicit relations, tzitzith, and tefillin, and Israel began to object — whereupon He said to them: \"You are My servants! On that condition I redeemed you; on condition that I decree and you fulfill!\" \"I am the L-rd your G-d\": Why is this stated again? Is it not already written (Shemot 20:2) \"I am the L-rd your G-d who took you out of the land of Egypt\"? Why state it again? So that Israel not say: Why did the L-rd command us (to do mitzvoth)? Is it not so that we do them and receive reward? We shall not do them and we shall not receive reward! As Israel said (Ezekiel 20:1) \"There came to me (Ezekiel) men of the elders of Israel to make inquiry of the L-rd, and they sat before me.\" They said to him: A servant whose Master has sold him, does he not leave His domain? Ezekiel: Yes. They: Since the L-rd has sold us to the nations, we have left His domain. Ezekiel: A servant whose Master has sold him in order to return, does he leave His domain? (Ibid. 32-33) \"And what enters your minds, it shall not be, your saying: We will be like the nations, like the families of the lands, to serve wood and stone. As I live, says the L-rd G-d. I swear to you that I will rule over you with a strong hand and with an outstretched arm and with outpoured wrath!\" \"with a strong hand\": pestilence, as it is written (in that regard, Shemot 9:3) \"Behold, the hand of the L-rd is in your cattle, etc.\" \"with an outstretched arm\": the sword, as it is written (I Chronicles 21:16) \"with his (the angel's) sword drawn in his hand, stretched over Jerusalem.\" \"and with outpoured wrath\": famine. After I bring these three calamities upon you, one after the other, I will rule over you perforce!", + " R. Nathan said: There is no mitzvah in the Torah whose reward is not \"at its side.\" Go and learn this from the mitzvah of tzitzith. There was once a certain man who was particularly diligent in the mitzvah of tzitzith. Once, hearing of a (\"famed\") harlot in the cities of the sea, who took four hundred gold coins as her hire, he sent her that sum, and she set a time for him. When the appointed time came, he went there and sat at the door of her house. Her maid-servant went in and said to her: That man whom you appointed a time for is sitting at the door of the house. The harlot: Let him come in. When he came in, she spread seven beds for him, six of silver and one of gold, and she was on the uppermost. Between each one was a silver ladder, and the uppermost, of gold. When he came to the act, his four tzitzith came and struck him across his face. They seemed to him like four men. He immediately left off and sat upon the ground. She, too, left off and sat upon the ground. She said to him \"'Gapa of Rome' (an idolatrous oath), I shall not let you go until you tell me what blemish you have seen in me!\" He: I swear, I have seen no blemish in you. There is no beauty like yours in all the world, but there is one mitzvah (tzitzith) concerning which it is written two times (Bamidbar 15:41) \"I am the L-rd your G-d.\" \"I am the L-rd your G-d\" — I am destined to reward; \"I am the L-rd your G-d\" — I am destined to punish. And now they appeared to me as four witnesses (testifying to the above). At this, she said: I swear that I will not let you go until you write for me your name, the name of your city, and the name of the place where you study Torah. He wrote for her his name, the name of his city, the name of his master, and the name of the place where he studied Torah — whereupon she arose and divided all of her wealth: a third to the authorities (for permission to convert), a third to the poor, and a third which she took with her, in addition to those spreads. When she came to R. Meir's house of study, she said to him: My master, convert me. R. Meir: Is it possible that you have \"cast your eyes\" upon one of my disciples! At this, she took out the note that she had with her, and he said to her: \"Go and claim your purchase!\" Those spreads which she had spread for him unlawfully, she now spread for him lawfully, This was her reward in this world. As to the world to come, I do not know how much." + ], + [ + " (Bamidbar 18:1) \"And the L-rd said to Aaron: You and your sons and the house of your father shall bear the sin of the sanctuary.\": R. Yishmael says: Because the thing (i.e., what follows) is relegated to Aaron, it is he that is exhorted. R. Yoshiyah says: Whence is it derived that if he (a Cohein) sprinkled the blood without knowing in whose name he is doing so or smoked the fat without knowing in whose name he is doing so, that the Cohanim bear the sin for this? From \"You and your sons and the house of your father shall bear the sin of the sanctuary.\" R. Yonathan says: Whence is it derived that if he took the flesh (of a sin-offering or a burnt-offering) before the blood was sprinkled (viz. Vayikra 7:7), or the breast and the shoulder before the smoking of the fats (viz. Ibid. 7:31), that the Cohanim bear the sin for this? From (Bamidbar, Ibid.) \"And you and your sons with you shall bear the sin of your priesthood.\" And thus do we find that the decree of Eli was sealed only because they (the Cohanim) abused the offerings, as it is written (I Samuel 2:15) \"Even before they would burn the fat … (16) And the man would say: Let them first burn the fat today (upon the altar) … (17) And the sin of the youths (the attendants of the Cohanim was very great, etc.\" And similarly we find that the decree of the men of Jerusalem was decreed only because they abused the offerings, viz. (Ezekiel 22:8) \"You abused My offerings.\" (Bamidbar, Ibid.) \"And you and your sons with you shall bear the sin of your priesthood.\": This refers to a sin (in the area of) what is relegated to the Cohanim (i.e., to keep zarim [non-priests] from entering the sanctuary). You say this, but perhaps it refers to a sin (in the area of) what is relegated to beth-din, (it being their duty to exhort the Cohanim in this regard.) (This is not so, for [Ibid. 7]) \"You and your sons, with you shall guard your priesthood for every thing of the altar\" already speaks of what is relegated to beth-din. How, then, am I to understand \"you shall bear the sin of your priesthood\"? As referring to a sin (in the area of) what is relegated to the priesthood. (Ibid. 1) \"And you and your sons with you\": and not Israelites (i.e., they are not to guard the sanctuary.) You say that Israelites do not bear the sin of the Cohanim, but perhaps Levites, (who also guard the sanctuary) do bear the sin of the Cohanim, (who are remiss in this regard.) It is, therefore, written (Ibid. 23) \"And they (the Levites) shall bear their (own) sin\" (of remissness), but not the sin of the Cohanim. (Ibid. 2) \"And also your brothers\": I might think that this also includes Israelites. It is, therefore, written \"the tribe of Levi.\" I might think that the women, too, are included. It is, therefore, written \"your brothers\" — to exclude the women. \"draw near with you\": R. Akiva says: It is written here \"with you,\" and elsewhere, (Ibid. 7) \"with you.\" Just as here, the Levites are being referred to, so, there, the Levites are being referred to — to exhort the Levites (against defect) in the song at their stand. (Ibid. 2) \"and they shall be joined to you and they shall serve you\": through their service. Treasurers and trustees are to be appointed from among them. You say this, but perhaps the intent is that they shall serve you (the Cohanim) in your (priestly) service. It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 3) \"And they shall keep your charge and the charge of all the tent.\" — But perhaps (both are intended, i.e.,) they shall serve you in your (priestly) service and they shall serve you through their service. It is, therefore, written (Ibid. 6) \"And I, behold, I have taken your brothers, the Levites, from the midst of the children of Israel, for you as a gift, given to the L-rd.\" To the L-rd are they given, and not to the Cohanim — whereby we derive that it is not to be construed in the second way (i.e., \"for your [priestly] service\"), but in the first way, i.e., their being appointed as treasurers and trustees. \"and you and your sons with you, before the tent of Testimony\": the Cohanim within, (in the court of the sanctuary,) and the Levites outside (the court). You say this, but perhaps the intent is both, within. It is, therefore, written (Ibid. 4) \"And they (the Levites) will join you, and they will keep (the watch of) the watch (by the Cohanim within) of the tent of meeting.\" How, then, am I to understand \"and you and your sons with you, before the tent of Testimony\"? The Cohanim within, and the Levites outside. (Ibid. 3) \"And they shall keep your charge and the charge of all the tent\": As stated above: They will serve you through their service, and appoint from among them treasurers and trustees. \"But to the vessels of the kodesh they shall not come near.\" This \"hakodesh\" (\"the holy\") refers to the ark, as it is written (Ibid. 4:20) \"And they (the Levites) shall not come to see (the vessels) when the kodesh is being covered and they (the Levites) die.\" \"and to the altar\": This refers to the (sacrificial) service of the altar. \"they shall not come near\": the exhortation. \"and they shall not die\": the punishment. This tells me only of the Levites, that they are punished and exhorted for (appropriating) the service of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) Cohanim (appropriating) the service (i.e., singing) of the Levites? From (\"so that they not die,) both they (the Levites) and you\" (the Cohanim.) And it once happened that R. Yehoshua b. Chanania sought to assist R. Yochanan b. Gogada, when he (R. Yehoshua) said to him: Get back, for you are close to forfeiting your life! For I am of the gatekeepers and you are of the singers. Rebbi says that this (\"both they and you\") is not needed (for the above learning). For it is already written (Bamidbar 4:18-19) \"Do not cut off the tribe of the families of the Kehathi … but do this for them and they will live,\" (the implication being that otherwise they will die.) This tells me only of the sons of Kehath. Whence do I derive (the same for) the sons of Gershon and the sons of Merari? From (Ibid. 19) \"Aaron and his sons shall come and set them (the sons of Levi), each man to his service and to his burden.\" This tells me only that the Levites are punished for (appropriating) the service of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) the Cohanim (appropriating) the service of the Levites? From (Bamidbar 1:51) \"And when the mishkan travels, the Levites (and not the Cohanim) shall dismantle it. And the stranger (a non-Levite) that draws near (to this service) shall be put to death.\" Whence do I derive (the same for) one who goes from his (assigned) service to another? From (Ibid. 3:38) \"And those who encamped before the mishkan, in front, before the tent of meeting on the east\" (i.e., only these being assigned to the aforementioned service) … and the stranger (to that service, [even a Levite]) that draws near shall be put to death.\" What, then, is the need for \"so that they not die both they and you\"? Because Korach came and contested Aaron's prerogative, Scripture reiterated the entire exhortation (on demarcation of bounds). Variantly: \"both they and you\": Just as you (the Cohanim, are thus forewarned) vis-à-vis the altar service, so, they (the Levites, are thus forewarned). R. Nathan says: Levitical singing is hereby intimated in the Torah, but it (i.e., its nature) was explicated by Ezra. Chanania, the son of the brother of R. Yehoshua says: This (intimation) is not needed, for it is already written (Shemot 19:19) \"and G-d answered him (Moses, the Levite) by voice\" — relative to the mitzvah of the voice, whence (the mitzvah of Levitical) singing is intimated in the Torah. (Bamidbar 18:4) \"And they shall join you\": As we have stated, the Cohanim (keep guard) on the inside, and the Levites, on the outside. (Ibid.) \"and a stranger shall not draw near to you\": Why is this written? (i.e., it has already been mentioned.) — \"and the stranger that draws near shall be put to death\" tells us (only of) the punishment. Whence do we derive the exhortation? From \"and a stranger shall not draw near to you.\" (Ibid. 5) \"And you shall keep the charge of the sanctuary and the charge of the altar.\": This is an exhortation to a beth-din of Israelites to exhort the Cohanim towards the proper performance of the (sacrificial) service, which (service), when properly performed, fends off calamity from the world. (Ibid.) \"so that there be no more wrath.\" Why \"no more\"? For He has already vented His wrath (viz. 17:11). Similarly, (Bereshit 9:11) \"and no more shall there be a flood.\" Why \"no more\"? For it has already happened. Similarly, (Vayikra 18:7) \"And they shall no more offer their sacrifices to the goat-demons.\" Why \"no more\"? Because it already happened (in Egypt, viz. Ezekiel 20:7). Similarly, (Bamidbar 18:22) \"And the children of Israel shall no more draw near to the tent of meeting.\" Why \"no more\"? Because they had already done so (in the time of Korach, viz. Ibid. 16:35). Here, too, (Ibid. 18:5) \"so that there be no more wrath.\" Why \"no more\"? For He had already vented His wrath, as it is written (Ibid. 17:11) \"for the wrath has gone forth, etc.\"", + " (Ibid. 6) \"And I, behold, I have taken your brothers, the Levites, from the midst of the children of Israel, for you as a gift, given to the L-rd.\" They are given to the L-rd (for His service) and not to the Cohanim. (Ibid. 7) \"And you and your sons with you shall guard your priesthood for every thing of the altar\": From here, R. Eliezer Hakappar berebbi was wont to say: Whatever pertains to the altar should be only to you and your sons. \"and within the parocheth (the curtain)\" — whence they stated: There was a place behind the inside of the holy of holies, where the genealogy of the priests was ascertained. \"and you shall serve\": I might think, in concert; it is, therefore, written \"a service of matanah.\" Just as \"matanah\" (the application of the blood of the sacrifices) is by lottery, so, all of the (other) services is by lottery. \"As a service of gift have I given your priesthood (to you)\": This equates the eating of kodshim (i.e., terumah, etc.) in the provinces (i.e., outside of the Temple) with the service of the Temple in the Temple. And it once happened that R. Tarfon (a Cohein) was late in coming to the house of study, whereupon R. Gamliel asked him: Why are you late? And he responded: I was serving (as a Cohein). R. Gamliel: All of your words are a puzzle. Is there (Temple) service now (that the Temple has been destroyed)? R. Tarfon: It is written \"As a service of gift have I given your priesthood (to you).\" This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple. Rebbi says: \"This equates the eating of kodshim in the provinces with the service of the Temple in the Temple\" — Just as with the service of the Temple in the Temple, he first washes his hands and then serves, so, with the eating of kodshim in the provinces — he first washes his hands and then eats. — But perhaps just as there, he washes both his hands and his feet, so, here! — Would you say that? In a place (the Temple) where he must wash his hands and his feet (in that he is standing on holy ground), he does so; but in a place where he needs to wash only his hands, that is what he does. We hereby learn the washing of the hands to be scripturally prescribed. \"and the stranger (i.e., the non-priest) that draws near shall be put to death\": (\"that draws near\") to (do) the (priestly) service. You say, to the service, but perhaps (the same obtains) to the service or not to the service, (but merely for entering). Would you say that? Now if one (a Cohein) who is blemished, who is only under an exhortation (and not subject to the death penalty), was exhorted only for performing a service, then a stranger, who is subject to the death penalty, how much more so is he to be punished only for a service! What, then, is the intent of \"and the stranger that draws near is to be put to death? (\"who draws near\") to the service. \"and the stranger that draws near shall be put to death\": even if he serves in (a state of) purity. — But perhaps (the intent is) if the serves in a state of tumah. — Would you say that? If one who (only) enters in (a state of) tumah, not for a service, is liable (to the death penalty [viz. Bamidbar 19:13]), how much more so one who serves (in a state of tumah)! What, then, is the intent of \"and the stranger that draws near shall be put to death\"? Even if he serves in (a state of) purity. R. Yishmael says: It is written here \"he shall be put to death,\" and, elsewhere, (Ibid. 17:28) \"Whoever draws near, who draws near to the mishkan of the L-rd, shall die.\" Just as there, at the hands of Heaven; here, too, at the hands of Heaven. R. Akiva says: It is written here \"he shall be put to death,\" and, elsewhere, (Devarim 13:6) \"And that prophet or that dreamer of dreams shall be put to death.\" Just as there, by strangulation, here, too, by strangulation. \"and the stranger that draws near shall be put to death.\" We have heard the punishment, but not the exhortation. It is, therefore, written (Devarim 18:4) \"and a stranger shall not draw near to you.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 18:8) \"And the L-rd spoke to Aaron\": I would think (the intent is) that the speaking was to Aaron; it is, therefore, written (Ibid. 17:5) \"A sign for the children of Israel … as the L-rd spoke to Moses about him\" (Aaron, viz., that only he and his sons are to be Cohanim), whereby we are apprised that the speaking was to Moses, to tell to Aaron. (Bamidbar, Ibid.) \"And I, behold, (I have given to you\") with joy, (the twenty-four priestly gifts.) These are the words of R. Yishmael — whereupon his disciples said to him: But master, it is written (Bereshit 6:17) \"And I, behold, shall bring a flood of water, etc.\" Are we, then to assume that this was a joy to Him? He answered: When His angerers go lost from the world, it is a joy to Him. And thus is it written (Proverbs 11:10) \"When the righteous prosper, the city exults, and when the wicked perish there is rejoicing.\" And (Psalms 3:9-10) \"You have broken the teeth of the wicked. Deliverance is the L-rd's. Upon Your people are Your blessings, selah.\" And (Ibid. 10:16) \"The L-rd is King for ever and ever. Nations have gone lost from His land.\" And (Ibid. 104:35) \"Sinners will end from the earth, and the wicked will be no more. Bless the L-rd, O my soul, Hallelukah!\" R. Nathan said to him: I will add to your words: \"And I\" — willingly; \"behold\" — with joy. And thus is it written (Shemot 4:14) \"Behold, he (Aaron) is going out to meet you (Moses; and when he sees you, he will rejoice in his heart.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"For all the hallowed things of the children of Israel, etc.\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies (viz. Ibid. 19) to declare a law to make a covenant with them. And why was this necessary? For Korach arose against Aaron and contested the priesthood. An analogy: A king of flesh and blood had a retainer to whom he gave a field of holding as a gift, without writing or sealing (the transaction) and without recording it, whereupon someone came and contested his (the retainer's) ownership of the field. At this, the king said to him: Let anyone who wishes come and contest it. Come (now) and I will write, seal, and record it. Korach came and contested his (Aaron's) claim to the priesthood, at which the L-rd said to him: Let anyone who wishes come and contest it. I am (now) writing and sealing and recording it — wherefore this section is juxtaposed with (the episode of) Korach. (Bamidbar, Ibid.) \"to you have I given them (the gifts)\": in your merit \"lemashchah\": \"meshichah\" connotes greatness, as in (Vayikra 7:35) \"This is mishchath Aaron and mishchath his sons, etc.\" R. Yitzchak says \"mishchah\" (here) connotes anointment, as in (Psalms 133:2) \"the goodly oil upon the head, running down the beard, the beard of Aaron.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and to your sons\": in the merit of your sons. \"as an everlasting statute\": the covenant obtaining for all of the succeeding generations. (Ibid. 9) \"This shall be for you from the holy of holies from the fire\": I would not know of what this speaks. Go out and see: What remains (for the Cohanim) of the holy of holies, all of which is consigned to the fire? You find this as obtaining only with a beast burnt-offering, (the hide of which reverts to the Cohanim.) \"all of their offerings\": the two loaves and the show-bread. \"all of their meal-offerings\": the sinner's meal-offering and the donative meal-offering. \"all of their sin-offerings\": the sin-offering of the individual and the communal sin-offering (viz. Vayikra 6:18), the bird sin-offering and the beast sin-offering. \"all of their guilt-offerings\": the \"certain\" guilt-offering, the \"suspended\" guilt-offering, the guilt-offering of the Nazirite and the guilt-offering of the leper. \"which they shall return to Me\": This refers to the theft of a proselyte, (which reverts to the Cohanim [viz. Ibid. 5:8]). \"holy of holies\": This refers to the leper's log of oil. \"to you and to your sons\": in your merit and in the merit of your sons. (Ibid. 10) \"In the holy of holies shall you eat it\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies that they are to be eaten only in a holy place, within the curtains (i.e., in the azarah [the Temple court]). R. Yehudah said: Whence is it derived that if gentiles surrounded the azarah, they may be eaten (even) in the sanctuary? From \"In the holy of holies shall you eat it.\" (Ibid.) \"Every male shall eat it\": Scripture forged a covenant with Aaron with the holy of holies that they are to be eaten by males of the priesthood. \"Holy shall it be to you\": What is the intent of this? I might think that only something fit for eating should be eaten in holiness. Whence do I derive (the same for) something which is not fit for eating? From \"Holy shall it be to you.\" (Ibid. 11) \"And this is for you the terumah of (i.e., what is set apart from) their gift-offerings\": Scripture hereby apprises us that just as Scripture included holy of holies to decree a law to make a covenant with them, so, did it include lower-order offerings. \"From all the wave-offerings of the children of Israel\": This thing requires waving. \"To you have I given them, and to your sons and to your daughters with you, as an everlasting statute\": the covenant obtaining for all of the succeeding generations. \"Every clean one in your house shall eat it\": Scripture forged a covenant with lower-order offerings that they are to be eaten only by those who are clean. \"All the best of the oil, and all the best of the wine and of the wheat\": Scripture hereby apprises us that just as Scripture included the offerings of the sanctuary to decree a law to make a covenant with them, so, did it include the border offerings (i.e., those outside the sanctuary) to decree a law to make a covenant with them. \"All the best of the oil\": This is terumah gedolah (Devarim 18:4). \"and all the best, etc.\": This is terumath ma'aser (Bamidbar 18:26). \"the first of them\": the first of the shearing (Devarim 18:4). \"which they shall give\": shoulder, cheeks and maw (Ibid. 3). \"to the L-rd\": challah (Bamidbar 15:20). (Ibid. 18:13) \"the first-fruits of all that is in their land\": Scripture here comes to teach us about the bikkurim that holiness \"takes\" upon them while they are yet attached to the ground. For it would follow (otherwise, viz.:) Since holiness \"takes\" on bikkurim and holiness \"takes\" on terumah, then, if I have learned about terumah that holiness does not \"take\" on it while it is yet on the ground, so, with bikkurim. It is, therefore, written \"the first-fruits of all that is in their land,\" to teach us otherwise. (Bamidbar 18:12) \"To you have I given them\": Scripture comes to teach that it is given to the Cohein. (Bamidbar, Ibid. 13) \"Every clean one of your household shall eat it\": Why is this stated? Is it not already written (Ibid. 11) \"Every clean one in your house shall eat it (terumah)\"? Why repeat it? To include the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein as eating terumah. Does this include one who is betrothed? Perhaps it speaks only of one who is married! — (This is not so, for) \"Every clean one in your house shall eat it\" already speaks of one who is married. How, then, am I to understand \"Every clean one of your household\"? As including the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein, as eating terumah. This would seem to include (as eating terumah) a betrothed one and a toshav (a ger toshav [sojourner]) and a sachir (a hired non-Jew). How, then, am I to understand (Shemot 12:45) \"a toshav … shall not eat of it\"? A toshav who is not in your domain; but one who is in your domain may eat of it. Or even a toshav who is in your domain (may eat of it). And how am I to understand \"Every clean one of your household may eat of it\"? As excluding a toshav and a sachir. Or perhaps, including a toshav and a sachir! It is, therefore, written (Vayikra 22:10) \"and a sachir shall not eat the holy thing\" (terumah): whether or not he is in your domain. And it happened that R. Yochanan b. Bag Bag sent to R. Yehudah in Netzivim: I heard about you that you said that the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein eats terumah. He sent back: And I held you to be expert in the recesses of Torah when you cannot even expound a kal vachomer (a fortiori, viz.:) If a Canaanite maidservant, whose intercourse (with her master) does not acquire her (or him) for (purposes of) eating terumah, her money (i.e., the money by which he acquired her [viz. Vayikra 22:11]) causes her to eat terumah — then the daughter of an Israelite, whose intercourse (with her husband) acquires her (to him) for (purposes of) eating terumah, how much more so should her money (by which he betroths her) acquire her for (purposes of) eating terumah! But what can I do? The sages said: The daughter of an Israelite betrothed (to a Cohein) does not eat terumah until she enters the chuppah (the marriage canopy). Once she enters the chuppah, even if there were no intercourse, she eats terumah, and if she dies, her husband inherits her.", + " (Bamidbar 18:14) \"Every devoted thing (i.e., a thing dedicated to the Temple) in Israel shall be yours (the Cohein's)\": This tells me only of the devoted objects of Israelites. Whence do I derive (the same for) the devoted objects of gentiles, women, and bondsmen? From \"Every devoted thing in Israel.\" R. Yossi Haglili says: Unqualified \"devotions\" revert to the Cohanim, it being written (Vayikra 27:21) \"As a devoted field, to the Cohein shall be his holding.\" Even if he specified \"for Temple maintenance\"? It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 28) \"Every devoted thing (specified as) holy of holies reverts to the L-rd.\" R. Yehudah b. Betheirah says: All unqualified \"devotions\" revert to Temple maintenance, it being written \"Every (unqualified) \"devotion\" is holy of holies to the L-rd.\" Even if he specified \"to the Cohanim\"? It is, therefore, (to negate this) written (Ibid.) \"Ach\" (\"But\" [to exclude the above instance]). R. Yehudah b. Bava says: All unqualified \"devotions\" revert to the Cohanim, it being written (Bamidbar, Ibid.) \"Every devoted thing in Israel shall be yours.\" Even if he specified \"to the L-rd\"? It is, therefore, (to negate this) written \"Every devoted thing is holy of holies to the L-rd\" (when specified as such.) R. Shimon says: All unqualified \"devotions\" revert to Heaven, it being written \"holy of holies to the L-rd.\" — Even if he specified \"to the Cohein\"? It is, therefore, (to negate this) written \"Every devoted thing in Israel shall be yours (the Cohein's).\"" + ], + [ + " (Bamidbar 18:15) \"All that opens the womb of all flesh\": I would think an animal, too, is included (in redemption of the first-born); it is, therefore, written \"which they offer to the L-rd\" (as a sacrifice) — to exclude an animal (as opposed to a beast, which is not offered). This (\"which they offer\") implies that both an animal and a blemished (beast) are excluded (from redemption); it is, therefore, written (\"in man) and in beast\" — to include a blemished (beast) in redemption, (as a blemished man is included). \"in man and in beast\"; What obtains with the man (i.e., redemption) obtains with his beast\" — to exclude Levites: Redemption not obtaining with them, it does not obtain with their (unclean) beast (i.e., an ass). And the first-born of a man is likened to the first-born of a beast, and the first-born of a best to the first-born of a man. Just as with the first-born of a beast, a miscarriage is exempt from the mitzvah of the first-born, so, with the first-born of a man. Just as the (redemption money) for a man is given to a Cohein in whichever place he (the man) wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. For I would think that since it is written (Devarim 12:6) \"And you shall bring there (to the Temple) your burnt-offerings and your sacrifices,\" then even if he were distant from it, he must exert himself and bring it (the first-born beast) to the Temple; it is, therefore, written \"in man and in beast.\" Just as the redemption money for a man may be given to a Cohein in whichever place he wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. And just as the first-born of a man must be cared for for thirty days (before redemption [viz. Bamidbar 18:16]), so, the first-born of a beast. (Ibid. 15) \"but redeem shall you redeem\": This is what was asked in Kerem Beyavneh before the sages: If a first-born (beast) dies, is it to be redeemed and fed to the dogs? R. Tarfon expounded, \"but redeem shall you redeem, etc.\" You redeem the unclean (beast, i.e., an ass), and you do not redeem the clean, neither alive nor dead. \"and the first-born of the unclean beast shall you redeem\": I would think that this applied to all the unclean beasts; it is, therefore, written (Shemot 13:13) \"And every first-born of an ass you shall redeem with a sheep\" — You redeem an ass, but you do not redeem the first-born of any other unclean beast. I might think that the first-born of an ass is redeemed with a sheep, and the first-born of all other unclean beasts, with clothing and vessels; it is, therefore, written again (Shemot 34:20) \"And the first-born of an ass you shall redeem with a sheep.\" The first-born of an ass you redeem with a sheep, but the first-born of all other unclean beasts you do not redeem at all. If so, what is the intent of (Bamidbar 18:15) \"the first-born of the unclean beast you shall redeem\"? If it does not apply to the first-born, understand it as applying to dedication to Temple maintenance, an unclean beast being dedicated to Temple maintenance, whence it is then redeemed (viz. Vayikra 27:27). (Bamidbar 18:15) (\"And the first-born of the unclean beast) shall you redeem\": immediately. You say, immediately, but perhaps the intent is after some time (i.e., after thirty days). It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 16) \"And his redemption (that of a human first-born), from one month shall you redeem.\" The first-born of a man is redeemed with five shekalim and is redeemed after (one month's) time; but the first-born of an ass is redeemed immediately or at any time (thereafter). \"And his redemption, from one month shall you redeem\": \"money, five shekalim\" tells me only of money. Whence do I derive (the same for something that has) the value of money? From \"And his redemption, etc.\" I might think, (his redemption) with anything. It is, therefore, written \"And his redemption\" — general; \"money, five shekalim\" — particular. \"general-particular.\" (The rule is) there is in the general only what is in the particular (i.e., \"money,\" literally). \"you shall redeem\" — again general. — But perhaps it (the particular) reverts to the first \"general\" (viz. Shemot 13:13) \"And every first-born of man among your sons you shall redeem,\" (so that we have an instance of general particular.) Would you say that? (i.e., This is unlikely because the particular is too far removed from that \"general.\") We have, then, an instance of general-particular-general (as stated above). And (the rule is:) We follow the nature of the particular, viz.: Just as the particular is movable property, worth money, so, the general is of that nature — whence they ruled: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with bondsmen, writs, and land. Rebbi says: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with writs. (Bamidbar, Ibid.) \"It is twenty gerah\": What is the intent of this? (i.e., it is already written [Vayikra 27:25] \"Twenty gerah shall the shekel be.\") Whence is it derived that if he wishes to increase (the amount) he may do so? From \"it shall be.\" I might think that if he wishes to decrease, he may do so. It is, therefore, written \"shall be.\" (Bamidbar, Ibid.) \"But the first-born of an ox\": It must look like an ox. \"a sheep\": It must look like a sheep. \"a goat\": It must look like a goat — to exclude a hybrid or a nidmeh (superficially similar). \"you shall not redeem\": I might think that if he redeemed it, it remains redeemed; it is, therefore, written \"They are consecrated.\" R. Yoshiyah says: Why is this (\"they are consecrated\") written? (i.e., it is already written [Shemot 13:2] \"Consecrate unto Me every first-born\") To include a (beast-) tithe and the Paschal lamb as requiring one spilling (of blood on the altar), something which was not spelled out in all of the Torah. R. Yitzchak says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Devarim 12:27) \"and the blood of your sacrifices shall be spilled out\" — to include the tithe and the Pesach as requiring one spilling. What, then, is the intent of \"They are consecrated\"? To include the tithe and the Pesach as requiring smoking of the fats, something which was not spelled out in all of the Torah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: This (derivation) is not needed. For it follows a fortiori, viz.: If other offerings, which are not similar in their applications of blood, are similar in their smoking of fats, then the tithe and the Pesach, which are similar (in a first-born) in their application of blood, how much more so should they be similar in their smoking of fats! What, then, is the intent of \"They are consecrated\"? What we have mentioned heretofore (i.e., to include tithe and Pesach as requiring one spilling of blood). \"Their blood shall you sprinkle upon the altar\": one application. You say one application, but perhaps (the intent is) two applications that are four (i.e., one on the north-east corner and one on the south-west corner.) — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased (viz. Vayikra 3:2), blood is decreased (i.e., only two applications that are four), then here (with first-born, tithe and Pesach), where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! Or, conversely, if in a place (first-born, tithe, and Pesach), where fats are decreased, blood is increased (to two applications that are four), then in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased, how much more so should blood be increased (to more than two applications that are four)! It is, therefore, written (of the other offerings) (Vayikra 1:11) \"And the Cohanim\" shall sprinkle … roundabout\" — two applications that are four. I have reasoned a fortiori and adduced the converse. The converse has been rejected and I return to the original a fortiori argument, viz.: If in a place where fats are increased, blood is decreased, then here, where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! What, then, is the intent of \"Their blood shall you sprinkle\"? One application. (Bamidbar, Ibid.) \"and their fats shall you smoke\": Does Scripture speak of an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled, or also with the fats of the rib cage? — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where blood is increased, fats are decreased, (the rib-cage fats, not being smoked) — then here, (vis-à-vis the first-born, where blood is decreased, how much more so should fats be decreased! How, then, am I to understand \"and their fats shall you smoke\"? As referring to an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled. \"a fire-offering\": Even though you consign it to the wood pile, it is not acceptable until it is consumed by the fire. \"a sweet savor to the L-rd\": It is My pleasure that I have spoken and My will has been done. (Ibid. 18) \"And their flesh shall be for you as the wave-breast\": Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. This question was asked before the sages in Kerem Beyavneh: For how long is first-born eaten? R. Tarfon answered and said: For two days and one night. There was a certain disciple there, who had come to serve in the house of study first, R. Yossi Haglili by name. He asked him: My master, how do you know this? R. Tarfon: First-born is kodshim (consecrated) and peace-offerings are kodshim. Just as peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born. R. Yossi: My master, a sin-offering is a gift to the Cohein, and a first-born is a gift to the Cohein. Just as a sin-offering is eaten for one day and one night, so, a first-born. R. Tarfon: My son, I will learn a thing from a thing, and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing that is a lower-order offering (first-born) from a thing which is a lower-order offering (peace-offerings), and I will not learn a thing which is a lower-order offering from a thing which is holy of holies (a sin-offering). R. Yossi: My master, I will learn a thing from a thing and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing which is a gift to the Cohein (first-born) from a thing which is a gift to the Cohein (sin-offering), and I will not learn a thing which is a gift to the Cohein from a thing which is not a gift to the Cohein (peace-offerings). R. Tarfon kept quiet and R. Akiva jumped up and said to him: My son, this is how I expound it; \"and its flesh shall be for you as the wave-breast.\" Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so first-born. R. Yossi: You liken it to breast and shoulder of peace-offerings, and I liken it to breast and shoulder of thank-offerings. Just as these are eaten for one day and one night, (viz. Vayikra 7:16) so, first-born. R. Akiva: My son, this is how I expound it: \"And their flesh shall be for you as wave-breast.\" There is no need to add (Ibid.) \"for you shall it be.\" It (\"for you shall it be') is adding another \"being\" (of one day), that it (first-born) be eaten for two days and one night (— like peace-offerings, and not like thank-offerings). R. Yishmael said: Now where is thank-offering derived from (i.e., that breast and shoulder be given to the Cohanim)? Is it not from (its being likened to) peace-offerings? And something (i.e., first-born), which is derived from something else (i.e., peace-offerings), you (R. Yossi) would come and liken it (first-born) to something else (i.e., thank-offerings, that it [first-born] be eaten for one day and one night as thank-offerings are)? Would you learn something (i.e., that first-born be eaten for one day and one night) from something (thank-offering), which is itself learned from something else (i.e., peace-offerings)? (In sum,) you are not to learn as per the latter version (that of R. Yossi), but as per the former version, viz.: \"And their flesh (that of first-born) shall be for you, etc.\" Scripture hereby comes to liken first-born to breast and shoulder of peace-offerings — Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. What, then, is the intent of (the redundant) \"for you shall it be\"? To include a blemished first-born as reverting to the Cohein, something which was not spelled out in the all of the Torah. R. Elazar says: (A first-born may be eaten) for two days and one night. You say for two days and one night, but perhaps it is for a day and a night? It is, therefore, written (Devarim 15:20) \"Before the L-rd your G-d shall you eat it (the first-born), year in year,\" which implies that it may be eaten for two days and one night (i.e., the last day of the preceding year and the first day of the next year and the intervening night). (Bamidbar, Ibid. 19) \"All the terumah of the holy things, which the children of Israel will separate\": There are sections which generalize in the beginning and specify at the end; (others) which specify in the beginning and generalize at the end; and this one generalizes in the beginning (18:8) and generalizes at the end, (here, 18:19), and specifies in the middle. \"have I given to you and to your sons and to your daughters with you as an everlasting statute\": that it continue for all the succeeding generations. \"It is a covenant of salt forever before the L-rd\": Scripture forged a covenant with Aaron with something (salt), which preserves, and which, furthermore, preserves other things." + ], + [ + " (Bamidbar 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit, and you will not have a portion in their midst. I am your portion and your inheritance in the midst of the children of Israel.\": Why is (all of) this stated? Because it is written (Bamidbar 26:53) \"To these shall the land be apportioned,\" I would think that all are included — Cohanim, Levites, Israelites, proselytes, women, bondsmen, tumtum (those of uncertain sex) and androgynous (hermaphrodites); it is, therefore, written: \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit\" — This excludes (from inheritance) Cohanim.\" (Ibid. 23) \"And in the midst of the children of Israel, they (the Levites) shall not inherit an inheritance\" — This excludes Levites. (Ibid. 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit\" — This excludes bondsmen and proselytes (Ibid. 54) \"A man, according to his numbers shall his inheritance be given\" — This excludes tumtum and androgynous. (Ibid. 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit\" — in the division of the land. \"and you will not have a portion in their midst\" — (\"a portion\") of the spoils. \"I am your portion and your inheritance\" — At My table (i.e., from the sacrifices) you eat and at My table you drink. An analogy: A king gave gifts to (all of) his sons except one, saying to him: My son, I gave you a gift. At My table you eat and at My table you drink. And thus is it written (Vayikra 6:10) \"Their portion have I given to them from My fire-offerings.\" (Devarim 18:1) \"The fire-offering of the L-rd and His inheritance shall they eat.\" Twenty-four priestly gifts were given to the Cohanim, twelve in the sanctuary and twelve in the borders (i.e., outside of Jerusalem.) Twelve in the sanctuary: sin-offering, guilt-offering, the remnant of the log of oil of the leper, the remnant of the omer, the two loaves, the show-bread, the remnant of meal-offerings, the terumah of the thank-offering (viz. Vayikra 7:14), the terumah of breast and thigh, the shoulder of the ram of the Nazirite.", + " Twelve in the borders: Terumah, terumath ma'aser, challah, bikkurim, the first of the shearing, the gifts (shoulder, cheeks, and maw), the first-born of man and the first-born of a clean beast, the firstling of an ass, charamim (renunciation of one's property), an (unredeemed) field of holding, and the theft of (i.e., what is stolen from) a proselyte (viz. Bamidbar 5:8). All these twenty-four gifts were given to the Cohanim, aside from terumah-related debts. The day when a covenant was forged with Aaron with the twenty-four gifts was a day of great joy to him. R. Yishmael says: As per the folk-proverb \"My cow's leg was broken for my good.\" For Aaron's good did Korach come and contest the priesthood. An analogy: A king had a retainer to whom he gave a field as a gift, without recording, sealing and registering (the transaction [see above]) — wherefore, this section is juxtaposed with that of Korach. R. Elazar Hakappar says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He showed our father Yaakov the Temple built and sacrifices being offered, and Cohanim officiating, and the Shechinah reposing (there)? From (Bereshit 28:12) \"And he (Yaakov) dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth, and its top reaching to heaven, and, behold, angels of G-d ascending and descending upon it.\" There is no dream without a portent: \"And he dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth\" — the Temple. \"and its top reaching to heaven\" — the offered sacrifices, their scent reaching to heaven. \"and, behold, angels of G-d,\" — the Cohanim ministering, ascending and descending on the ramp. (13) \"And, behold, the L-rd standing on it\" — (Amos 9:1) \"I (Amos) saw the L-rd standing on the altar.\" Beloved are Israel, who, when epitomized, are epitomized as \"Cohanim,\" viz. (Isaiah 61:6) \"And you, Cohanim of the L-rd shall be called; 'ministers of G-d' shall they say of you. The wealth of nations shall you eat, and in their glory shall you vaunt yourselves.\" Beloved are Cohanim, who are epitomized as ministering angels, viz. (Malachi 2:7) \"For the lips of the Cohein shall guard knowledge, and Torah shall they seek from his mouth, for an angel of the L-rd of hosts is he.\" If Torah goes forth from his mouth, he is like the ministering angels. If not, he is like an animal or a beast, which does not recognize its Creator. Beloved is Torah. When David king of Israel asked (a boon of the L-rd), he asked only for Torah, viz. (Psalms 118:68) \"You are good and do good — teach me Your statutes.\" Your goodness engulfs all who enter the world. Let Your goodness engulf me and teach me Your statutes. And it is written (Psalms, Ibid. 117) \"Support me and I will be saved (and I will dwell in Your statutes always\"): That I not learn Torah and forget it, that I not learn and the evil inclination not allow me to review it, that I not rule unclean what is clean or clean what is unclean and come to share in the world to come, that the nations of the land and the families of the earth ask me and I not know how to respond and be shamed before them. And thus is it written (Ibid. 46) \"And I will speak of Your testimonies before kings and I will not be ashamed.\" And (Ibid. 54) \"Songs have Your statutes been to me.\" I might think, in repose. It, therefore, follows \"in the house of my fears, in caves and in entrapments, as in (Ibid. 56:1) \"… when he fled from Saul in the cave.\" And (Ibid. 109:119) \"My soul was always in my hand, and I did not forget Your Torah.\"", + " But when David learned Torah and grew great (in it), what did he say? (Psalms 139:17) \"And to me, how precious are Your loved ones (i.e., Torah scholars), O G-d! How mighty is their sum!\" And (Ibid. 119:72) \"Better to me is the Torah of Your mouth than thousands of gold and silver.\" For gold and silver take a man out of this world and the next, but Torah brings a man to life in the world to come.", + " (II Samuel 7:19) \"This is the Torah of man\": We find that there are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of kingdom. The crown of priesthood was merited by Aaron and he took it. The crown of kingdom was merited by David and he took it. The crown of Torah is left (vacant), so that those who enter the world be given no pretext to say: If the crown of kingdom and the crown of priesthood were left (vacant), I would merit them and take them. The crown of Torah is left (vacant) for all who enter the world. For whoever merits it, I account it to him as if all three were left (vacant) to him and he merits all of them. And whoever does not merit it, I account it to him as if all three were left (vacant) for him and he did not merit any one of them. And if you would ask: Which is the greatest of all? R. Shimon b. Elazar was wont to say: Who is greater, the crowner or the king? Certainly, the crowner. The maker of officers or the officers? Certainly, the maker of officers. All that inheres in these two crowns, comes through the power of Torah. And thus is it written (Proverbs 8:15-16) \"Through me (Torah) do kings reign … Through me do princes rule.\" And, (in reversion to \"This is the Torah of man\"), (Koheleth 12:13) \"The end of the matter, all has been heard. Fear G-d and do His mitzvoth. For this (Torah) is all of man.\"", + " Greater is the covenant forged with Aaron than that forged with David. Aaron merited (priesthood) for his sons — whether righteous or wicked, and David merited (kingdom only) for the righteous, but not for the wicked, viz. (Psalms 132:12) \"If your children will keep My covenant … (they will sit on the throne for you.\") (Bamidbar 18:19) \"It is a covenant of salt … (21) and to the sons of Levi.\" Scripture hereby apprises us that just as the covenant is forged with the priesthood, so, is it forged with the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated at Mount Sinai, so, that of the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated with joy, so, that of the Levites, as it is written \"and to the sons of Levi, behold, I have given, etc.\" \"Behold\" connotes joy, as in (Shemot 5:14) \"And, behold, he goes out to meet you, and when he sees you, he will rejoice in his heart.\" (Bamidbar, Ibid.) \"in exchange for their service\": All the mitzvoth of the priesthood (i.e., the twenty-four priestly gifts) were acquired by the L-rd and given to the Cohanim; and these (the mitzvoth of the Levites), \"in exchange for their services of the tent of meeting.\" These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This, too, was acquired by the land and given to the Levites, as it is written (Vayikra 27:30) \"And all the tithe of the land … is the L-rd's; it is holy to the L-rd.\" \"And to the sons of Levi I have given all the tithe of Israel as an inheritance\": Just as an inheritance does not change from its place, so, first tithe, (which is given to the Levite), does not change from its place, (unlike second tithe, which in the third and sixth years converts to poor-tithe.) \"in exchange for the service which they perform\": If he serves, he takes (the tithe); if not, he does not. (Ibid. 22) \"And the children of Israel shall no more draw near\": the exhortation. \"to bear sin, to die\": the punishment (at the hands of Heaven.). (Ibid. 23) \"And the Levite shall serve — he\": Why is this written? From \"in exchange for their service\" I might understand, if he wishes, he serves, and if he does not wish, he does not serve; it is, therefore, written \"And the Levite shall serve — he\" — perforce. Variantly: Why is this written? From \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel (in exchange for their service, etc.\") This tells me only (that they must serve) only in the years that the tithes obtain. Whence do I derive (that they must also serve) on shemitoth and yovloth, (when the tithes do not obtain)? From \"And the Levite shall serve — he\" (in any event). R. Nathan says: If no Levite were there, I might think that a Cohein may serve. And this would follow a fortiori, viz.: If in a place (i.e., the priestly service), where Levites are not kasher, Cohanim are kasher, then, in a place (i.e., the Levitical service), where Levites are kasher, how much more so should Cohanim be kasher! It is, therefore, written \"And the Levite shall serve — he.\" \"and they (the Levites) will bear their sin (of not guarding property)\": And others (the Israelites, who, [being unguarded, enter the sanctuary]) will not bear their (the Levites') sin. This is to say that Israelites do not bear the sin of the Levites, but the Cohanim, (who enter where they should not), do bear their (the Levites') sin. It is, therefore, written \"and they (the Levites) will bear their sin (of improper guarding),\" and not the Israelites or the Cohanim (who, as a result, enter where they should not.) \"a statute forever for your generations\": It obtains for all succeeding generations. And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance\": Why is this written? For, since it is written (Ibid. 26:53) \"To these shall the land be apportioned,\" I would think that the Levites, too, are included; it is, therefore, written \"And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance.\" (Ibid. 24) \"For the tithe of the children of Israel which they set apart for the L-rd as terumah\": Scripture refers to it as terumah until he separates terumath ma'aser from it, whereby it teaches that if he wishes to make it terumah for other (untithed) produce, he may do so. \"have I given to the Levites as an inheritance\": Why is this written? Because it is written \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel in exchange for the service, etc.\", I would think (that first-tithe is given to the Levites) only when the Temple, (in which service is performed), exists. Whence do I derive (that it is given) even when the Temple does not exist? From \"as an inheritance.\" Just as \"inheritance\" obtains whether or not the Temple exists, so, first-tithe. \"Therefore, I have said to them that in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance\": Why is this written? Is it not already written (23) \"And in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance\"? I might think that this applies only at the time of the apportionment of the land; but after the apportionment each tribe sets aside from its portion (a parcel of land for Levi). It is, therefore, written \"Therefore, I have said, etc.\" Variantly: \"Therefore, I have said\": Why is this written? Because it is written (Devarim 7:1) \"And He will cast out many nations from before you, the Chitti, the Girgashi, etc.\", but Keini, Kenizi, and Kadmoni are not mentioned, (so that we might think that when they are conquered, Levi can have inheritance in their land); it is, therefore, written \"Therefore, I have said, etc.\" — forever (are they not to have inheritance). Variantly: (It is written) to exhort beth-din to this end (of their not receiving inheritance)." + ], + [ + " (Bamidbar 18:26) \"And to the Levites shall you speak, and you shall say to them: When you take from the children of Israel the tithe (ma'aser) that I have given to you from their inheritance, (then you shall separate from it the terumah of the L-rd, ma'aser from the ma'aser.\") Why is this written? To teach that (Ibid. 21) \"And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe\" speaks of (one-tenth of) the produce (of the land, and not of [one-tenth of] the land itself.) You say, the produce, but perhaps (the reference is to) the land (itself)! It is, therefore, written (26) \"And to the Levites you shall speak and you shall say to them (… that I have given to you from them in their inheritance\"). \"that I have given to you from them in their inheritance\": Because they have not been given a portion in the land, there has been given to them one-tenth of the produce. \"then you shall separate from it\": From one kind (of produce) for its kind, and not from one kind for a different kind, and not from what is rooted for what is unrooted, and not from what is unrooted for what is rooted, and not from the new (crop) for the old, and not from the old for the new. And whence is it derived that one is not to take terumah from produce of the land (Eretz Yisrael) for produce outside the land or from produce outside the land for produce of the land? From (Vayikra 27:30) \"And all the tithe of the land, etc.)\" Variantly: \"from it\": This is \"extra\" (mufneh) for formulating an identity (gezeirah shavah ) viz.: It is written here \"from it,\" and, in respect to the Paschal lamb, (Shemot 12:9) (\"Do not eat) from it, etc.\" Just as re \"with it\" mentioned here (in respect to ma'aser), it (ma'aser) is forbidden to a mourner, (viz. Devarim 26:14), so, re \"with it\" mentioned in respect to Pesach, it (the Paschal lamb) is forbidden to a mourner." + ], + [ + " (Bamidbar 18:27) \"And your terumah will be accounted for you as corn from the threshing floor and as the fullness of the pit\": R. Yishmael says: When is your terumah accounted for you as corn from the threshing floor? When you have taken it as prescribed (i.e., a kind for its kind, new for new, etc. [see above]). If you have not taken it as prescribed, it is not thus accounted for you. Variantly: \"And your (the Levites') terumah (terumath ma'aser) will be accounted for you as corn from the threshing floor\" (terumah gedolah). Now what do we learn from terumah (gedolah) to terumath ma'aser? It (terumah gedolah) comes (apparently) to teach (something), and it ends up being learned (i.e.,) Just as terumath ma'aser is obligatory, so, terumah (gedolah) is obligatory. Abba Eliezer b. Gomel says: Scripture comes to teach you that just as terumah (gedolah) may be taken by estimate and by thought (i.e., without actually handling it), so, terumath ma'aser may be taken by estimate and by thought. \"as corn from the threshing floor and as the fullness of the pit\": Why is this stated? From (26) \"then you shall separate from it,\" I might think that he could take ears (of grain as terumah) for grain; grapes, for wine; and olives, for oil; it is, therefore, written \"as corn from the threshing floor,\" i.e., (he may take) from what is processed — whence they ruled; (He may take terumah:) from grain, from the time that it (i.e., its pile) has been evened; from wine, from the time that it is skimmed; from oil, from the time that it has dripped down into the trough. (Ibid. 28) \"Thus shall you, too, separate the terumah of the L-rd\": Why is this written? From (26) \"And to the Levites shall you speak, and you shall say to them: When you take from the children of Israel, etc.\", (I would say:) The children of Israel give ma'aser to the Levites, but the Cohanim do not give ma'aser to the Levites. And since they do not give ma'aser to the Levites, I might think that they could eat it (the produce) tevel (i.e., untithed); it is, therefore, written: \"thus shall you separate, you (the Cohanim), too, the terumah of the L-rd.\" (i.e., the Cohanim separate terumah, and ma'aser, and terumath ma'aser which reverts to them.) R. Yishmael says: This (derivation) is not needed, for if challah, which does not obtain with all produce (i.e., with all the varieties of grain), obtains with the produce of Cohanim, then ma'aser, which does obtain with all produce, how much more so should it obtain with all the produce of Cohanim! What, then, is the intent of \"Thus shall you separate, you, too\"? I might think that only the ma'aser of an Israelite (is subject to terumath ma'aser). Whence do I derive the (same for) their (the Levites') own tithe (i.e., the tithe that they separate from what is theirs)? It is, therefore, written \"Thus shall you separate, you, (the Levites,) too.\" (Ibid. 29) \"From all of your gifts, etc.\" Scripture hereby teaches that ma'aser obtains with all (produce [see above]) — whence you rule to terumah (i.e., terumath ma'aser), viz.: If ma'aser, the \"lighter,\" (not being subject to the death penalty), obtains with all produce), then terumah, the \"graver,\" (being subject to the death penalty, [viz. Vayikra 22:9]), how much more so does it obtain with all (produce [of first tithe])! Variantly: If ma'aser (second tithe), which does not obtain in the third and sixth year (of shemitah, [being replaced by poor-tithe]), obtains with all (produce), then terumah, the graver, how much more so should it obtain with all (produce [of second tithe])! Issi b. Menachem says: If ma'aser (second tithe), which comes only as an incentive to fear and to learning (viz. Devarim 14:23), obtains with all (produce), how much more so does it obtain with the \"graver,\" terumah! (Bamidbar, Ibid.) \"And you shall give of it the terumah of the L-rd to Aaron the Cohein\": Just as Aaron was a chaver (a Torah scholar, so the (other) Cohanim (to receive the priestly gifts, should be chaverim) — whence it was ruled: Priestly gifts should be given only to a chaver. (Ibid. 29) \"From all of your gifts shall you separate all the terumah of the L-rd. From all of its best (shall you separate) its hallowed part from it.\" Is Scripture here speaking of terumah gedolah or of terumath ma'aser? \"from all of your tithes\" (28) speaks of terumath ma'aser. How, then, is \"From all of your gifts shall you separate all the terumah of the L-rd\" to be understood? As referring to terumath gedolah. (Devarim 18:4) \"The first of your corn, your wine, and your oil … shall you give to him\": This is obligatory. You say it is obligatory, but perhaps it is optional! It is, therefore, written (Bamidbar 11:29) \"shall you separate all the terumah of the L-rd\" — It is obligatory and not optional. These are the words of R. Yonathan. \"from all of its best, its hallowed part from it.\": So that if it (terumath ma'aser) fell (back) into it (what it was taken from), it \"hallows\" it — whence they ruled: Terumah is \"neutralized\" (from its hallowed state) if it fell into one hundred parts of non-terumah when (it is) one to (that) one hundred. This tells me only of terumah that is (ritually) clean. Whence do I derive (the same for) terumah that is tamei, (that if it fell into a hundred of clean terumah, it is neutralized in such a mixture?) It follows a fortiori, viz.: [Note: The translator, with all his consultation of the commentaries, has not been able to render meaningfully what follows (from here until #122)]" + ], + [ + " (Bamidbar 18:30) \"And you shall say to them (the Levites): When you separate its best part from it, (then it [i.e., what remains]) shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the winepress.\"): This is an exhortation to the Levites to take (terumath ma'aser) only from its choicest. \"then it shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the winepress\": Why is this stated? (i.e., it is already written [Ibid. 27]) Because it is written (27) \"And your terumah will be accounted for you, etc.\", I might think that since Scripture refers to it (first tithe) as \"terumah,\" (viz. Ibid. 24), it retains its holiness forever; it is, therefore, written \"then it shall be reckoned to the Levites as produce of the threshing floor and as produce of the wine press\" — Just as with the produce of the threshing floor, one separates terumah, and what remains is chullin (non-terumah), so, with first tithe, he separates terumah (i.e., terumath ma'aser) and what remains is chullin. (Ibid. 31) \"And you may eat it in every place\": even in a cemetery. For it would follow (otherwise), viz.: Since \"terumah\" (of a Cohein) is called \"terumah,\" and first tithe is called \"terumah,\" then if I have learned that terumah (of a Cohein) is to be eaten only in a (ritually) clean place, so, first tithe; it is, therefore, written \"And you may eat it in every place\" — even in a cemetery. \"you and your household\": to include an Israelite woman married to a Levite as permitted to depute (a messenger) to take terumah (i.e., terumath ma'aser, from her husband's first tithe). — But perhaps (this permits her) only to eat it! — Would you say that? It follows otherwise, viz.: If she (a Cohein's wife) eats the \"graver\" — terumah, how much more so should (a Levite's wife) eat the \"lighter\" — ma'aser! It must mean, then, that an Israelite woman (married to a Levite) is permitted to be deputed to take terumah. (Ibid. 31) \"For it is payment to you, in exchange for your service in the tent of meeting.\": If he serves, he takes; if he does not serve, he does not take — whence it was ruled: If a Levite took upon himself every Levitical service except one, he has no portion in the Leviate. (Ibid. 32) \"And you shall not bear sin because of it\": And whence is it derived that if he did not separate (for terumath ma'aser) its choicest part, he does bear sin? From \"And you shall not bear sin because of it when you separate its best part from it.\" This tells me only of terumath ma'aser (i.e., what the Levi separates for the Cohein). Whence do I derive (the same for) terumah gedolah (i.e., what the Israelite separates for the Cohein)? From (Ibid.) \"And the holy things of the children of Israel you shall not profane and you shall not die.\" This is an exhortation to both the Levites and the Israelites." + ], + [ + " (Bamidbar 19:1-2) \"And the L-rd spoke to Aaron and to Moses saying: This is the statute of the Torah, which the L-rd has commanded, saying: Speak to the children of Israel and let them take unto you a red heifer, complete, which does not have a blemish, upon which a yoke has not come.\" There are sections (of the Torah), which are general in the beginning and particular at the end, and (others), which are particular in the beginning and general at the end: (Shemot 19:3) \"Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel\" — particular; (Ibid. 6) \"These are the things, etc.\" — general. (Ibid. 12:43) \"This is the statute of the Pesach\" — general; (Ibid.) \"Every stranger shall not eat of it\" — particular. (Bamidbar 19:2) \"This is the statute of the Torah\" — general; (Ibid.) \"and let them take for you a red heifer, complete\" — particular. General-Particular. (The rule is:) There exists in the general only what is found in the particular. R. Eliezer says: It is written here \"statute\" and (relative to the Yom Kippur service, Vayikra 16:34) \"statute.\" Just as there, (the Cohein ministers) in the white vestments; here, too, in the white vestments. R. Yochanan b. Zakkai was asked by his disciples: In which vestments was the red heifer processed? He: In the golden vestments. They: But did our master not teach us (that it was processed) in the white vestments? He: If I have forgotten what my eyes have seen and what my hands have ministered, how much more so, what I have taught! And why all this? To strengthen the disciples (in application to their learning). Others say: It was Hillel the Elder, but (not being a Cohein), he could not have said \"what my hands have ministered.\" \"and let them take\": from the Temple treasury. \"unto you\": that you be appointed over it. And just as Moses was appointed over it, so, was Aaron. Similarly, in respect to the oil for lighting, (Shemot 21:20) \"and let them take unto you\" — that you be appointed over it. \"a red heifer (parah)\": R. Eliezer says: \"eglah\" signifies of the first year; \"parah\" signifies of the second year. The sages say: \"eglah\" — of the second year; \"parah\" — of the third or fourth year. R. Meir says: One of the fifth year, too, is valid. An old one is valid, but it is not waited for lest it sprout black hairs and become unfit. \"parah\": I understand black or white; it is, therefore, written \"red.\" \"whole\": in redness or in (absence of) blemishes? \"which does not have a blemish\" accounts for blemishes. How, then, am I to understand \"whole\"? That it be \"whole\" in redness. \"which does not have a blemish\": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by work (having been done with them), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! — No, this may be true of offerings, which must be processed (by the Cohein) in a state of cleanliness, wherefore a blemish invalidates them, as opposed to the heifer, which may be processed in a state of tumah (i.e., when the Cohein is a tvul yom), wherefore a blemish would not invalidate it. (So that the verse is needed to tell us otherwise.) — (No,) this is refuted by (the instance of) the Paschal lamb, which though it may be processed in a state of tumah, a blemish invalidates it, and this would indicate of the heifer that even though it is processed in tumah, a blemish invalidates it. (Why, then, is a verse needed to tell us this?) — No, this may be true of the Paschal lamb, which must be sacrificed at a fixed time, wherefore it is invalidated by a blemish, as opposed to the heifer, which, not having a fixed time (for its processing), should not be invalidated by a blemish. It must, therefore, (to tell us otherwise) be written \"which does not have a blemish.\" Issi b. Akiva says: \"which does not have a blemish\": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by black or white (hairs), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by black or white, how much more so should it be invalidated by a blemish\"! If I know this a fortiori, why need it be stated \"which does not have a blemish\"? To exclude (from invalidation by a blemish) the heifer of the broken neck (eglah arufah [viz. Devarim 21:4]). For it would follow (if not for this verse) that blemishes should invalidate the eglah arufah, viz.: If offerings, which are not invalidated by work, are invalidated by a blemish, then eglah arufah, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! It is, therefore, written (in respect to the red heifer), \"which does not have a blemish\" — It (the red heifer) is invalidated by a blemish, but the eglah arufah is not invalidated by a blemish. R. Yehudah b. Betheira says: If the sin-offering of a bird, whose offerers must be tahor, is not invalidated by a blemish, then the red heifer, whose processors may be tamei (tvul yom), how much more so should it not be invalidated by a blemish! (The verse, then, is needed to tell us that it is invalidated by a blemish.) — No, this may be true of the sin-offering of a bird, which is valid if either male or female, as opposed to a heifer, (where only a female is valid.) Why, then, need it be stated \"which does not have a blemish\"? (lit., \"when there is no blemish in it\") When the blemish is in it (it is invalid), but when it has passed, it is valid. R. Yoshiyah Numithi asked before R. Yehudah b. Betheira: What is a blemish which has passed, in which instance it is valid? And he showed me between his two fingers — when(flesh) protrudes or when it has two tails. \"upon which a yoke has not come\": Scripture speaks of a yoke not in (the time of its) working. And if you would say, a yoke in (the time of its working), would you say that? It follows a fortiori, viz.: If eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, is invalidated by a yoke (in its time of working), then the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should it be invalidated by a yoke (in the time of its working!) — (No,) this is refuted by the offerings, which are invalidated by a blemish, but not by a yoke (in the time of working), and they would indicate about the red heifer that even though it is invalidated by a blemish, it should not be invalidated by a yoke (in the time of its working). — No, this may be true of offerings, which are not invalidated by black and white hairs, wherefore a yoke does not invalidate them, as opposed to the red heifer, which is invalidated by black and white, wherefore a yoke (in the time of its working) should invalidate them. What, then, is the intent of \"upon which a yoke has not come\"? A yoke not in the time of its working. Whence is it derived that other labors are equated with a yoke (to invalidate the red heifer)? It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, (viz. Devarim 21:3 \"which has never been worked, which has never pulled under a yoke\"), then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke! — But perhaps it should be transposed, viz.: If (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, other labors were not equated with a yoke, then (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, how much more so should other labors not be equated with a yoke! It is, therefore, written \"which has never been worked.\" I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been refuted and I have emerged with the original a fortiori argument, viz.: If (in the instance of) the eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke!", + " (Bamidbar 19:3) \"And you shall give it (the red heifer) to Elazar the Cohein\": Scripture comes to teach us about the red heifer that it is processed by the adjutant high-priest. Know this to be so, (that it is processed by the adjutant high-priest), for Aaron was alive and Elazar burned the heifer. \"and you shall give it\": This one was processed by Elazar, and others (after this) were processed by the high-priest. These are the words of R. Meir. R. Yossi, R. Yehudah, R. Shimon, and R. Elazer b. Yaakov say: This one was processed by Elazar, and others, either by the high-priest or by a regular Cohein. \"and he shall take it (outside the encampment\"): And another (heifer) should not be taken out with it — whence they ruled: If it balked at being taken out, a black one (i.e., one with black hairs) should not be taken out with it (as an incentive for it to leave), so that they not say it was the black one that they slaughtered and not the red one, (or) that both of them were slaughtered. R. Yossi says: This is not the reason, but (it is) because it is written \"and he shall take it out\" — alone. \"outside the encampment\": to the mount of anointment (i.e., the Mount of Olives, east of Jerusalem, so that its blood be sprinkled opposite the door of the tent of the sanctuary.) \"and he shall slaughter it\": We are hereby apprised that if it became carrion in being slaughtered, it is unfit (to serve as a red heifer). \"and he shall slaughter it\": — whence they ruled: Two heifers are not to be slaughtered together (with a long knife). \"and he shall slaughter it before him\": that another slaughters and Elazar looks on. (And) Scripture apprises us about the heifer that (preoccupation with some other) work invalidates its slaughtering. \"and Elazar the Cohein shall take\": Why is this written? Is it not already written \"And you shall give it to Elazar the Cohein\"? Why repeat it? (To stress) the Cohein in his priesthood (i.e., in his priestly vestments.) \"shall take of its blood with his finger\": Its mitzvah is a mitzvah of the hand (i.e., he takes its blood in his hand and he sprinkles with his finger), and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. And this would follow, viz.: Since the log of the oil effects kashruth (for the leper to be cleansed for the eating of sanctified food), and the blood of the red heifer effects kashruth (for the ashes of the red heifer to cleanse), then if I have learned that the log of oil effects kashruth only via the hand, (viz. Vayikra 14:15), only via the hand (and not via a sprinkling vessel), then it follows that the blood of the red heifer, too, should effect kashruth only via the hand. You derive it from the log of oil, and I derive it from the blood of the burnt-offering (of the leper). — Would you say that? There is a difference (between your derivation and mine.) The log of oil requires seven sprinklings and the red heifer requires seven sprinklings. If you learn about the log of oil that it is kasher only with the hand, then the blood of the red heifer should be kasher only with the hand. But, where you are coming from, if there (vis-à-vis the guilt-offering) it is kasher only (by spilling the blood) from a vessel to the hand, then here, too, (it should be kasher only) from a vessel to the hand. It is, therefore, written \"from its blood with his finger.\" Its mitzvah is a mitzvah of the hand, and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. \"with his finger\": the right finger (i.e., the index finger) of his right hand. You say the index finger of his right hand, but perhaps all of the fingers are valid. It is, therefore, written (Vayikra 14:16) \"Then the Cohein shall dip his right finger, etc.\" Since \"fingers\" are written in the Torah unqualified, and in one instance Scripture specifies that it is only the \"yemanith\" of the \"yemanith,\" so, all \"fingers\" of the Torah are \"yemanith\" — the most skillful (\"meyumeneth\") of the right hand (i.e., the index finger), which is more adapted for sprinkling than all of the other fingers. \"and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting\": that he direct his gaze to the door of the sanctuary when he sprinkles the blood. \"and he shall sprinkle … opposite the tent of meeting\": If the sanctuary were not set up or if the wind had furled the curtains the red heifer was not processed. \"and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting\": Why is this repeated? Is it not already written (Ibid.) \"of its blood with his finger\"? From (Ibid.) \"seven times,\" I might understand seven sprinklings from one dipping. It is, therefore, written \"of its blood seven times\" — he returns to the blood seven times. \"seven times\": They (the sprinklings) are mutually inclusive (i.e., in the absence of one, the others are invalid.) For it would follow: Since \"sprinklings\" are written within (the sanctuary, on Yom Kippur), and \"sprinklings\" are written (re the red heifer), then just as I have learned of the inner sprinklings that they are mutually inclusive, so, the outer sprinklings should be mutually inclusive. — No, this may be true of the inner sprinklings, which effect atonement, wherefore they are mutually inclusive, as opposed to the outer sprinklings, which do not effect atonement, wherefore they should not be mutually inclusive. It is, therefore, written (here) \"seven times,\" and there (of the inner sprinklings) \"seven times before the L-rd.\" Just as there, they are mutually inclusive, here, too, they are mutually inclusive." + ], + [ + " (Bamidbar 19:5) \"And he shall burn the heifer before his eyes\": Scripture apprises us about the heifer that preoccupation with some other) work invalidates its burning. — But even without this being stated, I know it a fortiori, viz.: If it (preoccupation) invalidates its slaughtering (see above), should it not invalidate its burning! If I know this a fortiori, what need is there for a verse? Rather, Scripture apprises us that (preoccupation with some other) work invalidates it from the time of slaughtering until it becomes ashes. \"And he shall burn the heifer before his eyes, and not the bullocks (that of Yom Kippur, etc.) that are burnt (\"outside the camp\"). For it would follow (otherwise), viz.: If with the red heifer, which is not processed within (the sanctuary), work invalidates its burning, then the bullocks, which are processed within, how much more so should work invalidate their burning! — No, this may be true of the red heifer, whose slaughtering is invalidated by work, wherefore it invalidates its burning, as opposed to the bullocks that are burnt, whose slaughtering is not invalidated by work, wherefore it should not invalidate their burning! — But let it (i.e., work) invalidate their slaughtering! And this would, indeed, follow, viz.: If bullocks, which are not processed within, work invalidates their slaughtering, then the bullocks that are burnt, which are processed within, how much more so should work invalidate their slaughtering! It is, therefore, written \"then he shall burn the heifer (before his eyes\") and (Ibid. 3) \"and he shall slaughter it before him,\" and not the bullocks that are burned. \"And he shall burn the heifer before his (Elazar's) eyes\": Another burns and Elazar looks on. \"Its skin, and its flesh, and its blood together with its dung\": Just as the dung (remains) in its place, (i.e., it is not removed from the bowels,) so, all (of the others remain) in their place — whence they ruled: Any blood (remaining in his hand) should be returned to its place (i.e., the shechitah site), and if it is not returned, the heifer is invalidated. What does he do? He wipes his hand on the body of the heifer. \"And he shall burn the heifer\": to include bits (leaping from the fire) — whence they ruled: Any amount of flesh must be returned (to the fire); if he does not return it, it (the heifer) is invalidated. Any amount of bone must be returned; if he does not return it, it is not invalidated, (\"bone\" not being mentioned in the verse). If an olive-size (leapt out of the fire), he must return it (to the fire). (And if he returned it, even if a minute amount remained behind, he must return it.) If he does not return it, (the heifer) is invalidated. \"he shall burn\": (We have here an instance of) amplification (\"he shall burn\") after amplification (\"And he shall burn\") in which instance the rule is \"diminution\" — If most of it (and not necessarily all of it) has been consumed, (it is valid). These are the words of R. Yishmael. R. Yehudah says: (The intent of \"he shall burn\" is that) he shall not diminish the wood (supply). He adds to it bundles of hyssop and bundles of Grecian hyssop in order to increase the (amount of) ashes. (Ibid. 6) \"And the Cohein shall take cedar wood, and hyssop, and scarlet\": It is written here \"taking,\" and, elsewhere, (Ibid. 18) \"taking.\" Just as \"taking\" here is three (species), so, \"taking\" there, (although only \"hyssop\" is mentioned there.) \"wood\": This implies any kind of wood. It is, therefore, written \"cedar\": This (alone) implies even a branch. It is, therefore, written \"wood.\" How so? A chip of cedar wood. \"hyssop\": Not \"Grecian\" or \"Kochalith\" or \"Desert\" or \"Roman\" (hyssop) or any other hyssop which has an epithet. \"ushni tola'ath\": i.e., whose variant (\"shniyatho\" [something called by a \"variant\" name]) is tola'ath (scarlet). \"and he shall cast it into the midst of the burning of the heifer\": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written \"the heifer\" (i.e., when it is still recognizable as a heifer.) If \"the heifer,\" I might think (that he casts it in) even when it has not been burned. It is, therefore, written \"into the midst of the burning.\" How is this to be reconciled? (He casts it in) when the flames have caught on to most of it. R. Akiva says: \"the burning\": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written \"the heifer.\" If \"the heifer,\" I might think if he splits it open and places it into its midst; it is, therefore, written \"and he shall cast it into the burning of the heifer.\" How is this to be reconciled? (He casts it in) when it has split open (of itself because of the fire.) \"And the Cohein shall wash his garments, and he shall bathe his flesh in water\": Scripture hereby apprises us of the caster of the hyssop that he imparts tumah to garments. \"and then he shall come to the encampment\": Just as here, he (the caster of the hyssop) is forbidden to come to the encampment (before he cleanses himself), so, there, he (the burner and the gatherer of the ashes) is forbidden to come to the encampment. \"and the Cohein shall be unclean until the evening\": Just as here (he is unclean) until the evening, so, there, he (the burner of the bullock and the he-goat of Yom Kippur, [viz. Vayikra 16:26]), (he is unclean) until the evening. (Ibid. 8) \"And he who burns it shall wash his garments\": Scripture hereby apprises us of the burner of the heifer that he imparts tumah to garments. Even without the verse, I can derive it a fortiori, viz.: If the caster of the hyssop imparts tumah to his garments, how much more so the burner of the heifer! Why, then, do I need the verse? Scripture hereby apprises us of those who occupy themselves with the heifer from beginning to end that they require the washing of garments and bathing of the body and the going down of the sun (to be cleansed). \"And he who burns it shall wash his garments\": and not plague-garments (i.e., the garments of the one who burns the clothes of the leper or of one afflicted with plague do not become unclean.) For it would follow otherwise, viz.: If the heifer, which does not impart tumah by contact, its burning imparts tumah to garments, then plague-garments, which do impart tumah by contact, how much more so should their burner impart tumah to garments! It is, therefore, written \"And he who burns it shall wash his garments,\" and not plague-garments. \"he shall wash his garments with water and he shall bathe his flesh in water\": \"in water\" — twice. What is the intent of this? For it would follow: Since a man requires immersion and vessels require immersion, then just as a man immerses in (an amount of water) that is sufficient for him, i.e., forty sa'ah), so vessels are immersed in a (smaller amount of water) sufficient for them. It is, therefore, written \"in water\" twice. Where man is immersed (i.e., forty sa'ah), there hands (for ritual purposes) and vessels are immersed. (Ibid. 9) \"And a man who is clean shall gather the ashes\": Because we find that all of the processing of the heifer is by a Cohein, I might think that the gathering of the ashes, too, is by a Cohein; it is, therefore, written \"And a man who is clean\" — whence we are apprised that the gathering of the ashes is kasher through any man. \"And a man who is clean\" — to exclude a minor. (\"a man\" then) implies that both a minor and a woman are excluded; it is, therefore, written \"who is clean\" — to include (as kasher) a woman. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: \"And a man who is clean\" — to include a zar (a non-Cohein). \"clean\" — to validate a woman. (\"clean\" then) implies that both a woman and a minor are included; it is, therefore, written (Ibid.) \"and he shall place it outside the encampment\": Scripture speaks only of someone who has the \"mind\" to \"place\" (with intent, excluding a minor, who does not have the mind to do so.) \"a man who is clean\": clean vis-à-vis ma'aser, and tamei vis-à-vis terumah. And elsewhere (Ibid. 18) it is written \"And a clean man shall take hyssop and dip it in the water.\" R. Akiva asks: Why is this (\"clean man\") written? Even if it were not written, I would know it a fortiori, viz.: If the gatherer (of the ashes) must be clean, how much more so the sprinkler! What, then, is the intent of \"a clean man\"? One who has left the category of \"tumah.\" And who is that? One who immersed in the daytime (and whose cleanliness is consummated in the evening). And it is written elsewhere (Ibid. 19) \"clean.\" Just as there, tamei for terumah and \"clean\" for ma'aser, so \"clean\" here (Ibid. 9), tamei for terumah and clean for ma'aser. \"the ashes of the heifer\": and not the brands — whence they ruled: A brand which has ash is crushed and one which does not have ash is discarded. A bone, in any event, will be crushed. \"outside the encampment\": in the Mount of Olives — whence they ruled: It is divided into three parts: one for the chel (a place within the fortification of the Temple); one for the Mount of Olives; one to be divided among all the priestly watches. \"in a clean place\": its surroundings must be clean — whence R. Elazar Hakapper said: A vessel containing the cleansing (ashes of the red heifer), with an air-tight lid in the tent of a dead man is tamei, it being written \"in a clean place.\" And this is not a clean place. \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping for waters of sprinkling.\" What is the intent of this? I might think that \"work\" (see above) is invalidated only vis-à-vis the heifer. Whence do I derive (the same for) the water (that is added to the ashes)? From \"And it shall be … in keeping for waters of sprinkling\" (which implies that \"work\" is to be abstained from only when they are being made waters of sprinkling.) — But perhaps (the stricture against \"work\" obtains even after they have been sanctified as waters of sprinkling. — It is, therefore, written \"for (i.e., to make them) waters of sprinkling.\" And they are already waters of sprinkling. If a cow drank of the cleansing waters, its flesh is tamei (if it drank) within twenty-four hours (of being slaughtered). R. Yehudah says it (the water) is nullified in its intestines, it being written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping\" (i.e., once it is no longer \"in keeping,\" it does not confer tumah upon what comes in contact with it.) This question (\"tahor or tamei\"?) was asked before thirty-two elders and they ruled its flesh \"tahor.\" This is one of the things that R. Yossi Haglili discussed with R. Akiva, (R. Yossi holding \"tahor,\" and R. Akiva, \"tamei\"), and R. Akiva dismissed him, (R. Yossi being unable to substantiate his view.) Afterwards, R. Yossi found substantiation for his view, and asked R. Akiva: May I return? R. Akiva: Shall I allow everyone to return, and not you because your name is \"Yossi Haglili\"? R. Yossi (presenting his substantiation): It is written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping.\" It is only when they are \"in keeping\" that they are considered sprinkling waters (and confer tumah [see above].) R. Tarfon said (on Daniel 8:4) \"I saw the ram butting westward, northward, and southward. And no beast could withstand him, and there was none to deliver from his power. He did as he willed and grew great.\" This (\"the ram\") is R. Akiva. (Ibid. 5) \"As I looked on, a he-goat came from the west, passing over the entire earth without touching the ground. And the goat had a beetling horn between its eyes\": This is R. Yossi Haglili and his response. (6) \"And he came up to the two-horned ram that I saw standing before the water course, and he charged at him full force. (7) And I saw him reach the ram and rage at him, and he struck the ram and broke his two horns\" — R. Akiva and Shimon b. Naness — \"and the ram\" — R. Akiva — \"was powerless to withstand him. And he\" — R. Yossi Haglili — \"cast him to the ground and trampled him. And there were none\" — the thirty-two elders — \"to rescue him from his hand.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"It (the heifer) is a sin-offering.\": We are hereby apprised that it is subject to me'ilah (abuse of what is sacred, as a sin-offering is). \"it\": It (the heifer) is subject to me'ilah, but not its ashes. Variantly: \"It is a sin-offering\": We are hereby apprised that if it is not slaughtered to its specific end, it is unfit. Variantly: \"It is a sin-offering\": We are hereby apprised that it (like a sin-offering) is not burned at night as it is in the daytime. If \"it is a sin-offering,\" I might think that it is voided by being kept overnight; it is, therefore, written \"And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping.\" We are hereby apprised that it \"keeps\" day after day and year after year. (Ibid. 10) \"And he who gathers the ashes of the heifer shall wash his garments\": We are hereby taught about the gatherer of the heifer's ashes that he confers tumah upon his clothing. — But even without the verse, I would know it a fortiori, viz.: If the burner (of the heifer) confers tumah upon his clothing, how much more so, the gatherer (of its ashes)! (Why, then, is the verse needed?) The verse, rather, tells us that he who gathers the ashes becomes tamei (even) by hesset (i.e., merely by moving them, even though he does not touch them.) \"And it shall be for the children of Israel and for the sojourner who dwells in their midst\": Because the command is to Israel, the proselytes must be (explicitly) included. \"as an everlasting statute\": that it obtain for succeeding generations." + ], + [ + " (Bamidbar 19:11) \"One who touches the dead body of any man shall be unclean for seven days.\" Scripture hereby teaches about a dead body that it confers tumah by contact. — But even without a verse it follows a fortiori, viz.: If it confers tumah in a tent, how much more so by contact! Why, then, is the verse needed? To include an eight-month birth (who died). This would include both an eight-month birth and his blood; it is, therefore, written (lit.,) \"the soul (i.e., the body) of a man\" — to exclude his blood (as conferring tumah). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: (It is written) \"all the soul of a man\" — to include his blood. \"then he shall be tamei for seven days\": Scripture hereby apprises us that a dead body confers tumah for seven days (unlike other instances of contact tumah, which obtain for one day only). (Ibid. 12) \"He shall be cleansed with it\": Why \"with it\"? (i.e., \"it\" seems superfluous). (The thrust of \"it\" is) with ashes that were processed as prescribed. \"on the third day and on the seventh day\": Scripture hereby apprises us that one who is tamei by a dead body must be sprinkled on, on the third day and the seventh day. You say this, but perhaps (the meaning is) that if he is sprinkled on, on the third day, he is clean on the seventh day, and if not, he is not clean on the seventh day. It is, therefore, written \"And if he is not cleansed on the third day, he shall not be clean on the seventh day.\" — But still, perhaps the meaning is: Why is he not clean on the seventh day, because he was not besprinkled on the seventh day, but if he were besprinkled on the third day, then he is clean on the seventh day! It is, therefore, written (Ibid. 19) \"and he shall cleanse him on the seventh day.\" Scripture repeats it to void it (otherwise). \"And if he is not cleansed on the third day, then he shall not be clean on the seventh day\": Why is this written? (i.e., it follows from what precedes.) Because it is written (Ibid. 20) \"And a man if he become tamei and he has not been sprinkled upon, etc.\", does Scripture make him liable to kareth because of the defiling of the sanctuary and its holy things or because he has not been sprinkled upon? It is, therefore, written \"And if he is not cleansed on the third day, then he shall not be clean on the seventh day.\" His punishment is not being clean, and not kareth. (Ibid. 13) \"Everyone who touches a dead body in the soul of a man\": As heretofore stated, to exclude an eight-month birth. \"that shall die\": Scripture hereby apprises us that he does not confer tumah until he dies. From here, you reason to sheretz (a creeping thing), viz.: If the \"graver,\" a dead body, does not confer tumah until the man (actually) dies, then the \"lighter,\" a sheretz, how much more so should it not confer tumah until it (actually) dies! Or, transpose it, viz.: If sheretz, the \"lighter,\" confers tumah while convulsing, then a man, the \"graver\" how much more so should he confer tumah even while convulsing (and not actually dead)! It is, therefore, written \"Everyone who touches a dead body in the soul of a man that shall die.\" Why need \"that shall die\" be written? Why is it written? To apprise us that he does not confer tumah until he (actually) dies. I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been nullified and the original a fortiori argument remains, viz.: If the \"graver,\" a dead body, does not confer tumah until the man actually dies, then the \"lighter,\" a sheretz, how much more so should it not confer tumah until it (actually) dies! \"and he not be cleansed\": Rebbi says: and he not be cleansed by blood (i.e., if he has not brought his required offering, and enters the sanctuary, e.g., in the instance of a zav or a leper, who require an offering for their purification). You say, if he has not been cleansed by blood, but perhaps (the meaning is that) he has not been cleansed by the waters (of the red heifer)! (This is not so, for) \"the waters of sprinkling have not been sprinkled upon him\" already speaks of the waters. How, then, am I to understand \"and he not be cleansed\"? (As) he will not be cleansed by blood,\" to include one lacking atonement, (as in the above instance). \"and that soul shall be cut off': Why is this written (here)? Is it not written below? (viz. Ibid. 20). But because it is written (there) \"The sanctuary (\"mikdash,\" [i.e., the Temple]) of the L-rd he has defiled,\" this tells me only of the mikdash. Whence do I derive (the same for) the mishkan (i.e., the tabernacle of the desert)? From (Ibid. 13) \"The tabernacle (\"mishkan\") of the L-rd he has defiled.\" \"and that soul shall be cut off\": And elsewhere (in the same connection [Vayikra 15:31]) \"that they not die in their tumah.\" Why the difference (in terminology)? To teach that \"kareth\" and \"death\" (in this regard) are one and the same. \"tamei shall he be\": to include other varieties of tumah (e.g., sheretz and zav). These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: It (the verse) is not needed (for this teaching.) It is already written (Vayikra, Ibid.) \"And you shall separate the children of Israel from their tumah, that they not die in their tumah by making tamei My mishkan which is in their midst.\" Tumah through a dead body was in the category (of all the varieties of tumah), and Scripture isolated it (here for special mention), and made it liable to death and to the bringing of an offering (for unwitting transgression), to teach about the other varieties of tumah (in this connection) that they are liable to death and to the bringing of an offering. How, then, am I to understand \"tamei shall he be\"? Because it is written \"for the waters of sprinkling have not been sprinkled upon him,\" I might think (that the intent is) if they had not been sprinkled upon him at all. Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled (on the third day), but did not repeat (on the seventh day)? From \"tamei shall he be.\" Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled and he repeated, but he did not immerse? From \"His tumah is upon him.\" Whence do I derive the same for (an instance where) he sprinkled and he immersed, but did not wait for \"his sun to set\"? From \"His tumah is yet upon him.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 19:14) \"This is the Torah: A man if he die in a tent — all that enter the tent and all that is in the tent shall be tamei seven days.\" Scripture hereby comes to teach us a new tumah, that a dead man effects tent-uncleanliness. Whence do we derive that (the same obtains if he died) outside the tent (and were brought into it)? From \"This is the Torah\" (i.e., there is one law for both.) These are the words of Issi b. Akavya. R. Yishmael said (This derivation) is not needed. If when he had not been tamei (before), he effects tent-uncleanliness, how much more so, when he had been tamei (before, i.e., when he died outside the tent.) Whence do we derive that all things which \"tent\" are considered a tent (for purposes of tent-uncleanliness, and not only a flaxen tent)? R. Yitzchak said: If vis-à-vis a leper, the \"lighter\" (form of tumah), all things that \"tent\" (and not only flax) are considered tents, then vis-à-vis a dead man, the \"graver\" (form of tumah), how much more so should all things that \"tent\" be considered tents. \"all that enter the tent\": partially. \"and all that is in the tent\": entirely. Why need this be said? If one that enters partially is tamei, how much more so one who is in it entirely. R. Achi phrases it otherwise, viz.: If one who enters the tent is tamei, how much more so one who is already in it! What, then, is the intent of \"all that is in the tent\"? To render the floor of the house until the depths like the house itself (i.e., all that is in that space is tamei.) Everyone who enters the tent from its entrance becomes tamei, but it does not impart tumah from its sides if they are open (i.e., if a man or vessels touch the tent from the outside when it is open, they do not become tamei for seven days.) From here you can reason a fortiori to a grave, viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not impart tumah from all of its sides when it is open, then a grave, which is not susceptible of tumah, (being soil per se,) how much more so does it not impart tumah from all of its sides when it is open. — But perhaps the reverse is the case, viz.: If a grave, which is not susceptible of tumah, imparts tumah from all of its sides when it is open, then a tent, which is susceptible of tumah, how much more so should it impart tumah from all of its sides when it is open! It is, therefore, written \"all that enter the tent\" — It is only through its entrance that it imparts tumah, but not from all of its sides when it is open. I have reasoned a fortiori and I have transposed (the reasoning). The transposition has been nullified and I return to the original a fortiori argument, viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not impart tumah from all of its sides when it is open, then a grave, which is not susceptible of tumah, how much more so should it not impart tumah from all of its sides when it is open! — But (in that case) it should not (even) impart \"evening tumah\" (viz. Ibid. 22) — Would you say that? It follows a fortiori (that it does impart evening tumah), viz.: If one at a third remove from a dead body (as in Ibid. 22) is tamei, how much more so, one (as in our case) who is at a second remove! \"and all that is in the tent shall be tamei\": From this I understand that even straw and twigs and pieces of wood and stones are included; it is, therefore, written (Ibid. 18) \"And a clean man shall take hyssop and dip it in the water and he shall sprinkle it upon the tent and upon all the vessels.\" — But I still would understand to be included vessels of ordure and vessels of earth and vessels of soil. It is, therefore, written (Bamidbar 31:20) \"And every garment, and every vessel of skin, and every work of goats and every vessel of wood shall you cleanse.\" We learn, then, of four (types of) vessels (that are affected. Whence do we derive (the same for) metal vessels? From (Ibid. 22) \"But the silver and the gold, etc.\" We learn, then, of four types of vessels and of metal vessels. Whence do we derive (the same for) earthen vessels? From (Ibid. 19:15) \"And every open (i.e., earthen) vessel, etc.\" We learn, then, of four types of vessels, of metal vessels, and of earthen vessels. — But perhaps the intent is that these (those mentioned in 30:20) and those mentioned here (19:18 \"and upon all the vessels\") are subject to cleansing, and the others (straw and twigs) are subject to tumah in a tent, (but not to cleansing.) It is, therefore, written (Ibid. 11) \"he shall be tamei for seven days. (12) He shall be cleansed with it.\" Whatever is subject to cleansing is subject to tumah; whatever is not subject to cleansing is not subject to tumah. (Ibid. 15) \"And every open vessel whose cover is not fastened upon it is tamei.\" Scripture speaks of an earthen vessel. — But perhaps it speaks of all vessels! (This is not so,) for you reason as follows: Four vessels are mentioned vis-à-vis a sheretz (a creeping thing, viz. Vayikra 11:33), and one (type of) vessel was excluded for both attenuation and exacerbation (re tumah). And four vessels are mentioned in respect to a dead body, and one was excluded for both attenuation and exacerbation. Just as there, Scripture speaks of an earthen vessel (viz. Ibid.), so, here, Scripture speaks of an earthen vessel. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: Is Scripture (here) speaking of an earthen vessel or of all vessels? It is, therefore, written \"an open vessel\" — a vessel that is subject to tumah at (the atmosphere of) its opening (and not at its outer surface). R. Eliezer says; Is Scripture speaking of an earthen vessel or of all vessels? It is unclean\" — forever, there being no cleansing for its tumah. And what is the intent of \"open\"? Any amount. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: From \"there is no tight covering upon it,\" I would understand upon all of it. It is, therefore, written \"upon\" — upon its opening and not upon all of it. \"tight covering\" (\"tzamid pathil\") \"tzamid\": This is the stopper (plugging the inside). \"pathil\": This is the lid. And though there is no proof for this, there is an allusion to it in (Ibid. 25:3) \"And Israel adhered (\"vayitzamed\") to Ba'al Peor.\" \"And every open vessel whose cover is not fastened upon it is unclean\": Vessels are protected (against tumah) in the tent of the dead with a tzamid pathil, but in (plague-spot) tents, with a covering. \"a tzamid pathil upon it\": and not a vessel upon a tzamid pathil — whence they ruled: A jug which he turned on its mouth and smeared with clay from the sides is susceptible of tumah, it being written \"a tzamid pathil upon it,\" and not \"it upon a tzamid pathil.\" These are the words of R. Eliezer. \"And every open vessel\": This tells me only of an earthen vessel. Whence do I derive (the same for) vessels of ordure, vessels of stones, and vessels of soil? It follows a fortiori, viz.: If earthen vessels, which are subject to tumah, protect (what is in them against tumah) by a tzamid pathil, in the tent of the dead, then vessels of ordure, of stones, and of soil, which are not subject to tumah, how much more should they protect (against tumah) by a tzamid pathil in the tent of the dead! \"It is tamei\" (without a tzamid pathil). Why (the stress on) \"it\"? What protects (against tumah) by a tzamid pathil in the tent of the dead, protects itself by a tzamid pathil (from tumah) through contact with a sheretz." + ], + [ + " (Bamidbar 19:16) \"And all who touch on the face of the field\": to include a (dead) fetus in its mother's body. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: to include the top-lid and the frame of the coffin. \"one slain by the sword\": Scripture comes to teach about the sword that it is tamei for seven days, as is one who touches it. We have learned about implements and men (i.e., that the implement and the man who touches it are tamei for seven days.) Whence do we derive (the same for) implements and man and implements (i.e., for implements that touched the man who touched implements)? From (Bamidbar 31:24) \"And you shall wash your garments on the seventh day and you shall be clean,\" (garments being \"implements\"), \"one slain by the sword or a dead body\": A dead body is in the category of \"one slain,\" and Scripture removed it from that category (for special mention) to equate what separates from him (i.e., an olive-size of flesh) with the body itself. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: \"dead body\" is not in the category of \"one slain,\" for we find each being mentioned by itself. Whence, then is it derived that what separates from it is equated with the body itself? It is derived a fortiori, viz.: If neveilah, of lesser stringency, Scripture equated what separates from it with neveilah itself, then a dead body, of greater stringency, how much more so should what separates from it be equated with the body itself.— No, this may be so with neveilah, which confers \"(until) evening\" tumah, the preponderant (type of tumah), as opposed to a dead body, which confers seven-day tumah, the rarer type. — Would you say that? Where is the tumah itself more stringent? Is it not in a dead body, which confers tumah for seven days, whereas neveilah confers only (until) \"evening tumah\"? Whence is it derived that it (a dead body) confers tumah by being carried? It follows a fortiori, viz. If neveilah, of lesser stringency confers tumah by being carried, how much more so, a dead body, of greater stringency! — But in that case, why do we not say: Just as there (neveilah), the tumah is (only until) evening, then here (dead body), too, the tumah should be (only until) evening? Would you say that? Where touching confers seven-day tumah (i.e., with a dead body), carrying confers seven-day tumah. Where touching confers (until) evening tumah, (i.e., with neveilah), carrying confers (until) evening tumah. R. Meir says: This is not needed (for the derivation). It is written (Bamidbar 31:19) \"Whoever has killed a man, etc.\" Is Scripture speaking of (one who kills him with) something which is susceptible of uncleanliness or even of one who shot him with an arrow and killed him? It is, therefore, written (Ibid.) \"Whoever killed a man or whoever has touched a slain one.\" The killer is being equated with the toucher. Just as the toucher (becomes tamei) by connection (with the object), so, the killer, by connection.", + " (Bamidbar 19:16) \"or the bone of a man\": This refers to a limb (cut off) from a living person. — But perhaps it refers to a bone the size of a barley-corn? \"and upon him who touched a bone\" already speaks of a bone the size of a barley-corn. How, then, are we to understand \"or the bone of a man\"? As referring to a limb (cut off) from a living person. And two \"bones\" are being spoken of, viz.: \"or the bone of a man\" — a limb (cut off) from a living person \"and upon him who touched a bone\" — a bone the size of a barley-corn.", + " \"or a dead body or the bone of a man\": Just as a dead body — flesh, sinews, and bones, so, a limb (cut off) from a living person, flesh, sinew, and bones, as in his natural state.", + " \"or a grave\": This refers to a closed grave (i.e., one in which there is less than a tefach between the body and the lid). — But perhaps it refers to an open grave? Would you say that? It follows (otherwise), viz.: If a tent, which is susceptible of tumah, does not confer tumah on all of its sides when it is open, how much more so, a grave, which is not susceptible of tumah! — But in that case, why do we not say that just as an open tent confers (\"until) evening\" tumah (when touched from the back), so, here, an open grave confers (\"until) evening\" tumah? Would you say that? Whence do we derive this for a tent? From an a fortiori argument (as above), and would you now come to derive something which is itself derived elsewhere? A derivation from a derivation?", + " (Bamidbar 19:17) \"And they shall take for the unclean one from the earth of the burning (of the heifer) for cleansing.\" R. Shimon said: Is it earth? Is it not ashes? Why does Scripture depart from its usual meaning? To formulate an identity (gezeirah shavah ). It is written here \"earth,\" and, elsewhere, \"earth,\" (Bamidbar 5:17). \"Just as there, \"earth\" on the water, so, here, \"earth\" on the water. And just as there, if the (taking of the) earth preceded the (taking of the) water, it is valid, so, here. Variantly: If it (the ashes) changed its appearance (to that of earth) it is (still) valid." + ], + [ + " (Bamidbar 19:17) \"and he shall place upon it living waters\": Scripture speaks of spring waters. You say this, but perhaps the intent is \"waters which are life to the world\" (and all waters are valid)? Though there is no proof (that spring waters are meant), there is support for it in (Bereshit 26:19) \"And the servants of Yitzchak dug in the stream and they found there a well of living waters.\" What is the intent of \"and he shall place upon it (the ashes) living waters which are in a vessel\"? We are hereby taught that all vessels are equated with earthenware vessels. For it would follow (otherwise), viz.: Since water and earth are consecrated in the instance of sotah (viz. Ibid. 5:12), and water and earth are consecrated in the instance of the (red) heifer, then if I have learned about sotah that all vessels were not equated with earthenware vessels, this should be the case too with the heifer; it is, therefore, written \"in a vessel\" (unqualified), whereby we are taught that all vessels were equated with earthenware.", + " (Bamidbar 19:18) \"And a clean man shall take\": \"Taking\" is written here, and elsewhere (Ibid. 5) \"Just as taking there involves three (objects), so, \"taking\" here. \"hyssop\": and not Greek hyssop, and not Kochalith hyssop, and not Roman hyssop, and not desert hyssop — and not any hyssop designated by an epithet." + ], + [ + " (Bamidbar 19:18) \"and a clean man shall dip (it) in the water\": There must be enough water for \"dipping\" (three calyxes). \"a man\": to exclude a minor. This would exclude both a minor and a woman. It is, therefore, written \"clean\" — to include a woman. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: Why is \"clean\" written? Even if it were not written, I would know it a fortiori, viz.: If the gatherer must be clean (viz. Ibid. 9), how much more so the sprinkler! What, then, is the intent of \"clean\"? Clean of all tumah. And who is he (who is not clean of all tumah)? One who immersed in the daytime. R. Akiva says: It is written here \"clean,\" and, elsewhere, (Ibid. 9), \"clean.\" Just as (one who is) \"clean\" here is tamei vis-à-vis (the bringing of) a sin-offering, so, (one who is) \"clean\" there. \"and he shall sprinkle it upon the tent.\" Scripture here apprises us that a tent is susceptible of tumah. Variantly: Scripture apprises us (that only those vessels require sprinkling, which were there) when the tent became tamei, (but not those which were brought in after the body was removed.) \"and he shall sprinkle it … and upon him who touched a bone\" — a bone the size of a barley-corn. You say this, but perhaps ever min hechai (a limb torn from a living person) is intended? (Ibid. 16) \"or the bone of a man\" already speaks of ever min hechai.\" What, then, is the intent of \"and upon him who touched a bone\"? A bone the size of a barley-corn. \"or a slain one or a dead body or a grave\": Just as all are mentioned vis-à-vis tumah (Ibid. 16), so, all are mentioned vis-à-vis sprinkling (here).", + " (Bamidbar 19:19) \"And the clean one shall sprinkle on the unclean one\": If the clean one sprinkles upon the unclean one, he becomes unclean. These are the words of R. Akiva. The sages say: Scripture is speaking only of those things which have become unclean (as being sprinkled upon, and not of things which are clean.) \"on the third day and on the seventh day\": Scripture comes to teach us that one who has become tamei through a dead body requires sprinkling on the third and seventh days. You say it comes to this end, but perhaps the intent is that if he sprinkled on the third day he becomes clean on the seventh day, and if not, not? It is, therefore, written \"and he shall cleanse him on the seventh day.\" It repeats (\"on the seventh day\") to indicate that it is invalid otherwise (i.e., if he does not sprinkle on the seventh day.) \"and he shall wash his garments and he shall bathe in water\": This tells me (that he may wash his garments) only on the seventh day. Whence do I derive (that it is also permissible on) the eighth and ninth days? From \"and he shall cleanse him on the seventh day,\" followed by \"and he shall wash his garments and bathe in water and he will be clean in the evening.\"", + " (Bamidbar 19:20) \"And a man, if he becomes unclean and does not purify himself\": Scripture speaks of defilement of the sanctuary and its holy things, and its punishment is kareth (cutting-off). But perhaps the kareth is for (not) sprinkling? It is, therefore, written (Ibid. 12) \"and if he does not purify himself (with it) on the third day and on the seventh day, he shall not be clean.\" His punishment (for not purifying himself) is that he shall not be clean, and not kareth.", + " (Bamidbar 19:21) \"And it (the sprinkling of the waters) shall be for them for an everlasting statute\": that it be observed throughout the generations.", + "\"And the sprinkler of the waters of sprinkling shall wash his clothing\": Scripture here distinguishes between water which is sufficient for sprinkling and water which is not sufficient for sprinkling, the first rendering a man tamei to render his garments tamei; the second rendering a man tamei to render foods and drinks tamei. You say that this is the intent of the verse, but perhaps its intent is to distinguish between the sprinkler and the toucher (of the water); the sprinkler who does not touch rendering his garments unclean, and the sprinkler who touches, not rendering his garments unclean? Now does it not follow (otherwise) a fortiori, viz.: If the sprinkler who does not touch renders his garments unclean, how much more so the sprinkler who touches! — But perhaps the intent is to distinguish between the clean and the unclean? — Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the clean one (who touches it) becomes unclean, how much more so, the unclean one! — But perhaps the intent is to distinguish between those who are fit (to sprinkle) and those who are unfit? — Would you say that? It follows a fortiori (otherwise), viz.: If the fit one becomes unclean, how much more so, the unfit one! You must perforce accept the first supposition — Scripture here distinguishes between water which is sufficient for sprinkling and water which is not sufficient for sprinkling, the first rendering a man tamei to render his garments tamei; the second rendering a man tamei to render foods and drinks tamei." + ], + [ + " (Bamidbar 19:22) \"And all that the unclean one (who touched a dead body) touches shall become unclean.\": What is the intent of this? In (Ibid. 10) \"one slain by the sword\" Scripture teaches us about the sword that it is tamei for seven days and that one who touches it becomes tamei for seven days — We have thus learned about vessels (the sword) and the man (who touches it). Whence do we derive (the same for) vessels, man, and vessels (that the man touches)? From (Ibid. 31:24) \"And you shall wash your garments (\"vessels\" touched by man). We have thus learned vessels, man, and vessels. Whence do we derive (the same for) vessels and vessels (touched by them)? It follows a fortiori, viz.: If vessels which touch a man who touched vessels which touched a dead body are tamei, how much more so vessels which touch vessels! Whence do we derive (the same for) vessels which touch a man (who touched a dead body)? It follows a fortiori, viz.: If vessels which touched a man who touched vessels (which touched a dead body) are tamei, how much more so vessels which touched a man (who touched a dead body)! — But perhaps a man should contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days? And it would thus follow a fortiori, viz.: If vessels which are not rendered tamei by the bed or the seat (of a dead man), contract tumah from a dead body to render a man (who touched them) unclean for seven days, how much more so should a man, who is rendered tamei by bed or seat, contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days! It is, therefore, written \"and the soul that touches him (who touched a dead body) shall be unclean until the evening.\" He is rendered tamei until the evening, and he does not contract tumah from a dead body to render his neighbor (who touches him) tamei for seven days. — But perhaps (such a man) should render one who moves him [heset] (even without touching him) tamei. And it would thus follow a fortiori, viz.: If neveilah, the less stringent, renders one tamei by heset, how much more so should the more stringent, one who has become tamei through a dead body, render another tamei by heset! It is, therefore, written \"And all that the unclean one (who touched a dead body) touches shall become tamei\" — and he does not render tamei by heset." + ], + [ + "(Bamidbar 25:1) \"And Israel sat in Shittim, and the people began to stray after the daughters of Moav. \"sitting\" in all places connotes subversion (of morality), as in (Shemot 32:6) [in connection with the golden calf] \"And the people sat down to eat and to drink,\" and (Bereshit 37:25) [in connection with the selling of Joseph] \"And they sat down to eat bread.\" R. Akiva says: Every section (in the Torah) which is juxtaposed with another is meant to be learned from. It is written above (Bamidbar 24:14) \"Come, I (Bilam) will counsel you\" (how to undo Moav). He said to them: The G-d of this people hates harlotry, and they lust after flaxen garments. Come and I will counsel you. Put up tents for them, and seat old women outside and a young girl inside, and let them sell them flaxen garments, etc.\" Rebbi says: There are many adjoining sections n the Torah which are as far from each other as east from west. To wit (Shemot 6:12) \"Behold, the children of Israel have not listened to me, etc.\" — (Shemot 6:13) \"And the L-rd spoke to Moses and to Aaron, and He commanded them unto the children of Israel.\" What does one verse have to do with the other? What did He command them? What He had already told them, viz. (Shemot 3:18) \"And they will listen to you, etc.\" Similarly, (Vayikra 21:9) \"And the daughter of a man who is a Cohein, if she profane herself by harlotry\" — (Vayikra 21:10) \"And the Cohein who is exalted over his brothers.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A centurion served his term but failed to enter his primipilate (a high office) and fled. The king sent and had him returned and sentenced to decapitation. Before his execution the king says: Bring a heap of golden dinars before him and tell him: If you had done as your fellows did, you would have been granted this heap and your life. Now, you have lost both your life and your money. Likewise, the daughter of a Cohein who played the harlot. The high-priest goes out before her and says to her: If you had conducted yourself as your elders did, you would have merited bearing a high-priest such as I. Now you have lost both yourself and your honor. This is the intent of \"And the daughter of a man who is a Cohein, etc.\" and \"And the Cohein who is exalted over his brothers, etc.\" Similarly, (Hoshea 1:9) \"You are not my people\" — (Hoshea 2:1) \"And the number of the people of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured or counted, and in place of their being told 'You are not My people,' etc.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A king gets angry with his wife and sends for a scribe to write her a divorce. But before the scribe arrives, the king is reconciled with his wife, whereupon the king says: \"Shall the scribe leave here empty-handed? Tell him to come and write that I am doubling her kethubah.\" This is the intent of \"for you are not My people, etc.\" and \"And the number of the people of Israel shall be as the sand of the sea, etc.\" Similarly, (Hoshea 14:1) \"Shomron shall bear her guilt, for she has defied her G-d\" — (Ibid. 2) \"Return, O Israel to the L-rd your G-d.\" What does one verse have to do with the other? An analogy: A province rebels against the king, who sends for a general and orders him to devastate it. The general, being wise and seasoned tells them: \"Put together something for me to relay to the king, or I will do to you what I did to this and this province.\" This is the intent of \"Shomron shall bear her guilt for she has defied her G-d\" and \"Return, O Israel, etc.\"", + " Variantly: \"And Israel sat in Shittim\": in the place of sitoth (\"straying\" [from the L-rd]). When Israel were in the desert, a place devoid of seed, figs, wine, and pomegranates, they came and waged war against Sichon and Og, who fell into their hands, and they took all that was theirs. That kinG-dom was proud and haughty, though they had only four provinces worthy of the name — Asia, Alexandria, Carthaginia, and Antiochia, while these (Sichon and Og) had sixty cities, all worthy of \"kingdom,\" viz. (Devarim 3:4) \"… sixty cities, the entire province of the palace, the kingdom of Og in the Bashan.\" Israel came and waged war against them and they fell into their (Israel's) hands. But when Israel was surfeited with the spoils, they began \"spoiling\" the spoils — they tore apart garments and cast them away and tore apart beasts and cast them away — for they sought only vessels of silver and gold, viz. (Devarim 3:7) \"and every beast and the spoil of the cities we 'spoiled' unto ourselves.\" \"They came and sat in Shittim,\" in the place of sitoth. At that time Ammonim and Moavim arose and built markets for themselves from Beth Hayeshimoth until Har Hashaleg, where they installed harlots, old ones outside and young ones within, who sold flaxen garments. When an Israelite would eat and drink and make merry and go out to promenade and to buy something from the old one, she would offer it to him at cost, whereupon the young one would call out to him from within, saying \"Come and buy it for less,\" and he did so. The same, the next day and the day after. The third day she would say to him \"Come inside and pick for yourself — you're like one of the family.\" He obliged. The pitcher near her was full of Ammoni wine, the wine of idolators having not yet been forbidden to Israelites. She: \"Would you like to drink some wine?\" He obliged, and when the wine burned in him he said to her \"Consent to me,\" at which she took an image of Peor from under her breast-band and said to him: \"My master, if you want me to consent to you, bow down to this.\" He: \"Can I bow down to idolatry?\" She: \"What difference does it make to you? I am only asking that you bare yourself before him.\" (The sages ruled that baring oneself to Peor is its mode of worship.) The wine burned in him and he said \"Consent to me.\" She: \"If you want me to consent to you, 'veer off' from the Torah of Moses.\" And he did so, as it is written (Hoshea 10:10) \"They veered off to shame (i.e., to idolatry); and they became detestable (to Me) in loving (the daughters of Moav).\" In the end, they reverted to (their practice of) making idolatrous banquets for them to which they invited them, as it is written (Bamidbar 25:2) \"And they (the Moavite women) called the people to the sacrifices of their gods, etc.\" R. Elazar b. Shamua says: Just as a nail cannot be removed from a door without wood (attached), so, an Israel cannot leave Peor without souls (i.e., without adhesions thereof). Once, Pinchas from the district of Ariach was rolling (wine-) jars, when the spirit of Peor assaulted him, whereupon he brandished the spit against it and it fled. It returned to him the second night, saying \"Why did you curse me.\" Pinchas: \"I won't do it again.\" Once, Sabbatia of Ullas hired out his donkey to a gentile woman. When she came to the outskirts of the province, she said to him: \"Wait until I bare myself in its temple.\" After she left, he said to her \"Wait for me until I go in and do as you did.\" She: \"But you are a Jew!\" He: \"What difference does it make to you?\" He went in, (did his \"devotions,\") and wiped himself on the nose of Peor — whereupon the gentiles praised him, saying \"No one ever equaled you in this (worship).\" Once, a governor came from abroad to bow down to Peor. When he said to them \"Bring a bullock or a ram, which we sacrifice to it,\" they said to him \"We don't worship him in that manner. All you have to do is bare yourself before it\" — whereupon he loosed his cohorts upon them, who split their skulls, (the governor) saying \"Woe unto you and to your error!\" Not so, (i.e., not as the governor) the Israelites, of whom it is written (Bamidbar 25:3) \"And Israel attached itself to Ba'al Peor (at that time) and the L-rd was wroth with Israel.\" (4) \"And the L-rd said to Moses: Take all the heads (i.e., judges of the people, and hang them (the Peor worshippers) up … in the face of the sun.\" (5) \"And Moses said to the judges of Israel: Slay each (of you) his (two) men that have joined themselves to Ba'al Peor.\" The tribe of Shimon came to Zimri: \"You are sitting in peace while we are being slaughtered!\" — whereupon he gathered 24,000 of his tribe, came to Kozbi, and said to her: \"Consent to me.\" She: I will consent only to the greatest of you, (someone) like Moses your master.\" He: \"I, too, am the chief of a tribe. And, what is more, I am greater than he, (Shimon) being second (of the womb of Leah), while he (Levi) is (only) third,\" saying which he seized her and stood her in the midst of all of Israel, viz. (Ibid. 6) \"And, behold, a man of the children of Israel came, and he brought near to his brothers the Midianite woman in the sight of Moses and in the sight of the entire congregation of the children of Israel, and they wept at the door of the tent of meeting.\" At that time Pinchas cried out \"Is there no one here who is ready to kill and to be killed! Where are the lions?\" (Bereshit 48:9) \"A lion's whelp is Judah,\" (Devarim 33:32) \"Dan is a lion's whelp\" — whereupon he began to shout. Seeing that all remained silent, he arose from his sanhedrin, took out his spear and placed it (i.e., the blade) in his (hollow) belt, supported himself on its haft, and left. (Seeing him about to enter her tent,) they called out to him \"Pinchas, where are you going?\" He replied: \"Is Levi always to be greater than Shimon?\" (\"Zimri can do it, so can I,\") — at which they said \"Let him go in\" — whereupon the perushim (the \"devout\" among them) permitted the thing. Once he entered, the L-rd performed six miracles: the first: Normally they would have separated (upon his entrance), but the angel kept them joined. The second: The angel sealed their mouths so that they could not cry out. The third: He transfixed them (with the spear) in their (conjoined) genitals, for the \"benefit\" of the skeptics, so that they not deny their cohabitation and maintain that he had gone in for the same purpose. The fourth: They did not slide off from the spear but remained in their places. The fifth: The angel lifted the lintel so that they both could appear to all slung from his shoulders. The sixth: When he left, the men of his (Zimri's) tribe, rose up to kill him, and the angel fought them off. When Pinchas saw that too much havoc was being wrought by the angel, he cast them to the ground and stood up and intervened, viz. (Psalms 106:30-31) \"And Pinchas arose and intervened, and the plague ceased, and it was reckoned to his merit.\" And six more miracles were performed for him: The seventh: The blade of the spear was lengthened until it transfixed both bodies and projected upwards. The eighth: The arm of Pinchas was strengthened (to support such a burden). The ninth: The haft did not break. The tenth: Their blood did not descend on Pinchas so that he not become tamei. The eleventh: The Holy One Blessed be He kept them alive so that they not die and cause Pinchas to become tamei. The twelfth: The uppermost (to be thrust through) is the lower on the spear (when it is lifted), but in this instance, Zimri was overturned upon Kozbi, as in the act, so that all of Israel could see that their death was ordained.", + " The tribe of Shimon contended against the tribe of Levi: \"Would the son (Pinchas) of the daughter of this \"fattener\" (Yithro , who fattened calves for idolatry) seek to uproot an entire tribe (Shimon) from Israel! Don't we know whose son he is?\" When the L-rd saw them cheapening him thus, He began tracing his illustrious lineage, viz. (Bamidbar 25:11) \"Pinchas, the son of Elazar, the son of Aaron the Cohein turned My wrath away from the children of Israel\" — a Cohein, the son of a Cohein; a zealot, the son of a zealot (Levi, viz. Bereshit 34:25); turner away of wrath, the son of a turner away of wrath (Aaron, viz. Bamidbar 17:13) turned My wrath away from the children of Israel.\"", + " (Bamidbar 25:12) \"Therefore, say: Behold, I give to him My covenant to be to him a covenant of peace\": … whereby we are apprised that there descended from him twelve high-priests in the first Temple, whereby in the second Temple there were eighty high-priests, whose lives began to be shortened because they sold the high-priesthood for money. Once, a man sent by his son two urns of silver rimmed with silver (as a bribe), and another, two urns of gold rimmed with gold\" — whereupon they said \"The foal has outweighed the menorah.\"", + " (Bamidbar 25:13) \"And it shall be unto him and to his seed after him a covenant of eternal priesthood\": This refers to the twenty-four priestly gifts bestowed upon the Cohanim. (Ibid.) \"because he was wroth for his G-d\": because he was ready to give his life. (Ibid.) \"and he will atone for the children of Israel\": It is not written \"to atone for the children of Israel,\" but \"and he will atone for the children of Israel.\" Until now he has not stirred (from his place), but he stands and atones until the revival of the dead." + ], + [ + " (Bamidbar 26:53) \"To these shall the land be apportioned as an inheritance according to the number of names\": I would understand that all are included — Israelites, Cohanim, Levites, proselytes, women, bondsmen, tumtumim (those of indeterminate sex), and hermaphrodites. It is, therefore, written (Ibid. 18:20) \"And the L-rd said to Aaron: In their land you shall not inherit\" — to exclude Cohanim. (Ibid. 24) \"In the midst of the children of Israel they shall not have an inheritance\" — to exclude Levites. (Ibid. 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit\" — to exclude proselytes and bondsmen. (Ibid. 59) \"To a man, according to his numbers, shall his inheritance be given\" — to exclude women, tumtumim, and hermaphrodites. R. Yoshiyah says: The land was apportioned to those who left Egypt, as it is written \"By the names of the tribes of their fathers shall they inherit.\" What, then, is the intent of \"To these shall the land be apportioned\"? (To such as these,) to exclude minors (below the age of twenty). R. Yonathan says: The land was apportioned according to those who came to the land, as it is written \"To these shall the land be apportioned.\" And what is the intent of \"By the names of the tribes of their fathers\"? The L-rd changed this inheritance from all the inheritances in the Torah. For in all the inheritances in the Torah the living inherit the dead, whereas here, the dead inherit the living. Rebbi says: An analogy: Two brothers, Cohanim, were in a city. One had one son; the other, three. They go to the granary (to take their portion.) The first takes one sa'ah; the others, three, after which they go to their fathers' father and share equally. R. Shimon b. Elazar says: The land was apportioned to these and to these. How so? If they were of those who left Egypt, they took a share with those who left Egypt. If they were of those who entered the land, they took a share with those who entered the land. If they were both of these and of the others, they took a share of both — so that both verses are satisfied.", + " (Bamidbar 26:54) \"To the (more) numerous (tribe) you shall increase its inheritance, and to the less (numerous) you shall decrease its inheritance.\" If one had five sons when he left Egypt, and ten sons when he entered the land, I apply to them \"To the numerous you shall increase its inheritance.\" If he had ten sons when he left Egypt, and five when he entered the land, I apply to them \"and to the less you shall decrease its inheritance.\" \"To a man\": to exclude women, tumtumim, and hermaphrodites. \"according to its numbers\": We are hereby taught that Eretz Yisrael was apportioned to each tribe according to its (head-count). And thus is it written (Joshua 17:14-15) \"And the children of Joseph said to Joshua: Why have you given me a single allotment as an inheritance, when we are a great multitude whom the L-rd had thus far blessed? And Joshua said to them: If you are a great multitude, go up to the forest country and clear an area for yourselves there in the land of the Perizzi and the Rephaim, the mountain of Ephraim constricting you.\" \"shall his inheritance be given\": I would understand this to mean (that each tribe took) indiscriminately. It is, therefore, written (55) \"by allotment.\" If \"by allotment,\" I would understand, by themselves (i.e., by their own lottery.) It is, therefore, written (56) \"By the word (of the lottery\"), whereby we are apprised that Eretz Yisrael was apportioned by the Holy Spirit. I might think, by himself (i.e., the high-priest, by means of the urim vetumim). It is, therefore, written \"shall its inheritance be divided,\" (connoting in the presence of the entire tribe).", + " (Bamidbar 26:25) \"Only by lot shall the land be divided\": (\"Only\") — excluding Joshua and Calev (who received special portions.) And thus is it written (Judges 15:13) \"And to Calev ben Yefuneh was given a portion in the midst of the children by word of the L-rd to Joshua,\" and (Judges 1:20) \"And they gave Chevron to Calev as Moses had spoken,\" and (Joshua 19:49-50) \"And the children of Israel gave a portion to Joshua the son of Nun in their midst. By word of the L-rd they gave him the city that he asked for, Timnath Serach.\"", + " (Bamidbar 26:55) \"By the names of the tribes of their fathers\": to exclude proselytes and bondsmen. (56) \"between the large and the small\": We are hereby apprised that Eretz Yisrael was apportioned by estimate — beth-kor (a large measure [of relatively inferior land]) against a beth-sa'ah (a small measure [of relatively superior land]) and vice versa." + ], + [ + " (Bamidbar 27:1) \"And there drew near the daughters of Tzelofchad\": When the daughters of Tzelofchad heard that the land was to be apportioned to the tribes and not to females, they gathered together to take counsel, saying: Not as the mercies of flesh and blood are the mercies of the L-rd. The mercies of flesh and blood are greater for males than for females. Not so the mercies of He who spoke and brought the world into being. His mercies are for males and females (equally). His mercies are for all! As it is written (Psalms 145:9) \"The L-rd is good to all, and His mercies are upon all of His creations.\" \"the son of Chefer, the son of Gilad, the son of Machir, the son of Menashe\": Scripture apprises us that just as Tzelofchad was a first-born, so, were all of the others first-born, and to apprise us that they (the daughters) were worthy daughters of a worthy man. For all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for praise are righteous ones the seed of righteous ones; and all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for denigration are evildoers the seed of evildoers. R. Nathan says: It is written above (26:65) \"For the L-rd had said of them: They will surely die in the desert. And there was left not a man of them, etc.\", followed by \"And there drew near the daughters of Tzelofchad, etc.\" What is the connection? Scripture comes to teach us that the strength of the women in that generation was greater than that of the men, the men saying (Bamidbar 14:4) \"Let us make a leader and return to Egypt, and the women saying (Ibid. 27:4) \"Give us a holding, etc.\"", + " Likewise, (Ovadiah 1:1) \"The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom: We have heard a report, etc.\" Why did Ovadiah prophesy against Edom? To apprise us of the greatness of a tzaddik, who grew up in the lap of an evildoer but did not emulate his deeds, and how great the wickedness of an evildoer, who grew up between two righteous ones and did not emulate their deeds. Esav (Edom) grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Ovadiah grew up between two wicked ones, Achan and Izevel, and did not emulate their deeds. Let Ovadiah come, who grew up between two wicked ones and did not emulate their deeds, and prophecy against Esav, who grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Thus — \"The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom, etc.\" \"of the families of Menasheh the son of Joseph.\" Just as Joseph held Eretz Yisrael dear (viz. Bereshit 50:25), so did the daughters of Tzelofchad. \"And these are the names of his daughters: Machlah, Noah, Choglah, Milkah, and Tirtzah.\" — But perhaps all who are first in Scripture are first in worth? It is, therefore, written (Bamidbar 36:11) \"And Machlah, Tirtzah, Choglah, Milkah, and Noah, the daughters of Tzelofchad, etc.\" (the order being changed to teach us that they were all of equal worth.)", + " (Bamidbar 27:2) \"And they stood before Moses and before Elazar the Cohein\": Scripture hereby apprises us that they stood there only (after) the fortieth year (of the exodus) after Aaron had died, viz. (Ibid. 33:38) \"And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar by the 'mouth' of the L-rd, and he died there in the fortieth year, etc.\" \"before Moses and before Elazar the Cohein\": If Moses did not know (how to answer them), could Elazar know? Invert the verse (i.e., first Elazar, then Moses,) and expound it. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They were (all) in the house of study and they came and stood before (all of) them. R. Akiva says: It is written here (27:3) \"desert,\" and elsewhere (Ibid. 15:32) (in respect to a man gathering wood on the Sabbath) \"desert.\" Just as the man here is Tzelofchad, so, the man there. \"And he was not in the midst of the congregation\": the cavilers (viz. Shemot 16:2). \"who gathered against the L-rd\": the congregation of the spies. \"(nor in) the congregation of Korach.\" \"but he died in his own sin\": without inciting others (to sin) with him. \"and he left no sons\": for if he had a son, we would make no claim.", + " (Bamidbar 27:4) \"Why should the name of our father be withheld from his family because he has no son?\" R. Yehudah says: It is written here \"name,\" and elsewhere (Devarim 28:6). \"Just as \"name\" here connotes inheritance, so, \"name\" there. And just as \"name\" here connotes seed, so, \"name\" there. \"because he has no son\": Why is this written? Is it not already written (3) \"and he left no sons\"? They were sage women and were expounding: But if there were a daughter of a son, we would make no claim. R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine from the disciples of R. Akiva. He said: Moses knew that daughters inherit. Where was the question? As to whether they inherit what is fit to be inherited (in Eretz Yisrael) as well as what is already in their possession. The section on inheritance was fit to be stated by Moses, but the daughters of Tzelofchad merited that it be stated through them. \"Merit is effected through the meritorious and liability through the liable.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:6-7) \"And the L-rd said to Moses: Rightly do the daughters of Tzelafchad speak\": The daughters of Tzelafchad have claimed well, for thus is this section written before Me on high. Happy is the man whose words the L-rd acknowledges. Similarly, (Ibid. 36:5) \"Rightly does the tribe of the sons of Joseph speak.\" Similarly, (Ibid. 14:20) \"And the L-rd said: I have forgiven according to your words.\" The peoples of the world are destined to say this: \"Happy is the man whose words the L-rd acknowledges.\" \"Given shall be given to them the holding of an inheritance\": This is the inheritance of their father. \"in the midst of the brothers of their father\": This is the inheritance of the father of their father \"and you shall pass over the inheritance of their father to them\": This is the portion of the first-born — whence we are apprised that the daughters of Tzelafchad took three portions: that of their father, that of their father's father, and the double portion of the first-born. R. Eliezer b. Yaakov says: Also that of their father's brothers, it being written \"Given shall be given to them.\"", + " (Bamidbar 27:8) \"And to the children of Israel shall you speak, saying\": This tells us only of the immediate situation (i.e., that of Tzelafchad's daughters). Whence do we derive (the same for) future generations? From \"And to the children of Israel shall you speak, saying: A man, if he die, and he have no son, then you shall pass his inheritance to his daughter.\" Rebbi says: In all instances (of inheritance) the term \"giving\" is used, but in this instance \"passing\" is the term employed. For only a daughter can \"pass\" an inheritance (from one tribe to another), her son and her husband inheriting her (i.e., what she has inherited from her father, who may be of a different tribe.) Whence is it derived that the father (of the deceased) precedes his brothers (i.e., the brothers of the deceased) in the inheritance? R. Yishmael was wont to say: It is written \"then you shall pass over his inheritance to his daughter.\" Because of a daughter you pass over an inheritance from the father, and not because of the brothers. And whence is it derived that a father inherits (his son)? It follows, a fortiori, viz.: If the father's brothers who come (to inherit) only by power of the father, inherit him, then the father (himself), whose brothers come (to inherit) only by his power, how much more so should he inherit (his son)? And whence is it derived that the son's daughter stands in place of the son? It follows a fortiori, viz.: If the daughters of Tzelafchad, who inherited only for a particular time (i.e., an exception was made in their case, for the land was apportioned only to those who had left Egypt and had died), how much more so (is this to obtain) for the succeeding generations! Whence is it derived that females stand in the place of males (in all the \"inheritances\" of the Torah)? It follows (inductively), viz.: Since sons inherit and the brothers of the (deceased) father inherit, then just as with sons, females are equated with males, so, with all inheritors, females are equated with males. And just as with sons, males take precedence to females, so, with all inheritors, males take precedence to females. And just as with redeemers (of land) sons are equated with their fathers, (viz. Vayikra 25:49), so, with all inheritors, sons are equated with their fathers. And whence is it derived that a daughter inherits (her mother's possessions)? It is written (Bamidbar 36:8) \"And every daughter who receives an inheritance from the tribes of the children of Israel, etc.\" This tells me only of a daughter. Whence do I derive (the same for) a son? It follows a fortiori, viz.: If a daughter, whose power (of inheritance) is attenuated where there is a son, inherits (her mother), how much more so, a son! And whence is it derived that a man inherits his wife? From (Ibid. 27:11) \"… and he shall inherit (lit.,) her.\" These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Ibid. 36:8) \"And every daughter who receives an inheritance from the tribes of the children of Israel, etc.\", and (Ibid. 7) \"And an inheritance of the children of Israel shall not go around from tribe to tribe,\" and (Joshua 24:33) \"And Elazar the son of Aaron died, and they buried him on the hill of Pinchas, his son … in the mountain of Ephraim.\" Now whence did Pinchas have (land) in the mountain of Ephraim? It must be that he married a woman from the children of Ephraim, who died and whom he inherited. Similarly, (I Chronicles 2:22) \"And Seguv begot Yair, and he had twenty-three cities in the land of Gilad.\" Now whence did Yair have (land) in the land of Gilad? It must be that he married a woman from the children of Menasheh, who died and whom he inherited.", + " (Bamidbar 27:11) \"And if his father has no brothers, then you shall give his inheritance to his flesh who is near to him\": The \"nearest\" takes precedence in the inheritance. \"of his family\": his father's family or his mother's family? It is, therefore, written (Ibid. 1:2) \"by their families, by their fathers' house\" — the families are according to the fathers. \"and he shall inherit her\": (as above). \"and it shall be to the children of Israel a statute of judgment.\" The Torah hereby authorizes the sages to adjudicate the matter (i.e., to decide who is the \"nearest.\") \"then you shall give his inheritance to his flesh who is near to him of his family\": Whoever is closest in \"flesh\" takes precedence in inheritance.", + " (Bamidbar 27:12) \"And the L-rd said to Moses: Go up to this Mount Avarim\": This is the inheritance of the children of Reuven. When Moses entered the (prospective) inheritance of the children of Reuven and the children of Gad, he rejoiced, thinking \"It seems to me that He has revoked His decree\" (against my entering Eretz Yisrael) — whereupon he poured out supplication before the King. An analogy: A king decreed against his son that he not enter the doors of his palace. He came to the gate and left it behind him; to the storage room, and left it behind him. As he was about to enter the inner chamber, he said to him \"My son, from here on, you are forbidden.\" Likewise, when Moses entered the inheritance of the children of Gad and the children of Reuven, he rejoiced, thinking \"It seems to me that He has revoked His decree,\" whereupon he began to pour out supplication before the L-rd. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Moses, the great sage, the father of the sages and the father of the prophets, even though he knew that a decree had gone forth against him, did not keep himself from supplication, how much more so should this hold true for other men!", + " (Devarim 3:23) \"And I supplicated (va'ethchanan) the L-rd\": \"Va'ethchanan\" is a term of entreaty. \"at that time to say\": Let \"to say\" not be written. The intent is: Make it known to me whether I will enter the land or not. \"Adonai\": the L-rd (adon) of all who enter the world. \"Elokim\": With (the attribute of) justice did You create the world. \"You have begun\": You have begun to open the door for Your servant, in my entering the inheritance of the children of Reuven and the children of Gad. Variantly: You have profaned (i.e., broken) Your oath. You wrote in Your Torah (Shemot 22:19) \"He who sacrifices to a god shall be condemned.\" Yet your children served idolatry and I sought mercy from You, and You forgave them. (Devarim, Ibid.) \"to show Your servant\": miracles and mighty acts, viz. (Shemot 3:3) \"I shall turn aside and I shall see, etc.\" (Devarim, Ibid.) \"Your greatness\": This is the attribute of Your goodness, as it is written (Bamidbar 14:17) \"And now, let the power of the L-rd be made great.\" (Devarim, Ibid.) \"And Your (mighty) hand\": This is Your right hand, which is stretched out to all who enter the world, viz. (Shemot 15:6) \"Your right hand, O L-rd, is exalted in power,\" and (Psalms 44:4) \"Your right hand, and Your arm, and the light of Your countenance.\" (Devarim, Ibid.) \"mighty\": For You subdue with mercy the attribute of justice, viz. (Michah 7:18) \"Who is a G-d like You, forgiving transgression and passing by offense,\" (19) \"He will return and be merciful to us, He will subdue our transgressions,\" (20) \"You will give truth to Yaakov,\" and (Isaiah 45:23) \"I have sworn by Me: From My mouth has gone forth righteousness, a word that will not turn back.\" (Devarim, Ibid.) \"Who is mighty in heaven and earth\": The attribute of flesh and blood — He who is greater than his neighbor nullifies his neighbor's decree. But You — who can overrule You? And thus is it written (Iyyov 23:13) \"And He is One, and who can turn Him back?\" R. Yehudah b. Bava says: Not as the measure of the Holy One Blessed be He is the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: A man registered in the royal codex — even if he gives great sums, he cannot extricate himself from it. But You say: Repent, and I will accept, as it is written (Isaiah 44:22) \"I have wiped away your offenses like a cloud, your sins, like a mist.\" Variantly: \"Who is G-d in heaven and earth, etc.\" — But perhaps, outside of heaven and earth, there is! It is, therefore, written (Devarim 4:39) \"And you shall know this day and you shall return it to your heart … there is no other\" — anywhere! (Ibid.) \"who can do as Your deeds and as Your (acts of) strength\": \"as Your deeds\" — in Egypt. \"as Your strength\" — at the (splitting of the) sea. Variantly: \"as Your deeds\" — at the sea. \"as Your strength\" — at the streams of Arnon. (Ibid. 25) \"Let me pass over na and see\".\" \"Na\" is a term of imploration. \"the good land across the Jordan\": As per R. Yehudah: The land of Canaan is \"good,\" and not the inheritance of the children of Reuven and the children of Gad. \"this good mountain\": Jerusalem. \"and the Levanon\": the Temple, viz. (Zechariah 11:1) \"Open your doors, O Levanon!\" and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon shall fall by a mighty one (Nevuchadnezzar).\" Others say: \"Levanon\" — these are its (Israel's) kings, as in (Ezekiel 17:3) \"He came to the Levanon and he took its kings,\" and (II Chronicles 25:18) \"The thistle (i.e., the king) etc.\"" + ], + [ + " (Devarim 3:26) \"But the L-rd was wroth with me\": As one would say (to his neighbor): That man was angry with me and was filled with wrath against me. \"because of you\": You are the cause. Likewise (Psalms 106:32) \"And they aroused the wrath (of the L-rd) at the waters of contention, and Moses was afflicted because of them.\" \"and He did not heed me\": He did not accept my prayer. R. Nathan says: It is written (Iyyov 36:5) \"Behold G-d is great, and He will not despise\" — the Holy One Blessed be He does not despise the prayer of the many, but here \"and He did not heed me.\" He did not accept my prayer. \"And the L-rd said to me, etc.\" He said to me: \"It is enough for you with this thing,\" (My refusal to heed You), tzaddikim being kept (by such rebuke) from a graver transgression. In this regard, R. Yishmael adduced a folk-saying: \"According to the camel is the load.\" Variantly: If Moses, the wise, the father of the wise; the prophet, the father of the prophets, was not forgiven, how much more so lesser men who delay judgment and who pervert judgment! (lit.,) \"much for you\": He said to him: Much (reward) is in keeping for you; much is stored away for you, viz. (Psalms 31:20) \"How much is Your good that You have stored away for those who fear You!\" And it is written (Isaiah 64:3) \"And none had ever heard or given ear (to such things before). No eye had ever seen a god other than You doing (such things for those) who hope to Him.\" Variantly: \"Much for you\": He said to him: \"Much have you labored; much have you toiled. Take leave, Moses, and rest,\" viz. (Daniel 12:13) \"Go (to your reward) in the end (of days), when you will rest.\" He said to him: \"A king (Moses) does not enter (Eretz Yisrael) as a commoner.\" Moses: \"If not, I will become Joshua's disciple.\" The L-rd: \"Rav lecha\" (\"The station of 'Rav' is yours.\") \"It does not befit a Rav to become the disciple of his disciple.\" Moses: \"I will enter through the air or through space.\" The L-rd: (Devarim 32:52) \"And there shall you not come.\" Moses: \"If not, let (at least) my bones cross the Jordan.\" The L-rd: (Ibid. 3:27) \"For you shall not cross this Jordan\": Your bones, too, will not cross, viz. (Ibid. 4:22) \"for I will die in this land; I will not cross the Jordan.\" Now can a dead man cross? — Moses was saying: \"My bones, too, will not cross.\" (Ibid. 3:26) \"Do not speak to Me again about this thing\": He said to him: \"Do not ask this thing of Me, but decree a different thing upon me, and I will do it.\" An analogy: A king issues a difficult decree upon his son, who asks him to rescind it. The king: Do not ask this thing of me, but decree a different thing upon me and I will do it, viz. (Iyyov 22:28) \"You will decree and it will be fulfilled for you.\" Moses: If not, (i.e., If I cannot enter Eretz Yisrael), let me see it. The L-rd: This I will do. (Devarim, Ibid. 23) \"Go up to the summit of Pisgah, etc.\" We are hereby apprised that the L-rd showed Moses the distant as (if it were) near; the concealed, as (if it were) revealed — all that is called \"Eretz Yisrael,\" as it is written (Ibid. 34:1-3) \"And the L-rd showed him the whole land … and all of Naftali … and the Negev and the plain, etc.\"" + ], + [ + " (Devarim 34:4) \"And the L-rd said: This is the land, etc.\": R. Akiva says: Scripture hereby apprises us that the L-rd showed Moses all the recesses of Eretz Yisrael as (if it were) a set table, viz. (Ibid. 1) \"And the L-rd showed him all the land.\" R. Eliezer says: He empowered Moses' eyes to see from one end of the world to the other. And thus do you find with the tzaddikim — that they see from one end of the world to the other, as it is written (Isaiah 33:13) \"The King in His beauty shall your eyes see. They shall see the land roundabout.\" We find, then, two kinds of \"seeings\" — one of pleasure; the other, of pain. Of Abraham it is written (Bereshit 13:14) \"Lift up your eyes and see, from the place where you find yourself, etc.\" — a seeing of pleasure. Of Moses it is written (Bamidbar 27:12) \"Go up to this Mount Avarim, etc.\" (Devarim 3:27) \"Go up to the summit of Pisgah, etc.\" — a seeing of pain. And thus do you find two kinds of \"drawing near\" — one for the sake of Heaven; the other, not for the sake of heaven. (Devarim 4:11) \"And you drew near and you stood at the foot of the mountain\" — drawing near for the sake of Heaven. (Ibid. 1:22) \"Then all of you drew near to me\" — drawing near not for the sake of Heaven. (Ibid. 3:28) \"And command Joshua and strengthen him and hearten him\" — towards the learning (of Torah). R. Yehudah says: Command him in respect to the Giveonites (i.e., to accept them). Variantly: Command him relative to the trials and tribulations and the contentions. \"for he will pass before this people, and he will cause them to inherit, etc.\": We are hereby apprised that he would not die until he had caused them to inherit the land. \"the land that you will see\": We are hereby apprised that Moses saw with his eyes what Moses did not traverse with his feet.", + " (Devarim 3:29) \"And we stayed in the valley near Beth-Peor\": He (Moses) said: See which sin I have sinned, how many supplications I uttered, and (still) it was not forgiven me. And you, how many sins you have sinned, yet the L-rd has said to you: \"Repent and I will accept\" (your penance). R. Yehudah b. Bava says: In three places Israel bordered upon grave transgression and the L-rd said to them \"Repent and I will accept,\" viz. (Shemot 15:24) \"And the people complained against Moses, saying 'What will we drink, etc.'\" What is written there? (Ibid. 26) \"And He said: If you hearken to the voice of the L-rd your G-d and you do what is just in His eyes, etc.\" Similarly, (Devarim 9:22) \"And in Taveirah, and in Massah, and in Kivroth Hata'vah, you angered the L-rd, etc.\" What is written there? (Ibid. 10:12) \"And now, O Israel, what does the L-rd your G-d ask of you, etc.?\" Here, too, (Ibid. 3:29) \"And we stayed in the valley near Beth-Peor, etc.\" … (Ibid. 4:1) \"Give ear to the statutes and the judgments, etc.\"", + " (Bamidbar 27:13) \"Then you will see it (Eretz Yisrael), and you will be gathered to your people — you, too — as Aaron your brother was gathered\" — whence we are apprised that Moses lusted after such a death." + ], + [ + " (Bamidbar 27:14) \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation\": R. Shimon b. Elazar says: Moses and Aaron, too, died by kareth (\"cutting-off\"), as it is written (Devarim 32:51) \"because you did not sanctify My name, etc.\" (the implication being) if you had sanctified Me, your time would not yet have come to die.", + " Two leaders arose (for Israel). One of them said: Let my sin not be recorded; the other: Let my sin be recorded. David said: Let my sin not be recorded, viz. (Psalms 32:1) \"Of David, a maskil. Happy is he whose offense is forgiven, whose sin is covered over.\" Moses said: Let my sin be recorded — whence \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation.\" An analogy: Two women received stripes in beth-din, one for having gone astray; the other, for having eaten pagim (unripe fruits) of shevi'ith. The latter says: Please publicize my sin, so that the bystanders not say: Just as the first is being smitten for straying, so is she — whereupon they hung such a fruit on her neck and called out before her: \"This one is being smitten for (having eaten) pagim.\" R. Eliezer Hamodai says: Come and see how beloved are tzaddikim by the Holy One Blessed be He. For wherever their death is mentioned, there their sin is mentioned. Why all this? So that men not have an opening for saying: They died because of some (grave) secret corruption. Similarly, in four places the death of the sons of Aaron (Nadav and Avihu) are mentioned. And wherever their death is mentioned their sin is mentioned, to stress that it was that alone which caused their death. Now does this not follow a fortiori, viz.: If the L-rd is thus merciful in a time of anger, how much more so, in a time of favor, viz. (Isaiah 49:8) \"In a time of favor I have answered you, and on a day of salvation I have helped you!\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd to say, etc.\": (This is mentioned) to apprise us of the virtues of the righteous, that when they are about to die they put aside their own concerns and occupy themselves with those of the congregation. \"to say\": What is the intent of this? Moses said to Him: Tell me whether you are appointing leaders for them or not — until the Holy One Blessed be He answered him (Ibid. 18) \"Take for yourself Joshua the son of Nun, a man who has spirit in him (viz. 16), and place your hand upon him.\" R. Eliezer b. Azaryah says: In four places Moses made requests of the Holy One Blessed be He and He responded to them, viz. (Shemot 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say: The children of Israel did not hearken to me. How, then, will Pharaoh do so? And I am impeded of speech.\" What is the intent of \"to say\"? Moses said to him: Apprise me whether or not you will redeem them — until the L-rd granted his request, viz. (Ibid. 7:4) \"And I will take out My hosts, My people, the children of Israel, from the land of Egypt.\" Similarly, (Bamidbar 12:13) \"And Moses cried out to the L-rd to say \"G-d, I pray You; heal her, I pray you.\" What is the intent of \"to say\"? He said before Him: Tell me, I pray You, whether or not You will heal her — until the Holy One Blessed be He answered his question, viz. (Ibid. 14) \"Now if her father had spat in her face, would she not be in shame for seven days?\" Similarly, (Devarim 3:23) \"And I supplicated the L-rd at that time to say\": What is the intent of \"to say\"? He said to Him: Tell me whether or not I will enter the land — until the L-rd answered him, viz. (Ibid. 26) \"It is enough for you, etc.\" Here, too, what is the intent of \"to say\"? He said to him: Tell me whether or not You are appointing leaders for them — until the L-rd answered him: \"Take for yourself Joshua the son of Nun.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:16) \"Let the L-rd, the G-d of the spirits of all flesh, etc.\": Scripture hereby apprises us that all the spirits issue only from Him. R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: Let this \"sign\" always be in your hand: that so long as a man is alive his soul is reposited in the hand of its Owner, as it is written (Iyyov 12:10) \"… that in His hand is the spirit of all living things. When he dies, it is reposited in the otzar (\"the treasury,\") as it is written (I Samuel 25:29) \"and may the soul of my master be bound up in the bond of life.\" I might think, (the soul of) both the righteous and the wicked; it is, therefore, written (Ibid.) \"and may He sling out the soul of your foes (as) in the hollow of a sling.\" \"a man over the congregation\": This is Joshua, as it is written (Psalms 78:25) \"the bread of the mighty (i.e., manna) did a man eat.\" And why did Scripture not specify (that it was Joshua)? So as not to stir up controversy (over the appointment of Joshua) among his sons and the sons of his brother (Aaron, i.e., Elazar and Ithamar.)\"", + " (Bamidbar 27:17) \"who will go out before them and who will come in before them\": Not as others, who send others in the vanguard and who bring up the rear. But as Moses did, viz. (Bamidbar 21:34) \"And the L-rd said to Moses: Do not fear him (Og, [to confront him in the vanguard]) for I have delivered him into your hand.\" And as Joshua did, viz. (Joshua 5:13) \"And Joshua went up to him, and said: 'Are you for us or for our foes?'\" And as Pinchas did, viz. (Bamidbar 31:6) \"And Moses sent them to the war, a thousand of every tribe, to the war, them and Pinchas (in the vanguard) etc.\" (Ibid. 27:17) \"who will go out before them\" — at the head, viz. (I Chronicles 11:6) \"And Yoav ben Tzeruyah went up first, and he was at the head.\" \"who will go out before them\" — in a troop. \"and who will come in before them\" — in a troop. \"who will go out before them\" — on the way. \"and who will come in before them\" — on the way. \"and who will take them out\" — in his merits. \"and who will bring them back\" — in his merits. \"and who will take them out\" — with a count. \"and who will bring them back\" — with a count (i.e., none missing), as it is written (Bamidbar 31:44) \"And they said to Moses: Your servants have counted the men of war who were under our charge, and not one of us is missing.\" And why did they need atonement (viz. Ibid. 50)? For they had \"feasted their eyes\" on nakedness (i.e., on the Midianite women [viz. Ibid. 16]). (Ibid. 27:17) \"And let the congregation of the L-rd not be as sheep without a shepherd\": On this the tradition comments (Song of Songs 1:7) \"Tell me (Moses), O You, whom my soul loves, etc. for why should I be covered up,\" as in (Jeremiah 43:12) \"And he (Nevuchadnezzar) will cover up the land of Egypt, as the shepherd covers up his cloak.\" (Song of Songs, Ibid.) \"by the flocks of Your companions\" — Abraham, Isaac, and Jacob. Go out and see how the Holy One answers him (Song of Songs, Ibid. 8): \"If you do not know, you fairest among the women (i.e., most exalted of the prophets), go out in the footsteps of the flock.\" (See) what I am destined to do for them in the end (of their \"footsteps\"), \"and graze your kids by the tents of the shepherd\" — whence it is derived that the L-rd showed Moses all the leaders who were destined to serve Israel from the day they left the desert until the resurrection. Thus, \"Go out in the footsteps of the flock.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:18) \"And the L-rd said to Moses: Take for yourself Joshua the son of Nun\": (\"for yourself\") what is in your heart. Take for yourself him (Joshua), who you know to be worthy (of this high station), as per (Mishlei 27:18) \"the watcher of the fig-tree will eat its fruit, and the keeper (Joshua) of his master (Moses) will be honored.\" (Bamidbar, Ibid.) \"a man who has spirit in him\": one who can accommodate himself to the spirit of each individual. \"and place your hand upon him\": He said to him: Give Joshua an interpreter to ask and to expound and to issue rulings in your lifetime, so that when you die Israel not say: In his master's lifetime he did not rule, and now he rules! — whereupon he raised him from the ground (the place of disciples) and sat him next to him on the (judge's) bench. R. Nathan says: When Joshua entered, he (Moses) would silence the interpreter until he had come in and sat in his place.", + " (Bamidbar 27:20) \"And you shall place (some) of your glory (i.e., shining of countenance) upon him\": and not all of your glory — whence we derive \"The face of Moses was like the face of the sun; the face of Joshua was like the face of the moon.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 27:21) \"And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand\": Joshua had recourse to Elazar, and Elazar, to Joshua. \"And he (Joshua) shall inquire of him (Elazar)\": I might think, (that the inquiry was) \"between him and himself\"; it is, therefore, written \"as to the judgment of the urim.\" I might then think, (that he inquired) in full voice. It is, therefore, written \"and he shall inquire of him,\" (connoting in subdued voice). How so? He stood and moved his lips, and the high-priest answered his inquiries.", + " (Bamidbar 27:22) \"And Moses did as the L-rd commanded him\": He did so with joy, undiluted with regret for his son and his brother's sons (i.e., for the honor not having been accorded them.) \"and he 'took' Joshua\": He \"took\" him with words, apprising him of the reward of the leaders of Israel in the world to come.", + " (Bamidbar 27:23) \"And he placed his hands upon him\": He made him an overflowing vessel of Torah, viz. (above) \"the watcher of the fig-tree will eat its fruit.\" For it is written (Shemot 33:11) \"And his attendant, Joshua the son of Nun, a youth, did not depart from the midst of the tent,\" and, likewise, (Joshua 1:8) \"this book of the Torah shall not depart from your mouth.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If Joshua, of whom it is written (Devarim 34:9) \"He was full of the spirit of wisdom\" — If Joshua \"did not depart, etc.\", then how much more so (should this hold for) other men! \"And he commanded him as the L-rd had spoken by the hand of Moses\": Just as the Holy One Blessed be He had commanded Moses with joy, so, Moses commanded Joshua with joy. I might think that Moses' powers waned (with age.) It is, therefore, written (Devarim, Ibid. 7) \"And Moses was a hundred and twenty years old in his death. His eye had not dimmed\" (in deciding) between unclean and clean, between forbidden and permitted, \"and his strength had not abated\" in toiling in Torah." + ], + [ + " (Bamidbar 28:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Command the children of Israel … My offering, My bread, etc.\" What is the intent of this? Because Moses said (Ibid. 27:16-17) \"Let the L-rd appoint\" (over Israel) \"someone who will go out before them, etc.\" An analogy: A king had a wife who, before her death, charged him over her sons saying: I pray you, take care of my sons, etc. The king: Before you charge me over my sons, charge them over me, that they not rebel against me and not cheapen me. Thus the Holy One Blessed be He to Moses: Before you charge Me over My sons, charge them over Me, that they not cheapen Me and that they not exchange My honor for foreign gods. And thus is it written (Devarim 31:19-20) \"And now, write for yourselves this song … When I bring them to the land … and they turn to other gods and spurn Me, etc.\"", + " (Bamidbar, Ibid.) \"My offering\": the blood. \"My bread\": the devoted portions. You say this, but perhaps \"My offering, My bread\" is the blood? It is, therefore, written (of the devoted portions) (Vayikra 3:16) \"And the Cohein shall smoke them upon the altar, the bread of a fire-offering for a sweet savor.\" It is not the second formulation that is to be posited, but the first — \"my offering\": the blood; \"My bread\": the devoted portions. \"for My fires\": the fistfuls (of the meal-offerings) and the frankincense. \"My sweet savor\": the libations. \"shall you observe\": that it be brought only from the Temple funds. \"shall you observe\": that Cohanim, Levites, and Israelites stand over them. \"shall you observe\": It is written here \"shall you observe,\" and elsewhere (in respect to the Paschal lamb, Shemot 12:6) \"shall you observe.\" Just as there, it had to be inspected four days prior to slaughtering, so, here. \"shall you observe to offer to Me in its appointed time\": What is the intent of this? From (Shemot 12:6) \"and they shall slaughter it (the Paschal lamb),\" I might think both on a weekday and on the Sabbath. And how would I satisfy (Ibid. 31:14) \"Its (the Sabbath's) desecrators shall be put to death\"? In the instance of other labors, besides the slaughtering of the Pesach. Or, even including the slaughtering of the Paschal lamb. And how would I satisfy \"and they shall slaughter it\"? On all the other days, besides the Sabbath. Or, even on the Sabbath? It is, therefore, written (Bamidbar 9:2) \"And the children of Israel shall offer the Pesach in its appointed time\" — even on the Sabbath. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan said: In this sense (i.e., the above) we have not yet heard it used. But, why is it written (Ibid. 28:2) \"Command the children of Israel, etc.\" If to teach about the tamid (the daily burnt-offering) that it overrides the Sabbath, this is not necessary. For it is already written (Ibid. 9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year.\" What, then, is the intent of (2) \"in its appointed time\"? It is \"extra\" towards the formulation of an identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here \"in its appointed time,\" and elsewhere, (in respect to the Paschal lamb) \"in its appointed time.\" Just as in this instance (of the daily burnt-offering), Sabbath is overridden, so, in that instance.", + " (Bamidbar 28:3) \"And you shall say to them\": This is an exhortation to beth-din (to charge the people). \"This is the fire-offering which you shall offer up to the L-rd … two for the day.\" Shimon b. Azzai says: \"two for the day\" — opposite the \"day\" (i.e., opposite the sun). You say this, but perhaps the meaning is: \"two for the day\" — an obligation (to be slaughtered) on that day? (Ibid. 4) \"The one lamb shall you offer in the morning, and the other lamb shall you offer towards evening\" already speaks of the obligation for the day. How, then, are we to understand (here) \"two for the day\"? As opposite the day (i.e., the sun) — whence they ruled: The morning tamid was slaughtered at the north-west corner (of the altar) at the second (slaughtering) ring, and the evening tamid at the north-east corner at the second ring.", + "\"the one lamb, etc.\" Why is this written? (It seems superfluous.) Because it is written (3) \"And you shall say to them: This is the fire-offering, etc.\" and (Shemot 29:38) \"And this is what you shall offer upon the altar,\" I might think that he should sacrifice four. It is, therefore, written \"the one lamb\" — not more than one.", + " (Bamidbar 28:5) \"and a tenth of an ephah\": one of ten in an ephah. \"flour\": of wheat. You say this, but perhaps it may be of barley, spelt, oats or shifon (a kind of spelt). It is, therefore, written (Shemot 29:2) \"Of wheat flour shall you make them.\" Since \"flours\" are mentioned in the Torah unqualified, and in one instance it is specified that it must be wheat flour, so, all \"flours\" in the Torah are to be only of wheat. (Bamidbar 28:5) \"for the meal-offering mixed with oil of crushing\": to exclude (oil that is exuded from) what is cooked. This tells me only of (oil that is kasher for) meal-offerings. Whence do I derive (the same for) the menorah? It is written (in that regard) (Vayikra 24:2) \"Command the children of Israel that they take to you clear oil of beaten olives\" — to exclude what is cooked." + ], + [ + " (Bamidbar 28:6) \"A perpetual burnt-offering offered up at Mount Sinai\": The burnt-offering of Mount Sinai is being likened to the tamid burnt-offering. Just as the tamid burnt-offering required libations, so that of Mount Sinai required libations. R. Yossi Haglili says: \"as a sweet savor.\" It is likened to the sweet savor and not to the libations.", + " (Bamidbar 28:7) \"And its (wine) libation, a fourth of a hin for the one lamb\": The libation is poured unmixed and not mixed. \"On the holy place (i.e., the altar) shall it be poured, a pouring of strong drink to the L-rd.\" They are poured on the altar and burned on the altar. R. Nathan says: Why is it written \"pouring, pouring\" (twice)? To include the water libation.", + " (Bamidbar 28:8) \"And the second lamb\": Why is this written? Since it is written \"the one lamb shall you offer in the morning,\" I might think that if it were not offered in the morning it could be offered in the evening. It is, therefore, written \"the second shall you offer up towards evening,\" implying that if the morning tamid had not been offered, the evening tamid is not to be offered. When is this so? When the altar had not been inaugurated. But if it had been inaugurated, even the first may be offered in the evening. R. Shimon said: When is this so? When they were unwitting or under constraint (in not offering it in the morning), but if they were deliberate (in not doing so), if they did not offer the lamb in the morning, it could not be offered in the evening. If they did not smoke the frankincense in the morning, they can do so at twilight, for the altar is inaugurated only with the frankincense smoking of twilight, and the burnt-offering altar only with the morning tamid. Nor (is) the table (inaugurated) except with the show-bread of the Sabbath; nor the menorah except with the seven lamps of twilight. R. Shimon said: Even if the (pertinent) vessels were finished before their (relevant) time, they are inaugurated only in their time. And thus is it written (Shemot 39:43 - 40:1-2) \"And when Moses saw all the work — that they had performed it as the L-rd had commanded them, thus did they do — that Moses blessed them, saying: On the first day of the first month shall you set up the mishkan, etc.\" With what blessing did he bless them? He said to them: \"May it be His will that the Shechinah repose upon the work of your hands.\" And they responded \"May the beauty of the L-rd our G-d be upon us. And establish the work of our hands upon us. The work of our hands — establish it.\" And though this is not written in the Torah, it is explicated in the writings, viz. (Psalms 90:16) \"May Your works be beheld by Your servants, and Your glory by their children. (17) And may the beauty of the L-rd our G-d be upon us, etc.\" Variantly: What is the intent of \"and the second lamb\"? Because it is written (of the Paschal lamb, Shemot 12:6) \"and they shall slaughter it at twilight,\" I do not know which takes precedence, the tamid or the Paschal lamb. It is, therefore, written \"the second\" — the second to the tamid, and not second to the Pesach (i.e., it is slaughtered before the Pesach.) From here they ruled: Nothing precedes the morning tamid but (the smoking of) the frankincense. And nothing follows the tamid of twilight but the incense, the Pesach, and those lacking atonement on Pesach eve, so that they can bring their atonement (and observe the Pesach.) (Bamidbar 28:8) \"As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it.\" What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 4-5) \"the one lamb shall you offer in the morning and the second lamb shall you offer towards evening. And a tenth of an ephah, etc.\", I might think that first the two temidim are offered. And then their libations; it is, therefore, written \"As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it,\" whereby we are apprised that when each sacrifice is offered, the libations are offered with it. \"a fire-offering\": Though it is consigned to the fire, it is not accepted until it is completely burned. \"a sweet savor\": gratifying to Me, in that I spoke and My will was done. \"to the L-rd\": Shimon ben Azzai says: Come and see that with all of the offerings in the Torah it is not written of them \"Elokim\" or \"Kel\" or \"Shakkai\" or \"Tzevakoth,\" but only Yod-Keh-Vav-Keh, the Tetragrammaton — so as not to give an opening to the heretics for their heresies (i.e., that there is a plurality of gods). And just as \"a sweet savor\" is written in respect to an ox, so is it written in respect to a lamb and in respect to a bird — whereby the Torah teaches us that there is no \"eating\" or \"drinking\" before the Holy One Blessed be He, but (that His) only (\"gratification\") is that He speaks and His will is done. And thus is it written (Psalms 50:12) \"Were I hungry, I would not tell you. For Mine is the world and its fulness. (11) I know every bird in the mountains, and the creatures of the field are with Me.\" Lest I think He eats and drinks, it is written (Ibid. 13) \"Do I eat the flesh of bulls or drink the blood of he-goats?\" Why, then, do I ask you to sacrifice to Me? To do My will. And thus is it written (Vayikra 22:29) \"When you sacrifice a thank-offering to the L-rd, it is to your favor that you sacrifice it.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 28:9) \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year without blemish\": It is written \"The one lamb shall you offer in the morning,\" and the (tamid of the) Sabbath is included in that. Scripture (here) removes it from its (merely) general category for (purposes of) stringency, (i.e., the fixed (additional [\"mussaf\"] offering). Variantly: From (Vayikra 26:2) \"My Sabbaths you shall keep and My sanctuary you shall fear\" it is deduced that the sacrificial service overrides the (keeping of the) Sabbath. You say this, but perhaps (the meaning is that) the Sabbath overrides the sacrificial service? From \"And on the Sabbath day, two lambs of the first year, etc.\" we find the meaning of the above to be that the sacrificial service overrides the Sabbath. — But perhaps both individual and communal offerings (override it)? What is the context (of \"And on the Sabbath day\")? Communal offerings, (so that only communal and not individual offerings override the Sabbath.)", + " (Bamidbar 28:10) \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\": And not the burnt-offering of Sabbath eve (i.e., its limbs and fat-pieces), on the Sabbath, (but on Sabbath eve.) \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\": And not the burnt-offering of this Sabbath on another Sabbath. If one did not sacrifice (the mussaf offering) of this Sabbath, I might think that he could do so on the next Sabbath. It is, therefore, written \"the burnt-offering of the Sabbath on its Sabbath\" — \"Once the day has passed, its sacrifice has passed.\" \"in addition to the daily burnt-offering and its libation\": We are hereby apprised that the mussafim (of Sabbath) are sacrificed between (the two daily offerings)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:11) \"And in the beginnings of your months, you shall offer a burnt-offering to the L-rd\": What is the intent of this? From (Ibid. 4) \"The one lamb shall you offer in the morning,\" I understand the beginning of the month (Rosh Chodesh) also to be included; therefore, Scripture removes it from the general category for greater stringency — the mussafim (of Rosh Chodesh). (But why is a special verse needed for the mussafim of Rosh Chodesh?) Let it be derived from (the mussafim of) Sabbath? (In that case I would say:) Just as (the mussafim of) Sabbath are two lambs, so, those of Rosh Chodesh; it is, therefore, written \"And in the beginning of your months, you shall offer a burnt-offering to the L-rd, etc.\" — Scripture adduces a different numeration. R. Elazar b. R. Tzaddok says: There was a hin (a liquid measure) in the Temple, with markings: Thus far (the libation) for a bullock; thus far for a ram; thus far for a sheep. R. Yishmael says: There was no hin, but an additional measure of a log and a half in which was apportioned the high-priest's meal-offering, a log and a half in the evening, a log and a half in the morning.", + " (Bamidbar 28:14) \"This is the burnt-offering of the month in its month.\" And not the burnt-offering of this month for a different month. If one did not sacrifice it this month, I might think he could sacrifice it on a different month. It is, therefore, written \"This is the burnt-offering of the month in its month,\" whereby we are taught that if the day passes, its sacrifice \"passes.\" \"for the months of the year\": What is the intent of this? From \"And the beginnings of your months you shall offer a burnt-offering to the L-rd,\" I might think the minimum of months — two; it is, therefore, written \"for the months of the year.\"", + " (Bamidbar 28:15) \"And one kid of goats as a sin-offering to the L-rd\": to atone for \"a grave of the depth\" (i.e., tumah which was discovered only after one had come in contact with it.) \"in addition to the continual burnt-offering shall it be offered and its libation.\": We are hereby apprised that the mussafim (of Rosh Chodesh) are sacrificed only between (the two temidim)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:16) \"And in the first month, on the fourteenth day of the month, it is Pesach to the L-rd\": Scripture (here) makes it mandatory (and not optional.) (Ibid. 28:17) \"for seven days matzoth shall be eaten\": I might think that any matzoth (may be eaten [e.g., even those made of rice]). It is, therefore, written (Devarim 16:3) \"You shall not eat chametz with it. Seven days shall you eat matzoth with it.\" Only that which can be matzah (unleavened) or chametz (leavened) (is forbidden in the leavened state). These are the five varieties: wheat, barley, spelt, rye, or oats. This excludes rice, millet, sesame, paragim, which never become matzah or chametz, but only decay." + ], + [ + " (Bamidbar 28:18) \"On the first day it is a calling of holiness.\" Celebrate it with eating and drinking and with clean garments. \"All work of labor you shall not do\": We are hereby apprised that working is forbidden. And whence is it derived that the work that is needed for the preparation of food is permitted? From (Shemot 12:16) \"Only (for) what is to be eaten by every person, that alone may be done for you.\" (Ibid. 19) \"And you shall present a fire-offering, a burnt-offering to the L-rd\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he can sacrifice all. It is, therefore, written \"And you shall present a fire-offering,\" implying even one. I might then think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, (to negate this) written \"two young bullocks, and one ram, etc.\"", + " (Bamidbar 28:24) \"As these shall you offer each day for seven days.\": Why is this written? For (were it not written) it would follow, (otherwise), viz.: Since Succoth requires a festival offering, and Pesach requires a festival offering, therefore, just as the offering of Succoth decreases progressively (each day [viz. Bamidbar 29:12-13]) so should that of Pesach decrease progressively. It is, therefore, written \"As these shall you offer each day\" — neither to increase or to decrease. \"in addition to the continual burnt-offering shall it be offered, and its libation\": We are hereby apprised that the mussafim (of Pesach) are sacrificed only between the two (temidim)." + ], + [ + " (Bamidbar 28:26) \"And on the day of the first-fruits (Shavuoth), when you offer a new meal-offering to the L-rd\": What is the intent of this? From (Vayikra 23:16) \"Until the morrow of the seventh week shall you count fifty days,\" I might think (either) that he counts forty-nine days and offers the meal-offering on the fiftieth, or that he counts fifty days and offers the meal-offering on the fifty-first. It is, therefore, written \"And on the day of the first-fruits, when you offer a new meal-offering to the L-rd in (the completion of) your weeks,\" whence we find that it is not the second rending that is to be accepted, but the first — Count (up to) fifty, and offer the meal-offering on the fiftieth. — But I still can say: Offer the meal-offering on the fiftieth and observe the festival on the fifty-first! It is, therefore, (to negate this), written \"in your weeks\" (and not after them), \"a calling of holiness.\" \"a new meal-offering to the L-rd\": that it be the newest of the meal-offerings, that no other meal-offering precede it. From here it was ruled: The meal-offering of the first-fruits and the meal-offering of (i.e., accompanying) a beast is not brought (from the new crop) before the omer; and if it is brought, it is not fit. Before the two loaves (of Shavuoth), he should not bring it; but if he brought it, it is kasher. R. Tarfon said: Since the omer permits (for eating by men), and the two loaves permit (for sacrifice to the L-rd), then if I have learned about meal-offerings that precede the omer that they are unfit, the meal-offerings that precede the two loaves are also unfit. R. Yehudah b. Nachman said to him: No, this may be true of meal-offerings that precede the omer, which are kasher neither for (sacrifice to) the L-rd nor for (eating by) men. Would you say the same — that they are unfit — for (meal-offerings that precede) the two loaves? Even though they are not kasher for the L-rd, they are kasher for men! R. Akiva looked at him (R. Yehudah b. Nachman) and saw his face shining, whereupon he said to him: \"Yehudah b. Nachman, your face is shining, for you have 'bested' the elder\" (R. Tarfon). I doubt that you will live much longer.\" R. Elazar b. R. Yehudah said: This happened on Pesach, and when I came for the atzereth (Shavuoth) and asked: \"Where is Yehudah b. Nachman?\", I was told \"He has passed away.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 28:27) \"And you shall present a burnt-offering as a sweet savor to the L-rd\": You sacrifice these aside from those mentioned in Torath Cohanim (Vayikra 27:18). \"You say this; but perhaps they are the same as those mentioned there? — Can you say this? Are they similar? You cannot accept the second supposition, but the first — You sacrifice these aside from those mentioned in Torah Cohanim. \"two young bullocks, one ram, etc.\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written \"And you shall present a burnt-offering,\" implying even one. I might then think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, written (to negate this) \"two young bullocks, and one ram, etc.\"", + " (Bamidbar 28:31) \"Unblemished shall they be for you, and their libations\": The libations are being likened to the (sacrificial) animal. Just as the animal is rendered unfit by blemishes, by deficiency or superfluity, so, the libations." + ], + [ + " (Bamidbar 29:12) \"And on the fifteenth day of the seventh month, a calling of holiness shall there be for you\": Scripture makes it mandatory. (Ibid. 13) \"And you shall present a burnt-offering, a fire-offering, a sweet savor to the L-rd\": If one found bullocks but not rams, or rams but not lambs, I might think that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written (Vayikra 23:36) \"Seven days shall you present a fire-offering to the L-rd,\" implying (if he found) even one. I might think that even if all are found, (he may present only one). It is, therefore, written \"thirteen young bullocks, two rams, etc.\" Whence is derived the water libation on Succoth? R. Akiva says: It is written that the omer is to be brought on Pesach so that the grain be blessed for you, and bring bikkurim on Shavuoth so that the fruits be blessed for you. Also, (by induction), present a water libation on Succoth so that the rains of the year be blessed for you. R. Yehudah says: On the second day it is written \"veniskehem\" (\"and their libations\"); on the sixth, \"unesachehah\"; and on the seventh, \"kemishpatam\" — (superfluous) Mem Yod Mem, which spells \"mayim\" (water) — whence the water libation (on Succoth) is Scripturally intimated. R. Nathan says: What is the intent of (Bamidbar 28:7) \"On the holy place (the altar) pour a pouring\"? To include the water (libation)." + ], + [ + " (Bamidbar 29:35) \"On the eighth day, a withholding (\"atzereth\") shall there be for you\": Scripture \"withheld\" him from leaving. If one brought his offerings from Beth Paggai (outside of Jerusalem) to Jerusalem, I might think that he could eat them in Jerusalem and sleep in Beth Paggai. It is, therefore, written \"On the eighth day, an atzereth shall there be for you\" — Scripture withheld him from leaving (until the morning of the next day [viz. Devarim 16:7]). \"atzirah\" connotes confinement, as in (Jeremiah 36:5) \"I am atzur; I cannot go to the Temple of the L-rd\" and (Ibid. 33:1) \"Then the word of the L-rd came to Jeremiah a second time while he was still atzur in the prison yard.\" This tells me only of the last day of the festival that he is forbidden to leave. Whence do I derive (the same for) the first day? It follows inductively, viz. Since both are called \"a calling of holiness,\" just as it is forbidden to leave the first day, so it is forbidden to leave the last day.", + " (Bamidbar 29:36) \"And you shall present a burnt-offering\": I might think that if he found bullocks but not rams, or rams but not lambs, that he does not sacrifice any until he finds all. It is, therefore, written \"And you shall present a burnt-offering, a fire-offering,\" implying (if he found) even one. I might then think that even if all were found, (he may present only one). It is, therefore, written (Ibid.) \"one bullock, one ram, etc.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals, aside from, etc.\": These are the vows and the gift-offerings that he vows on the festival, that he is to bring them on the festival. You say this, but perhaps Scripture speaks of the vows and the thank-offerings of the whole year? (This is not so, for Devarim 12:5-6) \"And you shall come there and you shall bring there … your vows and your gifts\" already speaks of the vows and gifts of the whole year. How, then, am I to understand \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\"? As referring to the vows and the gift-offerings that he vows on the festival, that they are to be brought on the festival. \"aside from your vows\" These are the bird-pairs of the zavim and the zavoth (those with a genital flow), which (bird-pairs) the Torah permitted to be brought on a festival. \"aside from your vows … (31) And Moses said to the children of Israel\": (The purpose of \"And Moses said\" is) to conclude the foregoing. For if I read \"aside from your vows … (30:2) And Moses spoke,\" I would not know to what it (\"And Moses spoke\") referred, (to what precedes or to what follows?) It is, therefore, written \"from your vows … And Moses said,\" to conclude what precedes. These are the words of R. Yishmael." + ], + [ + " (Bamidbar 30:2) \"And Moses spoke to the heads of the tribes\": What is the intent of this? From (Ibid. 10:3) \"And when they (the Cohanim) blow (tekiah) with them (the shofaroth) then all the congregation shall gather unto you,\" and (Ibid. 4) \"And if they blow (tekiah) with one, there shall gather unto you the chiefs,\" we do not know where (they are to gather). It is (therefore) written \"tekiah\" re the congregation, and \"tekiah\" re the chiefs. Just as the congregation, (Ibid. 3) \"to the door of the tent of meeting,\" so, the chiefs, at the door of the tent of meeting. — But perhaps all that is first in Scripture (i.e., \"congregation\") is first in act? It is, therefore, written (Ibid. 30:2) \"to the heads of the tribes\" (and then to the tribes). Since \"spoke\" is written in the Torah unqualified (as to whom he is speaking first), and in one instance (i.e., this one) it is specified that the chiefs take precedence to the congregation, it is, likewise, assumed in all such instances that the chiefs take precedence to the congregation. R. Yonathan says: This (derivation) is not necessary. It is already written Shemot 34:31-32) \"And Moses called to them, and there returned to him all the chiefs of the congregation, and Moses would speak to them. And after that, all the children of Israel would approach and he would command them, etc.\" Since \"speaking\" is written in the Torah unqualified (as to whom he is speaking first), and in one instance it is specified that the chiefs take precedence to the congregation, so, this is assumed in all such instances. If so, why need it be written (here) \"to the heads of the tribes\"? To indicate that the permitting (i.e., absolution) of vows is through experts alone.", + " \"This is the thing\": We are hereby apprised that just as the prophets prophesied by \"Thus said the L-rd,\" so did Moses, viz. (Shemot 11:4), and, in addition, \"This is the thing, etc.\" Variantly: This is the \"word\" (for the absolution of vows.) A husband \"annuls\" (\"mefer\" [his wife's vows, viz. Bamidbar 30:9]), but a sage does not annul. A sage \"permits\" (\"matir\" [viz. Bamidbar 30:3]) but a husband does not permit. For would it not follow otherwise, viz.: If he who does not annul, permits, then he who does annul, how much more so should he permit. And if he who does not permit, annuls, then he who does permit, how much more so should he annul! It is, therefore, written \"This is the 'word' that the L-rd has commanded\": The husband \"annuls,\" and a sage does not annul. A sage \"permits,\" and the husband does not permit.", + " (Bamidbar 30:3) \"A man, if he vow a vow, etc.\": \"A man\": to exclude a minor. — But this would exclude (both) a minor and one who is thirteen years and one day old! — It follows (by induction that it does not), viz.: It is written here \"vow,\" and elsewhere (Ibid. 6:2) \"vow.\" Just as there, \"ki yafli\" (i.e., if he can clearly articulate his vow), so, here — whence it was ruled: If he were thirteen years and one day old, his vows stand. If he were twelve years and one day old, his vows are examined (for the yafli factor). \"if he vow a vow\": (The meaning is:) If he \"supports\" his vow by something that is vowed (e.g., \"I vow not to eat X just as (I am forbidden to eat) an offering\" [i.e., something that is vowed]), it is a vow. Otherwise, it is not a vow. — But perhaps (the meaning is) that it is not a vow until he appends to it (Ibid.) \"to the L-rd\"? It is, therefore, written (Ibid. 6:2) \"to vow a vow\" — in any event (i.e., even without appending \"to the L-rd.\") — But perhaps, just as with vows, if he supports his vow by something which is a vow, it is a vow, and, otherwise, not — so with oaths? It is, therefore, written (in respect to oaths) (Ibid. 30:3) \"to bind a bond\" — in any event (i.e., even without such support). Why is there a difference between vows and oaths (in this regard)? Vows are like vowing by the life of the king. Oaths, (in that they must be in the name of the L-rd) are like swearing by the King Himself. And even though there is no proof for this (distinction) it is intimated in (II Kings 4:20) \"As the L-rd lives, and as you (King David) live.\" \"to bind a bond upon his soul\": Upon his soul he binds (i.e., forbids), but he does not bind upon others (i.e., his wife [i.e., he cannot confirm (in advance of her making them) all the vows that his wife will make (in his absence)]. For it would follow otherwise, viz.: If where he cannot annul his own vows once he has made them, he can annul his own vows before he has made them, then where he can annul his wife's vows once she has made them, how much more so can he annul his wife's vows before she has made them! And if he can do this, it follows that he can confirm them before she makes them. In the words of R. Eliezer: I might think that just as he can annul (her vows) before she makes them, so can he confirm them before she makes them — it is, therefore, written \"to bind a bond upon his soul\" — Upon his soul he binds, but he does not bind upon others.", + " Variantly: What is the intent of \"to bind a bond upon his soul\"? Because it is written (Ibid.) \"According to all that issues from his mouth shall he do,\" I might think, even if he swore to eat neveiloth and treifoth, forbidden animals and reptiles. It is, therefore, written \"to bind a bond\" — to bind (i.e., to forbid) what is permitted, and not to permit what is forbidden. Variantly: What is the intent of \"upon his soul\"? From \"According to all that issues from his mouth shall he do,\" I might think, only if he spoke it. Whence do I derive (the same for) his accepting it upon himself (inwardly) by vow or oath? It is, therefore, written \"upon his soul.\" \"lo yachel devaro\": He shall not make his word \"chullin\" (\"profane\"). If he were a sage, (even though he annuls for others), he should not annul for himself. For it would follow otherwise, viz.: If he annuls for others, should he not annul for himself? It is, therefore, written (to negate this): \"He shall not make his (own) words \"chullin.\" \"lo yachel devaro\": This tells us (that if he breaks his vow) he is in transgression of \"lo yachel.\" Whence is it derived that he is also in transgression of \"You shall not delay\"? From (Devarim 23:22) \"If you make a vow to the L-rd your G-d, you shall not delay to pay it\" — whence we derive that he is in transgression of both. R. Eliezer says: This (\"You shall not delay\") is to equate (verbal) expression (i.e., vowing) with swearing. R. Akiva says: \"According to all that issues from his mouth shall he do\" — to equate expression with swearing (\"According to all that issues from his mouth shall he do.\") [followed by] \"And a woman, etc.\" A woman is hereby being likened to a man, viz.: Just as a man transgresses both (\"breaking\" and \"delaying\") so, a woman. \"And a woman\": I might think, when she has matured; it is, therefore, written (Bamidbar 30:17) \"in her maidenhood.\" If so, I might think, even a minor. It is, therefore written \"And a woman.\" How is this to be resolved? (We are speaking of a stage) where she has left the status of a minor and not yet achieved maturity. Whence is it derived that she is subject to vowing? It is written here \"vow,\" and elsewhere (Ibid. 6:2) \"vow.\" Just as \"vowing\" there connotes \"hafla'ah\" (distinctness of expression), so, \"vow\" here connotes \"hafla'ah\" — whence they ruled: The vows of a girl of twelve years and a day stand. Those of a girl of eleven are \"examined\" (for \"hafla'ah\"). \"if she vow a vow\": If she \"supports\" her vow by something which is vowed (see above), it is a vow. Otherwise, it is not a vow. You say this, but perhaps (the meaning is) that it is not a vow until he appends to it (Ibid.) \"to the L-rd\"? It is, therefore, written \"to vow a vow\" — in any event (i.e., even without appending \"to the L-rd.\") It is the first assumption, then, which is to be accepted. \"and she binds a bond\": This connotes an oath, as it is written (Ibid. 11) \"or she bound a bond on her soul by an oath.\" \"in her father's house\": in her father's domain — to include her having been widowed or divorced from betrothal (vis-à-vis her father's prerogative in her vows). — But perhaps it is to be understood literally, even after her marriage (i.e., that even then if she vowed while in her father's house, the father may annul the vow?) It is, therefore, written \"in her father's house in her youth.\" (Scripture is speaking of one) all of whose youth was spent in her father's house — to exclude one who was widowed or divorced in marriage, all of her youth not having been spent in her father's house.", + " (Bamidbar 30:5) \"If her father hear her vow\": to exclude one who is deaf. \"If her father hear\": this tells me only of her father's hearing (her vow). Whence do I derive (the same for) his being told (of it) by others? From (6) \"on the day that he hears.\" \"and he be silent to her\": He must intend her. If his daughter vowed, and he said \"I thought it was my wife,\" he may (later) annul her vow (for it was never confirmed by his silence.) For it is written \"and he be silent to her\": He must intend her. \"Then all of her vows shall stand, and every bond wherewith she bound her soul shall stand\": If she vowed and he confirmed it (by his silence), and then he annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"Then all of her vows shall stand\"? (As meaning) if he did not (later) annul them. Or, (am I to understand it as meaning that they stand) even if he did annul them, (their having been confirmed by his original silence)? And how would I understand (6) \"And if her father constrain her, (which implies that he can annul them)? If he never confirmed them (by his silence.) Of, even if he did confirm them, (if he then annulled them, they are annulled?) It is, therefore, written \"shall stand,\" Scripture hereby apprising us that every vow, if it were confirmed for one instant, cannot thereafter be annulled.", + " (Bamidbar 30:6) \"And if her father constrain her\": I would not know what this \"constraint\" was were it not written (Ibid. 9) \"And if on the day that her husband hear, he constrain her and annul the vow\" — whence I derive that \"constraint\" is annulment. — We learn vis-à-vis the husband that \"constraint\" is annulment. Whence do we derive (the same for) the father? And, furthermore, we find vis-à-vis the husband that (his) silence on the day of his hearing is equated with the day of the vow for confirmation. Whence do we derive (the same for) the father? It follows (by induction), viz.: If he (the father) is permitted to confirm and he is permitted to annul, then if I have learned about annulment that silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then for confirmation, too, silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow. — No, this may be true of annulment, where there is a distinction in the rule, (annulment in the heart not being considered annulment), wherefore silence on the day of hearing is equated with (silence on) the day of the vow, as opposed to confirmation, where no such distinction exists. Not succeeding (in deriving it in the above manner) I will derive it from (what obtains with) the husband, viz.: Since the husband annuls and the father annuls, then just as with the husband, silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then the same obtains with the father, too. Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If for the husband, who does not achieve exclusivity (of prerogative in the area of his wife's vows), silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, then the father, who does (occasionally) achieve exclusivity, how much more so should silence on the day of his hearing be equated with (silence on) the day of the vow! — No, this may be true of the husband, who annuls (her vows) when she has matured, (as opposed to her father who does not), wherefore silence on the day of his hearing is not equated with (silence on) the day of the vow. Not having succeeded with (pure) ratiocination (we turn to Scripture, viz.:) It is written (Ibid. 17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\": The father is likened to the husband, viz.: Just as with the husband, \"constraint\" is annulment, and silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow, towards confirmation — so with the father. (Ibid. 6) \"and the L-rd will forgive her\": If she (one's wife) made a vow and he annulled it in his heart and she broke it (to her thinking) wilfully, whence is it derived that she requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\" Now does this not follow a fortiori? If vows which are (thus) annulled require forgiveness, how much more so vows which are not annulled! An analogy: One, thinking that he was eating swine's flesh ate lamb flesh instead. If he requires forgiveness, how much more so one who intended to eat swine's flesh and actually ate it! \"for her father has constrained her\": If she said: \"I know that father would annul any vow that he heard,\" I might think it is annulled; it is, therefore, written \"for her father has constrained her.\" If the father annuls it, it is annulled; if not, it is not annulled. If he said to a caretaker: \"Any vows that my daughter makes from now until I return, annul them,\" and he did so, I might think that they are annulled; it is, therefore, written \"for her father has constrained her.\" If her father annulled them, they are annulled; if not, they are not annulled. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find in all places that a man's messenger is like himself.", + " (Bamidbar 30:7) \"And if she be to a man, and her vows be upon her\": This refers to one who is betrothed. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: In either case, (i.e., either betrothed or wed) Scripture comes to make a distinction, viz.: As long as she is in her father's house, her father and her husband (jointly) annul her vows. If she is wed, her father does not annul her vows. \"and her vows be upon her\": the vows that \"came along\" with her from her father's house to her husband's house. Whence do I derive (the same for) vows that she made on his (her husband's) domain? — Do you ask? It follows a fortiori, viz.: If he annuls vows that she vowed not in his domain, how much more so vows that she made in his domain! Variantly: \"and her vows be upon her\": (Can the husband annul only) vows which were never confirmed (in her father's house) or even vows which were confirmed there? It follows (inductively), viz.: The husband annuls and the father annuls. Just as the father annuls only vows which were never confirmed or annulled, so, the husband. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If the father, who has an exclusive prerogative (over his daughter's vows) can annul only vows which were never confirmed, how much more so, the husband, who does not have such a prerogative! — No, this may be true of the father, who does not annul in her maturity — wherefore he annuls only vows which were never confirmed, as opposed to the husband, who does annul (the vows of her) maturity — wherefore he can annul every vow, (even those confirmed in her father's house)? Not having succeeded with (pure) ratiocination, we must revert to Scripture, viz.: \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter. Scripture likens the husband to the father, viz.: Just as the father can annul only those vows which were never confirmed, so, the husband. \"or the utterance (mivta) of her lips\": \"bitui\" (like \"mivta\") connotes an oath, as in (Vayikra 5:4) \"Or if a soul swear 'levatei' with his lips.\"", + " (Bamidbar 30:8) \"And her husband hear\": to exclude one who is deaf. \"And her husband hear\": This tells me only of his own hearing. Whence do I derive (the same for) others' hearing (and reporting it to him? From (9) \"And if on the day of her husband's hearing.\" (Ibid. 8) \"and he be silent to her.\" He must intend her. If his wife vowed, and he said: \"I thought it was my daughter,\" he may annul it later (see above), it being written \"and he be silent to her.\" He must intend her. \"then all of her vows shall stand\": If she vowed and he confirmed (her vow by his silence), and he later annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"then all of her vows shall stand\"? If he did not annul them. Or, even if he did annul them, and how would I understand (9) \"and he annul her vow\"? If he had not confirmed it. Or, even if he did confirm it? (See the same discussion vis-à-vis one's daughter above.) It is, therefore, written \"they shall stand,\" Scripture apprising us that any vow which was confirmed at the time cannot thereafter be annulled.", + " (Bamidbar 30:9) \"And if on the day that her husband hear, he constrain her and annul her vow\": We learn vis-à-vis the husband that \"constraint\" is annulment and vis-à-vis the husband that silence on the day of his hearing is equated with (silence on) the day of the vow.", + "\"and he annul her vow\": He can annul the vows that are upon her (i.e., that she has already made), and not the vows that are not upon her (i.e., those that she is destined to make.) R. Eliezer says that he can do so, and that it follows a fortiori, viz.: If where he cannot annul the vows that he has made, he can annul the vows that he is destined to make, then where he can annul the vows that his wife has made, how much more so can he annul the vows that she is destined to make! They (the sages) said to him: No, it is written \"and he annul her vow which is upon her.\" He can annul those vows which she has already made, but not those which are not yet upon her. Variantly (Ibid. 14) \"Her husband shall confirm it and her husband shall annul it\": What (already) came to confirmation can come to annulment. What did not (yet) come to confirmation (i.e., those vows that she is destined to make) are not subject to (proactive) annulment. \"and the L-rd will forgive her\": If she vowed and he annulled it in his heart, and she went and broke (what she thought to be a standing vow) wilfully — whence is it derived that she requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 30:10) \"And the vow of a widow or of a divorced woman\": widowed or divorced after marriage. You say after marriage, but perhaps it is after betrothal? You reason thus: Since a father cannot annul the vows of his daughter once she has come of age (bogereth [twelve and a half years]), and he cannot annul the vows of his widowed daughter, then just as a bogereth is one who has entirely left her father's domain, so, the widowed and divorced woman in question must be one who has left her father's domain (i.e., widowed and divorced after marriage, as opposed to after betrothal, in which instance she is still partially in his domain.) R. Akiva says: She is called \"an orphan in her father's lifetime\" (in respect to vows.) — But perhaps even if she were widowed or divorced (after marriage) and married another, I \"pronounce\" over her \"and the vow of a widow or of a divorced woman\" (her vows shall stand)? It is, therefore, written (to negate this, Ibid. 11) \"and if in the house of her husband, etc.\" This tells me only of a woman who married an Israelite. Whence do I derive (the same for) a widow who married a high-priest or a divorcée or a chalutzah (one who had received release from levirate marriage), who married an ordinary Cohein? From \"And if in the house of her husband\" — in any event. \"And if in the house of her husband she vowed\": This refers to a married woman. — But perhaps it refers only to a betrothed woman? (This cannot be,) for (Ibid. 7) \"And if she be (betrothed) to a man\" already refers to a betrothed woman. How, then, am I to understand \"And if in the house of her husband she vowed\"? As referring to a married woman.", + " (Bamidbar 30:12) \"and her husband heard\": to exclude one who was deaf. \"And her husband heard\": This tells me only of one who himself heard (the vow). Whence do I derive (the same for) his being informed by others? From (13) \"on the day of his hearing,\" \"and he was silent to her\": to (the end of) confirmation. You say this, but perhaps (the \"silence\" intended is the silence of) taunting. (This cannot be, for (Ibid. 15) \"And if her husband be silent to her from day to day\" already speaks of (the silence of) taunting. How, then, am I to understand \"and he was silent to her\"? As referring to (the silence of) confirmation. (Ibid. 12) \"then all of her vows shall stand\": If she vowed and he confirmed (her vow by his silence), and he later annulled it, I might think that it is annulled. And how would I understand \"then all of her vows shall stand\"? If he did not annul them. Or, even if he did annul them, and how would I understand \"and he annul her vow\"? If he had not confirmed it. Or, even if he did confirm it? It is, therefore, written (Ibid. 12) \"shall stand.\"", + " (Bamidbar 30:13) \"Her husband has annulled them\": If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. If she said: \"I know that any vow of mine that my husband would hear of he would annul,\" I might think that it is annulled. It is, therefore, written \"Her husband has annulled them.\" If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. If he said to a caretaker: \"Annul all the vows that my wife makes from now until I return from that place,\" and he did so, I might think that they would be annulled. It is, therefore, written \"Her husband has annulled them.\" If the husband annuls, they are annulled; if not, they are not annulled. These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find in all places that a man's messenger is like the man himself. \"and the L-rd will forgive her\": If she vowed and he annulled it in his heart, and she went and broke (the vow wilfully), whence do we derive that she (still) requires forgiveness? From \"and the L-rd will forgive her.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 30:14) \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul\": What is the intent of this? From (Ibid. 9) \"and he annul the vow which is upon her,\" I might think, whether or not it involves affliction. It is, therefore, written \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul, her husband shall confirm it and her husband shall annul it.\" Scripture speaks only of vows involving affliction. Whence do I derive (the same [i.e., that he may annul them]) for vows affecting relations between him and her? From (Ibid. 17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\" — whether or not they entail affliction. And just as this vow (i.e., a vow involving affliction) is a vow which is not absolved by others (i.e., sages [but annulled by the husband]), so, all vows (i.e., those between husband and wife) which are not absolved by others (are annulled by the husband.) These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: We find vows which are absolved by others and which may be annulled by the husband. How so? If she said: \"I forbid the fruits of the world to myself,\" he may annul it. (If she said:) \"I forbid the fruits of the province to myself,\" he can bring them from a different province. (If she said:) \"I forbid the fruits of this shopkeeper to me,\" the husband cannot annul it. And if his livelihood came only from him, he can annul it. We find, then, that only a husband can annul only vows between him and her and vows entailing affliction. Whence do we derive the same for a father (vis-à-vis his daughter)? It follows (by induction), viz. Since a father can annul and a husband can annul, then just as a husband can annul only vows between him and her and vows involving affliction, so, a father. — But perhaps the reverse is true, viz.: Since a father can annul and a husband can annul, then just as a father can annul any vow, so, a husband can annul any vow. How, then, am I to understand \"Every vow and every oath of binding to afflict the soul, her husband shall confirm it, etc.\"? As referring to the days of her maturity (bagruth), but in the days of her maidenhood (na'aruth), he may annul all of her vows. It is, therefore, written (Ibid. 17) \"in her maidenhood in her father's house.\" (i.e., This distinction between 'na'aruth and bagruth) applies only in her father's house, but not in her husband's house. I have reasoned and reversed. The reversal was refuted, and I have \"merited\" returning to the original formulation, viz.: Since a husband can annul and a father can annul, then just as a husband can annul only vows between him and her and vows of affliction, so, a father. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If a husband, who can annul in her maturity, can annul only vows between him and her and vows of affliction, how much more so a father! — No, this may be true of a husband, who does not have exclusive authority (in the annulment of vows) — wherefore he can annul only vows between him and her and vows of affliction, as opposed to a father, who does have such authority — wherefore he can annul all vows. I have not succeeded in deriving it by reasoning; it is, therefore, written \"These are the statutes, etc.\" likening the father to the husband, viz.: Just as the husband can annul only vows between him and her and vows of affliction, so the father. \"her husband shall confirm it and her husband shall annul it\": If she vowed not to eat figs and grapes, and he confirmed it for figs, it is all confirmed. If he annulled it for figs, it is not annulled until he annulled it also for grapes. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: If he confirmed it for figs but not for grapes, it is all confirmed. If he annulled it for figs, but not for grapes, it is all annulled, it being written \"her husband shall confirm it and her husband shall annul it.\" Just as \"shall confirm it\" (connotes even) \"part of it,\" so, \"shall annul it\" (connotes even) \"part of it.\" If she vowed not to eat figs and grapes, and a sage was consulted (for absolution) and he (explicitly) permitted it for dates, but not for grapes, or for grapes, but not for figs, it is all permitted. If he forbade it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all forbidden. If he forbade it for figs, but not for grapes, or for grapes, but not for figs, it is forbidden. If her husband annulled it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all annulled. If he confirmed it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, it is all confirmed. When is this so? When it is all one vow. But if she said: I vow not to eat figs, and, in addition, I vow not to eat grapes, and a sage were consulted, and he permitted it for figs, but not for grapes, or for grapes but not for figs — or if her husband annulled it for figs but not for grapes, or for grapes but not for figs, or if he confirmed it for figs but not for grapes or for grapes but not for figs — (then only) what was (specifically) confirmed is confirmed, and what was (specifically) annulled is annulled." + ], + [ + " (Bamidbar 30:14) \"And if her husband be silent, silent to her from day to day\": This is the silence of taunting. You say this, but perhaps it is the silence of confirmation (of the vow)? (This is not so, for Ibid. 12) \"and he was silent to her\" already speaks of the silence of confirmation. How, then, is \"and he be silent, silent\" to be understood? As referring to the silence of taunting. \"from day to day\": I might think, from time to time (i.e., for a twenty-four hour period); it is, therefore, written \"which are upon her. He has confirmed them for he was silent to her on the day of his hearing\" (i.e., until the night). R. Shimon b. Yochai says: \"from time to time (i.e., a twenty-four hour period),\" it being written \"from day to day.\"", + " (Bamidbar 30:16) \"And if he annul them after his hearing\": after his confirmation of the vow. You say this, but perhaps it is \"after his hearing,\" literally? (This cannot be, for) \"for he was silent to her on the day of his hearing\" already speaks of hearing. How, then, am I to understand \"after his hearing\"? As after his confirmation of the vow. \"And if he annul them after his hearing,\" i.e., after his confirmation (and she breaks her vow), \"then he shall bear her sin.\" (i.e., he takes her place for (punishment of) the sin. Now does this not follow a fortiori, viz. If in respect to G-d's measure of punishment, which (relative to that of reward) is small, one who causes his neighbor to go astray takes his place for punishment, then, in respect to His measure of good, which is (relatively) large, how much more so (is one rewarded for being instrumental in his neighbor's mitzvah)!", + " (Bamidbar 30:17) \"These are the statutes which the L-rd commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter\": Father is likened to husband, and husband to father in all of the ways we have mentioned \"in her maidenhood (in) the house of her father\", but not \"in her maidenhood\" in the house of her husband (i.e., her husband, unlike her father, does have prerogatives in her vows beyond her maidenhood.) R. Yishmael says \"in her maidenhood in the house of her father\": Scripture here speaks of a betrothed maiden, her father and her husband (jointly) annulling her vows." + ], + [ + " (Bamidbar 31:1-2) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Take the revenge of the children of Israel, etc.\": This is in praise of the leaders of Israel. They do not depart from the world until they take Israel's revenge, which is the revenge of Him who spoke and brought the world into being. \"from the Midianites\": But were the Moavites not the initiators? As it is written (Bamidbar 22:4) \"And Moav said to the elders of Midian, etc.\" and (Ibid. 7) \"And the elders of Moav went and the elders of Midian, etc.\" They had never made peace with each other — except when it came to warring with Israel. An analogy: Two sheep dogs were always at odds with each other, until a wolf came to snatch a lamb from the flock, when one of them, standing up against it, the other said: If I don't help him now, he will kill the lamb and then will turn against me and kill me — whereupon they made peace with each other and took on the wolf. Likewise, Moav and Midian were never at peace with each other, viz. (Bereshit 36:35) \"… who smote Midian in the field of Moav.\" But when they came to make war against Israel, they made peace with each other. Why, then, \"from the Midianites\"? For they \"counseled\" against Israel. \"the Midianites\" — they \"inveighed\" (\"midaynin\") against Israel.", + " (Bamidbar 31:2) \"Afterwards you will be gathered unto your people\": We are hereby apprised that Moses' death was contingent upon the defeat of Midian — in spite of which he entered into it with zeal, viz. (Ibid. 3) \"And Moses spoke to the people, saying 'hechaltzu,'\" connoting zeal, as in (Devarim 3:18) \"Chalutzim shall you cross over.\" (Ibid.) \"And let them be against Midian to execute the vengeance of the L-rd against Midian\": He told them: You are not executing the vengeance of flesh and blood, but the vengeance of Him who spoke and brought the world into being, as it is written (Nachum 1:2) \"the L-rd is a G-d of scorn and revenge.\"", + " (Bamidbar 31:4) \"A thousand to a tribe, a thousand to a tribe\": 24,000 all together, viz. (Ibid. 5) \"And there were handed over … twelve thousand armed for the host, etc.\" R. Akiva says: \"a thousand to a tribe, a thousand to a tribe.\" Why (add) \"And there were handed over, etc.\" To exclude the tribe of Levi. \"And there were handed over of the thousands of Israel\": Scripture hereby apprises us that they were just and righteous men, who gave of themselves for the cause. R. Nathan says: Others handed them over: \"This man is kasher — Let him go! This man is a tzaddik — Let him go!\" R. Elazar Hamodai says: Come and see the love (of Israel for) the shepherd of Israel. So long as they had not heard that the death of Moses was attendant upon the war with Midian, what is written of them? (Shemot 17:4) \"Just a little more and they will stone me.\" When they heard of it, they began hiding (to avoid conscription, so as not to be instrumental in his death) — notwithstanding which they were conscripted perforce, viz. \"And there were handed over of the thousands of Israel, etc.\"", + " (Bamidbar 31:6) \"And Moses sent them, a thousand to a tribe to the host, them and Pinchas\": We are hereby apprised that they were as \"weighty\" as Pinchas, and Pinchas was over and against all of them. Why did Pinchas go and not Elazar? Because Pinchas went to take revenge (of the Midianites) for his mother's father (Yithro, viz. Shemot 2:16), it being written (Bereshit 37:36) \"And the Midianites sold him (Joseph) to Egypt.\" (Bamidbar, Ibid.) \"and the holy articles … in his hand\": This refers to the ark, viz. (Ibid. 4:20) \"And they shall not see when the 'holy' is being covered, lest they die.\" (Ibid. 31:6) \"in his hand\": \"his hand\" is his domain, as in (Ibid. 21:26) \"and he took all his land from his hand,\" and (Bereshit 24:10) \"and all the good of his master in his hand.\"", + " (Bamidbar 31:7) \"And they warred against Midian\": They surrounded it from four sides. R. Nathan says: They left a fourth side for them to flee from. (Ibid. 8) \"the five kings of Midian\": As they were all one in counsel, they were all one in death. \"and Bilam the son of Beor they slew by the sword\": Israel gave him his full reward and did not stint him. For he said to them: When you were six hundred thousand (in the days of Balak), you could not withstand them, and would you withstand them now? Whereupon they gave him his full \"reward\" (for his sound advice) and did not \"stint\" him. R. Nathan says: With the four judicial death penalties they slew him. As it is written (Joshua 13:22) \"And Bilam the son of Beor the sorcerer the children of Israel slew by the sword together with their slain.\" (Bamidbar 31:10) \"and all tirotham\": This refers to their houses of idolatry. Variantly: the posts of their sentinels. (Ibid. 31) \"And they took all of the spoil … and they brought it to Moses.\" Scripture here apprises us that they were just and upright and not suspect of theft, as opposed to (Joshua 7:1) \"And the children of Israel embezzled the spoils,\" while here \"And they took all of the spoil … and they brought it to Moses.\" (Bamidbar 31:13) \"And Moses and Elazar the Cohein went out\": Abba Channan says in the name of R. Eliezer: Because they saw the youth of Israel going out to snatch the spoils. (Ibid. 14) \"And Moses was wroth with the commanders of the host\": \"the great ones bear the stigma.\" — whereupon Pinchas said to him: \"Our teacher, we did as you commanded us.\" (Ibid. 15-16) \"And Moses said to them: Have you let all the females live? These are the women who were (consigned as harlots) against the children of Israel by the word of Bilam.\" What was that word? He said to them (the Midianites): Even if you bring all the hordes in the world against them, you will not defeat them. Are you more numerous than the Egyptians, of whom it is written (Shemot 14:7) \"And he took six hundred of his picked chariots, etc.\"? But come, I will counsel you as to what to do. The G-d of these detests lewdness. Consign your wives and daughters to them and steep them in lust and their G-d will war against them. For this is the rule: As long as Israel does His will, He wars for them, as it is written (Shemot 14:14) \"the L-rd will war for you.\" And when they do not do His will, He wars against them, viz. (Isaiah 63:10) \"… and He turned into their foe.\" And, what is more, the Merciful One becomes cruel to them, viz. (Eichah 2:5) \"The L-rd has become like a foe; He has swallowed up Israel.\"", + " (Bamidbar 31:17) \"And every woman knowing a man for carnal relations, kill\": Is Scripture speaking of a woman who is fit for intercourse or of one who has actually had intercourse? (Ibid. 31:18) \"And all the little ones among the women who did not know carnal relations, keep alive for yourselves\" makes it clear that the criterion is being fit for intercourse. (31:7) \"kill\": Why is this (second \"kill\") mentioned? (i.e., Why is the first \"kill\" not sufficient to include \"and every woman knowing a man\"?) (It is written) to conclude the subject (i.e., to be included with the preceding part of the verse.) For otherwise, I would not know whether (the reading is to kill the women together) \"with every male among the little ones\" or to keep (them) alive \"with all the little ones among the women.\" It (the second \"kill\") is, therefore, written (to conclude the subject of the first verse.) \"And all the little ones among the women who did not know carnal relations, keep alive for yourselves\": From here R. Shimon b. Yochai ruled. A proselytess who was converted at less than three years and one day is fit for (marriage to) the priesthood.", + " (Bamidbar 31:19) \"And you, abide outside the camp seven days\": What is the intent of this? From (Bamidbar 19:14) \"A man if he die in a tent, all that enter the tent (while the body is still in it) … shall be unclean seven days,\" I would think, even straw and twigs, etc. (see Chukath #126). \"you and your captives\": Just as you are children of the covenant (and require sprinkling with the waters of the red heifer), so, your captives (i.e., Those girls less than three year and one day of age, who were proselytized and became unclean, require sprinkling.)", + " (Bamidbar 31:20) \"and every garment and every vessel of skin\": What is the intent of this? From (Vayikra 11:32) \"or skin or sack,\" I know only of sack. Whence do I derive (the same for) every work of goats? (From the above.) Would you say that? It follows a fortiori! (i.e., why do we need a verse?), viz.: If in dead-body tumah (our instance) the more stringent variety, every work of goats is likened to sack, then in the instance of sheretz (creeping thing) tumah, (that of Vayikra), the less stringent variety, how much more so should every work of goats be likened to sack! — Would you say that? Do we derive the less stringent from the more stringent to be more stringent with it? Rather, why is \"garment\" mentioned in respect to dead body tumah? It follows a fortiori, viz.: If in sheretz, the less stringent variety, garment was likened to sack, how much more so (should this obtain) in dead-body tumah! Why, then, is \"garment\" mentioned in dead-body tumah? It is \"extra\" for the purpose of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: \"Garment\" is written here and \"garment\" is written elsewhere (Vayikra). Just as here, every work of goats is likened to sack, so, there. And just as there, (the articles must be) spun and woven, (sack being spun and woven), so, there, spun and woven. To include the band, the belt, and the saddle-band of an ass, which are spun and woven. To exclude cords or ropes, which are not spun and woven.", + " (Bamidbar 31:21) \"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war: This is the statute of the Torah which the L-rd commanded Moses\": It had been forgotten by Moses, our teacher. Because he had succumbed to anger, he succumbed to forgetfulness. R. Elazar says: In three places he succumbed to anger and he succumbed to error: (Vayikra 10:16-17) \"and he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, saying: Why did you not eat the sin-offering in the holy place?\" (Bamidbar 20:10) \"And he said to them: Listen, now, you fractious ones! Shall we bring forth water for you from this rock!\" — followed by (11) \"And Moses lifted his hand and smote the rock with his staff twice.\" Here, too, (Ibid. 31:14) \"And Moses was wroth with the commanders of the host, the officers of the thousands and the officers of the hundreds, who came from the host of battle\" — followed by \"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war, etc.\" Moses, our teacher, because he had succumbed to anger, succumbed to forgetfulness. Others say: Moses authorized Elazar the Cohein to speak, so that when he died they would not say to Elazar: \"In your teacher's lifetime you did not speak. Why are you speaking now?\" \"which the L-rd commanded Moses\": He said the thing in the name of its sayer. And thus is it written (Esther 2:22) \"And Esther said to the king in the name of Mordecai.\"" + ], + [ + " (Bamidbar 31:22) \"Only the gold and the silver\": You say (finished) vessels. But perhaps (the verse is speaking of) golmim (unfinished, undifferentiated metal forms)? It follows (otherwise), viz.: The dead of Israel cause uncleanliness, and the slain of Midian cause uncleanliness. Just as with the dead of Israel (finished) vessels contract uncleanliness, and not golmim, so, with the slain of Midian. R. Yossi Haglili says; (The verse speaks of finished) vessels. You say vessels, but perhaps golmim? It is, therefore, written \"Only,\" to distinguish (between the two.)", + " (Bamidbar 31:23) \"Every thing that comes into the fire shall you pass through the fire\": Knives, spits, and grills are whitened in fire. Pots, stew-pots, and kettles and boilers are to be boiled against absorption of idolatrous elements. \"And every thing that does not come into the fire\": such as spears, cups and flasks, are rinsed and immersed. And whence is (the need for) immersion (derived)? It follows a fortiori, viz.: If what does not require sprinkling (with the waters of the red heifer) requires immersion, how much more so that which requires sprinkling!", + " (Bamidbar 31:24) \"And you shall wash your garments on the seventh day and you shall be clean\": What is the intent of this? Since we are speaking of one slain by the sword, Scripture comes to teach us that the sword and one who touches it is tamei for seven days. Whence do we derive (the same for transfer of tumah from) vessels (i.e., appurtenances) to man to vessels (appurtenances)? From \"And you shall wash your garments.\" \"and then you shall come to the camp.\" Just as here, (without washing of garments and sprinkling) he is forbidden to enter the camp (of the Shechinah), so, there (vis-à-vis the red heifer, Vayikra 19:19) he is forbidden to enter the camp; and just as there, until the evening, so, here, until the evening." + ], + [ + "(Bamidbar 35:9-10) \"And the L-rd spoke to Moses, saying: Speak to the children of Israel … When you cross the Jordan, etc.\": What is the intent of this section (on the cities of refuge)? From (Devarim 4:41) \"Then Moses set aside three cities on the east side of the Jordan,\" we know only of these. Whence is it derived that Moses commanded Joshua to set aside cities of refuge (on the other side)? From (Bamidbar 35:11) \"then you shall designate cities for yourselves.\" Scripture speaks of (the time) after inheritance and settlement. — But perhaps, upon their entry to the land? It is, therefore, written (Devarim 12:29) \"When the L-rd your G-d has cut down the nations, etc.\" Scripture speaks of (the time after inheritance and settlement). (Bamidbar 35:10) \"When you cross the Jordan to the land of Canaan\": From here R. Yonathan derived: The Jordan is not part of the land of Canaan. R. Shimon b. Yochai says (Ibid. 26:3) \"at the Jordan. Jericho\": Just as Jericho is part of Canaan, so is Jordan. (Ibid. 35:11) \"Then you shall call out cities (arim) for yourselves.\" \"Calling out\" connotes \"designation.\" \"cities\": I might think, large cities; it is, therefore, written \"arim\" (connoting small cities). If so, I might think villages. It is, therefore, written \"arim.\" How was this implemented in effect? They were of such size as to have markets and a food store. \"And there shall flee there a slayer\": I might think, any slayer. It is, therefore, written \"a slayer, one who smites a soul unwittingly.\" If \"one who smites a soul,\" I would think, even one who wounds his father and mother (unwittingly, viz. Shemot 21:15). It is, therefore, written \"a slayer, one who smites a soul,\" Scripture hereby excluding from exile one who (unwittingly) wounds his father and mother." + ], + [ + " (Bamidbar 35:12) \"And the cities shall be for you as a refuge from the avenger. And the slayer shall not die until he stand before the congregation for judgment.\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 27) \"And if the avenger kill the slayer (outside the city of refuge), he has no blood\" (on his hands), I might think (he may kill him even) immediately. It is, therefore, written \"And the slayer shall not die (at the hands of the avenger) until he stand before the congregation for judgment\" (and is pronounced an exile.)", + " (Bamidbar 35:13) \"And the cities which you shall provide — six cities of refuge shall there be for you.\": together with the first (three designated by Moses across the Jordan). You say, together with the first. But perhaps (the meaning is) exclusive of the first? (Ibid. 14) \"The three cities shall you provide across the Jordan, and the three cities shall you provide in the land of Canaan\" indicates \"together with the first.\" And they are (Devarim 4:43) \"Betzer in the desert in the land of the plain for (the tribes of) Reuven; Ramoth in Gilead for Gad; and Golan in Bashan for Menasheh. And, corresponding to them, three in the land of Canaan, viz. (Joshua 20:7) \"And they set aside Kedesh in the Galil in the hill (country) of Naftali, and Shechem in the hill of Ephraim, and Kiryath Arba, which is Chevron, in the hill of Yehudah.\" We find, then, the two and a half tribes across the Jordan corresponding (in this respect) to the nine and a half tribes in the land of Canaan, most of the spillers of blood residing in Gilead. As it is written (Hoshea 6:8) \"Gilead, the city of the workers of wrong, steeped in blood.\" (Bamidbar 35:13) \"cities of refuge shall there be for you\": What is the intent of this? I derive that they provide refuge only for those (who killed) in the land. Whence do I derive (the same for those) outside the land? From \"shall there be for you\" (— in any event). (Ibid. 15) \"for the children of Israel\": This tells me (that they provide refuge only) for (native) Israelites. Whence do I derive the same for proselytes and sojourners? From (Ibid.) \"and for the proselyte and the sojourner in their midst.\" But perhaps (the meaning is that) just as a sojourning proselyte is exiled for (unwittingly killing) another, so, he is exiled for (unwittingly killing) an Israelite, and an Israelite is exiled for (unwittingly killing) him? — It is, therefore, written \"for you.\" How so? If an Israelite killed him, he is exempt. If he killed an Israelite, he is killed. \"shall these six cities be for refuge\": What is the intent of this? From (14) \"The three cities shall you provide across the Jordan,\" I might think that the first that is set aside provides refuge (immediately). It is, therefore, written \"shall these six cities be for refuge,\" Scripture hereby apprising us that one (city) does not afford refuge until all have been set aside.", + " (Bamidbar 35:16) \"And if with an iron implement he kill him (intentionally) and he die, he is a murderer.\": What is the intent of this? From (17) \"And if with a hand-stone … (18) Or if with a wooden implement, etc.\", I might think that he is liable only if he killed him with one of these. Whence would I derive (the same for) iron? It is, therefore, written \"And if with an iron implement he kill him, he is a murderer.\" — But (even) without this I can derive it a fortiori, viz.: If he is liable for killing him with stone or wood, how much more so with iron! — But if so, I would say: Just as a stone must fill the hand (thus \"hand-stone\"), so, iron. It is, therefore, written with an implement of iron, (of any size). It is revealed before the Holy One Blessed be He that iron of any size can kill, wherefore \"hand\" is not written (in that connection) — even a needle or a pin sufficing. This tells me only of his killing him with iron. Whence do I derive the same for his throwing at him metal balls or lumps? From (16) \"He is a murderer; die shall die the murderer\" — in any event. (17) \"And if with a hand-stone, whereby he can die, he strike him and he die, he is a murderer. Die shall die the murderer.\": What is the intent of this? From (Shemot 21:18) \"And if men quarrel and a man strike his neighbor, etc.\" I might think (that this obtains) whether he strikes him with something which is or which is not lethal. It is, therefore, written \"And if with a hand-stone (i.e., one which fills the hand), whereby he can die, he strike him.\" Scripture hereby apprises us that he is not liable unless he strikes him with something which is potentially lethal. I might think, even (if he strike him) on a (body) site (a blow to) which is not mortal. It is, therefore, written (Devarim 19:11) \"And if a man hate his neighbor … and he strike him mortally\" — whereby we are apprised that he is not liable unless he strikes him with something which is potentially lethal and on a (body) site, injury to which may result in his death. This (\"And if with a hand-stone\") tells me that he is liable only if he kills him with a stone. Whence do I derive (the same for) his rolling rocks or pillars over him? From (17) \"he is a murderer — die shall die the murderer\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:18) \"Or if with a wooden hand-implement, whereby he can die, he strike him, and he die, he is a murderer.\" What is the intent of this? From (Shemot 21:20) \"And if a man strike his (Canaanite) man-servant or maid-servant with a rod, and he die under his hand, vengeance (by the sword) shall be taken,\" I might think, whether or not it is of killing potential. It is, therefore, written \"Or if with a wooden hand-implement, whereby he can die, he strike him, etc.\" — only if it is of killing potential. I might think, even on a (body) site injury to which does not result in death. It is, therefore, written (Devarim 19:11) \"And if a man hate his neighbor and lie in wait for him, and he rise up against him and he strike him mortally,\" Scripture hereby apprising us that he is not liable unless he strikes him on a (body) site injury to which may result in death. This (\"Or, if with a wooden implement\") tells me that he is liable only if he struck him with wood. Whence do I derive (the same for) his throwing beams or poles at him? From \"he is a murderer — die shall die the murderer\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:19) \"the avenger, he shall kill the murderer\": The mitzvah is the avenger's. Whence is it derived that if he has no avenger, beth-din designates one for him? From \"The avenger, he shall kill the murderer when he comes upon him\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:20) \"And if in hatred he thrust him\": What is the intent of this? From \"And if with an iron implement,\" \"And if with a hand-stone,\" \"Or if with a wooden hand-implement,\" I might think that he is liable only if he killed him with these. Whence do I derive (the same for) other things? It follows by induction from all three, viz.: Stone is not like wood; wood is not like stone; and both are not like iron. And iron is not like both. What is common to all three is that they are potentially lethal, and if one killed (by them), it is a mitzvah for the avenger to kill him. This tells me only of his killing with these. Whence do I derive that he is likewise liable if he pushed him off the top of a roof and he fell and died? From \"And if in hatred he thrust him\" — in any event. — But perhaps even if he pushed him into water or fire or incited a dog or a snake against him? It follows (that this is not so) by induction from all three, viz.: Stone is not like wood and wood is not like stone and both are not like iron and iron is not like both. What is common to all three is that they are potentially lethal and he killed (by wielding them), in which instance he is liable — to exclude his thrusting him into fire or water or inciting a snare against him, in which instance his (the victim's) judgment is relegated to \"Heaven.\" \"or if he hurl aught at him in prey\": (i.e.,) if he \"hunted\" him with intent to kill.", + " (Bamidbar 35:21) \"Or if in hatred he strike him with his hand\": What is the intent of this? From \"And if with an iron implement,\" \"And if with a hand-stone,\" \"Or if with a wooden implement,\" I would think that he is liable only with these. Whence do I derive (that he is likewise liable) if he crushed, strangled, kicked, or trampled him? From \"with his hand\" — in any manner. \"The avenger shall kill the murderer\": What is the intent of this? Is it not already written (19) \"The avenger, he shall kill the murderer\"? I might think that (this obtains) only with one who has an avenger. Whence do I derive (the same for) one who does not have an avenger? From \"The avenger\" — in any event.", + " (Bamidbar 35:22) \"And if of a sudden, without hatred, he thrust him\": to exclude (his killing) unwittingly. \"or he cast upon him some instrument, but not in prey\": without \"hunting\" or intent to kill. (22) \"Or with any stone, whereby one can die,\" \"without seeing\": to include (for exile) a blind man and one who throws (a stone) at night. R. Yehudah says: \"without seeing\": to exclude a blind man. \"and he not be his foe\": Issi b. Akiva says: We find his stringency to be his lenity, and his lenity, his stringency, viz.: You cannot make him liable for the death penalty — Perhaps he killed him unwittingly. And you cannot make him liable for exile — Perhaps he killed him wittingly. \"and he not be his foe\" (juxtaposed with [24] \"Then the congregation shall judge\"): to exclude haters from sitting in judgment. This tells me of haters. Whence do we derive the same for kin? From (24) \"between the slayer and the avenger\" (with no other \"relationship\" intervening). Whence do I derive the same for witnesses? It follows, viz.: The Torah states: Kill through (the agency of) judges, kill through witnesses. Just as judges who are (their) haters or kin are unfit (to judge in their case), so, witnesses (who are haters or kin). Furthermore, it follows a fortiori, viz.: If judges — who do not decide (the facts of the case) — haters and kin are unfit to serve (as judges), then witnesses — who decide (the facts of the case) — how much more so are haters and kin unfit to serve (as witnesses)! This tells me only of (the instance of a murderer). Whence do I derive (the same for) all other instances of the death penalty? From [the superfluous] (Ibid.) \"according to these judgments.\" This tells me only of Israelites. Whence do I derive the same for proselytes? From (Vayikra 24:22) \"for proselytes and native-born (Israelites) alike.\" This tells me only of capital cases. Whence do I derive (the same for) monetary cases? From (Ibid.) \"One (standard of) judgment shall there be for you,\" — But perhaps just as capital cases (are adjudicated) by twenty-three, so, monetary cases? It is, therefore, written (here) \"according to these (capital) judgments.\" These are (adjudicated) by twenty-three, and not monetary judgments, of which it is written (Shemot 22:8) \"Until elohim (counting three judges) shall come the dispute of both.\" And whence is it derived that capital cases (are adjudicated) by twenty-three? From (Bamidbar 35:24) \"And the congregation (ten) shall judge\" (25) And the congregation (ten) shall rescue\" — twenty all together. And whence is it derived that three are added? From (Shemot 23:2) \"Do not be after the many to do evil,\" I understand that I should be with them to do good. If so, what is the intent of (Ibid.) \"After the many (i.e., the majority to incline\" (judgment)? Let your judgment for good (i.e., acquittal) not be like your judgment for evil (i.e., incrimination). I still would not know how many, (but the Torah states: Kill by witnesses; kill by the inclination of the judges. Just as witnesses are two, so, the inclination of the judges (i.e., acquittal, is with a majority of one, and incrimination by a majority of two); and since the verdict of beth-din cannot be evenly balanced, three most be added to them (the twenty). The expounders of metaphor stated: The three \"eduyoth\" (\"congregants\") written in this section (one in [24] and two in [27]) signal that capital cases are adjudicated by thirty.", + " (Bamidbar 35:25) \"And the congregation shall return him\": From here you learn that those who kill, either unwittingly or wittingly, repair to the cities of refuge, and beth-din send and bring them from there. One who is found liable for the death penalty is killed. One who is not found liable is let go. One who is found liable for exile is returned to his place, as it is written \"and the congregation shall return him to his city of refuge.\" \"and he shall dwell there until the death of the high-priest\": R. Meir says: A murderer shortens a man's days, and the high-priest lengthens a man's days. It is not fitting that the \"shortener\" should stand before the \"lengthener.\" Rebbi says: A murderer defiles the land and removes the Shechinah, and the high-priest causes the Shechinah to repose on the land. It is not fitting that he who defiles the land should stand before him who causes the Shechinah to repose upon the land.", + " (Bamidbar 35:26) \"And if the murderer go beyond the border of the city of refuge … (27) the avenger may slay the murderer\": R. Elazar b. Azaryah said: If under the measure of punishment, the lesser (of the two measures), one who steps one step (beyond the permitted limits) is liable for his soul, then under the measure of reward, the greater, how much more so (is his soul ennobled by an \"extra step\" for a mitzvah)! (37) \"And the avenger find him\": any man (i.e., not only the literal \"blood-avenger,\" his kin). (38) \"For in the city of his refuge shall he dwell\": whence it is derived: If one killed in that city (to which he had been exiled), he is exiled from one neighborhood (in that city) to another. And a Levite (who lives in a city of refuge) is exiled from that city to another. \"and after the death of the high-priest, the slayer shall return to the land of his holding\": but not to his (previous high) position. These are the words of R Yehudah. R. Meir says: even to his position." + ], + [ + " (Bamidbar 35:29) \"And these shall be for you a statute of judgment\": to obtain throughout the generations\": in Eretz Yisrael and outside of it. (30) \"Whoever would kill a soul, by the testimony of witnesses shall he kill the slayer\": What is the intent of this? From (19) \"The avenger, he shall kill him,\" I might think that he may kill him in beth-din without witnesses. It is, therefore, written \"Whoever would kill a soul, by the testimony of witnesses, etc.\" He kills him only in beth-din and by witnesses. \"and one witness shall not testify against a soul to have him put to death\": (but) he can testify towards acquittal. And one witness can testify towards (imposing) an oath. \"and one witness\": This is a prototype, viz.: Wherever \"witness\" is written, two are understood, unless \"one\" is specified. (31) \"And you shall not take ransom for the soul of a murderer\": What is the intent of this? From (Shemot 21:30) \"When ransom is set for him\" (one whose ox killed a man), I might think that just as \"redemption\" is given for those subject to death at the hands of Heaven, so, is it given for those liable to death by man (i.e., beth-din). It is, therefore, written \"And you shall not take ransom.\" R. Yoshiyah says: If one were taken out to be executed and he injured others, he is liable. If others injured him, they are not liable for (injuring) his person, (for he is considered \"dead\"), but they are liable for (damage to) his property. Whence is this derived? From \"And you shall not take ransom,\" (indicating that he is regarded as \"dead.\") — But perhaps this obtains even if his verdict has not yet been consummated? It is, therefore, written \"who is liable to die.\" Until his verdict has been consummated, he (i.e., one who injures him) is liable. Once his verdict has been consummated, he is not liable. R. Yonathan says: If one were being taken out to be executed, and another came forward and killed him, he is not liable. Even if his verdict has not yet been consummated? It is, therefore, written \"until he is liable to die.\" Until his verdict has been consummated, he (i.e., one who kills him) is liable. Once his verdict has been consummated, he is not liable.", + " (Bamidbar 35:32) \"And you shall not take ransom for one who fled to the city of his refuge, etc.\": If one killed unwittingly, I might think that if he gave money (i.e., \"ransom\"), he would not be exiled. It is, therefore, written \"And you shall not take ransom for one who has fled, etc.\"", + " (Bamidbar 35:33) \"Velo tachanifu the land\": This is an exhortation against flatterers (\"chanafim\"). Variantly: Do not cause the land to \"flatter\" you (i.e., not to produce fruit). \"ki hadam hu yachanif eth ha'aretz\": Rabbi Yoshiyah interpreted this acronymically, viz.: \"ki hadam hu yachon af ba'aretz\" (\"for the blood will repose wrath upon the land.\" \"and the land will not have atonement.\" What is the intent of this? Because it is written (Devarim 21:4) \"and they shall break there the neck of the heifer in the river-bed,\" I might think that if its neck were broken and afterwards the murderer were found, it would effect atonement. It is, therefore, written \"and the land will not have atonement.\" We are hereby taught that the spilling of blood defiles the land and removes the Shechinah. And because of the spilling of blood the Temple was destroyed.", + " Once, the Cohanim of equal station were running up the ramp (to perform the sacrifice), when one of them caught up with the other in his four ells, took his knife, and thrust it into his heart. R. Tzaddok ascended the steps of the Temple hall and said: It is written (Devarim 21:1) \"If there be found a slain one on the earth, etc.\" Come and let us measure for whom it is incumbent to bring the heifer (of the broken neck) — the Temple or the azarah (the Temple court) — whereupon all of the people burst into tears. After that the father of the young Cohein came and said to them: \"My brothers, let him be your atonement. My son is still palpitating and the (sacrificial) knife has not become unclean\" — whereby we are taught that the defilement of knives was of more moment to them than the spilling of blood. And thus is it written (II Kings 21:16) \"And Menasheh also shed very much innocent blood until it filled Jerusalem from mouth to mouth.\"", + " (Bamidbar 35:34) \"in whose midst I dwell\": Beloved are Israel, for even when they are tamei the Shechinah reposes among them — (Vayikra 16:16) \"who dwells with them in the midst of their uncleanliness,\" and (Ibid. 15:31) \"… when they defile My sanctuary which is in their midst,\" and (Bamidbar 5:3) \"and they shall not make unclean their camps in whose midst I dwell.\" (Ibid. 35:34) \"for I the L-rd dwell in the midst of the children of Israel.\" R. Nathan says: Beloved are Israel, for wherever they are exiled the Shechinah is with them. They were exiled to Egypt — the Shechinah was with them, viz. (I Samuel 2:27) \"Did I not reveal Myself to the house of your father when they were in Egypt (enslaved to) the house of Pharaoh?\" They were exiled to Bavel — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) \"Because of you I was sent to Bavel.\" They were sent to Eilam — the Shechinah was with them, viz. (Jeremiah 49:38) \"I placed My throne in Eilam, and banished from there king and officers.\" They were exiled to Edom — the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 63:1) \"Who is This, who comes from Edom, with sullied vestments, from Batzrah?\" And when they return, the Shechinah will be with them, viz. (Devarim 30:3) \"Then the L-rd your G-d will return with your captivity and He will have mercy upon you.\" It is not written \"and He will return to you,\" but \"and He will return with you!\" And it is written (Song of Songs 4:8) \"With Me from the Levanon, My bride — with Me from the Levanon shall you come. You will look from the top of Amanah, from the top of Senir and Chermon, from the dens of lions, from the mountains of leopards.\" Rebbi says: An analogy: A king says to his servant: Why do you search for me? I am with my son. Whenever you need me, I am with my son. \"For I, the L-rd dwell in the midst of the children of Israel.\"" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein", + "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein" + ] + ], + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/Wikisource.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/Wikisource.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..93d6ccadad33edbb835f0d80602552a6e99d6597 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/Wikisource.json @@ -0,0 +1,643 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifrei Bamidbar", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99", + "versionTitle": "Wikisource", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "ויקיטקסט", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר יט) עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר צו את בני ישראל וגו' [ולא יטמאו את מחניהם] הרי זו אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה:", + "צו הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות. אתה אומר הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות, או אינו אלא לאחר זמן. תלמוד לומר צו את בני ישראל ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם. הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין, תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' [יערוך אותו אהרן חוקת עולם לדורותיכם] (ויקרא כ\"ח) הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה ולדורות מצווי הזה. מנין לכל הצואות שבתורה, היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צואות בתורה סתם ופרט באחת מהם, (שאינה אלא) [שהוא] מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצואות שבתורה שיהיו מיד בשעת מעשה ולדורות. ר' יהודה בן בתירה אמר, אין הצווי בכל מקום אלא זירוז שנא' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג') לפי דרכנו למדנו שאין מחזקים אלא המחוזקים ואין מזרזים אלא למזורזים. ר' שמעון בן יוחי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (ויקרא כ\"ד) צו את בני ישראל וישלחו מן המתנה (במדבר ה׳:ב׳) צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת (שם ל\"ה) צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי (שם כ\"ח). הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחת, ואיזה זה צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען (שם ל\"ד) תזרזם לענין חילוק הארץ. ורבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנא' ויצו ה' אלהים על האדם [וגו'] ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב'):", + "וישלחו מן המחנה מחנה שכינה. שומע אני ממחנה לויה תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל, קל וחומר ממחנה שכינה החמור. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אומר אין צריך קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור, אם כן למה נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אלא בא הכתוב ליתן להם את המחיצות:", + "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולמד על הכלל, מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו. מכאן מנו חכמים למחיצות כל שהזב מטמא מצורע מטמא, חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא זב מטמא חמור הוב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם, כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור שבני ישראל שהוא פוסל את התרומה:", + "וישלחו מן המחנה [כל צרוע וגו'] למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין [תלמוד לומר כל צרוע וכל זב] היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: [מזכר עד נקבה] ח) בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת\"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש (במדבר י״ט:כ׳) אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו (למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה.", + "ור' יצחק אומר הרי הוא אומר אם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא י\"ב) על רחיצת גופו ענוש כרת או [לא] ענוש [אלא] על כיבוס בגדים, אמרת מה טומאת מת לא ענש בו על כיבוס בגדים האוכל מנבלה קלה דין הוא שלא יענש בו על כיבוס בגדים:", + "אל מחוץ למחנה תשלחום למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה, שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאים אבל יתנו להם מקום בפני עצמם תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום: ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מחנות הם מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. אשר אני שוכן בתוכם חביבים הם ישראל אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז) ואומר ולא יטמאו את מחניהם א) אומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה ב) (במדבר ל״ה:ל״ד). ר' יוסי הגלילי אומר בא וראה כמה כח עברה קשה עד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהם זבים ומצורעים ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו בו ביום, ר' שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעברה נאמר בהם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שמות כ״ד:י״ז) לא יראים ולא מזדעזעים, משפשטו ידיהם בעברה מה נאמר בהם וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו (שם ל\"ד):", + "ויעשו כן בני ישראל הודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו. מה תלמוד לומר כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מלמד שאף הטמאים לא עכבו:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרה פרשה זאת. לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה [מעל] בה' (ואומר) או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר [וגו'] אבל בגזל הגר לא שמענו (בכל התורה) תלמוד לומר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. ר\"ע אומר כל מקום שנאמר בה (לאמר) צריך לידרש. [איש או אישה] ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא) וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר איש או אשה להשוות אשה לאיש לכל חטאת ונזקין שבתורה. ר' יונתן אומר אין צריך שכבר נאמר (שם) בעל הבור ישלם ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר לפי שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל [וגו'] או מצא אבדה. אין לי אלא במשקר באלו כמשקר במקום בשאר כל דבר מנין תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל. אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דברי הימים א' ה') ,ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו, אשר מעל בה' (דברי הימים א' י') ואומר בעוזיה צא מן המקדש כי מעלת (דברי הימים ב' כו) ואומר ומעלה בו מעל (במדבר ה') הא אין מעילה אלא שיקור: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה טו\"א מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע. ב] משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם ע\"ז חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר כל מצות שבתורה: אשמה הנפש ההוא מנין לגוזל (הגר) ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשים פטורים תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא. או כשם שפטורים מן האשם כך יהיו פטורים מן הקרן תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר. מנין אתה אומר המדליק גדישו של חבירו ביוהכ\"פ שאף על פי (שאין בית דין נפרעים ממנו שיהיה נדון בנפשות) [שהוא נדון בנפשו בית דין נפרעים ממנו] תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: ואשמה הנפש ההוא והתודו למה נאמר לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודה. רבי נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי:" + ], + [ + "והתודו את חטאתם אשר עשו לא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן לי פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא הפקדת משביעך אני ואמר אמן לאחר מכאן נזכר, שומע אני שיהא חייב תלמוד לומר את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו: והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא (עקר דמים חומש) [דמים, עקר] מנין תלמוד לומר והשי'ב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו עד שיהיה (חומש וחומשה) [הוא וחומשו חמשה] משום ר' יאשיה אמרו חמשה שלם לעולם: ונתן לאשר אשם לו למה נאמר לפי שהוא אומר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין לי אלא לו ולשלוחו. מנין לרבות שליח בית דין והיורש תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. הרי שהיה חייב לחברו מנה ובא בבית דין ולא הספיק לתתו לו עד שבא בעל חוב של נגזל, מנין שמוציאין מיד הגזלן ונותנים לבעל חוב של נגזל תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום:" + ], + [ + "ואם אין לאיש גואל ר' ישמעאל אמר וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל ומה תלמוד לומר ואם אין לאיש גואל, בא הכתוב ולימד על הגוזל הגר ונשבע לו ומת, שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. ר' נתן אומר ואם אין לאיש גואל אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר להשיב האשם אליו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר בנגזל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בגוזל תלמוד לומר להשיב האשם אליו הא בנגזל הכתוב מדבר. אשם המושב לה' לכהן בכסף הכתוב מדבר אתה אומר בכסף הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באשם כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו הרי אשם אמור הא מה תלמוד לומר האשם המושב לה' בכסף הכתוב מדבר. לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים. באנשי משמר הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכל כהן שירצה תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו (את) [מי] שמכפרים בו עליו אלו אנשי משמר.", + "הרי שגוזל כהן יזכה בו והדין נותן אם זכה בשל אחרים לא יזכה בשל עצמו. היה ר' נתן אומר בלשון אחרת אם דבר שלא זכיתי בו עד שלא בא לתוך ידי משבא לתוך ידי [אין אחר יכול להוציאו מידי, דבר שזכיתי בו ובא לידי] דין הוא שלא יהא אחר זוכה ומוציא מתוך ידי. א\"ל לא אם אמרת בזה שאין לאחרים חלק בו תאמר בזה שיש בו לאחרים חלק הואיל ויש בו לאחרים חלק דין הוא שיצא מתחת ידי ויתחלק לאנשי משמר.", + "מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מכאן אתה אומר הגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שיורשים פטורים, תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. כך היה ר' עקיבא שונה עד שלא בא מזפרונה אבל (מי שבא) [משבא] מזפרון אמר (אפי') [אם] נתן את הכסף לאנשי משמר ומת (היורשים פטורים) אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. והכהן אומר לו הבא אשם והקרב והוא אומר האשם המושב לה' לכהן [וגו'] את שצריך כפרה יצא זה שכפרה לו נפשו.", + "מלבד איל הכפורים מכאן אתה אומר נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה או אפי' נתן את האשם ליהויריב והכסף לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה תלמוד לומר מלבד איל הכיפורים [וגו'] יחזיר ויביא אשם אחר ויתננו לידעיה ויזכה יהויריב בשלו." + ], + [ + "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומות ומן המעשרות. או אף [משמרה] תלמוד לומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים י\"ח). רבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שאם בא לעשות כל גרנו תרומה רשאי ובלבד שישייר מקצת: וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל. איסי בן עקביא אומר אומר אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. ד\"א אם מעשר הקל שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנת הג\"ו] הרי הוא נוהג בכל תרומה (שהיא חמורה), אינו דין שנוהגת בכל (אשר יקריבו: דבר אחר) איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא משום תלמד ליראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל: אשר יקריבו לכהן לו יהיה ר' ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבים לכהן מאי ת\"ל אשר יקריבו לכהן, לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו מה יעשה בהם, ת\"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונים לכהנים:" + ], + [ + "ואיש את קדשיו לו יהיו כל הקדשים היו בכלל שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים והפסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. ואיש את קדשיו לו יהיו מכאן אתה אומר כהן שהקריב את הזבח אפילו במשמר אחר הרי הן שלו ועבודתו שלו. ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא י\"ט) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', קדש לבעלים או קדש לכהנים, ת\"ל ואיש את קדשיו לו יהיו בנטע רבעי הכתוב מדבר שיהא לבעלים דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אמר קדש לבעלים א\"א קדש לבעלים או קדש לכהנים, הרי אתה דן מעשר שני קרוי קדש ונטע רבעי קרוי קדש אם במעשר שני למדת שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. והרי תרומה תוכיח שקרוי קדש ואינה אלא של כהנים והיא תוכיח לנטע רבעי שאע\"פ שקרוי קדש לא יהא אלא של כהנים. אמרת הפרש מעשר שני טעון הבאת מקום ונטע רבעי טעון הבאת מקום אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. הרי בכורים יוכיחו שטעונים הבאת מקום ואינן אלא של כהנים והם יוכיחו לנטע רבעי שאף על פי שטעון הבאת מקום לא יהיה אלא של כהנים. אמרת הפרש (מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון נטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תבא תרומה ותוכיח שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון ולא יהיו אלא של כהנים. אמרת הפרש אדון בשלושה לשונות כאחד) מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ונטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תוכיח תרומה שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר (מדבר) ששוה בג' דרכים מדבר ששוה בג' דרכים, ואל אלמד דבר השוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך א' או בב'. אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. ר' יהושע אומר קדש של בעלים א\"א קדש של בעלים או קדש לכהנים ת\"ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו למי מוסיפים למי שכבר ניתנו לו.", + "ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במדבר י״ח:י״ט) כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל, שומע אני ישלם בזרוע. תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן (קדשים) לבעליהם. ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו) [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] תלמוד לומר (איש אשר יתן לכהן לו יהיה) [ואיש את קדשיו לו יהיו]. או אפילו מדד בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ר' יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [ + "דבר אל ב\"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר כי יקח איש אשה ובעלה וגומר, לא שמענו אלא בזמן שיש לו עדים והתרו בה שיוצאה ממנו בגט, אבל [יש ב' עדים ולא התרו בה נבעלה בפני עד אחד] ספק נבעלה ספק לא נבעלה [אחר סתירה] לא שמענו מה יעשה לה. תלמוד לומר דבר אל ב\"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו. הרי הכתוב זקקה שתהא שותה מים המרים לכך נאמרה הפרשה. איש איש לעשות אשה כאיש דרבי עקיבא. [לו] כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר להוציא אלמנה לכ\"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכדברי עקביא בן מהללאל אף משוחררת ואשת הגר. אמרו לו והרי כרכמית שפחה משוחררת היתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון כלשון הזה אמר להם דוגמה השקוה, ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. ומעלה בו מעל על דבר ערווה או על דבר ממון כשהוא אומר ושכב איש אותה שכבת זרע הרי מעילה על דבר ערוה לא על דבר ממון. ומעלה בו מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דה\"א ה') ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל (דברי הימים א' י) וכן הוא אומר בעזריה מלך יהודה צא מן המקדש כי מעלת (דה \"ב כו) (ואומר ומעלה בו מעל) הא אין מעילה בכל מקום אלא שיקור: ", + "ושכב איש להוציא את הקטן שאינו איש. אותה ולא את אחותה. שהיה בדין אם כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסרו, כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שהוא אוסר את אוסרו. תלמוד לומר אותה ולא את אחותה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה. שהיה בדין ומה אם במקום שאין האוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסריו, מקום שהאוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שיהיה אוסר את אוסריו. תלמוד לומר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה:", + "ונעלם מעיני אישה להוציא את הסומא. ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעל רואה ומעמעם הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה. ונסתרה והיא נטמאה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. או אין עדים לא לטומאה ולא לסתירה, אם אמרת כן אף היא מותרת לבעלה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ונסתרה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ונסתרה לא שמענו שיעור סתירה תלמוד לומר ונסתרה והיא נטמאה סתירה כדי טומאה. כדי להקיף דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמותה. רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמות ג' ביצים זו אחר זו. ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בעד אחד, תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת שאין תלמוד לומר אחד, אלא זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה. או בין בישראל בין בכהונה, אמרת אם המטמא טומאה קלה עשה בה אונס כרצון, סוטה חמורה דין הוא שיעשה אונס כרצון בכהונה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל. ר' אליעזר אומר חובה. ר\"ע אומר מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, ומה אם גרושה קלה שמותר לחזור למגרשה בישראל, פסולה מן הכהונה, סוטה חמורה דין הוא שתהיה פסולה מן הכהונה. מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא נטמאה למה שותה ואם טהורה היא למה היא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק. ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי. ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. [והוא נטמאה או עבר עליו וגו׳ הי׳ ר ישמעאל אומר] מה ת\"ל היא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא טמאה למה, (אינה משקה) [שותה] ואם טהורה היא למה הוא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כוודאי כאן שעשה אונס כרצון דין הוא שנעשה ספק כוודאי ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה באן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור:" + ], + [ + "הביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, אלא אמרו מוסרים לו שני תלמידי חכמים בדרך שלא יבא עליה. ורבי [יוסי] אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר. ומה נדה שחיבים על ביאתה כרת בעלה נאמן עליה, סוטה שאין חיבים על ביאתה כרת אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה. אמרו לו כל שכן הואיל ואין חיבים על ביאתה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה. [דבר אחר] אמרו לו לא, אם אמרת בנדה שיש לה היתר אחר איסורה, תאמר בסוטה שאין לה היתר אחר איסורה. דבר אחר נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. והביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים קרבן שמכשירה לו כגון זבה ויולדת, הרי זו מביאה משלו ואין מקיץ מכתובתה, וקרבן שאין מכשירה לו כגון שקפחה נזירות בראשה או שחללה את השבת, הרי זו מביאה משלה ומקיץ מכתובתה. עשירית האיפה אחד מעשירית באיפה. קמח (שעורים) למה נאמר, שהיה בדין הואיל ומנחת חוטא באה על חטא ומנחה זו באה על חטא, אם למדתי למנחת חוטא שאינה באה אלא סולת, אף זו לא תבוא אלא סולת תלמוד לומר קמח. שעורים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומנחת חוטא באה על חטא וזו באה על חטא, אם למדתי למנחת חוטא שאינה באה אלא חטים אף זו לא תבא אלא חטים תלמוד לומר שעורים. אמר ר' (שמעון בן) גמליאל הניחו לי סופרים ואומר כמין חומר (אבל נראה הוא) כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. לא ישים עליה שמן מגיד שאם נתן עליה שמן ולבונה עובר בלא תעשה. (או) כשם שעובר על שמנו כך עובר על לבונתו, אמרת על השמן יהא עובר שאין יכול לחזור וללקט על לבונה לא יהיה עובר שיכול לחזור וללקטה, תלמוד לומר לא (ישים) [יצק] עליו שמן ולא יתן עליו לבונה. מגיד שאם נתן עליו שמן ולבונה עובר בלא תעשה. מפני מה? טעמו של דבר (מגיד) [כי] מנחת קנאות הוא. שתי קנאות, כשם שקנאה לבעל כך קנאה לבועל כשם שקנאה למטה כך קנאה למעלה. מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי ר' טרפון. ר\"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נטמאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה בדין) ויש לבעל דין לחלוק, וכי איזה מדה מרובה מדת טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדת טובה. אם מדת פורענות מעטה הרי היא מזכרת עון, מדה טובה מרובה דין הוא שתהה מזכרת זכות. זאת היא מדה בתורה כל כלל ופרט שדרך הדין לוקה בו יתקיימו זה וזה אל תלקה דרך הדין. כיצד יתקיימו זה וזה ואל תלקה דרך הדין, אם היתה טמאה פורענות פוקדה מיד ואם יש לה זכות תולה לה (ששה) [שלשה] חדשים, מפני תיקון הולד דברי אבא יוסי בן חנן. ר' אליעזר בן יצחק (איש הדרת) איש כפר דרום אומר, תשעה חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, מה זרע בן ט' חדשים אף זכות ט' חדשים. ר' ישמעאל אומר ,שנים עשר חודש ואף על פי שאין ראיה לדבד זכר לדבר (דניאל ד) להן מלכא מלכי ישפר עלך כלא מטא על נ\"נ לקצת ירחין תרי עשר. רשב\"י אומר אין זכות תולה במים המרים אם אתה אומר שהזכות תולה במים המרים מדחה אתה את המים בפני כל הנשים ושותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר אני אכריע אם היתה טהורה. סופה למות כדרך בני אדם, ואם היתה טמאה סופה למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רשב\"י אומר וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אלא כיון שהיתה שותה פניה מוריקות ועיניה בולטות וכמין שרביטין היו מורקים בה והם אומרים מהרו והוציאוה שלא תטמא העזרה:" + ], + [ + "והקריב אותה הכהן מכאן אמרו אין משקין שתי סוטות כאחת. והעמידה שלא יעמיד עמה לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שלבה סמוך עליהן. לפני ה' בשער נקנור מכאן אמרו ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער נקנור." + ], + [ + "ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שקדשו בכלי (ואליהם) אלו מי כיור. בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי לפרה שעשה בה כל הכלים ככלי חרס, אף סוטה א) אינו דין (שלא נעשה) [שנעשה] בה כל כלי ככלי חרס, תלמוד לומר בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרש ב). בכלי חרש חדשה שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי בפרה ושעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] אף סוטה יעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] תלמוד לומר בכלי חרש דברי רבי ישמעאל. בילקוט הגי' דין הוא שנעשה וכו'. ב] דברי ר' ישמעאל וכן הוא בילקוט שם. מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מגיד הכתוב שאם לא היה שם עפר מביא עפר ממקום אחר ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו. איסי בן עקביא אומר להביא קרקע בית עולמים. איסי בן מנחם אומר אם (המטמא) טומאה קלה עשה בה בית המקדש כמשכן, סוטה חמורה דין הוא שנעשה בה בית המקדש כמשכן. ומה תלמוד לומר [בקרקע המשכן שלא יביא מתוך קופתו]. ומן העפר לפי שהוא אומר ולקחו לטמא מעפר נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר, מה עפר האמורה (להלן) [כאן] עפר על פני המים אף (כאן) [להלן] עפר על פני המים. ומה להלן אם הקדים עפר למים יצא, אף כאן אם הקדים עפר למים יצא. יקח הכהן, ונתן ,אל המים כדי והראה. ג' דברים בתורה כדי שיראו אפר פרה, ועפר סוטה, ורוק יבמה. ר' ישמעאל אומר אף דם הצפור:" + ], + [ + "והעמיד הכהן את האשה לפני ה' מקום שמעמידה בתחלה מעמידה בסוף. ופרע את ראש האשה כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקים בה מצות פריעה דברי ר' ישמעאל, (דבר אחר) לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (שמואל ב' י\"ג) ותקח תמר אפר על ראשה. ר' יהודה אומר, אם היה בית חליצתה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו, היתה מכוסה לבנים מכסה שחורים, היו שחורים נאה לה מפשיטן ומלבישים אותה כעורים, היו עליה כלי זהב קטלאות ונזמים וטבעות מסלקים הימנה כדי לנבלה. ר\"י בן ברוקה אומר אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה אלא לפני ה' ופרע את ראש האשה. סדין של בוץ היה פורס בינו לבין העם, כהן פונה לאחוריה ופורעה כדי לקי בה מצוות פריעה. אמרו לו כשם שלא חסתה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה. כל הניוול הזה הזה מנוול אותה כל הרוצה לראות בה רואה, חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן. אחד האנשים ואחד הנשים. אחד קרובים ואחד רחוקים מותרים לראותה .שנאמר (יחזקאל כ\"ג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה. ונתן על כפיה אבא חנן אומר משום ר' אליעזר כדי ליגעה כדי שתחזור בה. והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו על אחת כמה וכמה יחוס על עושי רצונו. וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין המים נהפכים להיות מרים אלא ביד הכהן. דבר אחר נקראו מרים על שם סופם שממררין את הגוף ומערערים את העין:" + ], + [ + "והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואין נשבעת מאליה. שהיה בדין נאמר כאן שבועה ונאמר להלן שבועה מה שבועה האמורה להלן היא נשבעת מאליה אף שבועה האמורה כאן היא נשבעת מאליה תלמוד לומר והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואינה נשבעת מאליה. ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. שהיה בדין ומה אם יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש, סוטה חמורה אינו דין שלא נעשה בה כל הלשונות כלשון הקודש. תלמוד לומר ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן, ואם אינה שומעת כיצד [היא] אומרת אמן אמן. או אינה אומרת אמן אלא אחר האלה, כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה, הא מה תלמוד לומר ואמר אל האשה למדה הכהן סדר שבועה. אם לא שכב איש אותך מלמד שפותח לה בזכות אומר לה, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה קדמוך ונשטפו אל תגרמי לשם הגדול הנכתב בקדושה שימחה על המים. אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותם. ואמר לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה (כדאי בהם). ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כחן של מים המרים, אומר לה בתי (אומר לך ) המים המרים האלו למה הן דומין. לסם יבש הניתן על בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוצא [מכה] מתחיל לחלחל. אף [את] אם טהורה שתי ואל תמנעי ואם טמאה את חנקי ממי המרים המאררים האלה." + ], + [ + "ואת כי שטית אין לי אלא כדרכה, שלא כדרכה מנין תלמוד לומר וכי נטמאת. ויתן איש בך את שכתבו להביא את הסריס. מבלעדי אישך להביא את אשת הסריס על הכל היה מתנה עמה:" + ], + [ + "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה מכאן אתה דן לכל השבועות שבתורה הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא באלה ובשבועה, אף פורטני בכל השבועות שבתורה שלא יהיו אלא באלה ובשבועה. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינם אלא ביו\"ד ה\"א, אף פורטני בכל השבועות שבתורה שאינם אלא ביו\"ד הא. יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך למה נאמר, לפי שהוא אומר ושמעה קול אלה אין לי אלא אלה מנין לעשות שבועה כאלה, הרי אתה דן. נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה, מה אלה האמורה כאן עשה שבועה כאלה, אף אלה האמורה להלן עשה שבועה כאלה. (ומה אלה ביו\"ד ה\"א אף שבועה ביו\"ד ה\"א.) הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינן אלא ביו\"ד ה\"א אף פורטני בכל שבועות שבתורה סתם שאינן אלא ביו\"ד ה\"א. בתוך עמך ועמך שלום. בתוך עמך ולא בזמן הזה הפרש בין אדם המתנול במקום שמכירים אותו לאדם המתנול במקום שאין מכירין אותו:" + ], + [ + "בתת ה' את ירכך נופלת ובאו המים המאררים האלה ר' יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינו אלא בטנה וירכה של נבעלת. כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה הרי בטנה וירכה של נבעלת, אמור הא מה תלמוד לומר לצבות בטן ונפול ירך זה בטנו וירכו של בועל. מגיד הכתוב כשם שהפורענות פוקדתה כך הפורענות פוקדתו. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות המועטת המביא תקלה לחברו הרי הוא כיוצא בו קל וחומר למדת הטובה מרובה. ואמרה האשה אמן אמן אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא דברי רבי מאיר. ואין חכמים מודים בדבר אלא אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבאו לה. אמן עם איש זה אמן עם איש אחר, אמן אם ארוסה אמן אם נשואה אמן אם שומרת יבם אמן אם משנתיבמתי. זה הכלל כל שתבעל ותהא אסורה לו על אותה השעה הוא מתנה עמה: ", + "הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלה באלה ובשבועה כך פורטני בכל שבועות שבתורה שלא יהא אלא באלה ובשבועה, הואיל ופרט באחת מהם שאינה אלא ביו\"ד ה\"א אף פורטני בכל שבועות שבתורה שאינם אלא ביו\"ד ה\"א. והואיל ונאמרו שבועות סתם בתורה ופרט באחת מהם שאינה אלא באמן אף פורטה בכל שבועות שבתורה שאינם אלא באמן. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר להביא את שבועת הדיינים שהוא באמן, שאם אין אתה עונה אחריו אמן אתה עושה שבועת שוא. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שמגלגלים עליה את הישן, אף פורטני בכל שבועות שבתורה שיגלגלו עליה את הישן. והלא דברים קל וחומר ומה סוטה שלא נתבעת מקודם מגלגלים עליה את הישן, גזילות שנתבעו מקודם אינו דין שיגלגלו עליה את הישן:" + ], + [ + "וכתב את האלות האלה שומע אני כל אלות שבתורה תלמוד לומר האלה. הכהן למה נאמר שהיה בדין נאמר כאן וכתב ונאמר להלן וכתב, מה וכתב האמור להלן כשר בכל אדם אף וכתב האמור כאן כשר בכל אדם תלמוד לומר הכהן. בספר ומחה בדבר הנמתה והלא דברים קל וחומר ומה להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינים שמטילין איבה ושנאה וקנאה ובעלי ריבות על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. ר' ישמעאל אומר ספרי מינים כיצד הוא עושה, קודר את האזכרות ושורף את השאר. ר' עקיבא אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה.(בספר ומחה בדבר הנמחה] מכאן אמרו אין כותבים לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלה שנאמר בספר. ואינו כותב לא בקומוס המש בקנקנתום אלא בדיו שנאמר ומחה על מי המרים כתב שיכול למחות:)" + ], + [ + "ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה מיד האשה שאם פירסה נדה לא היחה שותה א): והשקה את האשה למה נאמר והרי כבר נאמר ואחר ישקה את האשה מה תלמוד לומר והשקה את האשה, שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקים אותה בעל כורחה, דברי רבי עקיבא. (וחכמים אומרים) [ר' שמעון אומר] ואחר ישקה את (האשה) למה נאמר [והלא כבר נאמר והשקה את (האשה) המים] ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה, שלשה דברים מעכבים בסוטה עד שלא נמחקת המגילה ועד שלא קרב הקומץ ועד שלא קבלה עליה את השבועה. ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. רבי אחי ר' יאשיה אמר משקם בה סוטה אחרת. ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פרסה נדה לא היתה שותה. והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד. מנין שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה להנפה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן. ומה הרמה מעלה ומוריד אף הנפה מעלה ומוריד זו היא מצות תנופה.לפני ה' במזרח שבכל מקום שנאמר לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח למד על מנחת סוטה שטעונה הנפה והגשה. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה זו הקטרת הקומץ שקרויה אזכרה. ואחר ישקה את האשה לענין שאמרנו." + ], + [ + "(והשקה את האשה עד) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אין לי אלא בטנה וירכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו תתחיל הפורענות. כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. אף כאן וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחיל בעבירה הוא התחיל בפורענות. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות ממועטת אבר שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות קל וחומר למדת הטובה מרובה. והיתה האשה לאלה שיהיו אלין בה ואומרים יארעך כשם שאירע לפלונית. לשבועה שיהיו נשבעים בה שיארעך כשם שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי. נמצינו למדין, שהרשעים, שבועה לצדיקים. ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים שכן הוא אומר (ירמיה ד') והתברכו בו גוים ובו יתהללו ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית יב) ואומר ויברכם ביום ההוא לאמר (שם מ\"ח):" + ], + [ + "ואם לא נטמאה האשה ר' ישמעאל אומר וכי מי טמאה שהכתוב מטהרה ומה תלמוד לומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, אלא מגיד הכתוב כיון שיצא עליה שם רע אסורה לבעלה. ר' שמעון ב\"י אומר לא תעלה על דעתך שהזכות תולה במים המרים אלא אם לא נטמאה האשה וטהורה היא למה נאמר, לפי שהוא אומר ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש לה עדים והתרו בה שהיא במיתה, יש לה עדים ולא התרו בה פטורה מן המיתה הואיל ופטורה מן המיתה תהיה מותרת לבעלה. אמרת, ספק נבעלה ספק לא נבעלה אסורה לבעלה. קל וחומר לשנבעלה ודאי אלא הרי היא בכלל שנאמר כי יקח איש אשה ובעלה. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, טהורה לבעל וטהורה לבועל וטהורה לתרומה. ונקתה מן האלות ואף מן השבועות. ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל אם כן ילכ כל העקרות ויקלקלו בשביל שיפקדו, וזו שישבה הפסידה. אלא מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה, זרע שאם היתה ילדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים אחד יולדת שנים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים. דבר אחר ונקתה ונזרעה זרע להוציא את האיילונית שאינה ראויה לילד. דבר אחר ונזרעה זרע מפני שהיתה בכלל ויצאה לידון בדבר החדש החזירה הכתוב לכלל:" + ], + [ + "זאת תורת הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מניין תלמוד לומר זאת תורת, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בחותם הדברים. אשר תשטה אשה [תחת אישה ונטמאה] להביא אשת חרש ואשת שיעמום שבית דין מקנאים להם. (אף) לפוסלן מכתובתם או אף להשקותם, תלמוד לומר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקה. תחת אישה להוציא את הארוסה משמע מוציא את הארוסה או מוציא את (נמי) את היבמה תלמוד לומר איש איש כי תשטה אשתו להביא היבמה דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר איש איש כי תשטה אשתו היבמה משמע מוצא היבמה ומביא את הארוסה תלמוד לומר תחת אישה להוציא את הארוסה:" + ], + [ + "איש אשר תעבור עליו רוח קנאה למה נאמר לפי שהוא אומר ועבר עליו רוח קנאה או כשם שעד שלא קנא לה רשות אף כך משקנא לה רשות, תלמוד לומר או איש אשר תעבור עליו חובה ולא רשות. והעמיד (הכהן) את האשה לפני ה' (ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחה הזכרון מנחת קנאו היא) [ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת] אם עשה לה נקה ואם לא עשה לה לא נקה. נקה האיש מעון שלא יאמר אוי לי שהרגתי בת ישראל אוי לי שנוולתי בת ישראל אוי לי שהיתי משמש עם הטמאה לכך נאמר ונקה. [ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה] שמעון בן עזאי אומר בטהורה הכתוב מדבר הואיל והביאה עצמה לידי דברים הללו אף היא לא תצא מידי פורענות לכך נאמר ונקה האיש מעון ורבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה. למה נאמר ונקה האיש מעון כשהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה, ולא כענין שנאמר לא אפקוד על בנותינם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט. אמר להם הואיל ואתם רודפים אחר זנות אף המים לא יבדקו את נשיכם, לכך נאמר ונקה האיש מעון מעון ההוא:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה' למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו, שאם נדר יום אחד אסור יום אחד שנים אסור שנים מאותו המין שנדר מאותו המין אסור. שומעני אף בנזירות [כן], תלמוד לומר דבר אל בני ישראל שאם נדר יום אחד או שעה אחת אסור שלשים יום ואסור לשתות יין ולטמא למתים ואסור בתגלחת לכך נאמרה פרשה זו. איש או אשה לעשות נשים כאנשים. שהיה בדין, מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים כאנשים כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים תלמוד לומר איש או אשה לעשות נשים כאנשים. איש ולא קטן שהיה בדין ומה אם במקום שלא עשה נשים כאנשים עשה קטנים כגדולים, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים בגדולים תלמוד לומר איש ולא קטן, אם כאן נאמר כי יפליא להביא את מי שיודע להפלות מכאן אמרו [בן שתים עשרה ויום אחד נדריו נבדקין] בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים. כי יפליא לרצונו ולא אנוס או אפילו אנוס הרי אתה דן. נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה מה הפלאה האמורה להלן בנדר ובנדבה אף הפלאה האמורה כאן בנדר ובנדבה. מכאן אמרו (בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים) [מרצונו ולא אנוס]. כי יפליא לנדור נדר [נזיר להזיר] או אפילו נדר בקרבן יהיה נזיר תלמוד לומר לנדור [נדר נזיר] עד שידור בנדרו של נזיר. [להזיר] יכול אפילו יזיר את אחרים תלמוד לומר נזיר אה עצמו מזיר ואינו מזיר את אחרים א\"כ למה נאמר נדר נזיר להזיר לעשות כנוי נזירות אף בנדרים. כיוצא בהם, מה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו אף בנזירות כיוצא בהם. [להזיר לעשות כינוי נזירות כנזירות] ר' יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים. להזיר לה' המצוה להנזר לשם. אמר שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד. כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו מה ראית להשחית שער נאה. ונם לו רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי, פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם נמתי לו רשע הרי את מתגאה בשאינו שלך של עפר ושל רמה ושל תולעת הוא, הריני מגלחך לשמים. מיד גלחתי את ראשי. ונשקתיו על ראשו נמתי לו כמותך ירבו בישראל, עושים דעת המקום ועליך נתקיים איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה':" + ], + [ + "מיין ושכר יזיר (חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה) לעשות יין מצוה כיין רשות. שהרי בדין הואיל ואונן אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתיית יין, אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות, אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות. (קל וחומר) [לא] מה (אם אונן) [לאונן] שעשה בו אכילת מצוה כיין מצוה [לפיכך] לא עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה (אינו) דין [הוא] שלא נעשה בו יין מצוה כיין הרשות. הרי העובד יוכיח שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה ועשה בו יין מצוה כיין רשות והוא יוכיח לנזיר שאעפ\"י שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה נעשה בו יין מצוה כיין רשות. ועוד קל וחומר מה אם עובד שלא עשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתיה ואכילת ענבים כשתית יין, עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שעשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתייה ואכילת ענבים כשתיית יין אינו דין שנעשה בו יין מצוה כיין רשות. לא אם אמרת בעובד שנענש בו מיתה לפיכך עשה בו יין מצוה כיין הרשות, תאמר בנזיר שלא ענש בו מיתה שלא נעשה בו יין מצוה כיין רשות, תלמוד לומר מיין ושכר יזיר. לעשות יין מצוה כיין רשות. ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים י\"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך (במקום אשר יבחר לשכן שמו שם) [יכול] אף הנזירות במשמע, ומה אני מקיים (ואכלת לפני ה' אלהיך) [מיין ושכר יזיר] בשאר כל היינות חוץ מיין מצוה. או אף ביין מצוה ומה אני מקיים ואכלת (לפני ה' אלהיך) בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר. או אף בנזיר. תלמוד לומר מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר מיין ושכר יזיר, שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור ביין, אם למדתי בטומאה שלא עשה בה מת מצוה כמת רשות אף היין לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות [תלמוד לומר] מיין ושכר יזיר. הרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שדבר התורה שתי לשונות. כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה וזביחה היא שחיטה קמיצה היא הרמה והרמה היא קמיצה עמוקה היא שפלה ושפלה היא עמוקה אות הוא מופת מופת הוא אות אלא שדברה תורה שתי לשונות, אף כאן אתה אומר מיין ושכר יזיר והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שתי לשונות דברה תורה. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי. אתה אומר יין זה מזוג ושכר זה חי, או אינו יין זה חי ושכר זה מזוג. (תלמוד לומר) הרי אומר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה', חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג. הא אין עליך, לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי. יזיר אין נזירה בכל מקום אלא פרישה הרי הוא אומר וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב) ואומר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור (שם כ\"ה) ואומר והמה באו בעל פעור וינזרו לבשת (הושע ט') ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר (זכריה ז') הא אין נזירה בכל מקום אלא פרישה (של יין). יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו תלמוד לומר (מיין ושכר יזיר) [לא ישתה, בשתיה הוא אסור] מותר הוא בסחורתו וברפואתו. חומץ יין וחומץ שכר מגיד שעשה בו חומץ יין כיין שהיה בדין הואיל ועובד אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתית יין, אם למדתי לעובד שלא עשה בו חומץ כיין אף נזיר לא עשה בו חומץ כיין. ועוד קל וחומר ומה אם עובד שנענש בו מיתה לא עשה בו חומץ כיין, נזיר שלא נענש בו מיתה אינו דין שלא נעשה בו חומץ כיין, תלמוד לומר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. מגיד שעשה בו חומץ כיין. וכשם שעשה בו יין מצוה כיין הרשות כך עשה בו חומץ מצוה כחומץ רשות. וענבים למה נאמר, יש לי בדין עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי לא נחייב על פרי עצמו. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. תלמוד לומר וענבים, ללמדך שאין עונשין מן הדין לחים להביא את הבוסר. אתה אומר לחים להביא את הבוסר, או לחים להוציא את היבשים. כשהוא אומר ויבשים הרי (כל) יבשים אמורים, הא מה תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. שהיה בדין הואיל וחייב ביין וחייב בענבים, מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור, תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר אלו נאמר יבשים הרי כל יבשים במשמע כשהוא אומר לחים ויבשים במה ענין מדבר ביוצא מן הגפן:" + ], + [ + "מכל אשר יעשה מגפן היין שומעני (מן) [אף] העלים והלולבים למשמע תלמוד לומר מחרצנים ועד זג מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא [להוציא] את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלים והלולבים במשמע א\"כ למה נאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אלעזר בן עזריה. אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים. החרצנים אלו החיצונים והזגים אלו הפנימים דברי ר\"י. ר'(יוחנן) [יוסי] אומר שלא תטעה, כזוגים של בהמה החיצונים זג, והפנימי עינבל. מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער. שהיה בדין ומה כפורים חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו באכילת צער תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל. מחרצנים ועד זג לא יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזה פרי גמור שלא אמרו הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל, אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנזיר. כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן (שיכול) [או] לא יהא חייב עד שישלים את נזירותו תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר\"א:" + ], + [ + "כל ימי נדר נזרו הרי הכתוב מוציאו מכלל יין ובא לו ללמד על התגלחת. כל ימי נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלויה בנדרו. תער לא יעבור על ראשו לעשות המגלח כמתגלח. תער לא יעבור על ראשו אין לי אלא תער, תלש וספסף וסיפר מנין שהוא לוקה את הארבעים, תלמוד לומר קודש יהיה מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בתער הכתוב מדבר, הא אם תלש וספסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים. עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם שמגלח יום שלשים ואחד ואם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים אשר יזיר לה' וכבר מלאו ימי נזירותו. [או אפילו אמר הריני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדין לא מלאו.] או אפילו אמר הריני נזיר ק' יום אם גילח ביום שלשים ואחד יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדיין לא מלאו ימי נזירותו. אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין. תלמוד לומר כל ימי נזרו קדוש יהיה להביא את נזיר עולם. קדוש יהיה זו קדושת שער. אתה אמר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה זו קדושת שער. קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו ליסטים מנין, תלמוד לומר קדוש יהיה מכל מקום. קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר גדל פרע שער ראשו, אין לי אלא מי שיש לו שער שינהג בו קדושת שער מי שאין לו שער מנין תלמוד לומר קדוש יהיה מ\"מ, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר כי נזר אלהיו על ראשו בין שאין לו שער ובין שיש לו שער, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה לענין שאמרנו (סתם נזירות שלשים יום שנאמר יהיה יהיה בגי' שלשים יום). גדל פרע שיער ראשו למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא י\"ד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו אף הנזיר במשמע. ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע. או אפילו מנוגע ומה אני מקיים יגלח את כל שערו בשאר כל המנוגעים חוץ מן הנזיר, או אף הנזיר תלמוד לומר (וגלח אע\"פ נזיר) [קדוש יהיה] גדל פרע שער ראשו. [גדל פרע] למה נאמר. לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, פרוע יגדל פרע, אתה אומר פרוע יגדל פרע, או אינו אלא פרוע כמשמעו. הרי אתה דן נאמר כאן פרוע ונאמר להלן פרוע, מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער. כל ימי נזרו (נזיר י\"ד) לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב אלא עד שישלים נזירותו, הרי אתה דן הואיל ואסור ביין (ובשכר) ואסור בתגלחת, אם למדתי שעל היין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף תגלחת נעשה בה (שם מ\"ד) ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר מה היין שאינו (מותר) [סותר] עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, חגלחת (שמותרת) [שסותרת] אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין (יבמות ה) שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.הרי טומאה תוכיח (נזיר מ\"ד) שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, והיא תוכיח לתגלחת שאע\"פ שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת בטומאה (שם) שהיא סותרת את הכל לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שאינה סותרת את הכל לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך הנזירות עד הבאת קרבן. לא זכיתי מן הדין תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין, אלא מופנה לדון להקיש גזירה שווה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. גדל פרע שער ראשו. למה נאמר. לפי שהוא אומר עד מלאת הימים. שאם אמר הרי נזיר סתם, קורא אני עליו עד מלאת הימים. שומע אני מיעוט ימים שנים, תלמוד לומר גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול פרע, אין פחות משלשים יום. אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חדש ושני ימים:" + ], + [ + "כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא הרי הכתוב משיאו מכלל תגלחת ובא לו ללמד על הטומאה. על נפש (מת) לא יבא שומע אני נפשות בהמה במשמע תלמוד לומר (לאביו ולאמו) על נפש מת לא יבא במה ענין מדבר בנפשות אדם. רבי ישמעאל אומר אינו צריך שכבר נאמר לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר אלו הם, אלו נפש אדם. ומה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וכהן גדול בל יטמא לקרובים ונזיר בל יטמא לקרובים, אם למדתי לכהן גדול שמטמא למת מצוה אף נזיר מטמא למת מצוה. ועוד קל וחומר ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם הרי הוא מטמא למת מצוה, נזיר שקדושתו קדושת שעה אינו דין שיטמא למת מצוה. לא אם אמרת בכ\"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו לפיכך מטמא למת מצוה, תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו שלא יטמא למת מצוה, תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא. לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. או לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא לשאר מתים. אמרת קל וחומר, ומה כהן הדיוט שמטמא הוא לקרובים אין מטמא לשאר מתים, נזיר שאין מטמא לקרובים אין דין שלא יטמא לשאר מתים. הא מה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. הא עד שלא יאמר, יש לי בדין. נאמר כלל בכ\"ג ונאמר כלל בנזיר מה כלל האמור בכ\"ג בל יטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר בל יטמא לקרובים. אתה דן מכ\"ג ואני אדון מכ\"ה נאמר כלל בכהן הדיוט ונאמר כלל בנזיר, מה כלל האמור בכ\"ה הרי הוא מטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר הרי הוא מטמא לקרובים. אתה דן מכ\"ה ואני אדון מכ\"ג. תלמוד לומר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם אם היה (כ\"ג) [כהן הדיוט] לאביו ולאמו לא מטמא אבל מטמא למ\"מ, אם (הולך לשחוט את פסחו) [היה כ\"ג] לאחיו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה, אם (היה כ\"ה) [היה הולך לשחוט את פסחו] לאחותו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה. אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים נזורים. לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם. אין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין, תלמוד לומר לאמו בכ\"ג. שלא היא צריך שכבר קל וחומר הוא, ומה אם במקום טשכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו, אין כ\"ג מטמא לאביו, מקום שאין כ\"ה מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ\"ג מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר לאמו בכ\"ג. מופנה, להקיש ולדון ג\"ש, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה, אמו האמור להלן מטמא בנגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בנגעם ובזיבתם. לא יטמא להם במותם, במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה. כי נזר אלהיו על ראשו בין שיש לו שער בין שאיז לו שער דברי ר' (נתן) [יונתן]:" + ], + [ + "כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין תלמוד לומר כל ימי נזרו להביא נזיר עולם. קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף. אתה אומר זו קדושת הגוף, או אינו אלא קדושת שער. כשהוא אומר קדוש יהיה הרי קדושת שער אמרה, הא מה תלמוד לומר קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף:" + ], + [ + "וכי ימות מת עליו (בפתע פתאום) להוציא את הספק. שהיה בדין, ומה במקום שלא עשה בו אונס כרצון עשה ספק כודאי כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי, תלמוד לומר וכי ימות מת עליו להוציא את הספק. בפתע (פתאום) להביא את האונס. שהיה בדין ומה אם במקום שעשה ספק כודאי לא עשה אונס כרצון, כאן שלא עשה ספק כודאי אינו דין שלא נעשה אונם כרצון. תלמוד לומר בפתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. שהיה בדין (ומה אם במקום שלא חייב את המזיד) [ומה אם במקום שלא עשה בו אונס כרצון] חייב את השוגג מקום (שחייב את המזיד) [שעשה בו אונס כרצון] אינו דין שנחיב את השוגג. ומנין שחייב את המזיד, אמרת קל וחומר. ומה שבועת הפקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד, כאן שחייב את השוגג אינו דין שנחייב את המזיד. לא אם אמרת בשבועת הפקדת שכן אינו לוקה, תאמר בכאן שלוקה, והואיל ולוקה לא יביא קרבן, תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בפתע זה שוגג, פתאום זה אונס: ", + "וטמא ראש נזרו במי שהוא טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בבית הקברות. שהיה בדין, ומה מי שהיה טהור ונטמא הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, מי שהיה טמא מתחילתו דין שיהיה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, תלמוד לומר נטמא ראש נזרו, במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בקבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו. שהיה בדין, הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדת למצורע שמגלח כל שערו אף נזיר יגלח כל שערו. לא אם אמרת במצורע שמגלח תגלחת שניה לפיכך יגלח כל שערו, תאמר בנזיר שאינו מגלח תגלחת שניה לפיכך לא יגלח בל שערו. לוים יוכיחו שאין מגלחין תגלחת שניה ומגלחים כל שערן והם יוכיחו לנזיר אע\"פ שאין מגלח תגלחת ב' יגלח כל שערו. תלמוד לומר וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו. ביום טהרתו ביום הזיתו בשביעי, אתה אומר ביום הזייתו בשביעי, או בשמיני. תלמוד לומר בשביעי. אי בשביעי אע\"פ שלא הזה תלמוד לומר ביום טהרתו. ביום הזייתו בשביעי. אין לי אלא שביעי, שמיני תשיעי ועשירי מנין, תלמוד לומר יגלחנו. אין לי אלא ביום, בלילה מנין תלמוד לומר יגלחו. איו לי אלא תגלחת טומאה, תגלחת טהורה מנין תלמוד לומר יגלחנו. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד, מגלח ואח\"כ מביא ואם הביא ואח\"כ גלח לא יצא:" + ], + [ + "וביום השמיני להוציא את השביעי. אתה אומר להוציא את השביעי או אינו אלא להוציא את התשיעי, אמרת קל וחומר הוא. אם הסמוך לאסור מותר, הסמוך למותר אינו דין שיהיה מותר. והרי זמן אכילת פסת יוכיח שהסמוך לאסור מותר והסמוך למותר אסור. אף אתה אל תתמה על זה שאע\"פ שסמוך לאסור מותר והסמוך למותר יהיה אסור. לא זכינו אדוננו מן הקרבים. קבע זמן לקרבים וקבע זמן למקריבים, מה זמן שנאמר לקרבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף זמן שנאמר למקריבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. ועוד קל וחומר ומה זמן שנאמר לקרבים שריבה הכתוב [בהן] את הפסולים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, זמן שנאמר במקריביס שמיעט הכתוב את הפסולין אינו דין שנכשיר בו משמיני והלאה. לא, אם אמרת בזמן שבאמר בקרבים שנוהג בכל הקרבטת לפיכך הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, תאמר במקריבים שאין נוהג בכל הקרבנות לפיכך לא הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. לא זכיתי מן הדין (תלמוד לומר שמיני). נאמר כאן שמיני ונאמר להלן (ויקרא כ\"ב) שמיני, מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה:", + "שתי תורים או שני בני יונה מכאן אמרו (קנים פ\"ב) אין מביאים תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים. אל הכהן אל פתח אהל מועד מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ועשה הכהן אחד לחטאת. שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. אין לי (יומא מ\"א) אלא הפרשה בכהן. הפרשה בבעלים מנין. אמרת קל וחומר הוא, אם מי שאין רשאי בהקדשתו רשאי בהפרשתו מי שרשאי בקדושתו אינו דין שיהא רשאי בהפרשתו. וכן הוא אומר ביולדת (שם יב) ולקחה שתי תורים או שני בני יונה. נמצינו למדים הפרשה בכהן והפרשה בבעלים נמצינו למדים קן סתומה וקן מפורשה. וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (תענית י\"א וש\"נ) וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה, על שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר ומה אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו (על כל) דבר. ר' ישמעאל אומר בנזיר טמא הכתוב מדבר שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש שמטמא למתים. וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו, נמצינו למדין שמתחיל למנות מיום שגילח [דברי ר\"י בר\"י. רבי אומר מיום הבאת קרבנותיו. וחכ\"א] והזיר לה' את ימי נזרו [והביא כבש בן שנתו לאשם]. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל [בן ברוקא] אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו. או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י\"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע (וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ\"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ\"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:" + ], + [ + "והזיר לה' את ימי נזרו. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו:", + "או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י\"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע.", + "(וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ\"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ\"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:" + ], + [ + "זאת תורת הנזיר אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם. זאת לקרבן טהרה או אף לקרבן טומאה תלמוד לומר ביום מלאת ימי נזרו לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזרו. יביא אותו – אחרים מביאים אותו? והלא הוא מביא את עצמו! זה אחד משלשה אתים שהי' ר' ישמעאל דורש בתורה. כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כב) והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם? והלא הם משיאים את עצמם! כיוצא בו אתה אומר (דברים לד) וכי אחרים קברו אותו? והלא הוא קבר עצמו! אף כאן אתה אומר הביא אותו – הוא יביא את עצמו, ואין אחרים מביאים אותו:" + ], + [ + "והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים להוציא בעל מום. וכבשה אחת בת שנתה תמימה להוציא בעלת מום ואיל אחד תמים [להוציא בעל מום] לימד לנזיר שטעון שלש בהמות." + ], + [ + "וסל מצות (מנחות ע\"ח) כלל. סלת חלות בלולות פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. שהיה בדין הואיל ותודה טעונה לחם ואיל ונזיר טעון לחם, אם למדתי לתודה שטעונה ארבעת מינים אף נזיר יטעון ארבעת מינים. תלמוד לומר וסל מצות כלל סלת חלות בלולות בשמן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. ומנחתם ונסכיהם לעולה לשלמים או אף לחטאת ולאשם, והדין נותן הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן [ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדתי למצורע שחטאתו ואשמו טעונים נסכים] אף הנזיר יהיה חטאתו ואשמו טעונים נסכים. תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות. איל היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל. מה איל מיוחד שהוא בא בנדר ונדבה טעון נסכים כך כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאינם באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים. מפני שהיה בכלל ויצא לידון בלחם החזירו הכתוב לכללן:" + ], + [ + "וגלח הנזיר פתח אהל מועד (נזיר מ\"ה) בשלמים הכתוב מדבר שנאמר (ויקרא י\"ג) ושחטו פתח אהל מועד. אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון, הא מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר.אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אמרת אמרה תורה (שמות כ) ולא תעלה במעלות על מזבחי קל וחומר שלא יגלח (הוא) מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. ר' יצחק אמר בשלמים הכתוב מדבר אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו, תלמוד לומר ולקח את שער ראש נזרו [וכו'] מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר וגלח הנזיר פתח אהל מועד הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים מכל מקום. אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת חטאת מנין, תלמוד לומר תחת זבח מכל מקום. אין לי אלא במקדש בגבולים מנין, תלמוד לומר ונתן על האש מכל מקום:" + ], + [ + "ולקח הכהן את הזרוע הבשלה ( חולין צח) אין בשלה אלא שלמה. ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל. וחלת מצת אחת אם נפרסה או נחסרה פסולה. ורקיק מצת אחת מן הסל היה, שאם נפרס או נחסר פסול. ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו זה אחר התגלחו את נזרו, ואין הבאת קברנות אחר התגלחו את נזרו: " + ], + [ + "והניף אותם תנופה לפני ה' מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט) אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה, מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד. מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, זו היא מצות תנופה. לפני ה' במזרח (מנחות סא) שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה, למה נאמר. לפי שאתה אומר (ויקרא ז) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי, אף שלמי נזיר במשמע הרי הכתוב מוציאם מכללם. שמענו הפרשת זרוע, איו לי אלא הפרשת הזרוע הפרשת חזה ושוק מנין. ודין הוא ומה אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת הזרוע טעונין חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונין הפרשת זרוע אינו דין שיהיו טעונין הפרשת חזה השוק. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר קדש הוא לכהן על חזה התנופה אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול לההזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו דברי ר' אליעזר:" + ], + [ + "זאת תורת אין לי אלא לשעה לדורות מנין, תלמוד לומר זאת תורת דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר כחותם הדברים. קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו. קרבנו לה' על נזרו, ולא קרבן אחר על נזרו. מלבד אשר תשיג ידו (מנין אתה אומר) שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים קורא אני עליו כפי נדרו (אשר ידור) כן יעשה (על תורת נזרו) או אפי' אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות קורא אני עליו כפי נדרו [תלמוד לומר] אשר ידור (תלמוד לומר מלבד אשר תשיג ידו) לא אמרת אלא בקדשים הבאים בנדר ונדבה. או אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו אשר ידור תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו או אפי' אמר הרי עלי.חמש נזירות שאגלח תגלתת אתת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו, תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו. שאלו ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחאי, הרי שהיה נזיר [טהור] ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמר להם וכי אפשר אלו זה מגלח לגדל שער וזה מגלח לגדל שער יפה אתם אומרים אלא שהמצורע מגלח לגדל שער והנזיר מגלה להעביר שער. איך אפשר לו לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמרו לו אם כן (לא עולה לו בטהור עולה לו בטטא) [לא תעלה לו לימי חליטו ותעלה לימי ספרו] א\"ל וכי אפשר אלו זה מגלח לפני דמים וזה מגלח לפני דמים יפה אתם אומרים, אלא שהמצורע מגלח לפני דמים ונזיר מגלח לאחר זריקת דמים, איך אפשר שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. [אמרו לו ולא תעלה לימי צרעתו ולנזירות טהרה, ותעלה לימי צרעתו ולנזירות טומאה. א\"ל נזיר טמא בימי ספרו זה לגדל וזה להעביר, נזיר טמא בימי חלוטו זה לפני ביאת מים וזה לאהר ביאת מים]. תקון הדבר לא עולה בימי גמרו [לא] עולה בימי ספרו לא עולה בטהור ולא עולה בטמא:\n" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו, לפי שכל מעשה הפרשה (באהרן) [בכהנים] הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דבור. שזה כלל שכל זמן שדבר לכהנים מעשה בכהנים, דבר בישראל כולו מעשה בישראל דבר לישראל מעשה בכל אדם צריך להביא (מן) הגרים. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקודש שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה [וכה] בלשון הקודש. כה תברכו את בני ישראל בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה תלמוד לומר ואלה יעמדו לברך את ישראל (דברים כ) נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך שכבר אמר (ונגשו הכהנים בני לוי לשרתו ולברך בשם ה') [לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו] מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. כה תברכו את בני ישראל בנשיאת כפים אתה אומר בנשיאת כפים או בנשיאת כפים ושלא בנשיאת כפים, תלמוד לומר וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם] מה אהרן בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. ר' יונתן אומר [או] מה להלן ראש חודש וקרבן צבור וכ\"ג אף כאן ראש חודש וקרבן צבור וכ\"ג תלמוד לומר כי בו בחר ה' אלהיך (וגו') מקיש בניו לו מה הוא בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי תלמוד לומר ושמו את שמי על בני ישראל בשם המפורש ובמדינה בכנוי דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ) זה מקרא מסורס בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהיה מזכיר את שמי היכן אני נגלה עליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולים. כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל ברכה לגרים מנין לעבדים ולנשים מנין תלמוד לומר (ואני אברכם) [אמור להם] ברכה לכהנים מנין תלמוד לומר ואני אברכם. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים או מול כנגד פנים, תלמוד לומר אמור להם פנים כנגד פנים. כה תברכו את בני ישראל שיהיה כל הקהל שומע. או בינו לבין עצמו תלמוד לומר אמור להם שיהיה כל הקהל שומע. ומנין שחזן צריך לומר להם אמרו, תלמוד לומר אמור להם:" + ], + [ + "\"יברכך ה'\" – בברכה המפורשת. וכן הוא אומר (דברים כ״ח:ג׳-ד׳): \"ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך\" – אימתי? \"כי תשמע בקול ה' אלהיך\". \"יברכך ה' בנכסים\". \"וישמרך\" בנכסים. \"יברכך ה' בנכסים\". \"וישמרך\" בנכסים. רבי נתן אומר: \"יברכך\" בנכסים \"וישמרך\" בגוף. רבי יצחק אומר: \"וישמרך\" מיצר הרע. וכן הוא אומר (משלי ג): \"כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד\". דבר אחר: \"וישמרך\" שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר (תהילים קכ״א:ו׳): \"יומם השמש לא יככה וירח בלילה\". ואומר \"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל\". ואומר \"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך\". ואומר \"ה' ישמרך מכל רע\". ואומר \"ה' ישמר צאתך ובואך\". דבר אחר: \"וישמרך\" מן המזיקים. וכן הוא אומר (תהילים צ״א:י״א): \"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור לך ברית אבותיך, שנאמר (דברים ז): \"ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור לך את הקץ, וכך הוא אומר (ישעיהו כ״א:י״א-י״ב): \"משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור את נפשך בשעת המיתה, וכך הוא אומר (שמואל א כה): \"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים\". שומע אני בין הצדיקים בין הרשעים? תלמוד לומר \"ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור רגליך מגיהנם. וכך הוא אומר (שמואל א ב׳:ט׳): \"רגלי חסידיו ישמור\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמרך בעולם הבא. וכן הוא אומר (ישעיהו מ׳:ל״א): \"וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים\":\n" + ], + [ + "\"יאר ה' פניו אליך\" – יתן לך מאור עינים. רבי נתן אומר: זה מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ט) קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (תהלים ס\"ז) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. ואומר (שם קי\"ח) אל ה' ויאר לנו. דבר אחר: \"יאר\" זה מאור התורה, שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. \"ויחונך\" – במשאלותיך, וכן הוא אומר (שמות ל\"ג) וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. דבר אחר: יתן חנך בעיני הבריות, וכך הוא אומר (בראשית ל\"ט) ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ואומר (אסתר ב) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. ואומר (דניאל א) ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים. ואומר (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. דבר אחר: \"ויחונך\" בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה. דבר אחר: \"ויחונך\" – יחנך בתלמוד תורה. וכך הוא אומר (שם ד) תתן לראשך לוית חן, ואומר (שם א) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. דבר אחר: \"ויחונך\" – במתנת חנם, וכך הוא אומר (תהלים קכ\"ג) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ואומר (שם) חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. ואומר (ישעיה לג) ה' חננו לך קוינו:" + ], + [ + "\"ישא ה' פניו אליך\". בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית י\"ט) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך. והרי דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך (וזה הוא שאמר הכתוב ישא ה' פניו אליך):", + "כתוב אחד אומר \"ישא ה' פניו אליך\", וכתוב אחד אומר (דברים י יז): \"אשר לא ישא פנים\", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? כשישראל עושים רצונו של מקום \"ישא ה' פניו אליך\", וכשאין עושים רצונו של מקום \"אשר לא ישא פנים\". דבר אחר: (ר\"ה י\"ח נדה ע') עד שלא נחתם גזר דין \"ישא ה' פניו אליך\", משנחתם גזר דין \"אשר לא ישא פנים\". כתוב אחד אומר (תהלים סה): \"שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו\", וכתוב אחד אומר (איכה ג): \"סכותה בענן לך מעבור תפלה\". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"שומע תפלה\", משנחתם גזר דין – \"סכותה בענן לך\". כתוב אחד אומר (תהלים קמה): \"קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת\", וכתוב אחד אומר (תהילים י׳:א׳): \"למה ה' תעמוד ברחוק\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"קרוב ה' לכל קוראיו\", משנחתם גזר דין הוא \"ברחוק\". כתוב אחד אומר (איכה ג): \"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב\" וכתוב אחד אמר (דניאל ט): \"וישקוד ה' על הרעה\". כתוב אחד אומר (ירמיהו ד): \"כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי\" וכתוב אחד אומר (ירמיהו ב׳:כ״ב): \"אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם [עונך לפני]\". כתוב אחד אומר (ירמיהו ג׳:י״ד): \"שובו בנים שובבים\", וכתוב אחד אומר (ירמיהו ח׳:ד׳): \"אם ישוב ולא ישוב\". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? עד שלא נתתם גזר דין \"שובו בנים שובבים\", משנחתם גזר דין \"אם ישוב ולא ישוב\". כתוב אחד אומר (ישעיהו נה): \"דרשו ה' בהמצאו\", וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ): \"חי ה' אם אדרש להם\", כיצד יתקיימו שני כחובים הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"דרשו ה' בהמצאו\", משנחתם גזר דין \"חי ה' אם אדרש לכם\". \"ישא ה' פניו\" בעולם הזה, \"אשר לא ישא פנים\" לעולם הבא. דבר אחר: \"ישא ה' פניו\" – יעביר כעסו ממך. \"וישם לך שלום\" בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: \"וישם לך שלום\" בביתך. רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\". דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): \"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום\". דבר אחר: \"ישא ה' פניו\" – יעביר כעסו ממך. \"וישם לך שלום\" בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: \"וישם לך שלום\" בביתך. רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\". דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): \"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום\". גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר (בראשית יח) ואני זקנתי. גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה ע\"י המים (מפני שלום) בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (סוף עוקצין). ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מחויק ברכה אלא שלום. שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו'. ר' אלעור הקפר אומר גדול השלום שאין חותם בו הברכות אלא בשלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ר' אלעזר בנו של ר\"א הקפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי עבודת גלולים ושלום ביניהם כביכול אין (השטן) נוגע בהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר (שם י) חלק לבם עתה יאשמו. הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום שנא' (דברים כ) כי תקרב אל עיר, להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. (שם ב) ואשלח מלאכים ממדבר קריות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת. (שופטים יא) וישלח יפתח מלאכים. מהו אומר ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר (בראשית ט\"ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ואומר (ירמיה לד) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וכו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר (ישעיה נז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים שנאמר (שם) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים שנאמר (שם) אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לאוהבי התורה שנאמר (תהלים קי\"ט) שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים שנאמר (שם לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן אל עושי צדקה שנאמר (שם ל\"ב) והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של הקב\"ה קרוי שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום. ר' חנינא סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר (עמוס ד׳:י״ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. (ישעיה מ\"ה) עושה שלום ובורא (רע) [כל]. גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר (איוב כה) המשל והפחד עמו עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבו צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המידות הללו. (כתוב אחד אומר (שם) עושה שלום במרומיו) (חגיגה יג) כתוב אחד אומר (שם): ", + "היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי. כיצד יתקיימו הפסוקים הללו עד שלא גלו מארצם היש מספר לגדודיו משגלו מארצם אלף אלפים ישמשוניה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא בן יוסי כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר אלף אלפים ישמשוניה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלף אלפים ישמשוניה זה גדוד אחד, וכמה הן גדודיו היש מספר לגדודיו. כתוב אחד אומר (תהלים קמ\"ו) מונה מספר לכוכבים וגו' וכתוב אחד אומר (ישעיהו ס׳:ד׳) שאו עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, כשהקב\"ה קורא הכל עונים מה שאי אפשר לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחד. וכה\"א (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ואומר (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. ואומר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה'. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם וכתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו מגיד שאין (אדם) שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן. וכה\"א (שופטים י״ג:י״ח) ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.(זבחים קטז) כתוב אחד אומר (שמואל ב' כד) ויקן דוד את הגורן בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר (דברי הימים א' כא ) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. מקום הגורן בשש מאות ומקום המזבח בחמשים. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר ויקן דוד את הגורן וכתוב אחד אומר ויחן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל, שש מאות. כיצד יתקימו שני כתובים הללו. הן שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמשים שקל מכל שבט ושבט נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר אומר ויקן דוד את הגורן (ואת הבקר) כמפורש בענין ומהו מפורש בענין ויתן דוד לארנן. אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמשים שקלים. (סנהדרין כא) כתוב אחד אומר (מלכים א' ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים וכתוב אחד אומר (ד\"ה ב' ט') ארבעת אלפים ארוות סוסים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. ארבעת אלפים טסבלאות של ארבעים אלף. (עירובין יד) כתוב א' אומר (שם ד) מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל וכתוב א' אומר (מ\"א ד) אלפים בת יכיל, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אלפים בלח שהן ג' אלפים ביבש. מכאן אמרו חכמים (שבת לה כלים פט\"ו) ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש:", + "וכה\"א (ישעיה כג) בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי' בתולות. אמר הים ומה אני שאיני מתירא שמא אוחיל ושמא אוליד בנים ובנות ושמא אקבור חתניםוכלות, מה אמור בי (ירמיה ד) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (אמר הים) ומה אני שאין בי כל המדות שלו הריני עושה רצון ה', על אחת כמה וכמה בושי צידון:" + ], + [ + "\"ושמו את שמי\" – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"כה תברכו את בני ישראל\" – בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר \"ושמו את שמי\". במקדש בשם המפורש, במדינה בכינוי (סוטה לג). \"ואני אברכם\" – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"כה תברכו\", אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לכהנים מנין? תלמוד לומר \"ואני אברכם\". \"ואני אברכם\" – שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם, תלמוד לומר \"ואני אברכם\". שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל, תלמוד לומר \"ואני אברכם\". אני אברך את עמי ישראל, שנאמר (דברים ט״ו:ו׳): \"כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך כאשר דבר לך\". ואומר (דברים כ״ח:ג׳): \"ברוך תהיה מכל העמים\". ואומר (דברים כ״ח:י״ב): \"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים\". ואומר (יחזקאל לד): \"במרעה טוב ארעה אותם\". ואומר (יחזקאל לד): \"אני ארעה את צאני\"." + ], + [ + "ויהי ביום כלות משה. מגיד הכתוב, שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו; ואותו היום העמידו, משחו – ולא פרקו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בשמיני משחו ופרקו, שנאמר שמות מ \"ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן\". נמצינו למדים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו, המשכן, וכל הכלים – לימשח; בראש חודש הוקם המשכן; בשני נשרפה פרה; בשלישי הזה ממנו תחת הזאה שנייה גילחו. בו ביום שרתה שכינה בבית, שנאמר שמות מ \"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד\". בו ביום הקריבו נשיאים את קרבנם, שנאמר \"ויהי המקריב ביום הראשון\" שאין ת\"ל ראשון, אלא ראשון לכל ימות השנה. בו ביום ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבנות, שנאמר (ויקרא ט) \"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם על המזבח את העולה ואת השלמים\". בו ביום הקריבו בני אהרן אש זרה, שנאמר (ויקרא י) \"ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא... וימותו לפני ה'\". מיתתן לפני ה' ונפילתן בחוץ. כיצד יצאו? היה ר' יוסי אומר: המלאך מדדן מתים, עד שיצאו ונפלו בעזרה; שנאמר (ויקרא י) \"ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש\". מאת פני ה' לא נאמר, אלא מאת פני הקודש. רבי ישמעאל אומר: דבר למד מעניינו, שנאמר \"וימותו לפני ה'\": מיתתם לפנים ונפילתם לפנים. כיצד יצאו? גררום בחכי ברזל: וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם. (מנחות נז) וימשחם מבפנים ומבחוץ ר' יאשיה אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ונמשחו מבחוץ, מדת היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. ר' יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ ומדת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ. תדע לך שאין מקודשות שנאמר (ויקרא כג) \"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים\" [וכו' תאפינה בכורים לה'] הא אימתי הן לה'? – לאחר אפיה. רבי אומר: וימשחם ויקדש אותם למה נאמר? והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו, ומה תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם? מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא:" + ], + [ + "ויקריבו נשיאי ישראל שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו תלמוד לומר ראשי בית אבותם. ולא ראשי בית אבותם לבד אלא אף נשיאי שבטים, נשיאים בני נשיאים הם (נשיאי המטות) [העומדים על הפקודים] הם שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל. שש עגלות צב אין צב אלא מטוקסים שלא היו מחוסרים כלום, רבי אומר אין צב אלא מחופים (וכמנקסי פסקאות] [וכמין גלוסקאות] היו מחופים. ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה סו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות. שש עגלות צב שומע אני עגלה על כל אחד ואחד תלמוד לומר עגלה על שני הנשיאים. שומע אני שור על שני הנשיאים תלמוד לומר ושור לאחד. ויקריבו אותם לפני המשכן באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב\"ה קח מאתם הא הסכימה דעתם לדעת עליונה. ר' נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו ישראל מה שמתנדבים ומה שמחסרים אנו משלימים. כיון שראו נשיאים שהשלימו ישראל את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם לכך התנדבו (בו בתחלה) בתחלה:" + ], + [ + "ויקח משה את העגלות ואת הבקר. הרי משה, נוטלו ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי. [וכן מצינו בדוד בחלוקת ראשי משמרות] לפי [מה] שהם ששה עשר לאלעור ושמונה לאיתמר, שנאמר (דברי הימים א' כד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה וגו' ויכתבם שמעיה [בן נתנאל] הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר. ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א\"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח\"כ] בכתף, שנא' (דברי הימים א ט״ו:י״א) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר\"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה\"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה:", + "ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א\"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח\"כ] בכתף, שנא' (דה\"א טו) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר\"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה\"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה:" + ], + [ + "ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך התנדבו לחנוכת המזבח. ויקריבו הנשיאים באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו את קרבנם לחנוכת המובח, ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו. אם למסעות אם לתולדות עד שנאמר לו מפי הקב\"ה יקריבו למסעות. ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו הנשיאים אם כולם כאחד או כל אחד ואחד יומו עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו כל אחד ואחד יומו שנאמר נשיא אחד ליום. נשיא אחד ליום. לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד יומו, לכך נאמר נשיא אחד ליום:" + ], + [ + "ויהי המקריב ביום הראשון שאין ת\"ל ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה. נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו. או שגבה משבטו והביא, ת\"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. הא מה ת\"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו:" + ], + [ + "קרבנו קערת כסף אחת מגיד שלא נעשו מתחלה אלא לשם קרבנות. מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש, קערה מנין ת\"ל שניהם. מה זה בשקל הקדש אף זה בשקל הקדש. ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. ומה ת\"ל שניהם מלאים, לפי שהוא אומר שלשים ומאה משקלה, שומע אני הואיל ולא שוה לו במשקל לא ישוה לו במדה, [ת\"ל שניהם מלאים.] ומה הפרש בין קערה למזרק קערה גלדה עבה, מזרק גלדו דק. שניהם מלאים סלת מן הנדבה. כף אחת שעושה מה שבתורה אחת, עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת\"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון היא של זהב ומשקלה של כסף. מלאה קטורת זו קטורת נדבה:" + ], + [ + "פר אחד בן בקר. שלא היה בעדרו כמוהו: איל אחד. שלא היה בעדרו כמוהו: כבש אחד בן שנתו לעולה. מגיד שכולם כשרים לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה, ושאר כולם לא הוכשרו? תלמוד לומר \"פר אחד ואיל אחד\", מגיד שכולם כשרים לעולה:" + ], + [ + "ושעיר עזים אחד. לכפר על קבר התהום: ולזבח השלמים בקר שנים. מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים. או בקר שנתפרש בו, כשר לזבח השלמים, ושאר כולם לא הוכשרו לזבח השלמים? ת\"ל לזבח השלמים. מגיד שכולן כשרו לזבח השלמים: זה קרבן נחשון משלו הביא ולא שגבה מן שבטו והביא. זה קרבן זה מביא נדבה ואין היחיד מביא נדבה. זה קרבן זה מביא חטאת שלא על חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא על חטא, זה דוחה את השבת ואת הטומאה ואין היחיד דוחה את השבת ואת הטומאה:" + ], + [ + "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער הקריב את קרבנו מה ת\"ל לפי שבא ראובן וערער אמר דיי שקדמני יהודה (למסעות) אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקדש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר הקרב, אין הקרב אלא שנאמר לו מפי הקדש להקרב למסעות. נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחילה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה, וזכה שניתן בינה בחלקו שנאמר (דברי הימים יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואומר (שופטים ה') ושרי ביששכר עם דבורה, ויששכר כן ברק בעמק. וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר, לישוב משפחת הישובי (במדבר כ״ו:כ״ד) ואין ישוב אלא ב\"ד שנאמר (יחזקאל ל\"ג) ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי (ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים) (דברים ל\"ג) ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך:" + ], + [ + "זאת חנוכת המזבח [ביום המשח אותו] ביום שנמשח בו ביום הקריב. אתה אומר ביום שנמשח בו ביום הקריב או אינו אלא [קודם שנמשח הקריב.] ת\"ל אחרי המשח אותו. [יכול] לאחר זמן [ת\"ל ביום] המשח אותו. [ביוצא בו א\"א] אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום שנמשח היה הצווי (הא מה ת\"ל ביום המשח אותו בו ביום הקריב). מאת נשיאי ישראל מגיד כשם ששוו כולם בעצה כך השוו כולם בזכות. קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: " + ], + [ + "שלשים ומאה הקערה האחת למה נאמר, לפי שנאמר קרבנו קערת כסף אחת, אין לי אלא מזרק אחד שנתפרש בו בשקל הקדש קערה מנין ת\"ל כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. כל כסף וגו' ללמדך שלא ככלי [הדיוט כלי] בית עולמים כלי הדיוט שקלן (אחד ואחד) [כאחד.] וחזר ושקלם אחד אחד או ריבה או מיעט, אבל אלו לא ריבה ולא מיעט. ר' נתן אומר כלי בית עולמים שקלם כלים חזר ועשאן סימון חזר ועשאם כלים לא ריבה ולא מיעט:" + ], + [ + "כפות זהב שתים עשרה למה נאמר לפי שהוא אומר כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף. אתה אומר היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת\"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף. כפות זהב שתים עשרה מעלים על כל אחד [ואחד כאלו] (ש) הקריב י\"ב כפות זהב. שתים עשרה הן הן שהחנדבו ולא אירע בהן פסול:" + ], + [ + "כל הבקר לעולה שנים עשר פרים. למה נאמר לפי שהוא אומר פר אחד בן בקר מלמד שכולם כשרו לעולה. או כבש נתפרש בו כשר לעולה וכולם לא כשרו לעולה ת\"ל פר אחד מגיד שכולם כשרו למעלה מעלים על כל אחד ואחד שהקריב שני עשר פרים אילים שנים עשר. הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול:" + ], + [ + "וכל בקר זבח השלמים. למה נאמר לפי שהוא אומר ולזבח השלמים בקר שנים מלמד שכולם כשרו לזבח שלמים. או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ושאר לא הוכשרו לזבח השלמים ת\"ל ולזבח השלמים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים שמעלים על כל אחת אחת שהקריב עשרים וארבעה פרים הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. לענין שאמרנו:" + ], + [ + "ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת\"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת\"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י\"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]:", + "וישמע את הקל שומע אני קול נמוך, ת\"ל את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול (דברים ה) כתוב אחד אומר (ויהי קולות וברקים) [קול גדול] וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהקב\"ה מדבר הכל שותקין שנאמר (ישעיה כ\"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך, ואומר וידום אהרן דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול וכתוב אחד אומר קול דממה דקה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשהקב\"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר, למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה (שמות כה), יכול יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה ת\"ל אל מול פני המנורה יאירו, שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות. הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע. נמצאו כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה ר' נתן אומר אמצעי מכובד. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, לפי כל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן לכלל דבור. ואמרת אליו הרי זה אמירה לאהרן. בהעלותך את הנרות עשה לה מעלות. אל מול פני המנורה עשה לה מול ופנים. יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקים לעולם, ת\"ל מערב עד בקר. אי מערב עד בקר [יכול כולם ת\"ל] לפני ה' תמיד שיהיה נר מערבי תדיר שממנו מדליק את הנרות בין הערבים:" + ], + [ + "ויעש כן אהרן להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה. [אל מול פני] המנורה עשה לו ופנים. העלה נרותיה עשה לה מעלה. מכאן אמרו אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שהכהן עומד ומטיב את הנרות, הניח הכוז על מעלה שניה ויצא. כאשר צוה ה' את משה, חצי לוג לכל נר ונר [יערוך אוהו אהרן ובניו] אין לי אלא מנורה שעשה בה אה הבנים כאב, הקטורת מנין, הרי אתה דן. נאמר עבודה באהל מועד במנורה ונאמר עבודה בא\"מ בקטורת, אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב. הרי עבודת יוהכ\"פ תוכיח שאף ע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד לא עשה בא הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד לא עשה בת הבנים כאב. לא אם אמרת בעבודת יום הכפורים שלא נאמר בו בגדי זהב באהרן, נילף דבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב מדבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב. אם למדתי למנורה שעשה בה הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה הבנים כאב. והרי עבודת פר העלם דבר של משיח יוכיח שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאעפ\"י שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב לא עשה בה את הבנים כאב. אמרת הפרש, נאמר [במנורה] עבודה באהל מועד (ובמנורה) ובבגדי זהב, ונאמר בה תמיד, ונאמר [בקטורת] עבודה באהל מועד (ובקטורת) ובבגדי זהב ונאמר בה תמיד, ואל תבא עבודת יוהכ\"פ ותוכיח שנאמר בה עבודה באהל מועד אבל אינה בבגדי זהב, ולא פר העלם דבר של משיח שאע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד ובבגדי והב אבל לא נאמר בו תמיד. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר ששוה בשלשה דרכים ואל אלמד דבר ששוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך אחד או בב'. אם למדתי במנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב:" + ], + [ + "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא כמראה, ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראה לו הקב\"ה באצבע. כיוצא בזה אתה אומר החדש הזה לכם ראש חדשים. כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא. מקשה אין מקשה אלא מן קשה מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין. ת\"ל ועשית מנורת [וכו'] או יעשה אברים אברים, ת\"ל ממנה יהיו. מקשה היא עוד למה נאמר והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה ת\"ל מקשה היא, לפי שמצינו (בכלי בית עולמים) [בחצוצרות] שאם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. שומע אני אף במנורה כן ת\"ל מקשה היא שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף ושל ברזל ושל עופרת דברי רבי, ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף של עץ (ושל חרס). אבל אין להם מן קשה אל יעשו מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה. אין לי אלא מנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין [ת\"ל כולה מקשה אחת וגו' יכול אף נרותיה מלקחיה ומחתותיה ת\"ל ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה] (אלא בזמן שהיא) מן הככר ומן הזהב [הם באים ואינם באים] מן קשה. כמראה אשר הראה ה' את משה להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו המקום כן עשה. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וראה ועשה מגיד הכתוב שהראהו הקב\"ה למשה כלים עשויים ומנורה עשויה ונעשית כמה, שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה:" + ], + [ + "זאת אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים, ת\"ל [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (במדבר ה') מבן שלשים שנה, כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה:" + ], + [ + "ומבן חמשים שנה ישוב שומע אני מכל עבודה במשמע ת\"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. ר' יהודה אומר (הואיל ו) חזרה תורה ואמרה לא יעבוד (עוד) אם למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] כך הכהן לא יעבוד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] ת\"ל ולא יעבוד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים. שהיה בדין ומה אם במקום שלא פסל מומים פסל שנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שנים, ת\"ל ושרת את אחיו [וגו'] שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה. שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם. אבל משנכנסו לארץ אין הלוים נפסלים אלא בקול: " + ], + [ + "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר בגנות ישראל הכתוב מדבר שהיה להם אחד עשר חדש שהיו חונים לפני הר סיני. וללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה שבתחלת הספר הוא אומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד [בחדש השני], וכאן הוא אומר בחדש הראשון ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת ועדיין לא אכלו, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה:", + "וללמדך שמונים מיציאתם ממצרים שנאמר בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. באו לארץ התחילו מונים לביאתם שנאמר כי תבואו אל הארץ. נבנה הבית התחילו מונים לבנינו שנאמר (מלכים א' ט) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה. חרב הבית התחילו מונים לחרבנו שנאמר (יחזקאל כו) אחרי אשר הוכתה העיר. תקף עליהם עול השעבוד התחילו מונים לשעבודם שנאמר (חגי א') ובשנת שתים לדריוש (דניאל ב') ובשנת שתים למלכות נ\"נ, וכשם שמונים לשנים כך מונים לחדשים:" + ], + [ + "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו למה נאמר לפי שהוא אומר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ משחיטת הפסח, או אף בשחיטת הפסח ומה אני מקיים תשחטו אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת, או אף בשבת. ת\"ל ויעשו [במועדו] דברי ר' יאשיה. אמר לו ר' יונתן ממשמע הזה עדיין לא שמענו, נם לו רבי יאשיה מפני שהוא אומר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכו' אם ללמד על התמיד שדוחה שבת אינו צריך שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה. ומה ת\"ל במועדו אלא מופנה להקיש לדון הימנו גזרה שוה. נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה מועדו האמור כאן דוחה את השבת אף מועדו האמור להלן דוחה את השבת. בארבעה עשר יום לחדש הזה [וגו' במועדו] למה נאמר והלא כבר נאמר ויעשו [במועדו] אלא בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין, ומה פרה שאינה דוחה את השבת דוחה טומאה, פסח ראשון שדוחה את השבת אינו דין שידחה טומאה. הרי פסח שני יוכיח, שדוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה והוא יוכיח לפסח ראשון שאע\"פ שדוחה את השבת לא ידחה את הטומאה. ת\"ל במועדו בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. ככל חקותיו אלו מצות שבגפו שה תמים זכר בן שנה, וככל משפטיו אלו מצוות שעל גופו [ושלא על גופו] למצה שבעה ולבעור חמץ:" + ], + [ + "וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח למה נאמר (לפי שהוא אומר) [והרי כבר נאמר] (ויקרא כ\"ג) וידבר משה את מועדי ה' ומה ת\"ל וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח. אמר להם שמרו את הפסח בזמנו נמצאו מועדים בזמנם. דבר אחר מלמד ששמע פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל חזר ושנאה להם בשעת מעשה. ד\"א אמר להם הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג מכאן אמרו משה תקן להם לישראל להיות שואלים ודורשים בענין:" + ], + [ + "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה לבד וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר (עמוס ה). ר' שמעון בן יוחאי אומר ישראל לא היו מקריבים ומי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפך [וגו'] (ואומר ויעמוד משה בשער המחנה וגו') ישראל עבדו עכו\"ם ולוים לא עבדו, כי שמרו אמרתך [ואומר ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי, ובריתך ינצורו (כי מולים היו כל העם היוצאים)] ישראל לא היו מולים, ומי היה [מל] שבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו, ככל אשר צוה ה' את משה להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו:" + ], + [ + "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל. ר\"ע אומר מישאל ואליצפן היו ונטמאו לנדב ואביהוא. ר' יצחק אמר (אין צריך) אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים לטהר, ואם מישאל ואליצפן היו יכולים לטהר, (למי) [מי] היו למת מצוה נטמאו, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו. נמצינו למדין שחל ז' שלהם להיות בערב הפסח. ויעמדו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא (שאלו את) [אפשר] משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. (ד\"א ר' אבא) [אבא חנן] אומר משום ר' אליעזר בבית המדרש באו ועמדו לפניהם. ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצות. רבי אומר (אין צריך) הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו. שאין ת\"ל ההמה, אלא מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה. למה נגרע א\"ל אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו (אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים) [אם קדשים שיש להם אחריות קרבים קדשים שאין להם אחריות לא יקרבו. אמר להם אין קדשים נאכלים בטומאה.] אמרו לו אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים. והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטומאה ובשרה נאכל לטהורים, פסח שהוא קדשים קלים דין שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים (א\"ל אין קדשים קרבים בטומאה. א\"ל אם קדשים שיש להם אחריות יהיו קרבים, קדשים שאין להם אחריות לא יהיו קרבים.) אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה כאדם האומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עמו. אמר ר' חדקא [שמעון] השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר\"ע ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח, על מה נחלקו, אם יזרק הדם עליהם אם לאו. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר על (ידיהם) [ידי משה] אלא שמגלגלים זכות ע\"י זכאי וחובה ע\"י חיב:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש זה דבר ששאל, או בדרך רחוקה זה דבר שלא שאל. אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין ת\"ל או בדרך רחוקה הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה ולא ראי דרך רחוקה כראי טמא מת הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון ועשה את השני כך כל שלא טמא שאז הראשון יעשה את השני. בדרך רחוקה איני יודע איזה הוא דרך רחוקה ושערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים (ולפנים) [ולחוץ] וכן לכל [רוח] מדתה (ר\"ע) [שר\"ע] אומר, נאמר טמא מת ונאמר דרך רחוקה. מה טמא מת רצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול. ר' אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ ממקום אכילתו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו. ואיזהו מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים. ר' יהודה אומר [משמו] נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשרו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשרו: ", + "או בדרך רחוקה נקוד על הה\"א, אפי' בדרך קרובה והוא (טמא) לא היה עושה עמהם את הפסח. כיוצא בו (בראשית ט׳:י״ב\"ז) ישפוט ה' ביני וביניך [נקוד על וביניך] שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד. וי\"א על המטילין מריבה בינו לבינה. כיוצא בו (שם יח) ויאמרו אליו איה שרה אשתך, שהיו יודעים היכן היא. כיוצא בו (שם י\"ט) ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד על ובקומה לומר בשכבה לא ידע ובקומה ידע. כיוצא בו (שם ל\"ג) וישקהו שלא נשקו בכל לבו. רשב\"י אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. כיוצא בו (שם ל\"ז) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם שלא הלכו אלא לרעות את עצמם. כיוצא בו (במדבר כ\"א) ונשים עד נפח אשר עד מידבא נקוד עליו שאף מלהלן היה כן. כיוצא בו (שם ג) כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד עליו שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו (שם כ\"ט) ועשרון עשרון נקוד על ועשרון שלא הי' אלא עשרון אחד בלבד. כיוצא בו (דברים כ\"ט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם נקוד [עליו] אמר להם עשיתם הגלוים אף אני מודיע אתכם את הנסתרות: אף כאן אתה אומר בדרך רחוקה נקוד עליו שאפילו היה בדרך קרובה (והיה טמא) ולא היה עושה עמהם את הפסח (ד\"א בדרך רחוקה) [או לדורותיכם] שינהג הדבר לדורות. בחדש השני בארבעה עשר יום הוסיף בו הכתוב שתי מצות חוץ ממצוה האמורה בגופו. ואי זה ועצם לא תשברו בו, במצוה שבגופו הכתוב מדבר. אתה אומר במצות שבגופו הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא במצות שעל גופו. כשהוא אומר ככל חקותיו וככל משפטיו יעשו אותו, הרי מצות שעל גופו אמור. הא מה ת\"ל ככל (חקותיו) [חקת הפסח יעשו אותו] במצות שבגופו הכתוב מדבר. או אף לשבעה למצה ולבעור חמץ ת\"ל ועצם לא תשברו בו. עצם היה בכלל יצא מוצא מן הכלל. מה עצם במצוה שבגופו הכתוב מדבר, אף כשהוא אומר ככל (חקותיו) [חקת הפסח] במצוה שבגופו הכתוב מדבר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר חוקה האמורה בפסח אינה אלא בגופו: " + ], + [ + "והאיש אשר הוא טהור [יעשו אותו] שומע אני אחד יחיד ואחד צבור עושה פסח שני, ת\"ל ויהי אנשים, היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (והאיש) [איש וגו'] היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים. וכן [מדתה] לכל [רוח] (מדתה). ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה, דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלם. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון ענש כרת. אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ודוחה את הטומאה, או לא אמא אלא על פסח שני. אמרת, כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. חטאו ישא האיש ההוא אין לי אלא איש, אשה מנין. תלמוד לומר ונכרתה הנפש ההיא להביא את האישה:" + ], + [ + "וכי יגור אתכם גר שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר כאזרח. מה אזרח בארבעה עשר, אף גר בארבעה עשר. ר' שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני, תלמוד לומר כאזרח. מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני, כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כחקת הפסח, אין לי אלא בפסח אין לי אלא בפסח שוה הגר לאזרח בכל מצוות שבתורה מנין, ת\"ל חקה אחת יהיה לכם. בא הכתוב והשוה הגר לאזרח לכל מצות שבתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו שומע אני הואיל ונוסעים וחונים על פי הדיבור יכול לא יהיו צריכים חצוצרות, ת\"ל עשה לך. מגיד הכתוב שאף על פי שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה', צריכים חצוצרות. עשה לך משלך [קח לך משלך]. ויקחו אליך משל צבור, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר, ומה ת\"ל עשה לך קח לך משלך אני רוצה מבהם. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר, (למה נאמרה פרשה זו) לפי שהוא אומר בעת הוא אמר ה' אלי פסל לך [ועשית לך ארון עץ] ולא היה אלא משל צבור [שנאמר ועשו ארון עצי שטים] (הא מה ת\"ל) [אף] קח לך עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר. [ומה ת\"ל ועשית לך ארון עץ, אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום]:" + ], + [ + "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה [אל פתח אהל מועד] ואם באחת יתקעו [ונועדו אליך הנשיאים] אבל לא שמענו להיכן, הרי אני דן נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים, פה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, ת\"ל (במדבר לו) וידבר משה אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמים. ר' יונתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (שמות ל\"ד) ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה ואח\"כ נגשו כל ב\"י, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים אף פורטני בכל דברות שבתוררה שיהיו הנשיאים קודמים. אלא מה ת\"ל וידבר משה אל ראשי המטות בא הכתוב ללמד שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים:", + "ותקעתם תרועה תרועה בפני עצמה ותקיעה בפני עצמה. אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או תקיעה ותרועה (כאחת) [אחת היא]. כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרי (תקיעה אמורה הא מה ת\"ל) תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אין לי אלא תקיעה לפני תרועה, תקיעה לאחר תרועה מנין. ת\"ל תרועה יתקעו למסעיהם. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תקיעה לאחר תרועה אף תרועה האמורה כאן (תרועה) [תקיעה] לאחר (תקיעה) [תרועה] ומה כאן תקיעה לפני תרועה אף להלן תקיעה (אחר) [לפני] תרועה הא למדת שתוקע ומריע ותוקע [ר' ישמעאל בנו של] ר' יוחנן בן ברוקא אומר [אינו צריך הרי הוא אומר] ותקעתם תרועה [שנית] שאין ת\"ל [שנית] אלא זה בנה אב לתקיעה שתהיה שניה לתרועה. הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע. אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע. שלש תרועות נאמרו בר\"ה שבתון זכרון תרועה (ויקרא כג) והעברת שופר תרועה (שם כה) יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ\"ט) שתי תקיעות לכל אחד ואחד. נמצינו למדין לר\"ה שלש תרועות ושש תקיעות. שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מן התורה, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא. ר' שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי חורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מן התורה, והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם (מדברי סופרים) לתלמודו הוא בא.:", + "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה או כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב, ת\"ל תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהן וי\"א שלש לכל רוח:" + ], + [ + "בהקהיל את הקהל למה נאמר לפי שהוא אומר (ותקעו בהן ונועדו אליך) [והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות] מה הקהל את העדה בשתים [שנאמר ותקעו בהן ונועדו] אף (הקהל את הקהל) [מסע המחנות] בשתים. אי מה (הקהל את העדה) [מסע המחנות] תוקע ומריע ותוקע, אף הקהל אקהל תוקע ומריע ותוקע. ת\"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו:" + ], + [ + "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות למה נאמר לפי שהוא אומר [ותקעו בהן] ואם באחת יתקעו, שומע אני אף ישראל במשמע ת\"ל ובני אהרן הכהנים. בין תמימים ובין בעלי מומין,דברי ר' טרפון. ר\"ע אומר תמימים ולא בעלי מומין. נאמר כאן כהנים ונאמר להלן (ויקרא א) כהנים, מה כהנים האמור להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמור כאן תמימים ולא בעלי מומין. אמר לו ר' טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו (שהיה) [והיה] עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן שמא בר\"ה וביהכ\"פ ביובל. אמר לו העבודה, שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. והיו לכם לחקת עולם למה נאמר לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף, שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושה (לבניו) [לדורות] ת\"ל לכם לחקת עולם, לחקה ניתנו ולא לדורות. מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות:" + ], + [ + "וכי תבואו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם. [על הצר הצורר אתכם] במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת\"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י\"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה ה' למלך על כל הארץ. ר\"ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת\"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור. והרעותם בהצוצרות וגו', ר\"ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. נזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות:" + ], + [ + "וביום שמחתכם (ובמועדיכם) אלו שבתות. ר' נתן אומר אלו תמידים. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. ותקעתם בתצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר בשל צבור. ר' שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד ת\"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד, ת\"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים. ת\"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. אני ה' אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו, ת\"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. ר\"נ אומר א\"צ, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלהיכם זה מלכויות. א\"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח\"כ זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו, תלמוד לומר וה' אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' קול שלם גמול לאויביו (ישעיהו סו:ו)" + ], + [ + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]\". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): \"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן\" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): \"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה\", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר \"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן\" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): \"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]\". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): \"הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל\" ואומר (יחזקאל ח, ג): \"אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה\". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): \"רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב\". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמ (שמות יח, כא): \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'\". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]\" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה\"א ב, נה): \"וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים\". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל\" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): \"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'\" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) \"וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'\". (שם, ז) \"וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם\" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) \"וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'\" (שם, י) \"וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ\".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה\"א ב, נה): \"הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]\". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): \"וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם\" (שם, יט) \"לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים\". ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל! והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל! אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח. והרי דברים ק\"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם – כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) \"ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע\" – עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) \"וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) \"הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי\". והרי דברים ק\"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) \"לא תחיה כל נשמה\", על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) \"ויהויקים ואנשי כוזיבא\", ויהויקים – שקיים להם יהושע. כוזיבא – שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) \"מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך\" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק\"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם – קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) \"עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות\". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא! (דברי הימים א ד) \"ויואש ושרף אשר בעלו למואב\". יואש ושרף – זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. \"אשר בעלו למואב\" – שנשאו נשים מואביות, \"אשר בעלו למואב\" – שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. \"והדברים עתיקים\" – כל אחד ואחד מפורש במקומו. \"ויושבי נטעים\" – זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. \"וגדרה\" – זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. \"עם המלך במלאכתו ישבו שם\" – נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר \"במלאכתו ישבו שם\". והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) \"לא תבואו בם והם לא יבואו בכם\", על שקירבה את עצמה – קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום – על אחת כמה וכמה! ואם תאמר: בישראל לא היתה כן – והרי כבר נאמר (שמות א) \"ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות\". שפרה – זו יוכבד, פועה – זו מרים. שפרה – שפרה ורבה, שפרה – שמשפרת את הוולד, שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה – שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) \"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו\". (שמות א) \"ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים\". \"בתים\" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) \"מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים – את בית ה'\" – זו כהונה, \"ואת בית המלך\" – זו המלכות:", + "זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) \"וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל\" – זו מרים, שנאמר (שמות טו) \"ותצאן כל הנשים אחריה\". \"בן הרום\" – זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) \"כל חרם בישראל לך יהיה\". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב׳:י״ט) \"ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה\". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו – מן השמים מקריבים אותו:", + "חתן משה – זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך: נוסעים אנחנו – נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים – אלא מיד לארץ ישראל. וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) \"כי אנכי מת בארץ הזאת\", שאין ת\"ל \"אינני עובר את הירדן\"! – אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן! אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? – אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס – אף אנו אין נכנסים! ד\"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? – שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס – אף אני איני בא! אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם – ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) \"והיה השבט אשר גר הגר אתו...\"? אלא, אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה – מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן – מתכפר לו בשבט בנימן. ד\"א: אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל: לכה אתנו והטבנו לך – וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק\"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק\"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם: כי ה' דבר טוב על ישראל – וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה: " + ], + [ + "ויאמר אליו לא אליך אמר להם אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לי משפחה אבל אנו יש לי משפחה ויש לי ארץ ויש לי נכסים ודיינא הייתי בארצי אם איני הולך מסני ארצי אלך מפני נכסיי ואם איני הולך מפני נכסיי אלך מפני מולדתי:" + ], + [ + "ויאמר אליו אל נא תעזוב אותנו אין נא אלא לשון בקשה א\"ל אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירה עליך עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו ד\"א כסבור אתה שאתה מרבה כבוד אין אתה אלא ממעט כמה גרים ועבדים להיכנס תחת כנפי השכינה: והיתה לנו לעינים שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם ירתו חתנו של מלך לא קיבל עליו ק״ו לשאר בני אדם: כי על כן ידעת חנותינו במדבר א\"ל אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר ויניח וילך כדיי הוא הדבר אתה שראית תניח ותלך. לא נא תעזוב וגו' ר' יהודה אומר אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים שנאמר וה' תן את חן העם בעיני מצרים (שמות יב) תניח ותלך ד\"א והיית לנו לעינים אפילו אין דיינים אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם (שמות י״ח:כ״ג) והלא אף ביד משה היה מסיני שנא׳ וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י״ח:כ״ג) ולמה נתעלם ממשה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתו ד\"א שתהא חביב עלינו כגלגל עינים שנאמר ואהבתם אתה גר (דברים י) וגר לא תלחץ (שמות כ״ג:ט׳) וגר לא תונה ולא תחלצנו (שמות כב): " + ], + [ + "והיה כי תלך עמנו וגו' וכי מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה א\"ל כל מי שיכנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה שנאמר ויהי כשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים (מלכאים א ו) צא מהם ארבעים שנה שהלכו כמדבר נמצאו אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה וכיון ששרתה שכינה בחלקו של בנימן באו בני בנימן ליטול חלקם באו ופינו אותו מפניהם שנאמר ובני קיני חותן משה וגו' (שופטים א א):" + ], + [ + "ויסעו מהר ה' שלשת ימים אפשר לומר כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א) ומה ת\"ל ויסעו מהר ה׳ מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו לארץ משלו משל למה הדבר דומה לבני אדם ש יוצאי׳ למלחמה בשעה שהם יוצאים הם שמחי׳ וכל זמן שהם מתיגעי׳ ידיהם מתרשלות אבל ישראל אינו כן אלא כל זמן שהם מיגעים הם שמחים ואומרים נלך נירש ארץ ישראל: וארון ברית ה' נוסע לפניהם אמרו אבותינו חטאו נגזרה עליהם גזרה במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד) אבל אנו לא נחטא ונמות ונלך ונירש את א'י: וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה ר' שמעון בן יוחי או' (וארון) ברית יי' נוסע לפניהם למה נאמר אלא וארון ברית ה' משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו מתקן להם מקום שישרו כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו: לתור להם מנוחה מה ת\"ל לפי שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד [וג'] (במדבר כא) כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים אמרו מתו מרגלים שלהם נלך ונלחם בם ר\"ש בן יוחי אומר כי בא ישראל דרך האתרים כיון שמת אהרן אמרו מת כהן נחל שלהם הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה (עמהם) מלחמה הרי שער שנלך ונלחם בם ר' שמעון בן יוחי אומר גנות גדולה היתה, כידן של ישראל בשעה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א) אמר להם המקום אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם כשאתם נכנסים בארץ זבת חלב ודבש עעכ\"ו שאזון ואפרנס אתכם:" + ], + [ + "וענן ה' עליהם יומם מכאן אמרו ז' עננים הם וענן יי עליהם יומם ועננך עומד עליהם (במדבר יד) ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במדבר יד) ובהאריך הענן (במדבר ט) ובהעלות הענן (במדבר ט) ואם לא יעלה הענן (במדבר ט) כי ענן ה׳ על המשכן (שמות מ) ז' עננים היו ארבע מארבע רוחותם ואחת למעלה ואתת למטה ואחת מלפניהם הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו (ומכני) [ומכה] את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם ורבי יהודה אומר י'ג חיו ב' מכל רוח ורוח ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם ר' יאשיה אומר ד' רבי אומר ב':", + "וענן ה׳ עליהם יומם על חחיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים:", + "וענן ה' עליהם יומם מנין אתה אומר שאם חיה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך עמו אחוריו עד שעה שחוזר ת\"ל וענן ה' עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה ת\"ל יומם ביום מנין ואין מגין בלילה אמור מעתה עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום ת\"ל ואש תח' לילה בו (שמות מ) בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום או כשם שמאיר לישראל כך מאיר לאומות העולם ת\"ל ואש תהיה לילה מלעיני כל ישראל (שמות מ) על ישראל הוא מאיר ואינו מאיר לאה\"ה ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אוסר כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר אלא אפי׳ נכנס אדם חדר לפנים מן ההדר כפו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר ת\"ל לעיני כל ישראל בכל מסעיהם (שמות מ) הא אפילו אדם נכנס חדר לפניהם מן החדר עמוד האש מאיר לפניו:" + ], + [ + "ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו \"ספר שנמחק ונשתייר בו פ\"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים\". ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? – \"ויהי העם כמתאוננים\". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו – הלך לו לצור. הגיע לצור – הלך לו לצידון. הגיע לצידון – הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה – התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל\"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל\"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!", + "ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) \"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו\". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני. ד\"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע – אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה – אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים \"על פי ה' יחנו וע\"פ ה' יסעו\":", + "קומה ה' ויפוצו אויביך – אלו המכונסים. וינוסו משנאיך – אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? – אלא כשפניך אתנו – אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו – אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) \"אם אין פניך הולכים\" ואומר (שם) \"ובמה יודע איפוא\", ואומר (יהושע י) \"ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון – וה' השליך עליהם אבנים גדולות\", (תהלים פג) \"אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים\":", + "וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) \"ברוב גאונך תהרוס קמיך\", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) \"אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד\". מפני מה? (תהלים פג) \"כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש\". מפני מה? (שם) \"על עמך יערימו סוד\", (תהילים ע״ג:כ״ז) \"כי הנה רחיקיך יאבדו\". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) \"הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי\". וכן הוא אומר (זכריה ב) \"כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו\" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) \"למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) \"והנם שולחים את הזמורה אל אפם\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א׳:י״ב) \"הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) \"ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) \"אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו\", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) \"אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים\". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב׳) \"מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי\". ואומר (משלי ד׳:ג׳) \"כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי\". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) \"מרכבות פרעו וחילו ירה בים\". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) \"מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא\". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור\". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) \"ועשבא כתורין יאכל\". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) \"ואותו תלו על העץ\". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) \"ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר\". וכן הוא אומר (ישעיה סג) \"בכל צרתם לו צר\". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) \"יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה\". וכן הוא אומר (בראשית לט) \"ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף\". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) \"מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו\". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) \"הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה\". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) \"למענכם שולחתי בבלה\". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) \"מי זה בא מאדום\". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) \"ושב ה' אלהיך את שבותך\". והשיב לא נאמר, אלא \"ושב ה'\". ואומר (שיר השירים ד) \"אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי\": ", + "רבי אומר: כאן אתה אומר \"קומה ה'\", וכאן אתה אומר \"שובה\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר \"קומה ה'\". נמצאת מקיים \"קומה ה'\" – ונמצאת מקיים \"שובה ה'. ובנחה יאמר. מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – אלפים, וחונים – רבבות. אמר משה: אינני מניח את השכינה, עד שתעש לישראל רבבות ואלפים! שמתשובה שאמר – אתה יודע מה אמר להם: \"ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים\". אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו! אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו – משלי, אבל הוא – יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב. ובנחה יאמר – מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) \"רכב אלהים רבותים אלפי שנאן\". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות – כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות:" + ], + [ + "ויהי העם כמתאוננים. אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים, וחזרו לקלקולם הראשון. ויהי העם. אין העם אלא הרשעים, שנאמר שמות יז מה אעשה לעם הזה, (במדבר יד) עד אנה ינאצוני העם הזה, (ירמיה יג) העם הזה העם המאנים לשמוע. וכשהוא קוראן \"עמי\" – אין עמי אלא כשרים, שנאמר שמות ז שלח עמי ויעבדני, (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, (מיכה ו) עמי זכור נא: כמתאוננים. אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום; שכן הוא אומר ביורם בן אחאב מלכים ב ה דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. רבי אליעזר אומר: אין כמתאוננים אלא כמתלהמים. וכן הוא אומר (משלי כו) דברי נרגן כמתהלמים. וכן הוא אומר (דברים א) ותרגנו באהליכם. מהו כמתלהמים? סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם, שנאמר (משלי כו) והם ירדו חדרי בטן. ר' יהודה אומר: אין כמתלהמים אלא כמדוים את עצמם, שנאמר (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו. רבי אומר: כמתאוננים רע – אין לי אלא עבודה זרה, שנאמר [[דברים לא] כי תעשו הרע בעיני ה': באזני ה'. מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר. אמרו לו: שתוק, שלא ישמע המלך. אמר להם מי אמר לכם? שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו! אף ישראל מתכוונים להשמיעו למקום! וישמע ה'. שמע המקום ונתמלא עליהם חימה: ותבער בם אש ה'. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה, עד שלא עמדו, לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים. אבל אי אתה יודע במי נגעה האש תחילה, והרי הוא אומר \"ותאכל בקצה המחנה\", יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: ותאכל בקצה המחנה – במוקצים שבהם, בגדולים שבהם, וכן הוא אומר (שופטים יא) וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין." + ], + [ + "ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילם, והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה'! ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה? היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך, אמר לו: צא ובקש לי מאבא. כך הלכו ישראל אל משה, אמרו לו: בקש עלינו מלפני המקום. יכול שעיכב משה בידן? – ת\"ל ויצעק משה אל ה'. יכול שעיכב בידו המקום? – ת\"ל ותשקע האש, ששקעה האש במקומה. אלו חזרה לה לשמים – סופן היו חוזרים לקלקולם, ואלו חזרה לאחת מכל הרוחות – היתה קופלת את כל הרוח והולכת, אלא ותשקע האש – ששקעה במקומה. ויקרא שם המקום ההוא תבערה. אין תבערה, אלא כאדם שהוא אומר \"תבער אש פלוני במקום\" כך אמר להם משה לישראל: עשיתם תשובה – ותשקע האש; ואם לאו – עדין היא במקומה: כי בערה בם אש ה'. על מה שאירע נקרא, ולא כך היה שמו מקודם. כיוצא בו שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה, ולא כך היה שמו מקודם? – ת\"ל על ריב בני ישראל, על מה שאירע נקרא שמו. כיוצא בו (במדבר יא) ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול כך היה שמו מקודם? ת\"ל כי שם קברו את העם המתאוים, על מה שאירע נקרא. עדין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר: והאספסוף אשר בקרבו – אלו הגרים המוסיפים מכל מקום.ר' שמעון בן מנסיה אומר: אלו הזקנים. נאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אם כך היו הזקנים – ק\"ו לשאר בני אדם.כיוצא בו (בראשית ו) ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה היו בני הדיינים עושים? היו אוחזים נשים מן השוק, ומענים אותם. אם כך היו בני הדיינים עושים – ק\"ו לשאר הטרטין: התאוו תאוה. יכול שהיו מתרעמים על דבר שלא טעמו מימיהם? ת\"ל התאוו תאוה, היו מתרעמין על המן, שהיה יורד בכל יום, ולא היו מתרעמים על דבר שלא טעמו אותו מימיהם, שנאמר וישובו ויבכו גם בני ישראל – מלמד שאף הראשונים היו בני ישראל: ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום:" + ], + [ + "זכרנו את הדגה. וכי יש בענין, שהיו המצרים נותנים להם דגים בחנם? והלא כבר נאמר (שמות ה) ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם. אם תבן לא היו נותנים להם בחנם, דגים היו נותנים להם בחנם? – ומה אני אומר חנם – חנם מן המצות: ואת הקשואים. ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו? משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג, והיה יושב ומפקדו ואומר לו: הנראה שלא יאכל מאכל רע, ולא ישתה משקה רע! ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו, לומר: לא מפני שאוהבני, אלא שאי אפשר לו שאוכל. וחכמים אומרים מן היה להם לישראל – לכל דבר שרוצים, אלא שלא היו רואים בעיניהם, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו. אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב: " + ], + [ + "ועתה נפשינו יבשה אין כל. אמרו: עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו! יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל? אמרו לו לר' שמעון: ומה אתה מקיים (דברים כג) ויתד תהיה לך על אזניך? אמר להם מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם – יוצא מהם, אבל המן – אין יוצא מהם לעולם. שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש. במובלע באיברים. אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שלא אמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים \"בלתי אל המן עינינו\", והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. והמקום הסכים על ידו (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה. כיון שידע שכלתו היא – לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בו אתה אומר (דברים כה) ואתה עיף ויגע: על ישראל הוא אומר ואתה עיף ויגע, ועל עמלק הוא אומר (דברים כה) ולא ירא אלהים. כיוצא בו (שופטים ה) \"מדוע בושש רכבו לבוא\". אמרה אמו של סיסרא (שופטים ה) חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה. אמרה אשתו (שופטים ה) הלא ימצאו יחלקו שלל. נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש. אמרה לה: אל תצפי לבנך סיסרא מעתה, (שופטים ה) כן יאבדו כל אויביך ה'. כיוצא בו שמואל א ד אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו שמואל א ד אלה הם האלהים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו עשר מכות היו לו, והביאם על המצרים, שוב אין לו מכה מעתה. אמר להם המקום: אתם אומרים שאין לי מכה? מכה אביא אליכם שלא נהייתה מעולם! והיה אחד מהם יושב בטבור, ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו, וחוזר לתהום. וכן הוא אומר שמואל א ה ותכבד יד ה' על האשדודים. כיוצא בו (ירמיה כו) ויאמרו כל השרים וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות, ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם מיכה המורשתי היה נביא, ההמת המיתו חזקיה מלך יהודה? – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים מהם אומרים (ירמיה כו) גם איש מתנבא בשם ה' אריהו בן שמעיהו. וישמע המלך יהויקים ויבקש המלך להרוג... וישלח המלך יהויקים אנשים על מצרים ויוציאו את אוריה. אמרו: כשם שאוריה נהרג – כך ירמיהו חייב ליהרג. אך יד אחיקם בן שפן היה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בו (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבוקר. לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה, ואומר: אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש! מלמד שהאשה נקנית בבעילה: עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה! נשבע ליצרו הרע: חי ה' אם אגענה! ולאשה אמר: שכבי עד הבוקר. אף כאן אתה אומר אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור שעל מה שאמר זה לא אמר זה ועל שאמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים \"בלתי אל המן עינינו\" והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח." + ], + [ + "שטו העם ולקטו. יכול מפני שמצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים? תלמוד לומר שטו העם. לפתח ביתו היה יושב ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו, ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס: וטחנו בריחים. והלא לא ירד לריחים לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הנטחנים שבריחים או דכו במדוכה. והלא לא דכו במדוכה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הדוכים במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד? מנין אתה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים, אלא מן המן היתה מתקשטת – ת\"ל דכו – אודכו. ואומר (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר: ובשלו בפרור. והוא לא ירד לקדירה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתבשלים בקדירה: ועשו אותו עוגות. והוא לא ירד לתנור לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד? מנין לשאר המלקטים שבשדה? ת\"ל \"לקטו\" ולקטו. משל לאדם שאמר: רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים: והיה טעמו כטעם לשד השמן. זהו לשון טורקים. ד\"א משמש לשלשה לשונות: הלייש והשמן והדבש. כלייש זה, שערוך בשמן ומקוטף בדבש – כך היה ברייתו של מן, וכך היו ישראל כשרים אוכלים אותו. ד\"א והיה טעמו כטעם לשד השמן. מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו – כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם. ד\"א מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו מזיקו – כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקן. ד\"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה – כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים. משל אומר לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. ד\"א מה הדד הזה תינוק ומצטער בשעה שפורש ממנו – כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן, שנאמר (יהושע ה) וישבות העם ממחרת. משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? – מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים – מפני שאין לי דבילה. כל אלו היו בידן של ישראל. אותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה, שאכלו ממנו כל מ' שנה – לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען: וברדת הטל. מלמד שהיה יורד על האיסקופים ועל המזוזות. יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך? – ת\"ל שמות טז והנה על פני המדבר דק מחוספס, כגליד היה יורד תחילה, ונעשה לארץ כמין סק בקוטלא, והמן יורד עליו; ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים – הרי למטה. אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו? ת\"ל שמות טז ותעל שכבת הטל. מלמד שהיה מונח כמין דלוסקמא, והם קורים קריאת שמע ומתפללים, ואדם יוצא לפתח ביתו, ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו! ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס. כיוצא בדבר ר' שמעון אומר: מפני מה לא היה יורד בפעם אחד בשנה? כדי שיהפכו את לבן לאביהם שבשמים. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו. פעם אחת חזר וגזר עליו, להיות מפרנסתו בכל יום. אמר הבן: אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי – דיי לי. כך ישראל: היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקיבות – היה יושב ומצפה ואומר: שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב? יהי רצון מלפניך שירד! ונמצאו הופכים את לבם לשמים. כיוצא בדבר ר' דוסתאי ברבי יוסי אומר: מפני מה לא ברא המקום חמים בירושלים כחמי טבריה? – כדי שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אין אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו! ונמצאת עלייה שלא לשמה:" + ], + [ + "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. היה ר' נהורי אומר: מנין שהיו ישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות? מלמד שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו, ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות – היו מצטערים: בוכה למשפחותיו. לפי שגבה לבם בחטא, נזדווגו משפחות משפחות – והוא אומר את הדברים ברבים: איש לפתח אהלו. מלמד שהיו ממתינים למשה עד שיוצא מפתח בית המדרש, והם יושבים ומתרעמים: ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. כאן הקב\"ה ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל הקב\"ה מגביה ומשה ממיך:" + ], + [ + "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו? והיכן דבר לו כן? בשעה שאמר לו שמות לב לך נחה את העם אל אשר דברתי לך. לפיכך הדבר תלוי בך. או לא תלוי בך? ת\"ל וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. אמר להם: היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם! אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם, וסוקלים אתכם באבנים! מאין לי בשר. וכי אחד הוא או שנים לסובלם? אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. לפי שהראה הקב\"ה למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהם. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו, אמר לספקלטור: הרגני עד שלא תהרוג את בניי. לא כשם שנאמר בצדקיהו מלכים ב כה וישחט את בני צדקיהו לעיניו ואח\"כ את עיני צדקיהו עיור. כך אמר משה לפני המקום: אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. הא יפה לי להורגני תחילה ואל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהם:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א\"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך: אספה לי. שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר \"לי\" קיים לעולם ולעולמי עולמים: בכהנים הוא אומר וכהנו לי (שמות כה) בלוים הוא אומר והיו לי הלוים (במדבר ח) בישראל הוא אומר כי לי בני ישראל עבדים. (ויקרא כה) בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל. (במדבר ח) במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש (שמות כה) במזבח הוא אומר מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ) בשמן המשחה הוא אומר שמן מחשת קודש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א) במלכות הוא אומר כי ראיתי בבניו לי לי מלך (שמואל א טז) בקרבנות הוא אומר להקריב לי במועדו. (במדבר כח) הא בכל מקום שנאמר לי קיים לעלם ולעולמי עולמים: שבעים איש – שתהא סנהדרים של שבעים. שבעים איש – שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים: מזקני ישראל. לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים; ובכל מקום שאתה מוצא זקנים המקום חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אתה אומר לך ואספת את זקני ישראל. (שמות ג) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל.(שמות כ״ד:א׳) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם.(שמות כ״ד:י״ד) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. (ויקרא ט) הא בכל מקום שאתה מוצא זקנים – המקום חולק כבוד לזקנים. רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין שאף לעתיד לבוא כן, המקום חולק כבוד לזקנים? – שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. (ישעיה כד) והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים – ק\"ו בשר ודם עתיד לחלוק כבוד לזקנים! וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כביכול מחוללים על הכל! אבל ישעיהו על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מז, ו): אשר ידעת כי הם זקני העם. אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני: כי הם זקני העם ושוטריו. מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א\"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו, ואומרים: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר! כמה שנא' שמות ה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר; ואמרת: הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצריים – יבואו ויראו בריוח עמהן: ולקחתם אותם אל אהל מועד. אמר לו קחם בדברים תחילה: אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם! – וחוזר ואומר להם דברי פגם: היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם! על מנת כן תהו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים! – מה שהתנתי עמך התנה עמהם: והתיצבו שם עמך. הכניסם עמך אל אהל מועד, ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו נוהגים בך, ויהיו אומרים: חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב\"ה:" + ], + [ + "וירדתי – זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה: וירדתי עמך, ולא עמהם: ואצלתי מן הרוח. למה משה דומה באותה שעה? – לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום; כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום: ונשאו אתך. למה נאמר לפי שהוא אומר (דברים א) איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם, לכך נאמר ונשאו אתך במשא העם:" + ], + [ + "ואל העם תאמר התקדשו למחר. אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות! כשהוא אומר (ירמיה יב) הקדישם ליום הריגה ואומר (יואל ב׳:ט״ו) קדשו צום קראו עצרה ואומר (ירמיהו כ״ב:ז׳) וקדשתי עליך משחיתים. עד חודש ימים. בכשרים הוא אומר \"עד חודש\" כשמתמצים ומתמטים על מטותיהם ואח\"כ היתה נשמתם יוצאה. ברשעים הוא אומר \"הבשר עודנו בין שיניהם\", כיון שהיה נותנו לתוך שיניו היתה נשמתו יוצאה: והיה לכם לזרא. שתהו מרחיקים אותו יותר ממה שהייתם מקרבים אותו: יען כי מאסתם את ה'. אמר להם המקום מי גרם לכם לומר דברים הללו? שנתתי שכינתי ביניכם, שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לתוך דברים הללו, לכך נאמר \"יען כי מאסתם את ה אמר בקרבבם'\". " + ], + [ + "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי. ר' שמעון בן יוחאי אומר, ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו שני דברים, ודבריי נראים משל רבי: הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר – ספיקין הן להן. ואני אומר: וכי מפני שאין להם בשר הם מתרעמים? והלא כבר נאמר ביציאתם ממצרים שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול שאכלום במדבר? ת\"ל (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. את כל דגי הים יאסף להם – אפילו אתה מכניס להם דגים לאכול היו מתרעמים! והלא הלכה עמהם באר במדבר והיתה מעלת להם דגים שמנים יותר מצרכם! – אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד\"א: לפי שהראהו המקום למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהן. אמר משה לפני המקום: אדני, כלום הגון להם שתתן להם ותהרגם? אומרים לחמור טול כור של חטים ונחתוך ראשך? אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול? אמר לו: אם לאו מה אתה אומר? אמר לו הריני הולך ומפייסם. אמר לו עד שאתה כאן – אני אומר לך שאין שומעים לך. כיון שהלך משה אצלם, אמר להם: היד ה' תקצר? (תהלים עח) הן הכה צור ויזובו מימיו ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו? אמרו: פשרה היא זו! אין בו כח לתת אלינו שאלתינו!", + "וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב\"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה: מה אני עושה? הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט, וחמשה חמשה לשני שבטים! איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה? עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם \"זקן\" ונטל שני פתקים חלקים, ובללן והטילם לתוך קלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתק וכתוב עליו \"זקן\" היה אומר לו משה כבר קידשך המקום; וכל מי שהיה נוטל פתק שלא היה כתוב בתוכו \"זקן\" היה משה אומר לו: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך? כיוצא בו אתה אומר [[במדבר ג] \"ואת פדויי השלשה...\" אמר משה: מה אני אעשה? עכשיו כל אחד ואחד אמר פדאני לוי! עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם לוי, ונטל פתקים וכתב עליהם כסף חמשת שקלים, ובללם והטילם בקלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתקו וכתוב היה עליו בן לוי – אומר לו כבר אתה פדוי. ומי שנטל פתקו וכתוב עליו כסף חמשת שקלים – היה משה אומר לו צא ותן פדיונך! ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדי לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמם. אמר להם המקום: אתם מעטתם עצמכם – אני אגדל אתכם יותר מכולם! בשבעים זקנים אומר \"ויתנבאו ולא יספו\" יתנבאו לפי שעה. באלדד ומידד הוא אומר \"ויתנבאו במחנה\", שהיו מתנבאים עד יום מותם. ומה היו אומרים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ:" + ], + [ + "וירץ הנער ויגד למשה. יש אומרים זה יהושע, כענין שנאמר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר \"ויען יהושע בן נון משרת משה\", הא לא היה ראשון יהושע! אדני משה כלאם. אמר: רבוני, כלאם מן העולם, בני אדם שמבשרים בשורה זו רעה. רבי אומר: אוסרם בזיקים ובקולרות, כמה שנאמר (ירמיה לז) ונתתם אותו בית הכלא: ויאמר לו משה המקנא אתה לי. אמר לו: יהושע, בך אני מקנא! לואי אתה כיוצא בו ולואי כל ישראל כיוצא בך! מי יתן את כל עם ה' נביאים: ויאסף משה אל המחנה. מלמד שלא הביא עליהם הפורענות עד שנכנסו כל הצדיקים במחנה:" + ], + [ + "ורוח נסע מאת ה'. מלמד שהיתה פורחת כגזים האלו של צמר ויגז שלוים מן הים יש אומרים הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה: ויטוש על המחנה כדרך יום כה. כלפי צפון. וכדרך יום כה. כלפי דרום. ר' שמעון אומר: כדרך יום כה מלמעלן וכדרך יום כה מלמטן: וכאמתים על פני כל הארץ. מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ ב' אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליהם בשעת לקיטתה:" + ], + [ + "ויקם העם כל היום ההוא וגו'. אל תהי קורא הממעיט (אלא) הממעט העצלי' והחיגרי' שבהם כנסו להם מאה כור: וישחטו להם שטוח. רבי יהודה אומר אל תהי קורא וישחטו אלא וישחטו מלמד שטעונים שחיטה. יומא עה ר' אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר מלמד שטעונים שחיטה ומה ת\"ל וישטחו להם שטוח מלמד שהיתה עשויה משטיחים משטיחים. סביבות המחנה יכול כדרך שנכנסו הימנו הרבה כך אכלו ממנו הרבה ת\"ל הבשר עודנו בין שיניהם כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאה כענין שנא' (תהלים עח) לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם: ואף ה' חרה בעם. מלמד ששלח עליהם המקום מכה קשה שלא היה כיוצא בו מיום שיצאו ממצרים: ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול שהיה שמו מקודם תלמוד לומר כי שם קברו את העם המתאוים על מה שאירע נקרא ולא היה שמו מקודם: מקברות התאוה נסעו העם חצירות. הרי זו היתה בשעה שנצטרעה מרים:" + ], + [ + "ותדבר מרים ואהרן במשה. אין \"דבר\" בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, (במדבר כא) וידבר העם באלהים ובמשה, הא אין דבר בכל מקום אלא לשון קשה. ואין \"אמירה\" בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא אומר (בראשית יט) ויאמר אל נא אחי תרעו, (במדבר יב) ויאמר שמעו נא דברי. ותדבר מרים ואהרן במשה – מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר. שלא היתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה. כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל״ו:ו׳) ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך. ותדבר מרים ואהרן במשה. מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אחרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו. והרי דברים ק\"ו: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה – כך נענשה; המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו – על אחת כמה וכמה. ודברים ק\"ו: עוזיה המלך, שלא נתכוון ליטול לו גדולה, ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו – כך נענש; והמתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו, ולא בשביל קונו – עאכ\"ו: על אודות האשה הכושית. מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה – היה מודה בנויה. וכן הוא אומר (בראשית יא) אבי מלכה ואבי יסכה, אלא שהכל סוכים ביופיה, שנאמר (בראשית י״ב:ט״ו) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה צפו וראו מה נאה האשה: הכושית. וכי היתה? אלא מדיינית היתה, שנאמר שמות ב ולכהן מדין שבע בנות, ומה ת\"ל כושית? – מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים. כיוצא בו אתה אומר (תהלים ז) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במראיו, שנאמר שמואל א ט משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כיוצא בו אתה אומר (עמוס ט) הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל. וכי כושים היו? אלא כושי משונה בעורו – אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם. כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל״ח:ז׳) וישמע עבד מלך הכושי איש סריס. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטרין של מלך: כי אשה כושית לקח. למה נאמר? לפי שהוא אומר על אודות הכושית, אלא מה ת\"ל כושית לקח? יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמו שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זאת – נאה, נוחה בנויה – ונוחה במעשיה. לכך נאמר אשה כושית לקח:" + ], + [ + "ויאמרו הרק אך במשה. והלא אף עם אבותינו דבר הקב\"ה, ולא פירשו מפריה ורביה: והלא גם בנו דבר. ולא פירשנו מפריה ורביה: וישמע ה'. מלמד שלא היתה שם ברייה, אלא בינו לבין עצמו דברו בו, וישמע ה'. ר' נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר וישמע ה' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר:" + ], + [ + "והאיש משה עניו מאד. עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו? ת\"ל (במדבר כ״א:ל״ד) ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ירד על סיחון והרגו, על עוג והרגו. ד\"א עניו מאד – עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו? ת\"ל והאיש משה עניו מאד. מצינו שהספיר של לוחות – של משה היה, שנאמר (דברים י) בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים. והלא מעשה אלהים היה, שנאמר שמות כד ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר! מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן של ספיר – אף מעשה האמור כאן של ספיר: מכל אדם אשר על פני האדמה – ולא מאבות. ר' יוסי אומר: אף מאבות. מכל האדם – ולא ממלאכי השרת:" + ], + [ + "ויאמר ה' פתאום. ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום – נתירא משה בפתאום וידבר עמו: צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע. וכן הוא אומר שמות כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. תהילים סב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. (ירמיה כג) הלא כל דברי כאש נאם ה': וירד ה' בעמוד ענן. שלא כמדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה – יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום – אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים; אבל הקב\"ה, כשהוא יוצא למלחמה – אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר שמות טו ה' איש מלחמה, וכשהוא בא בשלום – באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן: ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס. ד\"א, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו – לא יאמר לו קרב אליך, אלא מושכו במה שרוצה – ומדבר עמו. ד\"א, שלא ישמע גנותו של אהרן. ד\"א, שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח (בראשית ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ושלא בפניו הוא אומר (בראשית ו׳:ט׳) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים סו) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם – ק\"ו לבשר ודם:" + ], + [ + "ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים ק\"ו ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים ק\"ו לבשר ודם. ר' שמעון בן יוחאי אומר מה ת\"ל שמעו נא דברי אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום אמר להם המקום המתינו לי עד שאדרוש. ק\"ו שלא יהא אדם נכנס לתוך דברי חבירו: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע. או כשם שאני בחלום ובחזיון כך היה מדבר עם משה ת\"ל לא כן עבדי משה: בכל ביתי נאמן הוא. חוץ ממלאכי השרת. ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת: פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות: אמרתי לו לפרוש מן האשה. במראה זו מראה דבור. אתה אומר מראה דבור, או אינו אלא מראה שכינה? תלמוד לומר שמות לג ויאמר לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי. ר' עקיבא אומר האדם כשמועו. וחי אלו מלאכי השרת. א\"ר שמעון התימני: איני כמבטל דברי ר' עקיבא אלא כמוסיף על דבריו: אדם כשמועו. וחי – אלו חיות הקודש מלאכי השרת. ר' אלעזר בר' יוסי אומר: לא שאינן רואים, אלא אף שאינן שומעים; שנאמר (יחזקאל ג׳:י״ב) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול. ומה תלמוד לומר \"כי לא יראני האדם וחי\"? – כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה. וכן הוא אומר (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: ולא בחידות. למה נאמר? לפי שהוא אומר (יחזקאל יז) בן אדם חוד חידה. או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות כך אני מדבר עם משה בחידות? ת\"ל ותמונת ה' יביט. זה מראה אחוריים. אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים? ת\"ל שמות לג והסירותי את כפי וראית את אחורי. (יחזקאל ב) ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן, כותבים; ומה ת\"ל פנים ואחור? פנים בעולם הזה, ואחור לעולם הבא. פנים בשלוותם ויסורים של צדיקים בעולם הזה, ואחור מתן שכרן של צדיקים ופורענותם של רשעים לעולם הבא. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים של רשעים, שנאמר (יחזקאל ל״ב:ט״ז) קינה היא וקננוה. והגה של צדיקים, שנא' (תהלים צב) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי של רשעים, שנאמר (יחזקאל ז) הוה על הוה באה: ומדוע לא יראתם. אין ת\"ל \"בעבדי במשה\", אלא שדברתם בי – דברתם בעבדי משה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו. אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם, אלא בי דברתם! ואם תאמר אין מכיר במעשיו – זה קשה מן הראשונה:" + ], + [ + "ויחר אף ה' בם וילך – מאחר שהודיעם סרחונם, אח\"כ גזר עליהם נדוי. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעם סרחונם – ק\"ו על בשר ודם, שלא יכעוס על חבירו עד שיודיעו סרחונו. ר' נתן אומר הודיעם סרחונם ואח\"כ גזר עליהם נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב (איוב י) הודיעני על מה תריבני:" + ], + [ + "והענן סר מעל האהל. משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני, אבל משאלך לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן. והרי דברים ק\"ו: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס – ק\"ו בשעת רצון, שנאמר (ישעיה מט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך: והנה מרים מצורעת כשלג. מלמד שנצטרעו כעוזה, ללמדך שנקי בשר היו. וכן הוא אומר שמות ד ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. ללמדך שנקי בשר היו: ויפן אהרן. שנפנה מצרעתו. ר' יהודה בן בתירה אומר: עתיד ליתן את החשבון על מי שאמר \"נתנגע אהרן\". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, את מגלה עליו? ועתיד ליתן את החשבון על מי שאומר \"צלפחד מקושש היה\". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו? ועתיד ליתן את הדין מי שאמר \"עקביא בן מהללאל נתנדה.\" ויפן אהרן אל מרים. מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה – היתה פורחת בה: ויאמר אהרן אל משה בי אדוני. אמר לו: אם שוגגים היינו מחול לנו כמזידים: אל נא תהי כמת. מה המת מטמא באהל – אף מצורע מטמא בביאה. אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא לסוגרה ולא לטמאה, ולא לטהרה. לפי דרכינו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרוביו: אשר בצאתו מרחם אמו. מרחם אמנו, אלא שכינה הכתוב בדבר: ויאכל חצי בשרו. חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר (בראשית לז) כי אחינו בשרנו הוא. ויצעק משה אל ה' – כענין שנאמר: אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו – צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו; שנאמר \"אל נא רפא נא לה\" – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ. ומה ת\"ל לאמר? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שהשיבו הקב\"ה \"ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה\". ר' אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב\"ה והשיבו לו על שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי אין ת\"ל \"לאמר\", אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו! עד שהשיבו הקב\"ה שמות ו אתה תראה את אשר אעשה לפרעה. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כז) ויאמר משה לפני ה' יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, שאין ת\"ל \"לאמר\" אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו! עד שהשיבו המקום, שנאמר (במדבר כז) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. כיוצא בו אתה אומר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר; אין ת\"ל \"לאמר\" אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו! עד שהשיבו המקום (דברים ד) רב לך. אף כאן אני אומר אין ת\"ל \"לאמר\". אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שאמר לו הקב\"ה \"ואביה ירוק ירק בפניה\". אל נא רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפילה? שלא יהו ישראל אומרים: אחותו היא נתונה בצרה, והוא עומד ומרבה בתפלה. ד\"א לא זהו, שמשה מתפלל והמקום שומע תפלתו? כמה שנאמר (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך, ואומר (ישעיה נח) אז תקרא וה' יענה. שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: עד כמה יאריך אדם בתפלה? אמר להם אל יאריך יותר ממשה, שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה. ועד כמה יקצר בתפלה? אמר להם אל יקצר יותר ממשה, שנאמר \"אל נא רפא נא לה\". יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. ר' אחי ברבי יאשיה אמר: שתי נזיפות נזפה: אלו אביה בשר ודם נזף עד שתהא מוכלמת ז', או מה אביה ב\"ו שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר? דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה אביה ב\"ו ז' – אף מי שאמר והיה העולם ז': תסגר. הקב\"ה הסגירה והקב\"ה טימא' והקב\"ה טיהרה: שבעת ימים. ללמדך שבמדה שאדם מודד – בה מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר שמות ב ותתצב אחותו מרחוק – לפיכך עיכב לה שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר (בראשית נ) ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים; מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקב\"ה! שנאמר (דברים לד) ויקבור אותו בגיא בארץ נבו. ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב – אי אפשר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו – זה נחלת בני ראובן, שנאמר (במדבר לב) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו, ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר (דברים לג) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון! אלא: מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב\"ה ארבעת מיל, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו. ואומר (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך: ואחר נסעו העם מחצרות. וכי ב' חצרות היו, שנסעו מזו וחנו בזו? אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות:" + ], + [ + "דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיבם בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך ולאחר ירושה [וישיבה] הכתוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכניסתם לארץ מיד, ת\"ל (כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה) [כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה] (הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה) ללמדך שכ\"מ שנאמר מושבותיכם (בארץ) [לאחר ירושה וישיבה] הכתוב מדבר, דברי ר' ישמעאל. א\"ל ר\"ע לפי שהוא אומר שבת היא לה' בכל מושבותיבם שומע אני בין בארץ בין בח\"ל. א\"ל ר ישמעאל א\"צ. ומה מצות קלות נוהגות בארץ ובח\"ל, שבת חמורה אינו דין שתהא נוהגת בארץ ובח\"ל. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחיב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ. רשב\"י אומר בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהיו קרבים בבמה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר לפי שהיה בדין. הואיל ומצינו שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד כך ריבה נסכי בית עולמים מנסבי אהל מועד, ת\"ל [כי תבואו ] ועשיתם אשה לה' (עולה או זבח) מגיד הכתוב שאף על פי שרדיבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה בנסכים. ועשיתם אשה לה' שומע אני שכל הקרב לאשים יטעון נסכים, ת\"ל עולה. אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים, ת\"ל זבח. משמע מביא אלו ומביא חטאת ואשם, ת\"ל לפלא נדר או לנדבה. לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה. משמע מביא אלו ומוציא אני את עולת חובה הבאים ברגלים. כשהוא אומר במועדיכם להביא את (עולת חובה) [חובות] הבאים ברגלים. מביא את (עולת חוב) [חובות] הבאים ברגלים ומביא את חטאת חובה הבאה ברגלים, ת\"ל וכי תעשה בן בקר עולה או זבח. בן בקר היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל. מה בן בקר שבא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים:", + "לעשות אשה ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה (או זבח) שומע אני אף עולת העוף תטעון נסכים, ת\"ל מן הבקר או מן הצאן. יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א\"צ שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה אף עולה מין בהמה. ומה ת\"ל לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן, לפי שהוא אומר (ועשיתם אשה לה' עולה או זבח) [אדם כי יקריב וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו] ואם אמר הרי עלי עולה ושלמים שומע אני יביא משניהם כאחת, ת\"ל מן הבקר או מן הצאן. מגיד שמביא מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. [נאמר בפסח מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע]. או יביא משניהם כאחת, ת\"ל ואם מן הצאן קרבנו. והרי דברים ק\"ו, ומה עולת חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל [אינו] דין (הוא) שיכשר לבא מין אחד. הא מה ת\"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו, מזה בפ\"ע ומוה בפ\"ע. איסי בן עקביא אומר לעשות אשה ריח ניחוח לה' [וגומר] מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. אתה אומר מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע, או יביא משניהם כאחת, אמרת ק\"ו, ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא ב' כשרו לבא מין א', עולה שאינה זקוקה לבא שנים אין דין שתכשר לבא מין אחד. [לא, אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבא מין אחד] תאמר בעולה שריבה הכתוב (על) [את] הבאתה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. והרי שעירי יוהכ\"פ יוכיחו, שריבה הכתוב [בהבאתם וכשרו לבא מין אחד והם יוכיחו לעולה שאע\"פ שריבה הכתוב] בהבאתה תכשר לבוא מין אחד. לא, אם אמרת בשעירי יוהכ\"פ (שומע אני) שמיעט הכתוב בהבאתם ואינם באים כל השנה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה [לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. הרי חטאת יוכיח שריבה הכתוב בהבאתה] ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד והיא תוכיח לעולה שאע\"פ שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד. לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב בהבאתה ואינה באה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. (הא מה) תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' [וגו'] מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. והקריב המקריב אין לי אלא איש אשה מנין ת\"ל והקריב המקריב מכל מקום. והקריב המקריב [קרבנו] ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון. ולוג שמן ויין לנסך רביעית ההין שמן לבילה ויין לנסך תעשה על העולה או לזבח למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה (הרי עלי מנחה) הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשנים, ת\"ל יעשה על העולה או לזבח. מגיד שמביא לזה בפ\"ע ולזה בפ\"ע. אבא חנן אומר משם ר' אליעזר, למה נאמר לפי שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה, לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שווה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים. ת\"ל תעשה על העולה או לזבח מגיד הכתוב שאע\"פ שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים, שווה לו בנסכים. ר' נתן אומר תעשה על העולה זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו. ר' יונתן אומר לכבש האחד להביא עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה (או אינו מדבר אלא באיל, כשהוא אומר או לאיל תעשה מנחה הרי איל אמור ומה ת\"ל לכבש האחד, להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה. ד\"א) לכבש האחד להביא אחד עשר במעשר. או לאיל תעשה מנחה. בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. שהיה בדין, בן בקר טעון נסכים ובן צאן טעון נסכים. אם למדת שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, ת\"ל או לאיל תעשה מנחה, בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר שהיה בדין, ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל. ת\"ל או לאיל תעשה מנחה. מגיד הכתוב שאעפ\"י שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל. ד\"א או לאיל תעשה להביא איל (עולה וכו') [עולת כפורים]. תעשה מנחה סלת שני עשרונים למה נאמר (להביא) שהיה בדין הואיל וכבש העומר טעון שני עשרונות ואיל עוילה טעון שני עשרונות, אם למדתי לכבש העומר שאעפ\"י שכפל עשרונותיו לא כפל לנסכיו [אף איל לעולה אעפ\"י שנכפל עשרונותיו לא יכפול נסכיו] ת\"ל לאיל תעשה מנחה. ויין לנסך שלישית ההין שמן לבילה ויין לניסוך. תקריב ריח ניחוח לה' נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכי תעשה בן בקר, בקר היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל מה בן בקר שהוא בא בנדר ונדבה וטעון נסכים אף כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת (ואשם) שאין באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים. עולה או זבח למה נאמר לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך א' לשניהם. ת\"ל (עולה או זבח) [על העולה או לזבח] מגיד הכתוב שמביא לזה בפ\"ע ולזה בפ\"ע. או איל, אמר הרי עלי שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולם, ת\"ל עולה או זבח מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר, שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוה לו בנסכים (ק\"ו) [מקום] שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים אינו דין (שישוה) [שלא ישוה] לו בנסכים. ת\"ל עולה או זבח מגיד הכתוב שאף על פי שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שווה בנסכים. (וכי תעשה בן בקר והקריב על בן הבקר) ויין תקריב לנסך שמן לבילה ויין לניסוך. אשה ריח ניחוח לה' ע\"ג ספלים. אתה אומר ע\"ג ספלים או אינו אלא ע\"ג האשים. אי אמרת כן, נמצא מכבה את (המנורה) [המדורה] והתורה אמרה אש תמיד תוקד. הא מה ת\"ל אשה ריח ניחוח לה' שאמרתי ונעשה רצוני. או לאיל האחד למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו (מה במקום שמיעט בנסכים) שחלקה תורה בין נסכי בן שנה לנסכי בני שתים כך תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש, ת\"ל או לאיל (תעשה מנחה) [האחד] מגיד הכתוב שאעפ\"י שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים, לא תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש. או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר. שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי כשבה לנסבי רחל ת\"ל או לשה בכבשים. או בעזים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי גדי לנסכי תיש. ת\"ל או בעזים מקיש גדול שבעזים לקטן שבכבשים מה זה שלשה לוגים אף זה שלשה לוגים. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהם מנין (שנאמר) [ת\"ל] כמספר אשר תעשו. שלא ימעיט. או אם רצה להרבות ירבה, ת\"ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א\"צ שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה שלא ימעיט ולא ירבה. ומה ת\"ל כמספר אשר תעשו יכול אם רצה לכפול יכפול, ת\"ל ככה תעשו לאחד כמספרם. מכאן אמרו מערבין נסכו פרים (בנסכי פרים נסכי אילים) בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.", + "[האזרח מלמד שמתנדבים נסכים וכמה ג' לוגין. ומנין ששם רצה להוסיף יוסיף ת\"ל יעשה. יכול יפחות ת\"ל ככה] מכאן אמרו האומר הרי עלי יין (דמשמע לוג א' יביא ב'. ב' יביא ג' ג' יביאג ד' ד' יביא ה', ה' יביא ו'). [לא יביא לוג ב' וה' אבל ג' וד' וששה] ומכאן ואילך יביא. כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב (חובה) [נדבה]. ד\"א ככה תעשו לאחד כמספרם להביא את אחד עשר שבמעשר. כל האזרח יעשה ככה למה נאמר, לפי שהוא אומר ומעוך וכתות ובתוק וכרות [וגו'] אלה אי אתה מקבל, אבל אתה מקבל מהן (תמידים) [עולות] אחר שלמדנו והנכרי מביא עולה זכיתי לדין כבתחלה. ישראל מביא עולה והנכרי מביא עולה. אי מה ישראל מביא נסכים אף הנכרי מביא נסכים. ת\"ל כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין נכרי מביא נסכים. מכאן אמרו נכרי ששילח עולותיו ממדינת הים לא שלח עמה נסכים יקרבו משל צבור:" + ], + [ + "כי יגור אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין תלמוד לומר או אשר בתוככם לדורותיכם. ועשה אשה מין הדמים. אתה אומר מין הדמים או אינו אלא מין המנחה ת\"ל (ככם) [כן יעשה] מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים. או מה ישראל בדם בהמה אף הגרים בדם בהמה ת\"ל [ככם כגר יהיה] לכם (הקדשתים) [הקשתים] ולא (הגרים הקדשתים) [הקשתים] לדם בהמה. רבי אומר מה ישראל שלא בא בברית אלא בג' דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן, אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים אף הגרים בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים, ת\"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה'. אמרת צא וראה איזה מין דמים שכולו עולה לאשים ואין לך הימנו היתר, אי אתה מוצא אלא בעולת העוף. אמר להביא פרידה אחת אינו יכול, שלא מצינו פרידה אחת קריבה בכל התורה כולה. מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה וחציין חטאת חוץ מן אגר מפני שכולו לאשים. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד' לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם:" + ], + [ + "הקהל וגו' אין לי אלא אנשים גשים מנין ת\"ל חקה, אחת יהיה לכם: ולגר הגר (לפי שמעשה בישראל) צריך להביא את הגרים: חקת עולם לדורותכם שינהוג הדבר לדורות: אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד' לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם. ככם כגר יהיה לפני ה' למה נאמר. לפי שנאמר והיה על מצח אהרן וגו' תמיד לרצון לפני ה'. אין לי אלא הציץ מרצה לישראל לגרים מנין, ת\"ל ככם כגר יהיה לפני ה'. תורה אחת ומשפט אחד בא הכתוב והשוה הגר לאזרח לכל מצות שבתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה [וגו'] בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה. שבכל ביאות שבתורה אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך, וכאן הוא אומר בבואכם. ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה. אשר אני מביא אתכם שמה מכאן אתה אומר פירות חו\"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה (ובמעשר). יצאו מכאן לשם, ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר. ר' יהודה אומר (אפילו) פירות חו\"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ. [ ור' עקיבא מחייב שנאמר שמה]. [מלחם הארץ] למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם, שומע אני אף שאר פירות במשמע. הרי אתה דן, נאמר כאן לחם (עוני) ונאמר להלן לחם. מה לחם האמור להלן חמשת המינים אף לחם האמור כאן חמשת המינים. ואלו הן חטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון (יצאו אורז ודוחן והפרגים והשומשומים שאין באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון). הרימו תרומה לה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו אלא, בתרומת חלה. כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי חלה אמורה, הא מה אני מקיים תרימו תרומת ה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה או מר חובה זו אינו אלא רשות, תלמוד לומר תרימו תרומה לה'. [תתנו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות]. כתרומת גרן כן תרימו אותה מה תרומת גרן אחת [לאלף] אף חלה אחת [לאלף] מה תרומת גרן מדמעת ועולה באחד ומאה (אף זו אם נפלה לתוך מאה מדמעת) וחייבים בחומש, אף תרומת חלה כיוצא בה, דברי ר' יאשיה. [אמר לו] ר' יונתן (אומר) אתה מקישה לתרומת גרן סתומה, אני אקישה לתרומת מעשר המפורשת. (אומר לו) ותנטל אחת מעשרה. (אמר לו תנטל) אמר לו הרי הוא אומר כתרומת גרן כן תרימו אותה, לתרומת גרן הקשתה ולא הקשתה לתרומת מעשר. ראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע. ת\"ל חלה. תרימו תרומה את שמורם קדש והשאר חולין, ולא שזה וזה קדש. אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה:", + "[מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר] והיה באכלכם מלחם מארץ שומע אני אף הקמחים במשמע, תלמוד לומר מראשית עריסותיכם משיתערס. מכאן אמרו אוכלים ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותיטמטם בשעורים. (בלבלה) [גלגלה] בחטים וטימטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה (כאן) [כיון] שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, כדי שיהיה [מהן] כשיעור שאין מפרישין (קמח מן החלה) [חלה מן הקמח]. איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר עד שיתגלגל בחטים ומטמטם בשעורים. הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת\"ל והיה באכלכם מלחם הארץ. מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות תלמוד לומר מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. שהיה בדין, ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר אין דין שיהיו פטורים מן החלה. ת\"ל מראשית עדיסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. (מראשית) [ראשית] עריסותיכם (להביא) [להוציא] שאר פירות שפטורים מן החלה. שהיה בדין, ומה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר חייבים בחלה, שאר פירות שחייבים במעשר אינו דין שיהיו חייבים בחלה. ת”ל לחם, מה לחם האמור להלן מחמשת המינים אף לחם האמור כאן מתמשת המינים. תתנו לה' תרומה - למה נאמר? לפי שהוא אומר: תרימו תרומה, אבל לא שמענו שיעור חלה? תלמוד לומר: תתנו לה' תרומה - עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן. מכאן אמרו: שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ\"ד ונחתום אחד ממ\"ח, לפי שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ\"ח, לכך נאמר: תתנו לה' תרומה - עד שיהיה בה כדי מתנה לכהן. מכאן אמרו: בעל הבית שעושה משתה לבנו - אחד מארבעה ועשרים, והאשה שהיא עושה ומוכרת בשוק - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת מזידה - נוטלת אחד מכ\"ד, כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא, ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חיבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דיו שתהא פטורה מן החלה. והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו שפטורים מו המעשר חייבים בחלה והן יוכיחו לעיסת שביעית שאף על פי שפטורה מן המעשר שתהא חיבת בחלה. לא, אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חיבת במעשרות לפיכך חייבים בחלה, תאמר בעיסת שביעית שמינם פטורים מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה. תלמוד לומר לדורותיכם להביא אה עיסת שביעית שתהא חיבת בחלה. מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיב מיתה." + ], + [ + "וכי תשגו ולא תעשו ע\"ג היתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה (ולדון בקבועה) שיהיה צבור מביאים עליה פר לעולה ושעיד לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות האלה] בע\"ג הכתוב מדבר. אתה אומר בע\"ג או אינו אלא (באחד מכל) [בכל] מצוות האמורות בתורה. תלמוד לומר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ייחד הכתוב מצוה (זו) [אחת] בפני עצמה ואיזו זו ע\"ג. אתה אומר ע\"ג או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה, תלמוד לומר וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות] באו כל המצות ללמד על מצויה אחת, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה [אף מצוה אחת שעובר עליה פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה. ואיזה זה ע\"ג שפורק עול ומפר ברית] (אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית) ומגלה פנים בתורה שנאמר (דברים יז) לעבור בריתו, ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל מה כל האמור להלן בעבודת גלולים הכתוב מדבר אף כל האמור כאן בעבודת גלולים הכתוב מדבר. אשר דבר ה' אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בע\"ג כופר בעשרת הדברות תלמוד לומר אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים (תהלים סב) הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג). מנין אף במה שנצטוה משה שנאמר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו (נביאים), [אבות] תלמוד לומר למן היום אשר צוה ה'. ומהיכן התחיל הקב\"ה לצוות מאדם, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ומנין אף במה שנצטוו הנביאים שנאמר והלאה לדורותיכם. מגיד הכתוב שכל המודה בע\"ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו\"ם מודה בכל התורה: ", + "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה יחד הכתוב מצוה זו (אמורה) בפני עצמה ואיזו זו עכו\"ם. ועשו כל העדה פר בן בקר [אחד] למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביאים פר לעולה מביא פר לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שמביא פר לחטאת. תלמוד לומר ועשו כל העדה פר [בן בקר אחד] ומנחתו ונסכו. לעולה או אף לחטאת, תלמוד לומר כמשפט, כסדר האמור. ושעיר עזים אחד למה נאמר. שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא ב' שעירים לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא ב' שעירים לחטאת. תלמוד לומר ושעיר עזים אחד לחטאת.", + "וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל מנין אתה אומר שאם עכב אחד מן השבטים ולא הביא שהיה מעכב את הכפרה? תלמוד לומר וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם. שומע אני בין שוגג בין מזיד, תלמוד לומר כי שגגה היא. ר' אליעזר אומר [שלא תאמר] בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה, תלמוד לומר כי שגגה היא. רבי אומר (מגין) [עדיין] אתה אומר שאם היו מקצת הצבור שוגגים ומקצת מזידים שיהיו לפניו כשגגה, תלמוד לומר כי (שגגה היא) [ לכל העם בשגגה]. והם הביאו את קרבנם אשה לה' ר' יאשיה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו ועשו שאר שבטים, מנין שיהיו מביאים על ידיו. תלמוד לומר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יונתן אומר, אין לי אלא שבט שעשה על הוראת ב\"ד אותו השבט, חייב שהוא לבדו מביא. עשה על הוראת ב\"ד הגדול, מנין ששאר שבטים מביאים על ידו. שנאמר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יהודה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, עשה על הוראת ב\"ד הגדול אותו שבט מביא פר ושאר כל השבטים מביאים על ידו. ומה הם מביאים על ידו שנים עשר פרים. רשב\"י אומר פר אחד לב\"ד. במה דברים אמורים בשאר מצות, אבל בע\"ג מתחייב פר ומתחייב שעיר. פר לעולה ושעיר לחטאת. לכך נאמר פרשה זו. רוב השבט ככל השבט, רוב הצבור ככל הצבור. והם הביאו את קרבנם אשה לה' זו עולה. וחטאתם זו חטאת. על שגגתם זו [פר העלם דבר של צבור] חטאתם כשגגתם. מה שגגתם בכל המעשים אף חטאתם בכל המעשים. ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין תלמוד לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל (בשגגה) ולגר הגר בתוכם לפי שמעשה בישראל צריך להביא את הגרים. כי לכל העם בשגגה להוציא את המשיח. שהיה בדין, הואיל והצבור מביא (קרבן) [פר] על [כל] המצוות (מביא קרבן על עכו\"ם) ומשיח מביא (קרבן) [פר] על כל המצות (ומביא קרבן על עכו\"ם), אם למדתי לצבור כשם שמביאים פר על כל המצות [כך מביא פר על עכו\"ם] אף משיח [כשם] שמביא פר על כל המצות יביא פר על עכו\"ם. ועוד ק\"ו, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר, כאן שהצבור מביאים פר אינו דין שמשיח מביא פר. תלמוד לומר כי לכל העם בשגגה, להוציא את המשיח:" + ], + [ + "ואם נפש אחת תחטא בשגגה, עבודה זרה היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח וב\"ד מביאים פר. הרי הכתוב מוציאן מכללן (להחמיר עליהם ולידון בקבועה) שיהיו יחיד נשיא ומשיח מביאים עליהם עז בת שנתה לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו. [נפש אחת תחטא] בעבודה זרה הכתוב [מדבר]. אתה אומר בעבודה זרה הכתוב [מדבר] או אינו [אלא] באחת מכל מצות האמורות בתורה. אמרת במה ענין מדבר בעבודה זרה. ר' יצחק אומר, בעבודה זרה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה. הרי אתה דן, צבור בכלל היה והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו ויחיד היה בכל והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו. מה להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר אף כאן בע\"ז הכתוב מדבר. ואם נפש אחת תחטא בשגגה להוציא את המזידה. והקריבה עז בת שנתה זה בנין אב כל מקום שנאמר עז צריך שתהיה בת שנתה. וכפר הכהן על הנפש השוגגת, חטאים שבידו הם גרמו לו שיבוא לידי חטאת. בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עבודת כוכבים. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, עבודת כוכבים חמורה, אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיהן. תלמוד לומר בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עכו\"ם. לכפר עליו להוציא את הספק. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על ספיקן, עכו\"ם חמורה אינו דין שיהא חייב על ספיקן. תלמוד לומר לכפר להוציא את הספק. ונסלח לו סליחה גמורה ככל סליחות שבתורה. צבור ומשיח אין מביאים אשם תלוי. תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. שהיה בדין הואיל וצבור מביא (קרבן) [פר] על המצות [ומשיח מביא פר על המצות] (ומביא קרבן על עבודת גלולים) אם למדתי לצבור כשם שמביא (קרבן) [פר] על המצות מביא על עבודת גלולים [אף משיח שמביא פר על המצות יביא פר על עבודת גלולים.] ועוד ק\"ו ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר. כאן שהצבור מביא פר אינו דין שיהא המשיח מביא פר, תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. לעושה בשגגה ר' יהודה בן בתירא אומר הרי כל העושה בשגגה כעבודת גלולים (כעושה בזדון) מה עבודת גלולים מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת, אף כל העושה מעשה בשגגה מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת:", + "והנפש אשר תעשה ביד רמה זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה. (את ה' הוא מגדף) שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום. אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים ולא היה לו לכתוב אחות לוטן תמנע. עליו מפורש בקבלה תשב באחיי תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך. כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, אוכיחך ואערכה לעיניך. בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט שי בוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח על אותה מצוה [לבד] שלסוף גוררת מצוה הרבה והעושה עבירה אחת אל ידאג עליה [לבד] לסוף גוררת עבירות הרבה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. את ה' הוא מגדף ר\"א בן עזריה אמר כאדם שאומר לחברו (גררת מן) [גרפת את] הקערה וחסרת. איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גרפת את כל הקערה כולה ולא שיירת ממנה כלום. ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההוא מזידה דברי ר׳ עקיבא. מעמיה ועמה שלום. כי את דבר ה' בזה זה צדוקי. ואת מצותי הפר זה אפיקורו' ד״א כי את דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה. ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המעדות והמפר בריתו של אברהם אבינו אע״פ שיש בידו מצוות הרבה כדי הוא לדחותו מן העולם. אמר כל התורה כולה אני מקבל חוץ מדבר זה. כי את דבר ה׳ בזה אמר כל התורה אמר מפי הקודש ודבר זה משה מפי עצמו אמרו. ד\"א כי דבר ה' בזה ר׳ מאיר אומר זה הלמד ואינו שונה לאחרים ר׳ נתן אומר זה היכול ללמוד ואינו לומד. רבי נהוראי אמר זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. רבי ישמעאל אומר בע״ז הכתוב מדבר שנ' כי את דבר ה' בזה. שביזה על דבור הראשון שנא' למשה מפי הגבורה אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. הכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר׳ עקיבא א״ל ר' ישמעאל [והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי ג' עולמות יש. אלא ונכרתה בעולם הזה,] הכרת בעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו\"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין:" + ], + [ + "ויהיו בני ישראל במדבר בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו. וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע היה. אתה אומר תולש מן הקרקע, או איש עצמו ושמו מקושש, תלמוד לומר ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים. הא מה תלמוד לומר וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע. ומי היה צלפחד, דברי ר' עקיבא. נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר (במדבר כז), מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד. ר' יהודה בן בתירא אומר, עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה. אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו. אלא מאין היה, מן המעפילים היה שנאמר ויעפילו לעלות אל ראש ההר. וימצאו איש מקושש עצים מלמד שמנה משה שומרים וימצאו אותו מקושש. ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש. עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש, ומה תלמוד לומר ויקריבו אותו [המוצאים אותו] מגיד שהתרו בו (מעין מלאכתו. מכאן לכל אבות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם). ר' יצחק אומר אינו צריך, מה עכו\"ם חמורה אינו חייב עד שיתרה בו מעין מלאכתו, ק\"ו לכל מצוות שבתורה, ומה תלמוד לומר ויקרבו [וגומר] מלמד שהתרו בו [מעין מלאכתו, מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם]. אל משה ואל אהרן ואל כל העדה, אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר משום ר' אלעזר בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם:" + ], + [ + "ויניחו אותו במשמר מלמד שכל חיבני (כריתות) [מיתות] נחבשים. כי לא פורש מה יעשה לו. והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, ומה תלמוד לומר כי לא פורש. אלא שלא היה יודע באיזה מיתה יומת עד שנאמר לו מפי הקודש. ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש לדורות. רגום אותו באבנים לשעה. כל העדה במעמד כל העדה. אתה אומר במעמד כל העדה, או כל העדה כמשמעו. תלמוד לומר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, הא מה תלמוד לומר כל העדה, במעמד כל העדה. ויוציאו אותו מלמד שכל חיויבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין. וירגמו אותו באבנים כתוב אחד אומר באבנים וכתוב אחד אומר אבן כיצד יתקימו שני כתובים. בית הסקילה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הפכו על מתניו (ואם מת יצא העד נוטל את האבן ונותנה על לבו) אם מת בו יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל שאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. נמצא שקיים רגום אותו באבנים ונמצא מקיים וירגמו אותו אבן. כאשר צוה ה' את משה אמר להם סקלוהו וסקלו תלו ותלו אבל לא שמענו שיתלו [עד] שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ דברי ר' אליעזר. אמר ר' חדקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שמקושש במיתה אבל לא היא יודע באיזו מיתה יומת. ראויה היתה פרשת מקושש שתאמר ע\"י משה אלא שנתחייב מקושש שתאמר על ידיו (לכך) שמגלגלים זכות ע\"י זכאי וחובה על ידי חייב:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע, ר\"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפי שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, זה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ונוהג באנשים ולא בנשים בכשרים ולא בפסולים. ר' יהודה בן בבא אומר ביחוד (פטרן נוטלים) [פטרו] חכמים את הרדיד של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא מפני שפעמים שבעלה מתכסה בה. ועשו להם ציצית אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא. וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין להם שיעור כיוצא בו אמרו לולב אין לו שיעור. ועשו להם ציצית שומע אני, יעשה חוט (בפני עצמו) [אחד] ת\"ל גדילים. מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה, דברי (ב\"ש) [ב\"ה]. (וב\"ה) [וב\"ש] אומרים (שלשה) [ארבעה] של צמר וארבעה של תכלת והלכה כבית שמאי. בד\"א בתחלתו אבל, שיריו וגרדומי כל שהוא. ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה [ציצית. ת\"ל גדילים אי גדילים שומע אני יעשה כולה] גדילים. ת\"ל ציצית, הא כיצד שתהא גדילה יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדילים. על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת\"ל על ארבע כנפות כסותך. יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמונה (מן המשמע משמע מוציא את אלו ומוציא) [ומנין להוציא] כרים וכסתות. ת\"ל אשר תכסה בה. שומע אני כסות לילה במשמע, ת\"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ואם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית. משמע מוציא את אלו ומוציא כסות סומא. ת\"ל והיה לכם לציצית מכל מקום. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין. הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. ונתנו על מקום האריג ולא על מקום (הפתיל) [הגדיל] נתנו על מקום (הפתיל) [הגדיל] כשרה. (ר' יהודה פוסל על הקרן ועל הגדיל.) ראב\"י פוסל [על הגדיל ועל הקרן]. שנאמר על ארבע כנפות כסותך ולא על שמונה. ונתנו על ציצית הכנף למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת\"ל (ועשו) [ונתנו] הא כיצד (תופר) [קושרו] עמו. [והיה לכם לציצית] ארבע ציציות מעכבין זו את זו שארבעתם מצוה אחת הן. ר' ישמעאל אומר ארבע מצות הם. ר' אלעזר בר\"ש אומר, למה נקרא שמה תכלת ע\"ש שנתכלו המצרים בבכורות. שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ד\"א על שם שכלו המצרים בים. (ד\"א) למה נקרא ציצית על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא (ואומר) [וגומר] משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית מהו אומר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי (זכריה ח). וכל המבטל מצות כנף מהו אומר, (איוב לח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (יחזקאל א') וממעל לרקיע אשר על ראשם. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה ' ועשיתם אותם [ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת] זו (פרשת) [קריאת] שמע. אתה אומר (פרשת) [קריאת] שמע או אינו אלא (פרשת והיה אם שמוע) [באחד משאר כל המצות ת\"ל אני ה' אלהיכם] אמרת צא וראה איזה פרשה שיש בה קבול עול מ\"ש ומיעט בא ע\"ז, אין אתה מוצא אלא (פרשת) [קריאת] שמע. [וזכרתם שמזכיר את הפרשה בפה. יכול] תקדום פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע, אמרת תקדום פרשה שיש בה קיבול עול מ\"ש ומיעט בה ע\"ז לפרשת והיה אם שמוע (שאינה אלא ללמד) [שבה קבלת עול מצות]. ותקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. או יהא קורא שלש פרשיות בערב כדרך שקורא שלש בשחר, ת\"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ר\"ש בן יוחאי אומר תקדום פרשת שמע שהיא ללמוד לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד, ותקדום (ללמוד וללמד לשמור ולעשות) [פרשת והיה אם שמוע שהוא ללמד] לפרשת ציצית שאינה אלא לעשות. שעל כך ניתנה תורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וראיתם אותו וזכרתם מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות. והרי דברים ק\"ו ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות, ק\"ו לכל מצות שבתורה. ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כענין שנאמר ומוציא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה (והמלך ישמח באלהים). ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. אשר אתם זונים אחריהם זו עבודת כוכבים, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים. ר' נתן אומר שלא יהא שותה בכוסו (ומשמש) [ונותן עיניו] בכוס של חברו. ד\"א ולא תתורו אחרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. או הלב אחרי העינים, אמרת וכי [לא] יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם. אלא מה ת\"ל המש תתורו אהרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. ר' ישמעאל אומר לא תתורו אחרי לבבכם למה נאמר לפי שהוא אומר (קהלת) שמח בחור בילדותך בדרך ישר, או בדרך שתרצה, ת\"ל ולא תתורו אחרי לבבכם. למען תזכרו ועשיתם לעשות זכרון כמעשה. והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת כל המצות, אתה אומר זו קדושת מצות או אינו אלא קדושת ציצית. אמרת במה ענין מדבר בקדושת כל המצות. רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר זו קדושת ציצית או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים תהיו הרי כל המצות אמורות הא מה ת\"ל והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת ציצית מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל. אני ה' אלהיכם וכי מה ענין יציאת מצרים בכאן. אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי (בגלוי) אני ה' אלהיכם. דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי. והרי דברים ק\"ו ומה אם מדת פורענות מועטת העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, ק\"ו למדת הטוב מרובה. ד\"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה. למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א\"ל עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה א\"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי עתה. כך כשפדה הקב\"ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת (תנאי) שאהיה גוזר ואתם מקיימים. אני ה' אלהיכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה ת\"ל אני ה' אלהיכם עוד, כדי שלא יהיו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום לא שנעשה ונטול שכר [אנחנו] לא עושים ולא נוטלים שכר. כענין שאמרו ישראל ליחזקאל (יחזקאל י״ד:א׳) ויבא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. אמרו לו עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו אמר להם הן. אמרו לו הואיל שמכרנו המקום [לאו\"ה] יצאנו מרשותו (לגמרי) אמר להם הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו (שם כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים (אשר סביבותינו) כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ביד חזקה דבר שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה בזרוע נטויה זו חרב שנאמר (ד\"ה א' כ\"א) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ובחמה שפוכה זה רעב אחר שאני מביא עליכם ג' פורעניות הללו זו אחר זו ואחר כך אמלוך עליכם על כרחכם.:", + "רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו נפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכחוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה:" + ], + [ + "ויאמר ה׳ אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתה תשאו את עון המקדש רבי ישמעאל אומר למי הדבר מסור לאותו [מזהירים]. [תשאו את עון המקדש] ר' יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם (כראוי) ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב (כראוי) ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך, ת\"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך, ת\"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של עלי אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים, שכן הוא אומר ותהי חטאת הנערים גדולה מאד (שמואל א' ב). וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של אנשי ירושלים אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים שנאמר (יחזקאל כב) קדשי בזית. ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם (את עון המקדש) זה עון המסור לכהנים. אתה אומר זה עון המסור לכהנים או זה עון המסור לבית דין. כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לב\"ד אמור. הא מה תלמוד לומר תשאו את עוון כהונתכם זה עון דבר הממזר לכהונה. אמרת ישראל לא ישאו עון כהנים אבל לוים ישאו עון כהנים ת\"ל והם ישאו עונם. \"וגם את אחיך\" שומע אני כל ישראל במשמע, ת\"ל מטה לוי. שומע אני אף הנשים במשמע ת\"ל את אחיך להוציא את הנשים. \"הקרב אתך\" ר\"ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך, מה אתך האמור להלן [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר. (להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם). \"וילוו עליך וישרתוך\" (בעבודתך) [בעבודתם להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם] (ימנו) [ושימנו] מהם גזברים ואמרכלים. אתה אומר ישרתוך בעבודתם וימנו מהם גזברים ואמרכלים, או ישרתוך (בעבודתם) [בעבודתך] ת\"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת\"ל ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך ב\"י לכם מתנה נתונים לה'. לה' הם נתונים ולא לכהנים. הא אין עליך כלשון אחרון אלא בלשון ראשון [ישרתוך בעבודתם] ומנה מהם גזברים ואמרכלים. \"ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות\" הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. אתה אומר הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, או אלו ואלו מבפנים. ת\"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת\"ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. \"ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל\" זו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהם גזברים ואמרכלים. אך אל כלי הקדש זה הארון וכה\"א ול יבואו לראות כבלע את הקדש, [ואל המזבח זה עבודת המזבח. ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת המזבח אף הם בעבודת המזבח.] ר' נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש ע\"י עזרא. ר' יהושע אומר א\"צ שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מכאן רמז לשיר מה\"ת. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה. ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין. ת\"ל (גם הם) גם אתם. [לוים] מעבודה לחברתה מנין, ת\"ל (גם אתם) [גם הם]. וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו חזור לאחריך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר א\"צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין. ת\"ל (צו את אהרן ואת בניו) [אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. אין לי אלא] לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים כהנים על עבודת לוים מנין. ת\"ל ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים [והזר הקרב יומת.] מעבודה לחברתה מנין ת\"ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה [וגומר והזר הקרב יומת] ומה ת\"ל [ולא ימותו] גם הם גם אתם לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין. וילוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר לפי שנאמר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת\"ל וזר לא יקרב אליכם. ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת מזבח הרי זה אזהרה לב\"ד של ישראל להזהיר את הכהנים שתהא עבודה כתקנה. שכשעבודה נעשית כתקנה הם כלים את הפורעניות מלבא לעולם. ולא יהיה [עוד] קצף. שאין ת\"ל עוד אלא שכבר קצף. כיוצא בו אתה אומר ולא יהיה עוד מבול שאין ת\"ל עוד, ומת\"ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שאין ת\"ל עוד, ומת\"ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו א\"א ולא יקרבו עוד ב\"י שאין ת\"ל עוד, אלא שכבר קרבו. אף כאן א\"א ולא יהיה עוד קצף שאין ת\"ל עוד אלא שכבר קצף שנאמר כי יצא הקצף:", + "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך. בני ישראל לכם מתנה נתונים לה', לה' הם מסורים ואין מסורים לכהנים. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח. מכאן היה ר' אלעזר הקפר ברבי אומר כל דבר המזבח לא התיה אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית הפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה. ועבדתם שומע אני מעורבבים ת\"ל עבודת מתנה. מה מתנה בפייס אף עבודה בפיס. עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש (מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח\"כ עובד. אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח\"כ אוכל.) וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ\"ד, א\"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א\"ל שהייתי עובד. א\"ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א\"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש (במקדש) מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו (ורגליו) ואח\"כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו (ורגליו) ואח\"כ אוכל. אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא\"צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה\"ת. והזר, הקרב יומת. לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת\"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה או אפי' עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה ת\"ל והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה יומת. סנהדרין פד ר' ישמעאל אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק: והזר הקרב יומת. עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל וזר לא יקרב אליכם:" + ], + [ + "וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהיה הדבר לאהרן ת\"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן: ואני (ברצון) הנה בשמחה דברי ר\"י. אמרו לו תלמידיו רבינו (לפי שהוא) [הרי הוא] אומר ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני שיש שמחה לפני המקום. אמר להם יש שמחה לפני המקום, כשיאבדו מכעיסים מן העולם. וכן הוא אומר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת. (ואומר) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ואומר (שם י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ואומר (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. [אמר לו] ר' נתן (אומר) אני מוסיף על (עבודתם) [דבריך ואני ברצון] הנה בשמחה וכן הוא אומר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:", + "לכל קדשי בני ישראל, כרת הכתוב ברית עם אהרן על כל קדשי הקדשים לגזור דין ולכרות להם ברית לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכיים בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים כך בא קרח וערער על הכהונה כנגדו אמר לו המקום כל מי שירצה יבא ויערער כנגדך על הכהונה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח. זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים: לך נתתים בזכותך: למשחה, אין משחה אלא גדולה שנא' זאת משחת אהרן ומשחת בניו. ר' יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן: ולבניך, בזכות בניך: לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, אמרת צא וראה איזהו מקודש הקדשים שכולו עולה לאישים ויש לך הימינו היתר אין אתה מוצא אלא עולת בהמה: כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת צבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך: בקדש הקדשים תאכלנו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש. ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי הקדשים שנאכלים אפילו בהיכל ת\"ל בקדש הקדשים תאכלנו: כל זכר יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלין אלא לזכרי כהונה: קודש יהיה לך, מה ת\"ל שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מניין ת\"ל קודש יהיה לך מכל מקום. וזה לך תרומת מתנם וגו', מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית: לכל תנופות בני ישראל, להביא את הדבר הטעון תנופה: לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: כל טהור בביתך יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל הכתוב את קדשי הגבול לגזור דין ולכרות להם ברית: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר, ראשיתם זו ראשית הגז. אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקיבה. לה'. זו חלה: ביכורי כל אשר בארצם, בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הביכורים אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע ת\"ל ביכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע: אשר יביאו לה' לך יהיה, בא הכתוב ולימד על הביכורים שיהו נתונים לכהן: כל טהור בביתך יאכלנו למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת\"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה או אינו מדבר אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה הא מה ת\"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר ומה אני מקיים מקרא תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב) תושב [ושכיר] שאינו ברשותך אבל [תושב ושכיר] שהוא ברשותך יאכל בו [או משמע מוציא את תושב ושכיר ומביא את ארוסה] ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל אותו חוץ מתושב ושכיר או אף תושב ושכיר ת\"ל עוד במקום אחר תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש (ויקרא כב) בין ברשותך בין שאינו ברשותך וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בנציבים אמר לו שמעתי עליך שהייתה אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה שלח לו ואתה [אין אתה אומר כך] מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולידון בק\"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה כסף קונה אותה לאכול בתרומה בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה לאכול בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה: ", + "\"כל חרם בישראל לך יהיה\" -- אין לי אלא חרמי ישראל; חרמי גוים נשים ועבדים מנין? ת\"ל \"כל חרם בישראל\" ר' יוסי הגלילי אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא, כז) \"כשדה החרם לכהן לו תהיה אחוזתו\" או אפילו פירש לבדק הבית? ת\"ל (שם,) \"אך כל חרם\" – 'אך' חלק. ר' יהודה בן בתירה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (שם,) \"כל חרם קודש קדשים הוא לה'\". או אפילו פירש לכהנים? ת\"ל \"כשדה החרם לכהן\": רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\". או אפילו פירש לשם? ת\"ל \"כל חרם קודש קדשים הוא לה'\". ר' שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר \"קודש קדשים הוא לה'\". או אפילו פירש לכהן? ת\"ל \"כל חרם בישראל לך יהיה\": " + ], + [ + "כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת\"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם השומע אני אף שאר בהמה במשמע ת\"ל (שמות יג) ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת\"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת\"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד. ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת\"ל עשרים גרה הוא: ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת\"ל עשרים גרה הוא: אך בכור שור. שור – שור גמור. כסף – כסף גמור. עז – עז גמור. להוציא את הכלאים: לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? – להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים יב) ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת\"ל קודש הם? – להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם – שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם – אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר \"קודש הם\"? – לענין שאמרנו: ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק\"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת\"ל (ויקרא א) וזרקו הכהנים – שתי מתנות שהן ארבע: ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר: אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש: ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה שוק שלמים וחזה נאכלים לשני ימים ולילה אחד – אף הבכור יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו! אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה – אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. ד\"א: אין ת\"ל לך יהיה אלא להביא את הבכור בעל מום שמתנה לכהן שלא שמענו לו בכל התורה כולה. ר' אלעזר אומר לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת\"ל (דברים טו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו – כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו: נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות: ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן. לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ – הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו – יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו – יצאו טומטום ואנדרוגינוס: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם – בביזה: אני חלקך ונחלתך – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע\"פ שלא נתתי לך מתנה – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) חלקם נתתי לך מאשי, (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלו: אני חלקך ונחלתך – כ\"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י\"ב במקדש וי\"ב בגבולים. ומה אלו י\"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר:", + "ומה אלו י\"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ\"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה – כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח: זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב\"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה – אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) – ראיתי את ה' נצב על המזבח. חביבים ישראל, כשהם מכנן – אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן – אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו – הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו – הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ח) טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? – ת\"ל במערות ובמצדות (תהילים נ״ז:א׳) בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:ק״ט) ונפשי בכפי תמיד:", + "אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? (תהילים קי״ט:ע״ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם: ", + "שמואל ב ז זאת תורת האדם. נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות – זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר \"אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים – הייתי זוכה בהן ונוטלן\", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם. וא\"ת: מי גדול משניהם? – היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? – הממליך. העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר (משלי ח) \"בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו\":", + "גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים – צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר \"אם ישמרו בניך את בריתי\" וגו' ואומר (קהלת י״ב:י״ג) \"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם\": ולבני לוי. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה – כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין \"הנה\" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה – אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו: חלף עבודתם – הרם עובדיה: אם עבד – יטול, ואם לא עבד – לא יטול: ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה: לשאת חטא למות – עונש. ועבד הלוי הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר חלף עבודתם, שומע אני: רצה – יעבוד, לא רצה – לא יעבוד? – ת\"ל \"ועבד הלוי הוא\" – בעל כרחו. ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ולבני לוי הנה נתתי\" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת\"ל ועבד הלוי הוא. רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? – ת\"ל ועבד הלוי. אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? – ת\"ל והם ישאו את עונם: חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות: ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כ״ו:נ״ג) לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? – תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה: מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר. ד\"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר – רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד\"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז – הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה – הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת\"ל \"לנחלה\". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית – אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית: על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת\"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת\"ל על כן אמרתי. ד\"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו – ת\"ל \"על כן\". על כן – להזהיר ב\"ד על כך:" + ], + [ + "ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר\" – בפירות הכתוב מדבר. אתה אומר בפירות, או אינו אלא באחד מעשרה בארץ? ת\"ל ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, מגיד שבפירות הכתוב מדבר, לפי שלא ניתן להם חלק בארץ – ניתן להם אחד מעשר בפירות: והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו. והרמותם ממנו. מופנה, להקיש ולדון ממנו גזירה שוה: והרמותם ממנו. שלא יתרום מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. והרמותם ממנו – שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו\"ל, ולא מפירות חו\"ל על פירות הארץ. ת\"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו\"ל, ולא מפירות חו\"ל על פירות הארץ: והרמותם ממנו תרומת ה'. וכי מה למדנו לתרומת מעשר? – מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה תרומת מעשר חובה – אף מעשר ראשון חובה:" + ], + [ + "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. ר' ישמעאל אומר: אימתי נחשבת לכם תרומה? כשהפרשתם אותה כראוי. לא הפרשתם אותה כראוי – לא נחשב לכם תרומה. אבא אלעזר בן גמליאל אומר: בא הכתוב ללמדך, שכשם שהתרומה עולה במדה – כך עולה באומד ובמחשבה: כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"והרמותם ממנו\", שומע אני יתרום שבלים של חטים וענבים מן היין וזיתים מן השמן? תלמוד לומר \"כדגן מן הגורן\" – מן הגמור. מכאן אמרו: התבואה – משתמרח, והיין – משתקפה, והשמן – משירד לעוקה. כן תרימו גם אתם תרומת ה'. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם\", ישראל נותנים תרומה ללוים, אבל כהנים אין נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים, שומע אני יהיו אוכלים אותו בטיבולו? ת\"ל \"כן תרימו גם אתם תרומת ה'\". ר' ישמעאל אומר: אין צריך: מה חלה, שאינה נוהגת בכל הפירות, נוהגת בפירות כהנים – מעשר, שנוהגת בכל הפירות, אינו דין שינהוג בכל הפירות כהנים? ומה ת\"ל כן תרימו גם אתם... מכל מעשרותיכם? – בא הכתוב ולימד על מעשר, שהוא נוהג בכל. איסי בן עקביא אומר: אם מעשר הקל, הרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד\"א אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז, הרי הוא נוהג בכל – תרומה, חמורה, אינו דין שתהא נוהגת בכל? איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד, הרי הוא נוהג בכל – תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל: ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן – מה אהרן חבר, אף כהנים חברים. מכאן אמרו: אין נותנים מתנות אלא לחבר: מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו – בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר? כשהוא אומר \"מכל מעשרותיכם\" הרי תרומת מעשר אמור. הא מה ת\"ל \"תרימו את תרומת ה'\"? בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר: לפי שהוא אומר (דברים יח) ראשית דגנך תירושך ויצהרך – חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? ת\"ל \"תרימו את כל תרומת ה'\" – חובה, ולא רשות: מכל חלבו את מקדשו ממנו. שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו. מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה. טמאה מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם יעלה היתר את האיסור ק\"ו את האיסור להיתר! ר' אומר: אין צריך, ק\"ו הוא: אם עלה איסור מן המותר להיתר – ק\"ו מן המותר למותר להיתר. אין לי אלא תרומה שהיא עולה. ערלה וכלאי הכרם מנין? נאמר כאן מלאה ונאמר להלן (דברים כב) \"מלאה\". מה להלן, שהיא עולה – אף כאן שהיא עולה. אי, מה להלן במאה ואחד, אף כאן במאה ואחד? אמרת: מקום שכפל את האיסור – כפל את העלאה, מקום שלא כפל את האיסור – לא כפל העלאה. מכאן אמרו: תרומה עולה באחד ומאה, ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים." + ], + [ + "אמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב – הרי זה אזהרה לב\"ד, שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר: ונחשב ללוים. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"והרמותם ממנו תרומת ה'\", שומע אני: הואיל וקראו הכתוב \"תרומה\", תהא בקדושה עולמית? – ת\"ל ונחשב ללוים: מה תרומת גורן מפריש תרומה, ושאר חולין – אף מעשר ראשון, מפריש תרומה, ושאר חולין. ואכלתם אותו בכל מקום – אפילו בקבר. שהיה בדין: הואיל ותרומה קרויה תרומה, ומעשר ראשון קרוי תרומה – אם למדתי לתרומה, שאין נאכלת אלא במקום אחד טהור – אף מעשר ראשון לא יהיה נאכל אלא במקום טהור! – ת\"ל ואכלתם אותו בכל מקום – אף בקבר: אתם וביתכם. להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות: כי שכר הוא לכם. אם עבד – יטול אם לא עבד – לא יטול. מכאן אמרו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד – אין לו חלק בלויה. ולא תשאו עליו חטא. מנין אתה אומר, שאם הפרשת אותו שלא מן המחובר – שאתם בנשיאות עון? תלמוד לומר \"ולא תשאו עליו חטא\". אין לי אלא בן לוי, ישראל שנטל רשות מלוי מנין? ת\"ל \"ולא תשאו עליו חטא\": בהרימכם את חלבו. למה נאמר? לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, אין לי אלא תרומה טהורה. תרומה טמאה מנין? ת\"ל בהרימכם את חלבו ממנו. [ואת סדשי בני ישראל לא תהללו] הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן. ר' יאשיה אומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט: זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן (ויקרא טז) חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק\"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי\"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי: ויקחו. מתרומת הלשכה: אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה: פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל: פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות. אשר אין בה מום – למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם – מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה – אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה – לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה – לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע\"פ שעשיתו בטומאה – שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת\"ל אשר אין בה מום. איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם – פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת\"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם – עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר \"אשר אין בה מום\". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה. ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים – אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר \"אשר אין בה מום\". בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות: אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה – אמרת ק\"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה – פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה – לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן – לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן – לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת\"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר. מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק\"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול – עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת\"ל (דברים כא) אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!", + "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה. ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות – בין בכ\"ג ובין בכהן הדיוט: והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה: אל מחוץ למחנה. להר המשחה: ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה – מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה – מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת: ושחט אותה לפניו – שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה. ולקח אלעזר הכהן – עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ומה ת\"ל ולקח אותה אלעזר הכהן? – בכיהונו: מדמ' באצבעו – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין: הואיל ולוג שמן מכשיר, ודם פרה מכשיר, אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! אתה דן מלוג שמן ואני אדון מלוג האשם, משם האשם: אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר. אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! וממקום שבאת: אי מה להלן מכלי ליד – אף כאן מכלי ליד? ת\"ל \"מדמה באצבעו\" – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. אצבעו – ימנית שבידו. אתה אומר ימנית, או כל אצבעות? ת\"ל (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלא ימנית – אף פורטני כל אצבעות שבתורה, שלא יהו אלא ימנית, המיומנת שבימין, הרגילה שבאצבעו: והזה אל נכח פני אהל מועד – שיהא מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. והזה אל נכח פני אהל מועד – שאם לא הוקם המשכן או אם קיפלה הרוח את היריעה לא היתה פרה נעשית חטאת. והזה אל נכח פני אהל מועד למה נאמר? והלא כבר נאמר מדמה באצבעו, ומה ת\"ל מדמה? לפי שהוא אומר שבע פעמים, שומע אני שבע הזיות וטבילה אחת? ת\"ל \"מדמה שבע פעמים\". מגיד שחוזר לדם ז' פעמים: שבע פעמים – שיהו מעכבות זו את זו. שהיה בדין, הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ, אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו – אף החיצונות יהיו מעכבות זו את זו! לא: אם אמרת בפנימיות שהם מכפרות, לפיכך מעכבות זו את זו; תאמר בחיצונות שאין מכפרות, לפיכך לא יעכבו זו את זו! ת\"ל (ויקרא ד יז) שבע פעמים לפני ה', שיהו מעכבות זו את זו:" + ], + [ + "ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף – בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם פוסלת בשחיטתה, לא תפסול בשריפתה?! אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר \"ושרף את הפרה לעיניו\" אלא בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בה בשעת שחיטתה עד שתיעשה אפר: ושרף את הפרה לעיניו – לא פרים הנשרפים. שהיה בדין: ומה פרה, שאין נעשים בפנים, מלאכה פוסלת בשריפתה; פרים, הנעשים בפנים – אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשריפתם?! לא: אם אמרת בפרה, שהמלאכה פוסל בשחיטתה, לפיכך פוסלת בשריפתה – תאמר בפרים הנשרפים, שאין מלאכה פוסל בשחיטתם, לפיכך לא תפסול בשריפתם! ותפסול בשחיטתם, והדין נותן: ומה פרה, שאין נעשית בפנים, מלאכה פוסלת בשחיטתה; פרים הנשרפים, שנעשים בפנים, אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתם?! תלמוד לומר ושרף את הפרה... ושחט את הפרה, ולא פרים הנשרפים. ושרף את הפרה לעיניו – שיהיה אחד שורף ואלעזר רואה: את עורה ואת פרשה – מה פרשה במקומו – אף כולם במקומו. מכאן אמרו: הדם כל שהוא לא יחזיר, ואם החזיר פסול. ור' נתן אומר: מקנח ידו בגופה של פרה. ושרף את הפרה – להביא את הפקיעים. מכאן אמרו: הבשר כל שהוא – יחזיר, ואם לא החזיר – פסל. עצם כל שהוא – יחזיר. לא החזיר – לא פסל. בכזית כל שהוא – יחזיר. ואם לא החזיר – פסל. ושרף את הפרה – ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: עד שיצת האור ברובו. ור' יהודה אומר: ישרף, שלא ימעיט את העצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר. ולקח הכהן – נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן שמות יב לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן – שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה: עץ – שומע אני כל עץ במשמע? ת\"ל ארז. אי ארז, שומע אני אפי' ענף? ת\"ל עץ. הא כיצד? זו בקעת של ארז: אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב שיש לו שם לווי: ותולעת שני. ששינתו תולעת, ולא ששינתו דבר אחר: והשליך אל תוך שריפת הפרה – שומע אני משתעשה אפר? תלמוד לומר הפרה. אי הפרה, יכול יקרקענה ויתננה לתוכה? תלמוד לומר והשליך אל תוך שריפת הפרה. הא כיצד? משתיבקע. כבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים – בא הכתוב ולימד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים: ואחר יבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבוא אל המחנה, אף להלן אסור לבוא אל המחנה: וטמא הכהן עד הערב – מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו – בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה, שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם משליך האזוב מטמא את בגדיו, השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו? אם זכיתי מן הדין, מה ת\"ל והשורף אותה? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו – ולא בגדים המנוגעים. שהיה בדין, ומה פרה, שאינה מטמאה במגע – השורפה מטמא בגדים; בגדים המנוגעים, שמטמאים במגע, אינו דין ששורפם מטמא בגדים? ת\"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, ולא המנוגעים: וכבס בגדיו במים – ולא בשרו במים. במים במים ב' פעמים, מה ת\"ל? שהיה בדין: הואיל ואדם טעון טבילה, וכלים טעונים טבילה; מה אדם טובל כראוי לו – אף כלים טובלים כראוי להם! תלמוד לומר \"במים\" ב' פעמים: מקום שאדם טובל – שם ידים וכלים מטבילים כראוי להם. ואסף איש טהור – לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת\"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ואסף איש טהור – להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת\"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור – להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת\"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח: טהור – שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור – טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום. רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: את אפר הפרה – ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות: אל מחוץ למחנה – חוץ להר המשחה: אל מקום טהור – שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת – טמא, שנאמר אל מקום טהור – ואין זה מקום טהור: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת – למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת\"ל למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל – מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת – בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל\"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה. והיתה לעדת בני ישראל – זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה – כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר ר' טרפון: (דניאל ח) ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל – זה ר' עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו – זה ר' יוסי הגלילי.", + "חטאת היא – מגיד שמועלים בה. חטאת היא – מגיד שאם שינה אחד מכל מעשיה פסולה. חטאת היא – מגיד שם שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא – מגיד שנשרפת בלילה כביום. אי חטאת היא, יכול שתהא נפסלת בלילה? – ת\"ל והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, ימים על ימים ושנים על שנים: וכבס האוסף את אפר הפרה – בא הכתוב ולימד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המשליך את האזוב מטמא, בגדים האוסף את אפר הפרה לא יטמא בגדים? אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! לכך נאמר וכבס האוסף את אפר הפרה, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ד\"א: בא הכתוב ולימד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט: והיתה לבני ישראל ולגר הגר – לפי שמצות מעשה בישראל צריך להביא את הגרים. לחקת עולם – שינהוג הדבר לדורות:" + ], + [ + "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים – בא הכתוב ולימד על המת שמטמא במגע. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם מטמא באהל, לא יטמא במגע? – אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! – לכך נאמר הנוגע במת, ללמדך שאין עונשים מן הדין: לכל נפש אדם – להביא את בן שמונה ימים. משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו? – ת\"ל \"בנפש אדם\", להוציא את דמו, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: \"נפש אדם\" – להביא את דמו: וטמא שבעת ימים. בא הכתוב ולימד על המת שמטמא טומאת שבעה. הוא יתחטא בו – אין תלמוד לומר \"בו\", אלא בו – באפר שנעשית כתיקונו: ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על המטמא במת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך הוא בא, או לא בא אלא אם הזה בג' – יטהר ביום ז', או אם לא הזה בג' – יטהר בז'? – ת\"ל \"אם לא יתחטא\". ועדין אני אומר: מפני מה לא טהור בז'? – מפני שלא הזה בג', אבל אם הזה בג' יטהר בז'? – ת\"ל \"וחטאו ביום הז'\", שינה עליו הכתוב לפסול. ואם לא יתחטא ביום הג' – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא\", על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב ענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת\"ל \"ואם לא יתחטא ביום הג' וביום הז' לא יטהר\": עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת! כל הנוגע במת בנפש – זהו שאמרנו להביא את בן ח' ימים: אשר ימות – מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות. מכאן אתה דן לשרץ: מה מת חמור, אינו מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שימות?! או חלוף: מה שרץ הקל, הרי הוא מטמא שם כשהוא מפרפר, מת החמור, אינו דין שיטמא אפילו מפרפר? – ת\"ל \"כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות\", שאין ת\"ל \"אשר ימות\", ומה ת\"ל \"אשר ימות\"? – מגיד שאין מטמא עד שעה שימות! דנתי וחילפתי, בטל החילוף, זכיתי לדין כבתחילה: מה מת חמור, אין מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שעת שימות?! ולא יתחטא – ר' אומר: לא יתחטא בדמים. אתה אומר לא יתחטא בדמים, או לא יתחטא אלא במים? – כשהוא אומר \"מי נדה לא זורק עליו\" הרי מים אמורים, הא מה ת\"ל \"ולא יתחטא\" – לא יתחטא בדמים, להביא את מחוסר כפרה. את משכן ה' טמא – למה נאמר? – לפי שהוא אומר את מקדש ה' טמא, אין לי אלא מקדש, משכן מנין? ת\"ל את משכן ה' טמא: ונכרתה – מפני מה ענש להלן (ויקרא טו) מיתה, וכאן כרת? ללמוד שמיתה היא כרת, וכרת היא מיתה: טמא יהיה – לרבות שאר טמאים, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: אינו צריך! שהרי כבר נאמר \"והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם\" (ויקרא טו). טמא מת היה בכלל, והוציאו הכתוב מכללו, וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן. אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין? אמרת: אם טמא היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן – אף שאר הטמאים, דין הוא שנענש עליהם מיתה ונחייב עליהם קרבן! מה ת\"ל \"טמא\"? – לפי שהוא אומר \"מי נדה לא זורק עליו\". אין לי אלא שלא הזה כל עיקר; הזה ולא שינה מנין? – ת\"ל טמא יהיה. הזה ושינה ולא טבל מנין? – ת\"ל טומאתו בו. הזה וטבל ולא העריב שמשו מנין? – ת\"ל עוד טומאתו בו." + ], + [ + "זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ז' ימים. בא הכתוב ולימד על המת, טומאה חדשה שמטמא באהל. חוץ לאהל מנין? ת\"ל זאת התורה אדם כי ימות, דברי איסי בן עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך: אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא, משנזקק לטומאה – דין הוא שיטמא! מנין לעשות כל המאהילים כאוהל? היה רבי יצחק אומר: מה מצורע הקל, עשה בו כל המאהילים כאהל; מת חמור, אינו דין שנעשה בו כל המאהילים כאהל?! כל הבא אל האהל – זה הבא מקצתו: וכל אשר באהל – זה הבא כולו. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם הבא מקצתו טמא, הבא כולו לא יהיה טמא? אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ר' אחי בר' יאשיה אמר: כל הבא אל האהל למה נאמר? לפי שהוא אומר וכל אשר באהל, לא יהיה טמא? מה תלמוד לומר כל הבא אל האהל? לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו: כל הבא אל האהל – דרך פתחו הוא טמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. מכאן אתה דן לקבר: מה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או חילוף: מה קבר, שאינו מקבל טומאה, אינו דין שיטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחילה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה, דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? ת\"ל וכל כלי פתוח. דרך פתוחו הוא מטמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחלה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאינו מקבל טומאה – דין הוא שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח! או לא יטמא טומאת ערב? אמרת ק\"ו: אם שלישי במת טמא, השני – דין הוא שהוא טמא: וכל אשר באהל. שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע? ת\"ל ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, ועדיין כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה ונפשות בהמה במשמעו? ת\"ל (במדבר לא) וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ הוא, למדנו לארבעה כלים. לכלי מתכות מנין? ת\"ל (במדבר לא) אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים – לכלי מתכות. לכלי אדמה מנין? ת\"ל וכל כלי פתוח, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס. ולאדם מנין? ת\"ל (במדבר לא) ואתם חנו מחוץ למחנה, או אלו לכלל חטוי, ואלו לכלל טומאה? ת\"ל הוא יתחטא בו: את שבא לכלל חטוי בא לכלל טומאה, לא בא לכלל חטוי – לא בא לכלל טומאה: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו. בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? הרי אתה דן: נאמרו ד' כלים, (ויקרא יא) בשרץ, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו – ונאמר ד' כלים (במדבר לא) במת, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו. מה להלן בכלי חרס הכתוב מדבר – אף כאן בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת\"ל כל כלי פתוח – כלי שנטמא אין לי טהרה מטומאתו, ואיזה? זה כלי חרס. מה ת\"ל פתוח – ואפילו כל שהוא. ר' אליעזר אומר: בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת\"ל כל כלי פתוח – כלי שמקבל טומאה דרך פתוחו, ואיזהו? זה כלי חרס. מה ת\"ל טמא? טמא לעולם. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: כל כלי פתוח, שומע אני אפילו כולו – תלמוד לומר פתוח. על פתוחו אמרתי, ולא על כולו: פתיל – זה העודף. צמיד – זה הדופק. ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר (במדבר כ״ה:ג׳) ויצמד ישראל לבעל פעור: וכל כלי... טמא הוא – מכאן אמרו: כלים מצילים צמיד פתיל – באהל המת, אוהלים – בכסוי. וכל כלי פתוח – מכאן אמרו: חבית שכפאה על פיה – ממרחה בטיט מן הצדדים – טמאה, שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גביו. וכל כלי פתוח – אין לי אלא כלי חרס. כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה מנין? ודין הוא: ומה כלי חרס, שהם עלולים לקבל טומאה, הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת; כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, שאין עלולים לקבל טומאה, אינו דין שיצילו צמיד פתיל באהל המת? ת\"ל וכל כלי פתוח טמא הוא. מה ת\"ל טמא הוא? אלא הוא שיציל את עצמו, צמיד פתיל באהל המת – יציל על עצמו במגע השרץ:" + ], + [ + "וכל אשר יגע על פני השדה. להביא את העובר במעי אשה – דברי ר' ישמעאל; ר' עקיבא אומר: להביא את גולל ודופק: בחלל חרב. בא הכתוב ולימד על החרב, שטמאה טומאת שבעה, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ולאדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר (במדבר לא) \"וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם\". הא למדנו לכלים ואדם וכלים: בחלל חרב או במת. אף המת בכלל \"חלל\", והרי הכתוב מוציאו מכללו, לעשות את שפירש הימנו כמוהו – דברי ר' יאשיה; ר' יונתן אומר: אין המת בכלל \"חלל\", לפי שמצינו שלימד על המת בפני עצמו ועל החלל בפני עצמו! מנין אף הפורש ממנו לעשות כמוהו? אמרת ק\"ו: ומה נבילה, קלה, עשה בה הפורש ממנה כמוה – המת, חמור, אינו דין שתעשה הפורש ממנו לעשותו כמוהו? – לא: אם אמרת בנבילה, שנטמאה טומאת ערב מרובה, תאמר במת, שמטמאה טומאת שבעה מועטת? אמרת: וכי היכן ריבה? – והלא במת ריבה, שהמת מטמא טומאת שבעה, ונבילה מטמאה טומאת ערב. מנין שמטמאה בהיסט? אמרת: ק\"ו: ומה נבילה, קלה, הרי מטמאה בהיסט – המת, חמור, דין הוא שמטמא בהיסט! אי מה להלן טומאת ערב, אף כאן טומאת ערב? – אמרת: מקום שמגעו טומאת שבעה – היסטו טומאת שבעה; מקום שמגעו טומאת ערב – היסטו טומאת ערב. רבי מאיר אומר: בהרגו בדבר שמקבל טומאה הכתוב מדבר, שמטמאה בהיסט. או, אפילו זרק בו החץ והרגו? תלמוד לומר (במדבר לא) \"כל הורג נפש וכל נוגע בחלל\". מקיש הורג לנוגע: מה נוגע ע\"י חיבורו – אף הורג ע\"י חיבורו: ", + "או בעצם אדם. זה אבר מן החי. או אינו אלא עצם כשעורה? – כשהוא אומר \"וכל הנוגע בעצם\" – כשעורה אמור. הא מה תלמוד לומר \"או בעצם אדם\"? – זה אבר מן החי. ושני עצמות נאמרו: \"או בעצם אדם\" – זה אבר מן החי; \"וכל הנוגע בעצם אדם\" – זה עצם כשעורה: ", + "ד\"א: מה המת – בשר וגידים ועצמות, אף אבר מן החי – בשר ועצמות וגידים כברייתו:", + "או בקבר. זה קבר סתום אתה אומר זה קבר סתום. או אינו אלא קבר פתוח? אמרת: ק\"ו: ומה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח – קבר, שאין מקבל טומאה, אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או, מה להלן טמא בטומאת ערב – אף כאן טמא טומאת ערב? אמרת: וכי אהל, מהיכן למדנו? לא מן הדין? – ודבר הלמד ממקום אחר – אתה בא ללמד הימנו הלמד מן הלמד?", + "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. וכי עפר הוא? והלא אפר הוא! מפני מה שינה הכתוב כמשמעו? – מפני שמקישו לדבר אחר. ד\"א: נאמר כאן \"עפר\" ונאמר להלן (במדבר ה) \"עפר\". מה עפר האמור להלן על פני המים – אף כאן, על פני המים. ומה להלן, אם הקדים עפר למים יצא – אף כאן, אם הקדים עפר למים יצא. ד\"א: שאם נשתנו מראיו כשר:" + ], + [ + "ונתן עליו מים חיים אל כלי – במי מעיין הכתוב מדבר. אתה אומר במי מעיין, או אינו אלא במים שהם חיים לעולם? ואעפ\"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (בראשית כו) ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים! הא מה ת\"ל ונתן עליו מים חיים אל כלי? מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין, הואיל ומים ועפר מקדשים בסוטה, ומים ועפר מקדשים בפרה, אם למדתי לסוטה, שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס – אף פרה לא נעשה בה כל הכלים ככלי חרס? ת\"ל אל כלי חרס. מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס:", + "ולקח – נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (שמות יב, כב) לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן ג', אף לקיחה האמורה כאן ג': אזוב – לא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב שיש לו שם לווי:" + ], + [ + "וטבל במים איש טהור – שיהא במים כדי טבילה: איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת\"ל טהור, להביא את האשה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: טהור למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם האוסף טהור, המזה לא יהיה טהור? הא מה ת\"ל טהור – טהור מכל טומאה. ואיזה? זה טבול יום. ר' עקיבא אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת; אף טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: והזה על האהל – בא הכתוב ולימד על האהל שהוא מקבל טומאה. ד\"א: בא הכתוב ולימד בשעת קיבול טומאה: והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנוגע בעצם – זו עצם כשעורה. אתה אומר זו עצם כשעורה, או אינו אלא אבר מן החי? כשהוא אומר או בעצם אדם – הרי אבר מן החי אמור. הא מה ת\"ל ועל הנוגע בעצם? – זו עצם כשעורה. ועל הנוגע בעצם – מגיד הכתוב, שכשם שהביא כולן לענין טומאה – כך הביא כולם לענין הזאה:", + "והזה הטהור על הטמא – טהור על הטמא – טהור. טהור על הטהור – טמא, דברי ר' עקיבא. ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על טומאת מת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך בא, או הזה בשלישי – יטהר בשביעי ואם לא הזה בשלישי – לא יטהר בשביעי? ת\"ל וחטאו ביום השביעי – שינה עליו לפסול. אין לי אלא ז'. ח' ט' י' מנין? ת\"ל וחטאו ביום הז', ואח\"כ יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב:", + "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר, וענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת\"ל ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי – לא יטהר. עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת.", + "והיתה לכם לחקת עולם – שינהוג הדבר לדורות:", + "ומזה מי הנדה יכבס בגדיו – בין מים למים הכתוב מדבר. וחילק הכתוב בין מים שיש בהם כדי הזייה – ובין מים שאין בהם כדי הזייה. שהמים שיש בהם כדי הזייה – מטמא אדם לטמא בגדים; ומים שאין בהם כדי הזיה – מטמא אדם לטמא אוכלים ומשקים. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא לחלק בין מזה לנוגע, שהמזה שלא נגע מטמא בגדים, והמזה נוגע דין הוא שיטמא בגדים? והרי דברים ק\"ו: ומה אם המזה שאין נוגע מטמא בגדים, המזה נוגע דין הוא שיטמא בגדים! אין לי אלא טהורים, טמאים מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם טהורים מטמאים, ק\"ו לטמאים! אין לי אלא כשרים, פסולים מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם כשרים מטמאים, ק\"ו לפסולים! הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון: בין מים למים הכתוב חילק; בין מים שיש בהם כדי הזייה ובין מים שאין בה כדי הזייה: שמים שיש בהם כדי הזייה מטמא אדם לטמא בגדים, ומים שאין בהם כדי הזיה מטמא אדם לטמא אוכלים ומשקים. " + ], + [ + "וכל אשר יגע בהם הטמא יטמא – למה נאמר? לפי שהוא אומר בחלל חרב, בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת ז' – הנוגע בה טמא טומאת ז'. הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? ת\"ל וכבסתם בגדיכם, הא למדנו לכלים ואדם וכלים. כלים וכלים מנין? אמרת ק\"ו הוא: ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע / בכלים הנוגעים במת – הרי הן טמאים; כלים הנוגעים בכלים וכלים הנוגעים במת – דין הוא שיהיו טמאים. כלים באדם מנין? אמרת ק\"ו הוא: ומה אם כלים הנוגעים בכלים – טמאים; כלים הנוגעים באדם הנוגע במת – דין הוא שיהו טמאים! או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'? אמרת ק\"ו הוא: ומה כלים, שהם טמאים על גבי משכב ומושב, הרי הם מקבלים טומאה מן המת לטמא אדם טומאת ז' – אדם, שמטמא משכב ומושב – אינו דין שיהיו מקבלים טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'?! ת\"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב: טומאת ערב מטמא, ואין מקבל טומאה מן המת מלטמא את חבירו טומאת ז'. או שמטמא בהיסט? אמרת ק\"ו: ומה נבילה קלה, הרי מטמאה בהיסט – מת חמור, אינו דין שמטמא בהיסט? ת\"ל וכל אשר יגע: במגע הוא מטמא, ואין מטמא בהיסט:" + ], + [ + "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. אין \"ישיבה\" בכל מקום כי אם קלקלה, שנאמר שמות לב \"וישב העם לאכל ושתה\", ואומר (בראשית לז) \"וישבו לאכל לחם\". ר' עקיבא אומר: כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למדה הימנה. ר' אומר: הרבה פרשיות סמוכות זו לזו, ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב! כיוצא בו אתה אומר שמות ו \"הן בני ישראל לא שמעו אלי\", אמר לו המקום: שמות ג \"ושמעו לקולך\"! כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כא) \"ובת איש כהן כי תחל לזנות\" – \"והכהן הגדול מאחיו\". וכי מה ענין זה לזה? אף הוא נשרף? – משל למה הדבר דומה? לקיטרון שהשלים שניו, ולא שימש פלומופילון שלו, אלא ברח והלך לו. שלח המלך והביאו, וחייבו לקטוע את ראשו. עד שלא יצא ליהרג אמר המלך: מלאו לו מדה של דינרים זהב והוציאו לפניו, אמרו לו: אילו עשית כדרך שעשו חביריך – היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך, עכשיו – אבדת את נפשך את ממונך! כן בת כהן שזנתה, יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה: אלו עשית כדרך שעשו אמותיך – זכית שיוצא ממך כהן גדול כיוצא בזה, ועכשיו – אבדת את עצמך אבדת את ממונך ואת כבודך! – לכך נאמר \"ובת איש\" – \"הכהן הגדול מאחיו\". כיוצא בו אתה אומר (הושע א) \"אתם לא עמי\", ואומר (הושע ב) \"והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא ילמד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם\"... וכי מה ענין זה לזה? – משל למלך שכעס על אשתו, שלח סופר אחד לכתוב לה גט, ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק? – אלא אמור לו: בוא כתוב שאני כופל לה כתובתה! לכך נאמר \"כי אתם לא עמי\" ואומר \"והיה מספר בני ישראל כחול הים\". כיוצא בו אתה אומר (הושע יד) \"תאשם שומרון כי מרתה באלהיה\", ואומר \"שובה ישראל עד ה' אלהיך\". וכי מה ענין זה לזה? – משל למה הדבר דומה? – למדינה שמרדה על המלך. שלח המלך לפולימרכוס ואמר להחריבה. היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם מים, ואם לאו – הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה, ולהפרכיא פלונית ולחברותיה! לכך נאמר \"תאשם שומרון כי מרתה באלהיה\" – ואומר \"שובה ישראל\":", + "דבר אחר: וישב ישראל בשטים – במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידו, ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת – אין לה אלא ד' מדינות שראויות למלכות, ואלו הם אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא! ואלו – היו להם ששים עיר, וכולם ראויות למלכות! – שנאמר (דברים ג) \"ששים עיר, כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן\", ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם, ונפלו בידם, ונטלו כל מה שלהם! אבל משנתמלאו ישראל מן הבזה התחילו מבזים את הבזה: מקרעים כסות ומשליכים, ומקרעין בהמה ומשליכים, לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר (דברים ג) \"וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו\" – באו וישבו להם בשטים, במקום השטות. באותה שעה עמדו עמונים ומואבים, ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג, והושיבו שם נשים, ומוכרים כל מיני בשמים. והיו לישראל אוכלים ושותים. באותה שעה אדם יוצא לטייל, ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה, והיתה מוכרת לו בשוויו; וקטנה קוראה ואמרה לו מבפנים \"בוא וקח לך בפחות\", והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני, וביום השלישי אמרה לו \"היכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית?\" והיה נכנס אצלה, והצרצור מלא יין מיין העמוני, שעדין לא נאסר יינן של גוים לישראל. אמרה לו: \"רצונך שתשתה יין?\" – והוא היה שותה, והיה היין בוער בו, ואומר לה \"השמעי לי!\" והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקין שלה, ואומרת לו: \"רבי, רצונך שאשמע לך? – השתחוה לזה!\" ואומר לה: \"וכי לע\"ז אני משתחוה?\" אמרה לו: \"וכי מה איכפת לך? – אינו אלא שתגלה עצמך לו!\" מכאן אמרו \"המפער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודה\". והיה היין בוער בו, ואומר לה \"השמיעי לי!\" ואומרת לו: \"רצונך שאשמע לך? – הנזר מתורתו של משה\", והוא נזור, שנאמר (הושע ט׳:י׳) \"וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם.\" באחרונה חזרו לעשות להם מרזיחים, והיו קוראים להם ואוכלים, שנאמר \"ותקראן לעם לזבחי אלהיהם\". ר' אלעזר בן שמוע אומר: כשם שאי אפשר למסמר לפרוש מן הדלת בלא עץ – כך אי אפשר לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות. מעשה בפינחס בן גובתא דאריח, שהיה מעגיל בחביות, ובא עליו שרו של פעור, ושמט עליו את השפוד, וברח והלך לו. ובא עליו בלילה שני, אמר לו: אף אתה מקללני? אמר לו: שוב איני מקללך מעתה. שוב מעשה בסבטיא מאולם, שהשכיר את חמורו לאשה גויה. כיון שיצתה לפתחה של מדינה, אמרה לו: המתן עד שתכנס לבית ע\"ז שלה. לאחר שיצתה, אמר לה: המתיני לי עד שאכנס, ואעשה כדרך שעשיתה. אמרה לו: אפשר אתה? יהודי? נכנס וקינח עצמו בחוטמו של פעור, והיו כל הגוים משחקים לו ואומרים: לא עשה אדם אחד כיוצא בזה! שוב מעשה בשלטון אחד, שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור. אמר להם: הביאו פר אחד שאנו מקריבים לו, או איל אחד שאנו מקריבים לו. אמרו לו: אין אנו נזקקים לו בכך, אלא שתגלה עצמך לו. גירה בהם סנגדודים, והיו מפצעים את ראשיהם. אמר להם: אוי לכם ולטעותיכם. ויצמד ישראל – באותה שעה ויחר אף ה' בישראל: ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם. דיינים והיו צולבים את חטאים כנגד השמש: ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי: הרי אתה יושב בשלוה ואנו נדונים בהריגה! עמד וכינס כ\"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי, אמר לה: השמעי לי! אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם, כיוצא כמשה רבך. אמר לה: אף אני רב השבט כמו כן, ונשמעה לו, ולא עוד אלא שאני גדול משבטו, שאני לשני והוא לשלישי. אחזה בידו והעמידה באמצע כל ישראל, שנאמר \"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד\". נענה פינחס באותה שעה ואמר: אין אדם כאן שיהרוג ויהרג? היכן הם אריות \"גור אריה יהודה\", \"דן גור אריה\"? התחיל צווח. כיון שראה שהיו הכל שותקים – עמד מתוך סנהדרי שלו, ושמט את הרומח והניחו בפונדתו, והיה מסתמך במקלו והולך. אמרו לו: פינחס, להיכן אתה הולך? אמר להם: אין לוי גדול משמעון בכל מקום. אמרו לו: הניחו לו ויכנס, התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס עשה לו המקום נסים ששה: נס ראשון – שדרכן לפרוש זה מזה ודבקן המלאך זה בזה. נס שני – שסתם פיהם המלאך ולא היו יכולים לדבר. נס שלישי – שכיון הרומח לתוך זכרות שלו ולתוך נקבות שלה, והיו הכל רואים את זכרות שלו בקיבה שלה, בשביל החקרנים שלא יהו אומרים: לא היתה שם טומאה, אף הוא נכנס לעשות צרכיו. נס רביעי – שלא נשמטו מן הרומח אלא עמדו במקומם. נס חמישי – שהגביה המלאך פתח משקוף כדי שיראו על כתיפו. נס ששי – שהיה המלאך מחבל לפניו ויוצא. כיון שיצא וראה פינחס את המלאך שהיה מחבל יותר מדאי – השליכן לארץ, ועמד ופלל שנאמר (תהלים קו) \"ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה\". ועוד ששה נסים אחרים נעשו לו: נס שביעי – שנארך חנית של רומח עד שנכנס בשני גולמים ויצא למעלה. נס שמיני – שנתחזק זרועו של פינחס. תשיעי – שלא נשבר הרומח. עשירי – שלא ירד מדמם על פינחס שלא יטמא. אחד עשר – שדרך עליון להמית התחתון על הרומח, ונעשה נס ונהפך זמרי על כזבי בשעת מעשה, וחייבום מיתה.", + "באו שבטו של שמעון אצל שבטו של לוי: וכי בן בתו של פוטי היה מבקש לעקור שבט אחד מישראל? וכי אין אנו יודעים בן מי הוא? כיון שראה המקום שהכל מזלזלים בו – התחיל מייחסו בשבח, שנאמר \"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל\". כהן בן כהן, קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה, השיב את חמתי מעל בני ישראל:", + "לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום. מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י\"ח כהנים גדולים, ובשביל שהיו מוכרים אותו בדמים התחילו שנותיהם מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם זהב. שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב ומחוקיהם זהב. אמרו: כפה סייח את המנורה: ", + "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. אלו כ\"ד מתנות כהונה שניתנו לכהנים: תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. (ישעיהו נ״ג:י״ב) \"תחת אשר הערה למות נפשו\". לכפר על בני ישראל לא נאמר כאן אלא ויכפר על בני ישראל, שעד עכשיו לא זזו, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים:" + ], + [ + "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. הכל במשמע: ישראל כהנים ולוים גרים נשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. (במדבר י״ח:כ׳) ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם תתנחלו – יצאו גרים ועבדים. איש לפי פקודיו – יצאו נשים וטומטום ואנדרוגינוס. רבי יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם תתנחלו. מה ת\"ל לאלה תחלק הארץ? – מפני קטנים. ר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר לאלה תחלק הארץ. ומה ת\"ל לשמות מטות אבותם? שינה המקום נחלה זו מכל נחלות שבתורה; שבכל נחלות שבתורה – חיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים! רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לב' אחים כהנים שהיו בעיר, לזה בן אחד ולזה ג' בנים. יצאו לגורן, זה נטל סאה ואלו נטלו ג' סאים, והורישו את אבותיהם – וחזרו וחלקו בשוה; וירשו מתים את החיים – וחזרו וחלקו בשוה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: זה נטל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו! נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, ונמצאת מקיים לשמות מטות אבותם תתנחלו:", + "לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו – הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים ה' בנים, ובכניסתו לארץ י'; קורא אני למעט תמעיט נחלתו. הרי שיצאו עמו י' בנים ממצרים, ובכניסתם לארץ נמצאו ה'; קוראני עליהם לרב תרבו נחלתו: איש. יצאו עבדים ונשים וטומטום ואנדרוגינוס: לפי פקודיו. מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, וכן הוא אומר (יהושע יז) וידברו בני יוסף את יהושע, ואומר אני עם רב אשר עד כה ברכני ה', ואומר ויאמר להם יהושע אם עם רב אתם עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים: יותן נחלתו – שומע אני מעורבבים? ת\"ל בגורל. אי בגורל, יכול שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל על פי נחלתו. שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל (יהושע יט) על פי ה'. מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש:", + "אך. יצאו כלב ויהושע. וכן הוא אומר (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) ויתנו בני ישראל נחלתם ליהושע בן נון בתוכם על פי ה' נתנו לו את עיר אשר שאל את תמנת סרח:", + "לשמות מטות אבותם – יצאו גרים ועבדים על פי הגורל תחלק – מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשמיון. בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור:" + ], + [ + "ותקרבנה בנות צלפחד – כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי ב\"ו רחמי המקום! ב\"ו רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו: בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה – מגיד הכתוב שכשם שהיה צלפחד בכור – כך היו כולן בכורות; וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי. וכל מי שמעשיו סתומים מעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לשבח – הרי זה צדיק בן צדיק; וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לגנאי – הרי זה רשע בן רשע. ר' נתן אומר: בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה צדיק גדול, שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו. וכל רשע שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה רשע גדול, שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו. עשו גדל בין ב' צדיקים, בין יצחק ובין רבקה – ולא עשה כמעשיהם: ", + "עובדיה גדל בין ב' רשעים, בין אחאב ואיזבל – ולא עשה כמעשיהם, ונתנבא על עשו שגדל בין ב' צדיקים – בין יצחק לרבקה ולא עשה כמעשיהם; שנאמר (עובדיה א) חזון עובדיה כה אמר ה' אלהים לאדום: ולמשפחות מנשה בן יוסף – כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך חיבבו בנות צלפחד. ואלה בנות צלפחד מחלה נועה חגלה ומלכה ותרצה – או כל הקודם במקרא קודם במעשה? תלמוד לומר (במדבר לו) ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד מלמד שכולם שקולות, זו כזו:", + "ותעמודנה לפני משה – מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים, בשנה שמת בה אהרן שנאמר (במדבר ל״ג:ל״ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים: לפני משה ולפני אלעזר הכהן – אם משה לא היה יודע, אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם: אבינו מת במדבר – ר' עקיבא אומר: נאמר כאן מדבר ונאמר להלן (במדבר טו) מדבר. מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד: והוא לא היה בתוך העדה – זו עדת מלינים: הנועדים על ה' – זו עדת מרגלים: בעדת קרח – זו עדה של קרח: כי בחטאו מת – שלא החטיא את אחרים עמו: ובנים לא היו לו – שאם היתה לו בן לא היינו תובעות: ", + "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו – ר' יהודה אומר: נאמר כאן שם ונאמר להלן (דברים כה) שם. מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן נחלה. ומה שם האמור להלן זרע, אף שם האמור כאן זרע: כי אין לו בן – למה נאמר? והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו! מה ת\"ל כי אין לו בן? שהיו חכמות ודורשות: הא אם היה לו בן לא היינו תובעות: תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו – ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים: אנשים אומרים (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה' – א\"ר חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר, מתלמידי ר' עקיבא ואמר: יודע היה משה שהבנות נוחלות. על מה נחלקו? אם ירשו בראוי כבמוחזק ואם לאו. ראויה היתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידן. לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות. יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר ל״ו:א׳) \"כן בני יוסף דוברים\". כיוצא בו אתה אומר (במדבר י״ד:כ׳) \"ויאמר ה' סלחתי כדבריך\", או עתידות אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו: נתון תתן להם אחוזת נחלה. זו נחלת אביהן: בתוך אחי אביהם. זו נחלת אחי אביהם: והעברת את נחלת אביהן להן. מגיד שבנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור. ר' אליעזר בן עקיבא אומר: אף חלק אחי אביהן נטלו:", + "ואל בני ישראל תדבר לאמר איש. אין לי אלא לשעה. לדורות מנין? תלמוד לומר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר\". בכולם הוא אומר \"ונתתם\", וכאן הוא אומר \"והעברתם\". ר' אומר: אין לך מעביר בנחלה, אלא בת, מפני שבנה ובעלה יורשים אותה. מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה? – היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: הרי הוא אומר \"והעברתם את נחלתו לבתו\". מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים. ומנין שהאב יורש? אמרת ק\"ו: ומה אחים מן האב, שאינן באים אלא מכח אב, הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב – ודין הוא שיורש. ומנין לעשות את בת הבן כבן? אמרת, ק\"ו הוא: ומה בנות צלפחד, שלא היו אלא לשעה, עשה את בת הבן כבן – ק\"ו לדורות. מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. ומה בנים, הקדים זכרים לנקבות – אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקבות. ומה בגואלם, עשה בנים כאבותם – אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם. ומנין שהבת יורשת? הרי הוא אומר: (במדבר לו) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל\". אין לי אלא בת. בת הבן מנין? אמרת ק\"ו: ומה בת, שהורע כחה במקום הבן, הרי היא יורשת – בת הבן בן, שיפה כחו במקום הבן – דין הוא שתירש! ומנין שהאיש יורש את אשתו? ת\"ל \"ממשפחתו – וירש אותה\", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (במדבר לו) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל\" ואומר \"ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר\". ואומר (יהושע כד) \"ואלעזר בן אהרן מת\". וכי מנין היה לפינחס בהר אפרים? אלא שנשא אשה מבני אפרים, ומתה – וירשה. כיוצא בו דברי הימים א ב \"ושגוב הוליד את יאיר, ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד\", שנשא אשה מבני מנשה, ומתה – וירשה:", + "ואם אין אחים לאביו. ממשפחתו – ממשפחת אביו. או אינו אלא ממשפחת אמו? ת\"ל (במדבר א׳:ב׳) \"למשפחותם לבית אבותם\", מגיד שמשפחות הולכות אחרי אבות: וירש אותה. לענין שאמרנו: והיתה לבני ישראל לחקת משפט. נתנה תורה דעת לחכמים לדרוש ולומר: כל הקרוב בשאר – כשר הוא בנחלה:", + "ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו – זו נחלה בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי. התחיל שופך תנחומים לפני המלך. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. נכנס לשער – והוא אחריו, לטרקלין – הוא אחריו; כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור. כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי! התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים ק\"ו: ומה אם משה, חכם גדול אב החכמים ואב הנביאים, אע\"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה – לא מנע עצמו מן הרחמים, ק\"ו לשאר בני אדם:", + "דברים ג ואתחנן אל ה' – במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר – שאין ת\"ל, אלא א\"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני – אדון לכל באי העולם: אלהים – בדין בראת את העולם: אתה החילות – אתה החילות לפתוח פתח לעבדך, בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. ד\"א: אתה החלות את השבועה: כתבת בתורה שמות כב זובח לאלהים יחרם – ובניך עבדו ע\"ז, ובקשתי רחמים ממך וסלחת! אתה החלות את השבועה: להראות את עבדך – נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה: את גדלך – זו מדת טובך, שנאמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך – זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר שמות טו ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר (תהלים מד) ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר (ישעיה מה) בי נשבעתי: החזקה – שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' (מיכה ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ואומר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו... תתן אמת ליעקב: אשר מי אל בשמים ובארץ – שלא כמדת הקב\"ה מדת ב\"ו: מדת ב\"ו הגדול מחבירו – מבטל גזירות חבירו; אבל אתה – מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר: משל באדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה – אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר \"עשו תשובה ואני מקבל\"! שנא' (ישעיה מד) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. ר' אומר: אשר מי אל בשמים ובארץ – חוץ מכאן. ישראל אומר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך... אין עוד – אלא אף באומות העולם: אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך – כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. ד\"א כמעשיך וכגבורותיך על נחלי ארנון: אעברה נא ואראה – אין נא אלא לשון בקשה: הארץ הטובה אשר בעבר הירדן – וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד: ההר הטוב – זו ירושלים: והלבנון – זה בית המקדש, וכן הוא אומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך, ואומר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול, וי\"א: לבנון – מינה עליהם את מלכיהם:" + ], + [ + "ויתעבר ה' בי – כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם – שאתה גרמתם. וכן הוא אומר (תהלים קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי – ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב\"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי – אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט – לפום גמלא שיחנא. ד\"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים – ק\"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין – עאכ\"ו: רב לך – אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד\"א: רב לך – אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' (דניאל יב) לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו – אכנס כהדיוט! א\"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה – אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה: עלה ראש הפסגה – מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר (דברים ל״ד:א׳) ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר: " + ], + [ + "ויאמר ה' אליו זאת הארץ. ר' עקיבא אומר: מגיד הכתוב, שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל, כשלחן ערוך, שנא' ויראהו ה' את הארץ. ר' אליעזר אומר: נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה לג) מלך ביופיו תחזינה עיניך; ונמצאת אתה אומר ב' ראיות הם: אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער. באברהם הוא אומר (בראשית יג) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם – זו היא ראייה של נחת. במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה – זו היא ראייה של צער. נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם: אחת קריבה שהיא לשום שמים ואחת קריבה שאינה לשום שמים. (דברים ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר – זו קריבה לשום שמים. (דברים א׳:כ״ב) ותקרבון אלי כלכם – זו קריבה שאינה לשום שמים: (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו – צוהו על דברי תלמוד. ר' יהודה אומר: צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם – מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שהנחיל לישראל את הארץ: אשר תראה – מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו:", + "ונשב בגיא מול בית פעור – אמר להם ראו איזו עבירה עברתם, ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר: מג' מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל. כיוצא בו אתה אומר שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל. מהו אומר? שמות טו ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה. ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה – (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכאן הוא אומר ונשב בגיא מול בית פעור – ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים:", + "וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה – מגיד שנתאוה משה למיתתו של אהרן, שנא' כאשר נאסף אהרן אחיך." + ], + [ + "על אשר מריתם פי במדבר מריבה במדבר סין – ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בהיכרת מתו, שנא' (דברים לב) על אשר לא קדשתם, הא אם קדשתם אותי – עדין לא הגיע זמנכם ליפטר:", + "שני פרנסים עמדו: אחד אמר אל יכתב סורחני, ואחד אומר יכתב סורחני. דוד אמר אל יכתב סורחני, שנא' (תהלים לב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. משה אמר יכתב סורחני: על אשר מריתם פי במדבר סין במריבת העדה להקדישני. משל למה הדבר דומה? לב' נשים שהיו לוקות בבית דין. אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית. זו שגנבה פגי שביעית אומרת: בבקשה מכם הודיעו סורחני, שלא יהו העומדים סבורים לאמר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה! תלו לה הפגים בצוארה, והיו מכריזין לפניה על הפגים זו לוקה: ר' אליעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב\"ה, שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סרחונם; וכל כך למה? לפי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בהם בסתר, לפיכך מתו. וכך בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן, ובכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונם, להודיע שלא היה בהם אלא זו בלבד. והרי דברים ק\"ו: ומה אם כך חס המקום בשעת הכעס, ק\"ו בשעת רצון, שנאמר (ישעיה מט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך:" + ], + [ + "וידבר משה אל ה' לאמר – להודיע שבחן של צדיקים, שכשהם נפטרים מניחים עצמן ועוסקין בצורך צבור: לאמר – אין ת\"ל לאמר! מה ת\"ל לאמר? אלא אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו, עד שהשיבו הקב\"ה ואמר לו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו וסמכת את ידך עליו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בד' מקומות בקש משה לפני הקב\"ה והשיבו את שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, שאין ת\"ל לאמר, מה ת\"ל לאמר? אלא אמר לפניו הודיעני נא אם אתה גואלם ואם לאו, עד שהשיב המקום על שאלותיו, שנאמר ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה, שאין ת\"ל לאמר, ומה ת\"ל לאמר? אלא אמר לפניו הודיעני נא אם אתה רופא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב\"ה על שאלתו, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם ז' ימים. כיוצא בו אתה אומר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, אין ת\"ל לאמר, אלא אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום ויאמר ה' אליו רב לך. אף כאן אין ת\"ל לאמר, אלא אמר לו: הודיעני נא אם ממנה אתה עליהם פרנסים ואם לאו! עד שהשיבו המקום: קח לך את יהושע בן נון:" + ], + [ + "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – מגיד הכתוב שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: סימן זה יהיה בידך, שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו, שנאמר (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי. מת – נתונה באוצר, שנאמר שמואל א כה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. שומע אני בין צדיקים בין רשעים? ת\"ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע: איש על העדה – זה יהושע, שנא' (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש, ולמה פירש הכתוב? שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין אחיו:", + "אשר יצא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם – לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות, והם באים לבסוף; אלא כשם שעשה משה, שנאמר ויאמר ה' אליו אל תירא אותו, וכשם שעשה יהושע, שנאמר וירץ יהושע ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, וכשם שעשה פנחס, שנאמר (במדבר לא) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא. אשר יצא לפניהם – בראש. ואשר יבוא לפניהם – בראש, שנאמר דברי הימים א יא ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. אשר יצא לפניהם – בגדוד. ואשר יבוא לפניהם – בגדוד. אשר יצא לפניהם – בכרך ואשר יבא לפניהם – בכרך. אשר יוציאם – בזכיות. ואשר יביאם – בזכיותיו. אשר יוציאם – במנין. ואשר יביאם – במנין, שנאמר (במדבר לא) ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש וגו'. ולמה הוצרכו כפרה? לפי שזנו עיניהם מן הערוה: ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה – ועליו מפורש בקבלה שיר השירים א הגידה לי שאהבה נפשי, כענין שנא' (ירמיה מג) ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו, שלמה אהיה כעוטיה על עדרי – אברהם יצחק ויעקב. צא וראה מה הקב\"ה השיבו: אם לא תדעי לך היפה בנשים – מעולה שבנביאים. צאי לך בעקבי הצאן – בעקבים אני עושה עמהם. ורעי את גדיותיך – מנין אתה אומר, שהראהו המקום למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחיו המתים? שנא' צאי לך בעקבי הצאן." + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון – את שבלבך. קח לך מה שבדוק לך, ועליך מפורש (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה. איש אשר רוח בו – שיכול להלוך כנגד רוחות של כל אחד ואחד: וסמכת את ידך עליו – א\"ל תן תורגמן ליהושע, להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך. כשתפטר מן העולם, לא יהי ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה, ועכשיו הוא מורה. מיד מעמידו מן הארץ, והושיבו אצלו על הספסל. רבי נתן אומר: כיון שהיה יהושע נכנס לארץ היה משתיק את התורגמן, עד שנכנס ויצא וישב במקומו:", + "ונתת מהודך עליו – ולא כל הדרך. נמצינו למדים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:" + ], + [ + "ולפני אלעזר הכהן יעמוד – שהיה יהושע צריך לאלעזר, ואלעזר ליהושע: ושאל לו – שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל במשפט האורים. שומע אני בקול גדול? ת\"ל ושאל לו. הא כיצד? עומד ומדבר בשפתותיו, וכהן גדול משיבו על שאלותיו:", + "יעש משה כאשר צוה ה' אותו – הלך ועשה בשמחה, ולא הורע בעיניו בין בנו לבין בן אחיו: ויקח את (יהושע -) לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:", + "ויסמוך את ידיו עליו – ככלי מלא וגדוש, וכן הוא אומר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. כיוצא בו אתה אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה, והלא דברים ק\"ו: ומה יהושע שנא' לו (דברים לד) ומלא אותו רוח חכמה, נאמר בו לא ימוש – שאר בני אדם על אחת כמה וכמה! ויצוהו כאשר צוה ה' את משה. מה צוה הקב\"ה את משה בשמחה – כך צוה משה ליהושע בשמחה. שומע אני שחסר משה? ת\"ל בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שנא' לא כהתה עינו – בין טמא לטהור, בין איסור להיתר. ולא נס ליחה – בעולמו בתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי – למה נאמר? לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם; משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, והיתה מפקדתו על בניה. אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני. אמר לה: עד שאת מפקדתני על בני – פקדי בני עלי, שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון. כך אמר לו הקב\"ה: עד שאתה מפקדני על בני – פקוד בני עלי, שלא ינהגו בי מנהג בזיון, ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר! מהו אומר (דברים לא) כי אביאם אל האדמה, עד שאתה מפקדני על בני – פקוד בני עלי! לכך נאמר צו את בני ישראל: צו – צווי מיד בשעת מעשה, ולדורות, כדאיתא בריש וידבר:", + "קרבני – זה הדם: לחמי – אלו אמורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אמורים, או קרבני לחמי זה הדם? תלמוד לומר (ויקרא ג) והקטיר הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: קרבני זה הדם לחמי זו אמורים: לאישי – אלו קומצים ולבונה: ריח ניחוחי – אלו בזיכי לחם הפנים: תשמרו – שלא יביא אליו אלא מתרומת הלשכה. תשמרו – שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם. תשמרו – נאמרה כאן שמירה ונאמר להלן שמות יב שמירה. מה שמירה האמורה להלן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו – אף שמירה האמורה כאן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו: תשמרו להקריב לי במועדו – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו, שומע אני בין בחול בין בשבת; ומה אני מקיים שמות לא מחלליה מות יומת? בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח; או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים ושחטו אותו – בשאר כל הימים חוץ מן השבת? או אף בשבת? ת\"ל (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו – במועדו ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. נאם לו ר' יונתן: כמשמע זה עדין לא שמענו! נאם לו ר' יאשיה: לפי שהוא אומר צו את בני ישראל, למה נאמר? אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת – אין צריך, שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה, ומה ת\"ל במועדו? מופנה להקיש, לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן במועדו ונא' להלן במועדו, מה מועדו האמור להלן דוחה את השבת – אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת:", + "ואמרת להם. הרי זו אזהרה לב\"ד: זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום – כנגד יום. שמעון בן עזאי אומר: שנים ליום כנגד יום. אתה אומר שנים ליום כנגד יום, או כשומעו – שנים ליום? ת\"ל ואת הכבש אחד תעשה בבקר, ומה תלמוד לומר שנים ליום – כנגד יום. מכאן אמרו של שחר היה נשחט על קרן צפונית מזרחית ונתון על טבעת שנייה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית דרומית ונתון על טבעת שנייה, שאמרה תורה שנים ליום – כנגד יום:", + "את הכבש האחד. למה נאמר? לפי שהוא אומר ואמרת להם זה האשה, שמות כט וזה אשר תעשה על המזבח, שומע אני יקריב ד'? ת\"ל את הכבש האחד – שלא להוסיף ושלא לגרוע:", + "ועשירית האיפה – אחד מעשרה באיפה: סולת – מן החטים. אתה אומר סולת מן החטים, או אינו אלא מן השעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון? ת\"ל שמות כט סולת חטים תעשה אותו. הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינה אלא מן החטים – אף פורטני כל סלתות שבתורה, שלא יהו אלא מן החטים: בלולה בשמן – להוציא את השלוק. אין לי אלא למנחות, למנורה מנין? ת\"ל (ויקרא כד) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך – להוציא את השלוק:" + ], + [ + "עולת תמיד העשויה בהר סיני. מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה נסכים אף עולת התמיד יטעון נסכים. רבי יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח. לריח ניחח הקשתיה ולא הקשתיה לנסכים:", + "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד – א' אתה מנסך, ואי אתה מנסך מזוג: בקדש הסך נסך שכר לה' – שכר שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו. ר' נתן אומר: הסך נסך שכר למה נאמר? להביא נסוך המים:", + "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים? ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב\"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר – לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר – יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע\"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם – אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע\"פ שאין כתוב בתורה – מפורש בכתובים, שנאמר (תהלים צ) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת\"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם: כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח\"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב – נסכים קרבים עמו: אשה – אע\"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים: אשה ריח ניחח לה' – נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו\"ד וה\"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב\"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור – כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר (תהלים נ) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' (תהלים נ) האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר (ויקרא כב) וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו:" + ], + [ + "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר, והיתה בו שבת בכלל, שנאמר את הכבש האחד, והרי הכתוב מוציאה מכללה, להחמיר ולדון בקבועה. וביום השבת שני כבשים – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שתהיה עבודת מקדש דוחה את השבת. אתה אומר שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה? ת\"ל וביום השבת שני כבשים, הא מה ת\"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו? שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת. או אחת של יחיד ואחת של צבור? אמרת: במה ענין מדבר? בשל צבור:", + "עולת שבת בשבתו – ולא עולת שבת בערב שבת. עולת שבת בשבתו – ולא עולת שבת זו בעולת שבת אחרת. הרי שלא הקריב לשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה? ת\"ל עולת שבת בשבתו. מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו: על עולת התמיד ונסכו – מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתים:" + ], + [ + "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני אף ראשי חדשים בכלל היו? – שנאמר ואת הכבש האחד, הרי הכתוב מוציאו מכללם להחמיר עליהם, ולדון במוספים. וילמדו משבת! והדין נותן: או מה שבת שני כבשים, אף בראשי חדשים שני כבשים? – ת\"ל ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', במנין אחד הכתוב מדבר: ונסכיהם חצי ההין יהיה – ר' אלעזר ברבי צדוק אומר: הין היה במקדש, וכמין שנתות היו בו: עד כאן לפר, ועד כאן לאיל, ועד כאן לכבש. ר' ישמעאל אומר: לא היה שם הין, אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היה, שבו היה חולק מנחת כהן גדול: לוג ומחצה בערב ולוג ומחצה בבוקר:", + "זאת עולת חודש בחדשו – ולא עולת חודש זה בחודש אחר. הרי שלא הקריב בחודש זה, שומעני יקריב בחודש אחר? תלמוד לומר זאת עולת חודש בחדשו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו: לחדשי השנה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', שומעני מיעוט חדשים שנים – ת\"ל לחדשי השנה:", + "ושעיר עזים אחד לחטאת לה' – לכפר על קבר התהום: על עולת התמיד יעשה ונסכו – מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים:" + ], + [ + "ובחודש הראשון בארבעה עשה יום – קבעו הכתוב חובה. שבעת ימים מצות יאכל – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ״ג:ו׳) שבעת ימים מצות תאכלו, שומעני כל מצה במשמע? ת\"ל (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ; לא אמרתי אלא הבא לידי מצה וחמץ – אלו חמשת המינים, ואלו הם: החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון. יצא אורז ודוחן והשומשמים והפרגוס שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:" + ], + [ + "וביום הראשון מקרא קודש – ארעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה: כל מלאכת עבודה לא תעשו – מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפשות? נאמר כאן מקרא קודש, ונאמר להלן שמות יב מקרא קודש. האמור להלן – להתיר בו אוכל נפש; אף מקרא קודש האמור כאן – להתיר בו אוכל נפש: והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שיקריב כולם? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה, אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים ואיל אחד:", + "כאלה תעשו ליום שבעת ימים – למה נאמר? שהיה בדין: הואיל וחג טעון חגיגה, והפסח טעון חגיגה, מה החג פוחת והולך – אף פסח פוחת והולך! ת\"ל כאלה תעשו ליום, שלא להוסיף ושלא לגרוע: על עולת התמיד יעשה ונסכו. מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתים:" + ], + [ + "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כג) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, יכול מנה חמשים והקריב מנחה בחמשים ואחד? ת\"ל וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', ועדין אני אומר: עשה יום טוב בחמשים ואחד והקריב מנחה בחמשים! ת\"ל בשבועותיכם מקרא קודש. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: מנה חמשים, והקריב מנחה בחמשים: מנחה חדשה לה' – שתהא חדשה לכל המנחות, שלא תקדמנה מנחה אחרת. מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, ואם הביא פסול. קודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר. מה הפרש בין עומר לשתי הלחם? הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו לא יעלו. הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו יעלו. ר' טרפון אומר: הואיל ועומר מתיר וב' הלחם מתירות, אם למדתי למנחות הבאות קודם לעומר שהם פסולות, אף מנחות הבאות קודם לשתי הלחם יהיו פסולות! אמר לו רבי יהודה בן נחמן לא: אם אמרת במנחות הבאות קודם לעומר, שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט; תאמר בשתי הלחם, שהם פסולות שאע\"פ שלא הוכשרו לגבוה הוכשרו להדיוט!? נסתכל בו ר' עקיבא וצהבו פניו. אמר לו: יהודה בן נחמן צהבו פניך שהשבת את הזקן? תמיה אני עליך אם תאריך ימים בעולם! אמר ר' אלעזר בר' יהודה בפסח היה מדבר, וכשבאתי לעצרת אמרתי היכן יהודה בן נחמן? אמרו לי הלך לו:" + ], + [ + "והקרבתם עולה לריח ניחח לה' – מה אלו אתה מקריב – חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים, וכי שוים הן? אין עליך לומר כלשון אחרון, כי אם כלשון ראשון: אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים: פרים בני בקר שנים ואיל אחד – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים עשר אילים שנים:", + "מלבד עולת התמיד ומנחתו תמימים יהיה לכם ונסכיהם – מקיש נסכים לבהמה: מה בהמה נפסלת במומים בחסר ויתר, אף נסכים נפסלים במומים וחסר ויתר:" + ], + [ + "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם – קבעו הכתוב חובה: הקרבתם אשה עולה לריח ניחח – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים – שומע אני לא יקריב עד שימצא את כולם? תלמוד לומר ז' ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים. מנין לנסוך המים בחג? ר' עקיבא אומר: נאמר הביאו עומר בפסח – שתתברך לכם את התבואה, והביאו ביכורים בעצרת – כדי שיתברכו לכם פירות האילן; אף לנסוך המים בחג – כדי שיתברכו לכם גשמי שנה! ר' יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ונסכיהם, ונאמר בששי ונסכיה, ונאמר בשביעי כמשפטם; מ\"ם יו\"ד מ\"ם הרי מים, נמצינו למדים לנסוך המים מן התורה. ר' נתן אומר: (במדבר כח ו) בקודש הסך נסך שכר לה' – למה נאמר? להביא את המים:" + ], + [ + "ביום השמיני עצרת תהיה לכם – עצרו הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פגי לירושלם, שומע אני יאכלם בירושלם וילן בבית פאגי? ת\"ל ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת. אין עצירה אלא כניסה, שנאמר (ירמיה לו) ואני עצור לא אוכל לבוא בית ה', (ירמיהו ל״ג:א׳) ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור. אין לי אלא י\"ט האחרון שאסור מלצאת; י\"ט הראשון מנא לן? ודין הוא: הואיל וזה קרוי מקרא קודש וזה קרוי מקרא קודש, מה זה עצור מלצאת אף זה עצור מלצאת!", + "והקרבתם עולה – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים – שומע אני שלא יקריב עד שימצא את כולם? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהן. או אפילו כולם מצוים? ת\"ל פר אחד ואיל אחד:" + ], + [ + "אלה תעשו לה' במועדיכם – אלו נדרים ונדבות שנודר ברגל, שיביאם ברגל. אתה אומר אלו נדרים ונדבות... שנדורו קודם הרגל? הא מה ת\"ל אלה תעשה לה' במועדיכם אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל, שמביאם ברגל: לבד מנדריכם. אלו קיני זבים וזבות, שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל: ויאמר משה אל בני ישראל – להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, שאם קורא אני לבד מנדריכם – איני יודע במה ענין מדבר, תלמוד לומר לבד מנדריכם דברי רבי ישמעאל:" + ], + [ + "וידבר משה אל ראשי המטות – למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר י׳:ד׳) ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים, לא שמענו להיכן? הריני דן: נאמר כאן תקיעה בעדה, ונאמרה תקיעה בנשיאים; מה תקיעה האמורה בעדה פתח אהל מועד, אף תקיעה האמורה בנשיאים פתח אהל מועד. או כל הקודם במקרא קודם במעשה? ת\"ל אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחד מהם שהנשיאים קודמים לעדה, אף פורטני בכל הדברות שיהיו הנשיאים קודמים לעדה. ומה ת\"ל אל ראשי המטות? מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים:", + "זה הדבר – מגיד שכשם שנתנבא משה בכה אמר – כך נתנבא נביאים בכה אמר, ומוסיף עליהם זה הדבר: ד\"א זה הדבר אשר צוה ה' – הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאינו מפר מתיר, מי שהוא מפר אינו דין שיהא מתיר? והרי דברים ק\"ו: ואם מי שאין מתיר מפר, מי שהוא מתיר אינו דין שיפר? ת\"ל זה הדבר אשר צוה ה': הבעל מיפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין הבעל מתיר:", + "איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ואת בן י\"ג ויום אחד? הרי אתה דן: נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר. מה נדר האמור להלן – נדר ונדבה עמו, אף נדר האמור כאן – נדר ונדבה עמו. מכאן אמרו: בן י\"ג ויום אחד דבריו קיימים: כי ידור נדר לה' – את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או אינו עד שיזכיר לשם? ת\"ל לאסור אסר על נפשו, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או כשם שהנדרים שוים – כך אף בשבועה? ת\"ל לאסור אסר מכל מקום. מה הפרש בין נדרים לשבועה? בנדרים – כנודר בחיי המלך; בשבועה – כנשבע במלך עצמו. אעפ\"י שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: מלכים ב ב חי ה' וחי נפשך אם אעזבך: לאסור אסר על נפשו – על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים. שהיה בדין: ומה אם במקום שאין מפר נדרי עצמו, משנודר – הרי הוא מיפר נדרי עצמו – עד שלא ידור; מקום שמפר נדרי אשתו – משנדרה – אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור? ת\"ל לאסור אסר על נפשו: על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים.", + "ד\"א לאסור אסר על נפשו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ככל היוצא מפיו יעשה, אין לי אלא שהוציא בפיו; קיבל עליו בנדר ובשבועה מנין? ת\"ל לאסור אסר על נפשו. יכול אפילו נשבע לאכול נבלות וטרפות ושקצים ורמשים, קורא אני עליו ככל היוצא מפיו יעשה? ת\"ל לאסור אסר, לאסור את המותר ולא להתיר את האסור: לא יחל דברו. לא יעשה דברו חולין. הרי שהיה חכם – לא יפר לעצמו. והדין נותן: אם מיפר לאחרים, לא יפר לעצמו? ת\"ל לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין. לא יחל דברו – מגיד שעובר על בל יחל. ועל בל תאחר מנין? ת\"ל (דברים כג) כי ידר נדר לה' וגו', מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל. לא יחל דברו – ר' אליעזר אומר לעשות הבטאה כשבועה. רבי עקיבא אומר: ככל היוצא מפיו יעשה: ואשה – מקיש אשה לאיש: מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר – אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל. ואשה – שומע אני משתבגור? ת\"ל בנעוריה בית אביה. אי בנעוריה, שומע אני אפילו קטנה? ת\"ל אשה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנה, ולכלל בגרות לא באת. מכאן אמרו חכמים: בת י\"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים. את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר לה להינדר – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר; או שתדור לשם? ת\"ל ואסרה אסר, מ\"מ. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר: ואסרה אסר – אין אסר אלא שבועה, וכן הוא אומר ואסרה אסר על נפשה בשבועה: בית אביה – ברשות אביה. אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו? תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, שכל נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין. אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין? ת\"ל בנעוריה בית אביה, שכלו נעוריה בבית אביה. יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה:", + "ושמע אביה – להוציא את החרש. ושמע אביה – אין לי אלא ששמע אביה. השמיעוהו אחרים מנין? ת\"ל וקמו כל נדריה: והחריש – שהוא מתכוון לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי – הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה, שיהיה מתכוון לה: וקמו כל נדריה וכל אסר – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? עד שלא יפר. או אף משיפר, ומה אני מקיים וקמו כל נדריה עד שלא קיים? או אף משקיים? תלמוד לומר יקום; מגיד הכתוב שכל נדר, אם קיים שעה אחת – אין רשאי להפר:", + "ואם הניא אביה אותה – איני יודע הנאה זו מה היא? כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – בבעל הוי אומר הנאה – זו הפרה, לימד בבעל שהנאה היא הפרה, ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה כיום נדר להקם. מנין? הרי אתה דן: הואיל ורשאי להקם ורשאי להפר, אם למדתי לענין הפרה שעשה הנאה כהפרה, חרישה ושמיעה כיום נדר – אף להקם נעשה הנאה כהפרה, וחרישה ושמיעה כיום נדר! לא: אם אמרת בהפר, שחלק מכללו, לפיכך עשה בה חרישה ושמיעה כיום נדר; תאמר בהקם, שלא חלק מכללו, לפיכך לא נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר?! לא זכיתי – אדוננו מן הבעל: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר, מה הבעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר. ועוד, ק\"ו הוא: ומה הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – האב שהרשות מתרוקנת לו, אינו דין שנעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר? לא: אם אמרת בבעל, שמפר בבגר, לפיכך עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר! לא זכיתי מן הדין – ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה. על כרחך אתה מקיש את האב כבעל: מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה ובטלה בלבה, והלכה ועשתה מזידה; מנין שצריכה סליחה? ת\"ל וה' יסלח לה. והרי דרבים? ק\"ו ומה אם נדרים המופרים צריכים סליחה – ק\"ו לנדרים שאינו מופרים. והרי דברים ק\"ו: למה הדבר דומה? למתכוון לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה. ומה אם מתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה צריך סליחה, ק\"ו למתכוון לאכול ואכל: כי הניא אביה אותה – ואם הפר האב – מופר ואם לאו – אין מופר. אמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה אבא שומע היה מיפר, שומע אני יהיה מופר? ת\"ל כי הניא אביה אותה. אם הפר האב – מופר, ואם לאו – אין מופר. אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שתהא בתו נודרת מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והיפר לה; שומע אני יהיה מופר? ת\"ל ואם הניא אביה: אם היפר אביה – מופר, ואם לאו – אינו מופר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו:", + "ואם היה תהיה לאיש ונדריה עליה – זו ארוסה. אתה אומר זו ארוסה, או אינו מדבר אלא בנשואה? כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה – הרי נשואה אמורה; הא מה ת\"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה? זו ארוסה, דברי ר' יאשיה. ר' יוחנן אומר: אחת זו ואחת זו, לא בא הכתוב לחלק אלא רשותו; שכל זמן שהיא בבית אביה – אביה ובעלה מפירים נדריה. ניסת – אין האב מיפר את נדריה: ונדריה עליה – נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. אתה אומר נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה, או אינו אלא נדרים שנדרה ברשותו? אמרת ק\"ו הוא: אם נדר שנדרה שלא ברשותו הרי הוא מיפר, ק\"ו לנדר שנדרה ברשותו. ד\"א ונדריה עליה – נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו. או אינו אלא נדרים שהוקמו ושהופרו? הרי אתה דן: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר; מה האב אין מפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – כך הבעל. ועוד ק\"ו: ומה האב, שהרשות מתרוקנת לו, אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, אינו דין שלא יפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו?! לא: אם אמרת באב, שאין מפר בבגר, לפיכך אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – תאמר בבעל, שמיפר בבגר, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי מן הדין – ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו, על כרחך אתה מקיש את הבעל לאב: מה האב אינו מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – אף האב אין מיפר אלא שלא הוקמו ושלא הופרו: או מבטא שפתיה – אין ביטוי אלא שבועה, כענין שנאמר (ויקרא ה) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים:", + "ושמע אישה – להוציא את החרש. ושמע אישה – אין לי אלא ששמע הוא, השמיעוהו אחרים מנין? – ת\"ל וקמו כל נדריה. והחריש לה – עד שיהיה מתכוון לה. שאם נדרה אשתו, ואמר סבור הייתי שהיא ביתו- הרי זו יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה – עד שיהא מתכוון לה: וקמו כל נדריה – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? – עד שלא יפר, או אף משיפר – ומה אני מקיים והפר את נדריה? עד שלא קיים, או אף משקיים? ת\"ל יקומו. מגיד הכתוב שכל נדר שקיים שעה אחת – אין יכול להפר:", + "ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – לימד בבעל, שהנאה היא הפרה; ולימד בבעל, שעשה חרישה ושמיעה ביום נדר:", + "והפר את נדרה – נדריה שעליה מיפר, ולא נדרים שאין עליה; שר' אליעזר אומר: יפר. והדין נותן: ומה אם במקום שאין מיפר נדרי עצמו, משנדר – הרי זה מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור; מקום שמיפר נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?! אמר לו: לא אמרה תורה אלא והפר את נדרה אשר עליה, נדרים שעליה מיפר – ולא נדרים שאין עליה. ד\"א אישה יקימנו ואישה יפרנו – את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה וביטלה: [וביטל לה וכו' כדלעיל]." + ], + [ + "ונדר אלמנה וגרושה – מן הנישואין. אתה אומר מן הנישואין, או אינו אלא מן האירוסין? הרי אתה דן: הואיל ובעולה אין אביה מיפר נדריה, ואלמנה אין אביה מיפר נדריה; מה בעולה שיצאת מרשות אביה – אף אלמנה וגרושה שיצאת מרשות אביה. או אפילו נתארמלה או נתגרשה וניסת, לזה קורא אני עליה, ונדר אלמנה וגרושה – באלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? ת\"ל ואם בית אישה נדרה, מכל מקום: ואם בית אישה נדרה – זו נשואה, או אינו אלא ארוסה? כשהוא אומר ואם היו תהיה לאיש – הא ארוסה אמורה. ומה ת\"ל ואם בית אישה נדרה? זו נשואה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: זו יתומה בחיי האב:", + "ושמע אישה – להוציא את החרש. ושמע אישה – אין לי אלא ששמע הוא; השמיעוהו אחרים מנין? ת\"ל וקמו כל נדריה: והחריש לה – זו חרישה לקיים. אתה אומר זו חרישה לקיים, או אינו אלא חרישה למיקט? כשהוא אומר אם החרש יחריש לה אישה הרי חרישה למיקט אמורה; ומה ת\"ל והחריש לה? זו חרישה לקיים: וקמו כל נדריה – שאם נדרה וקיים, וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה – עד שלא יפר, או אף משיפר? ומה אני מקיים והפר את נדריה – עד שלא קיים, או אינו אלא אף משקיים? ת\"ל יקום, מגיד הכתוב שנתנה רשות להפר כל היום.", + "כל מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה לא יקום – להוציא את אפוטרופוס. אישה הפרם וה' יסלח לה – אם הבעל מיפר מופר, ואם לאו אינו מופר. אמרה: יודעת אני שכל נדרים שהיה בעלי שומע היה מפר, שומע אני יהיה מופר? ת\"ל אישה הפרם: אם יפר הבעל מופר, ואם לאו אינו מופר. אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שהיא נודרת אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והפר לה; שומע אני יהיה מופר? ת\"ל אישה הפרם: אם הפר הבעל מופר, ואם לאו אינו מופר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו:" + ], + [ + "כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר והפר את נדרה אשר עליה, שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהן ענוי נפש? ת\"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו: לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש. נדרים שהם בינו לבינה מנין? ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו. שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש? ת\"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, ומה זה, נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים, הוא מיפר – כך כל נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים – הוא מיפר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו נדר שאינו מתחלל על ידי אחרים אלא בו – הרי הוא מפר! כאיזה צד? אמר קונם פירות העולם עלי – הרי זה יפר. קונם פירות מדינה זו עלי – יביא לה מן מדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי – אין יכול להפר. אלא מה זה נדר שאין מתחלל ע\"י אחרים אלא בו, הוא מפר. אין לי אלא בעל, שאינו מפר אלא נדר שיש בינו לבינה ונדר שיש בהם עינוי נפש. האב מנין? הרי אתה דן: הואיל והאב מפר והבעל מפר; מה הבעל, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. או חלוף: הואיל והאב מפר והבעל מפר, מה האב מפר כל נדר אף הבעל מפר כל נדר? הא מה אני מקיים כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – בימי הבגר, אבל בימי הנעורים יפר כל נדריה? ת\"ל בנעוריה בית אביה. נעורים בבית אביה אמרתי, ולא נעורים בבית הבעל. דנתי וחלפתי בטל וזכיתי לדין כבתחילה: הואיל והבעל מפר והאב מפר. מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה, ונדרים שיש בהם ענוי נפש – אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. ועוד ק\"ו: מה הבעל, שמפר בבגר, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב, שאין מפר בבגר, אינו דין?! לא: אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו, לפיכך אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש; תאמר באב שהרשות מתרוקנת לו, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי לדין, ת\"ל אלה החקים, על כרחך אתה מקיש את האב לבעל: מה הבעל אין מפר אלא נדר שיש בהם ענוי נפש אף האב יכול: אישה יקימנו ואישה יפרנו – נדרה מן התאנים ומן הענבים, קיים בתאנים – כולו קיים. היפר לתאנים – אין מופר עד שיפר לענבים, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר קיים לתאנים ולא קיים לענבים, שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו. נדרה מן התאנים ומן הענבים, ונשאל לחכם והתיר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מותר. אסר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – אסור. הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מופר. קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו קיים. אימתי? בזמן שהוא נדר אחד, אבל אם אמר שאני טועם, ועוד ענבים שאני טועם, ונשאל לחכם והתיר לו לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים, קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – הקיום בקיומו וההפר בהפירו:" + ], + [ + "ואם החריש יחריש לה אישה מיום אל יום – זה חרישה למקט. אתה אומר חרישה למקט, או אינו אלא חרישה לקיום? כשהוא אומר והחריש לה – הרי חרישה לקיום אמור. ומה ת\"ל ואם החריש יחריש לה? זה חרישה למקט: מיום אל יום – שומע אני מעת לעת? תלמוד לומר אשר עליה הקים אותם כי החריש לה ביום שומעו. ר' שמעון בן יוחי אומר: מעת לעת! הרי אמרה תורה מיום אל יום!", + "ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו – אחרי קיום הנדר. אתה אומר אחרי קיום הנדר, או אחרי שמעו כמשמעו? כשהוא אומר כי החריש לה ביום שמעו הרי שמעו אמור, ומה ת\"ל ואם הפר יפר אותם אישה אחרי שמעו? – אחר קיום הנדר: ונשא עונה – מגיד הכתוב שהוא מוכנס תחתיה לעון. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מדת פורענות מועטת, הגורם תקלה לחבירו הרי הוא מוכנס תחתיה – ק\"ו למדת הטובה שהיא מרובה:", + "אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו – על כורחך אתה מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב בכל מדות שאמרנו: בנעוריה בית אביה – נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. ר' ישמעאל אומר: בנעוריה בבית אביה – בנערה המאורסה הכתוב מדבר, שיהיו אביה ובעלה מפירים נדריה." + ], + [ + "וידבר ה׳ אל משה נקום נקמת – להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם: מאת המדינים – והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר (במדבר כב) וילכו זקני מואב וזקני מדין! – מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה – ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צווחים זה עם זה. בא זאב לטול טלה מן העדר, והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. אמר חבירו: אם איני הולך ומסייעו עכשיו – הורגו, ותוכף עלי והורגני! – עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב. כך מואב ומדין, מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר (בראשית לו) אשר הכה את מדין; וכשבאו להלחם עם ישראל – עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל. מאת המדיינים – שהיו מדיינים עם ישראל. מאת המדיינים שהיו מתיעצים על ישראל:", + "אחר תאסף אל עמיך – מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע\"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר וידבר משה אל העם לאמר החלצו; אין החלצו אלא איזדרזו שנאמר (דברים ג) חלוצים תעברו: ויהיו על מדין – אמר להם לא נקמת ב\"ו אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א) אל קנא ונוקם ה':", + "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא – כ\"ד אלף, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אלף למטה אלף למטה – י\"ב אלף. מה ת\"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא? להביא את שבטו של לוי: וימסרו מאלפי בני ישראל – מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר. רבי נתן אומר: אחרים מסרום: איש פלוני כשר – יצא, איש פלוני צדיק – יצא למלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל, שעד שלא שמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמה מדין מה כתיב בהן? (שמות יז) עוד מעט וסקלוני. מששמעו שמיתתו של משה מעכבת מלחמת מדין – התחילו מתחבאים, אעפ\"כ נמסרו על כרחם, שנאמר וימסרו מאלפי ישראל:", + "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פנחס – מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם. מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר? לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו, שנאמר (בראשית לז) והמדנים מכרו אותו למצרים: וכלי הקודש – זה ארון, שנאמר (במדבר ד) ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ולא ימותו: וחצוצרות התרועה בידו – אין ידו אלא רשותו, שנאמר (במדבר כא) ויקח ארצו מידו, ואומר (בראשית כד) וכל טוב אדוניו בידו:", + "ויצבאו על מדין – הקיפוה מד' רוחותיה. ר' נתן אומר: נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו: ואת מלכי מדין – למה נאמר? והלא כבר נאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע, ומה ת\"ל ואת חמשת מלכי מדין? מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת – כך שוו כולם בפורענות: ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב – נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו. ר' נתן אומר: בב\"ד הרגוהו, שנאמר (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב: ואת כל עריהם במושבותם – זו ע\"ז שלהם: ואת כל טירותם – מקום שהיו בטיריון. ד\"א בטירותם – מקום שהיו נוטרים שלהם: ויביאו אל משה – מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים, ולא נחשדו על הגזל. לא כענין שנאמר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם, אבל כאן – ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה: ויצאו משה ואלעזר הכהן – אבא חנין אומר משום רבי אלעזר: לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הבזה. ויקצוף משה על פקודי החיל – מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים. ויאמר להם משה החייתם כל נקבה – אמר לו פינחס: רבינו, כשם שהפקדתנו כך עשינו: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם – מה היה דבר בלעם? אמר להם: אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם! שמא מרובים אתם מן המצרים, שנאמר (שמות יד) ויקח שש מאות רכב בחור? אלא בואו, ואני נותן לכם עצה מה תעשו: אלהיהם של אלו שונא זמה. העמידו לכם נשיכם ובנותיכם בזמה, והם שטופים בזמה, ואלהיהם שולט בהם! שזה כלל: שכל זמן שישראל עושים רצונו – הוא נלחם להם, שנאמר (שמות יד) ה' ילחם לכם, ובזמן שאין עושים רצונו – כביכול הוא נלחם בם שנאמר (ישעיה סג) ויהפך להם לאויב, ולא עוד, אלא שעושה את הרחמן אכזרי, שנאמר (איכה ב) היה ה' כאויב בלע ישראל:", + "עתה הרגו כל זכר בטף – זו בעולה והראויה ליבעל. או אעפ\"י שלא נבעלה או שאינה ראויה ליבעל? כשהוא אומר כל הטף בנשים – הרי שאינה ראויה ליבעל אמור, הא מה אני מקיים ועתה הרגו כל זכר בטף? זו בעולה והראויה ליבעל – אעפ\"י שלא נבעלה: הרוגו- למה נאמר? להפסיק את הענין, דברי ר' ישמעאל. ד\"א הרוגו – למה נאמר? שראויה ליבעל אמר ליהרג, בעולה אעכ\"ו! אם אמרת כן – ענשת מן הדין; לכך נאמר הרוגו, ללמדך שאין עונשים מן הדין. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם – מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורית עצמה, שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד – כשרה לכהונה:", + "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים – למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר יט) וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים, שומעני אף הקש והחריות בזאת התורה? – לא בא לכלל טומאה: אתם ושביכם – מה אתם בני ברית, אף שביכם בני ברית:", + "וכל בגד וכל כלי עור – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יא) או עור או שק, אין לי אלא שק. מנין לעשות כל מעשה עזים כשק? אמרת ק\"ו: ומה המת חמור, עשה בו כל מעשה עזים כשק – שרץ הקל, אינו דין שנעשה בו כל מעשה עזים כשק? אמרת: דנין מן החמור להקל ולהחמיר עליו, אלא מה ת\"ל בגד במת? אלא שכבר ק\"ו הוא: מה שרץ הקל, עשה בו את הבגד כשק – המת חמור, דין הוא שנעשה בו את הבגד כשק! מה ת\"ל בגד במת? – מופנה, להקיש ולדון גזירה שוה: נאמר כאן בגד ונאמר להלן בגד, מה בגד האמור להלן עשה בו כל מעשה עזים כשק – אף בגד האמור כאן עשה בו מעשה עזים כשק; ומה כאן טווי וארוג – אף להלן טווי וארוג; להביא את פסיקיא ופונדא וחבק של חמור, שהם טווי וארוג. יצאו פתילות וחבלים, שאינו טווי וארוג.", + "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה – משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס – בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר (ויקרא י) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ) ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים? – מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס – בא לכלל טעות. וי\"א משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו: בחיי משה רבך לא היתה מדבר, עכשיו מה אתה מדבר? ר' יאשיה אמר: שהיה אומר דבר בשם אומרו, שנאמר (אסתר ב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:" + ], + [ + "אך את הזהב ואת הכסף. אתה אומר כלים, או אינו אומר אלא גלומים? – הרי אתה דן: הואיל ומתי ישראל מטמאים, והרוגי מדין מטמאין, מה מתי ישראל – כלים ולא גלומים, אף מתי מדין – כלים ולא גלומים. ר' יוסי הגלילי אומר: כלים. אתה אומר כלים, או אינו אלא גלומים? – תלמוד לומר \"אך\", חלק:", + "כל דבר אשר יבוא באש – כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות, מפני גיעולי גוים. וכל אשר לא יבוא באש – כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גוים. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאין טעון טבילה – טעון הזייה, מי שטעון הזייה – אינו דין שיטעון טבילה? והרי דברים ק\"ו: מי שאין טעון הזייה – דין הוא שיטעון טבילה:", + "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם – למה נאמר? – לפי שהוא אומר (במדבר י״ט:י״ט) \"בחלל חרב\", בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר \"וכבסו בגדיהם\" – הא למדנו לכלים ואדם וכלים: ואחר תבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבא אל המחנה – אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן \"עד הערב\" – אף כאן \"עד הערב\":" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל, כי אתם עוברים את הירדן. למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר \"אז יבדיל משה\" דברים ד, אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן. מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט? - תלמוד לומר \"והקריתם לכם ערים\", אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ? - תלמוד לומר דברים יט \"כי יכרית ה' אלהיך אל הגוים האלה\", אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר: כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. מכאן היה ר' יונתן אומר: אין הירדן מארץ כנען! רבי שמעון בן יוחי אומר: במדבר לו \"אשר על ירדן יריחו\": מה יריחו מארץ כנען - אף הירדן מארץ כנען: והקריתם. אין הקריה אלא הזמנת. ערים. שומע אני אף כרכים? - תלמוד לומר \"ערי\". אי ערי, שומע אני אפילו ספרים? תלמוד לומר \"ערים\". הא כיצד? - מגיד שלא היה שם אלא שווקים ובית המחיה: ונס שמה הרוצח. שומע אני כל הרוצח במשמע? - ת\"ל \"רוצח מכה נפש בשגגה\". אי \"מכה נפש\", שומע אני אף מכה אביו ואמו במשמע? - ת\"ל \"רוצח הוא\". מכה נפש לא אמרתי, אלא \"רוצח מכה נפש\". יצא המכה אביו ואמו, שאינו גולה:" + ], + [ + "והיו לכם הערים למקלט מגואל – למה נאמר? לפי שהוא אומר ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם, שומע אני בינו לבין עצמו יהרגנו? ת\"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:", + "והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה – עם הראשונות. אתה אומר עם הראשונים, או אינו אלא חוץ מן הראשונות? כשהוא אומר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, אלו הם: (דברים ד) בצר במדבר בארץ המישור לראובני ואת ראמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי. וכנגדן ג' בארץ כנען, שנאמר (יהושע כ) ויקדישו את קדש בגליל בהר, ואת שכם בהר אפרים, ואת קרית הארבע היא חברון בארץ כנען. נמצינו למדים ששוו שני שבטים ומחצה שבעבר הירדן לתשעת השבטים ומחצה שבארץ כנען. לפי דרכינו למדנו שרוב שופכי דמים – בארץ גלעד: ערי מקלט תהיינה לכם – אין לי אלא שקולטות בארץ. בחו\"ל מנין? ת\"ל תהיינה. אין לי אלא לבני ישראל. לגרים מנין? ת\"ל ולגר ותושב בתוכם. או אינו אלא, כשם שהגר הוא גולה על ידי ישראל כך ישראל גולה על ידו של גר? אמרת אם שהרגו ישראל – פטור, ק\"ו שלא יגלה, אלא א\"כ הרג ישראל – הרוג. אם הרוג ישראל – נהרג: תהיינה שש הערים האלה למקלט – למה הוא אומר? לפי שהוא אומר ואת שלש הערים תתנו מעבר לירדן, שומע אני: הראשונה שמפרישים – תהיה קולטת? ת\"ל תהיינה שש הערים האלה למקלט. מגיד הכתוב שלא קלטה אחת מהם – עד שהופרשו כולם:", + "ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר או באבן יד או בכלי עץ, אין לי אלא שהרגו באלו שיהיה חייב. בברזל מנין? ת\"ל ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא. עד שלא יאמר יש לי בדין: אם כשהרגו באבן או בעץ חייב, ק\"ו בברזל! אלא א\"כ ענשת מן הדין, לכך נאמר אם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח, ללמדך שאין עונשים מן הדין. או מה אבן מלא יד, – אף ברזל מלא יד? גלוי היה לפני הקב\"ה שהברזל ממית במשהו, לפיכך לא נאמר בו יד, אלא אפילו מחט ואפי' בצנורא. אין לי אלא שהרגו ישראל בברזל שיהא חייב, השליך עליו עשתות וגולמים מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ\"מ: ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימות רוצח הוא מות יומת הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יא וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו, שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו ובין בדבר שאינו כדי להמיתו יהא חייב? ת\"ל אם באבן יד אשר ימות בה הכהו. מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו! שומע אני אף על מקום שאינו כדי להמיתו? ת\"ל (דברים יט) וכי יהיה איש שונא לרעהו, מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו להמיתו, ועל מקום שהוא כדי להמיתו. אין לי אלא שהרגו באבן שיהא חייב, גלגל עליו סלעים ועמודים מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ\"מ:", + "ואם בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם, שומע אני בין שיש בו כדי להמיתו ובין שאין בו כדי להמיתו? ת\"ל או בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא! מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית! שומע אני אף על מקום שאינו כדי להמית? ת\"ל וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש, מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית! אין לי אלא שהרגו בעץ שהוא חייב, השליך עליו קירות וכלונסות מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מכל מקום:", + "גואל הדם הוא ימית את הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר אם באבן יד או בכלי עץ, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב. מנין בשאר כל דבר? הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם: לא ראי אבן כראי העץ, ולא ראי העץ כראי אבן, ולא ראי זה וזה כראי כלי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שניהם. הצד השוה לשלשתם – שהוא כדי להמית, ואם המית מצוה ביד גואל הדם להמיתו – אף כל שהוא כדי להמית והמית – מצוה ביד גואל הדם להמית ת\"ל ביד גואל הדם:", + "ואם בשנאה יהדפנו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל הכהו או באבן יד או בכלי עץ יד, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו מראש הגג ונפל ומת מנין? ת\"ל ואם בשנאה יהדפנו מ\"מ. או אפילו דחפו לתוך המים או לתוך האור, או שיסה בו את הכלב או את הנחש, הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם: לא ראי אבן כראי עץ, ולא ראי עץ כראי אבן, ולא ראי זה כראי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שלשתם. הצד השוה שבשלשתם – שהוא מחמת הממיתים והמית – ה\"ז חייב. יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושיסה בו את הנחש, שדינו מסור לשמים: או השליך עליו בצדיה – שצודה לו, שמתכוון לו.", + "ואם באיבה הכהו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל. ואם באבן יד. ואם בכלי עץ. אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו חנקו בעטו דעכו מנין? ת\"ל בידו מ\"מ: גואל הדם הוא ימית את הרוצח – למה נאמר? והלא כבר נאמר גואל הדם הוא ימיתנו, ומה ת\"ל גואל הדם הוא ימית את הרוצח? שיכול אין לי אלא שיש לו גואל; מי שאין לו גואל מנין? ת\"ל גואל הדם מ\"מ:", + "ואם בפתע בלא איבה הדפו – להוציא את השוגג: או השליך עליו כל כלי – שלא צודה לו ושלא מתכוון לו: או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות. להביא את הסומא ואת הזורק בלילה. ר' יהודה אומר: בלא ראות – להוציא את הסומא. והוא לא אויב לו – איסי בן עקביא אומר: חומרו קולו, וקולו חומרו: לחייבו מיתה אי אתה יכול, שמא שוגג הרגו. לחייבו גלות אי אתה יכול, שמא מזיד הרגו: והוא לא אויב לו. לפסול את השונאים מלישב בדין. אין לי אלא שונאים. קרובים מנין? – ת\"ל בין המכה ובין גואל הדם. אין לי אלא דיינים, שפוסל בהם שונאים וקרובים. עדים מנין? – הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג על פי דיינים, הרוג ע\"פ עדים; מה דיינים – פוסל בהם שונאים וקרובים, אף העדים – יפסול בהם שונאים וקרובים. ועוד ק\"ו: ומה דיינים, שאין הדברים נגמרים על פיהם, פוסל בהם שונאים וקרובים; עדים, שהדברים נגמרים על פיהם, אינו דין שיפסול בהם שונאים וקרובים?! אין לי אלא רוצח, שאר חייבי מיתות מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. אין לי אלא לישראל, לגרים מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. אין לי אלא דיני נפשות, דיני ממונות מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. או כשם שדיני נפשות בכ\"ג, כך דיני ממונות בכ\"ג? ת\"ל על המשפטים האלה: אלה בכ\"ג, ואין דיני ממונות בכ\"ג, הרי הוא אומר עד האלהים יבוא דבר שניהם. ומנין שדיני נפשות בכ\"ג? ת\"ל ושפטו העדה – הרי הם י'; והצילו העדה – הרי י'; שלשה מנין? הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג ע\"פ מטי דינים; מה עדים שנים אף דיינים שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי ג'. דורשי רשומות אמרו ג' עדיות הכתובים בפרשה – ללמדך שדיני נפשות בעשרים ושלשה:", + "והצילו – מכאן אתה דן: הרג נפש אחת, בין בשוגג בין במזיד – הכל מקדימים לערי מקלט. ב\"ד שולחים ומביאים אותם משם. מי שנתחייב מיתה – הרגוהו, ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו. מי שנתחייב גלות – מחזירים אותו למקומו; שנאמר והשיבו אותו העדה: ר' מאיר אומר: רוצח מקצר ימיו של אדם, וכהן גדול מאריך ימיו של אדם. ר' אומר: רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ. אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ:", + "ואם יצוא יצא – אמר ר' אלעזר בן עזריה: ומה אם מדת פורענות מועטת, הפוסע פסיעה אחת הרי הוא מתחייב בנפשו – ק\"ו למדת הטוב שמרובה: ומצא אותו גואל הדם – בכל אדם: כי בעיר מקלטו ישב – מכאן אתה אומר: הרג באותה העיר – גולה משכונה לשכונה, ובן לוי גולה מעיר לעיר: ואחרי מות הכהן הגדול ישוב – ולא לסררותו, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר: ישוב לסררותו: ", + "והיו לכם לחקת משפט – שינהוג הדבר לדורות: בכל מושבותיכם – בארץ ובח\"ל: ל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח... גואל הדם הוא ימיתנו, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: כל מכה נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח, שומע אני יהרגנו בב\"ד ושלא בעדים? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגו אלא בב\"ד ובעדים: ועד אחד לא יענה בנפש למות – עונה הוא בו לזכות. ועד אחד – עונה הוא בשבועה. ועד אחד – זה בנה אב: כל מקום שנאמר עד – הרי הוא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב עד אחד: ולא תקחו כופר לנפש רוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא אם כופר יושת עליו, או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים – כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם? ת\"ל ולא תקחו כופר. ר' יאשיה אומר: הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים – חייב. חבלו בו אחרים – פטורים בגופו, ולא בממונו. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו – פטור. ר' יונתן אומר: הרי שיצא ליהרג, וקדם אחר והרגו – פטור. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו – פטור:", + "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו – הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה? ת\"ל לא תקחו כופר לנוס שמה: ", + "ולא תחניפו הארץ – הרי אזהרה לחניפים. ד\"א ולא תחניפו – אל תגרמו את הארץ שתהא מחנפת לכם: כי הדם הוא יחניף – ר' יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחון אף בארץ: ולארץ לא יכופר – למה נאמר? לפי שהוא אומר דברים כא וערפו שם את העגלה; הרי שנתערפה עגלה, ואחר כך נמצא ההורג, שומע אני יתכפר להם? תלמוד לומר לארץ לא יכופר: ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה – מגיד ששפיכות דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש:", + "מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר דברים כא כי ימצא חלל באדמה... בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה: על ההיכל או על העזרה? געו כל ישראל בבכייה. ואחר כך בא אביו של תינוק, אמר להם: אחינו, הריני כפרתכם! עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין! ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה, מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא:" + ], + [ + "והיו לכם לחקת משפט - שינהוג הדבר לדורות: בכל מושבותיכם - בארץ ובח\"ל: כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח - למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח... גואל הדם הוא ימיתנו, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: כל מכה נפש - למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח, שומע אני יהרגנו בב\"ד ושלא בעדים? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגו אלא בב\"ד ובעדים: ועד אחד לא יענה בנפש למות - עונה הוא בו לזכות. ועד אחד - עונה הוא בשבועה. ועד אחד - זה בנה אב: כל מקום שנאמר עד - הרי הוא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב עד אחד: ולא תקחו כופר לנפש רוצח - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא אם כופר יושת עליו, או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים - כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם? ת\"ל ולא תקחו כופר. ר' יאשיה אומר: הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים - חייב. חבלו בו אחרים - פטורים בגופו, ולא בממונו. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו - חייב, משנגמר דינו - פטור. ר' יונתן אומר: הרי שיצא ליהרג, וקדם אחר והרגו - פטור. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו - חייב, משנגמר דינו - פטור:", + "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו - הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה? ת\"ל לא תקחו כופר לנוס שמה: ", + "ולא תחניפו הארץ - הרי אזהרה לחניפים. ד\"א ולא תחניפו - אל תגרמו את הארץ שתהא מחנפת לכם: כי הדם הוא יחניף - ר' יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחון אף בארץ: ולארץ לא יכופר - למה נאמר? לפי שהוא אומר דברים כא וערפו שם את העגלה; הרי שנתערפה עגלה, ואחר כך נמצא ההורג, שומע אני יתכפר להם? תלמוד לומר לארץ לא יכופר: ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה - מגיד ששפיכות דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש:", + "מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר דברים כא כי ימצא חלל באדמה... בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה: על ההיכל או על העזרה? געו כל ישראל בבכייה. ואחר כך בא אביו של תינוק, אמר להם: אחינו, הריני כפרתכם! עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין! ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה, מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא:", + "אשר אני שוכן בתוכה - חביבים ישראל, שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם; שנאמר כי אני שוכן בתוכה, ואומר ולא יטמאו עוד את מחניהם, ולא תטמא הארץ. רבי נתן אומר: חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר שמואל א ב הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה; גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר ישעיה מג למענכם שולחתי בבלה; גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ירמיה מט ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים; גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר ישעיה סג מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. וכשהם חוזרים שכינה עמהם, שנאמר דברים ל ושב ה' את שבותך ורחמך. והשיב לא נאמר, אלא ושב ה' אלהיך. ואומר שיר השירים ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות ומהררי נמרים. ר' אומר: משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדיו, אם תבקשוני הריני אצל בני. כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני. וכן הוא אומר ויקרא טז השוכן אתם בתוך טומאותם. ואומר ויקרא טו בטמאם את משכני אשר בתוכם. ואומר ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם, ואומר במדבר לה ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל: סליק להו ספר במדבר סיני ברוך הגבר אשר יבטח באדני:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..54787c17b07ea6e506a7d5413d3dc80a0a447d20 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,640 @@ +{ + "title": "Sifrei Bamidbar", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Bamidbar", + "text": [ + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר יט) עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר צו את בני ישראל וגו' [ולא יטמאו את מחניהם] הרי זו אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה:", + "צו הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות. אתה אומר הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות, או אינו אלא לאחר זמן. תלמוד לומר צו את בני ישראל ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם. הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין, תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' [יערוך אותו אהרן חוקת עולם לדורותיכם] (ויקרא כ\"ח) הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה ולדורות מצווי הזה. מנין לכל הצואות שבתורה, היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צואות בתורה סתם ופרט באחת מהם, (שאינה אלא) [שהוא] מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצואות שבתורה שיהיו מיד בשעת מעשה ולדורות. ר' יהודה בן בתירה אמר, אין הצווי בכל מקום אלא זירוז שנא' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג') לפי דרכנו למדנו שאין מחזקים אלא המחוזקים ואין מזרזים אלא למזורזים. ר' שמעון בן יוחי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (ויקרא כ\"ד) צו את בני ישראל וישלחו מן המתנה (במדבר ה׳:ב׳) צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת (שם ל\"ה) צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי (שם כ\"ח). הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחת, ואיזה זה צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען (שם ל\"ד) תזרזם לענין חילוק הארץ. ורבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנא' ויצו ה' אלהים על האדם [וגו'] ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב'):", + "וישלחו מן המחנה מחנה שכינה. שומע אני ממחנה לויה תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל, קל וחומר ממחנה שכינה החמור. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אומר אין צריך קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור, אם כן למה נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אלא בא הכתוב ליתן להם את המחיצות:", + "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולמד על הכלל, מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו. מכאן מנו חכמים למחיצות כל שהזב מטמא מצורע מטמא, חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא זב מטמא חמור הוב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם, כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור שבני ישראל שהוא פוסל את התרומה:", + "וישלחו מן המחנה [כל צרוע וגו'] למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין [תלמוד לומר כל צרוע וכל זב] היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: [מזכר עד נקבה] ח) בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת\"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש (במדבר י״ט:כ׳) אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו (למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה.", + "ור' יצחק אומר הרי הוא אומר אם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא י\"ב) על רחיצת גופו ענוש כרת או [לא] ענוש [אלא] על כיבוס בגדים, אמרת מה טומאת מת לא ענש בו על כיבוס בגדים האוכל מנבלה קלה דין הוא שלא יענש בו על כיבוס בגדים:", + "אל מחוץ למחנה תשלחום למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה, שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאים אבל יתנו להם מקום בפני עצמם תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום: ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מחנות הם מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. אשר אני שוכן בתוכם חביבים הם ישראל אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז) ואומר ולא יטמאו את מחניהם א) אומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה ב) (במדבר ל״ה:ל״ד). ר' יוסי הגלילי אומר בא וראה כמה כח עברה קשה עד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהם זבים ומצורעים ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו בו ביום, ר' שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעברה נאמר בהם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שמות כ״ד:י״ז) לא יראים ולא מזדעזעים, משפשטו ידיהם בעברה מה נאמר בהם וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו (שם ל\"ד):", + "ויעשו כן בני ישראל הודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו. מה תלמוד לומר כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מלמד שאף הטמאים לא עכבו:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרה פרשה זאת. לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה [מעל] בה' (ואומר) או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר [וגו'] אבל בגזל הגר לא שמענו (בכל התורה) תלמוד לומר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. ר\"ע אומר כל מקום שנאמר בה (לאמר) צריך לידרש. [איש או אישה] ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא) וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר איש או אשה להשוות אשה לאיש לכל חטאת ונזקין שבתורה. ר' יונתן אומר אין צריך שכבר נאמר (שם) בעל הבור ישלם ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר לפי שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל [וגו'] או מצא אבדה. אין לי אלא במשקר באלו כמשקר במקום בשאר כל דבר מנין תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל. אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דברי הימים א' ה') ,ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו, אשר מעל בה' (דברי הימים א' י') ואומר בעוזיה צא מן המקדש כי מעלת (דברי הימים ב' כו) ואומר ומעלה בו מעל (במדבר ה') הא אין מעילה אלא שיקור: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה טו\"א מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע. ב] משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם ע\"ז חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר כל מצות שבתורה: אשמה הנפש ההוא מנין לגוזל (הגר) ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשים פטורים תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא. או כשם שפטורים מן האשם כך יהיו פטורים מן הקרן תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר. מנין אתה אומר המדליק גדישו של חבירו ביוהכ\"פ שאף על פי (שאין בית דין נפרעים ממנו שיהיה נדון בנפשות) [שהוא נדון בנפשו בית דין נפרעים ממנו] תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: ואשמה הנפש ההוא והתודו למה נאמר לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודה. רבי נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי:" + ], + [ + "והתודו את חטאתם אשר עשו לא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן לי פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא הפקדת משביעך אני ואמר אמן לאחר מכאן נזכר, שומע אני שיהא חייב תלמוד לומר את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו: והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא (עקר דמים חומש) [דמים, עקר] מנין תלמוד לומר והשי'ב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו עד שיהיה (חומש וחומשה) [הוא וחומשו חמשה] משום ר' יאשיה אמרו חמשה שלם לעולם: ונתן לאשר אשם לו למה נאמר לפי שהוא אומר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין לי אלא לו ולשלוחו. מנין לרבות שליח בית דין והיורש תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. הרי שהיה חייב לחברו מנה ובא בבית דין ולא הספיק לתתו לו עד שבא בעל חוב של נגזל, מנין שמוציאין מיד הגזלן ונותנים לבעל חוב של נגזל תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום:" + ], + [ + "ואם אין לאיש גואל ר' ישמעאל אמר וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל ומה תלמוד לומר ואם אין לאיש גואל, בא הכתוב ולימד על הגוזל הגר ונשבע לו ומת, שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. ר' נתן אומר ואם אין לאיש גואל אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר להשיב האשם אליו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר בנגזל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בגוזל תלמוד לומר להשיב האשם אליו הא בנגזל הכתוב מדבר. אשם המושב לה' לכהן בכסף הכתוב מדבר אתה אומר בכסף הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באשם כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו הרי אשם אמור הא מה תלמוד לומר האשם המושב לה' בכסף הכתוב מדבר. לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים. באנשי משמר הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכל כהן שירצה תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו (את) [מי] שמכפרים בו עליו אלו אנשי משמר.", + "הרי שגוזל כהן יזכה בו והדין נותן אם זכה בשל אחרים לא יזכה בשל עצמו. היה ר' נתן אומר בלשון אחרת אם דבר שלא זכיתי בו עד שלא בא לתוך ידי משבא לתוך ידי [אין אחר יכול להוציאו מידי, דבר שזכיתי בו ובא לידי] דין הוא שלא יהא אחר זוכה ומוציא מתוך ידי. א\"ל לא אם אמרת בזה שאין לאחרים חלק בו תאמר בזה שיש בו לאחרים חלק הואיל ויש בו לאחרים חלק דין הוא שיצא מתחת ידי ויתחלק לאנשי משמר.", + "מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מכאן אתה אומר הגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שיורשים פטורים, תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. כך היה ר' עקיבא שונה עד שלא בא מזפרונה אבל (מי שבא) [משבא] מזפרון אמר (אפי') [אם] נתן את הכסף לאנשי משמר ומת (היורשים פטורים) אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. והכהן אומר לו הבא אשם והקרב והוא אומר האשם המושב לה' לכהן [וגו'] את שצריך כפרה יצא זה שכפרה לו נפשו.", + "מלבד איל הכפורים מכאן אתה אומר נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה או אפי' נתן את האשם ליהויריב והכסף לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה תלמוד לומר מלבד איל הכיפורים [וגו'] יחזיר ויביא אשם אחר ויתננו לידעיה ויזכה יהויריב בשלו." + ], + [ + "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומות ומן המעשרות. או אף [משמרה] תלמוד לומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים י\"ח). רבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שאם בא לעשות כל גרנו תרומה רשאי ובלבד שישייר מקצת: וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל. איסי בן עקביא אומר אומר אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. ד\"א אם מעשר הקל שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנת הג\"ו] הרי הוא נוהג בכל תרומה (שהיא חמורה), אינו דין שנוהגת בכל (אשר יקריבו: דבר אחר) איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא משום תלמד ליראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל: אשר יקריבו לכהן לו יהיה ר' ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבים לכהן מאי ת\"ל אשר יקריבו לכהן, לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו מה יעשה בהם, ת\"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונים לכהנים:" + ], + [ + "ואיש את קדשיו לו יהיו כל הקדשים היו בכלל שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים והפסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. ואיש את קדשיו לו יהיו מכאן אתה אומר כהן שהקריב את הזבח אפילו במשמר אחר הרי הן שלו ועבודתו שלו. ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא י\"ט) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה', קדש לבעלים או קדש לכהנים, ת\"ל ואיש את קדשיו לו יהיו בנטע רבעי הכתוב מדבר שיהא לבעלים דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אמר קדש לבעלים א\"א קדש לבעלים או קדש לכהנים, הרי אתה דן מעשר שני קרוי קדש ונטע רבעי קרוי קדש אם במעשר שני למדת שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. והרי תרומה תוכיח שקרוי קדש ואינה אלא של כהנים והיא תוכיח לנטע רבעי שאע\"פ שקרוי קדש לא יהא אלא של כהנים. אמרת הפרש מעשר שני טעון הבאת מקום ונטע רבעי טעון הבאת מקום אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. הרי בכורים יוכיחו שטעונים הבאת מקום ואינן אלא של כהנים והם יוכיחו לנטע רבעי שאף על פי שטעון הבאת מקום לא יהיה אלא של כהנים. אמרת הפרש (מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון נטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תבא תרומה ותוכיח שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון ולא יהיו אלא של כהנים. אמרת הפרש אדון בשלושה לשונות כאחד) מעשר שני קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ונטע רבעי קרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון ואל תוכיח תרומה שאף על פי שקרויה קדש אינה טעונה הבאת מקום ולא בכורים שאף על פי שטעונים הבאת מקום אבל אין להם פדיון. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר (מדבר) ששוה בג' דרכים מדבר ששוה בג' דרכים, ואל אלמד דבר השוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך א' או בב'. אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהיה אלא של בעלים. ר' יהושע אומר קדש של בעלים א\"א קדש של בעלים או קדש לכהנים ת\"ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו למי מוסיפים למי שכבר ניתנו לו.", + "ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במדבר י״ח:י״ט) כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל, שומע אני ישלם בזרוע. תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן (קדשים) לבעליהם. ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו) [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] תלמוד לומר (איש אשר יתן לכהן לו יהיה) [ואיש את קדשיו לו יהיו]. או אפילו מדד בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ר' יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [ + "דבר אל ב\"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר כי יקח איש אשה ובעלה וגומר, לא שמענו אלא בזמן שיש לו עדים והתרו בה שיוצאה ממנו בגט, אבל [יש ב' עדים ולא התרו בה נבעלה בפני עד אחד] ספק נבעלה ספק לא נבעלה [אחר סתירה] לא שמענו מה יעשה לה. תלמוד לומר דבר אל ב\"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו. הרי הכתוב זקקה שתהא שותה מים המרים לכך נאמרה הפרשה. איש איש לעשות אשה כאיש דרבי עקיבא. [לו] כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר להוציא אלמנה לכ\"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכדברי עקביא בן מהללאל אף משוחררת ואשת הגר. אמרו לו והרי כרכמית שפחה משוחררת היתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון כלשון הזה אמר להם דוגמה השקוה, ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. ומעלה בו מעל על דבר ערווה או על דבר ממון כשהוא אומר ושכב איש אותה שכבת זרע הרי מעילה על דבר ערוה לא על דבר ממון. ומעלה בו מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דה\"א ה') ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל (דברי הימים א' י) וכן הוא אומר בעזריה מלך יהודה צא מן המקדש כי מעלת (דה \"ב כו) (ואומר ומעלה בו מעל) הא אין מעילה בכל מקום אלא שיקור: ", + "ושכב איש להוציא את הקטן שאינו איש. אותה ולא את אחותה. שהיה בדין אם כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסרו, כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שהוא אוסר את אוסרו. תלמוד לומר אותה ולא את אחותה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה. שהיה בדין ומה אם במקום שאין האוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסריו, מקום שהאוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שיהיה אוסר את אוסריו. תלמוד לומר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה:", + "ונעלם מעיני אישה להוציא את הסומא. ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעל רואה ומעמעם הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה. ונסתרה והיא נטמאה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. או אין עדים לא לטומאה ולא לסתירה, אם אמרת כן אף היא מותרת לבעלה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ונסתרה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ונסתרה לא שמענו שיעור סתירה תלמוד לומר ונסתרה והיא נטמאה סתירה כדי טומאה. כדי להקיף דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמותה. רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמות ג' ביצים זו אחר זו. ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בעד אחד, תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת שאין תלמוד לומר אחד, אלא זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה. או בין בישראל בין בכהונה, אמרת אם המטמא טומאה קלה עשה בה אונס כרצון, סוטה חמורה דין הוא שיעשה אונס כרצון בכהונה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל. ר' אליעזר אומר חובה. ר\"ע אומר מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, ומה אם גרושה קלה שמותר לחזור למגרשה בישראל, פסולה מן הכהונה, סוטה חמורה דין הוא שתהיה פסולה מן הכהונה. מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא נטמאה למה שותה ואם טהורה היא למה היא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק. ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי. ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. [והוא נטמאה או עבר עליו וגו׳ הי׳ ר ישמעאל אומר] מה ת\"ל היא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא טמאה למה, (אינה משקה) [שותה] ואם טהורה היא למה הוא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כוודאי כאן שעשה אונס כרצון דין הוא שנעשה ספק כוודאי ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה באן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור:" + ], + [ + "הביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, אלא אמרו מוסרים לו שני תלמידי חכמים בדרך שלא יבא עליה. ורבי [יוסי] אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר. ומה נדה שחיבים על ביאתה כרת בעלה נאמן עליה, סוטה שאין חיבים על ביאתה כרת אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה. אמרו לו כל שכן הואיל ואין חיבים על ביאתה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה. [דבר אחר] אמרו לו לא, אם אמרת בנדה שיש לה היתר אחר איסורה, תאמר בסוטה שאין לה היתר אחר איסורה. דבר אחר נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. והביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים קרבן שמכשירה לו כגון זבה ויולדת, הרי זו מביאה משלו ואין מקיץ מכתובתה, וקרבן שאין מכשירה לו כגון שקפחה נזירות בראשה או שחללה את השבת, הרי זו מביאה משלה ומקיץ מכתובתה. עשירית האיפה אחד מעשירית באיפה. קמח (שעורים) למה נאמר, שהיה בדין הואיל ומנחת חוטא באה על חטא ומנחה זו באה על חטא, אם למדתי למנחת חוטא שאינה באה אלא סולת, אף זו לא תבוא אלא סולת תלמוד לומר קמח. שעורים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומנחת חוטא באה על חטא וזו באה על חטא, אם למדתי למנחת חוטא שאינה באה אלא חטים אף זו לא תבא אלא חטים תלמוד לומר שעורים. אמר ר' (שמעון בן) גמליאל הניחו לי סופרים ואומר כמין חומר (אבל נראה הוא) כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. לא ישים עליה שמן מגיד שאם נתן עליה שמן ולבונה עובר בלא תעשה. (או) כשם שעובר על שמנו כך עובר על לבונתו, אמרת על השמן יהא עובר שאין יכול לחזור וללקט על לבונה לא יהיה עובר שיכול לחזור וללקטה, תלמוד לומר לא (ישים) [יצק] עליו שמן ולא יתן עליו לבונה. מגיד שאם נתן עליו שמן ולבונה עובר בלא תעשה. מפני מה? טעמו של דבר (מגיד) [כי] מנחת קנאות הוא. שתי קנאות, כשם שקנאה לבעל כך קנאה לבועל כשם שקנאה למטה כך קנאה למעלה. מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי ר' טרפון. ר\"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נטמאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה בדין) ויש לבעל דין לחלוק, וכי איזה מדה מרובה מדת טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדת טובה. אם מדת פורענות מעטה הרי היא מזכרת עון, מדה טובה מרובה דין הוא שתהה מזכרת זכות. זאת היא מדה בתורה כל כלל ופרט שדרך הדין לוקה בו יתקיימו זה וזה אל תלקה דרך הדין. כיצד יתקיימו זה וזה ואל תלקה דרך הדין, אם היתה טמאה פורענות פוקדה מיד ואם יש לה זכות תולה לה (ששה) [שלשה] חדשים, מפני תיקון הולד דברי אבא יוסי בן חנן. ר' אליעזר בן יצחק (איש הדרת) איש כפר דרום אומר, תשעה חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, מה זרע בן ט' חדשים אף זכות ט' חדשים. ר' ישמעאל אומר ,שנים עשר חודש ואף על פי שאין ראיה לדבד זכר לדבר (דניאל ד) להן מלכא מלכי ישפר עלך כלא מטא על נ\"נ לקצת ירחין תרי עשר. רשב\"י אומר אין זכות תולה במים המרים אם אתה אומר שהזכות תולה במים המרים מדחה אתה את המים בפני כל הנשים ושותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר אני אכריע אם היתה טהורה. סופה למות כדרך בני אדם, ואם היתה טמאה סופה למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רשב\"י אומר וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אלא כיון שהיתה שותה פניה מוריקות ועיניה בולטות וכמין שרביטין היו מורקים בה והם אומרים מהרו והוציאוה שלא תטמא העזרה:" + ], + [ + "והקריב אותה הכהן מכאן אמרו אין משקין שתי סוטות כאחת. והעמידה שלא יעמיד עמה לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שלבה סמוך עליהן. לפני ה' בשער נקנור מכאן אמרו ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער נקנור." + ], + [ + "ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שקדשו בכלי (ואליהם) אלו מי כיור. בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי לפרה שעשה בה כל הכלים ככלי חרס, אף סוטה א) אינו דין (שלא נעשה) [שנעשה] בה כל כלי ככלי חרס, תלמוד לומר בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרש ב). בכלי חרש חדשה שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי בפרה ושעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] אף סוטה יעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] תלמוד לומר בכלי חרש דברי רבי ישמעאל. בילקוט הגי' דין הוא שנעשה וכו'. ב] דברי ר' ישמעאל וכן הוא בילקוט שם. מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מגיד הכתוב שאם לא היה שם עפר מביא עפר ממקום אחר ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו. איסי בן עקביא אומר להביא קרקע בית עולמים. איסי בן מנחם אומר אם (המטמא) טומאה קלה עשה בה בית המקדש כמשכן, סוטה חמורה דין הוא שנעשה בה בית המקדש כמשכן. ומה תלמוד לומר [בקרקע המשכן שלא יביא מתוך קופתו]. ומן העפר לפי שהוא אומר ולקחו לטמא מעפר נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר, מה עפר האמורה (להלן) [כאן] עפר על פני המים אף (כאן) [להלן] עפר על פני המים. ומה להלן אם הקדים עפר למים יצא, אף כאן אם הקדים עפר למים יצא. יקח הכהן, ונתן ,אל המים כדי והראה. ג' דברים בתורה כדי שיראו אפר פרה, ועפר סוטה, ורוק יבמה. ר' ישמעאל אומר אף דם הצפור:" + ], + [ + "והעמיד הכהן את האשה לפני ה' מקום שמעמידה בתחלה מעמידה בסוף. ופרע את ראש האשה כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקים בה מצות פריעה דברי ר' ישמעאל, (דבר אחר) לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (שמואל ב' י\"ג) ותקח תמר אפר על ראשה. ר' יהודה אומר, אם היה בית חליצתה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו, היתה מכוסה לבנים מכסה שחורים, היו שחורים נאה לה מפשיטן ומלבישים אותה כעורים, היו עליה כלי זהב קטלאות ונזמים וטבעות מסלקים הימנה כדי לנבלה. ר\"י בן ברוקה אומר אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה אלא לפני ה' ופרע את ראש האשה. סדין של בוץ היה פורס בינו לבין העם, כהן פונה לאחוריה ופורעה כדי לקי בה מצוות פריעה. אמרו לו כשם שלא חסתה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה. כל הניוול הזה הזה מנוול אותה כל הרוצה לראות בה רואה, חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן. אחד האנשים ואחד הנשים. אחד קרובים ואחד רחוקים מותרים לראותה .שנאמר (יחזקאל כ\"ג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה. ונתן על כפיה אבא חנן אומר משום ר' אליעזר כדי ליגעה כדי שתחזור בה. והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו על אחת כמה וכמה יחוס על עושי רצונו. וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין המים נהפכים להיות מרים אלא ביד הכהן. דבר אחר נקראו מרים על שם סופם שממררין את הגוף ומערערים את העין:" + ], + [ + "והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואין נשבעת מאליה. שהיה בדין נאמר כאן שבועה ונאמר להלן שבועה מה שבועה האמורה להלן היא נשבעת מאליה אף שבועה האמורה כאן היא נשבעת מאליה תלמוד לומר והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואינה נשבעת מאליה. ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. שהיה בדין ומה אם יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש, סוטה חמורה אינו דין שלא נעשה בה כל הלשונות כלשון הקודש. תלמוד לומר ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן, ואם אינה שומעת כיצד [היא] אומרת אמן אמן. או אינה אומרת אמן אלא אחר האלה, כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה, הא מה תלמוד לומר ואמר אל האשה למדה הכהן סדר שבועה. אם לא שכב איש אותך מלמד שפותח לה בזכות אומר לה, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה קדמוך ונשטפו אל תגרמי לשם הגדול הנכתב בקדושה שימחה על המים. אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותם. ואמר לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה (כדאי בהם). ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כחן של מים המרים, אומר לה בתי (אומר לך ) המים המרים האלו למה הן דומין. לסם יבש הניתן על בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוצא [מכה] מתחיל לחלחל. אף [את] אם טהורה שתי ואל תמנעי ואם טמאה את חנקי ממי המרים המאררים האלה." + ], + [ + "ואת כי שטית אין לי אלא כדרכה, שלא כדרכה מנין תלמוד לומר וכי נטמאת. ויתן איש בך את שכתבו להביא את הסריס. מבלעדי אישך להביא את אשת הסריס על הכל היה מתנה עמה:" + ], + [ + "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה מכאן אתה דן לכל השבועות שבתורה הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא באלה ובשבועה, אף פורטני בכל השבועות שבתורה שלא יהיו אלא באלה ובשבועה. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינם אלא ביו\"ד ה\"א, אף פורטני בכל השבועות שבתורה שאינם אלא ביו\"ד הא. יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך למה נאמר, לפי שהוא אומר ושמעה קול אלה אין לי אלא אלה מנין לעשות שבועה כאלה, הרי אתה דן. נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה, מה אלה האמורה כאן עשה שבועה כאלה, אף אלה האמורה להלן עשה שבועה כאלה. (ומה אלה ביו\"ד ה\"א אף שבועה ביו\"ד ה\"א.) הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינן אלא ביו\"ד ה\"א אף פורטני בכל שבועות שבתורה סתם שאינן אלא ביו\"ד ה\"א. בתוך עמך ועמך שלום. בתוך עמך ולא בזמן הזה הפרש בין אדם המתנול במקום שמכירים אותו לאדם המתנול במקום שאין מכירין אותו:" + ], + [ + "בתת ה' את ירכך נופלת ובאו המים המאררים האלה ר' יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינו אלא בטנה וירכה של נבעלת. כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה הרי בטנה וירכה של נבעלת, אמור הא מה תלמוד לומר לצבות בטן ונפול ירך זה בטנו וירכו של בועל. מגיד הכתוב כשם שהפורענות פוקדתה כך הפורענות פוקדתו. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות המועטת המביא תקלה לחברו הרי הוא כיוצא בו קל וחומר למדת הטובה מרובה. ואמרה האשה אמן אמן אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא דברי רבי מאיר. ואין חכמים מודים בדבר אלא אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבאו לה. אמן עם איש זה אמן עם איש אחר, אמן אם ארוסה אמן אם נשואה אמן אם שומרת יבם אמן אם משנתיבמתי. זה הכלל כל שתבעל ותהא אסורה לו על אותה השעה הוא מתנה עמה: ", + "הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלה באלה ובשבועה כך פורטני בכל שבועות שבתורה שלא יהא אלא באלה ובשבועה, הואיל ופרט באחת מהם שאינה אלא ביו\"ד ה\"א אף פורטני בכל שבועות שבתורה שאינם אלא ביו\"ד ה\"א. והואיל ונאמרו שבועות סתם בתורה ופרט באחת מהם שאינה אלא באמן אף פורטה בכל שבועות שבתורה שאינם אלא באמן. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר להביא את שבועת הדיינים שהוא באמן, שאם אין אתה עונה אחריו אמן אתה עושה שבועת שוא. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שמגלגלים עליה את הישן, אף פורטני בכל שבועות שבתורה שיגלגלו עליה את הישן. והלא דברים קל וחומר ומה סוטה שלא נתבעת מקודם מגלגלים עליה את הישן, גזילות שנתבעו מקודם אינו דין שיגלגלו עליה את הישן:" + ], + [ + "וכתב את האלות האלה שומע אני כל אלות שבתורה תלמוד לומר האלה. הכהן למה נאמר שהיה בדין נאמר כאן וכתב ונאמר להלן וכתב, מה וכתב האמור להלן כשר בכל אדם אף וכתב האמור כאן כשר בכל אדם תלמוד לומר הכהן. בספר ומחה בדבר הנמתה והלא דברים קל וחומר ומה להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינים שמטילין איבה ושנאה וקנאה ובעלי ריבות על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. ר' ישמעאל אומר ספרי מינים כיצד הוא עושה, קודר את האזכרות ושורף את השאר. ר' עקיבא אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה.(בספר ומחה בדבר הנמחה] מכאן אמרו אין כותבים לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלה שנאמר בספר. ואינו כותב לא בקומוס המש בקנקנתום אלא בדיו שנאמר ומחה על מי המרים כתב שיכול למחות:)" + ], + [ + "ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה מיד האשה שאם פירסה נדה לא היחה שותה א): והשקה את האשה למה נאמר והרי כבר נאמר ואחר ישקה את האשה מה תלמוד לומר והשקה את האשה, שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקים אותה בעל כורחה, דברי רבי עקיבא. (וחכמים אומרים) [ר' שמעון אומר] ואחר ישקה את (האשה) למה נאמר [והלא כבר נאמר והשקה את (האשה) המים] ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה, שלשה דברים מעכבים בסוטה עד שלא נמחקת המגילה ועד שלא קרב הקומץ ועד שלא קבלה עליה את השבועה. ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. רבי אחי ר' יאשיה אמר משקם בה סוטה אחרת. ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פרסה נדה לא היתה שותה. והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד. מנין שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה להנפה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן. ומה הרמה מעלה ומוריד אף הנפה מעלה ומוריד זו היא מצות תנופה.לפני ה' במזרח שבכל מקום שנאמר לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח למד על מנחת סוטה שטעונה הנפה והגשה. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה זו הקטרת הקומץ שקרויה אזכרה. ואחר ישקה את האשה לענין שאמרנו." + ], + [ + "(והשקה את האשה עד) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אין לי אלא בטנה וירכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו תתחיל הפורענות. כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. אף כאן וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחיל בעבירה הוא התחיל בפורענות. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות ממועטת אבר שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות קל וחומר למדת הטובה מרובה. והיתה האשה לאלה שיהיו אלין בה ואומרים יארעך כשם שאירע לפלונית. לשבועה שיהיו נשבעים בה שיארעך כשם שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיה ס\"ה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי. נמצינו למדין, שהרשעים, שבועה לצדיקים. ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים שכן הוא אומר (ירמיה ד') והתברכו בו גוים ובו יתהללו ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית יב) ואומר ויברכם ביום ההוא לאמר (שם מ\"ח):" + ], + [ + "ואם לא נטמאה האשה ר' ישמעאל אומר וכי מי טמאה שהכתוב מטהרה ומה תלמוד לומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, אלא מגיד הכתוב כיון שיצא עליה שם רע אסורה לבעלה. ר' שמעון ב\"י אומר לא תעלה על דעתך שהזכות תולה במים המרים אלא אם לא נטמאה האשה וטהורה היא למה נאמר, לפי שהוא אומר ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש לה עדים והתרו בה שהיא במיתה, יש לה עדים ולא התרו בה פטורה מן המיתה הואיל ופטורה מן המיתה תהיה מותרת לבעלה. אמרת, ספק נבעלה ספק לא נבעלה אסורה לבעלה. קל וחומר לשנבעלה ודאי אלא הרי היא בכלל שנאמר כי יקח איש אשה ובעלה. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, טהורה לבעל וטהורה לבועל וטהורה לתרומה. ונקתה מן האלות ואף מן השבועות. ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל אם כן ילכ כל העקרות ויקלקלו בשביל שיפקדו, וזו שישבה הפסידה. אלא מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה, זרע שאם היתה ילדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים אחד יולדת שנים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים. דבר אחר ונקתה ונזרעה זרע להוציא את האיילונית שאינה ראויה לילד. דבר אחר ונזרעה זרע מפני שהיתה בכלל ויצאה לידון בדבר החדש החזירה הכתוב לכלל:" + ], + [ + "זאת תורת הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מניין תלמוד לומר זאת תורת, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בחותם הדברים. אשר תשטה אשה [תחת אישה ונטמאה] להביא אשת חרש ואשת שיעמום שבית דין מקנאים להם. (אף) לפוסלן מכתובתם או אף להשקותם, תלמוד לומר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקה. תחת אישה להוציא את הארוסה משמע מוציא את הארוסה או מוציא את (נמי) את היבמה תלמוד לומר איש איש כי תשטה אשתו להביא היבמה דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר איש איש כי תשטה אשתו היבמה משמע מוצא היבמה ומביא את הארוסה תלמוד לומר תחת אישה להוציא את הארוסה:" + ], + [ + "איש אשר תעבור עליו רוח קנאה למה נאמר לפי שהוא אומר ועבר עליו רוח קנאה או כשם שעד שלא קנא לה רשות אף כך משקנא לה רשות, תלמוד לומר או איש אשר תעבור עליו חובה ולא רשות. והעמיד (הכהן) את האשה לפני ה' (ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחה הזכרון מנחת קנאו היא) [ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת] אם עשה לה נקה ואם לא עשה לה לא נקה. נקה האיש מעון שלא יאמר אוי לי שהרגתי בת ישראל אוי לי שנוולתי בת ישראל אוי לי שהיתי משמש עם הטמאה לכך נאמר ונקה. [ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה] שמעון בן עזאי אומר בטהורה הכתוב מדבר הואיל והביאה עצמה לידי דברים הללו אף היא לא תצא מידי פורענות לכך נאמר ונקה האיש מעון ורבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה. למה נאמר ונקה האיש מעון כשהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה, ולא כענין שנאמר לא אפקוד על בנותינם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט. אמר להם הואיל ואתם רודפים אחר זנות אף המים לא יבדקו את נשיכם, לכך נאמר ונקה האיש מעון מעון ההוא:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה' למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו, שאם נדר יום אחד אסור יום אחד שנים אסור שנים מאותו המין שנדר מאותו המין אסור. שומעני אף בנזירות [כן], תלמוד לומר דבר אל בני ישראל שאם נדר יום אחד או שעה אחת אסור שלשים יום ואסור לשתות יין ולטמא למתים ואסור בתגלחת לכך נאמרה פרשה זו. איש או אשה לעשות נשים כאנשים. שהיה בדין, מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים כאנשים כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים תלמוד לומר איש או אשה לעשות נשים כאנשים. איש ולא קטן שהיה בדין ומה אם במקום שלא עשה נשים כאנשים עשה קטנים כגדולים, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים בגדולים תלמוד לומר איש ולא קטן, אם כאן נאמר כי יפליא להביא את מי שיודע להפלות מכאן אמרו [בן שתים עשרה ויום אחד נדריו נבדקין] בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים. כי יפליא לרצונו ולא אנוס או אפילו אנוס הרי אתה דן. נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה מה הפלאה האמורה להלן בנדר ובנדבה אף הפלאה האמורה כאן בנדר ובנדבה. מכאן אמרו (בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים) [מרצונו ולא אנוס]. כי יפליא לנדור נדר [נזיר להזיר] או אפילו נדר בקרבן יהיה נזיר תלמוד לומר לנדור [נדר נזיר] עד שידור בנדרו של נזיר. [להזיר] יכול אפילו יזיר את אחרים תלמוד לומר נזיר אה עצמו מזיר ואינו מזיר את אחרים א\"כ למה נאמר נדר נזיר להזיר לעשות כנוי נזירות אף בנדרים. כיוצא בהם, מה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו אף בנזירות כיוצא בהם. [להזיר לעשות כינוי נזירות כנזירות] ר' יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים. להזיר לה' המצוה להנזר לשם. אמר שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד. כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו מה ראית להשחית שער נאה. ונם לו רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי, פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם נמתי לו רשע הרי את מתגאה בשאינו שלך של עפר ושל רמה ושל תולעת הוא, הריני מגלחך לשמים. מיד גלחתי את ראשי. ונשקתיו על ראשו נמתי לו כמותך ירבו בישראל, עושים דעת המקום ועליך נתקיים איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה':" + ], + [ + "מיין ושכר יזיר (חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה) לעשות יין מצוה כיין רשות. שהרי בדין הואיל ואונן אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתיית יין, אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות, אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות. (קל וחומר) [לא] מה (אם אונן) [לאונן] שעשה בו אכילת מצוה כיין מצוה [לפיכך] לא עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה (אינו) דין [הוא] שלא נעשה בו יין מצוה כיין הרשות. הרי העובד יוכיח שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה ועשה בו יין מצוה כיין רשות והוא יוכיח לנזיר שאעפ\"י שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה נעשה בו יין מצוה כיין רשות. ועוד קל וחומר מה אם עובד שלא עשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתיה ואכילת ענבים כשתית יין, עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שעשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתייה ואכילת ענבים כשתיית יין אינו דין שנעשה בו יין מצוה כיין רשות. לא אם אמרת בעובד שנענש בו מיתה לפיכך עשה בו יין מצוה כיין הרשות, תאמר בנזיר שלא ענש בו מיתה שלא נעשה בו יין מצוה כיין רשות, תלמוד לומר מיין ושכר יזיר. לעשות יין מצוה כיין רשות. ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים י\"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך (במקום אשר יבחר לשכן שמו שם) [יכול] אף הנזירות במשמע, ומה אני מקיים (ואכלת לפני ה' אלהיך) [מיין ושכר יזיר] בשאר כל היינות חוץ מיין מצוה. או אף ביין מצוה ומה אני מקיים ואכלת (לפני ה' אלהיך) בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר. או אף בנזיר. תלמוד לומר מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר מיין ושכר יזיר, שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור ביין, אם למדתי בטומאה שלא עשה בה מת מצוה כמת רשות אף היין לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות [תלמוד לומר] מיין ושכר יזיר. הרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שדבר התורה שתי לשונות. כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה וזביחה היא שחיטה קמיצה היא הרמה והרמה היא קמיצה עמוקה היא שפלה ושפלה היא עמוקה אות הוא מופת מופת הוא אות אלא שדברה תורה שתי לשונות, אף כאן אתה אומר מיין ושכר יזיר והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שתי לשונות דברה תורה. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי. אתה אומר יין זה מזוג ושכר זה חי, או אינו יין זה חי ושכר זה מזוג. (תלמוד לומר) הרי אומר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה', חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג. הא אין עליך, לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי. יזיר אין נזירה בכל מקום אלא פרישה הרי הוא אומר וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב) ואומר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור (שם כ\"ה) ואומר והמה באו בעל פעור וינזרו לבשת (הושע ט') ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר (זכריה ז') הא אין נזירה בכל מקום אלא פרישה (של יין). יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו תלמוד לומר (מיין ושכר יזיר) [לא ישתה, בשתיה הוא אסור] מותר הוא בסחורתו וברפואתו. חומץ יין וחומץ שכר מגיד שעשה בו חומץ יין כיין שהיה בדין הואיל ועובד אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתית יין, אם למדתי לעובד שלא עשה בו חומץ כיין אף נזיר לא עשה בו חומץ כיין. ועוד קל וחומר ומה אם עובד שנענש בו מיתה לא עשה בו חומץ כיין, נזיר שלא נענש בו מיתה אינו דין שלא נעשה בו חומץ כיין, תלמוד לומר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. מגיד שעשה בו חומץ כיין. וכשם שעשה בו יין מצוה כיין הרשות כך עשה בו חומץ מצוה כחומץ רשות. וענבים למה נאמר, יש לי בדין עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי לא נחייב על פרי עצמו. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. תלמוד לומר וענבים, ללמדך שאין עונשין מן הדין לחים להביא את הבוסר. אתה אומר לחים להביא את הבוסר, או לחים להוציא את היבשים. כשהוא אומר ויבשים הרי (כל) יבשים אמורים, הא מה תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. שהיה בדין הואיל וחייב ביין וחייב בענבים, מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור, תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר אלו נאמר יבשים הרי כל יבשים במשמע כשהוא אומר לחים ויבשים במה ענין מדבר ביוצא מן הגפן:" + ], + [ + "מכל אשר יעשה מגפן היין שומעני (מן) [אף] העלים והלולבים למשמע תלמוד לומר מחרצנים ועד זג מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא [להוציא] את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלים והלולבים במשמע א\"כ למה נאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אלעזר בן עזריה. אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים. החרצנים אלו החיצונים והזגים אלו הפנימים דברי ר\"י. ר'(יוחנן) [יוסי] אומר שלא תטעה, כזוגים של בהמה החיצונים זג, והפנימי עינבל. מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער. שהיה בדין ומה כפורים חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו באכילת צער תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל. מחרצנים ועד זג לא יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזה פרי גמור שלא אמרו הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל, אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנזיר. כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן (שיכול) [או] לא יהא חייב עד שישלים את נזירותו תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר\"א:" + ], + [ + "כל ימי נדר נזרו הרי הכתוב מוציאו מכלל יין ובא לו ללמד על התגלחת. כל ימי נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלויה בנדרו. תער לא יעבור על ראשו לעשות המגלח כמתגלח. תער לא יעבור על ראשו אין לי אלא תער, תלש וספסף וסיפר מנין שהוא לוקה את הארבעים, תלמוד לומר קודש יהיה מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בתער הכתוב מדבר, הא אם תלש וספסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים. עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם שמגלח יום שלשים ואחד ואם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים אשר יזיר לה' וכבר מלאו ימי נזירותו. [או אפילו אמר הריני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדין לא מלאו.] או אפילו אמר הריני נזיר ק' יום אם גילח ביום שלשים ואחד יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדיין לא מלאו ימי נזירותו. אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין. תלמוד לומר כל ימי נזרו קדוש יהיה להביא את נזיר עולם. קדוש יהיה זו קדושת שער. אתה אמר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה זו קדושת שער. קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו ליסטים מנין, תלמוד לומר קדוש יהיה מכל מקום. קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר גדל פרע שער ראשו, אין לי אלא מי שיש לו שער שינהג בו קדושת שער מי שאין לו שער מנין תלמוד לומר קדוש יהיה מ\"מ, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר כי נזר אלהיו על ראשו בין שאין לו שער ובין שיש לו שער, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה לענין שאמרנו (סתם נזירות שלשים יום שנאמר יהיה יהיה בגי' שלשים יום). גדל פרע שיער ראשו למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא י\"ד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו אף הנזיר במשמע. ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע. או אפילו מנוגע ומה אני מקיים יגלח את כל שערו בשאר כל המנוגעים חוץ מן הנזיר, או אף הנזיר תלמוד לומר (וגלח אע\"פ נזיר) [קדוש יהיה] גדל פרע שער ראשו. [גדל פרע] למה נאמר. לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, פרוע יגדל פרע, אתה אומר פרוע יגדל פרע, או אינו אלא פרוע כמשמעו. הרי אתה דן נאמר כאן פרוע ונאמר להלן פרוע, מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער. כל ימי נזרו (נזיר י\"ד) לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב אלא עד שישלים נזירותו, הרי אתה דן הואיל ואסור ביין (ובשכר) ואסור בתגלחת, אם למדתי שעל היין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף תגלחת נעשה בה (שם מ\"ד) ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר מה היין שאינו (מותר) [סותר] עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, חגלחת (שמותרת) [שסותרת] אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין (יבמות ה) שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.הרי טומאה תוכיח (נזיר מ\"ד) שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, והיא תוכיח לתגלחת שאע\"פ שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת בטומאה (שם) שהיא סותרת את הכל לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שאינה סותרת את הכל לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך הנזירות עד הבאת קרבן. לא זכיתי מן הדין תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין, אלא מופנה לדון להקיש גזירה שווה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. גדל פרע שער ראשו. למה נאמר. לפי שהוא אומר עד מלאת הימים. שאם אמר הרי נזיר סתם, קורא אני עליו עד מלאת הימים. שומע אני מיעוט ימים שנים, תלמוד לומר גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול פרע, אין פחות משלשים יום. אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חדש ושני ימים:" + ], + [ + "כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא הרי הכתוב משיאו מכלל תגלחת ובא לו ללמד על הטומאה. על נפש (מת) לא יבא שומע אני נפשות בהמה במשמע תלמוד לומר (לאביו ולאמו) על נפש מת לא יבא במה ענין מדבר בנפשות אדם. רבי ישמעאל אומר אינו צריך שכבר נאמר לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר אלו הם, אלו נפש אדם. ומה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וכהן גדול בל יטמא לקרובים ונזיר בל יטמא לקרובים, אם למדתי לכהן גדול שמטמא למת מצוה אף נזיר מטמא למת מצוה. ועוד קל וחומר ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם הרי הוא מטמא למת מצוה, נזיר שקדושתו קדושת שעה אינו דין שיטמא למת מצוה. לא אם אמרת בכ\"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו לפיכך מטמא למת מצוה, תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו שלא יטמא למת מצוה, תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא. לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. או לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא לשאר מתים. אמרת קל וחומר, ומה כהן הדיוט שמטמא הוא לקרובים אין מטמא לשאר מתים, נזיר שאין מטמא לקרובים אין דין שלא יטמא לשאר מתים. הא מה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. הא עד שלא יאמר, יש לי בדין. נאמר כלל בכ\"ג ונאמר כלל בנזיר מה כלל האמור בכ\"ג בל יטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר בל יטמא לקרובים. אתה דן מכ\"ג ואני אדון מכ\"ה נאמר כלל בכהן הדיוט ונאמר כלל בנזיר, מה כלל האמור בכ\"ה הרי הוא מטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר הרי הוא מטמא לקרובים. אתה דן מכ\"ה ואני אדון מכ\"ג. תלמוד לומר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם אם היה (כ\"ג) [כהן הדיוט] לאביו ולאמו לא מטמא אבל מטמא למ\"מ, אם (הולך לשחוט את פסחו) [היה כ\"ג] לאחיו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה, אם (היה כ\"ה) [היה הולך לשחוט את פסחו] לאחותו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה. אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים נזורים. לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם. אין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין, תלמוד לומר לאמו בכ\"ג. שלא היא צריך שכבר קל וחומר הוא, ומה אם במקום טשכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו, אין כ\"ג מטמא לאביו, מקום שאין כ\"ה מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ\"ג מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר לאמו בכ\"ג. מופנה, להקיש ולדון ג\"ש, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה, אמו האמור להלן מטמא בנגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בנגעם ובזיבתם. לא יטמא להם במותם, במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה. כי נזר אלהיו על ראשו בין שיש לו שער בין שאיז לו שער דברי ר' (נתן) [יונתן]:" + ], + [ + "כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין תלמוד לומר כל ימי נזרו להביא נזיר עולם. קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף. אתה אומר זו קדושת הגוף, או אינו אלא קדושת שער. כשהוא אומר קדוש יהיה הרי קדושת שער אמרה, הא מה תלמוד לומר קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף:" + ], + [ + "וכי ימות מת עליו (בפתע פתאום) להוציא את הספק. שהיה בדין, ומה במקום שלא עשה בו אונס כרצון עשה ספק כודאי כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי, תלמוד לומר וכי ימות מת עליו להוציא את הספק. בפתע (פתאום) להביא את האונס. שהיה בדין ומה אם במקום שעשה ספק כודאי לא עשה אונס כרצון, כאן שלא עשה ספק כודאי אינו דין שלא נעשה אונם כרצון. תלמוד לומר בפתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. שהיה בדין (ומה אם במקום שלא חייב את המזיד) [ומה אם במקום שלא עשה בו אונס כרצון] חייב את השוגג מקום (שחייב את המזיד) [שעשה בו אונס כרצון] אינו דין שנחיב את השוגג. ומנין שחייב את המזיד, אמרת קל וחומר. ומה שבועת הפקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד, כאן שחייב את השוגג אינו דין שנחייב את המזיד. לא אם אמרת בשבועת הפקדת שכן אינו לוקה, תאמר בכאן שלוקה, והואיל ולוקה לא יביא קרבן, תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בפתע זה שוגג, פתאום זה אונס: ", + "וטמא ראש נזרו במי שהוא טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בבית הקברות. שהיה בדין, ומה מי שהיה טהור ונטמא הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, מי שהיה טמא מתחילתו דין שיהיה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, תלמוד לומר נטמא ראש נזרו, במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בקבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו. שהיה בדין, הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדת למצורע שמגלח כל שערו אף נזיר יגלח כל שערו. לא אם אמרת במצורע שמגלח תגלחת שניה לפיכך יגלח כל שערו, תאמר בנזיר שאינו מגלח תגלחת שניה לפיכך לא יגלח בל שערו. לוים יוכיחו שאין מגלחין תגלחת שניה ומגלחים כל שערן והם יוכיחו לנזיר אע\"פ שאין מגלח תגלחת ב' יגלח כל שערו. תלמוד לומר וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו. ביום טהרתו ביום הזיתו בשביעי, אתה אומר ביום הזייתו בשביעי, או בשמיני. תלמוד לומר בשביעי. אי בשביעי אע\"פ שלא הזה תלמוד לומר ביום טהרתו. ביום הזייתו בשביעי. אין לי אלא שביעי, שמיני תשיעי ועשירי מנין, תלמוד לומר יגלחנו. אין לי אלא ביום, בלילה מנין תלמוד לומר יגלחו. איו לי אלא תגלחת טומאה, תגלחת טהורה מנין תלמוד לומר יגלחנו. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד, מגלח ואח\"כ מביא ואם הביא ואח\"כ גלח לא יצא:" + ], + [ + "וביום השמיני להוציא את השביעי. אתה אומר להוציא את השביעי או אינו אלא להוציא את התשיעי, אמרת קל וחומר הוא. אם הסמוך לאסור מותר, הסמוך למותר אינו דין שיהיה מותר. והרי זמן אכילת פסת יוכיח שהסמוך לאסור מותר והסמוך למותר אסור. אף אתה אל תתמה על זה שאע\"פ שסמוך לאסור מותר והסמוך למותר יהיה אסור. לא זכינו אדוננו מן הקרבים. קבע זמן לקרבים וקבע זמן למקריבים, מה זמן שנאמר לקרבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף זמן שנאמר למקריבים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. ועוד קל וחומר ומה זמן שנאמר לקרבים שריבה הכתוב [בהן] את הפסולים הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, זמן שנאמר במקריביס שמיעט הכתוב את הפסולין אינו דין שנכשיר בו משמיני והלאה. לא, אם אמרת בזמן שבאמר בקרבים שנוהג בכל הקרבטת לפיכך הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, תאמר במקריבים שאין נוהג בכל הקרבנות לפיכך לא הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה. לא זכיתי מן הדין (תלמוד לומר שמיני). נאמר כאן שמיני ונאמר להלן (ויקרא כ\"ב) שמיני, מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה, אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה:", + "שתי תורים או שני בני יונה מכאן אמרו (קנים פ\"ב) אין מביאים תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים. אל הכהן אל פתח אהל מועד מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ועשה הכהן אחד לחטאת. שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. אין לי (יומא מ\"א) אלא הפרשה בכהן. הפרשה בבעלים מנין. אמרת קל וחומר הוא, אם מי שאין רשאי בהקדשתו רשאי בהפרשתו מי שרשאי בקדושתו אינו דין שיהא רשאי בהפרשתו. וכן הוא אומר ביולדת (שם יב) ולקחה שתי תורים או שני בני יונה. נמצינו למדים הפרשה בכהן והפרשה בבעלים נמצינו למדים קן סתומה וקן מפורשה. וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (תענית י\"א וש\"נ) וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה, על שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר ומה אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו (על כל) דבר. ר' ישמעאל אומר בנזיר טמא הכתוב מדבר שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש שמטמא למתים. וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו, נמצינו למדין שמתחיל למנות מיום שגילח [דברי ר\"י בר\"י. רבי אומר מיום הבאת קרבנותיו. וחכ\"א] והזיר לה' את ימי נזרו [והביא כבש בן שנתו לאשם]. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל [בן ברוקא] אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו. או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י\"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע (וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ\"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ\"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:" + ], + [ + "והזיר לה' את ימי נזרו. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו:", + "או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י\"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע.", + "(וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ\"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ\"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:" + ], + [ + "זאת תורת הנזיר אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם. זאת לקרבן טהרה או אף לקרבן טומאה תלמוד לומר ביום מלאת ימי נזרו לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזרו. יביא אותו – אחרים מביאים אותו? והלא הוא מביא את עצמו! זה אחד משלשה אתים שהי' ר' ישמעאל דורש בתורה. כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כב) והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם? והלא הם משיאים את עצמם! כיוצא בו אתה אומר (דברים לד) וכי אחרים קברו אותו? והלא הוא קבר עצמו! אף כאן אתה אומר הביא אותו – הוא יביא את עצמו, ואין אחרים מביאים אותו:" + ], + [ + "והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים להוציא בעל מום. וכבשה אחת בת שנתה תמימה להוציא בעלת מום ואיל אחד תמים [להוציא בעל מום] לימד לנזיר שטעון שלש בהמות." + ], + [ + "וסל מצות (מנחות ע\"ח) כלל. סלת חלות בלולות פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. שהיה בדין הואיל ותודה טעונה לחם ואיל ונזיר טעון לחם, אם למדתי לתודה שטעונה ארבעת מינים אף נזיר יטעון ארבעת מינים. תלמוד לומר וסל מצות כלל סלת חלות בלולות בשמן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. ומנחתם ונסכיהם לעולה לשלמים או אף לחטאת ולאשם, והדין נותן הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן [ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדתי למצורע שחטאתו ואשמו טעונים נסכים] אף הנזיר יהיה חטאתו ואשמו טעונים נסכים. תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות. איל היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל. מה איל מיוחד שהוא בא בנדר ונדבה טעון נסכים כך כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאינם באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים. מפני שהיה בכלל ויצא לידון בלחם החזירו הכתוב לכללן:" + ], + [ + "וגלח הנזיר פתח אהל מועד (נזיר מ\"ה) בשלמים הכתוב מדבר שנאמר (ויקרא י\"ג) ושחטו פתח אהל מועד. אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון, הא מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר.אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אמרת אמרה תורה (שמות כ) ולא תעלה במעלות על מזבחי קל וחומר שלא יגלח (הוא) מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. ר' יצחק אמר בשלמים הכתוב מדבר אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו, תלמוד לומר ולקח את שער ראש נזרו [וכו'] מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר וגלח הנזיר פתח אהל מועד הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים מכל מקום. אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת חטאת מנין, תלמוד לומר תחת זבח מכל מקום. אין לי אלא במקדש בגבולים מנין, תלמוד לומר ונתן על האש מכל מקום:" + ], + [ + "ולקח הכהן את הזרוע הבשלה ( חולין צח) אין בשלה אלא שלמה. ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל. וחלת מצת אחת אם נפרסה או נחסרה פסולה. ורקיק מצת אחת מן הסל היה, שאם נפרס או נחסר פסול. ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו זה אחר התגלחו את נזרו, ואין הבאת קברנות אחר התגלחו את נזרו: " + ], + [ + "והניף אותם תנופה לפני ה' מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט) אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה, מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד. מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, זו היא מצות תנופה. לפני ה' במזרח (מנחות סא) שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה, למה נאמר. לפי שאתה אומר (ויקרא ז) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי, אף שלמי נזיר במשמע הרי הכתוב מוציאם מכללם. שמענו הפרשת זרוע, איו לי אלא הפרשת הזרוע הפרשת חזה ושוק מנין. ודין הוא ומה אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת הזרוע טעונין חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונין הפרשת זרוע אינו דין שיהיו טעונין הפרשת חזה השוק. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר קדש הוא לכהן על חזה התנופה אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול לההזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו דברי ר' אליעזר:" + ], + [ + "זאת תורת אין לי אלא לשעה לדורות מנין, תלמוד לומר זאת תורת דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר כחותם הדברים. קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו. קרבנו לה' על נזרו, ולא קרבן אחר על נזרו. מלבד אשר תשיג ידו (מנין אתה אומר) שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים קורא אני עליו כפי נדרו (אשר ידור) כן יעשה (על תורת נזרו) או אפי' אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות קורא אני עליו כפי נדרו [תלמוד לומר] אשר ידור (תלמוד לומר מלבד אשר תשיג ידו) לא אמרת אלא בקדשים הבאים בנדר ונדבה. או אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו אשר ידור תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו או אפי' אמר הרי עלי.חמש נזירות שאגלח תגלתת אתת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו, תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו. שאלו ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחאי, הרי שהיה נזיר [טהור] ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמר להם וכי אפשר אלו זה מגלח לגדל שער וזה מגלח לגדל שער יפה אתם אומרים אלא שהמצורע מגלח לגדל שער והנזיר מגלה להעביר שער. איך אפשר לו לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמרו לו אם כן (לא עולה לו בטהור עולה לו בטטא) [לא תעלה לו לימי חליטו ותעלה לימי ספרו] א\"ל וכי אפשר אלו זה מגלח לפני דמים וזה מגלח לפני דמים יפה אתם אומרים, אלא שהמצורע מגלח לפני דמים ונזיר מגלח לאחר זריקת דמים, איך אפשר שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. [אמרו לו ולא תעלה לימי צרעתו ולנזירות טהרה, ותעלה לימי צרעתו ולנזירות טומאה. א\"ל נזיר טמא בימי ספרו זה לגדל וזה להעביר, נזיר טמא בימי חלוטו זה לפני ביאת מים וזה לאהר ביאת מים]. תקון הדבר לא עולה בימי גמרו [לא] עולה בימי ספרו לא עולה בטהור ולא עולה בטמא:\n" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו, לפי שכל מעשה הפרשה (באהרן) [בכהנים] הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דבור. שזה כלל שכל זמן שדבר לכהנים מעשה בכהנים, דבר בישראל כולו מעשה בישראל דבר לישראל מעשה בכל אדם צריך להביא (מן) הגרים. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקודש שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה [וכה] בלשון הקודש. כה תברכו את בני ישראל בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה תלמוד לומר ואלה יעמדו לברך את ישראל (דברים כ) נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך שכבר אמר (ונגשו הכהנים בני לוי לשרתו ולברך בשם ה') [לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו] מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. כה תברכו את בני ישראל בנשיאת כפים אתה אומר בנשיאת כפים או בנשיאת כפים ושלא בנשיאת כפים, תלמוד לומר וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם] מה אהרן בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. ר' יונתן אומר [או] מה להלן ראש חודש וקרבן צבור וכ\"ג אף כאן ראש חודש וקרבן צבור וכ\"ג תלמוד לומר כי בו בחר ה' אלהיך (וגו') מקיש בניו לו מה הוא בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי תלמוד לומר ושמו את שמי על בני ישראל בשם המפורש ובמדינה בכנוי דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ) זה מקרא מסורס בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהיה מזכיר את שמי היכן אני נגלה עליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולים. כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל ברכה לגרים מנין לעבדים ולנשים מנין תלמוד לומר (ואני אברכם) [אמור להם] ברכה לכהנים מנין תלמוד לומר ואני אברכם. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים או מול כנגד פנים, תלמוד לומר אמור להם פנים כנגד פנים. כה תברכו את בני ישראל שיהיה כל הקהל שומע. או בינו לבין עצמו תלמוד לומר אמור להם שיהיה כל הקהל שומע. ומנין שחזן צריך לומר להם אמרו, תלמוד לומר אמור להם:" + ], + [ + "\"יברכך ה'\" – בברכה המפורשת. וכן הוא אומר (דברים כ״ח:ג׳-ד׳): \"ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך\" – אימתי? \"כי תשמע בקול ה' אלהיך\". \"יברכך ה' בנכסים\". \"וישמרך\" בנכסים. \"יברכך ה' בנכסים\". \"וישמרך\" בנכסים. רבי נתן אומר: \"יברכך\" בנכסים \"וישמרך\" בגוף. רבי יצחק אומר: \"וישמרך\" מיצר הרע. וכן הוא אומר (משלי ג): \"כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד\". דבר אחר: \"וישמרך\" שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר (תהילים קכ״א:ו׳): \"יומם השמש לא יככה וירח בלילה\". ואומר \"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל\". ואומר \"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך\". ואומר \"ה' ישמרך מכל רע\". ואומר \"ה' ישמר צאתך ובואך\". דבר אחר: \"וישמרך\" מן המזיקים. וכן הוא אומר (תהילים צ״א:י״א): \"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור לך ברית אבותיך, שנאמר (דברים ז): \"ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור לך את הקץ, וכך הוא אומר (ישעיהו כ״א:י״א-י״ב): \"משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור את נפשך בשעת המיתה, וכך הוא אומר (שמואל א כה): \"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים\". שומע אני בין הצדיקים בין הרשעים? תלמוד לומר \"ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמור רגליך מגיהנם. וכך הוא אומר (שמואל א ב׳:ט׳): \"רגלי חסידיו ישמור\". דבר אחר: \"וישמרך\" – ישמרך בעולם הבא. וכן הוא אומר (ישעיהו מ׳:ל״א): \"וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים\":\n" + ], + [ + "\"יאר ה' פניו אליך\" – יתן לך מאור עינים. רבי נתן אומר: זה מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ט) קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (תהלים ס\"ז) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. ואומר (שם קי\"ח) אל ה' ויאר לנו. דבר אחר: \"יאר\" זה מאור התורה, שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. \"ויחונך\" – במשאלותיך, וכן הוא אומר (שמות ל\"ג) וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. דבר אחר: יתן חנך בעיני הבריות, וכך הוא אומר (בראשית ל\"ט) ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ואומר (אסתר ב) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. ואומר (דניאל א) ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים. ואומר (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. דבר אחר: \"ויחונך\" בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה. דבר אחר: \"ויחונך\" – יחנך בתלמוד תורה. וכך הוא אומר (שם ד) תתן לראשך לוית חן, ואומר (שם א) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. דבר אחר: \"ויחונך\" – במתנת חנם, וכך הוא אומר (תהלים קכ\"ג) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ואומר (שם) חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. ואומר (ישעיה לג) ה' חננו לך קוינו:" + ], + [ + "\"ישא ה' פניו אליך\". בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית י\"ט) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך. והרי דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך (וזה הוא שאמר הכתוב ישא ה' פניו אליך):", + "כתוב אחד אומר \"ישא ה' פניו אליך\", וכתוב אחד אומר (דברים י יז): \"אשר לא ישא פנים\", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? כשישראל עושים רצונו של מקום \"ישא ה' פניו אליך\", וכשאין עושים רצונו של מקום \"אשר לא ישא פנים\". דבר אחר: (ר\"ה י\"ח נדה ע') עד שלא נחתם גזר דין \"ישא ה' פניו אליך\", משנחתם גזר דין \"אשר לא ישא פנים\". כתוב אחד אומר (תהלים סה): \"שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו\", וכתוב אחד אומר (איכה ג): \"סכותה בענן לך מעבור תפלה\". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"שומע תפלה\", משנחתם גזר דין – \"סכותה בענן לך\". כתוב אחד אומר (תהלים קמה): \"קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת\", וכתוב אחד אומר (תהילים י׳:א׳): \"למה ה' תעמוד ברחוק\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"קרוב ה' לכל קוראיו\", משנחתם גזר דין הוא \"ברחוק\". כתוב אחד אומר (איכה ג): \"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב\" וכתוב אחד אמר (דניאל ט): \"וישקוד ה' על הרעה\". כתוב אחד אומר (ירמיהו ד): \"כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי\" וכתוב אחד אומר (ירמיהו ב׳:כ״ב): \"אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם [עונך לפני]\". כתוב אחד אומר (ירמיהו ג׳:י״ד): \"שובו בנים שובבים\", וכתוב אחד אומר (ירמיהו ח׳:ד׳): \"אם ישוב ולא ישוב\". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? עד שלא נתתם גזר דין \"שובו בנים שובבים\", משנחתם גזר דין \"אם ישוב ולא ישוב\". כתוב אחד אומר (ישעיהו נה): \"דרשו ה' בהמצאו\", וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ): \"חי ה' אם אדרש להם\", כיצד יתקיימו שני כחובים הללו? עד שלא נחתם גזר דין \"דרשו ה' בהמצאו\", משנחתם גזר דין \"חי ה' אם אדרש לכם\". \"ישא ה' פניו\" בעולם הזה, \"אשר לא ישא פנים\" לעולם הבא. דבר אחר: \"ישא ה' פניו\" – יעביר כעסו ממך. \"וישם לך שלום\" בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: \"וישם לך שלום\" בביתך. רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\". דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): \"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום\". דבר אחר: \"ישא ה' פניו\" – יעביר כעסו ממך. \"וישם לך שלום\" בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: \"וישם לך שלום\" בביתך. רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): \"למרבה המשרה ולשלום אין קץ\". דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): \"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום\". גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר (בראשית יח) ואני זקנתי. גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה ע\"י המים (מפני שלום) בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (סוף עוקצין). ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מחויק ברכה אלא שלום. שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו'. ר' אלעור הקפר אומר גדול השלום שאין חותם בו הברכות אלא בשלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ר' אלעזר בנו של ר\"א הקפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי עבודת גלולים ושלום ביניהם כביכול אין (השטן) נוגע בהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר (שם י) חלק לבם עתה יאשמו. הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום שנא' (דברים כ) כי תקרב אל עיר, להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. (שם ב) ואשלח מלאכים ממדבר קריות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת. (שופטים יא) וישלח יפתח מלאכים. מהו אומר ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר (בראשית ט\"ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ואומר (ירמיה לד) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וכו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר (ישעיה נז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים שנאמר (שם) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים שנאמר (שם) אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לאוהבי התורה שנאמר (תהלים קי\"ט) שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים שנאמר (שם לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן אל עושי צדקה שנאמר (שם ל\"ב) והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של הקב\"ה קרוי שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום. ר' חנינא סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר (עמוס ד׳:י״ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. (ישעיה מ\"ה) עושה שלום ובורא (רע) [כל]. גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר (איוב כה) המשל והפחד עמו עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבו צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המידות הללו. (כתוב אחד אומר (שם) עושה שלום במרומיו) (חגיגה יג) כתוב אחד אומר (שם): ", + "היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי. כיצד יתקיימו הפסוקים הללו עד שלא גלו מארצם היש מספר לגדודיו משגלו מארצם אלף אלפים ישמשוניה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא בן יוסי כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר אלף אלפים ישמשוניה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלף אלפים ישמשוניה זה גדוד אחד, וכמה הן גדודיו היש מספר לגדודיו. כתוב אחד אומר (תהלים קמ\"ו) מונה מספר לכוכבים וגו' וכתוב אחד אומר (ישעיהו ס׳:ד׳) שאו עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, כשהקב\"ה קורא הכל עונים מה שאי אפשר לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחד. וכה\"א (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ואומר (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. ואומר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה'. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם וכתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו מגיד שאין (אדם) שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן. וכה\"א (שופטים י״ג:י״ח) ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.(זבחים קטז) כתוב אחד אומר (שמואל ב' כד) ויקן דוד את הגורן בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר (דברי הימים א' כא ) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. מקום הגורן בשש מאות ומקום המזבח בחמשים. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר ויקן דוד את הגורן וכתוב אחד אומר ויחן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל, שש מאות. כיצד יתקימו שני כתובים הללו. הן שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמשים שקל מכל שבט ושבט נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר אומר ויקן דוד את הגורן (ואת הבקר) כמפורש בענין ומהו מפורש בענין ויתן דוד לארנן. אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמשים שקלים. (סנהדרין כא) כתוב אחד אומר (מלכים א' ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים וכתוב אחד אומר (ד\"ה ב' ט') ארבעת אלפים ארוות סוסים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. ארבעת אלפים טסבלאות של ארבעים אלף. (עירובין יד) כתוב א' אומר (שם ד) מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל וכתוב א' אומר (מ\"א ד) אלפים בת יכיל, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אלפים בלח שהן ג' אלפים ביבש. מכאן אמרו חכמים (שבת לה כלים פט\"ו) ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש:", + "וכה\"א (ישעיה כג) בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי' בתולות. אמר הים ומה אני שאיני מתירא שמא אוחיל ושמא אוליד בנים ובנות ושמא אקבור חתניםוכלות, מה אמור בי (ירמיה ד) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (אמר הים) ומה אני שאין בי כל המדות שלו הריני עושה רצון ה', על אחת כמה וכמה בושי צידון:" + ], + [ + "\"ושמו את שמי\" – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"כה תברכו את בני ישראל\" – בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי? תלמוד לומר \"ושמו את שמי\". במקדש בשם המפורש, במדינה בכינוי (סוטה לג). \"ואני אברכם\" – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"כה תברכו\", אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לכהנים מנין? תלמוד לומר \"ואני אברכם\". \"ואני אברכם\" – שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם, תלמוד לומר \"ואני אברכם\". שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל, תלמוד לומר \"ואני אברכם\". אני אברך את עמי ישראל, שנאמר (דברים ט״ו:ו׳): \"כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך כאשר דבר לך\". ואומר (דברים כ״ח:ג׳): \"ברוך תהיה מכל העמים\". ואומר (דברים כ״ח:י״ב): \"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים\". ואומר (יחזקאל לד): \"במרעה טוב ארעה אותם\". ואומר (יחזקאל לד): \"אני ארעה את צאני\"." + ], + [ + "ויהי ביום כלות משה. מגיד הכתוב, שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו; ואותו היום העמידו, משחו – ולא פרקו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בשמיני משחו ופרקו, שנאמר שמות מ \"ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן\". נמצינו למדים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו, המשכן, וכל הכלים – לימשח; בראש חודש הוקם המשכן; בשני נשרפה פרה; בשלישי הזה ממנו תחת הזאה שנייה גילחו. בו ביום שרתה שכינה בבית, שנאמר שמות מ \"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד\". בו ביום הקריבו נשיאים את קרבנם, שנאמר \"ויהי המקריב ביום הראשון\" שאין ת\"ל ראשון, אלא ראשון לכל ימות השנה. בו ביום ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבנות, שנאמר (ויקרא ט) \"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם על המזבח את העולה ואת השלמים\". בו ביום הקריבו בני אהרן אש זרה, שנאמר (ויקרא י) \"ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא... וימותו לפני ה'\". מיתתן לפני ה' ונפילתן בחוץ. כיצד יצאו? היה ר' יוסי אומר: המלאך מדדן מתים, עד שיצאו ונפלו בעזרה; שנאמר (ויקרא י) \"ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש\". מאת פני ה' לא נאמר, אלא מאת פני הקודש. רבי ישמעאל אומר: דבר למד מעניינו, שנאמר \"וימותו לפני ה'\": מיתתם לפנים ונפילתם לפנים. כיצד יצאו? גררום בחכי ברזל: וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם. (מנחות נז) וימשחם מבפנים ומבחוץ ר' יאשיה אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ונמשחו מבחוץ, מדת היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. ר' יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ ומדת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ. תדע לך שאין מקודשות שנאמר (ויקרא כג) \"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים\" [וכו' תאפינה בכורים לה'] הא אימתי הן לה'? – לאחר אפיה. רבי אומר: וימשחם ויקדש אותם למה נאמר? והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו, ומה תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם? מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא:" + ], + [ + "ויקריבו נשיאי ישראל שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו תלמוד לומר ראשי בית אבותם. ולא ראשי בית אבותם לבד אלא אף נשיאי שבטים, נשיאים בני נשיאים הם (נשיאי המטות) [העומדים על הפקודים] הם שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל. שש עגלות צב אין צב אלא מטוקסים שלא היו מחוסרים כלום, רבי אומר אין צב אלא מחופים (וכמנקסי פסקאות] [וכמין גלוסקאות] היו מחופים. ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה סו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות. שש עגלות צב שומע אני עגלה על כל אחד ואחד תלמוד לומר עגלה על שני הנשיאים. שומע אני שור על שני הנשיאים תלמוד לומר ושור לאחד. ויקריבו אותם לפני המשכן באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב\"ה קח מאתם הא הסכימה דעתם לדעת עליונה. ר' נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו ישראל מה שמתנדבים ומה שמחסרים אנו משלימים. כיון שראו נשיאים שהשלימו ישראל את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם לכך התנדבו (בו בתחלה) בתחלה:" + ], + [ + "ויקח משה את העגלות ואת הבקר. הרי משה, נוטלו ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי. [וכן מצינו בדוד בחלוקת ראשי משמרות] לפי [מה] שהם ששה עשר לאלעור ושמונה לאיתמר, שנאמר (דברי הימים א' כד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה וגו' ויכתבם שמעיה [בן נתנאל] הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר. ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א\"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח\"כ] בכתף, שנא' (דברי הימים א ט״ו:י״א) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר\"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה\"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה:", + "ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א\"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח\"כ] בכתף, שנא' (דה\"א טו) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר\"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה\"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה:" + ], + [ + "ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך התנדבו לחנוכת המזבח. ויקריבו הנשיאים באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו את קרבנם לחנוכת המובח, ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו. אם למסעות אם לתולדות עד שנאמר לו מפי הקב\"ה יקריבו למסעות. ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו הנשיאים אם כולם כאחד או כל אחד ואחד יומו עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו כל אחד ואחד יומו שנאמר נשיא אחד ליום. נשיא אחד ליום. לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד יומו, לכך נאמר נשיא אחד ליום:" + ], + [ + "ויהי המקריב ביום הראשון שאין ת\"ל ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה. נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו. או שגבה משבטו והביא, ת\"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. הא מה ת\"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו:" + ], + [ + "קרבנו קערת כסף אחת מגיד שלא נעשו מתחלה אלא לשם קרבנות. מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש, קערה מנין ת\"ל שניהם. מה זה בשקל הקדש אף זה בשקל הקדש. ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. ומה ת\"ל שניהם מלאים, לפי שהוא אומר שלשים ומאה משקלה, שומע אני הואיל ולא שוה לו במשקל לא ישוה לו במדה, [ת\"ל שניהם מלאים.] ומה הפרש בין קערה למזרק קערה גלדה עבה, מזרק גלדו דק. שניהם מלאים סלת מן הנדבה. כף אחת שעושה מה שבתורה אחת, עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת\"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון היא של זהב ומשקלה של כסף. מלאה קטורת זו קטורת נדבה:" + ], + [ + "פר אחד בן בקר. שלא היה בעדרו כמוהו: איל אחד. שלא היה בעדרו כמוהו: כבש אחד בן שנתו לעולה. מגיד שכולם כשרים לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה, ושאר כולם לא הוכשרו? תלמוד לומר \"פר אחד ואיל אחד\", מגיד שכולם כשרים לעולה:" + ], + [ + "ושעיר עזים אחד. לכפר על קבר התהום: ולזבח השלמים בקר שנים. מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים. או בקר שנתפרש בו, כשר לזבח השלמים, ושאר כולם לא הוכשרו לזבח השלמים? ת\"ל לזבח השלמים. מגיד שכולן כשרו לזבח השלמים: זה קרבן נחשון משלו הביא ולא שגבה מן שבטו והביא. זה קרבן זה מביא נדבה ואין היחיד מביא נדבה. זה קרבן זה מביא חטאת שלא על חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא על חטא, זה דוחה את השבת ואת הטומאה ואין היחיד דוחה את השבת ואת הטומאה:" + ], + [ + "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער הקריב את קרבנו מה ת\"ל לפי שבא ראובן וערער אמר דיי שקדמני יהודה (למסעות) אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקדש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר הקרב, אין הקרב אלא שנאמר לו מפי הקדש להקרב למסעות. נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחילה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה, וזכה שניתן בינה בחלקו שנאמר (דברי הימים יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואומר (שופטים ה') ושרי ביששכר עם דבורה, ויששכר כן ברק בעמק. וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר, לישוב משפחת הישובי (במדבר כ״ו:כ״ד) ואין ישוב אלא ב\"ד שנאמר (יחזקאל ל\"ג) ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי (ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים) (דברים ל\"ג) ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך:" + ], + [ + "זאת חנוכת המזבח [ביום המשח אותו] ביום שנמשח בו ביום הקריב. אתה אומר ביום שנמשח בו ביום הקריב או אינו אלא [קודם שנמשח הקריב.] ת\"ל אחרי המשח אותו. [יכול] לאחר זמן [ת\"ל ביום] המשח אותו. [ביוצא בו א\"א] אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום שנמשח היה הצווי (הא מה ת\"ל ביום המשח אותו בו ביום הקריב). מאת נשיאי ישראל מגיד כשם ששוו כולם בעצה כך השוו כולם בזכות. קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: " + ], + [ + "שלשים ומאה הקערה האחת למה נאמר, לפי שנאמר קרבנו קערת כסף אחת, אין לי אלא מזרק אחד שנתפרש בו בשקל הקדש קערה מנין ת\"ל כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. כל כסף וגו' ללמדך שלא ככלי [הדיוט כלי] בית עולמים כלי הדיוט שקלן (אחד ואחד) [כאחד.] וחזר ושקלם אחד אחד או ריבה או מיעט, אבל אלו לא ריבה ולא מיעט. ר' נתן אומר כלי בית עולמים שקלם כלים חזר ועשאן סימון חזר ועשאם כלים לא ריבה ולא מיעט:" + ], + [ + "כפות זהב שתים עשרה למה נאמר לפי שהוא אומר כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף. אתה אומר היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת\"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף. כפות זהב שתים עשרה מעלים על כל אחד [ואחד כאלו] (ש) הקריב י\"ב כפות זהב. שתים עשרה הן הן שהחנדבו ולא אירע בהן פסול:" + ], + [ + "כל הבקר לעולה שנים עשר פרים. למה נאמר לפי שהוא אומר פר אחד בן בקר מלמד שכולם כשרו לעולה. או כבש נתפרש בו כשר לעולה וכולם לא כשרו לעולה ת\"ל פר אחד מגיד שכולם כשרו למעלה מעלים על כל אחד ואחד שהקריב שני עשר פרים אילים שנים עשר. הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול:" + ], + [ + "וכל בקר זבח השלמים. למה נאמר לפי שהוא אומר ולזבח השלמים בקר שנים מלמד שכולם כשרו לזבח שלמים. או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ושאר לא הוכשרו לזבח השלמים ת\"ל ולזבח השלמים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים שמעלים על כל אחת אחת שהקריב עשרים וארבעה פרים הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. לענין שאמרנו:" + ], + [ + "ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת\"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת\"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י\"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]:", + "וישמע את הקל שומע אני קול נמוך, ת\"ל את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול (דברים ה) כתוב אחד אומר (ויהי קולות וברקים) [קול גדול] וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהקב\"ה מדבר הכל שותקין שנאמר (ישעיה כ\"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך, ואומר וידום אהרן דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול וכתוב אחד אומר קול דממה דקה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשהקב\"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר, למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה (שמות כה), יכול יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה ת\"ל אל מול פני המנורה יאירו, שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות. הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע. נמצאו כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה ר' נתן אומר אמצעי מכובד. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, לפי כל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן לכלל דבור. ואמרת אליו הרי זה אמירה לאהרן. בהעלותך את הנרות עשה לה מעלות. אל מול פני המנורה עשה לה מול ופנים. יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקים לעולם, ת\"ל מערב עד בקר. אי מערב עד בקר [יכול כולם ת\"ל] לפני ה' תמיד שיהיה נר מערבי תדיר שממנו מדליק את הנרות בין הערבים:" + ], + [ + "ויעש כן אהרן להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה. [אל מול פני] המנורה עשה לו ופנים. העלה נרותיה עשה לה מעלה. מכאן אמרו אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שהכהן עומד ומטיב את הנרות, הניח הכוז על מעלה שניה ויצא. כאשר צוה ה' את משה, חצי לוג לכל נר ונר [יערוך אוהו אהרן ובניו] אין לי אלא מנורה שעשה בה אה הבנים כאב, הקטורת מנין, הרי אתה דן. נאמר עבודה באהל מועד במנורה ונאמר עבודה בא\"מ בקטורת, אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב. הרי עבודת יוהכ\"פ תוכיח שאף ע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד לא עשה בא הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד לא עשה בת הבנים כאב. לא אם אמרת בעבודת יום הכפורים שלא נאמר בו בגדי זהב באהרן, נילף דבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב מדבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב. אם למדתי למנורה שעשה בה הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה הבנים כאב. והרי עבודת פר העלם דבר של משיח יוכיח שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטורת שאעפ\"י שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב לא עשה בה את הבנים כאב. אמרת הפרש, נאמר [במנורה] עבודה באהל מועד (ובמנורה) ובבגדי זהב, ונאמר בה תמיד, ונאמר [בקטורת] עבודה באהל מועד (ובקטורת) ובבגדי זהב ונאמר בה תמיד, ואל תבא עבודת יוהכ\"פ ותוכיח שנאמר בה עבודה באהל מועד אבל אינה בבגדי זהב, ולא פר העלם דבר של משיח שאע\"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד ובבגדי והב אבל לא נאמר בו תמיד. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר ששוה בשלשה דרכים ואל אלמד דבר ששוה בג' דרכים מדבר שלא שוה אלא בדרך אחד או בב'. אם למדתי במנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב:" + ], + [ + "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא כמראה, ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראה לו הקב\"ה באצבע. כיוצא בזה אתה אומר החדש הזה לכם ראש חדשים. כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא. מקשה אין מקשה אלא מן קשה מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין. ת\"ל ועשית מנורת [וכו'] או יעשה אברים אברים, ת\"ל ממנה יהיו. מקשה היא עוד למה נאמר והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה ת\"ל מקשה היא, לפי שמצינו (בכלי בית עולמים) [בחצוצרות] שאם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. שומע אני אף במנורה כן ת\"ל מקשה היא שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף ושל ברזל ושל עופרת דברי רבי, ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף של עץ (ושל חרס). אבל אין להם מן קשה אל יעשו מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה. אין לי אלא מנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין [ת\"ל כולה מקשה אחת וגו' יכול אף נרותיה מלקחיה ומחתותיה ת\"ל ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה] (אלא בזמן שהיא) מן הככר ומן הזהב [הם באים ואינם באים] מן קשה. כמראה אשר הראה ה' את משה להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו המקום כן עשה. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וראה ועשה מגיד הכתוב שהראהו הקב\"ה למשה כלים עשויים ומנורה עשויה ונעשית כמה, שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה:" + ], + [ + "זאת אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים, ת\"ל [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (במדבר ה') מבן שלשים שנה, כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה:" + ], + [ + "ומבן חמשים שנה ישוב שומע אני מכל עבודה במשמע ת\"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. ר' יהודה אומר (הואיל ו) חזרה תורה ואמרה לא יעבוד (עוד) אם למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] כך הכהן לא יעבוד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] ת\"ל ולא יעבוד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים. שהיה בדין ומה אם במקום שלא פסל מומים פסל שנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שנים, ת\"ל ושרת את אחיו [וגו'] שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה. שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם. אבל משנכנסו לארץ אין הלוים נפסלים אלא בקול: " + ], + [ + "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר בגנות ישראל הכתוב מדבר שהיה להם אחד עשר חדש שהיו חונים לפני הר סיני. וללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה שבתחלת הספר הוא אומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד [בחדש השני], וכאן הוא אומר בחדש הראשון ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת ועדיין לא אכלו, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה:", + "וללמדך שמונים מיציאתם ממצרים שנאמר בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. באו לארץ התחילו מונים לביאתם שנאמר כי תבואו אל הארץ. נבנה הבית התחילו מונים לבנינו שנאמר (מלכים א' ט) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה. חרב הבית התחילו מונים לחרבנו שנאמר (יחזקאל כו) אחרי אשר הוכתה העיר. תקף עליהם עול השעבוד התחילו מונים לשעבודם שנאמר (חגי א') ובשנת שתים לדריוש (דניאל ב') ובשנת שתים למלכות נ\"נ, וכשם שמונים לשנים כך מונים לחדשים:" + ], + [ + "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו למה נאמר לפי שהוא אומר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ משחיטת הפסח, או אף בשחיטת הפסח ומה אני מקיים תשחטו אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת, או אף בשבת. ת\"ל ויעשו [במועדו] דברי ר' יאשיה. אמר לו ר' יונתן ממשמע הזה עדיין לא שמענו, נם לו רבי יאשיה מפני שהוא אומר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכו' אם ללמד על התמיד שדוחה שבת אינו צריך שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה. ומה ת\"ל במועדו אלא מופנה להקיש לדון הימנו גזרה שוה. נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה מועדו האמור כאן דוחה את השבת אף מועדו האמור להלן דוחה את השבת. בארבעה עשר יום לחדש הזה [וגו' במועדו] למה נאמר והלא כבר נאמר ויעשו [במועדו] אלא בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין, ומה פרה שאינה דוחה את השבת דוחה טומאה, פסח ראשון שדוחה את השבת אינו דין שידחה טומאה. הרי פסח שני יוכיח, שדוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה והוא יוכיח לפסח ראשון שאע\"פ שדוחה את השבת לא ידחה את הטומאה. ת\"ל במועדו בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. ככל חקותיו אלו מצות שבגפו שה תמים זכר בן שנה, וככל משפטיו אלו מצוות שעל גופו [ושלא על גופו] למצה שבעה ולבעור חמץ:" + ], + [ + "וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח למה נאמר (לפי שהוא אומר) [והרי כבר נאמר] (ויקרא כ\"ג) וידבר משה את מועדי ה' ומה ת\"ל וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח. אמר להם שמרו את הפסח בזמנו נמצאו מועדים בזמנם. דבר אחר מלמד ששמע פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל חזר ושנאה להם בשעת מעשה. ד\"א אמר להם הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג מכאן אמרו משה תקן להם לישראל להיות שואלים ודורשים בענין:" + ], + [ + "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה לבד וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר (עמוס ה). ר' שמעון בן יוחאי אומר ישראל לא היו מקריבים ומי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפך [וגו'] (ואומר ויעמוד משה בשער המחנה וגו') ישראל עבדו עכו\"ם ולוים לא עבדו, כי שמרו אמרתך [ואומר ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי, ובריתך ינצורו (כי מולים היו כל העם היוצאים)] ישראל לא היו מולים, ומי היה [מל] שבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו, ככל אשר צוה ה' את משה להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו:" + ], + [ + "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל. ר\"ע אומר מישאל ואליצפן היו ונטמאו לנדב ואביהוא. ר' יצחק אמר (אין צריך) אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים לטהר, ואם מישאל ואליצפן היו יכולים לטהר, (למי) [מי] היו למת מצוה נטמאו, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו. נמצינו למדין שחל ז' שלהם להיות בערב הפסח. ויעמדו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא (שאלו את) [אפשר] משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. (ד\"א ר' אבא) [אבא חנן] אומר משום ר' אליעזר בבית המדרש באו ועמדו לפניהם. ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצות. רבי אומר (אין צריך) הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו. שאין ת\"ל ההמה, אלא מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה. למה נגרע א\"ל אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו (אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים) [אם קדשים שיש להם אחריות קרבים קדשים שאין להם אחריות לא יקרבו. אמר להם אין קדשים נאכלים בטומאה.] אמרו לו אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים. והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטומאה ובשרה נאכל לטהורים, פסח שהוא קדשים קלים דין שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים (א\"ל אין קדשים קרבים בטומאה. א\"ל אם קדשים שיש להם אחריות יהיו קרבים, קדשים שאין להם אחריות לא יהיו קרבים.) אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה כאדם האומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עמו. אמר ר' חדקא [שמעון] השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר\"ע ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח, על מה נחלקו, אם יזרק הדם עליהם אם לאו. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר על (ידיהם) [ידי משה] אלא שמגלגלים זכות ע\"י זכאי וחובה ע\"י חיב:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש זה דבר ששאל, או בדרך רחוקה זה דבר שלא שאל. אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין ת\"ל או בדרך רחוקה הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה ולא ראי דרך רחוקה כראי טמא מת הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון ועשה את השני כך כל שלא טמא שאז הראשון יעשה את השני. בדרך רחוקה איני יודע איזה הוא דרך רחוקה ושערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים (ולפנים) [ולחוץ] וכן לכל [רוח] מדתה (ר\"ע) [שר\"ע] אומר, נאמר טמא מת ונאמר דרך רחוקה. מה טמא מת רצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול. ר' אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ ממקום אכילתו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו. ואיזהו מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים. ר' יהודה אומר [משמו] נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשרו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשרו: ", + "או בדרך רחוקה נקוד על הה\"א, אפי' בדרך קרובה והוא (טמא) לא היה עושה עמהם את הפסח. כיוצא בו (בראשית ט׳:י״ב\"ז) ישפוט ה' ביני וביניך [נקוד על וביניך] שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד. וי\"א על המטילין מריבה בינו לבינה. כיוצא בו (שם יח) ויאמרו אליו איה שרה אשתך, שהיו יודעים היכן היא. כיוצא בו (שם י\"ט) ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד על ובקומה לומר בשכבה לא ידע ובקומה ידע. כיוצא בו (שם ל\"ג) וישקהו שלא נשקו בכל לבו. רשב\"י אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. כיוצא בו (שם ל\"ז) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם שלא הלכו אלא לרעות את עצמם. כיוצא בו (במדבר כ\"א) ונשים עד נפח אשר עד מידבא נקוד עליו שאף מלהלן היה כן. כיוצא בו (שם ג) כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד עליו שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו (שם כ\"ט) ועשרון עשרון נקוד על ועשרון שלא הי' אלא עשרון אחד בלבד. כיוצא בו (דברים כ\"ט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם נקוד [עליו] אמר להם עשיתם הגלוים אף אני מודיע אתכם את הנסתרות: אף כאן אתה אומר בדרך רחוקה נקוד עליו שאפילו היה בדרך קרובה (והיה טמא) ולא היה עושה עמהם את הפסח (ד\"א בדרך רחוקה) [או לדורותיכם] שינהג הדבר לדורות. בחדש השני בארבעה עשר יום הוסיף בו הכתוב שתי מצות חוץ ממצוה האמורה בגופו. ואי זה ועצם לא תשברו בו, במצוה שבגופו הכתוב מדבר. אתה אומר במצות שבגופו הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא במצות שעל גופו. כשהוא אומר ככל חקותיו וככל משפטיו יעשו אותו, הרי מצות שעל גופו אמור. הא מה ת\"ל ככל (חקותיו) [חקת הפסח יעשו אותו] במצות שבגופו הכתוב מדבר. או אף לשבעה למצה ולבעור חמץ ת\"ל ועצם לא תשברו בו. עצם היה בכלל יצא מוצא מן הכלל. מה עצם במצוה שבגופו הכתוב מדבר, אף כשהוא אומר ככל (חקותיו) [חקת הפסח] במצוה שבגופו הכתוב מדבר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר חוקה האמורה בפסח אינה אלא בגופו: " + ], + [ + "והאיש אשר הוא טהור [יעשו אותו] שומע אני אחד יחיד ואחד צבור עושה פסח שני, ת\"ל ויהי אנשים, היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (והאיש) [איש וגו'] היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים. וכן [מדתה] לכל [רוח] (מדתה). ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה, דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלם. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון ענש כרת. אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ודוחה את הטומאה, או לא אמא אלא על פסח שני. אמרת, כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. חטאו ישא האיש ההוא אין לי אלא איש, אשה מנין. תלמוד לומר ונכרתה הנפש ההיא להביא את האישה:" + ], + [ + "וכי יגור אתכם גר שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר כאזרח. מה אזרח בארבעה עשר, אף גר בארבעה עשר. ר' שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני, תלמוד לומר כאזרח. מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני, כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כחקת הפסח, אין לי אלא בפסח אין לי אלא בפסח שוה הגר לאזרח בכל מצוות שבתורה מנין, ת\"ל חקה אחת יהיה לכם. בא הכתוב והשוה הגר לאזרח לכל מצות שבתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו שומע אני הואיל ונוסעים וחונים על פי הדיבור יכול לא יהיו צריכים חצוצרות, ת\"ל עשה לך. מגיד הכתוב שאף על פי שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה', צריכים חצוצרות. עשה לך משלך [קח לך משלך]. ויקחו אליך משל צבור, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר, ומה ת\"ל עשה לך קח לך משלך אני רוצה מבהם. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר, (למה נאמרה פרשה זו) לפי שהוא אומר בעת הוא אמר ה' אלי פסל לך [ועשית לך ארון עץ] ולא היה אלא משל צבור [שנאמר ועשו ארון עצי שטים] (הא מה ת\"ל) [אף] קח לך עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר. [ומה ת\"ל ועשית לך ארון עץ, אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום]:" + ], + [ + "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה [אל פתח אהל מועד] ואם באחת יתקעו [ונועדו אליך הנשיאים] אבל לא שמענו להיכן, הרי אני דן נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים, פה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, ת\"ל (במדבר לו) וידבר משה אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמים. ר' יונתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (שמות ל\"ד) ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה ואח\"כ נגשו כל ב\"י, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים אף פורטני בכל דברות שבתוררה שיהיו הנשיאים קודמים. אלא מה ת\"ל וידבר משה אל ראשי המטות בא הכתוב ללמד שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים:", + "ותקעתם תרועה תרועה בפני עצמה ותקיעה בפני עצמה. אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או תקיעה ותרועה (כאחת) [אחת היא]. כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרי (תקיעה אמורה הא מה ת\"ל) תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אין לי אלא תקיעה לפני תרועה, תקיעה לאחר תרועה מנין. ת\"ל תרועה יתקעו למסעיהם. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תקיעה לאחר תרועה אף תרועה האמורה כאן (תרועה) [תקיעה] לאחר (תקיעה) [תרועה] ומה כאן תקיעה לפני תרועה אף להלן תקיעה (אחר) [לפני] תרועה הא למדת שתוקע ומריע ותוקע [ר' ישמעאל בנו של] ר' יוחנן בן ברוקא אומר [אינו צריך הרי הוא אומר] ותקעתם תרועה [שנית] שאין ת\"ל [שנית] אלא זה בנה אב לתקיעה שתהיה שניה לתרועה. הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע. אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע. שלש תרועות נאמרו בר\"ה שבתון זכרון תרועה (ויקרא כג) והעברת שופר תרועה (שם כה) יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ\"ט) שתי תקיעות לכל אחד ואחד. נמצינו למדין לר\"ה שלש תרועות ושש תקיעות. שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מן התורה, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא. ר' שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי חורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מן התורה, והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם (מדברי סופרים) לתלמודו הוא בא.:", + "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה או כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב, ת\"ל תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהן וי\"א שלש לכל רוח:" + ], + [ + "בהקהיל את הקהל למה נאמר לפי שהוא אומר (ותקעו בהן ונועדו אליך) [והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות] מה הקהל את העדה בשתים [שנאמר ותקעו בהן ונועדו] אף (הקהל את הקהל) [מסע המחנות] בשתים. אי מה (הקהל את העדה) [מסע המחנות] תוקע ומריע ותוקע, אף הקהל אקהל תוקע ומריע ותוקע. ת\"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו:" + ], + [ + "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות למה נאמר לפי שהוא אומר [ותקעו בהן] ואם באחת יתקעו, שומע אני אף ישראל במשמע ת\"ל ובני אהרן הכהנים. בין תמימים ובין בעלי מומין,דברי ר' טרפון. ר\"ע אומר תמימים ולא בעלי מומין. נאמר כאן כהנים ונאמר להלן (ויקרא א) כהנים, מה כהנים האמור להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמור כאן תמימים ולא בעלי מומין. אמר לו ר' טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו (שהיה) [והיה] עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן שמא בר\"ה וביהכ\"פ ביובל. אמר לו העבודה, שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. והיו לכם לחקת עולם למה נאמר לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף, שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושה (לבניו) [לדורות] ת\"ל לכם לחקת עולם, לחקה ניתנו ולא לדורות. מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות:" + ], + [ + "וכי תבואו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם. [על הצר הצורר אתכם] במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת\"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י\"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה ה' למלך על כל הארץ. ר\"ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת\"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור. והרעותם בהצוצרות וגו', ר\"ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. נזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות:" + ], + [ + "וביום שמחתכם (ובמועדיכם) אלו שבתות. ר' נתן אומר אלו תמידים. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. ותקעתם בתצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר בשל צבור. ר' שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד ת\"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד, ת\"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים. ת\"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. אני ה' אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו, ת\"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. ר\"נ אומר א\"צ, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלהיכם זה מלכויות. א\"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח\"כ זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו, תלמוד לומר וה' אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' קול שלם גמול לאויביו (ישעיהו סו:ו)" + ], + [ + "\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]\". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): \"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן\" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): \"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה\", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר \"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן\" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): \"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]\". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): \"הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל\" ואומר (יחזקאל ח, ג): \"אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה\". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): \"רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב\". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמ (שמות יח, כא): \"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'\". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) \"אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]\" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה\"א ב, נה): \"וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים\". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל\" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): \"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'\" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) \"וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'\". (שם, ז) \"וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם\" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) \"וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'\" (שם, י) \"וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ\".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה\"א ב, נה): \"הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]\". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): \"וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם\" (שם, יט) \"לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים\". ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל! והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל! אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח. והרי דברים ק\"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם – כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) \"ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע\" – עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) \"וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) \"הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי\". והרי דברים ק\"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) \"לא תחיה כל נשמה\", על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) \"ויהויקים ואנשי כוזיבא\", ויהויקים – שקיים להם יהושע. כוזיבא – שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) \"מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך\" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק\"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם – קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) \"עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות\". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא! (דברי הימים א ד) \"ויואש ושרף אשר בעלו למואב\". יואש ושרף – זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. \"אשר בעלו למואב\" – שנשאו נשים מואביות, \"אשר בעלו למואב\" – שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. \"והדברים עתיקים\" – כל אחד ואחד מפורש במקומו. \"ויושבי נטעים\" – זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. \"וגדרה\" – זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. \"עם המלך במלאכתו ישבו שם\" – נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר \"במלאכתו ישבו שם\". והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) \"לא תבואו בם והם לא יבואו בכם\", על שקירבה את עצמה – קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום – על אחת כמה וכמה! ואם תאמר: בישראל לא היתה כן – והרי כבר נאמר (שמות א) \"ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות\". שפרה – זו יוכבד, פועה – זו מרים. שפרה – שפרה ורבה, שפרה – שמשפרת את הוולד, שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה – שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) \"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו\". (שמות א) \"ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים\". \"בתים\" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) \"מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים – את בית ה'\" – זו כהונה, \"ואת בית המלך\" – זו המלכות:", + "זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) \"וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל\" – זו מרים, שנאמר (שמות טו) \"ותצאן כל הנשים אחריה\". \"בן הרום\" – זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) \"כל חרם בישראל לך יהיה\". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב׳:י״ט) \"ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה\". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו – מן השמים מקריבים אותו:", + "חתן משה – זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך: נוסעים אנחנו – נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים – אלא מיד לארץ ישראל. וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) \"כי אנכי מת בארץ הזאת\", שאין ת\"ל \"אינני עובר את הירדן\"! – אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן! אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? – אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס – אף אנו אין נכנסים! ד\"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? – שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס – אף אני איני בא! אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם – ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) \"והיה השבט אשר גר הגר אתו...\"? אלא, אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה – מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן – מתכפר לו בשבט בנימן. ד\"א: אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל: לכה אתנו והטבנו לך – וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק\"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק\"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם: כי ה' דבר טוב על ישראל – וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה: " + ], + [ + "ויאמר אליו לא אליך אמר להם אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לי משפחה אבל אנו יש לי משפחה ויש לי ארץ ויש לי נכסים ודיינא הייתי בארצי אם איני הולך מסני ארצי אלך מפני נכסיי ואם איני הולך מפני נכסיי אלך מפני מולדתי:" + ], + [ + "ויאמר אליו אל נא תעזוב אותנו אין נא אלא לשון בקשה א\"ל אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירה עליך עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו ד\"א כסבור אתה שאתה מרבה כבוד אין אתה אלא ממעט כמה גרים ועבדים להיכנס תחת כנפי השכינה: והיתה לנו לעינים שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם ירתו חתנו של מלך לא קיבל עליו ק״ו לשאר בני אדם: כי על כן ידעת חנותינו במדבר א\"ל אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר ויניח וילך כדיי הוא הדבר אתה שראית תניח ותלך. לא נא תעזוב וגו' ר' יהודה אומר אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים שנאמר וה' תן את חן העם בעיני מצרים (שמות יב) תניח ותלך ד\"א והיית לנו לעינים אפילו אין דיינים אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם (שמות י״ח:כ״ג) והלא אף ביד משה היה מסיני שנא׳ וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י״ח:כ״ג) ולמה נתעלם ממשה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתו ד\"א שתהא חביב עלינו כגלגל עינים שנאמר ואהבתם אתה גר (דברים י) וגר לא תלחץ (שמות כ״ג:ט׳) וגר לא תונה ולא תחלצנו (שמות כב): " + ], + [ + "והיה כי תלך עמנו וגו' וכי מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה א\"ל כל מי שיכנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה שנאמר ויהי כשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים (מלכאים א ו) צא מהם ארבעים שנה שהלכו כמדבר נמצאו אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה וכיון ששרתה שכינה בחלקו של בנימן באו בני בנימן ליטול חלקם באו ופינו אותו מפניהם שנאמר ובני קיני חותן משה וגו' (שופטים א א):" + ], + [ + "ויסעו מהר ה' שלשת ימים אפשר לומר כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א) ומה ת\"ל ויסעו מהר ה׳ מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו לארץ משלו משל למה הדבר דומה לבני אדם ש יוצאי׳ למלחמה בשעה שהם יוצאים הם שמחי׳ וכל זמן שהם מתיגעי׳ ידיהם מתרשלות אבל ישראל אינו כן אלא כל זמן שהם מיגעים הם שמחים ואומרים נלך נירש ארץ ישראל: וארון ברית ה' נוסע לפניהם אמרו אבותינו חטאו נגזרה עליהם גזרה במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד) אבל אנו לא נחטא ונמות ונלך ונירש את א'י: וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה ר' שמעון בן יוחי או' (וארון) ברית יי' נוסע לפניהם למה נאמר אלא וארון ברית ה' משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו מתקן להם מקום שישרו כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו: לתור להם מנוחה מה ת\"ל לפי שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד [וג'] (במדבר כא) כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים אמרו מתו מרגלים שלהם נלך ונלחם בם ר\"ש בן יוחי אומר כי בא ישראל דרך האתרים כיון שמת אהרן אמרו מת כהן נחל שלהם הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה (עמהם) מלחמה הרי שער שנלך ונלחם בם ר' שמעון בן יוחי אומר גנות גדולה היתה, כידן של ישראל בשעה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א) אמר להם המקום אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם כשאתם נכנסים בארץ זבת חלב ודבש עעכ\"ו שאזון ואפרנס אתכם:" + ], + [ + "וענן ה' עליהם יומם מכאן אמרו ז' עננים הם וענן יי עליהם יומם ועננך עומד עליהם (במדבר יד) ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במדבר יד) ובהאריך הענן (במדבר ט) ובהעלות הענן (במדבר ט) ואם לא יעלה הענן (במדבר ט) כי ענן ה׳ על המשכן (שמות מ) ז' עננים היו ארבע מארבע רוחותם ואחת למעלה ואתת למטה ואחת מלפניהם הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו (ומכני) [ומכה] את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם ורבי יהודה אומר י'ג חיו ב' מכל רוח ורוח ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם ר' יאשיה אומר ד' רבי אומר ב':", + "וענן ה׳ עליהם יומם על חחיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים:", + "וענן ה' עליהם יומם מנין אתה אומר שאם חיה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך עמו אחוריו עד שעה שחוזר ת\"ל וענן ה' עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה ת\"ל יומם ביום מנין ואין מגין בלילה אמור מעתה עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום ת\"ל ואש תח' לילה בו (שמות מ) בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום או כשם שמאיר לישראל כך מאיר לאומות העולם ת\"ל ואש תהיה לילה מלעיני כל ישראל (שמות מ) על ישראל הוא מאיר ואינו מאיר לאה\"ה ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אוסר כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר אלא אפי׳ נכנס אדם חדר לפנים מן ההדר כפו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר ת\"ל לעיני כל ישראל בכל מסעיהם (שמות מ) הא אפילו אדם נכנס חדר לפניהם מן החדר עמוד האש מאיר לפניו:" + ], + [ + "ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו \"ספר שנמחק ונשתייר בו פ\"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים\". ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? – \"ויהי העם כמתאוננים\". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו – הלך לו לצור. הגיע לצור – הלך לו לצידון. הגיע לצידון – הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה – התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל\"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל\"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!", + "ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) \"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו\". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני. ד\"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע – אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה – אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים \"על פי ה' יחנו וע\"פ ה' יסעו\":", + "קומה ה' ויפוצו אויביך – אלו המכונסים. וינוסו משנאיך – אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? – אלא כשפניך אתנו – אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו – אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) \"אם אין פניך הולכים\" ואומר (שם) \"ובמה יודע איפוא\", ואומר (יהושע י) \"ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון – וה' השליך עליהם אבנים גדולות\", (תהלים פג) \"אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים\":", + "וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) \"ברוב גאונך תהרוס קמיך\", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) \"אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד\". מפני מה? (תהלים פג) \"כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש\". מפני מה? (שם) \"על עמך יערימו סוד\", (תהילים ע״ג:כ״ז) \"כי הנה רחיקיך יאבדו\". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) \"הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי\". וכן הוא אומר (זכריה ב) \"כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו\" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) \"למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) \"והנם שולחים את הזמורה אל אפם\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א׳:י״ב) \"הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) \"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) \"ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי\", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) \"אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו\", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) \"אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים\". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב׳) \"מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי\". ואומר (משלי ד׳:ג׳) \"כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי\". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) \"מרכבות פרעו וחילו ירה בים\". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) \"מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא\". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור\". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) \"ועשבא כתורין יאכל\". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) \"ואותו תלו על העץ\". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) \"ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר\". וכן הוא אומר (ישעיה סג) \"בכל צרתם לו צר\". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) \"יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה\". וכן הוא אומר (בראשית לט) \"ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף\". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) \"מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו\". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) \"הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה\". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) \"למענכם שולחתי בבלה\". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) \"מי זה בא מאדום\". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) \"ושב ה' אלהיך את שבותך\". והשיב לא נאמר, אלא \"ושב ה'\". ואומר (שיר השירים ד) \"אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי\": ", + "רבי אומר: כאן אתה אומר \"קומה ה'\", וכאן אתה אומר \"שובה\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר \"קומה ה'\". נמצאת מקיים \"קומה ה'\" – ונמצאת מקיים \"שובה ה'. ובנחה יאמר. מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – אלפים, וחונים – רבבות. אמר משה: אינני מניח את השכינה, עד שתעש לישראל רבבות ואלפים! שמתשובה שאמר – אתה יודע מה אמר להם: \"ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים\". אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו! אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו – משלי, אבל הוא – יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב. ובנחה יאמר – מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) \"רכב אלהים רבותים אלפי שנאן\". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות – כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות:" + ], + [ + "ויהי העם כמתאוננים. אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים, וחזרו לקלקולם הראשון. ויהי העם. אין העם אלא הרשעים, שנאמר שמות יז מה אעשה לעם הזה, (במדבר יד) עד אנה ינאצוני העם הזה, (ירמיה יג) העם הזה העם המאנים לשמוע. וכשהוא קוראן \"עמי\" – אין עמי אלא כשרים, שנאמר שמות ז שלח עמי ויעבדני, (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, (מיכה ו) עמי זכור נא: כמתאוננים. אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום; שכן הוא אומר ביורם בן אחאב מלכים ב ה דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. רבי אליעזר אומר: אין כמתאוננים אלא כמתלהמים. וכן הוא אומר (משלי כו) דברי נרגן כמתהלמים. וכן הוא אומר (דברים א) ותרגנו באהליכם. מהו כמתלהמים? סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם, שנאמר (משלי כו) והם ירדו חדרי בטן. ר' יהודה אומר: אין כמתלהמים אלא כמדוים את עצמם, שנאמר (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו. רבי אומר: כמתאוננים רע – אין לי אלא עבודה זרה, שנאמר [[דברים לא] כי תעשו הרע בעיני ה': באזני ה'. מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר. אמרו לו: שתוק, שלא ישמע המלך. אמר להם מי אמר לכם? שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו! אף ישראל מתכוונים להשמיעו למקום! וישמע ה'. שמע המקום ונתמלא עליהם חימה: ותבער בם אש ה'. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה, עד שלא עמדו, לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים. אבל אי אתה יודע במי נגעה האש תחילה, והרי הוא אומר \"ותאכל בקצה המחנה\", יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: ותאכל בקצה המחנה – במוקצים שבהם, בגדולים שבהם, וכן הוא אומר (שופטים יא) וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין." + ], + [ + "ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילם, והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה'! ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה? היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך, אמר לו: צא ובקש לי מאבא. כך הלכו ישראל אל משה, אמרו לו: בקש עלינו מלפני המקום. יכול שעיכב משה בידן? – ת\"ל ויצעק משה אל ה'. יכול שעיכב בידו המקום? – ת\"ל ותשקע האש, ששקעה האש במקומה. אלו חזרה לה לשמים – סופן היו חוזרים לקלקולם, ואלו חזרה לאחת מכל הרוחות – היתה קופלת את כל הרוח והולכת, אלא ותשקע האש – ששקעה במקומה. ויקרא שם המקום ההוא תבערה. אין תבערה, אלא כאדם שהוא אומר \"תבער אש פלוני במקום\" כך אמר להם משה לישראל: עשיתם תשובה – ותשקע האש; ואם לאו – עדין היא במקומה: כי בערה בם אש ה'. על מה שאירע נקרא, ולא כך היה שמו מקודם. כיוצא בו שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה, ולא כך היה שמו מקודם? – ת\"ל על ריב בני ישראל, על מה שאירע נקרא שמו. כיוצא בו (במדבר יא) ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול כך היה שמו מקודם? ת\"ל כי שם קברו את העם המתאוים, על מה שאירע נקרא. עדין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר: והאספסוף אשר בקרבו – אלו הגרים המוסיפים מכל מקום.ר' שמעון בן מנסיה אומר: אלו הזקנים. נאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אם כך היו הזקנים – ק\"ו לשאר בני אדם.כיוצא בו (בראשית ו) ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה היו בני הדיינים עושים? היו אוחזים נשים מן השוק, ומענים אותם. אם כך היו בני הדיינים עושים – ק\"ו לשאר הטרטין: התאוו תאוה. יכול שהיו מתרעמים על דבר שלא טעמו מימיהם? ת\"ל התאוו תאוה, היו מתרעמין על המן, שהיה יורד בכל יום, ולא היו מתרעמים על דבר שלא טעמו אותו מימיהם, שנאמר וישובו ויבכו גם בני ישראל – מלמד שאף הראשונים היו בני ישראל: ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום:" + ], + [ + "זכרנו את הדגה. וכי יש בענין, שהיו המצרים נותנים להם דגים בחנם? והלא כבר נאמר (שמות ה) ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם. אם תבן לא היו נותנים להם בחנם, דגים היו נותנים להם בחנם? – ומה אני אומר חנם – חנם מן המצות: ואת הקשואים. ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו? משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג, והיה יושב ומפקדו ואומר לו: הנראה שלא יאכל מאכל רע, ולא ישתה משקה רע! ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו, לומר: לא מפני שאוהבני, אלא שאי אפשר לו שאוכל. וחכמים אומרים מן היה להם לישראל – לכל דבר שרוצים, אלא שלא היו רואים בעיניהם, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו. אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב: " + ], + [ + "ועתה נפשינו יבשה אין כל. אמרו: עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו! יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל? אמרו לו לר' שמעון: ומה אתה מקיים (דברים כג) ויתד תהיה לך על אזניך? אמר להם מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם – יוצא מהם, אבל המן – אין יוצא מהם לעולם. שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש. במובלע באיברים. אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שלא אמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים \"בלתי אל המן עינינו\", והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. והמקום הסכים על ידו (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה. כיון שידע שכלתו היא – לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בו אתה אומר (דברים כה) ואתה עיף ויגע: על ישראל הוא אומר ואתה עיף ויגע, ועל עמלק הוא אומר (דברים כה) ולא ירא אלהים. כיוצא בו (שופטים ה) \"מדוע בושש רכבו לבוא\". אמרה אמו של סיסרא (שופטים ה) חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה. אמרה אשתו (שופטים ה) הלא ימצאו יחלקו שלל. נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש. אמרה לה: אל תצפי לבנך סיסרא מעתה, (שופטים ה) כן יאבדו כל אויביך ה'. כיוצא בו שמואל א ד אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו שמואל א ד אלה הם האלהים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו עשר מכות היו לו, והביאם על המצרים, שוב אין לו מכה מעתה. אמר להם המקום: אתם אומרים שאין לי מכה? מכה אביא אליכם שלא נהייתה מעולם! והיה אחד מהם יושב בטבור, ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו, וחוזר לתהום. וכן הוא אומר שמואל א ה ותכבד יד ה' על האשדודים. כיוצא בו (ירמיה כו) ויאמרו כל השרים וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות, ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם מיכה המורשתי היה נביא, ההמת המיתו חזקיה מלך יהודה? – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים מהם אומרים (ירמיה כו) גם איש מתנבא בשם ה' אריהו בן שמעיהו. וישמע המלך יהויקים ויבקש המלך להרוג... וישלח המלך יהויקים אנשים על מצרים ויוציאו את אוריה. אמרו: כשם שאוריה נהרג – כך ירמיהו חייב ליהרג. אך יד אחיקם בן שפן היה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בו (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבוקר. לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה, ואומר: אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש! מלמד שהאשה נקנית בבעילה: עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה! נשבע ליצרו הרע: חי ה' אם אגענה! ולאשה אמר: שכבי עד הבוקר. אף כאן אתה אומר אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור שעל מה שאמר זה לא אמר זה ועל שאמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים \"בלתי אל המן עינינו\" והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח." + ], + [ + "שטו העם ולקטו. יכול מפני שמצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים? תלמוד לומר שטו העם. לפתח ביתו היה יושב ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו, ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס: וטחנו בריחים. והלא לא ירד לריחים לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הנטחנים שבריחים או דכו במדוכה. והלא לא דכו במדוכה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הדוכים במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד? מנין אתה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים, אלא מן המן היתה מתקשטת – ת\"ל דכו – אודכו. ואומר (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר: ובשלו בפרור. והוא לא ירד לקדירה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתבשלים בקדירה: ועשו אותו עוגות. והוא לא ירד לתנור לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד? מנין לשאר המלקטים שבשדה? ת\"ל \"לקטו\" ולקטו. משל לאדם שאמר: רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים: והיה טעמו כטעם לשד השמן. זהו לשון טורקים. ד\"א משמש לשלשה לשונות: הלייש והשמן והדבש. כלייש זה, שערוך בשמן ומקוטף בדבש – כך היה ברייתו של מן, וכך היו ישראל כשרים אוכלים אותו. ד\"א והיה טעמו כטעם לשד השמן. מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו – כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם. ד\"א מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו מזיקו – כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקן. ד\"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה – כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים. משל אומר לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. ד\"א מה הדד הזה תינוק ומצטער בשעה שפורש ממנו – כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן, שנאמר (יהושע ה) וישבות העם ממחרת. משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? – מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים – מפני שאין לי דבילה. כל אלו היו בידן של ישראל. אותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה, שאכלו ממנו כל מ' שנה – לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען: וברדת הטל. מלמד שהיה יורד על האיסקופים ועל המזוזות. יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך? – ת\"ל שמות טז והנה על פני המדבר דק מחוספס, כגליד היה יורד תחילה, ונעשה לארץ כמין סק בקוטלא, והמן יורד עליו; ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים – הרי למטה. אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו? ת\"ל שמות טז ותעל שכבת הטל. מלמד שהיה מונח כמין דלוסקמא, והם קורים קריאת שמע ומתפללים, ואדם יוצא לפתח ביתו, ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו! ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס. כיוצא בדבר ר' שמעון אומר: מפני מה לא היה יורד בפעם אחד בשנה? כדי שיהפכו את לבן לאביהם שבשמים. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו. פעם אחת חזר וגזר עליו, להיות מפרנסתו בכל יום. אמר הבן: אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי – דיי לי. כך ישראל: היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקיבות – היה יושב ומצפה ואומר: שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב? יהי רצון מלפניך שירד! ונמצאו הופכים את לבם לשמים. כיוצא בדבר ר' דוסתאי ברבי יוסי אומר: מפני מה לא ברא המקום חמים בירושלים כחמי טבריה? – כדי שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אין אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו! ונמצאת עלייה שלא לשמה:" + ], + [ + "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. היה ר' נהורי אומר: מנין שהיו ישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות? מלמד שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו, ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות – היו מצטערים: בוכה למשפחותיו. לפי שגבה לבם בחטא, נזדווגו משפחות משפחות – והוא אומר את הדברים ברבים: איש לפתח אהלו. מלמד שהיו ממתינים למשה עד שיוצא מפתח בית המדרש, והם יושבים ומתרעמים: ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. כאן הקב\"ה ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל הקב\"ה מגביה ומשה ממיך:" + ], + [ + "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו? והיכן דבר לו כן? בשעה שאמר לו שמות לב לך נחה את העם אל אשר דברתי לך. לפיכך הדבר תלוי בך. או לא תלוי בך? ת\"ל וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. אמר להם: היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם! אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם, וסוקלים אתכם באבנים! מאין לי בשר. וכי אחד הוא או שנים לסובלם? אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. לפי שהראה הקב\"ה למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהם. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו, אמר לספקלטור: הרגני עד שלא תהרוג את בניי. לא כשם שנאמר בצדקיהו מלכים ב כה וישחט את בני צדקיהו לעיניו ואח\"כ את עיני צדקיהו עיור. כך אמר משה לפני המקום: אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. הא יפה לי להורגני תחילה ואל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהם:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א\"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך: אספה לי. שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר \"לי\" קיים לעולם ולעולמי עולמים: בכהנים הוא אומר וכהנו לי (שמות כה) בלוים הוא אומר והיו לי הלוים (במדבר ח) בישראל הוא אומר כי לי בני ישראל עבדים. (ויקרא כה) בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל. (במדבר ח) במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש (שמות כה) במזבח הוא אומר מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ) בשמן המשחה הוא אומר שמן מחשת קודש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א) במלכות הוא אומר כי ראיתי בבניו לי לי מלך (שמואל א טז) בקרבנות הוא אומר להקריב לי במועדו. (במדבר כח) הא בכל מקום שנאמר לי קיים לעלם ולעולמי עולמים: שבעים איש – שתהא סנהדרים של שבעים. שבעים איש – שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים: מזקני ישראל. לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים; ובכל מקום שאתה מוצא זקנים המקום חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אתה אומר לך ואספת את זקני ישראל. (שמות ג) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל.(שמות כ״ד:א׳) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם.(שמות כ״ד:י״ד) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. (ויקרא ט) הא בכל מקום שאתה מוצא זקנים – המקום חולק כבוד לזקנים. רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין שאף לעתיד לבוא כן, המקום חולק כבוד לזקנים? – שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. (ישעיה כד) והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים – ק\"ו בשר ודם עתיד לחלוק כבוד לזקנים! וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כביכול מחוללים על הכל! אבל ישעיהו על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מז, ו): אשר ידעת כי הם זקני העם. אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני: כי הם זקני העם ושוטריו. מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א\"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו, ואומרים: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר! כמה שנא' שמות ה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר; ואמרת: הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצריים – יבואו ויראו בריוח עמהן: ולקחתם אותם אל אהל מועד. אמר לו קחם בדברים תחילה: אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם! – וחוזר ואומר להם דברי פגם: היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם! על מנת כן תהו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים! – מה שהתנתי עמך התנה עמהם: והתיצבו שם עמך. הכניסם עמך אל אהל מועד, ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו נוהגים בך, ויהיו אומרים: חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב\"ה:" + ], + [ + "וירדתי – זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה: וירדתי עמך, ולא עמהם: ואצלתי מן הרוח. למה משה דומה באותה שעה? – לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום; כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום: ונשאו אתך. למה נאמר לפי שהוא אומר (דברים א) איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם, לכך נאמר ונשאו אתך במשא העם:" + ], + [ + "ואל העם תאמר התקדשו למחר. אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות! כשהוא אומר (ירמיה יב) הקדישם ליום הריגה ואומר (יואל ב׳:ט״ו) קדשו צום קראו עצרה ואומר (ירמיהו כ״ב:ז׳) וקדשתי עליך משחיתים. עד חודש ימים. בכשרים הוא אומר \"עד חודש\" כשמתמצים ומתמטים על מטותיהם ואח\"כ היתה נשמתם יוצאה. ברשעים הוא אומר \"הבשר עודנו בין שיניהם\", כיון שהיה נותנו לתוך שיניו היתה נשמתו יוצאה: והיה לכם לזרא. שתהו מרחיקים אותו יותר ממה שהייתם מקרבים אותו: יען כי מאסתם את ה'. אמר להם המקום מי גרם לכם לומר דברים הללו? שנתתי שכינתי ביניכם, שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לתוך דברים הללו, לכך נאמר \"יען כי מאסתם את ה אמר בקרבבם'\". " + ], + [ + "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי. ר' שמעון בן יוחאי אומר, ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו שני דברים, ודבריי נראים משל רבי: הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר – ספיקין הן להן. ואני אומר: וכי מפני שאין להם בשר הם מתרעמים? והלא כבר נאמר ביציאתם ממצרים שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול שאכלום במדבר? ת\"ל (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. את כל דגי הים יאסף להם – אפילו אתה מכניס להם דגים לאכול היו מתרעמים! והלא הלכה עמהם באר במדבר והיתה מעלת להם דגים שמנים יותר מצרכם! – אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד\"א: לפי שהראהו המקום למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהן. אמר משה לפני המקום: אדני, כלום הגון להם שתתן להם ותהרגם? אומרים לחמור טול כור של חטים ונחתוך ראשך? אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול? אמר לו: אם לאו מה אתה אומר? אמר לו הריני הולך ומפייסם. אמר לו עד שאתה כאן – אני אומר לך שאין שומעים לך. כיון שהלך משה אצלם, אמר להם: היד ה' תקצר? (תהלים עח) הן הכה צור ויזובו מימיו ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו? אמרו: פשרה היא זו! אין בו כח לתת אלינו שאלתינו!", + "וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב\"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה: מה אני עושה? הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט, וחמשה חמשה לשני שבטים! איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה? עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם \"זקן\" ונטל שני פתקים חלקים, ובללן והטילם לתוך קלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתק וכתוב עליו \"זקן\" היה אומר לו משה כבר קידשך המקום; וכל מי שהיה נוטל פתק שלא היה כתוב בתוכו \"זקן\" היה משה אומר לו: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך? כיוצא בו אתה אומר [[במדבר ג] \"ואת פדויי השלשה...\" אמר משה: מה אני אעשה? עכשיו כל אחד ואחד אמר פדאני לוי! עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם לוי, ונטל פתקים וכתב עליהם כסף חמשת שקלים, ובללם והטילם בקלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתקו וכתוב היה עליו בן לוי – אומר לו כבר אתה פדוי. ומי שנטל פתקו וכתוב עליו כסף חמשת שקלים – היה משה אומר לו צא ותן פדיונך! ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדי לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמם. אמר להם המקום: אתם מעטתם עצמכם – אני אגדל אתכם יותר מכולם! בשבעים זקנים אומר \"ויתנבאו ולא יספו\" יתנבאו לפי שעה. באלדד ומידד הוא אומר \"ויתנבאו במחנה\", שהיו מתנבאים עד יום מותם. ומה היו אומרים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ:" + ], + [ + "וירץ הנער ויגד למשה. יש אומרים זה יהושע, כענין שנאמר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר \"ויען יהושע בן נון משרת משה\", הא לא היה ראשון יהושע! אדני משה כלאם. אמר: רבוני, כלאם מן העולם, בני אדם שמבשרים בשורה זו רעה. רבי אומר: אוסרם בזיקים ובקולרות, כמה שנאמר (ירמיה לז) ונתתם אותו בית הכלא: ויאמר לו משה המקנא אתה לי. אמר לו: יהושע, בך אני מקנא! לואי אתה כיוצא בו ולואי כל ישראל כיוצא בך! מי יתן את כל עם ה' נביאים: ויאסף משה אל המחנה. מלמד שלא הביא עליהם הפורענות עד שנכנסו כל הצדיקים במחנה:" + ], + [ + "ורוח נסע מאת ה'. מלמד שהיתה פורחת כגזים האלו של צמר ויגז שלוים מן הים יש אומרים הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה: ויטוש על המחנה כדרך יום כה. כלפי צפון. וכדרך יום כה. כלפי דרום. ר' שמעון אומר: כדרך יום כה מלמעלן וכדרך יום כה מלמטן: וכאמתים על פני כל הארץ. מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ ב' אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליהם בשעת לקיטתה:" + ], + [ + "ויקם העם כל היום ההוא וגו'. אל תהי קורא הממעיט (אלא) הממעט העצלי' והחיגרי' שבהם כנסו להם מאה כור: וישחטו להם שטוח. רבי יהודה אומר אל תהי קורא וישחטו אלא וישחטו מלמד שטעונים שחיטה. יומא עה ר' אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר מלמד שטעונים שחיטה ומה ת\"ל וישטחו להם שטוח מלמד שהיתה עשויה משטיחים משטיחים. סביבות המחנה יכול כדרך שנכנסו הימנו הרבה כך אכלו ממנו הרבה ת\"ל הבשר עודנו בין שיניהם כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאה כענין שנא' (תהלים עח) לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם: ואף ה' חרה בעם. מלמד ששלח עליהם המקום מכה קשה שלא היה כיוצא בו מיום שיצאו ממצרים: ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול שהיה שמו מקודם תלמוד לומר כי שם קברו את העם המתאוים על מה שאירע נקרא ולא היה שמו מקודם: מקברות התאוה נסעו העם חצירות. הרי זו היתה בשעה שנצטרעה מרים:" + ], + [ + "ותדבר מרים ואהרן במשה. אין \"דבר\" בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, (במדבר כא) וידבר העם באלהים ובמשה, הא אין דבר בכל מקום אלא לשון קשה. ואין \"אמירה\" בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא אומר (בראשית יט) ויאמר אל נא אחי תרעו, (במדבר יב) ויאמר שמעו נא דברי. ותדבר מרים ואהרן במשה – מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר. שלא היתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה. כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל״ו:ו׳) ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך. ותדבר מרים ואהרן במשה. מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אחרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו. והרי דברים ק\"ו: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה – כך נענשה; המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו – על אחת כמה וכמה. ודברים ק\"ו: עוזיה המלך, שלא נתכוון ליטול לו גדולה, ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו – כך נענש; והמתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו, ולא בשביל קונו – עאכ\"ו: על אודות האשה הכושית. מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה – היה מודה בנויה. וכן הוא אומר (בראשית יא) אבי מלכה ואבי יסכה, אלא שהכל סוכים ביופיה, שנאמר (בראשית י״ב:ט״ו) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה צפו וראו מה נאה האשה: הכושית. וכי היתה? אלא מדיינית היתה, שנאמר שמות ב ולכהן מדין שבע בנות, ומה ת\"ל כושית? – מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים. כיוצא בו אתה אומר (תהלים ז) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במראיו, שנאמר שמואל א ט משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כיוצא בו אתה אומר (עמוס ט) הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל. וכי כושים היו? אלא כושי משונה בעורו – אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם. כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל״ח:ז׳) וישמע עבד מלך הכושי איש סריס. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטרין של מלך: כי אשה כושית לקח. למה נאמר? לפי שהוא אומר על אודות הכושית, אלא מה ת\"ל כושית לקח? יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמו שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זאת – נאה, נוחה בנויה – ונוחה במעשיה. לכך נאמר אשה כושית לקח:" + ], + [ + "ויאמרו הרק אך במשה. והלא אף עם אבותינו דבר הקב\"ה, ולא פירשו מפריה ורביה: והלא גם בנו דבר. ולא פירשנו מפריה ורביה: וישמע ה'. מלמד שלא היתה שם ברייה, אלא בינו לבין עצמו דברו בו, וישמע ה'. ר' נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר וישמע ה' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר:" + ], + [ + "והאיש משה עניו מאד. עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו? ת\"ל (במדבר כ״א:ל״ד) ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ירד על סיחון והרגו, על עוג והרגו. ד\"א עניו מאד – עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו? ת\"ל והאיש משה עניו מאד. מצינו שהספיר של לוחות – של משה היה, שנאמר (דברים י) בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים. והלא מעשה אלהים היה, שנאמר שמות כד ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר! מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן של ספיר – אף מעשה האמור כאן של ספיר: מכל אדם אשר על פני האדמה – ולא מאבות. ר' יוסי אומר: אף מאבות. מכל האדם – ולא ממלאכי השרת:" + ], + [ + "ויאמר ה' פתאום. ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום – נתירא משה בפתאום וידבר עמו: צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע. וכן הוא אומר שמות כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. תהילים סב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. (ירמיה כג) הלא כל דברי כאש נאם ה': וירד ה' בעמוד ענן. שלא כמדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה – יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום – אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים; אבל הקב\"ה, כשהוא יוצא למלחמה – אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר שמות טו ה' איש מלחמה, וכשהוא בא בשלום – באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן: ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס. ד\"א, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו – לא יאמר לו קרב אליך, אלא מושכו במה שרוצה – ומדבר עמו. ד\"א, שלא ישמע גנותו של אהרן. ד\"א, שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח (בראשית ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ושלא בפניו הוא אומר (בראשית ו׳:ט׳) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים סו) אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם – ק\"ו לבשר ודם:" + ], + [ + "ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים ק\"ו ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים ק\"ו לבשר ודם. ר' שמעון בן יוחאי אומר מה ת\"ל שמעו נא דברי אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום אמר להם המקום המתינו לי עד שאדרוש. ק\"ו שלא יהא אדם נכנס לתוך דברי חבירו: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע. או כשם שאני בחלום ובחזיון כך היה מדבר עם משה ת\"ל לא כן עבדי משה: בכל ביתי נאמן הוא. חוץ ממלאכי השרת. ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת: פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות: אמרתי לו לפרוש מן האשה. במראה זו מראה דבור. אתה אומר מראה דבור, או אינו אלא מראה שכינה? תלמוד לומר שמות לג ויאמר לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי. ר' עקיבא אומר האדם כשמועו. וחי אלו מלאכי השרת. א\"ר שמעון התימני: איני כמבטל דברי ר' עקיבא אלא כמוסיף על דבריו: אדם כשמועו. וחי – אלו חיות הקודש מלאכי השרת. ר' אלעזר בר' יוסי אומר: לא שאינן רואים, אלא אף שאינן שומעים; שנאמר (יחזקאל ג׳:י״ב) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול. ומה תלמוד לומר \"כי לא יראני האדם וחי\"? – כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה. וכן הוא אומר (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: ולא בחידות. למה נאמר? לפי שהוא אומר (יחזקאל יז) בן אדם חוד חידה. או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות כך אני מדבר עם משה בחידות? ת\"ל ותמונת ה' יביט. זה מראה אחוריים. אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים? ת\"ל שמות לג והסירותי את כפי וראית את אחורי. (יחזקאל ב) ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן, כותבים; ומה ת\"ל פנים ואחור? פנים בעולם הזה, ואחור לעולם הבא. פנים בשלוותם ויסורים של צדיקים בעולם הזה, ואחור מתן שכרן של צדיקים ופורענותם של רשעים לעולם הבא. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים של רשעים, שנאמר (יחזקאל ל״ב:ט״ז) קינה היא וקננוה. והגה של צדיקים, שנא' (תהלים צב) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי של רשעים, שנאמר (יחזקאל ז) הוה על הוה באה: ומדוע לא יראתם. אין ת\"ל \"בעבדי במשה\", אלא שדברתם בי – דברתם בעבדי משה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו. אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם, אלא בי דברתם! ואם תאמר אין מכיר במעשיו – זה קשה מן הראשונה:" + ], + [ + "ויחר אף ה' בם וילך – מאחר שהודיעם סרחונם, אח\"כ גזר עליהם נדוי. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעם סרחונם – ק\"ו על בשר ודם, שלא יכעוס על חבירו עד שיודיעו סרחונו. ר' נתן אומר הודיעם סרחונם ואח\"כ גזר עליהם נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב (איוב י) הודיעני על מה תריבני:" + ], + [ + "והענן סר מעל האהל. משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני, אבל משאלך לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן. והרי דברים ק\"ו: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס – ק\"ו בשעת רצון, שנאמר (ישעיה מט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך: והנה מרים מצורעת כשלג. מלמד שנצטרעו כעוזה, ללמדך שנקי בשר היו. וכן הוא אומר שמות ד ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. ללמדך שנקי בשר היו: ויפן אהרן. שנפנה מצרעתו. ר' יהודה בן בתירה אומר: עתיד ליתן את החשבון על מי שאמר \"נתנגע אהרן\". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, את מגלה עליו? ועתיד ליתן את החשבון על מי שאומר \"צלפחד מקושש היה\". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו? ועתיד ליתן את הדין מי שאמר \"עקביא בן מהללאל נתנדה.\" ויפן אהרן אל מרים. מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה – היתה פורחת בה: ויאמר אהרן אל משה בי אדוני. אמר לו: אם שוגגים היינו מחול לנו כמזידים: אל נא תהי כמת. מה המת מטמא באהל – אף מצורע מטמא בביאה. אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא לסוגרה ולא לטמאה, ולא לטהרה. לפי דרכינו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרוביו: אשר בצאתו מרחם אמו. מרחם אמנו, אלא שכינה הכתוב בדבר: ויאכל חצי בשרו. חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר (בראשית לז) כי אחינו בשרנו הוא. ויצעק משה אל ה' – כענין שנאמר: אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו – צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו; שנאמר \"אל נא רפא נא לה\" – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ. ומה ת\"ל לאמר? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שהשיבו הקב\"ה \"ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה\". ר' אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב\"ה והשיבו לו על שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי אין ת\"ל \"לאמר\", אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו! עד שהשיבו הקב\"ה שמות ו אתה תראה את אשר אעשה לפרעה. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כז) ויאמר משה לפני ה' יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, שאין ת\"ל \"לאמר\" אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו! עד שהשיבו המקום, שנאמר (במדבר כז) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. כיוצא בו אתה אומר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר; אין ת\"ל \"לאמר\" אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו! עד שהשיבו המקום (דברים ד) רב לך. אף כאן אני אומר אין ת\"ל \"לאמר\". אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שאמר לו הקב\"ה \"ואביה ירוק ירק בפניה\". אל נא רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפילה? שלא יהו ישראל אומרים: אחותו היא נתונה בצרה, והוא עומד ומרבה בתפלה. ד\"א לא זהו, שמשה מתפלל והמקום שומע תפלתו? כמה שנאמר (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך, ואומר (ישעיה נח) אז תקרא וה' יענה. שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: עד כמה יאריך אדם בתפלה? אמר להם אל יאריך יותר ממשה, שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה. ועד כמה יקצר בתפלה? אמר להם אל יקצר יותר ממשה, שנאמר \"אל נא רפא נא לה\". יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. ר' אחי ברבי יאשיה אמר: שתי נזיפות נזפה: אלו אביה בשר ודם נזף עד שתהא מוכלמת ז', או מה אביה ב\"ו שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר? דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה אביה ב\"ו ז' – אף מי שאמר והיה העולם ז': תסגר. הקב\"ה הסגירה והקב\"ה טימא' והקב\"ה טיהרה: שבעת ימים. ללמדך שבמדה שאדם מודד – בה מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר שמות ב ותתצב אחותו מרחוק – לפיכך עיכב לה שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר (בראשית נ) ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים; מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקב\"ה! שנאמר (דברים לד) ויקבור אותו בגיא בארץ נבו. ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב – אי אפשר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו – זה נחלת בני ראובן, שנאמר (במדבר לב) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו, ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר (דברים לג) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון! אלא: מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב\"ה ארבעת מיל, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו. ואומר (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך: ואחר נסעו העם מחצרות. וכי ב' חצרות היו, שנסעו מזו וחנו בזו? אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות:" + ], + [ + "דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיבם בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך ולאחר ירושה [וישיבה] הכתוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכניסתם לארץ מיד, ת\"ל (כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה) [כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה] (הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה) ללמדך שכ\"מ שנאמר מושבותיכם (בארץ) [לאחר ירושה וישיבה] הכתוב מדבר, דברי ר' ישמעאל. א\"ל ר\"ע לפי שהוא אומר שבת היא לה' בכל מושבותיבם שומע אני בין בארץ בין בח\"ל. א\"ל ר ישמעאל א\"צ. ומה מצות קלות נוהגות בארץ ובח\"ל, שבת חמורה אינו דין שתהא נוהגת בארץ ובח\"ל. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחיב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ. רשב\"י אומר בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהיו קרבים בבמה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר לפי שהיה בדין. הואיל ומצינו שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד כך ריבה נסכי בית עולמים מנסבי אהל מועד, ת\"ל [כי תבואו ] ועשיתם אשה לה' (עולה או זבח) מגיד הכתוב שאף על פי שרדיבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה בנסכים. ועשיתם אשה לה' שומע אני שכל הקרב לאשים יטעון נסכים, ת\"ל עולה. אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים, ת\"ל זבח. משמע מביא אלו ומביא חטאת ואשם, ת\"ל לפלא נדר או לנדבה. לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה. משמע מביא אלו ומוציא אני את עולת חובה הבאים ברגלים. כשהוא אומר במועדיכם להביא את (עולת חובה) [חובות] הבאים ברגלים. מביא את (עולת חוב) [חובות] הבאים ברגלים ומביא את חטאת חובה הבאה ברגלים, ת\"ל וכי תעשה בן בקר עולה או זבח. בן בקר היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל. מה בן בקר שבא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים:", + "לעשות אשה ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה (או זבח) שומע אני אף עולת העוף תטעון נסכים, ת\"ל מן הבקר או מן הצאן. יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א\"צ שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה אף עולה מין בהמה. ומה ת\"ל לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן, לפי שהוא אומר (ועשיתם אשה לה' עולה או זבח) [אדם כי יקריב וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו] ואם אמר הרי עלי עולה ושלמים שומע אני יביא משניהם כאחת, ת\"ל מן הבקר או מן הצאן. מגיד שמביא מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. [נאמר בפסח מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע]. או יביא משניהם כאחת, ת\"ל ואם מן הצאן קרבנו. והרי דברים ק\"ו, ומה עולת חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל [אינו] דין (הוא) שיכשר לבא מין אחד. הא מה ת\"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו, מזה בפ\"ע ומוה בפ\"ע. איסי בן עקביא אומר לעשות אשה ריח ניחוח לה' [וגומר] מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. אתה אומר מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע, או יביא משניהם כאחת, אמרת ק\"ו, ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא ב' כשרו לבא מין א', עולה שאינה זקוקה לבא שנים אין דין שתכשר לבא מין אחד. [לא, אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבא מין אחד] תאמר בעולה שריבה הכתוב (על) [את] הבאתה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. והרי שעירי יוהכ\"פ יוכיחו, שריבה הכתוב [בהבאתם וכשרו לבא מין אחד והם יוכיחו לעולה שאע\"פ שריבה הכתוב] בהבאתה תכשר לבוא מין אחד. לא, אם אמרת בשעירי יוהכ\"פ (שומע אני) שמיעט הכתוב בהבאתם ואינם באים כל השנה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה [לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. הרי חטאת יוכיח שריבה הכתוב בהבאתה] ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד והיא תוכיח לעולה שאע\"פ שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד. לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב בהבאתה ואינה באה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. (הא מה) תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' [וגו'] מזה בפ\"ע ומזה בפ\"ע. והקריב המקריב אין לי אלא איש אשה מנין ת\"ל והקריב המקריב מכל מקום. והקריב המקריב [קרבנו] ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון. ולוג שמן ויין לנסך רביעית ההין שמן לבילה ויין לנסך תעשה על העולה או לזבח למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה (הרי עלי מנחה) הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשנים, ת\"ל יעשה על העולה או לזבח. מגיד שמביא לזה בפ\"ע ולזה בפ\"ע. אבא חנן אומר משם ר' אליעזר, למה נאמר לפי שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה, לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שווה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים. ת\"ל תעשה על העולה או לזבח מגיד הכתוב שאע\"פ שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים, שווה לו בנסכים. ר' נתן אומר תעשה על העולה זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו. ר' יונתן אומר לכבש האחד להביא עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה (או אינו מדבר אלא באיל, כשהוא אומר או לאיל תעשה מנחה הרי איל אמור ומה ת\"ל לכבש האחד, להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה. ד\"א) לכבש האחד להביא אחד עשר במעשר. או לאיל תעשה מנחה. בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. שהיה בדין, בן בקר טעון נסכים ובן צאן טעון נסכים. אם למדת שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, ת\"ל או לאיל תעשה מנחה, בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר שהיה בדין, ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל. ת\"ל או לאיל תעשה מנחה. מגיד הכתוב שאעפ\"י שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל. ד\"א או לאיל תעשה להביא איל (עולה וכו') [עולת כפורים]. תעשה מנחה סלת שני עשרונים למה נאמר (להביא) שהיה בדין הואיל וכבש העומר טעון שני עשרונות ואיל עוילה טעון שני עשרונות, אם למדתי לכבש העומר שאעפ\"י שכפל עשרונותיו לא כפל לנסכיו [אף איל לעולה אעפ\"י שנכפל עשרונותיו לא יכפול נסכיו] ת\"ל לאיל תעשה מנחה. ויין לנסך שלישית ההין שמן לבילה ויין לניסוך. תקריב ריח ניחוח לה' נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכי תעשה בן בקר, בקר היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל מה בן בקר שהוא בא בנדר ונדבה וטעון נסכים אף כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת (ואשם) שאין באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים. עולה או זבח למה נאמר לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך א' לשניהם. ת\"ל (עולה או זבח) [על העולה או לזבח] מגיד הכתוב שמביא לזה בפ\"ע ולזה בפ\"ע. או איל, אמר הרי עלי שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולם, ת\"ל עולה או זבח מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר, שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוה לו בנסכים (ק\"ו) [מקום] שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים אינו דין (שישוה) [שלא ישוה] לו בנסכים. ת\"ל עולה או זבח מגיד הכתוב שאף על פי שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שווה בנסכים. (וכי תעשה בן בקר והקריב על בן הבקר) ויין תקריב לנסך שמן לבילה ויין לניסוך. אשה ריח ניחוח לה' ע\"ג ספלים. אתה אומר ע\"ג ספלים או אינו אלא ע\"ג האשים. אי אמרת כן, נמצא מכבה את (המנורה) [המדורה] והתורה אמרה אש תמיד תוקד. הא מה ת\"ל אשה ריח ניחוח לה' שאמרתי ונעשה רצוני. או לאיל האחד למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו (מה במקום שמיעט בנסכים) שחלקה תורה בין נסכי בן שנה לנסכי בני שתים כך תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש, ת\"ל או לאיל (תעשה מנחה) [האחד] מגיד הכתוב שאעפ\"י שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים, לא תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש. או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר. שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי כשבה לנסבי רחל ת\"ל או לשה בכבשים. או בעזים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי גדי לנסכי תיש. ת\"ל או בעזים מקיש גדול שבעזים לקטן שבכבשים מה זה שלשה לוגים אף זה שלשה לוגים. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהם מנין (שנאמר) [ת\"ל] כמספר אשר תעשו. שלא ימעיט. או אם רצה להרבות ירבה, ת\"ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א\"צ שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה שלא ימעיט ולא ירבה. ומה ת\"ל כמספר אשר תעשו יכול אם רצה לכפול יכפול, ת\"ל ככה תעשו לאחד כמספרם. מכאן אמרו מערבין נסכו פרים (בנסכי פרים נסכי אילים) בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.", + "[האזרח מלמד שמתנדבים נסכים וכמה ג' לוגין. ומנין ששם רצה להוסיף יוסיף ת\"ל יעשה. יכול יפחות ת\"ל ככה] מכאן אמרו האומר הרי עלי יין (דמשמע לוג א' יביא ב'. ב' יביא ג' ג' יביאג ד' ד' יביא ה', ה' יביא ו'). [לא יביא לוג ב' וה' אבל ג' וד' וששה] ומכאן ואילך יביא. כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב (חובה) [נדבה]. ד\"א ככה תעשו לאחד כמספרם להביא את אחד עשר שבמעשר. כל האזרח יעשה ככה למה נאמר, לפי שהוא אומר ומעוך וכתות ובתוק וכרות [וגו'] אלה אי אתה מקבל, אבל אתה מקבל מהן (תמידים) [עולות] אחר שלמדנו והנכרי מביא עולה זכיתי לדין כבתחלה. ישראל מביא עולה והנכרי מביא עולה. אי מה ישראל מביא נסכים אף הנכרי מביא נסכים. ת\"ל כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין נכרי מביא נסכים. מכאן אמרו נכרי ששילח עולותיו ממדינת הים לא שלח עמה נסכים יקרבו משל צבור:" + ], + [ + "כי יגור אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין תלמוד לומר או אשר בתוככם לדורותיכם. ועשה אשה מין הדמים. אתה אומר מין הדמים או אינו אלא מין המנחה ת\"ל (ככם) [כן יעשה] מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים. או מה ישראל בדם בהמה אף הגרים בדם בהמה ת\"ל [ככם כגר יהיה] לכם (הקדשתים) [הקשתים] ולא (הגרים הקדשתים) [הקשתים] לדם בהמה. רבי אומר מה ישראל שלא בא בברית אלא בג' דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן, אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים אף הגרים בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים, ת\"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה'. אמרת צא וראה איזה מין דמים שכולו עולה לאשים ואין לך הימנו היתר, אי אתה מוצא אלא בעולת העוף. אמר להביא פרידה אחת אינו יכול, שלא מצינו פרידה אחת קריבה בכל התורה כולה. מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה וחציין חטאת חוץ מן אגר מפני שכולו לאשים. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד' לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם:" + ], + [ + "הקהל וגו' אין לי אלא אנשים גשים מנין ת\"ל חקה, אחת יהיה לכם: ולגר הגר (לפי שמעשה בישראל) צריך להביא את הגרים: חקת עולם לדורותכם שינהוג הדבר לדורות: אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת\"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד' לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם. ככם כגר יהיה לפני ה' למה נאמר. לפי שנאמר והיה על מצח אהרן וגו' תמיד לרצון לפני ה'. אין לי אלא הציץ מרצה לישראל לגרים מנין, ת\"ל ככם כגר יהיה לפני ה'. תורה אחת ומשפט אחד בא הכתוב והשוה הגר לאזרח לכל מצות שבתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה [וגו'] בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה. שבכל ביאות שבתורה אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך, וכאן הוא אומר בבואכם. ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה. אשר אני מביא אתכם שמה מכאן אתה אומר פירות חו\"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה (ובמעשר). יצאו מכאן לשם, ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר. ר' יהודה אומר (אפילו) פירות חו\"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ. [ ור' עקיבא מחייב שנאמר שמה]. [מלחם הארץ] למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם, שומע אני אף שאר פירות במשמע. הרי אתה דן, נאמר כאן לחם (עוני) ונאמר להלן לחם. מה לחם האמור להלן חמשת המינים אף לחם האמור כאן חמשת המינים. ואלו הן חטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון (יצאו אורז ודוחן והפרגים והשומשומים שאין באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון). הרימו תרומה לה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו אלא, בתרומת חלה. כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי חלה אמורה, הא מה אני מקיים תרימו תרומת ה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה או מר חובה זו אינו אלא רשות, תלמוד לומר תרימו תרומה לה'. [תתנו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות]. כתרומת גרן כן תרימו אותה מה תרומת גרן אחת [לאלף] אף חלה אחת [לאלף] מה תרומת גרן מדמעת ועולה באחד ומאה (אף זו אם נפלה לתוך מאה מדמעת) וחייבים בחומש, אף תרומת חלה כיוצא בה, דברי ר' יאשיה. [אמר לו] ר' יונתן (אומר) אתה מקישה לתרומת גרן סתומה, אני אקישה לתרומת מעשר המפורשת. (אומר לו) ותנטל אחת מעשרה. (אמר לו תנטל) אמר לו הרי הוא אומר כתרומת גרן כן תרימו אותה, לתרומת גרן הקשתה ולא הקשתה לתרומת מעשר. ראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע. ת\"ל חלה. תרימו תרומה את שמורם קדש והשאר חולין, ולא שזה וזה קדש. אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה:", + "[מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר] והיה באכלכם מלחם מארץ שומע אני אף הקמחים במשמע, תלמוד לומר מראשית עריסותיכם משיתערס. מכאן אמרו אוכלים ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותיטמטם בשעורים. (בלבלה) [גלגלה] בחטים וטימטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה (כאן) [כיון] שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, כדי שיהיה [מהן] כשיעור שאין מפרישין (קמח מן החלה) [חלה מן הקמח]. איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר עד שיתגלגל בחטים ומטמטם בשעורים. הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת\"ל והיה באכלכם מלחם הארץ. מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות תלמוד לומר מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. שהיה בדין, ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר אין דין שיהיו פטורים מן החלה. ת\"ל מראשית עדיסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. (מראשית) [ראשית] עריסותיכם (להביא) [להוציא] שאר פירות שפטורים מן החלה. שהיה בדין, ומה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר חייבים בחלה, שאר פירות שחייבים במעשר אינו דין שיהיו חייבים בחלה. ת”ל לחם, מה לחם האמור להלן מחמשת המינים אף לחם האמור כאן מתמשת המינים. תתנו לה' תרומה - למה נאמר? לפי שהוא אומר: תרימו תרומה, אבל לא שמענו שיעור חלה? תלמוד לומר: תתנו לה' תרומה - עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן. מכאן אמרו: שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ\"ד ונחתום אחד ממ\"ח, לפי שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ\"ח, לכך נאמר: תתנו לה' תרומה - עד שיהיה בה כדי מתנה לכהן. מכאן אמרו: בעל הבית שעושה משתה לבנו - אחד מארבעה ועשרים, והאשה שהיא עושה ומוכרת בשוק - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת מזידה - נוטלת אחד מכ\"ד, כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא, ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חיבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דיו שתהא פטורה מן החלה. והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו שפטורים מו המעשר חייבים בחלה והן יוכיחו לעיסת שביעית שאף על פי שפטורה מן המעשר שתהא חיבת בחלה. לא, אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חיבת במעשרות לפיכך חייבים בחלה, תאמר בעיסת שביעית שמינם פטורים מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה. תלמוד לומר לדורותיכם להביא אה עיסת שביעית שתהא חיבת בחלה. מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיב מיתה." + ], + [ + "וכי תשגו ולא תעשו ע\"ג היתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה (ולדון בקבועה) שיהיה צבור מביאים עליה פר לעולה ושעיד לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות האלה] בע\"ג הכתוב מדבר. אתה אומר בע\"ג או אינו אלא (באחד מכל) [בכל] מצוות האמורות בתורה. תלמוד לומר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ייחד הכתוב מצוה (זו) [אחת] בפני עצמה ואיזו זו ע\"ג. אתה אומר ע\"ג או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה, תלמוד לומר וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות] באו כל המצות ללמד על מצויה אחת, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה [אף מצוה אחת שעובר עליה פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה. ואיזה זה ע\"ג שפורק עול ומפר ברית] (אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית) ומגלה פנים בתורה שנאמר (דברים יז) לעבור בריתו, ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל מה כל האמור להלן בעבודת גלולים הכתוב מדבר אף כל האמור כאן בעבודת גלולים הכתוב מדבר. אשר דבר ה' אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בע\"ג כופר בעשרת הדברות תלמוד לומר אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים (תהלים סב) הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג). מנין אף במה שנצטוה משה שנאמר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו (נביאים), [אבות] תלמוד לומר למן היום אשר צוה ה'. ומהיכן התחיל הקב\"ה לצוות מאדם, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ומנין אף במה שנצטוו הנביאים שנאמר והלאה לדורותיכם. מגיד הכתוב שכל המודה בע\"ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו\"ם מודה בכל התורה: ", + "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה יחד הכתוב מצוה זו (אמורה) בפני עצמה ואיזו זו עכו\"ם. ועשו כל העדה פר בן בקר [אחד] למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביאים פר לעולה מביא פר לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שמביא פר לחטאת. תלמוד לומר ועשו כל העדה פר [בן בקר אחד] ומנחתו ונסכו. לעולה או אף לחטאת, תלמוד לומר כמשפט, כסדר האמור. ושעיר עזים אחד למה נאמר. שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא ב' שעירים לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא ב' שעירים לחטאת. תלמוד לומר ושעיר עזים אחד לחטאת.", + "וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל מנין אתה אומר שאם עכב אחד מן השבטים ולא הביא שהיה מעכב את הכפרה? תלמוד לומר וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם. שומע אני בין שוגג בין מזיד, תלמוד לומר כי שגגה היא. ר' אליעזר אומר [שלא תאמר] בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה, תלמוד לומר כי שגגה היא. רבי אומר (מגין) [עדיין] אתה אומר שאם היו מקצת הצבור שוגגים ומקצת מזידים שיהיו לפניו כשגגה, תלמוד לומר כי (שגגה היא) [ לכל העם בשגגה]. והם הביאו את קרבנם אשה לה' ר' יאשיה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו ועשו שאר שבטים, מנין שיהיו מביאים על ידיו. תלמוד לומר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יונתן אומר, אין לי אלא שבט שעשה על הוראת ב\"ד אותו השבט, חייב שהוא לבדו מביא. עשה על הוראת ב\"ד הגדול, מנין ששאר שבטים מביאים על ידו. שנאמר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יהודה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, עשה על הוראת ב\"ד הגדול אותו שבט מביא פר ושאר כל השבטים מביאים על ידו. ומה הם מביאים על ידו שנים עשר פרים. רשב\"י אומר פר אחד לב\"ד. במה דברים אמורים בשאר מצות, אבל בע\"ג מתחייב פר ומתחייב שעיר. פר לעולה ושעיר לחטאת. לכך נאמר פרשה זו. רוב השבט ככל השבט, רוב הצבור ככל הצבור. והם הביאו את קרבנם אשה לה' זו עולה. וחטאתם זו חטאת. על שגגתם זו [פר העלם דבר של צבור] חטאתם כשגגתם. מה שגגתם בכל המעשים אף חטאתם בכל המעשים. ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין תלמוד לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל (בשגגה) ולגר הגר בתוכם לפי שמעשה בישראל צריך להביא את הגרים. כי לכל העם בשגגה להוציא את המשיח. שהיה בדין, הואיל והצבור מביא (קרבן) [פר] על [כל] המצוות (מביא קרבן על עכו\"ם) ומשיח מביא (קרבן) [פר] על כל המצות (ומביא קרבן על עכו\"ם), אם למדתי לצבור כשם שמביאים פר על כל המצות [כך מביא פר על עכו\"ם] אף משיח [כשם] שמביא פר על כל המצות יביא פר על עכו\"ם. ועוד ק\"ו, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר, כאן שהצבור מביאים פר אינו דין שמשיח מביא פר. תלמוד לומר כי לכל העם בשגגה, להוציא את המשיח:" + ], + [ + "ואם נפש אחת תחטא בשגגה, עבודה זרה היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח וב\"ד מביאים פר. הרי הכתוב מוציאן מכללן (להחמיר עליהם ולידון בקבועה) שיהיו יחיד נשיא ומשיח מביאים עליהם עז בת שנתה לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו. [נפש אחת תחטא] בעבודה זרה הכתוב [מדבר]. אתה אומר בעבודה זרה הכתוב [מדבר] או אינו [אלא] באחת מכל מצות האמורות בתורה. אמרת במה ענין מדבר בעבודה זרה. ר' יצחק אומר, בעבודה זרה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה. הרי אתה דן, צבור בכלל היה והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו ויחיד היה בכל והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו. מה להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר אף כאן בע\"ז הכתוב מדבר. ואם נפש אחת תחטא בשגגה להוציא את המזידה. והקריבה עז בת שנתה זה בנין אב כל מקום שנאמר עז צריך שתהיה בת שנתה. וכפר הכהן על הנפש השוגגת, חטאים שבידו הם גרמו לו שיבוא לידי חטאת. בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עבודת כוכבים. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, עבודת כוכבים חמורה, אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיהן. תלמוד לומר בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עכו\"ם. לכפר עליו להוציא את הספק. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על ספיקן, עכו\"ם חמורה אינו דין שיהא חייב על ספיקן. תלמוד לומר לכפר להוציא את הספק. ונסלח לו סליחה גמורה ככל סליחות שבתורה. צבור ומשיח אין מביאים אשם תלוי. תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. שהיה בדין הואיל וצבור מביא (קרבן) [פר] על המצות [ומשיח מביא פר על המצות] (ומביא קרבן על עבודת גלולים) אם למדתי לצבור כשם שמביא (קרבן) [פר] על המצות מביא על עבודת גלולים [אף משיח שמביא פר על המצות יביא פר על עבודת גלולים.] ועוד ק\"ו ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר. כאן שהצבור מביא פר אינו דין שיהא המשיח מביא פר, תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. לעושה בשגגה ר' יהודה בן בתירא אומר הרי כל העושה בשגגה כעבודת גלולים (כעושה בזדון) מה עבודת גלולים מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת, אף כל העושה מעשה בשגגה מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת:", + "והנפש אשר תעשה ביד רמה זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה. (את ה' הוא מגדף) שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום. אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים ולא היה לו לכתוב אחות לוטן תמנע. עליו מפורש בקבלה תשב באחיי תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך. כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, אוכיחך ואערכה לעיניך. בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט שי בוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח על אותה מצוה [לבד] שלסוף גוררת מצוה הרבה והעושה עבירה אחת אל ידאג עליה [לבד] לסוף גוררת עבירות הרבה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. את ה' הוא מגדף ר\"א בן עזריה אמר כאדם שאומר לחברו (גררת מן) [גרפת את] הקערה וחסרת. איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גרפת את כל הקערה כולה ולא שיירת ממנה כלום. ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההוא מזידה דברי ר׳ עקיבא. מעמיה ועמה שלום. כי את דבר ה' בזה זה צדוקי. ואת מצותי הפר זה אפיקורו' ד״א כי את דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה. ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המעדות והמפר בריתו של אברהם אבינו אע״פ שיש בידו מצוות הרבה כדי הוא לדחותו מן העולם. אמר כל התורה כולה אני מקבל חוץ מדבר זה. כי את דבר ה׳ בזה אמר כל התורה אמר מפי הקודש ודבר זה משה מפי עצמו אמרו. ד\"א כי דבר ה' בזה ר׳ מאיר אומר זה הלמד ואינו שונה לאחרים ר׳ נתן אומר זה היכול ללמוד ואינו לומד. רבי נהוראי אמר זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. רבי ישמעאל אומר בע״ז הכתוב מדבר שנ' כי את דבר ה' בזה. שביזה על דבור הראשון שנא' למשה מפי הגבורה אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. הכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר׳ עקיבא א״ל ר' ישמעאל [והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי ג' עולמות יש. אלא ונכרתה בעולם הזה,] הכרת בעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו\"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין:" + ], + [ + "ויהיו בני ישראל במדבר בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו. וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע היה. אתה אומר תולש מן הקרקע, או איש עצמו ושמו מקושש, תלמוד לומר ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים. הא מה תלמוד לומר וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע. ומי היה צלפחד, דברי ר' עקיבא. נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר (במדבר כז), מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד. ר' יהודה בן בתירא אומר, עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה. אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו. אלא מאין היה, מן המעפילים היה שנאמר ויעפילו לעלות אל ראש ההר. וימצאו איש מקושש עצים מלמד שמנה משה שומרים וימצאו אותו מקושש. ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש. עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש, ומה תלמוד לומר ויקריבו אותו [המוצאים אותו] מגיד שהתרו בו (מעין מלאכתו. מכאן לכל אבות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם). ר' יצחק אומר אינו צריך, מה עכו\"ם חמורה אינו חייב עד שיתרה בו מעין מלאכתו, ק\"ו לכל מצוות שבתורה, ומה תלמוד לומר ויקרבו [וגומר] מלמד שהתרו בו [מעין מלאכתו, מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם]. אל משה ואל אהרן ואל כל העדה, אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר משום ר' אלעזר בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם:" + ], + [ + "ויניחו אותו במשמר מלמד שכל חיבני (כריתות) [מיתות] נחבשים. כי לא פורש מה יעשה לו. והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, ומה תלמוד לומר כי לא פורש. אלא שלא היה יודע באיזה מיתה יומת עד שנאמר לו מפי הקודש. ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש לדורות. רגום אותו באבנים לשעה. כל העדה במעמד כל העדה. אתה אומר במעמד כל העדה, או כל העדה כמשמעו. תלמוד לומר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, הא מה תלמוד לומר כל העדה, במעמד כל העדה. ויוציאו אותו מלמד שכל חיויבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין. וירגמו אותו באבנים כתוב אחד אומר באבנים וכתוב אחד אומר אבן כיצד יתקימו שני כתובים. בית הסקילה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הפכו על מתניו (ואם מת יצא העד נוטל את האבן ונותנה על לבו) אם מת בו יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל שאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. נמצא שקיים רגום אותו באבנים ונמצא מקיים וירגמו אותו אבן. כאשר צוה ה' את משה אמר להם סקלוהו וסקלו תלו ותלו אבל לא שמענו שיתלו [עד] שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ דברי ר' אליעזר. אמר ר' חדקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שמקושש במיתה אבל לא היא יודע באיזו מיתה יומת. ראויה היתה פרשת מקושש שתאמר ע\"י משה אלא שנתחייב מקושש שתאמר על ידיו (לכך) שמגלגלים זכות ע\"י זכאי וחובה על ידי חייב:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע, ר\"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפי שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, זה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ונוהג באנשים ולא בנשים בכשרים ולא בפסולים. ר' יהודה בן בבא אומר ביחוד (פטרן נוטלים) [פטרו] חכמים את הרדיד של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא מפני שפעמים שבעלה מתכסה בה. ועשו להם ציצית אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא. וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין להם שיעור כיוצא בו אמרו לולב אין לו שיעור. ועשו להם ציצית שומע אני, יעשה חוט (בפני עצמו) [אחד] ת\"ל גדילים. מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה, דברי (ב\"ש) [ב\"ה]. (וב\"ה) [וב\"ש] אומרים (שלשה) [ארבעה] של צמר וארבעה של תכלת והלכה כבית שמאי. בד\"א בתחלתו אבל, שיריו וגרדומי כל שהוא. ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה [ציצית. ת\"ל גדילים אי גדילים שומע אני יעשה כולה] גדילים. ת\"ל ציצית, הא כיצד שתהא גדילה יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדילים. על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת\"ל על ארבע כנפות כסותך. יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמונה (מן המשמע משמע מוציא את אלו ומוציא) [ומנין להוציא] כרים וכסתות. ת\"ל אשר תכסה בה. שומע אני כסות לילה במשמע, ת\"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ואם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית. משמע מוציא את אלו ומוציא כסות סומא. ת\"ל והיה לכם לציצית מכל מקום. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין. הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. ונתנו על מקום האריג ולא על מקום (הפתיל) [הגדיל] נתנו על מקום (הפתיל) [הגדיל] כשרה. (ר' יהודה פוסל על הקרן ועל הגדיל.) ראב\"י פוסל [על הגדיל ועל הקרן]. שנאמר על ארבע כנפות כסותך ולא על שמונה. ונתנו על ציצית הכנף למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת\"ל (ועשו) [ונתנו] הא כיצד (תופר) [קושרו] עמו. [והיה לכם לציצית] ארבע ציציות מעכבין זו את זו שארבעתם מצוה אחת הן. ר' ישמעאל אומר ארבע מצות הם. ר' אלעזר בר\"ש אומר, למה נקרא שמה תכלת ע\"ש שנתכלו המצרים בבכורות. שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ד\"א על שם שכלו המצרים בים. (ד\"א) למה נקרא ציצית על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא (ואומר) [וגומר] משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית מהו אומר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי (זכריה ח). וכל המבטל מצות כנף מהו אומר, (איוב לח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (יחזקאל א') וממעל לרקיע אשר על ראשם. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה ' ועשיתם אותם [ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת] זו (פרשת) [קריאת] שמע. אתה אומר (פרשת) [קריאת] שמע או אינו אלא (פרשת והיה אם שמוע) [באחד משאר כל המצות ת\"ל אני ה' אלהיכם] אמרת צא וראה איזה פרשה שיש בה קבול עול מ\"ש ומיעט בא ע\"ז, אין אתה מוצא אלא (פרשת) [קריאת] שמע. [וזכרתם שמזכיר את הפרשה בפה. יכול] תקדום פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע, אמרת תקדום פרשה שיש בה קיבול עול מ\"ש ומיעט בה ע\"ז לפרשת והיה אם שמוע (שאינה אלא ללמד) [שבה קבלת עול מצות]. ותקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. או יהא קורא שלש פרשיות בערב כדרך שקורא שלש בשחר, ת\"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ר\"ש בן יוחאי אומר תקדום פרשת שמע שהיא ללמוד לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד, ותקדום (ללמוד וללמד לשמור ולעשות) [פרשת והיה אם שמוע שהוא ללמד] לפרשת ציצית שאינה אלא לעשות. שעל כך ניתנה תורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וראיתם אותו וזכרתם מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות. והרי דברים ק\"ו ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות, ק\"ו לכל מצות שבתורה. ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כענין שנאמר ומוציא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה (והמלך ישמח באלהים). ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. אשר אתם זונים אחריהם זו עבודת כוכבים, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים. ר' נתן אומר שלא יהא שותה בכוסו (ומשמש) [ונותן עיניו] בכוס של חברו. ד\"א ולא תתורו אחרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. או הלב אחרי העינים, אמרת וכי [לא] יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם. אלא מה ת\"ל המש תתורו אהרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. ר' ישמעאל אומר לא תתורו אחרי לבבכם למה נאמר לפי שהוא אומר (קהלת) שמח בחור בילדותך בדרך ישר, או בדרך שתרצה, ת\"ל ולא תתורו אחרי לבבכם. למען תזכרו ועשיתם לעשות זכרון כמעשה. והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת כל המצות, אתה אומר זו קדושת מצות או אינו אלא קדושת ציצית. אמרת במה ענין מדבר בקדושת כל המצות. רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר זו קדושת ציצית או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים תהיו הרי כל המצות אמורות הא מה ת\"ל והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת ציצית מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל. אני ה' אלהיכם וכי מה ענין יציאת מצרים בכאן. אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי (בגלוי) אני ה' אלהיכם. דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי. והרי דברים ק\"ו ומה אם מדת פורענות מועטת העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, ק\"ו למדת הטוב מרובה. ד\"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה. למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א\"ל עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה א\"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי עתה. כך כשפדה הקב\"ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת (תנאי) שאהיה גוזר ואתם מקיימים. אני ה' אלהיכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה ת\"ל אני ה' אלהיכם עוד, כדי שלא יהיו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום לא שנעשה ונטול שכר [אנחנו] לא עושים ולא נוטלים שכר. כענין שאמרו ישראל ליחזקאל (יחזקאל י״ד:א׳) ויבא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. אמרו לו עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו אמר להם הן. אמרו לו הואיל שמכרנו המקום [לאו\"ה] יצאנו מרשותו (לגמרי) אמר להם הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו (שם כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים (אשר סביבותינו) כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ביד חזקה דבר שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה בזרוע נטויה זו חרב שנאמר (ד\"ה א' כ\"א) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ובחמה שפוכה זה רעב אחר שאני מביא עליכם ג' פורעניות הללו זו אחר זו ואחר כך אמלוך עליכם על כרחכם.:", + "רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו נפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכחוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה:" + ], + [ + "ויאמר ה׳ אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתה תשאו את עון המקדש רבי ישמעאל אומר למי הדבר מסור לאותו [מזהירים]. [תשאו את עון המקדש] ר' יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם (כראוי) ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב (כראוי) ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך, ת\"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך, ת\"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של עלי אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים, שכן הוא אומר ותהי חטאת הנערים גדולה מאד (שמואל א' ב). וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של אנשי ירושלים אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים שנאמר (יחזקאל כב) קדשי בזית. ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם (את עון המקדש) זה עון המסור לכהנים. אתה אומר זה עון המסור לכהנים או זה עון המסור לבית דין. כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לב\"ד אמור. הא מה תלמוד לומר תשאו את עוון כהונתכם זה עון דבר הממזר לכהונה. אמרת ישראל לא ישאו עון כהנים אבל לוים ישאו עון כהנים ת\"ל והם ישאו עונם. \"וגם את אחיך\" שומע אני כל ישראל במשמע, ת\"ל מטה לוי. שומע אני אף הנשים במשמע ת\"ל את אחיך להוציא את הנשים. \"הקרב אתך\" ר\"ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך, מה אתך האמור להלן [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר. (להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם). \"וילוו עליך וישרתוך\" (בעבודתך) [בעבודתם להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם] (ימנו) [ושימנו] מהם גזברים ואמרכלים. אתה אומר ישרתוך בעבודתם וימנו מהם גזברים ואמרכלים, או ישרתוך (בעבודתם) [בעבודתך] ת\"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת\"ל ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך ב\"י לכם מתנה נתונים לה'. לה' הם נתונים ולא לכהנים. הא אין עליך כלשון אחרון אלא בלשון ראשון [ישרתוך בעבודתם] ומנה מהם גזברים ואמרכלים. \"ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות\" הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. אתה אומר הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, או אלו ואלו מבפנים. ת\"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת\"ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. \"ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל\" זו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהם גזברים ואמרכלים. אך אל כלי הקדש זה הארון וכה\"א ול יבואו לראות כבלע את הקדש, [ואל המזבח זה עבודת המזבח. ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת המזבח אף הם בעבודת המזבח.] ר' נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש ע\"י עזרא. ר' יהושע אומר א\"צ שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מכאן רמז לשיר מה\"ת. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה. ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין. ת\"ל (גם הם) גם אתם. [לוים] מעבודה לחברתה מנין, ת\"ל (גם אתם) [גם הם]. וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו חזור לאחריך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר א\"צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין. ת\"ל (צו את אהרן ואת בניו) [אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. אין לי אלא] לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים כהנים על עבודת לוים מנין. ת\"ל ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים [והזר הקרב יומת.] מעבודה לחברתה מנין ת\"ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה [וגומר והזר הקרב יומת] ומה ת\"ל [ולא ימותו] גם הם גם אתם לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין. וילוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר לפי שנאמר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת\"ל וזר לא יקרב אליכם. ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת מזבח הרי זה אזהרה לב\"ד של ישראל להזהיר את הכהנים שתהא עבודה כתקנה. שכשעבודה נעשית כתקנה הם כלים את הפורעניות מלבא לעולם. ולא יהיה [עוד] קצף. שאין ת\"ל עוד אלא שכבר קצף. כיוצא בו אתה אומר ולא יהיה עוד מבול שאין ת\"ל עוד, ומת\"ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שאין ת\"ל עוד, ומת\"ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו א\"א ולא יקרבו עוד ב\"י שאין ת\"ל עוד, אלא שכבר קרבו. אף כאן א\"א ולא יהיה עוד קצף שאין ת\"ל עוד אלא שכבר קצף שנאמר כי יצא הקצף:", + "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך. בני ישראל לכם מתנה נתונים לה', לה' הם מסורים ואין מסורים לכהנים. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח. מכאן היה ר' אלעזר הקפר ברבי אומר כל דבר המזבח לא התיה אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית הפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה. ועבדתם שומע אני מעורבבים ת\"ל עבודת מתנה. מה מתנה בפייס אף עבודה בפיס. עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש (מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח\"כ עובד. אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח\"כ אוכל.) וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ\"ד, א\"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א\"ל שהייתי עובד. א\"ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א\"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש (במקדש) מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו (ורגליו) ואח\"כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו (ורגליו) ואח\"כ אוכל. אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא\"צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה\"ת. והזר, הקרב יומת. לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת\"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה או אפי' עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה ת\"ל והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה יומת. סנהדרין פד ר' ישמעאל אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק: והזר הקרב יומת. עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת\"ל וזר לא יקרב אליכם:" + ], + [ + "וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהיה הדבר לאהרן ת\"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן: ואני (ברצון) הנה בשמחה דברי ר\"י. אמרו לו תלמידיו רבינו (לפי שהוא) [הרי הוא] אומר ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני שיש שמחה לפני המקום. אמר להם יש שמחה לפני המקום, כשיאבדו מכעיסים מן העולם. וכן הוא אומר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת. (ואומר) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ואומר (שם י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ואומר (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. [אמר לו] ר' נתן (אומר) אני מוסיף על (עבודתם) [דבריך ואני ברצון] הנה בשמחה וכן הוא אומר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:", + "לכל קדשי בני ישראל, כרת הכתוב ברית עם אהרן על כל קדשי הקדשים לגזור דין ולכרות להם ברית לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכיים בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים כך בא קרח וערער על הכהונה כנגדו אמר לו המקום כל מי שירצה יבא ויערער כנגדך על הכהונה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח. זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים: לך נתתים בזכותך: למשחה, אין משחה אלא גדולה שנא' זאת משחת אהרן ומשחת בניו. ר' יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן: ולבניך, בזכות בניך: לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, אמרת צא וראה איזהו מקודש הקדשים שכולו עולה לאישים ויש לך הימינו היתר אין אתה מוצא אלא עולת בהמה: כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת צבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך: בקדש הקדשים תאכלנו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש. ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי הקדשים שנאכלים אפילו בהיכל ת\"ל בקדש הקדשים תאכלנו: כל זכר יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלין אלא לזכרי כהונה: קודש יהיה לך, מה ת\"ל שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מניין ת\"ל קודש יהיה לך מכל מקום. וזה לך תרומת מתנם וגו', מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית: לכל תנופות בני ישראל, להביא את הדבר הטעון תנופה: לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: כל טהור בביתך יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל הכתוב את קדשי הגבול לגזור דין ולכרות להם ברית: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר, ראשיתם זו ראשית הגז. אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקיבה. לה'. זו חלה: ביכורי כל אשר בארצם, בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הביכורים אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע ת\"ל ביכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע: אשר יביאו לה' לך יהיה, בא הכתוב ולימד על הביכורים שיהו נתונים לכהן: כל טהור בביתך יאכלנו למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת\"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה או אינו מדבר אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה הא מה ת\"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר ומה אני מקיים מקרא תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב) תושב [ושכיר] שאינו ברשותך אבל [תושב ושכיר] שהוא ברשותך יאכל בו [או משמע מוציא את תושב ושכיר ומביא את ארוסה] ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל אותו חוץ מתושב ושכיר או אף תושב ושכיר ת\"ל עוד במקום אחר תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש (ויקרא כב) בין ברשותך בין שאינו ברשותך וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בנציבים אמר לו שמעתי עליך שהייתה אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה שלח לו ואתה [אין אתה אומר כך] מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולידון בק\"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה כסף קונה אותה לאכול בתרומה בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה לאכול בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה: ", + "\"כל חרם בישראל לך יהיה\" -- אין לי אלא חרמי ישראל; חרמי גוים נשים ועבדים מנין? ת\"ל \"כל חרם בישראל\" ר' יוסי הגלילי אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא, כז) \"כשדה החרם לכהן לו תהיה אחוזתו\" או אפילו פירש לבדק הבית? ת\"ל (שם,) \"אך כל חרם\" – 'אך' חלק. ר' יהודה בן בתירה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (שם,) \"כל חרם קודש קדשים הוא לה'\". או אפילו פירש לכהנים? ת\"ל \"כשדה החרם לכהן\": רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר \"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו\". או אפילו פירש לשם? ת\"ל \"כל חרם קודש קדשים הוא לה'\". ר' שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר \"קודש קדשים הוא לה'\". או אפילו פירש לכהן? ת\"ל \"כל חרם בישראל לך יהיה\": " + ], + [ + "כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת\"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם השומע אני אף שאר בהמה במשמע ת\"ל (שמות יג) ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת\"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת\"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד. ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת\"ל עשרים גרה הוא: ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת\"ל עשרים גרה הוא: אך בכור שור. שור – שור גמור. כסף – כסף גמור. עז – עז גמור. להוציא את הכלאים: לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? – להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים יב) ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת\"ל קודש הם? – להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם – שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם – אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר \"קודש הם\"? – לענין שאמרנו: ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק\"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת\"ל (ויקרא א) וזרקו הכהנים – שתי מתנות שהן ארבע: ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר: אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש: ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה שוק שלמים וחזה נאכלים לשני ימים ולילה אחד – אף הבכור יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו! אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה – אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. ד\"א: אין ת\"ל לך יהיה אלא להביא את הבכור בעל מום שמתנה לכהן שלא שמענו לו בכל התורה כולה. ר' אלעזר אומר לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת\"ל (דברים טו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו – כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו: נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות: ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן. לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ – הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו – יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו – יצאו טומטום ואנדרוגינוס: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם – בביזה: אני חלקך ונחלתך – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע\"פ שלא נתתי לך מתנה – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) חלקם נתתי לך מאשי, (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלו: אני חלקך ונחלתך – כ\"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י\"ב במקדש וי\"ב בגבולים. ומה אלו י\"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר:", + "ומה אלו י\"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ\"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה – כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח: זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב\"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה – אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) – ראיתי את ה' נצב על המזבח. חביבים ישראל, כשהם מכנן – אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן – אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו – הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו – הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ח) טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? – ת\"ל במערות ובמצדות (תהילים נ״ז:א׳) בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:ק״ט) ונפשי בכפי תמיד:", + "אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? (תהילים קי״ט:ע״ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם: ", + "שמואל ב ז זאת תורת האדם. נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות – זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר \"אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים – הייתי זוכה בהן ונוטלן\", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם. וא\"ת: מי גדול משניהם? – היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? – הממליך. העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר (משלי ח) \"בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו\":", + "גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים – צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר \"אם ישמרו בניך את בריתי\" וגו' ואומר (קהלת י״ב:י״ג) \"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם\": ולבני לוי. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה – כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין \"הנה\" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה – אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו: חלף עבודתם – הרם עובדיה: אם עבד – יטול, ואם לא עבד – לא יטול: ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה: לשאת חטא למות – עונש. ועבד הלוי הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר חלף עבודתם, שומע אני: רצה – יעבוד, לא רצה – לא יעבוד? – ת\"ל \"ועבד הלוי הוא\" – בעל כרחו. ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ולבני לוי הנה נתתי\" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת\"ל ועבד הלוי הוא. רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? – ת\"ל ועבד הלוי. אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? – ת\"ל והם ישאו את עונם: חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות: ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כ״ו:נ״ג) לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? – תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה: מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר. ד\"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר – רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד\"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז – הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה – הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת\"ל \"לנחלה\". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית – אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית: על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת\"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת\"ל על כן אמרתי. ד\"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו – ת\"ל \"על כן\". על כן – להזהיר ב\"ד על כך:" + ], + [ + "ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר\" – בפירות הכתוב מדבר. אתה אומר בפירות, או אינו אלא באחד מעשרה בארץ? ת\"ל ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, מגיד שבפירות הכתוב מדבר, לפי שלא ניתן להם חלק בארץ – ניתן להם אחד מעשר בפירות: והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו. והרמותם ממנו. מופנה, להקיש ולדון ממנו גזירה שוה: והרמותם ממנו. שלא יתרום מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. והרמותם ממנו – שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו\"ל, ולא מפירות חו\"ל על פירות הארץ. ת\"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו\"ל, ולא מפירות חו\"ל על פירות הארץ: והרמותם ממנו תרומת ה'. וכי מה למדנו לתרומת מעשר? – מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה תרומת מעשר חובה – אף מעשר ראשון חובה:" + ], + [ + "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. ר' ישמעאל אומר: אימתי נחשבת לכם תרומה? כשהפרשתם אותה כראוי. לא הפרשתם אותה כראוי – לא נחשב לכם תרומה. אבא אלעזר בן גמליאל אומר: בא הכתוב ללמדך, שכשם שהתרומה עולה במדה – כך עולה באומד ובמחשבה: כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"והרמותם ממנו\", שומע אני יתרום שבלים של חטים וענבים מן היין וזיתים מן השמן? תלמוד לומר \"כדגן מן הגורן\" – מן הגמור. מכאן אמרו: התבואה – משתמרח, והיין – משתקפה, והשמן – משירד לעוקה. כן תרימו גם אתם תרומת ה'. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם\", ישראל נותנים תרומה ללוים, אבל כהנים אין נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים, שומע אני יהיו אוכלים אותו בטיבולו? ת\"ל \"כן תרימו גם אתם תרומת ה'\". ר' ישמעאל אומר: אין צריך: מה חלה, שאינה נוהגת בכל הפירות, נוהגת בפירות כהנים – מעשר, שנוהגת בכל הפירות, אינו דין שינהוג בכל הפירות כהנים? ומה ת\"ל כן תרימו גם אתם... מכל מעשרותיכם? – בא הכתוב ולימד על מעשר, שהוא נוהג בכל. איסי בן עקביא אומר: אם מעשר הקל, הרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד\"א אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז, הרי הוא נוהג בכל – תרומה, חמורה, אינו דין שתהא נוהגת בכל? איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד, הרי הוא נוהג בכל – תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל: ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן – מה אהרן חבר, אף כהנים חברים. מכאן אמרו: אין נותנים מתנות אלא לחבר: מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו – בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר? כשהוא אומר \"מכל מעשרותיכם\" הרי תרומת מעשר אמור. הא מה ת\"ל \"תרימו את תרומת ה'\"? בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר: לפי שהוא אומר (דברים יח) ראשית דגנך תירושך ויצהרך – חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? ת\"ל \"תרימו את כל תרומת ה'\" – חובה, ולא רשות: מכל חלבו את מקדשו ממנו. שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו. מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה. טמאה מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם יעלה היתר את האיסור ק\"ו את האיסור להיתר! ר' אומר: אין צריך, ק\"ו הוא: אם עלה איסור מן המותר להיתר – ק\"ו מן המותר למותר להיתר. אין לי אלא תרומה שהיא עולה. ערלה וכלאי הכרם מנין? נאמר כאן מלאה ונאמר להלן (דברים כב) \"מלאה\". מה להלן, שהיא עולה – אף כאן שהיא עולה. אי, מה להלן במאה ואחד, אף כאן במאה ואחד? אמרת: מקום שכפל את האיסור – כפל את העלאה, מקום שלא כפל את האיסור – לא כפל העלאה. מכאן אמרו: תרומה עולה באחד ומאה, ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים." + ], + [ + "אמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב – הרי זה אזהרה לב\"ד, שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר: ונחשב ללוים. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"והרמותם ממנו תרומת ה'\", שומע אני: הואיל וקראו הכתוב \"תרומה\", תהא בקדושה עולמית? – ת\"ל ונחשב ללוים: מה תרומת גורן מפריש תרומה, ושאר חולין – אף מעשר ראשון, מפריש תרומה, ושאר חולין. ואכלתם אותו בכל מקום – אפילו בקבר. שהיה בדין: הואיל ותרומה קרויה תרומה, ומעשר ראשון קרוי תרומה – אם למדתי לתרומה, שאין נאכלת אלא במקום אחד טהור – אף מעשר ראשון לא יהיה נאכל אלא במקום טהור! – ת\"ל ואכלתם אותו בכל מקום – אף בקבר: אתם וביתכם. להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות: כי שכר הוא לכם. אם עבד – יטול אם לא עבד – לא יטול. מכאן אמרו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד – אין לו חלק בלויה. ולא תשאו עליו חטא. מנין אתה אומר, שאם הפרשת אותו שלא מן המחובר – שאתם בנשיאות עון? תלמוד לומר \"ולא תשאו עליו חטא\". אין לי אלא בן לוי, ישראל שנטל רשות מלוי מנין? ת\"ל \"ולא תשאו עליו חטא\": בהרימכם את חלבו. למה נאמר? לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, אין לי אלא תרומה טהורה. תרומה טמאה מנין? ת\"ל בהרימכם את חלבו ממנו. [ואת סדשי בני ישראל לא תהללו] הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן. ר' יאשיה אומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט: זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן (ויקרא טז) חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק\"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי\"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי: ויקחו. מתרומת הלשכה: אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה: פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל: פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות. אשר אין בה מום – למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם – מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה – אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה – לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה – לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע\"פ שעשיתו בטומאה – שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת\"ל אשר אין בה מום. איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם – פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת\"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם – עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר \"אשר אין בה מום\". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה. ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים – אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר \"אשר אין בה מום\". בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות: אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה – אמרת ק\"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה – פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה – לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן – לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן – לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת\"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר. מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק\"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול – עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת\"ל (דברים כא) אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!", + "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה. ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות – בין בכ\"ג ובין בכהן הדיוט: והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה: אל מחוץ למחנה. להר המשחה: ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה – מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה – מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת: ושחט אותה לפניו – שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה. ולקח אלעזר הכהן – עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ומה ת\"ל ולקח אותה אלעזר הכהן? – בכיהונו: מדמ' באצבעו – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין: הואיל ולוג שמן מכשיר, ודם פרה מכשיר, אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! אתה דן מלוג שמן ואני אדון מלוג האשם, משם האשם: אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר. אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! וממקום שבאת: אי מה להלן מכלי ליד – אף כאן מכלי ליד? ת\"ל \"מדמה באצבעו\" – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. אצבעו – ימנית שבידו. אתה אומר ימנית, או כל אצבעות? ת\"ל (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלא ימנית – אף פורטני כל אצבעות שבתורה, שלא יהו אלא ימנית, המיומנת שבימין, הרגילה שבאצבעו: והזה אל נכח פני אהל מועד – שיהא מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. והזה אל נכח פני אהל מועד – שאם לא הוקם המשכן או אם קיפלה הרוח את היריעה לא היתה פרה נעשית חטאת. והזה אל נכח פני אהל מועד למה נאמר? והלא כבר נאמר מדמה באצבעו, ומה ת\"ל מדמה? לפי שהוא אומר שבע פעמים, שומע אני שבע הזיות וטבילה אחת? ת\"ל \"מדמה שבע פעמים\". מגיד שחוזר לדם ז' פעמים: שבע פעמים – שיהו מעכבות זו את זו. שהיה בדין, הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ, אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו – אף החיצונות יהיו מעכבות זו את זו! לא: אם אמרת בפנימיות שהם מכפרות, לפיכך מעכבות זו את זו; תאמר בחיצונות שאין מכפרות, לפיכך לא יעכבו זו את זו! ת\"ל (ויקרא ד יז) שבע פעמים לפני ה', שיהו מעכבות זו את זו:" + ], + [ + "ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף – בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם פוסלת בשחיטתה, לא תפסול בשריפתה?! אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר \"ושרף את הפרה לעיניו\" אלא בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בה בשעת שחיטתה עד שתיעשה אפר: ושרף את הפרה לעיניו – לא פרים הנשרפים. שהיה בדין: ומה פרה, שאין נעשים בפנים, מלאכה פוסלת בשריפתה; פרים, הנעשים בפנים – אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשריפתם?! לא: אם אמרת בפרה, שהמלאכה פוסל בשחיטתה, לפיכך פוסלת בשריפתה – תאמר בפרים הנשרפים, שאין מלאכה פוסל בשחיטתם, לפיכך לא תפסול בשריפתם! ותפסול בשחיטתם, והדין נותן: ומה פרה, שאין נעשית בפנים, מלאכה פוסלת בשחיטתה; פרים הנשרפים, שנעשים בפנים, אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתם?! תלמוד לומר ושרף את הפרה... ושחט את הפרה, ולא פרים הנשרפים. ושרף את הפרה לעיניו – שיהיה אחד שורף ואלעזר רואה: את עורה ואת פרשה – מה פרשה במקומו – אף כולם במקומו. מכאן אמרו: הדם כל שהוא לא יחזיר, ואם החזיר פסול. ור' נתן אומר: מקנח ידו בגופה של פרה. ושרף את הפרה – להביא את הפקיעים. מכאן אמרו: הבשר כל שהוא – יחזיר, ואם לא החזיר – פסל. עצם כל שהוא – יחזיר. לא החזיר – לא פסל. בכזית כל שהוא – יחזיר. ואם לא החזיר – פסל. ושרף את הפרה – ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: עד שיצת האור ברובו. ור' יהודה אומר: ישרף, שלא ימעיט את העצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר. ולקח הכהן – נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן שמות יב לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן – שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה: עץ – שומע אני כל עץ במשמע? ת\"ל ארז. אי ארז, שומע אני אפי' ענף? ת\"ל עץ. הא כיצד? זו בקעת של ארז: אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב שיש לו שם לווי: ותולעת שני. ששינתו תולעת, ולא ששינתו דבר אחר: והשליך אל תוך שריפת הפרה – שומע אני משתעשה אפר? תלמוד לומר הפרה. אי הפרה, יכול יקרקענה ויתננה לתוכה? תלמוד לומר והשליך אל תוך שריפת הפרה. הא כיצד? משתיבקע. כבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים – בא הכתוב ולימד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים: ואחר יבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבוא אל המחנה, אף להלן אסור לבוא אל המחנה: וטמא הכהן עד הערב – מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו – בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה, שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם משליך האזוב מטמא את בגדיו, השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו? אם זכיתי מן הדין, מה ת\"ל והשורף אותה? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו – ולא בגדים המנוגעים. שהיה בדין, ומה פרה, שאינה מטמאה במגע – השורפה מטמא בגדים; בגדים המנוגעים, שמטמאים במגע, אינו דין ששורפם מטמא בגדים? ת\"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, ולא המנוגעים: וכבס בגדיו במים – ולא בשרו במים. במים במים ב' פעמים, מה ת\"ל? שהיה בדין: הואיל ואדם טעון טבילה, וכלים טעונים טבילה; מה אדם טובל כראוי לו – אף כלים טובלים כראוי להם! תלמוד לומר \"במים\" ב' פעמים: מקום שאדם טובל – שם ידים וכלים מטבילים כראוי להם. ואסף איש טהור – לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת\"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ואסף איש טהור – להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת\"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור – להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת\"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח: טהור – שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור – טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום. רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: את אפר הפרה – ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות: אל מחוץ למחנה – חוץ להר המשחה: אל מקום טהור – שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת – טמא, שנאמר אל מקום טהור – ואין זה מקום טהור: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת – למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת\"ל למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל – מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת – בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל\"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה. והיתה לעדת בני ישראל – זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה – כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר ר' טרפון: (דניאל ח) ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל – זה ר' עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו – זה ר' יוסי הגלילי.", + "חטאת היא – מגיד שמועלים בה. חטאת היא – מגיד שאם שינה אחד מכל מעשיה פסולה. חטאת היא – מגיד שם שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא – מגיד שנשרפת בלילה כביום. אי חטאת היא, יכול שתהא נפסלת בלילה? – ת\"ל והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, ימים על ימים ושנים על שנים: וכבס האוסף את אפר הפרה – בא הכתוב ולימד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המשליך את האזוב מטמא, בגדים האוסף את אפר הפרה לא יטמא בגדים? אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! לכך נאמר וכבס האוסף את אפר הפרה, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ד\"א: בא הכתוב ולימד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט: והיתה לבני ישראל ולגר הגר – לפי שמצות מעשה בישראל צריך להביא את הגרים. לחקת עולם – שינהוג הדבר לדורות:" + ], + [ + "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים – בא הכתוב ולימד על המת שמטמא במגע. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם מטמא באהל, לא יטמא במגע? – אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! – לכך נאמר הנוגע במת, ללמדך שאין עונשים מן הדין: לכל נפש אדם – להביא את בן שמונה ימים. משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו? – ת\"ל \"בנפש אדם\", להוציא את דמו, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: \"נפש אדם\" – להביא את דמו: וטמא שבעת ימים. בא הכתוב ולימד על המת שמטמא טומאת שבעה. הוא יתחטא בו – אין תלמוד לומר \"בו\", אלא בו – באפר שנעשית כתיקונו: ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על המטמא במת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך הוא בא, או לא בא אלא אם הזה בג' – יטהר ביום ז', או אם לא הזה בג' – יטהר בז'? – ת\"ל \"אם לא יתחטא\". ועדין אני אומר: מפני מה לא טהור בז'? – מפני שלא הזה בג', אבל אם הזה בג' יטהר בז'? – ת\"ל \"וחטאו ביום הז'\", שינה עליו הכתוב לפסול. ואם לא יתחטא ביום הג' – למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא\", על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב ענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת\"ל \"ואם לא יתחטא ביום הג' וביום הז' לא יטהר\": עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת! כל הנוגע במת בנפש – זהו שאמרנו להביא את בן ח' ימים: אשר ימות – מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות. מכאן אתה דן לשרץ: מה מת חמור, אינו מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שימות?! או חלוף: מה שרץ הקל, הרי הוא מטמא שם כשהוא מפרפר, מת החמור, אינו דין שיטמא אפילו מפרפר? – ת\"ל \"כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות\", שאין ת\"ל \"אשר ימות\", ומה ת\"ל \"אשר ימות\"? – מגיד שאין מטמא עד שעה שימות! דנתי וחילפתי, בטל החילוף, זכיתי לדין כבתחילה: מה מת חמור, אין מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שעת שימות?! ולא יתחטא – ר' אומר: לא יתחטא בדמים. אתה אומר לא יתחטא בדמים, או לא יתחטא אלא במים? – כשהוא אומר \"מי נדה לא זורק עליו\" הרי מים אמורים, הא מה ת\"ל \"ולא יתחטא\" – לא יתחטא בדמים, להביא את מחוסר כפרה. את משכן ה' טמא – למה נאמר? – לפי שהוא אומר את מקדש ה' טמא, אין לי אלא מקדש, משכן מנין? ת\"ל את משכן ה' טמא: ונכרתה – מפני מה ענש להלן (ויקרא טו) מיתה, וכאן כרת? ללמוד שמיתה היא כרת, וכרת היא מיתה: טמא יהיה – לרבות שאר טמאים, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: אינו צריך! שהרי כבר נאמר \"והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם\" (ויקרא טו). טמא מת היה בכלל, והוציאו הכתוב מכללו, וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן. אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין? אמרת: אם טמא היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן – אף שאר הטמאים, דין הוא שנענש עליהם מיתה ונחייב עליהם קרבן! מה ת\"ל \"טמא\"? – לפי שהוא אומר \"מי נדה לא זורק עליו\". אין לי אלא שלא הזה כל עיקר; הזה ולא שינה מנין? – ת\"ל טמא יהיה. הזה ושינה ולא טבל מנין? – ת\"ל טומאתו בו. הזה וטבל ולא העריב שמשו מנין? – ת\"ל עוד טומאתו בו." + ], + [ + "זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ז' ימים. בא הכתוב ולימד על המת, טומאה חדשה שמטמא באהל. חוץ לאהל מנין? ת\"ל זאת התורה אדם כי ימות, דברי איסי בן עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך: אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא, משנזקק לטומאה – דין הוא שיטמא! מנין לעשות כל המאהילים כאוהל? היה רבי יצחק אומר: מה מצורע הקל, עשה בו כל המאהילים כאהל; מת חמור, אינו דין שנעשה בו כל המאהילים כאהל?! כל הבא אל האהל – זה הבא מקצתו: וכל אשר באהל – זה הבא כולו. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם הבא מקצתו טמא, הבא כולו לא יהיה טמא? אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ר' אחי בר' יאשיה אמר: כל הבא אל האהל למה נאמר? לפי שהוא אומר וכל אשר באהל, לא יהיה טמא? מה תלמוד לומר כל הבא אל האהל? לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו: כל הבא אל האהל – דרך פתחו הוא טמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. מכאן אתה דן לקבר: מה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או חילוף: מה קבר, שאינו מקבל טומאה, אינו דין שיטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחילה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה, דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? ת\"ל וכל כלי פתוח. דרך פתוחו הוא מטמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחלה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאינו מקבל טומאה – דין הוא שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח! או לא יטמא טומאת ערב? אמרת ק\"ו: אם שלישי במת טמא, השני – דין הוא שהוא טמא: וכל אשר באהל. שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע? ת\"ל ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, ועדיין כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה ונפשות בהמה במשמעו? ת\"ל (במדבר לא) וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ הוא, למדנו לארבעה כלים. לכלי מתכות מנין? ת\"ל (במדבר לא) אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים – לכלי מתכות. לכלי אדמה מנין? ת\"ל וכל כלי פתוח, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס. ולאדם מנין? ת\"ל (במדבר לא) ואתם חנו מחוץ למחנה, או אלו לכלל חטוי, ואלו לכלל טומאה? ת\"ל הוא יתחטא בו: את שבא לכלל חטוי בא לכלל טומאה, לא בא לכלל חטוי – לא בא לכלל טומאה: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו. בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? הרי אתה דן: נאמרו ד' כלים, (ויקרא יא) בשרץ, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו – ונאמר ד' כלים (במדבר לא) במת, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו. מה להלן בכלי חרס הכתוב מדבר – אף כאן בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת\"ל כל כלי פתוח – כלי שנטמא אין לי טהרה מטומאתו, ואיזה? זה כלי חרס. מה ת\"ל פתוח – ואפילו כל שהוא. ר' אליעזר אומר: בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת\"ל כל כלי פתוח – כלי שמקבל טומאה דרך פתוחו, ואיזהו? זה כלי חרס. מה ת\"ל טמא? טמא לעולם. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: כל כלי פתוח, שומע אני אפילו כולו – תלמוד לומר פתוח. על פתוחו אמרתי, ולא על כולו: פתיל – זה העודף. צמיד – זה הדופק. ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר (במדבר כ״ה:ג׳) ויצמד ישראל לבעל פעור: וכל כלי... טמא הוא – מכאן אמרו: כלים מצילים צמיד פתיל – באהל המת, אוהלים – בכסוי. וכל כלי פתוח – מכאן אמרו: חבית שכפאה על פיה – ממרחה בטיט מן הצדדים – טמאה, שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גביו. וכל כלי פתוח – אין לי אלא כלי חרס. כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה מנין? ודין הוא: ומה כלי חרס, שהם עלולים לקבל טומאה, הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת; כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, שאין עלולים לקבל טומאה, אינו דין שיצילו צמיד פתיל באהל המת? ת\"ל וכל כלי פתוח טמא הוא. מה ת\"ל טמא הוא? אלא הוא שיציל את עצמו, צמיד פתיל באהל המת – יציל על עצמו במגע השרץ:" + ], + [ + "וכל אשר יגע על פני השדה. להביא את העובר במעי אשה – דברי ר' ישמעאל; ר' עקיבא אומר: להביא את גולל ודופק: בחלל חרב. בא הכתוב ולימד על החרב, שטמאה טומאת שבעה, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ולאדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר (במדבר לא) \"וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם\". הא למדנו לכלים ואדם וכלים: בחלל חרב או במת. אף המת בכלל \"חלל\", והרי הכתוב מוציאו מכללו, לעשות את שפירש הימנו כמוהו – דברי ר' יאשיה; ר' יונתן אומר: אין המת בכלל \"חלל\", לפי שמצינו שלימד על המת בפני עצמו ועל החלל בפני עצמו! מנין אף הפורש ממנו לעשות כמוהו? אמרת ק\"ו: ומה נבילה, קלה, עשה בה הפורש ממנה כמוה – המת, חמור, אינו דין שתעשה הפורש ממנו לעשותו כמוהו? – לא: אם אמרת בנבילה, שנטמאה טומאת ערב מרובה, תאמר במת, שמטמאה טומאת שבעה מועטת? אמרת: וכי היכן ריבה? – והלא במת ריבה, שהמת מטמא טומאת שבעה, ונבילה מטמאה טומאת ערב. מנין שמטמאה בהיסט? אמרת: ק\"ו: ומה נבילה, קלה, הרי מטמאה בהיסט – המת, חמור, דין הוא שמטמא בהיסט! אי מה להלן טומאת ערב, אף כאן טומאת ערב? – אמרת: מקום שמגעו טומאת שבעה – היסטו טומאת שבעה; מקום שמגעו טומאת ערב – היסטו טומאת ערב. רבי מאיר אומר: בהרגו בדבר שמקבל טומאה הכתוב מדבר, שמטמאה בהיסט. או, אפילו זרק בו החץ והרגו? תלמוד לומר (במדבר לא) \"כל הורג נפש וכל נוגע בחלל\". מקיש הורג לנוגע: מה נוגע ע\"י חיבורו – אף הורג ע\"י חיבורו: ", + "או בעצם אדם. זה אבר מן החי. או אינו אלא עצם כשעורה? – כשהוא אומר \"וכל הנוגע בעצם\" – כשעורה אמור. הא מה תלמוד לומר \"או בעצם אדם\"? – זה אבר מן החי. ושני עצמות נאמרו: \"או בעצם אדם\" – זה אבר מן החי; \"וכל הנוגע בעצם אדם\" – זה עצם כשעורה: ", + "ד\"א: מה המת – בשר וגידים ועצמות, אף אבר מן החי – בשר ועצמות וגידים כברייתו:", + "או בקבר. זה קבר סתום אתה אומר זה קבר סתום. או אינו אלא קבר פתוח? אמרת: ק\"ו: ומה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח – קבר, שאין מקבל טומאה, אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או, מה להלן טמא בטומאת ערב – אף כאן טמא טומאת ערב? אמרת: וכי אהל, מהיכן למדנו? לא מן הדין? – ודבר הלמד ממקום אחר – אתה בא ללמד הימנו הלמד מן הלמד?", + "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. וכי עפר הוא? והלא אפר הוא! מפני מה שינה הכתוב כמשמעו? – מפני שמקישו לדבר אחר. ד\"א: נאמר כאן \"עפר\" ונאמר להלן (במדבר ה) \"עפר\". מה עפר האמור להלן על פני המים – אף כאן, על פני המים. ומה להלן, אם הקדים עפר למים יצא – אף כאן, אם הקדים עפר למים יצא. ד\"א: שאם נשתנו מראיו כשר:" + ], + [ + "ונתן עליו מים חיים אל כלי – במי מעיין הכתוב מדבר. אתה אומר במי מעיין, או אינו אלא במים שהם חיים לעולם? ואעפ\"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (בראשית כו) ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים! הא מה ת\"ל ונתן עליו מים חיים אל כלי? מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין, הואיל ומים ועפר מקדשים בסוטה, ומים ועפר מקדשים בפרה, אם למדתי לסוטה, שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס – אף פרה לא נעשה בה כל הכלים ככלי חרס? ת\"ל אל כלי חרס. מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס:", + "ולקח – נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (שמות יב, כב) לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן ג', אף לקיחה האמורה כאן ג': אזוב – לא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב שיש לו שם לווי:" + ], + [ + "וטבל במים איש טהור – שיהא במים כדי טבילה: איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת\"ל טהור, להביא את האשה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: טהור למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם האוסף טהור, המזה לא יהיה טהור? הא מה ת\"ל טהור – טהור מכל טומאה. ואיזה? זה טבול יום. ר' עקיבא אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת; אף טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: והזה על האהל – בא הכתוב ולימד על האהל שהוא מקבל טומאה. ד\"א: בא הכתוב ולימד בשעת קיבול טומאה: והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנוגע בעצם – זו עצם כשעורה. אתה אומר זו עצם כשעורה, או אינו אלא אבר מן החי? כשהוא אומר או בעצם אדם – הרי אבר מן החי אמור. הא מה ת\"ל ועל הנוגע בעצם? – זו עצם כשעורה. ועל הנוגע בעצם – מגיד הכתוב, שכשם שהביא כולן לענין טומאה – כך הביא כולם לענין הזאה:", + "והזה הטהור על הטמא – טהור על הטמא – טהור. טהור על הטהור – טמא, דברי ר' עקיבא. ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על טומאת מת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך בא, או הזה בשלישי – יטהר בשביעי ואם לא הזה בשלישי – לא יטהר בשביעי? ת\"ל וחטאו ביום השביעי – שינה עליו לפסול. אין לי אלא ז'. ח' ט' י' מנין? ת\"ל וחטאו ביום הז', ואח\"כ יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב:", + "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר, וענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת\"ל ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי – לא יטהר. עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת.", + "והיתה לכם לחקת עולם – שינהוג הדבר לדורות:", + "ומזה מי הנדה יכבס בגדיו – בין מים למים הכתוב מדבר. וחילק הכתוב בין מים שיש בהם כדי הזייה – ובין מים שאין בהם כדי הזייה. שהמים שיש בהם כדי הזייה – מטמא אדם לטמא בגדים; ומים שאין בהם כדי הזיה – מטמא אדם לטמא אוכלים ומשקים. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא לחלק בין מזה לנוגע, שהמזה שלא נגע מטמא בגדים, והמזה נוגע דין הוא שיטמא בגדים? והרי דברים ק\"ו: ומה אם המזה שאין נוגע מטמא בגדים, המזה נוגע דין הוא שיטמא בגדים! אין לי אלא טהורים, טמאים מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם טהורים מטמאים, ק\"ו לטמאים! אין לי אלא כשרים, פסולים מנין? אמרת ק\"ו הוא: אם כשרים מטמאים, ק\"ו לפסולים! הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון: בין מים למים הכתוב חילק; בין מים שיש בהם כדי הזייה ובין מים שאין בה כדי הזייה: שמים שיש בהם כדי הזייה מטמא אדם לטמא בגדים, ומים שאין בהם כדי הזיה מטמא אדם לטמא אוכלים ומשקים. " + ], + [ + "וכל אשר יגע בהם הטמא יטמא – למה נאמר? לפי שהוא אומר בחלל חרב, בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת ז' – הנוגע בה טמא טומאת ז'. הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? ת\"ל וכבסתם בגדיכם, הא למדנו לכלים ואדם וכלים. כלים וכלים מנין? אמרת ק\"ו הוא: ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע / בכלים הנוגעים במת – הרי הן טמאים; כלים הנוגעים בכלים וכלים הנוגעים במת – דין הוא שיהיו טמאים. כלים באדם מנין? אמרת ק\"ו הוא: ומה אם כלים הנוגעים בכלים – טמאים; כלים הנוגעים באדם הנוגע במת – דין הוא שיהו טמאים! או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'? אמרת ק\"ו הוא: ומה כלים, שהם טמאים על גבי משכב ומושב, הרי הם מקבלים טומאה מן המת לטמא אדם טומאת ז' – אדם, שמטמא משכב ומושב – אינו דין שיהיו מקבלים טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת ז'?! ת\"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב: טומאת ערב מטמא, ואין מקבל טומאה מן המת מלטמא את חבירו טומאת ז'. או שמטמא בהיסט? אמרת ק\"ו: ומה נבילה קלה, הרי מטמאה בהיסט – מת חמור, אינו דין שמטמא בהיסט? ת\"ל וכל אשר יגע: במגע הוא מטמא, ואין מטמא בהיסט:" + ], + [ + "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. אין \"ישיבה\" בכל מקום כי אם קלקלה, שנאמר שמות לב \"וישב העם לאכל ושתה\", ואומר (בראשית לז) \"וישבו לאכל לחם\". ר' עקיבא אומר: כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למדה הימנה. ר' אומר: הרבה פרשיות סמוכות זו לזו, ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב! כיוצא בו אתה אומר שמות ו \"הן בני ישראל לא שמעו אלי\", אמר לו המקום: שמות ג \"ושמעו לקולך\"! כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כא) \"ובת איש כהן כי תחל לזנות\" – \"והכהן הגדול מאחיו\". וכי מה ענין זה לזה? אף הוא נשרף? – משל למה הדבר דומה? לקיטרון שהשלים שניו, ולא שימש פלומופילון שלו, אלא ברח והלך לו. שלח המלך והביאו, וחייבו לקטוע את ראשו. עד שלא יצא ליהרג אמר המלך: מלאו לו מדה של דינרים זהב והוציאו לפניו, אמרו לו: אילו עשית כדרך שעשו חביריך – היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך, עכשיו – אבדת את נפשך את ממונך! כן בת כהן שזנתה, יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה: אלו עשית כדרך שעשו אמותיך – זכית שיוצא ממך כהן גדול כיוצא בזה, ועכשיו – אבדת את עצמך אבדת את ממונך ואת כבודך! – לכך נאמר \"ובת איש\" – \"הכהן הגדול מאחיו\". כיוצא בו אתה אומר (הושע א) \"אתם לא עמי\", ואומר (הושע ב) \"והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא ילמד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם\"... וכי מה ענין זה לזה? – משל למלך שכעס על אשתו, שלח סופר אחד לכתוב לה גט, ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק? – אלא אמור לו: בוא כתוב שאני כופל לה כתובתה! לכך נאמר \"כי אתם לא עמי\" ואומר \"והיה מספר בני ישראל כחול הים\". כיוצא בו אתה אומר (הושע יד) \"תאשם שומרון כי מרתה באלהיה\", ואומר \"שובה ישראל עד ה' אלהיך\". וכי מה ענין זה לזה? – משל למה הדבר דומה? – למדינה שמרדה על המלך. שלח המלך לפולימרכוס ואמר להחריבה. היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם מים, ואם לאו – הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה, ולהפרכיא פלונית ולחברותיה! לכך נאמר \"תאשם שומרון כי מרתה באלהיה\" – ואומר \"שובה ישראל\":", + "דבר אחר: וישב ישראל בשטים – במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידו, ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת – אין לה אלא ד' מדינות שראויות למלכות, ואלו הם אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא! ואלו – היו להם ששים עיר, וכולם ראויות למלכות! – שנאמר (דברים ג) \"ששים עיר, כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן\", ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם, ונפלו בידם, ונטלו כל מה שלהם! אבל משנתמלאו ישראל מן הבזה התחילו מבזים את הבזה: מקרעים כסות ומשליכים, ומקרעין בהמה ומשליכים, לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר (דברים ג) \"וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו\" – באו וישבו להם בשטים, במקום השטות. באותה שעה עמדו עמונים ומואבים, ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג, והושיבו שם נשים, ומוכרים כל מיני בשמים. והיו לישראל אוכלים ושותים. באותה שעה אדם יוצא לטייל, ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה, והיתה מוכרת לו בשוויו; וקטנה קוראה ואמרה לו מבפנים \"בוא וקח לך בפחות\", והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני, וביום השלישי אמרה לו \"היכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית?\" והיה נכנס אצלה, והצרצור מלא יין מיין העמוני, שעדין לא נאסר יינן של גוים לישראל. אמרה לו: \"רצונך שתשתה יין?\" – והוא היה שותה, והיה היין בוער בו, ואומר לה \"השמעי לי!\" והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקין שלה, ואומרת לו: \"רבי, רצונך שאשמע לך? – השתחוה לזה!\" ואומר לה: \"וכי לע\"ז אני משתחוה?\" אמרה לו: \"וכי מה איכפת לך? – אינו אלא שתגלה עצמך לו!\" מכאן אמרו \"המפער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודה\". והיה היין בוער בו, ואומר לה \"השמיעי לי!\" ואומרת לו: \"רצונך שאשמע לך? – הנזר מתורתו של משה\", והוא נזור, שנאמר (הושע ט׳:י׳) \"וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם.\" באחרונה חזרו לעשות להם מרזיחים, והיו קוראים להם ואוכלים, שנאמר \"ותקראן לעם לזבחי אלהיהם\". ר' אלעזר בן שמוע אומר: כשם שאי אפשר למסמר לפרוש מן הדלת בלא עץ – כך אי אפשר לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות. מעשה בפינחס בן גובתא דאריח, שהיה מעגיל בחביות, ובא עליו שרו של פעור, ושמט עליו את השפוד, וברח והלך לו. ובא עליו בלילה שני, אמר לו: אף אתה מקללני? אמר לו: שוב איני מקללך מעתה. שוב מעשה בסבטיא מאולם, שהשכיר את חמורו לאשה גויה. כיון שיצתה לפתחה של מדינה, אמרה לו: המתן עד שתכנס לבית ע\"ז שלה. לאחר שיצתה, אמר לה: המתיני לי עד שאכנס, ואעשה כדרך שעשיתה. אמרה לו: אפשר אתה? יהודי? נכנס וקינח עצמו בחוטמו של פעור, והיו כל הגוים משחקים לו ואומרים: לא עשה אדם אחד כיוצא בזה! שוב מעשה בשלטון אחד, שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור. אמר להם: הביאו פר אחד שאנו מקריבים לו, או איל אחד שאנו מקריבים לו. אמרו לו: אין אנו נזקקים לו בכך, אלא שתגלה עצמך לו. גירה בהם סנגדודים, והיו מפצעים את ראשיהם. אמר להם: אוי לכם ולטעותיכם. ויצמד ישראל – באותה שעה ויחר אף ה' בישראל: ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם. דיינים והיו צולבים את חטאים כנגד השמש: ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי: הרי אתה יושב בשלוה ואנו נדונים בהריגה! עמד וכינס כ\"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי, אמר לה: השמעי לי! אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם, כיוצא כמשה רבך. אמר לה: אף אני רב השבט כמו כן, ונשמעה לו, ולא עוד אלא שאני גדול משבטו, שאני לשני והוא לשלישי. אחזה בידו והעמידה באמצע כל ישראל, שנאמר \"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהל מועד\". נענה פינחס באותה שעה ואמר: אין אדם כאן שיהרוג ויהרג? היכן הם אריות \"גור אריה יהודה\", \"דן גור אריה\"? התחיל צווח. כיון שראה שהיו הכל שותקים – עמד מתוך סנהדרי שלו, ושמט את הרומח והניחו בפונדתו, והיה מסתמך במקלו והולך. אמרו לו: פינחס, להיכן אתה הולך? אמר להם: אין לוי גדול משמעון בכל מקום. אמרו לו: הניחו לו ויכנס, התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס עשה לו המקום נסים ששה: נס ראשון – שדרכן לפרוש זה מזה ודבקן המלאך זה בזה. נס שני – שסתם פיהם המלאך ולא היו יכולים לדבר. נס שלישי – שכיון הרומח לתוך זכרות שלו ולתוך נקבות שלה, והיו הכל רואים את זכרות שלו בקיבה שלה, בשביל החקרנים שלא יהו אומרים: לא היתה שם טומאה, אף הוא נכנס לעשות צרכיו. נס רביעי – שלא נשמטו מן הרומח אלא עמדו במקומם. נס חמישי – שהגביה המלאך פתח משקוף כדי שיראו על כתיפו. נס ששי – שהיה המלאך מחבל לפניו ויוצא. כיון שיצא וראה פינחס את המלאך שהיה מחבל יותר מדאי – השליכן לארץ, ועמד ופלל שנאמר (תהלים קו) \"ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה\". ועוד ששה נסים אחרים נעשו לו: נס שביעי – שנארך חנית של רומח עד שנכנס בשני גולמים ויצא למעלה. נס שמיני – שנתחזק זרועו של פינחס. תשיעי – שלא נשבר הרומח. עשירי – שלא ירד מדמם על פינחס שלא יטמא. אחד עשר – שדרך עליון להמית התחתון על הרומח, ונעשה נס ונהפך זמרי על כזבי בשעת מעשה, וחייבום מיתה.", + "באו שבטו של שמעון אצל שבטו של לוי: וכי בן בתו של פוטי היה מבקש לעקור שבט אחד מישראל? וכי אין אנו יודעים בן מי הוא? כיון שראה המקום שהכל מזלזלים בו – התחיל מייחסו בשבח, שנאמר \"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל\". כהן בן כהן, קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה, השיב את חמתי מעל בני ישראל:", + "לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום. מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י\"ח כהנים גדולים, ובשביל שהיו מוכרים אותו בדמים התחילו שנותיהם מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם זהב. שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב ומחוקיהם זהב. אמרו: כפה סייח את המנורה: ", + "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. אלו כ\"ד מתנות כהונה שניתנו לכהנים: תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. (ישעיהו נ״ג:י״ב) \"תחת אשר הערה למות נפשו\". לכפר על בני ישראל לא נאמר כאן אלא ויכפר על בני ישראל, שעד עכשיו לא זזו, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים:" + ], + [ + "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. הכל במשמע: ישראל כהנים ולוים גרים נשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. (במדבר י״ח:כ׳) ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם תתנחלו – יצאו גרים ועבדים. איש לפי פקודיו – יצאו נשים וטומטום ואנדרוגינוס. רבי יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם תתנחלו. מה ת\"ל לאלה תחלק הארץ? – מפני קטנים. ר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר לאלה תחלק הארץ. ומה ת\"ל לשמות מטות אבותם? שינה המקום נחלה זו מכל נחלות שבתורה; שבכל נחלות שבתורה – חיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים! רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לב' אחים כהנים שהיו בעיר, לזה בן אחד ולזה ג' בנים. יצאו לגורן, זה נטל סאה ואלו נטלו ג' סאים, והורישו את אבותיהם – וחזרו וחלקו בשוה; וירשו מתים את החיים – וחזרו וחלקו בשוה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: זה נטל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו! נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, ונמצאת מקיים לשמות מטות אבותם תתנחלו:", + "לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו – הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים ה' בנים, ובכניסתו לארץ י'; קורא אני למעט תמעיט נחלתו. הרי שיצאו עמו י' בנים ממצרים, ובכניסתם לארץ נמצאו ה'; קוראני עליהם לרב תרבו נחלתו: איש. יצאו עבדים ונשים וטומטום ואנדרוגינוס: לפי פקודיו. מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, וכן הוא אומר (יהושע יז) וידברו בני יוסף את יהושע, ואומר אני עם רב אשר עד כה ברכני ה', ואומר ויאמר להם יהושע אם עם רב אתם עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים: יותן נחלתו – שומע אני מעורבבים? ת\"ל בגורל. אי בגורל, יכול שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל על פי נחלתו. שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל (יהושע יט) על פי ה'. מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש:", + "אך. יצאו כלב ויהושע. וכן הוא אומר (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) ויתנו בני ישראל נחלתם ליהושע בן נון בתוכם על פי ה' נתנו לו את עיר אשר שאל את תמנת סרח:", + "לשמות מטות אבותם – יצאו גרים ועבדים על פי הגורל תחלק – מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשמיון. בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור:" + ], + [ + "ותקרבנה בנות צלפחד – כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי ב\"ו רחמי המקום! ב\"ו רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו: בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה – מגיד הכתוב שכשם שהיה צלפחד בכור – כך היו כולן בכורות; וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי. וכל מי שמעשיו סתומים מעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לשבח – הרי זה צדיק בן צדיק; וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לגנאי – הרי זה רשע בן רשע. ר' נתן אומר: בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה צדיק גדול, שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו. וכל רשע שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה רשע גדול, שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו. עשו גדל בין ב' צדיקים, בין יצחק ובין רבקה – ולא עשה כמעשיהם: ", + "עובדיה גדל בין ב' רשעים, בין אחאב ואיזבל – ולא עשה כמעשיהם, ונתנבא על עשו שגדל בין ב' צדיקים – בין יצחק לרבקה ולא עשה כמעשיהם; שנאמר (עובדיה א) חזון עובדיה כה אמר ה' אלהים לאדום: ולמשפחות מנשה בן יוסף – כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך חיבבו בנות צלפחד. ואלה בנות צלפחד מחלה נועה חגלה ומלכה ותרצה – או כל הקודם במקרא קודם במעשה? תלמוד לומר (במדבר לו) ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד מלמד שכולם שקולות, זו כזו:", + "ותעמודנה לפני משה – מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים, בשנה שמת בה אהרן שנאמר (במדבר ל״ג:ל״ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים: לפני משה ולפני אלעזר הכהן – אם משה לא היה יודע, אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם: אבינו מת במדבר – ר' עקיבא אומר: נאמר כאן מדבר ונאמר להלן (במדבר טו) מדבר. מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד: והוא לא היה בתוך העדה – זו עדת מלינים: הנועדים על ה' – זו עדת מרגלים: בעדת קרח – זו עדה של קרח: כי בחטאו מת – שלא החטיא את אחרים עמו: ובנים לא היו לו – שאם היתה לו בן לא היינו תובעות: ", + "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו – ר' יהודה אומר: נאמר כאן שם ונאמר להלן (דברים כה) שם. מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן נחלה. ומה שם האמור להלן זרע, אף שם האמור כאן זרע: כי אין לו בן – למה נאמר? והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו! מה ת\"ל כי אין לו בן? שהיו חכמות ודורשות: הא אם היה לו בן לא היינו תובעות: תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו – ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים: אנשים אומרים (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה' – א\"ר חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר, מתלמידי ר' עקיבא ואמר: יודע היה משה שהבנות נוחלות. על מה נחלקו? אם ירשו בראוי כבמוחזק ואם לאו. ראויה היתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידן. לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות. יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר ל״ו:א׳) \"כן בני יוסף דוברים\". כיוצא בו אתה אומר (במדבר י״ד:כ׳) \"ויאמר ה' סלחתי כדבריך\", או עתידות אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו: נתון תתן להם אחוזת נחלה. זו נחלת אביהן: בתוך אחי אביהם. זו נחלת אחי אביהם: והעברת את נחלת אביהן להן. מגיד שבנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור. ר' אליעזר בן עקיבא אומר: אף חלק אחי אביהן נטלו:", + "ואל בני ישראל תדבר לאמר איש. אין לי אלא לשעה. לדורות מנין? תלמוד לומר \"ואל בני ישראל תדבר לאמר\". בכולם הוא אומר \"ונתתם\", וכאן הוא אומר \"והעברתם\". ר' אומר: אין לך מעביר בנחלה, אלא בת, מפני שבנה ובעלה יורשים אותה. מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה? – היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: הרי הוא אומר \"והעברתם את נחלתו לבתו\". מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים. ומנין שהאב יורש? אמרת ק\"ו: ומה אחים מן האב, שאינן באים אלא מכח אב, הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב – ודין הוא שיורש. ומנין לעשות את בת הבן כבן? אמרת, ק\"ו הוא: ומה בנות צלפחד, שלא היו אלא לשעה, עשה את בת הבן כבן – ק\"ו לדורות. מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. ומה בנים, הקדים זכרים לנקבות – אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקבות. ומה בגואלם, עשה בנים כאבותם – אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם. ומנין שהבת יורשת? הרי הוא אומר: (במדבר לו) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל\". אין לי אלא בת. בת הבן מנין? אמרת ק\"ו: ומה בת, שהורע כחה במקום הבן, הרי היא יורשת – בת הבן בן, שיפה כחו במקום הבן – דין הוא שתירש! ומנין שהאיש יורש את אשתו? ת\"ל \"ממשפחתו – וירש אותה\", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (במדבר לו) \"וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל\" ואומר \"ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר\". ואומר (יהושע כד) \"ואלעזר בן אהרן מת\". וכי מנין היה לפינחס בהר אפרים? אלא שנשא אשה מבני אפרים, ומתה – וירשה. כיוצא בו דברי הימים א ב \"ושגוב הוליד את יאיר, ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד\", שנשא אשה מבני מנשה, ומתה – וירשה:", + "ואם אין אחים לאביו. ממשפחתו – ממשפחת אביו. או אינו אלא ממשפחת אמו? ת\"ל (במדבר א׳:ב׳) \"למשפחותם לבית אבותם\", מגיד שמשפחות הולכות אחרי אבות: וירש אותה. לענין שאמרנו: והיתה לבני ישראל לחקת משפט. נתנה תורה דעת לחכמים לדרוש ולומר: כל הקרוב בשאר – כשר הוא בנחלה:", + "ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו – זו נחלה בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי. התחיל שופך תנחומים לפני המלך. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. נכנס לשער – והוא אחריו, לטרקלין – הוא אחריו; כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור. כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי! התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים ק\"ו: ומה אם משה, חכם גדול אב החכמים ואב הנביאים, אע\"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה – לא מנע עצמו מן הרחמים, ק\"ו לשאר בני אדם:", + "דברים ג ואתחנן אל ה' – במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר – שאין ת\"ל, אלא א\"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני – אדון לכל באי העולם: אלהים – בדין בראת את העולם: אתה החילות – אתה החילות לפתוח פתח לעבדך, בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. ד\"א: אתה החלות את השבועה: כתבת בתורה שמות כב זובח לאלהים יחרם – ובניך עבדו ע\"ז, ובקשתי רחמים ממך וסלחת! אתה החלות את השבועה: להראות את עבדך – נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה: את גדלך – זו מדת טובך, שנאמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך – זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר שמות טו ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר (תהלים מד) ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר (ישעיה מה) בי נשבעתי: החזקה – שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' (מיכה ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ואומר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו... תתן אמת ליעקב: אשר מי אל בשמים ובארץ – שלא כמדת הקב\"ה מדת ב\"ו: מדת ב\"ו הגדול מחבירו – מבטל גזירות חבירו; אבל אתה – מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר: משל באדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה – אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר \"עשו תשובה ואני מקבל\"! שנא' (ישעיה מד) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. ר' אומר: אשר מי אל בשמים ובארץ – חוץ מכאן. ישראל אומר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך... אין עוד – אלא אף באומות העולם: אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך – כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. ד\"א כמעשיך וכגבורותיך על נחלי ארנון: אעברה נא ואראה – אין נא אלא לשון בקשה: הארץ הטובה אשר בעבר הירדן – וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד: ההר הטוב – זו ירושלים: והלבנון – זה בית המקדש, וכן הוא אומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך, ואומר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול, וי\"א: לבנון – מינה עליהם את מלכיהם:" + ], + [ + "ויתעבר ה' בי – כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם – שאתה גרמתם. וכן הוא אומר (תהלים קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי – ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב\"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי – אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט – לפום גמלא שיחנא. ד\"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים – ק\"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין – עאכ\"ו: רב לך – אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד\"א: רב לך – אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' (דניאל יב) לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו – אכנס כהדיוט! א\"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה – אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה: עלה ראש הפסגה – מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר (דברים ל״ד:א׳) ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר: " + ], + [ + "ויאמר ה' אליו זאת הארץ. ר' עקיבא אומר: מגיד הכתוב, שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל, כשלחן ערוך, שנא' ויראהו ה' את הארץ. ר' אליעזר אומר: נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה לג) מלך ביופיו תחזינה עיניך; ונמצאת אתה אומר ב' ראיות הם: אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער. באברהם הוא אומר (בראשית יג) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם – זו היא ראייה של נחת. במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה – זו היא ראייה של צער. נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם: אחת קריבה שהיא לשום שמים ואחת קריבה שאינה לשום שמים. (דברים ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר – זו קריבה לשום שמים. (דברים א׳:כ״ב) ותקרבון אלי כלכם – זו קריבה שאינה לשום שמים: (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו – צוהו על דברי תלמוד. ר' יהודה אומר: צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם – מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שהנחיל לישראל את הארץ: אשר תראה – מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו:", + "ונשב בגיא מול בית פעור – אמר להם ראו איזו עבירה עברתם, ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר: מג' מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל. כיוצא בו אתה אומר שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל. מהו אומר? שמות טו ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה. ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה – (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכאן הוא אומר ונשב בגיא מול בית פעור – ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים:", + "וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה – מגיד שנתאוה משה למיתתו של אהרן, שנא' כאשר נאסף אהרן אחיך." + ], + [ + "על אשר מריתם פי במדבר מריבה במדבר סין – ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בהיכרת מתו, שנא' (דברים לב) על אשר לא קדשתם, הא אם קדשתם אותי – עדין לא הגיע זמנכם ליפטר:", + "שני פרנסים עמדו: אחד אמר אל יכתב סורחני, ואחד אומר יכתב סורחני. דוד אמר אל יכתב סורחני, שנא' (תהלים לב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. משה אמר יכתב סורחני: על אשר מריתם פי במדבר סין במריבת העדה להקדישני. משל למה הדבר דומה? לב' נשים שהיו לוקות בבית דין. אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית. זו שגנבה פגי שביעית אומרת: בבקשה מכם הודיעו סורחני, שלא יהו העומדים סבורים לאמר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה! תלו לה הפגים בצוארה, והיו מכריזין לפניה על הפגים זו לוקה: ר' אליעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב\"ה, שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סרחונם; וכל כך למה? לפי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בהם בסתר, לפיכך מתו. וכך בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן, ובכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונם, להודיע שלא היה בהם אלא זו בלבד. והרי דברים ק\"ו: ומה אם כך חס המקום בשעת הכעס, ק\"ו בשעת רצון, שנאמר (ישעיה מט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך:" + ], + [ + "וידבר משה אל ה' לאמר – להודיע שבחן של צדיקים, שכשהם נפטרים מניחים עצמן ועוסקין בצורך צבור: לאמר – אין ת\"ל לאמר! מה ת\"ל לאמר? אלא אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו, עד שהשיבו הקב\"ה ואמר לו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו וסמכת את ידך עליו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בד' מקומות בקש משה לפני הקב\"ה והשיבו את שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, שאין ת\"ל לאמר, מה ת\"ל לאמר? אלא אמר לפניו הודיעני נא אם אתה גואלם ואם לאו, עד שהשיב המקום על שאלותיו, שנאמר ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה, שאין ת\"ל לאמר, ומה ת\"ל לאמר? אלא אמר לפניו הודיעני נא אם אתה רופא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב\"ה על שאלתו, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם ז' ימים. כיוצא בו אתה אומר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, אין ת\"ל לאמר, אלא אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום ויאמר ה' אליו רב לך. אף כאן אין ת\"ל לאמר, אלא אמר לו: הודיעני נא אם ממנה אתה עליהם פרנסים ואם לאו! עד שהשיבו המקום: קח לך את יהושע בן נון:" + ], + [ + "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – מגיד הכתוב שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: סימן זה יהיה בידך, שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו, שנאמר (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי. מת – נתונה באוצר, שנאמר שמואל א כה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. שומע אני בין צדיקים בין רשעים? ת\"ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע: איש על העדה – זה יהושע, שנא' (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש, ולמה פירש הכתוב? שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין אחיו:", + "אשר יצא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם – לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחים חיילות, והם באים לבסוף; אלא כשם שעשה משה, שנאמר ויאמר ה' אליו אל תירא אותו, וכשם שעשה יהושע, שנאמר וירץ יהושע ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, וכשם שעשה פנחס, שנאמר (במדבר לא) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא. אשר יצא לפניהם – בראש. ואשר יבוא לפניהם – בראש, שנאמר דברי הימים א יא ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. אשר יצא לפניהם – בגדוד. ואשר יבוא לפניהם – בגדוד. אשר יצא לפניהם – בכרך ואשר יבא לפניהם – בכרך. אשר יוציאם – בזכיות. ואשר יביאם – בזכיותיו. אשר יוציאם – במנין. ואשר יביאם – במנין, שנאמר (במדבר לא) ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש וגו'. ולמה הוצרכו כפרה? לפי שזנו עיניהם מן הערוה: ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה – ועליו מפורש בקבלה שיר השירים א הגידה לי שאהבה נפשי, כענין שנא' (ירמיה מג) ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו, שלמה אהיה כעוטיה על עדרי – אברהם יצחק ויעקב. צא וראה מה הקב\"ה השיבו: אם לא תדעי לך היפה בנשים – מעולה שבנביאים. צאי לך בעקבי הצאן – בעקבים אני עושה עמהם. ורעי את גדיותיך – מנין אתה אומר, שהראהו המקום למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחיו המתים? שנא' צאי לך בעקבי הצאן." + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון – את שבלבך. קח לך מה שבדוק לך, ועליך מפורש (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה. איש אשר רוח בו – שיכול להלוך כנגד רוחות של כל אחד ואחד: וסמכת את ידך עליו – א\"ל תן תורגמן ליהושע, להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך. כשתפטר מן העולם, לא יהי ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה, ועכשיו הוא מורה. מיד מעמידו מן הארץ, והושיבו אצלו על הספסל. רבי נתן אומר: כיון שהיה יהושע נכנס לארץ היה משתיק את התורגמן, עד שנכנס ויצא וישב במקומו:", + "ונתת מהודך עליו – ולא כל הדרך. נמצינו למדים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:" + ], + [ + "ולפני אלעזר הכהן יעמוד – שהיה יהושע צריך לאלעזר, ואלעזר ליהושע: ושאל לו – שומע אני בינו לבין עצמו? ת\"ל במשפט האורים. שומע אני בקול גדול? ת\"ל ושאל לו. הא כיצד? עומד ומדבר בשפתותיו, וכהן גדול משיבו על שאלותיו:", + "יעש משה כאשר צוה ה' אותו – הלך ועשה בשמחה, ולא הורע בעיניו בין בנו לבין בן אחיו: ויקח את (יהושע -) לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:", + "ויסמוך את ידיו עליו – ככלי מלא וגדוש, וכן הוא אומר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. כיוצא בו אתה אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה, והלא דברים ק\"ו: ומה יהושע שנא' לו (דברים לד) ומלא אותו רוח חכמה, נאמר בו לא ימוש – שאר בני אדם על אחת כמה וכמה! ויצוהו כאשר צוה ה' את משה. מה צוה הקב\"ה את משה בשמחה – כך צוה משה ליהושע בשמחה. שומע אני שחסר משה? ת\"ל בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שנא' לא כהתה עינו – בין טמא לטהור, בין איסור להיתר. ולא נס ליחה – בעולמו בתורה:" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי – למה נאמר? לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם; משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, והיתה מפקדתו על בניה. אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני. אמר לה: עד שאת מפקדתני על בני – פקדי בני עלי, שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון. כך אמר לו הקב\"ה: עד שאתה מפקדני על בני – פקוד בני עלי, שלא ינהגו בי מנהג בזיון, ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר! מהו אומר (דברים לא) כי אביאם אל האדמה, עד שאתה מפקדני על בני – פקוד בני עלי! לכך נאמר צו את בני ישראל: צו – צווי מיד בשעת מעשה, ולדורות, כדאיתא בריש וידבר:", + "קרבני – זה הדם: לחמי – אלו אמורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אמורים, או קרבני לחמי זה הדם? תלמוד לומר (ויקרא ג) והקטיר הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: קרבני זה הדם לחמי זו אמורים: לאישי – אלו קומצים ולבונה: ריח ניחוחי – אלו בזיכי לחם הפנים: תשמרו – שלא יביא אליו אלא מתרומת הלשכה. תשמרו – שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם. תשמרו – נאמרה כאן שמירה ונאמר להלן שמות יב שמירה. מה שמירה האמורה להלן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו – אף שמירה האמורה כאן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו: תשמרו להקריב לי במועדו – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו, שומע אני בין בחול בין בשבת; ומה אני מקיים שמות לא מחלליה מות יומת? בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח; או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים ושחטו אותו – בשאר כל הימים חוץ מן השבת? או אף בשבת? ת\"ל (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו – במועדו ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. נאם לו ר' יונתן: כמשמע זה עדין לא שמענו! נאם לו ר' יאשיה: לפי שהוא אומר צו את בני ישראל, למה נאמר? אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת – אין צריך, שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה, ומה ת\"ל במועדו? מופנה להקיש, לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן במועדו ונא' להלן במועדו, מה מועדו האמור להלן דוחה את השבת – אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת:", + "ואמרת להם. הרי זו אזהרה לב\"ד: זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום – כנגד יום. שמעון בן עזאי אומר: שנים ליום כנגד יום. אתה אומר שנים ליום כנגד יום, או כשומעו – שנים ליום? ת\"ל ואת הכבש אחד תעשה בבקר, ומה תלמוד לומר שנים ליום – כנגד יום. מכאן אמרו של שחר היה נשחט על קרן צפונית מזרחית ונתון על טבעת שנייה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית דרומית ונתון על טבעת שנייה, שאמרה תורה שנים ליום – כנגד יום:", + "את הכבש האחד. למה נאמר? לפי שהוא אומר ואמרת להם זה האשה, שמות כט וזה אשר תעשה על המזבח, שומע אני יקריב ד'? ת\"ל את הכבש האחד – שלא להוסיף ושלא לגרוע:", + "ועשירית האיפה – אחד מעשרה באיפה: סולת – מן החטים. אתה אומר סולת מן החטים, או אינו אלא מן השעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון? ת\"ל שמות כט סולת חטים תעשה אותו. הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם שאינה אלא מן החטים – אף פורטני כל סלתות שבתורה, שלא יהו אלא מן החטים: בלולה בשמן – להוציא את השלוק. אין לי אלא למנחות, למנורה מנין? ת\"ל (ויקרא כד) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך – להוציא את השלוק:" + ], + [ + "עולת תמיד העשויה בהר סיני. מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה נסכים אף עולת התמיד יטעון נסכים. רבי יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח. לריח ניחח הקשתיה ולא הקשתיה לנסכים:", + "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד – א' אתה מנסך, ואי אתה מנסך מזוג: בקדש הסך נסך שכר לה' – שכר שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו. ר' נתן אומר: הסך נסך שכר למה נאמר? להביא נסוך המים:", + "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים? ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב\"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר – לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר – יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע\"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם – אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע\"פ שאין כתוב בתורה – מפורש בכתובים, שנאמר (תהלים צ) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת\"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם: כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח\"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב – נסכים קרבים עמו: אשה – אע\"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים: אשה ריח ניחח לה' – נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו\"ד וה\"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב\"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור – כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר (תהלים נ) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' (תהלים נ) האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר (ויקרא כב) וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו:" + ], + [ + "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר, והיתה בו שבת בכלל, שנאמר את הכבש האחד, והרי הכתוב מוציאה מכללה, להחמיר ולדון בקבועה. וביום השבת שני כבשים – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שתהיה עבודת מקדש דוחה את השבת. אתה אומר שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה? ת\"ל וביום השבת שני כבשים, הא מה ת\"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו? שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת. או אחת של יחיד ואחת של צבור? אמרת: במה ענין מדבר? בשל צבור:", + "עולת שבת בשבתו – ולא עולת שבת בערב שבת. עולת שבת בשבתו – ולא עולת שבת זו בעולת שבת אחרת. הרי שלא הקריב לשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה? ת\"ל עולת שבת בשבתו. מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו: על עולת התמיד ונסכו – מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתים:" + ], + [ + "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני אף ראשי חדשים בכלל היו? – שנאמר ואת הכבש האחד, הרי הכתוב מוציאו מכללם להחמיר עליהם, ולדון במוספים. וילמדו משבת! והדין נותן: או מה שבת שני כבשים, אף בראשי חדשים שני כבשים? – ת\"ל ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', במנין אחד הכתוב מדבר: ונסכיהם חצי ההין יהיה – ר' אלעזר ברבי צדוק אומר: הין היה במקדש, וכמין שנתות היו בו: עד כאן לפר, ועד כאן לאיל, ועד כאן לכבש. ר' ישמעאל אומר: לא היה שם הין, אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היה, שבו היה חולק מנחת כהן גדול: לוג ומחצה בערב ולוג ומחצה בבוקר:", + "זאת עולת חודש בחדשו – ולא עולת חודש זה בחודש אחר. הרי שלא הקריב בחודש זה, שומעני יקריב בחודש אחר? תלמוד לומר זאת עולת חודש בחדשו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו: לחדשי השנה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', שומעני מיעוט חדשים שנים – ת\"ל לחדשי השנה:", + "ושעיר עזים אחד לחטאת לה' – לכפר על קבר התהום: על עולת התמיד יעשה ונסכו – מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים:" + ], + [ + "ובחודש הראשון בארבעה עשה יום – קבעו הכתוב חובה. שבעת ימים מצות יאכל – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ״ג:ו׳) שבעת ימים מצות תאכלו, שומעני כל מצה במשמע? ת\"ל (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ; לא אמרתי אלא הבא לידי מצה וחמץ – אלו חמשת המינים, ואלו הם: החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון. יצא אורז ודוחן והשומשמים והפרגוס שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:" + ], + [ + "וביום הראשון מקרא קודש – ארעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה: כל מלאכת עבודה לא תעשו – מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפשות? נאמר כאן מקרא קודש, ונאמר להלן שמות יב מקרא קודש. האמור להלן – להתיר בו אוכל נפש; אף מקרא קודש האמור כאן – להתיר בו אוכל נפש: והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שיקריב כולם? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה, אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים ואיל אחד:", + "כאלה תעשו ליום שבעת ימים – למה נאמר? שהיה בדין: הואיל וחג טעון חגיגה, והפסח טעון חגיגה, מה החג פוחת והולך – אף פסח פוחת והולך! ת\"ל כאלה תעשו ליום, שלא להוסיף ושלא לגרוע: על עולת התמיד יעשה ונסכו. מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתים:" + ], + [ + "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כג) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, יכול מנה חמשים והקריב מנחה בחמשים ואחד? ת\"ל וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', ועדין אני אומר: עשה יום טוב בחמשים ואחד והקריב מנחה בחמשים! ת\"ל בשבועותיכם מקרא קודש. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: מנה חמשים, והקריב מנחה בחמשים: מנחה חדשה לה' – שתהא חדשה לכל המנחות, שלא תקדמנה מנחה אחרת. מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, ואם הביא פסול. קודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר. מה הפרש בין עומר לשתי הלחם? הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו לא יעלו. הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט, לפיכך אם קרבו יעלו. ר' טרפון אומר: הואיל ועומר מתיר וב' הלחם מתירות, אם למדתי למנחות הבאות קודם לעומר שהם פסולות, אף מנחות הבאות קודם לשתי הלחם יהיו פסולות! אמר לו רבי יהודה בן נחמן לא: אם אמרת במנחות הבאות קודם לעומר, שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט; תאמר בשתי הלחם, שהם פסולות שאע\"פ שלא הוכשרו לגבוה הוכשרו להדיוט!? נסתכל בו ר' עקיבא וצהבו פניו. אמר לו: יהודה בן נחמן צהבו פניך שהשבת את הזקן? תמיה אני עליך אם תאריך ימים בעולם! אמר ר' אלעזר בר' יהודה בפסח היה מדבר, וכשבאתי לעצרת אמרתי היכן יהודה בן נחמן? אמרו לי הלך לו:" + ], + [ + "והקרבתם עולה לריח ניחח לה' – מה אלו אתה מקריב – חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים, וכי שוים הן? אין עליך לומר כלשון אחרון, כי אם כלשון ראשון: אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים: פרים בני בקר שנים ואיל אחד – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כולן? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים עשר אילים שנים:", + "מלבד עולת התמיד ומנחתו תמימים יהיה לכם ונסכיהם – מקיש נסכים לבהמה: מה בהמה נפסלת במומים בחסר ויתר, אף נסכים נפסלים במומים וחסר ויתר:" + ], + [ + "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם – קבעו הכתוב חובה: הקרבתם אשה עולה לריח ניחח – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים – שומע אני לא יקריב עד שימצא את כולם? תלמוד לומר ז' ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים. מנין לנסוך המים בחג? ר' עקיבא אומר: נאמר הביאו עומר בפסח – שתתברך לכם את התבואה, והביאו ביכורים בעצרת – כדי שיתברכו לכם פירות האילן; אף לנסוך המים בחג – כדי שיתברכו לכם גשמי שנה! ר' יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ונסכיהם, ונאמר בששי ונסכיה, ונאמר בשביעי כמשפטם; מ\"ם יו\"ד מ\"ם הרי מים, נמצינו למדים לנסוך המים מן התורה. ר' נתן אומר: (במדבר כח ו) בקודש הסך נסך שכר לה' – למה נאמר? להביא את המים:" + ], + [ + "ביום השמיני עצרת תהיה לכם – עצרו הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פגי לירושלם, שומע אני יאכלם בירושלם וילן בבית פאגי? ת\"ל ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת. אין עצירה אלא כניסה, שנאמר (ירמיה לו) ואני עצור לא אוכל לבוא בית ה', (ירמיהו ל״ג:א׳) ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור. אין לי אלא י\"ט האחרון שאסור מלצאת; י\"ט הראשון מנא לן? ודין הוא: הואיל וזה קרוי מקרא קודש וזה קרוי מקרא קודש, מה זה עצור מלצאת אף זה עצור מלצאת!", + "והקרבתם עולה – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים – שומע אני שלא יקריב עד שימצא את כולם? ת\"ל שבעת ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהן. או אפילו כולם מצוים? ת\"ל פר אחד ואיל אחד:" + ], + [ + "אלה תעשו לה' במועדיכם – אלו נדרים ונדבות שנודר ברגל, שיביאם ברגל. אתה אומר אלו נדרים ונדבות... שנדורו קודם הרגל? הא מה ת\"ל אלה תעשה לה' במועדיכם אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל, שמביאם ברגל: לבד מנדריכם. אלו קיני זבים וזבות, שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל: ויאמר משה אל בני ישראל – להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, שאם קורא אני לבד מנדריכם – איני יודע במה ענין מדבר, תלמוד לומר לבד מנדריכם דברי רבי ישמעאל:" + ], + [ + "וידבר משה אל ראשי המטות – למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר י׳:ד׳) ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים, לא שמענו להיכן? הריני דן: נאמר כאן תקיעה בעדה, ונאמרה תקיעה בנשיאים; מה תקיעה האמורה בעדה פתח אהל מועד, אף תקיעה האמורה בנשיאים פתח אהל מועד. או כל הקודם במקרא קודם במעשה? ת\"ל אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחד מהם שהנשיאים קודמים לעדה, אף פורטני בכל הדברות שיהיו הנשיאים קודמים לעדה. ומה ת\"ל אל ראשי המטות? מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים:", + "זה הדבר – מגיד שכשם שנתנבא משה בכה אמר – כך נתנבא נביאים בכה אמר, ומוסיף עליהם זה הדבר: ד\"א זה הדבר אשר צוה ה' – הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאינו מפר מתיר, מי שהוא מפר אינו דין שיהא מתיר? והרי דברים ק\"ו: ואם מי שאין מתיר מפר, מי שהוא מתיר אינו דין שיפר? ת\"ל זה הדבר אשר צוה ה': הבעל מיפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין הבעל מתיר:", + "איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ואת בן י\"ג ויום אחד? הרי אתה דן: נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר. מה נדר האמור להלן – נדר ונדבה עמו, אף נדר האמור כאן – נדר ונדבה עמו. מכאן אמרו: בן י\"ג ויום אחד דבריו קיימים: כי ידור נדר לה' – את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או אינו עד שיזכיר לשם? ת\"ל לאסור אסר על נפשו, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או כשם שהנדרים שוים – כך אף בשבועה? ת\"ל לאסור אסר מכל מקום. מה הפרש בין נדרים לשבועה? בנדרים – כנודר בחיי המלך; בשבועה – כנשבע במלך עצמו. אעפ\"י שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: מלכים ב ב חי ה' וחי נפשך אם אעזבך: לאסור אסר על נפשו – על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים. שהיה בדין: ומה אם במקום שאין מפר נדרי עצמו, משנודר – הרי הוא מיפר נדרי עצמו – עד שלא ידור; מקום שמפר נדרי אשתו – משנדרה – אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור? ת\"ל לאסור אסר על נפשו: על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים.", + "ד\"א לאסור אסר על נפשו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ככל היוצא מפיו יעשה, אין לי אלא שהוציא בפיו; קיבל עליו בנדר ובשבועה מנין? ת\"ל לאסור אסר על נפשו. יכול אפילו נשבע לאכול נבלות וטרפות ושקצים ורמשים, קורא אני עליו ככל היוצא מפיו יעשה? ת\"ל לאסור אסר, לאסור את המותר ולא להתיר את האסור: לא יחל דברו. לא יעשה דברו חולין. הרי שהיה חכם – לא יפר לעצמו. והדין נותן: אם מיפר לאחרים, לא יפר לעצמו? ת\"ל לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין. לא יחל דברו – מגיד שעובר על בל יחל. ועל בל תאחר מנין? ת\"ל (דברים כג) כי ידר נדר לה' וגו', מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל. לא יחל דברו – ר' אליעזר אומר לעשות הבטאה כשבועה. רבי עקיבא אומר: ככל היוצא מפיו יעשה: ואשה – מקיש אשה לאיש: מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר – אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל. ואשה – שומע אני משתבגור? ת\"ל בנעוריה בית אביה. אי בנעוריה, שומע אני אפילו קטנה? ת\"ל אשה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנה, ולכלל בגרות לא באת. מכאן אמרו חכמים: בת י\"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים. את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר לה להינדר – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר; או שתדור לשם? ת\"ל ואסרה אסר, מ\"מ. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר: ואסרה אסר – אין אסר אלא שבועה, וכן הוא אומר ואסרה אסר על נפשה בשבועה: בית אביה – ברשות אביה. אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו? תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, שכל נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין. אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין? ת\"ל בנעוריה בית אביה, שכלו נעוריה בבית אביה. יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה:", + "ושמע אביה – להוציא את החרש. ושמע אביה – אין לי אלא ששמע אביה. השמיעוהו אחרים מנין? ת\"ל וקמו כל נדריה: והחריש – שהוא מתכוון לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי – הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה, שיהיה מתכוון לה: וקמו כל נדריה וכל אסר – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? עד שלא יפר. או אף משיפר, ומה אני מקיים וקמו כל נדריה עד שלא קיים? או אף משקיים? תלמוד לומר יקום; מגיד הכתוב שכל נדר, אם קיים שעה אחת – אין רשאי להפר:", + "ואם הניא אביה אותה – איני יודע הנאה זו מה היא? כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – בבעל הוי אומר הנאה – זו הפרה, לימד בבעל שהנאה היא הפרה, ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה כיום נדר להקם. מנין? הרי אתה דן: הואיל ורשאי להקם ורשאי להפר, אם למדתי לענין הפרה שעשה הנאה כהפרה, חרישה ושמיעה כיום נדר – אף להקם נעשה הנאה כהפרה, וחרישה ושמיעה כיום נדר! לא: אם אמרת בהפר, שחלק מכללו, לפיכך עשה בה חרישה ושמיעה כיום נדר; תאמר בהקם, שלא חלק מכללו, לפיכך לא נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר?! לא זכיתי – אדוננו מן הבעל: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר, מה הבעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר. ועוד, ק\"ו הוא: ומה הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – האב שהרשות מתרוקנת לו, אינו דין שנעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר? לא: אם אמרת בבעל, שמפר בבגר, לפיכך עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר! לא זכיתי מן הדין – ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה. על כרחך אתה מקיש את האב כבעל: מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה ובטלה בלבה, והלכה ועשתה מזידה; מנין שצריכה סליחה? ת\"ל וה' יסלח לה. והרי דרבים? ק\"ו ומה אם נדרים המופרים צריכים סליחה – ק\"ו לנדרים שאינו מופרים. והרי דברים ק\"ו: למה הדבר דומה? למתכוון לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה. ומה אם מתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה צריך סליחה, ק\"ו למתכוון לאכול ואכל: כי הניא אביה אותה – ואם הפר האב – מופר ואם לאו – אין מופר. אמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה אבא שומע היה מיפר, שומע אני יהיה מופר? ת\"ל כי הניא אביה אותה. אם הפר האב – מופר, ואם לאו – אין מופר. אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שתהא בתו נודרת מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והיפר לה; שומע אני יהיה מופר? ת\"ל ואם הניא אביה: אם היפר אביה – מופר, ואם לאו – אינו מופר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו:", + "ואם היה תהיה לאיש ונדריה עליה – זו ארוסה. אתה אומר זו ארוסה, או אינו מדבר אלא בנשואה? כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה – הרי נשואה אמורה; הא מה ת\"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה? זו ארוסה, דברי ר' יאשיה. ר' יוחנן אומר: אחת זו ואחת זו, לא בא הכתוב לחלק אלא רשותו; שכל זמן שהיא בבית אביה – אביה ובעלה מפירים נדריה. ניסת – אין האב מיפר את נדריה: ונדריה עליה – נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. אתה אומר נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה, או אינו אלא נדרים שנדרה ברשותו? אמרת ק\"ו הוא: אם נדר שנדרה שלא ברשותו הרי הוא מיפר, ק\"ו לנדר שנדרה ברשותו. ד\"א ונדריה עליה – נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו. או אינו אלא נדרים שהוקמו ושהופרו? הרי אתה דן: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר; מה האב אין מפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – כך הבעל. ועוד ק\"ו: ומה האב, שהרשות מתרוקנת לו, אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, אינו דין שלא יפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו?! לא: אם אמרת באב, שאין מפר בבגר, לפיכך אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – תאמר בבעל, שמיפר בבגר, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי מן הדין – ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו, על כרחך אתה מקיש את הבעל לאב: מה האב אינו מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – אף האב אין מיפר אלא שלא הוקמו ושלא הופרו: או מבטא שפתיה – אין ביטוי אלא שבועה, כענין שנאמר (ויקרא ה) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים:", + "ושמע אישה – להוציא את החרש. ושמע אישה – אין לי אלא ששמע הוא, השמיעוהו אחרים מנין? – ת\"ל וקמו כל נדריה. והחריש לה – עד שיהיה מתכוון לה. שאם נדרה אשתו, ואמר סבור הייתי שהיא ביתו- הרי זו יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה – עד שיהא מתכוון לה: וקמו כל נדריה – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? – עד שלא יפר, או אף משיפר – ומה אני מקיים והפר את נדריה? עד שלא קיים, או אף משקיים? ת\"ל יקומו. מגיד הכתוב שכל נדר שקיים שעה אחת – אין יכול להפר:", + "ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – לימד בבעל, שהנאה היא הפרה; ולימד בבעל, שעשה חרישה ושמיעה ביום נדר:", + "והפר את נדרה – נדריה שעליה מיפר, ולא נדרים שאין עליה; שר' אליעזר אומר: יפר. והדין נותן: ומה אם במקום שאין מיפר נדרי עצמו, משנדר – הרי זה מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור; מקום שמיפר נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?! אמר לו: לא אמרה תורה אלא והפר את נדרה אשר עליה, נדרים שעליה מיפר – ולא נדרים שאין עליה. ד\"א אישה יקימנו ואישה יפרנו – את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה וביטלה: [וביטל לה וכו' כדלעיל]." + ], + [ + "ונדר אלמנה וגרושה – מן הנישואין. אתה אומר מן הנישואין, או אינו אלא מן האירוסין? הרי אתה דן: הואיל ובעולה אין אביה מיפר נדריה, ואלמנה אין אביה מיפר נדריה; מה בעולה שיצאת מרשות אביה – אף אלמנה וגרושה שיצאת מרשות אביה. או אפילו נתארמלה או נתגרשה וניסת, לזה קורא אני עליה, ונדר אלמנה וגרושה – באלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? ת\"ל ואם בית אישה נדרה, מכל מקום: ואם בית אישה נדרה – זו נשואה, או אינו אלא ארוסה? כשהוא אומר ואם היו תהיה לאיש – הא ארוסה אמורה. ומה ת\"ל ואם בית אישה נדרה? זו נשואה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: זו יתומה בחיי האב:", + "ושמע אישה – להוציא את החרש. ושמע אישה – אין לי אלא ששמע הוא; השמיעוהו אחרים מנין? ת\"ל וקמו כל נדריה: והחריש לה – זו חרישה לקיים. אתה אומר זו חרישה לקיים, או אינו אלא חרישה למיקט? כשהוא אומר אם החרש יחריש לה אישה הרי חרישה למיקט אמורה; ומה ת\"ל והחריש לה? זו חרישה לקיים: וקמו כל נדריה – שאם נדרה וקיים, וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה – עד שלא יפר, או אף משיפר? ומה אני מקיים והפר את נדריה – עד שלא קיים, או אינו אלא אף משקיים? ת\"ל יקום, מגיד הכתוב שנתנה רשות להפר כל היום.", + "כל מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה לא יקום – להוציא את אפוטרופוס. אישה הפרם וה' יסלח לה – אם הבעל מיפר מופר, ואם לאו אינו מופר. אמרה: יודעת אני שכל נדרים שהיה בעלי שומע היה מפר, שומע אני יהיה מופר? ת\"ל אישה הפרם: אם יפר הבעל מופר, ואם לאו אינו מופר. אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שהיא נודרת אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והפר לה; שומע אני יהיה מופר? ת\"ל אישה הפרם: אם הפר הבעל מופר, ואם לאו אינו מופר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו:" + ], + [ + "כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר והפר את נדרה אשר עליה, שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהן ענוי נפש? ת\"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו: לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש. נדרים שהם בינו לבינה מנין? ת\"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו. שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש? ת\"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, ומה זה, נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים, הוא מיפר – כך כל נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים – הוא מיפר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו נדר שאינו מתחלל על ידי אחרים אלא בו – הרי הוא מפר! כאיזה צד? אמר קונם פירות העולם עלי – הרי זה יפר. קונם פירות מדינה זו עלי – יביא לה מן מדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי – אין יכול להפר. אלא מה זה נדר שאין מתחלל ע\"י אחרים אלא בו, הוא מפר. אין לי אלא בעל, שאינו מפר אלא נדר שיש בינו לבינה ונדר שיש בהם עינוי נפש. האב מנין? הרי אתה דן: הואיל והאב מפר והבעל מפר; מה הבעל, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. או חלוף: הואיל והאב מפר והבעל מפר, מה האב מפר כל נדר אף הבעל מפר כל נדר? הא מה אני מקיים כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – בימי הבגר, אבל בימי הנעורים יפר כל נדריה? ת\"ל בנעוריה בית אביה. נעורים בבית אביה אמרתי, ולא נעורים בבית הבעל. דנתי וחלפתי בטל וזכיתי לדין כבתחילה: הואיל והבעל מפר והאב מפר. מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה, ונדרים שיש בהם ענוי נפש – אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. ועוד ק\"ו: מה הבעל, שמפר בבגר, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב, שאין מפר בבגר, אינו דין?! לא: אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו, לפיכך אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש; תאמר באב שהרשות מתרוקנת לו, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי לדין, ת\"ל אלה החקים, על כרחך אתה מקיש את האב לבעל: מה הבעל אין מפר אלא נדר שיש בהם ענוי נפש אף האב יכול: אישה יקימנו ואישה יפרנו – נדרה מן התאנים ומן הענבים, קיים בתאנים – כולו קיים. היפר לתאנים – אין מופר עד שיפר לענבים, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר קיים לתאנים ולא קיים לענבים, שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו. נדרה מן התאנים ומן הענבים, ונשאל לחכם והתיר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מותר. אסר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – אסור. הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מופר. קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו קיים. אימתי? בזמן שהוא נדר אחד, אבל אם אמר שאני טועם, ועוד ענבים שאני טועם, ונשאל לחכם והתיר לו לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים, קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – הקיום בקיומו וההפר בהפירו:" + ], + [ + "ואם החריש יחריש לה אישה מיום אל יום – זה חרישה למקט. אתה אומר חרישה למקט, או אינו אלא חרישה לקיום? כשהוא אומר והחריש לה – הרי חרישה לקיום אמור. ומה ת\"ל ואם החריש יחריש לה? זה חרישה למקט: מיום אל יום – שומע אני מעת לעת? תלמוד לומר אשר עליה הקים אותם כי החריש לה ביום שומעו. ר' שמעון בן יוחי אומר: מעת לעת! הרי אמרה תורה מיום אל יום!", + "ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו – אחרי קיום הנדר. אתה אומר אחרי קיום הנדר, או אחרי שמעו כמשמעו? כשהוא אומר כי החריש לה ביום שמעו הרי שמעו אמור, ומה ת\"ל ואם הפר יפר אותם אישה אחרי שמעו? – אחר קיום הנדר: ונשא עונה – מגיד הכתוב שהוא מוכנס תחתיה לעון. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מדת פורענות מועטת, הגורם תקלה לחבירו הרי הוא מוכנס תחתיה – ק\"ו למדת הטובה שהיא מרובה:", + "אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו – על כורחך אתה מקיש את האב לבעל ואת הבעל לאב בכל מדות שאמרנו: בנעוריה בית אביה – נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. ר' ישמעאל אומר: בנעוריה בבית אביה – בנערה המאורסה הכתוב מדבר, שיהיו אביה ובעלה מפירים נדריה." + ], + [ + "וידבר ה׳ אל משה נקום נקמת – להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם: מאת המדינים – והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר (במדבר כב) וילכו זקני מואב וזקני מדין! – מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה – ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צווחים זה עם זה. בא זאב לטול טלה מן העדר, והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. אמר חבירו: אם איני הולך ומסייעו עכשיו – הורגו, ותוכף עלי והורגני! – עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב. כך מואב ומדין, מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר (בראשית לו) אשר הכה את מדין; וכשבאו להלחם עם ישראל – עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל. מאת המדיינים – שהיו מדיינים עם ישראל. מאת המדיינים שהיו מתיעצים על ישראל:", + "אחר תאסף אל עמיך – מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע\"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר וידבר משה אל העם לאמר החלצו; אין החלצו אלא איזדרזו שנאמר (דברים ג) חלוצים תעברו: ויהיו על מדין – אמר להם לא נקמת ב\"ו אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א) אל קנא ונוקם ה':", + "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא – כ\"ד אלף, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אלף למטה אלף למטה – י\"ב אלף. מה ת\"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא? להביא את שבטו של לוי: וימסרו מאלפי בני ישראל – מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר. רבי נתן אומר: אחרים מסרום: איש פלוני כשר – יצא, איש פלוני צדיק – יצא למלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל, שעד שלא שמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמה מדין מה כתיב בהן? (שמות יז) עוד מעט וסקלוני. מששמעו שמיתתו של משה מעכבת מלחמת מדין – התחילו מתחבאים, אעפ\"כ נמסרו על כרחם, שנאמר וימסרו מאלפי ישראל:", + "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פנחס – מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם. מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר? לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו, שנאמר (בראשית לז) והמדנים מכרו אותו למצרים: וכלי הקודש – זה ארון, שנאמר (במדבר ד) ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ולא ימותו: וחצוצרות התרועה בידו – אין ידו אלא רשותו, שנאמר (במדבר כא) ויקח ארצו מידו, ואומר (בראשית כד) וכל טוב אדוניו בידו:", + "ויצבאו על מדין – הקיפוה מד' רוחותיה. ר' נתן אומר: נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו: ואת מלכי מדין – למה נאמר? והלא כבר נאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע, ומה ת\"ל ואת חמשת מלכי מדין? מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת – כך שוו כולם בפורענות: ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב – נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו. ר' נתן אומר: בב\"ד הרגוהו, שנאמר (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב: ואת כל עריהם במושבותם – זו ע\"ז שלהם: ואת כל טירותם – מקום שהיו בטיריון. ד\"א בטירותם – מקום שהיו נוטרים שלהם: ויביאו אל משה – מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים, ולא נחשדו על הגזל. לא כענין שנאמר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם, אבל כאן – ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה: ויצאו משה ואלעזר הכהן – אבא חנין אומר משום רבי אלעזר: לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הבזה. ויקצוף משה על פקודי החיל – מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים. ויאמר להם משה החייתם כל נקבה – אמר לו פינחס: רבינו, כשם שהפקדתנו כך עשינו: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם – מה היה דבר בלעם? אמר להם: אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם! שמא מרובים אתם מן המצרים, שנאמר (שמות יד) ויקח שש מאות רכב בחור? אלא בואו, ואני נותן לכם עצה מה תעשו: אלהיהם של אלו שונא זמה. העמידו לכם נשיכם ובנותיכם בזמה, והם שטופים בזמה, ואלהיהם שולט בהם! שזה כלל: שכל זמן שישראל עושים רצונו – הוא נלחם להם, שנאמר (שמות יד) ה' ילחם לכם, ובזמן שאין עושים רצונו – כביכול הוא נלחם בם שנאמר (ישעיה סג) ויהפך להם לאויב, ולא עוד, אלא שעושה את הרחמן אכזרי, שנאמר (איכה ב) היה ה' כאויב בלע ישראל:", + "עתה הרגו כל זכר בטף – זו בעולה והראויה ליבעל. או אעפ\"י שלא נבעלה או שאינה ראויה ליבעל? כשהוא אומר כל הטף בנשים – הרי שאינה ראויה ליבעל אמור, הא מה אני מקיים ועתה הרגו כל זכר בטף? זו בעולה והראויה ליבעל – אעפ\"י שלא נבעלה: הרוגו- למה נאמר? להפסיק את הענין, דברי ר' ישמעאל. ד\"א הרוגו – למה נאמר? שראויה ליבעל אמר ליהרג, בעולה אעכ\"ו! אם אמרת כן – ענשת מן הדין; לכך נאמר הרוגו, ללמדך שאין עונשים מן הדין. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם – מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורית עצמה, שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד – כשרה לכהונה:", + "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים – למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר יט) וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים, שומעני אף הקש והחריות בזאת התורה? – לא בא לכלל טומאה: אתם ושביכם – מה אתם בני ברית, אף שביכם בני ברית:", + "וכל בגד וכל כלי עור – למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יא) או עור או שק, אין לי אלא שק. מנין לעשות כל מעשה עזים כשק? אמרת ק\"ו: ומה המת חמור, עשה בו כל מעשה עזים כשק – שרץ הקל, אינו דין שנעשה בו כל מעשה עזים כשק? אמרת: דנין מן החמור להקל ולהחמיר עליו, אלא מה ת\"ל בגד במת? אלא שכבר ק\"ו הוא: מה שרץ הקל, עשה בו את הבגד כשק – המת חמור, דין הוא שנעשה בו את הבגד כשק! מה ת\"ל בגד במת? – מופנה, להקיש ולדון גזירה שוה: נאמר כאן בגד ונאמר להלן בגד, מה בגד האמור להלן עשה בו כל מעשה עזים כשק – אף בגד האמור כאן עשה בו מעשה עזים כשק; ומה כאן טווי וארוג – אף להלן טווי וארוג; להביא את פסיקיא ופונדא וחבק של חמור, שהם טווי וארוג. יצאו פתילות וחבלים, שאינו טווי וארוג.", + "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה – משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס – בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר (ויקרא י) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ) ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים? – מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס – בא לכלל טעות. וי\"א משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו: בחיי משה רבך לא היתה מדבר, עכשיו מה אתה מדבר? ר' יאשיה אמר: שהיה אומר דבר בשם אומרו, שנאמר (אסתר ב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:" + ], + [ + "אך את הזהב ואת הכסף. אתה אומר כלים, או אינו אומר אלא גלומים? – הרי אתה דן: הואיל ומתי ישראל מטמאים, והרוגי מדין מטמאין, מה מתי ישראל – כלים ולא גלומים, אף מתי מדין – כלים ולא גלומים. ר' יוסי הגלילי אומר: כלים. אתה אומר כלים, או אינו אלא גלומים? – תלמוד לומר \"אך\", חלק:", + "כל דבר אשר יבוא באש – כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות, מפני גיעולי גוים. וכל אשר לא יבוא באש – כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גוים. והרי דברים ק\"ו: ומה אם מי שאין טעון טבילה – טעון הזייה, מי שטעון הזייה – אינו דין שיטעון טבילה? והרי דברים ק\"ו: מי שאין טעון הזייה – דין הוא שיטעון טבילה:", + "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם – למה נאמר? – לפי שהוא אומר (במדבר י״ט:י״ט) \"בחלל חרב\", בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר \"וכבסו בגדיהם\" – הא למדנו לכלים ואדם וכלים: ואחר תבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבא אל המחנה – אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן \"עד הערב\" – אף כאן \"עד הערב\":" + ], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל, כי אתם עוברים את הירדן. למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר \"אז יבדיל משה\" דברים ד, אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן. מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט? - תלמוד לומר \"והקריתם לכם ערים\", אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ? - תלמוד לומר דברים יט \"כי יכרית ה' אלהיך אל הגוים האלה\", אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר: כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. מכאן היה ר' יונתן אומר: אין הירדן מארץ כנען! רבי שמעון בן יוחי אומר: במדבר לו \"אשר על ירדן יריחו\": מה יריחו מארץ כנען - אף הירדן מארץ כנען: והקריתם. אין הקריה אלא הזמנת. ערים. שומע אני אף כרכים? - תלמוד לומר \"ערי\". אי ערי, שומע אני אפילו ספרים? תלמוד לומר \"ערים\". הא כיצד? - מגיד שלא היה שם אלא שווקים ובית המחיה: ונס שמה הרוצח. שומע אני כל הרוצח במשמע? - ת\"ל \"רוצח מכה נפש בשגגה\". אי \"מכה נפש\", שומע אני אף מכה אביו ואמו במשמע? - ת\"ל \"רוצח הוא\". מכה נפש לא אמרתי, אלא \"רוצח מכה נפש\". יצא המכה אביו ואמו, שאינו גולה:" + ], + [ + "והיו לכם הערים למקלט מגואל – למה נאמר? לפי שהוא אומר ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם, שומע אני בינו לבין עצמו יהרגנו? ת\"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:", + "והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה – עם הראשונות. אתה אומר עם הראשונים, או אינו אלא חוץ מן הראשונות? כשהוא אומר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, אלו הם: (דברים ד) בצר במדבר בארץ המישור לראובני ואת ראמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי. וכנגדן ג' בארץ כנען, שנאמר (יהושע כ) ויקדישו את קדש בגליל בהר, ואת שכם בהר אפרים, ואת קרית הארבע היא חברון בארץ כנען. נמצינו למדים ששוו שני שבטים ומחצה שבעבר הירדן לתשעת השבטים ומחצה שבארץ כנען. לפי דרכינו למדנו שרוב שופכי דמים – בארץ גלעד: ערי מקלט תהיינה לכם – אין לי אלא שקולטות בארץ. בחו\"ל מנין? ת\"ל תהיינה. אין לי אלא לבני ישראל. לגרים מנין? ת\"ל ולגר ותושב בתוכם. או אינו אלא, כשם שהגר הוא גולה על ידי ישראל כך ישראל גולה על ידו של גר? אמרת אם שהרגו ישראל – פטור, ק\"ו שלא יגלה, אלא א\"כ הרג ישראל – הרוג. אם הרוג ישראל – נהרג: תהיינה שש הערים האלה למקלט – למה הוא אומר? לפי שהוא אומר ואת שלש הערים תתנו מעבר לירדן, שומע אני: הראשונה שמפרישים – תהיה קולטת? ת\"ל תהיינה שש הערים האלה למקלט. מגיד הכתוב שלא קלטה אחת מהם – עד שהופרשו כולם:", + "ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר או באבן יד או בכלי עץ, אין לי אלא שהרגו באלו שיהיה חייב. בברזל מנין? ת\"ל ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא. עד שלא יאמר יש לי בדין: אם כשהרגו באבן או בעץ חייב, ק\"ו בברזל! אלא א\"כ ענשת מן הדין, לכך נאמר אם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח, ללמדך שאין עונשים מן הדין. או מה אבן מלא יד, – אף ברזל מלא יד? גלוי היה לפני הקב\"ה שהברזל ממית במשהו, לפיכך לא נאמר בו יד, אלא אפילו מחט ואפי' בצנורא. אין לי אלא שהרגו ישראל בברזל שיהא חייב, השליך עליו עשתות וגולמים מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ\"מ: ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימות רוצח הוא מות יומת הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יא וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו, שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו ובין בדבר שאינו כדי להמיתו יהא חייב? ת\"ל אם באבן יד אשר ימות בה הכהו. מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו! שומע אני אף על מקום שאינו כדי להמיתו? ת\"ל (דברים יט) וכי יהיה איש שונא לרעהו, מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו להמיתו, ועל מקום שהוא כדי להמיתו. אין לי אלא שהרגו באבן שיהא חייב, גלגל עליו סלעים ועמודים מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ\"מ:", + "ואם בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם, שומע אני בין שיש בו כדי להמיתו ובין שאין בו כדי להמיתו? ת\"ל או בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא! מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית! שומע אני אף על מקום שאינו כדי להמית? ת\"ל וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש, מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית! אין לי אלא שהרגו בעץ שהוא חייב, השליך עליו קירות וכלונסות מנין? ת\"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מכל מקום:", + "גואל הדם הוא ימית את הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר אם באבן יד או בכלי עץ, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב. מנין בשאר כל דבר? הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם: לא ראי אבן כראי העץ, ולא ראי העץ כראי אבן, ולא ראי זה וזה כראי כלי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שניהם. הצד השוה לשלשתם – שהוא כדי להמית, ואם המית מצוה ביד גואל הדם להמיתו – אף כל שהוא כדי להמית והמית – מצוה ביד גואל הדם להמית ת\"ל ביד גואל הדם:", + "ואם בשנאה יהדפנו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל הכהו או באבן יד או בכלי עץ יד, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו מראש הגג ונפל ומת מנין? ת\"ל ואם בשנאה יהדפנו מ\"מ. או אפילו דחפו לתוך המים או לתוך האור, או שיסה בו את הכלב או את הנחש, הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם: לא ראי אבן כראי עץ, ולא ראי עץ כראי אבן, ולא ראי זה כראי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שלשתם. הצד השוה שבשלשתם – שהוא מחמת הממיתים והמית – ה\"ז חייב. יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושיסה בו את הנחש, שדינו מסור לשמים: או השליך עליו בצדיה – שצודה לו, שמתכוון לו.", + "ואם באיבה הכהו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל. ואם באבן יד. ואם בכלי עץ. אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו חנקו בעטו דעכו מנין? ת\"ל בידו מ\"מ: גואל הדם הוא ימית את הרוצח – למה נאמר? והלא כבר נאמר גואל הדם הוא ימיתנו, ומה ת\"ל גואל הדם הוא ימית את הרוצח? שיכול אין לי אלא שיש לו גואל; מי שאין לו גואל מנין? ת\"ל גואל הדם מ\"מ:", + "ואם בפתע בלא איבה הדפו – להוציא את השוגג: או השליך עליו כל כלי – שלא צודה לו ושלא מתכוון לו: או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות. להביא את הסומא ואת הזורק בלילה. ר' יהודה אומר: בלא ראות – להוציא את הסומא. והוא לא אויב לו – איסי בן עקביא אומר: חומרו קולו, וקולו חומרו: לחייבו מיתה אי אתה יכול, שמא שוגג הרגו. לחייבו גלות אי אתה יכול, שמא מזיד הרגו: והוא לא אויב לו. לפסול את השונאים מלישב בדין. אין לי אלא שונאים. קרובים מנין? – ת\"ל בין המכה ובין גואל הדם. אין לי אלא דיינים, שפוסל בהם שונאים וקרובים. עדים מנין? – הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג על פי דיינים, הרוג ע\"פ עדים; מה דיינים – פוסל בהם שונאים וקרובים, אף העדים – יפסול בהם שונאים וקרובים. ועוד ק\"ו: ומה דיינים, שאין הדברים נגמרים על פיהם, פוסל בהם שונאים וקרובים; עדים, שהדברים נגמרים על פיהם, אינו דין שיפסול בהם שונאים וקרובים?! אין לי אלא רוצח, שאר חייבי מיתות מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. אין לי אלא לישראל, לגרים מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. אין לי אלא דיני נפשות, דיני ממונות מנין? ת\"ל על המשפטים האלה. או כשם שדיני נפשות בכ\"ג, כך דיני ממונות בכ\"ג? ת\"ל על המשפטים האלה: אלה בכ\"ג, ואין דיני ממונות בכ\"ג, הרי הוא אומר עד האלהים יבוא דבר שניהם. ומנין שדיני נפשות בכ\"ג? ת\"ל ושפטו העדה – הרי הם י'; והצילו העדה – הרי י'; שלשה מנין? הרי אתה דן: הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג ע\"פ מטי דינים; מה עדים שנים אף דיינים שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי ג'. דורשי רשומות אמרו ג' עדיות הכתובים בפרשה – ללמדך שדיני נפשות בעשרים ושלשה:", + "והצילו – מכאן אתה דן: הרג נפש אחת, בין בשוגג בין במזיד – הכל מקדימים לערי מקלט. ב\"ד שולחים ומביאים אותם משם. מי שנתחייב מיתה – הרגוהו, ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו. מי שנתחייב גלות – מחזירים אותו למקומו; שנאמר והשיבו אותו העדה: ר' מאיר אומר: רוצח מקצר ימיו של אדם, וכהן גדול מאריך ימיו של אדם. ר' אומר: רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ. אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ:", + "ואם יצוא יצא – אמר ר' אלעזר בן עזריה: ומה אם מדת פורענות מועטת, הפוסע פסיעה אחת הרי הוא מתחייב בנפשו – ק\"ו למדת הטוב שמרובה: ומצא אותו גואל הדם – בכל אדם: כי בעיר מקלטו ישב – מכאן אתה אומר: הרג באותה העיר – גולה משכונה לשכונה, ובן לוי גולה מעיר לעיר: ואחרי מות הכהן הגדול ישוב – ולא לסררותו, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר: ישוב לסררותו: ", + "והיו לכם לחקת משפט – שינהוג הדבר לדורות: בכל מושבותיכם – בארץ ובח\"ל: ל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח... גואל הדם הוא ימיתנו, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: כל מכה נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח, שומע אני יהרגנו בב\"ד ושלא בעדים? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגו אלא בב\"ד ובעדים: ועד אחד לא יענה בנפש למות – עונה הוא בו לזכות. ועד אחד – עונה הוא בשבועה. ועד אחד – זה בנה אב: כל מקום שנאמר עד – הרי הוא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב עד אחד: ולא תקחו כופר לנפש רוצח – למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא אם כופר יושת עליו, או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים – כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם? ת\"ל ולא תקחו כופר. ר' יאשיה אומר: הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים – חייב. חבלו בו אחרים – פטורים בגופו, ולא בממונו. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו – פטור. ר' יונתן אומר: הרי שיצא ליהרג, וקדם אחר והרגו – פטור. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו – חייב, משנגמר דינו – פטור:", + "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו – הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה? ת\"ל לא תקחו כופר לנוס שמה: ", + "ולא תחניפו הארץ – הרי אזהרה לחניפים. ד\"א ולא תחניפו – אל תגרמו את הארץ שתהא מחנפת לכם: כי הדם הוא יחניף – ר' יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחון אף בארץ: ולארץ לא יכופר – למה נאמר? לפי שהוא אומר דברים כא וערפו שם את העגלה; הרי שנתערפה עגלה, ואחר כך נמצא ההורג, שומע אני יתכפר להם? תלמוד לומר לארץ לא יכופר: ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה – מגיד ששפיכות דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש:", + "מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר דברים כא כי ימצא חלל באדמה... בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה: על ההיכל או על העזרה? געו כל ישראל בבכייה. ואחר כך בא אביו של תינוק, אמר להם: אחינו, הריני כפרתכם! עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין! ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה, מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא:" + ], + [ + "והיו לכם לחקת משפט - שינהוג הדבר לדורות: בכל מושבותיכם - בארץ ובח\"ל: כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח - למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח... גואל הדם הוא ימיתנו, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: כל מכה נפש - למה נאמר? לפי שהוא אומר ולא ימות הרוצח, שומע אני יהרגנו בב\"ד ושלא בעדים? ת\"ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגו אלא בב\"ד ובעדים: ועד אחד לא יענה בנפש למות - עונה הוא בו לזכות. ועד אחד - עונה הוא בשבועה. ועד אחד - זה בנה אב: כל מקום שנאמר עד - הרי הוא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב עד אחד: ולא תקחו כופר לנפש רוצח - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות כא אם כופר יושת עליו, או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים - כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם? ת\"ל ולא תקחו כופר. ר' יאשיה אומר: הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים - חייב. חבלו בו אחרים - פטורים בגופו, ולא בממונו. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו - חייב, משנגמר דינו - פטור. ר' יונתן אומר: הרי שיצא ליהרג, וקדם אחר והרגו - פטור. או עד שלא נגמר דינו? ת\"ל אשר הוא רשע למות: עד שלא נגמר דינו - חייב, משנגמר דינו - פטור:", + "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו - הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה? ת\"ל לא תקחו כופר לנוס שמה: ", + "ולא תחניפו הארץ - הרי אזהרה לחניפים. ד\"א ולא תחניפו - אל תגרמו את הארץ שתהא מחנפת לכם: כי הדם הוא יחניף - ר' יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחון אף בארץ: ולארץ לא יכופר - למה נאמר? לפי שהוא אומר דברים כא וערפו שם את העגלה; הרי שנתערפה עגלה, ואחר כך נמצא ההורג, שומע אני יתכפר להם? תלמוד לומר לארץ לא יכופר: ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה - מגיד ששפיכות דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש:", + "מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר דברים כא כי ימצא חלל באדמה... בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה: על ההיכל או על העזרה? געו כל ישראל בבכייה. ואחר כך בא אביו של תינוק, אמר להם: אחינו, הריני כפרתכם! עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין! ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה, מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא:", + "אשר אני שוכן בתוכה - חביבים ישראל, שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם; שנאמר כי אני שוכן בתוכה, ואומר ולא יטמאו עוד את מחניהם, ולא תטמא הארץ. רבי נתן אומר: חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר שמואל א ב הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה; גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר ישעיה מג למענכם שולחתי בבלה; גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ירמיה מט ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים; גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר ישעיה סג מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. וכשהם חוזרים שכינה עמהם, שנאמר דברים ל ושב ה' את שבותך ורחמך. והשיב לא נאמר, אלא ושב ה' אלהיך. ואומר שיר השירים ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות ומהררי נמרים. ר' אומר: משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדיו, אם תבקשוני הריני אצל בני. כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני. וכן הוא אומר ויקרא טז השוכן אתם בתוך טומאותם. ואומר ויקרא טו בטמאם את משכני אשר בתוכם. ואומר ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם, ואומר במדבר לה ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל: סליק להו ספר במדבר סיני ברוך הגבר אשר יבטח באדני:" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Wikisource", + "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99" + ] + ], + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git "a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/\327\241\327\244\327\250\327\231 \327\221\327\236\327\223\327\221\327\250 \327\230\327\225.json" "b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/\327\241\327\244\327\250\327\231 \327\221\327\236\327\223\327\221\327\250 \327\230\327\225.json" new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7496983b8672a9d1250c5b81b778b8a07d5bd2d8 --- /dev/null +++ "b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Bamidbar/Hebrew/\327\241\327\244\327\250\327\231 \327\221\327\236\327\223\327\221\327\250 \327\230\327\225.json" @@ -0,0 +1,35 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifrei Bamidbar", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/ספרי_על_במדבר_ט", + "versionTitle": "ספרי במדבר ט:ו", + "license": "CC-BY-SA", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרי במדבר", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "יט. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל. ר”ע אומר מישאל ואליצפן היו ונטמאו לנדב ואביהוא. ר' יצחק אמר (אין צריך) אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים לטהר, ואם מישאל ואליצפן היו יכולים לטהר, (למי) [מי] היו למת מצוה נטמאו, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו. נמצינו למדין שחל ז' שלהם להיות בערב הפסח." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e436e05e7017489e5a46bc31b6e985bd6f264e88 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,524 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Devarim", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [], + [ + "1. Eleven days from Horev via Mt. Seir to Kadesh Barnea - and is it really an eleven-day journey to Kivrot Hataavah, and from Kivrot Hataavah to Hatzerot? It is no more than a three-day journey, as it says (Numbers 10:33), \"They went from the mountain of the Lord three days' journey\"! Rabbi Yehudah says: \"And did Israel walk an eleven-day journey in three days? It is in fact a forty-day journey, as it says regarding Elijah (1 Kings 19:8) 'He arose and ate and drank; and with the strength from that meal he walked forty days and forty nights as far as the mountain of God at Horev'! After he said it was impossible, go back to the first matter.\"" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "\"The LORD will dislodge\" - The LORD dislodges and no one of flesh and blood can dislodge. \"All [] nations\" Shall I understand it according to its meaning!? Read \"These.\" I only have [proof for] \"These nations\", from where [can it be proven] to include their allies? Read \"These.\" [The heh in ha'eleh is the proof.] \"Before you.\" - You will be gradually growing, and they will be gradually shrinking. So it says (Exodus 23:30) \"I will drive them out before you little by little . . .\", \"I will not drive them out before you in a single year.\" The Words of Rabbi Yitzhak.", + "Rabbi Elazar ben Azariah said, since Israel are righteous, why are they afraid of the wild animals? Was it not already said (Job 5:23) \"For you will have a pact with the rocks in the field, And the beasts of the field will be your allies.\" If you say, why did Joshua toil so much? Rather it was because Israel sinned that it was decreed upon them, \"I will drive them out before you little by little.\"", + "\"You will dispossess nations greater and more numerous than you.\" - Greater in height, and more numerous in strength. \"Than you.\" - Even you are great and numerous, but they are greater [in height] than you. Rabbi Eliezer ben Yaakov says, a parable to a person who says, \"Joe Shmoe is strong.\" But [the speaker] is himself strong. [What did he mean when he said] this one is strong? That this one is stronger than him.", + "Another explanation of \"Than you.\" - Why is it said again? Wasn't it already said, \"Seven [nations] greater and more numerous than you.\" What is the text teaching with \"Than you\"? It teaches that the Amorites, one of the seven nations, was great and strong enough to match all of Israel. So it says (Amos 2:9)\"Yet I Destroyed the Amorite before them, Whose stature was like the cedar’s. And who was stout as the oak.\"" + ], + [], + [], + [], + [ + "", + "\"And the curse, if you do not hearken\": From this we can learn that Moses did not command the Jews until his last days when he was about to die and had witnessed all the miracles. Therefore it states \"After he had smitten...(Devarim 1:4)\"." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "Another explanation: If one has merited to learn Torah, he merits for himself as well as for all his future descendants." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "\"You shall observe shemittah. And this is the word of the shemitah: Every creditor shall release his claim\" - As long as you have shemittah (of fields) you must observe shemittah (of releasing claims)." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "\"It should not be difficult in your eyes to send him away ... for double the wages of a hired worker he has labored for you\": From here it was taught that a hired worker works by day while a hebrew slave works both by day and by night.", + "\"And the L-rd you G-d will bless you\": I might think even if you sit idle? Therefore the verse continues: \"in all that you do\"." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "From here it was taught: One may fulfill his obligation [of rejoicing] with meat of voluntary sacrifices. I might have thought [that one can likewise fulfill his obligation] with fowl and meal-offerings? Therefore it states \"Only...\" [to exclude this]." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(\"then you shall arise\": immediately)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(Variantly: A fox to his right and to his left [and plans his activities accordingly])." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "(Devarim 20:3) \"And he shall say to them \"Hear, O Israel, who is the man that is fearful and faint-hearted...and the officers shall continue\": Why was all this stated? So the cities of Israel should not be desolate. As Rabban Yochanan ben Zakai has said: Come and see how G-d cares for human dignity.When one [soldier] returns, the others would say \"maybe he has just built a house\" or \"maybe he has betrothed a woman\". All had to bring proof besides the fearful one whose situation was evident. He heard shields clashing and was scared, blaring trumpets and was shaken, he sees swords being wielded and loses control of his bodily functions." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(We are hereby taught that peace is offered for two days, and a third day before the battle. And so it states: (I Samuel 30:1) \"And David Remained in Tziklag for two days.\" And gentile cities are not besieged fewer than three days before the Sabbath, (so that the siege not extend into the Sabbath); but if the siege began, it is not interrupted. This is one of three lessons taught by Shammai the Elder: A sea voyage is not begun fewer than three days before the Sabbath. When is this so? For a long voyage, but for a short one, it is permissible.)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "This tells me only if there are many and all are loved or hated. Whence do I derive (that the same applies) even if there are only two? From \"two wives\".", + "", + "", + "", + "", + "\"And they bear him sons\": Where the sons are his, excluding these who are not his sons. " + ], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "(Variantly: Just because he used his father's money he must die?! Only he is judged based on his future behavior - better he die while [relatively] innocent and not for more severe sins. His father desired a captive woman and brought the devil into his home and caused his son to be rebellious. The result will be that he will kill him in an unnatural way, as it states (v. 22) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death...\").", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"And he does not listen to them\": This teaches that he is flogged in the presence of three." + ], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"and you shall not make unclean your earth\": for doing so results in the desecration of G-d's name." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(Geese and hens that rebelled (i.e. flew away) and nested in an orchard — must be sent. If they nested in a house — one is exempt from sending.", + "\"fledglings or eggs,\": I would understand: the minimum of \"fledglings\" — two; the minimum of eggs — two. Fledglings have a purpose and eggs have a purpose, to exclude dead fledglings and winnowed (non-viable) eggs, for these have no benefit. If there is only one chick or one egg in the nest, he must send, for it states \"if there chance before you a bird's nest\" - in any event.) ", + " \"on the way in any tree or on the ground\": on the way is in public property, excluding if they were tied up.", + "[Variantly: \"Send\": Scripture speaks of a clean bird. — But perhaps it speaks of an unclean bird too? It is, therefore, written (Ibid. 14:11) \"Every clean bird you may eat\": This is a prototype, viz.: Wherever \"bird\" is mentioned in Scripture, a clean bird is understood (unless specified otherwise) as R' Yoshia has stated. If after sending he turned his face away from it he is exempt from sending further.]" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "\"wool & linen together\": but each by itself is permitted." + ], + [], + [], + [], + [ + "\"And now he has made a libelous accusation...and these are the signs of my daughter's virginity\": So we have witnesses who contradict his [the husband's] witnesses.", + "R' Yehuda says: He is not held culpable unless he has cohabited.", + "(This teaches that the defendant has the first word.)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(I only know in the city, how do I know in the field as well? Therefore it states: \"And if in the field the man find the betrothed maiden and lie with her\".)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "(\"And let your camp be holy\": Sanctify it. From here it was taught that a person should not enter the Temple Mount with his walking-stick, shoes, or dust on his feet.)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(\"that [kidnapper]\": to exclude one who steals one who is half-slave-half-free.)" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "(\"of the earth\": This excludes tenant-farmers, renters, holders of confiscated land, and robbers of land do not bring first-fruits, as it states \"the first-fruits of your soil\".)" + ], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "(\"and he saw our pain\": as it states (Exodus 1:16): \"And you see on the birthstool...\"", + "\"and our toil\": as it states (Exodus 1:22): Every son that is born shall you cast in the river\". Aggadah).", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "\"And you shall rejoice\": at a time of joy." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the Lord caused the nations to inherit the world, he apportioned to them the purgatory, as it says (Ezekiel 32:23-30) \"Assyria is there with all her company ... Elam and all her masses ... all the princes of the north and all the Sidonians are there\". And who will receive the wealth and honor of all these? Israel! Therefore it states \"He set the bounds of the peoples\"." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..69956b3fc7efdb346b47fa6397f05644f26e3f65 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein.json @@ -0,0 +1,3061 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Devarim", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/", + "versionTitle": "Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "The translation incorporates alternative readings, based in part on the Gra's glosses, causing the translation to differ slightly from the Hebrew source present on Sefaria", + "versionTitleInHebrew": "ספרי, רבי שרגא זילברשטיין", + "versionNotesInHebrew": "ייתכנו שינויים בין התרגום למקור העברי בעקבות שילובם של תיקוני נוסח, המבוססים בחלקם על הגהות הגר\"א למדרש", + "shortVersionTitle": "Rabbi Shraga Silverstein", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [ + "(Devarim 1:1) \"These are the words which Moses spoke, etc.\": Now did Moses prophesy only these? Did he not write the entire Torah, viz. (Ibid. 31:9) \"And Moses wrote this Torah\"? What, then, is the intent of \"These are the words\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 32:15) \"And Yeshurun grew fat and it kicked, etc.\"", + "Similarly, (Amos 3:1) \"Hear this prophecy which the L-rd spoke, etc.\" Now did Amos prophesy only these? Is it not written (Amos 1:1) \"The words of Amos, one of the herders of Tekoa, who saw visions concerning Israel\"? The intent (of \"this prophecy\") is that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 4;1) \"Hear this thing, you cows of Bashan on Mount Shomron, etc.\" The \"cows of Bashan\" are their (corrupt) judges.", + "Similarly, (Jeremiah 7:1) \"The word that came to Jeremiah, etc.\", (Ibid. 40:4) \"And these are the words that the L-rd spoke, etc.\" Now did Jeremiah prophesy only these? Did he not write the entire book, viz. (Ibid. 51:64) \"Until here, the words of Jeremiah\"? What, then, is the intent of \"And these are the words\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 30:5-7) \"A sound of terror have we heard, of fear and not peace. Ask now and see if a male has ever given birth. Why, then, do I see that every man puts his hands upon his loins like a woman in childbirth, and all faces turn pale? Woe! For that day is great. There is none like it. It is a time of trouble for Jacob. But from it he will be saved.\"", + "Similarly, (II Samuel 23:1) \"And these are the last words of David': Now did he prophesy only these alone? Is it not written (Ibid. 2) \"The spirit of the L-rd spoke in me and His word was on my tongue\"? What, then, is the intent of \"And these are the last words of David\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 6) \"And (the men of) Belial shall as thorns be all of them cast away.\"", + "Similarly, (Koheleth 1:1) \"The words of Koheleth son of David, king in Jerusalem\": Now did Solomon prophesy only these alone? Did he not write three books? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 4-7) \"A generation goes and a generation comes … and the sun shines and the sun sets … It goes to the south and it turns to the north. Round and round (east and west) goes the wind … All the rivers run into the sea, yet the sea is not full.\" The wicked are spoken of as sun, earth, and sea, which have no reward.", + "(Devarim, Ibid.) \"to all of Israel\": If he rebuked (only) some of them, those who were not present would have contended: \"This is what you heard from the son of Amram and you did not object thus and thus? Had we been there, we would have objected four or five times for every thing that he said!\"", + "Therefore, Moses assembled all of them great and small, and said to them: Anyone who has any objection let him come and state it!\"", + "Variantly: \"to all of Israel\": They all could stand up under rebuke. R. Tarfon said: I swear if (i.e., that there is not) anyone in this generation who is capable of receiving rebuke. R. Akiva said: I swear if (i.e., that there is not) anyone in this generation who is capable of giving rebuke. R. Yochanan b. Nuri said: I testify by heaven and earth that more than five times R. Akiva was rebuked on my account before R. Gamliel and I know that he loved me even more (for it), in fulfillment of (Proverbs 9:8) \"Reprove not a scorner lest he hate you. Reprove a wise man and he will love you.\" For reproof leads to peace. And thus do you find with Abraham, viz. (Bereshith 21:25) \"And Abraham reproved Avimelech because of the well, etc.\" And what is written (of this)? (Ibid. 28) \"And the two of them made a covenant.\" And thus with Israel, viz. (Ibid. 26:27) \"And Isaac said to them: Why did you come to me when you hate me and you sent me away from you!\" And (Ibid. 31) \"And they departed from him in peace.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"across the Jordan\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did across the Jordan.", + "\"in the desert\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did in the desert. They took their small sons and daughters and threw them into Moses' lap and said to him? What provisions did you make for these? What livelihood did you provide for them? R. Yehudah says: This (\"in the desert\") refers to (Shemoth 16:3) \"And the children of Israel said to them (Moses and Aaron): Would that we had died by the hand of the L-rd in the land of Egypt!\"", + "Variantly: \"in the desert\" comprises all that they did in the desert.", + "\"in the plain\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did in the plains of Moav, viz. (Bamidbar 25:1)", + "\"against Suf\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did at the Red Sea (viz. Shemoth 14:11). R. Yehudah says: They rebelled in the midst of the sea, and they rebelled upon ascending from the sea, turning their backs upon Moses and traveling three journeys, viz. (Psalms 106:7) \"And they rebelled at the sea, in the sea of Suf\": — \"at the Sea,\" upon ascending from it; — \"in the sea,\" in its very midst. I might think that he rebuked them only at the beginning of a journey. Whence do I derive (that he also did so) between journey and journey? From \"between Paran\" and \"between Tofel.\" \"tofel and lavan (white)\": They spoke vain words (\"divrei tifluth\" [as in \"tofel\"]) against the manna, saying that it was \"white\" (i.e. insubstantial), viz. (Bamidbar 21:5) \"and our soul loathes this 'light' bread\" — whereupon he said to them: \"Fools, the very essence of kings is that they are fed only 'light' bread, so they not be seized with diarrhea — but you have grumbled at the good that I have given you, following the precedent of your father (Adam). I told him that I would make a helpmate for him (Bereshith 2:18), and for this good that I granted him he grumbled against Me, (Ibid. 3:12) 'The woman that You gave to me — she gave me from the tree and I ate.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and Chatzeroth\": He said to them: Should you not have learned from what I did to Miriam in Chatzeroth? (viz. Bamidbar 12). If I did not show favoritism in judgment to Miriam the righteous, how much more so (would I not do so) to others!", + "Variantly: If Miriam, who spoke only against her younger brother, was thus punished, how much more so one who speaks against another greater than he!", + "Variantly: If (in the instance of) Miriam, who spoke thus only in the hearing of the L-rd alone — (viz. Ibid. 12:2 - \"And the L-rd heard\") — was thus punished, how much more so, one who demeans his neighbor in public!", + "(Devarim, Ibid.) \"and an abundance of gold\" (an allusion to the golden calf): He said to them: This thing outweighs all that you have done. The golden calf weighs upon Me more than all! Rebbi was wont to say: An analogy: One caused his neighbor many troubles. In the end, he added an additional trouble, and the other said: This outweighs everything you have done to me. This weighs upon me more than all! Thus did the Holy One Blessed be He say to Israel: This outweighs everything that you have done! Variantly: \"and an abundance of gold\": R. Shimon b. Yochai says: An analogy: One received sages and disciples, and all praised him. Then Canaanites came, and he received them! — at which they said: This is the man's nature — to receive all! Thus did Moses say to Israel: (You gave) \"an abundance of gold\" for the mishkan (the tabernacle) — (You gave) \"an abundance of gold\" for the golden calf! R. B'na'ah says: Israel served idolatry, for which they are liable to extinction — Let the gold of the mishkan atone for the gold of the calf! R. Yossi berebbi Chanina says: It is written \"in the desert, in the plain\": This alludes to the ten trials wherewith our fathers tried the Holy One Blessed be He in the desert: two at the (Red) sea, (in the descent [Shemoth 14:11] and in the ascent [Psalms 106:7]), two, with water, (at Marah [Shemoth 15:23] and at Refidim [Shemoth 17]), two with manna, (\"Let no man go out of his place\" [Shemoth 17:29] and \"Let no man leave of it\" [Shemoth 16:19]), two with the quail, (the first [16:3] and the second [Bamidbar 11:4]), one with the golden calf (Shemoth 32), and one with the spies (Bamidbar 13). R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us (by assigning allegorical interpretations to what are really place names)? I testify by heaven and earth that we have reviewed all of the sources and (we have found that) they are all place names. It is just that they were thus named (as aforementioned) because of an event (that transpired there).", + "Similarly, (Bereshith 26:20) \"And he called the name of the well 'Esek' because they strove ('hitasku') with him.\" And it is written (Ibid. 33) \"And he called it 'shivah,' etc.\"", + "Similarly, R. Yehudah expounded (Zechariah 9:1) \"A burden (of prophecy) in the land of chadrach and Damascus is its resting place.\": This (\"chadrach\") refers to the Messiah who will be \"chad\" (\"sharp\") to the Canaanites, and \"rach\" (\"soft\") to Israel\" — whereupon R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us? I testify by heaven and earth that I am from Damascus and there is a place called Chadrach there. And how do I understand \"and Damascus is (its) resting place\"? (As meaning) that Jerusalem is destined to extend until Damascus; \"(its) resting place\" is Jerusalem, as it is written (Psalms 132:19) \"This (Jerusalem) is My resting place forever.\" R. Yehudah: How do you understand (Jeremiah 30:18) \"And the city will be built on its foundation\"? R. Yossi: (As meaning) that (though) Jerusalem is not destined to move from its place (i.e., from its foundation), it will expand from its sides). How do I understand (Ezekiel 91:7) \"And there was an enlarging and a winding about upwards, etc.\"? Eretz Yisrael is destined to broaden and rise from all of her sides like a fig, which is narrow below and broad above, and the gates of Jerusalem are destined to reach until Damascus. And thus is it written (Song of Songs 7:5) \"Your nose is like the tower of Levanon, which looks towards Damascus.\" And the exiles will come and rest therein, as it is written \"and Damascus is His resting place,\" and (Isaiah 2:2-3) \"And it will be in the end of days the mountain of the L-rd's house will be established in the top of the mountains and will be exalted above the hills, and all the nations will flow unto it. And many peoples will go and say: Come, let us go up to the house of the L-rd, to the house of the G-d of Jacob, and He will teach us of His ways and we will walk in His paths. For from Zion will go forth Torah, and the words of the L-rd from Jerusalem.\"", + "Similarly, R. Yehudah expounded (Bereshith 41:43) \"And he (Pharaoh) had him ride in the chariot next to his, and they called before him \"Avrech.\": This is Joseph, who was a father (\"av\") in wisdom and young (\"rach\") in years — whereupon R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us? I testify by heaven and earth that \"avrech\" signifies (bending of) the knees (\"birkayim\"). (Ibid.) \"and he set him over all the land of Egypt\": that all enter and leave by his command." + ], + [ + "(Devarim 1:2) \"Eleven days from Chorev by way of Mount Seir to Kadesh Barnea\": In eleven days they went from Chorev to Kivroth Hata'avah and from Kivroth Hata'avah to Chatzeroth and from Chatzeroth to the desert of Paran.", + "If Israel had been meritorious, then in eleven days they would have entered Eretz Yisrael, but because they corrupted their ways, the L-rd stretched it into forty years, as it is written (Bamidbar 14:34) \"According to the number of days that you spied out the land, forty days — a day for a year, a day for a year — shall you bear your sins.\" R. Yehudah says: Now did it take them eleven days? Did it not take them only three days? As it is written (Ibid. 10:33) \"And they traveled from the mountain of the L-rd a journey of three days.\" (The intent is that) in three days Israel traveled an eleven-day distance. If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in three days. As it is written (Ibid.) \"And the ark of the covenant of the L-rd preceded them, a distance of three days to look out a resting place for them,\" \"a resting place\" being Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 12:9) \"For you will not yet have come to the rest and to the inheritance that the L-rd your G-d gives you.\" They said to him: Was it an eleven-day distance? Was it not a forty-day distance, as it is written of Eliyahu (I Kings 19:8) \"And he arose and ate and drank, and he walked on the strength of that meal for forty days and forty nights (until the mountain of G-d, Chorev\")? … R. B'na'ah says: If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in one day, as it is written (Shemoth 13:4-5) \"This day you go out, in the month of spring,\" immediately (followed by) \"And it shall be, when the L-rd brings you to the land of Canaan.\" Abba Yossi b. Chanan says in the name of Cohein Bardela: If Israel had been meritorious, as soon as their horses' hooves ascended from the sea, they would have entered Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 1:21) \"Go up (from the sea) and possess (the land) as the L-rd, the G-d of your fathers has spoken to you.\"", + "(Devarim 1:3) \"And it was, in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel\": What does this (\"in the eleventh month\") come to teach us? If that a year has eleven months, is it not written (Esther 3:13) \"on the thirteenth day of the twelfth month, the month of Adar\"? And thus is it written (I Kings 4:7) \"And Solomon had twelve commissioners over all of Israel … (Ibid. 19) and one commissioner over the land.\" For which month? The intercalated month, whereby we are taught that the year (itself) is twelve months. R. B'na'ah says: Now before Solomon did we not know that the year was twelve months? Is it not written (I Chronicles 1:27) \"… month by month throughout all the months of the year … the twelfth (marshal), for the twelfth month, etc.\" — But it (\"the eleventh month\") comes to teach us that in thirty-six days (from the first of Shvat [\"the eleventh month\"] to the sixth of Adar) Moses explained the entire Torah, as it is written (Devarim 34:8) \"And they mourned Moses thirty days\" and (Joshua 1:11) \"for in three more days you will be crossing this Jordan,\" and (Ibid. 4:19) \"And the people ascended from the Jordan on the tenth of the first month (Nissan).\" Subtract thirty-three days retroactively and it is found that Moses died on the seventh of Adar. (And whence is it derived that Moses was born on the seventh of Adar? From (Devarim 31:2) \"And he said to them: I am one hundred and twenty years old this day.\" Let \"this day\" not be written. Why is it written? (To signify) this day (the full circuit of) my years and days have been completed — whence it is derived that the Holy One Blessed be He \"sits\" and fills out the years of the righteous from day to day and from month to month and from hour to hour, as it is written (Shemoth 23:26) (If you are righteous) \"the number of your days shall I complete.\" — whence it is derived that in thirty-six days Moses explained the entire Torah.", + "And we are (thus) taught that he rebuked them only close to his death. From whom did he learn this? From Jacob, who rebuked his sons only close to his death, as it is written (Bereshith 49:1-3) \"And Jacob called to his sons and said: Gather together and I will reveal to you what will happen to you in the end of days … Reuven, you are my first-born, etc.\" He said to him: My son, I will tell you why I did not rebuke you all these years: It is so that you would not leave me and go and cleave to Esav, my brother. And because of four things a man should rebuke another only close to his death: So that he not rebuke him repeatedly, so that the other not be shamed in his sight, so that he (the rebuker) not bear a grudge in his heart (for his rebuke not being heeded), and so that he (the rebuked) not leave him and go (elsewhere).", + "… And thus (that rebuke leads to peace) do we find with Abraham, viz. (Ibid. 21:28) \"And Abraham rebuked Avimelech, etc.\", followed by (27) \"and the two of them made a covenant.\" And thus do we find with Isaac, viz. (Ibid. 26:27) \"And Isaac said to them: Why have you come to me when you hate me and you sent me away from you?\" followed by \"… (31) \"and Isaac saw them off and they went from him in peace.\"", + "And thus do you find with Joshua, that he rebuked Israel only close to his death, as it is written (Joshua 24:15) (Joshua said) \"If it is evil in your eyes to serve the L-rd, choose this day whom you will serve — the gods that your forefathers served or the gods of the Emorites in whose land you dwell — and I and my house will serve the L-rd.\" And thus do you find with Samuel, that he rebuked Israel only close to his death, as it is written (I Samuel 12:3) \"Here I am (before my death); testify before me in the presence of the L-rd and in the presence of His anointed … (4) and they said: You have not robbed us, etc. (5) and he said: The L-rd is witness unto you this day. And they said: Witness!\"", + "And thus do you find with David, that he charged Solomon his son only close to his death, viz. (I Kings 2:1) \"And the days of David drew near to die, etc.\"", + "(Devarim 1:3) \"… that Moses spoke to the children of Israel\": I might think that Moses prophesied only these words. Whence do I derive (the same for) all the words in the Torah: the less stringent and the more stringent, the identities (gezeiroth shavoth), the general principles, the details, and the inferences? From (Ibid.) \"according to all that the L-rd commanded him concerning them.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:4) \"after he had smitten Sichon, king of the Emori\": An analogy: A king and his army have sortied into the desert. The king to his soldiers: When we come to an (inhabited) land, I will give you amnonoth (types of delicacies): His soldiers: \"Give us amnonoth here.\" And he gave them. \"Give us hot gluskaoth.\" And he gave them. The commander: \"Because the king is wealthy and merciful, you belabor him? In the beginning I said nothing to you, so that you would not say that the king is unable to supply your needs, but now I tell you — Why do you have no faith in him!\"", + "Thus Moses said: If I rebuke Israel first, they will say: Because he has no strength he rebukes us! But after they entered the land of Sichon and Og and he defeated them, he rebuked them. Thus, ”after he had smitten Sichon, etc.\"", + "\"Sichon, king of the Emori, who dwelt in Cheshbon\": (Even) if Sichon were not formidable, but he lived in Cheshbon, it would be difficult (to defeat them), the (inhabitants of the) land being formidable. And (even) if the land were not formidable, but Sichon dwelt therein, it would be difficult, the king being formidable. How much more so, when both the king and the land are formidable!", + "\"and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashteroth\": (Even) if Og were not formidable, but he lived in Ashteroth, it would be difficult (to defeat them), the (inhabitants of the) land being formidable. And (even) if the land were not formidable, but Og dwelt therein, it would be difficult, the king being formidable. How much more so when both the king and the land are formidable!", + "\"Ashteroth\": hard as horns (karnayim), (its full name being Ashteroth Karnayim.) \"in Edrei\": the site of the war." + ], + [ + "(Devarim 1:5) \"Across the Jordan, in the land of Moav, Moses ho'il (began) to explain\": \"hoalah\" is \"beginning,\" as in (Judges 19:6) \"Begin (\"hoel\") now and stay overnight so that you will be refreshed,\" and (I Chronicles 17:27) \"and now you have begun (\"hoalta\") to bless the house of your servant to be before You forever.\" And the sages say: \"hoalah\" is \"swearing,\" as in (Shemoth 2:21) \"And Moses swore (\"vayoel\") to remain with the man,\" and (I Samuel 14:24) \"And Saul beswore (\"vayoel\") the people, saying 'Cursed be the man who will eat bread until the evening when I will be avenged of my enemies.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"to explain this Torah, saying\": He said to them: I am about to die. Anyone who heard one verse and forgot it, let him come and review it. Anyone who heard one section and forgot it let him come and review it and understand it. This is the intent of \"to explain this Torah.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:6) \"The L-rd our G-d spoke to us in Chorev to say\": He said to them: It is not of myself that I am telling you, but from the mouth of the Holy One Blessed be He.", + "\"Much to you dwelling in this mountain\": Much reward has accrued to you by dwelling in this mountain: Upon it you accepted the Torah upon yourselves, I appointed for you seventy elders, officers of thousands, officers of hundreds, officers of fifties, and officers of tens, I made for you the mishkan and its vessels — You benefited greatly by your dwelling in this mountain!" + ], + [ + "(Devarim 1:7) \"Turn and journey\" — the way to Arad and Charmah; \"and come to the mountain of the Emori and to all its neighbors\" — Ammon, Moav, and Mount Seir; \"in the plain\" — the forest plain; \"in the mountain\" — the \"King's Mountain\" (see Gittin 57a); \"in the lowland\" — of the south; \"in the south and by the seacoast\" — Ashkelon, Azza, Caesarea, etc.; \"the land of the Canaani\" — the border of Canaan, viz. (Bereshith 10:19) \"And the border of the Canaani was from Tziddon … until Lasha (Kalda)\";", + "\"and the Levanon\": He said to them: When you come to the land, you must appoint a king for yourselves and build the Temple. And whence is it derived that \"Levanon\" is a king? From (Ezekiel 17:3) \"… came to the Levanon and took the crown of cedar,\" and (II Kings 14:9) \"The thornbush in Levanon (once) sent (word) to the cedar of Levanon, saying: Give your daughter to my son for a wife. The wild beast of Levanon then came by and trampled the thornbush.\" Variantly: \"Levanon\" is the Temple, as it is written (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) unto Me, the summit of the Levanon,\" and (Isaiah 10:34) \"The Levanon will fall by a mighty one.\"", + "Why is it called \"levanon\"? Because it \"whitens\" (\"malbin\") the sins of Israel, viz. (Ibid 1:18) \"If your sins are like scarlet, they will become white as snow.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"until the great river, the river Perat\": (so-called) because its greater part abuts on Eretz Yisrael, as in the folk homilies \"The king's servant is likened to the king,\" \"Rub shoulders with the anointed one and they will bow down to you too.\"", + "\"the river Perat\": (so-called) because in its beginning it can be dug up with a shovel, and it branches out (\"mafreh\" [like \"Perat\"]) until it must be crossed by boats. Variantly: (so-called) because vegetation \"multiplies\" (parin veravin) through it. All the rivers say to Perat: Why don't you let yourself be heard, just as we let ourselves be heard from afar? It replies: My deeds make me known. If something is sown upon me, it sprouts in three days; if something is planted upon me, it rises in three days. And thus does Scripture praise me: \"until the great river, the river Perat.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:8) \"See, I have set before you the land\": He said to them: I am not giving you approximation or hearsay, but \"See (with your own eyes.) … Come and possess the land.\": When you enter the land, you will have no need of weapons but only compasses and rulers (to divide the land among you)." + ], + [ + "(Devarim 1:8) \"which the L-rd swore to your fathers\": Why need it be mentioned (in addition to this) \"to Abraham, to Isaac, and to Jacob\"? (To stress that) each one was worthy of this in himself. An analogy: A king gives his servant one field as a gift, as it is. The servant goes and improves it, not leaving it as it is, but planting a vineyard and bequeaths it to his son — who does not leave it as it is, but improves it and bequeaths it to his son — who does not leave it as it is, but improves it. Thus, when the Holy One Blessed be He gave the land to our father Abraham, He gave it to him only as it was, viz. (Bereshith 13:17) \"Arise, walk in the land in its length and its breadth, for to you shall I give it.\" Abraham arose and improved it, viz. (Ibid. 21:33) \"And he planted a fruit grove in Beersheva.\" Isaac arose and improved it, viz. (Ibid. 26:12) \"And Isaac sowed in that land and he found in that year a hundredfold.\" Jacob arose and improved it, viz. (Ibid. 33:19) \"And he bought the part of the field where he had pitched his tent.\" If so, why need \"to your fathers\" be written? If in respect to the oath to the fathers, this is already written. This refers to the covenant with the tribes, viz. (Habakkuk 3:9) \"the oaths to the tribes, an enduring word.\"", + "\"to give to them\": those who entered the land. \"and to their seed\": their children. \"after them\": the lands conquered by David and Yeravam, viz. (II Kings 14:25) \"He (Yeravam the son of Yehoash) restored the boundary of Israel from the approach of Chamath to the sea of the Aravah.\"", + "Variantly: \"to give to them\": those who entered the land. \"and to their seed\": those who came up from Bavel. \"after them\": those (who will come) in the days of the Messiah." + ], + [ + "(Devarim 1:9) \"And I said to you at that time, to say\": Moses said to them: It is not of myself that I say this, but at the behest of the Omnipotent. \"I shall not be able alone to bear you\": Is it possible that Moses was not able to judge Israel? The man who took them out of Egypt and split the sea for them and brought down the manna for them and flew in the quail for them and performed miracles and wonders for them — he should not be able to judge them! — This is what he said to them (Ibid. 10) \"The L-rd your G-d has 'elevated' you over your judges,\" (removing the onus from you and placing it on your judges!)", + "And thus did Solomon say (I Kings 3:9) \"And give Your servant an understanding heart to judge Your people… for who can judge this 'heavy' people of Yours!\" Is it possible that Solomon could not judge Israel, Solomon of whom it is written (Ibid. 5;10-11) \"And the wisdom of Solomon was greater than that of all the people of the east and all the wisdom of Egypt. And he was wiser than all men, than Ethan the Ezrachite, and Heiman and Chalkol and Darda, the sons of Machol. And his fame spread to all the people around him\" — and he could not judge them! — This is what he said to them. I am not like all the other judges. A Canaanite judge sits on his platform, sentencing one to the sword, strangulation, burning, or stoning, as if nothing had happened. And if he imposes a fine of a sela, he (himself) takes two; two — he takes three; a dinar — he takes a maneh. It is not so with me. If I have (wrongfully) imposed a money fine, He claims \"lives\"! And thus is it written (Proverbs 22:22) \"Rob not the poor man because he is poor, and afflict not the pauper in the gate (of judgment). For the L-rd will fight their battle, and He will rob the soul of their robbers!\"" + ], + [ + "(Devarim 1:10) \"And you are this day\": existing \"as the stars of the heavens in multitude\" — whence it was derived: There are seven classes of the righteous in Gan Eden — one higher than the other: the first class — (Psalms 140:14) \"Only the righteous will give praise to Your name; the upright will dwell in Your presence.\" the second class — (Ibid. 65:5) \"Praises to him You choose and draw near to dwell in Your courts.\" the third class — (Ibid. 84:5) \"Praised are the dwellers in Your house.\" the fourth class — (Ibid. 15:1) \"Who shall dwell in Your tent?\" the fifth class — (Ibid.) \"Who shall dwell on Your holy mountain?\" the sixth class — (Ibid. 24:3) \"Who shall ascend the mountain of the L-rd?\" the seventh class — (Ibid.) Who shall stand in the place of His sanctity?\"", + "R. Shimon b. Yochai says (Psalms 16:11) \"sated (sova) with joys in Your presence\": Rend it not \"sova,\" but \"sheva\" (seven). To seven \"joys\" the faces of the righteous are likened in time to come: the sun, the moon, the firmament, the stars, lightnings, lilies, the menorah of the Temple: the sun and the moon — (Song of Songs 6:10) \"beauteous as the moon, clear as the sun.\" the firmament and the stars — (Daniel 12:3) \"The wise will shine like the radiance of the firmament, and the turners of the many to righteousness, like the stars, forever and ever.\" lightnings — (Nachum 2:5) \"and they flash like lightning.\" lillies (Psalms 45:1) \"For the chief musician, on the lillies.\" the menorah of the Temple — (Hoshea 14:7) \"and his glory will be like the olive tree.\" And (Zechariah 4:3) \"There are two olive trees over it (the Temple menorah), one at the right of the bowl and one at the left.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:11) \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times!\" They said to him: Our teacher, Moses, we do not want you to bless us. The Holy One Blessed be He promised Abraham our father (Bereshith 22:17) \"… and multiply, will I multiply your seed as the stars of the heavens, and I will make your seed like the sand on the seashore\" — and you set a limit to our blessing! He answered: This is my (blessing). An analogy: A king had many possessions and a young son, and he (the king) had to go abroad. He said: If I leave my possessions in the hand of my son, he will squander them. So saying, he appointed a caretaker (for his possessions) until his son would grow up and he (the caretaker) gave him (his son) enough of his own for his sustenance — whereupon the son cried: Is this all the silver and gold that my father has left me? And the caretaker: Everything I have given you is mine. What your father left for you is in keeping for you. Thus did Moses say to Israel: \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times.\" This is my (blessing to you). As far as yours is concerned, (Ibid.)_ \"and may He bless you as He spoke to you\" — as the sand of the seas, and the dust of the earth, and as the fish of the ocean, and as the stars of the heavens, in abundance." + ], + [ + "(Devarim 1:12) \"How can I bear alone your contentiousness\" — whence we are taught that they were contentious. If one of them saw his neighbor getting the better of him in judgment, he would say: I have witnesses to bring, I have proofs; tomorrow I will add accusers against you! — thus, \"your contentiousness.\"", + "\"and your heresy\" — whence we are taught that they were \"heretics\" (against Moses). If Moses left his house (hurriedly to meet them), they would say: Why did the son of Amram leave (so hurriedly)? He is probably not at ease at home. If he was late to leave, they would say: Why isn't the son of Amram leaving? What do you think? He is plotting against you with his wife, as Korach did with his wife! — thus, \"and your heresy.\"", + "\"and your caviling\": They were grumblers.", + "One would expend a sela (only) to gain two; two, to gain three — thus, \"your caviling.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:13) \"Havu for yourselves\": \"Havu\" connotes \"counsel,\" as in (II Samuel 16:20) \"Havu counsel for yourselves,\" (Shemoth 1:10) \"Havah, let us plot (i.e., take counsel) against it.\"", + "\"men\": Would it enter our minds (that) women (are to be sought for this purpose)? What, then, is the intent of \"men\"? Venerable and revered.", + "\"wise and understanding\": As Arios asked R. Yossi: Who is wise? He answered: One who fulfills what he has learned. Arios: You say \"one who fulfills what he has learned,\" but perhaps it means one who is understanding. Rebbi: \"understanding\" is already written. What is the difference between \"understanding\" and \"wise\"? The wise man is like a traveling money changer. When he is brought (coins to assess), he examines them. When he is not brought (coins), he sits idle. The understanding man is like a rich money-changer. When he is not brought (coins) to examine, he examines his own.", + "\"and known among your tribes\": They should be familiar to you. If someone comes cloaked in his talith and sits before me, I know nothing about him. But you know about him, for you grew up with him. Thus, \"known to your tribes.\" R. Shimon b. Gamliel says: No (judicial) session begins until people bring it into question: Why did this man consent to sit (as a judge)? And why did this man not consent to sit?", + "\"And I shall set them at your heads\": For you might think that if you appoint them, they are appointed, and if you do not appoint them, they are not appointed; it is, therefore, written \"And I shall set them.\" If I appoint them, they are appointed; if not, they are not appointed. I might think that if you have accorded them greatness they are great, and if not, they are not great; it is, therefore, written \"at your heads.\"", + "Variantly: \"and I shall set them at your heads\": If you guard your ways, your heads (i.e., your judges) will be guarded, and if not, your heads will not be guarded — whence we are taught that the guilt of Israel is on the heads of their judges. And thus is it written (Ezekiel 33:7-9) \"A sentinel have I made you for the house of Israel. When you hear a word from My mouth, you must warn them for Me.\" (If you do not warn the wicked one and he dies, his blood will be on your head.)" + ], + [ + "(Devarim 1:14) \"And you answered me and you said: Good is the thing that you have spoken to do\": You should have said: Our teacher, Moses, from whom is it befitting to learn Torah? From you or from your disciples, or from the disciples of your disciples? And not from you, who suffered over them (i.e., over acquiring words of Torah)? As it is written (Shemoth 34:28) \"And he was there (on Mount Sinai) with the L-rd forty days and forty nights.\" But I know that under your breath you were saying: Now he is appointing over us eighty thousand odd judges. If he (the judge appointed over us) does not listen (to us), we will bring him a gift and he will take our view of things. Thus, \"And you answered me, and you said, etc.\" \"that you have spoken to do\": When I delayed (in judging your case), you said: Let him \"do,\" quickly." + ], + [ + "(Devarim 1:15) \"And I took the heads of your tribes\": I \"took\" them with words (of suasion). I said to them: How fortunate you are! For whom are you coming to be appointed? For the sons of Abraham, Isaac, and Jacob, men who are called \"brothers,\" \"friends,\" \"the lot of His inheritance,\" \"the flock of His grazing,\" and every other term of endearment.", + "\"men, wise and known\": Of the seven (qualifying) traits mentioned by Yithro to Moses, he found only three: \"men,\" \"wise,\" and \"known.\" \"and I made them heads over you\": heads (i.e., granted precedence) in buying, in selling, in (business) dealings, in entering and in leaving — entering first and leaving last. Thus, \"and I made them heads.\"", + "\"over you\": that they be honored by you.", + "\"officers of thousands\": If there were 1,999 less one, then he (the officer of the 1,000) was made the officer (of the additional 999). \"officers of hundreds\": If there were (an additional) ninety-nine, he (the officer of the 100), was made their officer. And thus for the officers of fifty and the officers of ten.", + "\"and bailiffs for your tribes\": wielders of the lash, viz. (II Chronicles 19:11) \"and the Levite bailiffs before you,\" and (Nechemiah 8:11) \"and the Levites silenced all the people.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:16) (\"And I charged your judges at that time, saying:hear among your brothers\": He told them: Be deliberate in judgment. If a (similar) case comes before you one, two, or three times, do not say: I've already ruled on this several times, but be deliberate in (the) judgment (of each case). And thus did the men of the Great Assembly say. \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\")", + "(Devarim 1:16) \"And I charged your judges at that time, saying\": In the past, you were independent; now you are obligated to the congregation.", + "It once happened that R. Gamliel placed R. Yochanan b. Nuri and R. Elazar b. Chasma at the head of the academy, and the disciples were unaware of their absence. Towards evening, they returned and sat with the disciples. Such was the trait of R. Gamliel: When he entered (the house of study) and said \"Ask\" (what is on your minds), it was known that there were no provocateurs there. When he entered and did not say \"Ask,\" it was known that there were provocateurs there. When he entered and found R. Yochanan b. Nuri and R. Elazar b. Chasma sitting among the disciples, he said to them: (By your behavior) you have made it known to the congregation that you do not wish to exercise authority over them — In the past, you were independent; from now on, you are obligated to the congregation (for their good and welfare). (Ibid.) \"Hear among your brothers\": He told them: Be deliberate in judgment. If a (similar) case comes before you one, two, or three times, do not say: I've already ruled on this several times, but be deliberate in (the) judgment (of each case). And thus did the men of the Great Assembly say. \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\"", + "\"among your brothers\": and not among Canaanites. And this was the way of R. Yishmael: When two came to him for judgment, one a Canaanite and one a Jew — If he could find for the Jew by Jewish law, he judged by Jewish law; and if by the laws of the gentiles, he judged by the laws of the gentiles, saying, Why should I not do so? Has the Torah not written \"Hear among your brothers\"? ...", + "\"and judge righteously\": (one who may be) a tzaddik (a righteous one) in his righteousness and a claimant (against him) who brings proofs (for his claim); the first, cloaked in his talith; the second saying it is mine (and adducing proofs); the first plowing with his ox; the second saying it is mine; the first sitting in his house; the second saying it is mine; the first holding his fields; the second saying it is mine. This is the intent of \"and judge righteously,\" (between) \"the righteous one in his righteousness\" and the claimant adducing his proofs, (the rule being: \"The burden of the proof is upon him who would take something from his neighbor, who is holding it).", + "\"between a man\": to exclude a minor — whence they ruled: Orphans (who are minors) are not subject to adjudication.", + "\"between a man and his brother\": This tells me only of the foregoing. Whence do I derive (the same for) one woman vis-à-vis another, one tribe, one family? From \"Hear among your brothers\" (All Jews are \"brothers.\") \"and between his ger\":", + "One who \"piles up\" (\"oger\") claims against him, saying \"You plowed in my land\" — and he denies it; \"your ox killed my servant\" — and he denies it.", + "Variantly: \"and between his ger\" — his neighbor (one who lives [\"gar\"] near him.) Variantly: his groomsman. Variantly: his tenant." + ], + [ + "(Devarim 1:17) \"Do not play favorites in judgment\": This is (addressed to) one who is appointed to seat judges. Lest you say: That man is comely; I will make him a judge — that man is strong; I will make him a judge — that man is my kinsman; I will make him a judge — that man lent me money; I will make him a judge — that man is multilingual; I will make him a judge — so that (in his innocence) he exonerates the guilty and incriminates the innocent — not because he is wicked, but because he does not know (the law), Scripture terms (appointing him as a judge) as \"playing favorites in judgment.\"", + "Small and great equally shall you hear\": Lest you say: Since this one is poor and the other rich it is a mitzvah to judge in his (the poor man's) behalf, so that he can feed himself honestly; it is, therefore, written \"Small and great equally shall you hear.\"", + "Variantly: \"Small and great equally shall you hear\": Lest you say: How can I damage this man's reputation for a dinar? I will exonerate him, and when he leaves, I will tell him to give the poor man the money that he owes him. Thus, \"Small and great equally shall you hear.\"", + "\"Do not fear any man\": If two come to be judged before you, before you hear what they have to say you may remain silent. If you have heard the case but you do not know how to rule for exoneration or incrimination, you may remain silent. Once the judgment is clear to you, you may not remain silent. The same applies to compromise. If two come before you for judgment, before you have heard what they have to say, or after you have heard, but you do not know how to rule, you may tell them: Go out and compromise. Once you have heard their words and you know how to rule, you may not tell them to go out and compromise, as it is written (Proverbs 17:14) \"As the letting loose of water is the beginning of contention, and before the (law of) the quarrel is revealed, leave it.\" And the sages say: The compromiser is a sinner, and one who praises the compromiser is a sinner, as it is written (Psalms 10:3) \"And the blesser of the compromiser rejects the L-rd,\" The praiser of (compromising) judges is thus found to reject his Creator. R. Shimon b. Gamliel says: Compromise is raising the small and lowering the great. R. Yehoshua b. Karcha says: It is a mitzvah to compromise, as it is written (Zechariah 8:16) \"These are the things that you shall do: Speak the truth, one man to his neighbor. Truth and a judgment of peace shall you judge in your gates.\" Which is \"a judgment of peace\"? Compromise.", + "Variantly: \"Do not fear any man\": Lest you say: I am afraid of that man. He may kill my son, or burn my stacks, or cut down my plants; it is, therefore, written \"Do not fear any man.\" \"for the judgment is G-d's.\"", + "And thus is it written of Yehoshafat (II Chronicles 19:6) \"and he said to the judges: Take heed what you do, for you judge not for the man, but for the L-rd who is with you in the judgment.\"", + "\"And the thing that is too difficult for you, you shall bring near to me and I shall hear it\": The Holy One Blessed be He said to Moses: You (say that) you are judging a difficult case? By your life, I shall apprise you that you are not judging a difficult case. For I will bring upon you a case that the women can hear (i.e., resolve), which you cannot hear. Which is that? The case of the daughters of Tzelafchad. And thus is it written (Bamidbar 27:5) \"And Moses brought forth their judgment before the L-rd.\" Similarly (I Samuel 9:18-19) \"And Saul approached Samuel within the gate and said to him: Tell me now, which is the house of the seer. And Samuel answered Saul, saying: I am the seer\" — whereupon the Holy One Blessed be He said to him: You are the seer? By your life, I shall apprise you that you are not the seer. And when did He apprise him? When He said to him (16:1) \"Fill your horn with oil and go and I will send you to Yishai of Bethlehem. For I have seen among his sons a king for Me.\" What is stated thereafter? (Ibid. 6) \"And it was when they came that he (Samuel) saw Eliav and he said: Surely, before the L-rd is His anointed one.\" And the Holy One Blessed be He said to him: Did you not say \"I am the seer\"? (Ibid. 7) \"Do not look at his appearance and at his tall stature, for I have rejected him. For it is not as a man sees. For a man sees to the (beauty of) the eyes, but the L-rd sees to the heart.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:18-19) \"And I charged you at that time with all the things that you shall do (i.e., regarding the ten differences between monetary and capital litigations).", + "And we journeyed from Chorev and we went through all that great and fearful desert.\": They saw snakes as (large as) the beams of the olive press and scorpions as large as bows stretched out before them. Now does this not follow a fortiori, viz.: If I have subdued before them such unnatural things, how much more so, things which are within the province of nature, (like the seven nations)! Thus, \"And we journeyed from Chorev, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:20) \"And I said to you … as the L-rd … has spoken, etc.\": Moses said to them: It is not of myself that I speak thus to you, but at the behest of the Holy One Blessed be He.", + "\"You have come to the mountain of the Emori which the L-rd our G-d gives to us.\": An analogy: A king entrusted his son to a pedagogue, who showed him around and said to him: All these vines are yours, and all these vineyards, and all these olive trees. When he tired of showing him, he said to him: Everything that you see is yours. Thus, Moses said to Israel (Ibid. 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water, fountains and depths, issuing forth in valleys and in mountains.\" Once they came to the land, he said to them: \"You have come to the mountain of the Emori, which the L-rd our G-d gives to us.\"", + "And if you say the time has not yet arrived, (21) \"See, the L-rd your G-d has set the land before you.\"", + "I am telling you not from approximation or from hearsay, but from what you see with your own eyes.", + "\"Go up and possess it,\" immediately, \"as the L-rd the G-d of your fathers has spoken to you.\" I am telling you this not of myself, but by the behest of the Holy One Blessed be He." + ], + [ + "(Devarim 1:22) \"And all of you drew near to me\": promiscuously. And elsewhere it is written (Ibid. 5:26) \"And you approached me (deferentially), all the heads of your tribes and your elders.\" The young honored the elders, and the elders honored the heads. And here it is written \"And all of you drew near to me and you said\" — promiscuously, the young pushing the elders, and the elders pushing the heads.", + "\"and you said: Let us send out men before us and let them spy out the land for us\": R. Shimon says: This was a great shame for Israel. When they said: \"Let us send out men before us,\" the L-rd said to them: When you were in the land of deserts and pits, I fed and sustained you, how much more so when you come to a good and broad land! How shameful those men who thus asked for themselves!", + "\"and let them return to us word\": concerning which language they speak.", + "\"the (straightest) way by which we should go up\": There is no road without turnings; there is no road without traps; there is no road without branchings.", + "\"and the cities to which we will come\": so that we know by which city to come against them." + ], + [ + "(Devarim 1:23) \"And the thing was good in my eyes\": but not in the eyes of the Holy One Blessed be He. But if it was good in his eyes, why is it included in his rebuke? An analogy: A man says to his neighbor: Will you sell me this ass? The other: Yes. The man: Will you let me try it out? The other: Yes, come and I will show you how much it can carry on the mountain and how much it can carry in the valley. When the man saw that the other impeded him in no way, he said: Take your money. This is the intent of \"the thing was good in my eyes\" (i.e., to \"try out,\" etc. [but it was not good that they asked]).", + "\"and I took of you twelve men\": of the most select among you; of the finest among you.", + "\"one man to a tribe\": (If so) why need it be stated \"and I took of you twelve men\"? To indicate that the tribe of Levi was not among them, (for if it were, there would be thirteen.)" + ], + [ + "(Devarim 1:24) \"And they turned and they went up to the mountain\": We are hereby apprised that it is the way of spies to go up a mountain. And thus Rachav said to the spies of Joshua (Joshua 2:16) \"Go up the mountain lest the pursuers catch you.\" We are hereby taught (Ibid. \"Conceal yourselves there for three days until the pursuers turn back\") that the holy spirit reposed upon her, for if not, how could she know that they would turn back in three days?", + "\"and they came to the river-bed of Eshkol\": so-called by reason of the cluster (eshkol) of grapes (that they were to take from there [viz. Bamidbar 13:24]) Similarly, (Shemoth 3:1) \"and he came to the mountain of G-d to Chorev\": so-called because of what would occur there in the future.", + "\"and they spied it out\": traversing its boundaries, length and width." + ], + [ + "(Devarim 1:25) \"And they took in their hand from the fruit of the land\": R. Shimon said: Shameful are these men who took in their hand (such luxuriant fruits [to downgrade their worth]) as one would take in his hand an issar's worth of figs or grapes.", + "\"and they brought it down to us\" — whence it is seen that Eretz Yisrael is higher than all the (other) lands, as in (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and inherit it,\" and (Ibid. 21) \"And they went up and spied out the land,\" and (Bereshith 45:25) \"And they went up from Egypt and they came to the land of Canaan.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"And they returned word to us and they said: Good is the land that the L-rd our G-d gives us.\" Now did they speak good (of the land)? Did they not speak evil of it? — Who spoke good of it? Joshua and Calev — in spite of which (Ibid. 26) \"And you did not desire to go up, and you opposed the word of the L-rd your G-d.\" ..." + ], + [ + "(Devarim 1:27) \"And you murmured in your tents\": We are hereby taught they sat in their dwellings and spoke words as those of condolers, as it is written (Proverbs 26:22) \"The words of the murmerers are like (those of) condolers\" — but a knife descended from heaven and split their stomachs (viz. Bamidbar 14:29), as it is written (Proverbs, Ibid.) \"and they (the words) descend to the chambers of the stomach.\"", + "Variantly: And you murmured in your tents\": We are hereby taught that they sat in their dwellings and cried like mourners, taking their sons and saying to them: \"Woe unto you, afflicted ones!\" \"Woe unto you, tortured ones!\" \"Tomorrow they will nail you to the stake!\" And they would take their daughters and say to them: \"Woe to you, afflicted ones!\" \"Woe to you, tortured ones!\" \"Tomorrow they will kill (numbers) of you and take captive (numbers) of you, and stand up (numbers) of you to shame!\" (Devarim, Ibid.)", + "\"in the L-rd's hatred of us\": Is it possible that the Holy One Blessed be He hates Israel? Is it not written (Malachi 1:2) \"I have loved you, said the L-rd\"? It is, rather, they, who hate the Holy One Blessed be He (as per the folk saying: \"As you are disposed to another you think him disposed to you.\")", + "\"to deliver us into the hands of the Emori to destroy us\": as it is written (Joshua 7:9) \"For the Canaanites and all the inhabitants of the land will hear of it, and they will surround us and cut off our name from the earth, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:28) \"Whither are we going up? Our brothers have melted our hearts, saying, etc.\": They said to him: Moses, our teacher, if we had heard such words from others, we would not believe them, but (we heard them) from those whose sons are our sons, and whose daughters are our daughters!", + "\"a great people\": great in numbers.", + "\"higher than we\": (i.e.,) taller.", + "\"cities great and fortified in heaven\": R. Shimon b. Gamliel says: Scripture (here) speaks hyperbolically, as it does in (Ibid. 9:1) \"Hear, O Israel, you are crossing over the Jordan this day.\" But when the Holy One Blessed be He says to our father Abraham (Bereshith 26:4) \"And I will multiply your seed as the stars of heaven,\" and (Ibid. 13:16) \"I will make your seed as the dust of the earth, so that if a man can number the dust of the earth, so will your seed be numbered\" — this is not hyperbole. (Devarim, Ibid.)", + "\"and also the sons of giants did we see there\" — whence we are taught that they saw giants atop giants, as in (Psalms 73:6) \"Therefore, pride bestrides them as a giant.\" (Devarim, Ibid. 20)", + "\"And I said to you, etc.\", (32) \"and in this thing, etc.\": I say this to you not of myself, but at the behest of the Holy One Blessed be He. (29) \"Do not break and do not fear them\":", + "Why? (30) \"(For) the L-rd your G-d who goes before you, etc.\" He said to them: He who wrought miracles for you in Egypt, and all of these miracles is destined to perform miracles for you upon your entering the land.", + "\"as all that He did with you in Egypt before your eyes\": If you do not believe in the future, believe in the past." + ], + [ + "(Devarim 3:23) \"And I entreated the L-rd at that time, saying\": This is as Scripture writes (Proverbs 18:23) \"The poor man speaks imploringly and the rich one answers brazenly.\"", + "Two goodly leaders arose for Israel — Moses and David king of Israel. Moses said to the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, I have transgressed. Let it be written after me, so that men not say: It seems that Moses has fabricated the Torah or that he has written something which he was not commanded to write. An analogy: A king decreed that one who ate unripe figs shevi'ith of (the sabbatical year) be pilloried. She: Please publicize my fault so that people not say: It must be that she was caught in niuf (illicit relations) or in witchcraft. When they see shevi'ith figs strung around my neck, they will know that it is because of this that I am being pilloried. Thus did our teacher Moses say before the Holy One Blessed be He: Let my transgression be written down after me. The Holy One: I will write that it was only because of your lapse at the waters (of Marah), viz. (Bamidbar 27:14) [This, your death, was decreed] \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation, etc.\"", + "Variantly: An analogy: A king and his son are traveling by coach until they come to a narrow place, where his coach overturns on his son, whose eye is blinded, his foot severed, and his hand broken. When he comes to this place (in the future), he mentions two or three times: \"Here my sons' eye was blinded, his foot was severed, and his hand broken.\" Here, too, the Holy One Blessed be He mentioned mei merivah (the waters of contention) three times (Bamidbar 20:13, Ibid. 24, Devarim 33:8), saying (as it were) \"Here I killed Aaron, here I killed Moses.\" And thus is it written (Psalms 141:6) \"Their judges (Moses and Aaron) have 'slipped' by (hitting) a rock.\" (viz. 11:20).", + "King David said before the Holy One Blessed be He. King David said before the Holy One Blessed be He: Let my transgression before You (with Bathsheva) not be written after me. The L-rd: Is it not sufficient for you that people not say: \"Because he loved him, He forgave him\"? An analogy: A man borrowed from the king twenty kor of wheat a year, and people said: Can this man possibly have met such a debt? It must be that the king forgave him and wrote him a settlement. Once, the king sent (demanding payment), and he did not pay, at which the king entered his house and took his sons and daughters and put them up (for sale) at the auction block — whereupon everyone knew that he had nothing (i.e., that he had not been pardoned.) Here, therefore, all of the punishments that came upon David were publicized and doubled, viz. (II Samuel 12:6) \"And he (David) must pay four for the ewe.\" R. Chananiah says: \"arbatayim\" — sixteen.", + "And when Nathan the Prophet came and rebuked David for that act, he said (Ibid. 13) \"I have sinned to the L-rd,\" and (Psalms 51:3) \"Be gracious (chaneini) to me, O G-d, according to Your lovingkindness … (6) To You alone have I sinned and what is evil in Your eyes have I done.\"", + "Two goodly leaders rose up for Israel — Moses and David king of Israel — and they could have asked for reward on the basis of their good deeds, but they asked of the Holy One Blessed be He only that he \"grace\" them, (this being the thrust of \"chaneini\" and of \"va'etchanan\"). Now does this not follow a fortiori, viz.: If these, who could have asked for reward on the basis of their good deeds, asked of the Holy One Blessed be He only that He \"grace\" them, then we, who are not even a thousandth of the thousands and ten thousands of his disciples, how much more so should we ask of the L-rd only that He \"grace\" us!", + "Variantly: Prayer (tefillah) is called by ten names: ze'akah, shav'ah, ne'akah, rinah, pegiah, nipul, pilul, atirah, chilui, and chinun: ze'akah — (Shemoth 2:23) \"And it was in the course of those many days that the king of Egypt died, and the children of Israel moaned under the toil, and they cried out (\"vayizaku\"). \"shav'ah\" — (Ibid.) \"and their outcry (\"shavatham\") ascended.\" \"ne'akah\" — (Ibid. 24) \"And G-d heard their outcry (\"na'akatham\"). \"rinah\" — (Jeremiah 7:16) \"and do not raise for them an outcry (\"rinah\"). \"pegiah\" — (Ibid.) \"and do not entreat (\"tifg'u\") Me.\" \"nipul\" — (Devarim 9:18) \"And I prostrated myself (\"va'ethnapal\") before the L-rd as at first.\" \"pilul\" — (Ibid. 26:) \"And I prayed (\"va'etpallel\") to the L-rd.\" \"atirah\" — (Bereshith 25:21) \"And Isaac entreated (\"vaye'tar Yitzchak\") the L-rd for his wife.\" \"chilui\" — (Shemoth 32:11) \"And Moses prayed\" (\"Vayechal Mosheh.\") \"chinun\" — (Devarim 3:23) \"And I entreated (\"va'ethchanan\") the L-rd.\" (Ibid.)", + "\"at that time\": An analogy: The men of a province ask their king to make their province a colony (and exempt from taxes). Once, when two of his foes fell before it, they said: Now is the time to ask the king to grant our request. Similarly, Moses asks the Holy One Blessed be He to be allowed to enter Eretz Yisrael. When he sees Sichon and Og fallen before him, he says: This is the time to ask that my request be granted, and this is the intent of \"at that time.\"", + "(Ibid.) \"to say\": This is one of the times when Moses says to the L-rd: Tell me whether or not You will grant my request. Similarly, (Shemoth 17:4) \"And Moses cried out to the L-rd, to say: What can I do to this people?\" What is the intent of \"to say\"? Apprise me of whether or not I will fall into their hand. Similarly (Ibid. 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say\": Apprise me whether or not You will redeem them. Similarly, (Bamidbar 12:13) \"And Moses cried out to the L-rd to say\": Apprise me whether or not You will heal her. Similarly, (Ibid. 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd, to say\": Apprise me whether or not You will appoint leaders over them. Thus, here, \"at that time, to say\": Apprise me whether or not I will enter the land.", + "(Devarim 3:24) \"O L-rd (Yod-keh-vav-keh), G-d (Elokim)\": Wherever \"Yod-keh-vav-keh\" is written, the attribute of mercy is intended, viz. (Shemoth 34:6) \"Yod-keh-vav-keh,\" the G-d who is merciful and gracious.\" Wherever \"Elokim\" is written, the attribute of justice is intended, viz. (Ibid. 22:8) \"Unto the judges ('elohim') shall come the matter of both,\" and (Ibid. 27) \"Elokim ([Both G-d and judges are intended]) you shall not curse.\"" + ], + [ + "(Devarim 3:24) \"O L-rd, G-d, You 'hachilotha'\": You absolved me of my vow. When You said to me (Shemoth 3:10) \"Go … and take My people the children of Israel out of Egypt,\" I said to you: I cannot, for I swore to Yithro that I would not leave him, as it is written (Ibid. 2:21) \"Vayoel Mosheh to remain with the men,\" \"ho'alah\" being nothing other than an oath, as in (I Samuel 14:24) \"And Saul beswore (vayoel) the people.\"", + "Variantly: \"You 'hachilotha'\": You provided an opening for me to stand and pray before You for your children when they besmirched themselves with the golden calf, as it is written (Devarim 4:14) \"Quit Me, and I shall destroy them.\" Now was Moses holding on to the Holy One Blessed be He (that He said \"Quit Me\")? This is what he said before Him (in \"hachilotha\"): L-rd of the universe, You provided an \"opening\" (thus, \"hachilotha\") to stand and pray for Your children (i.e., \"Quit Me\" implies that if you do not quit Me, but beseech Me), I will not destroy them) — whereupon I stood and prayed for them, and You heard my prayer and forgave their transgression. I thought (now, in saying \"hachilotha\"): If I stood up for them in prayer, would they not pray for me (that I enter Eretz Yisrael)? And does this not follow a fortiori, viz.: If the prayer of the one (Moses) for the many is thus heeded, how much more so the prayer of the many for the one!", + "(Devarim 3:24) \"to show Your servant\": There are those who call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He calls \"servants.\" And there are those who call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He does not call \"servants.\" And there are those who do not call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He calls \"servants.\" Abraham called himself a \"servant,\" viz. (Bereshith 12:3) \"Do not now pass away from Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Ibid. 26:24) \"for the sake of Abraham, My servant.\" Jacob called himself a \"servant,\" viz. (Ibid. 32:11) \"I am too small for all of the lovingkindnesses and all of the truth that You have done with Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Isaiah 41:8) \"But you, Israel, are My servant, Jacob, etc.\" Moses called himself a \"servant, viz. \"to show Your \"servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Joshua 1:2) \"Moses My servant is dead.\" David called himself a \"servant,\" viz. (Psalms 116:16) \"Heed, O L-rd, for I am Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. ( II Kings 19:34) \"for the sake of David, My servant.\" Isaiah called himself a \"servant,\" viz. (Isaiah 49:5) \"… who formed me from the womb to be a servant to Him,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Ibid. 20:3) \"Isaiah, My servant.\" Samuel called himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He did not call him a \"servant.\" Shimshon called himself a \"servant,\" viz. (Judges 15:18) \"You have given unto the hand of Your servant, etc.\", but the Holy One Blessed be He did not call him a servant. Solomon called himself a \"servant,\" viz. (I Kings 3:9) \"Give Your servant an understanding heart,\" and the Holy One Blessed be He did not call him a \"servant,\" but wrought for his father's sake, viz. (I Kings 15:13) \"for the sake of David, My servant.\" Iyyov did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" (viz. Iyyov 2:3) \"Have you given heart to My servant, Iyyov\"? Joshua did not call himself a \"servant,\" but Scripture called him a \"servant,\" viz. (Joshua 24:29) \"and Joshua the son of Nun, the servant of the L-rd, died.\" Calev did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Bamidbar 14:24) \"But My servant Calev, etc.\" Elyakim did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be he called him a \"servant,\" viz. (Isaiah 22:20) \"And I will call My servant Elyakim, etc.\" Zerubavel did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Chaggai 2:23) \"Zerubavel ben Shaltiel, My servant.\" Daniel did not call himself a \"servant,\" but Scripture called him a \"servant,\" viz. (Daniel 6:21) \"The king spoke and said to Daniel: Daniel, servant of the living G-d.\" Chananiah, Mishael, and Azaryah did not call themselves \"servants,\" but the Holy One Blessed be He called them \"servants,\" viz. (Daniel 6:23) \"Shadrach, Meshach and Aved-nego, servants of the exalted G-d.\" The early prophets did not call themselves \"servants,\" but the Holy One Blessed be He called them \"servants,\" viz. (Amos 3:7) \" … but He revealed His secret to His servants, the prophets.\"", + "(Devarim 3:24) \"Your greatness (gadlecha)\": His attribute of goodness, as in (Bamidbar 14:17) \"And now, let the power (of goodness) of the L-rd be magnified (\"yigdal\") … as You have spoken (18) The L-rd withholds wrath and He is abundant in lovingkindness.\" This is the prototype for all \"gadlecha\" in the Torah. (Ibid.)", + "\"and Your mighty hand\": These are the ten plagues that the Holy One Blessed be He brought upon the Egyptians in Egypt, viz. (Shemoth 8:1) \"Stretch forth your hand, etc.\"", + "(Ibid.) \"For who is Almighty in the heavens and in the earth\": For not as the measure of flesh and blood is that of the Holy One Blessed be He: The measure of flesh and blood: A governor sits on his seat, fearing that his counselors will overrule him. But You, who have no counselors (to overrule You), why don't You pardon me! An officer sits at his station, fearing that his commander will overrule him. But You, who have no commander, why don't You pardon me!", + "(Ibid.) \"who can do as Your deeds\": in Egypt; \"and as Your strength\": at the Red Sea. Variantly: \"as Your deeds\": at the Red Sea; \"and as Your strength\": at the Jordan." + ], + [ + "(Devarim 3:25) \"Let me pass over and see\": Is it possible that Moses would ask the L-rd to enter the land? Is it not written (Bamidbar 20:12) \"You shall not bring this congregation to the land which I have given them\"? An analogy (to resolve this): A king who had two servants decreed upon one of them not to drink wine for thirty days. The servant: What did he decree upon me? That I not drink wine for thirty days? I will not taste it even for a year! Even for two years! Why all this? To weaken the effect of his master's words. The king then decrees the same upon the second servant. His reaction: I cannot live without wine for even one hour! Why all this? To heighten the effect of his master's words. Thus, Moses, to heighten the effect of the L-rd's words besought Him to enter the land — \"Let me pass over and see!\"", + "\"this good mountain and the Levanon.\" All called it (Jerusalem) \"mountain.\" Abraham called it \"mountain,\" viz. (Bereshith 22:14) \"… of which it will be said: 'On this day, in the mountain, the L-rd shall appear.'\" Isaiah called it mountain (Isaiah 2:2) \"And it will be in the end of days that the mountain of the house of the L-rd will be established.\" Nations called it mountain, viz. (Ibid. 3) \"And many nations will go, and they will say: 'Let us go and ascend to the mountain of the L-rd.'\"", + "\"and the Levanon\": This is the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"You are Gilead to Me, the head of the Levanon, etc.\", and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon by a mighty one will fall.\" And why is it called \"Levanon\"? Because it \"whitens\" (malbin) the sins of Israel, as it is written (Ibid. 1:18) \"If your sins be like scarlet, they will be as white (yalbinu) as snow.\"" + ], + [ + "(Devarim 3:26) \"And (\"yithaber\") the L-rd with me because of you (lema'anchem), and He would not hearken to me\": R. Eliezer says: He was filled with wrath (\"evrah\" [like \"yithaber\"]). R. Yehoshua says: He (the L-rd) became like a woman who could not stoop because of her fetus (\"ubar\" [like \"yithaber\"]).", + "\"lema'anchem\": Because of you this was done to me. \"and He would not hearken to me\": He did not accept my prayer. \"And the L-rd said to me: 'rav lach. Presume to speak to Me no more about this thing.'\" An analogy: A man makes a vow. Does he not go to his master for absolution of his vow? If the master makes a vow (affecting his disciple), it is the disciple's part to heed the words of his master. You, too, heed the words of your master. (Thus, \"rav lach\" [\"You have a Master!\"])", + "Variantly: \"And the L-rd said to me: 'rav lach'\" (i.e., you are a \"teacher\" in this thing) — You are an example for judges to say: If the great sage, Moses, was not forgiven for saying (Bamidbar 20:10) \"Hear, now, you rebels,\" but it was decreed that he not enter Eretz Yisrael, then those who delay judgment and those who pervert justice, how much more so! And if Moses who was told (Ibid. 12) \"You shall not bring this congregation into the land,\" did not refrain from imploring the L-rd for mercy — how much more so (should this be the pattern for) other men, (who were not told such a thing!) And if Chezkiah, who was told (II Kings 20:1) \"Set your house in order, for you shall die and not live\" did not refrain from imploring the L-rd for mercy, acting on the principle of \"Even if a sharp sword is poised over a man's neck he should not refrain from imploring mercy,\" as it is written (Isaiah 38:2) \"then Chizkiyahu turned his face to the wall and prayed to the L-rd\" — how much more so other men!", + "Variantly: (\"rav lach\":) \"harbeh lach\" (\"There is much owing you\") in the world to come — as one would say to his neighbor \"There is much owing you — you need not petition it.\" Variantly: \"vayithaber\": As one would say to his neighbor: \"That man crossed (avar) that road again.\" (i.e., Moses exceeded his bounds.)", + "(Devarim, Ibid. 3:27) \"Go up to the top of the height\": R. Elazar b. Yaakov said: Better one hour of prayer than good deeds. For because all of the deeds of Moses it was not said to him \"Go up, etc.\", but here, (after he prayed,) it was said to him \"Go up.\" \"and lift your eyes, etc.\": From here they ruled: Those who stand outside the land turn their faces to Eretz Yisrael and pray, as it is written (I Kings 8:48) \"And they shall pray to You by way of their land.\" Those who stand in Eretz Yisrael turn their faces to Jerusalem and pray, as it is written (II Chronicles 5:34) \"And they shall pray towards this city.\" Those who stand in Jerusalem turn their faces towards the Temple, as it is written (Ibid. 32) \"and they shall pray towards this house.\" Those who stand in the Temple direct their hearts to the holy of holies and pray, as it is written (Ibid. 26) \"and they shall pray towards this place\" — whence it is found: those in the north face south; (those) in the south face north; (those) in the east face west; (those) in the west face east — whence it is found that all of Israel pray towards one place.", + "(Devarim, Ibid.) \"for you shall not cross this Jordan.\" An analogy: A king decreed that his son not enter his bedchamber — whereupon he entered the palace entrance talking with him; he entered his reception room talking with him. When he came to enter his chamber, he said to him: \"From here on, you are forbidden.\" Likewise, Moses said to the L-rd: \"All of me is separated from Eretz Yisrael only by a fifty-ell string-length of this Jordan\" — whereupon He said: \"and see with your eyes, for you will not cross this Jordan.\"", + "(Ibid. 28) \"And charge (tzav) Joshua\": \"charging\" (tzivui) is prompting to zeal, as it is written (Ibid. 31:7) \"And Moses called to Joshua and he said to him before the eyes of all of Israel: 'Be strong and firm'\": \"Be strong\" in Torah, \"and be firm\" in good deeds.", + "(Devarim 3:28) \"for he will pass over before this people\": If he passes over before them, they will pass; if not, they will not.", + "\"and he will cause them to inherit\": If he causes them to inherit, they will inherit; if not, not. And thus do we find that when they went to do battle with Ai there fell of them some thirty-six righteous men, viz. (Joshua 7:5) \"And the men of Ai smote of them some thirty-six righteous men … (6) and Joshua tore his clothing and fell on his face to the ground before the ark of the L-rd until the evening … (7) and Joshua said: Ahah, L-rd, G-d, why did You bring this people across the Jordan … (8) Please, my L-rd, what shall I say now that Israel has turned its back … (10) And the L-rd said to Joshua: Arise! Why are you fallen on your face!'\" Is this not what I said to Moses from the very beginning? If he passes over before them, they shall pass; if not, they shall not pass. If he causes them to inherit, they shall inherit; if not, they shall not inherit — and you sent them and did not pass over before them!" + ], + [ + "(Devarim 3:29) \"And we abode in the valley opposite Beth Peor\": He said to them: Who caused us to sit in the valley? The evil deeds that we perpetrated in Peor (viz. Bamidbar 25:3).", + "Variantly: He (Moses) said to them: \"And we abode in the valley opposite Beth Peor.\" See the difference between you and me. How many prayers did I pray? Yet it was decreed upon me not to enter the land. But you angered Him for forty years, as it is written (Psalms 95:10) \"Forty years I was angry with the generation. And, what is more, the greatest among you prostrated themselves to Peor, yet His right hand is stretched forward to accept penitents, so (Devarim 4:1) \"now, O Israel, hearken to the statutes\" — You are new; the past has been forgiven!" + ], + [ + "(Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is One\": Because it is written (Shemoth 25:2) \"Speak to the children of Israel — It is not written \"Speak to the children of Abraham and Isaac,\" but \"speak to the children of Israel (i.e., Jacob [viz. Bereshith 32:29]) — Jacob merited that this pronouncement be stated to his children. For Jacob feared all of his days — Woe unto me, lest \"base matter\" issue from me as it did from my fathers! From Abraham there came forth Yishmael. From Isaac there came forth Esav my brother. Yishmael was an idolator, viz. (Bereshith 21:9) \"And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian … 'disporting himself'\" (with idolatry). These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Yochai says: R. Akiva expounds four things where I differ from him, and it seems to me that my view is the correct one: He says \"And Sarah the son of Hagar the Egyptian disports himself\" with idolatry.\" And I say that the reference is to the inheritance, Yishmael saying \"should I not, being the first-born, take a double portion?\" And for this reason Sarah said (Ibid. 10) \"Drive out this maidservant and her son.\" And my view seems more cogent than his.", + "Similarly (Bamidbar 11:22) \"Will flocks and herds be slaughtered for them? Will it be found for them? Will all the fish of the sea be gathered for them? Will it be found for them?\" This is to be taken literally. These are the words of R. Akiva. And I understand it as: Even if you gather for them all the flocks and herds in the world they will not be satisfied (i.e., even if you give them what they ask, they will not be satisfied, for they are simply seeking a pretext against You. But let me go and attempt to conciliate them) — whereupon the Holy Spirit answered (Ibid. 23) \"Now you will see whether My word (that they will not heed you) will befall you or not.\" And my view seems more cogent than his.", + "Similarly, (Ezekiel 33:24) \"Son of man, the inhabitants of these ruins upon the ground of Israel speak, saying: Abraham was one, yet he inherited the land, and we are many, so the land is given us as a heritage.\" (R. Akiva's understanding of the verse:) Now does this not follow a fortiori, viz.: If Abraham, who served only one G-d, inherited the land, then we, who serve many gods, how much more so should we inherit the land! And I say (that the meaning is) If Abraham, who was commanded only one mitzvah, (to sacrifice his son) inherited the land, then we, who were commanded many mitzvoth, how much more so should we inherit the land! And how did the prophet answer them? (Ibid. 25:26) \"Therefore, … thus says the L-rd G-d: You eat over the blood, you lift up your eyes to the idols, and you shed blood … You relied upon your sword, you committed abomination, a man has defiled his neighbor's wife — shall you then inherit the land?\" And I find my view more cogent than that of R. Akiva.", + "Similarly (Zechariah 8:19) \"Thus has said the L-rd of hosts: The fast of the fourth (month), and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth will be for the house of Judah for joy and for gladness and for goodly festivals\": \"the fast of the fourth\" — the seventeenth of Tammuz when the city was breached. \"the fast of the fifth\" — the ninth day of Av, when both the first and second temples were destroyed. \"the fast of the seventh\" — the third of Tishrei, when Gedaliah ben Achikam was killed. And who killed him? Yishmael ben Netanyah — to teach that the death of the righteous is as grievous to the Holy One Blessed be He as the destruction of the Temple. \"the fast of the tenth\" — the tenth of Teveth, when the king of Bavel came to besiege Jerusalem, as it is written (Ezekiel 24:1-2) \"And the word of the L-rd came to me in the ninth year, saying: Son of man, write for yourself the name of the day, this very day. The king of Bavel has come against Jerusalem (to besiege it) this very day.\" (Thus, R. Akiva). And I say: \"the fast of the tenth\" — the fifth day of Teveth, when the report came to the exile that the city had been smitten, as it is written (Ibid. 33:21) \"And it was, in the twelfth year of the month on the fifth of the month that a fugitive came to me from Jerusalem, saying 'The city has been conquered.'\" And when they heard, they made the day of the hearing (a fast) like the day of the burning. And I find my view more cogent than that of R. Akiva. [For I speak of first things (in the verse) first, and of last things, last, and he speaks of first things last, and of last things first. For he counts according to the order of the months, and I count according to the order of the occurrences. And in Judah they fast for the act, and in the Galil, for the report.]", + "(reversion to Devarim 6:4) Jacob prayed to the Holy One Blessed be He and said: From Abraham there came forth Yishmael. From Isaac there came forth Esav — May no \"base matter\" come forth from me as it did from my fathers! And thus is it written (Bereshith 28:20) \"And Jacob vowed a vow, saying, etc.\" Now would it occur to anyone that Jacob our father would say (Ibid.) \"If G-d will be with me … and He will give me bread to eat and a garment to wear (21) and I return in peace to my father's house, and (only then) He will be a G-d to me!\" (Obviously,) He will be a G-d to me in any event. How, then, is \"and He will be a G-d to me\" to be understood? That His name repose upon me, that no \"base matter\" issue from me from beginning to end.", + "And thus is it written (Ibid. 35:22) \"And it was, when Israel dwelt in that land, that Reuven went and lay with Bilhah, his father's concubine, and Israel heard.\" When Jacob heard this, he shuddered and said: Can it be that there is \"base matter\" in my sons! — until he was told by the L-rd that Reuven had repented, as it is written (Ibid.) \"And the sons of Jacob were twelve\" (including Reuven.) We are hereby taught that Reuven afflicted himself all of his days because of that act, until Moses accepted his penitence, viz. (Devarim 33:6) \"Reuven shall live (in this world) and he shall not die\" (in the world to come).", + "And thus do we find that before Jacob's passing from the world he called his sons and rebuked them individually and then called all of them as one and said to them: Can it be that there is some reservation in your hearts about Him who spoke and brought the world into being? They answered \"Hear, O Israel\" (Jacob) — Just as there is no reservation in your heart, so there is none in ours, but (Devarim 6:4) \"The L-rd our G-d, the L-rd is One!\" — at which he said \"Blessed is the Name of the glory of His Kingdom for ever and ever!\" And this is the intent of (Bereshith 47:31) \"And Israel bowed at the head of the bed.\" Is this to be taken literally? (Obviously not. The intent is:) He expressed thanks and praise (to the L-rd) that \"base matter\" had not issued from him (thus, \"his bed\"). Others say: Reuven repented. The Holy One Blessed be He said to Jacob: This is what you desired all of your days — that your sons \"awake and retire\" with the recitation of the Shema. This is the intent of (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel\" (Jacob). Variantly: \"Hear, O Israel\": From here it was ruled that if one recited the Shema but did not make it audible to his ear, he did not fulfill his obligation.", + "(Ibid.) \"the L-rd our G-d\": Why is this written? Is it not written thereafter \"the L-rd is One\"? It is upon us that His name is reposed most distinctly (thus, \"our G-d\"). Similarly, (Shemoth 34:23) \"Three times in the year shall all of your males appear before the L-rd, Hashem (Yod-keh-vav-keh), the G-d of Israel.\" Is it not already written \"before the L-rd\"? Why, then, \"the G-d of Israel\"? It is upon us that His name is reposed most distinctly.", + "Similarly, (Psalms 50:7) \"Hear My people, and I shall speak; Israel, and I shall testify against you. G-d, your G-d, am I.\" Why \"your G-d am I\"? His name is most distinctly reposed upon you.", + "Variantly (Devarim 6:4) \"the L-rd is our G-d\": in this world; \"the L-rd is One\": in the world to come. And thus is it written (Zechariah 14:9) \"And the L-rd will be the King over all the land. On that day the L-rd will be One and His name will be One.\"" + ], + [ + "(Devarim 6:5) \"And you shall love the L-rd your G-d\": Act (i.e., serve) out of love. There is a difference between acting out of love and acting out of fear. If one acts out of love, his reward is doubled. It is written (Ibid. 6:13) \"The L-rd your G-d shall you fear, and Him shall you serve.\" One may fear his friend, but if he belabors him, he may leave him. But you, act out of (absolute) love. And there is no (absolute) love in the place of (i.e., co-existing with [absolute]) fear, and no (absolute) fear in the place of (absolute) love except vis-à-vis the Holy One Blessed be He. (So that if one loves Him absolutely, it follows that he fears him absolutely, and his reward is doubled.)", + "Variantly: \"And you shall love the L-rd your G-d\": Cause Him to be beloved by all men, as our father Abraham (did), viz. (Bereshith 12:5) \"and the souls that they (Abraham and Sarah) had made in Charan.\" Now if all of mankind were gathered together to make a mosquito, they could not do so. How, then, is the above to be understood? Abraham converted them (from idol worship) and brought them under the wings of the Shechinah.", + "\"with all your heart\": with both of your inclinations, the good and the evil.", + "Variantly: \"with all your heart\": Let your heart not be \"divided\" over Him (i.e., do not harbor polytheistic views.)", + "\"and with all your soul\": even if He takes your soul. And thus is it written (Psalms 44:23) \"For because of You we are killed the entire day. We are reckoned as sheep for the slaughter.\" R. Shimon ben Menassia says: Now are we killed the entire day! The reference is to (the mitzvah of) circumcision. Ben Azzai says \"with all your soul\": Love Him until the extraction of your soul.", + "R. Eliezer says: If it is written \"with all your soul,\" why need it be written \"with all your might\"? And if it is written \"with all your might,\" why need it be written \"with all your soul\"? For the man who holds his body dearer than his wealth, it is written \"with all your soul\" (i.e., though you must surrender your body); and for the man whose wealth is dearer to him than his body, it is written \"with all your might\" (i.e., with all your wealth).", + "R. Akiva says: If it is written \"with all your soul,\" how much more so, \"with all your might\" (meodecha)! (The meaning is:) For every measure (middah [suggested by] \"meodecha\") that He metes out to you, whether for good or for evil, (thank Him). And thus did David say (Psalms 116:3-4) \"Affliction and sorrow did I find and in the name of the L-rd I called … (13) \"I shall lift up the cup of salvation, and in the name of the L-rd will I call.\" And thus did Iyyov say: (Iyyov 1:21) \"The L-rd has given and the L-rd has taken — blessed be the name of the L-rd.\" (Bless Him) both for the measure of good and for the measure of evil. What did his wife say to him? (Ibid. 2:9) \"Do you still persist in your integrity? — blaspheme G-d and die.\" And he answered: \"You speak as one of the coarse women. Shall we accept (only) the good of G-d and not the evil?\" The men of the generation of the flood were degenerate by reason of the good (bestowed upon them), and when punishment came upon them, they accepted it perforce. The men of Sodom and Amorah were degenerate by reason of the good (bestowed upon them), and when punishment came upon them they accepted it perforce. Now does this not follow a fortiori — If one who is degenerate in good accedes in evil, then one who accedes in good — how much more so should he accede in punishment! Thus, Iyyov to his wife: \"You speak as one of the coarse women. Shall we accept the good of G-d and not the evil\"?", + "And, what is more, one should rejoice more in affliction than in good. For if one lived in (the midst of) good all of his life, his transgression is not forgiven (thereby). And by what is it forgiven? By affliction.", + "R. Eliezer b. Yaakov said: It is written (Proverbs 3:12) \"Whom the L-rd loves, He chastises, as a father is reconciled with his son\": What causes a father to be reconciled with his son? Afflictions.", + "R. Meir says: It is written (Devarim 8:5) \"And you shall know within your heart that as a father afflicts his son, the L-rd your G-d afflicts you.\" You and your heart know what you have done and that the afflictions that He has brought upon you are disproportionate (in leniency) to the (severity of) sins that you have committed.", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: Beloved are afflictions by the L-rd, for the name of the L-rd reposes upon the afflicted one, as it is written \"the L-rd your G-d afflicts you.\"", + "R. Nathan b. R. Yosef says: Just as a covenant is made with the land a covenant is made with afflictions, as it is written \"the L-rd your G-d afflicts you\" followed by (Ibid. 7) \"for the L-rd your G-d brings you to a good land.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Beloved are afflictions, three gifts having been given to Israel by the Holy One Blessed be He, which were coveted by the idolators, and which were given, through afflictions, only to Israel: Torah, Eretz Yisrael, and the world to come.", + "Torah — (Proverbs 1:2) \"To know wisdom and mussar (chastisement),\" and (Psalms 94:12) \"Happy is the man whom You chastise, O L-rd, and whom You teach from Your Torah.\"", + "Eretz Yisrael — \"the L-rd your G-d afflicts you … for the L-rd your G-d brings you to a good land.\"", + "the world to come — (Proverbs 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah is light, and the chastisements of mussar the way of life (in the world to come).\" What is the way that leads to the world to come? Afflictions.", + "R. Nechemiah says: Beloved are afflictions. For just as sacrifices reconcile (man with G-d), so, afflictions. Sacrifices — (Vayikra 1:4) \"And it (the offering) shall be accepted for him.\" Afflictions — (Ibid. 26:43) \"and they (i.e., their afflictions) will effect reconciliation (with G-d) for their sins.\" And, what is more, afflictions (in this regard) are more potent than sacrifices, the latter being a function (only) of their wealth; the former, of their bodies. And thus is it written (Iyyov 2:4) \"Skin for skin, and all that a man has will he give for his life.\" Once, R. Eliezer was ill, and there came to visit him R. Tarfon, R. Yehoshua, R. Eliezer b. Azaryah, and R. Akiva. R. Tarfon opened: \"Rebbi, you are more beloved by Israel than the solar orb. For the solar orb gives light only in this world, and you give light both in this world and the world to come.\" R. Yehoshua: \"You are more beloved by Israel than the rains. For the rains give life only in this world, and you give us life in this world and the world to come.\" R. Elazar b. Azaryah: \"You are more beloved by Israel than father and mother. For father and mother bring a man to this world, and you bring us to this world and to the world to come.\" R. Akiva: \"Rebbi, afflictions are beloved\" — whereupon R. Eliezer said to his disciples: \"Support me, and let me hear the words of Akiva, my disciple.\" R. Eliezer sat up and said: \"Say on, Akiva.\"", + "R. Akiva: \"It is written (II Chronicles 33:1) 'Menasheh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem.' And it is written (Proverbs 25:1) 'These, too, are the proverbs of Solomon, which were copied down by the servants of Chezkiah king of Judah.' Now would it enter your mind that Chizkiyahu taught Torah to all of Israel but not to Menasheh his son? But (it is to be understood that) of all the Torah he taught him and all the toil he invested in him naught availed him but afflictions, as it is written (II Chronicles 33:10-13) 'And the L-rd spoke to Menasheh and his people, but they did not listen. And the L-rd brought against them the officers of the king of Ashur's army. And they caught Menasheh with hunting hooks, and bound him in chains and led him to Bavel. And in his suffering he besought the L-rd his G-d, and he humbled himself greatly before the G-d of his fathers. And he prayed to Him, and He was entreated of Him, and He heard his supplication, and He returned him to Jerusalem to his kingdom\" — whence we derive that afflictions are beloved.", + "R. Meir says: It is written: \"And you shall love the L-rd your G-d with all your heart.\" Love him with all your heart, as did Abraham our father, as it is written (Isaiah 41:2) \"Avraham, My lover,\" and (Nechemiah 9:8) \"and You found his heart faithful before You.\"", + "\"and with all your soul\": as Isaac, who offered himself to be bound upon the altar.", + "\"and with all your might (meodecha)\": Confess (modeh) to Him, as did Jacob (\"modeh,\" as in \"meodecha\"), as it is written (Bereshith 32:11) \"I am too small for all of the lovingkindness and all of the truth that You have done with Your servant. For with my staff did I cross this Jordan, and now I have become two camps.\"" + ], + [ + "(Devarim 6:6) \"And these things that I command you this day shall be upon your heart\": From \"And you shall love the L-rd your G-d with all your heart,\" I do not know how I come to love the Holy One Blessed be He; it is, therefore written \"And these things that I command you this day shall be upon your heart.\" For in this way you come to recognize the Holy One Blessed be He and to cleave to His ways.", + "\"that I command you this day\": They should not be to you as an antiquated edict, which no one takes to heart, but like a new one, which all run to read.", + "\"upon your heart\": From here R. Yoshiyah was wont to adduce: A man should beswear his (evil) inclination (not to do what is forbidden.) For thus do we find with all the righteous ones, that they beswore their inclinations:", + "Abraham — (Bereshith 14:22-23) \"I lift my hand (in oath) to the L-rd, G-d on high, Possessor of heaven and earth: Nothing (shall I take), from a thread until a sandal latchet, nor shall I take anything that is yours.\" Boaz (to Ruth) — (Ruth 3:13) (I swear) \"As the L-rd lives, lie (here with me, unmolested) until the morning…\" David — (I Samuel 26:10) \"And David said (to Avishai, who wanted to kill Saul, David's enemy): (I swear) as the L-rd lives: The L-rd will strike him with plague, or his day will come and he will die, or he will go forth in battle and he will perish.\" Elisha — (II Kings 5:16) \"(I swear) as the L-rd lives, before whom I have stood, I shall not take (any emolument, etc.\") And just as the righteous beswear their (evil) inclination not to do (as it wishes), so, the wicked (beswear it to do) as it wishes, viz. (Ibid. 20) \"As the L-rd lives, I (Gechazi, Elisha's servant) shall run after him and take something from him!\"" + ], + [ + "(Devarim 6:7) \"And you shall teach them to your sons\": They shall be (well ) ordered in your mouth, so that if one questions you concerning them, you will not stammer in them, but answer him forthwith, as it is written (Proverbs 7:4) \"Tell wisdom 'You are my sister,' and call understanding your acquaintance,\" and (Ibid. 3) \"Bind them on your fingers; write them on the tablet of your heart,\" and (Psalms 45:6) \"Your 'arrows' (of learning) are sharp.\" What is your reward for this? (Ibid.) \"Peoples will fall under you, (your arrows piercing) the heart of the foes of the King,\" and (Ibid. 127:4) \"As arrows in the hand of a mighty man, so are the children (i.e., the learning) of youth,\" and (Ibid. 5) \"Happy the man who has filled his quiver with them. They will not be shamed when they speak with the foes (of the L-rd) in the gate (of learning).\"", + "Variantly: \"And you shall teach (lit., 'repeat') them to your sons.\" These (sections: Shema [Devarim 6:4-9], Vehaya im shamoa [Ibid. 11-21], and Vayomer [Bamidbar 15:38-41], the section of tzitzith) must be repeated [morning and evening]; and Kadesh li [Shemoth 13:1-10] and Vehaya ki yeviacha [Ibid. 11-16] need not be repeated. For it would follow a fortiori (that they should be repeated), viz.: If (the section of ) Vayomer, which is not included in \"binding\" (i.e., in the compartments of the tefillin) is included in (the mitzvah of) \"repetition,\" then Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which are included in \"binding\" — how much more so should they be included in \"repetition.\" It is, therefore, written \"And you shall repeat them (the aforementioned) to your sons, and not the others.", + "— But I still would say: If Vayomer, which was preceded by other mitzvoth, is included in \"repetition,\" then the Ten Commandments, which was not preceded by other mitzvoth — how much more so should it be included in \"repetition\"! — No, this is refuted by \"Vayomer,\" which, though it is not included in \"binding\" is included in \"repetition.\" It is, therefore, written \"And you shall repeat them to your sons.\" These (the aforementioned) are included in \"repetition,\" and not the Ten Commandments.", + "\"to your sons\": These are your disciples. And thus do you find in all places, that disciples are called \"sons,\" viz. (II Kings 2:3) \"And the sons of the prophets came forth.\" Now were they the sons of the prophets? Were they not disciples? This shows that disciples were called \"sons.\"", + "And thus do you find with Chizkiyahu, king of Judah, who taught all of Torah to Israel and called them \"sons,\" viz. (II Chronicles 29:11) \"My sons, now be not lax.\" And just as disciples are called \"sons,\" so is the master called \"father,\" viz. (II Kings 2:12) \"And Elisha saw (Eliyahu being borne aloft) and he cried out 'My father, my father — the chariot of Israel and its riders!'\" And he saw him no more, and he took hold of his own garments, etc.\" And it is written (Ibid. 13:14) \"And Elisha fell ill with the illness of which he would die, and Yoash the king of Israel came down to him and wept before him, crying 'My father, my father!'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"And you shall speak in them\": Make them (words of Torah) primary and not secondary, that your dealings be only in them, that you not intermix other words with them, that you not say: I have learned the wisdom of Israel; I shall now go and learn the wisdom of the Canaanites. It is, therefore, written (Vayikra 18:4) \"to walk therein,\" and not to depart therefrom. And thus is it written (Proverbs 5:17) \"Let them be to you alone and not to strangers with you.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"in your sitting in your house and in your walking upon the way\": And thus is it written (Proverbs 6:22) \"In your walking it shall lead you; in your lying down it shall guard you; and in your waking it shall speak for you.\" In your walking it shall lead you\" — in this world; \"in your lying down\" it shall guard you\" — at the time of death; \"and in your waking\": for the days of the Messiah; \"it shall speak for you\" — for entrance to the world to come.", + "\"and in your lying down\": I might think, even if he retired in the middle of the day; \"and in your rising\": I might think, even if he rose in the middle of the day. It is, therefore, written \"in your sitting in your house and in your walking upon the way.\" Scripture speaks of the common instance (i.e., the time when people normally retire and rise). Variantly: This is the dispute between Beth Hillel and Beth Shammai. Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) \"and when you lie down and when you stand,\" and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written \"and when you walk upon the way.\" If so, what is the intent of \"and when you lie down and when you rise\"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise.", + "And it once happened that R. Yishmael and R. Elazar b. Azaryah were together in one place, R. Yishmael expounding reclining, and R. Elazar b. Azaryah, standing. When the time for the (evening) Shema arrived, R. Elazar b. Azaryah reclined and R. Yishmael stood up — whereupon R. Elazar b. Azaryah said to R. Yishmael: \"Yishmael, my brother, what you are doing may be compared to one's being told 'Your beard is (beautifully) long' and his replying (spitefully) \"Let it be shorn then!'\" R. Yishmael countered: (\"I was not being spiteful, but) you reclined in accordance with the words of Beth Shammai, and I stood up in accordance with the words of Beth Hillel. Variantly: (I stood up) so that this (i.e., lying down) not be established as the rule (for future generations.)", + "For Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) \"and when you lie down and when you stand,\" and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written \"and when you walk upon the way.\" If so, what is the intent of \"and when you lie down and when you rise\"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise." + ], + [ + "(Devarim 6:8) \"And you shall bind them (as a sign upon your hand\"): These (Shema, Vehaya im shamoa, Kadesh li and Vehaya ki yeviacha) are (included) in (the mitzvah of) \"binding,\" but Vayomer (i.e., the mitzvah of tzitzith) is not included in \"binding.\" For it would follow a fortiori (that it is included in \"binding\"), viz.: If Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which are not included in \"repetition,\" are included in \"binding,\" then Vayomer, which is included in \"repetition,\" how much more so should it be included in \"binding\"! It is, therefore, written \"And you shall bind them\" — These are included in \"binding,\" but Vayomer is not included in \"binding.\"", + "— But I still would say: If Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which were preceded by other mitzvoth are included in \"binding,\" then the Ten Commandments, which were not preceded by other mitzvoth, how much more so should they be included in \"binding\"! — You say \"a fortiori\"? Now if Vayomer, which is included in \"repetition,\" is not included in \"binding,\" then the Ten Commandments, which are not included in \"repetition,\" how much more so should they not be included in \"binding\"! — No, this is refuted by Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which, though they are not included in \"repetition,\" are included in \"binding.\" It is, therefore, written \"And you shall bind them.\" These (the aforementioned) are included in \"binding,\" and not the Ten Commandments.", + "\"And you shall bind them as a sign upon your hand\": one scroll of four sections (Shema, Vehaya im Shamoa, Kadesh li and Vehaya ki yeviacha). For it would follow since Scripture prescribed both hand tefillin and head tefillin, that just as there are four (separate) head compartments (totafoth) for the head there should be four (separate) compartments for the hand. It is, therefore, written \"And you shall bind them as a sign upon your hand\" — one scroll of four sections. — But why not say: Just as one scroll for the hand, so, one scroll for the head? And it would follow, since Scripture prescribes both hand tefillin and head tefillin, that just as there is one scroll for the hand, so there should be one scroll for the head! It is, therefore, written (of the head tefillin) four times \"totafoth\" (for four separate scrolls).", + "— But in that case, perhaps there should be four separate receptacles of four sections each. It is, therefore written (Shemoth 13:9) \"and as a remembrance between your eyes\" — one receptacle for four totafoth.", + "(Devarim, Ibid.) \"upon your hand\" — the height of the hand (i.e., the upper arm). You say \"the height of the hand\" is meant. But perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It follows, since Scripture prescribes tefillin for both hand and head, that just as the head tefillin are on the height of the head, so, hand tefillin are on the height of the hand (i.e., the upper arm).", + "R. Eliezer says: \"on your hand\" — the height of the hand. You say \"the height of the hand,\" but perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It is, therefore, written (Shemoth 13:9) \"And it shall, therefore, be for you as a sign\" — \"for you as a sign\" (i.e., on the upper arm) and not for others as a sign (i.e., not in the palm of your hand.)", + "R. Yitzchak says: \"on your hand\" — the height of the hand. You say \"the height of the hand\" but perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It is, therefore, written (Devarim 6:6) \"And these things shall be upon your heart\" — alongside your heart, i.e., upon the upper arm.", + "(Shemoth 13:9) \"upon your hand\" — the left hand, as it is written (Isaiah 48:13) \"My hand also has founded the earth, and My right hand has spanned the heavens,\" and (Judges 5:26) \"She sent forth her hand for the (tent-) peg and her right hand for the laborers' hammer,\" and (Psalms 74:11) \"Why do You withdraw Your hand, and Your right hand, etc.\" — whence we see that \"hand\" (by itself) in all places is the left hand.", + "R. Nathan says: It is written (Devarim 6:6-7) \"And you shall bind them … and you shall write them.\" Just as writing is with the right, so, binding is with the right (and since binding is with the right, placing is on the left.)", + "R. Yossi says: We find that the right hand, too, is called \"hand,\" as it is written (Bereshith 48:17) \"And Joseph saw that his father had placed his right hand on the head of Ephraim and it was wrong in his eyes, and he took hold of his father's hand to remove it, etc.\" (If so, how is \"upon your hand\" to be understood, if it can signify either right or left)? To include an amputee (of the left hand), that he places it on the right.", + "\"And you shall bind them as a sign upon your hand and they shall be totafoth between your eyes.\": Once the hand-piece is upon your arm, place the head-piece upon your head — whence they ruled: In donning the tefillin, he dons the hand-piece first and then the head-piece. And when he removes them, he removes the head-piece first and then the hand-piece.", + "\"between your eyes\": On the height of your head or between your eyes, literally? It is, therefore, written (Devarim 14:1) \"You shall not make baldness between your eyes.\" Just as there, on the height of the head, so, here, on the height of the head. R. Yehudah says: Since Scripture prescribes tefillin for both the arm and the head. Just as the arm is a place which is susceptible of (only) one type of (leprosy) uncleanliness (i.e., a white hair), so the head (must be) a place which is susceptible of (only) one type of uncleanliness (i.e., a yellow hair — to exclude \"between the eyes\" [literally], which is susceptible of both types of uncleanliness)." + ], + [ + "(Devarim 6:9) \"And you shall write them (\"uchetavtem\")\": distinct writing, (\"uchetavtem\" suggesting \"ketivah tamah\" [\"whole writing\"]). From here they ruled: If he wrote alef (looking like) ayin; ayin like aleph; bet like kaf; kaf like bet; gimmel like tzaddik; tzaddik like gimmel; dalet like resh; resh like dalet; heh like chet; chet like heh; vav like yod; yod like vav; zayin like nun; nun like zayin; teth like peh; peh like teth; curved letters like straight ones; straight ones like curved ones; mem like samech; samech like mem; closed ones like open ones; open ones like closed ones; a closed section like an open one; an open one like a closed one — or (if he wrote running text) like a song or song like a running text, or if he wrote without ink, or if he wrote the Divine names in gold — these are to be secreted.", + "\"And you shall write them\": I might think (that he could write them) on stones — you, therefore, reason: It is stated here \"writing,\" and, elsewhere (Ibid. 24:1) \"writing.\" Just as there, on a scroll, here, too, on a scroll. You reason this way; but I can also reason: It is stated here \"writing,\" and, elsewhere (Ibid. 27:8) \"writing.\" Just as there, on stones, here, too, on stones! — Would you say this? There is a difference. I can learn one thing from another, and I can deduce one thing from another. I can learn one thing that obtains for all generations from another than obtains for all generations; but we do not deduce a thing that obtains for all generations (i.e., our instance) from something that obtains only for that time (i.e., the instance of the stones). As it is written (Jeremiah 36:18) \"And Baruch said to them: From his mouth he read all these words to me, and I wrote it in the book with ink.\"", + "\"on the doorposts (mezzuzoth)\": I understand from this (a minimum of) two mezzuzoth (i.e., one mezzuzah for two doorposts). It is, therefore, written in the second section (Ibid. 11:20) \"doorposts\" — \"increase upon increase\" (i.e., two \"doorposts\" followed by two), which (according to the exegetical rule) signals diminution, (Scripture hereby prescribing a mezzuzah for even one doorpost.) These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: This is not needed (for the halachah). It is written (Shemoth 12:7): \"And they shall take of the blood and place it on the two mezzuzoth.\" Let \"two\" not be written (i.e., it is redundant). Why is it written? To serve as a paradigm, viz.: Wherever \"mezzuzoth\" is written it signifies one, unless Scripture specifies two.", + "\"on the doorposts of your house\": on the right as you enter? or on the right as you leave? It is, therefore, written \"on the doorposts beitecha\" (similar to \"biatecha\") [\"your coming in\"] — on the right hand side as you enter.", + "\"and on your gates\": Both the gates of houses, courtyards, countries, cities, stables, poultry houses, hay lofts, wine cellars, oil stores, and granaries are included in the mezzuzah requirement.", + "I might think that also included are a gate-house, a corridor, and a terrace; it is, therefore, written \"house.\" Just as a house is intended for living purposes, (so all that are thus intended) to exclude the above, which are not thus intended. I might think that also included are privies, tanning houses, and bathhouses. It is, therefore, written \"your house.\" Just as \"your house\" connotes a place of dignity, so, all such places (are included), to exclude the above, which are not thus intended.", + "I might think that also included are the Temple offices, the Temple courts, and the Temple mount. It is, therefore written \"house.\" Just as \"house\" is mundane (and not sacrosanct), so all that are mundane (are included in the mezzuzah requirement).", + "Beloved are Israel, whom the Holy One Blessed be He surrounded with (seven) mitzvoth: Tefillin on the head and tefillin on the arm, mezzuzah on their doors, and tzitzith on the four corners of their garments. About them David said (Psalms 119:114) \"(For these) seven in the day have I praised you.\" He entered the bathhouse and saw himself naked — whereupon he said: \"Woe unto me that I am 'naked' of mitzvoth,\" but looking upon his circumcision, he uttered praise, viz. (Ibid. 12:1) \"For the chief musician on the eighth, (circumcision, the eighth mitzvah, on the eighth day), a psalm of David.\"", + "An analogy: A king says to his wife: \"Bedeck yourself with all of your jewels so that you be desirable to me.\" Thus, the Holy One Blessed be He said to Israel. \"Be distinctive in mitzvoth, so that you be desirable to Me.\" And thus is it written (Song of Songs 6:4) \"Beautiful are you My beloved, as Tirtzah\" — You are beautiful when you make yourself desirable (\"retzuya\" [like 'Tirtzah']) to Me (through mitzvoth).\"" + ], + [ + "(Devarim 7:12) \"And it shall be if you hearken to these judgments\": (7:1) \"When the L-rd your G-d brings you to the land to inherit it, etc.\": This section was stated to Israel at the exodus from Egypt. For they said: Perhaps we will not enter a land as beautiful as this, whereupon the Holy One Blessed be He said to them: The land that you are coming to inherit is superior to it.", + "— You say that Scripture speaks of the superiority of Eretz Yisrael? Perhaps it speaks of the superiority of Egypt! It is, therefore, written (Bamidbar 13:22) \"And Chevron (the lowest-grade soil in Canaan [later, Eretz Yisrael,]) was superior, seven-fold to Tzoan (the highest-grade soil) in Egypt.\" (lit., \"Chevron was built seven years before Tzoan\") For Tzoan was the seat of Egyptian royalty, as it is written (Isaiah 30:4) \"For its (Egypt's) officers were in Tozan,\" and Chevron was (built of) the \"refuse\" of Eretz Yisrael.", + "And lest you say: He who built the one did not build the other. (This is not so,) for it is written (Bereshith 10:6) \"And the sons of Cham (the son of Noach): Kush, Mitzrayim, Fut and Canaan\": Cham, who built the one (Chevron) built the other (Tzoan). Is it conceivable that first he built the ugly and then he built the beautiful! It must be that first he built the beautiful (Chevron), and then (with its \"refuse\") built the ugly (Tozan)! Because (the soil of) Chevron was choicer than that of Mitzrayim, it was, therefore, built first. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Chevron, the \"refuse\" of Eretz Yisrael is choicer than the choicest of Egypt, the choicest of all the (other) lands, how choice must Eretz Yisrael be!", + "And thus you find with the ways of the L-rd — that whatever is more beloved (by the L-rd) precedes its neighbor. Torah, the most beloved of all, precedes all, as it is written (Proverbs 8:22) \"The L-rd acquired me (Torah) in the beginning of His way, before His works of yore,\" and (Ibid. 23) \"I was poured out from everlasting, from the beginning, from the origin of the earth.\" (The Temple, the most beloved of all (edifices), was created before all, viz. (Jeremiah 17:12) \"The throne of glory, exalted from the first, the place of our sanctuary.\" Eretz Yisrael, the most beloved of all (lands), was created before all, viz. (Proverbs 8:26) \"He had not yet made land and environs\": \"land\" — the other lands; \"environs\" — deserts. (Ibid.) \"and the chief of the class of tevel\" — Eretz Yisrael, as it is written (Ibid. 31) \"He rejoices His land with tevel.\"", + "Why is it called \"tevel\" (an admixture)? For it is an admixture of all. For with all the lands, one possesses what the other does not, but Eretz Yisrael lacks nothing, as it is written (Devarim 8:9) \"a land where not in constraint shall you eat bread. You shall lack nothing in it.\"", + "Variantly: Why is it called \"tevel\"? Because of the \"tavlin\" (\"seasoning\") in its midst. Which \"tavlin\" is in it? — Torah, viz. (Eichah 2:9) \"Among the nations there is no Torah\" — whence it is seen that the home of Torah is Eretz Yisrael.", + "And thus do you find with Sancheriv, that when he came to entice Israel, what did he say to them? (II Kings 18:32) \"… until I come and take you to a land like your land.\" It is not written \"to a land more beautiful than your land,\" but \"to a land like your land!\"", + "R. Shimon b. Yochai says: He was a fool, who did not know how to entice. He may be compared to a man who went to marry a woman and said to her: \"Your father is a king, and I am a king, your father is wealthy and I am wealthy, your father feeds you flesh and fish and gives you old wine to drink, and I, etc.\" This is not enticement! How does one entice? He says to him: \"Your father is a commoner and I am a king, your father is poor and I am rich, your father feeds you greens and beans, and I will feed you flesh and fish, your father leads you to the bath-house on foot, and I will take you there in a sedan-chair.\" Now if one (Nevuchadnezzar) who desired to speak in praise of his land did not speak demeaningly of Eretz Yisrael, how much more so should one who desires to speak in praise of Eretz Yisrael (take care not to be stinting in his praise!) And it is written (Joshua 20:7) \"Kiryat Arba (lit., \"the city of the four\") — this is Chevron.\" (It was so called) because four kings contended over it, each one saying \"Let it be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Devarim 3:9) \"The Tziddonim called Chermon Siryon, and the Emori called it S'nir,\" and, elsewhere, (Ibid. 4:48) \"until Mount Sion, which is Chermon\" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying \"Let it be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Joshua 15:49) \"Danah and Kiryat Sanah — this is Dvir,\" and, elsewhere (Ibid. 15:15) \"And the name of Dvir was formerly Kiryat Sefer\" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying \"Let is be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Devarim 32:49) \"Go up to this Mount Avarim, Mount Nevo,\" and, elsewhere (Ibid. 3:27) \"Go up to the height of Hapisgah\" — whence it is found to have three names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that three kings were contending over it … How much more so is Eretz Yisrael itself to be lauded!", + "It is written (Jeremiah 3:19) \"And I gave you a cherished land, the heritage coveted by the multitudes of nations.\" \"a cherished land\": a land which was populated with palaces by kings and rulers. For any king or ruler who had not acquired palaces in Eretz Yisrael said \"I have done nothing.\"", + "R. Yehudah says: Now did the thirty-one kings of the past (conquered by Joshua) all encamp in Eretz Yisrael? But it is as they do with Rome today. Any king or ruler who has not acquired castles and palaces in Rome says \"I have done nothing.\" In the same way, any king or ruler who had not acquired castles and palaces in Eretz Yisrael said \"I have done nothing.\"", + "\"the heritage coveted\": (lit., \"the heritage of the deer\") Just as a deer is quicker of foot than any beast or animal, so, the fruits of Eretz Yisrael are \"quicker\" to come than those of all the other lands.", + "Variantly: Just as the hide of a deer, when you flay it, cannot contain its flesh, so Eretz Yisrael cannot \"contain\" (all of) its fruits when Israel observes the Torah.", + "And just as a deer is quicker than any beast or animal, so the fruits of Eretz Yisrael are \"quicker\" (to come) than those of all the other lands. If so, I might think they are not rich. It is, therefore, written (Devarim 11:9) \"a land flowing with milk and honey\" — rich as milk and sweet as honey. And thus is it written (Isaiah 5:11) \"I will now sing of my Beloved, my Beloved's song of His vineyard. My Beloved had a vineyard in the horn of Ben Shamen\": Just as there is nothing higher in a bullock than its horns, so, Eretz Yisrael is higher than all of the other lands. — But perhaps, just as a bullock is defective in the contents of its horns, so, Eretz Yisrael is more \"defective\" than all of the other lands! It is, therefore, written \"in the horn of Ben Shamen\": It is fat (shamen, rich, fruitful, productive). Eretz Yisrael, being higher than all (other lands) is superior to all, viz.: (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and we will inherit it,\" (Ibid. 13:21) \"and they went up and spied out the land,\" (Ibid. 13:22) \"and they went up in the south,\" (Bereshith 45:25) \"and they went up from Egypt.\" The Temple, in that it is higher than all, is superior to all, viz.: (Devarim 17:8) \"then you shall rise and go up\" (to the Temple), (Isaiah 2:3) \"and many peoples will go and say 'Let us go up to the mountain of the L-rd, to the house of the G-d of Yaakov,'\" and (Jeremiah 31:5) \"For there is a day when the watchers will call out on the mountain of Ephraim: 'Arise, let us go up to Tzion to (the house of) the L-rd our G-d!'\"" + ], + [ + "(Devarim 11:10) \"It is not like the land of Egypt\": the land of Egypt — the low (land) drinks (rain); the high, does not drink (and water has to be carried to it); Eretz Yisrael — the low and the high drink. The land of Egypt drinks its (own waters [from the Nile]); Eretz Yisrael drinks rainwater.", + "The land of Egypt — what is revealed drinks; what is concealed does not drink. Eretz Yisrael — both the revealed and the concealed drink.", + "The land of Egypt drinks and then is sowed; Eretz Yisrael drinks and is sowed; is sowed and drinks. The land of Egypt does not drink every day; Eretz Yisrael drinks every day.", + "The land of Egypt — If one does not work in it (i.e., in the soil) with mattock and axe and (does not allow) sleep to escape his eyes, he has nothing of it. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep and the L-rd brings down rain for them. An analogy: A king is walking on the road, and, seeing a man of high estate, gives him a servant to serve him. He then sees another man of high estate, (having obviously been) preened and pampered, engaging in (mundane) labor, (all the while), conscious (of the nobility) of his ancestors — at which he says: I decree that you not toil with your own hands, and I will feed you (gratuitously). So, with all the lands, He gives them servants to serve them. Egypt drinks from the Nile; Bavel drinks from the Yuval. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep on their beds, and the Holy One Blessed be He brings down rain for them. To teach that not as the ways of flesh and blood are the ways of the Holy One Blessed be He. (A man of) flesh and blood acquires servants to feed and sustain him. But He who spoke and brought the world into being — He acquires servants for Himself, whom He Himself feeds and sustains.", + "And once it happened that R. Eliezer and R. Yehoshua and R. Tzaddok were seated at the (wedding) feast of R. Gamliel's son, when R. Gamliel poured a cup (of wine) for R. Elazar, who declined taking it, and for R. Yehoshua, who took it — whereupon R. Elazar said to him: What is this, Yohoshua? We are seated and R. Gamliel stands over us and serves us? R. Yehoshua: Let him serve. Abraham, the greatest man in the world served the ministering angels, (who came to visit him), thinking them to be Arab idolators, and R. Gamliel should not serve us? R. Tzaddok: You have forsaken the honor of the L-rd, and you occupy yourselves with the honor of flesh and blood! He who spoke and brought the world into being causes the winds to blow, and raises vapors and clouds and brings down rains and nurtures growths and sets a table for each and every man — and Gamliel should not serve us?", + "You say that this (see beginning of #38) is the intent of \"It is not like the land of Egypt\"? Perhaps it is because the land of Egypt is the \"refuse\" of all the lands that Scripture contrasts it with Eretz Yisrael. It is, therefore, written (Bereshith 13:10) \"like the garden of the L-rd, like the land of Egypt\" — like the garden of the L-rd for trees; like the land of Egypt for seeds.", + "— But perhaps it is being contrasted with its most demeaning feature; it is, therefore, written (Vayikra 18:3) \"in which you dwelt\" — the place in which you dwelt, of which it is written (Ibid. 47:6) \"In the best (part) of the land settle your father, etc.\" But perhaps it is being contrasted only with the time of its demeaning (i.e., its being smitten with the plagues). It is, therefore, written \"from which you went out.\" When you were there, it was blessed because of you, but not now that you are not upon it.", + "And thus do you find, that wherever the righteous go, blessing comes in their wake. Israel went down to Gerar — blessing came to Gerar, viz. (Bereshith 26:12) \"And Israel sowed in that land, etc.\" Jacob went down to Lavan — blessing came down in his wake, viz. (Ibid. 30:27) \"I have found through divination that the L-rd has blessed me for your sake.\" Joseph went down to Potifera — blessing came in his wake, viz. (Ibid. 39:5) \"and the L-rd blessed the house of the Egyptian for Joseph's sake.\" Jacob went down to Pharaoh — blessing came down for his sake, viz. (Ibid. 47:10) \"And Jacob blessed Pharaoh.\" In what way did he bless him? In that years of famine were withheld from him. And after the death of Jacob they returned, as it is written (Ibid. 50:21) \"And now, do not fear, I (Joseph) will feed you and your little ones,\" and (Ibid. 45;11) \"And I will feed you there.\" Just as \"feeding\" there was in the (projected) years of famine, so, the \"feeding\" here (50:21) was in the years of famine, (the famine having returned with Jacob's death). These are the words of R. Yossi.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is not kiddush Hashem (sanctification of the name of G-d) for the words of the righteous to be in force in their lifetime and to be voided after their death. R. Elazar b. R. Shimon said; I subscribe to the words of R. Yossi rather than to father's words, that it is kiddush Hashem. For so long as the righteous are in the world, blessing is in the world. When the righteous depart from the world, blessing departs from the world. And thus do you find with the ark of G-d, which went down to the house of Oved-edom the Gittite, for the sake of which he was blessed, viz. (II Samuel 6:12) \"And King David was told: The L-rd has blessed the house of Oved-edom and all that he has because of the ark of G-d.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If Oved-edom was blessed because of the ark, which was made neither for gain nor loss, but only for the fragments of the tablets within it, how much more so (is one blessed in the merit of) the righteous, for whose sake the world was created!", + "Our forefathers came to Eretz Yisrael — blessing came in their wake, viz. (Devarim 6:11) \"And (you will find) houses full of all good that you did not fill, and hewn cisterns, which you did not hew, etc.\" R. Shimon b. Yochai says: If it is written \"houses full,\" \"hewn cisterns,\" why need it be written \"which you did not fill,\" \"which you did not plant\"? (To indicate) that it is not you who filled or hewed or planted, but your merit. And thus do you find that all the forty years that Israel was in the desert, the men of Eretz Yisrael built houses, and dug holes, pits, and caves, and planted all kinds of fruit trees, so that when our forefathers came to Eretz Yisrael they would find it full of blessing. But because this blessing came to them (the inhabitants), I might think that they would eat and be sated; it is, therefore, written (Ibid.) \"and you (Israel) shall eat and be sated.\" You will eat and be sated, and they will keep themselves, their sons, and their wives and daughters (from eating them) so that our forefathers come to the land and find everything full of blessing. This is as we have said (Ibid. 11:10) \"from which you went forth\" — When you were there, it was blessed for your sakes, not as things are now, there being no blessing in it, as when you were there.", + "You say that this is the intent of the verse. But perhaps it is to liken this coming (i.e., your coming to Egypt) to that coming (i.e., your coming to Eretz Yisrael) — Just as the first was optional (and not mandatory), so, the second! It is, therefore, written \"to inherit it.\" You are coming to inherit it. The difference between the first and the second — the coming to Egypt is optional; the coming to Eretz Yisrael is mandatory. In coming to Egypt, they did not count shemitoth and yovloth; in coming to Eretz Yisrael, they did. The land of Egypt, whether or not they did the will of the L-rd — here is the land of Egypt for you! Not so the land of Canaan (Eretz Yisrael). If you do the will of the L-rd, here is the land of Canaan for you. If not, you will be exiled from it. As it is written (Ibid. 7:12) \"And it shall be, if you hearken … then the L-rd will keep for you His oath,\" and (Vayikra 18:28) \"So that the land not vomit you out by your making it unclean.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:11) \"But the land whither you are crossing to inherit it is a land of mountains and plains.\" Can it be that the verse speaks demeaningly of Eretz Yisrael in mentioning mountains? It is, therefore, written \"and plains.\" Just as plains (are mentioned) for commendation, so, mountains. Furthermore, a reason is given for \"mountains\" as a reason is given for plains — the fruits of the mountain are quick (to grow) and those of the valley are fat.", + "R. Shimon b. Yochai says: Where a plain yields a kor, a mountain yields five korim; a kor in the north, a kor in the south, a kor in the east, a kor in the west, and a kor on top — five times the yield (of a plain). Similarly, (Ezekiel 5:5) \"This is Jerusalem. Among the nations have I placed her, and all around her are lands.\" And elsewhere, it itself is called a land. How are the verses to be reconciled? It is a land which contains many different kinds of land — fruitful land, sandy land, dusty (non-fruitful) land.", + "Variantly, \"mountains and plains\": The flavor of the fruits of a mountain is not similar to that of the fruits of a plain. This tells me only of the fruits of a mountain vis-à-vis those of a plain. Whence do I derive that the flavor of the fruits of one mountain is not like that of another and that the flavor of the fruits of one plain is not like that of another? From \"a land of mountains (plural) and plains\" (plural) — many mountains, many plains.", + "R. Shimon b. Yochai says: Twelve lands were given (to Israel) corresponding to the twelve tribes of Israel, and the flavor of the fruits of one land were not similar to that of each of the others. And these are the (twelve) lands: (Devarim 8:8) \"a land of olive-oil and honey,\" (Bamidbar 14:24) \"I shall bring him (Calev) to the land whence he came,\" (Devarim 4:14) \"the land whither you are crossing to inherit it,\" (Ibid. 11:11) \"a land of mountains and plains … (Ibid. 12) a land which the L-rd your G-d inquires after,\" (Ibid. 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water … (Ibid. 8) a land of wheat and barley … a land of olive-oil and honey (Ibid. 9) a land where not in constraint shall you eat bread … a land whose stones are iron … (Ibid. 10) for the good land\" — twelve lands corresponding to twelve tribes. And whence is it derived that the flavor of the fruits of one tribe were not similar to that of another? From \"a land of mountains (plural) and plains\" (plural) — many mountains, many plains, (each unique in itself).", + "R. Yossi Hameshulam says: Whence is it derived that just as it (Eretz Yisrael) imparts flavors to the land, so it imparts flavors to the sea (i.e., the Mediterranean)? From (Bereshith 11:10) \"and the gathering of the waters He called \"'seas.'\" Now the sea is one, viz. (Ibid. 9) \"Let the waters under the heavens be gathered into one place.\" How, then, is \"and the gathering of the waters He called 'seas'\" to be understood? (It is to be understood as meaning) that the flavor of a fish brought up from Acco is not like that of one brought up from Tzor, and that the flavor of a fish brought up from Tzor is not like that of one brought up from Spain.", + "Or, because the soil of a mountain is light and that of a plain heavy, I might think that the waters would drive the soil from mountain to valley, and the valley, (having become \"caked\") would lack water; it is, therefore, written \"a land of mountains and plains,\" each (nourished with water) in its own way. And thus is it written (Zechariah 10:11) \"Ask the L-rd for rain in the time of late rain, etc.\"", + "Or, because Eretz Yisrael is surrounded with mountains, I might think that what is revealed (i.e., exposed) drinks (rain), and that what is concealed does not; it is, therefore, written (Devarim 11:11) \"From the rain of the heavens you will drink water\" — both the revealed and the concealed. And thus is it written (Job 37:11) \"Af-Bri (the plenipotentiary of rain) will load the cloud. He (Af-Bri) will scatter the cloud of His rain, and he around (the mountain) (will guide it) with his stratagems.\" So that clouds surround it and water it from every side.", + "Or, because it (Eretz Yisrael) drinks rain water, but not irrigation water, it is, therefore, written (Devarim 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water.\"", + "Or, because it does drink irrigation water, but not snow-water, it is, therefore, written \"From the rain of the heavens you will drink water.\" Let \"water\" not be written (i.e., it is superfluous). Why is it written? (To indicate) even snow-water. And thus is it written (Isaiah 55:10) \"For as the rain and the snow descend from the heavens … and soaks the earth and makes it bring forth vegetation, etc.\", and (Job 37:6) \"For to the snow He says 'Descend to the earth, etc.'\"", + "Or, because it does drink snow-water, but it does not drink dew-water, it is written \"From the rain of the heavens you will drink water\" — even dew-water.", + "And just as dew descends for blessing, so, rain. And thus is it written (Bereshith 27:28) \"And may G-d give you of the dew of the heavens,\" and (Devarim 32:2) \"My teaching (Torah) shall drip as the rain,\" and (Hosea 14:6) \"I shall be like the dew to Israel,\" and (Michah 5:6) \"And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the L-rd, like the droplets upon the grass.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:12) \"A land which the L-rd your G-d inquires after\": Rebbi says: Does He inquire after it (Eretz Yisrael) alone? Does He not inquire after all the lands, viz. (Job 38:26) (He makes it) \"rain upon a land without a man, a desert in which there is no person.\" What is the intent, then, of \"a land which the L-rd your G-d inquires after\"? — It is as if He inquires only after it. Because He inquires after it, He inquires after all the other lands along with it.", + "Similarly, (Psalms 121:4) \"Behold, He neither slumbers or sleeps, the Watcher of Israel.\" Is it Israel alone that He watches? Does He not watch over all? As it is written (Job 12:10) \"In His hand is the soul of every living thing and the spirit of all the flesh of man.\" What is the intent, then, of \"the Watcher of Israel\"? — It is as if He watches only over Israel. And because of that watching, He watches over all along with them.", + "Similarly, (I Kings 9:3) \"And My eyes and My heart shall be there (in the Temple) all of the days.\" Now are they there alone? Is it not written (Zechariah 4:10) \"They are the eyes of the L-rd, which range over all the world,\" and (Proverbs 15:3) \"In every place, the eyes of the L-rd look upon the evil and the good.\" What, then, is the intent of \"And My eyes and My heart shall be there all of the days\"? — It is as if they are only there. And because they are there, they are everywhere.", + "Similarly, (Psalms 29:8) \"The voice of the L-rd frights the desert; the L-rd frights the desert of Kadesh.\" Now is it not already written \"the voice of the L-rd frights the desert\"? (Why, then, is it written, etc.)", + "(Devarim 11:12) \"a land which the L-rd your G-d inquires after\": It is subject to inquiry for the separation of challah, terumoth, and tithes. I might think that the other lands are also subject to inquiry; it is, therefore, written \"inquires after it\"; it is subject to inquiry and not the other lands.", + "Variantly: Scripture hereby tells us that it is inquired after in reward for inquiry (the \"inquiring\" [i.e., the learning of the Torah by Israel]), as it is written (Ibid. 19) \"And you shall teach them (words of Torah) to speak in them,\" followed by (21) \"So that your days be prolonged and the days of your children (in the land, etc.\"). And it is written (Psalms 105:44-45) \"And He gave them the lands of the nations and caused them to inherit the toil of the peoples. So that they keep His statues and heed His laws.\"", + "(Ibid. 12) \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it (from the beginning of the year to the end of the year,\" i.e., for good), and elsewhere it is written (Psalms 104:32) \"He looks to the earth and it trembles; He touches the mountains and they smoke.\" How are these verses to be reconciled? When Israel does the L-rd's will — \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it,\" and they are not harmed. When Israel do not do the L-rd's will — \"He looks to the earth and it trembles; He touches the mountains and they smoke.\" Variantly: \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it\": sometimes for good; sometimes for ill. How so for good? If Israel were wicked on Rosh Hashanah and scant rain was decreed upon them (for the year), and they repented — to add to them (the rains) is impossible, for the decree has already gone forth; but the Holy One Blessed be He brings them down upon the land in their (optimum) time, when it is in need of them. How so for ill? If Israel were absolutely righteous on Rosh Hashanah, and abundant rain was decreed upon them, and they repented (of their good) — to detract from them (the rains) is impossible, for the decree has already gone forth; but the Holy One Blessed be He brings them down upon the land, not in their (optimum) time, when it is not in need of them, upon deserts and seas, as it is written (Job 24:19) \"Dryness, also heat, will steal from the days of snow. They have sinned unto Sheol\": What you have done against Me in the days of heat (i.e., at harvest time) — that you have not separated terumoth and tithes — will steal the rains from you.", + "(Devarim, Ibid.) \"from the beginning of the year until the end of the year\": Scripture hereby teaches that from Rosh Hashanah it is decreed upon them how many rains and dews (will descend), how much sun will shine, how many winds will blow upon it.", + "Variantly: \"from the beginning of the year until the end of the year\": I shall bless you — in business, in planting, in all to which you put your hand — I will bless you.", + "Variantly: \"from the beginning of the year until the end of the year\": Now are the fruits in the field from the beginning of the year until the end of the year? (The intent is that it is) in My domain to bestow blessing upon them (when they are) in the house as when they are in the field, as it is written (Ibid. 28:8) \"The L-rd shall command unto you the blessing in your store-houses and in all to which you put your hand.\" And it is written (Chaggai 2:19) \"Is there any more seed in the silo? Even the grapevine and the fig tree and the pomegranate tree have not borne their fruit, (but) from this day on, I will bless.\" They are in My domain to bestow blessing upon them, just as I bestow blessing upon them in the field. And mothiness and rot will not enter the fruit, and wine will not sour, and oil will not foul, and honey will not ferment. And whence do I derive (that this obtains) even in the storehouses? From (Devarim 28:3) \"Blessed shall you be in the city (including the storehouses), and blessed shall you be in the field.\" Whence do I derive even the flour? From (Ibid. 5) \"Blessed shall be your basket and your (kneading) bowl.\" Whence do I derive even in entering and in leaving? From (Ibid. 6) \"Blessed shall you be in your coming in and blessed shall you be in your leaving.\" And whence do I derive even in eating? From (Ibid. 8:6) \"And you shall eat and you shall be sated and you shall bless.\" And whence do I derive even when it descends into one's intestines? From (Shemoth 23:25) \"and I shall remove sickness from your midst.\"", + "— But perhaps (you will say) this is so only because (the L-rd's measure of good, being greater than His measure of ill), it is not in My domain (i.e., within My ability) to send blight upon them in the house, as it is in the field; it is, therefore, written (Chaggai 1:9) \"You brought it (your produce) home, and I blew upon it!\" And it is written (Devarim 28:20) \"and the L-rd will send in you the blight and the mehumah.\" It is within My domain to send blight indoors just as I do in the field, and rot in the fruit and sourness in the wine and foulness in the oil and fermentation in the honey. And whence is it derived even in the storehouses? From (Ibid. 16) \"Cursed shall you be in the city.\" And whence do I derive even in the flour? From (Ibid. 17) \"Cursed will be your basket and your (kneading) bowl.\" And whence do I derive even in entering and in leaving? From (Ibid. 19) \"Cursed will you be in your coming and cursed will you be in your going out.\" And whence do I derive even in eating? From (Vayikra 26:26) \"and you will eat and not be sated.\" And whence do I derive even when they descend into one's intestines? From (Michah 6:14) \"and you will stoop over because of (sickness in) your innards.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: An analogy: A king had many sons and servants, who were fed and sustained by him, the key to the storehouse being in his hand. When they do his will, he opens the storehouse and they eat and are sated. When they do not do his will, he locks the storehouse and they die of hunger. Thus with Israel. When they do the L-rd's will — (Devarim 18:12) \"The L-rd will open for you His goodly treasure trove, the heavens,\" and when they do not do His will — (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: A loaf and a rod descended intertwined from heaven. The Holy One Blessed be He said to Israel: If you observe the Torah, here is the loaf to eat. If not, here is the rod to be smitten with. And where is this articulated? — (Isaiah 1:19-20) \"If you accept and you heed, the good of the earth shall you eat; and if you refuse and rebel, the sword will devour you. For the mouth of the L-rd has spoken.\"", + "R. Eliezer says: A scroll and a sword descended intertwined from heaven. He said to them: If you observe the Torah written in the one, you will be saved from the other; if not, you will be smitten by it. And where is this articulated — (Bereshith 3:24) \"And He drove the man out (of Eden), and He posted east of Eden the cherubs and the flash of the revolving sword to guard the way of the tree of life.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:13) \"And it shall be, if hearken you shall hearken to My mitzvoth\": Because it is written (Ibid. 5:1) \"And you shall learn them (the mitzvoth) and you shall heed them to do them,\" I might think that there is no obligation for learning until there is an obligation for doing; it is, therefore, written (the redundant) \"if hearken (i.e., learn) you shall hearken,\" Scripture indicating that the obligation for learning is immediate.", + "I might think that this applies only to those mitzvoth which obtain before entry to Eretz Yisrael, such as bechoroth (the first-born), sacrifices, and animal tithes. Whence do I derive that it applies also to those mitzvoth that apply only after entering Eretz Yisrael, such as omer, challah, the two loaves, and the show bread? From \"if hearken you shall hearken to My mitzvoth\" — to include the other mitzvoth.", + "This tells me (that they are required to learn immediately) only those mitzvoth which obtain (even) before they conquered and settled the land. Whence do I derive (the same for those mitzvoth which obtain) only after they conquered and settled the land, such as leket, shikchah, peah, terumoth, ma'aseroth, shemitah, and Yovloth? From \"to My mitzvoth which I command you this day\" — to include the other mitzvoth.", + "If so, what is the intent of \"And you shall learn them and you shall heed them to do them\"? Scripture hereby apprises us that doing (the mitzvah) is contingent upon learning, and not, learning up doing. And thus do we find that the punishment for (not) learning is greater than that of (not) doing, viz.: (Hoshea 4:1) \"Hear the word of the L-rd, O children of Israel. For the L-rd has a quarrel with the dwellers of the land. For there is no truth, and there is no lovingkindness, and there is no knowledge of the L-rd in the land.\"", + "\"there is no truth\": Words of Torah are not being spoken, viz.: (Proverbs 22:23) \"Buy truth and do not sell it.\"", + "\"and there is no lovingkindness\": There is no lovingkindness in the land, viz. (Psalms 33:5) \"The lovingkindness of the L-rd fills the land.\"", + "\"and there is no knowledge\": Words of knowledge are not being spoken, viz. (Hoshea 4:6) \"My people is silent, without knowledge; for you have silenced knowledge.\"", + "And it is written (Isaiah 5:24) \"As straw will consume a tongue of fire, and hay will weaken a flame, etc.\" Now can straw consume fire? — \"straw\" here is Esav. So long as Israel \"weaken\" their hand from mitzvoth, Esav prevails over them.", + "And it is written (Jeremiah 9:11-12) \"Who is the wise man who will understand this, and to whom the mouth of the L-rd has spoken and who can tell it? Why was the land lost and parched like a desert without a passerby? And the L-rd said: 'Because they forsook My Torah which I placed before them, and they did not keep My voice nor follow it.'\"", + "And it is written (Amos 2:4) \"Thus said the L-rd: 'For three offenses of Judah (I looked away), but for the fourth I will not pardon them — for their despising the Torah of the L-rd, and for not observing His statutes.'\"", + "R. Tarfon, R. Yossi Haglili and R. Akiva were once seated in the house of Nitzah in Lod when they were asked: \"What is greater? Learning or doing?\" R. Tarfon said: \"Doing is greater.\" R. Akiva: \"Learning is greater.\" All of them responded: \"Learning is greater, for learning leads to doing.\"", + "R. Yossi says: \"Learning is greater, for learning preceded challah by forty years; terumoth and ma'aseroth by fifty-four years; shemitoth by sixty-one years, and Yovloth by one hundred and three years.\"", + "And just as learning is greater than doing, so is its punishment (i.e., that for not learning) greater than (that for not) doing, as it is written (Proverbs 17:14) \"Freeing oneself from water (i.e., Torah) is the beginning of punishment.\" And just as the punishment for (not) learning is greater than that for not doing, so is its reward greater than that for doing. As it is written (Devarim 11:19) \"And you shall teach your sons to speak in them (words of Torah) … (21) So that your days be prolonged and the days of your children, etc.\" And (Psalms 105:44) \"And He gave them the lands of nations, and they inherited the toil of peoples, so that they keep (i.e., learn) His statutes and heed His laws.\"", + "(Devarim, Ibid. 13) \"Which I command you this day.\": Whence is it derived that if one heard a word (of Torah) from a minor it is as if he heard it from a sage? From (Koheleth 12:11) \"The words of the wise are like goads, etc.\" What is more, if one hears (words of Torah) from a sage, it is as if he hears them from Sanhedrin, it being written (Ibid.) \"the man of the gatherings,\" \"gatherings\" alluding to Sanhedrin, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\" And if one hears from Sanhedrin, it is as if he hears from Moses, viz. (Koheleth, Ibid.) \"given by one shepherd (Moses).\" And (Isaiah 63:11) \"And they remembered the days of old, Moses and his people. Where is he who brought them up from the Sea? the shepherd of His flock? who placed in their midst His holy spirit?\" And, what is more, if one hears from Moses, it is as if he hears from the Holy One Blessed be He, viz.: \"given by one Shepherd,\" and (Psalms 80:2) \"Shepherd of Israel hear, Leader of Joshua as a flock — Dweller above the cherubs, appear!\" And it is written (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is One.\"", + "And thus is it written (Song of Songs 7:5) \"Your eyes are like the pools in Cheshbon by the gate of Bath-rabbim\": \"Your eyes\": These are the elders appointed over the congregation, viz. (Isaiah 29:10) \"For the L-rd has poured upon you a spirit of deep sleep, and He has closed your 'eyes' from seeing.\" \"pools\": Just as one cannot plumb (the depths of) a pool, so he cannot plumb the words of the sages. \"in Cheshbon\": the \"accountings\" (cheshbonoth) that they conclude with counsel and deliberation (machshavah). These are concluded in the houses of study, by \"the gate (of study) frequented by the many (scholars)\" — bath-rabbim. What is the intent of (Song of Songs, Ibid.) \"Your nose is like the tower of Levanon which looks towards Damascus\"? If you have studied the Torah, hope for (i.e., anticipate the arrival of) Eliyahu, whom I told (I Kings 19:15) \"Go, return on your way, to the desert of Damascus.\" And it is written (Malachi 3:22-24) \"Remember the Torah of Moses, My servant, which I commanded you in Chorev for all of Israel, statues and judgments. Behold, I am sending you Eliyahu the prophet before the coming of the day of the L-rd, and he will turn back (to the L-rd) the hearts of fathers with (their) sons, and the heart of sons with their fathers\" — this being the purport of \"which I command you this day.\"", + "(Devarim, Ibid. 13) \"to love the L-rd your G-d\": Lest you say: I shall learn Torah to be rich, to be called Rebbi, to receive reward in the world to come — it is, therefore, written \"to love the L-rd your G-d.\" All that you do shall be out of love alone.", + "\"and to serve Him\": This is learning. — But perhaps it is service, literally. It is written (Bereshith 2:15) \"And the L-rd G-d took the man and placed him in the Garden of Eden to serve it and to guard it.\" Now what \"service\" was there in the past, and what \"guarding\" was there in the past? We are hereby taught \"serving\" is learning, (in this instance, the \"seven mitzvoth of the sons of Noach) and \"guarding\" is (the doing of) mitzvoth. And just as the (sacrificial) service of the altar is called \"service,\" so, learning is called \"service.\"", + "Variantly: \"and to serve Him\": This is prayer. — But perhaps it is service, literally. It is, therefore, written \"with all your heart.\" Now is there \"service\" in the heart? What, then, is the intent of \"and to serve Him with all your heart? Prayer. Similarly, David said (Psalms 141:2) \"Let my prayer stand as incense before You; the lifting of my hands, as an evening offering.\" And it is written (Daniel 6:11) \"And when Daniel learned that the writing had been inscribed, he went home. He had windows open in his upper storey, facing Jerusalem, and three times a day he fell to his knees and gave thanks before his G-d, exactly as he used to do before this.\" And (Ibid. 21) \"And when he (the king) drew near to the pit, to Daniel, he cried out in a sad voice. The king answered and said to Daniel: 'Daniel, servant of the living G-d, was your G-d, whom you serve continually, able to save you from the lions?'\" Now was there (Temple) service in Bavel? What, then, is the intent of \"and to serve Him\"? Prayer. Just as the sacrificial service is called \"service,\" so, prayer.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: \"and to serve Him with all your heart\": This is an exhortation to the Cohanim that their hearts not be \"preoccupied\" at the time of the (sacrificial) service.", + "\"with all your heart and with all your soul\": Now is it not already written (Ibid. 6:5) \"with all your heart and with all your soul\"? Here (above) — vis-à-vis the individual; there — (Devarim 11:13) vis-à-vis the congregation. Here, for learning; there, for doing. If you hearken and do what is yours (to do), I, likewise, will do what is Mine, (Ibid. 11:19) \"and I shall give the rain of your land, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:14) \"And I shall give the rain of your land in its (proper) time, the yoreh and the malkosh\": \"I,\" and not an angel, and not a messenger. \"the rain of your land\": and not the rain of other lands. And thus is it written (Job 5:10) \"who gives rain upon the land, and sends water upon the outer (regions).\"", + "\"in its time\": from one Sabbath night to the next, as, indeed, occurred in the days of Queen Hilni. And why all this? So as not to leave an opening for future generations to say: \"What is the reward for all of the mitzvoth?\" But (Vayikra 26:3-4) \"If you walk in My statues and keep My commandments and do them; then I will give your rains in their (proper) times.\" (Devarim 11:12-19) \"And it shall be if you hearken, hearken to My mitzvoth … then I shall give the rain of your land in its (proper) time, yoreh and malkosh.\"", + "And where is it seen that one blessing was given to Israel, which encompasses all blessing? In (Koheleth 5:10) \"The lover of silver will not be sated with silver, and he who loves (it) in profusion will have no produce,\" and (Ibid. 8) \"the profit of the earth (i.e., the field) is over all. The king is subservient to the field.\" A king who rules over treasures of silver and gold is subservient to the produce of the field — whence we see that the blessing given to Israel encompasses all others.", + "\"yoreh\" (so-called) because it \"teaches\" (moreh) the people to bring in their fruits (so that they not be rotted by the rain), and to plaster their roofs, and to look to all of their needs. Variantly: It is \"directed\" to the ground and does not descend torrentially. Variantly: \"yoreh\": It saturates (\"marveh\") the ground and reaches until the depths, viz. (Psalms 65:11) \"You saturate its ridges; You set its furrows.\"", + "The yoreh falls in Marcheshvan; the malkosh in Nissan. You say: The yoreh in Marcheshvan and the malkosh in Nissan. — But perhaps, the yoreh in Tishrei and the malkosh in Iyyar? It is, therefore, written \"in its (proper) time\" — the yoreh in Marcheshvan and the malkosh in Nissan. And thus is it written (Ezekiel) 34:26) \"And I shall bring down the shower in its time; (showers of blessing shall they be.\") But perhaps (it is called) \"yoreh\" (to shoot) in that it makes the fruits fall and floods the seeds and the silos! It is, therefore, written \"and malkosh.\" Just as malkosh is for blessing, so, yoreh. — But perhaps, just as malkosh topples houses and uproots trees, and brings the cricket! It is, therefore, written \"yoreh and malkosh.\" Just as yoreh is for blessing, so, malkosh, viz. (Yoel 2:23) \"And, sons of Zion, be glad and rejoice in the L-rd your G-d. For He has given you the moreh in righteousness, and He has brought down for you rain — moreh and malkosh in the first (month).\"", + "\"and you shall gather in your corn, and your wine, and your oil\": \"your corn\" — in abundance; \"your wine\" — in abundance; \"and your oil\" — in abundance. — But perhaps (the intent is that you shall gather all of them into one spot) because of their scarcity! It is, therefore, written (Vayikra 26:5) \"And your threshing shall reach until the (grape) harvest.\" Just as with the (grape) harvest, once you begin, you cannot stop, (the very abundance of grapes making them susceptible to rot), so, with threshing, once you start, you will not be able to stop, (the abundance of the grapes making it susceptible to rot).", + "Variantly: You will be plowing in the time of harvesting, and harvesting in the time of plowing, as Iyyov said (Iyyov 29:19) \"and the dew rested on my harvest.\"", + "Variantly: \"and you shall gather in your corn\": Why is this written\" (i.e., Is it not obvious?) Because it is written (Joshua 1:8) \"Let not this book of the Torah depart from your mouth,\" I might think this was to be taken literally (i.e., that one must never leave off learning); it is, therefore, written \"and you shall gather in your corn\" — follow the way of the land (i.e., Engage in an occupation and learn when not thus engaged.) These are the words of R. Yishmael. R. Shimon b. Yochai says: If a man harvests in harvest time and plows in plowing time and threshes in threshing time and winnows when there is wind, when will he learn Torah? But, when Israel does the L-rd's will its work is done by others, as it is written (Isaiah 61:5) \"And strangers shall arise and graze your flocks\"; and when they do not do the L-rd's will, they must do their own work. And, what is more, the work of others is done by them, as it is written (Devarim 28:48) \"And you shall serve your foes.\"", + "Variantly: \"and you shall gather in your corn, and your wine, and your oil\": Eretz Yisrael shall be full of corn, wine, and oil, and (the people of) all the lands will stream (there) to fill it with silver and gold, as it is written (Bereshith 47:14) \"And Joseph gathered all the silver, etc.\" And it is written (Devarim 33:25) \"And as your days (of doing the L-rd's will) will be your flow.\" We are hereby taught that all the lands will stream silver and gold into Eretz Yisrael.", + "(Devarim 11:19): \"dagan\": as it is commonly understood (i.e., corn). \"tirosh\": wine, as in (Yoel 2:24) \"and the vats will overflow with tirosh (wine) and yitzhar (oil).\" \"and you will gather\": Not as in (Judges 6:3-4) \"And it was, whenever Israel would sow, Midian would ascend, and Amalek and the people of the east, and they would overrun it. And they would encamp against them and destroy the produce of the land\" — but as in (Isaiah 62:9) \"For its gatherers will eat it and they will praise the L-rd, and those who bring it together will drink it in My holy courts.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:15) \"And I shall give grass in your field to your beasts.\": You will not need to take them into the wilderness (to graze). You say (it means) this, but perhaps it is to be taken literally, (that only your beasts and not you will be fed)! — (No,) for it is written (Ibid.) \"and you will eat and be sated.\" How, then, am I to understand \"And I shall give grass in your field to your beasts\"? That you will not need to take them into the wilderness.", + "R. Yehudah b. Bava says: \"And I shall give grass in your field to your beasts\": Within the (Sabbath) bound (i.e., two thousand ells). R. Shimon b. Yochai says: \"And I shall give grass in your field to your beasts\": You will cut (the grass) and throw it before your beast all the days of the rainy season, and leave it to itself thirty days before the harvest season, and it will work without lacking for corn.", + "Variantly: \"And I shall give grass in your field to your field\": This is flax. And thus is it written (Psalms 104:14) He makes flax sprout for the beast, and grass for the labor of man.\"", + "\"and you will eat and be sated\": It is a good sign for a man when his beast eats and is stated, viz. (Proverbs 12:10) \"The righteous one knows the spirit of his beast.\"", + "When your beast eats and is sated, it works the ground with vigor, viz. (Ibid. 14:4) \"There is much produce in the power of the ox.\"", + "Variantly: \"and you will eat and be sated\": from the offspring. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 31:12) \"And they shall come and sing in the height of Zion, and they shall stream together to the goodness of the L-rd, for corn, and for wine, and for oil, and for the young of the flock and of the herd.\"", + "(Devarim, Ibid. 15) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed, etc.\": He said to them: Take care that you do not rebel against the Holy One Blessed be He. For one rebels against Him only in the midst of satiety, as it is written (Ibid. 8:12-13) \"Lest you eat and be sated, and you build and inhabit good houses, and your flocks increase for you, (and whatever you have increase.\") What follows? (14) \"and your heart be lifted and you forget the L-rd your G-d.\" Similarly, (Ibid. 31:20) \"And I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, and serve them, and they shall spurn Me and break My covenant.\" Similarly, (in the incident of the golden calf), (Shemoth 32:6) \"And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'\"", + "Similarly, the men of the generation of the flood rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 21:10) \"Their bull genders and does not fail; their cow calves, and does not abort … (12) They take the timbral and harp, and rejoice at the sound of the organ. (13) They spend their days in wealth, and in a moment go down to the grave.\" This (i.e., satiety) is the cause. (14) \"And they say unto G-d: 'Depart from us'\": They said: All we need (from Him) is one drop of rain. We do not need Him (for that. We can manage the water problem ourselves.) (Bereshith 2:6) \"And a mist went up from the earth and watered the whole face of the ground.\" The Holy One Blessed be He said to them: \"You vaunt yourselves over the good that I have bestowed upon you? With it I shall exact punishment of you!\" — (Ibid. 7:12) \"And the rain was on the earth forty days and forty nights.\" R. Yossi b. Dermaskith says: They made their eyes (eineihem) rove up and down to satisfy their lust — The Holy One Blessed be He, in kind, opened upon them the upper and lower fountains (maynoth [like \"eineihem\"]) in order to destroy them, as it is written (Ibid. 13) \"On this day were broken up all the fountains of the great deep, and the windows of heaven were opened.\"", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel), that they rebelled against the Holy One Blessed be He only out of satiety, as it is written (Ibid. 11:1-2) \"And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed from the east, that they found a plain in the land of Shinar, and they sat there.\" The \"sitting\" here refers to eating and drinking, as in (Shemoth 32:6) \"And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'\" This is what caused them to say (Bereshith, Ibid. 4) \"Come, let us build for ourselves a city and a tower with its top in heaven, and let us make a name for ourselves.\" What is said of them? (Ibid. 8) \"And the L-rd scattered them from there over the face of all the earth.\"", + "And thus do you find with the men of Sodom, that they rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 28:5) \"a land from which bread came forth, and whose place was overturned as with fire.\" The men of Sodom said: \"We have food; we have silver and gold. Let us arise and banish the law of hospitality from our midst\" — to which the L-rd responded: \"With the good that I have bestowed upon you, you want to banish the law of hospitality from your midst? I shall banish you from the world!\" What is written of them? (Ibid. 4) \"A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom), who (i.e., the people of Sodom) caused the (code of the) wayfarer to be forgotten.\" (Ibid. 12:5-6) \"The torch of (the) shame (of Gehinnom awaits) him who is at ease in (his) thoughts, (saying: \"I shall be at peace,\") (and that he is) prepared (to join the ranks of) those whose foot slips. The tents of robbers are at peace, and those who anger G-d dwell secure, (and with all) that G-d has brought (to the evildoer, the 'hour' plays into) his hand.\" And this is the intent of (Ezekiel 16:48-50) \"Behold, this was the sin of Sodom your sister. She and her daughter had pride, surfeit of bread and peaceful serenity; but she did not strengthen the land of the poor and the needy. And they grew presumptuous and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways).\"", + "Similarly, (Bereshith 13:10) \"And Lot lifted his eyes and he saw the entire plain of the Jordan, that it was all watered (mashkeh),\" and (Ibid. 19:33) \"And they gave to drink (vatashkena [like \"mashkeh\"]) their father wine on that night (in order to cohabit with him).\" Now where could they find wine in the cave? It was \"in readiness\" for them for that time, viz. (Yoel 4:18) \"And it shall be on that day that the mountains shall drip wine.\" If the Holy One Blessed be He thus \"accommodates\" those who anger Him, how much more so those who do His will!", + "R. Gamliel, R. Yehoshua, R. Elazar b. Azaryah and R. Akiva were once going to Rome, when they heard the sound of the (Roman) throng at a distance of one hundred and twenty mils — whereupon they began to cry, and, R. Akiva, to laugh. They: Why are you laughing? R. Akiva: Why are you crying? They: Shall we not cry when the idolators, who are sacrificing to the idols and bowing down to the images are dwelling in tranquility, while we — the footstool of our G-d (i.e., the Temple) has been consumed by fire and has become the habitation of wild beasts! R. Akiva: That is precisely why I am laughing. If He is so forthcoming to His angerers, how much more so to the doers of His will!", + "Another time, going up to Jerusalem, they came to Mount Scopus and tore their garments (in mourning over the destruction). When they saw a fox emerging from the holy of holies, they began to cry — and R. Akiva, to laugh. They: Akiva, will you always wonder why we are crying while you are laughing! He: And why are you crying? They: Why should we not cry over the place whereof it is written (Bamidbar 1:51) \"And the zar (a non-priest) who comes near shall be put to death,\" when now a fox is emerging from it! We are fulfilling (Eichah 5:16-18) \"For this our heart fails; for these our eyes are darkened: For the mountain of Zion is desolate; foxes walk in it.\" He: That is precisely why I was laughing. For it is written (Isaiah 8:2) \"And I took for Myself faithful witnesses, Uriah the Cohein and Zecharyahu ben Yeverechyah.\" Now why the juxtaposition of Uriah with Zechariah? What did Zechariah say (Zechariah 8:4) \"There yet shall sit old men and old women in the streets of Jerusalem, each his staff in his hand from abundance of days.\" And what did Uriah say? (Michah 3:12) \"Therefore, because of you Zion will be plowed as a field, and Jerusalem shall be heaps, and the Temple Mount as forest mounds.\" The Holy One Blessed be He is hereby saying: Here are My two witnesses. If the words of Uriah will be fulfilled, the words of Zechariah will be fulfilled. And if the words of Uriah will not be fulfilled, the words of Zechariah will not be fulfilled. I was happy at the fulfillment of the words of Uriah. In the end, the words of Zechariah will be fulfilled. At these words they said to him: \"Akiva, you have consoled us.\"", + "Variantly: (Devarim 11:16) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed\": He said to them: Take care that the evil inclination not lead you astray to separate yourselves from the Torah. For once a man separates himself from the Torah, he cleaves to idolatry, as it is written (Shemoth 32:8) \"They have turned aside quickly from the way which I have commanded them; they have made for themselves a golden calf.\" And it is written (I Samuel 26:19) \"If the L-rd has stirred you up against me, let Him accept an offering. And if the sons of man, let them be cursed before the L-rd. For they have driven me out this day from joining the inheritance of the L-rd, saying 'Go and serve other gods.'\" Now would it enter your mind that David, king of Israel, would serve idolatry? (The thought is,) rather, that his ceasing to occupy himself with words of Torah is equivalent to his cleaving to idolatry.", + "(Devarim, Ibid.) \"and you go astray\": from the way of life to the way of death", + "\"and you serve other gods\": Now are they gods? Is it not written (Isaiah 37:19) \"And they have cast their gods into the fire. For they are not gods, but the work of men's hands.\" Why, then, \"other gods\"? For others make them gods.", + "Variantly: Why are they called \"other gods\"? For they are \"others\" (i.e., \"strangers\") to their worshippers. And thus is it written (Ibid. 46:7) \"He will also cry out to him (his god) and he will not answer. From his trouble he shall not save him.\"", + "R. Yossi says: Why are they called \"elohim\" (\"gods\")? So as not to leave an opening for future generations to say: If they (their idols) were called by His name (\"Elokim\"), they would have been effective. And when were they called by His name? In the days of the generation of Enosh, of which it is written (Bereshith 4:26) \"And to Sheth, too, there was born a son, and he called his name Enosh. Then they began to call (artifacts) by the name of the L-rd.\"", + "At that time Oceanus rose and flooded a third of the world. The Holy One Blessed be He said to them: You have made something new and called it by My name; I, too, will do something new and call it by My name, as it is written (Amos 5:8) \"He called to the waters of the sea, and He spilled them out upon the face of the earth — 'the L-rd' is His name.\" R. Yitzchak says: If the names of idolatry were to be spelled out, all the hides in the world would not suffice, (for which reason the general \"other gods\" is written). R. Eliezer says: Why are they called \"other gods\"? For they (their worshippers) fabricated for themselves many gods. For if it were made of gold and he (its maker) needed gold, he would (appropriate that and) make it of silver; if of silver and he needed that, he would make it of copper; if of copper and he needed that, he would make it of iron; if of iron and he needed that, he would make it of lead; if of lead and he needed that, he would make it of wood.", + "R. Chanina b. Antignos says: Come and see the rationale of the language of Scripture. Why is it called \"Molech\" (viz. Vayikra 18:21)? To designate anything that they made to rule (yamlichuhu\") over them — even a splinter, even a pebble.", + "Variantly: Why are they called \"other (acherim) gods\"? Because they come after (acharei) the last (acharonim) of the creations (i.e., man), who made them and called them \"gods.\"", + "(Devarim 15:16) \"and you bow down to them\": You bow down to them, but not to Me! And thus is it written (in respect to the golden calf, Shemoth 32:8) \"and they bowed down to it and they sacrificed to it.\" Others say: If Israel had not joined the name of the Holy One Blessed be He to that of idolatry (the golden calf), they would have been exterminated, viz. (Shemoth, Ibid.) \"These are your gods, O Israel, who (plural) brought you up from the land of Egypt.\" R. Shimon says: But is not one who joins the name of Heaven with that of idolatry liable to extermination, it being written (Ibid. 22:19) \"He who sacrifices to a god will be destroyed, other than to the L-rd alone!\" What, then, is the intent of \"who (plural) brought you up\"? We are hereby taught that they made for themselves many calves. And thus (that they did not join the L-rd in their service) is it written (II Chronicles 29:7) \"They have also shut up the doors of the ulam (the Temple hall), and they have put out the lamps, and they have not offered a burnt-offering in the holy place to the G-d of Israel.\" They did burn incense to something else. In the holy place they did not offer, but in chullin (a profane place) they did offer. To the G-d of Israel they did not offer, but they did offer to something else.", + "If you do thus, (Devarim 11:17) \"the wrath of the L-rd will burn against you.\" An analogy: A father sent his son to a feast, instructing him: Do not eat more than you need and do not drink more than you need, so that you return clean to your home. The son did not heed his father's words, but ate and drank more than he needed, and he vomitted and sullied his fellows, who took him by his hands and feet and flung him behind the mansion. Thus, the Holy One Blessed be He says to Israel: I have brought you to a good, broad land, a land flowing with milk and honey, to eat of its fruits and to be sated with its good, and to bless My name upon it. You were not with the good — be with the penalty: \"The wrath of the L-rd will burn against you!\"", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you\": I might think (the intent is that) they will be exterminated; it is, therefore, written (Ibid.) \"and He will hold back the heavens, etc.\" Five types of punishments are destined to come upon you. And this is the intent of (Ibid. 32:23) \"My arrows shall I end in them\" — My arrows will end, but they will not end. And thus is it written (Eichah 4:11) \"The L-rd has 'ended' His anger; He has spilled out His burning wrath.\"", + "\"Burning wrath\" is mentioned here, and it is mentioned elsewhere. Just as that mentioned elsewhere is the sword, so, that mentioned here. And just as that mentioned elsewhere is pestilence and wild beasts, so, that mentioned here. And just as that mentioned here is withholding of the rains and exile, so, that mentioned elsewhere. In sum, wherever \"burning wrath\" is mentioned, five punishments are understood: the sword, wild beasts, pestilence, withholding of the rains, and exile.", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you\": against you, and not against the Babylonians. So that the Babylonians will say: They (the Babylonians) are steeped in good, while they (the Jews) are stepped in sorrow; the Babylonians are not burying their sons and daughters and they are burying their sons and daughters.", + "\"and He will hold back the heavens\": The clouds will be \"loaded\" with rain, and not shed even one drop. And whence is it derived that even dews and winds (will not obtain)? From (Vayikra 26:19) \"and I will make your heavens as iron.\" — But perhaps irrigation ditches will produce fruits. It is, therefore, written, (to indicate otherwise), (Ibid.) \"and your earth as brass.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and the ground will not yield its yevul\": not even what you bring (movil) to it. — But perhaps a tree will yield fruit. It is, therefore, written (Vayikra 26:20) \"and the tree of the land will not yield its fruit.\" — But perhaps he can go abroad and be steeped in good; it is, therefore, written (Devarim 28:23) \"And your skies over your head shall be as brass, and your earth under you as iron.\"", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain … then you will go lost quickly (into exile).\" After all the afflictions that I bring upon you, I will exile you. Sore is exile over and against all, as it is written (Ibid. 29:27) \"And the L-rd drove them off from their land in wrath and fury and great rage, and He cast them into a different land as this day.\" And (Jeremiah 15:2) \"And it shall be, if they say to you: Where shall we go? Then you shall say: Thus said the L-rd: Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword; and such are for famine, to famine; and such as are for captivity, to captivity.\" And (Amos 7:17) \"Therefore, thus says the L-rd: Your wife will be a harlot in the city, and your sons and your daughters will fall by the sword, and your lands will be divided by line, and you will die in an unclean land, and Israel will go into captivity from off his land.\" And (Jeremiah 22:10) \"Do not weep for the dead one, and do not bemoan him. But weep for the one that goes (into exile), for he will return no more to see the land of his birth.\" \"Do not weep for the dead one\": This is Yehoyakim, king of Judah. What is written of him? (Ibid. 22:19) \"The burial of an ass will he be buried, dragged and cast beyond the gates of Jerusalem.", + "\"But weep for the one that goes (into exile)\": This is Yehoyachin king of Judah. What is written of him? (Ibid. 52:53) \"He changed (from) his prison clothing, etc.\" — whence we learn that the corpse of Yehoyakim king of Judah which was cast to the heat of day and the cold of night was to be preferred to the life of (the exile), Yehoyachin king of Judah, whose seat was above that of all the kings, and who ate and drank in the chamber of kings!", + "Variantly: \"and you will go lost quickly\": I will exile you immediately and give you no grace period. And if you ask: But the men of the generation of the flood had a grace period of a hundred and twenty years (viz. Bereshith 6:3), the generation of the men of the flood had no one from whom to learn — you have someone from whom to learn!", + "Variantly: \"and you will go lost quickly\": exile after exile. And thus do you find with the ten tribes — exile after exile. And thus do you find with the tribes of Judah and Benjamin — exile after exile. They were exiled in the seventh year of Nevuchadnezzar, in the eighteenth year, and in the twenty-third year (viz. Jeremiah 52:28). R. Yehoshua b. Karcha says: An analogy: Robbers enter one's field and cut down his standing grain — and he does not protest. They cut down his sheaves — and he does not protest — until they fill up their tubs and leave. And thus is it written (Isaiah 8:23) \"For there is no fatigue in (the nation, Ashur) which afflicts it (Eretz Yisrael). (This exile, the middle one,) will be (relatively) light, as (that of) the land of Zevulun and the land of Naftali (For in the second exile, too, only the two and a half tribes in trans-Jordan were exiled), but (in) the last, he will sweep (everything away).\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Now if of those of whom \"quickly\" (i.e., \"and you will go lost quickly\") was written, were exiled only after the passage of much time (i.e., even though they were idolatrous for many years, they were not exiled until the days of Tzidkiyahu), how much more so (will this [long passage of time] obtain with) those (Gog, etc.), of whom \"quickly\" was not written, it being written (of them, Ezekiel 38:8) \"After many years you will be remembered (for punishment).\"", + "\"and you will go lost quickly … (18) And you shall place these, My words, upon your heart\": Even though I am exiling you from Eretz Yisrael, be observant of the mitzvoth, so that when you return they will not be new to you. An analogy: A king was angry with his wife and she returned to her father's house. The king: \"Continue wearing your jewels, so that when you return, they will not be new to you.\" So, the Holy One Blessed be He to Israel (in exile): \"My children, be observant of the mitzvoth, so that when you return, they will not be new to you.\" As Jeremiah said (to the Jews going into exile, Jeremiah 31:21) \"Set up signposts (tziyunim) for yourselves\": These are the mitzvoth, in which Israel are distinctive (metzuyanim). (Ibid.) \"Make high heaps for yourself\": reminiscent of the destruction of the Temple, viz. (Psalms 137:5) \"If I forget you, O Jerusalem, let my right hand be forgotten.\" (Jeremiah, Ibid.) \"Set your heart to the road, the way on which you came.\": The Holy One Blessed be He says to them: \"My children, give heart to the ways in which you walked, and repent (of them), and immediately you will return to your cities, viz. (Ibid.) \"Repent, O virgin of Israel — Return to these, your cities!\"", + "Variantly: \"and you will go lost quickly (from the good land\"): You will be exiled quickly, and not to a \"good\" land like it. R. Yehudah says: \"good\" — This is Torah. And thus is it written (Proverbs 4:2) \"For I have given you a goodly acquisition — Do not forsake My Torah.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your hearts and upon your souls\": This refers to Torah. \"and you shall bind them as a sign upon your hands\": This refers to tefillin. This tells me only of tefillin and Torah study. Whence do I derive (the same for) other mitzvoth? It follows inductively (binyan av), viz.: Tefillin is not (exactly) like Torah study, and Torah study is not like tefillin. Their common denominator is that they are mitzvoth pertaining to the body, which are not contingent upon the land, and they obtain both in Eretz Yisrael and outside of it — so, all mitzvoth pertaining to the body, which are not contingent upon the land, obtain both in Eretz Yisrael and outside of it. And those that are contingent upon the land obtain only in Eretz Yisrael — except arlah (viz. Vayikra 19:23) and kilayim (viz. Devarim 22:9). R. Eliezer says: (The law of) Chadash — (\"new produce\") too, (obtains both in Eretz Yisrael and outside it, viz. Vayikra 23:14)." + ], + [ + "(Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your hearts and upon your souls\": Scripture hereby apprises us that words of Torah are comparable to a drug of life. An analogy: A father strikes his son a stunning blow and places a plaster on his wound, telling him: \"My son, so long as this plaster is on your wound, you may eat and drink as you wish and bathe both in hot and cold and no harm will come to you. But if you remove it, you will raise an infection.\" Likewise, the Holy One Blessed be He says to Israel: My children, I have created in you a yetzer hara (an evil inclination), and I have created Torah as its antidote. So long as you occupy yourselves with it, it will not prevail over you, as it is written (Bereshith 4:7) \"If you do 'good' (i.e., if you occupy yourself with 'good' = Torah), it (the yetzer hara) will be 'lifted' from you.\" But if you do not occupy yourselves with Torah, you will be delivered into its hand, viz. (Ibid.) \"But if you do not do 'good,' sin crouches at the door.\" And, what is more, all of its concourse is with you, viz. (Ibid.) \"and to you is its desire.\" And if you so will, you can prevail over it, as it is written (Ibid.) \"and you can rule over it.\" And it is written (Proverbs 25:21-22) \"If your foe is hungry, feed him bread,\" the \"bread\" of Torah; \"and if he is hungry give him water (= Torah) to drink. For you thereby scoop out coals upon its head,\" (suffocating the \"great flame\"). \"evil\" is the yetzer hara (the evil inclination). Its Creator testifies about it that it is evil, viz. (Bereshith 8:21) \"for the yetzer of man's heart is evil from his youth.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:19) \"And you shall teach them to your sons to speak in them\": and not to your daughters — whence they ruled: When a child begins to speak, his father should speak to him in the holy tongue and teach him Torah; and if he does not do so, it is as if he had buried him, it being written \"And you shall teach them (words of Torah) to your sons to speak in them … (21) so that your days will be multiplied and the days of your sons.\" And if not, your days will be shortened. For thus are words of Torah expounded: From the negative, you infer the positive; and from the positive, the negative." + ], + [ + "(Devarim 11:21) \"So that your days will be multiplied\": in this world; \"and the days of your children\": in the days of the Messiah; \"… to your forefathers to give to them\": at the resurrection; \"as the days of the heavens upon the earth\": in the world to come.", + "It is not written \"to give to you,\" but \"to give to them (your forefathers)\" — whence we see (proof of) the resurrection in the Torah.", + "\"as the days of the heavens upon the earth\": The faces of the righteous will (then) shine as the day (i.e., the sun). And thus is it written (Judges 5:31) \"and His lovers, like the sun emerging in its strength.\" (Psalms 16:11) \"… with seven joys, Your face\": With seven joys the faces of the righteous are destined to receive the Face of the Shechinah in the world to come: [1] \"His lovers like the sun emerging in its strength\", [2] (Song of Songs 6:10) \"fair as the moon\", [3] (Daniel 12:3) \"and the wise ones will shine as the brightness of the firmament\", [4] \"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever\", [5] (Nachum 2:4) \"and like lightnings shall they run\", [6] (Psalms 45:1) \"To the chief musician upon shoshanim (the righteous, whose faces are like shoshanim (lilies)\", [7] (Hoshea 14:7) \"and his beauty will be as that of the olive tree.\"", + "It is not written here (Psalms 121:1) \"a song of the ascents,\" but \"a song to the ascents\" — to Him who is destined to assign ascents to the righteous in time to come. Rebbi says: It is not written here \"a song of the ascents,\" but \"a song to the ascents\" — thirty ascents, one above the other. Because there are (thirty) ascents, one higher than the other, I might think that there is hatred, envy, and rivalry among them; it is, therefore, written (Daniel 12:3) \"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever.\" Just as there is no hatred, envy, or rivalry among the stars, so, there will be no hatred, envy, or rivalry among the righteous. And just as with the stars, the light of one is not like the light of the other, so, with the righteous. Variantly: (Ibid.) \"and the wise ones will shine as the brightness of the firmament\": This is a judge who renders a judgment in accordance with the pure truth.", + "\"and they that turn the many to righteousness\": These are the charity trustees. R. Shimon b. Menassia says: And thus is it written (Judges 5:31) \"and His lovers, like the sun emerging in its strength.\" Who is greater? His lovers (i.e., the elders)? or those who cause Him to be beloved (by others)? Naturally, the second. And it is written \"and His lovers, like the sun emerging in its strength\" — How much more so, those (the charity trustees), who cause Him to be beloved (by others)!", + "\"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever\": Just as the stars are high and exalted above all mortals, so, the righteous. And just as the light of the stars can be seen from one end of the world to the other, so, the light of the righteous. And just as the stars are sometimes revealed and sometimes concealed, so, the righteous. And just as there are innumerable \"coteries\" of stars, so, there are innumerable coteries of the righteous. If Israel do the will of the L-rd, they are like the stars; if not, they are like the dust. And thus is it written ((II Kings 13:7) \"for the king of Aram had destroyed them and made them like the dust for threshing.\"", + "Variantly: \"as the days of the heavens upon the earth\": They (the righteous) will live and endure for ever and ever. And thus is it written (Isaiah 66:22) \"For as the new heavens and the new earth that I will make will remain before Me, says the L-rd, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the heavens and the earth, which were created only for the honor of the righteous, will live and endure forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the world was created!", + "R. Yehoshua b. Karchah says (Ibid. 65:22) \"For as the days of the tree are the days of My people.\" \"the tree\" is Torah, viz. (Proverbs 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the Torah, which was created only for the honor of the righteous, lives and endures forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the Torah was created!", + "R. Yehoshua b. Karchah says: (Koheleth 1:4) \"A generation goes and a generation comes, and the earth stands forever.\": What was created for what? The earth (was created) for the generation (of men). It should be written, thus: \"The earth goes and the earth comes, and the generation stands forever!\" But because they changed (i.e., corrupted) their ways, the Holy One Blessed be He changed because of them the ordinance of creation. And thus is it written (Hoshea 2:1) \"And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered!\" (The resolution:) When Israel do the will of the L-rd, they are as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered. And if not, then the number of the children of Israel shall be.\" And it is written (Isaiah 30:17) \"… until you will be left as a beacon on the top of a mountain,\" and (Amos 5:3) \"For thus said the L-rd G-d: The city that went out with a thousand shall leave a hundred, and that which went out with a hundred shall leave ten, to the house of Israel.\" Variantly: \"And the number of the children of Israel shall be\" — This is the number of Heaven (i.e., Only G-d can give the exact number.) \"as the sand of the sea, etc.\" — This is the number of man, (who is not capable of counting them)." + ], + [ + "(Devarim 11:22) \"For if you keep, keep, all of this mitzvah\": What is the intent of this (repetition)? Scripture is hereby stressing that just as one must take care that his sela (a coin) not go lost, so must he take care that his learning not go lost. And thus is it written (Proverbs 2:4) \"If you search for it (Torah) like silver, etc.\" Just as it is difficult to acquire silver, so it is difficult to acquire words of Torah. — But perhaps just as it is difficult to lose silver (i.e., silver is not readily broken), so it is difficult to lose Torah! It is, therefore, written (Job 28:17) \"Gold and fine glass cannot be compared to it.\" It is as difficult to acquire them (words of Torah) as gold, and as easy to lose them as vessels of glass.", + "R. Shimon was wont to say on (Devarim 4:9) \"Only take heed to yourself, and heed your soul exceedingly\": An analogy: A king hunted a bird and gave it to his servant, telling him \"Take care (to watch) this bird for my son. If you lose it, let it not seem to you as if you have lost a bird worth an issar, but as if you have lost your soul!\" And thus is it written (Ibid. 21:47) \"For it is not an empty thing for you, for it is your life, etc.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: An analogy: Two brothers are counting money after their father's (death). One exchanges a dinar (for food) and eats it; the other exchanges it and sets (the exchange) aside. The first remains with nothing; the other, after some time, finds himself wealthy. Thus with a Torah scholar: If he learns two or three things a day, two or three chapters a week, two or three sections a month, after some time he finds himself \"wealthy.\" Of such a one it is written (Proverbs 13:11) \"… That (treasure) gathered with the hand will increase.\" And if one says \"Today I will study (Torah)\"; \"Tomorrow I will study\"; \"Today I will learn (Mishnah)\"; \"Tomorrow I will learn,\" in the end he remains with nothing. Of such a one it is written (Ibid. 10:5) \"One who sleeps in harvest time is a shameful son,\" and (Ibid. 20:4) \"Because of the (cold of) winter, the sluggard will not plow.\" And it is written (Ibid. 24:30) \"By the field of a lazy man I passed\": This is one who acquired a field in the past; \"and by the vineyard of a man lacking a heart\": This is one who acquired a vineyard (in the past). Since he acquired a field and acquired a vineyard, and did not work in them, whence is it derived that he is bound to be called \"lazy\"? From \"By the field of a lazy man I passed and by the vineyard of a man lacking a heart.\" Why is he called \"lacking a heart\"? Because he acquired a field and a vineyard and did not work in them. And whence is it derived that he (such a Torah scholar) is bound to leave (unlearned) two or three things in a section? From (Ibid. 31) \"and, behold, it was all grown over with thorns.\" And whence is it derived that he will seek the opening of a section and not find it? From \"nettles had covered (i.e., concealed) its face ('opening').\" And it is written further \"and its stone wall was broken down.\" Because it (\"its face\") is not ready to hand, he sits and rules unclean what is clean, and clean what is unclean, and he breaks down the fences of the sages. What is the punishment of such a one? Solomon came and delineated it through the tradition (kabbalah), (Koheleth 10:8) \"and the breaker of a fence will be bitten by a snake.\" For all who break the fences of the sages are destined to be punished.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 27:7) \"The sated soul will tread down a honeycomb\": This is a Torah scholar who did not learn from the beginning; \"but to the hungry soul all bitter is sweet\": This is one who did learn (from the beginning). Variantly: \"The sated soul will tread down a honeycomb (nofeth)\": Just as a sieve extracts flour by itself, bran flour by itself, and wheat flour by itself, so, a Torah scholar sits and scrutinizes words of Torah and weighs them — This sage forbids, this sage permits; this sage rules unclean; this sage rules clean.", + "R. Yehudah says: An exemplary Torah scholar is like a sponge, which soaks up everything. One second to him is like a cotton wad which soaks up only what he needs — one who says \"What my teacher taught me is enough for me.\" R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 5:15) \"Drink water (i.e., Torah) from borecha\": from him (a Torah sage [though not necessarily a great one]) who is with you in your city (\"be'ircha,\" like \"borecha\"), and afterwards from afar. And thus is it written (Ibid. 31:14) \"She ('the woman of valor') was like the merchant's ships, bringing her bread (Torah) from afar.\" R. Shimon b. Menassia says: Drink water from borecha,\" from the waters (i.e., Torah) of borecha (\"your Creator\"); and do not drink \"sullied\" waters, lest you be drawn after the words of the heretics. R. Akiva says: It is written: \"Drink waters from your pit.\" A pit, in the beginning, is unable to supply a drop of water of its own, containing, as it does, only what is put into it. So, a Torah scholar, in the beginning, has learned and reviewed only what his teacher has taught him. (Ibid.) \"and flowing waters from your well\": Just as a well flows living waters from all of its sides, so, disciples come and learn from him (the \"flowing\" Torah scholar). And thus is it written (Ibid. 16) \"Your fountains will spread abroad.\" Words of Torah are compared to water. Just as water is life for the world, so, words of Torah, as it is written (Ibid. 4:22) \"For they are life to those who find them, and healing to all of his flesh.\" And just as water raises a man from his uncleanliness, so, words of Torah raise a man from uncleanliness to cleanliness, as it is written (Psalms 19:10) \"The fear of the L-rd is pure.\" And just as water restores a man's soul, so, words of Torah restore a man's soul from the path of evil to that of good, viz. (Ibid. 8) \"The Torah of the L-rd is whole, restoring the soul.\" And just as water is free for the world, so words of Torah are free for the world, viz. (Isaiah 55:1) \"Ho! all who thirst, go to the waters!\" — But perhaps, just as water has no value, so Torah has no value; it is, therefore, written (Proverbs 3:15) \"It is more precious than pearls, and all of your desires cannot be compared to it.\"", + "— But perhaps, just as water does not rejoice the heart of one who has learned, so words of Torah do not rejoice (the heart); it is, therefore, written (Song of Songs 1:2) \"for Your love is better than wine.\" Just as wine rejoices, so words of Torah rejoice, as it is written (Psalms 18:9) \"The statutes of the L-rd are just, rejoicing the heart.\" And just as with wine, you taste the flavor of wine from the beginning, but the more it ages in the bottle, the more its flavor is enhanced, so, words of Torah — the older they grow in the body, the more their \"flavor\" is enhanced, viz. (Job 12:12) \"With the aged there is wisdom, and with length of days, understanding.\" And just as wine is not preserved in vessels of gold or in vessels of silver, but in the basest of vessels, those of clay, so, words of Torah are preserved only in one who lowers himself.", + "— But perhaps, just as wine is sometimes bad for the head and for the body, so, words of Torah; it is, therefore, written (Song of Songs 1:3) \"For fragrance Your oils are good; poured-forth oil is Your name.\" Just as oil is good for the head and good for the body, so, words of Torah, as it is written (Proverbs 3:8) \"It is healing for your navel and marrow for your bones,\" and (Ibid. 4;9) \"It will give your head an adornment of grace; a crown of glory will it accord you.\" Words of Torah are compared to oil and honey, viz. (Psalms 19:11) \"and they are sweeter than honey and the honeycomb.\"", + "Variantly (Devarim 11:22) \"For if you will keep, keep all of this mitzvah\": Whence is it derived that if a man heard a word (i.e., a command) of the words of the Torah first and he fulfilled it, then just as the first was fulfilled by him, so, the others will be fulfilled by him? From \"If you keep (the first), then you will keep all of this mitzvah.\" The same applies (conversely [i.e., that he will forget them]) to one who learned the first things and forgot them. — But perhaps (the intent is [not the above]), but because he learned the first ones and forgot them, then just as the first ones will not be fulfilled by him, then the later ones, too, will not be fulfilled by him; it is, therefore, written (Ibid. 8:19) \"And if you forget, you shall forget.\" You will not raise your eyes from it before it vanishes, as it is written (Proverbs 23:5) \"If you close your eyes over it, it will be gone. For it will make wings for itself like an eagle, and it will fly heavenwards.\" And it is written in Megillath Chassidim: \"If you forsake me for a day, I will forsake you for two days.\"", + "An analogy: Two men meet, and they do not separate from each other until one has walked a mil, and the other, a mil, at which time they are found to be at a distance of two mills from each other. Variantly: Lest you say: There are the sons of the elders, there are the sons of the great ones, there are the sons of the prophets (i.e., Let them study the Torah!) It is, therefore, written \"For if keep, you (plural [i.e., all of you]) shall keep all of this mitzvah.\" We are hereby taught that all are equal in (the mitzvah of studying) Torah. And thus is it written (Devarim 33:4) \"Torah was commanded to us by Moses, the inheritance of the congregation of Jacob\": It is not written \"Cohanim, Levites, and Israelites,\" but \"the congregation of Jacob.\" And thus is it written (Ibid. 29:9) \"You are standing this day, all of you, before the L-rd your G-d, your heads of your tribes, your elders and your officers, all the men of Israel.\" If not for (all of) these, who stood and fulfilled Torah in Israel, would Torah not have been forgotten in Israel? And if Shafan in his time (viz. II Kings 22) and Ezra in his time and R. Akiva in his time had not stood up (on behalf of Torah), would Torah not have been forgotten in Israel? And it is written (Proverbs 15:3) \"A thing in its time — how good!\" The thing that this one (i.e., each one of those in his time) said is over and against all! It is written (Amos 8:12) \"They will wander to seek the word of the L-rd and they will not find it\": As a tourist, who goes from city to city and from province to province, so is a woman destined to make the rounds of the houses of prayer and the houses of study about a sheretz (a creeping thing) that had touched a loaf to determine whether (this is an instance of) first-degree or second-degree tumah (uncleanliness). R. Shimon b. Yochai says: G-d forbid (to say) that Torah will be forgotten from Israel. Is it not written (Devarim 31:21) \"for it will not be forgotten from the mouth of their seed\"? How, then, am I to understand \"They will wander to seek the word of the L-rd and they will not find it\"? They will not find a clear halachah in one place, but one man will forbid, and another permit; one man will rule unclean, and another, clean, and they will not find a clear thing.", + "Variantly: \"For if you keep, keep, all of this mitzvah\": Lest you say: I shall learn (only) this formidable section and leave this simple one, it is, therefore, written (Ibid. 32:47) \"For it is not an empty thing from you.\" Something that you call \"empty\" is empty only from (i.e., because of) you. What you are calling \"empty\" is (Ibid.) \"your lives\" and length of days. Do not say \"I have learned the halachoth; that is enough for me.\" It is, therefore, written \"if you keep, keep, all of this mitzvah.\" Learn all of the mitzvah — midrash (Sifra and Sifrei), halachoth, and aggadoth. And thus is it written (Ibid. 8:3) \"to make it known to you that not through bread alone shall a man live\": \"bread\" is midrash. (Ibid.) \"but by all that issues from the mouth of the L-rd shall a man live\": These are halachoth and aggadoth. And thus is it written (Proverbs 27:11) \"Grow wise, my son, and rejoice my heart, and I will answer my shamers in kind,\" and (Ibid. 23:15) \"My son, when your heart becomes wise, then my heart, too, will rejoice.\" R. Shimon b. Yochai says: This tells me only of his father on earth. Whence do I derive (that this holds true also for) his Father in heaven? From \"my heart, too, shall rejoice\" — to include his Father in heaven.", + "(Devarim 11:22) \"… that I command you to do\": Why is this written? Because it is written (Ibid. 28:1) \"And it shall be if you shall hear, etc.\" I might think that if one hears words of Torah, he may sit and do nothing; it is, therefore, written (Ibid. 11:22) \"you shall keep … to do it\" — you shall revert to doing it. If one learned Torah, he has one mitzvah. If he learned and kept, he has two. If he learned and kept and did, there is nothing higher than this.", + "(Ibid.). \"to love the L-rd your G-d\": Lest you say: I will learn in order to sit in sessions; so that I merit eternal life in the world to come; it is, therefore, written \"to love the L-rd your G-d\" — Learn in any event; honor will come as a matter of course. And thus is it written (Proverbs 4:12) \"For they (words of Torah) are life to those who find them, and to all his flesh, healing,\" and (Ibid. 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it, and happy are those who uphold it,\" and (Ibid. 4:9) \"It will give your head an ornament of grace\": in this world; \"a crown of glory will it accord you\": in the world to come. R. Eliezer b. R. Tzaddok says: \"Do things (mitzvoth) for the sake of doing them, and speak of them for their own sakes.\" And thus does Hillel say: \"One who makes use of the 'Crown' (for his own purposes) passes away\" (from the world.) And thus was he wont to say: \"Now if Belshazzar, who made use of the Temple vessels, which were chol (i.e., mundane), was uprooted from this world and the world to come, how much more so, one who makes use of (i.e., exploits) the vessel (Torah) with which this world and the world to come were created!\"" + ], + [ + "(Devarim 11:22) \"to walk in His ways\": Which are the ways of the Holy One Blessed be He? (Shemoth 34:6-7) \"The L-rd, the L-rd, G-d of mercy and grace, slow to wrath and abundant in mercy and truth, keeping lovingkindness for thousands, forgiving transgression, offense, and sin, and cleansing …\" And it is written (Yoel 3:5) \"All who will be called by the name of the L-rd will escape\": Now how is it possible for a man to be called by the name of the Holy One Blessed be He? But, (the intent is) just as the L-rd is called \"merciful and gracious,\" you, too, be merciful and gracious, and give gratuitously to all. Just as the Holy One Blessed be He is called \"righteous,\" viz. (Psalms 145:17) \"Righteous is the L-rd in all His ways and saintly in all His acts\" — you, too, be righteous. Just as the Holy One Blessed be He is called \"saintly,\" — you, too, be saintly. This is the intent of \"All who will be called by the name of the L-rd will escape.\" And it is written (Isaiah 43:7) \"… everyone that is called by My name. For My honor I have created him, and formed him, and fashioned him.\" And it is written (Proverbs 16:4) \"The L-rd has created all for His sake.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"and to cleave to Him\": How is it possible for a man to ascend the heights and cleave to Him? Is it not written (Ibid. 4:24) \"For the L-rd your G-d is a consuming fire\"? and (Daniel 8:9) \"His throne was like a fiery flame and its wheels like burning fire\"? But, (the intent is) cleave to the sages and to the disciples, and I will account it to you as if you had ascended the heights and had taken it (the Torah). And not as if you had taken it peacefully, but as if you had waged war and taken it. And thus is it written (Psalms 68:19) \"You ascended on high; you took spoils; you took gifts for man.\"", + "The expounders of metaphor say: Do you wish to recognize the One who spoke and brought the world into being? Learn haggadah. For if you do so, you will come to recognize the Holy One Blessed be He and cleave to His ways. And if you do yours, then I will do Mine, (Devarim 11:23) \"and the L-rd will drive out, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:23) \"and the L-rd will drive out\": The L-rd drives out, and not flesh and blood.", + "\"all the nations\": I might think, literally; it is, therefore, written \"these\" (i.e., the seven nations). This tells me only of the nations. Whence do I derive (the same for) their abettors? From \"all the nations.\" \"from before you\": You will progressively increase and they will progressively diminish. And thus is it written (Shemoth 23:30) \"Little by little I will drive them out from before you,\" and (Ibid. 21) \"I will not drive them out from before you in one year.\" These are the words of R. Yitzchak. R. Elazar b. Azaryah said: If Israel are righteous, why are they afraid of wild animals? Is it not written (Job 5:23) \"For with the stones of the field will be your covenant, and the animals of the field will make peace with you\"? And if you ask, why did Joshua undergo all of those exertions (to conquer the nations)? (The answer:) When Israel sinned, they came under the decree of \"Little by little I will drive them out from before you.\" (For it was known to Him that they would sin.)", + "(Devarim, Ibid.) \"and you will inherit nations greater and mightier than you\": \"great\" in stature, and \"mighty\" in strength. \"than you\": You, too, are great and mighty, but they are greater than you. R. Eliezer b. Yaakov says: As when one says: \"That man is stronger than this one.\" (The intent is:) This one, too, is strong, but the other is stronger.", + "Variantly: \"and mightier than you (plural).\" Why is this written again? Is it not already written (Ibid. 7:1) \"seven nations more numerous and mightier than you (singular)\"? To teach that one of the seven nations was greater and more formidable than all of Israel. And thus is it written (Amos 2:9) \"And I destroyed the Emori from before them whose height was like the height of the cedars and who was strong as the oaks.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:24) \"Every place where the soles of your feet tread will be yours\": If (the purpose of this is) to teach about the boundaries of Eretz Yisrael, this is already written, viz. (Ibid.) \"From the desert and the Levanon, from the river, the river Yerath, until the western sea shall be your border.\" What, then, is the intent of \"where the soles of your feet tread\"? He told them: Every place that you conquer, aside from these (specified) places shall be yours. — But perhaps this gives them license to conquer outside Eretz Yisrael before they have conquered Eretz Yisrael proper! It is, therefore, (first) written \"and you will inherit nations greater and mightier than you,\" and (only) afterwards \"Every place where the soles of your feet tread shall be yours\" — that Eretz Yisrael not be polluted with their idolatries while you are (busy) conquering outside of it. But, after you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it. After they conquer outside of Eretz Yisrael, whence is it derived that mitzvoth obtain there? It follows thus: It is written here (in respect to the land outside of Eretz Yisrael proper) \"shall be\" (viz. \"shall be your border). Just as there, mitzvoth obtain, so, here, mitzvoth obtain. And if you would ask: How is it that David conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah and mitzvoth do not obtain there? They said: David did not act in accordance with the Torah. The Torah said: After you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it. He did not do so, but he turned back and conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah, not having driven out the Yevussi, who were close to Jerusalem. The Holy One Blessed be He said to him: If you did not drive out those close to your palace, how could you turn back and conquer Aram Naharayim and Aram Tzovah!", + "Those (lands) that they conquered outside of Eretz Yisrael — Whence is it derived that those opposite them (that they conquered) in the west are theirs? From (Devarim 11:24) \"From the desert and the Levanon, from the river, the river Perath, until the western sea shall be your border.\" \"From the desert\"; but the desert (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the desert, then the desert itself is your border. \" from the river\"; but the river (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the river, then the river itself is your border. \"until the western sea\"; but the sea (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael near the sea), then the sea itself is your border. And thus is it written (Bamidbar 34:6) \"And (what is) the western border? The Great Sea (the Mediterranean) and the bounds (i.e., the islands within it) shall be for you. This shall be the western border for you.\" We find, then, that every place that those who came up from Bavel seized from Eretz Yisrael until Keziv — (the fruits of shevi'ith) are not eaten and (the land) is not worked. Those who came up from Egypt — (the fruits) are eaten, but (the land) is not worked, (by rabbinical enactment).", + "The bounds of Eretz Yisrael until the place seized by those who came up from Bavel: (The translator has omitted the place names that follow, assuming that they will be as unknown to almost all (if not all) of his readers as they are to him.)" + ], + [ + "(Devarim 11:25) \"No man will stand up against you\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a people, or a family, or a woman with her witchcraft? From (Devarim 7:24) \"And He will deliver their kings into your hand, and you shall cause their names to go lost from under the heavens. A man will not stand up against you until you have destroyed them.\" If so, why is it written \"No man\"? Even one like Og the king of Bashan.", + "\"Your terror and your fear\": If they are terrified, they are certainly afraid! (i.e., why need \"fear\" be mentioned?) — \"Your terror,\" on the part of those near you; \"and your fear,\" on the part of those distant. And thus is it written (Joshua 5:1) \"And it was, when the kings of the Emori on the side of the Jordan to the west heard, etc.\" And Rachav, likewise, said (Ibid. 2:10) \"For we heard how the L-rd dried up the waters of the Red sea before you … (11) and when we heard, our hearts melted and no spirit remained anymore in any man before you.\" And if you would ask: But perhaps the men of Jericho were not great (in stature) and strong — is it not written (Ibid. 2:1) \"And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two men to spy secretly, saying: Go, spy out the land and Jericho.\" Now Jericho was part of the land. Why, then, was it singled out for special mention? We hereby infer that they (the men of Jericho) were more formidable than all of them.", + "Similarly, (II Samuel 2:30) \"And there were lacking of David's servants, nineteen men and Asahel.\" Now was not Asahel included (in \"David's servants\")? Why, then, was he singled out for special mention? We hereby infer that he was more formidable than all of them. Similarly, (I Kings 11:1) \"And King Solomon loved many foreign women and the daughter of Pharaoh.\" Now was the daughter of Pharaoh not included (among the women)? Why, then, was she singled out for special mention? We hereby infer that she was more beloved than all, and, vis-à-vis sin, that she caused him to sin more than all. They said: On the day that Solomon wed Pharaoh's daughter, Gavriel descended and stuck a reed in the sea, which raised a sandbank upon which was built the great city of Rome. And on the day when Yeravam set up the two calves, Ramilo and Romolo and his son built two cities in Rome.", + "(Devarim 11:25) \"Your terror and your fear will the L-rd your G-d place on the face of all the land\": Why is this mentioned? Because it is written (Ibid. 16:16) \"Three times a year shall appear each of your males in the presence of the L-rd your G-d in the place that He chooses,\" lest Israel say: When we go up to bow down, who will protect our land for us, the Holy One Blessed be He told them: Go up, and I will guard what is yours. As it is written (Shemoth 24:24) \"And no man will desire your land when you go up to appear before the L-rd your G-d three times in the year.\" If it is not desirable in his eyes, why should he come to take his property and his beasts? And, what is more, they are afraid of you, as it is written \"Your terror and your fear, etc.\" And thus do you find with Israel when they do G-d's will. What did Na'aman (the leper of Aram) say to Elisha (II Kings 5:17) \"Will there not be given to your servant two mules' burden of earth?\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If he is afraid to take earth from Eretz Yisrael without permission, how would he come to take his (an Israelite's) property and beasts! This is the intent of \"Your terror and your fear will the L-rd your G-d place on the face of all the land where you tread.\" \"as He spoke to you\": When did He speak thus? (Shemoth 23:27) \"My fear will I send before you, and I shall confound all the people to whom you come.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:26) \"Behold, I set before you this day blessing and curse\": Because it is written (Ibid. 30:19) \"The life and the death have I set before you, the blessing and the curse,\" lest Israel say: Since the Holy One Blessed be He has set before us two ways, the way of life and the way of death, we can choose whichever we wish; it is, therefore, written (Ibid.) \"and you shall choose the life, you and your seed.\" An analogy: A man is sitting at the crossroads, with two paths stretching before him, one, whose beginning is level and whose end is thorns, and one whose beginning is thorns and whose end is level. He apprises the passersby: This path whose beginning you see to be level — for two or three steps you will walk on level ground, and, in the end, on thorns. And this path whose beginning you see to be thorny — for two or three steps you will walk in thorns, and in the end you will walk on level ground. Thus did Moses speak to Israel: You see the wicked prospering — For two or three days they will prosper in this world, and in the end, they will be cast away, as it is written (Proverbs 24:20) \"For there is no (good) end for the wicked one,\" and (Koheleth 4:1) \"Behold, the tears of the oppressed (in Gehinnom).\" And (Ibid. 5) \"The fool folds his hands together (in contentment), and, (in the end) he eats his own flesh.\" And it is written (Proverbs 4:19) \"The way of the wicked is pitch darkness.\" They see the righteous suffering in this world. Their end is to rejoice, viz. (Devarim 8:16) \"to benefit you in your latter end.\" And it is written (Koheleth 7:8) \"Better the end of a thing than its beginning.\" And (Jeremiah 29:11) \"For I (the L-rd) know the thoughts that I think concerning you … to give to you a (goodly) end and a hope.\" And it is written (Psalms 97:11) \"Light is sown for the righteous one,\" and (Proverbs 4:18) \"The path of the righteous is like shining light.\"", + "R. Yehoshua b. Karcha says: An analogy: A king gives a feast and invites guests. His loved one is sitting among them and he tells him to take a choice portion; but he (the guest) lacks the power to discriminate. Seeing that this is so, the king takes his hand and places it on the choice portion. This is the intent of (Psalms 11:5-6) \"The L-rd is my portion and my cup. You hold my lot. The choicest lot has fallen to me. My inheritance, too, is beauteous to me.\" Some are given their portion but are not happy with it. But Israel rejoice and glory (in their portion). For there is no portion as choice as theirs and no heritage like theirs and no lot like theirs. And they acknowledge this and praise (the L-rd) for it, viz. \"The choicest lot has fallen to me. I shall bless the L-rd who has counseled me.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:26-27) \"blessing and curse\": \"blessing\" — that you hearken; \"curse\" — that you do not hearken.\" Similarly (Bereshith 4:7) \"If you (Cain) do right, you will bear (a blessing),\" and if you do not do right, you will bear (a curse).\" R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispers\" to you that in \"blessing and curse\" the Torah meant that the blessing is your hearkening, and the curse, your not hearkening? Compare (Proverbs 18:29) \"Death and life are in the power of the tongue; and those who love it will eat its fruit\" — The lover of good will eat its fruit and the lover of evil will eat its fruit! R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispered\" it to you? Scripture states (Psalms 24:13-14) \"Who is the man who wants life, who loves days to see good? Guard your tongue from evil and your lips from speaking deceit.\" Similarly, (Proverbs 11:31) \"If there is retribution for the righteous one in the land, how much more so for the evildoer and the sinner!\" R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispered\" it to you? Scripture states (Ibid. 16:4) \"The L-rd created all for His own sake — even the evildoer for the day of retribution.\"", + "", + "(Devarim, Ibid. 28) \"And the curse, if you do not hearken … and you turn away from the way\": from the way of life to the way of death.", + "\"that I command you this day, to go after other gods\": From here it was derived: If one acknowledges idolatry, it is as if he denies the entire Torah; and if one denies idolatry, it is as if he acknowledges the entire Torah." + ], + [ + "(Devarim 11:29) \"And it shall be, when the L-rd your G-d brings you\": \"And it shall be\" connotes immediacy. \"when He brings you\": Take upon yourself the mitzvah stated herein, in reward for which you will come and inherit.", + "\"then you shall deliver the blessing on Mount Gerizim.\" What is the intent of this? If to teach that the blessing is on Mount Gerizim and the curse on Mount Eival, has this not already been stated? (viz. Ibid. 27:12-13) Its intent is that blessing is to precede cursing. I might then think that all of the blessings are to precede all of the curses; it is, therefore, written \"the blessing,\" and \"the curse.\" One blessing precedes one curse, and all of the blessings do not precede all of the curses. And blessing is hereby being likened to curse, viz.: Just as the curses were indited by the Levites, so, the blessings. And just as the curses were indited loudly, so, the blessings. And just as the curses were indited in the holy tongue, so, the blessings. And just as the curses, generically and specifically, so, the blessings, generically and specifically. And just as with the curses, all answered Amen, so, with the blessings. They turned their faces at the time of the blessings to Mount Eival, and, at the time of the curses, to Mount Gerizim." + ], + [ + "(Devarim 11:30) \"Are they not across the Jordan?\": across the Jordan and beyond. These are the words of R. Yehudah.", + "\"after the way of the coming of the sun\": the place from which the sun shines (i.e., rises).", + "\"in the land of the Canaani, who inhabits the plain\": This refers to Mount Gerizim and Mount Eival, which are inhabited by Cuthites. \"opposite Gilgal\": near Gilgal. \"near the terebinths of Moreh\": This is Shechem. It is written here \"the terebinths of Moreh,\" and, elsewhere, (Bereshith 12:16) \"And Avram passed through the land, until the place of Shechem, until the terebinths of Moreh.\" Just as \"the terebinths of Moreh\" there, is in Shechem, so, here, (Shechem is intended). R. Elazar b. R. Yossi said: I said to the Cuthite scribes: You falsified the Torah and \"brought up\" (i.e., originated) nothing. For you wrote \"near the terebinths of Moreh near Shechem,\" (this [\"near Shechem\"] being the addition of the Cuthites). We, too, agree that it is Shechem. We learn it from a gezeirah shavah , (identity [i.e., we learn it by way of the oral law, to which you do not subscribe]), it being written \"Are they not across the Jordan,\" and, elsewhere \"And Avram passed through the land, etc.\" Just as \"the terebinths of Moreh\" there, is Shechem, so, here (Shechem is intended). How did you derive it!", + "R. Elazar says: These are not the Mount Eival and Mount Gerizim between the Cuthites, it being written \"Are they not across the Jordan\" — near the Jordan. \"after the way of the coming of the sun\" — the place where the sun sets. \"in the land of the Canaani\": But is it not the land of the Chivi? \"who inhabits the plain\": But do they not dwell among mountains and hills? \"opposite Gilgal\": But is the Gilgal not seen from there? — R. Eliezer b. Yaakov says: The purpose of Scripture (here) is (not to give an exact description, but) to teach them the way to return as he showed them in the beginning (viz. Bamidbar 13:17-20), viz. (\"after the way\") — Go by the way (i.e., by the beaten path) and do not go through the fields. \"who inhabits\" — Go through the habitation and not through the desert. \"in the plain\" — Go by way of the plain and not by way of the mountains." + ], + [ + "(Devarim 11:31) \"When you cross the Jordan\": When you cross the Jordan, you will know that you will inherit the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you will inherit it and you will dwell in it\": in reward for inheriting, you will dwell." + ], + [ + "(Devarim 11:32) \"And you shall observe\": This is Mishnah (i.e., learning). \"to do\": This is act (i.e., performance of the mitzvoth). \"all the statutes\": These are the medrashoth (i.e., exegetical derivations). \"and the judgments\": These are the laws … \"that I set before you this day\": Let them be as beloved by you as if you had received them this day at Mount Sinai, and let them be as fluent in your mouth as if you had heard them just today." + ], + [ + "(Devarim 12:1) \"These are the statutes\": These are the medrashoth.", + "\"and the judgments\": These are the laws,", + "\"which you shall observe\": This is Mishnah.", + "\"to do\": This is act.", + "\"in the land\": I might think that all of the mitzvoth are to be performed outside of Eretz Yisrael. It is, therefore, written \"to do in the land which the L-rd, the G-d of your fathers, gave you to inherit.\" I might then think that all of the mitzvoth are to be performed only in Eretz Yisrael. It is, therefore, written \"all the days that you live upon the earth.\" Now that Scripture has included (viz. \"all the days that you live upon the earth\" [i.e., even outside Eretz Yisrael]) and excluded (viz. \"to do in the land\" [i.e., only in Eretz Yisrael]), derive the rule from what is stated in this regard, (viz. Ibid. 2) \"Destroy shall you destroy all the places where the nations worshipped.\" Just as (the mitzvah to destroy) idolatry is characterized by its devolving upon the \"body\" (of the observer), is not dependent upon the land, and obtains both in the land and outside of it, so, all such mitzvoth obtain both in Eretz Yisrael and outside of it, with the exclusion of arlah (viz. Vayikra 19:23) and kilayim (viz. Vayikra 19:19), (which are also forbidden outside the land). R. Eliezer says: Also (forbidden is) chadash (viz. Vayikra 23:10-14)." + ], + [ + "(Devarim 12:2) Whence is it derived that if an asheirah (a tree devoted to idolatry) were cut down and grew again it must be cut down again — even ten times? From \"Destroy shall you destroy.\"", + "\"all the places where the nations worshipped, etc.\": Scripture here apprises us that the Canaanites were even more steeped in licentiousness than the Babylonians.", + "\"which you inherit\": Do not emulate their (evil) ways lest others come and disinherit you.", + "R. Yossi Haglili says: I might think that even if they worshipped the mountains and the hills you were commanded to destroy them; it is, therefore, written \"their gods on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree — \"their gods on the mountains,\" but the mountains (themselves) are not (considered) their gods. And, likewise, for the hills and for the leafy trees. R. Akiva said: Before you said this, I would expound it before you (as meaning that) wherever you find a high mountain or a hill or a leafy tree know that there is idolatry (i.e., idolatrous images) there (and seek them out to destroy them). This is the intent of \"on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:3) \"And you shall raze their altars\": This is an altar that was built originally for idolatry.", + "\"and you shall break their monuments\": This is a monument which was hewn originally for idolatry.", + "\"and their asheiroth shall you burn in fire\": This is an asheirah that was planted originally for idolatry.", + "\"and the cuttings of their gods shall you cut off\": That which was (already) planted, and was then cut and trimmed for idolatry.", + "\"and you shall cause their name to go lost\": that under which idolatry was placed. From here it was ruled: There are three kinds of asheiroth: A tree that was planted from the beginning for idolatry is forbidden (for benefit), it being written \"and their asheiroth shall you burn in fire.\" If he cut and trimmed it and it grew (new growths), he removes the new growths, it being written \"and the cuttings of their gods shall you cut down.\" If he placed idolatry under it and removed it (the idolatry), then it (the tree) is permitted, it being written \"and you shall cause their name (but not the tree itself) to go lost from that place.\"", + "There are three kinds of houses (in this regard): A house that was built from the beginning for idolatry is forbidden, it being written \"And you shall raze.\" If he plastered and decorated it for idolatry, thereby adding to it, he removes the additions, it being written \"shall you cut down.\" If he placed (idolatry) in it and then removed it, then it (the house) is permitted, it being written \"and you shall cause their name (but not the house itself) to go lost from that place. Variantly: \"And you shall raze their altars\": Once you have razed the altar, leave it. \"and you shall break their monuments\": Once you have broken it, leave it. (\"and you shall cause their name to go lost) from that place.\" In Eretz Yisrael you must pursue it (its complete destruction), and not outside of Eretz Yisrael.", + "R. Eliezer says; Whence is it derived that if one cuts down an asheirah he must root it out? From \"and you shall cause their name to go lost from that place.\" R. Akiva said: This is not needed, it already being written \"Destroy shall you destroy.\" What, then, is the intent of \"and you shall cause their name to go lost\"? That you shall change their name (to a demeaning one). I might think, to a laudatory one; it is, therefore, written (Devarim 7:26) \"Despise shall you despise it.\"", + "Whence is it derived that if one knocks down one stone from the sanctuary or from the altar or from the azaroth (the Temple courts) he is in transgression of a negative commandment? From \"And you shall raze their altars … (4) \"You shall not do thus to the L-rd your G-d.\" R. Yishmael says: Whence is it derived that if one erases one letter of the Name, he is in transgression of a negative commandment? From \"and you shall cause their name to go lost. You shall not do thus to the L-rd your G-d.\" R. Gamliel says: Would it enter your mind, G-d forbid, that Israel would raze their own altars (that they have to be exhorted against it)? Rather, (the intent of the verse is) that you not do as they do and your sins and evil acts lead to the destruction of the Temple of our fathers." + ], + [ + "(Devarim 12:5) \"But to the place that the L-rd your G-d will choose of all your tribes\": by word of a prophet. I might think, wait until a prophet tells you; it is, therefore, written \"His dwelling shall you seek and you shall come there\": Seek to find it and then the prophet will tell you. And thus do we find with David (Psalms 132:1-5) \"Remember, O L-rd, unto David, all of his affliction. How he swore to the L-rd, vowed to the Might of Jacob: I shall not go up to the bed that is spread for me; I shall not give sleep to my eyes, slumber to my eyelids, before I find a place for the L-rd, a resting place for the Might of Jacob.\" And whence is it derived that he wrought only by word of a prophet? From (II Samuel 24:18) \"And Gad came to David on that day and said to him: Arise and set up an altar to the L-rd on the threshing floor of Aravna the Yevussi,\" and (II Chronicles 3:1) \"And Solomon began building the Temple of the L-rd in Jerusalem on Mount Moriah, where He had appeared to his father David.\"", + "One verse (Devarim 12:14) states (that the Temple is to be built) \"in (the portion of) one of your tribes,\" and, another (here) \"of all your tribes.\" How are these two verses to be reconciled? Israel knew that the Temple was destined to be built in the portion of one of them — wherefore they set aside the \"fat land\" of Jericho. Who ate of it all of these years (until its building)? The descendants of Keini (Yithro), the father-in-law of Moses, ate of it four hundred and forty years. But with the building of the Temple, they left, viz. (Judges 1:16) \"And the children of the Keini, the father-in-law of Moses went up from the city of palms (Jericho).\" These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: They went to Yabetz, viz. ( Chronicles 2:55) \"and the families of scribes, who dwelt in Yabetz … These were the Keinites, etc.\"", + "Variantly: One verse states \"of one of your tribes,\" and another, \"of all your tribes.\" The money (paid for the site) from all of the tribes, and the place, from one tribe (Benjamin). And thus is it written (II Samuel 24:24) \"And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels.\" And another verse states (I chronicles 21:25) \"And David gave to Ornon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How can these two verses be reconciled? There were twelve tribes. He took fifty shekels from each tribe, six hundred shekels in all. Variantly: \"of one of your tribes\" — (the sanctuary of Shiloh); \"of all of your tribes\" — (the Temple of) Jerusalem.", + "\"to place His name there\": It is written here \"to place His name there,\" and elsewhere (Bamidbar 6:27) \"And they (the Cohanim) shall place My name on the children of Israel\" — Just as here, in the Temple, so, there, in the Temple. This tells me only of the Temple. Whence do I derive (the same for) all places? From (Shemoth 20:21) \"In every place in which I mention My name I shall come to you and I shall bless you.\" If so, why is it written \"to place His name there, His dwelling shall you seek\"? — In the Temple you pronounce it (the Tetragrammaton) as it is written; outside it, by epithet." + ], + [ + "(Devarim 12:5) \"and you shall come there … (6) and you shall bring there\": Why is this stated (i.e., it is essentially stated elsewhere). Because it is written (Vayikra 23:37) \"These are the festivals of the L-rd, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the L-rd, a burnt-offering and a meal-offering, sacrifice and drink-offerings, the thing of the day in its day.\"", + "I might think that the only things sacrificed on a festival are the sacrifices of the festival alone. Whence are derived for inclusion communal offerings, and individual offerings dedicated before the festival and on the festival itself? From (Ibid. 38) \"aside from your gifts and aside from all your vows and aside from all your gift-offerings that you give to the L-rd\" — to include birds and meal-offerings, all of which are sacrificed on the festival.", + "I might think that this is optional; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals.\" If to permit them, they have already been permitted. If so, why is it written \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\"? To make them mandatory, that all are to be sacrificed on the festival.", + "I might think, on any festival that they desire; it is, therefore, written (here) \"and you shall come there … and you shall bring there.\" If to permit them, they have already been permitted. If to make them mandatory, they have already been made mandatory. If so, why is it written \"and you shall come there … and you shall bring there'? To make them mandatory on the first fixed festival that presents itself.", + "I might think that if one festival passed and he did not bring it he is in transgression of (Ibid. 23:22) \"You shall not delay to pay it\"; it is, therefore, written \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\" — he is not in transgression thereof until all the festivals of the year have passed.", + "(Ibid. 12:6) \"your burnt-offerings\": both individual and communal burnt-offerings.", + "\"your sacrifices\": both individual and communal peace-offerings.", + "\"your tithes\": R. Akiva says: Scripture speaks of two tithes, the grain tithe and the animal tithe.", + "\"and the offering of your hands\": These are bikkurim, as it is written (Ibid. 26:4) \"and the Cohein shall take the basket from your hands and he shall place it before the altar of the L-rd your G-d.\"", + "\"and the bechoroth\": the first-born.", + "\"your cattle and your flocks\": sin-offerings and guilt-offerings." + ], + [ + "(Devarim 12:7) \"And you shall eat there before the L-rd your G-d\": It is found that there were two precincts (for eating), one for holy of holies, and one for lower-order offerings.", + "\"and you shall rejoice\": It is written here \"rejoicing,\" and, elsewhere (27:7) \"rejoicing.\" Just as the \"rejoicing\" there is with peace-offerings, so, the \"rejoicing\" here.", + "\"in all to which you put your hands\": In all to which you put your hands, I shall place blessing in it.", + "\"you and your households\": \"house\" — his wife.", + "\"whereby the L-rd your G-d has blessed you\": all according to the blessing which comes (as \"vows and gifts\" [6])." + ], + [ + "(Devarim 12:8) \"You shall not do as all that we do here today\": As long as the mishkan (the tabernacle) had not been established, the bamoth (individual altars) were permitted, and the (sacrificial) service was performed by the first-born. When the mishkan was established, the bamoth were forbidden and the service was performed by the Cohanim.", + "Before they came to Shiloh, the bamoth were permitted. After they came to Shiloh, the bamoth were forbidden. When they came to Nov and Giveon, the bamoth were permitted. When they came to Jerusalem, the bamoth were forbidden, and not permitted again, as it is written \"You shall not do as all that we do here today\":", + "We move the mishkan. Today, bamoth are forbidden to us. When we come to Eretz Yisrael, we do not move the mishkan and bamoth are permitted to us.", + "R. Yehudah says: I might think that the congregation sacrificed on a bamah; it is, therefore, written \"a man, all that is fitting in his eyes\" — An individual sacrifices on a bamah, but not the congregation.", + "\"all that is fitting in his eyes\": All that is vowed and donated is sacrificed on an individual bamah; and all that is not vowed and donated is not sacrificed on an individual bamah.", + "The sages say: \"here today\" we sacrifice sin-offerings and guilt-offerings, but when we come to Eretz Yisrael, we will not sacrifice sin-offerings and guilt-offerings, even upon a great bamah." + ], + [ + "(Devarim 12:9) \"For you have not as yet come\": to be permitted (again to sacrifice) on a bamah.", + "\"to the rest and to the inheritance\": \"the inheritance\": This is Shiloh; \"the rest\": This is Jerusalem, as it is written (Psalms 132:14) \"This is My resting place forever. Here will I dwell, for I desire her.\" These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: Reverse it, it being written (Jeremiah 12:8-9) \"My inheritance (Jerusalem) has become to Me like a lion in the forest … Like a bird of prey has My inheritance become to Me.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:10) \"And you will cross the Jordan and you will dwell in the land … (11) and the place that the L-rd your G-d will choose, etc.\" R. Yehudah says: Three mitzvoth were commanded to Israel upon their entrance to the land: to appoint a king over them, to build the Temple, and to cut off the seed of Amalek,", + "and I would not know which takes precedence; it is, therefore, written (Shemoth 17:16) \"For a hand upon the throne of the L-rd: The L-rd shall war against Amalek.\" When the king sits upon the throne of the L-rd, cut off the seed of Amalek. And whence is it derived that \"the throne of the L-rd\" refers to the king? From (I Chronicles 29:23) \"And Solomon sat on the throne of the L-rd as a king.\"", + "And I still would not know which preceded — the building of the Temple or the cutting off of the seed of Amalek? It is, therefore, written (Devarim, Ibid.) \"… and you will dwell in the land that the L-rd your G-d causes you to inherit, and He gives you rest from all of your foes roundabout and you will dwell secure (only then) (11) the place that the L-rd your G-d shall choose (i.e., the Temple) etc.\" And it is written (II Samuel 7:1-2) \"And it was, when the king (David) dwelt in his house and the L-rd had given him rest roundabout from all of his foes, that the king said to Nathan the prophet: See now, I am living in a house of cedar while the ark of G-d dwells within the curtain, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:11) \"then the place that the L-rd your G-d shall choose to repose His name therein, there shall you bring … your burnt-offerings\": both individual and communal burnt-offerings. \"and your sacrifices\": sacrifices of individual peace-offerings and of communal burnt-offerings.", + "\"and your tithes\": R. Akiva says: Scripture speaks of two tithes, the grain tithe and the animal tithe.", + "\"and the offering of your hands\": These are bikkurim.", + "\"your choice vows\": These are vows and donations, which are to come only from the choicest.", + "This tells me only of vows and donations. Whence do we derive (the same for) the first-born (bechoroth), tithes, sin-offerings and guilt-offerings? From \"and all your choice vows.\"", + "Rebbi says: If this is written above (12:6), why is it written below (here)? The first, for Shiloh, (that these things shall be brought only there and not on a bamah); the second, for Jerusalem." + ], + [ + "(Devarim 12:12) \"And you shall rejoice\": It is written here \"rejoicing,\" and, elsewhere (27:7) \"rejoicing.\" Just as the \"rejoicing\" there is with peace-offerings, so, the \"rejoicing\" here.", + "\"before the L-rd your G-d\": in the respective precincts.", + "\"you, your sons, your daughters, your men-servants, your maid-servants\": priority being given in order of affection.", + "\"and the Levite in your gates, for he has no portion or inheritance with you\": Wherever you find the Levite, give him his portion (first-tithe). If he has no portion, he gives him poor-tithe. If he has no poor-tithe, he gives him peace-offerings." + ], + [ + "(Devarim 12:13) \"Take heed unto yourselves\": a negative commandment.", + "\"lest you offer up your burnt-offerings\": and not the burnt-offerings of gentiles. These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: and not the burnt-offerings of gentiles that were dedicated outside of Eretz Yisrael.", + "\"in every place that you see\": but you may offer them up in every place that the prophet tells you as Eliyahu did on Mount Carmel.", + "One verse states (12:14) \"in (the portion of) one of your tribes,\" and another (Ibid. 5) \"of all your tribes.\" As R. Yehudah says: The payment (for the site) from \"all of your tribes\": the site of the Temple, in \"one of your tribes\" (i.e., Benjamin).", + "\"But in the place that the L-rd shall choose, in one of your tribes, there shall you offer up your burnt-offerings\": This tells me only of burnt-offerings. Whence do I derive (the same for) other offerings? From (Ibid.) \"and there shall you do all that I command you.\"", + "But I still would say that burnt-offerings are subject to a positive commandment and negative commandments, but other offerings are subject only to a positive commandment. Whence do I derive that they are also subject to a negative commandment? It is, therefore written \"there shall you offer up your burnt-offerings.\" Burnt-offerings were included in all of the offerings. Why were they singled out (here)? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as burnt-offerings, which are characterized by being subject to a positive commandment, are subject to a negative commandment, so, all offerings that are so characterized are subject to a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:15) \"Only with all the desire of your soul shall you slaughter\": Of what is Scripture speaking here? If of \"lust-flesh\" (i.e., slaughtering a non-consecrated animal for food), this is spoken of elsewhere (20); and if of the eating of consecrated flesh, this has already been spoken of (as being permitted only in Jerusalem, whereas here it is written \"in all of your gates\"). It must be speaking, then, of consecrated animals (which had sustained a blemish) and were redeemed (and were to be eaten in \"all of your gates\").", + "\"shall you slaughter and you shall eat\": and not shear.", + "\"flesh\": and not fats.", + "I might think that it is forbidden (to shear them even) after slaughtering; it is, therefore, written \"according to the blessing of the L-rd your G-d\" (i.e., derive as much benefit from them as is consistent with their status.)", + "I might think that (even) if a permanent blemish preceded their dedication, and they were redeemed, they would be forbidden (to shear); it is, therefore, written \"Only (with all the desire, etc.\", to exclude this).", + "Whence is it derived that it is permitted to slaughter them only if they sustained a permanent blemish (and not a passing one). Would you say that (i.e., that a derivation is needed)? It follows a fortiori, viz.: If a bechor (a first-born) — which (i.e., whose sanctity) does not obtain with all births, and which (if it were blemished) it becomes chullin (mundane, non-sacred) without redemption — (If a bechor) is slaughtered only if it sustained a permanent blemish — then consecrated animals, which obtain (i.e., whose sanctity obtains) with all births (and not only with first-born), and which become chullin only with redemption — how much more so should they be slaughtered only if they sustained a permanent blemish! — No, (i.e., this does not follow.) It may be true of a bechor, whose sanctity is from the womb and obtains even with one that is permanently blemished (i.e., it may be slaughtered only if it sustained a permanent blemish), but would you say the same (i.e., that they may not be slaughtered only if they sustained a permanent blemish) for consecrated animals, whose sanctity is not from the womb and does not obtain with those that are permanently blemished? It is, therefore, written (here) \"that He has given you in all of your gates,\" and, elsewhere (in connection with a bechor that sustained a blemish, [Ibid. 15:22]) \"In your gates may you eat it\" — \"gates\" - \"gates\" for an identity (gezeirah shavah ), viz.: Just as there, (re bechor), it is not slaughtered unless it sustained a permanent blemish, (viz. [Ibid. 21] \"lame or blind,\") so, here (re offerings in general), they are not slaughtered unless the blemish were permanent.", + "(Ibid. 12:15) \"the unclean one may eat of it\": This tells me only that the unclean one may eat of it (of disqualified offerings that have been redeemed). Whence do I derive that the clean one (may eat of it)? From \"the unclean one and the clean one may eat of it\": Scripture hereby apprises us that they both may eat of it from the same dish.", + "I might think that terumah (that has become tamei) may also be eaten from the same dish; it is, therefore, written shall eat it\" — This (disqualified offerings that have been redeemed) from the same dish, but not terumah.", + "I might think that they (disqualified offerings that have been redeemed) are subject to the priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw); it is, therefore, written \"as the deer,\" (which is not subject to priestly gifts).", + "I would then exclude them from the priestly gifts, but not from breast and thigh. It is, therefore, written \"and as the hart\" (for additional exclusion).", + "(But then I would say:) Just as deer and hart are entirely permitted (including their fats), these, too, should be entirely permitted! It is, therefore, written \"Only the blood\" (i.e., the fats are forbidden as is the blood).", + "R. Shimon says: I might think that just as the Torah prescribed separate precincts for (the eating of) holy of holies and lower-order offerings when they are unblemished, so, did it prescribe separate precincts for holy of holies and lower-order offerings when they were blemished. It is, therefore, written \"as the deer and as the hart\" — Just as the Torah did not prescribe a distinct precinct between deer and hart, so it did not describe a distinct precinct between holy and holies and lower-order offerings when they were blemished.", + "\"Only the blood you shall not eat\": There is (transgression of only) one negative commandment (in eating the blood of disqualified offerings) and not two.", + "Since in offerings blood is compared to fats — viz.: Just as in (eating their) fats there is transgression of two negative commandments, so in (eating their blood) there is transgression of two negative commandments — I would think that the same applied to (eating the blood of) disqualified offerings; it is, therefore, written \"Only the blood you shall not eat\" — there is transgression in it of only one negative commandment and not of two.", + "\"On the earth shall you spill it as water\": Just as it is permitted to derive benefit from water, it is permitted to derive benefit from blood — Just as water renders seed susceptible (of incurring tumah), so, blood. Just as water need not be covered, so blood (that of a disqualified offering which has been slaughtered) need not be covered." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"You shall not be able to eat in your gates\": R. Yehoshua b. Karchah says (in respect to \"able\"): I am able, but not permitted. A cognate instance is (Joshua 15:63) \"But the Yevussi, the inhabitants of Jerusalem, they could not drive out\": They could but they were not permitted to do so.", + "\"the tithe\" (ma'aser): This tells me only of clean tithe (that it may not be eaten outside of Jerusalem). Whence do I derive (the same for) ma'aser that is tamei? From (the superfluous) \"your corn.\"", + "Whence do I derive (the same for) food that is purchased for money of ma'aser? From \"your wine.\"", + "This tells me only of (such food that) is clean. Whence do I derive (the same for) what is tamei? From \"and your oil.\"", + "R. Shimon says: From (Ibid. 26:14) \"I did not eat in my mourning of it and I did not consume of it in uncleanliness,\" (which implies) whether I were tamei and it, clean or I clean and it, tamei — where is he exhorted (not to eat it)? I would not know, if it were not written \"You shall not be able to eat in your gates the tithe of your corn and your wine and your oil,\" and, elsewhere (15:22) \"In your gates shall you eat it, the unclean and the clean together,\" (which implies that normally it may not be eaten together).", + "I might think that one who gave it (second-tithe) as a gift to his neighbor (outside of Jerusalem, and he ate it there), he (the giver) was liable; it is, therefore, written \"You shall not be able to eat it in your gates\" — The eater is liable, but not the giver as a gift.", + "R. Yossi says: I might think that there was liability only for (eating) tevel (untithed produce) from which nothing had been tithed. Whence is it derived (that there is liability) if terumah had been taken from it, but not first-tithe; if first-tithe had been taken, but not second-tithe; if second-tithe had been taken, but not poor-tithe? From (Ibid. 17) \"You shall not be able to eat in your gates,\" and, elsewhere, (Ibid. 26:12) \"And they shall eat it in your gates and be sated.\" Just as there, poor-tithe (is being referred to), so, here.", + "R. Shimon says: The intent of the verse is only to prescribe separate precincts for the eating of holy of holies and lower-order offerings.", + "\"and the offering of your hands\": What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat bikkurim (first-fruits) outside the wall (of Jerusalem)? This can be derived a fortiori, from ma'aser (the tithe), viz.: If ma'aser, which is permitted to non-priests — if one transgresses a negative commandment if he eats of it outside the wall (of Jerusalem), then bikkurim, which are forbidden to non-priests, if one eats of them outside the wall, how much more so does he transgress a negative commandment if he eats of them outside the wall! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats bikkurim before the invocation has been recited over them (viz. Ibid. 26:5), he transgresses a negative commandment.", + "\"and your gifts\": These are thank-offerings and peace-offerings. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat a thank-offering and peace-offerings outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser, viz.: If ma'aser, which is not liable for piggul (improper intention), and nothar (exceeding of a time limitation) and for (being eaten by one who is) tamei — if one eats of it outside the wall, he transgresses a negative commandment, then a thank-offering and peace-offering, which are liable for piggul and nothar and for tamei, how much more so does he transgress a negative commandment if he eats of it outside the wall! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats a thank-offering and peace-offerings before the sprinkling of the blood (of the sacrifice) he transgresses a negative commandment.", + "\"and bechoroth\": the first-born. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat a bechor outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser (as above); if before its blood has been sprinkled, this can be derived a fortiori from a thank-offering and peace-offerings, viz.: If a thank-offering and peace-offerings, which are permitted to non-priests — if one eats of them before their blood has been sprinkled, he transgresses a negative commandment, then a bechor, which is forbidden to non-priests, if one eats of them before their blood has been sprinkled, how much more so does he transgress a negative commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if a non-priest eats of it (even) after the sprinkling of the blood, he transgresses a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"your cattle and your flocks\": This refers to sin-offerings and guilt-offerings. What does Scripture come to tech us? If (that it is forbidden) to eat sin-offerings and guilt-offerings outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser. If that (they may not) be eaten before their blood is sprinkled, this may be derived a fortiori from thank and peace-offerings (lower-order offerings). If that a non-priest (may not eat of them) even after their blood had been sprinkled, this may be derived a fortiori from bechor, viz.: If bechor, a lower-order offering — if one eats of it (even) after its blood has been sprinkled, he transgresses a negative commandment, then sin and guilt-offerings, if one eats of them (even) after their blood has been sprinkled, how much more so does he transgress a negative commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats a sin or guilt-offering outside the curtains (of the tabernacle) he transgresses a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"and all your vows\": This refers to burnt-offerings. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat of a burnt-offering outside of the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser. If (that it is forbidden) to eat of it before the sprinkling of blood, this can be derived a fortiori from sin and peace-offerings. If (that it is forbidden to eat of it) after the sprinkling of its blood, this can be derived a fortiori from bechor. (If that it is forbidden to eat of it) outside the curtains, this can be derived from sin and guilt-offerings, viz.: If sin and guilt-offerings, which are permitted to be eaten — if one eats of them outside the curtains, he transgresses a positive commandment, then a burnt-offering, which is forbidden to be eaten — if one eats of it outside of the curtains, how much more so does he transgress a positive commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if a Cohein eats of a burnt-offering, whether before or after the sprinkling of its blood, whether within or outside the curtains, he transgresses a negative commandment (for the burnt-offering must be completely burned).", + "(Ibid. 18) \"But only before the L-rd your G-d shall you eat it\": This is (the sanctuary of) Shiloh.", + "\"in the place that the L-rd your G-d chooses\": This is Jerusalem.", + "\"you, your son, your daughter, your man-servant, your maid-servant\": in order of affection.", + "\"and the Levite who is in your gates\": Wherever you find a Levite, give him his portion (first-tithe). If he has no portion, he gives him poor-tithe. If he has no poor-tithe, he gives him peace-offerings.", + "(Ibid. 19) \"Take heed unto yourself\": a negative commandment;", + "\"lest\": a negative commandment;", + "\"all of your days\": even shemitah and yovel years;", + "\"upon your land\": and not in the exile." + ], + [ + "(Devarim 12:20) \"When the L-rd your G-d broadens your boundaries\": Observe the mitzvah prescribed herein, in whose merit the L-rd shall broaden your boundaries.", + "\"as He spoke to you\": (that He would give you the lands of) \"the Keini, the Kenizi, and the Kadmoni.\" Rebbi says: These have already been stated (viz. Bereshith 15:19). What is being spoken of now? (Ezekiel 48:1-7) \"from the eastern side to the west — Dan, one (portion), etc.\"", + "\"and you will say: I shall eat flesh, for your soul will desire to eat flesh\": R. Yishmael says: We are hereby apprised that \"flesh of desire\" was forbidden to Israel in the desert, and when they came to Eretz Yisrael it was permitted to them.", + "R. Akiva says: Scripture comes to teach only the mitzvoth stated here, to forbid to them flesh of \"stabbing\" (nechirah [as opposed to shechitah, ritual slaughter]), and when they entered the land it was forbidden to them. R. Elazar b. Azaryah says: Scripture comes to teach you derech eretz (proper deportment), that one should eat flesh only out of desire.", + "I might think that he could buy meat in the marketplace and eat it; it is, therefore, written (Ibid. 21) \"then you shall slaughter of your cattle and of your flocks\" — One is not to eat flesh unless he has cattle and flocks (of his own). I might think that he is to slaughter all of his flocks and all of his cattle; it is, therefore, written \"of your cattle,\" and not \"all of your cattle\"; \"of your flocks,\" and not \"all of your flocks.\"", + "\"as He commanded you\": Just as offerings (are slaughtered) by shechitah, so, chullin (\"mundane\" animals), by shechitah.", + "— But perhaps, just as offerings in the \"place\" (of the Temple — the azarah, the Temple court), so, chullin in the \"place\"; it is, therefore, written (Ibid.) \"When there is distant from you the place … then you shall slaughter.\" When the place is distant, you slaughter (chullin), and you do not slaughter (chullin) when the place is near — to exclude chullin from being slaughtered in the azarah.", + "This tells me only of unblemished animals (that they may not be slaughtered in the azarah [lest they be confused with offerings]). Whence do I derive (the same for) blemished animals? From (Vayikra 3:2) \"and he shall slaughter it\" (implying an offering only [and not chullin of any kind]) at the entrance of the tent of meeting\" (i.e., the azarah.) Whence do I derive (the same for) animals and birds, (which cannot be confused with offerings)? From (Ibid. 8) \"and he shall slaughter it (a sheep) before the tent of meeting\" — it, and not animals and birds.", + "If (you might think,) just as (the eating of) offerings is time constrained (i.e., peace-offerings may be eaten only for two days and one night) so chullin is time constrained; it is, therefore, written (Ibid. 21) \"with all the desire of your soul\" (connoting whenever you wish).", + "If (you might think,) just as (the eating of) offerings is confined within certain bounds, so, chullin; it is, therefore, written (Ibid. 22) \"the unclean one … may eat it.\"", + "This tells me only of the unclean one. Whence do I derive (the same for) the clean one? From \"the unclean one and the clean one.\" \"together may eat it\" We are hereby apprised that both of them may eat it from one dish. I might think that terumah, too, may be eaten from the same dish; it is, therefore, written \"may eat it (chullin).\" This may be eaten from the same dish, but not terumah.", + "I might think that they (chullin) are subject to (the giving of) breast and thigh (to the Cohein); it is, therefore, written (Ibid.) \"as the deer,\" (whose breast and thigh are not given to the Cohein).", + "I would then exclude it from breast and thigh, (which do not go to the altar, but to the Cohein); but I would not exclude it from yothereth (the large lobe of the liver) and the two kidneys, (which are sacrificed on the altar in offerings [and they would be forbidden to eat in chullin]); it is, therefore, written \"as the hart\" (i.e., just as (it is permitted to eat the two kidneys and yothereth of the hart, so, is it permitted to eat those of chullin.)", + "If so, (why not say) just as all of hart (including its fats) is permitted, so, all of chullin! It is, therefore written \"Only as the deer and the hart are to be eaten\" (to exclude fats and blood [in chullin], which are not to be eaten.)", + "R. Elazar Hakappar says: Now what did we learn from deer and hart? It came (ostensibly) to teach, but it (in the end) it was found to be taught, viz.: Just as a beast (must be slaughtered) through shechitah, so, an animal (e.g., deer and hart), through shechitah, (but a bird [must be slaughtered through shechitah] only by ordinance of the scribes). Rebbi says: \"as He commanded you\" (Ibid. 21) apprises us that Moses was commanded as to gullet and windpipe (as being the loci of shechitah) and as to the (cutting of) the major portion of one (of these being the criterion for shechitah) in a bird and of both, in a beast." + ], + [ + "(Devarim 12:23) \"Only strengthen yourself not to eat the blood\": R. Yehudah says: We are hereby taught that they were \"steeped\" in blood before the giving of the Torah.", + "I might think, (that they were steeped in blood) even after they received it; it is, therefore, written \"only\" (a term of limitation). Once they received it, they observed it with joy. [Rabban Gamliel says: It states \"Only strengthen yourself not to eat the blood\". If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!]", + "R. Shimon b. Gamliel says: Every mitzvah that Israel accepted with joy at Mount Sinai they still observe with joy, and every mitzvah that they did not accept with joy they do not observe with joy. R. Shimon b. Eliezer says: Every mitzvah for which Israel gave their lives at a time of shmad (enforced conversion) they adhere to strongly, and every mitzvah for which they did not give their lives at a time of shmad is still \"weak\" in their hands. [R. Shimon Berebbi says: We can say of all the mitzvoth of the Torah: If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!]", + "\"for the blood is the soul\": This is the rationale for the mitzvah.", + "\"and you shall not eat the soul with the flesh\": This is eiver min hechai (a limb torn from a living animal). (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori? Viz.: If (eating) meat with milk, which is permitted to a Noachide is forbidden to an Israelite, then eiver min hechai, which is forbidden to a Noachide, how much more so should it be forbidden to an Israelite! — (No,) this is refuted by yefath toar (a woman of beautiful form [viz. Ibid. 21:11-12]) and all like it, being forbidden to a Noachide, yet permitted to an Israelite. Do not wonder, then, if eiver min hechai, even though it is forbidden to a Noachide, would be permitted to an Israelite. It must, therefore, be written \"and you shall not eat the soul with the flesh\" — This is eiver min hechai.", + "R. Chanina b. Gamliel says: This is blood from a living animal.", + "(Ibid. 12:25) \"You shall not eat it\": to include (as forbidden, eating) meat with milk. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If neveilah (carcass), which is permitted to be cooked, is forbidden to be eaten, then meat with milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten! — (No.) this is refuted by mixed seeds (klai hakerem), which, although they are forbidden to be sown, are permitted to be eaten. Do not wonder, then, if meat with milk, even though it is forbidden to be cooked, would be permitted to be eaten. It must, therefore, be written \"You shall not eat it\" — to include (as forbidden to be eaten) meat with milk.", + "R. Eliezer says: If the Paschal lamb, which is not forbidden to be cooked (raw), is forbidden to be eaten (raw, viz. Shemoth 12:9), then meat with milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten! — (No,) this is refuted by the compounding of the incense, whose compounding is forbidden (viz. Shemoth 30:28) and not its inhaling. Do not wonder, then, if meat with milk, even though it is forbidden to be cooked would be permitted to be eaten. It must, therefore, be written \"You shall not eat it\" — to include (as forbidden to be eaten) meat with milk.", + "(Rabban Gamliel says: It states \"Only strengthen yourself not to eat the blood\". If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!)" + ], + [ + "(Devarim 12:26) \"Only your consecrated things which shall be to you, etc.\": Of what is Scripture speaking here? If his consecrations in Eretz Yisrael, this has already been stated (viz. Ibid. 10). It must be speaking, then, of his consecrations outside of the land.", + "(Ibid. 26) \"shall you bear and you shall come\": He must care for his consecrated things until he brings them to the Temple. R. Yehudah says: Until he brings them to the Be'er Hagolah (in the azarah) he is responsible for them. From that point on, he is not responsible for them.", + "I might think that the same applies to ma'aser and bechor; it is, therefore, written \"and your vows\": offerings that are brought as vows and donations, to exclude ma'aser and bechor, which are not brought as vows and donations.", + "I might think to exclude sin and gift-offerings; it is, therefore, written \"your consecrated things.\"", + "And who \"whispered\" to you to include sin and gift-offerings and to exclude bechor and ma'aser? After Scripture includes (i.e., \"your consecrated things\"), it excludes (i.e., only \"your vows\"). I include sin and guilt-offerings, which can be eaten only in their place (the Temple), and I exclude bechor and ma'aser, which can be eaten in all places.", + "R. Akiva says: Scripture (i.e., \"your consecrated things\") speaks of a substitute (for an offering). \"you shall bear and you shall come\": I might think even a bechor and ma'aser; it is, therefore, written \"and your vows.\" Ben Azzai says: Scripture (i.e., \"your consecrated things\") speaks only of your holy things of the beast tithe.", + "I might think that the beast tithe obtains with animals owned in partnership; it is, therefore, written \"which shall be to you.\"", + "I might think to exclude brothers who acquired an estate and then divided it; it is, therefore, written \"which shall be to you.\"", + "I might think that the beast tithe obtains with an orphan; it is, therefore, written \"only\" (connoting limitation)." + ], + [ + "(Devarim 12:27) \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\": R. Yehoshua says: If there is no blood, there is no flesh; if there is no flesh, there is no blood. (i.e., if the flesh has become invalidated, the blood is not to be sprinkled; and if the blood has become invalidated, the sacrifice is invalidated.)", + "R. Eliezer says: \"And the blood of your sacrifices shall be spilled\": (There is) blood, even if there is no flesh. How, then, am I to understand \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\"? Flesh is being compared to blood. Just as the blood, by sprinkling, so, the flesh by \"sprinkling\" (i.e., flinging).", + "I might think that the Cohein stood from afar and flung them (the flesh sections onto the altar); it is, therefore, written (Vayikra 1:12) \"and the Cohein shall arrange them\": He stands close (to the altar) and flings them in order upon the wood pile.", + "From (Ibid. 9) \"and the Cohein shall smoke the whole upon the altar,\" there is included the bones, the sinews, the horns, and the hooves. I might think, even if they became detached; it is, therefore, written \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\" (i.e., the flesh and the blood are the essential parts of the offering).", + "\"And you shall offer your burnt-offerings\": I might think that he should remove the sinews and the bones, and place the flesh upon the altar; it is, therefore, written \"the whole.\" How are the verses to be resolved? If they are attached, they are to be offered up. If they became detached, even on top of the altar, they are to be taken down.", + "And whence is it derived that all of the offerings require application of the blood at the base (of the altar)? From \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar.\"", + "And whence is it derived that the tithe and the Pesach offering require one application (of the blood) upon the altar? From \"and the blood of your sacrifices shall be spilled.\"", + "And whence is it derived for all of the offerings that if he made (only) one application (of the blood) that it atones? From \"and the blood of your sacrifices shall be spilled.\"", + "R. Yishmael says: The verse speaks of substitutes for offerings and of their offspring.", + "\"Only your consecrated things\" — these are substitutes; \"which shall be to you\" — these are offspring. \"you shall bear and you shall come to the place\": I might think that he should bring them to the Temple and keep water and food from them until they die (as is done with the offspring and the substitutes of sin-offerings); it is, therefore, written (27) \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\": As you do with the burnt-offering, you do with its substitute. As you do with the peace-offerings, you do with the offspring of peace-offerings and their substitutes. Just as a burnt-offering requires flaying and cutting into pieces and is all consigned to the fire, so, its substitute. And just as a burnt-offering requires four applications (of blood) on the altar, and spilling (of the blood) on the foundations, so, its substitute. And just as with a burnt-offering, if its limbs sprang from off the altar, they are returned to the woodpile, so, with its substitute. And just as with all offerings, their flesh is permitted to be eaten only after the blood has been sprinkled, so, with their substitutes. I might think that the same applied to the offspring of a sin-offering and its offspring and to the offspring of a guilt-offering; it is, therefore, written \"Only\" (to exclude these). R. Akiva says: This is not needed. It is written (Vayikra 5:19) \"It is a guilt-offering\" — It is offered, and not its substitute." + ], + [ + "(Devarim 12:28) \"Take heed and hearken\": If you take heed just a little, in the end you will hearken much. If you take heed of what you have heard, in the end you will take heed of what you have not heard. If you take heed of what you have now, in the end you will take heed of what you are destined to have.", + "", + "\"Take heed and hearken\": Whoever is not in the class of learning is not in the class of doing.", + "\"all of these things that I command you\": A \"slight\" commandment should be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"so that it be well with you (and with your children after you forever\") If one merits learning, he merits it for himself and for his descendants until the end of all the generations. \"if you do what is good and what is just\": what is good in the eyes of Heaven and what is just in the eyes of man. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: what is just in the eyes of Heaven and what is good in the eyes of man, as it is written (Proverbs 3:4) \"and you will find grace and good regard in the eyes of G-d and man.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:29) \"When the L-rd your G-d will cut off the nations\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which the L-rd your G-d will cut off the nations.", + "\"whither you came to inherit them, from before you\": in reward for coming, you will inherit.", + "\"and you inherit them and dwell in their land\": Because it is written (Ibid. 19:1) \"and you inherit them and you dwell in their cities and in their houses, I might think that you may not add to the building; it is, therefore, written \"and dwell in their land\" — wherever you wish to build, build.", + "\"and dwell in their land\": It happened with R. Yehudah b. Betheira, R. Mathia b. Charash, R. Chanina b. Achi, R. Yehoshua and R. Yonathan, who were traveling abroad and arrived at Paltom, that they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments, and recited this verse: \"Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land\" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — and they returned and came to their place.", + "And it happened with R. Elazar b. Shamua and R. Yochanan Hasandler, who were traveling in Netzivim near R. Yehudah b. Betheira to learn Torah from him. Arriving at Tziddon (in Phoenicia), they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments and recited this verse: \"Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land\" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — at which they returned and came to their place." + ], + [ + "(Devarim 12:30) \"Take heed unto yourselves\": a negative commandment. \"lest they be a stumbling block to you\": a negative commandment.", + "Lest you are drawn after them, or lest you emulate them, or lest you do as they do, and they become a stumbling block to you.", + "\"after their being destroyed before you\": Why do I destroy them before you? Because of their deeds. That you not do as they do and they come after you and destroy you.", + "\"and lest you inquire after their gods, saying, etc.\": that you not say: Since they go out in a toga, I will go out in a toga, too; since they go out in purple, I will go out in purple too; since they go out in fancy headdress, so will I.", + "\"and I will do the same (31) You shall not do thus to the L-rd your G-d\": Subsumed herein is (service) for idolatry, and service for the altar (in the Temple) — whence they ruled: A type of service which they use for idolatry is forbidden (to a Jew) for idolatry. If he performed the like (for idolatry) he is liable (to the death penalty). And the like is forbidden (to a Jew) for the altar. If he performed the like for the altar, he is not liable (to the death penalty).", + "I might think that if they sacrifice (to idolatry) sin-offerings and guilt-offerings, it is forbidden to do the same for the altar; it is, therefore, written (21) \"For every abomination of the L-rd, which He hates, did they do unto their gods\" — Scripture intends (to forbid [for the altar]) only things which the Holy One Blessed be He hates. (Ibid. 31) \"For even their sons and their daughters did they burn in fire to their gods. This tells me only of their sons and their daughters. Whence do I derive (that they did the same to) their fathers and their mothers? From \"for even their sons and their daughters.\" R. Yaakov says; I saws a Canaani who bound his father before his dog — which ate him." + ], + [ + "(Devarim 13:1) \"The entire thing that I command you\": That a \"slight\" commandment be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"it shall you observe (tishmor) to do\": R. Eliezer b. Yaakov says: (The intent is) to assign a negative commandment to all that is mentioned in this section.", + "\"you shall not add to it and you shall not detract from it\": From here they ruled: If (the blood of offerings) which are subject to one application (of blood on the altar), became intermixed with (the blood of others) which are subject to one application, one application should be made (sufficing for both). If (the blood of) offerings which are subject to four applications became intermixed with (the blood of others) which are subject to four applications, four applications should be made (sufficing for both). If (the blood of offerings) became intermixed with (the blood of offerings) which are subject to one application — R. Eliezer said: Four applications should be made; R. Yehoshua said: One application should be made. R. Eliezer: But (according to you) he transgresses \"you shall not detract!\" R. Yehoshua: But (according to you) he transgresses \"You shall not add!\" R. Eliezer: \"You shall not add\" applies only when it is alone (and not intermixed with the blood of another which is subject to four). R. Yehoshua: \"You shall not detract\" applies only when it is alone (and not intermixed with the blood of another which is subject to one). And R. Yehoshua said further: By applying (four), you transgress \"you shall not add\" — by performing an action (of addition), whereas by not applying four, you have, (indeed) transgressed \"you shall not detract,\" but you have not performed an action.", + "Variantly: \"you shall not add to it\": Whence is it derived that additions are not to be made to a lulav or to tzitzith? From \"you shall not add to it.\" And whence is it derived that nothing is to be subtracted from them? From \"and you shall not detract from it.\"", + "And whence is it derived that if a Cohein began the priestly blessing, he should not say: Since I have begun to bless, I shall say (Devarim 1:11) \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, etc.\" From (Ibid. 13:1) \"All the thing (davar), etc.\" — Even speech ([\"davar\" can also be understood as \"speech\"]) shall not be added to it." + ], + [ + "(Devarim 13:2) \"If there arise in your midst a prophet\": From (Ibid. 18:15) \"A prophet from your midst from your brothers, such as I, shall the L-rd your G-d raise up for you, etc.\", (we derive that) just as Moses said \"Thus said the L-rd,\" so, (all to qualify as) \"prophets\" (must say) \"Thus said, etc.\" And just as Moses spoke and fulfilled part, so, (all) prophets who spoke and fulfilled part. And just as Moses spoke of general and particular, so, (all) prophets. If so, why not say: Just as Moses was eighty years old and the son of Amram, so, (all) prophets! It is, therefore, written \"a prophet\" — in any event.", + "\"or a dreamer of dreams\": Because it is said of Moses (Bamidbar 12:8) \"Mouth to mouth I speak to him,\" I might think that all prophets must possess this attribute; it is, therefore, written \"or a dreamer of dreams.\"", + "\"in your midst\": to include a woman.", + "\"and he shall give to you a sign\": in the heavens, viz. (of the sun and the moon, Bereshith 1:14) \"and they shall serve as signs and times,\"", + "(Devarim, Ibid.) \"or a wonder\": in the land, (viz. II Chronicles 32:31) \"to inquire concerning the wonder that was in the land.\"" + ], + [ + "(Devarim 13:3) \"And there shall materialize the sign and the wonder of which he spoke to you, etc.\": R. Yossi Haglili said: See how far Scripture penetrated to the ends of the psyche of the idolators and gave them dominion — Even if they cause sun and moon, stars and constellation, to stand still, pay them no heed. Why? (Ibid. 4) \"For the L-rd your G-d is trying you to know whether you love the L-rd your G-d, etc.\"", + "R. Akiva said: G-d forbid that He should cause them to stand still for the idolators. The verse speaks only of one who was a true prophet in the beginning, (at which time he caused them to stand still, and then became a false prophet, like Chananiah ben Azur (viz. Jeremiah 28).", + "\"Do not pay heed to the words of that prophet\": and not (i.e., you may pay heed to the words of) one (such as he) who retracts (his false prophecy).", + "\"or that dreamer of dreams\": and he is not suspected retroactively.", + "For the LORD your God is testing you to see whether you really love etc." + ], + [ + "(Devarim 13:5) \"After the L-rd your G-d shall you go\": This is a positive commandment.", + "\"and Him shall you fear\": His awe shall be upon you.", + "\"and His mitzvoth shall you keep\": This is a negative commandment.", + "\"and His voice shall you heed\": the voice of His prophets.", + "\"and Him shall you serve\": Serve Him in His Temple.", + "\"and to Him shall you cleave\": Separate yourselves from idolatry and cleave to the L-rd." + ], + [ + "(Devarim 13:6) \"And that prophet\": and not one who is under compulsion.", + "\"or that dreamer\": and not one who is under some misapprehension.", + "\"he is to be put to death, for he has spoken perversely of the L-rd your G-d\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If one falsifies his neighbor's words, he is (in certain instances) to be put to death, then if (as a false prophet) he falsifies the words of the L-rd, how much more so!", + "\"who took you out of the land of Egypt\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the land of Egypt, would that not be sufficient!", + "\"and who redeemed you from the house of bondage\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the house of bondage, would that not be sufficient!", + "\"to turn you astray from the way\": It is written here \"turning astray,\" and, elsewhere (Ibid. 11) (in respect to one who incites to idol worship), \"turning astray.\" Just as there the punishment is stoning, so, here. R. Shimon says: This one's death is only by strangulation.", + "(\"who turned you astray) from the way\": even part of the way.", + "\"which the L-rd your G-d commanded you\": This refers to (being turned astray from) a negative commandment.", + "\"on which to go\": This refers to (being turned astray from) a positive commandment.", + "\"and you shall remove the evil from your midst\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 13:7) \"If there shall incite you (yesitecha) your brother, the son of your mother\": \"hasatah\" (as in \"yesitecha\") connotes deception, as in (I Kings 21:25) \"… wherein Jezebel his (Achav's) wife hesatah.\"", + "Others say \"hasatah\" connotes incitement, as in (I Samuel 26:19) \"And now, let my lord (Saul) listen to the words of his servant (David). If the L-rd hesitecha you against me, He will be pacified with an offering.\" \"your brother\":", + "From (Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons, and sons shall not be put to death by cause of fathers,\" we learn that they (i.e., kin) do not testify against each other. We hereby infer (that to secure testimony against an inciter to idolatry) witnesses are sequestered against him.", + "\"your brother\" — your brother from your father.", + "\"the son of your mother\" — your brother from your mother.", + "\"or your son\" — in any event (i.e., even if he is a mamzer).", + "\"or your daughter\" — in any event.", + "\"or the wife\" — betrothed.", + "\"of your bosom\" — married.", + "\"or re'acha\" — your friend.", + "\"who is as your soul\" — your father and your mother.", + "\"in secret, saying\": We are hereby taught they utter their words (of incitement) only in secret, as it is written (Proverbs 7:9) \"In the evening, in the close of day, in the midst of night and darkness.\" But words of Torah are uttered only in the open, as it is written (Ibid. 1:20) \"Wisdom (Torah) sings in the streets, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Let us go and serve other gods, whom you did not know, you, nor your fathers\": R. Yossi Haglili says: This is in denigration of Israel. For the idolators do not forsake what their fathers have bequeathed to them, but Israel (are amenable to) forsaking what their fathers have bequeathed to them to go and serve idolatry." + ], + [ + "(Devarim 13:8) \"Of the gods of the peoples around you, who are near to you or who are far from you\": From what you know of (the inefficacy of the gods of) the near ones, you should know what the far ones are like.", + "\"from one end of the earth to the other\": the sun and the moon, which go from one end of the earth to the other." + ], + [ + "(Devarim 13:9) \"You shall feel no affection for him\": Because it is written (Vayikra 19:12) \"And you shall love your neighbor as yourself,\" I might think that you shall love this one (the inciter), too; it is, therefore, written \"You shall feel no affection for him.\"", + "Because it is written (Shemoth 23:5) \"Unload shall you unload (his animal) with him,\" I might think that you should unload for this one, too; it is, therefore, written \"and you shall not hearken to him.\"", + "Because it is written (Vayikra 19:16) \"And you shall not abide the (spilling of the) blood of your neighbor,\" I might think that the same applied to this one, too; it is, therefore, written \"and your eye should not look mercifully upon him.\"", + "\"and you shall not pity\": You shall not argue in his defense.", + "\"and you shall not shield him\": If you know something against him, you may not remain silent.", + "Whence is it derived that if he leaves beth-din incriminated, he is not to be returned for acquittal? From (Devarim, Ibid. 10) \"But kill (shall you kill him.\")", + "And whence is it derived that if he leaves beth-din acquitted, he is to be returned for incrimination? From \"shall you kill him.\"", + "\"Your hand shall be against him first to put him to death\": It is a mitzvah for the one incited to put him to death, and, afterwards, (if he did not die under his hand), by all men, it being written \"and the hand of all the people afterwards.\"" + ], + [ + "(Devarim 13:11) \"And you shall stone him with stones and he shall die\": I might think, with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 24:23) \"and they stoned him with a stone.\" If \"with a stone,\" I would think with one stone! Say, then, if he did not die with the first, he is to be put to death with a second.", + "\"for he sought to turn you from the L-rd your G-d\": \"to turn you away\" is written here, and, elsewhere, (in connection with a false prophet) (Devarim, Ibid. 6) \"to turn you away.\" Just as here (his penalty is) stoning, so, there, stoning.", + "\"from the L-rd your G-d, who took you out of the land of Egypt\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the land of Egypt, it would warrant (such a penalty)." + ], + [ + "(Devarim 13:12) \"And all of Israel shall hear and see\": He (the inciter) is confined until the festival (when all come to Jerusalem), and he is put to death on the festival, as it is written \"And all of Israel shall hear and see.\" These are the words of R. Akiva.", + "R. Yehudah says: His punishment is not delayed, but he is put to death immediately, and they write and send:\" This and this man was put to death by beth-din.\"", + "And whence is it derived (that the same applies to) one who said \"I will serve\" (idolatry), \"I will go and serve,\" \"Let us go and serve\"; \"I will go and sacrifice,\" \"Let us go and sacrifice\"; I will go and offer incense,\" \"Let us go and offer incense\"; I will go and pour a libation,\" \"Let us go and pour a libation\"; \"I will bow down,\" \"I will go and bow down,\" \"Let us go and bow down\"? From \"And they shall not do again according to this evil thing\" — not according to the thing and not according to the evil.", + "I might think (that also liable to stoning, like the inciter) are the embracer (of an idol), the kisser, the washer, the sprinkler (before an idol), the anointer, the clother, the shedder, and the wrapper; it is, therefore, written \"according to this evil thing.\" This (incitement) is subject to stoning, and not all of the others." + ], + [ + "(Devarim 13:13) \"If you hear\": There is no need to press an inquiry.", + "I might think, then, that one need not pursue it, (even if he did hear); it is, therefore, written (15) \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well.\"", + "\"in one of your cities\": one city is made \"a condemned city,\" and not three. I might think, not even two; it is, therefore, written \"your cities.\"", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": to exclude (cities) outside of Eretz Yisrael.", + "\"to dwell there\": to exclude Jerusalem, which was not apportioned (among the tribes) for dwelling." + ], + [ + "(Devarim 13:14) \"There have gone out men\": and not women, and not minors. \"men\": not fewer than two.", + "\"men of wickedness (\"belial\" [lit., \"without a yoke\"]): men who have cast from themselves the yoke of Heaven.", + "\"from your midst\": and not from a border city (i.e., one between Eretz Yisrael and the land of the nations).", + "\"and they have turned away the inhabitants of their city\": but not those of another city.", + "\"saying\": (We are hereby taught) that two witnesses and warning are required for each (of the cities). (Ibid. 15)", + "\"And you shall inquire\": of the Torah. \"and you shall search out\": from the witnesses. \"and you shall ask\": of the Talmud. Here (in respect to a man's serving idolatry) it is written (Ibid. 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you inquire well,\" and elsewhere (in respect to scheming witnesses) (19:18) \"And the judges inquire well\" — \"well\" - \"well\" for an identity (gezeirah shavah.) (We are hereby taught) that he (the witness) undergoes seven cross-examinations (chakiroth).", + "Where do we derive (the need for) bedikoth (general examination of the facts, of lesser magnitude than chakiroth)? From (Ibid. 13:15) \"and, behold, true and correct is the thing.\"", + "If in the end we include bedikoth, why chakiroth? With chakiroth, if one of them (the witnesses) said \"I do not know,\" their testimony is invalidated. With bedikoth, if one of them, or even both of them said \"I do not know,\" their testimony stands.", + "Both with chakiroth and bedikoth, if they refute each other, their testimony is invalidated.", + "\"this abomination has been done in your midst\": to include converts and freed slaves." + ], + [ + "(Devarim 13:16) \"Smite shall you smite\": Whence is it derived that if you cannot put them (the inhabitants of a condemned city) to death by the specified penalty, you may do so by any of the death penalties of the Torah, whether of greater or lesser severity, and not leave it unpunished? From \"Smite shall you smite\" (in any event).", + "\"the inhabitants of that city\": and not those of a different city (found within it).", + "From here they ruled: (The members of) an ass-caravan or a camel caravan that goes from place to place and rested within it, and they were turned astray with them — If it camped there for thirty days, they are put to death by the sword and their possessions are lost; if less than thirty days, they are put to death by stoning, and their possessions \"escape.\"", + "\"lay waste it\": to exclude the property (found in the city) of the righteous ones who live outside it.", + "\"and all that is in it\": to include the property of the righteous ones who live in the city. From here they ruled: The property of the righteous ones (who live) in it is destroyed; and (the property of the righteous ones who live) outside of it \"escapes.\" And (the property of) the wicked ones, whether inside it or outside of it is destroyed.", + "\"and its beasts\": and not the beasts of hekdesh (those consecrated as offerings)." + ], + [ + "(Devarim 13:17) \"And all of its spoil\": to include the property of the wicked (found) outside of it.", + "\"into the midst of its square\": If it has no square, one is made for it.", + "If its square were outside of it, whence is it derived that it is gathered within it? From \"into the midst of its square.\"", + "\"and you shall burn with fire the city and all of its spoil\": and not the spoil of Heaven", + "— whence it was ruled: Its consecrated objects are to be redeemed; its terumoth are to be left to spoil; its ma'aser sheni and holy writings are to be secreted.", + "\"entirely, for the L-rd your G-d\": If you execute judgment against a condemned city, I shall account it to you as if you sacrificed a burnt-offering \"entirely\" before Me. \"And it shall be a heap forever\": And thus is it written of Jericho (Joshua 26:6) \"And Joshua swore … Cursed is the man … who shall arise and rebuild the city, Jericho.\" Do we not know that Jericho is its name? The intent is, rather, that it not be rebuilt and called by the name of a different city and that another city not be built and called \"Jericho.\" (Ibid.)", + "\"With his first-born son shall he lay its foundations, and with his youngest shall he plant its gates.\" And thus is it written (I Kings 16:34) \"In his (Achav's) days Chiel of Beth-el built Jericho. With his first-born son he laid its foundations, and with his youngest son he planted its gates.\" I might think that (Joshua swore thus) unintentionally; it is, therefore, written (Ibid.) \"according to the word of the L-rd that He had spoken through Joshua the son of Nun.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid.) \"It shall not be built again\": It may not serve even for gardens and orchards; even as a coop for homing pigeons. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva said: It may not be restored to its original state, but it may serve for gardens and orchards.", + "(Ibid. 18) \"And let there adhere to your hand naught from the spoil\": From here they ruled: If he took from it (the spoil) a stick or a fork, or a shuttle, or a staff, he may not benefit from any of them. What shall he do with them? He shall take them to the Sea of Salt. In sum: All who would benefit from idolatry — let him take that \"benefit\" to the Sea of Salt!", + "\"so that the L-rd turn from the fierceness of His wrath\": So long as there is idolatry in the world, there is fierce wrath in the world. When idolatry departs, the wrath departs.", + "\"and He will grant you mercy and multiply you.\" R. Gamliel Berebbi says: All who are merciful to others are accorded mercy by Heaven.", + "\"as He swore to your forefathers\": All is in the merit of your forefathers.", + "(Ibid. 19) \"when you hearken to the voice of the L-rd your G-d to keep…\": From here they said: If a man begins to hear a little, in the end, he merits hearing much. If he begins to hear, in the end he keeps.", + "\"to keep all of His mitzvoth that I command you this day\": that a \"slight\" mitzvah be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"to do what is just in the eyes of the L-rd your G-d\": As R. Yishmael says: \"what is just\" — in the eyes of Heaven.", + "(Ibid. 14:1) \"Children are you to the L-rd your G-d\": R. Yehudah says: When you deport yourselves as children, you are called \"children\"; when you do not deport yourselves as children, you are not called \"children.\" R. Meir says: In either instance you are called \"children,\" as it is written (Jeremiah 4:22) \"They are foolish children,\" and (Ibid. 32:30) \"children without faith,\" and (Isaiah 1:4) \"seed of evildoers, perverse children,\" and (Hoshea 2:1) \"Instead of being said of them, 'You are not My people,' it will be said of them 'children of the living G-d.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Do not lacerate yourselves\" (lo tithgodedu): Do not form opposing factions (agudoth, agudoth), but all of you consolidate into one bond, as in (Amos 9:6) \"and He founded His bond (agudah) upon the earth.\"", + "Variantly, \"Do not lacerate yourselves,\" as others do, viz. (I Kings 18:29) \"and they lacerated themselves, as was their custom.\"", + "\"and do not make baldness between your eyes for the dead\": I might think that there is liability only for (making baldness) between the eyes. Whence is it derived that the entire head is included? From (Vayikra 21:5) \"They (the Cohanim) shall not make a baldness upon their heads\" — the entire head is included. And whence is it derived that there is liability for each baldspot in itself? From \"They shall not make a baldness (lit., \"baldness, baldness\"). I might think that only the Cohanim, to whom Scripture accorded additional mitzvoth, were liable for each baldspot and for the (entire) head as between the eyes, but not Israelites, to whom additional mitzvoth were not accorded. It is, therefore, written \"baldness\" (there) - \"baldness\" (here) for an identity (gezeirah shavah ). Just as Cohanim are liable for the above, so, Israelites; and just as \"baldness\" in respect to an Israelite refers only to baldness only \"for the dead,\" so, \"baldness in respect to the Cohanim." + ], + [ + "(Devarim 14:2) \"For a holy people are you to the L-rd your G-d\": The holiness that is upon you has caused you to become a chosen people to Him.", + "(Ibid. 18:5) \"For in him (the Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand and minister in the name of the L-rd, he and his sons all of the days.\"", + "Similarly (Psalms 135:4) \"For Yaakov has the L-rd chosen for Himself, Israel, as His chosen one.\"", + "Variantly: \"For a holy people are you\": (even) more than your forefathers.", + "\"and in you has the L-rd chosen\": your own holiness. \"to be unto Him a chosen people from all of the peoples\": We are hereby taught that each one of the just is beloved by the Holy One Blessed be He as all of the gentiles (together). I might think, even more than the early fathers (Avraham, Yitzchak, and Yaakov). It is, therefore, written \"from all the peoples that are on the face of the earth,\" i.e., from one end of the earth to the other, and not (that they are more beloved) than the first fathers. Variantly: \"from all the peoples\": and do not cause another people to become holy." + ], + [ + "(Devarim 14;6) \"And every beast that has split hooves, entirely cloven in two, and which chews the cud in beast, it shall you eat\": Unless it has these three signs, it may not be eaten.", + "Abba Channan says in the name of R. Eliezer: The shesuah is a beast in itself; it has two backs and two spines.", + "R. Yashiah said: Wherever \"tzippor\" is written, a clean bird is intended.", + "R. Yitzchak said: A clean bird is called either \"of\" or \"tzippor\"; an unclean bird is called only \"of.\"" + ], + [ + "(Devarim 14:3) \"You shall not eat any abomination\": R. Eliezer says: Whence is it derived that if one slit the ear of a bechor (a first-born beast, thus blemishing it) and ate of it (the beast, after slaughtering it), he transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat any abomination.\"", + "Others say: The verse speaks of offerings which have become invalidated, it being written here \"abomination,\" and, elsewhere, (Ibid. 17:1) \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a lamb in which there is a blemish, any evil thing, for it is the abomination of the L-rd your G-d.\" Just as \"abomination\" there speaks of offerings which have become invalidated (by a blemish), so, \"abomination\" here." + ], + [ + "(Devarim 14:4) \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, the hart, the gazelle, and the fallow deer\" — whence we derive that animals (the last three) are in the category of \"beast.\" Whence do we derive that a beast is in the category of \"animal\"? From (Vayikra 11:2) \"This is the animal that you shall eat from all of the beasts\" — whence it is derived that an animal is called a beast, and a beast, an animal.", + "And we are taught that the unclean beasts (and animals) are more numerous than the clean ones; for in all places Scripture specifies the lesser, viz. (Devarim, Ibid.) \"This is the beast that you may eat … (5) the hart, the gazelle, and the fallow deer.\"", + "R. Yossi says: \"T'o\" (5) is the wild ox." + ], + [ + "(Devarim 14:6) \"And every beast that has split hooves\": Because we find that Scripture construed \"treifah\" (\"torn\" [in Shemoth 22:30 \"and flesh in the field treifah you shall not eat\"]) as \"treifoth\" (i.e., varieties of treifah that are forbidden to all [even non-priests]), I will also construe \"pasul\" (unfit) as \"p'sulim\" (i.e., unfit for eating for all), e.g., one's plowing with an ox and an ass (together), or with (animals dedicated as) offerings. It is, therefore, written (to include these as permitted to be eaten) \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then add the above (as included), but I would not add (an animal that) had sodomized or that had been sodomized, or one that had been set aside (for idolatry) or worshipped, or one that had been the hire (of a prostitute) or the exchange (of a dog), or a hybrid, or one born by Caesarian section. It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then include these, but I would not include one through which a \"transgression\" had been committed (e.g., an ox which had killed a man) by testimony of a single witness or by testimony of the owner, (in which instance it is not killed). It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then add the above, but I still would not include one through which a transgression had been committed by testimony of two witnesses, and upon which judgment had not yet been pronounced. It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then include these, which grew up in cleanliness; but I would not include the offspring of a treifah which was nursed by a kosher animal. It is, therefore, written (Ibid. 6) \"in the beast … shall you eat.\"", + "I would then include the offspring of a treifah which was nursed by a kosher animal; but I still would not include one which was nursed by a kosher animal along with a treifah. It is, therefore, written \"in the beast.\"", + "\"Every beast … in the beast shall you eat\": to include an embryo (as permitted by the shechitah of its mother).", + "I might think, even if it had stuck out its head; it is, therefore, written (7) \"but\" (connoting an exception). \"it shall you eat\": It may be eaten, but not an unclean animal.", + "This tells me only (that one who eats an unclean animal) transgresses a positive commandment [(note: a negative commandment derived from a positive commandment (as in the above) is a positive commandment)] Where do I derive that he also transgresses a negative commandment? From (7) \"… the camel, the hare, and the coney … (8) and the swine … from their flesh you shall not eat.\"", + "This tells me only of these alone. Whence do I derive (the same for) the other unclean animals? It follows a fortiori, viz.: If these (the aforementioned), which have signs of cleanliness, are forbidden by negative commandment, then the other unclean beasts, which have no signs of cleanliness — how much more so should eating them be forbidden by negative commandment! In sum: Camel, hare, coney, and swine are forbidden by Scripture, and the other unclean beasts, a fortiori. Their positive commandment is Scripture; their negative commandment, a fortiori." + ], + [ + "(Devarim 14:9) \"This may you eat … (12) and this you may not eat, etc.\": R. Akiva said: Was Moses a hunter or an archer (that he knew the signs of all the animals in creation)! Let this serve as a riposte to those who say there is no Torah from Heaven!" + ], + [ + "(Devarim 14:11) \"Every clean bird you may eat\": Because it is written (Vayikra 14:4) \"And the Cohein shall command, and he shall take for the one to be cleansed (from leprosy) two birds,\" I might think that just as the slaughtered bird is forbidden (to be eaten), so, the sent-away bird; it is, therefore, written \"Every clean bird you may eat (including the sent-away bird).", + "— But perhaps, just as the sent-away bird is permitted, so, the slaughtered bird is permitted; it is, therefore, written (Devarim, Ibid. 12) \"And this is what you may not eat of them\" (including the slaughtered bird.)", + "(Ibid.) \"the great vulture, the bearded vulture, and the osprey\": R. Akiva says: It is written here \"nesher\" (great vulture), and, elsewhere (Vayikra 11:13) \"nesher.\" Just as there, all relating to nesher, both feeding and eating, is forbidden, so, here.", + "R. Shimon says: It is written here (Devarim, Ibid. 13) \"the ayah,\" and there (Vayikra, Ibid. 14) \"the ayah.\" Just as here, \"the ra'ah\" is understood as a kind of ayah, so, there." + ], + [ + "(Devarim 14:21) \"You shall not eat any carcass (neveilah)\": This tells me only of neveilah. Whence do we derive (the same for) treifah (lit., a \"torn\" animal)? From \"any carcass.\"", + "\"To the ger in your gates shall you give it\": We are hereby taught that he gives it as a gift to a ger toshav (a \"resident stranger\" — one who has taken it upon himself not to serve idolatry, but who eats carcass.)", + "Whence is it derived (that he may give it) also to a gentile? From \"to the gentile.\"", + "And whence is it derived that he may sell it to a gentile? From \"or sell it to the gentile.\"", + "And whence is it derived (that he may sell it) also to the ger? From \"to the ger.\" In sum: He may sell it or give it as a gift both to a gentile or a ger toshav.", + "R. Yehudah says: The verse is to be taken literally (i.e., to the gentile, by selling, and not as a gift, to the ger, as a gift, and not by selling.)", + "\"for a holy people are you to the L-rd your G-d\": Sanctify yourself with what is permitted to you, viz.: That which is permitted and others forbid to themselves (as a special act of piety), you are forbidden to permit to yourselves in their presence.", + "\"You shall not cook a kid in the milk of its mother\": Why is this written three times? To exclude (from this prohibition) an animal, a bird, and an unclean beast.", + "R. Yossi Haglili says: It is written \"You shall not eat any carcass,\" and \"You shall not cook a kid in the milk of its mother.\" What is forbidden as neveilah is forbidden to cook in milk. A bird, which is forbidden as neveilah, I might think that it is forbidden to cook it in milk; it is, therefore, written \"in its mother's milk\" — to exclude a bird, which has no mother's milk.", + "Variantly: \"You shall not cook a kid in its mother's milk\": Why is this written three times? It corresponds to the three covenants that the Holy One Blessed be He made with Israel: one in Chorev, another in Arvoth Moav, and another in Mount Gerizim and Mount Eival." + ], + [ + "(Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe all the produce of your seed which goes forth from the field year by year.\" We are hereby taught that the tithe is not to be taken from one year for another.", + "This tells me only of the second-tithe, of which Scripture speaks here. Whence do I derive the same for the other tithes? From \"tithe shall you tithe.\"", + "Whence do I derive the same for the beast tithe? From \"tithe shall you tithe.\"", + "R. Shimon b. Yehudah says: Whence do I derive that there is to be a beast tithe? From \"tithe shall you tithe.\"", + "\"which goes forth from the field\": I might think that anything that grows in the ground, like issatis (a non-edible plant) and thorns, are subject to ma'aser; it is, therefore, written \"Tithe shall you tithe … (23) and you shall eat.\"", + "I might think that even honey and milk (are to be tithed); it is, therefore written \"which goes forth from the field year by year.\" In sum, the criteria (for tithing) are: going forth from the field and being edible.", + "From (Ibid. 23) \"And you shall eat before the L-rd your G-d … the tithe of your corn, your wine, and your oil,\" I might think that only these are to be tithed. Whence do I derive (the same for) other fruits? From \"the produce of, etc.\" Let it then be written (just) \"produce.\"", + "If so, I would say: Just as \"produce\" is distinct in that it is stored for preservation, so all such growths are to be included (for tithing). Whence do I derive the same for rice, millet, poppy, and sesame? Whence would I derive pulse? It is, therefore, written \"of your seed.\"", + "I would then include pulse, which is eaten as is. But I would not include lupine and mustard, which are not eaten as is. It is, therefore, written \"which goes forth from the field.\" I might think, even what is not edible; it is, therefore written \"and you shall eat.\"", + "Whence do we derive the same for greens? From (Vayikra 27:30) \"and all the tithe of the land.\" (Ibid.) \"of the seed of the land\": to include garlic, cress, and berries.", + "I might think to include the seed of turnips and radishes, and garden seeds, which are not eaten; it is, therefore written \"of the seed of the land,\" and not \"all of the seed of the land.\"", + "\"of the fruit of the tree\": to include the fruit of the oak.", + "I might think to include the carobs of acacia and those of tzalmona and giduda, which are not eaten; it is, therefore, written \"of the fruit of the tree,\" and not \"all of the fruit of the tree.\"", + "Whence is it derived that one tithes what he eats? From (\"Tithe …) and you shall eat.\"", + "I might think, (that it is tithed) even if it has not been completely processed (for eating); it is, therefore, written (Bamidbar 18:27) \"as corn from the threshing floor and as the fullness (i.e., ripeness) of the pit.\"", + "I might think that he may eat a regular meal in the field (without tithing); it is, therefore, written \"the field\" (i.e., he must tithe it even there.)", + "And whence is it derived (that he must tithe) even what he sows? From \"your seed.\"", + "And whence is it derived (that he must tithe) even what he stores? From \"produce.\"", + "And whence do we derive (the same for) what he sells? From \"which goes forth from the field.\" They said: Why were the shops of Bnei Chanan laid waste two years before (the destruction of) Eretz Yisrael? Because they exempted their fruits from the tithe, expounding \"Tithe shall you tithe … and you shall eat\" — and not what you sell; \"the produce of your seed\" — and not (that of) the buyer." + ], + [ + "(Devarim 14:23) \"And you shall eat before the L-rd your G-d, etc.\" R. Yossi says three things in the name of three elders:", + "R. Akiva says: I might think that one brings firstlings from outside of Eretz Yisrael to the land (to be sacrificed); it is, therefore, written (Ibid.) \"And you shall eat before the L-rd your G-d, in the place that He shall choose to repose His name there the tithe of your corn … and the firstlings.\" From the place whence you bring the corn tithe (i.e., Eretz Yisrael) you bring firstlings. From outside Eretz Yisrael, whence you do not bring the corn tithe, you do not bring firstlings.", + "Shimon b. Azzai says: I might think that just as the Torah prescribed a partition between (the eating of) holy of holies, (these being eaten within the curtains) and (the eating of) lower-order offerings, (these being eaten within the wall of Jerusalem), so, it prescribed a partition between (the eating of) a firstling and (the eating of) second-tithe. But it follows (otherwise), viz.: A firstling requires \"bringing to the place\" and the tithe requires \"bringing to the place.\" Just as a firstling is eaten only within the wall, so, second-tithe is eaten only within the wall. — (No, this may be refuted, viz.:) Why was the space of eating a firstling limited? Because the time for its eating was limited (— two days and one night). But, as to second-tithe, whose eating time was expanded (— up to three years), say that since its eating time was expanded, its eating space should likewise be expanded! It is, therefore, written \"And you shall eat it before the L-rd your G-d in the place that He shall choose, etc.\" Just as a firstling is eaten only within the wall, so, second-tithe.", + "R. Yishmael says: I might think that nowadays one should bring up second-tithe (to Jerusalem) and eat it (there). But it follows (otherwise), viz.: A firstling requires \"bringing to the place,\" and the tithe requires \"bringing to the place.\" Just as a firstling is eaten only in the presence of the Temple, so, second-tithe is eaten only in the presence of the Temple. — (No, this may be refuted, viz.:) This may be true of a firstling, which requires blood and devoted portions for the altar — as opposed to second-tithe, which does not require these things. — This is refuted by bikkurim (first-fruits), which, though they do not require blood and devoted portions for the altar, they are eaten only in the presence of the Temple — No, (this may be refuted), viz.: This may be true of bikkurim, which require placing before the altar — as opposed to second-tithe, which does not require this! — It must, therefore, be written \"And you shall eat before the L-rd your G-d, in the place that He shall choose to repose His name there, the tithe of your corn … and the firstlings, etc.\" Second-tithe is being compared to firstlings. Just as firstlings are eaten only in the presence of the Temple, so, second-tithe is eaten only in the presence of the Temple.", + "Others say: I might think that if a firstling passed its time (for sacrifice) from one year to the next it would be invalidated as are the (other) offerings (in such an instance); it is, therefore, written \"And you shall eat … the tithe … and the firstlings.\" A firstling is being compared to second-tithe, viz.: Just as second-tithe is eaten from one year to the next, so, a firstling.", + "(Ibid.) \"so that you learn to fear the L-rd your G-d\": We are hereby taught that the act leads to fear. \"all of the days\": both weekdays and Sabbath." + ], + [ + "(Devarim 14:24) \"And if it be too long for you\": I might think that Scripture speaks of a length of time; it is, therefore, written \"And if the way be too long for you\" — a length of distance.", + "This tells me only of (one who has) much (tithes). Whence do I derive (the same for one who has) few (tithes)? From \"so that you cannot carry it\" (which can be understood as \"so that you cannot carry it such a long distance\").", + "This tells me only of a poor man (who lacks animals and wagons for transportation). Whence do I derive the same (i.e., \"then you shall change it to money\") for a rich man? From \"for the L-rd your G-d will bless you.\"", + "(Ibid. 25) \"then you shall change it to money\": This tells me that he can exchange it only for silver (\"Money,\" literally, is \"silver.\") Whence do I derive that he can use other coins as well as silver? It follows, viz.: Since offerings may be redeemed for silver and second-tithe may be redeemed for silver, then just as offerings may be redeemed for other coinage as well as for silver, so, second-tithe may be redeemed for other coinage as well as for silver. — (No,) this may be true of offerings, where other movables are equated with silver — as opposed to tithe, where other movables are not equated with silver! It is, therefore, written (twice, in 14:25) \"money,\" \"money,\" to include (any kind of money). (Ibid.) \"vetzarta the money\": Something which is customarily bound (litzror). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: something which has a design (tzurah), to exclude an asimon (uncoined metal), which has no design.", + "\"in your hand\": to exclude (money) which is not in your possession.", + "\"and you shall go to the place which the L-rd your G-d chooses\": Shiloh or the Temple.", + "(Ibid. 26) \"And you shall give the money\": Three \"monies\" are mentioned herein: ([25] \"then you shall change it to money,\" \"vetzarta the money,\" [26] \"and you shall give the money\"), the first, for clean tithe; the second, for unclean tithe; the third, for what was bought with second-tithe money, which became unclean. R. Yehudah says: I might think that what was bought for second-tithe money, which became unclean, should be redeemed, and that this followed a fortiori, viz.: If second-tithe (itself) which became unclean is redeemed, then what was bought for second-tithe money, which became unclean — how much more so should it be redeemed! It is, therefore, written \"the money\" — the first money, and not the second money.", + "(Ibid. 26) \"And you shall give the money for all that your soul desires\": I might think, for men-servants and maid-servants, and land, and unclean beasts; it is, therefore, written \"of herd and of flock.\"", + "This tells me only of food. Whence do I derive (the same for) drink? From \"wine and strong drink.\"", + "This tells me only of food and drink. Whence do I derive the same for \"enhancers\" of food and drink, such as kosht, chimum, choice spices, tiah, hachlatith, peppers, and chalath charia? From \"for all that your soul desires.\"", + "I might think, even water and salt; it is, therefore, written \"of herd, flock, wine, and strong drink.\" Just as these are one fruit from another, originating from the earth [(Animals, too, derive their sustenance from the earth)], so, only all of this nature (is purchasable with tithe money).", + "\"of the herd\": We re hereby taught that a cow is acquired (for tithe money) together with its skin (i.e., the skin need not be sold for something which can be eaten.)", + "\"of the flock\": a sheep, together with its wool.", + "\"of wine\": the jug, together with its (storage vessel).", + "\"of strong drink\": pomace wine (made from grape husks steeped in water), after fermentation.", + "I might think he could buy (with the tithe money) a beast for his son's feast — it is, therefore, derived (that you may not, thus:) It is written here \"rejoice,\" and, elsewhere (Ibid. 27:7) \"rejoice.\" Just as there, with peace-offerings, so, here, with peace-offerings. — But (why not) just as there, burnt-offerings and peace-offerings, so, here, burnt-offerings and peace-offerings? For it is written (here) \"and you shall eat … and you shall rejoice\" — a rejoicing accompanied by eating, to exclude burnt-offerings, where there is no eating, (a burnt-offering being entirely burned)." + ], + [ + "(Devarim 14:27) \"And the Levite who is in your gate, you shall not forsake him\" (by not giving him first tithe): Wherever you find this Levite, give him of his portion (first-tithe). If he does not have his portion, he gives him second-tithe. If he does not have second-tithe, he gives him poor-tithe. If he does not have poor-tithe, he gives him peace-offerings. If he does not have peace-offerings, he feeds him from charity, it being written (26) \"you … (27) and the Levite.\"", + "\"for he has no portion or inheritance with you\": This is the rationale (of the mitzvah)." + ], + [ + "(Devarim 14:28) \"(If one delayed giving his tithes of the first and second years) From the end of three years, you shall remove all the tithe of your produce\": I might think, even on the festival; it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"When you finish tithing\" (and the tithing of the third year's produce is not completed until Channukah of the fourth year).", + "I might think, on Channukah; it is, therefore, written (here) \"the end,\" and, elsewhere (Ibid. 31:10) \"the end.\" Just as \"the end\" there is a festival, so, \"the end\" here.", + "— But, perhaps, just as \"the end\" there is the festival of Succoth, so, \"the end\" here; it is, therefore, written \"when you finish tithing\" — the festival when the tithing has ended, i.e., Pesach. From here they ruled: On the eve of the last day of the Pesach festival of the fourth year and of the seventh year (of the shemitah), there was removal (of the tithe from the house). On the fourth year, by reason of the poor-tithe of the third year; on the seventh year, by reason of the poor-tithe of the sixth year.", + "I might think that removal (of the tithe) obtains on the seventh year, too; it is, therefore, written (26:12) \"the year of the tithe\" — the year when the tithe obtains, to exclude the seventh year, when the tithe does not obtain.", + "I might think that two tithes obtain in that year, (the first-tithe and the second-tithe); it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"the year of the tithe\": one tithe (of the two obtains), and not two.", + "This tells me only of the poor-tithe, of which the verse is speaking. Whence do I derive (for removal in the third year) the other tithes? From (Ibid.) \"all the tithe of your produce.\"", + "\"you shall remove\": (even) from a place of cleanliness to a place of uncleanliness.", + "I might think that this holds for the other years, too; it is, therefore, written \"in that year\": It applies only in that year, and not in the other years. \"in that year\": You remove the produce of that year, and not greens that grew from Rosh Hashanah until Pesach, (for Rosh Hashanah begins a new year, so that it is the produce of the fourth year and not of the third.)", + "\"and you shall place it in your gates\": And if there is no poor man there, place it in the store-house.", + "[I might think that two tithes obtain in that year, (the first-tithe and the second-tithe); it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"the year of the tithe\": one tithe (of the two obtains), and not two.] But I would not know which tithe is replaced by the poor-tithe — first-tithe or second-tithe? It is, therefore, written (Ibid. 14:29) \"And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you\" — The Levite comes and takes his portion (first-tithe) in any event, (and there is no second-tithe). These are the words of R. Yehudah.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: This (verse) is not needed (to tell us this). It is written (Bamidbar 18:21) \"And to the sons of Levi I have given all the tithe in Israel as an inheritance\" — Just as an inheritance does not \"move\" (i.e., is not rescinded), so, the first-tithe.", + "I might think that leket, shikchah, and peah, too, (see Vayikra 19) are subject to the tithe; it is, therefore, written \"And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you.\" (For) things in which he has no portion or inheritance with you you give him (a tithe), to exclude those things (the above) in which he does have a portion and an inheritance with you, (viz. Vayikra 19:10) \"To the poor and to the stranger shall you leave them.\"" + ], + [ + "(Devarim 14:29) \"and the stranger, and the orphan, and the widow that are in your gates\": I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are needy. And do not wonder about this, for it is written (Ibid. 24;17) \"You shall not take as a pledge the garment of a widow\" — whether rich or poor. It is, therefore, written (Vayikra 23:22) \"To the poor man and to the stranger shall you leave them.\" Just as a poor man is needy, so, all (to take poor-tithe) must be needy.", + "I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are \"children of the covenant\"; it is, therefore, written (Ibid.) \"and the Levite\" — Just as the Levite is a \"child of the covenant,\" so, all must be \"children of the covenant.\"", + "\"and they shall eat and be sated\": Give them enough to be sated — whence they ruled: The poor man is not to be given less in the threshing floor than a half kav of wheat or a kav of barley.", + "\"who are in your gates\": We are hereby taught that we do not send the poor out (of Eretz Yisrael to earn a living.)", + "They said: There was a (poor) family. Nevlatah, in Jerusalem to whom they gave six hundred talents of gold (to support themselves), not wanting to send them out of Jerusalem." + ], + [ + "(Devarim 15:1) \"From the end (ketz) of seven years you shall make shemitah (a release)\": I might think, from the beginning of the (seventh) year; we, therefore, reason: It is written here \"ketz,\" and, elsewhere, (Ibid. 31:10) \"ketz.\" Just as \"ketz\" there is at the end and not in the beginning, so, \"ketz\" here.", + "", + "\"seven years\": I might think (that a period of) seven years (is allotted) for each borrowing (before the loan is \"released\"); we, therefore, reason: Seven years are required until shemitah (non-working) of the land, and seven years are required until shemitah (release) of loans. Just as in the first instance, the shemitah is universal (i.e., at the same time for all lands), so, in the second, the shemitah is universal (i.e., at the same time for all loans).", + "— But why not go in this direction? viz.: seven years are required for (the release of) a Hebrew man-servant, and seven years are required for (the release of) a loan. Just as in the first instance, seven (distinct) years are required for each man-servant, so, in the second, seven (distinct) years are required for the release of each loan!", + "— Let us see to which instance that of a loan is most like. We derive something (a loan), which is contingent upon the shemitah (year), from something (land-shemitah), which is contingent upon the shemitah (year), and this is not to be refuted by the instance of a Hebrew man-servant, which is not contingent upon the shemitah (year).", + "— But why not go in this direction? viz.: We derive something (loans), which obtains both in Eretz Yisrael and outside of it from something (Hebrew man-servant), which obtains both in Eretz Yisrael and outside of it, and this is not to be refuted by land-shemitah, which obtains only in Eretz Yisrael.", + "It is, therefore, written \"seven years\" (here) - \"seven years\" (in respect to land-shemitah) for a gezeirah shavah (identity): Just as the seven years of (land-) shemitah are universal, (and not individual), so, the seven years of loan (-shemitah) are universal.", + "R. Yossi Haglili says: I might think that the seven years (of loan-shemitah) are individual; it is, therefore, written (in this respect, Ibid. 15:9) \"The seventh year has drawn near, the year of shemitah.\" If seven years for each individual, how has it drawn near? It must be, then, that the seven years are universal (and not individual).", + "Rebbi says: I might think that money-shemitah obtains nowadays; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"And this is the word of the shemitah; release, etc.\"", + "— When you release land, you release money; but outside of Eretz Yisrael, where you do not release land, you do not release money.", + "It is, therefore, written (Ibid.) \"because it has been declared shemitah to the L-rd\" — (Money-shemitah obtains) both in Eretz Yisrael and outside the land." + ], + [ + "(Devarim 15:2) \"And this is the word of the shemitah\": From here it was ruled: If a debtor returns his debt in the seventh year, the creditor must tell him: \"I release it.\"", + "\"And this is the word of the shemitah\": From here it was ruled: Shemitah releases a loan, but the Jubilee year (Yovel) does not release a loan.", + "For it would follow: If shemitah, which does not release servants, releases a loan, then Yovel, which releases servants, how much more so should it release a loan! It is, therefore, written \"And this is the word of the shemitah\" — shemitah releases a loan, but Yovel does not release a loan.", + "A kal vachomer (a fortiori argument) that shemitah should release servants, viz.: If Yovel, which does not release a loan, releases servants, then shemitah, which releases a loan, how much more so should it release servants! It is, therefore, written (Vayikra 25:13) \"In this year of Yovel, each of you shall return to his holding: \"This\" (i.e., Yovel) releases servants, but shemitah does not release servants. Shemitah releases (loans), but Yovel does not release (loans).", + "\"release\": I might think he also (releases) what was stolen from him or what he deposited with someone; it is, therefore, written \"his claim\" (and not the others).", + "And whence is it derived (that also released are) the wages owing a hired man and the credit given by a merchant? From (\"his claim) that he has against his neighbor.\"", + "If in the end all are included, why is it written \"his claim\"? Just as \"his claim\" connotes his loan, so all that are construed as a loan (are released).", + "\"He shall not exact it\": This makes him subject to transgression of a negative commandment (if he does exact it).", + "\"his neighbor\": to exclude others (i.e., gentiles).", + "\"and his brother\": to exclude a sojourning stranger (ger toshav).", + "\"because it has been declared shemitah to the L-rd\": (The institution of money-release obtains) both in Eretz Yisrael and outside it." + ], + [ + "(Devarim 15:3) \"Of the gentile shall you exact\": This is a positive commandment.", + "\"and what you have with your brother (your hand shall release\") and not what your brother has in your hand — whence it is derived that if someone lent on a pledge, shemitah does not release (the pledge).", + "\"and what you have with your brother your hand shall release\": and not one who hands over his bills (of indebtedness) to beth-din (i.e., Beth-din may present the bills for him; for then it is not his hand, but their hand that is doing so.) It is for this reason, for the general welfare, that Beth-Hillel instituted the prozbul (a declaration before the beth-din authorizing them to claim one's bills). For he saw the people ceasing to lend one another and transgressing (Ibid. 9) \"Take heed unto yourself lest there be in your heart a thing of wickedness, etc.\" He, therefore, arose and instituted the prozbul. And this is the text of the prozbul: \"I transfer to you, so and so, the judges, in this and this place, every debt owing me, that I may collect it whenever I wish.\" And the judges or the witnesses sign below." + ], + [ + "(Devarim 15:4) \"But there shall not be in you a poor man.\": And elsewhere it is written (Ibid. 11) \"For a poor man shall not cease from the midst of the land!\" — When you do the L-rd's will, the poor will be among the gentiles, and when you do not do His will, the poor will be among you.", + "(Ibid. 4) \"For the L-rd will bless you in the land.\" Scripture hereby apprises us that the blessing inheres only in the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you to inherit\" — so that you inherit it." + ], + [ + "(Devarim 15:5) \"Only if you hearken to the voice of the L-rd your G-d\": From here they stated: If a man hearkens but a little, he is given to hear much. If he hearkens to the words of Torah, he is given to hear the words of the scribes.", + "\"to observe to do this entire mitzvah\": that a \"slight one\" be as beloved by you as a \"weighty one.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:6) \"For the L-rd your G-d has blessed you as He spoke to you\": And what did He speak to you? (Ibid. 28:3-12) \"Blessed shall you be in the city, etc.\"", + "(Ibid. 15:6) \"And you will lend to many nations\": I might think that you will borrow a sela (about two shekels) and lend a shekel, as others do; it is, therefore, written \"and you shall not borrow.\"", + "\"and you will rule many nations\": I might think that you will rule others and others will rule you, as in (Judges 1:7) \"And Adoni-bezek said, etc.\"; it is, therefore, written \"and they will not rule you.\"", + "(Ibid. 7) \"If there be in you a pauper\": and not in gentiles. ", + "\"pauper\": The neediest takes precedence.", + "\"of one of your brothers\": your brothers from your mother; \"one (of your brothers\"): your brothers from your father. We are hereby ([\"one\"]) taught that your brothers from your father take precedence to your brothers from your mother.", + "\"in one of your gates\": The inhabitants of your city take precedence to those of another. \"in one of your gates\": If he sits in one place you are obliged to help him; if he goes begging from door to door you are not obliged to do so.", + "\"in your land\": The inhabitants of Eretz Yisrael take precedence to those who live outside the land.", + "\"that the L-rd your G-d gives to you\": (This extends the obligation) to all places.", + "\"Do not harden your heart\": There are some who agonize over whether to give or not to give.", + "\"and do not close your hand\": There are some who stretch forth their hand and retract it and close their fist.", + "\"to your brother the pauper\": If you do not give him, in the end you will take from him. And whence is it derived that if you open (your hand) to him once, in the end you will open it many times? From (Ibid. 8) \"But open shall you open your hand to him.\"", + "\"and lend shall you lend him\": If one is impoverished but does not want to take charity, he is given the money as a loan, and then, (when he wishes to return it), it is ceded to him as a gift.", + "\"shall you lend him\": If one has the means, but does not wish to fend for himself, he is given the money as a gift, and payment is exacted of him after his death. The sages say: If he has the means and does not wish to fend for himself, he is not attended to. If he is impoverished and does not want to take charity, he is told \"Bring a pledge\" (as security), in order to appease him.", + "\"sufficient for his lack\": You are commanded to sustain him, but not to enrich him.", + "\"which is lacking to him\": even a horse, even a servant (if that is what he is used to). And it happened with Hillel the Elder that he gave a pauper of high pedigree a horse with which to work and a servant to attend him.", + "And it also happened in Upper Galilee that they provided one with a litra of meat from Sepphoris every day.", + "\"unto him\": This is a wife (i.e., he is to be provided even with a wife), as it is written (Bereshith 2:18) \"I shall make unto him a wife fit for him.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:9) \"Take heed unto yourself\": a negative commandment.", + "\"lest\": a negative commandment.", + "\"lest there be in your heart a thing belial\": From here R. Yehoshua b. Karchah was wont to say: Averting one's eyes from charity is tantamount to serving idols, it being written here \"belial,\" and elsewhere (re idolatry) \"belial.\" Just as there, idolatry is meant, here, too, idolatry.", + "\"The seventh year has drawn near, the year of shemitah.\" This is as R. Yossi Haglili used to say: If (the intent is that) seven years (are allocated) for each (loan), how has the seventh year\" drawn near? Say, then, (that the meaning is one seventh year), universally.", + "\"and your eye be evil against your poor brother, and you not give him, and he shall call against you to the L-rd\": I might think that it is a mitzvah for him to do so; it is, therefore, written (Ibid. 24:15) \"and he shall not call against you.\" I might then think that if he calls against you (Ibid. 15:9) \"there will be in you a sin,\" and if not, not; it is, therefore, written (Ibid. 24:15) \"and there will be in you a sin\" — in any event. Why, then is it written \"and he shall call against you\"? I make (more) haste to exact payment when he calls than when he does not call. (Ibid. 15:10) \"Give\": This tells me of only one time.", + "Whence do I derive (the same for) even a hundred times? From \"Give shall you give.\"", + "\"to him\": between yourself and him, in respect to which they said: There was a \"chamber of the secret ones\" in Jerusalem, in which the fearers of sin would reposit (charity) secretly, and from which the poor of high pedigree would take secretly.", + "\"for in consequence of this thing\" (\"davar,\" similar to \"dibbur\" [\"speech\"]): If he said that he would give and he gave, he is rewarded for both the speech and the act. If he said that he would give, but did not get to do so, he is rewarded for the speech. If he did not say that he would give but he told others to give, or if he did not say that he would give and did not tell others to give, but comforted him (the pauper) with kind words — Whence is it derived that he is rewarded for this? From \"For in consequence of this thing the L-rd your G-d will bless you in all of your deeds.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:11) \"for a poor man will not cease from the midst of the land\": And elsewhere it is written (Ibid. 4) \"But, there shall not be in you a poor man.\" How are these two verses to be reconciled? When you do the will of the L-rd, the poor will be in others (i.e., the gentiles); but when you do not do the will of the L-rd, the poor will be in you.", + "\"Therefore, I command you, saying\": I give you goodly counsel, for your benefit: \"Open shall you open your hand...give shall you give.\"", + "\"to your brother, your poor one, and your pauper in your land.\": Why are all of these mentioned? Scripture apprises us: One whom it befits to give a loaf, give a loaf; one whom it befits to give dough, give dough; one whom it befits to give money, give money; one whom it befits to be fed, feed him.", + "(Ibid. 12) \"If there be sold, to you, etc.\": Whence is it derived that if you buy (a servant), you should buy only a Hebrew servant? From (Shemoth 21:2) \"When you buy a Hebrew man-servant.\" Whence is it derived that if he sells himself, he should sell himself only to you? From (Vayikra 25:39) \"And if your brother grows poor with you and he is sold to you…\" Whence is it derived that if beth-din sells him, he is sold only to you? From (Ibid. 12) \"If there be sold to you (by beth-din, for his theft) your brother …\"", + "\"the Hebrew man or the Hebrew woman\": Why are (both of) these mentioned? For there obtains with the first what does not obtain with the second, and with the second, what does not obtain with the first. The Hebrew man-servant leaves (his master) with (the lapse of six) years, Yovel, and deduction of money (from the time he has served) — which does not obtain with the Hebrew maid-servant. The Hebrew maid-servant leaves with signs (of puberty), and is not sold and re-sold, and is redeemed perforce — which does not obtain with the Hebrew man-servant. So that since there obtains with the first what does not obtain with the second, and with the second what does not obtain with the first, both must be mentioned.", + "\"then he shall serve you\": — and not your heir. I might think, not even your son; it is, therefore, written (Shemoth 21:2) \"Six years shall he serve\" (implying that he does serve your son). And why do you see fit to include the son and to exclude the heir (i.e., the daughter)? I include the son for he stands in place of his father for yeidah (living with his father's handmaid), and for (acquiring his) field of holding (viz. Vayikra 25:25), and I exclude the daughter, who does not.", + "If he ran away and returned, whence do I derive that he completes his (six) years (of service)? From \"then he shall serve you six years.\" I might think that if he took sick and recovered he makes up for his days of idleness; it is, therefore, written \"and in the seventh year you shall send him free from you.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:13) \"And when you send him free from yourself … (14) Bestow shall you bestow upon him …\" I might think that the bestowal obtains only with one who lives after six years. Whence do we derive (that it similarly obtains) with one who leaves in Yovel, or upon the master's death, (in the instance of) a Hebrew maid-servant, with signs of puberty? From (the redundancy [12]) \"you shall send him … And when you send him.\" \"And when you send him\": I might think that the bestowal obtains also with one who leaves by a monetary deduction (from his remaining years of service); it is, therefore, written \"And when you send him free from yourself\": (The bestowal obtains) with one whose being sent away is from yourself, and not from himself (i.e., from his own devices). (Ibid. 14).", + "", + "\"Bestow shall you bestow upon him\": and not upon his heirs.", + "\"from your flock, from your threshing floor, and from your winepress\": I might think, only from these; it is, therefore, written \"wherewith the L-rd has blessed you\" — to include all things. If so, why is it written \"from your flock, from your threshing floor, and from your winepress\"? Just as these are distinct in being fit for \"blessing\" (i.e., fruitfulness), (\"bestowal\" obtains with all such things) — to exclude money, which is not fit for blessing. These are the words of R. Shimon. R. Eliezer says: to exclude mules, which do not bear.", + "\"wherewith the L-rd your G-d has blessed you shall you give him\": I might think that if the house were blessed because of him he receives the bestowal; and if not, he does not. It is, therefore, written \"Bestow shall you bestow upon him\" — in any event. If so, what is the intent of \"wherewith the L-rd your G-d has blessed you shall you give him\"? The bestowal is in proportion to the blessing." + ], + [ + "(Devarim 15:15) \"And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt\": I bestowed upon you (the spoils of Egypt upon your leaving Egypt), and again (at the splitting of the sea) — so, you bestow upon him (once) and then, again. Just as in Egypt I bestowed upon you with a lavish hand, so, you. And thus is it written (Psalms 68:14) \"Even for those of you who lie among the sheepfolds, there are wings of a dove sheathed in silver\" — the spoils of Egypt. \"and its pinions of fine gold\" — the spoils of the sea. (Song of Songs 1:11). \"Wreaths of gold shall we make for you\" — the spoils of the sea; \"with spangles of silver\" — the spoils of Egypt.", + "(Devarim, Ibid.) \"Therefore, I command you in respect to this thing this day\" (followed by the ear-boring ceremony [Ibid. 16 and 17]) — The boring of the ear is performed in the daytime and not at night." + ], + [ + "(Devarim 15:16) \"And it shall be, if he say to you: I shall not leave\": I might think (that he says this) one time; it is, therefore, written (Shemoth 21:5) \"And if the slave say, will say\" — He must say it and repeat it.", + "If he said it in the midst of the six years, but not at the end, his ear is not bored, it being written (Ibid.) \"I shall not go out free\" — It must be said at the time of going out. If he said it at the end of the six years, but not in their midst, his ear is not bored, it being written \"And if the slave say, will say\" — It must be said when he is a slave.", + "(Ibid. 15:16) \"because he loves you and your household\": His saying (Shemoth, Ibid.) \"I love my master, my wife, and my children\" apprises us that his ear is not bored unless he has a wife and children. Whence is it derived (that his ear is not bored) unless his master has a wife and children? From \"because he loves you and your household.\" From here it was ruled: If he had a wife and children and his master did not, or if his master had a wife and children and he did not, his ear is not bored. If his master loved him, but he did not love his master, his ear is not bored, it being written (Shemoth, Ibid.) \"I love my master.\" If he loved his master, but his master did not love him, his ear is not bored, it being written (Devarim, Ibid.) \"because it is good for him with you.\"", + "If he or his master took ill, his ear is not bored, it being written \"because it is good for him.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:17) \"Then you shall take the awl and place it\": Whence is it derived that also valid for this purpose are thorn, glass, and reed haulm? From \"then you shall take\" (anything that lends itself to \"taking.\" These are the words of R. Yossi b. R. Yehudah. Rebbi says: Just as an awl is distinct in being of metal, so all that are of metal (may be used).", + "\"the awl\": This is the large awl.", + "", + "", + "R. Eliezer Yuden Berebbi was wont to expound: The boring is done only in the ear-lap. R. Meir says: in the helix. For a Cohein is not bored in that this would render him \"blemished,\" and if boring were in the ear-lap, how would he be rendered blemished thereby? We are hereby taught that boring is only in the height of the ear.", + "\"his ear\": It is written here \"his ear,\" and, elsewhere (in respect to a leper) (Vayikra 14:14) \"his ear.\" Just as there, the right ear (is specified), so, here, the right ear (is intended).", + "\"in his ear\": I might think, at the side of his ear; it is, therefore, written (Devarim 15:17) \"in his ear and the door,\" whereby we are apprised that he pierces his ear (with the top of the awl) until it reaches the door.", + "\"and he shall be unto you a servant forever\" — the \"forever\" of Yovel. — But, perhaps, \"forever\" literally! — It is, therefore, written (Vayikra 25:10) \"And each one of you will return to his holding\" (at the Yovel). Why, then, is it written \"a servant forever\"? For I might think that (after his ear is bored) he serves only six years, so that his end (i.e., the end of his servitude) not be graver than his beginning; it is, therefore, written \"a servant 'forever'\" — even thirty years, even forty, until the Yovel. \"and he shall be unto you a servant forever,\" and, elsewhere, (Vayikra 21:5) \"and he shall serve him forever\" — not his son and not his daughter — whence it is ruled: A Hebrew man-servant serves the son, but not the daughter. One whose ear was bored and one who was sold to a gentile serves neither the son nor the daughter. Whence is it derived that what is stated here (Devarim) applies there (Vayikra), and what is stated there applies here? From \"forever\" (Devarim 15:17) - \"forever\" (Vayikra 21:5), for an identity (gezeirah shavah ).", + "\"and to your maid-servant, too, shall you do thus\": to bestow. I might think, also to bore the ear; it is, therefore, written (Shemoth 21:5) \"And if the man-servant say, etc.\" The man-servant, and not the maid-servant." + ], + [], + [ + "(Devarim 15:19) \"Every firstling (bechor)\": Scripture apprises us that a bechor is to be eaten (by the Cohein) all of its (first) year. This tells me only of an unblemished bechor. Whence do I derive (the same for) a blemished one (that cannot be sacrificed)? From \"every bechor.\" From \"You shall not work with the bechor of your bullock, etc.\" we are taught that it is forbidden to shear or to work with a bechor. This tells me only of an unblemished bechor. Whence do I derive (the same for) a blemished one? From \"every bechor.\"", + "\"which is born\": to exclude a Caesarian birth.", + "\"in your cattle and in your sheep\": From \"You shall not work with the bechor of your bullock, and you shall not shear the bechor or your flock,\" we learn that it is forbidden to shear and to work with a bechor. This tells me only of a bechor. Whence do I derive (the same for) other offerings? It follows a fortiori, viz.: If a bechor, which does not obtain with all births, and which becomes chullin (non-consecrated) without redemption, may not be shorn or worked with, then all other offerings, which do obtain with all births, and which do not become chullin without redemption — how much more so should it be forbidden to shear them or to work with them!— No, (this can be refuted, viz.:) this may be true of a bechor, whose holiness is from the womb, and whose holiness is upon it (even) if it is permanently blemished. Would you say the same for other offerings, where the above do not obtain? It must, therefore, be written \"in your cattle and in your sheep you shall consecrate\" (i.e., you shall not shear or work with other offerings).", + "R. Yishmael says: One verse (ours) says: \"You shall consecrate,\" and another, (Vayikra 27:26) \"you shall not consecrate\"! You can consecrate it (a bechor) for its valuation to Temple maintenance; but you cannot consecrate it (as a different offering) to the altar. This tells me only of a bechor. Whence do I derive (the same for) all the offerings? From \"in your cattle and in your sheep … you shall consecrate.\" Or, something which you learn as obtaining with one thing, you may learn as obtaining with all (similar) things, viz.: Just as a bechor is distinct in being a lower-order offering, and it is eaten for two days, and applies to cattle and sheep — so, (this obtains with) all that are thus characterized (i.e., with lower-order offerings). And whence do I derive (the same [i.e., that it is forbidden to shear or work with them]) for (other offerings which also obtain with cattle and sheep, such as) holy of holies, and individual and communal lower-order offerings? From \"in your cattle and in your sheep … you shall consecrate.\" I might think that this (that they may not be shorn or worked with) applies also to consecrations for Temple maintenance; it is, therefore, written (Devarim 15:19) \"the bechor.\" Was bechor not included in all offerings? Why was it thus singled out? To teach: Just as bechor is distinct in being an altar offering, etc. — to exclude Temple maintenance consecrations, which are not altar offerings.", + "\"You shall not work with the bechor of your bullock, and you shall not shear the bechor of your flock\": R. Yehudah says: You may not work with the bechor of your bullock, but you may work with one (held in partnership) by you and others (i.e., gentiles, such animals not being subject to the law of the first-born.) \"and you shall not shear the bechor of your flock\": But you may shear one (held in partnership) by you and others. R. Shimon says: \"You shall not work with the bechor of your bullock,\" but you may work with the first-born of a human being. \"and you shall not shear the bechor of your flock,\" but you may shear the firstling of an ass.", + "This tells me only of the bechor of a bullock (as being forbidden) for work, and the bechor of a sheep, for shearing. Whence do I derive (the same for) the reverse? It is derived a fortiori: If a blemished bullock, which is not equivalent to an unblemished bullock to be sacrificed on the altar, is equivalent to it (to be forbidden) for work, then an unblemished sheep, which is equivalent to an unblemished bullock to be sacrificed on the altar, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for work! And the same for shearing, viz.: If a blemished sheep, which is not equivalent to an unblemished sheep to be sacrificed on the altar, is equivalent to it (to be forbidden) for shearing, then an unblemished bullock, which is equivalent to an unblemished sheep to be sacrificed on the altar, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for shearing! But, still, we have derived the rule for unblemished (animals). Whence do we derive the same for blemished ones? It follows a fortiori, viz.: If an unblemished sheep, which is not equivalent to a blemished sheep, to be eaten outside of Jerusalem, is equivalent to it (to be forbidden) for shearing, then a blemished bullock, which is equivalent to a blemished sheep to be eaten outside of Jerusalem, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for shearing!" + ], + [ + "(Devarim 15:20) \"Before the L-rd your G-d shall you eat it, year by year\": We are hereby taught that a bechor is eaten for two days — one day in this year, and one day in the next year." + ], + [ + "(Devarim 15:20) \"And if there be in it a blemish\": This tells me only of an animal that was born unblemished and became blemished. Whence do I derive (the same for) one that was born blemished! From \"every blemish.\" Whence do we derive (the same for animals that are) scrofulous, warty, scabbied, old, sick, or malodorous? From \"every.\" I might think that they could be slaughtered (and eaten) outside Jerusalem; it is, therefore, written \"lame or blind': \"lame\" and \"blind\" were in the category (of blemished animals). Why did they leave that category (for special mention)? To make them the basis for a comparison, viz.: Just as \"lame\" and \"blind\" are distinct in being external blemishes, which do not heal, so, all (blemishes which render a bechor subject to slaughtering and eating outside Jerusalem) must be of that kind." + ], + [ + "(Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv\": Observe the month close to Aviv, so that aviv (the springtide) fall out in its proper time.", + "I might think that if the year were lacking fourteen or fifteen days, you should add that number of days to it; it is, therefore, written \"the month,\" and not less. ...", + "I might think that if it were lacking forty or fifty days, you should add that number of days to it; it is, therefore, written \"the month\" — not less and not more.", + "(Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv\": In three places the section of festivals is mentioned: In Vayikra, because of their order;", + "in Bamidbar, because of the (relevant) offerings;", + "in Devarim, for communal exhortation.", + "We are hereby apprised that Moses heard the order of the festivals on Sinai, repeated it to Israel, and repeated it again at the time of their occurrence,", + "Moses telling them: Take care to study these things and to expound them." + ], + [ + "(Devarim 16:1) \"And you shall make the Pesach (offering)\": Its \"making\" must be to that end. If he offered it not in its name, it is invalid.", + "I might think that this also applies to its roasting and rinsing; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"And you shall slaughter a Pesach\": Slaughtering was in the general category (of \"making\"). Why did it leave (that category for special mention)? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as slaughtering is expressly for the (altar) service, so all such \"makings\" (must be specifically to the end of \"Pesach\"), to exclude those (like roasting and rinsing) which are not altar-oriented.", + "\"to the L-rd your G-d\": for His name's sake.", + "\"for in the month of Aviv\": a propitious month, one which is neither too hot nor too cold. And thus is it written (Psalms 68:7) \"G-d settles (the scattered) individuals (of Israel) in a (single) house (i.e., a united congregation). He releases the prisoners (from Egypt) in an equable (month\" [neither too hot nor too cold]).", + "\"the L-rd your G-d took you out of Egypt at night\": Now did they leave at night? Did they not leave in the daytime, as it is written (Bamidbar 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out, etc.\"? We are hereby taught that the redemption began in the evening." + ], + [ + "(Devarim 16:2) \"And you shall slaughter a Pesach\": Its slaughtering must be in the name of Pesach; otherwise, it is unfit.", + "This tells me only of its slaughtering. Whence do I derive the same for the receiving of its blood and the sprinkling of the blood? From (1) \"and you shall make the Pesach.\"", + "I might think to include (\"in the name of Pesach\") the burning of its fats; it is, therefore, written \"and you shall slaughter.\"", + "Slaughtering was in the general category (of \"making\"). Why was it singled out (for special mention)? To serve as a basis for comparison, viz.: Just as slaughtering is distinct in being categorically required for atonement, so, all that is so required (is included) — to exclude the burning of the fats, which is not thus required.", + "\"to the L-rd your G-d\": for His name's sake.", + "\"sheep and cattle\": Does the Paschal offering not come from lambs and kids? If so, why \"sheep and cattle\"? Sheep for the Pesach offering and cattle for the festive offering (chagigah), and to compare all that comes from sheep and cattle to the Pesach, viz.: Just as Pesach is a mandatory offering and comes only from chullin (non-consecrated) animals, so all mandatory offerings must come from chullin.", + "\"in the place that the L-rd your G-d shall choose to repose His name there\": Shiloh and the Temple." + ], + [ + "(Devarim 16:3) \"You shall not eat upon it chametz\": R. Yehudah says: Whence is it derived that if one eats chametz (on Pesach eve) from the sixth hour on he transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat upon it (i.e., from the time of the sacrifice of the Paschal offering, [from the sixth hour on]) chametz.\"", + "R. Shimon said: Is this so? (i.e., Is this the derivation?) Is it not written \"You shall not eat upon it chametz\" — \"seven days shall you eat upon it matzoth\"? Whoever is subsumed in \"eat matzoh\" is subsumed in \"You shall not eat chametz\" and whoever is not subsumed in \"eat matzoh\" is not subsumed in \"You shall not eat chametz.\"", + "\"the bread of affliction\": to exclude chalut (a paste stirred in hot water) and pan-cakes.", + "I might think that one could fulfill his obligation (of \"bread of affliction\") only with flour of the second course; it is, therefore, written \"You shall eat matzoth upon it\" — even the (extra fine) matzoh of King Solomon. If so, why is it written \"bread of affliction\"? To exclude chalut and pan-cakes.", + "R. Shimon says: Why is it called \"bread of affliction\"? Because of the affliction that they suffered in Egypt.", + "\"For in haste did you leave the land of Egypt.\": I might think the haste of both Israel and Egypt. It is, therefore, written (Shemoth 11:7) \"And against all the children of Israel a dog shall not sharpen its tongue\" — Say, then, it was only Egypt that was in haste.", + "\"so that you remember the days of your leaving the land of Egypt\": This is as R. Elazar b. Azaryah said: I am like one who is seventy years old, and I did not merit reciting the exodus from Egypt at night (in the blessing after the Shema) until Ben Zoma expounded \"so that you remember your leaving the land of Egypt all the days of your life.\" \"the days of your life\" — the days; \"all the days of your life\" — the nights. The sages say: \"the days of your life\" — this world; \"all the days of your life\" — including the days of the Messiah." + ], + [ + "(Devarim 16:4) \"And there shall not be seen unto you leaven in all of your border for seven days\": \"yours\" you may not see, but you may see that of others (gentiles) and that of the Temple (i.e., if there were chametz of the Temple in his house, he is not in transgression of \"there shall not be seen unto you.\")", + "\"shall not be seen unto you\": Do not see it as being yours, but void it in your heart — whence they ruled: \"If one were on his way (on the fourteenth of Nissan) to slaughter his Pesach offering, or to circumcise his son, or to eat the betrothal feast in the house of his father-in-law, and he remembered that he had chametz in his house — if he can return (home) and burn it and return to his mitzvah, he should do so; if not, he should void it in his heart.", + "\"and there shall not be seen unto you leaven\": This is the difference between Beth Hillel and Beth Shammai: Beth Shammai say: Leaven (is forbidden) in (the size of) an olive, and chametz in (the size of) a date (less than an olive). Beth Hillel say: Both in (the size of) an olive.", + "\"and there shall not remain of the flesh that you sacrifice in the evening on the first day until the morning\": Which offering do you sacrifice in order to eat it in the evening? This is the chagigah (the festive offering), which is eaten together with the Pesach.", + "\"in the first day until the morning\": the morning of the second day." + ], + [ + "(Devarim 16:5) \"You may not sacrifice the Pesach offering in one …\": R. Yehudah says: Whence is it derived that the Pesach is not slaughtered for one (eater)? From \"You may not sacrifice the Pesach offering in one.\"", + "R. Yossi says: Sometimes he is one and they slaughter it for him, and sometimes they are ten, and they do not slaughter it for him. How so? If he is one and he can eat it (i.e., the whole thing), they slaughter it for him. If they are ten and cannot eat it, they do not slaughter it for them, in order not to render the Pesach invalid (by remaining beyond its allotted time for complete consumption.)", + "R. Elazar b. Mattia says: Because we find that the congregation brings the Pesach in a state of tumah (uncleanliness) when the majority are unclean, I might think that one (individual) could tip the scales to tumah; it is, therefore, written \"You may not sacrifice the Pesach offering by means of one.\"", + "R. Shimon says: When is it derived that if one slaughters the Pesach on a private altar when such altars are forbidden, he is in transgression of a negative commandment? From \"You may not sacrifice the Pesach offering in one.\" I might think (that he transgresses) even when such altars are permitted; it is, therefore, written \"in one of your gates\" (i.e., You may not do so) when all of Israel are gathered in one place, at which time individual altars are forbidden, and not (i.e., you are not in transgression of the above) when they are permitted." + ], + [ + "(Devarim 16:6) \"But to the place that the L-rd your G-d chooses — there shall you sacrifice the Pesach offering in the evening, etc.\": R. Eliezer says: Towards evening (of the fifteenth of Nissan) you sacrifice it. When the sun sets, you start eating it. At the time of your starting to leave Egypt, (i.e., at midnight) you burn (what is left of) it.", + "R. Yehoshua says: Towards evening you sacrifice it. When the sun sets, you start eating it. Until when (do you eat it)? Until the time of your leaving Egypt (i.e., at the rising of the morning star.)" + ], + [ + "(Devarim 16:9) \"And you shall cook it and eat it, in the place, etc.\": We are hereby taught that if pieces of it fell (from the oven), it is returned (to the oven) whole, and not piece by piece. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: On the Sabbath, in any event it is forbidden. On yom tov, in any event it is permitted.", + "\"and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents\": We are hereby taught that they must sleep over (in Jerusalem).", + "This tells me only of themselves (as being required to remain overnight in Jerusalem). Whence to I derive (the same for) fowl, meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From \"and you shall betake yourselves in the morning\" — All of your \"betakings\" shall be from the morning on.", + "R. Yehudah says: I might think that \"the small Pesach\" (Pesach Sheini, viz. Bamidbar 9:10-12) also requires remaining overnight. It is, therefore, written \"and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents. (8) Six days shall you eat matzoth.\" What requires six days requires remaining overnight — to exclude the small Pesach, which requires only one day. The sages say: It (Pesach Sheini) is not worse than wood and frankincense. (i.e., Just as they require remaining overnight, so, Pesach Sheini.)", + "R. Shimon b. Elazar says: One verse states \"Six days shall you eat matzoth,\" and another, (Shemoth 13:6) \"Seven days shall you eat matzoth!\" — Six of the new grain (after the omer offering on the second day); seven of the old grain." + ], + [ + "(Devarim 16:8) \"and on the seventh day is a holding back (atzereth) for the L-rd your G-d. You shall do no work.\" I might think that one should be \"held back\" all day long in the house of study; it is, therefore, written \"a 'holding back' shall there be for you.\" How are the verses to be reconciled? Devote a portion to the house of study and devote a portion to eating and drinking.", + "R. Yishmael says: We did not learn that work is forbidden on the intermediate days of a festival. Whence do we derive that it is, indeed, forbidden: From \"six days shall you eat matzoth and on the seventh day is a holding back\" — Just as the seventh day is \"held back,\" so the six days are \"held back.\"", + "— But perhaps (the intent is:) just as the seventh day is held back from all work, so the six days are held back from all work! It is, therefore, written \"Six days shall you eat matzoth and on the seventh day is a holding back for the L-rd your G-d. You shall do no work\" — the seventh day is held back from all work, and not the six days\" — whence we derive that Scripture relegated it to the sages to rule which day is forbidden and which day is permitted, which labor is forbidden and which labor is permitted." + ], + [ + "(Devarim 16:9) \"Seven weeks shall you count for yourself\": I might think that beth-din (is being exhorted to do the counting); it is, therefore, written (Vayikra 22:15) \"And you shall count for yourselves\" — each individual (is exhorted to do the counting).", + "\"From the beginning of the sickle\": (The intent is) when the sickle begins, and that its harvesting be only with the sickle.", + "\"in the standing corn\": that all be standing (i.e., that nothing has yet been harvested); that it be the first of all that is harvested.", + "I might think that he could harvest and bring (the omer), and (count) whenever he wished; it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.) \"And you shall count for yourselves from the morrow of the Sabbath\" (i.e., from the morrow of the first day of Pesach).", + "I might think that he could count and bring (the omer), and harvest whenever he wished; it is, therefore, written \"when the sickle begins (to harvest) the standing corn.\" I might think that he could harvest at night and count at night and bring (the omer) at night; it is, therefore, written (Ibid.) \"from the day that you bring (the omer).\"", + "I might think that he could harvest in the daytime and count in the daytime and bring (the omer) in the daytime; it is, therefore, written (Ibid.) \"Seven complete Sabbaths shall they be,\" (the counting until Shavuoth not being complete if the first day is counted in the daytime.) When are they complete? When you begin in the evening.", + "I might think that he could harvest at night and count at night and bring (the omer) at night; it is, therefore, written (Ibid.) \"from the day that you bring (the omer).\"", + "What, then, is the procedure? Harvesting, counting at night, and bringing (the omer) in the daytime." + ], + [ + "(Devarim 16:10) \"And you shall make a festival of weeks (shavuoth) to the L-rd your G-d\": Because it is written (Shemoth 23:16) \"And the festival of the harvest (Shavuoth) the (time of bringing the) first-fruits of your labor,\" I might think, if you \"harvest, you make a festival, and if not, you do not make a festival; it is, therefore, written \"and you shall make a festival of weeks to the L-rd your G-d\" — Whether or not you have a harvest, you make a festival.", + "\"the tribute of the offering of your hand\": We are hereby taught that one brings his obligatory offering from chullin (non-consecrated monies).", + "And whence is it derived that if he wishes, he may include some of his tithe monies? From \"as the L-rd your G-d will bless you.\"" + ], + [ + "(Devarim 16:11) \"And you shall rejoice before the L-rd your G-d\": It is written here \"rejoice,\" and elsewhere (Ibid. 27:7) \"rejoice.\" Just as there, the rejoicing is with peace-offerings, here, too, it is with peace-offerings.", + "\"you, your daughter, your man-servant, your maid-servant\" — in order of affection.", + "R. Yossi Haglili says: Three mitzvoth obtain on a festival: the festive offering (chagigah), the sacrifice of peace-offerings, viz. (27:7) \"And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat them there\"; \"appearance\" (re'iah), before the L-rd with a burnt-offering, viz. Shemoth 23:15); and rejoicing (simchah).", + "There obtains with re'iah what does not obtain with the others; with chagigah, what does not obtain with the others; and with simchah, what does not obtain with the others:", + "re'iah (a burnt-offering) is entirely (consumed) for the Most High;", + "chagigah obtains both before the Word (the giving of the Torah) and afterwards;", + "simchah obtains with both men and women (as opposed to the others, which obtain only with men.)", + "This (i.e., their uniqueness) being so, Scripture had to mention all of them (individually, their not being mutually derivable.)" + ], + [ + "(Devarim 16:12) \"And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt, and you shall take heed and observe these statutes\": This teaches us that all (the obligations of rejoicing) which obtain on Atzereth (Shavuoth) obtain on Pesach and Succoth, (these, too, commemorating the exodus from Egypt.) — But perhaps all that obtains on Pesach and Succoth (e.g., matzoth, lulav, etc.) also obtain on Atzereth! It is, therefore, written \"these statutes.\" These obtain on Atzereth, but not matzoh, succah, lulav, and seven (days)." + ], + [ + "(Devarim 16:13) \"The festival of Succoth shall you make for yourself, seven days\": Why is this stated? Because it is written (Vayikra 23:34) \"the festival of Succoth, seven days, for the Most High,\" I might think (that it is being made for the L-rd); it is, therefore, written \"shall you make for yourself.\"", + "If so, what is the intent of \"for the Most High\"? When you make a succah for yourself, I will reckon it to you as if you made it for the Most High.", + "\"shall you make\": and not from what is already made — whence it was ruled: If one inclined over the succah, grape-vine, gourd, or thorn (while they were still rooted in the ground) to serve as its roof-covering (sechach), the succah is invalid, (for though he later severed the growth from its root, at the time of the inclining the roof was already \"made.\")", + "R. Eliezer says: Just as one does not fulfill his obligation on the first day of the festival with his neighbor's lulav, so, he does not fulfill it with his neighbor's succah, it being written \"shall you make for yourself.\" And the sages say: He does not fulfill his obligation with his neighbor's lulav, it being written (Vayikra 23:40) \"And you shall take for yourselves the fruit of the hadar tree (the ethrog), branches of date-palms (the lulav), a bough of the tree avoth (hadas), and willows of the brook (aravoth)\" — one (set) for each individual; but he does fulfill his obligation with his neighbor's succah, it being written (Ibid. 42) \"Every native in Israel shall dwell in Succoth\" — all of Israel may dwell in one succah.", + "R. Shimon says: Pesach and Succoth, which are not seasons of work (in the field) were made, respectively, seven and eight days; Shavuoth, which is a working season, was made for only one day, the Torah being solicitous of Israel's welfare.", + "\"when you gather in from your threshing-floor and your wine-press\": Just as (the fruits of) threshing-floor and wine-press are distinct in that they grow by the water of the preceding year, and their tithes are given according to the tithing order of the preceding year, so, all things that grow by the water of the preceding year are tithed according to the tithing order of the preceding year — to exclude greens, which, not growing by the water of the preceding year, are tithed according to the tithing order of the year to come. These are the words of R. Yossi Haglili.", + "R. Akiva says: Just as (the fruits of) threshing-floor and wine-press, which are distinct in that they grow by most water (i.e., rain, but not drawn water) are tithed according to the tithing order of the preceding year, (so, all such fruits, etc.) — to exclude greens, which, not growing by most water (but by drawn water), are tithed according to the tithing order of the year to come." + ], + [ + "(Devarim 16:14) \"And you shall rejoice\": in all kinds of rejoicing.", + "I might think, even with fowl and meal-offerings; it is, therefore, written \"in your festival\" — in what the festival offerings come from (i.e., meat) — to exclude fowl and meal-offerings, from which festival offerings do not come.", + "\"you, your son, your daughter, your man-servant, and your maid-servant\": in the order of affection." + ], + [ + "(Devarim 16:15) \"Seven days shall you celebrate before the L-rd your G-d\": I might think that he sacrifices the festive offering (chagigah) all seven days; it is, therefore, written (Vayikra 43:41) \"And you shall celebrate it\" (the first day), and not all seven days.", + "If so, how is \"seven days\" to be understood? As referring to compensation (i.e., if he did not offer the chagigah on the first day, he can do so all seven days.", + "\"For the L-rd your G-d will bless you\": I might think, only in that species (which he sacrifices); it is, therefore, written \"in all of your produce and in all to which you put your hand.\"", + "\"and you shall be only happy\": to include the night of the last day of the festival for rejoicing.", + "I might think also to include the night of the first day of the festival; it is, therefore, written \"only\" (to exclude this)." + ], + [ + "(Devarim 16:15) \"Three times in the year\": \"times\" signifies \"festivals,\" as it is written (Isaiah 26:6) \"the times\" (i.e., festivals) of the poor,\" and (Song of Songs 7:3) \"How beautiful are your (festival) times (of \"steps\" [to Jerusalem]) in sandals!\"", + "\"shall be seen (all your males\"): Yochanan b. Dehavai says in the name of R. Yehudah: One who is blind in one eye is exempt from \"being seen,\" it being written \"yeraeh\" (\"shall be seen,\" which can also be read as) \"yireh\" (\"shall see\"). Just as he comes to see (with both of his eyes), so shall be come to be seen.", + "\"males\": to exclude females. \"your males\": to exclude a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite.", + "\"all of your males\": to include minors.", + "Which minor is exempt? One who cannot \"ride\" on his father's shoulder and go up to Jerusalem to the Temple mount. These are the words of Beth Shammai, it being written \"your males.\" Beth Hillel say: One who cannot hold on to his father's hand and go up to Jerusalem to the Temple mount, it being written (Shemoth 23:14) \"Three regalim (festivals),\" lit., \"feet.\"", + "(Devarim 16:16) \"the presence (\"pnei\") of the L-rd your G-d\": If you do thus, I will \"free\" (\"poneh\" [like \"pnei\"]) Myself of all My affairs and occupy Myself with you alone.", + "\"on the festival of matzoth, and on the festival of Shavuoth, and on the festival of Succoth\": Because it is written (Ibid. 12:5) \"and you shall come there (6) and you shall bring there your sacrifices, etc.,\" I might think (that if he fails to do so) on the first festival he is in transgression of (Ibid. 23:33) \"You shall not delay to pay it\"; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals.\" I might think (that he is in transgression if he does not offer them on the first) two festivals; it is, therefore, written \"on the festival of matzoth, and on the festival of Shavuoth, and on the festival of Succoth.\" We are hereby taught that he is not in transgression until all the festivals of the year have passed. R. Shimon says: Three festivals in order, and Succoth last. R. Elazar b. Shimon says: It need not be written \"the festival of Succoth,\" for that is the subject of the verse. Why is it written? To indicate that it (i.e., passing it) is the cause (of the transgression).", + "\"and he shall not appear in the presence of the L-rd empty-handed\": of the offering. The Torah did not assign a specific amount for it, but the sages did. Beth Shammai said: The re'iah (the burnt-offering of \"appearance\"), two (pieces of) silver, and Beth Hillel say: a m'ah of silver; and the simchah offering (i.e., the festive offering, the chagigah,) two (pieces of) silver.", + "(Ibid. 17) \"according to the blessing of the L-rd your G-d that He has given to you\": From here they ruled: One who has many \"eaters\" (i.e., a large family) and little wealth brings many peace-offerings (wherewith to feed his family) and few burnt-offerings, (these being entirely consumed). One who has few \"eaters\" and much wealth brings few peace-offerings and many burnt-offerings. (One who has) little of both, of such a one they said: a m'ah of silver and two (pieces) of silver. (One who has) an abundance of both — of such a one it is written \"Each man, according to the gift of his hand, according to the blessing of the L-rd your G-d that He has given to you\" (i.e., he gives both in abundance.)" + ], + [ + "(Devarim 16:18) \"Judges and officers shall you appoint for yourself\": Whence is it derived that a beth-din is appointed for all of Israel? From \"Judges … shall you appoint for yourself.\" And whence is it derived that (police) officers are appointed for all of Israel? From \"… officers shall you appoint for yourself.\"", + "R. Yehudah says: Whence is it derived that one is appointed over all? From \"shall you appoint for yourself.\"", + "And whence is it derived that officers are appointed for every city: From \"and officers … in your gates.\"", + "And whence is it derived that a beth-din is appointed for each tribe? From \"and judges … according to your tribes.\" And whence is it derived that officers are appointed for each tribe? From \"and officers … for your tribes.\"", + "R. Shimon b. Gamliel says \"according to your tribes, and they shall judge\": It is a mitzvah for each tribe to judge itself.", + "\"and they shall judge, etc.\": This refers to the appointment of judges. \"and they shall judge the people\": (even) against their will.", + "(Ibid. 19) \"Do not pervert judgment\": in money matters. \"Do not show favoritism\": in judging. Variantly: \"Do not pervert judgment and do not show favoritism\": Why is this stated? Is it not already written \"You shall not pervert judgment\" and \"you shall not show favoritism\"? This refers to the appointment of the judges.", + "Variantly: \"Do not pervert judgment\": Do not say: \"This man is nice; this man is my kinsman.\"", + "\"and do not show favoritism\": Do not say \"This man is rich; this man is poor.\"", + "\"and do not take a bribe\": It goes without saying (do not take it) to exculpate the guilty and to inculpate the innocent; but even to exculpate the innocent and inculpate the guilty. \"for a bribe blinds the eyes of the sages\": and it goes without saying, the eyes of fools. \"and distorts the words of the righteous\": and it goes without saying, the word of the wicked.", + "\"for a bribe blinds\": He does not leave the world until he errs in his ruling, calling the clean unclean, and the unclean clean; the forbidden, permitted and the permitted, forbidden. \"and distorts the words of the righteous\": He does not leave the world until he does not know what is being said.", + "(Ibid. 20) \"Righteousness, righteousness shall you pursue\": Whence is it derived that if one leaves beth-din exonerated, he is not returned for incrimination (if something is later found in his disfavor)? From \"righteousness shall you pursue.\"", + "If he leaves incriminated, whence is it derived that he is returned for exoneration (if something is later found in his favor)? From \"righteousness, righteousness shall you pursue.\"", + "Variantly: \"Righteousness, righteousness shall you pursue\": Seek out the finest beth-din — the beth-din of R. Yochanan b. Zakkai in Beror Chayil; the beth-din of R. Eliezer in Lud.", + "\"so that you live and inherit the land\": We are hereby taught that the appointment of judges furthers the living of Israel and their settlement on their land." + ], + [ + "(Devarim 16:21) \"You shall not plant for yourself an asheirah (a tree devoted to idolatry)\": We are hereby taught that one who plants an asheirah transgresses a negative commandment. And whence is it derived that one who plants a tree in the Temple mount transgresses a negative commandment? From \"You shall not plant for yourself … any tree beside the altar of the L-rd your G-d.\"", + "R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a portico is not built in the azarah (the Temple court)? From \"any tree (i.e., wood) beside the altar of the L-rd your G-d.\" \"that you make for yourself\": to include (in the interdict planting a tree beside) a bamah (a temporary altar)." + ], + [ + "(Devarim 16:22) \"And you shall not set up for yourself a monument (matzeivah), which the L-rd your G-d hates\": This tells me only of a matzeivah. Whence do I derive (the same for) an asheirah and idolatrous images? It follows, viz.: If a matzeivah, which was \"loved\" for the fathers, is \"hated\" for the sons, then an asheirah and idolatrous images, which were \"hated\" for the fathers, how much more so are they hated for the sons!" + ], + [ + "(Devarim 17:1) \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a sheep in which there is a blemish\": R. Yehudah says: I might think that if one slaughtered a sin-offering in the south (instead of the north) he transgresses a negative commandment; it is, therefore, written \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d a sin-offering in which there is a blemish. For (slaughtering a sin-offering with) a blemish he transgresses a negative commandment, but not for slaughtering it in the south. The sages say: Even for slaughtering a sin-offering in the south he transgresses a negative commandment.", + "I might think that if one sacrificed (contrary to the prescribed order) a burnt-offering before a sin-offering, a Pesach offering before a daily offering (tamid), additional offerings (mussafim) before daily offerings, he transgresses a negative commandment; it is, therefore, written \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a sheep in which there is a blemish.\" For this he transgresses a negative commandment and not for the others.", + "\"in which there is a blemish\": This tells me only of a blemish. Whence do I derive (the same for) one that is scrofulous, warty, or scabbied? From \"any unseemly thing.\"", + "Whence do I derive (the same for) one that is sick, old, or malodorous? From \"any unseemly thing.\"", + "And whence is it derived that if one slaughtered them outside of their (proper) time or place that he transgresses a negative commandment? From \"any thing (davar),\" connoting anything which is dependent upon speech (dibbur [like \"davar\"], e.g., if one says: \"I am slaughtering to perform this and this sacrificial service outside of its time or place\").", + "And whence do I derive (the same for) an animal which was the active or the passive agent in sodomy, or set aside for idolatry, or served idolatrously, or received as a harlot's hire or the exchange of a dog, or kilayim (hybrid), or treifah, or of Caesarian birth? From \"for it is the abomination of the L-rd your G-d.\" R. Yehoshua says: \"it\" is an abomination, but its offspring is not an abomination.", + "R. Shimon says: I might think that just as being the active or passive agent of sodomy renders an animal unfit as an offering, so it renders a Cohein unfit to offer a sacrifice; it is, therefore, written \"for it is the abomination of the L-rd your G-d\" — the reference is to the sacrifice, and not to the sacrificer." + ], + [ + "(Devarim 17:2) \"If there be found in your midst, in one of your cities (lit., \"gates\") which the L-rd your G-d gives you, a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the L-rd your G-d, to break His covenant\": \"If there be found\": by witnesses, it being written (Ibid. 19:15) \"By word of two witnesses, or by word of three witnesses, shall a thing be established.\" This is a prototype for the rule that wherever \"there be found\" is mentioned, Scripture speaks of (\"finding\") by two or three witnesses.", + "\"in one of your cities\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 5) \"Then you shall take out that man or that woman who did this evil thing, to your cities (lit., \"gates\"), I might think, the reference is to the gate (i.e., the beth-din) in which he was judged; it is, therefore, written \"gates\" (verse 2), \"gates\" (verse 5). Just as \"gates\" (2) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged, so, \"gates\" (5) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged.", + "\"a man or a woman\": What is the intent of this? Because we find with a condemned city (viz. Ibid. 13:16) that (only) many who served (idolatry) are (put to death) by the sword, I might think that the same obtains with individuals (who did so); it is, therefore, written", + "(Ibid. 17:5) \"Then you shall take out that man or that woman.\" Because we find that those who were incited are killed by the sword, I might think that the same applies to the inciters; it is, therefore, written (Ibid.) \"the man or the woman and you shall stone them with stones and they shall die.\" Because we find that a \"condemned city\" is not declared through (the incitement of) an individual or of women, I might think that they are not liable (to the death penalty); it is, therefore, written (Ibid. 2) \"a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the L-rd your G-d, to break His covenant.\"", + "He is called by five names: \"banned,\" \"abominated,\" \"hated,\" \"abhorred,\" \"perverse.\" And the L-rd ascribes five names to him: \"evil,\" \"breaker of the covenant,\" \"blasphemer,\" \"angerer,\" \"rebel.\" And he leads to five things: the defiling of the Temple, the desecration of the Name, the departure of the Shechinah, the defeat of Israel by the sword, and the exile of Israel from their land.", + "This tells me only of one who serves (idolatry). Whence do I derive (the same for) one who bows down to it? From (Ibid. 3) \"and he bow down to them, or to the sun, or to the moon, or to the whole host of heaven.\"", + "\"which I did not command\" includes (in one interdict) \"combining\" (any of the above with the L-rd as co-deities).", + "R. Yossi Haglili says: Because it is written (Ibid. 4:19) (\"the sun and the moon, etc.) which the L-rd your G-d bequeathed to all the peoples,\" I might think that He bequeathed them to the nations (to serve them), it is, therefore written (Ibid. 29:25) \"gods which they did not know and which He did not bequeath to them (to serve them).\"", + "R. Yossi says: Elazar, my son, says three things: (Jeremiah 19:5) \"which I did not command\" — in the Torah; \"and which I did not speak\" — to the prophets; \"and which never entered My heart\" — that a man should sacrifice his son on the altar.", + "Others say: \"which I did not command\": This refers to the son of Meisha the king of Moav (viz. II Kings 3:27); \"and which I did not speak\": This refers to the daughter of Yiftach (viz. (Judges 11:31-40); \"and which never entered My heart\": This refers to Isaac, the son of Abraham (viz. Bereshith 22)." + ], + [ + "(Devarim 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you search it out well\": And elsewhere (Ibid. 13:15) it is written \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well,\" and elsewhere (Ibid. 19:18) \"And the judges shall inquire well.\" \"well\" - \"well,\" for a gezeirah shavah (identity). We are hereby taught that he is examined with seven chakiroth (cross-examinations). This tells me only of chakiroth. Whence do I derive (the same for) bedikoth (examinations)? From (13:15, 17:4) \"and, behold, true and correct is the thing.\"", + "If in the end, bedikoth are to be included, why are chakiroth mentioned? For if in the chakiroth, if one of the witnesses says \"I do not know,\" their testimony is invalidated. If this happens in the bedikoth, even if both of them say \"We do not know,\" their testimony stands. Both in the chakiroth and in the bedikoth, if they contradict each other, their testimony is invalidated.", + "(Ibid. 17:4) (\"This abomination has been done) in Israel\": This tells me only of an Israelite (i.e., that he is to be killed). Whence do I derive (the same for) converts, women, and bondsmen? From (Ibid. 5) \"Then you shall take out that man and that woman who did this evil thing\".", + "\"to your gates\": From this I understand the gate (i.e., beth-din) in which they were judged. It is, therefore, written \"your gates\" (here) - \"your gates\" (Ibid. 2) for a gezeirah shavah (identity). Just as \"your gates\" there refers to the city in which they are found, and not to the beth-din in which they were judged, so, \"your gates\" here.", + "\"that man\": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.", + "\"that woman\": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.", + "\"and you shall stone them with stones\": I might think, with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:2) \"with a stone.\" I might then think, with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" How is this to be resolved? If he is not killed with the first stone, he is killed with the second." + ], + [ + "(Devarim 17:6) \"By word of two witnesses or three witnesses is the dead one to be put to death\": This tells me only of those who are put to death in this context. Whence do I derive (the same for) the others who are put to death (by beth-din)? From \"By word of two witnesses or three witnesses is the dead one to be put to death.\"", + "Whence is it derived that a (single) witness is not to testify for incrimination? From \"He shall not be put to death by word of one witness.\"", + "And whence is it derived that a disciple shall not speak for incrimination? From \"He shall not be put to death by word of one witness\" … And the sages say: Whence is it derived that a (single) witness is not to testify for exoneration? From (Bamidbar 35:20) \"and a witness shall not testify in a soul.\" Whence is it derived that a disciple shall not speak for incrimination? From \"one … shall not testify in a soul to kill him.\"" + ], + [ + "(Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to kill him\": It is a mitzvah for the witnesses to kill him.", + "And whence is it derived that if he does not die by the hand of the witnesses anyone can put him to death? From \"and the hand of all the people afterwards.\"", + "\"and you shall remove the evil from your midst': Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 17:8) \"If there be hidden (\"ki yipale\") from you a thing of judgment\": \"ki yipale\": Scripture here speaks of the mufla (expert [similar to \"yipale\"])", + "\"from you\": This refers to counsel, viz. (Nachum 1:11) \"From you has gone the counselor.\"", + "\"a thing\": This is halachah.", + "\"of judgment\": This is (judicial) ruling.", + "\"between blood and blood\": between the blood of niddah (menstruation), the blood of zivah (vaginal discharge) or the blood of childbirth.", + "\"between law and law\": (questions of adjudication of) monetary laws, capital laws, and the laws of stripes.", + "\"between plague and plague\": (questions concerning the cleanliness or uncleanliness of) plague-spots in men, houses, and clothing.", + "\"things\": These are (questions concerning) assessments, dedications, and consecrations.", + "\"disputes\": These are (questions concerning) the sotah's draught, the breaking of the heifer's neck, and the cleansing of the leper.", + "\"in your gates\": These are (questions concerning) leket, shikchah, and peah.", + "", + "\"then you shall arise\": from beth-din.", + "\"and go up to the place, etc.\": From here it was derived that there were three batei-din there: one at the entrance to the Temple mount, one at the entrance of the azarah (the Temple court), and one in the chamber of hewn stone (the seat of the great Sanhedrin).", + "They (the dissenting sage and his colleagues in the local court) come to the court at the entrance of the Temple mount, and he (the dissenting sage) says to them (the members of that court): Thus have I expounded, and thus have my colleagues expounded. If they (the latter) have heard (the ruling in that matter), they tell them; if not they (the dissenter and his colleagues) come to the one at the entrance of the azarah), and he (the dissenter) says (to them): Thus did I expound and thus did my colleagues expound; thus did I teach and thus did my colleagues teach. If they have heard, they tell them; if not, they all come to the great beth-din (the Sanhedrin) in the chamber of hewn stone, whence Torah goes forth to all of Israel, as it is written (Devarim, Ibid.) \"to the place which the L-rd your G-d chooses.\"", + "\"and you shall arise and you shall go up\": We are hereby taught that Eretz Yisrael is higher than all of the lands, and the Temple higher than all of Eretz Yisrael." + ], + [ + "(Devarim 17:9) \"And you shall come\": to include the beth-din in Yavneh.", + "\"to the Cohanim, the Levites\": It is a mitzvah that there be Cohanim and Levites in the beth-din.", + "I might think that if there are none, it is invalidated; it is, therefore, written \"and to the judge\": Though there be no Cohanim or Levites, it is a bona fide beth-din. \"and to the judge that shall be in those days\": Now would it enter your mind that one should go to a judge who is not in his days?! (The reference is to) one who was related (to the judge by marriage), and whose relationship was subsequently dissolved, in which instance he may be judged (in \"those days\" following the dissolution of the relationship).", + "Variantly: Do not say (I must have a judge) like Moses and Aaron, but (go to) \"the judge that shall be in those days.\" As it is written (Koheleth 7:10) \"Do not say: 'What has happened that the earlier days were better than these?' For it is not from wisdom that you ask this.\"", + "\"and they shall tell you the things of the judgment\": the fine points." + ], + [ + "(Devarim 17:11) \"And you shall do according to the thing that they tell you from that place which the L-rd chooses\": By the ruling of the great beth-din in Jerusalem (i.e., the Sanhedrin) the death penalty obtains, and not by the ruling of the beth-din in Yavneh.", + "(Ibid. 12) \"According to the Torah that they teach you\": This teaches us that (a rebellious elder) incurs the death penalty only for (controverting) words of Torah (i.e., the Written Law), but not for (controverting) the words of the scribes (i.e., the Oral Law).", + "\"and the judgment that they tell you to do\": This is a positive commandment (i.e., the rebellious elder transgresses a positive commandment).", + "\"You shall not turn aside from the thing that they tell you\": This is a negative commandment.", + "\"right or left\": Even if it seems in your eyes (that they are telling you) left is right and right is left, listen to them." + ], + [ + "(Devarim 17:12) \"And the man who shall do wilfully, not to listen\": to its ruling.", + "\"And the man who shall do\": (A rebellious elder is not liable) until he teaches to do (what is contrary to the ruling of the Sanhedrin, [but not if he only voices disagreement with their ruling]).", + "\"wilfully\": He (the rebellious elder) is liable only for witting and not for unwitting transgression.", + "\"not to listen to the Cohein\": (directly), but not (\"not to listen\") to one who hears it from him.", + "\"to the Cohein who stands to serve\": (Ibid. 18:5) \"to stand to serve\" tells me that the service (of the Cohein) is only \"standing.\" This tells me only that it is a mitzvah (for him to stand). Whence do I derive that it is a categorical requirement (i.e., that it is not valid unless he is standing)? \"who stands to serve\" implies that if he sits, his service is invalid.", + "\"or to the judge\": This is as we said: Even if there are no Cohanim and Levites there, it is valid.", + "\"that man shall die\": the unqualified death penalty in Scripture — strangulation.", + "\"that man\": and not one who is forced or unwitting or under some misapprehension.", + "\"and you shall remove the evil from Israel\": Remove the doer of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 17:14) \"When you come to the land\": Do the mitzvah prescribed herein, in reward of which you will enter the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you inherit it and you inhabit it\": As a reward for inheriting it, you will inhabit it.", + "\"and you say: I shall place over myself a king, as all the nations that are around me\": R. Nehorai says: This verse speaks in denigration of Israel, as in (I Samuel 8:7) \"For it is not you (Samuel) that they have rejected (in asking for a king), but it is Me whom they have rejected from reigning over them.\"", + "R. Yehudah said: Is it not a mitzvah of the Torah to ask for a king? viz. (Ibid. 15) \"Place shall you place over yourself a king, whom the L-rd your G-d shall choose\"? Why, then, was Israel punished for this in the days of Samuel? — Because they (the \"ignoramuses\" of that generation) preempted them (the elders) by placing \"like all the nations that are around us\" (before \"to judge us\").", + "R. Nehorai said: They sought a king only to lead them to idolatry, as it is written (I Samuel, Ibid. 20) \"And we, too, will be like all the nations, and our king will judge us and go out before us, and fight our wars.\"" + ], + [ + "(Devarim 17:15) \"Place shall you place over yourself a king\": If he dies, appoint another in his place.", + "\"a king\": and not a queen.", + "\"whom the L-rd your G-d shall choose\": by word of a prophet.", + "\"from the midst of your brothers\": and not outside of Eretz Yisrael.", + "\"your brothers\": and not others.", + "\"shall you place over yourself a king\": But is it not already written \"Place shall you place over yourself a king\"? Why, then, \"shall you place over yourself a king\"? That his awe be over you — whence it was ruled: One is not permitted to ride on his horse or to sit on his throne or to make use of his sceptre or to see him naked or when he is having his hair cut or when he is in the bathhouse. [Variantly: \"from the midst of your brothers shall you place\": All the \"placings\" that you \"place\" shall be only from the midst of your brothers — whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.]", + "\"from the midst of your brothers shall you place over yourself a king\": This is a positive commandment.", + "\"You shall not be able to place over yourself a strange man, who is not your brother\": This is a negative commandment.", + "\"a strange man\": an idolator. (whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.)", + "\"who is not your brother\": This is a slave. When (King) Agrippas came to this verse, he would burst into tears, (his father being a non-Jew), whereupon all of Israel said to him: \"Fear not, Agrippas; you are our brother, you are our brother,\" (his mother being Jewish)." + ], + [ + "(Devarim 17:16) \"Only he shall not multiply for himself horses\": I might think not (even enough) for his chariot and his charioteers; it is, therefore, written \"he shall not multiply for himself\" — but he may multiply for his chariot and his charioteers.", + "How, then, is \"horses\" to be understood? As \"idle\" horses.", + "Whence is it derived that the addition of even one idle horse constitutes a transgression? From (Ibid.) \"in order to multiply a horse.\"", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If a mitzvah on which the covenant hinges (i.e., to go to Eretz Yisrael and not to return to Egypt [viz. Shemoth 14:12]) — a transgression (in this instance, returning there for horses,) returns them to Egypt, (this, the thrust of \"that he not return the people to Egypt in order to add a horse\"), then (returning them to the) other lands, on which the covenant does not hinge, how much more so (will a transgression return them there)!" + ], + [ + "(Devarim 17:17) \"And he shall not multiply for himself wives\":", + "R. Yehudah says: He may multiply (wives) for himself so long as they do not \"turn his heart,\" it being written \"that his heart not turn astray.\"", + "R. Shimon says: He should not marry even one that turns his heart astray. If so, why is it written \"he shall not multiply himself wives\" — even one (so virtuous as) Avigayil.", + "\"and silver and gold he shall not multiply for himself overmuch\": I might think, (not) even to provision the army; it is, therefore, written \"he shall not multiply for himself\" — but he may multiply it to provision the army." + ], + [ + "(Devarim 17:18) \"And it shall be when he shall sit on the throne of his kingdom\": If he does all that is written in this regard, he is worthy of sitting on the throne of his kingdom.", + "\"that he shall write for himself the mishneh of this Torah\": expressly for himself; he is not to \"bedizen\" himself with those of his ancestors. \"", + "mishneh\": This tells me only of mishneh Torah (\"the repetition of the Torah,\" i.e., the book of Devarim). Whence do I derive (that the mitzvah applies also) to the rest of the Torah? From (Ibid. 19) \"to heed all the words of this Torah.\" If so, why is it written \"the mishneh of this Torah\"? Because it (i.e., the script) is destined to change (viz. Ezra 4:7 and Daniel 5:8).", + "Others say: On the day of Hakhel (viz. Ibid. 21:12) only mishneh Torah (Devarim) is to be read (and it is to this Hakhel reading that our verse is alluding.)", + "\"on a scroll\": and not on a tablet and not on paper, but only on a megillah (a scroll).", + "\"before the Cohanim, the Levites\": from the scroll in the azarah (the Temple court)." + ], + [ + "(Devarim 17:19) \"And it shall be with him\": From here they ruled: When the king goes out to war, it is with him. When he presides in judgment, it is by him. When he sits down, it is beside him.", + "\"and he shall read in it all the days of his life\": \"the days of his life\": the days; \"all the days of his life\": the nights.", + "\"so that he learn to fear the L-rd his G-d\": We are hereby taught that study leads to fear; fear to heeding, heeding, to doing. Because we find that a commoner is like a king vis-à-vis words of Torah, we might think he is like him in other things, (too); it is, therefore, written \"to heed all the words of this Torah and these statutes\": He is like him in respect to words of Torah, but not in respect to other things,", + "whence it was ruled: A king breaches (the fence of others) to make way for himself (to go to his vineyard or his field), and he may not be held back (from doing so). He may broaden roads for himself, and he is not held back from doing so. The path of the king has no limits. And all of the people take of the spoil and place it before him, and he takes the prime portion. (He chooses first and takes half of all the spoil.)" + ], + [ + "(Devarim 17:20) \"So that his heart not rise above his brothers\": and not (not rise) above idolators.", + "\"and so that he not turn aside from the mitzvah\": even a \"slight\" mitzvah of a prophet. And thus is it written (I Samuel 13:13) \"And Samuel said to Saul: You have acted foolishly. You have not kept the mitzvah, etc.\" \"and so that he not turn aside from the mitzvah, right or left\": even if he (seems to be) told that right is left and left is right.", + "\"so that he prolong his days in his kingdom\": If he does as is written here, he will be worthy of prolonging days in his kingdom.", + "\"he and his sons\": If he dies, his son succeeds him. This tells me only of a king. Whence do I derive (the same for) all of Israel's leaders? From \"he and his sons in the midst of Israel\" — All who are \"in the midst of Israel\" are succeeded by their sons.", + "R. Chanina b. Gamliel says: It is written (I Kings 3:13) \"And also what you (Solomon) did not ask I have granted you — even riches and honor\": I have granted you even what is not stipulated in the Torah. Shall I not then grant you what is written in the Torah (i.e., length of days, etc.) Only on condition that you observe the Torah, viz. (Ibid. 14) \"If you (Solomon) walk in My ways to keep My statutes and My mitzvoth, as did your father David, then I shall prolong your days,\" and (Ibid. 9:4) \"And as for you, if you walk before Me as your father David did, with wholeheartedness and uprightness, to do according to all that I have commanded you, to keep My statutes and My judgments, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:1) \"There shall not be to the Cohanim, the Levites, the entire tribe of Levi, a portion and an inheritance with Israel\" From (Ibid. 7) \"And he (a Cohein) shall minister in the name of the L-rd his G-d,\" I know only of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) the Levites? From (Ibid. 1) \"the entire tribe of Levi.\"", + "\"a portion\": the spoils;", + "\"and an inheritance\": the land.", + "\"The fire-offerings of the L-rd and His inheritance shall they eat\": \"the fire offerings\": the Temple offerings. Whence do I derive the same for the boundary offerings (i.e., the terumoth and ma'aseroth of Eretz Yisrael) ? From \"and His inheritance shall they eat.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:2) \"And an inheritance he shall not have in the midst of his brothers\": This is the inheritance of the three (peoples — Keini, Kenizi, Kadmoni).", + "\"in the midst of his brothers\": This is the inheritance of the five (peoples — Canaani, Chitti, Emori, Chivi, Yevussi).", + "\"The L-rd is his inheritance as He spoke to him\": This is the rationale of the foregoing." + ], + [ + "(Devarim 18:3) \"And this shall be the judgment of the Cohanim\": We are hereby taught that the priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw) are \"law\" (to the end of extracting them by court order from a thief who stole them from a Cohein who had acquired them from hefker [ownerless property]).", + "I might think that even all offerings (i.e., individual peace-offerings) were subject to priestly gifts, and that this followed a fortiori, viz.: If chullin (non-consecrated animals), which are not subject to (the giving to the Cohein of) breast and thigh, are subject to priestly gifts (of chullin), then consecrated animals, which are subject to breast and thigh, how much more so should they be subject to priestly gifts! It is, therefore, written (Vayikra 7:34) \"and I have given them (breast and thigh) to Aaron the Cohein.\" Nothing in addition to what is stated herein. I might think that chullin, too, are subject to (the giving to the Cohein of) breast and thigh, and that it follows a fortiori, viz.: If consecrated animals, which are not subject to priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw), are subject to breast and thigh, then chullin, which are subject to priestly gifts, how much more so should they be subject to breast and thigh! It is, therefore, written \"And this (shoulder, cheeks, and maw) shall be the judgment of the Cohanim.\"", + "\"from the people\": and not from others (i.e., gentiles), and not from his fellow Cohanim.", + "\"from the slaughterers of the slaughtering\": to exclude (from priestly gifts) a treifah (an organically defective animal).", + "\"from the slaughterers of the slaughtering\": The time of the slaughtering is the criterion. From here they ruled: If a stranger converted and he had a cow — If it were slaughtered before he converted, he is exempt (from priestly gifts); if after he converted, he is liable. If the matter is in doubt (safek), he is exempt, and \"the burden of the proof is upon him who would remove (the object) from his neighbor's domain.", + "\"whether ox or sheep\": to include (in the obligation of priestly gifts) kilayim (hybrids). \"whether ox or sheep\": (Priestly gifts obtain) both in Eretz Yisrael and outside of it. (Now why is a verse needed to tell us this?) Does it not follow a fortiori, viz.: There is liability here (for priestly gifts), and there is liability for the first of the shearing. Just as the first of the shearing obtains in Eretz Yisrael and outside of it, so, the priestly gifts! Or, go in this direction: There is liability here (for priestly gifts), and there is liability for terumath reishith (i.e., terumah gedolah, which goes to the Cohein). Just as terumath reishith obtains only in Eretz Yisrael, so, the priestly gifts!", + "Let us see what it (priestly gifts) is most like. We derive something (i.e., priestly gifts) that is not land-linked and not consecrated, from something (the first of the shearing) which is not land-linked and not consecrated. And this is not to be refuted by terumath reishith, which is land-linked and consecrated.", + "Or, go in this direction: We derive something (priestly gifts), which obtains both with much and with little (produce), from something (terumath reishith), which obtains both with much and with little. And this is not to be refuted by the first shearing, which obtains only with many (and not with one sheep).", + "It is, therefore, written \"whether ox or sheep\": both in Eretz Yisrael or outside it.", + "\"and he shall give to the Cohein\": to the Cohein himself.", + "\"the shoulder\": the right shoulder.", + "\"the cheeks\": the upper and the lower cheeks.", + "\"and the maw\": as implied.", + "R. Yehudah says: The expounders of metaphors were wont to say: He (the Cohein) is given the shoulder for the hand (of Pinchas the Cohein), viz. (Bamidbar 25:7) \"and he arose from the mist of the congregation and he (Pinchas) took a spear in his hand.\" \"the cheeks\": for the prayer (of Pinchas), viz. (Psalms 106:30) \"and Pinchas arose and prayed.\" \"the maw (kevah)\": for (Bamidbar 25:8) \"and (he pierced) the woman through her belly (kavathah).\"" + ], + [ + "(Devarim 18:4) \"The first (i.e., terumah) of your corn\": We are hereby taught that terumah is given only of the choicest. \"your corn, your wine, and your oil\": We are hereby taught that terumah is not given from one for the other. And just as we find that we do not give terumah from two of these kinds from one for the other, so, we do not give terumah from grains and from greens from one kind for the other.", + "\"and the first of the shearing\": and not the first (wool that is shed as a result) of the washing.", + "\"the first of the shearing\": and not the first of the tearing.", + "\"the first of the shearing\": both in Eretz Yisrael and outside of it.", + "\"your flock\": and not that of others (i.e., of gentiles [that you have purchased]). From here it was ruled that one who purchases the shearing of a flock belonging to gentiles is exempt from the (obligation of) the first of the shearing. The shearing of his flock (that he purchased) from his neighbor — if the seller left over (of the shearing itself) for himself, the seller is liable (for the first of the shearing); if he did not, (i.e., if he told the buyer: The first of the shearing of the Cohein is with you), the buyer is liable.", + "\"shall you give to him\": There must be enough for a gift — whence they ruled: How much does he give him? The weight of five selaim in Yehudah, which is ten in the Galil, cleansed, for the making of a small garment.", + "And how many sheep must there be for (the obligation of) the first of the shearing? Beth Shammai say: Two ewes, viz. (Isaiah 7:21) \"And it shall be on that day that each man will raise a heifer and two sheep.", + "Beth Hillel say: Five, viz. (I Samuel 25:18) \"and five prepared sheep.\"", + "R. Akiva says: \"the first of the shearing\" — two; \"your flock\" — three; \"shall you give to him\" — five." + ], + [ + "(Devarim 18:5) \"For in him (the Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand to serve in the name of the L-rd\": We are hereby taught that his service is valid only standing, and if he sat and served, his service is invalid.", + "\"he and his sons all of the days\": both in the time of the Temple and not in the time of the Temple; both in Eretz Yisrael and outside of it." + ], + [ + "(Devarim 18:6) \"And if the Levite come\": I might think that Scripture speaks of a Levite per se; it is, therefore, written (7) \"And he shall serve\" — (Scripture speaks of) those who are qualified to serve (i.e., the Cohanim, who perform the sacrificial service), to exclude the Levites, who are not thus qualified.", + "\"from all of Israel wherein he lives\": in all of the places of their dwellings\":", + "Whence is it derived that a Cohein may come and offer his (own) sacrifices whenever he wishes (though his watch not be officiating at that time)? From \"then he shall come in all the desire of his soul … (7) and he shall serve.\" Whence is it derived that a Cohein may come and lift his hands (in the priestly blessing) in a watch that is not his? From \"then he shall come in all the desire of his soul … and he shall serve in the name of the L-rd his G-d.\" Which is service in the name of the L-rd? The priestly blessing.", + "Whence is it derived that all the priestly watches share equally in the (devoted portions of the) offerings of the festival? From (6) \"then he shall come in all the desire of his soul to the place that the L-rd shall choose.\" I might think that the same holds true for all the days of the year; it is, therefore, written (6) \"from one of your gates\" — when all of Israel are assembled within one gate, i.e., during the three festivals." + ], + [ + "(Devarim 18:7) \"And he shall serve in the name of the L-rd his G-d, as all his brothers, the Levites, who stand there before the L-rd\": He stands upon the floor. From here they ruled: If he sat or stood upon vessels or upon a beast or upon the feet of his fellow, (his service) is invalid.", + "Whence is it derived that all of the watches share equally in the devoted portions of the offerings and in the portion of the show-bread? From (Ibid. 8) \"Portion as portion shall they eat, viz.: Just as they share in the sacrificial service, so they share in the eating (of the show-bread).", + "I might think that the same held true for (obligatory) offerings brought on the festival not for the sake of the festival (i.e., that with these, too, all watches served and shared alike); it is, therefore, written (Ibid.) \"aside from the sale of the fathers\" — what the fathers sold to each other, i.e., \"I on my Sabbath and you on your Sabbath.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:9) \"When you come to the land\": Perform the mitzvah stated herein, in whose reward you will enter the land.", + "\"that the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"you shall not learn to do as the abominations of those nations\": I might think that you are forbidden to understand and teach (the falsity of their ways); it is, therefore, written \"to do.\" You may not learn them to do them, but you may learn them to each and to understand." + ], + [ + "(Devarim 18:10) \"There shall not be found among you\": Beth-din is being exhorted to this end.", + "\"one who passes his son or daughter through fire\": This tells me only of his son or his daughter. Whence do I derive (the same for) the son of his son or the son of his daughter? From (Vayikra 20:3) \"for of his seed he has given to the Molech.\"", + "— But still, here it is written \"through fire,\" and there, \"the Molech.\" Whence do I derive what is written here as applying there, and what is written there as applying here? — It is written \"passing\" (here), \"passing\" (there, Vayikra 18:21) for an identity (gezeirah shavah ), viz.: Just as \"passing\" here is through fire, so, \"passing\" there is through fire. And just as \"passing\" there is to the Molech, so, \"passing\" here is to the Molech. In sum, (to be liable), he must hand over (his child) and pass him through fire to the Molech. Both verses are necessary (to tell us this); if not, we do not know it.", + "Variantly: (The verse speaks of one who passes his son or daughter (through the halves of a calf), thereby entering into a covenant (with idolatry), as it is written (Jeremiah 34:18) \"the calf which they cut in two so as to pass between its halves.\" Variantly: \"one who passes his son or daughter through fire\": (The verse speaks of) one who cohabits with an Aramite woman and begets through her a son who is a foe of the L-rd.", + "\"a diviner\": one or many.", + "\"of divinations\": to impose liability for each divination (in itself). What is a \"diviner\"? One who \"divines\" by holding his stick whether to go or not to go, viz. (Hosea 4:12) \"My people consults its stick; its rod tells it (what to do).\"", + "me'onein: R. Yishmael says: This is one who passes seven types of magic before the eye (ayin).", + "The sages say: These are deceivers of the eye. R. Akiva says: These are augurers who assign a \"time\" (onah) for a particular event, e.g., \"the eve of the shemitah year (i.e., the sixth year) is auspicious for grain\"; \"the pulling out of pulse (as opposed to its harvesting) is detrimental. \"", + "menachesh (a necromancer): (one who interprets natural happenings as signs or portents) e.g., \"His bread fell from his mouth; therefore …,\" \"his stick fell from his hand; therefore …,\" \"a snake on his right, a fox on his left, a deer crossed his path; therefore …\"", + "and one who says \"Do not begin\" (a new enterprise) — it is morning; it is the New Moon; it is the end of Shabbath.\"", + "\"mechashef\" (a sorcerer): One who performs an act is liable (under this interdict); one who (merely) deceives the eyes is not liable." + ], + [ + "(Devarim 18:11) \"chover chaver\" (one who gathers animals into one spot and divines through them): whether he gathers snakes or scorpions.", + "\"shoel av\": a necromancer that projects speech from his armpits.", + "\"a yidoni\": a soothsayer.", + "They themselves are liable to stoning, and those who consult them are in transgression of an exhortation. Whether he raises (a spirit) on his male member or consults a skull. What is the difference between the first and the second? When one raises (a spirit) on his male member, it does not rise naturally, and is not consulted on the Sabbath. When he consults a skull, it ascends naturally and is consulted on the Sabbath.", + "[\"and one who consults the dead\": This is one who starves himself and goes and sleeps in the cemetery so that the spirit of tumah (uncleanliness) repose itself upon him. And when R. Akiva came to this verse, he said: \"Woe unto us! If the spirit of tumah reposes upon one who cleaves to tumah, how much more so should the holy spirit repose upon one who cleaves to the Shechinah! What brought this (absence of the holy spirit) about? Your sins sundered you from your G-d!\"]" + ], + [ + "(Devarim 18:12) \"For the abomination of the L-rd are all who do these\": Because it is written (Ibid.) \"and because of these abominations,\" I might think that he is not liable until he transgresses all of them; it is, therefore, written \"all who do these\" — even one of these.", + "\"and because of these abominations, the L-rd your G-d drives them out before you\": R. Shimon said: We are hereby taught that the Canaanites were exhorted for all of these things, for one is not punished unless he is first exhorted. when R. Akiva came to this verse, he said: \"Woe unto us! If the spirit of tumah reposes upon one who cleaves to tumah, how much more so should the holy spirit repose upon one who cleaves to the Shechinah! What brought this (absence of the holy spirit) about? Your sins sundered you from your G-d!\"", + "(Ibid. 13) \"Whole shall you be with the L-rd your G-d\": When you are whole, your lot will be with the L-rd your G-d.\" And thus did David say (Psalms 26:11) \"And I in My wholeness will go — redeem me and be gracious unto me,\" and (Ibid. 41:13) \"And I, in my wholeness You supported me, and You placed me before You forever.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:14) \"For these nations that you inherit\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which you will inherit them.", + "\"For … they hearken to the me'onenim and the diviners\": lest you say, they have whom to consult, and we do not; \"but you, not thus (to hearken to them) did the L-rd your G-d relegate you.\" It (the means of consultation) was given to you (i.e., by means of a prophet, etc.); but you forsake words of Torah and occupy yourself with these!" + ], + [ + "(Devarim 18:15) \"A prophet from your midst, from your brothers, such as I, the L-rd your G-d will establish for you\": \"from your midst\" — not from outside Eretz Yisrael; \"from your brothers\" — not from others (i.e., gentiles). \"will establish for you\" — and not for idolators. How, then, am I to understand (Jeremiah 1:5) \"A prophet for the nations have I made you (Jeremiah)\"? For those (Jews) who deport themselves as the nations do.", + "\"to him shall you hearken\": even if he tells you to transgress (temporarily) one of the mitzvoth of the Torah, as in the instance of Eliyahu on Mount Carmel, if (in his judgment) the time requires it, listen to him." + ], + [ + "(Devarim 18:16) \"As all that you asked from the L-rd your G-d in Chorev\": By this they merited that prophets arise for them, viz. (Ibid.) \"I shall not continue to hear the voice of the L-rd my G-d.\" (Ibid. 17) \"And the L-rd said to me: They have done well in speaking as they did.\": They have anticipated the \"Divine Intelligence,\" viz.", + "(Ibid. 18) \"A prophet shall I raise up for them\": We are hereby taught that as a reward for their fear (of listening to the voice of G-d) they merited that prophets arise for them.", + "(Ibid.) \"and I shall place My words in his mouth\": I shall do this, but I shall not speak to him face to face. (\"And I shall place My words in his mouth\":) From now on, realize that the holy spirit has been placed in the mouth of the prophets.", + "(Ibid.) \"and he shall speak to them (directly)\": Do not set up an interpreter for him.", + "\"all that I command him\": (He will not change the order of My words) — first things first, second things, afterwards." + ], + [ + "(Devarim 18:19) \"And it shall be, the man who will not heed My words\": There are three whose death is at the hands of Heaven: one who suppresses his prophecy, like Yonah the son of Amittai; one who dismisses the words of a prophet, as did the colleague of Michah (viz. I Kings 20:35), and a prophet who transgresses his own prophecy, as did Iddo, viz. (I Kings 13:21). And there are three whose death is at the hands of beth-din: one who prophesies what he did not hear (from G-d), like Tzidkiyahu ben Cna'anah (viz. I Kings 22:24); and what was not spoken to him, like Chananiah ben Azur, who heard things from the mouth of Jeremiah, who prophesied in the upper marketplace and went and prophesied in the lower marketplace (viz. Jeremiah 28); and one who prophesies in the name of idolatry, i.e., \"This is what the idol says\" — even if what he said was consistent with the halachah, to rule unclean what was unclean, and clean what was clean — it being written (Ibid. 20) \"But the prophet who shall presume, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:20) \"then he shall be put to death\": by the unqualified \"death penalty\" of the Torah, i.e., strangulation.", + "(Ibid. 21) \"And when you say in your heart: How shall we know the thing which the L-rd has not spoken?\": Jeremiah said about the remaining (Temple) vessels (Jeremiah 27:22) \"They shall be brought to Bavel and there shall they remain.\" Chananiah (ben Azur) said (Ibid. 28:3) \"I will restore to this place all the vessels of the house of the L-rd.\" Whom shall we heed? It is, therefore, written (Devarim, Ibid. 22) \"What the prophet shall speak in the name of the L-rd and the thing not be and not come to pass, that is the thing which the L-rd has not spoken.\" \"In presumption has the prophet spoken it.\": He is liable (to the death penalty) for (willful) presumption, and not for unwittingness.", + "\"Do not hold back from him\": Do not hold yourself back from incriminating him." + ], + [ + "(Devarim 19:1) \"When the L-rd your G-d cuts off the nations whose land the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you inherit them and you dwell in their cities and in their houses\": Because it is written \"and you inherit them and you dwell in their cities,\" I might think that you are not permitted to add (to the existing settlement); it is, therefore, written (Ibid. 12:29) \"and you dwell in their land\" — Wherever you wish to build, build." + ], + [ + "(Devarim 19:2) \"Three cities\": of average size, not very small and not very large.", + "\"shall you set aside for yourself\": and not for others (i.e., gentiles).", + "\"in the midst of your land\": and not in a border city.", + "\"which the L-rd your G-d gives you to inherit\": after you conquer and inherit it.", + "(Ibid. 3) \"Prepare for yourself the way\": Make stations leading into them.", + "\"and divide in thirds the border of your land': They (the cities of refuge) are not to be (indiscriminately) scattered, but aligned (with other such cities) by threes.", + "\"that the L-rd your G-d shall cause you to inherit\": to include (the cities of refuge) across the Jordan (aligned) like two rows in a vineyard.", + "\"that every slayer may flee there\" — even the high-priest, (though he, of course, cannot leave the city of refuge, as all others do, with the death of the high-priest)." + ], + [ + "(Devarim 19:4) \"And this is the dvar of the slayer\": From here they ruled: If a slayer fled to his city of refuge and the people of that city wished to honor him, he must tell them: \"I am a slayer.\" If they persist, he may accept their homage, (it being written \"And this is dvar [lit., \"the word\"] of the slayer\" [i.e., he must tell them \"I am a slayer\"]).", + "(Ibid. 6) \"Lest the avenger of blood pursue the slayer\": This tells me (that he must flee them) only if there is a pursuer and a redeemer. Whence do I derive (the same for an instance) where there is a pursuer but no redeemer, a redeemer but no pursuer, or neither a pursuer or a redeemer? From (the repetition of) \"slayer\" (verse 4), \"slayer\" (here), (i.e., in any instance).", + "(Ibid. 6) \"his heart being hot\": This tells me only of one (a pursuer) whose heart is \"hot.\" Whence do I derive (the same for) a father pursuing his son or a son pursuing his father? From (the repetition of) \"slayer,\" \"slayer.\"", + "(Ibid. 4) who shall flee there\": Why is \"there\" mentioned three times (in the context of the cities of refuge)? There shall be his dwelling; there shall be his death; there shall be his burial.", + "(Ibid. 4) \"one who smites his neighbor\": Why is \"his neighbor\" mentioned three times (in the context of the cities of refuge)? \"his neighbor\" — to exclude (from the cities of refuge) others (i.e., gentiles); \"his neighbor\" — to exclude a sojourning convert; \"his neighbor\" — even \"his neighbor,\" a father (who killed) his son or a son (who killed) his father. (Ibid. 4) \"not having hated him\": But if he had hated him, he is not exiled. (\"not having hated him) mitmol shilshom\":", + "\"mitmol\": two days; \"shilshom\": three days. As R. Yehudah says: What constitutes a \"foe\"? One with whom he did not converse for three days out of hatred." + ], + [ + "(Devarim 19:5) \"And one who comes with his neighbor in the forest\": Just as a forest is a place that the slain and the slayer were permitted to enter, so all such places (are subsumed in the halachah) — to exclude the owner's courtyard, which the slayer had no right to enter.", + "\"to chop wood\": Abba Shaul says: Just as the chopping of wood is a (merely) \"permitted\" activity, so, all such activities are subsumed (in the halachah) — to exclude (a mitzvah activity, such as) a father beating his son (to chastise him), etc." + ], + [ + "(Devarim 19:5) \"and his hand swing the axe\": From here it is ruled that if he intended to chop down a tree and it fell on a man and killed him, he is exiled.", + "\"and the blade slip from the wood\": from the haft (of the axe). Rebbi says: from the wood that was being chopped.", + "\"and it find his neighbor and he die\": to exclude his presenting himself. From here R. Eliezer b. Yaakov ruled: If, after the stone left his hand, the other put out his head and was hit by it, the first is not liable.", + "\"he shall flee to one of these cities\": He may not exile himself from one city to another.", + "(Ibid. 6) \"Lest the redeemer of blood pursue the slayer\": It is a mitzvah for him to pursue him.", + "\"not having hated him\": If he had hated him, he is not exiled.", + "\"mitmol shilshom\": As R. Yehudah says: \"tmol\": two days; \"shilshom\": three days (see #181).", + "(Ibid. 7) \"Therefore, I command you, saying\": Beth-din is being exhorted to this end." + ], + [ + "(Devarim 19:8) \"And if the L-rd your G-d broaden your border\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which the L-rd will broaden your border.", + "\"as He swore to your forefathers\" — all in the merit of the forefathers.", + "\"and He give you all the land that He swore to give to your forefathers\": These are (the cities of) the Keni, the Kenizi, and the Kadmoni (across the Jordan, where three cities of refuge were established)." + ], + [ + "(Devarim 19:9) \"If you keep all of this mitzvah to do it … then you shall add for yourself, etc.\": From here we see that Moses set aside three cities (of refuge) across the Jordan. When they came to Eretz Yisrael, they set aside another three, and in time to come, they are destined to set up another three. Three superadded to three — six, and another three — nine together.", + "R. Nehorai says: These three, added to three; \"then you shall add for yourself\" — nine; \"another three\" — twelve.", + "Abba Shaul says: Three added to three, \"another three\" — nine; \"on the three\" — twelve; \"these\" — fifteen. ..." + ], + [ + "(Devarim 19:10) \"And innocent blood shall not be shed in the midst of your land that the L-rd your G-d gives to you as an inheritance\": Beth-din is hereby being exhorted to this end.", + "(Ibid. 11) \"And if a man hate his neighbor, and he lie in wait for him, and he rise up against him\": From here they taught: If a man transgressed a \"light\" commandment, in the end he will transgress a grave one. If he transgressed \"You shall love your neighbor as yourself,\" he is destined to transgress \"You shall not hate,\" \"You shall not take revenge,\" \"You shall not bear a grudge,\" and, in the end, \"and your brother shall live with you\" — until he arrives at the spilling of blood." + ], + [ + "(Devarim 19:11) \"and he rise up against him, etc.\" (Ibid. 12) \"Then the elders of his city shall send, and they shall take him from there\": From here R. Yossi b. Yehudah says: If one slays a soul, whether unwittingly or wittingly — all proceed to the cities of refuge, and beth-din send and bring him from there.", + "One who was liable to the death penalty was killed, viz. \"Then the elders of his city shall send, and they shall take him from there.\"", + "One who was not liable to the death penalty was let go, as it is written (Bamidbar 35:25) \"then the congregation shall rescue the slayer.\"", + "One who was liable to exile would be returned to his place (in the city of refuge), viz. (Ibid.) \"then the congregation shall return him to his city of refuge.\"", + "Rebbi says: The slayer himself would exile himself to the cities of refuge, thinking that they shielded the witting as well as the unwitting.", + "(Devarim, Ibid. 12) \"and they shall place him into the hand of the avenger of blood and he shall die\": Whence is it derived that if he did not die at the hands of the avenger of blood, he is to die at the hand of any man? From \"and he shall die.\"", + "(Ibid. 13) \"Let your eye not pity him, and remove the innocent blood from Israel\": Lest you say: If one has already been killed, why should we be guilty of the blood of others? It is, therefore, written \"Let your eye not pity him.\"", + "\"and remove the innocent blood\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 19:14) \"You shall not move back (into his own land, thus broadening your own), the boundary marker of your neighbor.\" Is it not already written (Vayikra 19:13) \"You shall not rob\"? What, then, is the intent of the above? We are hereby taught that one who removes his neighbor's boundary marker transgresses two negative commandments.", + "I might think (that the same holds true) also outside of Eretz Yisrael; it is, therefore, written \"in your inheritance that you shall inherit in the land.\" In Eretz Yisrael one transgresses two negative commandments. Outside of it he transgresses only one.", + "Whence is it derived that if one removes the bounds of the tribes he transgresses a negative commandment? From (Proverbs 22:28) \"Do not remove the long-standing boundary marker (which your forefathers have established.\") Whence is it derived that if one confuses the words of R. Eliezer with those of R. Yehoshua, and vice versa, pronouncing clean, unclean, or unclean, clean — that he transgresses a negative commandment? From \"You shall not move back the boundary marker of your neighbor.\" Whence is it derived that one who sells the burial plot of his fathers transgresses a negative commandment? From \"You shall not move back the boundary marker of your neighbor.\" I might think that this were so even if no one were ever buried there; it is, therefore, written \"in your inheritance that you shall inherit\"", + "(Ibid. 15) \"One witness shall not arise against a man\": This tells me only of capital offenses. Whence do I derive (the same for) the administration of stripes? From \"for every transgression.\"", + "Whence do I derive (the same for cases involving) sacrifices? From \"for every sin (-offering).\"", + "Whence do I derive (the same for) confirming one as a Cohein or disqualifying him from the priesthood? From \"in every fault.\"", + "Whence do I derive (the same for) monetary litigations? From \"wherein he is amiss.\"", + "This tells me only of testimony concerning a man. Whence do I derive (the same for) testimony concerning women and slaves? From \"in every\" \"and in every.\" If in the end we include a woman, why is it written \"a man\"? He (a single witness) does arise for a woman (to testify that her husband has died) to (enable her) to wed (another). These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Yossi says: He (a single witness) does not arise for a transgression, but he does arise for an oath (i.e., If one denies a debt to which there is a single witness, he must take an oath against the claim of the witness.) R. Yossi says: Kal vachomer (a fortiori): If in a situation where one's mouth (i.e., admission) does not combine with a single witness for death (i.e., If a single witness testifies that a man had killed, and the man himself admits that he had killed, the two do not combine [like two witnesses] to make him liable to the death penalty) — If (in such a situation) he does swear by his own admission [i.e., If a single witness testifies that a man owes another a hundred, and he admits to fifty, he must take an oath on the rest] — then, in a situation where one's admission does combine (to make him liable) for money (i.e., If a single witness testifies that a man owes another a hundred, and he himself admits to it, his admission does combine with that of the witness to make him liable for money), then how much more so is he liable for an oath on the testimony of a single witness, (and why is a verse needed to tell us this?) — No, (the kal vachomer can be refuted, viz.:) Why is it that he swears by his own admission? Because he pays by his own admission. Should he then swear by (the testimony of) a single witness, when he does not pay by the testimony of a single witness! The verse is needed, then, to tell us that a single witness does not arise for a transgression, but he does arise for an oath.", + "(Ibid. 15) \"By word of two witnesses, or by word of three witnesses, shall a thing be established\": not through their script or through their interpreter. \"shall a thing be established\": From here it was stated: R. Eliezer says: He forewarns her (a suspected wife) in the presence of two witnesses (not to secrete herself with the suspect), and causes her to drink (the bitter waters of the sotah) by the word of one witness (that she secreted herself).", + "R. Yehoshua says: He forewarns her in the presence of two and causes her to drink by the word of two. For it would follow: If the latter testimony (that she had secreted herself), which forbids her universally (i.e., even to her husband), were by one witness, how much more so would the former testimony (to her forewarning), which does not forbid her universally (i.e., she is permitted to her husband) — how much more so should it be acceptable with one witness. It is, therefore, written (Devarim 24:1) \"for he has found in her a thing of nakedness.\" And it is written here \"By word of two witnesses … will a thing be established\" — Just as here, two (are required), so, there, two. How much more so (are two required for) the latter testimony (that she had secreted herself.) For if the first testimony, which does not forbid her universally (i.e., to her husband) is not valid with fewer than two, then the latter testimony, which does forbid her to her husband, how much more so is it invalid with fewer than two. This is the intent of (Bamidbar 5:13) \"and there be no witness in her\" (see there)." + ], + [ + "(Devarim 19:16) \"If there arise a witness chamas against a man to testify against him sarah\": \"chamas\" connotes a robber, and \"sarah,\" as in (Ibid. 13:6) \"for he has spoken sarah,\" and (Jeremiah 28:16) \"This year you shall die, for you have spoken sarah of the L-rd.\"", + "We are hereby taught that he is not liable until he falsifies himself — whence they ruled: Witnesses do not become zomemin (\"scheming witnesses\") until they falsify themselves. How so? A says: I testify that that man killed someone (on a certain day). B. says: How can you say that? That slain man (or that slayer) was with us on that day in this and this place? — These are not zomemin. But if they said: How can you testify thus? You were with us on that day in that place — These are zomemin, and they are killed for their testimony." + ], + [ + "(Devarim 19:17) \"Then the two men shall stand\": It is a mitzvah for the litigants to stand.", + "\"the two men\": This tells me only of men (as being required to stand). Whence do I derive (the same for) a man (contending with) a woman; a woman with a man; two women with each other? From \"who have the contention\" — in any event. If so, why is it written \"men\"?", + "Because it is written (Ibid. 15) \"By word of two witnesses, etc.\", I might think that a woman, too, may testify; it is, therefore, written here, \"two,\" and there \"two.\" Just as \"two\" here are \"men,\" and not women, so, \"two\" there.", + "\"who have the contention\": Let the owner of the (disputed) ox come and stand by his ox.", + "\"before the L-rd\": They think they are standing before flesh and blood — they are standing before the L-rd!", + "\"before the Cohanim and the judges who shall be in those days\": This is as R. Yossi Haglili said: Would it enter your mind that they (should stand before) a judge who is not in your days! (The reference is) rather, to (a judge) who had been kin (to one of the litigants [e.g., married to his sister, in which instance he would not be fit for judging his case]), and who had become \"distant\" (by her death — his present status [thus, \"in your days\"] permitting him to judge the case.) Variantly: (The reference is) to one who was certified (to judge you) in those days, in keeping with (Koheleth 7:10) \"Do not say: What has happened that the former days were better than these, etc.\"", + "(Devarim 19:18) \"And the judges shall inquire well. And elsewhere, (Ibid. 13:15) \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well,\" and elsewhere (Ibid. 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you shall search it out well\" — \"well\" - \"well,\" for an identity (gezeirah shavah ). We are hereby taught that he is subject to seven inquiries (chakiroth, cross-examinations). Whence is it derived that there are also bedikoth (\"examinations,\" factual review)? From (Ibid.) \"and, behold, true and correct is the thing.\" Whence is it derived (that through his testimony) he is branded as \"false\"? From (Ibid. 19:18) \"and, behold, a false witness is the witness.\"", + "Whence is it derived that (through his testimony) he brands his neighbor (witness) as \"false\"? From (Ibid.) \"'false' has he testified against his brother.\"", + "I might think that even if their testimony has been cross-examined (and accepted) in beth-din (and other witnesses come to refute the refuters, that the latter are rendered \"edim zomemin\"); it is, therefore, written (Ibid.) \"And the judges inquire well, and behold, (i.e., the case is \"closed\") — (The first refuters are detained) only so long as beth-din needs them, and not after their testimony has been cross-examined in beth-din. \"a witness\" — two (i.e., the minimum of \"witness\" is two); \"the witness\" — even one hundred.", + "(Ibid. 19:19) \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\": If money (i.e., if he schemed to make his brother liable for money), money (i.e., then he pays money); if stripes, stripes; if (other) punishments, punishments.", + "We \"hear\" the punishments (for edim zomemin.) Where do we find the exhortation (against it)? In (Shemoth 20:13) \"you shall not testify against your neighbor false testimony.\"", + "\"to do to his brother\": From here they ruled: Edim zomemin are not killed unless the verdict has been pronounced (to kill the defendant). For the Sadducees were wont to say: Scheming witnesses are not killed unless the defendant is killed, it being written (Ibid. 21) \"a soul for a soul\" — to which the sages replied: But is it not written \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\" — but his brother is (still) living? If so, why is it written \"a soul for a soul\"? For I might think that they are killed as soon as their (the refuters') testimony is accepted. It is, therefore, written \"a soul for a soul\" — they are not killed unless the verdict has been pronounced (to kill the defendant).", + "R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\"? We find in all the (capital) punishments of the Torah that the penalty of the man is like that of the woman, and that of the edim zomemin like theirs. But in the instance of one who fornicated with the daughter of a Cohein, the penalty of the man is not the same as that of the woman, that of the man being strangulation, and that of the woman, burning. But we have not heard what is to be done with their zomemin (in such an instance). It is, therefore, written \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother.\" As the death of his brother is his death, and not as the death of his sister.", + "And whence is it derived that one who shamed another pays money? It is written here (19:21) \"your eyes shall not pity,\" and elsewhere (in an instance of shaming) (Ibid. 25:12) \"your eyes shall not pity.\" Just as here monetary payment (is being referred to), so, there, monetary payment.", + "R. Yehudah says: It is written here (19:21) \"hand\" and \"foot,\" and elsewhere (Shemoth 21:24) \"hand\" and \"foot.\" Just as \"hand\" and \"foot\" here refer to monetary payment, so, \"hand\" and \"foot\" there.", + "R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that one should not go out to war unless he has hands, feet, eyes, and teeth? From (the juxtaposition of (19:21) \"Your eyes shall not pity; a soul for a soul, an eye for an eye, a tooth for a tooth, a hand for a hand, a foot for a foot\" with (20:1) \"when you go out to war against your foes.\"", + "(Devarim 20:1) \"when you go out to war against your foes\": Scripture here speaks of a non-obligatory (optional) war.", + "\"against your foes\": (Remember that) it is against your foes that you are warring.", + "\"and you see horse and chariot\": Just as they go out against you with horse and chariot, so, you go out against them with horse and chariot.", + "\"horse and chariot\": Now do they have only one horse? Is it not written \"a great host\"? (The meaning is that) when Israel do the L-rd's will, they are all reckoned as one horse. Similarly, (Shemoth 15:1) \"Horse and its rider He has cast into the sea.\" Was there only one horse? Is it not written (Ibid. 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred choice, chariots, etc.\"? (The meaning is that) when Israel do the L-rd's will, they are all reckoned as one horse. (Devarim, Ibid.)", + "\"Do not fear them, for the L-rd your G-d is with you, who brought you up from the land of Egypt\": He who brought you up from the land of Egypt will stand up for you in a time of trouble." + ], + [ + "(Devarim 20:2) \"And it shall be, when you draw near to the battle\": I might think that this refers to the day of the joining of the battle; but (Ibid. 3) \"And he shall say to them: Hear, O Israel, you are drawing near today to do battle with your foes\" already refers to the day of the battle. How, then, am I to understand \"And it shall be, when you draw near to the battle\"? When they approach the boundary, the Cohein presents to them all of the conditions that follow." + ], + [ + "", + "(Devarim 20:3) \"And he shall say to them \"Hear, O Israel … against your foes\": and not against your brothers: not Yehudah against Shimon and not Shimon against Yehudah, in which instance if you fell into their hands they would pity you, (viz. II Chronicles 28:8-15) — It is against your foes that you are going, who, if you fall into their hands, will not pity you!", + "\"Let your hearts not faint. Do not fear, and do not tremble, and do not break before them.\" (He warned them) against the four things that the enemy did in war: clashing, trumpeting, shouting, and tramping. \"Let your hearts not faint\" at the whinnying of the horses and the flashing of the swords. \"and do not fear\" the clashing of the shields and the tramping of the shoes. \"and do not tremble\" at the blaring of the trumpets. \"and do not break\" before the cries (of battle). \"For the L-rd your G-d goes with you\": They come with the \"triumph\" of flesh and blood, and you come with the triumph of the L-rd." + ], + [ + "(Devarim 20:4) \"For it is the L-rd your G-d who goes with you to do battle with your foes\": He who was with you in the desert will be with you at this time.", + "\"to save you\": from snakes, scorpions, and adverse winds.", + "Thus far the Cohein anointed for war speaks; from this point on, the officers.", + "(whether he has betrothed a virgin or a widow, even one awaiting levirate marriage, and even if he has heard that his brother died in the war, he returns.)", + "All of them (the returnees) heed the words of the Cohein at the battle formation and return and supply water and food for their brothers and repair the roads.", + "Thus far the Cohein anointed for war speaks; from this point on, the officers. I might think (that they speak) their own words, but (8) \"Then the officer shall speak further\" already speaks of their own words. How, then, are we to understand \"Then the officers shall speak\"? As referring to the words of the Cohein appointed for war. How so? The Cohein spoke and an officer relayed what he said." + ], + [ + "(Devarim 20:5) \"Who is the man that has built a new house\": This tells me only of one who has built. Whence do I derive (the same for) one who inherited, acquired, or received it as a gift? From \"Who is the man?\" (— in any event).", + "\"a house\": Whence do I derive (the same for) a straw loft, a cattle shed, a wood hut, and a treasure store? From \"who has built\" (— any manner of building). I might think then that also included are gateways, porticos, and porches; it is, therefore, written \"house.\" Just as a house can be \"inhabited,\" so, all that can be inhabited, to exclude the above, which cannot be \"inhabited.\"", + "\"and did not inhabit it\": to exclude a (house) robber.", + "\"let him go and return to his house\": (Let him) heed the words of the Cohein at the battle formation and return,", + "\"lest he die in the war\": If he does not heed the words of the Cohein, in the end he will die in the war.", + "\"and another man will inhabit it\": I might think, his son or the son of his brother — It is written here \"another,\" and elsewhere (Ibid. 28:30) \"another.\" Just as \"another\" there is a gentile, so, \"another\" here." + ], + [ + "(Devarim 20:6) \"And who is the man that has planted a vineyard\": This tells me only of one who has planted a vineyard. Whence do I derive (the same for) one who inherited, acquired, or received a vineyards as a gift? From \"Who is the man\" (— any manner of man).", + "This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for a plot containing) five food plants of five (different) kinds? From \"that has planted,\" (fewer than five not being \"planting\"). I might think, even four food plants and five barren plants. It is, therefore, written \"a vineyard,\" (these not being considered \"a vineyard.\")", + "R. Eliezer b. Yaakov says: I understand the verse as applying only to a vineyard, (and not as five food plants).", + "\"and did not redeem\" (in the fourth year): to exclude (from \"returning\") one who sunk vines. \"and did not redeem it\": to exclude one who engrafted them.", + "\"let him go and return to his house\": (Let him) heed the words of the Cohein at the battle formation and return.", + "\"lest he die in the war\": If he does not heed the words of the Cohein, in the end he will die in the war.", + "\"and another man will redeem it\": I might think, his son or the son of his brother — It is written here \"another,\" and elsewhere (Ibid. 28:30) \"another.\" Just as \"another\" there is a gentile, so, \"another\" here." + ], + [ + "(Devarim 20:7) \"And who is the man who has betrothed a woman\": whether he has betrothed a virgin or a widow, even one awaiting levirate marriage, and even if he has heard that his brother died in the war, he returns.", + "\"and he has not taken her\": (Scripture speaks of) a woman who is (halachically) fit for him — to exclude his divorcée (who had remarried), a widow betrothed to a high-priest, a divorcée or a chalutzah (a woman awaiting levirate marriage), betrothed to any Cohein, a mamzereth (a bastard, the issue of an illicit relationship) or a nathinah (a descendant of the Giveonites) betrothed to an Israelite, or an Israelitess betrothed to a nathin or a mamzer.", + "\"let him go and return to his house\": Let him heed the words of the Cohein and return. All of them (the returnees) heed the words of the Cohein at the battle formation and return and supply water and food for their brothers and repair the roads. Why were all these things stated? So that the cities of Israel not lie waste." + ], + [ + "(Devarim 20:8) \"Then the officers shall speak further to the people\": their (the officers') own words (and not those of the Cohein).", + "\"Who is the man that fears and that is soft of heart?\": that fears because of his transgressions, as per the words of R. Yossi Haglili: Come and see how the L-rd was solicitous of one's dignity, Scripture attributing (his returning) to all of these (aforementioned) things to salvage the dignity of one who returns because of faint-heartedness — so that they say of him: Perhaps he (is returning because) he built a house or planted a vineyard or betrothed a woman.", + "R. Akiva said: \"that fears and that is faint of heart\" is to be taken literally — He cannot stand in the ranks of battle and behold the drawn sword. And all had to bring proof (of building a new house, etc.), except the fearer and the faint-hearted, his proof being \"with him,\" i.e., he hears the clashing of the shields and takes fright; the whinnying of the horses, and shakes; the blaring of the trumpets, and panics. R. Yossi Haglili says: \"that fears and that is soft of heart\": one who is forty (or older). If it is already written \"that fears,\" why need it be added \"and that is soft of heart\"? To teach that even the bravest of the brave and the strongest of the strong — if he is merciful (i.e., \"soft-hearted\"), he returns, as it is written \"and not melt the heart of his brothers as his own heart.\"", + "\"and not melt the heart of his brothers as his own heart.\" R. Shimon says: If one hears the words of the Cohein and (they apply to him) and he does not return, in the end, all will return because of him." + ], + [ + "(Devarim 20:9) \"And it shall be, when the officers finish speaking to the people, they shall appoint commanders at the head of the people,\" and at the rear of the people. Sentinels armed with iron staves are posted before and behind them with the authority to \"cripple\" all who desire to flee, for the beginning of defeat is flight, as it is written (I Samuel 4:17) \"Israel fled before the Philistines, and a great 'plague' overtook the people.\" When is this so? (that all of the aforementioned return?) In an optional war; but in a mandatory war, all go out, even a groom from his chamber and a bride from her bridal canopy." + ], + [ + "(Devarim 20:10) \"If you draw near to a city\": Scripture here speaks of an optional war.", + "\"to a city\": and not to a metropolis;", + "\"to a city\": and not to a village.", + "\"to do battle with it\": and not to reduce it by hunger, thirst, or plague.", + "\"then you shall call out to it for peace\": Great is peace, for even in war peace is needed. Great is peace, for even the dead need peace. Great is peace, for even the dwellers on high need peace, as it is written (Iyyov 25:1) \"He makes peace among His exalted ones.\" Great is peace, for the priestly blessing ends with \"peace.\" And even Moses was a lover of peace, as it is written (Devarim 2:26) \"And I sent messengers from the desert of Kedemoth … with words of peace.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:11) \"And it shall be, if it answers you for peace\": I might think, even (if) some (do so); it is, therefore, written \"and it opens itself to you\" — all of it and not part of it.", + "\"then all the people found in it\": including Canaanites within it.", + "(Even Canaanites, whom you are otherwise commanded to destroy) \"shall be tribute to you and they shall serve you\": If they said: We accept tribute but not servitude; servitude, but not tribute, they are not heeded — They must accept both.", + "\"But if it does not make peace with you, and it makes war with you\": Scripture apprises you that if it does not make peace with you (and you let it be), in the end it will make war with you.", + "\"then you shall lay siege to it\" — even to reduce it by famine, thirst, or plague.", + "(Ibid. 20:13) \"Then the L-rd your G-d will deliver it into your hands\": If you do all that has been stated, in the end, the L-rd your G-d will deliver it into your hands.", + "\"then you shall smite all of its males by the sword\": I might think, even the children; it is, therefore, written (Ibid. 14) \"but the women and the little ones … you shall take for yourself\": — But perhaps the little ones of the females are meant! — Can you say this? Now if (in the war with) Midian, where the adult women were put to death, the little ones were spared, then here, where the adult women were spared, how much more so would the little ones be spared (and no verse would be needed to tell us that). It must be, then, that \"little ones\" here refers to the little ones of the males.", + "\"all of its spoil shall you take for yourself\": I might think that their spoil should be forbidden; it is, therefore, written \"its spoil shall you take for yourself, and you shall eat the spoil of your foes.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:15) \"Thus shall you do to all the cities that are distant\": The distant ones (i.e., those not of the seven nations) are subsumed in this law (to spare the women and children), but those that are near (i.e., the seven nations) are not subsumed in this law.", + "(Ibid. 16) \"But from the cities of these people (the seven nations) … you shall not allow any soul to live\": (But you shall slay them) by the sword.", + "(Ibid. 17) \"But you shall utterly destroy them\": I might think that their spoil were forbidden to you; it is, therefore, written (Ibid. 6:11) \"and houses full of all good.\" \"the Chitti, the Emori, the Canaani, etc.\"", + "\"as the L-rd your G-d commanded you\": to include the Girgashi." + ], + [ + "(Devarim 20:18) \"So that they not teach you to do according to all their abominations\": whereby we are taught if they repented, they are not killed.", + "\"and you sin to the L-rd your G-d\": If you do not act in accordance with all that is said here you are called \"sinners to the L-rd.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:19) \"If you besiege a city many days\": Scripture here speaks of an optional war.", + "\"a city\": and not a metropolis;", + "\"a city\": and not a village.", + "\"many days\": \"days\" — two; \"many\" — three. We are hereby taught that peace is offered for two days, and a third day for the battle. And even though there is no proof for this, there is an intimation of it in (I Samuel 30:1) \"And David and his men came to Tziklag on the third day.\" Variantly: From here it is derived that gentile cities are not besieged fewer than three days before the Sabbath, (so that the siege not extend into the Sabbath); but if the siege began, it is not interrupted. And a sea voyage is not begun fewer than three days before the Sabbath. When is this so? For a long voyage, but for a short one, it is permissible.", + "\"to war upon it, to capture it\": and not to destroy it.", + "\"You shall not cut down its tree by wielding an axe against it\": This tells me only of iron (i.e., an axe blade). Whence do I derive (the same for destroying it by) diverting a water course from it? From \"You shall not destroy its tree\" — in any manner.", + "", + "\"For from it you shall eat\": a positive commandment;", + "\"but it you shall not cut down\": a negative commandment.", + "Variantly: \"for from it shall you eat\": a tree providing life for a man. R. Yishmael reasoned hence: If the L-rd is so solicitous of the fruits of a tree, how much more so of the tree itself! And if Scripture exhorts against (cutting down) a tree, which only produces fruit, how much more so (does it exhort against destroying) fruit itself!" + ], + [ + "(Devarim 20:20) \"Only a tree that you know\": This is a fruitful tree. (Ibid. 19) \"to come before you into the siege\": Cut it down.", + "(Ibid. 20) \"that it is not a fruitful tree\": This is a barren tree. If in the end we include (to be cut down for the siege even) a fruitful tree, what is the intent of \"that it is not a fruitful tree\"? We are hereby taught that a barren tree takes precedence (to being cut down) to a fruitful tree (if only one is needed for the siege). I might think that this holds true even if the barren tree is worth more, as per the words of R. Elazar b. R. Shimon; it is, therefore, written \"Only\" (to exclude such an instance).", + "\"and you shall cut\": Make of it barriers and siegeworks.", + "\"and build the siege\": Make siege engines for it.", + "\"against the city\": Bring up catapults against it.", + "\"until it is subdued\": even on the Sabbath. This is one of the things expounded by Shammai the elder." + ], + [ + "(Devarim 21:1) \"If there be found a slain one on the earth\": \"If there be found\": and not if there were generally found\" — to exclude (its being found) near the border or near a city inhabited mostly by gentiles — where it was stated: When murderers proliferated, the breaking of the heifer's neck was abolished. When R. Elazar b. Dinai came, (otherwise known as Techinah b. Prishah), they began to call him \"the son of the murderer.\"", + "\"slain\" (connoting: by the sword), and not strangled. \"slain\": and not convulsing.", + "\"on the earth\": and not hidden in a heap.", + "\"fallen\": and not hanging on a tree.", + "\"in the field\": and not floating on the waters.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": to include (the land of the Jews) across the Jordan.", + "R. Eliezer says: In all (of these instances) if he were slain (by the sword), they would break the neck (of the heifer). R. Yossi b. R. Yehudah said to R. Eliezer: If he were strangled or cast in the refuse, would they break the neck? So, in all of these instances, they would not break the neck.", + "\"it was not known who killed him\": But if it were known who killed him — even if one person in the end of the world had slain him, (though normally two witnesses are required) they would not break the neck.", + "R. Akiva says: Whence is it derived that if beth-din saw him killing but did not recognize him, they would not break the neck? From (Ibid. 7) \"And they shall answer and say … our eyes have not seen\" (But in that instance their eyes did see.)", + "(Ibid. 2) \"Then your elders shall go out\": \"your elders\" — two; \"and your judges\" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making five. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: \"Your elders and your judges\" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making three.", + "\"and they shall measure to the cities that are around the slain one\": (They measure) from the slain one to the cities, and not from the cities to the slain one. If his head was found in one place, and his body in another, the head is brought to the body. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: The body (is brought) to the head." + ], + [ + "(Devarim 21:3) \"And it shall be, the city closest to the slain one\": the nearest and not the near ones — whence they ruled: If it were found equi-distant between the two cities, both bring two (distinct heifers [and not one heifer jointly]). These are the words of R. Eliezer. The sages say: One city brings, and two cities do not bring.", + "\"the elders of that city shall take a heifer that has not been worked\": and not the elders of Jerusalem. And Jerusalem does not bring an eglah arufah (the heifer of the broken neck).", + "\"they shall take a heifer\" (\"eglath bakar\"): R. Eliezer says: \"eglath\" — (up to) one year old; \"parah\" (a cow, the parah adumah [viz. Bamidbar 19:12]) — two years old. The sages say: \"eglah\" — (even one that is) two years old; \"parah\" — three or four years old — it being written (in respect to the former) \"eglath bakar.\" How is this to be implemented? A two-year old satisfies both, \"eglah\" and \"bakar.\"", + "Similarly, (Ibid. 5) \"Then there shall draw near the Cohanim … (6) and all the elders of that city.\" How so? The elders for washing; the Cohanim for atonement.", + "(Devarim, Ibid. 3) \"that has not drawn under the yoke\": This tells me only of the yoke. Whence are other labors derived (as disqualifying factors)? From \"that has not been worked\" (— in any manner). If so, why is \"yoke\" specifically mentioned? The yoke disqualifies whether or not the animal works; the other labors disqualify only if the animal works." + ], + [ + "(Devarim 21:4) \"And the elders of that city shall bring the heifer down\": I might think that this is (only) a mitzvah, (but not a categorical requirement); it is, therefore, written again \"the elders of that city,\" after having been written before (verse 3), to make it a categorical requirement. From here they ruled: If the body were found near the border or near a city inhabited mostly by gentiles or near a city lacking a beth-din, they would not measure.", + "(\"And they shall bring the heifer down) to a hard river-bed\": And whence is it derived that it is valid even if it is not hard? From (Ibid.) \"in the river bed\" — even if it is not hard.", + "(\"a hard river-bed) which shall not be worked\": I might think that it is forbidden to comb flax there and to chisel stones there; it is, therefore, written \"and which shall not be sowed.\" Sowing was included in all (labor). Why was it singled out? To make it a paradigm, viz.: Just as sowing is distinctly in the soil, so, all (such labors are forbidden), to exclude those which are not labors of the soil.", + "\"and they shall break there the neck of the heifer\": It is written here \"breaking,\" and elsewhere (Vayikra 5:18) \"breaking.\" Just as there, he breaks the neck with a hatchet from behind, so, here. \"and they shall break there the neck\": It is written here \"there,\" and, elsewhere, \"there.\" Just as there, he buries it and it is forbidden to derive benefit from it, so, here. [(\"a hard river-bed) which shall not be worked\": I might think that it is forbidden to comb flax there and to chisel stones there; it is, therefore, written \"and which shall not be sowed.\" Sowing was included in all (labor). Why was it singled out? To make it a paradigm, viz.: Just as sowing is distinctly in the soil, so, all (such labors are forbidden), to exclude those which are not labors of the soil.]", + "\"in the river bed\" — even if it is not hard." + ], + [ + "(Devarim 21:5) \"Then there shall draw near the Cohanim, the sons of Levi\": What is the intent of this? (i.e., Don't we know that the Cohanim are the sons of Levi?) — Because it is written (Ibid.) \"for them did the L-rd your G-d choose to serve Him,\" I might think that only unblemished Cohanim are eligible (for this rite); it is, therefore, written \"the sons of Levi\" — to teach that blemished Cohanim are eligible for the breaking of the neck of the heifer.", + "\"to serve Him and to pronounce the benediction in the name of the L-rd\": The (priestly) benediction is being likened to the (priestly) service. Just as the latter is performed, standing, so, the former.", + "\"and by their word shall every contention and every plague-spot be (ruled upon.\"): Contentions are being compared to plague-spots, and plague-spots to contentions. Just as plague-spots are (ruled upon) only in the daytime, so, contentions. And just as contentions are not (ruled upon) by kin, so, plague-spots. If so, why not say: Just as contentions require three (judges), so, plague-spots.", + "And it would follow a fortiori, viz.: If his money requires three, how much more so, his body! It is, therefore, written (re plague-spots, Vayikra 13:3) \"… or to one of his sons, the Cohanim\" — One Cohein rules on a plague-spot." + ], + [ + "(Devarim 21:6) \"And all the elders of that city\": Even if they are a hundred. Because we said above ([21:2] re the measuring), three or five, I might think that this is so here, too. (in respect to the washing of the hands); it is, therefore, written \"and all the judges of that city\" — even if they are a hundred.", + "\"they shall wash their hands over the heifer of the broken neck in the river-bed\": on the spot where its neck was broken. I might think that they may go up from the river-bed; it is, therefore, written \"in the river-bed.\" (Ibid. 7) \"And they shall answer and they shall say\": Their washing and their saying must be in the river-bed." + ], + [ + "(Devarim 21:7) \"And they shall answer and say\": in the holy tongue.", + "\"Our hands have not spilled\": Now would it enter our minds that the elders of beth-din are spillers of blood! (The intent is:) He (the slain one) was not \"in our hands\" and dismissed without a meal; and we did not see him, (corresponding to \"our eyes have not seen\") and let him go without an escort.", + "And the Cohanim say (Ibid. 8) \"Forgive Your people, Israel, which You have redeemed, O L-rd.\"", + "\"which You have redeemed \": This teaches that this atonement atones for those that left Egypt.", + "\"Forgive Your people\": These are the living;", + "These are the dead, whereby we are taught that the dead, too, require atonement, and that this atonement atones until the exodus from Egypt, and that the spiller of blood sins (retroactively) until the exodus from Egypt.", + "\"which You have redeemed\": It is to this end that You redeemed us — that there be no spillers of blood among us. Variantly: It is to this end that You redeemed us — that if we sinned You would make atonement for us. \"and the blood will be atoned unto them\":", + "The Holy Spirit says this: \"If you do as prescribed herein, the blood will be atoned unto you.\"", + "(Ibid. 9) \"And you shall remove the innocent blood from your midst.\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 21:10) \"If you go out to war\": Scripture speaks of an optional war (as opposed to a war of mitzvah).", + "\"al your foes\": against your foes.", + "\"and the L-rd your G-d delivers him into your hand\": If you do as stated herein, in the end, the L-rd your G-d will deliver him into your hand.", + "\"and you capture its captivity\": including Canaanites in their midst (even if they be of the seven nations).", + "(Ibid. 11) \"and you see in the captivity\": at the time of the captivity.", + "\"a woman\": even a married woman.", + "\"of beautiful form\": This tells me only of a woman of beautiful form. Whence do I derive that the same applies to an ugly woman? From \"and you desire her\": even if she is not beautiful. If so, why is it written of beautiful form\"? Scripture speaks of the common instance.", + "\"then you may take her for yourself as a wife\": and not for his father and not for his son." + ], + [ + "(Devarim 21:12): \"then you shall bring her inside your house\": and not that of another.", + "\"and she shall shave her head and she shall do her nails\": R. Eliezer says: She shall cut them. R. Akiva says: She shall let them grow long.", + "R. Eliezer says: \"doing\" (i.e., an action) is mentioned in respect to \"head,\" and \"doing\" is mentioned in respect to \"nails.\" Just as the \"doing\" in respect to head (i.e., shaving) is removing, so, the \"doing\" in respect to nails is removing (i.e., cutting).", + "R. Akiva says: \"doing\" (i.e., an action) is mentioned in respect to head, and \"doing\" is mentioned in respect to nails. Just as the \"doing\" in respect to head (i.e., shaving) makes her unsightly, so, the \"doing\" in respect to nails (must be something that) makes her unsightly (viz., letting them grow long.) A proof for this: (II Samuel 19:25) \"And Mefibosheth the son of Saul came down towards the king. He had not done his feet and he had not done (i.e., trimmed) his mustache.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:13) \"And she shall remove the garment of her captivity from her\": We are hereby taught that he removes her alluring clothing and dresses her in widows' weeds; for the Canaanites would dress their daughters enticingly to cause others to stray after them.", + "\"and she shall sit in your house\": the house that he frequents, so that he \"stumbles\" upon her coming and going, and sees her in her ungainliness, and she becomes repulsive to him.", + "\"and she shall mourn her father and her mother\": This is to be taken literally. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: \"her father and her mother\" are idolatry, as it is written (Jeremiah 2:27) \"They say to the wood 'You are my father,' and to the stone 'You bore me.'\"", + "\"a month of days\": thirty days. R. Shimon b. Elazar says: \"a month\": one (month). \"days\": two (months). \"and after that\": three (months, all together), for the \"amendment\" of the child, to distinguish between the seed of the first and the seed of the second (i.e., It is possible that she was already pregnant by some other man, and we do not know whether this is a nine-month child of the first or a seven-month child of the second. But if he waits three months, this doubt does not exist.)", + "And why all this? (i.e., Why this separation from cohabitation?) So that the Jewish daughter (i.e., his first wife) rejoice, and this one weep; this one, adorn herself, and this one abase herself.", + "\"and after, you shall come to her\": But if he does not do all of the foregoing and he cohabits with her, this is a cohabitation of harlotry.", + "\"and you shall cohabit with her\": You have only the mitzvah of cohabitation with her.", + "\"and she shall be to you as a wife\": as it is written (Shemoth 21:10) \"her food, her clothing, and her (conjugal) time he shall not diminish.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 14) \"And it shall be, when you do not desire her\": Scripture apprises you that you are destined to hate her.", + "\"then you shall send her on her own\": but not to the house of her god.", + "\"then you shall send her\": with a divorce (a \"get\"), as per R. Yochanan. \"on her own\": If she were sick, he must wait until she recovers — a fortiori, for Jewish daughters, who are holy and pure.", + "\"you shall not sell her for money\": This tells me only that he may not sell her for money. Whence do I derive that he may not give her away as a gift or as a gratuity? From (the superfluous) \"and sell you shall not sell.\"", + "\"lo tithamer bah\": You shall not use her. Variantly: This is an exhortation for (the observance of) everything mentioned in this section.", + "\"after you have afflicted her\": even after one act (of cohabitation)." + ], + [ + "(Devarim 21:15) \"If there be to a man two wives\": Scripture speaks of women in whom there is \"being\" (i.e., being as a wife) — to exclude a maidservant and a Canaanite woman, in whom there is no \"being\" (i.e., with whom marriage does not \"take\"). The implication is that excluded (from this halachah) are these (above) and those whom he has ravished or seduced, (where there is no \"marriage\"). It is, therefore, written \"loved\" and \"hated.\" Is there such a thing as \"loved\" or \"hated\" before the L-rd (i.e., as affecting marital status)? It must be (that \"hated,\" then,) refers to ravished or seduced (i.e., \"hated\" by the L-rd), not in the manner of all the wives (as opposed to \"loved,\" connoting halachically permitted union, [the halachah of non-favoritism obtaining also with sons of rape or seduction]). Whence do we derive (for inclusion in this halachah) (the sons of) a widow (wed) to a high-priest and (the sons of) a divorcée or a chalutzah (a levirate-refused woman, wed) to a regular Cohein (even though these unions are halachically interdicted)? From (the repetition of) \"hated\" \"hated.\" (I might think that only) these are included, these unions being forbidden by negative commandment (only); but I would not include unions liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven; it is, therefore, written, to negate this assumption, \"hated\" \"hated.\" I might then think (that also included in the halachah of non-favoritism) are a maidservant and a Canaanite woman; it is, therefore, written \"If there be to a man … and they bear to him sons\" — Wherever there is \"being\" (see above), the sons are his (and the halachah of non-favoritism obtains) — excluding the above, where the sons are not (halachically) his, (but the mother's).", + "R. Shimon says (on \"the loved one and the hated one\"): Scripture hereby apprises us that he is destined to hate her (the captive woman) and love another.", + "\"and they bear him sons\": to exclude (from the halachah of bechor) an instance where we are in doubt (as to whether the son is a nine-month birth to the [possible] first [man who cohabited with her]), or a seven-month birth to the second.", + "\"and they bear\": I might think, from the place of \"bearing,\" to exclude a (son born by) Caesarean section; it is, therefore, written \"sons\" (in any event).", + "\"two wives\": This tells me only of two. Whence do I derive (that the same applies) even if they are more? From \"wives\" (in any event).", + "This tells me that the double share of the bechor (the first-born) applies only if there are many wives, some loved and some hated. Whence do I derive (that the same applies) even if all are loved or all hated? From \"and they bear him sons, the loved one and the hated one,\" (the implication being) even if all are loved or all hated.", + "", + "Whence do I derive (that the same applies) even if there is only one wife (who bears two sons) and she is loved or hated? From (the repetition) \"loved\" \"loved,\" \"hated\" \"hated.\"", + "Is there such a thing as \"loved\" or \"hated\" before the L-rd (i.e., as affecting marital status)? It must be (that \"hated,\" then,) refers to ravished or seduced (i.e., \"hated\" by the L-rd), not in the manner of all the wives (as opposed to \"loved,\" connoting halachically permitted union, [the halachah of non-favoritism obtaining also with sons of rape or seduction]). Whence do we derive (for inclusion in this halachah) (the sons of) a widow (wed) to a high-priest and (the sons of) a divorcée or a chalutzah (a levirate-refused woman, wed) to a regular Cohein (even though these unions are halachically interdicted)? From (the repetition of) \"hated\" \"hated.\"", + "(I might think that only) these are included, these unions being forbidden by negative commandment (only); but I would not include unions liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven; it is, therefore, written, to negate this assumption, \"hated\" \"hated.\"", + "I might then think (that also included in the halachah of non-favoritism) are a maidservant and a Canaanite woman; it is, therefore, written \"If there be to a man … and they bear to him sons\" — Wherever there is \"being\" (see above), the sons are his (and the halachah of non-favoritism obtains) — excluding the above, where the sons are not (halachically) his, (but the mother's).", + "", + "Variantly: \"and they bear him sons\": Sons come under this ordinance (of bechor) and not daughters. Because we find that daughters divide the inheritance where there are no brothers, (viz. Bamidbar 27:8), we might think that this ordinance obtains with them (as well as with sons); it is, therefore, written \"and they bear him sons\" — Sons come under this ordinance and not daughters.", + "\"and the first-born son be the hated one's\": and not a tumtum (one whose sex is concealed) or a hermaphrodite.", + "\"and the first-born\": and not one whose first-born status is in doubt.", + "\"the hated one's\": i.e., even though the first-born son be the hated one's. Variantly: Scripture apprises you that the first-born son shall be the hated one's." + ], + [ + "(Devarim 21:16) \"Then it shall be on the day that he causes his sons to inherit\": Inheritances are adjudicated in the daytime and not at night.", + "\"what there shall be to him\": We are hereby taught that the son inherits what is anticipated as well as what is on hand.", + "\"he shall not grant primogeniture\": We are hereby taught that he is not permitted to grant it. I might think that he is not permitted to do so, but if he did so, it stands; it is, therefore, written \"he shall not be able to grant primogeniture,\" (the implication being that) if he does, it shall not stand.", + "\"… over the face of the son of the hated one\": We are hereby taught that if his head or most of it emerged live (from the womb), he negates the next birth as a first-born.", + "\"...in disregard of the son of the unloved one who is older\": Although the older is of the unloved one." + ], + [ + "(Devarim 21:17) \"But the first-born, the son of the hated one, shall he recognize\": He shall cause him to be recognized by others — whence R. Yehudah ruled: A man is believed to say: This is my first-born son. And just as he is believed to say: This is my first-born son, he is believed to say: This is the son of a chalutzah (a woman taken in levirate marriage); this is the son of a divorcée. The sages say: He is not believed.", + "\"to give him a double portion\": A double portion of what each brother receives? Or a double portion of the entire property? You reason thus: Just as he inherits with one brother, and he inherits with five, then just as when he inherits with one he inherits a double portion of one, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of one.", + "Or, go in this direction: Since he inherits with one and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he inherits a double portion of all the property, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of all the property. It is, therefore, written \"then it shall be on the day that he causes his sons to inherit.\" \"inheritance to sons\" (and not \"inheritance of property\") is repeated.", + "After we learn that inheritance to sons is to be emphasized, we perforce must follow the first approach, viz.: Since he inherits with one (son) and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he receives a double portion of one, so, when he inherits with five, he receives a double portion of one. And it is written (I Chronicles 5:1) \"And the sons of Reuven, the first-born of Israel (i.e., Jacob). For he was the bechor, but when he defiled his father's bed, his birthright was given to the sons of Joseph.\" And it is written (Ibid. 2) \"For Judah prevailed over his brothers (to inherit the kingship) and the ruler was to come from him, and the bechorah (the status of first-born) was given to Joseph.\" And it is written (Bereshith 48:22) \"And I (Jacob) have given to you (Joseph) an additional portion over your brothers.\"", + "Since we find that the bechorah went to Joseph, and the bechorah is for all generations, then just as we find that the bechorah for Joseph was a double portion of one (son), so, the bechorah for all generations is a double portion of one.", + "\"a double portion\" in all that is found with him\": We are hereby taught the bechor does not take a double portion of what is anticipated as he does of what is on hand.", + "\"for he is the first of his (the father's) strength\": and (the criterion for bechorah is) not the first of her (the mother's) strength.", + "\"his is the judgment of the bechorah\": We are hereby taught that the double portion of the bechorah can (if necessary) be appropriated by the courts." + ], + [ + "(Devarim 21:18) \"If there be to a man a son (who goes astray\"): and not if there be to a son (one who has not reached the state of manhood) a son.", + "\"a son\": and not a daughter.", + "\"a son\": and not a man (one who has reached the state of manhood.) A minor is exempt, for he is not obligated in (the observance of) mitzvoth.", + "\"sorer\" (\"who turns astray\") \"umoreh\" (\"and who teaches\"): two times. He turns astray from the Torah, and he teaches himself a \"different way\" (viz. Ibid. 20) \"he gluts and he guzzles.\"", + "", + "Variantly: \"sorer\": against the words of his father, \"umoreh\": against the words of his mother. \"sorer\": against the words of the Torah; \"umoreh\": against the words of the prophets. \"sorer\": against the words of witnesses; \"umoreh\": against the words of judges.", + "R. Yashiah said: Three things were told to me by R. Zeira in the name of the men of Jerusalem: A sotah (a woman suspected of infidelity) — if her husband wishes to forgive her, he may do so. A sorer umoreh — if his father and mother wish to forgive him, they may do so. An elder who rebels against beth-din — if his colleagues wish to forgive him, they may do so.", + "And when I came and presented this to R. Yehudah b. Betheira, with two he agreed, and with one he did not agree. With (what was stated concerning) sorer umoreh, and with sotah, he agreed. With a rebellious elder, he did not agree — so as not to multiply dissension in Israel.", + "\"not heeding the voice of his father and the voice of his mother\": I might think (that this applies) even if his father and mother told him to light a candle and he refused; it is, therefore, written \"not heeding\" here —\"not heeding\" elsewhere (Ibid. 20) as an identity (gezeirah shavah). Just as \"not heeding\" there — \"sorer umoreh … glutting and guzzling,\" so, \"not heeding\" here\" — \"sorer umoreh,\" glutting and guzzling. \"glutting and guzzling\": R. Yossi b. R. Yehudah says: He is not liable (for this) until he steals (what he consumes) from his father and from his mother.", + "\"and they chastise him\": by stripes." + ], + [ + "(Devarim 21:19) \"Then his father and mother shall take hold of him\": We are hereby taught that he is not liable unless he has a father and a mother. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: If his mother were not fit for (i.e., similar to) his father, he does not become a sorer umoreh.", + "\"and they shall take him out to the elders of his city and to the gate of his place\": This is a mitzvah, (but not categorical).", + "\"This, our son,\" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned.", + "(Ibid. 20) \"And they shall say to the elders of his city\": If one of them (either his father or his mother) had a severed hand, or were lame or mute of deaf or blind, he does not become a sorer umoreh, it being written \"and they shall seize him\" — and not if their hand were severed; \"and they shall take him out\" — and not if they were lame; \"and they shall say\" — and not if they were mute; \"this, our son\" — and not if they were blind;\" \"not heeding our voice\" — and not if they were deaf, (in which case they could not hear his refusal to heed them.) They warn him before three (judges) and administer stripes. If he reverted to his wrong, he is judged by twenty-three, but he is not stoned unless there be among them the first three, it being written \"This, our son,\" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned. \"glutting and guzzling\": glutting flesh and guzzling wine. Even though there is no proof for this, there is intimation of it in (Proverbs 23:20) \"Do not be among the guzzlers of wine, among the glutters of flesh for themselves\" and in (Ibid. 21) \"For the guzzler and the glutter will be poor, and the slumberer will wear tatters.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:21) \"Then all the people of his city shall stone him\": Now do all the people of his city stone him? The intent is, rather, in the presence of all the people of his city.", + "\"with stones\": I might think, with many stones; it is, therefore, written \"with a stone.\" I might think with one stone; it is, therefore, written \"with stones.\" How so? If he does not die with the first stone, he is dispatched with a second.", + "R. Yossi said: Now is this one stoned because he ate a tartimar of flesh and drank half a log of wine? Rather, the Torah probed to the \"end\" of this one, and said: \"Let him die innocent, and let him not die guilty.\" For the death of the wicked is beneficial for them and beneficial for the world. What is bad for the righteous is bad for them and bad for the world. Wine and sleep for the wicked is good for them and good for the world; for the wicked, bad for them and bad for the world. Quiet for the wicked is bad for them and bad for the world; for the righteous, good for them and good for the world. The father of this one desired a yefath toar (a woman of beautiful form), and he brought the Satan into his house and his son became a sorer umoreh, whose end is to die a violent death, it being written (following) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death.\"", + "\"and you shall remove the evil\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 21:22) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death, and you shall hang him on a tree.\": A man is hanged (i.e., suspended after death) and not a woman. R. Eliezer says: A woman, too, is hanged.", + "R. Eliezer said to them: Didn't Shimon b. Shetach hang women in Ashkelon? They answered; He hanged eighty women and (even though) two are not to be judged on one day, but \"the times required it.\" (Here, too, [vis-à-vis hanging] the times required it.) [A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. R. Yehudah says: Both a man and a woman (are stoned naked.) But a man is hanged with his face towards the people and his back towards the tree; and a woman, with her face towards the tree and her back towards the people. A man is covered one section (his genitals) in front, and a woman, two sections — one in front and one behind, because she is all ervah (illicit nakedness).]", + "\"and you shall hang him\": I might think that all who are stoned are hanged (i.e., suspended thereafter); it is, therefore, written (Ibid. 21:23) \"for (the penalty for) the cursing of G-d is hanging\" (after stoning). After Scripture included (all capital offenses) and then excluded (i.e., limited it to the cursing of G-d [megadef]), we derive it (the exclusion) from megadef, viz.: Just as megadef is distinct in that it constitutes rebellion against G-d, and it is subject to hanging, so, all who rebel against G-d are hanged. R. Eliezer says: Just as megadef is distinct in that he is stoned, so, all who are stoned are hanged (afterwards). I might think that he is to be hanged while alive; it is, therefore, written \"then he shall be put to death\" (and, only afterwards, \"and you shall hang him.\").", + "\"and you shall hang him\": \"him,\" without his garments (i.e., naked). \"him,\" and not scheming witnesses against him (viz. Devarim 19:19). \"him\": We are hereby taught that two are not judged (for such an offense) on one day.", + "\"and you shall hang him on eitz\" [(\"eitz\" can mean either wood or tree)]: \"eitz\" that is not rooted (i.e., wood), and not \"eitz\" that is rooted (i.e., a tree). — But perhaps it means \"eitz\" that is rooted! — It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 23) \"but you shall bury it\" — what lacks only burial, to exclude that (a rooted eitz), which lacks cutting and burial.", + "Whence is it derived that if one allows his dead one (i.e., one that he must bury) to remain overnight, he transgresses a negative commandment? From (Ibid.) \"You shall not leave his body overnight on eitz.\" If he left it overnight for his honor, i.e., to bring a casket or shrouds, I might think he transgresses; it is, therefore, written \"on the eitz\" — Just as the eitz is demeaning to him, so, all that is demeaning to him (is forbidden, to exclude the above).", + "\"You shall not leave his body overnight on the eitz\" — a negative commandment. \"but bury shall you bury it\" — a positive commandment. What is to be done? We wait until it gets dark; then he is suspended from the eitz and then he is taken down. If not, he is in transgression of \"You shall not leave his body overnight on the eitz.\"", + "\"for the cursing of G-d is suspended\": That is, why is he being suspended? Because he cursed the L-rd and desecrated the Name.", + "A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. R. Yehudah says: Both a man and a woman (are stoned naked.) But a man is hanged with his face towards the people and his back towards the tree; and a woman, with her face towards the tree and her back towards the people. A man is covered one section (his genitals) in front, and a woman, two sections — one in front and one behind, because she is all ervah (illicit nakedness).", + "\"and you shall not make unclean your earth, which the L-rd your G-d gives you as an inheritance\": Beth-din is being exhorted hereby." + ], + [ + "(Devarim 22:1) \"You shall not see (the ox of your brothers or his lamb straying and [you shall] ignore them. Return shall you return them to your brother.\" \"You shall not see\": I might think, even if he were a mil away; it is, therefore, written (Shemoth 23:4) \"If you encounter (the ox of your foe, etc.\") If \"If you encounter,\" I might think, literally; it is, therefore, written \"You shall not see.\" How is this to be resolved? The sages estimated one-seventh of a mil, a ris.", + "", + "", + "\"You shall not see the ox of your brother\": a negative commandment. And elsewhere it is written \"If you encounter\" — a positive commandment — whence we derive that (in the event of non-compliance) he transgresses a positive and a negative commandment.", + "\"the ox of your brother\": This tells me only of \"the ox of your brother.\" Whence do I derive (as included in the mitzvah) the ox of your foe? From (Ibid.) \"the ox of your foe\" (i.e., in any event). If so, why is it written (here) \"your brother\"? Scripture (there) speaks only anent the evil inclination (i.e., Restore not only the ox of your brother, but even the ox of your foe — above the protestations of your evil inclination.)", + "\"or his lamb straying\": in the manner of strays. From here it was ruled; What is considered a lost object? If one found an ass or a cow grazing on the road, this is not a lost object. If he found an ox with its load overturned or a cow running in the vineyards, that is a lost object.", + "\"and (you shall) ignore\": Sometimes you do ignore (a lost object), and sometimes you do not ignore. How so? If he were a Cohein and the object were in the cemetery, (which a Cohein is forbidden to enter), or if he were an elder (i.e., a Torah scholar) and it were beneath his dignity (to retrieve it), or if his labor (to retrieve it) were greater than that of his neighbor, he is exempt (from retrieving it). This is the intent of \"and you ignore\" — Sometimes you do ignore and sometimes you do not.", + "\"return shall you return them\": If he returned it (the animal), and it ran away; returned it and it ran away — even four or five times — he must continue returning it, it being written \"Return shall you return them.\" If he returned it to a place where it could be seen (by the owner), he need not deal with it. If it were stolen or lost, he is responsible for it — until he returns it to his (the owner's) domain, it being written \"to your brother.\"" + ], + [ + "(Devarim 22:2) \"And if your brother is not near to you, and you do not know him, etc.\" \"And if your brother is not near\": I might think (that the halachah obtains) only if he is not near. Whence do I derive (that it obtains even) if he is far? From \"And if your brother is not near to you.\" This tells me only of one who is far or near, when he knows. Whence do we derive (that the same obtains with) one whom he does not know? From \"and you do not know him.\"", + "\"then you shall gather it\": a lost object which is \"gathered\": to include what is broken. \"and it shall be with you\": in your domain.", + "\"until your brother inquires concerning it\": Would it enter your mind to give it to him without his giving identifying signs? Why, then, is it written \"until your brother inquires concerning it\"? (The meaning must be, then,) \"until you make inquiry concerning your brother\" (to ascertain) whether or not he is a deceiver, (this being a possible construction of the words in the Hebrew.)", + "\"and you shall return it to him\": Consider how to return it to him. He may not feed \"a calf to a calf, a foal to a foal\" (i.e., he may not sell one of the animals in his keeping to feed the others.) And any animal which can work and eat (i.e., an animal whose work is worth the cost of its food), such as an ass or a cow, let it work and eat. \"and you shall return it (also readable as \"him\") to him\": He himself must be returned to him (if he is lost)." + ], + [ + "(Devarim 22:3) \"And thus shall you do with his ass\": It works and it eats.", + "\"and thus shall you do with his garment\": A garment is shaken out once in thirty days. He spreads it out for its need (i.e., to preserve it), but not for his honor.", + "Vessels of silver and copper — he uses them for their need, but (he must take care) not to rub them out.", + "Vessels of wood — he uses them so that they do not mold.", + "\"And thus shall you do with his ass and thus shall you do with his garment\": This tells me of these only. Whence do I derive (the same for) other lost objects? From (Ibid.) \"and thus shall you do with every lost object of your brother.\" If so, why is \"garment\" singled out? Is it not included with all the rest? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as a garment is characterized by possessing (identifying) signs and claimants, thus all objects that are thus characterized (must, if found, be publicized for the owners to come forward).", + "\"which shall go lost from him\": to exclude (an object worth) less than a perutah, (whose loss he is not conscious of.) R. Yehudah says: \"and you find it\": to exclude (an object worth) less than a perutah.", + "\"You shall not be able to ignore\": This renders \"ignoring\" transgression of a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 22:4) \"You shall not see the ass of your brother or his ox fallen on the way and ignore them; lift up shall you lift up with him.\" \"You shall not see the ass of your brother\": This is a negative commandment. And elsewhere it is written (Shemoth 23:5) \"If you see, etc.\": That is a positive commandment.", + "This tells me only of \"the ass of your brother.\" Whence do I derive (the same for) the ass of your foe? From (Shemoth 23:5) \"the ass of your foe.\" If so, why is it written (here) \"your brother\"? Scripture (there) speaks anent the evil inclination (i.e., Assist not only the ass of your brother, but even the ass of your foe — against the protestations of your evil inclination.)", + "\"fallen\": and not standing.", + "\"on the way\": and not in the stall — whence it was ruled: If it were found (fallen) in the stall, the obligation does not obtain; if in the public thoroughfare, it does.", + "\"and (you shall) ignore them\": Sometimes you do ignore them and sometimes you do not ignore them. How so? If he were a Cohein and it were in the cemetery, (which a Cohein is forbidden to enter), or if he were an elder and it were beneath his dignity, or if his labor were greater than that of his neighbor, he is exempt, it being written \"and you ignore\": Sometimes you do ignore and sometimes you do not. (See #222).", + "\"lift up shall you lift up\": If he righted it, and it fell; righted it, and it fell — even four or five times — he must continue righting it, it being written \"lift up shall you lift up.\" If the owner left (his fallen animal), sat down, and said to him: Since you have a mitzvah to unload, unload, he is exempt from doing so, it being written with him\" (the owner). I might think that this were so even if he (the owner) were old or afflicted with boils; it is, therefore, written \"lift up shall you lift up\" (i.e., even in the latter instance)." + ], + [ + "(Devarim 22:5) \"A man's vestment shall not be upon a woman\": What does Scripture come to teach us? If that she should not wear colored clothing, is it not written (Ibid.) \"for the abomination, etc.\"? And this is not an abomination. It means, rather, that a woman should not wear what a man wears and go among the men (for licentious purposes), and a man should not wear colored clothing and go among the women.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a woman may not go out with armor to war? From \"A man's vestment shall not be upon a woman.\" And whence is it derived that a man may not adorn himself with the adornments of women? From (Ibid.) \"and a man shall not wear a woman's garment.\" For the abomination of the L-rd your G-d are all who do these\"", + "\"It goes by five epithets: \"cherem\" (banned), \"toevah\" (abomination), \"sanui (detested), \"meshukatz\" (revolting), \"avel\" (wrong)." + ], + [ + "(Devarim 22:6) \"If there chance before you a bird's nest\": to exclude what is normally found there.", + "From \"fledglings or eggs,\" I would understand: the minimum of \"fledglings\" — two; the minimum of eggs — two. If there were only one fledgling or one egg, whence do I derive that he must still send away the mother bird? From \"nest\" — in any event.", + "\"bird\": Scripture speaks of a clean bird. — But perhaps it speaks of an unclean bird too? It is, therefore, written (Ibid. 14:11) \"Every clean bird you may eat\": This is a prototype, viz.: Wherever \"bird\" is mentioned in Scripture, a clean bird is understood (unless specified otherwise). … I might think to exclude (from the mitzvah) geese or hens that nested in an orchard; it is, therefore, written \"before you,\" (and these are considered \"before you\").", + "This tells me (that the mitzvah obtains) only in the private domain. Whence do I derive (the same for) the public domain? From \"on the way.\"", + "Whence do I derive (that the mitzvah obtains with a nest found) on trees? From \"on any tree.\"", + "Whence do I derive (the same for a nest found) on the ground? From \"or on the ground.\" \"on the way\": What is the intent of this? Just as the \"way\" is not \"in your hand\" (i.e., at your disposal), so (the mitzvah obtains with) all that is not \"in your hand\" — whence they ruled: Doves of a dove-cote and doves of a loft and birds that nested in jars or in towers, and geese and hens that nested in an orchard and rebelled (i.e., flew away) are subject to the mitzvah of sending away. (Birds that) nested in the house and Herodian doves, which are thoroughly domesticated, are not subject to the mitzvah, (being considered \"in your hand.\")", + "\"and the mother-bird lying on the fledglings\": Just as fledglings are alive, so the eggs must be viable — to exclude winnowed (non-viable) eggs. And just as eggs require the mother-bird, so, fledglings (to be subsumed in the mitzvah) must require the mother-bird, to exclude those that are able to fly.", + "\"and the mother-bird lying\": when she is lying on them — to exclude her flying over them. I might think (that the mitzvah does not obtain) even if her wings (in her flying) touch them; it is, therefore, written \"and the mother-bird lying on the fledglings — even if she is not (in \"tight\" bodily contact) with them.", + "I might think that an unclean bird lying on the eggs of a clean bird, or a clean bird lying on the eggs of an unclean bird were subject to the mitzvah; it is, therefore, written \"the mother-bird lying on the fledglings — all must be of the same kind (i.e., clean birds).", + "\"You shall not take the mother-bird together with the young\": From (Vayikra 14:4) \"And he (the Cohein) shall take for the one (i.e., the leper) to be cleansed two live clean birds,\" I might think that he should take them to cleanse a leper; it is, therefore, written \"You shall not take\" — even to cleanse the leper.", + "\"You shall not take the mother-bird\": a negative commandment. \"Send, shall you send away the mother-bird\": This is a positive commandment. If he sent her away and she returned — even four or five times — he is obligated to continue sending her, it being written \"Send shall you send.\" But if he sent her and she returned to his hand, he is exempt from sending her again...." + ], + [ + "(Devarim 22:7) \"Send, shall you send away the mother-bird\": This is a positive commandment. If he sent her away and she returned — even four or five times — he is obligated to continue sending her, it being written \"Send shall you send.\" But if he sent her and she returned to his hand, he is exempt from sending her again. \"Send shall you send the mother-bird\": Scripture speaks of (sending away) females and not males.", + "A male partridge (which is wont to hatch the eggs of other birds) — R. Eliezer says: It is subject to being sent away, it being written \"Send shall you send.\" The sages say: It is exempt, it being written \"the mother-bird\" — to exclude the male partridge.", + "If one takes the mother-bird together with the young, (transgressing a negative commandment) — R. Yehudah says: He is lashed and does not send it away. The sages say: He sends it away and does not get lashes. This is the rule: All negative commandments annexed to positive commandments are not liable to stripes, (awaiting the fulfillment of the positive commandment). \"You shall not take\" — even to cleanse the leper. (Ibid. 7) \"so that it shall be good for you and you prolong days\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If of a (monetarily) negligible mitzvah, (the expense involved in its performance) being no more than an issar, the Torah writes \"so that it shall be good for you and you shall prolong days,\" how much more so is this true of the \"formidable\" mitzvoth of the Torah! (Ibid. 8)." + ], + [ + "\"If you build a new house, you shall make a railing for your roof\": This tells me only of \"building.\" Whence do I derive (the same for) acquiring, inheriting, and receiving as a gift? From (Ibid.) \"and you shall not place blood in your house\" — in any event.", + "\"a house\": This tells me only of a house. Whence do I derive (the same for) a straw-bin, a cattle-shed, and a store-house? From \"If you build.\"", + "In that case I might think (that also included) is the building of a gateway, a portico, or a porch; it is, therefore, written \"a house.\" Just as a \"house\" is characterized by being subject to occupancy (so, all that are similarly characterized are subsumed in the halachah) — to exclude the aforementioned, which are not thus characterized.", + "\"you shall make a railing for your roof\": This tells me only of a roof. Whence do I derive the same (i.e., the need for protective safeguards) for holes, pits, caves, and ditches? From \"and you shall not place blood in your house\" (i.e., in the domain of your house. If so, why is \"roof\" mentioned? To exclude a ramp (and the like).", + "\"a new house\": Rebbi says: From the time of its \"newness\" (i.e., even before it is inhabited), make a railing for it. \"a house\": to exclude an ulam (an entrance hall). How (high a railing is required for) a place (where one keeps) his rolling machine? Three hand-breadths. For the part used for walking about? Ten hand-breadths.", + "\"you shall make a railing for your roof\": a positive commandment. \"and you shall not place blood in your house\": a negative commandment.", + "(Ibid.) \"when the faller falls from it\": He was destined to fall from the six days of creation, but \"merit is channeled (via the Heavenly ordinance) through the meritorious, and guilt through the guilty\" (so that he who is guilty of not building the railing bears the guilt of the fall).", + "\"when the faller falls from it\": \"from it,\" and not within it. (How so?) If the public thoroughfare were ten hand-breadths above his roof, (and he fell from there upon it, the owner of the house is) not liable, it being written \"from it (the roof), and not within it.", + "R. Yishmael says: Scripture comes to teach you how he is judged, viz. (Koheleth 9:12) \"For a man does not know his time, like fishes that are caught in a flimsy net and like birds that are caught in the snare. Like them men are snared in a time of evil (i.e., when their evil is visited upon them), when it falls upon them suddenly.\"", + "A house which is not four by four hand-breadths (because it is not considered \"a house\") is exempt from a railing, a mezuzah and an eruv (a halachic device of \"amalgamation\" for Sabbaths and festivals); and it is not made an ibbur (an \"outskirt\") of a city (for purposes of such amalgamation), and it does not render food tevel (untithed) for purposes of tithing, and it is not allocated four ells (in a courtyard.) If one makes a vow (not to benefit) from a house, he may sit in it, and it is not subject to plague-spot uncleanliness, and it is not irredeemably sold vis-à-vis the Jubilee year, and he is not returned to from the battlefield (viz. Devarim 20:5)." + ], + [ + "(Devarim 22:9) \"You shall not sow your vineyard with mixed seed\": [I might think that he may not sow one (variety) by itself and another by itself; it is, therefore, written \"kilayim\" (mixed seed), but each by itself is permitted. Variantly:] \"kilayim\": Why is this needed? Is it not already written (Vayikra 19:19) \"You shall not sow your field kilayim\"? To impose liability for both \"vineyard\" and \"field.\" We are hereby taught that one who sows kilayim in a vineyard transgresses two negative commandments.", + "This tells me only of a full-grown vineyard. Whence do I derive (the same for) one with a few fruitful vines? From (\"the produce of) the vineyard\" — any vineyard. If one trains a grapevine onto seeds, even for (a distance of) one hundred ells, the grapevine is forbidden. This (verse) tells me (that it is forbidden) only in a fruitful vineyard. Whence do I derive (the same for) one that is not fruitful? From \"the vineyard\" — in any event. This tells me only of your vineyard. Whence do I derive (the same for) the vineyard of others? According to R. Yossi, from \"the vineyard\" — in any event. \"lest tikdash the fullness of the seed\": lest there be forbidden.", + "And whence is it derived that it is forbidden to benefit from vineyard kilayim? It is written here \"kodesh\" (i.e., \"tikdash\"), and elsewhere, \"kodesh,\" (Vayikra 5:15 \"and he sin unwittingly [by deriving benefit] from the holy tings [\"kodshei\"] of the L-rd.\") Just as there, derivation of benefit is being forbidden, here, too, derivation of benefit is being forbidden.", + "\"lest there be rejected the fullness of the seed … and the produce of the vineyard.\" When is the produce rejected? When it takes root. And grapes? When they become like the 'white (egyptian) bean'. \"which you shall sow\": This tells me only of what he himself sows. Whence do I derive (as likewise interdicted) what his neighbor sows (in the former's field) and which he would like to sustain? From \"the seed\" — in any event.", + "\"which you shall sow\": to exclude seed which entered (unintentionally) along with fertilizer or with water, or seed which he sowed and which was blown in by the wind. I might think that also excluded is seed blown in by the help of the wind, (the sower intending this to happen); it is, therefore, written \"the seed,\" (in which the aforementioned instance is subsumed).", + "If one sustains thorns in a vineyard, R. Eliezer says he is in transgression of kilayim, it being written \"which you sow.\" The sages say: \"the seed\" excludes the sustaining of thorns in a vineyard.", + "\"and produce of the vineyard\": When is the produce rejected? When it takes root. And grapes? When they become like the 'white (egyptian) bean'.", + "This (verse) tells me (that it is forbidden) only in a fruitful vineyard. Whence do I derive (the same for) one that is not fruitful? From \"the vineyard\" — in any event. This tells me only of your vineyard. Whence do I derive (the same for) the vineyard of others? According to R. Yossi, from \"the vineyard\" — in any event.", + "If one trains a grapevine onto seeds, even for (a distance of) one one square ell, the grapevine is forbidden.", + "I might think that he may not sow one (variety) by itself and another by itself; it is, therefore, written \"together\", but each by itself is permitted.", + "(Variantly:) \"Kilayim\":To impose liability for both \"vineyard\" and \"field.\"", + "Variantly: \"lest tikdash the fullness of the seed\": lest there be forbidden, as R' Yehuda has said.", + "\"which you shall sow\": This tells me only of what he himself sows. Whence do I derive what his neighbor sows (in the former's field) and which he would like to sustain? From \"which you shall sow\" — in any event." + ], + [ + "(Devarim 22:10) \"You shall not plow with an ox and an ass together\": I might think, never, but (Shemoth 23:12) \"so that there rest (from labor) your ox and your ass\" indicates that labor is being referred to. If so, why is \"together\" written? For I might think that only ox and ass are intended. Whence do I derive (the same for) other beasts and for animals and birds? From \"together\" — in any event (i.e., it is not the type of animal, but labor that is the criterion). If so, why is it written \"with an ox and an ass\"? To teach that you may not plow with an ox and an ass, but you may plow with a man and an ass (i.e., by some arrangement where the man directs the animal in its plowing.)", + "Variantly: \"You shall not plow\": This tells me only of plowing. Whence do I derive (the same for) threshing and sitting in a wagon (to which they are attached) and going out and directing (them)? It is, therefore, written \"together\" — in any event. R. Meir exempts sitting in a wagon, (for in that instance he is not doing anything).", + "Variantly: \"together\": to exclude a mule. Variantly: \"together\": to exclude tying a horse to a side or the back of a wagon (to which oxen are hitched)." + ], + [ + "(Devarim 22:11) \"You shall not wear shatnez (a mixture), wool and linen together\": I might think, he must not wear shorn wool and flax stalks; it is, therefore, written \"shatnez,\" something that is fulled, spun, and twisted (or woven) (shua, tavi, venoz [acronym of \"shatnez\"]). R. Shimon b. Elazar says: (He who wears shatnez) is perverse (\"naloz\") and estranges (\"meiliz\") his Father in heaven [play on \"noz\" (woven)]. Felt cloaks (of mixed materials) are forbidden as kilayim (intermixtures). Even though they do not come under \"weaving,\" they do come under \"spinning.\"", + "\"You shall not wear\": This tells me only of wearing. Whence do I derive that he may not cover himself with it! From (Vayikra 14:19) \"and a garment kilayim shatnez shall not come upon you.\" I might think that he may not throw a bundle (containing shatnez) over his shoulder (to carry it); it is, therefore, written \"You shall not wear.\" Wearing was included in the general interdict (against shatnez). Why was it singled out (for special mention)? To use it as the basis for a comparison, viz.: Just as \"wearing\" is distinctive in that it is of benefit to the body, so, all that is distinctive (is forbidden by reason of shatnez, to exclude throwing it over one's shoulder).", + "I might think he may not wear a garment of wool over one of flax, and one of flax over one of wool; it is, therefore, written (woven) \"together,\" but each by itself is permitted.", + "R. Chananiah b. Gamliel says: Whence is it derived that one may not hatchel strips of wool with strips of flax to belt his thighs even though there is a band of leather separating them? From \"together.\" This is to say that a sack and a basket (joining wool and linen) are considered a union in respect to kilayim." + ], + [ + "(Devarim 22:12) \"Fringes (wool and linen together) shall you make for yourself\" and \"You shall not wear shatnez\" were both stated in one pronouncement. (Shemoth 20:8) \"Remember (the Sabbath day\") and (Devarim 5:12) \"Keep (the Sabbath day) were both stated in one pronouncement.", + "(Shemoth 31:14) \"Those who desecrate it (the Sabbath) shall be put to death\" and (Bamidbar 28:9) \"And on the Sabbath day (you shall sacrifice) two yearling lambs\" were both stated in one pronouncement.", + "(Vayikra 18:11) \"The nakedness of your brother's wife you shall not uncover\" and (Devarim 25:5) \"Her levir (her husband's brother) shall come upon her\" were both stated in one pronouncement.", + "(Bamidbar 36;8) \"And every daughter who inherits a portion (in any tribe of the children of Israel\") and (Ibid. 9) \"And an inheritance shall not revert from one tribe to another\" were both stated in one pronouncement", + "— something that flesh and blood cannot do. And this is the intent of (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; two things have I heard!\"" + ], + [ + "(Devarim 22:12) \"Fringes shall you make for yourself\": What is the intent of this? Because it is written (Bamidbar 15:38) \"and they shall make for themselves tzitzith,\" I might think that one strand by itself suffices; it is, therefore, written \"gedilim\" (fringes). How many fringes? Not fewer than three, three fingers long, as per Beth Hilell. Beth Shammai say: Three strands of white and a fourth of tcheleth (purple-blue), four fingers long. \"gedilim\" are white. Whence do I derive that I add a fourth of tcheleth? From (Ibid.) \"and they shall put on the tzitzith of the corner a thread of tcheleth.\"", + "The halachah is in accordance with Beth Shammai. When is this so? (that a length of three or four fingers is required)? Ab initio (i.e., when the tzitzith are first inserted), but its remnants and lopped off (threads) may be of any (length).", + "(\"on the four corners of your garment\": to exclude a garment of three, five, six, seven, or eight corners. Variantly: \"gedilim\" are white. Whence do I derive that I add a fourth of tcheleth? From (Ibid.) \"and they shall put on the tzitzith of the corner a thread of tcheleth.\")", + "(Devarim, Ibid.) \"shall you make\": and not from what is already made. He may not take threads from the garment and make tzitzith of them. \"on the four corners of your garment\": to exclude a garment of three, five, six, seven, or eight corners. \"corners\" to exclude yaga, tichla, tavletikim, takarkim, sadasim, and laburdisim, which are not squared.", + "R. Elliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that one should not place tzitzith in the middle of the garment, but on the edge? From \"on the four corners of your garment.\"", + "\"your garment\": to exclude a head-scarf.", + "\"wherewith you cover yourself\": to exclude a duster, which does not cover his head and most of his body." + ], + [ + "(Devarim 22:13) \"If a man take a wife, and he come upon her, and he hate her\": R. Yehudah says: If he cohabits with her, he receives stripes (for libeling her [viz. Devarim 22:14]); if not, he does not receive stripes.", + "R. Yishmael says: Come and see what hatred causes. It leads to slander (viz. Ibid. 14, \"And he libel her and give out about her an evil name.\")", + "From here it is derived: If a man transgresses a \"light\" mitzvah, he is destined to transgress a \"grave\" mitzvah. If he transgresses (Vayikra 19:18) \"and you shall love your neighbor as yourself,\" he is destined to transgress (Ibid.) \"You shall not take revenge … and you shall not bear a grudge,\" and (Ibid. 17) \"You shall not hate your brother\" and (Ibid. 25:36) \"And your brother shall live with you\" — until he comes to the spilling of blood. This is the intent of \"If a man take a wife, etc.\"", + "(Ibid.) \"If he libel her\": I might think, even if he said to her \"You spoiled my meal,\" when she did not; it is, therefore, written (here) \"libel,\" and further, (Ibid. 17) \"libel,\" as an identity (gezeirah shavah). Just as \"libel\" there is a claim of (non-) virginity, so, \"libel\" here is a claim of (non-) virginity. — But perhaps just as \"libel\" there involves the site of virginity, so, here, too, it involves the site of virginity. Whence do I derive (the same for) a different act of coitus (i.e., not in the site of virginity)? From \"and he give out above her an evil name.\"", + "(Ibid.) \"and he say\": We are hereby taught that the plaintiff has the first word.", + "\"This woman\": We are hereby taught that he states his case only while she is standing. (\"This woman) I took and I drew near to her\": and there are witnesses that she was adulterous in her father's house (i.e., during her betrothal).", + "What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 20:10) \"If a man commits adultery with another man's wife\" — whether witnesses testify in the house of her husband that she committed adultery (while yet) in her father's house (i.e., while she was betrothed), or whether they testified in her father's house that she committed adultery in her father's house, I would think that she is executed at the gate of that city (viz. Devarim 22:24), Scripture (here) excludes (from \"the gate of the city\") the instance of witnesses testifying in the house of her husband that she committed adultery in the house of her father, (and indicates [viz. Ibid. 21]) that she is executed at \"the door of her father's house.\" This is the intent of \"If a man take a wife.\"", + "(R. Yishmael says: Come and see what hatred causes. It leads to slander.)", + "(Ibid. 15) \"Then the father of the maiden and her mother shall take (and they shall bring out the virgin signs of the maiden\"): This tells me only of one who has a father and a mother. Whence do I derive (the same for) one who has a father but not a mother, or one who has a mother but no father, or one who has neither father nor mother? From \"and they shall bring out the virgin signs of the maiden\" — in any event. If so, why is it written \"the father of the maiden and her mother\"? \"They (in the event of her being found guilty) who nurtured evil growths, let them come and be shown their growths!\"", + "(Ibid. 16) \"And the father of the maiden shall say to the elders\": We are hereby taught that the woman (herself) is not permitted to speak (in refutation) before her husband.", + "\"My daughter did I give to this man as a wife\": We are hereby taught that the father has a right to betroth his daughter (who is) a minor." + ], + [], + [ + "(Devarim 22:17) \"And they shall spread the garment before the elders of the city\": They must clarify the matter as a (new) garment. The witnesses for both husband and father must clarify the matter before the elders of the city. This is one of the things that R. Yishmael was wont to expound as a mashal (a metaphor). Similarly, (Shemoth 22:2) \"If the sun shone upon him\": Now is it upon him alone that the sun shines? What, then, is the intent of \"If the sun shone upon him\"? Just as the sun is \"peace\" for the world, here, too, if he (the one threatened with robbery) knows that he (the robber) is \"at peace\" with him (and will not kill him if he resists, [as in the instance of a father robbing a son]) and he (the son) kills him, he is liable (for murder). Similarly, (Ibid. 21:19) \"If he arise and walk outside on his crutch\" — on his own power.", + "And thus: \"And they shall spread the garment before the elders of the city\" — If the witnesses of the husband were (clearly) found to be zomemin (scheming witnesses), etc.", + "R. Eliezer says: The words (\"and they shall spread the garment\") are to be taken literally (as signifying the nuptial garment)." + ], + [ + "(Devarim 22:18) \"Then the elders of the city shall take the man and chastise him.\": \"the man\": and not a minor.", + "\"and chastise him\": with stripes.", + "(Ibid. 19) \"And they shall punish him\": with money (i.e., they shall fine him)", + "\"a hundred silver\": Tyrian shekels.", + "\"and they shall give it to the father of the na'arah (a maiden, from twelve to twelve and a half), and not to the father of the bogereth (a mature maid, after twelve and a half).", + "\"and they shall give it to the father of the na'arah\": and not to the father of a convert, whose conception was not in holiness and whose birth was in holiness, (there being no \"fatherhood\" to a gentile). She does not receive the hundred shekels.", + "\"for he has given out an evil name about a virgin of Israel\": He has given out an evil name not only about her alone, but about all the virgins of Israel.", + "\"and to him shall she be as a wife.\" We are hereby taught that he must \"quaff his bitter cup\" — even if she be lame or blind or covered with boils. If there were in her a thing of zimah (obscenity) or if she were not fit to marry into Israel, I might think that he were permitted to keep her as a wife; it is, therefore, written \"and to him shall she be as a wife\" — (connoting) a woman who is (halachically) fit for him (as a wife).", + "\"He shall not be able to send her away all of his days\": even after a long passage of time." + ], + [ + "(Devarim 22:20) \"And if the matter were true — if virginity were not found in the maiden\": This tells me only of natural coitus. Whence do I derive the same for unnatural coitus? From \"And if the matter were true.\"", + "\"if virginity were not found in the maiden\": i.e., if there were no witnesses to refute the witnesses of the husband.", + "(Ibid. 21) \"Then they shall take out the maiden to the door of her father's house.\" This tells me only of her having a father and a door of her father's house. Whence do I derive (the same for) a maiden who lacks either one? From \"Then they shall take out the maiden\" (to be stoned) — in any event." + ], + [ + "(Devarim 22:21) \"and the men of her city shall stone her\": Now do all the men of her city stone her? (The intent is that she shall be stoned) in the presence of all the men of her city.", + "\"with stones\": I might think with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:27) \"with a stone.\" If \"with a stone,\" I might think even with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" Say, then, (that the meaning is) if she does not die with the first stone, she dies with the second.", + "\"for she has done a vile thing in Israel\": She has vilified not only herself, but all the virgins of Israel.", + "\"to harlotize the house of her father.\" It is written here, \"her father,\" and, elsewhere (Ibid. 21:9), \"And the (betrothed or married) daughter of a Cohein, if she profane herself through fornication, she profanes her father\": Just as there, (Scripture speaks of) harlotry in the context of marriage (and not in that of a single girl); here, too, harlotry in the context of marriage." + ], + [ + "(Devarim 22:22) \"If there be found (by witnesses) a man lying with a woman cohabited with by a husband\": including one who was cohabited with in her father's house\": i.e., while betrothed (and not yet married). Variantly: \"cohabited with by a husband\": R. Yishmael says: Scripture comes to teach us about a yevamah (a woman awaiting levirate marriage) that one who lives with her is not liable (to the death penalty) until he (the yavam) cohabits with her.", + "\"then they shall die\": by the unqualified death penalty of the Torah — strangulation.", + "\"also both of them\": and not one who performs acts of arousal (without intercourse).", + "\"also both of them\": to include those who (might) cohabit with her after them.", + "\"the man who lay with the woman\" — though she be a minor;", + "\"and the woman\": even though she cohabited with a minor.", + "\"and you shall remove the evil\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 22:23) \"If there be a na'arah, a virgin, betrothed\": We are hereby taught that he is not liable (to stoning) unless she be a na'arah (and not a bogereth [viz. #238]), a virgin, and betrothed to a man (and not married).", + "\"and a man find her in the city\": If she had not gone about in the city, this would not have befallen her", + "— \"The breach beckons to the thief.\" \"and lie with her\": any kind of intercourse (natural or unnatural).", + "(Ibid. 24) \"Then you shall take out both of them to the gate of that city\": to the gate where she was found and not to the gate where she was judged.", + "\"and you shall stone them with stones\": I might think with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:27) \"with a stone.\" If \"with a stone,\" I might think even with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" Say, then (that the meaning is) if they do not die with the first stone, they die with the second.", + "\"the maiden because (lit., \"by word of\") she did not cry out\": What is the intent of \"by word of\": to include her who transgressed willfully as requiring (for stoning) the forewarning of witnesses (i.e., because of her violation of the word of warning).", + "\"and the man, because (i.e., \"by word of\") he afflicted his neighbor's wife\": What is the intent of \"by word of\"? By forewarning.", + "", + "(Ibid. 25) \"And if in the field the man find the betrothed maiden and lie with her\": to exclude an instance where one holds her and the other lies with her, (in which instance there is no death penalty.) These are the words of R. Yehudah.", + "\"then the man who lay with her shall be put to death (by stoning) alone: the first, by stoning, (because he violated a virgin); the second, (if there is one,) by strangulation. These are the words of Rebbi." + ], + [ + "(Devarim 22:26) \"But to the maiden you shall not do a thing. The maiden does not have a sin of death\": We are hereby taught that Scripture exempts her from the death penalty. Whence is it derived that it exempts her from an offering as well? From \"a sin (of death\"). Whence is it derived that she is exempt from stripes as well? From \"a sin of death,\" (stripes being in place of death.) We are hereby taught that she is exempt from all the punishments in the Torah. \"For as a man would rise up against his neighbor and slay him, so is this thing\": Now what do we learn from (this comparison to) a slayer? It (the instance of the slayer) comes (seemingly) to teach (us something about the betrothed maiden), but emerges as \"learning\" (something from that instance), viz.: Slayer is hereby being likened to betrothed maiden, viz.: Just as a betrothed maiden may be saved by killing the pursuer, so a man may be saved by killing the one who would slay him.", + "This tells me only of such an instance. Whence do I derive (the same for) one pursuing a male (to sodomize him) or pursuing one of those (cohabitation with whom is) punishable by kareth (cutting-off) or judicial death penalty? From \"so is this thing.\" I might think (that the same applies to one pursuing a beast (to sodomize it) or one who would desecrate the Sabbath or serve idolatry; it is, therefore written \"this (thing\"). This is subject to stoning, but not the aforementioned.", + "(Ibid. 27) \"For in the field did he find her\": I might think that in the city she is liable, and in the field, not; it is, therefore, written \"she cried out and no one could save her,\" (the implication being that if one could save her and she did not cry out she is liable.) If she has no (potential) \"savers,\" both in the city and in the field, she is not liable; if she has \"savers,\" both in the city and in the field, she is liable.", + "\"she cried out\": to exclude her saying \"Let him be (i.e., do not kill him).\" These are the words of R. Yehudah. \"and no one could save her\": The implication is that if he could save her, he does so in any manner that he can, (including killing him.)" + ], + [ + "Version 1: (See translator's note below))
Version 2:
(Devarim 22:28) \"If a man find a maiden, a virgin\":
(Translator's note: The Zera Avraham writes: \"Anyone who looks into this section will conclude with justice that it (the transcription) is extremely corrupt and cannot be explained at all.\" I humbly and respectfully submit. My translation resumes after the dots.)
… \"a virgin\": to exclude one who has been cohabited with, whom he gives nothing. This tells me only of one who has been cohabited with. Whence do I derive (the same for) one who has lost her virginity through some accident? From (Shemoth 22:16) \"the virgins\" — to exclude the above. (Devarim, Ibid.) \"who was not betrothed\": to exclude one who was betrothed and divorced (i.e., A maiden who was betrothed and divorced receives the fine, and it belongs to her and not to her father, it being written \"who was not betrothed … then he shall give to her father,\" the implication being that if she had been betrothed and divorced it belongs to her.) R. Akiva says: (The fine belongs to her father) even if she were widowed or divorced. And this follows, viz.: Since her betrothal money and her penalty money revert to her father, just as her betrothal money (reverts to him) even if she were betrothed and divorced, so, her penalty money (reverts to him) even if she were betrothed and divorced. If so, what is the intent of \"who was not betrothed\"? It is mufneh (free for interpretation) for purposes of comparison and identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here \"who was not betrothed\" and elsewhere (Shemoth 22:15) \"who was not betrothed.\" Just as here fifty, so, there, fifty; and just as there, shekels, so, here, shekels.", + "\"and he lie with her\": any lying, (natural or unnatural).", + "\"and they are found\": by witnesses." + ], + [ + "(Devarim 22:29) \"Then the man who lies with her\": \"the man,\" and not the minor.", + "\"who lies\": any lying, (natural or unnatural).", + "\"to the father of the na'arah\" (and not to the father of the bogereth).", + "\"fifty silver\": Tyrian silver.", + "\"and to him shall she be as a wife\": We are hereby taught that he must \"quaff his bitter cup\" — even if she be lame or blind or covered with boils. If there were in her a thing of zimah (obscenity) or if she were not fit to marry into Israel, I might think that he were permitted to keep her as a wife; it is, therefore, written \"and to him shall she be as a wife\" — (connoting) a woman who is (halachically) fit for him (as a wife).", + "\"because he afflicted her\": to include an orphaned girl (as receiving the fine). From here they ruled: An orphaned girl who was widowed or divorced, the ravisher is liable (for the penalty); the enticer is exempt.", + "\"he shall not be able to send her away all of his days\": but she may be released from the levirate bond." + ], + [ + "(Devarim 23:1) \"A man shall not take the wife of his father\": From here they ruled: A man may marry the ravished of one's father and the enticed of his father. R. Yehudah forbids the ravished of his father and the enticed of his father, it being written \"A man shall not take the wife of his father.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:2) \"A petzua dakah and a kruth shafchah shall not come into the congregation of the L-rd.\": What is a \"petzua dakah\"? One whose testicles have been injured (\"niftzeu\") — even one of them. This tells me only of the whole of it. Whence do I derive (the same for) even part of it? From dakah (lit., \"crushed,\" but not entirely).", + "\"and a kruth shafchah\": wherever the organ is cut.", + "R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Beroka said: I heard in Kerem Beyavneh that a man who has only one (testicle) is a saris chamah (a eunuch from the time of seeing the sun. i.e., one born without visible testicles. [This has various halachic implications.]) What is the difference between a petzua dakah and a kruth shafchah? A petzuah dakah can recover (from the injury); a kruth shafchah cannot. This is one of the \"halachoth\" of doctors.", + "\"into the congregation of the L-rd\": the congregation of Cohanim, the congregation of Levites, the congregation of Israelites, and the congregation of proselytes.", + "The sages say: There are only three. (He omits the congregation of proselytes.)" + ], + [ + "(Devarim 23:3) \"A mamzer may not come into the congregation of the L-rd.\" (\"mamzer\" =) \"mum zar\" (\"a foreign blemish\" [i.e., a blemish resulting from \"foreign\" (i.e., non-permitted) relationships]), whether a man or a woman.", + "Who is a \"mamzer\"? All kin who are subsumed in \"may not come.\" These are the words of R. Akiva. For it is written (Ibid. 1) \"A man shall not take the wife of his father and he shall not uncover the lap of his father … (3) \"A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being kin and subsumed in \"may not come,\" and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "Shimon Hatemani says: All who are liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven — the child is a mamzer, it being written \"A man shall not take the wife of his father … A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being liable to kareth at the hands of heaven and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "R. Yehoshua says: All who are liable to judicial death penalty — the child is a mamzer, it being written \"A man shall not take the wife of his father … A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being subject to judicial death penalty and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "\"even the tenth generation\": It is written here \"the tenth generation,\" and below (4) (in respect to an Amoni and a Moavi) \"the tenth generation.\" Just as \"the tenth generation\" there is for all time, so, \"the tenth generation\" here." + ], + [ + "(Devarim 23:4) \"An Amoni and a Moavi shall not come into the congregation of the L-rd\": Scripture speaks of males and not of females, it being written \"Amoni\" (masculine), and not \"Amonith\" (feminine); \"Moavi,\" and not \"Moavith.\"", + "For it would follow: If (in the instance of) \"mamzer,\" whereof it is not stated \"for all time,\" women are equated with men, then Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" how much more so should men be equated with women! Or, conversely: If Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" women are not equated with men, then mamzer, whereof it is not stated \"for all time,\" how much more so should women not be equated with men! It is, therefore, written \"mamzer\" — \"mum zar,\" both men and women.", + "Now that Scripture has included and excluded, you must revert to the first line of reasoning, viz.: If \"mamzer,\" whereof it is not stated \"for all time,\" women are equated with men, then Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" how much more so should men be equated with women! It is, therefore, written \"Amoni,\" and not \"Amonith.\" These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says (Ibid. 23:5) \"Because they did not greet you with bread and with water.\" Whose custom is it to greet? Men and not women, (women normally being in the home.)", + "(Ibid. 4) \"even the tenth generation shall not come\": If it is written \"for all time,\" why need it be written \"the tenth generation\"? It is mufneh (free for interpretation) for purposes of comparison and identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here (in respect to Amoni and Moavi) \"the tenth generation,\" and there (in respect to mamzer) \"the tenth generation.\" Just as here, \"for all time,\" so, there, for all time." + ], + [ + "(Devarim 23:5) \"Because they did not greet you with bread and with water\": Not only because of this, but also because of the counsel (of hiring Bilaam against you [Ibid.]), viz. (Michah 6:5) \"My people, hear now, what Balak king of Moav counseled, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"on the way\": at the time of your being tossed about.", + "\"when you came out of Egypt\": at the time of your redemption.", + "\"and that he hired against you Bilaam the son of Be'or\": (this being the \"Because\" of Bilaam).", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And the L-rd your G-d did not desire to heed Bilaam … and He turned the curse into a blessing for you\" — whereby we are taught that the curser is cursed. Why? \"For the L-rd your G-d loved you.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:7) \"Do not seek their peace and their good all of your days, forever\": Because it is written (Ibid. 20:10) \"and you shall call out to it (a besieged city) for peace,\" I might think that the same should be done with them (Amon and Moav); it is, therefore, written \"Do not seek their peace.\"", + "And because it is written (Ibid. 23:17) \"… where it is good for him (an escaped servant); you shall not oppress him,\" I might think that the same holds true with them; it is, therefore, written \"and (do not seek) their good.\"", + "\"all of your days, forever\": for ever and ever." + ], + [ + "(Devarim 23:8) \"You shall not despise an Edomi\": Why? (Ibid.) \"because he is your brother\": Great is brotherhood.", + "\"You shall not despise an Egyptian\": Why? (Ibid.) \"because you were a stranger in his land.\" R. Elazar b. Azaryah said: The Egyptians accepted Israel only for their own benefit, notwithstanding which the L-rd stipulated reward for them (here). Now does this not follow a fortiori, viz.: If one did not intend another's benefit and benefited him nonetheless, Scripture considers it as if he had benefited him, then one who intends to benefit him, how much more so!", + "R. Shimon says: The Egyptians drowned Israel in the sea, and the Edomites accosted Israel with the sword, yet Scripture forbade their entrance (into Israel) only until three generations. The Amonites and the Moavites, because they took counsel to cause Israel to sin, Scripture forbade their entry forever! — to teach that it is worse to cause a man to sin than to kill him. For one who kills a man removes him only from this world, whereas one who causes him to sin removes him from both this world and the world to come." + ], + [ + "(Devarim 23:9) \"The banim which will be born to them, the third generation shall come for them into the congregation of the L-rd\": \"banim\" (lit.,) \"sons,\" and not daughters. These are the words of R. Shimon. And the sages say: \"which will be born to them\": to include the daughters.", + "R. Shimon said (to them:) What I am saying follows a fortiori, viz. If where Scripture forbade the males (from entry) forever (i.e., in the instance of Amon and Moav), it permitted the daughters immediately, then, where it forbade the males only until three generations (i.e., in the instance of an Edomi), how much more so should the females be permitted immediately! They responded: If you are stating a halachah, we will accept it; if you are ratiocinating, we can answer you. R. Shimon: I am stating a halachah, and the verse supports me — \"banim\" (sons), and not \"banoth\" (daughters).", + "\"the third generation\": I might think that both the second and the third generation are forbidden; it is, therefore, written \"the third generation (shall come for them into the congregation of the L-rd.\") R. Yehudah said: Minyamin, an Egyptian proselyte, was a friend of mine of the disciples of R. Akiva, and he said to me: I am an Egyptian proselyte married to an Egyptian proselytess, and I am going to marry my son to the daughter of an Egyptian proselytess, so that my grandson will be fit to enter the congregation (of Israel) in fulfillment of \"the third generation shall come, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:10) \"When you go out, an encampment against your enemies, then you shall guard yourself against every evil thing.\" \"when you go out, an encampment\": When you go out, go out in an encampment (i.e., en masse).", + "\"against your enemies\": (Keep it in mind that you are going out) against your enemies, (and act accordingly).", + "\"then you shall guard yourself against every evil thing\": I might think that this refers to (the need for circumspection vis-à-vis) cleanliness, uncleanliness, and tithes; it is, therefore, written (Ibid. 15) \"and He shall not see in you a thing of nakedness\" (ervah). This tells me only of \"ervah.\" Whence is included (in the need for circumspection) idolatry, bloodshed, and blasphemy? From \"then you shall guard yourself against every evil thing.\" Just as \"ervah\" is distinct in that it is something for which the Canaanites were exiled and because of which the Shechinah is removed, so, all such things (are included).", + "\"evil thing\" (\"davar\") includes even slander (\"dibbur ra\")." + ], + [ + "(Devarim 23:11) \"If there be among you\": and not among gentiles;", + "\"a man,\" and not a minor;", + "\"who shall not be clean because of a nocturnal accident\": This tells me only of a nocturnal accident (i.e., emission). Whence do I derive (the same for) a diurnal accident? From \"who shall not be clean\" — in any event. Why, then, is it written \"a nocturnal accident\"? Scripture speaks of the common instance.", + "\"then he shall go outside the camp\" — this is a positive commandment;", + "\"he shall not come into the midst of the camp\" — this is a negative commandment. R. Shimon Hatemani says: \"then he shall go outside the camp\" — this is the Levite camp; \"he shall not come into the midst of the camp\" — this is the camp of the Shechinah." + ], + [ + "(Devarim 21:12) \"And it shall be towards evening that he shall wash himself with water\": This teaches us that a seminal emission exempts a zivah (seminal) discharge within the same twenty-four hour period (from the requirement of cleansing, the verse implying that whatever intervenes, he will be clean in the evening.)", + "\"and when the sun sets\": The (non-) setting of the sun prevents him from entering the camp." + ], + [ + "(Devarim 23:13) \"And a yad shall there be for you outside the camp\": \"yad\" signifies a place, as it is written (I Samuel 15:12) \"and he has set himself up a yad,\" and (Bamidbar 2:17) \"every man in his yad by their flags.\"", + "\"and you shall go out there outside\": and not in the camp.", + "(Ibid. 14) \"And a spade shall there be for you among your implements (azenecha)\": \"azenecha\" is the place of your weapons (\"zaynecha\").", + "\"and it shall be when you sit outside\": (One should ease himself) sitting, not standing.", + "\"and you shall dig with it\": I might think he digs with one and covers with another; it is, therefore, written \"and you shall turn back and you shall cover, etc.\": (which implies that he covers with the same spade).", + "R. Yishmael says: Whence is it derived that one should not turn his back towards the encampment (in easing himself)? From \"and you shall turn back and cover your excrement,\" (which indicates that he was facing the encampment beforehand)." + ], + [ + "(Devarim 23:15) \"For the L-rd your G-d walks in the midst of your camp … And let your camp be holy\": Make it holy — whence it was ruled: One should not recite the Shema near the washers' dippings, nor should he enter a bathhouse or a tannery with scrolls or tefillin in his hand.", + "\"to save you and to deliver your foes before you\": If you do all that is stated herein, in the end He will save you and deliver your foes into your hand.", + "", + "\"that He not see in you a thing of nakedness and turn away from you\" — whence it is seen that ervah (illicit relations) causes the Shechinah to depart." + ], + [ + "(Devarim 23:16) \"Do not deliver a servant to his master\": From here they ruled: If one sells his servant to an idolator or to one outside of Eretz Yisrael, he goes free.", + "\"who shall escape to you from his master\": to include a ger toshav (\"a sojourning stranger,\" a gentile who takes it upon himself not to serve idolatry and to heed the seen Noachide laws)", + "[If he leaves the gentiles and comes to Eretz Yisrael, do not return him to them.] (Ibid. 17) \"With you shall he dwell\" — in the city itself.", + "\"in your midst\" — and not in an outlying district. \"in the place that he chooses\" — where he can find sustenance.", + "\"in your gates\" — and not in Jerusalem. \"in one of your gates\" — and not in exile from city to city.", + "\"where it is good for him\" — from an inferior location to a superior one.", + "\"you shall not oppress him\" — verbal oppression." + ], + [ + "(Devarim 23:18) \"There shall be no harlot from the daughters of Israel\": You (beth-din) are exhorted (to keep harlotry) from the daughters of Israel, but you are not thus exhorted vis-à-vis gentile women. \"and there shall be no harlot form the sons of Israel\": You are exhorted vis-à-vis the sons of Israel, but not vis-à-vis Canaanite men. Why mention both kadesh (a male harlot [homosexuality]) and kedeshah (a female harlot). If you (beth-din) are exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — in Israel; how much more so are you thus exhorted vis-à-vis a kadesh, (who is subject to the death penalty)! Or, conversely, if you are not exhorted vis-à-vis a Canaanite kadesh — of greater stringency, then how much more so are you not thus exhorted vis-à-vis a Canaanite kedeshah! (Why, then, must both be mentioned?) Both are necessary. For if only kedeshah were mentioned and not kadesh, I would say: You are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency — in Israel; but you are not thus exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency. Or, you are not exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — among the Canaanites; but you are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency among the Canaanites. It is, therefore, written \"There shall be no harlots from the daughters of Israel, and there shall be no harlots from the sons of Israel\" — and you are not thus exhorted vis-à-vis the Canaanites." + ], + [ + "(Devarim 23:19) \"You shall not bring the hire of a prostitute and the exchange of a dog into the house of the L-rd your G-d for every vow\": \"You shall not bring the hire of a prostitute\": This tells me of the hire of a prostitute. Whence do we derive (the same for) the hire of all of the arayoth (illicit relations)? From \"for the abomination\" — in any event. And which is \"the hire of a prostitute\"? Saying to a prostitute \"Take this (lamb) for your hire\" — even (if he sent her) one hundred, they are all forbidden. If one says to his neighbor: Take this lamb and let your (Canaanite) maidservant lie with my (unmarried Hebrew) manservant — Rebbi says: This is not hire; the sages say: It is hire.", + "\"and the exchange of a dog\": What is \"the exchange of a dog\"? Saying to one's neighbor: Take this lamb for this dog, (in which instance the lamb may not be dedicated to the Temple). I might think that if he walked it (i.e., the beast given as a harlot's hire) into the azarah (the Temple court), he is liable, it is, therefore written \"for the abomination of the L-rd.\" It is written here \"abomination,\" and elsewhere (relative to the interdict against sacrificing blemished animals) (Ibid. 17:1) \"abomination.\" Just as there, sacrifice (is interdicted), so, here, sacrifice (and not merely entry is interdicted).", + "\"for every vow\": to exclude what has already been vowed. \"for every vow\": to include (the harlot's hire as interdicted even for) a bamah (a temporary altar).", + "\"into the house of the L-rd your G-d\" to exclude (from the interdict) the bullock of the sin-offering, (i.e., the red heifer, which is not brought into the Temple, but is slaughtered outside the encampment [viz. Bamidbar 19:3]). These are the words of R. Eliezer. The sages say: to include (as interdicted) gold-foil (for the Temple).", + "\"for every vow\": to include (as interdicted) (even) a bird. For I would think: If sacrificial offerings, which are invalidated by blemishes, are not subject to \"hire\" and \"exchange,\" then birds, which are not invalidated by blemishes — how much more so should they not be subject to \"hire\" and \"exchange.\" It is, therefore, written \"for every vow,\" to include birds. I might think that (also interdicted is) the hire (that he gives the harlot) for abstention (from remunerative labor for the time period required for the act); it is, therefore, written \"for the abomination of the L-rd\" (i.e., the hire forbidden is that for the act itself).", + "\"the very two (the hire of a prostitute and the exchange of a dog)\": two and not four (i.e., the hire of a dog and the exchange of a prostitute are permitted) \"the very two of them\" — they (are interdicted) and not their offspring." + ], + [ + "(Devarim 23:20) \"You shall not give interest to your brother\": This tells me only of the borrower (that he should not give interest.) Whence do I derive (the same for) the lender (that he should not take interest)? From (Vayikra 25:36) \"You shall not take from him interest.\"", + "(Vayikra 25:37: \"Your money you shall not give him on interest, and on increase you shall not give your food.\"): From \"your money,\" I derive: your money, but not that of others (i.e., gentiles); \"your food,\" but not that of others. — But perhaps (the inference should be) \"your money,\" but not that of ma'aser (the tithe); \"your food,\" but not that of beasts! — (No, for \"interest of money\" (Devarim, Ibid.) includes money of ma'aser (as interdicted); \"interest of food\" includes food of beasts. This tells me only of interest of money and interest of food (as interdicted). Whence do I derive the same for any kind of interest? From (Ibid.) \"interest of anything that can be (construed as) interest.\"", + "R. Shimon says: Whence is it derived that he (the lender) should not tell him (the borrower): Go and greet that man, or: Find out if that man has come from his place? From \"interest of any thing (\"devar,\" like \"dibbur\" [speech])." + ], + [ + "(Devarim 23:21) \"To the stranger shall you give interest, but to your brother shall you not give interest\": \"to the stranger shall you give interest\" — a positive commandment; \"but to your brother shall you not give interest — a negative commandment.", + "R. Gamliel says: What is the intent of \"but to your brother shall you not give interest\"? It is already written (Ibid. 20) \"You shall not give interest to your brother\" — There is antecedent interest and supervening interest. How so? If he thought to borrow from him and sent him (a gift), thinking \"So that he lend me,\" this is antecedent interest. If he borrowed from him and returned his money and sent him (a gift), thinking \"For his money that was 'idle' with me,\" this is supervening interest.", + "\"so that the L-rd your G-d will bless you in all to which you put your hands\": Scripture \"established\" for him a blessing in all the sending forth of his hands.", + "\"on the land whither you are coming to inherit it\": in reward for your coming, you will inherit." + ], + [ + "(Devarim 23:22) \"If you make a vow to the L-rd, you shall not delay to pay it\": It is written here \"a vow,\" and elsewhere (Vayikra 7:16) \"a vow.\" Just as there, \"a vow or a pledge (nedavah),\" so, here, a vow or a pledge. And just as with the vow here, \"you shall not delay to pay it,\" so, with the vow there, you shall not delay to pay it.", + "\"for the L-rd your G-d\": This refers to monies, assessments, devotions, and consecrations, (in respect to all of which it is written \"to the L-rd.\")", + "\"to pay it\": it and not its substitute (i.e., if the original were lost, he does not transgress \"You shall not delay\" with its substitute until three festivals have passed for the substitute.)", + "\"for require shall He require it\": These are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings.", + "\"the L-rd your G-d\": These are charities, tithes, first-born (bechor), and the Pesach offering.", + "\"of you\": This refers to leket, shikchah, and peah.", + "\"and it will be a sin in you\": \"in you,\" and not in your offering (i.e., the offering is kasher even if delayed.)" + ], + [ + "(Devarim 23:23) \"But if you forbear to vow, it will not be a sin in you\": R. Meir says: It is better not to vow than to vow and pay. Better than both (i.e., to vow and not to pay and to vow and to pay) is not to vow at all. R. Yehudah says: Better than both (i.e., to vow and not to pay and not to vow at all) is to vow and to pay. (Ibid. 24) \"What issues from your lips shall you keep and you shall do\":", + "\"What issues from your lips\" — a positive commandment.", + "\"shall you keep\" — a negative commandment.", + "\"and you shall do\": This is an exhortation to beth-din to make you do (what you have vowed).", + "\"as you have vowed\": This is a vow;", + "\"to the L-rd your G-d\": These are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings;", + "\"the pledge\": as implied;", + "\"that you spoke\": These are consecrations for Temple maintenance;", + "\"with you mouth\": This is charity." + ], + [ + "(Devarim 23:25) \"If you come into the vineyard of your neighbor, you may eat grapes so as to satisfy your soul\": \"If you come into the vineyard of your neighbor\": I might think (that the verse speaks of) any man (who enters the vineyard); it is, therefore, written (Ibid.) \"but into your vessel you shall not pace them.\" (You shall place them, however,) into the vessels of the owner, (for whom you are working).", + "\"your neighbor\": but not a gentile. \"your neighbor\": but not the Temple.", + "\"you may eat,\" but not suck (out the wine and discard the rest, [for this would result in his eating a greater number of grapes]).", + "\"grapes\": and not figs — whence it was ruled: If he were working with (i.e., picking) grapes, he should not eat figs; if he were working with figs, he should not eat grapes. But he should restrain himself until he reaches the choice ones (and then eat).", + "R. Elazar b. Chasma says: Whence is it derived that a worker may not eat more than his wage? From \"so as to sate your soul.\" And the sages say: \"so as to sate,\" which implies that a worker may eat even more than his wage.", + "\"but into your vessel you may not place them\": when you are placing them into the vessel of the owner." + ], + [ + "(Devarim 23:6) \"If you come into the standing corn of your neighbor\": I might think (that the verse speaks of) any man (who passes the standing corn); it is, therefore, written (Ibid.) \"but you shall not lift a sickle\" — when you are lifting a sickle (as a worker) upon your neighbor's standing corn.", + "\"your neighbor\": but not a gentile. \"your neighbor\": but not the Temple.", + "\"you may pluck the ears with your hand\": but you may not cut them with the sickle.", + "\"but you shall not lift a sickle\" (for yourself, even) when you lift a sickle upon the standing corn of your neighbor." + ], + [ + "(Devarim 24:1) \"If a man take a woman\": We are hereby taught that a woman is acquired (as a wife) by money. For (without this verse) it would follow otherwise, viz.: If a Hebrew handmaid, who is not acquired by cohabitation is acquired by money, then a woman, who is acquired by cohabitation, how much more so should she be acquired by money! — (No,) this is refuted by the instance of a yevamah (leviratess), who is acquired by cohabitation, but is not acquired by money. Do not wonder, then, if a woman, who, though she is acquired by cohabitation were not to be acquired by money. It must, therefore, be written \"If a man take a woman,\" to teach that a woman is acquired by money.", + "\"and he cohabit with her.\" We are hereby taught that a woman is acquired by cohabitation. For (without this verse) it would follow otherwise, viz.: If a yevamah, who is not acquired by money, is acquired by cohabitation, then a woman, who is acquired by money, how much more so should she be acquired by cohabitation! — (No,) this is refuted by the instance of a Hebrew handmaid, who is acquired by money, but is not acquired by cohabitation. Do not wonder, then, if a woman, who, though she is acquired by money, were not to be acquired by cohabitation. It must, therefore, be written \"and he cohabit with her,\" to teach that a woman is acquired by cohabitation.", + "And whence is it derived that she is also acquired by a writ (shtar)? It follows, viz.: If money, which does not release (a woman from marriage), acquires, then shtar (a writ [of divorce]), which does release a woman, how much more so should it acquire! (No,) this may be true of money, which acquires hekdesh (consecrated property) and second tithe, but not with shtar, which does not acquire hekdesh and second tithe. It must, therefore, be written (Ibid.) \"then he shall write for her a scroll of divorce, and he shall place it into her hand, and he shall send her from his house. This one's coming in (to marriage) is compared to her going out (viz. Ibid. 2). Just as her going out is with a shtar (i.e., a get), so, her coming in." + ], + [ + "(Devarim 24:1) \"and it shall be, if she does not find favor in his eyes, for he found in her a thing of nakedness, (then he shall write her a scroll of divorce.\") Beth Shammai say: A man should not divorce his wife unless he find in her a thing of nakedness (i.e., that she had fornicated). And Beth Hillel say: Even if she spoiled his meal, it being written \"for he found in her a thing of nakedness.\"", + "Said Beth Hillel to Beth Shammai: But is it not written \"a thing\"? Beth Shammai: But is it not written \"nakedness\"? Beth Hillel: If it were written \"nakedness,\" but not \"a thing,\" I would say, because of nakedness she is divorced, but because of \"a thing\" she is not divorced. It is, therefore, written \"a thing … (2) and she shall go out of his house.\" And if it were written \"a thing,\" and it were not written \"nakedness,\" I would say: If she is divorced because of \"a thing,\" she is permitted to remarry, but if she is divorced because of nakedness, she is not permitted to remarry. And do not wonder at this, for if she is forbidden (by the divorce) from one who was permitted to her, should she not be forbidden to one (i.e., a new husband), who was forbidden to her? It must, therefore, be written \"… nakedness … and she shall go out of his house and she may be to another man.\"", + "R. Akiva says: (He may divorce her) even if he finds another more beautiful than she, it being written \"if she does not find favor in his eyes.\"", + "\"then he shall write to her\": in her name — whence they ruled. Any get not written in the name of that woman is invalid. How so? If one passed by in the marketplace and heard a scribe saying \"This man divorces this woman from this place,\" and he said \"That's my name and that's the name of my wife,\" it is invalid as a get. More so — If he wrote (a get) to divorce his wife, and he changed his mind, and a man of his city found it and said \"That's my name and that's the name of my wife,\" it is invalid as a get. More so, if he had two wives with the same name, if he wrote it to divorce the tall one, he may not use it to divorce the short one. More so, if he told the scribe to write it, thinking \"I will use it to divorce whichever I wish,\" it is invalid as a get.", + "\"then he shall write\": This tells me only of ink. Whence do I derive (as also permitted) dye, rock-lichen, resin, and vitriol? From \"then he shall write\" — with anything.", + "\"a scroll\": This tells me only of a scroll. Whence do I derive (as also permitted) reed, nut, olive, and carob stalks? From \"and he shall place it into her hand\" — in any event. If so, why is it written \"a scroll\"? Just as a scroll is characterized by (relative) permanence, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized. R. Yehudah b. Betheira says: Just as a scroll is characterized by being unrooted to the ground, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized.", + "\"a scroll of 'krithuth'\": something that cuts off completely — whence it is ruled: If one says to his wife: Here is your get on condition that you never again go to your father's house; on condition that you never again drink wine — this is not krithuth (in that there is no stage in which complete severance is effected.) (If he says:) on condition that you do not go to your father's house until thirty days from now; on condition that you do not drink wine, until thirty days from now — it is krithuth. If one divorces his wife and says \"You are permitted to everyone except so-and-so\" — R. Eliezer permits it and the sages forbid it. After the death of R. Eliezer, four elders entered to dispute his words: R. Tarfon, R. Yossi Haglili, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiva.", + "R. Tarfon opened and said: If she went and married the brother of the man to whom she had been forbidden (by the get), and he died without children, how could she become the yevamah of his brother? Would he (her first husband) not be making a condition against what is written in the Torah (i.e., the mitzvah of yibum)? And if anyone makes a condition against what is written in the Torah, his condition is not valid — so that this is not krithuth.", + "R. Yossi Haglili said: Where do we find in the Torah that she is permitted to one and forbidden to another? But if she is permitted to one, she is permitted to all men, and if she is forbidden to one, she is forbidden to all men — so that this is not krithuth.", + "R. Elazar b. Azaryah says: \"Krithuth\" — something that severs (completely) between himself and her. R. Yossi said: I subscribe to the words of R. Elazar b. Azaryah.", + "R. Akiva says: On what basis was the Torah stringent vis-à-vis (forbidding) a divorcée to a Cohein or a married woman to all men? (It must be that the ban against) a married woman is more stringent than that of a divorcée (to a Cohein). Now if a divorcée, of lesser stringency, is forbidden (to one who was once permitted to her), then a married woman, of greater stringency, how much more so should she be forbidden (to one who was once permitted to her [if her divorce is only conditional])? — so that this is not krithuth.", + "Variantly: If she went and married another and he had children from her, and then she were widowed or divorced and married this one (to whom she was prohibited by the conditional divorce), would her children by the first not be found to be mamzerim (bastards, the divorce being retroactively invalidated)? — so that this is not krithuth.", + "\"into her hand\": This tells me only of \"her hand.\" Whence do I derive (the same for) her garden, her courtyard, and her enclosure? From \"and he shall place\" — anywhere. If so, why is it written \"her hand\"? Just as her hand is distinct in being her domain, so all that is thus characterized (is valid for the placing of the get).", + "\"and he shall send her away from his house\": He must tell her \"This is your get.\" From here they ruled: If one threw a get to his wife and said \"Pick up this writ,\" or if she found it behind him and read it and found it to be her get, it is not a (valid) get until he says to her \"This is your get.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:2) \"And she shall go out of his house\": We are hereby taught that the woman leaves the presence of the man (i.e., she leaves the house, not he.)", + "\"and she shall go and she may be to another man\": She should not marry in his (the first's) neighborhood.", + "\"another man\": Scripture calls him \"another,\" (demonstrating that he is not on a par [morally] with the first, the first having banished \"a thing of nakedness\" from his home; the second, having admitted her.)", + "(Ibid. 3) \"And if the last man hate her\": Scripture apprises us that he is destined to hate her.", + "\"or if the last man die\": Scripture apprises us that she is destined to bury him.", + "If a divorcée (from the second husband) is mentioned (as forbidden to the first,), why mention a widow (as being forbidden to him)? For a divorcée is forbidden to the levir (her second husband's brother [in the event of her second husband's dying without children]) whereas a widow is permitted to the levir (in the above instance).", + "I might think that even if she had illicit relations with another after she were divorced, she is forbidden to return to him; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"and he shall write her … (3) and she shall go out, etc.\": (Only) one who goes out with a get (from a second husband) is forbidden to return to the first, but not one who had illicit relations with another.", + "And whence is it derived that if one gives a get to his yevamah (in advance of levirate marriage) she may not return to him? From (Ibid. 4) \"Her first husband shall not be able, etc.\" And whence is it derived that if a woman's husband went abroad, and she was told that he died, and she married another — after which he returned (Whence is it derived) that she needs a get from both? From \"Her first husband shall not be able … to return to take her to be to him as a wife.\"", + "(Ibid.) \"after she had been defiled\": This tells me only (that this is so) from marriage (with the first) to marriage (with the second). Whence do I derive (the same for) from betrothal to marriage, from marriage to betrothal, from betrothal to betrothal? From \"Her first husband shall not be able to take her; \"her first to take her,\" \"who had sent her away to take her,\" \"to return to take her.\"", + "R. Yossi b. Kipper says in the name of R. Elazar b. Azaryah: From betrothal (to the second) she is permitted (to return to the first); from marriage she is forbidden, it being written \"after she has been defiled\" (i.e., cohabited with). And the sages say: Both from betrothal and marriage she is forbidden. Why, then, is it written \"after she has been defiled\"? To include (as forbidden to return to him) a sotah (a woman suspected of adultery) who had secreted herself (with the one she was warned against.)", + "\"for she (a returned divorcée) is an abomination before the L-rd\": As it is written (Jeremiah 3:1) \"If a man divorces his wife, and she goes and marries another man, can he return to her again?\"", + "\"for she is an abomination\": R. Yehudah said: She is an abomination, but her child (of the renewed union) is not an abomination.", + "\"And you shall not make sinful the land\": Beth-din is hereby being exhorted (to insure that this does not happen)." + ], + [ + "(Devarim 24:5) \"If a man take a new wife\": This tells me only of a virgin. Whence do I derive (the same for) a widow and a divorcée? From (Ibid.) \"and he shall rejoice his wife\" — in any event. If so, why is it written \"new\"? One who is \"new\" to him — to exclude a returned divorcée.", + "\"he shall not go out in the army\": I might think that he does not go out into the army, but he supplies to it weapons, food, and water; it is, therefore, written \"and it shall not impose upon him for any thing.\" I might think (that it may not impose upon him) even if he built a house and inaugurated it, planted a vineyard and redeemed it, betrothed a woman and took her (viz. Ibid. 20:5-6); it is, therefore, written \"upon him.\" It does not impose upon him, but it does impose upon the aforementioned.", + "\"Free shall he be for his house\" — his house;", + "\"shall he be\" — his vineyard;", + "\"and he shall rejoice his wife\" — a (new) wife;", + "\"whom he has taken\" — to include his yevamah." + ], + [ + "(Devarim 24:6) \"One shall not take as a pledge the nether millstone nor the upper millstone\": Whence do we derive (the same for) all things (that process food)? From \"for it is a soul (i.e., a life) that he takes as a pledge.\" If so, why mention (only) nether millstone and upper millstone? Just as these are distinct in being implements performing one task, for each of which in itself one is liable, so, one is liable for all such implements.", + "\"for it is a soul that he takes as a pledge\": This is the basis (of the prohibition)." + ], + [ + "(Devarim 24:7) \"If there be found\": by witnesses;", + "\"a man\": and not a minor;", + "\"who steals a soul of his brothers\": and not of gentiles;", + "\"of the children of Israel\": to exclude one who is half-slave-half-free.", + "\"and he exploits him\": He is not liable until he brings him into his domain. R. Yehudah says: (He is not liable) until he brings him into his domain and uses him, as it is written (Ibid.) \"and he exploits him and sells him.\"", + "\"then he shall die\": by the unqualified \"execution\" of the Torah — strangulation.", + "", + "\"the thief\": to include as liable one who steals his son and sells him. These are the words of R. Yochanan b. Beroka. And the sages say: One who steals his son and sells him is not liable.", + "\"and you shall remove the evil from your midst\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\": This is a negative commandment.", + "\"of the plague-spot\": This refers to (tearing out) the white hair.", + "\"of leprosy\": This refers to the michyah (viz. Vayikra 13:24). This tells me (that he is liable) only for (cutting) all of them. Whence do I derive (the same for) some of them? From \"to heed it exceedingly and to do.\"", + "This tells me only of plague-spots of men. Whence do I derive (the same for) plague-spots of garments and plague-spots of houses? From \"according to all that the Cohanim, the Levites, teach you.\"", + "This tells me (of liability) only in the instance of confirmation (of the plague-spot). Whence do I derive (the same for the instance of) quarantine and non-designation of \"uncleanliness\" (tumah)? From \"as I have commanded them.\"", + "\"so shall you observe to do\": You may not do so (i.e., you may not remove a plague-spot deliberately), but you may tie the (shoe) thong around your foot, and you may place the (carrying) pole on your back, and if it is thereby removed, it is removed (and there is no liability)." + ], + [ + "(Devarim 24:9) \"Remember what the L-rd your G-d did to Miriam\": What does this have to do with what precedes (i.e., plague-spots)? To teach that plague-spots come only because of slander, (Miriam having slandered Moses regarding the \"Kushite woman\" that he had taken). Now does this not follow a fortiori, viz.: If Miriam, who had not spoken in public of Moses, and only for his benefit, and in praise of the L-rd, and to the end of the propagation of the world, was thus punished (with leprosy), then all who speak in denigration of their neighbor in public, how much more so!", + "\"on the way\": when you were tossed about.", + "\"when you left Egypt\": the time of your redemption, and all was stopped because of her, whereby we are apprised that all of that time when the standards of the tribes traveled, they did so only when Miriam preceded them, viz. (Michah 6:4) \"And I sent before you Moses, Aaron, and Miriam.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:10) \"When your neighbor is indebted to you, any kind of debt, do not enter his house to claim his pledge.\" \"When your neighbor is indebted to you\": This tells me only of a loan. Whence do I derive (the same for) a laborer's wages and store-credit? From \"any kind of debt.\"", + "\"do not enter his house\": I might think that he could not take a pledge from inside (his house), but that he may do so from (the debtor's possessions) outside; it is, therefore, written (Ibid. 11) \"and the man who is indebted to you shall bring out to you the pledge outside. I might think that he could enter inside (and wait for the debtor to give him the pledge); it is, therefore, written \"Outside shall you stand.\"", + "\"Outside shall you stand and the man\" includes the messenger of beth-din." + ], + [ + "(Devarim 24:12) \"And if he is a poor man, you shall not lie down with his pledge.\" This tells me only of a poor man. Whence do I derive (the same for) a rich man? From \"And if a man\" (— any man). If so, why is it written \"poor\"? I hasten to exact payment for (such abuse of) a poor man more than for that of a rich man.", + "\"you shall not lie down with his pledge\": You shall not lie down with his pledge in your possession.", + "(Ibid. 13) \"Return shall you return to him the pledge when the sun sets\": And elsewhere (Shemoth 22:25) \"until the sun sets (in the daytime) shall you return it to him.\" We are hereby taught that he returns to him what is used during the day in the daytime, and what is used at night, in the evening — a mattress in the evening and a plow in the daytime, and not the reverse.", + "\"and he shall bless you\": We are hereby taught that he is commanded to bless you. I might think that if he blessed you, you will be blessed; and if not, not. It is, therefore, written \"and for you it will be righteousness before the L-rd your G-d.\"", + "We are hereby taught that righteousness ascends before the throne of glory, as it is written (Psalms 85:14) \"His righteousness shall go before Him and shall set his steps on the path.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:14) \"You shall not oppress a hired laborer\": But it is already written (Vayikra 19:13) \"You shall not oppress your neighbor and you shall not rob, etc.\" We are hereby taught that one who holds back the wages of a hired man transgresses five negative commandments (including the two above) and one positive commandment: (Vayikra 19:13) \"There shall not abide with you the wages of a hired man,\" (Devarim, Ibid.) \"You shall not oppress a poor hired laborer,\" (Ibid. 15) \"In his day shall you give his wage\" (the positive commandment), and (Ibid.) \"and the sun shall not go down upon it.\"", + "\"for he is poor and to it he lifts his soul.\" This tells me only of one who is poor. Whence do I derive (the same for) one who is rich? This tells me only of labor that he does \"with his soul\" (i.e., in which he risks his life). Whence do I derive the same for labor that he does not do \"with his soul,\" such as that of a weaver or a carder? From (Vayikra 19:13) \"You shall not oppress your neighbor … and \"there shall not abide with you overnight the wages of a hired man\" — in any event. If so, why is it written (Devarim, Ibid. 14) \"poor and impoverished\"? I hasten to exact payment for (such abuse of) one who is poor and impoverished more than for that of other men.", + "(Ibid.) \"of your brothers\": and not of others (i.e., gentiles).", + "\"or of your stranger\": a righteous proselyte.", + "\"in your gates\": a ger toshav (a \"sojourning\" proselyte). This tells me only of the hire of a man. Whence do I derive (the same for) the hire of beasts and utensils? From \"in your land\" — all that is in your land. We are hereby taught that all are subject to the above interdicts. R. Yossi b. R. Judah says: A ger toshav is subsumed in \"In his day shall you give his wage,\" but not in \"There shall not abide with you.\" Beasts and utensils are subsumed only in \"You shall not hold back.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:15) \"In his day shall you give his wage\": Whence is it derived that a hired day-laborer claims (his wages) the entire night, and a hired night-laborer claims the entire day? From (respectively) \"The wage of a hired (day-) laborer shall not abide with you until morning,\" and \"the sun shall not go down upon it\" (the wage of a hired night-laborer).", + "\"for he is poor and to it he lifts his soul\": to exclude (from the interdict) an instance in which it was mutually agreed (that he be paid later).", + "\"and to it he lifts his soul\": For why did he ascend the incline and risk his life if not that you should give him his wage in the daytime? If so, why is it written (lit.,) \"and to it he 'takes' his soul\"? To teach that if one holds back a hired laborer's wage, it is reckoned to him as if he took his soul.", + "\"that he not call against you to the L-rd\": I might think that he is commanded not to call; it is, therefore, written (Ibid. 15:9) \"and he shall call out against you\" I might then think that he is commanded to call; it is, therefore, written (here) \"that he not call out against you to the L-rd.\" I might think that if he calls, \"there will be in you a sin,\" and if not, not; it is, therefore, written \"and there will be in you a sin\" — in any event. If so, why is it written \"and he shall call out against you\"? I hasten to exact payment for one who calls more than for one who does not call." + ], + [ + "(Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons\": What is Scripture coming to teach us? That fathers shall not be put to death because of (the sins of) the sons, and sons, because of (the sins of) the fathers? This is written (Ibid.) \"Every man for his own sin shall be put to death.\" The intent is rather that fathers shall not be put to death by the testimony of sons, and sons, by the testimony of fathers.", + "\"and sons\": to include the kin (as invalid for such testimony.) They are: his brothers, the brothers of his father and the brothers of his mother, the husband of his sister, the husband of his father's sister, the husband of his mother's sister, his father-in-law, and his brother-in-law.", + "\"Every man for his own sin shall be put to death (by beth-din)\": Adults die for their own sins; minors (sometimes) die (at the hands of Heaven) for the sins of their fathers." + ], + [ + "(Devarim 24:17) \"You shall not pervert the judgment of a stranger and an orphan\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 16:19) \"You shall not pervert judgment\"? Its intent is to teach that one who perverts the judgment of a stranger transgresses two negative commandments.", + "\"and you shall not take as a pledge the garment of a widow\": whether poor or rich. And even (if she were as rich) as Marta b. Baithus.", + "R. Shimon says: The things that you take as a pledge and return (at given times), you may not take from a widow, so that you not frequent her house and impute a bad name to her." + ], + [ + "(Devarim 24:19) \"When you reap your harvest in the field, if you forget a sheaf in the field, do not return to take it\": to exclude its being reaped by robbers, ravaged by ants, or broken by the wind or by beasts.", + "\"your harvest\": to exclude that which appertains to the Temple and to gentiles — whence they ruled: A gentile who reaped his field and then became a convert is exempt from leket, shikchah, and peah. R. Yehudah makes him liable for shikchah; for shikchah obtains only at the time of sheaving, (at which time he was a Jew.)", + "R. Yossi Haglili says: (It is written) \"When you reap your harvest in your field and you forget a sheaf\": Wherever your reaping obtains, shikchah (\"forgetting\") obtains in the sheaves; wherever your reaping does not obtain, shikchah does not obtain in the sheaves — which is to say that if the Temple reaped (the field) and an Israelite bought it, he is exempt (from shikchah); if a gentile reaped (the field) and an Israelite bought it, he is exempt.", + "\"in your field\": excluding (from shikchah) one who makes sheaves in his neighbor's field. These are the words of R. Meir; the sages rule it liable (for shikchah)." + ], + [ + "(Devarim 24:19) \"if you forget a sheaf in the field\": and not a heap of sheaves. I might think (that shikchah obtains) even if he forgot more than two sheaves; it is, therefore, written \"to the stranger, (one), to the orphan and to the widow shall it be,\" (orphan and widow being regarded as one unit). From here they ruled: Two sheaves are shikchah; three are not shikchah. Two piles of olives and carobs are shikchah; three are not shikchah. Two berries (fallen at a time) are peret (viz. Vayikra 19:10); three are not peret.", + "\"in the field\": to exclude (from shikchah) what is hidden (in the ground). These are the words of R. Yehudah. The sages say: \"in the field\": to include (as shikchah) what is hidden. \"in the field\": to include standing grain. For (if it were not written \"in the field\") it would follow (that standing grain was not shikchah), viz.: If a sheaf, where the \"power\" of the poor man is wanting (i.e., he does not receive a sheaf), he does receive shikchah (i.e., if it is forgotten, it belongs to the poor man), then standing grain, where the \"power\" of the poor man is strong, (i.e., he does receive leket and peah from it), how much more so should he receive shikchah from it! — (No,) this (i.e., that it is subject to shikchah) may be so with a (remembered) sheaf, which does not \"save\" (from shikchah) a (forgotten) sheaf (lying near it) or (forgotten) standing grain. But would you say the same (that it is subject to shikchah) for (remembered) standing grain, which does \"save\" (from shikchah) a (forgotten) sheaf and forgotten standing grain (that are near it)? (It must, therefore, be written \"in the field\" to include standing grain as subject to shikchah.)", + "\"do not return to take it\": to exclude (from shikchah) the heads of rows. From here they ruled: The heads of rows — the sheaf adjoining it indicates their status (vis-à-vis shikchah). And if he forgot a sheaf that he had taken hold of to take to the city, they agree that this is not shikchah. If a sheaf were forgotten by the owner, but not by the workers, or vice versa; or if the poor stood before it or covered it with straw, it is not shikchah.", + "\"do not return to take it\": all as one. And what capacity must it have (to render it subject to shikchah)? The sages estimated: less than two sa'ah. From here they ruled: If they forgot a sheaf of two sa'ah, this is not shikchah. (If they forgot), two sheaves containing two sa'ah between them, R. Gamliel said: They are the owner's; the sages say they belong to the poor. R. Gamliel asked them: If there are more sheaves, is the power of the owner increased or decreased? They: It is increased. R. Gamliel: If they forgot one sheaf containing two sa'ah, it is not shikchah, how much more so, if they forgot two sheaves containing two sa'ah! They: No, this is so for one sa'ah, which is like a pile. Would you say the same for two, which are like bunches!", + "\"do not return to take it\": From here R. Yishmael ruled: An ear of the harvest whose head reaches up to the standing grain — If it were harvested together with the standing grain, it belongs to the owner, (the fact of its being thus harvested indicating it not to have been forgotten), and if not, it belongs to the poor (as shikchah). And if it is in doubt (safek [as to whether it was harvested together with the standing grain]), it belongs to the owner. For the burden of the proof is upon him who would remove it from the owner's domain. And whence is it derived that a safek of leket is leket, a safek of shikchah is shikchah, a safek of peah is peah? From \"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be.\"", + "R. Elazar b. Azaryah said: Whence is it derived that if one dropped a sela from his hand and a poor man found it and fed himself with it, it is accounted by Scripture as if he had given it to him? From \"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be, so that the L-rd your G-d will bless you.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If one did not give, but gave (through shikchah), Scripture accounts it to him as if he had (intentionally) given, (to wit: \"so that the L-rd your G-d will bless you\"), then one who intends to give and does give, how great must be his reward!" + ], + [ + "(Devarim 24:20) \"When you beat your olive tree, you shall not cut off (lo tefa'er) after you\": The early settlers would beat their olive trees and act magnanimously (with what was left on them). \"your olive trees\": to exclude (from peah) those of gentiles.", + "\"your olive trees\": to exclude those of the Temple. \"", + "lo tefa'er\": You shall not \"lord it\" over the poor man — whence they ruled: One who does not allow the poor to pick (the gleanings) or allows one but not another, or helps one of them (to pick) is robbing from the poor. And concerning such as this it is written (Proverbs 22:28) \"Do not remove the bounds of yore.\"", + "\"after you\": We are hereby taught that shikchah obtains with an olive tree.", + "\"after you\": We are hereby taught that peah obtains with an olive tree.", + "\"to the stranger, to the orphan and to the widow shall it be\": It is written here \"stranger, orphan,\" and above (19) \"stranger, orphan.\" Just as there (to render it subject to shikchah) its capacity must be less than two sa'ah, so, here. From here it was ruled: An olive tree which contains two sa'ah and which was forgotten is not subject to shikchah. An olive tree standing between (any two of) three rows (of olive trees) separated by a plot of two malbenim (six hand-breadths) from one another is not shikchah." + ], + [ + "(Devarim 24:21) \"When you cut your vineyard, do not glean it after you\": From here R. Eliezer ruled: A vineyard which is all oleloth (gleanings) belongs to the owner. R. Akiva says: It belongs to the poor, it being written (Vayikra 19:10) \"And you shall not glean your vineyard.\"", + "\"do not glean it\": Which are \"gleanings\"? Those which have neither \"arm\" nor \"dripping.\" If they have \"arm\" but not \"dripping\" or \"dripping,\" but not \"arm,\" they belong to the owner; if not, they belong to the poor. (\"do not glean it) after you\": whence we derive that they are subject to shikchah.", + "\"after you\": whence we derive that they are subject to peah. From here they ruled: What is shikchah in an arbor? All that he cannot stretch out his hand for and take. And in runners (grapes growing in a row on isolated vines), whatever he passes by.", + "\"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be\": It is written here \"stranger,\" \"orphan,\" and elsewhere (Ibid. 19) \"stranger,\" \"orphan.\" Just as there (it is shikchah) only when it contains less than two sa'ah, so, here." + ], + [ + "(Devarim 25:1) \"If there be a quarrel among men\": Peace cannot result from a quarrel. And thus is it written (Bereshith 13:17) \"And there was a quarrel between the herdsmen of Abraham's cattle and those of Lot's cattle.\" What is it that caused Lot to separate from that tzaddik (Abraham)? A quarrel. Here, too, what is it that caused this one to receive stripes (in beth-din)? [see verse 2]) A quarrel.", + "\"among men\": Whence do I derive (the same for) women (quarreling with each other), or a woman quarreling with a man? From \"and they (men or women) shall draw near to judgment.\"", + "\"and they judge them\": (even) against their will.", + "\"and they vindicate the righteous one and incriminate the wicked one\": I might think that all the wicked receive stripes; it is, therefore, written (verse 2) \"Then it shall be, if liable to stripes is the wicked one\" — Sometimes he does receive stripes; sometimes not. But I still would not know which acts receive stripes; it is, therefore, written (verse 4) \"You shall not muzzle an ox in its threshing.\" Just as muzzling is distinct in being a negative commandment, transgression of which is subject to stripes, so, transgression of all negative commandments is subject to stripes. I might then think that all negative commandments linked to (remedial) positive commandments are (also) subject to stripes. It is, therefore, written \"You shall not muzzle an ox in its threshing.\" Just as muzzling is distinct in being unlinked to a (remedial) positive commandment, transgression of which is subject to stripes, so transgression of all negative commandments unlinked to (remedial) positive commandments is subject to stripes. R. Shimon says: \"and they vindicate the righteous one\": Vindicate him so that he not receive stripes.", + "(Ibid. 2) \"then the judge shall bend him down\": whence we derive that he is not smitten standing.", + "\"and he shall smite him before him according to his wickedness in number.\": one-third (the number of stripes) in front, and two-thirds on his back.", + "\"before him\": He smites him with his eyes upon him and not upon something else. I might think that he is smitten and put to death or that he is smitten and pays; it is, therefore, written \"according to his (one) wickedness\" — he is not (both) smitten and put to death; he is not smitten and made to pay.", + "(Ibid. 3) \"Forty shall he smite him\": I might think \"forty,\" literally; it is, therefore, written \"in number. Forty\" — a number that is close to forty (i.e., thirty-nine). R. Yehudah says: Forty, literally. And where is he smitten (the other two-thirds)? Between his shoulders. \"shall he smite him\": and not the ground (together with him).", + "\"shall he smite him\": and not his garment. \"shall he smite him\": Two are not smitten as one.", + "\"and not more\": If he does smite more, he transgresses a negative commandment. This tells me only of his going beyond the Torah's number (i.e., thirty-nine). Whence do we derive (the same for his going beyond) the court's assessment (of how many he can bear)? From \"and not more. Lest he smite him more\" — in any event.", + "\"a great blow\": This tells me only of a great blow (as being forbidden). Whence do I derive (the same for) a negligible one? From (\"lest he smite him more) than these.\" If so, why is it written \"a great blow\"? To teach that the first ones are great blows (i.e., given with all his strength.)", + "\"and he be demeaned\" — whence they ruled that if he was soiled either by excrement or urine (while being smitten), he is exempt (from the remaining stripes). R. Yehudah said: a man, by excrement; a woman, by urine.", + "\"your brother\": We are hereby taught that all those liable to kareth (cutting off), who receive stripes, are absolved from their kareth, it being written \"and your brother be demeaned before your eyes\" — Once he has been smitten,\" regard him as your brother.", + "R. Chanina b. Gamla says: The entire day Scripture calls him \"wicked,\" viz. (Ibid. 2) \"Then it shall be, if liable to stripes is the wicked one.\" But once he has been smitten Scripture calls him \"your brother,\" viz.: \"and your brother be demeaned.\" Now if a man commits one transgression, his soul is taken from him (i.e., he receives kareth), then, if he does one mitzvah (after being smitten), how much more so (is it to be inferred that) his soul is restored to him.", + "R. Shimon says: From its place (i.e., from the place where Scripture makes him liable to kareth), it is to be inferred (that once he is smitten he is exempt from kareth), it being written (Vayikra 18:29) \"For all who commit any of these abominations (in illicit relations) — the souls that do it are to be cut off (i.e., kareth) from their people,\" and (Ibid. 18:5) \"And you shall keep My statutes and My judgments, which, if a man do, he shall live by them,\" (— followed by (6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh you shall not come near to uncover nakedness.\") From this (\"he shall live by them\") we infer that if one sits (passively) and does not commit transgression, (in this instance, the kareth transgression of illicit relations), he receives the reward of one who (actively) performs a mitzvah ([How much more so is the smitten one exempt from kareth!)].", + "(R. Shimon Berebbi says: If one who keeps from (eating) blood, which a man's soul despises, is rewarded — then, if he separates himself from theft and illicit relations, for which he lusts and which he desires — how much more so will he merit reward for himself and for his succeeding generations until the end of all the generations!)", + "R. Yehudah says: It is written (Psalms 18:1-5) \"Who will sojourn in Your tent? —- one who walks in innocence and works righteousness … who has no slander on his tongue … who despises the shameful one … who does not lend his money on interest.\" And elsewhere it is written (Ezekiel 18:15) \"And if a man would be a tzaddik — he did not eat of (the idolatries of) the mountains, and he did not lift his eyes to the idols of the house of Israel, and he did not defile his neighbor's wife, and he did not come near a niddah, etc. … (Ibid. 9) he is a tzaddik; he will live!\" Now what did this man do, (aside from what he did not do)? We are hereby apprised that if one sits (passively) and does not transgress, he is given the reward of the doer of a mitzvah. R. Shimon Berebbi says: If one who keeps from (eating) blood, which a man's soul despises, is rewarded — then, if he separates himself from theft and illicit relations, for which he lusts and which he desires — how much more so will he merit (reward) for himself and for his (succeeding) generations until the end of all the generations!" + ], + [ + "(Devarim 25:4) \"You shall not muzzle an ox in its threshing\": This tells me only of an ox. Whence do I derive (the same for) an animal and a bird? From \"in its threshing\" (i.e., the threshing is the critical factor). If so, why is it written \"ox\"? You may not muzzle an ox, but you may \"muzzle\" a man (i.e., if you keep him from eating while working, you do not receive stripes, as you do for muzzling an ox.)", + "\"in its threshing\": This tells me only of its threshing. Whence do I derive (the same for) other labors? From \"you shall not muzzle\" — in any event. If so, why is it written \"in its threshing\"? Just as threshing is distinct in appertaining to what is the growth of the soil, uprooted from the ground, at the end of its processing, from which a laborer may eat while working in it — so, all thus characterized (is subsumed.)", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: Just as threshing is distinct in that one works at it with his hands and feet, (so, all thus characterized is subsumed) — to exclude what is worked at with his hands and not with his feet or vice versa." + ], + [ + "(Devarim 25:5) \"When brothers dwell together and one of them dies, and he has no son, the wife of the dead one shall not be outside to a strange man. Her levir (her husband's brother) shall come upon her and he shall take her for himself as a wife, and he shall have her in levirate marriage (yibum).\"", + "\"When brothers dwell together\": to exclude a brother who was not in his world (i.e., who was not concurrently alive). From here they ruled: If there were two brothers and one of them died and another one was born, after which the second brother performed yibum with the wife of the first, after which he died, then the first wife (i.e., the wife of the brother who died first) is exempt (from yibum) by reason of her being \"the wife of his brother who was not in his world,\" and the second wife (i.e., the wife of the second brother) by reason of her being her (the first wife's) tzarah (co-wife). \"together\": in inheritance — to exclude maternal brothers. Because we find in arayoth (illicit relations) that a maternal brother is equated with a paternal brother, I might think that here, too, this is so. It is, therefore, written \"together\" (in inheritance), to exclude his maternal brother.", + "\"and one of them dies\": This tells me (that yibum obtains) only where there are two brothers and one of them dies. Whence do I derive (that yibum obtains) even if they are many and they die (that yibum obtains with the remaining brothers)? From \"and if there die … of them.\" If so, why is it written \"one\"? Yibum obtains with the wife of one of them and not with the \"wife\" of two (see what follows). From here they ruled: If three brothers were married to three unrelated women, and one of them died, and the second made a ma'amar (betrothal of his yevamah by writ or money — short of cohabitation), and he, too, died, then she (the yevamah of the first,) receives chalitzah (yibum release), but not yibum, it being written \"and one of them dies\" — She who is linked to only one yavam (undergoes yibum), but not she who is linked to two, (as in the above instance, where the woman is linked to the remaining brother by the yibum tie and to the ma'amar brother by the ma'amar tie.)", + "\"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man\": What is the intent of this? Because it was ruled: Yibum obtains with the wife of one but not with the \"wife\" of two (see above), I might think that she (the woman in the above instance) is (entirely) exempt. It is, therefore, written \"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man.\" What is to be done? She undergoes chalitzah (yibum release) but not yibum. If one gives a get (to his yevamah), he forbids her to himself and to his brothers. I might think that she is (entirely) exempt, and that this follows, viz.: If chalitzah, which does not exempt a woman (from the marriage tie) exempts her from the yibum tie, then get, which does exempt a woman (from the marriage tie), how much more so should it exempt her from the yibum tie! It is, therefore, written \"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man\" — except by chalitzah. If one makes a ma'amar in his yevamah, he acquires her for himself and forbids her to the brothers. I might think that the ma'amar consummates the union. It is, therefore, written \"her yavam shall come upon her\" — Cohabitation consummates, and not ma'amar.", + "\"her yavam shall come upon her\": whether unwittingly, (thinking her to be a different woman), wantonly, (intending illicit intercourse), constrainedly, or wittingly — even if she is unwitting and he wanton or he unwitting and she wanton, (he acquires her as a wife).", + "(Instead bf being written) \"and he shall take\" (it is written) \"and he shall take her\"; (instead of) \"and he shall perform yibum,\" (it is written) \"and he shall perform yibum (with) her\" — to exclude (from yibum) co-wives (tzaroth) and arayoth (illicit relations) — whence it was ruled: Fifteen women exempt (from yibum) their co-wives and the co-wives of their co-wives, etc." + ], + [ + "(Devarim 25:6) \"And it shall be, the first-born that she bears shall be invested in the name of his dead brother\": I might think that if his (the dead brother's) name were Yossi, he (the child) should be called Yossi, or (if his name were) Yochanan, the child should be called Yochanan; it is, therefore, written \"in the name of his (the yavam's) dead brother\" and not \"in the name of the dead brother of his (the child's) father.\" [(The \"first-born,\" then, in this instance, is an epithet for the yavam.)] If so, why is it written \"the first-born\" (instead of \"the yavam\")? To indicate that it is a mitzvah for the oldest brother to perform the yibum.", + "\"that she bears\": to exclude (from yibum) a woman who cannot bear.", + "(The yavam) \"shall be invested in the name of his dead brother\": for inheritance (i.e., he receives his dead brother's share as well as his own.) It is written here \"in the name of his brother,\" and, elsewhere (Bereshith 48:6) \"in the name of their brothers (Ephraim and Menasheh) shall they be called in (taking) their inheritance.\" Just as there, the reference is to taking inheritance, so, here.", + "\"his dead brother\": Because it is stated elsewhere that the wife of one undergoes yibum and not the wife of two, whence do I derive that if the first brother died, the second performs yibum; if the second died, the third performs yibum? From (the repetition of) \"dead\" (verse 5) - \"dead\" (here).", + "\"and his name will not be wiped out in Israel\": to exclude (from yibum) the wife of one who is impotent, whose name is already \"wiped out.\"", + "(Ibid. 7) \"And if the man shall not desire to take his yevamah\": and not \"if the L-rd shall not desire her.\": (From this) I would exclude (from chalitzah [yibum release]) those arayoth which are liable to judicial death penalties, but I would not exclude those which are liable (only) to kareth; it is, therefore, written \"He does not desire to have me in yibum,\" and not \"the L-rd does not desire her.\"", + "\"to take his yevamah\": What is the intent of this? (Why not just \"to take her\"?) Because it is written (6) \"and it shall be the bechor that she shall bear,\" I might think to exclude (from chalitzah) a woman who can no longer bear, and an old woman, and (the tzarah of) a woman incapable of conception, and a minor who is not yet able to bear; it is, therefore, written (here, twice) \"his yevamah,\" \"his yevamah\" to include (the above as requiring chalitzah).", + "\"then his yevamah shall go up to the gate (of beth-din) and to the elders\": It is a mitzvah for the beth-din to preside in the heights of the city and to be composed of elders.\"", + "\"My yavam does not desire to invest for his brother a name in Israel\": R. Yehudah says: It is written here \"name,\" and elsewhere (in connection with the daughters of Tzelafchad, Bamidbar 27:4) \"name.\" Just as \"name\" there refers to seed, so, \"name\" here — to exclude (from chalitzah) a castrate, who, even if he wanted to perpetuate a \"name\" for his brother, could not.", + "\"in Israel\": and not among converts — whence it was ruled: Two brothers, converts, whose conception was not in holiness and whose birth was in holiness, are exempt from chalitzah and from yibum, it being written \"in Israel,\" and not among converts.", + "\"My yavam does not desire,\" and not \"the L-rd does not desire\" (by reason of arayoth)." + ], + [ + "(Devarim 25:18) \"Then the elders of his city shall call to him\": It is a mitzvah for the elders of his city and not for their messengers.", + "\"and they shall speak to him\": as befits him. So that if he were young, and she, old, or he, old, and she, young, they tell him: \"What do you want with a young girl?\" or \"What do you want with an old woman? Find someone like yourself and don't bring strife into your household!\"", + "\"then he shall stand up and he shall say: I did not desire to take her\": We are hereby apprised that he says his words only while standing.", + "\"I did not desire to take her\": and not that the L-rd did not desire her (by reason of arayoth)." + ], + [ + "(Devarim 25:9) \"Then his yevamah shall draw near to him before the eyes of the elders\": We are hereby taught that she goes after him to the elders. \"before the eyes of the elders … and she shall spit\": spittle that is visible to the eyes of the elders.", + "\"and she shall remove his shoe\": This tells me only of his shoe (i.e., a shoe that he owns). Whence do I derive (that chalitzah is valid with) anyone's shoe? From (the repetition of) \"shoe\" (here), \"shoe\" (verse 10) — in any event. If so, why is it written \"and she shall remove his shoe\"? To exclude as valid for chalitzah (a shoe) so large that he cannot walk in it or one so small that it does not cover most of his foot, or one that lacks a heel.", + "\"from his foot\": From here they ruled: (If she removed the shoe) from the knee-joint down (in the case of one whose foot was amputated), the chalitzah is valid. \"his foot\": It is written here \"his foot,\" and elsewhere (Vayikra 14:18). Just as there the right (foot is specifically indicated), here, too, the right (foot is intended).", + "\"and she shall spit in his face\": I might think \"in his face,\" literally; it is, therefore, written \"before the eyes of the elders\" (so that \"in his face\" is understood as \"before him.\")", + "\"and she shall answer and she shall say\": \"answering\" is written here and elsewhere (Ibid. 27:14) . Just as there, in the holy tongue, so, here.", + "\"Thus shall it be done with the man\": From here it was ruled: If she removed the shoe and spat, but did not recite (the prescribed formula), the chalitzah is valid. If she recited and spat but did not remove the shoe, the chalitzah is invalid. If she removed the shoe and recited but did not spit — R. Eliezer says: The chalitzah is invalid; R. Akiva says: The chalitzah is valid. R. Eliezer said to him. (It is written) \"Thus shall it be done\" — Everything which is an act is a categorical requirement. R. Akiva: Is that a proof? It is written \"with the man\" — Everything that is done with the man (such as the removal of the shoe) is a categorical requirement.", + "\"who would not build the house of his brother\" — who would not build and who is not destined to build (i.e., Once he did not build it, he may build it no more.) (Ibid. 25:10) \"And his name shall be called in Israel 'the house (of him) chalutz hana'al' ('whose shoe was removed')\":", + "\"in Israel\": Why is this written here? Is it not already written elsewhere? (Ibid. 7) — That excludes converts (from yibum), this excludes a beth-din of converts (from officiating at chalitzah.)", + "", + "\"the house chalutz hana'al\": It is a mitzvah for the judges (to say this), and not for the disciples. R. Yehudah says: It is a mitzvah for all those standing there to say \"chalutz hana'al, chalutz hana'al.\" R. Yehudah said: Once we were sitting before R. Tarfon (at a chalitzah) and he said to us: All of your answer \"chalutz hana'al, chalutz hana'al.\"" + ], + [ + "(Devarim 25:11) \"If men strive together\": Peace does not proceed from strife, as it is written (Bereshith 13:7) \"And there was a quarrel between the herdsmen of Avram's cattle and the herdsmen of Lot's cattle.\" What is it that caused Lot to part from Avram? A quarrel. And thus is it written (Ibid. 1) \"If there be a quarrel among men, etc.\" What caused this one to receive stripes (viz. Ibid. 2)? A quarrel.", + "\"If men strive together\": This tells me only of (a quarrel between)men. Whence do I derive (the same for) (a quarrel between) a man and a woman or (between) one woman and another? From \"together\" — in any event.", + "\"a man and his brother\": to exclude slaves, who have no \"brotherhood.\" These are the words of R. Yehudah.", + "\"and the wife of the one draw near to rescue her husband … and she send forth her hand and seize his privy parts\": Rebbi says: Because we find among the mazzikin (those who cause injury) in the Torah that non-intent (to injure) is equated with intent (vis-à-vis liability for payment), I might think that here, too, it is so; it is, therefore, written \"and the wife of one draw near, etc.\" (connoting intent). I might think that (she is not liable) unless her intent is to shame him; it is, therefore, written \"and she seize.\" From \"and she send forth her hand,\" do I not know that she seizes? What, then, is the intent of \"and she seize\"? To teach that if her intent were to injure and not to shame she is likewise liable.", + "\"his privy parts\": This tells me only of his privy parts. Whence do I derive (the same for her seizing) anything which places his life in danger? From \"and she seize\" — in any event." + ], + [ + "(Devarim 25:12) \"Then you shall cut off her hand\": We are hereby taught that you are obligated to rescue him (from her). Whence is it derived that if you are not able to rescue him by (cutting off) her hand, you must rescue him by her soul (i.e., by killing her)? From \"you shall have no pity.\"", + "R. Yehudah says: It is written here \"you shall have no pity,\" and elsewhere (Ibid. 19:21) \"You shall have no pity.\" Just as there, monetary compensation (is indicated), here, too, monetary compensation (is understood)." + ], + [ + "(Devarim 25:13) \"There shall not be unto you in your pocket a stone and a stone, great and small\": I might think that one should not make a litra, a half-litra, or a quarter-litra weight; it is, therefore, written \"great and small\" — a great weight which \"falsifies\" the small, i.e., he should not take with the great weight and return with the small, (giving the impression that he is using the same weight).", + "R. Akiva says: Whence is it derived that one should not keep a sela less than (the value of a shekel, or a dinar less than (the value of) a tarfik? From \"There shall not be unto you.\" (Ibid. 14) \"There shall not be unto you in your house a measure and a measure, great and small\":", + "R. Yossi Berebbi says: If you have fulfilled (Ibid. 15) \"A whole and just stone,\" then (Ibid.) \"there shall be unto you\" (i.e., you will prosper). And if you have transgressed (Ibid. 13) \"A stone and a stone,\" then (Ibid.) \"there shall not be unto you.\"", + "(Ibid. 14) \"There shall not be unto you in your house a measure and a measure\": I might think that one should not make a measure of a kav, a tarkav, a half-tarkav, and a quarter tarkav; it is, therefore, written \"great and small\" — a great which \"falsifies\" the small, i.e., he should not take (merchandise) with the great and return with the small, (giving the impression that he is using the same measure).", + "R. Akiva says: Whence is it derived that one should not keep an imperfect measure for use in his own home? From \"There shall not be unto you in your house.\"", + "And whence is it derived that one should not be precise (in weighing) in a place where an \"extra\" is generally given (to the customer), and that one should not give an \"extra\" in a place where it is customary to be precise? From (Ibid. 15) \"a just stone shall there be unto you.\"", + "And whence is it derived that if one said, in a place where it is customary to give an extra: I shall be precise (and deduct the amount of the \"extra\" from the price); or, in a place where it is customary to be precise: I shall give him an \"extra\" and deduct something from the price or add something to the price — Whence is it derived that he is not heeded? From \"A whole and just stone shall there be unto you.\" And whence is it derived that (grain) is not heaped where it is the practice to strike it, and that it is not struck where it is the practice to heap it? From \"a just ephah (measure) shall there be unto you.\" And whence is it derived that if one said, in a place where it is generally struck: I shall heap it and add to the price; or, in a place where it is generally heaped: I shall strike it and deduct from the price — Whence is it derived that he is not heeded? From \"a whole and just measure shall there be unto you.\"", + "Variantly: \"and just shall there be unto you\": From here it was ruled: The wholesaler should clean the vessels once in thirty days, and the private person, once a year, (so that past adhesions not falsify the weight.) R. Shimon b. Gamliel says: Just the opposite. A shopkeeper cleans his measure twice a week (For a shopkeeper is not required to \"drip\" three drops as a wholesaler and a homemaker are, and residue remains in the vessel and sticks to it), and he wipes his weights (i.e., he cleans the stones of his scales with which he measures wet things) once a week. And he cleans his scales for every weighing.", + "\"shall there be unto you\": Appoint a market commissioner to this end. R. Elazar b. Chananiah b. Chizkiah b. Gurion says: It is written (Ezekiel 46:11) (\"the meal-offering,) an ephah (measure) for a bull and an ephah for a ram.\" Now is the measure for a bull and a ram and a sheep the same? We are hereby apprised that both the large ephah and the small ephah are called \"ephah.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:15) \"so that your days be prolonged\": This is one of all the mitzvoth of the Torah, whose reward is \"at its side.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If (honesty in the weighing of) a dried fig, a hundred of which can easily be bought for an Italian issar, is rewarded by length of days, then other mitzvoth, which entail far greater cost, how much more so!", + "(Ibid. 16) \"For the abomination of the L-rd your G-d, etc.\" I might think that he is not liable until he transgresses all of them; it is, therefore, written \"all who do these,\" (connoting) even one of them.", + "\"all who do wrong\": From here they ruled: Fruits should not be intermixed, not even new ones with old ones, not even (to be sold) a sa'ah for a dinar when they are worth a dinar and a treisith. He should not intermix them and sell them a sa'ah for a dinar.", + "\"all who do wrong\": It goes by five appellations: \"wrong,\" \"hated,\" \"abhorrent,\" \"banned,\" \"abomination.\"" + ], + [ + "(Devarim 25:17) \"Remember what Amalek did to you on the way when you went out of Egypt.\" \"Remember\": I might think (that remembrance) with the heart (is intended). But (19) \"Do not forget\" speaks of heart-forgetfulness. How, then, am I to understand \"Remember\"? (As referring to \"remembrance\") with the mouth.", + "\"on the way\": at the time of your being tossed about.", + "\"when you went out of Egypt\": at the time of your redemption. What is said (of that time)? (Shemoth 15:14) \"Peoples heard and they trembled,\" but this one (Amalek) — (Devarim, Ibid. 18) \"and he did not fear G-d.\"", + "(Ibid.) \"who met you upon the way\": This connotes: He waylaid you.", + "\"and he cut off from you all who straggled behind you\": We are hereby taught that he killed only those who dropped off from the ways of the L-rd and dropped from under the wings of the Shechinah.", + "\"and you were faint and weary\": Israel; \"and did not fear the L-rd\": Amalek.", + "(Ibid. 19) \"And it shall be, when the L-rd your G-d gives you repose from all your enemies roundabout\": so that they no longer band against you.", + "\"in the land that the L-rd your G-d gives to you as an inheritance\": In reward for this mitzvah, you will inherit the land.", + "\"Wipe out the remembrance of Amalek from under the heavens\": And thus is it written (Shemoth 17:14) \"For I shall utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens.\" That there be neither child nor grandchild (left of) Amalek under the heavens. And (Ibid. 16) \"For a hand (in oath) upon the throne of the L-rd — The L-rd will war against Amalek from generation to generation!\" The L-rd had sworn upon His throne of glory: He will leave over neither child or grandchild of Amalek, neither camel not ass — so that they not say: \"This is a camel of Amalek.\" \"Do not forget\"\" in your heart." + ], + [ + "(Devarim 26:1) \"And it shall be when you come to the land\": Perform the mitzvah mentioned herein, in whose merit you are entering the land.", + "\"the land which the L-rd your G-d gives to you\": R. Shimon says: This excludes (from the mitzvah of bikkurim) the land across the Jordan, which they took for themselves.", + "\"and you shall inherit it and dwell in it: As a reward for inheriting it (by driving out the nations) you shall dwell in it.", + "(Ibid. 2) \"Then you shall take of the first of all the fruits of the earth\": I might think that all the fruits are subject to the mitzvah of bikkurim; it is, therefore, written \"of the first,\" and not all of the first. And I still would not know which are subject and which are not. I, therefore, reason: Communal bikkurim (the omer and the two breads) are mentioned elsewhere (viz. Vayikra 23:17), and individual bikkurim are mentioned here. Just as the communal meal-offerings, mentioned elsewhere (wheat and barley) are from the seven species, so, the individual offerings, mentioned here, are from the seven species. — But why not say: Just as there, (only) wheat and barley (are mentioned), here, too, wheat and barley! Whence are the others (of the seven species) to be derived? It is, therefore, written (Shemoth 34:26) \"the bikkurim of your land,\" to include (all of the seven species mentioned in praise of your land). Since Scripture includes (i.e., all of the seven species) and excludes (five of them [in the instance of communal bikkurim]), you revert to the original (reasoning), viz.: Individual bikkurim are mentioned here, and communal bikkurim are mentioned elsewhere. Just as the communal bikkurim (wheat and barley) are of the seven species mentioned in praise of the land, so, the individual bikkurim are of the seven species mentioned in praise of the land. And they are (Ibid. 8:8) (\"a land of) wheat, barley, grapevine, fig, and pomegranate, a land of olive-oil and honey.\"", + "\"olive\": the egori (medium-size) olive.", + "\"honey\": date-honey.", + "\"of the first\": even one cluster, even one fig, (there being no minimum requirement.)", + "\"of all the fruits\": You bring fruits as bikkurim, but not wine and oil. It he brought grapes and trod them (into wine), whence is it derived that it is valid? From \"that you bring\" (in any event).", + "\"that you bring from your land\": so long as they are found on the face of the land. I might think he may bring them before Shavuoth, it is, therefore, written (Shemoth 23:16) \"And the feast of the harvest (Shavuoth) of the first-fruits of your work.\" From when do you bring? From Shavuoth until Channukah. I might think that you recite (the bikkurim formula) whenever you bring them; it is, therefore, written (Devarim 26:11) \"and you shall rejoice\": There is recitation only at the time of rejoicing, which implies: From Shavuoth until Succoth, one brings and recites; from Succoth until Channukah, one brings but does not recite. R. Yehudah b. Betheira says: He brings and recites.", + "If \"from your land,\" I might think (that he may bring bikkurim) even if he plants in his (field) and engrafts into (another) individual's (field); or if (he plants) in a public field and engrafts from a public field; or from an individual's (field) into his own; or if he plants in his own and he engrafts into his own, with a public road or a private road intervening. It is, therefore, written (Shemoth 23:19) \"the first-fruits or your soil\" — All of the growths must be from your soil. For the same reason tenant-farmers, renters, holders of confiscated land, and robbers (of land) do not bring first-fruits." + ], + [ + "(Devarim 26:2) \"And you shall put (them) in a basket\": We are hereby apprised that they require (being handed to the Cohein in) a vessel.", + "\"and you shall go to the place wherein the L-rd your G-d chooses to repose His name\": This refers to (the sanctuary of) Shiloh and to the Temple. From here it was ruled: If the bikkurim were stolen or lost (on the way to the Temple), he must make restoration (for he has not yet \"gone to the place\"). If they became unclean in the azarah (the Temple court), he scatters them and does not recite the formula, (not being obliged to make restoration, for he has \"gone to the place.\")", + "(Ibid. 3) \"And you shall come to the Cohein that shall be in those days\": R. Yossi said: Would it enter your mind that you should go to a Cohein that is not \"in your days\"! — (The intent is) to apprise us that the only criterion is a Cohein in your days (i.e., do not attempt to recapture the Cohanim of the past). And thus is it written (Koheleth 7:10) \"Do not say: 'How was it that former times were better than these?'\"" + ], + [ + "(Devarim 26:2) \"and you shall say to him\": that you are not ungrateful for (His) good.", + "\"I have professed this day\": You recite (the bikkurim formula) once a year and not twice.", + "\"that I have come to the land which the L-rd swore to our forefathers\": excluding proselytes and slaves;", + "\"to give to us\": excluding women." + ], + [ + "(Devarim 26:4) \"And the Cohein shall take the basket from your hand\": From here it was ruled: The rich bring (bikkurim) in baskets of silver and gold, and the poor, in wicker baskets of peeled willow, and the baskets are given to the Cohanim in order to favor the poor.", + "\"from your hand\": We are hereby apprised that the bikkurim require \"lifting.\" (viz. Vayikra 7:30). These are the words of R. Eliezer b. Yaakov. \"and he shall place it before the altar of the L-rd your G-d\": So long as there is an altar (i.e., a Temple), there are bikkurim; where there is no altar, there are no bikkurim." + ], + [ + "(Devarim 26:5) \"And you shall answer\": \"answer\" is written here, and elsewhere (Ibid. 27:14): Just as there, in the holy tongue; here, too, in the holy tongue. \"And you shall answer and you shall say\":", + "From here they said: In the beginning, whoever could recite the formula (by himself) did so, whoever could not, recited after another — whereupon they stopped bringing bikkurim (to avoid embarrassment). It was, therefore, ordained to have one who knew how (to recite it) do so; and for those who did not know how to recite it, they relied on \"and you shall answer\" — \"answering\" is in response to another.", + "\"and you shall say before the L-rd your G-d: 'An Aramean would destroy my father'\": We are hereby apprised that Jacob went down to Aram to his own destruction, and Scripture accounts it to Lavan the Aramite as if he had destroyed him, (this having been his intention).", + "\"and he went down to Egypt\": Lest you say he went down to receive the crown of kingdom; it is, therefore, written \"vayagar sham\": We are hereby apprised that he went down there only to sojourn (\"lagur\") there. And thus is it written (Bereshith 47:4) \"And they said to Pharaoh: 'To sojourn in the land did we come. For there is no pasture for your servants' flocks. For the famine is sore in the land of Canaan. And now, let your servants abide in the land of Goshen.'\" I might think, in great numbers; it is, therefore, written \"in scant number,\" viz. (Devarim 10:22) \"With seventy souls did your fathers go down to Egypt.\"", + "\"and he became there a nation\": We are hereby apprised that Israel was distinctive there.", + "", + "", + "\"great and mighty\": as it is written (Shemoth 1:7) \"And the children of Israel were fruitful and teemed and multiplied and became exceedingly strong, and the land was filled with them.\"", + "\"and populous\": as it is written (Ezekiel 16:7) \"I made you as numerous as the plants of the field; you increased and grew, and you entered the prime, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And Egypt wrought evil unto us\": as it is written (Shemoth 1:10) \"Come, let us outsmart it, lest it become numerous, and it be, that if a war break out, etc.\"", + "\"and they afflicted us\": as it is written (Ibid. 11) \"And they appointed taskmasters over it in order to afflict it with their toils, and they built treasure cities for Pharaoh.\"", + "\"and they placed us under hard labor\": as it is written (Ibid. 1:13-14) \"And Egypt worked the children of Israel with (back-) breaking labor. And they embittered their lives with hard toil: with mortar, and with brick, and with all the labor of the field; all of the labor with which they worked them was (back-) breaking.\"", + "(Devarim, Ibid. 7) \"And we cried out to the L-rd, the G-d of our fathers\": as it is written (Shemoth 2:23) \"And it was in the course of those many days that the king of Egypt died, and the children of Israel moaned under the toil, and they cried out, etc.\"", + "\"and the L-rd heard our voices\": as it is written (Shemoth, Ibid. 24) \"And G-d heard their outcry.\"", + "\"And He saw our affliction\": This refers to (enforced) separation from conjugal relations, as it is written (Shemoth, Ibid. 25) \"… and G-d saw the children of Israel, and G-d knew (i.e., He \"took it to heart.\")", + "\"and our toil\": the children, viz. (Shemoth 1:22) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him, and every daughter shall you keep alive.\"", + "\"and our lachatz\": This is oppression, viz. (Shemoth 3:9): \"and I have also seen the oppression wherewith the Egyptians oppress them.\"", + "(Devarim, Ibid. 8) \"And the L-rd took us out\": not through an angel, and not through a seraph, and not through a messenger, as it is written (Shemoth 12:12) \"And I shall pass through the land of Egypt in this night, and I shall smite, etc.\": \"And I shall pass through the land of Egypt\" — I, and not an angel. \"and I shall smite every first-born\" — I, and not a seraph. \"and upon all the gods of Egypt I shall wreak judgments\" — I, and not a messenger, \"I am the L-rd.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"with a strong hand\": This is the pestilence, as it is written (Shemoth 9:3) \"Behold, the hand of the L-rd is in your cattle in the field … a very sore pestilence.\"", + "\"and with an outstretched arm\": This is the sword, as it is written (Joshua 5:13) \"with his sword sh'lufah in his hand\": (\"sh'lufah\" =) outstretched.", + "\"and with great fear\": This is revelation of the Shechinah, as it is written (Devarim 4:34) \"Or has a god ever done miracles to come and take for himself a nation with trials, with signs, and with wonders, and with war, and with a strong hand, and with an outstretched arm, and with great fears, before your eyes?\"", + "\"and with signs\": This is the staff, as it is written (Shemoth 4:17) \"And this staff you shall take in your hand, wherewith you shall do the signs.\"", + "\"and with wonders\": This is the blood: as it is written (Joel 3:3) \"And I will set wonders in heaven and earth: blood and fire and pillars of smoke.\"", + "Variantly: \"with a strong hand\": two. \"with an outstretched arm: two. \"and with great fears\": two. \"and with signs\": two. \"and with wonders\": two. These are the ten plagues that the Holy One Blessed be He brought upon the Egyptians.", + "R. Yehudah would give them (the ten plagues) signs: d tz ach (dam [blood] tzfardea [frogs] kinim [lice]; a d a sh (arov [mixed multitude] dever [pestilence] shchin [boils]); b a cha v (barad [hail] choshech [darkness] arbeh [locusts] v (=b) [(the plague of) bechoroth (the first-born)].", + "(Devarim, Ibid. 9) \"And He brought us to this place\": the Temple — But perhaps it refers to Eretz Yisrael? — (No, for) \"and He gave us this land already refers to Eretz Yisrael. How, then, am I to understand \"And he brought us to this place\"? As the Temple. \"And He brought us to this place and He gave us this land\": As a reward for our coming to this place, we were given this land.", + "\"a land flowing with milk and honey\": It is written here \"a land flowing with milk and honey,\" and elsewhere (Shemoth 13:1) \"a land flowing with milk and honey.\" Just as there, the land of the five nations (is being referred to), so, here. From here R. Yossi Haglili ruled: Bikkurim are not brought from across the Jordan, it not flowing with milk and honey.", + "(Devarim, Ibid. 10) \"And now\": Immediately upon harvesting.", + "\"behold\": with joy.", + "\"I have brought\": what is mine.", + "\"the first of the fruit of the land\": From here they ruled: One goes down to his field, and seeing a fig or a cluster or a pomegranate of the fruit ripening, he ties them with a reed rope over them and says \"These are bikkurim.\"", + "\"which you have given me, O L-rd\": From here it was ruled: A caretaker, a bondsman, a messenger, a woman, a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite bring bikkurim, but do not recite the formula, for \"which You have given me\" does not obtain with them.", + "\"Then you shall place it before the L-rd your G-d and you shall bow down before the L-rd your G-d\": This (the repetition of \"placing\" [viz. 4]) teaches us that two \"placings\" are necessary,\" one while reciting the formula, and one while bowing.", + "", + "\"And you shall rejoice in all the good\": This refers to the (accompanying) song (of the Levites).", + "\"that the L-rd your G-d gave to you and to your household\": We are hereby taught that a man brings bikkurim of his wife's property and recites for her.", + "(Ibid. 11) \"You and the Levite\": Wherever he finds a Levite, he gives him of his portion. If he has nothing left of his portion, he gives him second-tithe. If he does not have that, he gives him poor-tithe. If he does not have that, he gives him peace-offerings. If he does not have that he feeds him from charity. This is the intent of \"and the Levite and the stranger that is in your midst.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 12) \"When you finish tithing\": I might think on Channukah; it is, therefore, written here (Ibid. 14:28) \"at the end,\" and elsewhere (Ibid. 31:10) \"at the end.\" Just as \"at the end\" there signifies a festival, so, \"at the end\" here signifies a festival. — But why not say, then: Just as \"at the end\" there signifies the festival of Succoth, so, here, the festival of Succoth is signified! It is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"When you finish tithing\" — the festival when all the tithes have been finished — Pesach. From here they ruled: On the eve of the last day of Pesach of the fourth year and the seventh year, there took place the removal (from the house [biur] of the tithes): on the fourth year, by reason of the poor-tithe of the third year; and on the seventh year, by reason of the poor-tithe of the sixth year. I might think that the (produce of) the seventh year (shemitah), too, is subject to removal; it is, therefore, written (Ibid.) \"in the third year,\" a year which is subject to tithing, excluding the seventh year, which is not subject to tithing. I might think that two tithes both first-tithe and second-tithe (along with poor-tithe) obtain on it (the third year); it is, therefore, written (of the third year), (Ibid.) \"the year of the (one) tithe.\" One tithe obtains on it and not two. I might think that only the poor-tithe, of which the verse speaks, is signified. Whence do I derive the other tithes (for inclusion)? From \"all the tithe of your produce.\"" + ], + [ + "(Devarim 26:12) \"then you shall give to the Levite, the stranger, the orphan, and the widow\": Give each one his (specific) share.", + "\"and they shall eat it in your gates and be sated\": Give them as much as they need to satiate them — whence it was ruled: The poor man is given no less in the (allocation of the poor-tithe in the) threshing floor than half a kav of wheat or a kav of barley. These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: a kav.", + "\"in your gates\": We are hereby apprised that it is not to be taken outside of Eretz Yisrael. They said: There was a family of the house of Navtalah in Jerusalem, who were given six hundred talents of gold by the sages, and who would not take them outside of Jerusalem.", + "(Ibid. 13) \"And you shall say\": in any language.", + "\"before the L-rd your G-d\": This is the ma'aser (tithe) confession.", + "\"I have removed the holy thing\": This is second-tithe (viz. Vayikra 27:30) and neta revai (fruit of the fourth year [viz. Vayikra 19:24]).", + "\"I have given it to the Levite\": This is first-tithe. \"And I have also given it\": This is terumah and terumath ma'aser.", + "\"to the stranger, to the orphan, and to the widow\": This is second-tithe, leket, shikchah, and peah, even though their omission in the confession does not invalidate it.", + "\"from the house\": This is challah.", + "(Bamidbar 15:20) Variantly: \"from the house\": Once it has been removed from the house, nothing further is required.", + "\"according to all of your mitzvah\": So that if he gave the second-tithe before the first, he cannot make the confession.", + "\"as You commanded me\": I have not given it to one unfit for it.", + "\"I did not depart from Your mitzvoth\": I did not tithe from one species for another, nor from the detached (from the ground) to the unattached, nor from the unattached for the attached, nor from the new for the old, nor from the old for the new.", + "\"I did not forget\": to bless You and to mention Your name upon it.", + "(Devarim, Ibid. 14) \"I did not eat in my mourning of it\": If he had eaten it in mourning, he could not make the confession.", + "\"and I did not consume of it in uncleanliness (tumah)\": whether it (the tithe) were unclean and I, clean; or it, clean and I, unclean.", + "\"and I did not give of it for the dead\": I did not take of it for the making of casket and shrouds for the dead. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva said: It is forbidden to a living person, how much more so for a dead one! What, then, is the intent of \"for the dead\"? That I did not exchange it even for something clean (to be used for the dead).", + "\"I have hearkened to the voice of the L-rd my G-d\": I have brought it to the Temple. \"I have done according to all that You commanded me\": I rejoiced and I rejoiced others therewith. (Ibid. 15) \"Look down from Your holy abode\":", + "We have done (with respect to the tithes) what you decreed upon us — You do what you have promised us.", + "\"Look down from Your holy abode, from the heavens and bless your people, Israel\" (with sons and with daughters. \"and the land which You have given us\" (with dew and rain and offspring of beasts\". \"just as You swore unto our fathers a land flowing with milk and honey\": so that it impart a flavor to the fruits. From here it was ruled: Israelites and mamzerim confess (over the tithes) and not freed slaves, for they have no portion in the land. R. Meir says: Neither do Cohanim and Levites confess, for they took no portion in the land. R. Yossi says: They have cities with open spaces." + ], + [ + "(Devarim 29:9) \"You are standing this day, all of you\": (Ibid. 31:14) \"And the L-rd said to Moses: Behold, your days have drawn near to die.\" R. Shimon b. Yochai says: Blessed is the true Judge, before whom there is no wrong or partiality, viz. (Ibid. 32:4) \"He is a G-d of trust without wrong. Righteous and just is He.\"", + "Moses appealed to the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, since I am departing from the world in such exaltation, show me a trustworthy man, who will go forth before them in peace, as it is written (Bamidbar 29:17) \"who will go out before them and who will come in before them, and who will take them out and who will bring them back. And let the congregation of the L-rd not be as sheep without a shepherd.\" And this is expounded in the tradition (Song of Songs 1:7) \"Tell me, O You whom my soul loves: Where will You graze (Your flock)? Where will you lay (them down) in the afternoon? For why should I be like (a woman) veiled (in mourning) among the flocks of Your neighbors?\" What did the Holy One Blessed be He answer? (Ibid. 8) \"If you do not know, O fairest of the women (i.e., \"greatest of the prophets\"), go out in the footsteps of the sheep\" (i.e.,) what I am destined to do with them in the future. Israel passed through four exiles — without a shepherd, without a prophet, without a sage. And thus is it written of the days of Achav (II Chronicles 18:16) \"I have seen all of Israel scattered on the mountains like sheep that have no shepherd.\"" + ], + [ + "(Bamidbar 27:18) \"And the L-rd said to Moses: Take (\"kach) for yourself Joshua the son of Nun\": \"kach\" connotes \"seizing,\" for a friend is acquired only with great difficulty — whence they ruled: One should acquire a friend for himself to learn Scripture with him, to learn Mishnah with him, to eat with him, to drink with him, and to tell his secrets to him. And thus is it written (Koheleth 4:9) \"Two are better than one … (12) and the three-fold cord is not soon sundered.\" The Holy Spirit responded to Moses: Set up an interpreter for Joshua, and have him ask, expound, and teach rulings in your lifetime, so that Israel not say to him: \"In the lifetime of your teacher you did not speak, and now you (suddenly) speak?\" Others say: he (Moses) lifted him from the ground and placed him between his knees, and Moses and Israel would lift their heads to hear the voice of Joshua. And this is what it said: \"Blessed is the L-rd, who gave Torah to Israel by the hand of Moses our teacher.\"", + "R. Nathan says: Moses was saddened that one of his sons did not stand (in his place) — whereupon the L-rd said to him: Are the sons of your brother Aaron not like your sons? He, too, that I appoint over Israel will go and stand at Elazar's door (to learn from him). To what may this be compared? A king had a son fit for royalty and he took the (governance of the) kingdom from him and gave it to his lover, telling him: Though I gave you greatness, go and stand at my son's door. Likewise, the Holy One Blessed be He said to Joshua: Go and stand at the door of the sons of Elazar, viz. (Bamidbar 27:21) \"And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand.\" At that time the strength of Moses increased and he strengthened Joshua before the eyes of all of Israel, as it is written (Devarim 31:7) \"And Moses called to Joshua and he said to him before the eyes of all of Israel: 'Be strong and firm!'\" Behold, the people that I am giving you are still kids, still infants. Do not be censorious of what they do, for neither was their Master, viz. (Hoshea 11:1) \"For Israel was a youth and I loved him,\" and (Song of Songs 1:8) \"And graze your kids by the dwellings of the shepherds\" — Take them into the shepherds' tents. Variantly: (Ibid.) \"beikvei hatzon\" — They were trodden down by the heel (ekev). \"And graze your kids\".", + "R. Yochanan b. Zakkai was once riding a donkey, his disciples walking behind, when he noticed a young girl gleaning barley-corn from under the hooves of the beasts of the Arabs. When she saw him, she covered herself with her hair, stood before him, and said to him: \"My master, feed me.\" He asked: \"Whose daughter are you?\" She answered: \"I am the daughter of Nakdimon ben Gurion. Do you not remember that you signed my kethubah?\" R. Yochanan to his disciples: \"I signed this one's kethubah, and I read 'one million golden dinars from her father's house, aside form those of her father-in-law.' Her entire household would not enter the Temple mount to bow down until they spread out soft sheets for them, after which they entered, bowed down, and returned to their houses, whereupon the paupers came and rolled them up (for themselves). All of my days I had read this verse — 'If you do not know, O fairest of the women, then go out in the footsteps of the sheep, and graze your kids (\"gediyothayich\") by the dwellers of the shepherds' — Read it not \"gediyothayich,\" but \"geviyothayich\" (\"your cadavers\"). For as long as Israel does G-d's will, no nation can dominate them. But when they do not do G-d's will they are delivered into the hands of a lowly nation. And not that alone — but under the hooves of their beasts!\"", + "In one year, three tzaddikim died — Moses, Aaron and Miriam, viz. (Zechariah 11:8) \"And I lost the three shepherds in one month.\" Now did they die in one month? Did they not die in one year? But (the resolution is:) When Miriam died, the well was removed, and it returned in the merit of Moses and Aaron. When Aaron died, the pillar of cloud was removed, and both returned in the merit of Moses. When Moses died, the three were removed and did not return. At that time Israel was \"naked\" of everything,\" viz. (Song of Songs 8:8) \"We have a little sister and she has no breasts.\" After Moses, there was no consolation for Israel. When Aaron died, all of Israel gathered to Moses and said to him \"Where is Aaron your brother?\" He answered: \"G-d has secreted him for eternal life.\" They did not believe him and said to him: \"We know you to be brusque. Maybe he said something objectionable and you imposed death upon him.\" What did the Holy One Blessed be He do? He took Aaron's litter and suspended it in the heaven of heavens, and the Holy One Blessed be He eulogized him, and the ministering angels answered after Him. And what did they say (Malachi 2:6) \"The Torah of truth was in his mouth, and wrong was not found on his lips. In peace and uprightness did he walk with Me and many did he turn from sin.\"", + "When Moses died, the Holy One Blessed be He said to the angel of death: \"Go and bring Me Moses' soul.\" He went and stood before him, whereupon Moses said: Where I sit, you have no right to stand, and you say \"Give me your soul!\" He rebuked him and he left scorned. The angel of death went and repeated Moses' words to the Almighty, who again said to the angel of death: \"Go and bring Me Moses' soul.\" He went to his place and sought him, but he could not find him. He went to the Red Sea and said to it: Have you seen Moses? It answered: From the day that Israel crossed in my midst, I have not seen him. He went to the mountains and valley, and said to them: Have you seen Moses? They answered (Iyyov 28:23) \"G-d understands its way\" — G-d has secreted him for life in the world to come, and no one knows of him, viz. (Devarim 34:6) \"And He (Himself) buried him in the valley, etc.\"", + "When Moses died, Joshua cried and screamed and mourned for him many days, until the Holy One Blessed be He said to him: Joshua, how long will you mourn him? Has he died only unto you alone? Has he not also died unto Me? For I have been in mourning from the day he died, viz. (Isaiah 22:12) \"And the L-rd G-d called for crying and lamenting, etc.\" And, what is more, he is assured of life in the world to come, viz. (Devarim 31:16) \"Behold, you shall lie down with your fathers.\"" + ], + [ + "R. Meir was wont to say: When Israel were meritorious, they bore witness over themselves, viz. (Joshua 24:22) \"And Joshua said to the people: Bear witness over yourselves that you have chosen the L-rd to serve Him. And they said: We are witnesses.\" When they went astray, viz. (Hoshea 12:1) \"Ephraim has surrounded Me with falsehood, and the house of Israel with deceit,\" the tribe of Judah and Benjamin testified against them, viz. (Isaiah 5:3-4) \"And now, dweller of Jerusalem and man of Judah. What more could have been done for my vineyard that I did not do for it?\" When the tribe of Judah went astray, viz. (Malachi 2:11) \"Judah has been faithless, etc.\", He had the prophets bear witness against them, viz. (II Kings 17:13) \"The L-rd has borne witness against Israel and Judah by the prophets of every vision, etc.\" When they went astray with the prophets, viz. (II Chronicles 36:16) \"And they mocked the messengers of G-d and despised His prophets,\" He had the heavens bear witness against them, viz. (Devarim 4:26, 30:19) \"I call to bear witness against you this day, the heavens.\" When they went astray with the heavens, viz. (Jeremiah 7:17) \"Do you not see what they are doing in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem? (18) The children are gathering wood, and the gatherers are kindling the fire, and the women are kneading dough to make cakes for the queen of heaven!\" — He had the earth bear witness against them, viz. (Ibid. 6:19) \"Hear, O earth, I will bring evil upon this people.\" When they went astray with the earth, viz. (Hoshea 12:12) \"Their altars, too, are like heaps upon the furrows of he field,\" He had the ways bear witness against them, viz. (Jeremiah 6:16) \"Place yourself on the ways and see, etc.\" When they went astray with the ways, viz. (Ezekiel 16:25) \"At every crossroad you built your lofty place,\" He had the mountains bear witness against them, viz. (Michah 6:2) \"Hear, O mountains, the quarrel of the L-rd.\" When they went astray with the mountains, viz. (Hoshea 4:13) \"They slaughter offerings upon the mountaintops,\" He had the nations bear witness against them, viz. (Jeremiah 6:18) \"Therefore, hear, O nations, etc.\" When they went astray with the nations, viz. (Psalms 106:35) \"and they mingled with the nations and learned their deeds,\" He had a beast bear witness against them, viz. (Isaiah 1:3) \"The ox knows its owner, and the ass, its master's trough, but Israel does not know, etc.\" When they went astray with the beast, viz. (Psalms 106:20) \"They exchanged their glory for the likeness of an ass, eating grass,\" He had the animal bear witness against them, viz. (Jeremiah 8:7) \"Even the stork in the heavens knows its seasons … but My people do not know the law of the L-rd.\" When they went astray with the animal, viz. (Ezekiel 8:10) \"And I came and I saw, and behold, every sort of image — disgusting creeping things and animals, etc.\", He had the fish bear testimony against them, viz. (Iyyov 12:8) \"Or speak to the earth and it will teach you; the fish of the sea will report to you, etc.\" When they went astray with the fish, viz. (Tzephaniah 1:3) \"… and the fish of the sea and the stumbling blocks of the wicked,\" He had the ant bear witness against them, viz. (Proverbs 6:6-8) \"Go to the ant, you sluggard, see its ways and grow wise. Though it has no officer … she prepares her food in the summer, etc.\" R. Shimon b. Elazar says: \"Wretched is man, who must learn from the ant!\" If he learned and acted (accordingly) would he be \"wretched\"? Rather, he should learn from its ways, but does not.", + "The congregation of Israel is destined to say before the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, (there is no hope for me, for) my witnesses (for the prosecution) remain (and are testifying against me), viz. (Devarim 4:26, 30:19) \"I call to bear witness against you this day the heavens and the earth.\" He will respond: I will remove them, viz. (Isaiah 65:17) \"For, behold, I am creating new heavens and a new earth.\" Israel will then say: L-rd of the universe, I see places where I went astray and acted shamefully, viz. (Jeremiah 2:23) \"See your way in the valley, know what you have done, etc.\", and He will respond: I will remove them, viz. (Isaiah 40:4) \"Every valley will be raised, etc.\" Israel will then say: L-rd of the universe, but my name remains! And He will respond: \"I will remove it,\" viz. (Ibid. 62:2) \"And you will be called by a new name.\" Israel: But L-rd of the universe, Your name is linked with that of the ba'alim. He: I will remove it, viz. (Hoshea 2:19) \"And I will remove the names of ba'alim from her mouth.\" Israel: Still, those of my household use them. He (Ibid.): \"They will not be mentioned again by their name.\" Afterwards Israel is destined to say: But You have already written (Jeremiah 3:1) \"If a man divorces his wife and she leaves him and marries another man, can he return to her again?\" He: Did I not write \"a man\"? And have I not already told you (Hoshea 11:9) \"for I am G-d, and not a man!\" And have I divorced you, house of Israel? Is it not already written (Isaiah 50:1) \"Where is your mother's bill of divorce by which I sent her away, or to which of My creditors have I sold you!\"", + "Variantly (Devarim 32:1) \"Listen, O heavens\": An analogy: A king hands his son over to a pedagogue to sit and take care of him. The son says: Does father really think that this will help? Now I will \"take care\" of him! Let him eat and drink and sleep, and I will do as I wish! The father: I have handed you over to a pedagogue, who will not budge from you! Thus, Moses to Israel: Do you think to flee from the wings of the Shechinah or to move from off the earth? And, what is more, the heavens write!, viz. (Iyyov 20:17) \"The heavens will reveal his sin.\" And whence is it derived that the earth, too, informs against him? From (Ibid.) \"and the earth will rise up against him.\" Israel is destined to stand up in judgment before G-d and to tell him: L-rd of the universe, I do not know who was remiss with whom or who changed (in his conduct) to whom — whether Israel was remiss with the L-rd or whether the L-rd changed with Israel. From (Psalms 50:6) \"And the heavens will tell His righteousness\" (we know that) it is Israel who was remiss with the L-rd. And the L-rd did not change (in His conduct) to Israel, viz. (Malachi 3:6) \"for I, the L-rd, have not changed.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": R. Yehudah was wont to say: An analogy: A king had caretakers in the land, to whom he entrusted what was his. Giving them his son, he said to them: So long as my son does my will, indulge him and pamper him and give him food and drink; but if he does not do my will, let him taste nothing that is mine. Similarly, when Israel do G-d's will, what is written of them? (Devarim 28:12) \"The L-rd shall open for you His goodly treasure trove, the heavens, to give to you the rain of your land in its time, etc.\" And when Israel do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain, and the ground will not yield its produce, etc.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": An analogy: a father, whose son has corrupted his ways. First he complains to his brothers, then to his companions, then to his neighbors, then to his kin. He does not leave off complaining until he says: \"To whom shall I complain? — to the heavens!\" This is the intent of \"Listen, O heavens.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": Not only are the righteous righteous, but they \"broaden\" the world in which they live. For when Israel do G-d's will, what is written of them? (Devarim 28:12) \"The L-rd shall open for you His goodly treasure trove, the heavens,\" \"opening\" connoting \"broadening,\" as in (Bereshith 29:31) \"and the L-rd opened her womb.\" And not only are the wicked wicked, but they \"constrict\" the world in which they live. For when they do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"and He will hold back the heavens,\" connoting \"constricting,\" as in (Bereshith 20:18) \"and the L-rd held back every womb.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens, and I will speak\": The Holy One Blessed be He said to Moses: Tell Israel: Look at the heavens that I have created to serve you. Have they changed their courses? Does the solar orb ever cease from rising in the east and lighting the entire world, viz. (Koheleth 1:15) \"and the sun rises and the sun sets\"? And, what is more, it revels in doing My will, viz. (Psalms 19:6) \"He is like a groom emerging from his bridal canopy, rejoicing like a hero to run the course!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and hear, O earth, the words of My mouth\": Look at the earth that I have created to serve you. Has it ever changed its ways? Have you ever sowed and it has not sprouted? Have you ever sowed wheat and it sprouted barley? Or is there an ox that does not thresh or plow today, or an ass that is not laden and does not go? And thus of the sea it is written (Jeremiah 5:22) \"Will you not fear Me? says the L-rd. Will you not tremble before Me? For I have set sand as a bound against the sea, etc.\" Has it ever changed its ways and said I will rise up and flood the world? No! As it is written (Iyyov 38:10-11) \"… and I imposed My law upon it … and I said: Until here shall you go and no further!\" Not only that, but it grieves and can do nothing, viz. (Jeremiah, Ibid.) \"Its waves rage but cannot cross it.\" Now does this not follow a fortiori? If these (waves), which were created neither for reward nor punishment — if they are meritorious, they are not rewarded, and if they sin, they are not punished, and they do not pity their sons and daughters — if these have not changed their ways — then you, who, if you are meritorious, are rewarded, and who, if you sin, are punished, and you do pity your sons and daughters — how much more so should you not change your ways!", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": R. Bana'ah was wont to say: When a man is found liable (by bet-din), only the witnesses initiate the death penalty, viz. (Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to put him to death,\" and only afterwards do others consummate it, viz. (Ibid.) \"and the hand of all the people afterwards.\" When Israel do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens … and the ground (i.e., the \"witnesses), etc.\", only after which the punishment is consummated, viz. (Ibid.) \"and you will go lost quickly.\" And when Israel do G-d's will, what is written of them? (Hoshea 2:23-25) \"And it will be on that day, I will answer, says the L-rd. I will answer the heavens, and they will answer the earth … and I will sow her (Israel) for Myself in the earth, etc.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens, and I shall speak\": R. Yehudah b. Chananiah was wont to say: When Moses said \"Listen, O heavens, the heavens and the heavens of the heavens stood still, and when he said \"and hear, O earth, the words of my mouth,\" the earth and all that was on it stood still. And if this seems strange to you, go and see what is written of Joshua, viz. (Joshua 10:12-14) \"And he said before the eyes of Israel: 'Sun in Givon, stand still, and moon in the valley of Ayalon.' And the sun stood still and the moon stopped … and there was no day like that…\" We are hereby taught that the righteous rule in the entire universe.", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": Because Moses was close to the heavens, he said \"Listen, O heavens\"; and because he was far from the earth, he said \"and hear, O earth, the words of my mouth.\" Isaiah came and followed suit, saying (Isaiah 1:2) \"Hear, O heavens, and listen, earth,\" being far from the heavens and close to the earth.", + "Variantly: Because the heavens are many, he (Moses) opened in the plural (\"ha'azinu\"); and because the earth is one, he opened with the singular (\"tishma\"). Isaiah came and followed suit, saying \"Hear ('shimu'), O heavens, and listen ('ha'azini'), earth,\" matching the many with the plural and the one, with the singular. The sages say: This is not so; but when the witnesses testify, if their testimony is consistent, one with the other, it stands; if not, it does not stand. Therefore, if Moses had said \"Listen, O heavens\" (and nothing more), the heavens (in their defense) could say \"We heard only by 'listening'\" (and not by 'hearing'). And if he had said \"and hear, O earth\" (and nothing more), the earth (in its defense) could say \"I heard only by 'hearing'\" (and not by 'listening') — wherefore Isaiah came and followed suit, saying \"Hear, O heavens,\" and \"Listen, O earth,\" (in sum) attributing (both) listening and hearing to heaven, and listening and hearing to earth.", + "Variantly: \"Listen, O heavens,\" Torah having been given from the heavens, viz. (Shemoth 20:19) \"You have seen that from the heavens I spoke to you\" — and \"and hear, O earth, the words of My mouth,\" Israel standing upon the earth and saying (Ibid. 24:7) \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": because they had not observed mitzvoth pertaining to the heavens, viz.: Intercalation of years and determinations of New Moons, viz. (Bereshith 1:19) \"And let them (the luminaries) serve for signs, and for festivals, and for days, and for years.\" \"and hear, O earth\": because they had not observed mitzvoth pertaining to the earth, viz.: leket, shikchah, peah, terumoth, ma'aseroth, shemittim, and yovloth.", + "Variantly: \"Hear, O heavens, etc.\": Moses appointed over Israel two witnesses (heaven and earth) that live forever, telling them: I am flesh and blood; tomorrow I will die. If they wish to say that they never received the Torah, who will come and refute them? Therefore, He appointed for them two witnesses that live forever. And the Holy One Blessed be He made this (Ha'azinu) song a witness, viz. (Devarim 31:19) \"so that this song be for Me a witness in the children of Israel.\" He said: The sun will be witness for them below, and I, above. And whence is it derived that G-d is called \"a swift witness\"? From (Malachi 3:5) \"And I will draw near to you in judgment, and I will be a swift witness,\" and (Jeremiah 29:23) \"and I am the one who knows and bears witness,\" and (Michah 1:2) \"and the L-rd G-d will be a witness against you.\"", + "(Devarim, Ibid. 2) \"My taking shall drip as the rain\": \"Taking\" is Torah, viz. (Proverbs 4:2) \"For a goodly taking have I given to you; do not forsake My Torah\"; and (Ibid. 8:10) \"Take My mussar (chastisement), and not silver,\" and \"mussar\" is nothing other than words of Torah, viz. (Ibid. 1:8) \"Hear, my son, the mussar of your Father,\" and (Ibid. 8:33) \"Hear mussar and grow wise,\" and (Ibid. 4:13) \"Hold fast to mussar; do not let it go.\" And it is written (Hoshea 14:3) \"Take words with you and return to the L-rd,\" and \"words\" is nothing other than words of Torah, viz. (Devarim 5:19) \"These words the L-rd spoke to all of your congregation.\"", + "\"as the rain\": Just as rain is life for the world, so, words of Torah. — But then (why not say:) Just as with rain, part of the world is happy (with it) and part, sad (e.g., One whose pit and vat is full of wine, and his vat and threshing floor is exposed to the rain, is grieved by it) so, words of Torah! It is, therefore, written (Ibid.) \"My word shall flow as the dew\": Just as with dew, all the world is happy with it, so, words of Torah.", + "\"as winds upon the herbage\": Just as winds raise the grass and make it flourish, so, words of Torah raise their disciples and make them flourish, viz. (Proverbs 4:8) \"Caress it (Torah) and it will uplift you.\"", + "\"and as showers upon the grass\": Just as showers descend upon the grass and beautify and preen it, so, words of Torah beautify and preen their disciples. And thus is it written (Proverbs 1:9): \"For they (words of Torah) are a chaplet of grace to your head,\" and (Ibid. 4:9) \"It (Torah) will set a chaplet of grace upon your head.\"", + "Variantly: R. Yehudah was wont to say: One should acquire words of Torah as (general) principles and \"expend\" (i.e., \"implement\" them as particulars, it being written \"My taking (Torah) ya'arof as rain,\" \"ya'arof\" connoting acquisition. An analogy: One does not say to his neighbor \"P'rot\" (\"break\") this sela (a coin) for me, but \"arof\" (acquire) this sela for me. Similarly, one acquires words of Torah as (general) principles and implements them in small drops, like dew, and not in large drops like rain.", + "\"as winds upon herbage\": Just as winds descend upon herbage and enter into it so that it does not become wormy, you, too, \"enter into\" words of Torah so that you not forget them. Thus did R. Yaakov b. R. Chaninah say to Rebbi: Let us \"enter into\" the halachoth, so that they not become mouldy. ...", + "\"and as showers upon the grass\": Just as showers descend upon (blades of) grass, and cleanse them, and scour them, and expand them, so, expand words of Torah — a second time and a third time and a fourth time.", + "Variantly: \"Ya'arof\": R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: \"Ya'arof\" connotes \"killing,\" as it is written (Devarim 21:4) \"And they shall break there the neck (ve'arfu) of the heifer in the river-bed.\" Just as the heifer (of the broken neck) atones for the spilling of blood, so, words of Torah.", + "\"as se'irim on the herbage\": Just as se'irim (he-goats) are brought for transgressions and atone for them, so, words of Torah.", + "Variantly: \"Let my taking (i.e., Torah) break (ya'arof) as the rain\": Moses (hereby) said to Israel: Do you know how much suffering (i.e., \"breaking\") I expended on Torah, how much I toiled in it, how much I wearied myself in it — viz. (Shemoth 34:28) \"and he remained there (on Mount Sinai) forty days and forty nights.\" And I entered there among the angels, and among the heavenly creatures, and among the seraphs — one of whom can incinerate the entire world, viz. (Isaiah 6:2) \"Seraphs were standing above Him\" — I gave my life for it; I gave my blood for it. Just as I learned it in travail, so, you learn it (even) in travail. — But perhaps, just as you learned it in travail, so, shall you teach it in travail! It is, therefore, written \"My word shall flow (tizal) as the dew\" — See it (Torah) as \"zol,\" (\"cheap\") a third or a fourth of a sela (i.e., \"part with it easily\" [to your disciples]).", + "\"as se'irim upon the herbage\": as one who first begins to learn Torah. At first it falls upon him like a demon, viz. (Isaiah 13:21) \"and se'irim will dance there.\"", + "Variantly: R. Bana'ah says: If you learn words of Torah for their own sake, they are \"life\" for you, as it is written (Proverbs 4:22) \"For they are life to him who finds them, and to all of his flesh healing; and if not, they kill you, as it is written \"My taking (i.e., Torah) ya'arof as the rain,\" arifah\" being killing, viz. (Devarim 21:4) \"And they shall break (ve'arfu) there the neck of the heifer in the river-bed.\" And it is written (Proverbs 7:26) \"For she (Torah) has taken many lives; the number of its victims is legion.\"", + "Variantly \"ya'arof like rain my taking\": R. Dostai, b. R. Yehudah says: If you have gathered words of Torah in the manner of those who gather rain into a pit, in the end you will \"stream\" it (menazel [as in \"tizal,\" Devarim 32:2]). As it is written (Proverbs 5:15-16) \"Drink water from your pit and nozlim (liquids) from the midst of your well. Then your springs will spread outwards.\"", + "Variantly \"ya'arof like rain My taking\": R. Yehudah was wont to say: One should gather words of Torah as (general) principles; for if he gathers them as particulars, they weary him and he is at a loss. An analogy: One going to Caesarea and requiring one hundred or two hundred zuzim for expenses — If he takes them in perutoth (small coin), they weary him and he is at a loss; but if he melts them into selaim (large coin), he can change them wherever he wishes. One going to a fair and requiring one hundred maneh or two ribo — if he takes them as selaim, they weary him, and he is at a loss; but if he melts them into golden dinars, he can change them wherever he wishes.", + "\"as se'irim upon the herbage and as showers\": A man who starts learning Torah does not know how to proceed until he has learned two orders or two books, after which it \"pursues\" him, \"as showers on the grass.\"", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": Just as rain is one, and it descends on the trees and imparts to each a distinct flavor: to the grapevine, in accordance with its nature, to the olive tree, in accordance with its nature; and to the fig tree, in accordance with its nature — so words of Torah are all one, and they \"impart the flavors\" of Scripture, Mishnah, halachoth, and aggadoth.", + "Variantly: \"as se'irim upon the herbage\": Just as se'irim descend upon the grass and cause it to grow, producing (all varieties:) red, black, and white, so, words of Torah (produce all varieties of men:) rabbis, pious laymen, sages, tzaddikim (righteous ones) and chassidim (saintly ones).", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": Just as the rain is not seen until it comes, viz. (I Kings 18:45) \"It happened in the meantime that the heavens had darkened with clouds and (filled) with wind, and there was a great rain\" — so Torah scholars are not known until they teach Mishnah, halachoth, and aggadoth, or until they are appointed community leaders.", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": not as the rain that comes from the south, which is all for blast, mildew, and curse; but as the rain which comes from the west, which is all for blessing. R. Simai was wont to say: Whence is it derived that just as Moses called heaven and earth to bear witness over Israel, so, he called the four winds of heaven? From \"ya'arof as rain, etc.\" — This refers to the west wind, which is at the \"back (oref [west]) of the world, and which is entirely a blessing; \"My word shall flow as the dew\" — This refers to the north wind, which renders the firmament pure as gold; \"as winds (se'irim) upon the herbage\" — This refers to the east wind, which stirs up (\"mesa'ereth\") the world as a demon (sair); \"as showers upon the grass\" — This refers to the south wind, which brings showers.", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": R. Simai was wont to say: These four winds correspond to the four corners of heaven: The east (wind) is always propitious; the west, always detrimental; the north, propitious for wheat when it is one-third grown, and detrimental to olive trees when they blossom; the south, detrimental to wheat when it is one-third grown, and propitious for olives when they blossom. And R. Simai was wont to say: All the creatures created from the earth — their spirit and their body are from the earth (except for men, whose spirit [soul] is from heaven and his body from the earth.) Therefore, If a man learns Torah and does the will of his Father in heaven, he is like the celestial creatures, viz. (Psalms 82:6) \"I said that you are gods, and all, children of the Most High.\" If he does not learn Torah and do the will of his Father in heaven, he is like the lower creatures, viz. (Ibid. 7) \"But you shall die like Adam.\" And it is written (Ibid. 50:4) \"And He shall call to the heavens from above and to the earth for din with him.\" \"He shall call to the heavens from above\": This refers to the soul; \"and to the earth\": This refers to the body. \"for din with him\" — \"ledayein\" (to deliberate) with him (in judgment). Thus, \"Listen, O heavens (the soul), and hear, O earth\" (the body). And whence is it derived that this speaks of the resurrection? From \"My taking shall drip as the rain\" (see \"the four winds\" above), it being written (Ezekiel 37:9) \"From the four corners, come, O spirit, and blow into these slain ones that they may live!\" And thus was R. Simai wont to say: There is no section in the Torah that does not deal with the resurrection, but we lack the strength to expound it.", + "(Devarim 32:3) \"When I call out the name (shem) of the L-rd, ascribe greatness to our G-d.\": We find, then, that Moses (in awe of the L-rd) did not mention the name of the L-rd (yod-keh-vav-keh) until after twenty-one words (from \"Ha'azinu\" until shem\"). From whom did he learn to do this? From the ministering angels, who do not mention the name of the L-rd until after three \"holies,\" viz. (Isaiah 6:3) \"And one would call to the other and say 'Holy, holy, holy is the L-rd of hosts.'\" Moses reasoned: It suffices that I place fewer than seven (words before the name of the L-rd) to be like [i.e., to emulate the awe of]) the ministering angels. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Moses, the wisest of the sages, the greatest of the great, did not mention the name of the L-rd until after twenty-one words, then one who mentions the name of the L-rd in vain, how great (is his sin)! R. Shimon b. Yochai says: Whence is it derived that one should not say \"to the L-rd a burnt-offering,\" \"to the L-rd a meal-offering,\" \"to the L-rd peace-offerings,\" but \"a burnt-offering to the L-rd,\" \"a meal-offering to the L-rd,\" \"peace-offerings to the L-rd\"? From (Vayikra 1:2) \"an offering to the L-rd\" (rather than \"to the L-rd an offering.\") Now does this not follow a fortiori, viz.: If (in respect to) these (offerings) which are consecrated to Heaven, the L-rd says: Let My name not be ascribed to them until they have been consecrated, then one who mentions the name of the L-rd in vain, and in an inappropriate place, how great (is his sin)!", + "Variantly: \"When I call out the name of the L-rd\": R. Yossi says: Whence is it derived that when those standing in the synagogue hear (from the prayer leader) \"Bless the blessed Yod-keh-vav-keh\" that they respond \"Blessed is the blessed yod-keh-vav-keh forever\"? From \"When I call out the name of yod-keh-vav-keh, ascribe greatness to our G-d.\" Greater is he who answers \"Amen\" (to a blessing) than the blesser (himself). R. Nehorai said to him: This is the natural order of things: The common soldiers wage the war, and the heroes triumph! And whence is it derived that grace is recited with three? From \"When I (1) call out the name of the L-rd, you (2) ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that when the grace leader says \"Let us bless,\" that they respond after him \"Blessed is He of whose we have eaten, etc.\" From \"When I call out the name of the L-rd, ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that when one says (in the kaddish) \"Let the great name be blessed,\" the response is \"for ever and ever\"? From \"ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that our fathers went down to Egypt only so that the Holy One Blessed be He do wonders to sanctify His great name in the world? From (Shemoth 2:23-24) \"And it was in the course of those many days … and G-d heard their outcry,\" and \"When I call out the name of the L-rd.\" And whence is it derived that the L-rd brought the ten plagues upon Pharaoh and Egypt only because they had not sanctified His great name in the world? For in the beginning it is written (Ibid. 5:2) \"Who is the L-rd that I should hearken to His voice?\" and in the end, (Ibid. 9:27) \"The L-rd is the righteous one, and I and my people are the wicked ones.\" And whence is it derived that the L-rd performed wonders for our fathers at the Red Sea and the Jordan and the streams of Arnon only to sanctify His name in the world? viz. (Joshua 1:5) \"And it was, when all the kings of the Emori on the western side of the Jordan, etc.\" and Rachav said to the messengers of Joshua (Ibid. 2:10) \"For we have heard that the L-rd dried up the waters of the Red Sea before you, etc.\" From \"When I call out the name of the L-rd.\" And whence is it derived that Daniel descended into the lions' den only so that the L-rd do wonders with him to sanctify His name in the world? From \"When I call out the name of the L-rd.\" And it is written (Daniel 6:27) \"An order is hereby issued by me that in all the dominion of my kingdom men shall tremble and fear before the G-d of Daniel.\" And whence is it derived that Chananiah, Mishael and Azaryah descended into the fiery furnace only so that the L-rd do wonders with them to sanctify His great name in the world? From (Ibid. 3:32-33) \"It behooves me (Nevuchadnezzar) to relate the signs and wonders that the great G-d has performed for me. How great are His signs and how mighty are His wonders!\" And whence is it derived that the ministering angels do not mention His exalted name until Israel mention His name below — \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is one\"? From (Iyyov 38:7) \"when there sang together the stars of morning,\" followed by \"and all the sons of G-d shouted.\" \"the stars of morning\" — Israel, who are compared to stars, viz. (Bereshith 22:17) \"and I shall multiply your seed like the stars of the heaven.\" \"the sons of G-d\" — the ministering angels, viz. (Iyyov 1:6) \"and the sons of G-d came, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:4) \"The rock (hatzur), perfect is His work\": \"hatzur\" — \"hatzayar\" (the artist). He formed the world and formed the man in it, viz. (Bereshith 2:7) \"And the L-rd G-d formed the man.\"", + "\"Perfect is His work\": His work is whole with all creatures, and His ways are not to be brought into question. The slightest variation is not to be entertained regarding them — \"If I had three eyes,\" \"If I had three hands\" \"If I had three feet,\" \"If I could walk on my head,\" \"If my face faced backwards\" — \"how wonderful it would be!\" This is the intent of \"Perfect is His work.\"", + "\"for all of His ways are justice\": He sits in judgment with everyone and gives him what he deserves. \"a faithful G-d\": He believed in the world and created it.", + "\"without wrong\": He did not create men to be wicked, but to be righteous, as it is written (Koheleth 7:29) \"G-d made man just, but they sought many devices.\"", + "\"Righteous and just is He\": He deals justly with all of His creations.", + "Variantly: \"The Rock\": \"the Resolute.\" \"Perfect is His work\": His work is whole with all creatures, and His ways are not to be brought into question. The slightest variation is not to be entertained regarding any of them — \"What did the men of the generation of the flood see that brought the deluge upon them?\" \"What did the men of the Tower (of Bavel) see that caused them to be scattered from one end of the world to the other?\" \"What did the men of Sodom and Amorah see to be swept away by fire and brimstone?\" \"What did Aaron see that accorded him the priesthood?\" \"What did David see that accorded him kingdom?\" \"What did Korach and his congregation see to be swallowed up by the earth?\"", + "Thus: \"For all of His works are justice\": He sits in judgment with everyone and gives him what he deserves. \"a faithful G-d\": trustworthy.", + "\"without wrong\": claiming what is His in the end. For not as His way is the way of flesh and blood. The way of flesh and blood: One deposits two hundred with his neighbor, and owes him one hundred. When he comes to claim his deposit, the neighbor says: Deduct the hundred that you owe me and here is the rest. But He who spoke and brought the world into being is not so; but He is \"a faithful G-d without wrong\" — He claims what is His in the end.", + "\"Righteous and just is He\": as it is written (Psalms 11:7) \"For the L-rd is righteous and loves righteousness.\"", + "Variantly: \"The Rock\": the resolute one. \"Perfect is His work\": The work of His creatures is \"whole\" before Him. He delays the reward of the righteous and He delays the punishment of the wicked. The former take nothing (of their reward) in this world, and the latter take nothing (of their reward) in the world to come, as it is written (Devarim 32:34) \"Is it (My reward) not laid up with Me, sealed in My stores (in the world to come)?\" When do both receive (their punishment)?", + "In the future, when He sits on the seat of justice, viz. \"for all of His ways are justice.\" In the future, when He sits in judgment with each one, He gives him what he deserves. \"He is a G-d of trust\": Just as He rewards an absolute tzaddik in the world to come for the \"lightest\" mitzvah that he performed in this world, so, He \"rewards\" an absolute evildoer in this world for the lightest mitzvah that he has performed. And just as He punishes an absolute evildoer in the world to come for a transgression that he performed in this world, so, He punishes in this world an absolute tzaddik for a transgression that he has performed.", + "\"without wrong\": When a man departs from the world, all his deeds come and present themselves to him one by one, saying: \"This is what you did on this and this day. Do you believe it?\" The man: \"Yes, I do.\" The deed: \"Sign!\" — and he signs, viz. (Iyyov 37:7): \"He makes the hand of every man sign.\"", + "\"Righteous and just is He.\" He (the man) vindicates His judgment (of him), saying: \"Correctly did You judge me,\" viz. (Psalms 51:6) \"So that You are (found) righteous in Your words, vindicated in Your judgments.\"", + "When they seized R. Chanina b. Teradyon, it was decreed upon him to be burned together with his Torah scroll. They said to him: It was decreed upon you to be burned together with your Torah scroll — whereupon he recited \"The Rock, perfect is His work.\" They said to his wife: It was decreed upon your husband to be burned together with his Torah scroll, and upon you to be executed — whereupon she recited \"He is a G-d of trust, without wrong.\" They said to his daughter: It was decreed upon your father to be burned together with his Torah scroll, upon your mother to be executed, and upon you to sit in a hovel of harlots — whereupon she recited (Jeremiah 32:19) \"Great in counsel and mighty in deed, Your eyes are open to all the ways of men to give to a man according to his ways and according to the fruit of his deeds.\" Rebbi said: How great are these righteous ones, who were presented in the time of their affliction with these three verses of vindication of (G-d's) justice (tzidduk hadin), (the likes of) which are not to be found in all of the writings! All of them directed their hearts (to Heaven) and vindicated His judgment upon them — whereupon a philosopher stood up against his consul, (who had issued the decree, and said to him: Don't let your head swell over having burned the Torah scroll. As soon as you left, it (the Torah) returned to its Father's house. The consul: Tomorrow, your fate will be as theirs. The philosopher: Glad tidings! — Tomorrow, let my portion be with those in the world to come!", + "Variantly: \"The Rock, perfect is His work\": When Moses descended from Mount Sinai, all of Israel came to him and said: Moses, our teacher, what is the attribute of justice like on high? He answered: Not only does He not exculpate the guilty and inculpate the innocent, but even vis-à-vis \"exchanging\" (i.e., deducting one from the other), \"He is a G-d of trust, without wrong.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:5) \"Shicheth lo lo. Banav mumam\": Even though they are full of blemishes, they are still called sons (banim). These are the words of R. Meir. And thus was R. Meir wont to say: If when they are full of blemishes they are called \"banim,\" if they are unblemished, how much more so! Similarly (Isaiah 1:4) \"evil seed, corrupt sons\": If when they are corrupt they are called \"sons,\" if they were not corrupt, how much more so! Similarly, (Jeremiah 4:22) \"They are wise to do evil\": Now does this not follow a fortiori? If they do evil they are called \"wise,\" how much more so, if they do good! Similarly, (Ibid.) \"They are foolish sons, and not understanding\": Does this not follow a fortiori? If when they are foolish, they are called \"sons,\" how much more so, if they were understanding! Similarly, (Ezekiel 23:31) \"And they come to you as a people comes, and My people sit before you and hear your words\": I might think, they hear and fulfill; it is, therefore, written (Ibid.) \"but they do not fulfill them.\" Now does this not follow a fortiori? If when they hear and do not fulfill they are called \"My people,\" how much more so, when they hear and fulfill!", + "They said in the name of Abba the expounder: \"shicheth lo\": Israel has corrupted itself; (and) \"not\" its Father in heaven. And why all this? So as not to give a pretext to the wicked to say: \"If we sin against Him, we distress Him\" (for which reason He has forbidden us to sin). An analogy: A man is taken out to be crucified. His father cries over him and his mother cries and beats her breast over him. He says: \"Woe unto me!\" and she says: \"Woe unto me!\" But there is woe only unto him who is taken out to be crucified! And thus does Scripture state (Isaiah 3:9) \"Woe unto their souls, for they have brought evil upon themselves!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"a crooked and twisted generation\": Moses hereby says to Israel: You are crooked and twisted. You are fit only for the flame! An analogy: One has a twisted staff in his hand. He gives it to a craftsman to repair. (If he can) he repairs it by hand. If not, he straightens it with a press; if not, he shapes it with an adze; if not — he consigns it to the flames! And thus does Scripture state (Ezekiel 21:36-37) \"I will place you in the hands of brutish men, artisans of destruction. You will be consigned to the flames!\"", + "Variantly: \"a crooked and twisted generation\": Moses hereby says to Israel: \"With the measure that you have measured I have measured you.\" And thus is it written (II Samuel 22:27) \"With the pure You are pure, and with the crooked You are crafty.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:6) \"Would you thus requite the L-rd?\" An analogy: A man was standing and taunting a bliustus (a senator) in the market. The bystanders: You fool, do you stand and taunt a bliustus! What if he wanted to beat you, to tear your garment, to imprison you! Could you do anything about it? If he were a kitron, (of higher station), how much more so! If he were an afarkos, (greater than both), even more so!", + "Variantly: \"Would you thus requite the L-rd?\" An analogy: one is standing and taunting his father. A bystander: Who are you taunting? Your father? How much toil did he expend on you! How much strength! If you did not honor him in the past, (at least) you should honor him now, so that he not write over all of his holdings to others! Similarly, Moses said to Israel: If you do not remember the miracles and mighty acts that the L-rd performed for you in Egypt, (at least) be mindful all the good that He is destined to bestow upon you in the world to come (if you heed His word).", + "\"a people ignorant\": of the past; \"and not wise\": to (foresee) the future. Similarly, (Isaiah 1:3) \"Israel did not know; My people did not understand\": \"Israel did not know\": of the past; \"My people did not understand\": to (foresee) the future. Variantly: \"a people ignorant and not wise\": What caused Israel to be ignorant and foolish? Their not reflecting upon words of Torah. And thus is it written (Iyyov 4:21) \"Has not their preeminence fled? They will die for lack of wisdom.\"", + "\"Is He not your Father, your Owner?\" R. Shimon b. Chalafta says: If the weaker (i.e., you) were above and the stronger below, could you defeat him? How much more so that the Stronger is above and the weaker below. And thus is it written (Koheleth 5:1) \"Be not rash with your mouth, and let your heart not hasten to utter a thing before G-d. For G-d is in the heavens and you are on earth, etc.\"", + "Variantly: \"Is He not your Father, your Owner?\": Moses said to Israel: You are beloved of Me. You are My acquisition, and not My inheritance. An analogy: A man inherited ten fields from his father, and he arose and acquired one of his own — which he loved more than all the fields that his father bequeathed him. Similarly: A man inherited ten country seats from his father, and he arose and acquired one of his own — which he loved more than all the country seats that his father bequeathed him. Thus, Moses said to Israel: You are beloved of Me. You are My acquisitions, and not My inheritance.", + "\"your Owner (kanecha)\": This (Israel) is one of the four that are called acquisitions (kinyan) of the L-rd: Torah, Israel, the Temple, and heaven and earth. Torah — (Proverbs 8:22) \"The L-rd acquired me (Torah), the beginning of His way.\" Israel — \"Your Father, your Owner.\" The Temple — (Psalms 78:54) \"this mountain (the Temple mount), which His right hand acquired.\"", + "\"He made you, and He established you (vayechonanecha)\": R. Meir says: (Israel is) a city that has everything: its Cohanim, from its midst; its prophets, from its midst; its scribes, from its midst. And thus is it written (Zechariah 10:4) \"from him, the cornerstone; from him, the peg, etc.\" R. Yehudah says (on \"vayechonanecha\" above): He made you with apertures (chevayin [as in \"vayechonanecha\"]). R. Shimon b. Yehudah says (on \" vayechonanecha\"): He settled you on your foundation: He fed you of the spoils of the seven nations; He gave you what He swore to you; and he caused you to inherit what He promised. R. Dostai b. Yehudah says: He made you with internal chambers (\"kinunim, kinunim) in such manner that if one of them rises above the other, you will not be able to stand." + ], + [ + "(Devarim 32:7) \"Remember the days of yore\": Remember what I did with the first generations: what I did with the men of the generation of the flood; what I did with the men of the generation of hapalagah (the tower of Bavel); what I did with the men of the generation of Sodom and Amorah.", + "\"Reflect upon the years of generation upon generation\": There is no generation where there are no men like those of the generations of the men of the flood; where there are no men like those of the generation of hapalagah and the men of Sodom — but each is judged according to his acts.", + "\"Ask your father and he will tell you\": These are the prophets, viz. (II Kings 2:12) \"And Elisha saw (Eliyahu the prophet) and cried 'My father! My father!'\"", + "\"your elders and they will tell you\": These are the elders, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\"", + "Variantly: \"Remember the days of the world\": He said to them: Whenever the L-rd brings afflictions upon you, remember how many benefactions and consolations He is destined to accord you in the world to come.", + "\"Reflect upon the years of generation upon generation\": This is the generation of the Messiah, which contains three generations, viz. (Psalms 72:5) \"They (Israel, in the days of the Messiah) will fear You before the sun and the moon, generation (1) generations (2).\"", + "\"Ask your Father and He will tell you\": In the future, Israel are destined to see and hear from the mouth of the Holy One Blessed be He, viz. (Isaiah 30:21) \"And your ears will hear a word from behind you ([in context: from the mouth of the L-rd]), saying, etc.\" And (Isaiah, Ibid. 20) \"And your Teacher will no longer be hidden behind His garment, and your eyes will see your Teacher.\"", + "\"your elders, and they shall say it to you\": what I showed the elders in the mountain,\" (Sinai, at the giving of the Torah), viz. (Shemoth 24:1) \"And to Moses He said: Go up to the L-rd, you and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy from the elders of Israel… (Ibid. 10) And they saw the G-d of Israel\" (and so, in time to come.)" + ], + [ + "(Devarim 32:8) :When the Most High caused nations to inherit\": Before the advent of our father Abraham, the L-rd judged the world with severity: The men of the flood sinned — He flooded them like sparks on the face of the waters. The men of the tower of Bavel sinned — He scattered them from one end of the world to the other. The men of Sodom sinned — He swept them away with fire and brimstone. But when our father Abraham came to the world, afflictions materialized (in place of destruction), viz. (Bereshith 12:9) \"And there was a famine in the land, and Avram went down to Egypt.\" And if you would ask \"Why are there afflictions?\" (the answer is) Because of His love for Israel (i.e., to avoid destroying them!)", + "\"When the Most High caused nations to inherit, when He separated the sons of man, He set the bounds of the peoples according to the number of the children of Israel\": When the Holy One Blessed be He divided the world for inheritance by the nations of the world, He specified the boundary of each nation so that they not become intermixed. He sent the sons of Gomer to (the territory of Gomer; the sons of Magog to Magog; the sons of Madai to Madai; the sons of Greece to Greece; the sons of Tuval to Tuval. He specified the boundaries of the nations so that they not enter Eretz Yisrael.", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the L-rd gave Torah to Israel, He arose and looked and considered, viz. (Habakkuk 3:6) \"He arose and measured the land. He saw and released the nations\" (from the rule of Torah.) There was no nation but Israel which was worthy of accepting the Torah, viz. \"He set the bounds of the peoples\" (apart from those of Israel.)", + "", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the L-rd caused the fearers of sin and the virtuous among the nations to inherit, \"when He separated the sons of man\": an allusion to Lot, viz. (Bereshith 13:11) \"And they separated themselves, the one (Lot) from the other\" (Abraham). \"He set the bounds of the peoples\": R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili, says: It is written (Song of Songs) 6:8) \"Sixty are the 'queens' (Abraham and his descendants), and eighty, the 'concubines'\" (Noach and his sons until Abraham). Sixty and eighty are 140 — yet our forefathers descended to Egypt with only seventy souls. \"He set the bounds of the peoples\": It is not written \"the bound of the peoples,\" but the bounds of \"the peoples.\" The peoples merited taking twice the portions (140) of \"the number of the children of Israel\" (70)." + ], + [ + "(Devarim 32:9) \"For the portion of the L-rd is His people\": An analogy: A king had a field and gave it to tenant-farmers, who began to steal from it — upon which he gave it to their sons — who began to be worse than the first. When a son was born to him, he said to them: Get out of what is mine. You cannot remain there. Give me my portion so that I can recognize it. Similarly, when our father Abraham came to the world, there issued from him base matter — Ishmael and the sons of Keturah. When our father Isaac came to the world, there issued from him base matter — Esav and the chiefs of Edom, who became worse than the first. When Jacob came, no base matter issued from him, but all of his sons were born kasher, as he was, as it is written (Bereshith 21:27) \"And Jacob was a whole (i.e., \"unalloyed\") man, a dweller of tents\" (the tents of Torah). From where does the L-rd recognize His portion? From Yaakov, as it is written (Psalms 135:4) \"For Yaakov did G-d choose; Israel, as His select ones,\" and (Devarim, Ibid.) \"For the portion of the L-rd is His people, Jacob the cord of His inheritance.\" And we still do not know whether the L-rd chose Israel as His inheritance, or Israel chose the L-rd, (both readings being possible). It is, therefore, written (Ibid. 7:6) \"You (Israel) has the L-rd your G-d chosen to be unto Him a select people.\" And whence do we derive that Jacob, likewise, chose the Holy One Blessed be He? From (Jeremiah 10:16) \"Not as those is the portion of Jacob, for He is the Former of all, and Israel is the tribe of His inheritance; the L-rd of hosts is His name.\"", + "\"Jacob is the chevel of His inheritance\": \"chevel\" is a lot, as it is written (Psalms 16:5) \"chavalim have fallen to me in pleasant places,\" and (Joshua 17:5) \"And the lots of Menasheh fell — ten.\" (Ibid. 19:9) \"From the chevel of the children of Judah was the inheritance of the children of Shimon\": Just as a chevel (a rope) is three-fold, so Jacob was the third of the fathers, and he received reward over and against all of them. When Abraham was born, what is written? (Proverbs 17:17) \"And a brother (Abraham) is born for affliction\" (see beginning of # 311). When Israel was born, what is written? (Koheleth 4:9) \"Better the two than the one.\" When Jacob was born, what is written (Ibid. 4:12) \"And the three-fold cord is not soon sundered.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:10) \"He found him in a desert land\": This refers to our father Abraham. An analogy: A king and his soldiers go out to the wilderness, whereupon his soldiers bring him to a place of afflictions, invaders, and marauders, and they abandon him — whereupon there joins him a hero, who says to him: King, do not despair; fear nothing. I swear not to leave you until you return to your palace and sleep in your bed, as it is written (in respect to Abraham, Bereshith 15:7) \"I am the L-rd, who brought you out of Ur Kasdim, etc.\"", + "\"He surrounded him\": viz. (Ibid. 12:1) \"And the L-rd said to Avram: Go for your sake, etc.\"", + "\"He built Him\": Before Abraham came to the world, it seemed (as it were) as if the Holy One Blessed be He were king of the heavens alone, viz. (Ibid. 24:7) \"O L-rd, G-d of the heavens, who took me, etc.\" But when Abraham came to the world, he enthroned Him over heaven and earth, viz. (Ibid. 3) \"And I will have you swear by the L-rd, G-d of heaven and G-d of earth.\"", + "\"He guarded Him like the apple of his eye\": Even if the L-rd asked Abraham for his eyeball, he would give it to Him. And not his eyeball alone, but he would give Him even his most beloved, his soul, viz. (Ibid. 22:2) \"Take, now, your son, your special one, whom you love, Isaac.\" Is it not known that Isaac is his \"special one\"? (Why, then, need it be stated?) It must be that his special one, in this instance, refers to his soul, which is thus called elsewhere, viz. (Psalms 22:21) \"Save my soul from the sword; from the dog, 'yechidathi'\" (my special one).", + "Variantly: \"He found them in a desert land\": This refers to Israel, as it is written (Hoshea 9:10) \"As grapes in the desert, I found Israel.\"", + "\"and in a wasteland, howling and desolate\": in a place of afflictions, invaders, and marauders.", + "\"He surrounded them\": before Mount Sinai, viz. (Shemoth 19:12) \"And you shall set bounds to the people roundabout, saying, etc.\"", + "\"He invested them with understanding\": with the ten commandments. We are hereby taught that the Word left the mouth of the Holy One Blessed be He, and Israel perceived it and knew how many midrashim it contained, how many halachoth it contained, how many leniencies and stringencies it contained and how many gezeiroth shavoth (identities) it contained.", + "They went forward twelve mil and recoiled ten mil at each commandment, and they were not deterred, neither by the sound of the (shofar) blasts, nor by the \"sound\" of the flashes.", + "Variantly: \"He found them in a desert land\": Everything was provided for them in the desert: The well rose up for them; the manna descended for them; the quail was available for them; the clouds of glory surrounded them. \"and in a waste land, howling and desolate\": in a place of afflictions, invaders, and marauders.", + "\"He surrounded them\": with flags: three from the north, three from the south, three from the east, three from the west.", + "\"He built them up\": with two gifts. We are hereby taught that when one of the nations stretched out its hand to receive the manna, it ended up with nothing; to fill up (its vessels) with water from the well, it ended up with nothing.", + "\"He protected them like the pupil of His eye\": As it is written (Bamidbar 10:35) \"Arise, O L-rd, and let Your foes be scattered, and let your foes flee before You!\"", + "\"He found them in a desert land\": As it is written (Hoshea 2:16) \"Behold, I will entice her and lead her into the wilderness.\"", + "\"and in a wasteland, howling and desolate\": These are the four exiles, viz. (Devarim 8:15) \"Who led you in the great, awesome desert of snake (1), serpent (2), scorpion (3) and waterless drought (4).\"", + "\"He surrounded them\": with the elders. \"He guarded them like the pupil of His eye\": He protected them from harm by mazzikim (adverse elements), viz. (Zechariah 2:12) \"For he that touches you touches the pupil of His eye.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 11) \"As an eagle wakes its nest\": Just as an eagle does not enter its nest immediately until it flutters its wings between one tree and another, between one booth and another, until its young awake and have the strength to mount it, so, when the L-rd revealed Himself to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself to them (suddenly) from one side, but from four, as it is written (Ibid. 33:2) \"The L-rd came from Sinai and shone forth from Seir to them. He appeared from Mount Paran.\" And which is the fourth side? (Habakkuk 3:3) \"G-d came from Teman.\"", + "\"spreading its wings and taking them\" (upon them): as it is written (Devarim 1:31) \"and in the desert, where you saw how the L-rd your G-d bore you.\"", + "\"bearing them on its pinion\": as it is written (Shemoth 19:4) \"and I bore you on eagles' wings.\"", + "Variantly: \"as an eagle wakes its nest\": in time to come, viz. (Song of Songs 2:8) \"The voice of my Beloved — behold He is coming\" (to redeem me).", + "\"spreading its wings\": viz. (Isaiah 43:6) \"I will say to the North \"Give (My exiles) etc.\"", + "\"bearing them on its pinion\": (Ibid. 49:22) \"and they will bring your sons in (their) bosom.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:12) \"The L-rd led him, alone\": The L-rd said to Israel: Just as you sat alone in the world and derived no benefit whatsoever from the nations, so I am destined to seat you in the world to come, the nations deriving no benefit whatsoever from you.", + "\"and there was no strange god against them\": None of the nations will be permitted to come and rule over you, as it is written (Daniel 10:20) \"Then I will depart. And, behold, the (tutelary) power of Greece approaches\" (Ibid. 10) \"But the power of Persia stood opposed to me,\" (Ibid. 21) \"But I will tell you what is inscribed in truthful writing, etc.\"", + "Variantly: \"The L-rd alone will lead him\": The L-rd is destined to cause you to inherit from one end of the world to the other, as it is written (Ezekiel 48:2-4) \"Next to Dan's border, from the eastern side to the western side — Asher, one portion. Next to Asher's border, from the eastern side to the western side — Naftali, one (portion).\" What is the intent of \"Yehudah, one (portion),\" \"Asher, one (portion),\" \"Dan, one (portion)\"? That Israel is destined to take from east to west until the length of twenty-five thousand kanim, the extent of seventy-five mil.", + "\"and there will not be with him a strange god\": There will be none among you who serve idolatry. And thus is it written (Isaiah 27:9) \"With this shall Jacob's sin be atoned for … and asherah trees and sun idols shall arise no more.\"", + "Variantly: \"The L-rd shall lead him alone\": I am destined to settle you at peace in the world.", + "\"and there shall not be with him a strange god\": There shall be none among you engaging in any kind of commerce whatsoever, (but all shall be free for Torah study). As it is written (Psalms 72:16) \"There will be an abundance (pisath) of grain in the land\": The wheat will bring forth gluskaoth (delicacies) the fulness of the palm (\"pas,\" as in \"pisath\") of a hand. (Ibid.) \"Its fruit will rustle like (the trees of) Levanon.\": The wheat (stalks) will rub against each other and shed their meal on the ground, and you will come and take of it a full palmful, sufficient for your livelihood." + ], + [ + "(Devarim, 32:13) \"He made him ride on the high places of the earth\": This is Eretz Yisrael, which is higher than all the lands, as it is written (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and inherit it,\" (Ibid. 21) \"and they went up and spied out the land,\" (Ibid. 22) \"and they went up in the south.\"", + "\"and he ate the shoots of the field\": These are the fruits of Eretz Yisrael, which are easier to eat than the fruits of all of the lands.", + "\"and He gave him to suck (fig-) honey from the rock\": such as (is found in Sichni and its neighbors. Once R. Yehudah said to his son in Sichni: \"Go and bring me figs from the barrel.\" The son: \"Father, but it is (a barrel) of honey!\" The father: \"My son, stick your hand into it and you will bring up figs from it.\"", + "\"And oil from the flint of the rock\": These are the olives of Gush Chalav. Once R. Yossi said to his son in Sepphoris: Go up and bring us olives from the attic.\" He went and found the attic flooded with oil." + ], + [ + "(Devarim 32:14) \"Cream from the herd and milk from he flock\": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:3) \"ten fattened oxen, twenty oxen from the pasture, and a hundred sheep, etc.\" \"with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan and he-goats\": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:4) \"eating the fattened sheep of the flock and calves from inside the stall.\" \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:2) \"And Solomon's provision for one day was, etc.\" \"and the blood of the grape did you drink (as choice) wine\": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:6) \"who drink wine out of bowls.\"", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": This refers to the Temple, which is higher than the rest of the world, viz. (Devarim 17:8) \"then you shall arise and go up to the place\" (the Temple), and (Isaiah 2:3) \"And many peoples will go and say: 'Come, let us go up to the mountain of the L-rd, to the Temple of the G-d of Jacob.\" \"and he ate the shoots of the field\": the baskets of bikkurim (the first-fruits). \"and He gave him to seek honey from the rock\": the oil libations. \"Cream from the herd and milk from the flock with fat of lambs and rams of the breed of Bashan and he-goats\": the sin-offering, the burnt-offering, peace-offerings, the guilt-offering, the thank-offering, and lower order offerings. \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": the meal-offerings. \"and the blood of the grape did you drink (as choice) wine\": the wine libations.", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": Torah, viz. (Proverbs 5:22) \"The L-rd acquired me (Torah) the beginning of His way.\" \"and he ate the shoots of the field\": Scripture. \"and He gave him to seek honey from the rock\": Mishnah. \"and oil from the flint of the rock\": Talmud. \"cream from the herd and milk from the flock with fat of rams and rams of the breed of Bashan and he-goats\": a fortiori arguments, gezeiroth shavoth (identities), intercalations, and gematrioth (numerical equivalents). \"with wheat (as fat as) the wheat of kidneys\": halachoth, the essence of Torah. \"and blood of the grape did you drink (as choice) wine\": aggadoth, which \"pull\" a man's heart, like wine.", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": this world. \"and he ate the shoots of the field\": the four exiles. \"and He gave him to suck honey from the rock\": as it is written (Psalms 20:14) \"The boar of the forest ravages it\" (Israel). \"and oil from the flint of the rock\": The reference is to the \"oppressors,\" who have seized upon Eretz Yisrael and from whom it is as difficult to extract a perutah (small coin) as from a rock, viz. (Ibid.) \"and the crawler of the field feeds on it.\" In the future, Israel will inherit their possessions, which will be as sweet to it as honey and oil.", + "Variantly: \"cream of the herd\": These are their (the nations') nobles and generals. \"with fat of lambs\": their officers. \"and rams\": their atheists. \"of the breed of Bashan\": their centurions, that \"attack\" between their teeth. \"and he-goats\": their assessors. \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": their matrons. \"and He gave him to suck honey from the rock, and oil from the flint of the rock.\": Israel, who in the future will inherit their possessions, which will be as sweet to it as oil and honey.", + "Variantly: \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": Each wheat (stalk in Eretz Yisrael is destined to produce (the quantity of) two kidneys of a large ox, fourteen litras by the litra of Sepphoris. And do not wonder at that. Look at the turnip heads. A fox once denned in the head of a turnip, which when it (the turnip) was weighed, was found to be sixty litra by the litra of Sepphoris. And it once happened in Shichin (near Sepphoris) with a mustard stalk of three shoots, that (the bast of) one shoot, when it was stripped, sufficed to roof a potter's hut, and which, when pounded, was found to contain nine measures of mustard. R. Shimon b. Chalafta said: There was a cabbage stalk in our field, which I would ascend and descend as I would a ladder.", + "Variantly: \"and the blood of the grape will you drink as wine\": You will not weary yourself with treading and harvesting, but you will bring it in a wagon and stand it in a corner and drink from it as one would drink from a nipple." + ], + [ + "(Devarim 32:15) \"And Yeshurun grew fat and it kicked\": Satiety breeds rebellion. And thus we find with the men of the generation of the flood — that they rebelled against the L-rd only from (a superabundance of) food and drink and tranquility. What is written of them? (Iyyov 21:9) \"Their houses are at peace, without fear. The rod of G-d is not upon them.\" (see #43 above). And thus we find with the men of the generation of the desert, that they rebelled against the L-rd only from (a superabundance of) food and drink, viz. (Shemoth 32:6) \"and the people sat down to eat and drink.\" What follows? (Ibid. 8) \"They have turned quickly from the way that I have commanded them, etc.\" The Holy One Blessed be He said to Moses: When Israel enters the land, they are destined to rebel from (a superabundance of) food and drink and tranquility, (viz. Devarim 31:20) \"For I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, etc.\" Moses said to Israel: When you enter the land, see to it that you do not rebel against the L-rd through eating, drinking, and tranquility, viz. (Ibid. 8:12-13) \"Lest you eat and be sated … and your herds and your flocks increase, etc.\" What follows? (Ibid. 14) \"and your heart be lifted and you forget the L-rd your G-d.\"", + "And thus do we find with the sons and daughters of Iyyov, that they were punished only through eating, drinking, and tranquility, viz. (Iyyov 1:18-19) \"This one was still speaking when another came and said, 'Your sons were eating and drinking wine, when suddenly a mighty wind came from the wilderness. It struck the four corners of the house, etc.'\" And thus do we find with the twelve tribes, that they were exiled only through eating, drinking and tranquility, viz. (Amos 6:4-7) \"They lie on ivory beds … they drink (straight) from the wine bowls … therefore, they shall now be exiled at the head of the exiles.\" And thus do we find before the days of the Messiah, that they are destined to rebel only out of eating, drinking, and tranquility. What is written of them? \"And Yeshurun grew fat and it kicked.\"", + "An analogy: A man had a calf, which he groomed, curried, and fed vetch — to groom him for plowing! When the calf was grown, his master placed the yoke upon it — at which it bolted, broke the yoke, and snapped its ends, viz. (Jeremiah 28:13) \"You broke yokes of wood, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"You grew fat\": in the days of Yeravam. \"you grew thick\": in the days of Achav. \"you were covered (with fat)\" — all in the days of Yehu.", + "Variantly: \"you grew fat\": in the days of Achaz. \"you grew thick\": in the days of Menasheh. \"you were covered (with fat)\" — all in the days of Yehoyakim.", + "Variantly: \"you grew fat; you grew thick; you were covered with fat\": as one who is fat within and forms fat on the groins, as in (Iyyov 15:27) \"when he covers his face with fat and forms roils of blubber on his groins.\"", + "Variantly: \"you grew fat (1)\"; \"you grew thick\" (2); \"you were covered with fat (3)\" — three generations before the days of the Messiah, as it is written (Isaiah 2:7-8) \"And his land was filled with silver (1)\"; \"and his land was filled with horses (2)\"; \"and his land was filled with idols (3).\"", + "\"and he forsook the G-d who made him\": as in (Isaiah 51:13) \"And you have forgotten the L-rd who made you, who spread out the heavens and founded the earth.\" And (Jeremiah 2:13) \"For two evils have My people committed\": The Holy One Blessed be He said to them: As you have meted it out to Me have I meted it out to you (Ibid. 12:7) \"I have abandoned My house (the Temple); I have forsaken My inheritance,\" (Psalms 78:60) \"and He abandoned the tabernacle of Shiloh,\" (Isaiah 2:6) \"For you have forsaken your people, house of Jacob.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and he abased the Rock of his salvation\": as in (Ezekiel 8:16) \"And He brought me to the inner courtyard of the Temple of the L-rd, and behold, at the entrance of the sanctuary of the L-rd … twenty-five men, their backs to the sanctuary of the L-rd, etc.\"", + "R. Dostai b. R. Yehudah says: Read if not \"vayenabel\" (\"and he abased\"), but \"veyinavel\" (\"and there be abased\"), as in (Jeremiah 14:21) \"Do not reject us, for the sake of Your name; let there not be abased the throne of Your glory.\"", + "(Devarim, Ibid. 16) \"They provoked Him with 'strange'\": They went and did \"strange\" things, viz. (I Kings 15:13) \"And (even) Ma'achah, his (grand) mother, he (Asa) removed (from the throne) because she had made an abomination for the asheirah.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"They angered Him with abominations\": homosexuality, viz. (Vayikra 18:22) \"And with a male you shall not lie the lyings of a woman; it is an abomination,\" and (I Kings, Ibid. 14:24) \"There was also prostitution in the land; they did all the abominations of the nations, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"They sacrificed to demons, which availed naught\": If they served the sun, the moon, the stars, the constellations — things which are of need and benefit to the world, His anger would not be \"doubled,\" (as it is now), but they serve others which are of no benefit to them, but are detrimental to them. \"to demons\" (sheidim): a shed enters a man and overmasters him.", + "\"gods they had not known\": the nations did not know them. \"new ones, newly come': Whenever a gentile saw it he would say \"This is a Jewish image.\" As it is written (Isaiah 10:10) \"Just as my hand has overpowered the kingdoms of the false god — and their graven images are from Jerusalem and Shomron\" — whereby we are taught that Jerusalem and Shomron would supply moulds (for images) to all comers.", + "\"your fathers had not dreaded them\" (lo se'arum): The hair (sa'aroth) of your forefathers did not stand on end in dread of them, i.e., even though they sacrificed and smoked incense to them, they did not fear them.", + "Variantly: \"Your forefathers lo se'arum\": Read it not \"lo se'arum,\" but \"lo sha'um\" (They had no regard for them, as in (Bereshith 4:5) \"But to Cain and his offering lo sha'ah\" (\"He did not pay heed.\")" + ], + [ + "(Devarim 32:18) \"The Rock of your birth you have weakened\": The Holy One Blessed be He said to them: You rendered Me (comparable to) a male who sought to give birth (viz.): If a woman were sitting on the mashber (the birth-stone, and she could not deliver), would she not be in great pain? viz. (I Kings 19:3) \"For the sons have come to the mashber (i.e., they are at the point of being born), and she has no strength to bear them\" (i.e., to eject them from the womb). And if she were sick and having her first child, would she not be in great pain? viz. (Jeremiah 4:31) \"For I have heard an outcry like that of a woman sick (in labor), in pain as with her first child.\" And if there were two in her womb, would she not be in great pain? viz. (Bereshith 25:22) \"And the sons wrangled within her\" — And if it were a male, who cannot give birth, that sought to bear, would his agony not be compounded? viz. (Jeremiah 30:6) \"Ask now and see if a male has ever given birth!\" (Thus: \"The Rock of your birth you have weakened.\")", + "Variantly: \"The rock of your birth you have forgotten\": You have forgotten the acts of your forefathers, viz. (Isaiah 51:1-2) \"Look to the rock from which you were hewn and to the hollow of the pit from which you were dug. Look to Abraham your forefather and to Sarah who bore you.\"", + "Variantly: \"You have weakened the Rock of your birth\": Whenever I sought to confer good upon you, you \"weakened the celestial power\" (i.e., Me): You stood at the Red Sea and said (Shemoth 15:2) \"This is my G-d and I will extol Him,\" and I sought to confer good upon you, when you turned around and said (Ibid. 17:3) \"Why did You bring us up from Egypt, etc.\" You stood at Sinai and said (Ibid. 29:7) \"All that the L-rd spoke we will do and we will hear,\" and I sought to confer good upon you, when you turned around and said of the golden calf (Ibid. 32:4) \"These are your gods, O Israel\" — Whenever I sought to confer good upon you, you \"weakened the celestial power.\" (Devarim, Ibid.) \"And you forgot the G-d mecholalecha\":", + "The G-d who conferred \"hacheil\" His name upon you — what He did with no other nation (— you forgot Him), viz. (Shemoth 20:2) \"I am the L-rd, your G-d.\" R. Meir says: The G-d shechechil (\"who suffered pangs [chil]\") over you, as in (Psalms 48:7) \"chil, as a woman in labor.\" And (Ibid. 29:3) \"The voice of the L-rd is upon the water ... (Ibid. 9) The voice of the L-rd yecholel [lit., \"brings pangs\"] upon the hinds.\" R. Yehudah says: He made you mechilin, mechilin (i.e., with many natural openings).", + "R. Nechemiah says: The G-d who made you \"profane\" (chullin) in the eyes of all men, when you do not occupy yourselves with Torah, viz. (Isaiah 47:6) \"I have profaned (chillati) My inheritance.\"", + "Variantly: \"and you have forgotten the G-d mecholalecha\": the G-d who forgives you (mochel lecha) for all of your sins." + ], + [ + "(Devarim 32:19) \"And the L-rd saw and thrust away\": R. Yehudah says: At the (very) time that they are seen (favorably) by Him, they thrust Him away! \"in anger at His sons and daughters.\"", + "R. Meir says: Now does this not follow a fortiori? If (even) when they anger Him they are called \"sons,\" if they did not anger Him, how much more so!", + "(Ibid. 20) \"And He said: I shall hide My face from them\": The Holy One Blessed be He said: I shall remove My Shechinah from among you.\" I shall see mah acharitham\": I shall know what their end will be.", + "Variantly: I shall relegate them to servitude in four exiles.", + "\"for they are a generation of tahpuchoth\" It is not written \"tahfoch,\" but \"tahpuchoth.\"", + "They are \"turncoats\" (hafachpechanim), they are \"runabouts.\" \"sons without emun\": You are sons without emunah (faith). You stood before Mount Sinai and said (Shemoth 24:7) \"All that the L-rd spoke we will do and we will hear.\" I, too, said to you (Psalms 82:6) \"You are angels.\" But since they said of the golden calf (Shemoth 32:4) \"These are your gods, O Israel,\" I, too, said of you (Psalms, Ibid. 7) \"but like men will you die.\" I brought you into the land of your forefathers and I gave you the Temple. I said to you: You will never be exiled from it. But since you said (II Samuel 20:1) 'We have no part in David,\" I, likewise, said to you (Amos 7:17) \"And Israel will be exiled from its land.\" R. Dostai says: Read it not (\"sons) without emun; but \"without 'Amen.'\" They did not want to answer \"Amen\" after the prophets when they blessed them. And thus is it written (Jeremiah 11:5) \"in order to fulfill the oath that I swore to your forefathers to give them a land flowing with milk and honey, as this very day.\" And not one of them opened his mouth and answered Amen, until Jeremiah came and answered Amen, as it is written (Ibid.) \"And I answered and said: 'Amen, O L-rd!'\"", + "(Devarim, Ibid. 21) \"They incited Me with a no-god; they angered Me with their vanities': There are men who serve images, things that can be seen (in themselves), but they serve reflections of things, and not these alone, but (they serve) vapors that rise from pots, viz. \"They angered Me with their vanities\" (lit., \"their vapors\").", + "\"And I will anger them with a no-people.\" Read it not \"belo am\" (\"with a no-people\"), but \"balui am\" (\"the dregs of the people\"), who are cast out of their houses.", + "Variantly: Those who come from Barbaria, Tunos, and Mauritania, who walk naked in the marketplace, there being nothing more despicable to the L-rd.", + "\"With a nation, naval, I shall anger them\": These are the heretics, viz. (Psalms 14:1) \"The naval says in his heart: 'There is no G-d.'\"", + "(Devarim, Ibid. 22) \"For a fire has been kindled in My wrath\": When punishment emerges from the world, it does so only through wrath. Whence is it derived (that it descends) even into Gehinnom? From \"and it shall burn to the nethermost pit.\"", + "\"and it shall consume the land and its produce\": Eretz Yisrael. \"and it shall set ablaze the foundations of the mountains\": Jerusalem, as it is written (Psalms 125:2) \"Jerusalem — mountains surround it, and the L-rd surrounds His people.\"", + "Variantly: \"and it shall consume the land and its produce\": the world. \"and it shall set ablaze the foundations of the mountains\": the four exiles, viz. (Zechariah 6:1) \"And I raised my eyes and I saw. And, behold, four chariots emerging from between the two mountains. And the mountains were mountains of copper.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:23) \"I will join evils upon them\": I will gather together and bring upon them all of the evils at once.", + "Variantly: It is not written \"asuf ('join') upon them evils,\" but \"asfah ('end') upon them evils\" — all of the punishments will end, but they (Israel) will not end. And thus is it written (Ibid.) \"My arrows achaleh ('I will end') in them.\" It is not written \"My arrows 'yichlu' ('will end') them, but \"My arrows I will end in them\" — My arrows will end, but they (Israel) will not end.", + "Variantly: \"My arrows achaleh in them\" — these are arrows of famine, as it is written (Ezekiel 5:16) \"when I send the evil arrows of famine against them.\"", + "(Devarim, Ibid. 24) \"mezei with hunger and embattled by reshef\": They will be hairy with hunger and strewn about the streets, as it is written (Jeremiah 14:16) \"And the people to whom they prophesy will be strewn about in the streets of Jerusalem.\"", + "\"and cut down by Meriri\" (a demon) — whence it is derived that whoever is invested by a demon becomes rebellious (\"mored\").", + "\"And the tooth of beasts I will send against them\": His beast will bite and raise (in the victim) a fatal ulcer. Indeed, we have been witnesses to sheep biting and killing.", + "Variantly: Read it not \"And the tooth of beasts (behemoth) I will send against them,\" but \"and 'a tooth' — 'death' — will I send in them\" (bam).", + "\"with chamath\": One of them will become heated (mithchamem), bite himself, raise an ulcer, and die. Variantly: They heated themselves and committed all the sins of illicit relations.", + "\"the crawlers in the dust\": They crawled in the dust. Variantly: The crawlers in the dust are the serpents, whose \"realm\" is the dust.", + "(Ibid. 25) \"On the outside (of the city) the sword (of legions) shall devour (them) \"— whence they derived: \"In time of war, 'gather in' your legs\" (i.e., stay at home); \"in time of famine, 'spread out' your legs (and leave).\" And thus is it written (Jeremiah 19:18) \"If I go out to the field, there are the slain of the sword! And if I enter the city, there are the sick with famine!\" And (Ezekiel 7:15) \"Whoever is in the field will die by the sword, and whoever is in the city, famine and plague will consume him.\"", + "\"and in the chambers, fright\": If he saw the sword entering the marketplace, if he could flee from it, then the chambers of his heart would pound with fright, which would kill him.", + "Variantly: \"On the outside the sword shall devour\": because of what they did in the thoroughfares (i.e., idolatry), viz. (Jeremiah 11:13) \"For (as) the number of your cities was (the number of) your gods, O Judah, and (as) the number of streets in Jerusalem have you made altars to the shame — altars to sacrifice to the ba'al.\" \"and in the chambers, fright\": what they do in their secret chambers, viz. (Ezekiel 8:12) \"what the elders of the house of Israel do in the darkness … For they say: 'The L-rd does not see us; the L-rd has left the land.\"", + "\"both young man and virgin\": and not these alone, but even \"suckling and the man of grey hairs.\" And thus is it written (Jeremiah 6:11) \"Also man and woman are ensnared; the elder with the full of years (and near death).\"", + "Variantly: \"both young man (bachur)\": You have caused Me to send My hand against My chosen ones (\"bechirai\"), as in (Bamidbar 11:28) \"And Joshua the son of Nun answered, the servant of Moses, of his chosen ones ('mibachurav').\"", + "\"both virgin\": They were clean of sin, as a virgin, who had never tasted the taste of sin. \"suckling\": They sucked words of Torah as a babe sucks milk from its mother's breasts. \"with the man of grey hairs\": Read it not \"ish seva\" (\"the man of grey hairs\"), but \"ish yeshivah,\" being fit to sit in \"yeshivah\" (a consortium of Torah scholars). And thus is it written (of the exiles, II Kings 24:16) \"and the charash and the masger, one thousand, all heroes, waging war.\" Now what feats of strength are performed by men going into exile? What war is waged by men bound in chains? Rather, (the meaning is that they were) \"heroic\" in the war of Torah. As it is written (Psalms 103:20) \"Bless the L-rd, O His angels, heroic in power, doing His word to hear the voice of His word.\" (II Kings, Ibid.) \"waging war\": \"giving and taking\" in the \"war\" of Torah, viz. (Bamidbar 21:14) \"Therefore, it is said in the Book of the wars of the L-rd, etc.\" (II Kings, Ibid.) \"the charash\" (lit., \"mute\"): One (of these scholars) speaks and the rest remain silent. \"and 'the masger'\" (lit., the \"closer\": All sit before him and learn from him. After he \"closes,\" no one \"opens,\" and after he \"opens,\" no one \"closes,\" in fulfilment of (Isaiah 22:22) \"And he (David) will open, and none will close; and he will close, and none will open.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:26) \"I said 'afeihem'\": I said in My \"wrath\" ('api') \"Where are they?\" ('ayei hem') ['api-ayei-hem' (acronymic of 'afeihem')]", + "(Devarim, Ibid.) \"I will wipe their memory from mankind\": They will no longer be in the world. But what can I do to them?", + "\"Lulei\": (\"Were it not\") (Psalms 124:1-2) \"'Lulei ('Were it not') for the L-rd who was with us,' let Israel now say. 'Lulei for the L-rd who was with us when (evil) men assailed us…'\"", + "Variantly: \"Lulei\" (Psalms 106:23) \"And He thought to destroy them lulei Moses, His chosen one…\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Were it not (\"lulei\") that the anger of the foe was stored up (agur)\": What caused them to be punished by these nations? The fact that their anger was stored up (i.e., concealed) within them (behind a façade of friendliness).", + "\"agur\": \"gathered together,\" as in (Proverbs 30:1) \"the words of \"agur bin yakeh\" (Solomon) the gatherer of wisdom.\" And (Psalms 55:16) \"Let Him incite death against them; let them go down alive into Sheol. For evils are stored up ('b'meguram') in their midst.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"lest their oppressors estrange them\": When Israel is in distress, the nations estrange them, as if they did not exist in the world. And thus we find that when Israel wanted to flee to the north they handed them over (to their foes), viz. (Amos 1:9) \"Thus said the L-rd: For three transgressions of Tyre, etc.\" When they wanted to flee to the south, they handed them over, viz. (Ibid. 6) \"Thus said the L-rd: For three transgressions of Azza, etc.\" When they wanted to flee to the east, they handed them over, viz. \"Thus said the L-rd: For the three transgressions of Damascus, etc.\" When they wanted to flee to the west, they handed them over, viz. (Isaiah 21:13) \"The prophecy for Arav: In the forest, in Arav shall you lodge, O caravans of the Dedanites, etc.\"", + "And when Israel prospers, the nations dissimulate, presenting themselves as \"brothers.\" As Esav said to Jacob (Bereshith 33:9) \"My brother, let there be yours what is yours.\" And thus did Chiram say to Solomon (I Kings 9:13) \"What are these cities that you have given me, my brother?\" (Devarim, Ibid.) \"Lest they say: 'Our hand is exalted, etc.'\" as in (Amos 6:13) \"Behold, with our strength we have taken power for ourselves.\"", + "(Devarim, Ibid. 28) \"For it is a nation devoid of counsel\": R. Yehoshua expounded it in connection with Israel; R. Nechemiah, in connection with the nations. R. Yehoshua — Israel has lost goodly counsel that was given to them, \"counsel\" being Torah, as in (Proverbs 8:14) \"With me (Torah) is counsel and wisdom.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and there is no understanding in them\" — There is not one among them who reflects and says (viz. Ibid. 30) \"Last night one of us pursued a thousand of the nations, and two, ten thousand; and now one of them pursues a thousand of us; and two of them, ten thousand of us! (This could not have happened) if their Rock had not delivered them.\"", + "R. Nechemiah — The nations have lost the seven mitzvoth that I gave them.", + "\"and there is no understanding in them\": There is not one among them who reflects and says \"Now one of us pursues a thousand; and two, ten thousand. But in the days of the Messiah, one of Israel will pursue a thousand of us; and two, ten thousand.\" (This could not have happened) \"if their Rock had not delivered them.\" And it once happened with the (Roman) army in Yehudah that a decurio (a commander of ten horsemen) rode after a Jew to kill him, but could not catch up with him — whereupon a serpent wound itself around his (the Jew's) ankle, (but did him no harm) — at which he (the Jew) said to a bystander: Tell that man one thing: Do not say to yourself \"We are strong and they are weak.\" (But say to yourself: This [our subjugation of the Jews] could not have happened) \"if their Rock had not sold them, and the L-rd had not delivered them\" (into our hands)." + ], + [ + "(Devarim 32:29) \"If they were wise, they would understand this\": If Israel looked into the words of the Torah, no nation could dominate them. And what did I say to them: Take upon yourselves the yoke of the kingdom of Heaven, and strengthen each other in fear of Heaven, and treat each other with lovingkindness.", + "\"How could one pursue a thousand\": If you did not observe the Torah, how could I observe My assurance to you? I would desire that one of you pursue a thousand; and two, ten thousand. But now, one of them will pursue a thousand of you; and two, ten thousand.", + "\"if their Rock had not sold them, and the L-rd (had not) delivered them (into their hands)\": I do not deliver you into their hands of Myself, but through others. (And it already happened that the flies delivered them in Yehudah [by revealing their whereabouts]). R. Yehudah of Tivim says: Not as one says to his neighbor: \"I am selling you a slave to be delivered at a certain time.\" But I am not like that. I sell and deliver (at once), as the unclean into the hands of the clean. And whence is it derived that only the unclean are \"delivered\" (\"masgirim\")? From (Leviticus 13:4) \"And the Cohein shall 'deliver' ('hisgir', lit., 'close off') the plague-spot.", + "\"For not as our rock is their rock\": Not as the authority you give us is the authority you give them. When you give authority to them, they treat us with cruelty: they kill us, burn us, and crucify us.", + "\"and our foes are judges\": You wrote in our Torah that a foe does not judge and does not testify, viz. (Bamidbar 35:23) \"And one who is not his foe\" (shall testify against him), \"and one who does not seek his evil\" (shall judge him). And You have placed over us foes as witnesses and judges!", + "(Devarim, Ibid. 32) \"For of the wine of Sodom is their wine\": R. Yehudah expounds this as referring to Israel; and R. Nechemiah, as referring to the nations.", + "R. Yehudah understands this as meaning: Are you of the vine of Sodom or the planting of Amorah! Are you not of a holy planting? But they turned into (the opposite). As it is written (Jeremiah 2:21) \"I had planted you from a choice vine, entirely of the seed of truth. How, then, have you turned yourself into an alien vine before Me!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Their grapes are grapes of gall ('rosh')\": You are sons of the first man (\"rishon,\" as in \"rosh\"), who decreed death upon all his descendants who came after him, until the end of all the generations.", + "\"Bitter clusters ('ashkeloth') are theirs\": your great men, whose awe \"hangs\" over you as a cluster. (\"eshkol\" connotes \"greatness,\" as in (Michah 7:21) \"There is no eshkol to eat, no 'ripe one' that my soul desires. The saint is vanished from the land, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 33) \"The venom of snakes is their wine\": The saintly and upright among you — their venom (of retribution) is as that of snakes. \"and the cruel gall ('rosh') of asps\" (is their cup of retribution): Your heads (\"roshim\", as in \"rosh\") (will be \"bitten\" by the cruel foe).", + "Variantly: \"the venom of snakes is their wine\": Your \"moderate\" ones, the fearers of sin among you — their venom will be as that of snakes. \"and the cruel gall ('rosh') of asps\": Your heads (roshim) will be like cruel asps (to you).", + "R. Nechemiah expounded it as referring to the nations, viz.: Most certainly you are of the wine of Sodom and of the planting of Amorah, disciples of the primal serpent, who deceived Adam and Eve.", + "\"Bitter clusters are theirs\": Your (the nations') great ones — their fear hangs over them (the Jews) as (the venom of) a snake. (\"eshkol\" connotes \"greatness,\" as in (Michah 7:1-2) \"There is no eshkol to eat, etc.\"" + ], + [ + "[(Psalms 75:9) \"For the (poisoned) cup is in the hand of the L-rd — strong wine, fully admixed (for all of the nations). And from this He poured. Only (the wicked) will drain its dregs. All the wicked of the earth will drink (of it.)\"] (Devarim 32:34) \"Is it (this cup of retribution) not laid up with Me?\" R. Yossi Haglili says: A cup that was \"laid up\" and lacking (its full strength) — I might think it \"weakened\" (in potency); it is, therefore, written \"strong wine.\" I might think that only half of it remains; it is, therefore, written \"fully admixed.\" I might think that it never lacked even one drop; it is, therefore, written \"and from this He poured from this.\" From that drop there drank: the men of the generation of the flood, the men of the generation of the tower of Bavel, the men of Sodom and Amorah, Pharaoh and all his army, Sisra and all his host, Nevuchadnezzar and all his army, Sancheriv and all his ranks. And from that drop there are destined to drink all the (wicked) comers to the world until the end of all the generations. And thus is it written (Isaiah 25:6) \"And the L-rd of hosts will make — for all the peoples (who come to war) in this mountain (Mount Zion, who thought to have) a feast of oils (i.e., an easy victory) — a feast of lees. (He will convert an intended feast of) marrowed oils (into one of) drained dregs.\" (All this in the war of Gog and Magog). I might think (that they would drink) lees which serve some purpose; it is, therefore, written \"drained dregs\" — lees which are nothing but empty froth. And thus is it written (Jeremiah 51:7) \"A golden cup was Bavel in the hand of the L-rd.\" And (Ezekiel 23:32) \"The cup of your sister will you drink, the deep and the wide. You will be (the object of) laughter and scorn, too much to contain (i.e., to bear).\" Just as with gold, after it breaks, it can be \"healed,\" so, when punishment curses the nations, it is destined to return to them. But, with respect to Israel, what is written (Ibid. 34) \"And you will drink it and drain it, and its shards will you crunch.\" Just as with earthenware, after it breaks, it cannot be healed, so, when punishment ceases from Israel, it is not destined to return to them.", + "(Devarim, Ibid.) \"sealed in My stores\": Just as a treasure chest is sealed and does not grow fruits, so, the deeds of the wicked do not grow fruits; for if they did, the world would be destroyed. And thus is it written (Isaiah 3:11) \"Woe to the wicked one, (who does) evil; for the recompense of his hands (but not the fruits thereof) will be dealt to him.\" But the deeds of the righteous grow fruits, and fruits of fruits, viz. (Ibid. 10) \"Tell the tzaddik that it (righteousness) is good, for the fruits of their deeds shall they eat.\" Variantly: \"Is it not laid up with Me?\" It lacks nothing. The wicked do not take aught of what is theirs in this world, viz. (see Psalms above) \"fully admixed.\"", + "\"sealed in My stores\": Sealed and lacking nothing. The righteous take nothing of what is theirs in this world, viz. (Proverbs 8:21) \"And I shall fill their ('My lovers') stores,\" and (Psalms 31:20) \"How abundant is Your good that You have stored away for those who fear You.\" When do both take (what is due them)? \"Tomorrow,\" at the redemption, viz. (Devarim, Ibid. 35) \"Mine is revenge and payment!\"" + ], + [ + "\"Mine is revenge and payment!\": I, Myself exact payment of them, and I do so not through an angel and not through a messenger. As it is written (Shemoth 3:10) \"Go and I shall send you to Pharaoh, etc.,\" and (II Kings 19:35) \"And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc.\"", + "It is not written \"Mine is revenge and I shall pay,\" but \"Mine is revenge and payment.\" I pay for their deeds and for the deeds of their fathers before Me, as it is written (Isaiah 65:6-7) \"I will repay into their bosom, your sins and the sins of your fathers together … and I will mete out (payment for) their deeds first into their bosom.\"", + "\"at the time their foot gives way\": viz. (Isaiah 26:6) \"The foot will tread it down, the foot of the poor one (the Messiah), the soles of the (heretofore) impoverished ones (Israel).\" (Devarim, Ibid.) \"For near is the day of their calamity\": R. Yossi said: If of those of whom it is written \"For near is the day of their calamity\" — their punishment is being delayed, then of those of whom it is written (Isaiah 24:22) \"and after many days they (their sins) will be remembered,\" how much more so!", + "(Devarim, Ibid.) \"and what is destined (for them) shall quickly befall them\": When the L-rd brings punishment upon the nations, He \"quickens\" it upon them viz. (Habakkuk 1:8) \"They (the avengers) will fly like an eagle, hastening to eat,\" and (Isaiah 5:19) \"… who say: Let Him hasten, 'quicken' His act, so that we may see it. Let it approach and come near, etc.\" But when He brings afflictions upon Israel, they come gradually. How so? He relegated them to four exiles of subjugation. And, (in this connection, Jeremiah 1:8) \"Do not fear … for I am with you.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:36) \"For the L-rd will judge His people, and over His servants yithnecham\": When the L-rd judges (i.e., punishes) the nations, it is \"joy\" to Him, viz. (Proverbs 11:10) \"and in the destruction of the wicked is rejoicing.\" And when the L-rd judges the righteous, there is \"bethinking\" before Him, as it is written \"and over His servants, yithnecham,\" \"nechamah\" connoting \"bethinking,\" viz. (Genesis 6:7) \"for I (the L-rd) have bethought Myself (nichamti) for having made them,\" and (I Samuel 15:11) \"I have bethought myself (nichamti) for having made Saul king.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"when He sees the hand going\": when He sees one's strength waning in the exile, as in (Daniel 12:7) \"and at the climax of the breaking of the hand (i.e., the strength) of the holy people,\" (the exile will come to an end).", + "Variantly: when they despair of salvation, when a perutah (small coin) \"ends\" from the pocket.", + "Variantly: \"when He sees the hand going\": when He sees that there is no one who implores mercy for them as Moses had done, viz. (Psalms 106:23) \"He would have destroyed them had not Moses His chosen one stood in the breach before Him, etc.\"", + "Variantly: \"when He sees\": when He sees that there is no one who implores mercy for them as Aaron had done, viz. (Bamidbar 17:13) \"and he stood between the dead and the living.\"", + "Variantly: when He sees that there is no one who implores mercy for them as Pinchas had done, viz. (Psalms 106:30) \"And Pinchas arose and prayed, and the plague ceased.\"", + "\"and there is no one who is restrained (from coming to harm) or strengthened, as in (II Kings 14:26) \"For the L-rd saw the affliction of Israel … with none restrained and none strengthened, and no help for Israel,\" and (Isaiah 59:16) \"And He saw that there was no man, and He was astonished that there was no intercessor.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:37) \"And he will say: Where is their god?\" R. Yehudah expounds this (\"he\") as referring to Israel. R. Nechemiah expounds it as referring to the nations.", + "R. Yehudah says: Israel will say to the nations: Where are your consuls and your commanders?" + ], + [ + "\"who ate the fat of their sacrifices\": they gave them recruits, and officers, and taxes.", + "R. Nechemiah expounds this (\"he\") as referring to the nations, viz. \"And he (Titus) will say.\" Titus, the son of the wife of Vespasian, went into the holy of holies, tore the curtain with a knife, and said \"Where is their G-d? If he is G-d, let Him come and fight with me!\"", + "\"who ate the fat of their sacrifices.\" He said: These (Jews) were swindled by Moses, who said to them: Build an altar, sacrifice burnt-offerings upon it, and pour libations upon it, as it is written (Bamidbar 29:4) \"The one lamb shall you make in the morning, etc.\" (all for his own delectation!)", + "\"Let them arise and help you\": It is not written \"Let them arise veya'azru ethchem,\" but \"Let them arise veya'azruchem\" (implying that they cannot even help themselves!) For all (transgressions) the Holy One Blessed be He withholds His wrath, except for desecration of the Name, for which He exacts punishment immediately, as it is written (Devarim, Ibid. 39) \"See, now, that I, I am He, and there is no god with Me!\" This is the rebuttal for those who would say: There is no Authority in heaven!" + ], + [ + "\"See, now, that I, I am He!\": If one says there are two Authorities in heaven, he is rebutted — \"and there is no god with Me!\" — But perhaps He cannot bring to life or put to death or bring harm or benefit; it is, therefore, written \"I put to death and I bring to life; I wound and I heal, etc.\" And it is written (Isaiah 44:6) \"Thus has said the L-rd, King of Israel, and its Redeemer, the L-rd of hosts: I am the first and I am the last, and besides Me there is no G-d.\"", + "Variantly: \"I put to death and I bring to life\": I put to death those of whom it is written (Bamidbar 23:10) \"Let my soul die the death of the just,\" and I bring to life, viz. (Devarim, Ibid. 33:6) \"Reuven shall live and he shall not die,\" (Hoshea 6:2) \"He will make us live from the two times, etc.\"", + "Variantly: \"I put to death and I bring to life\": I hear (i.e., I understand) death to one and life to another; it is, therefore, written \"I wound and I heal.\" Just as the wounding and the healing is in one, so the death and the life is in one — a proof for the resurrection from the Torah.", + "\"and there is no saving (from sin) from My hand\": Fathers do not save sons. Abraham does not save Yishmael, and Israel does not save Esav. This tells me only that fathers do not save sons. Whence do I derive that brothers do not save brothers? From (Psalms 49:8) \"A brother cannot redeem another\": Isaac cannot redeem Yishmael, and Yaakov cannot redeem Esav. Even if he gives all the money in the world, he cannot ransom him, viz.: \"A brother cannot redeem another … (9) Too costly is their souls' redemption and forever unattainable.\" How precious is this soul! When one sins, there is no payment for it!" + ], + [ + "(Devarim 32:40) \"For I shall raise My hand (in oath) to heaven\": When the Holy One Blessed be He created man, He did so by pronouncement (ma'amar) and not by oath. And who caused Him to swear? Those lacking in faith. As it is written (Psalms 106:26-27) \"And He lifted up His hand to cast them down in the desert and to cast down their seed among the nations.\"", + "(see Bamidbar 14:21). \"I said: I live forever\": For not as the measure of the Holy One Blessed be He is the measure of man. The measure of man: A noble enters his province (to exact vengeance). If he can exact from the living, he does so; if not, he does not. But not so with Him who spoke and caused the world to come into being. If He does not exact it from the living, He exacts it from the dead. If He does not exact it in this world, He exacts it in the world to come." + ], + [ + "(Devarim 32:41) \"When I whet the flash of My sword\": When punishment goes forth from before Me, it is light as a flash — in spite of which \"My hand takes hold of justice.\"", + "", + "\"I shall return vengeance to My foes\": These are the Cutheans, of whom it is written (Ezra 4:1) \"And the foes of Judah and Benjamin heard that the people of the exile were building a sanctuary, etc.\"", + "\"And I shall repay those who hate Me,\" viz. (Psalms 139:21-22) \"Your haters, O L-rd, do I hate, and I strive with those who rise up against You. To the ends of hatred do I hate them; they have become my foes!\"" + ], + [ + "(Devarim 32:42) \"I will make My arrows drunk with blood\": How is it possible to make arrows drunk? (The meaning is) rather: I shall make others drunk with what My arrows do.", + "\"and My sword shall eat flesh\": How is it possible for a sword to eat flesh? (The meaning is) rather: I shall make others eat from what My sword does. As it is written (Ezekiel 39:17-20) \"Son of man, thus says the L-rd G-d: Say to every winged bird and to every beast of the field: Assemble and come, gather together from all around for the feast that I slaughter for you ... And you will eat flesh and you will drink blood. You will eat the flesh of warriors, and you will drink the blood of the princes of the land … And you will eat fats to satiety and you will drink blood to drunkenness … and you will be sated at My table,\" and (Isaiah 34:6) \"The sword of the L-rd is full of blood, greased with fats.\" Why? (Ibid.) \"For there is a sacrifice for the L-rd in Batzrah, a great slaughter in the land of Edom.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"for the blood of the slain and its captivity\": because of what they did with the slain of My people, as it is written (Jeremiah 8:23) \"If only my head were water and my eyes a spring of tears, so that I could cry all day and night for the slain of the daughter of my people!\"", + "\"and its captivity\": for what they did with the captives of My people, viz. (Isaiah 14:2) \"and they will be captors of their captors.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"from the beginning of the breaches of the foe\": When the Holy One Blessed be He brings punishment upon the foe, He brings it not only for what they did, but for what they and their fathers did — from (the time of) Abraham on.", + "Variantly: \"from the beginning of the breaches\" (\"peraoth,\" like \"Pharaoh\"): Why are all the punishments pinned on Pharaoh's head? Because Pharaoh was the first to subjugate Israel." + ], + [ + "(Devarim 32:43) \"The nations will praise His people\": In the future, when the L-rd brings redemption to Israel, the nations will be wroth before Him, viz. (Psalms 99:1) \"The L-rd has reigned; the peoples will be wroth.\" And this will not be the first time, for they were already wroth in the past, viz. (Shemoth 15:19) \"The peoples heard (of the splitting of the sea); they were wroth.\"", + "But in the end, the peoples will praise Israel (for the fulfillment of their faith in the L-rd), viz.: \"The nations will praise His people.\" And whence (do we derive the same for) heaven and earth? From (Isaiah 44:23) \"Sing, O heavens, for the L-rd has wrought; shout (for joy), foundations of the earth!\" And whence, mountains and hills? From (Ibid. 55:12) \"The mountains and hills will break out in song before You, and all the trees of the field will clap hands.\" And whence, the (fore-) fathers and mothers? From (Ibid. 42:11) \"The dwellers of the rock will sing; from the peaks of the mountains will they shout.\"", + "\"For the blood of His servants shall He avenge, and vengeances will He return to His adversaries\": two vengeances — one for the blood; one for the despoiling. And whence is it derived that every despoiling of Israel by the nations is accounted to them as having spilled innocent blood? From (Joel 4:2) \"I will gather all of the nations, and I will bring them down to the valley of Yehoshafat and I will contend with them there for My people and My inheritance, which they scattered … (Ibid. 19) Egypt will become a desolation, and Edom a desolate desert, because of the despoiling of the children of Judah, their spilling of innocent blood in their land.\" At that time (Ibid. 20-21) \"And Yehudah will dwell (secure) forever … And cleanse their blood (i.e., to forgive this bloodshed by the nations) — I will not cleanse it.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and His earth will atone for His people\": Whence is it derived that the killing of Israel by the nations atones for them (Israel) in the world to come? From (Psalms 79:1) \"A psalm of Asaf: O G-d, nations have entered Your inheritance … (3) They have shed their blood like water … (8) Do not remember against us (our) first sins, etc.\" R. Meir was wont to say: All who dwell in Eretz Yisrael are atoned for by the land, as it is written (Isaiah 33:24) \"The people that dwell in it (Eretz Yisrael) nesu sin.\" But I still would not know whether sin were removed from it or borne upon it, (\"nesu\" being susceptible of both meanings) — were it not written \"and His earth shall atone for His people.\" And thus was R. Meir wont to say: \"Whoever lives in Eretz Yisrael and recites the Shema morning and night, and speaks the holy tongue is a son of the world to come.\"", + "Great is \"song,\" which obtains in the past, and obtains in the future, and obtains in time to come (the time of the Messiah) and obtains in the world to come." + ], + [ + "(Devarim 32:44) \"And Moses came\": It is written here \"And Moses came,\" and elsewhere, (Ibid. 31:1) \"And Moses went.\" It cannot be said \"And Moses came,\" for it is already said \"And Moses went\"; and it cannot be said \"And Moses went,\" for it is already said \"And Moses came.\" It must be understood, then, as: His time came to an end and his authority was given to another (Joshua).", + "\"and he (Moses) spoke all the words of this song in the ears of the people\": We are hereby taught that he \"inserted\" the words in their ears.", + "\"He and Hoshea the son of Nun\": Is it not written (Numbers 13:16) \"And Moses called Hoshea the son of Nun 'Yehoshua'\"? Why, then, is it written here \"he and Hoshea the son of Nun\"? To teach us the righteousness of Yehoshua. I might think that his head \"swelled\" with his new-found authority; it is, therefore, written \"he and Hoshea the son of Nun\" — in his righteousness (i.e., his humility). Even though he was appointed to be the leader of the congregation, he remained \"Hoshea\" in his righteousness. Similarly, (Shemoth 1:5) \"And Yosef was in Egypt.\" Do we not know that Yosef was in Egypt? — The intent is to apprise us of Yosef's righteousness. (Bereshith 37:2) \"Yosef … grazed the sheep with his brothers,\" and even though he became a king in Egypt, he remained in his (original) righteousness. Similarly, (I Samuel 17:14) \"and David was the smallest (i.e., the youngest).\" Do we not know that David was the youngest? — The intent is to apprise us of David's righteousness. (I Samuel 16:11) (David was) \"tending the sheep\" of his father, and even though he became the king of Israel, he remained \"David\" in his smallness." + ], + [ + "(Devarim 32:46) \"And he said to them: Put your hearts, etc.\": We are hereby taught that one's eyes and heart and ears must be attuned to words of Torah. And thus is it written (Ezekiel 44:5) \"And the L-rd said to me: Son of man, set your heart and see with your eyes, and hear with your ears all that I am saying to you about all the laws of the Temple … and set your heart to the entrance of the Temple and to all the exits of the sanctuary.\" Now does this not follow a fortiori? If re the Temple, which can be seen by the eyes and measured by the hand, one must \"attune\" his eyes and his heart and his ears — how much more so re words of Torah, which are like mountains hanging on a hair!", + "\"which you shall command your children to keep and to do — all the words of the Torah\": Moses said to them: I must acknowledge my indebtedness to you for fulfilling the Torah after me. You, too, must acknowledge indebtedness to your children for fulfilling the Torah after you. Once, Rabbeinu came from Ludkia, and R. Yossi b. R. Yehudah and R. Elazar b. Yehudah came and sat before him. He said to them: Come closer, I must acknowledge my indebtedness to you for fulfilling the Torah after me. You, too, must acknowledge your indebtedness to your children for fulfilling the Torah after you. Moses was (undeniably) great, but if others did not come after him, his Torah would be valueless — we, how much more so! Thus, \"which you shall command, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:47) \"For it is not an empty thing for you; for it is your life, and by this thing you shall prolong days\": There is nothing empty in the Torah, for which, if you fulfill it, you will not be rewarded in this world, with the principal remaining for the world to come. Know this to be so, for they said: Why is it written (Bereshith 36:22) \"And the sister of Lotan was Timna,\" and (Ibid. 36:12) \"And Timna was a concubine to Elifaz (the son of Esav)\"? Because she said: \"I am not worthy of being his wife; (at least) let me be his concubine.\" Why all this? To apprise us of the greatness of our father Abraham, kings and sultans [(Timna was a daughter of royalty)] desiring to marry into his family. Now does this not follow a fortiori? If Esav, who kept only one mitzvah, that of honoring his father — kings and sultans desired to marry into his family, how much more so would they run to do so with Jacob the tzaddik, who fulfilled all of the mitzvoth, viz. (Ibid. 25:27) \"And Jacob was a whole man!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and by this thing (Torah study) you shall prolong days.\": This is one of the things, which, by doing them, one eats their fruits in this world and \"prolongs days\" in the world to come, viz. \"for it is your life, and by this thing you shall prolong days.\" Whence do we derive (the same for) honoring father and mother? From (Devarim 5:16) \"Honor your father and mother so that your days be prolonged and so that it be good for you, etc.\" Whence do we derive (the same for) lovingkindness? From (Proverbs 21:21) \"He who pursues righteousness and lovingkindness will find life, righteousness, and honor.\" Whence do we derive (the same for) the conferring of peace (upon man and his neighbor)? From (Psalms 34:15) \"Seek peace and pursue it,\" and (Isaiah 54:13) \"and all of your children learned of the L-rd, and an abundance of peace (will be the lot of) your children.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:48) \"And the L-rd spoke to Moses on this very day\": In three places it is written \"on this very day\": Noach — (Bereshith 7:13) \"On this very day, Noach … entered the ark.\" Because the men of his generation said: If we see him (trying to leave on the ark), we won't let him. And, what is more, we will take axes and hatchets and break the ark, the L-rd said: I shall bring him into the ark in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Egypt — (Shemoth 12:17) \"For on this very day, I have taken your hosts out of the land of Egypt.\" Because the Egyptians said: If we see them (trying to leave), we won't let them; and, what is more, we will take knives and swords and kill them, the L-rd said: I shall take them out in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! And here (in advance of Moses' death) — Because Israel said: If we see him (going to his death), we will not allow it — The man who took us out of Egypt, and split the sea for us, and brought down the Torah for us, and brought down the manna for us, and \"flew in\" the quail for us, and performed miracles and feats of might for us — we will not allow him (to go) — whereupon the L-rd said: I will bring him into the cave in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Thus, (the intent here of) \"on this very day, saying, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:49) \"Go up to this Mount Avarim\": It is an ascent for you and not a descent.", + "\"Mount Avarim\": It has four names: Mount Avarim, Mount Nevo, Hor Hahar, Rosh Hapisgah. And why is it called \"Mount Avarim\"? Because there are buried there three who died without transgression (\"aveirah\") — Moses, Aaron, and Miriam.", + "\"which is in the land of Moav, facing Jericho, and see\": R. Eliezer said: (The angel) Metatron pointed out all of Eretz Yisrael to Moses with his finger: \"Until here is the boundary of Ephraim\"; \"until here is the boundary of Menasheh.\" R. Yehoshua says Moses by himself saw it. How so? The L-rd placed power in Moses' eyes and he saw from one end of the world to the other." + ], + [ + "(Devarim 32:50) \"And die on the mountain which you are ascending\": Moses said before Him: Why should I die? Is it not better that they should say \"Moses is good\" by sight than \"Moses is good\" by hearsay? Is it not better that they say: This Moses, who took us out of Egypt and split the sea for us and brought the Torah down for us and \"flew in\" the quail for us and performed miracles and feats of might for us, than \"This and this is what he did\"? and \"This and this is what he said\"? — whereupon He said to him: Leave off, Moses, this (i.e., death) is a decree for all men, viz. (Bamidbar 19:14) \"This is the law: A man if he die in the tent.\" The ministering angels said before the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, Why did Adam die? He: Because he did not keep My commandments. They: But Moses kept Your commandments! He: It is a decree before Me for all men, viz. \"This is the law: A man if he die.\"", + "\"and be gathered to your people\": with Abraham, Isaac, and Jacob, your fathers; with Kehoth and Amram, your fathers; with Aaron and Miriam, your brother and sister.", + "\"as Aaron your brother died\": the kind of death that you desired. Whence did Moses desire the death of Aaron? When the L-rd said to him (Bamidbar 20:25-26) \"Take Aaron and Elazar his son … and strip Aaron of his garments,\" they stripped him of the priestly vestments and put them on Elazar … He said to him: \"Enter the cave\"; he entered. \"Lie down upon the bed\"; he did so. \"Stretch out your arms\"; he did so. \"Stretch out your legs\"; he did so. \"Close your mouth\"; he did so. \"Close your eyes\"; he did so. At that time Moses said: Happy is he who dies such a death. Thus, (here) \"as Aaron your brother died\" — the kind of death that you desired." + ], + [ + "(Devarim 32:51) (\"And die\") \"because of your having trespassed against Me\": i.e., you led to a trespass against Me.\" \"because of your not having sanctified Me\": i.e., you led to a transgression of My word:", + "The Holy One Blessed be He said to him: Moses, did I not tell you (Shemoth 4:17) \"And you shall take this rod in your hand, wherewith you shall do the signs\"? And you did so, and did not hold back, viz. (Ibid. 30) \"And he did the signs in the sight of the people\" — then speaking (to the rock), which is (relatively) a light matter, you should not have held back. And he did not depart from there until He \"bound him in His wings\" (i.e., until he died), viz. (Bamidbar 20:12) \"Therefore, you shall not bring this congregation into the land, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 52) \"For from afar you shall see the land, but there you shall not come.\" It is written here \"but there you shall not come,\" and elsewhere, (Ibid. 34:4) \"but there you shall not pass through.\" The latter is not needed, for it is already written \"for there you shall not come.\" And the former is not needed, for it is already written \"but there you shall not pass through.\" What, then, is the intent of the repetition? Moses said before the Holy One Blessed be He: If I cannot come there as a king, let me come as a commoner; and if I cannot come there alive, let me come there dead. The Holy One Blessed be He responded: \"but there you shall not come,\" \"but there you shall not pass through\": neither as king nor as commoner; neither alive nor dead." + ], + [ + "(Devarim 33:1) \"And this is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed the children of Israel before his death:\" (Devarim 33:1) \"And this is the blessing\": Because Moses had first spoken to Israel hard words — (Ibid. 32:24-25) (They will be) \"hairy with hunger and embattled by demons… On the outside (of the city) the sword (of legions) shall devour (them), and in the chambers (of their hearts, when they flee), fright\" (will pound, eventually killing them), (Ibid. 9:8) \"And in Chorev you angered the L-rd,\" (Ibid. 7) \"You have been rebellious…\" — he reverted to words of consolation, viz.:", + "\"And this is the blessing wherewith Moses blessed, etc.\" And from him all of the prophets learned: They first spoke hard words to Israel, and then they reverted to words of consolation. There were none among all of the prophets whose words were as hard as those of Hoshea. In the beginning he said to them (Hoshea 9:14) \"Give them, O L-rd, what You will give. Give them a bereaving womb and shriveled breasts.\" And then he reverted to words of consolation — (Ibid. 14:7-8) \"His tender branches will go forth, and his glory will be like the olive tree… Those who dwell in His shade will return. They will revive like grain and blossom like the vine… (Ibid. 5-6) I will heal their backsliding; I will love them freely… I will be like the dew to Israel; it will blossom like the rose…\" And thus with Joel. (In the beginning) he said (Joel 1:2-4) \"Tell your children about it, and your children to their children, and their children to another generation: What remained from the maggot, the locust has devoured, and what remained from the locust, the cankerworm has devoured, and what remained from the cankerworm, the cricket has devoured.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 2:25) \"And I shall requite for you the years which were devoured by the locust, the cankerworm, the cricket, and the maggot.\" And thus with Amos. (In the beginning) he said (Amos 4:1) \"Hear this thing, you cows of Bashan on the mountain of Shomron, who oppress the poor, who crush the destitute, who say to their lords, 'Bring, so we may drink!'\" etc. And he reverted to words of consolation — (Ibid. 9:11) \"On that day I will raise up the succah of David that is fallen, etc.\" And thus with Michah. (In the beginning) he said (Michah 1:9) \"Her wound is grievous, etc.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 7:18-20) \"Who is a G-d like You, who pardons iniquity and overlooks transgression for the remnant of His heritage? He does not maintain His wrath forever, for He desires lovingkindness. He will return and grant us mercy; He will suppress our iniquities. You will cast into the depths of the sea all of their sins. Grant truth to Jacob, lovingkindness to Abraham, as You swore to our forefathers in days of old.\" And thus with Jeremiah. (In the beginning) he said (Jeremiah 7:34) \"I will cut off from the cities of Judah and from the streets of Jerusalem the sound of joy and the sound of gladness, the sound of groom and the sound of bride; for the land will become a wasteland.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 31:12) \"Then the maiden shall rejoice with dance, and young men and old men together.\"", + "But, of the Babylonians, he who spoke of them words of consolation (in the beginning) — (Jeremiah 27:6) \"I have given all these lands into the hand of Nevuchadnezzar, king of Bavel, My servant; even the beasts of the field have I given him to serve him\" — He reverted to words of retribution — (Ibid. 51:64) \"And you shall say: 'Thus shall Bavel sink and it shall not rise because of the evil I am bringing upon her, and she shall grow faint.' Until here the words of Jeremiah.\" He who (in the beginning) spoke of the Babylonians words of consolation, (in the end) reverted to words of retribution.", + "Variantly: \"And this is the blessing\": This is what he (Moses) added to the first blessing, whereby they were blessed by Jacob his father, viz. (Bereshith 49:28) \"And this is what their father spoke to them and blessed them.\" We find, then, that from the place where our father Jacob concluded blessing his sons — from that place, Moses began to bless them, viz. \"And this is the blessing.\" Variantly: \"And this is the blessing\": This adds to a previous (blessing). And which is that? (Psalms 90:1) \"A prayer of Moses, the man of G-d.\" And we still do not know whether the prayer preceded the blessing or the blessing preceded the prayer. \"And this is the blessing\" indicates that the prayer preceded the blessing and not that the blessing preceded the prayer.", + "\"wherewith Moses the man of G-d blessed the children of Israel\": (Even) if others had blessed Israel their blessing would be of avail, but Moses came and blessed them — whence we learn that Moses was fit to bless Israel and that Israel was fit to be blessed by Moses.", + "\"the man of G-d\": There are ten who were called \"the man of G-d\": Moses — \"This is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed\"; Elkanah — (I Samuel 2:27) \"And the man of G-d came to Eli\"; Samuel — (Ibid. 9:6) \"Behold, there is a man of G-d in this city\"; David — (Nechemiah 12:24) \"by the command of David, the man of G-d\"; Shemayah — (I Kings 12:2) \"The word of the L-rd came to Shemayah, the man of G-d; Iddo — (Ibid. 13:1) \"And a man of G-d came from Judah by the word of the L-rd\"; Eliyahu — (II Kings 1:13) \"Man of G-d, may my soul be worthy in your eyes\"; Elisha — (Ibid. 4:9) \"He is a holy man of G-d\"; Michah — (I Kings 20:28) \"And the man of G-d came and spoke to the king of Israel\"; Amotz — (II Chronicles 25:7) \"And a man of G-d came to him.\"", + "\"before his death\"; Would it enter your mind that Moses blessed Israel after his death? What, then, is the intent of \"before his death\"? Close to his death. Similarly, (Malachi 3:23-24) \"Behold, I send you Eliyah the prophet before the coming of the great and awesome day of the L-rd, and he will return the heart of fathers to sons.\" Would it enter your mind that Eliyahu would prophesy to Israel after the coming (of that day)? What, then, is the intent of \"before the coming of the day of the L-rd\"? Close to its coming." + ], + [ + "(Devarim 33:2) \"And he (Moses) said: The L-rd came from Sinai, and He shone forth from Seir to them\": Scripture (hereby) relates that Moses did not open with the needs of Israel until he opened with the praise of the L-rd. To what may this be compared? To an advocate's standing upon the podium, having been hired by a man to speak in his behalf, and not opening with the needs of that man until opening with the king's praise first — \"How exalted is our king! How exalted is our master! The sun has shone upon us! The moon has shone upon us!\", all praising with him — after which he opens with the needs of that man, after which he concludes with the praise of the king. Moses, our teacher, likewise, did not open with the needs of Israel until he had opened with praise of the L-rd, viz.: \"The L-rd came from Sinai and He shone forth from Seir,\" after which he opened with the needs of Israel, viz.: (Ibid. 5) \"And He was a King in Yeshurun (Israel),\" after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 26) \"There is none like the Almighty, Yeshurun.\"", + "David, king of Israel, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (Psalms 149:1) \"Hallelukah! Sing to the L-rd a new song,\" after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 4) \"For the L-rd desires His people,\" after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 6) \"The exaltations of the Almighty are in their throats.\" And Solomon, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (II Chronicles 6:14) \"There is none like You, O G-d, in the heavens or in the earth, preserving the covenant and the lovingkindness for Your servants, who walk before You with all their heart,\" after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 28) \"A famine if there be in the land…\", after which he concluded with the praise of the L-rd, viz. (Ibid. 41) \"Rise, O L-rd, to Your resting place.\"", + "And, likewise, the Amidah, instituted by the early sages for Israel to pray — they did not open with the needs of Israel until they had opened with the praise of the L-rd, viz. (Nechemiah 9:32) \"the great, mighty, awesome G-d,\" \"releasing the bound,\" \"You are holy and awesome is Your name,\" followed by \"Heal us,\" and concluded with \"We thank You.\"", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai\": When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He did so not with one language but with four languages, viz.: \"And he said: \"The L-rd came from Sinai\" — Hebrew. \"and he shone forth from Seir to them\" — Romish; \"He appeared from Mount Paran\" — Arabic; \"And He came from the myriads of the holy ones\" — Aramaic.", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai\": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, He did so not from one direction, but from four, viz.: \"And the L-rd came from Sinai.\" Which (direction) is this? The fourth, as it is written (Habakkuk 3:3) \"G-d came from the south.\"", + "Variantly: \"And He said: The L-rd came from Sinai\": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, it is not to Israel alone that He appeared, but to all of the nations. First He went to the children of Esav, and He asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: \"You shall not kill\" (Shemoth 20:13). They answered: The entire essence of our father is murder, as it is written (Bereshith 27:22) \"And the hands are the hands of Esav.\" And it is with this that his father assured him (Ibid. 27:40) \"And by your sword shall you live.\" He then went to the children of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered \"You shall not commit adultery.\" They answered: L-rd of the Universe, ervah (illicit relations) is our entire essence, as it is written (Ibid. 19:36) \"And the two daughters of Lot conceived by their father.\" He then went and found the children of Yishmael and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: \"You shall not steal\" (Shemoth, Ibid.) They answered: L-rd of the Universe, our father's entire essence is stealing, viz. (Bereshith 16:12) \"And he (Yishmael) shall be a wild man, his hand against all.\" There was none among all of the nations to whom He did not go and speak and knock at their door, asking if they would accept the Torah, viz. (Psalms 138:4) \"All the kings of the earth will acknowledge You, O L-rd, for they heard the words of Your mouth.\" I might think they heard and accepted; it is, therefore, written (Ezekiel 33:31) \"And they did not do them (the mitzvoth).\" And (Michah 5:14) \"And with anger and wrath will I take revenge of the nations because they did not accept (the mitzvoth).\" And even the seven mitzvoth that the sons of Noach took upon themselves they could not abide by, until they divested themselves of them and ceded them to Israel. An analogy: One sent his ass and his dog to the threshing floor, loading his ass with a lethech (a dry measure) and his dog with three sa’ah. The ass went and the dog buckled, whereupon he took a sa'ah from it and put it on the ass; and so with the second (sa’ah) and so with the third. Here, too, Israel accepted the Torah with all of its explanations and inferences; but the sons of Noach could not even abide by the seven mitzvoth that they did take upon themselves, until they divested themselves of them and ceded them to Israel, wherefore it is written \"And he said: The L-rd came from Sinai, etc.\"", + "When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He \"thundered\" the entire world on its inhabitants,\" as it is written (Psalms 29:3) \"The voice of the L-rd upon the waters; the G-d of glory thunders. When the nations of the world heard the thunders all of them gathered near Bilam and said to him: It seems that G-d is going to destroy His world. He answered: Is it not already written (Bereshith 9:15) \"And the waters will no more be a deluge to destroy all flesh\"? They asked: What is this sound? He answered (Psalms 29:11) \"The L-rd is giving oz to His people,\" oz being nothing other than Torah, as it is written (Iyyov 12:16) \"With Him there is oz and might\" — whereupon they responded: If so, \"let the L-rd bless His people with peace!\" (Psalms 29:11).", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai.\": When the L-rd is destined to exact payment of Seir, He is destined to \"thunder\" all of the world on its inhabitants, as He did at the giving of the Torah, viz. (Judges 5:14) \"O L-rd, when You went out of Seir, when You strode from the field of Edom, the earth thundered; the heavens, too, trickled; the heights, too, dripped water.\"", + "Variantly: To what may this be compared? To one who desired to give a gift to one of his sons, but feared his brothers, his lovers, and his kinsmen. What did that son do? He arose and exposed himself and shore his hair, whereupon the king said to him: To you shall I give the gift. Similarly, when our father Abraham came to the world, a blemish issued from him — Yishmael and the sons of Keturah reverted to wickedness, more than their predecessors. When Isaac came, a blemish issued from him — Esav and all the chiefs of Edom. But in Jacob no blemish was found, as it is written (Bereshith 25:27) \"And Jacob was an upright man, a dweller of tents\" — whereupon the L-rd said to him: To you shall I give the Torah — wherefore it is written \"And he said: The L-rd came from Sinai, etc.\"", + "(Devarim 33:2) \"He appeared from Mount Paran\": There are four \"appearances.\" The first, in Egypt, viz. (Psalms 80:2) \"Shepherd of Israel, hear, who leads Joseph as a flock; Dweller among the cherubs — appear.\" The second, at the giving of the Torah, viz. \"He appeared from Mount Paran.\" The third, in the days of Gog and Magog, viz. (Psalms 94:1) \"A G-d of vengeance is the L-rd — G-d of vengeance, appear!\" The fourth, in the days of the Messiah, viz. (Ibid. 50:2) \"From Zion, the quintessence of beauty, G-d appeared.\"", + "(Devarim 33:2) \"And He came from the myriads of His holy ones\": Not as the \"measure\" of the Holy One Blessed be He is the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When one makes a (wedding) feast for his son, he rejoices at his chuppah (his marriage canopy). He shows him all of his treasures and all that he possesses. Not so, He who spoke and brought the world into being. He came \"from (i.e., with some of) the myriads of His holy ones,\" and not (with) all of them.", + "Variantly: \"And He came from the myriads of His holy ones\": A king of flesh and blood sits in the midst of his entourage. There are men comelier than he, men taller than he, and men stronger than he. With Him who spoke and brought the world into being it is not so, but \"He came (ve'atha) from the myriads of His holy ones.\" He is an oth ([like \"ve'atha\"] i.e., distinctive) in the midst of the myriads of His holy ones. And when He appeared at the red Sea, He was immediately recognized, viz. (Shemoth 15:2) \"This is My G-d and I will extol Him; the G-d of my father, and I will exalt Him.\" And thus did the nations of the world query Israel (Song of Songs 5:9) \"How does your Beloved (differ) from all others,\" that you so (readily) die for Him, that you give up your lives for Him? As it is written (Ibid. 1:3) \"Therefore \"alamoth (midrashically \"al maveth,\" \"above death\") have they loved You\" And (Psalms 44:23) \"For because of You we are killed all of the day.\" (The gentiles say:) \"You are all comely; you are all strong — come and intermarry with us.\" And Israel responds: We will tell you part of His praise and you will recognize Him (Song of Songs 5:10-16) \"My Beloved is pure and ruddy, distinctive among a myriad. His head is fine gold … His eyes are like doves … His legs are pillars of marble … His palate is sweet …\" Upon hearing (of) the beauty and the praise of the Holy One Blessed be He, they said to Israel: Let us come with you, viz. (Ibid. 6:1) \"Whither has your Beloved gone, you loveliest among the women?\" And Israel responds: You have no portion in Him, (Ibid. 3) \"I am my Beloved's and my Beloved is mine.\"", + "(Devarim 33:2) \"From His right hand (He gave) them the law of fire\": When the word left the mouth of the Omnipotent, it left by way of the right hand of the Holy One and the left of Israel and encircled the encampment of Israel, twelve mil by twelve mil, and returned by way of the right of Israel to the left of the L-rd. And the Holy One Blessed be He received it with His left hand and engraved it into the tablet. And His voice traveled from one end of the world to the other, viz. (Psalms 29:7) \"The voice of the L-rd cleaves (the tablets with) shafts of fire.\"", + "(Ibid. 33:3) \"the Law of fire to them\": Scripture (hereby) tells us that words of Torah are compared to fire. Just as fire descends from heaven, so words of Torah were given from heaven, viz. (Shemoth 6:22) \"You have seen that from the heavens I spoke to you.\" Just as fire \"lives\" forever, so words of Torah live forever. Just as fire — one who is close to it is burnt; one who is distant from it is cold and it does not afford heat, so words of Torah — if one \"handles\" them (for profane purposes) he goes lost; if he separates himself from them, he dies; if he toils in them, they give him life. And just as fire is utilized in this world and in the world to come, so, words of Torah. And just as fire leaves an \"impression\" on one's body, so Torah scholars, who toil in words of Torah are \"recognized\" by men in their walking, in their speaking, and in their deportment in the marketplace.", + "\"the law of fire to them\": If a law (for immunity from Torah's \"flames\") had not been given along with it, no man could toil in it (without being consumed by it)." + ], + [ + "(Devarim 33:3) \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the L-rd loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom.", + "(Ibid.) \"All of his holy ones are in Your hand\": These are the leaders of Israel, who stand over Israel and (are ready to) give up their lives for them. Of Moses it is written (Shemoth 32:32) \"And now if You will bear their sin, (good), but if not, erase me, I pray You, from Your book that You have written.\" Of David it is written (II Samuel 24:17) \"I have sinned and I have transgressed, but these sheep, what have they done?\"", + "(Devarim Ibid.) \"and they planted themselves at Your feet\": Though under constraint, though under the lash, though in captivity — (Devarim, Ibid.) \"they bore Your words\": They bore the yoke of Torah upon themselves, viz. (Shemoth 24:7): \"All that the L-rd had spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He did not apportion love to the nations of the world in the manner that He did to Israel. Know this to be so for they said that the theft of a gentile is permitted, and, of a Jew, forbidden. And it, indeed, transpired that the monarchy once sent two commissioners, instructing them: Go and make yourselves converts and see what the Torah of Israel is like. (They did so) and they went to R. Gamliel to Usha, and studied Scripture, Mishnah, Medrash, halachoth, and aggadoth. Before dying they said: All of your Torah is beautiful and praiseworthy, except for one thing — the theft of a gentile is permitted, and that of a Jew, forbidden — but we will not reveal this to the monarchy.", + "(Devarim, Ibid.) \"And all of his holy ones are in Your hand\": These are the great ones of Israel, who make themselves hostages for Israel, as is written of Ezekiel, viz. (Ezekiel 4:4-6) \"Lie upon your left side and place the iniquity of the house of Israel upon it … and I have given you the years of their iniquity … And when you complete these, then you shall lie upon your right side a second time.\"", + "\"and they planted themselves at your feet\": Even though they bear the brunt of the (gentiles') anger, \"they bear Your words\": They take upon themselves the yoke of Your fear — (Shemoth 24:7) \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the L-rd loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom. \"All of his holy ones are in Your hand\": These are the souls of the righteous which are reposited with Him in the \"treasure-trove,\" as it is written (I Samuel 25:29) \"May my lord's soul be bound up in the bond of life, with the L-rd your G-d.\" \"And they planted themselves at Your feet\": Even though (at the giving of the Torah) they recoiled twelve mil and returned twelve mil,\" they bore (the yoke of) Your words — \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:4) \"Torah was commanded lanu by Moses\": This command is only \"lanu,\" only for our sake. Similarly, (I Kings 8:20) \"And I have built the house for the name of the L-rd, the G-d of Israel\" — What is the purpose of this house? (Ibid. 21) \"And I have built there a place for the ark\" — This command is only lanu, only for our sake.", + "Variantly: \"Torah was commanded to us by Moses\": It is not from Moses alone that we hold the Torah; for our fathers, too, acquired it, viz. (Devarim, Ibid.) \"the inheritance of the congregation of Jacob.\" This tells me (only) of an inheritance for the sons of kings. Whence do I derive the same for the sons of non-kings? From (Devarim. 29:9) \"You are standing this day, all of you, etc.\" Variantly: Do not read it \"morashah\" (\"inheritance\"), but me'orasah\" (\"betrothed\"), the Torah being betrothed to Israel, and (it is forbidden) to the gentiiles as (is) a married woman. Similarly, (Mishlei 6:27-29) \"Will a man draw forth fire into his lap, and his clothes not be burned? Will a man walk on coals and his feet not be scorched? So, he who comes to his friend's wife. No one who touches her shall go clean.\" Thus \"the betrothed of the congregation of Jacob.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:5) \"And He was a King in Yeshurun\": When Israel are of one counsel below, His great name is exalted above, viz. \"And He was a King in Yeshurun\" — When? \"when the heads of the people gathered.\" And there is no \"gathering\" but that of the elders, as it is written (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"together, the tribes of Israel\" — when they constitute one unit, and not when they are divided into many factions, as it is written (Amos 9:6) \"Who builds His heights in the heavens and His bond on earth endures.\" — R. Shimon b. Yochai says: This is analogous to one's bringing two ships, connecting them with braces and bars, and building stately edifices upon them. So long as the ships are bound, the edifices endure; once the ships separate, the edifices no longer endure. So, with Israel: When they do the will of the L-rd, their heights are in the heavens and His bond on earth endures. Similarly, (Shemoth 15:20) \"This is my G-d and I will extol Him (\"ve'anvehu\"): When I acknowledge Him, He is \"beautiful\" (\"naveh, as in ve'anvehu\"), and (even) when I do not acknowledge Him,\" He is \"beautiful.\" Similarly, (Isaiah 43:12) \"And you are My witnesses, says the L-rd, and I am G-d (\"Kel\")\": When you are My witnesses, I am G-d, and if you are not My witnesses I am not G-d\" (i.e., I do not manifest Myself as \"Kel\"). Similarly, (Psalms 23:1) \"To You I have raised my eyes, Who dwells in Heaven.\" If not, I would not dwell in heaven. Here, too, \"together, the tribes of Israel\" — when they are one bond (agudah), and not when they are of many agudoth (factions). Thus, \"together the tribes of Israel.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:6) \"Reuven shall live and he shall not die\": How is this related to what precedes [(\"together, the tribes of Israel\")]? This is analogous to (the situation of) a king, who visits his sons on occasion. When he takes leave of them, they and his kinsmen come to escort him. He says to them: \"My sons, is there anything that you need? Is there anything on your mind?\" They answer: \"Father, there is nothing that we need and nothing that we desire of you but that you forgive our big brother.\" If not for the tribes' (intercession), the L-rd would not have forgiven Reuven (for the episode of Bilhah [viz. Bereshith 35:22]) — wherefore it is written (at this point) \"together, the tribes of Israel.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Reuven shall live and he shall not die.\" — But did he not die? What, then, is the intent of \"he shall not die\"? In the world to come.", + "Variantly: \"Reuven shall live for his act with Joseph (viz. Bereshith 37:21), and he shall (therefore,) not die for his act with Bilhah. R. Chanina b. Gamliel says: Merit is not exchanged for liability, nor liability for merit — except for the instance of Reuven (above) and that of David (viz. II Samuel 16:13) … And the sages say: Neither merit for liability nor liability for merit, but mitzvoth are rewarded and transgressions are punished. And what is the import of \"Reuven shall live and he shall not die\"? That he repented of his deed. R. Shimon b. Gamliel says: Reuven was far removed from that sin (of cohabitation with Bilhah) and he did not descend to that act. Is it possible that he would stand at the head of the tribes on Mount Eival and say (Devarim 27:20) \"Cursed be he who lives with father's wife,\" having descended to such an act! What, then, is the intent of (Bereshith 49:4) \"For you went up on your father's bed?\" He was solicitous of his mother's honor (viz. Shabbath 55b).", + "", + "(Devarim, Ibid.) \"And his men will be counted\": \"heroic\" in strength; \"heroic\" in Torah. \"heroic in strength\": viz. (Isaiah 3:25): \"Your men will fall by the sword, and your strong ones in the war.\" \"heroic\" in Torah: viz. (Psalms 103:20) \"heroic\" in strength, doing His word (Torah).\" And (I Chronicles 5:6) \"Be'erah was his son, who was exiled by Tiglath-Pilneser, king of Asher. He was the leader of the Reuvenites.\" Thus, Reuven shall live and he shall not die.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:7) \"And this (\"heroism\" of Reuven [ in confessing his sin]) was due to Judah, who confessed (his sin [viz. Bereshith 38:26]). Of them Scripture writes (Iyyov 15:18-19) \"Wise men have told (their sin); they did not conceal it from their fathers. To them alone the land was given; no stranger passed among them.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Hear, O L-rd, the voice of Judah\": We are hereby taught that Moses prayed for the tribe of Judah, saying: \"L-rd of the world, whenever the tribe of Judah is in distress and prays before You, rescue him from it.\"", + "(Ibid.) \"And to his people shall You bring him.\": He (Judah) was buried with the forefathers in the land. R. Yehudah says: Was it the bones of Judah alone that the children of Israel brought up from Egypt? The bones of all the brothers were brought up by its tribe from Egypt! What, then, is the intent of \"And to his people shall You bring him\"? He was buried together with the forefathers. R. Meir says: (But) it is written (Bereshith 50:5) \"In my grave which I (Jacob) dug for myself in the land of Canaan\" — I myself am buried in it, and no other. What is the intent, then, of \"And to his people shall you bring him\"? That he be buried in the land (of Canaan) as the forefathers were.", + "\"His hands will fight for him\": in killing Esav. \"And You shall be a help against his foes\": as in his standing up against Joseph (Bereshith 44:18).", + "Variantly: \"And this, for Judah. And he said: Hear, O L-rd, the voice of Judah\": We are hereby taught that Moses prayed for the tribe of Shimon [(Shimon not being explicitly mentioned here)], saying: \"L-rd of the world, whenever the tribe of Shimon is in distress, rescue him from it.", + "\"And to his people shall You bring him\": For he (Judah) had drawn him (Shimon) near to himself for inheritance (of the land), as it is written (Judges 1:3) \"and Judah said to Shimon his brother: \"Go up with me (in battle) for my portion.\" And sections fell (for inheritance) from the inheritance of the children of Judah to that of the children of Shimon (viz. Joshua 19:9).", + "\"His (Shimon's) hands did battle for him,\" as it is written (Bereshith 34:25) \"And there took, two sons of Jacob, Shimon and Levi, etc.\" \"And You shall be a help against his foes\": as in (Ibid. 35:5) \"And they journeyed, and the terror of G-d was on the cities around them, and they did not pursue the sons of Jacob.\"", + "Variantly: \"And this for Judah\": Moses prayed for David, saying before Him, \"L-rd of the world, whenever the kings of the house of David (descendents of Judah) are in distress and pray before You, rescue them from it.\"", + "\"And to his people shall You bring him\": This refers to Isaiah, of whom it is written (II Kings 22:20) \"Behold, I will gather you in to your forefathers.\" \"His hands will be 'profuse' (rav) for him\": This refers to Menasheh, of whom it is written (Ibid. 21:16) \"Menasheh also shed very much innocent blood, until he filled Jerusalem from end to end, aside from his sin of causing Judah to sin, to do what was evil in the eyes of the L-rd.\" In the end, what is written of him? (II Chronicles 33:13) \"And he prayed to Him, and He was entreated of him.\" (Devarim, Ibid.) \"And You shall be a help against his foes\": This refers to Yehoshafat, viz. (II Chronicles 18:31) \"And Yehoshafat cried out, and the L-rd helped him, and G-d turned them from him.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:8) \"And of Levi he said\": Why was this (blessing) said of him (and not of Shimon)? Shimon and Levi drank of one cup, viz. (Bereshith 49:7) \"Cursed be their wrath, for it is fierce, and their anger, for it is sore. I shall divide them in Jacob, and I shall scatter them in Israel.\" This is analogous to (the situation of) two, who borrowed from the king. One paid him back, and borrowed from him again, and the other — not only did he not pay him back, but he borrowed again. Thus, Shimon and Levi: Both \"borrowed\" in Shechem, viz. (Bereshith 34:25) \"And there took, two sons of Jacob, Shimon and Levi, each man his sword, and came upon the city (Shechem) secure, (in that the men were ailing from the circumcision), and they killed every male.\" Levi paid back what he borrowed in the desert, (in the incident of the golden calf) viz. (Shemoth 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi, etc.\" And he returned and \"borrowed\" from the L-rd in Shittim, viz. (Bamidbar 25:11) \"Pinchas the son of Elazar the son of Aaron the Cohein turned My wrath away from the children of Israel when he raged My rage in their midst, and I did not consume the children of Israel in My wrath\" — whereas Shimon, not only did he not repay the loan, but he went and \"borrowed\" again, viz. (Ibid. 14) \"And the name of the man of Israel who was smitten, who was smitten together with the Midianite woman, was Zimri the son of Salu, chief of a father's house in the house of Shimon.\"", + "Variantly (Devarim, Ibid.): \"And of Levi, he said: \"Your tumim and your urim (are destined) for (Aaron) the man of Your lovingkindness", + "(i.e., the man who practiced lovingkindness with Your children.", + "\"whom You proved in Massah\": You proved him with many trials, and he was found \"complete\" in all of them.", + "\"You 'embattled' him at the waters of contention\" (viz. Bamidbar 20:10-13): You caught him in the toils of libel. (If) Moses said (Ibid. 10) \"Hear, now, you fractious ones,\" what did Aaron and Miriam do? (i.e., what sin did they commit which kept them from entering Eretz Yisrael?)" + ], + [ + "(Devarim, 33:9) (Levi) \"who said of his father and of his mother (in the incident of the golden calf) 'I have not seen them.'\": Now would it enter your mind that Levi served idolatry? Is it not already written (Shemoth 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi\"? \"his father,\" then (is to be understood as) his mother's Israelite (i.e., non-Levite) father, (whom he killed as commanded). \"and his brothers he did not recognize\": his maternal brothers by an Israelite. \"and his sons he did not know\": The son of his daughter by an Israelite.", + "\"For they kept your commandment\": against idolatry. \"and they observed Your covenant\": of circumcision.", + "Variantly: \"For they kept Your commandment\": in Egypt. \"and they observed Your covenant\": in the desert, (the Levites, unlike the other tribes, having circumcised their sons in the desert)." + ], + [ + "(Devarim 33:10) \"They shall teach Your judgments to Jacob\": We are hereby taught that all rulings are by their mouths, as it is written (Ibid. 21:5) \"And by their word shall every contention and every plague-spot be (ruled upon.)\" \"contention\": These are contentions involving the (red) heifer, and sotah, and the heifer (of the broken neck). \"plague-spot\": those of men, houses, and garments.", + "\"and Your Torah to Israel\": Agnitis, the general, asked R. Gamliel: How many Toroth were given to Israel. He answered: Two, one written; the other oral.", + "\"They shall place incense before You\": This is the inner incense. \"and a burnt-offering upon your altar\": These are the limbs of the burnt-offering." + ], + [ + "(Devarim 33:11) \"Bless, O, L-rd, his substance\": i.e., his possessions — whence the adage: \"Most Cohanim are wealthy.\" According to Abba the exegete, the verse (Psalms 37:25) \"I have been a youth and I have also aged, but I have never seen a tzaddik forsaken nor his children begging for bread\" applies to the seed of Aaron.", + "\"and desire the work of his hands\": For he reconciles Israel to their Father in heaven.", + "\"Break the thighs of those who rise up against him\": Whoever contests his right to the priesthood immediately falls.", + "Variantly: \"Break the thighs of those who rise up against him\" refers to Korach. \"and of his foes, that they rise not\": This refers to Uzziyahu (viz. II Chronicles 29:16-23).", + "(Devarim, Ibid. 12) \"Of Benjamin he said 'Beloved (yedid) of the L-rd.'\": Benjamin is especially beloved because he is called \"yedid\" of the L-rd. For there are many \"lovers,\" but the most beloved of all is \"yedid.\" Six are called \"yedidim\": The Holy One Blessed be He,\" viz. (Isaiah 5:1) \"I will sing now of my Yedid\"; Benjamin: \"yedid of the L-rd; he shall rest securely upon Him\"; Solomon, viz. (II Samuel 12:25) \"And he called his name 'yedidyah' because of the L-rd\" (i.e., because of the L-rd's love for him.) And it is written (Ibid. 24) \"And the L-rd loved him.\" Israel, viz. (Jeremiah 12:7) \"I have delivered the yediduth of My soul into the palm of her enemies\"; the Temple, viz. (Psalms 84:2) \"How yedidoth are Your dwellings (i.e., the Temple)\"; Abraham, viz. (Jeremiah 11:15): \"What is My yedid (Abraham) doing in My house\" (viz. Menachoth 53b). Let the yedid (Solomon) come and build the yedid (the Temple) in the portion of the yedid (Benjamin) for the Yedid (the Holy One Blessed be He); and let the yedidim (Israel), the children of the yedid (Abraham) come and enter therein.", + "(Devarim, Ibid.) \"he (Benjamin) shall rest securely upon Him\": And there is no \"security\" but in \"dwelling,\" viz. (Ezekiel 34:25) \"And they will dwell securely in the desert and sleep in the forests.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"He (the L-rd) hovers over it\": This is the first Temple. \"all the day\": This is the ultimate Temple. \"and between his (Benjamin's) shoulders (i.e., in a slight depression on the highest part of Benjamin's land) does it (the Temple) dwell\": built and finished in time to come. And thus do you find with Abraham: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built (again), viz. (Bereshith 22:14) \"And Abraham called the name of that place 'The L-rd will see'\" — built; \"of which (place) it will be said (in future generations) 'On this day in the mountain' — in ruins; 'the L-rd shall appear'\" — built and finished in time to come. And thus do you find with Isaac: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built (again), viz. (Ibid. 27:27) \"See, the smell of my son is like the (pleasing) smell (of the sacrifices)\" — built; \"field\" — in ruins, viz. (Michah 3:12) \"Therefore, because of you, Zion will be plowed over like a field\"; \"which the L-rd has blessed\" — built and finished in time to come, viz. (Psalms 133:3) \"For there the L-rd has commanded the blessing — life forever!\" And thus do you find with Jacob: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built and finished in time to come, viz. (Bereshith 28:17) \"And he feared and he said: 'How awesome is this place' — built; 'This is not' — in ruins; 'other than the house of G-d'\" — built and finished in time to come.", + "(Devarim, Ibid.) \"and between his (Benjamin's) shoulders does it (the Temple) rest\": whether in ruins or not in ruins. And thus is it written (Ezra 1:2-3) \"Thus said Koresh, king of Paras … He is the G-d which (i.e., whose Temple) is in Jerusalem.\"", + "Variantly: \"and between his shoulders does it rest\": Just as with an ox, there is nothing higher than its shoulders, so, the Temple is higher than the rest of the world, viz. (Devarim 17:8) \"then you shall arise and go up to the place,\" and (Isaiah 2:3) \"Come and let us go up to the mountain of the L-rd.\" It is not written \"Gad from the east and Dan from the west, but (Ibid. 4) \"many peoples\" (i.e., all go up.) Rebbi says: Of all the boundaries it is written \"and the border curved,\" \"and the border descended,\" but here it is written (Ibid. 15:8) \"And the border ascended by the valley of Ben Hinnom to the southern shoulder of the Yevussi, which is Jerusalem.\"", + "We are hereby taught that the Temple is built in the portion of Benjamin and like the head of an ox extends from the portion of Benjamin to that of Judah, as it is written \"and between his (Benjamin's) shoulders (in a slight depression on the highest part of Benjamin's land) does it (the Temple) rest.\" As to its being written (Bereshith 49:10) \"The scepter shall not depart from Judah,\" that refers to the chamber of hewn stone (in the Temple), which is in the portion of Judah, viz. (Psalms 78:67-68) \"And He rejected the tent of Joseph and did not choose the tent of Ephraim. He chose the tribe of Judah, Mount Zion, which He loves.\" But the Temple was in the portion of Benjamin, viz. (Bereshith 35:19) \"And Rachel died, and she was buried on the way to Efrath, which is Bethlehem.\"", + "R. Meir says: She died in the portion of Benjamin, her son, as it is written (Ibid. 48:7) \"for when I came from Paden, Rachel died upon me … before Efrath, etc.\" And Efrath is none other than Bethlehem, viz. (Michah 5:1) \"And you, Bethlehem, Efrathah.\" I might think, in the portion of Joseph, her son; it is, therefore, written (Psalms 132:6) \"Behold, we heard of it in Efrath; we found it in the field of the forest\" — with him who is compared to an animal of the forest. And who is that? Benjamin, as it is written (Bereshith 49:27) \"Benjamin is a wolf that will tear.\"", + "Benjamin merited that the Shechinah reside in his portion. And thus you find that when Joshua apportioned Eretz Yisrael among the tribes, he left over of the choice land of Jericho five hundred ells by five hundred ells and gave a first portion to the sons of Yonadav ben Rechav from which they ate four hundred and forty years, as it is written (I Kings 6:1) \"And it was in the four hundred and eightieth year after the exodus of the children of Israel from the land of Egypt … he (Solomon) built the Temple for the L-rd.\" Deduct from that the forty years that Israel was in the desert, whence we find that they ate from it four hundred and forty years. And when the Shechinah reposed in the portion of Benjamin, they arose and vacated it, as it is written (Judges 1:16) \"And the children of the Kenite, the father-in-law of Moses, ascended from the city of date palms\" (Jericho), and (Bamidbar 10:29) \"And Moses said to Chovav (Yithro) the son of Reuel the Midianite, the father-in-law of Moses … it will I give to you, etc.\" Now would it enter your mind that Moses was telling Yithro: Come and we will give you a portion in Eretz Yisrael? What he was saying to him was (Ibid.) \"Come with us and we will do good with you.\" The reference is to the choice land of Jericho, which fed the descendants of Yithro before the Temple was built for the tribes. (Ibid.) \"And he said to him: 'I will not go, etc.'\", viz.: In the future, when Eretz Yisrael will be apportioned among the tribes, one of them will give me one of his vineyards or one of his furrows — \"but I will go to my land and eat the fruits of my land and drink the wine of my vineyard.\"", + "R. Shimon says: This was not his intent, but what he said was \"I will go to my land and to my kindred,\" and I will convert the people of my land and of my family. Lest you say he went and did not do so, it is written (I Chronicles 2:55) \"and the families of scribes who dwelt at Ya'abetz … These were the Kenites who descended from Chammath, the father of the house of Rechav.\" And thus is it written (Judges 1:16) \"And the children of the Kenite, the father-in-law of Moses, ascended from the city of date palms\" (Jericho.) They left a place of fruit, food, and drink, and went to the south of Arad to the desert to learn Torah with Ya'abetz. Who was Ya'abetz? Athniel ben Kenaz. And thus is it written (II Samuel 24:24) \"And David bought (on the future site of the Temple) the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels.\" And elsewhere it is written (I Chronicles 21:25) \"And David gave Ornan for the place golden shekels, six hundred.\" It cannot mean (literally,) golden shekels, for it is written \"silver shekels.\" And it cannot mean silver shekels, for it is written \"golden shekels.\" It must mean, then, that he weighed in gold and bought in silver. And it cannot mean fifty, for it is written six hundred. And it cannot mean six hundred, for it is written fifty. It must mean, then, that when David saw the place where it was fitting to build the Temple, he collected fifty shekalim from each tribe; all together, six hundred shekalim.", + "Why did Benjamin merit the reposing of the Shechinah in his portion? This may be compared to (the situation of) a king, who visited his sons from time to time. Each one said let him stay with me. The youngest said: Is it possible that father will leave my big brothers and stay with me? — whereupon he was completely crestfallen. His father, seeing him in this state, said: I will eat by you and sleep by him. Thus, the Holy One Blessed be He said: The Temple will be in the portion of Benjamin, and sacrifices offered by all of the tribes.", + "Variantly: Why did Benjamin merit the reposing of the Shechinah in his portion? For all of the brothers were born outside of the land, and Benjamin in it.", + "Variantly: Because all of the brothers were involved in the sale of Joseph, but not Benjamin. The Holy One Blessed be He said (as it were): Shall I tell these to build the Temple? No. Let them pray before Me and I will be filled with mercy for them; but I will not repose My Shechinah in their midst, for they did not have mercy upon their brother.", + "Variantly: This may be compared to (the situation of) a king who had many sons. When they grew up, each went his own way. The youngest was beloved of his father. He ate with him, drank with him, and leaned upon him in going out and coming in. Similarly, Benjamin the tzaddik was the youngest of the tribes, and Jacob our father would eat with him and drink with him and lean upon him in going out and coming in — whereupon the Holy One Blessed be He said: The place where this tzaddik reposed his hands, there will I repose My Shechinah. Thus, \"and between his (Benjamin's) shoulders does it (the Temple) rest.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:13) \"And of Joseph he said: 'Blessed of the L-rd is his land'\" — whence we are taught that the land of Joseph was the most blessed of all the lands.", + "\"of the sweet things of the heaven, of the dew\" — whereby we are taught that dew was ever present there. \"and of the deep, lying below\" — whereby we are taught that it was watered by springs.", + "(Ibid. 14) \"And of the sweet things brought forth by the sun\" — whereby we are taught that it was \"open\" to the sun. And it was, similarly \"open\" to the moon, viz. (Ibid. 14) \"and of the sweet things (like melons) quickened by the moon.\"", + "(Ibid. 15) \"And of the first (ripened fruits) of the mountains of \"yore,\" and of the sweet things of the eternal (i.e., eternally fruitful) hills — whereby we are taught that the (fruits of) the mountains of Joseph are the first (to ripen) of those of Eretz Yisrael; and those of Eretz Yisrael are the first of the mountains of all the lands.", + "Variantly: \"And of the first of the mountains of yore and of the sweet things of the eternal hills\" — (the first of) the blessings of the (fore-) fathers and mothers, who are called \"mountains\" and \"hills,\" viz. (Song of Songs 4:6) \"I will go to Mount Moriah and to the hill of frankincense\"", + "(Devarim, Ibid. 16) \"And of the sweet things of the earth and its fullness\" — whereby we are taught that the land of Joseph is \"full,\" and not lacking in any blessing. R. Shimon b. Yochai says: If a man anchors his boat in the portion of Joseph, he needs nothing outside of it.", + "\"and the will of the dweller in the bush\": (Israel,) who did the will of the One who was revealed in the bush.\"", + "It (the blessing) shall come upon the head of Joseph\": He came first to Egypt, and he shall come first (for blessing) in time to come. \"upon the head of him (Joseph) \"sundered\" by his brothers\": He was \"distanced\" by his brothers.", + "(Ibid. 17) \"The grandeur of his (Joseph's) 'ox' (Joshua, the strong, who came from Joseph) is accorded (\"hadar\") him\": We are hereby taught that \"hod\" (glory) was accorded Moses, and \"hadar\" was accorded Joshua; the entire world could not withstand him.", + "(Devarim, Ibid.) \"and the horns of a re'em are his horns\": The strength of an ox is great, but its horns are not beautiful, whereas the horns of a re'em are beautiful, but its strength is not great. Joshua received the strength of an ox and the horns of a re'em.", + "\"With them he shall gore peoples as one, the ends of the earth\": How many peoples did Joshua conquer? How many lands did he conquer? (The meaning is) that all the Kings that he conquered ruled from one end of the world to the other.", + "R. Yehudah says; Now were all of the thirty-one kings that Joshua conquered in Eretz Yisrael? But just as it is with Rome now, that any king or ruler who has not acquired palaces and dependencies in Rome says \"I have done nothing!\" — so, every king or ruler who did not acquire palaces and dependencies in Eretz Yisrael said \"I have done nothing!\"", + "We are not told explicitly of the greatness of the Canaanites, but it may be readily inferred from the following (Judges 1:7) \"And Adoni-bezek (a Canaanite king) said: 'Seventy kings, their thumbs and big toes cut off used to glean under my table.'\" (Devarim, Ibid.) \"And they (the descendants of Joseph) are the thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh\": We are hereby taught that they were blessed with thousands and with ten thousands, viz. (Bamidbar 10:36) \"the ten thousands thousands of Israel.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:18) \"And of Zevulun he said\": Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them before Pharaoh,\" without specifying which men, here he does specify which (— those whose names were doubled.)", + "\"Rejoice Zevulun in your going forth\": For Zevulun was a broker, and he would take of his brothers and sell them to the Canaanites; and from the Cananites, and sell them to his brothers.", + "\"and Yissachar in your tents (of Torah).\" We are hereby taught that the tribe of Yissachar was eminent in Torah, viz. (I Chronicles 12:33) \"And from the sons of Yissachar, knowers of understanding for the times.\"", + "Variantly: \"and Yissachar in your tents\": And thus do we find his father praising him, viz. (Bereshith 49:15) \"And he saw that repose (in Torah) was good and that the land was pleasant.\"", + "(Devarim, Ibid. 19) \"Peoples at the mountain will assemble\": Where is it seen peoples and rulers would explore the commerce of Eretz Yisrael and say: Since we have troubled ourselves to come here, let us look into the business of the Jews, and they would go up to Jerusalem and see (all of) Israel serving one G-d and eating one (kind of) food (— for with the Babylonians, the god of one was not like the god of the other, nor the food of one like the food of the other —), and they would say: It is only to such a nation that it is fitting to cling — Whence is it seen that they did not depart from there until they had converted (to Judaism) and offered up sacrifices and burnt-offerings? From (Devarim, Ibid.) \"There they will sacrifice sacrifices of righteousness.\"", + "\"For the abundance of the seas will they (Yissachar and Zevulun) suck\": Two take in abundance (overflow) and give in abundance — the sea and the authorities.", + "Variantly: \"For the abundance of the seas will they suck\": This is the (abundance of) the sea of Yaffo, which is secreted for the righteous for time to come. Whence is it derived that all the ships that foundered in the Great Sea (the Mediterranean) and the stores of silver and gold and precious stones and pearls and all kinds of precious vessels, which are destined for the righteous in time to come — (Whence is it derived) that the Great Sea disgorges them into the Sea of Yaffo? From \"For the abundance of the seas will they suck.\" R. Yossi said: Once I was walking from Cheziv to Tzor, and, finding an old man and greeting him, I asked him: \"From what do you earn a living?\" He answered: From chilazon (a rare snail). I: \"Is it found?\" He: \"By Heaven, there is a place between the mountains (where it is found), and spiders bite it and it dies and is crushed in its place.\" I: \"By Heaven, that must be the one that is secreted for the righteous for the world to come!\"", + "\"and the treasures hidden in the sand\": \"treasures\" — chilazon; \"hidden\" — tarith (a valuable fish); \"sand\" — white glass. For the tribe of Zevulun protested before the L-rd, as it is written (Judges 5:18) \"Zevulun is a people that risked its life to the death, etc.\" and he said before Him: \"L-rd of the Universe, to my brothers You gave lands, and to me You gave seas and rivers.\" The L-rd: \"They will need you for the chilazon (found in your territory).\" Zevulun: \"Who shall inform me?\" (i.e., What assurance have I that they are taking chilazon and will pay me for it?) The L-rd: Let this be a sign for you: If anyone steals it, his \"merchandise\" will not prosper (i.e., the precious dye of the chilazon will not take)." + ], + [ + "(Devarim 33:20) \"And of Gad he said, etc.\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them to Pharaoh,\" here it is specified that he took them from those whose names were doubled, and Gad was one of them.", + "\"Blessed is He that broadens Gad\": We are hereby taught that the territory of Gad broadened out eastwards.", + "\"As a lion he dwells\": We are hereby taught that he dwelt near the border, (border dwellers requiring strong defenders to repel invaders), wherefore he is compared to a lion.", + "\"and he tore the arm\" — in the past. \"together with the crown\": in time to come.", + "\"And he saw first (in the land of Eretz Yisrael) for himself\": He came first in the beginning, and he will come first in time to come.", + "\"For there the (burial) plot of the lawgiver is hidden\": This refers to the burial plot of Moses, which is found in the territory of Gad. Moses died in the territory of Reuven, viz. (Devarim 32:49) \"Go up, (Moses,) to this Mount Avarim, Mount Nevo.\" What, then, is the intent of \"For there (in the territory of Gad) the (burial) plot of the lawgiver is hidden\"? We are hereby taught that Moses was lying dead in the wings of the Shechinah four mils between the territory of Reuven and the territory of Gad, and the ministering angels were eulogizing him saying \"Let him come in first and rest in his plot.\" And this (the plot) is one of the things that was created on Sabbath eve at twilight: the rainbow, the manna, the well (of Miriam), the writ (in the Torah) and the writing (on the tablets), the tablets, the mouth of the ass (of Bilam), the burial plot of Moses, the cave in which Moses and Elijah stood, the staff of Aaron, its almonds and flowers. Some say, also the vestments of Adam, and some, also the demons. R. Yashia says in the name of his father, also the ram (of Abraham) and the shamir (a rare worm). R. Nechemiah says, also the flame and the mule. R. Yehudah says, also the tongs. If you need tongs to make tongs, then who made the first pair? You must say that it was an independent creation (by G-d). This was countered: No, it can be set in a mold and fashioned (at once) within it — so that it is not an independent creation!", + "\"And he will go out at the head of the people\": bringing the Torah a second time.", + "Variantly: We are hereby taught that Moses is destined to go out at the head of all the people by companies: at the head of the company of Torah scholars, at the head of the company of Mishnah scholars, at the head of the company of Talmud scholars, and to receive reward for each. And thus is it written (Isaiah 53:12) \"Therefore, I will give him a portion with the many, and he will divide the spoils with the mighty.\"", + "\"He did the righteousness (tzedakah) of the L-rd\": What kind of tzedakah did he do with Israel? All the forty years that Israel were in the desert, the well (of Miriam) rose up for them, and the manna descended for them, and the quail abounded for them, and the clouds of glory surrounded them! But (the tzedakah was that) he taught Torah to Israel, viz. (Devarim 6:25) \"And it shall be (accounted) tzedakah to us if we observe to do all the words of this Torah.\"", + "Variantly: \"He did the tzedakah of the L-rd and His judgments\": We are hereby taught that tzedakah is bound up with justice (mishpat) under the throne of glory, viz. (Psalms 89:15) \"Tzedek and mishpat are the foundation of Your throne.\"", + "(Devarim, Ibid. 22) \"And of Dan he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them to Pharaoh,\" here it is specified that he took them from those whose names were doubled, and Dan was one of them.", + "\"Dan is a lion's whelp\": We are hereby taught that Dan was close to the border, and all who are close to the border are compared to lions (see Ibid. 20).", + "\"he shall leap forth from the Bashan\": Just as \"leaping forth\" (zinuk) connotes leaving one place and being divided into two, so the tribe of Dan took its portion in two places, viz. (Joshua 19:47) \"And the boundary of the children of Dan went forth from them, and the sons of Dan went up and they battled, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 23) \"And of Naftali he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2, see above [\"And of Gad he said\"]).", + "\"Naftali sates the desire\": We are hereby taught Naftali was happy in his portion: in seas, in fish, and in date-berries.", + "\"and it is full of the blessing of the L-rd\": the Ginnosar valley. Rebbi says: This is the house of study of Tiberias, concerning which it is written (Psalms 145:19) \"The will of those who fear Him shall He do.\"", + "\"the sea\": the sea of Sivchi and the sea of Tiberias. \"and the south\": whereby we are taught that he was given a full rope-measure (of fishing net) in the south.", + "(Devarim, Ibid. 24) \"And of Asher he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 42:2, see above).", + "\"Blessed of sons is Asher\": There is no tribe more blessed with sons than Asher.", + "\"He shall be desired of his brothers\": He was gracious to his brothers with anfiknon oil and mullets, and they were gracious to him with grain.", + "Variantly: \"He shall be desired of his brothers\": When Reuven performed that act (viz. Bereshith 35:22), Asher went and related it to his brothers, who rebuked him, saying \"Our brother, is this how you speak of our big brother?\" And when Reuven admitted his deed, they were reconciled with him (Asher) — wherefore it is written \"He shall be desired of his brothers.\"", + "Variantly: \"he shall be desired of his brothers\": When Israel reckoned its pedigree, Reuven said \"Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine.\" Reuven said \"Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine\" — whereupon Asher came and reconciled his brothers.\" This is the intent of \"He shall be desired of his brothers.\"", + "Variantly: \"He shall be desired of his brothers\": There is none among all the lands, which provides sustenance in the Sabbatical year as that of Asher.", + "\"and he shall dip his foot in oil\": For the land of Asher draws oil as a spring. It once happened that the men of Ludkia needed oil, and, they appointed an envoy, telling him \"Buy us oil for one hundred ten thousands.\" He went to Tzor and said to them \"I need oil for one hundred ten thousands. They said \"Go to Gush Chalav (in the territory of Asher). Coming there, he said to them \"I need oil for one hundred ten thousands.\" They said to him \"Go to that man.\" Going there and not finding him, he was told \"He is in the field.\" Going there and finding him leveling his ground under his olive trees, he said to him \"I need oil for one hundred ten thousands.\" The other: \"Wait until I finish with my trees.\" When he finished, he put his tools behind him and started clearing the ground of stones, whereupon the envoy thought \"Can it be that this one has oil for one hundred ten thousands? These Jews must be making sport of me!\" When he came to his house, his maidservant brought out a full basin of oil in which they washed their feet, in fulfilment of \"and he shall dip his foot in oil.\" He placed bread before him, after which they ate and drank. After eating, he got up and measured out for him oil for one hundred ten thousands and asked him \"Would you like more?\" The envoy: \"I don't have enough money.\" The farmer: \"Take it and I'll come with you and take my money,\" saying which he measured out (more) oil for eighteen ten thousands. It was said: \"That man did not leave over an ass or a camel in Eretz Yisrael that he did not hire\" (to transport the oil). When the men of Ludkia heard, they came out three mils before him, praising him profusely. At this, he said \"You should not be praising me, but this man, to whom everything belongs. What is more, I owe him eighteen ten thousands!\" — this, in fulfillment of (Proverbs 13:7) \"There is one who seems rich and has nothing, and one who seems poor, with great wealth!\"", + "(Devarim, Ibid. 25) \"Iron and copper are your locks\": The land of Asher was the \"lock\" of Eretz Yisrael (against invaders).", + "\"and as your days\" (of fulfilling G-d's will) will be your flow\": All of the lands will send their overflow of silver to Eretz Yisrael (to buy their produce), as it is written (Bereshith 47:14) \"And Joseph gathered all the silver, etc.\"", + "(Ibid. 26) \"There is none like the Almighty, Yeshurun\": Israel says \"There is none like G-d,\" and the Holy Spirit responds \"like the G-d of Yeshurun\" (Israel). Israel says (Shemoth 15:11) \"Who is like You among the mighty, O L-rd,\" and the Holy Spirit responds (Devarim 33:29) \"Happy are you, O Israel. Who is like you?\" Israel says (Ibid. 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is one,\" and the Holy Spirit responds (I Chronicles 17:21) \"Who is like Your people Israel?\" Israel says (Song of Songs 2:3) \"As an apple among the trees of the forest, (so is my Beloved\"), and the Holy Spirit responds (Ibid. 2) \"As a rose among the thorns, (so is My loved one\"). Israel says (Shemoth 15:2) \"This is my G-d and I will extol Him,\" and the Holy Spirit responds (Isaiah 43:21) \"This people did I fashion for Myself.\" Israel says (Psalms 89:18) \"For You are the splendor of their strength,\" and the Holy Spirit responds (Isaiah 49:3) \"Israel, in whom I glory.\"", + "(Devarim, Ibid. 26) \"The Rider in the heavens is your help\": When Israel is upright and does G-d's will — \"the Rider in the heavens is your help\"; but if it does not do G-d's will — \"and in His pride (He inhabits) the heights.\"", + "All of Israel gathered unto Moses and said to him: \"Moses, our teacher, what is the nature of Heavenly glory?\" He answered: \"From the terrestrial realm you may fathom the celestial.\"", + "This is comparable to one's saying \"I want to see the king's countenance\" and being told \"Enter his province and you will see.\" He enters the province and sees a curtain spread over its opening studded with precious gems and pearls — whereupon he falls to the ground (in awe). At this they say to him: \"Look, you could barely feast your eyes until you fell. If you had entered the province itself and beheld the face of the king, how much more so!\" This is the intent of \"and in His pride (He inhabits) the heights!\"" + ], + [ + "(Devarim 33:27) \"an abode (me'onah) for the G-d of yore\": Three Torah scrolls were found in the azarah (the Temple court): one, the scroll of \"me'on\"; one, the scroll of \"hi\"; one, the scroll of \"za'atutei.\" In one it was written \"me'on for the G-d of yore,\" and in two, \"me'onah for the G-d of yore.\" And the sages rejected the one and accepted the two. In one it was written (Shemoth 24:5) \"And he sent \"za'aturei the children of Israel,\" and in two, \"na'arei the children of Israel.\" They rejected the one and accepted the two. In one it was written \"hi\" (it) was ten,\" and in two, \"hi was eleven.\" They rejected the one and accepted the two.", + "(Devarim, Ibid.) \"And beneath are the (strong) arms of the world\" — whereby we are taught that Israel is the strength of the world.", + "\"And He drove out the foe before you\": those who fled to Africa. \"And he said (to you) 'Destroy them'\": those who fled to Asia.", + "(Ibid. 28) \"And Israel dwelt betach.\" \"Betach\" connotes \"security,\" (Psalms 78:52) \"And He led them lavetach and they had no fear.\"", + "(Ibid.) \"And Israel dwelt … alone\": Not \"alone\" as in (Jeremiah 15:19) \"Because of Your hand I sat alone.\" And not \"alone\" as in the words of that wicked one (Bilam, Bamidbar 23:9) \"Lo, the people (Israel) shall dwell alone\" (in the world). But as \"alone\" in the words of Moses (Devarim 32:12) \"The L-rd alone led them, no strange god with Him.\"", + "\"as Jacob\": as Jacob their father blessed them, viz. (Bereshith 48:21) \"And G-d will be with you and He will return you to the land of your fathers.\"", + "\"to a land of corn and wine\": as Isaac their father blessed them, viz.", + "(Bereshith 27:28) \"And may G-d give you of the dew of the heavens, etc.\" \"His heavens, too, shall drip dew,\" as in (Isaiah 45:8) \"Let the heavens pour from above and the heights drip righteousness.\"", + "(Ibid. 29) \"Happy are you, O Israel\": Israel says (Shemoth 15:11) \"Who is like You among the mighty, O L-rd,\" and the Holy Spirit responds \"Happy are you, O Israel! Who is like you?\" All of Israel gathered unto Moses and said to him: \"Moses, our teacher, tell us what good the Holy One Blessed be He has in store for us in the world to come.\" He will answer \"I don't know what to tell you\" — Happy are you in what is readied for you!\" An analogy: A man engages a pedagogue for his son, taking him (the pedagogue) around (his estate) and telling him \"All of these trees are yours! All of these grapevines are yours! All of these olive trees are yours!\" When he tires of showing him, he says to him \"I don't know what more to tell you — Happy are you in what is in store for you!\" Thus, Moses to Israel: \"I don't know what to tell you — Happy are you in what is in store for you — (Psalms 31:20) 'How vast is Your good that You have stored away for those who fear You.'\"", + "\"a people helped by the L-rd\": a people whose help is only in the Shechinah.", + "\"helped by the L-rd, the Shield of your salvation\": as in (II Samuel 22:3) \"G-d is my rock, in whom I take shelter, my Shield, and the horn of my salvation.\"", + "\"and the sword of your pride\": The Holy One Blessed be He said to Moses: \"I am destined to restore to Israel the adornment that He took from them at Chorev, as it is written (Shemoth 33:6) \"And the children of Israel divested themselves of their adornment (which had been bequeathed them) at Mount Chorev.\" I have taken an oath that I will restore it to you, viz. (Isaiah 49:18) \"I swear, says the L-rd, that you will clothe yourselves with all of them like adornments, and you will tie them to you like a bride.\"", + "\"And your foes will dissimulate to you\" (in fear of you): When Israel was prospering, the Babylonians dissimulated to them, deporting themselves like brothers, as Esav spoke to Jacob (Bereshith 33:9) \"My brother, let there be yours what is yours,\" and as Chiram to Solomon, (I Kings 9:13) \"What are these cities that you have given me, my brother?\"", + "\"and you will tread on their high places\": as in (Joshua 10:24) \"And Joshua called to all the men of Israel and said to the officers, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 34:1) \"And Moses went up from the plains of Moav\": It was an ascent for him and not a descent.", + "\"from the plains of Moav\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He showed him the chain of kings that was destined to arise from Ruth the Moabitess — David and his seed.", + "\"to Mount Nevo, the top of the height (pisgah)\": Just as the branch (pisgah) is separate from the trunk, yet not detached (from it), so the grave of Moses was separate from the mountain, yet not detached from it, the valley intervening.", + "\"which faces Jericho\": We are hereby taught that He showed him Eretz Yisrael, settled in its tranquility, and then, belabored by its oppressors.", + "\"the Gilead\": We are hereby taught that He showed him the Temple (area) settled in its tranquility and then, its destroyers, \"Gilead\" being the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) to Me, the summit of the Levanon.\"", + "\"until Dan\": We are hereby taught He showed him the land of Dan, settled in its tranquility, and then its oppressors.", + "Variantly: \"until Dan\": We are hereby taught that He showed him the seed of Dan, serving idolatry, viz. (Judges 18:30) \"And the children of Dan set up for themselves the carved image, etc.\", and then, the redeemer destined to arise from him — Samson.", + "(Devarim 34:2) \"And all of Naftali\": We are hereby taught that He showed him the land of Naftali, etc. (see above).", + "Variantly: We are hereby taught that He showed him Barak the son of Avinoam warring with Sisra and his hosts, (it being written here \"and all of Naftali, and elsewhere, (Judges 4:6) \"And she sent and summoned Barak son of Avinoam of Kedesh-Naftali.\")", + "\"and the land of Ephraim and Menasheh\": We are hereby taught that He showed him the land, etc.", + "Variantly: \"and the land of Ephraim\": We are hereby taught He showed him Joshua warring with the Canaanites, it being written here \"and the land of Ephraim,\" and elsewhere, (Bamidbar 13:8) \"For the tribe of Ephraim, Hoshea (Joshua) the son of Nun.\"", + "\"and Menasheh\": We are hereby taught that He showed him the land of Menasheh, etc. (see above). Because he was Menasheh's brother, he is juxtaposed with him (in this verse).", + "Variantly: \"And Menasheh\": We are hereby taught that He showed him Gideon ben Yoash (of Menasheh) warring with Midian and Amalek,", + "viz. (Judges 6:15) \"My (Gideon's) thousand is the most impoverished of Menasheh.\"", + "\"and all the land of Yehudah\": We are hereby taught that He showed him the land, etc. (see above).", + "Variantly: \"and all the land of Yehudah\": We are hereby taught that He showed him David in his reign, (it being written here \"and all the land of Yehudah,\" and elsewhere, (I Chronicles 28:4) \"And the G-d of Israel chose me (David) from all my father's house … For He chose Yehudah to be the ruler, and of the house of Yehudah, my father's house, etc.\")", + "\"until the western sea\": We are hereby taught that He showed him all of the west settled in its tranquility, and then its oppressors.", + "Variantly: Read it not \"hayam ha'acharon\" (\"the western sea\"), but \"hayom ha'acharon\" (\"the final day\"). We are hereby taught He showed him the entire world, from the day it was created until the day of the resurrection.", + "(Ibid. 3) \"and the southland\": We are hereby taught that He showed him the southland settled in its tranquility, and then, its oppressors.", + "Variantly: \"and the southland\": We are hereby taught that He showed him the Machpelah cave, where the forefathers are buried, it being written here \"and the southland,\" and elsewhere (Bamidbar 13:22) \"They ascended to the south and he arrived in Chevron\" (the site of the Machpelah cave).", + "[\"and the plain\": We are hereby taught that He showed him the overturning of Sodom and Amorah, (it being written here \"and the plain,\" and elsewhere, (Bereshith 19:25) \"And He overturned those cities and the entire plain.\")] Variantly: We are hereby taught that He showed him Solomon the son of David fashioning vessels for the Temple, it being written (I Kings 7:46) \"In the plain of the Jordan the king cast them.\"", + "\"the valley of Jericho\": We are hereby taught that he showed him Gog and all his hosts, who are destined to fall in the valley of Jericho.", + "Variantly: \"the valley of Jericho\": Cannot anyone see the valley of Jericho? But just as in a plain one can see this field full of wheat and that field sown with barley, so he showed him all of Eretz Yisrael as (He would) the valley of Jericho.", + "\"the city of palms\": We are hereby taught that He showed him Devorah, (it being written here, \"the city of palms, and elsewhere, (Judges 4:5) \"and she would sit under the date-palm of Devorah.\" Variantly: \"the city of palms\": He showed him Gan Eden and the righteous strolling in it, viz. (Psalms 92:13) \"The righteous one will flourish like a date-palm.\"", + "[Variantly: \"until Tzoar\": He showed him the wife of Lot, (who had been turned into a pillar of salt), it being written here \"until Tzoar,\" and elsewhere (Bereshith 19:23) \"and Lot came to Tzoar\" [followed by (Ibid. 26) \"and she was turned into a pillar of salt\"]) Variantly: \"until Tzoar\": He showed him Gehinnom near her, which is narrow above and wide below, as it is written (Iyyov 36:16) \"And He has also led you from a mouth narrow-wide, with no constriction beneath it.\"] Variantly: \"until Tzoar\": He showed him the oppressors of Israel, like the tax-gougers, who lived with the exiles and were destined to go lost with them.", + "(Devarim, Ibid. 4) \"And the L-rd said to him: 'This is the land that I swore to Abraham, etc.'\" He said to him: \"To the fathers I swore it with an oath; to you I show it before your eyes.\"", + "\"and there you shall not pass\": Here it is written \"and there you shall not pass,\" and elsewhere (Ibid. 32:12) \"and there you shall not come.\" Moses said before Him: If I cannot enter as a king, let me enter as a commoner, to which He replied \"and there you shall not come\" (at all!) Moses: If I cannot enter alive, let me enter dead, to which He replied \"and there you shall not pass\" — not as a king and not as a commoner, neither alive nor dead.", + "(Ibid. 5) \"And Moses died there\": Is it possible that Moses died and wrote \"And Moses died there!\" But up to this point, Moses wrote; from this point on, Joshua wrote. These are the words of R. Yehudah. (Others say, R. Nehemiah) R. Shimon said to him: Is it not written (Ibid. 31:26) \"Take this Torah scroll and place it at the side of the ark, etc.\"? It must be, then, that Moses wrote in tears what the Holy One Blessed be He told him to write, as in (Jeremiah 36:18) \"And Baruch said to them: With his mouth did he utter to me all of these words, and I wrote them in the book in ink.\" R. Eliezer says: A Heavenly voice called out (for a distance of) twelve mils by twelve mils \"And Moses died.\" S'malyon said (It called out) \"And Moses died there, the great scribe of Israel.\" Whence is it derived that a tunnel issues from the grave of Moses to that of the patriarchs? It is written here \"and Moses died there,\" and elsewhere, (Bereshith 49:31) \"There they buried Abraham and Sarah his wife.\" Others say: \"Moses did not die, but he stands and serves, it being written here \"there,\" and elsewhere (Shemoth 34:28) \"And he (Moses) remained there with the L-rd.\" Just as there, standing and serving, so, here, standing and serving.", + "\"the servant of the L-rd\": Scripture speaks not in denigration of Moses, but in praise of him. For thus do we find with the first prophets that they were called (in praise) \"servants,\" viz. (Amos 3:7) \"For the L-rd G-d will not do anything unless He reveals His secret to His servants, the prophets.\"", + "\"by the word of the L-rd.\": When G-d takes the souls of the righteous, He does so gently. To what may this be compared? To a trustworthy man in a city, with whom everyone deposited their pledges. When one of them would come to claim it, he would (immediately) take it out and hand it to him, knowing exactly where it was. But when he came to send it through his son, or servant, or messenger, they would turn things topsy-turvy, not knowing their locations. Similarly, when G-d takes the souls of the righteous, He does so gently, and when He takes the souls of the wicked, He relegates (the task) to cruel, evil angels, who wrest out their souls. And thus is it written (Proverbs 13:11) \"and a cruel angel will be sent against him,\" and (Iyyov 36:14) \"Their souls will die amidst turmoil.\"", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And He buried him in the valley, in the land of Moav\": If \"in the valley,\" why \"in the land of Moav\"? And if \"in the land of Moav,\" why \"in the valley\"? To teach that Moses died within the inheritance of Reuven and was buried in a field in the inheritance of Gad.", + "\"and no man knew his grave\": Some say that even Moses did not know the place of his burial, it being written \"and no man knew his grave,\" \"man\" signifying Moses, as in (Bamidbar 12:3) \"And the man, Moses, was exceedingly humble.\" And it once happened that the emperor's house sent (a deputation, telling them) \"Seek out the grave of Moses.\" They went. When they stood above, it (his grave) seemed to be below. When they stood below, it seemed to be above. They then divided themselves into two groups (one above, and one below), but to those who stood above, it seemed to be below; and to those who stood below, it seemed to be above — this in keeping with \"and no man knew his grave.\"", + "(Ibid. 7) \"And Moses was one hundred and twenty years old when he died\": He was one of the four who died at the age of one hundred and twenty: Moses, Hillel the Elder, R. Yochanan b. Zakkai, and R. Akiva. Moses was in Egypt for forty years, in Midian for forty years, and led Israel for forty years. Hillel the Elder went up from Bavel (to Eretz Yisrael) at the age of forty, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Yochanan b. Zakkai was in business for forty years, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Akiva was a shepherd for forty years, learned (Torah) for forty years, and led Israel for forty years. Six \"pairs\" whose years (of life) were the same: Rivka and Kehoth; Levi and Amram; Joseph and Joshua; Samuel and Solomon; Moses and Hillel the Elder; R. Yochanan b. Zakkai and R. Akiva.", + "\"his eye did not dim\": This teaches us that the eye of the dead (with the exception of that of Moses) does dim.", + "\"and his moisture lo nas\": R. Eliezer b. Yaakov says: Read it not \"his moisture did not depart, but \"his moisture does not depart\" — even now, (\"lo nas\" being susceptible of both readings). If one touched Moses' flesh (today), moisture would \"blossom\" from it.", + "(Ibid. 8) \"And the children of Israel mourned Moses in the plains of Moav thirty days: and \"and the days of the weeping of the mourning of Moses ended\": \"the days of weeping\": two; \"mourning\": three.", + "\"thirty days\": What is the nature of these (thirty days)? We are hereby taught that they mourned him for thirty days before his death. And whence is it derived that the days of Naziritism are thirty? It is written here \"days\" and elsewhere, (in respect to Naziritism, Bamidbar 6:4) \"days.\" Just as \"days\" here is thirty, so, \"days\" there is thirty.", + "(Ibid. 9) \"And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom\": Why? \"for Moses had placed his hands upon him\": There is no obedience greater than this.", + "\"and they did as the L-rd had commanded Moses\": But He had not yet placed his fear upon them, it being written (Joshua 4:14) \"On that day the L-rd exalted Joshua\" — On that day He placed his fear upon them.", + "(Devarim, Ibid. 10) \"And there shall not arise in Israel again a prophet such as Moses\": But among the nations, there did arise. And who was he? Bilam the son of Beor. But there is a difference between the prophecy of Moses and the prophecy of Bilam. Moses did not know who was speaking to him, and Bilam did know, viz. (Bamidbar 24:16) \"The speech of the hearer (Bilam) of the words of the Almighty.\" Moses did not know when He would speak to him until He did so. Bilam did know, viz. \"and the knower of the knowledge of the Most High.\" Moses did not speak with Him unless he was standing, viz. (Devarim 5:28) \"And you, here, stand with Me.\" And Bilam spoke with Him when he was fallen, viz. (Bamidbar 24:4) \"The vision of the Almighty shall he see, fallen and his eyes uncovered.\" To whom may he be compared? To the king's cook, who knows the expenses of the royal table.", + "\"whom the L-rd knew face to face\": Because it is written (Shemoth 33:18) \"And he said: Show me, I pray, Your glory,\" He said to him: In this world you cannot see it, it being compared to a \"face,\" viz. (Ibid. 20) \"You shall not be permitted to see My face.\" But you will see it in the world to come, where it is compared to a \"back,\" viz. (Ibid. 23) \"Then I shall remove My palm, and you shall see My back.\" When did He show it to him? Close to his death — whence we derive that close to death it can be seen.", + "(Devarim, Ibid. 11) \"In all the signs and the wonders which the L-rd sent him to do in the land of Egypt, to Pharaoh, and to all of his servants, and to all of his land.\": \"to Egypt\": by itself; \"to Pharaoh\": by himself; \"and to all of his servants\": by themselves.", + "(Ibid. 12) \"and of all the mighty hand\": This is the plague of the first-born. \"and of all the great awe\": This is the splitting of the Red Sea.", + "R. Elazar says: \"in all the signs and the wonders\": In Egypt and at the Red Sea. And whence do we derive (what occurred at) Mount Sinai? From \"and in all the strong hand.\" And whence do we derive even (what occurred in) the desert? From \"and in all the great awe.\" And whence do we derive even the breaking of the tablets? It is written elsewhere (Ibid. 9:17) \"and I broke them before your eyes,\" and here, \"that Moses wrought before the eyes of all of Israel.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..726c7d4eac3af6ee08bd683fbc341e6b8e9baf49 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/English/merged.json @@ -0,0 +1,3074 @@ +{ + "title": "Sifrei Devarim", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Devarim", + "text": [ + [ + "(Devarim 1:1) \"These are the words which Moses spoke, etc.\": Now did Moses prophesy only these? Did he not write the entire Torah, viz. (Ibid. 31:9) \"And Moses wrote this Torah\"? What, then, is the intent of \"These are the words\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 32:15) \"And Yeshurun grew fat and it kicked, etc.\"", + "Similarly, (Amos 3:1) \"Hear this prophecy which the L-rd spoke, etc.\" Now did Amos prophesy only these? Is it not written (Amos 1:1) \"The words of Amos, one of the herders of Tekoa, who saw visions concerning Israel\"? The intent (of \"this prophecy\") is that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 4;1) \"Hear this thing, you cows of Bashan on Mount Shomron, etc.\" The \"cows of Bashan\" are their (corrupt) judges.", + "Similarly, (Jeremiah 7:1) \"The word that came to Jeremiah, etc.\", (Ibid. 40:4) \"And these are the words that the L-rd spoke, etc.\" Now did Jeremiah prophesy only these? Did he not write the entire book, viz. (Ibid. 51:64) \"Until here, the words of Jeremiah\"? What, then, is the intent of \"And these are the words\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 30:5-7) \"A sound of terror have we heard, of fear and not peace. Ask now and see if a male has ever given birth. Why, then, do I see that every man puts his hands upon his loins like a woman in childbirth, and all faces turn pale? Woe! For that day is great. There is none like it. It is a time of trouble for Jacob. But from it he will be saved.\"", + "Similarly, (II Samuel 23:1) \"And these are the last words of David': Now did he prophesy only these alone? Is it not written (Ibid. 2) \"The spirit of the L-rd spoke in me and His word was on my tongue\"? What, then, is the intent of \"And these are the last words of David\"? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 6) \"And (the men of) Belial shall as thorns be all of them cast away.\"", + "Similarly, (Koheleth 1:1) \"The words of Koheleth son of David, king in Jerusalem\": Now did Solomon prophesy only these alone? Did he not write three books? We are hereby taught that they were words of rebuke, viz. (Ibid. 4-7) \"A generation goes and a generation comes … and the sun shines and the sun sets … It goes to the south and it turns to the north. Round and round (east and west) goes the wind … All the rivers run into the sea, yet the sea is not full.\" The wicked are spoken of as sun, earth, and sea, which have no reward.", + "(Devarim, Ibid.) \"to all of Israel\": If he rebuked (only) some of them, those who were not present would have contended: \"This is what you heard from the son of Amram and you did not object thus and thus? Had we been there, we would have objected four or five times for every thing that he said!\"", + "Therefore, Moses assembled all of them great and small, and said to them: Anyone who has any objection let him come and state it!\"", + "Variantly: \"to all of Israel\": They all could stand up under rebuke. R. Tarfon said: I swear if (i.e., that there is not) anyone in this generation who is capable of receiving rebuke. R. Akiva said: I swear if (i.e., that there is not) anyone in this generation who is capable of giving rebuke. R. Yochanan b. Nuri said: I testify by heaven and earth that more than five times R. Akiva was rebuked on my account before R. Gamliel and I know that he loved me even more (for it), in fulfillment of (Proverbs 9:8) \"Reprove not a scorner lest he hate you. Reprove a wise man and he will love you.\" For reproof leads to peace. And thus do you find with Abraham, viz. (Bereshith 21:25) \"And Abraham reproved Avimelech because of the well, etc.\" And what is written (of this)? (Ibid. 28) \"And the two of them made a covenant.\" And thus with Israel, viz. (Ibid. 26:27) \"And Isaac said to them: Why did you come to me when you hate me and you sent me away from you!\" And (Ibid. 31) \"And they departed from him in peace.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"across the Jordan\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did across the Jordan.", + "\"in the desert\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did in the desert. They took their small sons and daughters and threw them into Moses' lap and said to him? What provisions did you make for these? What livelihood did you provide for them? R. Yehudah says: This (\"in the desert\") refers to (Shemoth 16:3) \"And the children of Israel said to them (Moses and Aaron): Would that we had died by the hand of the L-rd in the land of Egypt!\"", + "Variantly: \"in the desert\" comprises all that they did in the desert.", + "\"in the plain\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did in the plains of Moav, viz. (Bamidbar 25:1)", + "\"against Suf\": We are hereby taught that he rebuked them for what they did at the Red Sea (viz. Shemoth 14:11). R. Yehudah says: They rebelled in the midst of the sea, and they rebelled upon ascending from the sea, turning their backs upon Moses and traveling three journeys, viz. (Psalms 106:7) \"And they rebelled at the sea, in the sea of Suf\": — \"at the Sea,\" upon ascending from it; — \"in the sea,\" in its very midst. I might think that he rebuked them only at the beginning of a journey. Whence do I derive (that he also did so) between journey and journey? From \"between Paran\" and \"between Tofel.\" \"tofel and lavan (white)\": They spoke vain words (\"divrei tifluth\" [as in \"tofel\"]) against the manna, saying that it was \"white\" (i.e. insubstantial), viz. (Bamidbar 21:5) \"and our soul loathes this 'light' bread\" — whereupon he said to them: \"Fools, the very essence of kings is that they are fed only 'light' bread, so they not be seized with diarrhea — but you have grumbled at the good that I have given you, following the precedent of your father (Adam). I told him that I would make a helpmate for him (Bereshith 2:18), and for this good that I granted him he grumbled against Me, (Ibid. 3:12) 'The woman that You gave to me — she gave me from the tree and I ate.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and Chatzeroth\": He said to them: Should you not have learned from what I did to Miriam in Chatzeroth? (viz. Bamidbar 12). If I did not show favoritism in judgment to Miriam the righteous, how much more so (would I not do so) to others!", + "Variantly: If Miriam, who spoke only against her younger brother, was thus punished, how much more so one who speaks against another greater than he!", + "Variantly: If (in the instance of) Miriam, who spoke thus only in the hearing of the L-rd alone — (viz. Ibid. 12:2 - \"And the L-rd heard\") — was thus punished, how much more so, one who demeans his neighbor in public!", + "(Devarim, Ibid.) \"and an abundance of gold\" (an allusion to the golden calf): He said to them: This thing outweighs all that you have done. The golden calf weighs upon Me more than all! Rebbi was wont to say: An analogy: One caused his neighbor many troubles. In the end, he added an additional trouble, and the other said: This outweighs everything you have done to me. This weighs upon me more than all! Thus did the Holy One Blessed be He say to Israel: This outweighs everything that you have done! Variantly: \"and an abundance of gold\": R. Shimon b. Yochai says: An analogy: One received sages and disciples, and all praised him. Then Canaanites came, and he received them! — at which they said: This is the man's nature — to receive all! Thus did Moses say to Israel: (You gave) \"an abundance of gold\" for the mishkan (the tabernacle) — (You gave) \"an abundance of gold\" for the golden calf! R. B'na'ah says: Israel served idolatry, for which they are liable to extinction — Let the gold of the mishkan atone for the gold of the calf! R. Yossi berebbi Chanina says: It is written \"in the desert, in the plain\": This alludes to the ten trials wherewith our fathers tried the Holy One Blessed be He in the desert: two at the (Red) sea, (in the descent [Shemoth 14:11] and in the ascent [Psalms 106:7]), two, with water, (at Marah [Shemoth 15:23] and at Refidim [Shemoth 17]), two with manna, (\"Let no man go out of his place\" [Shemoth 17:29] and \"Let no man leave of it\" [Shemoth 16:19]), two with the quail, (the first [16:3] and the second [Bamidbar 11:4]), one with the golden calf (Shemoth 32), and one with the spies (Bamidbar 13). R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us (by assigning allegorical interpretations to what are really place names)? I testify by heaven and earth that we have reviewed all of the sources and (we have found that) they are all place names. It is just that they were thus named (as aforementioned) because of an event (that transpired there).", + "Similarly, (Bereshith 26:20) \"And he called the name of the well 'Esek' because they strove ('hitasku') with him.\" And it is written (Ibid. 33) \"And he called it 'shivah,' etc.\"", + "Similarly, R. Yehudah expounded (Zechariah 9:1) \"A burden (of prophecy) in the land of chadrach and Damascus is its resting place.\": This (\"chadrach\") refers to the Messiah who will be \"chad\" (\"sharp\") to the Canaanites, and \"rach\" (\"soft\") to Israel\" — whereupon R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us? I testify by heaven and earth that I am from Damascus and there is a place called Chadrach there. And how do I understand \"and Damascus is (its) resting place\"? (As meaning) that Jerusalem is destined to extend until Damascus; \"(its) resting place\" is Jerusalem, as it is written (Psalms 132:19) \"This (Jerusalem) is My resting place forever.\" R. Yehudah: How do you understand (Jeremiah 30:18) \"And the city will be built on its foundation\"? R. Yossi: (As meaning) that (though) Jerusalem is not destined to move from its place (i.e., from its foundation), it will expand from its sides). How do I understand (Ezekiel 91:7) \"And there was an enlarging and a winding about upwards, etc.\"? Eretz Yisrael is destined to broaden and rise from all of her sides like a fig, which is narrow below and broad above, and the gates of Jerusalem are destined to reach until Damascus. And thus is it written (Song of Songs 7:5) \"Your nose is like the tower of Levanon, which looks towards Damascus.\" And the exiles will come and rest therein, as it is written \"and Damascus is His resting place,\" and (Isaiah 2:2-3) \"And it will be in the end of days the mountain of the L-rd's house will be established in the top of the mountains and will be exalted above the hills, and all the nations will flow unto it. And many peoples will go and say: Come, let us go up to the house of the L-rd, to the house of the G-d of Jacob, and He will teach us of His ways and we will walk in His paths. For from Zion will go forth Torah, and the words of the L-rd from Jerusalem.\"", + "Similarly, R. Yehudah expounded (Bereshith 41:43) \"And he (Pharaoh) had him ride in the chariot next to his, and they called before him \"Avrech.\": This is Joseph, who was a father (\"av\") in wisdom and young (\"rach\") in years — whereupon R. Yossi b. Dormaskith said to him: Yehudah berebbi, why do you distort the verses for us? I testify by heaven and earth that \"avrech\" signifies (bending of) the knees (\"birkayim\"). (Ibid.) \"and he set him over all the land of Egypt\": that all enter and leave by his command." + ], + [ + "(Devarim 1:2) \"Eleven days from Chorev by way of Mount Seir to Kadesh Barnea\": In eleven days they went from Chorev to Kivroth Hata'avah and from Kivroth Hata'avah to Chatzeroth and from Chatzeroth to the desert of Paran.", + "If Israel had been meritorious, then in eleven days they would have entered Eretz Yisrael, but because they corrupted their ways, the L-rd stretched it into forty years, as it is written (Bamidbar 14:34) \"According to the number of days that you spied out the land, forty days — a day for a year, a day for a year — shall you bear your sins.\" R. Yehudah says: Now did it take them eleven days? Did it not take them only three days? As it is written (Ibid. 10:33) \"And they traveled from the mountain of the L-rd a journey of three days.\" (The intent is that) in three days Israel traveled an eleven-day distance. If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in three days. As it is written (Ibid.) \"And the ark of the covenant of the L-rd preceded them, a distance of three days to look out a resting place for them,\" \"a resting place\" being Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 12:9) \"For you will not yet have come to the rest and to the inheritance that the L-rd your G-d gives you.\" They said to him: Was it an eleven-day distance? Was it not a forty-day distance, as it is written of Eliyahu (I Kings 19:8) \"And he arose and ate and drank, and he walked on the strength of that meal for forty days and forty nights (until the mountain of G-d, Chorev\")? … R. B'na'ah says: If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in one day, as it is written (Shemoth 13:4-5) \"This day you go out, in the month of spring,\" immediately (followed by) \"And it shall be, when the L-rd brings you to the land of Canaan.\" Abba Yossi b. Chanan says in the name of Cohein Bardela: If Israel had been meritorious, as soon as their horses' hooves ascended from the sea, they would have entered Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 1:21) \"Go up (from the sea) and possess (the land) as the L-rd, the G-d of your fathers has spoken to you.\"", + "(Devarim 1:3) \"And it was, in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel\": What does this (\"in the eleventh month\") come to teach us? If that a year has eleven months, is it not written (Esther 3:13) \"on the thirteenth day of the twelfth month, the month of Adar\"? And thus is it written (I Kings 4:7) \"And Solomon had twelve commissioners over all of Israel … (Ibid. 19) and one commissioner over the land.\" For which month? The intercalated month, whereby we are taught that the year (itself) is twelve months. R. B'na'ah says: Now before Solomon did we not know that the year was twelve months? Is it not written (I Chronicles 1:27) \"… month by month throughout all the months of the year … the twelfth (marshal), for the twelfth month, etc.\" — But it (\"the eleventh month\") comes to teach us that in thirty-six days (from the first of Shvat [\"the eleventh month\"] to the sixth of Adar) Moses explained the entire Torah, as it is written (Devarim 34:8) \"And they mourned Moses thirty days\" and (Joshua 1:11) \"for in three more days you will be crossing this Jordan,\" and (Ibid. 4:19) \"And the people ascended from the Jordan on the tenth of the first month (Nissan).\" Subtract thirty-three days retroactively and it is found that Moses died on the seventh of Adar. (And whence is it derived that Moses was born on the seventh of Adar? From (Devarim 31:2) \"And he said to them: I am one hundred and twenty years old this day.\" Let \"this day\" not be written. Why is it written? (To signify) this day (the full circuit of) my years and days have been completed — whence it is derived that the Holy One Blessed be He \"sits\" and fills out the years of the righteous from day to day and from month to month and from hour to hour, as it is written (Shemoth 23:26) (If you are righteous) \"the number of your days shall I complete.\" — whence it is derived that in thirty-six days Moses explained the entire Torah.", + "And we are (thus) taught that he rebuked them only close to his death. From whom did he learn this? From Jacob, who rebuked his sons only close to his death, as it is written (Bereshith 49:1-3) \"And Jacob called to his sons and said: Gather together and I will reveal to you what will happen to you in the end of days … Reuven, you are my first-born, etc.\" He said to him: My son, I will tell you why I did not rebuke you all these years: It is so that you would not leave me and go and cleave to Esav, my brother. And because of four things a man should rebuke another only close to his death: So that he not rebuke him repeatedly, so that the other not be shamed in his sight, so that he (the rebuker) not bear a grudge in his heart (for his rebuke not being heeded), and so that he (the rebuked) not leave him and go (elsewhere).", + "… And thus (that rebuke leads to peace) do we find with Abraham, viz. (Ibid. 21:28) \"And Abraham rebuked Avimelech, etc.\", followed by (27) \"and the two of them made a covenant.\" And thus do we find with Isaac, viz. (Ibid. 26:27) \"And Isaac said to them: Why have you come to me when you hate me and you sent me away from you?\" followed by \"… (31) \"and Isaac saw them off and they went from him in peace.\"", + "And thus do you find with Joshua, that he rebuked Israel only close to his death, as it is written (Joshua 24:15) (Joshua said) \"If it is evil in your eyes to serve the L-rd, choose this day whom you will serve — the gods that your forefathers served or the gods of the Emorites in whose land you dwell — and I and my house will serve the L-rd.\" And thus do you find with Samuel, that he rebuked Israel only close to his death, as it is written (I Samuel 12:3) \"Here I am (before my death); testify before me in the presence of the L-rd and in the presence of His anointed … (4) and they said: You have not robbed us, etc. (5) and he said: The L-rd is witness unto you this day. And they said: Witness!\"", + "And thus do you find with David, that he charged Solomon his son only close to his death, viz. (I Kings 2:1) \"And the days of David drew near to die, etc.\"", + "(Devarim 1:3) \"… that Moses spoke to the children of Israel\": I might think that Moses prophesied only these words. Whence do I derive (the same for) all the words in the Torah: the less stringent and the more stringent, the identities (gezeiroth shavoth), the general principles, the details, and the inferences? From (Ibid.) \"according to all that the L-rd commanded him concerning them.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:4) \"after he had smitten Sichon, king of the Emori\": An analogy: A king and his army have sortied into the desert. The king to his soldiers: When we come to an (inhabited) land, I will give you amnonoth (types of delicacies): His soldiers: \"Give us amnonoth here.\" And he gave them. \"Give us hot gluskaoth.\" And he gave them. The commander: \"Because the king is wealthy and merciful, you belabor him? In the beginning I said nothing to you, so that you would not say that the king is unable to supply your needs, but now I tell you — Why do you have no faith in him!\"", + "Thus Moses said: If I rebuke Israel first, they will say: Because he has no strength he rebukes us! But after they entered the land of Sichon and Og and he defeated them, he rebuked them. Thus, ”after he had smitten Sichon, etc.\"", + "\"Sichon, king of the Emori, who dwelt in Cheshbon\": (Even) if Sichon were not formidable, but he lived in Cheshbon, it would be difficult (to defeat them), the (inhabitants of the) land being formidable. And (even) if the land were not formidable, but Sichon dwelt therein, it would be difficult, the king being formidable. How much more so, when both the king and the land are formidable!", + "\"and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashteroth\": (Even) if Og were not formidable, but he lived in Ashteroth, it would be difficult (to defeat them), the (inhabitants of the) land being formidable. And (even) if the land were not formidable, but Og dwelt therein, it would be difficult, the king being formidable. How much more so when both the king and the land are formidable!", + "\"Ashteroth\": hard as horns (karnayim), (its full name being Ashteroth Karnayim.) \"in Edrei\": the site of the war." + ], + [ + "(Devarim 1:5) \"Across the Jordan, in the land of Moav, Moses ho'il (began) to explain\": \"hoalah\" is \"beginning,\" as in (Judges 19:6) \"Begin (\"hoel\") now and stay overnight so that you will be refreshed,\" and (I Chronicles 17:27) \"and now you have begun (\"hoalta\") to bless the house of your servant to be before You forever.\" And the sages say: \"hoalah\" is \"swearing,\" as in (Shemoth 2:21) \"And Moses swore (\"vayoel\") to remain with the man,\" and (I Samuel 14:24) \"And Saul beswore (\"vayoel\") the people, saying 'Cursed be the man who will eat bread until the evening when I will be avenged of my enemies.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"to explain this Torah, saying\": He said to them: I am about to die. Anyone who heard one verse and forgot it, let him come and review it. Anyone who heard one section and forgot it let him come and review it and understand it. This is the intent of \"to explain this Torah.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:6) \"The L-rd our G-d spoke to us in Chorev to say\": He said to them: It is not of myself that I am telling you, but from the mouth of the Holy One Blessed be He.", + "\"Much to you dwelling in this mountain\": Much reward has accrued to you by dwelling in this mountain: Upon it you accepted the Torah upon yourselves, I appointed for you seventy elders, officers of thousands, officers of hundreds, officers of fifties, and officers of tens, I made for you the mishkan and its vessels — You benefited greatly by your dwelling in this mountain!" + ], + [ + "(Devarim 1:7) \"Turn and journey\" — the way to Arad and Charmah; \"and come to the mountain of the Emori and to all its neighbors\" — Ammon, Moav, and Mount Seir; \"in the plain\" — the forest plain; \"in the mountain\" — the \"King's Mountain\" (see Gittin 57a); \"in the lowland\" — of the south; \"in the south and by the seacoast\" — Ashkelon, Azza, Caesarea, etc.; \"the land of the Canaani\" — the border of Canaan, viz. (Bereshith 10:19) \"And the border of the Canaani was from Tziddon … until Lasha (Kalda)\";", + "\"and the Levanon\": He said to them: When you come to the land, you must appoint a king for yourselves and build the Temple. And whence is it derived that \"Levanon\" is a king? From (Ezekiel 17:3) \"… came to the Levanon and took the crown of cedar,\" and (II Kings 14:9) \"The thornbush in Levanon (once) sent (word) to the cedar of Levanon, saying: Give your daughter to my son for a wife. The wild beast of Levanon then came by and trampled the thornbush.\" Variantly: \"Levanon\" is the Temple, as it is written (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) unto Me, the summit of the Levanon,\" and (Isaiah 10:34) \"The Levanon will fall by a mighty one.\"", + "Why is it called \"levanon\"? Because it \"whitens\" (\"malbin\") the sins of Israel, viz. (Ibid 1:18) \"If your sins are like scarlet, they will become white as snow.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"until the great river, the river Perat\": (so-called) because its greater part abuts on Eretz Yisrael, as in the folk homilies \"The king's servant is likened to the king,\" \"Rub shoulders with the anointed one and they will bow down to you too.\"", + "\"the river Perat\": (so-called) because in its beginning it can be dug up with a shovel, and it branches out (\"mafreh\" [like \"Perat\"]) until it must be crossed by boats. Variantly: (so-called) because vegetation \"multiplies\" (parin veravin) through it. All the rivers say to Perat: Why don't you let yourself be heard, just as we let ourselves be heard from afar? It replies: My deeds make me known. If something is sown upon me, it sprouts in three days; if something is planted upon me, it rises in three days. And thus does Scripture praise me: \"until the great river, the river Perat.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:8) \"See, I have set before you the land\": He said to them: I am not giving you approximation or hearsay, but \"See (with your own eyes.) … Come and possess the land.\": When you enter the land, you will have no need of weapons but only compasses and rulers (to divide the land among you)." + ], + [ + "(Devarim 1:8) \"which the L-rd swore to your fathers\": Why need it be mentioned (in addition to this) \"to Abraham, to Isaac, and to Jacob\"? (To stress that) each one was worthy of this in himself. An analogy: A king gives his servant one field as a gift, as it is. The servant goes and improves it, not leaving it as it is, but planting a vineyard and bequeaths it to his son — who does not leave it as it is, but improves it and bequeaths it to his son — who does not leave it as it is, but improves it. Thus, when the Holy One Blessed be He gave the land to our father Abraham, He gave it to him only as it was, viz. (Bereshith 13:17) \"Arise, walk in the land in its length and its breadth, for to you shall I give it.\" Abraham arose and improved it, viz. (Ibid. 21:33) \"And he planted a fruit grove in Beersheva.\" Isaac arose and improved it, viz. (Ibid. 26:12) \"And Isaac sowed in that land and he found in that year a hundredfold.\" Jacob arose and improved it, viz. (Ibid. 33:19) \"And he bought the part of the field where he had pitched his tent.\" If so, why need \"to your fathers\" be written? If in respect to the oath to the fathers, this is already written. This refers to the covenant with the tribes, viz. (Habakkuk 3:9) \"the oaths to the tribes, an enduring word.\"", + "\"to give to them\": those who entered the land. \"and to their seed\": their children. \"after them\": the lands conquered by David and Yeravam, viz. (II Kings 14:25) \"He (Yeravam the son of Yehoash) restored the boundary of Israel from the approach of Chamath to the sea of the Aravah.\"", + "Variantly: \"to give to them\": those who entered the land. \"and to their seed\": those who came up from Bavel. \"after them\": those (who will come) in the days of the Messiah." + ], + [ + "(Devarim 1:9) \"And I said to you at that time, to say\": Moses said to them: It is not of myself that I say this, but at the behest of the Omnipotent. \"I shall not be able alone to bear you\": Is it possible that Moses was not able to judge Israel? The man who took them out of Egypt and split the sea for them and brought down the manna for them and flew in the quail for them and performed miracles and wonders for them — he should not be able to judge them! — This is what he said to them (Ibid. 10) \"The L-rd your G-d has 'elevated' you over your judges,\" (removing the onus from you and placing it on your judges!)", + "And thus did Solomon say (I Kings 3:9) \"And give Your servant an understanding heart to judge Your people… for who can judge this 'heavy' people of Yours!\" Is it possible that Solomon could not judge Israel, Solomon of whom it is written (Ibid. 5;10-11) \"And the wisdom of Solomon was greater than that of all the people of the east and all the wisdom of Egypt. And he was wiser than all men, than Ethan the Ezrachite, and Heiman and Chalkol and Darda, the sons of Machol. And his fame spread to all the people around him\" — and he could not judge them! — This is what he said to them. I am not like all the other judges. A Canaanite judge sits on his platform, sentencing one to the sword, strangulation, burning, or stoning, as if nothing had happened. And if he imposes a fine of a sela, he (himself) takes two; two — he takes three; a dinar — he takes a maneh. It is not so with me. If I have (wrongfully) imposed a money fine, He claims \"lives\"! And thus is it written (Proverbs 22:22) \"Rob not the poor man because he is poor, and afflict not the pauper in the gate (of judgment). For the L-rd will fight their battle, and He will rob the soul of their robbers!\"" + ], + [ + "(Devarim 1:10) \"And you are this day\": existing \"as the stars of the heavens in multitude\" — whence it was derived: There are seven classes of the righteous in Gan Eden — one higher than the other: the first class — (Psalms 140:14) \"Only the righteous will give praise to Your name; the upright will dwell in Your presence.\" the second class — (Ibid. 65:5) \"Praises to him You choose and draw near to dwell in Your courts.\" the third class — (Ibid. 84:5) \"Praised are the dwellers in Your house.\" the fourth class — (Ibid. 15:1) \"Who shall dwell in Your tent?\" the fifth class — (Ibid.) \"Who shall dwell on Your holy mountain?\" the sixth class — (Ibid. 24:3) \"Who shall ascend the mountain of the L-rd?\" the seventh class — (Ibid.) Who shall stand in the place of His sanctity?\"", + "R. Shimon b. Yochai says (Psalms 16:11) \"sated (sova) with joys in Your presence\": Rend it not \"sova,\" but \"sheva\" (seven). To seven \"joys\" the faces of the righteous are likened in time to come: the sun, the moon, the firmament, the stars, lightnings, lilies, the menorah of the Temple: the sun and the moon — (Song of Songs 6:10) \"beauteous as the moon, clear as the sun.\" the firmament and the stars — (Daniel 12:3) \"The wise will shine like the radiance of the firmament, and the turners of the many to righteousness, like the stars, forever and ever.\" lightnings — (Nachum 2:5) \"and they flash like lightning.\" lillies (Psalms 45:1) \"For the chief musician, on the lillies.\" the menorah of the Temple — (Hoshea 14:7) \"and his glory will be like the olive tree.\" And (Zechariah 4:3) \"There are two olive trees over it (the Temple menorah), one at the right of the bowl and one at the left.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:11) \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times!\" They said to him: Our teacher, Moses, we do not want you to bless us. The Holy One Blessed be He promised Abraham our father (Bereshith 22:17) \"… and multiply, will I multiply your seed as the stars of the heavens, and I will make your seed like the sand on the seashore\" — and you set a limit to our blessing! He answered: This is my (blessing). An analogy: A king had many possessions and a young son, and he (the king) had to go abroad. He said: If I leave my possessions in the hand of my son, he will squander them. So saying, he appointed a caretaker (for his possessions) until his son would grow up and he (the caretaker) gave him (his son) enough of his own for his sustenance — whereupon the son cried: Is this all the silver and gold that my father has left me? And the caretaker: Everything I have given you is mine. What your father left for you is in keeping for you. Thus did Moses say to Israel: \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times.\" This is my (blessing to you). As far as yours is concerned, (Ibid.)_ \"and may He bless you as He spoke to you\" — as the sand of the seas, and the dust of the earth, and as the fish of the ocean, and as the stars of the heavens, in abundance." + ], + [ + "(Devarim 1:12) \"How can I bear alone your contentiousness\" — whence we are taught that they were contentious. If one of them saw his neighbor getting the better of him in judgment, he would say: I have witnesses to bring, I have proofs; tomorrow I will add accusers against you! — thus, \"your contentiousness.\"", + "\"and your heresy\" — whence we are taught that they were \"heretics\" (against Moses). If Moses left his house (hurriedly to meet them), they would say: Why did the son of Amram leave (so hurriedly)? He is probably not at ease at home. If he was late to leave, they would say: Why isn't the son of Amram leaving? What do you think? He is plotting against you with his wife, as Korach did with his wife! — thus, \"and your heresy.\"", + "\"and your caviling\": They were grumblers.", + "One would expend a sela (only) to gain two; two, to gain three — thus, \"your caviling.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:13) \"Havu for yourselves\": \"Havu\" connotes \"counsel,\" as in (II Samuel 16:20) \"Havu counsel for yourselves,\" (Shemoth 1:10) \"Havah, let us plot (i.e., take counsel) against it.\"", + "\"men\": Would it enter our minds (that) women (are to be sought for this purpose)? What, then, is the intent of \"men\"? Venerable and revered.", + "\"wise and understanding\": As Arios asked R. Yossi: Who is wise? He answered: One who fulfills what he has learned. Arios: You say \"one who fulfills what he has learned,\" but perhaps it means one who is understanding. Rebbi: \"understanding\" is already written. What is the difference between \"understanding\" and \"wise\"? The wise man is like a traveling money changer. When he is brought (coins to assess), he examines them. When he is not brought (coins), he sits idle. The understanding man is like a rich money-changer. When he is not brought (coins) to examine, he examines his own.", + "\"and known among your tribes\": They should be familiar to you. If someone comes cloaked in his talith and sits before me, I know nothing about him. But you know about him, for you grew up with him. Thus, \"known to your tribes.\" R. Shimon b. Gamliel says: No (judicial) session begins until people bring it into question: Why did this man consent to sit (as a judge)? And why did this man not consent to sit?", + "\"And I shall set them at your heads\": For you might think that if you appoint them, they are appointed, and if you do not appoint them, they are not appointed; it is, therefore, written \"And I shall set them.\" If I appoint them, they are appointed; if not, they are not appointed. I might think that if you have accorded them greatness they are great, and if not, they are not great; it is, therefore, written \"at your heads.\"", + "Variantly: \"and I shall set them at your heads\": If you guard your ways, your heads (i.e., your judges) will be guarded, and if not, your heads will not be guarded — whence we are taught that the guilt of Israel is on the heads of their judges. And thus is it written (Ezekiel 33:7-9) \"A sentinel have I made you for the house of Israel. When you hear a word from My mouth, you must warn them for Me.\" (If you do not warn the wicked one and he dies, his blood will be on your head.)" + ], + [ + "(Devarim 1:14) \"And you answered me and you said: Good is the thing that you have spoken to do\": You should have said: Our teacher, Moses, from whom is it befitting to learn Torah? From you or from your disciples, or from the disciples of your disciples? And not from you, who suffered over them (i.e., over acquiring words of Torah)? As it is written (Shemoth 34:28) \"And he was there (on Mount Sinai) with the L-rd forty days and forty nights.\" But I know that under your breath you were saying: Now he is appointing over us eighty thousand odd judges. If he (the judge appointed over us) does not listen (to us), we will bring him a gift and he will take our view of things. Thus, \"And you answered me, and you said, etc.\" \"that you have spoken to do\": When I delayed (in judging your case), you said: Let him \"do,\" quickly." + ], + [ + "(Devarim 1:15) \"And I took the heads of your tribes\": I \"took\" them with words (of suasion). I said to them: How fortunate you are! For whom are you coming to be appointed? For the sons of Abraham, Isaac, and Jacob, men who are called \"brothers,\" \"friends,\" \"the lot of His inheritance,\" \"the flock of His grazing,\" and every other term of endearment.", + "\"men, wise and known\": Of the seven (qualifying) traits mentioned by Yithro to Moses, he found only three: \"men,\" \"wise,\" and \"known.\" \"and I made them heads over you\": heads (i.e., granted precedence) in buying, in selling, in (business) dealings, in entering and in leaving — entering first and leaving last. Thus, \"and I made them heads.\"", + "\"over you\": that they be honored by you.", + "\"officers of thousands\": If there were 1,999 less one, then he (the officer of the 1,000) was made the officer (of the additional 999). \"officers of hundreds\": If there were (an additional) ninety-nine, he (the officer of the 100), was made their officer. And thus for the officers of fifty and the officers of ten.", + "\"and bailiffs for your tribes\": wielders of the lash, viz. (II Chronicles 19:11) \"and the Levite bailiffs before you,\" and (Nechemiah 8:11) \"and the Levites silenced all the people.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:16) (\"And I charged your judges at that time, saying:hear among your brothers\": He told them: Be deliberate in judgment. If a (similar) case comes before you one, two, or three times, do not say: I've already ruled on this several times, but be deliberate in (the) judgment (of each case). And thus did the men of the Great Assembly say. \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\")", + "(Devarim 1:16) \"And I charged your judges at that time, saying\": In the past, you were independent; now you are obligated to the congregation.", + "It once happened that R. Gamliel placed R. Yochanan b. Nuri and R. Elazar b. Chasma at the head of the academy, and the disciples were unaware of their absence. Towards evening, they returned and sat with the disciples. Such was the trait of R. Gamliel: When he entered (the house of study) and said \"Ask\" (what is on your minds), it was known that there were no provocateurs there. When he entered and did not say \"Ask,\" it was known that there were provocateurs there. When he entered and found R. Yochanan b. Nuri and R. Elazar b. Chasma sitting among the disciples, he said to them: (By your behavior) you have made it known to the congregation that you do not wish to exercise authority over them — In the past, you were independent; from now on, you are obligated to the congregation (for their good and welfare). (Ibid.) \"Hear among your brothers\": He told them: Be deliberate in judgment. If a (similar) case comes before you one, two, or three times, do not say: I've already ruled on this several times, but be deliberate in (the) judgment (of each case). And thus did the men of the Great Assembly say. \"Be deliberate in judgment, and set up many disciples, and make a fence for the Torah.\"", + "\"among your brothers\": and not among Canaanites. And this was the way of R. Yishmael: When two came to him for judgment, one a Canaanite and one a Jew — If he could find for the Jew by Jewish law, he judged by Jewish law; and if by the laws of the gentiles, he judged by the laws of the gentiles, saying, Why should I not do so? Has the Torah not written \"Hear among your brothers\"? ...", + "\"and judge righteously\": (one who may be) a tzaddik (a righteous one) in his righteousness and a claimant (against him) who brings proofs (for his claim); the first, cloaked in his talith; the second saying it is mine (and adducing proofs); the first plowing with his ox; the second saying it is mine; the first sitting in his house; the second saying it is mine; the first holding his fields; the second saying it is mine. This is the intent of \"and judge righteously,\" (between) \"the righteous one in his righteousness\" and the claimant adducing his proofs, (the rule being: \"The burden of the proof is upon him who would take something from his neighbor, who is holding it).", + "\"between a man\": to exclude a minor — whence they ruled: Orphans (who are minors) are not subject to adjudication.", + "\"between a man and his brother\": This tells me only of the foregoing. Whence do I derive (the same for) one woman vis-à-vis another, one tribe, one family? From \"Hear among your brothers\" (All Jews are \"brothers.\") \"and between his ger\":", + "One who \"piles up\" (\"oger\") claims against him, saying \"You plowed in my land\" — and he denies it; \"your ox killed my servant\" — and he denies it.", + "Variantly: \"and between his ger\" — his neighbor (one who lives [\"gar\"] near him.) Variantly: his groomsman. Variantly: his tenant." + ], + [ + "(Devarim 1:17) \"Do not play favorites in judgment\": This is (addressed to) one who is appointed to seat judges. Lest you say: That man is comely; I will make him a judge — that man is strong; I will make him a judge — that man is my kinsman; I will make him a judge — that man lent me money; I will make him a judge — that man is multilingual; I will make him a judge — so that (in his innocence) he exonerates the guilty and incriminates the innocent — not because he is wicked, but because he does not know (the law), Scripture terms (appointing him as a judge) as \"playing favorites in judgment.\"", + "Small and great equally shall you hear\": Lest you say: Since this one is poor and the other rich it is a mitzvah to judge in his (the poor man's) behalf, so that he can feed himself honestly; it is, therefore, written \"Small and great equally shall you hear.\"", + "Variantly: \"Small and great equally shall you hear\": Lest you say: How can I damage this man's reputation for a dinar? I will exonerate him, and when he leaves, I will tell him to give the poor man the money that he owes him. Thus, \"Small and great equally shall you hear.\"", + "\"Do not fear any man\": If two come to be judged before you, before you hear what they have to say you may remain silent. If you have heard the case but you do not know how to rule for exoneration or incrimination, you may remain silent. Once the judgment is clear to you, you may not remain silent. The same applies to compromise. If two come before you for judgment, before you have heard what they have to say, or after you have heard, but you do not know how to rule, you may tell them: Go out and compromise. Once you have heard their words and you know how to rule, you may not tell them to go out and compromise, as it is written (Proverbs 17:14) \"As the letting loose of water is the beginning of contention, and before the (law of) the quarrel is revealed, leave it.\" And the sages say: The compromiser is a sinner, and one who praises the compromiser is a sinner, as it is written (Psalms 10:3) \"And the blesser of the compromiser rejects the L-rd,\" The praiser of (compromising) judges is thus found to reject his Creator. R. Shimon b. Gamliel says: Compromise is raising the small and lowering the great. R. Yehoshua b. Karcha says: It is a mitzvah to compromise, as it is written (Zechariah 8:16) \"These are the things that you shall do: Speak the truth, one man to his neighbor. Truth and a judgment of peace shall you judge in your gates.\" Which is \"a judgment of peace\"? Compromise.", + "Variantly: \"Do not fear any man\": Lest you say: I am afraid of that man. He may kill my son, or burn my stacks, or cut down my plants; it is, therefore, written \"Do not fear any man.\" \"for the judgment is G-d's.\"", + "And thus is it written of Yehoshafat (II Chronicles 19:6) \"and he said to the judges: Take heed what you do, for you judge not for the man, but for the L-rd who is with you in the judgment.\"", + "\"And the thing that is too difficult for you, you shall bring near to me and I shall hear it\": The Holy One Blessed be He said to Moses: You (say that) you are judging a difficult case? By your life, I shall apprise you that you are not judging a difficult case. For I will bring upon you a case that the women can hear (i.e., resolve), which you cannot hear. Which is that? The case of the daughters of Tzelafchad. And thus is it written (Bamidbar 27:5) \"And Moses brought forth their judgment before the L-rd.\" Similarly (I Samuel 9:18-19) \"And Saul approached Samuel within the gate and said to him: Tell me now, which is the house of the seer. And Samuel answered Saul, saying: I am the seer\" — whereupon the Holy One Blessed be He said to him: You are the seer? By your life, I shall apprise you that you are not the seer. And when did He apprise him? When He said to him (16:1) \"Fill your horn with oil and go and I will send you to Yishai of Bethlehem. For I have seen among his sons a king for Me.\" What is stated thereafter? (Ibid. 6) \"And it was when they came that he (Samuel) saw Eliav and he said: Surely, before the L-rd is His anointed one.\" And the Holy One Blessed be He said to him: Did you not say \"I am the seer\"? (Ibid. 7) \"Do not look at his appearance and at his tall stature, for I have rejected him. For it is not as a man sees. For a man sees to the (beauty of) the eyes, but the L-rd sees to the heart.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:18-19) \"And I charged you at that time with all the things that you shall do (i.e., regarding the ten differences between monetary and capital litigations).", + "And we journeyed from Chorev and we went through all that great and fearful desert.\": They saw snakes as (large as) the beams of the olive press and scorpions as large as bows stretched out before them. Now does this not follow a fortiori, viz.: If I have subdued before them such unnatural things, how much more so, things which are within the province of nature, (like the seven nations)! Thus, \"And we journeyed from Chorev, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:20) \"And I said to you … as the L-rd … has spoken, etc.\": Moses said to them: It is not of myself that I speak thus to you, but at the behest of the Holy One Blessed be He.", + "\"You have come to the mountain of the Emori which the L-rd our G-d gives to us.\": An analogy: A king entrusted his son to a pedagogue, who showed him around and said to him: All these vines are yours, and all these vineyards, and all these olive trees. When he tired of showing him, he said to him: Everything that you see is yours. Thus, Moses said to Israel (Ibid. 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water, fountains and depths, issuing forth in valleys and in mountains.\" Once they came to the land, he said to them: \"You have come to the mountain of the Emori, which the L-rd our G-d gives to us.\"", + "And if you say the time has not yet arrived, (21) \"See, the L-rd your G-d has set the land before you.\"", + "I am telling you not from approximation or from hearsay, but from what you see with your own eyes.", + "\"Go up and possess it,\" immediately, \"as the L-rd the G-d of your fathers has spoken to you.\" I am telling you this not of myself, but by the behest of the Holy One Blessed be He." + ], + [ + "(Devarim 1:22) \"And all of you drew near to me\": promiscuously. And elsewhere it is written (Ibid. 5:26) \"And you approached me (deferentially), all the heads of your tribes and your elders.\" The young honored the elders, and the elders honored the heads. And here it is written \"And all of you drew near to me and you said\" — promiscuously, the young pushing the elders, and the elders pushing the heads.", + "\"and you said: Let us send out men before us and let them spy out the land for us\": R. Shimon says: This was a great shame for Israel. When they said: \"Let us send out men before us,\" the L-rd said to them: When you were in the land of deserts and pits, I fed and sustained you, how much more so when you come to a good and broad land! How shameful those men who thus asked for themselves!", + "\"and let them return to us word\": concerning which language they speak.", + "\"the (straightest) way by which we should go up\": There is no road without turnings; there is no road without traps; there is no road without branchings.", + "\"and the cities to which we will come\": so that we know by which city to come against them." + ], + [ + "(Devarim 1:23) \"And the thing was good in my eyes\": but not in the eyes of the Holy One Blessed be He. But if it was good in his eyes, why is it included in his rebuke? An analogy: A man says to his neighbor: Will you sell me this ass? The other: Yes. The man: Will you let me try it out? The other: Yes, come and I will show you how much it can carry on the mountain and how much it can carry in the valley. When the man saw that the other impeded him in no way, he said: Take your money. This is the intent of \"the thing was good in my eyes\" (i.e., to \"try out,\" etc. [but it was not good that they asked]).", + "\"and I took of you twelve men\": of the most select among you; of the finest among you.", + "\"one man to a tribe\": (If so) why need it be stated \"and I took of you twelve men\"? To indicate that the tribe of Levi was not among them, (for if it were, there would be thirteen.)" + ], + [ + "(Devarim 1:24) \"And they turned and they went up to the mountain\": We are hereby apprised that it is the way of spies to go up a mountain. And thus Rachav said to the spies of Joshua (Joshua 2:16) \"Go up the mountain lest the pursuers catch you.\" We are hereby taught (Ibid. \"Conceal yourselves there for three days until the pursuers turn back\") that the holy spirit reposed upon her, for if not, how could she know that they would turn back in three days?", + "\"and they came to the river-bed of Eshkol\": so-called by reason of the cluster (eshkol) of grapes (that they were to take from there [viz. Bamidbar 13:24]) Similarly, (Shemoth 3:1) \"and he came to the mountain of G-d to Chorev\": so-called because of what would occur there in the future.", + "\"and they spied it out\": traversing its boundaries, length and width." + ], + [ + "(Devarim 1:25) \"And they took in their hand from the fruit of the land\": R. Shimon said: Shameful are these men who took in their hand (such luxuriant fruits [to downgrade their worth]) as one would take in his hand an issar's worth of figs or grapes.", + "\"and they brought it down to us\" — whence it is seen that Eretz Yisrael is higher than all the (other) lands, as in (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and inherit it,\" and (Ibid. 21) \"And they went up and spied out the land,\" and (Bereshith 45:25) \"And they went up from Egypt and they came to the land of Canaan.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"And they returned word to us and they said: Good is the land that the L-rd our G-d gives us.\" Now did they speak good (of the land)? Did they not speak evil of it? — Who spoke good of it? Joshua and Calev — in spite of which (Ibid. 26) \"And you did not desire to go up, and you opposed the word of the L-rd your G-d.\" ..." + ], + [ + "(Devarim 1:27) \"And you murmured in your tents\": We are hereby taught they sat in their dwellings and spoke words as those of condolers, as it is written (Proverbs 26:22) \"The words of the murmerers are like (those of) condolers\" — but a knife descended from heaven and split their stomachs (viz. Bamidbar 14:29), as it is written (Proverbs, Ibid.) \"and they (the words) descend to the chambers of the stomach.\"", + "Variantly: And you murmured in your tents\": We are hereby taught that they sat in their dwellings and cried like mourners, taking their sons and saying to them: \"Woe unto you, afflicted ones!\" \"Woe unto you, tortured ones!\" \"Tomorrow they will nail you to the stake!\" And they would take their daughters and say to them: \"Woe to you, afflicted ones!\" \"Woe to you, tortured ones!\" \"Tomorrow they will kill (numbers) of you and take captive (numbers) of you, and stand up (numbers) of you to shame!\" (Devarim, Ibid.)", + "\"in the L-rd's hatred of us\": Is it possible that the Holy One Blessed be He hates Israel? Is it not written (Malachi 1:2) \"I have loved you, said the L-rd\"? It is, rather, they, who hate the Holy One Blessed be He (as per the folk saying: \"As you are disposed to another you think him disposed to you.\")", + "\"to deliver us into the hands of the Emori to destroy us\": as it is written (Joshua 7:9) \"For the Canaanites and all the inhabitants of the land will hear of it, and they will surround us and cut off our name from the earth, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 1:28) \"Whither are we going up? Our brothers have melted our hearts, saying, etc.\": They said to him: Moses, our teacher, if we had heard such words from others, we would not believe them, but (we heard them) from those whose sons are our sons, and whose daughters are our daughters!", + "\"a great people\": great in numbers.", + "\"higher than we\": (i.e.,) taller.", + "\"cities great and fortified in heaven\": R. Shimon b. Gamliel says: Scripture (here) speaks hyperbolically, as it does in (Ibid. 9:1) \"Hear, O Israel, you are crossing over the Jordan this day.\" But when the Holy One Blessed be He says to our father Abraham (Bereshith 26:4) \"And I will multiply your seed as the stars of heaven,\" and (Ibid. 13:16) \"I will make your seed as the dust of the earth, so that if a man can number the dust of the earth, so will your seed be numbered\" — this is not hyperbole. (Devarim, Ibid.)", + "\"and also the sons of giants did we see there\" — whence we are taught that they saw giants atop giants, as in (Psalms 73:6) \"Therefore, pride bestrides them as a giant.\" (Devarim, Ibid. 20)", + "\"And I said to you, etc.\", (32) \"and in this thing, etc.\": I say this to you not of myself, but at the behest of the Holy One Blessed be He. (29) \"Do not break and do not fear them\":", + "Why? (30) \"(For) the L-rd your G-d who goes before you, etc.\" He said to them: He who wrought miracles for you in Egypt, and all of these miracles is destined to perform miracles for you upon your entering the land.", + "\"as all that He did with you in Egypt before your eyes\": If you do not believe in the future, believe in the past." + ], + [ + "(Devarim 3:23) \"And I entreated the L-rd at that time, saying\": This is as Scripture writes (Proverbs 18:23) \"The poor man speaks imploringly and the rich one answers brazenly.\"", + "Two goodly leaders arose for Israel — Moses and David king of Israel. Moses said to the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, I have transgressed. Let it be written after me, so that men not say: It seems that Moses has fabricated the Torah or that he has written something which he was not commanded to write. An analogy: A king decreed that one who ate unripe figs shevi'ith of (the sabbatical year) be pilloried. She: Please publicize my fault so that people not say: It must be that she was caught in niuf (illicit relations) or in witchcraft. When they see shevi'ith figs strung around my neck, they will know that it is because of this that I am being pilloried. Thus did our teacher Moses say before the Holy One Blessed be He: Let my transgression be written down after me. The Holy One: I will write that it was only because of your lapse at the waters (of Marah), viz. (Bamidbar 27:14) [This, your death, was decreed] \"when you flouted My command in the desert of Tzin in the contention of the congregation, etc.\"", + "Variantly: An analogy: A king and his son are traveling by coach until they come to a narrow place, where his coach overturns on his son, whose eye is blinded, his foot severed, and his hand broken. When he comes to this place (in the future), he mentions two or three times: \"Here my sons' eye was blinded, his foot was severed, and his hand broken.\" Here, too, the Holy One Blessed be He mentioned mei merivah (the waters of contention) three times (Bamidbar 20:13, Ibid. 24, Devarim 33:8), saying (as it were) \"Here I killed Aaron, here I killed Moses.\" And thus is it written (Psalms 141:6) \"Their judges (Moses and Aaron) have 'slipped' by (hitting) a rock.\" (viz. 11:20).", + "King David said before the Holy One Blessed be He. King David said before the Holy One Blessed be He: Let my transgression before You (with Bathsheva) not be written after me. The L-rd: Is it not sufficient for you that people not say: \"Because he loved him, He forgave him\"? An analogy: A man borrowed from the king twenty kor of wheat a year, and people said: Can this man possibly have met such a debt? It must be that the king forgave him and wrote him a settlement. Once, the king sent (demanding payment), and he did not pay, at which the king entered his house and took his sons and daughters and put them up (for sale) at the auction block — whereupon everyone knew that he had nothing (i.e., that he had not been pardoned.) Here, therefore, all of the punishments that came upon David were publicized and doubled, viz. (II Samuel 12:6) \"And he (David) must pay four for the ewe.\" R. Chananiah says: \"arbatayim\" — sixteen.", + "And when Nathan the Prophet came and rebuked David for that act, he said (Ibid. 13) \"I have sinned to the L-rd,\" and (Psalms 51:3) \"Be gracious (chaneini) to me, O G-d, according to Your lovingkindness … (6) To You alone have I sinned and what is evil in Your eyes have I done.\"", + "Two goodly leaders rose up for Israel — Moses and David king of Israel — and they could have asked for reward on the basis of their good deeds, but they asked of the Holy One Blessed be He only that he \"grace\" them, (this being the thrust of \"chaneini\" and of \"va'etchanan\"). Now does this not follow a fortiori, viz.: If these, who could have asked for reward on the basis of their good deeds, asked of the Holy One Blessed be He only that He \"grace\" them, then we, who are not even a thousandth of the thousands and ten thousands of his disciples, how much more so should we ask of the L-rd only that He \"grace\" us!", + "Variantly: Prayer (tefillah) is called by ten names: ze'akah, shav'ah, ne'akah, rinah, pegiah, nipul, pilul, atirah, chilui, and chinun: ze'akah — (Shemoth 2:23) \"And it was in the course of those many days that the king of Egypt died, and the children of Israel moaned under the toil, and they cried out (\"vayizaku\"). \"shav'ah\" — (Ibid.) \"and their outcry (\"shavatham\") ascended.\" \"ne'akah\" — (Ibid. 24) \"And G-d heard their outcry (\"na'akatham\"). \"rinah\" — (Jeremiah 7:16) \"and do not raise for them an outcry (\"rinah\"). \"pegiah\" — (Ibid.) \"and do not entreat (\"tifg'u\") Me.\" \"nipul\" — (Devarim 9:18) \"And I prostrated myself (\"va'ethnapal\") before the L-rd as at first.\" \"pilul\" — (Ibid. 26:) \"And I prayed (\"va'etpallel\") to the L-rd.\" \"atirah\" — (Bereshith 25:21) \"And Isaac entreated (\"vaye'tar Yitzchak\") the L-rd for his wife.\" \"chilui\" — (Shemoth 32:11) \"And Moses prayed\" (\"Vayechal Mosheh.\") \"chinun\" — (Devarim 3:23) \"And I entreated (\"va'ethchanan\") the L-rd.\" (Ibid.)", + "\"at that time\": An analogy: The men of a province ask their king to make their province a colony (and exempt from taxes). Once, when two of his foes fell before it, they said: Now is the time to ask the king to grant our request. Similarly, Moses asks the Holy One Blessed be He to be allowed to enter Eretz Yisrael. When he sees Sichon and Og fallen before him, he says: This is the time to ask that my request be granted, and this is the intent of \"at that time.\"", + "(Ibid.) \"to say\": This is one of the times when Moses says to the L-rd: Tell me whether or not You will grant my request. Similarly, (Shemoth 17:4) \"And Moses cried out to the L-rd, to say: What can I do to this people?\" What is the intent of \"to say\"? Apprise me of whether or not I will fall into their hand. Similarly (Ibid. 6:12) \"And Moses spoke before the L-rd, to say\": Apprise me whether or not You will redeem them. Similarly, (Bamidbar 12:13) \"And Moses cried out to the L-rd to say\": Apprise me whether or not You will heal her. Similarly, (Ibid. 27:15) \"And Moses spoke to the L-rd, to say\": Apprise me whether or not You will appoint leaders over them. Thus, here, \"at that time, to say\": Apprise me whether or not I will enter the land.", + "(Devarim 3:24) \"O L-rd (Yod-keh-vav-keh), G-d (Elokim)\": Wherever \"Yod-keh-vav-keh\" is written, the attribute of mercy is intended, viz. (Shemoth 34:6) \"Yod-keh-vav-keh,\" the G-d who is merciful and gracious.\" Wherever \"Elokim\" is written, the attribute of justice is intended, viz. (Ibid. 22:8) \"Unto the judges ('elohim') shall come the matter of both,\" and (Ibid. 27) \"Elokim ([Both G-d and judges are intended]) you shall not curse.\"" + ], + [ + "(Devarim 3:24) \"O L-rd, G-d, You 'hachilotha'\": You absolved me of my vow. When You said to me (Shemoth 3:10) \"Go … and take My people the children of Israel out of Egypt,\" I said to you: I cannot, for I swore to Yithro that I would not leave him, as it is written (Ibid. 2:21) \"Vayoel Mosheh to remain with the men,\" \"ho'alah\" being nothing other than an oath, as in (I Samuel 14:24) \"And Saul beswore (vayoel) the people.\"", + "Variantly: \"You 'hachilotha'\": You provided an opening for me to stand and pray before You for your children when they besmirched themselves with the golden calf, as it is written (Devarim 4:14) \"Quit Me, and I shall destroy them.\" Now was Moses holding on to the Holy One Blessed be He (that He said \"Quit Me\")? This is what he said before Him (in \"hachilotha\"): L-rd of the universe, You provided an \"opening\" (thus, \"hachilotha\") to stand and pray for Your children (i.e., \"Quit Me\" implies that if you do not quit Me, but beseech Me), I will not destroy them) — whereupon I stood and prayed for them, and You heard my prayer and forgave their transgression. I thought (now, in saying \"hachilotha\"): If I stood up for them in prayer, would they not pray for me (that I enter Eretz Yisrael)? And does this not follow a fortiori, viz.: If the prayer of the one (Moses) for the many is thus heeded, how much more so the prayer of the many for the one!", + "(Devarim 3:24) \"to show Your servant\": There are those who call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He calls \"servants.\" And there are those who call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He does not call \"servants.\" And there are those who do not call themselves \"servants,\" whom the Holy One Blessed be He calls \"servants.\" Abraham called himself a \"servant,\" viz. (Bereshith 12:3) \"Do not now pass away from Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Ibid. 26:24) \"for the sake of Abraham, My servant.\" Jacob called himself a \"servant,\" viz. (Ibid. 32:11) \"I am too small for all of the lovingkindnesses and all of the truth that You have done with Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Isaiah 41:8) \"But you, Israel, are My servant, Jacob, etc.\" Moses called himself a \"servant, viz. \"to show Your \"servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Joshua 1:2) \"Moses My servant is dead.\" David called himself a \"servant,\" viz. (Psalms 116:16) \"Heed, O L-rd, for I am Your servant,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. ( II Kings 19:34) \"for the sake of David, My servant.\" Isaiah called himself a \"servant,\" viz. (Isaiah 49:5) \"… who formed me from the womb to be a servant to Him,\" and the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Ibid. 20:3) \"Isaiah, My servant.\" Samuel called himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He did not call him a \"servant.\" Shimshon called himself a \"servant,\" viz. (Judges 15:18) \"You have given unto the hand of Your servant, etc.\", but the Holy One Blessed be He did not call him a servant. Solomon called himself a \"servant,\" viz. (I Kings 3:9) \"Give Your servant an understanding heart,\" and the Holy One Blessed be He did not call him a \"servant,\" but wrought for his father's sake, viz. (I Kings 15:13) \"for the sake of David, My servant.\" Iyyov did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" (viz. Iyyov 2:3) \"Have you given heart to My servant, Iyyov\"? Joshua did not call himself a \"servant,\" but Scripture called him a \"servant,\" viz. (Joshua 24:29) \"and Joshua the son of Nun, the servant of the L-rd, died.\" Calev did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Bamidbar 14:24) \"But My servant Calev, etc.\" Elyakim did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be he called him a \"servant,\" viz. (Isaiah 22:20) \"And I will call My servant Elyakim, etc.\" Zerubavel did not call himself a \"servant,\" but the Holy One Blessed be He called him a \"servant,\" viz. (Chaggai 2:23) \"Zerubavel ben Shaltiel, My servant.\" Daniel did not call himself a \"servant,\" but Scripture called him a \"servant,\" viz. (Daniel 6:21) \"The king spoke and said to Daniel: Daniel, servant of the living G-d.\" Chananiah, Mishael, and Azaryah did not call themselves \"servants,\" but the Holy One Blessed be He called them \"servants,\" viz. (Daniel 6:23) \"Shadrach, Meshach and Aved-nego, servants of the exalted G-d.\" The early prophets did not call themselves \"servants,\" but the Holy One Blessed be He called them \"servants,\" viz. (Amos 3:7) \" … but He revealed His secret to His servants, the prophets.\"", + "(Devarim 3:24) \"Your greatness (gadlecha)\": His attribute of goodness, as in (Bamidbar 14:17) \"And now, let the power (of goodness) of the L-rd be magnified (\"yigdal\") … as You have spoken (18) The L-rd withholds wrath and He is abundant in lovingkindness.\" This is the prototype for all \"gadlecha\" in the Torah. (Ibid.)", + "\"and Your mighty hand\": These are the ten plagues that the Holy One Blessed be He brought upon the Egyptians in Egypt, viz. (Shemoth 8:1) \"Stretch forth your hand, etc.\"", + "(Ibid.) \"For who is Almighty in the heavens and in the earth\": For not as the measure of flesh and blood is that of the Holy One Blessed be He: The measure of flesh and blood: A governor sits on his seat, fearing that his counselors will overrule him. But You, who have no counselors (to overrule You), why don't You pardon me! An officer sits at his station, fearing that his commander will overrule him. But You, who have no commander, why don't You pardon me!", + "(Ibid.) \"who can do as Your deeds\": in Egypt; \"and as Your strength\": at the Red Sea. Variantly: \"as Your deeds\": at the Red Sea; \"and as Your strength\": at the Jordan." + ], + [ + "(Devarim 3:25) \"Let me pass over and see\": Is it possible that Moses would ask the L-rd to enter the land? Is it not written (Bamidbar 20:12) \"You shall not bring this congregation to the land which I have given them\"? An analogy (to resolve this): A king who had two servants decreed upon one of them not to drink wine for thirty days. The servant: What did he decree upon me? That I not drink wine for thirty days? I will not taste it even for a year! Even for two years! Why all this? To weaken the effect of his master's words. The king then decrees the same upon the second servant. His reaction: I cannot live without wine for even one hour! Why all this? To heighten the effect of his master's words. Thus, Moses, to heighten the effect of the L-rd's words besought Him to enter the land — \"Let me pass over and see!\"", + "\"this good mountain and the Levanon.\" All called it (Jerusalem) \"mountain.\" Abraham called it \"mountain,\" viz. (Bereshith 22:14) \"… of which it will be said: 'On this day, in the mountain, the L-rd shall appear.'\" Isaiah called it mountain (Isaiah 2:2) \"And it will be in the end of days that the mountain of the house of the L-rd will be established.\" Nations called it mountain, viz. (Ibid. 3) \"And many nations will go, and they will say: 'Let us go and ascend to the mountain of the L-rd.'\"", + "\"and the Levanon\": This is the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"You are Gilead to Me, the head of the Levanon, etc.\", and (Isaiah 10:34) \"And the Levanon by a mighty one will fall.\" And why is it called \"Levanon\"? Because it \"whitens\" (malbin) the sins of Israel, as it is written (Ibid. 1:18) \"If your sins be like scarlet, they will be as white (yalbinu) as snow.\"" + ], + [ + "(Devarim 3:26) \"And (\"yithaber\") the L-rd with me because of you (lema'anchem), and He would not hearken to me\": R. Eliezer says: He was filled with wrath (\"evrah\" [like \"yithaber\"]). R. Yehoshua says: He (the L-rd) became like a woman who could not stoop because of her fetus (\"ubar\" [like \"yithaber\"]).", + "\"lema'anchem\": Because of you this was done to me. \"and He would not hearken to me\": He did not accept my prayer. \"And the L-rd said to me: 'rav lach. Presume to speak to Me no more about this thing.'\" An analogy: A man makes a vow. Does he not go to his master for absolution of his vow? If the master makes a vow (affecting his disciple), it is the disciple's part to heed the words of his master. You, too, heed the words of your master. (Thus, \"rav lach\" [\"You have a Master!\"])", + "Variantly: \"And the L-rd said to me: 'rav lach'\" (i.e., you are a \"teacher\" in this thing) — You are an example for judges to say: If the great sage, Moses, was not forgiven for saying (Bamidbar 20:10) \"Hear, now, you rebels,\" but it was decreed that he not enter Eretz Yisrael, then those who delay judgment and those who pervert justice, how much more so! And if Moses who was told (Ibid. 12) \"You shall not bring this congregation into the land,\" did not refrain from imploring the L-rd for mercy — how much more so (should this be the pattern for) other men, (who were not told such a thing!) And if Chezkiah, who was told (II Kings 20:1) \"Set your house in order, for you shall die and not live\" did not refrain from imploring the L-rd for mercy, acting on the principle of \"Even if a sharp sword is poised over a man's neck he should not refrain from imploring mercy,\" as it is written (Isaiah 38:2) \"then Chizkiyahu turned his face to the wall and prayed to the L-rd\" — how much more so other men!", + "Variantly: (\"rav lach\":) \"harbeh lach\" (\"There is much owing you\") in the world to come — as one would say to his neighbor \"There is much owing you — you need not petition it.\" Variantly: \"vayithaber\": As one would say to his neighbor: \"That man crossed (avar) that road again.\" (i.e., Moses exceeded his bounds.)", + "(Devarim, Ibid. 3:27) \"Go up to the top of the height\": R. Elazar b. Yaakov said: Better one hour of prayer than good deeds. For because all of the deeds of Moses it was not said to him \"Go up, etc.\", but here, (after he prayed,) it was said to him \"Go up.\" \"and lift your eyes, etc.\": From here they ruled: Those who stand outside the land turn their faces to Eretz Yisrael and pray, as it is written (I Kings 8:48) \"And they shall pray to You by way of their land.\" Those who stand in Eretz Yisrael turn their faces to Jerusalem and pray, as it is written (II Chronicles 5:34) \"And they shall pray towards this city.\" Those who stand in Jerusalem turn their faces towards the Temple, as it is written (Ibid. 32) \"and they shall pray towards this house.\" Those who stand in the Temple direct their hearts to the holy of holies and pray, as it is written (Ibid. 26) \"and they shall pray towards this place\" — whence it is found: those in the north face south; (those) in the south face north; (those) in the east face west; (those) in the west face east — whence it is found that all of Israel pray towards one place.", + "(Devarim, Ibid.) \"for you shall not cross this Jordan.\" An analogy: A king decreed that his son not enter his bedchamber — whereupon he entered the palace entrance talking with him; he entered his reception room talking with him. When he came to enter his chamber, he said to him: \"From here on, you are forbidden.\" Likewise, Moses said to the L-rd: \"All of me is separated from Eretz Yisrael only by a fifty-ell string-length of this Jordan\" — whereupon He said: \"and see with your eyes, for you will not cross this Jordan.\"", + "(Ibid. 28) \"And charge (tzav) Joshua\": \"charging\" (tzivui) is prompting to zeal, as it is written (Ibid. 31:7) \"And Moses called to Joshua and he said to him before the eyes of all of Israel: 'Be strong and firm'\": \"Be strong\" in Torah, \"and be firm\" in good deeds.", + "(Devarim 3:28) \"for he will pass over before this people\": If he passes over before them, they will pass; if not, they will not.", + "\"and he will cause them to inherit\": If he causes them to inherit, they will inherit; if not, not. And thus do we find that when they went to do battle with Ai there fell of them some thirty-six righteous men, viz. (Joshua 7:5) \"And the men of Ai smote of them some thirty-six righteous men … (6) and Joshua tore his clothing and fell on his face to the ground before the ark of the L-rd until the evening … (7) and Joshua said: Ahah, L-rd, G-d, why did You bring this people across the Jordan … (8) Please, my L-rd, what shall I say now that Israel has turned its back … (10) And the L-rd said to Joshua: Arise! Why are you fallen on your face!'\" Is this not what I said to Moses from the very beginning? If he passes over before them, they shall pass; if not, they shall not pass. If he causes them to inherit, they shall inherit; if not, they shall not inherit — and you sent them and did not pass over before them!" + ], + [ + "(Devarim 3:29) \"And we abode in the valley opposite Beth Peor\": He said to them: Who caused us to sit in the valley? The evil deeds that we perpetrated in Peor (viz. Bamidbar 25:3).", + "Variantly: He (Moses) said to them: \"And we abode in the valley opposite Beth Peor.\" See the difference between you and me. How many prayers did I pray? Yet it was decreed upon me not to enter the land. But you angered Him for forty years, as it is written (Psalms 95:10) \"Forty years I was angry with the generation. And, what is more, the greatest among you prostrated themselves to Peor, yet His right hand is stretched forward to accept penitents, so (Devarim 4:1) \"now, O Israel, hearken to the statutes\" — You are new; the past has been forgiven!" + ], + [ + "(Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is One\": Because it is written (Shemoth 25:2) \"Speak to the children of Israel — It is not written \"Speak to the children of Abraham and Isaac,\" but \"speak to the children of Israel (i.e., Jacob [viz. Bereshith 32:29]) — Jacob merited that this pronouncement be stated to his children. For Jacob feared all of his days — Woe unto me, lest \"base matter\" issue from me as it did from my fathers! From Abraham there came forth Yishmael. From Isaac there came forth Esav my brother. Yishmael was an idolator, viz. (Bereshith 21:9) \"And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian … 'disporting himself'\" (with idolatry). These are the words of R. Akiva. R. Shimon b. Yochai says: R. Akiva expounds four things where I differ from him, and it seems to me that my view is the correct one: He says \"And Sarah the son of Hagar the Egyptian disports himself\" with idolatry.\" And I say that the reference is to the inheritance, Yishmael saying \"should I not, being the first-born, take a double portion?\" And for this reason Sarah said (Ibid. 10) \"Drive out this maidservant and her son.\" And my view seems more cogent than his.", + "Similarly (Bamidbar 11:22) \"Will flocks and herds be slaughtered for them? Will it be found for them? Will all the fish of the sea be gathered for them? Will it be found for them?\" This is to be taken literally. These are the words of R. Akiva. And I understand it as: Even if you gather for them all the flocks and herds in the world they will not be satisfied (i.e., even if you give them what they ask, they will not be satisfied, for they are simply seeking a pretext against You. But let me go and attempt to conciliate them) — whereupon the Holy Spirit answered (Ibid. 23) \"Now you will see whether My word (that they will not heed you) will befall you or not.\" And my view seems more cogent than his.", + "Similarly, (Ezekiel 33:24) \"Son of man, the inhabitants of these ruins upon the ground of Israel speak, saying: Abraham was one, yet he inherited the land, and we are many, so the land is given us as a heritage.\" (R. Akiva's understanding of the verse:) Now does this not follow a fortiori, viz.: If Abraham, who served only one G-d, inherited the land, then we, who serve many gods, how much more so should we inherit the land! And I say (that the meaning is) If Abraham, who was commanded only one mitzvah, (to sacrifice his son) inherited the land, then we, who were commanded many mitzvoth, how much more so should we inherit the land! And how did the prophet answer them? (Ibid. 25:26) \"Therefore, … thus says the L-rd G-d: You eat over the blood, you lift up your eyes to the idols, and you shed blood … You relied upon your sword, you committed abomination, a man has defiled his neighbor's wife — shall you then inherit the land?\" And I find my view more cogent than that of R. Akiva.", + "Similarly (Zechariah 8:19) \"Thus has said the L-rd of hosts: The fast of the fourth (month), and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth will be for the house of Judah for joy and for gladness and for goodly festivals\": \"the fast of the fourth\" — the seventeenth of Tammuz when the city was breached. \"the fast of the fifth\" — the ninth day of Av, when both the first and second temples were destroyed. \"the fast of the seventh\" — the third of Tishrei, when Gedaliah ben Achikam was killed. And who killed him? Yishmael ben Netanyah — to teach that the death of the righteous is as grievous to the Holy One Blessed be He as the destruction of the Temple. \"the fast of the tenth\" — the tenth of Teveth, when the king of Bavel came to besiege Jerusalem, as it is written (Ezekiel 24:1-2) \"And the word of the L-rd came to me in the ninth year, saying: Son of man, write for yourself the name of the day, this very day. The king of Bavel has come against Jerusalem (to besiege it) this very day.\" (Thus, R. Akiva). And I say: \"the fast of the tenth\" — the fifth day of Teveth, when the report came to the exile that the city had been smitten, as it is written (Ibid. 33:21) \"And it was, in the twelfth year of the month on the fifth of the month that a fugitive came to me from Jerusalem, saying 'The city has been conquered.'\" And when they heard, they made the day of the hearing (a fast) like the day of the burning. And I find my view more cogent than that of R. Akiva. [For I speak of first things (in the verse) first, and of last things, last, and he speaks of first things last, and of last things first. For he counts according to the order of the months, and I count according to the order of the occurrences. And in Judah they fast for the act, and in the Galil, for the report.]", + "(reversion to Devarim 6:4) Jacob prayed to the Holy One Blessed be He and said: From Abraham there came forth Yishmael. From Isaac there came forth Esav — May no \"base matter\" come forth from me as it did from my fathers! And thus is it written (Bereshith 28:20) \"And Jacob vowed a vow, saying, etc.\" Now would it occur to anyone that Jacob our father would say (Ibid.) \"If G-d will be with me … and He will give me bread to eat and a garment to wear (21) and I return in peace to my father's house, and (only then) He will be a G-d to me!\" (Obviously,) He will be a G-d to me in any event. How, then, is \"and He will be a G-d to me\" to be understood? That His name repose upon me, that no \"base matter\" issue from me from beginning to end.", + "And thus is it written (Ibid. 35:22) \"And it was, when Israel dwelt in that land, that Reuven went and lay with Bilhah, his father's concubine, and Israel heard.\" When Jacob heard this, he shuddered and said: Can it be that there is \"base matter\" in my sons! — until he was told by the L-rd that Reuven had repented, as it is written (Ibid.) \"And the sons of Jacob were twelve\" (including Reuven.) We are hereby taught that Reuven afflicted himself all of his days because of that act, until Moses accepted his penitence, viz. (Devarim 33:6) \"Reuven shall live (in this world) and he shall not die\" (in the world to come).", + "And thus do we find that before Jacob's passing from the world he called his sons and rebuked them individually and then called all of them as one and said to them: Can it be that there is some reservation in your hearts about Him who spoke and brought the world into being? They answered \"Hear, O Israel\" (Jacob) — Just as there is no reservation in your heart, so there is none in ours, but (Devarim 6:4) \"The L-rd our G-d, the L-rd is One!\" — at which he said \"Blessed is the Name of the glory of His Kingdom for ever and ever!\" And this is the intent of (Bereshith 47:31) \"And Israel bowed at the head of the bed.\" Is this to be taken literally? (Obviously not. The intent is:) He expressed thanks and praise (to the L-rd) that \"base matter\" had not issued from him (thus, \"his bed\"). Others say: Reuven repented. The Holy One Blessed be He said to Jacob: This is what you desired all of your days — that your sons \"awake and retire\" with the recitation of the Shema. This is the intent of (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel\" (Jacob). Variantly: \"Hear, O Israel\": From here it was ruled that if one recited the Shema but did not make it audible to his ear, he did not fulfill his obligation.", + "(Ibid.) \"the L-rd our G-d\": Why is this written? Is it not written thereafter \"the L-rd is One\"? It is upon us that His name is reposed most distinctly (thus, \"our G-d\"). Similarly, (Shemoth 34:23) \"Three times in the year shall all of your males appear before the L-rd, Hashem (Yod-keh-vav-keh), the G-d of Israel.\" Is it not already written \"before the L-rd\"? Why, then, \"the G-d of Israel\"? It is upon us that His name is reposed most distinctly.", + "Similarly, (Psalms 50:7) \"Hear My people, and I shall speak; Israel, and I shall testify against you. G-d, your G-d, am I.\" Why \"your G-d am I\"? His name is most distinctly reposed upon you.", + "Variantly (Devarim 6:4) \"the L-rd is our G-d\": in this world; \"the L-rd is One\": in the world to come. And thus is it written (Zechariah 14:9) \"And the L-rd will be the King over all the land. On that day the L-rd will be One and His name will be One.\"" + ], + [ + "(Devarim 6:5) \"And you shall love the L-rd your G-d\": Act (i.e., serve) out of love. There is a difference between acting out of love and acting out of fear. If one acts out of love, his reward is doubled. It is written (Ibid. 6:13) \"The L-rd your G-d shall you fear, and Him shall you serve.\" One may fear his friend, but if he belabors him, he may leave him. But you, act out of (absolute) love. And there is no (absolute) love in the place of (i.e., co-existing with [absolute]) fear, and no (absolute) fear in the place of (absolute) love except vis-à-vis the Holy One Blessed be He. (So that if one loves Him absolutely, it follows that he fears him absolutely, and his reward is doubled.)", + "Variantly: \"And you shall love the L-rd your G-d\": Cause Him to be beloved by all men, as our father Abraham (did), viz. (Bereshith 12:5) \"and the souls that they (Abraham and Sarah) had made in Charan.\" Now if all of mankind were gathered together to make a mosquito, they could not do so. How, then, is the above to be understood? Abraham converted them (from idol worship) and brought them under the wings of the Shechinah.", + "\"with all your heart\": with both of your inclinations, the good and the evil.", + "Variantly: \"with all your heart\": Let your heart not be \"divided\" over Him (i.e., do not harbor polytheistic views.)", + "\"and with all your soul\": even if He takes your soul. And thus is it written (Psalms 44:23) \"For because of You we are killed the entire day. We are reckoned as sheep for the slaughter.\" R. Shimon ben Menassia says: Now are we killed the entire day! The reference is to (the mitzvah of) circumcision. Ben Azzai says \"with all your soul\": Love Him until the extraction of your soul.", + "R. Eliezer says: If it is written \"with all your soul,\" why need it be written \"with all your might\"? And if it is written \"with all your might,\" why need it be written \"with all your soul\"? For the man who holds his body dearer than his wealth, it is written \"with all your soul\" (i.e., though you must surrender your body); and for the man whose wealth is dearer to him than his body, it is written \"with all your might\" (i.e., with all your wealth).", + "R. Akiva says: If it is written \"with all your soul,\" how much more so, \"with all your might\" (meodecha)! (The meaning is:) For every measure (middah [suggested by] \"meodecha\") that He metes out to you, whether for good or for evil, (thank Him). And thus did David say (Psalms 116:3-4) \"Affliction and sorrow did I find and in the name of the L-rd I called … (13) \"I shall lift up the cup of salvation, and in the name of the L-rd will I call.\" And thus did Iyyov say: (Iyyov 1:21) \"The L-rd has given and the L-rd has taken — blessed be the name of the L-rd.\" (Bless Him) both for the measure of good and for the measure of evil. What did his wife say to him? (Ibid. 2:9) \"Do you still persist in your integrity? — blaspheme G-d and die.\" And he answered: \"You speak as one of the coarse women. Shall we accept (only) the good of G-d and not the evil?\" The men of the generation of the flood were degenerate by reason of the good (bestowed upon them), and when punishment came upon them, they accepted it perforce. The men of Sodom and Amorah were degenerate by reason of the good (bestowed upon them), and when punishment came upon them they accepted it perforce. Now does this not follow a fortiori — If one who is degenerate in good accedes in evil, then one who accedes in good — how much more so should he accede in punishment! Thus, Iyyov to his wife: \"You speak as one of the coarse women. Shall we accept the good of G-d and not the evil\"?", + "And, what is more, one should rejoice more in affliction than in good. For if one lived in (the midst of) good all of his life, his transgression is not forgiven (thereby). And by what is it forgiven? By affliction.", + "R. Eliezer b. Yaakov said: It is written (Proverbs 3:12) \"Whom the L-rd loves, He chastises, as a father is reconciled with his son\": What causes a father to be reconciled with his son? Afflictions.", + "R. Meir says: It is written (Devarim 8:5) \"And you shall know within your heart that as a father afflicts his son, the L-rd your G-d afflicts you.\" You and your heart know what you have done and that the afflictions that He has brought upon you are disproportionate (in leniency) to the (severity of) sins that you have committed.", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: Beloved are afflictions by the L-rd, for the name of the L-rd reposes upon the afflicted one, as it is written \"the L-rd your G-d afflicts you.\"", + "R. Nathan b. R. Yosef says: Just as a covenant is made with the land a covenant is made with afflictions, as it is written \"the L-rd your G-d afflicts you\" followed by (Ibid. 7) \"for the L-rd your G-d brings you to a good land.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Beloved are afflictions, three gifts having been given to Israel by the Holy One Blessed be He, which were coveted by the idolators, and which were given, through afflictions, only to Israel: Torah, Eretz Yisrael, and the world to come.", + "Torah — (Proverbs 1:2) \"To know wisdom and mussar (chastisement),\" and (Psalms 94:12) \"Happy is the man whom You chastise, O L-rd, and whom You teach from Your Torah.\"", + "Eretz Yisrael — \"the L-rd your G-d afflicts you … for the L-rd your G-d brings you to a good land.\"", + "the world to come — (Proverbs 6:23) \"For a mitzvah is a lamp, and Torah is light, and the chastisements of mussar the way of life (in the world to come).\" What is the way that leads to the world to come? Afflictions.", + "R. Nechemiah says: Beloved are afflictions. For just as sacrifices reconcile (man with G-d), so, afflictions. Sacrifices — (Vayikra 1:4) \"And it (the offering) shall be accepted for him.\" Afflictions — (Ibid. 26:43) \"and they (i.e., their afflictions) will effect reconciliation (with G-d) for their sins.\" And, what is more, afflictions (in this regard) are more potent than sacrifices, the latter being a function (only) of their wealth; the former, of their bodies. And thus is it written (Iyyov 2:4) \"Skin for skin, and all that a man has will he give for his life.\" Once, R. Eliezer was ill, and there came to visit him R. Tarfon, R. Yehoshua, R. Eliezer b. Azaryah, and R. Akiva. R. Tarfon opened: \"Rebbi, you are more beloved by Israel than the solar orb. For the solar orb gives light only in this world, and you give light both in this world and the world to come.\" R. Yehoshua: \"You are more beloved by Israel than the rains. For the rains give life only in this world, and you give us life in this world and the world to come.\" R. Elazar b. Azaryah: \"You are more beloved by Israel than father and mother. For father and mother bring a man to this world, and you bring us to this world and to the world to come.\" R. Akiva: \"Rebbi, afflictions are beloved\" — whereupon R. Eliezer said to his disciples: \"Support me, and let me hear the words of Akiva, my disciple.\" R. Eliezer sat up and said: \"Say on, Akiva.\"", + "R. Akiva: \"It is written (II Chronicles 33:1) 'Menasheh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem.' And it is written (Proverbs 25:1) 'These, too, are the proverbs of Solomon, which were copied down by the servants of Chezkiah king of Judah.' Now would it enter your mind that Chizkiyahu taught Torah to all of Israel but not to Menasheh his son? But (it is to be understood that) of all the Torah he taught him and all the toil he invested in him naught availed him but afflictions, as it is written (II Chronicles 33:10-13) 'And the L-rd spoke to Menasheh and his people, but they did not listen. And the L-rd brought against them the officers of the king of Ashur's army. And they caught Menasheh with hunting hooks, and bound him in chains and led him to Bavel. And in his suffering he besought the L-rd his G-d, and he humbled himself greatly before the G-d of his fathers. And he prayed to Him, and He was entreated of Him, and He heard his supplication, and He returned him to Jerusalem to his kingdom\" — whence we derive that afflictions are beloved.", + "R. Meir says: It is written: \"And you shall love the L-rd your G-d with all your heart.\" Love him with all your heart, as did Abraham our father, as it is written (Isaiah 41:2) \"Avraham, My lover,\" and (Nechemiah 9:8) \"and You found his heart faithful before You.\"", + "\"and with all your soul\": as Isaac, who offered himself to be bound upon the altar.", + "\"and with all your might (meodecha)\": Confess (modeh) to Him, as did Jacob (\"modeh,\" as in \"meodecha\"), as it is written (Bereshith 32:11) \"I am too small for all of the lovingkindness and all of the truth that You have done with Your servant. For with my staff did I cross this Jordan, and now I have become two camps.\"" + ], + [ + "(Devarim 6:6) \"And these things that I command you this day shall be upon your heart\": From \"And you shall love the L-rd your G-d with all your heart,\" I do not know how I come to love the Holy One Blessed be He; it is, therefore written \"And these things that I command you this day shall be upon your heart.\" For in this way you come to recognize the Holy One Blessed be He and to cleave to His ways.", + "\"that I command you this day\": They should not be to you as an antiquated edict, which no one takes to heart, but like a new one, which all run to read.", + "\"upon your heart\": From here R. Yoshiyah was wont to adduce: A man should beswear his (evil) inclination (not to do what is forbidden.) For thus do we find with all the righteous ones, that they beswore their inclinations:", + "Abraham — (Bereshith 14:22-23) \"I lift my hand (in oath) to the L-rd, G-d on high, Possessor of heaven and earth: Nothing (shall I take), from a thread until a sandal latchet, nor shall I take anything that is yours.\" Boaz (to Ruth) — (Ruth 3:13) (I swear) \"As the L-rd lives, lie (here with me, unmolested) until the morning…\" David — (I Samuel 26:10) \"And David said (to Avishai, who wanted to kill Saul, David's enemy): (I swear) as the L-rd lives: The L-rd will strike him with plague, or his day will come and he will die, or he will go forth in battle and he will perish.\" Elisha — (II Kings 5:16) \"(I swear) as the L-rd lives, before whom I have stood, I shall not take (any emolument, etc.\") And just as the righteous beswear their (evil) inclination not to do (as it wishes), so, the wicked (beswear it to do) as it wishes, viz. (Ibid. 20) \"As the L-rd lives, I (Gechazi, Elisha's servant) shall run after him and take something from him!\"" + ], + [ + "(Devarim 6:7) \"And you shall teach them to your sons\": They shall be (well ) ordered in your mouth, so that if one questions you concerning them, you will not stammer in them, but answer him forthwith, as it is written (Proverbs 7:4) \"Tell wisdom 'You are my sister,' and call understanding your acquaintance,\" and (Ibid. 3) \"Bind them on your fingers; write them on the tablet of your heart,\" and (Psalms 45:6) \"Your 'arrows' (of learning) are sharp.\" What is your reward for this? (Ibid.) \"Peoples will fall under you, (your arrows piercing) the heart of the foes of the King,\" and (Ibid. 127:4) \"As arrows in the hand of a mighty man, so are the children (i.e., the learning) of youth,\" and (Ibid. 5) \"Happy the man who has filled his quiver with them. They will not be shamed when they speak with the foes (of the L-rd) in the gate (of learning).\"", + "Variantly: \"And you shall teach (lit., 'repeat') them to your sons.\" These (sections: Shema [Devarim 6:4-9], Vehaya im shamoa [Ibid. 11-21], and Vayomer [Bamidbar 15:38-41], the section of tzitzith) must be repeated [morning and evening]; and Kadesh li [Shemoth 13:1-10] and Vehaya ki yeviacha [Ibid. 11-16] need not be repeated. For it would follow a fortiori (that they should be repeated), viz.: If (the section of ) Vayomer, which is not included in \"binding\" (i.e., in the compartments of the tefillin) is included in (the mitzvah of) \"repetition,\" then Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which are included in \"binding\" — how much more so should they be included in \"repetition.\" It is, therefore, written \"And you shall repeat them (the aforementioned) to your sons, and not the others.", + "— But I still would say: If Vayomer, which was preceded by other mitzvoth, is included in \"repetition,\" then the Ten Commandments, which was not preceded by other mitzvoth — how much more so should it be included in \"repetition\"! — No, this is refuted by \"Vayomer,\" which, though it is not included in \"binding\" is included in \"repetition.\" It is, therefore, written \"And you shall repeat them to your sons.\" These (the aforementioned) are included in \"repetition,\" and not the Ten Commandments.", + "\"to your sons\": These are your disciples. And thus do you find in all places, that disciples are called \"sons,\" viz. (II Kings 2:3) \"And the sons of the prophets came forth.\" Now were they the sons of the prophets? Were they not disciples? This shows that disciples were called \"sons.\"", + "And thus do you find with Chizkiyahu, king of Judah, who taught all of Torah to Israel and called them \"sons,\" viz. (II Chronicles 29:11) \"My sons, now be not lax.\" And just as disciples are called \"sons,\" so is the master called \"father,\" viz. (II Kings 2:12) \"And Elisha saw (Eliyahu being borne aloft) and he cried out 'My father, my father — the chariot of Israel and its riders!'\" And he saw him no more, and he took hold of his own garments, etc.\" And it is written (Ibid. 13:14) \"And Elisha fell ill with the illness of which he would die, and Yoash the king of Israel came down to him and wept before him, crying 'My father, my father!'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"And you shall speak in them\": Make them (words of Torah) primary and not secondary, that your dealings be only in them, that you not intermix other words with them, that you not say: I have learned the wisdom of Israel; I shall now go and learn the wisdom of the Canaanites. It is, therefore, written (Vayikra 18:4) \"to walk therein,\" and not to depart therefrom. And thus is it written (Proverbs 5:17) \"Let them be to you alone and not to strangers with you.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"in your sitting in your house and in your walking upon the way\": And thus is it written (Proverbs 6:22) \"In your walking it shall lead you; in your lying down it shall guard you; and in your waking it shall speak for you.\" In your walking it shall lead you\" — in this world; \"in your lying down\" it shall guard you\" — at the time of death; \"and in your waking\": for the days of the Messiah; \"it shall speak for you\" — for entrance to the world to come.", + "\"and in your lying down\": I might think, even if he retired in the middle of the day; \"and in your rising\": I might think, even if he rose in the middle of the day. It is, therefore, written \"in your sitting in your house and in your walking upon the way.\" Scripture speaks of the common instance (i.e., the time when people normally retire and rise). Variantly: This is the dispute between Beth Hillel and Beth Shammai. Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) \"and when you lie down and when you stand,\" and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written \"and when you walk upon the way.\" If so, what is the intent of \"and when you lie down and when you rise\"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise.", + "And it once happened that R. Yishmael and R. Elazar b. Azaryah were together in one place, R. Yishmael expounding reclining, and R. Elazar b. Azaryah, standing. When the time for the (evening) Shema arrived, R. Elazar b. Azaryah reclined and R. Yishmael stood up — whereupon R. Elazar b. Azaryah said to R. Yishmael: \"Yishmael, my brother, what you are doing may be compared to one's being told 'Your beard is (beautifully) long' and his replying (spitefully) \"Let it be shorn then!'\" R. Yishmael countered: (\"I was not being spiteful, but) you reclined in accordance with the words of Beth Shammai, and I stood up in accordance with the words of Beth Hillel. Variantly: (I stood up) so that this (i.e., lying down) not be established as the rule (for future generations.)", + "For Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) \"and when you lie down and when you stand,\" and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written \"and when you walk upon the way.\" If so, what is the intent of \"and when you lie down and when you rise\"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise." + ], + [ + "(Devarim 6:8) \"And you shall bind them (as a sign upon your hand\"): These (Shema, Vehaya im shamoa, Kadesh li and Vehaya ki yeviacha) are (included) in (the mitzvah of) \"binding,\" but Vayomer (i.e., the mitzvah of tzitzith) is not included in \"binding.\" For it would follow a fortiori (that it is included in \"binding\"), viz.: If Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which are not included in \"repetition,\" are included in \"binding,\" then Vayomer, which is included in \"repetition,\" how much more so should it be included in \"binding\"! It is, therefore, written \"And you shall bind them\" — These are included in \"binding,\" but Vayomer is not included in \"binding.\"", + "— But I still would say: If Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which were preceded by other mitzvoth are included in \"binding,\" then the Ten Commandments, which were not preceded by other mitzvoth, how much more so should they be included in \"binding\"! — You say \"a fortiori\"? Now if Vayomer, which is included in \"repetition,\" is not included in \"binding,\" then the Ten Commandments, which are not included in \"repetition,\" how much more so should they not be included in \"binding\"! — No, this is refuted by Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which, though they are not included in \"repetition,\" are included in \"binding.\" It is, therefore, written \"And you shall bind them.\" These (the aforementioned) are included in \"binding,\" and not the Ten Commandments.", + "\"And you shall bind them as a sign upon your hand\": one scroll of four sections (Shema, Vehaya im Shamoa, Kadesh li and Vehaya ki yeviacha). For it would follow since Scripture prescribed both hand tefillin and head tefillin, that just as there are four (separate) head compartments (totafoth) for the head there should be four (separate) compartments for the hand. It is, therefore, written \"And you shall bind them as a sign upon your hand\" — one scroll of four sections. — But why not say: Just as one scroll for the hand, so, one scroll for the head? And it would follow, since Scripture prescribes both hand tefillin and head tefillin, that just as there is one scroll for the hand, so there should be one scroll for the head! It is, therefore, written (of the head tefillin) four times \"totafoth\" (for four separate scrolls).", + "— But in that case, perhaps there should be four separate receptacles of four sections each. It is, therefore written (Shemoth 13:9) \"and as a remembrance between your eyes\" — one receptacle for four totafoth.", + "(Devarim, Ibid.) \"upon your hand\" — the height of the hand (i.e., the upper arm). You say \"the height of the hand\" is meant. But perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It follows, since Scripture prescribes tefillin for both hand and head, that just as the head tefillin are on the height of the head, so, hand tefillin are on the height of the hand (i.e., the upper arm).", + "R. Eliezer says: \"on your hand\" — the height of the hand. You say \"the height of the hand,\" but perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It is, therefore, written (Shemoth 13:9) \"And it shall, therefore, be for you as a sign\" — \"for you as a sign\" (i.e., on the upper arm) and not for others as a sign (i.e., not in the palm of your hand.)", + "R. Yitzchak says: \"on your hand\" — the height of the hand. You say \"the height of the hand\" but perhaps \"your hand,\" literally, is intended. It is, therefore, written (Devarim 6:6) \"And these things shall be upon your heart\" — alongside your heart, i.e., upon the upper arm.", + "(Shemoth 13:9) \"upon your hand\" — the left hand, as it is written (Isaiah 48:13) \"My hand also has founded the earth, and My right hand has spanned the heavens,\" and (Judges 5:26) \"She sent forth her hand for the (tent-) peg and her right hand for the laborers' hammer,\" and (Psalms 74:11) \"Why do You withdraw Your hand, and Your right hand, etc.\" — whence we see that \"hand\" (by itself) in all places is the left hand.", + "R. Nathan says: It is written (Devarim 6:6-7) \"And you shall bind them … and you shall write them.\" Just as writing is with the right, so, binding is with the right (and since binding is with the right, placing is on the left.)", + "R. Yossi says: We find that the right hand, too, is called \"hand,\" as it is written (Bereshith 48:17) \"And Joseph saw that his father had placed his right hand on the head of Ephraim and it was wrong in his eyes, and he took hold of his father's hand to remove it, etc.\" (If so, how is \"upon your hand\" to be understood, if it can signify either right or left)? To include an amputee (of the left hand), that he places it on the right.", + "\"And you shall bind them as a sign upon your hand and they shall be totafoth between your eyes.\": Once the hand-piece is upon your arm, place the head-piece upon your head — whence they ruled: In donning the tefillin, he dons the hand-piece first and then the head-piece. And when he removes them, he removes the head-piece first and then the hand-piece.", + "\"between your eyes\": On the height of your head or between your eyes, literally? It is, therefore, written (Devarim 14:1) \"You shall not make baldness between your eyes.\" Just as there, on the height of the head, so, here, on the height of the head. R. Yehudah says: Since Scripture prescribes tefillin for both the arm and the head. Just as the arm is a place which is susceptible of (only) one type of (leprosy) uncleanliness (i.e., a white hair), so the head (must be) a place which is susceptible of (only) one type of uncleanliness (i.e., a yellow hair — to exclude \"between the eyes\" [literally], which is susceptible of both types of uncleanliness)." + ], + [ + "(Devarim 6:9) \"And you shall write them (\"uchetavtem\")\": distinct writing, (\"uchetavtem\" suggesting \"ketivah tamah\" [\"whole writing\"]). From here they ruled: If he wrote alef (looking like) ayin; ayin like aleph; bet like kaf; kaf like bet; gimmel like tzaddik; tzaddik like gimmel; dalet like resh; resh like dalet; heh like chet; chet like heh; vav like yod; yod like vav; zayin like nun; nun like zayin; teth like peh; peh like teth; curved letters like straight ones; straight ones like curved ones; mem like samech; samech like mem; closed ones like open ones; open ones like closed ones; a closed section like an open one; an open one like a closed one — or (if he wrote running text) like a song or song like a running text, or if he wrote without ink, or if he wrote the Divine names in gold — these are to be secreted.", + "\"And you shall write them\": I might think (that he could write them) on stones — you, therefore, reason: It is stated here \"writing,\" and, elsewhere (Ibid. 24:1) \"writing.\" Just as there, on a scroll, here, too, on a scroll. You reason this way; but I can also reason: It is stated here \"writing,\" and, elsewhere (Ibid. 27:8) \"writing.\" Just as there, on stones, here, too, on stones! — Would you say this? There is a difference. I can learn one thing from another, and I can deduce one thing from another. I can learn one thing that obtains for all generations from another than obtains for all generations; but we do not deduce a thing that obtains for all generations (i.e., our instance) from something that obtains only for that time (i.e., the instance of the stones). As it is written (Jeremiah 36:18) \"And Baruch said to them: From his mouth he read all these words to me, and I wrote it in the book with ink.\"", + "\"on the doorposts (mezzuzoth)\": I understand from this (a minimum of) two mezzuzoth (i.e., one mezzuzah for two doorposts). It is, therefore, written in the second section (Ibid. 11:20) \"doorposts\" — \"increase upon increase\" (i.e., two \"doorposts\" followed by two), which (according to the exegetical rule) signals diminution, (Scripture hereby prescribing a mezzuzah for even one doorpost.) These are the words of R. Yishmael.", + "R. Akiva says: This is not needed (for the halachah). It is written (Shemoth 12:7): \"And they shall take of the blood and place it on the two mezzuzoth.\" Let \"two\" not be written (i.e., it is redundant). Why is it written? To serve as a paradigm, viz.: Wherever \"mezzuzoth\" is written it signifies one, unless Scripture specifies two.", + "\"on the doorposts of your house\": on the right as you enter? or on the right as you leave? It is, therefore, written \"on the doorposts beitecha\" (similar to \"biatecha\") [\"your coming in\"] — on the right hand side as you enter.", + "\"and on your gates\": Both the gates of houses, courtyards, countries, cities, stables, poultry houses, hay lofts, wine cellars, oil stores, and granaries are included in the mezzuzah requirement.", + "I might think that also included are a gate-house, a corridor, and a terrace; it is, therefore, written \"house.\" Just as a house is intended for living purposes, (so all that are thus intended) to exclude the above, which are not thus intended. I might think that also included are privies, tanning houses, and bathhouses. It is, therefore, written \"your house.\" Just as \"your house\" connotes a place of dignity, so, all such places (are included), to exclude the above, which are not thus intended.", + "I might think that also included are the Temple offices, the Temple courts, and the Temple mount. It is, therefore written \"house.\" Just as \"house\" is mundane (and not sacrosanct), so all that are mundane (are included in the mezzuzah requirement).", + "Beloved are Israel, whom the Holy One Blessed be He surrounded with (seven) mitzvoth: Tefillin on the head and tefillin on the arm, mezzuzah on their doors, and tzitzith on the four corners of their garments. About them David said (Psalms 119:114) \"(For these) seven in the day have I praised you.\" He entered the bathhouse and saw himself naked — whereupon he said: \"Woe unto me that I am 'naked' of mitzvoth,\" but looking upon his circumcision, he uttered praise, viz. (Ibid. 12:1) \"For the chief musician on the eighth, (circumcision, the eighth mitzvah, on the eighth day), a psalm of David.\"", + "An analogy: A king says to his wife: \"Bedeck yourself with all of your jewels so that you be desirable to me.\" Thus, the Holy One Blessed be He said to Israel. \"Be distinctive in mitzvoth, so that you be desirable to Me.\" And thus is it written (Song of Songs 6:4) \"Beautiful are you My beloved, as Tirtzah\" — You are beautiful when you make yourself desirable (\"retzuya\" [like 'Tirtzah']) to Me (through mitzvoth).\"" + ], + [ + "(Devarim 7:12) \"And it shall be if you hearken to these judgments\": (7:1) \"When the L-rd your G-d brings you to the land to inherit it, etc.\": This section was stated to Israel at the exodus from Egypt. For they said: Perhaps we will not enter a land as beautiful as this, whereupon the Holy One Blessed be He said to them: The land that you are coming to inherit is superior to it.", + "— You say that Scripture speaks of the superiority of Eretz Yisrael? Perhaps it speaks of the superiority of Egypt! It is, therefore, written (Bamidbar 13:22) \"And Chevron (the lowest-grade soil in Canaan [later, Eretz Yisrael,]) was superior, seven-fold to Tzoan (the highest-grade soil) in Egypt.\" (lit., \"Chevron was built seven years before Tzoan\") For Tzoan was the seat of Egyptian royalty, as it is written (Isaiah 30:4) \"For its (Egypt's) officers were in Tozan,\" and Chevron was (built of) the \"refuse\" of Eretz Yisrael.", + "And lest you say: He who built the one did not build the other. (This is not so,) for it is written (Bereshith 10:6) \"And the sons of Cham (the son of Noach): Kush, Mitzrayim, Fut and Canaan\": Cham, who built the one (Chevron) built the other (Tzoan). Is it conceivable that first he built the ugly and then he built the beautiful! It must be that first he built the beautiful (Chevron), and then (with its \"refuse\") built the ugly (Tozan)! Because (the soil of) Chevron was choicer than that of Mitzrayim, it was, therefore, built first. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Chevron, the \"refuse\" of Eretz Yisrael is choicer than the choicest of Egypt, the choicest of all the (other) lands, how choice must Eretz Yisrael be!", + "And thus you find with the ways of the L-rd — that whatever is more beloved (by the L-rd) precedes its neighbor. Torah, the most beloved of all, precedes all, as it is written (Proverbs 8:22) \"The L-rd acquired me (Torah) in the beginning of His way, before His works of yore,\" and (Ibid. 23) \"I was poured out from everlasting, from the beginning, from the origin of the earth.\" (The Temple, the most beloved of all (edifices), was created before all, viz. (Jeremiah 17:12) \"The throne of glory, exalted from the first, the place of our sanctuary.\" Eretz Yisrael, the most beloved of all (lands), was created before all, viz. (Proverbs 8:26) \"He had not yet made land and environs\": \"land\" — the other lands; \"environs\" — deserts. (Ibid.) \"and the chief of the class of tevel\" — Eretz Yisrael, as it is written (Ibid. 31) \"He rejoices His land with tevel.\"", + "Why is it called \"tevel\" (an admixture)? For it is an admixture of all. For with all the lands, one possesses what the other does not, but Eretz Yisrael lacks nothing, as it is written (Devarim 8:9) \"a land where not in constraint shall you eat bread. You shall lack nothing in it.\"", + "Variantly: Why is it called \"tevel\"? Because of the \"tavlin\" (\"seasoning\") in its midst. Which \"tavlin\" is in it? — Torah, viz. (Eichah 2:9) \"Among the nations there is no Torah\" — whence it is seen that the home of Torah is Eretz Yisrael.", + "And thus do you find with Sancheriv, that when he came to entice Israel, what did he say to them? (II Kings 18:32) \"… until I come and take you to a land like your land.\" It is not written \"to a land more beautiful than your land,\" but \"to a land like your land!\"", + "R. Shimon b. Yochai says: He was a fool, who did not know how to entice. He may be compared to a man who went to marry a woman and said to her: \"Your father is a king, and I am a king, your father is wealthy and I am wealthy, your father feeds you flesh and fish and gives you old wine to drink, and I, etc.\" This is not enticement! How does one entice? He says to him: \"Your father is a commoner and I am a king, your father is poor and I am rich, your father feeds you greens and beans, and I will feed you flesh and fish, your father leads you to the bath-house on foot, and I will take you there in a sedan-chair.\" Now if one (Nevuchadnezzar) who desired to speak in praise of his land did not speak demeaningly of Eretz Yisrael, how much more so should one who desires to speak in praise of Eretz Yisrael (take care not to be stinting in his praise!) And it is written (Joshua 20:7) \"Kiryat Arba (lit., \"the city of the four\") — this is Chevron.\" (It was so called) because four kings contended over it, each one saying \"Let it be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Devarim 3:9) \"The Tziddonim called Chermon Siryon, and the Emori called it S'nir,\" and, elsewhere, (Ibid. 4:48) \"until Mount Sion, which is Chermon\" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying \"Let it be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Joshua 15:49) \"Danah and Kiryat Sanah — this is Dvir,\" and, elsewhere (Ibid. 15:15) \"And the name of Dvir was formerly Kiryat Sefer\" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying \"Let is be called by my name!\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended over the \"refuse\" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!", + "Similarly, (Devarim 32:49) \"Go up to this Mount Avarim, Mount Nevo,\" and, elsewhere (Ibid. 3:27) \"Go up to the height of Hapisgah\" — whence it is found to have three names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that three kings were contending over it … How much more so is Eretz Yisrael itself to be lauded!", + "It is written (Jeremiah 3:19) \"And I gave you a cherished land, the heritage coveted by the multitudes of nations.\" \"a cherished land\": a land which was populated with palaces by kings and rulers. For any king or ruler who had not acquired palaces in Eretz Yisrael said \"I have done nothing.\"", + "R. Yehudah says: Now did the thirty-one kings of the past (conquered by Joshua) all encamp in Eretz Yisrael? But it is as they do with Rome today. Any king or ruler who has not acquired castles and palaces in Rome says \"I have done nothing.\" In the same way, any king or ruler who had not acquired castles and palaces in Eretz Yisrael said \"I have done nothing.\"", + "\"the heritage coveted\": (lit., \"the heritage of the deer\") Just as a deer is quicker of foot than any beast or animal, so, the fruits of Eretz Yisrael are \"quicker\" to come than those of all the other lands.", + "Variantly: Just as the hide of a deer, when you flay it, cannot contain its flesh, so Eretz Yisrael cannot \"contain\" (all of) its fruits when Israel observes the Torah.", + "And just as a deer is quicker than any beast or animal, so the fruits of Eretz Yisrael are \"quicker\" (to come) than those of all the other lands. If so, I might think they are not rich. It is, therefore, written (Devarim 11:9) \"a land flowing with milk and honey\" — rich as milk and sweet as honey. And thus is it written (Isaiah 5:11) \"I will now sing of my Beloved, my Beloved's song of His vineyard. My Beloved had a vineyard in the horn of Ben Shamen\": Just as there is nothing higher in a bullock than its horns, so, Eretz Yisrael is higher than all of the other lands. — But perhaps, just as a bullock is defective in the contents of its horns, so, Eretz Yisrael is more \"defective\" than all of the other lands! It is, therefore, written \"in the horn of Ben Shamen\": It is fat (shamen, rich, fruitful, productive). Eretz Yisrael, being higher than all (other lands) is superior to all, viz.: (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and we will inherit it,\" (Ibid. 13:21) \"and they went up and spied out the land,\" (Ibid. 13:22) \"and they went up in the south,\" (Bereshith 45:25) \"and they went up from Egypt.\" The Temple, in that it is higher than all, is superior to all, viz.: (Devarim 17:8) \"then you shall rise and go up\" (to the Temple), (Isaiah 2:3) \"and many peoples will go and say 'Let us go up to the mountain of the L-rd, to the house of the G-d of Yaakov,'\" and (Jeremiah 31:5) \"For there is a day when the watchers will call out on the mountain of Ephraim: 'Arise, let us go up to Tzion to (the house of) the L-rd our G-d!'\"" + ], + [ + "(Devarim 11:10) \"It is not like the land of Egypt\": the land of Egypt — the low (land) drinks (rain); the high, does not drink (and water has to be carried to it); Eretz Yisrael — the low and the high drink. The land of Egypt drinks its (own waters [from the Nile]); Eretz Yisrael drinks rainwater.", + "The land of Egypt — what is revealed drinks; what is concealed does not drink. Eretz Yisrael — both the revealed and the concealed drink.", + "The land of Egypt drinks and then is sowed; Eretz Yisrael drinks and is sowed; is sowed and drinks. The land of Egypt does not drink every day; Eretz Yisrael drinks every day.", + "The land of Egypt — If one does not work in it (i.e., in the soil) with mattock and axe and (does not allow) sleep to escape his eyes, he has nothing of it. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep and the L-rd brings down rain for them. An analogy: A king is walking on the road, and, seeing a man of high estate, gives him a servant to serve him. He then sees another man of high estate, (having obviously been) preened and pampered, engaging in (mundane) labor, (all the while), conscious (of the nobility) of his ancestors — at which he says: I decree that you not toil with your own hands, and I will feed you (gratuitously). So, with all the lands, He gives them servants to serve them. Egypt drinks from the Nile; Bavel drinks from the Yuval. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep on their beds, and the Holy One Blessed be He brings down rain for them. To teach that not as the ways of flesh and blood are the ways of the Holy One Blessed be He. (A man of) flesh and blood acquires servants to feed and sustain him. But He who spoke and brought the world into being — He acquires servants for Himself, whom He Himself feeds and sustains.", + "And once it happened that R. Eliezer and R. Yehoshua and R. Tzaddok were seated at the (wedding) feast of R. Gamliel's son, when R. Gamliel poured a cup (of wine) for R. Elazar, who declined taking it, and for R. Yehoshua, who took it — whereupon R. Elazar said to him: What is this, Yohoshua? We are seated and R. Gamliel stands over us and serves us? R. Yehoshua: Let him serve. Abraham, the greatest man in the world served the ministering angels, (who came to visit him), thinking them to be Arab idolators, and R. Gamliel should not serve us? R. Tzaddok: You have forsaken the honor of the L-rd, and you occupy yourselves with the honor of flesh and blood! He who spoke and brought the world into being causes the winds to blow, and raises vapors and clouds and brings down rains and nurtures growths and sets a table for each and every man — and Gamliel should not serve us?", + "You say that this (see beginning of #38) is the intent of \"It is not like the land of Egypt\"? Perhaps it is because the land of Egypt is the \"refuse\" of all the lands that Scripture contrasts it with Eretz Yisrael. It is, therefore, written (Bereshith 13:10) \"like the garden of the L-rd, like the land of Egypt\" — like the garden of the L-rd for trees; like the land of Egypt for seeds.", + "— But perhaps it is being contrasted with its most demeaning feature; it is, therefore, written (Vayikra 18:3) \"in which you dwelt\" — the place in which you dwelt, of which it is written (Ibid. 47:6) \"In the best (part) of the land settle your father, etc.\" But perhaps it is being contrasted only with the time of its demeaning (i.e., its being smitten with the plagues). It is, therefore, written \"from which you went out.\" When you were there, it was blessed because of you, but not now that you are not upon it.", + "And thus do you find, that wherever the righteous go, blessing comes in their wake. Israel went down to Gerar — blessing came to Gerar, viz. (Bereshith 26:12) \"And Israel sowed in that land, etc.\" Jacob went down to Lavan — blessing came down in his wake, viz. (Ibid. 30:27) \"I have found through divination that the L-rd has blessed me for your sake.\" Joseph went down to Potifera — blessing came in his wake, viz. (Ibid. 39:5) \"and the L-rd blessed the house of the Egyptian for Joseph's sake.\" Jacob went down to Pharaoh — blessing came down for his sake, viz. (Ibid. 47:10) \"And Jacob blessed Pharaoh.\" In what way did he bless him? In that years of famine were withheld from him. And after the death of Jacob they returned, as it is written (Ibid. 50:21) \"And now, do not fear, I (Joseph) will feed you and your little ones,\" and (Ibid. 45;11) \"And I will feed you there.\" Just as \"feeding\" there was in the (projected) years of famine, so, the \"feeding\" here (50:21) was in the years of famine, (the famine having returned with Jacob's death). These are the words of R. Yossi.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is not kiddush Hashem (sanctification of the name of G-d) for the words of the righteous to be in force in their lifetime and to be voided after their death. R. Elazar b. R. Shimon said; I subscribe to the words of R. Yossi rather than to father's words, that it is kiddush Hashem. For so long as the righteous are in the world, blessing is in the world. When the righteous depart from the world, blessing departs from the world. And thus do you find with the ark of G-d, which went down to the house of Oved-edom the Gittite, for the sake of which he was blessed, viz. (II Samuel 6:12) \"And King David was told: The L-rd has blessed the house of Oved-edom and all that he has because of the ark of G-d.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If Oved-edom was blessed because of the ark, which was made neither for gain nor loss, but only for the fragments of the tablets within it, how much more so (is one blessed in the merit of) the righteous, for whose sake the world was created!", + "Our forefathers came to Eretz Yisrael — blessing came in their wake, viz. (Devarim 6:11) \"And (you will find) houses full of all good that you did not fill, and hewn cisterns, which you did not hew, etc.\" R. Shimon b. Yochai says: If it is written \"houses full,\" \"hewn cisterns,\" why need it be written \"which you did not fill,\" \"which you did not plant\"? (To indicate) that it is not you who filled or hewed or planted, but your merit. And thus do you find that all the forty years that Israel was in the desert, the men of Eretz Yisrael built houses, and dug holes, pits, and caves, and planted all kinds of fruit trees, so that when our forefathers came to Eretz Yisrael they would find it full of blessing. But because this blessing came to them (the inhabitants), I might think that they would eat and be sated; it is, therefore, written (Ibid.) \"and you (Israel) shall eat and be sated.\" You will eat and be sated, and they will keep themselves, their sons, and their wives and daughters (from eating them) so that our forefathers come to the land and find everything full of blessing. This is as we have said (Ibid. 11:10) \"from which you went forth\" — When you were there, it was blessed for your sakes, not as things are now, there being no blessing in it, as when you were there.", + "You say that this is the intent of the verse. But perhaps it is to liken this coming (i.e., your coming to Egypt) to that coming (i.e., your coming to Eretz Yisrael) — Just as the first was optional (and not mandatory), so, the second! It is, therefore, written \"to inherit it.\" You are coming to inherit it. The difference between the first and the second — the coming to Egypt is optional; the coming to Eretz Yisrael is mandatory. In coming to Egypt, they did not count shemitoth and yovloth; in coming to Eretz Yisrael, they did. The land of Egypt, whether or not they did the will of the L-rd — here is the land of Egypt for you! Not so the land of Canaan (Eretz Yisrael). If you do the will of the L-rd, here is the land of Canaan for you. If not, you will be exiled from it. As it is written (Ibid. 7:12) \"And it shall be, if you hearken … then the L-rd will keep for you His oath,\" and (Vayikra 18:28) \"So that the land not vomit you out by your making it unclean.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:11) \"But the land whither you are crossing to inherit it is a land of mountains and plains.\" Can it be that the verse speaks demeaningly of Eretz Yisrael in mentioning mountains? It is, therefore, written \"and plains.\" Just as plains (are mentioned) for commendation, so, mountains. Furthermore, a reason is given for \"mountains\" as a reason is given for plains — the fruits of the mountain are quick (to grow) and those of the valley are fat.", + "R. Shimon b. Yochai says: Where a plain yields a kor, a mountain yields five korim; a kor in the north, a kor in the south, a kor in the east, a kor in the west, and a kor on top — five times the yield (of a plain). Similarly, (Ezekiel 5:5) \"This is Jerusalem. Among the nations have I placed her, and all around her are lands.\" And elsewhere, it itself is called a land. How are the verses to be reconciled? It is a land which contains many different kinds of land — fruitful land, sandy land, dusty (non-fruitful) land.", + "Variantly, \"mountains and plains\": The flavor of the fruits of a mountain is not similar to that of the fruits of a plain. This tells me only of the fruits of a mountain vis-à-vis those of a plain. Whence do I derive that the flavor of the fruits of one mountain is not like that of another and that the flavor of the fruits of one plain is not like that of another? From \"a land of mountains (plural) and plains\" (plural) — many mountains, many plains.", + "R. Shimon b. Yochai says: Twelve lands were given (to Israel) corresponding to the twelve tribes of Israel, and the flavor of the fruits of one land were not similar to that of each of the others. And these are the (twelve) lands: (Devarim 8:8) \"a land of olive-oil and honey,\" (Bamidbar 14:24) \"I shall bring him (Calev) to the land whence he came,\" (Devarim 4:14) \"the land whither you are crossing to inherit it,\" (Ibid. 11:11) \"a land of mountains and plains … (Ibid. 12) a land which the L-rd your G-d inquires after,\" (Ibid. 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water … (Ibid. 8) a land of wheat and barley … a land of olive-oil and honey (Ibid. 9) a land where not in constraint shall you eat bread … a land whose stones are iron … (Ibid. 10) for the good land\" — twelve lands corresponding to twelve tribes. And whence is it derived that the flavor of the fruits of one tribe were not similar to that of another? From \"a land of mountains (plural) and plains\" (plural) — many mountains, many plains, (each unique in itself).", + "R. Yossi Hameshulam says: Whence is it derived that just as it (Eretz Yisrael) imparts flavors to the land, so it imparts flavors to the sea (i.e., the Mediterranean)? From (Bereshith 11:10) \"and the gathering of the waters He called \"'seas.'\" Now the sea is one, viz. (Ibid. 9) \"Let the waters under the heavens be gathered into one place.\" How, then, is \"and the gathering of the waters He called 'seas'\" to be understood? (It is to be understood as meaning) that the flavor of a fish brought up from Acco is not like that of one brought up from Tzor, and that the flavor of a fish brought up from Tzor is not like that of one brought up from Spain.", + "Or, because the soil of a mountain is light and that of a plain heavy, I might think that the waters would drive the soil from mountain to valley, and the valley, (having become \"caked\") would lack water; it is, therefore, written \"a land of mountains and plains,\" each (nourished with water) in its own way. And thus is it written (Zechariah 10:11) \"Ask the L-rd for rain in the time of late rain, etc.\"", + "Or, because Eretz Yisrael is surrounded with mountains, I might think that what is revealed (i.e., exposed) drinks (rain), and that what is concealed does not; it is, therefore, written (Devarim 11:11) \"From the rain of the heavens you will drink water\" — both the revealed and the concealed. And thus is it written (Job 37:11) \"Af-Bri (the plenipotentiary of rain) will load the cloud. He (Af-Bri) will scatter the cloud of His rain, and he around (the mountain) (will guide it) with his stratagems.\" So that clouds surround it and water it from every side.", + "Or, because it (Eretz Yisrael) drinks rain water, but not irrigation water, it is, therefore, written (Devarim 8:7) \"For the L-rd your G-d is bringing you to a good land, a land of streams of water.\"", + "Or, because it does drink irrigation water, but not snow-water, it is, therefore, written \"From the rain of the heavens you will drink water.\" Let \"water\" not be written (i.e., it is superfluous). Why is it written? (To indicate) even snow-water. And thus is it written (Isaiah 55:10) \"For as the rain and the snow descend from the heavens … and soaks the earth and makes it bring forth vegetation, etc.\", and (Job 37:6) \"For to the snow He says 'Descend to the earth, etc.'\"", + "Or, because it does drink snow-water, but it does not drink dew-water, it is written \"From the rain of the heavens you will drink water\" — even dew-water.", + "And just as dew descends for blessing, so, rain. And thus is it written (Bereshith 27:28) \"And may G-d give you of the dew of the heavens,\" and (Devarim 32:2) \"My teaching (Torah) shall drip as the rain,\" and (Hosea 14:6) \"I shall be like the dew to Israel,\" and (Michah 5:6) \"And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples like dew from the L-rd, like the droplets upon the grass.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:12) \"A land which the L-rd your G-d inquires after\": Rebbi says: Does He inquire after it (Eretz Yisrael) alone? Does He not inquire after all the lands, viz. (Job 38:26) (He makes it) \"rain upon a land without a man, a desert in which there is no person.\" What is the intent, then, of \"a land which the L-rd your G-d inquires after\"? — It is as if He inquires only after it. Because He inquires after it, He inquires after all the other lands along with it.", + "Similarly, (Psalms 121:4) \"Behold, He neither slumbers or sleeps, the Watcher of Israel.\" Is it Israel alone that He watches? Does He not watch over all? As it is written (Job 12:10) \"In His hand is the soul of every living thing and the spirit of all the flesh of man.\" What is the intent, then, of \"the Watcher of Israel\"? — It is as if He watches only over Israel. And because of that watching, He watches over all along with them.", + "Similarly, (I Kings 9:3) \"And My eyes and My heart shall be there (in the Temple) all of the days.\" Now are they there alone? Is it not written (Zechariah 4:10) \"They are the eyes of the L-rd, which range over all the world,\" and (Proverbs 15:3) \"In every place, the eyes of the L-rd look upon the evil and the good.\" What, then, is the intent of \"And My eyes and My heart shall be there all of the days\"? — It is as if they are only there. And because they are there, they are everywhere.", + "Similarly, (Psalms 29:8) \"The voice of the L-rd frights the desert; the L-rd frights the desert of Kadesh.\" Now is it not already written \"the voice of the L-rd frights the desert\"? (Why, then, is it written, etc.)", + "(Devarim 11:12) \"a land which the L-rd your G-d inquires after\": It is subject to inquiry for the separation of challah, terumoth, and tithes. I might think that the other lands are also subject to inquiry; it is, therefore, written \"inquires after it\"; it is subject to inquiry and not the other lands.", + "Variantly: Scripture hereby tells us that it is inquired after in reward for inquiry (the \"inquiring\" [i.e., the learning of the Torah by Israel]), as it is written (Ibid. 19) \"And you shall teach them (words of Torah) to speak in them,\" followed by (21) \"So that your days be prolonged and the days of your children (in the land, etc.\"). And it is written (Psalms 105:44-45) \"And He gave them the lands of the nations and caused them to inherit the toil of the peoples. So that they keep His statues and heed His laws.\"", + "(Ibid. 12) \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it (from the beginning of the year to the end of the year,\" i.e., for good), and elsewhere it is written (Psalms 104:32) \"He looks to the earth and it trembles; He touches the mountains and they smoke.\" How are these verses to be reconciled? When Israel does the L-rd's will — \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it,\" and they are not harmed. When Israel do not do the L-rd's will — \"He looks to the earth and it trembles; He touches the mountains and they smoke.\" Variantly: \"Always the eyes of the L-rd your G-d are in it\": sometimes for good; sometimes for ill. How so for good? If Israel were wicked on Rosh Hashanah and scant rain was decreed upon them (for the year), and they repented — to add to them (the rains) is impossible, for the decree has already gone forth; but the Holy One Blessed be He brings them down upon the land in their (optimum) time, when it is in need of them. How so for ill? If Israel were absolutely righteous on Rosh Hashanah, and abundant rain was decreed upon them, and they repented (of their good) — to detract from them (the rains) is impossible, for the decree has already gone forth; but the Holy One Blessed be He brings them down upon the land, not in their (optimum) time, when it is not in need of them, upon deserts and seas, as it is written (Job 24:19) \"Dryness, also heat, will steal from the days of snow. They have sinned unto Sheol\": What you have done against Me in the days of heat (i.e., at harvest time) — that you have not separated terumoth and tithes — will steal the rains from you.", + "(Devarim, Ibid.) \"from the beginning of the year until the end of the year\": Scripture hereby teaches that from Rosh Hashanah it is decreed upon them how many rains and dews (will descend), how much sun will shine, how many winds will blow upon it.", + "Variantly: \"from the beginning of the year until the end of the year\": I shall bless you — in business, in planting, in all to which you put your hand — I will bless you.", + "Variantly: \"from the beginning of the year until the end of the year\": Now are the fruits in the field from the beginning of the year until the end of the year? (The intent is that it is) in My domain to bestow blessing upon them (when they are) in the house as when they are in the field, as it is written (Ibid. 28:8) \"The L-rd shall command unto you the blessing in your store-houses and in all to which you put your hand.\" And it is written (Chaggai 2:19) \"Is there any more seed in the silo? Even the grapevine and the fig tree and the pomegranate tree have not borne their fruit, (but) from this day on, I will bless.\" They are in My domain to bestow blessing upon them, just as I bestow blessing upon them in the field. And mothiness and rot will not enter the fruit, and wine will not sour, and oil will not foul, and honey will not ferment. And whence do I derive (that this obtains) even in the storehouses? From (Devarim 28:3) \"Blessed shall you be in the city (including the storehouses), and blessed shall you be in the field.\" Whence do I derive even the flour? From (Ibid. 5) \"Blessed shall be your basket and your (kneading) bowl.\" Whence do I derive even in entering and in leaving? From (Ibid. 6) \"Blessed shall you be in your coming in and blessed shall you be in your leaving.\" And whence do I derive even in eating? From (Ibid. 8:6) \"And you shall eat and you shall be sated and you shall bless.\" And whence do I derive even when it descends into one's intestines? From (Shemoth 23:25) \"and I shall remove sickness from your midst.\"", + "— But perhaps (you will say) this is so only because (the L-rd's measure of good, being greater than His measure of ill), it is not in My domain (i.e., within My ability) to send blight upon them in the house, as it is in the field; it is, therefore, written (Chaggai 1:9) \"You brought it (your produce) home, and I blew upon it!\" And it is written (Devarim 28:20) \"and the L-rd will send in you the blight and the mehumah.\" It is within My domain to send blight indoors just as I do in the field, and rot in the fruit and sourness in the wine and foulness in the oil and fermentation in the honey. And whence is it derived even in the storehouses? From (Ibid. 16) \"Cursed shall you be in the city.\" And whence do I derive even in the flour? From (Ibid. 17) \"Cursed will be your basket and your (kneading) bowl.\" And whence do I derive even in entering and in leaving? From (Ibid. 19) \"Cursed will you be in your coming and cursed will you be in your going out.\" And whence do I derive even in eating? From (Vayikra 26:26) \"and you will eat and not be sated.\" And whence do I derive even when they descend into one's intestines? From (Michah 6:14) \"and you will stoop over because of (sickness in) your innards.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: An analogy: A king had many sons and servants, who were fed and sustained by him, the key to the storehouse being in his hand. When they do his will, he opens the storehouse and they eat and are sated. When they do not do his will, he locks the storehouse and they die of hunger. Thus with Israel. When they do the L-rd's will — (Devarim 18:12) \"The L-rd will open for you His goodly treasure trove, the heavens,\" and when they do not do His will — (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: A loaf and a rod descended intertwined from heaven. The Holy One Blessed be He said to Israel: If you observe the Torah, here is the loaf to eat. If not, here is the rod to be smitten with. And where is this articulated? — (Isaiah 1:19-20) \"If you accept and you heed, the good of the earth shall you eat; and if you refuse and rebel, the sword will devour you. For the mouth of the L-rd has spoken.\"", + "R. Eliezer says: A scroll and a sword descended intertwined from heaven. He said to them: If you observe the Torah written in the one, you will be saved from the other; if not, you will be smitten by it. And where is this articulated — (Bereshith 3:24) \"And He drove the man out (of Eden), and He posted east of Eden the cherubs and the flash of the revolving sword to guard the way of the tree of life.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:13) \"And it shall be, if hearken you shall hearken to My mitzvoth\": Because it is written (Ibid. 5:1) \"And you shall learn them (the mitzvoth) and you shall heed them to do them,\" I might think that there is no obligation for learning until there is an obligation for doing; it is, therefore, written (the redundant) \"if hearken (i.e., learn) you shall hearken,\" Scripture indicating that the obligation for learning is immediate.", + "I might think that this applies only to those mitzvoth which obtain before entry to Eretz Yisrael, such as bechoroth (the first-born), sacrifices, and animal tithes. Whence do I derive that it applies also to those mitzvoth that apply only after entering Eretz Yisrael, such as omer, challah, the two loaves, and the show bread? From \"if hearken you shall hearken to My mitzvoth\" — to include the other mitzvoth.", + "This tells me (that they are required to learn immediately) only those mitzvoth which obtain (even) before they conquered and settled the land. Whence do I derive (the same for those mitzvoth which obtain) only after they conquered and settled the land, such as leket, shikchah, peah, terumoth, ma'aseroth, shemitah, and Yovloth? From \"to My mitzvoth which I command you this day\" — to include the other mitzvoth.", + "If so, what is the intent of \"And you shall learn them and you shall heed them to do them\"? Scripture hereby apprises us that doing (the mitzvah) is contingent upon learning, and not, learning up doing. And thus do we find that the punishment for (not) learning is greater than that of (not) doing, viz.: (Hoshea 4:1) \"Hear the word of the L-rd, O children of Israel. For the L-rd has a quarrel with the dwellers of the land. For there is no truth, and there is no lovingkindness, and there is no knowledge of the L-rd in the land.\"", + "\"there is no truth\": Words of Torah are not being spoken, viz.: (Proverbs 22:23) \"Buy truth and do not sell it.\"", + "\"and there is no lovingkindness\": There is no lovingkindness in the land, viz. (Psalms 33:5) \"The lovingkindness of the L-rd fills the land.\"", + "\"and there is no knowledge\": Words of knowledge are not being spoken, viz. (Hoshea 4:6) \"My people is silent, without knowledge; for you have silenced knowledge.\"", + "And it is written (Isaiah 5:24) \"As straw will consume a tongue of fire, and hay will weaken a flame, etc.\" Now can straw consume fire? — \"straw\" here is Esav. So long as Israel \"weaken\" their hand from mitzvoth, Esav prevails over them.", + "And it is written (Jeremiah 9:11-12) \"Who is the wise man who will understand this, and to whom the mouth of the L-rd has spoken and who can tell it? Why was the land lost and parched like a desert without a passerby? And the L-rd said: 'Because they forsook My Torah which I placed before them, and they did not keep My voice nor follow it.'\"", + "And it is written (Amos 2:4) \"Thus said the L-rd: 'For three offenses of Judah (I looked away), but for the fourth I will not pardon them — for their despising the Torah of the L-rd, and for not observing His statutes.'\"", + "R. Tarfon, R. Yossi Haglili and R. Akiva were once seated in the house of Nitzah in Lod when they were asked: \"What is greater? Learning or doing?\" R. Tarfon said: \"Doing is greater.\" R. Akiva: \"Learning is greater.\" All of them responded: \"Learning is greater, for learning leads to doing.\"", + "R. Yossi says: \"Learning is greater, for learning preceded challah by forty years; terumoth and ma'aseroth by fifty-four years; shemitoth by sixty-one years, and Yovloth by one hundred and three years.\"", + "And just as learning is greater than doing, so is its punishment (i.e., that for not learning) greater than (that for not) doing, as it is written (Proverbs 17:14) \"Freeing oneself from water (i.e., Torah) is the beginning of punishment.\" And just as the punishment for (not) learning is greater than that for not doing, so is its reward greater than that for doing. As it is written (Devarim 11:19) \"And you shall teach your sons to speak in them (words of Torah) … (21) So that your days be prolonged and the days of your children, etc.\" And (Psalms 105:44) \"And He gave them the lands of nations, and they inherited the toil of peoples, so that they keep (i.e., learn) His statutes and heed His laws.\"", + "(Devarim, Ibid. 13) \"Which I command you this day.\": Whence is it derived that if one heard a word (of Torah) from a minor it is as if he heard it from a sage? From (Koheleth 12:11) \"The words of the wise are like goads, etc.\" What is more, if one hears (words of Torah) from a sage, it is as if he hears them from Sanhedrin, it being written (Ibid.) \"the man of the gatherings,\" \"gatherings\" alluding to Sanhedrin, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\" And if one hears from Sanhedrin, it is as if he hears from Moses, viz. (Koheleth, Ibid.) \"given by one shepherd (Moses).\" And (Isaiah 63:11) \"And they remembered the days of old, Moses and his people. Where is he who brought them up from the Sea? the shepherd of His flock? who placed in their midst His holy spirit?\" And, what is more, if one hears from Moses, it is as if he hears from the Holy One Blessed be He, viz.: \"given by one Shepherd,\" and (Psalms 80:2) \"Shepherd of Israel hear, Leader of Joshua as a flock — Dweller above the cherubs, appear!\" And it is written (Devarim 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is One.\"", + "And thus is it written (Song of Songs 7:5) \"Your eyes are like the pools in Cheshbon by the gate of Bath-rabbim\": \"Your eyes\": These are the elders appointed over the congregation, viz. (Isaiah 29:10) \"For the L-rd has poured upon you a spirit of deep sleep, and He has closed your 'eyes' from seeing.\" \"pools\": Just as one cannot plumb (the depths of) a pool, so he cannot plumb the words of the sages. \"in Cheshbon\": the \"accountings\" (cheshbonoth) that they conclude with counsel and deliberation (machshavah). These are concluded in the houses of study, by \"the gate (of study) frequented by the many (scholars)\" — bath-rabbim. What is the intent of (Song of Songs, Ibid.) \"Your nose is like the tower of Levanon which looks towards Damascus\"? If you have studied the Torah, hope for (i.e., anticipate the arrival of) Eliyahu, whom I told (I Kings 19:15) \"Go, return on your way, to the desert of Damascus.\" And it is written (Malachi 3:22-24) \"Remember the Torah of Moses, My servant, which I commanded you in Chorev for all of Israel, statues and judgments. Behold, I am sending you Eliyahu the prophet before the coming of the day of the L-rd, and he will turn back (to the L-rd) the hearts of fathers with (their) sons, and the heart of sons with their fathers\" — this being the purport of \"which I command you this day.\"", + "(Devarim, Ibid. 13) \"to love the L-rd your G-d\": Lest you say: I shall learn Torah to be rich, to be called Rebbi, to receive reward in the world to come — it is, therefore, written \"to love the L-rd your G-d.\" All that you do shall be out of love alone.", + "\"and to serve Him\": This is learning. — But perhaps it is service, literally. It is written (Bereshith 2:15) \"And the L-rd G-d took the man and placed him in the Garden of Eden to serve it and to guard it.\" Now what \"service\" was there in the past, and what \"guarding\" was there in the past? We are hereby taught \"serving\" is learning, (in this instance, the \"seven mitzvoth of the sons of Noach) and \"guarding\" is (the doing of) mitzvoth. And just as the (sacrificial) service of the altar is called \"service,\" so, learning is called \"service.\"", + "Variantly: \"and to serve Him\": This is prayer. — But perhaps it is service, literally. It is, therefore, written \"with all your heart.\" Now is there \"service\" in the heart? What, then, is the intent of \"and to serve Him with all your heart? Prayer. Similarly, David said (Psalms 141:2) \"Let my prayer stand as incense before You; the lifting of my hands, as an evening offering.\" And it is written (Daniel 6:11) \"And when Daniel learned that the writing had been inscribed, he went home. He had windows open in his upper storey, facing Jerusalem, and three times a day he fell to his knees and gave thanks before his G-d, exactly as he used to do before this.\" And (Ibid. 21) \"And when he (the king) drew near to the pit, to Daniel, he cried out in a sad voice. The king answered and said to Daniel: 'Daniel, servant of the living G-d, was your G-d, whom you serve continually, able to save you from the lions?'\" Now was there (Temple) service in Bavel? What, then, is the intent of \"and to serve Him\"? Prayer. Just as the sacrificial service is called \"service,\" so, prayer.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: \"and to serve Him with all your heart\": This is an exhortation to the Cohanim that their hearts not be \"preoccupied\" at the time of the (sacrificial) service.", + "\"with all your heart and with all your soul\": Now is it not already written (Ibid. 6:5) \"with all your heart and with all your soul\"? Here (above) — vis-à-vis the individual; there — (Devarim 11:13) vis-à-vis the congregation. Here, for learning; there, for doing. If you hearken and do what is yours (to do), I, likewise, will do what is Mine, (Ibid. 11:19) \"and I shall give the rain of your land, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:14) \"And I shall give the rain of your land in its (proper) time, the yoreh and the malkosh\": \"I,\" and not an angel, and not a messenger. \"the rain of your land\": and not the rain of other lands. And thus is it written (Job 5:10) \"who gives rain upon the land, and sends water upon the outer (regions).\"", + "\"in its time\": from one Sabbath night to the next, as, indeed, occurred in the days of Queen Hilni. And why all this? So as not to leave an opening for future generations to say: \"What is the reward for all of the mitzvoth?\" But (Vayikra 26:3-4) \"If you walk in My statues and keep My commandments and do them; then I will give your rains in their (proper) times.\" (Devarim 11:12-19) \"And it shall be if you hearken, hearken to My mitzvoth … then I shall give the rain of your land in its (proper) time, yoreh and malkosh.\"", + "And where is it seen that one blessing was given to Israel, which encompasses all blessing? In (Koheleth 5:10) \"The lover of silver will not be sated with silver, and he who loves (it) in profusion will have no produce,\" and (Ibid. 8) \"the profit of the earth (i.e., the field) is over all. The king is subservient to the field.\" A king who rules over treasures of silver and gold is subservient to the produce of the field — whence we see that the blessing given to Israel encompasses all others.", + "\"yoreh\" (so-called) because it \"teaches\" (moreh) the people to bring in their fruits (so that they not be rotted by the rain), and to plaster their roofs, and to look to all of their needs. Variantly: It is \"directed\" to the ground and does not descend torrentially. Variantly: \"yoreh\": It saturates (\"marveh\") the ground and reaches until the depths, viz. (Psalms 65:11) \"You saturate its ridges; You set its furrows.\"", + "The yoreh falls in Marcheshvan; the malkosh in Nissan. You say: The yoreh in Marcheshvan and the malkosh in Nissan. — But perhaps, the yoreh in Tishrei and the malkosh in Iyyar? It is, therefore, written \"in its (proper) time\" — the yoreh in Marcheshvan and the malkosh in Nissan. And thus is it written (Ezekiel) 34:26) \"And I shall bring down the shower in its time; (showers of blessing shall they be.\") But perhaps (it is called) \"yoreh\" (to shoot) in that it makes the fruits fall and floods the seeds and the silos! It is, therefore, written \"and malkosh.\" Just as malkosh is for blessing, so, yoreh. — But perhaps, just as malkosh topples houses and uproots trees, and brings the cricket! It is, therefore, written \"yoreh and malkosh.\" Just as yoreh is for blessing, so, malkosh, viz. (Yoel 2:23) \"And, sons of Zion, be glad and rejoice in the L-rd your G-d. For He has given you the moreh in righteousness, and He has brought down for you rain — moreh and malkosh in the first (month).\"", + "\"and you shall gather in your corn, and your wine, and your oil\": \"your corn\" — in abundance; \"your wine\" — in abundance; \"and your oil\" — in abundance. — But perhaps (the intent is that you shall gather all of them into one spot) because of their scarcity! It is, therefore, written (Vayikra 26:5) \"And your threshing shall reach until the (grape) harvest.\" Just as with the (grape) harvest, once you begin, you cannot stop, (the very abundance of grapes making them susceptible to rot), so, with threshing, once you start, you will not be able to stop, (the abundance of the grapes making it susceptible to rot).", + "Variantly: You will be plowing in the time of harvesting, and harvesting in the time of plowing, as Iyyov said (Iyyov 29:19) \"and the dew rested on my harvest.\"", + "Variantly: \"and you shall gather in your corn\": Why is this written\" (i.e., Is it not obvious?) Because it is written (Joshua 1:8) \"Let not this book of the Torah depart from your mouth,\" I might think this was to be taken literally (i.e., that one must never leave off learning); it is, therefore, written \"and you shall gather in your corn\" — follow the way of the land (i.e., Engage in an occupation and learn when not thus engaged.) These are the words of R. Yishmael. R. Shimon b. Yochai says: If a man harvests in harvest time and plows in plowing time and threshes in threshing time and winnows when there is wind, when will he learn Torah? But, when Israel does the L-rd's will its work is done by others, as it is written (Isaiah 61:5) \"And strangers shall arise and graze your flocks\"; and when they do not do the L-rd's will, they must do their own work. And, what is more, the work of others is done by them, as it is written (Devarim 28:48) \"And you shall serve your foes.\"", + "Variantly: \"and you shall gather in your corn, and your wine, and your oil\": Eretz Yisrael shall be full of corn, wine, and oil, and (the people of) all the lands will stream (there) to fill it with silver and gold, as it is written (Bereshith 47:14) \"And Joseph gathered all the silver, etc.\" And it is written (Devarim 33:25) \"And as your days (of doing the L-rd's will) will be your flow.\" We are hereby taught that all the lands will stream silver and gold into Eretz Yisrael.", + "(Devarim 11:19): \"dagan\": as it is commonly understood (i.e., corn). \"tirosh\": wine, as in (Yoel 2:24) \"and the vats will overflow with tirosh (wine) and yitzhar (oil).\" \"and you will gather\": Not as in (Judges 6:3-4) \"And it was, whenever Israel would sow, Midian would ascend, and Amalek and the people of the east, and they would overrun it. And they would encamp against them and destroy the produce of the land\" — but as in (Isaiah 62:9) \"For its gatherers will eat it and they will praise the L-rd, and those who bring it together will drink it in My holy courts.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:15) \"And I shall give grass in your field to your beasts.\": You will not need to take them into the wilderness (to graze). You say (it means) this, but perhaps it is to be taken literally, (that only your beasts and not you will be fed)! — (No,) for it is written (Ibid.) \"and you will eat and be sated.\" How, then, am I to understand \"And I shall give grass in your field to your beasts\"? That you will not need to take them into the wilderness.", + "R. Yehudah b. Bava says: \"And I shall give grass in your field to your beasts\": Within the (Sabbath) bound (i.e., two thousand ells). R. Shimon b. Yochai says: \"And I shall give grass in your field to your beasts\": You will cut (the grass) and throw it before your beast all the days of the rainy season, and leave it to itself thirty days before the harvest season, and it will work without lacking for corn.", + "Variantly: \"And I shall give grass in your field to your field\": This is flax. And thus is it written (Psalms 104:14) He makes flax sprout for the beast, and grass for the labor of man.\"", + "\"and you will eat and be sated\": It is a good sign for a man when his beast eats and is stated, viz. (Proverbs 12:10) \"The righteous one knows the spirit of his beast.\"", + "When your beast eats and is sated, it works the ground with vigor, viz. (Ibid. 14:4) \"There is much produce in the power of the ox.\"", + "Variantly: \"and you will eat and be sated\": from the offspring. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 31:12) \"And they shall come and sing in the height of Zion, and they shall stream together to the goodness of the L-rd, for corn, and for wine, and for oil, and for the young of the flock and of the herd.\"", + "(Devarim, Ibid. 15) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed, etc.\": He said to them: Take care that you do not rebel against the Holy One Blessed be He. For one rebels against Him only in the midst of satiety, as it is written (Ibid. 8:12-13) \"Lest you eat and be sated, and you build and inhabit good houses, and your flocks increase for you, (and whatever you have increase.\") What follows? (14) \"and your heart be lifted and you forget the L-rd your G-d.\" Similarly, (Ibid. 31:20) \"And I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, and serve them, and they shall spurn Me and break My covenant.\" Similarly, (in the incident of the golden calf), (Shemoth 32:6) \"And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'\"", + "Similarly, the men of the generation of the flood rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 21:10) \"Their bull genders and does not fail; their cow calves, and does not abort … (12) They take the timbral and harp, and rejoice at the sound of the organ. (13) They spend their days in wealth, and in a moment go down to the grave.\" This (i.e., satiety) is the cause. (14) \"And they say unto G-d: 'Depart from us'\": They said: All we need (from Him) is one drop of rain. We do not need Him (for that. We can manage the water problem ourselves.) (Bereshith 2:6) \"And a mist went up from the earth and watered the whole face of the ground.\" The Holy One Blessed be He said to them: \"You vaunt yourselves over the good that I have bestowed upon you? With it I shall exact punishment of you!\" — (Ibid. 7:12) \"And the rain was on the earth forty days and forty nights.\" R. Yossi b. Dermaskith says: They made their eyes (eineihem) rove up and down to satisfy their lust — The Holy One Blessed be He, in kind, opened upon them the upper and lower fountains (maynoth [like \"eineihem\"]) in order to destroy them, as it is written (Ibid. 13) \"On this day were broken up all the fountains of the great deep, and the windows of heaven were opened.\"", + "And thus do you find with the men of the tower (of Bavel), that they rebelled against the Holy One Blessed be He only out of satiety, as it is written (Ibid. 11:1-2) \"And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed from the east, that they found a plain in the land of Shinar, and they sat there.\" The \"sitting\" here refers to eating and drinking, as in (Shemoth 32:6) \"And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'\" This is what caused them to say (Bereshith, Ibid. 4) \"Come, let us build for ourselves a city and a tower with its top in heaven, and let us make a name for ourselves.\" What is said of them? (Ibid. 8) \"And the L-rd scattered them from there over the face of all the earth.\"", + "And thus do you find with the men of Sodom, that they rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 28:5) \"a land from which bread came forth, and whose place was overturned as with fire.\" The men of Sodom said: \"We have food; we have silver and gold. Let us arise and banish the law of hospitality from our midst\" — to which the L-rd responded: \"With the good that I have bestowed upon you, you want to banish the law of hospitality from your midst? I shall banish you from the world!\" What is written of them? (Ibid. 4) \"A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom), who (i.e., the people of Sodom) caused the (code of the) wayfarer to be forgotten.\" (Ibid. 12:5-6) \"The torch of (the) shame (of Gehinnom awaits) him who is at ease in (his) thoughts, (saying: \"I shall be at peace,\") (and that he is) prepared (to join the ranks of) those whose foot slips. The tents of robbers are at peace, and those who anger G-d dwell secure, (and with all) that G-d has brought (to the evildoer, the 'hour' plays into) his hand.\" And this is the intent of (Ezekiel 16:48-50) \"Behold, this was the sin of Sodom your sister. She and her daughter had pride, surfeit of bread and peaceful serenity; but she did not strengthen the land of the poor and the needy. And they grew presumptuous and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways).\"", + "Similarly, (Bereshith 13:10) \"And Lot lifted his eyes and he saw the entire plain of the Jordan, that it was all watered (mashkeh),\" and (Ibid. 19:33) \"And they gave to drink (vatashkena [like \"mashkeh\"]) their father wine on that night (in order to cohabit with him).\" Now where could they find wine in the cave? It was \"in readiness\" for them for that time, viz. (Yoel 4:18) \"And it shall be on that day that the mountains shall drip wine.\" If the Holy One Blessed be He thus \"accommodates\" those who anger Him, how much more so those who do His will!", + "R. Gamliel, R. Yehoshua, R. Elazar b. Azaryah and R. Akiva were once going to Rome, when they heard the sound of the (Roman) throng at a distance of one hundred and twenty mils — whereupon they began to cry, and, R. Akiva, to laugh. They: Why are you laughing? R. Akiva: Why are you crying? They: Shall we not cry when the idolators, who are sacrificing to the idols and bowing down to the images are dwelling in tranquility, while we — the footstool of our G-d (i.e., the Temple) has been consumed by fire and has become the habitation of wild beasts! R. Akiva: That is precisely why I am laughing. If He is so forthcoming to His angerers, how much more so to the doers of His will!", + "Another time, going up to Jerusalem, they came to Mount Scopus and tore their garments (in mourning over the destruction). When they saw a fox emerging from the holy of holies, they began to cry — and R. Akiva, to laugh. They: Akiva, will you always wonder why we are crying while you are laughing! He: And why are you crying? They: Why should we not cry over the place whereof it is written (Bamidbar 1:51) \"And the zar (a non-priest) who comes near shall be put to death,\" when now a fox is emerging from it! We are fulfilling (Eichah 5:16-18) \"For this our heart fails; for these our eyes are darkened: For the mountain of Zion is desolate; foxes walk in it.\" He: That is precisely why I was laughing. For it is written (Isaiah 8:2) \"And I took for Myself faithful witnesses, Uriah the Cohein and Zecharyahu ben Yeverechyah.\" Now why the juxtaposition of Uriah with Zechariah? What did Zechariah say (Zechariah 8:4) \"There yet shall sit old men and old women in the streets of Jerusalem, each his staff in his hand from abundance of days.\" And what did Uriah say? (Michah 3:12) \"Therefore, because of you Zion will be plowed as a field, and Jerusalem shall be heaps, and the Temple Mount as forest mounds.\" The Holy One Blessed be He is hereby saying: Here are My two witnesses. If the words of Uriah will be fulfilled, the words of Zechariah will be fulfilled. And if the words of Uriah will not be fulfilled, the words of Zechariah will not be fulfilled. I was happy at the fulfillment of the words of Uriah. In the end, the words of Zechariah will be fulfilled. At these words they said to him: \"Akiva, you have consoled us.\"", + "Variantly: (Devarim 11:16) \"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed\": He said to them: Take care that the evil inclination not lead you astray to separate yourselves from the Torah. For once a man separates himself from the Torah, he cleaves to idolatry, as it is written (Shemoth 32:8) \"They have turned aside quickly from the way which I have commanded them; they have made for themselves a golden calf.\" And it is written (I Samuel 26:19) \"If the L-rd has stirred you up against me, let Him accept an offering. And if the sons of man, let them be cursed before the L-rd. For they have driven me out this day from joining the inheritance of the L-rd, saying 'Go and serve other gods.'\" Now would it enter your mind that David, king of Israel, would serve idolatry? (The thought is,) rather, that his ceasing to occupy himself with words of Torah is equivalent to his cleaving to idolatry.", + "(Devarim, Ibid.) \"and you go astray\": from the way of life to the way of death", + "\"and you serve other gods\": Now are they gods? Is it not written (Isaiah 37:19) \"And they have cast their gods into the fire. For they are not gods, but the work of men's hands.\" Why, then, \"other gods\"? For others make them gods.", + "Variantly: Why are they called \"other gods\"? For they are \"others\" (i.e., \"strangers\") to their worshippers. And thus is it written (Ibid. 46:7) \"He will also cry out to him (his god) and he will not answer. From his trouble he shall not save him.\"", + "R. Yossi says: Why are they called \"elohim\" (\"gods\")? So as not to leave an opening for future generations to say: If they (their idols) were called by His name (\"Elokim\"), they would have been effective. And when were they called by His name? In the days of the generation of Enosh, of which it is written (Bereshith 4:26) \"And to Sheth, too, there was born a son, and he called his name Enosh. Then they began to call (artifacts) by the name of the L-rd.\"", + "At that time Oceanus rose and flooded a third of the world. The Holy One Blessed be He said to them: You have made something new and called it by My name; I, too, will do something new and call it by My name, as it is written (Amos 5:8) \"He called to the waters of the sea, and He spilled them out upon the face of the earth — 'the L-rd' is His name.\" R. Yitzchak says: If the names of idolatry were to be spelled out, all the hides in the world would not suffice, (for which reason the general \"other gods\" is written). R. Eliezer says: Why are they called \"other gods\"? For they (their worshippers) fabricated for themselves many gods. For if it were made of gold and he (its maker) needed gold, he would (appropriate that and) make it of silver; if of silver and he needed that, he would make it of copper; if of copper and he needed that, he would make it of iron; if of iron and he needed that, he would make it of lead; if of lead and he needed that, he would make it of wood.", + "R. Chanina b. Antignos says: Come and see the rationale of the language of Scripture. Why is it called \"Molech\" (viz. Vayikra 18:21)? To designate anything that they made to rule (yamlichuhu\") over them — even a splinter, even a pebble.", + "Variantly: Why are they called \"other (acherim) gods\"? Because they come after (acharei) the last (acharonim) of the creations (i.e., man), who made them and called them \"gods.\"", + "(Devarim 15:16) \"and you bow down to them\": You bow down to them, but not to Me! And thus is it written (in respect to the golden calf, Shemoth 32:8) \"and they bowed down to it and they sacrificed to it.\" Others say: If Israel had not joined the name of the Holy One Blessed be He to that of idolatry (the golden calf), they would have been exterminated, viz. (Shemoth, Ibid.) \"These are your gods, O Israel, who (plural) brought you up from the land of Egypt.\" R. Shimon says: But is not one who joins the name of Heaven with that of idolatry liable to extermination, it being written (Ibid. 22:19) \"He who sacrifices to a god will be destroyed, other than to the L-rd alone!\" What, then, is the intent of \"who (plural) brought you up\"? We are hereby taught that they made for themselves many calves. And thus (that they did not join the L-rd in their service) is it written (II Chronicles 29:7) \"They have also shut up the doors of the ulam (the Temple hall), and they have put out the lamps, and they have not offered a burnt-offering in the holy place to the G-d of Israel.\" They did burn incense to something else. In the holy place they did not offer, but in chullin (a profane place) they did offer. To the G-d of Israel they did not offer, but they did offer to something else.", + "If you do thus, (Devarim 11:17) \"the wrath of the L-rd will burn against you.\" An analogy: A father sent his son to a feast, instructing him: Do not eat more than you need and do not drink more than you need, so that you return clean to your home. The son did not heed his father's words, but ate and drank more than he needed, and he vomitted and sullied his fellows, who took him by his hands and feet and flung him behind the mansion. Thus, the Holy One Blessed be He says to Israel: I have brought you to a good, broad land, a land flowing with milk and honey, to eat of its fruits and to be sated with its good, and to bless My name upon it. You were not with the good — be with the penalty: \"The wrath of the L-rd will burn against you!\"", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you\": I might think (the intent is that) they will be exterminated; it is, therefore, written (Ibid.) \"and He will hold back the heavens, etc.\" Five types of punishments are destined to come upon you. And this is the intent of (Ibid. 32:23) \"My arrows shall I end in them\" — My arrows will end, but they will not end. And thus is it written (Eichah 4:11) \"The L-rd has 'ended' His anger; He has spilled out His burning wrath.\"", + "\"Burning wrath\" is mentioned here, and it is mentioned elsewhere. Just as that mentioned elsewhere is the sword, so, that mentioned here. And just as that mentioned elsewhere is pestilence and wild beasts, so, that mentioned here. And just as that mentioned here is withholding of the rains and exile, so, that mentioned elsewhere. In sum, wherever \"burning wrath\" is mentioned, five punishments are understood: the sword, wild beasts, pestilence, withholding of the rains, and exile.", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you\": against you, and not against the Babylonians. So that the Babylonians will say: They (the Babylonians) are steeped in good, while they (the Jews) are stepped in sorrow; the Babylonians are not burying their sons and daughters and they are burying their sons and daughters.", + "\"and He will hold back the heavens\": The clouds will be \"loaded\" with rain, and not shed even one drop. And whence is it derived that even dews and winds (will not obtain)? From (Vayikra 26:19) \"and I will make your heavens as iron.\" — But perhaps irrigation ditches will produce fruits. It is, therefore, written, (to indicate otherwise), (Ibid.) \"and your earth as brass.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and the ground will not yield its yevul\": not even what you bring (movil) to it. — But perhaps a tree will yield fruit. It is, therefore, written (Vayikra 26:20) \"and the tree of the land will not yield its fruit.\" — But perhaps he can go abroad and be steeped in good; it is, therefore, written (Devarim 28:23) \"And your skies over your head shall be as brass, and your earth under you as iron.\"", + "Variantly: \"and the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain … then you will go lost quickly (into exile).\" After all the afflictions that I bring upon you, I will exile you. Sore is exile over and against all, as it is written (Ibid. 29:27) \"And the L-rd drove them off from their land in wrath and fury and great rage, and He cast them into a different land as this day.\" And (Jeremiah 15:2) \"And it shall be, if they say to you: Where shall we go? Then you shall say: Thus said the L-rd: Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword; and such are for famine, to famine; and such as are for captivity, to captivity.\" And (Amos 7:17) \"Therefore, thus says the L-rd: Your wife will be a harlot in the city, and your sons and your daughters will fall by the sword, and your lands will be divided by line, and you will die in an unclean land, and Israel will go into captivity from off his land.\" And (Jeremiah 22:10) \"Do not weep for the dead one, and do not bemoan him. But weep for the one that goes (into exile), for he will return no more to see the land of his birth.\" \"Do not weep for the dead one\": This is Yehoyakim, king of Judah. What is written of him? (Ibid. 22:19) \"The burial of an ass will he be buried, dragged and cast beyond the gates of Jerusalem.", + "\"But weep for the one that goes (into exile)\": This is Yehoyachin king of Judah. What is written of him? (Ibid. 52:53) \"He changed (from) his prison clothing, etc.\" — whence we learn that the corpse of Yehoyakim king of Judah which was cast to the heat of day and the cold of night was to be preferred to the life of (the exile), Yehoyachin king of Judah, whose seat was above that of all the kings, and who ate and drank in the chamber of kings!", + "Variantly: \"and you will go lost quickly\": I will exile you immediately and give you no grace period. And if you ask: But the men of the generation of the flood had a grace period of a hundred and twenty years (viz. Bereshith 6:3), the generation of the men of the flood had no one from whom to learn — you have someone from whom to learn!", + "Variantly: \"and you will go lost quickly\": exile after exile. And thus do you find with the ten tribes — exile after exile. And thus do you find with the tribes of Judah and Benjamin — exile after exile. They were exiled in the seventh year of Nevuchadnezzar, in the eighteenth year, and in the twenty-third year (viz. Jeremiah 52:28). R. Yehoshua b. Karcha says: An analogy: Robbers enter one's field and cut down his standing grain — and he does not protest. They cut down his sheaves — and he does not protest — until they fill up their tubs and leave. And thus is it written (Isaiah 8:23) \"For there is no fatigue in (the nation, Ashur) which afflicts it (Eretz Yisrael). (This exile, the middle one,) will be (relatively) light, as (that of) the land of Zevulun and the land of Naftali (For in the second exile, too, only the two and a half tribes in trans-Jordan were exiled), but (in) the last, he will sweep (everything away).\"", + "R. Shimon b. Yochai says: Now if of those of whom \"quickly\" (i.e., \"and you will go lost quickly\") was written, were exiled only after the passage of much time (i.e., even though they were idolatrous for many years, they were not exiled until the days of Tzidkiyahu), how much more so (will this [long passage of time] obtain with) those (Gog, etc.), of whom \"quickly\" was not written, it being written (of them, Ezekiel 38:8) \"After many years you will be remembered (for punishment).\"", + "\"and you will go lost quickly … (18) And you shall place these, My words, upon your heart\": Even though I am exiling you from Eretz Yisrael, be observant of the mitzvoth, so that when you return they will not be new to you. An analogy: A king was angry with his wife and she returned to her father's house. The king: \"Continue wearing your jewels, so that when you return, they will not be new to you.\" So, the Holy One Blessed be He to Israel (in exile): \"My children, be observant of the mitzvoth, so that when you return, they will not be new to you.\" As Jeremiah said (to the Jews going into exile, Jeremiah 31:21) \"Set up signposts (tziyunim) for yourselves\": These are the mitzvoth, in which Israel are distinctive (metzuyanim). (Ibid.) \"Make high heaps for yourself\": reminiscent of the destruction of the Temple, viz. (Psalms 137:5) \"If I forget you, O Jerusalem, let my right hand be forgotten.\" (Jeremiah, Ibid.) \"Set your heart to the road, the way on which you came.\": The Holy One Blessed be He says to them: \"My children, give heart to the ways in which you walked, and repent (of them), and immediately you will return to your cities, viz. (Ibid.) \"Repent, O virgin of Israel — Return to these, your cities!\"", + "Variantly: \"and you will go lost quickly (from the good land\"): You will be exiled quickly, and not to a \"good\" land like it. R. Yehudah says: \"good\" — This is Torah. And thus is it written (Proverbs 4:2) \"For I have given you a goodly acquisition — Do not forsake My Torah.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your hearts and upon your souls\": This refers to Torah. \"and you shall bind them as a sign upon your hands\": This refers to tefillin. This tells me only of tefillin and Torah study. Whence do I derive (the same for) other mitzvoth? It follows inductively (binyan av), viz.: Tefillin is not (exactly) like Torah study, and Torah study is not like tefillin. Their common denominator is that they are mitzvoth pertaining to the body, which are not contingent upon the land, and they obtain both in Eretz Yisrael and outside of it — so, all mitzvoth pertaining to the body, which are not contingent upon the land, obtain both in Eretz Yisrael and outside of it. And those that are contingent upon the land obtain only in Eretz Yisrael — except arlah (viz. Vayikra 19:23) and kilayim (viz. Devarim 22:9). R. Eliezer says: (The law of) Chadash — (\"new produce\") too, (obtains both in Eretz Yisrael and outside it, viz. Vayikra 23:14)." + ], + [ + "(Devarim 11:18) \"And you shall place these words upon your hearts and upon your souls\": Scripture hereby apprises us that words of Torah are comparable to a drug of life. An analogy: A father strikes his son a stunning blow and places a plaster on his wound, telling him: \"My son, so long as this plaster is on your wound, you may eat and drink as you wish and bathe both in hot and cold and no harm will come to you. But if you remove it, you will raise an infection.\" Likewise, the Holy One Blessed be He says to Israel: My children, I have created in you a yetzer hara (an evil inclination), and I have created Torah as its antidote. So long as you occupy yourselves with it, it will not prevail over you, as it is written (Bereshith 4:7) \"If you do 'good' (i.e., if you occupy yourself with 'good' = Torah), it (the yetzer hara) will be 'lifted' from you.\" But if you do not occupy yourselves with Torah, you will be delivered into its hand, viz. (Ibid.) \"But if you do not do 'good,' sin crouches at the door.\" And, what is more, all of its concourse is with you, viz. (Ibid.) \"and to you is its desire.\" And if you so will, you can prevail over it, as it is written (Ibid.) \"and you can rule over it.\" And it is written (Proverbs 25:21-22) \"If your foe is hungry, feed him bread,\" the \"bread\" of Torah; \"and if he is hungry give him water (= Torah) to drink. For you thereby scoop out coals upon its head,\" (suffocating the \"great flame\"). \"evil\" is the yetzer hara (the evil inclination). Its Creator testifies about it that it is evil, viz. (Bereshith 8:21) \"for the yetzer of man's heart is evil from his youth.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:19) \"And you shall teach them to your sons to speak in them\": and not to your daughters — whence they ruled: When a child begins to speak, his father should speak to him in the holy tongue and teach him Torah; and if he does not do so, it is as if he had buried him, it being written \"And you shall teach them (words of Torah) to your sons to speak in them … (21) so that your days will be multiplied and the days of your sons.\" And if not, your days will be shortened. For thus are words of Torah expounded: From the negative, you infer the positive; and from the positive, the negative." + ], + [ + "(Devarim 11:21) \"So that your days will be multiplied\": in this world; \"and the days of your children\": in the days of the Messiah; \"… to your forefathers to give to them\": at the resurrection; \"as the days of the heavens upon the earth\": in the world to come.", + "It is not written \"to give to you,\" but \"to give to them (your forefathers)\" — whence we see (proof of) the resurrection in the Torah.", + "\"as the days of the heavens upon the earth\": The faces of the righteous will (then) shine as the day (i.e., the sun). And thus is it written (Judges 5:31) \"and His lovers, like the sun emerging in its strength.\" (Psalms 16:11) \"… with seven joys, Your face\": With seven joys the faces of the righteous are destined to receive the Face of the Shechinah in the world to come: [1] \"His lovers like the sun emerging in its strength\", [2] (Song of Songs 6:10) \"fair as the moon\", [3] (Daniel 12:3) \"and the wise ones will shine as the brightness of the firmament\", [4] \"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever\", [5] (Nachum 2:4) \"and like lightnings shall they run\", [6] (Psalms 45:1) \"To the chief musician upon shoshanim (the righteous, whose faces are like shoshanim (lilies)\", [7] (Hoshea 14:7) \"and his beauty will be as that of the olive tree.\"", + "It is not written here (Psalms 121:1) \"a song of the ascents,\" but \"a song to the ascents\" — to Him who is destined to assign ascents to the righteous in time to come. Rebbi says: It is not written here \"a song of the ascents,\" but \"a song to the ascents\" — thirty ascents, one above the other. Because there are (thirty) ascents, one higher than the other, I might think that there is hatred, envy, and rivalry among them; it is, therefore, written (Daniel 12:3) \"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever.\" Just as there is no hatred, envy, or rivalry among the stars, so, there will be no hatred, envy, or rivalry among the righteous. And just as with the stars, the light of one is not like the light of the other, so, with the righteous. Variantly: (Ibid.) \"and the wise ones will shine as the brightness of the firmament\": This is a judge who renders a judgment in accordance with the pure truth.", + "\"and they that turn the many to righteousness\": These are the charity trustees. R. Shimon b. Menassia says: And thus is it written (Judges 5:31) \"and His lovers, like the sun emerging in its strength.\" Who is greater? His lovers (i.e., the elders)? or those who cause Him to be beloved (by others)? Naturally, the second. And it is written \"and His lovers, like the sun emerging in its strength\" — How much more so, those (the charity trustees), who cause Him to be beloved (by others)!", + "\"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever\": Just as the stars are high and exalted above all mortals, so, the righteous. And just as the light of the stars can be seen from one end of the world to the other, so, the light of the righteous. And just as the stars are sometimes revealed and sometimes concealed, so, the righteous. And just as there are innumerable \"coteries\" of stars, so, there are innumerable coteries of the righteous. If Israel do the will of the L-rd, they are like the stars; if not, they are like the dust. And thus is it written ((II Kings 13:7) \"for the king of Aram had destroyed them and made them like the dust for threshing.\"", + "Variantly: \"as the days of the heavens upon the earth\": They (the righteous) will live and endure for ever and ever. And thus is it written (Isaiah 66:22) \"For as the new heavens and the new earth that I will make will remain before Me, says the L-rd, etc.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the heavens and the earth, which were created only for the honor of the righteous, will live and endure forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the world was created!", + "R. Yehoshua b. Karchah says (Ibid. 65:22) \"For as the days of the tree are the days of My people.\" \"the tree\" is Torah, viz. (Proverbs 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the Torah, which was created only for the honor of the righteous, lives and endures forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the Torah was created!", + "R. Yehoshua b. Karchah says: (Koheleth 1:4) \"A generation goes and a generation comes, and the earth stands forever.\": What was created for what? The earth (was created) for the generation (of men). It should be written, thus: \"The earth goes and the earth comes, and the generation stands forever!\" But because they changed (i.e., corrupted) their ways, the Holy One Blessed be He changed because of them the ordinance of creation. And thus is it written (Hoshea 2:1) \"And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered!\" (The resolution:) When Israel do the will of the L-rd, they are as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered. And if not, then the number of the children of Israel shall be.\" And it is written (Isaiah 30:17) \"… until you will be left as a beacon on the top of a mountain,\" and (Amos 5:3) \"For thus said the L-rd G-d: The city that went out with a thousand shall leave a hundred, and that which went out with a hundred shall leave ten, to the house of Israel.\" Variantly: \"And the number of the children of Israel shall be\" — This is the number of Heaven (i.e., Only G-d can give the exact number.) \"as the sand of the sea, etc.\" — This is the number of man, (who is not capable of counting them)." + ], + [ + "(Devarim 11:22) \"For if you keep, keep, all of this mitzvah\": What is the intent of this (repetition)? Scripture is hereby stressing that just as one must take care that his sela (a coin) not go lost, so must he take care that his learning not go lost. And thus is it written (Proverbs 2:4) \"If you search for it (Torah) like silver, etc.\" Just as it is difficult to acquire silver, so it is difficult to acquire words of Torah. — But perhaps just as it is difficult to lose silver (i.e., silver is not readily broken), so it is difficult to lose Torah! It is, therefore, written (Job 28:17) \"Gold and fine glass cannot be compared to it.\" It is as difficult to acquire them (words of Torah) as gold, and as easy to lose them as vessels of glass.", + "R. Shimon was wont to say on (Devarim 4:9) \"Only take heed to yourself, and heed your soul exceedingly\": An analogy: A king hunted a bird and gave it to his servant, telling him \"Take care (to watch) this bird for my son. If you lose it, let it not seem to you as if you have lost a bird worth an issar, but as if you have lost your soul!\" And thus is it written (Ibid. 21:47) \"For it is not an empty thing for you, for it is your life, etc.\"", + "R. Shimon b. Yochai says: An analogy: Two brothers are counting money after their father's (death). One exchanges a dinar (for food) and eats it; the other exchanges it and sets (the exchange) aside. The first remains with nothing; the other, after some time, finds himself wealthy. Thus with a Torah scholar: If he learns two or three things a day, two or three chapters a week, two or three sections a month, after some time he finds himself \"wealthy.\" Of such a one it is written (Proverbs 13:11) \"… That (treasure) gathered with the hand will increase.\" And if one says \"Today I will study (Torah)\"; \"Tomorrow I will study\"; \"Today I will learn (Mishnah)\"; \"Tomorrow I will learn,\" in the end he remains with nothing. Of such a one it is written (Ibid. 10:5) \"One who sleeps in harvest time is a shameful son,\" and (Ibid. 20:4) \"Because of the (cold of) winter, the sluggard will not plow.\" And it is written (Ibid. 24:30) \"By the field of a lazy man I passed\": This is one who acquired a field in the past; \"and by the vineyard of a man lacking a heart\": This is one who acquired a vineyard (in the past). Since he acquired a field and acquired a vineyard, and did not work in them, whence is it derived that he is bound to be called \"lazy\"? From \"By the field of a lazy man I passed and by the vineyard of a man lacking a heart.\" Why is he called \"lacking a heart\"? Because he acquired a field and a vineyard and did not work in them. And whence is it derived that he (such a Torah scholar) is bound to leave (unlearned) two or three things in a section? From (Ibid. 31) \"and, behold, it was all grown over with thorns.\" And whence is it derived that he will seek the opening of a section and not find it? From \"nettles had covered (i.e., concealed) its face ('opening').\" And it is written further \"and its stone wall was broken down.\" Because it (\"its face\") is not ready to hand, he sits and rules unclean what is clean, and clean what is unclean, and he breaks down the fences of the sages. What is the punishment of such a one? Solomon came and delineated it through the tradition (kabbalah), (Koheleth 10:8) \"and the breaker of a fence will be bitten by a snake.\" For all who break the fences of the sages are destined to be punished.", + "R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 27:7) \"The sated soul will tread down a honeycomb\": This is a Torah scholar who did not learn from the beginning; \"but to the hungry soul all bitter is sweet\": This is one who did learn (from the beginning). Variantly: \"The sated soul will tread down a honeycomb (nofeth)\": Just as a sieve extracts flour by itself, bran flour by itself, and wheat flour by itself, so, a Torah scholar sits and scrutinizes words of Torah and weighs them — This sage forbids, this sage permits; this sage rules unclean; this sage rules clean.", + "R. Yehudah says: An exemplary Torah scholar is like a sponge, which soaks up everything. One second to him is like a cotton wad which soaks up only what he needs — one who says \"What my teacher taught me is enough for me.\" R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 5:15) \"Drink water (i.e., Torah) from borecha\": from him (a Torah sage [though not necessarily a great one]) who is with you in your city (\"be'ircha,\" like \"borecha\"), and afterwards from afar. And thus is it written (Ibid. 31:14) \"She ('the woman of valor') was like the merchant's ships, bringing her bread (Torah) from afar.\" R. Shimon b. Menassia says: Drink water from borecha,\" from the waters (i.e., Torah) of borecha (\"your Creator\"); and do not drink \"sullied\" waters, lest you be drawn after the words of the heretics. R. Akiva says: It is written: \"Drink waters from your pit.\" A pit, in the beginning, is unable to supply a drop of water of its own, containing, as it does, only what is put into it. So, a Torah scholar, in the beginning, has learned and reviewed only what his teacher has taught him. (Ibid.) \"and flowing waters from your well\": Just as a well flows living waters from all of its sides, so, disciples come and learn from him (the \"flowing\" Torah scholar). And thus is it written (Ibid. 16) \"Your fountains will spread abroad.\" Words of Torah are compared to water. Just as water is life for the world, so, words of Torah, as it is written (Ibid. 4:22) \"For they are life to those who find them, and healing to all of his flesh.\" And just as water raises a man from his uncleanliness, so, words of Torah raise a man from uncleanliness to cleanliness, as it is written (Psalms 19:10) \"The fear of the L-rd is pure.\" And just as water restores a man's soul, so, words of Torah restore a man's soul from the path of evil to that of good, viz. (Ibid. 8) \"The Torah of the L-rd is whole, restoring the soul.\" And just as water is free for the world, so words of Torah are free for the world, viz. (Isaiah 55:1) \"Ho! all who thirst, go to the waters!\" — But perhaps, just as water has no value, so Torah has no value; it is, therefore, written (Proverbs 3:15) \"It is more precious than pearls, and all of your desires cannot be compared to it.\"", + "— But perhaps, just as water does not rejoice the heart of one who has learned, so words of Torah do not rejoice (the heart); it is, therefore, written (Song of Songs 1:2) \"for Your love is better than wine.\" Just as wine rejoices, so words of Torah rejoice, as it is written (Psalms 18:9) \"The statutes of the L-rd are just, rejoicing the heart.\" And just as with wine, you taste the flavor of wine from the beginning, but the more it ages in the bottle, the more its flavor is enhanced, so, words of Torah — the older they grow in the body, the more their \"flavor\" is enhanced, viz. (Job 12:12) \"With the aged there is wisdom, and with length of days, understanding.\" And just as wine is not preserved in vessels of gold or in vessels of silver, but in the basest of vessels, those of clay, so, words of Torah are preserved only in one who lowers himself.", + "— But perhaps, just as wine is sometimes bad for the head and for the body, so, words of Torah; it is, therefore, written (Song of Songs 1:3) \"For fragrance Your oils are good; poured-forth oil is Your name.\" Just as oil is good for the head and good for the body, so, words of Torah, as it is written (Proverbs 3:8) \"It is healing for your navel and marrow for your bones,\" and (Ibid. 4;9) \"It will give your head an adornment of grace; a crown of glory will it accord you.\" Words of Torah are compared to oil and honey, viz. (Psalms 19:11) \"and they are sweeter than honey and the honeycomb.\"", + "Variantly (Devarim 11:22) \"For if you will keep, keep all of this mitzvah\": Whence is it derived that if a man heard a word (i.e., a command) of the words of the Torah first and he fulfilled it, then just as the first was fulfilled by him, so, the others will be fulfilled by him? From \"If you keep (the first), then you will keep all of this mitzvah.\" The same applies (conversely [i.e., that he will forget them]) to one who learned the first things and forgot them. — But perhaps (the intent is [not the above]), but because he learned the first ones and forgot them, then just as the first ones will not be fulfilled by him, then the later ones, too, will not be fulfilled by him; it is, therefore, written (Ibid. 8:19) \"And if you forget, you shall forget.\" You will not raise your eyes from it before it vanishes, as it is written (Proverbs 23:5) \"If you close your eyes over it, it will be gone. For it will make wings for itself like an eagle, and it will fly heavenwards.\" And it is written in Megillath Chassidim: \"If you forsake me for a day, I will forsake you for two days.\"", + "An analogy: Two men meet, and they do not separate from each other until one has walked a mil, and the other, a mil, at which time they are found to be at a distance of two mills from each other. Variantly: Lest you say: There are the sons of the elders, there are the sons of the great ones, there are the sons of the prophets (i.e., Let them study the Torah!) It is, therefore, written \"For if keep, you (plural [i.e., all of you]) shall keep all of this mitzvah.\" We are hereby taught that all are equal in (the mitzvah of studying) Torah. And thus is it written (Devarim 33:4) \"Torah was commanded to us by Moses, the inheritance of the congregation of Jacob\": It is not written \"Cohanim, Levites, and Israelites,\" but \"the congregation of Jacob.\" And thus is it written (Ibid. 29:9) \"You are standing this day, all of you, before the L-rd your G-d, your heads of your tribes, your elders and your officers, all the men of Israel.\" If not for (all of) these, who stood and fulfilled Torah in Israel, would Torah not have been forgotten in Israel? And if Shafan in his time (viz. II Kings 22) and Ezra in his time and R. Akiva in his time had not stood up (on behalf of Torah), would Torah not have been forgotten in Israel? And it is written (Proverbs 15:3) \"A thing in its time — how good!\" The thing that this one (i.e., each one of those in his time) said is over and against all! It is written (Amos 8:12) \"They will wander to seek the word of the L-rd and they will not find it\": As a tourist, who goes from city to city and from province to province, so is a woman destined to make the rounds of the houses of prayer and the houses of study about a sheretz (a creeping thing) that had touched a loaf to determine whether (this is an instance of) first-degree or second-degree tumah (uncleanliness). R. Shimon b. Yochai says: G-d forbid (to say) that Torah will be forgotten from Israel. Is it not written (Devarim 31:21) \"for it will not be forgotten from the mouth of their seed\"? How, then, am I to understand \"They will wander to seek the word of the L-rd and they will not find it\"? They will not find a clear halachah in one place, but one man will forbid, and another permit; one man will rule unclean, and another, clean, and they will not find a clear thing.", + "Variantly: \"For if you keep, keep, all of this mitzvah\": Lest you say: I shall learn (only) this formidable section and leave this simple one, it is, therefore, written (Ibid. 32:47) \"For it is not an empty thing from you.\" Something that you call \"empty\" is empty only from (i.e., because of) you. What you are calling \"empty\" is (Ibid.) \"your lives\" and length of days. Do not say \"I have learned the halachoth; that is enough for me.\" It is, therefore, written \"if you keep, keep, all of this mitzvah.\" Learn all of the mitzvah — midrash (Sifra and Sifrei), halachoth, and aggadoth. And thus is it written (Ibid. 8:3) \"to make it known to you that not through bread alone shall a man live\": \"bread\" is midrash. (Ibid.) \"but by all that issues from the mouth of the L-rd shall a man live\": These are halachoth and aggadoth. And thus is it written (Proverbs 27:11) \"Grow wise, my son, and rejoice my heart, and I will answer my shamers in kind,\" and (Ibid. 23:15) \"My son, when your heart becomes wise, then my heart, too, will rejoice.\" R. Shimon b. Yochai says: This tells me only of his father on earth. Whence do I derive (that this holds true also for) his Father in heaven? From \"my heart, too, shall rejoice\" — to include his Father in heaven.", + "(Devarim 11:22) \"… that I command you to do\": Why is this written? Because it is written (Ibid. 28:1) \"And it shall be if you shall hear, etc.\" I might think that if one hears words of Torah, he may sit and do nothing; it is, therefore, written (Ibid. 11:22) \"you shall keep … to do it\" — you shall revert to doing it. If one learned Torah, he has one mitzvah. If he learned and kept, he has two. If he learned and kept and did, there is nothing higher than this.", + "(Ibid.). \"to love the L-rd your G-d\": Lest you say: I will learn in order to sit in sessions; so that I merit eternal life in the world to come; it is, therefore, written \"to love the L-rd your G-d\" — Learn in any event; honor will come as a matter of course. And thus is it written (Proverbs 4:12) \"For they (words of Torah) are life to those who find them, and to all his flesh, healing,\" and (Ibid. 3:18) \"It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it, and happy are those who uphold it,\" and (Ibid. 4:9) \"It will give your head an ornament of grace\": in this world; \"a crown of glory will it accord you\": in the world to come. R. Eliezer b. R. Tzaddok says: \"Do things (mitzvoth) for the sake of doing them, and speak of them for their own sakes.\" And thus does Hillel say: \"One who makes use of the 'Crown' (for his own purposes) passes away\" (from the world.) And thus was he wont to say: \"Now if Belshazzar, who made use of the Temple vessels, which were chol (i.e., mundane), was uprooted from this world and the world to come, how much more so, one who makes use of (i.e., exploits) the vessel (Torah) with which this world and the world to come were created!\"" + ], + [ + "(Devarim 11:22) \"to walk in His ways\": Which are the ways of the Holy One Blessed be He? (Shemoth 34:6-7) \"The L-rd, the L-rd, G-d of mercy and grace, slow to wrath and abundant in mercy and truth, keeping lovingkindness for thousands, forgiving transgression, offense, and sin, and cleansing …\" And it is written (Yoel 3:5) \"All who will be called by the name of the L-rd will escape\": Now how is it possible for a man to be called by the name of the Holy One Blessed be He? But, (the intent is) just as the L-rd is called \"merciful and gracious,\" you, too, be merciful and gracious, and give gratuitously to all. Just as the Holy One Blessed be He is called \"righteous,\" viz. (Psalms 145:17) \"Righteous is the L-rd in all His ways and saintly in all His acts\" — you, too, be righteous. Just as the Holy One Blessed be He is called \"saintly,\" — you, too, be saintly. This is the intent of \"All who will be called by the name of the L-rd will escape.\" And it is written (Isaiah 43:7) \"… everyone that is called by My name. For My honor I have created him, and formed him, and fashioned him.\" And it is written (Proverbs 16:4) \"The L-rd has created all for His sake.\" (Devarim, Ibid.)", + "\"and to cleave to Him\": How is it possible for a man to ascend the heights and cleave to Him? Is it not written (Ibid. 4:24) \"For the L-rd your G-d is a consuming fire\"? and (Daniel 8:9) \"His throne was like a fiery flame and its wheels like burning fire\"? But, (the intent is) cleave to the sages and to the disciples, and I will account it to you as if you had ascended the heights and had taken it (the Torah). And not as if you had taken it peacefully, but as if you had waged war and taken it. And thus is it written (Psalms 68:19) \"You ascended on high; you took spoils; you took gifts for man.\"", + "The expounders of metaphor say: Do you wish to recognize the One who spoke and brought the world into being? Learn haggadah. For if you do so, you will come to recognize the Holy One Blessed be He and cleave to His ways. And if you do yours, then I will do Mine, (Devarim 11:23) \"and the L-rd will drive out, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:23) \"and the L-rd will drive out\": The L-rd drives out, and not flesh and blood.", + "\"all the nations\": I might think, literally; it is, therefore, written \"these\" (i.e., the seven nations). This tells me only of the nations. Whence do I derive (the same for) their abettors? From \"all the nations.\" \"from before you\": You will progressively increase and they will progressively diminish. And thus is it written (Shemoth 23:30) \"Little by little I will drive them out from before you,\" and (Ibid. 21) \"I will not drive them out from before you in one year.\" These are the words of R. Yitzchak. R. Elazar b. Azaryah said: If Israel are righteous, why are they afraid of wild animals? Is it not written (Job 5:23) \"For with the stones of the field will be your covenant, and the animals of the field will make peace with you\"? And if you ask, why did Joshua undergo all of those exertions (to conquer the nations)? (The answer:) When Israel sinned, they came under the decree of \"Little by little I will drive them out from before you.\" (For it was known to Him that they would sin.)", + "(Devarim, Ibid.) \"and you will inherit nations greater and mightier than you\": \"great\" in stature, and \"mighty\" in strength. \"than you\": You, too, are great and mighty, but they are greater than you. R. Eliezer b. Yaakov says: As when one says: \"That man is stronger than this one.\" (The intent is:) This one, too, is strong, but the other is stronger.", + "Variantly: \"and mightier than you (plural).\" Why is this written again? Is it not already written (Ibid. 7:1) \"seven nations more numerous and mightier than you (singular)\"? To teach that one of the seven nations was greater and more formidable than all of Israel. And thus is it written (Amos 2:9) \"And I destroyed the Emori from before them whose height was like the height of the cedars and who was strong as the oaks.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:24) \"Every place where the soles of your feet tread will be yours\": If (the purpose of this is) to teach about the boundaries of Eretz Yisrael, this is already written, viz. (Ibid.) \"From the desert and the Levanon, from the river, the river Yerath, until the western sea shall be your border.\" What, then, is the intent of \"where the soles of your feet tread\"? He told them: Every place that you conquer, aside from these (specified) places shall be yours. — But perhaps this gives them license to conquer outside Eretz Yisrael before they have conquered Eretz Yisrael proper! It is, therefore, (first) written \"and you will inherit nations greater and mightier than you,\" and (only) afterwards \"Every place where the soles of your feet tread shall be yours\" — that Eretz Yisrael not be polluted with their idolatries while you are (busy) conquering outside of it. But, after you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it. After they conquer outside of Eretz Yisrael, whence is it derived that mitzvoth obtain there? It follows thus: It is written here (in respect to the land outside of Eretz Yisrael proper) \"shall be\" (viz. \"shall be your border). Just as there, mitzvoth obtain, so, here, mitzvoth obtain. And if you would ask: How is it that David conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah and mitzvoth do not obtain there? They said: David did not act in accordance with the Torah. The Torah said: After you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it. He did not do so, but he turned back and conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah, not having driven out the Yevussi, who were close to Jerusalem. The Holy One Blessed be He said to him: If you did not drive out those close to your palace, how could you turn back and conquer Aram Naharayim and Aram Tzovah!", + "Those (lands) that they conquered outside of Eretz Yisrael — Whence is it derived that those opposite them (that they conquered) in the west are theirs? From (Devarim 11:24) \"From the desert and the Levanon, from the river, the river Perath, until the western sea shall be your border.\" \"From the desert\"; but the desert (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the desert, then the desert itself is your border. \" from the river\"; but the river (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the river, then the river itself is your border. \"until the western sea\"; but the sea (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael near the sea), then the sea itself is your border. And thus is it written (Bamidbar 34:6) \"And (what is) the western border? The Great Sea (the Mediterranean) and the bounds (i.e., the islands within it) shall be for you. This shall be the western border for you.\" We find, then, that every place that those who came up from Bavel seized from Eretz Yisrael until Keziv — (the fruits of shevi'ith) are not eaten and (the land) is not worked. Those who came up from Egypt — (the fruits) are eaten, but (the land) is not worked, (by rabbinical enactment).", + "The bounds of Eretz Yisrael until the place seized by those who came up from Bavel: (The translator has omitted the place names that follow, assuming that they will be as unknown to almost all (if not all) of his readers as they are to him.)" + ], + [ + "(Devarim 11:25) \"No man will stand up against you\": This tells me only of a man. Whence do I derive (the same for) a people, or a family, or a woman with her witchcraft? From (Devarim 7:24) \"And He will deliver their kings into your hand, and you shall cause their names to go lost from under the heavens. A man will not stand up against you until you have destroyed them.\" If so, why is it written \"No man\"? Even one like Og the king of Bashan.", + "\"Your terror and your fear\": If they are terrified, they are certainly afraid! (i.e., why need \"fear\" be mentioned?) — \"Your terror,\" on the part of those near you; \"and your fear,\" on the part of those distant. And thus is it written (Joshua 5:1) \"And it was, when the kings of the Emori on the side of the Jordan to the west heard, etc.\" And Rachav, likewise, said (Ibid. 2:10) \"For we heard how the L-rd dried up the waters of the Red sea before you … (11) and when we heard, our hearts melted and no spirit remained anymore in any man before you.\" And if you would ask: But perhaps the men of Jericho were not great (in stature) and strong — is it not written (Ibid. 2:1) \"And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two men to spy secretly, saying: Go, spy out the land and Jericho.\" Now Jericho was part of the land. Why, then, was it singled out for special mention? We hereby infer that they (the men of Jericho) were more formidable than all of them.", + "Similarly, (II Samuel 2:30) \"And there were lacking of David's servants, nineteen men and Asahel.\" Now was not Asahel included (in \"David's servants\")? Why, then, was he singled out for special mention? We hereby infer that he was more formidable than all of them. Similarly, (I Kings 11:1) \"And King Solomon loved many foreign women and the daughter of Pharaoh.\" Now was the daughter of Pharaoh not included (among the women)? Why, then, was she singled out for special mention? We hereby infer that she was more beloved than all, and, vis-à-vis sin, that she caused him to sin more than all. They said: On the day that Solomon wed Pharaoh's daughter, Gavriel descended and stuck a reed in the sea, which raised a sandbank upon which was built the great city of Rome. And on the day when Yeravam set up the two calves, Ramilo and Romolo and his son built two cities in Rome.", + "(Devarim 11:25) \"Your terror and your fear will the L-rd your G-d place on the face of all the land\": Why is this mentioned? Because it is written (Ibid. 16:16) \"Three times a year shall appear each of your males in the presence of the L-rd your G-d in the place that He chooses,\" lest Israel say: When we go up to bow down, who will protect our land for us, the Holy One Blessed be He told them: Go up, and I will guard what is yours. As it is written (Shemoth 24:24) \"And no man will desire your land when you go up to appear before the L-rd your G-d three times in the year.\" If it is not desirable in his eyes, why should he come to take his property and his beasts? And, what is more, they are afraid of you, as it is written \"Your terror and your fear, etc.\" And thus do you find with Israel when they do G-d's will. What did Na'aman (the leper of Aram) say to Elisha (II Kings 5:17) \"Will there not be given to your servant two mules' burden of earth?\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If he is afraid to take earth from Eretz Yisrael without permission, how would he come to take his (an Israelite's) property and beasts! This is the intent of \"Your terror and your fear will the L-rd your G-d place on the face of all the land where you tread.\" \"as He spoke to you\": When did He speak thus? (Shemoth 23:27) \"My fear will I send before you, and I shall confound all the people to whom you come.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:26) \"Behold, I set before you this day blessing and curse\": Because it is written (Ibid. 30:19) \"The life and the death have I set before you, the blessing and the curse,\" lest Israel say: Since the Holy One Blessed be He has set before us two ways, the way of life and the way of death, we can choose whichever we wish; it is, therefore, written (Ibid.) \"and you shall choose the life, you and your seed.\" An analogy: A man is sitting at the crossroads, with two paths stretching before him, one, whose beginning is level and whose end is thorns, and one whose beginning is thorns and whose end is level. He apprises the passersby: This path whose beginning you see to be level — for two or three steps you will walk on level ground, and, in the end, on thorns. And this path whose beginning you see to be thorny — for two or three steps you will walk in thorns, and in the end you will walk on level ground. Thus did Moses speak to Israel: You see the wicked prospering — For two or three days they will prosper in this world, and in the end, they will be cast away, as it is written (Proverbs 24:20) \"For there is no (good) end for the wicked one,\" and (Koheleth 4:1) \"Behold, the tears of the oppressed (in Gehinnom).\" And (Ibid. 5) \"The fool folds his hands together (in contentment), and, (in the end) he eats his own flesh.\" And it is written (Proverbs 4:19) \"The way of the wicked is pitch darkness.\" They see the righteous suffering in this world. Their end is to rejoice, viz. (Devarim 8:16) \"to benefit you in your latter end.\" And it is written (Koheleth 7:8) \"Better the end of a thing than its beginning.\" And (Jeremiah 29:11) \"For I (the L-rd) know the thoughts that I think concerning you … to give to you a (goodly) end and a hope.\" And it is written (Psalms 97:11) \"Light is sown for the righteous one,\" and (Proverbs 4:18) \"The path of the righteous is like shining light.\"", + "R. Yehoshua b. Karcha says: An analogy: A king gives a feast and invites guests. His loved one is sitting among them and he tells him to take a choice portion; but he (the guest) lacks the power to discriminate. Seeing that this is so, the king takes his hand and places it on the choice portion. This is the intent of (Psalms 11:5-6) \"The L-rd is my portion and my cup. You hold my lot. The choicest lot has fallen to me. My inheritance, too, is beauteous to me.\" Some are given their portion but are not happy with it. But Israel rejoice and glory (in their portion). For there is no portion as choice as theirs and no heritage like theirs and no lot like theirs. And they acknowledge this and praise (the L-rd) for it, viz. \"The choicest lot has fallen to me. I shall bless the L-rd who has counseled me.\"" + ], + [ + "(Devarim 11:26-27) \"blessing and curse\": \"blessing\" — that you hearken; \"curse\" — that you do not hearken.\" Similarly (Bereshith 4:7) \"If you (Cain) do right, you will bear (a blessing),\" and if you do not do right, you will bear (a curse).\" R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispers\" to you that in \"blessing and curse\" the Torah meant that the blessing is your hearkening, and the curse, your not hearkening? Compare (Proverbs 18:29) \"Death and life are in the power of the tongue; and those who love it will eat its fruit\" — The lover of good will eat its fruit and the lover of evil will eat its fruit! R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispered\" it to you? Scripture states (Psalms 24:13-14) \"Who is the man who wants life, who loves days to see good? Guard your tongue from evil and your lips from speaking deceit.\" Similarly, (Proverbs 11:31) \"If there is retribution for the righteous one in the land, how much more so for the evildoer and the sinner!\" R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili says: Who \"whispered\" it to you? Scripture states (Ibid. 16:4) \"The L-rd created all for His own sake — even the evildoer for the day of retribution.\"", + "\"And the curse, if you do not hearken\": From this we can learn that Moses did not command the Jews until his last days when he was about to die and had witnessed all the miracles. Therefore it states \"After he had smitten...(Devarim 1:4)\".", + "(Devarim, Ibid. 28) \"And the curse, if you do not hearken … and you turn away from the way\": from the way of life to the way of death.", + "\"that I command you this day, to go after other gods\": From here it was derived: If one acknowledges idolatry, it is as if he denies the entire Torah; and if one denies idolatry, it is as if he acknowledges the entire Torah." + ], + [ + "(Devarim 11:29) \"And it shall be, when the L-rd your G-d brings you\": \"And it shall be\" connotes immediacy. \"when He brings you\": Take upon yourself the mitzvah stated herein, in reward for which you will come and inherit.", + "\"then you shall deliver the blessing on Mount Gerizim.\" What is the intent of this? If to teach that the blessing is on Mount Gerizim and the curse on Mount Eival, has this not already been stated? (viz. Ibid. 27:12-13) Its intent is that blessing is to precede cursing. I might then think that all of the blessings are to precede all of the curses; it is, therefore, written \"the blessing,\" and \"the curse.\" One blessing precedes one curse, and all of the blessings do not precede all of the curses. And blessing is hereby being likened to curse, viz.: Just as the curses were indited by the Levites, so, the blessings. And just as the curses were indited loudly, so, the blessings. And just as the curses were indited in the holy tongue, so, the blessings. And just as the curses, generically and specifically, so, the blessings, generically and specifically. And just as with the curses, all answered Amen, so, with the blessings. They turned their faces at the time of the blessings to Mount Eival, and, at the time of the curses, to Mount Gerizim." + ], + [ + "(Devarim 11:30) \"Are they not across the Jordan?\": across the Jordan and beyond. These are the words of R. Yehudah.", + "\"after the way of the coming of the sun\": the place from which the sun shines (i.e., rises).", + "\"in the land of the Canaani, who inhabits the plain\": This refers to Mount Gerizim and Mount Eival, which are inhabited by Cuthites. \"opposite Gilgal\": near Gilgal. \"near the terebinths of Moreh\": This is Shechem. It is written here \"the terebinths of Moreh,\" and, elsewhere, (Bereshith 12:16) \"And Avram passed through the land, until the place of Shechem, until the terebinths of Moreh.\" Just as \"the terebinths of Moreh\" there, is in Shechem, so, here, (Shechem is intended). R. Elazar b. R. Yossi said: I said to the Cuthite scribes: You falsified the Torah and \"brought up\" (i.e., originated) nothing. For you wrote \"near the terebinths of Moreh near Shechem,\" (this [\"near Shechem\"] being the addition of the Cuthites). We, too, agree that it is Shechem. We learn it from a gezeirah shavah , (identity [i.e., we learn it by way of the oral law, to which you do not subscribe]), it being written \"Are they not across the Jordan,\" and, elsewhere \"And Avram passed through the land, etc.\" Just as \"the terebinths of Moreh\" there, is Shechem, so, here (Shechem is intended). How did you derive it!", + "R. Elazar says: These are not the Mount Eival and Mount Gerizim between the Cuthites, it being written \"Are they not across the Jordan\" — near the Jordan. \"after the way of the coming of the sun\" — the place where the sun sets. \"in the land of the Canaani\": But is it not the land of the Chivi? \"who inhabits the plain\": But do they not dwell among mountains and hills? \"opposite Gilgal\": But is the Gilgal not seen from there? — R. Eliezer b. Yaakov says: The purpose of Scripture (here) is (not to give an exact description, but) to teach them the way to return as he showed them in the beginning (viz. Bamidbar 13:17-20), viz. (\"after the way\") — Go by the way (i.e., by the beaten path) and do not go through the fields. \"who inhabits\" — Go through the habitation and not through the desert. \"in the plain\" — Go by way of the plain and not by way of the mountains." + ], + [ + "(Devarim 11:31) \"When you cross the Jordan\": When you cross the Jordan, you will know that you will inherit the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you will inherit it and you will dwell in it\": in reward for inheriting, you will dwell." + ], + [ + "(Devarim 11:32) \"And you shall observe\": This is Mishnah (i.e., learning). \"to do\": This is act (i.e., performance of the mitzvoth). \"all the statutes\": These are the medrashoth (i.e., exegetical derivations). \"and the judgments\": These are the laws … \"that I set before you this day\": Let them be as beloved by you as if you had received them this day at Mount Sinai, and let them be as fluent in your mouth as if you had heard them just today." + ], + [ + "(Devarim 12:1) \"These are the statutes\": These are the medrashoth.", + "\"and the judgments\": These are the laws,", + "\"which you shall observe\": This is Mishnah.", + "\"to do\": This is act.", + "\"in the land\": I might think that all of the mitzvoth are to be performed outside of Eretz Yisrael. It is, therefore, written \"to do in the land which the L-rd, the G-d of your fathers, gave you to inherit.\" I might then think that all of the mitzvoth are to be performed only in Eretz Yisrael. It is, therefore, written \"all the days that you live upon the earth.\" Now that Scripture has included (viz. \"all the days that you live upon the earth\" [i.e., even outside Eretz Yisrael]) and excluded (viz. \"to do in the land\" [i.e., only in Eretz Yisrael]), derive the rule from what is stated in this regard, (viz. Ibid. 2) \"Destroy shall you destroy all the places where the nations worshipped.\" Just as (the mitzvah to destroy) idolatry is characterized by its devolving upon the \"body\" (of the observer), is not dependent upon the land, and obtains both in the land and outside of it, so, all such mitzvoth obtain both in Eretz Yisrael and outside of it, with the exclusion of arlah (viz. Vayikra 19:23) and kilayim (viz. Vayikra 19:19), (which are also forbidden outside the land). R. Eliezer says: Also (forbidden is) chadash (viz. Vayikra 23:10-14)." + ], + [ + "(Devarim 12:2) Whence is it derived that if an asheirah (a tree devoted to idolatry) were cut down and grew again it must be cut down again — even ten times? From \"Destroy shall you destroy.\"", + "\"all the places where the nations worshipped, etc.\": Scripture here apprises us that the Canaanites were even more steeped in licentiousness than the Babylonians.", + "\"which you inherit\": Do not emulate their (evil) ways lest others come and disinherit you.", + "R. Yossi Haglili says: I might think that even if they worshipped the mountains and the hills you were commanded to destroy them; it is, therefore, written \"their gods on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree — \"their gods on the mountains,\" but the mountains (themselves) are not (considered) their gods. And, likewise, for the hills and for the leafy trees. R. Akiva said: Before you said this, I would expound it before you (as meaning that) wherever you find a high mountain or a hill or a leafy tree know that there is idolatry (i.e., idolatrous images) there (and seek them out to destroy them). This is the intent of \"on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:3) \"And you shall raze their altars\": This is an altar that was built originally for idolatry.", + "\"and you shall break their monuments\": This is a monument which was hewn originally for idolatry.", + "\"and their asheiroth shall you burn in fire\": This is an asheirah that was planted originally for idolatry.", + "\"and the cuttings of their gods shall you cut off\": That which was (already) planted, and was then cut and trimmed for idolatry.", + "\"and you shall cause their name to go lost\": that under which idolatry was placed. From here it was ruled: There are three kinds of asheiroth: A tree that was planted from the beginning for idolatry is forbidden (for benefit), it being written \"and their asheiroth shall you burn in fire.\" If he cut and trimmed it and it grew (new growths), he removes the new growths, it being written \"and the cuttings of their gods shall you cut down.\" If he placed idolatry under it and removed it (the idolatry), then it (the tree) is permitted, it being written \"and you shall cause their name (but not the tree itself) to go lost from that place.\"", + "There are three kinds of houses (in this regard): A house that was built from the beginning for idolatry is forbidden, it being written \"And you shall raze.\" If he plastered and decorated it for idolatry, thereby adding to it, he removes the additions, it being written \"shall you cut down.\" If he placed (idolatry) in it and then removed it, then it (the house) is permitted, it being written \"and you shall cause their name (but not the house itself) to go lost from that place. Variantly: \"And you shall raze their altars\": Once you have razed the altar, leave it. \"and you shall break their monuments\": Once you have broken it, leave it. (\"and you shall cause their name to go lost) from that place.\" In Eretz Yisrael you must pursue it (its complete destruction), and not outside of Eretz Yisrael.", + "R. Eliezer says; Whence is it derived that if one cuts down an asheirah he must root it out? From \"and you shall cause their name to go lost from that place.\" R. Akiva said: This is not needed, it already being written \"Destroy shall you destroy.\" What, then, is the intent of \"and you shall cause their name to go lost\"? That you shall change their name (to a demeaning one). I might think, to a laudatory one; it is, therefore, written (Devarim 7:26) \"Despise shall you despise it.\"", + "Whence is it derived that if one knocks down one stone from the sanctuary or from the altar or from the azaroth (the Temple courts) he is in transgression of a negative commandment? From \"And you shall raze their altars … (4) \"You shall not do thus to the L-rd your G-d.\" R. Yishmael says: Whence is it derived that if one erases one letter of the Name, he is in transgression of a negative commandment? From \"and you shall cause their name to go lost. You shall not do thus to the L-rd your G-d.\" R. Gamliel says: Would it enter your mind, G-d forbid, that Israel would raze their own altars (that they have to be exhorted against it)? Rather, (the intent of the verse is) that you not do as they do and your sins and evil acts lead to the destruction of the Temple of our fathers." + ], + [ + "(Devarim 12:5) \"But to the place that the L-rd your G-d will choose of all your tribes\": by word of a prophet. I might think, wait until a prophet tells you; it is, therefore, written \"His dwelling shall you seek and you shall come there\": Seek to find it and then the prophet will tell you. And thus do we find with David (Psalms 132:1-5) \"Remember, O L-rd, unto David, all of his affliction. How he swore to the L-rd, vowed to the Might of Jacob: I shall not go up to the bed that is spread for me; I shall not give sleep to my eyes, slumber to my eyelids, before I find a place for the L-rd, a resting place for the Might of Jacob.\" And whence is it derived that he wrought only by word of a prophet? From (II Samuel 24:18) \"And Gad came to David on that day and said to him: Arise and set up an altar to the L-rd on the threshing floor of Aravna the Yevussi,\" and (II Chronicles 3:1) \"And Solomon began building the Temple of the L-rd in Jerusalem on Mount Moriah, where He had appeared to his father David.\"", + "One verse (Devarim 12:14) states (that the Temple is to be built) \"in (the portion of) one of your tribes,\" and, another (here) \"of all your tribes.\" How are these two verses to be reconciled? Israel knew that the Temple was destined to be built in the portion of one of them — wherefore they set aside the \"fat land\" of Jericho. Who ate of it all of these years (until its building)? The descendants of Keini (Yithro), the father-in-law of Moses, ate of it four hundred and forty years. But with the building of the Temple, they left, viz. (Judges 1:16) \"And the children of the Keini, the father-in-law of Moses went up from the city of palms (Jericho).\" These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: They went to Yabetz, viz. ( Chronicles 2:55) \"and the families of scribes, who dwelt in Yabetz … These were the Keinites, etc.\"", + "Variantly: One verse states \"of one of your tribes,\" and another, \"of all your tribes.\" The money (paid for the site) from all of the tribes, and the place, from one tribe (Benjamin). And thus is it written (II Samuel 24:24) \"And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels.\" And another verse states (I chronicles 21:25) \"And David gave to Ornon for the place gold shekels weighing six hundred.\" How can these two verses be reconciled? There were twelve tribes. He took fifty shekels from each tribe, six hundred shekels in all. Variantly: \"of one of your tribes\" — (the sanctuary of Shiloh); \"of all of your tribes\" — (the Temple of) Jerusalem.", + "\"to place His name there\": It is written here \"to place His name there,\" and elsewhere (Bamidbar 6:27) \"And they (the Cohanim) shall place My name on the children of Israel\" — Just as here, in the Temple, so, there, in the Temple. This tells me only of the Temple. Whence do I derive (the same for) all places? From (Shemoth 20:21) \"In every place in which I mention My name I shall come to you and I shall bless you.\" If so, why is it written \"to place His name there, His dwelling shall you seek\"? — In the Temple you pronounce it (the Tetragrammaton) as it is written; outside it, by epithet." + ], + [ + "(Devarim 12:5) \"and you shall come there … (6) and you shall bring there\": Why is this stated (i.e., it is essentially stated elsewhere). Because it is written (Vayikra 23:37) \"These are the festivals of the L-rd, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the L-rd, a burnt-offering and a meal-offering, sacrifice and drink-offerings, the thing of the day in its day.\"", + "I might think that the only things sacrificed on a festival are the sacrifices of the festival alone. Whence are derived for inclusion communal offerings, and individual offerings dedicated before the festival and on the festival itself? From (Ibid. 38) \"aside from your gifts and aside from all your vows and aside from all your gift-offerings that you give to the L-rd\" — to include birds and meal-offerings, all of which are sacrificed on the festival.", + "I might think that this is optional; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals.\" If to permit them, they have already been permitted. If so, why is it written \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\"? To make them mandatory, that all are to be sacrificed on the festival.", + "I might think, on any festival that they desire; it is, therefore, written (here) \"and you shall come there … and you shall bring there.\" If to permit them, they have already been permitted. If to make them mandatory, they have already been made mandatory. If so, why is it written \"and you shall come there … and you shall bring there'? To make them mandatory on the first fixed festival that presents itself.", + "I might think that if one festival passed and he did not bring it he is in transgression of (Ibid. 23:22) \"You shall not delay to pay it\"; it is, therefore, written \"These shall you offer to the L-rd on your festivals\" — he is not in transgression thereof until all the festivals of the year have passed.", + "(Ibid. 12:6) \"your burnt-offerings\": both individual and communal burnt-offerings.", + "\"your sacrifices\": both individual and communal peace-offerings.", + "\"your tithes\": R. Akiva says: Scripture speaks of two tithes, the grain tithe and the animal tithe.", + "\"and the offering of your hands\": These are bikkurim, as it is written (Ibid. 26:4) \"and the Cohein shall take the basket from your hands and he shall place it before the altar of the L-rd your G-d.\"", + "\"and the bechoroth\": the first-born.", + "\"your cattle and your flocks\": sin-offerings and guilt-offerings." + ], + [ + "(Devarim 12:7) \"And you shall eat there before the L-rd your G-d\": It is found that there were two precincts (for eating), one for holy of holies, and one for lower-order offerings.", + "\"and you shall rejoice\": It is written here \"rejoicing,\" and, elsewhere (27:7) \"rejoicing.\" Just as the \"rejoicing\" there is with peace-offerings, so, the \"rejoicing\" here.", + "\"in all to which you put your hands\": In all to which you put your hands, I shall place blessing in it.", + "\"you and your households\": \"house\" — his wife.", + "\"whereby the L-rd your G-d has blessed you\": all according to the blessing which comes (as \"vows and gifts\" [6])." + ], + [ + "(Devarim 12:8) \"You shall not do as all that we do here today\": As long as the mishkan (the tabernacle) had not been established, the bamoth (individual altars) were permitted, and the (sacrificial) service was performed by the first-born. When the mishkan was established, the bamoth were forbidden and the service was performed by the Cohanim.", + "Before they came to Shiloh, the bamoth were permitted. After they came to Shiloh, the bamoth were forbidden. When they came to Nov and Giveon, the bamoth were permitted. When they came to Jerusalem, the bamoth were forbidden, and not permitted again, as it is written \"You shall not do as all that we do here today\":", + "We move the mishkan. Today, bamoth are forbidden to us. When we come to Eretz Yisrael, we do not move the mishkan and bamoth are permitted to us.", + "R. Yehudah says: I might think that the congregation sacrificed on a bamah; it is, therefore, written \"a man, all that is fitting in his eyes\" — An individual sacrifices on a bamah, but not the congregation.", + "\"all that is fitting in his eyes\": All that is vowed and donated is sacrificed on an individual bamah; and all that is not vowed and donated is not sacrificed on an individual bamah.", + "The sages say: \"here today\" we sacrifice sin-offerings and guilt-offerings, but when we come to Eretz Yisrael, we will not sacrifice sin-offerings and guilt-offerings, even upon a great bamah." + ], + [ + "(Devarim 12:9) \"For you have not as yet come\": to be permitted (again to sacrifice) on a bamah.", + "\"to the rest and to the inheritance\": \"the inheritance\": This is Shiloh; \"the rest\": This is Jerusalem, as it is written (Psalms 132:14) \"This is My resting place forever. Here will I dwell, for I desire her.\" These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: Reverse it, it being written (Jeremiah 12:8-9) \"My inheritance (Jerusalem) has become to Me like a lion in the forest … Like a bird of prey has My inheritance become to Me.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:10) \"And you will cross the Jordan and you will dwell in the land … (11) and the place that the L-rd your G-d will choose, etc.\" R. Yehudah says: Three mitzvoth were commanded to Israel upon their entrance to the land: to appoint a king over them, to build the Temple, and to cut off the seed of Amalek,", + "and I would not know which takes precedence; it is, therefore, written (Shemoth 17:16) \"For a hand upon the throne of the L-rd: The L-rd shall war against Amalek.\" When the king sits upon the throne of the L-rd, cut off the seed of Amalek. And whence is it derived that \"the throne of the L-rd\" refers to the king? From (I Chronicles 29:23) \"And Solomon sat on the throne of the L-rd as a king.\"", + "And I still would not know which preceded — the building of the Temple or the cutting off of the seed of Amalek? It is, therefore, written (Devarim, Ibid.) \"… and you will dwell in the land that the L-rd your G-d causes you to inherit, and He gives you rest from all of your foes roundabout and you will dwell secure (only then) (11) the place that the L-rd your G-d shall choose (i.e., the Temple) etc.\" And it is written (II Samuel 7:1-2) \"And it was, when the king (David) dwelt in his house and the L-rd had given him rest roundabout from all of his foes, that the king said to Nathan the prophet: See now, I am living in a house of cedar while the ark of G-d dwells within the curtain, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:11) \"then the place that the L-rd your G-d shall choose to repose His name therein, there shall you bring … your burnt-offerings\": both individual and communal burnt-offerings. \"and your sacrifices\": sacrifices of individual peace-offerings and of communal burnt-offerings.", + "\"and your tithes\": R. Akiva says: Scripture speaks of two tithes, the grain tithe and the animal tithe.", + "\"and the offering of your hands\": These are bikkurim.", + "\"your choice vows\": These are vows and donations, which are to come only from the choicest.", + "This tells me only of vows and donations. Whence do we derive (the same for) the first-born (bechoroth), tithes, sin-offerings and guilt-offerings? From \"and all your choice vows.\"", + "Rebbi says: If this is written above (12:6), why is it written below (here)? The first, for Shiloh, (that these things shall be brought only there and not on a bamah); the second, for Jerusalem." + ], + [ + "(Devarim 12:12) \"And you shall rejoice\": It is written here \"rejoicing,\" and, elsewhere (27:7) \"rejoicing.\" Just as the \"rejoicing\" there is with peace-offerings, so, the \"rejoicing\" here.", + "\"before the L-rd your G-d\": in the respective precincts.", + "\"you, your sons, your daughters, your men-servants, your maid-servants\": priority being given in order of affection.", + "\"and the Levite in your gates, for he has no portion or inheritance with you\": Wherever you find the Levite, give him his portion (first-tithe). If he has no portion, he gives him poor-tithe. If he has no poor-tithe, he gives him peace-offerings." + ], + [ + "(Devarim 12:13) \"Take heed unto yourselves\": a negative commandment.", + "\"lest you offer up your burnt-offerings\": and not the burnt-offerings of gentiles. These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: and not the burnt-offerings of gentiles that were dedicated outside of Eretz Yisrael.", + "\"in every place that you see\": but you may offer them up in every place that the prophet tells you as Eliyahu did on Mount Carmel.", + "One verse states (12:14) \"in (the portion of) one of your tribes,\" and another (Ibid. 5) \"of all your tribes.\" As R. Yehudah says: The payment (for the site) from \"all of your tribes\": the site of the Temple, in \"one of your tribes\" (i.e., Benjamin).", + "\"But in the place that the L-rd shall choose, in one of your tribes, there shall you offer up your burnt-offerings\": This tells me only of burnt-offerings. Whence do I derive (the same for) other offerings? From (Ibid.) \"and there shall you do all that I command you.\"", + "But I still would say that burnt-offerings are subject to a positive commandment and negative commandments, but other offerings are subject only to a positive commandment. Whence do I derive that they are also subject to a negative commandment? It is, therefore written \"there shall you offer up your burnt-offerings.\" Burnt-offerings were included in all of the offerings. Why were they singled out (here)? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as burnt-offerings, which are characterized by being subject to a positive commandment, are subject to a negative commandment, so, all offerings that are so characterized are subject to a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:15) \"Only with all the desire of your soul shall you slaughter\": Of what is Scripture speaking here? If of \"lust-flesh\" (i.e., slaughtering a non-consecrated animal for food), this is spoken of elsewhere (20); and if of the eating of consecrated flesh, this has already been spoken of (as being permitted only in Jerusalem, whereas here it is written \"in all of your gates\"). It must be speaking, then, of consecrated animals (which had sustained a blemish) and were redeemed (and were to be eaten in \"all of your gates\").", + "\"shall you slaughter and you shall eat\": and not shear.", + "\"flesh\": and not fats.", + "I might think that it is forbidden (to shear them even) after slaughtering; it is, therefore, written \"according to the blessing of the L-rd your G-d\" (i.e., derive as much benefit from them as is consistent with their status.)", + "I might think that (even) if a permanent blemish preceded their dedication, and they were redeemed, they would be forbidden (to shear); it is, therefore, written \"Only (with all the desire, etc.\", to exclude this).", + "Whence is it derived that it is permitted to slaughter them only if they sustained a permanent blemish (and not a passing one). Would you say that (i.e., that a derivation is needed)? It follows a fortiori, viz.: If a bechor (a first-born) — which (i.e., whose sanctity) does not obtain with all births, and which (if it were blemished) it becomes chullin (mundane, non-sacred) without redemption — (If a bechor) is slaughtered only if it sustained a permanent blemish — then consecrated animals, which obtain (i.e., whose sanctity obtains) with all births (and not only with first-born), and which become chullin only with redemption — how much more so should they be slaughtered only if they sustained a permanent blemish! — No, (i.e., this does not follow.) It may be true of a bechor, whose sanctity is from the womb and obtains even with one that is permanently blemished (i.e., it may be slaughtered only if it sustained a permanent blemish), but would you say the same (i.e., that they may not be slaughtered only if they sustained a permanent blemish) for consecrated animals, whose sanctity is not from the womb and does not obtain with those that are permanently blemished? It is, therefore, written (here) \"that He has given you in all of your gates,\" and, elsewhere (in connection with a bechor that sustained a blemish, [Ibid. 15:22]) \"In your gates may you eat it\" — \"gates\" - \"gates\" for an identity (gezeirah shavah ), viz.: Just as there, (re bechor), it is not slaughtered unless it sustained a permanent blemish, (viz. [Ibid. 21] \"lame or blind,\") so, here (re offerings in general), they are not slaughtered unless the blemish were permanent.", + "(Ibid. 12:15) \"the unclean one may eat of it\": This tells me only that the unclean one may eat of it (of disqualified offerings that have been redeemed). Whence do I derive that the clean one (may eat of it)? From \"the unclean one and the clean one may eat of it\": Scripture hereby apprises us that they both may eat of it from the same dish.", + "I might think that terumah (that has become tamei) may also be eaten from the same dish; it is, therefore, written shall eat it\" — This (disqualified offerings that have been redeemed) from the same dish, but not terumah.", + "I might think that they (disqualified offerings that have been redeemed) are subject to the priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw); it is, therefore, written \"as the deer,\" (which is not subject to priestly gifts).", + "I would then exclude them from the priestly gifts, but not from breast and thigh. It is, therefore, written \"and as the hart\" (for additional exclusion).", + "(But then I would say:) Just as deer and hart are entirely permitted (including their fats), these, too, should be entirely permitted! It is, therefore, written \"Only the blood\" (i.e., the fats are forbidden as is the blood).", + "R. Shimon says: I might think that just as the Torah prescribed separate precincts for (the eating of) holy of holies and lower-order offerings when they are unblemished, so, did it prescribe separate precincts for holy of holies and lower-order offerings when they were blemished. It is, therefore, written \"as the deer and as the hart\" — Just as the Torah did not prescribe a distinct precinct between deer and hart, so it did not describe a distinct precinct between holy and holies and lower-order offerings when they were blemished.", + "\"Only the blood you shall not eat\": There is (transgression of only) one negative commandment (in eating the blood of disqualified offerings) and not two.", + "Since in offerings blood is compared to fats — viz.: Just as in (eating their) fats there is transgression of two negative commandments, so in (eating their blood) there is transgression of two negative commandments — I would think that the same applied to (eating the blood of) disqualified offerings; it is, therefore, written \"Only the blood you shall not eat\" — there is transgression in it of only one negative commandment and not of two.", + "\"On the earth shall you spill it as water\": Just as it is permitted to derive benefit from water, it is permitted to derive benefit from blood — Just as water renders seed susceptible (of incurring tumah), so, blood. Just as water need not be covered, so blood (that of a disqualified offering which has been slaughtered) need not be covered." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"You shall not be able to eat in your gates\": R. Yehoshua b. Karchah says (in respect to \"able\"): I am able, but not permitted. A cognate instance is (Joshua 15:63) \"But the Yevussi, the inhabitants of Jerusalem, they could not drive out\": They could but they were not permitted to do so.", + "\"the tithe\" (ma'aser): This tells me only of clean tithe (that it may not be eaten outside of Jerusalem). Whence do I derive (the same for) ma'aser that is tamei? From (the superfluous) \"your corn.\"", + "Whence do I derive (the same for) food that is purchased for money of ma'aser? From \"your wine.\"", + "This tells me only of (such food that) is clean. Whence do I derive (the same for) what is tamei? From \"and your oil.\"", + "R. Shimon says: From (Ibid. 26:14) \"I did not eat in my mourning of it and I did not consume of it in uncleanliness,\" (which implies) whether I were tamei and it, clean or I clean and it, tamei — where is he exhorted (not to eat it)? I would not know, if it were not written \"You shall not be able to eat in your gates the tithe of your corn and your wine and your oil,\" and, elsewhere (15:22) \"In your gates shall you eat it, the unclean and the clean together,\" (which implies that normally it may not be eaten together).", + "I might think that one who gave it (second-tithe) as a gift to his neighbor (outside of Jerusalem, and he ate it there), he (the giver) was liable; it is, therefore, written \"You shall not be able to eat it in your gates\" — The eater is liable, but not the giver as a gift.", + "R. Yossi says: I might think that there was liability only for (eating) tevel (untithed produce) from which nothing had been tithed. Whence is it derived (that there is liability) if terumah had been taken from it, but not first-tithe; if first-tithe had been taken, but not second-tithe; if second-tithe had been taken, but not poor-tithe? From (Ibid. 17) \"You shall not be able to eat in your gates,\" and, elsewhere, (Ibid. 26:12) \"And they shall eat it in your gates and be sated.\" Just as there, poor-tithe (is being referred to), so, here.", + "R. Shimon says: The intent of the verse is only to prescribe separate precincts for the eating of holy of holies and lower-order offerings.", + "\"and the offering of your hands\": What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat bikkurim (first-fruits) outside the wall (of Jerusalem)? This can be derived a fortiori, from ma'aser (the tithe), viz.: If ma'aser, which is permitted to non-priests — if one transgresses a negative commandment if he eats of it outside the wall (of Jerusalem), then bikkurim, which are forbidden to non-priests, if one eats of them outside the wall, how much more so does he transgress a negative commandment if he eats of them outside the wall! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats bikkurim before the invocation has been recited over them (viz. Ibid. 26:5), he transgresses a negative commandment.", + "\"and your gifts\": These are thank-offerings and peace-offerings. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat a thank-offering and peace-offerings outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser, viz.: If ma'aser, which is not liable for piggul (improper intention), and nothar (exceeding of a time limitation) and for (being eaten by one who is) tamei — if one eats of it outside the wall, he transgresses a negative commandment, then a thank-offering and peace-offering, which are liable for piggul and nothar and for tamei, how much more so does he transgress a negative commandment if he eats of it outside the wall! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats a thank-offering and peace-offerings before the sprinkling of the blood (of the sacrifice) he transgresses a negative commandment.", + "\"and bechoroth\": the first-born. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat a bechor outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser (as above); if before its blood has been sprinkled, this can be derived a fortiori from a thank-offering and peace-offerings, viz.: If a thank-offering and peace-offerings, which are permitted to non-priests — if one eats of them before their blood has been sprinkled, he transgresses a negative commandment, then a bechor, which is forbidden to non-priests, if one eats of them before their blood has been sprinkled, how much more so does he transgress a negative commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if a non-priest eats of it (even) after the sprinkling of the blood, he transgresses a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"your cattle and your flocks\": This refers to sin-offerings and guilt-offerings. What does Scripture come to tech us? If (that it is forbidden) to eat sin-offerings and guilt-offerings outside the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser. If that (they may not) be eaten before their blood is sprinkled, this may be derived a fortiori from thank and peace-offerings (lower-order offerings). If that a non-priest (may not eat of them) even after their blood had been sprinkled, this may be derived a fortiori from bechor, viz.: If bechor, a lower-order offering — if one eats of it (even) after its blood has been sprinkled, he transgresses a negative commandment, then sin and guilt-offerings, if one eats of them (even) after their blood has been sprinkled, how much more so does he transgress a negative commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if one eats a sin or guilt-offering outside the curtains (of the tabernacle) he transgresses a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 12:17) \"and all your vows\": This refers to burnt-offerings. What does Scripture come to teach us? If (that it is forbidden) to eat of a burnt-offering outside of the wall, this can be derived a fortiori from ma'aser. If (that it is forbidden) to eat of it before the sprinkling of blood, this can be derived a fortiori from sin and peace-offerings. If (that it is forbidden to eat of it) after the sprinkling of its blood, this can be derived a fortiori from bechor. (If that it is forbidden to eat of it) outside the curtains, this can be derived from sin and guilt-offerings, viz.: If sin and guilt-offerings, which are permitted to be eaten — if one eats of them outside the curtains, he transgresses a positive commandment, then a burnt-offering, which is forbidden to be eaten — if one eats of it outside of the curtains, how much more so does he transgress a positive commandment! The purpose of the verse, then, must be to teach us that if a Cohein eats of a burnt-offering, whether before or after the sprinkling of its blood, whether within or outside the curtains, he transgresses a negative commandment (for the burnt-offering must be completely burned).", + "(Ibid. 18) \"But only before the L-rd your G-d shall you eat it\": This is (the sanctuary of) Shiloh.", + "\"in the place that the L-rd your G-d chooses\": This is Jerusalem.", + "\"you, your son, your daughter, your man-servant, your maid-servant\": in order of affection.", + "\"and the Levite who is in your gates\": Wherever you find a Levite, give him his portion (first-tithe). If he has no portion, he gives him poor-tithe. If he has no poor-tithe, he gives him peace-offerings.", + "(Ibid. 19) \"Take heed unto yourself\": a negative commandment;", + "\"lest\": a negative commandment;", + "\"all of your days\": even shemitah and yovel years;", + "\"upon your land\": and not in the exile." + ], + [ + "(Devarim 12:20) \"When the L-rd your G-d broadens your boundaries\": Observe the mitzvah prescribed herein, in whose merit the L-rd shall broaden your boundaries.", + "\"as He spoke to you\": (that He would give you the lands of) \"the Keini, the Kenizi, and the Kadmoni.\" Rebbi says: These have already been stated (viz. Bereshith 15:19). What is being spoken of now? (Ezekiel 48:1-7) \"from the eastern side to the west — Dan, one (portion), etc.\"", + "\"and you will say: I shall eat flesh, for your soul will desire to eat flesh\": R. Yishmael says: We are hereby apprised that \"flesh of desire\" was forbidden to Israel in the desert, and when they came to Eretz Yisrael it was permitted to them.", + "R. Akiva says: Scripture comes to teach only the mitzvoth stated here, to forbid to them flesh of \"stabbing\" (nechirah [as opposed to shechitah, ritual slaughter]), and when they entered the land it was forbidden to them. R. Elazar b. Azaryah says: Scripture comes to teach you derech eretz (proper deportment), that one should eat flesh only out of desire.", + "I might think that he could buy meat in the marketplace and eat it; it is, therefore, written (Ibid. 21) \"then you shall slaughter of your cattle and of your flocks\" — One is not to eat flesh unless he has cattle and flocks (of his own). I might think that he is to slaughter all of his flocks and all of his cattle; it is, therefore, written \"of your cattle,\" and not \"all of your cattle\"; \"of your flocks,\" and not \"all of your flocks.\"", + "\"as He commanded you\": Just as offerings (are slaughtered) by shechitah, so, chullin (\"mundane\" animals), by shechitah.", + "— But perhaps, just as offerings in the \"place\" (of the Temple — the azarah, the Temple court), so, chullin in the \"place\"; it is, therefore, written (Ibid.) \"When there is distant from you the place … then you shall slaughter.\" When the place is distant, you slaughter (chullin), and you do not slaughter (chullin) when the place is near — to exclude chullin from being slaughtered in the azarah.", + "This tells me only of unblemished animals (that they may not be slaughtered in the azarah [lest they be confused with offerings]). Whence do I derive (the same for) blemished animals? From (Vayikra 3:2) \"and he shall slaughter it\" (implying an offering only [and not chullin of any kind]) at the entrance of the tent of meeting\" (i.e., the azarah.) Whence do I derive (the same for) animals and birds, (which cannot be confused with offerings)? From (Ibid. 8) \"and he shall slaughter it (a sheep) before the tent of meeting\" — it, and not animals and birds.", + "If (you might think,) just as (the eating of) offerings is time constrained (i.e., peace-offerings may be eaten only for two days and one night) so chullin is time constrained; it is, therefore, written (Ibid. 21) \"with all the desire of your soul\" (connoting whenever you wish).", + "If (you might think,) just as (the eating of) offerings is confined within certain bounds, so, chullin; it is, therefore, written (Ibid. 22) \"the unclean one … may eat it.\"", + "This tells me only of the unclean one. Whence do I derive (the same for) the clean one? From \"the unclean one and the clean one.\" \"together may eat it\" We are hereby apprised that both of them may eat it from one dish. I might think that terumah, too, may be eaten from the same dish; it is, therefore, written \"may eat it (chullin).\" This may be eaten from the same dish, but not terumah.", + "I might think that they (chullin) are subject to (the giving of) breast and thigh (to the Cohein); it is, therefore, written (Ibid.) \"as the deer,\" (whose breast and thigh are not given to the Cohein).", + "I would then exclude it from breast and thigh, (which do not go to the altar, but to the Cohein); but I would not exclude it from yothereth (the large lobe of the liver) and the two kidneys, (which are sacrificed on the altar in offerings [and they would be forbidden to eat in chullin]); it is, therefore, written \"as the hart\" (i.e., just as (it is permitted to eat the two kidneys and yothereth of the hart, so, is it permitted to eat those of chullin.)", + "If so, (why not say) just as all of hart (including its fats) is permitted, so, all of chullin! It is, therefore written \"Only as the deer and the hart are to be eaten\" (to exclude fats and blood [in chullin], which are not to be eaten.)", + "R. Elazar Hakappar says: Now what did we learn from deer and hart? It came (ostensibly) to teach, but it (in the end) it was found to be taught, viz.: Just as a beast (must be slaughtered) through shechitah, so, an animal (e.g., deer and hart), through shechitah, (but a bird [must be slaughtered through shechitah] only by ordinance of the scribes). Rebbi says: \"as He commanded you\" (Ibid. 21) apprises us that Moses was commanded as to gullet and windpipe (as being the loci of shechitah) and as to the (cutting of) the major portion of one (of these being the criterion for shechitah) in a bird and of both, in a beast." + ], + [ + "(Devarim 12:23) \"Only strengthen yourself not to eat the blood\": R. Yehudah says: We are hereby taught that they were \"steeped\" in blood before the giving of the Torah.", + "I might think, (that they were steeped in blood) even after they received it; it is, therefore, written \"only\" (a term of limitation). Once they received it, they observed it with joy. [Rabban Gamliel says: It states \"Only strengthen yourself not to eat the blood\". If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!]", + "R. Shimon b. Gamliel says: Every mitzvah that Israel accepted with joy at Mount Sinai they still observe with joy, and every mitzvah that they did not accept with joy they do not observe with joy. R. Shimon b. Eliezer says: Every mitzvah for which Israel gave their lives at a time of shmad (enforced conversion) they adhere to strongly, and every mitzvah for which they did not give their lives at a time of shmad is still \"weak\" in their hands. [R. Shimon Berebbi says: We can say of all the mitzvoth of the Torah: If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!]", + "\"for the blood is the soul\": This is the rationale for the mitzvah.", + "\"and you shall not eat the soul with the flesh\": This is eiver min hechai (a limb torn from a living animal). (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori? Viz.: If (eating) meat with milk, which is permitted to a Noachide is forbidden to an Israelite, then eiver min hechai, which is forbidden to a Noachide, how much more so should it be forbidden to an Israelite! — (No,) this is refuted by yefath toar (a woman of beautiful form [viz. Ibid. 21:11-12]) and all like it, being forbidden to a Noachide, yet permitted to an Israelite. Do not wonder, then, if eiver min hechai, even though it is forbidden to a Noachide, would be permitted to an Israelite. It must, therefore, be written \"and you shall not eat the soul with the flesh\" — This is eiver min hechai.", + "R. Chanina b. Gamliel says: This is blood from a living animal.", + "(Ibid. 12:25) \"You shall not eat it\": to include (as forbidden, eating) meat with milk. (Why is a verse needed for this?) Does it not follow a fortiori, viz.: If neveilah (carcass), which is permitted to be cooked, is forbidden to be eaten, then meat with milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten! — (No.) this is refuted by mixed seeds (klai hakerem), which, although they are forbidden to be sown, are permitted to be eaten. Do not wonder, then, if meat with milk, even though it is forbidden to be cooked, would be permitted to be eaten. It must, therefore, be written \"You shall not eat it\" — to include (as forbidden to be eaten) meat with milk.", + "R. Eliezer says: If the Paschal lamb, which is not forbidden to be cooked (raw), is forbidden to be eaten (raw, viz. Shemoth 12:9), then meat with milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten! — (No,) this is refuted by the compounding of the incense, whose compounding is forbidden (viz. Shemoth 30:28) and not its inhaling. Do not wonder, then, if meat with milk, even though it is forbidden to be cooked would be permitted to be eaten. It must, therefore, be written \"You shall not eat it\" — to include (as forbidden to be eaten) meat with milk.", + "(Rabban Gamliel says: It states \"Only strengthen yourself not to eat the blood\". If Scripture exhorted us so concerning the \"lightest\" mitzvah of the Torah, (not to eat) blood, how much more so are we thus exhorted concerning the other mitzvoth of the Torah!)" + ], + [ + "(Devarim 12:26) \"Only your consecrated things which shall be to you, etc.\": Of what is Scripture speaking here? If his consecrations in Eretz Yisrael, this has already been stated (viz. Ibid. 10). It must be speaking, then, of his consecrations outside of the land.", + "(Ibid. 26) \"shall you bear and you shall come\": He must care for his consecrated things until he brings them to the Temple. R. Yehudah says: Until he brings them to the Be'er Hagolah (in the azarah) he is responsible for them. From that point on, he is not responsible for them.", + "I might think that the same applies to ma'aser and bechor; it is, therefore, written \"and your vows\": offerings that are brought as vows and donations, to exclude ma'aser and bechor, which are not brought as vows and donations.", + "I might think to exclude sin and gift-offerings; it is, therefore, written \"your consecrated things.\"", + "And who \"whispered\" to you to include sin and gift-offerings and to exclude bechor and ma'aser? After Scripture includes (i.e., \"your consecrated things\"), it excludes (i.e., only \"your vows\"). I include sin and guilt-offerings, which can be eaten only in their place (the Temple), and I exclude bechor and ma'aser, which can be eaten in all places.", + "R. Akiva says: Scripture (i.e., \"your consecrated things\") speaks of a substitute (for an offering). \"you shall bear and you shall come\": I might think even a bechor and ma'aser; it is, therefore, written \"and your vows.\" Ben Azzai says: Scripture (i.e., \"your consecrated things\") speaks only of your holy things of the beast tithe.", + "I might think that the beast tithe obtains with animals owned in partnership; it is, therefore, written \"which shall be to you.\"", + "I might think to exclude brothers who acquired an estate and then divided it; it is, therefore, written \"which shall be to you.\"", + "I might think that the beast tithe obtains with an orphan; it is, therefore, written \"only\" (connoting limitation)." + ], + [ + "(Devarim 12:27) \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\": R. Yehoshua says: If there is no blood, there is no flesh; if there is no flesh, there is no blood. (i.e., if the flesh has become invalidated, the blood is not to be sprinkled; and if the blood has become invalidated, the sacrifice is invalidated.)", + "R. Eliezer says: \"And the blood of your sacrifices shall be spilled\": (There is) blood, even if there is no flesh. How, then, am I to understand \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\"? Flesh is being compared to blood. Just as the blood, by sprinkling, so, the flesh by \"sprinkling\" (i.e., flinging).", + "I might think that the Cohein stood from afar and flung them (the flesh sections onto the altar); it is, therefore, written (Vayikra 1:12) \"and the Cohein shall arrange them\": He stands close (to the altar) and flings them in order upon the wood pile.", + "From (Ibid. 9) \"and the Cohein shall smoke the whole upon the altar,\" there is included the bones, the sinews, the horns, and the hooves. I might think, even if they became detached; it is, therefore, written \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\" (i.e., the flesh and the blood are the essential parts of the offering).", + "\"And you shall offer your burnt-offerings\": I might think that he should remove the sinews and the bones, and place the flesh upon the altar; it is, therefore, written \"the whole.\" How are the verses to be resolved? If they are attached, they are to be offered up. If they became detached, even on top of the altar, they are to be taken down.", + "And whence is it derived that all of the offerings require application of the blood at the base (of the altar)? From \"And the blood of your sacrifices shall be spilled on the altar.\"", + "And whence is it derived that the tithe and the Pesach offering require one application (of the blood) upon the altar? From \"and the blood of your sacrifices shall be spilled.\"", + "And whence is it derived for all of the offerings that if he made (only) one application (of the blood) that it atones? From \"and the blood of your sacrifices shall be spilled.\"", + "R. Yishmael says: The verse speaks of substitutes for offerings and of their offspring.", + "\"Only your consecrated things\" — these are substitutes; \"which shall be to you\" — these are offspring. \"you shall bear and you shall come to the place\": I might think that he should bring them to the Temple and keep water and food from them until they die (as is done with the offspring and the substitutes of sin-offerings); it is, therefore, written (27) \"And you shall offer your burnt-offerings, the flesh and the blood\": As you do with the burnt-offering, you do with its substitute. As you do with the peace-offerings, you do with the offspring of peace-offerings and their substitutes. Just as a burnt-offering requires flaying and cutting into pieces and is all consigned to the fire, so, its substitute. And just as a burnt-offering requires four applications (of blood) on the altar, and spilling (of the blood) on the foundations, so, its substitute. And just as with a burnt-offering, if its limbs sprang from off the altar, they are returned to the woodpile, so, with its substitute. And just as with all offerings, their flesh is permitted to be eaten only after the blood has been sprinkled, so, with their substitutes. I might think that the same applied to the offspring of a sin-offering and its offspring and to the offspring of a guilt-offering; it is, therefore, written \"Only\" (to exclude these). R. Akiva says: This is not needed. It is written (Vayikra 5:19) \"It is a guilt-offering\" — It is offered, and not its substitute." + ], + [ + "(Devarim 12:28) \"Take heed and hearken\": If you take heed just a little, in the end you will hearken much. If you take heed of what you have heard, in the end you will take heed of what you have not heard. If you take heed of what you have now, in the end you will take heed of what you are destined to have.", + "Another explanation: If one has merited to learn Torah, he merits for himself as well as for all his future descendants.", + "\"Take heed and hearken\": Whoever is not in the class of learning is not in the class of doing.", + "\"all of these things that I command you\": A \"slight\" commandment should be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"so that it be well with you (and with your children after you forever\") If one merits learning, he merits it for himself and for his descendants until the end of all the generations. \"if you do what is good and what is just\": what is good in the eyes of Heaven and what is just in the eyes of man. These are the words of R. Akiva. R. Yishmael says: what is just in the eyes of Heaven and what is good in the eyes of man, as it is written (Proverbs 3:4) \"and you will find grace and good regard in the eyes of G-d and man.\"" + ], + [ + "(Devarim 12:29) \"When the L-rd your G-d will cut off the nations\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which the L-rd your G-d will cut off the nations.", + "\"whither you came to inherit them, from before you\": in reward for coming, you will inherit.", + "\"and you inherit them and dwell in their land\": Because it is written (Ibid. 19:1) \"and you inherit them and you dwell in their cities and in their houses, I might think that you may not add to the building; it is, therefore, written \"and dwell in their land\" — wherever you wish to build, build.", + "\"and dwell in their land\": It happened with R. Yehudah b. Betheira, R. Mathia b. Charash, R. Chanina b. Achi, R. Yehoshua and R. Yonathan, who were traveling abroad and arrived at Paltom, that they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments, and recited this verse: \"Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land\" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — and they returned and came to their place.", + "And it happened with R. Elazar b. Shamua and R. Yochanan Hasandler, who were traveling in Netzivim near R. Yehudah b. Betheira to learn Torah from him. Arriving at Tziddon (in Phoenicia), they remembered Eretz Yisrael, whereupon they raised their eyes and wept and rent their garments and recited this verse: \"Take heed and hearken to all of these things … and dwell in their land\" — at which they said: Dwelling in Eretz Yisrael is over and against all of the mitzvoth in the Torah — at which they returned and came to their place." + ], + [ + "(Devarim 12:30) \"Take heed unto yourselves\": a negative commandment. \"lest they be a stumbling block to you\": a negative commandment.", + "Lest you are drawn after them, or lest you emulate them, or lest you do as they do, and they become a stumbling block to you.", + "\"after their being destroyed before you\": Why do I destroy them before you? Because of their deeds. That you not do as they do and they come after you and destroy you.", + "\"and lest you inquire after their gods, saying, etc.\": that you not say: Since they go out in a toga, I will go out in a toga, too; since they go out in purple, I will go out in purple too; since they go out in fancy headdress, so will I.", + "\"and I will do the same (31) You shall not do thus to the L-rd your G-d\": Subsumed herein is (service) for idolatry, and service for the altar (in the Temple) — whence they ruled: A type of service which they use for idolatry is forbidden (to a Jew) for idolatry. If he performed the like (for idolatry) he is liable (to the death penalty). And the like is forbidden (to a Jew) for the altar. If he performed the like for the altar, he is not liable (to the death penalty).", + "I might think that if they sacrifice (to idolatry) sin-offerings and guilt-offerings, it is forbidden to do the same for the altar; it is, therefore, written (21) \"For every abomination of the L-rd, which He hates, did they do unto their gods\" — Scripture intends (to forbid [for the altar]) only things which the Holy One Blessed be He hates. (Ibid. 31) \"For even their sons and their daughters did they burn in fire to their gods. This tells me only of their sons and their daughters. Whence do I derive (that they did the same to) their fathers and their mothers? From \"for even their sons and their daughters.\" R. Yaakov says; I saws a Canaani who bound his father before his dog — which ate him." + ], + [ + "(Devarim 13:1) \"The entire thing that I command you\": That a \"slight\" commandment be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"it shall you observe (tishmor) to do\": R. Eliezer b. Yaakov says: (The intent is) to assign a negative commandment to all that is mentioned in this section.", + "\"you shall not add to it and you shall not detract from it\": From here they ruled: If (the blood of offerings) which are subject to one application (of blood on the altar), became intermixed with (the blood of others) which are subject to one application, one application should be made (sufficing for both). If (the blood of) offerings which are subject to four applications became intermixed with (the blood of others) which are subject to four applications, four applications should be made (sufficing for both). If (the blood of offerings) became intermixed with (the blood of offerings) which are subject to one application — R. Eliezer said: Four applications should be made; R. Yehoshua said: One application should be made. R. Eliezer: But (according to you) he transgresses \"you shall not detract!\" R. Yehoshua: But (according to you) he transgresses \"You shall not add!\" R. Eliezer: \"You shall not add\" applies only when it is alone (and not intermixed with the blood of another which is subject to four). R. Yehoshua: \"You shall not detract\" applies only when it is alone (and not intermixed with the blood of another which is subject to one). And R. Yehoshua said further: By applying (four), you transgress \"you shall not add\" — by performing an action (of addition), whereas by not applying four, you have, (indeed) transgressed \"you shall not detract,\" but you have not performed an action.", + "Variantly: \"you shall not add to it\": Whence is it derived that additions are not to be made to a lulav or to tzitzith? From \"you shall not add to it.\" And whence is it derived that nothing is to be subtracted from them? From \"and you shall not detract from it.\"", + "And whence is it derived that if a Cohein began the priestly blessing, he should not say: Since I have begun to bless, I shall say (Devarim 1:11) \"May the L-rd, the G-d of your fathers, add to you, etc.\" From (Ibid. 13:1) \"All the thing (davar), etc.\" — Even speech ([\"davar\" can also be understood as \"speech\"]) shall not be added to it." + ], + [ + "(Devarim 13:2) \"If there arise in your midst a prophet\": From (Ibid. 18:15) \"A prophet from your midst from your brothers, such as I, shall the L-rd your G-d raise up for you, etc.\", (we derive that) just as Moses said \"Thus said the L-rd,\" so, (all to qualify as) \"prophets\" (must say) \"Thus said, etc.\" And just as Moses spoke and fulfilled part, so, (all) prophets who spoke and fulfilled part. And just as Moses spoke of general and particular, so, (all) prophets. If so, why not say: Just as Moses was eighty years old and the son of Amram, so, (all) prophets! It is, therefore, written \"a prophet\" — in any event.", + "\"or a dreamer of dreams\": Because it is said of Moses (Bamidbar 12:8) \"Mouth to mouth I speak to him,\" I might think that all prophets must possess this attribute; it is, therefore, written \"or a dreamer of dreams.\"", + "\"in your midst\": to include a woman.", + "\"and he shall give to you a sign\": in the heavens, viz. (of the sun and the moon, Bereshith 1:14) \"and they shall serve as signs and times,\"", + "(Devarim, Ibid.) \"or a wonder\": in the land, (viz. II Chronicles 32:31) \"to inquire concerning the wonder that was in the land.\"" + ], + [ + "(Devarim 13:3) \"And there shall materialize the sign and the wonder of which he spoke to you, etc.\": R. Yossi Haglili said: See how far Scripture penetrated to the ends of the psyche of the idolators and gave them dominion — Even if they cause sun and moon, stars and constellation, to stand still, pay them no heed. Why? (Ibid. 4) \"For the L-rd your G-d is trying you to know whether you love the L-rd your G-d, etc.\"", + "R. Akiva said: G-d forbid that He should cause them to stand still for the idolators. The verse speaks only of one who was a true prophet in the beginning, (at which time he caused them to stand still, and then became a false prophet, like Chananiah ben Azur (viz. Jeremiah 28).", + "\"Do not pay heed to the words of that prophet\": and not (i.e., you may pay heed to the words of) one (such as he) who retracts (his false prophecy).", + "\"or that dreamer of dreams\": and he is not suspected retroactively.", + "For the LORD your God is testing you to see whether you really love etc." + ], + [ + "(Devarim 13:5) \"After the L-rd your G-d shall you go\": This is a positive commandment.", + "\"and Him shall you fear\": His awe shall be upon you.", + "\"and His mitzvoth shall you keep\": This is a negative commandment.", + "\"and His voice shall you heed\": the voice of His prophets.", + "\"and Him shall you serve\": Serve Him in His Temple.", + "\"and to Him shall you cleave\": Separate yourselves from idolatry and cleave to the L-rd." + ], + [ + "(Devarim 13:6) \"And that prophet\": and not one who is under compulsion.", + "\"or that dreamer\": and not one who is under some misapprehension.", + "\"he is to be put to death, for he has spoken perversely of the L-rd your G-d\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If one falsifies his neighbor's words, he is (in certain instances) to be put to death, then if (as a false prophet) he falsifies the words of the L-rd, how much more so!", + "\"who took you out of the land of Egypt\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the land of Egypt, would that not be sufficient!", + "\"and who redeemed you from the house of bondage\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the house of bondage, would that not be sufficient!", + "\"to turn you astray from the way\": It is written here \"turning astray,\" and, elsewhere (Ibid. 11) (in respect to one who incites to idol worship), \"turning astray.\" Just as there the punishment is stoning, so, here. R. Shimon says: This one's death is only by strangulation.", + "(\"who turned you astray) from the way\": even part of the way.", + "\"which the L-rd your G-d commanded you\": This refers to (being turned astray from) a negative commandment.", + "\"on which to go\": This refers to (being turned astray from) a positive commandment.", + "\"and you shall remove the evil from your midst\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 13:7) \"If there shall incite you (yesitecha) your brother, the son of your mother\": \"hasatah\" (as in \"yesitecha\") connotes deception, as in (I Kings 21:25) \"… wherein Jezebel his (Achav's) wife hesatah.\"", + "Others say \"hasatah\" connotes incitement, as in (I Samuel 26:19) \"And now, let my lord (Saul) listen to the words of his servant (David). If the L-rd hesitecha you against me, He will be pacified with an offering.\" \"your brother\":", + "From (Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons, and sons shall not be put to death by cause of fathers,\" we learn that they (i.e., kin) do not testify against each other. We hereby infer (that to secure testimony against an inciter to idolatry) witnesses are sequestered against him.", + "\"your brother\" — your brother from your father.", + "\"the son of your mother\" — your brother from your mother.", + "\"or your son\" — in any event (i.e., even if he is a mamzer).", + "\"or your daughter\" — in any event.", + "\"or the wife\" — betrothed.", + "\"of your bosom\" — married.", + "\"or re'acha\" — your friend.", + "\"who is as your soul\" — your father and your mother.", + "\"in secret, saying\": We are hereby taught they utter their words (of incitement) only in secret, as it is written (Proverbs 7:9) \"In the evening, in the close of day, in the midst of night and darkness.\" But words of Torah are uttered only in the open, as it is written (Ibid. 1:20) \"Wisdom (Torah) sings in the streets, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Let us go and serve other gods, whom you did not know, you, nor your fathers\": R. Yossi Haglili says: This is in denigration of Israel. For the idolators do not forsake what their fathers have bequeathed to them, but Israel (are amenable to) forsaking what their fathers have bequeathed to them to go and serve idolatry." + ], + [ + "(Devarim 13:8) \"Of the gods of the peoples around you, who are near to you or who are far from you\": From what you know of (the inefficacy of the gods of) the near ones, you should know what the far ones are like.", + "\"from one end of the earth to the other\": the sun and the moon, which go from one end of the earth to the other." + ], + [ + "(Devarim 13:9) \"You shall feel no affection for him\": Because it is written (Vayikra 19:12) \"And you shall love your neighbor as yourself,\" I might think that you shall love this one (the inciter), too; it is, therefore, written \"You shall feel no affection for him.\"", + "Because it is written (Shemoth 23:5) \"Unload shall you unload (his animal) with him,\" I might think that you should unload for this one, too; it is, therefore, written \"and you shall not hearken to him.\"", + "Because it is written (Vayikra 19:16) \"And you shall not abide the (spilling of the) blood of your neighbor,\" I might think that the same applied to this one, too; it is, therefore, written \"and your eye should not look mercifully upon him.\"", + "\"and you shall not pity\": You shall not argue in his defense.", + "\"and you shall not shield him\": If you know something against him, you may not remain silent.", + "Whence is it derived that if he leaves beth-din incriminated, he is not to be returned for acquittal? From (Devarim, Ibid. 10) \"But kill (shall you kill him.\")", + "And whence is it derived that if he leaves beth-din acquitted, he is to be returned for incrimination? From \"shall you kill him.\"", + "\"Your hand shall be against him first to put him to death\": It is a mitzvah for the one incited to put him to death, and, afterwards, (if he did not die under his hand), by all men, it being written \"and the hand of all the people afterwards.\"" + ], + [ + "(Devarim 13:11) \"And you shall stone him with stones and he shall die\": I might think, with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 24:23) \"and they stoned him with a stone.\" If \"with a stone,\" I would think with one stone! Say, then, if he did not die with the first, he is to be put to death with a second.", + "\"for he sought to turn you from the L-rd your G-d\": \"to turn you away\" is written here, and, elsewhere, (in connection with a false prophet) (Devarim, Ibid. 6) \"to turn you away.\" Just as here (his penalty is) stoning, so, there, stoning.", + "\"from the L-rd your G-d, who took you out of the land of Egypt\": Even if your only indebtedness to Him were His taking you out of the land of Egypt, it would warrant (such a penalty)." + ], + [ + "(Devarim 13:12) \"And all of Israel shall hear and see\": He (the inciter) is confined until the festival (when all come to Jerusalem), and he is put to death on the festival, as it is written \"And all of Israel shall hear and see.\" These are the words of R. Akiva.", + "R. Yehudah says: His punishment is not delayed, but he is put to death immediately, and they write and send:\" This and this man was put to death by beth-din.\"", + "And whence is it derived (that the same applies to) one who said \"I will serve\" (idolatry), \"I will go and serve,\" \"Let us go and serve\"; \"I will go and sacrifice,\" \"Let us go and sacrifice\"; I will go and offer incense,\" \"Let us go and offer incense\"; I will go and pour a libation,\" \"Let us go and pour a libation\"; \"I will bow down,\" \"I will go and bow down,\" \"Let us go and bow down\"? From \"And they shall not do again according to this evil thing\" — not according to the thing and not according to the evil.", + "I might think (that also liable to stoning, like the inciter) are the embracer (of an idol), the kisser, the washer, the sprinkler (before an idol), the anointer, the clother, the shedder, and the wrapper; it is, therefore, written \"according to this evil thing.\" This (incitement) is subject to stoning, and not all of the others." + ], + [ + "(Devarim 13:13) \"If you hear\": There is no need to press an inquiry.", + "I might think, then, that one need not pursue it, (even if he did hear); it is, therefore, written (15) \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well.\"", + "\"in one of your cities\": one city is made \"a condemned city,\" and not three. I might think, not even two; it is, therefore, written \"your cities.\"", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": to exclude (cities) outside of Eretz Yisrael.", + "\"to dwell there\": to exclude Jerusalem, which was not apportioned (among the tribes) for dwelling." + ], + [ + "(Devarim 13:14) \"There have gone out men\": and not women, and not minors. \"men\": not fewer than two.", + "\"men of wickedness (\"belial\" [lit., \"without a yoke\"]): men who have cast from themselves the yoke of Heaven.", + "\"from your midst\": and not from a border city (i.e., one between Eretz Yisrael and the land of the nations).", + "\"and they have turned away the inhabitants of their city\": but not those of another city.", + "\"saying\": (We are hereby taught) that two witnesses and warning are required for each (of the cities). (Ibid. 15)", + "\"And you shall inquire\": of the Torah. \"and you shall search out\": from the witnesses. \"and you shall ask\": of the Talmud. Here (in respect to a man's serving idolatry) it is written (Ibid. 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you inquire well,\" and elsewhere (in respect to scheming witnesses) (19:18) \"And the judges inquire well\" — \"well\" - \"well\" for an identity (gezeirah shavah.) (We are hereby taught) that he (the witness) undergoes seven cross-examinations (chakiroth).", + "Where do we derive (the need for) bedikoth (general examination of the facts, of lesser magnitude than chakiroth)? From (Ibid. 13:15) \"and, behold, true and correct is the thing.\"", + "If in the end we include bedikoth, why chakiroth? With chakiroth, if one of them (the witnesses) said \"I do not know,\" their testimony is invalidated. With bedikoth, if one of them, or even both of them said \"I do not know,\" their testimony stands.", + "Both with chakiroth and bedikoth, if they refute each other, their testimony is invalidated.", + "\"this abomination has been done in your midst\": to include converts and freed slaves." + ], + [ + "(Devarim 13:16) \"Smite shall you smite\": Whence is it derived that if you cannot put them (the inhabitants of a condemned city) to death by the specified penalty, you may do so by any of the death penalties of the Torah, whether of greater or lesser severity, and not leave it unpunished? From \"Smite shall you smite\" (in any event).", + "\"the inhabitants of that city\": and not those of a different city (found within it).", + "From here they ruled: (The members of) an ass-caravan or a camel caravan that goes from place to place and rested within it, and they were turned astray with them — If it camped there for thirty days, they are put to death by the sword and their possessions are lost; if less than thirty days, they are put to death by stoning, and their possessions \"escape.\"", + "\"lay waste it\": to exclude the property (found in the city) of the righteous ones who live outside it.", + "\"and all that is in it\": to include the property of the righteous ones who live in the city. From here they ruled: The property of the righteous ones (who live) in it is destroyed; and (the property of the righteous ones who live) outside of it \"escapes.\" And (the property of) the wicked ones, whether inside it or outside of it is destroyed.", + "\"and its beasts\": and not the beasts of hekdesh (those consecrated as offerings)." + ], + [ + "(Devarim 13:17) \"And all of its spoil\": to include the property of the wicked (found) outside of it.", + "\"into the midst of its square\": If it has no square, one is made for it.", + "If its square were outside of it, whence is it derived that it is gathered within it? From \"into the midst of its square.\"", + "\"and you shall burn with fire the city and all of its spoil\": and not the spoil of Heaven", + "— whence it was ruled: Its consecrated objects are to be redeemed; its terumoth are to be left to spoil; its ma'aser sheni and holy writings are to be secreted.", + "\"entirely, for the L-rd your G-d\": If you execute judgment against a condemned city, I shall account it to you as if you sacrificed a burnt-offering \"entirely\" before Me. \"And it shall be a heap forever\": And thus is it written of Jericho (Joshua 26:6) \"And Joshua swore … Cursed is the man … who shall arise and rebuild the city, Jericho.\" Do we not know that Jericho is its name? The intent is, rather, that it not be rebuilt and called by the name of a different city and that another city not be built and called \"Jericho.\" (Ibid.)", + "\"With his first-born son shall he lay its foundations, and with his youngest shall he plant its gates.\" And thus is it written (I Kings 16:34) \"In his (Achav's) days Chiel of Beth-el built Jericho. With his first-born son he laid its foundations, and with his youngest son he planted its gates.\" I might think that (Joshua swore thus) unintentionally; it is, therefore, written (Ibid.) \"according to the word of the L-rd that He had spoken through Joshua the son of Nun.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid.) \"It shall not be built again\": It may not serve even for gardens and orchards; even as a coop for homing pigeons. These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva said: It may not be restored to its original state, but it may serve for gardens and orchards.", + "(Ibid. 18) \"And let there adhere to your hand naught from the spoil\": From here they ruled: If he took from it (the spoil) a stick or a fork, or a shuttle, or a staff, he may not benefit from any of them. What shall he do with them? He shall take them to the Sea of Salt. In sum: All who would benefit from idolatry — let him take that \"benefit\" to the Sea of Salt!", + "\"so that the L-rd turn from the fierceness of His wrath\": So long as there is idolatry in the world, there is fierce wrath in the world. When idolatry departs, the wrath departs.", + "\"and He will grant you mercy and multiply you.\" R. Gamliel Berebbi says: All who are merciful to others are accorded mercy by Heaven.", + "\"as He swore to your forefathers\": All is in the merit of your forefathers.", + "(Ibid. 19) \"when you hearken to the voice of the L-rd your G-d to keep…\": From here they said: If a man begins to hear a little, in the end, he merits hearing much. If he begins to hear, in the end he keeps.", + "\"to keep all of His mitzvoth that I command you this day\": that a \"slight\" mitzvah be as beloved by you as a \"weighty\" one.", + "\"to do what is just in the eyes of the L-rd your G-d\": As R. Yishmael says: \"what is just\" — in the eyes of Heaven.", + "(Ibid. 14:1) \"Children are you to the L-rd your G-d\": R. Yehudah says: When you deport yourselves as children, you are called \"children\"; when you do not deport yourselves as children, you are not called \"children.\" R. Meir says: In either instance you are called \"children,\" as it is written (Jeremiah 4:22) \"They are foolish children,\" and (Ibid. 32:30) \"children without faith,\" and (Isaiah 1:4) \"seed of evildoers, perverse children,\" and (Hoshea 2:1) \"Instead of being said of them, 'You are not My people,' it will be said of them 'children of the living G-d.'\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Do not lacerate yourselves\" (lo tithgodedu): Do not form opposing factions (agudoth, agudoth), but all of you consolidate into one bond, as in (Amos 9:6) \"and He founded His bond (agudah) upon the earth.\"", + "Variantly, \"Do not lacerate yourselves,\" as others do, viz. (I Kings 18:29) \"and they lacerated themselves, as was their custom.\"", + "\"and do not make baldness between your eyes for the dead\": I might think that there is liability only for (making baldness) between the eyes. Whence is it derived that the entire head is included? From (Vayikra 21:5) \"They (the Cohanim) shall not make a baldness upon their heads\" — the entire head is included. And whence is it derived that there is liability for each baldspot in itself? From \"They shall not make a baldness (lit., \"baldness, baldness\"). I might think that only the Cohanim, to whom Scripture accorded additional mitzvoth, were liable for each baldspot and for the (entire) head as between the eyes, but not Israelites, to whom additional mitzvoth were not accorded. It is, therefore, written \"baldness\" (there) - \"baldness\" (here) for an identity (gezeirah shavah ). Just as Cohanim are liable for the above, so, Israelites; and just as \"baldness\" in respect to an Israelite refers only to baldness only \"for the dead,\" so, \"baldness in respect to the Cohanim." + ], + [ + "(Devarim 14:2) \"For a holy people are you to the L-rd your G-d\": The holiness that is upon you has caused you to become a chosen people to Him.", + "(Ibid. 18:5) \"For in him (the Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand and minister in the name of the L-rd, he and his sons all of the days.\"", + "Similarly (Psalms 135:4) \"For Yaakov has the L-rd chosen for Himself, Israel, as His chosen one.\"", + "Variantly: \"For a holy people are you\": (even) more than your forefathers.", + "\"and in you has the L-rd chosen\": your own holiness. \"to be unto Him a chosen people from all of the peoples\": We are hereby taught that each one of the just is beloved by the Holy One Blessed be He as all of the gentiles (together). I might think, even more than the early fathers (Avraham, Yitzchak, and Yaakov). It is, therefore, written \"from all the peoples that are on the face of the earth,\" i.e., from one end of the earth to the other, and not (that they are more beloved) than the first fathers. Variantly: \"from all the peoples\": and do not cause another people to become holy." + ], + [ + "(Devarim 14;6) \"And every beast that has split hooves, entirely cloven in two, and which chews the cud in beast, it shall you eat\": Unless it has these three signs, it may not be eaten.", + "Abba Channan says in the name of R. Eliezer: The shesuah is a beast in itself; it has two backs and two spines.", + "R. Yashiah said: Wherever \"tzippor\" is written, a clean bird is intended.", + "R. Yitzchak said: A clean bird is called either \"of\" or \"tzippor\"; an unclean bird is called only \"of.\"" + ], + [ + "(Devarim 14:3) \"You shall not eat any abomination\": R. Eliezer says: Whence is it derived that if one slit the ear of a bechor (a first-born beast, thus blemishing it) and ate of it (the beast, after slaughtering it), he transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat any abomination.\"", + "Others say: The verse speaks of offerings which have become invalidated, it being written here \"abomination,\" and, elsewhere, (Ibid. 17:1) \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a lamb in which there is a blemish, any evil thing, for it is the abomination of the L-rd your G-d.\" Just as \"abomination\" there speaks of offerings which have become invalidated (by a blemish), so, \"abomination\" here." + ], + [ + "(Devarim 14:4) \"This is the beast that you may eat: the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats, the hart, the gazelle, and the fallow deer\" — whence we derive that animals (the last three) are in the category of \"beast.\" Whence do we derive that a beast is in the category of \"animal\"? From (Vayikra 11:2) \"This is the animal that you shall eat from all of the beasts\" — whence it is derived that an animal is called a beast, and a beast, an animal.", + "And we are taught that the unclean beasts (and animals) are more numerous than the clean ones; for in all places Scripture specifies the lesser, viz. (Devarim, Ibid.) \"This is the beast that you may eat … (5) the hart, the gazelle, and the fallow deer.\"", + "R. Yossi says: \"T'o\" (5) is the wild ox." + ], + [ + "(Devarim 14:6) \"And every beast that has split hooves\": Because we find that Scripture construed \"treifah\" (\"torn\" [in Shemoth 22:30 \"and flesh in the field treifah you shall not eat\"]) as \"treifoth\" (i.e., varieties of treifah that are forbidden to all [even non-priests]), I will also construe \"pasul\" (unfit) as \"p'sulim\" (i.e., unfit for eating for all), e.g., one's plowing with an ox and an ass (together), or with (animals dedicated as) offerings. It is, therefore, written (to include these as permitted to be eaten) \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then add the above (as included), but I would not add (an animal that) had sodomized or that had been sodomized, or one that had been set aside (for idolatry) or worshipped, or one that had been the hire (of a prostitute) or the exchange (of a dog), or a hybrid, or one born by Caesarian section. It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then include these, but I would not include one through which a \"transgression\" had been committed (e.g., an ox which had killed a man) by testimony of a single witness or by testimony of the owner, (in which instance it is not killed). It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then add the above, but I still would not include one through which a transgression had been committed by testimony of two witnesses, and upon which judgment had not yet been pronounced. It is, therefore, written \"the ox, the lamb of sheep, and the kid of goats shall you eat.\"", + "I would then include these, which grew up in cleanliness; but I would not include the offspring of a treifah which was nursed by a kosher animal. It is, therefore, written (Ibid. 6) \"in the beast … shall you eat.\"", + "I would then include the offspring of a treifah which was nursed by a kosher animal; but I still would not include one which was nursed by a kosher animal along with a treifah. It is, therefore, written \"in the beast.\"", + "\"Every beast … in the beast shall you eat\": to include an embryo (as permitted by the shechitah of its mother).", + "I might think, even if it had stuck out its head; it is, therefore, written (7) \"but\" (connoting an exception). \"it shall you eat\": It may be eaten, but not an unclean animal.", + "This tells me only (that one who eats an unclean animal) transgresses a positive commandment [(note: a negative commandment derived from a positive commandment (as in the above) is a positive commandment)] Where do I derive that he also transgresses a negative commandment? From (7) \"… the camel, the hare, and the coney … (8) and the swine … from their flesh you shall not eat.\"", + "This tells me only of these alone. Whence do I derive (the same for) the other unclean animals? It follows a fortiori, viz.: If these (the aforementioned), which have signs of cleanliness, are forbidden by negative commandment, then the other unclean beasts, which have no signs of cleanliness — how much more so should eating them be forbidden by negative commandment! In sum: Camel, hare, coney, and swine are forbidden by Scripture, and the other unclean beasts, a fortiori. Their positive commandment is Scripture; their negative commandment, a fortiori." + ], + [ + "(Devarim 14:9) \"This may you eat … (12) and this you may not eat, etc.\": R. Akiva said: Was Moses a hunter or an archer (that he knew the signs of all the animals in creation)! Let this serve as a riposte to those who say there is no Torah from Heaven!" + ], + [ + "(Devarim 14:11) \"Every clean bird you may eat\": Because it is written (Vayikra 14:4) \"And the Cohein shall command, and he shall take for the one to be cleansed (from leprosy) two birds,\" I might think that just as the slaughtered bird is forbidden (to be eaten), so, the sent-away bird; it is, therefore, written \"Every clean bird you may eat (including the sent-away bird).", + "— But perhaps, just as the sent-away bird is permitted, so, the slaughtered bird is permitted; it is, therefore, written (Devarim, Ibid. 12) \"And this is what you may not eat of them\" (including the slaughtered bird.)", + "(Ibid.) \"the great vulture, the bearded vulture, and the osprey\": R. Akiva says: It is written here \"nesher\" (great vulture), and, elsewhere (Vayikra 11:13) \"nesher.\" Just as there, all relating to nesher, both feeding and eating, is forbidden, so, here.", + "R. Shimon says: It is written here (Devarim, Ibid. 13) \"the ayah,\" and there (Vayikra, Ibid. 14) \"the ayah.\" Just as here, \"the ra'ah\" is understood as a kind of ayah, so, there." + ], + [ + "(Devarim 14:21) \"You shall not eat any carcass (neveilah)\": This tells me only of neveilah. Whence do we derive (the same for) treifah (lit., a \"torn\" animal)? From \"any carcass.\"", + "\"To the ger in your gates shall you give it\": We are hereby taught that he gives it as a gift to a ger toshav (a \"resident stranger\" — one who has taken it upon himself not to serve idolatry, but who eats carcass.)", + "Whence is it derived (that he may give it) also to a gentile? From \"to the gentile.\"", + "And whence is it derived that he may sell it to a gentile? From \"or sell it to the gentile.\"", + "And whence is it derived (that he may sell it) also to the ger? From \"to the ger.\" In sum: He may sell it or give it as a gift both to a gentile or a ger toshav.", + "R. Yehudah says: The verse is to be taken literally (i.e., to the gentile, by selling, and not as a gift, to the ger, as a gift, and not by selling.)", + "\"for a holy people are you to the L-rd your G-d\": Sanctify yourself with what is permitted to you, viz.: That which is permitted and others forbid to themselves (as a special act of piety), you are forbidden to permit to yourselves in their presence.", + "\"You shall not cook a kid in the milk of its mother\": Why is this written three times? To exclude (from this prohibition) an animal, a bird, and an unclean beast.", + "R. Yossi Haglili says: It is written \"You shall not eat any carcass,\" and \"You shall not cook a kid in the milk of its mother.\" What is forbidden as neveilah is forbidden to cook in milk. A bird, which is forbidden as neveilah, I might think that it is forbidden to cook it in milk; it is, therefore, written \"in its mother's milk\" — to exclude a bird, which has no mother's milk.", + "Variantly: \"You shall not cook a kid in its mother's milk\": Why is this written three times? It corresponds to the three covenants that the Holy One Blessed be He made with Israel: one in Chorev, another in Arvoth Moav, and another in Mount Gerizim and Mount Eival." + ], + [ + "(Devarim 14:22) \"Tithe shall you tithe all the produce of your seed which goes forth from the field year by year.\" We are hereby taught that the tithe is not to be taken from one year for another.", + "This tells me only of the second-tithe, of which Scripture speaks here. Whence do I derive the same for the other tithes? From \"tithe shall you tithe.\"", + "Whence do I derive the same for the beast tithe? From \"tithe shall you tithe.\"", + "R. Shimon b. Yehudah says: Whence do I derive that there is to be a beast tithe? From \"tithe shall you tithe.\"", + "\"which goes forth from the field\": I might think that anything that grows in the ground, like issatis (a non-edible plant) and thorns, are subject to ma'aser; it is, therefore, written \"Tithe shall you tithe … (23) and you shall eat.\"", + "I might think that even honey and milk (are to be tithed); it is, therefore written \"which goes forth from the field year by year.\" In sum, the criteria (for tithing) are: going forth from the field and being edible.", + "From (Ibid. 23) \"And you shall eat before the L-rd your G-d … the tithe of your corn, your wine, and your oil,\" I might think that only these are to be tithed. Whence do I derive (the same for) other fruits? From \"the produce of, etc.\" Let it then be written (just) \"produce.\"", + "If so, I would say: Just as \"produce\" is distinct in that it is stored for preservation, so all such growths are to be included (for tithing). Whence do I derive the same for rice, millet, poppy, and sesame? Whence would I derive pulse? It is, therefore, written \"of your seed.\"", + "I would then include pulse, which is eaten as is. But I would not include lupine and mustard, which are not eaten as is. It is, therefore, written \"which goes forth from the field.\" I might think, even what is not edible; it is, therefore written \"and you shall eat.\"", + "Whence do we derive the same for greens? From (Vayikra 27:30) \"and all the tithe of the land.\" (Ibid.) \"of the seed of the land\": to include garlic, cress, and berries.", + "I might think to include the seed of turnips and radishes, and garden seeds, which are not eaten; it is, therefore written \"of the seed of the land,\" and not \"all of the seed of the land.\"", + "\"of the fruit of the tree\": to include the fruit of the oak.", + "I might think to include the carobs of acacia and those of tzalmona and giduda, which are not eaten; it is, therefore, written \"of the fruit of the tree,\" and not \"all of the fruit of the tree.\"", + "Whence is it derived that one tithes what he eats? From (\"Tithe …) and you shall eat.\"", + "I might think, (that it is tithed) even if it has not been completely processed (for eating); it is, therefore, written (Bamidbar 18:27) \"as corn from the threshing floor and as the fullness (i.e., ripeness) of the pit.\"", + "I might think that he may eat a regular meal in the field (without tithing); it is, therefore, written \"the field\" (i.e., he must tithe it even there.)", + "And whence is it derived (that he must tithe) even what he sows? From \"your seed.\"", + "And whence is it derived (that he must tithe) even what he stores? From \"produce.\"", + "And whence do we derive (the same for) what he sells? From \"which goes forth from the field.\" They said: Why were the shops of Bnei Chanan laid waste two years before (the destruction of) Eretz Yisrael? Because they exempted their fruits from the tithe, expounding \"Tithe shall you tithe … and you shall eat\" — and not what you sell; \"the produce of your seed\" — and not (that of) the buyer." + ], + [ + "(Devarim 14:23) \"And you shall eat before the L-rd your G-d, etc.\" R. Yossi says three things in the name of three elders:", + "R. Akiva says: I might think that one brings firstlings from outside of Eretz Yisrael to the land (to be sacrificed); it is, therefore, written (Ibid.) \"And you shall eat before the L-rd your G-d, in the place that He shall choose to repose His name there the tithe of your corn … and the firstlings.\" From the place whence you bring the corn tithe (i.e., Eretz Yisrael) you bring firstlings. From outside Eretz Yisrael, whence you do not bring the corn tithe, you do not bring firstlings.", + "Shimon b. Azzai says: I might think that just as the Torah prescribed a partition between (the eating of) holy of holies, (these being eaten within the curtains) and (the eating of) lower-order offerings, (these being eaten within the wall of Jerusalem), so, it prescribed a partition between (the eating of) a firstling and (the eating of) second-tithe. But it follows (otherwise), viz.: A firstling requires \"bringing to the place\" and the tithe requires \"bringing to the place.\" Just as a firstling is eaten only within the wall, so, second-tithe is eaten only within the wall. — (No, this may be refuted, viz.:) Why was the space of eating a firstling limited? Because the time for its eating was limited (— two days and one night). But, as to second-tithe, whose eating time was expanded (— up to three years), say that since its eating time was expanded, its eating space should likewise be expanded! It is, therefore, written \"And you shall eat it before the L-rd your G-d in the place that He shall choose, etc.\" Just as a firstling is eaten only within the wall, so, second-tithe.", + "R. Yishmael says: I might think that nowadays one should bring up second-tithe (to Jerusalem) and eat it (there). But it follows (otherwise), viz.: A firstling requires \"bringing to the place,\" and the tithe requires \"bringing to the place.\" Just as a firstling is eaten only in the presence of the Temple, so, second-tithe is eaten only in the presence of the Temple. — (No, this may be refuted, viz.:) This may be true of a firstling, which requires blood and devoted portions for the altar — as opposed to second-tithe, which does not require these things. — This is refuted by bikkurim (first-fruits), which, though they do not require blood and devoted portions for the altar, they are eaten only in the presence of the Temple — No, (this may be refuted), viz.: This may be true of bikkurim, which require placing before the altar — as opposed to second-tithe, which does not require this! — It must, therefore, be written \"And you shall eat before the L-rd your G-d, in the place that He shall choose to repose His name there, the tithe of your corn … and the firstlings, etc.\" Second-tithe is being compared to firstlings. Just as firstlings are eaten only in the presence of the Temple, so, second-tithe is eaten only in the presence of the Temple.", + "Others say: I might think that if a firstling passed its time (for sacrifice) from one year to the next it would be invalidated as are the (other) offerings (in such an instance); it is, therefore, written \"And you shall eat … the tithe … and the firstlings.\" A firstling is being compared to second-tithe, viz.: Just as second-tithe is eaten from one year to the next, so, a firstling.", + "(Ibid.) \"so that you learn to fear the L-rd your G-d\": We are hereby taught that the act leads to fear. \"all of the days\": both weekdays and Sabbath." + ], + [ + "(Devarim 14:24) \"And if it be too long for you\": I might think that Scripture speaks of a length of time; it is, therefore, written \"And if the way be too long for you\" — a length of distance.", + "This tells me only of (one who has) much (tithes). Whence do I derive (the same for one who has) few (tithes)? From \"so that you cannot carry it\" (which can be understood as \"so that you cannot carry it such a long distance\").", + "This tells me only of a poor man (who lacks animals and wagons for transportation). Whence do I derive the same (i.e., \"then you shall change it to money\") for a rich man? From \"for the L-rd your G-d will bless you.\"", + "(Ibid. 25) \"then you shall change it to money\": This tells me that he can exchange it only for silver (\"Money,\" literally, is \"silver.\") Whence do I derive that he can use other coins as well as silver? It follows, viz.: Since offerings may be redeemed for silver and second-tithe may be redeemed for silver, then just as offerings may be redeemed for other coinage as well as for silver, so, second-tithe may be redeemed for other coinage as well as for silver. — (No,) this may be true of offerings, where other movables are equated with silver — as opposed to tithe, where other movables are not equated with silver! It is, therefore, written (twice, in 14:25) \"money,\" \"money,\" to include (any kind of money). (Ibid.) \"vetzarta the money\": Something which is customarily bound (litzror). These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: something which has a design (tzurah), to exclude an asimon (uncoined metal), which has no design.", + "\"in your hand\": to exclude (money) which is not in your possession.", + "\"and you shall go to the place which the L-rd your G-d chooses\": Shiloh or the Temple.", + "(Ibid. 26) \"And you shall give the money\": Three \"monies\" are mentioned herein: ([25] \"then you shall change it to money,\" \"vetzarta the money,\" [26] \"and you shall give the money\"), the first, for clean tithe; the second, for unclean tithe; the third, for what was bought with second-tithe money, which became unclean. R. Yehudah says: I might think that what was bought for second-tithe money, which became unclean, should be redeemed, and that this followed a fortiori, viz.: If second-tithe (itself) which became unclean is redeemed, then what was bought for second-tithe money, which became unclean — how much more so should it be redeemed! It is, therefore, written \"the money\" — the first money, and not the second money.", + "(Ibid. 26) \"And you shall give the money for all that your soul desires\": I might think, for men-servants and maid-servants, and land, and unclean beasts; it is, therefore, written \"of herd and of flock.\"", + "This tells me only of food. Whence do I derive (the same for) drink? From \"wine and strong drink.\"", + "This tells me only of food and drink. Whence do I derive the same for \"enhancers\" of food and drink, such as kosht, chimum, choice spices, tiah, hachlatith, peppers, and chalath charia? From \"for all that your soul desires.\"", + "I might think, even water and salt; it is, therefore, written \"of herd, flock, wine, and strong drink.\" Just as these are one fruit from another, originating from the earth [(Animals, too, derive their sustenance from the earth)], so, only all of this nature (is purchasable with tithe money).", + "\"of the herd\": We re hereby taught that a cow is acquired (for tithe money) together with its skin (i.e., the skin need not be sold for something which can be eaten.)", + "\"of the flock\": a sheep, together with its wool.", + "\"of wine\": the jug, together with its (storage vessel).", + "\"of strong drink\": pomace wine (made from grape husks steeped in water), after fermentation.", + "I might think he could buy (with the tithe money) a beast for his son's feast — it is, therefore, derived (that you may not, thus:) It is written here \"rejoice,\" and, elsewhere (Ibid. 27:7) \"rejoice.\" Just as there, with peace-offerings, so, here, with peace-offerings. — But (why not) just as there, burnt-offerings and peace-offerings, so, here, burnt-offerings and peace-offerings? For it is written (here) \"and you shall eat … and you shall rejoice\" — a rejoicing accompanied by eating, to exclude burnt-offerings, where there is no eating, (a burnt-offering being entirely burned)." + ], + [ + "(Devarim 14:27) \"And the Levite who is in your gate, you shall not forsake him\" (by not giving him first tithe): Wherever you find this Levite, give him of his portion (first-tithe). If he does not have his portion, he gives him second-tithe. If he does not have second-tithe, he gives him poor-tithe. If he does not have poor-tithe, he gives him peace-offerings. If he does not have peace-offerings, he feeds him from charity, it being written (26) \"you … (27) and the Levite.\"", + "\"for he has no portion or inheritance with you\": This is the rationale (of the mitzvah)." + ], + [ + "(Devarim 14:28) \"(If one delayed giving his tithes of the first and second years) From the end of three years, you shall remove all the tithe of your produce\": I might think, even on the festival; it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"When you finish tithing\" (and the tithing of the third year's produce is not completed until Channukah of the fourth year).", + "I might think, on Channukah; it is, therefore, written (here) \"the end,\" and, elsewhere (Ibid. 31:10) \"the end.\" Just as \"the end\" there is a festival, so, \"the end\" here.", + "— But, perhaps, just as \"the end\" there is the festival of Succoth, so, \"the end\" here; it is, therefore, written \"when you finish tithing\" — the festival when the tithing has ended, i.e., Pesach. From here they ruled: On the eve of the last day of the Pesach festival of the fourth year and of the seventh year (of the shemitah), there was removal (of the tithe from the house). On the fourth year, by reason of the poor-tithe of the third year; on the seventh year, by reason of the poor-tithe of the sixth year.", + "I might think that removal (of the tithe) obtains on the seventh year, too; it is, therefore, written (26:12) \"the year of the tithe\" — the year when the tithe obtains, to exclude the seventh year, when the tithe does not obtain.", + "I might think that two tithes obtain in that year, (the first-tithe and the second-tithe); it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"the year of the tithe\": one tithe (of the two obtains), and not two.", + "This tells me only of the poor-tithe, of which the verse is speaking. Whence do I derive (for removal in the third year) the other tithes? From (Ibid.) \"all the tithe of your produce.\"", + "\"you shall remove\": (even) from a place of cleanliness to a place of uncleanliness.", + "I might think that this holds for the other years, too; it is, therefore, written \"in that year\": It applies only in that year, and not in the other years. \"in that year\": You remove the produce of that year, and not greens that grew from Rosh Hashanah until Pesach, (for Rosh Hashanah begins a new year, so that it is the produce of the fourth year and not of the third.)", + "\"and you shall place it in your gates\": And if there is no poor man there, place it in the store-house.", + "[I might think that two tithes obtain in that year, (the first-tithe and the second-tithe); it is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"the year of the tithe\": one tithe (of the two obtains), and not two.] But I would not know which tithe is replaced by the poor-tithe — first-tithe or second-tithe? It is, therefore, written (Ibid. 14:29) \"And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you\" — The Levite comes and takes his portion (first-tithe) in any event, (and there is no second-tithe). These are the words of R. Yehudah.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: This (verse) is not needed (to tell us this). It is written (Bamidbar 18:21) \"And to the sons of Levi I have given all the tithe in Israel as an inheritance\" — Just as an inheritance does not \"move\" (i.e., is not rescinded), so, the first-tithe.", + "I might think that leket, shikchah, and peah, too, (see Vayikra 19) are subject to the tithe; it is, therefore, written \"And the Levite shall come, for he has no portion and inheritance with you.\" (For) things in which he has no portion or inheritance with you you give him (a tithe), to exclude those things (the above) in which he does have a portion and an inheritance with you, (viz. Vayikra 19:10) \"To the poor and to the stranger shall you leave them.\"" + ], + [ + "(Devarim 14:29) \"and the stranger, and the orphan, and the widow that are in your gates\": I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are needy. And do not wonder about this, for it is written (Ibid. 24;17) \"You shall not take as a pledge the garment of a widow\" — whether rich or poor. It is, therefore, written (Vayikra 23:22) \"To the poor man and to the stranger shall you leave them.\" Just as a poor man is needy, so, all (to take poor-tithe) must be needy.", + "I might think (that they take poor-tithe) whether or not they are \"children of the covenant\"; it is, therefore, written (Ibid.) \"and the Levite\" — Just as the Levite is a \"child of the covenant,\" so, all must be \"children of the covenant.\"", + "\"and they shall eat and be sated\": Give them enough to be sated — whence they ruled: The poor man is not to be given less in the threshing floor than a half kav of wheat or a kav of barley.", + "\"who are in your gates\": We are hereby taught that we do not send the poor out (of Eretz Yisrael to earn a living.)", + "They said: There was a (poor) family. Nevlatah, in Jerusalem to whom they gave six hundred talents of gold (to support themselves), not wanting to send them out of Jerusalem." + ], + [ + "(Devarim 15:1) \"From the end (ketz) of seven years you shall make shemitah (a release)\": I might think, from the beginning of the (seventh) year; we, therefore, reason: It is written here \"ketz,\" and, elsewhere, (Ibid. 31:10) \"ketz.\" Just as \"ketz\" there is at the end and not in the beginning, so, \"ketz\" here.", + "\"You shall observe shemittah. And this is the word of the shemitah: Every creditor shall release his claim\" - As long as you have shemittah (of fields) you must observe shemittah (of releasing claims).", + "\"seven years\": I might think (that a period of) seven years (is allotted) for each borrowing (before the loan is \"released\"); we, therefore, reason: Seven years are required until shemitah (non-working) of the land, and seven years are required until shemitah (release) of loans. Just as in the first instance, the shemitah is universal (i.e., at the same time for all lands), so, in the second, the shemitah is universal (i.e., at the same time for all loans).", + "— But why not go in this direction? viz.: seven years are required for (the release of) a Hebrew man-servant, and seven years are required for (the release of) a loan. Just as in the first instance, seven (distinct) years are required for each man-servant, so, in the second, seven (distinct) years are required for the release of each loan!", + "— Let us see to which instance that of a loan is most like. We derive something (a loan), which is contingent upon the shemitah (year), from something (land-shemitah), which is contingent upon the shemitah (year), and this is not to be refuted by the instance of a Hebrew man-servant, which is not contingent upon the shemitah (year).", + "— But why not go in this direction? viz.: We derive something (loans), which obtains both in Eretz Yisrael and outside of it from something (Hebrew man-servant), which obtains both in Eretz Yisrael and outside of it, and this is not to be refuted by land-shemitah, which obtains only in Eretz Yisrael.", + "It is, therefore, written \"seven years\" (here) - \"seven years\" (in respect to land-shemitah) for a gezeirah shavah (identity): Just as the seven years of (land-) shemitah are universal, (and not individual), so, the seven years of loan (-shemitah) are universal.", + "R. Yossi Haglili says: I might think that the seven years (of loan-shemitah) are individual; it is, therefore, written (in this respect, Ibid. 15:9) \"The seventh year has drawn near, the year of shemitah.\" If seven years for each individual, how has it drawn near? It must be, then, that the seven years are universal (and not individual).", + "Rebbi says: I might think that money-shemitah obtains nowadays; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"And this is the word of the shemitah; release, etc.\"", + "— When you release land, you release money; but outside of Eretz Yisrael, where you do not release land, you do not release money.", + "It is, therefore, written (Ibid.) \"because it has been declared shemitah to the L-rd\" — (Money-shemitah obtains) both in Eretz Yisrael and outside the land." + ], + [ + "(Devarim 15:2) \"And this is the word of the shemitah\": From here it was ruled: If a debtor returns his debt in the seventh year, the creditor must tell him: \"I release it.\"", + "\"And this is the word of the shemitah\": From here it was ruled: Shemitah releases a loan, but the Jubilee year (Yovel) does not release a loan.", + "For it would follow: If shemitah, which does not release servants, releases a loan, then Yovel, which releases servants, how much more so should it release a loan! It is, therefore, written \"And this is the word of the shemitah\" — shemitah releases a loan, but Yovel does not release a loan.", + "A kal vachomer (a fortiori argument) that shemitah should release servants, viz.: If Yovel, which does not release a loan, releases servants, then shemitah, which releases a loan, how much more so should it release servants! It is, therefore, written (Vayikra 25:13) \"In this year of Yovel, each of you shall return to his holding: \"This\" (i.e., Yovel) releases servants, but shemitah does not release servants. Shemitah releases (loans), but Yovel does not release (loans).", + "\"release\": I might think he also (releases) what was stolen from him or what he deposited with someone; it is, therefore, written \"his claim\" (and not the others).", + "And whence is it derived (that also released are) the wages owing a hired man and the credit given by a merchant? From (\"his claim) that he has against his neighbor.\"", + "If in the end all are included, why is it written \"his claim\"? Just as \"his claim\" connotes his loan, so all that are construed as a loan (are released).", + "\"He shall not exact it\": This makes him subject to transgression of a negative commandment (if he does exact it).", + "\"his neighbor\": to exclude others (i.e., gentiles).", + "\"and his brother\": to exclude a sojourning stranger (ger toshav).", + "\"because it has been declared shemitah to the L-rd\": (The institution of money-release obtains) both in Eretz Yisrael and outside it." + ], + [ + "(Devarim 15:3) \"Of the gentile shall you exact\": This is a positive commandment.", + "\"and what you have with your brother (your hand shall release\") and not what your brother has in your hand — whence it is derived that if someone lent on a pledge, shemitah does not release (the pledge).", + "\"and what you have with your brother your hand shall release\": and not one who hands over his bills (of indebtedness) to beth-din (i.e., Beth-din may present the bills for him; for then it is not his hand, but their hand that is doing so.) It is for this reason, for the general welfare, that Beth-Hillel instituted the prozbul (a declaration before the beth-din authorizing them to claim one's bills). For he saw the people ceasing to lend one another and transgressing (Ibid. 9) \"Take heed unto yourself lest there be in your heart a thing of wickedness, etc.\" He, therefore, arose and instituted the prozbul. And this is the text of the prozbul: \"I transfer to you, so and so, the judges, in this and this place, every debt owing me, that I may collect it whenever I wish.\" And the judges or the witnesses sign below." + ], + [ + "(Devarim 15:4) \"But there shall not be in you a poor man.\": And elsewhere it is written (Ibid. 11) \"For a poor man shall not cease from the midst of the land!\" — When you do the L-rd's will, the poor will be among the gentiles, and when you do not do His will, the poor will be among you.", + "(Ibid. 4) \"For the L-rd will bless you in the land.\" Scripture hereby apprises us that the blessing inheres only in the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you to inherit\" — so that you inherit it." + ], + [ + "(Devarim 15:5) \"Only if you hearken to the voice of the L-rd your G-d\": From here they stated: If a man hearkens but a little, he is given to hear much. If he hearkens to the words of Torah, he is given to hear the words of the scribes.", + "\"to observe to do this entire mitzvah\": that a \"slight one\" be as beloved by you as a \"weighty one.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:6) \"For the L-rd your G-d has blessed you as He spoke to you\": And what did He speak to you? (Ibid. 28:3-12) \"Blessed shall you be in the city, etc.\"", + "(Ibid. 15:6) \"And you will lend to many nations\": I might think that you will borrow a sela (about two shekels) and lend a shekel, as others do; it is, therefore, written \"and you shall not borrow.\"", + "\"and you will rule many nations\": I might think that you will rule others and others will rule you, as in (Judges 1:7) \"And Adoni-bezek said, etc.\"; it is, therefore, written \"and they will not rule you.\"", + "(Ibid. 7) \"If there be in you a pauper\": and not in gentiles. ", + "\"pauper\": The neediest takes precedence.", + "\"of one of your brothers\": your brothers from your mother; \"one (of your brothers\"): your brothers from your father. We are hereby ([\"one\"]) taught that your brothers from your father take precedence to your brothers from your mother.", + "\"in one of your gates\": The inhabitants of your city take precedence to those of another. \"in one of your gates\": If he sits in one place you are obliged to help him; if he goes begging from door to door you are not obliged to do so.", + "\"in your land\": The inhabitants of Eretz Yisrael take precedence to those who live outside the land.", + "\"that the L-rd your G-d gives to you\": (This extends the obligation) to all places.", + "\"Do not harden your heart\": There are some who agonize over whether to give or not to give.", + "\"and do not close your hand\": There are some who stretch forth their hand and retract it and close their fist.", + "\"to your brother the pauper\": If you do not give him, in the end you will take from him. And whence is it derived that if you open (your hand) to him once, in the end you will open it many times? From (Ibid. 8) \"But open shall you open your hand to him.\"", + "\"and lend shall you lend him\": If one is impoverished but does not want to take charity, he is given the money as a loan, and then, (when he wishes to return it), it is ceded to him as a gift.", + "\"shall you lend him\": If one has the means, but does not wish to fend for himself, he is given the money as a gift, and payment is exacted of him after his death. The sages say: If he has the means and does not wish to fend for himself, he is not attended to. If he is impoverished and does not want to take charity, he is told \"Bring a pledge\" (as security), in order to appease him.", + "\"sufficient for his lack\": You are commanded to sustain him, but not to enrich him.", + "\"which is lacking to him\": even a horse, even a servant (if that is what he is used to). And it happened with Hillel the Elder that he gave a pauper of high pedigree a horse with which to work and a servant to attend him.", + "And it also happened in Upper Galilee that they provided one with a litra of meat from Sepphoris every day.", + "\"unto him\": This is a wife (i.e., he is to be provided even with a wife), as it is written (Bereshith 2:18) \"I shall make unto him a wife fit for him.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:9) \"Take heed unto yourself\": a negative commandment.", + "\"lest\": a negative commandment.", + "\"lest there be in your heart a thing belial\": From here R. Yehoshua b. Karchah was wont to say: Averting one's eyes from charity is tantamount to serving idols, it being written here \"belial,\" and elsewhere (re idolatry) \"belial.\" Just as there, idolatry is meant, here, too, idolatry.", + "\"The seventh year has drawn near, the year of shemitah.\" This is as R. Yossi Haglili used to say: If (the intent is that) seven years (are allocated) for each (loan), how has the seventh year\" drawn near? Say, then, (that the meaning is one seventh year), universally.", + "\"and your eye be evil against your poor brother, and you not give him, and he shall call against you to the L-rd\": I might think that it is a mitzvah for him to do so; it is, therefore, written (Ibid. 24:15) \"and he shall not call against you.\" I might then think that if he calls against you (Ibid. 15:9) \"there will be in you a sin,\" and if not, not; it is, therefore, written (Ibid. 24:15) \"and there will be in you a sin\" — in any event. Why, then is it written \"and he shall call against you\"? I make (more) haste to exact payment when he calls than when he does not call. (Ibid. 15:10) \"Give\": This tells me of only one time.", + "Whence do I derive (the same for) even a hundred times? From \"Give shall you give.\"", + "\"to him\": between yourself and him, in respect to which they said: There was a \"chamber of the secret ones\" in Jerusalem, in which the fearers of sin would reposit (charity) secretly, and from which the poor of high pedigree would take secretly.", + "\"for in consequence of this thing\" (\"davar,\" similar to \"dibbur\" [\"speech\"]): If he said that he would give and he gave, he is rewarded for both the speech and the act. If he said that he would give, but did not get to do so, he is rewarded for the speech. If he did not say that he would give but he told others to give, or if he did not say that he would give and did not tell others to give, but comforted him (the pauper) with kind words — Whence is it derived that he is rewarded for this? From \"For in consequence of this thing the L-rd your G-d will bless you in all of your deeds.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:11) \"for a poor man will not cease from the midst of the land\": And elsewhere it is written (Ibid. 4) \"But, there shall not be in you a poor man.\" How are these two verses to be reconciled? When you do the will of the L-rd, the poor will be in others (i.e., the gentiles); but when you do not do the will of the L-rd, the poor will be in you.", + "\"Therefore, I command you, saying\": I give you goodly counsel, for your benefit: \"Open shall you open your hand...give shall you give.\"", + "\"to your brother, your poor one, and your pauper in your land.\": Why are all of these mentioned? Scripture apprises us: One whom it befits to give a loaf, give a loaf; one whom it befits to give dough, give dough; one whom it befits to give money, give money; one whom it befits to be fed, feed him.", + "(Ibid. 12) \"If there be sold, to you, etc.\": Whence is it derived that if you buy (a servant), you should buy only a Hebrew servant? From (Shemoth 21:2) \"When you buy a Hebrew man-servant.\" Whence is it derived that if he sells himself, he should sell himself only to you? From (Vayikra 25:39) \"And if your brother grows poor with you and he is sold to you…\" Whence is it derived that if beth-din sells him, he is sold only to you? From (Ibid. 12) \"If there be sold to you (by beth-din, for his theft) your brother …\"", + "\"the Hebrew man or the Hebrew woman\": Why are (both of) these mentioned? For there obtains with the first what does not obtain with the second, and with the second, what does not obtain with the first. The Hebrew man-servant leaves (his master) with (the lapse of six) years, Yovel, and deduction of money (from the time he has served) — which does not obtain with the Hebrew maid-servant. The Hebrew maid-servant leaves with signs (of puberty), and is not sold and re-sold, and is redeemed perforce — which does not obtain with the Hebrew man-servant. So that since there obtains with the first what does not obtain with the second, and with the second what does not obtain with the first, both must be mentioned.", + "\"then he shall serve you\": — and not your heir. I might think, not even your son; it is, therefore, written (Shemoth 21:2) \"Six years shall he serve\" (implying that he does serve your son). And why do you see fit to include the son and to exclude the heir (i.e., the daughter)? I include the son for he stands in place of his father for yeidah (living with his father's handmaid), and for (acquiring his) field of holding (viz. Vayikra 25:25), and I exclude the daughter, who does not.", + "If he ran away and returned, whence do I derive that he completes his (six) years (of service)? From \"then he shall serve you six years.\" I might think that if he took sick and recovered he makes up for his days of idleness; it is, therefore, written \"and in the seventh year you shall send him free from you.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:13) \"And when you send him free from yourself … (14) Bestow shall you bestow upon him …\" I might think that the bestowal obtains only with one who lives after six years. Whence do we derive (that it similarly obtains) with one who leaves in Yovel, or upon the master's death, (in the instance of) a Hebrew maid-servant, with signs of puberty? From (the redundancy [12]) \"you shall send him … And when you send him.\" \"And when you send him\": I might think that the bestowal obtains also with one who leaves by a monetary deduction (from his remaining years of service); it is, therefore, written \"And when you send him free from yourself\": (The bestowal obtains) with one whose being sent away is from yourself, and not from himself (i.e., from his own devices). (Ibid. 14).", + "", + "\"Bestow shall you bestow upon him\": and not upon his heirs.", + "\"from your flock, from your threshing floor, and from your winepress\": I might think, only from these; it is, therefore, written \"wherewith the L-rd has blessed you\" — to include all things. If so, why is it written \"from your flock, from your threshing floor, and from your winepress\"? Just as these are distinct in being fit for \"blessing\" (i.e., fruitfulness), (\"bestowal\" obtains with all such things) — to exclude money, which is not fit for blessing. These are the words of R. Shimon. R. Eliezer says: to exclude mules, which do not bear.", + "\"wherewith the L-rd your G-d has blessed you shall you give him\": I might think that if the house were blessed because of him he receives the bestowal; and if not, he does not. It is, therefore, written \"Bestow shall you bestow upon him\" — in any event. If so, what is the intent of \"wherewith the L-rd your G-d has blessed you shall you give him\"? The bestowal is in proportion to the blessing." + ], + [ + "(Devarim 15:15) \"And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt\": I bestowed upon you (the spoils of Egypt upon your leaving Egypt), and again (at the splitting of the sea) — so, you bestow upon him (once) and then, again. Just as in Egypt I bestowed upon you with a lavish hand, so, you. And thus is it written (Psalms 68:14) \"Even for those of you who lie among the sheepfolds, there are wings of a dove sheathed in silver\" — the spoils of Egypt. \"and its pinions of fine gold\" — the spoils of the sea. (Song of Songs 1:11). \"Wreaths of gold shall we make for you\" — the spoils of the sea; \"with spangles of silver\" — the spoils of Egypt.", + "(Devarim, Ibid.) \"Therefore, I command you in respect to this thing this day\" (followed by the ear-boring ceremony [Ibid. 16 and 17]) — The boring of the ear is performed in the daytime and not at night." + ], + [ + "(Devarim 15:16) \"And it shall be, if he say to you: I shall not leave\": I might think (that he says this) one time; it is, therefore, written (Shemoth 21:5) \"And if the slave say, will say\" — He must say it and repeat it.", + "If he said it in the midst of the six years, but not at the end, his ear is not bored, it being written (Ibid.) \"I shall not go out free\" — It must be said at the time of going out. If he said it at the end of the six years, but not in their midst, his ear is not bored, it being written \"And if the slave say, will say\" — It must be said when he is a slave.", + "(Ibid. 15:16) \"because he loves you and your household\": His saying (Shemoth, Ibid.) \"I love my master, my wife, and my children\" apprises us that his ear is not bored unless he has a wife and children. Whence is it derived (that his ear is not bored) unless his master has a wife and children? From \"because he loves you and your household.\" From here it was ruled: If he had a wife and children and his master did not, or if his master had a wife and children and he did not, his ear is not bored. If his master loved him, but he did not love his master, his ear is not bored, it being written (Shemoth, Ibid.) \"I love my master.\" If he loved his master, but his master did not love him, his ear is not bored, it being written (Devarim, Ibid.) \"because it is good for him with you.\"", + "If he or his master took ill, his ear is not bored, it being written \"because it is good for him.\"" + ], + [ + "(Devarim 15:17) \"Then you shall take the awl and place it\": Whence is it derived that also valid for this purpose are thorn, glass, and reed haulm? From \"then you shall take\" (anything that lends itself to \"taking.\" These are the words of R. Yossi b. R. Yehudah. Rebbi says: Just as an awl is distinct in being of metal, so all that are of metal (may be used).", + "\"the awl\": This is the large awl.", + "", + "", + "R. Eliezer Yuden Berebbi was wont to expound: The boring is done only in the ear-lap. R. Meir says: in the helix. For a Cohein is not bored in that this would render him \"blemished,\" and if boring were in the ear-lap, how would he be rendered blemished thereby? We are hereby taught that boring is only in the height of the ear.", + "\"his ear\": It is written here \"his ear,\" and, elsewhere (in respect to a leper) (Vayikra 14:14) \"his ear.\" Just as there, the right ear (is specified), so, here, the right ear (is intended).", + "\"in his ear\": I might think, at the side of his ear; it is, therefore, written (Devarim 15:17) \"in his ear and the door,\" whereby we are apprised that he pierces his ear (with the top of the awl) until it reaches the door.", + "\"and he shall be unto you a servant forever\" — the \"forever\" of Yovel. — But, perhaps, \"forever\" literally! — It is, therefore, written (Vayikra 25:10) \"And each one of you will return to his holding\" (at the Yovel). Why, then, is it written \"a servant forever\"? For I might think that (after his ear is bored) he serves only six years, so that his end (i.e., the end of his servitude) not be graver than his beginning; it is, therefore, written \"a servant 'forever'\" — even thirty years, even forty, until the Yovel. \"and he shall be unto you a servant forever,\" and, elsewhere, (Vayikra 21:5) \"and he shall serve him forever\" — not his son and not his daughter — whence it is ruled: A Hebrew man-servant serves the son, but not the daughter. One whose ear was bored and one who was sold to a gentile serves neither the son nor the daughter. Whence is it derived that what is stated here (Devarim) applies there (Vayikra), and what is stated there applies here? From \"forever\" (Devarim 15:17) - \"forever\" (Vayikra 21:5), for an identity (gezeirah shavah ).", + "\"and to your maid-servant, too, shall you do thus\": to bestow. I might think, also to bore the ear; it is, therefore, written (Shemoth 21:5) \"And if the man-servant say, etc.\" The man-servant, and not the maid-servant." + ], + [ + "\"It should not be difficult in your eyes to send him away ... for double the wages of a hired worker he has labored for you\": From here it was taught that a hired worker works by day while a hebrew slave works both by day and by night.", + "\"And the L-rd you G-d will bless you\": I might think even if you sit idle? Therefore the verse continues: \"in all that you do\"." + ], + [ + "(Devarim 15:19) \"Every firstling (bechor)\": Scripture apprises us that a bechor is to be eaten (by the Cohein) all of its (first) year. This tells me only of an unblemished bechor. Whence do I derive (the same for) a blemished one (that cannot be sacrificed)? From \"every bechor.\" From \"You shall not work with the bechor of your bullock, etc.\" we are taught that it is forbidden to shear or to work with a bechor. This tells me only of an unblemished bechor. Whence do I derive (the same for) a blemished one? From \"every bechor.\"", + "\"which is born\": to exclude a Caesarian birth.", + "\"in your cattle and in your sheep\": From \"You shall not work with the bechor of your bullock, and you shall not shear the bechor or your flock,\" we learn that it is forbidden to shear and to work with a bechor. This tells me only of a bechor. Whence do I derive (the same for) other offerings? It follows a fortiori, viz.: If a bechor, which does not obtain with all births, and which becomes chullin (non-consecrated) without redemption, may not be shorn or worked with, then all other offerings, which do obtain with all births, and which do not become chullin without redemption — how much more so should it be forbidden to shear them or to work with them!— No, (this can be refuted, viz.:) this may be true of a bechor, whose holiness is from the womb, and whose holiness is upon it (even) if it is permanently blemished. Would you say the same for other offerings, where the above do not obtain? It must, therefore, be written \"in your cattle and in your sheep you shall consecrate\" (i.e., you shall not shear or work with other offerings).", + "R. Yishmael says: One verse (ours) says: \"You shall consecrate,\" and another, (Vayikra 27:26) \"you shall not consecrate\"! You can consecrate it (a bechor) for its valuation to Temple maintenance; but you cannot consecrate it (as a different offering) to the altar. This tells me only of a bechor. Whence do I derive (the same for) all the offerings? From \"in your cattle and in your sheep … you shall consecrate.\" Or, something which you learn as obtaining with one thing, you may learn as obtaining with all (similar) things, viz.: Just as a bechor is distinct in being a lower-order offering, and it is eaten for two days, and applies to cattle and sheep — so, (this obtains with) all that are thus characterized (i.e., with lower-order offerings). And whence do I derive (the same [i.e., that it is forbidden to shear or work with them]) for (other offerings which also obtain with cattle and sheep, such as) holy of holies, and individual and communal lower-order offerings? From \"in your cattle and in your sheep … you shall consecrate.\" I might think that this (that they may not be shorn or worked with) applies also to consecrations for Temple maintenance; it is, therefore, written (Devarim 15:19) \"the bechor.\" Was bechor not included in all offerings? Why was it thus singled out? To teach: Just as bechor is distinct in being an altar offering, etc. — to exclude Temple maintenance consecrations, which are not altar offerings.", + "\"You shall not work with the bechor of your bullock, and you shall not shear the bechor of your flock\": R. Yehudah says: You may not work with the bechor of your bullock, but you may work with one (held in partnership) by you and others (i.e., gentiles, such animals not being subject to the law of the first-born.) \"and you shall not shear the bechor of your flock\": But you may shear one (held in partnership) by you and others. R. Shimon says: \"You shall not work with the bechor of your bullock,\" but you may work with the first-born of a human being. \"and you shall not shear the bechor of your flock,\" but you may shear the firstling of an ass.", + "This tells me only of the bechor of a bullock (as being forbidden) for work, and the bechor of a sheep, for shearing. Whence do I derive (the same for) the reverse? It is derived a fortiori: If a blemished bullock, which is not equivalent to an unblemished bullock to be sacrificed on the altar, is equivalent to it (to be forbidden) for work, then an unblemished sheep, which is equivalent to an unblemished bullock to be sacrificed on the altar, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for work! And the same for shearing, viz.: If a blemished sheep, which is not equivalent to an unblemished sheep to be sacrificed on the altar, is equivalent to it (to be forbidden) for shearing, then an unblemished bullock, which is equivalent to an unblemished sheep to be sacrificed on the altar, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for shearing! But, still, we have derived the rule for unblemished (animals). Whence do we derive the same for blemished ones? It follows a fortiori, viz.: If an unblemished sheep, which is not equivalent to a blemished sheep, to be eaten outside of Jerusalem, is equivalent to it (to be forbidden) for shearing, then a blemished bullock, which is equivalent to a blemished sheep to be eaten outside of Jerusalem, how much more so should it be equivalent to it (to be forbidden) for shearing!" + ], + [ + "(Devarim 15:20) \"Before the L-rd your G-d shall you eat it, year by year\": We are hereby taught that a bechor is eaten for two days — one day in this year, and one day in the next year." + ], + [ + "(Devarim 15:20) \"And if there be in it a blemish\": This tells me only of an animal that was born unblemished and became blemished. Whence do I derive (the same for) one that was born blemished! From \"every blemish.\" Whence do we derive (the same for animals that are) scrofulous, warty, scabbied, old, sick, or malodorous? From \"every.\" I might think that they could be slaughtered (and eaten) outside Jerusalem; it is, therefore, written \"lame or blind': \"lame\" and \"blind\" were in the category (of blemished animals). Why did they leave that category (for special mention)? To make them the basis for a comparison, viz.: Just as \"lame\" and \"blind\" are distinct in being external blemishes, which do not heal, so, all (blemishes which render a bechor subject to slaughtering and eating outside Jerusalem) must be of that kind." + ], + [ + "(Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv\": Observe the month close to Aviv, so that aviv (the springtide) fall out in its proper time.", + "I might think that if the year were lacking fourteen or fifteen days, you should add that number of days to it; it is, therefore, written \"the month,\" and not less. ...", + "I might think that if it were lacking forty or fifty days, you should add that number of days to it; it is, therefore, written \"the month\" — not less and not more.", + "(Devarim 16:1) \"Observe the month of Aviv\": In three places the section of festivals is mentioned: In Vayikra, because of their order;", + "in Bamidbar, because of the (relevant) offerings;", + "in Devarim, for communal exhortation.", + "We are hereby apprised that Moses heard the order of the festivals on Sinai, repeated it to Israel, and repeated it again at the time of their occurrence,", + "Moses telling them: Take care to study these things and to expound them." + ], + [ + "(Devarim 16:1) \"And you shall make the Pesach (offering)\": Its \"making\" must be to that end. If he offered it not in its name, it is invalid.", + "I might think that this also applies to its roasting and rinsing; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"And you shall slaughter a Pesach\": Slaughtering was in the general category (of \"making\"). Why did it leave (that category for special mention)? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as slaughtering is expressly for the (altar) service, so all such \"makings\" (must be specifically to the end of \"Pesach\"), to exclude those (like roasting and rinsing) which are not altar-oriented.", + "\"to the L-rd your G-d\": for His name's sake.", + "\"for in the month of Aviv\": a propitious month, one which is neither too hot nor too cold. And thus is it written (Psalms 68:7) \"G-d settles (the scattered) individuals (of Israel) in a (single) house (i.e., a united congregation). He releases the prisoners (from Egypt) in an equable (month\" [neither too hot nor too cold]).", + "\"the L-rd your G-d took you out of Egypt at night\": Now did they leave at night? Did they not leave in the daytime, as it is written (Bamidbar 33:3) \"On the morrow of the Pesach the children of Israel went out, etc.\"? We are hereby taught that the redemption began in the evening." + ], + [ + "(Devarim 16:2) \"And you shall slaughter a Pesach\": Its slaughtering must be in the name of Pesach; otherwise, it is unfit.", + "This tells me only of its slaughtering. Whence do I derive the same for the receiving of its blood and the sprinkling of the blood? From (1) \"and you shall make the Pesach.\"", + "I might think to include (\"in the name of Pesach\") the burning of its fats; it is, therefore, written \"and you shall slaughter.\"", + "Slaughtering was in the general category (of \"making\"). Why was it singled out (for special mention)? To serve as a basis for comparison, viz.: Just as slaughtering is distinct in being categorically required for atonement, so, all that is so required (is included) — to exclude the burning of the fats, which is not thus required.", + "\"to the L-rd your G-d\": for His name's sake.", + "\"sheep and cattle\": Does the Paschal offering not come from lambs and kids? If so, why \"sheep and cattle\"? Sheep for the Pesach offering and cattle for the festive offering (chagigah), and to compare all that comes from sheep and cattle to the Pesach, viz.: Just as Pesach is a mandatory offering and comes only from chullin (non-consecrated) animals, so all mandatory offerings must come from chullin.", + "\"in the place that the L-rd your G-d shall choose to repose His name there\": Shiloh and the Temple." + ], + [ + "(Devarim 16:3) \"You shall not eat upon it chametz\": R. Yehudah says: Whence is it derived that if one eats chametz (on Pesach eve) from the sixth hour on he transgresses a negative commandment? From \"You shall not eat upon it (i.e., from the time of the sacrifice of the Paschal offering, [from the sixth hour on]) chametz.\"", + "R. Shimon said: Is this so? (i.e., Is this the derivation?) Is it not written \"You shall not eat upon it chametz\" — \"seven days shall you eat upon it matzoth\"? Whoever is subsumed in \"eat matzoh\" is subsumed in \"You shall not eat chametz\" and whoever is not subsumed in \"eat matzoh\" is not subsumed in \"You shall not eat chametz.\"", + "\"the bread of affliction\": to exclude chalut (a paste stirred in hot water) and pan-cakes.", + "I might think that one could fulfill his obligation (of \"bread of affliction\") only with flour of the second course; it is, therefore, written \"You shall eat matzoth upon it\" — even the (extra fine) matzoh of King Solomon. If so, why is it written \"bread of affliction\"? To exclude chalut and pan-cakes.", + "R. Shimon says: Why is it called \"bread of affliction\"? Because of the affliction that they suffered in Egypt.", + "\"For in haste did you leave the land of Egypt.\": I might think the haste of both Israel and Egypt. It is, therefore, written (Shemoth 11:7) \"And against all the children of Israel a dog shall not sharpen its tongue\" — Say, then, it was only Egypt that was in haste.", + "\"so that you remember the days of your leaving the land of Egypt\": This is as R. Elazar b. Azaryah said: I am like one who is seventy years old, and I did not merit reciting the exodus from Egypt at night (in the blessing after the Shema) until Ben Zoma expounded \"so that you remember your leaving the land of Egypt all the days of your life.\" \"the days of your life\" — the days; \"all the days of your life\" — the nights. The sages say: \"the days of your life\" — this world; \"all the days of your life\" — including the days of the Messiah." + ], + [ + "(Devarim 16:4) \"And there shall not be seen unto you leaven in all of your border for seven days\": \"yours\" you may not see, but you may see that of others (gentiles) and that of the Temple (i.e., if there were chametz of the Temple in his house, he is not in transgression of \"there shall not be seen unto you.\")", + "\"shall not be seen unto you\": Do not see it as being yours, but void it in your heart — whence they ruled: \"If one were on his way (on the fourteenth of Nissan) to slaughter his Pesach offering, or to circumcise his son, or to eat the betrothal feast in the house of his father-in-law, and he remembered that he had chametz in his house — if he can return (home) and burn it and return to his mitzvah, he should do so; if not, he should void it in his heart.", + "\"and there shall not be seen unto you leaven\": This is the difference between Beth Hillel and Beth Shammai: Beth Shammai say: Leaven (is forbidden) in (the size of) an olive, and chametz in (the size of) a date (less than an olive). Beth Hillel say: Both in (the size of) an olive.", + "\"and there shall not remain of the flesh that you sacrifice in the evening on the first day until the morning\": Which offering do you sacrifice in order to eat it in the evening? This is the chagigah (the festive offering), which is eaten together with the Pesach.", + "\"in the first day until the morning\": the morning of the second day." + ], + [ + "(Devarim 16:5) \"You may not sacrifice the Pesach offering in one …\": R. Yehudah says: Whence is it derived that the Pesach is not slaughtered for one (eater)? From \"You may not sacrifice the Pesach offering in one.\"", + "R. Yossi says: Sometimes he is one and they slaughter it for him, and sometimes they are ten, and they do not slaughter it for him. How so? If he is one and he can eat it (i.e., the whole thing), they slaughter it for him. If they are ten and cannot eat it, they do not slaughter it for them, in order not to render the Pesach invalid (by remaining beyond its allotted time for complete consumption.)", + "R. Elazar b. Mattia says: Because we find that the congregation brings the Pesach in a state of tumah (uncleanliness) when the majority are unclean, I might think that one (individual) could tip the scales to tumah; it is, therefore, written \"You may not sacrifice the Pesach offering by means of one.\"", + "R. Shimon says: When is it derived that if one slaughters the Pesach on a private altar when such altars are forbidden, he is in transgression of a negative commandment? From \"You may not sacrifice the Pesach offering in one.\" I might think (that he transgresses) even when such altars are permitted; it is, therefore, written \"in one of your gates\" (i.e., You may not do so) when all of Israel are gathered in one place, at which time individual altars are forbidden, and not (i.e., you are not in transgression of the above) when they are permitted." + ], + [ + "(Devarim 16:6) \"But to the place that the L-rd your G-d chooses — there shall you sacrifice the Pesach offering in the evening, etc.\": R. Eliezer says: Towards evening (of the fifteenth of Nissan) you sacrifice it. When the sun sets, you start eating it. At the time of your starting to leave Egypt, (i.e., at midnight) you burn (what is left of) it.", + "R. Yehoshua says: Towards evening you sacrifice it. When the sun sets, you start eating it. Until when (do you eat it)? Until the time of your leaving Egypt (i.e., at the rising of the morning star.)" + ], + [ + "(Devarim 16:9) \"And you shall cook it and eat it, in the place, etc.\": We are hereby taught that if pieces of it fell (from the oven), it is returned (to the oven) whole, and not piece by piece. These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: On the Sabbath, in any event it is forbidden. On yom tov, in any event it is permitted.", + "\"and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents\": We are hereby taught that they must sleep over (in Jerusalem).", + "This tells me only of themselves (as being required to remain overnight in Jerusalem). Whence to I derive (the same for) fowl, meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From \"and you shall betake yourselves in the morning\" — All of your \"betakings\" shall be from the morning on.", + "R. Yehudah says: I might think that \"the small Pesach\" (Pesach Sheini, viz. Bamidbar 9:10-12) also requires remaining overnight. It is, therefore, written \"and you shall betake yourselves in the morning and go to your tents. (8) Six days shall you eat matzoth.\" What requires six days requires remaining overnight — to exclude the small Pesach, which requires only one day. The sages say: It (Pesach Sheini) is not worse than wood and frankincense. (i.e., Just as they require remaining overnight, so, Pesach Sheini.)", + "R. Shimon b. Elazar says: One verse states \"Six days shall you eat matzoth,\" and another, (Shemoth 13:6) \"Seven days shall you eat matzoth!\" — Six of the new grain (after the omer offering on the second day); seven of the old grain." + ], + [ + "(Devarim 16:8) \"and on the seventh day is a holding back (atzereth) for the L-rd your G-d. You shall do no work.\" I might think that one should be \"held back\" all day long in the house of study; it is, therefore, written \"a 'holding back' shall there be for you.\" How are the verses to be reconciled? Devote a portion to the house of study and devote a portion to eating and drinking.", + "R. Yishmael says: We did not learn that work is forbidden on the intermediate days of a festival. Whence do we derive that it is, indeed, forbidden: From \"six days shall you eat matzoth and on the seventh day is a holding back\" — Just as the seventh day is \"held back,\" so the six days are \"held back.\"", + "— But perhaps (the intent is:) just as the seventh day is held back from all work, so the six days are held back from all work! It is, therefore, written \"Six days shall you eat matzoth and on the seventh day is a holding back for the L-rd your G-d. You shall do no work\" — the seventh day is held back from all work, and not the six days\" — whence we derive that Scripture relegated it to the sages to rule which day is forbidden and which day is permitted, which labor is forbidden and which labor is permitted." + ], + [ + "(Devarim 16:9) \"Seven weeks shall you count for yourself\": I might think that beth-din (is being exhorted to do the counting); it is, therefore, written (Vayikra 22:15) \"And you shall count for yourselves\" — each individual (is exhorted to do the counting).", + "\"From the beginning of the sickle\": (The intent is) when the sickle begins, and that its harvesting be only with the sickle.", + "\"in the standing corn\": that all be standing (i.e., that nothing has yet been harvested); that it be the first of all that is harvested.", + "I might think that he could harvest and bring (the omer), and (count) whenever he wished; it is, therefore, written (Vayikra, Ibid.) \"And you shall count for yourselves from the morrow of the Sabbath\" (i.e., from the morrow of the first day of Pesach).", + "I might think that he could count and bring (the omer), and harvest whenever he wished; it is, therefore, written \"when the sickle begins (to harvest) the standing corn.\" I might think that he could harvest at night and count at night and bring (the omer) at night; it is, therefore, written (Ibid.) \"from the day that you bring (the omer).\"", + "I might think that he could harvest in the daytime and count in the daytime and bring (the omer) in the daytime; it is, therefore, written (Ibid.) \"Seven complete Sabbaths shall they be,\" (the counting until Shavuoth not being complete if the first day is counted in the daytime.) When are they complete? When you begin in the evening.", + "I might think that he could harvest at night and count at night and bring (the omer) at night; it is, therefore, written (Ibid.) \"from the day that you bring (the omer).\"", + "What, then, is the procedure? Harvesting, counting at night, and bringing (the omer) in the daytime." + ], + [ + "(Devarim 16:10) \"And you shall make a festival of weeks (shavuoth) to the L-rd your G-d\": Because it is written (Shemoth 23:16) \"And the festival of the harvest (Shavuoth) the (time of bringing the) first-fruits of your labor,\" I might think, if you \"harvest, you make a festival, and if not, you do not make a festival; it is, therefore, written \"and you shall make a festival of weeks to the L-rd your G-d\" — Whether or not you have a harvest, you make a festival.", + "\"the tribute of the offering of your hand\": We are hereby taught that one brings his obligatory offering from chullin (non-consecrated monies).", + "And whence is it derived that if he wishes, he may include some of his tithe monies? From \"as the L-rd your G-d will bless you.\"" + ], + [ + "(Devarim 16:11) \"And you shall rejoice before the L-rd your G-d\": It is written here \"rejoice,\" and elsewhere (Ibid. 27:7) \"rejoice.\" Just as there, the rejoicing is with peace-offerings, here, too, it is with peace-offerings.", + "\"you, your daughter, your man-servant, your maid-servant\" — in order of affection.", + "R. Yossi Haglili says: Three mitzvoth obtain on a festival: the festive offering (chagigah), the sacrifice of peace-offerings, viz. (27:7) \"And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat them there\"; \"appearance\" (re'iah), before the L-rd with a burnt-offering, viz. Shemoth 23:15); and rejoicing (simchah).", + "There obtains with re'iah what does not obtain with the others; with chagigah, what does not obtain with the others; and with simchah, what does not obtain with the others:", + "re'iah (a burnt-offering) is entirely (consumed) for the Most High;", + "chagigah obtains both before the Word (the giving of the Torah) and afterwards;", + "simchah obtains with both men and women (as opposed to the others, which obtain only with men.)", + "This (i.e., their uniqueness) being so, Scripture had to mention all of them (individually, their not being mutually derivable.)" + ], + [ + "(Devarim 16:12) \"And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt, and you shall take heed and observe these statutes\": This teaches us that all (the obligations of rejoicing) which obtain on Atzereth (Shavuoth) obtain on Pesach and Succoth, (these, too, commemorating the exodus from Egypt.) — But perhaps all that obtains on Pesach and Succoth (e.g., matzoth, lulav, etc.) also obtain on Atzereth! It is, therefore, written \"these statutes.\" These obtain on Atzereth, but not matzoh, succah, lulav, and seven (days)." + ], + [ + "(Devarim 16:13) \"The festival of Succoth shall you make for yourself, seven days\": Why is this stated? Because it is written (Vayikra 23:34) \"the festival of Succoth, seven days, for the Most High,\" I might think (that it is being made for the L-rd); it is, therefore, written \"shall you make for yourself.\"", + "If so, what is the intent of \"for the Most High\"? When you make a succah for yourself, I will reckon it to you as if you made it for the Most High.", + "\"shall you make\": and not from what is already made — whence it was ruled: If one inclined over the succah, grape-vine, gourd, or thorn (while they were still rooted in the ground) to serve as its roof-covering (sechach), the succah is invalid, (for though he later severed the growth from its root, at the time of the inclining the roof was already \"made.\")", + "R. Eliezer says: Just as one does not fulfill his obligation on the first day of the festival with his neighbor's lulav, so, he does not fulfill it with his neighbor's succah, it being written \"shall you make for yourself.\" And the sages say: He does not fulfill his obligation with his neighbor's lulav, it being written (Vayikra 23:40) \"And you shall take for yourselves the fruit of the hadar tree (the ethrog), branches of date-palms (the lulav), a bough of the tree avoth (hadas), and willows of the brook (aravoth)\" — one (set) for each individual; but he does fulfill his obligation with his neighbor's succah, it being written (Ibid. 42) \"Every native in Israel shall dwell in Succoth\" — all of Israel may dwell in one succah.", + "R. Shimon says: Pesach and Succoth, which are not seasons of work (in the field) were made, respectively, seven and eight days; Shavuoth, which is a working season, was made for only one day, the Torah being solicitous of Israel's welfare.", + "\"when you gather in from your threshing-floor and your wine-press\": Just as (the fruits of) threshing-floor and wine-press are distinct in that they grow by the water of the preceding year, and their tithes are given according to the tithing order of the preceding year, so, all things that grow by the water of the preceding year are tithed according to the tithing order of the preceding year — to exclude greens, which, not growing by the water of the preceding year, are tithed according to the tithing order of the year to come. These are the words of R. Yossi Haglili.", + "R. Akiva says: Just as (the fruits of) threshing-floor and wine-press, which are distinct in that they grow by most water (i.e., rain, but not drawn water) are tithed according to the tithing order of the preceding year, (so, all such fruits, etc.) — to exclude greens, which, not growing by most water (but by drawn water), are tithed according to the tithing order of the year to come." + ], + [ + "(Devarim 16:14) \"And you shall rejoice\": in all kinds of rejoicing.", + "I might think, even with fowl and meal-offerings; it is, therefore, written \"in your festival\" — in what the festival offerings come from (i.e., meat) — to exclude fowl and meal-offerings, from which festival offerings do not come.", + "\"you, your son, your daughter, your man-servant, and your maid-servant\": in the order of affection." + ], + [ + "(Devarim 16:15) \"Seven days shall you celebrate before the L-rd your G-d\": I might think that he sacrifices the festive offering (chagigah) all seven days; it is, therefore, written (Vayikra 43:41) \"And you shall celebrate it\" (the first day), and not all seven days.", + "If so, how is \"seven days\" to be understood? As referring to compensation (i.e., if he did not offer the chagigah on the first day, he can do so all seven days.", + "\"For the L-rd your G-d will bless you\": I might think, only in that species (which he sacrifices); it is, therefore, written \"in all of your produce and in all to which you put your hand.\"", + "\"and you shall be only happy\": to include the night of the last day of the festival for rejoicing.", + "I might think also to include the night of the first day of the festival; it is, therefore, written \"only\" (to exclude this).", + "From here it was taught: One may fulfill his obligation [of rejoicing] with meat of voluntary sacrifices. I might have thought [that one can likewise fulfill his obligation] with fowl and meal-offerings? Therefore it states \"Only...\" [to exclude this]." + ], + [ + "(Devarim 16:15) \"Three times in the year\": \"times\" signifies \"festivals,\" as it is written (Isaiah 26:6) \"the times\" (i.e., festivals) of the poor,\" and (Song of Songs 7:3) \"How beautiful are your (festival) times (of \"steps\" [to Jerusalem]) in sandals!\"", + "\"shall be seen (all your males\"): Yochanan b. Dehavai says in the name of R. Yehudah: One who is blind in one eye is exempt from \"being seen,\" it being written \"yeraeh\" (\"shall be seen,\" which can also be read as) \"yireh\" (\"shall see\"). Just as he comes to see (with both of his eyes), so shall be come to be seen.", + "\"males\": to exclude females. \"your males\": to exclude a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite.", + "\"all of your males\": to include minors.", + "Which minor is exempt? One who cannot \"ride\" on his father's shoulder and go up to Jerusalem to the Temple mount. These are the words of Beth Shammai, it being written \"your males.\" Beth Hillel say: One who cannot hold on to his father's hand and go up to Jerusalem to the Temple mount, it being written (Shemoth 23:14) \"Three regalim (festivals),\" lit., \"feet.\"", + "(Devarim 16:16) \"the presence (\"pnei\") of the L-rd your G-d\": If you do thus, I will \"free\" (\"poneh\" [like \"pnei\"]) Myself of all My affairs and occupy Myself with you alone.", + "\"on the festival of matzoth, and on the festival of Shavuoth, and on the festival of Succoth\": Because it is written (Ibid. 12:5) \"and you shall come there (6) and you shall bring there your sacrifices, etc.,\" I might think (that if he fails to do so) on the first festival he is in transgression of (Ibid. 23:33) \"You shall not delay to pay it\"; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) \"These shall you offer to the L-rd on your festivals.\" I might think (that he is in transgression if he does not offer them on the first) two festivals; it is, therefore, written \"on the festival of matzoth, and on the festival of Shavuoth, and on the festival of Succoth.\" We are hereby taught that he is not in transgression until all the festivals of the year have passed. R. Shimon says: Three festivals in order, and Succoth last. R. Elazar b. Shimon says: It need not be written \"the festival of Succoth,\" for that is the subject of the verse. Why is it written? To indicate that it (i.e., passing it) is the cause (of the transgression).", + "\"and he shall not appear in the presence of the L-rd empty-handed\": of the offering. The Torah did not assign a specific amount for it, but the sages did. Beth Shammai said: The re'iah (the burnt-offering of \"appearance\"), two (pieces of) silver, and Beth Hillel say: a m'ah of silver; and the simchah offering (i.e., the festive offering, the chagigah,) two (pieces of) silver.", + "(Ibid. 17) \"according to the blessing of the L-rd your G-d that He has given to you\": From here they ruled: One who has many \"eaters\" (i.e., a large family) and little wealth brings many peace-offerings (wherewith to feed his family) and few burnt-offerings, (these being entirely consumed). One who has few \"eaters\" and much wealth brings few peace-offerings and many burnt-offerings. (One who has) little of both, of such a one they said: a m'ah of silver and two (pieces) of silver. (One who has) an abundance of both — of such a one it is written \"Each man, according to the gift of his hand, according to the blessing of the L-rd your G-d that He has given to you\" (i.e., he gives both in abundance.)" + ], + [ + "(Devarim 16:18) \"Judges and officers shall you appoint for yourself\": Whence is it derived that a beth-din is appointed for all of Israel? From \"Judges … shall you appoint for yourself.\" And whence is it derived that (police) officers are appointed for all of Israel? From \"… officers shall you appoint for yourself.\"", + "R. Yehudah says: Whence is it derived that one is appointed over all? From \"shall you appoint for yourself.\"", + "And whence is it derived that officers are appointed for every city: From \"and officers … in your gates.\"", + "And whence is it derived that a beth-din is appointed for each tribe? From \"and judges … according to your tribes.\" And whence is it derived that officers are appointed for each tribe? From \"and officers … for your tribes.\"", + "R. Shimon b. Gamliel says \"according to your tribes, and they shall judge\": It is a mitzvah for each tribe to judge itself.", + "\"and they shall judge, etc.\": This refers to the appointment of judges. \"and they shall judge the people\": (even) against their will.", + "(Ibid. 19) \"Do not pervert judgment\": in money matters. \"Do not show favoritism\": in judging. Variantly: \"Do not pervert judgment and do not show favoritism\": Why is this stated? Is it not already written \"You shall not pervert judgment\" and \"you shall not show favoritism\"? This refers to the appointment of the judges.", + "Variantly: \"Do not pervert judgment\": Do not say: \"This man is nice; this man is my kinsman.\"", + "\"and do not show favoritism\": Do not say \"This man is rich; this man is poor.\"", + "\"and do not take a bribe\": It goes without saying (do not take it) to exculpate the guilty and to inculpate the innocent; but even to exculpate the innocent and inculpate the guilty. \"for a bribe blinds the eyes of the sages\": and it goes without saying, the eyes of fools. \"and distorts the words of the righteous\": and it goes without saying, the word of the wicked.", + "\"for a bribe blinds\": He does not leave the world until he errs in his ruling, calling the clean unclean, and the unclean clean; the forbidden, permitted and the permitted, forbidden. \"and distorts the words of the righteous\": He does not leave the world until he does not know what is being said.", + "(Ibid. 20) \"Righteousness, righteousness shall you pursue\": Whence is it derived that if one leaves beth-din exonerated, he is not returned for incrimination (if something is later found in his disfavor)? From \"righteousness shall you pursue.\"", + "If he leaves incriminated, whence is it derived that he is returned for exoneration (if something is later found in his favor)? From \"righteousness, righteousness shall you pursue.\"", + "Variantly: \"Righteousness, righteousness shall you pursue\": Seek out the finest beth-din — the beth-din of R. Yochanan b. Zakkai in Beror Chayil; the beth-din of R. Eliezer in Lud.", + "\"so that you live and inherit the land\": We are hereby taught that the appointment of judges furthers the living of Israel and their settlement on their land." + ], + [ + "(Devarim 16:21) \"You shall not plant for yourself an asheirah (a tree devoted to idolatry)\": We are hereby taught that one who plants an asheirah transgresses a negative commandment. And whence is it derived that one who plants a tree in the Temple mount transgresses a negative commandment? From \"You shall not plant for yourself … any tree beside the altar of the L-rd your G-d.\"", + "R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a portico is not built in the azarah (the Temple court)? From \"any tree (i.e., wood) beside the altar of the L-rd your G-d.\" \"that you make for yourself\": to include (in the interdict planting a tree beside) a bamah (a temporary altar)." + ], + [ + "(Devarim 16:22) \"And you shall not set up for yourself a monument (matzeivah), which the L-rd your G-d hates\": This tells me only of a matzeivah. Whence do I derive (the same for) an asheirah and idolatrous images? It follows, viz.: If a matzeivah, which was \"loved\" for the fathers, is \"hated\" for the sons, then an asheirah and idolatrous images, which were \"hated\" for the fathers, how much more so are they hated for the sons!" + ], + [ + "(Devarim 17:1) \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a sheep in which there is a blemish\": R. Yehudah says: I might think that if one slaughtered a sin-offering in the south (instead of the north) he transgresses a negative commandment; it is, therefore, written \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d a sin-offering in which there is a blemish. For (slaughtering a sin-offering with) a blemish he transgresses a negative commandment, but not for slaughtering it in the south. The sages say: Even for slaughtering a sin-offering in the south he transgresses a negative commandment.", + "I might think that if one sacrificed (contrary to the prescribed order) a burnt-offering before a sin-offering, a Pesach offering before a daily offering (tamid), additional offerings (mussafim) before daily offerings, he transgresses a negative commandment; it is, therefore, written \"You shall not sacrifice to the L-rd your G-d an ox or a sheep in which there is a blemish.\" For this he transgresses a negative commandment and not for the others.", + "\"in which there is a blemish\": This tells me only of a blemish. Whence do I derive (the same for) one that is scrofulous, warty, or scabbied? From \"any unseemly thing.\"", + "Whence do I derive (the same for) one that is sick, old, or malodorous? From \"any unseemly thing.\"", + "And whence is it derived that if one slaughtered them outside of their (proper) time or place that he transgresses a negative commandment? From \"any thing (davar),\" connoting anything which is dependent upon speech (dibbur [like \"davar\"], e.g., if one says: \"I am slaughtering to perform this and this sacrificial service outside of its time or place\").", + "And whence do I derive (the same for) an animal which was the active or the passive agent in sodomy, or set aside for idolatry, or served idolatrously, or received as a harlot's hire or the exchange of a dog, or kilayim (hybrid), or treifah, or of Caesarian birth? From \"for it is the abomination of the L-rd your G-d.\" R. Yehoshua says: \"it\" is an abomination, but its offspring is not an abomination.", + "R. Shimon says: I might think that just as being the active or passive agent of sodomy renders an animal unfit as an offering, so it renders a Cohein unfit to offer a sacrifice; it is, therefore, written \"for it is the abomination of the L-rd your G-d\" — the reference is to the sacrifice, and not to the sacrificer." + ], + [ + "(Devarim 17:2) \"If there be found in your midst, in one of your cities (lit., \"gates\") which the L-rd your G-d gives you, a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the L-rd your G-d, to break His covenant\": \"If there be found\": by witnesses, it being written (Ibid. 19:15) \"By word of two witnesses, or by word of three witnesses, shall a thing be established.\" This is a prototype for the rule that wherever \"there be found\" is mentioned, Scripture speaks of (\"finding\") by two or three witnesses.", + "\"in one of your cities\": What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 5) \"Then you shall take out that man or that woman who did this evil thing, to your cities (lit., \"gates\"), I might think, the reference is to the gate (i.e., the beth-din) in which he was judged; it is, therefore, written \"gates\" (verse 2), \"gates\" (verse 5). Just as \"gates\" (2) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged, so, \"gates\" (5) refers to the city in which they were found and not to the gate (beth-din) in which they were judged.", + "\"a man or a woman\": What is the intent of this? Because we find with a condemned city (viz. Ibid. 13:16) that (only) many who served (idolatry) are (put to death) by the sword, I might think that the same obtains with individuals (who did so); it is, therefore, written", + "(Ibid. 17:5) \"Then you shall take out that man or that woman.\" Because we find that those who were incited are killed by the sword, I might think that the same applies to the inciters; it is, therefore, written (Ibid.) \"the man or the woman and you shall stone them with stones and they shall die.\" Because we find that a \"condemned city\" is not declared through (the incitement of) an individual or of women, I might think that they are not liable (to the death penalty); it is, therefore, written (Ibid. 2) \"a man or a woman who would do what is evil in the eyes of the L-rd your G-d, to break His covenant.\"", + "He is called by five names: \"banned,\" \"abominated,\" \"hated,\" \"abhorred,\" \"perverse.\" And the L-rd ascribes five names to him: \"evil,\" \"breaker of the covenant,\" \"blasphemer,\" \"angerer,\" \"rebel.\" And he leads to five things: the defiling of the Temple, the desecration of the Name, the departure of the Shechinah, the defeat of Israel by the sword, and the exile of Israel from their land.", + "This tells me only of one who serves (idolatry). Whence do I derive (the same for) one who bows down to it? From (Ibid. 3) \"and he bow down to them, or to the sun, or to the moon, or to the whole host of heaven.\"", + "\"which I did not command\" includes (in one interdict) \"combining\" (any of the above with the L-rd as co-deities).", + "R. Yossi Haglili says: Because it is written (Ibid. 4:19) (\"the sun and the moon, etc.) which the L-rd your G-d bequeathed to all the peoples,\" I might think that He bequeathed them to the nations (to serve them), it is, therefore written (Ibid. 29:25) \"gods which they did not know and which He did not bequeath to them (to serve them).\"", + "R. Yossi says: Elazar, my son, says three things: (Jeremiah 19:5) \"which I did not command\" — in the Torah; \"and which I did not speak\" — to the prophets; \"and which never entered My heart\" — that a man should sacrifice his son on the altar.", + "Others say: \"which I did not command\": This refers to the son of Meisha the king of Moav (viz. II Kings 3:27); \"and which I did not speak\": This refers to the daughter of Yiftach (viz. (Judges 11:31-40); \"and which never entered My heart\": This refers to Isaac, the son of Abraham (viz. Bereshith 22)." + ], + [ + "(Devarim 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you search it out well\": And elsewhere (Ibid. 13:15) it is written \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well,\" and elsewhere (Ibid. 19:18) \"And the judges shall inquire well.\" \"well\" - \"well,\" for a gezeirah shavah (identity). We are hereby taught that he is examined with seven chakiroth (cross-examinations). This tells me only of chakiroth. Whence do I derive (the same for) bedikoth (examinations)? From (13:15, 17:4) \"and, behold, true and correct is the thing.\"", + "If in the end, bedikoth are to be included, why are chakiroth mentioned? For if in the chakiroth, if one of the witnesses says \"I do not know,\" their testimony is invalidated. If this happens in the bedikoth, even if both of them say \"We do not know,\" their testimony stands. Both in the chakiroth and in the bedikoth, if they contradict each other, their testimony is invalidated.", + "(Ibid. 17:4) (\"This abomination has been done) in Israel\": This tells me only of an Israelite (i.e., that he is to be killed). Whence do I derive (the same for) converts, women, and bondsmen? From (Ibid. 5) \"Then you shall take out that man and that woman who did this evil thing\".", + "\"to your gates\": From this I understand the gate (i.e., beth-din) in which they were judged. It is, therefore, written \"your gates\" (here) - \"your gates\" (Ibid. 2) for a gezeirah shavah (identity). Just as \"your gates\" there refers to the city in which they are found, and not to the beth-din in which they were judged, so, \"your gates\" here.", + "\"that man\": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.", + "\"that woman\": and not one who was forced, and not one who did so unwittingly, and not one who was under some kind of misapprehension.", + "\"and you shall stone them with stones\": I might think, with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:2) \"with a stone.\" I might then think, with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" How is this to be resolved? If he is not killed with the first stone, he is killed with the second." + ], + [ + "(Devarim 17:6) \"By word of two witnesses or three witnesses is the dead one to be put to death\": This tells me only of those who are put to death in this context. Whence do I derive (the same for) the others who are put to death (by beth-din)? From \"By word of two witnesses or three witnesses is the dead one to be put to death.\"", + "Whence is it derived that a (single) witness is not to testify for incrimination? From \"He shall not be put to death by word of one witness.\"", + "And whence is it derived that a disciple shall not speak for incrimination? From \"He shall not be put to death by word of one witness\" … And the sages say: Whence is it derived that a (single) witness is not to testify for exoneration? From (Bamidbar 35:20) \"and a witness shall not testify in a soul.\" Whence is it derived that a disciple shall not speak for incrimination? From \"one … shall not testify in a soul to kill him.\"" + ], + [ + "(Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to kill him\": It is a mitzvah for the witnesses to kill him.", + "And whence is it derived that if he does not die by the hand of the witnesses anyone can put him to death? From \"and the hand of all the people afterwards.\"", + "\"and you shall remove the evil from your midst': Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 17:8) \"If there be hidden (\"ki yipale\") from you a thing of judgment\": \"ki yipale\": Scripture here speaks of the mufla (expert [similar to \"yipale\"])", + "\"from you\": This refers to counsel, viz. (Nachum 1:11) \"From you has gone the counselor.\"", + "\"a thing\": This is halachah.", + "\"of judgment\": This is (judicial) ruling.", + "\"between blood and blood\": between the blood of niddah (menstruation), the blood of zivah (vaginal discharge) or the blood of childbirth.", + "\"between law and law\": (questions of adjudication of) monetary laws, capital laws, and the laws of stripes.", + "\"between plague and plague\": (questions concerning the cleanliness or uncleanliness of) plague-spots in men, houses, and clothing.", + "\"things\": These are (questions concerning) assessments, dedications, and consecrations.", + "\"disputes\": These are (questions concerning) the sotah's draught, the breaking of the heifer's neck, and the cleansing of the leper.", + "\"in your gates\": These are (questions concerning) leket, shikchah, and peah.", + "(\"then you shall arise\": immediately)", + "\"then you shall arise\": from beth-din.", + "\"and go up to the place, etc.\": From here it was derived that there were three batei-din there: one at the entrance to the Temple mount, one at the entrance of the azarah (the Temple court), and one in the chamber of hewn stone (the seat of the great Sanhedrin).", + "They (the dissenting sage and his colleagues in the local court) come to the court at the entrance of the Temple mount, and he (the dissenting sage) says to them (the members of that court): Thus have I expounded, and thus have my colleagues expounded. If they (the latter) have heard (the ruling in that matter), they tell them; if not they (the dissenter and his colleagues) come to the one at the entrance of the azarah), and he (the dissenter) says (to them): Thus did I expound and thus did my colleagues expound; thus did I teach and thus did my colleagues teach. If they have heard, they tell them; if not, they all come to the great beth-din (the Sanhedrin) in the chamber of hewn stone, whence Torah goes forth to all of Israel, as it is written (Devarim, Ibid.) \"to the place which the L-rd your G-d chooses.\"", + "\"and you shall arise and you shall go up\": We are hereby taught that Eretz Yisrael is higher than all of the lands, and the Temple higher than all of Eretz Yisrael." + ], + [ + "(Devarim 17:9) \"And you shall come\": to include the beth-din in Yavneh.", + "\"to the Cohanim, the Levites\": It is a mitzvah that there be Cohanim and Levites in the beth-din.", + "I might think that if there are none, it is invalidated; it is, therefore, written \"and to the judge\": Though there be no Cohanim or Levites, it is a bona fide beth-din. \"and to the judge that shall be in those days\": Now would it enter your mind that one should go to a judge who is not in his days?! (The reference is to) one who was related (to the judge by marriage), and whose relationship was subsequently dissolved, in which instance he may be judged (in \"those days\" following the dissolution of the relationship).", + "Variantly: Do not say (I must have a judge) like Moses and Aaron, but (go to) \"the judge that shall be in those days.\" As it is written (Koheleth 7:10) \"Do not say: 'What has happened that the earlier days were better than these?' For it is not from wisdom that you ask this.\"", + "\"and they shall tell you the things of the judgment\": the fine points." + ], + [ + "(Devarim 17:11) \"And you shall do according to the thing that they tell you from that place which the L-rd chooses\": By the ruling of the great beth-din in Jerusalem (i.e., the Sanhedrin) the death penalty obtains, and not by the ruling of the beth-din in Yavneh.", + "(Ibid. 12) \"According to the Torah that they teach you\": This teaches us that (a rebellious elder) incurs the death penalty only for (controverting) words of Torah (i.e., the Written Law), but not for (controverting) the words of the scribes (i.e., the Oral Law).", + "\"and the judgment that they tell you to do\": This is a positive commandment (i.e., the rebellious elder transgresses a positive commandment).", + "\"You shall not turn aside from the thing that they tell you\": This is a negative commandment.", + "\"right or left\": Even if it seems in your eyes (that they are telling you) left is right and right is left, listen to them." + ], + [ + "(Devarim 17:12) \"And the man who shall do wilfully, not to listen\": to its ruling.", + "\"And the man who shall do\": (A rebellious elder is not liable) until he teaches to do (what is contrary to the ruling of the Sanhedrin, [but not if he only voices disagreement with their ruling]).", + "\"wilfully\": He (the rebellious elder) is liable only for witting and not for unwitting transgression.", + "\"not to listen to the Cohein\": (directly), but not (\"not to listen\") to one who hears it from him.", + "\"to the Cohein who stands to serve\": (Ibid. 18:5) \"to stand to serve\" tells me that the service (of the Cohein) is only \"standing.\" This tells me only that it is a mitzvah (for him to stand). Whence do I derive that it is a categorical requirement (i.e., that it is not valid unless he is standing)? \"who stands to serve\" implies that if he sits, his service is invalid.", + "\"or to the judge\": This is as we said: Even if there are no Cohanim and Levites there, it is valid.", + "\"that man shall die\": the unqualified death penalty in Scripture — strangulation.", + "\"that man\": and not one who is forced or unwitting or under some misapprehension.", + "\"and you shall remove the evil from Israel\": Remove the doer of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 17:14) \"When you come to the land\": Do the mitzvah prescribed herein, in reward of which you will enter the land.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you inherit it and you inhabit it\": As a reward for inheriting it, you will inhabit it.", + "\"and you say: I shall place over myself a king, as all the nations that are around me\": R. Nehorai says: This verse speaks in denigration of Israel, as in (I Samuel 8:7) \"For it is not you (Samuel) that they have rejected (in asking for a king), but it is Me whom they have rejected from reigning over them.\"", + "R. Yehudah said: Is it not a mitzvah of the Torah to ask for a king? viz. (Ibid. 15) \"Place shall you place over yourself a king, whom the L-rd your G-d shall choose\"? Why, then, was Israel punished for this in the days of Samuel? — Because they (the \"ignoramuses\" of that generation) preempted them (the elders) by placing \"like all the nations that are around us\" (before \"to judge us\").", + "R. Nehorai said: They sought a king only to lead them to idolatry, as it is written (I Samuel, Ibid. 20) \"And we, too, will be like all the nations, and our king will judge us and go out before us, and fight our wars.\"" + ], + [ + "(Devarim 17:15) \"Place shall you place over yourself a king\": If he dies, appoint another in his place.", + "\"a king\": and not a queen.", + "\"whom the L-rd your G-d shall choose\": by word of a prophet.", + "\"from the midst of your brothers\": and not outside of Eretz Yisrael.", + "\"your brothers\": and not others.", + "\"shall you place over yourself a king\": But is it not already written \"Place shall you place over yourself a king\"? Why, then, \"shall you place over yourself a king\"? That his awe be over you — whence it was ruled: One is not permitted to ride on his horse or to sit on his throne or to make use of his sceptre or to see him naked or when he is having his hair cut or when he is in the bathhouse. [Variantly: \"from the midst of your brothers shall you place\": All the \"placings\" that you \"place\" shall be only from the midst of your brothers — whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.]", + "\"from the midst of your brothers shall you place over yourself a king\": This is a positive commandment.", + "\"You shall not be able to place over yourself a strange man, who is not your brother\": This is a negative commandment.", + "\"a strange man\": an idolator. (whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.)", + "\"who is not your brother\": This is a slave. When (King) Agrippas came to this verse, he would burst into tears, (his father being a non-Jew), whereupon all of Israel said to him: \"Fear not, Agrippas; you are our brother, you are our brother,\" (his mother being Jewish)." + ], + [ + "(Devarim 17:16) \"Only he shall not multiply for himself horses\": I might think not (even enough) for his chariot and his charioteers; it is, therefore, written \"he shall not multiply for himself\" — but he may multiply for his chariot and his charioteers.", + "How, then, is \"horses\" to be understood? As \"idle\" horses.", + "Whence is it derived that the addition of even one idle horse constitutes a transgression? From (Ibid.) \"in order to multiply a horse.\"", + "Now does this not follow a fortiori, viz.: If a mitzvah on which the covenant hinges (i.e., to go to Eretz Yisrael and not to return to Egypt [viz. Shemoth 14:12]) — a transgression (in this instance, returning there for horses,) returns them to Egypt, (this, the thrust of \"that he not return the people to Egypt in order to add a horse\"), then (returning them to the) other lands, on which the covenant does not hinge, how much more so (will a transgression return them there)!" + ], + [ + "(Devarim 17:17) \"And he shall not multiply for himself wives\":", + "R. Yehudah says: He may multiply (wives) for himself so long as they do not \"turn his heart,\" it being written \"that his heart not turn astray.\"", + "R. Shimon says: He should not marry even one that turns his heart astray. If so, why is it written \"he shall not multiply himself wives\" — even one (so virtuous as) Avigayil.", + "\"and silver and gold he shall not multiply for himself overmuch\": I might think, (not) even to provision the army; it is, therefore, written \"he shall not multiply for himself\" — but he may multiply it to provision the army." + ], + [ + "(Devarim 17:18) \"And it shall be when he shall sit on the throne of his kingdom\": If he does all that is written in this regard, he is worthy of sitting on the throne of his kingdom.", + "\"that he shall write for himself the mishneh of this Torah\": expressly for himself; he is not to \"bedizen\" himself with those of his ancestors. \"", + "mishneh\": This tells me only of mishneh Torah (\"the repetition of the Torah,\" i.e., the book of Devarim). Whence do I derive (that the mitzvah applies also) to the rest of the Torah? From (Ibid. 19) \"to heed all the words of this Torah.\" If so, why is it written \"the mishneh of this Torah\"? Because it (i.e., the script) is destined to change (viz. Ezra 4:7 and Daniel 5:8).", + "Others say: On the day of Hakhel (viz. Ibid. 21:12) only mishneh Torah (Devarim) is to be read (and it is to this Hakhel reading that our verse is alluding.)", + "\"on a scroll\": and not on a tablet and not on paper, but only on a megillah (a scroll).", + "\"before the Cohanim, the Levites\": from the scroll in the azarah (the Temple court)." + ], + [ + "(Devarim 17:19) \"And it shall be with him\": From here they ruled: When the king goes out to war, it is with him. When he presides in judgment, it is by him. When he sits down, it is beside him.", + "\"and he shall read in it all the days of his life\": \"the days of his life\": the days; \"all the days of his life\": the nights.", + "\"so that he learn to fear the L-rd his G-d\": We are hereby taught that study leads to fear; fear to heeding, heeding, to doing. Because we find that a commoner is like a king vis-à-vis words of Torah, we might think he is like him in other things, (too); it is, therefore, written \"to heed all the words of this Torah and these statutes\": He is like him in respect to words of Torah, but not in respect to other things,", + "whence it was ruled: A king breaches (the fence of others) to make way for himself (to go to his vineyard or his field), and he may not be held back (from doing so). He may broaden roads for himself, and he is not held back from doing so. The path of the king has no limits. And all of the people take of the spoil and place it before him, and he takes the prime portion. (He chooses first and takes half of all the spoil.)" + ], + [ + "(Devarim 17:20) \"So that his heart not rise above his brothers\": and not (not rise) above idolators.", + "\"and so that he not turn aside from the mitzvah\": even a \"slight\" mitzvah of a prophet. And thus is it written (I Samuel 13:13) \"And Samuel said to Saul: You have acted foolishly. You have not kept the mitzvah, etc.\" \"and so that he not turn aside from the mitzvah, right or left\": even if he (seems to be) told that right is left and left is right.", + "\"so that he prolong his days in his kingdom\": If he does as is written here, he will be worthy of prolonging days in his kingdom.", + "\"he and his sons\": If he dies, his son succeeds him. This tells me only of a king. Whence do I derive (the same for) all of Israel's leaders? From \"he and his sons in the midst of Israel\" — All who are \"in the midst of Israel\" are succeeded by their sons.", + "R. Chanina b. Gamliel says: It is written (I Kings 3:13) \"And also what you (Solomon) did not ask I have granted you — even riches and honor\": I have granted you even what is not stipulated in the Torah. Shall I not then grant you what is written in the Torah (i.e., length of days, etc.) Only on condition that you observe the Torah, viz. (Ibid. 14) \"If you (Solomon) walk in My ways to keep My statutes and My mitzvoth, as did your father David, then I shall prolong your days,\" and (Ibid. 9:4) \"And as for you, if you walk before Me as your father David did, with wholeheartedness and uprightness, to do according to all that I have commanded you, to keep My statutes and My judgments, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:1) \"There shall not be to the Cohanim, the Levites, the entire tribe of Levi, a portion and an inheritance with Israel\" From (Ibid. 7) \"And he (a Cohein) shall minister in the name of the L-rd his G-d,\" I know only of the Cohanim. Whence do I derive (the same for) the Levites? From (Ibid. 1) \"the entire tribe of Levi.\"", + "\"a portion\": the spoils;", + "\"and an inheritance\": the land.", + "\"The fire-offerings of the L-rd and His inheritance shall they eat\": \"the fire offerings\": the Temple offerings. Whence do I derive the same for the boundary offerings (i.e., the terumoth and ma'aseroth of Eretz Yisrael) ? From \"and His inheritance shall they eat.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:2) \"And an inheritance he shall not have in the midst of his brothers\": This is the inheritance of the three (peoples — Keini, Kenizi, Kadmoni).", + "\"in the midst of his brothers\": This is the inheritance of the five (peoples — Canaani, Chitti, Emori, Chivi, Yevussi).", + "\"The L-rd is his inheritance as He spoke to him\": This is the rationale of the foregoing." + ], + [ + "(Devarim 18:3) \"And this shall be the judgment of the Cohanim\": We are hereby taught that the priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw) are \"law\" (to the end of extracting them by court order from a thief who stole them from a Cohein who had acquired them from hefker [ownerless property]).", + "I might think that even all offerings (i.e., individual peace-offerings) were subject to priestly gifts, and that this followed a fortiori, viz.: If chullin (non-consecrated animals), which are not subject to (the giving to the Cohein of) breast and thigh, are subject to priestly gifts (of chullin), then consecrated animals, which are subject to breast and thigh, how much more so should they be subject to priestly gifts! It is, therefore, written (Vayikra 7:34) \"and I have given them (breast and thigh) to Aaron the Cohein.\" Nothing in addition to what is stated herein. I might think that chullin, too, are subject to (the giving to the Cohein of) breast and thigh, and that it follows a fortiori, viz.: If consecrated animals, which are not subject to priestly gifts (shoulder, cheeks, and maw), are subject to breast and thigh, then chullin, which are subject to priestly gifts, how much more so should they be subject to breast and thigh! It is, therefore, written \"And this (shoulder, cheeks, and maw) shall be the judgment of the Cohanim.\"", + "\"from the people\": and not from others (i.e., gentiles), and not from his fellow Cohanim.", + "\"from the slaughterers of the slaughtering\": to exclude (from priestly gifts) a treifah (an organically defective animal).", + "\"from the slaughterers of the slaughtering\": The time of the slaughtering is the criterion. From here they ruled: If a stranger converted and he had a cow — If it were slaughtered before he converted, he is exempt (from priestly gifts); if after he converted, he is liable. If the matter is in doubt (safek), he is exempt, and \"the burden of the proof is upon him who would remove (the object) from his neighbor's domain.", + "\"whether ox or sheep\": to include (in the obligation of priestly gifts) kilayim (hybrids). \"whether ox or sheep\": (Priestly gifts obtain) both in Eretz Yisrael and outside of it. (Now why is a verse needed to tell us this?) Does it not follow a fortiori, viz.: There is liability here (for priestly gifts), and there is liability for the first of the shearing. Just as the first of the shearing obtains in Eretz Yisrael and outside of it, so, the priestly gifts! Or, go in this direction: There is liability here (for priestly gifts), and there is liability for terumath reishith (i.e., terumah gedolah, which goes to the Cohein). Just as terumath reishith obtains only in Eretz Yisrael, so, the priestly gifts!", + "Let us see what it (priestly gifts) is most like. We derive something (i.e., priestly gifts) that is not land-linked and not consecrated, from something (the first of the shearing) which is not land-linked and not consecrated. And this is not to be refuted by terumath reishith, which is land-linked and consecrated.", + "Or, go in this direction: We derive something (priestly gifts), which obtains both with much and with little (produce), from something (terumath reishith), which obtains both with much and with little. And this is not to be refuted by the first shearing, which obtains only with many (and not with one sheep).", + "It is, therefore, written \"whether ox or sheep\": both in Eretz Yisrael or outside it.", + "\"and he shall give to the Cohein\": to the Cohein himself.", + "\"the shoulder\": the right shoulder.", + "\"the cheeks\": the upper and the lower cheeks.", + "\"and the maw\": as implied.", + "R. Yehudah says: The expounders of metaphors were wont to say: He (the Cohein) is given the shoulder for the hand (of Pinchas the Cohein), viz. (Bamidbar 25:7) \"and he arose from the mist of the congregation and he (Pinchas) took a spear in his hand.\" \"the cheeks\": for the prayer (of Pinchas), viz. (Psalms 106:30) \"and Pinchas arose and prayed.\" \"the maw (kevah)\": for (Bamidbar 25:8) \"and (he pierced) the woman through her belly (kavathah).\"" + ], + [ + "(Devarim 18:4) \"The first (i.e., terumah) of your corn\": We are hereby taught that terumah is given only of the choicest. \"your corn, your wine, and your oil\": We are hereby taught that terumah is not given from one for the other. And just as we find that we do not give terumah from two of these kinds from one for the other, so, we do not give terumah from grains and from greens from one kind for the other.", + "\"and the first of the shearing\": and not the first (wool that is shed as a result) of the washing.", + "\"the first of the shearing\": and not the first of the tearing.", + "\"the first of the shearing\": both in Eretz Yisrael and outside of it.", + "\"your flock\": and not that of others (i.e., of gentiles [that you have purchased]). From here it was ruled that one who purchases the shearing of a flock belonging to gentiles is exempt from the (obligation of) the first of the shearing. The shearing of his flock (that he purchased) from his neighbor — if the seller left over (of the shearing itself) for himself, the seller is liable (for the first of the shearing); if he did not, (i.e., if he told the buyer: The first of the shearing of the Cohein is with you), the buyer is liable.", + "\"shall you give to him\": There must be enough for a gift — whence they ruled: How much does he give him? The weight of five selaim in Yehudah, which is ten in the Galil, cleansed, for the making of a small garment.", + "And how many sheep must there be for (the obligation of) the first of the shearing? Beth Shammai say: Two ewes, viz. (Isaiah 7:21) \"And it shall be on that day that each man will raise a heifer and two sheep.", + "Beth Hillel say: Five, viz. (I Samuel 25:18) \"and five prepared sheep.\"", + "R. Akiva says: \"the first of the shearing\" — two; \"your flock\" — three; \"shall you give to him\" — five." + ], + [ + "(Devarim 18:5) \"For in him (the Cohein) did the L-rd your G-d choose from all of your tribes to stand to serve in the name of the L-rd\": We are hereby taught that his service is valid only standing, and if he sat and served, his service is invalid.", + "\"he and his sons all of the days\": both in the time of the Temple and not in the time of the Temple; both in Eretz Yisrael and outside of it." + ], + [ + "(Devarim 18:6) \"And if the Levite come\": I might think that Scripture speaks of a Levite per se; it is, therefore, written (7) \"And he shall serve\" — (Scripture speaks of) those who are qualified to serve (i.e., the Cohanim, who perform the sacrificial service), to exclude the Levites, who are not thus qualified.", + "\"from all of Israel wherein he lives\": in all of the places of their dwellings\":", + "Whence is it derived that a Cohein may come and offer his (own) sacrifices whenever he wishes (though his watch not be officiating at that time)? From \"then he shall come in all the desire of his soul … (7) and he shall serve.\" Whence is it derived that a Cohein may come and lift his hands (in the priestly blessing) in a watch that is not his? From \"then he shall come in all the desire of his soul … and he shall serve in the name of the L-rd his G-d.\" Which is service in the name of the L-rd? The priestly blessing.", + "Whence is it derived that all the priestly watches share equally in the (devoted portions of the) offerings of the festival? From (6) \"then he shall come in all the desire of his soul to the place that the L-rd shall choose.\" I might think that the same holds true for all the days of the year; it is, therefore, written (6) \"from one of your gates\" — when all of Israel are assembled within one gate, i.e., during the three festivals." + ], + [ + "(Devarim 18:7) \"And he shall serve in the name of the L-rd his G-d, as all his brothers, the Levites, who stand there before the L-rd\": He stands upon the floor. From here they ruled: If he sat or stood upon vessels or upon a beast or upon the feet of his fellow, (his service) is invalid.", + "Whence is it derived that all of the watches share equally in the devoted portions of the offerings and in the portion of the show-bread? From (Ibid. 8) \"Portion as portion shall they eat, viz.: Just as they share in the sacrificial service, so they share in the eating (of the show-bread).", + "I might think that the same held true for (obligatory) offerings brought on the festival not for the sake of the festival (i.e., that with these, too, all watches served and shared alike); it is, therefore, written (Ibid.) \"aside from the sale of the fathers\" — what the fathers sold to each other, i.e., \"I on my Sabbath and you on your Sabbath.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:9) \"When you come to the land\": Perform the mitzvah stated herein, in whose reward you will enter the land.", + "\"that the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"you shall not learn to do as the abominations of those nations\": I might think that you are forbidden to understand and teach (the falsity of their ways); it is, therefore, written \"to do.\" You may not learn them to do them, but you may learn them to each and to understand." + ], + [ + "(Devarim 18:10) \"There shall not be found among you\": Beth-din is being exhorted to this end.", + "\"one who passes his son or daughter through fire\": This tells me only of his son or his daughter. Whence do I derive (the same for) the son of his son or the son of his daughter? From (Vayikra 20:3) \"for of his seed he has given to the Molech.\"", + "— But still, here it is written \"through fire,\" and there, \"the Molech.\" Whence do I derive what is written here as applying there, and what is written there as applying here? — It is written \"passing\" (here), \"passing\" (there, Vayikra 18:21) for an identity (gezeirah shavah ), viz.: Just as \"passing\" here is through fire, so, \"passing\" there is through fire. And just as \"passing\" there is to the Molech, so, \"passing\" here is to the Molech. In sum, (to be liable), he must hand over (his child) and pass him through fire to the Molech. Both verses are necessary (to tell us this); if not, we do not know it.", + "Variantly: (The verse speaks of one who passes his son or daughter (through the halves of a calf), thereby entering into a covenant (with idolatry), as it is written (Jeremiah 34:18) \"the calf which they cut in two so as to pass between its halves.\" Variantly: \"one who passes his son or daughter through fire\": (The verse speaks of) one who cohabits with an Aramite woman and begets through her a son who is a foe of the L-rd.", + "\"a diviner\": one or many.", + "\"of divinations\": to impose liability for each divination (in itself). What is a \"diviner\"? One who \"divines\" by holding his stick whether to go or not to go, viz. (Hosea 4:12) \"My people consults its stick; its rod tells it (what to do).\"", + "me'onein: R. Yishmael says: This is one who passes seven types of magic before the eye (ayin).", + "The sages say: These are deceivers of the eye. R. Akiva says: These are augurers who assign a \"time\" (onah) for a particular event, e.g., \"the eve of the shemitah year (i.e., the sixth year) is auspicious for grain\"; \"the pulling out of pulse (as opposed to its harvesting) is detrimental. \"", + "menachesh (a necromancer): (one who interprets natural happenings as signs or portents) e.g., \"His bread fell from his mouth; therefore …,\" \"his stick fell from his hand; therefore …,\" \"a snake on his right, a fox on his left, a deer crossed his path; therefore …\"", + "and one who says \"Do not begin\" (a new enterprise) — it is morning; it is the New Moon; it is the end of Shabbath.\"", + "\"mechashef\" (a sorcerer): One who performs an act is liable (under this interdict); one who (merely) deceives the eyes is not liable." + ], + [ + "(Devarim 18:11) \"chover chaver\" (one who gathers animals into one spot and divines through them): whether he gathers snakes or scorpions.", + "\"shoel av\": a necromancer that projects speech from his armpits.", + "\"a yidoni\": a soothsayer.", + "They themselves are liable to stoning, and those who consult them are in transgression of an exhortation. Whether he raises (a spirit) on his male member or consults a skull. What is the difference between the first and the second? When one raises (a spirit) on his male member, it does not rise naturally, and is not consulted on the Sabbath. When he consults a skull, it ascends naturally and is consulted on the Sabbath.", + "[\"and one who consults the dead\": This is one who starves himself and goes and sleeps in the cemetery so that the spirit of tumah (uncleanliness) repose itself upon him. And when R. Akiva came to this verse, he said: \"Woe unto us! If the spirit of tumah reposes upon one who cleaves to tumah, how much more so should the holy spirit repose upon one who cleaves to the Shechinah! What brought this (absence of the holy spirit) about? Your sins sundered you from your G-d!\"]" + ], + [ + "(Devarim 18:12) \"For the abomination of the L-rd are all who do these\": Because it is written (Ibid.) \"and because of these abominations,\" I might think that he is not liable until he transgresses all of them; it is, therefore, written \"all who do these\" — even one of these.", + "\"and because of these abominations, the L-rd your G-d drives them out before you\": R. Shimon said: We are hereby taught that the Canaanites were exhorted for all of these things, for one is not punished unless he is first exhorted. when R. Akiva came to this verse, he said: \"Woe unto us! If the spirit of tumah reposes upon one who cleaves to tumah, how much more so should the holy spirit repose upon one who cleaves to the Shechinah! What brought this (absence of the holy spirit) about? Your sins sundered you from your G-d!\"", + "(Ibid. 13) \"Whole shall you be with the L-rd your G-d\": When you are whole, your lot will be with the L-rd your G-d.\" And thus did David say (Psalms 26:11) \"And I in My wholeness will go — redeem me and be gracious unto me,\" and (Ibid. 41:13) \"And I, in my wholeness You supported me, and You placed me before You forever.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:14) \"For these nations that you inherit\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which you will inherit them.", + "\"For … they hearken to the me'onenim and the diviners\": lest you say, they have whom to consult, and we do not; \"but you, not thus (to hearken to them) did the L-rd your G-d relegate you.\" It (the means of consultation) was given to you (i.e., by means of a prophet, etc.); but you forsake words of Torah and occupy yourself with these!" + ], + [ + "(Devarim 18:15) \"A prophet from your midst, from your brothers, such as I, the L-rd your G-d will establish for you\": \"from your midst\" — not from outside Eretz Yisrael; \"from your brothers\" — not from others (i.e., gentiles). \"will establish for you\" — and not for idolators. How, then, am I to understand (Jeremiah 1:5) \"A prophet for the nations have I made you (Jeremiah)\"? For those (Jews) who deport themselves as the nations do.", + "\"to him shall you hearken\": even if he tells you to transgress (temporarily) one of the mitzvoth of the Torah, as in the instance of Eliyahu on Mount Carmel, if (in his judgment) the time requires it, listen to him." + ], + [ + "(Devarim 18:16) \"As all that you asked from the L-rd your G-d in Chorev\": By this they merited that prophets arise for them, viz. (Ibid.) \"I shall not continue to hear the voice of the L-rd my G-d.\" (Ibid. 17) \"And the L-rd said to me: They have done well in speaking as they did.\": They have anticipated the \"Divine Intelligence,\" viz.", + "(Ibid. 18) \"A prophet shall I raise up for them\": We are hereby taught that as a reward for their fear (of listening to the voice of G-d) they merited that prophets arise for them.", + "(Ibid.) \"and I shall place My words in his mouth\": I shall do this, but I shall not speak to him face to face. (\"And I shall place My words in his mouth\":) From now on, realize that the holy spirit has been placed in the mouth of the prophets.", + "(Ibid.) \"and he shall speak to them (directly)\": Do not set up an interpreter for him.", + "\"all that I command him\": (He will not change the order of My words) — first things first, second things, afterwards." + ], + [ + "(Devarim 18:19) \"And it shall be, the man who will not heed My words\": There are three whose death is at the hands of Heaven: one who suppresses his prophecy, like Yonah the son of Amittai; one who dismisses the words of a prophet, as did the colleague of Michah (viz. I Kings 20:35), and a prophet who transgresses his own prophecy, as did Iddo, viz. (I Kings 13:21). And there are three whose death is at the hands of beth-din: one who prophesies what he did not hear (from G-d), like Tzidkiyahu ben Cna'anah (viz. I Kings 22:24); and what was not spoken to him, like Chananiah ben Azur, who heard things from the mouth of Jeremiah, who prophesied in the upper marketplace and went and prophesied in the lower marketplace (viz. Jeremiah 28); and one who prophesies in the name of idolatry, i.e., \"This is what the idol says\" — even if what he said was consistent with the halachah, to rule unclean what was unclean, and clean what was clean — it being written (Ibid. 20) \"But the prophet who shall presume, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 18:20) \"then he shall be put to death\": by the unqualified \"death penalty\" of the Torah, i.e., strangulation.", + "(Ibid. 21) \"And when you say in your heart: How shall we know the thing which the L-rd has not spoken?\": Jeremiah said about the remaining (Temple) vessels (Jeremiah 27:22) \"They shall be brought to Bavel and there shall they remain.\" Chananiah (ben Azur) said (Ibid. 28:3) \"I will restore to this place all the vessels of the house of the L-rd.\" Whom shall we heed? It is, therefore, written (Devarim, Ibid. 22) \"What the prophet shall speak in the name of the L-rd and the thing not be and not come to pass, that is the thing which the L-rd has not spoken.\" \"In presumption has the prophet spoken it.\": He is liable (to the death penalty) for (willful) presumption, and not for unwittingness.", + "\"Do not hold back from him\": Do not hold yourself back from incriminating him." + ], + [ + "(Devarim 19:1) \"When the L-rd your G-d cuts off the nations whose land the L-rd your G-d gives to you\": in your merit.", + "\"and you inherit them and you dwell in their cities and in their houses\": Because it is written \"and you inherit them and you dwell in their cities,\" I might think that you are not permitted to add (to the existing settlement); it is, therefore, written (Ibid. 12:29) \"and you dwell in their land\" — Wherever you wish to build, build." + ], + [ + "(Devarim 19:2) \"Three cities\": of average size, not very small and not very large.", + "\"shall you set aside for yourself\": and not for others (i.e., gentiles).", + "\"in the midst of your land\": and not in a border city.", + "\"which the L-rd your G-d gives you to inherit\": after you conquer and inherit it.", + "(Ibid. 3) \"Prepare for yourself the way\": Make stations leading into them.", + "\"and divide in thirds the border of your land': They (the cities of refuge) are not to be (indiscriminately) scattered, but aligned (with other such cities) by threes.", + "\"that the L-rd your G-d shall cause you to inherit\": to include (the cities of refuge) across the Jordan (aligned) like two rows in a vineyard.", + "\"that every slayer may flee there\" — even the high-priest, (though he, of course, cannot leave the city of refuge, as all others do, with the death of the high-priest)." + ], + [ + "(Devarim 19:4) \"And this is the dvar of the slayer\": From here they ruled: If a slayer fled to his city of refuge and the people of that city wished to honor him, he must tell them: \"I am a slayer.\" If they persist, he may accept their homage, (it being written \"And this is dvar [lit., \"the word\"] of the slayer\" [i.e., he must tell them \"I am a slayer\"]).", + "(Ibid. 6) \"Lest the avenger of blood pursue the slayer\": This tells me (that he must flee them) only if there is a pursuer and a redeemer. Whence do I derive (the same for an instance) where there is a pursuer but no redeemer, a redeemer but no pursuer, or neither a pursuer or a redeemer? From (the repetition of) \"slayer\" (verse 4), \"slayer\" (here), (i.e., in any instance).", + "(Ibid. 6) \"his heart being hot\": This tells me only of one (a pursuer) whose heart is \"hot.\" Whence do I derive (the same for) a father pursuing his son or a son pursuing his father? From (the repetition of) \"slayer,\" \"slayer.\"", + "(Ibid. 4) who shall flee there\": Why is \"there\" mentioned three times (in the context of the cities of refuge)? There shall be his dwelling; there shall be his death; there shall be his burial.", + "(Ibid. 4) \"one who smites his neighbor\": Why is \"his neighbor\" mentioned three times (in the context of the cities of refuge)? \"his neighbor\" — to exclude (from the cities of refuge) others (i.e., gentiles); \"his neighbor\" — to exclude a sojourning convert; \"his neighbor\" — even \"his neighbor,\" a father (who killed) his son or a son (who killed) his father. (Ibid. 4) \"not having hated him\": But if he had hated him, he is not exiled. (\"not having hated him) mitmol shilshom\":", + "\"mitmol\": two days; \"shilshom\": three days. As R. Yehudah says: What constitutes a \"foe\"? One with whom he did not converse for three days out of hatred." + ], + [ + "(Devarim 19:5) \"And one who comes with his neighbor in the forest\": Just as a forest is a place that the slain and the slayer were permitted to enter, so all such places (are subsumed in the halachah) — to exclude the owner's courtyard, which the slayer had no right to enter.", + "\"to chop wood\": Abba Shaul says: Just as the chopping of wood is a (merely) \"permitted\" activity, so, all such activities are subsumed (in the halachah) — to exclude (a mitzvah activity, such as) a father beating his son (to chastise him), etc." + ], + [ + "(Devarim 19:5) \"and his hand swing the axe\": From here it is ruled that if he intended to chop down a tree and it fell on a man and killed him, he is exiled.", + "\"and the blade slip from the wood\": from the haft (of the axe). Rebbi says: from the wood that was being chopped.", + "\"and it find his neighbor and he die\": to exclude his presenting himself. From here R. Eliezer b. Yaakov ruled: If, after the stone left his hand, the other put out his head and was hit by it, the first is not liable.", + "\"he shall flee to one of these cities\": He may not exile himself from one city to another.", + "(Ibid. 6) \"Lest the redeemer of blood pursue the slayer\": It is a mitzvah for him to pursue him.", + "\"not having hated him\": If he had hated him, he is not exiled.", + "\"mitmol shilshom\": As R. Yehudah says: \"tmol\": two days; \"shilshom\": three days (see #181).", + "(Ibid. 7) \"Therefore, I command you, saying\": Beth-din is being exhorted to this end." + ], + [ + "(Devarim 19:8) \"And if the L-rd your G-d broaden your border\": Do the mitzvah stated herein, in reward for which the L-rd will broaden your border.", + "\"as He swore to your forefathers\" — all in the merit of the forefathers.", + "\"and He give you all the land that He swore to give to your forefathers\": These are (the cities of) the Keni, the Kenizi, and the Kadmoni (across the Jordan, where three cities of refuge were established)." + ], + [ + "(Devarim 19:9) \"If you keep all of this mitzvah to do it … then you shall add for yourself, etc.\": From here we see that Moses set aside three cities (of refuge) across the Jordan. When they came to Eretz Yisrael, they set aside another three, and in time to come, they are destined to set up another three. Three superadded to three — six, and another three — nine together.", + "R. Nehorai says: These three, added to three; \"then you shall add for yourself\" — nine; \"another three\" — twelve.", + "Abba Shaul says: Three added to three, \"another three\" — nine; \"on the three\" — twelve; \"these\" — fifteen. ..." + ], + [ + "(Devarim 19:10) \"And innocent blood shall not be shed in the midst of your land that the L-rd your G-d gives to you as an inheritance\": Beth-din is hereby being exhorted to this end.", + "(Ibid. 11) \"And if a man hate his neighbor, and he lie in wait for him, and he rise up against him\": From here they taught: If a man transgressed a \"light\" commandment, in the end he will transgress a grave one. If he transgressed \"You shall love your neighbor as yourself,\" he is destined to transgress \"You shall not hate,\" \"You shall not take revenge,\" \"You shall not bear a grudge,\" and, in the end, \"and your brother shall live with you\" — until he arrives at the spilling of blood." + ], + [ + "(Devarim 19:11) \"and he rise up against him, etc.\" (Ibid. 12) \"Then the elders of his city shall send, and they shall take him from there\": From here R. Yossi b. Yehudah says: If one slays a soul, whether unwittingly or wittingly — all proceed to the cities of refuge, and beth-din send and bring him from there.", + "One who was liable to the death penalty was killed, viz. \"Then the elders of his city shall send, and they shall take him from there.\"", + "One who was not liable to the death penalty was let go, as it is written (Bamidbar 35:25) \"then the congregation shall rescue the slayer.\"", + "One who was liable to exile would be returned to his place (in the city of refuge), viz. (Ibid.) \"then the congregation shall return him to his city of refuge.\"", + "Rebbi says: The slayer himself would exile himself to the cities of refuge, thinking that they shielded the witting as well as the unwitting.", + "(Devarim, Ibid. 12) \"and they shall place him into the hand of the avenger of blood and he shall die\": Whence is it derived that if he did not die at the hands of the avenger of blood, he is to die at the hand of any man? From \"and he shall die.\"", + "(Ibid. 13) \"Let your eye not pity him, and remove the innocent blood from Israel\": Lest you say: If one has already been killed, why should we be guilty of the blood of others? It is, therefore, written \"Let your eye not pity him.\"", + "\"and remove the innocent blood\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 19:14) \"You shall not move back (into his own land, thus broadening your own), the boundary marker of your neighbor.\" Is it not already written (Vayikra 19:13) \"You shall not rob\"? What, then, is the intent of the above? We are hereby taught that one who removes his neighbor's boundary marker transgresses two negative commandments.", + "I might think (that the same holds true) also outside of Eretz Yisrael; it is, therefore, written \"in your inheritance that you shall inherit in the land.\" In Eretz Yisrael one transgresses two negative commandments. Outside of it he transgresses only one.", + "Whence is it derived that if one removes the bounds of the tribes he transgresses a negative commandment? From (Proverbs 22:28) \"Do not remove the long-standing boundary marker (which your forefathers have established.\") Whence is it derived that if one confuses the words of R. Eliezer with those of R. Yehoshua, and vice versa, pronouncing clean, unclean, or unclean, clean — that he transgresses a negative commandment? From \"You shall not move back the boundary marker of your neighbor.\" Whence is it derived that one who sells the burial plot of his fathers transgresses a negative commandment? From \"You shall not move back the boundary marker of your neighbor.\" I might think that this were so even if no one were ever buried there; it is, therefore, written \"in your inheritance that you shall inherit\"", + "(Ibid. 15) \"One witness shall not arise against a man\": This tells me only of capital offenses. Whence do I derive (the same for) the administration of stripes? From \"for every transgression.\"", + "Whence do I derive (the same for cases involving) sacrifices? From \"for every sin (-offering).\"", + "Whence do I derive (the same for) confirming one as a Cohein or disqualifying him from the priesthood? From \"in every fault.\"", + "Whence do I derive (the same for) monetary litigations? From \"wherein he is amiss.\"", + "This tells me only of testimony concerning a man. Whence do I derive (the same for) testimony concerning women and slaves? From \"in every\" \"and in every.\" If in the end we include a woman, why is it written \"a man\"? He (a single witness) does arise for a woman (to testify that her husband has died) to (enable her) to wed (another). These are the words of R. Yehoshua.", + "R. Yossi says: He (a single witness) does not arise for a transgression, but he does arise for an oath (i.e., If one denies a debt to which there is a single witness, he must take an oath against the claim of the witness.) R. Yossi says: Kal vachomer (a fortiori): If in a situation where one's mouth (i.e., admission) does not combine with a single witness for death (i.e., If a single witness testifies that a man had killed, and the man himself admits that he had killed, the two do not combine [like two witnesses] to make him liable to the death penalty) — If (in such a situation) he does swear by his own admission [i.e., If a single witness testifies that a man owes another a hundred, and he admits to fifty, he must take an oath on the rest] — then, in a situation where one's admission does combine (to make him liable) for money (i.e., If a single witness testifies that a man owes another a hundred, and he himself admits to it, his admission does combine with that of the witness to make him liable for money), then how much more so is he liable for an oath on the testimony of a single witness, (and why is a verse needed to tell us this?) — No, (the kal vachomer can be refuted, viz.:) Why is it that he swears by his own admission? Because he pays by his own admission. Should he then swear by (the testimony of) a single witness, when he does not pay by the testimony of a single witness! The verse is needed, then, to tell us that a single witness does not arise for a transgression, but he does arise for an oath.", + "(Ibid. 15) \"By word of two witnesses, or by word of three witnesses, shall a thing be established\": not through their script or through their interpreter. \"shall a thing be established\": From here it was stated: R. Eliezer says: He forewarns her (a suspected wife) in the presence of two witnesses (not to secrete herself with the suspect), and causes her to drink (the bitter waters of the sotah) by the word of one witness (that she secreted herself).", + "R. Yehoshua says: He forewarns her in the presence of two and causes her to drink by the word of two. For it would follow: If the latter testimony (that she had secreted herself), which forbids her universally (i.e., even to her husband), were by one witness, how much more so would the former testimony (to her forewarning), which does not forbid her universally (i.e., she is permitted to her husband) — how much more so should it be acceptable with one witness. It is, therefore, written (Devarim 24:1) \"for he has found in her a thing of nakedness.\" And it is written here \"By word of two witnesses … will a thing be established\" — Just as here, two (are required), so, there, two. How much more so (are two required for) the latter testimony (that she had secreted herself.) For if the first testimony, which does not forbid her universally (i.e., to her husband) is not valid with fewer than two, then the latter testimony, which does forbid her to her husband, how much more so is it invalid with fewer than two. This is the intent of (Bamidbar 5:13) \"and there be no witness in her\" (see there)." + ], + [ + "(Devarim 19:16) \"If there arise a witness chamas against a man to testify against him sarah\": \"chamas\" connotes a robber, and \"sarah,\" as in (Ibid. 13:6) \"for he has spoken sarah,\" and (Jeremiah 28:16) \"This year you shall die, for you have spoken sarah of the L-rd.\"", + "We are hereby taught that he is not liable until he falsifies himself — whence they ruled: Witnesses do not become zomemin (\"scheming witnesses\") until they falsify themselves. How so? A says: I testify that that man killed someone (on a certain day). B. says: How can you say that? That slain man (or that slayer) was with us on that day in this and this place? — These are not zomemin. But if they said: How can you testify thus? You were with us on that day in that place — These are zomemin, and they are killed for their testimony." + ], + [ + "(Devarim 19:17) \"Then the two men shall stand\": It is a mitzvah for the litigants to stand.", + "\"the two men\": This tells me only of men (as being required to stand). Whence do I derive (the same for) a man (contending with) a woman; a woman with a man; two women with each other? From \"who have the contention\" — in any event. If so, why is it written \"men\"?", + "Because it is written (Ibid. 15) \"By word of two witnesses, etc.\", I might think that a woman, too, may testify; it is, therefore, written here, \"two,\" and there \"two.\" Just as \"two\" here are \"men,\" and not women, so, \"two\" there.", + "\"who have the contention\": Let the owner of the (disputed) ox come and stand by his ox.", + "\"before the L-rd\": They think they are standing before flesh and blood — they are standing before the L-rd!", + "\"before the Cohanim and the judges who shall be in those days\": This is as R. Yossi Haglili said: Would it enter your mind that they (should stand before) a judge who is not in your days! (The reference is) rather, to (a judge) who had been kin (to one of the litigants [e.g., married to his sister, in which instance he would not be fit for judging his case]), and who had become \"distant\" (by her death — his present status [thus, \"in your days\"] permitting him to judge the case.) Variantly: (The reference is) to one who was certified (to judge you) in those days, in keeping with (Koheleth 7:10) \"Do not say: What has happened that the former days were better than these, etc.\"", + "(Devarim 19:18) \"And the judges shall inquire well. And elsewhere, (Ibid. 13:15) \"And you shall inquire, and you shall search out, and you shall ask well,\" and elsewhere (Ibid. 17:4) \"And it be told to you, and you hear, and you shall search it out well\" — \"well\" - \"well,\" for an identity (gezeirah shavah ). We are hereby taught that he is subject to seven inquiries (chakiroth, cross-examinations). Whence is it derived that there are also bedikoth (\"examinations,\" factual review)? From (Ibid.) \"and, behold, true and correct is the thing.\" Whence is it derived (that through his testimony) he is branded as \"false\"? From (Ibid. 19:18) \"and, behold, a false witness is the witness.\"", + "Whence is it derived that (through his testimony) he brands his neighbor (witness) as \"false\"? From (Ibid.) \"'false' has he testified against his brother.\"", + "I might think that even if their testimony has been cross-examined (and accepted) in beth-din (and other witnesses come to refute the refuters, that the latter are rendered \"edim zomemin\"); it is, therefore, written (Ibid.) \"And the judges inquire well, and behold, (i.e., the case is \"closed\") — (The first refuters are detained) only so long as beth-din needs them, and not after their testimony has been cross-examined in beth-din. \"a witness\" — two (i.e., the minimum of \"witness\" is two); \"the witness\" — even one hundred.", + "(Ibid. 19:19) \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\": If money (i.e., if he schemed to make his brother liable for money), money (i.e., then he pays money); if stripes, stripes; if (other) punishments, punishments.", + "We \"hear\" the punishments (for edim zomemin.) Where do we find the exhortation (against it)? In (Shemoth 20:13) \"you shall not testify against your neighbor false testimony.\"", + "\"to do to his brother\": From here they ruled: Edim zomemin are not killed unless the verdict has been pronounced (to kill the defendant). For the Sadducees were wont to say: Scheming witnesses are not killed unless the defendant is killed, it being written (Ibid. 21) \"a soul for a soul\" — to which the sages replied: But is it not written \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\" — but his brother is (still) living? If so, why is it written \"a soul for a soul\"? For I might think that they are killed as soon as their (the refuters') testimony is accepted. It is, therefore, written \"a soul for a soul\" — they are not killed unless the verdict has been pronounced (to kill the defendant).", + "R. Yossi Haglili says: What is the intent of \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\"? We find in all the (capital) punishments of the Torah that the penalty of the man is like that of the woman, and that of the edim zomemin like theirs. But in the instance of one who fornicated with the daughter of a Cohein, the penalty of the man is not the same as that of the woman, that of the man being strangulation, and that of the woman, burning. But we have not heard what is to be done with their zomemin (in such an instance). It is, therefore, written \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother.\" As the death of his brother is his death, and not as the death of his sister.", + "And whence is it derived that one who shamed another pays money? It is written here (19:21) \"your eyes shall not pity,\" and elsewhere (in an instance of shaming) (Ibid. 25:12) \"your eyes shall not pity.\" Just as here monetary payment (is being referred to), so, there, monetary payment.", + "R. Yehudah says: It is written here (19:21) \"hand\" and \"foot,\" and elsewhere (Shemoth 21:24) \"hand\" and \"foot.\" Just as \"hand\" and \"foot\" here refer to monetary payment, so, \"hand\" and \"foot\" there.", + "R. Yossi Haglili says: Whence is it derived that one should not go out to war unless he has hands, feet, eyes, and teeth? From (the juxtaposition of (19:21) \"Your eyes shall not pity; a soul for a soul, an eye for an eye, a tooth for a tooth, a hand for a hand, a foot for a foot\" with (20:1) \"when you go out to war against your foes.\"", + "(Devarim 20:1) \"when you go out to war against your foes\": Scripture here speaks of a non-obligatory (optional) war.", + "\"against your foes\": (Remember that) it is against your foes that you are warring.", + "\"and you see horse and chariot\": Just as they go out against you with horse and chariot, so, you go out against them with horse and chariot.", + "\"horse and chariot\": Now do they have only one horse? Is it not written \"a great host\"? (The meaning is that) when Israel do the L-rd's will, they are all reckoned as one horse. Similarly, (Shemoth 15:1) \"Horse and its rider He has cast into the sea.\" Was there only one horse? Is it not written (Ibid. 14:7) \"And he (Pharaoh) took six hundred choice, chariots, etc.\"? (The meaning is that) when Israel do the L-rd's will, they are all reckoned as one horse. (Devarim, Ibid.)", + "\"Do not fear them, for the L-rd your G-d is with you, who brought you up from the land of Egypt\": He who brought you up from the land of Egypt will stand up for you in a time of trouble." + ], + [ + "(Devarim 20:2) \"And it shall be, when you draw near to the battle\": I might think that this refers to the day of the joining of the battle; but (Ibid. 3) \"And he shall say to them: Hear, O Israel, you are drawing near today to do battle with your foes\" already refers to the day of the battle. How, then, am I to understand \"And it shall be, when you draw near to the battle\"? When they approach the boundary, the Cohein presents to them all of the conditions that follow." + ], + [ + "(Devarim 20:3) \"And he shall say to them \"Hear, O Israel, who is the man that is fearful and faint-hearted...and the officers shall continue\": Why was all this stated? So the cities of Israel should not be desolate. As Rabban Yochanan ben Zakai has said: Come and see how G-d cares for human dignity.When one [soldier] returns, the others would say \"maybe he has just built a house\" or \"maybe he has betrothed a woman\". All had to bring proof besides the fearful one whose situation was evident. He heard shields clashing and was scared, blaring trumpets and was shaken, he sees swords being wielded and loses control of his bodily functions.", + "(Devarim 20:3) \"And he shall say to them \"Hear, O Israel … against your foes\": and not against your brothers: not Yehudah against Shimon and not Shimon against Yehudah, in which instance if you fell into their hands they would pity you, (viz. II Chronicles 28:8-15) — It is against your foes that you are going, who, if you fall into their hands, will not pity you!", + "\"Let your hearts not faint. Do not fear, and do not tremble, and do not break before them.\" (He warned them) against the four things that the enemy did in war: clashing, trumpeting, shouting, and tramping. \"Let your hearts not faint\" at the whinnying of the horses and the flashing of the swords. \"and do not fear\" the clashing of the shields and the tramping of the shoes. \"and do not tremble\" at the blaring of the trumpets. \"and do not break\" before the cries (of battle). \"For the L-rd your G-d goes with you\": They come with the \"triumph\" of flesh and blood, and you come with the triumph of the L-rd." + ], + [ + "(Devarim 20:4) \"For it is the L-rd your G-d who goes with you to do battle with your foes\": He who was with you in the desert will be with you at this time.", + "\"to save you\": from snakes, scorpions, and adverse winds.", + "Thus far the Cohein anointed for war speaks; from this point on, the officers.", + "(whether he has betrothed a virgin or a widow, even one awaiting levirate marriage, and even if he has heard that his brother died in the war, he returns.)", + "All of them (the returnees) heed the words of the Cohein at the battle formation and return and supply water and food for their brothers and repair the roads.", + "Thus far the Cohein anointed for war speaks; from this point on, the officers. I might think (that they speak) their own words, but (8) \"Then the officer shall speak further\" already speaks of their own words. How, then, are we to understand \"Then the officers shall speak\"? As referring to the words of the Cohein appointed for war. How so? The Cohein spoke and an officer relayed what he said." + ], + [ + "(Devarim 20:5) \"Who is the man that has built a new house\": This tells me only of one who has built. Whence do I derive (the same for) one who inherited, acquired, or received it as a gift? From \"Who is the man?\" (— in any event).", + "\"a house\": Whence do I derive (the same for) a straw loft, a cattle shed, a wood hut, and a treasure store? From \"who has built\" (— any manner of building). I might think then that also included are gateways, porticos, and porches; it is, therefore, written \"house.\" Just as a house can be \"inhabited,\" so, all that can be inhabited, to exclude the above, which cannot be \"inhabited.\"", + "\"and did not inhabit it\": to exclude a (house) robber.", + "\"let him go and return to his house\": (Let him) heed the words of the Cohein at the battle formation and return,", + "\"lest he die in the war\": If he does not heed the words of the Cohein, in the end he will die in the war.", + "\"and another man will inhabit it\": I might think, his son or the son of his brother — It is written here \"another,\" and elsewhere (Ibid. 28:30) \"another.\" Just as \"another\" there is a gentile, so, \"another\" here." + ], + [ + "(Devarim 20:6) \"And who is the man that has planted a vineyard\": This tells me only of one who has planted a vineyard. Whence do I derive (the same for) one who inherited, acquired, or received a vineyards as a gift? From \"Who is the man\" (— any manner of man).", + "This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for a plot containing) five food plants of five (different) kinds? From \"that has planted,\" (fewer than five not being \"planting\"). I might think, even four food plants and five barren plants. It is, therefore, written \"a vineyard,\" (these not being considered \"a vineyard.\")", + "R. Eliezer b. Yaakov says: I understand the verse as applying only to a vineyard, (and not as five food plants).", + "\"and did not redeem\" (in the fourth year): to exclude (from \"returning\") one who sunk vines. \"and did not redeem it\": to exclude one who engrafted them.", + "\"let him go and return to his house\": (Let him) heed the words of the Cohein at the battle formation and return.", + "\"lest he die in the war\": If he does not heed the words of the Cohein, in the end he will die in the war.", + "\"and another man will redeem it\": I might think, his son or the son of his brother — It is written here \"another,\" and elsewhere (Ibid. 28:30) \"another.\" Just as \"another\" there is a gentile, so, \"another\" here." + ], + [ + "(Devarim 20:7) \"And who is the man who has betrothed a woman\": whether he has betrothed a virgin or a widow, even one awaiting levirate marriage, and even if he has heard that his brother died in the war, he returns.", + "\"and he has not taken her\": (Scripture speaks of) a woman who is (halachically) fit for him — to exclude his divorcée (who had remarried), a widow betrothed to a high-priest, a divorcée or a chalutzah (a woman awaiting levirate marriage), betrothed to any Cohein, a mamzereth (a bastard, the issue of an illicit relationship) or a nathinah (a descendant of the Giveonites) betrothed to an Israelite, or an Israelitess betrothed to a nathin or a mamzer.", + "\"let him go and return to his house\": Let him heed the words of the Cohein and return. All of them (the returnees) heed the words of the Cohein at the battle formation and return and supply water and food for their brothers and repair the roads. Why were all these things stated? So that the cities of Israel not lie waste." + ], + [ + "(Devarim 20:8) \"Then the officers shall speak further to the people\": their (the officers') own words (and not those of the Cohein).", + "\"Who is the man that fears and that is soft of heart?\": that fears because of his transgressions, as per the words of R. Yossi Haglili: Come and see how the L-rd was solicitous of one's dignity, Scripture attributing (his returning) to all of these (aforementioned) things to salvage the dignity of one who returns because of faint-heartedness — so that they say of him: Perhaps he (is returning because) he built a house or planted a vineyard or betrothed a woman.", + "R. Akiva said: \"that fears and that is faint of heart\" is to be taken literally — He cannot stand in the ranks of battle and behold the drawn sword. And all had to bring proof (of building a new house, etc.), except the fearer and the faint-hearted, his proof being \"with him,\" i.e., he hears the clashing of the shields and takes fright; the whinnying of the horses, and shakes; the blaring of the trumpets, and panics. R. Yossi Haglili says: \"that fears and that is soft of heart\": one who is forty (or older). If it is already written \"that fears,\" why need it be added \"and that is soft of heart\"? To teach that even the bravest of the brave and the strongest of the strong — if he is merciful (i.e., \"soft-hearted\"), he returns, as it is written \"and not melt the heart of his brothers as his own heart.\"", + "\"and not melt the heart of his brothers as his own heart.\" R. Shimon says: If one hears the words of the Cohein and (they apply to him) and he does not return, in the end, all will return because of him." + ], + [ + "(Devarim 20:9) \"And it shall be, when the officers finish speaking to the people, they shall appoint commanders at the head of the people,\" and at the rear of the people. Sentinels armed with iron staves are posted before and behind them with the authority to \"cripple\" all who desire to flee, for the beginning of defeat is flight, as it is written (I Samuel 4:17) \"Israel fled before the Philistines, and a great 'plague' overtook the people.\" When is this so? (that all of the aforementioned return?) In an optional war; but in a mandatory war, all go out, even a groom from his chamber and a bride from her bridal canopy." + ], + [ + "(Devarim 20:10) \"If you draw near to a city\": Scripture here speaks of an optional war.", + "\"to a city\": and not to a metropolis;", + "\"to a city\": and not to a village.", + "\"to do battle with it\": and not to reduce it by hunger, thirst, or plague.", + "\"then you shall call out to it for peace\": Great is peace, for even in war peace is needed. Great is peace, for even the dead need peace. Great is peace, for even the dwellers on high need peace, as it is written (Iyyov 25:1) \"He makes peace among His exalted ones.\" Great is peace, for the priestly blessing ends with \"peace.\" And even Moses was a lover of peace, as it is written (Devarim 2:26) \"And I sent messengers from the desert of Kedemoth … with words of peace.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:11) \"And it shall be, if it answers you for peace\": I might think, even (if) some (do so); it is, therefore, written \"and it opens itself to you\" — all of it and not part of it.", + "\"then all the people found in it\": including Canaanites within it.", + "(Even Canaanites, whom you are otherwise commanded to destroy) \"shall be tribute to you and they shall serve you\": If they said: We accept tribute but not servitude; servitude, but not tribute, they are not heeded — They must accept both.", + "\"But if it does not make peace with you, and it makes war with you\": Scripture apprises you that if it does not make peace with you (and you let it be), in the end it will make war with you.", + "\"then you shall lay siege to it\" — even to reduce it by famine, thirst, or plague.", + "(Ibid. 20:13) \"Then the L-rd your G-d will deliver it into your hands\": If you do all that has been stated, in the end, the L-rd your G-d will deliver it into your hands.", + "\"then you shall smite all of its males by the sword\": I might think, even the children; it is, therefore, written (Ibid. 14) \"but the women and the little ones … you shall take for yourself\": — But perhaps the little ones of the females are meant! — Can you say this? Now if (in the war with) Midian, where the adult women were put to death, the little ones were spared, then here, where the adult women were spared, how much more so would the little ones be spared (and no verse would be needed to tell us that). It must be, then, that \"little ones\" here refers to the little ones of the males.", + "\"all of its spoil shall you take for yourself\": I might think that their spoil should be forbidden; it is, therefore, written \"its spoil shall you take for yourself, and you shall eat the spoil of your foes.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:15) \"Thus shall you do to all the cities that are distant\": The distant ones (i.e., those not of the seven nations) are subsumed in this law (to spare the women and children), but those that are near (i.e., the seven nations) are not subsumed in this law.", + "(Ibid. 16) \"But from the cities of these people (the seven nations) … you shall not allow any soul to live\": (But you shall slay them) by the sword.", + "(Ibid. 17) \"But you shall utterly destroy them\": I might think that their spoil were forbidden to you; it is, therefore, written (Ibid. 6:11) \"and houses full of all good.\" \"the Chitti, the Emori, the Canaani, etc.\"", + "\"as the L-rd your G-d commanded you\": to include the Girgashi." + ], + [ + "(Devarim 20:18) \"So that they not teach you to do according to all their abominations\": whereby we are taught if they repented, they are not killed.", + "\"and you sin to the L-rd your G-d\": If you do not act in accordance with all that is said here you are called \"sinners to the L-rd.\"" + ], + [ + "(Devarim 20:19) \"If you besiege a city many days\": Scripture here speaks of an optional war.", + "\"a city\": and not a metropolis;", + "\"a city\": and not a village.", + "\"many days\": \"days\" — two; \"many\" — three. We are hereby taught that peace is offered for two days, and a third day for the battle. And even though there is no proof for this, there is an intimation of it in (I Samuel 30:1) \"And David and his men came to Tziklag on the third day.\" Variantly: From here it is derived that gentile cities are not besieged fewer than three days before the Sabbath, (so that the siege not extend into the Sabbath); but if the siege began, it is not interrupted. And a sea voyage is not begun fewer than three days before the Sabbath. When is this so? For a long voyage, but for a short one, it is permissible.", + "\"to war upon it, to capture it\": and not to destroy it.", + "\"You shall not cut down its tree by wielding an axe against it\": This tells me only of iron (i.e., an axe blade). Whence do I derive (the same for destroying it by) diverting a water course from it? From \"You shall not destroy its tree\" — in any manner.", + "(We are hereby taught that peace is offered for two days, and a third day before the battle. And so it states: (I Samuel 30:1) \"And David Remained in Tziklag for two days.\" And gentile cities are not besieged fewer than three days before the Sabbath, (so that the siege not extend into the Sabbath); but if the siege began, it is not interrupted. This is one of three lessons taught by Shammai the Elder: A sea voyage is not begun fewer than three days before the Sabbath. When is this so? For a long voyage, but for a short one, it is permissible.)", + "\"For from it you shall eat\": a positive commandment;", + "\"but it you shall not cut down\": a negative commandment.", + "Variantly: \"for from it shall you eat\": a tree providing life for a man. R. Yishmael reasoned hence: If the L-rd is so solicitous of the fruits of a tree, how much more so of the tree itself! And if Scripture exhorts against (cutting down) a tree, which only produces fruit, how much more so (does it exhort against destroying) fruit itself!" + ], + [ + "(Devarim 20:20) \"Only a tree that you know\": This is a fruitful tree. (Ibid. 19) \"to come before you into the siege\": Cut it down.", + "(Ibid. 20) \"that it is not a fruitful tree\": This is a barren tree. If in the end we include (to be cut down for the siege even) a fruitful tree, what is the intent of \"that it is not a fruitful tree\"? We are hereby taught that a barren tree takes precedence (to being cut down) to a fruitful tree (if only one is needed for the siege). I might think that this holds true even if the barren tree is worth more, as per the words of R. Elazar b. R. Shimon; it is, therefore, written \"Only\" (to exclude such an instance).", + "\"and you shall cut\": Make of it barriers and siegeworks.", + "\"and build the siege\": Make siege engines for it.", + "\"against the city\": Bring up catapults against it.", + "\"until it is subdued\": even on the Sabbath. This is one of the things expounded by Shammai the elder." + ], + [ + "(Devarim 21:1) \"If there be found a slain one on the earth\": \"If there be found\": and not if there were generally found\" — to exclude (its being found) near the border or near a city inhabited mostly by gentiles — where it was stated: When murderers proliferated, the breaking of the heifer's neck was abolished. When R. Elazar b. Dinai came, (otherwise known as Techinah b. Prishah), they began to call him \"the son of the murderer.\"", + "\"slain\" (connoting: by the sword), and not strangled. \"slain\": and not convulsing.", + "\"on the earth\": and not hidden in a heap.", + "\"fallen\": and not hanging on a tree.", + "\"in the field\": and not floating on the waters.", + "\"which the L-rd your G-d gives to you\": to include (the land of the Jews) across the Jordan.", + "R. Eliezer says: In all (of these instances) if he were slain (by the sword), they would break the neck (of the heifer). R. Yossi b. R. Yehudah said to R. Eliezer: If he were strangled or cast in the refuse, would they break the neck? So, in all of these instances, they would not break the neck.", + "\"it was not known who killed him\": But if it were known who killed him — even if one person in the end of the world had slain him, (though normally two witnesses are required) they would not break the neck.", + "R. Akiva says: Whence is it derived that if beth-din saw him killing but did not recognize him, they would not break the neck? From (Ibid. 7) \"And they shall answer and say … our eyes have not seen\" (But in that instance their eyes did see.)", + "(Ibid. 2) \"Then your elders shall go out\": \"your elders\" — two; \"and your judges\" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making five. These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says: \"Your elders and your judges\" — two. And since a beth-din cannot be evenly balanced, an additional one is added, making three.", + "\"and they shall measure to the cities that are around the slain one\": (They measure) from the slain one to the cities, and not from the cities to the slain one. If his head was found in one place, and his body in another, the head is brought to the body. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: The body (is brought) to the head." + ], + [ + "(Devarim 21:3) \"And it shall be, the city closest to the slain one\": the nearest and not the near ones — whence they ruled: If it were found equi-distant between the two cities, both bring two (distinct heifers [and not one heifer jointly]). These are the words of R. Eliezer. The sages say: One city brings, and two cities do not bring.", + "\"the elders of that city shall take a heifer that has not been worked\": and not the elders of Jerusalem. And Jerusalem does not bring an eglah arufah (the heifer of the broken neck).", + "\"they shall take a heifer\" (\"eglath bakar\"): R. Eliezer says: \"eglath\" — (up to) one year old; \"parah\" (a cow, the parah adumah [viz. Bamidbar 19:12]) — two years old. The sages say: \"eglah\" — (even one that is) two years old; \"parah\" — three or four years old — it being written (in respect to the former) \"eglath bakar.\" How is this to be implemented? A two-year old satisfies both, \"eglah\" and \"bakar.\"", + "Similarly, (Ibid. 5) \"Then there shall draw near the Cohanim … (6) and all the elders of that city.\" How so? The elders for washing; the Cohanim for atonement.", + "(Devarim, Ibid. 3) \"that has not drawn under the yoke\": This tells me only of the yoke. Whence are other labors derived (as disqualifying factors)? From \"that has not been worked\" (— in any manner). If so, why is \"yoke\" specifically mentioned? The yoke disqualifies whether or not the animal works; the other labors disqualify only if the animal works." + ], + [ + "(Devarim 21:4) \"And the elders of that city shall bring the heifer down\": I might think that this is (only) a mitzvah, (but not a categorical requirement); it is, therefore, written again \"the elders of that city,\" after having been written before (verse 3), to make it a categorical requirement. From here they ruled: If the body were found near the border or near a city inhabited mostly by gentiles or near a city lacking a beth-din, they would not measure.", + "(\"And they shall bring the heifer down) to a hard river-bed\": And whence is it derived that it is valid even if it is not hard? From (Ibid.) \"in the river bed\" — even if it is not hard.", + "(\"a hard river-bed) which shall not be worked\": I might think that it is forbidden to comb flax there and to chisel stones there; it is, therefore, written \"and which shall not be sowed.\" Sowing was included in all (labor). Why was it singled out? To make it a paradigm, viz.: Just as sowing is distinctly in the soil, so, all (such labors are forbidden), to exclude those which are not labors of the soil.", + "\"and they shall break there the neck of the heifer\": It is written here \"breaking,\" and elsewhere (Vayikra 5:18) \"breaking.\" Just as there, he breaks the neck with a hatchet from behind, so, here. \"and they shall break there the neck\": It is written here \"there,\" and, elsewhere, \"there.\" Just as there, he buries it and it is forbidden to derive benefit from it, so, here. [(\"a hard river-bed) which shall not be worked\": I might think that it is forbidden to comb flax there and to chisel stones there; it is, therefore, written \"and which shall not be sowed.\" Sowing was included in all (labor). Why was it singled out? To make it a paradigm, viz.: Just as sowing is distinctly in the soil, so, all (such labors are forbidden), to exclude those which are not labors of the soil.]", + "\"in the river bed\" — even if it is not hard." + ], + [ + "(Devarim 21:5) \"Then there shall draw near the Cohanim, the sons of Levi\": What is the intent of this? (i.e., Don't we know that the Cohanim are the sons of Levi?) — Because it is written (Ibid.) \"for them did the L-rd your G-d choose to serve Him,\" I might think that only unblemished Cohanim are eligible (for this rite); it is, therefore, written \"the sons of Levi\" — to teach that blemished Cohanim are eligible for the breaking of the neck of the heifer.", + "\"to serve Him and to pronounce the benediction in the name of the L-rd\": The (priestly) benediction is being likened to the (priestly) service. Just as the latter is performed, standing, so, the former.", + "\"and by their word shall every contention and every plague-spot be (ruled upon.\"): Contentions are being compared to plague-spots, and plague-spots to contentions. Just as plague-spots are (ruled upon) only in the daytime, so, contentions. And just as contentions are not (ruled upon) by kin, so, plague-spots. If so, why not say: Just as contentions require three (judges), so, plague-spots.", + "And it would follow a fortiori, viz.: If his money requires three, how much more so, his body! It is, therefore, written (re plague-spots, Vayikra 13:3) \"… or to one of his sons, the Cohanim\" — One Cohein rules on a plague-spot." + ], + [ + "(Devarim 21:6) \"And all the elders of that city\": Even if they are a hundred. Because we said above ([21:2] re the measuring), three or five, I might think that this is so here, too. (in respect to the washing of the hands); it is, therefore, written \"and all the judges of that city\" — even if they are a hundred.", + "\"they shall wash their hands over the heifer of the broken neck in the river-bed\": on the spot where its neck was broken. I might think that they may go up from the river-bed; it is, therefore, written \"in the river-bed.\" (Ibid. 7) \"And they shall answer and they shall say\": Their washing and their saying must be in the river-bed." + ], + [ + "(Devarim 21:7) \"And they shall answer and say\": in the holy tongue.", + "\"Our hands have not spilled\": Now would it enter our minds that the elders of beth-din are spillers of blood! (The intent is:) He (the slain one) was not \"in our hands\" and dismissed without a meal; and we did not see him, (corresponding to \"our eyes have not seen\") and let him go without an escort.", + "And the Cohanim say (Ibid. 8) \"Forgive Your people, Israel, which You have redeemed, O L-rd.\"", + "\"which You have redeemed \": This teaches that this atonement atones for those that left Egypt.", + "\"Forgive Your people\": These are the living;", + "These are the dead, whereby we are taught that the dead, too, require atonement, and that this atonement atones until the exodus from Egypt, and that the spiller of blood sins (retroactively) until the exodus from Egypt.", + "\"which You have redeemed\": It is to this end that You redeemed us — that there be no spillers of blood among us. Variantly: It is to this end that You redeemed us — that if we sinned You would make atonement for us. \"and the blood will be atoned unto them\":", + "The Holy Spirit says this: \"If you do as prescribed herein, the blood will be atoned unto you.\"", + "(Ibid. 9) \"And you shall remove the innocent blood from your midst.\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 21:10) \"If you go out to war\": Scripture speaks of an optional war (as opposed to a war of mitzvah).", + "\"al your foes\": against your foes.", + "\"and the L-rd your G-d delivers him into your hand\": If you do as stated herein, in the end, the L-rd your G-d will deliver him into your hand.", + "\"and you capture its captivity\": including Canaanites in their midst (even if they be of the seven nations).", + "(Ibid. 11) \"and you see in the captivity\": at the time of the captivity.", + "\"a woman\": even a married woman.", + "\"of beautiful form\": This tells me only of a woman of beautiful form. Whence do I derive that the same applies to an ugly woman? From \"and you desire her\": even if she is not beautiful. If so, why is it written of beautiful form\"? Scripture speaks of the common instance.", + "\"then you may take her for yourself as a wife\": and not for his father and not for his son." + ], + [ + "(Devarim 21:12): \"then you shall bring her inside your house\": and not that of another.", + "\"and she shall shave her head and she shall do her nails\": R. Eliezer says: She shall cut them. R. Akiva says: She shall let them grow long.", + "R. Eliezer says: \"doing\" (i.e., an action) is mentioned in respect to \"head,\" and \"doing\" is mentioned in respect to \"nails.\" Just as the \"doing\" in respect to head (i.e., shaving) is removing, so, the \"doing\" in respect to nails is removing (i.e., cutting).", + "R. Akiva says: \"doing\" (i.e., an action) is mentioned in respect to head, and \"doing\" is mentioned in respect to nails. Just as the \"doing\" in respect to head (i.e., shaving) makes her unsightly, so, the \"doing\" in respect to nails (must be something that) makes her unsightly (viz., letting them grow long.) A proof for this: (II Samuel 19:25) \"And Mefibosheth the son of Saul came down towards the king. He had not done his feet and he had not done (i.e., trimmed) his mustache.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:13) \"And she shall remove the garment of her captivity from her\": We are hereby taught that he removes her alluring clothing and dresses her in widows' weeds; for the Canaanites would dress their daughters enticingly to cause others to stray after them.", + "\"and she shall sit in your house\": the house that he frequents, so that he \"stumbles\" upon her coming and going, and sees her in her ungainliness, and she becomes repulsive to him.", + "\"and she shall mourn her father and her mother\": This is to be taken literally. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva says: \"her father and her mother\" are idolatry, as it is written (Jeremiah 2:27) \"They say to the wood 'You are my father,' and to the stone 'You bore me.'\"", + "\"a month of days\": thirty days. R. Shimon b. Elazar says: \"a month\": one (month). \"days\": two (months). \"and after that\": three (months, all together), for the \"amendment\" of the child, to distinguish between the seed of the first and the seed of the second (i.e., It is possible that she was already pregnant by some other man, and we do not know whether this is a nine-month child of the first or a seven-month child of the second. But if he waits three months, this doubt does not exist.)", + "And why all this? (i.e., Why this separation from cohabitation?) So that the Jewish daughter (i.e., his first wife) rejoice, and this one weep; this one, adorn herself, and this one abase herself.", + "\"and after, you shall come to her\": But if he does not do all of the foregoing and he cohabits with her, this is a cohabitation of harlotry.", + "\"and you shall cohabit with her\": You have only the mitzvah of cohabitation with her.", + "\"and she shall be to you as a wife\": as it is written (Shemoth 21:10) \"her food, her clothing, and her (conjugal) time he shall not diminish.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 14) \"And it shall be, when you do not desire her\": Scripture apprises you that you are destined to hate her.", + "\"then you shall send her on her own\": but not to the house of her god.", + "\"then you shall send her\": with a divorce (a \"get\"), as per R. Yochanan. \"on her own\": If she were sick, he must wait until she recovers — a fortiori, for Jewish daughters, who are holy and pure.", + "\"you shall not sell her for money\": This tells me only that he may not sell her for money. Whence do I derive that he may not give her away as a gift or as a gratuity? From (the superfluous) \"and sell you shall not sell.\"", + "\"lo tithamer bah\": You shall not use her. Variantly: This is an exhortation for (the observance of) everything mentioned in this section.", + "\"after you have afflicted her\": even after one act (of cohabitation)." + ], + [ + "(Devarim 21:15) \"If there be to a man two wives\": Scripture speaks of women in whom there is \"being\" (i.e., being as a wife) — to exclude a maidservant and a Canaanite woman, in whom there is no \"being\" (i.e., with whom marriage does not \"take\"). The implication is that excluded (from this halachah) are these (above) and those whom he has ravished or seduced, (where there is no \"marriage\"). It is, therefore, written \"loved\" and \"hated.\" Is there such a thing as \"loved\" or \"hated\" before the L-rd (i.e., as affecting marital status)? It must be (that \"hated,\" then,) refers to ravished or seduced (i.e., \"hated\" by the L-rd), not in the manner of all the wives (as opposed to \"loved,\" connoting halachically permitted union, [the halachah of non-favoritism obtaining also with sons of rape or seduction]). Whence do we derive (for inclusion in this halachah) (the sons of) a widow (wed) to a high-priest and (the sons of) a divorcée or a chalutzah (a levirate-refused woman, wed) to a regular Cohein (even though these unions are halachically interdicted)? From (the repetition of) \"hated\" \"hated.\" (I might think that only) these are included, these unions being forbidden by negative commandment (only); but I would not include unions liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven; it is, therefore, written, to negate this assumption, \"hated\" \"hated.\" I might then think (that also included in the halachah of non-favoritism) are a maidservant and a Canaanite woman; it is, therefore, written \"If there be to a man … and they bear to him sons\" — Wherever there is \"being\" (see above), the sons are his (and the halachah of non-favoritism obtains) — excluding the above, where the sons are not (halachically) his, (but the mother's).", + "R. Shimon says (on \"the loved one and the hated one\"): Scripture hereby apprises us that he is destined to hate her (the captive woman) and love another.", + "\"and they bear him sons\": to exclude (from the halachah of bechor) an instance where we are in doubt (as to whether the son is a nine-month birth to the [possible] first [man who cohabited with her]), or a seven-month birth to the second.", + "\"and they bear\": I might think, from the place of \"bearing,\" to exclude a (son born by) Caesarean section; it is, therefore, written \"sons\" (in any event).", + "\"two wives\": This tells me only of two. Whence do I derive (that the same applies) even if they are more? From \"wives\" (in any event).", + "This tells me that the double share of the bechor (the first-born) applies only if there are many wives, some loved and some hated. Whence do I derive (that the same applies) even if all are loved or all hated? From \"and they bear him sons, the loved one and the hated one,\" (the implication being) even if all are loved or all hated.", + "This tells me only if there are many and all are loved or hated. Whence do I derive (that the same applies) even if there are only two? From \"two wives\".", + "Whence do I derive (that the same applies) even if there is only one wife (who bears two sons) and she is loved or hated? From (the repetition) \"loved\" \"loved,\" \"hated\" \"hated.\"", + "Is there such a thing as \"loved\" or \"hated\" before the L-rd (i.e., as affecting marital status)? It must be (that \"hated,\" then,) refers to ravished or seduced (i.e., \"hated\" by the L-rd), not in the manner of all the wives (as opposed to \"loved,\" connoting halachically permitted union, [the halachah of non-favoritism obtaining also with sons of rape or seduction]). Whence do we derive (for inclusion in this halachah) (the sons of) a widow (wed) to a high-priest and (the sons of) a divorcée or a chalutzah (a levirate-refused woman, wed) to a regular Cohein (even though these unions are halachically interdicted)? From (the repetition of) \"hated\" \"hated.\"", + "(I might think that only) these are included, these unions being forbidden by negative commandment (only); but I would not include unions liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven; it is, therefore, written, to negate this assumption, \"hated\" \"hated.\"", + "I might then think (that also included in the halachah of non-favoritism) are a maidservant and a Canaanite woman; it is, therefore, written \"If there be to a man … and they bear to him sons\" — Wherever there is \"being\" (see above), the sons are his (and the halachah of non-favoritism obtains) — excluding the above, where the sons are not (halachically) his, (but the mother's).", + "\"And they bear him sons\": Where the sons are his, excluding these who are not his sons. ", + "Variantly: \"and they bear him sons\": Sons come under this ordinance (of bechor) and not daughters. Because we find that daughters divide the inheritance where there are no brothers, (viz. Bamidbar 27:8), we might think that this ordinance obtains with them (as well as with sons); it is, therefore, written \"and they bear him sons\" — Sons come under this ordinance and not daughters.", + "\"and the first-born son be the hated one's\": and not a tumtum (one whose sex is concealed) or a hermaphrodite.", + "\"and the first-born\": and not one whose first-born status is in doubt.", + "\"the hated one's\": i.e., even though the first-born son be the hated one's. Variantly: Scripture apprises you that the first-born son shall be the hated one's." + ], + [ + "(Devarim 21:16) \"Then it shall be on the day that he causes his sons to inherit\": Inheritances are adjudicated in the daytime and not at night.", + "\"what there shall be to him\": We are hereby taught that the son inherits what is anticipated as well as what is on hand.", + "\"he shall not grant primogeniture\": We are hereby taught that he is not permitted to grant it. I might think that he is not permitted to do so, but if he did so, it stands; it is, therefore, written \"he shall not be able to grant primogeniture,\" (the implication being that) if he does, it shall not stand.", + "\"… over the face of the son of the hated one\": We are hereby taught that if his head or most of it emerged live (from the womb), he negates the next birth as a first-born.", + "\"...in disregard of the son of the unloved one who is older\": Although the older is of the unloved one." + ], + [ + "(Devarim 21:17) \"But the first-born, the son of the hated one, shall he recognize\": He shall cause him to be recognized by others — whence R. Yehudah ruled: A man is believed to say: This is my first-born son. And just as he is believed to say: This is my first-born son, he is believed to say: This is the son of a chalutzah (a woman taken in levirate marriage); this is the son of a divorcée. The sages say: He is not believed.", + "\"to give him a double portion\": A double portion of what each brother receives? Or a double portion of the entire property? You reason thus: Just as he inherits with one brother, and he inherits with five, then just as when he inherits with one he inherits a double portion of one, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of one.", + "Or, go in this direction: Since he inherits with one and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he inherits a double portion of all the property, so, when he inherits with five, he inherits a double portion of all the property. It is, therefore, written \"then it shall be on the day that he causes his sons to inherit.\" \"inheritance to sons\" (and not \"inheritance of property\") is repeated.", + "After we learn that inheritance to sons is to be emphasized, we perforce must follow the first approach, viz.: Since he inherits with one (son) and he inherits with five, then just as when he inherits with one, he receives a double portion of one, so, when he inherits with five, he receives a double portion of one. And it is written (I Chronicles 5:1) \"And the sons of Reuven, the first-born of Israel (i.e., Jacob). For he was the bechor, but when he defiled his father's bed, his birthright was given to the sons of Joseph.\" And it is written (Ibid. 2) \"For Judah prevailed over his brothers (to inherit the kingship) and the ruler was to come from him, and the bechorah (the status of first-born) was given to Joseph.\" And it is written (Bereshith 48:22) \"And I (Jacob) have given to you (Joseph) an additional portion over your brothers.\"", + "Since we find that the bechorah went to Joseph, and the bechorah is for all generations, then just as we find that the bechorah for Joseph was a double portion of one (son), so, the bechorah for all generations is a double portion of one.", + "\"a double portion\" in all that is found with him\": We are hereby taught the bechor does not take a double portion of what is anticipated as he does of what is on hand.", + "\"for he is the first of his (the father's) strength\": and (the criterion for bechorah is) not the first of her (the mother's) strength.", + "\"his is the judgment of the bechorah\": We are hereby taught that the double portion of the bechorah can (if necessary) be appropriated by the courts." + ], + [ + "(Devarim 21:18) \"If there be to a man a son (who goes astray\"): and not if there be to a son (one who has not reached the state of manhood) a son.", + "\"a son\": and not a daughter.", + "\"a son\": and not a man (one who has reached the state of manhood.) A minor is exempt, for he is not obligated in (the observance of) mitzvoth.", + "\"sorer\" (\"who turns astray\") \"umoreh\" (\"and who teaches\"): two times. He turns astray from the Torah, and he teaches himself a \"different way\" (viz. Ibid. 20) \"he gluts and he guzzles.\"", + "(Variantly: Just because he used his father's money he must die?! Only he is judged based on his future behavior - better he die while [relatively] innocent and not for more severe sins. His father desired a captive woman and brought the devil into his home and caused his son to be rebellious. The result will be that he will kill him in an unnatural way, as it states (v. 22) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death...\").", + "Variantly: \"sorer\": against the words of his father, \"umoreh\": against the words of his mother. \"sorer\": against the words of the Torah; \"umoreh\": against the words of the prophets. \"sorer\": against the words of witnesses; \"umoreh\": against the words of judges.", + "R. Yashiah said: Three things were told to me by R. Zeira in the name of the men of Jerusalem: A sotah (a woman suspected of infidelity) — if her husband wishes to forgive her, he may do so. A sorer umoreh — if his father and mother wish to forgive him, they may do so. An elder who rebels against beth-din — if his colleagues wish to forgive him, they may do so.", + "And when I came and presented this to R. Yehudah b. Betheira, with two he agreed, and with one he did not agree. With (what was stated concerning) sorer umoreh, and with sotah, he agreed. With a rebellious elder, he did not agree — so as not to multiply dissension in Israel.", + "\"not heeding the voice of his father and the voice of his mother\": I might think (that this applies) even if his father and mother told him to light a candle and he refused; it is, therefore, written \"not heeding\" here —\"not heeding\" elsewhere (Ibid. 20) as an identity (gezeirah shavah). Just as \"not heeding\" there — \"sorer umoreh … glutting and guzzling,\" so, \"not heeding\" here\" — \"sorer umoreh,\" glutting and guzzling. \"glutting and guzzling\": R. Yossi b. R. Yehudah says: He is not liable (for this) until he steals (what he consumes) from his father and from his mother.", + "\"and they chastise him\": by stripes.", + "\"And he does not listen to them\": This teaches that he is flogged in the presence of three." + ], + [ + "(Devarim 21:19) \"Then his father and mother shall take hold of him\": We are hereby taught that he is not liable unless he has a father and a mother. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: If his mother were not fit for (i.e., similar to) his father, he does not become a sorer umoreh.", + "\"and they shall take him out to the elders of his city and to the gate of his place\": This is a mitzvah, (but not categorical).", + "\"This, our son,\" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned.", + "(Ibid. 20) \"And they shall say to the elders of his city\": If one of them (either his father or his mother) had a severed hand, or were lame or mute of deaf or blind, he does not become a sorer umoreh, it being written \"and they shall seize him\" — and not if their hand were severed; \"and they shall take him out\" — and not if they were lame; \"and they shall say\" — and not if they were mute; \"this, our son\" — and not if they were blind;\" \"not heeding our voice\" — and not if they were deaf, (in which case they could not hear his refusal to heed them.) They warn him before three (judges) and administer stripes. If he reverted to his wrong, he is judged by twenty-three, but he is not stoned unless there be among them the first three, it being written \"This, our son,\" who received stripes before you — whereby we are taught that if one of them died, he is not stoned. \"glutting and guzzling\": glutting flesh and guzzling wine. Even though there is no proof for this, there is intimation of it in (Proverbs 23:20) \"Do not be among the guzzlers of wine, among the glutters of flesh for themselves\" and in (Ibid. 21) \"For the guzzler and the glutter will be poor, and the slumberer will wear tatters.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:21) \"Then all the people of his city shall stone him\": Now do all the people of his city stone him? The intent is, rather, in the presence of all the people of his city.", + "\"with stones\": I might think, with many stones; it is, therefore, written \"with a stone.\" I might think with one stone; it is, therefore, written \"with stones.\" How so? If he does not die with the first stone, he is dispatched with a second.", + "R. Yossi said: Now is this one stoned because he ate a tartimar of flesh and drank half a log of wine? Rather, the Torah probed to the \"end\" of this one, and said: \"Let him die innocent, and let him not die guilty.\" For the death of the wicked is beneficial for them and beneficial for the world. What is bad for the righteous is bad for them and bad for the world. Wine and sleep for the wicked is good for them and good for the world; for the wicked, bad for them and bad for the world. Quiet for the wicked is bad for them and bad for the world; for the righteous, good for them and good for the world. The father of this one desired a yefath toar (a woman of beautiful form), and he brought the Satan into his house and his son became a sorer umoreh, whose end is to die a violent death, it being written (following) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death.\"", + "\"and you shall remove the evil\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 21:22) \"And if there be in a man a sin whose judgment is death, then he shall be put to death, and you shall hang him on a tree.\": A man is hanged (i.e., suspended after death) and not a woman. R. Eliezer says: A woman, too, is hanged.", + "R. Eliezer said to them: Didn't Shimon b. Shetach hang women in Ashkelon? They answered; He hanged eighty women and (even though) two are not to be judged on one day, but \"the times required it.\" (Here, too, [vis-à-vis hanging] the times required it.) [A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. R. Yehudah says: Both a man and a woman (are stoned naked.) But a man is hanged with his face towards the people and his back towards the tree; and a woman, with her face towards the tree and her back towards the people. A man is covered one section (his genitals) in front, and a woman, two sections — one in front and one behind, because she is all ervah (illicit nakedness).]", + "\"and you shall hang him\": I might think that all who are stoned are hanged (i.e., suspended thereafter); it is, therefore, written (Ibid. 21:23) \"for (the penalty for) the cursing of G-d is hanging\" (after stoning). After Scripture included (all capital offenses) and then excluded (i.e., limited it to the cursing of G-d [megadef]), we derive it (the exclusion) from megadef, viz.: Just as megadef is distinct in that it constitutes rebellion against G-d, and it is subject to hanging, so, all who rebel against G-d are hanged. R. Eliezer says: Just as megadef is distinct in that he is stoned, so, all who are stoned are hanged (afterwards). I might think that he is to be hanged while alive; it is, therefore, written \"then he shall be put to death\" (and, only afterwards, \"and you shall hang him.\").", + "\"and you shall hang him\": \"him,\" without his garments (i.e., naked). \"him,\" and not scheming witnesses against him (viz. Devarim 19:19). \"him\": We are hereby taught that two are not judged (for such an offense) on one day.", + "\"and you shall hang him on eitz\" [(\"eitz\" can mean either wood or tree)]: \"eitz\" that is not rooted (i.e., wood), and not \"eitz\" that is rooted (i.e., a tree). — But perhaps it means \"eitz\" that is rooted! — It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 23) \"but you shall bury it\" — what lacks only burial, to exclude that (a rooted eitz), which lacks cutting and burial.", + "Whence is it derived that if one allows his dead one (i.e., one that he must bury) to remain overnight, he transgresses a negative commandment? From (Ibid.) \"You shall not leave his body overnight on eitz.\" If he left it overnight for his honor, i.e., to bring a casket or shrouds, I might think he transgresses; it is, therefore, written \"on the eitz\" — Just as the eitz is demeaning to him, so, all that is demeaning to him (is forbidden, to exclude the above).", + "\"You shall not leave his body overnight on the eitz\" — a negative commandment. \"but bury shall you bury it\" — a positive commandment. What is to be done? We wait until it gets dark; then he is suspended from the eitz and then he is taken down. If not, he is in transgression of \"You shall not leave his body overnight on the eitz.\"", + "\"for the cursing of G-d is suspended\": That is, why is he being suspended? Because he cursed the L-rd and desecrated the Name.", + "A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. R. Yehudah says: Both a man and a woman (are stoned naked.) But a man is hanged with his face towards the people and his back towards the tree; and a woman, with her face towards the tree and her back towards the people. A man is covered one section (his genitals) in front, and a woman, two sections — one in front and one behind, because she is all ervah (illicit nakedness).", + "\"and you shall not make unclean your earth, which the L-rd your G-d gives you as an inheritance\": Beth-din is being exhorted hereby." + ], + [ + "(Devarim 22:1) \"You shall not see (the ox of your brothers or his lamb straying and [you shall] ignore them. Return shall you return them to your brother.\" \"You shall not see\": I might think, even if he were a mil away; it is, therefore, written (Shemoth 23:4) \"If you encounter (the ox of your foe, etc.\") If \"If you encounter,\" I might think, literally; it is, therefore, written \"You shall not see.\" How is this to be resolved? The sages estimated one-seventh of a mil, a ris.", + "", + "", + "\"You shall not see the ox of your brother\": a negative commandment. And elsewhere it is written \"If you encounter\" — a positive commandment — whence we derive that (in the event of non-compliance) he transgresses a positive and a negative commandment.", + "\"the ox of your brother\": This tells me only of \"the ox of your brother.\" Whence do I derive (as included in the mitzvah) the ox of your foe? From (Ibid.) \"the ox of your foe\" (i.e., in any event). If so, why is it written (here) \"your brother\"? Scripture (there) speaks only anent the evil inclination (i.e., Restore not only the ox of your brother, but even the ox of your foe — above the protestations of your evil inclination.)", + "\"or his lamb straying\": in the manner of strays. From here it was ruled; What is considered a lost object? If one found an ass or a cow grazing on the road, this is not a lost object. If he found an ox with its load overturned or a cow running in the vineyards, that is a lost object.", + "\"and (you shall) ignore\": Sometimes you do ignore (a lost object), and sometimes you do not ignore. How so? If he were a Cohein and the object were in the cemetery, (which a Cohein is forbidden to enter), or if he were an elder (i.e., a Torah scholar) and it were beneath his dignity (to retrieve it), or if his labor (to retrieve it) were greater than that of his neighbor, he is exempt (from retrieving it). This is the intent of \"and you ignore\" — Sometimes you do ignore and sometimes you do not.", + "\"return shall you return them\": If he returned it (the animal), and it ran away; returned it and it ran away — even four or five times — he must continue returning it, it being written \"Return shall you return them.\" If he returned it to a place where it could be seen (by the owner), he need not deal with it. If it were stolen or lost, he is responsible for it — until he returns it to his (the owner's) domain, it being written \"to your brother.\"" + ], + [ + "(Devarim 22:2) \"And if your brother is not near to you, and you do not know him, etc.\" \"And if your brother is not near\": I might think (that the halachah obtains) only if he is not near. Whence do I derive (that it obtains even) if he is far? From \"And if your brother is not near to you.\" This tells me only of one who is far or near, when he knows. Whence do we derive (that the same obtains with) one whom he does not know? From \"and you do not know him.\"", + "\"then you shall gather it\": a lost object which is \"gathered\": to include what is broken. \"and it shall be with you\": in your domain.", + "\"until your brother inquires concerning it\": Would it enter your mind to give it to him without his giving identifying signs? Why, then, is it written \"until your brother inquires concerning it\"? (The meaning must be, then,) \"until you make inquiry concerning your brother\" (to ascertain) whether or not he is a deceiver, (this being a possible construction of the words in the Hebrew.)", + "\"and you shall return it to him\": Consider how to return it to him. He may not feed \"a calf to a calf, a foal to a foal\" (i.e., he may not sell one of the animals in his keeping to feed the others.) And any animal which can work and eat (i.e., an animal whose work is worth the cost of its food), such as an ass or a cow, let it work and eat. \"and you shall return it (also readable as \"him\") to him\": He himself must be returned to him (if he is lost)." + ], + [ + "(Devarim 22:3) \"And thus shall you do with his ass\": It works and it eats.", + "\"and thus shall you do with his garment\": A garment is shaken out once in thirty days. He spreads it out for its need (i.e., to preserve it), but not for his honor.", + "Vessels of silver and copper — he uses them for their need, but (he must take care) not to rub them out.", + "Vessels of wood — he uses them so that they do not mold.", + "\"And thus shall you do with his ass and thus shall you do with his garment\": This tells me of these only. Whence do I derive (the same for) other lost objects? From (Ibid.) \"and thus shall you do with every lost object of your brother.\" If so, why is \"garment\" singled out? Is it not included with all the rest? To serve as the basis for a comparison, viz.: Just as a garment is characterized by possessing (identifying) signs and claimants, thus all objects that are thus characterized (must, if found, be publicized for the owners to come forward).", + "\"which shall go lost from him\": to exclude (an object worth) less than a perutah, (whose loss he is not conscious of.) R. Yehudah says: \"and you find it\": to exclude (an object worth) less than a perutah.", + "\"You shall not be able to ignore\": This renders \"ignoring\" transgression of a negative commandment." + ], + [ + "(Devarim 22:4) \"You shall not see the ass of your brother or his ox fallen on the way and ignore them; lift up shall you lift up with him.\" \"You shall not see the ass of your brother\": This is a negative commandment. And elsewhere it is written (Shemoth 23:5) \"If you see, etc.\": That is a positive commandment.", + "This tells me only of \"the ass of your brother.\" Whence do I derive (the same for) the ass of your foe? From (Shemoth 23:5) \"the ass of your foe.\" If so, why is it written (here) \"your brother\"? Scripture (there) speaks anent the evil inclination (i.e., Assist not only the ass of your brother, but even the ass of your foe — against the protestations of your evil inclination.)", + "\"fallen\": and not standing.", + "\"on the way\": and not in the stall — whence it was ruled: If it were found (fallen) in the stall, the obligation does not obtain; if in the public thoroughfare, it does.", + "\"and (you shall) ignore them\": Sometimes you do ignore them and sometimes you do not ignore them. How so? If he were a Cohein and it were in the cemetery, (which a Cohein is forbidden to enter), or if he were an elder and it were beneath his dignity, or if his labor were greater than that of his neighbor, he is exempt, it being written \"and you ignore\": Sometimes you do ignore and sometimes you do not. (See #222).", + "\"lift up shall you lift up\": If he righted it, and it fell; righted it, and it fell — even four or five times — he must continue righting it, it being written \"lift up shall you lift up.\" If the owner left (his fallen animal), sat down, and said to him: Since you have a mitzvah to unload, unload, he is exempt from doing so, it being written with him\" (the owner). I might think that this were so even if he (the owner) were old or afflicted with boils; it is, therefore, written \"lift up shall you lift up\" (i.e., even in the latter instance)." + ], + [ + "(Devarim 22:5) \"A man's vestment shall not be upon a woman\": What does Scripture come to teach us? If that she should not wear colored clothing, is it not written (Ibid.) \"for the abomination, etc.\"? And this is not an abomination. It means, rather, that a woman should not wear what a man wears and go among the men (for licentious purposes), and a man should not wear colored clothing and go among the women.", + "R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a woman may not go out with armor to war? From \"A man's vestment shall not be upon a woman.\" And whence is it derived that a man may not adorn himself with the adornments of women? From (Ibid.) \"and a man shall not wear a woman's garment.\" For the abomination of the L-rd your G-d are all who do these\"", + "\"It goes by five epithets: \"cherem\" (banned), \"toevah\" (abomination), \"sanui (detested), \"meshukatz\" (revolting), \"avel\" (wrong)." + ], + [ + "(Devarim 22:6) \"If there chance before you a bird's nest\": to exclude what is normally found there.", + "From \"fledglings or eggs,\" I would understand: the minimum of \"fledglings\" — two; the minimum of eggs — two. If there were only one fledgling or one egg, whence do I derive that he must still send away the mother bird? From \"nest\" — in any event.", + "\"bird\": Scripture speaks of a clean bird. — But perhaps it speaks of an unclean bird too? It is, therefore, written (Ibid. 14:11) \"Every clean bird you may eat\": This is a prototype, viz.: Wherever \"bird\" is mentioned in Scripture, a clean bird is understood (unless specified otherwise). … I might think to exclude (from the mitzvah) geese or hens that nested in an orchard; it is, therefore, written \"before you,\" (and these are considered \"before you\").", + "This tells me (that the mitzvah obtains) only in the private domain. Whence do I derive (the same for) the public domain? From \"on the way.\"", + "Whence do I derive (that the mitzvah obtains with a nest found) on trees? From \"on any tree.\"", + "Whence do I derive (the same for a nest found) on the ground? From \"or on the ground.\" \"on the way\": What is the intent of this? Just as the \"way\" is not \"in your hand\" (i.e., at your disposal), so (the mitzvah obtains with) all that is not \"in your hand\" — whence they ruled: Doves of a dove-cote and doves of a loft and birds that nested in jars or in towers, and geese and hens that nested in an orchard and rebelled (i.e., flew away) are subject to the mitzvah of sending away. (Birds that) nested in the house and Herodian doves, which are thoroughly domesticated, are not subject to the mitzvah, (being considered \"in your hand.\")", + "\"and the mother-bird lying on the fledglings\": Just as fledglings are alive, so the eggs must be viable — to exclude winnowed (non-viable) eggs. And just as eggs require the mother-bird, so, fledglings (to be subsumed in the mitzvah) must require the mother-bird, to exclude those that are able to fly.", + "\"and the mother-bird lying\": when she is lying on them — to exclude her flying over them. I might think (that the mitzvah does not obtain) even if her wings (in her flying) touch them; it is, therefore, written \"and the mother-bird lying on the fledglings — even if she is not (in \"tight\" bodily contact) with them.", + "I might think that an unclean bird lying on the eggs of a clean bird, or a clean bird lying on the eggs of an unclean bird were subject to the mitzvah; it is, therefore, written \"the mother-bird lying on the fledglings — all must be of the same kind (i.e., clean birds).", + "\"You shall not take the mother-bird together with the young\": From (Vayikra 14:4) \"And he (the Cohein) shall take for the one (i.e., the leper) to be cleansed two live clean birds,\" I might think that he should take them to cleanse a leper; it is, therefore, written \"You shall not take\" — even to cleanse the leper.", + "\"You shall not take the mother-bird\": a negative commandment. \"Send, shall you send away the mother-bird\": This is a positive commandment. If he sent her away and she returned — even four or five times — he is obligated to continue sending her, it being written \"Send shall you send.\" But if he sent her and she returned to his hand, he is exempt from sending her again....", + "(Geese and hens that rebelled (i.e. flew away) and nested in an orchard — must be sent. If they nested in a house — one is exempt from sending.", + "\"fledglings or eggs,\": I would understand: the minimum of \"fledglings\" — two; the minimum of eggs — two. Fledglings have a purpose and eggs have a purpose, to exclude dead fledglings and winnowed (non-viable) eggs, for these have no benefit. If there is only one chick or one egg in the nest, he must send, for it states \"if there chance before you a bird's nest\" - in any event.) ", + " \"on the way in any tree or on the ground\": on the way is in public property, excluding if they were tied up.", + "[Variantly: \"Send\": Scripture speaks of a clean bird. — But perhaps it speaks of an unclean bird too? It is, therefore, written (Ibid. 14:11) \"Every clean bird you may eat\": This is a prototype, viz.: Wherever \"bird\" is mentioned in Scripture, a clean bird is understood (unless specified otherwise) as R' Yoshia has stated. If after sending he turned his face away from it he is exempt from sending further.]" + ], + [ + "(Devarim 22:7) \"Send, shall you send away the mother-bird\": This is a positive commandment. If he sent her away and she returned — even four or five times — he is obligated to continue sending her, it being written \"Send shall you send.\" But if he sent her and she returned to his hand, he is exempt from sending her again. \"Send shall you send the mother-bird\": Scripture speaks of (sending away) females and not males.", + "A male partridge (which is wont to hatch the eggs of other birds) — R. Eliezer says: It is subject to being sent away, it being written \"Send shall you send.\" The sages say: It is exempt, it being written \"the mother-bird\" — to exclude the male partridge.", + "If one takes the mother-bird together with the young, (transgressing a negative commandment) — R. Yehudah says: He is lashed and does not send it away. The sages say: He sends it away and does not get lashes. This is the rule: All negative commandments annexed to positive commandments are not liable to stripes, (awaiting the fulfillment of the positive commandment). \"You shall not take\" — even to cleanse the leper. (Ibid. 7) \"so that it shall be good for you and you prolong days\": Now does this not follow a fortiori, viz.: If of a (monetarily) negligible mitzvah, (the expense involved in its performance) being no more than an issar, the Torah writes \"so that it shall be good for you and you shall prolong days,\" how much more so is this true of the \"formidable\" mitzvoth of the Torah! (Ibid. 8)." + ], + [ + "\"If you build a new house, you shall make a railing for your roof\": This tells me only of \"building.\" Whence do I derive (the same for) acquiring, inheriting, and receiving as a gift? From (Ibid.) \"and you shall not place blood in your house\" — in any event.", + "\"a house\": This tells me only of a house. Whence do I derive (the same for) a straw-bin, a cattle-shed, and a store-house? From \"If you build.\"", + "In that case I might think (that also included) is the building of a gateway, a portico, or a porch; it is, therefore, written \"a house.\" Just as a \"house\" is characterized by being subject to occupancy (so, all that are similarly characterized are subsumed in the halachah) — to exclude the aforementioned, which are not thus characterized.", + "\"you shall make a railing for your roof\": This tells me only of a roof. Whence do I derive the same (i.e., the need for protective safeguards) for holes, pits, caves, and ditches? From \"and you shall not place blood in your house\" (i.e., in the domain of your house. If so, why is \"roof\" mentioned? To exclude a ramp (and the like).", + "\"a new house\": Rebbi says: From the time of its \"newness\" (i.e., even before it is inhabited), make a railing for it. \"a house\": to exclude an ulam (an entrance hall). How (high a railing is required for) a place (where one keeps) his rolling machine? Three hand-breadths. For the part used for walking about? Ten hand-breadths.", + "\"you shall make a railing for your roof\": a positive commandment. \"and you shall not place blood in your house\": a negative commandment.", + "(Ibid.) \"when the faller falls from it\": He was destined to fall from the six days of creation, but \"merit is channeled (via the Heavenly ordinance) through the meritorious, and guilt through the guilty\" (so that he who is guilty of not building the railing bears the guilt of the fall).", + "\"when the faller falls from it\": \"from it,\" and not within it. (How so?) If the public thoroughfare were ten hand-breadths above his roof, (and he fell from there upon it, the owner of the house is) not liable, it being written \"from it (the roof), and not within it.", + "R. Yishmael says: Scripture comes to teach you how he is judged, viz. (Koheleth 9:12) \"For a man does not know his time, like fishes that are caught in a flimsy net and like birds that are caught in the snare. Like them men are snared in a time of evil (i.e., when their evil is visited upon them), when it falls upon them suddenly.\"", + "A house which is not four by four hand-breadths (because it is not considered \"a house\") is exempt from a railing, a mezuzah and an eruv (a halachic device of \"amalgamation\" for Sabbaths and festivals); and it is not made an ibbur (an \"outskirt\") of a city (for purposes of such amalgamation), and it does not render food tevel (untithed) for purposes of tithing, and it is not allocated four ells (in a courtyard.) If one makes a vow (not to benefit) from a house, he may sit in it, and it is not subject to plague-spot uncleanliness, and it is not irredeemably sold vis-à-vis the Jubilee year, and he is not returned to from the battlefield (viz. Devarim 20:5)." + ], + [ + "(Devarim 22:9) \"You shall not sow your vineyard with mixed seed\": [I might think that he may not sow one (variety) by itself and another by itself; it is, therefore, written \"kilayim\" (mixed seed), but each by itself is permitted. Variantly:] \"kilayim\": Why is this needed? Is it not already written (Vayikra 19:19) \"You shall not sow your field kilayim\"? To impose liability for both \"vineyard\" and \"field.\" We are hereby taught that one who sows kilayim in a vineyard transgresses two negative commandments.", + "This tells me only of a full-grown vineyard. Whence do I derive (the same for) one with a few fruitful vines? From (\"the produce of) the vineyard\" — any vineyard. If one trains a grapevine onto seeds, even for (a distance of) one hundred ells, the grapevine is forbidden. This (verse) tells me (that it is forbidden) only in a fruitful vineyard. Whence do I derive (the same for) one that is not fruitful? From \"the vineyard\" — in any event. This tells me only of your vineyard. Whence do I derive (the same for) the vineyard of others? According to R. Yossi, from \"the vineyard\" — in any event. \"lest tikdash the fullness of the seed\": lest there be forbidden.", + "And whence is it derived that it is forbidden to benefit from vineyard kilayim? It is written here \"kodesh\" (i.e., \"tikdash\"), and elsewhere, \"kodesh,\" (Vayikra 5:15 \"and he sin unwittingly [by deriving benefit] from the holy tings [\"kodshei\"] of the L-rd.\") Just as there, derivation of benefit is being forbidden, here, too, derivation of benefit is being forbidden.", + "\"lest there be rejected the fullness of the seed … and the produce of the vineyard.\" When is the produce rejected? When it takes root. And grapes? When they become like the 'white (egyptian) bean'. \"which you shall sow\": This tells me only of what he himself sows. Whence do I derive (as likewise interdicted) what his neighbor sows (in the former's field) and which he would like to sustain? From \"the seed\" — in any event.", + "\"which you shall sow\": to exclude seed which entered (unintentionally) along with fertilizer or with water, or seed which he sowed and which was blown in by the wind. I might think that also excluded is seed blown in by the help of the wind, (the sower intending this to happen); it is, therefore, written \"the seed,\" (in which the aforementioned instance is subsumed).", + "If one sustains thorns in a vineyard, R. Eliezer says he is in transgression of kilayim, it being written \"which you sow.\" The sages say: \"the seed\" excludes the sustaining of thorns in a vineyard.", + "\"and produce of the vineyard\": When is the produce rejected? When it takes root. And grapes? When they become like the 'white (egyptian) bean'.", + "This (verse) tells me (that it is forbidden) only in a fruitful vineyard. Whence do I derive (the same for) one that is not fruitful? From \"the vineyard\" — in any event. This tells me only of your vineyard. Whence do I derive (the same for) the vineyard of others? According to R. Yossi, from \"the vineyard\" — in any event.", + "If one trains a grapevine onto seeds, even for (a distance of) one one square ell, the grapevine is forbidden.", + "I might think that he may not sow one (variety) by itself and another by itself; it is, therefore, written \"together\", but each by itself is permitted.", + "(Variantly:) \"Kilayim\":To impose liability for both \"vineyard\" and \"field.\"", + "Variantly: \"lest tikdash the fullness of the seed\": lest there be forbidden, as R' Yehuda has said.", + "\"which you shall sow\": This tells me only of what he himself sows. Whence do I derive what his neighbor sows (in the former's field) and which he would like to sustain? From \"which you shall sow\" — in any event." + ], + [ + "(Devarim 22:10) \"You shall not plow with an ox and an ass together\": I might think, never, but (Shemoth 23:12) \"so that there rest (from labor) your ox and your ass\" indicates that labor is being referred to. If so, why is \"together\" written? For I might think that only ox and ass are intended. Whence do I derive (the same for) other beasts and for animals and birds? From \"together\" — in any event (i.e., it is not the type of animal, but labor that is the criterion). If so, why is it written \"with an ox and an ass\"? To teach that you may not plow with an ox and an ass, but you may plow with a man and an ass (i.e., by some arrangement where the man directs the animal in its plowing.)", + "Variantly: \"You shall not plow\": This tells me only of plowing. Whence do I derive (the same for) threshing and sitting in a wagon (to which they are attached) and going out and directing (them)? It is, therefore, written \"together\" — in any event. R. Meir exempts sitting in a wagon, (for in that instance he is not doing anything).", + "Variantly: \"together\": to exclude a mule. Variantly: \"together\": to exclude tying a horse to a side or the back of a wagon (to which oxen are hitched)." + ], + [ + "(Devarim 22:11) \"You shall not wear shatnez (a mixture), wool and linen together\": I might think, he must not wear shorn wool and flax stalks; it is, therefore, written \"shatnez,\" something that is fulled, spun, and twisted (or woven) (shua, tavi, venoz [acronym of \"shatnez\"]). R. Shimon b. Elazar says: (He who wears shatnez) is perverse (\"naloz\") and estranges (\"meiliz\") his Father in heaven [play on \"noz\" (woven)]. Felt cloaks (of mixed materials) are forbidden as kilayim (intermixtures). Even though they do not come under \"weaving,\" they do come under \"spinning.\"", + "\"You shall not wear\": This tells me only of wearing. Whence do I derive that he may not cover himself with it! From (Vayikra 14:19) \"and a garment kilayim shatnez shall not come upon you.\" I might think that he may not throw a bundle (containing shatnez) over his shoulder (to carry it); it is, therefore, written \"You shall not wear.\" Wearing was included in the general interdict (against shatnez). Why was it singled out (for special mention)? To use it as the basis for a comparison, viz.: Just as \"wearing\" is distinctive in that it is of benefit to the body, so, all that is distinctive (is forbidden by reason of shatnez, to exclude throwing it over one's shoulder).", + "I might think he may not wear a garment of wool over one of flax, and one of flax over one of wool; it is, therefore, written (woven) \"together,\" but each by itself is permitted.", + "R. Chananiah b. Gamliel says: Whence is it derived that one may not hatchel strips of wool with strips of flax to belt his thighs even though there is a band of leather separating them? From \"together.\" This is to say that a sack and a basket (joining wool and linen) are considered a union in respect to kilayim.", + "\"wool & linen together\": but each by itself is permitted." + ], + [ + "(Devarim 22:12) \"Fringes (wool and linen together) shall you make for yourself\" and \"You shall not wear shatnez\" were both stated in one pronouncement. (Shemoth 20:8) \"Remember (the Sabbath day\") and (Devarim 5:12) \"Keep (the Sabbath day) were both stated in one pronouncement.", + "(Shemoth 31:14) \"Those who desecrate it (the Sabbath) shall be put to death\" and (Bamidbar 28:9) \"And on the Sabbath day (you shall sacrifice) two yearling lambs\" were both stated in one pronouncement.", + "(Vayikra 18:11) \"The nakedness of your brother's wife you shall not uncover\" and (Devarim 25:5) \"Her levir (her husband's brother) shall come upon her\" were both stated in one pronouncement.", + "(Bamidbar 36;8) \"And every daughter who inherits a portion (in any tribe of the children of Israel\") and (Ibid. 9) \"And an inheritance shall not revert from one tribe to another\" were both stated in one pronouncement", + "— something that flesh and blood cannot do. And this is the intent of (Psalms 62:12) \"One thing has G-d spoken; two things have I heard!\"" + ], + [ + "(Devarim 22:12) \"Fringes shall you make for yourself\": What is the intent of this? Because it is written (Bamidbar 15:38) \"and they shall make for themselves tzitzith,\" I might think that one strand by itself suffices; it is, therefore, written \"gedilim\" (fringes). How many fringes? Not fewer than three, three fingers long, as per Beth Hilell. Beth Shammai say: Three strands of white and a fourth of tcheleth (purple-blue), four fingers long. \"gedilim\" are white. Whence do I derive that I add a fourth of tcheleth? From (Ibid.) \"and they shall put on the tzitzith of the corner a thread of tcheleth.\"", + "The halachah is in accordance with Beth Shammai. When is this so? (that a length of three or four fingers is required)? Ab initio (i.e., when the tzitzith are first inserted), but its remnants and lopped off (threads) may be of any (length).", + "(\"on the four corners of your garment\": to exclude a garment of three, five, six, seven, or eight corners. Variantly: \"gedilim\" are white. Whence do I derive that I add a fourth of tcheleth? From (Ibid.) \"and they shall put on the tzitzith of the corner a thread of tcheleth.\")", + "(Devarim, Ibid.) \"shall you make\": and not from what is already made. He may not take threads from the garment and make tzitzith of them. \"on the four corners of your garment\": to exclude a garment of three, five, six, seven, or eight corners. \"corners\" to exclude yaga, tichla, tavletikim, takarkim, sadasim, and laburdisim, which are not squared.", + "R. Elliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that one should not place tzitzith in the middle of the garment, but on the edge? From \"on the four corners of your garment.\"", + "\"your garment\": to exclude a head-scarf.", + "\"wherewith you cover yourself\": to exclude a duster, which does not cover his head and most of his body." + ], + [ + "(Devarim 22:13) \"If a man take a wife, and he come upon her, and he hate her\": R. Yehudah says: If he cohabits with her, he receives stripes (for libeling her [viz. Devarim 22:14]); if not, he does not receive stripes.", + "R. Yishmael says: Come and see what hatred causes. It leads to slander (viz. Ibid. 14, \"And he libel her and give out about her an evil name.\")", + "From here it is derived: If a man transgresses a \"light\" mitzvah, he is destined to transgress a \"grave\" mitzvah. If he transgresses (Vayikra 19:18) \"and you shall love your neighbor as yourself,\" he is destined to transgress (Ibid.) \"You shall not take revenge … and you shall not bear a grudge,\" and (Ibid. 17) \"You shall not hate your brother\" and (Ibid. 25:36) \"And your brother shall live with you\" — until he comes to the spilling of blood. This is the intent of \"If a man take a wife, etc.\"", + "(Ibid.) \"If he libel her\": I might think, even if he said to her \"You spoiled my meal,\" when she did not; it is, therefore, written (here) \"libel,\" and further, (Ibid. 17) \"libel,\" as an identity (gezeirah shavah). Just as \"libel\" there is a claim of (non-) virginity, so, \"libel\" here is a claim of (non-) virginity. — But perhaps just as \"libel\" there involves the site of virginity, so, here, too, it involves the site of virginity. Whence do I derive (the same for) a different act of coitus (i.e., not in the site of virginity)? From \"and he give out above her an evil name.\"", + "(Ibid.) \"and he say\": We are hereby taught that the plaintiff has the first word.", + "\"This woman\": We are hereby taught that he states his case only while she is standing. (\"This woman) I took and I drew near to her\": and there are witnesses that she was adulterous in her father's house (i.e., during her betrothal).", + "What is the intent of this? Because it is written (Vayikra 20:10) \"If a man commits adultery with another man's wife\" — whether witnesses testify in the house of her husband that she committed adultery (while yet) in her father's house (i.e., while she was betrothed), or whether they testified in her father's house that she committed adultery in her father's house, I would think that she is executed at the gate of that city (viz. Devarim 22:24), Scripture (here) excludes (from \"the gate of the city\") the instance of witnesses testifying in the house of her husband that she committed adultery in the house of her father, (and indicates [viz. Ibid. 21]) that she is executed at \"the door of her father's house.\" This is the intent of \"If a man take a wife.\"", + "(R. Yishmael says: Come and see what hatred causes. It leads to slander.)", + "(Ibid. 15) \"Then the father of the maiden and her mother shall take (and they shall bring out the virgin signs of the maiden\"): This tells me only of one who has a father and a mother. Whence do I derive (the same for) one who has a father but not a mother, or one who has a mother but no father, or one who has neither father nor mother? From \"and they shall bring out the virgin signs of the maiden\" — in any event. If so, why is it written \"the father of the maiden and her mother\"? \"They (in the event of her being found guilty) who nurtured evil growths, let them come and be shown their growths!\"", + "(Ibid. 16) \"And the father of the maiden shall say to the elders\": We are hereby taught that the woman (herself) is not permitted to speak (in refutation) before her husband.", + "\"My daughter did I give to this man as a wife\": We are hereby taught that the father has a right to betroth his daughter (who is) a minor." + ], + [ + "\"And now he has made a libelous accusation...and these are the signs of my daughter's virginity\": So we have witnesses who contradict his [the husband's] witnesses.", + "R' Yehuda says: He is not held culpable unless he has cohabited.", + "(This teaches that the defendant has the first word.)" + ], + [ + "(Devarim 22:17) \"And they shall spread the garment before the elders of the city\": They must clarify the matter as a (new) garment. The witnesses for both husband and father must clarify the matter before the elders of the city. This is one of the things that R. Yishmael was wont to expound as a mashal (a metaphor). Similarly, (Shemoth 22:2) \"If the sun shone upon him\": Now is it upon him alone that the sun shines? What, then, is the intent of \"If the sun shone upon him\"? Just as the sun is \"peace\" for the world, here, too, if he (the one threatened with robbery) knows that he (the robber) is \"at peace\" with him (and will not kill him if he resists, [as in the instance of a father robbing a son]) and he (the son) kills him, he is liable (for murder). Similarly, (Ibid. 21:19) \"If he arise and walk outside on his crutch\" — on his own power.", + "And thus: \"And they shall spread the garment before the elders of the city\" — If the witnesses of the husband were (clearly) found to be zomemin (scheming witnesses), etc.", + "R. Eliezer says: The words (\"and they shall spread the garment\") are to be taken literally (as signifying the nuptial garment)." + ], + [ + "(Devarim 22:18) \"Then the elders of the city shall take the man and chastise him.\": \"the man\": and not a minor.", + "\"and chastise him\": with stripes.", + "(Ibid. 19) \"And they shall punish him\": with money (i.e., they shall fine him)", + "\"a hundred silver\": Tyrian shekels.", + "\"and they shall give it to the father of the na'arah (a maiden, from twelve to twelve and a half), and not to the father of the bogereth (a mature maid, after twelve and a half).", + "\"and they shall give it to the father of the na'arah\": and not to the father of a convert, whose conception was not in holiness and whose birth was in holiness, (there being no \"fatherhood\" to a gentile). She does not receive the hundred shekels.", + "\"for he has given out an evil name about a virgin of Israel\": He has given out an evil name not only about her alone, but about all the virgins of Israel.", + "\"and to him shall she be as a wife.\" We are hereby taught that he must \"quaff his bitter cup\" — even if she be lame or blind or covered with boils. If there were in her a thing of zimah (obscenity) or if she were not fit to marry into Israel, I might think that he were permitted to keep her as a wife; it is, therefore, written \"and to him shall she be as a wife\" — (connoting) a woman who is (halachically) fit for him (as a wife).", + "\"He shall not be able to send her away all of his days\": even after a long passage of time." + ], + [ + "(Devarim 22:20) \"And if the matter were true — if virginity were not found in the maiden\": This tells me only of natural coitus. Whence do I derive the same for unnatural coitus? From \"And if the matter were true.\"", + "\"if virginity were not found in the maiden\": i.e., if there were no witnesses to refute the witnesses of the husband.", + "(Ibid. 21) \"Then they shall take out the maiden to the door of her father's house.\" This tells me only of her having a father and a door of her father's house. Whence do I derive (the same for) a maiden who lacks either one? From \"Then they shall take out the maiden\" (to be stoned) — in any event." + ], + [ + "(Devarim 22:21) \"and the men of her city shall stone her\": Now do all the men of her city stone her? (The intent is that she shall be stoned) in the presence of all the men of her city.", + "\"with stones\": I might think with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:27) \"with a stone.\" If \"with a stone,\" I might think even with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" Say, then, (that the meaning is) if she does not die with the first stone, she dies with the second.", + "\"for she has done a vile thing in Israel\": She has vilified not only herself, but all the virgins of Israel.", + "\"to harlotize the house of her father.\" It is written here, \"her father,\" and, elsewhere (Ibid. 21:9), \"And the (betrothed or married) daughter of a Cohein, if she profane herself through fornication, she profanes her father\": Just as there, (Scripture speaks of) harlotry in the context of marriage (and not in that of a single girl); here, too, harlotry in the context of marriage." + ], + [ + "(Devarim 22:22) \"If there be found (by witnesses) a man lying with a woman cohabited with by a husband\": including one who was cohabited with in her father's house\": i.e., while betrothed (and not yet married). Variantly: \"cohabited with by a husband\": R. Yishmael says: Scripture comes to teach us about a yevamah (a woman awaiting levirate marriage) that one who lives with her is not liable (to the death penalty) until he (the yavam) cohabits with her.", + "\"then they shall die\": by the unqualified death penalty of the Torah — strangulation.", + "\"also both of them\": and not one who performs acts of arousal (without intercourse).", + "\"also both of them\": to include those who (might) cohabit with her after them.", + "\"the man who lay with the woman\" — though she be a minor;", + "\"and the woman\": even though she cohabited with a minor.", + "\"and you shall remove the evil\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 22:23) \"If there be a na'arah, a virgin, betrothed\": We are hereby taught that he is not liable (to stoning) unless she be a na'arah (and not a bogereth [viz. #238]), a virgin, and betrothed to a man (and not married).", + "\"and a man find her in the city\": If she had not gone about in the city, this would not have befallen her", + "— \"The breach beckons to the thief.\" \"and lie with her\": any kind of intercourse (natural or unnatural).", + "(Ibid. 24) \"Then you shall take out both of them to the gate of that city\": to the gate where she was found and not to the gate where she was judged.", + "\"and you shall stone them with stones\": I might think with many stones; it is, therefore, written (Vayikra 20:27) \"with a stone.\" If \"with a stone,\" I might think even with one stone. It is, therefore, written \"with stones.\" Say, then (that the meaning is) if they do not die with the first stone, they die with the second.", + "\"the maiden because (lit., \"by word of\") she did not cry out\": What is the intent of \"by word of\": to include her who transgressed willfully as requiring (for stoning) the forewarning of witnesses (i.e., because of her violation of the word of warning).", + "\"and the man, because (i.e., \"by word of\") he afflicted his neighbor's wife\": What is the intent of \"by word of\"? By forewarning.", + "", + "(Ibid. 25) \"And if in the field the man find the betrothed maiden and lie with her\": to exclude an instance where one holds her and the other lies with her, (in which instance there is no death penalty.) These are the words of R. Yehudah.", + "\"then the man who lay with her shall be put to death (by stoning) alone: the first, by stoning, (because he violated a virgin); the second, (if there is one,) by strangulation. These are the words of Rebbi." + ], + [ + "(Devarim 22:26) \"But to the maiden you shall not do a thing. The maiden does not have a sin of death\": We are hereby taught that Scripture exempts her from the death penalty. Whence is it derived that it exempts her from an offering as well? From \"a sin (of death\"). Whence is it derived that she is exempt from stripes as well? From \"a sin of death,\" (stripes being in place of death.) We are hereby taught that she is exempt from all the punishments in the Torah. \"For as a man would rise up against his neighbor and slay him, so is this thing\": Now what do we learn from (this comparison to) a slayer? It (the instance of the slayer) comes (seemingly) to teach (us something about the betrothed maiden), but emerges as \"learning\" (something from that instance), viz.: Slayer is hereby being likened to betrothed maiden, viz.: Just as a betrothed maiden may be saved by killing the pursuer, so a man may be saved by killing the one who would slay him.", + "This tells me only of such an instance. Whence do I derive (the same for) one pursuing a male (to sodomize him) or pursuing one of those (cohabitation with whom is) punishable by kareth (cutting-off) or judicial death penalty? From \"so is this thing.\" I might think (that the same applies to one pursuing a beast (to sodomize it) or one who would desecrate the Sabbath or serve idolatry; it is, therefore written \"this (thing\"). This is subject to stoning, but not the aforementioned.", + "(Ibid. 27) \"For in the field did he find her\": I might think that in the city she is liable, and in the field, not; it is, therefore, written \"she cried out and no one could save her,\" (the implication being that if one could save her and she did not cry out she is liable.) If she has no (potential) \"savers,\" both in the city and in the field, she is not liable; if she has \"savers,\" both in the city and in the field, she is liable.", + "\"she cried out\": to exclude her saying \"Let him be (i.e., do not kill him).\" These are the words of R. Yehudah. \"and no one could save her\": The implication is that if he could save her, he does so in any manner that he can, (including killing him.)" + ], + [ + "Version 1: (See translator's note below))
Version 2:
(Devarim 22:28) \"If a man find a maiden, a virgin\":
(Translator's note: The Zera Avraham writes: \"Anyone who looks into this section will conclude with justice that it (the transcription) is extremely corrupt and cannot be explained at all.\" I humbly and respectfully submit. My translation resumes after the dots.)
… \"a virgin\": to exclude one who has been cohabited with, whom he gives nothing. This tells me only of one who has been cohabited with. Whence do I derive (the same for) one who has lost her virginity through some accident? From (Shemoth 22:16) \"the virgins\" — to exclude the above. (Devarim, Ibid.) \"who was not betrothed\": to exclude one who was betrothed and divorced (i.e., A maiden who was betrothed and divorced receives the fine, and it belongs to her and not to her father, it being written \"who was not betrothed … then he shall give to her father,\" the implication being that if she had been betrothed and divorced it belongs to her.) R. Akiva says: (The fine belongs to her father) even if she were widowed or divorced. And this follows, viz.: Since her betrothal money and her penalty money revert to her father, just as her betrothal money (reverts to him) even if she were betrothed and divorced, so, her penalty money (reverts to him) even if she were betrothed and divorced. If so, what is the intent of \"who was not betrothed\"? It is mufneh (free for interpretation) for purposes of comparison and identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here \"who was not betrothed\" and elsewhere (Shemoth 22:15) \"who was not betrothed.\" Just as here fifty, so, there, fifty; and just as there, shekels, so, here, shekels.", + "\"and he lie with her\": any lying, (natural or unnatural).", + "\"and they are found\": by witnesses." + ], + [ + "(Devarim 22:29) \"Then the man who lies with her\": \"the man,\" and not the minor.", + "\"who lies\": any lying, (natural or unnatural).", + "\"to the father of the na'arah\" (and not to the father of the bogereth).", + "\"fifty silver\": Tyrian silver.", + "\"and to him shall she be as a wife\": We are hereby taught that he must \"quaff his bitter cup\" — even if she be lame or blind or covered with boils. If there were in her a thing of zimah (obscenity) or if she were not fit to marry into Israel, I might think that he were permitted to keep her as a wife; it is, therefore, written \"and to him shall she be as a wife\" — (connoting) a woman who is (halachically) fit for him (as a wife).", + "\"because he afflicted her\": to include an orphaned girl (as receiving the fine). From here they ruled: An orphaned girl who was widowed or divorced, the ravisher is liable (for the penalty); the enticer is exempt.", + "\"he shall not be able to send her away all of his days\": but she may be released from the levirate bond." + ], + [ + "(Devarim 23:1) \"A man shall not take the wife of his father\": From here they ruled: A man may marry the ravished of one's father and the enticed of his father. R. Yehudah forbids the ravished of his father and the enticed of his father, it being written \"A man shall not take the wife of his father.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:2) \"A petzua dakah and a kruth shafchah shall not come into the congregation of the L-rd.\": What is a \"petzua dakah\"? One whose testicles have been injured (\"niftzeu\") — even one of them. This tells me only of the whole of it. Whence do I derive (the same for) even part of it? From dakah (lit., \"crushed,\" but not entirely).", + "\"and a kruth shafchah\": wherever the organ is cut.", + "R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Beroka said: I heard in Kerem Beyavneh that a man who has only one (testicle) is a saris chamah (a eunuch from the time of seeing the sun. i.e., one born without visible testicles. [This has various halachic implications.]) What is the difference between a petzua dakah and a kruth shafchah? A petzuah dakah can recover (from the injury); a kruth shafchah cannot. This is one of the \"halachoth\" of doctors.", + "\"into the congregation of the L-rd\": the congregation of Cohanim, the congregation of Levites, the congregation of Israelites, and the congregation of proselytes.", + "The sages say: There are only three. (He omits the congregation of proselytes.)" + ], + [ + "(Devarim 23:3) \"A mamzer may not come into the congregation of the L-rd.\" (\"mamzer\" =) \"mum zar\" (\"a foreign blemish\" [i.e., a blemish resulting from \"foreign\" (i.e., non-permitted) relationships]), whether a man or a woman.", + "Who is a \"mamzer\"? All kin who are subsumed in \"may not come.\" These are the words of R. Akiva. For it is written (Ibid. 1) \"A man shall not take the wife of his father and he shall not uncover the lap of his father … (3) \"A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being kin and subsumed in \"may not come,\" and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "Shimon Hatemani says: All who are liable to kareth (cutting-off) at the hands of heaven — the child is a mamzer, it being written \"A man shall not take the wife of his father … A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being liable to kareth at the hands of heaven and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "R. Yehoshua says: All who are liable to judicial death penalty — the child is a mamzer, it being written \"A man shall not take the wife of his father … A mamzer may not come, etc.\" Just as \"the wife of his father\" is distinct in being subject to judicial death penalty and the child is a mamzer, so, in all who are thus characterized, the child is a mamzer.", + "\"even the tenth generation\": It is written here \"the tenth generation,\" and below (4) (in respect to an Amoni and a Moavi) \"the tenth generation.\" Just as \"the tenth generation\" there is for all time, so, \"the tenth generation\" here." + ], + [ + "(Devarim 23:4) \"An Amoni and a Moavi shall not come into the congregation of the L-rd\": Scripture speaks of males and not of females, it being written \"Amoni\" (masculine), and not \"Amonith\" (feminine); \"Moavi,\" and not \"Moavith.\"", + "For it would follow: If (in the instance of) \"mamzer,\" whereof it is not stated \"for all time,\" women are equated with men, then Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" how much more so should men be equated with women! Or, conversely: If Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" women are not equated with men, then mamzer, whereof it is not stated \"for all time,\" how much more so should women not be equated with men! It is, therefore, written \"mamzer\" — \"mum zar,\" both men and women.", + "Now that Scripture has included and excluded, you must revert to the first line of reasoning, viz.: If \"mamzer,\" whereof it is not stated \"for all time,\" women are equated with men, then Amonim and Moavim, whereof it is stated \"for all time,\" how much more so should men be equated with women! It is, therefore, written \"Amoni,\" and not \"Amonith.\" These are the words of R. Yehudah. R. Shimon says (Ibid. 23:5) \"Because they did not greet you with bread and with water.\" Whose custom is it to greet? Men and not women, (women normally being in the home.)", + "(Ibid. 4) \"even the tenth generation shall not come\": If it is written \"for all time,\" why need it be written \"the tenth generation\"? It is mufneh (free for interpretation) for purposes of comparison and identity (gezeirah shavah), viz.: It is written here (in respect to Amoni and Moavi) \"the tenth generation,\" and there (in respect to mamzer) \"the tenth generation.\" Just as here, \"for all time,\" so, there, for all time." + ], + [ + "(Devarim 23:5) \"Because they did not greet you with bread and with water\": Not only because of this, but also because of the counsel (of hiring Bilaam against you [Ibid.]), viz. (Michah 6:5) \"My people, hear now, what Balak king of Moav counseled, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"on the way\": at the time of your being tossed about.", + "\"when you came out of Egypt\": at the time of your redemption.", + "\"and that he hired against you Bilaam the son of Be'or\": (this being the \"Because\" of Bilaam).", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And the L-rd your G-d did not desire to heed Bilaam … and He turned the curse into a blessing for you\" — whereby we are taught that the curser is cursed. Why? \"For the L-rd your G-d loved you.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:7) \"Do not seek their peace and their good all of your days, forever\": Because it is written (Ibid. 20:10) \"and you shall call out to it (a besieged city) for peace,\" I might think that the same should be done with them (Amon and Moav); it is, therefore, written \"Do not seek their peace.\"", + "And because it is written (Ibid. 23:17) \"… where it is good for him (an escaped servant); you shall not oppress him,\" I might think that the same holds true with them; it is, therefore, written \"and (do not seek) their good.\"", + "\"all of your days, forever\": for ever and ever." + ], + [ + "(Devarim 23:8) \"You shall not despise an Edomi\": Why? (Ibid.) \"because he is your brother\": Great is brotherhood.", + "\"You shall not despise an Egyptian\": Why? (Ibid.) \"because you were a stranger in his land.\" R. Elazar b. Azaryah said: The Egyptians accepted Israel only for their own benefit, notwithstanding which the L-rd stipulated reward for them (here). Now does this not follow a fortiori, viz.: If one did not intend another's benefit and benefited him nonetheless, Scripture considers it as if he had benefited him, then one who intends to benefit him, how much more so!", + "R. Shimon says: The Egyptians drowned Israel in the sea, and the Edomites accosted Israel with the sword, yet Scripture forbade their entrance (into Israel) only until three generations. The Amonites and the Moavites, because they took counsel to cause Israel to sin, Scripture forbade their entry forever! — to teach that it is worse to cause a man to sin than to kill him. For one who kills a man removes him only from this world, whereas one who causes him to sin removes him from both this world and the world to come." + ], + [ + "(Devarim 23:9) \"The banim which will be born to them, the third generation shall come for them into the congregation of the L-rd\": \"banim\" (lit.,) \"sons,\" and not daughters. These are the words of R. Shimon. And the sages say: \"which will be born to them\": to include the daughters.", + "R. Shimon said (to them:) What I am saying follows a fortiori, viz. If where Scripture forbade the males (from entry) forever (i.e., in the instance of Amon and Moav), it permitted the daughters immediately, then, where it forbade the males only until three generations (i.e., in the instance of an Edomi), how much more so should the females be permitted immediately! They responded: If you are stating a halachah, we will accept it; if you are ratiocinating, we can answer you. R. Shimon: I am stating a halachah, and the verse supports me — \"banim\" (sons), and not \"banoth\" (daughters).", + "\"the third generation\": I might think that both the second and the third generation are forbidden; it is, therefore, written \"the third generation (shall come for them into the congregation of the L-rd.\") R. Yehudah said: Minyamin, an Egyptian proselyte, was a friend of mine of the disciples of R. Akiva, and he said to me: I am an Egyptian proselyte married to an Egyptian proselytess, and I am going to marry my son to the daughter of an Egyptian proselytess, so that my grandson will be fit to enter the congregation (of Israel) in fulfillment of \"the third generation shall come, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 23:10) \"When you go out, an encampment against your enemies, then you shall guard yourself against every evil thing.\" \"when you go out, an encampment\": When you go out, go out in an encampment (i.e., en masse).", + "\"against your enemies\": (Keep it in mind that you are going out) against your enemies, (and act accordingly).", + "\"then you shall guard yourself against every evil thing\": I might think that this refers to (the need for circumspection vis-à-vis) cleanliness, uncleanliness, and tithes; it is, therefore, written (Ibid. 15) \"and He shall not see in you a thing of nakedness\" (ervah). This tells me only of \"ervah.\" Whence is included (in the need for circumspection) idolatry, bloodshed, and blasphemy? From \"then you shall guard yourself against every evil thing.\" Just as \"ervah\" is distinct in that it is something for which the Canaanites were exiled and because of which the Shechinah is removed, so, all such things (are included).", + "\"evil thing\" (\"davar\") includes even slander (\"dibbur ra\")." + ], + [ + "(Devarim 23:11) \"If there be among you\": and not among gentiles;", + "\"a man,\" and not a minor;", + "\"who shall not be clean because of a nocturnal accident\": This tells me only of a nocturnal accident (i.e., emission). Whence do I derive (the same for) a diurnal accident? From \"who shall not be clean\" — in any event. Why, then, is it written \"a nocturnal accident\"? Scripture speaks of the common instance.", + "\"then he shall go outside the camp\" — this is a positive commandment;", + "\"he shall not come into the midst of the camp\" — this is a negative commandment. R. Shimon Hatemani says: \"then he shall go outside the camp\" — this is the Levite camp; \"he shall not come into the midst of the camp\" — this is the camp of the Shechinah." + ], + [ + "(Devarim 21:12) \"And it shall be towards evening that he shall wash himself with water\": This teaches us that a seminal emission exempts a zivah (seminal) discharge within the same twenty-four hour period (from the requirement of cleansing, the verse implying that whatever intervenes, he will be clean in the evening.)", + "\"and when the sun sets\": The (non-) setting of the sun prevents him from entering the camp." + ], + [ + "(Devarim 23:13) \"And a yad shall there be for you outside the camp\": \"yad\" signifies a place, as it is written (I Samuel 15:12) \"and he has set himself up a yad,\" and (Bamidbar 2:17) \"every man in his yad by their flags.\"", + "\"and you shall go out there outside\": and not in the camp.", + "(Ibid. 14) \"And a spade shall there be for you among your implements (azenecha)\": \"azenecha\" is the place of your weapons (\"zaynecha\").", + "\"and it shall be when you sit outside\": (One should ease himself) sitting, not standing.", + "\"and you shall dig with it\": I might think he digs with one and covers with another; it is, therefore, written \"and you shall turn back and you shall cover, etc.\": (which implies that he covers with the same spade).", + "R. Yishmael says: Whence is it derived that one should not turn his back towards the encampment (in easing himself)? From \"and you shall turn back and cover your excrement,\" (which indicates that he was facing the encampment beforehand)." + ], + [ + "(Devarim 23:15) \"For the L-rd your G-d walks in the midst of your camp … And let your camp be holy\": Make it holy — whence it was ruled: One should not recite the Shema near the washers' dippings, nor should he enter a bathhouse or a tannery with scrolls or tefillin in his hand.", + "\"to save you and to deliver your foes before you\": If you do all that is stated herein, in the end He will save you and deliver your foes into your hand.", + "(\"And let your camp be holy\": Sanctify it. From here it was taught that a person should not enter the Temple Mount with his walking-stick, shoes, or dust on his feet.)", + "\"that He not see in you a thing of nakedness and turn away from you\" — whence it is seen that ervah (illicit relations) causes the Shechinah to depart." + ], + [ + "(Devarim 23:16) \"Do not deliver a servant to his master\": From here they ruled: If one sells his servant to an idolator or to one outside of Eretz Yisrael, he goes free.", + "\"who shall escape to you from his master\": to include a ger toshav (\"a sojourning stranger,\" a gentile who takes it upon himself not to serve idolatry and to heed the seen Noachide laws)", + "[If he leaves the gentiles and comes to Eretz Yisrael, do not return him to them.] (Ibid. 17) \"With you shall he dwell\" — in the city itself.", + "\"in your midst\" — and not in an outlying district. \"in the place that he chooses\" — where he can find sustenance.", + "\"in your gates\" — and not in Jerusalem. \"in one of your gates\" — and not in exile from city to city.", + "\"where it is good for him\" — from an inferior location to a superior one.", + "\"you shall not oppress him\" — verbal oppression." + ], + [ + "(Devarim 23:18) \"There shall be no harlot from the daughters of Israel\": You (beth-din) are exhorted (to keep harlotry) from the daughters of Israel, but you are not thus exhorted vis-à-vis gentile women. \"and there shall be no harlot form the sons of Israel\": You are exhorted vis-à-vis the sons of Israel, but not vis-à-vis Canaanite men. Why mention both kadesh (a male harlot [homosexuality]) and kedeshah (a female harlot). If you (beth-din) are exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — in Israel; how much more so are you thus exhorted vis-à-vis a kadesh, (who is subject to the death penalty)! Or, conversely, if you are not exhorted vis-à-vis a Canaanite kadesh — of greater stringency, then how much more so are you not thus exhorted vis-à-vis a Canaanite kedeshah! (Why, then, must both be mentioned?) Both are necessary. For if only kedeshah were mentioned and not kadesh, I would say: You are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency — in Israel; but you are not thus exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency. Or, you are not exhorted vis-à-vis a kedeshah — of lesser stringency — among the Canaanites; but you are exhorted vis-à-vis a kadesh — of greater stringency among the Canaanites. It is, therefore, written \"There shall be no harlots from the daughters of Israel, and there shall be no harlots from the sons of Israel\" — and you are not thus exhorted vis-à-vis the Canaanites." + ], + [ + "(Devarim 23:19) \"You shall not bring the hire of a prostitute and the exchange of a dog into the house of the L-rd your G-d for every vow\": \"You shall not bring the hire of a prostitute\": This tells me of the hire of a prostitute. Whence do we derive (the same for) the hire of all of the arayoth (illicit relations)? From \"for the abomination\" — in any event. And which is \"the hire of a prostitute\"? Saying to a prostitute \"Take this (lamb) for your hire\" — even (if he sent her) one hundred, they are all forbidden. If one says to his neighbor: Take this lamb and let your (Canaanite) maidservant lie with my (unmarried Hebrew) manservant — Rebbi says: This is not hire; the sages say: It is hire.", + "\"and the exchange of a dog\": What is \"the exchange of a dog\"? Saying to one's neighbor: Take this lamb for this dog, (in which instance the lamb may not be dedicated to the Temple). I might think that if he walked it (i.e., the beast given as a harlot's hire) into the azarah (the Temple court), he is liable, it is, therefore written \"for the abomination of the L-rd.\" It is written here \"abomination,\" and elsewhere (relative to the interdict against sacrificing blemished animals) (Ibid. 17:1) \"abomination.\" Just as there, sacrifice (is interdicted), so, here, sacrifice (and not merely entry is interdicted).", + "\"for every vow\": to exclude what has already been vowed. \"for every vow\": to include (the harlot's hire as interdicted even for) a bamah (a temporary altar).", + "\"into the house of the L-rd your G-d\" to exclude (from the interdict) the bullock of the sin-offering, (i.e., the red heifer, which is not brought into the Temple, but is slaughtered outside the encampment [viz. Bamidbar 19:3]). These are the words of R. Eliezer. The sages say: to include (as interdicted) gold-foil (for the Temple).", + "\"for every vow\": to include (as interdicted) (even) a bird. For I would think: If sacrificial offerings, which are invalidated by blemishes, are not subject to \"hire\" and \"exchange,\" then birds, which are not invalidated by blemishes — how much more so should they not be subject to \"hire\" and \"exchange.\" It is, therefore, written \"for every vow,\" to include birds. I might think that (also interdicted is) the hire (that he gives the harlot) for abstention (from remunerative labor for the time period required for the act); it is, therefore, written \"for the abomination of the L-rd\" (i.e., the hire forbidden is that for the act itself).", + "\"the very two (the hire of a prostitute and the exchange of a dog)\": two and not four (i.e., the hire of a dog and the exchange of a prostitute are permitted) \"the very two of them\" — they (are interdicted) and not their offspring." + ], + [ + "(Devarim 23:20) \"You shall not give interest to your brother\": This tells me only of the borrower (that he should not give interest.) Whence do I derive (the same for) the lender (that he should not take interest)? From (Vayikra 25:36) \"You shall not take from him interest.\"", + "(Vayikra 25:37: \"Your money you shall not give him on interest, and on increase you shall not give your food.\"): From \"your money,\" I derive: your money, but not that of others (i.e., gentiles); \"your food,\" but not that of others. — But perhaps (the inference should be) \"your money,\" but not that of ma'aser (the tithe); \"your food,\" but not that of beasts! — (No, for \"interest of money\" (Devarim, Ibid.) includes money of ma'aser (as interdicted); \"interest of food\" includes food of beasts. This tells me only of interest of money and interest of food (as interdicted). Whence do I derive the same for any kind of interest? From (Ibid.) \"interest of anything that can be (construed as) interest.\"", + "R. Shimon says: Whence is it derived that he (the lender) should not tell him (the borrower): Go and greet that man, or: Find out if that man has come from his place? From \"interest of any thing (\"devar,\" like \"dibbur\" [speech])." + ], + [ + "(Devarim 23:21) \"To the stranger shall you give interest, but to your brother shall you not give interest\": \"to the stranger shall you give interest\" — a positive commandment; \"but to your brother shall you not give interest — a negative commandment.", + "R. Gamliel says: What is the intent of \"but to your brother shall you not give interest\"? It is already written (Ibid. 20) \"You shall not give interest to your brother\" — There is antecedent interest and supervening interest. How so? If he thought to borrow from him and sent him (a gift), thinking \"So that he lend me,\" this is antecedent interest. If he borrowed from him and returned his money and sent him (a gift), thinking \"For his money that was 'idle' with me,\" this is supervening interest.", + "\"so that the L-rd your G-d will bless you in all to which you put your hands\": Scripture \"established\" for him a blessing in all the sending forth of his hands.", + "\"on the land whither you are coming to inherit it\": in reward for your coming, you will inherit." + ], + [ + "(Devarim 23:22) \"If you make a vow to the L-rd, you shall not delay to pay it\": It is written here \"a vow,\" and elsewhere (Vayikra 7:16) \"a vow.\" Just as there, \"a vow or a pledge (nedavah),\" so, here, a vow or a pledge. And just as with the vow here, \"you shall not delay to pay it,\" so, with the vow there, you shall not delay to pay it.", + "\"for the L-rd your G-d\": This refers to monies, assessments, devotions, and consecrations, (in respect to all of which it is written \"to the L-rd.\")", + "\"to pay it\": it and not its substitute (i.e., if the original were lost, he does not transgress \"You shall not delay\" with its substitute until three festivals have passed for the substitute.)", + "\"for require shall He require it\": These are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings.", + "\"the L-rd your G-d\": These are charities, tithes, first-born (bechor), and the Pesach offering.", + "\"of you\": This refers to leket, shikchah, and peah.", + "\"and it will be a sin in you\": \"in you,\" and not in your offering (i.e., the offering is kasher even if delayed.)" + ], + [ + "(Devarim 23:23) \"But if you forbear to vow, it will not be a sin in you\": R. Meir says: It is better not to vow than to vow and pay. Better than both (i.e., to vow and not to pay and to vow and to pay) is not to vow at all. R. Yehudah says: Better than both (i.e., to vow and not to pay and not to vow at all) is to vow and to pay. (Ibid. 24) \"What issues from your lips shall you keep and you shall do\":", + "\"What issues from your lips\" — a positive commandment.", + "\"shall you keep\" — a negative commandment.", + "\"and you shall do\": This is an exhortation to beth-din to make you do (what you have vowed).", + "\"as you have vowed\": This is a vow;", + "\"to the L-rd your G-d\": These are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings;", + "\"the pledge\": as implied;", + "\"that you spoke\": These are consecrations for Temple maintenance;", + "\"with you mouth\": This is charity." + ], + [ + "(Devarim 23:25) \"If you come into the vineyard of your neighbor, you may eat grapes so as to satisfy your soul\": \"If you come into the vineyard of your neighbor\": I might think (that the verse speaks of) any man (who enters the vineyard); it is, therefore, written (Ibid.) \"but into your vessel you shall not pace them.\" (You shall place them, however,) into the vessels of the owner, (for whom you are working).", + "\"your neighbor\": but not a gentile. \"your neighbor\": but not the Temple.", + "\"you may eat,\" but not suck (out the wine and discard the rest, [for this would result in his eating a greater number of grapes]).", + "\"grapes\": and not figs — whence it was ruled: If he were working with (i.e., picking) grapes, he should not eat figs; if he were working with figs, he should not eat grapes. But he should restrain himself until he reaches the choice ones (and then eat).", + "R. Elazar b. Chasma says: Whence is it derived that a worker may not eat more than his wage? From \"so as to sate your soul.\" And the sages say: \"so as to sate,\" which implies that a worker may eat even more than his wage.", + "\"but into your vessel you may not place them\": when you are placing them into the vessel of the owner." + ], + [ + "(Devarim 23:6) \"If you come into the standing corn of your neighbor\": I might think (that the verse speaks of) any man (who passes the standing corn); it is, therefore, written (Ibid.) \"but you shall not lift a sickle\" — when you are lifting a sickle (as a worker) upon your neighbor's standing corn.", + "\"your neighbor\": but not a gentile. \"your neighbor\": but not the Temple.", + "\"you may pluck the ears with your hand\": but you may not cut them with the sickle.", + "\"but you shall not lift a sickle\" (for yourself, even) when you lift a sickle upon the standing corn of your neighbor." + ], + [ + "(Devarim 24:1) \"If a man take a woman\": We are hereby taught that a woman is acquired (as a wife) by money. For (without this verse) it would follow otherwise, viz.: If a Hebrew handmaid, who is not acquired by cohabitation is acquired by money, then a woman, who is acquired by cohabitation, how much more so should she be acquired by money! — (No,) this is refuted by the instance of a yevamah (leviratess), who is acquired by cohabitation, but is not acquired by money. Do not wonder, then, if a woman, who, though she is acquired by cohabitation were not to be acquired by money. It must, therefore, be written \"If a man take a woman,\" to teach that a woman is acquired by money.", + "\"and he cohabit with her.\" We are hereby taught that a woman is acquired by cohabitation. For (without this verse) it would follow otherwise, viz.: If a yevamah, who is not acquired by money, is acquired by cohabitation, then a woman, who is acquired by money, how much more so should she be acquired by cohabitation! — (No,) this is refuted by the instance of a Hebrew handmaid, who is acquired by money, but is not acquired by cohabitation. Do not wonder, then, if a woman, who, though she is acquired by money, were not to be acquired by cohabitation. It must, therefore, be written \"and he cohabit with her,\" to teach that a woman is acquired by cohabitation.", + "And whence is it derived that she is also acquired by a writ (shtar)? It follows, viz.: If money, which does not release (a woman from marriage), acquires, then shtar (a writ [of divorce]), which does release a woman, how much more so should it acquire! (No,) this may be true of money, which acquires hekdesh (consecrated property) and second tithe, but not with shtar, which does not acquire hekdesh and second tithe. It must, therefore, be written (Ibid.) \"then he shall write for her a scroll of divorce, and he shall place it into her hand, and he shall send her from his house. This one's coming in (to marriage) is compared to her going out (viz. Ibid. 2). Just as her going out is with a shtar (i.e., a get), so, her coming in." + ], + [ + "(Devarim 24:1) \"and it shall be, if she does not find favor in his eyes, for he found in her a thing of nakedness, (then he shall write her a scroll of divorce.\") Beth Shammai say: A man should not divorce his wife unless he find in her a thing of nakedness (i.e., that she had fornicated). And Beth Hillel say: Even if she spoiled his meal, it being written \"for he found in her a thing of nakedness.\"", + "Said Beth Hillel to Beth Shammai: But is it not written \"a thing\"? Beth Shammai: But is it not written \"nakedness\"? Beth Hillel: If it were written \"nakedness,\" but not \"a thing,\" I would say, because of nakedness she is divorced, but because of \"a thing\" she is not divorced. It is, therefore, written \"a thing … (2) and she shall go out of his house.\" And if it were written \"a thing,\" and it were not written \"nakedness,\" I would say: If she is divorced because of \"a thing,\" she is permitted to remarry, but if she is divorced because of nakedness, she is not permitted to remarry. And do not wonder at this, for if she is forbidden (by the divorce) from one who was permitted to her, should she not be forbidden to one (i.e., a new husband), who was forbidden to her? It must, therefore, be written \"… nakedness … and she shall go out of his house and she may be to another man.\"", + "R. Akiva says: (He may divorce her) even if he finds another more beautiful than she, it being written \"if she does not find favor in his eyes.\"", + "\"then he shall write to her\": in her name — whence they ruled. Any get not written in the name of that woman is invalid. How so? If one passed by in the marketplace and heard a scribe saying \"This man divorces this woman from this place,\" and he said \"That's my name and that's the name of my wife,\" it is invalid as a get. More so — If he wrote (a get) to divorce his wife, and he changed his mind, and a man of his city found it and said \"That's my name and that's the name of my wife,\" it is invalid as a get. More so, if he had two wives with the same name, if he wrote it to divorce the tall one, he may not use it to divorce the short one. More so, if he told the scribe to write it, thinking \"I will use it to divorce whichever I wish,\" it is invalid as a get.", + "\"then he shall write\": This tells me only of ink. Whence do I derive (as also permitted) dye, rock-lichen, resin, and vitriol? From \"then he shall write\" — with anything.", + "\"a scroll\": This tells me only of a scroll. Whence do I derive (as also permitted) reed, nut, olive, and carob stalks? From \"and he shall place it into her hand\" — in any event. If so, why is it written \"a scroll\"? Just as a scroll is characterized by (relative) permanence, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized. R. Yehudah b. Betheira says: Just as a scroll is characterized by being unrooted to the ground, so, all things that are thus characterized (are permitted for the writing of a get) — to exclude those things which are not thus characterized.", + "\"a scroll of 'krithuth'\": something that cuts off completely — whence it is ruled: If one says to his wife: Here is your get on condition that you never again go to your father's house; on condition that you never again drink wine — this is not krithuth (in that there is no stage in which complete severance is effected.) (If he says:) on condition that you do not go to your father's house until thirty days from now; on condition that you do not drink wine, until thirty days from now — it is krithuth. If one divorces his wife and says \"You are permitted to everyone except so-and-so\" — R. Eliezer permits it and the sages forbid it. After the death of R. Eliezer, four elders entered to dispute his words: R. Tarfon, R. Yossi Haglili, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiva.", + "R. Tarfon opened and said: If she went and married the brother of the man to whom she had been forbidden (by the get), and he died without children, how could she become the yevamah of his brother? Would he (her first husband) not be making a condition against what is written in the Torah (i.e., the mitzvah of yibum)? And if anyone makes a condition against what is written in the Torah, his condition is not valid — so that this is not krithuth.", + "R. Yossi Haglili said: Where do we find in the Torah that she is permitted to one and forbidden to another? But if she is permitted to one, she is permitted to all men, and if she is forbidden to one, she is forbidden to all men — so that this is not krithuth.", + "R. Elazar b. Azaryah says: \"Krithuth\" — something that severs (completely) between himself and her. R. Yossi said: I subscribe to the words of R. Elazar b. Azaryah.", + "R. Akiva says: On what basis was the Torah stringent vis-à-vis (forbidding) a divorcée to a Cohein or a married woman to all men? (It must be that the ban against) a married woman is more stringent than that of a divorcée (to a Cohein). Now if a divorcée, of lesser stringency, is forbidden (to one who was once permitted to her), then a married woman, of greater stringency, how much more so should she be forbidden (to one who was once permitted to her [if her divorce is only conditional])? — so that this is not krithuth.", + "Variantly: If she went and married another and he had children from her, and then she were widowed or divorced and married this one (to whom she was prohibited by the conditional divorce), would her children by the first not be found to be mamzerim (bastards, the divorce being retroactively invalidated)? — so that this is not krithuth.", + "\"into her hand\": This tells me only of \"her hand.\" Whence do I derive (the same for) her garden, her courtyard, and her enclosure? From \"and he shall place\" — anywhere. If so, why is it written \"her hand\"? Just as her hand is distinct in being her domain, so all that is thus characterized (is valid for the placing of the get).", + "\"and he shall send her away from his house\": He must tell her \"This is your get.\" From here they ruled: If one threw a get to his wife and said \"Pick up this writ,\" or if she found it behind him and read it and found it to be her get, it is not a (valid) get until he says to her \"This is your get.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:2) \"And she shall go out of his house\": We are hereby taught that the woman leaves the presence of the man (i.e., she leaves the house, not he.)", + "\"and she shall go and she may be to another man\": She should not marry in his (the first's) neighborhood.", + "\"another man\": Scripture calls him \"another,\" (demonstrating that he is not on a par [morally] with the first, the first having banished \"a thing of nakedness\" from his home; the second, having admitted her.)", + "(Ibid. 3) \"And if the last man hate her\": Scripture apprises us that he is destined to hate her.", + "\"or if the last man die\": Scripture apprises us that she is destined to bury him.", + "If a divorcée (from the second husband) is mentioned (as forbidden to the first,), why mention a widow (as being forbidden to him)? For a divorcée is forbidden to the levir (her second husband's brother [in the event of her second husband's dying without children]) whereas a widow is permitted to the levir (in the above instance).", + "I might think that even if she had illicit relations with another after she were divorced, she is forbidden to return to him; it is, therefore, written (Ibid. 2) \"and he shall write her … (3) and she shall go out, etc.\": (Only) one who goes out with a get (from a second husband) is forbidden to return to the first, but not one who had illicit relations with another.", + "And whence is it derived that if one gives a get to his yevamah (in advance of levirate marriage) she may not return to him? From (Ibid. 4) \"Her first husband shall not be able, etc.\" And whence is it derived that if a woman's husband went abroad, and she was told that he died, and she married another — after which he returned (Whence is it derived) that she needs a get from both? From \"Her first husband shall not be able … to return to take her to be to him as a wife.\"", + "(Ibid.) \"after she had been defiled\": This tells me only (that this is so) from marriage (with the first) to marriage (with the second). Whence do I derive (the same for) from betrothal to marriage, from marriage to betrothal, from betrothal to betrothal? From \"Her first husband shall not be able to take her; \"her first to take her,\" \"who had sent her away to take her,\" \"to return to take her.\"", + "R. Yossi b. Kipper says in the name of R. Elazar b. Azaryah: From betrothal (to the second) she is permitted (to return to the first); from marriage she is forbidden, it being written \"after she has been defiled\" (i.e., cohabited with). And the sages say: Both from betrothal and marriage she is forbidden. Why, then, is it written \"after she has been defiled\"? To include (as forbidden to return to him) a sotah (a woman suspected of adultery) who had secreted herself (with the one she was warned against.)", + "\"for she (a returned divorcée) is an abomination before the L-rd\": As it is written (Jeremiah 3:1) \"If a man divorces his wife, and she goes and marries another man, can he return to her again?\"", + "\"for she is an abomination\": R. Yehudah said: She is an abomination, but her child (of the renewed union) is not an abomination.", + "\"And you shall not make sinful the land\": Beth-din is hereby being exhorted (to insure that this does not happen)." + ], + [ + "(Devarim 24:5) \"If a man take a new wife\": This tells me only of a virgin. Whence do I derive (the same for) a widow and a divorcée? From (Ibid.) \"and he shall rejoice his wife\" — in any event. If so, why is it written \"new\"? One who is \"new\" to him — to exclude a returned divorcée.", + "\"he shall not go out in the army\": I might think that he does not go out into the army, but he supplies to it weapons, food, and water; it is, therefore, written \"and it shall not impose upon him for any thing.\" I might think (that it may not impose upon him) even if he built a house and inaugurated it, planted a vineyard and redeemed it, betrothed a woman and took her (viz. Ibid. 20:5-6); it is, therefore, written \"upon him.\" It does not impose upon him, but it does impose upon the aforementioned.", + "\"Free shall he be for his house\" — his house;", + "\"shall he be\" — his vineyard;", + "\"and he shall rejoice his wife\" — a (new) wife;", + "\"whom he has taken\" — to include his yevamah." + ], + [ + "(Devarim 24:6) \"One shall not take as a pledge the nether millstone nor the upper millstone\": Whence do we derive (the same for) all things (that process food)? From \"for it is a soul (i.e., a life) that he takes as a pledge.\" If so, why mention (only) nether millstone and upper millstone? Just as these are distinct in being implements performing one task, for each of which in itself one is liable, so, one is liable for all such implements.", + "\"for it is a soul that he takes as a pledge\": This is the basis (of the prohibition)." + ], + [ + "(Devarim 24:7) \"If there be found\": by witnesses;", + "\"a man\": and not a minor;", + "\"who steals a soul of his brothers\": and not of gentiles;", + "\"of the children of Israel\": to exclude one who is half-slave-half-free.", + "\"and he exploits him\": He is not liable until he brings him into his domain. R. Yehudah says: (He is not liable) until he brings him into his domain and uses him, as it is written (Ibid.) \"and he exploits him and sells him.\"", + "\"then he shall die\": by the unqualified \"execution\" of the Torah — strangulation.", + "(\"that [kidnapper]\": to exclude one who steals one who is half-slave-half-free.)", + "\"the thief\": to include as liable one who steals his son and sells him. These are the words of R. Yochanan b. Beroka. And the sages say: One who steals his son and sells him is not liable.", + "\"and you shall remove the evil from your midst\": Remove the doers of evil from Israel." + ], + [ + "(Devarim 24:8) \"Be heedful of the plague-spot of leprosy\": This is a negative commandment.", + "\"of the plague-spot\": This refers to (tearing out) the white hair.", + "\"of leprosy\": This refers to the michyah (viz. Vayikra 13:24). This tells me (that he is liable) only for (cutting) all of them. Whence do I derive (the same for) some of them? From \"to heed it exceedingly and to do.\"", + "This tells me only of plague-spots of men. Whence do I derive (the same for) plague-spots of garments and plague-spots of houses? From \"according to all that the Cohanim, the Levites, teach you.\"", + "This tells me (of liability) only in the instance of confirmation (of the plague-spot). Whence do I derive (the same for the instance of) quarantine and non-designation of \"uncleanliness\" (tumah)? From \"as I have commanded them.\"", + "\"so shall you observe to do\": You may not do so (i.e., you may not remove a plague-spot deliberately), but you may tie the (shoe) thong around your foot, and you may place the (carrying) pole on your back, and if it is thereby removed, it is removed (and there is no liability)." + ], + [ + "(Devarim 24:9) \"Remember what the L-rd your G-d did to Miriam\": What does this have to do with what precedes (i.e., plague-spots)? To teach that plague-spots come only because of slander, (Miriam having slandered Moses regarding the \"Kushite woman\" that he had taken). Now does this not follow a fortiori, viz.: If Miriam, who had not spoken in public of Moses, and only for his benefit, and in praise of the L-rd, and to the end of the propagation of the world, was thus punished (with leprosy), then all who speak in denigration of their neighbor in public, how much more so!", + "\"on the way\": when you were tossed about.", + "\"when you left Egypt\": the time of your redemption, and all was stopped because of her, whereby we are apprised that all of that time when the standards of the tribes traveled, they did so only when Miriam preceded them, viz. (Michah 6:4) \"And I sent before you Moses, Aaron, and Miriam.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:10) \"When your neighbor is indebted to you, any kind of debt, do not enter his house to claim his pledge.\" \"When your neighbor is indebted to you\": This tells me only of a loan. Whence do I derive (the same for) a laborer's wages and store-credit? From \"any kind of debt.\"", + "\"do not enter his house\": I might think that he could not take a pledge from inside (his house), but that he may do so from (the debtor's possessions) outside; it is, therefore, written (Ibid. 11) \"and the man who is indebted to you shall bring out to you the pledge outside. I might think that he could enter inside (and wait for the debtor to give him the pledge); it is, therefore, written \"Outside shall you stand.\"", + "\"Outside shall you stand and the man\" includes the messenger of beth-din." + ], + [ + "(Devarim 24:12) \"And if he is a poor man, you shall not lie down with his pledge.\" This tells me only of a poor man. Whence do I derive (the same for) a rich man? From \"And if a man\" (— any man). If so, why is it written \"poor\"? I hasten to exact payment for (such abuse of) a poor man more than for that of a rich man.", + "\"you shall not lie down with his pledge\": You shall not lie down with his pledge in your possession.", + "(Ibid. 13) \"Return shall you return to him the pledge when the sun sets\": And elsewhere (Shemoth 22:25) \"until the sun sets (in the daytime) shall you return it to him.\" We are hereby taught that he returns to him what is used during the day in the daytime, and what is used at night, in the evening — a mattress in the evening and a plow in the daytime, and not the reverse.", + "\"and he shall bless you\": We are hereby taught that he is commanded to bless you. I might think that if he blessed you, you will be blessed; and if not, not. It is, therefore, written \"and for you it will be righteousness before the L-rd your G-d.\"", + "We are hereby taught that righteousness ascends before the throne of glory, as it is written (Psalms 85:14) \"His righteousness shall go before Him and shall set his steps on the path.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:14) \"You shall not oppress a hired laborer\": But it is already written (Vayikra 19:13) \"You shall not oppress your neighbor and you shall not rob, etc.\" We are hereby taught that one who holds back the wages of a hired man transgresses five negative commandments (including the two above) and one positive commandment: (Vayikra 19:13) \"There shall not abide with you the wages of a hired man,\" (Devarim, Ibid.) \"You shall not oppress a poor hired laborer,\" (Ibid. 15) \"In his day shall you give his wage\" (the positive commandment), and (Ibid.) \"and the sun shall not go down upon it.\"", + "\"for he is poor and to it he lifts his soul.\" This tells me only of one who is poor. Whence do I derive (the same for) one who is rich? This tells me only of labor that he does \"with his soul\" (i.e., in which he risks his life). Whence do I derive the same for labor that he does not do \"with his soul,\" such as that of a weaver or a carder? From (Vayikra 19:13) \"You shall not oppress your neighbor … and \"there shall not abide with you overnight the wages of a hired man\" — in any event. If so, why is it written (Devarim, Ibid. 14) \"poor and impoverished\"? I hasten to exact payment for (such abuse of) one who is poor and impoverished more than for that of other men.", + "(Ibid.) \"of your brothers\": and not of others (i.e., gentiles).", + "\"or of your stranger\": a righteous proselyte.", + "\"in your gates\": a ger toshav (a \"sojourning\" proselyte). This tells me only of the hire of a man. Whence do I derive (the same for) the hire of beasts and utensils? From \"in your land\" — all that is in your land. We are hereby taught that all are subject to the above interdicts. R. Yossi b. R. Judah says: A ger toshav is subsumed in \"In his day shall you give his wage,\" but not in \"There shall not abide with you.\" Beasts and utensils are subsumed only in \"You shall not hold back.\"" + ], + [ + "(Devarim 24:15) \"In his day shall you give his wage\": Whence is it derived that a hired day-laborer claims (his wages) the entire night, and a hired night-laborer claims the entire day? From (respectively) \"The wage of a hired (day-) laborer shall not abide with you until morning,\" and \"the sun shall not go down upon it\" (the wage of a hired night-laborer).", + "\"for he is poor and to it he lifts his soul\": to exclude (from the interdict) an instance in which it was mutually agreed (that he be paid later).", + "\"and to it he lifts his soul\": For why did he ascend the incline and risk his life if not that you should give him his wage in the daytime? If so, why is it written (lit.,) \"and to it he 'takes' his soul\"? To teach that if one holds back a hired laborer's wage, it is reckoned to him as if he took his soul.", + "\"that he not call against you to the L-rd\": I might think that he is commanded not to call; it is, therefore, written (Ibid. 15:9) \"and he shall call out against you\" I might then think that he is commanded to call; it is, therefore, written (here) \"that he not call out against you to the L-rd.\" I might think that if he calls, \"there will be in you a sin,\" and if not, not; it is, therefore, written \"and there will be in you a sin\" — in any event. If so, why is it written \"and he shall call out against you\"? I hasten to exact payment for one who calls more than for one who does not call." + ], + [ + "(Devarim 24:16) \"Fathers shall not be put to death by cause of sons\": What is Scripture coming to teach us? That fathers shall not be put to death because of (the sins of) the sons, and sons, because of (the sins of) the fathers? This is written (Ibid.) \"Every man for his own sin shall be put to death.\" The intent is rather that fathers shall not be put to death by the testimony of sons, and sons, by the testimony of fathers.", + "\"and sons\": to include the kin (as invalid for such testimony.) They are: his brothers, the brothers of his father and the brothers of his mother, the husband of his sister, the husband of his father's sister, the husband of his mother's sister, his father-in-law, and his brother-in-law.", + "\"Every man for his own sin shall be put to death (by beth-din)\": Adults die for their own sins; minors (sometimes) die (at the hands of Heaven) for the sins of their fathers." + ], + [ + "(Devarim 24:17) \"You shall not pervert the judgment of a stranger and an orphan\": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 16:19) \"You shall not pervert judgment\"? Its intent is to teach that one who perverts the judgment of a stranger transgresses two negative commandments.", + "\"and you shall not take as a pledge the garment of a widow\": whether poor or rich. And even (if she were as rich) as Marta b. Baithus.", + "R. Shimon says: The things that you take as a pledge and return (at given times), you may not take from a widow, so that you not frequent her house and impute a bad name to her." + ], + [ + "(Devarim 24:19) \"When you reap your harvest in the field, if you forget a sheaf in the field, do not return to take it\": to exclude its being reaped by robbers, ravaged by ants, or broken by the wind or by beasts.", + "\"your harvest\": to exclude that which appertains to the Temple and to gentiles — whence they ruled: A gentile who reaped his field and then became a convert is exempt from leket, shikchah, and peah. R. Yehudah makes him liable for shikchah; for shikchah obtains only at the time of sheaving, (at which time he was a Jew.)", + "R. Yossi Haglili says: (It is written) \"When you reap your harvest in your field and you forget a sheaf\": Wherever your reaping obtains, shikchah (\"forgetting\") obtains in the sheaves; wherever your reaping does not obtain, shikchah does not obtain in the sheaves — which is to say that if the Temple reaped (the field) and an Israelite bought it, he is exempt (from shikchah); if a gentile reaped (the field) and an Israelite bought it, he is exempt.", + "\"in your field\": excluding (from shikchah) one who makes sheaves in his neighbor's field. These are the words of R. Meir; the sages rule it liable (for shikchah)." + ], + [ + "(Devarim 24:19) \"if you forget a sheaf in the field\": and not a heap of sheaves. I might think (that shikchah obtains) even if he forgot more than two sheaves; it is, therefore, written \"to the stranger, (one), to the orphan and to the widow shall it be,\" (orphan and widow being regarded as one unit). From here they ruled: Two sheaves are shikchah; three are not shikchah. Two piles of olives and carobs are shikchah; three are not shikchah. Two berries (fallen at a time) are peret (viz. Vayikra 19:10); three are not peret.", + "\"in the field\": to exclude (from shikchah) what is hidden (in the ground). These are the words of R. Yehudah. The sages say: \"in the field\": to include (as shikchah) what is hidden. \"in the field\": to include standing grain. For (if it were not written \"in the field\") it would follow (that standing grain was not shikchah), viz.: If a sheaf, where the \"power\" of the poor man is wanting (i.e., he does not receive a sheaf), he does receive shikchah (i.e., if it is forgotten, it belongs to the poor man), then standing grain, where the \"power\" of the poor man is strong, (i.e., he does receive leket and peah from it), how much more so should he receive shikchah from it! — (No,) this (i.e., that it is subject to shikchah) may be so with a (remembered) sheaf, which does not \"save\" (from shikchah) a (forgotten) sheaf (lying near it) or (forgotten) standing grain. But would you say the same (that it is subject to shikchah) for (remembered) standing grain, which does \"save\" (from shikchah) a (forgotten) sheaf and forgotten standing grain (that are near it)? (It must, therefore, be written \"in the field\" to include standing grain as subject to shikchah.)", + "\"do not return to take it\": to exclude (from shikchah) the heads of rows. From here they ruled: The heads of rows — the sheaf adjoining it indicates their status (vis-à-vis shikchah). And if he forgot a sheaf that he had taken hold of to take to the city, they agree that this is not shikchah. If a sheaf were forgotten by the owner, but not by the workers, or vice versa; or if the poor stood before it or covered it with straw, it is not shikchah.", + "\"do not return to take it\": all as one. And what capacity must it have (to render it subject to shikchah)? The sages estimated: less than two sa'ah. From here they ruled: If they forgot a sheaf of two sa'ah, this is not shikchah. (If they forgot), two sheaves containing two sa'ah between them, R. Gamliel said: They are the owner's; the sages say they belong to the poor. R. Gamliel asked them: If there are more sheaves, is the power of the owner increased or decreased? They: It is increased. R. Gamliel: If they forgot one sheaf containing two sa'ah, it is not shikchah, how much more so, if they forgot two sheaves containing two sa'ah! They: No, this is so for one sa'ah, which is like a pile. Would you say the same for two, which are like bunches!", + "\"do not return to take it\": From here R. Yishmael ruled: An ear of the harvest whose head reaches up to the standing grain — If it were harvested together with the standing grain, it belongs to the owner, (the fact of its being thus harvested indicating it not to have been forgotten), and if not, it belongs to the poor (as shikchah). And if it is in doubt (safek [as to whether it was harvested together with the standing grain]), it belongs to the owner. For the burden of the proof is upon him who would remove it from the owner's domain. And whence is it derived that a safek of leket is leket, a safek of shikchah is shikchah, a safek of peah is peah? From \"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be.\"", + "R. Elazar b. Azaryah said: Whence is it derived that if one dropped a sela from his hand and a poor man found it and fed himself with it, it is accounted by Scripture as if he had given it to him? From \"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be, so that the L-rd your G-d will bless you.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If one did not give, but gave (through shikchah), Scripture accounts it to him as if he had (intentionally) given, (to wit: \"so that the L-rd your G-d will bless you\"), then one who intends to give and does give, how great must be his reward!" + ], + [ + "(Devarim 24:20) \"When you beat your olive tree, you shall not cut off (lo tefa'er) after you\": The early settlers would beat their olive trees and act magnanimously (with what was left on them). \"your olive trees\": to exclude (from peah) those of gentiles.", + "\"your olive trees\": to exclude those of the Temple. \"", + "lo tefa'er\": You shall not \"lord it\" over the poor man — whence they ruled: One who does not allow the poor to pick (the gleanings) or allows one but not another, or helps one of them (to pick) is robbing from the poor. And concerning such as this it is written (Proverbs 22:28) \"Do not remove the bounds of yore.\"", + "\"after you\": We are hereby taught that shikchah obtains with an olive tree.", + "\"after you\": We are hereby taught that peah obtains with an olive tree.", + "\"to the stranger, to the orphan and to the widow shall it be\": It is written here \"stranger, orphan,\" and above (19) \"stranger, orphan.\" Just as there (to render it subject to shikchah) its capacity must be less than two sa'ah, so, here. From here it was ruled: An olive tree which contains two sa'ah and which was forgotten is not subject to shikchah. An olive tree standing between (any two of) three rows (of olive trees) separated by a plot of two malbenim (six hand-breadths) from one another is not shikchah." + ], + [ + "(Devarim 24:21) \"When you cut your vineyard, do not glean it after you\": From here R. Eliezer ruled: A vineyard which is all oleloth (gleanings) belongs to the owner. R. Akiva says: It belongs to the poor, it being written (Vayikra 19:10) \"And you shall not glean your vineyard.\"", + "\"do not glean it\": Which are \"gleanings\"? Those which have neither \"arm\" nor \"dripping.\" If they have \"arm\" but not \"dripping\" or \"dripping,\" but not \"arm,\" they belong to the owner; if not, they belong to the poor. (\"do not glean it) after you\": whence we derive that they are subject to shikchah.", + "\"after you\": whence we derive that they are subject to peah. From here they ruled: What is shikchah in an arbor? All that he cannot stretch out his hand for and take. And in runners (grapes growing in a row on isolated vines), whatever he passes by.", + "\"to the stranger, to the orphan, and to the widow shall it be\": It is written here \"stranger,\" \"orphan,\" and elsewhere (Ibid. 19) \"stranger,\" \"orphan.\" Just as there (it is shikchah) only when it contains less than two sa'ah, so, here." + ], + [ + "(Devarim 25:1) \"If there be a quarrel among men\": Peace cannot result from a quarrel. And thus is it written (Bereshith 13:17) \"And there was a quarrel between the herdsmen of Abraham's cattle and those of Lot's cattle.\" What is it that caused Lot to separate from that tzaddik (Abraham)? A quarrel. Here, too, what is it that caused this one to receive stripes (in beth-din)? [see verse 2]) A quarrel.", + "\"among men\": Whence do I derive (the same for) women (quarreling with each other), or a woman quarreling with a man? From \"and they (men or women) shall draw near to judgment.\"", + "\"and they judge them\": (even) against their will.", + "\"and they vindicate the righteous one and incriminate the wicked one\": I might think that all the wicked receive stripes; it is, therefore, written (verse 2) \"Then it shall be, if liable to stripes is the wicked one\" — Sometimes he does receive stripes; sometimes not. But I still would not know which acts receive stripes; it is, therefore, written (verse 4) \"You shall not muzzle an ox in its threshing.\" Just as muzzling is distinct in being a negative commandment, transgression of which is subject to stripes, so, transgression of all negative commandments is subject to stripes. I might then think that all negative commandments linked to (remedial) positive commandments are (also) subject to stripes. It is, therefore, written \"You shall not muzzle an ox in its threshing.\" Just as muzzling is distinct in being unlinked to a (remedial) positive commandment, transgression of which is subject to stripes, so transgression of all negative commandments unlinked to (remedial) positive commandments is subject to stripes. R. Shimon says: \"and they vindicate the righteous one\": Vindicate him so that he not receive stripes.", + "(Ibid. 2) \"then the judge shall bend him down\": whence we derive that he is not smitten standing.", + "\"and he shall smite him before him according to his wickedness in number.\": one-third (the number of stripes) in front, and two-thirds on his back.", + "\"before him\": He smites him with his eyes upon him and not upon something else. I might think that he is smitten and put to death or that he is smitten and pays; it is, therefore, written \"according to his (one) wickedness\" — he is not (both) smitten and put to death; he is not smitten and made to pay.", + "(Ibid. 3) \"Forty shall he smite him\": I might think \"forty,\" literally; it is, therefore, written \"in number. Forty\" — a number that is close to forty (i.e., thirty-nine). R. Yehudah says: Forty, literally. And where is he smitten (the other two-thirds)? Between his shoulders. \"shall he smite him\": and not the ground (together with him).", + "\"shall he smite him\": and not his garment. \"shall he smite him\": Two are not smitten as one.", + "\"and not more\": If he does smite more, he transgresses a negative commandment. This tells me only of his going beyond the Torah's number (i.e., thirty-nine). Whence do we derive (the same for his going beyond) the court's assessment (of how many he can bear)? From \"and not more. Lest he smite him more\" — in any event.", + "\"a great blow\": This tells me only of a great blow (as being forbidden). Whence do I derive (the same for) a negligible one? From (\"lest he smite him more) than these.\" If so, why is it written \"a great blow\"? To teach that the first ones are great blows (i.e., given with all his strength.)", + "\"and he be demeaned\" — whence they ruled that if he was soiled either by excrement or urine (while being smitten), he is exempt (from the remaining stripes). R. Yehudah said: a man, by excrement; a woman, by urine.", + "\"your brother\": We are hereby taught that all those liable to kareth (cutting off), who receive stripes, are absolved from their kareth, it being written \"and your brother be demeaned before your eyes\" — Once he has been smitten,\" regard him as your brother.", + "R. Chanina b. Gamla says: The entire day Scripture calls him \"wicked,\" viz. (Ibid. 2) \"Then it shall be, if liable to stripes is the wicked one.\" But once he has been smitten Scripture calls him \"your brother,\" viz.: \"and your brother be demeaned.\" Now if a man commits one transgression, his soul is taken from him (i.e., he receives kareth), then, if he does one mitzvah (after being smitten), how much more so (is it to be inferred that) his soul is restored to him.", + "R. Shimon says: From its place (i.e., from the place where Scripture makes him liable to kareth), it is to be inferred (that once he is smitten he is exempt from kareth), it being written (Vayikra 18:29) \"For all who commit any of these abominations (in illicit relations) — the souls that do it are to be cut off (i.e., kareth) from their people,\" and (Ibid. 18:5) \"And you shall keep My statutes and My judgments, which, if a man do, he shall live by them,\" (— followed by (6) \"A man, a man, to all the kin of his flesh you shall not come near to uncover nakedness.\") From this (\"he shall live by them\") we infer that if one sits (passively) and does not commit transgression, (in this instance, the kareth transgression of illicit relations), he receives the reward of one who (actively) performs a mitzvah ([How much more so is the smitten one exempt from kareth!)].", + "(R. Shimon Berebbi says: If one who keeps from (eating) blood, which a man's soul despises, is rewarded — then, if he separates himself from theft and illicit relations, for which he lusts and which he desires — how much more so will he merit reward for himself and for his succeeding generations until the end of all the generations!)", + "R. Yehudah says: It is written (Psalms 18:1-5) \"Who will sojourn in Your tent? —- one who walks in innocence and works righteousness … who has no slander on his tongue … who despises the shameful one … who does not lend his money on interest.\" And elsewhere it is written (Ezekiel 18:15) \"And if a man would be a tzaddik — he did not eat of (the idolatries of) the mountains, and he did not lift his eyes to the idols of the house of Israel, and he did not defile his neighbor's wife, and he did not come near a niddah, etc. … (Ibid. 9) he is a tzaddik; he will live!\" Now what did this man do, (aside from what he did not do)? We are hereby apprised that if one sits (passively) and does not transgress, he is given the reward of the doer of a mitzvah. R. Shimon Berebbi says: If one who keeps from (eating) blood, which a man's soul despises, is rewarded — then, if he separates himself from theft and illicit relations, for which he lusts and which he desires — how much more so will he merit (reward) for himself and for his (succeeding) generations until the end of all the generations!" + ], + [ + "(Devarim 25:4) \"You shall not muzzle an ox in its threshing\": This tells me only of an ox. Whence do I derive (the same for) an animal and a bird? From \"in its threshing\" (i.e., the threshing is the critical factor). If so, why is it written \"ox\"? You may not muzzle an ox, but you may \"muzzle\" a man (i.e., if you keep him from eating while working, you do not receive stripes, as you do for muzzling an ox.)", + "\"in its threshing\": This tells me only of its threshing. Whence do I derive (the same for) other labors? From \"you shall not muzzle\" — in any event. If so, why is it written \"in its threshing\"? Just as threshing is distinct in appertaining to what is the growth of the soil, uprooted from the ground, at the end of its processing, from which a laborer may eat while working in it — so, all thus characterized (is subsumed.)", + "R. Yossi b. R. Yehudah says: Just as threshing is distinct in that one works at it with his hands and feet, (so, all thus characterized is subsumed) — to exclude what is worked at with his hands and not with his feet or vice versa." + ], + [ + "(Devarim 25:5) \"When brothers dwell together and one of them dies, and he has no son, the wife of the dead one shall not be outside to a strange man. Her levir (her husband's brother) shall come upon her and he shall take her for himself as a wife, and he shall have her in levirate marriage (yibum).\"", + "\"When brothers dwell together\": to exclude a brother who was not in his world (i.e., who was not concurrently alive). From here they ruled: If there were two brothers and one of them died and another one was born, after which the second brother performed yibum with the wife of the first, after which he died, then the first wife (i.e., the wife of the brother who died first) is exempt (from yibum) by reason of her being \"the wife of his brother who was not in his world,\" and the second wife (i.e., the wife of the second brother) by reason of her being her (the first wife's) tzarah (co-wife). \"together\": in inheritance — to exclude maternal brothers. Because we find in arayoth (illicit relations) that a maternal brother is equated with a paternal brother, I might think that here, too, this is so. It is, therefore, written \"together\" (in inheritance), to exclude his maternal brother.", + "\"and one of them dies\": This tells me (that yibum obtains) only where there are two brothers and one of them dies. Whence do I derive (that yibum obtains) even if they are many and they die (that yibum obtains with the remaining brothers)? From \"and if there die … of them.\" If so, why is it written \"one\"? Yibum obtains with the wife of one of them and not with the \"wife\" of two (see what follows). From here they ruled: If three brothers were married to three unrelated women, and one of them died, and the second made a ma'amar (betrothal of his yevamah by writ or money — short of cohabitation), and he, too, died, then she (the yevamah of the first,) receives chalitzah (yibum release), but not yibum, it being written \"and one of them dies\" — She who is linked to only one yavam (undergoes yibum), but not she who is linked to two, (as in the above instance, where the woman is linked to the remaining brother by the yibum tie and to the ma'amar brother by the ma'amar tie.)", + "\"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man\": What is the intent of this? Because it was ruled: Yibum obtains with the wife of one but not with the \"wife\" of two (see above), I might think that she (the woman in the above instance) is (entirely) exempt. It is, therefore, written \"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man.\" What is to be done? She undergoes chalitzah (yibum release) but not yibum. If one gives a get (to his yevamah), he forbids her to himself and to his brothers. I might think that she is (entirely) exempt, and that this follows, viz.: If chalitzah, which does not exempt a woman (from the marriage tie) exempts her from the yibum tie, then get, which does exempt a woman (from the marriage tie), how much more so should it exempt her from the yibum tie! It is, therefore, written \"the wife of the dead one shall not be outside to a strange man\" — except by chalitzah. If one makes a ma'amar in his yevamah, he acquires her for himself and forbids her to the brothers. I might think that the ma'amar consummates the union. It is, therefore, written \"her yavam shall come upon her\" — Cohabitation consummates, and not ma'amar.", + "\"her yavam shall come upon her\": whether unwittingly, (thinking her to be a different woman), wantonly, (intending illicit intercourse), constrainedly, or wittingly — even if she is unwitting and he wanton or he unwitting and she wanton, (he acquires her as a wife).", + "(Instead bf being written) \"and he shall take\" (it is written) \"and he shall take her\"; (instead of) \"and he shall perform yibum,\" (it is written) \"and he shall perform yibum (with) her\" — to exclude (from yibum) co-wives (tzaroth) and arayoth (illicit relations) — whence it was ruled: Fifteen women exempt (from yibum) their co-wives and the co-wives of their co-wives, etc." + ], + [ + "(Devarim 25:6) \"And it shall be, the first-born that she bears shall be invested in the name of his dead brother\": I might think that if his (the dead brother's) name were Yossi, he (the child) should be called Yossi, or (if his name were) Yochanan, the child should be called Yochanan; it is, therefore, written \"in the name of his (the yavam's) dead brother\" and not \"in the name of the dead brother of his (the child's) father.\" [(The \"first-born,\" then, in this instance, is an epithet for the yavam.)] If so, why is it written \"the first-born\" (instead of \"the yavam\")? To indicate that it is a mitzvah for the oldest brother to perform the yibum.", + "\"that she bears\": to exclude (from yibum) a woman who cannot bear.", + "(The yavam) \"shall be invested in the name of his dead brother\": for inheritance (i.e., he receives his dead brother's share as well as his own.) It is written here \"in the name of his brother,\" and, elsewhere (Bereshith 48:6) \"in the name of their brothers (Ephraim and Menasheh) shall they be called in (taking) their inheritance.\" Just as there, the reference is to taking inheritance, so, here.", + "\"his dead brother\": Because it is stated elsewhere that the wife of one undergoes yibum and not the wife of two, whence do I derive that if the first brother died, the second performs yibum; if the second died, the third performs yibum? From (the repetition of) \"dead\" (verse 5) - \"dead\" (here).", + "\"and his name will not be wiped out in Israel\": to exclude (from yibum) the wife of one who is impotent, whose name is already \"wiped out.\"", + "(Ibid. 7) \"And if the man shall not desire to take his yevamah\": and not \"if the L-rd shall not desire her.\": (From this) I would exclude (from chalitzah [yibum release]) those arayoth which are liable to judicial death penalties, but I would not exclude those which are liable (only) to kareth; it is, therefore, written \"He does not desire to have me in yibum,\" and not \"the L-rd does not desire her.\"", + "\"to take his yevamah\": What is the intent of this? (Why not just \"to take her\"?) Because it is written (6) \"and it shall be the bechor that she shall bear,\" I might think to exclude (from chalitzah) a woman who can no longer bear, and an old woman, and (the tzarah of) a woman incapable of conception, and a minor who is not yet able to bear; it is, therefore, written (here, twice) \"his yevamah,\" \"his yevamah\" to include (the above as requiring chalitzah).", + "\"then his yevamah shall go up to the gate (of beth-din) and to the elders\": It is a mitzvah for the beth-din to preside in the heights of the city and to be composed of elders.\"", + "\"My yavam does not desire to invest for his brother a name in Israel\": R. Yehudah says: It is written here \"name,\" and elsewhere (in connection with the daughters of Tzelafchad, Bamidbar 27:4) \"name.\" Just as \"name\" there refers to seed, so, \"name\" here — to exclude (from chalitzah) a castrate, who, even if he wanted to perpetuate a \"name\" for his brother, could not.", + "\"in Israel\": and not among converts — whence it was ruled: Two brothers, converts, whose conception was not in holiness and whose birth was in holiness, are exempt from chalitzah and from yibum, it being written \"in Israel,\" and not among converts.", + "\"My yavam does not desire,\" and not \"the L-rd does not desire\" (by reason of arayoth)." + ], + [ + "(Devarim 25:18) \"Then the elders of his city shall call to him\": It is a mitzvah for the elders of his city and not for their messengers.", + "\"and they shall speak to him\": as befits him. So that if he were young, and she, old, or he, old, and she, young, they tell him: \"What do you want with a young girl?\" or \"What do you want with an old woman? Find someone like yourself and don't bring strife into your household!\"", + "\"then he shall stand up and he shall say: I did not desire to take her\": We are hereby apprised that he says his words only while standing.", + "\"I did not desire to take her\": and not that the L-rd did not desire her (by reason of arayoth)." + ], + [ + "(Devarim 25:9) \"Then his yevamah shall draw near to him before the eyes of the elders\": We are hereby taught that she goes after him to the elders. \"before the eyes of the elders … and she shall spit\": spittle that is visible to the eyes of the elders.", + "\"and she shall remove his shoe\": This tells me only of his shoe (i.e., a shoe that he owns). Whence do I derive (that chalitzah is valid with) anyone's shoe? From (the repetition of) \"shoe\" (here), \"shoe\" (verse 10) — in any event. If so, why is it written \"and she shall remove his shoe\"? To exclude as valid for chalitzah (a shoe) so large that he cannot walk in it or one so small that it does not cover most of his foot, or one that lacks a heel.", + "\"from his foot\": From here they ruled: (If she removed the shoe) from the knee-joint down (in the case of one whose foot was amputated), the chalitzah is valid. \"his foot\": It is written here \"his foot,\" and elsewhere (Vayikra 14:18). Just as there the right (foot is specifically indicated), here, too, the right (foot is intended).", + "\"and she shall spit in his face\": I might think \"in his face,\" literally; it is, therefore, written \"before the eyes of the elders\" (so that \"in his face\" is understood as \"before him.\")", + "\"and she shall answer and she shall say\": \"answering\" is written here and elsewhere (Ibid. 27:14) . Just as there, in the holy tongue, so, here.", + "\"Thus shall it be done with the man\": From here it was ruled: If she removed the shoe and spat, but did not recite (the prescribed formula), the chalitzah is valid. If she recited and spat but did not remove the shoe, the chalitzah is invalid. If she removed the shoe and recited but did not spit — R. Eliezer says: The chalitzah is invalid; R. Akiva says: The chalitzah is valid. R. Eliezer said to him. (It is written) \"Thus shall it be done\" — Everything which is an act is a categorical requirement. R. Akiva: Is that a proof? It is written \"with the man\" — Everything that is done with the man (such as the removal of the shoe) is a categorical requirement.", + "\"who would not build the house of his brother\" — who would not build and who is not destined to build (i.e., Once he did not build it, he may build it no more.) (Ibid. 25:10) \"And his name shall be called in Israel 'the house (of him) chalutz hana'al' ('whose shoe was removed')\":", + "\"in Israel\": Why is this written here? Is it not already written elsewhere? (Ibid. 7) — That excludes converts (from yibum), this excludes a beth-din of converts (from officiating at chalitzah.)", + "", + "\"the house chalutz hana'al\": It is a mitzvah for the judges (to say this), and not for the disciples. R. Yehudah says: It is a mitzvah for all those standing there to say \"chalutz hana'al, chalutz hana'al.\" R. Yehudah said: Once we were sitting before R. Tarfon (at a chalitzah) and he said to us: All of your answer \"chalutz hana'al, chalutz hana'al.\"" + ], + [ + "(Devarim 25:11) \"If men strive together\": Peace does not proceed from strife, as it is written (Bereshith 13:7) \"And there was a quarrel between the herdsmen of Avram's cattle and the herdsmen of Lot's cattle.\" What is it that caused Lot to part from Avram? A quarrel. And thus is it written (Ibid. 1) \"If there be a quarrel among men, etc.\" What caused this one to receive stripes (viz. Ibid. 2)? A quarrel.", + "\"If men strive together\": This tells me only of (a quarrel between)men. Whence do I derive (the same for) (a quarrel between) a man and a woman or (between) one woman and another? From \"together\" — in any event.", + "\"a man and his brother\": to exclude slaves, who have no \"brotherhood.\" These are the words of R. Yehudah.", + "\"and the wife of the one draw near to rescue her husband … and she send forth her hand and seize his privy parts\": Rebbi says: Because we find among the mazzikin (those who cause injury) in the Torah that non-intent (to injure) is equated with intent (vis-à-vis liability for payment), I might think that here, too, it is so; it is, therefore, written \"and the wife of one draw near, etc.\" (connoting intent). I might think that (she is not liable) unless her intent is to shame him; it is, therefore, written \"and she seize.\" From \"and she send forth her hand,\" do I not know that she seizes? What, then, is the intent of \"and she seize\"? To teach that if her intent were to injure and not to shame she is likewise liable.", + "\"his privy parts\": This tells me only of his privy parts. Whence do I derive (the same for her seizing) anything which places his life in danger? From \"and she seize\" — in any event." + ], + [ + "(Devarim 25:12) \"Then you shall cut off her hand\": We are hereby taught that you are obligated to rescue him (from her). Whence is it derived that if you are not able to rescue him by (cutting off) her hand, you must rescue him by her soul (i.e., by killing her)? From \"you shall have no pity.\"", + "R. Yehudah says: It is written here \"you shall have no pity,\" and elsewhere (Ibid. 19:21) \"You shall have no pity.\" Just as there, monetary compensation (is indicated), here, too, monetary compensation (is understood)." + ], + [ + "(Devarim 25:13) \"There shall not be unto you in your pocket a stone and a stone, great and small\": I might think that one should not make a litra, a half-litra, or a quarter-litra weight; it is, therefore, written \"great and small\" — a great weight which \"falsifies\" the small, i.e., he should not take with the great weight and return with the small, (giving the impression that he is using the same weight).", + "R. Akiva says: Whence is it derived that one should not keep a sela less than (the value of a shekel, or a dinar less than (the value of) a tarfik? From \"There shall not be unto you.\" (Ibid. 14) \"There shall not be unto you in your house a measure and a measure, great and small\":", + "R. Yossi Berebbi says: If you have fulfilled (Ibid. 15) \"A whole and just stone,\" then (Ibid.) \"there shall be unto you\" (i.e., you will prosper). And if you have transgressed (Ibid. 13) \"A stone and a stone,\" then (Ibid.) \"there shall not be unto you.\"", + "(Ibid. 14) \"There shall not be unto you in your house a measure and a measure\": I might think that one should not make a measure of a kav, a tarkav, a half-tarkav, and a quarter tarkav; it is, therefore, written \"great and small\" — a great which \"falsifies\" the small, i.e., he should not take (merchandise) with the great and return with the small, (giving the impression that he is using the same measure).", + "R. Akiva says: Whence is it derived that one should not keep an imperfect measure for use in his own home? From \"There shall not be unto you in your house.\"", + "And whence is it derived that one should not be precise (in weighing) in a place where an \"extra\" is generally given (to the customer), and that one should not give an \"extra\" in a place where it is customary to be precise? From (Ibid. 15) \"a just stone shall there be unto you.\"", + "And whence is it derived that if one said, in a place where it is customary to give an extra: I shall be precise (and deduct the amount of the \"extra\" from the price); or, in a place where it is customary to be precise: I shall give him an \"extra\" and deduct something from the price or add something to the price — Whence is it derived that he is not heeded? From \"A whole and just stone shall there be unto you.\" And whence is it derived that (grain) is not heaped where it is the practice to strike it, and that it is not struck where it is the practice to heap it? From \"a just ephah (measure) shall there be unto you.\" And whence is it derived that if one said, in a place where it is generally struck: I shall heap it and add to the price; or, in a place where it is generally heaped: I shall strike it and deduct from the price — Whence is it derived that he is not heeded? From \"a whole and just measure shall there be unto you.\"", + "Variantly: \"and just shall there be unto you\": From here it was ruled: The wholesaler should clean the vessels once in thirty days, and the private person, once a year, (so that past adhesions not falsify the weight.) R. Shimon b. Gamliel says: Just the opposite. A shopkeeper cleans his measure twice a week (For a shopkeeper is not required to \"drip\" three drops as a wholesaler and a homemaker are, and residue remains in the vessel and sticks to it), and he wipes his weights (i.e., he cleans the stones of his scales with which he measures wet things) once a week. And he cleans his scales for every weighing.", + "\"shall there be unto you\": Appoint a market commissioner to this end. R. Elazar b. Chananiah b. Chizkiah b. Gurion says: It is written (Ezekiel 46:11) (\"the meal-offering,) an ephah (measure) for a bull and an ephah for a ram.\" Now is the measure for a bull and a ram and a sheep the same? We are hereby apprised that both the large ephah and the small ephah are called \"ephah.\"" + ], + [ + "(Devarim 21:15) \"so that your days be prolonged\": This is one of all the mitzvoth of the Torah, whose reward is \"at its side.\" Now does this not follow a fortiori, viz.: If (honesty in the weighing of) a dried fig, a hundred of which can easily be bought for an Italian issar, is rewarded by length of days, then other mitzvoth, which entail far greater cost, how much more so!", + "(Ibid. 16) \"For the abomination of the L-rd your G-d, etc.\" I might think that he is not liable until he transgresses all of them; it is, therefore, written \"all who do these,\" (connoting) even one of them.", + "\"all who do wrong\": From here they ruled: Fruits should not be intermixed, not even new ones with old ones, not even (to be sold) a sa'ah for a dinar when they are worth a dinar and a treisith. He should not intermix them and sell them a sa'ah for a dinar.", + "\"all who do wrong\": It goes by five appellations: \"wrong,\" \"hated,\" \"abhorrent,\" \"banned,\" \"abomination.\"" + ], + [ + "(Devarim 25:17) \"Remember what Amalek did to you on the way when you went out of Egypt.\" \"Remember\": I might think (that remembrance) with the heart (is intended). But (19) \"Do not forget\" speaks of heart-forgetfulness. How, then, am I to understand \"Remember\"? (As referring to \"remembrance\") with the mouth.", + "\"on the way\": at the time of your being tossed about.", + "\"when you went out of Egypt\": at the time of your redemption. What is said (of that time)? (Shemoth 15:14) \"Peoples heard and they trembled,\" but this one (Amalek) — (Devarim, Ibid. 18) \"and he did not fear G-d.\"", + "(Ibid.) \"who met you upon the way\": This connotes: He waylaid you.", + "\"and he cut off from you all who straggled behind you\": We are hereby taught that he killed only those who dropped off from the ways of the L-rd and dropped from under the wings of the Shechinah.", + "\"and you were faint and weary\": Israel; \"and did not fear the L-rd\": Amalek.", + "(Ibid. 19) \"And it shall be, when the L-rd your G-d gives you repose from all your enemies roundabout\": so that they no longer band against you.", + "\"in the land that the L-rd your G-d gives to you as an inheritance\": In reward for this mitzvah, you will inherit the land.", + "\"Wipe out the remembrance of Amalek from under the heavens\": And thus is it written (Shemoth 17:14) \"For I shall utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens.\" That there be neither child nor grandchild (left of) Amalek under the heavens. And (Ibid. 16) \"For a hand (in oath) upon the throne of the L-rd — The L-rd will war against Amalek from generation to generation!\" The L-rd had sworn upon His throne of glory: He will leave over neither child or grandchild of Amalek, neither camel not ass — so that they not say: \"This is a camel of Amalek.\" \"Do not forget\"\" in your heart." + ], + [ + "(Devarim 26:1) \"And it shall be when you come to the land\": Perform the mitzvah mentioned herein, in whose merit you are entering the land.", + "\"the land which the L-rd your G-d gives to you\": R. Shimon says: This excludes (from the mitzvah of bikkurim) the land across the Jordan, which they took for themselves.", + "\"and you shall inherit it and dwell in it: As a reward for inheriting it (by driving out the nations) you shall dwell in it.", + "(Ibid. 2) \"Then you shall take of the first of all the fruits of the earth\": I might think that all the fruits are subject to the mitzvah of bikkurim; it is, therefore, written \"of the first,\" and not all of the first. And I still would not know which are subject and which are not. I, therefore, reason: Communal bikkurim (the omer and the two breads) are mentioned elsewhere (viz. Vayikra 23:17), and individual bikkurim are mentioned here. Just as the communal meal-offerings, mentioned elsewhere (wheat and barley) are from the seven species, so, the individual offerings, mentioned here, are from the seven species. — But why not say: Just as there, (only) wheat and barley (are mentioned), here, too, wheat and barley! Whence are the others (of the seven species) to be derived? It is, therefore, written (Shemoth 34:26) \"the bikkurim of your land,\" to include (all of the seven species mentioned in praise of your land). Since Scripture includes (i.e., all of the seven species) and excludes (five of them [in the instance of communal bikkurim]), you revert to the original (reasoning), viz.: Individual bikkurim are mentioned here, and communal bikkurim are mentioned elsewhere. Just as the communal bikkurim (wheat and barley) are of the seven species mentioned in praise of the land, so, the individual bikkurim are of the seven species mentioned in praise of the land. And they are (Ibid. 8:8) (\"a land of) wheat, barley, grapevine, fig, and pomegranate, a land of olive-oil and honey.\"", + "\"olive\": the egori (medium-size) olive.", + "\"honey\": date-honey.", + "\"of the first\": even one cluster, even one fig, (there being no minimum requirement.)", + "\"of all the fruits\": You bring fruits as bikkurim, but not wine and oil. It he brought grapes and trod them (into wine), whence is it derived that it is valid? From \"that you bring\" (in any event).", + "\"that you bring from your land\": so long as they are found on the face of the land. I might think he may bring them before Shavuoth, it is, therefore, written (Shemoth 23:16) \"And the feast of the harvest (Shavuoth) of the first-fruits of your work.\" From when do you bring? From Shavuoth until Channukah. I might think that you recite (the bikkurim formula) whenever you bring them; it is, therefore, written (Devarim 26:11) \"and you shall rejoice\": There is recitation only at the time of rejoicing, which implies: From Shavuoth until Succoth, one brings and recites; from Succoth until Channukah, one brings but does not recite. R. Yehudah b. Betheira says: He brings and recites.", + "If \"from your land,\" I might think (that he may bring bikkurim) even if he plants in his (field) and engrafts into (another) individual's (field); or if (he plants) in a public field and engrafts from a public field; or from an individual's (field) into his own; or if he plants in his own and he engrafts into his own, with a public road or a private road intervening. It is, therefore, written (Shemoth 23:19) \"the first-fruits or your soil\" — All of the growths must be from your soil. For the same reason tenant-farmers, renters, holders of confiscated land, and robbers (of land) do not bring first-fruits." + ], + [ + "(Devarim 26:2) \"And you shall put (them) in a basket\": We are hereby apprised that they require (being handed to the Cohein in) a vessel.", + "\"and you shall go to the place wherein the L-rd your G-d chooses to repose His name\": This refers to (the sanctuary of) Shiloh and to the Temple. From here it was ruled: If the bikkurim were stolen or lost (on the way to the Temple), he must make restoration (for he has not yet \"gone to the place\"). If they became unclean in the azarah (the Temple court), he scatters them and does not recite the formula, (not being obliged to make restoration, for he has \"gone to the place.\")", + "(Ibid. 3) \"And you shall come to the Cohein that shall be in those days\": R. Yossi said: Would it enter your mind that you should go to a Cohein that is not \"in your days\"! — (The intent is) to apprise us that the only criterion is a Cohein in your days (i.e., do not attempt to recapture the Cohanim of the past). And thus is it written (Koheleth 7:10) \"Do not say: 'How was it that former times were better than these?'\"" + ], + [ + "(Devarim 26:2) \"and you shall say to him\": that you are not ungrateful for (His) good.", + "\"I have professed this day\": You recite (the bikkurim formula) once a year and not twice.", + "\"that I have come to the land which the L-rd swore to our forefathers\": excluding proselytes and slaves;", + "\"to give to us\": excluding women." + ], + [ + "(Devarim 26:4) \"And the Cohein shall take the basket from your hand\": From here it was ruled: The rich bring (bikkurim) in baskets of silver and gold, and the poor, in wicker baskets of peeled willow, and the baskets are given to the Cohanim in order to favor the poor.", + "\"from your hand\": We are hereby apprised that the bikkurim require \"lifting.\" (viz. Vayikra 7:30). These are the words of R. Eliezer b. Yaakov. \"and he shall place it before the altar of the L-rd your G-d\": So long as there is an altar (i.e., a Temple), there are bikkurim; where there is no altar, there are no bikkurim." + ], + [ + "(Devarim 26:5) \"And you shall answer\": \"answer\" is written here, and elsewhere (Ibid. 27:14): Just as there, in the holy tongue; here, too, in the holy tongue. \"And you shall answer and you shall say\":", + "From here they said: In the beginning, whoever could recite the formula (by himself) did so, whoever could not, recited after another — whereupon they stopped bringing bikkurim (to avoid embarrassment). It was, therefore, ordained to have one who knew how (to recite it) do so; and for those who did not know how to recite it, they relied on \"and you shall answer\" — \"answering\" is in response to another.", + "\"and you shall say before the L-rd your G-d: 'An Aramean would destroy my father'\": We are hereby apprised that Jacob went down to Aram to his own destruction, and Scripture accounts it to Lavan the Aramite as if he had destroyed him, (this having been his intention).", + "\"and he went down to Egypt\": Lest you say he went down to receive the crown of kingdom; it is, therefore, written \"vayagar sham\": We are hereby apprised that he went down there only to sojourn (\"lagur\") there. And thus is it written (Bereshith 47:4) \"And they said to Pharaoh: 'To sojourn in the land did we come. For there is no pasture for your servants' flocks. For the famine is sore in the land of Canaan. And now, let your servants abide in the land of Goshen.'\" I might think, in great numbers; it is, therefore, written \"in scant number,\" viz. (Devarim 10:22) \"With seventy souls did your fathers go down to Egypt.\"", + "\"and he became there a nation\": We are hereby apprised that Israel was distinctive there.", + "(\"and he saw our pain\": as it states (Exodus 1:16): \"And you see on the birthstool...\"", + "\"and our toil\": as it states (Exodus 1:22): Every son that is born shall you cast in the river\". Aggadah).", + "\"great and mighty\": as it is written (Shemoth 1:7) \"And the children of Israel were fruitful and teemed and multiplied and became exceedingly strong, and the land was filled with them.\"", + "\"and populous\": as it is written (Ezekiel 16:7) \"I made you as numerous as the plants of the field; you increased and grew, and you entered the prime, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And Egypt wrought evil unto us\": as it is written (Shemoth 1:10) \"Come, let us outsmart it, lest it become numerous, and it be, that if a war break out, etc.\"", + "\"and they afflicted us\": as it is written (Ibid. 11) \"And they appointed taskmasters over it in order to afflict it with their toils, and they built treasure cities for Pharaoh.\"", + "\"and they placed us under hard labor\": as it is written (Ibid. 1:13-14) \"And Egypt worked the children of Israel with (back-) breaking labor. And they embittered their lives with hard toil: with mortar, and with brick, and with all the labor of the field; all of the labor with which they worked them was (back-) breaking.\"", + "(Devarim, Ibid. 7) \"And we cried out to the L-rd, the G-d of our fathers\": as it is written (Shemoth 2:23) \"And it was in the course of those many days that the king of Egypt died, and the children of Israel moaned under the toil, and they cried out, etc.\"", + "\"and the L-rd heard our voices\": as it is written (Shemoth, Ibid. 24) \"And G-d heard their outcry.\"", + "\"And He saw our affliction\": This refers to (enforced) separation from conjugal relations, as it is written (Shemoth, Ibid. 25) \"… and G-d saw the children of Israel, and G-d knew (i.e., He \"took it to heart.\")", + "\"and our toil\": the children, viz. (Shemoth 1:22) \"Every son that is born, into the Nile shall you throw him, and every daughter shall you keep alive.\"", + "\"and our lachatz\": This is oppression, viz. (Shemoth 3:9): \"and I have also seen the oppression wherewith the Egyptians oppress them.\"", + "(Devarim, Ibid. 8) \"And the L-rd took us out\": not through an angel, and not through a seraph, and not through a messenger, as it is written (Shemoth 12:12) \"And I shall pass through the land of Egypt in this night, and I shall smite, etc.\": \"And I shall pass through the land of Egypt\" — I, and not an angel. \"and I shall smite every first-born\" — I, and not a seraph. \"and upon all the gods of Egypt I shall wreak judgments\" — I, and not a messenger, \"I am the L-rd.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"with a strong hand\": This is the pestilence, as it is written (Shemoth 9:3) \"Behold, the hand of the L-rd is in your cattle in the field … a very sore pestilence.\"", + "\"and with an outstretched arm\": This is the sword, as it is written (Joshua 5:13) \"with his sword sh'lufah in his hand\": (\"sh'lufah\" =) outstretched.", + "\"and with great fear\": This is revelation of the Shechinah, as it is written (Devarim 4:34) \"Or has a god ever done miracles to come and take for himself a nation with trials, with signs, and with wonders, and with war, and with a strong hand, and with an outstretched arm, and with great fears, before your eyes?\"", + "\"and with signs\": This is the staff, as it is written (Shemoth 4:17) \"And this staff you shall take in your hand, wherewith you shall do the signs.\"", + "\"and with wonders\": This is the blood: as it is written (Joel 3:3) \"And I will set wonders in heaven and earth: blood and fire and pillars of smoke.\"", + "Variantly: \"with a strong hand\": two. \"with an outstretched arm: two. \"and with great fears\": two. \"and with signs\": two. \"and with wonders\": two. These are the ten plagues that the Holy One Blessed be He brought upon the Egyptians.", + "R. Yehudah would give them (the ten plagues) signs: d tz ach (dam [blood] tzfardea [frogs] kinim [lice]; a d a sh (arov [mixed multitude] dever [pestilence] shchin [boils]); b a cha v (barad [hail] choshech [darkness] arbeh [locusts] v (=b) [(the plague of) bechoroth (the first-born)].", + "(Devarim, Ibid. 9) \"And He brought us to this place\": the Temple — But perhaps it refers to Eretz Yisrael? — (No, for) \"and He gave us this land already refers to Eretz Yisrael. How, then, am I to understand \"And he brought us to this place\"? As the Temple. \"And He brought us to this place and He gave us this land\": As a reward for our coming to this place, we were given this land.", + "\"a land flowing with milk and honey\": It is written here \"a land flowing with milk and honey,\" and elsewhere (Shemoth 13:1) \"a land flowing with milk and honey.\" Just as there, the land of the five nations (is being referred to), so, here. From here R. Yossi Haglili ruled: Bikkurim are not brought from across the Jordan, it not flowing with milk and honey.", + "(Devarim, Ibid. 10) \"And now\": Immediately upon harvesting.", + "\"behold\": with joy.", + "\"I have brought\": what is mine.", + "\"the first of the fruit of the land\": From here they ruled: One goes down to his field, and seeing a fig or a cluster or a pomegranate of the fruit ripening, he ties them with a reed rope over them and says \"These are bikkurim.\"", + "\"which you have given me, O L-rd\": From here it was ruled: A caretaker, a bondsman, a messenger, a woman, a tumtum (one whose sex is in doubt) and a hermaphrodite bring bikkurim, but do not recite the formula, for \"which You have given me\" does not obtain with them.", + "\"Then you shall place it before the L-rd your G-d and you shall bow down before the L-rd your G-d\": This (the repetition of \"placing\" [viz. 4]) teaches us that two \"placings\" are necessary,\" one while reciting the formula, and one while bowing.", + "\"And you shall rejoice\": at a time of joy.", + "\"And you shall rejoice in all the good\": This refers to the (accompanying) song (of the Levites).", + "\"that the L-rd your G-d gave to you and to your household\": We are hereby taught that a man brings bikkurim of his wife's property and recites for her.", + "(Ibid. 11) \"You and the Levite\": Wherever he finds a Levite, he gives him of his portion. If he has nothing left of his portion, he gives him second-tithe. If he does not have that, he gives him poor-tithe. If he does not have that, he gives him peace-offerings. If he does not have that he feeds him from charity. This is the intent of \"and the Levite and the stranger that is in your midst.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 12) \"When you finish tithing\": I might think on Channukah; it is, therefore, written here (Ibid. 14:28) \"at the end,\" and elsewhere (Ibid. 31:10) \"at the end.\" Just as \"at the end\" there signifies a festival, so, \"at the end\" here signifies a festival. — But why not say, then: Just as \"at the end\" there signifies the festival of Succoth, so, here, the festival of Succoth is signified! It is, therefore, written (Ibid. 26:12) \"When you finish tithing\" — the festival when all the tithes have been finished — Pesach. From here they ruled: On the eve of the last day of Pesach of the fourth year and the seventh year, there took place the removal (from the house [biur] of the tithes): on the fourth year, by reason of the poor-tithe of the third year; and on the seventh year, by reason of the poor-tithe of the sixth year. I might think that the (produce of) the seventh year (shemitah), too, is subject to removal; it is, therefore, written (Ibid.) \"in the third year,\" a year which is subject to tithing, excluding the seventh year, which is not subject to tithing. I might think that two tithes both first-tithe and second-tithe (along with poor-tithe) obtain on it (the third year); it is, therefore, written (of the third year), (Ibid.) \"the year of the (one) tithe.\" One tithe obtains on it and not two. I might think that only the poor-tithe, of which the verse speaks, is signified. Whence do I derive the other tithes (for inclusion)? From \"all the tithe of your produce.\"" + ], + [ + "(Devarim 26:12) \"then you shall give to the Levite, the stranger, the orphan, and the widow\": Give each one his (specific) share.", + "\"and they shall eat it in your gates and be sated\": Give them as much as they need to satiate them — whence it was ruled: The poor man is given no less in the (allocation of the poor-tithe in the) threshing floor than half a kav of wheat or a kav of barley. These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: a kav.", + "\"in your gates\": We are hereby apprised that it is not to be taken outside of Eretz Yisrael. They said: There was a family of the house of Navtalah in Jerusalem, who were given six hundred talents of gold by the sages, and who would not take them outside of Jerusalem.", + "(Ibid. 13) \"And you shall say\": in any language.", + "\"before the L-rd your G-d\": This is the ma'aser (tithe) confession.", + "\"I have removed the holy thing\": This is second-tithe (viz. Vayikra 27:30) and neta revai (fruit of the fourth year [viz. Vayikra 19:24]).", + "\"I have given it to the Levite\": This is first-tithe. \"And I have also given it\": This is terumah and terumath ma'aser.", + "\"to the stranger, to the orphan, and to the widow\": This is second-tithe, leket, shikchah, and peah, even though their omission in the confession does not invalidate it.", + "\"from the house\": This is challah.", + "(Bamidbar 15:20) Variantly: \"from the house\": Once it has been removed from the house, nothing further is required.", + "\"according to all of your mitzvah\": So that if he gave the second-tithe before the first, he cannot make the confession.", + "\"as You commanded me\": I have not given it to one unfit for it.", + "\"I did not depart from Your mitzvoth\": I did not tithe from one species for another, nor from the detached (from the ground) to the unattached, nor from the unattached for the attached, nor from the new for the old, nor from the old for the new.", + "\"I did not forget\": to bless You and to mention Your name upon it.", + "(Devarim, Ibid. 14) \"I did not eat in my mourning of it\": If he had eaten it in mourning, he could not make the confession.", + "\"and I did not consume of it in uncleanliness (tumah)\": whether it (the tithe) were unclean and I, clean; or it, clean and I, unclean.", + "\"and I did not give of it for the dead\": I did not take of it for the making of casket and shrouds for the dead. These are the words of R. Eliezer. R. Akiva said: It is forbidden to a living person, how much more so for a dead one! What, then, is the intent of \"for the dead\"? That I did not exchange it even for something clean (to be used for the dead).", + "\"I have hearkened to the voice of the L-rd my G-d\": I have brought it to the Temple. \"I have done according to all that You commanded me\": I rejoiced and I rejoiced others therewith. (Ibid. 15) \"Look down from Your holy abode\":", + "We have done (with respect to the tithes) what you decreed upon us — You do what you have promised us.", + "\"Look down from Your holy abode, from the heavens and bless your people, Israel\" (with sons and with daughters. \"and the land which You have given us\" (with dew and rain and offspring of beasts\". \"just as You swore unto our fathers a land flowing with milk and honey\": so that it impart a flavor to the fruits. From here it was ruled: Israelites and mamzerim confess (over the tithes) and not freed slaves, for they have no portion in the land. R. Meir says: Neither do Cohanim and Levites confess, for they took no portion in the land. R. Yossi says: They have cities with open spaces." + ], + [ + "(Devarim 29:9) \"You are standing this day, all of you\": (Ibid. 31:14) \"And the L-rd said to Moses: Behold, your days have drawn near to die.\" R. Shimon b. Yochai says: Blessed is the true Judge, before whom there is no wrong or partiality, viz. (Ibid. 32:4) \"He is a G-d of trust without wrong. Righteous and just is He.\"", + "Moses appealed to the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, since I am departing from the world in such exaltation, show me a trustworthy man, who will go forth before them in peace, as it is written (Bamidbar 29:17) \"who will go out before them and who will come in before them, and who will take them out and who will bring them back. And let the congregation of the L-rd not be as sheep without a shepherd.\" And this is expounded in the tradition (Song of Songs 1:7) \"Tell me, O You whom my soul loves: Where will You graze (Your flock)? Where will you lay (them down) in the afternoon? For why should I be like (a woman) veiled (in mourning) among the flocks of Your neighbors?\" What did the Holy One Blessed be He answer? (Ibid. 8) \"If you do not know, O fairest of the women (i.e., \"greatest of the prophets\"), go out in the footsteps of the sheep\" (i.e.,) what I am destined to do with them in the future. Israel passed through four exiles — without a shepherd, without a prophet, without a sage. And thus is it written of the days of Achav (II Chronicles 18:16) \"I have seen all of Israel scattered on the mountains like sheep that have no shepherd.\"" + ], + [ + "(Bamidbar 27:18) \"And the L-rd said to Moses: Take (\"kach) for yourself Joshua the son of Nun\": \"kach\" connotes \"seizing,\" for a friend is acquired only with great difficulty — whence they ruled: One should acquire a friend for himself to learn Scripture with him, to learn Mishnah with him, to eat with him, to drink with him, and to tell his secrets to him. And thus is it written (Koheleth 4:9) \"Two are better than one … (12) and the three-fold cord is not soon sundered.\" The Holy Spirit responded to Moses: Set up an interpreter for Joshua, and have him ask, expound, and teach rulings in your lifetime, so that Israel not say to him: \"In the lifetime of your teacher you did not speak, and now you (suddenly) speak?\" Others say: he (Moses) lifted him from the ground and placed him between his knees, and Moses and Israel would lift their heads to hear the voice of Joshua. And this is what it said: \"Blessed is the L-rd, who gave Torah to Israel by the hand of Moses our teacher.\"", + "R. Nathan says: Moses was saddened that one of his sons did not stand (in his place) — whereupon the L-rd said to him: Are the sons of your brother Aaron not like your sons? He, too, that I appoint over Israel will go and stand at Elazar's door (to learn from him). To what may this be compared? A king had a son fit for royalty and he took the (governance of the) kingdom from him and gave it to his lover, telling him: Though I gave you greatness, go and stand at my son's door. Likewise, the Holy One Blessed be He said to Joshua: Go and stand at the door of the sons of Elazar, viz. (Bamidbar 27:21) \"And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand.\" At that time the strength of Moses increased and he strengthened Joshua before the eyes of all of Israel, as it is written (Devarim 31:7) \"And Moses called to Joshua and he said to him before the eyes of all of Israel: 'Be strong and firm!'\" Behold, the people that I am giving you are still kids, still infants. Do not be censorious of what they do, for neither was their Master, viz. (Hoshea 11:1) \"For Israel was a youth and I loved him,\" and (Song of Songs 1:8) \"And graze your kids by the dwellings of the shepherds\" — Take them into the shepherds' tents. Variantly: (Ibid.) \"beikvei hatzon\" — They were trodden down by the heel (ekev). \"And graze your kids\".", + "R. Yochanan b. Zakkai was once riding a donkey, his disciples walking behind, when he noticed a young girl gleaning barley-corn from under the hooves of the beasts of the Arabs. When she saw him, she covered herself with her hair, stood before him, and said to him: \"My master, feed me.\" He asked: \"Whose daughter are you?\" She answered: \"I am the daughter of Nakdimon ben Gurion. Do you not remember that you signed my kethubah?\" R. Yochanan to his disciples: \"I signed this one's kethubah, and I read 'one million golden dinars from her father's house, aside form those of her father-in-law.' Her entire household would not enter the Temple mount to bow down until they spread out soft sheets for them, after which they entered, bowed down, and returned to their houses, whereupon the paupers came and rolled them up (for themselves). All of my days I had read this verse — 'If you do not know, O fairest of the women, then go out in the footsteps of the sheep, and graze your kids (\"gediyothayich\") by the dwellers of the shepherds' — Read it not \"gediyothayich,\" but \"geviyothayich\" (\"your cadavers\"). For as long as Israel does G-d's will, no nation can dominate them. But when they do not do G-d's will they are delivered into the hands of a lowly nation. And not that alone — but under the hooves of their beasts!\"", + "In one year, three tzaddikim died — Moses, Aaron and Miriam, viz. (Zechariah 11:8) \"And I lost the three shepherds in one month.\" Now did they die in one month? Did they not die in one year? But (the resolution is:) When Miriam died, the well was removed, and it returned in the merit of Moses and Aaron. When Aaron died, the pillar of cloud was removed, and both returned in the merit of Moses. When Moses died, the three were removed and did not return. At that time Israel was \"naked\" of everything,\" viz. (Song of Songs 8:8) \"We have a little sister and she has no breasts.\" After Moses, there was no consolation for Israel. When Aaron died, all of Israel gathered to Moses and said to him \"Where is Aaron your brother?\" He answered: \"G-d has secreted him for eternal life.\" They did not believe him and said to him: \"We know you to be brusque. Maybe he said something objectionable and you imposed death upon him.\" What did the Holy One Blessed be He do? He took Aaron's litter and suspended it in the heaven of heavens, and the Holy One Blessed be He eulogized him, and the ministering angels answered after Him. And what did they say (Malachi 2:6) \"The Torah of truth was in his mouth, and wrong was not found on his lips. In peace and uprightness did he walk with Me and many did he turn from sin.\"", + "When Moses died, the Holy One Blessed be He said to the angel of death: \"Go and bring Me Moses' soul.\" He went and stood before him, whereupon Moses said: Where I sit, you have no right to stand, and you say \"Give me your soul!\" He rebuked him and he left scorned. The angel of death went and repeated Moses' words to the Almighty, who again said to the angel of death: \"Go and bring Me Moses' soul.\" He went to his place and sought him, but he could not find him. He went to the Red Sea and said to it: Have you seen Moses? It answered: From the day that Israel crossed in my midst, I have not seen him. He went to the mountains and valley, and said to them: Have you seen Moses? They answered (Iyyov 28:23) \"G-d understands its way\" — G-d has secreted him for life in the world to come, and no one knows of him, viz. (Devarim 34:6) \"And He (Himself) buried him in the valley, etc.\"", + "When Moses died, Joshua cried and screamed and mourned for him many days, until the Holy One Blessed be He said to him: Joshua, how long will you mourn him? Has he died only unto you alone? Has he not also died unto Me? For I have been in mourning from the day he died, viz. (Isaiah 22:12) \"And the L-rd G-d called for crying and lamenting, etc.\" And, what is more, he is assured of life in the world to come, viz. (Devarim 31:16) \"Behold, you shall lie down with your fathers.\"" + ], + [ + "R. Meir was wont to say: When Israel were meritorious, they bore witness over themselves, viz. (Joshua 24:22) \"And Joshua said to the people: Bear witness over yourselves that you have chosen the L-rd to serve Him. And they said: We are witnesses.\" When they went astray, viz. (Hoshea 12:1) \"Ephraim has surrounded Me with falsehood, and the house of Israel with deceit,\" the tribe of Judah and Benjamin testified against them, viz. (Isaiah 5:3-4) \"And now, dweller of Jerusalem and man of Judah. What more could have been done for my vineyard that I did not do for it?\" When the tribe of Judah went astray, viz. (Malachi 2:11) \"Judah has been faithless, etc.\", He had the prophets bear witness against them, viz. (II Kings 17:13) \"The L-rd has borne witness against Israel and Judah by the prophets of every vision, etc.\" When they went astray with the prophets, viz. (II Chronicles 36:16) \"And they mocked the messengers of G-d and despised His prophets,\" He had the heavens bear witness against them, viz. (Devarim 4:26, 30:19) \"I call to bear witness against you this day, the heavens.\" When they went astray with the heavens, viz. (Jeremiah 7:17) \"Do you not see what they are doing in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem? (18) The children are gathering wood, and the gatherers are kindling the fire, and the women are kneading dough to make cakes for the queen of heaven!\" — He had the earth bear witness against them, viz. (Ibid. 6:19) \"Hear, O earth, I will bring evil upon this people.\" When they went astray with the earth, viz. (Hoshea 12:12) \"Their altars, too, are like heaps upon the furrows of he field,\" He had the ways bear witness against them, viz. (Jeremiah 6:16) \"Place yourself on the ways and see, etc.\" When they went astray with the ways, viz. (Ezekiel 16:25) \"At every crossroad you built your lofty place,\" He had the mountains bear witness against them, viz. (Michah 6:2) \"Hear, O mountains, the quarrel of the L-rd.\" When they went astray with the mountains, viz. (Hoshea 4:13) \"They slaughter offerings upon the mountaintops,\" He had the nations bear witness against them, viz. (Jeremiah 6:18) \"Therefore, hear, O nations, etc.\" When they went astray with the nations, viz. (Psalms 106:35) \"and they mingled with the nations and learned their deeds,\" He had a beast bear witness against them, viz. (Isaiah 1:3) \"The ox knows its owner, and the ass, its master's trough, but Israel does not know, etc.\" When they went astray with the beast, viz. (Psalms 106:20) \"They exchanged their glory for the likeness of an ass, eating grass,\" He had the animal bear witness against them, viz. (Jeremiah 8:7) \"Even the stork in the heavens knows its seasons … but My people do not know the law of the L-rd.\" When they went astray with the animal, viz. (Ezekiel 8:10) \"And I came and I saw, and behold, every sort of image — disgusting creeping things and animals, etc.\", He had the fish bear testimony against them, viz. (Iyyov 12:8) \"Or speak to the earth and it will teach you; the fish of the sea will report to you, etc.\" When they went astray with the fish, viz. (Tzephaniah 1:3) \"… and the fish of the sea and the stumbling blocks of the wicked,\" He had the ant bear witness against them, viz. (Proverbs 6:6-8) \"Go to the ant, you sluggard, see its ways and grow wise. Though it has no officer … she prepares her food in the summer, etc.\" R. Shimon b. Elazar says: \"Wretched is man, who must learn from the ant!\" If he learned and acted (accordingly) would he be \"wretched\"? Rather, he should learn from its ways, but does not.", + "The congregation of Israel is destined to say before the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, (there is no hope for me, for) my witnesses (for the prosecution) remain (and are testifying against me), viz. (Devarim 4:26, 30:19) \"I call to bear witness against you this day the heavens and the earth.\" He will respond: I will remove them, viz. (Isaiah 65:17) \"For, behold, I am creating new heavens and a new earth.\" Israel will then say: L-rd of the universe, I see places where I went astray and acted shamefully, viz. (Jeremiah 2:23) \"See your way in the valley, know what you have done, etc.\", and He will respond: I will remove them, viz. (Isaiah 40:4) \"Every valley will be raised, etc.\" Israel will then say: L-rd of the universe, but my name remains! And He will respond: \"I will remove it,\" viz. (Ibid. 62:2) \"And you will be called by a new name.\" Israel: But L-rd of the universe, Your name is linked with that of the ba'alim. He: I will remove it, viz. (Hoshea 2:19) \"And I will remove the names of ba'alim from her mouth.\" Israel: Still, those of my household use them. He (Ibid.): \"They will not be mentioned again by their name.\" Afterwards Israel is destined to say: But You have already written (Jeremiah 3:1) \"If a man divorces his wife and she leaves him and marries another man, can he return to her again?\" He: Did I not write \"a man\"? And have I not already told you (Hoshea 11:9) \"for I am G-d, and not a man!\" And have I divorced you, house of Israel? Is it not already written (Isaiah 50:1) \"Where is your mother's bill of divorce by which I sent her away, or to which of My creditors have I sold you!\"", + "Variantly (Devarim 32:1) \"Listen, O heavens\": An analogy: A king hands his son over to a pedagogue to sit and take care of him. The son says: Does father really think that this will help? Now I will \"take care\" of him! Let him eat and drink and sleep, and I will do as I wish! The father: I have handed you over to a pedagogue, who will not budge from you! Thus, Moses to Israel: Do you think to flee from the wings of the Shechinah or to move from off the earth? And, what is more, the heavens write!, viz. (Iyyov 20:17) \"The heavens will reveal his sin.\" And whence is it derived that the earth, too, informs against him? From (Ibid.) \"and the earth will rise up against him.\" Israel is destined to stand up in judgment before G-d and to tell him: L-rd of the universe, I do not know who was remiss with whom or who changed (in his conduct) to whom — whether Israel was remiss with the L-rd or whether the L-rd changed with Israel. From (Psalms 50:6) \"And the heavens will tell His righteousness\" (we know that) it is Israel who was remiss with the L-rd. And the L-rd did not change (in His conduct) to Israel, viz. (Malachi 3:6) \"for I, the L-rd, have not changed.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": R. Yehudah was wont to say: An analogy: A king had caretakers in the land, to whom he entrusted what was his. Giving them his son, he said to them: So long as my son does my will, indulge him and pamper him and give him food and drink; but if he does not do my will, let him taste nothing that is mine. Similarly, when Israel do G-d's will, what is written of them? (Devarim 28:12) \"The L-rd shall open for you His goodly treasure trove, the heavens, to give to you the rain of your land in its time, etc.\" And when Israel do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens and there will not be rain, and the ground will not yield its produce, etc.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": An analogy: a father, whose son has corrupted his ways. First he complains to his brothers, then to his companions, then to his neighbors, then to his kin. He does not leave off complaining until he says: \"To whom shall I complain? — to the heavens!\" This is the intent of \"Listen, O heavens.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": Not only are the righteous righteous, but they \"broaden\" the world in which they live. For when Israel do G-d's will, what is written of them? (Devarim 28:12) \"The L-rd shall open for you His goodly treasure trove, the heavens,\" \"opening\" connoting \"broadening,\" as in (Bereshith 29:31) \"and the L-rd opened her womb.\" And not only are the wicked wicked, but they \"constrict\" the world in which they live. For when they do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"and He will hold back the heavens,\" connoting \"constricting,\" as in (Bereshith 20:18) \"and the L-rd held back every womb.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens, and I will speak\": The Holy One Blessed be He said to Moses: Tell Israel: Look at the heavens that I have created to serve you. Have they changed their courses? Does the solar orb ever cease from rising in the east and lighting the entire world, viz. (Koheleth 1:15) \"and the sun rises and the sun sets\"? And, what is more, it revels in doing My will, viz. (Psalms 19:6) \"He is like a groom emerging from his bridal canopy, rejoicing like a hero to run the course!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and hear, O earth, the words of My mouth\": Look at the earth that I have created to serve you. Has it ever changed its ways? Have you ever sowed and it has not sprouted? Have you ever sowed wheat and it sprouted barley? Or is there an ox that does not thresh or plow today, or an ass that is not laden and does not go? And thus of the sea it is written (Jeremiah 5:22) \"Will you not fear Me? says the L-rd. Will you not tremble before Me? For I have set sand as a bound against the sea, etc.\" Has it ever changed its ways and said I will rise up and flood the world? No! As it is written (Iyyov 38:10-11) \"… and I imposed My law upon it … and I said: Until here shall you go and no further!\" Not only that, but it grieves and can do nothing, viz. (Jeremiah, Ibid.) \"Its waves rage but cannot cross it.\" Now does this not follow a fortiori? If these (waves), which were created neither for reward nor punishment — if they are meritorious, they are not rewarded, and if they sin, they are not punished, and they do not pity their sons and daughters — if these have not changed their ways — then you, who, if you are meritorious, are rewarded, and who, if you sin, are punished, and you do pity your sons and daughters — how much more so should you not change your ways!", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": R. Bana'ah was wont to say: When a man is found liable (by bet-din), only the witnesses initiate the death penalty, viz. (Devarim 17:7) \"The hand of the witnesses shall be against him first to put him to death,\" and only afterwards do others consummate it, viz. (Ibid.) \"and the hand of all the people afterwards.\" When Israel do not do G-d's will, what is written of them? (Ibid. 11:17) \"And the wrath of the L-rd will burn against you, and He will hold back the heavens … and the ground (i.e., the \"witnesses), etc.\", only after which the punishment is consummated, viz. (Ibid.) \"and you will go lost quickly.\" And when Israel do G-d's will, what is written of them? (Hoshea 2:23-25) \"And it will be on that day, I will answer, says the L-rd. I will answer the heavens, and they will answer the earth … and I will sow her (Israel) for Myself in the earth, etc.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens, and I shall speak\": R. Yehudah b. Chananiah was wont to say: When Moses said \"Listen, O heavens, the heavens and the heavens of the heavens stood still, and when he said \"and hear, O earth, the words of my mouth,\" the earth and all that was on it stood still. And if this seems strange to you, go and see what is written of Joshua, viz. (Joshua 10:12-14) \"And he said before the eyes of Israel: 'Sun in Givon, stand still, and moon in the valley of Ayalon.' And the sun stood still and the moon stopped … and there was no day like that…\" We are hereby taught that the righteous rule in the entire universe.", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": Because Moses was close to the heavens, he said \"Listen, O heavens\"; and because he was far from the earth, he said \"and hear, O earth, the words of my mouth.\" Isaiah came and followed suit, saying (Isaiah 1:2) \"Hear, O heavens, and listen, earth,\" being far from the heavens and close to the earth.", + "Variantly: Because the heavens are many, he (Moses) opened in the plural (\"ha'azinu\"); and because the earth is one, he opened with the singular (\"tishma\"). Isaiah came and followed suit, saying \"Hear ('shimu'), O heavens, and listen ('ha'azini'), earth,\" matching the many with the plural and the one, with the singular. The sages say: This is not so; but when the witnesses testify, if their testimony is consistent, one with the other, it stands; if not, it does not stand. Therefore, if Moses had said \"Listen, O heavens\" (and nothing more), the heavens (in their defense) could say \"We heard only by 'listening'\" (and not by 'hearing'). And if he had said \"and hear, O earth\" (and nothing more), the earth (in its defense) could say \"I heard only by 'hearing'\" (and not by 'listening') — wherefore Isaiah came and followed suit, saying \"Hear, O heavens,\" and \"Listen, O earth,\" (in sum) attributing (both) listening and hearing to heaven, and listening and hearing to earth.", + "Variantly: \"Listen, O heavens,\" Torah having been given from the heavens, viz. (Shemoth 20:19) \"You have seen that from the heavens I spoke to you\" — and \"and hear, O earth, the words of My mouth,\" Israel standing upon the earth and saying (Ibid. 24:7) \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"Listen, O heavens\": because they had not observed mitzvoth pertaining to the heavens, viz.: Intercalation of years and determinations of New Moons, viz. (Bereshith 1:19) \"And let them (the luminaries) serve for signs, and for festivals, and for days, and for years.\" \"and hear, O earth\": because they had not observed mitzvoth pertaining to the earth, viz.: leket, shikchah, peah, terumoth, ma'aseroth, shemittim, and yovloth.", + "Variantly: \"Hear, O heavens, etc.\": Moses appointed over Israel two witnesses (heaven and earth) that live forever, telling them: I am flesh and blood; tomorrow I will die. If they wish to say that they never received the Torah, who will come and refute them? Therefore, He appointed for them two witnesses that live forever. And the Holy One Blessed be He made this (Ha'azinu) song a witness, viz. (Devarim 31:19) \"so that this song be for Me a witness in the children of Israel.\" He said: The sun will be witness for them below, and I, above. And whence is it derived that G-d is called \"a swift witness\"? From (Malachi 3:5) \"And I will draw near to you in judgment, and I will be a swift witness,\" and (Jeremiah 29:23) \"and I am the one who knows and bears witness,\" and (Michah 1:2) \"and the L-rd G-d will be a witness against you.\"", + "(Devarim, Ibid. 2) \"My taking shall drip as the rain\": \"Taking\" is Torah, viz. (Proverbs 4:2) \"For a goodly taking have I given to you; do not forsake My Torah\"; and (Ibid. 8:10) \"Take My mussar (chastisement), and not silver,\" and \"mussar\" is nothing other than words of Torah, viz. (Ibid. 1:8) \"Hear, my son, the mussar of your Father,\" and (Ibid. 8:33) \"Hear mussar and grow wise,\" and (Ibid. 4:13) \"Hold fast to mussar; do not let it go.\" And it is written (Hoshea 14:3) \"Take words with you and return to the L-rd,\" and \"words\" is nothing other than words of Torah, viz. (Devarim 5:19) \"These words the L-rd spoke to all of your congregation.\"", + "\"as the rain\": Just as rain is life for the world, so, words of Torah. — But then (why not say:) Just as with rain, part of the world is happy (with it) and part, sad (e.g., One whose pit and vat is full of wine, and his vat and threshing floor is exposed to the rain, is grieved by it) so, words of Torah! It is, therefore, written (Ibid.) \"My word shall flow as the dew\": Just as with dew, all the world is happy with it, so, words of Torah.", + "\"as winds upon the herbage\": Just as winds raise the grass and make it flourish, so, words of Torah raise their disciples and make them flourish, viz. (Proverbs 4:8) \"Caress it (Torah) and it will uplift you.\"", + "\"and as showers upon the grass\": Just as showers descend upon the grass and beautify and preen it, so, words of Torah beautify and preen their disciples. And thus is it written (Proverbs 1:9): \"For they (words of Torah) are a chaplet of grace to your head,\" and (Ibid. 4:9) \"It (Torah) will set a chaplet of grace upon your head.\"", + "Variantly: R. Yehudah was wont to say: One should acquire words of Torah as (general) principles and \"expend\" (i.e., \"implement\" them as particulars, it being written \"My taking (Torah) ya'arof as rain,\" \"ya'arof\" connoting acquisition. An analogy: One does not say to his neighbor \"P'rot\" (\"break\") this sela (a coin) for me, but \"arof\" (acquire) this sela for me. Similarly, one acquires words of Torah as (general) principles and implements them in small drops, like dew, and not in large drops like rain.", + "\"as winds upon herbage\": Just as winds descend upon herbage and enter into it so that it does not become wormy, you, too, \"enter into\" words of Torah so that you not forget them. Thus did R. Yaakov b. R. Chaninah say to Rebbi: Let us \"enter into\" the halachoth, so that they not become mouldy. ...", + "\"and as showers upon the grass\": Just as showers descend upon (blades of) grass, and cleanse them, and scour them, and expand them, so, expand words of Torah — a second time and a third time and a fourth time.", + "Variantly: \"Ya'arof\": R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: \"Ya'arof\" connotes \"killing,\" as it is written (Devarim 21:4) \"And they shall break there the neck (ve'arfu) of the heifer in the river-bed.\" Just as the heifer (of the broken neck) atones for the spilling of blood, so, words of Torah.", + "\"as se'irim on the herbage\": Just as se'irim (he-goats) are brought for transgressions and atone for them, so, words of Torah.", + "Variantly: \"Let my taking (i.e., Torah) break (ya'arof) as the rain\": Moses (hereby) said to Israel: Do you know how much suffering (i.e., \"breaking\") I expended on Torah, how much I toiled in it, how much I wearied myself in it — viz. (Shemoth 34:28) \"and he remained there (on Mount Sinai) forty days and forty nights.\" And I entered there among the angels, and among the heavenly creatures, and among the seraphs — one of whom can incinerate the entire world, viz. (Isaiah 6:2) \"Seraphs were standing above Him\" — I gave my life for it; I gave my blood for it. Just as I learned it in travail, so, you learn it (even) in travail. — But perhaps, just as you learned it in travail, so, shall you teach it in travail! It is, therefore, written \"My word shall flow (tizal) as the dew\" — See it (Torah) as \"zol,\" (\"cheap\") a third or a fourth of a sela (i.e., \"part with it easily\" [to your disciples]).", + "\"as se'irim upon the herbage\": as one who first begins to learn Torah. At first it falls upon him like a demon, viz. (Isaiah 13:21) \"and se'irim will dance there.\"", + "Variantly: R. Bana'ah says: If you learn words of Torah for their own sake, they are \"life\" for you, as it is written (Proverbs 4:22) \"For they are life to him who finds them, and to all of his flesh healing; and if not, they kill you, as it is written \"My taking (i.e., Torah) ya'arof as the rain,\" arifah\" being killing, viz. (Devarim 21:4) \"And they shall break (ve'arfu) there the neck of the heifer in the river-bed.\" And it is written (Proverbs 7:26) \"For she (Torah) has taken many lives; the number of its victims is legion.\"", + "Variantly \"ya'arof like rain my taking\": R. Dostai, b. R. Yehudah says: If you have gathered words of Torah in the manner of those who gather rain into a pit, in the end you will \"stream\" it (menazel [as in \"tizal,\" Devarim 32:2]). As it is written (Proverbs 5:15-16) \"Drink water from your pit and nozlim (liquids) from the midst of your well. Then your springs will spread outwards.\"", + "Variantly \"ya'arof like rain My taking\": R. Yehudah was wont to say: One should gather words of Torah as (general) principles; for if he gathers them as particulars, they weary him and he is at a loss. An analogy: One going to Caesarea and requiring one hundred or two hundred zuzim for expenses — If he takes them in perutoth (small coin), they weary him and he is at a loss; but if he melts them into selaim (large coin), he can change them wherever he wishes. One going to a fair and requiring one hundred maneh or two ribo — if he takes them as selaim, they weary him, and he is at a loss; but if he melts them into golden dinars, he can change them wherever he wishes.", + "\"as se'irim upon the herbage and as showers\": A man who starts learning Torah does not know how to proceed until he has learned two orders or two books, after which it \"pursues\" him, \"as showers on the grass.\"", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": Just as rain is one, and it descends on the trees and imparts to each a distinct flavor: to the grapevine, in accordance with its nature, to the olive tree, in accordance with its nature; and to the fig tree, in accordance with its nature — so words of Torah are all one, and they \"impart the flavors\" of Scripture, Mishnah, halachoth, and aggadoth.", + "Variantly: \"as se'irim upon the herbage\": Just as se'irim descend upon the grass and cause it to grow, producing (all varieties:) red, black, and white, so, words of Torah (produce all varieties of men:) rabbis, pious laymen, sages, tzaddikim (righteous ones) and chassidim (saintly ones).", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": Just as the rain is not seen until it comes, viz. (I Kings 18:45) \"It happened in the meantime that the heavens had darkened with clouds and (filled) with wind, and there was a great rain\" — so Torah scholars are not known until they teach Mishnah, halachoth, and aggadoth, or until they are appointed community leaders.", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": not as the rain that comes from the south, which is all for blast, mildew, and curse; but as the rain which comes from the west, which is all for blessing. R. Simai was wont to say: Whence is it derived that just as Moses called heaven and earth to bear witness over Israel, so, he called the four winds of heaven? From \"ya'arof as rain, etc.\" — This refers to the west wind, which is at the \"back (oref [west]) of the world, and which is entirely a blessing; \"My word shall flow as the dew\" — This refers to the north wind, which renders the firmament pure as gold; \"as winds (se'irim) upon the herbage\" — This refers to the east wind, which stirs up (\"mesa'ereth\") the world as a demon (sair); \"as showers upon the grass\" — This refers to the south wind, which brings showers.", + "Variantly: \"My taking shall drip as the rain\": R. Simai was wont to say: These four winds correspond to the four corners of heaven: The east (wind) is always propitious; the west, always detrimental; the north, propitious for wheat when it is one-third grown, and detrimental to olive trees when they blossom; the south, detrimental to wheat when it is one-third grown, and propitious for olives when they blossom. And R. Simai was wont to say: All the creatures created from the earth — their spirit and their body are from the earth (except for men, whose spirit [soul] is from heaven and his body from the earth.) Therefore, If a man learns Torah and does the will of his Father in heaven, he is like the celestial creatures, viz. (Psalms 82:6) \"I said that you are gods, and all, children of the Most High.\" If he does not learn Torah and do the will of his Father in heaven, he is like the lower creatures, viz. (Ibid. 7) \"But you shall die like Adam.\" And it is written (Ibid. 50:4) \"And He shall call to the heavens from above and to the earth for din with him.\" \"He shall call to the heavens from above\": This refers to the soul; \"and to the earth\": This refers to the body. \"for din with him\" — \"ledayein\" (to deliberate) with him (in judgment). Thus, \"Listen, O heavens (the soul), and hear, O earth\" (the body). And whence is it derived that this speaks of the resurrection? From \"My taking shall drip as the rain\" (see \"the four winds\" above), it being written (Ezekiel 37:9) \"From the four corners, come, O spirit, and blow into these slain ones that they may live!\" And thus was R. Simai wont to say: There is no section in the Torah that does not deal with the resurrection, but we lack the strength to expound it.", + "(Devarim 32:3) \"When I call out the name (shem) of the L-rd, ascribe greatness to our G-d.\": We find, then, that Moses (in awe of the L-rd) did not mention the name of the L-rd (yod-keh-vav-keh) until after twenty-one words (from \"Ha'azinu\" until shem\"). From whom did he learn to do this? From the ministering angels, who do not mention the name of the L-rd until after three \"holies,\" viz. (Isaiah 6:3) \"And one would call to the other and say 'Holy, holy, holy is the L-rd of hosts.'\" Moses reasoned: It suffices that I place fewer than seven (words before the name of the L-rd) to be like [i.e., to emulate the awe of]) the ministering angels. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Moses, the wisest of the sages, the greatest of the great, did not mention the name of the L-rd until after twenty-one words, then one who mentions the name of the L-rd in vain, how great (is his sin)! R. Shimon b. Yochai says: Whence is it derived that one should not say \"to the L-rd a burnt-offering,\" \"to the L-rd a meal-offering,\" \"to the L-rd peace-offerings,\" but \"a burnt-offering to the L-rd,\" \"a meal-offering to the L-rd,\" \"peace-offerings to the L-rd\"? From (Vayikra 1:2) \"an offering to the L-rd\" (rather than \"to the L-rd an offering.\") Now does this not follow a fortiori, viz.: If (in respect to) these (offerings) which are consecrated to Heaven, the L-rd says: Let My name not be ascribed to them until they have been consecrated, then one who mentions the name of the L-rd in vain, and in an inappropriate place, how great (is his sin)!", + "Variantly: \"When I call out the name of the L-rd\": R. Yossi says: Whence is it derived that when those standing in the synagogue hear (from the prayer leader) \"Bless the blessed Yod-keh-vav-keh\" that they respond \"Blessed is the blessed yod-keh-vav-keh forever\"? From \"When I call out the name of yod-keh-vav-keh, ascribe greatness to our G-d.\" Greater is he who answers \"Amen\" (to a blessing) than the blesser (himself). R. Nehorai said to him: This is the natural order of things: The common soldiers wage the war, and the heroes triumph! And whence is it derived that grace is recited with three? From \"When I (1) call out the name of the L-rd, you (2) ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that when the grace leader says \"Let us bless,\" that they respond after him \"Blessed is He of whose we have eaten, etc.\" From \"When I call out the name of the L-rd, ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that when one says (in the kaddish) \"Let the great name be blessed,\" the response is \"for ever and ever\"? From \"ascribe greatness to our G-d.\" And whence is it derived that our fathers went down to Egypt only so that the Holy One Blessed be He do wonders to sanctify His great name in the world? From (Shemoth 2:23-24) \"And it was in the course of those many days … and G-d heard their outcry,\" and \"When I call out the name of the L-rd.\" And whence is it derived that the L-rd brought the ten plagues upon Pharaoh and Egypt only because they had not sanctified His great name in the world? For in the beginning it is written (Ibid. 5:2) \"Who is the L-rd that I should hearken to His voice?\" and in the end, (Ibid. 9:27) \"The L-rd is the righteous one, and I and my people are the wicked ones.\" And whence is it derived that the L-rd performed wonders for our fathers at the Red Sea and the Jordan and the streams of Arnon only to sanctify His name in the world? viz. (Joshua 1:5) \"And it was, when all the kings of the Emori on the western side of the Jordan, etc.\" and Rachav said to the messengers of Joshua (Ibid. 2:10) \"For we have heard that the L-rd dried up the waters of the Red Sea before you, etc.\" From \"When I call out the name of the L-rd.\" And whence is it derived that Daniel descended into the lions' den only so that the L-rd do wonders with him to sanctify His name in the world? From \"When I call out the name of the L-rd.\" And it is written (Daniel 6:27) \"An order is hereby issued by me that in all the dominion of my kingdom men shall tremble and fear before the G-d of Daniel.\" And whence is it derived that Chananiah, Mishael and Azaryah descended into the fiery furnace only so that the L-rd do wonders with them to sanctify His great name in the world? From (Ibid. 3:32-33) \"It behooves me (Nevuchadnezzar) to relate the signs and wonders that the great G-d has performed for me. How great are His signs and how mighty are His wonders!\" And whence is it derived that the ministering angels do not mention His exalted name until Israel mention His name below — \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is one\"? From (Iyyov 38:7) \"when there sang together the stars of morning,\" followed by \"and all the sons of G-d shouted.\" \"the stars of morning\" — Israel, who are compared to stars, viz. (Bereshith 22:17) \"and I shall multiply your seed like the stars of the heaven.\" \"the sons of G-d\" — the ministering angels, viz. (Iyyov 1:6) \"and the sons of G-d came, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:4) \"The rock (hatzur), perfect is His work\": \"hatzur\" — \"hatzayar\" (the artist). He formed the world and formed the man in it, viz. (Bereshith 2:7) \"And the L-rd G-d formed the man.\"", + "\"Perfect is His work\": His work is whole with all creatures, and His ways are not to be brought into question. The slightest variation is not to be entertained regarding them — \"If I had three eyes,\" \"If I had three hands\" \"If I had three feet,\" \"If I could walk on my head,\" \"If my face faced backwards\" — \"how wonderful it would be!\" This is the intent of \"Perfect is His work.\"", + "\"for all of His ways are justice\": He sits in judgment with everyone and gives him what he deserves. \"a faithful G-d\": He believed in the world and created it.", + "\"without wrong\": He did not create men to be wicked, but to be righteous, as it is written (Koheleth 7:29) \"G-d made man just, but they sought many devices.\"", + "\"Righteous and just is He\": He deals justly with all of His creations.", + "Variantly: \"The Rock\": \"the Resolute.\" \"Perfect is His work\": His work is whole with all creatures, and His ways are not to be brought into question. The slightest variation is not to be entertained regarding any of them — \"What did the men of the generation of the flood see that brought the deluge upon them?\" \"What did the men of the Tower (of Bavel) see that caused them to be scattered from one end of the world to the other?\" \"What did the men of Sodom and Amorah see to be swept away by fire and brimstone?\" \"What did Aaron see that accorded him the priesthood?\" \"What did David see that accorded him kingdom?\" \"What did Korach and his congregation see to be swallowed up by the earth?\"", + "Thus: \"For all of His works are justice\": He sits in judgment with everyone and gives him what he deserves. \"a faithful G-d\": trustworthy.", + "\"without wrong\": claiming what is His in the end. For not as His way is the way of flesh and blood. The way of flesh and blood: One deposits two hundred with his neighbor, and owes him one hundred. When he comes to claim his deposit, the neighbor says: Deduct the hundred that you owe me and here is the rest. But He who spoke and brought the world into being is not so; but He is \"a faithful G-d without wrong\" — He claims what is His in the end.", + "\"Righteous and just is He\": as it is written (Psalms 11:7) \"For the L-rd is righteous and loves righteousness.\"", + "Variantly: \"The Rock\": the resolute one. \"Perfect is His work\": The work of His creatures is \"whole\" before Him. He delays the reward of the righteous and He delays the punishment of the wicked. The former take nothing (of their reward) in this world, and the latter take nothing (of their reward) in the world to come, as it is written (Devarim 32:34) \"Is it (My reward) not laid up with Me, sealed in My stores (in the world to come)?\" When do both receive (their punishment)?", + "In the future, when He sits on the seat of justice, viz. \"for all of His ways are justice.\" In the future, when He sits in judgment with each one, He gives him what he deserves. \"He is a G-d of trust\": Just as He rewards an absolute tzaddik in the world to come for the \"lightest\" mitzvah that he performed in this world, so, He \"rewards\" an absolute evildoer in this world for the lightest mitzvah that he has performed. And just as He punishes an absolute evildoer in the world to come for a transgression that he performed in this world, so, He punishes in this world an absolute tzaddik for a transgression that he has performed.", + "\"without wrong\": When a man departs from the world, all his deeds come and present themselves to him one by one, saying: \"This is what you did on this and this day. Do you believe it?\" The man: \"Yes, I do.\" The deed: \"Sign!\" — and he signs, viz. (Iyyov 37:7): \"He makes the hand of every man sign.\"", + "\"Righteous and just is He.\" He (the man) vindicates His judgment (of him), saying: \"Correctly did You judge me,\" viz. (Psalms 51:6) \"So that You are (found) righteous in Your words, vindicated in Your judgments.\"", + "When they seized R. Chanina b. Teradyon, it was decreed upon him to be burned together with his Torah scroll. They said to him: It was decreed upon you to be burned together with your Torah scroll — whereupon he recited \"The Rock, perfect is His work.\" They said to his wife: It was decreed upon your husband to be burned together with his Torah scroll, and upon you to be executed — whereupon she recited \"He is a G-d of trust, without wrong.\" They said to his daughter: It was decreed upon your father to be burned together with his Torah scroll, upon your mother to be executed, and upon you to sit in a hovel of harlots — whereupon she recited (Jeremiah 32:19) \"Great in counsel and mighty in deed, Your eyes are open to all the ways of men to give to a man according to his ways and according to the fruit of his deeds.\" Rebbi said: How great are these righteous ones, who were presented in the time of their affliction with these three verses of vindication of (G-d's) justice (tzidduk hadin), (the likes of) which are not to be found in all of the writings! All of them directed their hearts (to Heaven) and vindicated His judgment upon them — whereupon a philosopher stood up against his consul, (who had issued the decree, and said to him: Don't let your head swell over having burned the Torah scroll. As soon as you left, it (the Torah) returned to its Father's house. The consul: Tomorrow, your fate will be as theirs. The philosopher: Glad tidings! — Tomorrow, let my portion be with those in the world to come!", + "Variantly: \"The Rock, perfect is His work\": When Moses descended from Mount Sinai, all of Israel came to him and said: Moses, our teacher, what is the attribute of justice like on high? He answered: Not only does He not exculpate the guilty and inculpate the innocent, but even vis-à-vis \"exchanging\" (i.e., deducting one from the other), \"He is a G-d of trust, without wrong.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:5) \"Shicheth lo lo. Banav mumam\": Even though they are full of blemishes, they are still called sons (banim). These are the words of R. Meir. And thus was R. Meir wont to say: If when they are full of blemishes they are called \"banim,\" if they are unblemished, how much more so! Similarly (Isaiah 1:4) \"evil seed, corrupt sons\": If when they are corrupt they are called \"sons,\" if they were not corrupt, how much more so! Similarly, (Jeremiah 4:22) \"They are wise to do evil\": Now does this not follow a fortiori? If they do evil they are called \"wise,\" how much more so, if they do good! Similarly, (Ibid.) \"They are foolish sons, and not understanding\": Does this not follow a fortiori? If when they are foolish, they are called \"sons,\" how much more so, if they were understanding! Similarly, (Ezekiel 23:31) \"And they come to you as a people comes, and My people sit before you and hear your words\": I might think, they hear and fulfill; it is, therefore, written (Ibid.) \"but they do not fulfill them.\" Now does this not follow a fortiori? If when they hear and do not fulfill they are called \"My people,\" how much more so, when they hear and fulfill!", + "They said in the name of Abba the expounder: \"shicheth lo\": Israel has corrupted itself; (and) \"not\" its Father in heaven. And why all this? So as not to give a pretext to the wicked to say: \"If we sin against Him, we distress Him\" (for which reason He has forbidden us to sin). An analogy: A man is taken out to be crucified. His father cries over him and his mother cries and beats her breast over him. He says: \"Woe unto me!\" and she says: \"Woe unto me!\" But there is woe only unto him who is taken out to be crucified! And thus does Scripture state (Isaiah 3:9) \"Woe unto their souls, for they have brought evil upon themselves!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"a crooked and twisted generation\": Moses hereby says to Israel: You are crooked and twisted. You are fit only for the flame! An analogy: One has a twisted staff in his hand. He gives it to a craftsman to repair. (If he can) he repairs it by hand. If not, he straightens it with a press; if not, he shapes it with an adze; if not — he consigns it to the flames! And thus does Scripture state (Ezekiel 21:36-37) \"I will place you in the hands of brutish men, artisans of destruction. You will be consigned to the flames!\"", + "Variantly: \"a crooked and twisted generation\": Moses hereby says to Israel: \"With the measure that you have measured I have measured you.\" And thus is it written (II Samuel 22:27) \"With the pure You are pure, and with the crooked You are crafty.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:6) \"Would you thus requite the L-rd?\" An analogy: A man was standing and taunting a bliustus (a senator) in the market. The bystanders: You fool, do you stand and taunt a bliustus! What if he wanted to beat you, to tear your garment, to imprison you! Could you do anything about it? If he were a kitron, (of higher station), how much more so! If he were an afarkos, (greater than both), even more so!", + "Variantly: \"Would you thus requite the L-rd?\" An analogy: one is standing and taunting his father. A bystander: Who are you taunting? Your father? How much toil did he expend on you! How much strength! If you did not honor him in the past, (at least) you should honor him now, so that he not write over all of his holdings to others! Similarly, Moses said to Israel: If you do not remember the miracles and mighty acts that the L-rd performed for you in Egypt, (at least) be mindful all the good that He is destined to bestow upon you in the world to come (if you heed His word).", + "\"a people ignorant\": of the past; \"and not wise\": to (foresee) the future. Similarly, (Isaiah 1:3) \"Israel did not know; My people did not understand\": \"Israel did not know\": of the past; \"My people did not understand\": to (foresee) the future. Variantly: \"a people ignorant and not wise\": What caused Israel to be ignorant and foolish? Their not reflecting upon words of Torah. And thus is it written (Iyyov 4:21) \"Has not their preeminence fled? They will die for lack of wisdom.\"", + "\"Is He not your Father, your Owner?\" R. Shimon b. Chalafta says: If the weaker (i.e., you) were above and the stronger below, could you defeat him? How much more so that the Stronger is above and the weaker below. And thus is it written (Koheleth 5:1) \"Be not rash with your mouth, and let your heart not hasten to utter a thing before G-d. For G-d is in the heavens and you are on earth, etc.\"", + "Variantly: \"Is He not your Father, your Owner?\": Moses said to Israel: You are beloved of Me. You are My acquisition, and not My inheritance. An analogy: A man inherited ten fields from his father, and he arose and acquired one of his own — which he loved more than all the fields that his father bequeathed him. Similarly: A man inherited ten country seats from his father, and he arose and acquired one of his own — which he loved more than all the country seats that his father bequeathed him. Thus, Moses said to Israel: You are beloved of Me. You are My acquisitions, and not My inheritance.", + "\"your Owner (kanecha)\": This (Israel) is one of the four that are called acquisitions (kinyan) of the L-rd: Torah, Israel, the Temple, and heaven and earth. Torah — (Proverbs 8:22) \"The L-rd acquired me (Torah), the beginning of His way.\" Israel — \"Your Father, your Owner.\" The Temple — (Psalms 78:54) \"this mountain (the Temple mount), which His right hand acquired.\"", + "\"He made you, and He established you (vayechonanecha)\": R. Meir says: (Israel is) a city that has everything: its Cohanim, from its midst; its prophets, from its midst; its scribes, from its midst. And thus is it written (Zechariah 10:4) \"from him, the cornerstone; from him, the peg, etc.\" R. Yehudah says (on \"vayechonanecha\" above): He made you with apertures (chevayin [as in \"vayechonanecha\"]). R. Shimon b. Yehudah says (on \" vayechonanecha\"): He settled you on your foundation: He fed you of the spoils of the seven nations; He gave you what He swore to you; and he caused you to inherit what He promised. R. Dostai b. Yehudah says: He made you with internal chambers (\"kinunim, kinunim) in such manner that if one of them rises above the other, you will not be able to stand." + ], + [ + "(Devarim 32:7) \"Remember the days of yore\": Remember what I did with the first generations: what I did with the men of the generation of the flood; what I did with the men of the generation of hapalagah (the tower of Bavel); what I did with the men of the generation of Sodom and Amorah.", + "\"Reflect upon the years of generation upon generation\": There is no generation where there are no men like those of the generations of the men of the flood; where there are no men like those of the generation of hapalagah and the men of Sodom — but each is judged according to his acts.", + "\"Ask your father and he will tell you\": These are the prophets, viz. (II Kings 2:12) \"And Elisha saw (Eliyahu the prophet) and cried 'My father! My father!'\"", + "\"your elders and they will tell you\": These are the elders, viz. (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\"", + "Variantly: \"Remember the days of the world\": He said to them: Whenever the L-rd brings afflictions upon you, remember how many benefactions and consolations He is destined to accord you in the world to come.", + "\"Reflect upon the years of generation upon generation\": This is the generation of the Messiah, which contains three generations, viz. (Psalms 72:5) \"They (Israel, in the days of the Messiah) will fear You before the sun and the moon, generation (1) generations (2).\"", + "\"Ask your Father and He will tell you\": In the future, Israel are destined to see and hear from the mouth of the Holy One Blessed be He, viz. (Isaiah 30:21) \"And your ears will hear a word from behind you ([in context: from the mouth of the L-rd]), saying, etc.\" And (Isaiah, Ibid. 20) \"And your Teacher will no longer be hidden behind His garment, and your eyes will see your Teacher.\"", + "\"your elders, and they shall say it to you\": what I showed the elders in the mountain,\" (Sinai, at the giving of the Torah), viz. (Shemoth 24:1) \"And to Moses He said: Go up to the L-rd, you and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy from the elders of Israel… (Ibid. 10) And they saw the G-d of Israel\" (and so, in time to come.)" + ], + [ + "(Devarim 32:8) :When the Most High caused nations to inherit\": Before the advent of our father Abraham, the L-rd judged the world with severity: The men of the flood sinned — He flooded them like sparks on the face of the waters. The men of the tower of Bavel sinned — He scattered them from one end of the world to the other. The men of Sodom sinned — He swept them away with fire and brimstone. But when our father Abraham came to the world, afflictions materialized (in place of destruction), viz. (Bereshith 12:9) \"And there was a famine in the land, and Avram went down to Egypt.\" And if you would ask \"Why are there afflictions?\" (the answer is) Because of His love for Israel (i.e., to avoid destroying them!)", + "\"When the Most High caused nations to inherit, when He separated the sons of man, He set the bounds of the peoples according to the number of the children of Israel\": When the Holy One Blessed be He divided the world for inheritance by the nations of the world, He specified the boundary of each nation so that they not become intermixed. He sent the sons of Gomer to (the territory of Gomer; the sons of Magog to Magog; the sons of Madai to Madai; the sons of Greece to Greece; the sons of Tuval to Tuval. He specified the boundaries of the nations so that they not enter Eretz Yisrael.", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the L-rd gave Torah to Israel, He arose and looked and considered, viz. (Habakkuk 3:6) \"He arose and measured the land. He saw and released the nations\" (from the rule of Torah.) There was no nation but Israel which was worthy of accepting the Torah, viz. \"He set the bounds of the peoples\" (apart from those of Israel.)", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the Lord caused the nations to inherit the world, he apportioned to them the purgatory, as it says (Ezekiel 32:23-30) \"Assyria is there with all her company ... Elam and all her masses ... all the princes of the north and all the Sidonians are there\". And who will receive the wealth and honor of all these? Israel! Therefore it states \"He set the bounds of the peoples\".", + "Variantly: \"When the Most High caused nations to inherit\": When the L-rd caused the fearers of sin and the virtuous among the nations to inherit, \"when He separated the sons of man\": an allusion to Lot, viz. (Bereshith 13:11) \"And they separated themselves, the one (Lot) from the other\" (Abraham). \"He set the bounds of the peoples\": R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili, says: It is written (Song of Songs) 6:8) \"Sixty are the 'queens' (Abraham and his descendants), and eighty, the 'concubines'\" (Noach and his sons until Abraham). Sixty and eighty are 140 — yet our forefathers descended to Egypt with only seventy souls. \"He set the bounds of the peoples\": It is not written \"the bound of the peoples,\" but the bounds of \"the peoples.\" The peoples merited taking twice the portions (140) of \"the number of the children of Israel\" (70)." + ], + [ + "(Devarim 32:9) \"For the portion of the L-rd is His people\": An analogy: A king had a field and gave it to tenant-farmers, who began to steal from it — upon which he gave it to their sons — who began to be worse than the first. When a son was born to him, he said to them: Get out of what is mine. You cannot remain there. Give me my portion so that I can recognize it. Similarly, when our father Abraham came to the world, there issued from him base matter — Ishmael and the sons of Keturah. When our father Isaac came to the world, there issued from him base matter — Esav and the chiefs of Edom, who became worse than the first. When Jacob came, no base matter issued from him, but all of his sons were born kasher, as he was, as it is written (Bereshith 21:27) \"And Jacob was a whole (i.e., \"unalloyed\") man, a dweller of tents\" (the tents of Torah). From where does the L-rd recognize His portion? From Yaakov, as it is written (Psalms 135:4) \"For Yaakov did G-d choose; Israel, as His select ones,\" and (Devarim, Ibid.) \"For the portion of the L-rd is His people, Jacob the cord of His inheritance.\" And we still do not know whether the L-rd chose Israel as His inheritance, or Israel chose the L-rd, (both readings being possible). It is, therefore, written (Ibid. 7:6) \"You (Israel) has the L-rd your G-d chosen to be unto Him a select people.\" And whence do we derive that Jacob, likewise, chose the Holy One Blessed be He? From (Jeremiah 10:16) \"Not as those is the portion of Jacob, for He is the Former of all, and Israel is the tribe of His inheritance; the L-rd of hosts is His name.\"", + "\"Jacob is the chevel of His inheritance\": \"chevel\" is a lot, as it is written (Psalms 16:5) \"chavalim have fallen to me in pleasant places,\" and (Joshua 17:5) \"And the lots of Menasheh fell — ten.\" (Ibid. 19:9) \"From the chevel of the children of Judah was the inheritance of the children of Shimon\": Just as a chevel (a rope) is three-fold, so Jacob was the third of the fathers, and he received reward over and against all of them. When Abraham was born, what is written? (Proverbs 17:17) \"And a brother (Abraham) is born for affliction\" (see beginning of # 311). When Israel was born, what is written? (Koheleth 4:9) \"Better the two than the one.\" When Jacob was born, what is written (Ibid. 4:12) \"And the three-fold cord is not soon sundered.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:10) \"He found him in a desert land\": This refers to our father Abraham. An analogy: A king and his soldiers go out to the wilderness, whereupon his soldiers bring him to a place of afflictions, invaders, and marauders, and they abandon him — whereupon there joins him a hero, who says to him: King, do not despair; fear nothing. I swear not to leave you until you return to your palace and sleep in your bed, as it is written (in respect to Abraham, Bereshith 15:7) \"I am the L-rd, who brought you out of Ur Kasdim, etc.\"", + "\"He surrounded him\": viz. (Ibid. 12:1) \"And the L-rd said to Avram: Go for your sake, etc.\"", + "\"He built Him\": Before Abraham came to the world, it seemed (as it were) as if the Holy One Blessed be He were king of the heavens alone, viz. (Ibid. 24:7) \"O L-rd, G-d of the heavens, who took me, etc.\" But when Abraham came to the world, he enthroned Him over heaven and earth, viz. (Ibid. 3) \"And I will have you swear by the L-rd, G-d of heaven and G-d of earth.\"", + "\"He guarded Him like the apple of his eye\": Even if the L-rd asked Abraham for his eyeball, he would give it to Him. And not his eyeball alone, but he would give Him even his most beloved, his soul, viz. (Ibid. 22:2) \"Take, now, your son, your special one, whom you love, Isaac.\" Is it not known that Isaac is his \"special one\"? (Why, then, need it be stated?) It must be that his special one, in this instance, refers to his soul, which is thus called elsewhere, viz. (Psalms 22:21) \"Save my soul from the sword; from the dog, 'yechidathi'\" (my special one).", + "Variantly: \"He found them in a desert land\": This refers to Israel, as it is written (Hoshea 9:10) \"As grapes in the desert, I found Israel.\"", + "\"and in a wasteland, howling and desolate\": in a place of afflictions, invaders, and marauders.", + "\"He surrounded them\": before Mount Sinai, viz. (Shemoth 19:12) \"And you shall set bounds to the people roundabout, saying, etc.\"", + "\"He invested them with understanding\": with the ten commandments. We are hereby taught that the Word left the mouth of the Holy One Blessed be He, and Israel perceived it and knew how many midrashim it contained, how many halachoth it contained, how many leniencies and stringencies it contained and how many gezeiroth shavoth (identities) it contained.", + "They went forward twelve mil and recoiled ten mil at each commandment, and they were not deterred, neither by the sound of the (shofar) blasts, nor by the \"sound\" of the flashes.", + "Variantly: \"He found them in a desert land\": Everything was provided for them in the desert: The well rose up for them; the manna descended for them; the quail was available for them; the clouds of glory surrounded them. \"and in a waste land, howling and desolate\": in a place of afflictions, invaders, and marauders.", + "\"He surrounded them\": with flags: three from the north, three from the south, three from the east, three from the west.", + "\"He built them up\": with two gifts. We are hereby taught that when one of the nations stretched out its hand to receive the manna, it ended up with nothing; to fill up (its vessels) with water from the well, it ended up with nothing.", + "\"He protected them like the pupil of His eye\": As it is written (Bamidbar 10:35) \"Arise, O L-rd, and let Your foes be scattered, and let your foes flee before You!\"", + "\"He found them in a desert land\": As it is written (Hoshea 2:16) \"Behold, I will entice her and lead her into the wilderness.\"", + "\"and in a wasteland, howling and desolate\": These are the four exiles, viz. (Devarim 8:15) \"Who led you in the great, awesome desert of snake (1), serpent (2), scorpion (3) and waterless drought (4).\"", + "\"He surrounded them\": with the elders. \"He guarded them like the pupil of His eye\": He protected them from harm by mazzikim (adverse elements), viz. (Zechariah 2:12) \"For he that touches you touches the pupil of His eye.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 11) \"As an eagle wakes its nest\": Just as an eagle does not enter its nest immediately until it flutters its wings between one tree and another, between one booth and another, until its young awake and have the strength to mount it, so, when the L-rd revealed Himself to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself to them (suddenly) from one side, but from four, as it is written (Ibid. 33:2) \"The L-rd came from Sinai and shone forth from Seir to them. He appeared from Mount Paran.\" And which is the fourth side? (Habakkuk 3:3) \"G-d came from Teman.\"", + "\"spreading its wings and taking them\" (upon them): as it is written (Devarim 1:31) \"and in the desert, where you saw how the L-rd your G-d bore you.\"", + "\"bearing them on its pinion\": as it is written (Shemoth 19:4) \"and I bore you on eagles' wings.\"", + "Variantly: \"as an eagle wakes its nest\": in time to come, viz. (Song of Songs 2:8) \"The voice of my Beloved — behold He is coming\" (to redeem me).", + "\"spreading its wings\": viz. (Isaiah 43:6) \"I will say to the North \"Give (My exiles) etc.\"", + "\"bearing them on its pinion\": (Ibid. 49:22) \"and they will bring your sons in (their) bosom.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:12) \"The L-rd led him, alone\": The L-rd said to Israel: Just as you sat alone in the world and derived no benefit whatsoever from the nations, so I am destined to seat you in the world to come, the nations deriving no benefit whatsoever from you.", + "\"and there was no strange god against them\": None of the nations will be permitted to come and rule over you, as it is written (Daniel 10:20) \"Then I will depart. And, behold, the (tutelary) power of Greece approaches\" (Ibid. 10) \"But the power of Persia stood opposed to me,\" (Ibid. 21) \"But I will tell you what is inscribed in truthful writing, etc.\"", + "Variantly: \"The L-rd alone will lead him\": The L-rd is destined to cause you to inherit from one end of the world to the other, as it is written (Ezekiel 48:2-4) \"Next to Dan's border, from the eastern side to the western side — Asher, one portion. Next to Asher's border, from the eastern side to the western side — Naftali, one (portion).\" What is the intent of \"Yehudah, one (portion),\" \"Asher, one (portion),\" \"Dan, one (portion)\"? That Israel is destined to take from east to west until the length of twenty-five thousand kanim, the extent of seventy-five mil.", + "\"and there will not be with him a strange god\": There will be none among you who serve idolatry. And thus is it written (Isaiah 27:9) \"With this shall Jacob's sin be atoned for … and asherah trees and sun idols shall arise no more.\"", + "Variantly: \"The L-rd shall lead him alone\": I am destined to settle you at peace in the world.", + "\"and there shall not be with him a strange god\": There shall be none among you engaging in any kind of commerce whatsoever, (but all shall be free for Torah study). As it is written (Psalms 72:16) \"There will be an abundance (pisath) of grain in the land\": The wheat will bring forth gluskaoth (delicacies) the fulness of the palm (\"pas,\" as in \"pisath\") of a hand. (Ibid.) \"Its fruit will rustle like (the trees of) Levanon.\": The wheat (stalks) will rub against each other and shed their meal on the ground, and you will come and take of it a full palmful, sufficient for your livelihood." + ], + [ + "(Devarim, 32:13) \"He made him ride on the high places of the earth\": This is Eretz Yisrael, which is higher than all the lands, as it is written (Bamidbar 13:30) \"Let us go up and inherit it,\" (Ibid. 21) \"and they went up and spied out the land,\" (Ibid. 22) \"and they went up in the south.\"", + "\"and he ate the shoots of the field\": These are the fruits of Eretz Yisrael, which are easier to eat than the fruits of all of the lands.", + "\"and He gave him to suck (fig-) honey from the rock\": such as (is found in Sichni and its neighbors. Once R. Yehudah said to his son in Sichni: \"Go and bring me figs from the barrel.\" The son: \"Father, but it is (a barrel) of honey!\" The father: \"My son, stick your hand into it and you will bring up figs from it.\"", + "\"And oil from the flint of the rock\": These are the olives of Gush Chalav. Once R. Yossi said to his son in Sepphoris: Go up and bring us olives from the attic.\" He went and found the attic flooded with oil." + ], + [ + "(Devarim 32:14) \"Cream from the herd and milk from he flock\": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:3) \"ten fattened oxen, twenty oxen from the pasture, and a hundred sheep, etc.\" \"with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan and he-goats\": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:4) \"eating the fattened sheep of the flock and calves from inside the stall.\" \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:2) \"And Solomon's provision for one day was, etc.\" \"and the blood of the grape did you drink (as choice) wine\": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:6) \"who drink wine out of bowls.\"", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": This refers to the Temple, which is higher than the rest of the world, viz. (Devarim 17:8) \"then you shall arise and go up to the place\" (the Temple), and (Isaiah 2:3) \"And many peoples will go and say: 'Come, let us go up to the mountain of the L-rd, to the Temple of the G-d of Jacob.\" \"and he ate the shoots of the field\": the baskets of bikkurim (the first-fruits). \"and He gave him to seek honey from the rock\": the oil libations. \"Cream from the herd and milk from the flock with fat of lambs and rams of the breed of Bashan and he-goats\": the sin-offering, the burnt-offering, peace-offerings, the guilt-offering, the thank-offering, and lower order offerings. \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": the meal-offerings. \"and the blood of the grape did you drink (as choice) wine\": the wine libations.", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": Torah, viz. (Proverbs 5:22) \"The L-rd acquired me (Torah) the beginning of His way.\" \"and he ate the shoots of the field\": Scripture. \"and He gave him to seek honey from the rock\": Mishnah. \"and oil from the flint of the rock\": Talmud. \"cream from the herd and milk from the flock with fat of rams and rams of the breed of Bashan and he-goats\": a fortiori arguments, gezeiroth shavoth (identities), intercalations, and gematrioth (numerical equivalents). \"with wheat (as fat as) the wheat of kidneys\": halachoth, the essence of Torah. \"and blood of the grape did you drink (as choice) wine\": aggadoth, which \"pull\" a man's heart, like wine.", + "Variantly: \"He made him ride on the high places of the earth\": this world. \"and he ate the shoots of the field\": the four exiles. \"and He gave him to suck honey from the rock\": as it is written (Psalms 20:14) \"The boar of the forest ravages it\" (Israel). \"and oil from the flint of the rock\": The reference is to the \"oppressors,\" who have seized upon Eretz Yisrael and from whom it is as difficult to extract a perutah (small coin) as from a rock, viz. (Ibid.) \"and the crawler of the field feeds on it.\" In the future, Israel will inherit their possessions, which will be as sweet to it as honey and oil.", + "Variantly: \"cream of the herd\": These are their (the nations') nobles and generals. \"with fat of lambs\": their officers. \"and rams\": their atheists. \"of the breed of Bashan\": their centurions, that \"attack\" between their teeth. \"and he-goats\": their assessors. \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": their matrons. \"and He gave him to suck honey from the rock, and oil from the flint of the rock.\": Israel, who in the future will inherit their possessions, which will be as sweet to it as oil and honey.", + "Variantly: \"with wheat (as fat as) the fat of kidneys\": Each wheat (stalk in Eretz Yisrael is destined to produce (the quantity of) two kidneys of a large ox, fourteen litras by the litra of Sepphoris. And do not wonder at that. Look at the turnip heads. A fox once denned in the head of a turnip, which when it (the turnip) was weighed, was found to be sixty litra by the litra of Sepphoris. And it once happened in Shichin (near Sepphoris) with a mustard stalk of three shoots, that (the bast of) one shoot, when it was stripped, sufficed to roof a potter's hut, and which, when pounded, was found to contain nine measures of mustard. R. Shimon b. Chalafta said: There was a cabbage stalk in our field, which I would ascend and descend as I would a ladder.", + "Variantly: \"and the blood of the grape will you drink as wine\": You will not weary yourself with treading and harvesting, but you will bring it in a wagon and stand it in a corner and drink from it as one would drink from a nipple." + ], + [ + "(Devarim 32:15) \"And Yeshurun grew fat and it kicked\": Satiety breeds rebellion. And thus we find with the men of the generation of the flood — that they rebelled against the L-rd only from (a superabundance of) food and drink and tranquility. What is written of them? (Iyyov 21:9) \"Their houses are at peace, without fear. The rod of G-d is not upon them.\" (see #43 above). And thus we find with the men of the generation of the desert, that they rebelled against the L-rd only from (a superabundance of) food and drink, viz. (Shemoth 32:6) \"and the people sat down to eat and drink.\" What follows? (Ibid. 8) \"They have turned quickly from the way that I have commanded them, etc.\" The Holy One Blessed be He said to Moses: When Israel enters the land, they are destined to rebel from (a superabundance of) food and drink and tranquility, (viz. Devarim 31:20) \"For I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, etc.\" Moses said to Israel: When you enter the land, see to it that you do not rebel against the L-rd through eating, drinking, and tranquility, viz. (Ibid. 8:12-13) \"Lest you eat and be sated … and your herds and your flocks increase, etc.\" What follows? (Ibid. 14) \"and your heart be lifted and you forget the L-rd your G-d.\"", + "And thus do we find with the sons and daughters of Iyyov, that they were punished only through eating, drinking, and tranquility, viz. (Iyyov 1:18-19) \"This one was still speaking when another came and said, 'Your sons were eating and drinking wine, when suddenly a mighty wind came from the wilderness. It struck the four corners of the house, etc.'\" And thus do we find with the twelve tribes, that they were exiled only through eating, drinking and tranquility, viz. (Amos 6:4-7) \"They lie on ivory beds … they drink (straight) from the wine bowls … therefore, they shall now be exiled at the head of the exiles.\" And thus do we find before the days of the Messiah, that they are destined to rebel only out of eating, drinking, and tranquility. What is written of them? \"And Yeshurun grew fat and it kicked.\"", + "An analogy: A man had a calf, which he groomed, curried, and fed vetch — to groom him for plowing! When the calf was grown, his master placed the yoke upon it — at which it bolted, broke the yoke, and snapped its ends, viz. (Jeremiah 28:13) \"You broke yokes of wood, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"You grew fat\": in the days of Yeravam. \"you grew thick\": in the days of Achav. \"you were covered (with fat)\" — all in the days of Yehu.", + "Variantly: \"you grew fat\": in the days of Achaz. \"you grew thick\": in the days of Menasheh. \"you were covered (with fat)\" — all in the days of Yehoyakim.", + "Variantly: \"you grew fat; you grew thick; you were covered with fat\": as one who is fat within and forms fat on the groins, as in (Iyyov 15:27) \"when he covers his face with fat and forms roils of blubber on his groins.\"", + "Variantly: \"you grew fat (1)\"; \"you grew thick\" (2); \"you were covered with fat (3)\" — three generations before the days of the Messiah, as it is written (Isaiah 2:7-8) \"And his land was filled with silver (1)\"; \"and his land was filled with horses (2)\"; \"and his land was filled with idols (3).\"", + "\"and he forsook the G-d who made him\": as in (Isaiah 51:13) \"And you have forgotten the L-rd who made you, who spread out the heavens and founded the earth.\" And (Jeremiah 2:13) \"For two evils have My people committed\": The Holy One Blessed be He said to them: As you have meted it out to Me have I meted it out to you (Ibid. 12:7) \"I have abandoned My house (the Temple); I have forsaken My inheritance,\" (Psalms 78:60) \"and He abandoned the tabernacle of Shiloh,\" (Isaiah 2:6) \"For you have forsaken your people, house of Jacob.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and he abased the Rock of his salvation\": as in (Ezekiel 8:16) \"And He brought me to the inner courtyard of the Temple of the L-rd, and behold, at the entrance of the sanctuary of the L-rd … twenty-five men, their backs to the sanctuary of the L-rd, etc.\"", + "R. Dostai b. R. Yehudah says: Read if not \"vayenabel\" (\"and he abased\"), but \"veyinavel\" (\"and there be abased\"), as in (Jeremiah 14:21) \"Do not reject us, for the sake of Your name; let there not be abased the throne of Your glory.\"", + "(Devarim, Ibid. 16) \"They provoked Him with 'strange'\": They went and did \"strange\" things, viz. (I Kings 15:13) \"And (even) Ma'achah, his (grand) mother, he (Asa) removed (from the throne) because she had made an abomination for the asheirah.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"They angered Him with abominations\": homosexuality, viz. (Vayikra 18:22) \"And with a male you shall not lie the lyings of a woman; it is an abomination,\" and (I Kings, Ibid. 14:24) \"There was also prostitution in the land; they did all the abominations of the nations, etc.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"They sacrificed to demons, which availed naught\": If they served the sun, the moon, the stars, the constellations — things which are of need and benefit to the world, His anger would not be \"doubled,\" (as it is now), but they serve others which are of no benefit to them, but are detrimental to them. \"to demons\" (sheidim): a shed enters a man and overmasters him.", + "\"gods they had not known\": the nations did not know them. \"new ones, newly come': Whenever a gentile saw it he would say \"This is a Jewish image.\" As it is written (Isaiah 10:10) \"Just as my hand has overpowered the kingdoms of the false god — and their graven images are from Jerusalem and Shomron\" — whereby we are taught that Jerusalem and Shomron would supply moulds (for images) to all comers.", + "\"your fathers had not dreaded them\" (lo se'arum): The hair (sa'aroth) of your forefathers did not stand on end in dread of them, i.e., even though they sacrificed and smoked incense to them, they did not fear them.", + "Variantly: \"Your forefathers lo se'arum\": Read it not \"lo se'arum,\" but \"lo sha'um\" (They had no regard for them, as in (Bereshith 4:5) \"But to Cain and his offering lo sha'ah\" (\"He did not pay heed.\")" + ], + [ + "(Devarim 32:18) \"The Rock of your birth you have weakened\": The Holy One Blessed be He said to them: You rendered Me (comparable to) a male who sought to give birth (viz.): If a woman were sitting on the mashber (the birth-stone, and she could not deliver), would she not be in great pain? viz. (I Kings 19:3) \"For the sons have come to the mashber (i.e., they are at the point of being born), and she has no strength to bear them\" (i.e., to eject them from the womb). And if she were sick and having her first child, would she not be in great pain? viz. (Jeremiah 4:31) \"For I have heard an outcry like that of a woman sick (in labor), in pain as with her first child.\" And if there were two in her womb, would she not be in great pain? viz. (Bereshith 25:22) \"And the sons wrangled within her\" — And if it were a male, who cannot give birth, that sought to bear, would his agony not be compounded? viz. (Jeremiah 30:6) \"Ask now and see if a male has ever given birth!\" (Thus: \"The Rock of your birth you have weakened.\")", + "Variantly: \"The rock of your birth you have forgotten\": You have forgotten the acts of your forefathers, viz. (Isaiah 51:1-2) \"Look to the rock from which you were hewn and to the hollow of the pit from which you were dug. Look to Abraham your forefather and to Sarah who bore you.\"", + "Variantly: \"You have weakened the Rock of your birth\": Whenever I sought to confer good upon you, you \"weakened the celestial power\" (i.e., Me): You stood at the Red Sea and said (Shemoth 15:2) \"This is my G-d and I will extol Him,\" and I sought to confer good upon you, when you turned around and said (Ibid. 17:3) \"Why did You bring us up from Egypt, etc.\" You stood at Sinai and said (Ibid. 29:7) \"All that the L-rd spoke we will do and we will hear,\" and I sought to confer good upon you, when you turned around and said of the golden calf (Ibid. 32:4) \"These are your gods, O Israel\" — Whenever I sought to confer good upon you, you \"weakened the celestial power.\" (Devarim, Ibid.) \"And you forgot the G-d mecholalecha\":", + "The G-d who conferred \"hacheil\" His name upon you — what He did with no other nation (— you forgot Him), viz. (Shemoth 20:2) \"I am the L-rd, your G-d.\" R. Meir says: The G-d shechechil (\"who suffered pangs [chil]\") over you, as in (Psalms 48:7) \"chil, as a woman in labor.\" And (Ibid. 29:3) \"The voice of the L-rd is upon the water ... (Ibid. 9) The voice of the L-rd yecholel [lit., \"brings pangs\"] upon the hinds.\" R. Yehudah says: He made you mechilin, mechilin (i.e., with many natural openings).", + "R. Nechemiah says: The G-d who made you \"profane\" (chullin) in the eyes of all men, when you do not occupy yourselves with Torah, viz. (Isaiah 47:6) \"I have profaned (chillati) My inheritance.\"", + "Variantly: \"and you have forgotten the G-d mecholalecha\": the G-d who forgives you (mochel lecha) for all of your sins." + ], + [ + "(Devarim 32:19) \"And the L-rd saw and thrust away\": R. Yehudah says: At the (very) time that they are seen (favorably) by Him, they thrust Him away! \"in anger at His sons and daughters.\"", + "R. Meir says: Now does this not follow a fortiori? If (even) when they anger Him they are called \"sons,\" if they did not anger Him, how much more so!", + "(Ibid. 20) \"And He said: I shall hide My face from them\": The Holy One Blessed be He said: I shall remove My Shechinah from among you.\" I shall see mah acharitham\": I shall know what their end will be.", + "Variantly: I shall relegate them to servitude in four exiles.", + "\"for they are a generation of tahpuchoth\" It is not written \"tahfoch,\" but \"tahpuchoth.\"", + "They are \"turncoats\" (hafachpechanim), they are \"runabouts.\" \"sons without emun\": You are sons without emunah (faith). You stood before Mount Sinai and said (Shemoth 24:7) \"All that the L-rd spoke we will do and we will hear.\" I, too, said to you (Psalms 82:6) \"You are angels.\" But since they said of the golden calf (Shemoth 32:4) \"These are your gods, O Israel,\" I, too, said of you (Psalms, Ibid. 7) \"but like men will you die.\" I brought you into the land of your forefathers and I gave you the Temple. I said to you: You will never be exiled from it. But since you said (II Samuel 20:1) 'We have no part in David,\" I, likewise, said to you (Amos 7:17) \"And Israel will be exiled from its land.\" R. Dostai says: Read it not (\"sons) without emun; but \"without 'Amen.'\" They did not want to answer \"Amen\" after the prophets when they blessed them. And thus is it written (Jeremiah 11:5) \"in order to fulfill the oath that I swore to your forefathers to give them a land flowing with milk and honey, as this very day.\" And not one of them opened his mouth and answered Amen, until Jeremiah came and answered Amen, as it is written (Ibid.) \"And I answered and said: 'Amen, O L-rd!'\"", + "(Devarim, Ibid. 21) \"They incited Me with a no-god; they angered Me with their vanities': There are men who serve images, things that can be seen (in themselves), but they serve reflections of things, and not these alone, but (they serve) vapors that rise from pots, viz. \"They angered Me with their vanities\" (lit., \"their vapors\").", + "\"And I will anger them with a no-people.\" Read it not \"belo am\" (\"with a no-people\"), but \"balui am\" (\"the dregs of the people\"), who are cast out of their houses.", + "Variantly: Those who come from Barbaria, Tunos, and Mauritania, who walk naked in the marketplace, there being nothing more despicable to the L-rd.", + "\"With a nation, naval, I shall anger them\": These are the heretics, viz. (Psalms 14:1) \"The naval says in his heart: 'There is no G-d.'\"", + "(Devarim, Ibid. 22) \"For a fire has been kindled in My wrath\": When punishment emerges from the world, it does so only through wrath. Whence is it derived (that it descends) even into Gehinnom? From \"and it shall burn to the nethermost pit.\"", + "\"and it shall consume the land and its produce\": Eretz Yisrael. \"and it shall set ablaze the foundations of the mountains\": Jerusalem, as it is written (Psalms 125:2) \"Jerusalem — mountains surround it, and the L-rd surrounds His people.\"", + "Variantly: \"and it shall consume the land and its produce\": the world. \"and it shall set ablaze the foundations of the mountains\": the four exiles, viz. (Zechariah 6:1) \"And I raised my eyes and I saw. And, behold, four chariots emerging from between the two mountains. And the mountains were mountains of copper.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:23) \"I will join evils upon them\": I will gather together and bring upon them all of the evils at once.", + "Variantly: It is not written \"asuf ('join') upon them evils,\" but \"asfah ('end') upon them evils\" — all of the punishments will end, but they (Israel) will not end. And thus is it written (Ibid.) \"My arrows achaleh ('I will end') in them.\" It is not written \"My arrows 'yichlu' ('will end') them, but \"My arrows I will end in them\" — My arrows will end, but they (Israel) will not end.", + "Variantly: \"My arrows achaleh in them\" — these are arrows of famine, as it is written (Ezekiel 5:16) \"when I send the evil arrows of famine against them.\"", + "(Devarim, Ibid. 24) \"mezei with hunger and embattled by reshef\": They will be hairy with hunger and strewn about the streets, as it is written (Jeremiah 14:16) \"And the people to whom they prophesy will be strewn about in the streets of Jerusalem.\"", + "\"and cut down by Meriri\" (a demon) — whence it is derived that whoever is invested by a demon becomes rebellious (\"mored\").", + "\"And the tooth of beasts I will send against them\": His beast will bite and raise (in the victim) a fatal ulcer. Indeed, we have been witnesses to sheep biting and killing.", + "Variantly: Read it not \"And the tooth of beasts (behemoth) I will send against them,\" but \"and 'a tooth' — 'death' — will I send in them\" (bam).", + "\"with chamath\": One of them will become heated (mithchamem), bite himself, raise an ulcer, and die. Variantly: They heated themselves and committed all the sins of illicit relations.", + "\"the crawlers in the dust\": They crawled in the dust. Variantly: The crawlers in the dust are the serpents, whose \"realm\" is the dust.", + "(Ibid. 25) \"On the outside (of the city) the sword (of legions) shall devour (them) \"— whence they derived: \"In time of war, 'gather in' your legs\" (i.e., stay at home); \"in time of famine, 'spread out' your legs (and leave).\" And thus is it written (Jeremiah 19:18) \"If I go out to the field, there are the slain of the sword! And if I enter the city, there are the sick with famine!\" And (Ezekiel 7:15) \"Whoever is in the field will die by the sword, and whoever is in the city, famine and plague will consume him.\"", + "\"and in the chambers, fright\": If he saw the sword entering the marketplace, if he could flee from it, then the chambers of his heart would pound with fright, which would kill him.", + "Variantly: \"On the outside the sword shall devour\": because of what they did in the thoroughfares (i.e., idolatry), viz. (Jeremiah 11:13) \"For (as) the number of your cities was (the number of) your gods, O Judah, and (as) the number of streets in Jerusalem have you made altars to the shame — altars to sacrifice to the ba'al.\" \"and in the chambers, fright\": what they do in their secret chambers, viz. (Ezekiel 8:12) \"what the elders of the house of Israel do in the darkness … For they say: 'The L-rd does not see us; the L-rd has left the land.\"", + "\"both young man and virgin\": and not these alone, but even \"suckling and the man of grey hairs.\" And thus is it written (Jeremiah 6:11) \"Also man and woman are ensnared; the elder with the full of years (and near death).\"", + "Variantly: \"both young man (bachur)\": You have caused Me to send My hand against My chosen ones (\"bechirai\"), as in (Bamidbar 11:28) \"And Joshua the son of Nun answered, the servant of Moses, of his chosen ones ('mibachurav').\"", + "\"both virgin\": They were clean of sin, as a virgin, who had never tasted the taste of sin. \"suckling\": They sucked words of Torah as a babe sucks milk from its mother's breasts. \"with the man of grey hairs\": Read it not \"ish seva\" (\"the man of grey hairs\"), but \"ish yeshivah,\" being fit to sit in \"yeshivah\" (a consortium of Torah scholars). And thus is it written (of the exiles, II Kings 24:16) \"and the charash and the masger, one thousand, all heroes, waging war.\" Now what feats of strength are performed by men going into exile? What war is waged by men bound in chains? Rather, (the meaning is that they were) \"heroic\" in the war of Torah. As it is written (Psalms 103:20) \"Bless the L-rd, O His angels, heroic in power, doing His word to hear the voice of His word.\" (II Kings, Ibid.) \"waging war\": \"giving and taking\" in the \"war\" of Torah, viz. (Bamidbar 21:14) \"Therefore, it is said in the Book of the wars of the L-rd, etc.\" (II Kings, Ibid.) \"the charash\" (lit., \"mute\"): One (of these scholars) speaks and the rest remain silent. \"and 'the masger'\" (lit., the \"closer\": All sit before him and learn from him. After he \"closes,\" no one \"opens,\" and after he \"opens,\" no one \"closes,\" in fulfilment of (Isaiah 22:22) \"And he (David) will open, and none will close; and he will close, and none will open.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:26) \"I said 'afeihem'\": I said in My \"wrath\" ('api') \"Where are they?\" ('ayei hem') ['api-ayei-hem' (acronymic of 'afeihem')]", + "(Devarim, Ibid.) \"I will wipe their memory from mankind\": They will no longer be in the world. But what can I do to them?", + "\"Lulei\": (\"Were it not\") (Psalms 124:1-2) \"'Lulei ('Were it not') for the L-rd who was with us,' let Israel now say. 'Lulei for the L-rd who was with us when (evil) men assailed us…'\"", + "Variantly: \"Lulei\" (Psalms 106:23) \"And He thought to destroy them lulei Moses, His chosen one…\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Were it not (\"lulei\") that the anger of the foe was stored up (agur)\": What caused them to be punished by these nations? The fact that their anger was stored up (i.e., concealed) within them (behind a façade of friendliness).", + "\"agur\": \"gathered together,\" as in (Proverbs 30:1) \"the words of \"agur bin yakeh\" (Solomon) the gatherer of wisdom.\" And (Psalms 55:16) \"Let Him incite death against them; let them go down alive into Sheol. For evils are stored up ('b'meguram') in their midst.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"lest their oppressors estrange them\": When Israel is in distress, the nations estrange them, as if they did not exist in the world. And thus we find that when Israel wanted to flee to the north they handed them over (to their foes), viz. (Amos 1:9) \"Thus said the L-rd: For three transgressions of Tyre, etc.\" When they wanted to flee to the south, they handed them over, viz. (Ibid. 6) \"Thus said the L-rd: For three transgressions of Azza, etc.\" When they wanted to flee to the east, they handed them over, viz. \"Thus said the L-rd: For the three transgressions of Damascus, etc.\" When they wanted to flee to the west, they handed them over, viz. (Isaiah 21:13) \"The prophecy for Arav: In the forest, in Arav shall you lodge, O caravans of the Dedanites, etc.\"", + "And when Israel prospers, the nations dissimulate, presenting themselves as \"brothers.\" As Esav said to Jacob (Bereshith 33:9) \"My brother, let there be yours what is yours.\" And thus did Chiram say to Solomon (I Kings 9:13) \"What are these cities that you have given me, my brother?\" (Devarim, Ibid.) \"Lest they say: 'Our hand is exalted, etc.'\" as in (Amos 6:13) \"Behold, with our strength we have taken power for ourselves.\"", + "(Devarim, Ibid. 28) \"For it is a nation devoid of counsel\": R. Yehoshua expounded it in connection with Israel; R. Nechemiah, in connection with the nations. R. Yehoshua — Israel has lost goodly counsel that was given to them, \"counsel\" being Torah, as in (Proverbs 8:14) \"With me (Torah) is counsel and wisdom.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and there is no understanding in them\" — There is not one among them who reflects and says (viz. Ibid. 30) \"Last night one of us pursued a thousand of the nations, and two, ten thousand; and now one of them pursues a thousand of us; and two of them, ten thousand of us! (This could not have happened) if their Rock had not delivered them.\"", + "R. Nechemiah — The nations have lost the seven mitzvoth that I gave them.", + "\"and there is no understanding in them\": There is not one among them who reflects and says \"Now one of us pursues a thousand; and two, ten thousand. But in the days of the Messiah, one of Israel will pursue a thousand of us; and two, ten thousand.\" (This could not have happened) \"if their Rock had not delivered them.\" And it once happened with the (Roman) army in Yehudah that a decurio (a commander of ten horsemen) rode after a Jew to kill him, but could not catch up with him — whereupon a serpent wound itself around his (the Jew's) ankle, (but did him no harm) — at which he (the Jew) said to a bystander: Tell that man one thing: Do not say to yourself \"We are strong and they are weak.\" (But say to yourself: This [our subjugation of the Jews] could not have happened) \"if their Rock had not sold them, and the L-rd had not delivered them\" (into our hands)." + ], + [ + "(Devarim 32:29) \"If they were wise, they would understand this\": If Israel looked into the words of the Torah, no nation could dominate them. And what did I say to them: Take upon yourselves the yoke of the kingdom of Heaven, and strengthen each other in fear of Heaven, and treat each other with lovingkindness.", + "\"How could one pursue a thousand\": If you did not observe the Torah, how could I observe My assurance to you? I would desire that one of you pursue a thousand; and two, ten thousand. But now, one of them will pursue a thousand of you; and two, ten thousand.", + "\"if their Rock had not sold them, and the L-rd (had not) delivered them (into their hands)\": I do not deliver you into their hands of Myself, but through others. (And it already happened that the flies delivered them in Yehudah [by revealing their whereabouts]). R. Yehudah of Tivim says: Not as one says to his neighbor: \"I am selling you a slave to be delivered at a certain time.\" But I am not like that. I sell and deliver (at once), as the unclean into the hands of the clean. And whence is it derived that only the unclean are \"delivered\" (\"masgirim\")? From (Leviticus 13:4) \"And the Cohein shall 'deliver' ('hisgir', lit., 'close off') the plague-spot.", + "\"For not as our rock is their rock\": Not as the authority you give us is the authority you give them. When you give authority to them, they treat us with cruelty: they kill us, burn us, and crucify us.", + "\"and our foes are judges\": You wrote in our Torah that a foe does not judge and does not testify, viz. (Bamidbar 35:23) \"And one who is not his foe\" (shall testify against him), \"and one who does not seek his evil\" (shall judge him). And You have placed over us foes as witnesses and judges!", + "(Devarim, Ibid. 32) \"For of the wine of Sodom is their wine\": R. Yehudah expounds this as referring to Israel; and R. Nechemiah, as referring to the nations.", + "R. Yehudah understands this as meaning: Are you of the vine of Sodom or the planting of Amorah! Are you not of a holy planting? But they turned into (the opposite). As it is written (Jeremiah 2:21) \"I had planted you from a choice vine, entirely of the seed of truth. How, then, have you turned yourself into an alien vine before Me!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Their grapes are grapes of gall ('rosh')\": You are sons of the first man (\"rishon,\" as in \"rosh\"), who decreed death upon all his descendants who came after him, until the end of all the generations.", + "\"Bitter clusters ('ashkeloth') are theirs\": your great men, whose awe \"hangs\" over you as a cluster. (\"eshkol\" connotes \"greatness,\" as in (Michah 7:21) \"There is no eshkol to eat, no 'ripe one' that my soul desires. The saint is vanished from the land, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 33) \"The venom of snakes is their wine\": The saintly and upright among you — their venom (of retribution) is as that of snakes. \"and the cruel gall ('rosh') of asps\" (is their cup of retribution): Your heads (\"roshim\", as in \"rosh\") (will be \"bitten\" by the cruel foe).", + "Variantly: \"the venom of snakes is their wine\": Your \"moderate\" ones, the fearers of sin among you — their venom will be as that of snakes. \"and the cruel gall ('rosh') of asps\": Your heads (roshim) will be like cruel asps (to you).", + "R. Nechemiah expounded it as referring to the nations, viz.: Most certainly you are of the wine of Sodom and of the planting of Amorah, disciples of the primal serpent, who deceived Adam and Eve.", + "\"Bitter clusters are theirs\": Your (the nations') great ones — their fear hangs over them (the Jews) as (the venom of) a snake. (\"eshkol\" connotes \"greatness,\" as in (Michah 7:1-2) \"There is no eshkol to eat, etc.\"" + ], + [ + "[(Psalms 75:9) \"For the (poisoned) cup is in the hand of the L-rd — strong wine, fully admixed (for all of the nations). And from this He poured. Only (the wicked) will drain its dregs. All the wicked of the earth will drink (of it.)\"] (Devarim 32:34) \"Is it (this cup of retribution) not laid up with Me?\" R. Yossi Haglili says: A cup that was \"laid up\" and lacking (its full strength) — I might think it \"weakened\" (in potency); it is, therefore, written \"strong wine.\" I might think that only half of it remains; it is, therefore, written \"fully admixed.\" I might think that it never lacked even one drop; it is, therefore, written \"and from this He poured from this.\" From that drop there drank: the men of the generation of the flood, the men of the generation of the tower of Bavel, the men of Sodom and Amorah, Pharaoh and all his army, Sisra and all his host, Nevuchadnezzar and all his army, Sancheriv and all his ranks. And from that drop there are destined to drink all the (wicked) comers to the world until the end of all the generations. And thus is it written (Isaiah 25:6) \"And the L-rd of hosts will make — for all the peoples (who come to war) in this mountain (Mount Zion, who thought to have) a feast of oils (i.e., an easy victory) — a feast of lees. (He will convert an intended feast of) marrowed oils (into one of) drained dregs.\" (All this in the war of Gog and Magog). I might think (that they would drink) lees which serve some purpose; it is, therefore, written \"drained dregs\" — lees which are nothing but empty froth. And thus is it written (Jeremiah 51:7) \"A golden cup was Bavel in the hand of the L-rd.\" And (Ezekiel 23:32) \"The cup of your sister will you drink, the deep and the wide. You will be (the object of) laughter and scorn, too much to contain (i.e., to bear).\" Just as with gold, after it breaks, it can be \"healed,\" so, when punishment curses the nations, it is destined to return to them. But, with respect to Israel, what is written (Ibid. 34) \"And you will drink it and drain it, and its shards will you crunch.\" Just as with earthenware, after it breaks, it cannot be healed, so, when punishment ceases from Israel, it is not destined to return to them.", + "(Devarim, Ibid.) \"sealed in My stores\": Just as a treasure chest is sealed and does not grow fruits, so, the deeds of the wicked do not grow fruits; for if they did, the world would be destroyed. And thus is it written (Isaiah 3:11) \"Woe to the wicked one, (who does) evil; for the recompense of his hands (but not the fruits thereof) will be dealt to him.\" But the deeds of the righteous grow fruits, and fruits of fruits, viz. (Ibid. 10) \"Tell the tzaddik that it (righteousness) is good, for the fruits of their deeds shall they eat.\" Variantly: \"Is it not laid up with Me?\" It lacks nothing. The wicked do not take aught of what is theirs in this world, viz. (see Psalms above) \"fully admixed.\"", + "\"sealed in My stores\": Sealed and lacking nothing. The righteous take nothing of what is theirs in this world, viz. (Proverbs 8:21) \"And I shall fill their ('My lovers') stores,\" and (Psalms 31:20) \"How abundant is Your good that You have stored away for those who fear You.\" When do both take (what is due them)? \"Tomorrow,\" at the redemption, viz. (Devarim, Ibid. 35) \"Mine is revenge and payment!\"" + ], + [ + "\"Mine is revenge and payment!\": I, Myself exact payment of them, and I do so not through an angel and not through a messenger. As it is written (Shemoth 3:10) \"Go and I shall send you to Pharaoh, etc.,\" and (II Kings 19:35) \"And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc.\"", + "It is not written \"Mine is revenge and I shall pay,\" but \"Mine is revenge and payment.\" I pay for their deeds and for the deeds of their fathers before Me, as it is written (Isaiah 65:6-7) \"I will repay into their bosom, your sins and the sins of your fathers together … and I will mete out (payment for) their deeds first into their bosom.\"", + "\"at the time their foot gives way\": viz. (Isaiah 26:6) \"The foot will tread it down, the foot of the poor one (the Messiah), the soles of the (heretofore) impoverished ones (Israel).\" (Devarim, Ibid.) \"For near is the day of their calamity\": R. Yossi said: If of those of whom it is written \"For near is the day of their calamity\" — their punishment is being delayed, then of those of whom it is written (Isaiah 24:22) \"and after many days they (their sins) will be remembered,\" how much more so!", + "(Devarim, Ibid.) \"and what is destined (for them) shall quickly befall them\": When the L-rd brings punishment upon the nations, He \"quickens\" it upon them viz. (Habakkuk 1:8) \"They (the avengers) will fly like an eagle, hastening to eat,\" and (Isaiah 5:19) \"… who say: Let Him hasten, 'quicken' His act, so that we may see it. Let it approach and come near, etc.\" But when He brings afflictions upon Israel, they come gradually. How so? He relegated them to four exiles of subjugation. And, (in this connection, Jeremiah 1:8) \"Do not fear … for I am with you.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:36) \"For the L-rd will judge His people, and over His servants yithnecham\": When the L-rd judges (i.e., punishes) the nations, it is \"joy\" to Him, viz. (Proverbs 11:10) \"and in the destruction of the wicked is rejoicing.\" And when the L-rd judges the righteous, there is \"bethinking\" before Him, as it is written \"and over His servants, yithnecham,\" \"nechamah\" connoting \"bethinking,\" viz. (Genesis 6:7) \"for I (the L-rd) have bethought Myself (nichamti) for having made them,\" and (I Samuel 15:11) \"I have bethought myself (nichamti) for having made Saul king.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"when He sees the hand going\": when He sees one's strength waning in the exile, as in (Daniel 12:7) \"and at the climax of the breaking of the hand (i.e., the strength) of the holy people,\" (the exile will come to an end).", + "Variantly: when they despair of salvation, when a perutah (small coin) \"ends\" from the pocket.", + "Variantly: \"when He sees the hand going\": when He sees that there is no one who implores mercy for them as Moses had done, viz. (Psalms 106:23) \"He would have destroyed them had not Moses His chosen one stood in the breach before Him, etc.\"", + "Variantly: \"when He sees\": when He sees that there is no one who implores mercy for them as Aaron had done, viz. (Bamidbar 17:13) \"and he stood between the dead and the living.\"", + "Variantly: when He sees that there is no one who implores mercy for them as Pinchas had done, viz. (Psalms 106:30) \"And Pinchas arose and prayed, and the plague ceased.\"", + "\"and there is no one who is restrained (from coming to harm) or strengthened, as in (II Kings 14:26) \"For the L-rd saw the affliction of Israel … with none restrained and none strengthened, and no help for Israel,\" and (Isaiah 59:16) \"And He saw that there was no man, and He was astonished that there was no intercessor.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:37) \"And he will say: Where is their god?\" R. Yehudah expounds this (\"he\") as referring to Israel. R. Nechemiah expounds it as referring to the nations.", + "R. Yehudah says: Israel will say to the nations: Where are your consuls and your commanders?" + ], + [ + "\"who ate the fat of their sacrifices\": they gave them recruits, and officers, and taxes.", + "R. Nechemiah expounds this (\"he\") as referring to the nations, viz. \"And he (Titus) will say.\" Titus, the son of the wife of Vespasian, went into the holy of holies, tore the curtain with a knife, and said \"Where is their G-d? If he is G-d, let Him come and fight with me!\"", + "\"who ate the fat of their sacrifices.\" He said: These (Jews) were swindled by Moses, who said to them: Build an altar, sacrifice burnt-offerings upon it, and pour libations upon it, as it is written (Bamidbar 29:4) \"The one lamb shall you make in the morning, etc.\" (all for his own delectation!)", + "\"Let them arise and help you\": It is not written \"Let them arise veya'azru ethchem,\" but \"Let them arise veya'azruchem\" (implying that they cannot even help themselves!) For all (transgressions) the Holy One Blessed be He withholds His wrath, except for desecration of the Name, for which He exacts punishment immediately, as it is written (Devarim, Ibid. 39) \"See, now, that I, I am He, and there is no god with Me!\" This is the rebuttal for those who would say: There is no Authority in heaven!" + ], + [ + "\"See, now, that I, I am He!\": If one says there are two Authorities in heaven, he is rebutted — \"and there is no god with Me!\" — But perhaps He cannot bring to life or put to death or bring harm or benefit; it is, therefore, written \"I put to death and I bring to life; I wound and I heal, etc.\" And it is written (Isaiah 44:6) \"Thus has said the L-rd, King of Israel, and its Redeemer, the L-rd of hosts: I am the first and I am the last, and besides Me there is no G-d.\"", + "Variantly: \"I put to death and I bring to life\": I put to death those of whom it is written (Bamidbar 23:10) \"Let my soul die the death of the just,\" and I bring to life, viz. (Devarim, Ibid. 33:6) \"Reuven shall live and he shall not die,\" (Hoshea 6:2) \"He will make us live from the two times, etc.\"", + "Variantly: \"I put to death and I bring to life\": I hear (i.e., I understand) death to one and life to another; it is, therefore, written \"I wound and I heal.\" Just as the wounding and the healing is in one, so the death and the life is in one — a proof for the resurrection from the Torah.", + "\"and there is no saving (from sin) from My hand\": Fathers do not save sons. Abraham does not save Yishmael, and Israel does not save Esav. This tells me only that fathers do not save sons. Whence do I derive that brothers do not save brothers? From (Psalms 49:8) \"A brother cannot redeem another\": Isaac cannot redeem Yishmael, and Yaakov cannot redeem Esav. Even if he gives all the money in the world, he cannot ransom him, viz.: \"A brother cannot redeem another … (9) Too costly is their souls' redemption and forever unattainable.\" How precious is this soul! When one sins, there is no payment for it!" + ], + [ + "(Devarim 32:40) \"For I shall raise My hand (in oath) to heaven\": When the Holy One Blessed be He created man, He did so by pronouncement (ma'amar) and not by oath. And who caused Him to swear? Those lacking in faith. As it is written (Psalms 106:26-27) \"And He lifted up His hand to cast them down in the desert and to cast down their seed among the nations.\"", + "(see Bamidbar 14:21). \"I said: I live forever\": For not as the measure of the Holy One Blessed be He is the measure of man. The measure of man: A noble enters his province (to exact vengeance). If he can exact from the living, he does so; if not, he does not. But not so with Him who spoke and caused the world to come into being. If He does not exact it from the living, He exacts it from the dead. If He does not exact it in this world, He exacts it in the world to come." + ], + [ + "(Devarim 32:41) \"When I whet the flash of My sword\": When punishment goes forth from before Me, it is light as a flash — in spite of which \"My hand takes hold of justice.\"", + "", + "\"I shall return vengeance to My foes\": These are the Cutheans, of whom it is written (Ezra 4:1) \"And the foes of Judah and Benjamin heard that the people of the exile were building a sanctuary, etc.\"", + "\"And I shall repay those who hate Me,\" viz. (Psalms 139:21-22) \"Your haters, O L-rd, do I hate, and I strive with those who rise up against You. To the ends of hatred do I hate them; they have become my foes!\"" + ], + [ + "(Devarim 32:42) \"I will make My arrows drunk with blood\": How is it possible to make arrows drunk? (The meaning is) rather: I shall make others drunk with what My arrows do.", + "\"and My sword shall eat flesh\": How is it possible for a sword to eat flesh? (The meaning is) rather: I shall make others eat from what My sword does. As it is written (Ezekiel 39:17-20) \"Son of man, thus says the L-rd G-d: Say to every winged bird and to every beast of the field: Assemble and come, gather together from all around for the feast that I slaughter for you ... And you will eat flesh and you will drink blood. You will eat the flesh of warriors, and you will drink the blood of the princes of the land … And you will eat fats to satiety and you will drink blood to drunkenness … and you will be sated at My table,\" and (Isaiah 34:6) \"The sword of the L-rd is full of blood, greased with fats.\" Why? (Ibid.) \"For there is a sacrifice for the L-rd in Batzrah, a great slaughter in the land of Edom.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"for the blood of the slain and its captivity\": because of what they did with the slain of My people, as it is written (Jeremiah 8:23) \"If only my head were water and my eyes a spring of tears, so that I could cry all day and night for the slain of the daughter of my people!\"", + "\"and its captivity\": for what they did with the captives of My people, viz. (Isaiah 14:2) \"and they will be captors of their captors.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"from the beginning of the breaches of the foe\": When the Holy One Blessed be He brings punishment upon the foe, He brings it not only for what they did, but for what they and their fathers did — from (the time of) Abraham on.", + "Variantly: \"from the beginning of the breaches\" (\"peraoth,\" like \"Pharaoh\"): Why are all the punishments pinned on Pharaoh's head? Because Pharaoh was the first to subjugate Israel." + ], + [ + "(Devarim 32:43) \"The nations will praise His people\": In the future, when the L-rd brings redemption to Israel, the nations will be wroth before Him, viz. (Psalms 99:1) \"The L-rd has reigned; the peoples will be wroth.\" And this will not be the first time, for they were already wroth in the past, viz. (Shemoth 15:19) \"The peoples heard (of the splitting of the sea); they were wroth.\"", + "But in the end, the peoples will praise Israel (for the fulfillment of their faith in the L-rd), viz.: \"The nations will praise His people.\" And whence (do we derive the same for) heaven and earth? From (Isaiah 44:23) \"Sing, O heavens, for the L-rd has wrought; shout (for joy), foundations of the earth!\" And whence, mountains and hills? From (Ibid. 55:12) \"The mountains and hills will break out in song before You, and all the trees of the field will clap hands.\" And whence, the (fore-) fathers and mothers? From (Ibid. 42:11) \"The dwellers of the rock will sing; from the peaks of the mountains will they shout.\"", + "\"For the blood of His servants shall He avenge, and vengeances will He return to His adversaries\": two vengeances — one for the blood; one for the despoiling. And whence is it derived that every despoiling of Israel by the nations is accounted to them as having spilled innocent blood? From (Joel 4:2) \"I will gather all of the nations, and I will bring them down to the valley of Yehoshafat and I will contend with them there for My people and My inheritance, which they scattered … (Ibid. 19) Egypt will become a desolation, and Edom a desolate desert, because of the despoiling of the children of Judah, their spilling of innocent blood in their land.\" At that time (Ibid. 20-21) \"And Yehudah will dwell (secure) forever … And cleanse their blood (i.e., to forgive this bloodshed by the nations) — I will not cleanse it.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and His earth will atone for His people\": Whence is it derived that the killing of Israel by the nations atones for them (Israel) in the world to come? From (Psalms 79:1) \"A psalm of Asaf: O G-d, nations have entered Your inheritance … (3) They have shed their blood like water … (8) Do not remember against us (our) first sins, etc.\" R. Meir was wont to say: All who dwell in Eretz Yisrael are atoned for by the land, as it is written (Isaiah 33:24) \"The people that dwell in it (Eretz Yisrael) nesu sin.\" But I still would not know whether sin were removed from it or borne upon it, (\"nesu\" being susceptible of both meanings) — were it not written \"and His earth shall atone for His people.\" And thus was R. Meir wont to say: \"Whoever lives in Eretz Yisrael and recites the Shema morning and night, and speaks the holy tongue is a son of the world to come.\"", + "Great is \"song,\" which obtains in the past, and obtains in the future, and obtains in time to come (the time of the Messiah) and obtains in the world to come." + ], + [ + "(Devarim 32:44) \"And Moses came\": It is written here \"And Moses came,\" and elsewhere, (Ibid. 31:1) \"And Moses went.\" It cannot be said \"And Moses came,\" for it is already said \"And Moses went\"; and it cannot be said \"And Moses went,\" for it is already said \"And Moses came.\" It must be understood, then, as: His time came to an end and his authority was given to another (Joshua).", + "\"and he (Moses) spoke all the words of this song in the ears of the people\": We are hereby taught that he \"inserted\" the words in their ears.", + "\"He and Hoshea the son of Nun\": Is it not written (Numbers 13:16) \"And Moses called Hoshea the son of Nun 'Yehoshua'\"? Why, then, is it written here \"he and Hoshea the son of Nun\"? To teach us the righteousness of Yehoshua. I might think that his head \"swelled\" with his new-found authority; it is, therefore, written \"he and Hoshea the son of Nun\" — in his righteousness (i.e., his humility). Even though he was appointed to be the leader of the congregation, he remained \"Hoshea\" in his righteousness. Similarly, (Shemoth 1:5) \"And Yosef was in Egypt.\" Do we not know that Yosef was in Egypt? — The intent is to apprise us of Yosef's righteousness. (Bereshith 37:2) \"Yosef … grazed the sheep with his brothers,\" and even though he became a king in Egypt, he remained in his (original) righteousness. Similarly, (I Samuel 17:14) \"and David was the smallest (i.e., the youngest).\" Do we not know that David was the youngest? — The intent is to apprise us of David's righteousness. (I Samuel 16:11) (David was) \"tending the sheep\" of his father, and even though he became the king of Israel, he remained \"David\" in his smallness." + ], + [ + "(Devarim 32:46) \"And he said to them: Put your hearts, etc.\": We are hereby taught that one's eyes and heart and ears must be attuned to words of Torah. And thus is it written (Ezekiel 44:5) \"And the L-rd said to me: Son of man, set your heart and see with your eyes, and hear with your ears all that I am saying to you about all the laws of the Temple … and set your heart to the entrance of the Temple and to all the exits of the sanctuary.\" Now does this not follow a fortiori? If re the Temple, which can be seen by the eyes and measured by the hand, one must \"attune\" his eyes and his heart and his ears — how much more so re words of Torah, which are like mountains hanging on a hair!", + "\"which you shall command your children to keep and to do — all the words of the Torah\": Moses said to them: I must acknowledge my indebtedness to you for fulfilling the Torah after me. You, too, must acknowledge indebtedness to your children for fulfilling the Torah after you. Once, Rabbeinu came from Ludkia, and R. Yossi b. R. Yehudah and R. Elazar b. Yehudah came and sat before him. He said to them: Come closer, I must acknowledge my indebtedness to you for fulfilling the Torah after me. You, too, must acknowledge your indebtedness to your children for fulfilling the Torah after you. Moses was (undeniably) great, but if others did not come after him, his Torah would be valueless — we, how much more so! Thus, \"which you shall command, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:47) \"For it is not an empty thing for you; for it is your life, and by this thing you shall prolong days\": There is nothing empty in the Torah, for which, if you fulfill it, you will not be rewarded in this world, with the principal remaining for the world to come. Know this to be so, for they said: Why is it written (Bereshith 36:22) \"And the sister of Lotan was Timna,\" and (Ibid. 36:12) \"And Timna was a concubine to Elifaz (the son of Esav)\"? Because she said: \"I am not worthy of being his wife; (at least) let me be his concubine.\" Why all this? To apprise us of the greatness of our father Abraham, kings and sultans [(Timna was a daughter of royalty)] desiring to marry into his family. Now does this not follow a fortiori? If Esav, who kept only one mitzvah, that of honoring his father — kings and sultans desired to marry into his family, how much more so would they run to do so with Jacob the tzaddik, who fulfilled all of the mitzvoth, viz. (Ibid. 25:27) \"And Jacob was a whole man!\"", + "(Devarim, Ibid.) \"and by this thing (Torah study) you shall prolong days.\": This is one of the things, which, by doing them, one eats their fruits in this world and \"prolongs days\" in the world to come, viz. \"for it is your life, and by this thing you shall prolong days.\" Whence do we derive (the same for) honoring father and mother? From (Devarim 5:16) \"Honor your father and mother so that your days be prolonged and so that it be good for you, etc.\" Whence do we derive (the same for) lovingkindness? From (Proverbs 21:21) \"He who pursues righteousness and lovingkindness will find life, righteousness, and honor.\" Whence do we derive (the same for) the conferring of peace (upon man and his neighbor)? From (Psalms 34:15) \"Seek peace and pursue it,\" and (Isaiah 54:13) \"and all of your children learned of the L-rd, and an abundance of peace (will be the lot of) your children.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:48) \"And the L-rd spoke to Moses on this very day\": In three places it is written \"on this very day\": Noach — (Bereshith 7:13) \"On this very day, Noach … entered the ark.\" Because the men of his generation said: If we see him (trying to leave on the ark), we won't let him. And, what is more, we will take axes and hatchets and break the ark, the L-rd said: I shall bring him into the ark in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Egypt — (Shemoth 12:17) \"For on this very day, I have taken your hosts out of the land of Egypt.\" Because the Egyptians said: If we see them (trying to leave), we won't let them; and, what is more, we will take knives and swords and kill them, the L-rd said: I shall take them out in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! And here (in advance of Moses' death) — Because Israel said: If we see him (going to his death), we will not allow it — The man who took us out of Egypt, and split the sea for us, and brought down the Torah for us, and brought down the manna for us, and \"flew in\" the quail for us, and performed miracles and feats of might for us — we will not allow him (to go) — whereupon the L-rd said: I will bring him into the cave in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Thus, (the intent here of) \"on this very day, saying, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 32:49) \"Go up to this Mount Avarim\": It is an ascent for you and not a descent.", + "\"Mount Avarim\": It has four names: Mount Avarim, Mount Nevo, Hor Hahar, Rosh Hapisgah. And why is it called \"Mount Avarim\"? Because there are buried there three who died without transgression (\"aveirah\") — Moses, Aaron, and Miriam.", + "\"which is in the land of Moav, facing Jericho, and see\": R. Eliezer said: (The angel) Metatron pointed out all of Eretz Yisrael to Moses with his finger: \"Until here is the boundary of Ephraim\"; \"until here is the boundary of Menasheh.\" R. Yehoshua says Moses by himself saw it. How so? The L-rd placed power in Moses' eyes and he saw from one end of the world to the other." + ], + [ + "(Devarim 32:50) \"And die on the mountain which you are ascending\": Moses said before Him: Why should I die? Is it not better that they should say \"Moses is good\" by sight than \"Moses is good\" by hearsay? Is it not better that they say: This Moses, who took us out of Egypt and split the sea for us and brought the Torah down for us and \"flew in\" the quail for us and performed miracles and feats of might for us, than \"This and this is what he did\"? and \"This and this is what he said\"? — whereupon He said to him: Leave off, Moses, this (i.e., death) is a decree for all men, viz. (Bamidbar 19:14) \"This is the law: A man if he die in the tent.\" The ministering angels said before the Holy One Blessed be He: L-rd of the universe, Why did Adam die? He: Because he did not keep My commandments. They: But Moses kept Your commandments! He: It is a decree before Me for all men, viz. \"This is the law: A man if he die.\"", + "\"and be gathered to your people\": with Abraham, Isaac, and Jacob, your fathers; with Kehoth and Amram, your fathers; with Aaron and Miriam, your brother and sister.", + "\"as Aaron your brother died\": the kind of death that you desired. Whence did Moses desire the death of Aaron? When the L-rd said to him (Bamidbar 20:25-26) \"Take Aaron and Elazar his son … and strip Aaron of his garments,\" they stripped him of the priestly vestments and put them on Elazar … He said to him: \"Enter the cave\"; he entered. \"Lie down upon the bed\"; he did so. \"Stretch out your arms\"; he did so. \"Stretch out your legs\"; he did so. \"Close your mouth\"; he did so. \"Close your eyes\"; he did so. At that time Moses said: Happy is he who dies such a death. Thus, (here) \"as Aaron your brother died\" — the kind of death that you desired." + ], + [ + "(Devarim 32:51) (\"And die\") \"because of your having trespassed against Me\": i.e., you led to a trespass against Me.\" \"because of your not having sanctified Me\": i.e., you led to a transgression of My word:", + "The Holy One Blessed be He said to him: Moses, did I not tell you (Shemoth 4:17) \"And you shall take this rod in your hand, wherewith you shall do the signs\"? And you did so, and did not hold back, viz. (Ibid. 30) \"And he did the signs in the sight of the people\" — then speaking (to the rock), which is (relatively) a light matter, you should not have held back. And he did not depart from there until He \"bound him in His wings\" (i.e., until he died), viz. (Bamidbar 20:12) \"Therefore, you shall not bring this congregation into the land, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim, Ibid. 52) \"For from afar you shall see the land, but there you shall not come.\" It is written here \"but there you shall not come,\" and elsewhere, (Ibid. 34:4) \"but there you shall not pass through.\" The latter is not needed, for it is already written \"for there you shall not come.\" And the former is not needed, for it is already written \"but there you shall not pass through.\" What, then, is the intent of the repetition? Moses said before the Holy One Blessed be He: If I cannot come there as a king, let me come as a commoner; and if I cannot come there alive, let me come there dead. The Holy One Blessed be He responded: \"but there you shall not come,\" \"but there you shall not pass through\": neither as king nor as commoner; neither alive nor dead." + ], + [ + "(Devarim 33:1) \"And this is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed the children of Israel before his death:\" (Devarim 33:1) \"And this is the blessing\": Because Moses had first spoken to Israel hard words — (Ibid. 32:24-25) (They will be) \"hairy with hunger and embattled by demons… On the outside (of the city) the sword (of legions) shall devour (them), and in the chambers (of their hearts, when they flee), fright\" (will pound, eventually killing them), (Ibid. 9:8) \"And in Chorev you angered the L-rd,\" (Ibid. 7) \"You have been rebellious…\" — he reverted to words of consolation, viz.:", + "\"And this is the blessing wherewith Moses blessed, etc.\" And from him all of the prophets learned: They first spoke hard words to Israel, and then they reverted to words of consolation. There were none among all of the prophets whose words were as hard as those of Hoshea. In the beginning he said to them (Hoshea 9:14) \"Give them, O L-rd, what You will give. Give them a bereaving womb and shriveled breasts.\" And then he reverted to words of consolation — (Ibid. 14:7-8) \"His tender branches will go forth, and his glory will be like the olive tree… Those who dwell in His shade will return. They will revive like grain and blossom like the vine… (Ibid. 5-6) I will heal their backsliding; I will love them freely… I will be like the dew to Israel; it will blossom like the rose…\" And thus with Joel. (In the beginning) he said (Joel 1:2-4) \"Tell your children about it, and your children to their children, and their children to another generation: What remained from the maggot, the locust has devoured, and what remained from the locust, the cankerworm has devoured, and what remained from the cankerworm, the cricket has devoured.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 2:25) \"And I shall requite for you the years which were devoured by the locust, the cankerworm, the cricket, and the maggot.\" And thus with Amos. (In the beginning) he said (Amos 4:1) \"Hear this thing, you cows of Bashan on the mountain of Shomron, who oppress the poor, who crush the destitute, who say to their lords, 'Bring, so we may drink!'\" etc. And he reverted to words of consolation — (Ibid. 9:11) \"On that day I will raise up the succah of David that is fallen, etc.\" And thus with Michah. (In the beginning) he said (Michah 1:9) \"Her wound is grievous, etc.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 7:18-20) \"Who is a G-d like You, who pardons iniquity and overlooks transgression for the remnant of His heritage? He does not maintain His wrath forever, for He desires lovingkindness. He will return and grant us mercy; He will suppress our iniquities. You will cast into the depths of the sea all of their sins. Grant truth to Jacob, lovingkindness to Abraham, as You swore to our forefathers in days of old.\" And thus with Jeremiah. (In the beginning) he said (Jeremiah 7:34) \"I will cut off from the cities of Judah and from the streets of Jerusalem the sound of joy and the sound of gladness, the sound of groom and the sound of bride; for the land will become a wasteland.\" And he reverted to words of consolation — (Ibid. 31:12) \"Then the maiden shall rejoice with dance, and young men and old men together.\"", + "But, of the Babylonians, he who spoke of them words of consolation (in the beginning) — (Jeremiah 27:6) \"I have given all these lands into the hand of Nevuchadnezzar, king of Bavel, My servant; even the beasts of the field have I given him to serve him\" — He reverted to words of retribution — (Ibid. 51:64) \"And you shall say: 'Thus shall Bavel sink and it shall not rise because of the evil I am bringing upon her, and she shall grow faint.' Until here the words of Jeremiah.\" He who (in the beginning) spoke of the Babylonians words of consolation, (in the end) reverted to words of retribution.", + "Variantly: \"And this is the blessing\": This is what he (Moses) added to the first blessing, whereby they were blessed by Jacob his father, viz. (Bereshith 49:28) \"And this is what their father spoke to them and blessed them.\" We find, then, that from the place where our father Jacob concluded blessing his sons — from that place, Moses began to bless them, viz. \"And this is the blessing.\" Variantly: \"And this is the blessing\": This adds to a previous (blessing). And which is that? (Psalms 90:1) \"A prayer of Moses, the man of G-d.\" And we still do not know whether the prayer preceded the blessing or the blessing preceded the prayer. \"And this is the blessing\" indicates that the prayer preceded the blessing and not that the blessing preceded the prayer.", + "\"wherewith Moses the man of G-d blessed the children of Israel\": (Even) if others had blessed Israel their blessing would be of avail, but Moses came and blessed them — whence we learn that Moses was fit to bless Israel and that Israel was fit to be blessed by Moses.", + "\"the man of G-d\": There are ten who were called \"the man of G-d\": Moses — \"This is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed\"; Elkanah — (I Samuel 2:27) \"And the man of G-d came to Eli\"; Samuel — (Ibid. 9:6) \"Behold, there is a man of G-d in this city\"; David — (Nechemiah 12:24) \"by the command of David, the man of G-d\"; Shemayah — (I Kings 12:2) \"The word of the L-rd came to Shemayah, the man of G-d; Iddo — (Ibid. 13:1) \"And a man of G-d came from Judah by the word of the L-rd\"; Eliyahu — (II Kings 1:13) \"Man of G-d, may my soul be worthy in your eyes\"; Elisha — (Ibid. 4:9) \"He is a holy man of G-d\"; Michah — (I Kings 20:28) \"And the man of G-d came and spoke to the king of Israel\"; Amotz — (II Chronicles 25:7) \"And a man of G-d came to him.\"", + "\"before his death\"; Would it enter your mind that Moses blessed Israel after his death? What, then, is the intent of \"before his death\"? Close to his death. Similarly, (Malachi 3:23-24) \"Behold, I send you Eliyah the prophet before the coming of the great and awesome day of the L-rd, and he will return the heart of fathers to sons.\" Would it enter your mind that Eliyahu would prophesy to Israel after the coming (of that day)? What, then, is the intent of \"before the coming of the day of the L-rd\"? Close to its coming." + ], + [ + "(Devarim 33:2) \"And he (Moses) said: The L-rd came from Sinai, and He shone forth from Seir to them\": Scripture (hereby) relates that Moses did not open with the needs of Israel until he opened with the praise of the L-rd. To what may this be compared? To an advocate's standing upon the podium, having been hired by a man to speak in his behalf, and not opening with the needs of that man until opening with the king's praise first — \"How exalted is our king! How exalted is our master! The sun has shone upon us! The moon has shone upon us!\", all praising with him — after which he opens with the needs of that man, after which he concludes with the praise of the king. Moses, our teacher, likewise, did not open with the needs of Israel until he had opened with praise of the L-rd, viz.: \"The L-rd came from Sinai and He shone forth from Seir,\" after which he opened with the needs of Israel, viz.: (Ibid. 5) \"And He was a King in Yeshurun (Israel),\" after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 26) \"There is none like the Almighty, Yeshurun.\"", + "David, king of Israel, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (Psalms 149:1) \"Hallelukah! Sing to the L-rd a new song,\" after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 4) \"For the L-rd desires His people,\" after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 6) \"The exaltations of the Almighty are in their throats.\" And Solomon, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (II Chronicles 6:14) \"There is none like You, O G-d, in the heavens or in the earth, preserving the covenant and the lovingkindness for Your servants, who walk before You with all their heart,\" after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 28) \"A famine if there be in the land…\", after which he concluded with the praise of the L-rd, viz. (Ibid. 41) \"Rise, O L-rd, to Your resting place.\"", + "And, likewise, the Amidah, instituted by the early sages for Israel to pray — they did not open with the needs of Israel until they had opened with the praise of the L-rd, viz. (Nechemiah 9:32) \"the great, mighty, awesome G-d,\" \"releasing the bound,\" \"You are holy and awesome is Your name,\" followed by \"Heal us,\" and concluded with \"We thank You.\"", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai\": When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He did so not with one language but with four languages, viz.: \"And he said: \"The L-rd came from Sinai\" — Hebrew. \"and he shone forth from Seir to them\" — Romish; \"He appeared from Mount Paran\" — Arabic; \"And He came from the myriads of the holy ones\" — Aramaic.", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai\": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, He did so not from one direction, but from four, viz.: \"And the L-rd came from Sinai.\" Which (direction) is this? The fourth, as it is written (Habakkuk 3:3) \"G-d came from the south.\"", + "Variantly: \"And He said: The L-rd came from Sinai\": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, it is not to Israel alone that He appeared, but to all of the nations. First He went to the children of Esav, and He asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: \"You shall not kill\" (Shemoth 20:13). They answered: The entire essence of our father is murder, as it is written (Bereshith 27:22) \"And the hands are the hands of Esav.\" And it is with this that his father assured him (Ibid. 27:40) \"And by your sword shall you live.\" He then went to the children of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered \"You shall not commit adultery.\" They answered: L-rd of the Universe, ervah (illicit relations) is our entire essence, as it is written (Ibid. 19:36) \"And the two daughters of Lot conceived by their father.\" He then went and found the children of Yishmael and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: \"You shall not steal\" (Shemoth, Ibid.) They answered: L-rd of the Universe, our father's entire essence is stealing, viz. (Bereshith 16:12) \"And he (Yishmael) shall be a wild man, his hand against all.\" There was none among all of the nations to whom He did not go and speak and knock at their door, asking if they would accept the Torah, viz. (Psalms 138:4) \"All the kings of the earth will acknowledge You, O L-rd, for they heard the words of Your mouth.\" I might think they heard and accepted; it is, therefore, written (Ezekiel 33:31) \"And they did not do them (the mitzvoth).\" And (Michah 5:14) \"And with anger and wrath will I take revenge of the nations because they did not accept (the mitzvoth).\" And even the seven mitzvoth that the sons of Noach took upon themselves they could not abide by, until they divested themselves of them and ceded them to Israel. An analogy: One sent his ass and his dog to the threshing floor, loading his ass with a lethech (a dry measure) and his dog with three sa’ah. The ass went and the dog buckled, whereupon he took a sa'ah from it and put it on the ass; and so with the second (sa’ah) and so with the third. Here, too, Israel accepted the Torah with all of its explanations and inferences; but the sons of Noach could not even abide by the seven mitzvoth that they did take upon themselves, until they divested themselves of them and ceded them to Israel, wherefore it is written \"And he said: The L-rd came from Sinai, etc.\"", + "When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He \"thundered\" the entire world on its inhabitants,\" as it is written (Psalms 29:3) \"The voice of the L-rd upon the waters; the G-d of glory thunders. When the nations of the world heard the thunders all of them gathered near Bilam and said to him: It seems that G-d is going to destroy His world. He answered: Is it not already written (Bereshith 9:15) \"And the waters will no more be a deluge to destroy all flesh\"? They asked: What is this sound? He answered (Psalms 29:11) \"The L-rd is giving oz to His people,\" oz being nothing other than Torah, as it is written (Iyyov 12:16) \"With Him there is oz and might\" — whereupon they responded: If so, \"let the L-rd bless His people with peace!\" (Psalms 29:11).", + "Variantly: \"And he said: The L-rd came from Sinai.\": When the L-rd is destined to exact payment of Seir, He is destined to \"thunder\" all of the world on its inhabitants, as He did at the giving of the Torah, viz. (Judges 5:14) \"O L-rd, when You went out of Seir, when You strode from the field of Edom, the earth thundered; the heavens, too, trickled; the heights, too, dripped water.\"", + "Variantly: To what may this be compared? To one who desired to give a gift to one of his sons, but feared his brothers, his lovers, and his kinsmen. What did that son do? He arose and exposed himself and shore his hair, whereupon the king said to him: To you shall I give the gift. Similarly, when our father Abraham came to the world, a blemish issued from him — Yishmael and the sons of Keturah reverted to wickedness, more than their predecessors. When Isaac came, a blemish issued from him — Esav and all the chiefs of Edom. But in Jacob no blemish was found, as it is written (Bereshith 25:27) \"And Jacob was an upright man, a dweller of tents\" — whereupon the L-rd said to him: To you shall I give the Torah — wherefore it is written \"And he said: The L-rd came from Sinai, etc.\"", + "(Devarim 33:2) \"He appeared from Mount Paran\": There are four \"appearances.\" The first, in Egypt, viz. (Psalms 80:2) \"Shepherd of Israel, hear, who leads Joseph as a flock; Dweller among the cherubs — appear.\" The second, at the giving of the Torah, viz. \"He appeared from Mount Paran.\" The third, in the days of Gog and Magog, viz. (Psalms 94:1) \"A G-d of vengeance is the L-rd — G-d of vengeance, appear!\" The fourth, in the days of the Messiah, viz. (Ibid. 50:2) \"From Zion, the quintessence of beauty, G-d appeared.\"", + "(Devarim 33:2) \"And He came from the myriads of His holy ones\": Not as the \"measure\" of the Holy One Blessed be He is the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When one makes a (wedding) feast for his son, he rejoices at his chuppah (his marriage canopy). He shows him all of his treasures and all that he possesses. Not so, He who spoke and brought the world into being. He came \"from (i.e., with some of) the myriads of His holy ones,\" and not (with) all of them.", + "Variantly: \"And He came from the myriads of His holy ones\": A king of flesh and blood sits in the midst of his entourage. There are men comelier than he, men taller than he, and men stronger than he. With Him who spoke and brought the world into being it is not so, but \"He came (ve'atha) from the myriads of His holy ones.\" He is an oth ([like \"ve'atha\"] i.e., distinctive) in the midst of the myriads of His holy ones. And when He appeared at the red Sea, He was immediately recognized, viz. (Shemoth 15:2) \"This is My G-d and I will extol Him; the G-d of my father, and I will exalt Him.\" And thus did the nations of the world query Israel (Song of Songs 5:9) \"How does your Beloved (differ) from all others,\" that you so (readily) die for Him, that you give up your lives for Him? As it is written (Ibid. 1:3) \"Therefore \"alamoth (midrashically \"al maveth,\" \"above death\") have they loved You\" And (Psalms 44:23) \"For because of You we are killed all of the day.\" (The gentiles say:) \"You are all comely; you are all strong — come and intermarry with us.\" And Israel responds: We will tell you part of His praise and you will recognize Him (Song of Songs 5:10-16) \"My Beloved is pure and ruddy, distinctive among a myriad. His head is fine gold … His eyes are like doves … His legs are pillars of marble … His palate is sweet …\" Upon hearing (of) the beauty and the praise of the Holy One Blessed be He, they said to Israel: Let us come with you, viz. (Ibid. 6:1) \"Whither has your Beloved gone, you loveliest among the women?\" And Israel responds: You have no portion in Him, (Ibid. 3) \"I am my Beloved's and my Beloved is mine.\"", + "(Devarim 33:2) \"From His right hand (He gave) them the law of fire\": When the word left the mouth of the Omnipotent, it left by way of the right hand of the Holy One and the left of Israel and encircled the encampment of Israel, twelve mil by twelve mil, and returned by way of the right of Israel to the left of the L-rd. And the Holy One Blessed be He received it with His left hand and engraved it into the tablet. And His voice traveled from one end of the world to the other, viz. (Psalms 29:7) \"The voice of the L-rd cleaves (the tablets with) shafts of fire.\"", + "(Ibid. 33:3) \"the Law of fire to them\": Scripture (hereby) tells us that words of Torah are compared to fire. Just as fire descends from heaven, so words of Torah were given from heaven, viz. (Shemoth 6:22) \"You have seen that from the heavens I spoke to you.\" Just as fire \"lives\" forever, so words of Torah live forever. Just as fire — one who is close to it is burnt; one who is distant from it is cold and it does not afford heat, so words of Torah — if one \"handles\" them (for profane purposes) he goes lost; if he separates himself from them, he dies; if he toils in them, they give him life. And just as fire is utilized in this world and in the world to come, so, words of Torah. And just as fire leaves an \"impression\" on one's body, so Torah scholars, who toil in words of Torah are \"recognized\" by men in their walking, in their speaking, and in their deportment in the marketplace.", + "\"the law of fire to them\": If a law (for immunity from Torah's \"flames\") had not been given along with it, no man could toil in it (without being consumed by it)." + ], + [ + "(Devarim 33:3) \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the L-rd loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom.", + "(Ibid.) \"All of his holy ones are in Your hand\": These are the leaders of Israel, who stand over Israel and (are ready to) give up their lives for them. Of Moses it is written (Shemoth 32:32) \"And now if You will bear their sin, (good), but if not, erase me, I pray You, from Your book that You have written.\" Of David it is written (II Samuel 24:17) \"I have sinned and I have transgressed, but these sheep, what have they done?\"", + "(Devarim Ibid.) \"and they planted themselves at Your feet\": Though under constraint, though under the lash, though in captivity — (Devarim, Ibid.) \"they bore Your words\": They bore the yoke of Torah upon themselves, viz. (Shemoth 24:7): \"All that the L-rd had spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He did not apportion love to the nations of the world in the manner that He did to Israel. Know this to be so for they said that the theft of a gentile is permitted, and, of a Jew, forbidden. And it, indeed, transpired that the monarchy once sent two commissioners, instructing them: Go and make yourselves converts and see what the Torah of Israel is like. (They did so) and they went to R. Gamliel to Usha, and studied Scripture, Mishnah, Medrash, halachoth, and aggadoth. Before dying they said: All of your Torah is beautiful and praiseworthy, except for one thing — the theft of a gentile is permitted, and that of a Jew, forbidden — but we will not reveal this to the monarchy.", + "(Devarim, Ibid.) \"And all of his holy ones are in Your hand\": These are the great ones of Israel, who make themselves hostages for Israel, as is written of Ezekiel, viz. (Ezekiel 4:4-6) \"Lie upon your left side and place the iniquity of the house of Israel upon it … and I have given you the years of their iniquity … And when you complete these, then you shall lie upon your right side a second time.\"", + "\"and they planted themselves at your feet\": Even though they bear the brunt of the (gentiles') anger, \"they bear Your words\": They take upon themselves the yoke of Your fear — (Shemoth 24:7) \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"", + "Variantly: \"He also loved the peoples\": We are hereby taught that the L-rd loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom. \"All of his holy ones are in Your hand\": These are the souls of the righteous which are reposited with Him in the \"treasure-trove,\" as it is written (I Samuel 25:29) \"May my lord's soul be bound up in the bond of life, with the L-rd your G-d.\" \"And they planted themselves at Your feet\": Even though (at the giving of the Torah) they recoiled twelve mil and returned twelve mil,\" they bore (the yoke of) Your words — \"All that the L-rd has spoken, we shall do and we shall hear.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:4) \"Torah was commanded lanu by Moses\": This command is only \"lanu,\" only for our sake. Similarly, (I Kings 8:20) \"And I have built the house for the name of the L-rd, the G-d of Israel\" — What is the purpose of this house? (Ibid. 21) \"And I have built there a place for the ark\" — This command is only lanu, only for our sake.", + "Variantly: \"Torah was commanded to us by Moses\": It is not from Moses alone that we hold the Torah; for our fathers, too, acquired it, viz. (Devarim, Ibid.) \"the inheritance of the congregation of Jacob.\" This tells me (only) of an inheritance for the sons of kings. Whence do I derive the same for the sons of non-kings? From (Devarim. 29:9) \"You are standing this day, all of you, etc.\" Variantly: Do not read it \"morashah\" (\"inheritance\"), but me'orasah\" (\"betrothed\"), the Torah being betrothed to Israel, and (it is forbidden) to the gentiiles as (is) a married woman. Similarly, (Mishlei 6:27-29) \"Will a man draw forth fire into his lap, and his clothes not be burned? Will a man walk on coals and his feet not be scorched? So, he who comes to his friend's wife. No one who touches her shall go clean.\" Thus \"the betrothed of the congregation of Jacob.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:5) \"And He was a King in Yeshurun\": When Israel are of one counsel below, His great name is exalted above, viz. \"And He was a King in Yeshurun\" — When? \"when the heads of the people gathered.\" And there is no \"gathering\" but that of the elders, as it is written (Bamidbar 11:16) \"Gather unto Me seventy men from the elders of Israel.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"together, the tribes of Israel\" — when they constitute one unit, and not when they are divided into many factions, as it is written (Amos 9:6) \"Who builds His heights in the heavens and His bond on earth endures.\" — R. Shimon b. Yochai says: This is analogous to one's bringing two ships, connecting them with braces and bars, and building stately edifices upon them. So long as the ships are bound, the edifices endure; once the ships separate, the edifices no longer endure. So, with Israel: When they do the will of the L-rd, their heights are in the heavens and His bond on earth endures. Similarly, (Shemoth 15:20) \"This is my G-d and I will extol Him (\"ve'anvehu\"): When I acknowledge Him, He is \"beautiful\" (\"naveh, as in ve'anvehu\"), and (even) when I do not acknowledge Him,\" He is \"beautiful.\" Similarly, (Isaiah 43:12) \"And you are My witnesses, says the L-rd, and I am G-d (\"Kel\")\": When you are My witnesses, I am G-d, and if you are not My witnesses I am not G-d\" (i.e., I do not manifest Myself as \"Kel\"). Similarly, (Psalms 23:1) \"To You I have raised my eyes, Who dwells in Heaven.\" If not, I would not dwell in heaven. Here, too, \"together, the tribes of Israel\" — when they are one bond (agudah), and not when they are of many agudoth (factions). Thus, \"together the tribes of Israel.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:6) \"Reuven shall live and he shall not die\": How is this related to what precedes [(\"together, the tribes of Israel\")]? This is analogous to (the situation of) a king, who visits his sons on occasion. When he takes leave of them, they and his kinsmen come to escort him. He says to them: \"My sons, is there anything that you need? Is there anything on your mind?\" They answer: \"Father, there is nothing that we need and nothing that we desire of you but that you forgive our big brother.\" If not for the tribes' (intercession), the L-rd would not have forgiven Reuven (for the episode of Bilhah [viz. Bereshith 35:22]) — wherefore it is written (at this point) \"together, the tribes of Israel.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Reuven shall live and he shall not die.\" — But did he not die? What, then, is the intent of \"he shall not die\"? In the world to come.", + "Variantly: \"Reuven shall live for his act with Joseph (viz. Bereshith 37:21), and he shall (therefore,) not die for his act with Bilhah. R. Chanina b. Gamliel says: Merit is not exchanged for liability, nor liability for merit — except for the instance of Reuven (above) and that of David (viz. II Samuel 16:13) … And the sages say: Neither merit for liability nor liability for merit, but mitzvoth are rewarded and transgressions are punished. And what is the import of \"Reuven shall live and he shall not die\"? That he repented of his deed. R. Shimon b. Gamliel says: Reuven was far removed from that sin (of cohabitation with Bilhah) and he did not descend to that act. Is it possible that he would stand at the head of the tribes on Mount Eival and say (Devarim 27:20) \"Cursed be he who lives with father's wife,\" having descended to such an act! What, then, is the intent of (Bereshith 49:4) \"For you went up on your father's bed?\" He was solicitous of his mother's honor (viz. Shabbath 55b).", + "", + "(Devarim, Ibid.) \"And his men will be counted\": \"heroic\" in strength; \"heroic\" in Torah. \"heroic in strength\": viz. (Isaiah 3:25): \"Your men will fall by the sword, and your strong ones in the war.\" \"heroic\" in Torah: viz. (Psalms 103:20) \"heroic\" in strength, doing His word (Torah).\" And (I Chronicles 5:6) \"Be'erah was his son, who was exiled by Tiglath-Pilneser, king of Asher. He was the leader of the Reuvenites.\" Thus, Reuven shall live and he shall not die.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:7) \"And this (\"heroism\" of Reuven [ in confessing his sin]) was due to Judah, who confessed (his sin [viz. Bereshith 38:26]). Of them Scripture writes (Iyyov 15:18-19) \"Wise men have told (their sin); they did not conceal it from their fathers. To them alone the land was given; no stranger passed among them.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"Hear, O L-rd, the voice of Judah\": We are hereby taught that Moses prayed for the tribe of Judah, saying: \"L-rd of the world, whenever the tribe of Judah is in distress and prays before You, rescue him from it.\"", + "(Ibid.) \"And to his people shall You bring him.\": He (Judah) was buried with the forefathers in the land. R. Yehudah says: Was it the bones of Judah alone that the children of Israel brought up from Egypt? The bones of all the brothers were brought up by its tribe from Egypt! What, then, is the intent of \"And to his people shall You bring him\"? He was buried together with the forefathers. R. Meir says: (But) it is written (Bereshith 50:5) \"In my grave which I (Jacob) dug for myself in the land of Canaan\" — I myself am buried in it, and no other. What is the intent, then, of \"And to his people shall you bring him\"? That he be buried in the land (of Canaan) as the forefathers were.", + "\"His hands will fight for him\": in killing Esav. \"And You shall be a help against his foes\": as in his standing up against Joseph (Bereshith 44:18).", + "Variantly: \"And this, for Judah. And he said: Hear, O L-rd, the voice of Judah\": We are hereby taught that Moses prayed for the tribe of Shimon [(Shimon not being explicitly mentioned here)], saying: \"L-rd of the world, whenever the tribe of Shimon is in distress, rescue him from it.", + "\"And to his people shall You bring him\": For he (Judah) had drawn him (Shimon) near to himself for inheritance (of the land), as it is written (Judges 1:3) \"and Judah said to Shimon his brother: \"Go up with me (in battle) for my portion.\" And sections fell (for inheritance) from the inheritance of the children of Judah to that of the children of Shimon (viz. Joshua 19:9).", + "\"His (Shimon's) hands did battle for him,\" as it is written (Bereshith 34:25) \"And there took, two sons of Jacob, Shimon and Levi, etc.\" \"And You shall be a help against his foes\": as in (Ibid. 35:5) \"And they journeyed, and the terror of G-d was on the cities around them, and they did not pursue the sons of Jacob.\"", + "Variantly: \"And this for Judah\": Moses prayed for David, saying before Him, \"L-rd of the world, whenever the kings of the house of David (descendents of Judah) are in distress and pray before You, rescue them from it.\"", + "\"And to his people shall You bring him\": This refers to Isaiah, of whom it is written (II Kings 22:20) \"Behold, I will gather you in to your forefathers.\" \"His hands will be 'profuse' (rav) for him\": This refers to Menasheh, of whom it is written (Ibid. 21:16) \"Menasheh also shed very much innocent blood, until he filled Jerusalem from end to end, aside from his sin of causing Judah to sin, to do what was evil in the eyes of the L-rd.\" In the end, what is written of him? (II Chronicles 33:13) \"And he prayed to Him, and He was entreated of him.\" (Devarim, Ibid.) \"And You shall be a help against his foes\": This refers to Yehoshafat, viz. (II Chronicles 18:31) \"And Yehoshafat cried out, and the L-rd helped him, and G-d turned them from him.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:8) \"And of Levi he said\": Why was this (blessing) said of him (and not of Shimon)? Shimon and Levi drank of one cup, viz. (Bereshith 49:7) \"Cursed be their wrath, for it is fierce, and their anger, for it is sore. I shall divide them in Jacob, and I shall scatter them in Israel.\" This is analogous to (the situation of) two, who borrowed from the king. One paid him back, and borrowed from him again, and the other — not only did he not pay him back, but he borrowed again. Thus, Shimon and Levi: Both \"borrowed\" in Shechem, viz. (Bereshith 34:25) \"And there took, two sons of Jacob, Shimon and Levi, each man his sword, and came upon the city (Shechem) secure, (in that the men were ailing from the circumcision), and they killed every male.\" Levi paid back what he borrowed in the desert, (in the incident of the golden calf) viz. (Shemoth 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi, etc.\" And he returned and \"borrowed\" from the L-rd in Shittim, viz. (Bamidbar 25:11) \"Pinchas the son of Elazar the son of Aaron the Cohein turned My wrath away from the children of Israel when he raged My rage in their midst, and I did not consume the children of Israel in My wrath\" — whereas Shimon, not only did he not repay the loan, but he went and \"borrowed\" again, viz. (Ibid. 14) \"And the name of the man of Israel who was smitten, who was smitten together with the Midianite woman, was Zimri the son of Salu, chief of a father's house in the house of Shimon.\"", + "Variantly (Devarim, Ibid.): \"And of Levi, he said: \"Your tumim and your urim (are destined) for (Aaron) the man of Your lovingkindness", + "(i.e., the man who practiced lovingkindness with Your children.", + "\"whom You proved in Massah\": You proved him with many trials, and he was found \"complete\" in all of them.", + "\"You 'embattled' him at the waters of contention\" (viz. Bamidbar 20:10-13): You caught him in the toils of libel. (If) Moses said (Ibid. 10) \"Hear, now, you fractious ones,\" what did Aaron and Miriam do? (i.e., what sin did they commit which kept them from entering Eretz Yisrael?)" + ], + [ + "(Devarim, 33:9) (Levi) \"who said of his father and of his mother (in the incident of the golden calf) 'I have not seen them.'\": Now would it enter your mind that Levi served idolatry? Is it not already written (Shemoth 32:26) \"And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the L-rd, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi\"? \"his father,\" then (is to be understood as) his mother's Israelite (i.e., non-Levite) father, (whom he killed as commanded). \"and his brothers he did not recognize\": his maternal brothers by an Israelite. \"and his sons he did not know\": The son of his daughter by an Israelite.", + "\"For they kept your commandment\": against idolatry. \"and they observed Your covenant\": of circumcision.", + "Variantly: \"For they kept Your commandment\": in Egypt. \"and they observed Your covenant\": in the desert, (the Levites, unlike the other tribes, having circumcised their sons in the desert)." + ], + [ + "(Devarim 33:10) \"They shall teach Your judgments to Jacob\": We are hereby taught that all rulings are by their mouths, as it is written (Ibid. 21:5) \"And by their word shall every contention and every plague-spot be (ruled upon.)\" \"contention\": These are contentions involving the (red) heifer, and sotah, and the heifer (of the broken neck). \"plague-spot\": those of men, houses, and garments.", + "\"and Your Torah to Israel\": Agnitis, the general, asked R. Gamliel: How many Toroth were given to Israel. He answered: Two, one written; the other oral.", + "\"They shall place incense before You\": This is the inner incense. \"and a burnt-offering upon your altar\": These are the limbs of the burnt-offering." + ], + [ + "(Devarim 33:11) \"Bless, O, L-rd, his substance\": i.e., his possessions — whence the adage: \"Most Cohanim are wealthy.\" According to Abba the exegete, the verse (Psalms 37:25) \"I have been a youth and I have also aged, but I have never seen a tzaddik forsaken nor his children begging for bread\" applies to the seed of Aaron.", + "\"and desire the work of his hands\": For he reconciles Israel to their Father in heaven.", + "\"Break the thighs of those who rise up against him\": Whoever contests his right to the priesthood immediately falls.", + "Variantly: \"Break the thighs of those who rise up against him\" refers to Korach. \"and of his foes, that they rise not\": This refers to Uzziyahu (viz. II Chronicles 29:16-23).", + "(Devarim, Ibid. 12) \"Of Benjamin he said 'Beloved (yedid) of the L-rd.'\": Benjamin is especially beloved because he is called \"yedid\" of the L-rd. For there are many \"lovers,\" but the most beloved of all is \"yedid.\" Six are called \"yedidim\": The Holy One Blessed be He,\" viz. (Isaiah 5:1) \"I will sing now of my Yedid\"; Benjamin: \"yedid of the L-rd; he shall rest securely upon Him\"; Solomon, viz. (II Samuel 12:25) \"And he called his name 'yedidyah' because of the L-rd\" (i.e., because of the L-rd's love for him.) And it is written (Ibid. 24) \"And the L-rd loved him.\" Israel, viz. (Jeremiah 12:7) \"I have delivered the yediduth of My soul into the palm of her enemies\"; the Temple, viz. (Psalms 84:2) \"How yedidoth are Your dwellings (i.e., the Temple)\"; Abraham, viz. (Jeremiah 11:15): \"What is My yedid (Abraham) doing in My house\" (viz. Menachoth 53b). Let the yedid (Solomon) come and build the yedid (the Temple) in the portion of the yedid (Benjamin) for the Yedid (the Holy One Blessed be He); and let the yedidim (Israel), the children of the yedid (Abraham) come and enter therein.", + "(Devarim, Ibid.) \"he (Benjamin) shall rest securely upon Him\": And there is no \"security\" but in \"dwelling,\" viz. (Ezekiel 34:25) \"And they will dwell securely in the desert and sleep in the forests.\"", + "(Devarim, Ibid.) \"He (the L-rd) hovers over it\": This is the first Temple. \"all the day\": This is the ultimate Temple. \"and between his (Benjamin's) shoulders (i.e., in a slight depression on the highest part of Benjamin's land) does it (the Temple) dwell\": built and finished in time to come. And thus do you find with Abraham: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built (again), viz. (Bereshith 22:14) \"And Abraham called the name of that place 'The L-rd will see'\" — built; \"of which (place) it will be said (in future generations) 'On this day in the mountain' — in ruins; 'the L-rd shall appear'\" — built and finished in time to come. And thus do you find with Isaac: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built (again), viz. (Ibid. 27:27) \"See, the smell of my son is like the (pleasing) smell (of the sacrifices)\" — built; \"field\" — in ruins, viz. (Michah 3:12) \"Therefore, because of you, Zion will be plowed over like a field\"; \"which the L-rd has blessed\" — built and finished in time to come, viz. (Psalms 133:3) \"For there the L-rd has commanded the blessing — life forever!\" And thus do you find with Jacob: that he saw it built, and he saw it in ruins, and he saw it built and finished in time to come, viz. (Bereshith 28:17) \"And he feared and he said: 'How awesome is this place' — built; 'This is not' — in ruins; 'other than the house of G-d'\" — built and finished in time to come.", + "(Devarim, Ibid.) \"and between his (Benjamin's) shoulders does it (the Temple) rest\": whether in ruins or not in ruins. And thus is it written (Ezra 1:2-3) \"Thus said Koresh, king of Paras … He is the G-d which (i.e., whose Temple) is in Jerusalem.\"", + "Variantly: \"and between his shoulders does it rest\": Just as with an ox, there is nothing higher than its shoulders, so, the Temple is higher than the rest of the world, viz. (Devarim 17:8) \"then you shall arise and go up to the place,\" and (Isaiah 2:3) \"Come and let us go up to the mountain of the L-rd.\" It is not written \"Gad from the east and Dan from the west, but (Ibid. 4) \"many peoples\" (i.e., all go up.) Rebbi says: Of all the boundaries it is written \"and the border curved,\" \"and the border descended,\" but here it is written (Ibid. 15:8) \"And the border ascended by the valley of Ben Hinnom to the southern shoulder of the Yevussi, which is Jerusalem.\"", + "We are hereby taught that the Temple is built in the portion of Benjamin and like the head of an ox extends from the portion of Benjamin to that of Judah, as it is written \"and between his (Benjamin's) shoulders (in a slight depression on the highest part of Benjamin's land) does it (the Temple) rest.\" As to its being written (Bereshith 49:10) \"The scepter shall not depart from Judah,\" that refers to the chamber of hewn stone (in the Temple), which is in the portion of Judah, viz. (Psalms 78:67-68) \"And He rejected the tent of Joseph and did not choose the tent of Ephraim. He chose the tribe of Judah, Mount Zion, which He loves.\" But the Temple was in the portion of Benjamin, viz. (Bereshith 35:19) \"And Rachel died, and she was buried on the way to Efrath, which is Bethlehem.\"", + "R. Meir says: She died in the portion of Benjamin, her son, as it is written (Ibid. 48:7) \"for when I came from Paden, Rachel died upon me … before Efrath, etc.\" And Efrath is none other than Bethlehem, viz. (Michah 5:1) \"And you, Bethlehem, Efrathah.\" I might think, in the portion of Joseph, her son; it is, therefore, written (Psalms 132:6) \"Behold, we heard of it in Efrath; we found it in the field of the forest\" — with him who is compared to an animal of the forest. And who is that? Benjamin, as it is written (Bereshith 49:27) \"Benjamin is a wolf that will tear.\"", + "Benjamin merited that the Shechinah reside in his portion. And thus you find that when Joshua apportioned Eretz Yisrael among the tribes, he left over of the choice land of Jericho five hundred ells by five hundred ells and gave a first portion to the sons of Yonadav ben Rechav from which they ate four hundred and forty years, as it is written (I Kings 6:1) \"And it was in the four hundred and eightieth year after the exodus of the children of Israel from the land of Egypt … he (Solomon) built the Temple for the L-rd.\" Deduct from that the forty years that Israel was in the desert, whence we find that they ate from it four hundred and forty years. And when the Shechinah reposed in the portion of Benjamin, they arose and vacated it, as it is written (Judges 1:16) \"And the children of the Kenite, the father-in-law of Moses, ascended from the city of date palms\" (Jericho), and (Bamidbar 10:29) \"And Moses said to Chovav (Yithro) the son of Reuel the Midianite, the father-in-law of Moses … it will I give to you, etc.\" Now would it enter your mind that Moses was telling Yithro: Come and we will give you a portion in Eretz Yisrael? What he was saying to him was (Ibid.) \"Come with us and we will do good with you.\" The reference is to the choice land of Jericho, which fed the descendants of Yithro before the Temple was built for the tribes. (Ibid.) \"And he said to him: 'I will not go, etc.'\", viz.: In the future, when Eretz Yisrael will be apportioned among the tribes, one of them will give me one of his vineyards or one of his furrows — \"but I will go to my land and eat the fruits of my land and drink the wine of my vineyard.\"", + "R. Shimon says: This was not his intent, but what he said was \"I will go to my land and to my kindred,\" and I will convert the people of my land and of my family. Lest you say he went and did not do so, it is written (I Chronicles 2:55) \"and the families of scribes who dwelt at Ya'abetz … These were the Kenites who descended from Chammath, the father of the house of Rechav.\" And thus is it written (Judges 1:16) \"And the children of the Kenite, the father-in-law of Moses, ascended from the city of date palms\" (Jericho.) They left a place of fruit, food, and drink, and went to the south of Arad to the desert to learn Torah with Ya'abetz. Who was Ya'abetz? Athniel ben Kenaz. And thus is it written (II Samuel 24:24) \"And David bought (on the future site of the Temple) the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels.\" And elsewhere it is written (I Chronicles 21:25) \"And David gave Ornan for the place golden shekels, six hundred.\" It cannot mean (literally,) golden shekels, for it is written \"silver shekels.\" And it cannot mean silver shekels, for it is written \"golden shekels.\" It must mean, then, that he weighed in gold and bought in silver. And it cannot mean fifty, for it is written six hundred. And it cannot mean six hundred, for it is written fifty. It must mean, then, that when David saw the place where it was fitting to build the Temple, he collected fifty shekalim from each tribe; all together, six hundred shekalim.", + "Why did Benjamin merit the reposing of the Shechinah in his portion? This may be compared to (the situation of) a king, who visited his sons from time to time. Each one said let him stay with me. The youngest said: Is it possible that father will leave my big brothers and stay with me? — whereupon he was completely crestfallen. His father, seeing him in this state, said: I will eat by you and sleep by him. Thus, the Holy One Blessed be He said: The Temple will be in the portion of Benjamin, and sacrifices offered by all of the tribes.", + "Variantly: Why did Benjamin merit the reposing of the Shechinah in his portion? For all of the brothers were born outside of the land, and Benjamin in it.", + "Variantly: Because all of the brothers were involved in the sale of Joseph, but not Benjamin. The Holy One Blessed be He said (as it were): Shall I tell these to build the Temple? No. Let them pray before Me and I will be filled with mercy for them; but I will not repose My Shechinah in their midst, for they did not have mercy upon their brother.", + "Variantly: This may be compared to (the situation of) a king who had many sons. When they grew up, each went his own way. The youngest was beloved of his father. He ate with him, drank with him, and leaned upon him in going out and coming in. Similarly, Benjamin the tzaddik was the youngest of the tribes, and Jacob our father would eat with him and drink with him and lean upon him in going out and coming in — whereupon the Holy One Blessed be He said: The place where this tzaddik reposed his hands, there will I repose My Shechinah. Thus, \"and between his (Benjamin's) shoulders does it (the Temple) rest.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:13) \"And of Joseph he said: 'Blessed of the L-rd is his land'\" — whence we are taught that the land of Joseph was the most blessed of all the lands.", + "\"of the sweet things of the heaven, of the dew\" — whereby we are taught that dew was ever present there. \"and of the deep, lying below\" — whereby we are taught that it was watered by springs.", + "(Ibid. 14) \"And of the sweet things brought forth by the sun\" — whereby we are taught that it was \"open\" to the sun. And it was, similarly \"open\" to the moon, viz. (Ibid. 14) \"and of the sweet things (like melons) quickened by the moon.\"", + "(Ibid. 15) \"And of the first (ripened fruits) of the mountains of \"yore,\" and of the sweet things of the eternal (i.e., eternally fruitful) hills — whereby we are taught that the (fruits of) the mountains of Joseph are the first (to ripen) of those of Eretz Yisrael; and those of Eretz Yisrael are the first of the mountains of all the lands.", + "Variantly: \"And of the first of the mountains of yore and of the sweet things of the eternal hills\" — (the first of) the blessings of the (fore-) fathers and mothers, who are called \"mountains\" and \"hills,\" viz. (Song of Songs 4:6) \"I will go to Mount Moriah and to the hill of frankincense\"", + "(Devarim, Ibid. 16) \"And of the sweet things of the earth and its fullness\" — whereby we are taught that the land of Joseph is \"full,\" and not lacking in any blessing. R. Shimon b. Yochai says: If a man anchors his boat in the portion of Joseph, he needs nothing outside of it.", + "\"and the will of the dweller in the bush\": (Israel,) who did the will of the One who was revealed in the bush.\"", + "It (the blessing) shall come upon the head of Joseph\": He came first to Egypt, and he shall come first (for blessing) in time to come. \"upon the head of him (Joseph) \"sundered\" by his brothers\": He was \"distanced\" by his brothers.", + "(Ibid. 17) \"The grandeur of his (Joseph's) 'ox' (Joshua, the strong, who came from Joseph) is accorded (\"hadar\") him\": We are hereby taught that \"hod\" (glory) was accorded Moses, and \"hadar\" was accorded Joshua; the entire world could not withstand him.", + "(Devarim, Ibid.) \"and the horns of a re'em are his horns\": The strength of an ox is great, but its horns are not beautiful, whereas the horns of a re'em are beautiful, but its strength is not great. Joshua received the strength of an ox and the horns of a re'em.", + "\"With them he shall gore peoples as one, the ends of the earth\": How many peoples did Joshua conquer? How many lands did he conquer? (The meaning is) that all the Kings that he conquered ruled from one end of the world to the other.", + "R. Yehudah says; Now were all of the thirty-one kings that Joshua conquered in Eretz Yisrael? But just as it is with Rome now, that any king or ruler who has not acquired palaces and dependencies in Rome says \"I have done nothing!\" — so, every king or ruler who did not acquire palaces and dependencies in Eretz Yisrael said \"I have done nothing!\"", + "We are not told explicitly of the greatness of the Canaanites, but it may be readily inferred from the following (Judges 1:7) \"And Adoni-bezek (a Canaanite king) said: 'Seventy kings, their thumbs and big toes cut off used to glean under my table.'\" (Devarim, Ibid.) \"And they (the descendants of Joseph) are the thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh\": We are hereby taught that they were blessed with thousands and with ten thousands, viz. (Bamidbar 10:36) \"the ten thousands thousands of Israel.\"" + ], + [ + "(Devarim 33:18) \"And of Zevulun he said\": Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them before Pharaoh,\" without specifying which men, here he does specify which (— those whose names were doubled.)", + "\"Rejoice Zevulun in your going forth\": For Zevulun was a broker, and he would take of his brothers and sell them to the Canaanites; and from the Cananites, and sell them to his brothers.", + "\"and Yissachar in your tents (of Torah).\" We are hereby taught that the tribe of Yissachar was eminent in Torah, viz. (I Chronicles 12:33) \"And from the sons of Yissachar, knowers of understanding for the times.\"", + "Variantly: \"and Yissachar in your tents\": And thus do we find his father praising him, viz. (Bereshith 49:15) \"And he saw that repose (in Torah) was good and that the land was pleasant.\"", + "(Devarim, Ibid. 19) \"Peoples at the mountain will assemble\": Where is it seen peoples and rulers would explore the commerce of Eretz Yisrael and say: Since we have troubled ourselves to come here, let us look into the business of the Jews, and they would go up to Jerusalem and see (all of) Israel serving one G-d and eating one (kind of) food (— for with the Babylonians, the god of one was not like the god of the other, nor the food of one like the food of the other —), and they would say: It is only to such a nation that it is fitting to cling — Whence is it seen that they did not depart from there until they had converted (to Judaism) and offered up sacrifices and burnt-offerings? From (Devarim, Ibid.) \"There they will sacrifice sacrifices of righteousness.\"", + "\"For the abundance of the seas will they (Yissachar and Zevulun) suck\": Two take in abundance (overflow) and give in abundance — the sea and the authorities.", + "Variantly: \"For the abundance of the seas will they suck\": This is the (abundance of) the sea of Yaffo, which is secreted for the righteous for time to come. Whence is it derived that all the ships that foundered in the Great Sea (the Mediterranean) and the stores of silver and gold and precious stones and pearls and all kinds of precious vessels, which are destined for the righteous in time to come — (Whence is it derived) that the Great Sea disgorges them into the Sea of Yaffo? From \"For the abundance of the seas will they suck.\" R. Yossi said: Once I was walking from Cheziv to Tzor, and, finding an old man and greeting him, I asked him: \"From what do you earn a living?\" He answered: From chilazon (a rare snail). I: \"Is it found?\" He: \"By Heaven, there is a place between the mountains (where it is found), and spiders bite it and it dies and is crushed in its place.\" I: \"By Heaven, that must be the one that is secreted for the righteous for the world to come!\"", + "\"and the treasures hidden in the sand\": \"treasures\" — chilazon; \"hidden\" — tarith (a valuable fish); \"sand\" — white glass. For the tribe of Zevulun protested before the L-rd, as it is written (Judges 5:18) \"Zevulun is a people that risked its life to the death, etc.\" and he said before Him: \"L-rd of the Universe, to my brothers You gave lands, and to me You gave seas and rivers.\" The L-rd: \"They will need you for the chilazon (found in your territory).\" Zevulun: \"Who shall inform me?\" (i.e., What assurance have I that they are taking chilazon and will pay me for it?) The L-rd: Let this be a sign for you: If anyone steals it, his \"merchandise\" will not prosper (i.e., the precious dye of the chilazon will not take)." + ], + [ + "(Devarim 33:20) \"And of Gad he said, etc.\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them to Pharaoh,\" here it is specified that he took them from those whose names were doubled, and Gad was one of them.", + "\"Blessed is He that broadens Gad\": We are hereby taught that the territory of Gad broadened out eastwards.", + "\"As a lion he dwells\": We are hereby taught that he dwelt near the border, (border dwellers requiring strong defenders to repel invaders), wherefore he is compared to a lion.", + "\"and he tore the arm\" — in the past. \"together with the crown\": in time to come.", + "\"And he saw first (in the land of Eretz Yisrael) for himself\": He came first in the beginning, and he will come first in time to come.", + "\"For there the (burial) plot of the lawgiver is hidden\": This refers to the burial plot of Moses, which is found in the territory of Gad. Moses died in the territory of Reuven, viz. (Devarim 32:49) \"Go up, (Moses,) to this Mount Avarim, Mount Nevo.\" What, then, is the intent of \"For there (in the territory of Gad) the (burial) plot of the lawgiver is hidden\"? We are hereby taught that Moses was lying dead in the wings of the Shechinah four mils between the territory of Reuven and the territory of Gad, and the ministering angels were eulogizing him saying \"Let him come in first and rest in his plot.\" And this (the plot) is one of the things that was created on Sabbath eve at twilight: the rainbow, the manna, the well (of Miriam), the writ (in the Torah) and the writing (on the tablets), the tablets, the mouth of the ass (of Bilam), the burial plot of Moses, the cave in which Moses and Elijah stood, the staff of Aaron, its almonds and flowers. Some say, also the vestments of Adam, and some, also the demons. R. Yashia says in the name of his father, also the ram (of Abraham) and the shamir (a rare worm). R. Nechemiah says, also the flame and the mule. R. Yehudah says, also the tongs. If you need tongs to make tongs, then who made the first pair? You must say that it was an independent creation (by G-d). This was countered: No, it can be set in a mold and fashioned (at once) within it — so that it is not an independent creation!", + "\"And he will go out at the head of the people\": bringing the Torah a second time.", + "Variantly: We are hereby taught that Moses is destined to go out at the head of all the people by companies: at the head of the company of Torah scholars, at the head of the company of Mishnah scholars, at the head of the company of Talmud scholars, and to receive reward for each. And thus is it written (Isaiah 53:12) \"Therefore, I will give him a portion with the many, and he will divide the spoils with the mighty.\"", + "\"He did the righteousness (tzedakah) of the L-rd\": What kind of tzedakah did he do with Israel? All the forty years that Israel were in the desert, the well (of Miriam) rose up for them, and the manna descended for them, and the quail abounded for them, and the clouds of glory surrounded them! But (the tzedakah was that) he taught Torah to Israel, viz. (Devarim 6:25) \"And it shall be (accounted) tzedakah to us if we observe to do all the words of this Torah.\"", + "Variantly: \"He did the tzedakah of the L-rd and His judgments\": We are hereby taught that tzedakah is bound up with justice (mishpat) under the throne of glory, viz. (Psalms 89:15) \"Tzedek and mishpat are the foundation of Your throne.\"", + "(Devarim, Ibid. 22) \"And of Dan he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2) \"And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them to Pharaoh,\" here it is specified that he took them from those whose names were doubled, and Dan was one of them.", + "\"Dan is a lion's whelp\": We are hereby taught that Dan was close to the border, and all who are close to the border are compared to lions (see Ibid. 20).", + "\"he shall leap forth from the Bashan\": Just as \"leaping forth\" (zinuk) connotes leaving one place and being divided into two, so the tribe of Dan took its portion in two places, viz. (Joshua 19:47) \"And the boundary of the children of Dan went forth from them, and the sons of Dan went up and they battled, etc.\"", + "(Devarim, Ibid. 23) \"And of Naftali he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 47:2, see above [\"And of Gad he said\"]).", + "\"Naftali sates the desire\": We are hereby taught Naftali was happy in his portion: in seas, in fish, and in date-berries.", + "\"and it is full of the blessing of the L-rd\": the Ginnosar valley. Rebbi says: This is the house of study of Tiberias, concerning which it is written (Psalms 145:19) \"The will of those who fear Him shall He do.\"", + "\"the sea\": the sea of Sivchi and the sea of Tiberias. \"and the south\": whereby we are taught that he was given a full rope-measure (of fishing net) in the south.", + "(Devarim, Ibid. 24) \"And of Asher he said\": Why is this written? Because it is written (Bereshith 42:2, see above).", + "\"Blessed of sons is Asher\": There is no tribe more blessed with sons than Asher.", + "\"He shall be desired of his brothers\": He was gracious to his brothers with anfiknon oil and mullets, and they were gracious to him with grain.", + "Variantly: \"He shall be desired of his brothers\": When Reuven performed that act (viz. Bereshith 35:22), Asher went and related it to his brothers, who rebuked him, saying \"Our brother, is this how you speak of our big brother?\" And when Reuven admitted his deed, they were reconciled with him (Asher) — wherefore it is written \"He shall be desired of his brothers.\"", + "Variantly: \"he shall be desired of his brothers\": When Israel reckoned its pedigree, Reuven said \"Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine.\" Reuven said \"Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine\" — whereupon Asher came and reconciled his brothers.\" This is the intent of \"He shall be desired of his brothers.\"", + "Variantly: \"He shall be desired of his brothers\": There is none among all the lands, which provides sustenance in the Sabbatical year as that of Asher.", + "\"and he shall dip his foot in oil\": For the land of Asher draws oil as a spring. It once happened that the men of Ludkia needed oil, and, they appointed an envoy, telling him \"Buy us oil for one hundred ten thousands.\" He went to Tzor and said to them \"I need oil for one hundred ten thousands. They said \"Go to Gush Chalav (in the territory of Asher). Coming there, he said to them \"I need oil for one hundred ten thousands.\" They said to him \"Go to that man.\" Going there and not finding him, he was told \"He is in the field.\" Going there and finding him leveling his ground under his olive trees, he said to him \"I need oil for one hundred ten thousands.\" The other: \"Wait until I finish with my trees.\" When he finished, he put his tools behind him and started clearing the ground of stones, whereupon the envoy thought \"Can it be that this one has oil for one hundred ten thousands? These Jews must be making sport of me!\" When he came to his house, his maidservant brought out a full basin of oil in which they washed their feet, in fulfilment of \"and he shall dip his foot in oil.\" He placed bread before him, after which they ate and drank. After eating, he got up and measured out for him oil for one hundred ten thousands and asked him \"Would you like more?\" The envoy: \"I don't have enough money.\" The farmer: \"Take it and I'll come with you and take my money,\" saying which he measured out (more) oil for eighteen ten thousands. It was said: \"That man did not leave over an ass or a camel in Eretz Yisrael that he did not hire\" (to transport the oil). When the men of Ludkia heard, they came out three mils before him, praising him profusely. At this, he said \"You should not be praising me, but this man, to whom everything belongs. What is more, I owe him eighteen ten thousands!\" — this, in fulfillment of (Proverbs 13:7) \"There is one who seems rich and has nothing, and one who seems poor, with great wealth!\"", + "(Devarim, Ibid. 25) \"Iron and copper are your locks\": The land of Asher was the \"lock\" of Eretz Yisrael (against invaders).", + "\"and as your days\" (of fulfilling G-d's will) will be your flow\": All of the lands will send their overflow of silver to Eretz Yisrael (to buy their produce), as it is written (Bereshith 47:14) \"And Joseph gathered all the silver, etc.\"", + "(Ibid. 26) \"There is none like the Almighty, Yeshurun\": Israel says \"There is none like G-d,\" and the Holy Spirit responds \"like the G-d of Yeshurun\" (Israel). Israel says (Shemoth 15:11) \"Who is like You among the mighty, O L-rd,\" and the Holy Spirit responds (Devarim 33:29) \"Happy are you, O Israel. Who is like you?\" Israel says (Ibid. 6:4) \"Hear, O Israel, the L-rd our G-d, the L-rd is one,\" and the Holy Spirit responds (I Chronicles 17:21) \"Who is like Your people Israel?\" Israel says (Song of Songs 2:3) \"As an apple among the trees of the forest, (so is my Beloved\"), and the Holy Spirit responds (Ibid. 2) \"As a rose among the thorns, (so is My loved one\"). Israel says (Shemoth 15:2) \"This is my G-d and I will extol Him,\" and the Holy Spirit responds (Isaiah 43:21) \"This people did I fashion for Myself.\" Israel says (Psalms 89:18) \"For You are the splendor of their strength,\" and the Holy Spirit responds (Isaiah 49:3) \"Israel, in whom I glory.\"", + "(Devarim, Ibid. 26) \"The Rider in the heavens is your help\": When Israel is upright and does G-d's will — \"the Rider in the heavens is your help\"; but if it does not do G-d's will — \"and in His pride (He inhabits) the heights.\"", + "All of Israel gathered unto Moses and said to him: \"Moses, our teacher, what is the nature of Heavenly glory?\" He answered: \"From the terrestrial realm you may fathom the celestial.\"", + "This is comparable to one's saying \"I want to see the king's countenance\" and being told \"Enter his province and you will see.\" He enters the province and sees a curtain spread over its opening studded with precious gems and pearls — whereupon he falls to the ground (in awe). At this they say to him: \"Look, you could barely feast your eyes until you fell. If you had entered the province itself and beheld the face of the king, how much more so!\" This is the intent of \"and in His pride (He inhabits) the heights!\"" + ], + [ + "(Devarim 33:27) \"an abode (me'onah) for the G-d of yore\": Three Torah scrolls were found in the azarah (the Temple court): one, the scroll of \"me'on\"; one, the scroll of \"hi\"; one, the scroll of \"za'atutei.\" In one it was written \"me'on for the G-d of yore,\" and in two, \"me'onah for the G-d of yore.\" And the sages rejected the one and accepted the two. In one it was written (Shemoth 24:5) \"And he sent \"za'aturei the children of Israel,\" and in two, \"na'arei the children of Israel.\" They rejected the one and accepted the two. In one it was written \"hi\" (it) was ten,\" and in two, \"hi was eleven.\" They rejected the one and accepted the two.", + "(Devarim, Ibid.) \"And beneath are the (strong) arms of the world\" — whereby we are taught that Israel is the strength of the world.", + "\"And He drove out the foe before you\": those who fled to Africa. \"And he said (to you) 'Destroy them'\": those who fled to Asia.", + "(Ibid. 28) \"And Israel dwelt betach.\" \"Betach\" connotes \"security,\" (Psalms 78:52) \"And He led them lavetach and they had no fear.\"", + "(Ibid.) \"And Israel dwelt … alone\": Not \"alone\" as in (Jeremiah 15:19) \"Because of Your hand I sat alone.\" And not \"alone\" as in the words of that wicked one (Bilam, Bamidbar 23:9) \"Lo, the people (Israel) shall dwell alone\" (in the world). But as \"alone\" in the words of Moses (Devarim 32:12) \"The L-rd alone led them, no strange god with Him.\"", + "\"as Jacob\": as Jacob their father blessed them, viz. (Bereshith 48:21) \"And G-d will be with you and He will return you to the land of your fathers.\"", + "\"to a land of corn and wine\": as Isaac their father blessed them, viz.", + "(Bereshith 27:28) \"And may G-d give you of the dew of the heavens, etc.\" \"His heavens, too, shall drip dew,\" as in (Isaiah 45:8) \"Let the heavens pour from above and the heights drip righteousness.\"", + "(Ibid. 29) \"Happy are you, O Israel\": Israel says (Shemoth 15:11) \"Who is like You among the mighty, O L-rd,\" and the Holy Spirit responds \"Happy are you, O Israel! Who is like you?\" All of Israel gathered unto Moses and said to him: \"Moses, our teacher, tell us what good the Holy One Blessed be He has in store for us in the world to come.\" He will answer \"I don't know what to tell you\" — Happy are you in what is readied for you!\" An analogy: A man engages a pedagogue for his son, taking him (the pedagogue) around (his estate) and telling him \"All of these trees are yours! All of these grapevines are yours! All of these olive trees are yours!\" When he tires of showing him, he says to him \"I don't know what more to tell you — Happy are you in what is in store for you!\" Thus, Moses to Israel: \"I don't know what to tell you — Happy are you in what is in store for you — (Psalms 31:20) 'How vast is Your good that You have stored away for those who fear You.'\"", + "\"a people helped by the L-rd\": a people whose help is only in the Shechinah.", + "\"helped by the L-rd, the Shield of your salvation\": as in (II Samuel 22:3) \"G-d is my rock, in whom I take shelter, my Shield, and the horn of my salvation.\"", + "\"and the sword of your pride\": The Holy One Blessed be He said to Moses: \"I am destined to restore to Israel the adornment that He took from them at Chorev, as it is written (Shemoth 33:6) \"And the children of Israel divested themselves of their adornment (which had been bequeathed them) at Mount Chorev.\" I have taken an oath that I will restore it to you, viz. (Isaiah 49:18) \"I swear, says the L-rd, that you will clothe yourselves with all of them like adornments, and you will tie them to you like a bride.\"", + "\"And your foes will dissimulate to you\" (in fear of you): When Israel was prospering, the Babylonians dissimulated to them, deporting themselves like brothers, as Esav spoke to Jacob (Bereshith 33:9) \"My brother, let there be yours what is yours,\" and as Chiram to Solomon, (I Kings 9:13) \"What are these cities that you have given me, my brother?\"", + "\"and you will tread on their high places\": as in (Joshua 10:24) \"And Joshua called to all the men of Israel and said to the officers, etc.\"" + ], + [ + "(Devarim 34:1) \"And Moses went up from the plains of Moav\": It was an ascent for him and not a descent.", + "\"from the plains of Moav\": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He showed him the chain of kings that was destined to arise from Ruth the Moabitess — David and his seed.", + "\"to Mount Nevo, the top of the height (pisgah)\": Just as the branch (pisgah) is separate from the trunk, yet not detached (from it), so the grave of Moses was separate from the mountain, yet not detached from it, the valley intervening.", + "\"which faces Jericho\": We are hereby taught that He showed him Eretz Yisrael, settled in its tranquility, and then, belabored by its oppressors.", + "\"the Gilead\": We are hereby taught that He showed him the Temple (area) settled in its tranquility and then, its destroyers, \"Gilead\" being the Temple, viz. (Jeremiah 22:6) \"Gilead are you (the Temple) to Me, the summit of the Levanon.\"", + "\"until Dan\": We are hereby taught He showed him the land of Dan, settled in its tranquility, and then its oppressors.", + "Variantly: \"until Dan\": We are hereby taught that He showed him the seed of Dan, serving idolatry, viz. (Judges 18:30) \"And the children of Dan set up for themselves the carved image, etc.\", and then, the redeemer destined to arise from him — Samson.", + "(Devarim 34:2) \"And all of Naftali\": We are hereby taught that He showed him the land of Naftali, etc. (see above).", + "Variantly: We are hereby taught that He showed him Barak the son of Avinoam warring with Sisra and his hosts, (it being written here \"and all of Naftali, and elsewhere, (Judges 4:6) \"And she sent and summoned Barak son of Avinoam of Kedesh-Naftali.\")", + "\"and the land of Ephraim and Menasheh\": We are hereby taught that He showed him the land, etc.", + "Variantly: \"and the land of Ephraim\": We are hereby taught He showed him Joshua warring with the Canaanites, it being written here \"and the land of Ephraim,\" and elsewhere, (Bamidbar 13:8) \"For the tribe of Ephraim, Hoshea (Joshua) the son of Nun.\"", + "\"and Menasheh\": We are hereby taught that He showed him the land of Menasheh, etc. (see above). Because he was Menasheh's brother, he is juxtaposed with him (in this verse).", + "Variantly: \"And Menasheh\": We are hereby taught that He showed him Gideon ben Yoash (of Menasheh) warring with Midian and Amalek,", + "viz. (Judges 6:15) \"My (Gideon's) thousand is the most impoverished of Menasheh.\"", + "\"and all the land of Yehudah\": We are hereby taught that He showed him the land, etc. (see above).", + "Variantly: \"and all the land of Yehudah\": We are hereby taught that He showed him David in his reign, (it being written here \"and all the land of Yehudah,\" and elsewhere, (I Chronicles 28:4) \"And the G-d of Israel chose me (David) from all my father's house … For He chose Yehudah to be the ruler, and of the house of Yehudah, my father's house, etc.\")", + "\"until the western sea\": We are hereby taught that He showed him all of the west settled in its tranquility, and then its oppressors.", + "Variantly: Read it not \"hayam ha'acharon\" (\"the western sea\"), but \"hayom ha'acharon\" (\"the final day\"). We are hereby taught He showed him the entire world, from the day it was created until the day of the resurrection.", + "(Ibid. 3) \"and the southland\": We are hereby taught that He showed him the southland settled in its tranquility, and then, its oppressors.", + "Variantly: \"and the southland\": We are hereby taught that He showed him the Machpelah cave, where the forefathers are buried, it being written here \"and the southland,\" and elsewhere (Bamidbar 13:22) \"They ascended to the south and he arrived in Chevron\" (the site of the Machpelah cave).", + "[\"and the plain\": We are hereby taught that He showed him the overturning of Sodom and Amorah, (it being written here \"and the plain,\" and elsewhere, (Bereshith 19:25) \"And He overturned those cities and the entire plain.\")] Variantly: We are hereby taught that He showed him Solomon the son of David fashioning vessels for the Temple, it being written (I Kings 7:46) \"In the plain of the Jordan the king cast them.\"", + "\"the valley of Jericho\": We are hereby taught that he showed him Gog and all his hosts, who are destined to fall in the valley of Jericho.", + "Variantly: \"the valley of Jericho\": Cannot anyone see the valley of Jericho? But just as in a plain one can see this field full of wheat and that field sown with barley, so he showed him all of Eretz Yisrael as (He would) the valley of Jericho.", + "\"the city of palms\": We are hereby taught that He showed him Devorah, (it being written here, \"the city of palms, and elsewhere, (Judges 4:5) \"and she would sit under the date-palm of Devorah.\" Variantly: \"the city of palms\": He showed him Gan Eden and the righteous strolling in it, viz. (Psalms 92:13) \"The righteous one will flourish like a date-palm.\"", + "[Variantly: \"until Tzoar\": He showed him the wife of Lot, (who had been turned into a pillar of salt), it being written here \"until Tzoar,\" and elsewhere (Bereshith 19:23) \"and Lot came to Tzoar\" [followed by (Ibid. 26) \"and she was turned into a pillar of salt\"]) Variantly: \"until Tzoar\": He showed him Gehinnom near her, which is narrow above and wide below, as it is written (Iyyov 36:16) \"And He has also led you from a mouth narrow-wide, with no constriction beneath it.\"] Variantly: \"until Tzoar\": He showed him the oppressors of Israel, like the tax-gougers, who lived with the exiles and were destined to go lost with them.", + "(Devarim, Ibid. 4) \"And the L-rd said to him: 'This is the land that I swore to Abraham, etc.'\" He said to him: \"To the fathers I swore it with an oath; to you I show it before your eyes.\"", + "\"and there you shall not pass\": Here it is written \"and there you shall not pass,\" and elsewhere (Ibid. 32:12) \"and there you shall not come.\" Moses said before Him: If I cannot enter as a king, let me enter as a commoner, to which He replied \"and there you shall not come\" (at all!) Moses: If I cannot enter alive, let me enter dead, to which He replied \"and there you shall not pass\" — not as a king and not as a commoner, neither alive nor dead.", + "(Ibid. 5) \"And Moses died there\": Is it possible that Moses died and wrote \"And Moses died there!\" But up to this point, Moses wrote; from this point on, Joshua wrote. These are the words of R. Yehudah. (Others say, R. Nehemiah) R. Shimon said to him: Is it not written (Ibid. 31:26) \"Take this Torah scroll and place it at the side of the ark, etc.\"? It must be, then, that Moses wrote in tears what the Holy One Blessed be He told him to write, as in (Jeremiah 36:18) \"And Baruch said to them: With his mouth did he utter to me all of these words, and I wrote them in the book in ink.\" R. Eliezer says: A Heavenly voice called out (for a distance of) twelve mils by twelve mils \"And Moses died.\" S'malyon said (It called out) \"And Moses died there, the great scribe of Israel.\" Whence is it derived that a tunnel issues from the grave of Moses to that of the patriarchs? It is written here \"and Moses died there,\" and elsewhere, (Bereshith 49:31) \"There they buried Abraham and Sarah his wife.\" Others say: \"Moses did not die, but he stands and serves, it being written here \"there,\" and elsewhere (Shemoth 34:28) \"And he (Moses) remained there with the L-rd.\" Just as there, standing and serving, so, here, standing and serving.", + "\"the servant of the L-rd\": Scripture speaks not in denigration of Moses, but in praise of him. For thus do we find with the first prophets that they were called (in praise) \"servants,\" viz. (Amos 3:7) \"For the L-rd G-d will not do anything unless He reveals His secret to His servants, the prophets.\"", + "\"by the word of the L-rd.\": When G-d takes the souls of the righteous, He does so gently. To what may this be compared? To a trustworthy man in a city, with whom everyone deposited their pledges. When one of them would come to claim it, he would (immediately) take it out and hand it to him, knowing exactly where it was. But when he came to send it through his son, or servant, or messenger, they would turn things topsy-turvy, not knowing their locations. Similarly, when G-d takes the souls of the righteous, He does so gently, and when He takes the souls of the wicked, He relegates (the task) to cruel, evil angels, who wrest out their souls. And thus is it written (Proverbs 13:11) \"and a cruel angel will be sent against him,\" and (Iyyov 36:14) \"Their souls will die amidst turmoil.\"", + "(Devarim, Ibid. 6) \"And He buried him in the valley, in the land of Moav\": If \"in the valley,\" why \"in the land of Moav\"? And if \"in the land of Moav,\" why \"in the valley\"? To teach that Moses died within the inheritance of Reuven and was buried in a field in the inheritance of Gad.", + "\"and no man knew his grave\": Some say that even Moses did not know the place of his burial, it being written \"and no man knew his grave,\" \"man\" signifying Moses, as in (Bamidbar 12:3) \"And the man, Moses, was exceedingly humble.\" And it once happened that the emperor's house sent (a deputation, telling them) \"Seek out the grave of Moses.\" They went. When they stood above, it (his grave) seemed to be below. When they stood below, it seemed to be above. They then divided themselves into two groups (one above, and one below), but to those who stood above, it seemed to be below; and to those who stood below, it seemed to be above — this in keeping with \"and no man knew his grave.\"", + "(Ibid. 7) \"And Moses was one hundred and twenty years old when he died\": He was one of the four who died at the age of one hundred and twenty: Moses, Hillel the Elder, R. Yochanan b. Zakkai, and R. Akiva. Moses was in Egypt for forty years, in Midian for forty years, and led Israel for forty years. Hillel the Elder went up from Bavel (to Eretz Yisrael) at the age of forty, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Yochanan b. Zakkai was in business for forty years, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Akiva was a shepherd for forty years, learned (Torah) for forty years, and led Israel for forty years. Six \"pairs\" whose years (of life) were the same: Rivka and Kehoth; Levi and Amram; Joseph and Joshua; Samuel and Solomon; Moses and Hillel the Elder; R. Yochanan b. Zakkai and R. Akiva.", + "\"his eye did not dim\": This teaches us that the eye of the dead (with the exception of that of Moses) does dim.", + "\"and his moisture lo nas\": R. Eliezer b. Yaakov says: Read it not \"his moisture did not depart, but \"his moisture does not depart\" — even now, (\"lo nas\" being susceptible of both readings). If one touched Moses' flesh (today), moisture would \"blossom\" from it.", + "(Ibid. 8) \"And the children of Israel mourned Moses in the plains of Moav thirty days: and \"and the days of the weeping of the mourning of Moses ended\": \"the days of weeping\": two; \"mourning\": three.", + "\"thirty days\": What is the nature of these (thirty days)? We are hereby taught that they mourned him for thirty days before his death. And whence is it derived that the days of Naziritism are thirty? It is written here \"days\" and elsewhere, (in respect to Naziritism, Bamidbar 6:4) \"days.\" Just as \"days\" here is thirty, so, \"days\" there is thirty.", + "(Ibid. 9) \"And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom\": Why? \"for Moses had placed his hands upon him\": There is no obedience greater than this.", + "\"and they did as the L-rd had commanded Moses\": But He had not yet placed his fear upon them, it being written (Joshua 4:14) \"On that day the L-rd exalted Joshua\" — On that day He placed his fear upon them.", + "(Devarim, Ibid. 10) \"And there shall not arise in Israel again a prophet such as Moses\": But among the nations, there did arise. And who was he? Bilam the son of Beor. But there is a difference between the prophecy of Moses and the prophecy of Bilam. Moses did not know who was speaking to him, and Bilam did know, viz. (Bamidbar 24:16) \"The speech of the hearer (Bilam) of the words of the Almighty.\" Moses did not know when He would speak to him until He did so. Bilam did know, viz. \"and the knower of the knowledge of the Most High.\" Moses did not speak with Him unless he was standing, viz. (Devarim 5:28) \"And you, here, stand with Me.\" And Bilam spoke with Him when he was fallen, viz. (Bamidbar 24:4) \"The vision of the Almighty shall he see, fallen and his eyes uncovered.\" To whom may he be compared? To the king's cook, who knows the expenses of the royal table.", + "\"whom the L-rd knew face to face\": Because it is written (Shemoth 33:18) \"And he said: Show me, I pray, Your glory,\" He said to him: In this world you cannot see it, it being compared to a \"face,\" viz. (Ibid. 20) \"You shall not be permitted to see My face.\" But you will see it in the world to come, where it is compared to a \"back,\" viz. (Ibid. 23) \"Then I shall remove My palm, and you shall see My back.\" When did He show it to him? Close to his death — whence we derive that close to death it can be seen.", + "(Devarim, Ibid. 11) \"In all the signs and the wonders which the L-rd sent him to do in the land of Egypt, to Pharaoh, and to all of his servants, and to all of his land.\": \"to Egypt\": by itself; \"to Pharaoh\": by himself; \"and to all of his servants\": by themselves.", + "(Ibid. 12) \"and of all the mighty hand\": This is the plague of the first-born. \"and of all the great awe\": This is the splitting of the Red Sea.", + "R. Elazar says: \"in all the signs and the wonders\": In Egypt and at the Red Sea. And whence do we derive (what occurred at) Mount Sinai? From \"and in all the strong hand.\" And whence do we derive even (what occurred in) the desert? From \"and in all the great awe.\" And whence do we derive even the breaking of the tablets? It is written elsewhere (Ibid. 9:17) \"and I broke them before your eyes,\" and here, \"that Moses wrought before the eyes of all of Israel.\"" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sifrei by Rabbi Shraga Silverstein", + "https://www.sefaria.org/" + ], + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifre on Deuteronomy, ed. Dr. Louis Finkelstein. JTS, 1969.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifre on Deuteronomy, ed. Dr. Louis Finkelstein. JTS, 1969.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3cac326979dc4e3c6cc99219007204944e14d0bd --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifre on Deuteronomy, ed. Dr. Louis Finkelstein. JTS, 1969.json @@ -0,0 +1,3101 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifrei Devarim", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012428250205171/NLI", + "versionTitle": "Sifre on Deuteronomy, ed. Dr. Louis Finkelstein. JTS, 1969", + "status": "locked", + "priority": 3.0, + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [ + "(א א) אלה הדברים אשר דבר משה, וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד והלא הוא כתב כל התורה כולה שנאמר (דברים לא) ויכתב משה את התורה הזאת מה תלמוד לומר אלה הדברים אשר דבר משה מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם לב טו) וישמן ישורון ויבעט.", + "כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, וכי לא נתנבא עמוס אלא על אלו בלבד והלא יותר מכל חבריו נתנבא מה תלמוד לומר דברי עמוס מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה אלו בתי דינים שלהם.", + "כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב ירמיהו שנאמר (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו מה תלמוד לומר ואלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (ירמיה ל ה-ז) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.", + "כיוצא בו אתה אומר (ש\"ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא דוד אלא אלו בלבד והלא כבר נאמר (שם כג ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני מה תלמוד לומר ואלה דברי דוד האחרונים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם כג ו) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו.", + "כיוצא בו אתה אומר (קהלת א א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד והלא שלשה ספרים כתב וחצי חכמתו משל היה מה תלמוד לומר דברי קהלת מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם א ה-ז) וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח זה הוא מזרח ומערב וגו' כל הנחלים הולכים אל הים, כינה את הרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר.", + "אל כל ישראל, אילו הוכיח מקצתם היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים מבן עמרם ולא הייתם משיבים לו דבר כך מכך אילו היינו שם היינו משיבים לו ארבע וחמש פעמים על כל דבר ודבר.", + "דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שכנסם משה מגדולם ועד קטנם ואמר להם הריני מוכיחכם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר.", + "דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח אמר רבי אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות אמר רבי עקיבה העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחים אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבה לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו והיה מקנתרו וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת לקיים מה שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.", + "בעבר הירדן, מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן.", + "במדבר, מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר. דבר אחר במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה ואומרים לו בן עמרם מה אנונה התקנת להם לאלו מה פרנסה התקנת להם לאלו. רבי יהודה אומר הריהו אומר (שמות טז ג) ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.", + "דבר אחר במדבר, זה הכלל על כל מה שעשו במדבר.", + "בערבה, מלמד שהוכיחם על מה שעשו בערבות מואב וכן הוא אומר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים וגו'.", + "מול סוף, מלמד שהוכיחם על מה שעשו על הים שהמרו על הים והפכו עורף כלפי משה שלש מסעות, רבי יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים וכן הוא אומר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, יכול לא הוכיחם אלא בתחילת מסע, בין מסע למסע מנין תלמוד לומר בין פארן ובין תפל. [ובין תפל ולבן] דברי תפלות שתפלו על המן וכן הוא אומר (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר להם שוטים כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שלא יהא אחד מהם גוסה ודלריא אוחזתו אבל אתם בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתרעמים לפני הוי בשטות אביכם הלכתם שאמרתי (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו בה נתרעם לפני ואמר (שם ג יב) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.", + "וחצרות, אמר להם לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין קל וחומר לשאר בני אדם.", + "דבר אחר ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן ממנה כך נענשה המדבר במי שגדול ממנו על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר ומה מרים שכשדברה דבר לא שמעה כל בריה אלא המקום בלבד כענין שנאמר (במדבר יב ב) וישמע ה', כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה.", + "ודי זהב, אמר להם הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי מן הכל. היה רבי יהודה אומר משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה באחרונה הוסיף לו צרה אחת אמר לו הא ותרה כל מה שעשיתה לי זו קשה עלי יותר מן הכל כך אמר להם המקום לישראל הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי יותר מן הכל. רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרים אותו באו גוים וקבלם באו לסטים וקבלם היו הבריות אומרים כך היא ווסתו של פלוני לקבל את הכל כך אמר משה לישראל ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. רבי בניה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הם חייבים כלייה יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל. רבי יוסי בן חנינה אומר (שמות כה יז) ועשית כפרת זהב טהור, יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל.", + "וכן הוא אומר (בראשית כו כ-לג) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו וגו' ויקרא אותה שבעה.
רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו', אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע.", + "כיוצא בו דרש רבי יהודה (זכריה ט א) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, זה משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו, מה אתה מקיים (ירמיה ל יח) ונבנתה עיר על תלה, אמר לו, שאין עתידה לזוז ממקומה, אמר לו, מה אני מקיים (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב הבית למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר (שיר השיר' ז ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר (זכריה ט א) ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיה ב ב-ג) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים וגו'.", + "כיוצא בו דרש רבי יהודה (בראש' מא מג) וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לבירכיים אבריכם [אל ברכים] שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו כענין שנאמר (שם) ונתון אותו על כל ארץ מצרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע, וכי אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך שלשה ימים שנאמר (במדבר י לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, רבי יהודה אומר וכי לשלשת ימים היו ישראל מהלכים אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מ\"א יט ח) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, אחר שאמרת אי איפשר חזור לך לענין הראשון, אחד עשר יום, ", + "אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים יום ארבעים שנה שנאמר (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה, רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י לג) וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים יב ט) וכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נתן לך, רבי בניה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ ישראל שנאמר (שמות יג ד-ה) היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני, מיד. אבה יוסי בן חנן איש ינוח אומר משום אבה כהן בן דליה, אילו זכו ישראל כיון שהעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ שנאמר (דברים א כא) עלה רש, מיד, עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת.", + "(ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש, מלמד שהשנה שנים עשר חדש, וכי אין אנו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (אסתר ג יג) בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכן הוא אומר (מ\"א ד ז) ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל, ואומר (שם ד יט) ונציב אחד אשר בארץ, איזהו אחד זה חדש העבור, רבי בניה אומר וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי, דבר אחר היום מלמד שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הא צא ומנה שלשים ושלשה יום למפרע ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש.", + "דבר אחר ויהי בארבעים שנה, מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראש' מט א) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, (שם מט ג) ראובן בכורי, וכי אין אנו יודעים שראובן בכור אלא מלמד שאמר לו ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, וכדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום ", + "וכן אתה מוצא באברהם שנאמר (שם כא כה) והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר (שם כא כז) ויכרתו שניהם ברית, וכן הוא אומר ביצחק (שם כו כז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם, מהו אומר (שם כו לא) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.", + "וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (יהושע כד טו) ואם רע בעיניכם לעבד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון, ואומר (שם כד כא) ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבד וגו' ויאמרו עדים. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (ש\"א יב ג) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד.", + "וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה בנו אלא סמוך למיתה שנאמר (מ\"א ב א) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ.", + "דבר משה אל כל ישראל, וכי לא נתנבא משה אלא אלה הדברים בלבד מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הגזרות שוות הכללות והפרטות הגופים והדקדוקים תלמוד לומר דבר משה ככל אשר צוה ה' אותו אליהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) אחרי הכתו את סיחן, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם אני נותן שוב אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם הפרכוס שלו בשביל שהמלך כשר מאין לו ריחים מאין לו תנורים במדבר ", + "כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו הוא לא עשה כן אלא לאחר שהכניסם לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם לכך נאמר אחרי הכתו את סיחן מלך האמורי.", + "אשר יושב בחשבון, אילו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה שהמדינה קשה ואילו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.", + "ואת עוג מלך הבשן, אילו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה ואילו לא היתה מדינה קשה ועוג שרוי בה קשה היתה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.", + "בעשתרות, שהיה קשה בעשתרות אדרעי זה מקום מלכות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר, ר' יהודה אומר אין הואלה אלא התחלה שנאמר (שופטים יט ו) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דהי\"א יז כז) ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים אין הואלה אלא שבועה שנאמר (שמות ב כא) ויאל משה לשבת את האיש, ואומר (ש\"א יד כד) ויאל שאול את העם לאמר.", + "באר את התורה הזאת לאמר, אמר להם כבר אני סמוך למיתה מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה פרק אחד ושכחו יבא וישננו הלכה אחת ושכחה יבא וישננה לכך נאמר באר את התורה הזאת לאמר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "רב לכם שבת בהר הזה, אמר להם, שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה עשיתם לכם את המשכן עשיתם לכם את השלחן עשיתם לכם את המנורה. דבר אחר הניה היא לכם ישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות הא הניה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה.", + "דבר אחר רע הוא לכם ישיבתכם בהר הזה.", + "פנו וסעו לכם ובאו, רע הוא הבטלה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) פנו וסעו לכם ובאו, זה דרך ערד וחרמה. הר האמרי ואל כל שכניו, זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה, זה מישור של צוער. בהר, זה הר המלך. בשפלה, זה שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים, זה עזה ואשקלון וקסרין. ארץ הכנעני, זה גבול הכנעני שנאמר (בראשית י יט) ויהי גבול הכנעני מצידון וגו'. ", + "והלבנון, אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד לכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. מנין שאין לבנון אלא מלך שנאמר (יחזקאל יז ג) בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר (מ\"ב יד ט) החוח אשר בלבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י לד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול.", + "דבר אחר למה קורים אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.", + "עד הנהר הגדול נהר פרת, מלמד שרובו ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחין וישתחן לך.", + "דבר אחר שמפריד והולך עד שכלה במגריפה. דבר אחר נהר פרת שפורה ורב עד שעוברים אותו בספינות. הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולנו הולך מרחוק אמר להם מעשי מוכיחים עלי אדם זורע בי זריעה עולה לשלשה ימים נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום הרי הכתוב משבחני עד הנהר הגדול נהר פרת סליק פיסקא " + ], + [ + "(ח) ראה נתתי לפניכם את הארץ, אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. באו ורשו את הארץ, אמר להם כשאתם נכנסים לארץ אין אתם צריכים כלי זיין אלא קובע דיופטין ומחלק סליק פיסקא" + ], + [ + "אשר נשבע ה' לאבותיכם, מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב אם לענין שבועות אבות הרי כבר נאמר (חבקוק ג ט) שבועות מטות אומר סלה, מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב כדיי אברהם בעצמו כדיי יצחק בעצמו כדיי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה לא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד העבד ההוא והשביחה ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא חזר ונטעה כרם ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא כך כשנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר (בראש' יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, עמד אברהם והשביחה שנאמר (שם כא לג) ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר (שם כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, עמד יעקב והשביחה שנאמר (שם לג יט) ויקן את חלקת השדה.", + "לתת להם, אלו באי הארץ, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם וכן הוא אומר (מ\"ב יד כה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו' ", + "רבי אומר לתת להם, אלו עולי בבל, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו ימות המשיח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, אמר להם משה לישראל לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש.", + "לא אוכל לבדי שאת אתכם, איפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השליו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם, וכן שלמה אומר (מ\"א ג ט) ונתת לעבדך לב שמע לשפוט את עמך, איפשר שלא היה שלמה יכול לדון את ישראל אדם שנאמר בו (שם ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה, ואומר (שם ה י-יא) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב, ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינים מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה לחניקה לשריפה ולסקילה ואין בכך כלום ואם חייב ליטול סלע נוטל שנים שנים נוטל שלשה דינר נוטל מנה איני כן אלא אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע וכן הוא אומר (משלי כב כב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש סליק פיסקא." + ], + [ + "(י) והנכם היום ככוכבי השמים לרב, הרי אתם קיימים כיום, מיכן אמרו שבע כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו, ראשונה (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, שניה (שם סה ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, שלישית (שם פד ה) אשרי יושבי ביתך, רביעית (שם טו א) ה' מי יגור באהלך, חמישית (שם) מי ישכן בהר קדשך, ששית (שם כד ג) מי יעלה בהר ה', שביעית (שם) ומי יקום במקום קדשו.", + "ר' שמעון בן יוחי אומר, לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים לשושנים ולמנורת בית המקדש, לחמה מנין שנאמר (שופטים ה לא) ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ללבנה מנין שנאמר (שה\"ש ו י) יפה כלבנה, לרקיע (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לכוכבים (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים, לברקים (נחום ב ה) כברקים ירוצצו, לשושנים (תהלים מה א) למנצח על ששנים, למנורת בית המקדש שנאמר (זכריה ד ג) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אמרו לו רבינו משה, אי אפשנו שתברכנו המקום הבטיח את אברהם אבינו (בראשית כב יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול, ואתה נותן קצבה לברכתינו משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים אמר אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבזם אלא הריני ממנה לו אפיטרופס עד שיגדל משהגדיל הבן ההוא אמר לו לאפיטרופס תן לי כסף וזהב שהניח לי אבה בידך עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו התחיל אותו הבן מיצר אמר לו הרי כל כסף וזהב שהניח לי אבה בידך אמר לו כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי אבל מה שהניח לך אביך הריהו שמור כך אמר להם משה לישראל ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים זו משלי ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) איכה אשא לבדי טרחכם, מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שני נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם מלמד שהיו טרחנים.", + "ומשאכם, מלמד שהיו אפיקורוסים הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קשות וחמורות משל בית און כענין שנאמר (במדבר טז א) ואון בן פלת בני ראובן, לכך נאמר ומשאכם מלמד שהיו אפיקורוסים.", + "וריבכם, מלמד שהיו רוננים היה אחד מהם מוציא סלע בשביל ליטול שנים שנים בשביל ליטול שלשה לכך נאמר וריבכם מלמד שהיו רוננים.", + "(דבר אחר טרחכם ומשאכם וריבכם, אם הקדים משה לצאת אומרים מה ראה בן עמרם שמהר לצאת ובניו ובני ביתו מלקטים הגס שבמן איחר לצאת אומרים אכל ושתה וישן, הלך משה באמצע אומרים מבקש לעמוד מפניו הלך לצדדים אומרים מצוה היה לנו מעמידת זקן והוא מבקש לעקרה ממנו אמר להם משה הלכתי באמצע לא יצאתי ידיכם הלכתי לצדדים לא יצאתי ידיכם) סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) הבו לכם, אין הבו אלא עצה שנאמר (ש\"ב טז כ) הבו לכם עצה מה נעשה, (שמות א י) הבה נתחכמה לו.", + "אנשים, וכי עלתה על דעתנו נשים מה תלמוד לומר אנשים בחתיכה ובפסיפס, אנשים ותיקים וכשרים.", + "חכמים, זו ששאל אריוס את רבי יוסי, אמר לו אי זה הוא חכם אמר לו המקיים תלמודו או אינו אלא נבון אמר לו כבר נאמר נבונים, מה בין חכם לנבון, חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאים לו לראות רואה וכשאין מביאים לו לראות מוציא משלו ורואה, נבון דומה לשולחני עני כשמביאים לו לראות רואה כשאין מביאין לו לראות יושב ותוהה.", + "וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם ביניהם לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריה ואומרות מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם.", + "ואשימם בראשיכם, יכול אם מניתם אתם אותם ממונים ואם לאו אינם ממונים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם מניתים הרי הם ממונים אם לאו אינם ממונים, יכול אם גדלתם אתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם גדלתים הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים.", + "דבר אחר אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אין ראשיכם שמורים. דבר אחר אל תהי קורא ואשימם בראשיכם אלא ואשמם בראשיכם מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם וכן הוא אומר (יחזק' לג ז-ט) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע וגו' ואתה כי הזהרת רשע וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות, היה לכם לומר רבינו משה ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערת עליה כענין שנאמר (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, (דברים ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וגו', אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שמונים אלף חסר פרוטרוט ואם אין אני בני ואם אין בני בן בני ואנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין לכך נאמר ותענו אותי כשהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים יעשה הדבר במהרה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו', ואצוה את שפטיכם, משכתים בדברים אמרתי להם אשריכם על מי אתם באים להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמדה ונחלה צאן מרעית וכל לשון חיבה.", + "אנשים חכמים וידועים, זו אחת משבע מדות שאמר לו יתרו למשה הלך ולא מצא אלא שלשה אנשים חכמים וידועים.", + "ואתן אותם ראשים עליכם, שיהו מכובדים עליכם ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן ראשים בכניסה ויציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון לכך נאמר ואתן אותם ראשים עליכם שיהו מכובדים עליכם.", + "שרי אלפים, שאם היו אלף תשע מאות ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר אלף. שרי מאות, שאם היו מאה ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר מאה. שרי חמשים, שאם היו חמשים וארבעים ותשעה אינו נתפס אלא שר חמשים. שרי עשרות, שאם היו תשעה עשר אינו נתפס אלא שר עשרה. ", + "ושוטרים, אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנאמר (דהי\"ב יט יא) ושוטרים הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח יא) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, אמרתי להם היו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.", + "בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור.", + "מעשה ברבי יוחנן בן נורי וברבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים לעתותי ערב הלכו וישבו להם אצל התלמידים וכך היתה מדתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים אמר להם יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא הרעתם לצבור שאי אתם מבקשים לעשות שררה על הצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך הרי אתם עבדים משועבדים לצבור.", + "שמע בין אחיכם, כך היתה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו באים אצלו לדין לפניו אחד ישראל ואחד גוי אם בדיני ישראל היה מזכה את ישראל ואם בדיני אומות העולם היה מזכה את ישראל אמר מה אכפת לי לא כך אמרה תורה שמע בין אחיכם, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל בדיני אומות היה דן בדיני אומות.", + "ושפטתם צדק, צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות, משל זה עוטף בטליתו וזה אומר שלי היא, זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא, זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא, לכך נאמר ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.", + "בין איש, להוציא את הקטן, מכאן אמרו אין דנים יתומים.", + "בין איש ובין אחיו, אין לי אלא בין איש לאיש בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מניין תלמוד לומר בין איש ובין אחיו מכל מקום.", + "ובין גרו, זה שאוגר עליו דברים אמר לו חרשת תלם בתוך שדי והוא אומר לא חרשתי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית לכך נאמר ובין גרו זה שאוגר עליו דברים.", + "דבר אחר ובין גרו זה שכנו, דבר אחר זה שושבינו, דבר אחר זה תותבו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) לא תכירו פנים במשפט, זה הממונה להושיב דיינים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין איש פלוני הלווני ממון [הליניסטון] אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכיי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין.", + "כקטן כגדל תשמעון, שמא תאמר הואיל ועני זה עשיר זה מצווה לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות תלמוד לומר כקטן כגדל תשמעון.", + "דבר אחר כקטן כגדל תשמעון, שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו שאתה חייב תלמוד לומר כקטן כגדול תשמעון.", + "לא תגורו מפני איש, שאם באים שנים לפניך עד שלא תשמע לדבריהם אתה רשיי לשתוק משתשמע לדבריהם אי אתה רשיי לשתוק וכן הוא אומר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, עד שלא נתגלה הדין אתה רשיי לשתוק משנתגלה הדין אי אתה רשיי לשתוק, שמעת את הדין ואי אתה יודע לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אתה רשיי לשתוק שנאמר (זכריה ח טז) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום, איזה הוא שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן זה ביצוע, וחכמים אומרים כל המבצע הרי זה חוטא שנאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה', נמצא זה משבח את הדיין וזה מנאץ את יוצרו.", + "לא תגורו מפני איש, שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא", + "וכן יהושפט אומר (דהי\"ב יט ו) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה'.", + "והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואתה אי אתה יכול לשמעו ואיזה זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה', כיוצא בו אתה אומר (ש\"א ט יח-יט) ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הראה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הוא רואה, אני מודיעך שאי אתה רואה, אימתי הודיעו בשעה שאמר לו (שם טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, מהו אומר (שם טז ו) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אמרת אנכי הרואה, (שם טז ז) אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר את כל הדברים אשר תעשון, אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.", + "(יט) ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאינם הימירין כבשתים לפניהם דברים שהם הימירין על אחת כמה וכמה לכך נאמר ונסע מחורב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ואומר אליכם, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו, משל למלך שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל הגפנים האלו שלך כל הזיתים האלו שלך משיגע להראותו אמר לו כל מה שאתה רואה שלך הוא כך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה משה אומר להם (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, כיון שבאו לארץ אמר להם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהיך נותן לך, ", + "אם תאמרו לא הגיע זמן הגיע זמן ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, ", + "איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, ", + "עלה רש מיד, עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, בערבוביא להלן הוא אומר (דברים ה כ) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ילדים מכבדים את הזקנים זקנים מכבדים את הראשים וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כלכם, ותאמרו בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים.", + "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים, אמר להם אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים עכשיו שאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש בקשתם לכם מרגלים.", + "וישיבו אתנו דבר, באיזה לשון הם מדברים.", + "את הדרך אשר נעלה בה, אין לך דרך שאין בה עקמות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך שאין בה פרשות.", + "ואת הערים אשר נבוא אליהם, לידע באיזה דרך אנו באים עליהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) וייטב בעיני הדבר, בעיני היה טוב ולא בעיני מקום. אם בעיניו היה טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משל לאחד שאמר לחבירו מכור אתה לי חמורך זה אמר לו הן, נותן אתה לי לנסיון, אמר לו הן, בא אתה ואני אראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה, כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותי לכך נאמר וייטב בעיני הדבר.", + "ואקח מכם שנים עשר אנשים, מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם.", + "איש אחד לשבט, מה אני צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנים עשר אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) ויפנו ויעלו ההרה, מגיד שדרך מרגלים לעלות בהר וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב טז) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים, מגיד ששרת עליה רוח הקדש שאילו לא שרת עליה רוח הקדש מאין הייתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלשה ימים אלא מלמד ששרת עליה רוח הקדש.", + "ויבאו עד נחל אשכל, מלמד שנקרא על שם סופו, כיוצא בו אתה אומר (שמות ג א) ויבא אל הר האלהים חרבה, מגיד שנקרא על שם סופו.", + "וירגלו אותה, מלמד שהלכו בה ארבעה אומנים שתי וערב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) ויקחו בידם מפרי הארץ, אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם.", + "ויורידו אלינו, מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה, (שם יג כא) ויעלו ויתרו את הארץ, (שם יג כב) ויעלו בנגב, (בראש' מה כה) ויעלו ממצרים.", + "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו, וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה, מי אמר טובתה יהושע וכלב אף על פי כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת, מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר (משלי כו כב) דברי נרגן כמתלהמים, אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם שנאמר (שם) והם ירדו חדרי בטן.", + "דבר אחר מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ומבכים כמת להם נוטלים את בניהם ואומרים להם אוי לכם דוויים אוי לכם סגופים, למחר יהו הורגים מכם יהו שובים מכם יהו צולבים מכם על הצלוב נוטלים את בנותיהם ואומרים להן אוי לכן דוויות אוי לכן סגופות למחר יהו הורגים מכן יהו שובים מכן יהו מעמידים מכן בקלון.", + "בשנאת ה' אתנו, איפשר שהמקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה', אלא הם ששונאים את המקום משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.", + "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, כענין שנאמר (יהושע ז ט) וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבינו לאמר, אמרו לו רבינו משה, אילו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם.", + "עם גדול, מלמד שהיו גבוהים בקומה.", + "ורב, מלמד שהיו מרובים באוכלוסים.", + "ערים גדולות ובצורות בשמים, רבן שמעון בן גמליאל אומר דברו כתובים לשון הביי שנאמר (דברים ט א) שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן, אבל מה שאמר המקום לאברהם אבינו (בראש' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, (שם יג טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אינם דברי הביי.", + "וגם בני ענקים ראינו שם, מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים כענין שנאמר (תהלים עג ו) לכן ענקתמו גאוה.", + "(כט-ל) ואמר אלכם, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "לא תערצון ולא תיראון מהם, מפני מה כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם, אמר להם מי שעשה לכם נסים במצרים וכל הנסים האלו הוא עתיד לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ.", + "ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם, אם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, זהו שאמר הכתוב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, משה אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עבירה שעברתי תכתב אחרי שלא יהו הבריות אומרים דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל פגי שביעית יהיו מחזרים אתו בקנפון הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזרים אותה בקנפון אמרה לו בבקשה ממך אדוני המלך הודיע סרחוני שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשפים הם רואים פגים תלוים בצוארי ויודעים שבשבילם אני מחזרת כך אמר משה לפני המקום עבירה שעברתי תכתב אחרי אמר לו הקדוש ברוך הוא הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנאמר (במדבר כז יד) כאשר מריתם פי וגו'.", + "רבי שמעון אומר משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו עמו בקרוכין שלו הגיע למקום צר נהפכה קרוכין שלו על בנו נסמת עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן נזק בני כאן נסמת עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך המקום מזכיר שלש פעמים מי מריבה מי מריבה מי מריבה לומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וכן הוא אומר (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם.", + "דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו המקום לא שוה לך שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו, משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומרים איפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חטים בשנה ואינו ממשכנו המלך אלא כתב לו אפוכי, פעם אחת שייר ולא שקל לו כלום נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנאמר (ש\"ב יב ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים, רבי חנינה אומר ארבעתים ששה עשר ", + "אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה, דוד אמר (שם יב יג) חטאתי לה', מה אמר לו (שם) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ואומר (תהלים נא ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי.", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל והיו יכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחומר ומה אלו שיכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידי תלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו אלא חנם.", + "דבר אחר ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה שנאמר (שמו' ב כג-כד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם, נקראת בצר וקריאה שנאמר (ש\"ב כב ז) בצר לי אקרא ה', נקראת רנה ופגיעה שנאמר (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי, נקראת נפול שנאמר (דברים ט כה) ואתנפל לפני ה', נקראת פלול שנאמר (שם ט כו) ואתפלל אל ה', נקראת עתירה שנאמר (בראש' כה כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, נקראת עמידה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמד פנחס ויפלל וגו', נקראת חילוי שנאמר (שמות לב יא) ויחל משה וגו', נקראת תחנה שנאמר ואתחנן אל ה'.", + "בעת ההיא לאמר, משל לבני מדינה שהיו מבקשים מלפני המלך שיעשה את מדינתם קלוניא פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה את מדינתנו קלוניא כך משה היה מבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש בה מלפני הקדוש ברוך הוא שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא.", + "לאמר, זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה לי, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה, (שם יז ד) ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה, שאין תלמוד לומר לאמר ומה תלמוד לומר לאמר, אמר לו הודיעני אם נופל אני בידם אם לאו.", + "(כד) ה', כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר (שם לד ו) ה' ה' אל רחום וחנון, כל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר (שם כב ח) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואומר (שם כב כז) אלהים לא תקלל סליק פיסקא" + ], + [ + "אתה החלות, אתה התרת לי נדרי בשעה שאמרת לי (שם ג י) לך והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנאמר (שם ב כא) ויואל משה לשבת את האיש, ואין הואלה אלא שבועה שנאמר (ש\"א יד כד) ויואל שאול את העם.", + "דבר אחר אתה החלות. אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם, וכי משה תפוס היה בקדש אלא כך אמר לפניו, רבונו של עולם, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך ועמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם הייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים קל וחומר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה.", + "להראות את עבדך, יש שקראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים ויש שקראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא לא קראם עבדים ויש שלא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים, אברהם קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית יח ג) אל נא תעבר מעל עבדך, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (בראשית כו כד) בעבור אברהם עבדי, יעקב קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית לב יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והמקום קראו עבד שנאמר (ישעיה מא ח) ואתה ישראל עבדי, משה קרא עצמו עבד שנאמר להראות את עבדך והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה, דוד קרא עצמו עבד שנאמר (תהל' קטז טז) אני עבדך בן אמתך, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (מ\"ב יט לד) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, (יחזק' לז כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ישעיה קרא עצמו עבד שנאמר (ישעיה מט ה) ועתה כה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף, שמואל קרא עצמו עבד שנאמר (ש\"א ג י) ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד, שמשון קרא עצמו עבד שנאמר (שופטים טו יח) אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד, שלמה קרא עצמו עבד שנאמר (מ\"א ג ט) ונתת לעבדך לב שומע, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו שנאמר (מ\"א יא יג) למען דוד עבדי, איוב לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (איוב ב ג) השמת לבך אל עבדי איוב, יהושע לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד (יהושע כד כט) וימת יהושע בן נון עבד ה', כלב לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (במדבר יד כד) ועבדי כלב, אליקים לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (ישעיה כב כ) וקראתי לעבדי לאליקים, זרובבל לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (חגי ב כג) ביום ההוא נאום ה' אלהים אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם ה', דניאל לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (דניאל ו כא) דניאל עבד אלהא חייא, חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים שנאמר (דניאל ג כו) שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו, נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים שנאמר (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ", + "את גדלך, זה בנין אב לכל גדלך שבתורה.", + "ואת ידך החזקה, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים שנאמר בהם (שמות ח א) נטה את ידך.", + "אשר מי אל בשמים ובארץ, שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם אפרכוס יושב על אפרכיא שלו מתירא הוא מן סנקתידרוס שלו שלא יחזירנו אתה שאין לך סנקתידרוס מפני מה אין אתה מוחל לי, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דיתוכוס שלו שלא יחזירנו אתה שאין לך דיתוכוס מפני מה אין אתה מוחל לי.", + "אשר יעשה כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. דבר אחר כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הירדן." + ], + [ + "(כה) אעברה נא ואראה, איפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, משל למלך שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים וכל כך למה כדי לפיג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר איפשר שאני יכול להיות בלא יין אפילו שעה אחת וכל כך למה כדי לחבב דברי רבו כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה.", + "ההר הטוב הזה והלבנון, הכל קראו אותו הר, אברהם קראו הר שנאמר (בראש' כב יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו הר שנאמר ההר הטוב הזה, דוד קראו הר שנאמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה', ישעיה קראו הר שנאמר (ישעיה ב ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', גוים קראו אותו הר שנאמר (שם ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'.", + "והלבנון, מנין שאין לבנון אלא מקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י לד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, רבי אליעזר אומר נתמלא עלי חימה רבי יהושע אומר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה.", + "למענכם, בשבילכם נעשה לי כך. ולא שמע אלי, ולא קבל תפלתי. ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו משה אדם נודר לאין הולך לא אצל רבו שיתיר לו נדרו מה עליך לשמוע דברי רבך.", + "דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך אמר לו משה דוגמא אתה עשוי לדיינים שיאמרו מה משה שהוא חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים על ידי שאמר (במדבר כ י) שמעו נא המורים נגזרה גזרה שלא יכנס לארץ המענים את הדין והמעותים את הדין על אחת כמה וכמה. ומה משה שנאמר לו רב לך אל תוסף לא נמנע מלבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שאר בני אדם על אחת כמה וכמה ומה חזקיה שנאמר לו (מ\"ב כ א) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה לא נמנע מלבקש רחמים שהיה דורש אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, שאר ישראל על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו משה הרבה לך בידי לעולם הבא כאדם שאומר לחבירו הרבה לך בידי אל תביישיני. דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, כאדם שאומר לחבירו עיבר פלוני דרך על פלוני.", + "(כז) אל תוסף דבר אלי, עלה ראש הפסגה, מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה ובדבר זה נאמר לו עלה. מיכן אמרו העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים שנאמר (מ\"א ח מח) והתפללו אליך דרך ארצם, העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלם ומתפללים שנאמר (דהי\"ב ו לד) והתפללו אליך דרך העיר, העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנאמר (שם ו לב) והתפללו אל הבית הזה, העומדים בבית המקדש מכוונים את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים שנאמר (שם ו כו) והתפללו אל המקום הזה, נמצאו עומדים בצפון הופכים פניהם לדרום בדרום הופכים פניהם לצפון במזרח פניהם למערב במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד.", + "וראה בעיניך, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטורין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טריקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא לכנס לקיטון אמר לו מיכן ואילך את אסור כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך כי לא תעבור.", + "(כח) וצו את יהושע, אין צוואה אלא זירוז שנאמר (דברים לא ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים.", + "כי הוא יעבר לפני העם הזה, אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינם עוברים.", + "והוא ינחיל אותם, אם מנחילם נוחלים ואם לאו אינם נוחלים וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים שנאמר (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וירדפום, (שם ז ו) ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, (שם ז ז) ויאמר יהושע אהה ה' אלהים למה העברת העביר, (שם ז ח) בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך, (שם ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך מתחילה אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינם עוברים אם מנחילם נוחלים ואם לאו אינם נוחלים שלחתם ולא הלכת אחריהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) ונשב בגיא, אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור, ", + "דבר אחר אמר להם ראו כמה ביניכם לביני שכמה תפלות וכמה בקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא אכנס לארץ אבל אתם הכעסתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור, ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל שבים. (ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים, הרי אתם חדשים כבר מחול לשעבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, למה נאמר לפי שנאמר (שמות כה ב) דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתוב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה שנאמר (בראש' כא ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית, שהיה עובד עבודה זרה דברי רבי עקיבה, רבי שמעון בן יוחיי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבה דורש ואני דורשם ודברי נראים מדבריו הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית שעבד עבודה זרה ואני אומר לא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם (שם כא י) גרש האמה הזאת ואת בנה וגו' ודברי אני רואה מדבריו ", + "כיוצא בו אתה אומר (במדבר יא כב) הצאן ובקר ישחט להם שווה להם (שם) אם את כל דגי הים יאסף להם, שווה להם דברי רבי עקיבה ואני אומר אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לרנן אחריך השיבה אותו רוח הקודש (שם יא כג) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו.", + "כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל לג כד) בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה, והרי דברים קל וחומר ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדים אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שנצטווינו מצוות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ומה נביא משיבם על כך (שם לג כה) כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו עמדתם על חרבכם עשיתם תועיבה ואיש את אשת רעהו טמא והארץ תירשו, ודברי רואה אני מדבריו.", + "כיוצא בו אתה אומר (זכריה ח יט) כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי, צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כחורבן בית המקדש ולמה נקרא שמו צום השביעי שהוא חדש שביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנאמר (יחזק' כד א ב) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם, ואני אומר צום העשירי הוא יום החמישי אלא שביהודה מתענים על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר (שם לג כא) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט וגו' ושמעו ועשו יום שמועה כיום שרפה ודברי רואה אני מדבריו.", + "אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי וכן הוא אומר (בראש' כח כ) וידר יעקב נדר לאמר, עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר (שם) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והיה ה' לי לאלהים, אם לאו אינו לי לאלהים, תלמוד לומר (שם כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום, מה תלמוד לומר והיה ה' לי לאלהים שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף, ", + "וכן הוא אומר (שם לה כב) ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל, כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבניי עד שנתבשר מפי הקדש שעשה ראובן תשובה שנאמר (שם) ויהיו בני יעקב שנים עשר, והלא בידוע ששנים עשר הם אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנאמר (שם לז כה) וישבו לאכל לחם, וכי עלת על לב שהיו אחים יושבים ואוכלים לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו בתשובה שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות, וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו שנאמר (ברא' מט א-ח) ויקרא יעקב אל בניו, ראובן בכורי אתה, שמעון ולוי אחים, יהודה אתה יודוך אחיך, מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו חזר וקראם כולם כאחד אמר להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אלא ה' אלהינו ה' אחד ועל כן הוא אומר (בראשית מז לא) וישתחו ישראל על ראש המטה, וכי על ראש המטה השתחווה אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת, ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב הרי שהיית מתאווה כל ימיך שיהו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע.", + "[שמע ישראל], מיכן אמרו הקורא קריית שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא.", + "ה' אלהינו, למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד, מה תלמוד לומר אלהינו עלינו החל שמו ביותר. כיוצא בו (שמות לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר את פני האדון ה', מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר. כיוצא בו (ירמיה לב יד) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם לב כז) אני ה' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר, מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהלים נ ז) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, עליך הוחל שמי ביותר.", + "דבר אחר ה' אלהינו עלינו ה' אחד על כל באי העולם, ה' אלהינו בעולם הזה ה' אחד לעולם הבא וכן הוא אומר (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ואהבת את ה' אלהיך, עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, יש לך אדם שהוא מתירא מחברו, כשהוא מצריכו מניחו והולך לו, אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד.", + "דבר אחר ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו על הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינם יכולים אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסם תחת כנפי השכינה.", + "בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע.", + "דבר אחר בכל לבבך בכל לב בך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום.", + "ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, רבי שמעון בן מנסיא אומר וכי היאך איפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא מעלה הקדוש ברוך הוא על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום. שמעון בן עזיי אומר בכל נפשך, אהבהו עד מצוי נפש.", + "רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך.", + "רבי עקיבה אומר אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאודך, מה תלמוד לומר בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב ובין במדת פורענות, וכן דוד אומר (שם קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (שם קטז ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר (איוב א כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב ט) עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת, ומה אמר לה (שם ב י) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל. אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאת עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שכעור בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהא נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי.", + "ועוד יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מעון שבידו ובמה נמחל לו ביסורים.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שירצה לאב הוי אומר אלו יסורים.", + "רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (דברים ח ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, אתה ולבך יודעים מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי עליך.", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר חביבים יסורים ששמו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך.", + "רבי נתן ברבי יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך, ואומר (שם ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל שאומות העולם מתאוים להן ולא נתנו להם אלא על ידי יסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא, ", + "תורה מנין (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר, ואומר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.", + "ארץ ישראל מנין (דברים ח ה) ה' אלהיך מיסרך כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.", + "העולם הבא מנין (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אי זה הוא דרך שמביאה האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורים.", + "רבי נחמיה אומר, חביבים יסורים שכשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר (ויקרא א ד) ונרצה לו לכפר עליו, ביסורים הוא אומר (שם כו מג) והם ירצו את עונם, ועוד שיסורים מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון ויסורים בגוף, וכן הוא אומר (איוב ב ד) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו.", + "וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה לבקרו, אמר לו רבי טרפון, רבי, חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי יהושע, רבי, חביב אתה לישראל ממתן גשמים, שגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נתתה בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, רבי, חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים לעולם הזה ואתה הבאת בעולם הזה ולעולם הבא, אמר לו רבי עקיבה, רבי, חביבים יסורים, אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני ישב לו רבי אליעזר אמר לו אמור עקיבה אמר לו הרי הוא אומר (דהי\"ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם, ואומר (משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכי עלת על לב שחזקיהו למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא יסורים שנאמר (דהי\"ב לג י-יג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישיבהו לירושלם למלכותו, הא חביבים יסורים.", + "רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, אהבהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנאמר (ישעיה מא ח) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי.", + "ובכל נפשך, כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנאמר (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת.", + "בכל מאדך, הוי מודה לו כיעקב אביך שנאמר (שם לב יא) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, רבי אומר למה נאמר, לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.", + "אשר אנכי מצוך היום, שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצים לקרותה.", + "על לבבך, מיכן היה רבי יאשיה אומר, צריך אדם להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעים את יצרם.", + "באברהם הוא אומר (בראשית יד כב-כג) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט עד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, בבועז הוא אומר (רות ג יג) וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר, בדוד הוא אומר (ש\"א כו י) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, באלישע הוא אומר (מ\"ב ה טז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, וכשם שהצדיקים משביעים את יצרם שלא לעשות, כך הרשעים משביעים את יצרם לעשות שנאמר (שם ה כ) חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ושננתם לבניך, שיהו מחודדים בתוך פיך, שכשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו לו מיד וכן הוא אומר (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא, ואומר (שם ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר (תהלים מה ו) חציך שנונים, מה שכר לזה (שם) עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך, ואומר (שם קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, מה נאמר בהם (שם קכז ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.", + "דבר אחר ושננתם לבניך, אלו בשנון ואין (שמות יג ב) קדש לי כל בכור, (שם יג יא) והיה כי יביאך בשנון, שהיה בדין אם (במדבר טו לז) ויאמר, שאינו בקשירה הרי הוא בשנון קדש לי, והיה כי יביאך, שהם בקשירה אינו דין שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי, והיה כי יביאך בשנון, ", + "ועדיין אני אומר אם ויאמר שקדמוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון, אמרת קל וחומר הוא, אם קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך שהם בקשירה אינם בשנון, עשר הדברות שאינם בקשירה אינו דין שלא יהו בשנון, הרי ויאמר יוכיח לעשר הדברות שאף על פי שאינם בקשירה שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם לבניך אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון.", + "לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר (מ\"ב ב ג) ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר (שם ב ה) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים. ", + "וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר (דהי\"ב כט יא) בני עתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר (מ\"ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ואומר (שם יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.", + "ודברת בם, עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות תלמוד לומר (ויקרא יח ד) ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם וכן הוא אומר (משלי ה יז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ", + "ואומר (שם ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמר עליך, בשעת מיתה, והקיצות, בימות המשיח, היא תשיחך, לעולם הבא.", + "ובשכבך, יכול אפילו שכב בחצי היום תלמוד לומר ובקומך, יכול אפילו עמד בחצי הלילה תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, דרך ארץ דברה תורה.", + "וכבר היה רבי ישמעאל מוטה ודורש ורבי אלעזר בן עזריה זקוף, הגיע זמן קריית שמע נזקף רבי ישמעאל והטה רבי אלעזר בן עזריה, אמר לו רבי ישמעאל, מה זה אלעזר, אמר לו, ישמעאל אחי, אמרו לאחד, מפני מה זקנך מגודל, אמר להם יהי כנגד המשחיתים, אמר לו, אתה הטיתה כדברי בית שמיי ואני נזקפתי כדברי בית הלל.", + "דבר אחר שלא יקבע הדבר חובה שבית שמיי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) וקשרתם, אלו בקשירה ואין (במדבר טו לז) ויאמר בקשירה, שהיה בדין אם (שמות יג ב) קדש לי, (שם יג יא) והיה כי יביאך, שאינם בשנון הרי הם בקשירה, ויאמר, שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.", + "עדיין אני אומר אם קדש לי, והיה כי יביאך, שקדמום מצות אחרות הרי הם בקשירה, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה, אמרת קל וחומר הוא, אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה, עשר הדברות שאינם בשנון, אינו דין שלא יהו בקשירה, הרי קדש לי, והיה כי יביאך יוכיחו, שאינם בשנון והרי הם בקשירה והם יוכיחו לעשר דברות, שאף על פי שאינם בשנון שיהו בקשירה תלמוד לומר וקשרתם, אלו בקשירה ואין עשר דברות בקשירה.", + "וקשרתם לאות על ידך, כרך אחד של ארבע טוטפות, שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה בראש ארבע טוטפות אף ביד ארבע טוטפות תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפות.", + "או כשם שביד כרך אחד אף של ראש כרך אחד, תלמוד לומר והיו לטוטפת טוטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות. או יעשה ארבעה כיסים של ארבע טוטפות, תלמוד לומר (שמות יג ט) ולזכרון בין עיניך, כיס אחד של ארבע טוטפות.", + "על ידך, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו, הדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש תן תפילין ביד, מה בראש בגובה שבראש, אף ביד בגובה שביד.", + "רבי אליעזר אומר, על ידך, בגובה של יד, אתה אומר בגובה של יד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות.", + "רבי יצחק אומר, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיו הדברים האלה על לבבך, דבר שכנגד לבך, ואיזה זה גובה שביד.", + "על ידך, זה שמאל, אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר (שופטים ה כו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו, הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל.", + "רבי נתן אומר, וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין.", + "רבי יוסי החרום אומר, מצינו שאף ימין קרויה יד שנאמר (בראשית מח יז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, אם כן מה תלמוד לומר על ידך, להביא את הגדם שיהא נותן בימין.", + "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, כל זמן שליד ביד תן שלראש בראש, מיכן אמרו כשנותן תפילין נותן שליד תחילה ואחר כך שלראש, כשחולץ חולץ של ראש תחילה ואחר כך של יד.", + "בין עיניך, בגובה שבראש, אתה אומר בגובה שבראש או בין עיניך כמשמעו, הדין נותן הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד בגובה שביד, אף בראש בגובה שבראש. רבי יהודה אומר, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שראוי ליטמא בנגע אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) וכתבתם, כתב שלם, מיכן אמרו, כתב לאלפים עינים ולעינים אלפים, לביתים כפים ולכפים ביתים, לגמלים צדים ולצדים גמלים, לדלתים רישים לרישים דלתים, להיהים חיתים לחיתים היהים, לווים יודים ליודים ווים, לזיינים נונים לנונים זיינים, לטיתים פיפים לפיפים טיתים, לכפופים פשוטים לפשוטים כפופים, למימים סמכים לסמכים מימים, לסתומים פתוחים לפתוחים סתומים, כתב לפרשה סתומה פתוחה לפתוחה סתומה, כתב שלא בדיו או שכתב שירה כיוצא בה או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו.", + "וכתבתם, שומע אני על גבי אבנים, הרי אתה דן, נאמר כאן כתב ונאמר להלן (דברים כז ח) כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, או כלך לדרך זו נאמר כאן כתב ונאמר להלן (במדבר ה כג) כתב, מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו, אתה דן בלשון הזה ואני אדון בלשון שבעל דין חולק, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, אמרת הפרש, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר, אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיה לו יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.", + "על מזוזות, שומע אני שתי מזוזות תלמוד לומר בשניה מזוזות, רבוי אחר רבוי למעט, דברי רבי ישמעאל.", + "רבי יצחק אומר אין צריך, הרי הוא אומר (שמות יב ז) ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזות, הרי בכלל אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות.", + "ביתך, על ימין בכניסה, אתה אומר על ימין בכניסה או על ימין ביציאה תלמוד לומר על מזוזות ביתך, על ביאתך, על ימין בכניסה.", + "ובשעריך, שומע אני שערי בתים והלולים והרפת ומתבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים ואוצרות יין ואוצרות תבואה ואוצרות שמן במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך בית דירה אף שעריך בית דירה, ", + "שומע אני אף שערי בסילקאות ודמסאות ומרחצאות במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה אף שעריך מקום כבוד ובית דירה, ", + "שומע אני אף שערי מקדש במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך חול אף מקדש חול. מיכן אמרו הלשכות פתוחות לקדש, קדש, פתוחות לחול, חול.", + "חביבים ישראל שסבבם הכתוב במצות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם, מזוזה בפתחיהם ציצית בבגדיהם, ועליהם אמר דוד (תהלי' קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, נכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר, אוי לי שאני ערום מן המצות, נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח שנאמר (שם יב א) למנצח על השמינית מזמור לדוד.", + "משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, היו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצויים לי, וכן הוא אומר (שה\"ש ו ד) יפה את רעיתי כתרצה, יפה את כשאת רצויה לי סליק פיסקא" + ], + [ + "והיה עקב. (יא י) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, הרי זו נאמרה הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו, אמר להם המקום, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים, מגיד שארץ ישראל משובחת ממנה.", + "בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר או בשבח ארץ מצרים תלמוד לומר (במדבר יג כב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, צוען מה היה, מקום מלכות וכן הוא אומר (ישעיה ל ד) כי היו בצוען שריו וגו', חברון מה היתה, פסולת של ארץ ישראל שנאמר (בראשית לה כז) ממרא קרית הארבע היא חברון, והרי דברים קל וחומר, אם חברון פסולת של ארץ ישראל, הרי היא משובחת בשבח ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות. קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "ואם תאמר לא מי שבנה את זו בנה את זו, תלמוד לומר (שם י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם לפי שבנה את זו בנה את זו, איפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, משל לאדם שבנה שני טרקלינים אחד נאה ואחד כעור, אין בונה את הכעור ואחר כך בונה את הנאה אלא בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, שפסולתו של ראשון מכניס בשני, הא לפי שהיתה חברון משובחת ממנה היא נבנת תחילה.", + "וכן אתה מוצא בדרכי מקום, שכל מי שחביב קודם את חבירו, תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואומר (שם ח כג) מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בית המקדש לפי שחביב מכל, נברא לפני כל, שנאמר (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת לפני כל, שנאמר (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ וחוצות, (ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל).", + "רבי שמעון בן יוחי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר (שם ח לא) משחקת בתבל ארצו, למה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח ט) לא תחסר כל בה.", + "דבר אחר ארץ, אלו שאר ארצות, וחוצות, אלו מדברות, תבל, זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל על שם תבל שבתוכה, איזהו תבל שבתוכה זו תורה שנאמר (איכה ב ט) בגוים אין תורה, מיכן שהתורה בארץ ישראל ", + "וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם (מ\"ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב כאן אלא אל ארץ כארצכם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה, אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אין זה פתוי, כיצד אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך למרחץ ברגלך ואני מוליכך בגלגטיקא. והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "הרי הוא אומר (דברים ג ט) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר ובמקום אחר הוא אומר (שם ד מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, נמצא קרוי ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם לכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו מט) ודנה וקרית סנה היא דביר, ובמקום אחר הוא אומר (שם טו טו) ושם דביר לפנים קרית ספר, נמצאת קרויה שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליה זו אומרת תקרא על שמי וזו אומרת תקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת ערי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "כיוצא בו אתה אומר (דברים לב מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ובמקום אחר הוא אומר (שם ג כז) עלה ראש הפסגה, נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליו זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ארץ ישראל שלש מלכיות מתכתשות עליו קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "הרי הוא אומר (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שעשויה חוילאות חוילאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.", + "רבי יהודה אומר, וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר כולם היו בארץ ישראל אלא כדרך שעושים ברומי עכשו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.", + "נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות ארצות, ", + "דבר אחר מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אין מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה, ", + "מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים לא יהו שמנים תלמוד לומר (דברים יא ט) ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן, מה שור זה אין בו גבוה מקרניו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות או מה שור זה אין בו פסולת מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות תלמוד לומר בקרן בן שמן, שמנה היא ארץ ישראל, ללמדך שגבוה מחבירו משובח מחבירו, ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משובחת מכל שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אותה, (שם שם כא) ויעלו ויתורו את הארץ, (שם שם כב) ויעלו בנגב (בראשית מה כה) ויעלו ממצרים. בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל שנאמר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה', ואומר (ירמיה לא ה) כי יש יום קראו נוצרים וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "לא כארץ מצרים היא, ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה, גבוה אין שותה, ארץ ישראל נמוך וגבוה שותה. ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה כאחת.", + "ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה.", + "ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונזרעת בכל יום.", + "ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסל ובקרדום ונותן שנת עינך עליה ואם לאו אין בכך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו, אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו. כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים, וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי מקום. בשר ודם קונה לו עבדים שהם זנים ומפרנסים אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זן ומפרנסם. ", + "וכבר היו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל את הכוס לרבי אליעזר ולא רצה לטלו נטלו רבי יהושע, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, בדין שאנו מסובים וגמליאל ברבי עומד ומשמשנו, אמר לו רבי יהושע, הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה שנאמר (בראשית יח ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, גמליאל ברבי לא ישמשנו, אמר להם רבי צדוק הנחתם כבוד מקום ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם, אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו.", + "אתה אומר לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל תלמוד לומר (בראשית יג י) כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה', באילנות, כארץ מצרים, בזרעים.", + "או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר (ויקרא יח ג) אשר ישבתם בה, מקום שישבתם בו שנאמר (בראשית מז ו) במיטב הארץ, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", + "וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה באת לרגלם יצחק ירד לגרר ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם כו יב) ויזרע יצחק, ירד יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם ל כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו שנאמר (שם לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יעקב אצל פרעה ברכה באת לרגליו שנאמר (שם מז י) ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעב שנאמר (שם נ כא) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבה, שזה הוא קדוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר (ש\"ב ו יב) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם. ", + "אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול יהו אוכלים ושבעים תלמוד לומר (שם) ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מנשיהם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם. ", + "אתה אומר לכך בא הכתוב או להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, ארץ מצרים הייתם עליה מניין שנים שמטים ויובלות, יכול אף בארץ כנען כן תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים לא להיות עליה מניין שנים שמטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה. ארץ מצרים בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה וכן הוא אומר (ויקרא יח כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, אתה אומר כן או בגנות ארץ ישראל הכתוב מדבר שמזכיר בה הרים תלמוד לומר ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנותן טעם בהר טעם בבקעה, שפירות ההר קלים ופירות הבקעה שמנים.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, כשהיא בקעה עושה בית כור, כשהוא הר הרי הוא עושה בית כור מן הצפון בית כור מן הדרום בית כור מן המזרח בית כור מן המערב בית כור מלמעלה ונמצא חמשה מכופלות שנאמר (יחזקאל ה ה) כה אמר ה' אלהים זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, ובמקום אחר קורא אותה ארץ, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה, בית האדמה, בית החולות, בית העפר.", + "דבר אחר ארץ הרים ובקעות, מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, מנין שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הם כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, (שם) ארץ נחלי מים, (שם ח ח) ארץ חטה ושעורה, (שם) ארץ זית שמן ודבש, (שם ח ט) ארץ אשר לא במסכנות, (שם) ארץ אשר אבניה ברזל, (שם ח י) על הארץ הטובה אשר נתן לך, ארץ זבת חלב ודבש, הרי שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה.", + "רבי יוסי בן המשולם אומר, מנין אתה אומר, שכשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים תלמוד לומר (בראשית א י) ולמקוה המים קרא ימים, והלא ים אחד הוא שנאמר (שם א ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייס.", + "לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן יכול יהיו מים גורשים את העפר למקום בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא, וכן הוא אומר (זכריה י א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ", + "או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה, וכן הוא אומר (איוב לז יא) אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו, ואומר (שם לז יב) והוא מסבות מתהפך, שיהו עננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.", + "או לפי ששותה מי גשמים אבל אינו שותה מי שלוחים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלוחים שותה וכן הוא אומר (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים.", + "או לפי ששותה מי שלוחים אבל אינה שותה מי שלגים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלגים שותה וכן הוא אומר (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ואומר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ.", + "או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים, אף מי טללים שותה.", + "דבר אחר, מה גשמים לברכה אף טללים לברכה וכן הוא אומר (בראשי' כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים, ואומר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי, ואומר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל, ואומר (מיכה ה ו) והיה שארית יעקב כטל מאת ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, (שם לח כז) להשביע שואה ומשואה, ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהל' קכא ד) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנאמר (איוב יב י) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, כביכול שאינו שומר אלא ישראל ובשביל שמירה ששומרם, שומר את הכל עמהם.", + "כיוצא בו אתה אומר (מ\"א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא כבר נאמר (זכריה ד י) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, ואומר (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים, ומה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, כביכול אין עיני ולבי אלא שם.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהלים כט ח) קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש, מה תלמוד לומר, זה ביותר.", + "דורש אותה, נתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות נתנו לדרישה תלמוד לומר אותה, אותה נתנה לדרישה ולא שאר ארצות נתנו לדרישה.", + "דבר אחר דורש אותה, מגיד שנתנה בשכר דרישה שנאמר (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וגו' (שם יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואומר (תהלים קה מד-מה) ויתן להם ארצות גוים וגו', בעבור ישמרו חקיו וגו'.", + "תמיד עיני ה' אלהיך בה, כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד אומר (שם קד לב) המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלהיך בה ואינם ניזוקים, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד. לענין טובה הוא אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, לענין רעה הוא אומר המביט לארץ ותרעד, לענין טובה כיצד, היו רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם, להוסיף עליהם אי איפשר אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה, מורידם בזמנם ומשלח בהם את הברכה ומורידם על הארץ כשהיא צריכה להם, לענין רעה כיצד, הרי שהיו צדיקים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם, לפחות מהם אי איפשר אלא המביט לארץ ותרעד, מורידם שלא בזמנם ושולח בהם את המארה ומורידם על הארץ שאינה צריכה להם לימים ולמדברות שנאמר (איוב כד יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה שלא הפרשתם תרומה ומעשרות מנעו מכם את הגשמים.", + "מראשית השנה ועד אחרית שנה, מגיד שמראשית השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים, כמה חמה תזרח עליה, כמה רוחות נושבות עליה.", + "דבר אחר מראשית השנה אני אברך אתכם במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנשואים ובכל מה שאתם שולחים בו את ידיכם אני אברך אתכם.", + "דבר אחר מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה, שנאמר (דברים כח ח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך, ואומר (חגי ב יט) העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך, מנין אף באוצר שנאמר (דברים כח ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, מנין אף בעיסה שנאמר (שם כח ה) ברוך טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה שנאמר (שם כח ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (שם ח י) ואכלת ושבעת וברכת, מנין אף כשירדו לתוך מעיך תלמוד לומר (שמות כג כה) והסירותי מחלה מקרבך, הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ) ואכלתם ולא תשבעו, מנין לכשירדו לתוך מעיים תלמוד לומר (מיכה ו יד) וישחך בקרבך, הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה, כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש.", + "או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהו ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה תלמוד לומר (חגי א ט) והבאתם הבית ונפחתי בו, ואומר (דברים כח כ) ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת, מנין אף באוצר תלמוד לומר (שם כח טז) ארור אתה בעיר וגו', מנין אף בעיסה תלמוד לומר (שם כח יז) ארור טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה תלמוד לומר (שם כח יט) ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (ויקרא כו כו", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו, כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר והם אוכלים ושבעים, וכשאין עושים רצונו הוא נועל את האוצר והם מתים ברעב. כך ישראל כשעושים רצונו של מקום (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאינם עושים רצונו מה הוא אומר (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכל ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן פירושו של דבר (ישעיה א יט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר.", + "רבי אלעזר המודעי אומר, ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, הרי אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו. היכן פירושו של דבר (בראשית ג כד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, למה נאמר, לפי שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד.", + "ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו ישראל לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות משנכנסו ישראל לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, לרבות שאר מצות.", + "אין לי אלא עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטים ויובלות מניין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, להוסיף עליהם מצות אחרות.", + "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד א) שמעו דבר ה' בית ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ", + "אין אמת, אין דברי אמת נאמרים שנאמר (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור ", + "ואין חסד אין דברי חסד נאמרים שנאמר (תהלים קיט סד) חסדך ה' מלאה הארץ ", + "ואין דעת אין דברי דעת נאמרים שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ", + "ואומר (ישעיה ה כד) לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה וכי יש לך קש שהוא אוכל אש אלא קש זה הוא עשו הרשע שכל זמן שישראל מרפים ידיהם מן המצות שולט בהם ", + "ואומר (ירמיה ט יא-יב) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ", + "ואומר (עמוס ב ד) כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו.", + "וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ", + "רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שקודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ששים ואחת וליובלות מאה ושלש ", + "וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר (תהלים קה מד-מה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו וג'.", + "אשר אנכי מצוה אתכם היום, מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים שנאמר (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לבעליה כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום, ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנאמר בעלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנאמר (קהלת יב יא) נתנו מרועה אחד ואומר (ישעיה סג יא) ויזכור ימי עולם משה עמו ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנאמר נתנו מרועה אחד, ואומר (תהלים פ ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה ואומר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.", + "הרי הוא אומר (שה\"ש ז ה) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים עיניך אלו זקנים המתמנים על הצבור וכן הוא אומר (ישעיה כט י) כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם, ברכות מה ברכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים, בחשבון בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה היכן נגמרים בבתי מדרשות, על שער בת רבים, מה הוא אומר (שה\"ש ז ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שאמרתי לו (מ\"א יט טו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומר (מלאכי ג כב-כד) זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שולח וגו' והשיב וגו'.", + "לאהבה את ה' אלהיכם, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' אלהיכם, כל שאתם עושים לא תהו עושים אלא מאהבה.", + "ולעבדו, זה תלמוד אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומר (בראשית ב טו) ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה.", + "דבר אחר ולעבדו זו תפלה אתה אומר זו תפלה או אינו אלא עבודה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם וכי יש עבודה בלב הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומר (תהלים קמא ב) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר (דניאל ו יא) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וגו' ואומר (שם ו כא) וכמקרביה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא וכי יש פולחן בבבל הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה, ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם חולק בשעת עבודה.", + "דבר אחר מה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם והלא כבר נאמר (דברים ו ה) בכל לבבך ובכל נפשך להלן ליחיד כאן לציבור להלן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת עשה עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם בעתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) ונתתי, אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. מטר ארצכם, ולא מטר כל הארצות כן הוא אומר (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.", + "רבי נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמצו המלכה וכל כך למה רבי אומר כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא (ויקרא כו ג-ד) אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.", + "ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה תלמוד לומר (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה ואומר (שם ה ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד מלך זה שולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה.", + "יורה, שיורד ומורה את הבריות להכניס פרותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכיהם. דבר אחר יורה שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף. דבר אחר יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וכן הוא אומר (תהלים סה יא) תלמיה רוה נחת גדודיה ", + "יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן או יורה בתשרי ומלקוש באייר תלמוד לומר בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כו) והורדתי הגשם בעתו וגו' או מה יורה משיר פרות שוטף זרעים שוטף גרנות תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה, או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקאין תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה.", + "ואספת דגנך תירושך ויצהריך, דגנך מלא תירושך מלא יצהרך מלא אתה אומר דגנך מלא תירשך מלא יצהרך מלא או ואספת דגנך תירושך ויצהרך מפני מיעוט הפירות תלמוד לומר (ויקרא כו ה) והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו.", + "דבר אחר שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש וכן איוב אומר (איוב כט יט) וטל ילין בקצירי.", + "דבר אחר ואספת דגנך, למה נאמר לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שומע אני כמשמעו תלמוד לומר ואספת וגו' דרך ארץ דברה תורה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחי אומר אין לדבר סוף קוצר בשעת קציר חורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בשעת הרוח אימתי אדם למד תורה אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר (ישעיה סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' וכשאינם עושים רצון המקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשה על ידם שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך וגו'.", + "דבר אחר ואספת דגנך תירושך ויצהריך, שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנאמר (בראשית מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומר (דברים לג כה) וכימיך דבאיך שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל.", + "דבר אחר דגנך כמשמעו, תירשך זה היין כענין שנאמר (ישעיה סה ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש וגו', יצהרך זה השמן כענין שנאמר (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר. דבר אחר דגנך לך, תירושך לך, יצהרך לך, לא כענין שנאמר (שופטים ו ג) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו אלא כענין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל וגו' (ישעיה סב ט) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בהר קדשי סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שלא תהא מצטער למדברות אתה אומר שלא תהא מצטער למדברות או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו תלמוד לומר ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך שלא תהא מצטער למדברות ", + "רבי יהודה בן בבא אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך בין התחומים ר' שמעון בן יוחי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה ", + "רבי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך זה פשתן וכן הוא אומר (תהלים קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ.", + "ואכלת ושבעת, סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה וכן הוא אומר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת כשבהמתך אוכלת ושבעה עובדת בכח האדמה שנאמר (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת מן הולדות אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיה לא יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר סליק פיסקא", + "(טז) ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם, אמר להם הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח יב-יג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך מהו אומר (שם ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך כיוצא בו אתה אומר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש מהו אומר (שם לא כ) ופנה אל אלהים אחרים כיוצא בו אתה אומר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה מהו אומר (שם לב ח) עשו להם עגל מסכה ", + "וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כא ט-יג) בתיהם שלום מפחד וכו' שורו עבר וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' היא גרמה להם (שם יד-טו) ויאמרו לאל סור ממנו, מה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו טפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכים לו (בראשית ב ו) ואיד יעלה מן הארץ אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם (שם ז יב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה רבי יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם אף המקום פתח עליהם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם שנאמר (שם) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו ", + "וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (שם יא א-ב) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה כענין שנאמר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק היא גרמה להם שאמרו (בראשית יא ד) הבה נבנה לנו עיר וגו' מה נאמר בהם (שם יא ח) ויפץ ה' אותם משם ", + "וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כח ה-ח) ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו הרי כסף וזהב אצלינו נעמוד ונשכח תורת הרגל מארצנו אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מן העולם מה נאמר בהם (שם כח ד) פרץ נחל מעם גר (איוב יב ה-ו) לפיד בוז וגו' ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל היא גרמה להם (שם) לאשר הביא אלוה בידו וכן הוא אומר חי אני נאום ה' אלהים אם עשתה סדם, הנה זה היה עון סדם אחותך וגו' כל כך (יחזקאל טז מח-נ) ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ", + "כיוצא בו אתה אומר (בראשית יג י) כי כלה משקה מהו אומר (שם יט לג) ותשקין את אביהם יין ומאין היה להן יין במערה אלא שנזדמן להן לשעה וכן הוא אומר (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. ר' מאיר אומר הרי הוא אומר (אסתר א ו) חור כרפס ותכלת וכי מה בא הכתוב ללמדנו עושרו של אחשורוש אלא אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.", + "וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם אתם למה בכיתם אמרו לו ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה אמר להם אף אני לכך צחקתי אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.", + "שוב פעם אחת היו עולים לירושלם הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה לעולם אתה מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו לו לא נבכה על מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים (איכה ה יז-יח) על זה היה דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם אף אני לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה מה אמר אוריה (ירמיה כו יח) ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער מה אמר זכריה (זכריה ח ד) כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות וגו' ורחבות העיר וגו' אמר המקום הרי לי שני עדים האלו אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלו דברי אוריה בטלים דברי זכריה שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף שדברי זכריה עתידים לבוא, בלשון הזה אמרו לו עקיבה נחמתנו.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת, השמרו לכם, אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה שנאמר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה ואומר (שמואל א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודה זרה אלא כיון שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בעבודה זרה.", + "וסרתם, מדרך חיים לדרך מות.", + "ועבדתם אלהים אחרים, וכי אלהים הם והלא כבר נאמר (ישעיה לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שמאחרים את הטובה מלבא בעולם. דבר אחר אלהים אחרים שעושים את עובדיהם אחרים. דבר אחר אלהים אחרים שאחרים קורים אותם אלוהות.", + "דבר אחר אלהים אחרים שאחרים הם לעובדיהם וכן הוא אומר (שם מו ז) אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו.", + "רבי יוסי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אילו נקראו על שמו היה בהם צורך והרי נקראו על שמו ולא היה בהם צורך אימתי נקראו על שמו בימי אנוש בן שת שנאמר (בראשית ד כו) אז הוחל לקרא בשם ה' ", + "באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא לעצמי שנאמר (עמוס ה ח) הקורא למי הים וישפכם וגו' רבי יצחק אומר אילו נפרט שמה של עבודה זרה לא ספקו להם כל עיירות שבעולם. רבי אליעזר אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שמחדשים להם אלוהות בכל יום שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, ברזל עושהו של בדיל, בדיל עושהו של עופרת, של עופרת וצריך לו עושהו של עץ.", + "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו שעה אחת.", + "רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהם אחרים לאחרון שבמעשים שמי שהוא אחרון במעשים קראם אלהות.", + "והשתחויתם להם, להם אתם משתחוים לי אי אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו'. אחרים אומרים אילו לא שיתפו ישראל שמו של מקום בעבודה זרה כלים היו מן העולם.  רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא כל המשתף שמו של מקום בעבודה זרה הרי הוא חייב כליה שנאמר (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם וגו' מה תלמוד לומר אלהים אחרים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וכן הוא אומר (דהי\"ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל מקטרים הם לדבר אחר, ועולה לא העלו מעלים הם לדבר אחר בקודש לא העלו בחול העלו, לאלהי ישראל לא העלו מעלים הם לדבר אחר. ", + "(יז) אם עשיתם כן וחרה אף ה' בכם, משל למלך ששגר את בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקדו ואומר לו בני אל תאכל יותר מצרכך אל תשתה יותר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא השגיח הבן ההוא אכל יותר מצרכו ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את בני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם.", + "וחרה אף ה' בכם, שומע אני שהם כלים מן העולם תלמוד לומר ועצר את השמים מיני פורעניות הם כלים וכן הוא אומר (דברים לב כג) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ", + "נאמר כאן חרי אף ונאמר להלן (שמות כב כג) חרי אף מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב, מה (ויקרא כו טז) חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף (שמות כב כג) חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות.", + "דבר אחר וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרוים בטובה והם שרוים בפורענות אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם והם קוברים בניהם ובנותיהם.", + "ועצר את השמים, שיהו עננים טעונים ועומדים ואין מורידים אפילו טפת גשמים, מנין אפילו טללים ורוחות תלמוד לומר (ויקרא כו יט) ונתתי את שמיכם כברזל או בית השלחים יהא עושה פירות תלמוד לומר (שם) ואת ארצכם כנחושה.", + "והאדמה לא תתן את יבולה, אף לא נפלה. והאדמה לא תתן את יבולה, אף מה שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות תלמוד לומר (שם כו כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהו עושים עצים להסיק בהם תנור וכירים תלמוד לומר ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לחוצה לארץ ויהא שרוי בטובה תלמוד לומר (דברים כח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל בכל מקום.", + "דבר אחר וחרה אף ה', אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (שם כט כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ואומר (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואומר (עמוס ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ואומר (ירמיה כב י) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה מה נאמר בו (שם כב יט) קבורת חמור יקבר וגו', ", + "בכו בכו להולך זה יהויכין מלך יהודה מה נאמר בו (שם נב לג-לד) ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו וגו' נמצינו למידים שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים.", + "ואבדתם מהרה, מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכה אם תאמרו אנשי מבול נתן להם ארכה מאה ועשרים שנה, אנשי מבול לא היה להם ממי שילמדו אתם יש לכם ממי שתלמדו.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בעשרת שבטים גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בשבט יהודה ובנימן גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנאצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש. ר' יהושע בן קרחה אומר משל לליסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר קופתו ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שגדש בקופתו ויצא וכן הוא אומר (ישעיה ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר אם מי שנאמר בהם מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהם מהרה.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה, ושמתם את דברי אלה וגו', אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיהו אומר (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים וגו' אלו המצות שישראל מצויינים בהם, (שם) שימי לך תמרורים זה חורבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קלז ה-ו) אם אשכחך ירושלם וגו' תדבק לשוני וגו', (ירמיה לא כ) שיתי לבך למסילה דרך הלכת אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר (שם) שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה מעל הארץ, מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם נכנסים לארץ טובה כיוצא בה. רבי יהודה אומר טובה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם [בארץ ישראל] תורתי אל תעזובו וגו' בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ושמתם את דברי אלה על לבבכם, זה תלמוד תורה, וקשרתם אותם לאות על ידכם אלו תפילין, אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנין הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין הצד השוה שבהם שהם מצות הגוף שאין תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצוות הגוף שאין תלויות בארץ נוהגות בארץ וחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש סליק פיסקא" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לבבכם, מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים משל למלך שכעס על בנו והכהו מכה רעה ונתן רטיה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה נזוק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד הוא מעלה נומי כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני בראתי לכם יצר הרע שאין רע הימנו (בראשית ד ז) הלא אם תטיב שאת היו עסוקים בדברי תורה ואינו שולט בכם ואם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנאמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו אין משאו ומתנו אלא בך אבל אם רצה אתה תשלט בו שנאמר ואתה תמשל בו ואומר (משלי כה כא-כב) אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו, רע הוא יצר הרע שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) ולמדתם אותם את בניכם, בניכם ולא בנותיכם דברי רבי יוסי בן עקיבה מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר עמו בלשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו למען יקצרו ימיכם שכך דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) למען ירבו ימיכם בעולם הזה וימי בניכם לימות המשיח ", + "כימי השמים על הארץ לעולם הבא, אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתוב כאן אלא לתת להם נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה.", + "כימי השמים על הארץ, שיהו פניהם של צדיקים כיום וכן הוא אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו רבי שמעון בן יוחי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעתיד לבא ואלו הן (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שה\"ש ו י) יפה כלבנה ברה כחמה (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (נחום ב ה) כברקים ירוצצו (תהלים מה א) למנצח על שושנים (הושע יד ז) ויהי כזית הודו וגו' ", + "ואומר (תהלים קכא א) שיר למעלות למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא רבי עקיבא אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו רבי אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות ששים מעלות זו למעלה מזו או לפי שיש מעלות זו למעלה מזו שומע אני יש ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות תלמוד לומר (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים אין ביניהם איבה שנאה קנאה ותחרות כך צדיקים, מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים.", + "דבר אחר ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו זקנים וכן הוא אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומר המאהיבים, אם האוהבים ואוהביו כצאת השמש בגבורתו קל וחומר המאהיבים.", + "(דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים, מה כוכבים רדים ושולטים מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה כוכבים פעמים נכסים פעמים נגלים כך הצדיקים, מה כוכבים כתות כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושים רצונו של מקום בין אין עושים רצונו של מקום תלמוד לומר (בראשית כח יד) והיה זרעך כעפר הארץ אם עושים רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ וכן הוא אומר (מ\"ב יג ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.", + "דבר אחר כימי השמים על הארץ, שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וכן הוא אומר (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים וגו' והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם, ", + "רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (ישעיה סה כב) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודם של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.", + "רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (קהלת א ד) דור הולך ודור בא אל תהי קורא כאן אלא ארץ הולכת וארץ באת ודור לעולם עומד ולפי ששינו מעשיהם שינה המקום עליהם סידורו של עולם. הרי הוא אומר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל וכתוב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואם לאו והיה מספר בני ישראל ואומר (ישעיה ל יז) עד אם נותרתם כתורן ואומר (עמוס ה ג) כי כה אמר ה' העיר היוצאת אלף תשאיר וגו' דבר אחר והיה מספר בני ישראל, זה מספר שמים, כחול הים, זה מספר אדם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, למה נאמר לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד וכן הוא אומר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה קשים לאבדם תלמוד לומר (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, (שם) ותמורתה כלי פז היה ", + "רבי ישמעאל אומר (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד משל למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו אמר לו הוי זהיר בצפור זו לבני אם אבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר אבדת אלא כאילו נפשך אבדת וכן הוא אומר (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריק הוא הוא חייכם.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר (משלי יג יא) וקובץ על יד ירבה וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר (שם י ה) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש, ואומר (משלי כ ד) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין ואומר (קהלת יא ד) שומר רוח לא יזרע ואומר (משלי כד ל-לא) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כולו קמשונים וגו' על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים, ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים, מה ענשו של זה בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו.", + "רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (משלי כז ז) נפש שבעה תבוס נופת תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד. דבר אחר נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם קיבר בפני עצמו כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.", + "רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי. רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (משלי ה טו) שתה מים מבורך וגו' שנה ממי שעמך בעיר ואחר כך הפרש בכל מקום וכן הוא אומר (שם לא יד) היתה כאניות סוחר. רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך שתה מימיו שבראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים. רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך באר מתחלתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו לא היה אלא מה שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד, ונוזלים מתוך בארך, דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמדים הימינו וכן הוא אומר (שם ה טז) יפוצו מעינותיך וגו' נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (שם ד כב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה מה מים משיבים נפשו של אדם שנאמר (משלי כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם שנאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים שנאמר (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים וגו' ", + "או מה מים אין משמחים את הלב כך דברי תורה אין משמחים את הלב תלמוד לומר (שה\"ש א ב) כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב כך דברי תורה משמחים את הלב שנאמר (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב מה יין אי אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנים בגוף סופם להשביח שנאמר (איוב יב יב) בישישים חכמה וגו' מה יין אי איפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים ככלי חרס ", + "או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (שה\"ש א ג) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וגו' ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה בשמן ודבש שנאמר (תהלים יט יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימו כשם שראשונים מתקיימים בידו כך האחרונים מתקיימים בידו שנאמר כי אם שמור תשמרון, ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו תלמוד לומר (דברים ח יט) והיה אם שכח תשכח אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו שנאמר (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו וכתוב במגילת חריסים יום תעזבני יומים אעזבך.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, שמא תאמר ישנו בני הזקנים ישנו בני הגדולים ישנו בני הנביאים תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שהכל שוים בתורה וכן הוא אומר (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב, וכן הוא אומר (שם כט ט) אתם נצבים היום כלכם מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת מה אילו לא עמד שפן בשעתו עזרא בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת ואומר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח יב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו רבותינו התירו שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה רבי שמעון בן יוחי אומר אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמר (דברים לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון, שמא תאמר הריני למד פרשה קשה ומניח את הקלה תלמוד לומר (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריקן הוא הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי תלמוד לומר מצוה המצוה כל המצוה למוד מדרש הלכות והגדות, וכן הוא אומר (שם ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות והגדות וכן הוא אומר (משלי כז יא) חכם בני וגו' ואומר (שם כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא אביו שבארץ אביו שבשמים מנין תלמוד לומר גם אני לרבות אביו שבשמים.", + "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה, למה נאמר לפי שנאמר כי אם שמור תשמרון שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה תלמוד לומר לעשותה תשובתה לעשותה, למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה הימנו.", + "לאהבה, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאיקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה, למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא, וכן הוא אומר (שם ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' ואומר (שם ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואומר (משלי ד ט) תתן לראשך לוית חן בעולם הזה, עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא, (שם ג טז) אורך ימים בימינה לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם דבר בהם לשמם. הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "ללכת בכל דרכיו, אלו הן דרכי מקום (שמות לד ו) ה' אל רחום וחנון ואומר (יואל ג ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך איפשר לו לאדם לקרא בשמו של מקום אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון שנאמר (תהלים קמה ח) חנון ורחום ה' וגו' ועשה מתנות חנם, נקרא המקום צדיק שנאמר (שם יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנאמר (ירמיה ג יב) כי חסיד אני נאם ה' אף אתה היה חסיד לכך נאמר (יואל ג ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו' ואומר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו.", + "ולדבקה בו, וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש והלא כבר נאמר (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומר (דניאל ז ט) כרסיה שביבין דינור אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה וכן הוא אומר (תהלים סח יט) עלית למרום שבית שבי.", + "דורשי הגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) והוריש ה', ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש.", + "את כל הגוים, שומע אני כמשמעו תלמוד לומר האלה, אין לי אלא אלה מנין לרבות את מסייעיהם תלמוד לומר את כל הגוים האלה מלפניכם שתהו אתם רבים והולכים והם מתמעטים והולכים וכן הוא אומר (שמות כג ל) מעט מעט אגרשנו מפניך ואומר (שם כג כט) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת [פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה] דברי רבי יעקב אמר לו רבי אלעזר בן עזריה או לפי שישראל צדיקים הם למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראים מן החיה שכן הוא אומר (איוב ה כג) כי עם אבני השדה בריתך אם תאמר מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהם מעט מעט אגרשנו מפניך.", + "וירשתם גוים גדולים ועצומים, גדולים בקומה ועצומים בכח. מכם, אף אתם גדולים ועצומים אלא שהם גדולים ועצומים מכם. רבי אליעזר בן יעקב אומר משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור אלא שהלה גבור ממנו.", + "דבר אחר מכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר (דברים ז א) שבעה גוים רבים ועצומים ממך מה תלמוד לומר מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וכן הוא אומר (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם, ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה.", + "הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם תלמוד לומר מן המדבר והלבנון מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם, מן הנהר, נהר פרת, מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והנהר גבולכם, ועד הים גבולכם ואין הים גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם וכן הוא אומר (במדבר לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם והים גבולכם, נמצית אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד אילך ואילך נאכל ונעבד.", + "תחומי ארץ ישראל עד מקום שהחזיקו עולי בבל, פרשת אשקלון חומות מגדל שרשן דור וחומות עכו וראש מגיאתו וגיאתו עצמו כברתא ובית זניתא קצרא דגלילא קבייא דעייתא מצייא דעבתא כמותא דביריין פחורתא דיתר נחלה דאבצל בית ער מרעשתא לולא רבתא כרכא דבר סנגרא מיסף ספנתא נקיבתא דעיון תרנגלא עילאה דקיסרי בית סוכות וינקת ורקם דחגרא וטרכונא דזימרא דביתחום ביצרא סקא וחשבון ונחלא דורד סכותא נימרין מליה זירזא ורקם גיאה וגינייא דאשקלון ודרך גדולה ההולכת במדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) לא יתיצב איש בפניכם, אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנין תלמוד לומר לא יתיצב איש מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפילו כעוג מלך הבשן כענין שנאמר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים.", + "פחדכם ומוראכם, והלא אם נפחדים הם יריאים הם אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש [ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם] וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומרת לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ונשמע וימס לבבינו וגו' תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמר (שם ב א) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו יריחו בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (במדבר לא ו) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם ", + "כיוצא בו אתה אומר (ש\"ב כב א) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שם ב ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר והמלך שלמה אהב נשים נכריות וגו' (מ\"א יא א) ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיה מחבבה יתר מכולם וכלפי חטא שהחטיאה אותו יתר מכולן.", + "יתן ה' אלהיכם, למה נאמר לפי שנאמר (דברים טז טז) שלש פעמים בשנה יראה וגו' שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולים להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמר להם המקום עלו ושלכם אני שומר שנאמר (שמות לד כד) ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות אם בעיניו אינה חומדה כיצד בא ליטול נכסים ובהמה וכן אתה מוצא כשישראל עושים רצונו של מקום מה נעמן אומר לאלישע (מ\"ב ה יז) ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומר אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה. כאשר דבר לכם, והיכן דבר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא כו) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, למה נאמר לפי שנאמר (דברים ל יט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו מהם שנרצה תלמוד לומר (שם) ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצליחים וסופם לתהות באחרונה שנאמר (משלי כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע וגו' ואומר (קהלת ד א) והנה דמעת העשוקים וגו' ואומר (שם ד ה) הכסיל חובק את ידיו וגו' ואומר (משלי ד יט) דרך רשעים כאפילה אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמח באחרונה וכן הוא אומר (דברים ח טז) להטיבך באחריתך ואומר (קהלת ז ח) טוב אחרית דבר מראשיתו ואומר (ירמיהו כט יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב ואומר (משלי ד יח) ואורח צדיקים כאור נוגה.", + "רבי יהושע בן קרחה אומר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה רומזו ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה וכן הוא אומר (תהלים לב ח) אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני כיון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה וכן הוא אומר (שם טז ה) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם והם מודים ומשבחים על כך וכן הוא אומר (שם טז ו-ז) חבלים נפלו לי בנעימים וגו' אברך את ה' אשר יעצני סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, כיוצא בו אתה אומר (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע. כיוצא בו אתה אומר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (שם טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה.", + "(כח) והקללה אם לא תשמעו, נמצינו למדים שלא צוה יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו לכך נאמר (דברים א ד) אחרי הכותו את סיחון.", + "וסרתם מן הדרך, מדרך חיים לדרך מות. ", + "מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים, מיכן אמרו כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) והיה כי יביאך, אין והיה אלא מיד, כי יביאך, קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. אשר אתה בא שמה לרשתה, בשכר שתבא תירש.", + "ונתת את הברכה על הר גריזים וגו', וכי מה בא הכתוב ללמדנו שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דברים כז יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל מה ת\"ל ונתת את הברכה על הר גריזים שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות תלמוד לומר ונתת את הברכה על הר גריזים ברכה קודמת לקללה ואין הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם מה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט מה קללות אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכות אלו ואלו עונים ואומרים אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ל) הלא המה בעבר הירדן, מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה.", + "אחרי דרך מבוא השמש, מקום שחמה זורחת.", + "אצל אלוני מורה, ולהלן הוא אומר (בראשית יב ו) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו' אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומר ויעבר אברהם בארץ מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם רבי אליעזר אומר לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן הסמוכים לעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת, בארץ הכנעני לא היה אלא מן החוים, היושב בערבה, לא היה אלא בין ההרים, מול הגלגל, אין אלו רואים את הגלגל.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשניה כדרך שהראם בראשונה, בדרך לכו אל תלכו בשדות, היושב בישוב ולא במדבר, בערבה במישור ולא בהרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(לא) כי אתם עוברים את הירדן, מעבירתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ.", + "אשר ה' אלהיכם נותן לכם, בזכותכם.", + "וירשתם אותה וישבתם בה, בשכר שתירש תישב סליק פיסקא" + ], + [ + "(לב) ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו מעשה, את כל החוקים אלו המדרשות, ואת המשפטים אלו הדינים, אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב א) אלה החוקים, אלו המדרשות.", + "והמשפטים, אלו הדינים.", + "אשר תשמרון זו משנה.", + "לעשות זו מעשה.", + "בארץ יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ תלמוד לומר לעשות בארץ יכול לא יהו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותן מן האמור בענין מה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה עבודה זרה מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) אבד תאבדון את כל המקומות, מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה תלמוד לומר אבד תאבדון.", + "את כל המקומות אשר עבדו שם, מגיד שהיו כנענים שטופים בעבודה זרה יתר מכל אומות העולם.", + "אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם, מפני מה אתם יורשים את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים וירשו אתכם.", + "רבי יוסי הגלילי אומר יכול אפילו עובדים את ההרים ואת הגבעות את מצווה לאבדם תלמוד לומר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בו תפיסת יד אדם אסור אמר רבי עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) ונתצתם את מזבחותם, זו אבן שחצבה מתחילה לעבודה זרה, ", + "ושברתם את מצבותם, זו שהיתה חצובה ועבדה, ", + "ואשיריהם תשרפון באש, זו אשירה שנעשית מתחילה לעבודה זרה, ", + "ופסילי אלהיהם תגדעון, זו שהיתה נטועה ועבדה.", + "דבר אחר ונתצתם את מזבחותם, מיכן אמרו שלש אשירות הם אילן שנטעו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר ואשיריהם תשרפון באש, החליף נוטל מה שהחליף שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון, לא החליף אלא העמיד תחתיו עבודה זרה וסלקו הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה' אלהיכם, ", + "שלשה בתים הם בית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות, חדש נוטל מה שחדש שנאמר ואבדתם את שמם לא חדש אלא הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם ושברת את מצבותם נתצתה את המזבח הנח לו שברתה את המצבה הנח לה, יכול אף מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ תלמוד לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ.", + "רבי אליעזר אומר מנין לקוצץ את האשירה שחייב לשרשה תלמוד לומר ואבדתם את שמם אמר לו רבי עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון מה תלמוד לומר ואבדתם את שמם לשנות את שמם או יכול לשבח תלמוד לומר (דברים ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו ", + "מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שעובר בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר (תהלים קלב א-ה) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר (ש\"ב כד יח) ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר (דה\"ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.", + "כתוב אחד אומר (דב' יב יד) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימן לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מי אכלו כל אותן השנים בני קיני חתן משה אכלוהו שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנאמר (דה\"א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים.", + "דבר אחר כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. דבר אחר באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם. הרי הוא אומר (ש\"ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, הם שנים עשר שבטים נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים.", + "לשום את שמו שם, נאמר כאן שמו ונאמר להלן (במדבר ו כז) שמי מה שמו האמור כאן בית הבחירה אף שמי האמור להלן בית הבחירה מה שמי האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים אין לי אלא במקדש בגבולים מנין תלמוד לומר (שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אם כן למה נאמר לשום את שמו שם במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר לפי שנאמר (ויקרא כג לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לה' דבר יום ביומו ", + "יכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל וקרבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל תלמוד לומר (ויקרא כג לח) ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה' לרבות עופות ומנחות להתיר שכולם יבואו ברגל ", + "יכול רשות תלמוד לומר (במדבר כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם אם להתיר כבר התיר אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לקבעם שכולם יבאו ברגל ", + "יכול באיזה רגל שירצה תלמוד לומר ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל ראשון שפגע בו ", + "יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.", + "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.", + "וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", + "מעשרותיכם, רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", + "ותרומת ידכם, אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך.", + "ובכורות, זה הבכור.", + "בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם, במחיצה.", + "ושמחתם, נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (שם כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "בכל משלח ידכם, בכל מה שאתם שולחים בו ידיכם ברכה אשלח בו.", + "אתם ובתיכם, זו אשתו.", + "אשר ברכך ה' אלהיך, הכל לפי הברכה הביא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, חובה בבית עולמים ורשות בבמה. דבר אחר לא תעשון צאו ועשו מיכן אמרו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים", + "באו לגלגל הותרו הבמות באו לשילה נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות באו לירושלם נאסרו הבמות מכאן ואילך לא הותרו.", + "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, היום אנו מטלטלים את המשכן היום אנו אסורים בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורים בבמה.", + "רבי יהודה אומר יכול יהא צבור מקריב בבמה תלמוד לומר איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.", + "איש כל הישר בעיניו, כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד, וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד, ", + "רבי שמעון אומר היום אנו מקריבים חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) עד מתי כי לא באתם עד עתה וגו' ליתן התיר בבמה בין מנוחה לנחלה.", + "נחלה זו שילה, מנוחה זו ירושלם שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר חילוף הם הדברים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, רבי יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק ", + "איני יודע איזה יקדום אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר (שמות יז טז) ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק משישב המלך על כסא ה' את מכרית זרע עמלק ומנין שכסא ה' זה המלך שנאמר (דה\"א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך ", + "ועדין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם ואומר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה. ", + "(יא) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם שמה תביאו, שם שמה, היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים סליק פיסקא" + ], + [ + "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", + "מעשרותיכם, רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", + "ותרומת ידכם, אלו הבכורים.", + "וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה', לרבות נדרים ונדבות שלא יביא אלא מן המובחר ", + "ואין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות תלמוד לומר מבחר נדריכם וכל מבחר נדריכם, ", + "רבי אומר אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה ראשונה לענין שילה שניה לענין ירושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ושמחתם, נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "לפני ה' אלהיכם, במחיצה.", + "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם, חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריכם, כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) השמר, בלא תעשה. פן, בלא תעשה.", + "פן תעלה עולותיך, ולא עולת גוים דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ.", + "בכל מקום אשר תראה, אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.", + "(יד) כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם זו היא שרבי יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד.", + "שם תעלה עולותיך, אין לי אלא עולה שאר קרבנות מנין תלמוד לומר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ", + "ועדין אני אומר עולה שהיא בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהו אלא בעשה תלמוד לומר שם תעלה עולותיך, עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת, במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה כבר אמור ואם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר רק.", + "תזבח ואכלת ולא גיזה, ", + "בשר ולא חלב, ", + "יכול יהו אסורים לאחר זביחה תלמוד לומר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, ", + "יכול אם קדם מום קבוע להקדישם ונפדו יהו אסורים תלמוד לומר רק.", + "מנין שאין נשחטים אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה בכור שאין נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפידיון אין נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפידיון אינו דין שלא יהו נשחטים אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע תלמוד לומר אשר נתן לך בכל שעריך, שעריך שעריך לגזירה שוה מה (דברים טו כב) שעריך האמור להלן אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמור כאן אין נשחט אלא על מום קבוע.", + "טמא יאכל, אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר (שם יב כב) יחדו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת ", + "יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת, ", + "יכול יהו חייבים במתנות תלמוד לומר כצבי, ", + "אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק תלמוד לומר וכאיל, ", + "או מה הצבי כלו מותר יכול אף זה כולו מותר תלמוד לומר רק, ", + "רבי שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים תלמוד לומר כצבי וכאיל, מגיד הכתוב שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים.", + "(טז) רק הדם לא תאכלו, רבי יהודה אומר יכול יהיו חייבים על דמם שני לאוים כדם מוקדשים תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין.", + "על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם, כמים מה מים מותרים בהניה אף דם מותר בהניה מה מים מכשירים את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים, מה מים פטורים מלכסות אף דם פטור מלכסות סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) לא תוכל לאכול בשעריך, רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל איני רשיי כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו סג) ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אבל אין רשיים.", + "מעשר, אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר דגנך, ", + "לקוח בכסף מעשר מנין תלמוד לומר תירושך, ", + "אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר ויצהרך.", + "רבי שמעון אומר מכלל שנאמר (דברים כו יד) לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא היכן הוא מוזהר איני יודע תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר ", + "יכול הנותן במתנה יהא חייב תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר האוכל חייב ואין הנותן במתנה חייב.", + "רבי יוסי הגלילי אומר יכול לא יהו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך. ", + "רבי שמעון אומר לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים.", + "ותרומת ידך, אלו הבכורים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהם שעובר בלא תעשה.", + "ונדבותיך, אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שאין חייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה.", + "ובכורות, זה הבכור וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרים לזרים האוכל מהם לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "בקרך וצאנך, זו חטאת ואשם וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור ומה הבכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהם קדשי הקדשים האוכל מהם אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "נדריך, זו עולה וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומר ממעשר לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרים באכילה האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה.", + "(יח) כי אם לפני ה' אלהיך, זו שילה.", + "תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זו ירושלם.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריך, כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים.", + "(יט) השמר, בלא תעשה.", + "פן בלא תעשה.", + "פן תעזוב את הלוי כל ימיך, אפילו שמיטים ואפילו יובלות.", + "על אדמתך, ולא בגולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך.", + "כאשר דבר לך מה דבר לך את ארץ קיני וקנזי וקדמוני, רבי אומר כבר אלו אמורים מה דבר לך (יחזקאל מח א-ז) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד.", + "ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר, רבי ישמעאל אומר מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר ומשבאו לארץ התירו הכתוב להם ", + "רבי עקיבה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך מצות האמורות בו ", + "רבי אלעזר בן עזריה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל תלמוד לומר (כא) וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהו לו בקר וצאן יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך.", + "כאשר צויתיך, מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה ", + "או מה קדשים במקום אף חולין במקום תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה, ", + "אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר (ויקרא ג ב) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד תלמוד לומר (שם ג ח) אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד, ", + "או מה קדשים בזמן אף חולין בזמן תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך, ", + "או מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה תלמוד לומר ואכלת בשעריך או מה קדשים ביום אף חולין ביום תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך ", + "או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה תלמוד לומר הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר הטהור יאכל. הטמא והטהור יחדו יאכלנו, מלמד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת ", + "יכול יהו חייבים בחזה ושוק תלמוד לומר כצבי, ", + "אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד תלמוד לומר כאיל, ", + "או מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר תלמוד לומר אך.", + "(כב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי מה בא הכתוב ללמדנו בין צבי לאיל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים, רבי אומר כאשר צויתיך מגיד שנצטוה משה על הושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) רק חזק לבלתי אכול הדם, רבי יהודה אומר מגיד שישראל שטופים בדם קודם מתן תורה ", + "יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני תלמוד לומר רק. אמר רבי שמעון בן עזיי והלא שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה הדם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון אומר כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עושים אותה בשמחה וכל מצוה שלא קבלו אותה מהר סיני בשמחה אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם.", + "כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם.", + "ולא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבר מן החי, והלא דין הוא מה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל אבר מן החי שאסור לבני נח אינו דין שאסור לישראל, יפת תואר וכל הדומים לה תוכיח שאסורה לבני נח ומותרת לישראל אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל תלמוד לומר ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי,", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר זה הדם מן החי.", + "לא תאכלנו, לרבות בשר בחלב, והלא דין הוא מה נבילה שאין חייבים על בשולה חייבים על אכילתה בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו כלאי זרעים יוכיחו שחייבים על זריעתם ואין חייבים על אכילתם אף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהיו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב.", + "רבי אליעזר אומר ומה פסח שאין חייבים על בשולו חייבים על אכילתו בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו פטום הקטורת יוכיח שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב.", + "רבן גמליאל ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם, מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום, במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.", + "תשא ובאת, שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה, רבי יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותם, ", + "יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר נדריך, קדשים שהם באים בנדר ובנדבה יצאו בכור ומעשר שאינם באים בנדר ובנדבה, ", + "יכול שאני מוציא חטאת ואשם תלמוד לומר קדשיך ", + "מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכתוב מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.", + "רבי עקיבה אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר, תשא ובאת אל המקום, יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר ונדריך, ", + "יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות תלמוד לומר אשר יהיו לך, ", + "יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו תלמוד לומר אשר יהיו לך.", + "בן עזיי אומר יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום תלמוד לומר רק סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ועשית עלתיך הבשר והדם, רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם ", + "רבי אליעזר אומר ודם זבחיך ישפך אף על פי שאין בשר הא מה אני מקיש ועשית עולותיך הבשר והדם מקיש בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ", + "יכול יהא עומד מרחוק וזורק תלמוד לומר (ויקרא א יב) וערך הכהן אתם עומד בקרוב וסודרם על גבי מערכה.", + "מכלל שנאמר (ויקרא א ט) והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים יכול אף על פי שפרשו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם ", + "או ועשית עלתיך הבשר והדם יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה הבשר על גבי המזבח תלמוד לומר את הכל הא כיצד מחוברים יקרבו פרשו אפילו הם בראש המזבח ירדו, ", + "מנין לכל הקדשים שטעונים מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם, ", + "מנין למעשר ופסח שאם נתנם במתנה אחת כפר תלמוד לומר ועשית עלתיך ", + "ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו אלא במתנה אחת תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך.", + "רבי ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר, ", + "תשא ובאת אל המקום, הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה טעונה מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה אף תמורתה כיוצא בה, מה כל הקדשים אינם מותרים בבשר אלא לאחר זריקת דמים אף תמורתם כיוצא בהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) שמור ושמעת, אם שמעת מעט סופך לשמוע הרבה אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא שמעת שמור מה שבידך וסופך ללמוד לעתיד.", + "דבר אחר זכה אדם ללמוד תורה זכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות", + "שמור ושמעת, כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה.", + "את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "כי תעשה הטוב והישר, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבה וכן הוא אומר (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים.", + "אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך, בשכר שתבוא תירש.", + "וירשתה אותם וישבת בארצם, מכלל שנאמר (דברים יט א) וירשתה וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אי אתה רשיי להוסיף על הבנין תלמוד לומר וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה.", + "וירשת אותם וישבת, מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם יא לא) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.", + "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ל) השמר, בלא תעשה. פן בלא תעשה.", + "פן תנקש אחריהם, שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.", + "אחרי השמדם מפניך, מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך.", + "פן תדרוש לאלהיהם לאמר, שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטנא אף אני אצא בטנא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין ואעשה כן גם אני.", + "(לא) לא תעשה כן לה' אלהיך, יש כן לעבדה ויש כן למתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבים אותו למזבח אם מקריבים אותו לעבודה זרה חייב, דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה אם הקריבו למזבח פטור, דבר שאין מקריבים אותו למזבח והקריבו לעבודה זרה אם מקריבים כיוצא בו חייב ואם לאו פטור, ", + "יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות תלמוד לומר כי כל תועבת ה' אשר שנא דבר השנאוי ומתועב למקום, דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבותם ואמותם מנין תלמוד לומר בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם אמר רבי עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "אתו תשמרו לעשות, רבי אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה.", + "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, מיכן אמרו הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת ינתנו במתנה אחת.", + "דבר אחר לא תוסף עליו, מנין שאין מוסיפים על הלולב ועל הציצית תלמוד לומר לא תוסף עליו, מנין שאין פוחתים מהם תלמוד לומר ולא תגרע ממנו, ", + "מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר (דברים א יא) ה' אלהי אבותיהם יוסף עליכם תלמוד לומר הדבר אפילו דבר לא תוסף עליו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי יקום בקרבך נביא, מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר, מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים אמרו כלל ופרט, או מה משה זקן ובן שמונים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר נביא מכל מקום.", + "או חולם חלום, מכלל שנאמר למשה (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר או חולם חלום.", + "בקרבך, לרבות את האשה.", + "ונתן אליך אות בשמים וכן הוא אומר (בראשית א יד) והיו לאותות.", + "מופת בארץ וכן הוא אומר (שופטים ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וגו' מהו אומר (שם ו מ) ויעש אלהים כן סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) ובא האות והמופת, אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים, ", + "אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור.", + "(ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו, ", + "או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע, ", + "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, זה הענן.", + "ואותו תיראו, שיהא מוראו עליכם.", + "ואת מצותיו, זו מצות עשה, תשמורו, ליתן לא תעשה.", + "ובקולו תשמעו, בקול נביאיו.", + "ואותו תעבודו, עבדו בתורתו עבדו במקדשו.", + "ובו תדבקון, הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והנביא ההוא, ולא אנוס.", + "או חולם החלום ההוא, ולא מוטעה.", + "יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם, והלא דברים קל וחומר ומה המזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.", + "המוציא אתכם מארץ מצרים, אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים די.", + "והפדך מבית עבדים, אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די.", + "להדיחך מן הדרך, נאמר כאן הדחה ונאמרה להלן (דברים יג יא) הדחה מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה רבי שמעון אומר אין מיתתו של זה אלא בחנק.", + "דבר אחר להדיחך מן הדרך זו מצות עשה.", + "אשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה.", + "ללכת בה, לא האומר מקצת ומשייר מקצת.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושה הרעות מישראל." + ], + [ + "(ז) כי יסיתך אחיך בן אמך, אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מ\"א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו ", + "אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר (ש\"א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה.", + "מכלל שנאמר (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידים זה לזה יכול כשם שאין מעידים זה לזה כך אין מסיתים זה את זה תלמוד לומר כי יסיתך אחיך בן אמך.", + "אחיך, זה אחיך מאביך.", + "בן אמך, זה בן אמך.", + "או בנך, בנך מכל מקום.", + "או בתך, בתך מכל מקום.", + "או אשת, זו ארוסה.", + "חיקך, זו נשואה.", + "או רעך, זה הגר.", + "אשר כנפשך, זה אביך.", + "בסתר, מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר (משלי ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר (שם א כ) חכמות בחוץ תרנה וגו' בראש הומיות תקרא וגו'.", + "(ח) אשר לא ידעת אתה ואבותיך, רבי יוסי הגלילי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה סליק פיסקא" + ], + [ + "מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, מהקרובים אתה יודע מה הם רחוקים.", + "מקצה הארץ ועד קצה הארץ, אלו חמה ולבנה שמהלכים מסוף העולם ועד סופו." + ], + [ + "(ט) לא תאבה לו, מכלל שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו.", + "ולא תשמע אליו, מכלל שנאמר (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה תלמוד לומר ולא תשמע אליו.", + "ולא תחוס עינך עליו, מכלל שנאמר (ויקרא יט טז) לא תעמד על דם רעך יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.", + "ולא תחמול, לא תלמד עליו זכות.", + "ולא תכסה עליו, אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשיי לשתוק.", + "מנין שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות תלמוד לומר כי הרוג, ", + "יצא זכיי מנין שמחזירים אותו לחובה תלמוד לומר תהרגנו.", + "(י) ידך תהיה בו, מצוה ביד הניסת להמיתו מנין לא מת ביד הניסת ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה." + ], + [ + "(יא) וסקלתו באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה.", + "כי בקש להדיחך, נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה הדחה האמורה כאן בסקילה אף הדחה האמורה להלן בסקילה.", + "מעל ה' אלהיך המוציאך, אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים מבית עבדים די סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וכל ישראל ישמעו ויראון, משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל שנאמר (דברים יז יג) וכל העם ישמעו ויראו דברי רבי עקיבה ", + "רבי יהודה אומר אין מענים בבית דין אין לי אלא זה בלבד ", + "מנין לאומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה תלמוד לומר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, לא כדבר ולא כרע ולא כזה ", + "יכול אף המגפף והמנשק והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) כי תשמע, ולא החוזר והמצתת יכול ", + "יכול יהא רטוש תלמוד לומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים, ושאלת מן התלמידים.", + "באחת עריך, עיר אחת עושים עיר הנדחת ואין עושים שלש עיירות נדחות יכול אף לא שתים תלמוד לומר באחת עריך.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בכל מקום.", + "לשבת שם, פרט לירושלם שלא נתנה לבית דירה." + ], + [ + "(יד) יצאו אנשים, ולא נשים, אנשים ולא קטנים, אנשים אין פחות משנים.", + "בני בליעל, בלי עול בני אדם שפרקו עולו של מקום.", + "מקרבך, ולא מן הספר.", + "וידיחו את ישבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת.", + "לאמר, בהתראה. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם.", + "(טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב, מכלל שנאמר (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות, ", + "בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר ", + "אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת ", + "אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטלה.", + "נעשתה התועבה הזאת, לרבות גרים ועבדים משוחררים סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) הכה תכה, מנין לא יכולת להמיתו במיתה האמורה בו המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות תלמוד לומר הכה תכה. מנין יצא ידך לא יצא ידי תלמוד לומר הכה תכה.", + "את יושבי העיר ההיא, ", + "מיכן אמרו אין מקיימים את הטפלים אבה חנן אומר (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכתוב מדבר. הכה תכה את יושבי העיר ההיא, ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילים אותה. לפי חרב, לתוך פיה של חרב שלא תנוולם.", + "החרם אותה, פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.", + "ואת כל אשר בה, לרבות נכסי צדיקים שבתוכה מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדים ושבחוצה לה פולטים ושל רשעים בין מתוכה ובין מבחוצה לה אובדים.", + "ואת בהמתה, ולא בהמת הקדש סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ואת כל שללה, לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.", + "אל תוך רחבה, אין לה רחוב עושים לה רחוב ", + "היה רחוב חוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכה תלמוד לומר אל תוך רחובה.", + "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה, ולא שלל שמים מיכן אמרו אילנות המחוברים מותרים והתלושים אסורים בורות שיחים ומערות וכתבי הקודש מותרים שנאמר שללה ולא שלל שמים דבר אחר שללה ולא שלל שמים ", + "מיכן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו תרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.", + "כליל לה' אלהיך והיתה תל עולם, וכן הוא אומר (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה עיר אחרת ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו, ", + "(שם) בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה יכול שוגג תלמוד לומר (מ\"א טז לד) כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון אמור מעתה מזיד היה סליק פיסקא" + ], + [ + "לא תבנה עוד, לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי רבי עקיבה.", + "(יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מיכן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהניה נתערבו באחרים כולם אסורים בהניה מה יעשה להם יוליך הניה לים המלח. כללו של דבר כל הנהנה מעבודה זרה יוליך הניה לים המלח.", + "למען ישוב ה' מחרון אפו, כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם נסתלקה עבודה זרה מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.", + "ונתן לך רחמים ורחמך, לך רחמים ולא לאחרים רחמים מיכן היה רבן גמליאל ברבי אומר כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים אין אתה מרחם על הבריות אין מרחמים עליך מן השמים. והרבך, כמה שנאמר (בראשית כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים.", + "כאשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבותיך.", + "(יט) כי תשמע בקול ה' אלהיך, מיכן אמרו התחיל אדם לשמוע קמעה סופו לשמוע הרבה.", + "לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך, זו היא שרבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים.", + "(יד א) בנים אתם לה' אלהיכם, רבי יהודה אומר אם נוהגים אתם מנהג בנים הרי אתם בנים ואם לאו אי אתם בנים רבי מאיר אומר בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלהיכם וכן הוא אומר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל וגו'.", + "לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.", + "דבר אחר לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדים שנאמר (מ\"א יח כח) ויתגודדו כמשפטם.", + "ולא תשימו קרחה, יכול לא יהו חייבים אלא על בין העינים בלבד מנין לרבות כל הראש תלמוד לומר (ויקרא כא ה) בראשם לרבות כל הראש, יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתרות חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתרות לא יהו חייבים אלא אחת ולא יהו חייבים אלא על בין העינים בלבד תלמוד לומר קרחה קרחה לגזרה שוה מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים אף קרחה האמורה בישראל חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים מה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת אף קרחה האמורה בכהנים אין חייבים אלא על המת סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדש את עצמך. כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדושה שהיא עליך היא גרמה לך.", + "דבר אחר לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך.", + "ובך בחר ה', (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה. להיות לו לעם סגולה, (שם) ישראל לסגולתו.", + "ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, מלמד שכל אחד ואחד חביב לפני הקדוש ברוך הוא מכל אומות העולם ", + "יכול אף מאבות הראשונים תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה אמור מעתה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות ומעלה גרה, עד שיהו בה שלשה סימנים הללו אינה מותרת באכילה.", + "אבה חנן משום רבי אליעזר אומר השסועה מין חיה.", + "אמר רבי יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר ", + "אמר רבי יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור והטמא אין נקרא אלא עוף בלבד.", + "והראה זו דיה וכולן מין דיה איסי בן יהודה אומר יש לו מאה מיני עופות במזרח וכולן מין איה.", + "איה דיה והראה והדאה, למה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הדיה." + ], + [ + "(ג) לא תאכל כל תועבה, רבי אליעזר אומר מנין לצורם אוזן הבכור ואוכל ממנה שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכל כל תועבה.", + "אחרים אומרים בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דברים יז א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו' כי תועבת ה' אלהיך הוא מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים ושה עזים (ה) איל וצבי ויחמור, מלמד שחיה בכלל בהמה ", + "מנין שאף בהמה בכלל חיה תלמוד לומר (ויקרא יא ב) זאת החיה וגו' מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה, ומלמד שבהמה טמאה מרובה מבהמה טהורה בכל מקום הכתוב פורט את המועט שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי ויחמור וגו'.", + "ותאו, רבי יוסי אומר תאו זה שור הבר סליק פיסקא" + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת פרסה, לפי שמצינו שריבה טרפה כעין טרפות אף אני ארבה את הפסול כעין הפסולים ואיזה זה זה החורש בשור וחמור ובמוקדשים תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו ", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את הרובע ואת הנרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן תלמוד לומר שור שה כשבים וגו' ", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלים תלמוד לומר שור שה כשבים.", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שני עדים ועדין לא נגמר דינו תלמוד לומר שור שה כשבים תאכלו, ", + "מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה ועדין לא ארבה את ולד כשרה שינקה מן הטרפה תלמוד לומר בבהמה, ", + "מרבה אני את ולד כשרה שינקה מן הטרפה ועדין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מבהמה טהורה עם הטמאה תלמוד לומר בבהמה כל הבהמה.", + "בבהמה תאכלו, לרבות שיליה ", + "יכול אפילו יצאת מקצתה תלמוד לומר אותה.", + "אותה תאכלו, אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה מנין אף בלא תעשה תלמוד לומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר ", + "מבשרם לא תאכלו, אין לי אלא את אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין דין הוא ומה אלו שיש בהם סימני טהרה הרי הם בלא תעשה שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתם נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר נמצאת מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) אך את זה לא תאכלו וגו' השסועה, אמר רבי עקיבה וכי משה קניגי היה או בלסטירי היה אלא מיכן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים." + ], + [ + "(יא) כל צפור טהורה תאכלו, מכלל שנאמר (ויקרא יד ד) וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו ", + "או כשם שמשולחת מותרת כך שחוטה תהא מותרת תלמוד לומר וזה אשר לא תאכלו מהם.", + "הנשר והפרס והעזניה, רבי עקיבה אומר נאמר כאן נשר ונאמר להלן (ויקרא יא יג) נשר מה נשר האמור להלן עשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל אף נשר האמור כאן נעשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל \\", + "רבי שמעון אומר נאמר כאן איה ונאמר להלן (שם יא יד) איה מה איה האמור כאן עשה את הראה מין איה אף איה האמורה להלן נעשה את הראה מין איה.", + "(יד) עורב זה עורב הגדול, ואת כל עורב להביא את העורב העמקי ועורב הבא בראש יונים, למינו להביא את הזרזיר.", + "[הנץ, זה הנץ] כשהוא אומר למינהו להביא את בן הוריה.", + "(טו) ואת בת היענה וגו', ואת הכוס וגו', והקאת ואת הרחם ואת השלך, מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכתוב פורט את המועט.", + "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה סימני העוף לא נאמרו אמרו חכמים כל עוף דורס טמא שנאמר נשר מה נשר מפורש אין לו זפק ואין לו אצבע יתירה ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא כך כל שכיוצא בו אסור שאין כיוצא בו מותר.", + "(כ) כל עוף טהור תאכלו, מצות עשה.", + "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם, מצות לא תעשה רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו, אלו חגבים טהורים, וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, אלו חגבים טמאים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) לא תאכלו כל נבלה, אין לי אלא נבלה טרפה מנין תלמוד לומר נבלה, כל נבלה.", + "לגר אשר בשעריך, מלמד שנותנה במתנה לגר תושב ", + "מנין אף לנכרי תלמוד לומר לנכרי ", + "מנין שמוכרה לגר תושב תלמוד לומר או מכור ", + "מנין אף לנכרי תלמוד לומר לנכרי כשתימצי אומר מוכרה ונותנה במתנה לנכרי ולגר תושב ", + "רבי יהודה אומר דברים ככתבם.", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדש את עצמך. דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשיי לנהוג היתר בפניהם.", + "לא תבשל גדי בחלב אמו, למה נאמר כנגד שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל שלש פעמים אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל. ס", + "רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו [את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב אמו] יצא עוף שאין לו חלב אם סליק פיסקא", + "רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו [את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב אמו] יצא עוף שאין לו חלב אם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, מלמד שאין מעשרים אותו משנה לחברתה ", + "אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר עשר תעשר.", + "מנין למעשר בהמה שאין מעשרים אותה משנה לחברתה תלמוד לומר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה.", + "רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר תלמוד לומר עשר תעשר.", + "יכול דבר שגדולו מן הארץ כגון סטיס וקוצה יהא חייב במעשר תלמוד לומר עשר תעשר ואכלת, ", + "יכול אף דבש וחלב תלמוד לומר היוצא השדה שנה שנה אמור מעתה דבר היוצא מרשות שדה.", + "מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהריך, יכול אין לחייב אלא דגן תירוש ויצהר מנין לרבות שאר פירות תלמוד לומר תבואת זרעך, ", + "יאמר זה שאילו כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום ודרכה להאכל כמות שהיא אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה את מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים והשומשמים מנין לרבות שאר קטניות תלמוד לומר עשר תעשר ", + "מרבה אני את הקטניות שדרכן להאכל כמות שהן ועדין לא ארבה את התורמוס ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם תלמוד לומר עשר תעשר יכול אפעלפי שלא השרישו תלמוד לומר ואכלת, ", + "מנין לרבות ירקות למעשרות תלמוד לומר (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ.", + "(שם) מזרע הארץ לרבות שום שחלים וגרגיר יכול שאני מרבה לפת וצנונות וזרעוני גנה שאין נאכלים תלמוד לומר מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ.", + "(שם) מפרי העץ לרבות פירות האילן ", + "יכול שאני מרבה חרובי שקמה וחרובי צלמונה וחרובי גדורה שאין נאכלים תלמוד לומר מפרי העץ ולא כל פרי העץ.", + "מנין שאדם מעשר את שאוכל תלמוד לומר עשר תעשר ", + "יכול אפעלפי שלא נגמרה מלאכתו בשדה תלמוד לומר (במדבר יח כז) כדגן מן הגרן והרי הוא בשדה (שם) וכמלאה מן היקב עד שהיא ביקב.", + "יכול יהא אדם אוכל עריי בשדה תלמוד לומר עשר תעשר ", + "מנין שזורע תלמוד לומר היוצא השדה ", + "מנין שכונס תלמוד לומר תבואת זרעך.", + "אמרו חרבו חנויות בני חנן שלש שנים קודם לארץ ישראל שהיו מוציאים פירותיהם מידי מעשרות שהיו דורשים לומר עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים ", + "רבי עקיבה אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאי אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות.", + "שמעון בן זומא אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה מה לבכור מיעט מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו הואיל וריבה זמן אכילתו ירבה מקום אכילתו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה.", + "רבי ישמעאל אומר יכול יהא אדם מעלה מעשר שני לירושלם בזמן הזה ואוכלו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית לא אם אמרת בבכור שיש ממנו דמים ואמורים למזבח תאמר במעשר שני שאין ממנו דמים ואמורים למזבח בכורים יוכיחו שאין מהם דמים ואמורים למזבח ואין נאכלים אלא בפני הבית לא אם אמרת בבכורים שטעונים הנחה לפני המזבח תאמר במעשר שני שאין טעון הנחה לפני המזבח תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, מקיש אכילת בכור למעשר שני מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית.", + "אחרים אומרים יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה יהא פסול כפסולי המוקדשים תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך אם ללמד על הבכור שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר (דברים טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו אם ללמד על מעשר שני שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר (שם יב יז) לא תוכל לאכל בשעריך אם כן למה נאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מקיש בכור למעשר שני מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה אף בכור נאכל משנה לחברתה.", + "למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה. כל הימים, בין בארץ בין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) וכי ירבה ממך הדרך, יכול ברחוק זמן הכתוב מדבר תלמוד לומר ירחק ממך המקום, ברחוק מקום הכתוב מדבר ולא ברחוק זמן ", + "אין לי אלא בזמן שהוא מרובה מנין אפילו למועט תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו, ", + "אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר כי יברכך ה' אלהיך.", + "(כה) ונתתה בכסף, מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף מנין לעשות שאר מטבע ככסף דין הוא הואיל והקדש מתחלל ומעשר שני מתחלל מה הקדש עשה בו שאר מטבע ככסף אף מעשר שני עשה בו שאר מטבע ככסף מה להקדש שעשה בו שאר מטבע ככסף שהרי עשה בו שאר מטלטלים ככסף תאמר במעשר שני שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף תלמוד לומר וצרתה הכסף דבר שדרכו ליצרר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה פרט לסימון שאין עליו צורה.", + "בידך, פרט לשיצא חוץ מרשותך.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זו שילה ובית עולמים.", + "(כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, רבי יהודה אומר יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא טעון פדיון ודין הוא ומה מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה תלמוד לומר כסף כסף ראשון ולא כסף שני אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר כסף [כסף] ראשון ולא כסף שני שלשה כספים נאמרו בענין אחד למעשר טהור ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר.", + "בכל אשר תאוה נפשך, יכול בעבדים ושפחות וקרקעות תלמוד לומר בבקר ובצאן, ", + "אין לי אלא אכילה שתיה מנין תלמוד לומר וביין ובשכר, ", + "אין לי אלא אכילה ושתיה מנין אף משביחי אכילה ושתיה כגון הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחילתית והפילפלים וחלות הריע תלמוד לומר ובכל אשר תשאלך נפשך, ", + "יכול אף מים ומלח תלמוד לומר בבקר ובצאן וביין ובשכר מה אלו מיוחדים שהם פרי מן הפרי וגדולם מן הארץ אף אין לי אלא דבר שהוא פרי מן הפרי וגדולו מן הארץ.", + "בן בג בג אומר בבקר ולקחת פרה על ידי עורה, ", + "בצאן ולקחת רחל על ידי גיזתה, ", + "ביין ולקחת חבית על ידי קנקנה, ", + "ובשכר ולקחת תמד משתחמיץ, ", + "יכול יקח בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים או מה שמחה האמורה להלן עולה ושלמים אף שמחה האמורה כאן עולה ושלמים תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש עמה אכילה יצאו עולות שאין עמהן אכילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) והלוי אשר בשעריך, כל מקום אתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלקו תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה.", + "כי אין לו חלק ונחלה עמך, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) מקצה שלש שנים, יכול בחג תלמוד לומר (דברים כו יב) כי תכלה לעשר או כי תכלה לעשר ", + "יכול בחנוכה תלמוד לומר קץ נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל ", + "או מה קץ האמור להלן חג הסוכות אף קץ האמור כאן חג הסוכות תלמוד לומר כי תכלה לעשר, רגל שהמעשרות כלים בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית בשביעית מפני מעשר עני שבששית ", + "יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר תלמוד לומר (שם) שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצתה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר \\", + "יכול יהו שני מעשרות נוהגים בה תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגים בה ", + "אין לי אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה.", + "תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא, מלמד שמוציאים אותו ממקום טומאה למקום טהרה ", + "יכול אף של שאר שנים יהו מוציאים אתו ממקום טומאה למקום טהרה תלמוד לומר בשנה ההיא, של שנה ההיא אתה מוציא ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד הפסח.", + "והנחת בשעריך, אם אין שם עני הניחו באוצר.", + "איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני אם מעשר ראשון אם מעשר שני תלמוד לומר (כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום דברי רבי יהודה ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר יח כא) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אינה זזה אף מעשר ראשון אין זז.", + "יכול אף לקט שכחה ופיאה יהו חייבים במעשר תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום, דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך אתה נותן לו יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך סליק פיסקא" + ], + [ + "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, יכול בין חסרים ובין שאין חסרים ואל תתמה שהרי הוא אומר (דברים כד יז) ולא תחבול בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה תלמוד לומר (ויקרא יט י) עני מה עני חסר אף כולם חסרים ", + "יכול בין בני ברית ובין שאינם בני ברית תלמוד לומר לוי מה לוי בן ברית אף כולם בני ברית.", + "ואכלו ושבעו, תן להם כדי שבעם מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים.", + "בשעריך, מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לחוצה לארץ ", + "אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלם ונתנו להם שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציא חוץ לירושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו א) מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה הרי את דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (דברים לא י) קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה.", + "תעשה שמטה, שמוט, כל זמן שיש לך שמטה אתה משמט.", + "שבע שנים, יכול שבע שנים לכל אחד ואחד הרי אתה דן חייב שבע שנים בשמטה וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם ", + "או כלך לדרך זו חייב שבע שנים בעבד עברי וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בעבד עברי שבע שנים לכל אחד ואחד אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל אחד ואחד ", + "נראה למי דומה דנים דבר שאינו תלוי ביובל מדבר שאינו תלוי ביובל ואל יוכיח עבד עברי שתלוי ביובל ", + "או כלך לדרך זו דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ ואל יוכיח השמט קרקע שאין נוהג אלא בארץ ", + "תלמוד לומר שבע שנים שבע שנים לגזרה שוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם, אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם ", + "רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (למטה ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה אם שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרובה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם ", + "יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר תלמוד לומר תעשה שמטה שמוט, ", + "או אינו אומר תעשה שמטה שמוט אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ אתה משמט [מלוה] בחוצה לארץ שאי את עושה שמטה לארץ אין את משמט מלוה ", + "תלמוד לומר כי קרא שמטה לה' בין בארץ ובין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) וזה דבר השמטה, מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית יאמר להם משמט אני ואם אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו משום שנאמר וזה דבר השמטה.", + "[וזה דבר השמטה] שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה ", + "שהיה בדין מה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה, ", + "קל וחומר לשמטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים תלמוד לומר (ויקרא כה יג) בשנת היובל הזאת שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים.", + "שמוט כל בעל, יכול אף בגזילה ובפקדון תלמוד לומר משה ידו ", + "או משה ידו יכול שכר שכיר והקפת החנות תלמוד לומר אשר ישה ברעהו ", + "אם סופנו לרבות כולם מה תלמוד לומר משה ידו מה משה ידו בזקוף אף כולם זקופים.", + "לא יגוש, ליתן עליו בלא תעשה.", + "את רעהו, פרט לאחרים.", + "ואת אחיו, פרט לגר תושב.", + "כי קרא שמטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) את הנכרי תגש, זו מצות עשה.", + "ואשר יהיה לך את אחיך, ולא של אחיך בידך מיכן אתה אומר המלוה על המשכון אין משמט.", + "את אחיך תשמט ידך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרו התקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה עמד והתקין פרוסבול וזהו גופו של פרוסבול מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.", + "כי ברך יברכך ה' בארץ, מגיד שאין ברכה תלויה אלא בארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה, בשכר שתירש תכבש." + ], + [ + "(ה) רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך, מיכן אמרו שמע אדם קימעה משמיעים אותו הרבה שמע אדם דברי תורה משמיעים אותו דברי סופרים.", + "לשמור לעשות את כל המצוה הזאת, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך, ומה דבר לך (שם כח ג) ברוך אתה בעיר וגו'.", + "והעבטת גוים רבים, יכול תהא לוה בסלע ומלוה בשקל כדרך שאחרים עושים תלמוד לומר ואתה לא תעבט.", + "ומשלת בגוים רבים, יכול תהא מושל באחרים ואחרים מושלים בך כענין שנאמר (שופטים א ז) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים, לכך נאמר ובך לא ימשלו.", + "(ז) כי יהיה בך, ולא באחרים.", + "אביון, תאב תאב קודם.", + "אחיך, זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך, מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.", + "באחד שעריך, יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת.", + "בארצך, יושבי הארץ קודמים ליושבי חוצה לארץ כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצוה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר.", + "אשר ה' אלהיך נתן לך, בכל מקום.", + "לא תאמץ את לבבך, יש בן אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן.", + "ולא תקפוץ את ידך, יש בן אדם שפושט את ידו וחוזר וקופצה.", + "מאחיך האביון, אם אין אתה נותן לו סופך ליטול הימנו מנין אם פתחת פעם אחת פתח אפילו מאה פעמים תלמוד לומר כי פתוח תפתח את ידך לו.", + "והעבט תעביטנו, פתוח תפתח, פתח לו בדברים שאם היה ביישן אמור לו את צריך ללות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה.", + "העבט תעביטנו, נותנים לו וחוזרים וממשכנים אותו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אומרים לו הבא משכון כדי להגיס את דעתו.", + "די מחסורו, אין אתה מצוה לעשרו.", + "אשר יחסר לו, אפילו סוס ואפילו עבד.", + "מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו, שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלים לאורח ליטרא בשר בכל יום.", + "לו, זו אשה כענין שנאמר (בראשית ב יח) אעשה לו עזר." + ], + [ + "(ט) השמר לך, הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול.", + "דבר אחר השמר לך, השמר בלא תעשה פן בלא תעשה.", + "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, זה שקרוי עבודה זרה נאמר כאן בליעל ונאמר להלן (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה בני בליעל האמור להלן עבודה זרה אף בני בליעל האמור כאן עבודה זרה.", + "קרבה שנת השבע שנת השמטה, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי אם שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרובה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם.", + "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה', יכול מצוה שלא לקרות תלמוד לומר וקרא, יכול מצוה לקרות תלמוד לומר (למטה כד טו) ולא יקרא עליך יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לאו לא יהא בך חטא תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא.", + "מנין אם נתת פעם אחת תן לו אפילו מאה פעמים תלמוד לומר נתון תתן.", + "לו, בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשאים היתה בירושלם.", + "כי בגלל הדבר הזה, אם אמר ליתן ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנים לו שכר על כך שנאמר כי בגלל הדבר הזה לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל נוח לו בדברים טובים מנין שנותנים לו שכר על כך תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך." + ], + [ + "(יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ולהלן הוא אומר (דברים טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד נתקיימו שני כתובים הללו בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.", + "על כן אנכי מצוך לאמר, על כן, מפני כן. אנכי מצוך לאמר, עצה טובה אני נותן לך מטובתך.", + "פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך לאביונך, למה נאמרו כולם הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת עיסה נותנים לו עיסה מעה נותנים לו מעה להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.", + "(יב) כי ימכר לך, מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי תלמוד לומר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי מנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך תלמוד לומר (ויקרא כה לט) ונמכר לך מנין כשבית דין מוכרים אותו אין מוכרים אותו אלא לך תלמוד לומר כי ימכר לך.", + "אחיך העברי או העבריה, יש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף מה שאין כן בעבריה עבריה יוצאה בסימנים ואינה נמכרת ונשנית ומפדים אותה על כרחה מה שאין כן בעברי הא לפי שיש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי צריך לומר בעברי וצריך לומר בעבריה.", + "ועבדך שש שנים, אף את הבן יכול אף את היורש תלמוד לומר (שמות כא ב) שש שנים יעבוד מי לחשך להביא את הבן ולהוציא את היורש מביא אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה ומוציא אני את היורש שלא קם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה.", + "ברח וחזר מנין שמשלם לו שניו תלמוד לומר שש שנים יעבוד, חלה ונתרפה יכול יחזיר לו שכר בטלתו תלמוד לומר (שמות כא ב) יצא לחפשי חנם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' (יד) הענק תעניק לו, יכול אין מעניקים אלא ליוצא בשש מנין ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה עבריה בסימנים תלמוד לומר תשלח, כי תשלח, וכי תשלחנו. יכול אף למשתלח בכסף אתה מעניק תלמוד לומר וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' למי שאתה משלחו אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו.", + "מנין שאם הענקת לו פעם אחת הענק לו אפילו מאה פעמים תלמוד לומר הענק תעניק.", + "לו, ולא ליורשיו.", + "מצאנך מגרנך ומיקבך, יכול אין מעניקים אלא מצאן מגרן ומיקב המיוחדים מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר הענק תעניק לרבות כל דבר אם כן למה נאמר מצאנך מגרנך ומיקבך מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראוים לברכה יצאו כספים שאינם ראוים לברכה דברי רבי שמעון, רבי אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינן יולדות.", + "אשר ברכך ה' אלהיך, יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו תלמוד לומר הענק תעניק לו מכל מקום אם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו, הכל לפי הברכה אתה מעניק לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, מה במצרים הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו מה במצרים נתתי לך ברחוב יד אף אתה תתן לו ברחוב יד וכן הוא אומר (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ, זו בזת הים, (שה\"ש א יא) תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים.", + "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום, ביום רוצעים ואין רוצעים בלילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך, יכול פעם אחת תלמוד לומר (שמות כא ה) ואם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה, ", + "אם אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש הרי זה אין נרצע שנאמר (שם) לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה, אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש הרי זה אין נרצע שנאמר ואם אמור יאמר העבד עד שיאמר בשעה שהוא עבד.", + "כי אהבך, מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני [איני יודע שאוהב את רבו אלא] מיכן אתה אומר היה הוא אוהב את רבו ורבו אין אוהבו היה הוא אהוב על רבו והוא אין אוהב את רבו הרי זה אין נרצע שנאמר כי אהבך, לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים אין נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך.", + "כי טוב לו עמך, הא אם חלה הוא או רבו הרי זה אין נרצע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ולקחת את המרצע, מנין לרבות את הקוץ ואת הזכוכית ואת הקרומית של קנה שנאמר ולקחת דברי רבי יוסי ברבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע המיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכת. מיכן היה רבי ישמעאל אומר בשלשה מקומות הלכה עוקפת המקרא התורה אמרה (ויקרא יז יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר והלכה אמרה בכל דבר שמגדיל צמחים, התורה אמרה (דברים כד א) וכתב לה ספר כריתות והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש, התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר. רבי אומר בדלת או במזוזה מעומד.", + "מרצע, זה מרצע גדול.", + "ולקחת את המרצע, שומע אני בינו לבין עצמו תלמוד לומר (שמות כא ו) והגישו אדניו אל האלהים אצל הדינים שימסור במוכרים.", + "במרצע, בכל דבר שהוא רושם.", + "אמר רבי אלעזר והלא יודן ברבי היה דורש שאין רוצעים אלא במילת וחכמים אומרים אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום אם במילת הוא נרצע היאך נעשה בעל מום אלא מלמד שאין רוצעים אלא בגבוה שבאוזן. רבי מאיר אומר אף מן הסחוס שהיה רבי מאיר אומר אין כהן נרצע.", + "אזנו, נאמר כאן אזנו ונאמר להלן (ויקרא יד יד) אזנו מה אזנו האמור להלן ימנית אף אזנו האמור כאן ימנית, בגבוה שבאוזן.", + "באזנו ובדלת, יכול בצד אזנו תלמוד לומר באזנו ובדלת מגיד שנותן באוזן עד שמגיע לדלת.", + "והיה לך עבד עולם, כל ימי עולמו של אדון אפילו נמכר שלשים שנה וארבעים שנה לפני היובל מיכן אתה אומר עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת נרצע לא את הבן ולא את הבת. מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר (שמות כא ו) עולם עולם לגזירה שוה.", + "ואף לאמתך תעשה כן, להעניק יכול אף לרציעה תלמוד לומר (שם כא ה) ואם אמור יאמר העבד העבד ולא האמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) לא יקשה בעיניך בשלחך, מיכן אתה אומר שכיר עובד ביום זה ביום ובלילה.", + "וברכך ה' אלהיך, יכול בטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה.", + "וברכך ה' אלהיך, כל מקום שהכתוב עונש ממון כתוב ברכה וביותר מקום שיש בו חסרון כיס סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך, מגיד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ובעבודה אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור.", + "אשר יולד, פרט ליוצא דופן.", + "בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור מנין לרבות שאר כל הקדשים תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ועבודה אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא ומה הבכור שאין נוהג בכל הולדות יוצא לחולין שלא בפדיון ואסור בגזה ועבודה קדשים שנוהגים בכל הולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהו אסורים בגזה ועבודה לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע מנין תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש ולא תעבוד ולא תגוז.", + "תקדיש לה' אלהיך, רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר (ויקרא כז כו) לא יקדיש [אי איפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל יקדיש ואי איפשר לומר אל יקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח יכול אף הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח תלמוד לומר בכור מה בכור מיוחד הקדש מזבח [אף כל הקדש מזבח] או דבר שאתה למדו לדרך אחד אתה למדו לכל הדרכים שיש בו מה בכור מיוחד שהוא קדשים קלים ונאכל לשני ימים ונוהג בבקר ובצאן אף אני איני מרבה אלא כיוצא בו מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש לא תעבוד ולא תגוז לא יצא בכור אלא ללמדך מה בכור מיוחד שהוא הקדש מזבח יצא הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח.", + "רבי יהודה אומר לא תעבוד בבכור שורך עובד אתה בשל אחרים, ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה בשל אחרים. רבי שמעון אומר תעבוד בבכור שורך עובד אתה בבכור אדם ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה פטר חמור.", + "אין לי אלא בכור שור בעבודה ובכור צאן בגזה בכור שור בגזה ובכור צאן בעבודה מנין הרי אתה דן ומה במקום שלא שוה בעל מום של בקר לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח שוה לו בעבודה מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה בעל מום של צאן לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח שוה לו בגזה מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בגזה ועדין לא למדנו אלא תמימים בעלי מומים מנין ומה במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח שוה לו בעבודה, מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים שוה לו בגזה מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים אינו דין שישוה לו בגזה תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך." + ], + [ + "(כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שהבכור נאכל לשני ימים יום אחד לשנה זו ויום אחד לשנה הבאה." + ], + [ + "(כא) וכי יהיה בו מום, אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין תלמוד לומר כל מום רע מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם תלמוד לומר מום, כל מום רע לא תזבחנו לה' אלהיך, יכול לא ישחט עליהם במקדש אבל ישחט עליהם בגבולים תלמוד לומר פסח או עור פסח ועור בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה פסח ועור מיוחדים מום שבגלוי ואינו חוזר אף אין לי אלא מום שבגלוי ואינו חוזר.", + "(כג) רק את דמו לא תאכל, שתיה בכלל אכילה.", + "רק, זו התריית עדים.", + "רק, ליתן שיעור כזית שאמרה תורה.", + "על הארץ, ולא על העוקא ולא על הגומא לא על המים והנהרות המהלכים אלא נכנס לתוך ביתו ושוחט חוץ לגומא והדם שותת ויורד לתוך הגומא שלא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים.", + "תשפכנו אין שפיכה אלא מן הצואר רבי אליעזר אומר על הארץ תשפכנו כמים, מה מים מכשירים את הזרעים אף דם שחיטה מכשיר את הזרעים או דם נחירה דם עיקור דם קילוח דם הקזה הטחול השליל והתמצית הכבד הלב והמיתה במשמע תלמוד לומר תשפכנו כמים מי שנשפך כמים הוא שמכשיר יצאו אלו שאינם מכשירים סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז א) שמור את חדש האביב, שמור את החדש סמוך לאביב מפני אביב שיהא בזמנו ", + "יכול אם היתה שנה חסרה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום אתה נותן לה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יתר ", + "יכול אם היתה שנה חסרה ארבעים יום או חמשים יום אתה נותן לה ארבעים יום או חמשים יום תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יתר.", + "שמור את חדש האביב, בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות בתורת כהנים מפני סדרן ", + "בחומש הפקודים מפני קרבן ", + "במשנה תורה מפני העבור ", + "ללמדך ששמע משה פרשת מועדות ואמרה לישראל וחזר ושנאה להם בשעת מעשה ", + "דבר אחר אמר להם הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג מיכן אמרו משה הזהיר את ישראל להיות שונים בענין ודורשים בו." + ], + [ + "ועשית פסח, שתהא עשייתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול ", + "אין לי אלא שחיטתו מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו תלמוד לומר ועשית יכול שאני מרבה צלייתו והדחת קרביו תלמוד לומר וזבחת זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שהיא לשם עבודה יצאו אלו שאינן לשם עבודה.", + "לה' אלהיך, לשם המיוחד.", + "כי בחדש האביב, חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.", + "הוציאך אלהיך ממצרים לילה, וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח אלא מלמד שנגאלו בלילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) וזבחת פסח, שתהא שחיטתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול ", + "אין לי אלא שחיטתו מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו תלמוד לומר ועשית, ", + "יכול שאני מרבה את הקטר חלביו תלמוד לומר וזבחת ", + "זביחה בכלל הייתה ולמה יצאה להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה אף כל שמעכב את הכפרה יצאה הקטרה שאינה מעכבת את הכפרה.", + "לה' אלהיך, לשם המיוחד.", + "צאן ובקר, והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה [דבר אחר] להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.", + "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, זו שילה ובית עולמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) לא תאכל עליו חמץ, רבי יהודה אומר מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ, ", + "אמר רבי שמעון יכול כן הוא הדבר תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות את שהוא בקום אכול מצה הרי הוא בבל תאכל חמץ את שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.", + "לחם עוני, פרט לחלוט ולאשישה ", + "יכול לא יהא אדם יוצא ידי חובתו בפת הדראה תלמוד לומר מצות אפילו כמצה של שלמה אם כן למה נאמר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה, ", + "רבי שמעון אומר למה נקרא לחם עוני אלא על שם עינוי שנתענו במצרים.", + "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, יכול חפזון לישראל ולמצרים תלמוד לומר (שמות יא ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו אמור מעתה למצרים היה חפזון ולא היה חפזון לישראל.", + "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, זו היא שאמר רבי אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח." + ], + [ + "(ד) לא יראה לך שאר, רואה אתה לאחרים, לא יראה לך שאר רואה אתה לגבוה, לא יראה לך שאר רואה אתה בפלטיא.", + "לא יראה לך שאר, בטל בלבך מכאן אמרו ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו.", + "(שם יג ז) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר זהו חלוק שבין בית שמיי לבית הלל שבית שמיי אומרים שאור כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרים זה וזה כזית.", + "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב, איזו זביחה אתה זובח על מנת לאכול לערב הוי אומר זה הפסח.", + "ביום הראשון לבקר, לבקרו של שלישי או יכול לבקרו של שני תלמוד לומר נדר, אם נדר, נדבה, (ויקרא ז טז) או נדבה לרבות חגיגה הבאה עם הפסח שתאכל לשני ימים הא מה אני מקיים לבקר לבקרו של שלישי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך, רבי יהודה אומר מנין לשוחט את הפסח על היחיד שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, ", + "רבי יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטים אותו עליו פעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם הא כיצד אחד ויכול לאכלו שוחטים אותו עליו עשרה ואין יכולים לאוכלו אין שוחטים אותו עליהם שלא יביאו את הפסח לידי פסול ", + "רבי אלעזר בן מתתיה אומר לפי שמצינו שהצבור עושים פסח בטומאה בזמן שרובם טמאים יכול יהא יחיד מכריע תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד.", + "רבי שמעון אומר השוחט את הפסח על היחיד בבמת יחיד בשעת איסור הבמה עובר בלא תעשה יכול אף בשעת היתר הבמה תלמוד לומר באחד שעריך, בשעה שישראל מכונסים במקום אחד בשעת איסור הבמה ולא בשעת היתר הבמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך, רבי אליעזר אומר בערב אתה זובח כבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף .", + "רבי עקיבה אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי עד מועד צאתך ממצרים דבר אחר מועד צאתך ממצרים לשחיטתו כבא השמש לצלייתו בערב לאכילתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, מלמד שמחזיר [את השלם ואינו מחזיר] את החתיכות ואת האברים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר.", + "ופנית בבוקר והלכת לאהליך, מלמד שטעונים לינה ", + "אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים תלמוד לומר ופנית כל פונות שאתה פונה מן הבקר ואילך.", + "רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן טעון לינה תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך. ששת ימים תאכל מצות, את שטעון ששה טעון לינה יצא פסח קטן שאינו טעון אלא יום אחד וחכמים אומרים הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונים לינה.", + "(ח) ששת ימים תאכל מצות, רבי שמעון אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה, אוכלה ששה מן החדש ובשביעי מן הישן סליק פיסקא" + ], + [ + "וביום השביעי עצרת לה' אלהיך, רבי אומר יכול יהא אדם עצור בבית המדרש כל היום כולו תלמוד לומר (במדבר כט לה) לכם יכול יהא אדם אוכל ושותה כל היום כולו תלמוד לומר עצרת לה' אלהיך הא כיצד תן חלק לבית המדרש ותן חלק לאכילה ושתיה.", + "רבי ישמעאל אומר לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה, מנין לימי מועד שאסורים במלאכה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף ששי עצור ", + "או מה שביעי עצור מכל מלאכה אף ששי עצור מכל מלאכה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך שביעי עצור מכל מלאכה ואין ששי עצור מכל מלאכה הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) שבעה שבועות תספר לך, בבית דין מנין לכל אחד ואחד תלמוד לומר (שם) וספרתם לכם ממחרת השבת כל אחד ואחד.", + "מהחל חרמש בקמה, משתתחיל חרמש ", + "בקמה, שיהא הכל בקמה, שיהא תחלה לכל הנקצרים, שלא תהא קצירתו אלא בחרמש.", + "יכול יקצור ויביא ויספור כל זמן שירצה תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור, ", + "יכול יקצור ויספור ויביא כל זמן שירצה תלמוד לומר (ויקרא כג טו) מיום הביאכם תספרו, ", + "יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום תלמוד לומר (שם) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות משאתה מתחיל מבערב", + " יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם תספרו אין הבאה אלא ביום ", + "הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך, מכלל שנאמר (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יום טוב תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלהיך, בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.", + "מסת נדבת ידך אשר תתן, מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ", + "מנין שאם רצה להביא ממעשר יביא תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ושמחת, נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר, חביב חביב קודם.", + "רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצוות נוהגות ברגל ואלו הן חגיגה ראיה ושמחה ", + "יש בריאה שאין בשתיהן בחגיגה שאין בשתיהן בשמחה שאין בשתיהן, ", + "ראיה כולה לגבוה שאין בשתיהן ", + "חגיגה נוהגת לפני הדבר ולאחר הדבר שאין בשתיהן ", + "שמחה נוהגת באנשים ובנשים שאין בשתיהן, ", + "הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו צרך הכתוב לומר את כולן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית [את החקים האלה], מלמד שכל שנוהגים בעצרת נוהגים בפסח וחג או אף כל שנוהגים בפסח וחג יהו נוהגים בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגים בעצרת ואין סוכה ולולב ושבעה ומצה נוהגים בעצרת סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, להדיוט מנין אף לגבוה תלמוד לומר (ויקרא כג לד) חג הסוכות שבעת ימים לה' ", + "אם כן למה נאמר תעשה לך כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה אני עליך כאילו לגבוה אתה עושה.", + "תעשה לך, פרט לסוכה ישנה מיכן אתה אומר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה.", + "רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חברו שנאמר תעשה לך וחכמים אומרים בלולבו של חברו אינו יוצא שנאמר (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם לכל אחד ואחד יוצא בסוכתו של חברו שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל ישראל ישבו בסוכה אחת.", + "רבי שמעון אומר פסח וחג שאין עונות מלאכה עשה זה שבעה וזה שמונה עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד מלמד שחסך הכתוב לישראל.", + "באספך מגרנך ומיקבך, מה גרן ויקב מיוחדים שהם גדלים על מי שנה שעברה יצאו ירקות שאין גדלים על מי שנה שעברה דברי רבי יוסי הגלילי ", + "רבי עקיבה אומר מה גרן ויקב מיוחדים שאין גדלים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה שעברה יצאו ירקות שהם גדלים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה הבאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) ושמחת, בכל מיני שמחות ", + "יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר בחגך במה שחגיגה באה מהם יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, חביב חביב קודם סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה', והלא כבר נאמר (ויקרא כג לד) חג הסכות שבעת ימים לה' מה תלמוד לומר שבעת ימים מלמד שכל הרגל תשלומים לראשון.", + "[יכול יטעון חגיגה כל שבעה תלמוד לומר (שם כג מא) אותו] אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומים כל שבעה.", + "כי יברכך ה' אלהיך, יכול בו במין תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידך.", + "והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה ", + "יכול שאני מרבה לילי יום טוב האחרון לשמחה תלמוד לומר אך ", + "מיכן אמרו ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ובנדבות יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר אך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) שלש פעמים, אין פעמים אלא זמנים [דבר אחר אין פעמים אלא רגלים] וכן הוא אומר (ישעיה כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים.", + "יראה, כדרך שבא לראות כך בא לראות.", + "זכורך, להוציא את הנשים.", + "כל זכורך, להביא את הקטנים ", + "מיכן אמרו אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו לעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמיי שנאמר זכורך. ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו לעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות כג יד) שלוש רגלים.", + "את פני ה' אלהיך, אם עושה אתה כל האמור בענין פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.", + "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, רבי שמעון אומר אין תלמוד לומר בחג הסוכות שבו דבר הכתוב מה תלמוד לומר בחג השבועות ובחג הסוכות מלמד שאינו עובר משם בל תאחר עד שיעברו רגלי שנה כולה.", + "ולא יראה את פני ה' ריקם, מן הצדקה וחכמים נתנו שיעור בית שמיי אומרים הראיה שתי כסף ושמחה מעה כסף ובית הלל אומרים הראיה מעה כסף ושמחה שתי כסף.", + "איש כמתנת ידו, מיכן אמרו מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות אוכלים מועטים ונכסים מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטים זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) שפטים ושוטרים, מנין שממנים בית דין לכל ישראל תלמוד לומר שפטים תתן לך, ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל תלמוד לומר שטרים תתן לך, ", + "רבי יהודה אומר מנין שממנים אחד על גבי כולם תלמוד לומר תתן לך, ואומר (דהי\"ב יט יא) ושטרים הלוים לפניכם ", + "ומנין שממנים בית דין לכל עיר ועיר תלמוד לומר שפטים בכל שעריך, ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר תלמוד לומר ושטרים בכל שעריך, ", + "ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט תלמוד לומר ושופטים לשבטיך, ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט תלמוד לומר ושטרים לשבטיך, רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו.", + "בכל שעריך, בא להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת.", + "ושפטו את העם, בעל כרחם.", + "משפט צדק, והלא כבר נאמר לא תטה משפט מה תלמוד לומר משפט צדק זה מנוי הדיינים.", + "(יט) לא תטה משפט, שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי.", + "לא תכיר פנים, שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר.", + "ולא תקח שוחד, אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכיי אלא אפילו לזכות את הזכיי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים, ואין צריך לומר דברי רשעים. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים, אומרים על טמא טהור ועל טהור טמא, ויסלף דברי צדיקים, אומרים על אסור מותר ועל מותר אסור. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים אין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו.", + "ויסלף דברי צדיקים, אין יוצא ידי עולמו עד שיודע מה שמדבר. דבר אחר לא תטה משפט בממון, ולא תכיר פנים בדין. דבר אחר לא תכיר פנים בכבוד שלא תושיב הראוי למטה למעלה הראוי למעלה למטה.", + "(כ) צדק תרדוף, מנין יצא מבית דין זכיי אין מחזירים אותו לחובה תלמוד לומר צדק צדק תרדוף, ", + "יצא חייב מנין שמחזירים אותו לזכות שנאמר צדק צדק תרדוף. דבר אחר צדק צדק תרדוף, רדוף אחר בית דין שדינו יפה אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.", + "דבר אחר צדק צדק תרדוף, רדוף אחר בית דין שדינו יפה אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.", + "למען תחיה וירשתה את הארץ, מלמד שמנוי הדיינים כדיי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) לא תטע לך אשרה כל עץ, מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה.", + "לא תטע לך אשרה, אמרה תורה (דברים יב ג) ואשריהם תשרפון באש קל וחומר שלא יטע ומנין שלא יקיים תלמוד לומר לא תטע לך מכל מקום.", + "דבר אחר אפילו בית אפילו" + ], + [ + "(כב) ולא תקים לך מצבה, אין לי אלא מצבה עבודה זרה מנין ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים עבודה זרה ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה, רבי יהודה אומר יכול השוחט חטאת בדרום יהא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על מום עובר בלא תעשה ואין השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, לזה עובר בלא תעשה.", + "יכול המקדים קדשים זה לזה עולה לחטאת פסח לתמיד מוספים לתמידים יהא עובר בלא תעשה תלמוד לומר (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלהיך, לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על אלו עובר בלא תעשה ואין מקדים קדשים זה", + "אשר יהיה בו מום, אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין תלמוד לומר כל דבר רע ", + "מנין בעל גרב בעל יבלת ובעל חזזית תלמוד לומר מום כל דבר רע, מנין לזקן וחולה ומזוהם תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע, ", + "מנין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בלא תעשה תלמוד לומר דבר שתלוי בדבר.", + "מנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד תלמוד לומר תועבת ה' אלהיך הוא.מנין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן תלמוד לומר כי תועבת. רבי יהודה אומר היא תועבה ואין הולד תועבה, ", + "רבי שמעון אומר לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה יכול אף באדם תלמוד לומר הוא בזבח דברתי ולא דברתי בזובח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי ימצא, בעדים. מכלל שנאמר להלן (דברים יט טו) על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר זה בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים ובשלשה עדים.", + "בקרבך באחד שעריך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "לפי שמצינו שהנדחים בסייף יכול אף המדיחים תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו.", + "לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא על פי אחד ולא על פי אשה יכול יהו פטורים תלמוד לומר איש או אשה.", + "אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבור בריתו, קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועוול והמקום קרא לו חמשה שמות רע ומפר ברית מנאץ מכעיס וממרא וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "אין לי אלא זה בלבד עובד מנין תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים, מנין אף המשתחוה תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי.", + "(דברים כח יד) לעבדם, להביא את המשתף.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר (שם ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים יכול שחלקם לאומות תלמוד לומר (שם כט כה) אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם.", + "רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר בו שלשה דברים (ירמיה יט ה) אשר לא צויתי בתורה, (שם) ולא דברתי בעשרת הדברות, (שם) ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גב המזבח, ", + "אחרים אומרים אשר לא צויתי על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, ולהלן הוא אומר (דברים יג טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות אין לי אלא חקירות בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר.", + "אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטילה.", + "בישראל, אין לי אלא ישראל גרים ונשים ועבדים מנין תלמוד לומר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא.", + "(ה) אל שעריך, שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (דברים יז ב) שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ", + "ההיא ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.", + "וסקלתם באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, יכול אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות שאר המומתים תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת.", + "מנין שלא ילמד עד אחד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד, ", + "ומנין שלא ילמד תלמיד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, מצוה בעדים להמיתו ", + "מנין לא מת ביד העדים ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) כי יפלא, מלמד שבמופלא הכתוב מדבר.", + "ממך, זו עצה.", + "דבר, זו הלכה.", + "למשפט, זה הדין.", + "בין דם לדם, בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה.", + "בין דין לדין, בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות.", + "בין נגע לנגע, בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים.", + "דברי, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "ריבות, זו השקית סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע.", + "בשעריך, זה לקט שכחה ופיאה.", + "וקמת מיד, ", + "וקמת בבית דין, ", + "מיכן אמרו שלשה בתי דינים היו שם אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד בלשכת הגזית ", + "באים לזה של שער הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באים לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.", + "וקמת ועלית, מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ובאת, לרבות בית דין שביבנה.", + "אל הכהנים הלוים, מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים ", + "יכול מצוה ואם אין בו יהא פסול תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר.", + "אשר יהיה בימים ההם, אמר רבי יוסי הגלילי וכי עלת על דעתך שתלך אצל שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה.", + "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, אלו דקדוקי משפט סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועשית על פי הדבר, על הורית בית דין הגדול שבירושלם חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הורית בית דין שביבנה.", + "(יא) על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.", + "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה.", + "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה.", + "ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והאיש אשר יעשה בזדון, אשר לא שמע מפי בית דין ומורה.", + "אשר יעשה על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוריה.", + "בזדון, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה.", + "לבלתי שמוע, ולא שומע מפי שומע.", + "אל הכהן העומד לשרת, מגיד שאין שרות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה.", + "או אל השופט, זהו שאמרנו אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר.", + "ומת האיש, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "ההוא, לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", + "ובערת הרע מישראל, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) כי תבוא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בזכותך.", + "וירשתה וישבתה בה, בשכר שתירש תשב.", + "ואמרת אשימה עלי מלך, רבי נהוריי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם ", + "אמר רבי יהודה והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, למה נענשו בימי שמואל לפי שהקדימו על ידם.", + "ככל הגוים אשר סביבותי, רבי נהוריי אומר לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה שנאמר (שם ח כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) שום תשים, מת מנה אחר תחתיו.", + "מלך, ולא מלכה.", + "אשר יבחר ה' אלהיך בו, על פי נביא.", + "מקרב, ולא מחוצה לארץ.", + "אחיך, ולא מאחרים.", + "תשים עליך מלך, והלא כבר נאמר שום תשים עליך מלך ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, מיכן אמרו מלך אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ.", + "דבר אחר שום תשים עליך מלך, מצות עשה.", + "לא תוכל לתת עליך איש נכרי, מצות לא תעשה.", + "איש נכרי, מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור.", + "אשר לא אחיך הוא, כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה היה בוכה והיו כל ישראל אומרים לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) רק לא ירבה לו סוסים, יכול לא ירבה למרכבתו ולפרשיו תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו, ", + "אם כן למה נאמר למען הרבות סוס סוסים בטלים ", + "מנין אפילו סוס אחד והוא בטל כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים תלמוד לומר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב ", + "והלא דברים קל וחומר ומה מצרים שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתה לשם שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהן על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ולא ירבה לו נשים, אלא שמונה עשרה ", + "רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ", + "רבי שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. לא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל וחברותיה שהן כשרות לא ישאנה וכגון איזבל וחברותיה שהן רעות היא מסירה לבו.", + "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, יכול לא ירבה לו כדי ליתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסניא. דבר אחר כדי שיתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא לאפסניות וכן עשה דוד שנאמר (דהי\"א כב יד) והנה בעניי הכינותי לבית ה' אבל שלמה שינה כענין שנאמר (מ\"א י כז) ויתן את הכסף בירושלים כאבנים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) והיה כשבתו על כסא ממלכתו, אם עושה הוא כל האמור בענין כדיי הוא שישב על כסא ממלכתו.", + "וכתב לו, לשמו שלא יהא נאות בשל אבותיו.", + "משנה, אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות ", + "אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.", + "על ספר, ולא על הלוח, על ספר ולא על הנייר, אלא על המגילה שנאמר על ספר.", + "מלפני הכהנים הלוים, שתהא מוגהת מלפני הכהנים הלוים.", + "על ספר, על גבי עור בהמה טהורה ומגיהים לו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד.", + "[מלפני הכהנים הלוים] מיכן דרש רבי אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה להשתכח סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, מיכן אמרו המלך יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.", + "ימי חייו, הימים, כל ימי חייו הלילות.", + "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביאה לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה ישוה לו בדברים אחרים תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים ", + "מיכן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו להרחיב לו סטרטיאות ואין ממחים בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזים ונותנים לפניו והוא נוטל חלק בראש.", + "דבר אחר ואת החקים האלה, אלה חקי מלכות סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) לבלתי רום לבבו מאחיו, ולא משל הקדש.", + "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל.", + "למען יאריך ימים על ממלכתו, אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדיי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.", + "הוא ובניו, שאם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר הרי הוא אומר (מ\"א ג יג) גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן איני נותן לך אלא אם כן עשית וכן הוא אומר (שם ג יד) ואתה אם תלך בדרכי סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח א) לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי, מכלל שנאמר (דברים יח ז) ושרת בשם ה' אלהיו אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר כל שבט לוי.", + "חלק, זו בזה.", + "ונחלה, זו נחלת הארץ.", + "אשי ה', אלו קדשי מקדש, קדשי הגבול מנין תלמוד לומר ונחלתו יאכלון סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ונחלה, זו נחלת שלשה.", + "לא יהיה לו בקרב אחיו, זו נחלת חמשה.", + "ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) וזה יהיה משפט הכהנים, מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים.", + "יכול אף קדשים יהיו חייבים במתנות ודין הוא ומה חולין שאין חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שיהו חייבים במתנות תלמוד לומר וזה יהיה משפט הכהנים.", + "מאת העם, ולא מאת אחרים. מאת העם ולא מאת הכהנים.", + "מאת זובחי הזבח, פרט לטריפה.", + "מאת זובחי הזבח, אין לו בו אלא בשעת זביחה בלבד מיכן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור המוציא מחבירו עליו הראיה.", + "אם שור אם שה, לרבות כלאים, אם שור אם שה, בין בארץ בין בחוצה לארץ, והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ אף מתנות נוהגות בארץ ובחוצה לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית אינו חייב אלא בארץ אף מתנות אינן נוהגות אלא בארץ ", + "נראה למי דומה דנים דבר שאין תלוי בארץ ובקדש מדבר שאין תלוי בארץ ובקדש ואל תוכיח תרומת ראשית שהיא תלויה בארץ ובקדש ", + "או כלך לדרך זו דנים דבר שנוהג בין במרובה בין במועט מדבר שנוהג במרובה ובמועט ואל יוכיח ראשית הגז שאינו נוהג אלא במרובה ", + "תלמוד לומר אם שור אם שה בין בארץ בין בחוצה לארץ.", + "ונתן לכהן, לכהן עצמו.", + "הזרוע, זרוע של ימין, ", + "והלחיים, זה לחי התחתון, ", + "והקבה כמשמעה, ", + "רבי יהודה אומר דורשי רשומות אומרים נתן לו זרוע תחת היד וכן הוא אומר (במדבר כה ז) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו והלחיים תחת תפילה וכן הוא אומר (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל קיבה תחת קיבה שנאמר (במדבר כה ח) ואל האשה אל קובתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) ראשית דגנך תירושך ויצהרך, מלמד שאין תורמים אותו אלא מן המובחר. מה מצינו בשני מינים שבאילן אין תורמים מזה על זה כך שני מינים שבתבואה ושבירק אין תורמים מזה על זה.", + "ראשית הגז ולא ראשית שטף,", + "ראשית הגז פרט לטריפה, ", + "ראשית הגז בין בארץ בין בחוצה לארץ.", + "צאנך, ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב.", + "תתן לו, שיהא בו כדי מתנה מיכן אמרו כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל מלובן ולא צוי כדי לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה.", + "כמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז בית שמי אומרים שתי רחילות שנאמר (ישעיה ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן ", + "ובית הלל אומרים חמש שנאמר (ש\"א כה יח) וחמש צאן עשויות ", + "רבי עקיבה אומר ראשית הגז שתים צאנך ארבע תתן לו הרי חמש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, מגיד שאין שירות כשר בו אלא מעומד הא אם ישב ושרת עבודתו פסולה.", + "הוא ובניו כל הימים, בין בארץ ובין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכי יבוא הלוי, יכול בבן לוי ודיי הכתוב מדבר תלמוד לומר מאחד שעריך, מי שלא נטלו שעריהם במקום אחר יצאו לויים שנטלו שעריהם במקום אחר. ושרת, בראוי לשרת יצאו לויים שאין ראוים לשרת.", + "מכל ישראל אשר הוא גר שם, בכל מקומות מושבותיהם.", + "ובא בכל אות נפשו, מנין אתה אומר כהן בא ונושא את כפיו במשמר שאינו שלו תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו, ", + "מנין אתה אומר כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו יכול לעולם תלמוד לומר מאחד שעריך, בשעה שישראל מכונסים בשער אחד בשלש רגלים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ושרת בשם ה' אלהיו, על גבי הרצפה מיכן אתה אומר ערל טמא יושב עומד על גבי כלים או על גבי בהמה או על גבי רגלי חבירו פסול.", + "מנין אתה אומר כל המשמרות שוים באימורי רגלים ובחלוק לחם הפנים תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו, חלק לאכול חלק לעבוד חלק לאכילה כחלק לעבודה.", + "יכול כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אתה שבתך ואני שבתי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי אתה בא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בזכותך.", + "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם יכול אי אתה רשיי ללמוד להורות ולהבין תלמוד לומר לעשות לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להורות ולהבין סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) לא ימצא בך, להזהיר בית דין על כך.", + "מעביר בנו ובתו באש, אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך, ", + "עדיין אני אומר כאן באש ולהלן למלך מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן נאמר העברה העברה לגזירה שוה מה העברה האמורה כאן באש אף העברה האמורה להלן באש ומה העברה האמורה להלן מולך אף העברה האמורה כאן מולך נמצאת אומר עד שימסור ויעביר באש ובמולך הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "קוסם קסמים, אחד קסם מרובה ואחד קסם מועט לחייב על כל קסם וקסם.", + "איזהו קוסם זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר (הושע ד יב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו דבר אחר שועל בימינו ומשמאלו.", + "דבר אחר מעביר בנו ובתו באש זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש רבי יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה וכורת עמה ברית שנאמר (ירמיה לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו.", + "מעונן, רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין, ", + "רבי עקיבה אומר אלו נותני העתים כגון אלו האומרים למודי ערבית שביעיות להיות חטים יפות עקורות קטניות להיות רעות, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים.", + "ומנחש, איזהו מנחש כגון האומר נפלה פתי מפי נפלה מקלי מידי עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני ", + "אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא.", + "ומכשף, העושה מעשה ולא האוחז את העינים, רבי עקיבה אומר משם רבי יהושע שנים מלקטים קישואים אחד מלקט והוא פטור ואחד מלקט והוא חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) וחובר חבר, אחד חובר מרובה ואחד חובר מועט ואחד חובר את הנחש ואת העקרב.", + "ושואל אוב, זה פיתום המדבר משחיו.", + "ידעוני, המדבר בפיו ", + "הם עצמם בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "ודורש אל המתים, אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגלת מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגלת, מעלה בזכורו אין עולה כדרכו ואין נשאל בשבת והנשאל בגולגלת עולה כדרכו ונשאל בשבת סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) כי תועבת ה' כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו על אחת מהם.", + "ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, אמר רבי שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה רבי אליעזר מגיע לפסוק זה היה אומר חבל עלינו ומה מי שמדבק בטומאה רוח טומאה שורה עליו המדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקודש ומי גרם (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם.", + "תמים תהיה עם ה' אלהיך, כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אמר (תהלים כו יא) ואני בתומי אלך פדני וחנני (שם מא יג) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם.", + "תמים תהיה עם ה' אלהיך, אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תמים לה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש את הגוים האלה.", + "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה להשאל ולי אין לי תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. [נתן לך], לך נתנה ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בבטולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) נביא מקרבך, ולא מחוצה לארץ. מאחיך, ולא מאחרים. יקים לך ה' אלהיך, ולא לגוים ומה אני מקיים (ירמיה א ה) נביא לגוים נתתיך בנוהג מנהג גוים.", + "אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מן המצות האמורות בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שמע לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב, בזו זכו שיעמדו להם נביאים לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלהי.", + "(יז) ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו, כוונו לדעתי, נביא אקים להם הא למדת שבשכר יראה שיראו זכו שיעמדו להם נביאים.", + "(יח) ונתתי דברי בפיו, דברי בפיו אני נותן אבל איני מדבר עמו פנים בפנים. דבר אחר ונתתי דברי בפיו, מיכן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש ניתנת בפי הנביאים.", + "ודבר אליהם, שלא להושיב את התורגמן.", + "את כל אשר אצונו, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, שלשה מיתתם בידי שמים הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי והמותר על דברי נביא כחבירו של מיכה ונביא שעובר על דברי עצמו כעידוא ושלשה מיתתם בבית דין המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיה שהיה מתנבא בשוק העליון וחוזר ומתנבא בשוק התחתון והמתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, ומת בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "(כא) וכי תאמר, עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר ירמיה אמר הנה כלי בית ה' הולכים בבלה וחנניה אומר (ירמיה כז טז) הנה כלי בית ה' מושבים מבבל ואיני יודע למי אשמע תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' איזהו דבר שדברו המקום זה שאומר ובא. בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה.", + "לא תגור ממנו, אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט א) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים, בזכותך.", + "וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם, מכלל שנאמר וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אי אתה רשיי להוסיף על הבנין תלמוד לומר (דברים יב כט) וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) שלש ערים, ערים ולא טירים, ערים ולא כרכים, ערים ולא כפרים.", + "תבדיל לך, ולא לאחרים.", + "בתוך ארצך ולא בספר.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה, מה שתירש תכבוש.", + "(ג) תכין לך הדרך, תכין לך סטרטיאות שיהו מפורשות לתוכה.", + "ושלשת את גבול ארצך, שלא יהיו מפוזרות אלא יהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם.", + "אשר ינחילך ה' אלהיך, לרבות עבר הירדן.", + "והיה לנוס שמה כל רוצח, שלא יהיה גולה מעיר לעיר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) וזה דבר הרוצח, מיכן אתה אומר רוצח שגולה מעיר לעיר מקלט.", + "מכלל שנאמר פן ירדוף גאל הדם אחרי הרוצח אין לי אלא רודף וגואל רודף ולא גואל גואל ולא רודף לא רודף ולא גואל מנין תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה.", + "מכלל שנאמר כי יחם לבבו אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב האב את הבן והבן את האב מנין תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה.", + "מה תלמוד לומר שמה שמה שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו.", + "מה תלמוד לומר רעהו רעהו רעהו שלשה פעמים רעהו פרט לאחרים, רעהו פרט לגר תושב רעהו כבר קראתו התורה רעהו אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו הא אם שונא לו אינו גולה.", + "מתמול שלשם, רבי יהודה אומר תמול שנים שלשם שלשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ואשר יבוא את רעהו ביער, מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר של בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם.", + "לחטוב עצים, אבה שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל שהוא רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ, מיכן אתה אומר נתכוון לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו הרי זה גולה.", + "ונשל הברזל מן העץ המבקע, רבי אומר מן העץ המתבקע.", + "ומצא, במצוי מיכן היה רבי אליעזר בן יעקב אומר אם משיצאת אבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה הרי זה פטור.", + "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי, שלא יהא גולה מעיר לעיר.", + "(ו) פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, מצוה ביד גואל הדם לרדוף.", + "כי יחם לבבו והוא לא שנא לו, הא אם שונא אינו גולה.", + "מתמול שלשם, זו שרבי יהודה אומר תמול שנים שלשם שלשה.", + "(ז) על כן אנכי מצוך לאמר, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך.", + "כאשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבותיך.", + "ונתן לך את כל הארץ, הכל בזכות אבותיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, מיכן אתה אומר שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש ולעתיד לבוא מפרישים עוד שלש, שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשע.", + "רבי נהוריי אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה, ", + "רבי שאול אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה האלה הרי חמש עשרה." + ], + [ + "(י) ולא ישפך דם נקי, והיה עליך דמים, להזהיר בית דין על כך.", + "(יא) כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו, מיכן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על (ויקרא יט יח) לא תקום ולא תטור ועל (שם יט יז) לא תשנא את אחיך ועל (שם כה לו) וחי אחיך עמך עד שיבא לידי שפיכות דמים לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו, " + ], + [ + "מיכן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותם משם, ", + "מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ", + "מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו שנאמר (במדבר לה כה) והצילו העדה את הרוצח, ", + "מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה.", + "רבי אומר רוצח גולה לעיר מקלט כסבור שקולטתו כדרך שקולטתו שוגג זקני העיר שולחים ומביאים אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו.", + "ומת ביד גואל הדם, מנין לא מת ביד גואל הדם ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת, לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי.", + "שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה תלמוד לומר לא תחוס עיניך עליו ", + "ובערת דם הנקי בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) לא תסיג גבול רעך, והלא כבר נאמר (ויקרא יט יג) לא תגזול ומה תלמוד לומר לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוים ", + "יכול בחוצה לארץ תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל בארץ ישראל עובר בשני לאוים בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.", + "מנין לעוקר תחומים של שבטים שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר ולאומר על טמא טהור ועל טהור טמא שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה.", + "(טו) לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין תלמוד לומר לכל עון, ", + "לקרבנות מנין תלמוד לומר ולכל חטאת ", + "למכות מנין תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, ", + "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת, ", + "אין לי אלא לעדות איש לעדות אשה מנין תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, אם סופנו לרבות אשה מה תלמוד לומר איש לעון אינו קם קם הוא באשה להשיאה דברי רבי יהודה ", + "רבי יוסי אומר לעון אינו קם קם הוא לשבועה אמר רבי יוסי קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאין פיו מצטרף עם פי עד אחד למיתה הרי זה נשבע על פי עצמו מקום שפיו מצטרף עם פי עד אחד לממון אינו דין שיהא נשבע על פי עצמו לאו מה לנשבע על פי עצמו שכן משלם על פי עצמו ישבע על פי עד אחד שכן אין משלם על פי עד אחד תלמוד לומר לכל עון לעון אינו קם קם הוא לשבועה.", + "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, לא על פי כתבם ולא על פי תורגמן.", + "[על פי שנים] מיכן אמרו המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אין מתקיימת פחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר ועד אין בה כל שיש בה לא היתה שותה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה, אין חמס אלא גזלן. לענות בו סרה, אין סרה אלא עבירה שנאמר (דברים יג ו) כי דבר סרה, ואומר (ירמיה כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה'.", + "[לענות בו] מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו מיכן אמרו אין העדים נעשים זוממים עד שיזומו את עצמם כיצד מעיד אני באיש פלוני שהרג את הנפש וכו' סליק פיסקא" + ], + [ + "ועמדו, הדיינים יושבים ובעלי דינים עומדים. דבר אחר אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ועמדו, מצוה בנדונים שיעמדו.", + "שני האנשים, אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים איש עם אשה ואשה עם איש שתי נשים זו עם זו מנין תלמוד לומר אשר להם הריב מכל מקום, ", + "יכול אף אשה תהא כשירה לעדות נאמר כאן שני ונאמר להלן (דברים יט טו) שני מה שני האמור כאן אנשים ולא נשים אף שני האמור להלן אנשים ולא נשים.", + "אשר להם הריב, יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.", + "לפני ה', הם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים ואינם אלא לפני המקום.", + "לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתינו שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה.", + "(יח) ודרשו השופטים היטב ולהלן הוא אומר (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות אין לי אלא חקירות בדיקות מנין תלמוד לומר (שם יג טו) והנה אמת נכון הדבר ", + "מנין שהעד עושה עצמו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד ומנין שעושה את חבירו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד x", + "מנין שהעד עושה עצמו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד ומנין שעושה את חבירו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין תלמוד לומר שקר ענה באחיו אמור מעתה כל זמן שבית דין צריכים להם ולא משנחקרה עדותם בבית דין. כשתמצא אומר זומם מזומם ואפילו הם מאה.", + "(יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשים עונשים ", + "עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר [לא תענה ברעך עד שקר].", + "ועשיתם לו, מיכן אמרו אין עדים זוממים נהרגים עד שיגמר הדין שהרי צדוקים אומרים עד שיהרג שנאמר (דברים יט כא) נפש בנפש.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, לפי שמצינו בכל עונשים שבתורה שהשוה מיתת האיש למיתת האשה וזוממיהם כיוצא בהם אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת האיש למיתת האשה אלא מיתת האיש בחנק ומיתת האשה בשריפה אבל זוממים לא שמענו מה יעשה להם תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו.", + "ומנין שהמבייש משלם ממון נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן (שם כה יב) לא תחוס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון, ", + "רבי יהודה אומר נאמר כאן יד ורגל ונאמר להלן (שמות כא כד) יד ורגל מה יד ורגל האמור להלן ממון אף יד ורגל האמור כאן ממון.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו לו ידים ורגלים ועינים ושנים תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש וג' כי תצא למלחמה.", + "אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. [(כ א) סוס ורכב] כשישראל עושים רצונו של מקום כל הגוים נעשים לפניהם כסוס אחד שנאמר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד היה כו'.", + "(כ א) כי תצא למלחמה על אויביך, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "על אויביך, כנגד אויביך אתה נלחם.", + "וראית סוס ורכב, מה הם יוצאים עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהם בסוס ורכב מה הם יוצאים עליך בעם רב אף אתה צא עליהם בעם רב.", + "לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים, מי שהעלך מארץ מצרים הוא עמך בעת צרה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) והיה כקרבכם אל המלחמה, יכול זה יום הקריבם בו למלחמה כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה הרי יום הקריבם בו למלחמה אמור ומה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עמהם כל התנאים האלו ואומר אליהם שמע ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "מי האיש הירא ורך הלבב, ויספו השוטרים, למה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהו ערי ישראל נשמות כדברי רבן יוחנן בן זכיי. בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית שמא נטע כרם שמא ארס אשה וכולם היו צריכים להביא עדותם חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו שמע קול הגפת תריסים ונבעת קול צהלת סוסים ומרתת קול ליעוז קרנים ונבהל רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו.", + "דבר אחר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנאמר (שופטים כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו וישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנאמר (דהי\"ב כח ח) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה בני יהודה ובני ירושלם אתם אומרים [לכבש לעבדים ולשפחות לכם] ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כמה שנאמר להלן (שם כח טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.", + "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים, אל תיראו מפני הגפת תריסים ושפעת עקלגסים ואל תחפזו מקול הקרנות ואל תערצו מקול הצווחה כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, מי שהיה עמכם במדבר הוא יהיה עמכם בעת צרה וכן הוא אומר (שמות יד יד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.", + "להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם, משרפים ועקרבים ורוחות הרעים.", + "[ודברו השוטרים] עד כאן משוח מלחמה מדבר מיכן אילך ודברו השוטרים.", + "[אשר נשא אשה] אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה חוזר.", + "[ילך וישב לביתו] הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם ומתקנים את הדרכים.", + "ודברו השוטרים, יכול דברים אחרים כשהוא אומר (דברים כ ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם מלמד שהם הדברים ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים כיון שהתחיל שוטר לדבר כהן משמיע להם כתנאים הללו." + ], + [ + "(ה) מי האיש אשר בנה, אין לי אלא בנה ירש לקח ניתן לו במתנה מנין תלמוד לומר מי האיש אשר בנה.", + "בית אין לי אלא בית, מנין לרבות בונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות תלמוד לומר אשר בנה, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה.", + "ולא חנכו, פרט לגזלן.", + "ילך וישב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי מלחמה ויחזור.", + "פן ימות במלחמה, אם אינו שומע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחנכנו, יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (דברים כ ז) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ומי האיש אשר נטע, אין לי אלא נטע ירש לקח ניתן לו במתנה מנין תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע.", + "כרם, אין לי אלא כרם מנין לנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת המינים תלמוד לומר אשר נטע יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק תלמוד לומר כרם ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.", + "ולא חללו פרט למבריך, ולא חללו פרט למרכיב.", + "ילך וישוב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי המלחמה ויחזור.", + "פן ימות במלחמה, אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחללנו, יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (שם כ ז) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי." + ], + [ + "(ז) ומי האיש אשר ארש אשה, אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו.", + "ולא לקחה, באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר.", + "ילך וישוב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי מלחמה ויחזור סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, למדנו שהם הדברים.", + "מי האיש הירא ורך הלבב, שיש עבירה בידו בסתר, ילך וישוב לביתו, ", + "רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כמשמעו רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא בעל מום.", + "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולם חוזרים ובאים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) והיה ככלות השוטרים, בעקיבם של עם מעמידים זקפים מלפניהם ואחריהם וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחילת נפילה ניסה שנאמר (ש\"א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) כי תקרב אל עיר, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר, ולא לכרך.", + "אל עיר, ולא לכפר.", + "להלחם עליה, ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים.", + "וקראת אליה לשלום, גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום גדול שלום שאפילו במלחמתם של ישראל צריכים שלום גדול שלום שדרי רום צריכים שלום שנאמר (איוב כה ב) עושה שלום במרומיו גדול שלום שחותמים בו ברכת כהנים ואף משה היה אוהב שלום שנאמר (דברים ב כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום." + ], + [ + "(יא) והיה אם שלום תענך, יכול אף מקצתה תלמוד לומר ופתחה לך כולה ולא מקצתה.", + "והיה כל העם הנמצא בה, לרבות כנענים שבתוכה.", + "יהיו לך למס ועבדוך, אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שיעבוד שיעבוד ולא מסים אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו.", + "(יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך לסוף שהיא עושה עמך מלחמה.", + "וצרת עליה, אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים.", + "ונתנה ה' אלהיך בידך, אם עשית את כל האמור בענין לסוף שה' אלהיך נותנה בידך.", + "והכית את כל זכורה לפי חרב, שומע אני אף הקטנים שבתוכה תלמוד לומר רק הנשים והטף והבהמה או אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים מנין שעושה עמך מלחמה תלמוד לומר רק הנשים והטף והבהמה.", + "וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך, יכול תהא ביזתם אסורה לך תלמוד לומר תבוז לך ואכלת את שלל אויביך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות, הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת.", + "אשר לא מערי העמים המה, אין ערי הגוים האלה בתורה הזאת. (טז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה, בסייף.", + "(יז) כי החרם תחרימם, יכול תהא ביזתם אסורה לך תלמוד לומר (דברים ו יא) ובתים מלאים כל טוב.", + "החתי והאמורי הכנעני והפריזי והחוי והיבוסי, כשהוא אומר כאשר צוך ה' אלהיך לרבות את הגרגשי." + ], + [ + "(יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים.", + "וחטאתם לה' אלהיכם, אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראים אתם חטאים לה' אלהיכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כי תצור אל עיר, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר, ולא לכרך ", + "אל עיר ולא לכפר.", + "ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה, מיכן אמרו אין צרים על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת.", + "להלחם עליה לתפשה, ולא לשבותה.", + "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, אין לי אלא גרזן מנין אף למשוך הימנה אמת המים תלמוד לומר לא תשחית את עצה בכל דבר.", + "דבר אחר כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום שנים שלשה ימים עד שלא נלחם בה וכן הוא אומר (ש\"ב א א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ואין צרים על עיר בתחילה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה זה אחד משלשה דברים שדרש שמיי הזקן אין מפליגים את הספינה לים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים במה דברים אמורים בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.", + "כי ממנו תאכל, מצות עשה ואותו לא תכרת, מצות לא תעשה.", + "כי האדם עץ השדה, מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן. רבי ישמעאל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם על אחת כמה וכמה.", + "לבוא מפניך במצור, הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצצהו סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) רק עץ אשר תדע, זה אילן מאכל.", + "כי לא עץ מאכל הוא, זה אילן סרק אם סופנו לרבות את אילן מאכל מה תלמוד לומר עץ מאכל מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל יכול אפילו מעולה בדמים וכדברי רבי אלעזר ברבי שמעון תלמוד לומר אותו תשחית וכרתה, ", + "עושה אתה ממנו תיקים ונדביאות.", + "ובנית מצור על העיר, עושה אתה לה מיני מטרנייאות, ", + "מביא אתה לה מיני בלסטריאות.", + "עד רדתה, ואפילו בשבת סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא א) כי ימצא, ולא בשעה שמצוי מיכן אמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דיניי ותחינא בן פרישה. [בן פרישה] היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן.", + "חלל, ולא חנוק. חלל, ולא מפרפר.", + "באדמה, ולא טמון בגל.", + "נפל, ולא תלוי באילן.", + "בשדה, ולא צף על פני המים.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, לרבות עבר הירדן ", + "רבי אלעזר אומר בכולם היו עורפים אמר לו רבי יוסי ברבי יהודה וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה שמא היו עורפים אלא בכולם אם היה חלל עורפים.", + "לא נודע מי הכהו, הא אם נודע מי הכהו ואפילו אחד מהן ראהו לא היו עורפים ", + "רבי עקיבא אומר מנין ראוהו בית דין שהרג ולא היו מכירים אותו לא היו עורפים תלמוד לומר וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה וגו'.", + "(ב) ויצאו זקניך, זקניך שנים, ושופטיך שנים, אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר זקניך ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה.", + "ומדדו אל הערים, מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל, מיכן אמרו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכים את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדים אין מודדים אלא לעיר שיש בה בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) והיה העיר הקרובה, הקרובה שבקרובות מיכן אמרו נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה.", + "ולקחו זקני העיר ההיא, ולא זקני ירושלם.", + "עגלת בקר, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש ובת ארבע דבר אחר עגלת בקר שיהא בה שני דרכים הא כיצד בת שתים עגלת בקר.", + "דבר אחר רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.", + "אשר לא עובד בה, כל עבודה מנין בעול תלמוד לומר אשר לא משכה בעול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) והורידו זקני העיר ההיא, מצוה בזקני העיר ההיא.", + "את העגלה אל נחל איתן, כמשמעו קשה ואף על פי שאינו איתן כשר.", + "עורפים אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד יכול יהא אסור לסרוק שם פשתן ולנקר שם את האבנים תלמוד לומר אשר לא יעבד בו ולא יזרע, זריעה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה זריעה מיוחדת שהיא עבודת קרקע יצאו אלו שאין עבודת קרקע.", + "וערפו שם, נאמר כאן עריפה ונאמר להלן (שמות יג יג) עריפה מה עריפה האמורה כאן עורפה בקופיץ מאחריה וקוברה ואסורה בהניה אף עריפה האמורה להלן עורפה בקופיץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהניה.", + "בנחל, אף על פי שאינו איתן." + ], + [ + "(ה) ונגשו הכהנים בני לוי, מכלל שנאמר (דברים יח ז) ושרת בשם ה' אלהיו אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר בני לוי. כי בם בחר ה' אלהיך [לשרתו ולברך בשמו] מגיד שאין ברכת כהנים כשירה בבעלי מומים.", + "לשרתו ולברך בשם ה', מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.", + "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ", + "או מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא אם ממונו בשלשה גופו לא יהא בשלשה תלמוד לומר (ויקרא יג ב) או אל אחד מבניו הכהנים ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכל זקני העיר ההיא, ואפילו הם מאה. לפי שאמרנו להלן שלשה וחמשה יכול אף כאן כן תלמוד לומר וכל זקני העיר ההיא ואפילו הם מאה.", + "ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, על מקום עריפתה של עגלה יכול יעלו מן הנחל ויאמרו תלמוד לומר בנחל שתהא עניתם ואמירתם בנחל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) וענו ואמרו, בלשון הקדש.", + "ידינו לא שפכה, וכי עלת על לבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.", + "(ח) הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל.", + "כשהוא אומר אשר פדית ה', מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.", + "כפר לעמך, אלו החיים, ", + "אשר פדית, אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים.", + "אשר פדית, על מנת כן פדיתנו שלא יהיו בינינו שופכי דמים. דבר אחר על מנת כן פדיתנו שאם נחטא אתה מכפר עלינו.", + "ורוח הקדש אומרת כל זמן שתעשו ככה הדם מתכפר לכם.", + "(ט) ואתה תבער בער עושי הרעות מישראל סליק סידרא" + ], + [ + "(כא י) כי תצא למלחמה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "על איביך, כנגד אויביך, ", + "ונתנו ה' אלהיך בידך, אם עשית כל האמור בענין סוף שה' אלהיך נותנו בידך.", + "ושבית שביו, לרבות כנענים שבתוכה.", + "(יא) וראית בשביה, בשעת שביה.", + "אשת, ואף על פי שהיא אשת איש.", + "יפת תואר, אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנין אפילו היא כעורה תלמוד לומר וחשקת בה אף על פי שאינה יפת תואר.", + "ולקחת לך לאשה, שלא תאמר הרי זו לאבה הרי זו לאחי סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והבאתה אל תוך ביתך, ולא לבית אחר.", + "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, רבי אליעזר אומר תקוץ רבי עקיבה אומר תגדל ", + "אמר רבי אליעזר נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה עשיה האמורה בראש העברה אף עשיה האמורה בצפרנים העברה ", + "רבי עקיבה אומר נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה עשיה האמורה בראש ניוול אף עשיה האמורה בצפרנים ניוול וראיה לדברי רבי אליעזר (ש\"ב יט כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו." + ], + [ + "(יג) והסירה את שמלת שביה מעליה, מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות שהגוים ארורים הם בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים אחריהן.", + "וישבה בביתך, בבית שמשתמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא דומה לקרויה ורואה בניוולה.", + "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, אביה ואמה ממש דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר אין אביה ואמה אלא עבודה זרה שנאמר (ירמיהו ב כז) אומרים לעץ אבי אתה.", + "ירח ימים, שלשים יום. דבר אחר ירח אחד ימים שנים הרי שלשה חדשים כדי בגדי נויה שהיו עליה וחמדה ותיקון הוולד כדברי רבי עקיבה בין זרע ראשון לזרע שני ", + "רבי אליעזר אומר ירח ימים כמשמעו וכל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת.", + "ואחר כן תבא אליה ובעלת, הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו ובא עליה הרי זו בעילת זנות.", + "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, אין לך בה אלא מצות בעילה.", + "והיתה לך לאשה, כענין שנאמר (שמות כא י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) והיה אם לא חפצת בה, הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", + "ושלחת לנפשה, ולא לבית אלהיה.", + "ושלחתה בגט כדברי רבי יונתן ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות.", + "ומכור לא תמכרנה בכסף, אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף מנין שלא יתננה במתנה ולא יעשה בה טובה תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה בכסף.", + "לא תתעמר בה, שלא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה כדברי רבי יונתן. דבר אחר הרי זו אזהרה לבית דין.", + "תחת אשר עניתה, אפילו לאחר מעשה יחידי." + ], + [ + "(טו) כי תהיין לאיש שתי נשים, שיש בהם הויה יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה משמע מוציא את אלו ומוציא את היבמה ומוציא את הארוסה שאין להן הויה [תלמוד לומר שתי נשים].", + "רבי ישמעאל אומר בדרך ארץ הכתוב מדבר מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.", + "וילדו לו בנים, להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון ", + "אין לי אלא היוצא ממקום הלידה יוצא דופן מנין תלמוד לומר וילדו לו מכל מקום.", + "דבר אחר כי תהיין לאיש שתי נשים, אין לי אלא שהן שתים מנין אפילו הן מרובות תלמוד לומר נשים ", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות מנין אפילו כולן אהובות כולן שנואות תלמוד לומר אהובה האהובה, שנואה השנואה, ריבה הכתוב ", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות וכולן אהובות או כולן שנואות מנין אפילו הן שתים תלמוד לומר שתי נשים ", + "אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה מנין אפילו אחת והיא אהובה אפילו אחת והיא שנואה תלמוד לומר אהובה אהובה שנואה שנואה ריבה הכתוב,", + "איזו היא אהובה אהובה לפני המקום שנואה שנואה לפני המקום יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בלא תעשה ", + "ועדין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה את העריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים ועדין לא ארבה את העריות שחייבים עליהן מיתת בית דין תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה ", + "יכול אפילו שפחה אפילו נכרית תלמוד לומר כי תהיין לאיש מי שיש לו בהן הויה יצאו אלו שאין בהן הויה ", + "וילדו לו בנים, מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו.", + "דבר אחר וילדו לו בנים, הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת, לפי שמצינו שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשוה יכול תהא בכורה נוהגת בהן תלמוד לומר וילדו לו בנים, הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.", + "והיה הבן, ולא טומטום ואנדרוגינוס.", + "הבכור, ולא הספק.", + "לשניאה, הכתוב מבשרך שבן הבכור לשניאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) והיה ביום הנחילו את בניו, ביום מפילים נחלות ואין מפילים נחלות בלילה.", + "את אשר יהיה לו, מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.", + "לא יוכל לבכר, מלמד שאינו רשיי לבכר יכול לא יבכר ואם בכר יהא מבוכר תלמוד לומר לא יוכל לבכר הא אם בכר אינו מבוכר.", + "את בן האהובה, כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.", + "על פני בן השנואה הבכור, אף על פי שבן הבכור לשנואה." + ], + [ + "(יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים מלמד שנאמן אדם לומר זה בני בכור רבי יהודה אומר כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן.", + "לתת לו פי שנים, פי שנים בו או פי שנים בכל הנכסים הרי אתה דן הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם ", + "או כלך לדרך זו הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בכל הנכסים אף כשנוחל עם חמשה פי שנים בכל הנכסים תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים, ", + "אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם וכן הוא אומר (בראשי' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומר (דה\"א ה א) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ואומר (שם ה ב) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף, ", + "הואיל ומצינו שהבכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים בו אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד מהם.", + "בכל אשר ימצא לו, מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.", + "כי הוא ראשית אונו, ולא ראשית אונה של אשה.", + "לו משפט הבכורה, מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) כי יהיה לאיש בן, ולא כשיהיה בן לאשה.", + "בן, ולא בת.", + "בן, ולא איש קטן פטור שלא בא לכלל מצות.", + "סורר, שתי פעמים. ומורה, שוטה. דבר אחר סורר מין שמורה לעצמו דרך אחרת, ", + "דבר אחר בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורר ומורה ימות אלא נידון על שם סופו מוטב ימות זכיי ואל ימות חייב אביו של זה חשק יפת תואר והכניס שטן לתוך ביתו ונעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה. כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, לא בשבת ולא בימים טובים.", + "דבר אחר סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי דיינים.", + "אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם סוטה אם רצה בעלה למחול לה מוחל בן סורר ומורה אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלים זקן ממרא על פי בית דין אם רצו חביריו למחול לו מוחלים ", + "וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי על זקן ממרא על פי בית דין לא הודה לי מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.", + "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק תלמוד לומר איננו שומע איננו שומע, לגזירה שוה מה איננו שומע האמור להלן זולל וסובא אף איננו שומע האמור כאן זולל וסובא ומה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו אף איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.", + "ויסרו אתו במכות.", + "ולא ישמע אליהם, מלמד שמלקים אותו בפני שלשה." + ], + [ + "(יט) ותפשו בו אביו ואמו, מלמד שאינו חייב עד שיהו לו אב ואם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה.", + "והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו, מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.", + "(כ) ואמרו אל זקני עירו בננו זה, זהו שלקה בפניכם מלמד שאם מת אחד מהם אינו נסקל.", + "היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומה או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גדמים והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בננו זה ולא סומים איננו שומע בקולנו ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם. זולל וסובא, זולל בבשר וסובא ביין ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואומר (שם כג כא) כי זולל וסובא יורש וקרעים תלביש נומה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) ורגמוהו כל אנשי עירו, וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו אלא במעמד כל אנשי עירו.", + "באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה, ", + "אמר רבי יוסי וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין הוא נסקל אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה ואמרה ימות זכיי ואל ימות חייב שמיתתם של רשעים הניה להם והניה לעולם ושל צדיקים רע להם ורע לעולם יין ושנה לרשעים הניה להם והניה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הניה להם והניה לעולם.", + "ובערת הרע, בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "(כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, האיש נתלה ואין האשה נתלית רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית ", + "אמר להם רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנים שנים ביום אחד אלא שהשעה צריכה ללמד בה את אחרים.", + "ותלית אותו, יכול יהו כל הנסקלים נתלים תלמוד לומר כי קללת אלהים תלוי, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותו מן המגדף מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר הרי הוא נתלה, רבי אליעזר אומר מה מגדף מיוחד שהוא נסקל והרי הוא נתלה כך כל הנסקלים נתלים יכול יהו תולים אותו חי כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר והומת ותלית אותו על עץ.", + "אותו, ולא את כליו, אותו, ולא את עדיו, אותו ולא את זוממיו, אותו ולא שנים ביום אחד.", + "על עץ, יכול בעץ התלוש או בעץ המחובר תלמוד לומר כי קבור תקברנו בעץ שנקבר עמו אמור מעתה בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.", + "(כג) מנין למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תלין נבלתו על העץ, הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים יכול יהא עובר עליו תלמוד לומר על העץ מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו יצא המלין לכבודו שאין ניוול לו.", + "לא תלין נבלתו על העץ, מצות לא תעשה. כי קבור תקברנו, מצות עשה כיצד עושים לו ממתינים לו עד חשיכה ותולים לו ומתירים אותו ואם לן עוברים עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ.", + "כי קללת אלהים תלוי, כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקלל את השם ונמצא שם שמים מתחלל.", + "האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה, רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש תולים אותו ופניו כלפי העם ואחוריו כלפי העץ והאשה פניה כלפי העץ ואחוריה כלפי העם האיש סרט אחד מלפניו והאשה שני סרטים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה.", + "ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(שמות כג ה) כי תראה יכול אפילו רחוק ממנו מלא מיל תלמוד לומר (שם כג ד) כי תפגע אי כי תפגע שומע אני כמשמעו תלמוד לומר כי תראה, הא כיצד שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל שהוא ריס.", + "[וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו] נמצינו למדים שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה.", + "עזוב תעזוב עמו זו פריקה, הקם תקים עמו זו טעינה דברי רבי יהודה בן בתירה.", + "(כב א) לא תראה את שור אחיך, מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר (שם כג ד) כי תפגע מצות עשה.", + "שור אחיך, אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין תלמוד לומר (שם) אויבך מכל מקום אם כן למה נאמר אחיך אלא מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר.", + "או את שיו נדחים, כדרך הדחתם מיכן אתה אומר איזו היא אבדה מצא חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבדה.", + "והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו פטור לכך נאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.", + "השב תשיבם, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו חמש פעמים חייב שנאמר השב תשיבם, החזירה למקום שראוה אחרים לא יטפלו בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה. לעולם חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו שנאמר השב תשיבם לאחיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ואם לא קרוב אחיך, אין לי אלא קרוב רחוק מנין תלמוד לומר ולא ידעתו.", + "ואספתו אל תוך ביתך, ולא לבית אחר.", + "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, וכי עלת על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן סמנים אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמיי הוא אם אינו רמיי.", + "והשבותו לו, אף את עצמו אתה משיב לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) וכן תעשה לחמורו, היתה חמור עושה ואוכלת ", + "כסות מנערה אחת לשלשים יום שוטחה לצרכה אבל לא לכבודו ", + "כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהם לצרכם אבל לא לשחקם ", + "כלי עץ משתמש בהם כדי שלא ירקבו.", + "אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סמנים ויש לה תובעים כך כל שיש לו סמנים ויש לו תובעים אין לי אלא אלו בלבד שאר אבדה מנין תלמוד לומר לכל אבדת אחיך.", + "אשר תאבד ממנו, פרט לפחות משוה פרוטה רבי יהודה אומר ומצאת לרבות פחות משוה פרוטה, ", + "לא תוכל להתעלם, ליתן עליו בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא תראה, מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר (שמות כג ה) כי תראה מצות עשה.", + "חמור אחיך, אין לי אלא חמור אחיך חמור שונאך מנין תלמוד לומר (שם) חמור שנאך מכל מקום אם כן למה נאמר אחיך מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר או שורו ", + "נופלים, ולא עומדים.", + "בדרך, ולא ברפת מיכן אמרו מצאה ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בה.", + "והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והם בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה אבידה שלו מרובה משל חבירו פטור שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.", + "הקם תקים עמו, העמידה ונפלה העמידה ונפלה אפילו חמש פעמים חייב שנאמר הקם תקים עמו, הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית להקים תקים פטור שנאמר הקם תקים עמו יכול אפילו זקן ואפילו חולה ואפילו מוכה שחין תלמוד לומר הקם תקים עמו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה.", + "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי יקרא, פרט למזומן.", + "מעוט אפרוחים שנים מועט ביצים שנים, מנין אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח תלמוד לומר קן קן מכל מקום.", + "מכלל שנאמר בדרך והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים שקננו בפרדס תלמוד לומר לפניך, ", + "אין לי אלא ברשות היחיד ברשות הרבים מנין תלמוד לומר בדרך, ", + "על האילנות מנין תלמוד לומר בכל עץ, ", + "על הארץ מנין תלמוד לומר או על הארץ.", + "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו מוזרות מה ביצים צריכות לאמן אף אפרוחים צריכים לאמם יצאו המפריחים שאין צריכים לאמם.", + "והאם רובצת, כשהיא רובצת עליהם פרט למעופפת יכול אף על פי שכנפיה נוגעות בקן תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים אף על פי שאינה עמהם ", + "יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח תלמוד לומר והאם רובצת עד שיהיו כולם מין אחד.", + "לא תקח האם על הבנים, מכלל שנאמר (ויקרא יד ד) ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות יכול יקחנה לטהר בה את המצורע תלמוד לומר לא תקח האם על הבנים אפילו לטהר בה את המצורע.", + "לא תקח האם, מצות לא תעשה סליק פיסקא. (ז) שלח תשלח, מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו חמש פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח.", + "האווזים ותרנגולים שמרדו ושקננו בפרדס חייב לשלח בבית פטור מלשלח.", + "אפרוחים או ביצים, מה אפרוחים שיש בם צורך יצאו מתים שאין בהם צורך אף ביצים שיש בהם צורך יצאו ביצים מוזרות שאין בהם צורך מעוט אפרוחים שנים מעוט ביצים שנים ואפילו אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד חייב לשלח דבר אחר כי יקרא קן צפור לפניך מכל מקום.", + "בדרך בכל עץ או על הארץ, מה דרך רשות יצאו מקושרים שהן ברשות אחר.", + "דבר אחר שלח תשלח בטהורה הכתוב מדבר או אף בטמאה תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו זה בנין אב, כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר כדברי רבי יאשיה, הא אם שלחה והחזיר בדרך את פניו פטור מלשלח." + ], + [ + "שלח תשלח בנקיבות הכתוב מדבר ולא בזכרים.", + "קורא זכר רבי אליעזר מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח וחכמים פוטרים שנאמר והאם, פרט לקורא זכר.", + "הנוטל אם מעל הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה, וכו' מתני' עד מצות חמורות שבתורה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) כי תבנה בית חדש, אין לי אלא בונה לקח ירש ונתן לו במתנה מנין תלמוד לומר בית מכל מקום.", + "לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית מנין לבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, ", + "יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה.", + "ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, אם כן למה נאמר גג פרט לכבש בית לרבות היכל, גג פרט לאולם.", + "חדש, רבי אומר משעת חדשו עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה.", + "ועשית מעקה לגגך, מצות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה.", + "כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה שיפול אלא מגלגלים זכות על ידי זכיי וחובה על ידי חייב.", + "ממנו, ולא לתוכו שאם היה רשות הרבים גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנאמר ממנו ולא לתוכו.", + "דבר אחר כי תבנה, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך [שאין אדם יודע] כיצד הוא נדון שנאמר (קהלת ט יב) כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה.", + "[בית] מיכן אמרו בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב ואין עושים אותו עיבור לעיר ולא טיבול למעשרות ואין נותנים לו ארבע אמות לפתחו הנודר מן הבית מותר לישב בו ואין מטמא בנגעים ואין צמית ביובל ואין חוזרים עליו מערכי המלחמה סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ט) לא תזרע כרמך כלאים, מה אני צריך והלא כבר נאמר (ויקרא יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוים.", + "אין לי אלא כרם שלם מנין אפילו גפן יחידי ועושה פירות תלמוד לומר כרם מכל מקום ", + "מנין לכלאי הכרם שאסורים בהניה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש מה קדש האמור להלן אסור בהניה אף קדש האמור כאן אסור בהניה.", + "פן תקדש המלאה הזרע, מאימתי המלאה הזרע מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול לבן.", + "הזרע, פרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים הזורע והרוח מסערתו יכול שאני מוציא הזורע והרוח מסייעתו תלמוד לומר אשר תזרע.", + "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש שנאמר אשר תזרע וחכמים אומרים זרע פרט למקיים קוצים בכרם.", + "ותבואת הכרם, מאימתי התבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעלו כפול לבן.", + "אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות כרם שאינו עושה פירות מנין תלמוד לומר כרם מכל מקום אין לי אלא כרם שלך כרם של אחרים מנין תלמוד לומר לא תזרע כרמך כלאים מכל מקום.", + "המותח זמורה של גפן על גבי זרעים אפילו מאה אמה הגפן אסורה ופירותיה.", + "[לא תחרוש בשור וחמור] יכול לא יחרש על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו תלמוד לומר יחדיו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר.", + "דבר אחר כלאים לחייב משום כרם ומשום שדה.", + "דבר אחר פן תקדש המלאה, פן תאסר המלאה כדברי רבי יאשיה ", + "אשר תזרע, אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנין תלמוד לומר תזרע מכל מקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) לא תחרוש בשור וחמור יחדו, יכול לעולם כשהוא אומר (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כבר שור וחמור עושים מלאכה אם כן למה נאמר לא תחרוש בשור וחמור זה עם זה. שור וחמור אין לי אלא שור וחמור מנין לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור תלמוד לומר לא תחרוש מכל מקום אם כן למה נאמר בשור וחמור, בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובחמור.", + "לא תחרוש, אין לי אלא חורש מנין לרבות הדש והיושב והמנהיג תלמוד לומר יחדו מכל מקום. רבי מאיר פוטר ביושב.", + "יחדו, פרט לרמך. יחדו, פרט לקושר את הסוס לצדי הקרון או לאחר הקרון ואת הלבדקס לגמלים." + ], + [ + "(יא) לא תלבש שעטנז, יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן תלמוד לומר שעטנז דבר ששוע טווי ונוז, רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו.", + "לא תלבש, אין לי אלא שלא ילבש מנין שלא יתכסה תלמוד לומר (ויקרא יט יט) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחריו תלמוד לומר לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנית הגוף אף כל שהוא הנית הגוף.", + "יחדו, יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר תלמוד לומר יחדו.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר מנין שלא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצועה באמצע תלמוד לומר יחדו מכל מקום, כשתמצא אומר השק והקופה מצרפים את הכלאים.", + "צמר ופשתים יחדו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר, הלבדים אסורים משום כלאים אף על פי שאין בהם משום אריג יש בהם משום שוע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, שניהם נאמרו בדבור אחד, זכור ושמור שניהם נאמרו בדבור אחד, (שמות לא יד) ", + "מחלליה מות יומת (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים בני שנה שניהם נאמרו בדבור אחד, (ויקרא יח טז) ", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (דברים כה ה) יבמה יבא עליה שניהם נאמרו בדבור אחד, (במדבר לו ח) ", + "וכל בת יורשת נחלה (שם לו ט) ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה שניהם נאמרו בדבור אחד ", + "מה שאי איפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחת שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו סליק פיסקא" + ], + [ + "גדילים תעשה לך, למה נאמר לפי שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים ", + "כמה גדילים נעשים אין פחות משלשה חוטים כדברי בית הלל בית שמיי אומרים מארבעה חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות ", + "והלכה כדברי בית שמיי במה דברים אמורים בתחילה אבל בשיריה ובגרדומיה כל שהוא.", + "על ארבע, יצאו בעלי שלשה ובעלי חמש ובעל שש ובעל שבע ובעלי שמונה. דבר אחר גדילים תעשה לך, זה לבן מנין לרבות את התכלת תלמוד לומר (שם) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.", + "תעשה, ולא מן העשוי שלא יוציא נימים מן הטלית ויעשה. על ארבע, ולא על שמונה. כסותך, פרט לטגא ולתובלא ולתיבלטירים לתקרקים לבורסים לבורדסים לפי שאינם מרובעים רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו תלמוד לומר על ארבע כנפות.", + "כסותך, פרט לכר, כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, ", + "בה פרט למעפורת שלא תכסה ראשו ורובו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה, רבי יהודה אומר אם בא עליה לוקה ואם לאו אינו לוקה.", + "[ושנאה], מיכן אתה אומר עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר על (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על (שם) לא תקם ולא תטר ועל (שם יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך ועל ואהבת לרעך כמוך ועל (שם כה לו) וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים לכך נאמר כי יקח איש אשה.", + "ושם לה עלילות דברים, יכול אפילו אמר לה הקדחת התבשיל והיא לא הקדיחה תלמוד לומר עלילות דברים עלילות דברים לגזירה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמור כאן טענת בתולים אי מה עלילות דברים האמור להלן מקום בתולים אף עלילות דברים האמור כאן מקום בתולים מנין לרבות ביאה אחרת תלמוד לומר והוציא עליה שם רע.", + "ואמר את האשה הזאת, מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה.", + "לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים, הרי עדים שזינתה בבית אביה.", + "כי יקח איש אשה, למה נאמר לפי שנאמר (ויקרא כ י) איש אשר ינאף את אשת איש אחת שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה ואחת שבאו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה משמע שתהא נדונת על שער העיר והרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה שתהא נדונת על פתח בית אביה לכך נאמר כי יקח איש אשה.", + "[ושנאה] רבי ישמעאל אומר בוא וראה מה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע.", + "ולקח אבי הנערה ואמה, אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מנין תלמוד לומר נערה מכל מקום אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגדלו גידולים רעים יבואו ויתנוולו עם גידוליהם.", + "והוציאו את בתולי הנערה, כמשמעו.", + "ואמר אבי הנערה אל הזקנים, מיכן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש.", + "את בתי נתתי לאיש הזה, מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה סליק פיסקא" + ], + [ + "לאשה וישנאה (יז) והנה הוא שם לה עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי, הרי עדים להזים עדיו של זה.", + "רבי יהודה אומר אינו חייב לעולם אלא אם כן בעל.", + "[ואמר אבי הנערה], מלמד שתובע מתחיל בדברים תחילה.", + "(כב כב) בעולת בעל, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על היבמה שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ופרשו השמלה, יחוורו דברים כשמלה זה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה במשל כיוצא בו (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו השמש זורחת ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו דמים לו מה השמש שלום לעולם אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב, כיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בוריו וכן הוא אומר ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה.", + "רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר ופרשו השמלה לפני זקני העיר נמצאו עדי הבעל זוממים. ופרשו השמלה, יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבם." + ], + [ + "(יח) ולקחו זקני העיר ההיא את האיש, ולא את הקטן.", + "ויסרו אותו, במכות.", + "(יט) וענשו אותו, ממון.", + "מאה כסף, כסף צורי.", + "ונתנו לאבי הנערה, שיהו שלו.", + "ונתנו לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. ונתנו לאבי הנערה, פרט לגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שאין לה מאה כסף.", + "כי הוציא שם רע, לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל.", + "ולו תהיה לאשה, מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חגרת ואפילו היא סומה ואפילו היא מוכת שחין, נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהא רשיי לקיימה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו.", + "לא יוכל לשלחה כל ימיו, ואפילו לאחר זמן.", + "[כל ימיו] משלחה הוא ליבם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ואם אמת היה הדבר, אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנין תלמוד לומר היה. יכול שאני מרבה ביאה במקום אחר תלמוד לומר הזה.", + "לא נמצאו בתולים לנערה, אין עדים להזים עדיו של זה.", + "(כא) והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה, אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנין תלמוד לומר והוציאו את הנערה מכל מקום אם כן למה נאמר אל פתח בית אביה מצוה סליק [פיסקא]" + ], + [ + "וסקלוה כל אנשי עירה, וכי כל אנשי עירה רוגמים אותה אלא במעמד כל אנשי עירה.", + "באבנים, יכול באבנים מרובות ת\"ל (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשניה.", + "כי עשתה נבלה בישראל, לא עצמה בלבד ניוולה אלא כל בתולות ישראל.", + "לזנות בית אביה, נאמר כאן אביה ונאמר להלן (שם כא ט) אביה מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "(כב) כי ימצא איש, בעדים. שכב עם אשה, כל שכיבה. בעולת בעל, להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה.", + "ומתו, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "שניהם, ולא העושים מעשה הירודס,", + "כשהוא אומר גם שניהם לרבות הבאים מאחריהם.", + "האיש השכב עם האשה, ואף על פי שהיא קטנה.", + "והאשה, אף על פי שנבעלה לקטן.", + "ובערת הרע, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, מלמד שאינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורשה לאיש.", + "ומצאה איש בעיר, אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה.", + "בעיר ושכב עמה, מלמד שהפרצה קוראה לגנב.", + "והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, זו היא שאמרנו שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "וסקלתם אותם באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול אפילו באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה אם לא מתו בראשונה ימותו בשניה.", + "את הנערה על דבר אשר לא צעקה. כשהוא אומר על דבר על פי התריה, להביא את המזידה בהתרית עדים.", + "ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו, כשהוא אומר על דבר על פי התריה.", + "(כה) אין לי אלא בעיר בשדה מנין תלמוד לומר ואם בשדה ימצא האיש.", + "ושכב עמה, פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי רבי יהודה.", + "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, הראשון בסקילה והשני בחנק סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(כו) ולנערה לא תעשה דבר, מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מנין אף מן הקרבן תלמוד לומר חטא מנין אף מן המכות תלמוד לומר חטא מות.", + "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, מלמד שכל אנוסים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשם אין לי אלא זה מנין אף הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור תלמוד לומר כן הדבר הזה יכול אף הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.", + "(כז) כי בשדה מצאה, יכול בעיר חייבת בשדה תהא פטורה תלמוד לומר צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה. הא אם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר בין בשדה פטורה.", + "צעקה, פרט לשאמרה הנח לו דברי רבי יהודה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) כי ימצא איש נערה, בתולה, נאמר כאן בתולה ונאמר בתולה במפתה מה אונס חמור אינו חייב אלא על בתולה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב אלא על בתולה או חילוף אם מפתה הקל הרי הוא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על הבתולה ועל שאינה בתולה מה תלמוד לומר בתולה באונס שיכול לא יהא נותן לאביה אבל יהא נותן לה תלמוד לומר בתולה פרט לבעולה אין לי אלא בעולה מוכת עץ מנין תלמוד לומר בתולה פרט למוכת עץ. נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר במפתה אשר לא אורשה מה אונס חמור אינו חייב על שנתארסה ונתגרשה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על שנתארסה ונתגרשה או חילוף מה אם מפתה הקל הרי הוא חייב על שנתארסה ונתגרשה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על שנתארסה ונתגרשה מה תלמוד לומר אשר לא אורשה באונס שיכול לא יהא נותן לאביה אבל יהא נותן לה תלמוד לומר אשר לא אורשה אשר לא אורשה שתי פעמים שלא יהא נותן לא לה ולא לאביה. נאמר כאן נערה ולא נאמר נערה במפתה מה אונס חמור אינו חייב אלא על הנערה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב אלא על הנערה או חילוף מה מפתה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על נערה ועל שאינה נערה תלמוד לומר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת והלא דברים קל וחומר ומה אונס חמור אינו חייב על הבוגרת מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על הבוגרת להחליף את הדין אי אתה יכול שהרי כבר נאמר נערה נערה שתי פעמים.", + "ושכב עמה, כל שכיבה.", + "ונמצאו, בעדים סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(כט) ונתן האיש, ולא הקטן.", + "השוכב עמה, כל שכיבה. לאבי הנערה, שיהו שלו.", + "לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת.", + "חמשים כסף, כסף צורי.", + "ולו תהיה לאשה, מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חיגרת ואפילו היא סומה ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהיה רשיי לקיימה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, באשה הראויה לו.", + "תחת אשר ענה, לרבות את היתומה, מיכן אמרו יתומה שנתארמלה או שנתגרשה רבי אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור.", + "לא יוכל שלחה כל ימיו, משלחה הוא ליבם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג א) לא יקח איש את אשת אביו, מכאן אמרו נושאים על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב, נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו לכך נאמר לא יקח איש את אשת אביו." + ], + [ + "(ב) לא יבוא פצוע דכא, איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן תלמוד לומר [דכא].", + "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ", + "אמר רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר זו הלכת רופאים.", + "בקהל ה', רבי יהודה אומר ארבע קהלות הן קהל כהנים קהל לויים קהל ישראל קהל גרים ", + "וחכמים אומרים שלש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) לא יבא ממזר בקהל ה', בין איש בין אשה. לא יבא ממזר, כל שהוא ממזר", + " איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי רבי עקיבה שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר בקהל ה' מה אשת אב מיוחדת שהיא שאר בשר שהוא בלא יבוא והולד ממזר כך כל שאר בשר שהוא בלא יבוא הולד ממזר ", + "שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים הולד ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר מה אשת אב מיוחדת שחייבים עליה כרת בידי שמים הולד ממזר כך כל שחייבים עליו כרת בידי שמים הולד ממזר ", + "רבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין הולד ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר מה אשת אב מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין והולד ממזר כך כל שחייבים עליו מיתת בית דין הולד ממזר.", + "דור עשירי, נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי, מה דור עשירי האמור למטה עד עולם אף דור עשירי האמור כאן עד עולם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא יבא עמני ומואבי בקהל ה', בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקיבות, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי רבי יהודה וחכמים אומרים על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים מי דרכו לקדם אנשים ולא נשים ", + "שהיה בדין ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים או חילוף מה עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם לא עשה בהם נשים כאנשים ממזר שלא נאמר בו עד עולם אינו דין שלא נעשה בו נשים כאנשים תלמוד לומר לא יבא ממזר בין איש בין אשה ", + "אחר שריבה הכתוב מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים תלמוד לומר עמוני ולא עמונית דברי רבי יהודה.", + "אם נאמר דור עשירי למה נאמר עד עולם מופנה להקיש ולדון גזירה שוה נאמר כאן דור עשירי ונאמר למעלה דור עשירי, מה דור עשירי האמור כאן עד עולם אף דור עשירי האמור למעלה עד עולם סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, כשהוא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם.", + "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור, הרי דבר נוי לבלעם.", + "(ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, מלמד שהמקלל הוא המקולל ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מלמד שאף המקלל מתקלל מפני מה כי אהבך ה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) לא תדרוש שלומם וטובתם, מכלל שנאמר (דברים כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום יכול אף כאן כן תלמוד לומר לא תדרוש שלומם.", + "וטובתם, מכלל שנאמר (שם כג יז) בטוב לו לא תוננו יכול אף כאן כן תלמוד לומר וטובתם.", + "כל ימיך לעולם, ולעולמי עולמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) לא תתעב אדומי, מפני מה כי אחיך הוא וגדולה אחוה.", + "לא תתעב מצרי, מפני מה כי גר היית בארצו אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר והלא דברים קל וחומר אם מי שאין מתכון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) בנים, בנים ולא בנות דברי רבי שמעון וחכמים אומרים אשר יולדו להם לרבות את הבנות.", + "אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר זכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר והכתוב מסייעני בנים ולא בנות.", + "דור שלישי, יכול ראשון ושני מותר ושלישי יהא אסור תלמוד לומר דור שלישי יבא להם בקהל ה' אמור מעתה ראשון ושני אסור ושלישי מותר. אמר רבי יהודה בנימן גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבה ואמר אני גר מצרי ונשוי אני אשה גיורת מצרית והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל לקיים מה שנאמר דור שלישי יבוא להם בקהל ה'." + ], + [ + "(י) כי תצא מחנה על איביך, כשתהא יוצא הוי יוצא במחנה.", + "על איביך, כנגד אויביך אתה נלחם.", + "ונשמרת מכל דבר רע, שומע אני בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה אין לי אלא ערוה מנין לרבות עבודה זרה ושפיכת דמים וקללת השם תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע, אי ונשמרת יכול בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה כך כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה ", + "כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע. דבר אחר ונשמרת, הזהר שלא תהרהר בעבירה ותבא לידי קרי." + ], + [ + "(יא) כי יהיה בך, ולא באחרים.", + "איש, פרט לקטן.", + "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אין לי אלא קרי לילה קרי יום מנין תלמוד לומר אשר לא יהיה טהור מכל מקום, אם כן למה נאמר מקרה לילה מגיד שדבר הכתוב בהווה.", + "ויצא אל מחוץ למחנה, מצות עשה.", + "לא יבא אל תוך המחנה, מצות לא תעשה. רבי שמעון אומר ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לוי, לא יבא אל תוך המחנה, זו מחנה שכינה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והיה לפנות ערב ירחץ במים, מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.", + "וכבא השמש, ביאת שמשו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה ואין זיבתו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה, אין יד אלא מקום שנאמר (ש\"א טו יב) והנה מציב לו יד ואומר (במדבר ב יז) איש על ידו לדגליהם.", + "ויצאת שמה חוץ, ולא בעמידה.", + "(יד) ויתד תהיה לך על אזנך, אין אזנך אלא מקום זיונך.", + "והיה בשבתך חוץ, ולא בישיבה.", + "וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, שומע אני יהא חופר באחת ומכסה באחת תלמוד לומר וחפרת בה ", + "רבי שמעון אומר מנין שלא יהא אדם הופך מתניו כלפי דרום תלמוד לומר וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, מיכן אמרו לא יקרא אדם את שמע בצד משרה של כובסים ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו.", + "להצילך ולתת אויביך לפניך, אם עשית כל האמור בענין לסוף שהוא מצילך ונותן את אויביך לפניך.", + "והיה מחניך קדוש, קדשהו מיכן אמרו לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו.", + "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, מלמד שעריות מסלקות את השכינה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) לא תסגיר עבד אל אדניו, מיכן אמרו המוכר עבדו לגוים או לחוצה לארץ יצא בן חורים.", + "אשר ינצל אליך מעם אדוניו, לרבות גר תושב.", + "(יז) עמך ישב, ולא בעיר עצמו. בקרבך, ולא בספר.", + "במקום אשר יבחר, במקום שפרנסתו יוצאה.", + "באחד שעריך, בשעריך ולא בירושלם כשהוא אומר באחד שעריך שלא יהא גולה מעיר לעיר.", + "בטוב לו, מנוה הרע לנוה היפה.", + "לא תוננו, זו הונית דברים.", + "דבר אחר לא תסגיר עבד אל אדניו, בגוי שנצל מעבודה זרה הכתוב מדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) לא תהיה קדשה מבנות ישראל, אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות מה תלמוד לומר קדש צריך לאמרו שאילו נאמר קדשה ולא נאמר קדש הייתי אומר אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו באומות תלמוד לומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות.", + "[דבר אחר לא תהיה קדשה] זו אזהרה למופנה שנאמר (בראשי' לח כא) לא היתה בזה קדשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) לא תביא אתנן זונה, אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות מנין תלמוד לומר אתנן מכל מקום. איזה הוא אתנן זונה האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולם אסורים האומר לחבירו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן וחכמים אומרים אתנן.", + "ומחיר כלב, איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב זה יכול אפילו העבירו ברגלו בעזרה יהא חייב נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה מה תועבה האמורה להלן לשם זבח אף תועבה האמורה כאן לשם זבח.", + "נדר, פרט לדבר הנדור כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה.", + "בית ה' אלהיך, פרט לפרת חטאת שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים להביא את הריקועים.", + "לכל נדר, להביא את העוף שהיה בדין ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם עוף שאין המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהם תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף, יכול אפילו שכר פקעתה יהא אסור תלמוד לומר כי תועבת ה' גם שניהם, שנים ולא ארבעה.", + "הם, ולא ולדותיהם ולא חלופיהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) לא תשיך לאחיך, זה לוה, מלוה מנין תלמוד לומר (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית.", + "מכלל שנאמר כספך ולא כסף אחרים, אכלך, ולא אכל אחרים או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אכל בהמה כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אכל לרבות אכלי בהמה אין לי אלא נשך כסף נשך אכל מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך.", + "רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל שלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך." + ], + [ + "(כא) לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, לנכרי תשיך מצות עשה. ולאחיך לא תשיך, מצות לא תעשה.", + "רבן גמליאל אומר מה תלמוד לומר ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך אלא יש ריבית מוקדמת ויש ריבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו ואומר בשביל שילוונו זה הוא ריבית מוקדמת, לוה הימינו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זה הוא ריבית מאוחרת.", + "למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך, קבע לו הכתוב ברכה בשליחות יד.", + "על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, בשכר שתבא תירש סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) כי תדר נדר לה', נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמור כאן נדר ונדבה, ומה נדר האמור כאן לא תאחר לשלמו אף נדר האמור להלן לא תאחר לשלמו.", + "לה' אלהיך, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "לא תאחר לשלמו, הוא ולא חלופיו.", + "כי דרש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות.", + "ה' אלהיך, זה הקדש בדק הבית.", + "מעמך, זה לקט שכחה ופיאה.", + "והיה בך חטא, בך חטא ולא בקרבנך חטא סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) וכי תחדל לנדור, רבי מאיר אומר (קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור כל עיקר רבי יהודה אומר טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה נודר ומשלם.", + "(כד) מוצא שפתיך, מצות עשה.", + "תשמור, מצות לא תעשה.", + "ועשית, הרי זו אזהרה לבית דין שיעשוך.", + "כאשר נדרת, זה נדר.", + "לה' אלהיך, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "נדבה, זו נדבה.", + "אשר דברת, זה הקדש בדק הבית.", + "בפיך, זו צדקה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) כי תבא בכרם רעך, יכול לעולם תלמוד לומר ואל כליך לא תתן, בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעל הבית.", + "רעך, פרט לאחרים. רעך, פרט לגבוה.", + "ואכלת, ולא ממצץ.", + "ענבים, ולא תאנים מיכן אתה אומר היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.", + "רבי אלעזר חסמה אומר מנין שלא יאכל פועל יותר על שכרו תלמוד לומר כנפשך וחכמים אומרים שבעך מלמד שאוכל פועל יותר על שכרו.", + "ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעל הבית סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) כי תבא בקמת רעך, יכול לעולם תלמוד לומר וחרמש לא תניף, בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית.", + "רעך, פרט לאחרים. רעך, פרט לגבוה.", + "וקטפת מלילות בידך, שלא תהא קוצר במגל.", + "וחרמש לא תניף, בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד א) כי יקח איש אשה ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בכסף שהיה בדין ומה אמה העבריה שאינה נקנית בבעילה נקנית בכסף אשה שנקנית בבעילה אינו דין שתהא נקנית בכסף יבמה תוכיח שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בבעילה שלא תהא נקנית בכסף תלמוד לומר כי יקח איש אשה, מלמד שהאשה נקנית בכסף.", + "ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה שהיה בדין ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בבעילה אשה שנקנית בכסף אינו דין שתהא נקנית בבעילה אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בכסף שלא תהא נקנית בבעילה תלמוד לומר ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.", + "מנין אף בשטר דין הוא ומה כסף שאינו מוציא הרי הוא קונה שטר שהוא מוציא אינו דין שיהא קונה לא אם אמרת בכסף שקונה הקדשות ומעשר שני תאמר בשטר שאין קונה הקדשות ומעשר שני תלמוד לומר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה והיתה לאיש אחר, מקיש הוייתה לזה ליציאתה מזה מה יציאתה מזה בשטר אף הוייתה לזה בשטר סליק פיסקא" + ], + [ + "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, מיכן היו בית שמיי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר דבר.", + "אמרו בית הלל לבית שמיי אם נאמר דבר למה נאמר ערות ואם נאמר ערות למה נאמר דבר, שאם נאמר דבר ולא נאמר ערות הייתי אומר היוצאה מפני דבר תהא מותרת להנשא והיוצאה מפני ערוה לא תהא מותרת להנשא ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהא אסורה מן האסור לה תלמוד לומר ערות ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ואם נאמר ערות ולא נאמר דבר הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא תלמוד לומר דבר ויצאה מביתו, ", + "רבי עקיבה אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו.", + "וכתב לה, לשמה מיכן אמרו כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד היה עובר בשוק כול' מתני'.", + "וכתב, אין לי אלא כתב בדיו, בסם ובסיקרא בקומוס ובקונקנתום מנין תלמוד לומר וכתב מכל מקום.", + "ספר, אין לי אלא ספר מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימא יצא דבר שאינו של קיימא רבי יהודה בן בתירה אומר מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר שמחובר לקרקע.", + "כריתות, שיהא כריתות מיכן אתה אומר האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד שלשים יום על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים לאחר מיתתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נענה ", + "רבי טרפון ואמר הלכה ונשאת לאחיו ומת בלא ולד היאך מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא למדת שאין זה כריתות.", + "אמר רבי יוסי הגלילי היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחר אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם אסורה לאחד אסורה לכל אדם הא למדת שאין זה כריתות.", + "אמר רבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה אמר רבי יוסי הגלילי רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה ", + "רבי עקיבה אומר וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה חמורה גרושה מאלמנה מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה הא למדת שאין זה כריתות ", + "דבר אחר הלכה ונשאת לאחד והיו לו בנים ממנה ומת ואחר כך נשאת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים הא למדת שאין זה כריתות.", + "בידה, אין לי אלא בידה מנין לרבות גגה חצרה וחורבתה תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה.", + "ונתן בידה ושלחה מביתו, כיון שנותנו בידה משלחה מביתו מיכן אמרו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת וכו' מתני' אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו וכו' מתני' סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ב) ויצאה מביתו, מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.", + "והלכה והיתה לאיש אחר, שלא תינשא עמו בשכונה.", + "אחר, כבר קראתו התורה אחר.", + "(ג) ושנאה האיש האחרון, הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", + "או כי ימות האיש האחרון, הכתוב מבשרך שעתידה לקוברו ", + "אין לי אלא גרושה אלמנה מנין תלמוד לומר או כי ימות האיש האחרון. אם סופנו לרבות אלמנה מה תלמוד לומר גרושה אלמנה מותרת ליבם גרושה אסורה ליבם ", + "יכול אף שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהא אסורה לחזור לו תלמוד לומר וכתב לה ספר כריתות ויצאה, היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו ולא שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהא אסורה לחזור לו.", + "(ד) מנין לנותן גט ליבמתו שאסור לחזור עליה תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון. מנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה תלמוד לומר לא יוכל [בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה] לא יוכל לשוב לקחת את אשר שילח.", + "אשר שלחה, אין לי אלא מן הנשואים לנשואים מן הארוסים לארוסים מן הארוסים לנשואים מן הנשואים לארוסים מנין תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון לא יוכל הראשון לקחת את אשר שילח, ", + "רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה מן הארוסים מותרת מן הנישואים אסורה שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים בין מן הארוסים בין מן הנישואים אסורה אם כן למה נאמר אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ", + "וכן הוא אומר (ירמיה ג א) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו.", + "כי תועבה היא, רבי יהודה אומר היא תועבה ואין הולד תועבה.", + "ולא תחטיא את הארץ, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי יקח איש אשה חדשה, אין לי אלא בתולה מנין לרבות אלמנה ושומרת יבם תלמוד לומר ושמח את אשתו מכל מקום אם כן למה נאמר חדשה מי שחדשה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין.", + "לא יצא בצבא, יכול לא יצא בצבא אבל יספק כלי זיין ומים ומזון תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר אי לא יעבור עליו לכל דבר יכול אפילו בנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה תלמוד לומר עליו עליו אינו עובר עובר הוא על כל אלו.", + "נקי יהיה לביתו, זה ביתו.", + "יהיה, זה כרמו.", + "ושמח את אשתו, זו אשתו.", + "אשר לקח, להביא את יבמתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) לא יחבל ריחים ורכב, אין לי אלא ריחים ורכב המיוחדים מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר כי נפש הוא חובל, אם כן למה נאמר ריחים ורכב, מה ריחים ורכב מיוחדים שהם שני כלים ומשמשים מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.", + "כי נפש הוא חובל, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) כי ימצא, בעדים.", + "איש, פרט לקטן.", + "גונב נפש מאחיו, ולא מאחרים.", + "מבני ישראל, להביא הגונב את בנו ומוכרו שהוא חייב דברי רבי יוחנן בן ברוקה וחכמים אומרים הגונב את בנו ומוכרו פטור.", + "והתעמר בו, מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו.", + "ומת הגנב, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "ההוא, ולא הגונב את העבד.", + "ההוא, ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורים.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) השמר, בלא תעשה.", + "בנגע, זה שער לבן.", + "הצרעת, זו מחיה, אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר הפטור מנין תלמוד לומר לשמור מאד ולעשות, ", + "אין לי אלא נגעי אדם נגעי בגדים ונגעי בתים מנין תלמוד לומר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים, ", + "אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מנין תלמוד לומר כאשר צויתים, ", + "אין לי אלא כולם מנין אף מקצתם תלמוד לומר לשמור. ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) זכור אשר עשה ה' אלהיך למרים, וכי מה ענין זה לזה נתנו הענין לו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהניתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה שיענש.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם אלא שתלה הכתוב במרים ללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם וכן הוא אומר (מיכה ו ד) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) כי תשה ברעך, אין לי אלא מלוה מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות תלמוד לומר משאת מאומה.", + "לא תבא אל ביתו, יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ תלמוד לומר לעבט עבטו בחוץ. יכול לא ימשכננו מבחוץ אבל ימשכננו מבפנים תלמוד לומר בחוץ תעמד", + "כשהוא אומר והאיש לרבות שליח בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ואם איש עני הוא, אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר ואם איש, אם כן למה נאמר עני ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מן העשיר.", + "לא תשכב בעבטו, וכי תעלה על דעתך שישכב בעבוטו אלא שלא תשכב ועבוטו אצלך.", + "(יג) השב תשיב לו את העבוט, מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.", + "ושכב בשמלתו וברכך, מלמד שהוא מצוה לברכך יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו אי אתה מבורך תלמוד לומר ולך תהיה צדקה מעצמך אתה עושה צדקה.", + "ולך תהיה צדקה, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד וכן הוא אומר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישים לדרך פעמיו." + ], + [ + "(יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון, והלא כבר נאמר (ויקרא יט יג) לא תגזל מה תלמוד לומר לא תעשוק מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר משום ארבעה לאוים משום (ויקרא יט יג) בל תעשק ובל תגזל ובל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש.", + "מכלל שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאין עושה בנפשו מנין גרדי וסורק מנין תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום. אין לי אלא עני ואביון מנין לרבות כל אדם תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום, אם כן למה נאמר עני ואביון ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם.", + "מאחיך, ולא מאחרים.", + "או מגרך, זה גר צדק מלמד שעובר עליו בשני לאוים רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום בל תעשק.", + "בשעריך, זה גר תושב, אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה שכר כלים מנין תלמוד לומר אשר בארצך כל שבארצך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ביומו תתן שכרו, מלמד ששכר לילה גובה כל היום, ושכר יום גובה כל הלילה מנין תלמוד לומר לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר.", + "ולא תבא עליו השמש כי עני הוא, פרט לשפסק מעמו.", + "ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו לא שתתן לו שכרו בו ביום אם כן למה נאמר ואליו הוא נושא את נפשו אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאילו הוא נוטל את נפשו.", + "ולא יקרא עליך אל ה', יכול מצוה שלא לקרות תלמוד לומר (דברים טו ט) וקרא עליך אל ה', יכול מצוה לקרות תלמוד לומר ולא יקרא עליך אל ה', יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) לא יומתו אבות על בנים, וכי מה בא הכתוב ללמדנו שלא יומתו אבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבות, והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ", + "כשהוא אומר ובנים לרבות את הקרובים ואלו הם הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.", + "איש בחטאו יומתו, אבות מתים בעון עצמם ובנים מתים בעון עצמם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) לא תטה משפט גר, מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים טז יט) לא תטה משפט ולא תכיר פנים אלא מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוים ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוים.", + "ולא תחבל בגד אלמנה, בין עניה בין עשירה ואפילו היא כמרתא בת בייתוס.", + "רבי שמעון אומר דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה שלא תהא הולך ובא אצלה שלא להשיאה שם רע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כי תקצר קצירך, פרט לשקצרוהו ליסטים וקרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.", + "קצירך, פרט לשקצרוהו גוים מיכן אמרו נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה רבי יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור. קצירך, פרט לאחרים. קצירך, פרט להקדש כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר כל זמן שיש לו קציר יש לו עומר ויש לו שכחה כל זמן שאין לו קציר אין לו עומר ואין לו שכחה, כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.", + "בשדך, פרט למעמר בשדה חבירו דברי רבי מאיר וחכמים מחייבים מיכן אתה אומר העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה סליק פיסקא" + ], + [ + "ושכחת עומר, ולא הגדיש יכול אף לא שנים תלמוד לומר לגר וליתום ולאלמנה יהיה, מיכן אמרו שני עמרים שכחה שלשה אינם שכחה שני צבורי זיתים וחרובים שכחה שלשה אינם שכחה שני גרגרים פרט שלשה אינם פרט.", + "בשדה, פרט לטמונים דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמונים. בשדה, לרבות את הקמה שהיה בדין ומה עומר שהורע כח עני בו יש לו שכחה קמה שיפה כח עני בה אינו דין שיש לו שכחה לא אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ואת הקמה תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה תלמוד לומר בשדה לרבות את הקמה.", + "לא תשוב לקחתו, פרט לראשי שורות מיכן אמרו ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח והעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו מודים שאין שכחה.", + "לא תשוב לקחתו, כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מיכן אמרו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים כול' מתני'.", + "לא תשוב לקחתו, מיכן אמר רבי ישמעאל שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים בעל הבית המוציא מעניים עליו להביא הראיה שהמוציא מחבירו עליו הראיה ומנין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה.", + "אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) כי תחבט זיתך, הראשונים היו חובטים זיתיהם והיו נוהגים בהם עין יפה מיכן אמרו הזית שהוא עומד על שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה.", + "זיתך, פרט לאחרים. זיתך, פרט להקדש.", + "לא תפאר, לא תתפאר לעני בו מיכן אמרו מי שאינו מניח את העניים ללקט או שמניח אחד ואחד אינו מניח או שמסייע את אחד מהם הרי זה גוזל את העניים ועל זה נאמר (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם.", + "אחריך, מלמד שיש לו שכחה.", + "אחריך, מלמד שיש לו פיאה.", + "לגר ליתום ולאלמנה, נאמר כאן גר ויתום ונאמר להלן גר ויתום, מה גר ויתום האמור להלן בעושה סאתים אף גר ויתום האמור כאן בעושה סאתים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) כי תבצר כרמך, מיכן היה רבי אליעזר אומר כרם שכולו עוללות לבעל הבית רבי עקיבה אומר לעניים.", + "לא תעולל, איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף ואין לה נטף יש לה נטף ואין לה כתף הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי הם של עניים.", + "אחריך, מלמד שיש לו שכחה. אחריך, מלמד שיש לו פיאה מיכן אמרו איזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה, ברגליות משיעבור הימנה.", + "גר יתום, נאמר כאן גר ויתום ונאמר להלן גר ויתום מה גר ויתום האמור להלן בעושה סאתים אף גר ויתום האמור כאן בעושה סאתים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה א) כי יהיה ריב בין אנשים, אין שלום יוצא מתוך מריבה וכן הוא אומר (בראשית יג ז) ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק הוי אומר מריבה וכן הוא אומר כי יהיה ריב בין אנשים, מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה.", + "בין אנשים, אין לי אלא אנשים איש עם אשה ואשה עם איש ושתי נשים זו עם זו מנין תלמוד לומר ונגשו אל המשפט מכל מקום.", + "ושפטום, בעל כרחם.", + "והצדיקו, יכול כל המורשעים לוקים תלמוד לומר והיה אם בן הכות הרשע פעמים לוקה פעמים אינו לוקה ועדין איני יודע אלו הם הלוקים תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו, מה חסימת שור מיוחדת מצות לא תעשה והרי הוא לוקה כך כל מצות לא תעשה הרי הוא לוקה או כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה יהא לוקה תלמוד לומר לא תחסום שור, מה חסימת שור מיוחדת שאין בה קום עשה והרי הוא לוקה כך כל מצות לא תעשה שאין בה קום עשה הרי הוא לוקה. רבי שמעון אומר והצדיקו את הצדיק צדקהו כדי שלא יהא לוקה. והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה פעמים אינו לוקה.", + "והפילו השופט, אין מלקים מעומד.", + "והכהו, מלקה שליש לפניו ושתי ידות מאחריו.", + "לפניו, שיהא לוקה ועיניו בו ולא שיהא לוקה ועיניו בדבר אחר יכול יהא לוקה ומת תלמוד לומר כדי רשעתו אין לוקה ומת יכול יהא לוקה ומשלם תלמוד לומר כדי רשעתו אין לוקה ומשלם.", + "(ג) ארבעים, יכול ארבעים שלימות תלמוד לומר ארבעים במספר מנין שהוא סוכם את הארבעים רבי יהודה אומר ארבעים שלימות היכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו.", + "יכנו, ולא על הקרקע. יכנו, ולא על כסותו. יכנו, אין מלקים שנים כאחד.", + "לא יוסיף, אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מניין תלמוד לומר פן יוסיף מכל מקום.", + "מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה מכה מועטת מנין תלמוד לומר על אלה, אם כן למה נאמר מכה רבה מלמד שאין הראשונה מכה רבה.", + "ונקלה אחיך לעיניך, מיכן אמרו נתקלקל בין ברעי בין במים פטור רבי יהודה אומר האיש ברעי והאשה במים.", + "דבר אחר ונקלה אחיך לעיניך, משלקה הרי הוא אחיך מיכן אמרו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מיד כריתם.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר כל היום הכתוב קורא אותו רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע אבל משלקה הכתוב קורא אותו אחיך שנאמר ונקלה אחיך.", + "רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר (ויקרא יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם, ואומר (שם יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות מועטת הנטפל בעוברי עבירה הרי הוא עושה דינו כעוברי עבירה הנטפל לעושי מצוה על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכל הדם מה הדם שנפשו של אדם חתה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות ", + "רבי אומר הרי הוא אומר (תהלים טו א) ה' מי יגור באהליך (שם טו ב) הולך תמים ופעל צדק (שם טו ג) לא רגל על לשונו (שם טו ד) נבזה בעיניו נמאס (שם טו ה) כספו לא נתן בנשך ובמקום אחר הוא אומר (יחזקאל יח ה) ואיש כי יהיה צדיק וגו' ובסוף הענין הוא אומר (שם יח ט) צדיק הוא חיה יחיה וכי מה עשה זה הא כל היושב ואינו עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא תחסם שור, אין לי אלא שור מנין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור תלמוד לומר לא תחסום מכל מקום אם כן למה נאמר שור שור אי אתה חוסם חוסם אתה את האדם.", + "בדישו, אין לי אלא דיש מנין לרבות שאר עבודות תלמוד לומר לא תחסם מכל מקום אם כן למה נאמר בדישו, מה דיש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכה בשעה שהוא עושה הרי הוא אוכל כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכה בשעה שהוא עושה הרי הוא אוכל ", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה דיש מיוחד דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו יצא העושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בגופו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי ישבו אחים, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, מיכן אמרו שני אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואחר כך ייבם השני כול' מתני'.", + "יחדו, פרט לאחיו מאמו לפי שמצינו שיש אחים בתורה שעשה בהם אח מן האם כאח מן האב יכול אף כאן תלמוד לומר יחדו פרט לאחיו מאמו.", + "ומת אחד מהם, אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם מנין אפילו הם מרובים תלמוד לומר ומת אחד מהם מנין אפילו מתו כולם תלמוד לומר ומת אחד מהם אם כן למה נאמר אחד מהם אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מיכן אמרו שלשה אחים נשואים שלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות. ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן הבת ובת הבת מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום אם כן למה נאמר ובן אין לו פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית.", + "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, למה אני צריך לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים יכול אף כאן תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כיצד היא עושה או חולצת או מתיבמת. הנותן גט ליבמתו פסלה לעצמו ופסלה על ידי אחים יכול יהא גט פוטרה ודין הוא ומה חליצה שאינה פוטרת באשה פוטרת ביבם גט שפוטר באשה אינו דין שיפטור ביבם תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא בחליצה. ", + "יבמה יבא עליה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ואפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת.", + "ולקח ולקחה, ויבם ויבמה פרט לצרת כל העריות מיכן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והיה הבכור אשר תלד, יכול אם היה שמו יוסי יקרא שמו יוסי היה שמו יוחנן יקרא שמו יוחנן תלמוד לומר יקום על שם אחיו מכל מקום אם כן למה נאמר והיה הבכור אשר תלד מלמד שמצוה בגדול ליבם.", + "אשר תלד, פרט לאיילונית שאינה ראויה לילד.", + "יקום על שם אחיו, ולא על שם אחי אביו.", + "המת, לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מנין מת ראשון ייבם שני מת שני ייבם שלישי תלמוד לומר המת, המת ריבה.", + "ולא ימחה שמו מישראל, פרט לסריס שכבר שמו מחוי.", + "(ז) ואם לא יחפץ האיש, ולא שלא חפץ בה המקום מוציא אני את העריות שחייבים עליהן מיתת בית דין ועדין לא אוציא עריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים תלמוד לומר מאן יבמי ולא שמיאן בה המקום מוציא אני את העריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים ועדין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה תלמוד לומר לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום.", + "לקחת את יבמתו, מה אני צריך מפני שנאמר והיה הבכור אשר תלד יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לילד תלמוד לומר יבמתו יבמתו ריבה.", + "ועלתה יבמתו השערה, מצוה בבית דין שיהא בגבוה שבעיר ושיהא בזקנים.", + "מאן יבמי, ולא שמיאן בה המקום. להקים לאחיו, פרט לסריס שאם רצה להקים אינו יכול. שם, רבי יהודה אומר נאמר כאן שם ונאמר להלן שם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה ומה שם האמור כאן זרע אף שם האמור להלן זרע.", + "בישראל, ולא בגרים מיכן אתה אומר שני אחים גרים שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה פטורים מן החליצה ומן היבום שנאמר בישראל ולא בגרים.", + "לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) וקראו לו זקני עירו, מצוה בזקני עירו.", + "ודברו אליו, בהוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו כלך אצל כמותך ולמה לך להכניס קטטה לביתך.", + "ועמד ואמר, מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה.", + "לא חפצתי לקחתה, ולא שלא חפץ בה המקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וירקה בפניו, רוק הנראה לעיני הזקנים, מלמד שמתייחדת עמו לעיני הזקנים.", + "וחלצה נעלו, אין לי אלא נעלו שלו של אחרים מנין תלמוד לומר חלוץ הנעל מכל מקום אם כן למה נאמר וחלצה נעלו פרט לגדול שאין יכול להלך בו וקטן שאין חופה את רוב רגלו וסולייס שאין לו עקב שחליצתה פסולה.", + "מעל רגלו, נאמר כאן רגלו ונאמר להלן (ויקרא יד יד) רגלו מה רגלו האמור להלן ימנית אף רגלו האמור כאן ימנית. מעל רגלו, מיכן אתה אומר מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה.", + "וירקה בפניו, יכול בפניו ממש תלמוד לומר לעיני הזקנים רוק הנראה לעיני הזקנים מיכן אמרו חלצה ורקקה ולא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה ולא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה ולא רקקה רבי אליעזר אומר חליצתה פסולה ורבי עקיבא אומר חליצתה כשרה.", + "וענתה ואמרה, נאמרה כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמורה כאן בלשון הקדש.", + "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, רבי אליעזר אומר אשר לא בנה ואשר לא עתיד לבנות.", + "[ככה יעשה] אמר רבי אליעזר ככה יעשה בדבר שמעשה מעכב אמר לו רבי עקיבה משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שמעשה באיש רבי שמעון אומר חליצה מעכבת ורקיקה מעכבת. ונקרא שמו בישראל, רבי ישמעאל אומר חליצה בשכיבה ורקיקה כדי שכבת זרע.", + "ונקרא שמו בישראל, נאמר כאן בישראל ונאמר להלן בישראל מה בישראל האמור להלן פרט לבית דין של גרים אף בישראל האמור כאן פרט לבית דין של גרים.", + "בית חלוץ הנעל, מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) כי ינצו אנשים, אין שלום יוצא מתוך ניצות וכן הוא אומר (בראשית יג ז) ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק הוי אומר זו מריבה וכן הוא אומר (דברים כה א) כי יהיה ריב בין אנשים מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה.", + "אנשים, אין לי אלא אנשים איש עם אשה אשה עם איש מנין תלמוד לומר יחדו מכל מקום.", + "איש ואחיו, פרט לעבדים שאין להם אחוה.", + "וקרבה אשת האחד, ולא אשת שליח בית דין. להציל את אישה, רבי אומר לפי שמצינו שיש מזיקים בתורה שנעשה בהם שאין מתכוין כמתכוין יכול אף כאן תלמוד לומר והחזיקה במבושיו מגיד שאינו חייב על הבשת עד שיתכוין.", + "במבושיו, אין לי אלא מבושיו מנין לרבות דבר שיש בו סכנה תלמוד לומר והחזיקה מכל מקום אם כן למה נאמר מבושיו מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקוצותה את כפה אף כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצותה את כפה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וקצתה את כפה, מלמד שאתה חייב להצילה בכפה מנין אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה תלמוד לומר לא תחס עינך, ", + "רבי יהודה אומר נאמר כאן לא תחס עינך ונאמר להלן (דברים יט כא) לא תחס עינך, מה לא תחס עינך האמור להלן ממון אף לא תחס עינך האמור כאן ממון סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, יכול לא יעשה ליטרא וחצי ליטרא ורביע ליטרא תלמוד לומר גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה ", + "רבי עקיבה אומר מנין שאין עושים סלע פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיקא תלמוד לומר לא יהיה לך, ", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם קיימת הרי הוא בלא יהיה לך.", + "(יד) לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב תלמוד לומר גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", + "רבי אליעזר אומר מנין שלא יעשה אדם מדה בת ארבעת קבים להיות מודד בה בתוך ביתו תלמוד לומר לא יהיה לך.", + "מנין שאין מעיינים במקום שמכריעים ואין מכריעים במקום שמעיינים תלמוד לומר אבן שלימה יכול אפילו אמר הריני מעיין במקום שמכריעים לפחות לו מן הדמים או להכריע במקום שמעיינים להוסיף לו על הדמים תלמוד לומר וצדק יהיה לך.", + "מנין שלא יגדוש במקום שמוחקים ולא ימחוק במקום שגודשים תלמוד לומר אבן שלימה יכול אם אמר הריני מוחק במקום שגודשים על מנת לפחות לו מן הדמים או הריני גודש במקום שמוחקים על מנת להוסיף לו על הדמים שאין שומעים לו תלמוד לומר וצדק יהיה לך.", + "יהיה לך, מנה אגרנמוס על כך, מיכן אמרו הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש וכו' מתני' ", + "אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר הרי הוא אומר (יחזקאל מו יא) איפה לפר ואיפה לאיל ואיפה לכבש וכי מדת פרים ואילים וכבשים אחת היא והלא כבר נאמר (במדבר כט ג) שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון אחד לכבש אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה סליק פיסקא" + ], + [ + "למען יאריכון ימיך, זו אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה והלא דברים קל וחומר ומה גרוגרת שאינה אלא אחד ממאה באיסר נתנה תורה אריכות ימים עליה שאר מצות שיש בהן חסרון כיס על אחת כמה וכמה.", + "(טז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו אחת מהם.", + "[כל עושה עול] מיכן אמרו אין מערבים פירות בפירות ואפילו חדשים בישנים ואפילו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר.", + "כל עושה עול, קרוי חמשה שמות חרם תועבה משוקץ שנאוי עול סליק" + ], + [ + "(יז) זכור, בפה, אל תשכח בלב וכן הוא אומר (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם.", + "(יח) אשר קרך, אין קרך אלא שנזדמן לך.", + "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, מלמד שלא היה הורג בהם אלא בני אדם שנמשכו מדרכי מקום ונחשלו מתחת כנפי הענן.", + "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, במדה שמדדת בה מדדו לך מה אתה עיף ויגע ולא ירא אלהים אף הוא עיף ויגע ולא ירא אלהים.", + "(יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב, שלא תאגד עליך אגודה.", + "בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה. מה שתירש תכבש.", + "תמחה את זכר עמלק, ולהלן הוא אומר (שמות יז יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק ואומר (שם יז טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו א) והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא מיד. כי תבא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשת וישבת בה, מה שתירש תכבש.", + "וירשת וישבת בה, משתירש תשב.", + "(ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה, יכול כל הפירות יהו חייבים בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן נאמר הבא בכורי ציבור והבא בכורי יחיד מה בכורי ציבור האמורים (ויקרא כג יז) להלן משבעת המינים אף בכורי יחיד האמורים כאן משבעת המינים, מה להלן חטים ושעורים אף כאן חטים ושעורים, מנין לרבות שאר מינים תלמוד לומר (שמות כג יט) בכורי אדמתך ריבה אחר שריבה הכתוב מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון, נאמר הבא בכורי ציבור והבא בכורי יחיד מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, ואלו הם (דברים ח ח) חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון ארץ זית שמן ודבש, ", + "זית זה זית אגורי, ", + "ודבש זה דבש תמרים.", + "מראשית, אפילו אשכול אחד ואפילו גרגיר אחד.", + "פרי, פרי אתה מביא בכורים ואי אתה מביא יין ושמן בכורים.", + "האדמה, פרט לעריסים ולחכורות ולסיקרקון ולגזלן שאין מביאים משום אותו הטעם שנאמר ראשית בכורי אדמתך יכול אתה מביא כל זמן שאתה קורא תלמוד לומר אשר תביא מארצך, כל זמן שהם מצויים על פני ארצך, יכול שאתה קורא כל זמן שאתה מביא תלמוד לומר ואמרת ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירה אומר מביא וקורא.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, פרט לנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד או בתוך של רבים והמבריך מתוך של רבים או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע בתוך שלו והמבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע הרי זה אינו מביא רבי יהודה אומר בזה מביא מאיזה טעם אינו מביא משום שנאמר (שמות כג יט) בכורי אדמתך עד שיהו כל הגדולים מאדמתך סליק פיסקא" + ], + [ + "ושמת בטנא, מלמד שטעונים כלי.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זה שילה ובית עולמים.", + "(ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתנו כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה סליק פיסקא" + ], + [ + "ואמרת אליו, ולא כפוי טובה.", + "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי, פעם אחת אתה קורא בשנה ואין אתה קורא פעמים בשנה.", + "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו, פרט לגרים.", + "לתת לנו, פרט לעבדים רבי שמעון אומר פרט לעבר הירדן שנטלתו מעצמך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) ולקח הכהן הטנא מידך, מיכן אמרו העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאים בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנים לכהנים בשביל לרבות מתנה לכהנים.", + "מידך, מלמד שטעונים תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב. והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים. והניחו, מיכן אמרו נגנבו או אבדו חייב באחריותם נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) וענית ואמרת, נאמר כאן עניה ונאמר להלן עניה מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש אף עניה האמורה כאן בלשון הקדש ", + "מיכן אמרו בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא ושאינו יודע לקרות מקרים אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרים את היודע ואת מי שאינו יודע סמכו על המקרא וענית אין עניה אלא מפי אחרים.", + "ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי, מלמד שלא ירד אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד ומעלה על לבן הארמי כאילו איבדו.", + "וירד מצרימה, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות תלמוד לומר ויגר שם, יכול באוכלוסים הרבה תלמוד לומר במתי מעט כענין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה.", + "ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם.", + "וירא את ענינו, כמה שנאמר (שם א טז) וראיתן על האבנים.", + "ואת עמלינו, כמה שנאמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", + "(ט) ויביאנו אל המקום הזה, זה בית המקדש או יכול זה ארץ ישראל כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת, הרי ארץ ישראל אמורה ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת.", + "ארץ זבת חלב ודבש, נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג ה) ארץ זבת חלב ודבש מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן חמשת עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינו זבת חלב ודבש.", + "(י) ועתה, מיד.", + "הנה, בשמחה.", + "הבאתי, משלי.", + "את ראשית כל פרי האדמה, מיכן אמרו יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר רימון שבכר קושרים אותו בגמי ואומר הרי אלו בכורים.", + "אשר נתת לי ה', מיכן אמרו האפוטרופיס והעבד והשליח אשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאים ולא קורים שאין יכולים לומר אשר נתת לי ה'.", + "והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית לפני ה' אלהיך, מלמד שטעונים הנחה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחויה.", + "(יא) ושמחת, בכל מיני שמחות.", + "בכל הטוב, זה השיר.", + "אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.", + "אתה והלוי והגר אשר בקרבך, מיכן אמרו ישראל ממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) כי תכלה לעשר, יכול בחנוכה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (דברים לא ז) קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל, אי מה קץ האמור להלן חג הסכות אף קץ האמור כאן חג הסכות, תלמוד לומר כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלים בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הבעור. בשנה השלישית, יכול אף שנת שבוע תהא חייבת במעשר תלמוד לומר בשנה השלישית שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאת שנת שבוע שאינה חייבת במעשר יכול יהו שני מעשרות נוהגים בה תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגים בה אין לי אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה סליק פיסקא" + ], + [ + "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, תן לכל אחד ואחד לפי חלקו.", + "ואכלו בשעריך ושבעו, תן להם כדי שבעם מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים דברי רבי יהודה רבי אומר חצי קב.", + "אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלם ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי כסף ולא רצו להוציאם מירושלם.", + "(יג) ואמרת, בכל לשון.", + "לפני ה' אלהיך, זה וידוי מעשר.", + "בערתי הקדש מן הבית, זה מעשר שני ונטע רבעי.", + "וגם נתתיו ללוי, זה מעשר לוי, וגם נתתיו, זה תרומה ותרומת מעשר.", + "לגר ליתום ולאלמנה, זה מעשר עני לקט שכחה ופאה אף על פי שאין מעכבים את הוידוי.", + "מן הבית, זו חלה.", + "דבר אחר מן הבית, כיון שהפרשתו מן הבית אין את נזקק לו לכל דבר.", + "ככל מצותך, שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום.", + "אשר צויתני, לא נתתיו למי שאינו ראוי לו.", + "לא עברתי ממצותיך, לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.", + "ולא שכחתי, לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו.", + "(יד) לא אכלתי באוני ממנו, הא אם אכלו באנינה אינו יכול להתודות.", + "ולא בערתי ממנו בטמא, לא שאני טמא והוא טהור ולא שאני טהור והוא טמא.", + "ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת דברי רבי אליעזר אמר לו רבי עקיבה אם למת אף לחי אסור מה תלמוד לומר למת שלא החלפתיו אפילו בדבר טהור.", + "שמעתי בקול ה' אלהי, והבאתיו לבית הבחירה.", + "עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו.", + "(טו) השקיפה ממעון קדשך, עשינו מה שגזרתה עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וכו' סליק סידרא" + ], + [ + "(לא יד) ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, רבי שמעון בן יוחי אומר ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניו וכן הוא אומר (מיכה ז ה) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף.", + "משיב משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הואיל ואני נפטר בנסים גדול מן העולם הראיני אדם נאמר שיעמוד על ישראל שאצא ידיהם לשלום וכן הוא אומר (במדבר כז יז) אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואומר (שם כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון ואומר (שה\"ש ח ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ארבע מלכיות מושלות בהם בישראל ואין בהם חכם ואין בהם נבון בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה היו ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה (במדבר כז יז) ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רואה סליק פיסקא" + ], + [ + "(במדבר כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך גברתן כמותך. קח לך אינו אלא בלקיחה לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשין מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו שיהא קורא עמו ושונה עמו אוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו וכן הוא אומר (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק משיב הקדוש ברוך הוא ואומר לו למשה תן לו תורגמן ליהושע ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר ויש אומרים העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיה משה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע מה היה אומר ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע ", + "רבי נתן אומר היה משה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו אמר לו הקדוש ברוך הוא במה אתה מתעצב בלבך שלא עמד אחד מבניך והלא בני אהרן אחיך כאילו בניך הם אף אדם שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן ולא היה ראוי למלכות נטל המלכות ממנו ונתנו לבן אוהבו אמר לו אף על פי שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני כך אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע אף על פי שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של אלעזר שנאמר (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד. באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל שנאמר (דברים לא ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ אמר לו עם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם עדין תינוקות הם אל תקפיד עליהם על כל מה שהם עושים שאף רבונם לא הקפיד עליהם על כל מה שעשו וכן הוא אומר (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו רבי נחמיה אומר אין לי רשות הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים שיהו יושבים בו.", + "ומעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רוכב על גבי החמור והיו תלמידיו מהלכים אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכיי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של נקדימון בן גוריון אני אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת בכתובתי אמר להם רבן יוחנן בן זכיי לתלמידיו אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב של בית חמיה ושל בית ריבה זו לא היו נכנסים להשתחוות בהר הבית עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם נכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם בשמחה וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו (שה\"ש א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים אל תהי קורא גדיותיך אלא גויותיך שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ומלכות שולטת בהם וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתם של אומה שפלה.", + "בשנה אחת מתו שלשה צדיקים משה ואהרן ומרים שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה שנאמר (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו שנאמר (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלא מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד ענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל מצות נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו אהרן אחיך היכן הוא אמר להם אלהים גנזו לחיי העולם הבא ולא היו מאמינים לו אמרו לו אנו יודעים בך שאכזרי אתה שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא מטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקדוש ברוך הוא עומד בהספד עליו ומלאכי שרת עונים אחריו ומה היו אומרים (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.", + "באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך ועמד לפניו אמר לו משה תן לי נשמתך אמר לו במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך גער בו ויצא בנזיפה הלך מלאך המות והשיב דברים לפני הגבורה שוב אמר לו הקדוש ברוך הוא לך והבא לי נשמתו הלך למקומו ובקשו ולא מצאו הלך אצל הים אמר לו משה ראית אותו אמר לו מיום שהעביר את ישראל בתוכי לא ראיתיו הלך אצל הרים וגבעות אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו מיום שקבלו ישראל את התורה על הר סיני לא ראינו אותו הלך אצל גיהנם אמר לה משה ראית אותו אמרה לו שמו שמעתי אותו לא ראיתי הלך אצל מלאכי שרת אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו לך אצל בני אדם הלך אצל ישראל אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו אלהים הבין דרכו אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא ", + "וכיון שמת משה היה יהושע בוכה ומצעק ומתאבל עליו במרד והיה אומר אבי אבי רבי רבי אבי שגדלני רבי שלמדני תורה והיה מתאבל עליו ימים רבים עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע יהושע עד כמה אתה מתאבל והולך וכי לך בלבד מת משה והלא לא מת אלא לי שמיום שמת אבל גדול הוא לפני שנאמר (ישעיה כב יב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' אלא מובטח לו שבן העולם הבא הוא שנאמר (דברים לא טז) ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לב א) האזינו השמים ואדברה, רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים הם היו מעידים בעצמם שנאמר (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם קלקלו בעצמם כמו שנאמר (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל העיד בהם שבט יהודה ובנימן שנאמר (ישעיה ה ג-ד) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי קלקלו שבט יהודה ובנימן שנאמר (מלאכי ב יא) בגדה יהודה העיד בהם את הנביאים שנאמר (מ\"ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו קלקלו בנביאים שנאמר (דה\"ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהם את השמים שנאמר (דברים ד כו) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ קלקלו בשמים שנאמר (ירמיה ז יז) האינך רואה מה הם עושים ואומר (שם ז יח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים העיד בהם את הארץ שנאמר (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אני מביא רעה קלקלו בארץ שנאמר (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את הדרכים שנאמר (ירמיה ו טז) כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו קלקלו בדרכים שנאמר (יחזקאל טז כה) אל כל ראש דרך בנית רמתך העיד בהם את הגוים שנאמר (ירמיה ו יח) לכן שמעי הגוים ודעי עדה את אשר בם קלקלו בגוים שנאמר (תהלים קו לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם העיד בהם את ההרים שנאמר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים שנאמר (הושע ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהם את הבהמה שנאמר (ישעיה א ג) ידע שור קונהו קלקלו בבהמה שנאמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב העיד בהם את העופות שנאמר (ירמיה ח ז) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות שנאמר (יחזקאל ח י) ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ העיד בהם את הדגים שנאמר (איוב יב ח) או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים קלקלו בדגים שנאמר (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את הנמלה שנאמר (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל (שם ו ח) תכין בקיץ לחמה. רבי שמעון בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמוד מן הנמלה אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד.", + "עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הרי עדיי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אומרת לפניו רבונו של עולם הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קרוי על שם הבעלים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (הושע ב יט) והסירותי את שמות הבעלים אומרת לפניו רבונו של עולם אף על פי כן בני בית מזכירים אותו אומר לה (הושע ב יט) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבונו של עולם כבר כתבת (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר (הושע יא ט) כי אל אנכי ולא איש דבר אחר וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר (ישעיה נ א) כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו.", + "דבר אחר האזינו השמים משל למלך שמסר את בנו לפידגוג להיות יושב ומשמרו אמר אותו הבן כסבור אבה שהועיל כלום שמסרני לפידגוג עכשיו הריני משמרו כדי שיאכל וישתה וישן ואלך אני ואעשה צרכיי אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפידגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר להם משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי שכינה או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר (איוב כ כז) יגלו שמים עוונו ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר (שם) וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמוד בדין לפני המקום ואומרת לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו במקום אם המקום שינה בהם בישראל כשהוא אומר (תהלים נ ו) ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו במקום ואין המקום שינה בהם בישראל וכן הוא אומר (מלאכי ג ו) כי אני ה' לא שניתי.", + "דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני אפוטרופים במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנים אותו ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכשאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.", + "דבר אחר האזינו השמים, רבי נחמיה אומר משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה התחיל קובל עליו לאחיו והתחיל קובל עליו לאוהביו והתחיל קובל עליו לשכניו והתחיל קובל עליו לקרוביו לא זז האב ההוא להיות קובל והולך עד שאמר שמים וארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נאמר האזינו השמים ואדברה.", + "דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר אילו אין דיין של צדיקים אלא שמרויחים את העולם שהם בתוכו שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ואין פתיחה אלא לשון הרווחה שנאמר (בראשי' כט לא) ויפתח את רחמה ואילו אין דיין של רשעים אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו שבזמן שאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר השמים ואין עצירה אלא לשון הדחק שנאמר (בראשית כ יח) כי עצור עצר ה'.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם או שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו אלא כענין שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שמח לעשות לי רצוני שנאמר (תהלים יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו.", + "ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם בה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלת שעורים או שמא אמרה פרה זו איני דשה ואיני חורשת היום או שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך וכן לענין הים הוא אומר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מדתו ואמר אעלה ואציף את העולם אלא כענין שנאמר (איוב לח י) ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואמר (שם לח יא) עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות כענין שנאמר ויתגעשו ולא יוכלו והלא דברים קל וחומר ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכים אין מקבלים שכר ואם חוטאים אין מקבלים פורענות ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם.", + "דבר אחר האזינו השמים, היה רבי בניה אומר בזמן שאדם מתחייב בדין אין פושטים בו יד תחלה אלא עדיו שנאמר (דברים יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך בני אדם ממשמשים ובאים שנאמר (שם) ויד כל העם באחרונה כך בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנאמר (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומר (שם ב כה) וזרעתיה לי בארץ.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה היה רבי יהודה בן חנניה אומר בשעה שאמר משה האזינו השמים ואדברה היו השמים ושמי השמים דוממים ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי הייתה הארץ וכל אשר עליה דוממים, ואם תמיה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע (יהושע י יב-יג) ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דם וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד (שם י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו וג' נמצינו למידים שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.", + "דבר אחר האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים ולפי שהיה רחוק מן הארץ אמר ותשמע הארץ אמרי פי, בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ.", + "דבר אחר לפי שהשמים מרובים פתח להם בלשון מרובה ולפי שהיתה הארץ מועטת פתח לה בלשון מועט ותשמע הארץ אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את המרובה למרובים ואת המעוטה למעוטים וחכמים אומרים אין הדבר כן אלא בזמן שבאים העדים ומעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת ואם לאו אין עדותם קיימת כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה ואילו אמר ותשמע הארץ אמרי פי היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה, על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי, שעליה עמדו ישראל ואמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר האזינו השמים שלא עשו ישראל מצות שניתנו להם מן השמים ואלו הן מצות שניתנו להם מן השמים עבור שנים וקביעות חדשים שנאמר (בראשית א יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ, שלא עשו מצות שניתנו להם בארץ ואלו הן מצות שנתנו להם בארץ לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמטים ויובלות.", + "דבר אחר האזינו השמים שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ותשמע הארץ אמרי פי שלא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (דברים ל יט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה שנאמר (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אין אנו יודעים עדותו של מי קיימת אם של הקדוש ברוך הוא אם של משה כשהוא אומר (שם לא כא) וענתה השירה הזאת לפניו לעד הא של הקדוש ברוך הוא מקיימת של משה ולא של משה מקיימת את של הקדוש ברוך הוא ומפני מה העיד בהם משה בישראל שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר אני בשר ודם ולמחר אני מת מה אם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה מי מכחישם לפיכך העיד בהם שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה אמר השירה תעיד בהם מלמטה ואני מלמעלה ומנין שהמקום קרוי עד שנאמר (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר ואומר (ירמיה כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואומר (מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד מהיכל קדשו.", + "(ב) יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואומר (משלי ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ואומר (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף ואומר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם.", + "כמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם אי מה מטר מקצת עולם שמחים בו ומקצת עולם מצירים בו מי שבורו מלא יין וגרנו לפניו מצירים בו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר תזל כטל אמרתי מה טל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה כל העולם שמחים בהם.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מעלים אותך ומגדלים אותך וכן הוא אומר (משלי ד ח) סלסליה ותרוממך.", + "וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על העשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך דברי תורה מעדנים אותך ומפנקים אותך שנאמר (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי היה רבי נחמיה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים יכול כדרך שאתה כונסם כללים תהא מוציאם כללים תלמוד לומר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של טל ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו של טל שהן קטנות.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם וכך אמר לו רבי יעקב ברבי חניליי לרבי בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה.", + "וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפטמים אותם כך הוי מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל על מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על כל עבירות.", + "כשעירים עלי דשא, ועל מה שעירים מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות. וכרביבים עלי עשב, מה רביבים באים תמימים ומכפרים כך דברי תורה מכפרים על כל עונות ועבירות.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, חכמים אומרים אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה כענין שנאמר (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר (דברים ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה נכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף כל העולם כולו על יושביו כענין שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדים אותה בצער או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהו רואים אותה כאילו היא בזול אחד משלש וארבע סאים בסלע.", + "כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד שנאמר (ישעיה לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר אל רעהו יקרא ואומר (שם יג כא) ושעירים ירקדו שם.", + "דבר אחר יערוף כמטר לקחי, היה רבי בניה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים לך שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לא עשית דברי תורה לשמם הם ממיתים אותך שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל ואומר (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי דוסתי בן יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר (שם ה טו) שתה מים מבורך ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר (שם) ונוזלים מתוך בארך ואומר (שם ה טז) יפוצו מעיינותיך חוצה.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, היה רבי מאיר אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסם פרטים מייגעים אותך ואי אתה יודע מה לעשות משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה אם נוטלם פרט מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם סלעים ופורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן מי שהולך לבית אילייס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא הוצאה אם מצרפם סלעים מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם דינרי זהב ופורט ומוציא בכל מקום שירצה.", + "כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני ספרים או שני סדרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים לכך נאמר כרביבים עלי עשב.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא כך דברי תורה כולה אחת ויש בה מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ויש מהם אדומים ויש מהם ירוקים ויש מהם שחורים ויש מהם לבנים כך דברי תורה יש בהם בני אדם חכמים בני אדם כשרים בני אדם צדיקים בני אדם חסידים.", + "דבר אחר מה מטר זה אי אתה רואה לו עד שבא וכן הוא אומר (מ\"א יח מה) ויהי עד כה ועד כה והשמים נתקדרו בעבים כך תלמיד חכמים אין אתה יודע מה הוא עד שישנה מדרש הלכות והגדות או עד שיתמנה פרנס על הציבור.", + "דבר אחר יערף כמטר, לא כמטר זה שבא מן הדרום שכולו לשדפון וכולו לירקון וכולו לקללה אלא כמטר זה שבא מן המערב שכולו לברכה. היה רבי סימיי אומר מנין שכשם שהעיד בהם משה בישראל שמים וארץ כך העיד בהם ארבע רוחות השמים שנאמר יערף כמטר לקחי זו רוח מערבית שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה, תזל כטל אמרתי, זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקיה כזהב, כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, וכן היה רבי סימיי אומר לא נאמרו ארבע רוחות אלו אלא כנגד ארבע רוחות השמים צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה מזרחית לעולם קשה מערבית לעולם יפה צפונית יפה לחטים בשעה שמכניסים שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטים דרומית קשה לזיתים בזמן שמכניסים שליש ויפה לחטים בשעה שחונטים. וכן היה ר' סימיי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ חוץ מאדם זה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך אם עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם לא עשה תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מטה שנאמר (שם פב ז) אכן כאדם תמותון. וכן היה רבי סימיי אומר אין לך פרשה שאין בה תחית מתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר (שם נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו, יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו זה הגוף מי דיין עמו ומנין שאין מדבר אלא בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ט) מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ", + "כי שם ה' אקרא, מצינו שלא הזכיר משה שמו של הקדוש ברוך הוא אלא לאחר עשרים ואחד דבר ממי למד ממלאכי השרת שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלש קדושות שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת והרי דברים קל וחומר ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול שבגדולים ואבי הנביאים לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רבי שמעון בן יוחי אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' תלמוד לומר (ויקרא א ב) קרבן לה' והלא דברים קל וחומר ומה אלו שהם מוקדשים לשמים אמר הקדוש ברוך הוא לא יוחל שמי עליהם עד שיקדשו המזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא חנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה.", + "כי שם ה' אקרא, רבי יוסי אומר מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונים אחרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו, אמר לו רבי נהוריי השמים דרך ארץ היא גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שעונים אמן אחר המברך שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא ומנין לאומרים יהא שמו הגדול מבורך שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שמות ב כג-גד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ואומר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ואומר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר (שם ה ב) מי ה' אשר אשמע בקולו ובסוף הענין הוא אומר (שם ט כז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות על הים ובירדן ובנחלי ארנון אלא בשביל לקדש את שמו בעולם שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי וגו' וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם תלמוד לומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות אלא בשביל שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר כי שם ה' אקרא, ואומר (דניאל ו כז) מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שם ג לב-לג) אתיא ותמהיא דיעבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויא, ואומר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של הקדוש ברוך הוא מלמעלה עד שיזכירו ישראל מלמטה שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואומר (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בוקר והדר (שם) ויריעו כל בני אלהים, כוכבי בוקר, אלו ישראל שמשולים בכוכבים שנאמר (בראשית כב יז) והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת וכן הוא אומר (איוב א ו) ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' סליק פיסקא " + ], + [ + "(ד) הצור, הצייר שהוא צר את העולם תחלה ויצר בו את האדם שנאמר (בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם.", + "תמים פעלו, פעולתו שלימה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עילה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלש עינים ואילו היו לי שלש ידים ואילו היו לי שלש רגלים ואילו הייתי מהלך על ראשי ואילו היו פני הפוכות לאחורי כמה היה נאה לי תלמוד לומר כי כל דבריו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שהוא ראוי לו.", + "אל אמונה, שהאמין בעולם ובראו.", + "ואין עול, שלא נבראו בני אדם להיות רשעים אלא צדיקים וכן הוא אומר (קהלת ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים.", + "צדיק וישר הוא, מתנהג בישרות עם כל באי העולם.", + "דבר אחר הצור, התקיף. תמים פעלו, פעולתו שלימה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עילה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו אנשי דור המבול להשטף במים ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו ומה ראו אנשי סדום להשטף באש וגפרית ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה ומה ראה דוד ליטול את המלכות, ומה ראו קרח ועדתו שתבלעם הארץ תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו. אל אמונה, בעל הפקדון.", + "ואין עול, גובה שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מפקיד אצל חבירו כיס של מאתים ויש לו אצלו מנה כשהוא בא ליטול את שלו אומר לו צא מנה שיש לי בידך והי לך את השאר. וכן פועל שעשה אצל בעל הבית ויש לו בידו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו אומר לו צא דינר שיש לי בידך והי לך את השאר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון ואין עול גובה את שלו באחרונה.", + "צדיק וישר הוא, כענין שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב.", + "דבר אחר הצור, התקיף.", + "תמים פעלו, פעולתם של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרם של צדיקים ומחת פורענותם של רשעים אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה שנאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהם בעולם הזה שנאמר (דברים לב לד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי אי מתי אלו ואלו נוטלים, כי כל דרכיו משפט למחר כשהוא יושב על כסא דין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו.", + "אל אמונה, כשם שמשלם לצדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור על עבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מצדיק גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה.", + "ואין עול, כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו כך וכך עשית ביום פלוני וכך וכך עשית ביום פלוני אתה מאמין בדברים הללו והוא אומר הן אומרים לו חתום שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו.", + "צדיק וישר הוא, והוא מצדיק את הדין ואומר יפה נידנתי וכן הוא אומר (תהלים נא ו) למען תצדק בדבריך.", + "דבר אחר הצור תמים פעלו כשתפסו את רבי חנינה בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לישרף עם ספרו אמרו לו נגזרה עליך גזירה לישרף עם ספרך קרא המקרא הזה הצור תמים פעלו, אמרו לאשתו נגזרה על בעלך גזרה לישרף ועליך ליהרג קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול, אמרו לבתו נגזרה גזירה על אביך לישרף ועל אמך ליהרג ועליך לעשות מלאכה קראה המקרא הזה (ירמיה לב יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות אמר רבי כמה גדולים צדיקים אלו שבשעת צרתם הזמינו שלשה פסוקים של צידוק הדין מה שאין כן בכל הכתובים, כיוונו שלשתם את לבם וצידקו עליהם את הדין עמד פילוסופוס על אפרכיא שלו אמר לו מרי אל תזוח דעתך ששרפת את התורה שממקום שיצאת חזרה לה לבית אביה אמר לו למחר אף דינך כיוצא באלו אמר לו בשרתני בשורה טובה שמחר יהא חלקי עמהם לעולם הבא.", + "דבר אחר הצור תמים פעלו, כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה היא מדת הדין למעלה אמר להם איני אומר לכם לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אלא אפילו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) שחת לו לא בניו מומם, אף על פי שהם מליאים מומים קרויים בנים דברי רבי מאיר שנאמר בניו מומם רבי יהודה אומר אין בהם מומים שנאמר לא בניו מומם וכן הוא אומר (ישעיה א ד) זרע מרעים בנים משחיתים אם כשמשחיתים קרויים בנים אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (ירמיה ד כב) חכמים המה להרע, והלא דברים קל וחומר ומה כשהם מרעים קרויים חכמים אילו היו מטיבים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (שם) בנים סכלים המה ומה כשהם סכלים קרויים בנים אילו היו נבונים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (יחזקאל לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, יכול שומעים ועושים תלמוד לומר (שם) ואותם לא יעשו והלא דברים קל וחומר ומה כשהם שומעים ואינם עושים קרויים עמי אילו שומעים ועושים על אחת כמה וכמה. ", + "משום אבה הדורס אמרו שחתו ישראל בכל לאוים שבתורה וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר כל זמן שאנחנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו למה הדבר דומה לאחד שיצא ליצלב ואביו בוכה עליו ואמו מתחבטת לפניו זה אומר אוי לי וזה אומר אוי לי אבל אין זה הווה אלא על אותו שיצא ליצלב וכן הוא אומר (ישעיה ג ט) אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.", + "דור עקש ופתלתול, אמר להם משה לישראל עקמנים אתם פתלתנים אתם ואין אתם הולכים אלא לאור למה הדבר דומה לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן לתקנו מתקנו באור ואם לאו מכוונו במעגילה ואם לאו מפסלו במעצד ומשליכו לאור וכן הוא אומר (יחזקאל כא לו) ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית.", + "דבר אחר אמר להם משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וכן הוא אומר (ש\"ב כב כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, דור עקש ופתלתל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) הלה' תגמלו זאת, משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בוליוטוס בשוק אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בוליוטוס אתה עומד וצוהב מה אם רצה להכותך או לקרוע את כסותך או לחבשך בבית האסורים שמא את יכול לו אם היה קטרון שגדול ממנו על אחת כמה וכמה אם היה הפתקס שגדול משניהם על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר הלה' תגמלו זאת, משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו בשוק אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב כנגד אביך שמע כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך אם לא כבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו שלא יהא כותב כל נכסיו לאחרים כך אמר להם משה לישראל אם אי אתם זכורים נסים וגבורות שעשה לכם הקדוש ברוך הוא במצרים הזכרו כמה טובות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.", + "עם נבל ולא חכם, נבל לשעבר. ולא חכם, לעתיד לבוא. כיוצא בו (ישעיה א ג) ישראל לא ידע לשעבר, (שם) עמי לא התבונן לעתיד, ומי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים שלא הוחכמו בדברי תורה וכן הוא אומר (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה.", + "הלא הוא אביך קנך, שמעון בן חלפתא אומר שאם היה חלש מלמעלה וגבור מלמטה מי נוצח שמא את יכול לו וכל שכן שהגבור מלמעלה והחלש מלמטה וכן הוא אומר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ.", + "הלא הוא אביך קנך, אמר להם משה לישראל חביבים אתם לו קנין אתם לו ואי אתם ירושה לו משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו והיה אוהב אותה מכל שדות שהורישו אביו וכן מי שהורישו אביו עשר פלטריאות ועמד וקנה פלטריא אחת משלו ואותה היה אוהב מכל פלטיריאות שהנחילו אביו כך אמר להם משה לישראל חביבים אתם לו קנין אתם לו ואי אתם ירושה לו.", + "קנך, זה אחד משלשה שנקראו קנין למקום, תורה נקראת קנין למקום שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו, ישראל נקראו קנין למקום שנאמר הלא הוא אביך קנך, בית המקדש נקרא קנין למקום וכן הוא אומר (תהלים עח נד) הר זה קנתה ימינו.", + "הוא עשך ויכוננך, היה רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה כהנים מתוכו נביאים מתוכו חכמים מתוכו סופרים מתוכו וכן הוא אומר (זכריה י ד) ממנו פנה ממנו יתד. רבי יהודה אומר עשך כוין כוין רבי שמעון בן יהודה אומר הושיבך על בסיסך הלעיטך ביזת שבעה עממים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך רבי דוסתיי בן יהודה אומר עשך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חבירתה אי אתה יכול לעמוד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) זכור ימות עולם, אמר להם הזכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ומה שעשיתי לאנשי דור הפלגה ומה שעשיתי לאנשי סדום.", + "בינו שנות דור ודור, אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו כאנשי סדום אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו.", + "שאל אביך ויגדך, אלו נביאים כענין שנאמר (מ\"ב ב יב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי.", + "זקניך ויאמרו לך, אלו זקנים כענין שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.", + "דבר אחר זכור ימות עולם, אמר להם כל זמן שהקדוש ברוך הוא מביא עליכם יסורים הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.", + "בינו שנות דור ודור, זה דורו של משיח שיש בו שלשה דורות שנאמר (תהלים עב ה) יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.", + "שאל אביך ויגדך, למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקדוש ברוך הוא שנאמר (ישעיה ל כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ואומר (שם ל כ) לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך.", + "זקניך ויאמרו לך, מה שהראיתי לזקנים בהר כענין שנאמר (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) בהנחל עליון גוים, עד שלא בא אברהם אבינו כביכול היה הקדוש ברוך הוא דן את העולם במדת אכזריות חטאו אנשי מבול הציפם כזיקים על פני המים חטאו אנשי מגדל פיזרם מסוף העולם ועד סופו חטאו אנשי סדום שטפם בגפרית ואש אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים והתחילו ממשמשים ובאים כענין שנאמר (בראשית יב י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ואם תאמר מפני מה יסורים באים מפני חבתם של ישראל יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות פירש תחומה של כל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבים שילח בני גומר לגומר בני מגוג למגוג בני מדי למדי בני יון ליון בני תובל לתובל פירש תחומן של אומות כדי שלא יכנסו לארץ ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל שנאמר (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ולא היתה אומה באומות שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות חלקם בגיהנם שנאמר (יחזקאל לב כב) שם אשור וכל קהלה (שם לב ל) שמה נסיכי צפון וכל צידוני (שם לב כט) שמה אדום מלכיה ואם תאמר מי נוטל עשרם וכבודם של אלו הוי אומר אלו ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם, בהפרידו בני אדם, זה דור הפלגה שנאמר (בראשית יא ט) ומשם הפיצם ה' יצב גבולות עמים, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (שיר השיר' ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך וכן הוא אומר גבולות עמים, גבולי עמים אין כתוב כאן אלא גבולות עמים זכו אומות ליטול שני חלקים במספר בני ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי חלק ה' עמו, משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים התחילו עריסים גונבים אותה נטלה מהם ונתנה לבניהם התחילו להיות רעים מן הראשונים נטלה מבניהם ונתנה לבני בניהם חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים נולד לו בן אמר להם צאו מתוך שלי אי איפשי שתהיו בתוכה תנו לי חלקי שאהיה מכירו כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצאת ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה בא יצחק לעולם יצאת ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יעקב לא יצאת ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כענין שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר ביעקב אם יעקב בחר בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (שם) ישראל לסגולתו ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (דברים יד ב) ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה ומנין שאף יעקב בחר בו ביה שנאמר (ירמיה י טז) לא כאלה חלק יעקב.", + "יעקב חבל נחלתו, אין חבל אלא גורל שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואומר (יהושע יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה [ואומר] (שם יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון דבר אחר מה חבל זה משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקבל שכר כולם כשנולד אברהם מהו אומר (משלי יז יז) ואח לצרה יולד וכשנולד יצחק מהו אומר (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד וכשנולד יעקב מהו אומר (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ימצאהו בארץ מדבר, זה אברהם משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו אדוני המלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מטתך כענין שנאמר (בראשית טו ז) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.", + "יסובבנהו, כענין שנאמר (שם יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך.", + "יבוננהו, עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים בלבד שנאמר (שם כד ז) ה' אלהי השמים אשר לקחני, אבל משבא אברהם אבינו לעולם המליכו על השמים ועל הארץ כענין שנאמר (שם כד ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.", + "יצרנהו כאישון עינו, אפילו בקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אף נפשו שחביבה עליו מן הכל שנאמר (שם כב ב) קח נא את בנך את יחידך את יצחק והלא ידוע שהוא בנו יחידו אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, אלו ישראל שנאמר (הושע ט י) כענבים במדבר מצאתי ישראל.", + "ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.", + "יסובבנהו, לפני הר סיני כענין שנאמר (שמות יט יב) והגבלת את העם סביב לאמר.", + "יבוננהו, בעשרת הדברות מלמד שכשהיה הדיבר יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היו ישראל רואים אותו ומשכילים בו ויודעים כמה מדרש יש בו וכמה הלכה יש בו וכמה קולים וחמורים יש בו וכמה גזירות שוות יש בו.", + "יצרנהו כאישון עינו, הולכים שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל על כל דיבור ודיבור ולא היו נרתעים לא מן הקולות ולא מן הלפידים.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, הכל מצוי ומסופק להם במדבר באר עולה להם, מן יורד להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות עליהם. ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.", + "יסובבנהו, בדגלים שלשה מן הצפון שלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב.", + "יבוננהו בשתי מתנות שכשהיה אחד מן האומות פושט ידו לקמוץ מן המן לא היה עולה בידו כלום למלאות מים מן הבאר לא היה עולה בידו כלום.", + "יצרנהו כאישון עינו, כענין שנאמר (במדבר י לה) קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, זה לעתיד לבא שנאמר (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה.", + "ובתהו ילל ישימון, אלו ארבע מלכיות כענין שנאמר (דברים ח טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא.", + "יסובבנהו, בזקנים. יבוננהו, בנביאים. יצרנהו כאישון עינו, משמרם מן המזיקים שלא יזיקום כענין שנאמר (זכריה ב יב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו סליק" + ], + [ + "(יא) כנשר יעיר קנו, מה נשר זה אין נכנס לקינו מיד עד שהוא מטרף את בניו בכנפיו בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה בשביל שיתעוררו כדי שיהא בהם כח לקבלו כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנאמר (דברים לג ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבוא.", + "יפרוש כנפיו יקחהו, כענין שנאמר (דברים א לא) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך.", + "ישאהו על אברתו, כענין שנאמר (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים.", + "דבר אחר כנשר יעיר קנו, זה לעתיד לבוא שנאמר (שיר השיר' ב ח) קול דודי הנה זה בא.", + "יפרוש כנפיו, כענין שנאמר (ישעיה מג ו) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.", + "ישאהו על אברתו כענין שנאמר (שם מט כב) והביאו בניך בחצן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ה' בדד ינחנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים לעתיד ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום.", + "ואין עמו אל נכר, שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבוא ולשלוט בכם כענין שנאמר (דניאל י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא (שם י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי (שם י יג) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.", + "דבר אחר ה' בדד ינחנו, עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר (יחזקאל מח ב) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד (שם מח ו) מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ז) מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד מה תלמוד לומר אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד שעתידים ישראל לטול אורך מן המזרח למערב על רוחב עשרים וחמשת אלפים קנים שיעורם שבעים וחמשה מיל.", + "ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם עובדים עבודה זרה וכן הוא אומר (ישעיה כז ט) לכן בזאת יכופר עון יעקב.", + "דבר אחר ה' בדד ינחנו, עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.", + "ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם עסוקים בפרקמטיא של כלום שנאמר (תהלים עב טז) יהי פיסת בר בארץ שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסה זו של יד. (שם) ירעש כלבנון פריו שיהיו חטים שפות זו בזו ומשירות סולתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת יד ובא כדי פרנסתך. סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) ירכיבהו על במתי ארץ, זו ארץ ישראל שגבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אותה ואומר (שם יג כא) ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב ויבא עד חברון ואומר (בראשי' מה כה) ויעלו ממצרים.", + "ויאכל תנובת שדי, אלו פירות ארץ ישראל שהם קלים לאכול מפירות כל הארצות.", + "ויניקהו דבש מסלע, כגון סכני וחברותיה מעשה שאמר רבי יהודה לבנו צא והבא לי קציעות מן החבית אמר לו אבה של דבש היא אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה.", + "ושמן מחלמיש צור, אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בצפרי עלה והבא לנו זיתים מן העליה הלך ומצא את העליה שצפה בשמן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) חמאת בקר וחלב צאן, זה היה בימי שלמה שנאמר (מ\"א ה ג) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן. עם חלב כרים ואילים, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו ד) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה, זה היה בימי שלמה שנאמר (מ\"א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת. ודם ענב תשתה חמר, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי, אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, זו חטאת ועולה ושלמים תודה ואשם וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה, אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר, אלו נסכי יין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זו תורה שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי, זה מקרא. ויניקהו דבש מסלע, זו משנה. ושמן מחלמיש צור, זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ודינים ותשובות. עם חלב כליות חטה, אלו הלכות שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר, אלו הגדות שהם מושכות לבו של אדם כיין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זה העולם שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי, אלו ארבע מלכיות. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם והם עריבים עליהם כשמן וכדבש.", + "חמאת בקר, אלו הפיטקים והגמונים שלהם, עם חלב כליות, אלו כליריקים שלהם. ואילים, אלו קינטרונים שלהם. בני בשן, אלו בניפיקרין המוציאים מבין שניים. ועתודים, אלו סנוקליטים שלהם. עם חלב כליות חטה, אלו מטרניאות שלהם. ודם ענב תשתה חמר, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.", + "דבר אחר כליות חטה עתידה כל חטה וחטה שתהא כשתי כליות של שור גדול משקל ארבעה ליטרים בצפרי ואם תמה אתה על הדבר הסתכל בראשי לפתות מעשה ושקלו ראש שבלפת שלשים ליטרים בצפרי, ומעשה וקינן שועל בראש הלפת מעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלשה בדים ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשעה קבים חרדל אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בתוך ביתי והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם, ", + "דבר אחר ודם ענב תשתה חמר, שלא תהו יגיעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביאה בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך ושותה ממנה כשותה מן הפיטס סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) וישמן ישורון ויבעט, לפי שובע מרדים וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה ומה נאמר בהם (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד וכו' בריתא כי היכי דכתיבא באלה הדברים. וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר (בראש' יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך מאכל שנאמר (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם וכו' מתני' וכן הוא אומר (יחזקאל טז מח) חי אני נאם ה' אם עשתה סדום וכבר היה רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי וכו' ברייתא באלה הדברים. וכן אתה מוצא באנשי מדבר שלא מרדו אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק מה נאמר בהם (שם לב ח) סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל כשאתם נכנסים לארץ אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה שנאמר (דברים לא כ) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר (שם ח יב) פן תאכל ושבעת (שם ח יג) ובקרך וצאנך ירביון (שם ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך", + "וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב שלא באה עליהם פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (איוב א יח) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך מאכל ומשתה ושלוה שנאמר (עמוס ו ד) השוכבים על מטות שן (שם ו ו) השותים במזרקי יין (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים וכן אתה מוצא לימות המשיח שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה שנאמר וישמן ישורון ויבעט ויטש אלה עשהו, ", + "משל לאחד שהיה לו עגל והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהא חורש בו כשהגדיל העגל נתן בעליו עול עליו וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים וכן הוא אומר (ירמיה כח יג) מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל.", + "שמנת בימי ירבעם, עבית בימי אחאב כשית הכל בימי יהוא.", + "דבר אחר שמנת בימי אחז, עבית בימי מנשה, כשית הכל בימי צדקיהו.", + "דבר אחר שמנת עבית כשית, כשאדם שמן מבפנים עושה כסלים מבחוץ וכן הוא אומר (איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.", + "דבר אחר שמנת עבית כסית, אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר (ישעיה ב ז-ח) ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו.", + "ויטוש אלוה עשהו, וכן הוא אומר (ירמיה ב יג) כי שתים רעות עשה עמי. אמר להם הקדוש ברוך הוא במדה שמדדתם בי מדדתי לכם (שם יב ז) עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי (תהלים עח ס) ויטוש משכן שילה ואומר (ישעיה ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב.", + "דבר אחר ויטוש אלוה עשהו כענין שנאמר (יחזקאל ח טז) ויביאני אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ", + "רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא ויטוש אלוה עשהו וינבל אלא וינבל צור ישועתו כענין שנאמר (ירמיה יד כא) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך.", + "(טז) יקניאהו בזרים, שהלכו ועשו דברים של זרות וכן הוא אומר (מ\"א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה.", + "בתועבות יכעיסוהו, זה משכב זכור וכן הוא אומר (ויקרא יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא ואומר (מ\"א יד כד) וגם קדש היה בארץ.", + "(יז) יזבחו לשדים לא אלה, אילו היו עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות ולדברים שהם צורך לעולם והניה לעולם בהם לא היתה קנאה כפולה אלא הם עובדים לדברים שאין מטיבים להם אלא מריעים להם. לשדים, מה דרכו של שד נכנס באדם וכופה אותו.", + "אלהים לא ידעום, שאין אומות העולם מכירים אותם. חדשים מקרוב באו, שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודים הוא זה וכן הוא אומר (ישעיה י י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלם ומשומרון מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.", + "לא שערום אבותיכם, שלא עמדה שערת אבותיכם בפניהם. דבר אחר לא שערום אבותיכם שלא שערום אבותיכם לידע אם יש בהם צורך אם לאו.", + "דבר אחר לא שערום אבותיכם אל תהי קורא לא שערום אבותיכם אלא לא שעום אבותיכם שאף על פי שמזבחים ומקטרים להם לא היו יריאים מהם כענין שנאמר (בראשית ד ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) צור ילדך תשי, אמר להם הקדוש ברוך הוא עשיתם אותי כאילו אני זכר מבקש לילד אילו הייתה חייה יושבת על המשבר לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (מ\"ב יט ג) כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדת אילו הייתה חולה ומבכירה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (ירמיה ד לא) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה אילו היו שנים במעיה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (בראשי' כה כב) ויתרוצצו הבנים בקרבה אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צער כפול ומכופל כענין שנאמר (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר.", + "צור ילדך תשי, שכחתם אותי בזכות אבותיכם וכן הוא אומר (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם.", + "דבר אחר צור ילדך תשי, כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרים עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שם לב ד) אלה אלהיך ישראל הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה.", + "ותשכח אל מחוללך, רבי מאיר אומר אל שהחיל בך אל שנצטער בך כענין שנאמר (תהלים מח ז) חיל כיולדה רבי יהודה אומר שעשך מחילים מחילים.", + "דבר אחר ותשכח אל מחולליך, אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל על כל אומה ומלכות וכן הוא אומר (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים רבי נחמיה אומר אל עשך חולים על כל באי העולם בשעה שאי אתה עושה את התורה וכן הוא אומר (תהלים כט ג-ט) קול ה' על המים עד קול ה' יחולל אילות.", + "דבר אחר ותשכח אל מחולליך, אל שמוחל לך על כל עוונותיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) וירא ה' וינאץ, רבי יהודה אומר ממה שהנאם משלו מנאצים לפניו ", + "רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו והלא דברים קל וחומר ומה בזמן שמכעיסים קרויים בנים אילו לא היו מכעיסים על אחת כמה וכמה.", + "(כ) ויאמר אסתירה פני מהם, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מסלק שכינתי מביניהם. אראה מה אחריתם, ואדע מה סופם.", + "דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדים אותם.", + "אראה מה אחריתם, אדעה מה בסופם. כי דור תהפוכות המה, דור הפוך דור תהפוך אין כתוב כאן אלא דור תהפוכות הפכפנים הם פורנים הם.", + "בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם על הר סיני ואמרתם (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם כיון שאמרתם לעגל (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל אף אני אמרתי לכם (תהלים פב ז) אכן כאדם תמותון הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתם לכם בית הבחירה ואמרתי שלא תהיו גולים ממנו לעולם כיון שאמרתם (ש\"ב כ א) אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי (עמוס ז יז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם וכן הוא אומר (ירמיה יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ולא היה בהם אחד שפתח פיו וענה אמן עד שבא ירמיה וענה אמן שנאמר (שם) ואען ואומר אמן ה'.", + "(כא) הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו אבל הם עובדים לבבואה ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה כענין שנאמר כעסוני בהבליהם.", + "ואני אקניאם בלא עם, אל תהי קורא בלא עם אלא בלוי עם אלו הבאים מתוך האומות ומלכיות ומוציאים אותם מתוך בתיהם, ", + "דבר אחר אלו הבאים מברבריא וממרטניא ומהלכים ערומים בשוק אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוק.", + "בגוי נבל אכעיסם, אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים (כב) ", + "כי אש קדחה באפי, כשהפורענות יוצאה מלפני אין יוצאה אלא באף ומנין אף בתוך גיהנם שנאמר ותיקד עד שאול תחתית.", + "ותאכל ארץ ויבולה, זו ארץ ישראל, ותלהט מוסדי הרים, זו ירושלם כענין שנאמר (תהלים קכה ב) ירושלם הרים סביב לה.", + "דבר אחר ותאכל ארץ ויבולה, זה העולם ומלאו, ותלהט מוסדי הרים אלו ארבע מלכיות ואומר (זכריה ו א) והנה ארבע מרכבות וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) אספה עלימו רעות, הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כולם כאחת. דבר אחר הריני כונסם כולם לתוך מצודה ומביא עליהם כל פורעניות כלם כאחת.", + "דבר אחר אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל פורעניות כלות והם אינם כלים וכן הוא אומר חצי אכלה בם, חצי יכלו אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים.", + "דבר אחר חצי אכלה בם אלו חצי רעב וכן הוא אומר (יחזקאל ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם.", + "(כז) מזי רעב ולחומי רשף, שיהיו מוזאים ברעב ומושלכים בחוצות וכן הוא אומר (ירמיה יד טז) והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם.", + "וקטב מרירי, לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו הוא מיריר.", + "ושן בהמות, אל תהי קורא ושן בהמות אשלח בם, אלא ושן בהמות ", + "אשלח בם שיהו מתחממים ומחזרים על כל עבירות.", + "דבר אחר שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו ומעלה נמי ומת והולך בה. דבר אחר ושן בהמות אשלח בם, שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נמי ומת והולך בה אמרו מעשה היה שרחלים נושכים וממיתים.", + "עם חמת זוחלי עפר, שיהיו מוזחלין בעפר, רבי אומר אלו עכנים שאין שלטונם אלא בעפר.", + "(כה) מחוץ תשכל חרב, מיכן אמרו בשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל וכן הוא אומר (ירמיה יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב ואומר (יחזקאל ז טו) אשר בשדה בחרב ימות, ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.", + "ומחדרים אימה, היה רואה את החרב שהיא באה לשוק אם יכול לברוח ולהמלט ממנה אז חדרי לבו נוקפים עליו נמי ומת והולך בה.", + "דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם וכן הוא אומר (ירמיה יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת. ומחדרים אימה, על מה שעשו בחדרי חדרים וכן הוא אומר (יחזקאל ח יב) הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו ואומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ.", + "גם בחור גם בתולה, הא ותרה לאלו אלא יונק עם איש שיבה וכן הוא אומר (ירמיה ו יא) גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים.", + "דבר אחר גם בחור אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי וכן הוא אומר (במדבר יא כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו.", + "גם בתולה, מלמד שהיו מנוקים מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה. יונק, מלמד שהיו יונקים דברי תורה כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו. עם איש שיבה, אל תהי קורא איש שיבה אלא איש ישיבה מלמד שכולם ראוים לישב בישיבה וכן הוא אומר (מ\"ב כד טז) הכל גבורים עושי מלחמה וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם זקוקים בזיקים והנתונים בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. עושי מלחמה, שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה שנאמר (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואומר (מ\"ב כד טז) והחרש והמסגר אלף חרש אחד מדבר והכל שותקים. והמסגר, הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב כב) ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח סליק פיסקא " + ], + [ + "(כו) אמרתי אפאיהם, אמרתי באפי איה הם.", + "אשביתה מאנוש זכרם, אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם (תהלים קכד א-ב) ", + "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.", + "דבר אחר אמרתי באפי איה הם אשבית מאנוש זכרם שלא יהיו בעולם אבל מה אעשה (ישעיה א ט) לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד. דבר אחר אמרתי אפאיהם לולי שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו.", + "(כז) לולי כעס אויב אגור, מי גרם להם ליפרע מאלו כעס אומות שהיה כנוס בתוך מעיהם.", + "אגור אין אגור אלא כנוס שנאמר (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומר (תהלים נה טז) ישי מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם.", + "פן ינכרו צרימו, בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם ועושים עצמם כאילו אין מכירים אותם מעולם וכן מצינו שבקשו לברוח כלפי צפון לא היו מאספים אליהם אלא היו מסגירים אותם כענין שנאמר (עמוס א ט) כה אמר ה' על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלימה לאדום בקשו לברוח לדרום והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום בקשו לברוח למזרח והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק בקשו לברוח למערב והיו מסגירים אותם שנאמר (ישעיה כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים ", + "בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחישים להם ועושים עצמם כאילו הם אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית לג ט) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מ\"א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי. פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, כמו שאמרו אותם השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים.", + "(כח) כי גוי אובד עצות המה, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר (משלי ח יד) לי עצה ותושיה, ", + "ואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם.", + "רבי נחמיה דורשו כלפי האומות איבדו האומות שבע מצות שנתתי להם, ", + "ואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים יניסו רבבה לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם, מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להרגו ולא הגיעו עד שלא הגיעו יצא נחש ונשך לו על עקבו אמר לו לא תהיו סבורים לומר מפני שאנו גבורים נמסרו בידינו אם לא כי צורם מכרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) לו חכמו ישכילו זאת, אילו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להם לא שלטה בהם אומה ומלכות ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה. דבר אחר לו חכמו ישכילו זאת, אילו הסתכלו ישראל במה שאמר להם יעקב אביהם לא שלטה בהם אומה ומלכות ומה אמר להם קבלו עליכם מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים.", + "(ל) איכה ירדוף אחד אלף, אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתם שהייתם מבקשים שאחד מכם ירדף אלף מן האומות ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף אלף מכם ושנים מהם יניסו רבבה.", + "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, איני מסגיר אתכם על ידי עצמי אלא על ידי אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה, רבי חנינה איש טיבעין אומר משל לאחד שאמר לחבירו עבד קירי אני מוכר לך אבל אני איני כן אלא מוכר אני ומסגיר אני מיד [דבר אחר וה' הסגירם אני מוסר] אתכם כטמאים ביד טהורים או [אינו] אלא כטהורים ביד טמאים הא אין מסגירים אלא טמא שנאמר (ויקרא יג ד) והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים.", + "(לא) כי לא כצורנו צורם, לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם שכשאתה נותן לנו את התוקף אנו מתנהגים עמהם במדת רחמים וכשאתה נותן להם את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו.", + "ואויבנו פלילים, כתבת בתורה שאויב לא דן ולא מעיד (במדבר לה כג) והוא לא אויב לא יעידנו (שם) ולא מבקש רעתו ידיננו ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים.", + "(לב) כי מגפן סדום גפנם, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ", + "רבי יהודה אומר וכי מגפן סדום אתם או ממטעתה של עמורה אתם והלא אי אתם אלא ממטע קדש שנאמר (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.", + "ענבימו ענבי רוש, בניו של אדם הראשון אתם שקנסתי עליו מיתה ועל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות.", + "אשכלות מרורות למו, הגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כאשכול ואין אשכול אלא גדול שנאמר (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.", + "(לג) חמת תנינים יינם, החסידים ויראי שמים שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר, שיהו ראשים שבכם כפתן זה שהוא אכזרי.", + "דבר אחר חמת תנינים יינם, שהמתונים ויראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר, ראשים שבכם כפתן זה שהוא אכזרי.", + "רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ודיי מגפן של סדום אתם וממטעתה של עמורה אתם תלמידיו של נחש הקדמוני אתם שהטעה את אדם וחוה.", + "אשכלות מרורות למו, שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, אשכלות מרורות למו ואין אשכול אלא גדול שנאמר (שם) אין אשכול לאכול סליק פיסקא" + ], + [ + "(לד) הלא הוא כמוס עמדי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומחוסר יכול דיהה תלמוד לומר (תהלים עה ט) חמר יכול שאין בו אלא חציו תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאינו חסר אפילו טיפה אחת תלמוד לומר ויגר מזה מאותה טיפה שתו ממנה דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ופרעה וכל חילו סיסרא וכל המונו סנחריב וכל אגפיו נבוכדנצר וכל חילו ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (ישעיה כה ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים יכול שמנים שיש בהם צורך ושמרים שאין בהם צורך תלמוד לומר שמנים ממוחים שמרים מזוקקים שמנים שאין בהם כלום אלא פקטים וכן הוא אומר (ירמיה נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' משכרת כל הארץ מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה כך כשתפסק הפורענות מן האומות עתידה לחזור להם וכשמגיעה אצל ישראל מהו אומר (יחזקאל כג לד) ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי מה דרכו של חרס זה לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסק הפורענות מן ישראל אין עתידה לחזור להם.", + "חתום באוצרותי, מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות כך מעשיהם של רשעים אין מגדלים פירות אם אמרת כן מאבדים היו את העולם וכן הוא אומר (ישעיה ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו אבל מעשיהם של צדיקים עושים פירות ופירי פירות וכן הוא אומר (שם ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.", + "דבר אחר מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כלום ממה שלהם בעולם הזה ומנין שלא נטלו צדיקים כלום ממה שלהם בעולם הזה שנאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומנין שלא נטלו רשעים כלום ממה שלהם בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלים למחר כשתבוא גאולה לישראל שנאמר לי נקם ושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לה) לי נקם ושלם, אני נפרע מהם בעצמי לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח כענין שנאמר (שמות ג י) ועתה לך ואשלחך אל פרעה ואומר (מ\"ב יט לה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.", + "דבר אחר לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני שכר מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה וכן הוא אומר (ישעיה סה ו) לא אחשה כי אם שלמתי ואומר (ירמיה טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם.", + "לעת תמוט רגלם, כענין שנאמר (ישעיה כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים. כי קרוב יום אידם, אמר רבי יוסי אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם, הרי פורעניות ממשמשות ובאות מי שנאמר בהם (שם כד כב) ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה.", + "וחש עתידות למו, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האומות מרעיש עליהם את העולם וכן הוא אומר (חבקוק א ח) יעופו כנשר חש לאכול ואומר (ישעיה ה יט) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה וכשהקדוש ברוך הוא מביא יסורים על ישראל אין מביא עליהם מיד אלא ממתין הא כיצד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משתעבדים בהם וכן הוא אומר (ירמיה א ח) אל תירא כי אתך אני נאם ה' להושיעך סליק פיסקא" + ], + [ + "(לו) כי ידין ה' עמו, כשהקדוש ברוך הוא דן את האומות שמחה היא לפניו שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהקדוש ברוך הוא דן את ישראל כביכול תהות היא לפניו שנאמר ועל עבדיו יתנחם ואין נחמה אלא תהות שנאמר (בראשית ו ז) כי נחמתי כי עשיתים ואומר (ש\"א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך.", + "כי יראה כי אזלת יד, כשרואה כליה שלהם על השביה שהיו כולם מהלכים ", + "דבר אחר כי יראה כשנתייאשו מן הגאולה.", + "דבר אחר כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב כשרואה שתכלה פרוטה מן הכיס שנאמר (דניאל יב ז) וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה, דבר אחר כי יראה כי אזלת יד כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כמשה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.", + "דבר אחר כי יראה כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כאהרן שנאמר (במדבר יז יג) ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה.", + "דבר אחר כי יראה, כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כפינחס שנאמר (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל.", + "דבר אחר כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, אפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(לז) ואמר אי אלהימו, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל ורבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ", + "רבי יהודה אומר עתידים ישראל שאומרים להם לאומות העולם היכן הפיטקים והגמונים שלכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לה) אשר חלב זבחימו יאכלו, שהיינו נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטיבי ומעלים להם סלניא.", + "יקומו ויעזרוכם, יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן אלא יקומו ויעזרכם רבי נחמיה אומר זה טיטוס הרשע בן אשתו של אספסיינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגדר שתי פרכות בסייף ואמר אם אלוה הוא יבוא וימחה.", + "אשר חלב זבחימו יאכלו, אמר הללו משה הטעם ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות והסבו עליו נסכים כענין שנאמר (במדבר כח ד) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ", + "יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה, על הכל הקדוש ברוך הוא מוחל על חילול השם פורע מיד סליק פיסקא" + ], + [ + "(לט) ראו עתה כי אני אני הוא, זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר שתי רשויות בשמים משיבים אותו ואומרים לו והלא כבר כתוב ואין אלהים עמדי. או כענין שאין בו כח לא להמית ולא להחיות ולא להרע ולא להטיב תלמוד לומר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה, ואומר (ישעיה מד ו) כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.", + "דבר אחר אני אמית ואחיה, זה אחד מארבע הבטחות שניתן להם רמז לתחית המתים.", + "אני אמית ואחיה, (במדבר כג י) תמות נפשי מות ישרים, (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות, (הושע ו ב) יחיינו מיומים, שומע אני מיתה באחד וחיים באחד תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד כך מיתה וחיים באחד.", + "ואין מידי מציל, אין אבות מצילים את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים אחים את אחים מנין תלמוד לומר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו ואפילו נותן אדם לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר (שם) אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם יקרה היא נפש זו שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומים סליק פיסקא" + ], + [ + "(מ) כי אשא אל שמים ידי, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא בראו אלא במאמר ולא בראו אלא בשבועה ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר (תהלים קו כו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר (יחזקאל לו ז) אני נשאתי את ידי אל הגוים וגו'.", + "ואמרתי חי אנכי לעולם, שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם הפיטקי נכנס לתוך אפרכיא שלו אם יכול ליפרע מן הפיטקי שלו הוא נפרע ואם לאו אין יכול ליפרע אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אם אינו נפרע מן החיים נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע לעולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(מא) אם שנותי ברק חרבי, כשפורענות יוצאה מלפני קלה היא כברק אף על פי כן ותאחז במשפט ידי.", + "אשיב נקם לצרי הרי אחד ולמשנאי אשלם הרי שנים.", + "דבר אחר אשיב נקם לצרי אלו כותיים שנאמר (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימן.", + "ולמשנאי אשלם, אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט סליק פיסקא" + ], + [ + "(מב) אשכיר חצי מדם, וכי איפשר להם לחצים שישתכרו מדם אלא הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושים.", + "וחרבי תאכל בשר, וכי איפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה וכן הוא אומר (יחזקאל לט יז) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ואומר ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם ואומר בשר גבורים תאכלו ואומר ושבעתם על שלחני סוס ורכב ואומר (ישעיה לד ו) חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב מפני מה כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.", + "מדם חלל ושביה. ממה שעשו בחללי עמי וכן הוא אומר (ירמיה ח כג) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.", + "ושביה, ממה שעשו בשבי עמי וכן הוא אומר (ישעיה יד ב) והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם.", + "מראש פרעות אויב, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות אין מביא עליהם שלהם לבדם אלא שלהם ושל אבותיהם מנמרוד ואילך, כשמביא טובות על ישראל מביא עליהם שלהם ושל אבותיהם מאברהם ואילך.", + "דבר אחר מראש פרעות אויב, מה ראו ליתלות בראש פרעה כל פורעניות מפני שהיה תחילה לשעבודם של ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(מג) הרנינו גוים עמו, למחר כשהקדוש ברוך הוא מביא גאולה לישראל אומות העולם מתרגזים לפניו ולא זו תחילה להם שכבר רגזו מקדם כענין שנאמר (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון.", + "דבר אחר הרנינו גוים עמו, עתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו. ואף שמים וארץ שנאמר (ישעיה מד כג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ מנין אף הרים וגבעות שנאמר (שם נה יב) ההרים והגבעות יפצחו לפניהם רנה מנין אף האילנות שנאמר (שם) וכל עצי השדה ימחאו כף מנין אף אבות ואמהות שנאמר (שם מב יא) ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו.", + "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, שתי נקמות נקם על הדם ונקם על החמס, מנין שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ישראל (שם ד יט) מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם באותה שעה (שם) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון.", + "וכפר אדמתו עמו, מנין שהריגתם של ישראל ביד אומות העולם כפרה להם לעולם הבא שנאמר (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך נתנו את נבלת עבדיך שפכו דמם כמים. דבר אחר וכפר אדמתו עמו, מנין אתה אומר שירידתם של רשעים לגיהנם כפרה היא להם שנאמר (ישעיה מג ג) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר (שם לג כד) העם היושב בה נשוא עון עדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעים אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי פורקים עונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה, וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא.", + "אמרת גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(מד) ויבא משה, נאמר כאן ויבא משה ונאמר להלן וילך משה אי איפשר לומר ויבא משה שכבר נאמר (דברים לא א) וילך משה ואי איפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה, אמור מעתה בא דיותיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר.", + "וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, מלמד שהיה משקעם באזניהם.", + "הוא והושע בן נון, למה אני צריך והלא כבר נאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע מה תלמוד לומר הוא והושע בן נון להודיע צדקו של יהושע שומע אני שצפת דעתו עליו משנתמנה ברשות תלמוד לומר הוא והושע בן נון, הושע בצדקו אף על פי שנתמנה פרנס על ישראל הוא הושע בצדקו כיוצא בו אתה אומר (שמות א ה) ויוסף היה במצרים וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים אלא להודיע צדקו של יוסף שהיה רועה את צאן אביו ואף על פי שנתמנה מלך במצרים הוא יוסף בצדקו כיוצא בו (ש\"א יז יד) ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן אלא להודיעך צדקו של דוד שהיה רועה את צאן אביו, ואף על פי שנתמנה מלך על ישראל, הוא דוד בקטנו סליק פיסקא" + ], + [ + "(מו) ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, צריך אדם להיות לבו ועיניו ואזניו מכוונים לדברי תורה וכן הוא אומר (יחזקאל מ ד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע אל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך אל מבוא הבית קל וחומר ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונים דברי תורה שהם כהררים התלויים בשערה על אחת כמה וכמה.", + "אשר תצום את בניכם לשמר, אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם מעשה שבא רבינו מלדיקיא ונכנס רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בן יהודה וישבו לפניו אמר להם קרבו לכם אני צריך להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם אילו אין משה גדול ואילולא אחרים קבלו תורה על ידו לא היתה שוה [אנו] על אחת כמה וכמה לכך נאמר אשר תצום את בניכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(מז) כי לא דבר רק הוא מכם, אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא תדע שכן שהרי אמרו למה נכתב (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע (שם יב) ותמנע הייתה פלגש לפי שאמרה איני כדיי שאהא לו לאשה אהא לו פלגש וכל כך למה להודיעך חבתו של אברהם אבינו היו שלא רוצים מלכות ושולטנות ורצים להדבק בו והלא דברים קל וחומר ומה עשו שאין בידו אלא מצוה אחת שכבד את אביו היו מלכים ושלטונים רצים להדבק בו על אחת כמה וכמה שהיו רצים להדבק ביעקב הצדיק שקיים את התורה כולה שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים.", + "ובדבר הזה תאריכו ימים, זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא ומפורש כאן בתלמוד תורה בכבוד אב ואם מנין תלמוד לומר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך בשלוח הקן כתוב (דברים כב ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים בהבאת שלום כתוב (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך סליק פיסקא" + ], + [ + "(מח) וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה, בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה נאמר (בראשית ז יג) בעצם היום הזה בנח מלמד שהיו דור נח אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו ולא עוד אלא אנו נוטלים כשילים וקרדומות ומבקעים עליו את התיבה אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה ומה ראה לומר במצרים (שמות יב מא) בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' לפי שהיו מצריים אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם ולא עוד אלא שאנו נוטלים סייפים וחרבות והורגים אותם בהם אמר הקדוש ברוך הוא הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה לפי שהיו ישראל אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו נסים וגבורות אין אנו מניחים אותו אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה לכך נאמר וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר סליק פיסקא" + ], + [ + "(מט) עלה אל הר העברים הזה, עליה היא לך ואינה ירידה.", + "הר העברים הזה, שנקרא ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה, ולמה קורים אותו הר נבו שנקברו בו שלשה נביאים הללו שמתו שלא מידי עבירה ואלו הם משה אהרן ומרים.", + "אשר בארץ מואב מלמד שהראהו שלשלת המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה: אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידים לעמוד מרחב הזונה: וראה את כל ארץ כנען, רבי אליעזר אומר אצבעו של הקדוש ברוך הוא היא היתה לו מטטרון למשה והראהו כל קריי ארץ ישראל עד כאן תחומו של אפרים עד כאן תחומו של מנשה רבי יהושע אומר משה בעצמו ראה אותה הא כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו סליק פיסקא" + ], + [ + "(נ) ומת בהר אשר אתה עולה שמה, אמר לפניו רבונו של עולם למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה משיאמרו טוב משה משמועה לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך היה משה כך וכך עשה משה אמר לו כלך משה גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (ש\"ב ז יט) וזאת תורת האדם ה' אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה מת אדם הראשון אמר להם שלא עשה פיקודיי אמרו לפניו והרי משה עשה פיקודיך אמר להם גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.", + "והאסף אל עמיך, אצל אברהם יצחק ויעקב אצל עמרם וקהת אצל מרים ואהרן אחיך.", + "כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שחמדת לה ומהיכן חימד משה מיתתו של אהרן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כ כה) קח את אהרן ואת אלעזר בנו (שם כו) והפשט את אהרן את בגדיו אלו בגדי כהונה הלבישם לאלעזר וכן שני וכן שלישי אמר לו היכנס למערה ונכנס עלה למיטה ועלה פשוט ידיך ופשט פשוט רגליך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדתה לה סליק פיסקא" + ], + [ + "(נא) על אשר מעלתם בי, אתם גרמתם למעול בי. על אשר לא קידשתם אותי, אתם גרמתם שלא לקדש אותי. (במדבר כז יד) כאשר מריתם פי, אתם גרמתם למרות פי.", + "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא כך אמרתי לך (שמות ד ב) מה זה בידך (שם ג) השליכהו ארצה והשלכת מה אותות שבידך לא עכבתה דבר הקל הזה היה לך לעכבו ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקדוש ברוך הוא בכנפיו שנאמר (במדבר כ יב) לכן לא תביאו את הקהל הזה סליק פיסקא" + ], + [ + "(נב) כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא, נאמר כאן ושמה לא תבוא ונאמר להלן (דברים לד ד) ושמה לא תעבור אי איפשר לומר ושמה לא תעבור, שהרי כבר נאמר ושמה לא תבא, ואי איפשר לומר ושמה לא תבא שהרי כבר נאמר ושמה לא תעבור אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אם איני נכנס לה מלך אכנס לה הדיוט אם איני נכנס לה חי איכנס לה מת, אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת סליק פיסקא וסליק סידרא" + ], + [ + "(לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה, לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה (דברים לב כד-כה) מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב (שם ט ז-ח) ובחורב הקצפתם את ה' ממרים הייתם חזר ואמר להם דברי ניחומים וזאת הברכה אשר ברך משה, ", + "וממנו למדו כל הנביאים שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי ניחומים ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע תחילת דבריו אמר להם (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל וחזר ואמר להם דברי ניחומים (הושע יד ז-ח) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון, ואומר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן ואומר (שם ה-ו) ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וכן יואל אמר להם (יואל א ב-ד) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ואומר יתר הגזם אכל הארבה וחזר ואמר להם דברי ניחומים, (יואל ב כה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילך החסיל והגזם וכן עמוס אמר להם (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם ט יג) הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר וכן מיכה אמר להם (מיכה ג ב) שנאי טוב ואהבי רע גוזלי ואומר (שם ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וחזר ואמר להם דברי ניחומים (מיכה ז יח-כ) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכן ירמיה אמר להם (ירמיה ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם לא יב) אז תשמח בתולה במחול ", + "יכול משאומרים להם דברי ניחומים חוזרים ואומרים להם דברי תוכחות תלמוד לומר (ירמיה נא סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מן הרעה אשר אני מביא עליה עד הנה דברי ירמיהו הוי משאומרים להם דברי ניחומים אין אומרים להם דברי תוכחות.", + "וזאת הברכה, הרי זו מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את ישראל משם התחיל משה לברכם שנאמר וזאת הברכה אשר ברך: וזאת הברכה הרי זה מוסיף על ברכה ראשונה ואיזו היא (תהלים צ א) תפלה למשה איש האלהים ועדין הדבר תלוי אין אנו יודעים אם תפילה קודמת לברכה אם ברכה קודמת לתפילה כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת לברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה.", + "אשר ברך משה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדיי היא ברכתם אלא ברכם משה נמצינו למידים שכדיי משה שיברך את ישראל וכדיי ישראל שברכם משה.", + "איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים אלקנה נקרא איש האלהים (ש\"א ב כז) ויבא איש האלהים אל עלי שמואל נקרא איש האלהים שנאמר (שם ט ו) הנה נא איש האלהים בעיר הזאת דוד נקרא איש האלהים שנאמר (נחמיה יב כד) במצות דוד איש האלהים שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"א יב כב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר עדוא נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג א) והנה איש האלהים בא מיהודה בדבר ה' אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"ב א יג) איש האלהים תיקר נא נפשי אלישע נקרא איש האלהים שנאמר (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא מיכה נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"א כ כח) ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר (דהי\"ב כה ז) ואיש אלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל.", + "לפני מותו, וכי עלתה על דעתך שלאחר מותו היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו סמוך למותו, כיוצא בו (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלתה על דעתך שלאחר ביאה אליהו מתנבא להם מה תלמוד לומר לפני בא יום ה' סמוך לביאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר, מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום משל ללוטייר שהיה עומד על הבמה ונשכר לאחד לדבר על ידיו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך אשרי עולם ממלכו אשרי עולם מדיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה והיו אחרים מקלסים עמו ואחר כן פתח בצרכו של אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך אף משה רבינו לא פתח בצרכי ישראל עד שפתח בשבחו של מקום שנאמר ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך פתח בצרכם של ישראל ויהי בישורון מלך חזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון, ", + "ואף דוד המלך פתח בשבחו של מקום תחילה שנאמר (תהלים קמט א) הללויה שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בשבחם של ישראל (שם קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וחזר וחתם בשבחו של מקום (שם קנ א) הללו אל בקדשו ואף שלמה בנו פתח בשבחו של מקום תחילה (דהי\"ב ו יד) אין כמוך אלהים בשמים ובארץ שומר הברית והחסד ואחר כך פתח בצרכם של ישראל (שם כח) רעב כי יהיה בארץ וחזר וחתם בשבחו של מקום (שם מא) קומה ה' אלהים לנוחך", + "ואף שמנה עשרה ברכות שתיקנו נביאים הראשונים שיהו ישראל מתפללים בכל יום לא פתחו בצרכם של ישראל עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך.", + "ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחת נגלה אלא מארבע רוחות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואיזו היא רוח רביעית (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא.", + "דבר אחר כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי וזרח משעיר למו זה לשון רומי הופיע מהר פארן זה לשון ערבי ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.", + "דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות כ יג) לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר (בראשית כז כב) והידים ידי עשו (שם כז מ) ועל חרבך תחיה הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות שם) לא תנאף אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא שנאמר (בראשית יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות שם) לא תגנוב אמרו לו כל עצמם אביהם ליסטים היה שנאמר (בראשית טז יב) והוא יהיה פרא אדם וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה שנאמר (תהלים קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך יכול שמעו וקבלו תלמוד לומר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו לא דיים שלא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך נתנם לישראל, משל לאחד ששילח את חמורו וכלבו לגרן והטעינו לחמור לתך ולכלב שלש סאים היה החמור מהלך והכלב מלחית פרק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שיני וכן שלישי כך ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה אף אותם שבע מצות שלא יכלו בני נח לעמוד בהם ופרקום באו ישראל וקבלום לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.", + "דבר אחר וזרח משעיר למו, כשעומד הקדוש ברוך הוא ליפרע משעיר עתיד להרעיש את העולם כולו על יושביו כדרך שהרעיש במתן תורה שנאמר (שופטים ה ד) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים ואומר (בראשית כה כו) ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב אמר להם הקדוש ברוך הוא אין כל אומה ולשון נכנסת ביניכם.", + "משל למלך שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו והיה המלך מתירא מפני אחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו מה עשה אותו הבן עמד ופרכס את עצמו וספר את שערו אמר לו המלך לך אני נותן מתנה כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו תמימים כענין שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.", + "דבר אחר מסיני בא כשנגלה הקדוש ברוך היא ליתן את התורה הרעיש כל העולם על יושביו שנאמר (תהלים כט ג) קול ה' על המים ואומר קול ה' בכח באותה שעה נתקבצו כל האומות אצל בלעם אמרו לו כמדומים אנו הקדוש ברוך הוא מחריב את העולם במים אמר להם (בראשית ט טו) לא יהיה עוד המים למבול אמרו לו מה הקול הזה אמר להם (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנאמר (איוב יב טז) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן (תהלים כט יא) ה' יברך את עמו בשלום.", + "הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הם ראשונה במצרים שנאמר (תהלים פ ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה שניה בשעת מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע רביעית לימות המשיח שנאמר (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע.", + "ואתא מרבבות קדש, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קדש ולא כל רבבות קודש.", + "דבר אחר ואתא מרבבות קדש, מלך בשר ודם יושב בתוך פלטיא שלו יש בה בני אדם נאים ממנו בני אדם משובחים ממנו בני אדם גבורים ממנו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קודש וכשנגלה על הים מיד הכירוהו שנאמר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנו כך היו אומות העולם שואלים את ישראל ואומרים להם מה (שיר השירים ה ט) דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו כענין שנאמר (שם א ג) על כן עלמות אהבוך ואומר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום כולכם נאים כולכם גבורים בואו ונתערבה יחד וישראל אומרים נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו (שיר השירים ה י-טז) דודי צח ואדום, ראשו כתם פז, עיניו כיונים על אפיקי מים, לחייו כערוגת הבשם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים וכולו ממתקים כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של הקדוש ברוך הוא אמרו להם נבא עמכם שנאמר (שם ו א) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך מה ישראל אומרים להם אין להם חלק בו, (שם ו ג) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים.", + "מימינו אש דת למו, כשהיה הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היה יוצא דרך ימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאל ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו בימינו וחוקקו בלוח והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (תהלים כט ז) קול ה' חוצב להבות אש.", + "מימינו אש דת למו, מגיד שדברי תורה משולים באש מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם מה אש קרוב לה אדם נכוה רחוק ממנה צונן כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו פרש מהם ממיתים אותו מה אש משתמשים בה בעולם הזה ולעולם הבא כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ולעולם הבא מה אש כל המשתמש בה עושה גופו רושם כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה גופו רושם מה אש עמלים בה ניכרים בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרים בהלוכם ובדבורם ובעטפתם בשוק.", + "אש דת למו, אלולא דת שנתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) אף חובב עמים, מלמד שחבב המקום את ישראל מה שלא חבב כל אומה ומלכות.", + "כל קדושיו בידיך, אלו פרנסי ישראל שנותנים את נפשם על ישראל במשה הוא אומר (שמות לב לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספרך אשר כתבת בדוד הוא אומר (דהי\"א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם.", + "והם תכו לרגליך, אף על פי שאנוסים אף על פי שלוקים אף על פי שבזוזים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם ואומרים (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר אף חובב עמים מלמד שלא חלק להם הקדוש ברוך הוא חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל תדע לך שכן שהרי אמרו גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור וכבר שלחה מלכות שני סרדיטיאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם יהודים וראו תורתם מה טיבה הלכו אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה מדרש הלכות והגדות בשעת פטירתם אמרו להם כל התורה נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד זה שאתם אומרים גזילו של גוי מותר ושל ישראל אסור ודבר זה אין אנו מודיעים למלכות.", + "כל קדושיו בידיך, אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ד ד-ו) ואתה שכב על צדך השמאלי ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני.", + "והם תכו לרגליך, אף על פי שהם מכעיסים ואף על פי שהם חוטאים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם עול תורתך (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר אף חובב עמים מלמד שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות. כל קדושיו בידיך, אלו נפשותיהם של צדיקים שהן נתונות באוצר שנאמר (ש\"א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. והם תכו לרגליך, ואפילו הם נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) תורה צוה לנו משה, ציווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו וכן הוא אומר (מ\"א ח כ) ואבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל בית זה למה לארון ואומר (שם כא) ואשים שם מקום לארון הוי ציווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו.", + "דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה רבינו אנו אוחזים את התורה והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהילת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים ירושה לבני קטנים מנין תלמוד לומר (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם דבר אחר [מורשה קהלת יעקב] אל תהי קורא מורשה אלא מאורשה, מלמד שהתורה מאורשה היא לישראל ואשת איש לאומות העולם וכן הוא אומר (משלי ו כז-כט) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.", + "דבר אחר אל תהי קורא מאורשה אלא מורשה מלמד שהתורה מורשה לישראל משל למה הדבר דומה לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אם מבקש לחזור אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור מפני שהוא אומר לירושתי אני חוזר כך תלמיד חכם שפירש מדברי תורה והלך לו לדברים אחרים אם מבקש לחזור אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור מפני שהוא אומר לירושתי אני חוזר לכך נאמר מורשה קהלת יעקב סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא ראשי עם שנאמר (במדבר כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם. דבר אחר כשהנשיא מושיב זקנים בישיבה של מטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא זקינים שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.", + "יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. רבי שמעון בן יוחי אומר משל לאחד שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן בלב הים ובנה עליהם פלטרין כל זמן שהספינות קשורות זו בזו פלטרין קיימים פרשו ספינות אין פלטרין קיימים כך ישראל כשעושים רצונו של מקום בונה עליותיו בשמים וכשאין עושים רצונו כביכול אגודתו על ארץ יסדה וכן הוא אומר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא כשאני קורא בשמו הוא גדול ואם לאו כביכול וכו' כיוצא בו (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדיי אני אל וכשאין אתם עדיי כביכול איני אל כיוצא בו (תהלים קכג א) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים אילמלא אני כביכול לא היית יושב בשמים ואף כאן אתה אומר יחד שבטי ישראל כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימות, וכי מה ענין זה לזה משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו אמר להם בניי שמא צורך יש לכם לומר שמא דבר יש לכם אמרו לי אמרו לו אבה אין לנו צרך ואין לנו דבר אלא שתתרצה לאחינו הגדול כך אילמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמר יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימות.", + "יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא מה תלמוד לומר ואל ימות לעולם הבא.", + "דבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה. רבי חנניה בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד שנאמר (ש\"ב טז יג) ושמעי הולך בצלע אף על פי כן (שם) ההר לעומתו (מ\"א יא כז) שלמה בנה את המילוא אף על פי כן סגר את פרץ עיר דוד אביו וחכמים אומרים לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים שכר על המצות ועונשים על העבירות ומה תלמוד לומר יחי ראובן ואל ימות שעשה ראובן תשובה, רבן שמעון בן גמליאל אומר מוצל היה ראובן מאותו החטא ולא נזקק לאותו מעשה איפשר מי שעתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר (דברים כז כ) ארור שוכב עם אשת אביו נזקק לאותו מעשה ומה תלמוד לומר (בראשית מט ד) כי עלית משכבי אביך שתבע עלבון אמו.", + "ויהי מתיו מספר, בעולם הזה שימיו מספר אבל לעתיד לבא יחי ראובן ואל ימת.", + "דבר אחר ויהי מתיו מספר, גבורים בכח גבורים בתורה גבורים בכח שנאמר (ישעיה ג כה) מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה. גבורים בתורה שנאמר (תהלים קג כ) גבורי כח עשי דברו ואומר (דהי\"א ה ו) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמר (בראשית לח כו) צדקה ממני כיון שראה ראובן שהודה יהודה עמד אף הוא והודה על מעשיו הוי אומר יהודה גרם לראובן שעשה תשובה עליהם הכתוב אומר (איוב טו יח-יט) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.", + "שמע ה' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה ואמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.", + "ואל עמו תביאנו, שיקבר עם אבות בארץ רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו ישראל ממצרים והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים שנאמר (שמות יג יט) והעליתם את עצמותי מזה אתכם שאין תלמוד לומר אתכם מה תלמוד לומר אתכם שכל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בקבורתם רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (בראשית נ ה) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בארץ.", + "ידיו רב לו, בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעמידתו לפני יוסף.", + "וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.", + "ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה שנאמר (שופטים א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי.", + "ידיו רב לו, בשעה שנאמר (בראשית לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. ועזר מצריו תהיה. כענין שנאמר (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.", + "וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על דוד מלך ישראל אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שדוד מלך ישראל שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שתחזירו אל אחיו בשלום. ידיו רב לו בשעה שהרג את גלית. ועזר מצריו תהיה בשעה שאמר (תהלים קכא א) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. ", + "וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה. ואל עמו תביאנו זה יאשיהו שנאמר (מ\"ב כב כ) הנני אוסיפך אל אבותיך. ידיו רב לו, זה מנשה שנאמר (שם כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד לסוף מה נאמר בו (דה\"ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו. ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט וה' עזרו סליק פיסקא " + ], + [ + "(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר (בראשית מט ז) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר (בראשית לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר (במדבר כה יא) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר (שם יד) ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.", + "תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מי שעתיד ללבוש אורים ותומים.", + "לאיש חסידיך, למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך.", + "אשר נסיתו במסה, הרבה נסיונות נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות.", + "תריבהו על מי מריבה, סקיפנטים נסתקפת לו, אם משה אמר (במדבר כ י) שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה אלא זה אבי אמו מישראל. ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל. ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל.", + "כי שמרו אמרתך, במצרים. ובריתך ינצרו, במדבר.", + "דבר אחר כי שמרו אמרתך במצרים ובריתך ינצרו במרגלים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) יורו משפטיך ליעקב, מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם שנאמר (דברים כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה וריבי סוטה. נגע אלו נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים.", + "ותורתך לישראל. מלמד ששתי תורות ניתנו לישראל אחת בפה ואחת בכתב שאל אגניטוס הגמון את רבן גמליאל אמר לו כמה תורות ניתנו לישראל אמר לו שתים אחת בפה ואחת בכתב.", + "ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שנאמר (ויקרא ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה.", + "דבר אחר ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך, אלו איברי עולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ברך ה' חילו, בנכסים מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם משום אבה הדרוס אמרו הרי הוא אומר (תהלים לז כה) נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן.", + "ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים.", + "מחץ מתנים קמיו, שכל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל.", + "דבר אחר מחץ מתנים קמיו, זה קרח, ומשנאיו מן יקומון, זה עוזיהו.", + "(יב) לבנימן אמר ידיד ה', חביב בנימן שנקרא ידיד למקום שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם מי שהמלך אוהבו. ששה הם נקראו ידידים הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד שנאמר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי. אברהם נקרא ידיד שנאמר (ירמיה יא טו) מה לידידי בביתי בנימן נקרא ידיד שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' שלמה נקרא ידיד שנאמר (ש\"ב יב כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה ישראל נקראו ידידים שנאמר (ירמיה יב ז) נתתי את ידידות נפשי בית המקדש נקרא ידיד שנאמר (תהלים פד ב) מה ידידות משכנותיך יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד.", + "ישכון לבטח עליו, אין בטח אלא רחצן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים.", + "חופף עליו כל היום, זה בנין ראשון. כל היום זה בנין אחרון. ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. דבר אחר חופף עליו בעולם הזה. כל היום לימות המשיח. ובין כתיפיו שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבא וכן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנאמר (בראשית כב יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר הרי חרב ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנאמר (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי כריח שדה הרי חרב אשר ברכו ה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא שנאמר (תהלים קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי שנאמר (בראשית כח יז) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה הרי בנוי, אין זה, הרי חרב, כי אם בית אלהים וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. ", + "ובין כתיפיו שכן, בין חרב בין שאינו חרב וכן הוא אומר (סוף דהי\"ב) כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים.", + "דבר אחר ובין כתיפיו שכן, מה שור זה אין בו גבוה מכתיפיו כך בית המקדש גבוה מכל העולם וכן הוא אומר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב אלא עמים רבים.", + "רבי אומר בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר (יהושע טו ח) ועלה הגבול גיא בן הינום אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם, מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין רבי מאיר אומר בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתיפיו שכן, ומה אני מקיים (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה שנאמר (תהלים עח סז-סח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה. [רבי יהודה אומר בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה] שנאמר (מיכה ה א) ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ואין אפרתה אלא בית לחם שנאמר (בראשית לה יט) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם", + "רבי מאיר אומר בחלקו של בנימן בנה מתה שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה מתה עלי רחל ואין אפרתה אלא בית לחם שנאמר (מיכה ה א) ואתה בית לחם אפרתה שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומר (תהלים קלב ו) הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער במי שנמשל בחייתו יער ואיזה זה בנימן שנאמר (בראשית מט כז) בנימן זאב יטרף ", + "זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנו לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות וארבעים שנה שנאמר ויהי (מ\"א ו א) בשמונים שנה וארבע מאות שנה צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נמצאו אוכלים אותו ארבע מאות וארבעים שנה וכששרת שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופנו אותו מלפניהם שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. (במדבר י כט) ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ והלא כבר נאמר (שם) לכה אתנו והטבנו לך מה תלמוד לומר (שם) כי ה' דבר טוב על ישראל זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שנבנה בית הבחירה לשבטים (שם ל) ויאמר אליו לא אלך אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי וכן אתה מוצא בישראל שהניחו מקום פירות ומאכל ומשתה והלכו לעדר במדבר ללמוד תורה מיעבץ וזהו עתניאל בן קנז.", + "הרי הוא אומר (ש\"ב כד כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים ובמקום אחר הוא אומר (דהי\"א כא כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות אי איפשר לומר שקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף ואי איפשר לומר שקלי כסף שכבר נאמר שקלי זהב אמור מעתה בכסף קנה וזהב שקל אי איפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות ואי איפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה עמד וכנס חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים.", + "ומפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו משל למלך שבא אצל בניו לפרקים וכל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה קטן שבכולם אמר איפשר שמניח אבה אחיי הגדולים ושורה אצלי עמד לו ופניו כבושות ונפשו עגומה אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו עכשיו המאכל והמשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו כך אמר הקדוש ברוך הוא בית הבחירה יהיה בחלק בנימן וקרבנות מכל השבטים.", + "דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ", + "דבר אחר כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו אמר הקדוש ברוך הוא אם אני אומר לאלו שיבנו לי בית הבחירה כשהם מתפללים לפני איני מתמלא רחמים עליהם שלא היה להם רחמים על אחיהם.", + "דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפש את מקומו קטן שבהם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה והיה יעקב אביו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס אמר הקדוש ברוך הוא מקום שסמך צדיק זה ידיו אני משרה שכינתי שנאמר ובין כתיפיו שכן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל הארצות: ", + "ממגד שמים מטל, שיהא טל מצוי לה בכל שעה: ומתהום רובצת תחת, מלמד שהיא מרבצת מעיינות.", + "(יד) וממגד תבואות שמש, מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה ואין לך פירות יפים ומתוקים בעולם אלא הרואים את החמה וכשם שפתוחה לחמה כך פתוחה ללבנה שנאמר וממגד גרש ירחים.", + "(טו) ומראש הררי קדם, מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל: ", + "וממגד גבעות עולם, מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות שנאמר (שיר השירים ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.", + "(טז) וממגד ארץ ומלואה, מלמד שארצו של יוסף מליאה ואינה חסירה כל ברכה רבי שמעון בן יוחי אומר אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף אין צריך חוץ ממנה כלום.", + "ורצון שוכני סנה, שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה.", + "תבואתה לראש יוסף, הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבוא.", + "ולקדקד נזיר אחיו, למי שריחקוהו אחיו ועשאוהו נזיר.", + "(יז) בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו: וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם.", + "בהם עמים ינגח, וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלכים מלמד שכבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו: ", + "יחדיו אפסי ארץ וכי כל הארצות כבש יהושע והלא לא כבש אלא פרטוס זה קטן אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושולטונים, רבי יהודה אומר וכי שלשים ואחד מלכים שעיבד כולם היו בארץ ישראל כדרך שעושים ברומי עכשיו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחוילות אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילות בארץ אומר לא עשיתי כלום.", + "והם רבבות אפרים, לפי שלא מפורש לנו עשרם של כנעניים מה היה תלמוד לומר (שופטים א ז) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני והלא דברים קל וחומר ומה אדני בזק שאינו ראוי לימנות עם מלכי כנען היו לו שבעים מלכים מלקטים תחת שולחנו הא למוד וראה מה היה עשרם של כנעניים: והם אלפי מנשה. שאין מפורש לנו כמה הרג יהושע בכנענים ת\"ל (שופטים ח י) וזבח וצלמונע בקרקר ומחניהם עמם כחמשה עשר אלף כל הנותרים מכל מחני בני קדם והנופלים מאה ועשרים אלף הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ולזבולון אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו: ", + "ויששכר באהליך, מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה שנאמר (דהי\"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכן מצינו שאביו משבחו שנאמר (בראשית מט טו) וירא מנוחה כי טוב ", + "דבר אחר ויששכר באהליך מלמד שבית הבחירה היה ראוי ליבנות בחלקו של יששכר.", + "(יט) עמים הר יקראו, מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל והיו אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה מיד עולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ומקריבים זבחים ועולות תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק.", + "כי שפע ימים ינקו, שנים נוטלים בשפע ונותנים בשפע ואלו הם ים ומלכות, ים נותן בשפע ונוטל בשפע מלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע.", + "דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא מנין אתה אומר שאין ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה שאין הים הגדול מקיאה לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא תלמוד לומר כי שפע ימים ינקו: אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד אמרתי לו פרנסתך במה אמר לי מחלזון אמרתי לו וכי מצוי הוא אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא ", + "וספוני טמוני חול, ספוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זה זכוכית, לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו רבונו של עולם לאחיי נתת ארצות ולי נתת ימים לאחיי נתת שדות וכרמים ולי נתת חלזון אמר לו לסוף שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו סימן יהא בידך שכל מי שגונבך לא יהא בפרגמטיא שלו כלום סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ולגד אמר למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "ברוך מרחיב גד, מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח: ", + "כלביא שכן, מלמד שהוא סומך לספר שכל מי שהוא סומך לספר נמשל לאריות: ", + "וטרף זרוע אף קדקוד, טרף זרוע, לשעבר, אף קדקד, לעתיד לבא.", + "(כא) וירא ראשית לו, הוא בא בראש תחילה והוא יבוא בראש לעתיד לבא.", + "כי שם חלקת מחוקק ספון, זו קבורתו של משה שנתונה בחלקו של גד והלא לא מת אלא בחלקו של ראובן שנאמר (דברים לב מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו של ראובן שנאמר (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו ואת בעל מעון וגו' ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה בארבעת מילים מחלקו של ראובן וחלקו של גד ומלאכי השרת מספידים עליו ואומרים יבוא שלום ינוח על משכבו וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הם קשת ומן באר וכתב מכתב והלוחות ופי האתון ופי הארץ וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה ויש אומרים אף בגדי אדם הראשון, ויש אומרים אף כתנות והמזיקים, רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר רבי נחמיה אומר אף האור והפירדה רבי יהודה אומר אף הצבת וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד צבתא קדמייתא מאי הוית הא לוו ברייה הות אמרו לו והרי יכול לעשותה בדפוס ולהתיכה בתוכו הא לוו ברייה הות.", + "ויתא ראשי עם, שעשה את התורה תוים תוים דבר אחר מלמד שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה בראש חבורה של בעלי מקרא ובראש חבורה של בעלי משנה ובראש חבורה של בעלי תלמוד, ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וכן הוא אומר (ישעיה נג יב) לכן אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל.", + "וטרף זרוע אף קדקוד, טרף זרוע, לשעבר, אף קדקד, לעתיד לבא.", + "צדקת ה' עשה, וכי מה צדקה עשה משה בישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן ומן יורד להם ושליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותם אלא שאמר (דברים טו ז) כי יהיה בך אביון.", + "צדקת ה' עשה, מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.", + "(כב) ולדן אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "דן גור אריה, מלמד שסמוך לספר וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות.", + "יזנק מן הבשן, מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות וכן הוא אומר (יהושע יט מז) ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו.", + "(כג) ולנפתלי אמר, למה נאמר לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "נפתלי שבע רצון, מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים ובספינות.", + "ומלא ברכת ה', זו בקעת גינוסר, רבי אומר זה בית דין של טבריה ועליו הוא אומר (תהלים קמה יט) רצון יריאיו יעשה.", + "ים, זה ים של סופני. ודרום, זה ימה של טבריה, ירשה, מלמד שנטל מלא חבל חלקו בדרום.", + "(כד) ולאשר אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מ\"ז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "ברוך מבנים אשר, אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר.", + "יהי רצוי אחיו, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפקינון ובקיבלאות והם מרצים לו בתבואה.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו, כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו כך אתה מדבר באחינו הגדול וכשהודה ראובן על המעשה נתרצו לו אחיו לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו כשהיו שבטים מתייחסים זה אומר שלי היא לויה וזה אומר שלי היא לויה אמר להם אם מראובן הכתוב מייחס שלי היא לויה ואם מבנימין הכתוב מייחס של לוי היא לויה ריצה את אחיו באותה שעה לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו, אין בכל הארצות שמשמטת בשביעית כארצו של אשר.", + "וטובל בשמן רגלו, מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין מעשה שנצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו להם פולימוטוס אחד אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא הלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך לגוש חלב הלך לו לגוש חלב אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך אצל פלוני הלך לביתו ולא מצאו אמרו לו הרי הוא בשדה הלך ומצאו שעוזק תחת הזית אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך אמר לו המתן עד שאגמור את הזית משגמר את הזית ונטל את כליו והיה ממשמש ובא אמר פומליטוס איפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא דומה שצחקו בי יהודים כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו מלאת ספל שמן ורחצה רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא אמר לו רצונך שוב אמר לו אין לי מעות אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותיי עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה ריבוא אמרו לא הניח אדם זה לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא משכו עמו הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול אמר להם לא תקלסו לי קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו ולא עוד אלא שאני חייב לו שמונה עשרה ריבוא לקיים מה שנאמר (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.", + "(כה) ברזל ונחשת מנעליך, מלמד שארצו של אשר היא היתה מנעלה של ארץ ישראל.", + "וכימיך דבאך, מלמד שכל ארצות דובאות כסף לארץ ישראל כענין שנאמר (בראשית מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף וגו'.", + "(כו) אין כאל ישורון, ישראל אומרים אין כאל ורוח הקודש אומרת אל ישורון, ישראל אומרים (שמות טו יא) מי כמוכה באלים ה' ורוח הקודש אומרת (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך ישראל אומרים (שם ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ורוח הקודש אומרת (דהי\"א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד ישראל אומרים (שה\"ש ב ג) כתפוח בעצי היער ורוח הקודש אומרת (שם ב ב) כשושנה בין החוחים ישראל אומרים (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו ורוח הקודש אומרת (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי ישראל אומרים (תהלים פט יח) כי תפארת עוזמו אתה ורוח הקודש אומרת (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר.", + "רוכב שמים בעזרך, כשישראל ישרים עושים רצונו של מקום רוכב שמים בעזרך וכשאין עושים רצונו כביכול ובגאותו שחקים.", + "ובגאותו שחקים, נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה היא מדת כבוד למעלה אמר להם מן השמים התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה ", + "משל למה הדבר דומה לאחד שאמר מבקש אני לראות כבודו של מלך אמרו לו לך למדינה ואתה רואה אותו נכנס וראה וילון פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא יכול לזוז עיניו ממנו עד שנפל אמרו לו אם וילון פרוס על פתח המדינה ושם אבנים טובות ומרגליות לא יכולת לזוז עיניך מהם עד שנפלת אילו נכנסת במדינה על אחת כמה וכמה לכך נאמר ובגאותו שחקים." + ], + [ + "(כז) מעונה אלהי קדם, שלשה ספרים נמצאו בעזרה אחד של מעונים ואחד של היא היא ואחד נקרא ספר זעטוטים באחד כתיב מעון אלהי קדם ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם, בטלו חכמים את האחד וקיימו השנים, באחד כתיב תשעה היא ובשנים כתיב אחד עשרה היא בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים באחד כתיב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ואל זעטוטי בני ישראל, ובשנים כתיב (שמות כד ה) וישלח את נערי בני ישראל (שם יא) ואל אצילי בני ישראל בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.", + "ומתחת זרועות עולם, מלמד שארץ ישראל היא תקפה של עולם.", + "ויגרש מפניך אויב, אלו שברחו לאסיא. ויאמר השמד, אלו יושבי ארץ ישראל.", + "(כח) וישכן ישראל בטח, אין בטח אלא רחצן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כה) וישכן במדבר לבטח.", + "בדד, לא כבדד שאמר משה (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ולא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה טו יז) מפני ידך בדד ישבתי אלא כבדד שאמר אותו רשע, (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון.", + "עין יעקב, בברכה שברכם יעקב אביהם שנאמר (בראשית מח כא) והיה אלהים עמכם.", + "אל ארץ דגן ותירוש, בברכה שברכם יצחק אביהם שנאמר (בראשית כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים.", + "אף שמיו יערפו טל כענין שנאמר (ישעיה מה ח) הרעיפו שמים ממעל.", + "(כט) אשריך ישראל מי כמוך, ישראל אומרים (שמות טו יא) מי כמוך באלים ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. אשריך ישראל נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעתיד לבא אמר להם איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, משל לאדם שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך כל הגפנים הללו שלך כל הזיתים הללו שלך כשיגע להראותו אמר לו איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך כך אמר משה לישראל איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.", + "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' עם שאין ישועתו אלא בשכינה, (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים.", + "מגן עזרך, כענין שנאמר (ש\"ב כב ג) אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי.", + "ואשר חרב גאותך, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב כענין שנאמר (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר (ישעיה מט יח) חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.", + "ויכחשו אויביך לך, בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאילו הן אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית לג ט) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מ\"א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי.", + "ואתה על במותימו תדרוך כענין שנאמר (יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה." + ], + [ + "(לד, א) ויעל משה מערבות מואב, עליה היא ואינה ירידה.", + "מערבות מואב, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו.", + "אל הר נבו, ראש הפסגה, מה פסגה זו מופרשת מן האשכול ואינה מופרשת כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו שלשלת נביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה.", + "ויראהו ה' את כל הארץ מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "את הגלעד, מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו וחזר והראהו המחריבים לו ואין גלעד אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון.", + "עד דן, מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר עד דן מלמד שהראהו שבטו של דן עובד עבודה זרה כענין שנאמר (שופטים יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו ואיזה זה זה שמשון בן מנוח.", + "(ב) ואת כל נפתלי, מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר מלמד שהראהו ברק בן אבינועם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמר כאן ואת כל נפתלי ונאמר להלן (שם ד ו) ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי.", + "ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנענים נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במדבר יג ח) למטה אפרים הושע בן נון.", + "ומנשה, מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ומנשה מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה במדין ועמלק.", + "דבר אחר לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב לג [דול] וכן הוא אומר (שופטים ו טו) הנה אלפי הדל במנשה.", + "ואת כל ארץ יהודה, מלמד שהראהו ארץ יהודה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה ונאמר להלן (דה\"א כח ד) ויבחר ה' אלהי ישראל בי.", + "עד הים האחרון, מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.", + "דבר אחר עד הים האחרון, אל תהי קורא עד הים האחרון אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו כל העולם כולו מיום שנברא ועד שיחיו המתים.", + "(ג) ואת הנגב, מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו, ", + "דבר אחר ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורים בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמר להלן (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון.", + "ואת הככר, מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים לבית המקדש נאמר כאן ואת הככר ונאמר להלן (מ\"א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך.", + "בקעת ירחו, מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו ", + "דבר אחר מה בקעה זו חיור כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו.", + "עיר התמרים מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה שמשולים בתמרים וכן הוא אומר (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח. דבר אחר מלמד שהראהו סמוכה מצדה גיהנם שהיא צרה מלמעלה ורחבה מלמטה וכן הוא אומר (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה.", + "עד צוער, אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים ליאבד עמהם.", + "(ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ, אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך.", + "ושמה לא תעבור, נאמר כאן ושמה לא תעבור ונאמר להלן (דברים לב נב) ושמה לא תבא מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור אמר משה אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט אם איני נכנס לה חי אכנס לה מת אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.", + "(ה) וימת שם משה, איפשר שמת משה וכותב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת איפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא כתוב כענין שנאמר (ירמיה לו יח) ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר בת קול יוצאת מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה סמליון אמר וימת שם משה. ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן (בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה נאמר כאן שם ונאמר להלן (שמות לד כח) ויהי שם עם ה'.", + "עבד ה', לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.", + "על פי ה', כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח משלו משל למה הדבר דומה לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא כך כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתם של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתם וכן הוא אומר (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישולח בו ואומר (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם.", + "(ו) ויקבור אותו בגיא אם נאמר בגיא, למה נאמר בארץ מואב ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד.", + "ולא ידע איש את קבורתו יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו שנאמר ולא ידע איש את קבורתו ואין איש אלא משה שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד וכבר שלחה מלכות בית קיסר שני סרדיוטות אמרו לכו וראו קבורתו של משה היכן היא הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה ירדו למטה וראו אותו למעלה נחלקו חציים למעלה וחציים למטה עליונים ראו אותו כלפי מטה ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.", + "(ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.", + "לא כהתה עינו, מלמד שעיניהם של מתים כהות: ", + "ולא נס לחה, רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.", + "(ח) ויבכו בני ישראל את משה הרי אחד, ויתמו ימי הרי שנים, בכי אבל משה הרי שלשה.", + "שלשים יום אלו מה טיבם אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום. ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום נאמר כאן ימי ונאמר להלן (במדבר ו ד) ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום.", + "(ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, מפני מה כי סמך משה את ידיו עליו: ", + "וישמעו אליו בני ישראל אין לך משמע גדול מזה ויעשו כאשר צוה ה' את משה, ועדין לא ניתן מוראו עליהם שנאמר (יהושע ד יד) בעת ההיא גדל ה' את יהושע באותה שעה ניתן מוראו עליהם.", + "(י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.", + "אשר ידעו ה' פנים אל פנים, למה נאמר לפי שנאמר (שמות לג יח) ויאמר הראיני נא את כבודך אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים שנאמר (שם לג כ) לא תוכל לראות את פני אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל באחורים שנאמר (שם לג כג) והסירותי את כפי וראית את אחורי אימתי הראהו סמוך למיתה הא למדת שהמתים רואים.", + "(יא) לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, למצרים בפני עצמה לפרעה בפני עצמו ולעבדיו בפני עצמם: ", + "ולכל היד החזקה, זו מכת בכורות. ולכל המורא הגדול, זו קריעת ים סוף ", + "רבי אלעזר אומר לכל האותות והמופתים ומנין אף לפני הר סיני תלמוד לומר ולכל היד החזקה, ומנין אף במדבר תלמוד לומר ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (דברים ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל סליק ספרי חזק ונתחזק" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifrei Devarim, Hebrew.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifrei Devarim, Hebrew.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bbb644de4d3dc0d942c3533a0202f84167e081d3 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/Sifrei Devarim, Hebrew.json @@ -0,0 +1,3073 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifrei Devarim", + "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D", + "versionTitle": "Sifrei Devarim, Hebrew", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": [ + [ + "אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד? והלא הוא כתב את כל התורה כולה, שנאמר (דברים ל״א:ט׳) ויכתוב משה את כל התורה הזאת! מה ת\"ל אלה הדברים? - מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט. ", + "כיוצא בו אתה אומר (עמוס א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלים. וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד? והלא מכל חביריו נתנבא! ומה ת\"ל דברי עמוס? - שהיו דברי תוכחות, שנאמר (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון - אלו בתי דינים שלהם. ", + "כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה. וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלו בלבד? והלא ב' ספרים כתב ירמיהו, שנאמר (ירמיהו נ״א:ס״ד) עד הנה דברי ירמיהו! ומה ת\"ל אלה הדברים? - אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר (ירמיהו ל׳:ה׳-ו׳) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום, שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, הוי כי היום ההוא עת צרה ליעקב וממנה יושע. ", + "כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב כג) ואלה דברי דוד האחרונים, מלמד שהם דברי תוכחות. וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר (שמואל ב כג) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני! ומה ת\"ל ואלה דברי דוד האחרונים? - מלמד שהם דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כולהם. ", + "כיוצא בו אתה אומה (קהלת א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר וזרח השמש ובא השמש. הולך אל דרום וסובב אל צפון. זהו מזרח ומערב ואומר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים, שאין להם מתן שכר: ", + "אל כל ישראל. אלו הוכיח מקצתם - הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם, ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך? אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר. ", + "ד\"א מגיד שכנסן משה מגדולם ועד קטנם, ואמר להם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ", + "ד\"א על כל בני ישראל - מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה! אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים! אמר ר' יוחנן מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, לקיים מה שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך: [שהתוכחה מביאו לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כא) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כ״ו:כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.]", + "בעבר הירדן. מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן:", + "במדבר. מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם? לאלו מה פרנסה התקנת להם? ר' יהודה אומר: הרי הוא (שמות טז) ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים. ", + "ד\"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר: ", + "בערבה. מלמד שהוכיח על מה שעשו בערבות מואב שנא' (במדבר כה) וישב ישראל בשטים:", + "מול סוף. מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף והימרו בתוך הים והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות. ר' יהודה אומר: הימרו בתוך הים והימרו על הים; וכן הוא אומר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף. יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע? מן מסע למסע מנין? ת\"ל בין פארן ובין תופל - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר (במדבר כא) ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר להם: שוטים! כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל, שלא יהא דולריא אוחזתו; אבל אותה טובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני? הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו - בה מתרעם לפני: (בראשית ג) ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל: ", + "וחצירות. אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות? אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין - ק\"ו לשאר בני אדם. ", + "ד\"א וחצירות - ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן כך נענשה במדבר, המדבר במי שגדול הימנו עאכ\"ו! ", + "ד\"א וחצירות - ומה מרים, כשדברה הדבר לא שמעה כל בריה אלא הקב\"ה בלבד, שנאמר (במדבר יב) וישמע ה' כך נענשה. המדבר בגנותו של חבירו ברבים - עאכ\"ו! ", + "ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב\"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע\"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב\"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע. ", + "כיוצא בו אתה אומר (בראשית כו) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו; ואומר ויקרא אותה שבעה.", + "כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה: (זכריה ט) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל. זה משיח, שחד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי: למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ושמו חדרך! אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו? מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהילים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: מה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר לו מה אני מקיים (יחזקאל מלכים א ז׳:כ״ד) ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה? - שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו, שקצרה מלמטה ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק. וכן הוא אומר (שיר השירים ז) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה, שנא' ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיהו ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ואומר (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ", + "כיוצא בדבר אתה אומר, דרש ר' יהודה (בראשית מא) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו - זה יוסף, שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ, שאין אברך אלא לברכים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: " + ], + [ + "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע - וכי מהלך י\"א יום לקברות התאוה, ומקברות התאוה לחצרות? והרי אינו אלא מהלך שלשה ימים, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים! רבי יהודה אומר: וכי לשלשה ימים הלכו ישראל מהלך י\"א מסעות? והלא אינו מהלך אלא מ' יום, כענין שנאמר באליהו (מלכים א י״ט:ח׳) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה! אחר שאמר אי אפשר, חזור לך לענין הראשון. ", + "ד\"א י\"א יום מחורב - אלו זכו ישראל, לי\"א יום היו נכנסים לארץ; אלא מתוך שקלקלו מעשיהם - גילגל המקום עליהם מ' שנה, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג׳:ל״ג׳:ל״גד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום יום לשנה יום לשנה. ר' יהודה אומר: אלו זכו ישראל - לג' ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנא' (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נותן לך. ר' בנאה אומר: אלו זכו ישראל - ליום אחד היו נכנסים לארץ, שנאמר (שמות יג) היום אתם יוצאים בחודש האביב... והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני - מיד. אבא יוסי בן חנין אומר משום אבא כהן ברדלא: אלו זכו ישראל - כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ, שנאמר (דברים א) עלה רש כאשר דבר אלהי אבותיך לך: ", + "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל כל ישראל - מלמד שהשנה י\"ב חודש. והרי כבר נאמר (אסתר ג) בשלשה עשר יום לחודש אדר! וכן הוא אומר (מלכים א ד) ולשלמה י\"ב נציבים על כל ישראל, ואומר ונציב אחד אשר בארץ! ואיזה? - זה חודש העבור. ר' בנאה אומר: וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה י\"ב חודש? והלא כבר נאמר (דברים לא) ויאמר אליהם בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, ומה ת\"ל היום? - היום מלאו ימי שנותי מעת לעת. ר' אומר: היום מלאו, שבאותו היום שלמו לו מעת לעת. ואומר (יהושע ד׳:י״ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בקצה הגלגל. הוצא ומנה שלשים ושלשה למפרע, ואתה מוצא שהשנה י\"ב חודש! ", + "ד\"א ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש - מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנא' (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. אמר לו ראובן בכורי אתה, אמר לו: בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך, ותדבק בעשו אחי. ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו, כדי שלא יהיו חבירו רואהו ומתבייש הימנו, ושלא יהא בלבך עליו, שהתוכחה מביאו לידי שלום. ", + "וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כ״א:כ״ה) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כ״ו:כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. ", + "וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנא' (יהושע כד) אם רע בעיניכם לעבוד ה' בחרו לכם היום את מי תעבדו, אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם ואם את אלהי הנכר אשר יושבים בארצם, ויענו כל העם אל יהושע לא כי ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (שמואל א יב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, ויאמרו לא... ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד. ", + "וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות: ", + "דבר משה אל כל ישראל. וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות? מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות והכללות והפרטות והגופים והדקדוקים? ת\"ל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם: " + ], + [ + "אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון - משל למה הדבר דומה? למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. אמרו לו חיילותיו: תן לנו את גלוסקאות חמות! אמר להם אני נותן לכם. שוב אמרו לו: תן לנו גלוסקאות חמות! אמר להם האיפרכיס שלו: בשביל שהמלך כשר! - אם לאו, מאין לו רחיים? מאין לו תנורים במדבר?", + "כך אמר משה: מוכיחני את ישראל תחילה. עכשיו יאמרו עלי, בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון לפנינו הוא מוכיחנו! הוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם - אחר כך הוכיחם. לכך נאמר אחרי הכותו:", + "את סיחון מלך האמורי היושב בחשבון - אלו לא היה סיחון קשה, ושרוי בחשבון - קשה היה, שהרי המדינה קשה. ואלו לא היתה המדינה קשה, וסיחון שרוי בתוכה - קשה היה, שהמלך קשה. עאכ\"ו שהמלך קשה והמדינה קשה:", + "ואת עוג מלך הבשן - ואלו לא היה עוג קשה, ושרוי בעשתרות - קשה היה. ואלו לא היתה מדינה קשה, ועוג שרוי בה - קשה היתה, שהמלך קשה. עאכ\"ו שהמלך קשה ומדינה קשה:", + "בעשתרות - שהיה קשה כעשתרות: ואדרעי - זה מקום המלכות:" + ], + [ + "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר - אין הואלה אלא התחלה, שנ' (שופטים יט) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דברי הימים א יז) עתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים: אין הואלה אלא שבועה, שנאמר (שמות ב) ויואל משה לשבת את האיש, ואומר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם לאמר ארור העם אשר יאכל עד הערב ונקמתי מאויבי:", + "באר את התורה הזאת לאמר - אמר להם: כבר אני סמוך למיתה. מי ששמע פסוק אחד ושכחו - יבוא וישננו. מי ששמע פרשה אחת ושכחה - יבוא וישננה וישמענה, לכך נאמר באר היטב:" + ], + [ + "ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר - אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם:", + "רב לכם שבת בהר הזה - שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה, קבלתם עליכם בו את התורה, מניתי עליכם ע' זקנים, ושרי אלפים ושרי מאות ושרי נ' ושרי עשרות, עשיתם לכם המשכן וכלים - הא הנאה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה:" + ], + [ + "פנו וסעו לכם - זה דרך ערד וחרמה: ובאו אל הר האמורי ואל כל שכניו - זה עמון ומואב והר שעיר: בערבה - זה מישור של יער: בהר - זה הר המלך: בשפלה - זה שפילות דרום: ובנגב בחוף הים - זה אשקלון ועזה וקיסרין: ארץ הכנעני - זה גבול כנען, שנאמר (בראשית י) ויהי גבול הכנעני מצידון עד לשע - זו קלדה: ", + "והלבנון - אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. ומנין שאין לבנון אלא מלך? שנאמר (יחזקאל יז) בוא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר (מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה לנו את בתך לבני לאשה, ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח. ואין לבנון אלא בית המקדש, שנא' (ירמיה כב) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיהו י) והלבנון באדיר יפול. ", + "ד\"א: למה קורים אותו לבנון? שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ", + "עד הנהר הגדול נהר פרת - שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל. משל ההדיוט אומר: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור - וישתחוו לך: ", + "ד\"א נהר פרת - (שמפרה והולך עד שכולה) [שבתחילה יכולה] מגריפה לגרפו (ד\"א נהר פרת - שפרה ורבה) עד שעוברים אותו בספינות. [ד\"א שנטעיטות פרין ורבין בה.] הרי כל הנהרות אומרים לפרת: מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולינו הולך למרחוק? אמר להם מעשי מוכיחים עלי: זורעים עלי זריעה - עולה לג' ימים; נוטעים בי נטיעה - עולה לג' ימים; הרי הכתוב משבחני, עד הנהר הגדול נהר פרת. (מלמד שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינות): " + ], + [ + "ראה נתתי לפניכם את הארץ - אמר להם: איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה, אלא כשם שאתם נכנסים לארץ - אין אתם צריכים כלי זיין, אלא קובע דיופטין ומחלק." + ], + [ + "אשר נשבע ה' לאבותיכם - שאין ת\"ל לאברהם ליצחק וליעקב, (כדי אני לענין שבועות אבות. הרי כבר נאמר (חבקוק ג) עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה) ומה ת\"ל לאברהם ליצחק וליעקב? כדי אברהם בעצמו, כדי יצחק בעצמו, כדי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, ולא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד והשביחה, ואמר: מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. חזר ונטעה כרם, אמר מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. כך, כשנתן הקב\"ה לאברהם אבינו את הארץ - לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר (בראשית יג) קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. עמד אברהם והשביחה, שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע; עמד יצחק והשביחה, שנאמר (בראשית כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים; ועמד יעקב והשביחה, שנאמר (בראשית ל״ג:י״ט) ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו [א\"כ מה ת\"ל לאבותיכם, אם לענין שבועת האבות כבר אמור, אלא זו ברית השבטים שנאמר (חבקוק ג, ט) שבועות מטות אומר סלה]: ", + "לתת להם - אלו באי הארץ: ולזרעם - אלו בניהם: אחריהם - אלו שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר (מלכים ב יד) השיב את גבול ארץ ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה. ", + "ד\"א לתת להם - אלו עולי בבל. ולזרעם - אלו בניהם. אחריהם - אלו ימות המשיח: " + ], + [ + "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר - אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הגבורה אני אומר: לא אוכל לבדי שאת אתכם - אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל? אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והגיז להם את השליו, ועשה להם נסים וגבורות, ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם. ", + "וכן שלמה אמר (מלכים א ג) ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, ואומר כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה? אפשר, שלמה לא היה יכול לדון את ישראל? שנא' בו (מלכים א ה׳:י׳-י״א) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, ויהיו שמו בכל הגוים סביב - ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינים. מלך ב\"ו יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה - ואין בכך כלום; ואם חייב ליטול סלע - נוטל שתים; ואם חייב ליטול שתים - נוטל שלשה; ואם חייב ליטול דינר - נוטל מנה. אתה אינו כך, אלא חייבתי ממון - נפשות אתה תובע. וכן הוא אומר (משלי כב) אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: " + ], + [ + "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב - אתם קיימים כיום: מכאן אמרו: ז' כיתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו. כת ראשונה (תהלים קמ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. כת שניה (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע. כת שלישית (תהלים פד) אשרי יושבי ביתך. כת רביעית (תהילים ט״ו:א׳) מי יגור באהליך. כת חמישית (תהלים פד) מי ישכון בהר קדשך. כת ששית (תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה'. כת שביעית (תהילים כ״ד:ג׳) מי יקום במקום קדשו.", + "ר' שמעון בן יוחי אומר: לשבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבוא: לחמה וללבנה לרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש. לחמה וללבנה מנין? - (שיר השירים ו) יפה כלבנה ברה כחמה. לרקיע מנין? - שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לברקים מנין? - שנאמר (נחום ב׳:ה׳) וכברקים ירוצצו. לשושנים מנין? - שנאמר (תהלים מה) למנצח על שושנים לבני קרח. למנורת בית המקדש מנין? שנאמר (זכריה ד) ושנים זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה:" + ], + [ + "ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים - אמרו לו: רבינו משה, אי איפשי לנו שתברכנו. הקב\"ה הבטיח את אברהם אבינו, אמר (בראשית כו) והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, (בראשית יג) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, ואתה נותן קצבה לברכותינו? משל למלך שהיו לו נכסים הרבה, והיה לו בן קטן, והיה צריך לצאת למדינת הים. אמר אם אני מניח את נכסי ביד בני - הוא עומד ומבזבז אותם! אלא הריני ממנה אפוטרופא עד שיגדל. משהגדיל הבן ההוא, אמר לו לאפוטרופא: תן לי הכסף וזהב שהניח לי אבא בידך! עמד ונתן לו משלו, כדי פרנסתו. אמר לו: כל מה שנתתי לך - לא נתתי לך אלא משלי. אבל מה שהניח לך אביך - הרי הוא שמור לך! כך אמר להם משה לישראל: ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים - זו משלי יש לכם. ויברך אתכם כאשר דבר לכם - כחול ימים וכצמחי אדמה, וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב:" + ], + [ + "איכה אשא לבדי - אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם: טרחכם - מלמד שהיו טורחנים: היה אחד מהם רואה שנוצח חברו בדין - אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות, למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דינים, לכך נאמר טרחכם ומשאכם וריבכם. ", + "משאכם - מלמד שהיו אפיקורסים: הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים? יושב ויועץ עליכם עצות, ומחשב עליכם מחשבות, ק\"ו משל בית און, כענין שנאמר ואון בן פלת בני ראובן, בידוע שאשתו יועצתו. לכך נאמר ומשאכם: ", + "וריבכם - מלמד שהיו [רוגנים](אפיקורסים והיו רגזנים:", + "וריבכם -) היה אחד מוציא סלע בשביל ליטול שתים, שתים בשביל ליטול ג', לכך נאמר וריבכם (מלמד) שהיו רוגנים: " + ], + [ + "הבו לכם - אין הבו אלא עצה, שנאמר (שופטים כ) הבו לכם דבר עצה, (שמות א) הבה נתחכמה לו:", + "אנשים. וכי עלתה על דעתינו נשים? ומה ת\"ל אנשים - וותיקים כסופים:", + "חכמים ונבונים - זה ששאל אריוס את ר' יוסי: אמר לו איזהו חכם? אמר לו המקיים תלמודו. אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון? א\"ל: הרי כבר נאמר נבונים. מה בין נבונים לחכמים? חכמים דומים לשולחני עשיר, שמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה. נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאים לו לראות - מביא משלו ורואה:", + "וידועים לשבטיכם - שיהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתה גדלתם אותו. לכך נאמר וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו, ואומרים מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נא' וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:", + "ואשימם בראשיכם- יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים, ואם לאו אינן ממונים? ת\"ל ואשימם בראשיכם; אם אני ממנה אותם - הרי הם ממונים, אם לאו אינם ממונים. יכול אם גדלתם אותם הרי הם גדולים, ואם לאו אינן גדולים? ת\"ל בראשיכם.", + "ד\"א ואשימם בראשיכם - אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שמרתם את עצמיכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם. וכן הוא אומר (יחזקאל ג׳:י״ז) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני:" + ], + [ + "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות - היה לכם לומר: רבינו משה, ממי נאה ללמוד תורה: ממך או מתלמידך או מתלמידי תלמידך? לא ממך, שנצטערת עליהם, כענין שנ' (שמות לד) ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה? - אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם, הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שהם מונים אלף חסר פרוטרוט. אם אינו שומע -אנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין. לכך נאמר ותענו אותי - כשהייתי מתעצל הייתם אומרים יעשה מהרה:" + ], + [ + "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים ואצוה את שופטיכם - משכתים בדברים. אמרתי להם: אשריכם, על מי באתם להתמנות? על בני אברהם יצחק ויעקב, בני אדם שנקראו אחים וריעים, חבל נחלתו, צאן מרעיתו, וכל לשון חיבה: ", + "אנשים חכמים וידועים - זה אחד מז' מדות שאמר לו יתרו למשה. הלך, ולא מצא אלא ג'. אנשים חכמים וידועים - שיהיו מכובדים עליכם: ראשיכם במקח, ראשיכם במכר, ראשיכם במשא ובמתן, ראשיכם בכניסה ויציאה, נכנס ראשון ויוצא אחרון. לכך נאמר ואתן אותם ראשים: ", + "עליכם - שיהיו מכובדים עליכם:", + "שרי אלפים - שאם היו אלא תשע מאות ותשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר משרי מאות. וכמו כן שרי חמשים שרי עשרות:", + "ושוטרים. אלו המכים ברצועה, כענין שנאמר (דברי הימים ב יט) ושוטרי הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח) והלוים מחשים לכל העם: " + ], + [ + "(ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק - אמרתי להם: הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש - אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו, אלא הוו מתונים בדין. וכך היו כנסת הגדולה אומרים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה): ", + "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר - לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור. ", + "מעשה בר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים. לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים. כך היתה מדתו של רבן גמליאל: כשהיה נכנס ואומר 'שאלו' - בידוע שאין שם קנתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו - בידוע שיש שם קנתור. נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ואת ר' אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא, הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור? לשעבר הייתם ברשות עצמיכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור.[שמוע בין אחיכם - אמרתי להם: הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש - אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו, אלא הוו מתונים בדין. וכך היו כנסת הגדולה אומרים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה]: ", + "שמוע בין אחיכם - כך היה מדתו של רבי ישמעאל: כשהיו שנים באים אצלו לדון, אחד גוי ואחד ישראל - אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם: ", + "ושפטתם צדק - צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטלית, זה אומר שלי, וזה אומר שלי היא; וזה חורש בפרתו, זה אומר שלי היא; וזה יושב בתוך ביתו, וזה אומר שלי הוא; זה מחזיק בשדהו, וזה אומר שלי היא; לכך נאמר ושפטתם צדק. צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות: ", + "בין איש - להוציא את הקטן. מכאן אמרו אין דנים יתומים:", + "בין איש ובין אחיו ובין גרו - אין לי אלא בין איש לאשתו. בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחבירתה מנין? ת\"ל בין איש ובין אחיו מכל מקום: ", + "ובין גרו - זה שאוגר עליו דברים, אמר לו חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי; הוא אומר המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית; לכך נאמר בין גרו שאוגר עליו דברים. ", + "ד\"א ובין גרו - זה שכנו. ד\"א ובין גרו - זה שושבינו. ד\"א ובין גרו - זה (חותנו) [תושבו]. " + ], + [ + "לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב דיינים. שמא תאמר: איש פלוני נאה, אושיבנו דיין! ואיש פלוני גבור, אושיבנו דיין! איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין! איש פלוני הלווני ממון, אושיבנו דיין! איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין! נמצאת מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע; מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין:", + "כקטון כגדול תשמעון - שמא תאמר: הואיל וזה עני וזה עשיר, וזה מצוה לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות? - ת\"ל כקטן כגדול תשמעון!", + "ד\"א כקטן כגדול תשמעון - שמא תאמר: היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו, ולכשיצא חוץ אומר ליתן לו שאתה חייב לו? ת\"ל כקטן כגדול תשמעון:", + "לא תגורו מפני איש - שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק. משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק. שמעת את הדין, ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב - אתה רשאי לשתוק, שנאמר (זכריה ח) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט, שלום שיש בו משפט אמת - הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר: המעלה את הקטן למקום גדול, וגדול למקום קטן - זהו ביצוע. וחכמים אומרים: כל המבצע הרי זה מנאץ, שנא' ובוצע ברך נאץ ה'. נמצא זה משבח את הדיינים ומנאץ את יוצרו.", + "ד\"א לא תגורו מפני איש - שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי - ת\"ל לא תגורו מפני איש:", + "וכן ביהושפט הוא אומר (דברי הימים ב יט) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עשיתם, כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה', כי המשפט לאלהים הוא:", + "והדבר אשר יקשה מכם - אמר לו הקב\"ה למשה: אתה דן דין קשה? חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה, שאני מביא עליך דין קשה שתלמיד תלמידך יכול לשמוע ואין אתה יכול לשומעו! ואיזה? זה דינו של בנות צלפחד. וכך הוא אומר (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן לפני ה'. וכן הוא אומר (שמואל א ט) ויגש שאול אל שמואל בתוך השער ויאמר שאול איזה בית הרואה? ויען שמואל אל שאול ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב\"ה: אתה רואה? חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיע לו? בשעה שאמר לו (שמואל א ט״ז:א׳) מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך. מהו אומר שם? ויהי בבואן וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' ומשיחו. אמר לו הקב\"ה: לא אמרת שאני הרואה? אמר לו הקב\"ה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי האדם יראה לעיני' וה' יראה ללבב:" + ], + [ + "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשו - אלו י' הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:", + "ונסע מחורב ונלך את המדבר הגדול והנורא ההוא - בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא ההוא? והלא כבר נאמר דברים, קל וחומר! ומה דברים שהן חמורים כבשתים לפניהם, דברים שאינם חמורים אעכ\"ו. לכן נאמר ונסע מחורב:" + ], + [ + "ואומר אליכם - אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם:", + "באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו - משל למלך שמסר את בנו לפידגוג אחד, והיה מחזירו ומראה אותו ואומר לו: כל הגפנים הללו שלך הם, וכל הכרמים וכל הזיתים הללו שלך הם, משיגע להראותם אמר לו: כל מה שאתה רואה שלך הוא. כך ישראל, בזמן שהיו במדבר מ' שנה היה משה אומר להם (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. כיון שבאו לארץ - אומר להם באתם אל הר האמורי אשר ה' אלהיך נותן לך.", + "ואם תאמרו: ועדין לא הגיע זמן! - ראה נתן לך ה' אלהיך את הארץ.", + "אני אומר לא מאומד ולא משמועה, אלא מה שאתם רואים בעיניכם:", + "עלה רש - מיד: כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך:" + ], + [ + "ותקרבון אלי כולכם - בערבוביא. ולהלן הוא אומר (דברים ה) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם, ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים; וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, בערבוביא: ילדים דוחפים את הזקנים, זקנים דוחפים את הראשים:", + "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ - אמר ר' שמעון: עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים! אמר להם: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים, עכשיו שאתם נכנסתם לארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש, בקשתם לכם מרגלים?", + "וישיבו אותנו דבר - באי זה לשון הם מדברים:", + "את הדרך אשר נעלה בה - אין לך דרך שאין בה עקמומיות ואין לך דרך שאין בה מקומות ואין לך דרך שאין בה פרשות:", + "ואת הערים אשר נבוא אליהם. לידע באיזה דרך אנו באים עליהם:" + ], + [ + "וייטב בעיני הדבר - ולא בעיני הקב\"ה. ואם בעיניו היה טוב, למה נכתב על דברי תוכחות? משל לאדם שאמר לחבירו מכור לי חמורך זה, א\"ל הן. נותן אתה לי לנסיון? אמר לו הן. בוא אתה ואני אראך כמה הוא נושא בהר, וכמה הוא נושא בבקעה. כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר לו בשביל לשאת מעותיו, לכך נאמר וייטב בעיני הדבר:", + "ואקח מכם שנים עשר אנשים. - מן הברורים שבכם מן המסולאים שבכם:", + "איש אחד לשבט - מה אני צריך לומר ואקח מכם י\"ב אנשים? מגיד הכתוב שלא היה שבט לוי עמהם:" + ], + [ + "ויפנו ויעלו ההרה ויבואו - מגיד הכתוב שדרך מרגלים לעלות בהר, וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע (יהושע ב) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים! מלמד ששרתה עליה רוח הקודש, מנין היתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלשה ימים? אלא מלמד ששרתה עליה רוח הקודש:", + "ויבואו עד נחל אשכול - מלמד שנקרא על שם סופו. כיוצא בו אתה אומר (שמות ג) ויבואו עד הר האלהים חורבה, מגיד שנקרא על שם סופו:", + "וירגלו אותה - מלמד שהלכו בה ארבעה אוונים שתי וערב:" + ], + [ + "ויקחו בידם מפרי הארץ - א\"ר שמעון: עלובים בני אדם שכך נטלו בידם, כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם:", + "ויורידו אלינו - מגיד הכתוב שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר (במדבר יג) עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ואומר (במדבר יג) ויעלו ויתורו את הארץ. ואומר (בראשית מה) ויעלו ממצרים ויבואו ארצה כנען:", + "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו - וכי לטובתה אמרו? והלא לא אמרו אלא לרעתה! מי אמר טובתה? - יהושע וכלב, אע\"פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם:" + ], + [ + "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת - מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם, ואומרים דברים כמתלהמים ומתרגנים. כמתלהמים שנ' (משלי כו) דברי נרגן כמתלהמים. אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן, שנא' (משלי כו) והם ירדו חדרי בטן.", + "ד\"א ותרגנו באהליכם, מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכים כמתלהמים, ונוטלים את בניהם ואומרים להם: אי לכם דווים, אי לכם סגופים! למחר יהיו הורגים מהם ושוברין מהם ומעמידים אותם בקלון:", + "בשנאת ה' אותנו - אפשר שהקב\"ה שונא את ישראל? והרי כבר נאמר (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'! אלא הם שונאים את הקב\"ה. משל הדיוט הוא: מה דבלבך על רחמך - מה דבלביה עלך:", + "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו. כענין שנאמר (יהושע ז) וישמעו הכנענים וכל יושבי הארץ, ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול?" + ], + [ + "אנה אנחנו עולים? אחינו המסו את לבבינו לאמר - אמרו לו: משה רבינו, אלו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים, אלא מבני אדם שבנינו בניהם, ובנותינו בנותיהם: ", + "עם גדול - מלמד שהיו (גבוהים בקומה) [מרובים באוכלוסיהם]:", + "(ורב) [ורם] - מלמד שהיו (מרובים באוכלוסיהם) [גבוהים בקומה]:", + "ערים גדולות ובצורות בשמים - רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברה תורה בלשון הבאי, שנא' (דברים ט׳:א׳) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן. אבל מה שאמר הקב\"ה לאברהם אבינו (בראשית כו) והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, (בראשית י״ג:ט״ז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה - אינו דבר הבאי: ", + "וגם ענקים ראינו שם - מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים, כענין שנאמר (תהלים עג) לכן ענקתמו גאוה. ", + "ואומר אליכם - אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם: לא תערצון ולא תראון מהם. ", + "מפני מה? - כי אני ה' אלהיכם ההולך לפניכם - אמר להם: מי עשה לכם נסים במצרים, וכל הנסים האלו? - עתיד לעשות לכם נסים כשאתם נכנסים לארץ: ", + "ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם - אם אין אתם תאמינים להבא - האמינו לשעבר." + ], + [ + "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור - זהו שאמר הכתוב (משלי יח) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל. משה אמר להקב\"ה: רבש\"ע, עבירה עברתי תכתב אחרי, שלא יהיו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטווה. משל למלך שגזר ואמר על מי שיאכל פגי שביעית יהיו מחזירים אותו בעקיפים. אמרה לך בבקשה ממך, המלך, הודיע סורחני, שלא יהיו בני המלך אומרים דומה שנמצא בה דבר ניאוף או שנמצא בה דבר כישוף! כשהם רואים פגי שביעית תלוים בצואר - יודעים שבשביל כך אני מחזרת. כך אמר משה לפני הקב\"ה עבירה שעברתי - תכתב אחרי! אמר לו הקב\"ה: הריני כותבה, שלא היתה אלא על המים, שנאמר (במדבר כז) על אשר מריתם פי במי מריבה במדבר סין במריבת העדה. ", + "ר' שמעון אומר: משל למלך שמהלך ובנו עמו בדרך, ומהלכים בקרונית עד שהגיע למקום צר, ונהפכה קרון שלו על בנו, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. כשהיה מגיע לאותו מקום - מזכיר ג' פעמים או ב' ואומר: כאן ניזוק בני, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. אף כך המקום מזכיר ג' פעמים: מי מריבה, מי מריבה, מי מריבה, לומר: כך הרגתי את אהרן, כך הרגתי את משה! וכן הוא אומר (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם. ", + "דוד המלך אמר לפני הקב\"ה: עבירה שעברתי לפניך לא תכתב אחרי! אמר לו המקום לא שוה לך כלום, שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו. משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטה בשנה. היו הכל אומרים: אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים אלו? אלא משכנו המלך וכתב לו אפרכי! פעם אחר שיגר ולא שייר לו כלום. נכנס המלך לביתו, ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר. באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל פרועניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר (שמואל ב יב) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. ר' חנניא אומר: ארבעתים, י\"ו. ", + "אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד. אמר חטאתי לה', ונתן אמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ואמר (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. ", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם. זה הדבר ק\"ו: ומה אלו, שיכולים לתלות את העבירה במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם - מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם, עאכ\"ו שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם! ", + "ד\"א ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר (שמות ב) ותעל שועתם. נאקה מנין? (שמות ב) וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' (ירמיה ז) ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? (ירמיהו ז) ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' (דברים ט) ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? (דברים ט) ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' (בראשית כה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין? (שמות לב) ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': ", + "בעת ההיא לאמר - משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קלניא. פעם אחת היו לו ב' אויבים ונפלו לפניו, אמר הרי שעה שבקשנו מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלניא. כך משה מבקש מלפני הקב\"ה שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר: הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ! לכך נאמר בעת ההיא: ", + "זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי או אין אתה עושה לי. אמר לו אני עושה. (שמות יז) וידבר ה' אל משה מה אעשה לעם הזה, שאין ת\"ל לאמר, ומה ת\"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אפול בידם ואם לאו. כיוצא בו אתה אומר (שמות ו׳:י״ב) וידבר משה לפני ה', שאין ת\"ל לאמר. ומה ת\"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אתה גואלם אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ״ז:ט״ו) וידבר משה לפני ה' לאמר אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו. כך אתה אומר: בעת ההיא לאמר, שאין ת\"ל לאמר, מה ת\"ל לאמר? הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו: ", + "כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנא' (שמות לד) ה' אל רחום וחנון. כל מקום שנא' אלהים זו מדת הדין, שנא' (שמות כב) עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואומר (שמות כב) אלהים לא תקלל: " + ], + [ + "ה' אלהים אתה החלות - אתה התרת לי נדרי: בשעה שאמרת לי לך הוצא את בני ישראל מארץ מצרים, אמרתי לפניך איני יכול, שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנא' (שמות ב׳:כ״א) ויואל משה לשבת את האיש, ואין הואלה אלא שבועה שנא' (שמואל א יד כד) ויואל שאול את העם. ", + "ד\"א אתה החלות - אתה פתחת לי פתח, שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל, שנא' (דברים ט׳:י״ד) הרף ממני ואשמידם. וכי משה תופס היה בהקב\"ה? אלא כך אמר לפניו: רבש\"ע אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך - עמדתי והתפללתי עליהם, ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם. הייתי סבור שאני עמהם בתפילה, והם לא התפללו עלי! והלא דברים ק\"ו: ואם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד עאכ\"ו: ", + "להראות את עבדך - ישראל נקראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראם עבדים; ויש שקראו עצמם עבדים, והקב\"ה לא קראם עבדים; ויש שלא קראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראם עבדים: אברהם קרא עצמו עבד, שנא' (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (בראשית כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי; יעקב קרא עצמו עבד, שנ' (בראשית ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (ישעיה מא) ואתה עבדי יעקב; משה קרא עצמו עבד, להראות את עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (יהושע א) משה עבדי מת; דוד קרא עצמו עבד, שנא' (תהלים קטז) אני עבדך בן אמתך, והקב\"ה קראו עבד, שנאמר (מלכים א י״א:י״ג) למען דוד עבדי; ישעיה קרא עצמו עבד, שנ' (ישעיה מט) יוצרי מבטן לעבד לו, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (ישעיהו כ׳:ג׳) עבדי ישעיהו; שמואל קרא עצמו עבד, שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר (שופטים טו) אתה נתת ביד עבדך, והקב\"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' (מלכים א ג) אתה נתת ביד עבדך, והקב\"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' (מלכים א ג) ונתת לעבדך לב לשמוע, והקב\"ה לא קראו עבד, אלא תלאו בדוד אביו, שנ' (מלכים א י״א:י״ג) למען דוד עבדי; איוב לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (איוב א׳:ח׳) השמת לבך אל עבדי איוב. יהושע לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (במדבר יד) ועבדי כלב; אליקים לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (ישעיה כב) לעבדי לאליקים; זרובבל לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (חגי ב) זרובבל בן שלתיאל עבדי; דניאל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד, שנ' (דניאל ג׳:כ״ו) שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא; נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראן עבדים, שנא' (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים: ", + "את גדלך - זה בנין אב לכל גדלך שבתורה:", + "ואת ידך החזקה - אלו י' מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים, שנא' נטה ידך: ", + "אשר מי אל בשמים ובארץ - שלא כמדת ב\"ו מדת הקב\"ה. מדת ב\"ו, אפרכוס יושב על הפרכיא שלו, מתיירא הוא מן סקנתודרים שלו, שלא יחזירנו. אתה שאין לך סקנתודרים, מפני מה אי אתה מוחל לי? מלך ב\"ו יושב על בימה שלו, מתיירא הוא מפני ריתיכוס שלו שלא יחזירנו. אתה, שאין לך ריתיכוס, מפני מה אי אתה מוחל לי? ", + "אשר יעשה כמעשיך - במצרים: וכגבורותיך - על הים. ד\"א כמעשיך - במצרים; וכגבורותיך - על הירדן: " + ], + [ + "אעברה נא ואראה - אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה! משל למלך שהיה לו ב' עבדים, וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין ל' יום. אמר מה גזר עלי? שלא אשתה יין עד ל' יום? איני טועמו אפילו שנה אחת, אפילו שתי שנים. וכל כך למה? כדי לפוג את דברי רבו. חזר וגזר על השני שלא לשתות יין ל' יום, אמר: אפשר אני לחיות בלא יין אפילו שעה אחת? וכל כך - כדי לחבב את רבו. כך משה היה מחבב דברי המקום, ומבקש מלפניו שיכנס לארץ. לכך נאמר אעברה נא ואראה: ", + "ההר הטוב הזה והלבנון - הכל קראו אותו הר: אברהם קראו הר, שנא' (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה; ישעיה קראו הר, (ישעיה ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'; גוים קראו אותו הר, שנאמר (ישעיה ב) והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה': ", + "והלבנון - זה בית המקדש. (ירמיה כב) גלעד אמר לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול. ולמה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: " + ], + [ + "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי - רבי אליעזר אומר: נתמלא עליו חימה. ר' יהושע אומר: כאשה, שאינה יכולה לשוח מפני עוברה: ", + "למענכם - בשבילכם נעשה לי כך: ולא שמע לי - לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה - משל לאדם נודר, לאין הולך לו? אצל רבו שיתיר לו נדרו. מה עליך? לשמוע דברי רבך. ", + "ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - אמר לו: דוגמא אתה עושה לדיינים, שיאמרו: מה משה, חכם גדול, לא נשא לו פנים, על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזר גזירה שלא יכנס לארץ - המענין את הדין והמעוותין את הדין עאכ\"ו! ומה משה, שנ' לו רב לך אל תוסף - לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום - שאר בני אדם עאכ\"ו! ומה חזקיה, שנאמר (מלכים ב כ) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה - לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שהיה דורש, אפילו חרב חדה על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים, שנא' (מלכים ב כ) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל - שאר בני אדם עאכ\"ו! ", + "ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - א\"ל: משה, הרבה לך בידי לעולם הבא! כאדם שאומר לחבירו הרבה לך בידי, אל תביישני. ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - כאדם שאומר לחבירו עובר פלוני על דרך פלוני: ", + "אל תוסף - מכאן א\"ר אלעזר בן יעקב: יפה שעה אחת בתפלה יותר ממעשים טובים, שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה, וכאן נאמר לו עלה. מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים, שנא' (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם; העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים, שנא' והתפללו דרך ארצם; העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלם, שנאמר והתפללו אל העיר הזאת; העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש, שנא' ויתפללו אל הבית הזה; העומדים בבית המקדש מכוונים לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים, שנא' ויתפלל את המקום הזה. נמצאו עומדים בצפון - פניהם לדרום, בדרום - פניהם לצפון, במזרח - פניהם במערב, במערב - פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללים אל מקום אחד: ", + "וראה בעיניך - משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו. נכנס לפתח פלטורין שלו - משכו ומדבר עמו. נכנס לטרקלין שלו - משכו ומדבר עמו. כיון שבא ליכנס לקיטון - אומר לו: מכאן ואילך את אסור. כך משה אמר לפני המקום: רבש\"ע, כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה, מלא חבל של נ' אמה! א\"ל וראה בעיניך כי לא תעבור: ", + "וצו את יהושע - אין צווי אלא זירוז, שנא' (דברים ל״א:ז׳) ויקרא משה להושע בן נון ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. חזק בתורה ואמץ במעשים טובים: ", + "כי הוא יעבור לפני העם הזה - אם אתה עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים: ", + "והוא ינחיל אותם - אם מנחילם נוחלין, ואם לאו אין נוחלין. וכן אתה מוצא, כשהלכו לעשות מלחמה בעי, נפלו מהם כשלשים וששה איש צדיקים, שנאמר (יהושע ז) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה וגו', ויקרא יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, ויאמר יהושע אהה ה' אלהים, למה העברת העביר, בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך... ויאמר ה' אל יהושע קום לך, למה זה אתה נופל על פניך - לא כך אמרתי למשה רבך מתחילה, אם עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים? אם מנחילם נוחלים, ואם לאו אין נוחלים? ואתה שלחתם והלכת אחריהם! " + ], + [ + "ונשב בגיא - אמר להם: מי גרם לנו שנשב בגיא? מעשים רעים שעשינו בפעור.", + "ד\"א אמר להם ונשב בגיא מול בית פעור - ראו כמה ביניכם לביני הרבה: כמה תפלות בקשתי - ונגזרו עלי גזירות שלא אכנס לארץ; אבל אתם הכעסתם לפניו מ' שנה, שנ' (תהלים צה) ארבעים שנה אקוט בדור, ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור, וימין שלו פשוטה לקבל שבים! ועתה ישראל שמע אל החקים. הרי אתם חדשים, כבר מחול לשעבר." + ], + [ + "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - למה נאמר? לפי שנא' דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם יצחק ויעקב לא נאמר, אלא דבר אל בני ישראל. זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו. לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי, שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי: אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אחי, ישמעאל עבד ע\"ז, שנ' (בראשית כא) ותרא שרה בן הגר המצרית - שעבד ע\"ז, דברי ר' עקיבא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: ד' דברים היה רבי עקיבא דורשם, ואין אני דורשן כמותו, ודברי נראים מדבריו: הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית - שעבד ע\"ז, ואני אומר: לא לענין הזו צריך, אלא לענין שררות. וכשבאו לחלק, היה ישמעאל אומר: לא אני נוטל שני חלקים, שאני בכור? לכן שרה אמרה: גרש את בן האמה הזאת ואת בנה. ודברי אני רואה מדבריו. ", + "כיוצא בו את אומר (במדבר יא) הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם, אם כל דגי הים יאסף להם... דברי רבי עקיבא. ואני אומר: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם - סופם לדון אחריך. השיבתו רוח הקודש (במדבר יא) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו. ", + "כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל לג) בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל לאמר, אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים לא ניתנה הארץ למורשה. והלא דברים ק\"ו: ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד - ירש את הארץ, אנו, שעובדים אלהות הרבה - אינו דין שנירש את הארץ? ואני אומר: ומה אברהם, שלא נצטווה אלא מצוה אחת, ירש את הארץ - אנו, שנצטוינו מצות הרבה, אינו דין שנירש את הארץ? ומה נביא משיבם: על כן (יחזקאל כה) אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם, והדם תשפכו עמדתם על דרכיכם ועשיתם תועבה, ואיש את רעהו טמא, ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבא. ", + "כיוצא בו אתה אומר (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. צום הרביעי - זה י\"ז בתמוז, שבו הובקע העיר; ולמה נקרא שמו רביעי? שהוא חודש רביעי. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו חרב בית המקדש בראשונה ובשנייה, ולמה נקרא שמו חמישי? שהוא חודש חמישי. צום השביעי - זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקב\"ה כחורבן בין המקדש. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנ' (יחזקאל כד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי, בי' לחודש, לאמר בן אדם כתב לך את עצם היום הזה, סמך מלך בבל על ירושלם; ואני אומר: צום העשירי הוא צום החמישי, אלא שביהודה מתענים על המעשה, ובגליל על השמועה; שנאמר (יחזקאל ל״ג:כ״א) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו, בא אלי הפליט וגו', ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. ודברי אני רואה מדבריו. ", + "אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, אבל אני - לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאו מאבותי, וכן הוא אומר (בראשית כח) וידר יעקב נדר לאמר. עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים? מכל מקום! מה ת\"ל והיה ה' לי לאלהים? שיחול שמו עלי, שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף. ", + "וכן הוא אומר (בראשית ל״ה:כ״ב) ויהי בשכן ישראל וגו', כיון ששמע יעקב כן - נזדעזע, ואומר אוי לי שאירע לי פסולת בבני, עד שנתבשר מפי המקום שחזר ראובן בתשובה, שנא' (בראשית ל״ה:כ״ב) ויהיו בני יעקב שנים עשר. והלא בידוע ששנים עשר הם! אלא שנתבשר מפי הקב\"ה שעשה ראובן תשובה. ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו על אותו מעשה, עד שבא משה וקיבלו בתשובה, שנא' (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות. ", + "וכן אתה מוצא, כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא להם לבניו, והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד. אמר להם: שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם? אמרו לו: שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת - כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלהינו ה' אחד. על זה הוא אומר (בראשית מז) וישתחו ישראל על ראש המטה. וכי על ראש המטה השתחוה? אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת. ויש אומרים: וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, ד\"א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר לו הקב\"ה ליעקב, הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהו בניך משכימים ומעריבים וקורים קריאת שמע. מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא: ", + "ה' אלהינו - למה נאמר? והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה ת\"ל אלהינו - עלינו הוחל שמו ביותר. כיוצא בו אתה אומר (שמות לד, כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, ומה אני צריך? והלא כבר נאמר את פני האדון ה', אלהי ישראל - על ישראל הוחל שמו ביותר. ", + "כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים נ) שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך, אלהים אלהיך אנכי - הוחל שמו עליך ביותר. ", + "ד\"א ה' אלהינו ה' אחד - על כל באי העולם. ה' אלהינו - בעולם הזה. ה' אחד - לעולם הבא. וכן הוא אומר (זכריה יד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: " + ], + [ + "ואהבת את ה' אלהיך. עשה מאהבה! הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה: מאהבה - שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר (דברים ו) \"את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד\", יש לך אדם, כשהוא מתיירא מחברו - כשהוא מטריחו, מניחו והולך לו. אלא אתה עושה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב\"ה בלבד. ", + "ד\"א ואהבת את ה' אלהיך - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. כענין שנא' (בראשית יב) \"ואת הנפש אשר עשו בחרן\", והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולים לבראותו, ומה ת\"ל \"ואת הנפש אשר עשו בחרן\"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה: ", + "בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.", + "ד\"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום: ", + "ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן הוא אומר (תהלים מד) \"כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה\". רבי שמעון בן מנסיא אומר: וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? שמעון בן עזאי אומר: בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש. ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר: (ברכות סא א) אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? - יש לך שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר \"בכל נפשך\"; ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר \"בכל מאודך\". ", + "רבי יעקב אומר אם נאמר \"בכל נפשך\" - ק\"ו \"בכל מאדך\"! (ברכות נד ב) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז) \"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא\". וכן איוב הוא אומר (איוב א) \"ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך\". ק\"ו על מדת הפורענות! מה אשתו אומרת לו? \"עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומת!\". אמר לה \"כדבר אחת הנבלות תדברי: גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?\" אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאתה עליהם פורענות - קבלוה בעל כרחם. והלא דברים ק\"ו: ומה אם מי שהוא כעור בטובה - נאה בפורענות, כ\"ש מי שהוא נאה בטובה - נאה בפורענות. ", + "ועוד, יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו עון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים נמחל לו! ", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר (משלי ג) \"את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה\". מי גרם לבן שירצה לאב? הוי אומר אלו יסורים. ", + "רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. אתה ולבך יודעים המעשים שעשית - והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך. ", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנא' \"ה' אלהיך מייסרך\". ", + "ר' נתן בר' יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ - כך ברית כרותה לייסורים, שנא' \"ה' אלהיך מייסרך\" ואומר (שם) \"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה\". ", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים, ששלש מתנות נתן הקב\"ה להם לישראל, שאומות העולם מתאוים להן - ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים. ואלו הם: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. ", + "תורה מנין? שנאמר (משלי א) \"לדעת חכמה ומוסר\" ואומר (תהלים צד) \"אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו\". ", + "ארץ ישראל מנין? \"ה' אלהיך מייסרך\", ואומר \"ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר\". ", + "העולם הבא מנין? שנא' (משלי ו) \"כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר\". איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא? הוי אומר זה ייסורים. ", + "ר' נחמיה אומר: חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים - כך ייסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר (ויקרא א) \"ונרצה לו לכפר עליו\", ביסורין הוא אומר (ויקרא כ״ו:מ״ג) \"והם ירצו את עונם\". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות - בממונו, וייסורים - בגוף; וכן הוא אומר (איוב ב) \"עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו\". וכבר היה ר' אליעזר חולה, ונכנסו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו. נענה ר' טרפון ואמר: רבי, חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע ואמר: ר', חביב אתה לישראל בעולם הזה ובעולם הבא. א\"ל ר' אלעזר בן עזריה: לר' חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לעולם הזה ואתה מביא אותנו לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' עקיבא ואמר: ר', חביבים יסורים. ואמר להם רבי אליעזר לתלמידו: סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמור, עקיבא! ", + "אמר לו: הרי הוא אומר (מלכים ב כ״א:א׳) \"בן י\"ב שנה מנשה במלכו ונ\"ה שנה מלך בירושלם\" ואומר (משלי כה) \"גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה\". וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל, ולמנשה בנו לא למד תורה? - אלא כל תלמוד שלימדו, וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו, אלא ייסורים. שנאמר (דברי הימים ב לב) \"וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכוד את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים, ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויפן אליו ויעתר לו, וישיבהו לירושלם למלכותו\" - חביבים ייסורים! ", + "רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\" אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, כענין שנא' (בראשית י״ח:י״ט) \"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו\", לכך נאמר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\". ", + "\"ובכל נפשך\" - כיצחק, שעקד עצמו על גבי המזבח. ", + "\"ובכל מאדך\" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר (בראשית לב) \"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לב' מחנות\". " + ], + [ + "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\", איני יודע: באיזה צד אוהבים את הקב\"ה? ת\"ל \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך\". והיו הדברים האלה על לבבך - שמתוך כך אתה מכיר את הקב\"ה ומדבק בדרכיו: ", + "אשר אנכי מצוך היום. שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, כחדשה, שהכל רצים לקראתה: ", + "על לבבך. מכאן היה ר' יאשיה אומר: צריך להשביע את יצרו, שכך אתה מוצא בכל הצדיקים, שהשביעו את יצרם: ", + "באברהם הוא אומר (בראשית יד) \"הרימותי ידי לאל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח מכל אשר לך\". בבועז הוא אומר (רות ג) \"וגאלתיך אנכי, חי ה', שכבי עד הבוקר\". בדוד הוא אומר (שמואל א כו) \"ויאמר חי ה', כי אם ה' יגפנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה\". באלישע הוא אומר (מלכים ב ה) \"חי ה', כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתי מאומה\": " + ], + [ + "ושננתם לבניך. שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואל שואלך דבר - אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד. וכן הוא אומר (משלי ז) \"אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא\" ואומר \"קשרם על אצבעותיך, ענדם על לוח לבך\" ואומר (תהלים מה) \"חציך שנונים\". מה שכר יש לך לזה? \"עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך\". ואומר (תהילים קכ״ז:ד׳-ה׳) \"כחצים ביד גבור כן בני הנעורים\". ואומר \"אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.\" ", + "ד\"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\" בשנון. שהיה בדין: ומה אם \"ויאמר\", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת\"ל \"ושננתם לבניך\": אלו בשנון, ואין \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\" בשנון. ", + "ועדין אני אומר: \"ויאמר\", שקדמוה מצות אחרות, הרי הם בשנון - י' הדברות, שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בשנון!? אמרת ק\"ו: ומה אם \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\", שהן בקשירה - אינן בשנון; עשרת הדברות שאינן בקשירה, אינו דין שלא יהו בשנון?! ת\"ל \"ושננתם לבניך\". הרי \"ויאמר\" יוכיח לעשרת הדברות, שאע\"פ שאין בקשירה - שיהו בשנון! ת\"ל \"ושננתם לבניך\": אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון: ", + "לבניך - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר \"בנים אתם לה' אלהיכם\", ואומר מלכים ב ב \"ויצאו בני הנביאים\", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. ", + "וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) \"בני עתה אל תשולו\". וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) \"ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד\". ואומר (מלכים ב י״ג:י״ד) \"ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי\". ", + "ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים. שלא תאמר \"למדתי חכמת ישראל - אלך ואלמוד חכמת אומות העולם\" - ת\"ל (ויקרא יח) \"ושמרתם את מצותי ללכת בהם\", ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר (משלי ה) \"יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך\": ", + "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. (משלי ו) \"בהתהלכך תנחה אותך, ובשכבך תשמר עליו, והקיצות היא תשיחך.\" בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך - בשעת מיתה. והקיצות - לימות המשיח. היא תשיחך - לעולם הבא.", + "ובשכבך. יכול אפילו שכב בחצי היום? ת\"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: דרך ארץ דברה תורה, כלשון בני אדם. [ד\"א זהו מחלוקת שבין ב\"ש וב\"ה שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים.]", + "וכבר היה ר' ישמעאל דורש ורבי אלעזר בן עזריה זוקף, הגיע זמן קרית שמע - נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה; ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה, אלעזר? אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו \"מפני מה זקנך מגודל\"? והוא אומר להם \"יהיה כנגד המשחיתים\"! אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי, ואני נזקפתי כדברי בית הלל. ד\"א שלא יקבע הדבר חובה. ", + "(שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים:) " + ], + [ + "וקשרתם. אלו בקשירה, ואין \"ויאמר\" בקשירה. שהיה בדין: ומה אם \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\", שאינו בשנון, הרי הם בקשירה - \"ויאמר\", שהוא בשנון, אינו דין שיהא בקשירה? - ת\"ל \"וקשרתם\": אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.", + "ועדין אני אומר: והרי \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\", שקידמו מצות אחרות, הרי הם בקשירה - עשרת הדברות, שלא קידמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה!? אמרת ק\"ו: אם \"ויאמר\", שהוא בשנון, אינו בקשירה - עשרת הדברות, שאינן בשנון, אינו דין שלא יהיו בקשירה? - והרי \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\" יוכיח, שאינן בשנון והרי הם בקשירה, יכול י' הדברות, שאע\"פ שאינן בשנון, יהו בקשירה? - ת\"ל \"וקשרתם\": אלו בקשירה, ואין י' הדברות בקשירה.", + "וקשרתם לאות על ידך - כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה בראש ארבע טוטפות - אף ביד ארבע טוטפות! - ת\"ל \"וקשרתם לאות על ידך\", כרך אחד של ארבע טוטפות.", + "טוטפות - הרי ארבע. או נעשה ארבע כיסים של ארבע טוטפות? ת\"ל \"וקשרתם לאות על ידך\", כיס אחד של ד' טוטפות:", + "על ידך - בגובה שביד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על ידך, כמשמעו? - והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה תפילין שבראש - בגובה שבראש, אף תפילין שביד - בגובה שביד.", + "ר' אליעזר אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד ממש? - ת\"ל \"והיו לך לאות על ידך\", לך לאות, ולא לאחרים לאות.", + "ר' יצחק אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד כמשמעו? - ת\"ל \"והיו הדברים האלה על לבבך\", דבר שכנגד לבך, ואיזה? זה גובה שביד.", + "ד\"א: על ידך - זה שמאל. אתה אומר זה שמאל, או אינו אלא ימין? אעפ\"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: (שופטים ה) \"ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, והלמה סיסרא מחקה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו\", הא למדת שאין יד האמורה בכל מקום אלא שמאל.", + "ר' נתן אומר: וקשרתם - וכתבתם, מה כתיבה בימין - אף קשירה בימין.", + "ר' יוסי אומר: מצינו שאף ימין קרויה יד, שנאמר (בראשית מח) \"וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו, ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה\". א\"כ מה ת\"ל ידך? להביא הגדם, שיהא נותן בימין.", + "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. כל זמן של יד ביד - תן של ראש בראש. מכאן אמרו: כשנותן תפילין - נותן של יד תחילה, ואח\"כ של ראש. וכשהוא חולץ - חולץ את של ראש תחילה, ואח\"כ חולץ של יד:", + "בין עיניך. בגובה של ראש. או אינו אלא בין עיניך כמשמעו? והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה ביד מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד:" + ], + [ + "וכתבתם - כתב שלם. מכאן אמרו: כתב לאלפים עיינים - ולעיינים אלפים, לביתים כפים - ולכפים ביתים, לגמלים צדקים - ולצדקים גמלים, לדלתים רישים - ולרישים דלתין, להיהין חיתים - ולחיתים היהין, לווים יודים - וליודים ווין, לזיינין נונים - ולנונים זיינים, לטיתים פיפים - ולפיפים טיתים, ולכפופים פשוטים - ולפשוטים כפופים, למימים סמכים - ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים - ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה - פתוחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה - או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתבה בה את האזכרות בזהב - הרי אלו יגניזו: ", + "וכתבתם. שומע אני, על גבי אבנים - הרי אתה דן: נאמר כאן \"כתב\", ונאמר להלן (דברים כז) \"כתב\", מה להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! - או כלך לדרך זו: נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן (דברים כד) \"כתב\", מה להלן על הספר ובדיו - אף כאן בספר ובדיו! אף אתה דן בלשון הזה, ואני אדון בלשון שבית דין חולק: נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן \"כתב\", מה כתב האמור להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! אמרת הפרש - אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה! נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן \"כתב\", מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו - אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו! ואע\"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: (ירמיהו לו) \"ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו\". ", + "על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ביתך. ת\"ל בשנייה מזוזות. ריבוי אחר ריבוי - למעט, דברי רבי ישמעאל. ", + "ור' יצחק אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (שמות יב) \"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף\", זה בנה אב, בכל מקום שנאמר \"מזוזות\" הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב \"שתי מזוזות\". ", + "מזוזות ביתך. על ימין, ובכניסה. או אינו אלא על ימין ביציאה? - ת\"ל \"על מזוזות ביתך\" על ביאתך, של ימין בכניסה: ", + "ובשעריך. שומע אני שערי בתים, והלולים, והרפת, ומתבן, ובית התבן, ובית הבקר, ובית האוצרות, ובית העצים, ואוצרות יין, ואוצרות שמן, ואוצרות תבואה במשמע - ת\"ל \"ביתך\". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה במשמע. ", + "שומע אני אפילו שערי בלקאות, ובמסיאות ומרחצאות במשמע - ת\"ל \"ביתך\". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה - אף שערי בית כבוד ובית דירה. ", + "שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע - ת\"ל \"ביתך\" מה ביתך, חול - אף שעריך חול. מכאן אמרו: הלשכות שהם פתוחות לקודש - תוכן קדש, פתוחות לחול - תוכן חול. ", + "חביבים ישראל, שסיבבן הקב\"ה במצות: תפילין בראש ותפילין בזרוע. מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליה אמר דוד (תהלים קיט) \"שבע ביום הללתיך\". נכנס למרחץ, וראה את עצמו ערום! אמר: אוי לי, שאני ערום מן המצות! - נסתכל דוד במילה, והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר (תהילים ו׳:א׳) \"למנצח על השמינית מזמור לדוד\". ", + "משל למלך בשר ודם, שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי! - כך אמר להם הקב\"ה לישראל: הוו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצוים לי. וכך הוא אומר (שיר השירים ו) \"יפה את רעיתי כתרצה\", יפה את שאת רצויה לי: " + ], + [ + "\"והיה עקב תשמעון את המשפטים...\" \"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה...\" הרי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים: \"שמא לא נכנס לארץ יפה כזו\". אמר להם הקדוש ברוך הוא: \"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ\" (דברים יא י) – מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימינה. ", + "אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים? תלמוד לומר: \"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם\" (במדבר יג כב). מפני מה? שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: \"כי היו בצוען שריו\" (ישעיהו יט יא-יג). וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: \"קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן\" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל. ", + "ואם תאמר: מי שבנה זו לא בנה זו? תלמוד לומר: \"וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן\" (בראשית י ו). חם, לפי שבנה זו בנה זו. אפשר שבנה את הכעור, ואחר כך בנה הנאה? אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכיעור, שפסולתו של ראשון חביב בשני. הא לפי שחברון משובחת ממצרים, לפיכך נבנתה תחילה. ", + "וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו. תורה לפי שהיא חביבה מכל – נבראת קודם לכל, שנאמר: \"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז\" (משלי ח כב), ואומר \"מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ\", זה בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל - נברא לפני כל, שנאמר (ירמיה יז) \"כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו\". א\"י, שהיתה חביבה מכל, נבראת קודם לכל, שנאמר (משלי ח) \"עד לא עשה ארץ וחוצות\". \"ארץ\" - אלו שאר ארצות. \"וחוצות\" אלו מדברות. ו\"ראש עפרות תבל\" - זו ארץ ישראל. ", + "רבי שמעון בן יוחי אומר: \"תבל\" זו א\"י, שנאמר \"משחקת בתבל ארצו\". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א\"י אינה חסירה כלום, שנאמר (דברים ח) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. ", + "ד\"א: \"ארץ\" - אלו שאר ארצות, \"וחוצות\" - אלו מדברות, \"תבל\" - זו א\"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע\"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) \"בגוים אין תורה\", מכאן שהתורה בא\"י. ", + "וכן אתה מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם? - (מלכים ב יח) \"עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם\". אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב, אלא אל ארץ כארצכם. והלא דברים ק\"ו: אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של א\"י - ק\"ו לשבחה של א\"י. ", + "ר' שמעון בן יוחי אומר: שוטה היה זה, שלא היה יודע לפתות! משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך - ואני מלך, אביך עשיר - ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן - ואני מאכילך בשר ודגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי! כיצד פיתוי? אומר לה: אביך הדיוט - ואני מלך, אביך עני - ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית - ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל - ואני מוליכך בגלגוטיקא. ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של א\"י - ק\"ו לשבחה של א\"י! ", + "כיוצא בו אומר (דברים ג) \"צידונים יקראו לחרמון שריון\" ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד) \"עד הר שיאון הוא חרמון\". נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות: זו אומרת יקרא על שמי, וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק\"ו: פסולת ארץ ישראל - ד' מלכיות מתכחשות עליה; ק\"ו לשבחה של א\"י! ", + "כיוצא בדבר אתה אומר: \"ודנה וקרית סנה הוא דביר\" ובמקום אחר הוא אומר \"ושם דביר לפנים קרית ספר\". נמצאת קרויה ד' שמות. וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות עליה: זו אומרת תקרא על שמי, וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים ק\"ו: ומה אם פסולת ערי ישראל - ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק\"ו לשבחה של א\"י! ", + "כיוצא בו אתה אומר (דברים לב) \"עלה אל הר העברים הזה, הר נבו\" ובמקום אחר הוא אומר (דברים ג) \"עלה ראש הפסגה\". נמצא קרוי שתי שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ג' מלכיות מתכחשות עליו, ק\"ו לשבחה של א\"י. ", + "הרי הוא אומר (ירמיה ג) \"ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים\". ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים, שכל מלך ושולטון שלא קנה בא\"י חולאות - אומר לא עשיתי כלום. ", + "ר' יהודה אומר: וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר, כולם חוץ בא\"י? אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי - אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורית וחויילאות בא\"י - אומר לא עשיתי כלום. ", + "נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות א\"י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות. ", + "ד\"א: מה צבי זה, כשאתה מפשיטו - אין עורו מחזיק את בשרו, כך א\"י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה. ", + "ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות א\"י קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים? ת\"ל (שמות ג׳:ח׳) ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. כך הוא אומר: (ישעיה ה) \"אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן\". מה שור זה - אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. או מה שור זה פסול מכל קרניו, כך א\"י פסולה מכל הארצות? ת\"ל \"בקרן בן שמן\", שמנה היא. א\"י, לפי שגבוה מכל - משובחת מכל, שנאמר (במדבר יג) \"עלה נעלה וירשנו אותה\", \"ויעלו ויתורו את הארץ\". \"ויעלו בנגב\". (בראשית מה) \"ויעלו ממצרים\". בית המקדש, שגבוה מכל - משובח מכל, שנאמר (דברים יז) \"וקמת ועלית\". (ישעיה ב) \"והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'\". ואומר (ירמיה לא) \"כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו\": " + ], + [ + "לא כארץ מצרים היא. ארץ מצרים שותה מן הנמוך, ארץ ישראל שותה מן הגבוה. ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים - נמוך שותה, גבוה - אינו שותה.", + "ארץ מצרים - גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה, א\"י - גלוי ושאין גלוי שותה.", + "ארץ מצרים שותה ואח\"כ נזרעת, א\"י שותה ונזרעת, נזרעת ושותה. שותה בכל יום א\"י ונזרעת.", + "ארץ מצרים - אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום, ונודד שנת עיניו עליה - אין לו בה כלום; אבל א\"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל, למלך שהיה מהלך בדרך, ראה בן טובים אחד - מסר לו עבד אחד לשמשו. שוב ראה בן טובים אחד, מעודן ומפונק ועוסק בפעולה, ומכירים את אבותיו. אמר: גזירה, שאני עושה בידי ומאכילך! כך כל הארצות - נתנו להן שמשים לשמשן: מצרים שותה מן הנילוס, ובבל שותה מן הנהר יובל. א\"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והקב\"ה מוריד להם גשמים! וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי המקום: בשר ודם קונה לו עבדים, שיהיו זנים ומפרנסים אותו. אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהיה הוא זן ומפרנס אותם.", + "וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל. מזג רבן גמליאל כוס לרבי אלעזר - ולא רצה לקבל. קיבלו ר' יהושע. אמר לו ר' אליעזר: מה זה, יהושע, שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש? אמר לו ר' יהושע: הנח לו וישמש! אברהם, גדול העולם, שימש מלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי ע\"ז, שנאמר (בראשית י״ח:ב׳) \"וישא עיניו וירא\", והלא דברים ק\"ו: אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת, וכסבור שהם ערביים עובדי ע\"ז, רבן גמליאל ברבי לא ישמשנו? אמר להם ר'צדוק: הנחתם כבוד המקום, ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם! מי שאמר והיה העולם משיב רוחות, ומעלה נשיאים ועננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד; גמליאל ברבי לא ישמשנו?", + "אתה אומר: לכך הוא אומר, לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות - הקישה הכתוב לא\"י? תלמוד לומר (בראשית יג) \"כגן ה' כארץ מצרים\". כגן ה' - לאילנות, כארץ מצרים לזרעים.", + "או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובח שבה? תלמוד לומר (ויקרא יח) \"אשר ישבתם בה\" - מקום שישבתם בו, שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) \"במיטב הארץ הושב את אביך\"! או, אינו מקישה אלא לשעת גנותה? תלמוד לומר \"אשר יצאתם משם\". כשהייתם שם - היתה בשבילכם מתברכת, ולא עכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", + "וכן אתה מוצא: בכל מקום שהצדיקים הולכים - באה ברכה לרגלם. יצחק ירד לגרר - באה ברכה לגרר, שנאמר (בראשית כו) \"ויזרע יצחק בארץ\". ירד יעקב אצל לבן - ברכה ירדה לרגלו, שנאמר (בראשית ל׳:כ״ז) \"נחשתי ויברכני ה' בגללך\". ירד יוסף אצל פוטיפרע - ברכה באה לרגליו, שנאמר (בראשית ל״ט:ה׳) \"ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף\". ירד יעקב אצל פרעה, -ירדה ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית מ״ז:ז׳) \"ויברך יעקב את פרעה\". במה ברכו? שנמנע ממנו שני רעב, שנאמר (בראשית נ׳:כ״א) \"ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם\", ואומר (בראשית מ״ה:י״א) \"וכלכלתי אותך שם\". מה כלכול האמור להלן, בשני רעבון הכתוב מדבר - אף כלכול האמור כאן, בשני רעבון הכתוב מדבר.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין זה קידוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן. א\"ר אלעזר בר' שמעון: רואה אני את דברי ר' יוסי מדבר אבא, שזה קידוש השם, שכל זמן שצדיקים בעולם - ברכה בעולם; נסתלקו צדיקים מן העולם - נסתלקה ברכה מן העולם! וכן אתה מוצא בארון האלהים, שירד לבית עובד אדום הגתי, ונתברך בשבילו, שנאמר (שמואל ב ו) \"ויגד לדוד לאמר: ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים\". והלא דברים ק\"ו: ומה ארון, שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד, אלא לשברי לוחות שבו - נתברך בשבילו, ק\"ו לצדיקים, שבעבורן נברא העולם!", + "אבותינו באו לארץ - באה ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו) \"ובתים מלאים כל טוב, אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת. ר' שמעון בן יוחאי אומר: והרי \"בורות חצובים אשר לא חצבת\", והלא בור אשר לא חצבת, כרמים אשר לא נטעת, שעכשיו באת בארץ - מה תלמוד לומר \"מלאת\", \"חצבת\", \"נטעת\", זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר - היו אנשי ארץ ישראל בונים בתים וחופרים בורות ושיחים ומערות, נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל - כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלים ושבעים? ת\"ל \"ואכלת ושבעת\". אתה אוכל ושובע - והם מונעים מעצמם מבניהם מנשיהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה! זו היא שאמרנו \"אשר יצאתם משם\": כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם, ולא כעכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", + "אתה אומר: לכך בא הכתוב, להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, מה ארץ מצרים - לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן? - תלמוד לומר \"לרשתה\". לרשת אותה באים, ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות! אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאת של זו. ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת א\"י חובה. ארץ מצרים - בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים. א\"י אינו כן: אם אתם עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו - הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר (ויקרא יח) \"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה\":" + ], + [ + "והארץ אשר אתם עוברים בה לרשתה ארץ הרים ובקעות. או בגנות א\"י הוא מדבר, שמזכיר בה הרים? תלמוד לומר \"ובקעות\": מה בקעות לשבח - אף הרים לשבח. ועוד, שנותן טעם בהר - טעם בבקעה: שפירות ההר הן קלים, ופירות הבקעה שמנים.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: כשהיא בקעה - הרי היא עושה בית כור. כשהוא הר - הרי היא עושה בית כור בצפון, בית כור בדרום, בית כור במזרח, בית כור במערב, בית כור מלמעלה, בית כור מלמטה - נמצא חמישה מכופלת! שנאמר: \"כה אמר ה', זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה, וסביבותיה ארצות\", ובמקום אחר קורא אותה \"ארץ\", כיצד יתקיימו שני כתובים? ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה: בית ארצות - בית החולות, בית העפר.", + "ד\"א: הרים ובקעות - מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות פקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. ומנין שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, וטעם פירות בקעה לטעם פירות הר: ת\"ל ארץ הרים ובקעות: הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: י\"ב ארצות ניתנו, כנגד י\"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ולא טעם פירות של זה לטעם פירות של זה. ואלו הם: כי ארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ארץ הרים ובקעות. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה. ארץ נחלי מים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות. ארץ אשר אבניה ברזל. על הארץ הטובה. ארץ זבת חלב ודבש. הרי י\"ב ארצות נתנו כנגד י\"ב שבטים. ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, ת\"ל \"ארץ הרים ובקעות\" - הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.", + "ר' יוסי המשולם אומר: מנין אתה אומר[שכשם שנותן מטמעים בארץ כך נותן מטמעים בים? ת\"ל (בראשית א) \"ולמקוה המים קרא ימים\" והרי ים אחד הוא, שנאמר \"יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד\", מה ת\"ל \"ולמקוה המים קרא ימים\"? מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא.", + "או, לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן, יכול יהיו מים גורשים את העפר ממקום בקעה, ותהיה בקעה מחוסרת מים? ת\"ל \"ארץ הרים ובקעות\". הר לפי משהו, בקעה לפי משהו. כן הוא אומר (זכריה י) \"שאלו ה' מטר בעת מלקוש\".", + "או לפי שא\"י מכופלת בהרים, יהיה גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\" גלוי ושאין גלוי שותה. וכן הוא אומר (איוב לז) \"אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסבות מתהפך\", שהיו עבים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.", + "או לפי ששותה מי גשמים, אבל אינה שותה מי שלחים? ת\"ל \"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים\".", + "או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\" כשהוא אומר מים אף מי שלגים. וכן הוא אומר (ישעיה נה) \"כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים\". ואומר (איוב לז) \"כי לשלג יאמר הוי ארץ\".", + "או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\", אף מי טללים תשתה.", + "ד\"א מה מי גשמים לברכה אף טללים לברכה. וכן הוא אומר (בראשית כז) \"ויתן לך האלהים מטל השמים\". ואומר (דברים לב) \"יערוף כמטר לקחי\" ואומ' (הושע י״ד:ו׳) \"אהיה כטל לישראל\" ואומר (מיכה ה) \"והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב\"." + ], + [ + "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) \"להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו\"! ומה תלמוד לומר \"ארץ ה' אלהיך דורש אותה? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהלים קכא) \"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל\". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר (איוב יב) \"אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש\"! ומה תלמוד לומר \"שומר ישראל\"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם - שומר את הכל עמהם.", + "כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ט) \"והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים\". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר (זכריה ד) \"עיני ה' משוטטים בכל הארץ\", ואומר (משלי טו) \"כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים\"! אלא מה ת\"ל \"והיו עיני ולבי שם כל הימים\"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום.", + "כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים כט) \"קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש\":", + "דורש אותה. ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש? ת\"ל \"אותה\". אותה ניתנה לדרישה, ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.", + "ד\"א \"ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה\" - מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר (דברים י״א:י״ט) \"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם\" ואומר שם \"למען ירבו ימיכם וימי בניכם\" ואומר (תהלים קה) \"ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשום, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:\"", + "תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר \"המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? - כשישראל עושים רצונו של מקום \"תמיד עיני ה' בה\", ואינן נזוקים. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום \"המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו\". וכן לענין מדה טובה. כאיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם - להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב\"ה מורידן בזמנן על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם לסוף - לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה, אלא הקב\"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר (איוב כד) \"ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו\". מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - מכם את הגשמים:", + "מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.", + "ד\"א: מראשית השנה אני אברך אתכם: במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנישואים, ובכל מה שאתם שולחים ידיכם - אני אברך אתכם.", + "ד\"א: מראשית השנה ועד אחרית השנה - וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה? אלא ברשותי הוא, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר (דברים כח) \"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך\", ואומר (חגי ב) \"העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא - מן היום הזה ואברך\". ומנין אף באוצרות? - שנאמר \"ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה\". ומנין אף בעיסה? - שנאמר \"ברוך טנאך ומשארתך\". ומנין אף בכניסה וביציאה? שנאמר \"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך\". ומנין אף באכילה? תלמוד לומר \"ואכלת ושבעת וברכת\". ומנין אף כשירד בתוך מעיו? - תלמוד לומר (שמות כג) \"והסירותי מחלה מקרבך\", הם ברשותי, ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות, ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.", + "או אינו אלא, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, יכול לא יהיו ברשותי ליתן בהם מארה בבית, כשם שאני נותן בהם מארה בשדה? - ת\"ל \"והבאתם אל הבית והפחתם אותו\". ואומר \"ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה\". ומנין אף באוצר? - תלמוד לומר \"ארור אתה בעיר\". ומנין אף בעיסה? - תלמוד לומר \"ארור טנאך ומשארתך\". ומנין אף בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר \"ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך\". ומנין אף באכילה? - תלמוד לומר \"ואכלתם ולא תשבעו\". ומנין לכשירדו לתוך מעיו? - תלמוד לומר \"וישחך מקרבך\". הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למלך, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו. כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר, והם אוכלים ושבעים. וכשאין עושים רצונו של מקום - נוטל האוצר, והם מתים ברעב. כך ישראל: כשהם עושים רצונו של מקום (דברים כ״ח:י״ב) \"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים\", וכשאין עושים רצונו של מקום (דברים י״א:י״ז) \"וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר\".", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם הקב\"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול. ואם לא - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר (ישעיה א) \"אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי ה' דבר\".", + "ר' אליעזר אומר: ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - אתם נצולים מזה. ואם לאו - הרי אתם לוקים בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר (בראשית ג) \"ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים\":" + ], + [ + "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי. למה נאמר? - לפי שהוא אומר (דברים ה א) \"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם\", שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\". מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.", + "אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה. מצות נוהגות משנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה וב' הלחם ולחם הפנים, מנין? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\", לרבות שאר מצות.", + "אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו. משכבשו וישבו, כגון שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמיטה ויובלות, מנין? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\", אין לי להוסיף על מצות אחרות.", + "\"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם\" - מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנא' (הושע ד א) \"שמעו דבר ה' בית יעקב, כי ריב לה' עם יעקב, ועם ישראל יתוכח, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ.\"", + "\"אין אמת\" - אין דברי אמת. נאמר כאן אמת, ונאמר להלן אמת, שנאמר (משלי כג כג) \"אמת קנה ואל תמכור\".", + "\"ואין חסד\" - אין דברי חסד נאמרים, שנא' (תהלים לג ה) \"חסד ה' מלאה הארץ\".", + "\"ואין דעת\" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) \"נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת\".", + "ואומר (ישעיה ה כד) \"לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה\". וכי יש לך קש שהוא אוכל אש? - אלא \"קש\" זה הוא עשו, שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצות - הוא שולט בהם.", + "ואומר (ירמיה ט יא) \"מי חכם ויבין זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה\".", + "ואומר (עמוס ב ד) \"כה אמר ה': על שלשה פשעי יהודה, ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו\".", + "וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובין בבית ערוד, נשאלו: מי גדול, תלמוד גדול או מעשה? נענה כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.", + "רבי יוסי הגלילי אומר: גדול תלמוד, שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה, ולמעשרות נ\"ד שנה, וליובלות ק\"ל.", + "וכשענש - ענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה! שנאמר \"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם\", ואומר \"למען ירבו ימיכם וימי בניכם\". ואומר (תהלים קה מד) \"ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו\" וגו':", + "אשר אנכי מצוה אתכם היום. ומנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם? שנאמר (קהלת יב יא) \"דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד\": מה דרבן זה, מכוון את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם - כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים. ועוד, השומע מפי חכם - כשומע מפי סנהדרין, שנאמר (שם) \"בעלי אסופות\", ואין אסופות אלא סנהדרין, שנ' (במדבר יא טז) \"אספה לי ע' איש מזקני ישראל\". והשומע מפי סנהדרין - כשומע מפי משה, שנאמר (קהלת יב יא) \"נתנו מרועה אחד\". ואומר (ישעיה סג יא) \"ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו ואיה השם בקרבו את רוח קדשו\". ולא עוד, השומע מפי משה - כשומע מפי הקב\"ה, שנאמר \"נתנו מרועה אחד\", ואומר (תהלים פ ב) \"רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה\".", + "ועוד, הרי הוא אומר (שיר השירים ז ה) \"עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים\". \"עיניך\" - אלו הזקנים המתמנים על הצבור, וכן הוא אומר (ישעיה כט י) \"כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם\". \"בריכות\" - מה בריכה זאת, אין אדם יודע מה בתוכה - כך אין אדם עומד על דברי חכמים. \"בחשבון\" - בחשבונות, שגומרין בעצה ובמחשבה, והם נגמרים בבתי מדרשות, \"על שער בת רבים\" וכן הוא אומר (שם) \"אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק\". אם עשיתה את התורה - קוה לאליהו, שאמרתי לו (מלכים א יט טו) \"לך שוב לדרכך מדברה דמשק\", ואומר (מלאכי ג כב) \"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה', והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:", + "לאהבה את ה' אלהיכם. שמא תאמר, הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר? - ת\"ל \"לאהבה את ה' אלהיכם\". כל מה שאתם עושים - לא תעשו אלא מאהבה:", + "ולעבדו - זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש? - כשהוא אומר (בראשית ב טו) \"ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה\", וכי מה עבודה לשעבר, ומה שמירה לשעבר? - הא למדת: \"לעבדה\" - זה תלמוד, \"ולשמרה\" - אלו מצוות. וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה - כך תלמוד קרויה עבודה.", + "ד\"א: \"לעבדו\" - זו תפילה. זו תפלה, או אינו אלא עבודה? - ת\"ל \"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך\", וכי יש לו עבודה בלב? הא מה ת\"ל \"ולעבדו בכל לבבכם\"? - זו תפלה. וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא ב) \"תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב\". ואומר (דניאל ו יא) \"ודניאל כד ידיע די רשים כתבא, על לביתיה וכוין פתיחין ליה בעוליתיה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומודי קדם אלהא כל קבל דהוה עבידא מקדמת דנא\". ואומר (שם) \"ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהיך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשזבותך מן אריותא\". וכי יש פולחן בבבל? הא מה ת\"ל \"ולעבדו\"? - זו תפלה. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר: \"ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם\" הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה:", + "ד\"א: מה ת\"ל \"בכל לבבכם ובכל נפשכם\", והלא כבר נאמר \"בכל לבבך ובכל נפשך\"? - כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת - עשה. עשיתם מה עליכם - אף אני אעשה מה שעלי, \"ונתתי מטר ארצכם\":" + ], + [ + "\"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש\": \"ונתתי\" - אני, לא על ידי מלאך ולא ע\"י השליח; \"מטר ארצכם\" - ולא מטר ארצות. וכן הוא אומר (איוב ה) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:", + "רבי נתן אומר: \"בעתו\" - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הילני המלכה. וכל כך למה? כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, הרי שכר כל המצות! אלא: אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמורו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעתם. והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.", + "ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל, שכל הכללות כלולות בה? ת\"ל (קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה; ואומר יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. מלך זה, שולט באוצרות של כסף ושל זהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה לישראל, שכל הברכות כלולות בה:", + "יורה - שיורד, ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכם. ד\"א יורה - שמתכון לארץ ואין יורה בזעף. ד\"א יורה - שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר (תהלים סה) תלמיה רוה נחת גדודיה.", + "יורה במרחשון. ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? ת\"ל בעתו: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכן הוא אומר (יחזקאל לד) והורדתי הגשם בעתו. אי, מה יורה, שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות? ת\"ל ומלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או, מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי? ת\"ל יורה ומלקוש: מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה. וכן הוא אומר (יואל ב) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם המורה לצדקה, ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:", + "ואספת דגנך תירושך ויצהריך. דגנך מלא תירושך מלא ויצהריך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהריך - ממעיט הפירות? ת\"ל (ויקרא כו) והשיג לכם דיש את בציר, מקיש דיש לבציר: מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש, משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.", + "ד\"א שיהא חורש בשעת קציר, וקוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר (איוב כט) וטל ילין בקצירי.", + "ד\"א ואספת דגנך למה נאמר? לפי שהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שומע אני כמשמעו? ת\"ל ואספת, דרך ארץ דברה תורה: רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף: קוצר בשעת קציר, וחורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח - אימתי למד תורה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר (ישעיה סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם ע\"י עצמם נעשית, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנא' (דברים כח) ועבדת את אויביך.", + "ד\"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנ' (בראשית מז) וילקט יוסף את כל הכסף. ואומר (דברים לג) וכימיך דבאיך. מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא\"י.", + "ד\"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר (יואל ב) והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' (ישעיה סב) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי." + ], + [ + "ונתתי עשב בשדך לבהמתך - הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? שלא תהא מצטער למדברות. אתה אומר כן, או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו? ת\"ל ואכלת ושבעת. הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? למה נאמר? שלא רצה מצטער למדברות.", + "ר' יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך - מן התחומים, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים, ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר ל' יום - והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.", + "ד\"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך - זה פשתן. וכן הוא אומר (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ:", + "ואכלת ושבעת - סימן טוב לאדם, כשבהמתו אוכלת ושובעת. וכן הוא אומר (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו.", + "ד\"א ואכלת ושבעת - כשבהמתך אוכלת ושובעת - עובדת בכח האדמה, וכן הוא אומר (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור.", + "ד\"א ואכלת ושבעת - מן הוולדות. ואע\"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנא' (ירמיה לא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר:", + "ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בהקב\"ה, שאין אדם מורד בהקב\"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך. מהו אומר אחריו? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. כיוצא בו אתה אומר (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש. כיוצא בדבר אתה אומר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה - ויקומו לצחק.", + "וכן באנשי דור המבול, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל, ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב, יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים. היא גרמה להם: (איוב כא) ויאמרו לאל סור ממנו! אמרו: טיפה אחת של גשמים היא, אין אנו צריכים לו (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. אמר להם הקב\"ה: בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים? בה אני אפרע מכם (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה. ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה, כדי לעשות תאותם - אף הקב\"ה פתח להם מעיינות עליונים ותחתונים, כדי לאבדם; שנא' (בראשית ז׳:י״א) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.", + "וכן אתה מוצא באנשי המגדל, שלא מרדו בהקב\"ה אלא מתוך שביעה; שנא' (בראשית י״א:א׳-ב׳) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתייה, שנ' (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק - היא גרמה להם, שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. מה נאמר בהם? (בראשית י״א:ד׳) ויפץ ה' אותם משם על פני האדמה.", + "וכן אתה מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם (איוב כח) ארץ ממנה יצא לחם - תחתיה נהפך כמו אש; אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו. אמר להם המקום: בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם? אני משכח אתכם מן העולם. מה נאמר בהם (איוב כח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, (איוב י״ב:ה׳-ו׳) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר (יחזקאל טז) חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית היא ובנותייך. הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה, ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני, ואסיר אתהן כאשר ראיתי.", + "כיוצא בו אתה אומר (בראשית יג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה - ואומר (בראשית י״ט:ל״ג) ותשקין את אביהם יין בלילה ההוא; וכי מאין להם יין במערה? אלא שנזדמן להם יין לשעה. וכן הוא אומר (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כן נתן הקב\"ה למכעיסיו - ק\"ו לעושי רצונו.", + "וכבר היה רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נכנסים לרומי, שמעו קול המייה של מפטילון עד ק\"כ מיל. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק! אמר להם ר' עקיבא: אתם למה בכיתם? אמרו לו: ואתה למה אתה מצחק? אמר להם ואתם למה בכיתם? אמרו לו לא נבכה, שהגוים עובדי ע\"ז מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים, יושבים בשלוה ושאנן, ובית הדום של אלהינו יהיה לשריפת אש, ומדור לחית השדה!? אמר להם: אף אני, לכך צחקתי: אם כן עשה למכעיסיו - ק\"ו לעושי רצונו.", + "שוב פעם היו עולים לירושלם. הגיעו לצופים - וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית - וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים, ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: עקיבא, לעולם אתה מתמיה, שאתה מצחק ואנו בוכים! אמר להם: ואתם, למה בוכים? - אמרו לו: ולמה לא נבכה? על מקום שכתוב בו (במדבר א) \"והזר הקרב יומת\", והרי שועל יוצא מתוכו! עלינו מתקיים (איכה ה) \"על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו\"! אמר להם: אף אני לכך צחקתי, שכן הוא אומר (ישעיה ח) \"ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו\". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? מה אמר זכריה? (זכריה ח) \"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ומה אמר אוריה? (מיכה ג) \"לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה, והר הבית לבמות יער\". אמר לו הקב\"ה: הרי לי שנים עדים האלו: אם קיימים דברי אוריה - קיימים דברי זכריה; ואם בטלים דברי זכריה - בטלים דברי אוריה! שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף עתידים דברי זכריה להתקיים! ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא עקיבא נחמתנו.", + "ד\"א ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע\"ז, שנאמר (שמות לב) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה. ואומר (שמואל א כו) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני אדם - ארורים הם לפני ה', כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי תעלה על דעתך, דוד מלך ישראל עובד ע\"ז? אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאלו הולך ומדבק בע\"ז:", + "וסרתם מן הדרך - מדרך החיים לדרך המות:", + "ועבדתם אלהים אחרים - וכי אלהים הוא? והלא כבר נאמר (ישעיה לז) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה, כי אם מעשה ידי אדם! ולמה נקרא שמם אלהים אחרים? שעושים את עובדיהם אחרים.", + "ד\"א למה נקרא שמם אלהים אחרים - שאחרים הם לעובדיהם. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ו:ז׳) אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו.", + "ר' יוסי אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, אלו הן נקראים על שמם - היה בהם צורך. והרי נקראים על שמו - ולא היה בהם צורך! ואימתי נקראים על שמו? בימי דור אנוש, שנאמר (בראשית ד) ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'.", + "באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם, אמר להם הקב\"ה: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם על שמי - אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא על שמי, שנא' (עמוס ה) הקורא למי הים וישפכם ה' צבאות שמו. ר' יצחק אומר אלו נפרע שמה של ע\"ז - לא ספקו להם כל עורות שבעולם. ר' אליעזר אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שמחדשים להם אלוהות הרבה; שאם היה של זהב וצריך לו - עושהו של כסף, ואם היה של כסף וצריך לו - עושהו של נחושת, ואם היה של נחושת וצריך לו - עושהו של ברזל, ואם היה של ברזל וצריך לו - עושהו של עופרת, ואם היה של עופרת - עושהו של עץ.", + "רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: צא וראה לשון שתפסה תורה: מולך - כל שימליכוהו עליהם, אפילו קיסם אפילו צרור.", + "ד\"א למה נקרא שמן אחרים? שהן אחרים במעשיהם. שמי שהם אחרים שבמעשיהם קראם אלהות:", + "והשתחויתם להם - להם אתם משתחוים, לי אין אתם משתחוים; וכן הוא אומר (שמות לב) וישתחוו לו ויזבחו לו. אחרים אומרים: אלו לא שתפו ישראל שמו של הקב\"ה בע\"ז - היו כלים מן העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: והלא כל המשתף שם שמים בע\"ז הרי הוא חייב כלייה, שנא' (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו! אלא מה ת\"ל אלהים אחרים? מלמד שעשו להם עגלים הרבה, וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט) גם סגרו דלתי האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו. מקטירים היו - לדבר אחר. בקודש לא העלו - בחולין העלו. לאלהי ישראל לא העלו - אבל מעלים הם לדבר אחר.", + "אם עשיתם כן, וחרה אף ה' בכם - משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו. אומר לו: אל תאכל יותר מצרכך, כדי שתהיה נקי לביתך. לא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו, והקיא וטינף את בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין. כך אמר להם הקב\"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה, לארץ זבת חלב ודבש, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולברך שמי עליה. לא הייתם בטובה - היו בפורענות, וחרה אף ה'.", + "ד\"א וחרה אף ה' בכם - שומע אני שהם כלים מן העולם? ת\"ל ועצר את השמים וגו'. ה' מיני פורעניות הם, עתידים לבוא עליכם. וכן הוא אומר (דברים ל״ב:כ״ג) חיצי אכלה בם. חיצי כלים, והם אינן כלים. וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו.", + "נאמר כאן אף ונאמר להלן אף חרי. מה חרי אף האמור להלן - חרב, אף חרי האמור כאן חרב. ומה חרי אף האמור להלן - דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן - עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות. נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף - חמשה מיני פורעניות הם: חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות.", + "ד\"א וחרה אף ה' בכם - ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם - והם קוברים בניהם ובנותיהם:", + "ועצר את השמים - שיהו עננים טעונים גשמים, ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות? תלמוד לומר (ויקרא כו) ונתתי את שמיכם כברזל. או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות? תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה:", + "והאדמה לא תתן את יבולה - אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות? תלמוד לומר (ויקרא כו) ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחו\"ל ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.", + "דבר אחר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהי' מטר - אחר כל הייסורים שאני מביא עליך - אני מגלה אתכם. קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל, שנ' (דברים כ״ט:כ״ז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול - וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר (ירמיה טו) והיה כי יאמר אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב - ואשר לשבי לשבי. ואומר (עמוס ז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמת טמאה תמות - וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואומר (ירמיה כב) אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. זה יהויקים מלך יהודה. מה נאמר בו? קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.", + "בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה. מה נאמר בו? ושינה את בגדי כלאו. נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כל המלכים, ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.", + "ד\"א ואבדתם מהרה - מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארוכה. וא\"ת אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק\"כ שנה? - אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמודו.", + "ד\"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י\"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר (ישעיה ח) כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.", + "ר' שמעון בן יוחי אומר: משנאמר בהם מהרה - לא גלו אלא לאחר זמן; ק\"ו למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר (יחזקאל לח) מימים רבים תפקד.", + "ד\"א ואבדתם מהרה - אע\"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו\"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. שימי לך תמרורים - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.", + "ד\"א ואבדתם מהרה - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - זו תורה: וקשרתם אותם לאות על ידכם - אלו תפילין: אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה, שאר מצות שבתורה מנין? הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם: לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה, ולא ראי ת\"ת כראי תפילין; הצד השוה שבהם - שהם מצות הגוף שאינן תלויות בארץ, ונוהגת בארץ ובחו\"ל; ושתלוייה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאים. ר' אליעזר אומר: אף החדש:" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - מגיד הכתוב שנמשלו דברי תורה בסם החיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. אמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך - אכול ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן - ואין אתה נזוק; ואם אתה מעבירה - הרי אתה מעלה נומי! כך אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע - בראתי לכם תורה תבלין. כל זמן שאתם עוסקים בה - אינו שולט בכם, שנאמר (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה - הרי אתם נמסרים בידו, שנא' (בראשית ד) ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך; שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה - אתה מושל בו, שנא' ואתה תמשול בו. ואומר (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם - האכילהו לחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, שנא' (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו:" + ], + [ + "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם - בניכם ולא בנותיכם, דברי ר' יוסי בן עקביא: מכאן אמרו: כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ואינו מלמדו תורה - ראוי לו כאלו קוברו; שנ' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם; אם למדתם אותם את בניכם - ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו - יקצרו ימיכם, שכך דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן לאו:" + ], + [ + "למען ירבו ימיכם - בעולם הזה: וימי בניכם - לימות המשיח: כימי השמים על הארץ - לעולם הבא:", + "אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם; נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה:", + "כימי השמים על הארץ - שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעולם הבא, ואלו הן: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, יפה כלבנה ברה כחמה, והמשכילים יזהירו כזוהרי הרקיע, וכברקים ירוצצו, למנצח על שושנים לבני קרח, ויהי כזית הודו.", + "(תהלים קכא) שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא. ר' אומר: שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, ששם מעלה זו למעלה מזו. או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו זו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות? ת\"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: מה כוכבים, אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות - אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות. ומה כוכבים, שאין אורו של זה דומה לזה - אף צדיקים כך.", + "דבר אחר ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אלו זקנים, וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מי גדול: האוהבים או המאהיבים? הוי אומר המאהיבים על האוהבים, ואומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ק\"ו המאהיבים.", + "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - מה כוכבים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם - כך צדיקים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם. ומה כוכבים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו - כך צדיקים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו. מה כוכבים, פעמים נגלים פעמים נכסים. ומה כוכבים, כתות כתות שאין להם מנין - כך צדיקים, כתות כתות שאין להם מנין. אם ישראל עושים רצונו של מקום - הרי הם ככוכבים; ואם לאו - הרי הם כעפר. וכן הוא אומר (מלכים ב יג) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.", + "דבר אחר, כימי השמים על הארץ - שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. וכן הוא אומר (ישעיה סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה'. והרי דברים ק\"ו: ומה שמים וארץ, שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל, חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים - ק\"ו לצדיקים, שבעבורם נברא העולם.", + "רבי יהושע בן קרחה אומר: כימי העץ יהיו ימי עמי. אין עץ אלא תורה, שנ' (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. והרי דברים ק\"ו: ומה אם התורה, שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל, הרי היא קיימת לעולמי עולמים - ק\"ו לצדיקים, שבשבילם נברא העולם.", + "ר' יהושע בן קרחה אומר: (קהלת א) דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא, ודור לעולם עומד. ולפי ששינו מעשיהם - שינה הקב\"ה עליהם מעשה בראשית. וכן הוא אומר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתוב שם: אשר לא ימד ולא יספר. כשישראל עושים רצונו של מקום - הם כחול הים. ואם לאו - והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומר (ישעיה ל) עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר. ואומר (עמוס ה) כי כה אמר ה', העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל. והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים. כחול הים - זה מספר אדם." + ], + [ + "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - למה נאמר? לפי שנאמר: \"תשמרון את מצות ה' אלהיכם\". מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד - כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד. וכן הוא אומר (משלי ב) אם תבקשנה ככסף. מה כסף קשה לקנותו - כך דברי תורה קשים לקנותם. או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם? ת\"ל (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב - ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ותמורתה כלי פז.", + "היה ר' שמעון אומר: (דברים ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד - משל למלך שצד צפור, ונתנו ביד עבדו. אמר לו הוי זהיר בציפור זה לבני. אם אתה אבדתו - לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אבדת את נפשך! וכן הוא אומר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר (משלי י׳:ה׳ג) וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר (משלי י) נרדם בקיץ בן מביש, ואומר (משלי כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש, ואומר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת\"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר (משלי כ״ד:ל״א) וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.", + "ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי כז) נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלא למד מתחילתו. ונפש רעבה כל מר מתוק - לא היה אלא מי שלמד. ד\"א נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה - כך ת\"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר. איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר.", + "ר' יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שהוא סופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו - זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי ה) שתה מים מבורך - שתה ממים שבבורך, ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. ר' עקיבא אומר: הרי הוא אומר שתה מים מבורך - בור, תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו. לא היה אלא מה שבתוכו! כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך. מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר (משלי ה) יפוצו מעיינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם, שנא' (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ומה מעלים את הטמא מטומאתו - כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומה מים חנם לעולם - אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמ' (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים. ומה מים שאין להם דמים - אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה.", + "אי מה מים אין משמחים לבו שלמד, אף דברי תורה אין משמחים? ת\"ל (שיר השירים א) כי טובים דודיך מיין: מה יין משמח - אף דברי תורה משמחים את הלב, שנ' (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין, אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח - אף דברי תורה, כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר (איוב יב) בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש - כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.", + "או מה יין, פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן? ת\"ל (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך: מה שמן יפה לראש ויפה לגוף - אף ד\"ת יפים לראש ויפים לגוף, שנאמ' (משלי ג) רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, וכן הוא אומר (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים.", + "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה - ראשון מקיימו; שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו? ת\"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם; כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו? ת\"ל והיה אם שכוח תשכח. אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנא' (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים: אם תעזבנו יום יומים אעזבך.", + "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים! - תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת; מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה! וכן הוא אומר (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב. וכן הוא אומר (דברים כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. מה אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה תורה משתכחת מישראל. ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו - לא היה תורה משתכחת מישראל. ואומר (משלי טו) דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר, לידע אם תחילה הוא אם שנייה הוא. רשב\"י אומר: עתידה תורה שתשכח מישראל! והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו?! אלא איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר - ולא ימצאו דבר ברור.", + "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת\"ל (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת\"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (דברים ח׳:ג׳) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (משלי כז) חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת\"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:", + "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור תשמרו את מצות ה' אלהיכם! שומע אני, כיון ששומע אדם דברי תורה - ישב לו ולא יעשה? ת\"ל לעשותם, תשוב לעשותם. למד אדם תורה - הרי בידו מצוה אחת, לימד ושמר - הרי בידו שתי מצות, למד ושמר ועשה - אין למעלה המינו:", + "לאהבה את ה' אלהיכם - שמא תאמר, הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא? - ת\"ל לאהבה את ה' אלהיכם: למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואו' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא. ואומר' (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה. ר' אליעזר ברבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן. וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי בית המקדש, וכלי חול הוו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העה\"ב; המשתמש בכלי שבו נבראו העולם הזה והעה\"ב - על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:" + ], + [ + "ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב\"ה, שנ' (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, ארץ אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה. ואו' (יואל ג) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב\"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון - אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב\"ה נקרא צדיק, שנ' (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי צדיק. הקב\"ה נקרא חסיד, שנאמ' וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי חסיד; לכך נאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, ואו' (משלי טז) כל פעל ה' למענהו:", + "ולדבקה בו. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! ואומר (דניאל ז׳:ט׳) כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.", + "דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב\"ה ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי:" + ], + [ + "והוריש ה' - ה' מוריש, ואין ב\"ו מוריש: ", + "את כל הגוים - שומע אני כמשמעו? ת\"ל האלה. אין לי אלא אלה הגוים, מנין לרבות מסייעיהם? ת\"ל האלה: מלפניכם - שתהיו אתם גדלים והולכים, והם מתמעטים והולכים. וכן הוא אומר (שמות כג) מעט מעט אגרשנו מפניך... לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, דברי רבי יצחק. אמר ר' אלעזר בן עזריה: לפי שישראל צדיקים הם, למה הם יראים מן החיה? והלא כבר נאמר (איוב ה׳:כ״ג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך! וא\"ת למה יגע יהושע כל אותה היגיעה? אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם, מעט מעט אגרשנו מפניך:", + "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם - גדולים בקומה, ועצומים בכח. מכם - אף אתם גדולים ועצומים, אלא שהם גדולים מכם. ר' אליעזר בן יעקב אומר: משל לאדם שאומר: איש פלוני גבור, וזה - גבור הוא. זה גבור, שהלה גבור הימנו.", + "ד\"א מכם - למה נאמר עוד? והלא כבר נאמר שבעה גדולים ועצומים מכם, ומה ת\"ל מכם? מלמד שהאמורי, משבעה עממים, גדול וקשה כנגד כל ישראל. וכן הוא אומר (עמוס ב) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים:" + ], + [ + "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה - ואם ללמד על תחומי א\"י, הרי כבר נאמר (יהושע א׳:ד׳) מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת! ומה ת\"ל אשר תדרוך כף רגלכם? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו - הרי הוא שלכם. או אינו אלא רשות בידם, לכבש חו\"ל עד שלא יכבשו את הארץ? ת\"ל וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ואח\"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה. שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו\"ל, אלא משתכבשו א\"י - תהיו רשאים לכבש חו\"ל. הרי שכבשו חו\"ל, מנין שמצוות נוהגת שם? הרי אתה דן: נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה; מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות שם - אף להלן מצוות נוהגות שם. וא\"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה! התורה אמרה משיכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חו\"ל, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה - ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש! אמר לו הקב\"ה: סמוך לפלטירין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?", + "הרי שהבשן בחו\"ל. ומנין שכנגדו בים, הרי היא שלהם? ת\"ל מן המדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת, ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם - והמדבר גבולכם. מן הנהר הגדול נהר פרת - מן הנהר גבולכם, ואין הנהר גבולכם. אם כיבשתם את הנהר - יהיה גבולכם, והנהר גבולכם: ועד הים הגדול מבוא השמש - עד הים גבולכם, ואין הים גבולכם. אם כיבשתם - יהיה גבולכם. וכן הוא אומר (במדבר לד) וגבול ים - והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם. נמצינו אומרים: כל מקום שהחזיקו עולי בבל, מארץ מצרים עד כזיב - לא נאכל ולא נעבד. עולי מצרים - נאכל ולא נעבד.", + "תחום ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל: פרשת אשקלון, חומת מדבר, שרשך רור חמת ועכו מגיאתו, וגיאתו עצמה, סברתה ובית זניתא, קצרא דגלילא, קנייא רעייא מצי רעבתא, כמותה דכריין נהו ראתא דיתר, נחלא דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא, כרכא דכר סנגרא מיסף, ספנתא נקובתא רעיון תרנוגלא, עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם, תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום בוצרא, משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זירזא, ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון. ודרך גדולה הולכת למדבר:" + ], + [ + "לא יתיצב איש בפניכם - אין לי אלא איש, אומה או משפחה, אשה בכשפיה מנין? ת\"ל לא יתיצב איש בפניכם, לא יתיצב מכל מקום. אם כן למה נאמר איש? אפילו כעוג מלך הבשן:", + "פחדכם ומוראכם. הרי אם מפחדים הם - יראים הם! אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים; וכן הוא אומר (יהושע ה) ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב היא אומרת (יהושע ב׳:י׳) שמענו אשר הוביש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד עוברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל. וא\"ת שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים - והלא כבר נאמר (יהושע ב׳:א׳) וישלח יהושע בן נון מן השטים ב' מרגלים חרש לאמר, והרי יריחו היתה בכלל, ולמה יצתה? שהיתה קשה כנגד כולם.", + "כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב ב) ויפקדו מאנשי דוד י\"ט איש ועשאל, והלא עשאל היה בכלל, ולמה יצא? מגיד הכתוב שהיה קשה כנגד כולם. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א יא) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, והלא בת פרעה היתה בכלל, ולמה יצאת? מלמד שהוא מחבבה יותר מכולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולם. אמרו: ביום שנתחתן שלמה עם בת פרעה - ירד גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי. וביום שהעמיד ירבעם ב' עגלים עמד רמוס ורומולוס ובנו ב' כרכין ברומי:", + "יתן ה' אלהיכם - למה נאמר? לפי שנא' (שמות כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. שמא יאמרו ישראל: הרי אנו עולים להשתחוות, מי משמר לנו את ארצנו? אמר להם הקב\"ה: עלו, ושלכם אני שומר, לפי שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות. אם בעיניו אינה חמודה, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? וכן אתה מוצא בישראל, כשהיו עושים רצונו של מקום, מה אמר נעמן לו לאלישע, (מלכים ב ה) ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה. והרי דברים ק\"ו: ומה אם עפר הרי הוא מתיירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? לכך נא' יתן ה' אלהיכם על פני כל האדמה אשר תדרכו בה: כאשר דבר לכם - והיכן דבר? (שמות כג) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם:" + ], + [ + "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה - לפי שנאמר (דברים ל׳:י״ט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל, הואיל ונתן הקב\"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות - נלך באיזו מהם שנרצה? ת\"ל ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך! משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור; והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים; ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים - בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה, וסופו לדחות באחרונה; שנאמר (משלי כד) כי לא תהיה אחרית לרע, ואומר (קהלת ד) הנה דמעת העשוקים, ואומר (קהלת ד) הכסיל חובק את ידיו, ואומר (משלי ד) דרך רשעים באפילה. והם רואים את הצדיקים, כשהם מצטערים בעולם הזה - בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה; שנאמר (דברים ח) להטיבך באחריתך, ואומר (קהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו, ואומר (ירמיה כט) כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב, ואומר (תהלים צז) אור זרוע לצדיק, (משלי ד) אורח צדיקים כאור נוגה.", + "ר' יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין כל האורחים, והיה אוהבו מיסב ביניהם, והיה דומה ליטול מנה יפה, ולא היה בו דיעה. כיון שראה שאין בו דיעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה. וכן הוא אומר (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. יש לך אדם שניתן לו חלקו, ואינו שמח בחלקו; אבל ישראל מודים ומקלסים, שאין חלק יפה כחלקן, ולא נחלה כנחלתן, ולא גורל כגורלם, וכן מודים ומשבחים על כך, וכן דוד הוא אומר (תהילים ט״ז:ז׳) \"חבלים נפלו לי בנעימים\", ואומר: \"אברך את ה' אשר יעצני\":" + ], + [ + "ברכה וקללה - הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת - ברכה, ואם לא תטיב - שאת קללה. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה הברכה והקללה: הברכה אם תשמעון, והקללה אם לא תשמעון. כיוצא בו אתה אומר (משלי יח) מות וחיים ביד לשון. אוהב את הטוב - אוכל הפירות; אוהב את הרעה - אוכל פירות. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה (תהלים לד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. כיוצא בו אתה אומר (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם. ר' יוסי בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה (משלי טז) כל פעל ה' למענהו: ", + "(והקללה אם לא תשמעו - נמצינו למדים שלא צוה משה רבינו את ישראל אלא משכלה ימיו,משנטה למות,משראה כל הנסים שנעשו.לכך נאמר במשה אחרי הכותו): ", + "וסרתם מן הדרך - דרך חיים לדרך מות:", + "מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים - מכאן אמרו: כל המודה בע\"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע\"ז כמודה בכל התורה כולה: " + ], + [ + "והיה כי יביאך - אין והיה אלא מיד: כי יביאך - קבל עליך מצוה האמורה, בשכר שתבוא ותירש:", + "ונתת את הברכה על הר גריזים - וכי בא הכתוב ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל? והלא כבר נאמר (דברים כ״ז:י״ב) ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! ונתת את הברכה על הר גריזים - שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות? אלא להקיש קללות לברכות: מה קללות בלוים - אף ברכות בלוים. מה קללות בקול רם - אף ברכות בקול רם. ומה קללות בלשון קודש - אף ברכות בלשון קודש. ומה קללות בכלל ופרט - אף ברכות בכלל ופרט. ומה קללות אלו ואלו עונים אמן - אף ברכות אלו ואלו עונים אמן. הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גריזים ובשעת קללות אל הר עיבל:" + ], + [ + "הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה: ", + "אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה זורחת; ", + "ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון האמור להלן - שכם, אף אלון האמור כאן - שכם. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום! שכתבתם אצל אלוני מורה - אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. אנו למדנו מגזירה שוה, שנא' הלא המה בעבר הירדן, ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ וגו', מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. אתם, במה למדתם?", + "ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן - הסמוכים לירדן: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה שוקעת; בארץ הכנעני - לא היה אלא מן החוי: היושב בערבה - לא היו אלא בין ההרים: מול הגלגל - אין אלו רואים את הגלגל! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה, כדרך שהראם בראשונה: בדרך זו לכו, ואל תלכו בשדות: היושב - ביישוב לכו, ולא במדבר: בערבה - במישור לכו, ולא בהרים:" + ], + [ + "כי אתם עוברים את הירדן - מהעברתכם את הירדן - אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ: ", + "אשר ה' אלהיכם נותן לכם - בזכותכם: ", + "וירשתם אותה וישבתם בה - בשכר שתירש תשב:" + ], + [ + "ושמרתם - זו משנה: לעשות - זו מעשה: את כל החקים - אלו המדרשות: ואת המשפטים - אלו הדינים: אשר אנכי נותן לפניכם היום - יהיו חביבים עליך היום כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם." + ], + [ + "אלה החקים - (קידושין לו) אלו המדרשות.", + "והמשפטים - אלו הדינים.", + "אשר תשמרון - זו משנה.", + "לעשות - זה מעשה.", + "בארץ. יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ? ת\"ל לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה. יכול לא יהיו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ? ת\"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין. ומה אמור בענין? אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא מצות הגוף, שאינה תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ; כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ - נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ושתלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ; חוץ מן הערלה ומן הכלאים, ר' אליעזר אומר אף החדש." + ], + [ + "אבד תאבדון. מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה (= גדלה מחדש) אפילו י' פעמים חייב לקצצה? ת\"ל אבד תאבדון.", + "את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופי (בזמה) בעבודת כוכבים יותר מכל הבבליים.", + "אשר אתם יורשים אותם. שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו אתכם.", + "(ע\"ז מה) ר' יוסי הגלילי אומר: יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצווה לאבדם? ת\"ל אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא גבעות אלהיהם, אלהיהם תחת כל עץ רענן (ולא עץ רענן אלהיהם). אמר ר' עקיבא אני אהיה אבין (=מבין) לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים, לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן." + ], + [ + "ונתצתם את מזבחותם. זו אבן שחצבה מתחלה לעבודה זרה.", + "ושברתם את מצבותם. זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.", + "ואשריהם תשרפון באש. זו אשרה שנעשית מתחלה לעבודה זרה.", + "ופסילי אלהיהם תגדעון. זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה. [ואבדתם את שמם. זו שהעמיד תחתיה עבודת כוכבים.]", + "דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם, מכאן אמרו (ע\"ז מח) ג' אשרות הם, אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש. [גדעו ופסלו לעבודת כוכבים ו]החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. (לא החליף אלא שהעמידו תחת) [העמיד תחתיה] עבודה זרה וסלקה - הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (לא תעשון כן לה' אלהיכם) (ע\"ז מו).", + "שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר (אבד תאבדון את כל המקומות) [ונתצתם]. חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר (ואבדתם את שמם) [תגדעון]. לא חידש, אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר, שנאמר [ואבדתם את שמם מן המקום ההוא]. ונתצתם את מזבחותם. (שם מ) נתצתה את המזבח - הנח לו. [ושברתם]. שיברתה את המצבה - הנח לה. מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה.", + "ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? ת\"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו ר' עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון. ומה ת\"ל ואבדתם את שמם? לשנות את שמם. או יכול לשבח? ת\"ל (דברים ז) שקץ תשקצנו.", + "(מכות כב) מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות, שהוא בלא תעשה? ת\"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' א-להיכם. ר' ישמעאל אומר (שבת קב) מנין למוחק אות אחת מן השם, שהוא בלא תעשה? שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' א-להיכם. רבן גמליאל [נ\"א ר' שמואל] אומר: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום? אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שייחרב." + ], + [ + "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם - (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת\"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח\"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא (תעשה) [עשה] אלא ע\"פ נביא? שנאמר (ש\"ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.", + "כתוב אחד אומר באחד שבטי, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? יודעים היו שבית המקדש עתיד ליבנות בחלקו של (יהודה ובנימין) [אחד מהם], לפיכך הפרישו דושנה של יריחו (מיריחו). מי אכלו כל אותם השנים - בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר (שופטים א) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי (ר' שמעון) [רבי יהודה]. (ר' יהודה) [רבי שמעון] אומר אצל יעבץ (היו שהלכו) [הלכו] ללמוד תורה, שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ.", + "כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם? (הכסף - מכל השבטים.) באחד שבטיך - זה שילה, מכל שבטיכם - זה ירושלים. [ר' יהודה אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד], וכן הוא אומר (ש\"א כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, וכתוב אחד אומר (דה\"א כב) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? (הן) י\"ב שבטים [הם], נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים ו' מאות שקלים.", + "לשום את שמו שם - נאמר כאן לשום את שמו ונאמר להלן (במדבר ו) ושמו את שמי, מה שמי האמור (להלן - בלשון הקדש, אף שמי האמור כאן - בלשון הקדש.) [כאן - בית הבחירה, אף שמי האמור להלן - בית הבחירה], ומה שמי האמור להלן - ברכת כהנים, אף שמי האמור כאן - ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת\"ל (שמות כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר בכתבו, ובמדינה בכנויו." + ], + [ + "ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר כ״ט:ל״ט) (אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם) [אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו].", + "יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין לקרבנות צבור ולקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל (שיבואו לפני הרגל וקרבנות יחיד) ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל - ת\"ל (אלה תעשו לה' במועדיכם) [מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה'] לרבות עופות ומנחות, לרבות שכולם יבואו ברגל.", + "יכול רשות - ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. אם להתיר (הבאתם ברגל) כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם - לקבעם חובה, שכולם יבואו ברגל.", + "יכול באיזה רגל שירצו ת\"ל ובאת שמה והבאתם שמה. אם להתיר כבר התיר, ואם לקבוע (כחובה) כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה, והבאתם שמה - לקבעם חובה, שלא יהא אלא ברגל ראשון (שקבע) [שפגע] בו.", + "יכול אם עבר רגל (אבד) [אחד] ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר - ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם, הא אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.", + "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.", + "וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", + "מעשרותיכם, (בכורות נג) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", + "ותרומת ידכם, (יבמות כב) אלו בכורים, שנאמר (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך.", + "ובכורות, (תמורה כא) זה הבכור.", + "בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות." + ], + [ + "ואכלתם שם לפני ה' א-להיכם. במחיצה.", + "ושמחתם, (פסחים קט) נאמר כאן שמחה ונאמר להן (דברים כו) שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "בכל משלח ידכם, בכל מה שאתם שולחים את ידכם ברכה אשלח בו.", + "אתם ובתיכם, זו אשתו.", + "אשר ברכך ה' א-להיך, לפי הברכה - הבא." + ], + [ + "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים. (זבחים קיב) עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.", + "עד שלא באו לשילה הותרו הבמות, משבאו לשילה נאסרו הבמות. בוא לנוב וגבעון, הותרו הבמות. באו לירושלים נאסרו הבמות, מכאן ואיך לא הותרו.", + "ד\"א לא תעשון וכו'. אנו מטלטלים את המשכן, היום אנו אסורים בבמות; משנבוא לארץ אין אנו מטלטלים את המשכן, ואין אנו (מותרים) [אסורים] בבמה.", + "(זבחים קיג קיח) ר' יהודה אומר: יכול יהיו הצבור מקריבים בבמה? ת\"ל איש, היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.", + "כל הישר בעיניו. כל הנידר ונידב - קרב בבמת יחיד, וכל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמת יחיד.", + "(שם) ד\"א פה היום, ר\"ש אומר: היום אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות [אפילו בבמה גדולה]." + ], + [ + "כי לא באתם עד הנה. (זבחים קיט וש\"נ) ליתן היתר (=סיבת ההיתר) בבמה.", + "אל המנוחה ואל הנחלה. נחלה - זו שילה, מנוחה - זו ירושלים, שנאמר (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר, חילוף הדברים." + ], + [ + "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו', והיה המקום אשר יבחר וגו'. (סנהדרין כ) רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק.", + "ואיני יודע איזה יקדים, ת\"ל (שמות יז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק; (כל שישב) [משישב] המלך על כס י-ה - אתה מכרית זרע עמלק. ומנין שכסא י-ה זה המלך? שנאמר (דה\"א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך.", + "ועדיין איני יודע איזה יקדים, אם לבנות בית הבחירה אם להכרית זרעו של עמלק, ת\"ל אשר ה' א-להיכם מנחיל אתכם והניח לכם וגו' וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה'. ואומר (ש\"ב ז) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, (ואומר) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-להים יושב בתוך היריעה. (היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים).", + "(היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים)." + ], + [ + "והיה המקום אשר יבחר ה' א-להיכם לשכן שמו שם. עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור. ", + "מעשרותיכם, ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ", + "ותרומת ידכם, אלו בכורים. ", + "(ונדבותיכם) [נדריכם], לרבות נדרים ונדבות. [מבחר], שלא יביאו (אלו) אלא מן המובחר. ", + "אין לי אלא נדרים ונדבות. מנין לרבות בכורות ומעשרות, חטאות ואשמות? ת\"ל [וכל] מבחר (נדריכם). ", + "רבי אומר: אם נאמר למעלה, למה נאמר למטה? ראשונה לענין שילה, שניה לענין ירושלים. " + ], + [ + "ושמחתם. נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים, אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "לפני ה' א-להיכם, במחיצות. [היו שם שתי מחיצות, מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים].", + "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם. חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם. כל מקום שאתה מוצא את הלוי (הזה לומד) - תן לו חלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים." + ], + [ + "השמר לך. בלא תעשה.", + "פן תעלה עולותיך, (שם קט) ולא עולת גוים, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר: ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ.", + "בכל מקום אשר תראה, אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא, כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.", + "כתוב אחד אומר: באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם? זו שר' יהודה אומר: כסף - מכל שבטיכם, מקום בית הבחירה - משבט אחד.", + "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין? ת\"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.", + "ועדיין אני אומר: עולות הוא בעשה ובלא תעשה, שאר קרבנות (ש)לא יהיו [אלא] בעשה; בלא תעשה מנין? ת\"ל שם תעלה עולותיך. עולה היתה בכלל, ולמה יצאת? - להקיש אליה ולומר (לה) [לך], מה עולה מיוחדת שהיא בעשה[,] (ולא) [היא בלא] תעשה; כך כל שהיא בעשה, הרי היא בלא תעשה." + ], + [ + "רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה - כבר אמור. ואם (באכילה) [באכילת קדשים] כבר אמור. הא אינו מדבר [אלא] בפסולי המוקדשים שיפדו. (יכול יפדו מכל מום עובר, ת\"ל רק). ", + "תזבח ואכלת, ולא גיזה. ", + "בשר, ולא חלב. ", + "יכול יהיו אסורים לאחר זביחה, ת\"ל כברכת ה' אלהיך. ", + "יכול אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, יהיו אסורים, ת\"ל רק. ", + "(מלמד) [מנין] שאין נשחטים אלא על מום קבוע - אמרת קל וחומר הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון - אינו נשחט אלא על מום קבוע; קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפידיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע! לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם [ו]קדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בע\"מ קבוע. ת\"ל - אשר נתן לך בכל שעריך, [ונאמר להלן (דברים ט״ו:כ״ב) בשעריך תאכלנו], שעריך [שעריך] לגזירה שוה. מה שעריך האמור להלן, אין נשחטים אלא על מום קבוע; אף שעריך האמור כאן, אין נשחטים אלא על מום קבוע. ", + "[ד]טמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין - ת\"ל (יאכלנו) הטמא והטהור (יחדיו) [יאכלנו], מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת. ", + "יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, ת\"ל יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת, ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת. ", + "יכול יהיו חייבים במתנות - ת\"ל כצבי וכאיל. ", + "אוציאנו מכלל מתנות, ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק - ת\"ל (אך) [כצבי וכאיל]. ", + "אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר, ת\"ל (רק) [אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל]. ", + "רבי שמעון אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם (בעלי מומים) [תמימים], כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים - ת\"ל כצבי וכאיל, מגיד, שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהם בעלי מומים. ", + "רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ולא שני לאוים. ", + "[יכול] כדם המוקדשים, ת\"ל רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין. ", + "(על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם.) כמים, (פסחים כ וש\"נ) מה מים מותרים בהנאה, אף דם מותר בהנאה. מה מים מכשיר[ים] את הזרעים, אף דם מכשיר את הזרעים. (חולין לה) מה מים פטורים מלכסות, אף דם פטור מלכסות. " + ], + [ + "לא תוכל לאכול בשעריך. ר' יהושע בן קרחה אומר, יכול - (אני) אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו), ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם - יכולים היו, אבל אינם רשאים.", + "מעשר. אין לי אלא טהור, טמא מנין? ת\"ל דגנך.", + "לקוח בכסף מעשר מנין? ת\"ל תירושך.", + "אין לי אלא טהור. טמא מנין? ת\"ל ויצהרך.", + "ר' שמעון אומר, מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, היכן הוא מוזהר, איני יודע. ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך.", + "יכול הנותן במתנה יהא חייב - ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך, האוכל חייב, ואין הנותן במתנה חייב.", + "(מכות טו וש\"נ) רבי יוסי אומר, יכול לא יהיו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום; מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני, (מעשר שני ולא הורם ממנו) [ואפילו] מעשר עני מנין - ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך.", + "רבי שמעון אומר, לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים.", + "ותרומת ידך - אלו הבכורים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם (לאכול) [לאוכל] ביכורים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; ביכורים שהם אסורים לזרים - האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! (נדבתך אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו) הא לא בא הכתוב ללמדנו, אלא לאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם (שב) [שהוא] בלא תעשה.", + "ונדבתיך, אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו? אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שאין חייבים עליו משום פגול ונותר וטמא, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת ד[מי]ם, שהוא עובר בלא תעשה.", + "ובכורות, זה הבכור. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל בכור חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! אם לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! ומה תודה ושלמים (שמותרים לזרים) האוכל מהם לפני זריקת דם עובר בלא תעשה, בכור (שאסור לזרים) [שקדושתו מרחם], האוכל ממנו לפני זריקת דם - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, שיהא עובר בלא תעשה." + ], + [ + "בקרך וצאנך, זו חטאת ואשם. (מכות יב) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! ומה בכור שהוא קדשים קלים, האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה; חטאת ואשם שהם קדשי קדשים, האוכל מהם (לפני) [לאחר] זריקת דמים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים, שהוא עובר בלא תעשה." + ], + [ + "ונדריך, זו עולה. (מכות שם) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל עולה חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! [אם] חוץ לקלעים - קל וחומר מחטאת ואשם! ומה חטאת ואשם שמותרים באכילה, האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה; עולה שאסור באכילה, האוכל ממנה חוץ לקלעים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים, שעובר בלא תעשה.", + "כי אם לפני ה' א-להיך, זו שילה.", + "תאכלנו במקום אשר יבחר ה', זו ירושלים.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריך – כל מקום שאתה (סומך) [מוצא] לוי (הזה, לומר) תן לו מחלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני, אין מעשר עני - תן לו שלמים.", + "השמר לך - בלא תעשה.", + "פן - בלא תעשה.", + "(פן תעזוב את הלוי) כל ימיך - אפילו שמיטים ויובלות.", + "על אדמתך - ולא בגולה." + ], + [ + "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.", + "כאשר דבר לך. ומה דבר לך - (בראשית ט״ו:י״ט) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני. רבי אומר: כבר אלו אמורים; ומה דבר לך - (יחזקאל מט) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד (יהודה אחד) אשר אחד.", + "ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר. (חולין טו) (ר' שמעון) [ר' ישמעאל] אומר: מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו להם.", + "(שם יז) ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב ללמד אלא מצות האמורות כאן [לאסור להן בשר נחירה], שבתחילה הותר להם בשר נחירה, ומשנכנסו לארץ נאסר להם. ", + "ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמד ד\"א (=דרך ארץ) - שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל - ת\"ל וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהיו לו בקר וצאן. יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו - ת\"ל מבקרך, ולא כל בקרך ולא כל צאנך.", + "כאשר צויתיך – מה קדשים בשחיטה, אף חולין בשחיטה.", + "אי מה קדשים במקום, אף חולין במקום? ת\"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת - ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקרוב מקום; פרט לחולין (שנשחטו) [שלא ישחטו] בעזרה.", + "(קדושין לו) אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? ת\"ל (ויקרא א׳:ג׳) ושחטו פתח אהל מועד. (יכול אף) חיה ועוף (פתח אהל מועד) [מנין] - ת\"ל [ושחט] אותו פתח אהל מועד - אותו פתח אהל מועד, ואין חיה ועוף פתח א\"מ (=אהל מועד).", + "אי מה קדשים בזמן, אף חולין בזמן? ת\"ל (ואכלת בשעריך) בכל אות נפשך.", + "אי מה קדשים במחיצה, אף חולין במחיצה? ת\"ל ואכלת בשעריך (בכל אות נפשך).", + "אי מה קדשים בטהרה, אף חולין בטהרה? ת\"ל (הטהור) והטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין? ת\"ל (טהור יאכלנו), הטמא והטהור יאכלנו - מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת. יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת? ת\"ל יחדו יאכלנו. זה נאכל מתוך קערה אחת, ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.", + "יכול יהיו חייבים בחזה ושוק? ת\"ל כצבי.", + "אוציאו מכלל חזה ושוק, ולא אוציאנו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד? ת\"ל כאיל.", + "אי מה צבי כולו מותר, אף זה כולו מותר? ת\"ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל.", + "(חולין כח) ר' אלעזר הקפר אומר, וכי מה בא הכתוב ללמדנו (בין צבי לאיל) [מן צבי ואיל]? הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים. (ד\"א) [רבי אומר], כאשר צויתיך - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף וברוב שנים בבהמה." + ], + [ + "רק חזק לבלתי אכול הדם. רבי יהודה אומר, מגיד שהיו שטופים בדם קודם מתן תורה. ", + "יכול אף משקבלו אותה (בשמחה) מהר סיני - [ת\"ל רק הדם - משקבלו אותה עושים בשמחה. (מכות כג) רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר: רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות עאכ\"ו]. אמר ר' שמעון בן עזאי, והרי ג' מצות עשה בתורה כיוצא בזו! לומר: מה (דם) [הם] שאין בכל המצות קל (ממנו) [מהם] - הזהירך הכתוב (עליו) [עליהם], שאר מצות עאכ\"ו. ", + "(חולין לו) רבי אומר: כל מצוה שהחזיקו ישראל בשמחה מהר סיני, עדיין עושים אותה בשמחה; וכל מצוה שלא קבלו אותה בשמחה, אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - נוהגים אותה בפרהסיא, וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - עדיין היא מרופה בידם. ", + "כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם. ", + "ולא תאכל הנפש עם הבשר - (חולין קיב) זה אבר מן החי. והלא דין הוא - ומה בשר בחלב שמותר לבני נח, אסור לישראל; אבר מן החי שאסור לבני נח, אינו דין שיהא אסור לישראל! יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו - שאסור לבני נח ומותר לישראל; אף אתה אל תתמה על אבר מן החי, שאעפ\"י שאסור לבני נח, שיהא מותר לישראל. ת\"ל לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי. ", + "(שם נט) ר' חנינא בן גמליאל אומר, זה הדם מן החי. ", + "לא תאכלנו. (חולין קט) לרבות בשר בחלב. והרי דין הוא, ומה נבלה שאין חייבים על בשולה - חייבים על אכילתה, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! כלאי זרעים יוכיחו, שחייבים על זריעתן ואין חייבים על אכילתן, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאעפ\"י שחייבים על בשולו - לא יהיו חייבים על אכילתו; ת\"ל: לא תאכלו - לרבות בשר בחלב. ", + "(שם) רבי אליעזר אומר, ומה פסח שאין חייבים על בשולו - חייבים על אכילתו, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! פטום הקטרת יוכיח, שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאף על פי שחייבים על בשולו - שלא יהו חייבים על אכילתו; ת\"ל: לא תאכל - לרבות בשר בחלב. ", + "(מכות כג) (רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות על אחת כמה וכמה). " + ], + [ + "רק קדשיך אשר יהיו לך וגו'. במה הכתוב מדבר? אם בקדשי ארץ ישראל, הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.", + "תשא ובאת. שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה - חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך - אין חייב באחריותם.", + "יכול אף מעשר ובכור - ת\"ל [ו]נדריך, קדשים שהם באים בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר שאין באים בנדר ונדבה.", + "יכול שאני מוציא חטאת ואשם? ת\"ל קדשיך.", + "[ו]מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם, ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.", + "רבי עקיבא אומר, בתמורה הכתוב מדבר. תשא ובאת, יכול אף בכור ומעשר? ת\"ל ונדריך. (בכורות ח) [בן עזאי אומר, רק קדשיך - במעשר בהמה הכתוב מדבר.]", + "יכול יהיה מעשר בהמה נוהג בשותפות? ת\"ל (אשר) יהיו לך.", + "יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו? ת\"ל אשר יהיו לך.", + "(בן עזאי אומר,) יכול יהיה מעשר בהמה נוהג ביתום? ת\"ל (רק קדשיך) [והעברת]." + ], + [ + "ועשית עולותיך הבשר והדם. (מקיש דם לבשר). רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם. ", + "ר' אליעזר אומר: ודם זבחיך ישפך - [דם] אעפ\"י שאין בשר. הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם? מקיש (דם לבשר) [בשר לדם], מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. ", + "יכול יהא עומד ברחוק (ועומד) וזורק? ת\"ל (ויקרא א) וערך הכהן אותם - עומד בקרוב [וזורק], וסודרו על גבי מערכה. ", + "מכלל שנאמר (שם) והקטיר הכהן את הכל - לרבות את העצמות ואת הגידים, (והקרביים) [והקרנים] והטלפים. יכול אפילו שפרשו? ת\"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. ", + "ועשית עולותיך. יכול יחלוץ גידים ועצמות (ויחלוץ בשר), ויעלה (הדם) [הבשר] לגבי המזבח? ת\"ל את הכל. הא כיצד? מחוברים - יקריבו; פרשו, אפילו בראשו של מזבח - ירדו. ", + "ומנין לכל הקדשים שיהיו טעונים מתן (דמים ויסוד) [יסוד], (ושפיכה) [בשפיכה] אחת על גבי המזבח? ת\"ל ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך]. ", + "[ד\"א] (ו)מנין (למעשר ופסח) [לכל הקדשים] שאם נתנו במתנה אחת, שכיפר? שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך]. ", + "[ד\"א] (ו)מנין למעשר ופסח, שלא ינתנו [אלא] במתנה אחת? ת\"ל ודם זבחיך ישפך. ", + "ר' ישמעאל אומר, בתמורת קדשים [ובולדיהם] הכתוב מדבר. ", + "תשא ובאת אל המקום. הרי הוא בא אל המקום, מה יעשה לו? ת\"ל ועשית עולותיך. מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים, אף תמורה כיוצא בה. ומה עולה טעונה מתן [ארבע] (יסוד ושפיכה אחת) על גבי המזבח [ושפיכה אחת ליסוד], אף תמורתה כיוצא בה. ומה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח - מחזירם למערכה, אף תמורה כיוצא בה (פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה). [ומה] כל הקדשים אינן מותרים באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים, אף תמורתם כיוצא בהם - אינן מותרות באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים. " + ], + [ + "שמור ושמעת. אם שמעת מעט, סופך לשמוע הרבה. אם שמרת מעט, סופך לשמור הרבה. אם שמרת מה ששמעת, סופך לשמור מה שלא שמעת. שמרת מה שבידך, סופך לשמור לעתיד לבא.", + "דבר אחר: זכה אדם ללמוד תורה, זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.", + "ד\"א: שמור ושמעת - כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה.", + "את [כל] הדברים האלה אשר אנכי מצוך. (משנה אבות ב א) שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "(ו)כי תעשה הטוב והישר. הטוב - בעיני שמים, והישר - בעיני אדם, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר, הישר בעיני (אדם) [שמים] והטוב בעיני (שמים) [אדם], וכן הוא אומר (משלי ג ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם." + ], + [ + "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים. עשה מצוה (אחת) האמורה בעניין, שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים.", + "(אשר אנכי מביא אתכם שמה) [אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך]. בשכר שתבוא (ותירש,) [תירש.]", + "(שנאמר) וירשת אותם וישבת בארצם. מכלל שנאמר (וירשת) [וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם], יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין? ת\"ל וישבת (בעריהם) [בארצם], כל מקום שאתה רוצה לבנות - בנה.", + "(וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח\"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: (וירשת אותם) וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.", + "ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים (בנציבים) [לנציבים] אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה. והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: וירשת(ם) אותם וישבת(ם) בארצם, חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה." + ], + [ + "השמר לך. - בלא תעשה. פן. - בלא תעשה.", + "פן תנקש אחריהם. שמא תמשך אחריהם, או שמא תדמה להם, או שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.", + "אחרי השמדם מפניך. מפני מה אני משמידם מפניך - שלא תעשה כמעשיהם, ויבואו אחרים [וישמידוך] (וישמדו מפניך).", + "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר. שלא תאמר: הואיל והם יוצאים באבטיגא [אף אני יוצא באבטיגא], הואיל (ויוצא) [והם יוצאים] בארגמן אף אני (אבוא) [אצא] בארגמן, הואיל והם יוצאין בתולסין אף אני אצא בתולסין.", + "ואעשה כן גם אני. יש כן לעבודה [זרה], ויש כן (למתעביד) [לעבודת מזבח]. מכאן אמרו, (ב)דבר שמקריבים אותו לגבי מזבח - אין מקריבים אותו לעבודה זרה, ואם (המקריב) [הקריב] אותו לעבודה זרה, חייב. דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה, אם הקריבו למזבח (כיוצא בו), פטור. [ודבר שאין מקריבים למזבח והקריבו לעבודה זרה - אם מקריב כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור].", + "יכול (יהיו) [אם הם] מקריבים חטאות ואשמות? ת\"ל: כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם - לא (נתכוונו להקריב) [נתכוין הכתוב] אלא דבר שהקב\"ה שונא אותו, שנאמר: כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אין לי אלא בנים ובנות, אבות ואמהות מנין? ת\"ל כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אמר ר' יעקב: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו (והניחו) לפני כלבו, ואכלו." + ], + [ + "[את] כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. שתהא (עליך) מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "אותו תשמרו לעשות. ר' אליעזר בן יעקב אומר: ליתן לא תעשה על כל (עשה) האמור בפרשה.", + "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. מכאן אמרו (זבחים פח), הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים (במתנה אחת) [במתנות ארבע] - ינתנו במתנה אחת.", + "ד\"א: לא תוסף עליו. מנין שאין מוסיפים לא על לולב ולא על הציצית? ת\"ל: (ו)לא תוס(י)ף עליו. ומנין שאין פוחתים מהם? ת\"ל [ו]לא תגרע ממנו.", + "(ר\"ה כה) ומנין שאם פתח לברך ברכת כהנים, שלא יאמר: הואיל ופתחתי לברך, אומר \"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם\" וגומ'? ת\"ל [כל ה]דבר, אפילו דבר לא תוסף עליו." + ], + [ + "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. [לפי שנאמר נביא מקרבך מאחיך כמוני], מה משה בכה אמר (=ה') אף נביאים בכה אמר, ומה משה אמר מקצת (=משלו) וקיים [מקצת] (=של קודמים לו) אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, ומה משה אמר כלל ופרט (=התנבא לרבים וליחיד) אף נביאים אמרו כלל ופרט. אי מה משה בן שמונים ובן עמרם, אף שאר נביאים כן? ת\"ל נביא מכל מקום.", + "או חולם חלום. מכלל שנאמר למשה (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו, יכול שאר הנביאים כך? תלמוד לומר או חולם חלום.", + "בקרבך. לרבות האשה.", + "ונתן אליך אות - בשמים, וכן הוא אומר: והיו לאותות ולמועדים.", + "מופת - בארץ, וכן הוא אומר: אם טל יהיה על הגזה לבדה וגו', ויעש אלהים כן בלילה ההוא (שופטים ו׳:מ׳)." + ], + [ + "ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר וגו’ (דברים יג, ג). (סנהדרין צ) אמר ר' יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף [דעתם של] עובדי עבודה זרה, ונתן להם ממשלה; (להעמיד) אפילו [יעמיד] חמה ולבנה כוכבים ומזלות - אל תשמע להם. מפני מה - כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים. ", + "אמר רבי עקיבא, חס ושלום (שמא יעמיד) [שיעמיד] הקב\"ה חמה ולבנה [כוכבים] ומזלות לעובדי עבודה זרה. הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחלה, וחזרו להיות נביאי השקר, כחנניה בן עזור. ", + "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא - ולא תחזור בו.", + "או אל חולם החלום ההוא - ולא חשוד למפרע.", + "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'." + ], + [ + "אחרי ה' אלהיכם תלכו. (זה) [זו מצות] עשה.", + "ואותו תיראו. שיהא מוראו עליכם.", + "ואת מצותיו תשמורו. זו מצות לא תעשה.", + "ובקולו תשמעו. (ולא) בקול נביאיו.", + "ואותו תעבודו. (בתורתו) עבדהו (ו)במקדשו.", + "ובו תדבקון. הפרישו עצמכם מעבודה זרה ודבקו במקום." + ], + [ + "והנביא ההוא. ולא אנוס.", + "או חולם החלום ההוא. ולא מוטעה.", + "יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם. והרי דברים ק\"ו - ומה המזייף דברי חברו חייב מיתה, המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.", + "המוציא אתכם מארץ מצרים. אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך (מבית עבדים) [מארץ מצרים] - די.", + "והפודך מבית עבדים. אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים - די.", + "להדיחך מן הדרך. (סנהדרין פט) נאמרה כאן הדחה ונאמרה להלן הדחה, מה הדחה האמורה להלן בסקילה, אף הדחה האמורה כאן בסקילה. ר' שמעון אומר, אין מיתתו של זה אלא בחנק.", + "(ד\"א להדיחך) מן הדרך. (זו מצות עשה) [אפילו מקצתו].", + "אשר צוך ה' אלהיך. זו מצות לא תעשה.", + "ללכת בה. (לא האומר מקצת ומשייר מקצת) [זו מצות עשה].", + "ובערת הרע מקרבך. בער עושי רעות מישראל." + ], + [ + "כי יסיתך אחיך בן אמך. אין הסתה אלא טעות, שנאמר (מ\"א כא) אשר הסתה אותו איזבל אשתו.", + "אחרים אומרים, אין הסתה אלא גירוי, שנאמר (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה שמע נא אדוני המלך, אם ה' הסיתך בי, ירח מנחה.", + "מכלל שנאמר (דברים כה), לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות - למדנו (סנהדרין כז) שאין מעידין זה על זה; [למדנו שמכמינין לו עדים].", + "אחיך. זה אחיך מאביך.", + "בן אמך. זה בן אמך.", + "או בנך. זה בנך מכל מקום.", + "או בתך. זה בתך מכל מקום.", + "או אשת. זו ארוסה.", + "חיקך. זו נשואה.", + "או רעך. זה הגר.", + "אשר כנפשך. זה אביך.", + "בסתר לאמר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר (שם א) חכמות בחוץ תרונה וגו'.", + "נלכה ונעבדה [אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך]. רי יוסי הגלילי אומר, הרי זה דבר גנאי לישראל, שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם, וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה." + ], + [ + "מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים וגו'. (סנהדרין סא) מהקרובים אתה יודע מה הן [ה]רחוקים.", + "מקצה הארץ ועד קצה הארץ. אלו חמה ולבנה, שמהלכים מסוף העולם ועד סופו." + ], + [ + "לא תאבה לו (ולא תשמע אליו). מכלל שנאמר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה? ת\"ל לא תאבה לו.", + "מכלל שנאמר (שמות כב) עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב עם זה? ת\"ל ולא תשמע [אליו].", + "מכלל שנאמר (ויקרא יט) ולא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת\"ל ולא תחוס עינך עליו.", + "ולא תחמול. לא תלמ(ו)ד עליו זכות.", + "ולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה, אי(ן) אתה רשאי לשתוק.", + "(סנהדרין לג) (ו)מנין שאם יצא מבית דין חייב, שאין מחזירים אותו לזכות? ת\"ל כי הרוג (תהרג).", + "ומנין שאם יצא מב\"ד זכאי, שמחזירים אותו לחובה? ת\"ל תהרגנו.", + "ידך תהיה בו בראשונה להמיתו. מצוה ביד הניסת (שימות) [שימיתו], ואח\"כ ביד כל אדם, שנאמר ויד כל העם באחרונה." + ], + [ + "וסקלתו באבנים ומת. (סנהדרין מג) יכול באבנים מרובות, ת\"ל (באבן) [(ויקרא כד) וירגמו אותו אבן]. אי באבן, יכול באבן אחת, ת\"ל באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה.", + "כי בקש להדיחך. נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה; מה הדחה האמורה (להלן) [כאן] בסקילה, אף הדחה האמורה (כאן) [להלן] בסקילה.", + "מעל ה' א-להיך המוציאך וגו'. אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים, די." + ], + [ + "וכל ישראל ישמעו ויראון. (סנהדרין מג) משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל, שנאמר: (וכל העם ישמעו וייראו) [וכל ישראל ישמעו ויראון], דברי ר' עקיבא.", + "ר' יהודה אומר: אין מענים (בבית דין, אלא זה בלבד.) [את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין, \"איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד\"].", + "ומניין לאומר \"אעבוד\" \"אלך ואעבוד\" \"נלך ונעבוד\", \"אלך ואזבח\" \"נלך ונזבח\", (או) \"אלך ואקטיר\" \"נלך ונקטיר\", \"אלך ואנסך\" \"נלך וננסך\", \"אשתחוה\" \"אלך ואשתחוה\" \"נלך ונשתחוה\" - ת\"ל (לא תוסיפו) [ולא יוסיפו] לעשות כדבר הרע (הזה בקרבך), לא כדבר ולא כרע (הזה).", + "(סנהדרין פז) יכול אף המגפף והמנשק והמרחיץ והמרבץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף? ת\"ל הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה." + ], + [ + "כי תשמע. ולא (=ואין) (החוזר מהמצות) [החיזור (=החיפוש אחרי) מהמצוה].", + "יכול יהיה רטוש (=ל' עזיבה)? ת\"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב. (ודרשת מן התורה, וחקרת מן העדים, ושאלת (סנהדרין לג) מן התלמוד).", + "באחת עריך. עיר אחת עושים עיר הנדחת, ואין עושים שלש עיירות נידחות. יכול אף לא שתים? ת\"ל באחת עריך[.]", + "אשר ה' א-להיך נותן לך(, בכל מקום). [פרט לחוץ לארץ].", + "לשבת שם. פרט לירושלים שלא ניתנה לבית דירה." + ], + [ + "יצאו אנשים. ולא נשים. אנשים, ולא קטנים. אנשים - אין פחות משנים.", + "בני בליעל. בני אדם שפרקו עולו של מקום.", + "מקרבך. ולא מן הספר.", + "וידיחו את יושבי עירם. ולא את יושבי עיר אחרת.", + "לאמר(, בהתראה.) נלכה ונעבדה אלהים אחרים. [בהתראה].", + "ודרשת וחקרת. מכלל שנאמר (דברים י״ז:ד׳): והוגד לך ושמעת ודרשת היטב - \"היטב\" \"היטב\" לגזירה שוה, מלמד (סנהדרין מ) שבודקים אותו בשבע חקירות.", + "בדיקות מנין? ת\"ל והנה אמת נכון הדבר.", + "אם סופ(י)נו לרבות (ב)בדיקות, מה ת\"ל (=תלמוד לומר) חקירות? [חקירות] - אמר אחד איני יודע, עדותן בטלה. בדיקות - אמר אחד איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים, ע(י)דותם קיימת.", + "אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישים זו את זו עדותם בט(י)לה.", + "(והנה אמת נכון) [נעשתה התועבה הזאת בקרבך]. לרבות גרים ועבדים משוחררים." + ], + [ + "הכה תכה. מנין [שאם] לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בו, המיתו באחת מכל מיתות האמורות בתורה, בין חמורות בין קלות - ת\"ל הכה תכה. [ו]מנין שלא ירד ויצא - ת\"ל הכה תכה. ", + "את יושבי העיר (הזאת) [ההיא]. ולא יושבי עיר אחרת.", + "מכאן אמרו (סנהדרין קיא), \"החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום, ולנה בתוכה והודחה עמהם, אם נשתהה שם שלשים יום - הרי היא בסייף וממונם אבד; פחות מכאן, הם בסקילה וממונם פלט\". ", + "החרם אותה. פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.", + "ואת כל אשר בה. לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. מכאן אמרו, נכסי צדיקים שבתוכה אבודים, ושבחוצה לה (פלוטים) [פליטים]; ושל רשעים - בין (מתוכה) [בתוכה] ובין בחוצה לה אבודים. ", + "ואת בהמתה. ולא בהמת הקדש." + ], + [ + "ואת כל שללה. לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.", + "אל תוך רחובה. אין לה רחוב - עושין לה רחוב.", + "היה רחובה (ל)חוצה לה, מנין שכונסים אותו לתוכה? ת\"ל אל תוך רחובה.", + "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה (כליל). ולא שלל שמים.", + "מכאן אמרו, (ה)הקדשות שבתוכה - יפדו, תרומות - ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש - יגנזו.", + "כליל לה' א-להיך. [אם עשיתם דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עולה כליל לפני. והיתה תל עולם.] וכן הוא אומר [ביריחו] (יהושע ו׳:כ״ו), וישבע יהושע ביום ההוא לאמר ארור האיש לפני ה' (וגומ') [אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו]. וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה? אלא שלא (יבנו) [יבנה] אותה (ויקראו) [ויקרא שמה כעיר אחרת, ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא] שמה יריחו.", + "(שם) (בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה). [וכה\"א (מ\"א טז) בנה חיאל בית האלי את יריחו, באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה]. יכול שוגג? ת\"ל (מלכים א י״ז:ט״ז) כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון, אמור מעתה מזיד היה." + ], + [ + "לא תבנה עוד. לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים, אפילו שובך יוני הרדסאות; כדברי רבי עקיבא. ", + "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מכאן אמרו (ע\"ז מט), \"נטל [ממנה] מקל או מזלג או כרכר או שרביט - כולם אסורים בהנאה. מה יעשה להם? יוליכם לים המלח. כללו של דבר - כל הנהנה מעבודה זרה, יוליך הנאה לים המלח\". ", + "למען ישוב ה' מחרון אפו. כל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם. נסתלקה עבודה זרה - נסתלק החרון. ", + "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. (שבת קטו) \"רבן גמליאל ברבי אומר, כל זמן שאתה מרחם על הבריות, מרחמים עליך מן השמים\". ", + "כאשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך.", + "כי תשמע בקול ה' א-להיך [לשמור]. מכאן אמרו, התחיל אדם לשמוע קימעא, סופו משמיעים לו הרבה. ", + "לשמור את כל (מצוותי) [מצותיו] אשר אנכי מצוך היום. שתהא מצוה קלה חביבה עליך כחמורה.", + "(כי בך בחר ה' א-להיך) [לעשות הישר בעיני ה' א-להיך]. זו שאמר ר' ישמעאל, \"הישר\" בעיני שמים. ", + "בנים אתם לה' א-להיכם. (קדושין לו) ר' יהודה אומר, אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים. ר' מאיר אומר, בין כך ובין כך בנים אתם לה' א-להיכם, וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, [והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי]. ", + "לא תתגודדו. (יבמות יג) לא תעשו אגודות [אגודות], אלא היו כלכם אגודה אחת. וכן הוא אומר (עמוס ט): ואגודתו על ארץ יסדה. ", + "ד\"א לא תתגודדו. לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, שנאמר (מ\"א יח) ויתגודדו (בחרבות) כמשפטם [בחרבות]. ", + "ולא תשימו קרחה. (מכות כ) יכול לא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? מנין לרבות את כל הראש? ת\"ל (ויקרא כא) בראשם, לרבות את כל הראש. [ומנין שחייב על כל קרחה וקרחה? ת\"ל לא יקרחו קרחה]. יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות - לא יהיו חייבים אלא אחת, ולא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? ת\"ל \"קרחה\" \"קרחה\" לגזירה שוה - מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אף קרחה האמורה בישראל - חייבין על כל קרחה וקרחה, וחייבין על כל הראש כבין העינים. [ו]מה קרחה האמורה בישראל, אין חייבים אלא על המת בלבד; אף קרחה האמורה בכהנים, אין חייבים אלא על המת. " + ], + [ + "כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדושה שהיא עליך היא גרמה לך.", + "(ד\"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש.", + "כיוצא בו, כי בו) [בך] בחר ה'. [כמ\"ש] כי יעקב בחר לו י-ה, להיות לו לעם סגלה, ישראל לסגולתו.ד\"א, כי עם קדוש אתה. קדושת עצמך.", + "ובך בחר ה' א-להיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים. מלמד שכל אחד ואחד מישראל, [חביב] לפני הקב\"ה ככל אומות העולם.", + "יכול אף מאבות הראשונים? ת\"ל מכל העמים אשר על פני האדמה, אמור מעתה, משלפניו ומשלאחריו; ולא מאבות הראשונים.[ד\"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך]." + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת וגו'. עד שיהו בה ג' סימנים הללו, אינה מותרת באכילה.", + "אבא חנן אומר משום ר' אליעזר (חולין נ וש\"נ), \"השסועה\" - (מין חיה) [בריה בפ\"ע, ויש לה ב' גבין וב' שדראות].", + "אמר ר' יאשיה (חולין קלט), כל מקום שנאמר \"צפור\" - בטהור הכתוב מדבר.", + "אמר ר' יצחק, עוף טהור נקרא \"עוף\" ונקרא \"צפור\", והטמא אין נקרא אלא \"עוף\" בלבד." + ], + [ + "לא תאכל כל תועבה. ר' אליעזר אומר (בכורות לד), מנין לצורם אזן של בכור ואכל ממנה, שעובר בלא תעשה? ת\"ל לא תאכל כל תועבה.", + "אחרים אומרים, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר. נאמר כאן \"תועבה\", ונאמר להלן (דברים י״ז:א׳) \"לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כי תועבת\". מה תועבה האמורה להלן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר; אף תועבה האמורה כאן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר." + ], + [ + "זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים ושה עזים, איל וצבי ויחמור. (חולין עא) מלמד שחיה בכלל בהמה.", + "מנין שאף בהמה בכלל חיה? ת\"ל (ויקרא יח) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה] - מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה. (חולין סג) ומלמד שבהמה טמאה מרובה מטהורה, (בכל) [שבכל] מקום הכתוב פורט את המועט, (ת\"ל) [שנאמר] זאת הבהמה איל וצבי ויחמור.", + "[ותאו.] (חולין פ) ר' יוסי אומר, תאו זה שור הבר." + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת פרסה. לפי שמצינו שריבה הכתוב טרפה כעין טרפות, אף אני ארבה את הפסול כעין פסולים, ואיזה? זה (חולין קטו) החורש בשור וחמור ובמוקדשים? ת\"ל שור שה כשבים ושה עזים [וגו'] תאכלו.", + "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את הרובע ואת הנרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר וכלאים [ויוצא דופן]? ת\"ל שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.", + "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד, או ע\"פ הבעלים? ת\"ל שור שה כבשים [וגו'] תאכלו.", + "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים, ועדיין לא נגמר דינו? תלמוד לומר שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.", + "מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה? ת\"ל \"בבהמה\".", + "מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה, שינקה מן בהמה (טהורה עם הטמאה) [כשרה עם הטרפה]? ת\"ל [\"כל] בבהמה\".", + "כל בהמה בבהמה תאכלו. לרבות [את השליל. כל בבהמה תאכלו לרבות] את השליא.", + "יכול אפילו יצאת מקצתה? ת\"ל \"אותה\". \"אותה\" תאכלו, \"אותה\" באכילה, ואין בהמה טמאה באכילה.", + "אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה? ת\"ל את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר.", + "מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהם סימני טהרה - הרי הן בלא תעשה; שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה, אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן? נמצא הגמל והארנבת ושפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מק\"ו. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב, ומצות ל\"ת מק\"ו." + ], + [ + "אך את זה לא תאכלו. (חולין ס) אמר ר' עקיבא, וכי משה קניגי (=צייד חיות מדבריות) ובלסטרי (=זורק חיצים על חיות לצודן) היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים." + ], + [ + "כל צפור טהורה תאכלו. (קדושין לד וש\"נ) מכלל שנאמר (ויקרא יד): וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים - יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה? ת\"ל כל צפור טהורה תאכלו.", + "או כשם שמשולחת מותרת, כך שחוטה מותרת? ת\"ל (יב) וזה אשר לא תאכלו מהם.", + "הנשר והפרס והעזניה. ר’ עקיבא אומר, נאמר כאן \"נשר\" ונאמר להלן \"נשר\" (ויקרא יא). מה \"נשר\" האמור להלן, עשה את כל האמור (בנשר) [עם הנשר] \"בל תאכיל\" כ\"בל תאכל\"; אף \"נשר\" האמור כאן, עשה כל האמור (בנשר) [עם הנשר], \"בל תאכיל\" כ\"בל תאכל\".", + "ר’ שמעון אומר, נאמר כאן \"איה\" ונאמר להלן (שם) \"איה\". מה \"איה\" האמורה כאן, עשה (חולין סו) את הראה מין איה; אף איה האמורה להלן, עשה את הראה מין איה." + ], + [ + "לא תאכלו כל נבלה. אין לי אלא נבלה, טרפה מנין? ת\"ל \"נבלה\" - \"כל נבלה\". ", + "לגר אשר בשעריך תתננה. (פסחים נא וש\"נ) מלמד שנותנה במתנה לגר תושב. ", + "מנין אף לנכרי? ת\"ל לנכרי. ", + "ומנין שמוכרה לגר תושב? ת\"ל או מכור. ", + "ומנין אף [נתינה] לנכרי? ת\"ל לנכרי. כשתמצא לומר מוכרה ונותנה במתנה - לנכרי ולגר תושב (ואין הבדל ביניהם למעשה). ", + "ר' יהודה אומר, דברים ככתבם. ", + "כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. [קדש עצמך במותר לך.] דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם. (כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדש א\"ע [=את עצמך]). ", + "[רבי עקיבה אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר] \"לא תבשל גדי בחלב אמו\" שלש פעמים - פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה. ", + "רי יוסי הגלילי אומר, נאמר לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, [את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב. עוף שנאסר משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? ת\"ל בחלב אמו], יצא עוף שאין לו חלב אם. ", + "דבר אחר: לא תבשל גדי בחלב אמו. למה נאמר שלש פעמים? כנגד שלש בריתות שכרת הקב\"ה עם ישראל - " + ], + [ + "עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה]. מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה.", + "אין לי אלא מעשר שני, שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? ת\"ל עשר תעשר. ", + "מנין למעשר בהמה, שאין מעשרים אותה משנה לחברתה? ת\"ל עשר תעשר (את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה). ", + "רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר? ת\"ל עשר תעשר. ", + "[היוצא השדה.] יכול [כל] דבר שגידולו מן הארץ, כגון סטיס וקוצה, יהיה חייב במעשר? ת\"ל עשר תעשר ואכלת. ", + "יכול אף דבש וחלב? ת\"ל היוצא השדה שנה שנה. אמור מעתה, דבר היוצא (מרשות שדה) [מן השדה ונאכל]. ", + "מכלל שנאמר: \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך\", יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר? מנין לרבות שאר פירות? ת\"ל תבואת (זרעך). ", + "יאמר (זה) [\"תבואות\"]! אלמלי כן הייתי אומר, מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום (ודרכה להאכל כמות שהיא), אף אני ארבה אלא כיוצא בה. הא מה אני מרבה? את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשומים. מנין לרבות (שאר) קטניות? ת\"ל (עשר תעשר) [זרעך]. ", + "מרבה אני את הקטניות שדרכם להאכל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התורמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם! (ת\"ל עשר תעשר. יכול אע\"פ שלא השרישו?) [ת\"ל היוצא השדה. יכול אף שאינם ראויים לאכילה?] ת\"ל ואכלת. ", + "מנין לרבות ירקות למעשרות (מזרע הארץ)? ת\"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ - לרבות [את הירקות]; ", + "מזרע הארץ - לרבות שום ושחליים וגרגיר. יכול שאני מרבה [זרע] לפת, צנונות, וזרעוני גינה שאינן נאכלים? ת\"ל מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ. ", + "מפרי העץ. לרבות פירות האילן.", + "יכול שאני מרבה חרובי שיטה וחרובי צלמונה וחרובי גידודא שאין נאכלים? ת\"ל מפרי העץ, ולא כל פרי העץ. ", + "מנין שאדם מעשר את שהוא אוכל? ת\"ל (תעשר. מנין שזורע? ת\"ל היוצא השדה) [ואכלת]. ", + "יכול אע\"פ שלא נגמרה מלאכתו (בשדה)? ת\"ל (במדבר יח) כדגן מן הגורן (והרי היא כשדה), וכמלאה מן היקב, (עד שהיקב בשדה). ", + "יכול יהיה אדם אוכל אכילת (עראי) [קבע] בשדה? ת\"ל (עשר תעשר) [השדה]. ", + "מנין [אף מה] שכונס? ת\"ל תבואת (זרעך). ", + "[מנין אף מה שהוא מוכר? ת\"ל היוצא השדה]. ", + "(ב\"מ פח) אמרו: [מ\"מ (=מפני מה)] חרבו חנויות בני חנן, שתי שנים קודם לארץ ישראל? שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר. שהיו דורשים לומר: עשר תעשר ואכלת - ולא מוכר. תבואת זרעך - [ולא לוקח]. " + ], + [ + "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר [לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך]. ר' יוסי אומר ג' דברים משום ג' זקנים: ", + "(בכורות נג וש\"נ) רבי עקיבא אומר: יכול יהיה אדם מעלה בכורות מחו\"ל לארץ? ת\"ל ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו', ממקום שאתה מביא מעשר דגן - אתה מביא בכורות. מחו\"ל, שאין אתה מביא מעשר דגן - אי אתה מביא בכורות.", + "(תמורה כא) שמעון בן (זומא) [עזאי] אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום [ומעשר טעון הבאת מקום]; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה! מה לבכור, (שכן) מיעט מקום אכילתו, שכן מיעט זמן אכילתו; תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו? - הואיל וריבה זמן אכילתו - ירבה מקום אכילתו! - ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה!", + "(תמורה שם וש\"נ) ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר: יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה, ואוכלו? ודין הוא: בכור ומעשר טעונים הבאת מקום. מה בכור, אינו נאכל אלא בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בבכור, שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח - תאמר במעשר שני, שאין ממנו דמים ואימורים למזבח? ביכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים [למזבח], ואין נאכלים אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בביכורים, שכן טעונים הנחה לפני המזבח - תאמר במעשר שני, שאין טעון הנחה לפני המזבח? - ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מקיש (בכור למעשר שני) [מעשר שני לבכור]: מה בכור אינו נאכל [אלא] בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל [אלא] בפני הבית!", + "(שם וש\"נ) אחרים אומרים: יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה, יהיה פסול כפסולי המוקדשים? ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מקיש בכור למעשר שני: מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה - אף בכור נאכל משנה לחברתה! ", + "[למען תלמד ליראה את ה' אלהיך. מגיד שהמעשה מביא את האדם לידי יראה. כל ימיך. בין בחול בין בשבת:]" + ], + [ + "[ו]כי ירבה ממך הדרך. (יכול) ברחוק זמן הכתוב מדבר? ת\"ל (כי ירבה ממך הדרך) [כי ירחק ממך המקום] - ברחוק מקום הכתוב מדבר (ולא ברחוק זמן). ", + "אין לי אלא בזמן שהוא מרובה, מנין אפילו למועט? ת\"ל כי לא תוכל שאתו. ", + "אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת\"ל כי יברכך ה' אלהיך. ", + "ונתתה בכסף. מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. ומנין לעשות שאר מטבע ככסף? ודין הוא, הואיל והקדש מתחלל (על הכסף), ומעשר שני מתחלל. מה הקדש עשה בו שאר (מטלטלים) [מטבע] ככסף, אף מעשר שני נעשה בו שאר מטבע ככסף. מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלים ככסף, תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף? (שנאמר ונתתה בכסף) [ת\"ל \"כסף\" \"כסף\" ריבה]. וצרת הכסף. דבר שדרכו ליצרר, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: דבר שיש בו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה. ", + "בידך. פרט לכשיצא חוץ לרשותך.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. זו שילה ובית עולמים.", + "ונתתה הכסף (בכל אשר תאווה נפשך). [ג' כספים נאמרו בעניין: אחד למעשר טהור ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר] ר' יהודה אומר, יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא (טעון פדיון) [יפדה]? ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה! ת\"ל [ה]כסף (כסף), כסף ראשון ולא כסף שני. ", + "בכל אשר תאוה נפשך (בבקר ובצאן). יכול בעבדים, ושפחות וקרקעות [ובהמה טמאה]? ת\"ל בבקר ובצאן. ", + "אין לי אלא אכילה, שתיה מנין? ת\"ל ביין ובשכר. ", + "אין לי אלא אכילה ושתיה, מנין אף משביחי (אוכלים) [אכילה] ושתיה, כגון (עוקצין פ\"ג) הקושט והחימום [והחמם, והחימות - גירסאות נוספות] וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע? ת\"ל [ו]בכל אשר תשאלך נפשך. ", + "יכול אף מים ומלח? ת\"ל בבקר ובצאן וביין ובשכר. מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי, וגידולו מן הארץ; אף אין לי אלא פרי מפרי, וגידולו מן הארץ. ", + "בן בג בג אומר: בבקר (ואכלת) - [ולקחת] פרה ע\"י עורה. ", + "בצאן - ולקחת רחל על ידי גיזתה. ", + "ביין - ולקחת חבית ע\"י קנקנה. ", + "ובשכר - ולקחת תמד משתחמץ. ", + "יכול יקח בהמה למשתה בנו? הרי אתה דן, נאמר כאן \"שמחה\" ונאמר להלן \"שמחה\". מה \"שמחה\" האמור[ה] (כאן) [להלן] - שלמים, אף \"שמחה\" האמור[ה] (להלן) [כאן] שלמים. אי מה \"שמחה\" האמורה להלן עולה ושלמים, אף \"שמחה\" האמורה כאן עולה ושלמים? ת\"ל \"ואכלת ושמחת\" - שמחה שיש בה אכילה, יצאו עולות שאין עמם אכילה. " + ], + [ + "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. בכל מקום שאתה מוצא לוי הזה - תן לו מחלקו (=מעשר ראשון). אין לו חלקו - תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים. אין לו שלמים - פרנסהו מן הצדקה, שנאמר: (\"ובא הלוי\") [אתה והלוי].", + "כי אין לו חלק ונחלה עמך. להגיד מה גרם." + ], + [ + "מקצה שלש שנים. יכול אפילו בחג? ת\"ל (דברים כ״ו:י״ב) כי תכלה לעשר. ", + "יכול בחנוכה? ת\"ל \"קץ\", (והלא) [ולהלן] נאמר (שם לא) \"קץ\". מה \"קץ\" האמור להלן רגל, אף \"קץ\" האמור כאן רגל. ", + "אי מה \"קץ\" האמור להלן חג הסוכות, אף \"קץ\" האמור כאן חג הסוכות? ת\"ל כי תכלה לעשר, רגל שמעשר כלה בו, הוי אומר שזה חג הפסח. מכאן אמרו (מעשר שני פ\"ה): ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור. ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית - מפני מעשר עני שבששית. ", + "יכול אף שנה שביעית תהא חייבת (במעשר) [בביעור]? ת\"ל שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר; יצאה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר. ", + "(ראש השנה יב) יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה? ת\"ל שנת המעשר. מעשר אחד נוהג בה, ואין שני מעשרות נוהגים בה. ", + "אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לשאר מעשרות? ת\"ל [כל מעשר] תבואתך, ריבה. ", + "תוציא (את כל מעשר תבואתך). מלמד שמוציאין אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה].", + "יכול אף של שאר שנים יהיו מוציאים אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה]? ת\"ל בשנה ההיא. של שנה ההיא אתה מוציא, ואי אתה מוציא של שאר שנים (ממקום טומאה למקום טהרה). של שנה ההיא אתה מבער, ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד פסח. ", + "והנחת בשעריך. (ואם) [אם] אין שם עני - הניחו באוצר.", + " [(ראש השנה יב) יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה? ת\"ל שנת המעשר. מעשר אחד נוהג בה, ואין שני מעשרות נוהגים בה.] (ראש השנה יג) איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני, אם מעשר ראשון אם מעשר שני? ת\"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך; יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום, דברי ר' יהודה. ", + "ר' אליעזר בן יעקב אומר, אינו צריך; הרי הוא אומר (במדבר יח): ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה אינה זזה, אף מעשר ראשון אינו זז. ", + "יכול אפילו לקט שכחה ופאה יהוא חייבים במעשר? ת\"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך, אתה נותן לו; יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך. " + ], + [ + "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. יכול בין חסרים בין שאינן חסרים? ואל תתמה, שהרי הוא אומר (דברים כ״ד:י״ז): ולא תחבול בגד אלמנה - בין עניה בין עשירה. ת\"ל (ויקרא כג) [ל]עני [ולגר]. מה עני חסר אף כולם חסרים.", + "יכול בין בני ברית בין שאינם בני ברית? ת\"ל לוי. מה לוי בן ברית, אף כולם בני ברית.", + "ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען. מכאן אמרו (פאה פ\"ח): אין פוחתים לעני בגורן, מחצי קב חטים או קב שעורים.", + "בשעריך. מלמד שאין מוציאין (מן הארץ לחוצה לארץ) [את העניים חוצה].", + "אמרו, משפחת בית נבלטה היתה בירושלים, ונתנו להם שש מאות ככרי זהב, ולא רצו (להוציא) [להוציאן] חוץ לירושלים." + ], + [ + "מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן \"קץ\", ונאמר להלן \"קץ\" (דברים לא); מה \"קץ\" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף \"קץ\" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.", + "תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט. (גיטין לו וש\"נ). כל זמן שיש לו שמיטה – אתה משמט.", + "שבע שנים. יכול שבע שנים לכל אחד ואחד? הרי אתה דן: חייב שבע שנים בשמיטה, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל העולם.", + "או כלך לדרך זו: חייב שבע שנים בעבד עברי, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בעבד עברי, שבע שנים לכל אחד ואחד; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל אחד ואחד!", + "נראה למי ד[ו]מה. דנין דבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה] מדבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה], ואל יוכיח עבד עברי, שאין תלוי (ביובל) [בשמיטה].", + "או כלך לדרך זו: דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ, ואל יוכיח (השמטה) [השמטת קרקע], שאין נוהג אלא בארץ!", + "ת\"ל: שבע שנים תעשה שמיטה, לגזירה שוה. מה \"שבע שנים\" האמורים בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף \"שבע שנים\" האמורים במלוה, שבע שנים לכל העולם.", + "[ריה\"ג אומר, יכול ז' שנים לכל אחד וא'? כשהו\"א (=כשהוא אומר): קרבה שנת השבע שנת השמטה, אם ז' שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, ז' שנים לכל העולם].", + "יכול (יהיה) [תהיה] השמטת כספים נוהגת במדבר? ת\"ל: תעשה שמיטה, שמוט.", + "[או] לא אמרתי אלא בארץ ישראל, שאתה עושה שמיטה אתה משמט (בארץ). בחוצה לארץ שאי אתה עושה שמיטה, אי אתה משמט?", + "ת\"ל: כי קרא שמיטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ." + ], + [ + "וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו (משנה שביעית י): המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו \"משמט אני\" (במתנה).", + "וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.", + "שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת\"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.", + "ק\"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת\"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].", + "שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת\"ל: משה ידו.", + "(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת\"ל: אשר ישה ברעהו.", + "אם סופנו לרבות את כולם, מה ת\"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.", + "לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.", + "את רעהו. פרט לאחרים.", + "את אחיו. פרט לגר תושב.", + "כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ." + ], + [ + "את הנכרי תגוש (ואת אחיך לא תגוש). זו מצות עשה.", + "ואשר יהיה לך את אחיך. ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר (משנה שביעית י), גיטין ל\"ז וש\"נ), המלוה על המשכון אין שביעית משמטת.", + "(ו)את אחיך תשמט ידך. ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו, הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועוברים על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: \"מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה\", והדיינים חותמים למטה או העדים." + ], + [ + "אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר: כי לא יחדל אביון! בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים; ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם.", + "כי ברך יברכך ה' בארץ. מגיד הכתוב שאין ברכה תלויה אלא (באנכי) [בארץ].", + "(אני) [אשר] ה' אלהיך נותן לך לרשתה. בשביל שתירש (תכבש)." + ], + [ + "רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. מכאן אמרו: שמע אדם קימעא, משמיעים אותו הרבה; שמע אדם דברי תורה, משמיעים אותו דברי סופרים.", + "לשמור לעשות את כל המצוה הזאת. שתהיה מצוה קלה (חמורה) [חביבה] עליך כמצוה חמורה." + ], + [ + "כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך. ומה דבר לך? (דברים כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר וגו'.", + "והעבטת גוים רבים. יכול תהא אתה לוה (בסלע) [סלע] ומלוה (בשקל) [שקל], כדרך שאחרים עושים? ת\"ל: ואתה לא תעבוט. ", + "ומשלת בגוים רבים. יכול תהיה מושל באחרים ואחרים מושלים בך, כענין שנאמר (שופטים א): ויאמר אדני בזק שבעים מלכים וגו'? לכך נאמר: ובך לא ימשולו. ", + "בך. ולא באחרים. ", + "אביון תאב [תאב] קודם.", + "אחיך. זה אחיך (מאביך) [מאמך]. כשהוא אומר מאחד אחיך - מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.", + "(באחת) [באחד] שעריך. יושבי (עריך) [עירך] קודמים ליושבי עיר אחרת. ", + "(בארצך. יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ.)כשהוא אומר (באחת) [באחד] שעריך, היה יושב (במקום אחד) [במק\"א (=במקום אחר)] (אי) אתה מצווה לפרנסו, היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק (לכל דבר) [לו](?)[.] (אשר יתן ה' אלהיך. בכל מקום). [בארצך. יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי ח\"ל. ", + "אשר ה' אלהיך נותן לך. מכל מקום.]", + "לא תאמץ את לבבך. יש בן אדם שמצער, אם יתן אם לא יתן. ", + "ולא תקפץ את ידך. יש בן אדם שהוא פושט את ידו, וחוזר וקופצה. ", + "מאחיך האביון. אם אי אתה נותן לו, סופך ליטול הימנו. ומנין שאם פתחת פעם אחת, (אתה פותח) (בבא מציעא לא וש\"נ) [שסופך לפתוח] אפילו מאה פעמים? ת\"ל: כי פתוח תפתח את ידך לו. ", + "והעבט (תעביטנו). [זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס – נותנים לו לשם הלואה, וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה. ", + "תעביטנו. זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס], נותנים לו [לשם מתנה] (וחוזרים וממשכנים אותו) [ונפרעים ממנו לאחר מיתה], דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, [יש לו ואינו רוצה להתפרנס – אין נזקקין לו. אין לו ואינו רוצה להתפרנס –] [אומרים] לו הבא משכון כדי להפיס דעתו. ", + "די מחסורו. אי אתה מצווה להעשירו.", + "אשר יחסר לו. אפילו סוס ואפילו עבד. ומעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים, סוס אחד שהיה מתעמל בו ועבד אחד שהוא משמשו. ", + "שוב מעשה בגליל העליון, שהיו מעלים לאדם ליטרא בשר של ציפור בכל יום. ", + "לו. זו אשה, כעניין שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו. " + ], + [ + "", + "השמר לך. בלא תעשה. פן . בלא תעשה.", + "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (לאמר. זה שקרוי עבודת גילולים) [(כתובות סח וש\"נ) מכאן היה ר' יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת גילולים]; נאמר כאן \"בליעל\" ונאמר להלן \"בליעל\", מה להלן ע\"ז אף כאן ע\"ז.", + "קרבה שנת השבע שנת השמטה. זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, אם שבע שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, שבע שנים לכל העולם.", + "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה'. יכול מצוה לקרות? תלמוד לומר (שם כד) לא יקרא עליך. יכול אם יקרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא יקרא עליך לא יהיה בך חטא? ת\"ל והיה בך חטא - [מ\"מ. א\"כ למה נאמר וקרא עליך?] ממהר אני לפרע על יד קורא, מעל יד שאינו קורא.", + "ומנין (שאם נתת לו פעם אחת) שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים? ת\"ל נתון תתן.", + "לו. בינך לבינו. מכאן אמרו (שקלים פ\"ח) לשכת חשאים היתה בירושלים.", + "כי בגלל הדבר הזה. אם אמר ליתן ונתן - נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה. אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן - נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה. לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו, או לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו, אבל נח לו בדברים טובים, מנין שנותנים לו שכר על כך? תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך." + ], + [ + "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ולהלן הוא אומר כי לא יהיה בך אביון. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם.", + "על כן אנכי מצוך לאמר. עצה טובה אני נותן לכם, לטובתך \"פתוח תפתח\", \"נתון תתן\".", + "[לאחיך לעניך ולאביונך]. למה נאמרו כולם? מגיד הכתוב - הראוי לתת לו פת נותנים לו פת, הראוי לתת לו עסה נותנים לו עסה, הראוי לתת לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.", + "כי ימכר לך. מנין כשאתה קונה, לא תהא קונה אלא עבד עברי? שנאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי. [מנין כשמוכר עצמו, לא ימכר אלא לך? ת\"ל ונמכר לך]. מנין כשב\"ד מוכרים אותו, אינו נמכר אלא לך? ת\"ל כי ימכר לך אחיך.", + "אחיך העברי או העבריה. (קדושין יח) יש בעבד עברי מה שאין בעבריה, ובעבריה מה שאין בעברי. עבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף, מה שאין כן בעבריה. עבריה יוצאת בסימנים, ואינה נמכרת ונשנית, ופודה אותה בעל כרחו; מה שאין כן בעברי. הא לפי שיש בעברי מה שאין בעבריה, ויש בעבריה מה שאין בעברי - הוצרך הכתוב לומר \"עברי\" והוצרך לומר \"עבריה\".", + "ועבדך (שש שנים (שם יז) אף את הבן. יכול אף היורש) [ולא יורש. יכול אף לא את הבן?] תלמוד לומר שש שנים יעבד. ומה ראית להביא את הבן ולהוציא את היורש? מביא אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה; ומוציא אני את היורש, שכן אינו קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה.", + "(קדושין יז ע\"ב) ברח וחזר, מנין שמשלים לו שניו? תלמוד לומר שש שנים יעבוד. חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו, ת\"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם." + ], + [ + "וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' העניק תעניק לו. (קדושין טז) יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש? מנין ליוצא ביובל, ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנים מנין? ת\"ל תשלחנו, וכי תשלחנו. יכול אף למשתלח (בכסף) [בגרעון כסף] אתה מעניק? תלמוד לומר וכי תשלחנו חפשי [מעמך], למי (שאתה משלחו) [ששלוחו מעמך] אתה מעניק, ואי אתה מעניק למי ששלוחו מעצמו.", + "(בבא מציעא לא) (ומנין שאם הענקת לו פעם אחת, תעניק לו אפילו מאה פעמים? ת\"ל) העניק תעניק ", + "לו. ולא ליורשיו.", + "מצאנך ומגרנך ומיקבך. (קדושין יז וש\"נ) יכול אין מעניקין אלא מצאן גרן ויקב? תלמוד לומר (העניק תעניק) [אשר ברכך], לרבות כל דבר. א\"כ למה נאמר מצאנך ומגרנך ומיקבך? מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראוים לברכה, יצאו כספים שאין ראוים לברכה דברי ר' שמעון. ר' אליעזר אומר, יצאו פרדות שאינם יולדות.", + "אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו. (שם) יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקים לו - ת\"ל העניק תעניק לו, מכל מקום. א\"כ למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו? הכל לפי הברכה מעניקים לו." + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי לך ושניתי לך, אף אתה העניק לו ושנה לו. מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד. וכה\"א (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף - זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ - זו ביזת הים. (שיר השירים א). תורי זהב נעשה לך - זו ביזת הים, עם נקודות הכסף - זו ביזת מצרים.", + "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. ביום רוצעים בלילה אין רוצעים." + ], + [ + "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. (קדושין כב) יכול פעם אחת? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד (אהבתי את אדוני), עד שיאמר וישנה.", + "(אם) אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה. אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש - הרי זה אינו נרצע, שנא' ואם אמר יאמר העבד - עד שיאמר כשהוא עבד.", + "כי אהבך. מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני מכאן אתה אומר, היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - הרי זה אינו נרצע, [שנאמר כי טוב לו עמך], עד שיהיה הוא אוהב את רבו, ורבו אוהבו. היה הוא אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו, הרי זה [אינו] נרצע, שנאמר כי אהבך. לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר כי אהבך ואת ביתך.", + "(אם) חלה הוא או רבו - אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך." + ], + [ + "ולקחת את המרצע ונתתה. (קדושין כא וש\"נ) מנין לרבות את (הקרן ואת הזבוב) [הקוץ ואת הזכוכית וקרומיות של קנה], שנאמר ולקחת דברי ר' יוסי בר' יהודה. רבי אומר, מה מרצע מיוחד מן המתכת, אף כל מן המתכת.", + "המרצע. זה מרצע הגדול. ", + "", + "", + "א”ר אליעזר, (והרי) יודן ברבי היה דורש, אין רוצעים אלא במלת. (וחכמים אומרים, אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום.) ר”מ אומר מן הסחוס, שהיה ר’ מאיר אומר אין כהן נרצע [מפני שנעשה בעל מום.] אם במלת הוא נרצע, איך הוא נעשה בעל מום? אלא מלמד שאין רוצעין אלא בגובה של אזן.", + "אזנו. (בבא מציעא לא) נאמר כאן \"אזנו\" ונאמר להלן (ויקרא יד) \"אזנו\" מה \"אזנו\" האמור להלן ימנית אף \"אזנו\" האמור כאן ימנית (ימנית בגובה שבאזן ונאמר באזנו ובדלת). ", + "[באזנו.] יכול בצד אזנו? תלמוד לומר באזנו ובדלת, מגיד שנותן באזן עד שמגיע לדלת.", + "והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון - אף [אם] הוא נמכר ל' שנה ומ' שנה לפני היובל. מכאן אתה אומר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. נרצע ונמכר לעכו\"ם - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד לומר עבד עולם , \"עולם\" \"עולם\" לגזרה שוה.", + "ואף לאמתך תעשה כן. להעניק. יכול אף לרציעה? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא אמה." + ], + [ + "לא יקשה בעינך בשלחך [וגו' כי משנה שכר שכיר]. מכאן אמרו, שכיר עובד ביום, וזה עובד ביום ובלילה.", + "וברכך ה' אלהיך. יכול אפילו עומד ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה." + ], + [ + "כל הבכור [וגו']. (בכורות כ\"ו וש\"נ) מגיד הכתוב שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.", + "אשר יולד. (בכורות ק\"ט וש\"נ) פרט ליוצא דופן.", + "בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה' אלהיך. (מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת\"ל כל הבכור). מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן יוצאים) [ויוצא] לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, שאינם נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה? לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] (מנין) תלמוד לומר בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה'. [לא תעבוד ולא תגוז]. [יכול אף הקדש בדק הבית? תלמוד לומר \"בכור\", רק הדומה לבכור שהוא קדשי מזבח].", + "(ערכין כט) ר' שמעון [נ\"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש , וכתוב אחד אומר (ויקרא כז) לא יקדיש! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח. (הקדש, יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח.) [אין לי אלא בכור, כל הקדשים מנין? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש]. או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו, מה בכור מיוחד, שהם קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש , לא תעבוד בבכור שורך , לא יצא בכור אלא ללמד - מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.", + "[לא תעבוד וגו'.] ר' יהודה אומר לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד (בשל) [בשלך ושל] אחרים (בשותפות). ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז (בשל) [בשלך ושל] אחרים. ר' שמעון אומר לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך , אבל אתה גוזז פטר חמור.", + "(חולין קלז וש\"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה, ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [לעבודה! וה\"ה] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]! ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעל מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה! והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך)." + ], + [ + "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה . (בכורות כז) מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד - יום אחד לשנה זו, ויום אחד לשנה הבאה." + ], + [ + "וכי יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום (בכורות ל\"ו), נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל מום רע. (בכורות מ\"א) ומנין לבעל גרב ולבעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם? תלמוד לומר כל מום רע. (לא תזבחנו לה' אלהיך , יכול לא ישחט עליהם במקדש, אבל) [יכול יהיה] שוחט עליהם בגבולים? תלמוד לומר פסח או עור. פסח ועור בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש אליהם ולומר לך, מה פסח ועור מיוחדים, מום שבגלוי ואינו חוזר; אף אין לי אלא מום שבגלוי ואינו חוזר." + ], + [ + "שמור את חדש האביב. שמור החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.", + "(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י\"ד יום או ט\"ו יום, אתה נותן לו י\"ד יום או ט\"ו יום? תלמוד לומר \"חדש\" לא פחות (ולא יותר).", + "יכול אם היתה חסרה מ\"ם יום [או נו\"ן יום], אתה נותן להם מ\"ם יום או נו\"ן יום? תלמוד לומר \"חדש\", לא פחות ולא יותר.", + "ד\"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות, בתו\"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.", + "בחומש הפקודים מפני קרבן.", + "במשנה תורה מפני הצבור.", + "ללמדך ששמע משה סבר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.", + "(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו." + ], + [ + "קסט. ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.", + "(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת שמו?) [יכול אף צלייתו והדחת קרביו?] תלמוד לומר וזבחת פסח. זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא משום עבודה, אף כל שהוא משום עבודה; יצאו אלו שאינם משום עבודה.", + "לה' א-להיך. לשם המיוחד.", + "כי בחדש האביב. חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכה\"א (תהלים סח) מושיב יחידים ביתה מוצאים אסירים בכושרות.", + "הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה. (ברכות ט) וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ביד רמה לעיני כל מצרים]? אלא מלמד שנגאלו בלילה." + ], + [ + "(ב) וזבחת פסח. שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.", + "אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית.", + "יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת.", + "זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.", + "לה' א-להיך. לשם המיוחד.", + "צאן ובקר. (מנחות פב וש\"נ) והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר? צאן לפסח ובקר לחגיגה. ולהקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח - מה פסח שהוא בא חובה ואינו בא אלא מן החולין, כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.", + "במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם. זה שילה ובית עולמים." + ], + [ + "קעב. לא תאכל עליו חמץ. ר' יהודה אומר, מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ.", + "אמר ר' שמעון, (יכול) [וכי] כן הוא הדבר, (תלמוד לומר) [והלא כבר נאמר] לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני)? כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.", + "לחם עוני. (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.", + "יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר תאכל עליו מצות, אפילו במצה של שלמה (המלך). אם כן למה נאמר לחם עוני? פרט לחלוט ואשישה.", + "רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.", + "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. (ברכות ט) יכול חפזון לישראל (ולמצרים)? תלמוד לומר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.", + "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, \"ימי חייך\" הימים, \"כל ימי חייך\" הלילות. וחכמים אומרים, \"ימי חייך\" העולם הזה, \"כל ימי חייך\" להביא לימות המשיח." + ], + [ + "קעה. ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. (פסחים ה) שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים. ולא יראה לך, שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של גבוה. ", + "לא יראה לך, (שאתה) [אתה] רואה ליפטר לך, (לא יראה לך שאור) בטל בלבך. מכאן אמרו (פסחים מט) \"ההולך לשחוט את פסחו\" וכולה מתניתא. ", + "ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור. זה חילוק שבין בית שמאי ובית הלל (ריש ביצה). שבית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת; ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית. ", + "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. איזה זביחה אתה זובח, על מנת לאכלו בערב? הוי אומר זה [חגיגה הנאכלת עם] הפסח. ", + "ביום הראשון לבקר. לבקרו של שני." + ], + [ + "קעח. לא תוכל לזבוח את הפסח ר' יהודה אומר: מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר, שעובר בלא תעשה) [שאין שוחטים את הפסח על היחיד]? תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.", + "ר' יוסי אומר: פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם. הא כיצד? אחד ויכול לאכלו, שוחטים אותו עליו; (ופעמים שם) עשרה ואין יכולים לאכלו, אין שוחטים אותו עליהם, שלא יביאו את הפסח לידי פסול.", + "ר' אלעזר בן מתיא אומר: לפי שמצינו שהצבור מביאין פסח בטומאה בזמן שהם רובם טמאים, יכול יהיה יחיד מכריע? תלמוד לומר: \"לא תוכל לזבוח את הפסח [באחד]\".", + "ר' שמעון אומר: השוחט את הפסח (על היחיד) בבמת יחיד בשעת איסור הבמות – עובר בלא תעשה. יכול – אף בשעת היתר הבמה? תלמוד לומר: \"באחד שעריך\" – בזמן שישראל מכונסים במקום אחד - בשעת איסור הבמה, ולא בשעת היתר הבמה." + ], + [ + "קעט. כי אם אל המקום וגו' שם תזבח את הפסח וגו'. (ברכות ט) רבי אליעזר אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף.", + "[ר' יהושע אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל,] עד מתי - עד מועד צאתך ממצרים." + ], + [ + "קפ. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. מלמד שמחזיר [אותו שלם] (את החתיכות ואת האברים), ואין מחזיר אותו חתיכות, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, בשבת בין כך ובין כך אסור, ביו\"ט בין כך ובין כך מותר.", + "ופנית בבקר והלכת לאהליך. (חגיגה יז וש\"נ) מלמד שטעונים לינה.", + "אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות, יין ולבונה ועצים? תלמוד לומר ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה מן בקר ואילך.", + "(פסחים צה וש\"נ) ר' יהודה אומר, יכול יהיה פסח קטן טעון לינה? תלמוד לומר (ועשית פסח) ופנית בבקר והלכת לאהליך, ששת ימים תאכל מצות. את שטעון ששה טעון לינה, יצא פסח קטן שאין טעון אלא יום אחד. וחכמים אומרים, הרי הוא כעצים ולבונה שטעונים לינה.", + "ששת ימים תאכל מצות. (מנחות סו) ר' שמעון [בן אלעזר] אומר, כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר (שמות יג) שבעת ימים תאכל מצות, (מצה הנאכלת כל ו' אוכל) ששה מן החדש, (וביום) שבעה מן הישן." + ], + [ + "קפג.וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה. (ביצה טו וש\"נ) יכול יהא אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש? תלמוד לומר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם. הא כיצד? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתיה.", + "ר' ישמעאל אומר, לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה (חגיגה יח), ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. מה שביעי עצור, אף ששי עצור.", + "אי מה שביעי עצור מכל מלאכה, אף ששי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה. שביעי עצור מכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורים מכל מלאכה. הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת." + ], + [ + "שבעה שבועות תספר לך. (מנחות סה סו) בב\"ד. ומנין לכל אחד ואחד? ת\"ל (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם, לכל אחד ואחד. ", + "מהחל חרמש בקמה. משהתחיל חרמש. ", + "בקמה. שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש. ", + "יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה. ", + "יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [מיום הביאכם, תספרו] (תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה.) ", + "יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה. אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. ", + "יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו, אין הבאה אלא ביום. ", + "הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום. " + ], + [ + "ועשית חג שבועות לה' א-להיך. מכלל שנאמר (שמות כג) וחג הקציר בכורי (מ) עשיך, יכול אם יש לך קציר אתה עושה יו\"ט, ואם לאו אין אתה עושה יו\"ט? תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' א-להיך, בין שיש לו קציר ובין שאין לו קציר, אתה עושה יו\"ט.", + "מסת נדבת ידך. (חגיגה ח) מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.", + "ומנין שאם רצה (להביא) [לערב] ממעשר, (יביא) [יערב]? תלמוד לומר כאשר יברכך ה' א-להיך." + ], + [ + "ושמחת לפני ה' א-להיך. (פסחים קט) נאמר כאן \"שמחה\" ונאמר להלן \"שמחה\", מה \"שמחה\" האמורה להלן \"שלמים\", אף שמחה האמורה כאן \"שלמים\".", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם.", + "(חגיגה ו) ר' יוסי הגלילי אומר, שלש מצות נוהגות ברגל ואלו הן, חגיגה ראיה ושמחה.", + "יש בראיה מה שאין בשתיהם, ויש בחגיגה מה שאין בשתיהם, ויש בשמחה בה שאין בשתיהם -", + "ראיה כולה לגבוה משא\"כ בשתיהם.", + "חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור מה שאין כן בשתיהם.", + "שמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהם.", + "הא מפני שיש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, הוצרך הכתוב לומר את כולם." + ], + [ + "וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית וגו'. מלמד שכל שנוהגים בעצרת, נוהגים בפסח וחג. או [אף] (אינו אלא) כל שנוהגים בפסח וחג נוהגים בעצרת, תלמוד לומר \"האלה\". אלה נוהגים בעצרת, ואין מצה סוכה לולב ושבעה נוהגים בעצרת." + ], + [ + "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. (להדיוט. ומנין אף לגבוה? תלמוד לומר חג) [למה נאמר? לפי שנאמר] חג הסכות שבעת ימים לה', (אם כן למה נאמר?) [יכלול לגבוה! תלמוד לומר] תעשה לך.", + "[אם כן, מה תלמוד לומר \"לה'\"?] כל זמן שאתה עושה סוכה [לך], מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה.", + "תעשה. (לך. (סוכה ט) פרט לסוכה ישנה.) [ולא מן העשוי]. מכאן אתה אומר, (שם יא) הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה.", + "ר' אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו, ביום טוב הראשון של חג, בלולבו של חברו; כך אין אדם יוצא ידי חובתו, ביו\"ט הראשון בסוכתו של חברו, שנאמר חג הסכות תעשה לך. וחכמים אומרים, בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (סוכה מא) - לכל אחד ואחד. אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסכות, כל ישראל ישבו בסוכה אחת.", + "ר' שמעון אומר, פסח וחג שאין עונת מלאכה - עשה זה ז' וזה ח' (ימים), עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב על ישראל.", + "באספך מגרנך ומיקבך. מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי שנה שעברה, [ומתעשרים לשנה שעברה; אך כל שגדלים על מי שנה שעברה - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על מי שנה שעברה, [מתעשרים לשנה הבאה], דברי ר' יוסי הגלילי.", + "ר' עקיבא אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על (כל) [רוב] מים, ומתעשרים לשנה שעברה; [אף כל שגדלים על רוב מים - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על (כל) [רוב] מים, (לפיכך) מתעשרים לשנה הבאה." + ], + [ + "ושמחת. (בחגך) [חגיגה ח) בכל מיני שמחות.", + "יכול אף בעופות ומנחות? תלמוד לומר בחגך - במי שחגיגה באה מהם, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך. חביב חביב קודם." + ], + [ + "שבעת ימים תחוג לה' א-להיך. (במקום אשר יבחר ה'. ולהלן הוא אומר, חג הסכות שבעת ימים לה’, מה תלמוד לומר שבעת ימים לה'? מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון) ", + "[יכול יהיה חוגג והולך כל ז'? תלמוד לומר וחגותם אותו, \"אותו\" אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה]. אם כן, למה נאמר שבעת ימים? תשלומין כל שבעה. ", + "כי יברכך ה' א-להיך. יכול בו במין? תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.", + "והיית אך שמח. (סוכה מח וש\"נ) לרבות לילי יו\"ט (הראשון) [האחרון] לשמחה. ", + "יכול שאני מרבה אף יו\"ט (האחרון) [הראשון]? תלמוד לומר אך. ", + "(מכאן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות. יכול אף בעופות ובמנחות? תלמוד לומר אך). " + ], + [ + "שלוש פעמים בשנה. (חגיגה ג) אין \"פעמים\" אלא (זמנים) [רגלים]. וכה\"א (ישעיה כו) תרמסנה רגל, רגלי עני פעמי דלים. ", + "יראה. כדרך שבא לראות כך בא ליראות.", + "(זכורך) [זכור.] להוציא את הנשים. זכור. להוציא טומטום ואנדרוגינוס.", + "כל זכורך. להביא את הקטנים.", + "(מכאן אמרו) (חגיגה ב) איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי; שנאמר זכורך. ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית; שנאמר רגלים. ", + "את פני ה' א-להיך. אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך. ", + "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות. (ר\"ה ד) רבי (שמואל) [שמעון] אומר, אין תלמוד לומר \"חג הסוכות\", שבו מדבר הכתוב! אלא מה תלמוד לומר \"חג הסוכות\", מלמד שאינו עובר ב\"בל תאחר\", עד שיעברו רגלי כל השנה. ", + "ולא יראה את פני ה' ריקם. מן (הצדקה) [הקרבן]. וחכמים נתנו שעור, בית שמאי אומרים [הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים] הראיה מעה כסף (ושמחה) [והחגיגה] שתי כסף. ", + "איש כמתנת ידו כברכת. מכאן אמרו, (חגיגה ח) מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. אוכלים מועטים ונכסים מרובים - מביא עולות מרובות [שולמים מועטים]. זה וזה מועט, עליו אמרו מעה כסף, ושתי כסף. זה וזה מרובים, על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך. " + ], + [ + "שופטים ושטרים תתן לך. (סנהדרין טז) מנין שממנים ב\"ד לכל ישראל? ת\"ל שופטים תתן לך. ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? ת\"ל שוטרים תתן לך. ", + "רבי יהודה אומר, מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר תתן לך, ואומר, [והנה אמריהו כהן הראש עליכם] ושטרים הלוים לפניכם (דה\"ב יט). ", + "ומנין שממנים ב\"ד לכל עיר ועיר? תלמוד לומר שופטים בכל שעריך. ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר ושוטרים לשעריך. ", + "ומנין שממנים ב\"ד לכל שבט ושבט? ת\"ל ושופטים לשבטיך. ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? ת\"ל ושוטרים לשבטיך. ", + "רשב\"ג אומר, לשבטיך, ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו. ", + "ושפטו את העם. בעל כרחם.", + "משפט צדק. [לא תטה משפט בממון, לא תכיר פנים בדין. ד\"א,] זה מינוי הדיינים. (והלא) [שהלא] כבר נאמר [ושפטתם צדק], לא תטה משפט [לא תכיר פנים!] מה תלמוד לומר משפט צדק? זה מינוי הדיינים. ", + "לא תטה משפט. שלא תאמר \"איש פלוני נאה\", \"איש פלוני קרובי\". ", + "לא תכיר פנים. שלא תאמר \"איש פלוני עשיר\", \"איש פלוני עני\". ", + "ולא תקח שחד. ואין צריך לומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים, ואין צריך לומר דברי רשעים. כי השחד יעור, אומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים, אומר על אסור מותר ועל מותר אסור. ", + "[אלא] כי השחד יעור עיני חכמים - (ויסלף דברי צדיקים) אינו יוצא ידי עולמו, עד שיורהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים - אינו יוצא ידי עולמו, עד (שידע) [שלא ידע] מה מדבר. (ד\"א לא תטה משפט - בממון, לא תכיר פנים - בדין). ", + "צדק צדק תרדוף. מנין ליוצא מבית דין זכאי, אין מחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר צדק צדק תרדוף. ", + "יצא חייב, מנין שמחזירין אותו לזכות? שנאמר צדק צדק תרדף. ", + "(סנהדרין לב וש\"נ) ד\"א, צדק צדק תרדף, הלך אחר ב\"ד היפה. אחר ב\"ד של ריב\"ז, ואחר ב\"ד של ר' אליעזר. ", + "למען תחיה וירשת את הארץ. מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ושלא להפילם בחרב). " + ], + [ + "לא תטע לך אשרה כל עץ. מלמד שכל הנוטע אשירה עובר בלא תעשה. ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה. תלמוד לומר: כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.", + "(תמיד כח) ר' אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [כל עץ] אצל מזבח ה' א-להיך. כשהוא אומר אשר תעשה לך, לרבות במה. " + ], + [ + "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך. אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!" + ], + [ + "לא תזבח לה' א-להיך שור ושה. (זבחים לו) ר' יהודה אומר, יכול השוחט חטאת בדרום יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תזבח לה' א-להיך שור ושה, אשר יהיה בו מום, על מום -עובר בלא תעשה. וחכמים אומרים, אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה. ", + "יכול המקדים קדשים זה לזה - עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (דברים י״ב:י״ז) (לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם טז), לא תוכל לזבח את הפסח, באחד שעריך) לא תזבח לה' א-להיך, שור ושה אשר יהיה בו מום, על אלו עובר (בעשה) [בלא תעשה], ואין מקדים קדשים זה לזה, עובר בלא תעשה. ", + "אשר יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום. נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל דבר רע.", + "(בכורות מא) מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית? תלמוד לומר כל דבר רע. מנין לחולה ולזקן ולמזוהם? תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע.", + "ומנין לקדשים, ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל דבר, דבר שתלוי בדבור. ", + "ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד? תלמוד לומר כי תועבת ה' א-להיך (הוא). ומנין לאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן? תלמוד לומר כי תועבת. ר' יהושע אומר (תמורה ל), היא תועבה ואין הולד תועבה. ", + "ר' שמעון אומר, לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה, יכול אף באדם? תלמוד לומר \"היא\", בזבח דברתי, ולא דברתי בזובח. " + ], + [ + "כי ימצא. בעדים. (מכלל) שנאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, זה בנין אב. שכל מקום שנאמר \"ימצא\" - בשנים עדים ובשלשה עדים הכתוב מדבר.", + "באחד שעריך. מה תלמוד לומר? לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך. (כתובות מה) שומע אני שער (שנמצאו בו, ולא שער) שנדונו בו! ת\"ל \"שעריך\" \"שעריך\" לגז\"ש - מה \"שעריך\" האמור (להלן) [כאן] שער שנמצאו בו, ולא שער שנדונו בו; אף \"שעריך\" האמור (כאן) [להלן], שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "[איש או אשה. מה תלמוד לומר?] (סנהדרין פט) לפי שמצינו שהנדחים [המרובים] בסייף. יכול אף (המדיחים) [המועטים]? תלמוד לומר את האיש או את האשה.", + "וסקלתם באבנים ומתו. לפי שמצינו (סנהדרין קיא) שאין עושין עיר הנדחת, לא על פי (עד אחד) [יחיד], ולא ע\"פ (האשה) [שנים]. יכול יהא פטור? תלמוד לומר איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' א-להיך לעבור בריתו.", + "קרוי ה' שמות, חרם, תועבה, שנאוי, משוקץ, עול. (ד\"א, המקרא) [והמקום] קרא לו חמשה שמות, רע ומפר ברית, מנאץ, מכעיס, ממרה. (וחמשה) [וגורם חמשה] דברים, מטמא את (הארץ) [המקדש], מחלל את השם [ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.]", + "אין לי אלא (זה בלבד,) עובד, מנין (? תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים. ומנין אף) למשתחוה? תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים.", + "[כשהוא אומר] אשר לא צויתי, (כשהוא אומר לעובדם,) להביא את המשתף.", + "רבי יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' א-להיך אותם לכל העמים, יכול שחלקם לעובדי כוכבים? ת\"ל (אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם) [אשר לא צויתי].", + "רבי יוסי אומר, אלעזר בני אומר שלשה דברים, (ירמיה יט)
* אשר לא צויתי, בתורה.
* ולא דברתי, (בעשרת הדברות) [לנביאים].
* ולא עלתה על לבי, שיקריב אדם בנו על גבי המזבח. ", + "(תענית ד) אחרים אומרים, אשר לא צויתי, [זה בנו של מישע מלך מואב. ולא דברתי, זה בתו של יפתח.] ולא עלתה על לבי, (שהקריב אדם את בתו על גבי המזבח) [זה יצחק בן אברהם]." + ], + [ + "והגד לך ושמעת ודרשת היטב. ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, \"היטב\" \"היטב\" לגזרה שוה. מלמד שבודקין אותו בז' חקירות. אין לי אלא חקירות, בדיקות מנין? תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. ", + "אם סופנו לרבות בדיקות, מה תלמוד לומר \"חקירות\" (=מה צורך בחקירות)? אלא שבחקירות, אמר אחד איני יודע - עדותם בטלה. בדיקות, אמר אחד איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים - עדותם קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישים זה את זה - עדותם בטלה. ", + "בישראל. אין לי אלא ישראל, גרים נשים ועבדים מנין? תלמוד לומר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה. ", + "אל שעריך. שומע אני שער (שנמצאו בו ושער) שנדונו בו! תלמוד לומר \"שעריך\" \"שעריך\" לגזרה שוה. נאמר כאן \"שעריך\" ונאמר להלן \"שעריך\" מה \"שעריך\" האמור להלן שער שנמצאו בו, ולא שער שנדונו בו; אף \"שעריך\" האמור כאן, שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו. ", + "ההוא . ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", + "ההיא. ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.", + "וסקלתם באבנים. יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר (ויקרא כח) באבן. אי באבן, יכול באבן אחת? תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה." + ], + [ + "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. אין לי מת כסדר הזה [אלא זה] בלבד, מנין לרבות שאר המומתים? תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת.", + "מנין שלא ילמד עד חובה? תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד.", + "ומנין שלא ילמד תלמיד עליו חובה? תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד." + ], + [ + "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. (סנהדרין סה) מצוה בעדים להמיתו.", + "ומנין שאם לא מת ביד עדים, שימות ביד כל אדם? תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה.", + "ובערת הרע מקרבך. בער עושה הרעות מישראל." + ], + [ + " כי יפלא. (מלמד ש) במופלא [שבב\"ד] הכתוב מדבר. ", + "ממך. זו עצה.", + "דבר. זו הלכה.", + "למשפט. זה הדין.", + "בין דם לדם. בין דם נידה לדם זיבה לדם יולדת.", + "בין דין לדין. בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות.", + "בין נגע לנגע. בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים.", + "דברי. אלו ערכין וחרמים והקדשות.", + "ריבות. זו השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצורע.", + "בשעריך. זה לקט שכחה ופאה.", + "(וקמת, מיד). ", + "וקמת. (בבית) [מבית] דין.", + "[ועלית למקום]. מכאן אמרו (סנהדרין סה) שלשה בתי דינים היו שם, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד על לשכת הגזית. ", + "באים לזו שעל פתח הר הבית. (אם שמעו) אמרו להם, [\"כך דרשתי וכך דרשו חברי\",] \"כך למדתי וכך למדו חברי\". אם שמעו אומרים להם, ואם לאו באים לזה שעל פתח העזרה. ואומר \"כך דרשתי וכך דרשו חברי\", \"כך למדתי וכך למדו חברי\". אם שמעו אמרו להם, ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין שבלשכת הגזית, שמשם תורה יוצאת לכל ישראל, שנאמר אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. ", + "וקמת ועלית. (סנהדרין סה וש\"נ) מלמד שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. " + ], + [ + "ובאת. לרבות בית דין שביבנה.", + "אל הכהנים הלוים. מצות בית דין שיהיו בו כהנים ולוים.", + "יכול (מצוה) אם אין בו, יהיה פסול? תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים - כשר.", + "אשר יהיה בימים ההם. (ר\"ה כה וש\"נ) אמר רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך, שאדם הולך אצל שופט שלא נמצא בימיו? אלא שופט שהוא כשר (ומוחזק) באותן הימים. היה קרוב ונתרחק - כשר. [דבר אחר, אין לך אלא שופט שבימיך.] וכן הוא אומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה.", + "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. אלו דקדוקי משפט." + ], + [ + "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. על הוראת בית דין הגדול שבירושלים חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על הוראת בית דין שביבנה.", + "על פי התורה אשר יורוך. על דברי תורה חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.", + "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. זו מצות עשה.", + "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. זו מצות לא תעשה.", + "ימין ושמאל. אפילו [נראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם." + ], + [ + "והאיש אשר יעשה בזדון. ולא שמע מפי בית דין מורה.", + "אשר יעשה. על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה.", + "בזדון. על הזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג.", + "לבלתי שמוע אל הכהן. ולא שומע מפי שומע.", + "אל הכהן העומד לשרת. מגיד הכתוב (סנהדרין פד) שאין שירות כשר אלא מעומד. הא אם ישב ועבד, עבודתו פסולה.", + "או אל השופט. זה שאמרנו, \"אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר\".", + "ומת האיש. (סנהדרין נב) סתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.", + "ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", + "ובערת הרע מישראל. בער עושה הרעות מישראל." + ], + [ + "כי תבוא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.", + "אשר ה' א-להיך נותן לך. בזכותך.", + "וירשתה וישבתה בה. בשכר שתירש תשב.", + "ואמרת אשימה עלי מלך ככל וגו'. (סנהדרין נב) ר' נהוראי אומר, ה בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם.", + "אמר ר' יהודה, והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו, ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם.", + "ככל הגוים אשר סביבותי. ר' נהוראי אומר, לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים, שנא' (שמואל א ח׳:כ׳) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו." + ], + [ + "שום תשים. מת, מנה אחר תחתיו. ", + "מלך. ולא מלכה.", + "אשר יבחר ה' א-להיך בו. (סנהדרין כ) על פי נביא.", + "בקרבך. ולא מחוץ לארץ.", + "אחיך. ולא אחרים.", + "תשים עליך מלך. והלא כבר נאמר. שום תשים עליך מלך, ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך? שתהא אימתו עליך. מכאן אמרו מלך, (סנהדרין כב) אין רוכבים על סוסו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ. [מקרב אחיך תשים. כל משימות שאתה משים לא יהא אלא מקרב אחיך, מכאן אמרו אין ממנין פרנס עד שתהא אמו מישראל.]", + "דבר אחר, (שום) תשים עליך מלך, זו מצות עשה. ", + "לא. תוכל לתת עליך איש נכרי. זו מצות לא תעשה.", + "איש נכרי. [מכאן אמרו (יבמות מה), אין ממנים פרנס על הצבור ,עד שתהא אמו מישראל]. ", + "אשר לא אחיך הוא. [זה העבד]. (סוטה מא) כשהיה אגריפס מגיע ל זה, היה בוכה עד שהיו גלגלי עיניו דומעות. והיו אומרים לו כל ישראל, \"אל תירא אגריפס. אחינו אתה, אחינו אתה\". " + ], + [ + "רק לא ירבה לו סוסים. (סנהדרין כא) יכול לא ירבה למרכבתו ולא לפרשיו? תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אין מרבה, אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו.", + "אם כן למה נאמר (למען הרבות סוס) [סוסים]? סוסים בטלים.", + "מנין אפילו סוס אחד והוא בטל? [תלמוד לומר סוס. ומנין כי] כדאי הוא שיחזיר את העם למצרים? תלמוד לומר לא ירבה לו סוסים ולא ישיב.", + "והלא דברים קל וחומר - ומה (מצוה) [מצרים] שהברית כרותה עליה (שלא יוסיפו לראותה עוד עד עולם) - עבירה מחזירתם לשם; שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהם, על אחת כמה וכמה." + ], + [ + "ולא ירבה לו נשים. (סנהדרין כא) על י\"ח.", + "ר' יהודה אומר, מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו, שנאמר ולא יסור לבבו.", + "ר' שמעון אומר, אפילו אחת והיא מסירה את לבו - לא ישאנה. אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים? אפילו כאביגיל.", + "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (סנהדרין כא) יכול אפי' ליתן לאפסניא (=לצבא)? ת\"ל לא ירבה לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא ליתן באפסניא." + ], + [ + "והיה כשבתו על כסא ממלכתו. אם עושה הוא כל האמור בענין, כדאי הוא שישב על כסא ממלכתו.", + "וכתב לו (את משנה התורה הזאת על ספר). (סנהדרין כא) לשמו. שלא יהא נאות בשל אבותיו.", + "משנה. אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? תלמוד לומר לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. אם כן למה נאמר \"משנה תורה\"? משום (סנהדרין כב) שעתידה להשתנות.", + "אחרים אומרים (סוטה מא), אין קורין ביום הקהל, אלא משנה תורה בלבד.", + "על ספר. ולא על לוח ולא על נייר, אלא יכתבנו על המגילה (שנאמר על ספר).", + "מלפני הכהנים הלוים. [מן הספר שבעזרה]." + ], + [ + "והיתה עמו. מכאן אמרו (סנהדרין כא), המלך יוצא למלחמה והיא עמו, יושב בדין והיא אצלו, מיסב והיא כנגדו (שנאמר והיתה עמו).", + "וקרא בו כל ימי חייו. ימי חייו - הימים, כל ימי חייו - הלילות.", + "למען ילמד ליראה את ה' א-להיו. מלמד (שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביא לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה,מעשה מביא לידי יראה.) [שהתלמוד מביא לידי יראה, יראה מביא לידי שמירה שמירה מביא לידי מעשה]. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה. יכול ישוה לו בדברים אחרים? ת\"ל לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה [לעשותם, לבלתי רום לבבו מאחיו]. לדברי תורה שוה לו, ואין שוה לו לדברים אחרים.", + "מכאן אמרו, (סנהדרין כ) \"מלך פורץ לעשות לו דרך, ואין ממחים בידו; להרחיב לו אסרטיאות, ואין ממחים בידו\". (סנהדרין כ וש\"נ) דרך המלך אין לו שיעור, וכל העם בוזזים ונותנים לפניו, והוא נוטל חלק בראש." + ], + [ + "לבלתי רום לבבו מאחיו. ולא משל (הקדש) [הקודם].", + "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל. ", + "למען יאריך ימים על ממלכתו. אם עושה הוא מה שכתוב בענין, כדאי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.", + "הוא ובניו. (הוריות יא) שאם מת, בנו עומד תחתיו. ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל, שבניהם עומדים תחתיהם? תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל. כל זמן שהם בקרב ישראל - בנו עומד תחתיו.", + "ר' חנינא בן גמלא אומר, הרי הוא אומר (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד. על מה שלא התניתי בתורה (ליתן לך) - נתתי לך, על מה שהתניתי, לא אתן לך אלא אם כן עשית. וכה\"א (מלכים א ט׳:ד׳) ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר, לעשות ככל אשר צויתיך, חוקי ומשפטי תשמור, והארכתי את ימיך." + ], + [ + "לא יהיה לכהנים הלוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה. מכלל שנאמר (דברים יח) ושרת בשם ה' א-להיו, אין לי אלא [כהנים, לוים מנין?], אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? תלמוד לומר כל שבט לוי!", + "חלק. זו ביזה.", + "ונחלה. זו נחלת הארץ.", + "אשי ה'. אלו קדשי מקדש. קדשי הגבול מנין? תלמוד לומר ונחלתו יאכלון." + ], + [ + "ונחלה. זו נחלת שלשה (עמים).", + "לא יהיה לו בקרב אחיו. זו נחלת חמשה [נ\"א שבעה].", + "ה' הוא נחלתו, כאשר דבר לו. להגיד מה גרם." + ], + [ + "וזה יהיה משפט הכהנים. מלמד (חולין קל) שהמתנות יוצאות בדיינים.", + "יכול אף כל הקדשים, יהיו חייבים במתנות? ודין הוא, ומה חולין שאינם חייבים בחזה ושוק, חייבים במתנות; קדשים שחייבים בחזה ושוק, אינו דין שיהיו חייבים במתנות! ת\"ל וזה יהיה משפט הכהנים. ", + "מאת העם. (חולין קלב) לא מאת אחרים (=גוים), ולא מאת אחיו הכהנים. ", + "מאת זובחי הזבח. פרט לטרפה.", + "מאת זובחי הזבח. אין לי אלא בשעת זביחה בלבד. מכאן אמרו, (חולין קלד) גר שנתגייר והיה לו פרה. נשחטה עד שלא נתגייר - פטור, משנתגייר - חייב. ספק - פטור, והמוציא מחברו עליו הראיה. ", + "מה. אם שור אם שה. לרבות כלאים. אם שור אם שה: בין בארץ בין בחוץ לארץ והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז שנוהג בארץ ובחוץ ארץ אף מתנות נוהגת בארת ובחוץ לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית, אין חייב אלא בארץ; אף מתנות אין חייב עליהם אלא בארץ! ", + "נראה למי דומה - דנים דבר שאין תלוי בארץ [ואינו] מקודש, מדבר שאין תלוי בארץ ואינו מקודש; ואל תוכיח תרומת ראשית, שהיא תלויה בארץ ומקודש! ", + "או כלך לדרך זו - דנים דבר שנוהג בין במרובה [בין במועט, מדבר שנוהג בין במרובה] בין במועט; ואל יוכיח ראשית הגז, שאינו נוהג אלא במרובה! ", + "תלמוד לומר אם שור אם שה, בין בארץ בין בחוץ לארץ. ", + "ונתן לכהן. לכהן עצמו.", + "הזרוע. (חולין קלד) זרוע של ימין.", + "והלחיים. זה לחי התחתון.", + "והקבה. כמשמעו.", + "רבי יהודה אומר, דורשי רשומות היו אומרים, נתן לו \"זרוע\" תחת היד, וכה\"א (במדבר כב) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו. \"הלחיים\", זו תחת תפלה, וכה\"א (תהלים קר) ויעמד פינחס ויפלל. \"קבה\", תחת (במדבר כב) האשה אל קבתה. " + ], + [ + "ראשית (דגנך תירושך ויצהרך). מלמד (תרומות פ\"ב) שאין תורמים אותן אלא מן המובחר. (בכורות נד) מצינו בשני מינים שבאלו, אין תורמים מזה על זה; כך שני מינים [נ\"א שבתבואה ושבירק], אין תורמים מזה על זה.", + "וראשית גז. (בתורה ה) ולא ראשית השטף.", + "(ראשית) גז [צאנך]. פרט לטרפה.", + "ראשית גז. בין בארץ בין בחוץ לארץ.", + "צאנך. ולא של אחרים. מכאן אמרו, (חולין קלה) הלוקח גז צאנו של נכרי, פטור מראשית הגז. גז צאנו של חברו, אם שייר המוכר - חייב, ואם לאו - הלוקח חייב. (שנאמר).", + "תתן לו. שיהיה לו כדי מתנה. מכאן אמרו, (חולין קלה) כמה נותן לו? משקל ה' סלעים ביהודה, שהם עשרה בגליל. מלובן, כדי לעשות ממנו בגד קטן. (שנאמר תתן לו, שיהא בו כדי מתנה).", + "(חולין קלז) וכמה צאן יהא לו, ויהא חייב בראשית הגז? בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר (ישעיה ו) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן.", + "ובית הלל אומרים חמש, שנאמר (שמואל א כה) וחמש צאן עשויות.", + "רבי עקיבא אומר, ראשית גז - שתים. צאנך - ארבע, תתן - הרי חמש." + ], + [ + "כי בו בחר ה' א-להיך מכל שבטיך לעמוד לשרת. מגיד הכתוב, (זבחים כג וש\"נ) שאין שירות כשר בו, אלא מעומד. ואם ישב ושרת, עבודתו פסולה.", + "הוא ובניו כל הימים. בין בארץ בין בחוץ לארץ." + ], + [ + "וכי יבא הלוי (הוא). יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר? תלמוד לומר (מאחד שעריך, משלא נטלו שעריהם במקום אחד, יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד.) ושרת, בראוי לשירות. יצאו לוים שאינם ראוים לשירות.", + "מכל ישראל אשר הוא גר שם. מכל מקומות מושבותיהם.", + "ובא בכל אות נפשו. מנין [לכהן שבא ומקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו. מנין] אתה אומר, שכהן בא ונושא את כפיו, במשמר [שאינו] שלו? תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו [ושרת בשם ה', איזה שירות שהוא בשם ה'? זה ברכת כהנים.]", + "(מכאן) [מנין] אתה אומר, (סוכה נה) שכל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל? שנאמר ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. יכול לעולם? תלמוד לומר מאחד שעריך. בשעה שישראל נכנסים בשער אחד, בשלש רגלים." + ], + [ + "(ושרת בשם ה' א-להיו) [העומדים לשרת]. על גבי הרצפה. מכאן אמרו (זבחים טז) (ערל, טמא,) יושב, עומד על גבי הכלים, או על גבי בהמה, או על גבי חברו - פסול.", + "מנין אתה אומר, כל המשמרות שוים באמורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים? תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו. חלק לאכילה, כחלק לעבודה.", + "(חלק לעבודה כחלק לאכילה). (סוכה נו) יכול יהיו כל המשמרות שוים, בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל? תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות. מה מכרו האבות זה לזה - אני בשבתי (=בשבת [=שבוע] שלי) ואתה בשבתך." + ], + [ + "כי אתה בא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.", + "אשר ה' א-להיך נותן לך. בשכרה.", + "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. (שבת עה וש\"נ) יכול אי אתה יכול להבין ולהורות? תלמוד לומר לעשות. לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות." + ], + [ + "לא ימצא בך. להזהיר בית דין על כך.", + "מעביר בנו ובתו באש. אין לי אלא בנו ובתו. בן בנו ובן בתו, מנין? תלמוד לומר (ויקרא כ) בתתו מזרעו למולך. ", + "ועדיין אני אומר כאן באש ולהלן במולך! מנין אתה אומר, ליתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן? נאמר \"העברה\" (ויקרא יח) \"העברה\" לגזרה שוה. מה \"העברה\" האמורה כאן באש, אף \"העברה\" האמורה להן באש. ומה \"העברה\" האמורה להן למולך, אף \"העברה\" האמור כאן למולך. נמצאת א\"א (=אי אפשר) שימסור ויעביר באש ולמולך, עד שיאמר שני כתובים. ואם לאו - לא שמענו. ", + "דבר אחר, מעביר בנו ובתו באש, (מגילה כה) זה הוא הבועל ארמית, ומעמיד ממנה בן אויב למקום. עונש שמענו אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודת כוכבים, וכורת עמה ברית, שנאמר (ירמיה לד) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. ", + "קוסם. אחד מרובה ואחד מועט.", + "קסמים. לחייב על כל קסם וקסם. איזהו קוסם? זה האוחז במקלו, ואמר אם אלך אם לא אלך. וכן הוא אומר, (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. (ד\"א, שועל בימינו ובשמאלו [ומכוין מעשיו על פי זה]). ", + "מעונן. (סנהדרין סה) ר' ישמעאל אומר זה המעביר על העין.", + "(רבי עקיבא אומר אלו נותני העתים). וחכמים אומרים, אלו אוחזי העינים. [רבי עקיבא אומר, אלו נותני העתים.] כגון אלו האומרים, למודי ערב שביעיות להיות [חטים] יפות, עקורי קטניות מהיות רעות. ", + "ומנחש. איזהו מנחש? כגון האומר \"נפלה פתו מפיו\", \"מקלו מידו\", \"נחש מימינו\" ו\"שועל משמאלו\" ו\"פסק (זנבו) [צבי] את הדרך לפניו\". ", + "והאומר \"אל תתחיל בו שהרי [שחרית הוא\"], “ראש חודש הוא\", (שהרי \"ערב שבת) \"מוצאי שבת הוא\". ", + "ומכשף. (סנהדרין סז) העושה מעשה [חייב], (ולא) האוחז את העינים [פטור]. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שנים מלקטים קשואים, אחד לוקט - פטור, ואחד לוקט - חייב. העושה מעשה - חייב, האוחז את העינים - פטור. " + ], + [ + "וחובר חבר. (סנהדרין סה) אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב.", + "ושואל אוב. זה פיתום המדבר משחיו.", + "ידעוני. המדבר בפיו.", + "הם עצמם בסקילה, והנשאל בהם באזהרה (ודורש אל המתים). אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגלגלתו. מה בין מעלה בזכורו, לנשאל בגלגלתו? מעלה בזכורו - אין עולה כדרכו, ואין נשאל בשבת; נשאל בגלגלתו - עולה כדרכו ונשאל בשבת. ", + "[ודורש אל המתים. זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה. וכשהיה ר\"ע מגיע לפסוק זה, היה אומר, \"חבל עלינו. מה אם מי שמדבק בטומאה - רוח טומאה שורה עליו; המדבק בשכינה, דין הוא שתשרה עליו רוח הקדש! ומי גרם - (ישעיהו נ״ט:ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם \".]" + ], + [ + "כי תועבת ה' כל עושה אלה. ואפילו אחת מהם. [לפי שאומר] ובגלל התועבות האלה ה' א-להיך מוריש אותם מפניך, יכול לא יהא חייב, עד שיעבור על כולם? תלמוד לומר כל עושה אלה, אפילו אחת מהם. ", + "ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך. א\"ר שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה ר' אלעזר [נ\"א ר\"ע] מגיע לפסוק זה, היה אומר, \"חבל עלינו. מה אם מי שמדבק בטומאה - רוח טומאה שורה עליו; המדבק בשכינה, דין הוא שתשרה עליו רוח הקדש! ומי גרם - (ישעיהו נ״ט:ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין א-להיכם \". ", + "תמים תהיה עם ה' א-להיך. כשאתה תם, חלקך עם ה' א-להיך. וכן דוד אומר (תהלים כז) ואני בתומי אלך, פדני וחנני. (תהילים מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכת בי, ותציבני לפניך לעולם. " + ], + [ + "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה אתה יורש אותם.", + "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. שמא תאמר, \"להם יש במה לשאול ולי אין לי\"! תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' א-להיך. לך נתנה! ואתה מניח דברי תורה, ומתעסק בבטולה!" + ], + [ + "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א-להיך. \"מקרבך\", ולא בחוצה לארץ. \"מאחיך\", ולא מאחרים. \"יקים לך\", ולא לעובדי גלולים. ומה אני מקיים (ירמיה ח) נביא לגוים נתתיך? (בנוהג) [לנוהגים] מנהג גוים.", + "אליו תשמעון. (סנהדרין פט וש\"נ) אפילו אומר לך, \"עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה\", כאליהו בהר הכרמל; לפי שעה - שמע לו." + ], + [ + "ככל אשר שאלת מעם ה' א-להיך בחורב. בזו זכו שעמדו להם נביאים. דכתיב לא אוסף לשמוע את קול ה' א-להי, ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו, כוונו לדעתי.", + "נביא אקים. הא למדת שבשכר יראה, זכו שעמדו להם נביאים.", + "ונתתי דברי בפיו. בפיו אני נותן, אבל איני מדבר עמו פנים בפנים. מכאן ואילך הוי יודע, היאך רוח הקדש נתנת בפי הנביאים.", + "ודבר אליהם. שלא (להשיב את) [להושיב על ידי] מתורגמן.", + "את כל אשר אצונו. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון." + ], + [ + "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי - שלושה מיתתן בידי שמים: הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי .והמוותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה. ונביא שעובר על דברי עצמו. ושלשה מיתתם בבית דין: המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנעניה. ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, שהיה שומע דברים מפי ירמיה והיה מתנבא בשוק העליון והולך ומתנבא בשוק התחתון. והמתנבא בשם עבודה זרה ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור (אין שומעים לו) [מיתתו בידי אדם שנאמר] אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי:" + ], + [ + "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי [ואשר ידבר בשם אלהים אחרים] ומת, בסתם מיתה האמורה בתורה, זו חנק.", + "וכי תאמר. עדיין עתידים אתם לומר, \"איכה נדע את הדבר?\". ירמיה אמר (ירמיה כז) (הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה) [על הכלים הנותרים בית ה', בבלה יובאו ושמה יהיו]. וחנניה אומר, (שם כח) (הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה) [אני משיב אל המקום הזה את כלי בית ה']. למי אשמע? תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' [וגו']. ואיזה הדבר אשר דברו המקום? זה שהוא אומר, בזדון דברו הנביא. על זדון הוא חייב, ואינו חייב על שגגה.", + "לא תגור ממנו. אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו." + ], + [ + "כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים. בזכותך:", + "וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. (מכלל שנאמר וירשת אותם וישבת בארצם (דברים י״ב:כ״ט). יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין? תלמוד לומר: וישבת (בעריהם ובבתיהם) [בארצם], בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:" + ], + [ + "שלוש ערים. ערים - ולא (עירים) [טירין]. ערים - ולא כרכים. ערים - ולא כפרים. ", + "תבדיל לך - ולא לאחרים:", + "בתוך ארצך. ולא בספר (=גבול).", + "אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה. משתכבוש - תירש.", + "תכין לך הדרך. (מכות ט) תכין סרטיאות שיהיו (מפורשות) [מפולשות] לתוכה.", + "ושלשת את גבול ארצך. שלא יהיו מפוזרות, אלא [משולשות]. ויהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם. ", + "אשר ינחילך ה' א-להיך. לרבות עבר הירדן.", + "לנוס שמה (כל רוצח). שלא יהיה גולה מעיר לעיר." + ], + [ + "[כל רוצח.] וזה דבר הרוצח. מכאן אמרו, (שביעית י) רוצח שגלה מעירו לעיר מקלט, [ידבר ויאמר \"רוצח אני\"]. ", + "מכלל שנאמר פן ירדף גואל הדם אחרי הרוצח, אין לי אלא רודף וגואל. רודף ואינו גואל, גואל ואינו רודף, לא רודף ולא גואל, מנין? תלמוד לומר \"רוצח\" \"רוצח\" ריבה. ", + "מכלל שנאמר כי יחם לבבו, אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב. (מכות ט) האב את הבן והבן את האב, (האב את האב והבן את הבן,) מנין? תלמוד לומר \"רוצח\" \"רוצח\" ריבה. ", + "מה תלמוד לומר \"שמה\" \"שמה\" \"שמה\" שלשה פעמים? (מכות ט) שם תהיה דירתו, שם תהיה מיתתו, שם תהיה קבורתו. ", + " מה תלמוד לומר \"רעהו\" \"רעהו\" \"רעהו\" שלשה פעמים? (מכות ט) \"רעהו\", פרט לאחרים (=גוים), \"רעהו\", פרטו לגר [תושב], \"רעהו\", כבר קראו הכתוב \"רעהו\", שנאמר אשר יכה את רעהו בבלי דעת. והוא לא שונא לו (מתמול שלשום). (מכות יא ע\"ב) הא אם שונא לו, אינו גולה. ", + "מתמול שלשום. זו שר' יהודה אומר, \"תמול\" - שנים, \"שלשום\" - ג'. " + ], + [ + "ואשר יבא את רעהו ביער. (מכות ח) מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. יצא חצר של בעל הבית, שאין רשות לניזק (ולמזיק) ליכנס לשם.", + "לחטוב עצים. (שם) אבא שאול אומר, מה חטיבת עצים רשות, אף כל שהוא רשות; יצא אב המכה את בנו." + ], + [ + "ונדחה ידו בגרזן. מכאן אתה אומר, נתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו, הרי זה גולה.", + "ונשל הברזל מן העץ. (מכות ז) המבקע. רבי אומר, מן העץ המתבקע.", + "ומצא. במצוי. [פרט לממציא את עצמו.] (מכות ח) מכאן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם משיצאה אבן מידו,הוציא הלה את ראשו וקבלה - הרי זה פטור.", + "הוא ינוס אל אחת הערים האלה. שלא יהיה גולה מעיר לעיר.", + "פן ירדוף גואל הדם. מצוה ביד גואל הדם לרדוף.", + "(כי יחם לבבו) [והוא לא שונא לו]. הא אם שונא לו - אינו גולה.", + "מתמול שלשום. ר' יהודה אומר \"תמול\" - שנים, \"שלשום\" - שלשה.", + "על כן אנכי מצוך לאמר. להזהיר בית דין על כך." + ], + [ + "ואם ירחיב ה' א-להיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.", + "כאשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך.", + "ונתן לך את כל הארץ אשר (נשבע) [דבר לתת] לאבותיך. (הכל בזכות אבות) [זה קיני קנזי וקדמוני]." + ], + [ + "כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה ויספת לך. מכאן אמרו, שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן. וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבא עתידים להפריש עוד שלש. שלש על שלש הרי ששה ועוד ג' הרי תשע.", + "ר' נהוראי אומר, שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע, ועוד ג' הרי י\"ב.", + "אבא שאול אומר, שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע. \"על השלש\" הרי שתים עשרה. \"האלה\" הרי חמש עשרה." + ], + [ + "(ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה - להזהיר ב\"ד על כך). ", + "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. מכאן אמרו, עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט:י״ח), סופו לעבור על (שם) לא תשנא ועל (שם) לא תקום ולא תטור. וסופו לעבור על (שם) וחי אחיך עמך, עד שבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. " + ], + [ + "[ונס אל אחת מן הערים האל.] (מכות ט) מכאן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד, הכל מקדימין לערי מקלט. ובית דין שולחים ומביאים אותם משם. ", + "מי שנתחייב מיתה - הרגוהו, שנאמ' ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. ", + "מי שלא נתחייב מיתה - פטרוהו, שנאמר והצילו העדה את הרוצח. ", + "מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה. ", + "רבי אומר, רוצח [מעצמו] גולה לעיר מקלט. כסבור שקלטן, כשם שקולט שוגג כך קולט מזיד. (זקני העיר שולחים ומביאים אותו משם, שנאמר ושלחו זקני עירו, ומת). ", + "[ונתנו אותו ביד גואל הדם]. מנין לא מת ביד גואל הדם, ימות ביד כל אדם? תלמוד לומר (ונתנו אותו ביד גואל הדם) ומת. ", + "לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי. שמא תאמר הואיל ונהרג זה, למה אנו באים לחוב בדמו של זה? תלמוד לומר לא תחוס עינך עליו. ", + "ובערת דם הנקי. בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. והלא כבר נאמר (ויקרא יט) לא תגזול, ומה תלמוד לומר לא תסיג? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין.", + "יכול [אף] בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל. בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.", + "מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר (משלי כ״ג:י׳) אל תסג גבול עולם. מנין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי רבי יהושע, ודברי רבי יהושע בדברי ר' אליעזר - לומר על טהור טמא ועל טמא טהור, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תסיג גבול (רעך) [עולם]. מנין למוכר קבר אבותיו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך. יכול אפילו לא נקבר אדם בו מעולם? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל. הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו, אינו עובר בלא תעשה.", + "לא יקום עד אחד באיש. אין לי אלא לדיני נפשות, (לדיני ממונות) [למכות] מנין? תלמוד לומר לכל עון.", + "לקרבנות מנין? תלמוד לומר לכל חטאת.", + "(למכות) [להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה] מנין? תלמוד לומר לכל חטא (אשר יחטא.", + "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה) [לדיני ממונות] מנין? תלמוד לומר (לכל עון ולכל חטאת) [אשר יחטא].", + "אין לי אלא עדות איש, לעדות אשה מנין? תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא. אם סופנו לרבות אשה, מה תלמוד לומר \"איש\"? (לעון אינו קם,) קם הוא באשה להשיאה, דברי רבי (יהושע) [יהודה].", + "ר' יוסי אומר, לעון אינו קם; אבל קם הוא לשבועה. א\"ר יוסי, קל וחומר - ומה במקום שאין פיו מצטרף עם עד אחד למיתה, הרי זה נשבע על פי עצמו; מקום (שפיו) [שעד אחד] מצטרף עם עד אחד לממון, אינו דין שיהא נשבע על פי (עצמו) [עד אחד]! לאו, מה לנשבע על פי עצמו, שכן משלם על פי עצמו; ישבע על פי עד אחד, שכן [אין] משלם על פי עד אחד! תלמוד לומר \"לכל עון\", לעון אינו קם, אבל קם הוא לשבועה.", + "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים. לא על פי כתבם ולא על פי מתורגמן. מכאן אמרו (ריש סוטה) המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים, ומשקה לה על פי עד אחד.", + "[רבי יהושע אומר, מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים. שהיה בדין, ומה אם עדות הראשון שאינה אוסרתה איסור עולם, אין מתקיימת פחות משנים; עדות שניה שאוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים פחות משנים! תלמוד לומר \"ועד אין בה\", כל שיש בה, לא היתה שותה." + ], + [ + "כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה. (סנהדרין כד) אין חמס אלא גזלן, (שנאמר לענות בו סרה), ואין סרה אלא (עבירה) [שקירה], שנאמר כי דבר סרה (דברים י״ג:ו׳). ואומר (ירמיה כט) השנה אתה מת כי דברת סרה על ה'. ", + "מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו. מכאן אמרו, (מכות ה) אין העדים נעשים זוממים, עד שיזומו את עצמם. כיצד? \"מעידני את איש פלוני שהרג את הנפש\". [א\"ל \"היאך אתם מעידים, שהרי נהרג זה או הורג זה, היה עמנו אותו היום במקום פלוני!\" אין אלו זוממין. אבל אמרו להם, \"היאך אתם מעידים, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני!\" הרי אלו זוממים ונהרגים]." + ], + [ + "ועמדו. מצוה (בעדים) בבעלי דינים שיעמדו.", + "שני האנשים. (שבועות ל) אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים. איש עם אשה, ואשה עם איש, שתי נשים זו עם זו, מנין? תלמוד לומר אשר להם הריב, מכל מקום. ", + "[אם כן מה תלמוד לומר \"האנשים\"? לפי שנאמר על פי שנים עדים וגו',] יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות? נאמר כאן \"שני\" ונאמר להלן \"שני\". מה \"שני\" האמור כאן, אנשים ולא נשים; אף \"שני\" האמור להלן, אנשים ולא נשים. ", + "אשר להם הריב. (סנהדרין יט) יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.", + "לפני ה'. (סנהדרין ו) שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים, ואין עומדים אלא לפני המקום. ", + "לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם. זה שאמר רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך שופט שאינו בימיך? אלא שופט שהוא כשר (ומוחזק לך) באותן הימים. היה קרוב ונתרחק - כשר. [דבר אחר, אין לך אלא שופט שבימיך]. וכן הוא אומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה. ", + "ודרשו השופטים היטב. ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב. \"היטב\" \"היטב\" לגזרה שוה, מלמד שבודקין אותו בשבע חקירות. בדיקות מנין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. ", + "מנין שהעד עושה עצמו שקר? תלמוד לומר והנה עד שקר העד.", + "יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין? תלמוד לומר שקר ענה באחיו. אמור מעתה, כל זמן שבית דין צריכים להם, ולא משנחקרה עדותם בבית דין. כשתמצא לומר זומם מזומם, ואפילו הן מאה. ", + "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. אם ממון ממון, אם מכות מכות, אם עונשים עונשים. ", + "עונש שמענו. אזהרה מנין? תלמוד לומר ועשיתם לו [וגומר.] [נ\"א, תלמוד לומר לא תענה]. ", + "[לעשות לאחיו]. מכאן אמרו (מכות ה) אין עדים זוממים נהרגים, עד שיגמר הדין. שהרי צדוקים אומרים, עד שיהרג הנידון שנאמר נפש בנפש. [א\"ל חכמים, והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והרי אחיו קיים. אם כן למה נאמר נפש בנפש, יכול משקבלו עדותם יהרגנו! תלמוד לומר נפש בנפש, הא אין נהרגין, עד שיגמר הדין. ", + "רבי יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו? לפי שמצינו בכל ענשים שבתורה, שוה מיתת איש למיתת אשה; וזוממיהם כיוצא בהם. אבל בת כהן ובועלה, לא השוה מיתת איש למיתת אשה, אלא שמיתת האיש בחנק, ומיתת האשה בשרפה. אבל זוממיה, לא שמענו מה יעשה להם! תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כמיתת אחיו מיתתו, ולא כמיתת אחותו מיתתו. ", + "ומנין שהמבייש משלם ממון? נאמר כאן \"לא תחוס עינך\", ונאמר להלן (דברים כ״ה:י״ב-י״ג) \"לא תחוס עינך\". מה \"לא תחוס עינך\" האמור (להלן) [כאן] ממון, אף \"לא תחוס עינך\" האמור (להלן) [כאן] ממון. ", + "רבי יהודה אומר, נאמר כאן \"יד ורגל\", ונאמר להלן (שמות כא) \"יד ורגל\"; מה \"יד ורגל\" האמור (כאן) [להלן] ממון, אף \"יד ורגל\" האמור (להלן) [כאן] ממון. ", + "רבי יוסי הגלילי אומר, מנין שלא יצא למלחמה, עד שיהיו בו ידים ורגלים ועינים ושנים? תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש... כי תצא למלחמה. ", + "[כי תצא למלחמה.] (סוטה מד) אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (כשישראל העושים רצונו של מקום, כל העכו\"ם נעשים כסוס אחד, שנאמר (שמות ט״ו:א׳) סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה. מתניתין.) כי תצא למלחמה על אויבך. במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ", + "על אויבך. כנגד אויבך אתה נלחם.", + "וראית סוס רכב. מה הם יוצאים אליך בסוס ורכב, אף אתה צא אליהם (בעם רב) [בסוס ורכב. ", + "סוס ורכב. וכי סוס אחד הם, והלא כבר נאמר \"עם רב\"! אלא כשישראל עושים רצונו של מקום, כולם נעשים כסוס אחד]. ", + "לא תירא מהם כי ה' א-להיך עמך המעלך מארץ מצרים. מי שהעלך מארץ מצרים, הוא עומד לך בעת צרה. " + ], + [ + "והיה כקרבכם אל המלחמה. יכול זה יום שקרבים בו למלחמה? כשהוא אומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה. אמור, הא מה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה? (סוטה מב) כיון שמגיעים לספר (=גבול), כהן מתנה עליהם כל התנאים הללו. " + ], + [ + "ואמר אליהם שמע ישראל. מי האיש הירא ורך הלבב. ויספו השוטרים. למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות כדברי ר' יוחנן בן זכאי, בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב. כשהוא חוזר, יאמרו \"שמא בנה בית\", \"שמא ארש אשה\". וכולם היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב, שעדיו עמו. שמע קול הגפת תריסין ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים נבהל, רואה שימוט סייפים ומים שותתין על ברכיו. ", + "(ד\"א) (סוטה מב) ואמר אליהם שמע ישראל. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון [נ\"א בנימין], ולא שמעון על יהודה. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר (ד\"ה ב כח) וישבו בני ישראל מאחיהם וגו', ושם היה נביא לה'. ועתה בני יהודה וירושלים אתם אומרים וגו'. ונאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו וגו'. על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם. ", + "אל ירך ללבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסים. ואל תחפזו, מקול הקרנות. ואל תערצו, מקול הצוחה. כדרך שהכנענים עושים, מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. [כי ה' א-להיכם. הם באים בנצחונו של בשר ודם,] ואתם באים בנצוחו של מקום. " + ], + [ + "כי ה' א-להיכם ההולך עמכם, להלחם לכם עם אויביכם. מי שהיה עמכם במדבר, הוא יהיה עמכם בעת (צרה) [מלחמה]. וכן הוא אומר, להלחם לכם עם אויביכם.", + "להושיע אתכם. מנחשים ועקרבים ורוחות הרעים.", + "(סוטה מג) עד כאן משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים. ", + "(אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם, או אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה, חוזר). ", + "הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה, והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם, ומתקנים את הדרכים. ", + "ודברו שוטרים. יכול דברים (אחרים) [של עצמם]? כשהוא אומר ויספו שוטרים לדבר אל העם, מלמד שהם הדברים [של עצמם]. ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים? כיון שהתחיל (שוטר) [כהן] לדבר, (כהן) [שוטר] משמיע להם כתנאים האלו. " + ], + [ + "מי האיש אשר בנה. (סוטה מג) אין לי אלא בונה, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר מי האיש.", + "(אשר בנה) בית. אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר? תלמוד לומר אשר בנה. יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר \"בית\". מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אולו שאינם בית דירה.", + "ולא חנכו. פרט לגזלן.", + "ילך וישוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] דברי כהן מערכי המלחמה, וחוזר.", + "פן ימות במלחמה. אם אינו שומע לדברי כהן, סוף שהוא מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחנכו. יכול (דודו ובן דודו) [בנו או בן אחיו]? נאמר כאן \"אחר\" ונאמר להלן (דברים כח) \"אחר\", מה \"אחר\" האמור להלן נכרי, אף \"אחר\" האמור כאן נכרי." + ], + [ + "ומי האיש אשר נטע. (סוטה מג) אין לי אלא נטע, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר מי האיש (אשר נטע).", + "כרם. אין לי אלא כרם, מנין חמשה אילני מאכל [מחמשה מינים]? תלמוד לומר אשר נטע. יכול אפילו ארבעה אילני מאכל, וחמשה אילני סרק? תלמוד לומר כרם.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין לי במשמע אלא כרם.", + "ולא חללו. פרט למבריך, פרט למרכיב.", + "ילך ושוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] לדברי כהן מערכי המלחמה, ויחזור.", + "פן ימות במלחמה. אם לא ישמע לדברי כהן, סוף מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחללנו. יכול (דודו או בן דודו) [בנו או בן אחיו]? נאמר כאן \"אחר\" ונאמר להלן \"אחר\"; מה \"אחר\" האמור להלן נכרי, אף \"אחר\" האמור כאן נכרי." + ], + [ + "ומי האיש אשר ארש אשה. (סוטה מג) אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו. ", + "ולא לקחה. באשה הראויה לו. פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין ולממזר. ", + "ילך וישוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] לדברי כהן ויחזור, [ויספיק מים ומזון ויתקן את הדרכים]. " + ], + [ + "ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, למדנו שהם הדברים [של עצמם]. ", + "מי האיש הירא ורך הלבב. שיש עבירה בידו, בסתר ילך ושוב לביתו. ", + "רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב כמשמעו. רבי יוסי הגלילי אומר, (הירא) ורך הלבב, זה בן (ארבעים) [ששים] שנה. ", + "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. מלמד שאם היה אחר מתירא מן העבירה שבידו, כולם חוזרים ובאים. " + ], + [ + "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם. (סוטה מד) בעקבו של עם מעמידים זקפים מלפניהם [וזקפים מאחריהם], וכשילים של ברזל בידיהם. וכל המבקש לחזור, הרשות בידן לקפח את שוקיו. שתחלת ניסה נפילה, שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם. במה דברים אמורים, במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." + ], + [ + "כי תקרב אל עיר. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר. ולא לכרך.", + "אל עיר. ולא לכפר.", + "להלחם עליה. ולא להרעיבה ולא להצמאיה (אולי \"להצמיאה\") ולא להמיתה במיתת תחלואים.", + "וקראת אליה לשלום. גדול השלום, שאפילו (מתים צריכים שלום, גדול השלום שאפילו) במלחמה צריכים שלום. גדול השלום, שאפילו [מתים צריכים שלום. גדול השלום,] שדרי רום צריכים שלום, שנאמר (איוב כד) עושה שלום במרומיו. גדול השלום, שחותמים ברכת כהנים בשלום. ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום." + ], + [ + "והיה אם שלום תענך. יכול אפילו מקצתן? תלמוד לומר ופתחה לך, כולה ולא מקצת.", + "והיה כל העם הנמצא בה. לרבות כנענים שבתוכה.", + "יהיו לך למס ועבדוך. אמרו \"מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד\", \"שעבוד ולא מסים\" - אין שומעים להם; עד שיקבלו עליהם זו וזו.", + "ואם לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה. הכתוב מבשרך, שאם אינה משלמת עמך, סוף שהיא עושה עמך מלחמה.", + "וצרת עליה. אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים.", + "ונתנה ה' א-להיך בידה. אם עשית את כל האמור בענין, סוף שה' א-להיך נותנה בידך.", + "והכית את כל זכורה. שומע אני אף הקטנים (שבתוכה)! ת\"ל רק הנשים והטף (והבהמה). או אינו אלא טף של נקבות? אמרת, ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות, החיה את הקטנות; כאן שהחיה את הגדולות, אינו דין שהחיה את הקטנות! הא אינו אומר כאן \"טף\" אלא טף זכרים.", + "(רק הנשים והטף והבהמה) ואת כל שללה תבוז לך. יכול תהיה ביזתם אסורה לך? ת\"ל תבוז לך, ואכלת שלל אויביך." + ], + [ + "כן תעשה לכל הערים הרחוקות. הרחוקות בתורה הזאת ואין קרובות בתורה הזאת.", + "(אשר לא מערי הגוים האלה הנה) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה. (סנהדרין סז) בסייף.", + "כי החרם תחרימם. יכול ביזתם תהיה אסורה לך? ת\"ל (דברים ו׳:י׳-י״א) ובתים מלאים כל טוב.", + "החתי והאמורי הכנעני. כשהוא אומר כאשר צוך ה' א-להיך, לרבות את הגרגשי." + ], + [ + "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. מלמד שאם עושים תשובה, אין נהרגים.", + "וחטאתם לה' א-להיכם. אם לא עשיתם כל האמור בענין, נקראים חטאים לה'." + ], + [ + "כי תצור אל עיר. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר. ולא לכרך.", + "אל עיר. ולא לכפר.", + "ימים רבים. \"ימים\" שנים \"רבים\" שלשה. [מגיד שתובע שלום שנים ושלשה ימים, עד שלא נלחם בה. ואע”פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר ויבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי. ד\"א,] מכאן אמרו, (שבת יט) \"אין צרים על עיר של עובדי כוכבים, פחות משלשה ימים קודם לשבת, [ואם התחילו אין מפסיקים. ואין מפליגים בספינה לים, אלא ג' ימים קודם לשבת\". בד\"א בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.", + "להלחם עליה לתפשה. ולא לשבותה.", + "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? ת\"ל לא תשחית את עצה, בכל דבר.", + "(ד\"א, כי תצור אל עיר, מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכה\"א (ש\"א ב) וישב דוד בצקלג ימים שנים. ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים. ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן, (שבת יט) אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. בד\"א - בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה).", + "כי ממנו תאכל. מצות עשה. [ואותו לא תכרות. זו מצות לא תעשה.", + "כי האדם עץ השדה]. שחייו של אדם (אינו אלא) מן האילן. ר' ישמעאל אומר, מכאן חס המקום על פירות האילן, ק\"ו מאילן. ומה אילן שעושה פירות, הזהירך הכתוב עליו; פירות עצמם, על אחת כמה וכמה.", + "[ד\"א,] [הא אם מעכבך] לבא מפניך במצור - קצצהו." + ], + [ + "רק עץ אשר תדע. (ב\"ק צא) זה אילן מאכל. ", + "כי לא עץ מאכל הוא. זה אילן סרק. אם סופנו לרבות את אילן (סרק) [מאכל], מה ת\"ל [כי לא] עץ מאכל? שאילן סרק קודם לאילן מאכל. יכול אפילו מעולה ממנו בדמים, וכדברי ר' אלעזר ברבי שמעון? ת\"ל [רק וגו'] אותו תשחית. ", + "וכרת. עשה אתה ממנו תקון וכדכיאות.", + "ובנית מצור (על העיר). עשה אתה לו מיני מטרניאות.", + "(ובנית מצור) על העיר. מביא אתה לה בליסטריאות.", + "עד רדתה. אפילו בשבת." + ], + [ + "כי ימצא. ולא בשעה שמצוי. מכאן אמרו, (סוטה מז) משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינא בן פרישה היה נקרא, חזרו (לקרותם) [לקרותו] בן (הרצחנים) [הרצחן].", + "חלל. ולא חנוק. חלל. ולא מפרפר.", + "באדמה. ולא טמון בגל.", + "נופל. ולא תלוי באילן.", + "בשדה. ולא צף על פני המים.", + "אשר ה' א-להיך נותן לך. לרבות עבר הירדן.", + "ר' אליעזר אומר, בכולם [אם היה חלל] היו עורפים. א\"ל ר' יוסי בר\"י, וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה, שמא היו עורפים! (אלא) [א\"ל,] בכולם אם היה חלל, עורפים.", + "לא נודע מי הכהו. [הא נודע], ואפילו אחד (מהם) [בסוף העולם] ראהו, לא היו עורפים.", + "רבי עקיבא אומר, מנין שאם ראוהו ב\"ד שהרג, ולא היו מכירים אותו, לא היו עורפים? ת\"ל וענו ואמרו.", + "ויצאו זקניך. \"זקניך\" שנים, \"ושופטיך\" שנים. ואין ב\"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי ה', דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, \"זקניך ושופטיך\" שנים. אין ב\"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי שלשה.", + "ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. מן החלל אל הערים, ולא מן הערים אל החלל. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכים את הראש אצל הגוף, דברי ר' אליעזר. ורבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה ע\"ג (=עובדי גילולים) או לעיר שאין בה ב\"ד, לא היו מודדין. ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב\"ד." + ], + [ + "והיתה העיר הקרובה. הקרובה שבקרובות. מכאן אמרו, (בסוטה מז) נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהם מביאים שתי עגלות, דברי ר' אליעזר. וחכ\"א, עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות (שתי עגלות). ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.", + "ולקחו זקני העיר ההיא. ולא זקני ירושלים.", + "עגלת בקר. (ריש פרה) רבי אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתים; וחכ\"א, עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. (ד\"א) [שנאמר] עגלת בקר, שיהא בה שני דרכים. הא כיצד? (בשתים) [בת שתים] (עגלת בקר) [עגלה ובקר. כיוצא בו] ", + "דבר אחר, רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.", + "אשר לא עובד בה. כל עבודה. ומנין בעול [שאינו של עבודה]? ת\"ל אשר לא משכה בעל." + ], + [ + "והורידו זקני העיר ההיא. מצוה בזקני העיר ההיא.", + "אל נחל איתן. (ריש פרה) כמשמעו קשה. ואף על פי שאינה איתן, כשר.", + "עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את האבנים? ת\"ל לא יזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה - מה זריעה מיוחדת שהוא (חובת קרקע) [בקרקע], יצאו אלו שאינם (חובת קרקע) [בקרקע].", + "וערפו שם. נאמר כאן \"עריפה\" ונאמן (אולי \"נאמר\") להלן (שמות יג) \"עריפה\". מה \"עריפה\" האמור (להלן) [כאן], עורפים בקופיץ מאחריה ואסור בהנאה וקוברו; אף \"עריפה\" האמורה (כאן) [להלן], עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה.", + "בנחל. אע\"פ שאינו איתן." + ], + [ + "ונגשו הכהנים בני לוי. מכלל שנאמר (דברים יח) (ושרת בשם ה' א-להיו) [לשרתו], אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? ת\"ל בני לוי. כי בם בחר ה' א-להיך. מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים. ", + "לשרתו ולברך בשם ה'. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. ", + "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. (סנהדרין לד וש\"נ) מקיש ריבים לנגעים [ונגעים לריבים], מה (ריבים) [נגעים] ביום, אף (נגעים) [ריבים] ביום. מה ריבים שלא בקרובים, אף נגעים שלא בקרובים. ", + "אי מה ריבים בשלשה, אף נגעים בשלשה? ודין הוא אם ממונו בג' (=בשלשה דיינים), גופו אינו דין שיהא בג'! ת\"ל (ויקרא כז) או אל אחד מבניו הכהנים, ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים. " + ], + [ + "וכל זקני העיר ההוא. אפילו הם מאה. לפי שאמרנו למעלה ג' וחמשה, יכול אף כאן כן? ת\"ל ועל זקני העיר ההוא, ואפילו הם מאה.", + "ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. על מקום עריפתה של עגלה. יכול יעלו מן הנחל ויאמרו? ת\"ל בנחל, שתהיה (אמירתם וענייתם) [רחיצתם ואמירתם] בנחל." + ], + [ + "וענו ואמרו. בלשון הקודש.", + "ידינו לא שפכו. (סוטה מו ע\"ב) וכי עלתה על לבנו, שזקני ב\"ד שופכי דמים הם! אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא (לויה) [מזון], ולא ראינוהו והנחנוהו [בלא לויה]. ", + "והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל (כשהוא אומר).", + "אשר פדית ה'. מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.", + "כפר לעמך. אלו החיים.", + "אשר פדית. אלו המתים. מלמד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדין ששופך דמים חוטא [עד יצ\"מ (=יציאת מצרים)]. ", + "אשר פדית. על מנת כן פדיתנו, שלא יהיו בנו שופכי דמים. ד\"א, על מנת כן פדיתנו, שאם נחטא, אתה מכפר לנו. ", + "[ונכפר להם הדם.] ורוח הקודש אומר, \"כל זמן שתעשו ככה, הדם מכפר להם\". ", + "ואתה תבער. בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "על אויביך. כנגד אויביך.", + "ונתנו ה' א-להיך. אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' א-להיך נותנו בידך. ", + "ושבית שביו. לרבות כנענים שבה.", + "וראית בשביה. בשעת שביה.", + "אשת. אף על פי שהיא אשת איש.", + "יפת תואר. אין לי אלא בזמן שהיא יפת תואר. מנין אף על פי שהיא כעורה? ת\"ל וחשקת, אף על פי שאינה יפת תואר. ", + "ולקחת לך לאשה. שלא תאמר, \"הרי זו לאבא\" \"הרי זו לאחי\". " + ], + [ + "והבאת אל תוך ביתך. ולא לבית אחר.", + "וגלחה את ראשה וגו'. (יבמות מח) ר' אליעזר אומר תקוץ, רבי עקיבא אומר תגדל.", + "אמר רבי אליעזר, נאמרה \"עשיה\" בראש ונאמרה \"עשיה\" בצפרנים. מה \"עשיה\" האמורה בראש, העברה; אף \"עשיה\" האמורה בצפרנים, העברה.", + "רבי עקיבא אומר, נאמר \"עשיה\" בראש, ונאמר \"עשיה\" בצפרנים. מה \"עשיה\" האמורה בראש, נוול; אף \"עשיה\" האמורה בצפרנים, נוול. וראיה לדבר (שמואל ב יט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת (דוד) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו. ד\"א (דניאל ד׳:ל׳) עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין." + ], + [ + "והסירה את שמלת שביה מעליה. מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, ומלבישה בגדי אלמנות. שהכנענים, בנותיהם היו מתקשטות במלחמה, בשביל להזנות אחרים עמהם.", + "וישבה בביתך. בבית שמשתמש בו. נתקל בה ונכנס, נתקל בה ויוצא; רואה (בקרויה) [בקלקולה], ורואה בנוולה.", + "ובכתה את אביה ואת אמה. (יבמות מח) אביה ואמה ממש, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, אין אביה ואמה, אלא עבודת כוכבים, שנא' (ירמיה ב) אומרים לעץ, אבי אתה.", + "ירח ימים. שלשים יום. דבר אחר, (יבמות מח) \"ירח\" אחד, \"ימים\" שנים, [\" ואחר כן \"] הרי ג', כדי (בגדי נויה שהיו עליה וחמדה) תקון הולד. כדברי רבי עקיבא, להבחין בין זרע ראשון לזרע שני.", + "ר' אליעזר אומר, \"ירח ימים\" כמשמעו. וכל לכך למה? כדי שתהיה בת ישראל שמחה וזו בוכה, זו מתקשטת וזו מתנוולת.", + "[ואחר כן תבוא אליה]. הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו, ובא עליה - הרי זה בעילת זנות.", + "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה. אין לך בה אלא מצות בעילה לבד.", + "והיתה לך לאשה. כענין שנאמר (שמות כא) שארה כסותה ועונתה, לא יגרע." + ], + [ + "והיה אם לא חפצת בה. הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", + "ושלחתה לנפשה. ולא לבית אלהיה.", + "ושלחתה. בגט, כדברי רבי יונתן. ואם היתה חולה, ימתין לה עד שתבריא. קל וחומר לבנות ישראל, שהם קדושות וטהורות.", + "(ומכור) לא תמכרנה בכסף. אין לי אלא שלא ימכר בכסף. מנין שלא יתננה במתנה, ושלא יעשה בה טובה? תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה (בכסף).", + "לא תתעמר בה. לא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה (כדברי ר' יונתן. ד\"א,) הרי זו אזהרה (לב\"ד) [לבד].", + "תחת אשר עניתה. אפילו לאחר מעשה יחידי." + ], + [ + "כי תהיין לאיש שתי נשים. במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].", + "רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.", + "וילדו לו בנים. להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.", + "אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו, מכל מקום.", + "(ד\"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים. אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים.", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר (אהובה) האהובה (שנואה) והשנואה, ריבה הכתוב.", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים.", + "אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר \"אהובה\" \"אהובה\", \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה הכתוב.", + "[ד\"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש\"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.", + "ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.", + "(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש, כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.", + "וילדו לו בנים. מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.", + "ד\"א וילדו לו בנים, הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים, בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.", + "והיה הבן. (ב\"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.", + "הבכור. (ב\"ב קכז) ולא הספק.", + "לשניאה. הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה." + ], + [ + "והיה ביום הנחילו את בניו. (ב\"ב יג וש\"נ) ביום מפילים נחלות, ואין מפילים נחלות בלילה.", + "את אשר יהיה לו. מכאן שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.", + "לא יוכל לבכר. מלמד שאינו רשאי לבכר. יכול לא יהיה רשאי לבכר, ואם בכר יהיה מבוכר? תלמוד לומר לא יכול לבכר. הא אם בכר - אינו מבוכר.", + "את בן האהובה. [על פני.] (בכורות מו) כיון שיצא ראשו ורובו בחיים, פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.", + "על פני בן השנואה הבכור. אף על פי שבן הבכור לשנואה." + ], + [ + "כי את הבכור בן השנואה יכיר. (קדושין מח וש\"נ) יכירנו לאחרים. (מלמד שנאמן אדם לומר, \"זה בני בכור\"). רבי יהודה אומר, כשם שנאמן אדם לומר \"זה בני בכור\", כך נאמן לומר \"זה בני בן חלוצה\" ו\"בן גרושה הוא\". וחכמים אומרים, אינו נאמן. ", + "לתת לו פי שנים. (בבא בתרא כב) פי שנים (בששה) [כאחד]. או פי שנים בכל הנכסים? הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד - פי שנים כאחד, אף כשנוחל עם חמשה - פי שנים כאחד. ", + "או כלך לדרך זו. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים בכל הנכסים; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים. ", + "אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים, הא אין עליך לדון כדין האחרון, אלא כדין הראשון. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה, מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים כאחד; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים כאחד מהם. וכן הוא אומר (בראשית מח כב) (ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ואומר) (דה\"א ה) ובני ראובן וכו' הוא הבכור [ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף.] ואומר (דה\"א ה) כי יהודה גבר באחיו [והבכורה (נתנה) ליוסף. ואומר (דה\"א ה) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך]. ", + "הואיל ומצאנו שהבכורה ליוסף, והבכורה לדורות. מה מצינו בבכורה ליוסף - פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד מהם. ", + "בכל אשר ימצא לו. (בכורות יב וש\"נ) מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ", + "כי הוא ראשית אונו. ולא ראשית עונה (של אשה).", + "לו משפט הבכורה. מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים." + ], + [ + "כי יהיה לאיש בן ולא כשיהיה לבן בן.", + "בן. ולא בת.", + "בן - ולא איש, קטן פטור שלא בא לכלל מצות.", + "סורר ומורה. שני פעמים. (ומורה [סורר], שוטה. ומורה, שמורה לעצמו דרך אחרת. ", + "(ד\"א) (בשביל שאכל זה ממון אביו, אמרת בן סורר ומורה ימות! אלא נדון על שם סופו - מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. אביו של זה חשק יפת תואר, והכניס שטן לתוך ביתו, ונעשה בנו סורר ומורה. סופו להמיתו מיתה משונה, שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות, והומת). (לא בשבת ולא ביו\"ט). ", + "ד\"א, סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי הדיינים. ", + "(סוטה כה וש\"נ) אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי רבי זעירא משום אנשי ירושלים, סוטה, אם רצה בעלה למחול לה, מוחל. סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו, מוחלים לו. זקן ממרא על פי ב\"ד, אם רצו חביריו למחול לו, מוחלים לו. ", + "וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירא, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, ועל זקן ממרא על פי ב\"ד לא הודה לי; מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל. ", + "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו, להדליק את הנר, ולא הדליק? תלמוד לומר \"איננו שומע\" \"איננו שומע\" לגזרה שוה. מה \"איננו שומע\" האמור (כאן) [להלן], בן סורר ומורה זולל וסובא; אף \"איננו שומע\" האמורה (להלן) [כאן], בן סורר ומורה זולל וסובא. (מה \"איננו שומע\") [רבי יוסי ברבי יהודה אומר,] עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכו'). ", + "ויסרו אותו. במכות.", + "ולא ישמע אליהם. מלמד שמלקים אותו בפני שלשה." + ], + [ + "ותפשו בו אביו ואמו. (סוטה כה) מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.", + "והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. (מכות י) מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.", + "ואמרו אל זקני עירו, בננו זה. שלקה בפניכם. מלמד שאם מת אחד מהם, אינו נסקל.", + "(סנהדרין שם) היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או חרש או סומא, אינו נעשה בן סורר ומורה. שנא' \"ותפשו בו\" ולא גדמים. \"והוציאו אותו\" ולא חגרים. \"ואמרו\" ולא אלמים. \"בננו זה\" ולא סומים. \"איננו שומע בקולנו\" ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו. חזר וקלקל, נידון בכ\"ג, ואין נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים, שנאמר \"בננו זה\" זה שלקה בפניכם. \"זולל וסובא\", זולל בבשר וסובא ביין. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, (משלי כג) אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו. ואומר, (משלי כג) זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה." + ], + [ + "ורגמוהו כל אנשי עירו. וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו? אלא במעמד כל אנשי עירו.", + "באבנים. יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר באבן. יכול באבן אחת? תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה.", + "(סנהדרין עא) א\"ר יוסי, וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין, נסקל? אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה, ואמרה ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתם של רשעים נאה להם ונאה לעולם, ורע לצדיקים רע להם ורע לעולם. יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים נאה להם ונאה לעולם.", + "ובערת הרע. בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "וכי יהיה באיש, חטא משפט מות והומת. (סוטה כג וש\"נ) האיש נתלה ואין האשה נתלית. רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית. ", + "אמר להם רבי אליעזר, והלא שמעון בן שטח, תלה נשים באשקלון! אמרו לו, שמונים נשים תלה, ואין דנים שנים ביום אחד; אלא שהשעה צריכה, ללמד בה את אחרים. ", + "ותלית אותו. יכול יהיו כל הנסקלים נתלים? תלמוד לומר כי קללת א-להים תלוי, אחר שריבה הכתוב, מיעט. הרי אנו למדין אותו מן המגדף - מה מגדף מיוחד שפושט ידו בעיקר, והוא נתלה; כך כל הפושט ידו בעיקר, הוא נתלה. רבי אליעזר אומר, מה המגדף מיוחד שהוא נסקל, והרי הוא נתלה; כך כל הנסקלים - נתלים. יכול יהיו תולים אותו חי? תלמוד לומר והומת ותלית אותו. ", + "\"אותו\" ולא את כליו. (\"אותו\" ולא את עדיו.) \"אותו\" ולא את זוממיו. \"אותו\", מלמד שאין דנים שנים ביום אחד. ", + "על עץ. בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.", + "מנין למלין את מתו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תלין נבלתו על העץ\". הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו? תלמוד לומר \"על העץ\". מה עץ מיוחד, שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו. ", + "\"לא תלין נבלתו על העץ\" - מצות לא תעשה, \"כי קבור תקברנו\" - מצות עשה. כיצד עושים לו? ממתינים לו עד שחשכה, ותולין לו, ומתירין אותו. ואם (לאו) [לן], עובר בלא תעשה, שנאמר \"לא תלין נבלתו וגו'\". ", + "כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שקלל את השם, ונמצא [שם שמים] מתחלל! ", + "האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. רבי יהודה אומר, אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש, תולין אותו ופניו כלפי העם, ואחוריו כלפי העץ; והאשה, פניה כלפי העץ, ואחוריה כלפי העם. האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו, והאשה שני פרקים - אחד מלפניה ואחד מאחריה, מפני שכולה ערוה. ", + "\"ולא תטמא את אדמתך\" - ונמצא שם שמים מתחלל. \"אשר ה' א-להיך נותן לך\" - להזהיר בית דין על כך. " + ], + [ + "לא תראה. (ב\"מ לג) יכול אפילו הוא רחוק ממנו מלא מיל? תלמוד לומר (שמות כג) כי תפגע. אי כי תפגע, שומע אני כמשמעו! תלמוד לומר לא תראה. הא כיצד? שערו חכמים אחד משבעה [ומחצה] במיל, שהוא ריס. ", + "(נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ", + "עזב תעזוב עמו, זו פקידה. הקם תקים עמו, זו טעינה, דברי רבי יהודה בן בתירא).", + "לא תראה את שור אחיך. מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר כי תפגע, מצות עשה. [נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה].", + "שור אחיך. אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין? תלמוד לומר \"שור אויבך\", מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אחיך\"? אלא מלמד, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.", + "או את שיו נדחים. כדרך הנדחים. מכאן אתה אומר, איזהו אבדה? מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים, הרי זו אבדה.", + "והתעלמת. פעמים שאתה מתעלם (,ופעמים שאי אתה מתעלם). כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. לכך נאמר \"והתעלמת\", פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם.", + "השב תשיבם. החזירה וברחה החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - [חייב להחזירה,] שנאמר השב תשיבם. החזירה למקום שראוה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה - חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר השב תשיבם לאחיך." + ], + [ + "ואם לא קרוב. [שיכול] אין לי אלא קרוב, רחוק מנין? תלמוד לומר [ואם לא קרוב. אין לי אלא רחוק וקרוב שמכירו, אם אין מכירו מנין? תלמוד לומר ולא ידעתו]. ", + "ואספתו. [מציאה שדרכה להאסף, להביא השבורה]. אל תוך ביתך. ולא לבית אחר.", + "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. (ב\"מ כח) וכי עלתה על דעתך, שאתה נותן לו, עד שלא יתן סימניו! אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו? עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא, אם אינו רמאי. ", + "[והשבותו לו. ראה היאך תשיבנו לו, שלא יאכיל עגל לעגלים, סייח לסייחים. וכל דבר שעושה ואוכל כגון חמור ופרה, עושה ואוכלת.] והשבותו לו. (ב\"ק פט) אף את עצמו אתה משיב. " + ], + [ + "וכן תעשה לחמורו. (היתה חמור) עושה והיא אוכלת.", + "(ב\"מ כט) כסות, מנערה אחת לל' יום; שוטחה לצרכה, אבל לא לכבודו. ", + "כלי כסף וכלי נחשת, משתמש בהם לצרכו, אבל לא לשחקן. ", + "(ב\"מ ל) כלי עץ, משתמש בהם כדי שלא ירקבו. ", + "[אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך. אם כן,] (ב\"מ כז) אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת? להקיש אליה - מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים; כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים. ", + "אשר תאבד ממנו. פרט לפחות משוה פרוטה. ר' יהודה אומר, \"ומצאת\", פרט לפחות משוה פרוטה. ", + "לא תוכל להתעלם. ליתן עליו בלא תעשה." + ], + [ + "לא תראה את חמור אחיך. זו מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר (שמות כג) כי תראה - מצות עשה. ", + "אין לי אלא חמור אחיך, חמור שונאך מנין? תלמוד לומר (שמות כג) חמור שונאך, מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אחיך\", אלא מלמד שלא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע. ", + "נופלים. ולא עומדים.", + "בדרך. ולא ברפת. מכאן אמרו, (ב\"מ לב) מצאה ברפת - אין חייב בה, ברשות הרבים - חייב בה. ", + "והתעלמת מהם. (ב\"מ ל וש\"נ) פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם. כיצד, היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. שנאמר והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם. ", + "עזב תעזב עמו. [זו פריקה. הקם תקים עמו. (ב\"מ לב) זו טעינה, דברי ר\"י בן בתירה]. העמידה ונפלה העמידה ונפלה, אפילו חמשה פעמים – חייב, שנאמר הקם תקים (עמו). הלך וישב לו, ואמר לו, \"הואיל ועליך מצוה לפרוק, פרוק\" – פטור, שנאמר הקם תקים עמו. יכול אפי' זקן, אפי' מוכה שחין? ת\"ל הקם תקים עמו. " + ], + [ + "לא יהיה כלי גבר על אשה. (נזיר נט.) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? [אם] שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים, (ת\"ל) [הרי כבר נאמר] \"תועבה\", דבר הבא לידי תועבה! [אלא] זה כללו של דבר - שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש, ותלך לבין האנשים; והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים, וילך לבין הנשים. ", + "ר\"א בן יעקב אומר, [מנין] שלא תלבש אשה כלי זין, ותצא למלחמה? (ומה) תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה. [ומנין] שאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים? תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה. ", + "כי תועבת ה' א-להיך. קרוי חמישה שמות, חרם תועבה שנאוי משוקץ עול. " + ], + [ + "כי יקרא. (חולין קלט) פרט למזומן.", + "מיעוט אפרוחים – שנים, מיעוט ביצים - שנים. מנין [אפילו] אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח? תלמוד לומר \"קן\" \"קן\", מכל מקום. ", + "(מכלל שנאמר, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים,) יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים, שקננו בפרדס? תלמוד לומר לפניך. ", + "אין לי אלא ברשות היחיד, ברשות הרבים מנין? תלמוד לומר בדרך. ", + "על האילנות מנין? תלמוד לומר בכל עץ.", + "על הארץ מנין? תלמוד לומר או על הארץ.", + "והאם רובצת על האפרוחים. מה אפרוחים בני קיימא (יצאו מתים), אף ביצים בני קיימא; יצאו מוזרות. מה ביצים צריכים לאמם, אף אפרוחים צריכים לאמם; יצאו מפריחים, שאין צריכים לאמם. ", + "והאם רובצת. כשהיא רובצת עליהם, פרט למעופפת. יכול אף על פי שכנפיה נוגעים בהם? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים, אף על פי שאינה עמהם. ", + "יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא, יהא חייב לשלח? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים, עד שיהיו כולם מין אחד. ", + "לא תקח האם על הבנים. מכלל שנאמר (ויקרא יד) ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, יכול יקחנה לטהר בה את המצורע? תלמוד לומר לא תקח. ", + "לא תקח האם, זו מצות לא תעשה. שלח תשלח את האם זו מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. ", + "(האווזים ותרנגולים שמרדו ושקננו בפרדס - חייב לשלח, בבית - פטור מלשלח. ", + "אפרוחים או ביצים. מיעוט אפרוחים - שנים, מיעוט ביצים – שנים. מה אפרוחים שיש בהם צורך, יצאו מתים שאין בהם צורך; אף בצים שיש בהם צורך, יצאו בצים מוזרות שאין בהם צורך. ואם אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד - חייב לשלח (ד\"א) [שנאמר] כי יקרא קן צפור לפניך, מכל מקום.) ", + " בדרך בכל עץ או על הארץ. מה דרך ר\"ה, יצאו מקושרות שהם ברשות אחר. ", + "[ד\"א, שלח, בטהורה הכתוב מדבר. או אף בטמאה הכתוב מדבר? תלמוד לומר (דברים י״ד:י״א-י״ב) כל צפור טהורה תאכלו. זה בנין אב, כל מקום שנאמר \"צפור\", בטהורה הכתוב מדבר, כדברי רבי יאשיה. הא אם שילחה, והחזיר בדרך את פניו - פטור מלשלח]. " + ], + [ + "שלח תשלח את האם. זו מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. [הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו פטור מלשלח]. שלח תשלח [את האם]. בנקבות הכתוב מדבר ולא בזכרים.", + "[קורא זכר,] רבי אליעזר מחייב בשלוח, שנאמר שלח תשלח ; וחכמים פוטרים, האם - פרט לקורא זכר. ", + "הנוטל אם מעל הבנים, (רבי יוסי ב)רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח; וחכמים אומרים, משלח ואינו לוקה. זה הכלל, כל מצות עשה שיש בה קום עשה, אין חייבים עליה. (לא תקח האם על הבנים, אפילו לטהר בה את המצורע.) [והארכת ימים,] והרי הדברים קל וחומר, מה מצוה קלה שהיא כאיסור, (אמרה תורה יטב לך והארכת ימים,) כתוב בה אריכות ימים, מצות חמורות שבתורה, על אחת כמה וכמה. " + ], + [ + "כי תבנה בית חדש. אין לי אלא בונה. לקח, ירש ונתן לו במתנה, מנין? תלמוד לומר (בית, מכל מקום) [לא תשים דמים בביתך, מכל מקום]. ", + "[בית.] אין לי אלא בית. מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות? תלמוד לומר [כי תבנה] (ולא תשים דמים בביתך).", + "יכול אף הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד, שהוא בית דירה; יצאו אלו, שאינם בית דירה. ", + "אין לי אלא גג. מנין לרבות בורות, שיחין ומערות, חריצים ונעיצים? תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך. אם כן למה נאמר גג? פרט לכבש בית, (לרבות היכל גג,) פרט לאולם. ", + "חדש. רבי אומר, משעת חדושו עשה לו מעקה. כמה הוא מקום מעגילו - שלשה טפחים, בית דורסו - עשרה. ", + "ועשית מעקה לגגך. זו מצות עשה. לא תשים דמים בביתך. מצות לא תעשה.", + "כי יפול הנופל ממנו. ראוי זה שיפול, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ", + "ממנו. ולא לתוכו. שאם היה רשות הרבים גבוה ממנו עשרה טפחים, ונפל ממנו לתוכו – פטור, שנאמר \"ממנו\", ולא לתוכו. ", + "ד\"א, כי תבנה, ר' ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמדך כיצד הוא נדון, שנאמר (קהלת ט) כי לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה. ", + "(סוכה ג) בית שאין בו ד' על ד' – פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן הערוב ואין עושין אותו עיבור לעיר ולא טיבול למעשרות ואין נותנים לו ד' אמות לפתחו הנודר מן הבית - מותר לישב בו ואין מטמא בנגעים (ואין צמות ביובל) [ואין נחלט בבתי ערי חומה] ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה." + ], + [ + "לא תזרע כרמך כלאים. מה אני צריך, והלא כבר נאמר (ויקרא יט) שדך לא תזרע? (מ\"ק ב וש\"נ) מלמד שכל המקיים כלאים, עובר בשני לאוין. ", + "אין לי אלא כרם שלם. מנין אפילו כרם יחידי ועושה פירות? תלמוד לומר כרם, מכל מקום. ", + "ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה? נאמר כאן \"קדש\", ונאמר להלן \"קדש\"; מה להלן איסור הנאה, אף כאן איסור הנאה. ", + "פן תקדש המלאה הזרע (כלאים ז) מאימתי מלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן (המצרי).", + "הזרע [אשר תזרע]. פרט (כלאים ה) לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים. הזורע והרוח מסערתו. יכול שאני (מרבה) [מוציא], הזורע והרוח מסייעתו? ת\"ל אשר תזרע. ", + "(כלאים ה) המקיים קוצים בכרם - רבי אליעזר אומר קדש, שנאמר אשר תזרע. וחכמים אומרים, \"זרע\" - פרט למקיים קוצים בכרם. ", + "ותבואת הכרם. מאימתי התבואה מתקדשת – משתשריש, וענבים - משיעשו כפול הלבן. ", + "אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מנין? תלמוד לומר (כרם) [לא תזרע כרמך], מכל מקום. אין לי אלא כרם שלך, כרם של אחרים מנין? תלמוד לומר (לא תזרע כרמך) [כרם], מכל מקום. ", + "(כלאים ו) המתיח זמורות של גפן על גבי זרעים, אפילו אמה על אמה, הגפן אסורה היא ופרותיה. ", + "יכול לא (יחרש על) [יזרע], זה בפ\"ע (ועל) וזה בפ\"ע? ת\"ל יחדו, אבל זבפ\"ע (=זה בפני עצמו) וזבפ\"ע - מותר. ", + "(ד\"א) כלאים. לחייב משום כרם ומשום שדה. ", + "ד\"א פן תקדש המלאה, פן תאסר המלאה כדברי רבי יהודה. ", + "אשר תזרע. אין לי אלא שזרע. זרע חבירו ורצה לקיים, מנין? תלמוד לומר תזרע, מכל מקום. " + ], + [ + "לא תחרוש בשור ובחמור. יכול לעולם? כשהוא אומר (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך (כמוך), [הרי] שור וחמור עושים מלאכה. אם כן למה נאמר, לא תחרוש בשור ובחמור [יחדיו]? אין לי אלא שור וחמור. מנין לרבות שאר בהמה וחיה כיוצא בשור? תלמוד לומר לא תחרוש [יחדיו], מכל מקום. אם כן למה נאמר בשור ובחמור? בשור וחמור אי אתה חורש, אבל (כלאים ח) אתה חורש באדם ובחמור.", + "ד\"א לא תחרוש, אין לי אלא חורש. מנין לרבות את הדש, ואת היושב בקרון, (והיוצא) [והמוציא] והמנהיג? תלמוד לומר \"יחדיו\", מכל מקום. רבי מאיר פוטר היושב בקרון.", + "יחדיו. פרט (לרמך) [לפרד]. יחדיו. (פרט) [לרבות] לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון (,או הדולפקיס לגמלים)." + ], + [ + "לא תלבש שעטנז. יכול לא ילבש אדם גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר שעטנז, דבר שהוא שוע טוי ונוז. רבי שמעון בן אלעזר אומר, נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו. [הלבדים אסורים משום כלאים. אף על פי שאין בהם משום ארוג, יש בהם משום שוע]. ", + "לא תלבש. אין לי אלא שלא ילבש, מנין שלא יתכסה? תלמוד לומר לא יעלה עליך. יכול לא יפשילנו לקופה אחריו? תלמוד לומר לא תלבש. לבישה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך - מה לבישה מיוחדת, שהוא הנאת הגוף, [אף כל הנאת הגוף]. ", + "יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן, וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר? ת\"ל יחדיו, [אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר]. ", + "חנניא בן גמליאל אומר, (שם) מנין שלא (יסרק סרק) [יקשור סרט] של צמר ושל פשתן, לחגור בו את מתניו, אף על פי שהרצועה באמצע? תלמוד לומר יחדיו, מכל מקום. כשתמצא לומר השק והקופה מצרפין את הכלאים. ", + "(צמר ופשתים יחדיו. אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו – מותר.)" + ], + [ + "גדילים תעשה לך. (אמור מעתה) שניהם נאמרו בדבור אחד. זכור ושמור, נאמרו בדבור אחד. ", + "מחלליה מות יומת, וביום השבת שני כבשים בני שנה, נאמרו בדבור אחד. ", + "ערות אשת אחיך לא תגלה, יבמה יבא עליה, נאמרו בדבור אחד. ", + "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו', ולא תסוב נחלה ממטה למטה, בדבור אחד. ", + "נאמר מה שאי אפשר לבשר ודם, לומר שני דברים כאחד, שנאמר (תהלים סב) אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי. " + ], + [ + "גדילים תעשה לך. למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר טו) ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים. (מנחות מא וש\"נ) כמה גדילים נעשים? אין פחות משלשה חוטים, כדברי בית הלל. ובית שמאי אומרים, מארבעה חוטים של תכלת, וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות. [ד\"א, גדילים תעשה לך, זה לבן. מנין לרבות (את ה) [חוט אחת של] תכלת? תלמוד לומר (במדבר שם) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת]. ", + "והלכה כדברי בית שמאי. במה דברים אמורים – בתחלה; אבל בשיריה ובגרדומיה, כל שהוא. ", + "(על ארבע. יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'). (ד\"א, גדילים תעשה לך, זה לבן. מנין לרבות את התכלת? תלמוד לומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת). ", + "תעשה. ולא מן העשוי. שלא יוציא נימין מן הטלית, ויעשה [ציצית]. על ארבע, ולא על ח'. [יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'. (כסותך). ופרט ליגע ולתכלתא ולתבלטירים ולקרקים לסדסים לבורדסים, לפי שאינם מרובעים. ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שלא יתן על אמצע בגד, אלא על שפתו? שנאמר על ארבע כנפות כסותך.", + "כסותך. פרט לסדין. תכסה. פרט לסגוס.", + "בה. פרט למעפורת, שלא מכסה בה ראשו ורובו. " + ], + [ + "כי יקח איש אשה ובא אליה (ושנאה). [בדברים.] רבי יהודה אומר, (כתובות מה) אם בא אליה לוקה, ואם לאו אינו לוקה. ", + "ושנאה. [רבי ישמעאל אומר, בא וראה מה שנאה גורמת, שמביאתו לידי לשון הרע]. ", + "מכאן אתה אומר, עבר אדם עבירה קלה, סופו לעבור עבירה חמורה. עבר אדם על ואהבת לרעך כמוך, סופו לעבור על לא תקום ולא תטור, ועל לא תשנא את אחיך, (ואהבת לרעך כמוך,) וחי אחיך אמך (אולי \"עמך\"), עד שבא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר כי יקח איש אשה [ושנאה]. ", + "ושם לה עלילות דברים. יכול אפילו אמר לה, \"הקדחת לי את התבשיל\", והיא לא הקדיחה! תלמוד לומר \"עלילות דברים\" \"עלילות דברים\" לגזרה שוה. מה \"עלילות דברים\" האמור להלן, טענת בתולים; אף \"עלילת דברים\" האמור כאן, טענת בתולים. (ומה) [אי מה] \"עלילות דברים\" האמור (כאן) [להלן מקום] בתולים, מנין לרבות ביאות אחרות? תלמוד לומר והוציא עליה שם רע. ", + "ואמר. [מלמד שתובע מתחיל בדברים תחלה.]", + "את האשה הזאת. מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה.", + "לקחתי ואקרב אליה. הרי עדים שזנתה בבית אביה. (איש או אשה) למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ) ואיש אשר ינאף את אשת איש. אחד שבאו לה עדים בביתה בעלה, שזנתה בבית אביה; ואחד שבאו לה עדים בבית אביה, שזנתה בבית אביה - משמע שתהא נדונית על שער העיר. הרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה, שזנתה בבית אביה, שתהא נדונית על פתח בית אביה. לכך נאמר כי יקח איש אשה. ", + "(רבי ישמעאל אומר, בוא וראה מה שנאה גורמת,שהיא מביאה לידי לשון הרע). ", + "ולקח אבי הנערה ואמה. אין לי אלא שיש לה אב ואם. יש לה אב ולא אם, אם ולא אב, לא אב ולא אם, מנין? תלמוד לומר (נערה) [והוציאו את בתולי הנערה], מכל מקום. אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה? הם שגדלו גדולים רעים, יבאו (ויתנו) [ויראו] להם גידוליהם. (והוציאו את בתולי הנערה, כמשמעה). ", + "ואמר אבי הנערה אל הזקנים. מכאן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש.", + "את בתי נתתי לאיש הזה. (כתובות כב) מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו הקטנה." + ], + [ + "והנה הוא שם עלילות דברים. ואלה בתולי בתי. (כתובות כב וש\"נ) הרי עדים להזים עדיו של זה. ", + "רבי יהודה אומר, אינו חייב לעולם, אלא אם כן בעל. ", + "(מלמד שתובע מתחיל בדברים תחלה. והיא בעולת בעל.", + " רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמד על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל). " + ], + [ + "ופרשו השמלה לפני זקני העיר. (שם) יחוורו הדברים כשמלה. וזה אחד מן הדברים, שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל. כיוצא בו (שמות כב) אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו זורחת השמש בלבד! ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו? מה שמש שלום בעולם, אף זה אם הוא יודע שהוא שלום (=הגנב) והרגו, הרי זה חייב. כיוצא בו (כתובות כא) אם יקום והתהתלך בחוץ על משענתו - על בוריו. וכן הוא אומר ופרשו את השמלה.", + "(רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר ופרשו את השמלה) לפני זקני העיר, נמצאו עדי הבעל זוממים, (ד\"א ופרשו השמלה) יבואו עדיו של זה ועדיו של זה, ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.", + "רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, דברים ככתבן." + ], + [ + "ולקחו זקני העיר ההיא את האיש. ולא את הקטן.", + "ויסרו אותו. במכות.", + "וענשו אותו. בממון.", + "מאה כסף. (כתובות מה וש\"נ) כסף צורי.", + "ונתנו לאבי הנערה. ולא לאבי בוגרת.", + "ונתנו לאבי הנערה. ולא לאבי גיורת, שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה; שאין לה מאה כסף.", + "כי הוציא שם רע. ולא על זו בלבד הוציא שם רע (אמרו), אלא על כל בתולות ישראל.", + "ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו, ואפילו היא חיגרת, ואפי' היא סומא, ואפי' היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה? ת\"ל ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו.", + "לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואפילו לאחר זמן. (ת\"ל כל ימיו. הוא לאחר זמן)." + ], + [ + "(ואם אמת היה הדבר,) [לא נמצאו בתולים לנערה]. אין לי אלא כדרכה. שלא כדרכה מנין? ת\"ל (היה) [אם אמת היה הדבר הזה,] ", + "לא נמצאו בתולים לנערה, אין עדים להזים עדים של זה.", + "והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה. אין לי אלא שיש לה אב, ויש לה פתח בית אב. יש לה פתח בית אב, ואין לה אב, מנין? ת\"ל והוציאו את הנערה, מכל מקום." + ], + [ + "וסקלוה כל אנשי עירה. וכי כל האנשים רוגמים אותה? אלא במעמד כל אנשי עירה.", + "באבנים. יכול באבנים מרובות? ת\"ל באבן. אי באבן, יכול אפילו באבן אחת? ת\"ל באבנים. אמור מעתה, אם לא מתה בראשונה, תמות בשניה.", + "כי עשתה נבלה בישראל. לא את עצמה בלבד נוולה אלא כל בתולות ישראל. ", + "לזנות בית אביה. נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מאביה האמור (להלן) [כאן] זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמור (כאן) [להלן] זנות עם זיקת הבעל." + ], + [ + "כי ימצא איש. בעדים. שוכב עם אשה בעולת בעל. להביא את שנבעלה בבית אביה, ועדיין היא ארוסה. דבר אחר. בעולת בעל, ר' ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמדך על היבמה; שהבא עליה, אינו חייב עד שתבעל. ", + "ומתו. בסתם מיתה האמורה בתורה - בחנק.", + "גם שניהם. ולא העושה מעשה חדודים.", + "כשהוא אומר \"גם\", לרבות הבאים (מאחריהם) [אחריהם]. ", + "האיש השוכב עם האשה. ואע\"פ שהיא קטנה. ", + "והאשה. אע\"פ שנבעלה לקטן. ", + "ובערת הרע. בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "כי יהיה נערה בתולה מארשה. מלמד שאינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מארשה לאיש.", + "ומצאה איש בעיר. אלו לא יצאת בעיר, לא היה מסתקף לה.", + "בעיר. (מלמד) [מגיד] שפרצה קוראה לגנב. ושכב עמה. (כל) [על] שכיבה.", + "והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא. זו היא שאמרנו, שער שנמצא בו, ולא שער שנדונית בו.", + "וסקלתם אותם באבנים. יכול באבנים מרובות? ת\"ל באבן. אי באבן, יכול אפילו באבן אחת? ת\"ל באבנים. אמור מעתה, לא מתו בראשונה ימותו בשניה.", + "את הנערה על דבר אשר לא צעקה. (כשהוא אומר על דבר, אע\"פ שהתראה) [ומה ת\"ל על דבר? בהתראה.] להביא את המזידה בהתראת עדים.", + "ואת האיש, על דבר אשר ענה את אשת רעהו. (כשהוא אומר על דבר, אע\"פ שהתראה) [ומה ת\"ל על דבר? בהתראה.]", + "(אין לי אלא בעיר, בשדה מנין? ת\"ל ואם בשדה ימצא האיש ושכב עמה).", + "ושכב עמה. פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב, דברי ר' יהודה.", + "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. הראשון בסקילה והשני בחנק, דברי רבי." + ], + [ + "ולנערה לא תעשה דבר. מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. מנין אף מן הקרבן? ת\"ל חטא. מנין אף מן המכות? ת\"ל מות. מלמד (שכל) [שמכל] עונשים שבתורה (פטורים) [פטורה]. (ומצילים אותם בנפשם. אין לי אלא זה, הרודף אחר חברו להרגו ואחר הזכר - ת\"ל כן הדבר הזה). [כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן וגו'. וכי מה למדנו מרוצח מעתה? אלא הרי זה בה ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נעה\"מ (=נערה המאורסה) ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ", + "אין לי אלא אלו, הרודף אחר הזכר, אחר חייבי כריתות ומיתת ב\"ד מנין? ת\"ל כן הדבר]. יכול אף הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו\"ם? ת\"ל הזה. הזה בסקילה, ואין כל אלו בסקילה. ", + "כי בשדה מצאה. יכול בעיר חייבת, בשדה פטורה? ת\"ל צעקה וגומר. ואם אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה - פטורה, ואם יש לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה - חייבת. ", + "צעקה. פרט לשאמרה \"הניחו לו\", דברי ר' יהודה. [ואין מושיע לה, הא יש לה מושיע, בכל דבר שיוכל להושיע]. " + ], + [ + "נוסחא הישנה
(כי ימצא איש. במפותה. ומה אונס חמור, אינו חייב אלא על נערה בתולה; מפתה הקל, אינו דין שלא יהא חייב, אלא על נערה בתולה! או חילוף - אם מפתה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה; ומה ת\"ל \"בתולה\" באונס? שיכול אין לי שלא יהיה נותן לה; אבל יהיה נותן לאביה! ת\"ל \"בתולה\", פרט לבעולה. אין לי אלא בעולה, מוכת עץ מנין? ת\"ל \"בתולה\", פרט למוכת עץ. נאמר כאן \"אשר לא אורשה\", ונאמר להלן \"אשר לא אורשה\" במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה; מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה! או חילוף - מה אם מפותה הקל, הרי זה חייב עד שנתארסה או עד שנתגרשה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב עד שנתארסה ונתגרשה! מה ת\"ל \"אשר לא אורשה\" שני פעמים, שלא יהיה נותן לה ולאביה. נאמר כאן \"נערה\", ונאמר \"נערה\" במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב אלא על הנערה; אף מפותה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב אלא על הנערה! או חילוף - ומה מפותה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה! ת\"ל ונתן לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. והרי דברים ק\"ו - ומה אונס חמור, אינו חייב על הבוגרת; מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב על הבוגרת! להחליף את הדין אי אתה יכול, שהרי כבר נאמר \"נערה\" \"נערה\" שני פעמים).
נוסחא החדשה
[כי ימצא איש נערה בתולה. נאמר \"בתולה\" באונס, ונאמר \"בתולה\" במפתה. שאין ת\"ל \"בתולה\" במפתה - מה אונס חמור, אינו חייב אלא על בתולה, מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב אלא על בתולה! או חילוף - אם מפתה הקל, הרי הוא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה! והלא נאמר \"בתולה\" באונס; שיכול אין לי להוציא בעולה, אלא שלא יהא נותן לאביה; אבל יהא נותן לה! ת\"ל \"בתולה\" \"בתולה\", פרט לבעולה. מוכת עץ מנין? ת\"ל \"הבתולות\", פרט למוכת עץ. נאמר כאן \"נערה\" ולא נאמר \"נערה\" במפותה. מפותה מנין? ודין הוא, מה אונס חמור, אינו חייב אלא על הנערה; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב אלא על הנערה! או חילוף - ומה מפותה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על נערה ועל שאינה נערה! והלא כבר נאמר \"נערה\", להוציא את שאינה נערה! שיכול אין לי אלא שלא יתן לאביה, אבל יתן לה! ת\"ל ונתן לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. והרי דברים ק\"ו, ומה אונס חמור, אינו חייב על הבוגרת; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב על הבוגרת! להחליף את הדין אי אתה יכול, שהרי כבר נאמר \"נערה\" \"נערה\" שני פעמים. אשר לא אורשה. להוציא שנתארסה ונתגרשה. ונאמר אשר לא אורשה במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב על שנתארסה ונתגרשה; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב על שנתארסה ונתגרשה! או חילוף - מה אם מפותה הקל, הרי הוא חייב על שנתארסה ונתגרשה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על שנתארסה ונתגרשה! והלא כבר נאמר אשר לא אורשה! שיכול שלא יתן לאביה, אבל יתן לה! ת\"ל \"אשר לא אורשה\" שני פעמים, שלא יתן לה ולאביה, דברי ר' יוסי הגלילי. ר\"ע אומר, אפילו נתארמלה ונתגרשה. והדין נותן, הואיל ואביה, זכאי בכסף קדושיה וזכאי בכסף קנסה. מה כסף קדושיה, אפילו נתארסה ונתגרשה; אף כסף קנסה, אפילו נתארסה ונתגרשה. א\"כ מה ת\"ל אשר לא אורשה? מופנה, להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן \"אשר לא אורשה\", ונאמר להלן \"אשר לא אורשה\"; מה כאן חמשים אף להלן חמשים, ומה להלן שקלים אף כאן שקלים]. ", + "ושכב עמה. (על) [כל] שכיבה.", + "ונמצאו. בעדים." + ], + [ + "ונתן האיש. ולא הקטן.", + "(לאבי הנערה. כל שכיבה - לאבי הנערה, שיהיה שלו) [השוכב. כל שכיבה]. ", + "לאבי הנערה. ולא לאבי הבוגרות.", + "חמשים כסף. כסף צורי.", + "ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו; ואפילו היא חיגרת, ואפילו היא סומא, ואפילו היא מוכת עץ [שחין]. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה? ת\"ל ולו תהיה לאשה, הראויה לו. ", + "תחת אשר ענה. לרבות את היתומה. מכאן אמרו, יתומה [שנתארסה] שנתארמלה או שנתגרשה - האונס חייב והמפתה פטור. ", + "לא יוכל שלחה כל ימיו. (משלחה הוא ליבם) [אבל היבם משלחה]." + ], + [ + "לא יקח איש את אשת אביו. מכאן אמרו (נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנושאה [אולי \"הנשואה\"] - חייב.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, (לכך נאמר) [שנאמר] לא יקח איש את אשת אביו." + ], + [ + "לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה. איזהו פצוע דכה - כל שנפצעו הביצים שלו, אפילו אחת מהן. אין לי אלא כולו, מנין אף מקצתו? [ת\"ל דכה]. ", + "וכרות שפכה. כל שנכרת הגיד.", + "אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי בכרם ביבנה, שמי שאין לו אלא אחת, זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכה לכרות שפכה - אלא שפצוע דכה חוזר, וכרות שפכה אינו חוזר. זו מהלכות רופאים. ", + "בקהל ה'. ר' יהודה אומר, ד' קהלות הן - קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל, קהל גרים. ", + "וחכמים אומרים, [אינן] אלא שלשה. " + ], + [ + "לא יבא ממזר בקהל ה'. (בין איש בין אשה - לא יבוא ממזר, כל שהוא מומזר, מום זר) [מום זר. כל שהוא מום זר, בין איש בין אשה].", + "איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר\"ע, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו [… לא יבא ממזר]. מה אשת אב מיוחדת, שאר בשר שהוא ב\"לא יבא\", והולד ממזר; כך כל שאר בשר שהוא בלא יבא, והולד ממזר.", + "שמעון התימני אומר, כל שחייבים עליה כרת בידי שמים - הולד ממזר, [שנאמר לא יקח איש את אשת אביו … ולא יבא ממזר. מה אשת אב מיוחדת, שחייבין עליה כרת בידי שמים, הולד ממזר; אף כל שחייבין עליה כרת בי\"ש (=בידי שמים) - הולד ממזר].", + "ר' יהושע אומר, כל שחייבים עליהם כריתות (נ\"א מיתות) ב\"ד, הולד ממזר, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו … ולא יבא ממזר. מה אשת אב מיוחדת, שחייבים עליה מיתת ב\"ד והולד ממזר; אף כל שחייבים עליהם מיתות ב\"ד - הולד ממזר.", + "גם דור עשירי. נאמר כאן \"דור עשירי\", ונאמר למטן \"דור עשירי\". מה \"דור עשירי\" האמור למטן עד עולם, אף \"דור עשירי\" האמור כאן עד עולם." + ], + [ + "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקבות, [שנאמר] \"עמוני\" ולא עמונית, \"מואבי\" ולא מואבית (דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. מי דרכו לקדם - אנשים ולא נשים.) ", + "שהיה בדין, ומה ממזר שלא נאמר בו \"עד עולם\", עשה בו נשים כאנשים; עמונים ומואבים, שנאמר בהם \"עד עולם\" - לא עשה בהם נשים כאנשים! או חילוף - ומה עמונים ומואבים, שנאמר בהם \"עד עולם\", לא עשה בהם נשים כאנשים; ממזר, שלא נאמר בו \"עד עולם\", אינו דין שלא נעשה בו נשים כאנשים! ת\"ל לא יבא ממזר, [מום זר] בין איש בין אשה. ", + "אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון - ומה ממזר, שלא נאמר בו \"עד עולם\", עשה בו נשים כאנשים; עמוני ומואבי, שנאמר בהם \"עד עולם\", אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים! ת\"ל \"עמוני\" ולא עמונית דברי ר' יהודה. ר\"ש אומר, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, מי דרכו לקדם - אנשים ולא נשים. ", + "גם דור עשירי וגו'. אם נאמר \"עד עולם\", למה נאמר \"דור עשירי\" (ואם נאמר \"דור עשירי\", למה נאמר \"עד עולם\")? אלא מופנה להקיש, ולדון ג\"ש. נאמר כאן \"דור עשירי\", ונאמר להלן \"דור עשירי\". מה \"דור עשירי\" האמור כאן - עד עולם, אף \"דור עשירי\" האמור (למטן) [להלן] - עד עולם. " + ], + [ + "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. (כשהוא אומר על דבר,) [שאין תלמוד לומר \"על דבר\", אלא] אף על העצה. וכה\"א, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב.", + "בדרך. בשעת טרופיכם.", + "בצאתכם ממצרים. בשעת גאולתכם.", + "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור. הרי דבר (גנאי) לבלעם.", + "ולא אבה ה' א-להיך לשמוע אל בלעם, [ויהפוך]. מלמד (שאף) שהמקלל נתקלל. מפני מה? כי אהבך ה' א-להיך." + ], + [ + "לא תדרוש שלומם וטובתם. מכלל שנ' וקראת אליה לשלום, יכול אף אלו כן? ת\"ל לא תדרוש שלומם.", + "מכלל שנאמר בטוב לו לא תוננו, יכול אף אלו כן? ת\"ל \"וטובתם\".", + "כל ימיך לעולם. לעולמי עולמים." + ], + [ + "לא תתעב אדומי. מפני מה? כי אחיך הוא, גדולה אחוה.", + "לא תתעב מצרי. מפני מה? כי גר היית בארצו. א\"ר אלעזר בן עזריה, המצרים לא קבלו את ישראל, אלא לצורך עצמם, וקבע להם שכר. והרי דברים ק\"ו, ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; המתכון לזכות, עאכ\"ו.", + "ר' שמעון אומר, מצריים הם טבעו את ישראל בים, ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות. עמונים ומואבים, שנטלו עצה להחטיא את ישראל, אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך, שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו. שההורגו, אין מוציאו [אלא] מן העולם הזה (ומהעולם הבא); והמחטיאו, מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא." + ], + [ + " בנים. \"בנים\" ולא בנות, דברי ר' שמעון. וחכ\"א, \"אשר יולדו להם\" - לרבות את הבנות. ", + "אמר רבי שמעון, ק\"ו הדברים - ומה במקום שאסר את הזכרים לעולם, התיר את הנקבות מיד; מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד ג' דורות, אינו דין שנתיר הנקבות [מיד]! אמרו לו, אם הלכה נקבל, אם לדין יש תשובה. אמר להם, הלכה אני אומר, והכתוב מסייעני - \"בנים\", ולא בנות. ", + "דור שלישי. יכול (ראשון) שני ושלישי יהיה אסור? ת\"ל דור שלישי. א\"ר יהודא (בנימין) [מנימין], גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר\"ע, ואמר \"אני גר מצרי ונשוא אשה גיורת מצרית. והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית, כדי שיהא בן בני כשר לבא בקהל\". לקיים מה שנאמר, דור שלישי יבא וגו'. " + ], + [ + "כי תצא מחנה. כשתהיה יוצא, הוי יוצא במחנה. ", + "על איביך. כנגד אויביך אתה (נלחם) [יוצא].", + "ונשמרת מכל דבר רע. שומע אני בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר, ת\"ל \"ערוה\". אין לי אלא ערוה, מנין לרבות ע\"ז ושפיכות דמים, קללת השם? ת\"ל ונשמרת מכל דבר רע. (יכול בטומאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר? ת\"ל \"ערוה\".) מה ערוה מיוחדת, מעשה שגלו בה כנענים ומסלק השכינה; כך כל מעשה, שגלו בה כנענים ומסלק שכינה. ", + "כשהוא אומר \"דבר רע\", אף לשון הרע. " + ], + [ + "כי יהיה בך. ולא באחרים.", + "איש. פרט לקטן.", + "(אשר לא יהיה טהור) מקרה לילה. אין לי אלא קרי לילה. קרי יום מנין? ת\"ל אשר לא יהיה טהור, מכל מקום. א\"כ למה נאמר \"מקרה לילה\"? אלא (מלמד) שדבר הכתוב בהווה.", + "ויצא אל מחוץ המחנה. זו מצות עשה.", + "לא יבא אל תוך המחנה. זו מצות לא תעשה. ר' שמעון התימני אומר, ויצא אל מחוץ למחנה, זו מחנה לויה. לא יבא אל תוך המחנה, זו מחנה שכינה." + ], + [ + "והיה לפנות ערב ירחץ במים. מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.", + "וכבוא השמש יבוא. ביאת שמשו, מעכבתו מליכנס לפנים מן המחנה." + ], + [ + "(ויתד תהיה לך על אזנך) ויד תהיה לך מחוץ למחנה. אין \"יד\" אלא מקום, שנאמר והנה מציב לו יד, ואומר איש על ידו לדגליהם.", + "ויצאת שמה חוץ. (ולא בעמידה) [ולא במחנה].", + "ויתד תהיה לך על אזנך. אין \"אזנך\" אלא מקום זיינך.", + "והיה בשבתך חוץ. בישיבה [ולא בעמידה].", + "וחפרתה בה. שומע אני יהיה חופר באחת ומכסה באחת, [ת\"ל ושבת וכסית].", + "ר' ישמעאל אומר, מנין שלא יהא אדם הופך (מתניו כלפי דרום) [אחוריו כלפי המחנה]? ת\"ל (וחפרת בה) ושבת וכסית את צאתך." + ], + [ + "כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך [וגו' והיה מחניך קדוש. קדשהו. מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק\"ש בצד משרה של כובסים; ולא יכנס לא למרחץ ולא לברסקי, וספרים ותפלין בידו.", + "להצילך ולתת איביך לפניך. אם עשית כל האמור, בענין סוף שהוא מצילך ויתן את איביך בידך.", + "(והיה מחניך קדוש. קדשהו. מכאן אמרו, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל גבי רגליו.)", + "ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך]. מלמד שהעריות מסלקות השכינה." + ], + [ + "לא תסגיר עבד אל אדוניו. מכאן אמרו, המוכר עבדו לעכו\"ם [או] לחוץ (לא) [לארץ] - יצא בן חורין. ", + "אשר ינצל אליך מעם אדוניו. לרבות גר תושב.", + "עמך ישב. (ולא) בעיר עצמו.", + "בקרבך. במקום שפרנסתו יוצאה.", + "[באחד שעריך]. בשעריך, ולא בירושלים. כשהוא אומר \"באחד שעירך\", שלא יהיה גולה מעיר לעיר. ", + "בטוב לו. מנוה הרע לנוה היפה.", + "לא תוננו. זו אונאת דברים." + ], + [ + "לא תהיה קדשה מבנות ישראל. (לא תהיה מוזהר עליהם בכנענים. שהיה בדין,) [מבנות ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנעניות. ולא יהיה קדש מבני ישראל. מבני ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנענים. ומה ת\"ל \"קדש\" ומה ת\"ל \"קדשה\"?] ומה קדשה קלה, אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, אינו דין שיהא מוזהר עליו בישראל! או חילוף - אם קדש חמור, אי אתה מוזהר עליו בכנענים; קדשה קלה, אינו דין שלא תהיה מוזהר עליה! (ומה ת\"ל \"קדש\"?) צריך לאמרו. שאלו נאמר \"קדשה\" ולא נאמר \"קדש\", הייתי אומר, (אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, לא תהיה מוזהר עליו בכנענים! ת\"ל לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש.) [קדש חמור, אתה מוזהר עליו בישראל; אבל קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בישראל. או קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בכנענית; אבל קדש חמור, אתה מוזהר עליה בכנענים! ת\"ל לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש בבני ישראל, ואי אתה מוזהר עליו בכנענים." + ], + [ + "לא תביא אתנן זונה. אין לי אלא אתנן זונה. אתנן כל העריות מנין? ת\"ל (אתנן) [כי תועבת], מכל מקום. ואיזו אתנן זונה? האומר לזונה \"הילך זה בשכרך\", אפילו מאה - כולם אסורים. האומר לחברו, \"הילך טלה זה, ותלין שפחתך אצל עבדי\" - ר' אומר אינו אתנן, וחכ\"א הרי זה אתנן. ", + "ומחיר כלב. איזהו מחיר כלב? האומר לחברו \"הילך טלה זה תחת כלב זה\". (מחיר) יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה, יהיה חייב? ת\"ל \"כי תועבת\". נאמר כאן \"תועבה\" ונאמר להלן \"תועבה\", מה \"תועבה\" האומר להלן - (בשם זובח) [בזובח], אף \"תועבה\" האמורה כאן - (בשם זובח) [בזובח]. ", + "(נדר. פרט לדבר הנדור. כשהוא אומר \"לכל נדר\", לרבות במה). ", + "בית ה' א-להיך. פרט לפרת חטאת, שאינה באה לבית, דברי ר' אליעזר. וחכ\"א, לרבות את הריקועים. [כשהוא אומר \"לכל\", לרבות את הבמה. \"נדר\", פרט לדבר הנדור]. ", + "לכל נדר. לרבות את העוף. [שהיה בדין,] ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם, אין אתנן ומחיר חל עליהם; עוף שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליהם! ת\"ל \"לכל נדר\", להביא את העוף. יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור? ת\"ל כי תועבת ד'. ", + "גם שניהם. שנים ולא ד'. הם. ולא ולדותיהם." + ], + [ + "לא תשיך לאחיך. אין לי אלא לוה, מלוה מנין? ת\"ל אל תקח מאתו נשך ותרבית.", + "מכלל שנאמר \"כספך\" - ולא כסף אחרים, \"אכלך\" - ולא אוכל אחרים. או \"כספך\" - ולא כסף מעשה, \"אכלך\" - ולא אוכל בהמה? כשהוא אומר \"נשך כסף\", לרבות כסף מעשר. \"נשך אוכל\", לרבות אוכל בהמה. אין לי אלא \"נשך כסף נשך אוכל\", מנין לרבות כל דבר? ת\"ל \"נשך כל דבר אשר ישך\".", + "ר' שמעון אומר, מנין שלא יאמר לו, \"צא ושאול בשלום פלוני\" או \"דע אם בא איש פלוני ממקומו\"? ת\"ל (נשך) כל דבר (אשר ישך)." + ], + [ + "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. \"לנכרי תשיך\" מצות עשה, \"ולאחיך לא תשיך\" מצות לא תעשה.", + "ר\"ג אומר, מה ת\"ל \"ולאחיך לא תשיך\", הרי כבר \"לא תשיך לאחיך\"? אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו ללוות ממנו, והיה משלח לו, ואומר \"בשביל שילוני\", זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו והחזיר לו מעותיו, והיה משלח לו, ואומר \"בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי\", זו היא רבית מאוחרת.", + "למען יברכך א-להיך בכל משלח ידך. קבע לו הכתוב ברכה (בשליחות ידיו) [בכל שליחות ידיו].", + "על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. בשכר שתבא, תירש." + ], + [ + "כי תדור נדר לה'. נאמר כאן \"נדר\" ונאמר להלן \"נדר\". מה \"נדר\" האמור להלן, נדר ונדבה; אף \"נדר\" האמור כאן, נדר ונדבה. ומה \"נדר\" האמור כאן, לא תאחר לשלמו; אף \"נדר\" האמור להלן, לא תאחר לשלמו.", + "לה' א-להיך. אלו [הדמים] והערכים והחרמים וההקדשות.", + "לא תאחר לשלמו. הוא ולא חילופיו.", + "כי דרש ידרשנו. אלו חטאות ואשמות [עולות ושלמים].", + "ה' א-להיך. (זה הקדש בעל הבית. נוסחא אחרת, בדק הבית.) [אלו צדקות ומעשרות ובכור ופסח].", + "מעמך. זה לקט שכחה ופאה.", + "והיה בך חטא. ולא בקרבנך חטא." + ], + [ + "וכי תחדל לנדור. ר' מאיר אומר, טוב אשר לא תדור, [משתדור ותשלם]. טוב מזה ומזה, שלא תדור כל עיקר. ר' יהודה אומר, (טוב אשר לא תדור,) טוב מזה ומזה, שנודר ומשלם.", + "מוצא שפתיך. זו מצות עשה.", + "תשמור. זו מצות ל\"ת.", + "ועשית. זו אזהרה לב\"ד שיעשוך.", + "כאשר נדרת. זה נדר.", + "לה' א-להיך. אלו (ערכים וחרמים והקדשות) [חטאות ואשמות עולות ושלמים].", + "נדבה. זו נדבה.", + "כאשר דברת. (זה) [אלו קדשי] בדה\"ב (=בדק הבית).", + "בפיך. זו צדקה." + ], + [ + "כי תבא בכרם רעך. יכול לעולם? תלמוד לומר \"ואל כליך לא תתן\", בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית.", + "רעך. פרט לעובדי כוכבים. רעך. פרט לגבוה.", + "ואכלת. ולא מוצץ.", + "ענבים. ולא תאנים. מכאן אמרו, היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים, בתאנים לא יאכל בענבים. אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.", + "ר' אלעזר (בן) חסמא אומר, מנין שלא יאכל פועל יותר משכרו? ת\"ל \"כנפשך\". וחכ\"א \"שבעך\", מלמד שאוכל פועל יותר על שכרו.", + "ואל כליך לא תתן. (אפילו) בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעה\"ב." + ], + [ + "כי תבא בקמת רעך. יכול לעולם? ת\"ל \"וחרמש לא תניף\", בשעה שאתה מניף חרמש על קמת רעך.", + "(מכלל שנאמר) רעך. פרט לעובדי כוכבים. רעך. פרט לגבוה.", + "וקטפת מלילות בידך. שלא תהא קוצר במגל.", + "וחרמש לא תניף. בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית." + ], + [ + "כי יקח איש אשה. מלמד שהאשה נקנית בכסף. שהיה בדין - ומה אמה העבריה שאין נקנית בבעילה, נקנית בכסף; אשה שנקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע\"פ שנקנית בבעילה, לא תהא נקנית בכסף! ת\"ל כי יקח איש אשה, מלמד שהאשה נקנית בכסף.", + "ובעלה. [מלמד שהאשה נקנית בבעילה.] שהיה בדין - ומה יבמה שאין נקנית בכסף, נקנית בבעילה; אשה שנקנית בכסף, אינו דין שנקנית בבעילה! אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע\"פ שנקנית בכסף, שלא תהא נקנית בבעילה! ת\"ל ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.", + "ומנין אף בשטר? ודין הוא - ומה כסף שאינו מוציא, הרי הוא קונה; שטר שהוא מוציא, אינו דין שיהא קונה! לא, אם אמרת בכסף, שקונה הקדש ומעשר שני; תוכיח בשטר, שאין קונה הקדש ומעשר שני! ת\"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו [וגו']. מקיש הויתה של זה ליציאתה של זה - מה יציאתה (מזה) בשטר, אף הויתה (מזה) בשטר." + ], + [ + "והיה אם לא תמצא חן בעיניו. (גיטין צ') בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנאמר כי מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה את תבשילו, שנאמר כי מצא בה ערות דבר.", + "אמרו בית הלל לבית שמאי: אם נאמר דבר למה נאמר ערוה, ואם נאמר ערוה למה נאמר דבר?שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא, ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהיה אסורה מן האסור לה? תלמוד לומר ערוה ויצאה מביתו. ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא? תלמוד לומר ויצאה מביתו.", + "רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: אם לא תמצא חן בעיניו.", + "וכתב לה. לשמה. מכאן אמרו: כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול, כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני, ואומר זה שמי ושם אשתי כשם אשתו פסול לגרש בו. יותר מכאן אמרו: יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. יותר מכאן: אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו.", + "וכתב. אין לי אלא כתוב בדיו, מנין בסם ובסיקא בקומוס ובקנקנתום? תלמוד לומר: וכתב לה, מכל מקום.", + "ספר. אין לי אלא ספר, מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ספר? מה ספר מיוחד של קיימא יצאו אלו שאינן של קיימא. רבי יהודה בן בתירה אומר: מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצא דבר שמחובר לקרקע.", + "כריתות. שיהא כריתות. מכאן אתה אומר: האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום, הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו, ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. ", + "(ר' טרפון אמר הלכה וניסת לאחיו) [נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה וניסת לאחיו של זה שנאסרה עליו] ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת? ולא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, הא למדת שאין זה כריתות. ", + "א\"ר יוסי הגלילי: היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד, אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם, אסורה לאחד אסורה לכל אדם, הא למדת שאין זה כריתות. ", + "רבי אלעזר בן עזריה אומר: כריתות. דבר הכורת בינו לבינה. אמר רבי יוסי (הגלילי): רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה.", + "ר' עקיבא אומר: וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה, חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה, הא למדת שאין זה כריתות.", + "דבר אחר: הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים, הא למדת שאין זה כריתות.", + "בידה. אין לי אלא בידה, מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ידה? אלא מה ידה מיוחדת שהיא רשותה, כך כל דבר שהיא רשותה.", + "(ונתן בידה) ושלחה מביתו. עד שיאמר לה זה גטיך. מכאן אמרו: הזורק גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גטיך." + ], + [ + "ויצאה מביתו. מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.", + "והלכה והיתה לאיש אחר. שלא תנשא עמו בשכונה.", + "אחר. כבר קראתו התורה \"אחר\". ", + "ושנאה האיש האחרון. הכתוב מבשר שעתיד לשנאותה.", + "או כי ימות האיש האחרון. הכתוב מבשר שעתידה לקוברו.", + "(אין לי אלא גרושה, אלמנה מנין? ת\"ל או כי ימות האיש האחרון. אם סופנו לרבות אלמנה, מה ת\"ל \"גרושה\"? אלמנה מותרת ליבם, גרושה אסורה ליבם). [אם נאמר \"גרושה\", למה נאמר אלמנה? גרושה אסורה ליבם, אלמנה מותרת ליבם]. ", + "יכול אף שקלקלה (על בעלה) לאחר שנתגרשה, תהא אסורה לחזור לו? ת\"ל וכתב לה … ויצאה. היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו, ולא שקלקלה (על בעלה) תהיה אסורה לחזור לו. ", + "ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו? ת\"ל לא יוכל בעלה הראשון. ומנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמרו לה \"הרי מת בעליך\", וניסת; ואח\"כ בא בעלה - (תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה) [שצריכה גט מזה ומזה, שתצא מזה ומזה]? תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון (אשר שלחה) לשוב לקחתה להיות לו לאשה. ", + "אחרי אשר הטמאה (אשר שלחה). אין לי אלא מן הנשואים לנשואים (לארוסים מן האירוסים); מן האירוסים לנשואים, ומן הנשואים לאירוסים, [לאירוסין מן האירוסין,] מנין? ת\"ל לא יוכל בעלה (הראשון לקחתה. לא יוכל הראשון לקחתה. את אשר שילח.) [לקחתה. הראשון לקחתה. אשר שלחה לקחתה. לשוב לקחתה]. ", + "ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה, מן האירוסין מותרת, מן הנשואין אסורה; שנאמר אחרי אשר הוטמאה. וחכ\"א, בין מן האירוסים ובין מן הנשואים אסורה. א\"כ למה נאמר אחרי אשר הוטמאה? לרבות סוטה שנסתרה. ", + "[כי תועבה היא לפני ה']. וכן הוא אומר, לאמר, הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו וגו'. ", + "כי תועבה היא. ר' יהודה אומר, היא תועבה ואין הולד תועבה. ", + "ולא תחטיא את הארץ. להזהיר ב\"ד על כך. " + ], + [ + "כי יקח איש אשה חדשה. אין לי אלא בתולה, מנין לרבות (ארוסה ושומרת יבם) [נ\"א אלמנה וגרושה]? תלמוד לומר ושמח את אשתו, מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"חדשה\"? מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו. (ואלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר). ", + "לא יצא בצבא. יכול לא יצא בצבא, אבל יספיק כלי זיין ומים ומזון? ת\"ל ולא יעבור עליו, לכל דבר. שומע אני אף בנה בית ולא חנכו, נטע כרם [ולא] חללו, ארש אשה [ולא] לקחה? ת\"ל \"עליו\", [עליו] אינו עובר, אבל עובר הוא על אלו. ", + "נקי יהיה לביתו. זה ביתו.", + "יהיה. זה כרמו.", + "ושמח את אשתו. זו אשה.", + "אשר לקח. להביא את יבמתו." + ], + [ + "לא יחבול רחים ורכב. אין לי אלא רחים ורכב (המיוחדים), מנין לרבות כל דבר? ת\"ל כי נפש הוא חובל. א\"כ למה נאמר \"רחים ורכב\"? מה רחים ורכב שהם מיוחדים, שהם שני כלים ועושים מלאכה אחת, וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.", + "כי נפש הוא חובל. להגיד מה גרם." + ], + [ + "כי ימצא. בעדים.", + "איש. פרט לקטן.", + "גונב נפש מאחיו. ולא מעכו\"ם.", + "מבני ישראל. (להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר\"י בן ברוקא; וחכ\"א, הגונב בנו ומכרו - פטור) [להוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין].", + "והתעמר בו. מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. ר' יהודה אומר, עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו.", + "ומת. בסתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.", + "(ההוא. ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין).", + "[הגנב. להביא הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר\"י בן ברוקא; וחכ\"א, הגונב בנו ומכרו - פטור].", + "ובערת הרע מקרבך. בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "השמר. זה לא תעשה.", + "בנגע. זה שער לבן.", + "הצרעת. זו מחיה. אין אלא (עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה מנין?) [כולם, מנין אפילו מקצתם]? ת\"ל לשמור מאד ולעשות.", + "אין לי אלא נגעי אדם, נגעי בגדים ונגעי בתים מנין? ת\"ל ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים.", + "אין לי אלא מתוך החלט, מתוך הסגר (מנין? ת\"ל כאשר צויתיך. אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתן? ת\"ל לשמור ולעשות. עושה אתה, בא והולך, ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו.) [ועד שלא נזקק לטומאה, מנין? ת\"ל כאשר צויתים.", + "תשמרו לעשות. לעשות, אי אתה עושה. אבל עושה אתה בסיב שע\"ג רגליו, ובמוט שעל כתפיו; ואם עברו עברו." + ], + [ + "זכור את אשר … ה' א-להיך למרים. וכי מה ענין זה לזה? (נתנו הענין אצלו) [סמכו ענין לו], ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע. והרי דברים ק\"ו - ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של מקום ובנינו של עולם - כך נענשה; כל המדבר בגנותו של חברו ברבים, על אחת כמה וכמה.", + "בדרך. בשעת טרופיכם.", + "בצאתכם ממצרים. בשעת גאולתכם. (אלא שתלה הכתוב הכל) [ועכבו הכל בשבילה]. וללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים, לא היו הולכים, עד שמרים מקדמת לפניהם. וכה\"א ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים." + ], + [ + "כי תשה ברעך. אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות? ת\"ל משאת מאומה. ", + "לא תבא אל ביתו. יכול לא ימשכננו מבפנים, אבל ימשכננו מבחוץ? ת\"ל (לעבוט עבוטו בחוץ. לא ימשכננו בחוץ, אבל ימשכננו מבפנים? ת\"ל בחוץ תעמוד. כשהוא אומר) [והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו'. יכול יכנוס בפנים? ת\"ל בחוץ אעמוד (אולי \"תעמוד\"). כשהוא אומר, בחוץ תעמוד.] ", + "והאיש. לרבות שליח בית דין." + ], + [ + "ואם איש עני הוא. אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת\"ל ואם איש. א\"כ למה נאמר \"עני\"? ממהר אני ליפרע על ידי עני, יותר מן העשיר.", + "לא תשכב בעבוטו. שלא תשכב ועבוטו עמך.", + "השב תשיב לו את העבוט [כבוא השמש. ולהלן הוא אומר עד בא השמש תשיבנו לו] מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה. סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.", + "ושכב בשלמתו וברכך. מלמד שהוא מצוה לברכך. יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך ת\"ל ולך תהיה צדקה.", + "[לפני ה' א-להיך]. מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו." + ], + [ + "לא תעשוק שכיר. והרי כבר נאמר [לא תעשוק את רעך] ולא תגזול? מלמד שכל הכובש שכר שכיר, עובר בה' לאוין (,משום בל תעשוק, בל תגזול ובל תלין פעולת שכיר, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום ולא תבא עליו השמש. מכלל שנא' ואליו הוא נושא את נפשו,) [ועשה, משום פעולת שכיר, משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש.", + "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. אין לי אלא עני, עשיר מנין? אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאינו עושה בנפשו, כגון גרדי וסורק? מנין ת\"ל לא תעשוק את רעך ולא תלין פעולת שכיר, מ\"מ (=מכל מקום)]. א\"כ למה נאמר \"עני ואביון\"? ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון, יותר מכל אדם.", + "מאחיך. ולא מאחרים.", + "או מגרך. זה גר צדק. (מלמד שעובר עליו בשני לאוין. ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר משום בל תעשוק).", + "[בשעריך. זה גר תושב. אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות שכר בהמה וכלים? ת\"ל \"בארצך\", כל שבארצך. מלמד שכולם עוברים בכל השמות האלו. ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר, גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין. בהמה וכלים, אין בהם אלא משום בל תעשוק." + ], + [ + "ביומו תתן שכרו. מלמד ששכיר יום גובה כל הלילה. ושכיר לילה גובה כל היום מנין? ת\"ל לא תלין … ולא תבוא עליו השמש.", + "כי עני הוא [ואליו הוא נושא את נפשו]. פרט לשפסק עמו.", + "ואליו הוא נושא את נפשו. וכי למה עלה זה בכבש, ומסר לך את נפשו, לא שתתן לו שכרו בו ביום! א\"כ למה נאמר \"ואליו הוא נושא את נפשו\"? אלא מלמד, שכל הכובש שכר שכיר, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושא את נפשו.", + "ולא יקרא עליך אל ה'. יכול מצוה שלא לקרות? ת\"ל \"וקרא עליך\". יכול מצותו לקרות? ת\"ל \"ולא יקרא עליך אל ה'\". יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא? ת\"ל \"והיה בך חטא\" מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"וקרא עליך אל ה'\"? ממהר אני ליפרע עלי ידי קורא, יותר ממי שאינו קורא." + ], + [ + "לא יומתו אבות על בנים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא יומתו אבות על ידי בנים, ולא בנים על ידי אבות? והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו! [אלא בא ללמד] שלא יומתו אבות בעדותם של בנים, ולא בנים בעדותם של אבות.", + "כשהוא אומר \"ובנים\" לרבות את הקרובים. ואלו הם הקרובים, אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.", + "איש בחטאו יומתו. (אבות) [גדולים] מתים בעון עצמם, (ובנים) [קטנים] מתים בעון אבותם]." + ], + [ + "לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. (מה אני צריך) [מה ת\"ל], והלא כבר נאמר לא תטה משפט? מלמד שכל המטה דינו של גר, עובר בב' לאוין.", + "ולא תחבול בגד אלמנה. בין עניה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת ביתוס.", + "ר' שמעון אומר, דברים שאתה חובל (באיש, אין אתה מחזיר לאשה; שלא תהא הולך ובא אצלה, כדי להשיאה שם רע) [ומחזיר לה, אי אתה חובל באלמנה; שלא יהא הולך ובא אצלה, ומשיאה שם רע]." + ], + [ + "כי תקצור. פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.", + "קצירך. פרט (לשקצרהו עכו\"ם) [להקדש ושל אחרים]. מכאן אמרו, עכו\"ם שקצר את שדהו ואח\"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. ר' יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר. (קצירך. פרט לאחרים. קצירך. פרט להקדש. כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו\"ם ולקח ישראל - פטור). ", + "ר' יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר - כל זמן שיש לו קציר, (יש לו עומר ויש לו שכחה) [יש לו שכחה בעומרין]; וכל זמן שאין לו קציר, אין לו (עומר ואין לו שכחה) [שכחה בעומרין]. כשתמצי לומר, קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו\"ם ולקח ישראל - פטור. ", + "בשדך. פרט למעמר בשדה חברו, דברי ר' מאיר; וחכמים מחייבים. (מכאן אתה אומר, העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית; שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפיו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה). " + ], + [ + "ושכחת עומר בשדה. ולא הגדיש. יכול אף שכחו (פועלים) יותר משנים? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה. מכאן אמרו, שני עומרים שכחה, ג' אינם שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה, ג' אינם שכחה. שני גרגרים פרט, ג' אינן פרט.", + "בשדה. פרט לטמונה, דברי ר' יהודה; וחכ\"א, \"בשדה\" לרבות את הטמונה. בשדה. לרבות את הקמה. שהיה בדין - ומה עומר שהורע כח עני, יש לו שכחה; קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לו שכחה! לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה! ת\"ל \"בשדה\", לרבות את הקמה.", + "לא תשוב לקחתו. פרט לראשי שורות. מכאן אמרו, ראשי שורות - העומר שכנגדו יוכיח. והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר, ושכחו; מודים שאין שכחה. [העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה].", + "לא תשוב לקחתו. כולו כאחד. וכמה יהיה בו? שערו חכמים בעושה [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, העומר שיש בו סאתים ושכחו - אין שכחה. שני עומרים ובהם סאתים - רבן גמליאל אומר לבעל הבית, וחכ\"א לעניים. אמר להם רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים, יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו? אמרו לו יופי כחו. אמר להם, אם בזמן שהוא עומר אחר ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהו שכחה! [אמרו לו, אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרין שהן ככריכות (=עומרים קטנים)!].", + "לא תשוב לקחתו. מכאן אמר ר' ישמעאל, שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. (ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה.) [ואם ספק, לבעל הבית], שהמוציא מחברו עליו הראיה. ומנין (לספק) [שספק] לקט - לקט, ספק שכחה - שכחה, ספק פאה - פאה? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה.", + "[למען יברכך ה' א-להיך בכל מעשה ידיך.] א\"ר אלעזר בן עזריה, מנין למאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני והלך ונפרנס בה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' א-להיך. והרי דברים ק\"ו - מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; מי שנתכוין לזכות וזכה, עאכו\"כ." + ], + [ + "כי תחבוט זיתך. הראשונים היו חובטין זיתיהם, ונוהגים בעין יפה. (מכאן אמרו, הזית שהוא עומד (ג' על ג') [בין שלש] שורות של שני מלבנין, נשכחו - אינן שכחה).", + "זיתך. פרט לאחרים. זיתך. פרט להקדש.", + "לא תפאר. לא תפאר לעני. מכאן אמרו, מי שאינו מניח את העניים ללקוט, או מניח האחד [ואחד לא], או שמסייע לאחד מהם - הרי זה גוזל העניים. על זה נאמר, אל תסג גבול עולם.", + "אחריך. מלמד שיש לו שכחה.", + "אחריך. מלמד שיש לו פאה.", + "לגר ליתום ולאלמנה. נאמר כאן \"גר יתום\", ונאמר להלן \"גר יתום\". מה \"גר יתום\" האמור להלן, (בעושה) [פחות] מסאתים; אף \"גר ויתום\" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, זית שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. זית שהוא עומד בין ג' שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה." + ], + [ + "כי תבצור כרמך. מכאן היה ר' אליעזר אומר, כרם שכולו עוללות לבעל הבית. ר' עקיבא אומר, לעניים; [שנאמר וכרמך לא תעולל].", + "לא תעולל. איזו היא עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לה כתף ואין לה נטף, נטף ואין לה כתף - הרי היא של בעל הבית; ואם לאו - הרי הם של עניים.", + "אחריך. מלמד שיש לו שכחה. אחריך. מלמד שיש לו פאה. מכאן אמרו, איזו היא שכחה בעריס (=גפן כסוכה)? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=סרוחה על הארץ), משיעבור הימנה.", + "לגר ליתום. נאמר כאן \"גר יתום\", ונאמר להלן \"גר יתום\". מה \"גר יתום\" האמור להלן [פחות] מסאתים, אף \"גר יתום\" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים." + ], + [ + "כי יהיה ריב. אין שלום יוצא מתוך מריבה. וכה\"א ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא? הוי אומר, זו מריבה. (ועמדו שני האנשים אשר להם הריב.) [אף כאן,] מי גרם לזה ללקות? הוי אומר זו מריבה. ", + "בין אנשים. אין לי אלא אנשים. נשים, (מנין) איש עם אשה ואשה עם איש מנין? ת\"ל ונגשו אל המשפט. ", + "ושפטום. בעל כרחם.", + "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. יכול כל מרשיעים לוקים? ת\"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה. ועדין איני יודע איזו הם הלוקים? ת\"ל לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת - מצות ל\"ת, והוא לוקה; כך כל שהוא מצות לא תעשה, הרי הוא לוקה. (או) [יכול] כל מצות לא תעשה, שיש בה קום ועשה, הרי הוא לוקה (כך כל מצות לא תעשה, שיש בה קום עשה, והרי הוא לוקה)! ת\"ל לא תחסום שור. מה חסימה מיוחדת, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה; כך כל מצות לא תעשה, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה. ר\"ש אומר, והצדיקו את הצדיק, צדקהו כדי שלא ילקה. ", + "והפילו השופט. מלמד שאין מלקין מעומד.", + "והכהו [לפניו במספר]. שליש מלפניו, שתי ידות מלאחריו. ", + "לפניו. שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בו, ולא שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בדבר אחר. יכול יהיה לוקה ומת, יכול יהיה לוקה ומשלם? ת\"ל כדי רשעתו, אין לוקה ומת (יכול יהא לוקה ומשלם? ת\"ל כדי רשעתו,) אין לוקה ומשלם. ", + "ארבעים יכנו. יכול מ' שלמות? ת\"ל \"במספר ארבעים\". מנין סמוך לארבעים. ר' יהודא אומר, מ' שלמות; והיכן הוא לוקה [את היתרה]? בין כתפיו. ", + "יכנו. ולא על הקרקע. יכנו. ולא על כסות. יכנו. אין מלקים שנים כאחד.", + "לא יוסיף. אם היה מוסיף, עובר על לא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיפים על מנין של תורה, על (כל אומד ואומד) [אומד] שאמדוהו ב\"ד מנין? ת\"ל [לא יוסיף] פן יוסיף, מ\"מ (=מכל מקום). ", + "מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה, מכה מעוטה מנין? ת\"ל על אלה. א\"כ למה נאמר \"מכה רבה\"? (מלמד שאין הראשונה מכה רבה) לימד על הראשונות שהן מכה רבה. ", + "ונקלה (אחיך לעיניך). מכאן אמרו, נתקלקל בין ברעי בין במים פטור. ר' יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים. ", + "[אחיך]. מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן. ", + "ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב \"רשע\", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו \"אחיך\", שנאמר ונקלה אחיך. [ומה אם העובר עבירה אחת - נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת - עאכו\"כ שתנתן לו נפשו]. ", + "ר' שמעון אומר, ממקומו הוא מוכרע, שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם, ואומר אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם. (והרי דברים ק\"ו, ומה אם מדת פורענות - המטפל בהם בעוברי עבירה, הרי הוא כעוברי עבירה; המטפל בעושי מצוה, עאכ\"ו. ", + "(ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר טוב; גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ\"ו שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.) [הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושי מצוה]. ", + "ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר מי יגור באהלך. הולך תמים ופועל צדק. לא רגל על לשונו. נבזה בעיניו נמאס. כספו לא נתן בנשך. ובמקום אחר הוא אומר, ואיש כי יהיה צדיק. [אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ב\"י ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב] וסוף הענין הוא אומר, [צדיק הוא] חיה יחיה. וכי מה עשה זה?! אלא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושי מצוה. ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר (טוב); גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ\"ו שיזכה לו ולדורותיו, עד סוף כל הדורות. " + ], + [ + "לא תחסום שור בדישו. אין לי אלא שור, מנין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור? ת\"ל (לא תחסום שור) [בדישו], מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"שור\"? שור אי אתה חוסם, אבל אתה חוסם אדם.", + "בדישו. אין לי אלא בדישו, מנין לרבות שאר עבודות? תלמוד לומר \"לא תחסום\", מכל מקום. אם כן למה נאמר \"בדישו\"? מה דיש מיוחד - שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע משעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל; כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל.", + "ר' יוסי בר' יהודה אומר, מה דיש מיוחד שעושה בידיו וברגליו (ובגופו, יצא העושה בידיו וברגליו, אבל לא בגופו.), [יצא העושה בידיו ולא ברגליו, ברגליו ולא בידיו]." + ], + [ + "כי ישבו אחים. פרט לאחיו שלא היה בעולמו. מכאן אמרו, ב' אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו [ומת. הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה].", + "יחדו. [המיוחדים בנחלה,] פרט לאחים מן האם. לפי שמצינו (שיש באחים מן התורה) [בעריות], ששוה אח מן האם לאח מן האב. יכול אף כאן כן? ת\"ל \"יחדיו\", פרט לאחיו מאמו.", + "ומת אחד מהם. אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם. מנין אפילו הם מרובין (? ת\"ל ומת אחד מהם. מנין אפילו מתו כולם? ת\"ל ומת אחד מהם, ולא נאמר \"אחד מהם\"). ומתו? ת\"ל ומת מהם. א\"כ מה ת\"ל \"אחד\"? אשת אחד מתיבמת, ולא אשת שנים. מכאן אמרו, שלשה אחים נשואים ג' נכריות [ומת א' מהם, ועשה בה השני מאמר ומת - חולצת ולא מתיבמת. שנ' ומת אחד מהם, שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין].", + "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. למה אני צריך? לפי שאמרנו להלן, \"אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים\" (יכול אף כאן כן) [יכול תהא פטורה]? ת\"ל לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר. כיצד הוא עושה? (או חולצת או מתייבמת) [חולצת ולא מתיבמת]. הנותן גט - פסלה לעצמו ופסלה ע\"י אחים. יכול (יהיה גט פוטרה) [תהא פטורה] (בגט זה מזיקת האחים)? ודין הוא - ומה חליצה שאינה פוטרת באשה, פוטרת ביבם; גט שפוטר באשה, אינו דין שפוטר ביבם! ת\"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, [אלא] בחליצה. העושה מאמר ביבמתו - קנאה לעצמו ופסלה על האחים. יכול יהיה מאמר גומר בה? ת\"ל יבמה יבא עליה, ביאה גומרת בה ואין מאמר גומר בה.", + "יבמה יבוא עליה. בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון. ואפילו היא שוגגת והוא מזיד, או שהוא שוגג והיא מזידה.", + "ולקח ולקחה ויבם ויבמה. פרט לצרות (מכל העריות וכן) [ועריות]. מכאן אמרו, ט\"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו'." + ], + [ + "והיה הבכור אשר תלד. יכול אם היה שמו יוסי, יקרא שמו \"יוסי\"; יוחנן, יקרא שמו \"יוחנן\"? ת\"ל יקום על שם אחיו (מ\"מ) [ולא על שם אחי אביו]. א\"כ למה נאמר והיה הבכור? מלמד שמצוה על הגדול ליבם.", + "אשר תלד. פרט לאילונית שאינה ראויה לילד.", + "יקום על שם אחיו. (ולא על שם אחי אביו.) [לנחלה. נאמר כאן \"שם אחיו\", ונאמר להלן \"על שם אחיהם יקראו בנחלתם\". מה \"שם\" האמור להלן, לנחלה; אף \"שם\" האמור כאן, לנחלה].", + "המת. לפי שנאמר להלן, אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים. מנין מת ראשון - ייבם שני, מת שני - ייבם שלישי? ת\"ל \"המת\" \"המת\" ריבה הכתוב.", + "ולא ימחה שמו מישראל. פרט (לסריס) [לאשת סריס] ששמו מחוי.", + "ואם לא יחפץ האיש. ולא שלא חפץ בה המקום. מוצא אני את העריות, שחייבים עליהם מיתות ב\"ד; ועדיין לא אוציא את העריות, שהם (בלא תעשה) [בכרת]! ת\"ל לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום.", + "לקחת את יבמתו. (מה) [למה] אני צריך? מפני שנ' והיה הבכור אשר תלד, יכול שאני מוציא עקרה וזקנה (בנ\"א ל\"ג ואילונית) וקטנה ושאינה ראויה לילד? ת\"ל \"יבמתו\" \"יבמתו\", ריבה הכתוב.", + "ועלתה יבמתו השערה. מצוה בב\"ד שיהא בגובהה של עיר ושיהיה בזקנים.", + "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל. (פרט לסריס, שאם רצה להקים אינו יכול. שם.) ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"שם\" ונאמר להלן \"שם\". מה \"שם\" האמור להלן (נחלה, אף \"שם\" האמור כאן נחלה. מה \"שם\" האמור לשם זרע, אף \"שם\" האמור כאן זרע.) [(מה \"שם\" האמור להלן) זרע, אף כאן זרע; פרט לסריס, שאם רצה להקים לאחיו שם, אינו יכול].", + "בישראל. ולא בגרים. מכאן אמרו, שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - פטורים מן החליצה ומן היבום. שנאמר \"בישראל\", ולא בגרים.", + "לא אבה יבמי. ולא שלא אבה בה המקום." + ], + [ + "וקראו לו זקני עירו. מצוה בזקני עירו [ולא בשלוחם].", + "ודברו אליו. דברים הגונים. (מה הגונים?) שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה - (ועמד ואמר שישאנה לו. \"כלך אצל כמותך\" אומר לו \"למה לך להכניס\".) [אומרים לו, \"מה לך אצל ילדה\" \"מה לך אצל זקנה\", \"כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה לביתך\"].", + "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה. מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה.", + "לא חפצתי לקחתה. ולא שלא חפץ בה המקום." + ], + [ + "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים. [מלמד שמהלכת אחריו אל הזקנים]. (וירקה בפניו) [לעיני הזקנים וירקה]. רוק הנראה לעיני הזקנים. (מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים).", + "וחלצה נעלו. [אין לי אלא] נעלו שלו. של אחרים מנין? ת\"ל (חלוץ) הנעל (חלוץ) הנעל, מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"וחלצה נעלו\"? פרט לגדול שאין יכול לילך בו ולקטן שאין חופה את רוב הרגל ושאין לו עקב, שחלציתה (אולי \"שחליצתה\") פסולה.", + "מעל רגלו. [מכאן אמרו, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה. רגלו.] נאמר כאן \"רגלו\" ונאמר להלן \"רגלו\"; מה להלן ימנית, אף כאן ימנית. (מכאן אמרו, מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה).", + "וירקה בפניו. יכול בפניו [ממש]? ת\"ל \"לעיני הזקנים\" (רוק הנראה לעיני הזקנים. מכאן אמרו, חלצה ורקקה ולא קראה - חליצתה כשרה. קראה ורקקה ולא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה - ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה, ור\"ע אומר חליצתה כשרה).", + "וענתה ואמרה. נאמר כאן \"ענייה\" ונאמר להלן \"ענייה\". מה \"ענייה\" האמורה להלן בלשון הקדש, אף \"ענייה\" האמורה כאן בלשון הקדש.", + "ככה יעשה לאיש. [מכאן אמרו, חלצה ורקקה ולא קראה - חליצתה כשרה. קראה ורקקה ולא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה - ר\"א אומר חליצתה פסולה, ור\"ע אומר חליצתה כשרה. א\"ל ר\"א, \"ככה יעשה\", כל דבר שהוא מעשה מעכב! א\"ל ר\"ע, משם ראיה? \"ככה יעשה לאיש\", כל דבר שהוא מעשה באיש.", + "אשר לא יבנה את בית אחיו. (רא\"א) אשר לא בנה ולא עתיד לבנות.", + "בישראל. למה נאמר, והלא כבר נאמר \"בישראל\"! \"בישראל\" האמור להלן, פרט לגרים. \"בישראל\" האמור כאן, פרט לבית דין של גרים].", + "בית חלוץ הנעל. מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים. ר' יהודה אומר, מצוה על כל העומדים שם לומר \"חלוץ הנעל, חלוץ הנעל\". אמר ר' יהודה, פעם אחת היינו יושבים לפי ר' (שמעון) [טרפון], ואמר לנו \"ענו כולכם ואמרו, \"חלוץ הנעל, חלוץ הנעל\" \"." + ], + [ + "כי ינצו אנשים. אין שלום יוצא מתוך מצות (שורוק בו'. ל' ניצה, מריבה). וכה\"א ויהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק? הוי אומר מריבה. וכה\"א (ועמדו שני האנשים אשר להם הריב) [וכי יהיה ריב בין אנשים]. מי גרם לזה ללקות? הוי אומר זו מריבה.", + "אנשים. אין לי אלא אנשים. [נשים], איש עם אשה ואשה עם איש מנין? ת\"ל \"יחדו\" מ\"מ (=מכל מקום).", + "איש ואחיו. פרט לעבדים שאין להם אחוה [דברי ר' יהודה].", + "וקרבה אשת האחד ושלחה. (אשת איש ולא אשת שליח ב\"ד. להציל את אישה) ר\"א אומר, לפי שמצינו (שיש מזיקין) [במזיקין] שבתורה, שעשה בהם שאין מתכוין כמתכוין. יכול אף כאן כן? ת\"ל [וקרבה וגו'. יכול עד שיהא מתכוין לבייש? ת\"ל \"והחזיקה\". ממשמע שנאמר ושלחה ידה, אין אני יודע שהחזיקה? ומה ת\"ל \"והחזיקה\"? לומר לך שאם נתכוונה להזיק, אף שלא נתכוונה לבייש].", + "במבושיו. אין לי אלא מבושיו. מנין לרבות כל דבר שיש בו סכנה? ת\"ל \"והחזיקה\", מכל מקום." + ], + [ + "וקצתה את כפה. מלמד שאתה חייב (להצילה) [להצילו]. מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה? ת\"ל לא תחוס עינך.", + "ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"לא תחוס\", ונאמר להלן \"לא תחוס\"; מה להלן ממון, אף כאן ממון." + ], + [ + "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן. יכול לא יעשה - ליטרא, חצי ליטרא ורביע ליטרא? ת\"ל גדולה וקטנה. גדולה שהיא מכחשת את הקטנה - שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", + "ר' עקיבא אומר, מנין שלא (יעשה סאה) [יקיים סלע] פחות משקל, ולא דינר פחות מטרפעיקע? ת\"ל לא יהיה לך.", + "ר' יוסי בר' [יהודה] אומר, אם קיימת [אבן שלמה וצדק, הרי הוא ב יהיה לך. ואם עברת על אבן ואבן,] הרי הוא ב לא יהיה לך.", + "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה. יכול לא יעשה - קב, תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב? ת\"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה; שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", + "(ר' אליעזר אומר, מנין שלא יעשה אדם מדת בת ארבעת קבים) [ר' עקיבא אומר, מנין שלא יקיים אדם מדה חסרה, להיות מודד] בה לתוך ביתו? ת\"ל לא יהיה לך.", + "מנין שלא יעיין במקום שמכריעים, ולא יכריע במקום שמעיינים? ת\"ל (לא יהיה לך. אבן שלמה וצדק) [אבן צדק יהיה לך]. ומנין שאם אמר, \"הריני מעיין במקום שמכריעים\" או \"הרי אני מכריע במקום שמעיינים\" - לפחות מן הדמים או להוסיף על הדמים. מנין שאין שומעים לו? ת\"ל [אבן שלמה] וצדק יהיה לך.", + "ומנין שלא יגדוש במקום שמוחקין (\"לפחות לו מן הדמים\", או \"הריני גודש במקום שמוחקים להוסיף לו על הדמים\", שאין שומעים לו? ת\"ל וצדק יהיה לך. מניח אגרדימים על המדות.) [ולא ימחוק במקום שגודשין? ת\"ל איפת צדק יהיה לך. ומנין שאם אמר \"הריני גודש במקום שמוחקין להוסיף על הדמים\", ו\"הריני מוחק במקום שגודשין לפחות מן הדמים\". מנין שאין שומעים לו? ת\"ל איפה שלמה וצדק יהיה לך.", + "ד\"א, וצדק יהיה לך] מכאן אמרו, הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום ובעל הבית אחת לי\"ב חודש. [רשב\"ג אומר, חילוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פ\"א בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.", + "יהיה לך. מנה אגרדמין על כך. ר' אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר, איפה לפר ואיפה לאיל (איפה לכבש). [וכי] מדת [פרים] אילים וכבשים, אחת היא? אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה, קרויה \"איפה\"." + ], + [ + "למען יאריכון ימיך. זו אחת מכל מצות שבתורה, שמתן שכרה בצדה. והרי דברים ק\"ו - ומה גרוגרת שאין אחד מן מאה (באים) באיסר האיטלקי, נאמר בה אריכות ימים; שאר מצות שיש בהם חסרון כיס, עאכ\"ו.", + "כי תועבת ה' וגו'. יכול לא יהיה חייב, עד שיעבור את כולם? ת\"ל כל עושה אלה, אפילו אחת מהם.", + "[כל עושה עול]. מכאן אמרו, אין מערבים פירות בפירות - אפילו חדשים בישנים; אפילו סאה בדינר (ואפילו יפה בדינר) [ביפה דינר] וטריסית - לא יערבם, וימכרם סאה בדינר.", + "כל עושה עול. קרוי ה' שמות - עול, שנאוי, משוקץ, חרם, תועבה." + ], + [ + "זכור את אשר עשה לך עמלק. (זכור בפה, ו אל תשכח בלב. וכה\"א שמעו עמים ירגזון.) [זכור - יכול בלב? כשהוא אומר לא תשכח, הרי בלב אמור! ומה אני מקיים זכור - בפה].", + "בדרך. בשעת טרופיכם.", + "בצאתכם. בשעת גאולתכם [מהו אומר? שמעו עמים ירגזון. אבל זה, ולא ירא א-להים].", + "אשר קרך בדרך. אין \"קרך\", אלא \"נזדמן לך\".", + "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. מלמד שלא היה הורג, אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום.", + "ואתה עיף ויגע. [ישראל. ולא ירא א-להים. עמלק].", + "והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל אויביך מסביב. שלא (תאגוד) [יאגוד] עליך אגודה.", + "בארץ אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה. (מה שאתה יורש אתה מבקש) [בשכר מצוה זו האמורה בענין, תירש].", + "תמחה את זכר עמלק [מתחת השמים]. (ולהלן) [וכן] הוא אומר, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, שלא יהיה נין ונכד לעמלק תחת השמים. ואומר, כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור - נשבע הקב\"ה בכסה\"כ (=בכסא הכבוד) שלו, שלא יניח נין ונכד של עמלק, ולא גמל ולא חמור תחת כל השמים; שלא יאמרו, \"גמל זה, של עמלק\". [לא תשכח. בלב]." + ], + [ + "והיה כי תבוא אל הארץ (אין \"והיה\" אלא מיד. כי תבוא אל הארץ). עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ. ", + "אשר ה' א-להיך [נותן לך. רש\"א, פרט לעבר הירדן, שנטלו מעצמם]. ", + "וירשתה וישבתה בה. (מה שתירש - תכבש ותשב.) [בשכר שתירש, תשב]. ", + "ולקחת מראשית כל פרי האדמה. יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים? ת\"ל מראשית, ולא כל ראשית. ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור? הריני דן - נאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד; מה בכורי צבור שנאמר להלן, מז' המינים; אף בכורי יחיד משבעת המינים. (ומה) [אי מה] להלן חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים. מנין לרבות שאר מינים? ת\"ל (בכורי אדמתך) [כל פרי האדמה]. ריבה אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון. נאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור; מה בכורי צבור, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ; [אף בכורי יחיד, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ]. ואלו הם: חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ", + "זית. זה זית אגורי.", + "דבש. זה דבש תמרים.", + "מראשית. אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת.", + "כל פרי. פרי אתה מביא בכורים, ואין אתה מביא יין ושמן בכורים. (הביא ענבים ודרכן, מנין שמביא? ת\"ל [בכורי אדמתך]. ", + "(האדמה. פרט לאריסים ולחכירות ולסקריקין ולגזלן שאין מביאין, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך). אשר תביא מארצך. כל זמן שהם מצוים על פני ארצך. [יכול יביא קודם עצרת? ת\"ל וחג הקציר בכורי מעשיך. מאימתי מביאין? מעצרת עד החנוכה]. יכול שאתה קורא (פרשת בכורים), כל זמן שאתה מביא? ת\"ל (ואכלת) ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ר' יהודה בן בתירא אומר, מביא וקורא. ", + "(אשר ד' א-להיך נותן לך. פרט לנוטע) [אי מארצך, יכול אף הנוטע] בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד, או בתוך של רבים ומבריך מתוך של רבים; או מתוך של יחיד לתוך שלו, והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע! (הרי זה אינו מביא. ר' יהודה אומר כזה מביא. מן זה הטעם אינו מביא,) [ת\"ל ראשית בכורי אדמתך, עד שיהיו כל הגדולין מאדמתך. האריסין והחכירות והסקריקין והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם,] משום שנאמר בכורי אדמתך, עד שיהו כל הגדולים מאדמתך. " + ], + [ + "ושמת בטנא. מלמד שטעונים כלים.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א' (= ה' א-להיך) בו. זה שילה ובית עולמים. [מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותן. נטמאו בעזרה - נופץ ואינו קורא].", + "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא היה בימיך? (אלא כהן שהוא כשר) [אין לך אלא, כהן שהוא בימיך]. וכה\"א, אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה." + ], + [ + "ואמרת אליו. שאינך כפוי טובה.", + "הגדתי היום. פעם אחת (אתה) קורא בשנה, ואין (אתה) קורא פעמים בשנה.", + "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו. פרט לגרים [ועבדים].", + "לתת לנו. פרט (לעבדים) [לנשים]. (ר' שמעון אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם)." + ], + [ + "ולקח הכהן הטנא מידך. מכאן אמרו, העשירים מביאים בכורים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים נתנים לכהנים; (לזכות מתנה לכהנים) [בשביל לזכות לעניים].", + "מידך. מלמד שטעונים תנופה, [דברי ר\"א בן יעקב]. (ר\"א בן יעקב אומר, והנחתו לפני מזבח ה' א-להיך) [והניחו לפני מזבח ה' א-להיך.] כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים, וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים. (מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותם; נטמאו בעזרה - נופץ ואין קורא)." + ], + [ + "וענית. נאמר כאן ענייה, ונאמר להלן ענייה ; מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.", + "[וענית ואמרת.] מכאן אמרו, בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו. נמנעו מלהביא, התקינו להיות מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע. סמכו על המקרא וענית, אין ענייה אלא מפי אחרים.", + "ואמרת לפני ה' א', ארמי אובד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם, אלא (לאובד) [להאבד]. ומעלה על לבן הארמי, כאלו איבדו.", + "וירד מצרימה.(מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.) שמא תאמר, ירד ליטול כתר מלכות? ת\"ל ויגר שם [מלמד שלא ירד אלא לגור שם. וכה\"א ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען, ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן]. יכול באוכלוסין הרבה? ת\"ל במתי מעט. כמה שנאמר, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה.", + "ויהי שם לגוי (גדול). מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.", + "(וירא את ענינו. כמה שנאמר, וראיתן על האבנים.", + "ואת עמלנו. כמה שנאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכו'. אגדה).", + "[גדול ועצום. כמה שנאמר, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם.", + "ורב. כמה שנאמר, רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים וגו'].", + "וירעו אותנו המצרים. כמ\"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה וגו'.", + "ויענונו. כמ\"ש וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'.", + "ויתנו עלינו עבודה קשה. כמ\"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייבם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.", + "ונצעק אל ה' א-להי אבותינו. כמ\"ש ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'.", + "וישמע ה' את קולנו. כמ\"ש וישמע א-להים את נאקתם וגו'.", + "וירא את ענינו. זו פרישות דרך ארץ, כמ\"ש וירא א-להים את בני ישראל וידע א-להים.", + "ואת עמלנו. אלו הבנים, כמ\"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון.", + "ואת לחצנו. זו הדחק, כמ\"ש וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.", + "ויוציאנו ה'. לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח, כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי וגו'. ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח. אני ה'.", + "ביד חזקה. זו הדבר, כמ\"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'.", + "ובזרוע נטויה. זו החרב, כמ\"ש וחרבו שלופה בידו נטויה וגו'.", + "ובמורא גדול. זו גלוי שכינה, כמ\"ש או הנסה א-להים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' א-להיכם במצרים לעיניך.", + "ובאותות. זה המטה, כמ\"ש ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות.", + "ובמופתים. זה הדם, כמ\"ש ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.", + "דבר אחר - ביד חזקה, שתים. ובזרוע נטויה, שתים. ובמורא גדול, שתים. ובאותות, שתים. ובמופתים, שתים. אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות].", + "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", + "ויביאנו אל המקום הזה. זה בית המקדש. או יכול זה ארץ ישראל! כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת, (הוי אומר זו ארץ ישראל) [הרי א\"י אמור]. ומת\"ל (=ומה תלמוד לומר) ויביאנו אל המקום הזה? [זה בנין בהמ\"ק. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת.] בשכר ביאתנו אל המקום הזה, ניתן לנו את הארץ הזאת].", + "ארץ זבת חלב ודבש. נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש. מה להלן ארץ חמשת עממים, אף כאן ארץ חמשת עממים. מכאן היה ר' יוסי הגלילי אומר, אין מביאים בכורים מעבר לירדן, שאינה זבת חלב ודבש.", + "ועתה. מיד.", + "הנה. בשמחה.", + "הבאתי. משלי.", + "את ראשית פרי האדמה. מכאן אמרו, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רמון שביכר - קושרין אותו בגמי, ואומר \"הרי אלו בכורים\".", + "אשר נתתה לי ה'. מכאן אמרו, האפטרופוס והעבד ושליח ואשה וטומטום ואנדרוגינוס - מביאין ואין קורין, שאין יכול לומר \"אשר נתתה לי ה'\".", + "והנחתו לפני ה' א-להיך, והשתחוית לפני ה' א-להיך. מלמד שטעונים (הנפה) [הנחה] ב' פעמים, אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחואה.", + "ושמחת. (בכל מיני שמחות) [בשעת שמחה].", + "בכל הטוב. זה השיר.", + "אשר נתן לך ה' א-להיך, ולביתך. מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.", + "אתה והלוי והגר אשר בקרבך. [בכל מקום שאתה מוצא הלוי, תן לו מחלקו. ואם אין לו מחלקו, תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני, תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני, תן לו שלמים. אין לו שלמים, פרנסהו מן הצדקה. לכך נאמר, אתה והלוי והגר אשר בקרבך] (מכאן אמרו, ישראל ממזרים מתודים; לא גרים ועבדים משוחררים, שאין להם חלק בארץ)." + ], + [ + "כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה? נאמר כאן קץ, ונאמר להלן קץ, מה קץ האמור להלן רגל, אף קץ האמור כאן רגל. אי מה קץ האמור להלן (חג המצות, אף כאן חג המצות. נאמר להלן) חג הסוכות (ונאמר) [אף] כאן חג הסוכות? תלמוד לומר: כי תכלה לעשר, רגל שכלו בו מעשרות, הוי אומר זה פסח. מכאן אמרו: ערב יום טוב האחרון [נ\"א הראשון] של פסח של רביעית ושל שביעית הוה ביעור. (בשנה השלישית) [ברביעית מפני מ\"ע שבשלישית ובשביעית מפני מ\"ע שבששית] יכול אף שנה שביעית תהא חייבת (במעשר) [בבעור]? תלמוד לומר: בשנה השלישית, שנה שחייבת במעשר, יצאת שנה שביעית שאינה חייבת במעשר. יכול שני מעשרות נוהגין בה, אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב. מנין לרבות שאר מעשרות? תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה." + ], + [ + "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה. תן לכל אחד ואחד חלקו:", + "ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שובעם. מכאן אמרו: אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים, דברי ר' יהודה. ר' אומר חצי קב: ", + "בשעריך. מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לח\"ל. אמרו משפחות בית נבטלה היתה בירושלם ונתנו להם חכמים ו' מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאם חוץ לירושלים: ", + "ואמרת. בכל לשון:", + "לפני ה' אלהיך. זה וידוי מעשר:", + "בערתי הקודש מן הבית. זה מעשר שני ונטע רבעי:", + "וגם נתתיו ללוי. זה תרומה ותרומת מעשר:", + "לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה אעפ\"י שאין מעכבי' את הודוי: ", + "ד\"א מן הבית - זו חלה. ", + "ד\"א מן הבית - כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר: ", + "ככל מצותך. שאם הקדים מעשר ראשון לשני אין בכך כלום:", + "כאשר צויתני. לא נתתיו למי שאינו ראוי:", + "לא עברתי ממצותי'. ולא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", + "ולא שכחתי. לא שכחתי מהזכיר שמך ולברכך:", + "לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו אינו יכול להתוודות:", + "ולא בערתי ממנו בטמא. בין שהיא טמא ואני טהור או הוא טהור ואני טמא:", + "ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבא אם למת אם לחי אמור מה ת\"ל למת שלא החלפתי אפילו בדבר טהור: ", + "שמעתי בקול ה' אלהי, והבאתיו לבית הבחירה. ", + "עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו:", + "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. עשינו מה שגזרת בנו עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו':" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות. ר' שמעון בן יוחי אומר: ברוך דיין האמת שאין עולה ומשוא פנים לפניו. וכן הוא אומר (אל תאמינו ברע ולא תבטחו באלוף. מיכה ז׳:ה׳. כי כל אח עקוב יעקב. ירמיהו ט׳:ג׳) [אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא].", + "משיב משה לפני הקב\"ה: רבש\"ע, הואיל ואני נפטר (ביבסים) [בנסיון] גדול מן העולם, הראיני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיוצא [נ\"א שאצא] ידיהם לשלום. וכן הוא אומר: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. (ואומר: ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. ואומר (שיר השירים ח׳:ח׳) אחות לנו קטנה ושדים אין לה. ארבע מלכיות מושלות בהם בישראל ואין בהם נבון ואין בהם חכם, בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה היו ישראל) נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה." + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. (גברתן כמותך.) קח לך. אין לך אלא לקיחה, לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשיין. מכאן אמרו (אדר\"נ פ\"ח) יקנה אדם חבר לעצמו להיות קונה (קורא) עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו. וכן הוא אומר (קהלת ד') טובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק. משיבו רוח הקודש למשה, תן לו מתורגמן ליהושע והוא שואל ודורש ומורה בהוריות בחייך, כשתיפטר לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא הייתה מדבר ועכשיו אתה מדבר. ויש אומרים, שהעמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהים ראשם לשמוע קול דבריו של יהושע, (ומהו אומר?) [וכך היו דבריו של יהושע] ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו, (כך דבריו של יהושע).", + "ר' נתן אומר, משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו. אמר לו המקום, והלא בני אחיך אהרן כאלו הן בניך, ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן ראוי [נ\"א שלא היה ראוי] למלכות, נטל המלכות ממנו ונתנו ביד אוהבו. אמר לו, אע\"פ שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני. כך אמר הקב\"ה ליהושע, לך ועמוד על פתחו של בני אלעזר [שנאמר] ולפני אלעזר הכהן יעמוד (במדבר כ\"ז). באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר (דברים לא, ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. הנה עם שאני מוסרם לך עדיין גדיים ועדיין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים, שאף רבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו, שנאמר (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו. (רבי נחמיה אומר, אין לי רשות הא יש לי אכניסם בתוך אהלי רועים אמר מר שיהיו דורשים בו.) ", + "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על גבי החמור והיו תלמידים מהלכים אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו, רבי פרנסני. אמר לה, בת מי את? אמרה לו, בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת בכתובתי. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים (דינרי זהב של בית חמיה ושל בית) [דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה, כל בית אביה של] ריבה זו, לא היו נכנסים להר הבית להשתחות עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם ונכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם (בשמחה וכל ימי בקשתי מקרא זו ומצאתיו) [ועניים באים ומקפלים מתחתיהם וכל ימי קראתי מקרא זה ולא מצאתיו] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אל תקרי גדיותיך כי אם גויתיך, שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה, כי אם תחת רגלי בהמתן.", + "בשנה אחת מתו ג' צדיקים משה ואהרן ומרים (שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה) שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו (שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם), אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד ענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו. באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל (מצוה) [טובה], נתקבצו כולם אצל משה ואמרו לו, היכן אהרן אחיך? אמר להם, אלהים גנזו לחיי עולם, ולא היו מאמינים בו. אמרו לו, יודעים אנו בך שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסתה עליו מיתה. מה עשה הקב\"ה, נטל מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב\"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? (זה הפסוק) תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב').", + "(באותה שעה) [כשמת משה] אמר לו הקב\"ה למלאך המות, לך והבא לי נשמתו של משה. הלך ועמד לפניו. אמר לו משה, במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך,גער בו ויצא בנזיפה. הלך מלאך המות והשיב דבריו לפני הגבורה [וחזר] ואמר לו המקום למלאך המות, לך והבא לי נשמתו. הלך למקומו, בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים, אמר לו: ראית את משה? אמר לו, מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים ובקעות, אמר להם ראיתם את משה? אמרו לו (איוב כ\"ח) אלהים הבין דרכו, אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר (דברים ל\"ד) ויקבור אותו בגי וגו'.", + "כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר הקב\"ה ליהושע, יהושע עד מתי אתה מתאבל והולך, וכי לך לבדך הוא מת, והלא לי מת, שמיום שמת אבל לפני, כענין שנאמר (ישעיה כ\"ב) ויקרא ה' אלוהים למספד ולבכי. ולא עוד, אלא שהוא (מובטח) [גנוז] לחיי העוה\"ב, שנאמר (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך." + ], + [ + "היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנ' (יהושע כד) ויאמר יהושע אל העם עדים אתה בכם. קלקלו בעצמם, שנא' (הושע יב) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנ' (ישעיה ה) ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי. קלקלו שבט יהודה, שנא' (ירמיהו ג׳:ח׳) בגדה יהודה - העיד בהם את הנביאים, שנ' (מלכים ב יז) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה. קלקלו בנביאים, שנא' (דברי הימים ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו - העיד בהם את השמים, שנאמר (דברים ל׳:י״ט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קלקלו בשמים, שנא' (ירמיה ז) האינך רואה מה הם עושים... הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את האש, והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים - העיד בהם את הארץ, שנא' (ירמיה ו) שמעי ארץ, הנה אני מביא רעה. קלקלו בארץ, שנאמר (הושע יב) מזבחותם כגלים על תלמי שדי - העיד בהם את הדרכים, שנא' (יחזקאל טז) כל ראש דרך גגות בבית רמתך. שמעו את הגוים. (ירמיה ו) עמדו על דרכים, קלקלו דרכים - העיד בהם הגגות. קלקלו הגגות - העיד בהם את הגוים. קלקלו בגוים, שנ' (תהלים קי) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם - העיד בהם את ההרים, שנאמ' (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנא' (הושע ד) על ראשי ההרים יזבחו - העיד בהם את הבהמה, שנאמר (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. קלקלו בבהמה, שנא' (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב - העיד בהם את החיה, שנ' (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור. קלקלו בחיה, שנא' (יחזקאל א) ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ - העיד בהם את הדגים, שנא' (איוב יב) או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים, שנא' (חבקוק א׳:י״ד) ותעשה אדם כדגי הים - העיד בהם את הנמלה, שנאמ' (משלי ו) לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, תכין בקיץ לחמה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה, שצריך ללמד מן הנמלה. אלו למד ועשה - עלוב היה; אלא שצריך ללמד מדרכיה, ולא למד!", + "עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב\"ה: רבש\"ע, הרי עדי קיימים, שנ' (דברים ל) העדותי בכם את השמים ואת הארץ! אמר לה: הרי אני מעבירן, שנ' (ישעיה סה) כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו: רבש\"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנא' (ירמיה ב) ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית! ואומר לה: הריני מעבירם, שנא' (ישעיה מ) כל גיא ינשא. אומרת לפניו: רבש\"ע, הרי שמי קיים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (ישעיה סב) וקורא לך שם חדש. אומרת לפניו: רבש\"ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (הושע ב) והסירותי את שמות הבעלים מפיה. אומרת לפניו: רבש\"ע, אע\"פ כן, בני ביתי מזכירים אותו! אומר לה: (הושע ב) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש\"ע, כבר כתבת (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר! אומר לה: כלום הכתבתי לך, אלא איש! והלא כבר נאמר (הושע יא) כי אל אנכי ולא איש! וכי גרושים אתם לי, בית ישראל? והלא כבר נאמר (ישעיה נ) כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו?", + "ד\"א האזינו השמים - משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, להיות יושב ומשמרו. אמר אותו הבן: כסבור אבא שהועיל כלום, שמסרני לפדגוג? - עכשיו הריני משמרו, כדי שיאכל וישתה וישן, ואלך אני ואעשה רצוני וצרכי! אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג, כדי שלא יהיה מזיזך. כך אמר להם משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח על כנפי השכינה, או לזוז מעל הארץ? ולא עוד אלא שהשמים כותבים, שנ' (איוב כ) יגלו שמים עוונו, ומנין שאף הארץ מודעת? שנא' וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמיד לדין לפני המקום, ואומרת לפניו: רבש\"ע, איני יודעת מי קלקל במי, ומי שינה במי: אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה בהם בישראל? כשהוא אומר (תהלים נ) ויגידו שמים צדקו - הוי ישראל קלקלו לפני המקום; ואין המקום שינה בהם בישראל, שנ' (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי.", + "ד\"א האזינו השמים - היה ר' יהודה אומר: משל למלך שהיו לו אפוטרופוסים במדינה, והשלים להם את שלו, ומסר להם את בנו, ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני - היו מערבים ומעדנים אותו, ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו; וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום! כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעתו, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים יא) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה.", + "ד\"א האזינו השמים - משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה. התחיל לקבול עליו באחיו, התחיל לקבול עליו באוהביו, התחיל לקבול עליו בשכניו, התחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל והולך - עד שאמר לשמים: למי אקבול עליו חוץ מאלו? לכך נאמר האזינו השמים.", + "ד\"א האזינו השמים אלו שאין דיין של צדיקים, אלא שמרחיבים על העולם שהם בתוכו; שבזכות שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ואין לשון פתיחה אלא לשון הרווחה, שנאמר ויפתח את רחמה. ואלו אין דיין של רשעים, אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו; שבשעת שאין עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? ועצר השמים, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנ' כי עצר ה' בעד כל רחם.", + "ד\"א האזינו השמים ואדברה - אמר לו הקב\"ה למשה: אמור להם לישראל, הסתכלתי בשמים ובארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינו את מידתם, או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו - ולא! כענין שנא' וזרח השמש ובא השמש. ולא עוד, אלא שמח לעשות לי רצוני, שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח:", + "ותשמע הארץ אמרי פי. הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, שמא זרעתם חטים והעלית שעורים, או שמא פרה אינה דשה ואינה חורשת היום, או שמא חמור זה אינו טוען ואינו הולך. וכן לענין היום הוא אומר (ירמיה ה) ואותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים? שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו, ואומר אעלה ואציף את העולם? - לא! כענין שנא' (איוב לח) ואשבר עליו חוקי, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף! ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנא' יהמו גליו ולא יוכלו. והרי דברי' ק\"ו: ומה אלו, שלא נעשו לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר, ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם - לא שינו את מדתם; אתם, שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסין על בניכם ובנותיכם, עאכ\"ו שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם!", + "ד\"א האזינו השמים - היה רבי בנאה אומר: בזמן שאתם מתחייבים - אין פושטים בו יד אלא עדים, שנא' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ואח\"כ בני אדם שמשתמשים ובאים, שנא' ויד כל העם באחרונה. בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים, ואחר פורענות משתמשת ובאה, שנא' ואבדתי בהם. ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (הושע ב) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והארץ תענה, וזרעתיה לי בארץ.", + "ד\"א האזינו השמים ואדברה - היה ר' יהודה בן חנניה אומר: בשעה שאמר משה האזינו השמים, היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי, היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים. ואם תמיה אתה על הדבר - צא וראה מה נאמר ביהושע (יהושע י) ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד ולא היה כיום ההוא. נמצינו למדים, שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.", + "ד\"א האזינו השמים - לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים; לפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ. שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.", + "ד\"א לפי שהיו שמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה ולפי שהיתה ארץ מועטת פתח בה בלשון מועט, ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן את המרובה במרובים ואת המעוטה למעוטים. וחכ\"א: אין הדבר כן, אלא שהעדים מגידים: אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד - עדותם קיימת, ואם לאו - אין עדותם קיימת; כך, אלו אמר משה האזינו השמים ושותק - היו שמים אומרים: לא שמענו אלא בהאזנה. ותשמע הארץ - היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה; בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן האזנה ושמיעה לשמים - והאזנה ושמיעה לארץ.", + "ד\"א האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי - שעליה עמדו ישראל ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "ד\"א האזינו השמים - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים. ואלו הם מצות שניתנו להם מן השמים? - עיבור שנים וקביעות חדשים, שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שניתנו להם בארץ: לקט ושכחה ופיאה, תרומות ומעשרות, שמיטים ויובלות.", + "ד\"א האזינו השמים - שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ולא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר להם: אני בשר ודם, למחר אני מת. אם ירצו לומר לא קבלנו את התורה - מי בא ומכחישם? לפיכך העיד עליהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. והמקום העיד בהם את השירה, שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. אמר: שירה תעיד בהם למטן, ואני למעלן. ומנין שהמקום קרוי עד ממהר? שנא' (מלאכי ג) וקרבתי לכם למשפט והייתי עד ממהר, ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד, ואומר (מיכה א) ויהי ה' אלהיכם בכם לעד:", + "יערף כמטר לקחי - אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם; ואומר (משלי ח׳:י׳) קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה שנ' (משלי א׳:ח׳) שמע בני מוסר אביך..., ואומ' (משלי ח׳:ל״ג) שמע מוסר וחכמה, ואומ' החזק במוסר ואל תרף, ואומר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואין דברים אלא דברי תורה שנא' (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:", + "כמטר - מה מטר חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר, מקצת עולם שמחים ומקצת עולם עצבים בו; מי שבורו וגתו מלא יין וגתו וגרנו לפניו מצירים לו, אף דברי תורה כן? - ת\"ל תזל כטל אמרתי. מה טל, כל העולם כולו שמחים בו - אף דברי תורה, כל העולם כולו שמחים בו:", + "כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם - כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם; ת\"ל (משלי ד) סלסליה ותרוממך:", + "וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן. וכן הוא אומר (משלי א) כי לוית חן הם לראשך, ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן.", + "ד\"א היה ר' יהודה אומר: לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם, שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, שאין אדם אומר לחבירו \"פרוט לי סלע זו\" - אלא \"ערוף לי סלע זו\", כך הוי כונס דברי תורה כללים - ופורט ומוציאם כטיפים הללו של טל; ולא כטיפים הללו של מטר גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים:", + "כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים, ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום - כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם. כך א\"ל ר' יעקב בר' חנינא לרבי: בא ונפשפש בהלכות, בשביל שלא יעלו חלודה:", + "וכרביבים עלי עשב - מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם - כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.", + "ד\"א יערף - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין יערף אלא לשון הריגה, שנא' (דברים כא) וערפו שם את העגלה בנחל. מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים - כך דברי תורה מכפרת על שפיכות דמים:", + "כשעירים על דשא - מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים - כך דברי תורה מכפרים על עבירות.", + "ד\"א יערף כמטר - חכמים אומרים: אמר להם משה לישראל, שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנא' (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמ' (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו! נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער - כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער? ת\"ל תזל כטל אמרתי. תהיו רואים אותה כזול: אחד משלש וארבע בסלע:", + "כשעירים עלי דשא - כאדם שהולך ללמוד תורה תחילה: בתחילה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם.", + "ד\"א יערוף כמטר לקחי - היה ר' בנאה אומר: אם עשית דברי תורה לשמם - דברי תורה חיים הם לך, שנאמר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא; ואם לא עשית דברי תורה לשמן - דברי תורה ממיתים אותך, שנא' יערף כמטר לקחי. ואין עריפה אלא הריגה, שנא' וערפו את העגלה בנחל, ואומר (משלי ז) כי רבים חללים הפילה ועצומים הרוגיה.", + "ד\"א יערף כמטר לקחי - ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אם דברי תורה כנסת כדרך הכונסים מטר לבור - לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים, שנא' ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעייניך חוצה.", + "ד\"א יערף כמטר לקחי - ר' יהודה אומר: לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות. משל למלך שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה: נוטלים פרט - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם, ועושה אותו סלעים - פורט ומוציא בכל מקום שירצה. וכן מי שהלך לבית אילנים לשוק, וצריך מאה מנה או שתי ריבוא: אם מצרפם סלעים - מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם ועושה אותם דינרי זהב - פורט ומוציא בכל מקום שירצה:", + "כשעירים עלי דשא וכרביבים - כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה: אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים - ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים! לכך נאמר כרביבים עלי עשב.", + "ד\"א יערף כמטר לקחי - מה מטר זה יורד על האילנות, ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד - לפי מה שהם בגפן, לפי מה שהם בזית, לפי מה שהן בתאינה - כך דברי תורה: כולם אחת - ויש בהם מקרא ומשנה הלכות ואגדות:", + "כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם, ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים - כך דברי תורה: יש בהן רבנים, יש בהן כשרים, יש בהן חכמים, ויש בהם צדיקים, ויש בהם חסידים.", + "ד\"א יערף כמטר - מה המטר הזה, אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר (מלכים א יח) ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים - כך תלמידי חכמים, אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור.", + "ד\"א יערף כמטר - לא כמטר הזה שבא מן הדרום, שכולו לשדפון כולו לירקון כולו לקללה; אלא כמטר הזה שבא מן המערב, שכולו לברכה. היה ר' סימאי אומר: מנין אתה אומר כשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים? שנא' יערף כמטר לקחי - זה רוח מערבית, שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה. תזל כטל אמרתי - זה רוח צפונית, שעושה את הרקיע נקייה כזהב. כשעירים עלי דשא - זה רוח מזרחית, שמשחיר את הרקיע כשעיר. וכרביבים עלי עשב - זה רוח דרומית, שמארגת את הרקיע כרביב.", + "ד\"א יערף כמטר - היה ר' סימאי אומר: לא נאמר ד' רוחות הללו, אלא כנגד ד' רוחות השמים: צפונית - בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית - בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית - לעולם יפה, מערבית - לעולם קשה. צפונית - יפה לחטים בשעה שמכניס שליש, וקשה לזיתים בשעה שחונטין; וכך היה ר' סימאי אומר: כל הבריות שנבראו מן השמים - נפשם וגופן מן השמים; וכל בריות שנבראו מן הארץ - נפשם וגופם מן הארץ. לפיכך, עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות של מעלן, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים - שנאמר אכן כאדם תמותון. וכך היה ר' סימאי אומר: אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כח לדרוש; שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו. יקרא אל השמים מעל - זה נשמה. ואל הארץ לדון עמו - מי דיין עמו? ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים? שנאמר (יחזקאל לז) מארבע רוחות בואי הרוח:", + "כי שם ה' אקרא - נמצינו למדים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר כ\"א דבר. ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר ג' קדושות, שנ' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. אמר משה: די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת. והרי דברים ק\"ו: ומה משה, שהוא חכם חכמים, גדול שבגדולים, לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר כ\"א דבר - המזכיר שמו של מקום בחנם עאכ\"ו! ר' שמעון בן יוחי אומר: מנין שלא יאמר אדם \"לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים\", אלא \"עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'\"? ת\"ל קרבן לה'. והרי דברים ק\"ו: ומה אלו שהם מוקדשים לשמים, אמר המקום אל יחל שמי עליהם עד שקדשו, המקדש שמו של מקום בחינם ובמקום בזיון - עאכ\"ו!", + "ד\"א כי שם ה' אקרא - ר' יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך, שעונים אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד? ת\"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר לו ר' נהורי: השמים! דרך ארץ היא: גוליירים מתגרים במלחמה - וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה? ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שעונים אחר המברך? ת\"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין לאומר ברכו, שהם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד? ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין לאומר יהא שמיה רבא מברך, שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים? ת\"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא הביא המקום פורענות עשר המכות על פרעה ועל מצרים, אלא על שלא קידשו את שמו הגדול בעולם? בתחילת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. מנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון, אלא בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן ימה. וכן רחב, אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות, אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר כי שם ה' אקרא. ואומר (דניאל ו) מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעיא ודחולים מן קדם אלהא די דניאל. ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר (דניאל ג) אתיא ותמיהיא דיעבד עם אלהא עילאה שפר קדמי להחויא אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של מעלה, עד שמזכירים שמו ישראל מלמטה? שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואומר ברן יחד כל כוכבי בוקר, והדר - יריעו כל בני אלהים. כוכבי בוקר - אלו ישראל, שמשולים לכוכבים, שנאמר (בראשית כב) והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. בני אלהים - אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר (איוב א) ויבואו בני האלהים:" + ], + [ + "הצור תמים פעלו - הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם:", + "תמים פעלו - פעולתו שלימה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו שנה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: אלו היה לי ג' עינים, אלו היו לי ג' ידים, אלו היו לי ג' רגליים, אלו הייתי מהלך על ראשי, אלו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה!", + "כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו: אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו:", + "ואין עול - שלא באו בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים. וכן הוא אומר (קהלת ז) אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:", + "צדיק וישר הוא - שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.", + "ד\"א הצור - התקיף. תמים פעלו - פעולתו שלימה עם כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו עונה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו במים? ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו? ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשתטף באש וגפרית? ומה ראה אהרן ליטול הכהונה? ומה ראה דוד ליטול את המלכות? ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ?", + "כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - בעל פקדון:", + "ואין עול - גובה את שלו באחרונה. שלא כמדתו מדת בשר ודם: מדת ב\"ו מפקיד אצל חבירו מאתים ויש בידו מנה - כשהוא בא ליטול את שלו, אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן; אלא אל אמונה ואין עול - גובה את שלו באחרונה:", + "צדיק וישר הוא - כענין שנאמר (תהלים יא) כי צדיק ה' וצדקות אהב.", + "ד\"א הצור - התקיף תמים פעלו - פעולתם של באי העולם שלימה לפניו: מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים. אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר (דברים לב) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? - למחר, כשהוא יושב בדין:", + "כי כל דרכיו משפט - למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד, ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - כשם שמשלם שכר צדיק גמור, שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור, מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה:", + "ואין עול - כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרעים לפניו ואומרים לו: כך עשית ביום פלוני, ואי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר הן והן! והוא אומר לו חתום, שנא' (איוב לז) ביד כל אדם יחתום:", + "צדיק וישר הוא - והוא מצדיק את הדין ואומר: יפה דנתוני. וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך.", + "ד\"א כשתפסו את ר' חנינא בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו. אמרו לו גזירה נגזרה עליך לשרוף ספרך. קרא מקרא הזה הצור תמים פעלו. אמרו לאשתו: נגזרה על בעליך גזירה לשרוף ספרו עליו, ועליך ליהרג. קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול. אמרו לבתו: נגזרה גזירה על אביך לשרוף ספרו עליו, ועל אמך ליהרג, ועליך לעשות מלאכה. קראת מקרא זה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה. ר' אומר: גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' ים של צדוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים. כוונו שלשתם את לבן וצדקו עליהם את הדין! עמד פליסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו אל תזוח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאת חזרה לה לבית אביה. אמר לו למחר אף אני דנך כיוצא באלו! אמר לו בשרתני בשורה טובה: למחר יהיה חלקי עם אלו לעולם הבא.", + "ד\"א הצור תמים פעלו - כשירד משה מהר סיני באו כל ישראל אצלו ואמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה היה מדת הדין למעלה? אמר להם: אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אלא אפילו להחליף בדבר - אל אמונה ואין עול:" + ], + [ + "שחת לו לא בניו מומם - אע\"פ שהם מלאים מומים קרויים בנים, שנא' שחת לו לא בניו מומם, דברי ר' מאיר. וכן היה ר' יהודה אומר: אין בהם מומים שנ' לא בניו מומם, ואומר (ישעיה א) זרע מרעים בנים משחיתים; אם כשמשחיתים קרוים בנים, אלו לא היו משחיתים עאכ\"ו! כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה ד) חכמים המה להרע; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם סכלים קרוים חכמים, אלו היו מטיבים עאכ\"ו! כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ד) בנים סכלים המה ולא נבונים; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם סכלים קרוים בנים, אלו היו נבונים עאכ\"ו! כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל״ג:ל״א) ויבוא אליך כמבוא עם וישבו לפניו עמי ושומעים את דבריך. יכול שומעים ועושים? ת\"ל ואתם לא תעשו; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם שומעים ולא עושים קרויים עמי, אלו שומעים ועושים עאכ\"ו!", + "משום אבא דורש אמרו: שחתו ישראל בכל לאווים שבתורה; וכל כך למה? שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו. משל לאחד שיצא לצלב. אביו בוכה עליו, אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו, וזה אומר אוי לי, וזה אומר אוי לי, אבל אין זה הוי הוי - אלא שיצא ליצלב; וכן הוא אומר (ישעיה ג) אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:", + "דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: אתם עוקמנים, פתלתולים אתם, אין אתם הולכים לאור! משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו - מתקנו באור, ואם לאו - מכוונו במעגילה, ואם לאו - מפסלו במצד ומשליכו לאור. וכן הוא אומר (יחזקאל כא) ונתתיך ביד אנשים בוערים חורשי משחית.", + "ד\"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל." + ], + [ + "הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בלייוסטוס בשוק. אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם! כנגד בלאיטסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את כסותך ולחבשך בבית האסורים, אתה יכול לו? אם היה קטרון שגדל הימנו עאכ\"ו! אם היה הפתקס גדול משניהם עאכ\"ו!", + "ד\"א הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו. אמר לו: שוטה שבעולם! כנגד מי אתה יושב וצוהב, כנגד אביך? שמע כמה עמל עמל בך, וכמה יגיעה יגע בך, אם לא כבדתו לשעבר - צריך אתה לכבדו עכשיו, שלא יהיה כותב כל נכסיו לאחרים! כך אמר להם משה לישראל: אי אתם זכורים נסים וגבורות שעשה לכם המקום במצרים? הזכרו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעולם הבא:", + "עם נבל - לשעבר: ולא חכם - לעתיד לבוא. כיוצא בו אתה אומר (ישעיה א) ישראל לא ידע עמי לא התבונן. ישראל לא ידע - לשעבר. ועמי לא התבונן - לעתיד. מי גרם להם לישראל שיהיו מנוולים ומטופשים? שלא היו בוננים בדבר תורה, וכן הוא אומר (איוב ה) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:", + "הלא הוא אביך קנך - ר' שמעון בן חלפתא אומר משמו, שאם היה חלש למעלה וגבור למטה, מי נוצח? שמא אתה יכול לו? וכל שכן שגבור למעלה וחלש למטה! וכן הוא אומר (קהלת ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי אלהים בשמים ואתה על הארץ.", + "ד\"א הלא הוא אביך קנך - אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, זקנים אתם לי, ואי אתם ירושה לי. משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות, ועמד וקנה שדה אחד משלו - ואותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו. וכן מי שהורישו אביו עשר פלטוריות, ועמד וקנה פלטורה אחת משלו - ואותה היה אוהב מכל פלטורה שהנחילו אביו; כך אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, קנינים אתם לי, ואי אתם ירושה לי:", + "קנך - זה אחד מג' שנקראו קנין למקום, ואלו הם: תורה וישראל ובית המקדש. תורה נקראת קנין למקום, שנ' ה' קנני ראשי' דרכו. ישראל נקראו קנין למקום, שנא' אביך קנך. בית המקדש נקרא קנין למקום, שנא' הר זה קנתה ימינו:", + "הוא עשך ויכוננך - היה ר' מאיר אומר: כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, נביאיו מתוכו, סופריו מתוכו, וכן הוא אומר (זכריה י) ממנו פנה ממנו יתד. ר' יהודה אומר: עשאך כיון כיון. ר' שמעון בן יהודה: אומר הושיבך על בסיסך, הלעיטך ביזת שבעת עממים, ונתן לך מה שנשבע לך, והורישך מה שהבטיחך. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עשאך כנונים כנונים מבפנים, שאם תעלה אחד מהם על גב חבירתה - אין אתה יכול לעמוד." + ], + [ + "זכור ימות עולם - הזהרו מה שעשיתי בדורות הראשונים, מה שעשיתי באנשי דור המבול, מה שעשיתי באנשי דור הפלגה, מה שעשיתי באנשי סדום ועמורה:", + "בינו שנות דור ודור - אין לך דור שאין בו מאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו מאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו:", + "שאל אביך ויגדך - אלו נביאים, כענין שנא' (מלכים ב ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי:", + "זקניך ויאמרו לך - אלו זקנים, כענין שנא' (במדבר יא) אספר לי ע' איש מזקני ישראל.", + "ד\"א זכור ימות עולם - אמר להם: כל זמן שהמקום מביא יסורים עליכם - הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא:", + "בינו שנות דור ודור - זה דורו של משיח, שיש בו ג' דורות, שנאמר (תהלים עב) יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:", + "שאל אביך ויגדך - למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקודש, שנאמר (ישעיה ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. ואומר לא יכנף עוד מוריך:", + "זקניך ויאמרו לך - מה שהראיתי לזקנים בהר, כענין שנאמר (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:" + ], + [ + "בהנחל עליון גוים - עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי. חטאו אנשי דור המבול - הציפם בזיקים על פני המים. חטאו אנשי מגדל - פזרם מסוף העולם ועד סופו. חטאו סדומים - שטפם באש וגפרית. אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים ממשמש ובאים, כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וא\"ת מפני מה יסורים באים? מפני חבתן של ישראל: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל! ", + "בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב\"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים! ", + "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר (חבקוק ג׳:ו׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים. ", + "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא\"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים. ", + "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, (בראשית יג) ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק\"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש. ד\"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל: " + ], + [ + "כי חלק ה' עמו - משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים, התחילו העריסים נוטלים וגונבים אותה. נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים. נולד לו בן, אמר להם צאו מתוך שלי, אי אפשר שתהיו בתוכה, תנו לי חלקי שאהיה מכירו. כך כשבא אברהם אבינו לעולם - יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה. בא אבינו יצחק לעולם - יצא ממנו פסולת עשו אלופי אדום, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים. כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כמותו, שנא' (בראשית כ״ה:כ״ז) יעקב איש תם יושב אהלים. מהיכן המקום מכיר את חלקו? מיעקב, שנא' (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה ישראל. ואומר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ועדין תלי בדלא תלי, אין אנו יודעים אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו להקב\"ה? ת\"ל (דברים ז׳:ו׳) ובך בחר ה' אלהיך. ומנין שאף יעקב בחר לו הקב\"ה? שנא' (ירמיה י) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו:", + "יעקב חבל נחלתו - אין חבל אלא גורל, שנא' (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים, ואומר (יהושע יז) ויפלו חבלי מנשה עשרה. (יהושע י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. מה חבל זה משולש - כך היה יעקב שלישי לאבות, וקיבל שכר כולם. כשנולד אברהם, מהו אומר? (משלי יז) ואח לצרה יולד. כשנולד יצחק, מהו אומר? (קהלת ד) טובים השנים מן האחד. כשנולד יעקב, מהו אומר? (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:" + ], + [ + "ימצאהו בארץ מדבר - זה אברהם אבינו; משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות - והלכו להם. נתמנה לו גבור אחד. אמר לו מלך: אל יפול לבך עליך, ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורין שלך תישן על מטתך, כענין שנאמר (בראשית טו) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:", + "יסובבנהו. כענין שנ' (בראשית י״ב:א׳) ויאמר ה' אל אברם לך לך:", + "יבוננהו - עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקב\"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנא' (בראשית כ״ד:ז׳) ה' אלהי השמים אשר לקחני. אבל משבא אבינו אברהם לעולם - המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר (בראשית כ״ד:ג׳) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ:", + "יצרנהו כאישון עינו - אפילו בקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו - היה נותן לו. ולא גלגל עינו בלבד נתן לו, אלא אף נפשו הוא נותן לו, שחביבה עליו מן הכל; שנאמר (בראשית כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והלא בידוע שהוא בנו יחידו! אלא זו נפש, שנקראת יחידה, שנ' (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.", + "ד\"א ימצאהו בארץ מדבר - אלו ישראל, כענין שנאמר (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל:", + "ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות במקום הגייסות במקום ליסטות:", + "יסובבנהו - לפני הר סיני, כענין שנא' (שמות יט) והגבלת את העם סביב לאמר:", + "יבוננהו - בעשרת הדברות; מלמד שהיה הדיבר יוצא מפי הקב\"ה, והיו ישראל מסתכלים בו, ויודעים כמה מדרשים יש בו, וכמה הלכות יש בו, וכמה קלים וחמורים יש בו, וכמה גזירות שוות יש בו:", + "יצרנו כאישון עינו - הולכים י\"ב מיל וחוזרים י\"ב מיל על כל דבור ודבור, ולא היו נרתעים לא מקול הקולות ולא מקול הלפידים.", + "ד\"א ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו -הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר: באר עולה להם, מן עולה להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות להם. ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום ליסטות, במקום הטנופת:", + "יסובבנהו - בדגלים: ג' מן הצפון, ג' מן הדרום, ג' מן המזרח, ג' מן המערב.", + "יבוננהו - בשתי מתנות. מלמד שכשהיה אחד מן האומות פורש ידו לקבל מן - לא היה בידו עולה כלום; למלאות מים מן הבאר - לא היו עולים בידו כלום:", + "יצרנהו כאישון עינו - כענין שנאמר (במדבר י) קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך:", + "ימצאהו בארץ מדבר - כענין שנ' (הושע ב) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה:", + "ובתוהו ילל ישימון - אלו ארבע מלכיות, כענין שנאמר (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב.", + "יסובבנהו - בזקנים. יבוננהו - בנביאים. יצרנהו כאישון עינו - משמרתו מן המזיקים שלא יזיקוהו, כענין שנאמר (זכריה ב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו." + ], + [ + "כנשר יעיר קנו - מה נשר זה, אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מצרף את בניו בכנפיו, בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה - כדי שיעירו בניו ויהיה בבניו כח לקבלו; כך, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא משתי רוחות, כענין שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. ואיזו היא רוח רביעית? (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבוא: ", + "יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר (דברים א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך:", + "ישאהו על אברתו - כענין שנאמר (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים.", + "ד\"א כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבוא, כענין שנאמר (שיר השירים ב) קול דודי הנה זה בא: ", + "יפרוש כנפיו - כענין שנ' (ישעיה מג) אומר לצפון תני:", + "ישאהו על אברתו - (ישעיהו מ״ט:כ״ב) הביאי בניך בחוצן." + ], + [ + "ה' בדד ינחנו - אמר להם המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהנתם מן האומות כלום - כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום:", + "ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר (דניאל י) ואני יוצא והנה שר יון בא, ושר מלכות פרס עומד לנגדי, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.", + "ד\"א ה' בדד ינחנו - עתיד הקב\"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר (יחזקאל מח) מפאת צפון ועד פאת ים. דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ועד גבול ים מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד פאת ים מנשה אחד נפתלי אחד. מה ת\"ל יהודה אחד אשר אחד דן אחד? שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ\"ה אלפים קנים, שיעורן ע\"ה מיל:", + "ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדים ע\"ז. וכן הוא אומר (ישעיה כז) לכן בזאת יכופר עון יעקב.", + "ד\"א ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.", + "ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. כענין שנ' (תהלים עב) יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו - שיהיו חטים שפות זו בזו, ונושרות סולתן בארץ, ואתה בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:" + ], + [ + "ירכיבהו על במתי ארץ - זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנ' עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב:", + "ויאכל תנובת שדי - אלו פירות א\"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות:", + "ויניקהו דבש מסלע - כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה:", + "ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש:" + ], + [ + "חמאת בקר וחלב צאן - זה היה בימי שלמה, שנ' עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן: עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: עם חלב כליות חטה - זה היה בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו': ודם ענב תשתה חמר - זה היה בימי י' השבטים, שנ' השותים במזרקי יין.", + "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה בית המקדש, שגבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי - אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע - אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זו חטאת עולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה - אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר - אלו נסכי יין.", + "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי - זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע - זו משנה. ושמן מחלמיש צור - זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות. עם חלב כליות חטה - אלו הלכות, שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר - אלו הגדות, שמושכות לב אדם כיין.", + "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה העולם הזה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי - אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע - אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל, והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור; למחר הרי ישראל יורשים את נכסיהם והם עריבים להם כדבש ושמן.", + "ד\"א חמאת בקר - אלו הפיטקים והגמונים שלהם. עם חלב כליות - אלו כלים ריקים שלהם. ואילים - אלו בני פוקרים שלהם. בני בשן - אלו קינטרינים שמכינים מבין שניהם. ועתודים - אלו סנקנירקים שלהם. עם חלב כליות חטה - אלו מטרוניות שלהם. ודם ענב תשתה חמר - אלו ישראל, שלמחר יורשים את נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.", + "ד\"א כליות חטה - עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול, משקל י\"ד ליטרים בציפורי. ואל תתמה בדבר: הסתכל בראשי לפתות! מעשה ושקלו ראש לפת ל' ליטרים של ציפורי; ומעשה שקינן שועל בראש הלפת; ועוד מעשה בשיחים, בקלח של חרדל, שהיו בו שלשת כורים, ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים, וחבטו ומצאו בו תשעה קבין חרדל. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בקלח של כרוב, שהיה בתוך שלנו, והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.", + "ד\"א ודם ענב תשתה חמר - שלא תהיו יגעים, לא לדרך ולא לבצור, אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזויות, ומסתפק והולך כשותה מן הפיטום:" + ], + [ + "וישמן ישורון ויבעט - לפי שבען - מורדים; וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה. מה נאמר בהן? בתיהם שלום מפחד; וכן מצינו באנשי סדום, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, וכן הוא אומר חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך; וכן באנשי מגדל, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה. וכן הוא אומר ויהי כל הארץ שפה אחת; וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר, שלא מרדו לפני הקב\"ה אלא מתוך מאכל ומשתה, שנ' (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהם? (שמות לב) סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקב\"ה למשה: אמור להם לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה, שנאמר (דברים לא) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיכם זבת חלב ודבש - ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (דברים ח) פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון. מה נאמר בהם? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.", + "וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב, שלא באתה להם פורענות אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (איוב א) עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין, והנה רוח גדולה באה... וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (עמוס ו) השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין לכן עתה יגלו בראשם גולים. וכן אתה מוצא בימות המשיח, שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ושלוה, מה נאמר בהן? וישמן ישורון ויבעט.", + "משל לאדם אחד שהיה לו עגל, והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורשים בו. כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו, וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים, וכן הוא אומר (ירמיה כח) מוטות עץ שברת:", + "שמנת - בימי ירבעם: עבית - בימי אחאב: כסית - הכל בימי יהוא.", + "ד\"א שמנת - בימי אחז, עבית - בימי מנשה, כסית - הכל בימי חזקיה.", + "ד\"א שמנת עבית כסית: כאדם ששמן מבפנים ועושה כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר: (איוב טו) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.", + "ד\"א שמנת עבית כסית - אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר (ישעיה ב) ותמלא ארצו כסף וזהב... ותמלא ארצו אלילים:", + "ויטוש אלהו עשהו - נוטה שמים ויוסד ארץ. כי שתים רעות עשה עמי: אמר להם הקב\"ה: במדה שמדדתם בי - מדדתי לכם: עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי: (תהלים עא) ויטוש משכן שילה; (ישעיה ב) כי נטשת עמך בית יעקב.", + "ד\"א ויטוש אלוה עשהו - שנאמר (יחזקאל ח) ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער ככ\"ה איש אחוריהם אל היכל ה'.", + "ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אל תקרי וינבל, אלא וינבל צור ישועתו; כענין שנ' (ירמיה יד) אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך:", + "יקניאהו בזרים - שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומ' (מלכים א טו) וגם אם אסא ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה לאשירה.", + "בתועבות יכעיסוהו - זה משכב זכור. וכן הוא אומר (ויקרא יח) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. ואומר (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ:", + "יזבחו לשדים - אלו הם שעובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות, ודברים שהם צורך העולם והנייה לעולם בהם - לא היתה קנאה כפולה; אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם, אלא מריעים להם! לשדים - מה דרכו של שד? נכנס לאדם וכופה אותו:", + "אלהים לא ידעום - שאין אומות העולם מכירים אותם. חדשים מקרוב באו - שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו - אמר: צלם יהודי הוא, וכן הוא אומר (ישעיה י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל; מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.", + "לא שערום אבותיכם - שלא עמדה שערת אבותיכם בפניהם.", + "ד\"א לא שערום אבותיכם - אל תקרי לא שערום אלא לא שעום אבותיכם: אע\"פ שמזבחים להם ומקטרים להם - לא יראים מהם; וכן הוא אומר (בראשית ד) ואל קין ואל מנחתו לא שעה:" + ], + [ + "צור ילדך תשי - אמר להם הקב\"ה: עשיתם אותי כאלו אני זכר ומבקש לילד! אלו היתה חיה יושבת על המשבר, לא היתה מצטערת, כענין שנא' (מלכים ב י״ט:ג׳) כי באו בנים עד משבר? ואלו היתה חולה ומבכירה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר (ירמיה ד) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה? אלו היו שניים במעיה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר (בראשית כא) ויתרוצצו הבנים בקרבה? אלו היה זכר שאין דרכו לילד, ומבקש לילד - לא היה צערו כפול ומכופל, כענין שנ' (ירמיה ל) שאלו נא וראו אם יולד איש זכר?!", + "ד\"א צור ילדך תשי - שכחתם אותי בזכות אבותיכם. וכן הוא אומר (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם, הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם.", + "ד\"א צור ילדך תשי - כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם - אתם מתישים כח של מעלה. עמדתם על הים, ואמרתם (שמות טו) זה אלי ואנוהו, ובקשתי להיטיב אתכם - וחזרתם ואמרתם (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרים. ועמדתם על הר סיני, ואמרתם (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובקשתי להיטיב לכם - חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שמות ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל! הוי, כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם - אתם מתישים כחו של מעלה:", + "ותשכח אל מחוללך - ר' מאיר אומר: אל שהחיל בך, אל שנצטער בך. כענין שנ' (תהלים מח) חיל כיולדה. ר' מאיר אומר: שעשאך מחילים מחילים.", + "ד\"א ותשכח אל מחוללך - אל שהחיל שמו עליך, מה שלא הוחיל שמו על כל אומה ומלכות. וכן הוא אומר (שמות כ׳:ה׳) אנכי ה' אלהיך. ר' נחמיה אמר: אל שעשאך חולים על כל באי העולם - בשעה שאי אתה עושה בתורה; וכן הוא אומר (תהילים כ״ט:ט׳) קול ה' על המים... קול ה' יחולל אילות.", + "ד\"א ותשכח אל מחוללך - אל שמוחל לך על כל עוונותיך:" + ], + [ + "וירא ה' וינאץ - ר' יהודה אומר: ממה שהם נאים לו - מנאצים לפניו.", + "ר' מאיר אומר: מכעס בניו ובנותיו - והרי דברים ק\"ו: ומה בזמן שמכעיסים קרוים בנים, אלו לא היו מכעיסים עאכ\"ו!", + "ויאמר אסתירה פני מהם - אמר הקב\"ה: הריני מסלק שכינתי מביניכם. אראה מה אחריתם - אדע מה בסופיהון.", + "ד\"א הריני מוסרם ביד ד' מלכיות, שיהו משעבדים אותם.", + "כי דור תהפוכות המה - דור הפוך, דור תהפיך אין כתיב כאן, כי אם דור תהפוכות: הפכפכנים הם, פורנים הם.", + "בנים לא אמון בם - בנים אתם, שאין בכם אמונה. עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אף (תהלים פבאני) אמרתי לכם אלהים אתם. כיון שאמרו לעגל (שמות לב) אלה אלהיך ישראל - אף אני אמרתי לכם (תהלים פב) אכן כאדם תמותון. הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ונתתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולים ממנה לעולם, כיון שאמרתם (שמואל ב ה) אין לנו חלק בדוד - אף אני אמרתי לכם (עמוס ז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: אל תקרי לא אמון בם, אלא לא אמן בם; שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שמברכים אותם. וכן הוא אומר (ירמיה יא) למען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש; ולא היה אחד מהם שפתח פיו ועונה אמן, עד שבא ירמיה וענה אמן, שנא' (ירמיה יא) ואען ואומר אמן ה':", + "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם - יש לך אדם עובד לצלם, דבר הרואה אותו; אבל הם עובדים לבבואה! ולא לבבואה בלבד, אלא להבל זה שעולה מן הקדירה, כענין שנאמר כעסוני בהבליהם:", + "ואני אקניאם בלא עם - אל תקרי בלא עם אלא בלוי עם, אלו הבאים מבין האומות ומלכיות, ומוציאים אותם מתוך בתיהם.", + "ד\"א אלו הבאים מברבריא ומטונס וממורטניא, שמהלכים ערומים בשוק:", + "בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלהים.", + "כי אש קדחה באפי - כשהפורענות יוצאה מן העולם - אין יוצאה אלא באף. מנין, אף בתוך גיהנם? - שנ' ותיקד עד שאול תחתית:", + "ותאכל ארץ ויבולה - זו ארץ ישראל; ותלהט מוסדי הרים - זו ירושלם, כענין שנאמר (תהלים קכא) ירושלם הרים סביב לה וה' סביב לעמו.", + "ד\"א ותאכל ארץ ויבולה - זה העולם; ותלהט מוסדי הרים - אלו ד' מלכיות, שנאמר (זכריה ו) ואשא עיני והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וההרים הרי נחשת:" + ], + [ + "אספה עלימו רעות - הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורענות כולם כאחת.", + "ד\"א אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן, אלא אספה; שהיו כל הפורעניות כלות - והם אינן כלים. וכן הוא אומר חצי אכלה בם; חצי יכלו אותם אין כתיב, אלא חצי אכלה בם; שיהו חצי כלים - והם אינן כלים.", + "ד\"א חצי אכלה בם - אלו חצי רעב, וכן הוא אומר (יחזקאל ה) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם:", + "מזי רעב ולחומי רשף - שיהיו מאווים ברעב ומושלכים בחוצות, וכן הוא אומר (ירמיה יד) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם:", + "וקטב מרירי - לפי דרכנו אתה למד, שכל מי שהשד בו - מורד:", + "ושן בהמות - אל תקרי ושן בהמות, אלא ושן בהם:", + "אשלח בם - שיהו מתחממים ומתחזרים על כל עבירות.", + "ד\"א שיהא אחד מהם מתחמם, ומושך עצמו ומעלה נמי ומת, והולך בה. וכבר אמרו מעשה היה, שהרחלים נושכים וממיתים:", + "עם חמת זוחלי עפר - שיהיו מוזחלין בעפר. ד\"א אלו הכינים, שאין שלטונן אלא בעפר:", + "מחוץ תשכל חרב - מכאן אמרו: בשעת מלחמה - כנס את הרגל, בשעת רעב - פזר את הרגל. וכן הוא אומר (ירמיה יג) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב. ואומר (יחזקאל ז) ואשר בשדה בחרב יומת ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.", + "ומחדרים אימה - היה רואה החרב שהיא באה לשוק, אם יכול לברוח ולהמלט הימנה - אז חדרי לבו נוקפים עליו, ומת והולך בה.", + "ד\"א מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות, שנאמר (ירמיה יא) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ומחדרים אימה - על מה שעשו בחדרי חדרים, וכן הוא אומר (יחזקאל ח) אשר זקני בית ישראל עושים בחושך ואומר עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה:", + "גם בחור גם בתולה - הותרה לאלו. יונק עם איש שיבה - וכן הוא או' (ירמיה ו) גם איש עם אשה ילכדו, זקן עם מלא ימים.", + "ד\"א אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, וכן הוא אומר (במדבר יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו:", + "גם בתולה - מלמד שהיו מנוקים מן החטא, כבתולה זאת שלא טעמה טעם חטא; יונק - שהיו יונקים דברי תורה, כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו; עם איש שיבה - אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה, מלמד שהיו כולם ראויים לישב בישיבה. וכן הוא אומר (מלכים ב כד) הכל גבורים עושי מלחמה. וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה? ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות? אלא הכל גבורים גבורי מלחמה - של תורה, וכן הוא אומ' (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. עושי מלחמות - שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואומר (מלכים ב כד) החרש והמסגר אלף הכל גבורים עושי מלחמה, ויביאם מלך בבל גולה בבלה. חרש - אחד מדבר והכל שותקין, והמסגר - הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו. אחר שפותח - אין סוגר, לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ופתח - ואין סוגר, וסגר - ואין פותח." + ], + [ + "אמרתי אפאיהם - אמרתי באפי איה הם:", + "אשביתה מאנוש זכרם - לא יהו בעולם. אבל מה אעשה להם?", + "לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם רע. ", + "ד\"א לולי - ויאמר להשמידם לולא משה בחירו ", + "לולי כעס אויב אגור - מי גרם להם ליפרע מאלו? כעס של אומות שהיה כנוס לתוך מעיהם:", + "אגור. אין אגור אלא כנוס, שנאמר (משלי ל) דברי אגור בן יקא, ואומ' (תהלים נה טז) ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם: ", + "פן ינכרו צרימו - בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם, ועושים אותם כאלו אין מכירים אותם בעולם. וכן מצינו, כשביקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירים אותם, כענין שנאמ' (עמוס א) כה אמר ה' על שלשה פשעי צור. ביקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירים אותן, שנ' כה אמר ה' על ג' פשעי עזה. בקשו לברוח כלפי מזרח והיו מסגירים אותם שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק. בקשו לברוח כלפי מערב והיו מסגירים אותם שנ' משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים. ", + "ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאלו הם אחין, וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי. לא כמות שאמרו אותם השוטים הלא בחזקנו לקחנו לו קרנים: ", + "כי גוי אובד עצות המה - ר' יהודה דורשם כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשם כלפי האומות: רבי יהודה דורשו כלפי ישראל: אבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה, שנא' לי עצה ותושיה. ", + "ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים רבבות - אם לא כי צורם מכרם.", + "ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: אבדו האומות ז' מצות שנתתי להם.", + "ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: עכשיו אחד רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה; לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים רבבה. (ומעשה בפולמוס שביהודה, שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להורגו, ולא הגיעו. עד שלא הגיעו - יצא נחש וכרך לו על עקבו. אמר לו בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד: לא תהיו סבורים לומר שאנו גומרים ונמסרו בידינו, אלא אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם): " + ], + [ + "לו חכמו ישכילו זאת - אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם, לא שלטה להם אומה ומלכות. ומה אמרה להם? קבלו עליכם עול מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים: ", + "איכה ירדוף אחד אלף - אם לא עשיתם את התורה, היאך אני עושה הבטחתם? הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה, עכשיו אחד מן האומות רודף אלף ושנים יניסו רבבה: ", + "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם - איני מסגיר אתכם ע\"י עצמי, אלא על ידי אחרים. וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה. ר' יהודה איש טיבעים אומר: משל לאחד שאמר לחבירו: עבד קירי אני מוכר לך - אבל אני אינו כן: מוכרני מיד ומסגירני מיד אתכם, כטמאים ביד טהורים. ומנין שאין מסגירים אלא טמאים? שנא' והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים שנית. ", + "כי לא כצורינו צורם - לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם כשאתה נותן את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו:", + "ואויבנו פלילים - כבר כתבת לנו שאויב לא דן ולא מעיד, שנא' (במדבר לה) והוא לא אויב לו - יעידנו, ולא מבקש רעתו - ידיננו, ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים! ", + "כי מגפן סדום גפנם - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשו כלפי האומות. ", + "ר' יהודה אומר: וכי מגפנם של סדום אתם, או ממטעה של עמורה אתם? והלא אי אתם אלא ממטע קדש, שנא' ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת! ", + "ענבימו ענבי רוש - בניו של אדם הראשון אתם, שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות: ", + "אשכלות מרורות למו - שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בכם כאשכול. ואין אשכול אלא גדול, שנ' (מיכה ז׳:א׳) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי: ", + "חמת תנינים יינם - שהחסידים והכשרים שבכם חמתן כתנינים: וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה אכזרי.", + "ד\"א חמת תנינים יינם - המתונים יראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה. ", + "ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: בודאי מגפן של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם, שהטעה את אדם ואת חוה! ", + "אשכלות מרורות למו. שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול: " + ], + [ + "הלא הוא כמוס עמדי - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: כוס שהיה כמוס ומחוסר, יכול דוחה? ת\"ל (תהלים עה) חמר. יכול שאין בו אלא חציו? ת\"ל מלא מסך. יכול שאין חסר אפילו טיפה אחת? ת\"ל ויגר מזה. מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול, ואנשי דור הפלגה, ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, נבוכדנצר וכל חילו, סנחריב וכל אגפיו. ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר (ישעיה כה) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים, שמנים ממוחים מזוקקים. יכול שמנים שיש בהן צורך? ת\"ל שמנים מזוקקים. שמנים שאין כלום דבר אלא פקטים. וכן הוא אומר (ירמיה נא) כוס זהב בבל ביד ה'. ואומ' (יחזקאל כג) כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה תהיה לצחוק וללעג מרבה להכיל; מה דרכו של זהב, לאחר שנשבר יש לו רפואה - כך כשת הפורענות מן האומות עתידה לחזור להם, כשמגעת אצל ישראל, מהו אומר? ושתית אותה ומצית ואת חרסיה תגרמי; מה דרכו של חרס, לאחר שנשבר אין לו רפואה - כך כשת הפורענות מן ישראל עתידה לחזור להם:", + "חתום באוצרותי. - מה אוצר זה, חתום ואין מגדל פירות - כך מעשיהם של רשעים אין מגדלים פירות; אם אמרת כן - מאבדים את העולם. וכן הוא אומר (ישעיה ג) אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו. אבל מעשיהם של צדיקים מגדלים פירות ופרי פירות. וכן הוא אומר אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.", + "ד\"א מה אוצר זה, חתום ואינו חסר כלום - כך צדיקים לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה. ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה? שנ' (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך; ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהם בעוה\"ז? שנ' הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? למחר, כשתבוא גאולה, שנ' לי נקם ושלם:" + ], + [ + "לי נקם ושלם - אני בעצמי פורע מהם, ואינו פורע מהם לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח; כענין שנ' (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר (מלכים ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.", + "לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם. משלים אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעה\"ז. ואומר (ישעיה סה) לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם. ואומר (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלמתי ראשונה ושנייה משנה עונם וחטאתם:", + "לעת תמוט רגלם - כענין שנ' (ישעיה כז) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים כי קרוב יום אידם. א\"ר יוסי: אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם - הרי פורענותו ממשמשות ובאות; מי שנ' בהם (ישעיה כד) מרוב ימים יפקדו - עאכ\"ו:", + "וחש עתידות למו - כשהמקום מביא פורעניות על האומות - מרעיש עליהם את העולם; שנאמ' (חבקוק א׳:ח׳) יעופו כנשר חש לאכול ואומר (ישעיה ה) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה. כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממתין הא באיזה צד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משועבדים בהם. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ג:ה׳) אל תירא כי אתך אני להושיעך:" + ], + [ + "כי ידין ה' עמו - כשהמקום דן את האומות שמחה היא לפניו, שנ' כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן ישראל - כביכול יש תהות לפניו, שנאמר ועל עבדיו יתנחם; ואין נחמה אלא תהות, שנאמר (בראשית ו׳:ז׳) כי נחמתי כי עשיתים. ואומר (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך:", + "כי יראה כי אזלת יד - כשרואה הכל מהלכים לפניו בגולה.", + "ד\"א כשיתייאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס, שנ' (דניאל י״ב:ז׳) וככלות נפץ ידי עם קודש תכלנה כל אלה.", + "ד\"א כי יראה כי אזלת יד - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם רחמים כמשה, שנא' (תהלים קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.", + "ד\"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם שמבקש עליהם כאהרן, שנאמר (במדבר יז) ויעמד בין המתים ובין החיים.", + "ד\"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם כפינחס, שנא' (תהלים קו) ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה.", + "ד\"א כי יראה - כי אין עוזר; שנא' ואפס עצור ועזוב, ואין עוזר לישראל." + ], + [ + "ואמר אי אלהימו - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל. ור' נחמיה דורשו כלפי האומות.", + "ר' יהודה אומר: ישראל, שאומרים להם לאומות העולם: היכן הפיטקים והגמונים שלכם?" + ], + [ + "אשר חלב זבחימו יאכלו - שיהו [נ\"א שהיו] נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטובי, ומעלים להם קלניא. ", + "(יקומו ויעזרכם - יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן, אלא יקומו ויעזרכם. ר' נחמיה אומר) [ר' נחמיה דורשו כלפי הבבליים, ואמר אי אלהימו זה] טיטוס בן אשתו של אספסיינוס שנכנס לבית הקדשים וגידר את הפרוכת בסייף ואמר [אי אלהימו] אם אלוה הוא יבוא (וימחה) [וילחם עמי]: ", + "אשר חלב זבחימו יאכלו - אמר הללו משה היטעם, ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים, כענין שנאמר (במדבר כ״ח:ד׳) את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו'. ", + "יקומו ויעזרכם (יהי עליכם סתרה - על הכל הוא מוחל, על חלול השם פורע מיד) [יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן, אלא יקומו ויעזרכם - על הכל הקב\"ה מאריך אף חוץ מחילול השם הוא פורע מיד, שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים] " + ], + [ + "ראו עתה כי אני אני הוא - זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר אין רשות בשמים - משיבים אותו ואומרים לו: ואין אלהים עמדי, או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית, לא להרע ולא להטיב? ת\"ל אני אמית ואחיה, ואומר (ישעיה מד) כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.", + "ד\"א אני אמית ואחיה - זה שניתן להם רמז לתחיית המתים: אני אמית ואחיה, (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים, (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן ואל ימות, (הושע ו) יחיינו מיומים.", + "ד\"א אני אמית ואחיה - שומע אני מיתה באחד וחיים באחד? ת\"ל מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד - כך מיתה וחיים באחד:", + "ואין מידי מציל - אין אבות מצילים את הבנים: לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים, אחים את אחים מנין? ת\"ל (תהלים מט) אח פדה לא יפדה איש; לא יצחק מציל את ישמעאל, ולא יעקב מציל את עשו. ואפילו נותנים לו כל ממון שבעולם - אין נותנים לו כפרו, שנא' (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש, ולא יתן לאלהים כפרו, ויקר פדיון נפשם וחי לעולם - יקרה היא נפש זו, שכשאדם חוטא בה - אין לה תשלומים" + ], + [ + "כי אשא אל שמים ידי - כשבראו הקב\"ה, לא בראו כי אם במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע? מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע; שנא' תהלים קו]] וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים:", + "ואמרתי חי אנכי לעולם - שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם: מדת ב\"ו הפיטקי נכנס לתוך הפרכיא שלו יכול ליפרע מכל, ואם לאו - אין יכול ליפרע; אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן: אם אינו נפרע מן החיים - נפרע מן המתים; אם אינו נפרע בעולם הזה - נפרע בעולם הבא:" + ], + [ + "אם שנותי ברק חרבי - כשפורענות יוצאה מלפני - קלה היא כברק. ואעפ\"כ - ותאחז במשפט ידי.", + "", + "אשיב נקם לצרי - אלו כותיים, שנ' (עזרא ד׳:א׳) וישמעו שרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים ההיכל וגו'.", + "ולמשנאי אשלם - אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:" + ], + [ + "אשכיר חצי מדם - וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם? אלא הריני משכר לאחרים ממה שחצי עושים:", + "וחרבי תאכל בשר - וכי היאך אפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכל אחרים ממה שחרב עושה, כענין שנא' (יחזקאל לט) בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל עוף השמים הקבצו ובאו האספו מסביב אל זבחי אשר אני זובח ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו ושבעתם על שולחני חלב ודם ישעיה לד חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב. למה? כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:", + "מדם חלל ושביה - ממה שעשו בחללי עמי. וכן הוא אומר (ירמיה ח) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי:", + "ושביה - ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר (מלכים א ח) והיו שובים לשוביהם:", + "מראש פרעות אויב - כשהמקום מביא פורענות על האומות אין מביא עליהם שלהם, אלא שלהם ושל אבותיהם, מאברהם ואילך.", + "ד\"א מראש פרעות אויב - מה ראו כל הפורענות לתלות בראשו של פרעה? מפני שפרעה הוא היה תחילה ששיעבד ישראל." + ], + [ + "הרנינו גוים עמו - למחר, כשהמקום מביא גאולה לישראל - אומות העולם מתרגזים לפניו. ולא זו תחילה להם, אלא שכבר רגזו מקדם, כענין (שמות טו) שמעו עמים ירגזון. ", + "ד\"א הרנינו גוים עמו - שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו. ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר (ישעיה מד) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות? שנאמר (ישעיהו נ״ה:י״ב) ההרים יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות? שנאמר (ישעיהו מ״ב:י״א) ירונו יושבי סלע ומראש ההרים יצוחו: ", + "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב - שתי נקמות: נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל, מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו? שנא' (יואל ד׳:ב׳) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם. מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. באותה שעה (יואל ד׳:י״ט-כ׳) ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי. ", + "וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם - כפרה היא להם לעולם הבא? שנא' [תהלים עט]] מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך... שפכו דמם כמים. ד\"א וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם - כפרה היא להם לישראל בעולם הבא? שנאמ' (ישעיהו מ״ג:ג׳-ד׳) ונתתי כפרך מצרים כוש וסבא מאשר יקרת בעיני נכבדת, ואני אהבתיך ואתן אדום תחתיך. היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א\"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) העם היושב בה נשוא עון, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. (ירמיהו נ״א:ה׳) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר \"וכפר אדמתו עמו\" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק\"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא. ", + "אמרת: גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא:" + ], + [ + "ויבוא משה - נאמר כאן ויבוא משה, ונאמ' להלן וילך משה. אי אפשר לומר ויבוא משה, שכבר נאמר וילך משה; ואי אפשר לומר וילך משה, שכבר נאמ' ויבא משה! אמור: מעתה בא דייתיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר:", + "וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם:", + "הוא והושע בן נון - ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר (במדבר י״ג:ט״ז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ומה ת\"ל הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? ת\"ל הוא והושע בן נון, הושע בצדקו - אעפ\"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמות א) ויוסף היה במצרים. וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו - ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמואל א יז) ודוד הוא הקטן. וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: ודוד היה רועה את צאן אביו, ואעפ\"י שנעשה מלך על ישראל - הוא דוד בקוטנו:" + ], + [ + "ויאמר אליהם שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה; וכן הוא אומר (יחזקאל מד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך אל כל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך לכל מבוא הבית ולכל מוצאי המקדש. והרי דברים ק\"ו: ומה בית המקדש, שנראה בעינים ונמדד ביד, צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונים - לדברי תורה, שהם כהררים התלויים בשערה - עאכ\"ו:", + "אשר תצום - אמר להם: צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים להחזיר טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. מעשה שבא רבינו מלודקיא, ונכנס ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בן יהודה וישבו לפניו. אמר להם קרבו לכם, צריך אני להחזיק טובה לבניכם שיתקיימו את התורה אחריכם. אילו אין משה גדול, ואילו אחר, וקבלנו תורתו, ולא היתה תורתו שוה - עאכ\"ו! לכך נאמר אשר תצום:" + ], + [ + "כי לא דבר רק הוא מכם - אין לך דבר ריקם בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. תדע שכן, שהרי אמרו למה נכתב (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע... ותמנע היתה פלגש? לפי שאמרה אין אני כדי שאהיה לו לאשה - אהיה לו לפלגש; וכל כך למה? להודיעך שבחו של אברהם אבינו, שהיו מלכים ושולטונים מתאוים לידבק בו. והרי דברים ק\"ו: ומה עשו, שאין בידו אלא מצוה אחת, שכיבד את אביו - היו מלכים ושולטנים מתאוים לידבק בו; עאכ\"ו שהיו רצים לידבק ביעקב הצדיק, שקיים את כל התורה כולה! שנא' (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם:", + "ובדבר הזה תאריכו ימים - זה אחד מן הדברים שהעושה אותם - אוכל פירותיהם בעולם הזה, ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כן בתלמוד תורה. וכיבוד אב ואם מנין? ת\"ל (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. בשילוח הקן מנין? ת\"ל (דברים כ״ב:ז׳) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. בהבאת שלום מנין? (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך." + ], + [ + "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה - בשלשה מקומות נא' בעצם היום הזה: נא' בנח (בראשית ז) בעצם היום הזה, לפי שהיו דורו אומרים: כך וכך אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו, ולא עוד אלא אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה! אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה! ומה ראה לומר במצרים (שמות יב) בעצם היום? לפי שהיו מצרים אומרים: מכך ומכך אם אין מרגישים בהם - אין אנו מניחים אותם, ולא עוד אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם! אמר המקום: הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה! ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה? לפי שהחן ישראל אומרים: מכך וכך אם אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו; אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות - אין אנו מניחים אותו! אמר המקום: הריני מכניסו למערה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח יבוא וימחה! לכך נאמר בעצם היום הזה לאמר:" + ], + [ + "עלה אל הר העברים הזה - עליה היא לך ואינה ירידה:", + "הר העברים - שהוא קרוי ד' שמות: הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה. ולמה קורים אותו הר נבו? שנקברו בו ג' מתים הללו, שמתו לא מידי עבירה - זה משה אהרן ומרים:", + "אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו - ר' אליעזר אומר: באצבעו היה מראה מטטרון למשה, והראהו את כל א\"י: עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה. ר' יהושע אומר: משה בעצמו הוא ראה אותה. כיצד? נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו:" + ], + [ + "ומת בהר אשר אתה עולה שמה - אמר לפניו: רבש\"ע למה אני מת? לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה ממשה משמועה? לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, משיאמרו כך וכך עשה, כך וכך אמר? אמר לו: כלך משה, גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנ' (במדבר יט) וזאת התורה אדם כי ימות באהל, ואומר (שמואל ב ז׳:י״ט) זאת תורת האדם ה' אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה: רבש\"ע, למה מת אדם הראשון? אמר להם שלא עשה פקודי. והרי משה עשה פקודיך? אמר להם גזירה היא מלפני, שוה בכל אדם. שנ' (במדבר יט) וזאת התורה אדם כי ימות:", + "והאסף אל עמיך - אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם אבותיך, אצל אהרן ומרים אחיך:", + "כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדת לה. מהיכן חימד משה מיתתו של אהרן? בשעה שאמר לו המקום (במדבר כ) קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו. הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר, וכן שני וכן שלישי. אמר לו הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, פשוט רגליך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם. באותה שעה אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו! לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדתה לה:" + ], + [ + "על אשר מעלתם בי - אתם גרמתם למעול בי: על אשר לא קדשתם אותי כאשר מריתם פי - אתם גרמתם למרות את פי.", + "אמר לו הקב\"ה: משה, לא אמרתי לך מה זה בידך, השליכהו ארצה - והשלכתו מידך. ומה אותות שבידך לא עכבתה, דבר הקל היה לך לעכבו... ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקב\"ה בכנפיו? שנ' (במדבר כ) לכן לא תביאו את הקהל הזה:" + ], + [ + "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא - נאמר כאן ושמה לא תבוא, ונא' להלן (דברים ל״ד:ד׳) ושמה לא תעבור. אי אפשר לומר ושמה לא תעבור שהרי כבר נא' ושמה לא תבוא, ואי אפשר לומר ושמה לא תבוא שהרי כבר נא' ושמה לא תעבור; ומה ת\"ל ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור? אמר משה לפני הקב\"ה: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, ואם איני נכנס בה חי אכנס בה מת! אמר לו הקב\"ה: ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, ולא חי ולא מת:" + ], + [ + "וזאת הברכה - לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה: מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם - חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה.", + "וממנו למדו כל נביאים, שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות. ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע: תחלת דבריו אמר להם (הושע ט) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות (הושע י״ד:ז׳) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. וכן יואל א׳:ב׳׳:ב׳מר (יואל א) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ, ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם? עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר: יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק, ויתר הילק אכל החסיל. חזר ואמר להם דברים נחומים: (יואל ב׳:כ״ה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם. וכן עמוס אמר (עמוס ד) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי נחומים: (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיה אמר (ירמיה ז) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה, קול חתן וקול כלה, כילחרבה תהיה הארץ. חזר ואמר להם דברי נחומים: (ירמיהו ל״א:י״ג) אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו.", + "אבל אומות העולם משאמרו להם דברי נחומים - חזרו ואמרו דברי תוכחות: (ירמיהו נ״א:ס״ד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום, מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ועיפו עד הנה דברי ירמיהו. הוי משאומר להם לאומות דברי נחומים - חוזר ואומר להם דברי תוכחות.", + "ד\"א וזאת הברכה - זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנ' וזאת הברכה, הרי זה מוסף על ברכה ראשונה. ואיזו? זו תפלה, שנאמ' (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים. ועדין דבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעים אם תפלה קודמת הברכה - ואם ברכה קודמת לתפלה? כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפלה.", + "אלו אחרים ברכו את ישראל - כדי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן - נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל, וכדי ישראל שיברכם משה:", + "איש האלהים - זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים: משה נקרא איש האלהים, שנ' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים. שמואל נקרא איש האלהים, (שמואל א ט׳:ו׳) הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים, שנ' (דברי הימים ב ח׳:י״ד) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידוא נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א י״ג:ח׳) ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה'. אליהו נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב א) איש אלהים תיקר נא נפשי בעיניך. אלישע נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב ד׳:ט׳) כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א כ) ויבוא איש האלהים אל מלך ישראל. אמון נקרא איש האלהים, (דברי הימים ב כה) ואיש אלהים בא אליו:", + "לפני מותו - וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל? אלא מה ת\"ל לפני מותו? - סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים... וכי עלתה בדעתך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל? מה ת\"ל לפני בא יום ה'? סמוך לביאתו:" + ], + [ + "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר - מגיד הכתוב שכשפתח משה - לא פתח לצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה? ללאיטור שהיה עומד על הבמה, ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו; ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה - עד שפתח בשבחו של מלך תחילה: אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה. והיו הכל מקלסים עמו - ואח\"כ פתח בצרכי אותו האיש, וחזר וחתם בשבחו של מלך. אף משה רבינו לא פתח בצרכם של ישראל - עד שפתח בשבחו של מקום, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח, ואח\"כ פתח בצרכם של ישראל - שנ' ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנא' אין כאל ישורון. ", + "אף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנ' הללויה שירו לה' שיר חדש. וחזר וחתם בצרכם של ישראל, שנ' כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואח\"כ פתח לצרכם של ישראל, שנ' רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' קומה ה' למנוחתיך. ", + "ואף שמנה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים, לא פתחו בצרכם של ישראל תחילה - עד שפתחו בשבחו של מקום, שנ' האל הגדול הגבור והנורא. קדוש אתה ונורא שמך, ואח\"כ מתיר אסורים ואח\"כ רופא חולים ואח\"כ מודים אנחנו לך. ", + "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה הקב\"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי. וזרח משעיר למו - זה לשון רומי. הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי. ואתא מרבבות קודש - זה לשון ארמי. ", + "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה, אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא. ואיזו? זו רוח רביעית, כמה שנ' אלוה מתימן יבוא. ", + "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות: בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו: רבש\"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) על חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בו? אמר להם לא תנאף. אמרו לפניו: רבש\"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' ותהרן שתי בנות לוט מאביהם. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש\"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' והוא יהיה פרא אדם, לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר (תהלים קכח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. יכול שמעו וקיבלו? ת\"ל (יחזקאל לג) ואתם לא תעשו, ואומר (מיכה ה) ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוי אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא. ", + "כשנגלה הקב\"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים; כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו! אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול! אמרו לו: הקול הזה מהו? אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנ' (איוב יב) עמו עוז ותושיה. אמרו לו: אם כן ה' יברך את עמו בשלום. ", + "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו, כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנ' (שופטים ה) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. אמר להם המקום: אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם. ", + "ד\"א משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו, והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפי קרוביו. מה עשה אותו הבן? עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה. כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים! כשבא יצחק יצא ממנו פסולת - עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנ' ויעקב איש תם יושב אהלים; אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה. לכך נאמר ה' מסיני בא: ", + "הופיע מהר פארן - ארבע הופעות הם: הראשונה במצרים, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה; שנייה בשעת מתן תורה, שנ' הופיע מהר פארן; שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע; רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע: ", + "ואתא מרבבות קודש - שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו, וכל אשר לו. אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן; אלא מרבבות קודש - ולא כל רבבות קודש. ", + "ד\"א ואתא מרבבות קודש - מלך ב\"ו יושב בתוך פמליא שלו, יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים, ויש בה בני אדם גבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש - אות הוא בתוך רבבות קודש. וכשנגלה על הים - מיד הכירוהו שנ' זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומר להם: מה דודך מדוד, שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כענין שנ' על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום? כולכם נאים כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו! וישראל אומרים להם: נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו: דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב\"ה אמרו להם לישראל: נבוא עמכם, שנ' אנה הלך דודך היפה בנשים... וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו! אני לדודי ודודי לי! ", + "מימינו אש דת למו - כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה - היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י\"ב מיל על י\"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב\"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח; והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' קול ה' חוצב להבות אש: ", + "אש דת למו - מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר (שמות כ׳:י״ט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. מה אש קרוב לה נכוה, רחוק ממנה צונן (כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו) [ואין לאדם להתחמם ממנה, כך ד\"ת נשתמש ממנה נאבד מעה\"ז, פירש ממנה מת, עמל בה הרי היא לו חיים]. ומה אש משתמשין בה בעוה\"ז ובעה\"ב, כך דברי תורה משתמשין בהם בעוה\"ז ובעה\"ב. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף (בני אדם) [תלמידי חכמים] שעמלים בו ניכרים הם [בעיני ונכרים] בין הבריות (כך תלמידי חכמים ניכרים) בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק.", + "אש דת למו - אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה." + ], + [ + "אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות:", + "כל קדושיו בידיך - אלו פרנסי ישראל, שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן. במשה מהו אומר? (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא. בדוד הוא אומר (שמואל ב כד) אני הוא חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו:", + "והם תוכו לרגליך - אעפ\"י שאנוסים, אעפ\"י שלוקים, אעפ\"י ששבוים: ישא מדברותיך - מקבלים עול תורתך עליהם. וכן הוא אומר (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "ד\"א אף חובב עמים - מלמד שלא חלק הקב\"ה חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל, תדע לך שכן הוא, שהרי אמרו: גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור. וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר להם: לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל, מה טיבה? הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושה, וקראו את המקרא ושנו את המשנה, מדרש הלכות ואגדות. בשעת פטירתם אמרו להם: כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד: גזלו של גוי מותר ושל ישראל אסור - ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות:", + "כל קדושיו בידיך - אלו גדולי ישראל, שמתמשכנים על ישראל. וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ד) שכב על צדך הימני ושמת עון בית ישראל עליו, ואומר ואני נתתי לך את שני עונם, וכלית את אלה ושכבת על צדך השמאלי:", + "והם תוכו לרגליך - אע\"פ שהם מכעיסים: ישא מדברותיך - מקבלים עליהם עול יראתך: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "ד\"א אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות: כל קדושיו בידך - אלו נפשותיהם של צדיקים, שניתנות עמו באוצר, שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. והם תוכו לרגליך - אע\"פ שנרתעים לאחוריהם י\"ב מיל וחוזרים י\"ב מיל: ישא מדברותיך - כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע:" + ], + [ + "תורה צוה לנו משה - צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו. וכן הוא אומר (מלכים א ח) ויבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל. בית זה למה? וישם שם מקום לארון! הרי צווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו.", + "ד\"א תורה צוה לנו משה - וכי ממשה אנו אוחזים את התורה? והלא אבותינו זכו בה, שנ' מורשה קהילת יעקב! שומע אני ירושה לבני מלכים. ירושה לבני קטנים מנין? ת\"ל אתם נצבים היום כולכם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל, וכאשת איש לאומות העולם. וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ז-כ״ח) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו כל הנוגע בה לא ינקה: מורשה קהילת יעקב:" + ], + [ + "ויהי בישורון מלך - כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה - שמו הגדול משתבח למעלה; שנא' ויהי בישורון מלך, אימתי? בהתאסף ראשי עם. ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל:", + "יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות; וכן הוא אומר (עמוס ט) הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ר' שמעון בן יוחי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בעוגגים ובעשתות, והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים. כל זמן שהספינות קשורות - פלטורין קיימים. פרשו ספינות - אין פלטורים קיימים! כך ישראל כשעושים רצונו של מקום- עליותם בשמים. וכשאין עושים רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) זה אלי ואנוהו: כשאני מודה לו - הוא נאה; וכשאין אני מודה לו - כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מג) ואתם עדי נאם ה' ואני אל. כשאתם עדי - אני אל; וכשאין אתם עדי - אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים קכ״ג:א׳) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: אלמלא אני - לא הייתי יושב בשמים. אף כן אתה אומר: יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות – יחד שבטי ישראל:" + ], + [ + "יחי ראובן ואל ימות - וכי מה ענין זה לזה? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים. כשהוא נפטר מבניו - היו בניו וקרוביו מלוים אותו. אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם? אמרו לו: אבא, אין לנו צורך ואין לנו דבר, אלא שתתרצה לאחינו הגדול! אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר יחד שבטי ישראל - יחי ראובן:", + "ואל ימות - והלא מת הוא! אלא מה ת\"ל ואל ימות - לעולם הבא.", + "ד\"א יחי ראובן במעשה יוסף, ואל ימות במעשה בלהה. ר' חנינא בן גמליאל אומר: לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, חוץ משל ראובן ומשל דוד; שנא' (שמואל ב טז) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר, ואעפ\"כ הר לעומתו: (מלכים א י״א:כ״ז) שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו. וחכמים אומרים: אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות. ומה ת\"ל יחי ראובן ואל ימות? שעשה ראובן תשובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נוצל ראובן מאותו החטא, ולא נזקק לאותו מעשה. אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל, ואומר ארור שוכב עם אשת אביו, ונזקק לאותו מעשה? ומה ת\"ל כי עלית משכבי אביך? שתבע עלבונה של אמו:", + "", + "ויהי מתיו מספר - גבורים בכח גבורים בתורה. גבורים בכח, שנ' מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה; גבורים בתורה, שנ' גבורי כח עושי דברו. ואומר בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני. יחי ראובן ואל ימות:" + ], + [ + "וזאת ליהודה - ראה ראובן את יהודה, שעמד יהודה - אף הוא הודה על מעשיו. הוי מי גרם למי? יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר (איוב טו) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם:", + "שמע ה' קול יהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך - אתה מעלה אותנו מתוכה:", + "ואל עמו תביאנו - שנקבר עם אבות בארץ. ר' יהודה אומר: וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים? והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים! ומה ת\"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בקבורה. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר (בראשית נ) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען: אני נקבר בה, ואין אחר נקבר בה. ומה ת\"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בארץ:", + "ידיו רב לו - בשעה שהרג את עשו: ועזר מצריו תהיה - בעומדו לפני יוסף.", + "ד\"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער - אתה מעלה אותו מתוכה:", + "ואל עמו תביאנו - שקרבו עמו לברכה, שנ' (שופטים א) ויאמר יהודה לשמעון: אחי עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון:", + "ידיו רב לו - בשעה שאמר (בראשית לד) ויקחו ב' בני יעקב שמעון ולוי: ועזר מצריו תהיה - כענין שנאמר (בראשית ל״ה:ה׳) ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.", + "ד\"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על דוד. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך - אתה מעלה אותם מתוכה:", + "ואל עמו תביאנו - זה יאשיה, שנ' (מלכים ב כב) הנני אוסיפך אל אבותיך: ידיו רב לו - זה מנשה, שנאמר (מלכים ב כ״א:ט״ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. לסוף מה נא' בו? (דברי הימים ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו: ועזר מצריו תהיה - זה יהושפט, שנ' (מלכים ב יח) ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו:" + ], + [ + "וללוי אמר - למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנ' (בראשית מט) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. משל לשנים שלוו מן המלך: אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה! כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם, כענין שנ' (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמ' (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. וחזר והלוה את המקום בשטים, שנ' (במדבר כה) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה, שנאמ' ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני.", + "ד\"א וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך - מי שעתיד ללבוש אורים ותומים:", + "לאיש חסידיך - למי שנעשו לו חסדים ע\"י בניך: ", + "אשר נסיתו במסה - הרבה נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות: ", + "תריבהו על מי מריבה - סקיפנטין נסתקפה לו. אמר משה (במדבר כ) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו?" + ], + [ + "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - וכי עלתה על לב שלוי עובד ע\"ז? והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה! אלא זה אבי אמו מישראל: ואת אחיו לא הכיר - זה אחי אמו מישראל: ואת בניו לא ידע - זה בן בתו מישראל:", + "כי שמרו אמרתך - במצות: ובריתך ינצורו - במדבר.", + "ד\"א רבי אומר: כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו - במדבר." + ], + [ + "יורו משפטיך ליעקב - מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב - אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה; נגע - אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים:", + "ותורתך לישראל - מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב. שאל אגניטיס הגמון את רבן גמליאל, אמר לו: כמה תורות ניתנו לישראל? אמר לו שתים: אחת בכתב ואחת בעל פה:", + "ישימו קטורה באפך - זו קטורת שלפני ולפנים: וכליל על מזבחך - אלו איברי עולה:" + ], + [ + "ברך ה' חילו - בנכסים. מכאן אמרו: רוב הכהנים - עשירים הם. משום אבא דורש (תהלים לז) נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם - זה זרעו של אהרן:", + "ופעל ידיו תרצה - שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים:", + "מחץ מתנים קמיו - כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה - מיד נופל.", + "ד\"א מחץ מתנים קמיו - זה קרח; ומשנאיו מן יקומון - זה עוזיהו: ", + "לבנימין אמר ידיד ה' - חביב בנימין, שנקרא ידיד למקום. שהרבה אוהבים למלך, וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. ששה נקראו ידידים: הקב\"ה נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי; בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו; שלמה נקרא ידיד, שנאמר ויקרא את שמו ידידיה ואומר וה' אהבו; ישראל נקראו ידידים, שנ' נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה; בית המקדש נקרא ידיד, שנ' מה ידידות משכנותיך; אברהם נקרא ידיד, שנ' מה לידידי בביתי; יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד! ויבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב\"ה שנקרא ידיד! לכך נא' ידיד ה': ", + "ישכון לבטח עליו - ואין בטח אלא יישוב, שנא' וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים: ", + "חופף עליו כל היום - זה בנין ראשון: כל היום - זה בנין אחרון: ובין כתיפיו שכן - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא באברהם, שראה אותו בנוי, ורא' אותו חרב, וראה אותו בנוי: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר ה' יראה - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא ביצחק, שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא: ראה ריח בני כריח שדה - בנוי, שנ' לריח ניחוח. שדה - הרי חרב, שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנ' כי שם צוה ה' את הברכה חיים. וכן אתה מוצא ביעקב, שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - הרי בנוי. אין זה - הרי חרב. כי אם בית אלהים - הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ", + "ובין כתיפיו שכן - בין חרב בין שאינו חרב. וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס.", + "ד\"א ובין כתיפיו שכן - מה שור זה אין בו נאה מכתפיו - כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנ' וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב, אלא עמים רבים! ר' אומר: בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול, ותאר הגבול, וכאן הוא או' ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם! ", + "מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנ' ובין כתיפיו שכן. ומה ת\"ל לא יסור שבט מיהודה? זו לשכת הגזית, שניתנה בחלקו של יהודה, שנ' וימאס באוהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר, ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב. אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנ' ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנא' ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם. ", + "ר' מאיר אומר: בחלקו של בנה מתה, שנ' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגומר, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנ' ואתה בית לחם אפרתה. שומע אני בחלקו של יוסף - זה בנה, שנא' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה? זה בנימן, שנ' בנימן זאב יטרף. ", + "זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו. וכן אתה מוצא, כשחלק יהושע א\"י לשבטים - הניח דושנה של יריחו ה' מאות אמה על ד' מאות אמה, ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותה ד' מאות ומ' שנה; שנ' ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה - צא מהם אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ד' מאות ומ' שנה. וכששרתה שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפני ה', שנא' ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה - וכי עלתה על לב שאמר משה ליתרו בא וניתן לך חלק בא\"י? והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך! ומה ת\"ל כי ה' דיבר טוב על ישראל? זו דושנה של יריחו, שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך - אמר לו: למחר כשתחלק א\"י לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו? הריני הולך לארצי, ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי! ", + "וכן אתה מוצא בישראל, כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר - הלכו ללמוד תורה מיעבץ. מי היה יעבץ? זה היה עתניאל בן קנז; וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות! אי אפשר לומר שקלי זהב, שכבר נאמר שקלי כסף; ואי אפשר שקלי כסף, שהרי כבר נאמר שקלי זהב! אמור מעתה: בזהב שקל, ובכסף קנה. ואי אפשר לומר נ', שכבר נאמר שש מאות; ואי אפשר לומר ו' מאות, שכבר נאמר חמשים! אמור מעתה: כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה - עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט; נמצאו ו' מאות שקלים מכל השבטים. ", + "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב\"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים. ", + "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח\"ל ובנימן נולד בא\"י. ", + "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב\"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם? ", + "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב\"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן: " + ], + [ + "וליוסף אמר - מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל ארצות:", + "ממגד - שהוא טל, מצוי לה בכל שעה: ומתהום רובצת תחת - מלמד שהיתה מרובצת במעיינות:", + "וממגד תבואות שמש - מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנא' וממגד גרש ירחים:", + "ומראש הררי קדם - מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי א\"י:", + "וממגד גבעות עולם - מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות, שנא' אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה:", + "וממגד ארץ ומלואה - מלמד שארצו של יוסף מליאה ואין חסירה כל ברכה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף - אין צריך חוץ ממנה כלום:", + "ורצון שוכני סנה - שעשו רצון מישראל שנגלה על הסנה:", + "תבואתה לראש יוסף - הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבא: ולקדקד נזיר אחיו - אלו שריחקוהו אחיו, ועשאוהו נזיר.", + "בכור שורו הדר לו - מלמד שניתן לו הוד למשה, והדר ליהושע; שאלו ניתן הוד ליהושע - אין כל העולם יכול לעמוד בו:", + "וקרני ראם קרניו - שור כחו קשה, אבל אין קרניו נאות; ראם קרניו נאות, אבל אין כחו קשה; ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם:", + "בהם עמים ינגח - וכי מה עמים כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא ל\"א מלכים! - מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו:", + "יחדיו אפסי ארץ - וכי כמה ארצות כיבש יהושע? אלא פרטום זה קטן, כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטונים. ר' יהודה אומר: וכי ל\"א מלכים שעבד? כולם היו בארץ ישראל, כדרך שעובדים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות - אומר: לא עשיתי כלום!", + "והם רבבות אפרים - לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנעניים. ומה ת\"ל ויאמר אדוני בזק, ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני? והרי דברים ק\"ו: ומה אדני בזק, שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען, היו ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחנו - בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה:" + ], + [ + "ולזבולן אמר - למה נאמר? לפי שנא' (בראשית מז) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה, ולא נתפרשו שמותם - זה אחד מהם:", + "שמח זבולון בצאתך - מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו:", + "ויששכר באהליך - מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה, שנ' (דברי הימים א יב) מבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן מצינו שאביו משבחו, שנ' וירא מנוחה כי טוב.", + "ד\"א ויששכר באהליך - מלמד שבית הבחירה היה ראוי לבנות בחלקו של יששכר!", + "עמים הר יקראו - מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של א\"י, והם אומרים: הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן - נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד; לפי שהגוים - לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה; והם אומרים: אין יפה להדבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים, ובאים ומקריבים זבחים ועולות? ת\"ל ושם יזבחו זבחי צדק:", + "כי שפע ימים ינקו - שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפע: ים ומלכות: ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.", + "ד\"א כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא? ת\"ל כי שפע ימים יינקו. אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור, ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא? אמר לי מחלזון. אמרתי לו ומי מצוי? אמר לי השמים! מקום בים שמוטל בהרים, וסמומיות מכישות אותו ומת, ונימק במקומו. אמרתי: השמים! ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא:", + "וספוני טמוני חול - ספוני זו חלזון. טמוני זו טרית. חול זה זכוכית. לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש\"ע, לאחי נתת ארצות, ולי נתת חלזון? אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה! אמר לפניו: רבש\"ע, מי מודיעני? אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך - לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום!" + ], + [ + "ולגד אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים:", + "ברוך מרחיב גד - מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:", + "כלביא שכן - מלמד שהיא סומך לספר, לפיכך נמשל כאריות:", + "וטרף זרוע - על שעבר: אף קדקד - לעולם הבא.", + "וירא ראשית לו - הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא:", + "כי שם חלקת מחוקק ספון - זה קבר של משה, שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו! ומה ת\"ל כי שם חלקת מחוקק ספון? מלמד שהיה משה מוטל מת בגפי שכינה ד' מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידין אותו ואומרים: יבוא שלום, וינוח על משכבו. וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: הקשת, והמן והבאר, והכתב והמכתב והלוחות, ופי האתון וקברו של משה, ומערה שעמ' בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה; וי\"א אף בגדו של אדם הראשון, וי\"א הכתונות ומזיקים; ר' יאשיה אמר משום אביו אף האיל, והשמיר; ר' נחמיה אומר אף האור, והפרדה; רבי יהודה אומר אף הצבת; וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד; קמייתא מאי הוית? לא ברייה הות? אמרו לו: והרי יכול לעשותה בדפוס, ולהתיכה בתוכו! - הא לא ברייה הות:", + "ויתא ראשי עם - שעשה את התורה תיין.", + "ד\"א מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל חבורה וחבורה: בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד - וליטול כל אחד ואחד שכר; וכן הוא אומר (ישעיה נג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל:", + "צדקת ה' עשה - וכי מה צדקות עשה בישראל? הלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם! אלא שנאמר כי יהיה בך אביון.", + "ד\"א צדקת ה' עשה - מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנא' (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.", + "ולדן אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:", + "דן גור אריה - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות:", + "יזנק מן הבשן. מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות - כך שבטו של דן, נוטל לו חלק בשני מקומות. וכן הוא אומר (יהושע יט) ויצא גבול בני דן מהם... ויעלו בני דן וילחמו:", + "ולנפתלי אמר - למה נא'? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:", + "נפתלי שבע רצון - מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות:", + "ומלא ברכת ה' - זו בקעת גינוסר. ר' אומר: זה ב\"ד של טבריא, ועליו הוא אומר רצון יריאיו יעשה:", + "ים - זה ים של סופני: ודרום - זה ימה של טבריא: ירשה - מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל:", + "ולאשר אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו, וזה אחד מהם:", + "ברוך מבנים אשר - אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר:", + "יהי רצוי אחיו - שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקון ובקיפלאו' והן מרצים לו בתבואה.", + "ד\"א יהי רצוי אחיו - כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו, ונזפו בו ואמרו לו: כך, אחינו, אתה מדבר באחינו הגדול?! וכשהודה ראובן על מעשיו - נתרצו לו אחיו; לכך נאמ' יהי רצוי אחיו.", + "ד\"א יהי רצוי אחיו - כשהיו ישראל מתייחסים, זה אומר שלי הוא לויה, וזה אומר שלי הוא לויה: אם מראובן הכתוב מייחס - שלי הוא לויה, ואם ממני הכתוב מייחס - שלי הוא לויה; ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", + "ד\"א יהי רצוי אחיו - אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר:", + "וטובל בשמן רגלו - שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין. מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא בשמן, ומינו שלהם פומיליוס אחד. אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה רבוא! והלך לו לצור, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו לך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו; אמרו לו הרי בשדה. הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את הזית. משגמר את זיתיו נטל הכלים ממשמש ובא. אמר פומיליוס אפשר שיש לזה שמן במאה רבוא? דומה שצחקו בי יהודים! כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנא' וטובל בשמן רגלו; נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא. אמר לו רצונך שוב? אמר לו אין לי מעות. אמר לו טול, ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות רבוא. אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמר ולא גמל בא\"י שלא משכו עמו. הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין, וקילסו לפניו קילוס גדול. אמר להם: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה, שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו י\"ח מאות רבוא! לקיים מה שנא' (משלי ו) יש מתעשר ונוסף עוד:", + "ברזל ונחשת מנעליך - שארצו של אשר היא היתה מנעלה של א\"י:", + "וכימך דבאך - שכל הארצות דובאות כסף לא\"י, כענין שנא' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'", + "אין כאל ישורון - ישראל אומר: אין כאל, ורוח הקודש אומרת: אל ישורון. ישראל אומר: מי כמוך באלים ה', ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורוח הקודש אומרת: מי כעמך ישראל. ישראל אומר: כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו: כשושנה בין החוחים. ישראל אומר: זה אלי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי לי. ישראל אומר: כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומר: ישראל אשר בך אתפאר:", + "רוכב שמים בעזרך - כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך; וכשאין עושים רצונו - כביכול ובגאותו שחקים.", + "נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה! אמר להם: מן התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה.", + "משל לאחד שאמר: מבקש אני לראות פניו של מלך! אמרו לו: היכנס למדינה ואתה רואה. נכנס למדינה, וראה וילון פרוס על פתח מדינה, ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. מיד נפל לארץ! אמרו לו: ראה: לא יכולת לזון עיניך, עד שנפלת, אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך עאכ\"ו! לכך נא' ובגאותו שחקים:" + ], + [ + "מעונה אלהי קדם - ג' ספרים נמצאו בעזרה: אחד של מעונים, ואחד של היא היא, ואחד שנקרא זעטוטים. באחד כתיב מעון קדם, ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם; ובטלו חכמים את האחד וקיימו השנים:", + "מתחת זרועות עולם - מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם:", + "ויגרש מפניך אויב - אלו שברחו לא\"י: ויאמר השמד - אלו שברחו לאסי\"א:", + "וישכן ישראל בטח - אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר:", + "בדד - ולא כבדד שאמר משה ה' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי, ולא כבדד שאמר אותו רשע הן עם לבדד ישכון:", + "עין יעקב - כברכה שבירכם יעקב אביהם, שנא' והיה אלהים עמכם:", + "אל ארץ דגן ותירוש - כברכה שברכן יצחק אביהם, שנא' ויתן לך האלהים מטל השמים:", + "אף שמיו יערפו טל - הרעיפו שמים ממעל.", + "אשריך ישראל - ישראל אומרים מי כמוך באלים, ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. נתקבצו כל ישראל אצל משה. אמרו לו רבינו משה, אמור לנו מה טובה עתיד הקב\"ה ליתן לנו לעולם הבא? אמר להם: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם! משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג אחד, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל זיתים הללו שלך. כשיגע להראותו אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך! כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':", + "עם נושע - עם שאין ישועתו אלא בשכינה:", + "נושע בה' - כענין שנא' אלהי צורי אחסה בו:", + "ואשר חרב גאותך - אמר לו הקב\"ה: משה, עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שנוטל מהם בחורב, כענין שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם, כענין שנא' חי אני נאם ה' כי כולם בעדי תלבשי ותקשרים ככלה!", + "ויכחשו אויביך לך - בשעה טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם, ועושים אותם כאלו הן אחים; וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתת לי אחי:", + "ואתה על במותינו תדרוך - כענין שנא' ויקרא משה אל כל ישראל:" + ], + [ + "ויעל משה מערבות מואב - עלייה היא ואינה ירידה:", + "מערבות מואב - מלמד שהראוהו הקב\"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו: ", + "אל הר נבו ראש הפסגה - מה פסגה מפורשת מן האשכול ואינה - כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת, והגיא ביניהם: ", + "אשר על פני יריחו - מלמד שהראהו א\"י מיושבת על שלוותה, וחזר והראהו מציקים לה: ", + "ואת הגלעד - מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלוותו, וחזר והראהו המחריבים לו. ואין גלעד אלא בית המקדש, שנא' גלעד אתה לי ראש הלבנון: ", + "עד דן - מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. ", + "ד\"א עד דן - מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד ע\"ז כענין שנא' ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו, ואיזה? זה שמשון. ", + "ואת כל נפתלי - מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים לה. ", + "ד\"א מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו: נאמר כאן את כל נפתלי ונא' להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי: ", + "ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם, וחזר והראהו מציקים לה. ", + "ד\"א ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים. נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונא' להלן למטה אפרים הושע בן נון: ", + "ומנשה - מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים לה. ", + "ד\"א ומנשה - מלמד שהראהו גדעון בן יואש, שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. ", + "ד\"א לפי שהיה אפרים צעיר - סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה: ", + "ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. ", + "ד\"א ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו. נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה, ונאמר להלן ויבחר אלהי ישראל בי מכל בית יהודה: ", + "עד הים האחרון - מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. ", + "ד\"א אל תקרי עד הים האחרון אלא עד היום האחרון: מלמד שהראהו את כל העולם כולו, מיום שנברא עד יום שיחיו המתים: ", + "ואת הנגב - מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. ", + "ד\"א ואת הנגב - מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה: נא' כאן ואת הנגב, ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון: ", + "ואת הככר - מלמד שהראהו שלמה בן דוד, שעושה כלים בבית המקדש, שנא' בככר הירדן יצקם המלך: ", + "בקעת יריחו - מלמד שהראהו גוג וכל המונו, שעתידים ליפול בבקעת יריחו. ", + "ד\"א מה בקעה זו כמות שהיא, ושדה זרועה שעורים כמות שהיא - כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו: ", + "עיר התמרים - מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח. (ד\"א מלמד שהראהו סמוכה מצידה. גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים): ", + "עד צוער - אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות, ועתידים לאבד עמהם: ", + "ויאמר ה' אליו זאת הארץ - אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה, ולך הראיתיך בעיניך: ", + "ושמה לא תעבור - נאמר כאן ושמה לא תעבור, ונאמר להלן שמה לא תבא. מה ת\"ל ושמה לא תעבור? אמר משה: אם אני איני נכנס בה חי - אכנס בה מת! אמר לו המקום: ושמה לא תבוא! אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך - אכנס בה הדיוט! אמר לו המקום: ושמה לא תעבור! לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת! ", + "וימת שם משה - אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, ומכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת, אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת? אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב\"ה כתוב, כענין שנא' ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר: בת קול יוצאה מתוך המחנה י\"ב מיל על י\"ב מיל, והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר: וימת שם משה - מנין אתה אומר, מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות? נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. ויש אומרים לא מת משה, אלא עומד ומשרת למעלה: נא' כאן שם, ונאמר להלן ויהי שם עם ה': ", + "עבד ה' - לא בגנותו של משה הכתוב מדבר, אלא בשבחו; שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנא' כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ", + "על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם: ", + "ויקבר אותו בגיא - למה נא' בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא? לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן, ונקבר בשדה נחלתו של גד: ", + "ולא ידע איש את קבורתו - אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנא' ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנא' והאיש משה עניו מאד. וכבר שלחה מלכות של בית קיסר: לכו וראו, קבורתו של משה היכן הוא? הלכו ועמדו למעלה - וראו אותו למטה. ירדו למטה - וראו אותו למעלה; נחלקו חציין למעלה וחציין למטה - עליונים ראו אותו כלפי מטה, ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה! לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו. ", + "ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, ובמדין מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס ישראל מ' שנה; רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא: ", + "לא כהתה עינו - מלמד שעיניהם של מתים כהות:", + "ולא נס ליחה - ר' אליעזר בן יעקב אומר: אל תקרי לא נס לחה, אלא לא נס לחה, עכשיו כל הנוגע בשרו של משה - לחה פורחת אילך ואילך: ", + "ויבכו בני ישראל את משה - הרי אחד: ויתמו ימי - הרי שנים: בכי אבל משה - הרי ג':", + "ל' יום - אלו מה טיבם? אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה ל' יום. ומניין לימי נזירות, שהם ל' יום? נא' כאן ימי ונא' להלן ימי. מה ימי האמור כאן ל' יום - אף ימי האמור להלן ל' יום: ", + "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה - מפני מה? שסמך את ידיו עליו, אין לך משמע גדול מזה: ", + "ויעשו כאשר צוה ה' את משה - ועדין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר בעת ההיא גדל ה' את יהושע - באותה שעה נתן מוראו עליהם: ", + "ולא קם נביא בישראל כמשה - אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור! אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם: משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנא' נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון; משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר שנא' ויודע דעת עליון; משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנ' ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדב' עמו כשהוא נופל, שנ' מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה? לטבחו של מלך, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו: ", + "אשר ידעו ה' פנים אל פנים. למה נאמר? לפי שהוא אומר ויאמר הראני נא את כבודך, אמר לו: בעולם הזה אי אתה רואה, שנמשל כפנים, שנ' לא תוכל לראות פני; אבל אתה רואה בעולם הבא, שנמשל כאחורים, שנ' והסירותי את כפי וראית את אחורי! אימתי הראהו? סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים. ", + "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו - למצרים בפני עצמו, לפרעה בפני עצמו, ולעבדיו בפני עצמן. ", + "ולכל היד החזקה - זו מכת בכורות: ולכל המורא הגדול - זו קריעת ים סוף.", + "ר' אלעזר אומר: לכל האותות והמופתים, ומנין לפני הר סיני? ת\"ל ולכל היד החזקה. ומנין אף במדבר? ת\"ל ולכל המורא הגדול. ומנין אף בשברי לוחות? נאמר להלן ואשברם לעיניכם, וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל: " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..45260667a8c0d7b12af24f1dae2070f521477cbf --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Devarim/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,3103 @@ +{ + "title": "Sifrei Devarim", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Devarim", + "text": [ + [ + "(א א) אלה הדברים אשר דבר משה, וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד והלא הוא כתב כל התורה כולה שנאמר (דברים לא) ויכתב משה את התורה הזאת מה תלמוד לומר אלה הדברים אשר דבר משה מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם לב טו) וישמן ישורון ויבעט.", + "כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, וכי לא נתנבא עמוס אלא על אלו בלבד והלא יותר מכל חבריו נתנבא מה תלמוד לומר דברי עמוס מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה אלו בתי דינים שלהם.", + "כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב ירמיהו שנאמר (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו מה תלמוד לומר ואלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (ירמיה ל ה-ז) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.", + "כיוצא בו אתה אומר (ש\"ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא דוד אלא אלו בלבד והלא כבר נאמר (שם כג ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני מה תלמוד לומר ואלה דברי דוד האחרונים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם כג ו) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו.", + "כיוצא בו אתה אומר (קהלת א א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד והלא שלשה ספרים כתב וחצי חכמתו משל היה מה תלמוד לומר דברי קהלת מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם א ה-ז) וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח זה הוא מזרח ומערב וגו' כל הנחלים הולכים אל הים, כינה את הרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר.", + "אל כל ישראל, אילו הוכיח מקצתם היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים מבן עמרם ולא הייתם משיבים לו דבר כך מכך אילו היינו שם היינו משיבים לו ארבע וחמש פעמים על כל דבר ודבר.", + "דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שכנסם משה מגדולם ועד קטנם ואמר להם הריני מוכיחכם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר.", + "דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח אמר רבי אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות אמר רבי עקיבה העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחים אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבה לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו והיה מקנתרו וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת לקיים מה שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.", + "בעבר הירדן, מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן.", + "במדבר, מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר. דבר אחר במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה ואומרים לו בן עמרם מה אנונה התקנת להם לאלו מה פרנסה התקנת להם לאלו. רבי יהודה אומר הריהו אומר (שמות טז ג) ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.", + "דבר אחר במדבר, זה הכלל על כל מה שעשו במדבר.", + "בערבה, מלמד שהוכיחם על מה שעשו בערבות מואב וכן הוא אומר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים וגו'.", + "מול סוף, מלמד שהוכיחם על מה שעשו על הים שהמרו על הים והפכו עורף כלפי משה שלש מסעות, רבי יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים וכן הוא אומר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, יכול לא הוכיחם אלא בתחילת מסע, בין מסע למסע מנין תלמוד לומר בין פארן ובין תפל. [ובין תפל ולבן] דברי תפלות שתפלו על המן וכן הוא אומר (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר להם שוטים כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שלא יהא אחד מהם גוסה ודלריא אוחזתו אבל אתם בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתרעמים לפני הוי בשטות אביכם הלכתם שאמרתי (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו בה נתרעם לפני ואמר (שם ג יב) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.", + "וחצרות, אמר להם לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין קל וחומר לשאר בני אדם.", + "דבר אחר ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן ממנה כך נענשה המדבר במי שגדול ממנו על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר ומה מרים שכשדברה דבר לא שמעה כל בריה אלא המקום בלבד כענין שנאמר (במדבר יב ב) וישמע ה', כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה.", + "ודי זהב, אמר להם הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי מן הכל. היה רבי יהודה אומר משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה באחרונה הוסיף לו צרה אחת אמר לו הא ותרה כל מה שעשיתה לי זו קשה עלי יותר מן הכל כך אמר להם המקום לישראל הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי יותר מן הכל. רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרים אותו באו גוים וקבלם באו לסטים וקבלם היו הבריות אומרים כך היא ווסתו של פלוני לקבל את הכל כך אמר משה לישראל ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. רבי בניה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הם חייבים כלייה יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל. רבי יוסי בן חנינה אומר (שמות כה יז) ועשית כפרת זהב טהור, יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל.", + "וכן הוא אומר (בראשית כו כ-לג) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו וגו' ויקרא אותה שבעה.
רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו', אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע.", + "כיוצא בו דרש רבי יהודה (זכריה ט א) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, זה משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו, מה אתה מקיים (ירמיה ל יח) ונבנתה עיר על תלה, אמר לו, שאין עתידה לזוז ממקומה, אמר לו, מה אני מקיים (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב הבית למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר (שיר השיר' ז ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר (זכריה ט א) ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיה ב ב-ג) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים וגו'.", + "כיוצא בו דרש רבי יהודה (בראש' מא מג) וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לבירכיים אבריכם [אל ברכים] שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו כענין שנאמר (שם) ונתון אותו על כל ארץ מצרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע, וכי אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך שלשה ימים שנאמר (במדבר י לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, רבי יהודה אומר וכי לשלשת ימים היו ישראל מהלכים אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מ\"א יט ח) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, אחר שאמרת אי איפשר חזור לך לענין הראשון, אחד עשר יום, ", + "אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים יום ארבעים שנה שנאמר (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה, רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י לג) וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים יב ט) וכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נתן לך, רבי בניה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ ישראל שנאמר (שמות יג ד-ה) היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני, מיד. אבה יוסי בן חנן איש ינוח אומר משום אבה כהן בן דליה, אילו זכו ישראל כיון שהעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ שנאמר (דברים א כא) עלה רש, מיד, עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת.", + "(ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש, מלמד שהשנה שנים עשר חדש, וכי אין אנו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (אסתר ג יג) בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכן הוא אומר (מ\"א ד ז) ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל, ואומר (שם ד יט) ונציב אחד אשר בארץ, איזהו אחד זה חדש העבור, רבי בניה אומר וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי, דבר אחר היום מלמד שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הא צא ומנה שלשים ושלשה יום למפרע ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש.", + "דבר אחר ויהי בארבעים שנה, מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראש' מט א) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, (שם מט ג) ראובן בכורי, וכי אין אנו יודעים שראובן בכור אלא מלמד שאמר לו ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, וכדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום ", + "וכן אתה מוצא באברהם שנאמר (שם כא כה) והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר (שם כא כז) ויכרתו שניהם ברית, וכן הוא אומר ביצחק (שם כו כז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם, מהו אומר (שם כו לא) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.", + "וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (יהושע כד טו) ואם רע בעיניכם לעבד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון, ואומר (שם כד כא) ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבד וגו' ויאמרו עדים. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (ש\"א יב ג) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד.", + "וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה בנו אלא סמוך למיתה שנאמר (מ\"א ב א) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ.", + "דבר משה אל כל ישראל, וכי לא נתנבא משה אלא אלה הדברים בלבד מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הגזרות שוות הכללות והפרטות הגופים והדקדוקים תלמוד לומר דבר משה ככל אשר צוה ה' אותו אליהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) אחרי הכתו את סיחן, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם אני נותן שוב אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם הפרכוס שלו בשביל שהמלך כשר מאין לו ריחים מאין לו תנורים במדבר ", + "כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו הוא לא עשה כן אלא לאחר שהכניסם לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם לכך נאמר אחרי הכתו את סיחן מלך האמורי.", + "אשר יושב בחשבון, אילו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה שהמדינה קשה ואילו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.", + "ואת עוג מלך הבשן, אילו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה ואילו לא היתה מדינה קשה ועוג שרוי בה קשה היתה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.", + "בעשתרות, שהיה קשה בעשתרות אדרעי זה מקום מלכות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר, ר' יהודה אומר אין הואלה אלא התחלה שנאמר (שופטים יט ו) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דהי\"א יז כז) ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים אין הואלה אלא שבועה שנאמר (שמות ב כא) ויאל משה לשבת את האיש, ואומר (ש\"א יד כד) ויאל שאול את העם לאמר.", + "באר את התורה הזאת לאמר, אמר להם כבר אני סמוך למיתה מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה פרק אחד ושכחו יבא וישננו הלכה אחת ושכחה יבא וישננה לכך נאמר באר את התורה הזאת לאמר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "רב לכם שבת בהר הזה, אמר להם, שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה עשיתם לכם את המשכן עשיתם לכם את השלחן עשיתם לכם את המנורה. דבר אחר הניה היא לכם ישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות הא הניה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה.", + "דבר אחר רע הוא לכם ישיבתכם בהר הזה.", + "פנו וסעו לכם ובאו, רע הוא הבטלה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) פנו וסעו לכם ובאו, זה דרך ערד וחרמה. הר האמרי ואל כל שכניו, זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה, זה מישור של צוער. בהר, זה הר המלך. בשפלה, זה שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים, זה עזה ואשקלון וקסרין. ארץ הכנעני, זה גבול הכנעני שנאמר (בראשית י יט) ויהי גבול הכנעני מצידון וגו'. ", + "והלבנון, אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד לכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. מנין שאין לבנון אלא מלך שנאמר (יחזקאל יז ג) בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר (מ\"ב יד ט) החוח אשר בלבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י לד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול.", + "דבר אחר למה קורים אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.", + "עד הנהר הגדול נהר פרת, מלמד שרובו ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחין וישתחן לך.", + "דבר אחר שמפריד והולך עד שכלה במגריפה. דבר אחר נהר פרת שפורה ורב עד שעוברים אותו בספינות. הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולנו הולך מרחוק אמר להם מעשי מוכיחים עלי אדם זורע בי זריעה עולה לשלשה ימים נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום הרי הכתוב משבחני עד הנהר הגדול נהר פרת סליק פיסקא " + ], + [ + "(ח) ראה נתתי לפניכם את הארץ, אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. באו ורשו את הארץ, אמר להם כשאתם נכנסים לארץ אין אתם צריכים כלי זיין אלא קובע דיופטין ומחלק סליק פיסקא" + ], + [ + "אשר נשבע ה' לאבותיכם, מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב אם לענין שבועות אבות הרי כבר נאמר (חבקוק ג ט) שבועות מטות אומר סלה, מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב כדיי אברהם בעצמו כדיי יצחק בעצמו כדיי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה לא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד העבד ההוא והשביחה ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא חזר ונטעה כרם ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא כך כשנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר (בראש' יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, עמד אברהם והשביחה שנאמר (שם כא לג) ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר (שם כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, עמד יעקב והשביחה שנאמר (שם לג יט) ויקן את חלקת השדה.", + "לתת להם, אלו באי הארץ, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם וכן הוא אומר (מ\"ב יד כה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו' ", + "רבי אומר לתת להם, אלו עולי בבל, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו ימות המשיח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, אמר להם משה לישראל לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש.", + "לא אוכל לבדי שאת אתכם, איפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השליו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם, וכן שלמה אומר (מ\"א ג ט) ונתת לעבדך לב שמע לשפוט את עמך, איפשר שלא היה שלמה יכול לדון את ישראל אדם שנאמר בו (שם ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה, ואומר (שם ה י-יא) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב, ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינים מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה לחניקה לשריפה ולסקילה ואין בכך כלום ואם חייב ליטול סלע נוטל שנים שנים נוטל שלשה דינר נוטל מנה איני כן אלא אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע וכן הוא אומר (משלי כב כב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש סליק פיסקא." + ], + [ + "(י) והנכם היום ככוכבי השמים לרב, הרי אתם קיימים כיום, מיכן אמרו שבע כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו, ראשונה (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, שניה (שם סה ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, שלישית (שם פד ה) אשרי יושבי ביתך, רביעית (שם טו א) ה' מי יגור באהלך, חמישית (שם) מי ישכן בהר קדשך, ששית (שם כד ג) מי יעלה בהר ה', שביעית (שם) ומי יקום במקום קדשו.", + "ר' שמעון בן יוחי אומר, לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים לשושנים ולמנורת בית המקדש, לחמה מנין שנאמר (שופטים ה לא) ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ללבנה מנין שנאמר (שה\"ש ו י) יפה כלבנה, לרקיע (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לכוכבים (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים, לברקים (נחום ב ה) כברקים ירוצצו, לשושנים (תהלים מה א) למנצח על ששנים, למנורת בית המקדש שנאמר (זכריה ד ג) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אמרו לו רבינו משה, אי אפשנו שתברכנו המקום הבטיח את אברהם אבינו (בראשית כב יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול, ואתה נותן קצבה לברכתינו משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים אמר אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבזם אלא הריני ממנה לו אפיטרופס עד שיגדל משהגדיל הבן ההוא אמר לו לאפיטרופס תן לי כסף וזהב שהניח לי אבה בידך עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו התחיל אותו הבן מיצר אמר לו הרי כל כסף וזהב שהניח לי אבה בידך אמר לו כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי אבל מה שהניח לך אביך הריהו שמור כך אמר להם משה לישראל ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים זו משלי ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) איכה אשא לבדי טרחכם, מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שני נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם מלמד שהיו טרחנים.", + "ומשאכם, מלמד שהיו אפיקורוסים הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קשות וחמורות משל בית און כענין שנאמר (במדבר טז א) ואון בן פלת בני ראובן, לכך נאמר ומשאכם מלמד שהיו אפיקורוסים.", + "וריבכם, מלמד שהיו רוננים היה אחד מהם מוציא סלע בשביל ליטול שנים שנים בשביל ליטול שלשה לכך נאמר וריבכם מלמד שהיו רוננים.", + "(דבר אחר טרחכם ומשאכם וריבכם, אם הקדים משה לצאת אומרים מה ראה בן עמרם שמהר לצאת ובניו ובני ביתו מלקטים הגס שבמן איחר לצאת אומרים אכל ושתה וישן, הלך משה באמצע אומרים מבקש לעמוד מפניו הלך לצדדים אומרים מצוה היה לנו מעמידת זקן והוא מבקש לעקרה ממנו אמר להם משה הלכתי באמצע לא יצאתי ידיכם הלכתי לצדדים לא יצאתי ידיכם) סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) הבו לכם, אין הבו אלא עצה שנאמר (ש\"ב טז כ) הבו לכם עצה מה נעשה, (שמות א י) הבה נתחכמה לו.", + "אנשים, וכי עלתה על דעתנו נשים מה תלמוד לומר אנשים בחתיכה ובפסיפס, אנשים ותיקים וכשרים.", + "חכמים, זו ששאל אריוס את רבי יוסי, אמר לו אי זה הוא חכם אמר לו המקיים תלמודו או אינו אלא נבון אמר לו כבר נאמר נבונים, מה בין חכם לנבון, חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאים לו לראות רואה וכשאין מביאים לו לראות מוציא משלו ורואה, נבון דומה לשולחני עני כשמביאים לו לראות רואה כשאין מביאין לו לראות יושב ותוהה.", + "וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם ביניהם לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריה ואומרות מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם.", + "ואשימם בראשיכם, יכול אם מניתם אתם אותם ממונים ואם לאו אינם ממונים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם מניתים הרי הם ממונים אם לאו אינם ממונים, יכול אם גדלתם אתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם גדלתים הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים.", + "דבר אחר אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אין ראשיכם שמורים. דבר אחר אל תהי קורא ואשימם בראשיכם אלא ואשמם בראשיכם מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם וכן הוא אומר (יחזק' לג ז-ט) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע וגו' ואתה כי הזהרת רשע וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות, היה לכם לומר רבינו משה ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערת עליה כענין שנאמר (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, (דברים ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וגו', אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שמונים אלף חסר פרוטרוט ואם אין אני בני ואם אין בני בן בני ואנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין לכך נאמר ותענו אותי כשהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים יעשה הדבר במהרה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו', ואצוה את שפטיכם, משכתים בדברים אמרתי להם אשריכם על מי אתם באים להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמדה ונחלה צאן מרעית וכל לשון חיבה.", + "אנשים חכמים וידועים, זו אחת משבע מדות שאמר לו יתרו למשה הלך ולא מצא אלא שלשה אנשים חכמים וידועים.", + "ואתן אותם ראשים עליכם, שיהו מכובדים עליכם ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן ראשים בכניסה ויציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון לכך נאמר ואתן אותם ראשים עליכם שיהו מכובדים עליכם.", + "שרי אלפים, שאם היו אלף תשע מאות ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר אלף. שרי מאות, שאם היו מאה ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר מאה. שרי חמשים, שאם היו חמשים וארבעים ותשעה אינו נתפס אלא שר חמשים. שרי עשרות, שאם היו תשעה עשר אינו נתפס אלא שר עשרה. ", + "ושוטרים, אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנאמר (דהי\"ב יט יא) ושוטרים הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח יא) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, אמרתי להם היו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.", + "בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור.", + "מעשה ברבי יוחנן בן נורי וברבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים לעתותי ערב הלכו וישבו להם אצל התלמידים וכך היתה מדתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים אמר להם יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא הרעתם לצבור שאי אתם מבקשים לעשות שררה על הצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך הרי אתם עבדים משועבדים לצבור.", + "שמע בין אחיכם, כך היתה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו באים אצלו לדין לפניו אחד ישראל ואחד גוי אם בדיני ישראל היה מזכה את ישראל ואם בדיני אומות העולם היה מזכה את ישראל אמר מה אכפת לי לא כך אמרה תורה שמע בין אחיכם, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל בדיני אומות היה דן בדיני אומות.", + "ושפטתם צדק, צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות, משל זה עוטף בטליתו וזה אומר שלי היא, זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא, זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא, לכך נאמר ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.", + "בין איש, להוציא את הקטן, מכאן אמרו אין דנים יתומים.", + "בין איש ובין אחיו, אין לי אלא בין איש לאיש בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מניין תלמוד לומר בין איש ובין אחיו מכל מקום.", + "ובין גרו, זה שאוגר עליו דברים אמר לו חרשת תלם בתוך שדי והוא אומר לא חרשתי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית לכך נאמר ובין גרו זה שאוגר עליו דברים.", + "דבר אחר ובין גרו זה שכנו, דבר אחר זה שושבינו, דבר אחר זה תותבו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) לא תכירו פנים במשפט, זה הממונה להושיב דיינים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין איש פלוני הלווני ממון [הליניסטון] אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכיי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין.", + "כקטן כגדל תשמעון, שמא תאמר הואיל ועני זה עשיר זה מצווה לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות תלמוד לומר כקטן כגדל תשמעון.", + "דבר אחר כקטן כגדל תשמעון, שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו שאתה חייב תלמוד לומר כקטן כגדול תשמעון.", + "לא תגורו מפני איש, שאם באים שנים לפניך עד שלא תשמע לדבריהם אתה רשיי לשתוק משתשמע לדבריהם אי אתה רשיי לשתוק וכן הוא אומר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, עד שלא נתגלה הדין אתה רשיי לשתוק משנתגלה הדין אי אתה רשיי לשתוק, שמעת את הדין ואי אתה יודע לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אתה רשיי לשתוק שנאמר (זכריה ח טז) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום, איזה הוא שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן זה ביצוע, וחכמים אומרים כל המבצע הרי זה חוטא שנאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה', נמצא זה משבח את הדיין וזה מנאץ את יוצרו.", + "לא תגורו מפני איש, שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא", + "וכן יהושפט אומר (דהי\"ב יט ו) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה'.", + "והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואתה אי אתה יכול לשמעו ואיזה זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה', כיוצא בו אתה אומר (ש\"א ט יח-יט) ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הראה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הוא רואה, אני מודיעך שאי אתה רואה, אימתי הודיעו בשעה שאמר לו (שם טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, מהו אומר (שם טז ו) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אמרת אנכי הרואה, (שם טז ז) אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר את כל הדברים אשר תעשון, אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.", + "(יט) ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאינם הימירין כבשתים לפניהם דברים שהם הימירין על אחת כמה וכמה לכך נאמר ונסע מחורב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ואומר אליכם, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו, משל למלך שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל הגפנים האלו שלך כל הזיתים האלו שלך משיגע להראותו אמר לו כל מה שאתה רואה שלך הוא כך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה משה אומר להם (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, כיון שבאו לארץ אמר להם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהיך נותן לך, ", + "אם תאמרו לא הגיע זמן הגיע זמן ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, ", + "איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, ", + "עלה רש מיד, עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, בערבוביא להלן הוא אומר (דברים ה כ) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ילדים מכבדים את הזקנים זקנים מכבדים את הראשים וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כלכם, ותאמרו בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים.", + "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים, אמר להם אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים עכשיו שאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש בקשתם לכם מרגלים.", + "וישיבו אתנו דבר, באיזה לשון הם מדברים.", + "את הדרך אשר נעלה בה, אין לך דרך שאין בה עקמות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך שאין בה פרשות.", + "ואת הערים אשר נבוא אליהם, לידע באיזה דרך אנו באים עליהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) וייטב בעיני הדבר, בעיני היה טוב ולא בעיני מקום. אם בעיניו היה טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משל לאחד שאמר לחבירו מכור אתה לי חמורך זה אמר לו הן, נותן אתה לי לנסיון, אמר לו הן, בא אתה ואני אראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה, כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותי לכך נאמר וייטב בעיני הדבר.", + "ואקח מכם שנים עשר אנשים, מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם.", + "איש אחד לשבט, מה אני צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנים עשר אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) ויפנו ויעלו ההרה, מגיד שדרך מרגלים לעלות בהר וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב טז) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים, מגיד ששרת עליה רוח הקדש שאילו לא שרת עליה רוח הקדש מאין הייתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלשה ימים אלא מלמד ששרת עליה רוח הקדש.", + "ויבאו עד נחל אשכל, מלמד שנקרא על שם סופו, כיוצא בו אתה אומר (שמות ג א) ויבא אל הר האלהים חרבה, מגיד שנקרא על שם סופו.", + "וירגלו אותה, מלמד שהלכו בה ארבעה אומנים שתי וערב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) ויקחו בידם מפרי הארץ, אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם.", + "ויורידו אלינו, מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה, (שם יג כא) ויעלו ויתרו את הארץ, (שם יג כב) ויעלו בנגב, (בראש' מה כה) ויעלו ממצרים.", + "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו, וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה, מי אמר טובתה יהושע וכלב אף על פי כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת, מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר (משלי כו כב) דברי נרגן כמתלהמים, אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם שנאמר (שם) והם ירדו חדרי בטן.", + "דבר אחר מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ומבכים כמת להם נוטלים את בניהם ואומרים להם אוי לכם דוויים אוי לכם סגופים, למחר יהו הורגים מכם יהו שובים מכם יהו צולבים מכם על הצלוב נוטלים את בנותיהם ואומרים להן אוי לכן דוויות אוי לכן סגופות למחר יהו הורגים מכן יהו שובים מכן יהו מעמידים מכן בקלון.", + "בשנאת ה' אתנו, איפשר שהמקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה', אלא הם ששונאים את המקום משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.", + "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, כענין שנאמר (יהושע ז ט) וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבינו לאמר, אמרו לו רבינו משה, אילו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם.", + "עם גדול, מלמד שהיו גבוהים בקומה.", + "ורב, מלמד שהיו מרובים באוכלוסים.", + "ערים גדולות ובצורות בשמים, רבן שמעון בן גמליאל אומר דברו כתובים לשון הביי שנאמר (דברים ט א) שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן, אבל מה שאמר המקום לאברהם אבינו (בראש' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, (שם יג טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אינם דברי הביי.", + "וגם בני ענקים ראינו שם, מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים כענין שנאמר (תהלים עג ו) לכן ענקתמו גאוה.", + "(כט-ל) ואמר אלכם, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.", + "לא תערצון ולא תיראון מהם, מפני מה כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם, אמר להם מי שעשה לכם נסים במצרים וכל הנסים האלו הוא עתיד לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ.", + "ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם, אם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, זהו שאמר הכתוב (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, משה אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עבירה שעברתי תכתב אחרי שלא יהו הבריות אומרים דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל פגי שביעית יהיו מחזרים אתו בקנפון הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזרים אותה בקנפון אמרה לו בבקשה ממך אדוני המלך הודיע סרחוני שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשפים הם רואים פגים תלוים בצוארי ויודעים שבשבילם אני מחזרת כך אמר משה לפני המקום עבירה שעברתי תכתב אחרי אמר לו הקדוש ברוך הוא הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנאמר (במדבר כז יד) כאשר מריתם פי וגו'.", + "רבי שמעון אומר משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו עמו בקרוכין שלו הגיע למקום צר נהפכה קרוכין שלו על בנו נסמת עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן נזק בני כאן נסמת עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך המקום מזכיר שלש פעמים מי מריבה מי מריבה מי מריבה לומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וכן הוא אומר (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם.", + "דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו המקום לא שוה לך שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו, משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומרים איפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חטים בשנה ואינו ממשכנו המלך אלא כתב לו אפוכי, פעם אחת שייר ולא שקל לו כלום נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנאמר (ש\"ב יב ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים, רבי חנינה אומר ארבעתים ששה עשר ", + "אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה, דוד אמר (שם יב יג) חטאתי לה', מה אמר לו (שם) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ואומר (תהלים נא ו) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי.", + "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל והיו יכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחומר ומה אלו שיכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידי תלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו אלא חנם.", + "דבר אחר ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה שנאמר (שמו' ב כג-כד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם, נקראת בצר וקריאה שנאמר (ש\"ב כב ז) בצר לי אקרא ה', נקראת רנה ופגיעה שנאמר (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי, נקראת נפול שנאמר (דברים ט כה) ואתנפל לפני ה', נקראת פלול שנאמר (שם ט כו) ואתפלל אל ה', נקראת עתירה שנאמר (בראש' כה כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, נקראת עמידה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמד פנחס ויפלל וגו', נקראת חילוי שנאמר (שמות לב יא) ויחל משה וגו', נקראת תחנה שנאמר ואתחנן אל ה'.", + "בעת ההיא לאמר, משל לבני מדינה שהיו מבקשים מלפני המלך שיעשה את מדינתם קלוניא פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה את מדינתנו קלוניא כך משה היה מבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש בה מלפני הקדוש ברוך הוא שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא.", + "לאמר, זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה לי, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה, (שם יז ד) ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה, שאין תלמוד לומר לאמר ומה תלמוד לומר לאמר, אמר לו הודיעני אם נופל אני בידם אם לאו.", + "(כד) ה', כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר (שם לד ו) ה' ה' אל רחום וחנון, כל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר (שם כב ח) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואומר (שם כב כז) אלהים לא תקלל סליק פיסקא" + ], + [ + "אתה החלות, אתה התרת לי נדרי בשעה שאמרת לי (שם ג י) לך והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנאמר (שם ב כא) ויואל משה לשבת את האיש, ואין הואלה אלא שבועה שנאמר (ש\"א יד כד) ויואל שאול את העם.", + "דבר אחר אתה החלות. אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם, וכי משה תפוס היה בקדש אלא כך אמר לפניו, רבונו של עולם, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך ועמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם הייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים קל וחומר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה.", + "להראות את עבדך, יש שקראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים ויש שקראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא לא קראם עבדים ויש שלא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים, אברהם קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית יח ג) אל נא תעבר מעל עבדך, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (בראשית כו כד) בעבור אברהם עבדי, יעקב קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית לב יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והמקום קראו עבד שנאמר (ישעיה מא ח) ואתה ישראל עבדי, משה קרא עצמו עבד שנאמר להראות את עבדך והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה, דוד קרא עצמו עבד שנאמר (תהל' קטז טז) אני עבדך בן אמתך, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (מ\"ב יט לד) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, (יחזק' לז כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ישעיה קרא עצמו עבד שנאמר (ישעיה מט ה) ועתה כה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף, שמואל קרא עצמו עבד שנאמר (ש\"א ג י) ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד, שמשון קרא עצמו עבד שנאמר (שופטים טו יח) אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד, שלמה קרא עצמו עבד שנאמר (מ\"א ג ט) ונתת לעבדך לב שומע, והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו שנאמר (מ\"א יא יג) למען דוד עבדי, איוב לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (איוב ב ג) השמת לבך אל עבדי איוב, יהושע לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד (יהושע כד כט) וימת יהושע בן נון עבד ה', כלב לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (במדבר יד כד) ועבדי כלב, אליקים לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (ישעיה כב כ) וקראתי לעבדי לאליקים, זרובבל לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (חגי ב כג) ביום ההוא נאום ה' אלהים אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם ה', דניאל לא קרא עצמו עבד והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (דניאל ו כא) דניאל עבד אלהא חייא, חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים שנאמר (דניאל ג כו) שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו, נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים והקדוש ברוך הוא קראם עבדים שנאמר (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ", + "את גדלך, זה בנין אב לכל גדלך שבתורה.", + "ואת ידך החזקה, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים שנאמר בהם (שמות ח א) נטה את ידך.", + "אשר מי אל בשמים ובארץ, שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם אפרכוס יושב על אפרכיא שלו מתירא הוא מן סנקתידרוס שלו שלא יחזירנו אתה שאין לך סנקתידרוס מפני מה אין אתה מוחל לי, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דיתוכוס שלו שלא יחזירנו אתה שאין לך דיתוכוס מפני מה אין אתה מוחל לי.", + "אשר יעשה כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. דבר אחר כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הירדן." + ], + [ + "(כה) אעברה נא ואראה, איפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, משל למלך שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים וכל כך למה כדי לפיג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר איפשר שאני יכול להיות בלא יין אפילו שעה אחת וכל כך למה כדי לחבב דברי רבו כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה.", + "ההר הטוב הזה והלבנון, הכל קראו אותו הר, אברהם קראו הר שנאמר (בראש' כב יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו הר שנאמר ההר הטוב הזה, דוד קראו הר שנאמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה', ישעיה קראו הר שנאמר (ישעיה ב ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', גוים קראו אותו הר שנאמר (שם ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'.", + "והלבנון, מנין שאין לבנון אלא מקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י לד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, רבי אליעזר אומר נתמלא עלי חימה רבי יהושע אומר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה.", + "למענכם, בשבילכם נעשה לי כך. ולא שמע אלי, ולא קבל תפלתי. ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו משה אדם נודר לאין הולך לא אצל רבו שיתיר לו נדרו מה עליך לשמוע דברי רבך.", + "דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך אמר לו משה דוגמא אתה עשוי לדיינים שיאמרו מה משה שהוא חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים על ידי שאמר (במדבר כ י) שמעו נא המורים נגזרה גזרה שלא יכנס לארץ המענים את הדין והמעותים את הדין על אחת כמה וכמה. ומה משה שנאמר לו רב לך אל תוסף לא נמנע מלבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שאר בני אדם על אחת כמה וכמה ומה חזקיה שנאמר לו (מ\"ב כ א) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה לא נמנע מלבקש רחמים שהיה דורש אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, שאר ישראל על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו משה הרבה לך בידי לעולם הבא כאדם שאומר לחבירו הרבה לך בידי אל תביישיני. דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, כאדם שאומר לחבירו עיבר פלוני דרך על פלוני.", + "(כז) אל תוסף דבר אלי, עלה ראש הפסגה, מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה ובדבר זה נאמר לו עלה. מיכן אמרו העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים שנאמר (מ\"א ח מח) והתפללו אליך דרך ארצם, העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלם ומתפללים שנאמר (דהי\"ב ו לד) והתפללו אליך דרך העיר, העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנאמר (שם ו לב) והתפללו אל הבית הזה, העומדים בבית המקדש מכוונים את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים שנאמר (שם ו כו) והתפללו אל המקום הזה, נמצאו עומדים בצפון הופכים פניהם לדרום בדרום הופכים פניהם לצפון במזרח פניהם למערב במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד.", + "וראה בעיניך, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטורין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טריקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא לכנס לקיטון אמר לו מיכן ואילך את אסור כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך כי לא תעבור.", + "(כח) וצו את יהושע, אין צוואה אלא זירוז שנאמר (דברים לא ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים.", + "כי הוא יעבר לפני העם הזה, אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינם עוברים.", + "והוא ינחיל אותם, אם מנחילם נוחלים ואם לאו אינם נוחלים וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים שנאמר (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וירדפום, (שם ז ו) ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, (שם ז ז) ויאמר יהושע אהה ה' אלהים למה העברת העביר, (שם ז ח) בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך, (שם ז י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך מתחילה אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינם עוברים אם מנחילם נוחלים ואם לאו אינם נוחלים שלחתם ולא הלכת אחריהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) ונשב בגיא, אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור, ", + "דבר אחר אמר להם ראו כמה ביניכם לביני שכמה תפלות וכמה בקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא אכנס לארץ אבל אתם הכעסתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור, ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל שבים. (ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים, הרי אתם חדשים כבר מחול לשעבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, למה נאמר לפי שנאמר (שמות כה ב) דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתוב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה שנאמר (בראש' כא ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית, שהיה עובד עבודה זרה דברי רבי עקיבה, רבי שמעון בן יוחיי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבה דורש ואני דורשם ודברי נראים מדבריו הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית שעבד עבודה זרה ואני אומר לא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם (שם כא י) גרש האמה הזאת ואת בנה וגו' ודברי אני רואה מדבריו ", + "כיוצא בו אתה אומר (במדבר יא כב) הצאן ובקר ישחט להם שווה להם (שם) אם את כל דגי הים יאסף להם, שווה להם דברי רבי עקיבה ואני אומר אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לרנן אחריך השיבה אותו רוח הקודש (שם יא כג) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו.", + "כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל לג כד) בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה, והרי דברים קל וחומר ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדים אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שנצטווינו מצוות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ומה נביא משיבם על כך (שם לג כה) כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו עמדתם על חרבכם עשיתם תועיבה ואיש את אשת רעהו טמא והארץ תירשו, ודברי רואה אני מדבריו.", + "כיוצא בו אתה אומר (זכריה ח יט) כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי, צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כחורבן בית המקדש ולמה נקרא שמו צום השביעי שהוא חדש שביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנאמר (יחזק' כד א ב) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם, ואני אומר צום העשירי הוא יום החמישי אלא שביהודה מתענים על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר (שם לג כא) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט וגו' ושמעו ועשו יום שמועה כיום שרפה ודברי רואה אני מדבריו.", + "אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי וכן הוא אומר (בראש' כח כ) וידר יעקב נדר לאמר, עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר (שם) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והיה ה' לי לאלהים, אם לאו אינו לי לאלהים, תלמוד לומר (שם כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום, מה תלמוד לומר והיה ה' לי לאלהים שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף, ", + "וכן הוא אומר (שם לה כב) ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל, כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבניי עד שנתבשר מפי הקדש שעשה ראובן תשובה שנאמר (שם) ויהיו בני יעקב שנים עשר, והלא בידוע ששנים עשר הם אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנאמר (שם לז כה) וישבו לאכל לחם, וכי עלת על לב שהיו אחים יושבים ואוכלים לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו בתשובה שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות, וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו שנאמר (ברא' מט א-ח) ויקרא יעקב אל בניו, ראובן בכורי אתה, שמעון ולוי אחים, יהודה אתה יודוך אחיך, מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו חזר וקראם כולם כאחד אמר להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אלא ה' אלהינו ה' אחד ועל כן הוא אומר (בראשית מז לא) וישתחו ישראל על ראש המטה, וכי על ראש המטה השתחווה אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת, ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב הרי שהיית מתאווה כל ימיך שיהו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע.", + "[שמע ישראל], מיכן אמרו הקורא קריית שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא.", + "ה' אלהינו, למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד, מה תלמוד לומר אלהינו עלינו החל שמו ביותר. כיוצא בו (שמות לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר את פני האדון ה', מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר. כיוצא בו (ירמיה לב יד) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם לב כז) אני ה' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר, מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהלים נ ז) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, עליך הוחל שמי ביותר.", + "דבר אחר ה' אלהינו עלינו ה' אחד על כל באי העולם, ה' אלהינו בעולם הזה ה' אחד לעולם הבא וכן הוא אומר (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ואהבת את ה' אלהיך, עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, יש לך אדם שהוא מתירא מחברו, כשהוא מצריכו מניחו והולך לו, אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד.", + "דבר אחר ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו על הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינם יכולים אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסם תחת כנפי השכינה.", + "בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע.", + "דבר אחר בכל לבבך בכל לב בך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום.", + "ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, רבי שמעון בן מנסיא אומר וכי היאך איפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא מעלה הקדוש ברוך הוא על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום. שמעון בן עזיי אומר בכל נפשך, אהבהו עד מצוי נפש.", + "רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך.", + "רבי עקיבה אומר אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאודך, מה תלמוד לומר בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב ובין במדת פורענות, וכן דוד אומר (שם קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (שם קטז ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר (איוב א כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב ט) עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת, ומה אמר לה (שם ב י) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל. אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאת עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שכעור בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהא נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי.", + "ועוד יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מעון שבידו ובמה נמחל לו ביסורים.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שירצה לאב הוי אומר אלו יסורים.", + "רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (דברים ח ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, אתה ולבך יודעים מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי עליך.", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר חביבים יסורים ששמו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך.", + "רבי נתן ברבי יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך, ואומר (שם ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל שאומות העולם מתאוים להן ולא נתנו להם אלא על ידי יסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא, ", + "תורה מנין (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר, ואומר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.", + "ארץ ישראל מנין (דברים ח ה) ה' אלהיך מיסרך כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.", + "העולם הבא מנין (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אי זה הוא דרך שמביאה האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורים.", + "רבי נחמיה אומר, חביבים יסורים שכשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר (ויקרא א ד) ונרצה לו לכפר עליו, ביסורים הוא אומר (שם כו מג) והם ירצו את עונם, ועוד שיסורים מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון ויסורים בגוף, וכן הוא אומר (איוב ב ד) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו.", + "וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה לבקרו, אמר לו רבי טרפון, רבי, חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי יהושע, רבי, חביב אתה לישראל ממתן גשמים, שגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נתתה בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, רבי, חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים לעולם הזה ואתה הבאת בעולם הזה ולעולם הבא, אמר לו רבי עקיבה, רבי, חביבים יסורים, אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני ישב לו רבי אליעזר אמר לו אמור עקיבה אמר לו הרי הוא אומר (דהי\"ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם, ואומר (משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכי עלת על לב שחזקיהו למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא יסורים שנאמר (דהי\"ב לג י-יג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישיבהו לירושלם למלכותו, הא חביבים יסורים.", + "רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, אהבהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנאמר (ישעיה מא ח) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי.", + "ובכל נפשך, כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנאמר (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת.", + "בכל מאדך, הוי מודה לו כיעקב אביך שנאמר (שם לב יא) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, רבי אומר למה נאמר, לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.", + "אשר אנכי מצוך היום, שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצים לקרותה.", + "על לבבך, מיכן היה רבי יאשיה אומר, צריך אדם להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעים את יצרם.", + "באברהם הוא אומר (בראשית יד כב-כג) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט עד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, בבועז הוא אומר (רות ג יג) וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר, בדוד הוא אומר (ש\"א כו י) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, באלישע הוא אומר (מ\"ב ה טז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, וכשם שהצדיקים משביעים את יצרם שלא לעשות, כך הרשעים משביעים את יצרם לעשות שנאמר (שם ה כ) חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ושננתם לבניך, שיהו מחודדים בתוך פיך, שכשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו לו מיד וכן הוא אומר (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא, ואומר (שם ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר (תהלים מה ו) חציך שנונים, מה שכר לזה (שם) עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך, ואומר (שם קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, מה נאמר בהם (שם קכז ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.", + "דבר אחר ושננתם לבניך, אלו בשנון ואין (שמות יג ב) קדש לי כל בכור, (שם יג יא) והיה כי יביאך בשנון, שהיה בדין אם (במדבר טו לז) ויאמר, שאינו בקשירה הרי הוא בשנון קדש לי, והיה כי יביאך, שהם בקשירה אינו דין שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי, והיה כי יביאך בשנון, ", + "ועדיין אני אומר אם ויאמר שקדמוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון, אמרת קל וחומר הוא, אם קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך שהם בקשירה אינם בשנון, עשר הדברות שאינם בקשירה אינו דין שלא יהו בשנון, הרי ויאמר יוכיח לעשר הדברות שאף על פי שאינם בקשירה שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם לבניך אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון.", + "לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר (מ\"ב ב ג) ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר (שם ב ה) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים. ", + "וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר (דהי\"ב כט יא) בני עתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר (מ\"ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ואומר (שם יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.", + "ודברת בם, עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות תלמוד לומר (ויקרא יח ד) ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם וכן הוא אומר (משלי ה יז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ", + "ואומר (שם ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמר עליך, בשעת מיתה, והקיצות, בימות המשיח, היא תשיחך, לעולם הבא.", + "ובשכבך, יכול אפילו שכב בחצי היום תלמוד לומר ובקומך, יכול אפילו עמד בחצי הלילה תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, דרך ארץ דברה תורה.", + "וכבר היה רבי ישמעאל מוטה ודורש ורבי אלעזר בן עזריה זקוף, הגיע זמן קריית שמע נזקף רבי ישמעאל והטה רבי אלעזר בן עזריה, אמר לו רבי ישמעאל, מה זה אלעזר, אמר לו, ישמעאל אחי, אמרו לאחד, מפני מה זקנך מגודל, אמר להם יהי כנגד המשחיתים, אמר לו, אתה הטיתה כדברי בית שמיי ואני נזקפתי כדברי בית הלל.", + "דבר אחר שלא יקבע הדבר חובה שבית שמיי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) וקשרתם, אלו בקשירה ואין (במדבר טו לז) ויאמר בקשירה, שהיה בדין אם (שמות יג ב) קדש לי, (שם יג יא) והיה כי יביאך, שאינם בשנון הרי הם בקשירה, ויאמר, שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.", + "עדיין אני אומר אם קדש לי, והיה כי יביאך, שקדמום מצות אחרות הרי הם בקשירה, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה, אמרת קל וחומר הוא, אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה, עשר הדברות שאינם בשנון, אינו דין שלא יהו בקשירה, הרי קדש לי, והיה כי יביאך יוכיחו, שאינם בשנון והרי הם בקשירה והם יוכיחו לעשר דברות, שאף על פי שאינם בשנון שיהו בקשירה תלמוד לומר וקשרתם, אלו בקשירה ואין עשר דברות בקשירה.", + "וקשרתם לאות על ידך, כרך אחד של ארבע טוטפות, שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה בראש ארבע טוטפות אף ביד ארבע טוטפות תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפות.", + "או כשם שביד כרך אחד אף של ראש כרך אחד, תלמוד לומר והיו לטוטפת טוטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות. או יעשה ארבעה כיסים של ארבע טוטפות, תלמוד לומר (שמות יג ט) ולזכרון בין עיניך, כיס אחד של ארבע טוטפות.", + "על ידך, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו, הדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש תן תפילין ביד, מה בראש בגובה שבראש, אף ביד בגובה שביד.", + "רבי אליעזר אומר, על ידך, בגובה של יד, אתה אומר בגובה של יד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות.", + "רבי יצחק אומר, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיו הדברים האלה על לבבך, דבר שכנגד לבך, ואיזה זה גובה שביד.", + "על ידך, זה שמאל, אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר (שופטים ה כו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו, הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל.", + "רבי נתן אומר, וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין.", + "רבי יוסי החרום אומר, מצינו שאף ימין קרויה יד שנאמר (בראשית מח יז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, אם כן מה תלמוד לומר על ידך, להביא את הגדם שיהא נותן בימין.", + "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, כל זמן שליד ביד תן שלראש בראש, מיכן אמרו כשנותן תפילין נותן שליד תחילה ואחר כך שלראש, כשחולץ חולץ של ראש תחילה ואחר כך של יד.", + "בין עיניך, בגובה שבראש, אתה אומר בגובה שבראש או בין עיניך כמשמעו, הדין נותן הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד בגובה שביד, אף בראש בגובה שבראש. רבי יהודה אומר, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שראוי ליטמא בנגע אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) וכתבתם, כתב שלם, מיכן אמרו, כתב לאלפים עינים ולעינים אלפים, לביתים כפים ולכפים ביתים, לגמלים צדים ולצדים גמלים, לדלתים רישים לרישים דלתים, להיהים חיתים לחיתים היהים, לווים יודים ליודים ווים, לזיינים נונים לנונים זיינים, לטיתים פיפים לפיפים טיתים, לכפופים פשוטים לפשוטים כפופים, למימים סמכים לסמכים מימים, לסתומים פתוחים לפתוחים סתומים, כתב לפרשה סתומה פתוחה לפתוחה סתומה, כתב שלא בדיו או שכתב שירה כיוצא בה או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו.", + "וכתבתם, שומע אני על גבי אבנים, הרי אתה דן, נאמר כאן כתב ונאמר להלן (דברים כז ח) כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, או כלך לדרך זו נאמר כאן כתב ונאמר להלן (במדבר ה כג) כתב, מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו, אתה דן בלשון הזה ואני אדון בלשון שבעל דין חולק, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, אמרת הפרש, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר, אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיה לו יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.", + "על מזוזות, שומע אני שתי מזוזות תלמוד לומר בשניה מזוזות, רבוי אחר רבוי למעט, דברי רבי ישמעאל.", + "רבי יצחק אומר אין צריך, הרי הוא אומר (שמות יב ז) ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזות, הרי בכלל אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות.", + "ביתך, על ימין בכניסה, אתה אומר על ימין בכניסה או על ימין ביציאה תלמוד לומר על מזוזות ביתך, על ביאתך, על ימין בכניסה.", + "ובשעריך, שומע אני שערי בתים והלולים והרפת ומתבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים ואוצרות יין ואוצרות תבואה ואוצרות שמן במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך בית דירה אף שעריך בית דירה, ", + "שומע אני אף שערי בסילקאות ודמסאות ומרחצאות במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה אף שעריך מקום כבוד ובית דירה, ", + "שומע אני אף שערי מקדש במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך חול אף מקדש חול. מיכן אמרו הלשכות פתוחות לקדש, קדש, פתוחות לחול, חול.", + "חביבים ישראל שסבבם הכתוב במצות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם, מזוזה בפתחיהם ציצית בבגדיהם, ועליהם אמר דוד (תהלי' קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, נכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר, אוי לי שאני ערום מן המצות, נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח שנאמר (שם יב א) למנצח על השמינית מזמור לדוד.", + "משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, היו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצויים לי, וכן הוא אומר (שה\"ש ו ד) יפה את רעיתי כתרצה, יפה את כשאת רצויה לי סליק פיסקא" + ], + [ + "והיה עקב. (יא י) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, הרי זו נאמרה הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו, אמר להם המקום, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים, מגיד שארץ ישראל משובחת ממנה.", + "בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר או בשבח ארץ מצרים תלמוד לומר (במדבר יג כב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, צוען מה היה, מקום מלכות וכן הוא אומר (ישעיה ל ד) כי היו בצוען שריו וגו', חברון מה היתה, פסולת של ארץ ישראל שנאמר (בראשית לה כז) ממרא קרית הארבע היא חברון, והרי דברים קל וחומר, אם חברון פסולת של ארץ ישראל, הרי היא משובחת בשבח ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות. קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "ואם תאמר לא מי שבנה את זו בנה את זו, תלמוד לומר (שם י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם לפי שבנה את זו בנה את זו, איפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, משל לאדם שבנה שני טרקלינים אחד נאה ואחד כעור, אין בונה את הכעור ואחר כך בונה את הנאה אלא בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, שפסולתו של ראשון מכניס בשני, הא לפי שהיתה חברון משובחת ממנה היא נבנת תחילה.", + "וכן אתה מוצא בדרכי מקום, שכל מי שחביב קודם את חבירו, תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואומר (שם ח כג) מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בית המקדש לפי שחביב מכל, נברא לפני כל, שנאמר (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת לפני כל, שנאמר (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ וחוצות, (ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל).", + "רבי שמעון בן יוחי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר (שם ח לא) משחקת בתבל ארצו, למה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח ט) לא תחסר כל בה.", + "דבר אחר ארץ, אלו שאר ארצות, וחוצות, אלו מדברות, תבל, זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל על שם תבל שבתוכה, איזהו תבל שבתוכה זו תורה שנאמר (איכה ב ט) בגוים אין תורה, מיכן שהתורה בארץ ישראל ", + "וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם (מ\"ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב כאן אלא אל ארץ כארצכם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה, אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אין זה פתוי, כיצד אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך למרחץ ברגלך ואני מוליכך בגלגטיקא. והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "הרי הוא אומר (דברים ג ט) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר ובמקום אחר הוא אומר (שם ד מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, נמצא קרוי ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם לכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו מט) ודנה וקרית סנה היא דביר, ובמקום אחר הוא אומר (שם טו טו) ושם דביר לפנים קרית ספר, נמצאת קרויה שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליה זו אומרת תקרא על שמי וזו אומרת תקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת ערי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "כיוצא בו אתה אומר (דברים לב מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ובמקום אחר הוא אומר (שם ג כז) עלה ראש הפסגה, נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליו זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ארץ ישראל שלש מלכיות מתכתשות עליו קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.", + "הרי הוא אומר (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שעשויה חוילאות חוילאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.", + "רבי יהודה אומר, וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר כולם היו בארץ ישראל אלא כדרך שעושים ברומי עכשו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.", + "נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות ארצות, ", + "דבר אחר מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אין מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה, ", + "מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים לא יהו שמנים תלמוד לומר (דברים יא ט) ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן, מה שור זה אין בו גבוה מקרניו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות או מה שור זה אין בו פסולת מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות תלמוד לומר בקרן בן שמן, שמנה היא ארץ ישראל, ללמדך שגבוה מחבירו משובח מחבירו, ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משובחת מכל שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אותה, (שם שם כא) ויעלו ויתורו את הארץ, (שם שם כב) ויעלו בנגב (בראשית מה כה) ויעלו ממצרים. בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל שנאמר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה', ואומר (ירמיה לא ה) כי יש יום קראו נוצרים וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "לא כארץ מצרים היא, ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה, גבוה אין שותה, ארץ ישראל נמוך וגבוה שותה. ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה כאחת.", + "ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה.", + "ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונזרעת בכל יום.", + "ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסל ובקרדום ונותן שנת עינך עליה ואם לאו אין בכך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו, אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו. כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים, וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי מקום. בשר ודם קונה לו עבדים שהם זנים ומפרנסים אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זן ומפרנסם. ", + "וכבר היו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל את הכוס לרבי אליעזר ולא רצה לטלו נטלו רבי יהושע, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, בדין שאנו מסובים וגמליאל ברבי עומד ומשמשנו, אמר לו רבי יהושע, הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה שנאמר (בראשית יח ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, גמליאל ברבי לא ישמשנו, אמר להם רבי צדוק הנחתם כבוד מקום ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם, אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו.", + "אתה אומר לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל תלמוד לומר (בראשית יג י) כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה', באילנות, כארץ מצרים, בזרעים.", + "או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר (ויקרא יח ג) אשר ישבתם בה, מקום שישבתם בו שנאמר (בראשית מז ו) במיטב הארץ, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", + "וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה באת לרגלם יצחק ירד לגרר ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם כו יב) ויזרע יצחק, ירד יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם ל כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו שנאמר (שם לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יעקב אצל פרעה ברכה באת לרגליו שנאמר (שם מז י) ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעב שנאמר (שם נ כא) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבה, שזה הוא קדוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר (ש\"ב ו יב) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם. ", + "אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול יהו אוכלים ושבעים תלמוד לומר (שם) ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מנשיהם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם. ", + "אתה אומר לכך בא הכתוב או להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, ארץ מצרים הייתם עליה מניין שנים שמטים ויובלות, יכול אף בארץ כנען כן תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים לא להיות עליה מניין שנים שמטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה. ארץ מצרים בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה וכן הוא אומר (ויקרא יח כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, אתה אומר כן או בגנות ארץ ישראל הכתוב מדבר שמזכיר בה הרים תלמוד לומר ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנותן טעם בהר טעם בבקעה, שפירות ההר קלים ופירות הבקעה שמנים.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, כשהיא בקעה עושה בית כור, כשהוא הר הרי הוא עושה בית כור מן הצפון בית כור מן הדרום בית כור מן המזרח בית כור מן המערב בית כור מלמעלה ונמצא חמשה מכופלות שנאמר (יחזקאל ה ה) כה אמר ה' אלהים זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, ובמקום אחר קורא אותה ארץ, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה, בית האדמה, בית החולות, בית העפר.", + "דבר אחר ארץ הרים ובקעות, מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, מנין שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הם כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, (שם) ארץ נחלי מים, (שם ח ח) ארץ חטה ושעורה, (שם) ארץ זית שמן ודבש, (שם ח ט) ארץ אשר לא במסכנות, (שם) ארץ אשר אבניה ברזל, (שם ח י) על הארץ הטובה אשר נתן לך, ארץ זבת חלב ודבש, הרי שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה.", + "רבי יוסי בן המשולם אומר, מנין אתה אומר, שכשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים תלמוד לומר (בראשית א י) ולמקוה המים קרא ימים, והלא ים אחד הוא שנאמר (שם א ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייס.", + "לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן יכול יהיו מים גורשים את העפר למקום בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא, וכן הוא אומר (זכריה י א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ", + "או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה, וכן הוא אומר (איוב לז יא) אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו, ואומר (שם לז יב) והוא מסבות מתהפך, שיהו עננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.", + "או לפי ששותה מי גשמים אבל אינו שותה מי שלוחים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלוחים שותה וכן הוא אומר (דברים ח ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים.", + "או לפי ששותה מי שלוחים אבל אינה שותה מי שלגים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלגים שותה וכן הוא אומר (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ואומר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ.", + "או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים, אף מי טללים שותה.", + "דבר אחר, מה גשמים לברכה אף טללים לברכה וכן הוא אומר (בראשי' כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים, ואומר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי, ואומר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל, ואומר (מיכה ה ו) והיה שארית יעקב כטל מאת ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, (שם לח כז) להשביע שואה ומשואה, ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהל' קכא ד) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנאמר (איוב יב י) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, כביכול שאינו שומר אלא ישראל ובשביל שמירה ששומרם, שומר את הכל עמהם.", + "כיוצא בו אתה אומר (מ\"א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא כבר נאמר (זכריה ד י) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, ואומר (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים, ומה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, כביכול אין עיני ולבי אלא שם.", + "כיוצא בו אתה אומר (תהלים כט ח) קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש, מה תלמוד לומר, זה ביותר.", + "דורש אותה, נתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות נתנו לדרישה תלמוד לומר אותה, אותה נתנה לדרישה ולא שאר ארצות נתנו לדרישה.", + "דבר אחר דורש אותה, מגיד שנתנה בשכר דרישה שנאמר (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וגו' (שם יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואומר (תהלים קה מד-מה) ויתן להם ארצות גוים וגו', בעבור ישמרו חקיו וגו'.", + "תמיד עיני ה' אלהיך בה, כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד אומר (שם קד לב) המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלהיך בה ואינם ניזוקים, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד. לענין טובה הוא אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, לענין רעה הוא אומר המביט לארץ ותרעד, לענין טובה כיצד, היו רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם, להוסיף עליהם אי איפשר אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה, מורידם בזמנם ומשלח בהם את הברכה ומורידם על הארץ כשהיא צריכה להם, לענין רעה כיצד, הרי שהיו צדיקים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם, לפחות מהם אי איפשר אלא המביט לארץ ותרעד, מורידם שלא בזמנם ושולח בהם את המארה ומורידם על הארץ שאינה צריכה להם לימים ולמדברות שנאמר (איוב כד יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה שלא הפרשתם תרומה ומעשרות מנעו מכם את הגשמים.", + "מראשית השנה ועד אחרית שנה, מגיד שמראשית השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים, כמה חמה תזרח עליה, כמה רוחות נושבות עליה.", + "דבר אחר מראשית השנה אני אברך אתכם במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנשואים ובכל מה שאתם שולחים בו את ידיכם אני אברך אתכם.", + "דבר אחר מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה, שנאמר (דברים כח ח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך, ואומר (חגי ב יט) העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך, מנין אף באוצר שנאמר (דברים כח ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, מנין אף בעיסה שנאמר (שם כח ה) ברוך טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה שנאמר (שם כח ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (שם ח י) ואכלת ושבעת וברכת, מנין אף כשירדו לתוך מעיך תלמוד לומר (שמות כג כה) והסירותי מחלה מקרבך, הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ) ואכלתם ולא תשבעו, מנין לכשירדו לתוך מעיים תלמוד לומר (מיכה ו יד) וישחך בקרבך, הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה, כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש.", + "או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהו ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה תלמוד לומר (חגי א ט) והבאתם הבית ונפחתי בו, ואומר (דברים כח כ) ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת, מנין אף באוצר תלמוד לומר (שם כח טז) ארור אתה בעיר וגו', מנין אף בעיסה תלמוד לומר (שם כח יז) ארור טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה תלמוד לומר (שם כח יט) ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (ויקרא כו כו", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו, כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר והם אוכלים ושבעים, וכשאין עושים רצונו הוא נועל את האוצר והם מתים ברעב. כך ישראל כשעושים רצונו של מקום (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאינם עושים רצונו מה הוא אומר (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר, ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכל ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן פירושו של דבר (ישעיה א יט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר.", + "רבי אלעזר המודעי אומר, ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, הרי אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו. היכן פירושו של דבר (בראשית ג כד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, למה נאמר, לפי שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד.", + "ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו ישראל לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות משנכנסו ישראל לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, לרבות שאר מצות.", + "אין לי אלא עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטים ויובלות מניין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, להוסיף עליהם מצות אחרות.", + "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד א) שמעו דבר ה' בית ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ", + "אין אמת, אין דברי אמת נאמרים שנאמר (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור ", + "ואין חסד אין דברי חסד נאמרים שנאמר (תהלים קיט סד) חסדך ה' מלאה הארץ ", + "ואין דעת אין דברי דעת נאמרים שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ", + "ואומר (ישעיה ה כד) לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה וכי יש לך קש שהוא אוכל אש אלא קש זה הוא עשו הרשע שכל זמן שישראל מרפים ידיהם מן המצות שולט בהם ", + "ואומר (ירמיה ט יא-יב) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ", + "ואומר (עמוס ב ד) כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו.", + "וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ", + "רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שקודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ששים ואחת וליובלות מאה ושלש ", + "וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר (תהלים קה מד-מה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו וג'.", + "אשר אנכי מצוה אתכם היום, מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים שנאמר (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לבעליה כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום, ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנאמר בעלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנאמר (קהלת יב יא) נתנו מרועה אחד ואומר (ישעיה סג יא) ויזכור ימי עולם משה עמו ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנאמר נתנו מרועה אחד, ואומר (תהלים פ ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה ואומר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.", + "הרי הוא אומר (שה\"ש ז ה) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים עיניך אלו זקנים המתמנים על הצבור וכן הוא אומר (ישעיה כט י) כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם, ברכות מה ברכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים, בחשבון בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה היכן נגמרים בבתי מדרשות, על שער בת רבים, מה הוא אומר (שה\"ש ז ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שאמרתי לו (מ\"א יט טו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומר (מלאכי ג כב-כד) זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שולח וגו' והשיב וגו'.", + "לאהבה את ה' אלהיכם, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' אלהיכם, כל שאתם עושים לא תהו עושים אלא מאהבה.", + "ולעבדו, זה תלמוד אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומר (בראשית ב טו) ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה.", + "דבר אחר ולעבדו זו תפלה אתה אומר זו תפלה או אינו אלא עבודה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם וכי יש עבודה בלב הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומר (תהלים קמא ב) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר (דניאל ו יא) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וגו' ואומר (שם ו כא) וכמקרביה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא וכי יש פולחן בבבל הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה, ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם חולק בשעת עבודה.", + "דבר אחר מה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם והלא כבר נאמר (דברים ו ה) בכל לבבך ובכל נפשך להלן ליחיד כאן לציבור להלן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת עשה עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם בעתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) ונתתי, אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. מטר ארצכם, ולא מטר כל הארצות כן הוא אומר (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.", + "רבי נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמצו המלכה וכל כך למה רבי אומר כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא (ויקרא כו ג-ד) אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.", + "ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה תלמוד לומר (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה ואומר (שם ה ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד מלך זה שולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה.", + "יורה, שיורד ומורה את הבריות להכניס פרותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכיהם. דבר אחר יורה שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף. דבר אחר יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וכן הוא אומר (תהלים סה יא) תלמיה רוה נחת גדודיה ", + "יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן או יורה בתשרי ומלקוש באייר תלמוד לומר בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כו) והורדתי הגשם בעתו וגו' או מה יורה משיר פרות שוטף זרעים שוטף גרנות תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה, או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקאין תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה.", + "ואספת דגנך תירושך ויצהריך, דגנך מלא תירושך מלא יצהרך מלא אתה אומר דגנך מלא תירשך מלא יצהרך מלא או ואספת דגנך תירושך ויצהרך מפני מיעוט הפירות תלמוד לומר (ויקרא כו ה) והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו.", + "דבר אחר שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש וכן איוב אומר (איוב כט יט) וטל ילין בקצירי.", + "דבר אחר ואספת דגנך, למה נאמר לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שומע אני כמשמעו תלמוד לומר ואספת וגו' דרך ארץ דברה תורה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחי אומר אין לדבר סוף קוצר בשעת קציר חורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בשעת הרוח אימתי אדם למד תורה אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר (ישעיה סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' וכשאינם עושים רצון המקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשה על ידם שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך וגו'.", + "דבר אחר ואספת דגנך תירושך ויצהריך, שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנאמר (בראשית מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומר (דברים לג כה) וכימיך דבאיך שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל.", + "דבר אחר דגנך כמשמעו, תירשך זה היין כענין שנאמר (ישעיה סה ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש וגו', יצהרך זה השמן כענין שנאמר (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר. דבר אחר דגנך לך, תירושך לך, יצהרך לך, לא כענין שנאמר (שופטים ו ג) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו אלא כענין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל וגו' (ישעיה סב ט) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בהר קדשי סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שלא תהא מצטער למדברות אתה אומר שלא תהא מצטער למדברות או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו תלמוד לומר ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך שלא תהא מצטער למדברות ", + "רבי יהודה בן בבא אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך בין התחומים ר' שמעון בן יוחי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה ", + "רבי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך זה פשתן וכן הוא אומר (תהלים קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ.", + "ואכלת ושבעת, סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה וכן הוא אומר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת כשבהמתך אוכלת ושבעה עובדת בכח האדמה שנאמר (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת מן הולדות אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיה לא יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר סליק פיסקא", + "(טז) ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם, אמר להם הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח יב-יג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך מהו אומר (שם ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך כיוצא בו אתה אומר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש מהו אומר (שם לא כ) ופנה אל אלהים אחרים כיוצא בו אתה אומר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה מהו אומר (שם לב ח) עשו להם עגל מסכה ", + "וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כא ט-יג) בתיהם שלום מפחד וכו' שורו עבר וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' היא גרמה להם (שם יד-טו) ויאמרו לאל סור ממנו, מה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו טפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכים לו (בראשית ב ו) ואיד יעלה מן הארץ אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם (שם ז יב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה רבי יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם אף המקום פתח עליהם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם שנאמר (שם) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו ", + "וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (שם יא א-ב) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה כענין שנאמר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק היא גרמה להם שאמרו (בראשית יא ד) הבה נבנה לנו עיר וגו' מה נאמר בהם (שם יא ח) ויפץ ה' אותם משם ", + "וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כח ה-ח) ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו הרי כסף וזהב אצלינו נעמוד ונשכח תורת הרגל מארצנו אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מן העולם מה נאמר בהם (שם כח ד) פרץ נחל מעם גר (איוב יב ה-ו) לפיד בוז וגו' ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל היא גרמה להם (שם) לאשר הביא אלוה בידו וכן הוא אומר חי אני נאום ה' אלהים אם עשתה סדם, הנה זה היה עון סדם אחותך וגו' כל כך (יחזקאל טז מח-נ) ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ", + "כיוצא בו אתה אומר (בראשית יג י) כי כלה משקה מהו אומר (שם יט לג) ותשקין את אביהם יין ומאין היה להן יין במערה אלא שנזדמן להן לשעה וכן הוא אומר (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. ר' מאיר אומר הרי הוא אומר (אסתר א ו) חור כרפס ותכלת וכי מה בא הכתוב ללמדנו עושרו של אחשורוש אלא אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.", + "וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם אתם למה בכיתם אמרו לו ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה אמר להם אף אני לכך צחקתי אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.", + "שוב פעם אחת היו עולים לירושלם הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה לעולם אתה מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו לו לא נבכה על מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים (איכה ה יז-יח) על זה היה דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם אף אני לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה מה אמר אוריה (ירמיה כו יח) ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער מה אמר זכריה (זכריה ח ד) כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות וגו' ורחבות העיר וגו' אמר המקום הרי לי שני עדים האלו אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלו דברי אוריה בטלים דברי זכריה שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף שדברי זכריה עתידים לבוא, בלשון הזה אמרו לו עקיבה נחמתנו.", + "דבר אחר ואכלת ושבעת, השמרו לכם, אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה שנאמר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה ואומר (שמואל א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודה זרה אלא כיון שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בעבודה זרה.", + "וסרתם, מדרך חיים לדרך מות.", + "ועבדתם אלהים אחרים, וכי אלהים הם והלא כבר נאמר (ישעיה לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שמאחרים את הטובה מלבא בעולם. דבר אחר אלהים אחרים שעושים את עובדיהם אחרים. דבר אחר אלהים אחרים שאחרים קורים אותם אלוהות.", + "דבר אחר אלהים אחרים שאחרים הם לעובדיהם וכן הוא אומר (שם מו ז) אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו.", + "רבי יוסי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אילו נקראו על שמו היה בהם צורך והרי נקראו על שמו ולא היה בהם צורך אימתי נקראו על שמו בימי אנוש בן שת שנאמר (בראשית ד כו) אז הוחל לקרא בשם ה' ", + "באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא לעצמי שנאמר (עמוס ה ח) הקורא למי הים וישפכם וגו' רבי יצחק אומר אילו נפרט שמה של עבודה זרה לא ספקו להם כל עיירות שבעולם. רבי אליעזר אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שמחדשים להם אלוהות בכל יום שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, ברזל עושהו של בדיל, בדיל עושהו של עופרת, של עופרת וצריך לו עושהו של עץ.", + "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו שעה אחת.", + "רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהם אחרים לאחרון שבמעשים שמי שהוא אחרון במעשים קראם אלהות.", + "והשתחויתם להם, להם אתם משתחוים לי אי אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו'. אחרים אומרים אילו לא שיתפו ישראל שמו של מקום בעבודה זרה כלים היו מן העולם.  רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא כל המשתף שמו של מקום בעבודה זרה הרי הוא חייב כליה שנאמר (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם וגו' מה תלמוד לומר אלהים אחרים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וכן הוא אומר (דהי\"ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל מקטרים הם לדבר אחר, ועולה לא העלו מעלים הם לדבר אחר בקודש לא העלו בחול העלו, לאלהי ישראל לא העלו מעלים הם לדבר אחר. ", + "(יז) אם עשיתם כן וחרה אף ה' בכם, משל למלך ששגר את בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקדו ואומר לו בני אל תאכל יותר מצרכך אל תשתה יותר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא השגיח הבן ההוא אכל יותר מצרכו ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את בני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם.", + "וחרה אף ה' בכם, שומע אני שהם כלים מן העולם תלמוד לומר ועצר את השמים מיני פורעניות הם כלים וכן הוא אומר (דברים לב כג) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ", + "נאמר כאן חרי אף ונאמר להלן (שמות כב כג) חרי אף מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב, מה (ויקרא כו טז) חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף (שמות כב כג) חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות.", + "דבר אחר וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרוים בטובה והם שרוים בפורענות אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם והם קוברים בניהם ובנותיהם.", + "ועצר את השמים, שיהו עננים טעונים ועומדים ואין מורידים אפילו טפת גשמים, מנין אפילו טללים ורוחות תלמוד לומר (ויקרא כו יט) ונתתי את שמיכם כברזל או בית השלחים יהא עושה פירות תלמוד לומר (שם) ואת ארצכם כנחושה.", + "והאדמה לא תתן את יבולה, אף לא נפלה. והאדמה לא תתן את יבולה, אף מה שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות תלמוד לומר (שם כו כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהו עושים עצים להסיק בהם תנור וכירים תלמוד לומר ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לחוצה לארץ ויהא שרוי בטובה תלמוד לומר (דברים כח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל בכל מקום.", + "דבר אחר וחרה אף ה', אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (שם כט כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ואומר (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואומר (עמוס ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ואומר (ירמיה כב י) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה מה נאמר בו (שם כב יט) קבורת חמור יקבר וגו', ", + "בכו בכו להולך זה יהויכין מלך יהודה מה נאמר בו (שם נב לג-לד) ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו וגו' נמצינו למידים שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים.", + "ואבדתם מהרה, מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכה אם תאמרו אנשי מבול נתן להם ארכה מאה ועשרים שנה, אנשי מבול לא היה להם ממי שילמדו אתם יש לכם ממי שתלמדו.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בעשרת שבטים גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בשבט יהודה ובנימן גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנאצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש. ר' יהושע בן קרחה אומר משל לליסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר קופתו ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שגדש בקופתו ויצא וכן הוא אומר (ישעיה ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר אם מי שנאמר בהם מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהם מהרה.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה, ושמתם את דברי אלה וגו', אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיהו אומר (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים וגו' אלו המצות שישראל מצויינים בהם, (שם) שימי לך תמרורים זה חורבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קלז ה-ו) אם אשכחך ירושלם וגו' תדבק לשוני וגו', (ירמיה לא כ) שיתי לבך למסילה דרך הלכת אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר (שם) שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.", + "דבר אחר ואבדתם מהרה מעל הארץ, מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם נכנסים לארץ טובה כיוצא בה. רבי יהודה אומר טובה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם [בארץ ישראל] תורתי אל תעזובו וגו' בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ושמתם את דברי אלה על לבבכם, זה תלמוד תורה, וקשרתם אותם לאות על ידכם אלו תפילין, אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנין הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין הצד השוה שבהם שהם מצות הגוף שאין תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצוות הגוף שאין תלויות בארץ נוהגות בארץ וחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש סליק פיסקא" + ], + [ + "ושמתם את דברי אלה על לבבכם, מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים משל למלך שכעס על בנו והכהו מכה רעה ונתן רטיה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה נזוק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד הוא מעלה נומי כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני בראתי לכם יצר הרע שאין רע הימנו (בראשית ד ז) הלא אם תטיב שאת היו עסוקים בדברי תורה ואינו שולט בכם ואם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנאמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו אין משאו ומתנו אלא בך אבל אם רצה אתה תשלט בו שנאמר ואתה תמשל בו ואומר (משלי כה כא-כב) אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו, רע הוא יצר הרע שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) ולמדתם אותם את בניכם, בניכם ולא בנותיכם דברי רבי יוסי בן עקיבה מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר עמו בלשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו למען יקצרו ימיכם שכך דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) למען ירבו ימיכם בעולם הזה וימי בניכם לימות המשיח ", + "כימי השמים על הארץ לעולם הבא, אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתוב כאן אלא לתת להם נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה.", + "כימי השמים על הארץ, שיהו פניהם של צדיקים כיום וכן הוא אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו רבי שמעון בן יוחי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעתיד לבא ואלו הן (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שה\"ש ו י) יפה כלבנה ברה כחמה (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (נחום ב ה) כברקים ירוצצו (תהלים מה א) למנצח על שושנים (הושע יד ז) ויהי כזית הודו וגו' ", + "ואומר (תהלים קכא א) שיר למעלות למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא רבי עקיבא אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו רבי אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות ששים מעלות זו למעלה מזו או לפי שיש מעלות זו למעלה מזו שומע אני יש ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות תלמוד לומר (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים אין ביניהם איבה שנאה קנאה ותחרות כך צדיקים, מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים.", + "דבר אחר ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו זקנים וכן הוא אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומר המאהיבים, אם האוהבים ואוהביו כצאת השמש בגבורתו קל וחומר המאהיבים.", + "(דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים, מה כוכבים רדים ושולטים מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה כוכבים פעמים נכסים פעמים נגלים כך הצדיקים, מה כוכבים כתות כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושים רצונו של מקום בין אין עושים רצונו של מקום תלמוד לומר (בראשית כח יד) והיה זרעך כעפר הארץ אם עושים רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ וכן הוא אומר (מ\"ב יג ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.", + "דבר אחר כימי השמים על הארץ, שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וכן הוא אומר (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים וגו' והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם, ", + "רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (ישעיה סה כב) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודם של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.", + "רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (קהלת א ד) דור הולך ודור בא אל תהי קורא כאן אלא ארץ הולכת וארץ באת ודור לעולם עומד ולפי ששינו מעשיהם שינה המקום עליהם סידורו של עולם. הרי הוא אומר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל וכתוב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואם לאו והיה מספר בני ישראל ואומר (ישעיה ל יז) עד אם נותרתם כתורן ואומר (עמוס ה ג) כי כה אמר ה' העיר היוצאת אלף תשאיר וגו' דבר אחר והיה מספר בני ישראל, זה מספר שמים, כחול הים, זה מספר אדם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, למה נאמר לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד וכן הוא אומר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה קשים לאבדם תלמוד לומר (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, (שם) ותמורתה כלי פז היה ", + "רבי ישמעאל אומר (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד משל למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו אמר לו הוי זהיר בצפור זו לבני אם אבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר אבדת אלא כאילו נפשך אבדת וכן הוא אומר (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריק הוא הוא חייכם.", + "רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר (משלי יג יא) וקובץ על יד ירבה וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר (שם י ה) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש, ואומר (משלי כ ד) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין ואומר (קהלת יא ד) שומר רוח לא יזרע ואומר (משלי כד ל-לא) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כולו קמשונים וגו' על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים, ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים, מה ענשו של זה בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו.", + "רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (משלי כז ז) נפש שבעה תבוס נופת תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד. דבר אחר נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם קיבר בפני עצמו כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.", + "רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי. רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (משלי ה טו) שתה מים מבורך וגו' שנה ממי שעמך בעיר ואחר כך הפרש בכל מקום וכן הוא אומר (שם לא יד) היתה כאניות סוחר. רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך שתה מימיו שבראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים. רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך באר מתחלתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו לא היה אלא מה שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד, ונוזלים מתוך בארך, דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמדים הימינו וכן הוא אומר (שם ה טז) יפוצו מעינותיך וגו' נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (שם ד כב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה מה מים משיבים נפשו של אדם שנאמר (משלי כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם שנאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים שנאמר (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים וגו' ", + "או מה מים אין משמחים את הלב כך דברי תורה אין משמחים את הלב תלמוד לומר (שה\"ש א ב) כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב כך דברי תורה משמחים את הלב שנאמר (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב מה יין אי אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנים בגוף סופם להשביח שנאמר (איוב יב יב) בישישים חכמה וגו' מה יין אי איפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים ככלי חרס ", + "או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (שה\"ש א ג) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וגו' ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה בשמן ודבש שנאמר (תהלים יט יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימו כשם שראשונים מתקיימים בידו כך האחרונים מתקיימים בידו שנאמר כי אם שמור תשמרון, ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו תלמוד לומר (דברים ח יט) והיה אם שכח תשכח אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו שנאמר (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו וכתוב במגילת חריסים יום תעזבני יומים אעזבך.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, שמא תאמר ישנו בני הזקנים ישנו בני הגדולים ישנו בני הנביאים תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שהכל שוים בתורה וכן הוא אומר (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב, וכן הוא אומר (שם כט ט) אתם נצבים היום כלכם מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת מה אילו לא עמד שפן בשעתו עזרא בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת ואומר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח יב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו רבותינו התירו שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה רבי שמעון בן יוחי אומר אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמר (דברים לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.", + "דבר אחר כי אם שמור תשמרון, שמא תאמר הריני למד פרשה קשה ומניח את הקלה תלמוד לומר (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריקן הוא הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי תלמוד לומר מצוה המצוה כל המצוה למוד מדרש הלכות והגדות, וכן הוא אומר (שם ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות והגדות וכן הוא אומר (משלי כז יא) חכם בני וגו' ואומר (שם כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא אביו שבארץ אביו שבשמים מנין תלמוד לומר גם אני לרבות אביו שבשמים.", + "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה, למה נאמר לפי שנאמר כי אם שמור תשמרון שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה תלמוד לומר לעשותה תשובתה לעשותה, למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה הימנו.", + "לאהבה, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאיקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה, למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא, וכן הוא אומר (שם ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' ואומר (שם ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואומר (משלי ד ט) תתן לראשך לוית חן בעולם הזה, עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא, (שם ג טז) אורך ימים בימינה לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם דבר בהם לשמם. הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "ללכת בכל דרכיו, אלו הן דרכי מקום (שמות לד ו) ה' אל רחום וחנון ואומר (יואל ג ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך איפשר לו לאדם לקרא בשמו של מקום אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון שנאמר (תהלים קמה ח) חנון ורחום ה' וגו' ועשה מתנות חנם, נקרא המקום צדיק שנאמר (שם יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנאמר (ירמיה ג יב) כי חסיד אני נאם ה' אף אתה היה חסיד לכך נאמר (יואל ג ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי וגו' ואומר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו.", + "ולדבקה בו, וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש והלא כבר נאמר (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומר (דניאל ז ט) כרסיה שביבין דינור אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה וכן הוא אומר (תהלים סח יט) עלית למרום שבית שבי.", + "דורשי הגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) והוריש ה', ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש.", + "את כל הגוים, שומע אני כמשמעו תלמוד לומר האלה, אין לי אלא אלה מנין לרבות את מסייעיהם תלמוד לומר את כל הגוים האלה מלפניכם שתהו אתם רבים והולכים והם מתמעטים והולכים וכן הוא אומר (שמות כג ל) מעט מעט אגרשנו מפניך ואומר (שם כג כט) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת [פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה] דברי רבי יעקב אמר לו רבי אלעזר בן עזריה או לפי שישראל צדיקים הם למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראים מן החיה שכן הוא אומר (איוב ה כג) כי עם אבני השדה בריתך אם תאמר מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהם מעט מעט אגרשנו מפניך.", + "וירשתם גוים גדולים ועצומים, גדולים בקומה ועצומים בכח. מכם, אף אתם גדולים ועצומים אלא שהם גדולים ועצומים מכם. רבי אליעזר בן יעקב אומר משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור אלא שהלה גבור ממנו.", + "דבר אחר מכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר (דברים ז א) שבעה גוים רבים ועצומים ממך מה תלמוד לומר מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וכן הוא אומר (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם, ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה.", + "הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם תלמוד לומר מן המדבר והלבנון מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם, מן הנהר, נהר פרת, מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והנהר גבולכם, ועד הים גבולכם ואין הים גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם וכן הוא אומר (במדבר לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם והים גבולכם, נמצית אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד אילך ואילך נאכל ונעבד.", + "תחומי ארץ ישראל עד מקום שהחזיקו עולי בבל, פרשת אשקלון חומות מגדל שרשן דור וחומות עכו וראש מגיאתו וגיאתו עצמו כברתא ובית זניתא קצרא דגלילא קבייא דעייתא מצייא דעבתא כמותא דביריין פחורתא דיתר נחלה דאבצל בית ער מרעשתא לולא רבתא כרכא דבר סנגרא מיסף ספנתא נקיבתא דעיון תרנגלא עילאה דקיסרי בית סוכות וינקת ורקם דחגרא וטרכונא דזימרא דביתחום ביצרא סקא וחשבון ונחלא דורד סכותא נימרין מליה זירזא ורקם גיאה וגינייא דאשקלון ודרך גדולה ההולכת במדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) לא יתיצב איש בפניכם, אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנין תלמוד לומר לא יתיצב איש מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפילו כעוג מלך הבשן כענין שנאמר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים.", + "פחדכם ומוראכם, והלא אם נפחדים הם יריאים הם אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש [ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם] וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומרת לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ונשמע וימס לבבינו וגו' תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמר (שם ב א) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו יריחו בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (במדבר לא ו) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם ", + "כיוצא בו אתה אומר (ש\"ב כב א) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שם ב ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר והמלך שלמה אהב נשים נכריות וגו' (מ\"א יא א) ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיה מחבבה יתר מכולם וכלפי חטא שהחטיאה אותו יתר מכולן.", + "יתן ה' אלהיכם, למה נאמר לפי שנאמר (דברים טז טז) שלש פעמים בשנה יראה וגו' שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולים להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמר להם המקום עלו ושלכם אני שומר שנאמר (שמות לד כד) ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות אם בעיניו אינה חומדה כיצד בא ליטול נכסים ובהמה וכן אתה מוצא כשישראל עושים רצונו של מקום מה נעמן אומר לאלישע (מ\"ב ה יז) ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומר אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה. כאשר דבר לכם, והיכן דבר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא כו) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, למה נאמר לפי שנאמר (דברים ל יט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו מהם שנרצה תלמוד לומר (שם) ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצליחים וסופם לתהות באחרונה שנאמר (משלי כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע וגו' ואומר (קהלת ד א) והנה דמעת העשוקים וגו' ואומר (שם ד ה) הכסיל חובק את ידיו וגו' ואומר (משלי ד יט) דרך רשעים כאפילה אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמח באחרונה וכן הוא אומר (דברים ח טז) להטיבך באחריתך ואומר (קהלת ז ח) טוב אחרית דבר מראשיתו ואומר (ירמיהו כט יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב ואומר (משלי ד יח) ואורח צדיקים כאור נוגה.", + "רבי יהושע בן קרחה אומר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה רומזו ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה וכן הוא אומר (תהלים לב ח) אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני כיון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה וכן הוא אומר (שם טז ה) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם והם מודים ומשבחים על כך וכן הוא אומר (שם טז ו-ז) חבלים נפלו לי בנעימים וגו' אברך את ה' אשר יעצני סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, כיוצא בו אתה אומר (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע. כיוצא בו אתה אומר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (שם טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה.", + "(כח) והקללה אם לא תשמעו, נמצינו למדים שלא צוה יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו לכך נאמר (דברים א ד) אחרי הכותו את סיחון.", + "וסרתם מן הדרך, מדרך חיים לדרך מות. ", + "מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים, מיכן אמרו כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) והיה כי יביאך, אין והיה אלא מיד, כי יביאך, קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. אשר אתה בא שמה לרשתה, בשכר שתבא תירש.", + "ונתת את הברכה על הר גריזים וגו', וכי מה בא הכתוב ללמדנו שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דברים כז יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל מה ת\"ל ונתת את הברכה על הר גריזים שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות תלמוד לומר ונתת את הברכה על הר גריזים ברכה קודמת לקללה ואין הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם מה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט מה קללות אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכות אלו ואלו עונים ואומרים אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ל) הלא המה בעבר הירדן, מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה.", + "אחרי דרך מבוא השמש, מקום שחמה זורחת.", + "אצל אלוני מורה, ולהלן הוא אומר (בראשית יב ו) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו' אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומר ויעבר אברהם בארץ מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם רבי אליעזר אומר לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן הסמוכים לעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת, בארץ הכנעני לא היה אלא מן החוים, היושב בערבה, לא היה אלא בין ההרים, מול הגלגל, אין אלו רואים את הגלגל.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשניה כדרך שהראם בראשונה, בדרך לכו אל תלכו בשדות, היושב בישוב ולא במדבר, בערבה במישור ולא בהרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(לא) כי אתם עוברים את הירדן, מעבירתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ.", + "אשר ה' אלהיכם נותן לכם, בזכותכם.", + "וירשתם אותה וישבתם בה, בשכר שתירש תישב סליק פיסקא" + ], + [ + "(לב) ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו מעשה, את כל החוקים אלו המדרשות, ואת המשפטים אלו הדינים, אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב א) אלה החוקים, אלו המדרשות.", + "והמשפטים, אלו הדינים.", + "אשר תשמרון זו משנה.", + "לעשות זו מעשה.", + "בארץ יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ תלמוד לומר לעשות בארץ יכול לא יהו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותן מן האמור בענין מה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה עבודה זרה מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) אבד תאבדון את כל המקומות, מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה תלמוד לומר אבד תאבדון.", + "את כל המקומות אשר עבדו שם, מגיד שהיו כנענים שטופים בעבודה זרה יתר מכל אומות העולם.", + "אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם, מפני מה אתם יורשים את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים וירשו אתכם.", + "רבי יוסי הגלילי אומר יכול אפילו עובדים את ההרים ואת הגבעות את מצווה לאבדם תלמוד לומר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בו תפיסת יד אדם אסור אמר רבי עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) ונתצתם את מזבחותם, זו אבן שחצבה מתחילה לעבודה זרה, ", + "ושברתם את מצבותם, זו שהיתה חצובה ועבדה, ", + "ואשיריהם תשרפון באש, זו אשירה שנעשית מתחילה לעבודה זרה, ", + "ופסילי אלהיהם תגדעון, זו שהיתה נטועה ועבדה.", + "דבר אחר ונתצתם את מזבחותם, מיכן אמרו שלש אשירות הם אילן שנטעו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר ואשיריהם תשרפון באש, החליף נוטל מה שהחליף שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון, לא החליף אלא העמיד תחתיו עבודה זרה וסלקו הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה' אלהיכם, ", + "שלשה בתים הם בית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות, חדש נוטל מה שחדש שנאמר ואבדתם את שמם לא חדש אלא הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם ושברת את מצבותם נתצתה את המזבח הנח לו שברתה את המצבה הנח לה, יכול אף מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ תלמוד לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ.", + "רבי אליעזר אומר מנין לקוצץ את האשירה שחייב לשרשה תלמוד לומר ואבדתם את שמם אמר לו רבי עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון מה תלמוד לומר ואבדתם את שמם לשנות את שמם או יכול לשבח תלמוד לומר (דברים ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו ", + "מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שעובר בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר (תהלים קלב א-ה) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר (ש\"ב כד יח) ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר (דה\"ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.", + "כתוב אחד אומר (דב' יב יד) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימן לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מי אכלו כל אותן השנים בני קיני חתן משה אכלוהו שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנאמר (דה\"א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים.", + "דבר אחר כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. דבר אחר באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם. הרי הוא אומר (ש\"ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, הם שנים עשר שבטים נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים.", + "לשום את שמו שם, נאמר כאן שמו ונאמר להלן (במדבר ו כז) שמי מה שמו האמור כאן בית הבחירה אף שמי האמור להלן בית הבחירה מה שמי האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים אין לי אלא במקדש בגבולים מנין תלמוד לומר (שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אם כן למה נאמר לשום את שמו שם במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר לפי שנאמר (ויקרא כג לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לה' דבר יום ביומו ", + "יכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל וקרבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל תלמוד לומר (ויקרא כג לח) ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה' לרבות עופות ומנחות להתיר שכולם יבואו ברגל ", + "יכול רשות תלמוד לומר (במדבר כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם אם להתיר כבר התיר אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לקבעם שכולם יבאו ברגל ", + "יכול באיזה רגל שירצה תלמוד לומר ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל ראשון שפגע בו ", + "יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.", + "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.", + "וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", + "מעשרותיכם, רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", + "ותרומת ידכם, אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך.", + "ובכורות, זה הבכור.", + "בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם, במחיצה.", + "ושמחתם, נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (שם כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "בכל משלח ידכם, בכל מה שאתם שולחים בו ידיכם ברכה אשלח בו.", + "אתם ובתיכם, זו אשתו.", + "אשר ברכך ה' אלהיך, הכל לפי הברכה הביא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, חובה בבית עולמים ורשות בבמה. דבר אחר לא תעשון צאו ועשו מיכן אמרו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים", + "באו לגלגל הותרו הבמות באו לשילה נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות באו לירושלם נאסרו הבמות מכאן ואילך לא הותרו.", + "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, היום אנו מטלטלים את המשכן היום אנו אסורים בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורים בבמה.", + "רבי יהודה אומר יכול יהא צבור מקריב בבמה תלמוד לומר איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.", + "איש כל הישר בעיניו, כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד, וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד, ", + "רבי שמעון אומר היום אנו מקריבים חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) עד מתי כי לא באתם עד עתה וגו' ליתן התיר בבמה בין מנוחה לנחלה.", + "נחלה זו שילה, מנוחה זו ירושלם שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר חילוף הם הדברים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, רבי יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק ", + "איני יודע איזה יקדום אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר (שמות יז טז) ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק משישב המלך על כסא ה' את מכרית זרע עמלק ומנין שכסא ה' זה המלך שנאמר (דה\"א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך ", + "ועדין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם ואומר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה. ", + "(יא) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם שמה תביאו, שם שמה, היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים סליק פיסקא" + ], + [ + "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", + "מעשרותיכם, רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", + "ותרומת ידכם, אלו הבכורים.", + "וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה', לרבות נדרים ונדבות שלא יביא אלא מן המובחר ", + "ואין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות תלמוד לומר מבחר נדריכם וכל מבחר נדריכם, ", + "רבי אומר אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה ראשונה לענין שילה שניה לענין ירושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ושמחתם, נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "לפני ה' אלהיכם, במחיצה.", + "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם, חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריכם, כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) השמר, בלא תעשה. פן, בלא תעשה.", + "פן תעלה עולותיך, ולא עולת גוים דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ.", + "בכל מקום אשר תראה, אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.", + "(יד) כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם זו היא שרבי יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד.", + "שם תעלה עולותיך, אין לי אלא עולה שאר קרבנות מנין תלמוד לומר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ", + "ועדין אני אומר עולה שהיא בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהו אלא בעשה תלמוד לומר שם תעלה עולותיך, עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת, במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה כבר אמור ואם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר רק.", + "תזבח ואכלת ולא גיזה, ", + "בשר ולא חלב, ", + "יכול יהו אסורים לאחר זביחה תלמוד לומר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, ", + "יכול אם קדם מום קבוע להקדישם ונפדו יהו אסורים תלמוד לומר רק.", + "מנין שאין נשחטים אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה בכור שאין נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפידיון אין נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפידיון אינו דין שלא יהו נשחטים אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע תלמוד לומר אשר נתן לך בכל שעריך, שעריך שעריך לגזירה שוה מה (דברים טו כב) שעריך האמור להלן אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמור כאן אין נשחט אלא על מום קבוע.", + "טמא יאכל, אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר (שם יב כב) יחדו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת ", + "יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת, ", + "יכול יהו חייבים במתנות תלמוד לומר כצבי, ", + "אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק תלמוד לומר וכאיל, ", + "או מה הצבי כלו מותר יכול אף זה כולו מותר תלמוד לומר רק, ", + "רבי שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים תלמוד לומר כצבי וכאיל, מגיד הכתוב שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים.", + "(טז) רק הדם לא תאכלו, רבי יהודה אומר יכול יהיו חייבים על דמם שני לאוים כדם מוקדשים תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין.", + "על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם, כמים מה מים מותרים בהניה אף דם מותר בהניה מה מים מכשירים את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים, מה מים פטורים מלכסות אף דם פטור מלכסות סליק פיסקא", + "(על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם.) כמים, (פסחים כ וש\"נ) מה מים מותרים בהנאה, אף דם מותר בהנאה. מה מים מכשיר[ים] את הזרעים, אף דם מכשיר את הזרעים. (חולין לה) מה מים פטורים מלכסות, אף דם פטור מלכסות. " + ], + [ + "(יז) לא תוכל לאכול בשעריך, רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל איני רשיי כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו סג) ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אבל אין רשיים.", + "מעשר, אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר דגנך, ", + "לקוח בכסף מעשר מנין תלמוד לומר תירושך, ", + "אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר ויצהרך.", + "רבי שמעון אומר מכלל שנאמר (דברים כו יד) לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא היכן הוא מוזהר איני יודע תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר ", + "יכול הנותן במתנה יהא חייב תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר האוכל חייב ואין הנותן במתנה חייב.", + "רבי יוסי הגלילי אומר יכול לא יהו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך. ", + "רבי שמעון אומר לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים.", + "ותרומת ידך, אלו הבכורים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהם שעובר בלא תעשה.", + "ונדבותיך, אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שאין חייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה.", + "ובכורות, זה הבכור וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרים לזרים האוכל מהם לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "בקרך וצאנך, זו חטאת ואשם וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור ומה הבכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהם קדשי הקדשים האוכל מהם אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "נדריך, זו עולה וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומר ממעשר לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרים באכילה האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה.", + "(יח) כי אם לפני ה' אלהיך, זו שילה.", + "תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זו ירושלם.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, חביב חביב קודם.", + "והלוי אשר בשעריך, כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים.", + "(יט) השמר, בלא תעשה.", + "פן בלא תעשה.", + "פן תעזוב את הלוי כל ימיך, אפילו שמיטים ואפילו יובלות.", + "על אדמתך, ולא בגולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך.", + "כאשר דבר לך מה דבר לך את ארץ קיני וקנזי וקדמוני, רבי אומר כבר אלו אמורים מה דבר לך (יחזקאל מח א-ז) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד.", + "ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר, רבי ישמעאל אומר מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר ומשבאו לארץ התירו הכתוב להם ", + "רבי עקיבה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך מצות האמורות בו ", + "רבי אלעזר בן עזריה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל תלמוד לומר (כא) וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהו לו בקר וצאן יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך.", + "כאשר צויתיך, מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה ", + "או מה קדשים במקום אף חולין במקום תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה, ", + "אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר (ויקרא ג ב) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד תלמוד לומר (שם ג ח) אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד, ", + "או מה קדשים בזמן אף חולין בזמן תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך, ", + "או מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה תלמוד לומר ואכלת בשעריך או מה קדשים ביום אף חולין ביום תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך ", + "או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה תלמוד לומר הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר הטהור יאכל. הטמא והטהור יחדו יאכלנו, מלמד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת ", + "יכול יהו חייבים בחזה ושוק תלמוד לומר כצבי, ", + "אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד תלמוד לומר כאיל, ", + "או מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר תלמוד לומר אך.", + "(כב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי מה בא הכתוב ללמדנו בין צבי לאיל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים, רבי אומר כאשר צויתיך מגיד שנצטוה משה על הושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) רק חזק לבלתי אכול הדם, רבי יהודה אומר מגיד שישראל שטופים בדם קודם מתן תורה ", + "יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני תלמוד לומר רק. אמר רבי שמעון בן עזיי והלא שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה הדם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון אומר כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עושים אותה בשמחה וכל מצוה שלא קבלו אותה מהר סיני בשמחה אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם.", + "כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם.", + "ולא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבר מן החי, והלא דין הוא מה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל אבר מן החי שאסור לבני נח אינו דין שאסור לישראל, יפת תואר וכל הדומים לה תוכיח שאסורה לבני נח ומותרת לישראל אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל תלמוד לומר ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי,", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר זה הדם מן החי.", + "לא תאכלנו, לרבות בשר בחלב, והלא דין הוא מה נבילה שאין חייבים על בשולה חייבים על אכילתה בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו כלאי זרעים יוכיחו שחייבים על זריעתם ואין חייבים על אכילתם אף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהיו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב.", + "רבי אליעזר אומר ומה פסח שאין חייבים על בשולו חייבים על אכילתו בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו פטום הקטורת יוכיח שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב.", + "רבן גמליאל ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם, מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום, במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.", + "תשא ובאת, שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה, רבי יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותם, ", + "יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר נדריך, קדשים שהם באים בנדר ובנדבה יצאו בכור ומעשר שאינם באים בנדר ובנדבה, ", + "יכול שאני מוציא חטאת ואשם תלמוד לומר קדשיך ", + "מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכתוב מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.", + "רבי עקיבה אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר, תשא ובאת אל המקום, יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר ונדריך, ", + "יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות תלמוד לומר אשר יהיו לך, ", + "יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו תלמוד לומר אשר יהיו לך.", + "בן עזיי אומר יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום תלמוד לומר רק סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) ועשית עלתיך הבשר והדם, רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם ", + "רבי אליעזר אומר ודם זבחיך ישפך אף על פי שאין בשר הא מה אני מקיש ועשית עולותיך הבשר והדם מקיש בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ", + "יכול יהא עומד מרחוק וזורק תלמוד לומר (ויקרא א יב) וערך הכהן אתם עומד בקרוב וסודרם על גבי מערכה.", + "מכלל שנאמר (ויקרא א ט) והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים יכול אף על פי שפרשו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם ", + "או ועשית עלתיך הבשר והדם יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה הבשר על גבי המזבח תלמוד לומר את הכל הא כיצד מחוברים יקרבו פרשו אפילו הם בראש המזבח ירדו, ", + "מנין לכל הקדשים שטעונים מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם, ", + "מנין למעשר ופסח שאם נתנם במתנה אחת כפר תלמוד לומר ועשית עלתיך ", + "ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו אלא במתנה אחת תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך.", + "רבי ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר, ", + "תשא ובאת אל המקום, הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה טעונה מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה אף תמורתה כיוצא בה, מה כל הקדשים אינם מותרים בבשר אלא לאחר זריקת דמים אף תמורתם כיוצא בהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) שמור ושמעת, אם שמעת מעט סופך לשמוע הרבה אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא שמעת שמור מה שבידך וסופך ללמוד לעתיד.", + "דבר אחר זכה אדם ללמוד תורה זכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות", + "שמור ושמעת, כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה.", + "את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "כי תעשה הטוב והישר, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבה וכן הוא אומר (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים.", + "אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך, בשכר שתבוא תירש.", + "וירשתה אותם וישבת בארצם, מכלל שנאמר (דברים יט א) וירשתה וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אי אתה רשיי להוסיף על הבנין תלמוד לומר וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה.", + "וירשת אותם וישבת, מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם יא לא) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.", + "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ל) השמר, בלא תעשה. פן בלא תעשה.", + "פן תנקש אחריהם, שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.", + "אחרי השמדם מפניך, מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך.", + "פן תדרוש לאלהיהם לאמר, שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטנא אף אני אצא בטנא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין ואעשה כן גם אני.", + "(לא) לא תעשה כן לה' אלהיך, יש כן לעבדה ויש כן למתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבים אותו למזבח אם מקריבים אותו לעבודה זרה חייב, דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה אם הקריבו למזבח פטור, דבר שאין מקריבים אותו למזבח והקריבו לעבודה זרה אם מקריבים כיוצא בו חייב ואם לאו פטור, ", + "יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות תלמוד לומר כי כל תועבת ה' אשר שנא דבר השנאוי ומתועב למקום, דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבותם ואמותם מנין תלמוד לומר בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם אמר רבי עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "אתו תשמרו לעשות, רבי אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה.", + "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, מיכן אמרו הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת ינתנו במתנה אחת.", + "דבר אחר לא תוסף עליו, מנין שאין מוסיפים על הלולב ועל הציצית תלמוד לומר לא תוסף עליו, מנין שאין פוחתים מהם תלמוד לומר ולא תגרע ממנו, ", + "מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר (דברים א יא) ה' אלהי אבותיהם יוסף עליכם תלמוד לומר הדבר אפילו דבר לא תוסף עליו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי יקום בקרבך נביא, מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר, מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים אמרו כלל ופרט, או מה משה זקן ובן שמונים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר נביא מכל מקום.", + "או חולם חלום, מכלל שנאמר למשה (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר או חולם חלום.", + "בקרבך, לרבות את האשה.", + "ונתן אליך אות בשמים וכן הוא אומר (בראשית א יד) והיו לאותות.", + "מופת בארץ וכן הוא אומר (שופטים ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וגו' מהו אומר (שם ו מ) ויעש אלהים כן סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) ובא האות והמופת, אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים, ", + "אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור.", + "(ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו, ", + "או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע, ", + "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, זה הענן.", + "ואותו תיראו, שיהא מוראו עליכם.", + "ואת מצותיו, זו מצות עשה, תשמורו, ליתן לא תעשה.", + "ובקולו תשמעו, בקול נביאיו.", + "ואותו תעבודו, עבדו בתורתו עבדו במקדשו.", + "ובו תדבקון, הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והנביא ההוא, ולא אנוס.", + "או חולם החלום ההוא, ולא מוטעה.", + "יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם, והלא דברים קל וחומר ומה המזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.", + "המוציא אתכם מארץ מצרים, אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים די.", + "והפדך מבית עבדים, אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די.", + "להדיחך מן הדרך, נאמר כאן הדחה ונאמרה להלן (דברים יג יא) הדחה מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה רבי שמעון אומר אין מיתתו של זה אלא בחנק.", + "דבר אחר להדיחך מן הדרך זו מצות עשה.", + "אשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה.", + "ללכת בה, לא האומר מקצת ומשייר מקצת.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושה הרעות מישראל." + ], + [ + "(ז) כי יסיתך אחיך בן אמך, אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מ\"א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו ", + "אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר (ש\"א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה.", + "מכלל שנאמר (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידים זה לזה יכול כשם שאין מעידים זה לזה כך אין מסיתים זה את זה תלמוד לומר כי יסיתך אחיך בן אמך.", + "אחיך, זה אחיך מאביך.", + "בן אמך, זה בן אמך.", + "או בנך, בנך מכל מקום.", + "או בתך, בתך מכל מקום.", + "או אשת, זו ארוסה.", + "חיקך, זו נשואה.", + "או רעך, זה הגר.", + "אשר כנפשך, זה אביך.", + "בסתר, מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר (משלי ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר (שם א כ) חכמות בחוץ תרנה וגו' בראש הומיות תקרא וגו'.", + "(ח) אשר לא ידעת אתה ואבותיך, רבי יוסי הגלילי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה סליק פיסקא" + ], + [ + "מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, מהקרובים אתה יודע מה הם רחוקים.", + "מקצה הארץ ועד קצה הארץ, אלו חמה ולבנה שמהלכים מסוף העולם ועד סופו." + ], + [ + "(ט) לא תאבה לו, מכלל שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו.", + "ולא תשמע אליו, מכלל שנאמר (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה תלמוד לומר ולא תשמע אליו.", + "ולא תחוס עינך עליו, מכלל שנאמר (ויקרא יט טז) לא תעמד על דם רעך יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.", + "ולא תחמול, לא תלמד עליו זכות.", + "ולא תכסה עליו, אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשיי לשתוק.", + "מנין שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות תלמוד לומר כי הרוג, ", + "יצא זכיי מנין שמחזירים אותו לחובה תלמוד לומר תהרגנו.", + "(י) ידך תהיה בו, מצוה ביד הניסת להמיתו מנין לא מת ביד הניסת ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה." + ], + [ + "(יא) וסקלתו באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה.", + "כי בקש להדיחך, נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה הדחה האמורה כאן בסקילה אף הדחה האמורה להלן בסקילה.", + "מעל ה' אלהיך המוציאך, אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים מבית עבדים די סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וכל ישראל ישמעו ויראון, משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל שנאמר (דברים יז יג) וכל העם ישמעו ויראו דברי רבי עקיבה ", + "רבי יהודה אומר אין מענים בבית דין אין לי אלא זה בלבד ", + "מנין לאומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה תלמוד לומר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, לא כדבר ולא כרע ולא כזה ", + "יכול אף המגפף והמנשק והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) כי תשמע, ולא החוזר והמצתת יכול ", + "יכול יהא רטוש תלמוד לומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים, ושאלת מן התלמידים.", + "באחת עריך, עיר אחת עושים עיר הנדחת ואין עושים שלש עיירות נדחות יכול אף לא שתים תלמוד לומר באחת עריך.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בכל מקום.", + "לשבת שם, פרט לירושלם שלא נתנה לבית דירה." + ], + [ + "(יד) יצאו אנשים, ולא נשים, אנשים ולא קטנים, אנשים אין פחות משנים.", + "בני בליעל, בלי עול בני אדם שפרקו עולו של מקום.", + "מקרבך, ולא מן הספר.", + "וידיחו את ישבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת.", + "לאמר, בהתראה. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם.", + "(טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב, מכלל שנאמר (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות, ", + "בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר ", + "אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת ", + "אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטלה.", + "נעשתה התועבה הזאת, לרבות גרים ועבדים משוחררים סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) הכה תכה, מנין לא יכולת להמיתו במיתה האמורה בו המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות תלמוד לומר הכה תכה. מנין יצא ידך לא יצא ידי תלמוד לומר הכה תכה.", + "את יושבי העיר ההיא, ", + "מיכן אמרו אין מקיימים את הטפלים אבה חנן אומר (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכתוב מדבר. הכה תכה את יושבי העיר ההיא, ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילים אותה. לפי חרב, לתוך פיה של חרב שלא תנוולם.", + "החרם אותה, פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.", + "ואת כל אשר בה, לרבות נכסי צדיקים שבתוכה מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדים ושבחוצה לה פולטים ושל רשעים בין מתוכה ובין מבחוצה לה אובדים.", + "ואת בהמתה, ולא בהמת הקדש סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ואת כל שללה, לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.", + "אל תוך רחבה, אין לה רחוב עושים לה רחוב ", + "היה רחוב חוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכה תלמוד לומר אל תוך רחובה.", + "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה, ולא שלל שמים מיכן אמרו אילנות המחוברים מותרים והתלושים אסורים בורות שיחים ומערות וכתבי הקודש מותרים שנאמר שללה ולא שלל שמים דבר אחר שללה ולא שלל שמים ", + "מיכן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו תרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.", + "כליל לה' אלהיך והיתה תל עולם, וכן הוא אומר (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה עיר אחרת ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו, ", + "(שם) בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה יכול שוגג תלמוד לומר (מ\"א טז לד) כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון אמור מעתה מזיד היה סליק פיסקא" + ], + [ + "לא תבנה עוד, לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי רבי עקיבה.", + "(יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מיכן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהניה נתערבו באחרים כולם אסורים בהניה מה יעשה להם יוליך הניה לים המלח. כללו של דבר כל הנהנה מעבודה זרה יוליך הניה לים המלח.", + "למען ישוב ה' מחרון אפו, כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם נסתלקה עבודה זרה מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.", + "ונתן לך רחמים ורחמך, לך רחמים ולא לאחרים רחמים מיכן היה רבן גמליאל ברבי אומר כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים אין אתה מרחם על הבריות אין מרחמים עליך מן השמים. והרבך, כמה שנאמר (בראשית כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים.", + "כאשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבותיך.", + "(יט) כי תשמע בקול ה' אלהיך, מיכן אמרו התחיל אדם לשמוע קמעה סופו לשמוע הרבה.", + "לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", + "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך, זו היא שרבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים.", + "(יד א) בנים אתם לה' אלהיכם, רבי יהודה אומר אם נוהגים אתם מנהג בנים הרי אתם בנים ואם לאו אי אתם בנים רבי מאיר אומר בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלהיכם וכן הוא אומר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל וגו'.", + "לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.", + "דבר אחר לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדים שנאמר (מ\"א יח כח) ויתגודדו כמשפטם.", + "ולא תשימו קרחה, יכול לא יהו חייבים אלא על בין העינים בלבד מנין לרבות כל הראש תלמוד לומר (ויקרא כא ה) בראשם לרבות כל הראש, יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתרות חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתרות לא יהו חייבים אלא אחת ולא יהו חייבים אלא על בין העינים בלבד תלמוד לומר קרחה קרחה לגזרה שוה מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים אף קרחה האמורה בישראל חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבים על הראש כבין העינים מה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת אף קרחה האמורה בכהנים אין חייבים אלא על המת סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדש את עצמך. כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדושה שהיא עליך היא גרמה לך.", + "דבר אחר לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך.", + "ובך בחר ה', (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה. להיות לו לעם סגולה, (שם) ישראל לסגולתו.", + "ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, מלמד שכל אחד ואחד חביב לפני הקדוש ברוך הוא מכל אומות העולם ", + "יכול אף מאבות הראשונים תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה אמור מעתה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות ומעלה גרה, עד שיהו בה שלשה סימנים הללו אינה מותרת באכילה.", + "אבה חנן משום רבי אליעזר אומר השסועה מין חיה.", + "אמר רבי יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר ", + "אמר רבי יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור והטמא אין נקרא אלא עוף בלבד.", + "והראה זו דיה וכולן מין דיה איסי בן יהודה אומר יש לו מאה מיני עופות במזרח וכולן מין איה.", + "איה דיה והראה והדאה, למה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הדיה." + ], + [ + "(ג) לא תאכל כל תועבה, רבי אליעזר אומר מנין לצורם אוזן הבכור ואוכל ממנה שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכל כל תועבה.", + "אחרים אומרים בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דברים יז א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו' כי תועבת ה' אלהיך הוא מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים ושה עזים (ה) איל וצבי ויחמור, מלמד שחיה בכלל בהמה ", + "מנין שאף בהמה בכלל חיה תלמוד לומר (ויקרא יא ב) זאת החיה וגו' מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה, ומלמד שבהמה טמאה מרובה מבהמה טהורה בכל מקום הכתוב פורט את המועט שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי ויחמור וגו'.", + "ותאו, רבי יוסי אומר תאו זה שור הבר סליק פיסקא" + ], + [ + "וכל בהמה מפרסת פרסה, לפי שמצינו שריבה טרפה כעין טרפות אף אני ארבה את הפסול כעין הפסולים ואיזה זה זה החורש בשור וחמור ובמוקדשים תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו ", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את הרובע ואת הנרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן תלמוד לומר שור שה כשבים וגו' ", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלים תלמוד לומר שור שה כשבים.", + "מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שני עדים ועדין לא נגמר דינו תלמוד לומר שור שה כשבים תאכלו, ", + "מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה ועדין לא ארבה את ולד כשרה שינקה מן הטרפה תלמוד לומר בבהמה, ", + "מרבה אני את ולד כשרה שינקה מן הטרפה ועדין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מבהמה טהורה עם הטמאה תלמוד לומר בבהמה כל הבהמה.", + "בבהמה תאכלו, לרבות שיליה ", + "יכול אפילו יצאת מקצתה תלמוד לומר אותה.", + "אותה תאכלו, אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה מנין אף בלא תעשה תלמוד לומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר ", + "מבשרם לא תאכלו, אין לי אלא את אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין דין הוא ומה אלו שיש בהם סימני טהרה הרי הם בלא תעשה שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתם נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר נמצאת מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) אך את זה לא תאכלו וגו' השסועה, אמר רבי עקיבה וכי משה קניגי היה או בלסטירי היה אלא מיכן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים." + ], + [ + "(יא) כל צפור טהורה תאכלו, מכלל שנאמר (ויקרא יד ד) וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו ", + "או כשם שמשולחת מותרת כך שחוטה תהא מותרת תלמוד לומר וזה אשר לא תאכלו מהם.", + "הנשר והפרס והעזניה, רבי עקיבה אומר נאמר כאן נשר ונאמר להלן (ויקרא יא יג) נשר מה נשר האמור להלן עשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל אף נשר האמור כאן נעשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובבל תאכל \\", + "רבי שמעון אומר נאמר כאן איה ונאמר להלן (שם יא יד) איה מה איה האמור כאן עשה את הראה מין איה אף איה האמורה להלן נעשה את הראה מין איה.", + "(יד) עורב זה עורב הגדול, ואת כל עורב להביא את העורב העמקי ועורב הבא בראש יונים, למינו להביא את הזרזיר.", + "[הנץ, זה הנץ] כשהוא אומר למינהו להביא את בן הוריה.", + "(טו) ואת בת היענה וגו', ואת הכוס וגו', והקאת ואת הרחם ואת השלך, מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכתוב פורט את המועט.", + "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה סימני העוף לא נאמרו אמרו חכמים כל עוף דורס טמא שנאמר נשר מה נשר מפורש אין לו זפק ואין לו אצבע יתירה ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא כך כל שכיוצא בו אסור שאין כיוצא בו מותר.", + "(כ) כל עוף טהור תאכלו, מצות עשה.", + "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם, מצות לא תעשה רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו, אלו חגבים טהורים, וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, אלו חגבים טמאים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) לא תאכלו כל נבלה, אין לי אלא נבלה טרפה מנין תלמוד לומר נבלה, כל נבלה.", + "לגר אשר בשעריך, מלמד שנותנה במתנה לגר תושב ", + "מנין אף לנכרי תלמוד לומר לנכרי ", + "מנין שמוכרה לגר תושב תלמוד לומר או מכור ", + "מנין אף לנכרי תלמוד לומר לנכרי כשתימצי אומר מוכרה ונותנה במתנה לנכרי ולגר תושב ", + "רבי יהודה אומר דברים ככתבם.", + "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, קדש את עצמך. דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשיי לנהוג היתר בפניהם.", + "לא תבשל גדי בחלב אמו, למה נאמר כנגד שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל שלש פעמים אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל. ס", + "רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו [את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב אמו] יצא עוף שאין לו חלב אם סליק פיסקא", + "רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו [את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב אמו] יצא עוף שאין לו חלב אם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, מלמד שאין מעשרים אותו משנה לחברתה ", + "אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר עשר תעשר.", + "מנין למעשר בהמה שאין מעשרים אותה משנה לחברתה תלמוד לומר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה.", + "רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר תלמוד לומר עשר תעשר.", + "יכול דבר שגדולו מן הארץ כגון סטיס וקוצה יהא חייב במעשר תלמוד לומר עשר תעשר ואכלת, ", + "יכול אף דבש וחלב תלמוד לומר היוצא השדה שנה שנה אמור מעתה דבר היוצא מרשות שדה.", + "מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהריך, יכול אין לחייב אלא דגן תירוש ויצהר מנין לרבות שאר פירות תלמוד לומר תבואת זרעך, ", + "יאמר זה שאילו כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום ודרכה להאכל כמות שהיא אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה את מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים והשומשמים מנין לרבות שאר קטניות תלמוד לומר עשר תעשר ", + "מרבה אני את הקטניות שדרכן להאכל כמות שהן ועדין לא ארבה את התורמוס ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם תלמוד לומר עשר תעשר יכול אפעלפי שלא השרישו תלמוד לומר ואכלת, ", + "מנין לרבות ירקות למעשרות תלמוד לומר (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ.", + "(שם) מזרע הארץ לרבות שום שחלים וגרגיר יכול שאני מרבה לפת וצנונות וזרעוני גנה שאין נאכלים תלמוד לומר מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ.", + "(שם) מפרי העץ לרבות פירות האילן ", + "יכול שאני מרבה חרובי שקמה וחרובי צלמונה וחרובי גדורה שאין נאכלים תלמוד לומר מפרי העץ ולא כל פרי העץ.", + "מנין שאדם מעשר את שאוכל תלמוד לומר עשר תעשר ", + "יכול אפעלפי שלא נגמרה מלאכתו בשדה תלמוד לומר (במדבר יח כז) כדגן מן הגרן והרי הוא בשדה (שם) וכמלאה מן היקב עד שהיא ביקב.", + "יכול יהא אדם אוכל עריי בשדה תלמוד לומר עשר תעשר ", + "מנין שזורע תלמוד לומר היוצא השדה ", + "מנין שכונס תלמוד לומר תבואת זרעך.", + "אמרו חרבו חנויות בני חנן שלש שנים קודם לארץ ישראל שהיו מוציאים פירותיהם מידי מעשרות שהיו דורשים לומר עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים ", + "רבי עקיבה אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאי אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות.", + "שמעון בן זומא אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה מה לבכור מיעט מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו הואיל וריבה זמן אכילתו ירבה מקום אכילתו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה.", + "רבי ישמעאל אומר יכול יהא אדם מעלה מעשר שני לירושלם בזמן הזה ואוכלו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית לא אם אמרת בבכור שיש ממנו דמים ואמורים למזבח תאמר במעשר שני שאין ממנו דמים ואמורים למזבח בכורים יוכיחו שאין מהם דמים ואמורים למזבח ואין נאכלים אלא בפני הבית לא אם אמרת בבכורים שטעונים הנחה לפני המזבח תאמר במעשר שני שאין טעון הנחה לפני המזבח תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, מקיש אכילת בכור למעשר שני מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית.", + "אחרים אומרים יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה יהא פסול כפסולי המוקדשים תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך אם ללמד על הבכור שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר (דברים טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו אם ללמד על מעשר שני שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר (שם יב יז) לא תוכל לאכל בשעריך אם כן למה נאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מקיש בכור למעשר שני מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה אף בכור נאכל משנה לחברתה.", + "למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה. כל הימים, בין בארץ בין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד) וכי ירבה ממך הדרך, יכול ברחוק זמן הכתוב מדבר תלמוד לומר ירחק ממך המקום, ברחוק מקום הכתוב מדבר ולא ברחוק זמן ", + "אין לי אלא בזמן שהוא מרובה מנין אפילו למועט תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו, ", + "אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר כי יברכך ה' אלהיך.", + "(כה) ונתתה בכסף, מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף מנין לעשות שאר מטבע ככסף דין הוא הואיל והקדש מתחלל ומעשר שני מתחלל מה הקדש עשה בו שאר מטבע ככסף אף מעשר שני עשה בו שאר מטבע ככסף מה להקדש שעשה בו שאר מטבע ככסף שהרי עשה בו שאר מטלטלים ככסף תאמר במעשר שני שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף תלמוד לומר וצרתה הכסף דבר שדרכו ליצרר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה פרט לסימון שאין עליו צורה.", + "בידך, פרט לשיצא חוץ מרשותך.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זו שילה ובית עולמים.", + "(כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, רבי יהודה אומר יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא טעון פדיון ודין הוא ומה מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה תלמוד לומר כסף כסף ראשון ולא כסף שני אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר כסף [כסף] ראשון ולא כסף שני שלשה כספים נאמרו בענין אחד למעשר טהור ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר.", + "בכל אשר תאוה נפשך, יכול בעבדים ושפחות וקרקעות תלמוד לומר בבקר ובצאן, ", + "אין לי אלא אכילה שתיה מנין תלמוד לומר וביין ובשכר, ", + "אין לי אלא אכילה ושתיה מנין אף משביחי אכילה ושתיה כגון הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחילתית והפילפלים וחלות הריע תלמוד לומר ובכל אשר תשאלך נפשך, ", + "יכול אף מים ומלח תלמוד לומר בבקר ובצאן וביין ובשכר מה אלו מיוחדים שהם פרי מן הפרי וגדולם מן הארץ אף אין לי אלא דבר שהוא פרי מן הפרי וגדולו מן הארץ.", + "בן בג בג אומר בבקר ולקחת פרה על ידי עורה, ", + "בצאן ולקחת רחל על ידי גיזתה, ", + "ביין ולקחת חבית על ידי קנקנה, ", + "ובשכר ולקחת תמד משתחמיץ, ", + "יכול יקח בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים או מה שמחה האמורה להלן עולה ושלמים אף שמחה האמורה כאן עולה ושלמים תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש עמה אכילה יצאו עולות שאין עמהן אכילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כז) והלוי אשר בשעריך, כל מקום אתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלקו תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה.", + "כי אין לו חלק ונחלה עמך, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) מקצה שלש שנים, יכול בחג תלמוד לומר (דברים כו יב) כי תכלה לעשר או כי תכלה לעשר ", + "יכול בחנוכה תלמוד לומר קץ נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל ", + "או מה קץ האמור להלן חג הסוכות אף קץ האמור כאן חג הסוכות תלמוד לומר כי תכלה לעשר, רגל שהמעשרות כלים בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית בשביעית מפני מעשר עני שבששית ", + "יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר תלמוד לומר (שם) שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצתה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר \\", + "יכול יהו שני מעשרות נוהגים בה תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגים בה ", + "אין לי אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה.", + "תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא, מלמד שמוציאים אותו ממקום טומאה למקום טהרה ", + "יכול אף של שאר שנים יהו מוציאים אתו ממקום טומאה למקום טהרה תלמוד לומר בשנה ההיא, של שנה ההיא אתה מוציא ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד הפסח.", + "והנחת בשעריך, אם אין שם עני הניחו באוצר.", + "איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני אם מעשר ראשון אם מעשר שני תלמוד לומר (כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום דברי רבי יהודה ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר יח כא) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אינה זזה אף מעשר ראשון אין זז.", + "יכול אף לקט שכחה ופיאה יהו חייבים במעשר תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום, דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך אתה נותן לו יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך סליק פיסקא" + ], + [ + "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, יכול בין חסרים ובין שאין חסרים ואל תתמה שהרי הוא אומר (דברים כד יז) ולא תחבול בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה תלמוד לומר (ויקרא יט י) עני מה עני חסר אף כולם חסרים ", + "יכול בין בני ברית ובין שאינם בני ברית תלמוד לומר לוי מה לוי בן ברית אף כולם בני ברית.", + "ואכלו ושבעו, תן להם כדי שבעם מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים.", + "בשעריך, מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לחוצה לארץ ", + "אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלם ונתנו להם שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציא חוץ לירושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו א) מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה הרי את דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (דברים לא י) קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה.", + "תעשה שמטה, שמוט, כל זמן שיש לך שמטה אתה משמט.", + "שבע שנים, יכול שבע שנים לכל אחד ואחד הרי אתה דן חייב שבע שנים בשמטה וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם ", + "או כלך לדרך זו חייב שבע שנים בעבד עברי וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בעבד עברי שבע שנים לכל אחד ואחד אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל אחד ואחד ", + "נראה למי דומה דנים דבר שאינו תלוי ביובל מדבר שאינו תלוי ביובל ואל יוכיח עבד עברי שתלוי ביובל ", + "או כלך לדרך זו דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ ואל יוכיח השמט קרקע שאין נוהג אלא בארץ ", + "תלמוד לומר שבע שנים שבע שנים לגזרה שוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם, אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם ", + "רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (למטה ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה אם שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרובה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם ", + "יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר תלמוד לומר תעשה שמטה שמוט, ", + "או אינו אומר תעשה שמטה שמוט אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ אתה משמט [מלוה] בחוצה לארץ שאי את עושה שמטה לארץ אין את משמט מלוה ", + "תלמוד לומר כי קרא שמטה לה' בין בארץ ובין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) וזה דבר השמטה, מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית יאמר להם משמט אני ואם אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו משום שנאמר וזה דבר השמטה.", + "[וזה דבר השמטה] שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה ", + "שהיה בדין מה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה, ", + "קל וחומר לשמטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים תלמוד לומר (ויקרא כה יג) בשנת היובל הזאת שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים.", + "שמוט כל בעל, יכול אף בגזילה ובפקדון תלמוד לומר משה ידו ", + "או משה ידו יכול שכר שכיר והקפת החנות תלמוד לומר אשר ישה ברעהו ", + "אם סופנו לרבות כולם מה תלמוד לומר משה ידו מה משה ידו בזקוף אף כולם זקופים.", + "לא יגוש, ליתן עליו בלא תעשה.", + "את רעהו, פרט לאחרים.", + "ואת אחיו, פרט לגר תושב.", + "כי קרא שמטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) את הנכרי תגש, זו מצות עשה.", + "ואשר יהיה לך את אחיך, ולא של אחיך בידך מיכן אתה אומר המלוה על המשכון אין משמט.", + "את אחיך תשמט ידך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרו התקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה עמד והתקין פרוסבול וזהו גופו של פרוסבול מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.", + "כי ברך יברכך ה' בארץ, מגיד שאין ברכה תלויה אלא בארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה, בשכר שתירש תכבש." + ], + [ + "(ה) רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך, מיכן אמרו שמע אדם קימעה משמיעים אותו הרבה שמע אדם דברי תורה משמיעים אותו דברי סופרים.", + "לשמור לעשות את כל המצוה הזאת, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך, ומה דבר לך (שם כח ג) ברוך אתה בעיר וגו'.", + "והעבטת גוים רבים, יכול תהא לוה בסלע ומלוה בשקל כדרך שאחרים עושים תלמוד לומר ואתה לא תעבט.", + "ומשלת בגוים רבים, יכול תהא מושל באחרים ואחרים מושלים בך כענין שנאמר (שופטים א ז) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים, לכך נאמר ובך לא ימשלו.", + "(ז) כי יהיה בך, ולא באחרים.", + "אביון, תאב תאב קודם.", + "אחיך, זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך, מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.", + "באחד שעריך, יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת.", + "בארצך, יושבי הארץ קודמים ליושבי חוצה לארץ כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצוה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר.", + "אשר ה' אלהיך נתן לך, בכל מקום.", + "לא תאמץ את לבבך, יש בן אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן.", + "ולא תקפוץ את ידך, יש בן אדם שפושט את ידו וחוזר וקופצה.", + "מאחיך האביון, אם אין אתה נותן לו סופך ליטול הימנו מנין אם פתחת פעם אחת פתח אפילו מאה פעמים תלמוד לומר כי פתוח תפתח את ידך לו.", + "והעבט תעביטנו, פתוח תפתח, פתח לו בדברים שאם היה ביישן אמור לו את צריך ללות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה.", + "העבט תעביטנו, נותנים לו וחוזרים וממשכנים אותו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אומרים לו הבא משכון כדי להגיס את דעתו.", + "די מחסורו, אין אתה מצוה לעשרו.", + "אשר יחסר לו, אפילו סוס ואפילו עבד.", + "מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו, שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלים לאורח ליטרא בשר בכל יום.", + "לו, זו אשה כענין שנאמר (בראשית ב יח) אעשה לו עזר." + ], + [ + "(ט) השמר לך, הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול.", + "דבר אחר השמר לך, השמר בלא תעשה פן בלא תעשה.", + "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, זה שקרוי עבודה זרה נאמר כאן בליעל ונאמר להלן (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה בני בליעל האמור להלן עבודה זרה אף בני בליעל האמור כאן עבודה זרה.", + "קרבה שנת השבע שנת השמטה, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי אם שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרובה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם.", + "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה', יכול מצוה שלא לקרות תלמוד לומר וקרא, יכול מצוה לקרות תלמוד לומר (למטה כד טו) ולא יקרא עליך יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לאו לא יהא בך חטא תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא.", + "מנין אם נתת פעם אחת תן לו אפילו מאה פעמים תלמוד לומר נתון תתן.", + "לו, בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשאים היתה בירושלם.", + "כי בגלל הדבר הזה, אם אמר ליתן ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנים לו שכר על כך שנאמר כי בגלל הדבר הזה לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל נוח לו בדברים טובים מנין שנותנים לו שכר על כך תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך." + ], + [ + "(יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ולהלן הוא אומר (דברים טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד נתקיימו שני כתובים הללו בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.", + "על כן אנכי מצוך לאמר, על כן, מפני כן. אנכי מצוך לאמר, עצה טובה אני נותן לך מטובתך.", + "פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך לאביונך, למה נאמרו כולם הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת עיסה נותנים לו עיסה מעה נותנים לו מעה להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.", + "(יב) כי ימכר לך, מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי תלמוד לומר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי מנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך תלמוד לומר (ויקרא כה לט) ונמכר לך מנין כשבית דין מוכרים אותו אין מוכרים אותו אלא לך תלמוד לומר כי ימכר לך.", + "אחיך העברי או העבריה, יש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף מה שאין כן בעבריה עבריה יוצאה בסימנים ואינה נמכרת ונשנית ומפדים אותה על כרחה מה שאין כן בעברי הא לפי שיש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי צריך לומר בעברי וצריך לומר בעבריה.", + "ועבדך שש שנים, אף את הבן יכול אף את היורש תלמוד לומר (שמות כא ב) שש שנים יעבוד מי לחשך להביא את הבן ולהוציא את היורש מביא אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה ומוציא אני את היורש שלא קם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה.", + "ברח וחזר מנין שמשלם לו שניו תלמוד לומר שש שנים יעבוד, חלה ונתרפה יכול יחזיר לו שכר בטלתו תלמוד לומר (שמות כא ב) יצא לחפשי חנם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' (יד) הענק תעניק לו, יכול אין מעניקים אלא ליוצא בשש מנין ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה עבריה בסימנים תלמוד לומר תשלח, כי תשלח, וכי תשלחנו. יכול אף למשתלח בכסף אתה מעניק תלמוד לומר וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' למי שאתה משלחו אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו.", + "מנין שאם הענקת לו פעם אחת הענק לו אפילו מאה פעמים תלמוד לומר הענק תעניק.", + "לו, ולא ליורשיו.", + "מצאנך מגרנך ומיקבך, יכול אין מעניקים אלא מצאן מגרן ומיקב המיוחדים מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר הענק תעניק לרבות כל דבר אם כן למה נאמר מצאנך מגרנך ומיקבך מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראוים לברכה יצאו כספים שאינם ראוים לברכה דברי רבי שמעון, רבי אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינן יולדות.", + "אשר ברכך ה' אלהיך, יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו תלמוד לומר הענק תעניק לו מכל מקום אם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו, הכל לפי הברכה אתה מעניק לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, מה במצרים הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו מה במצרים נתתי לך ברחוב יד אף אתה תתן לו ברחוב יד וכן הוא אומר (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ, זו בזת הים, (שה\"ש א יא) תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים.", + "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום, ביום רוצעים ואין רוצעים בלילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך, יכול פעם אחת תלמוד לומר (שמות כא ה) ואם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה, ", + "אם אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש הרי זה אין נרצע שנאמר (שם) לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה, אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש הרי זה אין נרצע שנאמר ואם אמור יאמר העבד עד שיאמר בשעה שהוא עבד.", + "כי אהבך, מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני [איני יודע שאוהב את רבו אלא] מיכן אתה אומר היה הוא אוהב את רבו ורבו אין אוהבו היה הוא אהוב על רבו והוא אין אוהב את רבו הרי זה אין נרצע שנאמר כי אהבך, לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים אין נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך.", + "כי טוב לו עמך, הא אם חלה הוא או רבו הרי זה אין נרצע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ולקחת את המרצע, מנין לרבות את הקוץ ואת הזכוכית ואת הקרומית של קנה שנאמר ולקחת דברי רבי יוסי ברבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע המיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכת. מיכן היה רבי ישמעאל אומר בשלשה מקומות הלכה עוקפת המקרא התורה אמרה (ויקרא יז יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר והלכה אמרה בכל דבר שמגדיל צמחים, התורה אמרה (דברים כד א) וכתב לה ספר כריתות והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש, התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר. רבי אומר בדלת או במזוזה מעומד.", + "מרצע, זה מרצע גדול.", + "ולקחת את המרצע, שומע אני בינו לבין עצמו תלמוד לומר (שמות כא ו) והגישו אדניו אל האלהים אצל הדינים שימסור במוכרים.", + "במרצע, בכל דבר שהוא רושם.", + "אמר רבי אלעזר והלא יודן ברבי היה דורש שאין רוצעים אלא במילת וחכמים אומרים אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום אם במילת הוא נרצע היאך נעשה בעל מום אלא מלמד שאין רוצעים אלא בגבוה שבאוזן. רבי מאיר אומר אף מן הסחוס שהיה רבי מאיר אומר אין כהן נרצע.", + "אזנו, נאמר כאן אזנו ונאמר להלן (ויקרא יד יד) אזנו מה אזנו האמור להלן ימנית אף אזנו האמור כאן ימנית, בגבוה שבאוזן.", + "באזנו ובדלת, יכול בצד אזנו תלמוד לומר באזנו ובדלת מגיד שנותן באוזן עד שמגיע לדלת.", + "והיה לך עבד עולם, כל ימי עולמו של אדון אפילו נמכר שלשים שנה וארבעים שנה לפני היובל מיכן אתה אומר עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת נרצע לא את הבן ולא את הבת. מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר (שמות כא ו) עולם עולם לגזירה שוה.", + "ואף לאמתך תעשה כן, להעניק יכול אף לרציעה תלמוד לומר (שם כא ה) ואם אמור יאמר העבד העבד ולא האמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) לא יקשה בעיניך בשלחך, מיכן אתה אומר שכיר עובד ביום זה ביום ובלילה.", + "וברכך ה' אלהיך, יכול בטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה.", + "וברכך ה' אלהיך, כל מקום שהכתוב עונש ממון כתוב ברכה וביותר מקום שיש בו חסרון כיס סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך, מגיד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ובעבודה אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור.", + "אשר יולד, פרט ליוצא דופן.", + "בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור מנין לרבות שאר כל הקדשים תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ועבודה אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא ומה הבכור שאין נוהג בכל הולדות יוצא לחולין שלא בפדיון ואסור בגזה ועבודה קדשים שנוהגים בכל הולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהו אסורים בגזה ועבודה לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע מנין תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש ולא תעבוד ולא תגוז.", + "תקדיש לה' אלהיך, רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר (ויקרא כז כו) לא יקדיש [אי איפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל יקדיש ואי איפשר לומר אל יקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח יכול אף הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח תלמוד לומר בכור מה בכור מיוחד הקדש מזבח [אף כל הקדש מזבח] או דבר שאתה למדו לדרך אחד אתה למדו לכל הדרכים שיש בו מה בכור מיוחד שהוא קדשים קלים ונאכל לשני ימים ונוהג בבקר ובצאן אף אני איני מרבה אלא כיוצא בו מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש לא תעבוד ולא תגוז לא יצא בכור אלא ללמדך מה בכור מיוחד שהוא הקדש מזבח יצא הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח.", + "רבי יהודה אומר לא תעבוד בבכור שורך עובד אתה בשל אחרים, ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה בשל אחרים. רבי שמעון אומר תעבוד בבכור שורך עובד אתה בבכור אדם ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה פטר חמור.", + "אין לי אלא בכור שור בעבודה ובכור צאן בגזה בכור שור בגזה ובכור צאן בעבודה מנין הרי אתה דן ומה במקום שלא שוה בעל מום של בקר לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח שוה לו בעבודה מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה בעל מום של צאן לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח שוה לו בגזה מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בגזה ועדין לא למדנו אלא תמימים בעלי מומים מנין ומה במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח שוה לו בעבודה, מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים שוה לו בגזה מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים אינו דין שישוה לו בגזה תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך." + ], + [ + "(כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שהבכור נאכל לשני ימים יום אחד לשנה זו ויום אחד לשנה הבאה." + ], + [ + "(כא) וכי יהיה בו מום, אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין תלמוד לומר כל מום רע מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם תלמוד לומר מום, כל מום רע לא תזבחנו לה' אלהיך, יכול לא ישחט עליהם במקדש אבל ישחט עליהם בגבולים תלמוד לומר פסח או עור פסח ועור בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה פסח ועור מיוחדים מום שבגלוי ואינו חוזר אף אין לי אלא מום שבגלוי ואינו חוזר.", + "(כג) רק את דמו לא תאכל, שתיה בכלל אכילה.", + "רק, זו התריית עדים.", + "רק, ליתן שיעור כזית שאמרה תורה.", + "על הארץ, ולא על העוקא ולא על הגומא לא על המים והנהרות המהלכים אלא נכנס לתוך ביתו ושוחט חוץ לגומא והדם שותת ויורד לתוך הגומא שלא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים.", + "תשפכנו אין שפיכה אלא מן הצואר רבי אליעזר אומר על הארץ תשפכנו כמים, מה מים מכשירים את הזרעים אף דם שחיטה מכשיר את הזרעים או דם נחירה דם עיקור דם קילוח דם הקזה הטחול השליל והתמצית הכבד הלב והמיתה במשמע תלמוד לומר תשפכנו כמים מי שנשפך כמים הוא שמכשיר יצאו אלו שאינם מכשירים סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז א) שמור את חדש האביב, שמור את החדש סמוך לאביב מפני אביב שיהא בזמנו ", + "יכול אם היתה שנה חסרה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום אתה נותן לה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יתר ", + "יכול אם היתה שנה חסרה ארבעים יום או חמשים יום אתה נותן לה ארבעים יום או חמשים יום תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יתר.", + "שמור את חדש האביב, בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות בתורת כהנים מפני סדרן ", + "בחומש הפקודים מפני קרבן ", + "במשנה תורה מפני העבור ", + "ללמדך ששמע משה פרשת מועדות ואמרה לישראל וחזר ושנאה להם בשעת מעשה ", + "דבר אחר אמר להם הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג מיכן אמרו משה הזהיר את ישראל להיות שונים בענין ודורשים בו." + ], + [ + "ועשית פסח, שתהא עשייתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול ", + "אין לי אלא שחיטתו מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו תלמוד לומר ועשית יכול שאני מרבה צלייתו והדחת קרביו תלמוד לומר וזבחת זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שהיא לשם עבודה יצאו אלו שאינן לשם עבודה.", + "לה' אלהיך, לשם המיוחד.", + "כי בחדש האביב, חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.", + "הוציאך אלהיך ממצרים לילה, וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח אלא מלמד שנגאלו בלילה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) וזבחת פסח, שתהא שחיטתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול ", + "אין לי אלא שחיטתו מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו תלמוד לומר ועשית, ", + "יכול שאני מרבה את הקטר חלביו תלמוד לומר וזבחת ", + "זביחה בכלל הייתה ולמה יצאה להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה אף כל שמעכב את הכפרה יצאה הקטרה שאינה מעכבת את הכפרה.", + "לה' אלהיך, לשם המיוחד.", + "צאן ובקר, והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה [דבר אחר] להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.", + "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, זו שילה ובית עולמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) לא תאכל עליו חמץ, רבי יהודה אומר מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ, ", + "אמר רבי שמעון יכול כן הוא הדבר תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות את שהוא בקום אכול מצה הרי הוא בבל תאכל חמץ את שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.", + "לחם עוני, פרט לחלוט ולאשישה ", + "יכול לא יהא אדם יוצא ידי חובתו בפת הדראה תלמוד לומר מצות אפילו כמצה של שלמה אם כן למה נאמר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה, ", + "רבי שמעון אומר למה נקרא לחם עוני אלא על שם עינוי שנתענו במצרים.", + "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, יכול חפזון לישראל ולמצרים תלמוד לומר (שמות יא ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו אמור מעתה למצרים היה חפזון ולא היה חפזון לישראל.", + "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, זו היא שאמר רבי אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח." + ], + [ + "(ד) לא יראה לך שאר, רואה אתה לאחרים, לא יראה לך שאר רואה אתה לגבוה, לא יראה לך שאר רואה אתה בפלטיא.", + "לא יראה לך שאר, בטל בלבך מכאן אמרו ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו.", + "(שם יג ז) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר זהו חלוק שבין בית שמיי לבית הלל שבית שמיי אומרים שאור כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרים זה וזה כזית.", + "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב, איזו זביחה אתה זובח על מנת לאכול לערב הוי אומר זה הפסח.", + "ביום הראשון לבקר, לבקרו של שלישי או יכול לבקרו של שני תלמוד לומר נדר, אם נדר, נדבה, (ויקרא ז טז) או נדבה לרבות חגיגה הבאה עם הפסח שתאכל לשני ימים הא מה אני מקיים לבקר לבקרו של שלישי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך, רבי יהודה אומר מנין לשוחט את הפסח על היחיד שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, ", + "רבי יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטים אותו עליו פעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם הא כיצד אחד ויכול לאכלו שוחטים אותו עליו עשרה ואין יכולים לאוכלו אין שוחטים אותו עליהם שלא יביאו את הפסח לידי פסול ", + "רבי אלעזר בן מתתיה אומר לפי שמצינו שהצבור עושים פסח בטומאה בזמן שרובם טמאים יכול יהא יחיד מכריע תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד.", + "רבי שמעון אומר השוחט את הפסח על היחיד בבמת יחיד בשעת איסור הבמה עובר בלא תעשה יכול אף בשעת היתר הבמה תלמוד לומר באחד שעריך, בשעה שישראל מכונסים במקום אחד בשעת איסור הבמה ולא בשעת היתר הבמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך, רבי אליעזר אומר בערב אתה זובח כבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף .", + "רבי עקיבה אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי עד מועד צאתך ממצרים דבר אחר מועד צאתך ממצרים לשחיטתו כבא השמש לצלייתו בערב לאכילתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, מלמד שמחזיר [את השלם ואינו מחזיר] את החתיכות ואת האברים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר.", + "ופנית בבוקר והלכת לאהליך, מלמד שטעונים לינה ", + "אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים תלמוד לומר ופנית כל פונות שאתה פונה מן הבקר ואילך.", + "רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן טעון לינה תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך. ששת ימים תאכל מצות, את שטעון ששה טעון לינה יצא פסח קטן שאינו טעון אלא יום אחד וחכמים אומרים הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונים לינה.", + "(ח) ששת ימים תאכל מצות, רבי שמעון אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה, אוכלה ששה מן החדש ובשביעי מן הישן סליק פיסקא" + ], + [ + "וביום השביעי עצרת לה' אלהיך, רבי אומר יכול יהא אדם עצור בבית המדרש כל היום כולו תלמוד לומר (במדבר כט לה) לכם יכול יהא אדם אוכל ושותה כל היום כולו תלמוד לומר עצרת לה' אלהיך הא כיצד תן חלק לבית המדרש ותן חלק לאכילה ושתיה.", + "רבי ישמעאל אומר לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה, מנין לימי מועד שאסורים במלאכה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף ששי עצור ", + "או מה שביעי עצור מכל מלאכה אף ששי עצור מכל מלאכה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך שביעי עצור מכל מלאכה ואין ששי עצור מכל מלאכה הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) שבעה שבועות תספר לך, בבית דין מנין לכל אחד ואחד תלמוד לומר (שם) וספרתם לכם ממחרת השבת כל אחד ואחד.", + "מהחל חרמש בקמה, משתתחיל חרמש ", + "בקמה, שיהא הכל בקמה, שיהא תחלה לכל הנקצרים, שלא תהא קצירתו אלא בחרמש.", + "יכול יקצור ויביא ויספור כל זמן שירצה תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור, ", + "יכול יקצור ויספור ויביא כל זמן שירצה תלמוד לומר (ויקרא כג טו) מיום הביאכם תספרו, ", + "יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום תלמוד לומר (שם) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות משאתה מתחיל מבערב", + " יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם תספרו אין הבאה אלא ביום ", + "הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך, מכלל שנאמר (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יום טוב תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלהיך, בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.", + "מסת נדבת ידך אשר תתן, מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ", + "מנין שאם רצה להביא ממעשר יביא תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ושמחת, נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן (דברים כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר, חביב חביב קודם.", + "רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצוות נוהגות ברגל ואלו הן חגיגה ראיה ושמחה ", + "יש בריאה שאין בשתיהן בחגיגה שאין בשתיהן בשמחה שאין בשתיהן, ", + "ראיה כולה לגבוה שאין בשתיהן ", + "חגיגה נוהגת לפני הדבר ולאחר הדבר שאין בשתיהן ", + "שמחה נוהגת באנשים ובנשים שאין בשתיהן, ", + "הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו צרך הכתוב לומר את כולן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית [את החקים האלה], מלמד שכל שנוהגים בעצרת נוהגים בפסח וחג או אף כל שנוהגים בפסח וחג יהו נוהגים בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגים בעצרת ואין סוכה ולולב ושבעה ומצה נוהגים בעצרת סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, להדיוט מנין אף לגבוה תלמוד לומר (ויקרא כג לד) חג הסוכות שבעת ימים לה' ", + "אם כן למה נאמר תעשה לך כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה אני עליך כאילו לגבוה אתה עושה.", + "תעשה לך, פרט לסוכה ישנה מיכן אתה אומר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה.", + "רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חברו שנאמר תעשה לך וחכמים אומרים בלולבו של חברו אינו יוצא שנאמר (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם לכל אחד ואחד יוצא בסוכתו של חברו שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל ישראל ישבו בסוכה אחת.", + "רבי שמעון אומר פסח וחג שאין עונות מלאכה עשה זה שבעה וזה שמונה עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד מלמד שחסך הכתוב לישראל.", + "באספך מגרנך ומיקבך, מה גרן ויקב מיוחדים שהם גדלים על מי שנה שעברה יצאו ירקות שאין גדלים על מי שנה שעברה דברי רבי יוסי הגלילי ", + "רבי עקיבה אומר מה גרן ויקב מיוחדים שאין גדלים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה שעברה יצאו ירקות שהם גדלים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה הבאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) ושמחת, בכל מיני שמחות ", + "יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר בחגך במה שחגיגה באה מהם יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.", + "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, חביב חביב קודם סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה', והלא כבר נאמר (ויקרא כג לד) חג הסכות שבעת ימים לה' מה תלמוד לומר שבעת ימים מלמד שכל הרגל תשלומים לראשון.", + "[יכול יטעון חגיגה כל שבעה תלמוד לומר (שם כג מא) אותו] אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומים כל שבעה.", + "כי יברכך ה' אלהיך, יכול בו במין תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידך.", + "והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה ", + "יכול שאני מרבה לילי יום טוב האחרון לשמחה תלמוד לומר אך ", + "מיכן אמרו ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ובנדבות יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר אך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) שלש פעמים, אין פעמים אלא זמנים [דבר אחר אין פעמים אלא רגלים] וכן הוא אומר (ישעיה כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים.", + "יראה, כדרך שבא לראות כך בא לראות.", + "זכורך, להוציא את הנשים.", + "כל זכורך, להביא את הקטנים ", + "מיכן אמרו אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו לעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמיי שנאמר זכורך. ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו לעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות כג יד) שלוש רגלים.", + "את פני ה' אלהיך, אם עושה אתה כל האמור בענין פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.", + "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, רבי שמעון אומר אין תלמוד לומר בחג הסוכות שבו דבר הכתוב מה תלמוד לומר בחג השבועות ובחג הסוכות מלמד שאינו עובר משם בל תאחר עד שיעברו רגלי שנה כולה.", + "ולא יראה את פני ה' ריקם, מן הצדקה וחכמים נתנו שיעור בית שמיי אומרים הראיה שתי כסף ושמחה מעה כסף ובית הלל אומרים הראיה מעה כסף ושמחה שתי כסף.", + "איש כמתנת ידו, מיכן אמרו מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות אוכלים מועטים ונכסים מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטים זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) שפטים ושוטרים, מנין שממנים בית דין לכל ישראל תלמוד לומר שפטים תתן לך, ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל תלמוד לומר שטרים תתן לך, ", + "רבי יהודה אומר מנין שממנים אחד על גבי כולם תלמוד לומר תתן לך, ואומר (דהי\"ב יט יא) ושטרים הלוים לפניכם ", + "ומנין שממנים בית דין לכל עיר ועיר תלמוד לומר שפטים בכל שעריך, ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר תלמוד לומר ושטרים בכל שעריך, ", + "ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט תלמוד לומר ושופטים לשבטיך, ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט תלמוד לומר ושטרים לשבטיך, רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו.", + "בכל שעריך, בא להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת.", + "ושפטו את העם, בעל כרחם.", + "משפט צדק, והלא כבר נאמר לא תטה משפט מה תלמוד לומר משפט צדק זה מנוי הדיינים.", + "(יט) לא תטה משפט, שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי.", + "לא תכיר פנים, שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר.", + "ולא תקח שוחד, אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכיי אלא אפילו לזכות את הזכיי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים, ואין צריך לומר דברי רשעים. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים, אומרים על טמא טהור ועל טהור טמא, ויסלף דברי צדיקים, אומרים על אסור מותר ועל מותר אסור. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים אין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו.", + "ויסלף דברי צדיקים, אין יוצא ידי עולמו עד שיודע מה שמדבר. דבר אחר לא תטה משפט בממון, ולא תכיר פנים בדין. דבר אחר לא תכיר פנים בכבוד שלא תושיב הראוי למטה למעלה הראוי למעלה למטה.", + "(כ) צדק תרדוף, מנין יצא מבית דין זכיי אין מחזירים אותו לחובה תלמוד לומר צדק צדק תרדוף, ", + "יצא חייב מנין שמחזירים אותו לזכות שנאמר צדק צדק תרדוף. דבר אחר צדק צדק תרדוף, רדוף אחר בית דין שדינו יפה אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.", + "דבר אחר צדק צדק תרדוף, רדוף אחר בית דין שדינו יפה אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.", + "למען תחיה וירשתה את הארץ, מלמד שמנוי הדיינים כדיי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) לא תטע לך אשרה כל עץ, מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה.", + "לא תטע לך אשרה, אמרה תורה (דברים יב ג) ואשריהם תשרפון באש קל וחומר שלא יטע ומנין שלא יקיים תלמוד לומר לא תטע לך מכל מקום.", + "דבר אחר אפילו בית אפילו" + ], + [ + "(כב) ולא תקים לך מצבה, אין לי אלא מצבה עבודה זרה מנין ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים עבודה זרה ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה, רבי יהודה אומר יכול השוחט חטאת בדרום יהא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על מום עובר בלא תעשה ואין השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, לזה עובר בלא תעשה.", + "יכול המקדים קדשים זה לזה עולה לחטאת פסח לתמיד מוספים לתמידים יהא עובר בלא תעשה תלמוד לומר (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלהיך, לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על אלו עובר בלא תעשה ואין מקדים קדשים זה", + "אשר יהיה בו מום, אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין תלמוד לומר כל דבר רע ", + "מנין בעל גרב בעל יבלת ובעל חזזית תלמוד לומר מום כל דבר רע, מנין לזקן וחולה ומזוהם תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע, ", + "מנין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בלא תעשה תלמוד לומר דבר שתלוי בדבר.", + "מנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד תלמוד לומר תועבת ה' אלהיך הוא.מנין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן תלמוד לומר כי תועבת. רבי יהודה אומר היא תועבה ואין הולד תועבה, ", + "רבי שמעון אומר לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה יכול אף באדם תלמוד לומר הוא בזבח דברתי ולא דברתי בזובח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) כי ימצא, בעדים. מכלל שנאמר להלן (דברים יט טו) על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר זה בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים ובשלשה עדים.", + "בקרבך באחד שעריך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "לפי שמצינו שהנדחים בסייף יכול אף המדיחים תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו.", + "לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא על פי אחד ולא על פי אשה יכול יהו פטורים תלמוד לומר איש או אשה.", + "אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבור בריתו, קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועוול והמקום קרא לו חמשה שמות רע ומפר ברית מנאץ מכעיס וממרא וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.", + "אין לי אלא זה בלבד עובד מנין תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים, מנין אף המשתחוה תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי.", + "(דברים כח יד) לעבדם, להביא את המשתף.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר (שם ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים יכול שחלקם לאומות תלמוד לומר (שם כט כה) אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם.", + "רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר בו שלשה דברים (ירמיה יט ה) אשר לא צויתי בתורה, (שם) ולא דברתי בעשרת הדברות, (שם) ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גב המזבח, ", + "אחרים אומרים אשר לא צויתי על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, ולהלן הוא אומר (דברים יג טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות אין לי אלא חקירות בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר.", + "אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטילה.", + "בישראל, אין לי אלא ישראל גרים ונשים ועבדים מנין תלמוד לומר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא.", + "(ה) אל שעריך, שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (דברים יז ב) שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ", + "ההיא ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.", + "וסקלתם באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, יכול אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות שאר המומתים תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת.", + "מנין שלא ילמד עד אחד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד, ", + "ומנין שלא ילמד תלמיד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, מצוה בעדים להמיתו ", + "מנין לא מת ביד העדים ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) כי יפלא, מלמד שבמופלא הכתוב מדבר.", + "ממך, זו עצה.", + "דבר, זו הלכה.", + "למשפט, זה הדין.", + "בין דם לדם, בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה.", + "בין דין לדין, בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות.", + "בין נגע לנגע, בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים.", + "דברי, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "ריבות, זו השקית סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע.", + "בשעריך, זה לקט שכחה ופיאה.", + "וקמת מיד, ", + "וקמת בבית דין, ", + "מיכן אמרו שלשה בתי דינים היו שם אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד בלשכת הגזית ", + "באים לזה של שער הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באים לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.", + "וקמת ועלית, מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ובאת, לרבות בית דין שביבנה.", + "אל הכהנים הלוים, מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים ", + "יכול מצוה ואם אין בו יהא פסול תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר.", + "אשר יהיה בימים ההם, אמר רבי יוסי הגלילי וכי עלת על דעתך שתלך אצל שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה.", + "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, אלו דקדוקי משפט סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ועשית על פי הדבר, על הורית בית דין הגדול שבירושלם חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הורית בית דין שביבנה.", + "(יא) על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.", + "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה.", + "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה.", + "ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והאיש אשר יעשה בזדון, אשר לא שמע מפי בית דין ומורה.", + "אשר יעשה על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוריה.", + "בזדון, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה.", + "לבלתי שמוע, ולא שומע מפי שומע.", + "אל הכהן העומד לשרת, מגיד שאין שרות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה.", + "או אל השופט, זהו שאמרנו אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר.", + "ומת האיש, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "ההוא, לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", + "ובערת הרע מישראל, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) כי תבוא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בזכותך.", + "וירשתה וישבתה בה, בשכר שתירש תשב.", + "ואמרת אשימה עלי מלך, רבי נהוריי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם ", + "אמר רבי יהודה והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, למה נענשו בימי שמואל לפי שהקדימו על ידם.", + "ככל הגוים אשר סביבותי, רבי נהוריי אומר לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה שנאמר (שם ח כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) שום תשים, מת מנה אחר תחתיו.", + "מלך, ולא מלכה.", + "אשר יבחר ה' אלהיך בו, על פי נביא.", + "מקרב, ולא מחוצה לארץ.", + "אחיך, ולא מאחרים.", + "תשים עליך מלך, והלא כבר נאמר שום תשים עליך מלך ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, מיכן אמרו מלך אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ.", + "דבר אחר שום תשים עליך מלך, מצות עשה.", + "לא תוכל לתת עליך איש נכרי, מצות לא תעשה.", + "איש נכרי, מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור.", + "אשר לא אחיך הוא, כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה היה בוכה והיו כל ישראל אומרים לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) רק לא ירבה לו סוסים, יכול לא ירבה למרכבתו ולפרשיו תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו, ", + "אם כן למה נאמר למען הרבות סוס סוסים בטלים ", + "מנין אפילו סוס אחד והוא בטל כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים תלמוד לומר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב ", + "והלא דברים קל וחומר ומה מצרים שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתה לשם שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהן על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ולא ירבה לו נשים, אלא שמונה עשרה ", + "רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ", + "רבי שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. לא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל וחברותיה שהן כשרות לא ישאנה וכגון איזבל וחברותיה שהן רעות היא מסירה לבו.", + "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, יכול לא ירבה לו כדי ליתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסניא. דבר אחר כדי שיתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא לאפסניות וכן עשה דוד שנאמר (דהי\"א כב יד) והנה בעניי הכינותי לבית ה' אבל שלמה שינה כענין שנאמר (מ\"א י כז) ויתן את הכסף בירושלים כאבנים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) והיה כשבתו על כסא ממלכתו, אם עושה הוא כל האמור בענין כדיי הוא שישב על כסא ממלכתו.", + "וכתב לו, לשמו שלא יהא נאות בשל אבותיו.", + "משנה, אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות ", + "אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.", + "על ספר, ולא על הלוח, על ספר ולא על הנייר, אלא על המגילה שנאמר על ספר.", + "מלפני הכהנים הלוים, שתהא מוגהת מלפני הכהנים הלוים.", + "על ספר, על גבי עור בהמה טהורה ומגיהים לו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד.", + "[מלפני הכהנים הלוים] מיכן דרש רבי אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה להשתכח סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, מיכן אמרו המלך יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.", + "ימי חייו, הימים, כל ימי חייו הלילות.", + "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביאה לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה ישוה לו בדברים אחרים תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים ", + "מיכן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו להרחיב לו סטרטיאות ואין ממחים בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזים ונותנים לפניו והוא נוטל חלק בראש.", + "דבר אחר ואת החקים האלה, אלה חקי מלכות סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) לבלתי רום לבבו מאחיו, ולא משל הקדש.", + "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל.", + "למען יאריך ימים על ממלכתו, אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדיי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.", + "הוא ובניו, שאם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר הרי הוא אומר (מ\"א ג יג) גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן איני נותן לך אלא אם כן עשית וכן הוא אומר (שם ג יד) ואתה אם תלך בדרכי סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח א) לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי, מכלל שנאמר (דברים יח ז) ושרת בשם ה' אלהיו אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר כל שבט לוי.", + "חלק, זו בזה.", + "ונחלה, זו נחלת הארץ.", + "אשי ה', אלו קדשי מקדש, קדשי הגבול מנין תלמוד לומר ונחלתו יאכלון סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ונחלה, זו נחלת שלשה.", + "לא יהיה לו בקרב אחיו, זו נחלת חמשה.", + "ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) וזה יהיה משפט הכהנים, מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים.", + "יכול אף קדשים יהיו חייבים במתנות ודין הוא ומה חולין שאין חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שיהו חייבים במתנות תלמוד לומר וזה יהיה משפט הכהנים.", + "מאת העם, ולא מאת אחרים. מאת העם ולא מאת הכהנים.", + "מאת זובחי הזבח, פרט לטריפה.", + "מאת זובחי הזבח, אין לו בו אלא בשעת זביחה בלבד מיכן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור המוציא מחבירו עליו הראיה.", + "אם שור אם שה, לרבות כלאים, אם שור אם שה, בין בארץ בין בחוצה לארץ, והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ אף מתנות נוהגות בארץ ובחוצה לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית אינו חייב אלא בארץ אף מתנות אינן נוהגות אלא בארץ ", + "נראה למי דומה דנים דבר שאין תלוי בארץ ובקדש מדבר שאין תלוי בארץ ובקדש ואל תוכיח תרומת ראשית שהיא תלויה בארץ ובקדש ", + "או כלך לדרך זו דנים דבר שנוהג בין במרובה בין במועט מדבר שנוהג במרובה ובמועט ואל יוכיח ראשית הגז שאינו נוהג אלא במרובה ", + "תלמוד לומר אם שור אם שה בין בארץ בין בחוצה לארץ.", + "ונתן לכהן, לכהן עצמו.", + "הזרוע, זרוע של ימין, ", + "והלחיים, זה לחי התחתון, ", + "והקבה כמשמעה, ", + "רבי יהודה אומר דורשי רשומות אומרים נתן לו זרוע תחת היד וכן הוא אומר (במדבר כה ז) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו והלחיים תחת תפילה וכן הוא אומר (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל קיבה תחת קיבה שנאמר (במדבר כה ח) ואל האשה אל קובתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) ראשית דגנך תירושך ויצהרך, מלמד שאין תורמים אותו אלא מן המובחר. מה מצינו בשני מינים שבאילן אין תורמים מזה על זה כך שני מינים שבתבואה ושבירק אין תורמים מזה על זה.", + "ראשית הגז ולא ראשית שטף,", + "ראשית הגז פרט לטריפה, ", + "ראשית הגז בין בארץ בין בחוצה לארץ.", + "צאנך, ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב.", + "תתן לו, שיהא בו כדי מתנה מיכן אמרו כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל מלובן ולא צוי כדי לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה.", + "כמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז בית שמי אומרים שתי רחילות שנאמר (ישעיה ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן ", + "ובית הלל אומרים חמש שנאמר (ש\"א כה יח) וחמש צאן עשויות ", + "רבי עקיבה אומר ראשית הגז שתים צאנך ארבע תתן לו הרי חמש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, מגיד שאין שירות כשר בו אלא מעומד הא אם ישב ושרת עבודתו פסולה.", + "הוא ובניו כל הימים, בין בארץ ובין בחוצה לארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכי יבוא הלוי, יכול בבן לוי ודיי הכתוב מדבר תלמוד לומר מאחד שעריך, מי שלא נטלו שעריהם במקום אחר יצאו לויים שנטלו שעריהם במקום אחר. ושרת, בראוי לשרת יצאו לויים שאין ראוים לשרת.", + "מכל ישראל אשר הוא גר שם, בכל מקומות מושבותיהם.", + "ובא בכל אות נפשו, מנין אתה אומר כהן בא ונושא את כפיו במשמר שאינו שלו תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו, ", + "מנין אתה אומר כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו יכול לעולם תלמוד לומר מאחד שעריך, בשעה שישראל מכונסים בשער אחד בשלש רגלים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) ושרת בשם ה' אלהיו, על גבי הרצפה מיכן אתה אומר ערל טמא יושב עומד על גבי כלים או על גבי בהמה או על גבי רגלי חבירו פסול.", + "מנין אתה אומר כל המשמרות שוים באימורי רגלים ובחלוק לחם הפנים תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו, חלק לאכול חלק לעבוד חלק לאכילה כחלק לעבודה.", + "יכול כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אתה שבתך ואני שבתי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי אתה בא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, בזכותך.", + "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם יכול אי אתה רשיי ללמוד להורות ולהבין תלמוד לומר לעשות לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להורות ולהבין סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) לא ימצא בך, להזהיר בית דין על כך.", + "מעביר בנו ובתו באש, אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך, ", + "עדיין אני אומר כאן באש ולהלן למלך מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן נאמר העברה העברה לגזירה שוה מה העברה האמורה כאן באש אף העברה האמורה להלן באש ומה העברה האמורה להלן מולך אף העברה האמורה כאן מולך נמצאת אומר עד שימסור ויעביר באש ובמולך הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.", + "קוסם קסמים, אחד קסם מרובה ואחד קסם מועט לחייב על כל קסם וקסם.", + "איזהו קוסם זה האוחז במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר (הושע ד יב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו דבר אחר שועל בימינו ומשמאלו.", + "דבר אחר מעביר בנו ובתו באש זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש רבי יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה וכורת עמה ברית שנאמר (ירמיה לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו.", + "מעונן, רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין, ", + "רבי עקיבה אומר אלו נותני העתים כגון אלו האומרים למודי ערבית שביעיות להיות חטים יפות עקורות קטניות להיות רעות, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים.", + "ומנחש, איזהו מנחש כגון האומר נפלה פתי מפי נפלה מקלי מידי עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני ", + "אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא.", + "ומכשף, העושה מעשה ולא האוחז את העינים, רבי עקיבה אומר משם רבי יהושע שנים מלקטים קישואים אחד מלקט והוא פטור ואחד מלקט והוא חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) וחובר חבר, אחד חובר מרובה ואחד חובר מועט ואחד חובר את הנחש ואת העקרב.", + "ושואל אוב, זה פיתום המדבר משחיו.", + "ידעוני, המדבר בפיו ", + "הם עצמם בסקילה והנשאל בהם באזהרה.", + "ודורש אל המתים, אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגלת מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגלת, מעלה בזכורו אין עולה כדרכו ואין נשאל בשבת והנשאל בגולגלת עולה כדרכו ונשאל בשבת סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) כי תועבת ה' כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו על אחת מהם.", + "ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, אמר רבי שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה רבי אליעזר מגיע לפסוק זה היה אומר חבל עלינו ומה מי שמדבק בטומאה רוח טומאה שורה עליו המדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקודש ומי גרם (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם.", + "תמים תהיה עם ה' אלהיך, כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אמר (תהלים כו יא) ואני בתומי אלך פדני וחנני (שם מא יג) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם.", + "תמים תהיה עם ה' אלהיך, אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תמים לה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש את הגוים האלה.", + "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה להשאל ולי אין לי תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. [נתן לך], לך נתנה ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בבטולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) נביא מקרבך, ולא מחוצה לארץ. מאחיך, ולא מאחרים. יקים לך ה' אלהיך, ולא לגוים ומה אני מקיים (ירמיה א ה) נביא לגוים נתתיך בנוהג מנהג גוים.", + "אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מן המצות האמורות בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שמע לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב, בזו זכו שיעמדו להם נביאים לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלהי.", + "(יז) ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו, כוונו לדעתי, נביא אקים להם הא למדת שבשכר יראה שיראו זכו שיעמדו להם נביאים.", + "(יח) ונתתי דברי בפיו, דברי בפיו אני נותן אבל איני מדבר עמו פנים בפנים. דבר אחר ונתתי דברי בפיו, מיכן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש ניתנת בפי הנביאים.", + "ודבר אליהם, שלא להושיב את התורגמן.", + "את כל אשר אצונו, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, שלשה מיתתם בידי שמים הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי והמותר על דברי נביא כחבירו של מיכה ונביא שעובר על דברי עצמו כעידוא ושלשה מיתתם בבית דין המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיה שהיה מתנבא בשוק העליון וחוזר ומתנבא בשוק התחתון והמתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, ומת בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "(כא) וכי תאמר, עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר ירמיה אמר הנה כלי בית ה' הולכים בבלה וחנניה אומר (ירמיה כז טז) הנה כלי בית ה' מושבים מבבל ואיני יודע למי אשמע תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' איזהו דבר שדברו המקום זה שאומר ובא. בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה.", + "לא תגור ממנו, אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט א) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים, בזכותך.", + "וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם, מכלל שנאמר וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אי אתה רשיי להוסיף על הבנין תלמוד לומר (דברים יב כט) וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) שלש ערים, ערים ולא טירים, ערים ולא כרכים, ערים ולא כפרים.", + "תבדיל לך, ולא לאחרים.", + "בתוך ארצך ולא בספר.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה, מה שתירש תכבוש.", + "(ג) תכין לך הדרך, תכין לך סטרטיאות שיהו מפורשות לתוכה.", + "ושלשת את גבול ארצך, שלא יהיו מפוזרות אלא יהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם.", + "אשר ינחילך ה' אלהיך, לרבות עבר הירדן.", + "והיה לנוס שמה כל רוצח, שלא יהיה גולה מעיר לעיר סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) וזה דבר הרוצח, מיכן אתה אומר רוצח שגולה מעיר לעיר מקלט.", + "מכלל שנאמר פן ירדוף גאל הדם אחרי הרוצח אין לי אלא רודף וגואל רודף ולא גואל גואל ולא רודף לא רודף ולא גואל מנין תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה.", + "מכלל שנאמר כי יחם לבבו אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב האב את הבן והבן את האב מנין תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה.", + "מה תלמוד לומר שמה שמה שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו.", + "מה תלמוד לומר רעהו רעהו רעהו שלשה פעמים רעהו פרט לאחרים, רעהו פרט לגר תושב רעהו כבר קראתו התורה רעהו אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו הא אם שונא לו אינו גולה.", + "מתמול שלשם, רבי יהודה אומר תמול שנים שלשם שלשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ואשר יבוא את רעהו ביער, מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר של בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם.", + "לחטוב עצים, אבה שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל שהוא רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ, מיכן אתה אומר נתכוון לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו הרי זה גולה.", + "ונשל הברזל מן העץ המבקע, רבי אומר מן העץ המתבקע.", + "ומצא, במצוי מיכן היה רבי אליעזר בן יעקב אומר אם משיצאת אבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה הרי זה פטור.", + "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי, שלא יהא גולה מעיר לעיר.", + "(ו) פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, מצוה ביד גואל הדם לרדוף.", + "כי יחם לבבו והוא לא שנא לו, הא אם שונא אינו גולה.", + "מתמול שלשם, זו שרבי יהודה אומר תמול שנים שלשם שלשה.", + "(ז) על כן אנכי מצוך לאמר, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך.", + "כאשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבותיך.", + "ונתן לך את כל הארץ, הכל בזכות אבותיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, מיכן אתה אומר שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש ולעתיד לבוא מפרישים עוד שלש, שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשע.", + "רבי נהוריי אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה, ", + "רבי שאול אומר שלש על שלש ועוד הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה האלה הרי חמש עשרה." + ], + [ + "(י) ולא ישפך דם נקי, והיה עליך דמים, להזהיר בית דין על כך.", + "(יא) כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו, מיכן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על (ויקרא יט יח) לא תקום ולא תטור ועל (שם יט יז) לא תשנא את אחיך ועל (שם כה לו) וחי אחיך עמך עד שיבא לידי שפיכות דמים לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו, " + ], + [ + "מיכן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותם משם, ", + "מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ", + "מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו שנאמר (במדבר לה כה) והצילו העדה את הרוצח, ", + "מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה.", + "רבי אומר רוצח גולה לעיר מקלט כסבור שקולטתו כדרך שקולטתו שוגג זקני העיר שולחים ומביאים אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו.", + "ומת ביד גואל הדם, מנין לא מת ביד גואל הדם ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת, לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי.", + "שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה תלמוד לומר לא תחוס עיניך עליו ", + "ובערת דם הנקי בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) לא תסיג גבול רעך, והלא כבר נאמר (ויקרא יט יג) לא תגזול ומה תלמוד לומר לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוים ", + "יכול בחוצה לארץ תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל בארץ ישראל עובר בשני לאוים בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.", + "מנין לעוקר תחומים של שבטים שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר ולאומר על טמא טהור ועל טהור טמא שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה.", + "(טו) לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין תלמוד לומר לכל עון, ", + "לקרבנות מנין תלמוד לומר ולכל חטאת ", + "למכות מנין תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, ", + "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת, ", + "אין לי אלא לעדות איש לעדות אשה מנין תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, אם סופנו לרבות אשה מה תלמוד לומר איש לעון אינו קם קם הוא באשה להשיאה דברי רבי יהודה ", + "רבי יוסי אומר לעון אינו קם קם הוא לשבועה אמר רבי יוסי קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאין פיו מצטרף עם פי עד אחד למיתה הרי זה נשבע על פי עצמו מקום שפיו מצטרף עם פי עד אחד לממון אינו דין שיהא נשבע על פי עצמו לאו מה לנשבע על פי עצמו שכן משלם על פי עצמו ישבע על פי עד אחד שכן אין משלם על פי עד אחד תלמוד לומר לכל עון לעון אינו קם קם הוא לשבועה.", + "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, לא על פי כתבם ולא על פי תורגמן.", + "[על פי שנים] מיכן אמרו המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אין מתקיימת פחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר ועד אין בה כל שיש בה לא היתה שותה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה, אין חמס אלא גזלן. לענות בו סרה, אין סרה אלא עבירה שנאמר (דברים יג ו) כי דבר סרה, ואומר (ירמיה כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה'.", + "[לענות בו] מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו מיכן אמרו אין העדים נעשים זוממים עד שיזומו את עצמם כיצד מעיד אני באיש פלוני שהרג את הנפש וכו' סליק פיסקא" + ], + [ + "ועמדו, הדיינים יושבים ובעלי דינים עומדים. דבר אחר אזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ועמדו, מצוה בנדונים שיעמדו.", + "שני האנשים, אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים איש עם אשה ואשה עם איש שתי נשים זו עם זו מנין תלמוד לומר אשר להם הריב מכל מקום, ", + "יכול אף אשה תהא כשירה לעדות נאמר כאן שני ונאמר להלן (דברים יט טו) שני מה שני האמור כאן אנשים ולא נשים אף שני האמור להלן אנשים ולא נשים.", + "אשר להם הריב, יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.", + "לפני ה', הם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים ואינם אלא לפני המקום.", + "לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתינו שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה.", + "(יח) ודרשו השופטים היטב ולהלן הוא אומר (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות אין לי אלא חקירות בדיקות מנין תלמוד לומר (שם יג טו) והנה אמת נכון הדבר ", + "מנין שהעד עושה עצמו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד ומנין שעושה את חבירו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד x", + "מנין שהעד עושה עצמו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד ומנין שעושה את חבירו שקר תלמוד לומר והנה עד שקר העד יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין תלמוד לומר שקר ענה באחיו אמור מעתה כל זמן שבית דין צריכים להם ולא משנחקרה עדותם בבית דין. כשתמצא אומר זומם מזומם ואפילו הם מאה.", + "(יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשים עונשים ", + "עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר [לא תענה ברעך עד שקר].", + "ועשיתם לו, מיכן אמרו אין עדים זוממים נהרגים עד שיגמר הדין שהרי צדוקים אומרים עד שיהרג שנאמר (דברים יט כא) נפש בנפש.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, לפי שמצינו בכל עונשים שבתורה שהשוה מיתת האיש למיתת האשה וזוממיהם כיוצא בהם אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת האיש למיתת האשה אלא מיתת האיש בחנק ומיתת האשה בשריפה אבל זוממים לא שמענו מה יעשה להם תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו.", + "ומנין שהמבייש משלם ממון נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן (שם כה יב) לא תחוס עינך מה לא תחוס עינך האמור להלן ממון אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון, ", + "רבי יהודה אומר נאמר כאן יד ורגל ונאמר להלן (שמות כא כד) יד ורגל מה יד ורגל האמור להלן ממון אף יד ורגל האמור כאן ממון.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו לו ידים ורגלים ועינים ושנים תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש וג' כי תצא למלחמה.", + "אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. [(כ א) סוס ורכב] כשישראל עושים רצונו של מקום כל הגוים נעשים לפניהם כסוס אחד שנאמר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד היה כו'.", + "(כ א) כי תצא למלחמה על אויביך, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "על אויביך, כנגד אויביך אתה נלחם.", + "וראית סוס ורכב, מה הם יוצאים עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהם בסוס ורכב מה הם יוצאים עליך בעם רב אף אתה צא עליהם בעם רב.", + "לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים, מי שהעלך מארץ מצרים הוא עמך בעת צרה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) והיה כקרבכם אל המלחמה, יכול זה יום הקריבם בו למלחמה כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה הרי יום הקריבם בו למלחמה אמור ומה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עמהם כל התנאים האלו ואומר אליהם שמע ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "מי האיש הירא ורך הלבב, ויספו השוטרים, למה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהו ערי ישראל נשמות כדברי רבן יוחנן בן זכיי. בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית שמא נטע כרם שמא ארס אשה וכולם היו צריכים להביא עדותם חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו שמע קול הגפת תריסים ונבעת קול צהלת סוסים ומרתת קול ליעוז קרנים ונבהל רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו.", + "דבר אחר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנאמר (שופטים כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו וישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנאמר (דהי\"ב כח ח) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה בני יהודה ובני ירושלם אתם אומרים [לכבש לעבדים ולשפחות לכם] ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כמה שנאמר להלן (שם כח טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.", + "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים, אל תיראו מפני הגפת תריסים ושפעת עקלגסים ואל תחפזו מקול הקרנות ואל תערצו מקול הצווחה כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, מי שהיה עמכם במדבר הוא יהיה עמכם בעת צרה וכן הוא אומר (שמות יד יד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.", + "להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם, משרפים ועקרבים ורוחות הרעים.", + "[ודברו השוטרים] עד כאן משוח מלחמה מדבר מיכן אילך ודברו השוטרים.", + "[אשר נשא אשה] אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה חוזר.", + "[ילך וישב לביתו] הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם ומתקנים את הדרכים.", + "ודברו השוטרים, יכול דברים אחרים כשהוא אומר (דברים כ ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם מלמד שהם הדברים ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים כיון שהתחיל שוטר לדבר כהן משמיע להם כתנאים הללו." + ], + [ + "(ה) מי האיש אשר בנה, אין לי אלא בנה ירש לקח ניתן לו במתנה מנין תלמוד לומר מי האיש אשר בנה.", + "בית אין לי אלא בית, מנין לרבות בונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות תלמוד לומר אשר בנה, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה.", + "ולא חנכו, פרט לגזלן.", + "ילך וישב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי מלחמה ויחזור.", + "פן ימות במלחמה, אם אינו שומע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחנכנו, יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (דברים כ ז) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) ומי האיש אשר נטע, אין לי אלא נטע ירש לקח ניתן לו במתנה מנין תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע.", + "כרם, אין לי אלא כרם מנין לנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת המינים תלמוד לומר אשר נטע יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק תלמוד לומר כרם ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.", + "ולא חללו פרט למבריך, ולא חללו פרט למרכיב.", + "ילך וישוב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי המלחמה ויחזור.", + "פן ימות במלחמה, אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.", + "ואיש אחר יחללנו, יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (שם כ ז) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי." + ], + [ + "(ז) ומי האיש אשר ארש אשה, אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו.", + "ולא לקחה, באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר.", + "ילך וישוב לביתו, ילך וישמע דברי כהן מערכי מלחמה ויחזור סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, למדנו שהם הדברים.", + "מי האיש הירא ורך הלבב, שיש עבירה בידו בסתר, ילך וישוב לביתו, ", + "רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כמשמעו רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא בעל מום.", + "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולם חוזרים ובאים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) והיה ככלות השוטרים, בעקיבם של עם מעמידים זקפים מלפניהם ואחריהם וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחילת נפילה ניסה שנאמר (ש\"א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) כי תקרב אל עיר, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר, ולא לכרך.", + "אל עיר, ולא לכפר.", + "להלחם עליה, ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים.", + "וקראת אליה לשלום, גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום גדול שלום שאפילו במלחמתם של ישראל צריכים שלום גדול שלום שדרי רום צריכים שלום שנאמר (איוב כה ב) עושה שלום במרומיו גדול שלום שחותמים בו ברכת כהנים ואף משה היה אוהב שלום שנאמר (דברים ב כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום." + ], + [ + "(יא) והיה אם שלום תענך, יכול אף מקצתה תלמוד לומר ופתחה לך כולה ולא מקצתה.", + "והיה כל העם הנמצא בה, לרבות כנענים שבתוכה.", + "יהיו לך למס ועבדוך, אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שיעבוד שיעבוד ולא מסים אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו.", + "(יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך לסוף שהיא עושה עמך מלחמה.", + "וצרת עליה, אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים.", + "ונתנה ה' אלהיך בידך, אם עשית את כל האמור בענין לסוף שה' אלהיך נותנה בידך.", + "והכית את כל זכורה לפי חרב, שומע אני אף הקטנים שבתוכה תלמוד לומר רק הנשים והטף והבהמה או אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים מנין שעושה עמך מלחמה תלמוד לומר רק הנשים והטף והבהמה.", + "וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך, יכול תהא ביזתם אסורה לך תלמוד לומר תבוז לך ואכלת את שלל אויביך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות, הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת.", + "אשר לא מערי העמים המה, אין ערי הגוים האלה בתורה הזאת. (טז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה, בסייף.", + "(יז) כי החרם תחרימם, יכול תהא ביזתם אסורה לך תלמוד לומר (דברים ו יא) ובתים מלאים כל טוב.", + "החתי והאמורי הכנעני והפריזי והחוי והיבוסי, כשהוא אומר כאשר צוך ה' אלהיך לרבות את הגרגשי." + ], + [ + "(יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים.", + "וחטאתם לה' אלהיכם, אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראים אתם חטאים לה' אלהיכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כי תצור אל עיר, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "אל עיר, ולא לכרך ", + "אל עיר ולא לכפר.", + "ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה, מיכן אמרו אין צרים על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת.", + "להלחם עליה לתפשה, ולא לשבותה.", + "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, אין לי אלא גרזן מנין אף למשוך הימנה אמת המים תלמוד לומר לא תשחית את עצה בכל דבר.", + "דבר אחר כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום שנים שלשה ימים עד שלא נלחם בה וכן הוא אומר (ש\"ב א א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ואין צרים על עיר בתחילה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה זה אחד משלשה דברים שדרש שמיי הזקן אין מפליגים את הספינה לים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים במה דברים אמורים בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.", + "כי ממנו תאכל, מצות עשה ואותו לא תכרת, מצות לא תעשה.", + "כי האדם עץ השדה, מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן. רבי ישמעאל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם על אחת כמה וכמה.", + "לבוא מפניך במצור, הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצצהו סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) רק עץ אשר תדע, זה אילן מאכל.", + "כי לא עץ מאכל הוא, זה אילן סרק אם סופנו לרבות את אילן מאכל מה תלמוד לומר עץ מאכל מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל יכול אפילו מעולה בדמים וכדברי רבי אלעזר ברבי שמעון תלמוד לומר אותו תשחית וכרתה, ", + "עושה אתה ממנו תיקים ונדביאות.", + "ובנית מצור על העיר, עושה אתה לה מיני מטרנייאות, ", + "מביא אתה לה מיני בלסטריאות.", + "עד רדתה, ואפילו בשבת סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא א) כי ימצא, ולא בשעה שמצוי מיכן אמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דיניי ותחינא בן פרישה. [בן פרישה] היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן.", + "חלל, ולא חנוק. חלל, ולא מפרפר.", + "באדמה, ולא טמון בגל.", + "נפל, ולא תלוי באילן.", + "בשדה, ולא צף על פני המים.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, לרבות עבר הירדן ", + "רבי אלעזר אומר בכולם היו עורפים אמר לו רבי יוסי ברבי יהודה וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה שמא היו עורפים אלא בכולם אם היה חלל עורפים.", + "לא נודע מי הכהו, הא אם נודע מי הכהו ואפילו אחד מהן ראהו לא היו עורפים ", + "רבי עקיבא אומר מנין ראוהו בית דין שהרג ולא היו מכירים אותו לא היו עורפים תלמוד לומר וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה וגו'.", + "(ב) ויצאו זקניך, זקניך שנים, ושופטיך שנים, אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר זקניך ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה.", + "ומדדו אל הערים, מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל, מיכן אמרו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכים את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדים אין מודדים אלא לעיר שיש בה בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) והיה העיר הקרובה, הקרובה שבקרובות מיכן אמרו נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה.", + "ולקחו זקני העיר ההיא, ולא זקני ירושלם.", + "עגלת בקר, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש ובת ארבע דבר אחר עגלת בקר שיהא בה שני דרכים הא כיצד בת שתים עגלת בקר.", + "דבר אחר רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.", + "אשר לא עובד בה, כל עבודה מנין בעול תלמוד לומר אשר לא משכה בעול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) והורידו זקני העיר ההיא, מצוה בזקני העיר ההיא.", + "את העגלה אל נחל איתן, כמשמעו קשה ואף על פי שאינו איתן כשר.", + "עורפים אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד יכול יהא אסור לסרוק שם פשתן ולנקר שם את האבנים תלמוד לומר אשר לא יעבד בו ולא יזרע, זריעה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה זריעה מיוחדת שהיא עבודת קרקע יצאו אלו שאין עבודת קרקע.", + "וערפו שם, נאמר כאן עריפה ונאמר להלן (שמות יג יג) עריפה מה עריפה האמורה כאן עורפה בקופיץ מאחריה וקוברה ואסורה בהניה אף עריפה האמורה להלן עורפה בקופיץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהניה.", + "בנחל, אף על פי שאינו איתן." + ], + [ + "(ה) ונגשו הכהנים בני לוי, מכלל שנאמר (דברים יח ז) ושרת בשם ה' אלהיו אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר בני לוי. כי בם בחר ה' אלהיך [לשרתו ולברך בשמו] מגיד שאין ברכת כהנים כשירה בבעלי מומים.", + "לשרתו ולברך בשם ה', מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.", + "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ", + "או מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא אם ממונו בשלשה גופו לא יהא בשלשה תלמוד לומר (ויקרא יג ב) או אל אחד מבניו הכהנים ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) וכל זקני העיר ההיא, ואפילו הם מאה. לפי שאמרנו להלן שלשה וחמשה יכול אף כאן כן תלמוד לומר וכל זקני העיר ההיא ואפילו הם מאה.", + "ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, על מקום עריפתה של עגלה יכול יעלו מן הנחל ויאמרו תלמוד לומר בנחל שתהא עניתם ואמירתם בנחל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) וענו ואמרו, בלשון הקדש.", + "ידינו לא שפכה, וכי עלת על לבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.", + "(ח) הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל.", + "כשהוא אומר אשר פדית ה', מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.", + "כפר לעמך, אלו החיים, ", + "אשר פדית, אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים.", + "אשר פדית, על מנת כן פדיתנו שלא יהיו בינינו שופכי דמים. דבר אחר על מנת כן פדיתנו שאם נחטא אתה מכפר עלינו.", + "ורוח הקדש אומרת כל זמן שתעשו ככה הדם מתכפר לכם.", + "(ט) ואתה תבער בער עושי הרעות מישראל סליק סידרא" + ], + [ + "(כא י) כי תצא למלחמה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", + "על איביך, כנגד אויביך, ", + "ונתנו ה' אלהיך בידך, אם עשית כל האמור בענין סוף שה' אלהיך נותנו בידך.", + "ושבית שביו, לרבות כנענים שבתוכה.", + "(יא) וראית בשביה, בשעת שביה.", + "אשת, ואף על פי שהיא אשת איש.", + "יפת תואר, אין לי אלא בזמן שהיא נאה מנין אפילו היא כעורה תלמוד לומר וחשקת בה אף על פי שאינה יפת תואר.", + "ולקחת לך לאשה, שלא תאמר הרי זו לאבה הרי זו לאחי סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והבאתה אל תוך ביתך, ולא לבית אחר.", + "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, רבי אליעזר אומר תקוץ רבי עקיבה אומר תגדל ", + "אמר רבי אליעזר נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה עשיה האמורה בראש העברה אף עשיה האמורה בצפרנים העברה ", + "רבי עקיבה אומר נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה עשיה האמורה בראש ניוול אף עשיה האמורה בצפרנים ניוול וראיה לדברי רבי אליעזר (ש\"ב יט כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו." + ], + [ + "(יג) והסירה את שמלת שביה מעליה, מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות שהגוים ארורים הם בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים אחריהן.", + "וישבה בביתך, בבית שמשתמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא דומה לקרויה ורואה בניוולה.", + "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, אביה ואמה ממש דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר אין אביה ואמה אלא עבודה זרה שנאמר (ירמיהו ב כז) אומרים לעץ אבי אתה.", + "ירח ימים, שלשים יום. דבר אחר ירח אחד ימים שנים הרי שלשה חדשים כדי בגדי נויה שהיו עליה וחמדה ותיקון הוולד כדברי רבי עקיבה בין זרע ראשון לזרע שני ", + "רבי אליעזר אומר ירח ימים כמשמעו וכל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת.", + "ואחר כן תבא אליה ובעלת, הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו ובא עליה הרי זו בעילת זנות.", + "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, אין לך בה אלא מצות בעילה.", + "והיתה לך לאשה, כענין שנאמר (שמות כא י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) והיה אם לא חפצת בה, הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", + "ושלחת לנפשה, ולא לבית אלהיה.", + "ושלחתה בגט כדברי רבי יונתן ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות.", + "ומכור לא תמכרנה בכסף, אין לי אלא שלא ימכרנה בכסף מנין שלא יתננה במתנה ולא יעשה בה טובה תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה בכסף.", + "לא תתעמר בה, שלא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה כדברי רבי יונתן. דבר אחר הרי זו אזהרה לבית דין.", + "תחת אשר עניתה, אפילו לאחר מעשה יחידי." + ], + [ + "(טו) כי תהיין לאיש שתי נשים, שיש בהם הויה יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה משמע מוציא את אלו ומוציא את היבמה ומוציא את הארוסה שאין להן הויה [תלמוד לומר שתי נשים].", + "רבי ישמעאל אומר בדרך ארץ הכתוב מדבר מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.", + "וילדו לו בנים, להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון ", + "אין לי אלא היוצא ממקום הלידה יוצא דופן מנין תלמוד לומר וילדו לו מכל מקום.", + "דבר אחר כי תהיין לאיש שתי נשים, אין לי אלא שהן שתים מנין אפילו הן מרובות תלמוד לומר נשים ", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות מנין אפילו כולן אהובות כולן שנואות תלמוד לומר אהובה האהובה, שנואה השנואה, ריבה הכתוב ", + "אין לי אלא בזמן שהן מרובות וכולן אהובות או כולן שנואות מנין אפילו הן שתים תלמוד לומר שתי נשים ", + "אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה מנין אפילו אחת והיא אהובה אפילו אחת והיא שנואה תלמוד לומר אהובה אהובה שנואה שנואה ריבה הכתוב,", + "איזו היא אהובה אהובה לפני המקום שנואה שנואה לפני המקום יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים מנין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בלא תעשה ", + "ועדין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה את העריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים ועדין לא ארבה את העריות שחייבים עליהן מיתת בית דין תלמוד לומר שנואה שנואה ריבה ", + "יכול אפילו שפחה אפילו נכרית תלמוד לומר כי תהיין לאיש מי שיש לו בהן הויה יצאו אלו שאין בהן הויה ", + "וילדו לו בנים, מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו.", + "דבר אחר וילדו לו בנים, הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת, לפי שמצינו שהבנות נכנסות לנחלה תחת האחים לחלוק בשוה יכול תהא בכורה נוהגת בהן תלמוד לומר וילדו לו בנים, הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.", + "והיה הבן, ולא טומטום ואנדרוגינוס.", + "הבכור, ולא הספק.", + "לשניאה, הכתוב מבשרך שבן הבכור לשניאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) והיה ביום הנחילו את בניו, ביום מפילים נחלות ואין מפילים נחלות בלילה.", + "את אשר יהיה לו, מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.", + "לא יוכל לבכר, מלמד שאינו רשיי לבכר יכול לא יבכר ואם בכר יהא מבוכר תלמוד לומר לא יוכל לבכר הא אם בכר אינו מבוכר.", + "את בן האהובה, כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.", + "על פני בן השנואה הבכור, אף על פי שבן הבכור לשנואה." + ], + [ + "(יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים מלמד שנאמן אדם לומר זה בני בכור רבי יהודה אומר כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן.", + "לתת לו פי שנים, פי שנים בו או פי שנים בכל הנכסים הרי אתה דן הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם ", + "או כלך לדרך זו הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בכל הנכסים אף כשנוחל עם חמשה פי שנים בכל הנכסים תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים, ", + "אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם וכן הוא אומר (בראשי' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומר (דה\"א ה א) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ואומר (שם ה ב) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף, ", + "הואיל ומצינו שהבכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים בו אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד מהם.", + "בכל אשר ימצא לו, מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.", + "כי הוא ראשית אונו, ולא ראשית אונה של אשה.", + "לו משפט הבכורה, מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) כי יהיה לאיש בן, ולא כשיהיה בן לאשה.", + "בן, ולא בת.", + "בן, ולא איש קטן פטור שלא בא לכלל מצות.", + "סורר, שתי פעמים. ומורה, שוטה. דבר אחר סורר מין שמורה לעצמו דרך אחרת, ", + "דבר אחר בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורר ומורה ימות אלא נידון על שם סופו מוטב ימות זכיי ואל ימות חייב אביו של זה חשק יפת תואר והכניס שטן לתוך ביתו ונעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה. כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, לא בשבת ולא בימים טובים.", + "דבר אחר סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי דיינים.", + "אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם סוטה אם רצה בעלה למחול לה מוחל בן סורר ומורה אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלים זקן ממרא על פי בית דין אם רצו חביריו למחול לו מוחלים ", + "וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי על זקן ממרא על פי בית דין לא הודה לי מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.", + "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק תלמוד לומר איננו שומע איננו שומע, לגזירה שוה מה איננו שומע האמור להלן זולל וסובא אף איננו שומע האמור כאן זולל וסובא ומה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו אף איננו שומע האמור כאן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.", + "ויסרו אתו במכות.", + "ולא ישמע אליהם, מלמד שמלקים אותו בפני שלשה." + ], + [ + "(יט) ותפשו בו אביו ואמו, מלמד שאינו חייב עד שיהו לו אב ואם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה.", + "והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו, מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.", + "(כ) ואמרו אל זקני עירו בננו זה, זהו שלקה בפניכם מלמד שאם מת אחד מהם אינו נסקל.", + "היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומה או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גדמים והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בננו זה ולא סומים איננו שומע בקולנו ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם. זולל וסובא, זולל בבשר וסובא ביין ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואומר (שם כג כא) כי זולל וסובא יורש וקרעים תלביש נומה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) ורגמוהו כל אנשי עירו, וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו אלא במעמד כל אנשי עירו.", + "באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה, ", + "אמר רבי יוסי וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין הוא נסקל אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה ואמרה ימות זכיי ואל ימות חייב שמיתתם של רשעים הניה להם והניה לעולם ושל צדיקים רע להם ורע לעולם יין ושנה לרשעים הניה להם והניה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הניה להם והניה לעולם.", + "ובערת הרע, בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "(כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, האיש נתלה ואין האשה נתלית רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית ", + "אמר להם רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנים שנים ביום אחד אלא שהשעה צריכה ללמד בה את אחרים.", + "ותלית אותו, יכול יהו כל הנסקלים נתלים תלמוד לומר כי קללת אלהים תלוי, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותו מן המגדף מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והרי הוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר הרי הוא נתלה, רבי אליעזר אומר מה מגדף מיוחד שהוא נסקל והרי הוא נתלה כך כל הנסקלים נתלים יכול יהו תולים אותו חי כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר והומת ותלית אותו על עץ.", + "אותו, ולא את כליו, אותו, ולא את עדיו, אותו ולא את זוממיו, אותו ולא שנים ביום אחד.", + "על עץ, יכול בעץ התלוש או בעץ המחובר תלמוד לומר כי קבור תקברנו בעץ שנקבר עמו אמור מעתה בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.", + "(כג) מנין למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תלין נבלתו על העץ, הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים יכול יהא עובר עליו תלמוד לומר על העץ מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו יצא המלין לכבודו שאין ניוול לו.", + "לא תלין נבלתו על העץ, מצות לא תעשה. כי קבור תקברנו, מצות עשה כיצד עושים לו ממתינים לו עד חשיכה ותולים לו ומתירים אותו ואם לן עוברים עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ.", + "כי קללת אלהים תלוי, כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקלל את השם ונמצא שם שמים מתחלל.", + "האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה, רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש תולים אותו ופניו כלפי העם ואחוריו כלפי העץ והאשה פניה כלפי העץ ואחוריה כלפי העם האיש סרט אחד מלפניו והאשה שני סרטים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה.", + "ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(שמות כג ה) כי תראה יכול אפילו רחוק ממנו מלא מיל תלמוד לומר (שם כג ד) כי תפגע אי כי תפגע שומע אני כמשמעו תלמוד לומר כי תראה, הא כיצד שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל שהוא ריס.", + "[וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו] נמצינו למדים שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה.", + "עזוב תעזוב עמו זו פריקה, הקם תקים עמו זו טעינה דברי רבי יהודה בן בתירה.", + "(כב א) לא תראה את שור אחיך, מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר (שם כג ד) כי תפגע מצות עשה.", + "שור אחיך, אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין תלמוד לומר (שם) אויבך מכל מקום אם כן למה נאמר אחיך אלא מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר.", + "או את שיו נדחים, כדרך הדחתם מיכן אתה אומר איזו היא אבדה מצא חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבדה.", + "והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו פטור לכך נאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.", + "השב תשיבם, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו חמש פעמים חייב שנאמר השב תשיבם, החזירה למקום שראוה אחרים לא יטפלו בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה. לעולם חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו שנאמר השב תשיבם לאחיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ואם לא קרוב אחיך, אין לי אלא קרוב רחוק מנין תלמוד לומר ולא ידעתו.", + "ואספתו אל תוך ביתך, ולא לבית אחר.", + "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, וכי עלת על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן סמנים אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמיי הוא אם אינו רמיי.", + "והשבותו לו, אף את עצמו אתה משיב לו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) וכן תעשה לחמורו, היתה חמור עושה ואוכלת ", + "כסות מנערה אחת לשלשים יום שוטחה לצרכה אבל לא לכבודו ", + "כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהם לצרכם אבל לא לשחקם ", + "כלי עץ משתמש בהם כדי שלא ירקבו.", + "אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סמנים ויש לה תובעים כך כל שיש לו סמנים ויש לו תובעים אין לי אלא אלו בלבד שאר אבדה מנין תלמוד לומר לכל אבדת אחיך.", + "אשר תאבד ממנו, פרט לפחות משוה פרוטה רבי יהודה אומר ומצאת לרבות פחות משוה פרוטה, ", + "לא תוכל להתעלם, ליתן עליו בלא תעשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא תראה, מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר (שמות כג ה) כי תראה מצות עשה.", + "חמור אחיך, אין לי אלא חמור אחיך חמור שונאך מנין תלמוד לומר (שם) חמור שנאך מכל מקום אם כן למה נאמר אחיך מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר או שורו ", + "נופלים, ולא עומדים.", + "בדרך, ולא ברפת מיכן אמרו מצאה ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בה.", + "והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והם בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה אבידה שלו מרובה משל חבירו פטור שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.", + "הקם תקים עמו, העמידה ונפלה העמידה ונפלה אפילו חמש פעמים חייב שנאמר הקם תקים עמו, הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית להקים תקים פטור שנאמר הקם תקים עמו יכול אפילו זקן ואפילו חולה ואפילו מוכה שחין תלמוד לומר הקם תקים עמו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה.", + "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) כי יקרא, פרט למזומן.", + "מעוט אפרוחים שנים מועט ביצים שנים, מנין אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח תלמוד לומר קן קן מכל מקום.", + "מכלל שנאמר בדרך והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים שקננו בפרדס תלמוד לומר לפניך, ", + "אין לי אלא ברשות היחיד ברשות הרבים מנין תלמוד לומר בדרך, ", + "על האילנות מנין תלמוד לומר בכל עץ, ", + "על הארץ מנין תלמוד לומר או על הארץ.", + "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו מוזרות מה ביצים צריכות לאמן אף אפרוחים צריכים לאמם יצאו המפריחים שאין צריכים לאמם.", + "והאם רובצת, כשהיא רובצת עליהם פרט למעופפת יכול אף על פי שכנפיה נוגעות בקן תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים אף על פי שאינה עמהם ", + "יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח תלמוד לומר והאם רובצת עד שיהיו כולם מין אחד.", + "לא תקח האם על הבנים, מכלל שנאמר (ויקרא יד ד) ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות יכול יקחנה לטהר בה את המצורע תלמוד לומר לא תקח האם על הבנים אפילו לטהר בה את המצורע.", + "לא תקח האם, מצות לא תעשה סליק פיסקא. (ז) שלח תשלח, מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו חמש פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח.", + "האווזים ותרנגולים שמרדו ושקננו בפרדס חייב לשלח בבית פטור מלשלח.", + "אפרוחים או ביצים, מה אפרוחים שיש בם צורך יצאו מתים שאין בהם צורך אף ביצים שיש בהם צורך יצאו ביצים מוזרות שאין בהם צורך מעוט אפרוחים שנים מעוט ביצים שנים ואפילו אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד חייב לשלח דבר אחר כי יקרא קן צפור לפניך מכל מקום.", + "בדרך בכל עץ או על הארץ, מה דרך רשות יצאו מקושרים שהן ברשות אחר.", + "דבר אחר שלח תשלח בטהורה הכתוב מדבר או אף בטמאה תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו זה בנין אב, כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר כדברי רבי יאשיה, הא אם שלחה והחזיר בדרך את פניו פטור מלשלח." + ], + [ + "שלח תשלח בנקיבות הכתוב מדבר ולא בזכרים.", + "קורא זכר רבי אליעזר מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח וחכמים פוטרים שנאמר והאם, פרט לקורא זכר.", + "הנוטל אם מעל הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה, וכו' מתני' עד מצות חמורות שבתורה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) כי תבנה בית חדש, אין לי אלא בונה לקח ירש ונתן לו במתנה מנין תלמוד לומר בית מכל מקום.", + "לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית מנין לבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, ", + "יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה.", + "ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, אם כן למה נאמר גג פרט לכבש בית לרבות היכל, גג פרט לאולם.", + "חדש, רבי אומר משעת חדשו עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה.", + "ועשית מעקה לגגך, מצות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה.", + "כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה שיפול אלא מגלגלים זכות על ידי זכיי וחובה על ידי חייב.", + "ממנו, ולא לתוכו שאם היה רשות הרבים גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנאמר ממנו ולא לתוכו.", + "דבר אחר כי תבנה, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך [שאין אדם יודע] כיצד הוא נדון שנאמר (קהלת ט יב) כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה.", + "[בית] מיכן אמרו בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב ואין עושים אותו עיבור לעיר ולא טיבול למעשרות ואין נותנים לו ארבע אמות לפתחו הנודר מן הבית מותר לישב בו ואין מטמא בנגעים ואין צמית ביובל ואין חוזרים עליו מערכי המלחמה סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ט) לא תזרע כרמך כלאים, מה אני צריך והלא כבר נאמר (ויקרא יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוים.", + "אין לי אלא כרם שלם מנין אפילו גפן יחידי ועושה פירות תלמוד לומר כרם מכל מקום ", + "מנין לכלאי הכרם שאסורים בהניה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש מה קדש האמור להלן אסור בהניה אף קדש האמור כאן אסור בהניה.", + "פן תקדש המלאה הזרע, מאימתי המלאה הזרע מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול לבן.", + "הזרע, פרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים הזורע והרוח מסערתו יכול שאני מוציא הזורע והרוח מסייעתו תלמוד לומר אשר תזרע.", + "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש שנאמר אשר תזרע וחכמים אומרים זרע פרט למקיים קוצים בכרם.", + "ותבואת הכרם, מאימתי התבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעלו כפול לבן.", + "אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות כרם שאינו עושה פירות מנין תלמוד לומר כרם מכל מקום אין לי אלא כרם שלך כרם של אחרים מנין תלמוד לומר לא תזרע כרמך כלאים מכל מקום.", + "המותח זמורה של גפן על גבי זרעים אפילו מאה אמה הגפן אסורה ופירותיה.", + "[לא תחרוש בשור וחמור] יכול לא יחרש על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו תלמוד לומר יחדיו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר.", + "דבר אחר כלאים לחייב משום כרם ומשום שדה.", + "דבר אחר פן תקדש המלאה, פן תאסר המלאה כדברי רבי יאשיה ", + "אשר תזרע, אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנין תלמוד לומר תזרע מכל מקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) לא תחרוש בשור וחמור יחדו, יכול לעולם כשהוא אומר (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כבר שור וחמור עושים מלאכה אם כן למה נאמר לא תחרוש בשור וחמור זה עם זה. שור וחמור אין לי אלא שור וחמור מנין לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור תלמוד לומר לא תחרוש מכל מקום אם כן למה נאמר בשור וחמור, בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובחמור.", + "לא תחרוש, אין לי אלא חורש מנין לרבות הדש והיושב והמנהיג תלמוד לומר יחדו מכל מקום. רבי מאיר פוטר ביושב.", + "יחדו, פרט לרמך. יחדו, פרט לקושר את הסוס לצדי הקרון או לאחר הקרון ואת הלבדקס לגמלים." + ], + [ + "(יא) לא תלבש שעטנז, יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן תלמוד לומר שעטנז דבר ששוע טווי ונוז, רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו.", + "לא תלבש, אין לי אלא שלא ילבש מנין שלא יתכסה תלמוד לומר (ויקרא יט יט) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחריו תלמוד לומר לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנית הגוף אף כל שהוא הנית הגוף.", + "יחדו, יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר תלמוד לומר יחדו.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר מנין שלא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצועה באמצע תלמוד לומר יחדו מכל מקום, כשתמצא אומר השק והקופה מצרפים את הכלאים.", + "צמר ופשתים יחדו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר, הלבדים אסורים משום כלאים אף על פי שאין בהם משום אריג יש בהם משום שוע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, שניהם נאמרו בדבור אחד, זכור ושמור שניהם נאמרו בדבור אחד, (שמות לא יד) ", + "מחלליה מות יומת (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים בני שנה שניהם נאמרו בדבור אחד, (ויקרא יח טז) ", + "ערות אשת אחיך לא תגלה (דברים כה ה) יבמה יבא עליה שניהם נאמרו בדבור אחד, (במדבר לו ח) ", + "וכל בת יורשת נחלה (שם לו ט) ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה שניהם נאמרו בדבור אחד ", + "מה שאי איפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחת שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו סליק פיסקא" + ], + [ + "גדילים תעשה לך, למה נאמר לפי שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים ", + "כמה גדילים נעשים אין פחות משלשה חוטים כדברי בית הלל בית שמיי אומרים מארבעה חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות ", + "והלכה כדברי בית שמיי במה דברים אמורים בתחילה אבל בשיריה ובגרדומיה כל שהוא.", + "על ארבע, יצאו בעלי שלשה ובעלי חמש ובעל שש ובעל שבע ובעלי שמונה. דבר אחר גדילים תעשה לך, זה לבן מנין לרבות את התכלת תלמוד לומר (שם) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.", + "תעשה, ולא מן העשוי שלא יוציא נימים מן הטלית ויעשה. על ארבע, ולא על שמונה. כסותך, פרט לטגא ולתובלא ולתיבלטירים לתקרקים לבורסים לבורדסים לפי שאינם מרובעים רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו תלמוד לומר על ארבע כנפות.", + "כסותך, פרט לכר, כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, ", + "בה פרט למעפורת שלא תכסה ראשו ורובו סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה, רבי יהודה אומר אם בא עליה לוקה ואם לאו אינו לוקה.", + "[ושנאה], מיכן אתה אומר עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר על (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על (שם) לא תקם ולא תטר ועל (שם יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך ועל ואהבת לרעך כמוך ועל (שם כה לו) וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים לכך נאמר כי יקח איש אשה.", + "ושם לה עלילות דברים, יכול אפילו אמר לה הקדחת התבשיל והיא לא הקדיחה תלמוד לומר עלילות דברים עלילות דברים לגזירה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמור כאן טענת בתולים אי מה עלילות דברים האמור להלן מקום בתולים אף עלילות דברים האמור כאן מקום בתולים מנין לרבות ביאה אחרת תלמוד לומר והוציא עליה שם רע.", + "ואמר את האשה הזאת, מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה.", + "לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים, הרי עדים שזינתה בבית אביה.", + "כי יקח איש אשה, למה נאמר לפי שנאמר (ויקרא כ י) איש אשר ינאף את אשת איש אחת שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה ואחת שבאו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה משמע שתהא נדונת על שער העיר והרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה שתהא נדונת על פתח בית אביה לכך נאמר כי יקח איש אשה.", + "[ושנאה] רבי ישמעאל אומר בוא וראה מה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע.", + "ולקח אבי הנערה ואמה, אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מנין תלמוד לומר נערה מכל מקום אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגדלו גידולים רעים יבואו ויתנוולו עם גידוליהם.", + "והוציאו את בתולי הנערה, כמשמעו.", + "ואמר אבי הנערה אל הזקנים, מיכן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש.", + "את בתי נתתי לאיש הזה, מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה סליק פיסקא" + ], + [ + "לאשה וישנאה (יז) והנה הוא שם לה עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי, הרי עדים להזים עדיו של זה.", + "רבי יהודה אומר אינו חייב לעולם אלא אם כן בעל.", + "[ואמר אבי הנערה], מלמד שתובע מתחיל בדברים תחילה.", + "(כב כב) בעולת בעל, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על היבמה שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) ופרשו השמלה, יחוורו דברים כשמלה זה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה במשל כיוצא בו (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו השמש זורחת ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו דמים לו מה השמש שלום לעולם אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב, כיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בוריו וכן הוא אומר ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה.", + "רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר ופרשו השמלה לפני זקני העיר נמצאו עדי הבעל זוממים. ופרשו השמלה, יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר ", + "רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבם." + ], + [ + "(יח) ולקחו זקני העיר ההיא את האיש, ולא את הקטן.", + "ויסרו אותו, במכות.", + "(יט) וענשו אותו, ממון.", + "מאה כסף, כסף צורי.", + "ונתנו לאבי הנערה, שיהו שלו.", + "ונתנו לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. ונתנו לאבי הנערה, פרט לגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שאין לה מאה כסף.", + "כי הוציא שם רע, לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל.", + "ולו תהיה לאשה, מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חגרת ואפילו היא סומה ואפילו היא מוכת שחין, נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהא רשיי לקיימה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו.", + "לא יוכל לשלחה כל ימיו, ואפילו לאחר זמן.", + "[כל ימיו] משלחה הוא ליבם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ואם אמת היה הדבר, אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנין תלמוד לומר היה. יכול שאני מרבה ביאה במקום אחר תלמוד לומר הזה.", + "לא נמצאו בתולים לנערה, אין עדים להזים עדיו של זה.", + "(כא) והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה, אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנין תלמוד לומר והוציאו את הנערה מכל מקום אם כן למה נאמר אל פתח בית אביה מצוה סליק [פיסקא]" + ], + [ + "וסקלוה כל אנשי עירה, וכי כל אנשי עירה רוגמים אותה אלא במעמד כל אנשי עירה.", + "באבנים, יכול באבנים מרובות ת\"ל (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשניה.", + "כי עשתה נבלה בישראל, לא עצמה בלבד ניוולה אלא כל בתולות ישראל.", + "לזנות בית אביה, נאמר כאן אביה ונאמר להלן (שם כא ט) אביה מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל." + ], + [ + "(כב) כי ימצא איש, בעדים. שכב עם אשה, כל שכיבה. בעולת בעל, להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה.", + "ומתו, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "שניהם, ולא העושים מעשה הירודס,", + "כשהוא אומר גם שניהם לרבות הבאים מאחריהם.", + "האיש השכב עם האשה, ואף על פי שהיא קטנה.", + "והאשה, אף על פי שנבעלה לקטן.", + "ובערת הרע, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, מלמד שאינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורשה לאיש.", + "ומצאה איש בעיר, אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה.", + "בעיר ושכב עמה, מלמד שהפרצה קוראה לגנב.", + "והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, זו היא שאמרנו שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", + "וסקלתם אותם באבנים, יכול באבנים מרובות תלמוד לומר (ויקרא כ כז) באבן אי באבן יכול אפילו באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה אם לא מתו בראשונה ימותו בשניה.", + "את הנערה על דבר אשר לא צעקה. כשהוא אומר על דבר על פי התריה, להביא את המזידה בהתרית עדים.", + "ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו, כשהוא אומר על דבר על פי התריה.", + "(כה) אין לי אלא בעיר בשדה מנין תלמוד לומר ואם בשדה ימצא האיש.", + "ושכב עמה, פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי רבי יהודה.", + "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, הראשון בסקילה והשני בחנק סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(כו) ולנערה לא תעשה דבר, מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מנין אף מן הקרבן תלמוד לומר חטא מנין אף מן המכות תלמוד לומר חטא מות.", + "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, מלמד שכל אנוסים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשם אין לי אלא זה מנין אף הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור תלמוד לומר כן הדבר הזה יכול אף הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.", + "(כז) כי בשדה מצאה, יכול בעיר חייבת בשדה תהא פטורה תלמוד לומר צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה. הא אם יש לה מושיע בין בעיר בין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר בין בשדה פטורה.", + "צעקה, פרט לשאמרה הנח לו דברי רבי יהודה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כח) כי ימצא איש נערה, בתולה, נאמר כאן בתולה ונאמר בתולה במפתה מה אונס חמור אינו חייב אלא על בתולה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב אלא על בתולה או חילוף אם מפתה הקל הרי הוא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על הבתולה ועל שאינה בתולה מה תלמוד לומר בתולה באונס שיכול לא יהא נותן לאביה אבל יהא נותן לה תלמוד לומר בתולה פרט לבעולה אין לי אלא בעולה מוכת עץ מנין תלמוד לומר בתולה פרט למוכת עץ. נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר במפתה אשר לא אורשה מה אונס חמור אינו חייב על שנתארסה ונתגרשה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על שנתארסה ונתגרשה או חילוף מה אם מפתה הקל הרי הוא חייב על שנתארסה ונתגרשה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על שנתארסה ונתגרשה מה תלמוד לומר אשר לא אורשה באונס שיכול לא יהא נותן לאביה אבל יהא נותן לה תלמוד לומר אשר לא אורשה אשר לא אורשה שתי פעמים שלא יהא נותן לא לה ולא לאביה. נאמר כאן נערה ולא נאמר נערה במפתה מה אונס חמור אינו חייב אלא על הנערה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב אלא על הנערה או חילוף מה מפתה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על נערה ועל שאינה נערה תלמוד לומר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת והלא דברים קל וחומר ומה אונס חמור אינו חייב על הבוגרת מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על הבוגרת להחליף את הדין אי אתה יכול שהרי כבר נאמר נערה נערה שתי פעמים.", + "ושכב עמה, כל שכיבה.", + "ונמצאו, בעדים סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(כט) ונתן האיש, ולא הקטן.", + "השוכב עמה, כל שכיבה. לאבי הנערה, שיהו שלו.", + "לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת.", + "חמשים כסף, כסף צורי.", + "ולו תהיה לאשה, מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חיגרת ואפילו היא סומה ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהיה רשיי לקיימה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, באשה הראויה לו.", + "תחת אשר ענה, לרבות את היתומה, מיכן אמרו יתומה שנתארמלה או שנתגרשה רבי אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור.", + "לא יוכל שלחה כל ימיו, משלחה הוא ליבם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג א) לא יקח איש את אשת אביו, מכאן אמרו נושאים על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב, נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו לכך נאמר לא יקח איש את אשת אביו." + ], + [ + "(ב) לא יבוא פצוע דכא, איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן תלמוד לומר [דכא].", + "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ", + "אמר רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר זו הלכת רופאים.", + "בקהל ה', רבי יהודה אומר ארבע קהלות הן קהל כהנים קהל לויים קהל ישראל קהל גרים ", + "וחכמים אומרים שלש סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) לא יבא ממזר בקהל ה', בין איש בין אשה. לא יבא ממזר, כל שהוא ממזר", + " איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי רבי עקיבה שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר בקהל ה' מה אשת אב מיוחדת שהיא שאר בשר שהוא בלא יבוא והולד ממזר כך כל שאר בשר שהוא בלא יבוא הולד ממזר ", + "שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים הולד ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר מה אשת אב מיוחדת שחייבים עליה כרת בידי שמים הולד ממזר כך כל שחייבים עליו כרת בידי שמים הולד ממזר ", + "רבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין הולד ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר מה אשת אב מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין והולד ממזר כך כל שחייבים עליו מיתת בית דין הולד ממזר.", + "דור עשירי, נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי, מה דור עשירי האמור למטה עד עולם אף דור עשירי האמור כאן עד עולם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא יבא עמני ומואבי בקהל ה', בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקיבות, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי רבי יהודה וחכמים אומרים על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים מי דרכו לקדם אנשים ולא נשים ", + "שהיה בדין ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים או חילוף מה עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם לא עשה בהם נשים כאנשים ממזר שלא נאמר בו עד עולם אינו דין שלא נעשה בו נשים כאנשים תלמוד לומר לא יבא ממזר בין איש בין אשה ", + "אחר שריבה הכתוב מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים תלמוד לומר עמוני ולא עמונית דברי רבי יהודה.", + "אם נאמר דור עשירי למה נאמר עד עולם מופנה להקיש ולדון גזירה שוה נאמר כאן דור עשירי ונאמר למעלה דור עשירי, מה דור עשירי האמור כאן עד עולם אף דור עשירי האמור למעלה עד עולם סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, כשהוא אומר על דבר אף על העצה וכן הוא אומר (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם.", + "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור, הרי דבר נוי לבלעם.", + "(ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, מלמד שהמקלל הוא המקולל ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מלמד שאף המקלל מתקלל מפני מה כי אהבך ה' אלהיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) לא תדרוש שלומם וטובתם, מכלל שנאמר (דברים כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום יכול אף כאן כן תלמוד לומר לא תדרוש שלומם.", + "וטובתם, מכלל שנאמר (שם כג יז) בטוב לו לא תוננו יכול אף כאן כן תלמוד לומר וטובתם.", + "כל ימיך לעולם, ולעולמי עולמים סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) לא תתעב אדומי, מפני מה כי אחיך הוא וגדולה אחוה.", + "לא תתעב מצרי, מפני מה כי גר היית בארצו אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר והלא דברים קל וחומר אם מי שאין מתכון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) בנים, בנים ולא בנות דברי רבי שמעון וחכמים אומרים אשר יולדו להם לרבות את הבנות.", + "אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר זכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר והכתוב מסייעני בנים ולא בנות.", + "דור שלישי, יכול ראשון ושני מותר ושלישי יהא אסור תלמוד לומר דור שלישי יבא להם בקהל ה' אמור מעתה ראשון ושני אסור ושלישי מותר. אמר רבי יהודה בנימן גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבה ואמר אני גר מצרי ונשוי אני אשה גיורת מצרית והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל לקיים מה שנאמר דור שלישי יבוא להם בקהל ה'." + ], + [ + "(י) כי תצא מחנה על איביך, כשתהא יוצא הוי יוצא במחנה.", + "על איביך, כנגד אויביך אתה נלחם.", + "ונשמרת מכל דבר רע, שומע אני בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה אין לי אלא ערוה מנין לרבות עבודה זרה ושפיכת דמים וקללת השם תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע, אי ונשמרת יכול בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר תלמוד לומר ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה כך כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה ", + "כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע. דבר אחר ונשמרת, הזהר שלא תהרהר בעבירה ותבא לידי קרי." + ], + [ + "(יא) כי יהיה בך, ולא באחרים.", + "איש, פרט לקטן.", + "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אין לי אלא קרי לילה קרי יום מנין תלמוד לומר אשר לא יהיה טהור מכל מקום, אם כן למה נאמר מקרה לילה מגיד שדבר הכתוב בהווה.", + "ויצא אל מחוץ למחנה, מצות עשה.", + "לא יבא אל תוך המחנה, מצות לא תעשה. רבי שמעון אומר ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לוי, לא יבא אל תוך המחנה, זו מחנה שכינה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) והיה לפנות ערב ירחץ במים, מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.", + "וכבא השמש, ביאת שמשו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה ואין זיבתו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה, אין יד אלא מקום שנאמר (ש\"א טו יב) והנה מציב לו יד ואומר (במדבר ב יז) איש על ידו לדגליהם.", + "ויצאת שמה חוץ, ולא בעמידה.", + "(יד) ויתד תהיה לך על אזנך, אין אזנך אלא מקום זיונך.", + "והיה בשבתך חוץ, ולא בישיבה.", + "וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, שומע אני יהא חופר באחת ומכסה באחת תלמוד לומר וחפרת בה ", + "רבי שמעון אומר מנין שלא יהא אדם הופך מתניו כלפי דרום תלמוד לומר וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, מיכן אמרו לא יקרא אדם את שמע בצד משרה של כובסים ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו.", + "להצילך ולתת אויביך לפניך, אם עשית כל האמור בענין לסוף שהוא מצילך ונותן את אויביך לפניך.", + "והיה מחניך קדוש, קדשהו מיכן אמרו לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו.", + "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, מלמד שעריות מסלקות את השכינה סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) לא תסגיר עבד אל אדניו, מיכן אמרו המוכר עבדו לגוים או לחוצה לארץ יצא בן חורים.", + "אשר ינצל אליך מעם אדוניו, לרבות גר תושב.", + "(יז) עמך ישב, ולא בעיר עצמו. בקרבך, ולא בספר.", + "במקום אשר יבחר, במקום שפרנסתו יוצאה.", + "באחד שעריך, בשעריך ולא בירושלם כשהוא אומר באחד שעריך שלא יהא גולה מעיר לעיר.", + "בטוב לו, מנוה הרע לנוה היפה.", + "לא תוננו, זו הונית דברים.", + "דבר אחר לא תסגיר עבד אל אדניו, בגוי שנצל מעבודה זרה הכתוב מדבר סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) לא תהיה קדשה מבנות ישראל, אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות מה תלמוד לומר קדש צריך לאמרו שאילו נאמר קדשה ולא נאמר קדש הייתי אומר אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו באומות תלמוד לומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל אי אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אי אתה מוזהר עליו באומות.", + "[דבר אחר לא תהיה קדשה] זו אזהרה למופנה שנאמר (בראשי' לח כא) לא היתה בזה קדשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) לא תביא אתנן זונה, אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות מנין תלמוד לומר אתנן מכל מקום. איזה הוא אתנן זונה האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולם אסורים האומר לחבירו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן וחכמים אומרים אתנן.", + "ומחיר כלב, איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב זה יכול אפילו העבירו ברגלו בעזרה יהא חייב נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה מה תועבה האמורה להלן לשם זבח אף תועבה האמורה כאן לשם זבח.", + "נדר, פרט לדבר הנדור כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה.", + "בית ה' אלהיך, פרט לפרת חטאת שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים להביא את הריקועים.", + "לכל נדר, להביא את העוף שהיה בדין ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם עוף שאין המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהם תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף, יכול אפילו שכר פקעתה יהא אסור תלמוד לומר כי תועבת ה' גם שניהם, שנים ולא ארבעה.", + "הם, ולא ולדותיהם ולא חלופיהם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) לא תשיך לאחיך, זה לוה, מלוה מנין תלמוד לומר (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית.", + "מכלל שנאמר כספך ולא כסף אחרים, אכלך, ולא אכל אחרים או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אכל בהמה כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אכל לרבות אכלי בהמה אין לי אלא נשך כסף נשך אכל מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך.", + "רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל שלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך." + ], + [ + "(כא) לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, לנכרי תשיך מצות עשה. ולאחיך לא תשיך, מצות לא תעשה.", + "רבן גמליאל אומר מה תלמוד לומר ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך אלא יש ריבית מוקדמת ויש ריבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו ואומר בשביל שילוונו זה הוא ריבית מוקדמת, לוה הימינו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זה הוא ריבית מאוחרת.", + "למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך, קבע לו הכתוב ברכה בשליחות יד.", + "על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, בשכר שתבא תירש סליק פיסקא" + ], + [ + "(כב) כי תדר נדר לה', נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמור כאן נדר ונדבה, ומה נדר האמור כאן לא תאחר לשלמו אף נדר האמור להלן לא תאחר לשלמו.", + "לה' אלהיך, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "לא תאחר לשלמו, הוא ולא חלופיו.", + "כי דרש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות.", + "ה' אלהיך, זה הקדש בדק הבית.", + "מעמך, זה לקט שכחה ופיאה.", + "והיה בך חטא, בך חטא ולא בקרבנך חטא סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) וכי תחדל לנדור, רבי מאיר אומר (קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור כל עיקר רבי יהודה אומר טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה נודר ומשלם.", + "(כד) מוצא שפתיך, מצות עשה.", + "תשמור, מצות לא תעשה.", + "ועשית, הרי זו אזהרה לבית דין שיעשוך.", + "כאשר נדרת, זה נדר.", + "לה' אלהיך, אלו ערכים וחרמים והקדשות.", + "נדבה, זו נדבה.", + "אשר דברת, זה הקדש בדק הבית.", + "בפיך, זו צדקה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה) כי תבא בכרם רעך, יכול לעולם תלמוד לומר ואל כליך לא תתן, בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעל הבית.", + "רעך, פרט לאחרים. רעך, פרט לגבוה.", + "ואכלת, ולא ממצץ.", + "ענבים, ולא תאנים מיכן אתה אומר היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.", + "רבי אלעזר חסמה אומר מנין שלא יאכל פועל יותר על שכרו תלמוד לומר כנפשך וחכמים אומרים שבעך מלמד שאוכל פועל יותר על שכרו.", + "ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעל הבית סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו) כי תבא בקמת רעך, יכול לעולם תלמוד לומר וחרמש לא תניף, בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית.", + "רעך, פרט לאחרים. רעך, פרט לגבוה.", + "וקטפת מלילות בידך, שלא תהא קוצר במגל.", + "וחרמש לא תניף, בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית סליק פיסקא" + ], + [ + "(כד א) כי יקח איש אשה ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בכסף שהיה בדין ומה אמה העבריה שאינה נקנית בבעילה נקנית בכסף אשה שנקנית בבעילה אינו דין שתהא נקנית בכסף יבמה תוכיח שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בבעילה שלא תהא נקנית בכסף תלמוד לומר כי יקח איש אשה, מלמד שהאשה נקנית בכסף.", + "ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה שהיה בדין ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בבעילה אשה שנקנית בכסף אינו דין שתהא נקנית בבעילה אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בכסף שלא תהא נקנית בבעילה תלמוד לומר ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.", + "מנין אף בשטר דין הוא ומה כסף שאינו מוציא הרי הוא קונה שטר שהוא מוציא אינו דין שיהא קונה לא אם אמרת בכסף שקונה הקדשות ומעשר שני תאמר בשטר שאין קונה הקדשות ומעשר שני תלמוד לומר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה והיתה לאיש אחר, מקיש הוייתה לזה ליציאתה מזה מה יציאתה מזה בשטר אף הוייתה לזה בשטר סליק פיסקא" + ], + [ + "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, מיכן היו בית שמיי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר דבר.", + "אמרו בית הלל לבית שמיי אם נאמר דבר למה נאמר ערות ואם נאמר ערות למה נאמר דבר, שאם נאמר דבר ולא נאמר ערות הייתי אומר היוצאה מפני דבר תהא מותרת להנשא והיוצאה מפני ערוה לא תהא מותרת להנשא ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהא אסורה מן האסור לה תלמוד לומר ערות ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ואם נאמר ערות ולא נאמר דבר הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא תלמוד לומר דבר ויצאה מביתו, ", + "רבי עקיבה אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו.", + "וכתב לה, לשמה מיכן אמרו כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד היה עובר בשוק כול' מתני'.", + "וכתב, אין לי אלא כתב בדיו, בסם ובסיקרא בקומוס ובקונקנתום מנין תלמוד לומר וכתב מכל מקום.", + "ספר, אין לי אלא ספר מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימא יצא דבר שאינו של קיימא רבי יהודה בן בתירה אומר מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר שמחובר לקרקע.", + "כריתות, שיהא כריתות מיכן אתה אומר האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד שלשים יום על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים לאחר מיתתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נענה ", + "רבי טרפון ואמר הלכה ונשאת לאחיו ומת בלא ולד היאך מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא למדת שאין זה כריתות.", + "אמר רבי יוסי הגלילי היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחר אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם אסורה לאחד אסורה לכל אדם הא למדת שאין זה כריתות.", + "אמר רבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה אמר רבי יוסי הגלילי רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה ", + "רבי עקיבה אומר וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה חמורה גרושה מאלמנה מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה הא למדת שאין זה כריתות ", + "דבר אחר הלכה ונשאת לאחד והיו לו בנים ממנה ומת ואחר כך נשאת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים הא למדת שאין זה כריתות.", + "בידה, אין לי אלא בידה מנין לרבות גגה חצרה וחורבתה תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה.", + "ונתן בידה ושלחה מביתו, כיון שנותנו בידה משלחה מביתו מיכן אמרו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת וכו' מתני' אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו וכו' מתני' סליק [פיסקא]" + ], + [ + "(ב) ויצאה מביתו, מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.", + "והלכה והיתה לאיש אחר, שלא תינשא עמו בשכונה.", + "אחר, כבר קראתו התורה אחר.", + "(ג) ושנאה האיש האחרון, הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", + "או כי ימות האיש האחרון, הכתוב מבשרך שעתידה לקוברו ", + "אין לי אלא גרושה אלמנה מנין תלמוד לומר או כי ימות האיש האחרון. אם סופנו לרבות אלמנה מה תלמוד לומר גרושה אלמנה מותרת ליבם גרושה אסורה ליבם ", + "יכול אף שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהא אסורה לחזור לו תלמוד לומר וכתב לה ספר כריתות ויצאה, היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו ולא שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהא אסורה לחזור לו.", + "(ד) מנין לנותן גט ליבמתו שאסור לחזור עליה תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון. מנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה תלמוד לומר לא יוכל [בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה] לא יוכל לשוב לקחת את אשר שילח.", + "אשר שלחה, אין לי אלא מן הנשואים לנשואים מן הארוסים לארוסים מן הארוסים לנשואים מן הנשואים לארוסים מנין תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון לא יוכל הראשון לקחת את אשר שילח, ", + "רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה מן הארוסים מותרת מן הנישואים אסורה שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים בין מן הארוסים בין מן הנישואים אסורה אם כן למה נאמר אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ", + "וכן הוא אומר (ירמיה ג א) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו.", + "כי תועבה היא, רבי יהודה אומר היא תועבה ואין הולד תועבה.", + "ולא תחטיא את הארץ, להזהיר בית דין על כך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי יקח איש אשה חדשה, אין לי אלא בתולה מנין לרבות אלמנה ושומרת יבם תלמוד לומר ושמח את אשתו מכל מקום אם כן למה נאמר חדשה מי שחדשה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין.", + "לא יצא בצבא, יכול לא יצא בצבא אבל יספק כלי זיין ומים ומזון תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר אי לא יעבור עליו לכל דבר יכול אפילו בנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה תלמוד לומר עליו עליו אינו עובר עובר הוא על כל אלו.", + "נקי יהיה לביתו, זה ביתו.", + "יהיה, זה כרמו.", + "ושמח את אשתו, זו אשתו.", + "אשר לקח, להביא את יבמתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) לא יחבל ריחים ורכב, אין לי אלא ריחים ורכב המיוחדים מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר כי נפש הוא חובל, אם כן למה נאמר ריחים ורכב, מה ריחים ורכב מיוחדים שהם שני כלים ומשמשים מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.", + "כי נפש הוא חובל, להגיד מה גרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) כי ימצא, בעדים.", + "איש, פרט לקטן.", + "גונב נפש מאחיו, ולא מאחרים.", + "מבני ישראל, להביא הגונב את בנו ומוכרו שהוא חייב דברי רבי יוחנן בן ברוקה וחכמים אומרים הגונב את בנו ומוכרו פטור.", + "והתעמר בו, מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו.", + "ומת הגנב, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.", + "ההוא, ולא הגונב את העבד.", + "ההוא, ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורים.", + "ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) השמר, בלא תעשה.", + "בנגע, זה שער לבן.", + "הצרעת, זו מחיה, אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר הפטור מנין תלמוד לומר לשמור מאד ולעשות, ", + "אין לי אלא נגעי אדם נגעי בגדים ונגעי בתים מנין תלמוד לומר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים, ", + "אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מנין תלמוד לומר כאשר צויתים, ", + "אין לי אלא כולם מנין אף מקצתם תלמוד לומר לשמור. ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) זכור אשר עשה ה' אלהיך למרים, וכי מה ענין זה לזה נתנו הענין לו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהניתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה שיענש.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם אלא שתלה הכתוב במרים ללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם וכן הוא אומר (מיכה ו ד) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) כי תשה ברעך, אין לי אלא מלוה מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות תלמוד לומר משאת מאומה.", + "לא תבא אל ביתו, יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ תלמוד לומר לעבט עבטו בחוץ. יכול לא ימשכננו מבחוץ אבל ימשכננו מבפנים תלמוד לומר בחוץ תעמד", + "כשהוא אומר והאיש לרבות שליח בית דין סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ואם איש עני הוא, אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר ואם איש, אם כן למה נאמר עני ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מן העשיר.", + "לא תשכב בעבטו, וכי תעלה על דעתך שישכב בעבוטו אלא שלא תשכב ועבוטו אצלך.", + "(יג) השב תשיב לו את העבוט, מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.", + "ושכב בשמלתו וברכך, מלמד שהוא מצוה לברכך יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו אי אתה מבורך תלמוד לומר ולך תהיה צדקה מעצמך אתה עושה צדקה.", + "ולך תהיה צדקה, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד וכן הוא אומר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישים לדרך פעמיו." + ], + [ + "(יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון, והלא כבר נאמר (ויקרא יט יג) לא תגזל מה תלמוד לומר לא תעשוק מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר משום ארבעה לאוים משום (ויקרא יט יג) בל תעשק ובל תגזל ובל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש.", + "מכלל שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו מלאכה שאין עושה בנפשו מנין גרדי וסורק מנין תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום. אין לי אלא עני ואביון מנין לרבות כל אדם תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום, אם כן למה נאמר עני ואביון ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם.", + "מאחיך, ולא מאחרים.", + "או מגרך, זה גר צדק מלמד שעובר עליו בשני לאוים רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום בל תעשק.", + "בשעריך, זה גר תושב, אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה שכר כלים מנין תלמוד לומר אשר בארצך כל שבארצך סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) ביומו תתן שכרו, מלמד ששכר לילה גובה כל היום, ושכר יום גובה כל הלילה מנין תלמוד לומר לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר.", + "ולא תבא עליו השמש כי עני הוא, פרט לשפסק מעמו.", + "ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו לא שתתן לו שכרו בו ביום אם כן למה נאמר ואליו הוא נושא את נפשו אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאילו הוא נוטל את נפשו.", + "ולא יקרא עליך אל ה', יכול מצוה שלא לקרות תלמוד לומר (דברים טו ט) וקרא עליך אל ה', יכול מצוה לקרות תלמוד לומר ולא יקרא עליך אל ה', יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא סליק פיסקא" + ], + [ + "(טז) לא יומתו אבות על בנים, וכי מה בא הכתוב ללמדנו שלא יומתו אבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבות, והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ", + "כשהוא אומר ובנים לרבות את הקרובים ואלו הם הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.", + "איש בחטאו יומתו, אבות מתים בעון עצמם ובנים מתים בעון עצמם סליק פיסקא" + ], + [ + "(יז) לא תטה משפט גר, מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים טז יט) לא תטה משפט ולא תכיר פנים אלא מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוים ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוים.", + "ולא תחבל בגד אלמנה, בין עניה בין עשירה ואפילו היא כמרתא בת בייתוס.", + "רבי שמעון אומר דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה שלא תהא הולך ובא אצלה שלא להשיאה שם רע סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) כי תקצר קצירך, פרט לשקצרוהו ליסטים וקרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.", + "קצירך, פרט לשקצרוהו גוים מיכן אמרו נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה רבי יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור. קצירך, פרט לאחרים. קצירך, פרט להקדש כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.", + "רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר כל זמן שיש לו קציר יש לו עומר ויש לו שכחה כל זמן שאין לו קציר אין לו עומר ואין לו שכחה, כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.", + "בשדך, פרט למעמר בשדה חבירו דברי רבי מאיר וחכמים מחייבים מיכן אתה אומר העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה סליק פיסקא" + ], + [ + "ושכחת עומר, ולא הגדיש יכול אף לא שנים תלמוד לומר לגר וליתום ולאלמנה יהיה, מיכן אמרו שני עמרים שכחה שלשה אינם שכחה שני צבורי זיתים וחרובים שכחה שלשה אינם שכחה שני גרגרים פרט שלשה אינם פרט.", + "בשדה, פרט לטמונים דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמונים. בשדה, לרבות את הקמה שהיה בדין ומה עומר שהורע כח עני בו יש לו שכחה קמה שיפה כח עני בה אינו דין שיש לו שכחה לא אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ואת הקמה תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה תלמוד לומר בשדה לרבות את הקמה.", + "לא תשוב לקחתו, פרט לראשי שורות מיכן אמרו ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח והעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו מודים שאין שכחה.", + "לא תשוב לקחתו, כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מיכן אמרו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים כול' מתני'.", + "לא תשוב לקחתו, מיכן אמר רבי ישמעאל שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים בעל הבית המוציא מעניים עליו להביא הראיה שהמוציא מחבירו עליו הראיה ומנין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה.", + "אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) כי תחבט זיתך, הראשונים היו חובטים זיתיהם והיו נוהגים בהם עין יפה מיכן אמרו הזית שהוא עומד על שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה.", + "זיתך, פרט לאחרים. זיתך, פרט להקדש.", + "לא תפאר, לא תתפאר לעני בו מיכן אמרו מי שאינו מניח את העניים ללקט או שמניח אחד ואחד אינו מניח או שמסייע את אחד מהם הרי זה גוזל את העניים ועל זה נאמר (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם.", + "אחריך, מלמד שיש לו שכחה.", + "אחריך, מלמד שיש לו פיאה.", + "לגר ליתום ולאלמנה, נאמר כאן גר ויתום ונאמר להלן גר ויתום, מה גר ויתום האמור להלן בעושה סאתים אף גר ויתום האמור כאן בעושה סאתים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כא) כי תבצר כרמך, מיכן היה רבי אליעזר אומר כרם שכולו עוללות לבעל הבית רבי עקיבה אומר לעניים.", + "לא תעולל, איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף ואין לה נטף יש לה נטף ואין לה כתף הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי הם של עניים.", + "אחריך, מלמד שיש לו שכחה. אחריך, מלמד שיש לו פיאה מיכן אמרו איזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה, ברגליות משיעבור הימנה.", + "גר יתום, נאמר כאן גר ויתום ונאמר להלן גר ויתום מה גר ויתום האמור להלן בעושה סאתים אף גר ויתום האמור כאן בעושה סאתים סליק פיסקא" + ], + [ + "(כה א) כי יהיה ריב בין אנשים, אין שלום יוצא מתוך מריבה וכן הוא אומר (בראשית יג ז) ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק הוי אומר מריבה וכן הוא אומר כי יהיה ריב בין אנשים, מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה.", + "בין אנשים, אין לי אלא אנשים איש עם אשה ואשה עם איש ושתי נשים זו עם זו מנין תלמוד לומר ונגשו אל המשפט מכל מקום.", + "ושפטום, בעל כרחם.", + "והצדיקו, יכול כל המורשעים לוקים תלמוד לומר והיה אם בן הכות הרשע פעמים לוקה פעמים אינו לוקה ועדין איני יודע אלו הם הלוקים תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו, מה חסימת שור מיוחדת מצות לא תעשה והרי הוא לוקה כך כל מצות לא תעשה הרי הוא לוקה או כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה יהא לוקה תלמוד לומר לא תחסום שור, מה חסימת שור מיוחדת שאין בה קום עשה והרי הוא לוקה כך כל מצות לא תעשה שאין בה קום עשה הרי הוא לוקה. רבי שמעון אומר והצדיקו את הצדיק צדקהו כדי שלא יהא לוקה. והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה פעמים אינו לוקה.", + "והפילו השופט, אין מלקים מעומד.", + "והכהו, מלקה שליש לפניו ושתי ידות מאחריו.", + "לפניו, שיהא לוקה ועיניו בו ולא שיהא לוקה ועיניו בדבר אחר יכול יהא לוקה ומת תלמוד לומר כדי רשעתו אין לוקה ומת יכול יהא לוקה ומשלם תלמוד לומר כדי רשעתו אין לוקה ומשלם.", + "(ג) ארבעים, יכול ארבעים שלימות תלמוד לומר ארבעים במספר מנין שהוא סוכם את הארבעים רבי יהודה אומר ארבעים שלימות היכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו.", + "יכנו, ולא על הקרקע. יכנו, ולא על כסותו. יכנו, אין מלקים שנים כאחד.", + "לא יוסיף, אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מניין תלמוד לומר פן יוסיף מכל מקום.", + "מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה מכה מועטת מנין תלמוד לומר על אלה, אם כן למה נאמר מכה רבה מלמד שאין הראשונה מכה רבה.", + "ונקלה אחיך לעיניך, מיכן אמרו נתקלקל בין ברעי בין במים פטור רבי יהודה אומר האיש ברעי והאשה במים.", + "דבר אחר ונקלה אחיך לעיניך, משלקה הרי הוא אחיך מיכן אמרו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מיד כריתם.", + "רבי חנניה בן גמליאל אומר כל היום הכתוב קורא אותו רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע אבל משלקה הכתוב קורא אותו אחיך שנאמר ונקלה אחיך.", + "רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר (ויקרא יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם, ואומר (שם יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות מועטת הנטפל בעוברי עבירה הרי הוא עושה דינו כעוברי עבירה הנטפל לעושי מצוה על אחת כמה וכמה.", + "רבי שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכל הדם מה הדם שנפשו של אדם חתה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות ", + "רבי אומר הרי הוא אומר (תהלים טו א) ה' מי יגור באהליך (שם טו ב) הולך תמים ופעל צדק (שם טו ג) לא רגל על לשונו (שם טו ד) נבזה בעיניו נמאס (שם טו ה) כספו לא נתן בנשך ובמקום אחר הוא אומר (יחזקאל יח ה) ואיש כי יהיה צדיק וגו' ובסוף הענין הוא אומר (שם יח ט) צדיק הוא חיה יחיה וכי מה עשה זה הא כל היושב ואינו עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) לא תחסם שור, אין לי אלא שור מנין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור תלמוד לומר לא תחסום מכל מקום אם כן למה נאמר שור שור אי אתה חוסם חוסם אתה את האדם.", + "בדישו, אין לי אלא דיש מנין לרבות שאר עבודות תלמוד לומר לא תחסם מכל מקום אם כן למה נאמר בדישו, מה דיש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכה בשעה שהוא עושה הרי הוא אוכל כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכה בשעה שהוא עושה הרי הוא אוכל ", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה דיש מיוחד דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו יצא העושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בגופו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) כי ישבו אחים, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, מיכן אמרו שני אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואחר כך ייבם השני כול' מתני'.", + "יחדו, פרט לאחיו מאמו לפי שמצינו שיש אחים בתורה שעשה בהם אח מן האם כאח מן האב יכול אף כאן תלמוד לומר יחדו פרט לאחיו מאמו.", + "ומת אחד מהם, אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם מנין אפילו הם מרובים תלמוד לומר ומת אחד מהם מנין אפילו מתו כולם תלמוד לומר ומת אחד מהם אם כן למה נאמר אחד מהם אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מיכן אמרו שלשה אחים נשואים שלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות. ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן הבת ובת הבת מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום אם כן למה נאמר ובן אין לו פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית.", + "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, למה אני צריך לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים יכול אף כאן תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כיצד היא עושה או חולצת או מתיבמת. הנותן גט ליבמתו פסלה לעצמו ופסלה על ידי אחים יכול יהא גט פוטרה ודין הוא ומה חליצה שאינה פוטרת באשה פוטרת ביבם גט שפוטר באשה אינו דין שיפטור ביבם תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא בחליצה. ", + "יבמה יבא עליה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ואפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת.", + "ולקח ולקחה, ויבם ויבמה פרט לצרת כל העריות מיכן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) והיה הבכור אשר תלד, יכול אם היה שמו יוסי יקרא שמו יוסי היה שמו יוחנן יקרא שמו יוחנן תלמוד לומר יקום על שם אחיו מכל מקום אם כן למה נאמר והיה הבכור אשר תלד מלמד שמצוה בגדול ליבם.", + "אשר תלד, פרט לאיילונית שאינה ראויה לילד.", + "יקום על שם אחיו, ולא על שם אחי אביו.", + "המת, לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים מנין מת ראשון ייבם שני מת שני ייבם שלישי תלמוד לומר המת, המת ריבה.", + "ולא ימחה שמו מישראל, פרט לסריס שכבר שמו מחוי.", + "(ז) ואם לא יחפץ האיש, ולא שלא חפץ בה המקום מוציא אני את העריות שחייבים עליהן מיתת בית דין ועדין לא אוציא עריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים תלמוד לומר מאן יבמי ולא שמיאן בה המקום מוציא אני את העריות שחייבים עליהן כרת בידי שמים ועדין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה תלמוד לומר לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום.", + "לקחת את יבמתו, מה אני צריך מפני שנאמר והיה הבכור אשר תלד יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לילד תלמוד לומר יבמתו יבמתו ריבה.", + "ועלתה יבמתו השערה, מצוה בבית דין שיהא בגבוה שבעיר ושיהא בזקנים.", + "מאן יבמי, ולא שמיאן בה המקום. להקים לאחיו, פרט לסריס שאם רצה להקים אינו יכול. שם, רבי יהודה אומר נאמר כאן שם ונאמר להלן שם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה ומה שם האמור כאן זרע אף שם האמור להלן זרע.", + "בישראל, ולא בגרים מיכן אתה אומר שני אחים גרים שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה פטורים מן החליצה ומן היבום שנאמר בישראל ולא בגרים.", + "לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) וקראו לו זקני עירו, מצוה בזקני עירו.", + "ודברו אליו, בהוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו כלך אצל כמותך ולמה לך להכניס קטטה לביתך.", + "ועמד ואמר, מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה.", + "לא חפצתי לקחתה, ולא שלא חפץ בה המקום סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וירקה בפניו, רוק הנראה לעיני הזקנים, מלמד שמתייחדת עמו לעיני הזקנים.", + "וחלצה נעלו, אין לי אלא נעלו שלו של אחרים מנין תלמוד לומר חלוץ הנעל מכל מקום אם כן למה נאמר וחלצה נעלו פרט לגדול שאין יכול להלך בו וקטן שאין חופה את רוב רגלו וסולייס שאין לו עקב שחליצתה פסולה.", + "מעל רגלו, נאמר כאן רגלו ונאמר להלן (ויקרא יד יד) רגלו מה רגלו האמור להלן ימנית אף רגלו האמור כאן ימנית. מעל רגלו, מיכן אתה אומר מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה.", + "וירקה בפניו, יכול בפניו ממש תלמוד לומר לעיני הזקנים רוק הנראה לעיני הזקנים מיכן אמרו חלצה ורקקה ולא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה ולא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה ולא רקקה רבי אליעזר אומר חליצתה פסולה ורבי עקיבא אומר חליצתה כשרה.", + "וענתה ואמרה, נאמרה כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמורה כאן בלשון הקדש.", + "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, רבי אליעזר אומר אשר לא בנה ואשר לא עתיד לבנות.", + "[ככה יעשה] אמר רבי אליעזר ככה יעשה בדבר שמעשה מעכב אמר לו רבי עקיבה משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שמעשה באיש רבי שמעון אומר חליצה מעכבת ורקיקה מעכבת. ונקרא שמו בישראל, רבי ישמעאל אומר חליצה בשכיבה ורקיקה כדי שכבת זרע.", + "ונקרא שמו בישראל, נאמר כאן בישראל ונאמר להלן בישראל מה בישראל האמור להלן פרט לבית דין של גרים אף בישראל האמור כאן פרט לבית דין של גרים.", + "בית חלוץ הנעל, מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) כי ינצו אנשים, אין שלום יוצא מתוך ניצות וכן הוא אומר (בראשית יג ז) ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק הוי אומר זו מריבה וכן הוא אומר (דברים כה א) כי יהיה ריב בין אנשים מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה.", + "אנשים, אין לי אלא אנשים איש עם אשה אשה עם איש מנין תלמוד לומר יחדו מכל מקום.", + "איש ואחיו, פרט לעבדים שאין להם אחוה.", + "וקרבה אשת האחד, ולא אשת שליח בית דין. להציל את אישה, רבי אומר לפי שמצינו שיש מזיקים בתורה שנעשה בהם שאין מתכוין כמתכוין יכול אף כאן תלמוד לומר והחזיקה במבושיו מגיד שאינו חייב על הבשת עד שיתכוין.", + "במבושיו, אין לי אלא מבושיו מנין לרבות דבר שיש בו סכנה תלמוד לומר והחזיקה מכל מקום אם כן למה נאמר מבושיו מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקוצותה את כפה אף כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצותה את כפה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) וקצתה את כפה, מלמד שאתה חייב להצילה בכפה מנין אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה תלמוד לומר לא תחס עינך, ", + "רבי יהודה אומר נאמר כאן לא תחס עינך ונאמר להלן (דברים יט כא) לא תחס עינך, מה לא תחס עינך האמור להלן ממון אף לא תחס עינך האמור כאן ממון סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, יכול לא יעשה ליטרא וחצי ליטרא ורביע ליטרא תלמוד לומר גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה ", + "רבי עקיבה אומר מנין שאין עושים סלע פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיקא תלמוד לומר לא יהיה לך, ", + "רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם קיימת הרי הוא בלא יהיה לך.", + "(יד) לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב תלמוד לומר גדולה וקטנה גדולה שהיא מכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", + "רבי אליעזר אומר מנין שלא יעשה אדם מדה בת ארבעת קבים להיות מודד בה בתוך ביתו תלמוד לומר לא יהיה לך.", + "מנין שאין מעיינים במקום שמכריעים ואין מכריעים במקום שמעיינים תלמוד לומר אבן שלימה יכול אפילו אמר הריני מעיין במקום שמכריעים לפחות לו מן הדמים או להכריע במקום שמעיינים להוסיף לו על הדמים תלמוד לומר וצדק יהיה לך.", + "מנין שלא יגדוש במקום שמוחקים ולא ימחוק במקום שגודשים תלמוד לומר אבן שלימה יכול אם אמר הריני מוחק במקום שגודשים על מנת לפחות לו מן הדמים או הריני גודש במקום שמוחקים על מנת להוסיף לו על הדמים שאין שומעים לו תלמוד לומר וצדק יהיה לך.", + "יהיה לך, מנה אגרנמוס על כך, מיכן אמרו הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש וכו' מתני' ", + "אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר הרי הוא אומר (יחזקאל מו יא) איפה לפר ואיפה לאיל ואיפה לכבש וכי מדת פרים ואילים וכבשים אחת היא והלא כבר נאמר (במדבר כט ג) שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון אחד לכבש אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה סליק פיסקא" + ], + [ + "למען יאריכון ימיך, זו אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה והלא דברים קל וחומר ומה גרוגרת שאינה אלא אחד ממאה באיסר נתנה תורה אריכות ימים עליה שאר מצות שיש בהן חסרון כיס על אחת כמה וכמה.", + "(טז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו אחת מהם.", + "[כל עושה עול] מיכן אמרו אין מערבים פירות בפירות ואפילו חדשים בישנים ואפילו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר.", + "כל עושה עול, קרוי חמשה שמות חרם תועבה משוקץ שנאוי עול סליק" + ], + [ + "(יז) זכור, בפה, אל תשכח בלב וכן הוא אומר (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון.", + "בדרך, בשעת טירופכם.", + "בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם.", + "(יח) אשר קרך, אין קרך אלא שנזדמן לך.", + "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, מלמד שלא היה הורג בהם אלא בני אדם שנמשכו מדרכי מקום ונחשלו מתחת כנפי הענן.", + "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, במדה שמדדת בה מדדו לך מה אתה עיף ויגע ולא ירא אלהים אף הוא עיף ויגע ולא ירא אלהים.", + "(יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב, שלא תאגד עליך אגודה.", + "בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה. מה שתירש תכבש.", + "תמחה את זכר עמלק, ולהלן הוא אומר (שמות יז יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק ואומר (שם יז טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור סליק פיסקא" + ], + [ + "(כו א) והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא מיד. כי תבא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ.", + "אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשת וישבת בה, מה שתירש תכבש.", + "וירשת וישבת בה, משתירש תשב.", + "(ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה, יכול כל הפירות יהו חייבים בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן נאמר הבא בכורי ציבור והבא בכורי יחיד מה בכורי ציבור האמורים (ויקרא כג יז) להלן משבעת המינים אף בכורי יחיד האמורים כאן משבעת המינים, מה להלן חטים ושעורים אף כאן חטים ושעורים, מנין לרבות שאר מינים תלמוד לומר (שמות כג יט) בכורי אדמתך ריבה אחר שריבה הכתוב מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון, נאמר הבא בכורי ציבור והבא בכורי יחיד מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, ואלו הם (דברים ח ח) חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון ארץ זית שמן ודבש, ", + "זית זה זית אגורי, ", + "ודבש זה דבש תמרים.", + "מראשית, אפילו אשכול אחד ואפילו גרגיר אחד.", + "פרי, פרי אתה מביא בכורים ואי אתה מביא יין ושמן בכורים.", + "האדמה, פרט לעריסים ולחכורות ולסיקרקון ולגזלן שאין מביאים משום אותו הטעם שנאמר ראשית בכורי אדמתך יכול אתה מביא כל זמן שאתה קורא תלמוד לומר אשר תביא מארצך, כל זמן שהם מצויים על פני ארצך, יכול שאתה קורא כל זמן שאתה מביא תלמוד לומר ואמרת ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירה אומר מביא וקורא.", + "אשר ה' אלהיך נותן לך, פרט לנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד או בתוך של רבים והמבריך מתוך של רבים או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע בתוך שלו והמבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע הרי זה אינו מביא רבי יהודה אומר בזה מביא מאיזה טעם אינו מביא משום שנאמר (שמות כג יט) בכורי אדמתך עד שיהו כל הגדולים מאדמתך סליק פיסקא" + ], + [ + "ושמת בטנא, מלמד שטעונים כלי.", + "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זה שילה ובית עולמים.", + "(ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתנו כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה סליק פיסקא" + ], + [ + "ואמרת אליו, ולא כפוי טובה.", + "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי, פעם אחת אתה קורא בשנה ואין אתה קורא פעמים בשנה.", + "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו, פרט לגרים.", + "לתת לנו, פרט לעבדים רבי שמעון אומר פרט לעבר הירדן שנטלתו מעצמך סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) ולקח הכהן הטנא מידך, מיכן אמרו העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאים בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנים לכהנים בשביל לרבות מתנה לכהנים.", + "מידך, מלמד שטעונים תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב. והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים. והניחו, מיכן אמרו נגנבו או אבדו חייב באחריותם נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) וענית ואמרת, נאמר כאן עניה ונאמר להלן עניה מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש אף עניה האמורה כאן בלשון הקדש ", + "מיכן אמרו בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא ושאינו יודע לקרות מקרים אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרים את היודע ואת מי שאינו יודע סמכו על המקרא וענית אין עניה אלא מפי אחרים.", + "ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי, מלמד שלא ירד אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד ומעלה על לבן הארמי כאילו איבדו.", + "וירד מצרימה, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות תלמוד לומר ויגר שם, יכול באוכלוסים הרבה תלמוד לומר במתי מעט כענין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה.", + "ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם.", + "וירא את ענינו, כמה שנאמר (שם א טז) וראיתן על האבנים.", + "ואת עמלינו, כמה שנאמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'.", + "[גדול ועצום. כמה שנאמר, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם.", + "ורב. כמה שנאמר, רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים וגו'].", + "וירעו אותנו המצרים. כמ\"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה וגו'.", + "ויענונו. כמ\"ש וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'.", + "ויתנו עלינו עבודה קשה. כמ\"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייבם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.", + "ונצעק אל ה' א-להי אבותינו. כמ\"ש ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'.", + "וישמע ה' את קולנו. כמ\"ש וישמע א-להים את נאקתם וגו'.", + "וירא את ענינו. זו פרישות דרך ארץ, כמ\"ש וירא א-להים את בני ישראל וידע א-להים.", + "ואת עמלנו. אלו הבנים, כמ\"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון.", + "ואת לחצנו. זו הדחק, כמ\"ש וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.", + "ויוציאנו ה'. לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח, כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי וגו'. ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח. אני ה'.", + "ביד חזקה. זו הדבר, כמ\"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'.", + "ובזרוע נטויה. זו החרב, כמ\"ש וחרבו שלופה בידו נטויה וגו'.", + "ובמורא גדול. זו גלוי שכינה, כמ\"ש או הנסה א-להים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' א-להיכם במצרים לעיניך.", + "ובאותות. זה המטה, כמ\"ש ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות.", + "ובמופתים. זה הדם, כמ\"ש ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.", + "דבר אחר - ביד חזקה, שתים. ובזרוע נטויה, שתים. ובמורא גדול, שתים. ובאותות, שתים. ובמופתים, שתים. אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות].", + "רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", + "(ט) ויביאנו אל המקום הזה, זה בית המקדש או יכול זה ארץ ישראל כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת, הרי ארץ ישראל אמורה ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת.", + "ארץ זבת חלב ודבש, נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג ה) ארץ זבת חלב ודבש מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן חמשת עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינו זבת חלב ודבש.", + "(י) ועתה, מיד.", + "הנה, בשמחה.", + "הבאתי, משלי.", + "את ראשית כל פרי האדמה, מיכן אמרו יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר רימון שבכר קושרים אותו בגמי ואומר הרי אלו בכורים.", + "אשר נתת לי ה', מיכן אמרו האפוטרופיס והעבד והשליח אשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאים ולא קורים שאין יכולים לומר אשר נתת לי ה'.", + "והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית לפני ה' אלהיך, מלמד שטעונים הנחה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחויה.", + "(יא) ושמחת, בכל מיני שמחות.", + "בכל הטוב, זה השיר.", + "אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.", + "אתה והלוי והגר אשר בקרבך, מיכן אמרו ישראל ממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) כי תכלה לעשר, יכול בחנוכה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (דברים לא ז) קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל, אי מה קץ האמור להלן חג הסכות אף קץ האמור כאן חג הסכות, תלמוד לומר כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלים בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הבעור. בשנה השלישית, יכול אף שנת שבוע תהא חייבת במעשר תלמוד לומר בשנה השלישית שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאת שנת שבוע שאינה חייבת במעשר יכול יהו שני מעשרות נוהגים בה תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגים בה אין לי אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה סליק פיסקא" + ], + [ + "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, תן לכל אחד ואחד לפי חלקו.", + "ואכלו בשעריך ושבעו, תן להם כדי שבעם מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים דברי רבי יהודה רבי אומר חצי קב.", + "אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלם ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי כסף ולא רצו להוציאם מירושלם.", + "(יג) ואמרת, בכל לשון.", + "לפני ה' אלהיך, זה וידוי מעשר.", + "בערתי הקדש מן הבית, זה מעשר שני ונטע רבעי.", + "וגם נתתיו ללוי, זה מעשר לוי, וגם נתתיו, זה תרומה ותרומת מעשר.", + "לגר ליתום ולאלמנה, זה מעשר עני לקט שכחה ופאה אף על פי שאין מעכבים את הוידוי.", + "מן הבית, זו חלה.", + "דבר אחר מן הבית, כיון שהפרשתו מן הבית אין את נזקק לו לכל דבר.", + "ככל מצותך, שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום.", + "אשר צויתני, לא נתתיו למי שאינו ראוי לו.", + "לא עברתי ממצותיך, לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.", + "ולא שכחתי, לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו.", + "(יד) לא אכלתי באוני ממנו, הא אם אכלו באנינה אינו יכול להתודות.", + "ולא בערתי ממנו בטמא, לא שאני טמא והוא טהור ולא שאני טהור והוא טמא.", + "ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת דברי רבי אליעזר אמר לו רבי עקיבה אם למת אף לחי אסור מה תלמוד לומר למת שלא החלפתיו אפילו בדבר טהור.", + "שמעתי בקול ה' אלהי, והבאתיו לבית הבחירה.", + "עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו.", + "(טו) השקיפה ממעון קדשך, עשינו מה שגזרתה עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וכו' סליק סידרא" + ], + [ + "(לא יד) ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, רבי שמעון בן יוחי אומר ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניו וכן הוא אומר (מיכה ז ה) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף.", + "משיב משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הואיל ואני נפטר בנסים גדול מן העולם הראיני אדם נאמר שיעמוד על ישראל שאצא ידיהם לשלום וכן הוא אומר (במדבר כז יז) אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואומר (שם כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון ואומר (שה\"ש ח ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ארבע מלכיות מושלות בהם בישראל ואין בהם חכם ואין בהם נבון בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה היו ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה (במדבר כז יז) ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רואה סליק פיסקא" + ], + [ + "(במדבר כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך גברתן כמותך. קח לך אינו אלא בלקיחה לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשין מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו שיהא קורא עמו ושונה עמו אוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו וכן הוא אומר (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק משיב הקדוש ברוך הוא ואומר לו למשה תן לו תורגמן ליהושע ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר ויש אומרים העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיה משה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע מה היה אומר ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע ", + "רבי נתן אומר היה משה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו אמר לו הקדוש ברוך הוא במה אתה מתעצב בלבך שלא עמד אחד מבניך והלא בני אהרן אחיך כאילו בניך הם אף אדם שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן ולא היה ראוי למלכות נטל המלכות ממנו ונתנו לבן אוהבו אמר לו אף על פי שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני כך אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע אף על פי שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של אלעזר שנאמר (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד. באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל שנאמר (דברים לא ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ אמר לו עם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם עדין תינוקות הם אל תקפיד עליהם על כל מה שהם עושים שאף רבונם לא הקפיד עליהם על כל מה שעשו וכן הוא אומר (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו רבי נחמיה אומר אין לי רשות הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים שיהו יושבים בו.", + "ומעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רוכב על גבי החמור והיו תלמידיו מהלכים אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכיי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של נקדימון בן גוריון אני אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת בכתובתי אמר להם רבן יוחנן בן זכיי לתלמידיו אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב של בית חמיה ושל בית ריבה זו לא היו נכנסים להשתחוות בהר הבית עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם נכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם בשמחה וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו (שה\"ש א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים אל תהי קורא גדיותיך אלא גויותיך שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ומלכות שולטת בהם וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתם של אומה שפלה.", + "בשנה אחת מתו שלשה צדיקים משה ואהרן ומרים שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה שנאמר (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו שנאמר (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלא מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד ענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל מצות נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו אהרן אחיך היכן הוא אמר להם אלהים גנזו לחיי העולם הבא ולא היו מאמינים לו אמרו לו אנו יודעים בך שאכזרי אתה שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא מטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקדוש ברוך הוא עומד בהספד עליו ומלאכי שרת עונים אחריו ומה היו אומרים (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.", + "באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך ועמד לפניו אמר לו משה תן לי נשמתך אמר לו במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך גער בו ויצא בנזיפה הלך מלאך המות והשיב דברים לפני הגבורה שוב אמר לו הקדוש ברוך הוא לך והבא לי נשמתו הלך למקומו ובקשו ולא מצאו הלך אצל הים אמר לו משה ראית אותו אמר לו מיום שהעביר את ישראל בתוכי לא ראיתיו הלך אצל הרים וגבעות אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו מיום שקבלו ישראל את התורה על הר סיני לא ראינו אותו הלך אצל גיהנם אמר לה משה ראית אותו אמרה לו שמו שמעתי אותו לא ראיתי הלך אצל מלאכי שרת אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו לך אצל בני אדם הלך אצל ישראל אמר להם משה ראיתם אותו אמרו לו אלהים הבין דרכו אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא ", + "וכיון שמת משה היה יהושע בוכה ומצעק ומתאבל עליו במרד והיה אומר אבי אבי רבי רבי אבי שגדלני רבי שלמדני תורה והיה מתאבל עליו ימים רבים עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע יהושע עד כמה אתה מתאבל והולך וכי לך בלבד מת משה והלא לא מת אלא לי שמיום שמת אבל גדול הוא לפני שנאמר (ישעיה כב יב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' אלא מובטח לו שבן העולם הבא הוא שנאמר (דברים לא טז) ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לב א) האזינו השמים ואדברה, רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים הם היו מעידים בעצמם שנאמר (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם קלקלו בעצמם כמו שנאמר (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל העיד בהם שבט יהודה ובנימן שנאמר (ישעיה ה ג-ד) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי קלקלו שבט יהודה ובנימן שנאמר (מלאכי ב יא) בגדה יהודה העיד בהם את הנביאים שנאמר (מ\"ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו קלקלו בנביאים שנאמר (דה\"ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהם את השמים שנאמר (דברים ד כו) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ קלקלו בשמים שנאמר (ירמיה ז יז) האינך רואה מה הם עושים ואומר (שם ז יח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים העיד בהם את הארץ שנאמר (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אני מביא רעה קלקלו בארץ שנאמר (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את הדרכים שנאמר (ירמיה ו טז) כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו קלקלו בדרכים שנאמר (יחזקאל טז כה) אל כל ראש דרך בנית רמתך העיד בהם את הגוים שנאמר (ירמיה ו יח) לכן שמעי הגוים ודעי עדה את אשר בם קלקלו בגוים שנאמר (תהלים קו לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם העיד בהם את ההרים שנאמר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים שנאמר (הושע ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהם את הבהמה שנאמר (ישעיה א ג) ידע שור קונהו קלקלו בבהמה שנאמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב העיד בהם את העופות שנאמר (ירמיה ח ז) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות שנאמר (יחזקאל ח י) ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ העיד בהם את הדגים שנאמר (איוב יב ח) או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים קלקלו בדגים שנאמר (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את הנמלה שנאמר (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל (שם ו ח) תכין בקיץ לחמה. רבי שמעון בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמוד מן הנמלה אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד.", + "עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הרי עדיי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אומרת לפניו רבונו של עולם הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קרוי על שם הבעלים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (הושע ב יט) והסירותי את שמות הבעלים אומרת לפניו רבונו של עולם אף על פי כן בני בית מזכירים אותו אומר לה (הושע ב יט) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבונו של עולם כבר כתבת (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר (הושע יא ט) כי אל אנכי ולא איש דבר אחר וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר (ישעיה נ א) כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו.", + "דבר אחר האזינו השמים משל למלך שמסר את בנו לפידגוג להיות יושב ומשמרו אמר אותו הבן כסבור אבה שהועיל כלום שמסרני לפידגוג עכשיו הריני משמרו כדי שיאכל וישתה וישן ואלך אני ואעשה צרכיי אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפידגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר להם משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי שכינה או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר (איוב כ כז) יגלו שמים עוונו ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר (שם) וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמוד בדין לפני המקום ואומרת לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו במקום אם המקום שינה בהם בישראל כשהוא אומר (תהלים נ ו) ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו במקום ואין המקום שינה בהם בישראל וכן הוא אומר (מלאכי ג ו) כי אני ה' לא שניתי.", + "דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני אפוטרופים במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנים אותו ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכשאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.", + "דבר אחר האזינו השמים, רבי נחמיה אומר משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה התחיל קובל עליו לאחיו והתחיל קובל עליו לאוהביו והתחיל קובל עליו לשכניו והתחיל קובל עליו לקרוביו לא זז האב ההוא להיות קובל והולך עד שאמר שמים וארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נאמר האזינו השמים ואדברה.", + "דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר אילו אין דיין של צדיקים אלא שמרויחים את העולם שהם בתוכו שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ואין פתיחה אלא לשון הרווחה שנאמר (בראשי' כט לא) ויפתח את רחמה ואילו אין דיין של רשעים אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו שבזמן שאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר השמים ואין עצירה אלא לשון הדחק שנאמר (בראשית כ יח) כי עצור עצר ה'.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם או שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו אלא כענין שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שמח לעשות לי רצוני שנאמר (תהלים יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו.", + "ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם בה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלת שעורים או שמא אמרה פרה זו איני דשה ואיני חורשת היום או שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך וכן לענין הים הוא אומר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מדתו ואמר אעלה ואציף את העולם אלא כענין שנאמר (איוב לח י) ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואמר (שם לח יא) עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות כענין שנאמר ויתגעשו ולא יוכלו והלא דברים קל וחומר ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכים אין מקבלים שכר ואם חוטאים אין מקבלים פורענות ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם.", + "דבר אחר האזינו השמים, היה רבי בניה אומר בזמן שאדם מתחייב בדין אין פושטים בו יד תחלה אלא עדיו שנאמר (דברים יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך בני אדם ממשמשים ובאים שנאמר (שם) ויד כל העם באחרונה כך בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנאמר (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומר (שם ב כה) וזרעתיה לי בארץ.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה היה רבי יהודה בן חנניה אומר בשעה שאמר משה האזינו השמים ואדברה היו השמים ושמי השמים דוממים ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי הייתה הארץ וכל אשר עליה דוממים, ואם תמיה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע (יהושע י יב-יג) ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דם וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד (שם י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו וג' נמצינו למידים שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.", + "דבר אחר האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים ולפי שהיה רחוק מן הארץ אמר ותשמע הארץ אמרי פי, בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ.", + "דבר אחר לפי שהשמים מרובים פתח להם בלשון מרובה ולפי שהיתה הארץ מועטת פתח לה בלשון מועט ותשמע הארץ אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את המרובה למרובים ואת המעוטה למעוטים וחכמים אומרים אין הדבר כן אלא בזמן שבאים העדים ומעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת ואם לאו אין עדותם קיימת כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה ואילו אמר ותשמע הארץ אמרי פי היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ.", + "דבר אחר האזינו השמים ואדברה, על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי, שעליה עמדו ישראל ואמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר האזינו השמים שלא עשו ישראל מצות שניתנו להם מן השמים ואלו הן מצות שניתנו להם מן השמים עבור שנים וקביעות חדשים שנאמר (בראשית א יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ, שלא עשו מצות שניתנו להם בארץ ואלו הן מצות שנתנו להם בארץ לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמטים ויובלות.", + "דבר אחר האזינו השמים שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ותשמע הארץ אמרי פי שלא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (דברים ל יט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה שנאמר (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אין אנו יודעים עדותו של מי קיימת אם של הקדוש ברוך הוא אם של משה כשהוא אומר (שם לא כא) וענתה השירה הזאת לפניו לעד הא של הקדוש ברוך הוא מקיימת של משה ולא של משה מקיימת את של הקדוש ברוך הוא ומפני מה העיד בהם משה בישראל שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר אני בשר ודם ולמחר אני מת מה אם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה מי מכחישם לפיכך העיד בהם שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה אמר השירה תעיד בהם מלמטה ואני מלמעלה ומנין שהמקום קרוי עד שנאמר (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר ואומר (ירמיה כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואומר (מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד מהיכל קדשו.", + "(ב) יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואומר (משלי ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ואומר (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף ואומר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם.", + "כמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם אי מה מטר מקצת עולם שמחים בו ומקצת עולם מצירים בו מי שבורו מלא יין וגרנו לפניו מצירים בו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר תזל כטל אמרתי מה טל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה כל העולם שמחים בהם.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מעלים אותך ומגדלים אותך וכן הוא אומר (משלי ד ח) סלסליה ותרוממך.", + "וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על העשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך דברי תורה מעדנים אותך ומפנקים אותך שנאמר (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי היה רבי נחמיה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים יכול כדרך שאתה כונסם כללים תהא מוציאם כללים תלמוד לומר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של טל ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו של טל שהן קטנות.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם וכך אמר לו רבי יעקב ברבי חניליי לרבי בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה.", + "וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפטמים אותם כך הוי מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל על מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על כל עבירות.", + "כשעירים עלי דשא, ועל מה שעירים מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות. וכרביבים עלי עשב, מה רביבים באים תמימים ומכפרים כך דברי תורה מכפרים על כל עונות ועבירות.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, חכמים אומרים אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה כענין שנאמר (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר (דברים ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה נכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף כל העולם כולו על יושביו כענין שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדים אותה בצער או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהו רואים אותה כאילו היא בזול אחד משלש וארבע סאים בסלע.", + "כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד שנאמר (ישעיה לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר אל רעהו יקרא ואומר (שם יג כא) ושעירים ירקדו שם.", + "דבר אחר יערוף כמטר לקחי, היה רבי בניה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים לך שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לא עשית דברי תורה לשמם הם ממיתים אותך שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל ואומר (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי דוסתי בן יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר (שם ה טו) שתה מים מבורך ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר (שם) ונוזלים מתוך בארך ואומר (שם ה טז) יפוצו מעיינותיך חוצה.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, היה רבי מאיר אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסם פרטים מייגעים אותך ואי אתה יודע מה לעשות משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה אם נוטלם פרט מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם סלעים ופורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן מי שהולך לבית אילייס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא הוצאה אם מצרפם סלעים מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם דינרי זהב ופורט ומוציא בכל מקום שירצה.", + "כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני ספרים או שני סדרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים לכך נאמר כרביבים עלי עשב.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא כך דברי תורה כולה אחת ויש בה מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות.", + "כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ויש מהם אדומים ויש מהם ירוקים ויש מהם שחורים ויש מהם לבנים כך דברי תורה יש בהם בני אדם חכמים בני אדם כשרים בני אדם צדיקים בני אדם חסידים.", + "דבר אחר מה מטר זה אי אתה רואה לו עד שבא וכן הוא אומר (מ\"א יח מה) ויהי עד כה ועד כה והשמים נתקדרו בעבים כך תלמיד חכמים אין אתה יודע מה הוא עד שישנה מדרש הלכות והגדות או עד שיתמנה פרנס על הציבור.", + "דבר אחר יערף כמטר, לא כמטר זה שבא מן הדרום שכולו לשדפון וכולו לירקון וכולו לקללה אלא כמטר זה שבא מן המערב שכולו לברכה. היה רבי סימיי אומר מנין שכשם שהעיד בהם משה בישראל שמים וארץ כך העיד בהם ארבע רוחות השמים שנאמר יערף כמטר לקחי זו רוח מערבית שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה, תזל כטל אמרתי, זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקיה כזהב, כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.", + "דבר אחר יערף כמטר לקחי, וכן היה רבי סימיי אומר לא נאמרו ארבע רוחות אלו אלא כנגד ארבע רוחות השמים צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה מזרחית לעולם קשה מערבית לעולם יפה צפונית יפה לחטים בשעה שמכניסים שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטים דרומית קשה לזיתים בזמן שמכניסים שליש ויפה לחטים בשעה שחונטים. וכן היה ר' סימיי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ חוץ מאדם זה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך אם עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם לא עשה תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מטה שנאמר (שם פב ז) אכן כאדם תמותון. וכן היה רבי סימיי אומר אין לך פרשה שאין בה תחית מתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר (שם נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו, יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו זה הגוף מי דיין עמו ומנין שאין מדבר אלא בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ט) מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ", + "כי שם ה' אקרא, מצינו שלא הזכיר משה שמו של הקדוש ברוך הוא אלא לאחר עשרים ואחד דבר ממי למד ממלאכי השרת שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלש קדושות שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת והרי דברים קל וחומר ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול שבגדולים ואבי הנביאים לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רבי שמעון בן יוחי אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' תלמוד לומר (ויקרא א ב) קרבן לה' והלא דברים קל וחומר ומה אלו שהם מוקדשים לשמים אמר הקדוש ברוך הוא לא יוחל שמי עליהם עד שיקדשו המזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא חנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה.", + "כי שם ה' אקרא, רבי יוסי אומר מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונים אחרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו, אמר לו רבי נהוריי השמים דרך ארץ היא גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שעונים אמן אחר המברך שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא ומנין לאומרים יהא שמו הגדול מבורך שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שמות ב כג-גד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ואומר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ואומר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר (שם ה ב) מי ה' אשר אשמע בקולו ובסוף הענין הוא אומר (שם ט כז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות על הים ובירדן ובנחלי ארנון אלא בשביל לקדש את שמו בעולם שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי וגו' וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם תלמוד לומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות אלא בשביל שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר כי שם ה' אקרא, ואומר (דניאל ו כז) מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שם ג לב-לג) אתיא ותמהיא דיעבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויא, ואומר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של הקדוש ברוך הוא מלמעלה עד שיזכירו ישראל מלמטה שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואומר (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בוקר והדר (שם) ויריעו כל בני אלהים, כוכבי בוקר, אלו ישראל שמשולים בכוכבים שנאמר (בראשית כב יז) והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת וכן הוא אומר (איוב א ו) ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' סליק פיסקא " + ], + [ + "(ד) הצור, הצייר שהוא צר את העולם תחלה ויצר בו את האדם שנאמר (בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם.", + "תמים פעלו, פעולתו שלימה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עילה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלש עינים ואילו היו לי שלש ידים ואילו היו לי שלש רגלים ואילו הייתי מהלך על ראשי ואילו היו פני הפוכות לאחורי כמה היה נאה לי תלמוד לומר כי כל דבריו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שהוא ראוי לו.", + "אל אמונה, שהאמין בעולם ובראו.", + "ואין עול, שלא נבראו בני אדם להיות רשעים אלא צדיקים וכן הוא אומר (קהלת ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים.", + "צדיק וישר הוא, מתנהג בישרות עם כל באי העולם.", + "דבר אחר הצור, התקיף. תמים פעלו, פעולתו שלימה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עילה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו אנשי דור המבול להשטף במים ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו ומה ראו אנשי סדום להשטף באש וגפרית ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה ומה ראה דוד ליטול את המלכות, ומה ראו קרח ועדתו שתבלעם הארץ תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו. אל אמונה, בעל הפקדון.", + "ואין עול, גובה שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מפקיד אצל חבירו כיס של מאתים ויש לו אצלו מנה כשהוא בא ליטול את שלו אומר לו צא מנה שיש לי בידך והי לך את השאר. וכן פועל שעשה אצל בעל הבית ויש לו בידו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו אומר לו צא דינר שיש לי בידך והי לך את השאר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון ואין עול גובה את שלו באחרונה.", + "צדיק וישר הוא, כענין שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב.", + "דבר אחר הצור, התקיף.", + "תמים פעלו, פעולתם של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרם של צדיקים ומחת פורענותם של רשעים אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה שנאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהם בעולם הזה שנאמר (דברים לב לד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי אי מתי אלו ואלו נוטלים, כי כל דרכיו משפט למחר כשהוא יושב על כסא דין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו.", + "אל אמונה, כשם שמשלם לצדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור על עבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מצדיק גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה.", + "ואין עול, כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו כך וכך עשית ביום פלוני וכך וכך עשית ביום פלוני אתה מאמין בדברים הללו והוא אומר הן אומרים לו חתום שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו.", + "צדיק וישר הוא, והוא מצדיק את הדין ואומר יפה נידנתי וכן הוא אומר (תהלים נא ו) למען תצדק בדבריך.", + "דבר אחר הצור תמים פעלו כשתפסו את רבי חנינה בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לישרף עם ספרו אמרו לו נגזרה עליך גזירה לישרף עם ספרך קרא המקרא הזה הצור תמים פעלו, אמרו לאשתו נגזרה על בעלך גזרה לישרף ועליך ליהרג קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול, אמרו לבתו נגזרה גזירה על אביך לישרף ועל אמך ליהרג ועליך לעשות מלאכה קראה המקרא הזה (ירמיה לב יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות אמר רבי כמה גדולים צדיקים אלו שבשעת צרתם הזמינו שלשה פסוקים של צידוק הדין מה שאין כן בכל הכתובים, כיוונו שלשתם את לבם וצידקו עליהם את הדין עמד פילוסופוס על אפרכיא שלו אמר לו מרי אל תזוח דעתך ששרפת את התורה שממקום שיצאת חזרה לה לבית אביה אמר לו למחר אף דינך כיוצא באלו אמר לו בשרתני בשורה טובה שמחר יהא חלקי עמהם לעולם הבא.", + "דבר אחר הצור תמים פעלו, כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה היא מדת הדין למעלה אמר להם איני אומר לכם לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אלא אפילו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) שחת לו לא בניו מומם, אף על פי שהם מליאים מומים קרויים בנים דברי רבי מאיר שנאמר בניו מומם רבי יהודה אומר אין בהם מומים שנאמר לא בניו מומם וכן הוא אומר (ישעיה א ד) זרע מרעים בנים משחיתים אם כשמשחיתים קרויים בנים אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (ירמיה ד כב) חכמים המה להרע, והלא דברים קל וחומר ומה כשהם מרעים קרויים חכמים אילו היו מטיבים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (שם) בנים סכלים המה ומה כשהם סכלים קרויים בנים אילו היו נבונים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (יחזקאל לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, יכול שומעים ועושים תלמוד לומר (שם) ואותם לא יעשו והלא דברים קל וחומר ומה כשהם שומעים ואינם עושים קרויים עמי אילו שומעים ועושים על אחת כמה וכמה. ", + "משום אבה הדורס אמרו שחתו ישראל בכל לאוים שבתורה וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר כל זמן שאנחנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו למה הדבר דומה לאחד שיצא ליצלב ואביו בוכה עליו ואמו מתחבטת לפניו זה אומר אוי לי וזה אומר אוי לי אבל אין זה הווה אלא על אותו שיצא ליצלב וכן הוא אומר (ישעיה ג ט) אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.", + "דור עקש ופתלתול, אמר להם משה לישראל עקמנים אתם פתלתנים אתם ואין אתם הולכים אלא לאור למה הדבר דומה לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן לתקנו מתקנו באור ואם לאו מכוונו במעגילה ואם לאו מפסלו במעצד ומשליכו לאור וכן הוא אומר (יחזקאל כא לו) ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית.", + "דבר אחר אמר להם משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וכן הוא אומר (ש\"ב כב כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, דור עקש ופתלתל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) הלה' תגמלו זאת, משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בוליוטוס בשוק אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בוליוטוס אתה עומד וצוהב מה אם רצה להכותך או לקרוע את כסותך או לחבשך בבית האסורים שמא את יכול לו אם היה קטרון שגדול ממנו על אחת כמה וכמה אם היה הפתקס שגדול משניהם על אחת כמה וכמה.", + "דבר אחר הלה' תגמלו זאת, משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו בשוק אמרו לו השומעים שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב כנגד אביך שמע כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך אם לא כבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו שלא יהא כותב כל נכסיו לאחרים כך אמר להם משה לישראל אם אי אתם זכורים נסים וגבורות שעשה לכם הקדוש ברוך הוא במצרים הזכרו כמה טובות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.", + "עם נבל ולא חכם, נבל לשעבר. ולא חכם, לעתיד לבוא. כיוצא בו (ישעיה א ג) ישראל לא ידע לשעבר, (שם) עמי לא התבונן לעתיד, ומי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים שלא הוחכמו בדברי תורה וכן הוא אומר (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה.", + "הלא הוא אביך קנך, שמעון בן חלפתא אומר שאם היה חלש מלמעלה וגבור מלמטה מי נוצח שמא את יכול לו וכל שכן שהגבור מלמעלה והחלש מלמטה וכן הוא אומר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ.", + "הלא הוא אביך קנך, אמר להם משה לישראל חביבים אתם לו קנין אתם לו ואי אתם ירושה לו משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו והיה אוהב אותה מכל שדות שהורישו אביו וכן מי שהורישו אביו עשר פלטריאות ועמד וקנה פלטריא אחת משלו ואותה היה אוהב מכל פלטיריאות שהנחילו אביו כך אמר להם משה לישראל חביבים אתם לו קנין אתם לו ואי אתם ירושה לו.", + "קנך, זה אחד משלשה שנקראו קנין למקום, תורה נקראת קנין למקום שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו, ישראל נקראו קנין למקום שנאמר הלא הוא אביך קנך, בית המקדש נקרא קנין למקום וכן הוא אומר (תהלים עח נד) הר זה קנתה ימינו.", + "הוא עשך ויכוננך, היה רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה כהנים מתוכו נביאים מתוכו חכמים מתוכו סופרים מתוכו וכן הוא אומר (זכריה י ד) ממנו פנה ממנו יתד. רבי יהודה אומר עשך כוין כוין רבי שמעון בן יהודה אומר הושיבך על בסיסך הלעיטך ביזת שבעה עממים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך רבי דוסתיי בן יהודה אומר עשך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חבירתה אי אתה יכול לעמוד סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) זכור ימות עולם, אמר להם הזכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ומה שעשיתי לאנשי דור הפלגה ומה שעשיתי לאנשי סדום.", + "בינו שנות דור ודור, אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו כאנשי סדום אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו.", + "שאל אביך ויגדך, אלו נביאים כענין שנאמר (מ\"ב ב יב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי.", + "זקניך ויאמרו לך, אלו זקנים כענין שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.", + "דבר אחר זכור ימות עולם, אמר להם כל זמן שהקדוש ברוך הוא מביא עליכם יסורים הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.", + "בינו שנות דור ודור, זה דורו של משיח שיש בו שלשה דורות שנאמר (תהלים עב ה) יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.", + "שאל אביך ויגדך, למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקדוש ברוך הוא שנאמר (ישעיה ל כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ואומר (שם ל כ) לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך.", + "זקניך ויאמרו לך, מה שהראיתי לזקנים בהר כענין שנאמר (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה' סליק פיסקא" + ], + [ + "(ח) בהנחל עליון גוים, עד שלא בא אברהם אבינו כביכול היה הקדוש ברוך הוא דן את העולם במדת אכזריות חטאו אנשי מבול הציפם כזיקים על פני המים חטאו אנשי מגדל פיזרם מסוף העולם ועד סופו חטאו אנשי סדום שטפם בגפרית ואש אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים והתחילו ממשמשים ובאים כענין שנאמר (בראשית יב י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ואם תאמר מפני מה יסורים באים מפני חבתם של ישראל יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות פירש תחומה של כל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבים שילח בני גומר לגומר בני מגוג למגוג בני מדי למדי בני יון ליון בני תובל לתובל פירש תחומן של אומות כדי שלא יכנסו לארץ ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל שנאמר (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ולא היתה אומה באומות שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות חלקם בגיהנם שנאמר (יחזקאל לב כב) שם אשור וכל קהלה (שם לב ל) שמה נסיכי צפון וכל צידוני (שם לב כט) שמה אדום מלכיה ואם תאמר מי נוטל עשרם וכבודם של אלו הוי אומר אלו ישראל יצב גבולות עמים.", + "דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם, בהפרידו בני אדם, זה דור הפלגה שנאמר (בראשית יא ט) ומשם הפיצם ה' יצב גבולות עמים, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (שיר השיר' ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך וכן הוא אומר גבולות עמים, גבולי עמים אין כתוב כאן אלא גבולות עמים זכו אומות ליטול שני חלקים במספר בני ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) כי חלק ה' עמו, משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים התחילו עריסים גונבים אותה נטלה מהם ונתנה לבניהם התחילו להיות רעים מן הראשונים נטלה מבניהם ונתנה לבני בניהם חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים נולד לו בן אמר להם צאו מתוך שלי אי איפשי שתהיו בתוכה תנו לי חלקי שאהיה מכירו כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצאת ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה בא יצחק לעולם יצאת ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יעקב לא יצאת ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כענין שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר ביעקב אם יעקב בחר בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (שם) ישראל לסגולתו ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (דברים יד ב) ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה ומנין שאף יעקב בחר בו ביה שנאמר (ירמיה י טז) לא כאלה חלק יעקב.", + "יעקב חבל נחלתו, אין חבל אלא גורל שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואומר (יהושע יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה [ואומר] (שם יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון דבר אחר מה חבל זה משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקבל שכר כולם כשנולד אברהם מהו אומר (משלי יז יז) ואח לצרה יולד וכשנולד יצחק מהו אומר (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד וכשנולד יעקב מהו אומר (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) ימצאהו בארץ מדבר, זה אברהם משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו אדוני המלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מטתך כענין שנאמר (בראשית טו ז) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.", + "יסובבנהו, כענין שנאמר (שם יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך.", + "יבוננהו, עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים בלבד שנאמר (שם כד ז) ה' אלהי השמים אשר לקחני, אבל משבא אברהם אבינו לעולם המליכו על השמים ועל הארץ כענין שנאמר (שם כד ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.", + "יצרנהו כאישון עינו, אפילו בקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אף נפשו שחביבה עליו מן הכל שנאמר (שם כב ב) קח נא את בנך את יחידך את יצחק והלא ידוע שהוא בנו יחידו אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, אלו ישראל שנאמר (הושע ט י) כענבים במדבר מצאתי ישראל.", + "ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.", + "יסובבנהו, לפני הר סיני כענין שנאמר (שמות יט יב) והגבלת את העם סביב לאמר.", + "יבוננהו, בעשרת הדברות מלמד שכשהיה הדיבר יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היו ישראל רואים אותו ומשכילים בו ויודעים כמה מדרש יש בו וכמה הלכה יש בו וכמה קולים וחמורים יש בו וכמה גזירות שוות יש בו.", + "יצרנהו כאישון עינו, הולכים שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל על כל דיבור ודיבור ולא היו נרתעים לא מן הקולות ולא מן הלפידים.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, הכל מצוי ומסופק להם במדבר באר עולה להם, מן יורד להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות עליהם. ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.", + "יסובבנהו, בדגלים שלשה מן הצפון שלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב.", + "יבוננהו בשתי מתנות שכשהיה אחד מן האומות פושט ידו לקמוץ מן המן לא היה עולה בידו כלום למלאות מים מן הבאר לא היה עולה בידו כלום.", + "יצרנהו כאישון עינו, כענין שנאמר (במדבר י לה) קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך.", + "דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר, זה לעתיד לבא שנאמר (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה.", + "ובתהו ילל ישימון, אלו ארבע מלכיות כענין שנאמר (דברים ח טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא.", + "יסובבנהו, בזקנים. יבוננהו, בנביאים. יצרנהו כאישון עינו, משמרם מן המזיקים שלא יזיקום כענין שנאמר (זכריה ב יב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו סליק" + ], + [ + "(יא) כנשר יעיר קנו, מה נשר זה אין נכנס לקינו מיד עד שהוא מטרף את בניו בכנפיו בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה בשביל שיתעוררו כדי שיהא בהם כח לקבלו כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנאמר (דברים לג ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבוא.", + "יפרוש כנפיו יקחהו, כענין שנאמר (דברים א לא) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך.", + "ישאהו על אברתו, כענין שנאמר (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים.", + "דבר אחר כנשר יעיר קנו, זה לעתיד לבוא שנאמר (שיר השיר' ב ח) קול דודי הנה זה בא.", + "יפרוש כנפיו, כענין שנאמר (ישעיה מג ו) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.", + "ישאהו על אברתו כענין שנאמר (שם מט כב) והביאו בניך בחצן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יב) ה' בדד ינחנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים לעתיד ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום.", + "ואין עמו אל נכר, שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבוא ולשלוט בכם כענין שנאמר (דניאל י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא (שם י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי (שם י יג) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.", + "דבר אחר ה' בדד ינחנו, עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר (יחזקאל מח ב) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד (שם מח ו) מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ז) מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד מה תלמוד לומר אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד שעתידים ישראל לטול אורך מן המזרח למערב על רוחב עשרים וחמשת אלפים קנים שיעורם שבעים וחמשה מיל.", + "ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם עובדים עבודה זרה וכן הוא אומר (ישעיה כז ט) לכן בזאת יכופר עון יעקב.", + "דבר אחר ה' בדד ינחנו, עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.", + "ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם עסוקים בפרקמטיא של כלום שנאמר (תהלים עב טז) יהי פיסת בר בארץ שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסה זו של יד. (שם) ירעש כלבנון פריו שיהיו חטים שפות זו בזו ומשירות סולתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת יד ובא כדי פרנסתך. סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) ירכיבהו על במתי ארץ, זו ארץ ישראל שגבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר יג ל) עלה נעלה וירשנו אותה ואומר (שם יג כא) ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב ויבא עד חברון ואומר (בראשי' מה כה) ויעלו ממצרים.", + "ויאכל תנובת שדי, אלו פירות ארץ ישראל שהם קלים לאכול מפירות כל הארצות.", + "ויניקהו דבש מסלע, כגון סכני וחברותיה מעשה שאמר רבי יהודה לבנו צא והבא לי קציעות מן החבית אמר לו אבה של דבש היא אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה.", + "ושמן מחלמיש צור, אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בצפרי עלה והבא לנו זיתים מן העליה הלך ומצא את העליה שצפה בשמן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יד) חמאת בקר וחלב צאן, זה היה בימי שלמה שנאמר (מ\"א ה ג) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן. עם חלב כרים ואילים, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו ד) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה, זה היה בימי שלמה שנאמר (מ\"א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת. ודם ענב תשתה חמר, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי, אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, זו חטאת ועולה ושלמים תודה ואשם וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה, אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר, אלו נסכי יין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זו תורה שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי, זה מקרא. ויניקהו דבש מסלע, זו משנה. ושמן מחלמיש צור, זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ודינים ותשובות. עם חלב כליות חטה, אלו הלכות שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר, אלו הגדות שהם מושכות לבו של אדם כיין.", + "דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ, זה העולם שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי, אלו ארבע מלכיות. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם והם עריבים עליהם כשמן וכדבש.", + "חמאת בקר, אלו הפיטקים והגמונים שלהם, עם חלב כליות, אלו כליריקים שלהם. ואילים, אלו קינטרונים שלהם. בני בשן, אלו בניפיקרין המוציאים מבין שניים. ועתודים, אלו סנוקליטים שלהם. עם חלב כליות חטה, אלו מטרניאות שלהם. ודם ענב תשתה חמר, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.", + "דבר אחר כליות חטה עתידה כל חטה וחטה שתהא כשתי כליות של שור גדול משקל ארבעה ליטרים בצפרי ואם תמה אתה על הדבר הסתכל בראשי לפתות מעשה ושקלו ראש שבלפת שלשים ליטרים בצפרי, ומעשה וקינן שועל בראש הלפת מעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלשה בדים ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשעה קבים חרדל אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בתוך ביתי והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם, ", + "דבר אחר ודם ענב תשתה חמר, שלא תהו יגיעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביאה בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך ושותה ממנה כשותה מן הפיטס סליק פיסקא" + ], + [ + "(טו) וישמן ישורון ויבעט, לפי שובע מרדים וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה ומה נאמר בהם (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד וכו' בריתא כי היכי דכתיבא באלה הדברים. וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר (בראש' יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך מאכל שנאמר (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם וכו' מתני' וכן הוא אומר (יחזקאל טז מח) חי אני נאם ה' אם עשתה סדום וכבר היה רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי וכו' ברייתא באלה הדברים. וכן אתה מוצא באנשי מדבר שלא מרדו אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (שמות לב ו) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק מה נאמר בהם (שם לב ח) סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל כשאתם נכנסים לארץ אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה שנאמר (דברים לא כ) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר (שם ח יב) פן תאכל ושבעת (שם ח יג) ובקרך וצאנך ירביון (שם ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך", + "וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב שלא באה עליהם פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (איוב א יח) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך מאכל ומשתה ושלוה שנאמר (עמוס ו ד) השוכבים על מטות שן (שם ו ו) השותים במזרקי יין (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים וכן אתה מוצא לימות המשיח שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה שנאמר וישמן ישורון ויבעט ויטש אלה עשהו, ", + "משל לאחד שהיה לו עגל והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהא חורש בו כשהגדיל העגל נתן בעליו עול עליו וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים וכן הוא אומר (ירמיה כח יג) מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל.", + "שמנת בימי ירבעם, עבית בימי אחאב כשית הכל בימי יהוא.", + "דבר אחר שמנת בימי אחז, עבית בימי מנשה, כשית הכל בימי צדקיהו.", + "דבר אחר שמנת עבית כשית, כשאדם שמן מבפנים עושה כסלים מבחוץ וכן הוא אומר (איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.", + "דבר אחר שמנת עבית כסית, אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר (ישעיה ב ז-ח) ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו.", + "ויטוש אלוה עשהו, וכן הוא אומר (ירמיה ב יג) כי שתים רעות עשה עמי. אמר להם הקדוש ברוך הוא במדה שמדדתם בי מדדתי לכם (שם יב ז) עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי (תהלים עח ס) ויטוש משכן שילה ואומר (ישעיה ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב.", + "דבר אחר ויטוש אלוה עשהו כענין שנאמר (יחזקאל ח טז) ויביאני אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ", + "רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא ויטוש אלוה עשהו וינבל אלא וינבל צור ישועתו כענין שנאמר (ירמיה יד כא) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך.", + "(טז) יקניאהו בזרים, שהלכו ועשו דברים של זרות וכן הוא אומר (מ\"א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה.", + "בתועבות יכעיסוהו, זה משכב זכור וכן הוא אומר (ויקרא יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא ואומר (מ\"א יד כד) וגם קדש היה בארץ.", + "(יז) יזבחו לשדים לא אלה, אילו היו עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות ולדברים שהם צורך לעולם והניה לעולם בהם לא היתה קנאה כפולה אלא הם עובדים לדברים שאין מטיבים להם אלא מריעים להם. לשדים, מה דרכו של שד נכנס באדם וכופה אותו.", + "אלהים לא ידעום, שאין אומות העולם מכירים אותם. חדשים מקרוב באו, שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודים הוא זה וכן הוא אומר (ישעיה י י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלם ומשומרון מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.", + "לא שערום אבותיכם, שלא עמדה שערת אבותיכם בפניהם. דבר אחר לא שערום אבותיכם שלא שערום אבותיכם לידע אם יש בהם צורך אם לאו.", + "דבר אחר לא שערום אבותיכם אל תהי קורא לא שערום אבותיכם אלא לא שעום אבותיכם שאף על פי שמזבחים ומקטרים להם לא היו יריאים מהם כענין שנאמר (בראשית ד ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) צור ילדך תשי, אמר להם הקדוש ברוך הוא עשיתם אותי כאילו אני זכר מבקש לילד אילו הייתה חייה יושבת על המשבר לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (מ\"ב יט ג) כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדת אילו הייתה חולה ומבכירה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (ירמיה ד לא) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה אילו היו שנים במעיה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (בראשי' כה כב) ויתרוצצו הבנים בקרבה אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צער כפול ומכופל כענין שנאמר (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר.", + "צור ילדך תשי, שכחתם אותי בזכות אבותיכם וכן הוא אומר (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם.", + "דבר אחר צור ילדך תשי, כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרים עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שם לב ד) אלה אלהיך ישראל הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה.", + "ותשכח אל מחוללך, רבי מאיר אומר אל שהחיל בך אל שנצטער בך כענין שנאמר (תהלים מח ז) חיל כיולדה רבי יהודה אומר שעשך מחילים מחילים.", + "דבר אחר ותשכח אל מחולליך, אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל על כל אומה ומלכות וכן הוא אומר (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים רבי נחמיה אומר אל עשך חולים על כל באי העולם בשעה שאי אתה עושה את התורה וכן הוא אומר (תהלים כט ג-ט) קול ה' על המים עד קול ה' יחולל אילות.", + "דבר אחר ותשכח אל מחולליך, אל שמוחל לך על כל עוונותיך סליק פיסקא" + ], + [ + "(יט) וירא ה' וינאץ, רבי יהודה אומר ממה שהנאם משלו מנאצים לפניו ", + "רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו והלא דברים קל וחומר ומה בזמן שמכעיסים קרויים בנים אילו לא היו מכעיסים על אחת כמה וכמה.", + "(כ) ויאמר אסתירה פני מהם, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מסלק שכינתי מביניהם. אראה מה אחריתם, ואדע מה סופם.", + "דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדים אותם.", + "אראה מה אחריתם, אדעה מה בסופם. כי דור תהפוכות המה, דור הפוך דור תהפוך אין כתוב כאן אלא דור תהפוכות הפכפנים הם פורנים הם.", + "בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם על הר סיני ואמרתם (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם כיון שאמרתם לעגל (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל אף אני אמרתי לכם (תהלים פב ז) אכן כאדם תמותון הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתם לכם בית הבחירה ואמרתי שלא תהיו גולים ממנו לעולם כיון שאמרתם (ש\"ב כ א) אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי (עמוס ז יז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם וכן הוא אומר (ירמיה יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ולא היה בהם אחד שפתח פיו וענה אמן עד שבא ירמיה וענה אמן שנאמר (שם) ואען ואומר אמן ה'.", + "(כא) הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו אבל הם עובדים לבבואה ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה כענין שנאמר כעסוני בהבליהם.", + "ואני אקניאם בלא עם, אל תהי קורא בלא עם אלא בלוי עם אלו הבאים מתוך האומות ומלכיות ומוציאים אותם מתוך בתיהם, ", + "דבר אחר אלו הבאים מברבריא וממרטניא ומהלכים ערומים בשוק אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוק.", + "בגוי נבל אכעיסם, אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים (כב) ", + "כי אש קדחה באפי, כשהפורענות יוצאה מלפני אין יוצאה אלא באף ומנין אף בתוך גיהנם שנאמר ותיקד עד שאול תחתית.", + "ותאכל ארץ ויבולה, זו ארץ ישראל, ותלהט מוסדי הרים, זו ירושלם כענין שנאמר (תהלים קכה ב) ירושלם הרים סביב לה.", + "דבר אחר ותאכל ארץ ויבולה, זה העולם ומלאו, ותלהט מוסדי הרים אלו ארבע מלכיות ואומר (זכריה ו א) והנה ארבע מרכבות וגו' סליק פיסקא" + ], + [ + "(כג) אספה עלימו רעות, הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כולם כאחת. דבר אחר הריני כונסם כולם לתוך מצודה ומביא עליהם כל פורעניות כלם כאחת.", + "דבר אחר אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל פורעניות כלות והם אינם כלים וכן הוא אומר חצי אכלה בם, חצי יכלו אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים.", + "דבר אחר חצי אכלה בם אלו חצי רעב וכן הוא אומר (יחזקאל ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם.", + "(כז) מזי רעב ולחומי רשף, שיהיו מוזאים ברעב ומושלכים בחוצות וכן הוא אומר (ירמיה יד טז) והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם.", + "וקטב מרירי, לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו הוא מיריר.", + "ושן בהמות, אל תהי קורא ושן בהמות אשלח בם, אלא ושן בהמות ", + "אשלח בם שיהו מתחממים ומחזרים על כל עבירות.", + "דבר אחר שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו ומעלה נמי ומת והולך בה. דבר אחר ושן בהמות אשלח בם, שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נמי ומת והולך בה אמרו מעשה היה שרחלים נושכים וממיתים.", + "עם חמת זוחלי עפר, שיהיו מוזחלין בעפר, רבי אומר אלו עכנים שאין שלטונם אלא בעפר.", + "(כה) מחוץ תשכל חרב, מיכן אמרו בשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל וכן הוא אומר (ירמיה יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב ואומר (יחזקאל ז טו) אשר בשדה בחרב ימות, ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.", + "ומחדרים אימה, היה רואה את החרב שהיא באה לשוק אם יכול לברוח ולהמלט ממנה אז חדרי לבו נוקפים עליו נמי ומת והולך בה.", + "דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם וכן הוא אומר (ירמיה יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת. ומחדרים אימה, על מה שעשו בחדרי חדרים וכן הוא אומר (יחזקאל ח יב) הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו ואומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ.", + "גם בחור גם בתולה, הא ותרה לאלו אלא יונק עם איש שיבה וכן הוא אומר (ירמיה ו יא) גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים.", + "דבר אחר גם בחור אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי וכן הוא אומר (במדבר יא כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו.", + "גם בתולה, מלמד שהיו מנוקים מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה. יונק, מלמד שהיו יונקים דברי תורה כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו. עם איש שיבה, אל תהי קורא איש שיבה אלא איש ישיבה מלמד שכולם ראוים לישב בישיבה וכן הוא אומר (מ\"ב כד טז) הכל גבורים עושי מלחמה וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם זקוקים בזיקים והנתונים בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. עושי מלחמה, שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה שנאמר (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואומר (מ\"ב כד טז) והחרש והמסגר אלף חרש אחד מדבר והכל שותקים. והמסגר, הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב כב) ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח סליק פיסקא " + ], + [ + "(כו) אמרתי אפאיהם, אמרתי באפי איה הם.", + "אשביתה מאנוש זכרם, אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם (תהלים קכד א-ב) ", + "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.", + "דבר אחר אמרתי באפי איה הם אשבית מאנוש זכרם שלא יהיו בעולם אבל מה אעשה (ישעיה א ט) לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד. דבר אחר אמרתי אפאיהם לולי שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו.", + "(כז) לולי כעס אויב אגור, מי גרם להם ליפרע מאלו כעס אומות שהיה כנוס בתוך מעיהם.", + "אגור אין אגור אלא כנוס שנאמר (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומר (תהלים נה טז) ישי מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם.", + "פן ינכרו צרימו, בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם ועושים עצמם כאילו אין מכירים אותם מעולם וכן מצינו שבקשו לברוח כלפי צפון לא היו מאספים אליהם אלא היו מסגירים אותם כענין שנאמר (עמוס א ט) כה אמר ה' על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלימה לאדום בקשו לברוח לדרום והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום בקשו לברוח למזרח והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק בקשו לברוח למערב והיו מסגירים אותם שנאמר (ישעיה כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים ", + "בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחישים להם ועושים עצמם כאילו הם אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית לג ט) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מ\"א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי. פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, כמו שאמרו אותם השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים.", + "(כח) כי גוי אובד עצות המה, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר (משלי ח יד) לי עצה ותושיה, ", + "ואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם.", + "רבי נחמיה דורשו כלפי האומות איבדו האומות שבע מצות שנתתי להם, ", + "ואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים יניסו רבבה לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם, מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להרגו ולא הגיעו עד שלא הגיעו יצא נחש ונשך לו על עקבו אמר לו לא תהיו סבורים לומר מפני שאנו גבורים נמסרו בידינו אם לא כי צורם מכרם סליק פיסקא" + ], + [ + "(כט) לו חכמו ישכילו זאת, אילו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להם לא שלטה בהם אומה ומלכות ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה. דבר אחר לו חכמו ישכילו זאת, אילו הסתכלו ישראל במה שאמר להם יעקב אביהם לא שלטה בהם אומה ומלכות ומה אמר להם קבלו עליכם מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים.", + "(ל) איכה ירדוף אחד אלף, אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתם שהייתם מבקשים שאחד מכם ירדף אלף מן האומות ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף אלף מכם ושנים מהם יניסו רבבה.", + "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, איני מסגיר אתכם על ידי עצמי אלא על ידי אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה, רבי חנינה איש טיבעין אומר משל לאחד שאמר לחבירו עבד קירי אני מוכר לך אבל אני איני כן אלא מוכר אני ומסגיר אני מיד [דבר אחר וה' הסגירם אני מוסר] אתכם כטמאים ביד טהורים או [אינו] אלא כטהורים ביד טמאים הא אין מסגירים אלא טמא שנאמר (ויקרא יג ד) והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים.", + "(לא) כי לא כצורנו צורם, לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם שכשאתה נותן לנו את התוקף אנו מתנהגים עמהם במדת רחמים וכשאתה נותן להם את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו.", + "ואויבנו פלילים, כתבת בתורה שאויב לא דן ולא מעיד (במדבר לה כג) והוא לא אויב לא יעידנו (שם) ולא מבקש רעתו ידיננו ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים.", + "(לב) כי מגפן סדום גפנם, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ", + "רבי יהודה אומר וכי מגפן סדום אתם או ממטעתה של עמורה אתם והלא אי אתם אלא ממטע קדש שנאמר (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.", + "ענבימו ענבי רוש, בניו של אדם הראשון אתם שקנסתי עליו מיתה ועל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות.", + "אשכלות מרורות למו, הגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כאשכול ואין אשכול אלא גדול שנאמר (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.", + "(לג) חמת תנינים יינם, החסידים ויראי שמים שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר, שיהו ראשים שבכם כפתן זה שהוא אכזרי.", + "דבר אחר חמת תנינים יינם, שהמתונים ויראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר, ראשים שבכם כפתן זה שהוא אכזרי.", + "רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ודיי מגפן של סדום אתם וממטעתה של עמורה אתם תלמידיו של נחש הקדמוני אתם שהטעה את אדם וחוה.", + "אשכלות מרורות למו, שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, אשכלות מרורות למו ואין אשכול אלא גדול שנאמר (שם) אין אשכול לאכול סליק פיסקא" + ], + [ + "(לד) הלא הוא כמוס עמדי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומחוסר יכול דיהה תלמוד לומר (תהלים עה ט) חמר יכול שאין בו אלא חציו תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאינו חסר אפילו טיפה אחת תלמוד לומר ויגר מזה מאותה טיפה שתו ממנה דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ופרעה וכל חילו סיסרא וכל המונו סנחריב וכל אגפיו נבוכדנצר וכל חילו ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (ישעיה כה ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים יכול שמנים שיש בהם צורך ושמרים שאין בהם צורך תלמוד לומר שמנים ממוחים שמרים מזוקקים שמנים שאין בהם כלום אלא פקטים וכן הוא אומר (ירמיה נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' משכרת כל הארץ מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה כך כשתפסק הפורענות מן האומות עתידה לחזור להם וכשמגיעה אצל ישראל מהו אומר (יחזקאל כג לד) ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי מה דרכו של חרס זה לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסק הפורענות מן ישראל אין עתידה לחזור להם.", + "חתום באוצרותי, מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות כך מעשיהם של רשעים אין מגדלים פירות אם אמרת כן מאבדים היו את העולם וכן הוא אומר (ישעיה ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו אבל מעשיהם של צדיקים עושים פירות ופירי פירות וכן הוא אומר (שם ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.", + "דבר אחר מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כלום ממה שלהם בעולם הזה ומנין שלא נטלו צדיקים כלום ממה שלהם בעולם הזה שנאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומנין שלא נטלו רשעים כלום ממה שלהם בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלים למחר כשתבוא גאולה לישראל שנאמר לי נקם ושלם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לה) לי נקם ושלם, אני נפרע מהם בעצמי לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח כענין שנאמר (שמות ג י) ועתה לך ואשלחך אל פרעה ואומר (מ\"ב יט לה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.", + "דבר אחר לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני שכר מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה וכן הוא אומר (ישעיה סה ו) לא אחשה כי אם שלמתי ואומר (ירמיה טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם.", + "לעת תמוט רגלם, כענין שנאמר (ישעיה כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים. כי קרוב יום אידם, אמר רבי יוסי אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם, הרי פורעניות ממשמשות ובאות מי שנאמר בהם (שם כד כב) ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה.", + "וחש עתידות למו, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האומות מרעיש עליהם את העולם וכן הוא אומר (חבקוק א ח) יעופו כנשר חש לאכול ואומר (ישעיה ה יט) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה וכשהקדוש ברוך הוא מביא יסורים על ישראל אין מביא עליהם מיד אלא ממתין הא כיצד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משתעבדים בהם וכן הוא אומר (ירמיה א ח) אל תירא כי אתך אני נאם ה' להושיעך סליק פיסקא" + ], + [ + "(לו) כי ידין ה' עמו, כשהקדוש ברוך הוא דן את האומות שמחה היא לפניו שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהקדוש ברוך הוא דן את ישראל כביכול תהות היא לפניו שנאמר ועל עבדיו יתנחם ואין נחמה אלא תהות שנאמר (בראשית ו ז) כי נחמתי כי עשיתים ואומר (ש\"א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך.", + "כי יראה כי אזלת יד, כשרואה כליה שלהם על השביה שהיו כולם מהלכים ", + "דבר אחר כי יראה כשנתייאשו מן הגאולה.", + "דבר אחר כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב כשרואה שתכלה פרוטה מן הכיס שנאמר (דניאל יב ז) וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה, דבר אחר כי יראה כי אזלת יד כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כמשה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.", + "דבר אחר כי יראה כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כאהרן שנאמר (במדבר יז יג) ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה.", + "דבר אחר כי יראה, כשרואה שאין בהם בני אדם שמבקשים עליהם רחמים כפינחס שנאמר (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל.", + "דבר אחר כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, אפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(לז) ואמר אי אלהימו, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל ורבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם ", + "רבי יהודה אומר עתידים ישראל שאומרים להם לאומות העולם היכן הפיטקים והגמונים שלכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(לה) אשר חלב זבחימו יאכלו, שהיינו נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטיבי ומעלים להם סלניא.", + "יקומו ויעזרוכם, יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן אלא יקומו ויעזרכם רבי נחמיה אומר זה טיטוס הרשע בן אשתו של אספסיינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגדר שתי פרכות בסייף ואמר אם אלוה הוא יבוא וימחה.", + "אשר חלב זבחימו יאכלו, אמר הללו משה הטעם ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות והסבו עליו נסכים כענין שנאמר (במדבר כח ד) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ", + "יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה, על הכל הקדוש ברוך הוא מוחל על חילול השם פורע מיד סליק פיסקא" + ], + [ + "(לט) ראו עתה כי אני אני הוא, זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר שתי רשויות בשמים משיבים אותו ואומרים לו והלא כבר כתוב ואין אלהים עמדי. או כענין שאין בו כח לא להמית ולא להחיות ולא להרע ולא להטיב תלמוד לומר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה, ואומר (ישעיה מד ו) כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.", + "דבר אחר אני אמית ואחיה, זה אחד מארבע הבטחות שניתן להם רמז לתחית המתים.", + "אני אמית ואחיה, (במדבר כג י) תמות נפשי מות ישרים, (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות, (הושע ו ב) יחיינו מיומים, שומע אני מיתה באחד וחיים באחד תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד כך מיתה וחיים באחד.", + "ואין מידי מציל, אין אבות מצילים את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים אחים את אחים מנין תלמוד לומר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו ואפילו נותן אדם לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר (שם) אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם יקרה היא נפש זו שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומים סליק פיסקא" + ], + [ + "(מ) כי אשא אל שמים ידי, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא בראו אלא במאמר ולא בראו אלא בשבועה ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר (תהלים קו כו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר (יחזקאל לו ז) אני נשאתי את ידי אל הגוים וגו'.", + "ואמרתי חי אנכי לעולם, שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם הפיטקי נכנס לתוך אפרכיא שלו אם יכול ליפרע מן הפיטקי שלו הוא נפרע ואם לאו אין יכול ליפרע אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אם אינו נפרע מן החיים נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע לעולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(מא) אם שנותי ברק חרבי, כשפורענות יוצאה מלפני קלה היא כברק אף על פי כן ותאחז במשפט ידי.", + "אשיב נקם לצרי הרי אחד ולמשנאי אשלם הרי שנים.", + "דבר אחר אשיב נקם לצרי אלו כותיים שנאמר (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימן.", + "ולמשנאי אשלם, אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט סליק פיסקא" + ], + [ + "(מב) אשכיר חצי מדם, וכי איפשר להם לחצים שישתכרו מדם אלא הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושים.", + "וחרבי תאכל בשר, וכי איפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה וכן הוא אומר (יחזקאל לט יז) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ואומר ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם ואומר בשר גבורים תאכלו ואומר ושבעתם על שלחני סוס ורכב ואומר (ישעיה לד ו) חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב מפני מה כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.", + "מדם חלל ושביה. ממה שעשו בחללי עמי וכן הוא אומר (ירמיה ח כג) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.", + "ושביה, ממה שעשו בשבי עמי וכן הוא אומר (ישעיה יד ב) והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם.", + "מראש פרעות אויב, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות אין מביא עליהם שלהם לבדם אלא שלהם ושל אבותיהם מנמרוד ואילך, כשמביא טובות על ישראל מביא עליהם שלהם ושל אבותיהם מאברהם ואילך.", + "דבר אחר מראש פרעות אויב, מה ראו ליתלות בראש פרעה כל פורעניות מפני שהיה תחילה לשעבודם של ישראל סליק פיסקא" + ], + [ + "(מג) הרנינו גוים עמו, למחר כשהקדוש ברוך הוא מביא גאולה לישראל אומות העולם מתרגזים לפניו ולא זו תחילה להם שכבר רגזו מקדם כענין שנאמר (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון.", + "דבר אחר הרנינו גוים עמו, עתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו. ואף שמים וארץ שנאמר (ישעיה מד כג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ מנין אף הרים וגבעות שנאמר (שם נה יב) ההרים והגבעות יפצחו לפניהם רנה מנין אף האילנות שנאמר (שם) וכל עצי השדה ימחאו כף מנין אף אבות ואמהות שנאמר (שם מב יא) ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו.", + "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, שתי נקמות נקם על הדם ונקם על החמס, מנין שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ישראל (שם ד יט) מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם באותה שעה (שם) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון.", + "וכפר אדמתו עמו, מנין שהריגתם של ישראל ביד אומות העולם כפרה להם לעולם הבא שנאמר (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך נתנו את נבלת עבדיך שפכו דמם כמים. דבר אחר וכפר אדמתו עמו, מנין אתה אומר שירידתם של רשעים לגיהנם כפרה היא להם שנאמר (ישעיה מג ג) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר (שם לג כד) העם היושב בה נשוא עון עדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעים אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי פורקים עונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה, וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא.", + "אמרת גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא סליק פיסקא" + ], + [ + "(מד) ויבא משה, נאמר כאן ויבא משה ונאמר להלן וילך משה אי איפשר לומר ויבא משה שכבר נאמר (דברים לא א) וילך משה ואי איפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה, אמור מעתה בא דיותיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר.", + "וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, מלמד שהיה משקעם באזניהם.", + "הוא והושע בן נון, למה אני צריך והלא כבר נאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע מה תלמוד לומר הוא והושע בן נון להודיע צדקו של יהושע שומע אני שצפת דעתו עליו משנתמנה ברשות תלמוד לומר הוא והושע בן נון, הושע בצדקו אף על פי שנתמנה פרנס על ישראל הוא הושע בצדקו כיוצא בו אתה אומר (שמות א ה) ויוסף היה במצרים וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים אלא להודיע צדקו של יוסף שהיה רועה את צאן אביו ואף על פי שנתמנה מלך במצרים הוא יוסף בצדקו כיוצא בו (ש\"א יז יד) ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן אלא להודיעך צדקו של דוד שהיה רועה את צאן אביו, ואף על פי שנתמנה מלך על ישראל, הוא דוד בקטנו סליק פיסקא" + ], + [ + "(מו) ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, צריך אדם להיות לבו ועיניו ואזניו מכוונים לדברי תורה וכן הוא אומר (יחזקאל מ ד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע אל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך אל מבוא הבית קל וחומר ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונים דברי תורה שהם כהררים התלויים בשערה על אחת כמה וכמה.", + "אשר תצום את בניכם לשמר, אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם מעשה שבא רבינו מלדיקיא ונכנס רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בן יהודה וישבו לפניו אמר להם קרבו לכם אני צריך להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם אילו אין משה גדול ואילולא אחרים קבלו תורה על ידו לא היתה שוה [אנו] על אחת כמה וכמה לכך נאמר אשר תצום את בניכם סליק פיסקא" + ], + [ + "(מז) כי לא דבר רק הוא מכם, אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא תדע שכן שהרי אמרו למה נכתב (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע (שם יב) ותמנע הייתה פלגש לפי שאמרה איני כדיי שאהא לו לאשה אהא לו פלגש וכל כך למה להודיעך חבתו של אברהם אבינו היו שלא רוצים מלכות ושולטנות ורצים להדבק בו והלא דברים קל וחומר ומה עשו שאין בידו אלא מצוה אחת שכבד את אביו היו מלכים ושלטונים רצים להדבק בו על אחת כמה וכמה שהיו רצים להדבק ביעקב הצדיק שקיים את התורה כולה שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים.", + "ובדבר הזה תאריכו ימים, זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא ומפורש כאן בתלמוד תורה בכבוד אב ואם מנין תלמוד לומר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך בשלוח הקן כתוב (דברים כב ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים בהבאת שלום כתוב (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך סליק פיסקא" + ], + [ + "(מח) וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה, בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה נאמר (בראשית ז יג) בעצם היום הזה בנח מלמד שהיו דור נח אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו ולא עוד אלא אנו נוטלים כשילים וקרדומות ומבקעים עליו את התיבה אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה ומה ראה לומר במצרים (שמות יב מא) בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' לפי שהיו מצריים אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם ולא עוד אלא שאנו נוטלים סייפים וחרבות והורגים אותם בהם אמר הקדוש ברוך הוא הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה לפי שהיו ישראל אומרים כך מכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו נסים וגבורות אין אנו מניחים אותו אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה לכך נאמר וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר סליק פיסקא" + ], + [ + "(מט) עלה אל הר העברים הזה, עליה היא לך ואינה ירידה.", + "הר העברים הזה, שנקרא ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה, ולמה קורים אותו הר נבו שנקברו בו שלשה נביאים הללו שמתו שלא מידי עבירה ואלו הם משה אהרן ומרים.", + "אשר בארץ מואב מלמד שהראהו שלשלת המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה: אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידים לעמוד מרחב הזונה: וראה את כל ארץ כנען, רבי אליעזר אומר אצבעו של הקדוש ברוך הוא היא היתה לו מטטרון למשה והראהו כל קריי ארץ ישראל עד כאן תחומו של אפרים עד כאן תחומו של מנשה רבי יהושע אומר משה בעצמו ראה אותה הא כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו סליק פיסקא" + ], + [ + "(נ) ומת בהר אשר אתה עולה שמה, אמר לפניו רבונו של עולם למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה משיאמרו טוב משה משמועה לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך היה משה כך וכך עשה משה אמר לו כלך משה גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (ש\"ב ז יט) וזאת תורת האדם ה' אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה מת אדם הראשון אמר להם שלא עשה פיקודיי אמרו לפניו והרי משה עשה פיקודיך אמר להם גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.", + "והאסף אל עמיך, אצל אברהם יצחק ויעקב אצל עמרם וקהת אצל מרים ואהרן אחיך.", + "כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שחמדת לה ומהיכן חימד משה מיתתו של אהרן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כ כה) קח את אהרן ואת אלעזר בנו (שם כו) והפשט את אהרן את בגדיו אלו בגדי כהונה הלבישם לאלעזר וכן שני וכן שלישי אמר לו היכנס למערה ונכנס עלה למיטה ועלה פשוט ידיך ופשט פשוט רגליך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדתה לה סליק פיסקא" + ], + [ + "(נא) על אשר מעלתם בי, אתם גרמתם למעול בי. על אשר לא קידשתם אותי, אתם גרמתם שלא לקדש אותי. (במדבר כז יד) כאשר מריתם פי, אתם גרמתם למרות פי.", + "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא כך אמרתי לך (שמות ד ב) מה זה בידך (שם ג) השליכהו ארצה והשלכת מה אותות שבידך לא עכבתה דבר הקל הזה היה לך לעכבו ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקדוש ברוך הוא בכנפיו שנאמר (במדבר כ יב) לכן לא תביאו את הקהל הזה סליק פיסקא" + ], + [ + "(נב) כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא, נאמר כאן ושמה לא תבוא ונאמר להלן (דברים לד ד) ושמה לא תעבור אי איפשר לומר ושמה לא תעבור, שהרי כבר נאמר ושמה לא תבא, ואי איפשר לומר ושמה לא תבא שהרי כבר נאמר ושמה לא תעבור אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אם איני נכנס לה מלך אכנס לה הדיוט אם איני נכנס לה חי איכנס לה מת, אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת סליק פיסקא וסליק סידרא" + ], + [ + "(לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה, לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה (דברים לב כד-כה) מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב (שם ט ז-ח) ובחורב הקצפתם את ה' ממרים הייתם חזר ואמר להם דברי ניחומים וזאת הברכה אשר ברך משה, ", + "וממנו למדו כל הנביאים שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי ניחומים ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע תחילת דבריו אמר להם (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל וחזר ואמר להם דברי ניחומים (הושע יד ז-ח) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון, ואומר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן ואומר (שם ה-ו) ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וכן יואל אמר להם (יואל א ב-ד) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ואומר יתר הגזם אכל הארבה וחזר ואמר להם דברי ניחומים, (יואל ב כה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילך החסיל והגזם וכן עמוס אמר להם (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם ט יג) הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר וכן מיכה אמר להם (מיכה ג ב) שנאי טוב ואהבי רע גוזלי ואומר (שם ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וחזר ואמר להם דברי ניחומים (מיכה ז יח-כ) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכן ירמיה אמר להם (ירמיה ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם לא יב) אז תשמח בתולה במחול ", + "יכול משאומרים להם דברי ניחומים חוזרים ואומרים להם דברי תוכחות תלמוד לומר (ירמיה נא סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מן הרעה אשר אני מביא עליה עד הנה דברי ירמיהו הוי משאומרים להם דברי ניחומים אין אומרים להם דברי תוכחות.", + "וזאת הברכה, הרי זו מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את ישראל משם התחיל משה לברכם שנאמר וזאת הברכה אשר ברך: וזאת הברכה הרי זה מוסיף על ברכה ראשונה ואיזו היא (תהלים צ א) תפלה למשה איש האלהים ועדין הדבר תלוי אין אנו יודעים אם תפילה קודמת לברכה אם ברכה קודמת לתפילה כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת לברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה.", + "אשר ברך משה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדיי היא ברכתם אלא ברכם משה נמצינו למידים שכדיי משה שיברך את ישראל וכדיי ישראל שברכם משה.", + "איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים אלקנה נקרא איש האלהים (ש\"א ב כז) ויבא איש האלהים אל עלי שמואל נקרא איש האלהים שנאמר (שם ט ו) הנה נא איש האלהים בעיר הזאת דוד נקרא איש האלהים שנאמר (נחמיה יב כד) במצות דוד איש האלהים שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"א יב כב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר עדוא נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג א) והנה איש האלהים בא מיהודה בדבר ה' אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"ב א יג) איש האלהים תיקר נא נפשי אלישע נקרא איש האלהים שנאמר (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא מיכה נקרא איש האלהים שנאמר (מ\"א כ כח) ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר (דהי\"ב כה ז) ואיש אלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל.", + "לפני מותו, וכי עלתה על דעתך שלאחר מותו היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו סמוך למותו, כיוצא בו (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלתה על דעתך שלאחר ביאה אליהו מתנבא להם מה תלמוד לומר לפני בא יום ה' סמוך לביאה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר, מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום משל ללוטייר שהיה עומד על הבמה ונשכר לאחד לדבר על ידיו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך אשרי עולם ממלכו אשרי עולם מדיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה והיו אחרים מקלסים עמו ואחר כן פתח בצרכו של אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך אף משה רבינו לא פתח בצרכי ישראל עד שפתח בשבחו של מקום שנאמר ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך פתח בצרכם של ישראל ויהי בישורון מלך חזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון, ", + "ואף דוד המלך פתח בשבחו של מקום תחילה שנאמר (תהלים קמט א) הללויה שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בשבחם של ישראל (שם קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וחזר וחתם בשבחו של מקום (שם קנ א) הללו אל בקדשו ואף שלמה בנו פתח בשבחו של מקום תחילה (דהי\"ב ו יד) אין כמוך אלהים בשמים ובארץ שומר הברית והחסד ואחר כך פתח בצרכם של ישראל (שם כח) רעב כי יהיה בארץ וחזר וחתם בשבחו של מקום (שם מא) קומה ה' אלהים לנוחך", + "ואף שמנה עשרה ברכות שתיקנו נביאים הראשונים שיהו ישראל מתפללים בכל יום לא פתחו בצרכם של ישראל עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך.", + "ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחת נגלה אלא מארבע רוחות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואיזו היא רוח רביעית (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא.", + "דבר אחר כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי וזרח משעיר למו זה לשון רומי הופיע מהר פארן זה לשון ערבי ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.", + "דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות כ יג) לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר (בראשית כז כב) והידים ידי עשו (שם כז מ) ועל חרבך תחיה הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות שם) לא תנאף אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא שנאמר (בראשית יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם (שמות שם) לא תגנוב אמרו לו כל עצמם אביהם ליסטים היה שנאמר (בראשית טז יב) והוא יהיה פרא אדם וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה שנאמר (תהלים קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך יכול שמעו וקבלו תלמוד לומר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו לא דיים שלא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך נתנם לישראל, משל לאחד ששילח את חמורו וכלבו לגרן והטעינו לחמור לתך ולכלב שלש סאים היה החמור מהלך והכלב מלחית פרק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שיני וכן שלישי כך ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה אף אותם שבע מצות שלא יכלו בני נח לעמוד בהם ופרקום באו ישראל וקבלום לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.", + "דבר אחר וזרח משעיר למו, כשעומד הקדוש ברוך הוא ליפרע משעיר עתיד להרעיש את העולם כולו על יושביו כדרך שהרעיש במתן תורה שנאמר (שופטים ה ד) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים ואומר (בראשית כה כו) ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב אמר להם הקדוש ברוך הוא אין כל אומה ולשון נכנסת ביניכם.", + "משל למלך שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו והיה המלך מתירא מפני אחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו מה עשה אותו הבן עמד ופרכס את עצמו וספר את שערו אמר לו המלך לך אני נותן מתנה כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו תמימים כענין שנאמר (בראשית כה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.", + "דבר אחר מסיני בא כשנגלה הקדוש ברוך היא ליתן את התורה הרעיש כל העולם על יושביו שנאמר (תהלים כט ג) קול ה' על המים ואומר קול ה' בכח באותה שעה נתקבצו כל האומות אצל בלעם אמרו לו כמדומים אנו הקדוש ברוך הוא מחריב את העולם במים אמר להם (בראשית ט טו) לא יהיה עוד המים למבול אמרו לו מה הקול הזה אמר להם (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנאמר (איוב יב טז) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן (תהלים כט יא) ה' יברך את עמו בשלום.", + "הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הם ראשונה במצרים שנאמר (תהלים פ ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה שניה בשעת מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע רביעית לימות המשיח שנאמר (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע.", + "ואתא מרבבות קדש, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קדש ולא כל רבבות קודש.", + "דבר אחר ואתא מרבבות קדש, מלך בשר ודם יושב בתוך פלטיא שלו יש בה בני אדם נאים ממנו בני אדם משובחים ממנו בני אדם גבורים ממנו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קודש וכשנגלה על הים מיד הכירוהו שנאמר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנו כך היו אומות העולם שואלים את ישראל ואומרים להם מה (שיר השירים ה ט) דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו כענין שנאמר (שם א ג) על כן עלמות אהבוך ואומר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום כולכם נאים כולכם גבורים בואו ונתערבה יחד וישראל אומרים נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו (שיר השירים ה י-טז) דודי צח ואדום, ראשו כתם פז, עיניו כיונים על אפיקי מים, לחייו כערוגת הבשם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים וכולו ממתקים כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של הקדוש ברוך הוא אמרו להם נבא עמכם שנאמר (שם ו א) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך מה ישראל אומרים להם אין להם חלק בו, (שם ו ג) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים.", + "מימינו אש דת למו, כשהיה הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היה יוצא דרך ימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאל ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו בימינו וחוקקו בלוח והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (תהלים כט ז) קול ה' חוצב להבות אש.", + "מימינו אש דת למו, מגיד שדברי תורה משולים באש מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם מה אש קרוב לה אדם נכוה רחוק ממנה צונן כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו פרש מהם ממיתים אותו מה אש משתמשים בה בעולם הזה ולעולם הבא כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ולעולם הבא מה אש כל המשתמש בה עושה גופו רושם כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה גופו רושם מה אש עמלים בה ניכרים בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרים בהלוכם ובדבורם ובעטפתם בשוק.", + "אש דת למו, אלולא דת שנתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה סליק פיסקא" + ], + [ + "(ג) אף חובב עמים, מלמד שחבב המקום את ישראל מה שלא חבב כל אומה ומלכות.", + "כל קדושיו בידיך, אלו פרנסי ישראל שנותנים את נפשם על ישראל במשה הוא אומר (שמות לב לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספרך אשר כתבת בדוד הוא אומר (דהי\"א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם.", + "והם תכו לרגליך, אף על פי שאנוסים אף על פי שלוקים אף על פי שבזוזים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם ואומרים (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר אף חובב עמים מלמד שלא חלק להם הקדוש ברוך הוא חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל תדע לך שכן שהרי אמרו גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור וכבר שלחה מלכות שני סרדיטיאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם יהודים וראו תורתם מה טיבה הלכו אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה מדרש הלכות והגדות בשעת פטירתם אמרו להם כל התורה נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד זה שאתם אומרים גזילו של גוי מותר ושל ישראל אסור ודבר זה אין אנו מודיעים למלכות.", + "כל קדושיו בידיך, אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ד ד-ו) ואתה שכב על צדך השמאלי ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני.", + "והם תכו לרגליך, אף על פי שהם מכעיסים ואף על פי שהם חוטאים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם עול תורתך (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", + "דבר אחר אף חובב עמים מלמד שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות. כל קדושיו בידיך, אלו נפשותיהם של צדיקים שהן נתונות באוצר שנאמר (ש\"א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. והם תכו לרגליך, ואפילו הם נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע סליק פיסקא" + ], + [ + "(ד) תורה צוה לנו משה, ציווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו וכן הוא אומר (מ\"א ח כ) ואבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל בית זה למה לארון ואומר (שם כא) ואשים שם מקום לארון הוי ציווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו.", + "דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה רבינו אנו אוחזים את התורה והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהילת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים ירושה לבני קטנים מנין תלמוד לומר (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם דבר אחר [מורשה קהלת יעקב] אל תהי קורא מורשה אלא מאורשה, מלמד שהתורה מאורשה היא לישראל ואשת איש לאומות העולם וכן הוא אומר (משלי ו כז-כט) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.", + "דבר אחר אל תהי קורא מאורשה אלא מורשה מלמד שהתורה מורשה לישראל משל למה הדבר דומה לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אם מבקש לחזור אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור מפני שהוא אומר לירושתי אני חוזר כך תלמיד חכם שפירש מדברי תורה והלך לו לדברים אחרים אם מבקש לחזור אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור מפני שהוא אומר לירושתי אני חוזר לכך נאמר מורשה קהלת יעקב סליק פיסקא" + ], + [ + "(ה) ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא ראשי עם שנאמר (במדבר כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם. דבר אחר כשהנשיא מושיב זקנים בישיבה של מטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא זקינים שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.", + "יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. רבי שמעון בן יוחי אומר משל לאחד שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן בלב הים ובנה עליהם פלטרין כל זמן שהספינות קשורות זו בזו פלטרין קיימים פרשו ספינות אין פלטרין קיימים כך ישראל כשעושים רצונו של מקום בונה עליותיו בשמים וכשאין עושים רצונו כביכול אגודתו על ארץ יסדה וכן הוא אומר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא כשאני קורא בשמו הוא גדול ואם לאו כביכול וכו' כיוצא בו (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדיי אני אל וכשאין אתם עדיי כביכול איני אל כיוצא בו (תהלים קכג א) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים אילמלא אני כביכול לא היית יושב בשמים ואף כאן אתה אומר יחד שבטי ישראל כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות סליק פיסקא" + ], + [ + "(ו) יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימות, וכי מה ענין זה לזה משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו אמר להם בניי שמא צורך יש לכם לומר שמא דבר יש לכם אמרו לי אמרו לו אבה אין לנו צרך ואין לנו דבר אלא שתתרצה לאחינו הגדול כך אילמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמר יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימות.", + "יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא מה תלמוד לומר ואל ימות לעולם הבא.", + "דבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה. רבי חנניה בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד שנאמר (ש\"ב טז יג) ושמעי הולך בצלע אף על פי כן (שם) ההר לעומתו (מ\"א יא כז) שלמה בנה את המילוא אף על פי כן סגר את פרץ עיר דוד אביו וחכמים אומרים לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים שכר על המצות ועונשים על העבירות ומה תלמוד לומר יחי ראובן ואל ימות שעשה ראובן תשובה, רבן שמעון בן גמליאל אומר מוצל היה ראובן מאותו החטא ולא נזקק לאותו מעשה איפשר מי שעתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר (דברים כז כ) ארור שוכב עם אשת אביו נזקק לאותו מעשה ומה תלמוד לומר (בראשית מט ד) כי עלית משכבי אביך שתבע עלבון אמו.", + "ויהי מתיו מספר, בעולם הזה שימיו מספר אבל לעתיד לבא יחי ראובן ואל ימת.", + "דבר אחר ויהי מתיו מספר, גבורים בכח גבורים בתורה גבורים בכח שנאמר (ישעיה ג כה) מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה. גבורים בתורה שנאמר (תהלים קג כ) גבורי כח עשי דברו ואומר (דהי\"א ה ו) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני סליק פיסקא" + ], + [ + "(ז) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמר (בראשית לח כו) צדקה ממני כיון שראה ראובן שהודה יהודה עמד אף הוא והודה על מעשיו הוי אומר יהודה גרם לראובן שעשה תשובה עליהם הכתוב אומר (איוב טו יח-יט) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.", + "שמע ה' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה ואמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.", + "ואל עמו תביאנו, שיקבר עם אבות בארץ רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו ישראל ממצרים והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים שנאמר (שמות יג יט) והעליתם את עצמותי מזה אתכם שאין תלמוד לומר אתכם מה תלמוד לומר אתכם שכל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בקבורתם רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (בראשית נ ה) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בארץ.", + "ידיו רב לו, בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעמידתו לפני יוסף.", + "וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.", + "ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה שנאמר (שופטים א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי.", + "ידיו רב לו, בשעה שנאמר (בראשית לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. ועזר מצריו תהיה. כענין שנאמר (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.", + "וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על דוד מלך ישראל אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שדוד מלך ישראל שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שתחזירו אל אחיו בשלום. ידיו רב לו בשעה שהרג את גלית. ועזר מצריו תהיה בשעה שאמר (תהלים קכא א) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. ", + "וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה. ואל עמו תביאנו זה יאשיהו שנאמר (מ\"ב כב כ) הנני אוסיפך אל אבותיך. ידיו רב לו, זה מנשה שנאמר (שם כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד לסוף מה נאמר בו (דה\"ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו. ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט וה' עזרו סליק פיסקא " + ], + [ + "(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר (בראשית מט ז) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר (בראשית לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר (במדבר כה יא) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר (שם יד) ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.", + "תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מי שעתיד ללבוש אורים ותומים.", + "לאיש חסידיך, למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך.", + "אשר נסיתו במסה, הרבה נסיונות נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות.", + "תריבהו על מי מריבה, סקיפנטים נסתקפת לו, אם משה אמר (במדבר כ י) שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו סליק פיסקא" + ], + [ + "(ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה אלא זה אבי אמו מישראל. ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל. ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל.", + "כי שמרו אמרתך, במצרים. ובריתך ינצרו, במדבר.", + "דבר אחר כי שמרו אמרתך במצרים ובריתך ינצרו במרגלים סליק פיסקא" + ], + [ + "(י) יורו משפטיך ליעקב, מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם שנאמר (דברים כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה וריבי סוטה. נגע אלו נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים.", + "ותורתך לישראל. מלמד ששתי תורות ניתנו לישראל אחת בפה ואחת בכתב שאל אגניטוס הגמון את רבן גמליאל אמר לו כמה תורות ניתנו לישראל אמר לו שתים אחת בפה ואחת בכתב.", + "ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שנאמר (ויקרא ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה.", + "דבר אחר ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך, אלו איברי עולה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יא) ברך ה' חילו, בנכסים מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם משום אבה הדרוס אמרו הרי הוא אומר (תהלים לז כה) נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן.", + "ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים.", + "מחץ מתנים קמיו, שכל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל.", + "דבר אחר מחץ מתנים קמיו, זה קרח, ומשנאיו מן יקומון, זה עוזיהו.", + "(יב) לבנימן אמר ידיד ה', חביב בנימן שנקרא ידיד למקום שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם מי שהמלך אוהבו. ששה הם נקראו ידידים הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד שנאמר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי. אברהם נקרא ידיד שנאמר (ירמיה יא טו) מה לידידי בביתי בנימן נקרא ידיד שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' שלמה נקרא ידיד שנאמר (ש\"ב יב כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה ישראל נקראו ידידים שנאמר (ירמיה יב ז) נתתי את ידידות נפשי בית המקדש נקרא ידיד שנאמר (תהלים פד ב) מה ידידות משכנותיך יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד.", + "ישכון לבטח עליו, אין בטח אלא רחצן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים.", + "חופף עליו כל היום, זה בנין ראשון. כל היום זה בנין אחרון. ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. דבר אחר חופף עליו בעולם הזה. כל היום לימות המשיח. ובין כתיפיו שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבא וכן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנאמר (בראשית כב יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר הרי חרב ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנאמר (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי כריח שדה הרי חרב אשר ברכו ה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא שנאמר (תהלים קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי שנאמר (בראשית כח יז) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה הרי בנוי, אין זה, הרי חרב, כי אם בית אלהים וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. ", + "ובין כתיפיו שכן, בין חרב בין שאינו חרב וכן הוא אומר (סוף דהי\"ב) כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים.", + "דבר אחר ובין כתיפיו שכן, מה שור זה אין בו גבוה מכתיפיו כך בית המקדש גבוה מכל העולם וכן הוא אומר (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום ואומר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב אלא עמים רבים.", + "רבי אומר בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר (יהושע טו ח) ועלה הגבול גיא בן הינום אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם, מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין רבי מאיר אומר בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתיפיו שכן, ומה אני מקיים (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה שנאמר (תהלים עח סז-סח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה. [רבי יהודה אומר בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה] שנאמר (מיכה ה א) ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ואין אפרתה אלא בית לחם שנאמר (בראשית לה יט) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם", + "רבי מאיר אומר בחלקו של בנימן בנה מתה שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה מתה עלי רחל ואין אפרתה אלא בית לחם שנאמר (מיכה ה א) ואתה בית לחם אפרתה שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומר (תהלים קלב ו) הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער במי שנמשל בחייתו יער ואיזה זה בנימן שנאמר (בראשית מט כז) בנימן זאב יטרף ", + "זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנו לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות וארבעים שנה שנאמר ויהי (מ\"א ו א) בשמונים שנה וארבע מאות שנה צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נמצאו אוכלים אותו ארבע מאות וארבעים שנה וכששרת שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופנו אותו מלפניהם שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. (במדבר י כט) ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ והלא כבר נאמר (שם) לכה אתנו והטבנו לך מה תלמוד לומר (שם) כי ה' דבר טוב על ישראל זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שנבנה בית הבחירה לשבטים (שם ל) ויאמר אליו לא אלך אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי וכן אתה מוצא בישראל שהניחו מקום פירות ומאכל ומשתה והלכו לעדר במדבר ללמוד תורה מיעבץ וזהו עתניאל בן קנז.", + "הרי הוא אומר (ש\"ב כד כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים ובמקום אחר הוא אומר (דהי\"א כא כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות אי איפשר לומר שקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף ואי איפשר לומר שקלי כסף שכבר נאמר שקלי זהב אמור מעתה בכסף קנה וזהב שקל אי איפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות ואי איפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה עמד וכנס חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים.", + "ומפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו משל למלך שבא אצל בניו לפרקים וכל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה קטן שבכולם אמר איפשר שמניח אבה אחיי הגדולים ושורה אצלי עמד לו ופניו כבושות ונפשו עגומה אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו עכשיו המאכל והמשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו כך אמר הקדוש ברוך הוא בית הבחירה יהיה בחלק בנימן וקרבנות מכל השבטים.", + "דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ", + "דבר אחר כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו אמר הקדוש ברוך הוא אם אני אומר לאלו שיבנו לי בית הבחירה כשהם מתפללים לפני איני מתמלא רחמים עליהם שלא היה להם רחמים על אחיהם.", + "דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפש את מקומו קטן שבהם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה והיה יעקב אביו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס אמר הקדוש ברוך הוא מקום שסמך צדיק זה ידיו אני משרה שכינתי שנאמר ובין כתיפיו שכן סליק פיסקא" + ], + [ + "(יג) וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל הארצות: ", + "ממגד שמים מטל, שיהא טל מצוי לה בכל שעה: ומתהום רובצת תחת, מלמד שהיא מרבצת מעיינות.", + "(יד) וממגד תבואות שמש, מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה ואין לך פירות יפים ומתוקים בעולם אלא הרואים את החמה וכשם שפתוחה לחמה כך פתוחה ללבנה שנאמר וממגד גרש ירחים.", + "(טו) ומראש הררי קדם, מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל: ", + "וממגד גבעות עולם, מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות שנאמר (שיר השירים ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.", + "(טז) וממגד ארץ ומלואה, מלמד שארצו של יוסף מליאה ואינה חסירה כל ברכה רבי שמעון בן יוחי אומר אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף אין צריך חוץ ממנה כלום.", + "ורצון שוכני סנה, שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה.", + "תבואתה לראש יוסף, הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבוא.", + "ולקדקד נזיר אחיו, למי שריחקוהו אחיו ועשאוהו נזיר.", + "(יז) בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו: וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם.", + "בהם עמים ינגח, וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלכים מלמד שכבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו: ", + "יחדיו אפסי ארץ וכי כל הארצות כבש יהושע והלא לא כבש אלא פרטוס זה קטן אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושולטונים, רבי יהודה אומר וכי שלשים ואחד מלכים שעיבד כולם היו בארץ ישראל כדרך שעושים ברומי עכשיו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחוילות אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילות בארץ אומר לא עשיתי כלום.", + "והם רבבות אפרים, לפי שלא מפורש לנו עשרם של כנעניים מה היה תלמוד לומר (שופטים א ז) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני והלא דברים קל וחומר ומה אדני בזק שאינו ראוי לימנות עם מלכי כנען היו לו שבעים מלכים מלקטים תחת שולחנו הא למוד וראה מה היה עשרם של כנעניים: והם אלפי מנשה. שאין מפורש לנו כמה הרג יהושע בכנענים ת\"ל (שופטים ח י) וזבח וצלמונע בקרקר ומחניהם עמם כחמשה עשר אלף כל הנותרים מכל מחני בני קדם והנופלים מאה ועשרים אלף הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה סליק פיסקא" + ], + [ + "(יח) ולזבולון אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו: ", + "ויששכר באהליך, מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה שנאמר (דהי\"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכן מצינו שאביו משבחו שנאמר (בראשית מט טו) וירא מנוחה כי טוב ", + "דבר אחר ויששכר באהליך מלמד שבית הבחירה היה ראוי ליבנות בחלקו של יששכר.", + "(יט) עמים הר יקראו, מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל והיו אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה מיד עולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ומקריבים זבחים ועולות תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק.", + "כי שפע ימים ינקו, שנים נוטלים בשפע ונותנים בשפע ואלו הם ים ומלכות, ים נותן בשפע ונוטל בשפע מלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע.", + "דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא מנין אתה אומר שאין ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה שאין הים הגדול מקיאה לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא תלמוד לומר כי שפע ימים ינקו: אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד אמרתי לו פרנסתך במה אמר לי מחלזון אמרתי לו וכי מצוי הוא אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא ", + "וספוני טמוני חול, ספוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זה זכוכית, לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו רבונו של עולם לאחיי נתת ארצות ולי נתת ימים לאחיי נתת שדות וכרמים ולי נתת חלזון אמר לו לסוף שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו סימן יהא בידך שכל מי שגונבך לא יהא בפרגמטיא שלו כלום סליק פיסקא" + ], + [ + "(כ) ולגד אמר למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "ברוך מרחיב גד, מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח: ", + "כלביא שכן, מלמד שהוא סומך לספר שכל מי שהוא סומך לספר נמשל לאריות: ", + "וטרף זרוע אף קדקוד, טרף זרוע, לשעבר, אף קדקד, לעתיד לבא.", + "(כא) וירא ראשית לו, הוא בא בראש תחילה והוא יבוא בראש לעתיד לבא.", + "כי שם חלקת מחוקק ספון, זו קבורתו של משה שנתונה בחלקו של גד והלא לא מת אלא בחלקו של ראובן שנאמר (דברים לב מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו של ראובן שנאמר (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו ואת בעל מעון וגו' ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה בארבעת מילים מחלקו של ראובן וחלקו של גד ומלאכי השרת מספידים עליו ואומרים יבוא שלום ינוח על משכבו וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הם קשת ומן באר וכתב מכתב והלוחות ופי האתון ופי הארץ וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה ויש אומרים אף בגדי אדם הראשון, ויש אומרים אף כתנות והמזיקים, רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר רבי נחמיה אומר אף האור והפירדה רבי יהודה אומר אף הצבת וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד צבתא קדמייתא מאי הוית הא לוו ברייה הות אמרו לו והרי יכול לעשותה בדפוס ולהתיכה בתוכו הא לוו ברייה הות.", + "ויתא ראשי עם, שעשה את התורה תוים תוים דבר אחר מלמד שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה בראש חבורה של בעלי מקרא ובראש חבורה של בעלי משנה ובראש חבורה של בעלי תלמוד, ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וכן הוא אומר (ישעיה נג יב) לכן אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל.", + "וטרף זרוע אף קדקוד, טרף זרוע, לשעבר, אף קדקד, לעתיד לבא.", + "צדקת ה' עשה, וכי מה צדקה עשה משה בישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן ומן יורד להם ושליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותם אלא שאמר (דברים טו ז) כי יהיה בך אביון.", + "צדקת ה' עשה, מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.", + "(כב) ולדן אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "דן גור אריה, מלמד שסמוך לספר וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות.", + "יזנק מן הבשן, מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות וכן הוא אומר (יהושע יט מז) ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו.", + "(כג) ולנפתלי אמר, למה נאמר לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "נפתלי שבע רצון, מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים ובספינות.", + "ומלא ברכת ה', זו בקעת גינוסר, רבי אומר זה בית דין של טבריה ועליו הוא אומר (תהלים קמה יט) רצון יריאיו יעשה.", + "ים, זה ים של סופני. ודרום, זה ימה של טבריה, ירשה, מלמד שנטל מלא חבל חלקו בדרום.", + "(כד) ולאשר אמר, למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מ\"ז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.", + "ברוך מבנים אשר, אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר.", + "יהי רצוי אחיו, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפקינון ובקיבלאות והם מרצים לו בתבואה.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו, כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו כך אתה מדבר באחינו הגדול וכשהודה ראובן על המעשה נתרצו לו אחיו לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו כשהיו שבטים מתייחסים זה אומר שלי היא לויה וזה אומר שלי היא לויה אמר להם אם מראובן הכתוב מייחס שלי היא לויה ואם מבנימין הכתוב מייחס של לוי היא לויה ריצה את אחיו באותה שעה לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", + "דבר אחר יהי רצוי אחיו, אין בכל הארצות שמשמטת בשביעית כארצו של אשר.", + "וטובל בשמן רגלו, מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין מעשה שנצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו להם פולימוטוס אחד אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא הלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך לגוש חלב הלך לו לגוש חלב אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך אצל פלוני הלך לביתו ולא מצאו אמרו לו הרי הוא בשדה הלך ומצאו שעוזק תחת הזית אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך אמר לו המתן עד שאגמור את הזית משגמר את הזית ונטל את כליו והיה ממשמש ובא אמר פומליטוס איפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא דומה שצחקו בי יהודים כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו מלאת ספל שמן ורחצה רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא אמר לו רצונך שוב אמר לו אין לי מעות אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותיי עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה ריבוא אמרו לא הניח אדם זה לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא משכו עמו הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול אמר להם לא תקלסו לי קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו ולא עוד אלא שאני חייב לו שמונה עשרה ריבוא לקיים מה שנאמר (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.", + "(כה) ברזל ונחשת מנעליך, מלמד שארצו של אשר היא היתה מנעלה של ארץ ישראל.", + "וכימיך דבאך, מלמד שכל ארצות דובאות כסף לארץ ישראל כענין שנאמר (בראשית מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף וגו'.", + "(כו) אין כאל ישורון, ישראל אומרים אין כאל ורוח הקודש אומרת אל ישורון, ישראל אומרים (שמות טו יא) מי כמוכה באלים ה' ורוח הקודש אומרת (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך ישראל אומרים (שם ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ורוח הקודש אומרת (דהי\"א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד ישראל אומרים (שה\"ש ב ג) כתפוח בעצי היער ורוח הקודש אומרת (שם ב ב) כשושנה בין החוחים ישראל אומרים (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו ורוח הקודש אומרת (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי ישראל אומרים (תהלים פט יח) כי תפארת עוזמו אתה ורוח הקודש אומרת (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר.", + "רוכב שמים בעזרך, כשישראל ישרים עושים רצונו של מקום רוכב שמים בעזרך וכשאין עושים רצונו כביכול ובגאותו שחקים.", + "ובגאותו שחקים, נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה היא מדת כבוד למעלה אמר להם מן השמים התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה ", + "משל למה הדבר דומה לאחד שאמר מבקש אני לראות כבודו של מלך אמרו לו לך למדינה ואתה רואה אותו נכנס וראה וילון פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא יכול לזוז עיניו ממנו עד שנפל אמרו לו אם וילון פרוס על פתח המדינה ושם אבנים טובות ומרגליות לא יכולת לזוז עיניך מהם עד שנפלת אילו נכנסת במדינה על אחת כמה וכמה לכך נאמר ובגאותו שחקים." + ], + [ + "(כז) מעונה אלהי קדם, שלשה ספרים נמצאו בעזרה אחד של מעונים ואחד של היא היא ואחד נקרא ספר זעטוטים באחד כתיב מעון אלהי קדם ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם, בטלו חכמים את האחד וקיימו השנים, באחד כתיב תשעה היא ובשנים כתיב אחד עשרה היא בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים באחד כתיב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ואל זעטוטי בני ישראל, ובשנים כתיב (שמות כד ה) וישלח את נערי בני ישראל (שם יא) ואל אצילי בני ישראל בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.", + "ומתחת זרועות עולם, מלמד שארץ ישראל היא תקפה של עולם.", + "ויגרש מפניך אויב, אלו שברחו לאסיא. ויאמר השמד, אלו יושבי ארץ ישראל.", + "(כח) וישכן ישראל בטח, אין בטח אלא רחצן וכן הוא אומר (יחזקאל לד כה) וישכן במדבר לבטח.", + "בדד, לא כבדד שאמר משה (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ולא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה טו יז) מפני ידך בדד ישבתי אלא כבדד שאמר אותו רשע, (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון.", + "עין יעקב, בברכה שברכם יעקב אביהם שנאמר (בראשית מח כא) והיה אלהים עמכם.", + "אל ארץ דגן ותירוש, בברכה שברכם יצחק אביהם שנאמר (בראשית כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים.", + "אף שמיו יערפו טל כענין שנאמר (ישעיה מה ח) הרעיפו שמים ממעל.", + "(כט) אשריך ישראל מי כמוך, ישראל אומרים (שמות טו יא) מי כמוך באלים ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. אשריך ישראל נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעתיד לבא אמר להם איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, משל לאדם שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך כל הגפנים הללו שלך כל הזיתים הללו שלך כשיגע להראותו אמר לו איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך כך אמר משה לישראל איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.", + "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' עם שאין ישועתו אלא בשכינה, (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים.", + "מגן עזרך, כענין שנאמר (ש\"ב כב ג) אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי.", + "ואשר חרב גאותך, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב כענין שנאמר (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר (ישעיה מט יח) חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.", + "ויכחשו אויביך לך, בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאילו הן אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית לג ט) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מ\"א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי.", + "ואתה על במותימו תדרוך כענין שנאמר (יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה." + ], + [ + "(לד, א) ויעל משה מערבות מואב, עליה היא ואינה ירידה.", + "מערבות מואב, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו.", + "אל הר נבו, ראש הפסגה, מה פסגה זו מופרשת מן האשכול ואינה מופרשת כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו שלשלת נביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה.", + "ויראהו ה' את כל הארץ מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "את הגלעד, מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו וחזר והראהו המחריבים לו ואין גלעד אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון.", + "עד דן, מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר עד דן מלמד שהראהו שבטו של דן עובד עבודה זרה כענין שנאמר (שופטים יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו ואיזה זה זה שמשון בן מנוח.", + "(ב) ואת כל נפתלי, מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר מלמד שהראהו ברק בן אבינועם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמר כאן ואת כל נפתלי ונאמר להלן (שם ד ו) ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי.", + "ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנענים נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במדבר יג ח) למטה אפרים הושע בן נון.", + "ומנשה, מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ומנשה מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה במדין ועמלק.", + "דבר אחר לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב לג [דול] וכן הוא אומר (שופטים ו טו) הנה אלפי הדל במנשה.", + "ואת כל ארץ יהודה, מלמד שהראהו ארץ יהודה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.", + "דבר אחר ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה ונאמר להלן (דה\"א כח ד) ויבחר ה' אלהי ישראל בי.", + "עד הים האחרון, מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.", + "דבר אחר עד הים האחרון, אל תהי קורא עד הים האחרון אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו כל העולם כולו מיום שנברא ועד שיחיו המתים.", + "(ג) ואת הנגב, מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו, ", + "דבר אחר ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורים בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמר להלן (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון.", + "ואת הככר, מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים לבית המקדש נאמר כאן ואת הככר ונאמר להלן (מ\"א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך.", + "בקעת ירחו, מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו ", + "דבר אחר מה בקעה זו חיור כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו.", + "עיר התמרים מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה שמשולים בתמרים וכן הוא אומר (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח. דבר אחר מלמד שהראהו סמוכה מצדה גיהנם שהיא צרה מלמעלה ורחבה מלמטה וכן הוא אומר (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה.", + "עד צוער, אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים ליאבד עמהם.", + "(ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ, אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך.", + "ושמה לא תעבור, נאמר כאן ושמה לא תעבור ונאמר להלן (דברים לב נב) ושמה לא תבא מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור אמר משה אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט אם איני נכנס לה חי אכנס לה מת אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.", + "(ה) וימת שם משה, איפשר שמת משה וכותב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת איפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא כתוב כענין שנאמר (ירמיה לו יח) ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר בת קול יוצאת מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה סמליון אמר וימת שם משה. ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן (בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה נאמר כאן שם ונאמר להלן (שמות לד כח) ויהי שם עם ה'.", + "עבד ה', לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.", + "על פי ה', כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח משלו משל למה הדבר דומה לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא כך כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתם של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתם וכן הוא אומר (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישולח בו ואומר (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם.", + "(ו) ויקבור אותו בגיא אם נאמר בגיא, למה נאמר בארץ מואב ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד.", + "ולא ידע איש את קבורתו יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו שנאמר ולא ידע איש את קבורתו ואין איש אלא משה שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד וכבר שלחה מלכות בית קיסר שני סרדיוטות אמרו לכו וראו קבורתו של משה היכן היא הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה ירדו למטה וראו אותו למעלה נחלקו חציים למעלה וחציים למטה עליונים ראו אותו כלפי מטה ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.", + "(ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.", + "לא כהתה עינו, מלמד שעיניהם של מתים כהות: ", + "ולא נס לחה, רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.", + "(ח) ויבכו בני ישראל את משה הרי אחד, ויתמו ימי הרי שנים, בכי אבל משה הרי שלשה.", + "שלשים יום אלו מה טיבם אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום. ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום נאמר כאן ימי ונאמר להלן (במדבר ו ד) ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום.", + "(ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, מפני מה כי סמך משה את ידיו עליו: ", + "וישמעו אליו בני ישראל אין לך משמע גדול מזה ויעשו כאשר צוה ה' את משה, ועדין לא ניתן מוראו עליהם שנאמר (יהושע ד יד) בעת ההיא גדל ה' את יהושע באותה שעה ניתן מוראו עליהם.", + "(י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.", + "אשר ידעו ה' פנים אל פנים, למה נאמר לפי שנאמר (שמות לג יח) ויאמר הראיני נא את כבודך אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים שנאמר (שם לג כ) לא תוכל לראות את פני אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל באחורים שנאמר (שם לג כג) והסירותי את כפי וראית את אחורי אימתי הראהו סמוך למיתה הא למדת שהמתים רואים.", + "(יא) לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, למצרים בפני עצמה לפרעה בפני עצמו ולעבדיו בפני עצמם: ", + "ולכל היד החזקה, זו מכת בכורות. ולכל המורא הגדול, זו קריעת ים סוף ", + "רבי אלעזר אומר לכל האותות והמופתים ומנין אף לפני הר סיני תלמוד לומר ולכל היד החזקה, ומנין אף במדבר תלמוד לומר ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (דברים ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל סליק ספרי חזק ונתחזק" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sifre on Deuteronomy, ed. Dr. Louis Finkelstein. JTS, 1969", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012428250205171/NLI" + ], + [ + "Sifrei Devarim, Hebrew", + "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D" + ] + ], + "heTitle": "ספרי דברים", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "sectionNames": [ + "Paragraph", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..704decf7fd0a7e2129e6a27373f832b37a8c07a6 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,178 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Sifrei Zuta", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ספרי זוטא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "\"Based on the verse, 'You shall not touch any holy thing' (Leviticus 12:4), one might think this prohibition even applies to tithes. The verse clarifies, 'And you shall not come into the sanctuary.' Just as the sanctuary is entered only after sunset, so too holy things are only approached after sunset. I might think this applies even to the 'most holy' items, but the text says, 'You shall not touch any holy thing.' I argue, just as the sanctuary is only entered after sunset, so too holy items are only approached after sunset. Or, just as the sanctuary does not admit those lacking atonement, so too holy items do not admit them. These are the holy items of the sanctuary. I also include the holy items of the border areas, which are only approached after sunset. Why exclude tithes? Because they can be consumed by someone who immersed that day but hasn't yet seen sunset. The implication of 'You shall not touch any holy thing' only applies to a woman who has given birth. When the verse says, 'And the LORD spoke to Moses saying,' it adds [implications]. I argue, just as a woman who gives birth becomes impure by touch and by carrying, so too I include all those who become impure by touch and by carrying, similar to her, as it says 'Command the children of Israel' to include those impure by touch but not by carrying. The implication is only for someone who became impure outside, they should not enter inside. But someone who became impure inside should not exit outside. You said, 'Command the children of Israel and they shall send out of the camp.' 'And they shall send' implies a positive command, but where is the negative command? You said, 'And they shall not defile their camps.' And from where do we know that if they unintentionally do so, they bring a sin offering? You said, 'Or when a person touches any unclean thing... and he brings his guilt offering to the LORD for his sin...' (Leviticus 5:6). One might think that even someone who contracts light impurity in the market must bring a sin offering. And where is the positive and negative command concerning someone who becomes impure and enters the sanctuary unintentionally? And from where do we know that if they do so intentionally, they are liable to karet (divine punishment)? You said, 'And the man who shall be unclean...' (Numbers 19:20). The implication is only for someone who was not sprinkled at all, but I include someone who was sprinkled but did not wait the required time, or was sprinkled and waited but did not immerse, or further, was sprinkled, waited, immersed, but did not wait for sunset, or further still, was sprinkled, waited, immersed, waited for sunset, but did not bring his atonement offering. All of them are liable under positive and negative commands, liable to bring a sin offering, and liable to karet. 'And they shall send' - an impure person should be sent away, an impure corpse from the place of someone who immersed that day, or from the place of those lacking atonement. 'And they shall send' - a discharge should be sent away from the place of an impure corpse. 'And they shall send' - a leper should be sent away from the place of discharge. One might think all of them should be sent outside of one camp, but you said, 'Command the children of Israel and they shall send out of the camp,' which adds a camp here. 'Outside the camp you shall send them,' adding two camps here. 'And they shall not defile their camps,' adding three camps here. One might think all of them should be sent outside of three camps, but it's possible they are divided, this one to this place, and this one to that place. The most severe of all of them is sent outside of three camps, which is the leper. Discharge outside of two camps, and an impure corpse outside of one camp. From here, the sages instituted barriers and said there are ten levels of sanctity. The land of Israel is holier than all other lands. And what is its sanctity? From it we bring the omer offering, the two loaves, and the first fruits, which we don't bring from all other lands. The land of Canaan is holier than the land across the Jordan, as the land of Canaan is fit for the Divine Presence and the land across the Jordan is not. Walled cities are holier than the rest of the land because lepers can go everywhere in the land but cannot enter walled cities. Jerusalem is holier than walled cities because lesser holy items and the second tithe can be eaten in Jerusalem but not in walled cities. The Temple Mount is holier than Jerusalem because those with genital discharges can enter Jerusalem but not the Temple Mount. The Women's Courtyard is holier than the Temple Mount because someone who immersed that day can enter the Temple Mount but not the Women's Courtyard. The Israelites' Courtyard is holier than the Women's Courtyard because those lacking atonement can enter the Women's Courtyard but not the Israelites' Courtyard. Israelites who have waited for sunset can enter the Priests' Courtyard on a width of eleven cubits and a length of 135, but they cannot stand on the platform. And the Levites stood on the platform but did not enter further from here. And priests with blemishes, with unkempt hair, and who drank wine would enter further from here, but they did not enter between the vestibule and the altar, and not to the vestibule, and not to the hall, and not around the altar by four cubits. And the rest of the priests entered the vestibule, the hall, and around the altar by four cubits. But they did not enter the Holy of Holies. And the high priest entered the Holy of Holies four times on Yom Kippur. Rabbi Yosi says in five things, between the vestibule and the altar is equivalent to the hall because one with unkempt hair, or who drank wine, or who did not wash their hands and feet, cannot enter there. And just as they withdraw from the hall during the incense offering, so too they withdrew from between the vestibule and the altar during the incense offering. Abba Shaul says the attic was holier than all of them because they only went up there if they had a need. Rabbi Judah says the roof was holier than the attic because they only went up there once every three years to fix it.", + "All are crows: lepers, this is a definite leper, all lepers, this is an uncertain leper, discharge, this is a definite discharge, all discharge, this includes a discharge that saw two sightings, and all discharge, this includes a discharge that saw one sighting.", + "All lepers and all discharge and all impure to a corpse, one might think that I only have this sending away applied to a person who can be sent away, but when it says 'impure,' this includes vessels that touch a corpse. All impure, this includes vessels that touch a creeping creature. And all impure, this includes all other impurities that will see before the festival.", + "Speak to the children of Israel, this includes walled cities. And on the other hand, 'And they shall send' - a discharge at the time when they perform the Passover sacrifice in impurity, those with genital discharge and women who gave birth did not eat from it. And if they ate, they are exempt.", + "Male, this is someone who immersed that day, and until female, this includes those lacking atonement. Outside the camp you shall send them, outside of three camps.\"" + ], + [], + [ + "And the children of Israel did so, and sent them out.\" Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon says: \"The implication is only about those who send [the impure individuals] out, [meaning] they didn't need [to be commanded again]; but from where do we know that even those who are being sent out also didn't need [to be commanded again]? The scripture says, 'As the LORD commanded Moses, so the children of Israel did.' They did it on their own and didn't need Moses and Aaron to do it for them." + ], + [], + [], + [], + [ + "And he spoke, 'Speak to the children of Israel, man or woman,' — from here, where it is said, 'And confess the sin which they have committed' (Leviticus 5:5), one should confess for the sin they have committed. Regarding the sin itself, one confesses when the sin offering is still available and not after it has been slaughtered. The implication is that an individual's confession is only for entering the Temple. But how do we include other commandments? It says, 'Speak and they shall confess.' And how do we include even death penalties and karets (cutting off)? It says, 'Their sin offering, their sin.' Every sin offering, this includes a negative commandment; when they do, this includes a positive commandment. The implication is that confession is only for an individual. How do we include even for the community? It says, 'Speak and they shall confess.'", + "'Speak to the children of Israel,' — through Israel, they confess, and they do not confess through non-Jews or residents. 'Or children of Israel' — this excludes converts. It says, 'man' to include converts.", + "'Man or woman, when they commit,' — they intended to commit and did not do.", + "'Any of the sins of man,' — for what is between him and his fellow, for thefts, for robberies, and for slander.", + "'For a trespass,' — even for guilt offerings they confess. Can it be only when they bring the offerings? How do we know even when they don't bring them? It says, 'For a trespass.' 'Trespass' includes one who swears falsely in God's name and one who curses. 'Guilt and guilty' includes all those liable for death penalties that they should confess. Can it be even those executed based on conspiring witnesses? It says, 'And that soul.'" + ], + [ + "And all the heave offerings of all the holy things of the children of Israel\" — this includes other unspecified holy items that are not explicitly mentioned in this context. And which do I include? The challah (a portion of dough set aside), the devoted things, the skins, the firstborns, the redemption of the firstborn son, and the redemption of the firstborn donkey. And from where do you say that a person is permitted to give his holy things to one specific priest? It says, \"Which they will present to the priest, it shall be his.\" Rabban Gamliel made a logical deduction before Rabbi Akiva: \"And if in a matter in which I have no portion, if you give it to me, it is mine; in a matter in which I have a portion, if you give it to me, won't it be mine?\" Rabbi Akiva said to him, \"No, if you say in a matter in which you have no portion, if you give it to me, it is mine, since no one else has a portion with you in it. Will you say in a matter in which you have a portion, if you give it to me, it is mine, since someone else does have a portion with you in it?\" Rabban Gamliel said, \"And if in a woman in which I have no portion, if I betroth her to me, she is mine. I have the right to annul her vows, and no one else can prohibit her [from marrying another] on my behalf.\" Rabbi Akiva said to him, \"No, if you say in a woman in which you have no portion, if you betroth her to you, she is yours, and you have the right to annul her vows, and no one else can prohibit her on your behalf, since no one else has a portion with you in her. Will you say in a matter in which you have a portion, if you give it to me, it is mine, since someone else does have a portion with you in it?\" It says, \"Whatever man gives to the priest, it shall be his." + ], + [ + "\"And every man's hallowed things shall be his\" — the sanctified items of an Israelite belong to the Israelite; his tithe of money, his tithe of animals, and his peace offerings. The sanctified items of a priest belong to the priest; his sin offering, his guilt offering, his tithe, and his firstborn.", + "\"Whatever man gives to the priest, it shall be his\" — since you have said \"the watch\" that you have acquired with money, you shall acquire with a ram, behold, one who gave money to a priest but did not manage to bring the ram before the man died; you might think he can take the money from the priest and return it to the heirs of the man. The verse says, \"Whatever man gives to the priest, it shall be his.\" Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon said, \"This was the teaching of Rabbi Akiva until Mazifrin came. Once Mazifrin came, he said to me whether Yehoyariv takes the money or Yedayah takes the money. For instance, one who gave money to Yehoyariv and did not manage to bring the ram before Yedayah took over; you might think he can take the money from Yehoyariv and return it to Yedayah. The verse says, 'Whatever man gives to the priest, it shall be his.'\"", + "\"Whatever man gives\" — a gift from a man is valid. But a gift from a minor is not valid. I only know of a gift from a man, so how do you include a gift from a woman or the heirs of a minor? The verse says, \"And whatever man gives to the priest, it shall be his.\"" + ], + [], + [ + "\"Speak unto the children of Israel\" — transactions (acquisitions) are valid only if conducted by Israelites. They are not valid if done through non-Jews or through residents (non-Israelite inhabitants of the land). \"Or children of Israel\" — this excludes converts. But you said, \"Any man\" to include converts. \"And his brother's wife has gone astray from her husband\" — after her husband's death, he becomes jealous because of a positive commandment. And from where do we know this is the case for negative commandments? Because it was said, \"And the LORD spoke unto Moses, saying.\" But this still implies only his wife, who is married to him, for jealousy. From where do we extend this to include his betrothed or his brother's wife, or any woman associated with him for marriage? Because it was said, \"saying\" and \"And say unto them.\" Since it was said, \"And the man shall bring his wife to the priest,\" a man makes her drink, but a court doesn't make her drink, or a man becomes jealous, but a court doesn't become jealous. It was said, \"Israel\" and \"becomes jealous\" to include a court that they may become jealous. From here they said: The court acts on behalf of those whose husband became deaf, insane, is in another country, or is imprisoned. Not to make her drink, but rather to disqualify her from her marriage contract. \"The man and becomes jealous\" — to include his neighbor, that he may become jealous for him.", + "\"Any man whose wife goes astray\" — his wife is prohibited; her close relatives do not prohibit her. And doesn't it say, since he can prohibit her and she can prohibit him? What is taught by the prohibition that he imposes on her? If she has relations with any man prohibited to her, she immediately becomes prohibited to her husband. You might think this also applies to the prohibition she imposes on him. If he has relations with any woman prohibited to him, his wife should become prohibited and not permitted to him. The verse teaches, \"his wife\" — only his wife becomes prohibited to him, not her close relatives. [I would exclude her close relatives, but wouldn't exclude her maidservant or sister. The verse teaches, \"his wife\" — only his wife becomes prohibited to him, not her close relatives.]", + "\"And he commits a trespass against him\" — he changes regarding him. I only know about him, but from where do you include all other people? The verse teaches, \"And he commits a trespass against him\"; trespass." + ], + [ + "\"And if a man lies\" — he makes her jealous only through a man, he does not make her jealous through an animal.", + "\"With her\" — this refers to a woman he had warned.", + "\"And it was hidden from her husband's eyes\" — I only know [this applies] from her husband. From where can I include all other people? The verse teaches, \"And it was hidden from the eyes.\"", + "\"And she was concealed and she became defiled\" — I do not know how much [time is required for the concealment]. You mentioned \"a man's emission,\" implying the time it takes for a man's emission. How much is concealment? The time required for impurity. How much is impurity? The time required for intercourse. How much is intercourse? The time it takes for a palm tree to return to its upright position, according to Rabbi Ishmael. Rabbi Eliezer says the time it takes to mix a cup. Rabbi Joshua says the time it takes to drink it. Ben Azzai says the time it takes to roast an egg. Rabbi Akiva says the time it takes to swallow it. Rabbi Yehuda ben Beteira says the time it takes to swallow three eggs consecutively. Rabbi Elazar ben Pinchas says the time it takes to tie a thread to a spindle. Plimo says the time it takes to stretch out her hand and take a loaf from the basket. Though there is no explicit proof for this, there is a hint in the verse: \"For on account of a harlot, to a loaf of bread\" (Proverbs 6:26).", + "\"And a witness\" — who is qualified to testify. And from where do we know even a witness who is not qualified to testify? The verse says \"witness\" and \"witness.\" From here they said: If one witness says, \"I saw her become impure,\" she would not drink [the bitter water], and furthermore, even a slave or a maidservant, these are believed to disqualify her from her marriage contract, she does not drink, and she becomes forever forbidden to her husband.", + "\"And she became defiled\" — Rabbi Akiva says, why does the verse mention \"defiled\" three times? [It teaches] she is defiled to her husband, defiled to her lover, and defiled for eating terumah (priestly gift)." + ], + [], + [ + "\"And the man shall bring his wife to the priest\" — This is what we said: The husband makes her drink, but the court does not make her drink.", + "\"And he shall bring her offering for her\" — One might think that even if she violated the Sabbath [this applies]. The verse teaches, \"her offering.\" When it says \"her offering,\" it includes her offering for skin afflictions and for abnormal genital discharges. Why include these and exclude others? I include those that come for purification and exclude those that come only for atonement.", + "\"He shall not pour oil on it\" — He should pour it on its remnants.", + "\"Nor put frankincense on it\" — This teaches that there are two prohibitions: one for not pouring oil on it and one for not putting frankincense on it.", + "\"For it is a grain offering of jealousy\" — Since it is a grain offering of jealousy, all people transgress regarding it. You might think they transgress in its invalidation. The verse teaches \"a reminder.\" It says \"reminder\" here and \"reminder\" elsewhere. Just as the \"reminder\" mentioned below is for salvation and benefit, so too the \"reminder\" mentioned here is for salvation and benefit. You might think that even if she did not sin [this applies]. The verse teaches \"bringing iniquity to remembrance.\" Alternatively, \"bringing iniquity to remembrance\" means that everyone who sees her remembers her sin and the sin of her ancestors who raised her." + ], + [ + "\"And the priest shall bring her near\" — She does not come within the [Temple] courtyard.", + "\"And set her before the LORD\" — The Temple courtyard should be cleared for her." + ], + [ + "\"And the priest shall take holy water\" — sanctified [water] from the laver, and its measure is half a log. \"In an earthen vessel\" — You might think [it could be] in a shard of earthenware? The Torah specifies \"in an earthen vessel\". This teaches that it must be in an earthenware bowl.", + "\"And of the dust that is in the floor of the tabernacle\" — There should be a designated place for it there. How [is this done]? One enters the Sanctuary, turns to the right, and there's a spot there measuring a cubit by a cubit, and a marble slab, and a ring was fixed in it. When it is lifted, dust is taken from beneath it. From where do you derive that if there is no dust there, [the priest] should place some there? The Torah specifies \"the priest shall take\". Dostaai ben Yehuda says: \"The priest shall take\" and not a non-priest.", + "\"And put [it] upon the water\" — so that the dust can be seen floating, just as the ashes of the red heifer should be visible, just as the spittle of the yavam (brother-in-law in the context of levirate marriage) should be visible, just as the blood of the bird of a leprous person should be visible." + ], + [ + "\"She shall be bound with a rooftop rope\" — Rabbi Eliezer says: \"She was girded with two belts, one above her breasts and one below them.\" What does the Torah indicate by [the words] \"and he shall set her and give\", and not \"tear\" and \"gird\"?", + "\"He shall put into her hands the meal offering of remembrance\" — It says \"remembrance\" here and \"remembrance\" is mentioned earlier. Just as the \"remembrance\" mentioned earlier [refers to] salvation and goodness, so too, the \"remembrance\" mentioned here [refers to] salvation and goodness.", + "\"It is a meal offering of jealousy\" — All its actions should be for the sake of jealousy. You might think that if not all its actions were for the sake of jealousy, it would not be valid. The Torah specifies \"it is\", indicating it remains valid regardless.", + "\"And in the priest's hand shall be the bitter, curse-inducing waters\" — She should see the water." + ], + [ + "\"The priest shall adjure her\" — Two suspected adulteresses (Sotahs) are not adjured together. Similarly, two cows are not burned together, two calves are not beheaded together, two men are not executed together, two [people or animals] are not quarantined together, and two [objects or people] are not scalded together.", + "\"He shall say to the woman\" — In her language. To a thief and to a robber, in their language.", + "\"If no man has lain with you\" — This includes a man who seduced her from any side.", + "\"And if you have not gone astray to impurity with another instead of your husband\" — This includes a man's wife who strayed with his brother after the brother's death. You might think all these women drink [the bitter waters]. The scripture specifies \"with another instead of your husband\"; only she who is with a husband drinks, not all these [other cases].", + "\"Impurity\" — This excludes [acts of] impurity through body parts." + ], + [ + "\"And you\" — You were intentional.", + "\"If you have gone astray while married to your husband and if you have become impure\" — This includes a boy of nine years and one day, who can cause her to become impure and she can drink the bitter waters under his influence.", + "\"Another interpretation: 'and a man lay with you carnally, and it was hidden from your husband's eyes'\" — We do not adjure you only concerning this [specific man], but for anyone with whom you have strayed without your husband's knowledge." + ], + [ + "\"And the priest shall adjure the woman with the oath of the curse\" — One might think that even the oath of judges (taken in a court setting) would come with a curse. It says, \"And the priest shall adjure the woman with this oath.\" The woman's oath comes with a curse, but the oath of judges does not come with a curse. What can be inferred from \"And the priest shall adjure the woman with the oath of the curse\"? If he adjured her with an oath, she is exempted; if he adjured her with a curse, she is not exempted.", + "\"And the priest shall say to the woman\" — This excludes a woman who is deaf.", + "\"By these curses and this oath\" — One might think the woman herself [takes the oath] with the curse and the oath. But it says, \"among your people,\" meaning all women swear by you, cursing each other, saying, \"If you have done this deed, may your end be like the end of so-and-so.\"", + "\"May the Lord make your thigh fall away and your belly swell\" — The punishment begins from the place where the transgression started. ", + "The thigh, which initiated the transgression, is punished first, followed by the belly. The rest of the body remains intact. Similarly, it is said, \"And every living thing from man to beast was blotted out\" (Genesis 7:23). The one who began the transgression first was the first to be punished. Similarly, it is said about the men of Sodom surrounding the house, and then, \"But the men who were at the entrance of the house were struck with blindness\" (Genesis 19:4,11). The ones who started the transgression first were the first to be punished. Similarly, it is said, \"And every firstborn in the land of Egypt shall die\" (Exodus 11:5). The one who began the transgression first was the first to be punished. Samson followed his eyes (lusted), and therefore the Philistines gouged out his eyes." + ], + [ + "\"And these cursed waters shall enter your innards\" — I only know about [the effect on] her innards. How do we know that it applies to every limb and every hair? It says, \"And enter\" and \"and enter,\" indicating that it applies to every limb and every hair.", + "\"To make the belly swell and the thigh fall away\" — Rabban Gamliel says, \"From where do we derive that just as the waters examine the woman, they also examine the man?\" The scripture says, \"To make the belly swell and the thigh fall away.\"", + "\"Amen, amen\" — \"Amen\" for the curse, \"Amen\" for the oath, \"Amen\" [asserting] that [it was not] with this man, \"Amen\" [asserting] that [it was not] with another man, \"Amen\" for past [incidents], \"Amen\" for future [incidents], \"Amen\" that I have not been defiled since the betrothal, \"Amen\" that I have not been defiled since the marriage." + ], + [ + "\"And he shall write these curses\" — one might think that he writes all the curses in the Torah. The scripture specifies \"these,\" indicating only these specific curses.", + "\"The priest\" — this implies that if the curses are written by an ordinary Israelite or by a minor priest, they are invalid." + ], + [ + "\"And he shall make the woman drink against her will\" — Rabbi Eliezer says: \"They would strike her with the flat of a sword, intimidate her, and make her drink against her will.\" Rabbi Akiva responded to him: \"We don't know whether she is pure or impure. If she says 'I am impure,' or if she says 'I am pure,' when do we make her drink against her will? Only after the Name is erased.\"", + "\"And these cursing waters will enter her to become bitter\" — What does the scripture teach us here? It means that these waters will produce various unique afflictions in her. If she was pale, it would turn her skin very dark; if she was very thin, her neck would swell; her flesh would become scabby; she would discharge excessively from her private parts; her face would become bloated; she would sneeze frequently; and her limbs would break apart limb by limb." + ], + [ + "\"And the priest shall take from the hand of the woman\" — It says here 'from the hand', and elsewhere it says 'give from your hand'. Just as the 'hand' mentioned elsewhere requires waving (tenufah), so too the 'hand' mentioned here requires waving.", + "\"Her grain offering of jealousy\" — This indicates that she brings one grain offering for the sake of two jealousies.", + "\"And he shall wave the grain offering before the Lord and bring it to the altar\" — This teaches that it requires both waving (tenufah) and presentation (hagashah).", + "\"And the priest shall take a handful from the grain offering\" — From the attached grain offering, so that it should not be placed in two vessels, and he then takes a handful." + ], + [ + "\"And he shall burn it upon the altar\" — The handful (kometz) is burned, and the remainder is eaten by the priests.", + "\"And afterward he shall make the woman drink the water\" — After all these procedures. And how do we know this applies even to individual actions? The text says \"and afterward.\" - Rabbi Shimon says: \"It mentions making her drink before the grain offering, and it also mentions making her drink after the grain offering. So, what does \"and afterward\" come to teach us? Rather, if the grain offering preceded [the drinking], it is valid, and if the drinking preceded, it is also valid.\"" + ], + [ + "\"And he made her drink the water\" — This is what we said: once the scroll is erased, she is made to drink the water against her will.", + "\"And it shall be, if she was defiled and had committed a breach against her husband\" — This excludes those who acted unintentionally." + ], + [ + "\"And if the woman has not been defiled\" — This refers to her past actions. \"And is clean\" — This pertains to her future actions. Some say, \"And she is clean\" means that her offspring is pure. Rabban Gamliel says, \"and she will be free and will conceive\" to exclude her conceiving, meaning that a pregnant woman does not undergo the Sotah drinking process.", + "\"And will conceive offspring\" — Rabbi Meir says it's worth the pain to grant her the reward of children, for if she was barren, she will now conceive. Rabbi Yehuda says, if she used to give birth to ugly children, she will now give birth to handsome ones; if she gave birth to dark-skinned children, she will now give birth to light-skinned ones; if she used to give birth to short children, she will now give birth to tall ones; if she used to give birth to females, she will now give birth to males; if she used to give birth once every two years, she will now give birth every year; if she used to give birth to one child, she will now give birth to twins. Rabbi Shimon says that one doesn't reward a transgression, but because she was previously prohibited to her husband's seed, one might think she will remain so in the future. Therefore, the scripture says, \"and will conceive offspring\", indicating she is permitted to her husband from now on." + ], + [ + "\"This is the law of jealousies\" — A husband may express his jealousy and subject his wife to the Sotah procedure both in Shiloh and in the eternal Temple. One might think this can also be done with a \"Bamah\" (a private altar), but the Torah states \"this\", indicating a limitation.", + "\"When a woman goes astray under her husband\" — What does the Torah mean by \"woman\"? The term \"woman\" is repeated throughout this section to include various categories of women. This encompasses a widow married to a High Priest, a divorced woman or a woman who underwent the levirate marriage procedure (chalitzah) married to an ordinary priest, a mamzeret (a woman born from certain forbidden relationships) and a Nethinah (a member of a group assigned to perform menial tasks in the Temple) married to an Israelite, an Israelite woman married to a mamzer, Nethin, Ammonite, Moabite, Egyptian, or Edomite, a man with crushed or severed genitals married to a convert, and a profaned priestess (daughter of a priest and a woman forbidden to him). This includes all women who are disqualified but still undergo the Sotah procedure. Rabbi Elazar, the son of Rabbi Shimon, says that disqualified women are not subjected to the Sotah procedure." + ], + [ + "\"Or a man who has relations with her\" — The term \"man\" or \"a man\" is used to include a priest and a eunuch, indicating that they can initiate the Sotah procedure. One might argue that a priest shouldn't have the right to initiate the procedure. For example, if a woman was taken captive (and therefore might have been defiled), she is temporarily forbidden to an Israelite, but she is perpetually forbidden to an ordinary priest. Similarly, a woman deemed mentally unstable (shoteh) is temporarily forbidden to an Israelite. So, shouldn't she be perpetually forbidden to a priest? The Torah uses the terms \"man\" or \"a man\" to include a priest and a eunuch, emphasizing that they too can initiate the Sotah procedure.", + "\"And he shall set the woman before the Lord\" — This includes the wife of a priest and the wife of a eunuch, indicating that they can undergo the Sotah procedure.", + "\"And the priest shall do unto her\" — One might think that everything mentioned in this context must be done. However, from where do we derive that even if the priest only made her take an oath, gave her the water to drink, and burned a handful of her grain offering, it is sufficient? The Torah states, \"And the priest shall do unto her according to this entire law\", emphasizing that these actions alone are sufficient for the procedure." + ], + [ + "\"But the man will be free from guilt\" — This indicates that the man bears a responsibility for the sin until the woman drinks the water. From where do we derive that the woman too bears the responsibility for the sin? It is stated, \"And that woman shall bear her iniquity.\" Rabbi Yehuda says: If she drank and was found to be impure, her husband need not be concerned that she might have secretly sinned another time and became impure without his knowledge. As it's written, \"But the man will be free from guilt.\" - Rabbi Chalfta says: If a woman drank the water and had merits on her side, these merits will protect her temporarily. But from where do we derive that eventually, she will be examined after some time? It is stated, \"And that woman shall bear her iniquity.\" Rabbi Shimon says: There was a desecration of God's name in this matter because if the water did not examine her immediately, when she would leave the Temple, she might say to her friends, \"Do not refrain from sinning. I already drank, and the waters did not harm me,\" giving the impression that the waters are ineffective. Therefore, it is stated, \"And that woman shall bear her iniquity\" — immediately." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "Verse from the Torah: \"ויהי העם\" (And the people were) Midrash commentary: \"The word 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially. It teaches that they were accustomed to being corrupted and returned to their initial corruption. Similarly, it is said, 'And there was that man, Job, great' (Job 1:3). 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially, namely, good deeds. Likewise, it is said, 'And there was a certain man from Ramathaim Zophim' (1 Samuel 1:1). 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially, and here also it indicates something that they did not have initially, as it teaches that they were accustomed to being corrupted and returned to their initial corruption. 'העם' (The people) indicates wicked individuals, as it is stated, 'I have seen this People, and indeed, they are a stiff-necked people' (Exodus 32:9). But when it says 'My people,' 'עמי' (My people) refers to the righteous, as it is stated, 'Send forth My people, and they shall serve Me' (Exodus 7:16). 'Met'ananinim' (murmuring) refers to those who seek trouble. How can one separate from the Divine presence? It is said about Jehoram the son of Ahab, 'Only know and see that trouble has come from the Lord' (2 Kings 6:33). Likewise, it is said about Samson, 'For he sought an occasion against the Philistines' (Judges 14:4) Rabbi Eliezer ben Yaakov says that 'met'ananinim' (murmuring) refers to those who mock, as it is stated, 'The words of a mocker are like playful blows' (Proverbs 26:22). But a knife descended from heaven and cleaved their bellies, as it is stated, 'And they fell out of the belly' (Jonah 1:15) Rabbi Shimon says that 'met'ananinim' (murmuring) refers to those who complain, as it is stated, 'I have not eaten from it in my mourning' (Deuteronomy 26:14). 'Like met'ananinim' (like complainers) indicates something evil. 'Ra' (evil) refers to idol worship, as it is stated, 'When you do what is evil in the sight of the Lord, to provoke Him through the work of your hands' (Deuteronomy 31:29).\"", + "Verse from the Torah: \"באזני יי\" (In the ears of the Lord) Midrash commentary: It teaches that they intended to make their words heard by God. A parable can illustrate this. It is similar to someone who stands in the marketplace and curses the king. When the king passes by, he tells him to be silent so that the king doesn't hear. The person says to him, \"Who told you that I intended only to make him hear?\" Similarly, the Israelites intended to make their voices heard by God. And the Lord heard, and His anger was kindled. His wrath was aroused against them, and fire descended from heaven and consumed them with the fire of one hand, and it went back and forth among them. There was nothing between the living and the dead, as it is stated, 'And he stood between the dead and the living' (Numbers 17:13).\"", + "Verse from the Torah: \"ותבער בם אש יי\" (And the fire of the Lord burned among them) Midrash commentary: Rabban Gamliel says, because the Israelites spoke derogatorily about the Lord and said, \"Can God prepare a table in the wilderness?\" (Psalm 78:19), and the Lord saw that they spoke against His glory, and His glory, which is fire, consumed them. As it says, \"And the fire of the Lord burned among them.\" From here you learn that anyone who speaks ill of their fellow in secret has no remedy, as it is stated, \"You slander your own kin; you smear your brother's reputation. These things you have done and I have been silent; you thought that I was one just like yourself. But now I rebuke you and lay the charge before you\" (Psalm 50:20-21). Fire descended from heaven twelve times: six were for praise, and these are the first one on the eighth day, the second one for Gideon, the third one for Manoah, the fourth one in the days of David, as it says, \"He called upon the Lord, and He answered him with fire from heaven\" (1 Chronicles 21:26), the fifth one in the days of Solomon, as it says, \"And fire came down from heaven\" (2 Chronicles 7:3), the sixth one on Mount Carmel, and six for disgrace, and these are the first one for Nadab and Abihu, the second one for those who spoke derogatorily, the third one for Korah, the fourth one in the days of Job, as it says, \"And fire of God fell from heaven\" (Job 1:16), the fifth and sixth ones in the days of Elijah when messengers of Ahaziah came to him.", + "Verse from the Torah: \"ותאכל בקצה המחנה\" (And she ate at the edge of the camp) Midrash commentary: Rabbi Shimon ben Menasya says, these are referring to the converts who would stand at the edge of the camp. Rabbi Shimon says, \"And she ate at the edge of the camp\" refers to the great ones among them and the average ones among them.\n" + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרי זוטא", + "enTitle": "Sifrei Zuta", + "key": "Sifrei Zuta", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5f6be7a65ae0e13d72100bc99d68a2254f267e43 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/English/merged.json @@ -0,0 +1,180 @@ +{ + "title": "Sifrei Zuta", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Zuta", + "text": { + "": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "\"Based on the verse, 'You shall not touch any holy thing' (Leviticus 12:4), one might think this prohibition even applies to tithes. The verse clarifies, 'And you shall not come into the sanctuary.' Just as the sanctuary is entered only after sunset, so too holy things are only approached after sunset. I might think this applies even to the 'most holy' items, but the text says, 'You shall not touch any holy thing.' I argue, just as the sanctuary is only entered after sunset, so too holy items are only approached after sunset. Or, just as the sanctuary does not admit those lacking atonement, so too holy items do not admit them. These are the holy items of the sanctuary. I also include the holy items of the border areas, which are only approached after sunset. Why exclude tithes? Because they can be consumed by someone who immersed that day but hasn't yet seen sunset. The implication of 'You shall not touch any holy thing' only applies to a woman who has given birth. When the verse says, 'And the LORD spoke to Moses saying,' it adds [implications]. I argue, just as a woman who gives birth becomes impure by touch and by carrying, so too I include all those who become impure by touch and by carrying, similar to her, as it says 'Command the children of Israel' to include those impure by touch but not by carrying. The implication is only for someone who became impure outside, they should not enter inside. But someone who became impure inside should not exit outside. You said, 'Command the children of Israel and they shall send out of the camp.' 'And they shall send' implies a positive command, but where is the negative command? You said, 'And they shall not defile their camps.' And from where do we know that if they unintentionally do so, they bring a sin offering? You said, 'Or when a person touches any unclean thing... and he brings his guilt offering to the LORD for his sin...' (Leviticus 5:6). One might think that even someone who contracts light impurity in the market must bring a sin offering. And where is the positive and negative command concerning someone who becomes impure and enters the sanctuary unintentionally? And from where do we know that if they do so intentionally, they are liable to karet (divine punishment)? You said, 'And the man who shall be unclean...' (Numbers 19:20). The implication is only for someone who was not sprinkled at all, but I include someone who was sprinkled but did not wait the required time, or was sprinkled and waited but did not immerse, or further, was sprinkled, waited, immersed, but did not wait for sunset, or further still, was sprinkled, waited, immersed, waited for sunset, but did not bring his atonement offering. All of them are liable under positive and negative commands, liable to bring a sin offering, and liable to karet. 'And they shall send' - an impure person should be sent away, an impure corpse from the place of someone who immersed that day, or from the place of those lacking atonement. 'And they shall send' - a discharge should be sent away from the place of an impure corpse. 'And they shall send' - a leper should be sent away from the place of discharge. One might think all of them should be sent outside of one camp, but you said, 'Command the children of Israel and they shall send out of the camp,' which adds a camp here. 'Outside the camp you shall send them,' adding two camps here. 'And they shall not defile their camps,' adding three camps here. One might think all of them should be sent outside of three camps, but it's possible they are divided, this one to this place, and this one to that place. The most severe of all of them is sent outside of three camps, which is the leper. Discharge outside of two camps, and an impure corpse outside of one camp. From here, the sages instituted barriers and said there are ten levels of sanctity. The land of Israel is holier than all other lands. And what is its sanctity? From it we bring the omer offering, the two loaves, and the first fruits, which we don't bring from all other lands. The land of Canaan is holier than the land across the Jordan, as the land of Canaan is fit for the Divine Presence and the land across the Jordan is not. Walled cities are holier than the rest of the land because lepers can go everywhere in the land but cannot enter walled cities. Jerusalem is holier than walled cities because lesser holy items and the second tithe can be eaten in Jerusalem but not in walled cities. The Temple Mount is holier than Jerusalem because those with genital discharges can enter Jerusalem but not the Temple Mount. The Women's Courtyard is holier than the Temple Mount because someone who immersed that day can enter the Temple Mount but not the Women's Courtyard. The Israelites' Courtyard is holier than the Women's Courtyard because those lacking atonement can enter the Women's Courtyard but not the Israelites' Courtyard. Israelites who have waited for sunset can enter the Priests' Courtyard on a width of eleven cubits and a length of 135, but they cannot stand on the platform. And the Levites stood on the platform but did not enter further from here. And priests with blemishes, with unkempt hair, and who drank wine would enter further from here, but they did not enter between the vestibule and the altar, and not to the vestibule, and not to the hall, and not around the altar by four cubits. And the rest of the priests entered the vestibule, the hall, and around the altar by four cubits. But they did not enter the Holy of Holies. And the high priest entered the Holy of Holies four times on Yom Kippur. Rabbi Yosi says in five things, between the vestibule and the altar is equivalent to the hall because one with unkempt hair, or who drank wine, or who did not wash their hands and feet, cannot enter there. And just as they withdraw from the hall during the incense offering, so too they withdrew from between the vestibule and the altar during the incense offering. Abba Shaul says the attic was holier than all of them because they only went up there if they had a need. Rabbi Judah says the roof was holier than the attic because they only went up there once every three years to fix it.", + "All are crows: lepers, this is a definite leper, all lepers, this is an uncertain leper, discharge, this is a definite discharge, all discharge, this includes a discharge that saw two sightings, and all discharge, this includes a discharge that saw one sighting.", + "All lepers and all discharge and all impure to a corpse, one might think that I only have this sending away applied to a person who can be sent away, but when it says 'impure,' this includes vessels that touch a corpse. All impure, this includes vessels that touch a creeping creature. And all impure, this includes all other impurities that will see before the festival.", + "Speak to the children of Israel, this includes walled cities. And on the other hand, 'And they shall send' - a discharge at the time when they perform the Passover sacrifice in impurity, those with genital discharge and women who gave birth did not eat from it. And if they ate, they are exempt.", + "Male, this is someone who immersed that day, and until female, this includes those lacking atonement. Outside the camp you shall send them, outside of three camps.\"" + ], + [], + [ + "And the children of Israel did so, and sent them out.\" Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon says: \"The implication is only about those who send [the impure individuals] out, [meaning] they didn't need [to be commanded again]; but from where do we know that even those who are being sent out also didn't need [to be commanded again]? The scripture says, 'As the LORD commanded Moses, so the children of Israel did.' They did it on their own and didn't need Moses and Aaron to do it for them." + ], + [], + [], + [], + [ + "And he spoke, 'Speak to the children of Israel, man or woman,' — from here, where it is said, 'And confess the sin which they have committed' (Leviticus 5:5), one should confess for the sin they have committed. Regarding the sin itself, one confesses when the sin offering is still available and not after it has been slaughtered. The implication is that an individual's confession is only for entering the Temple. But how do we include other commandments? It says, 'Speak and they shall confess.' And how do we include even death penalties and karets (cutting off)? It says, 'Their sin offering, their sin.' Every sin offering, this includes a negative commandment; when they do, this includes a positive commandment. The implication is that confession is only for an individual. How do we include even for the community? It says, 'Speak and they shall confess.'", + "'Speak to the children of Israel,' — through Israel, they confess, and they do not confess through non-Jews or residents. 'Or children of Israel' — this excludes converts. It says, 'man' to include converts.", + "'Man or woman, when they commit,' — they intended to commit and did not do.", + "'Any of the sins of man,' — for what is between him and his fellow, for thefts, for robberies, and for slander.", + "'For a trespass,' — even for guilt offerings they confess. Can it be only when they bring the offerings? How do we know even when they don't bring them? It says, 'For a trespass.' 'Trespass' includes one who swears falsely in God's name and one who curses. 'Guilt and guilty' includes all those liable for death penalties that they should confess. Can it be even those executed based on conspiring witnesses? It says, 'And that soul.'" + ], + [ + "And all the heave offerings of all the holy things of the children of Israel\" — this includes other unspecified holy items that are not explicitly mentioned in this context. And which do I include? The challah (a portion of dough set aside), the devoted things, the skins, the firstborns, the redemption of the firstborn son, and the redemption of the firstborn donkey. And from where do you say that a person is permitted to give his holy things to one specific priest? It says, \"Which they will present to the priest, it shall be his.\" Rabban Gamliel made a logical deduction before Rabbi Akiva: \"And if in a matter in which I have no portion, if you give it to me, it is mine; in a matter in which I have a portion, if you give it to me, won't it be mine?\" Rabbi Akiva said to him, \"No, if you say in a matter in which you have no portion, if you give it to me, it is mine, since no one else has a portion with you in it. Will you say in a matter in which you have a portion, if you give it to me, it is mine, since someone else does have a portion with you in it?\" Rabban Gamliel said, \"And if in a woman in which I have no portion, if I betroth her to me, she is mine. I have the right to annul her vows, and no one else can prohibit her [from marrying another] on my behalf.\" Rabbi Akiva said to him, \"No, if you say in a woman in which you have no portion, if you betroth her to you, she is yours, and you have the right to annul her vows, and no one else can prohibit her on your behalf, since no one else has a portion with you in her. Will you say in a matter in which you have a portion, if you give it to me, it is mine, since someone else does have a portion with you in it?\" It says, \"Whatever man gives to the priest, it shall be his." + ], + [ + "\"And every man's hallowed things shall be his\" — the sanctified items of an Israelite belong to the Israelite; his tithe of money, his tithe of animals, and his peace offerings. The sanctified items of a priest belong to the priest; his sin offering, his guilt offering, his tithe, and his firstborn.", + "\"Whatever man gives to the priest, it shall be his\" — since you have said \"the watch\" that you have acquired with money, you shall acquire with a ram, behold, one who gave money to a priest but did not manage to bring the ram before the man died; you might think he can take the money from the priest and return it to the heirs of the man. The verse says, \"Whatever man gives to the priest, it shall be his.\" Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon said, \"This was the teaching of Rabbi Akiva until Mazifrin came. Once Mazifrin came, he said to me whether Yehoyariv takes the money or Yedayah takes the money. For instance, one who gave money to Yehoyariv and did not manage to bring the ram before Yedayah took over; you might think he can take the money from Yehoyariv and return it to Yedayah. The verse says, 'Whatever man gives to the priest, it shall be his.'\"", + "\"Whatever man gives\" — a gift from a man is valid. But a gift from a minor is not valid. I only know of a gift from a man, so how do you include a gift from a woman or the heirs of a minor? The verse says, \"And whatever man gives to the priest, it shall be his.\"" + ], + [], + [ + "\"Speak unto the children of Israel\" — transactions (acquisitions) are valid only if conducted by Israelites. They are not valid if done through non-Jews or through residents (non-Israelite inhabitants of the land). \"Or children of Israel\" — this excludes converts. But you said, \"Any man\" to include converts. \"And his brother's wife has gone astray from her husband\" — after her husband's death, he becomes jealous because of a positive commandment. And from where do we know this is the case for negative commandments? Because it was said, \"And the LORD spoke unto Moses, saying.\" But this still implies only his wife, who is married to him, for jealousy. From where do we extend this to include his betrothed or his brother's wife, or any woman associated with him for marriage? Because it was said, \"saying\" and \"And say unto them.\" Since it was said, \"And the man shall bring his wife to the priest,\" a man makes her drink, but a court doesn't make her drink, or a man becomes jealous, but a court doesn't become jealous. It was said, \"Israel\" and \"becomes jealous\" to include a court that they may become jealous. From here they said: The court acts on behalf of those whose husband became deaf, insane, is in another country, or is imprisoned. Not to make her drink, but rather to disqualify her from her marriage contract. \"The man and becomes jealous\" — to include his neighbor, that he may become jealous for him.", + "\"Any man whose wife goes astray\" — his wife is prohibited; her close relatives do not prohibit her. And doesn't it say, since he can prohibit her and she can prohibit him? What is taught by the prohibition that he imposes on her? If she has relations with any man prohibited to her, she immediately becomes prohibited to her husband. You might think this also applies to the prohibition she imposes on him. If he has relations with any woman prohibited to him, his wife should become prohibited and not permitted to him. The verse teaches, \"his wife\" — only his wife becomes prohibited to him, not her close relatives. [I would exclude her close relatives, but wouldn't exclude her maidservant or sister. The verse teaches, \"his wife\" — only his wife becomes prohibited to him, not her close relatives.]", + "\"And he commits a trespass against him\" — he changes regarding him. I only know about him, but from where do you include all other people? The verse teaches, \"And he commits a trespass against him\"; trespass." + ], + [ + "\"And if a man lies\" — he makes her jealous only through a man, he does not make her jealous through an animal.", + "\"With her\" — this refers to a woman he had warned.", + "\"And it was hidden from her husband's eyes\" — I only know [this applies] from her husband. From where can I include all other people? The verse teaches, \"And it was hidden from the eyes.\"", + "\"And she was concealed and she became defiled\" — I do not know how much [time is required for the concealment]. You mentioned \"a man's emission,\" implying the time it takes for a man's emission. How much is concealment? The time required for impurity. How much is impurity? The time required for intercourse. How much is intercourse? The time it takes for a palm tree to return to its upright position, according to Rabbi Ishmael. Rabbi Eliezer says the time it takes to mix a cup. Rabbi Joshua says the time it takes to drink it. Ben Azzai says the time it takes to roast an egg. Rabbi Akiva says the time it takes to swallow it. Rabbi Yehuda ben Beteira says the time it takes to swallow three eggs consecutively. Rabbi Elazar ben Pinchas says the time it takes to tie a thread to a spindle. Plimo says the time it takes to stretch out her hand and take a loaf from the basket. Though there is no explicit proof for this, there is a hint in the verse: \"For on account of a harlot, to a loaf of bread\" (Proverbs 6:26).", + "\"And a witness\" — who is qualified to testify. And from where do we know even a witness who is not qualified to testify? The verse says \"witness\" and \"witness.\" From here they said: If one witness says, \"I saw her become impure,\" she would not drink [the bitter water], and furthermore, even a slave or a maidservant, these are believed to disqualify her from her marriage contract, she does not drink, and she becomes forever forbidden to her husband.", + "\"And she became defiled\" — Rabbi Akiva says, why does the verse mention \"defiled\" three times? [It teaches] she is defiled to her husband, defiled to her lover, and defiled for eating terumah (priestly gift)." + ], + [], + [ + "\"And the man shall bring his wife to the priest\" — This is what we said: The husband makes her drink, but the court does not make her drink.", + "\"And he shall bring her offering for her\" — One might think that even if she violated the Sabbath [this applies]. The verse teaches, \"her offering.\" When it says \"her offering,\" it includes her offering for skin afflictions and for abnormal genital discharges. Why include these and exclude others? I include those that come for purification and exclude those that come only for atonement.", + "\"He shall not pour oil on it\" — He should pour it on its remnants.", + "\"Nor put frankincense on it\" — This teaches that there are two prohibitions: one for not pouring oil on it and one for not putting frankincense on it.", + "\"For it is a grain offering of jealousy\" — Since it is a grain offering of jealousy, all people transgress regarding it. You might think they transgress in its invalidation. The verse teaches \"a reminder.\" It says \"reminder\" here and \"reminder\" elsewhere. Just as the \"reminder\" mentioned below is for salvation and benefit, so too the \"reminder\" mentioned here is for salvation and benefit. You might think that even if she did not sin [this applies]. The verse teaches \"bringing iniquity to remembrance.\" Alternatively, \"bringing iniquity to remembrance\" means that everyone who sees her remembers her sin and the sin of her ancestors who raised her." + ], + [ + "\"And the priest shall bring her near\" — She does not come within the [Temple] courtyard.", + "\"And set her before the LORD\" — The Temple courtyard should be cleared for her." + ], + [ + "\"And the priest shall take holy water\" — sanctified [water] from the laver, and its measure is half a log. \"In an earthen vessel\" — You might think [it could be] in a shard of earthenware? The Torah specifies \"in an earthen vessel\". This teaches that it must be in an earthenware bowl.", + "\"And of the dust that is in the floor of the tabernacle\" — There should be a designated place for it there. How [is this done]? One enters the Sanctuary, turns to the right, and there's a spot there measuring a cubit by a cubit, and a marble slab, and a ring was fixed in it. When it is lifted, dust is taken from beneath it. From where do you derive that if there is no dust there, [the priest] should place some there? The Torah specifies \"the priest shall take\". Dostaai ben Yehuda says: \"The priest shall take\" and not a non-priest.", + "\"And put [it] upon the water\" — so that the dust can be seen floating, just as the ashes of the red heifer should be visible, just as the spittle of the yavam (brother-in-law in the context of levirate marriage) should be visible, just as the blood of the bird of a leprous person should be visible." + ], + [ + "\"She shall be bound with a rooftop rope\" — Rabbi Eliezer says: \"She was girded with two belts, one above her breasts and one below them.\" What does the Torah indicate by [the words] \"and he shall set her and give\", and not \"tear\" and \"gird\"?", + "\"He shall put into her hands the meal offering of remembrance\" — It says \"remembrance\" here and \"remembrance\" is mentioned earlier. Just as the \"remembrance\" mentioned earlier [refers to] salvation and goodness, so too, the \"remembrance\" mentioned here [refers to] salvation and goodness.", + "\"It is a meal offering of jealousy\" — All its actions should be for the sake of jealousy. You might think that if not all its actions were for the sake of jealousy, it would not be valid. The Torah specifies \"it is\", indicating it remains valid regardless.", + "\"And in the priest's hand shall be the bitter, curse-inducing waters\" — She should see the water." + ], + [ + "\"The priest shall adjure her\" — Two suspected adulteresses (Sotahs) are not adjured together. Similarly, two cows are not burned together, two calves are not beheaded together, two men are not executed together, two [people or animals] are not quarantined together, and two [objects or people] are not scalded together.", + "\"He shall say to the woman\" — In her language. To a thief and to a robber, in their language.", + "\"If no man has lain with you\" — This includes a man who seduced her from any side.", + "\"And if you have not gone astray to impurity with another instead of your husband\" — This includes a man's wife who strayed with his brother after the brother's death. You might think all these women drink [the bitter waters]. The scripture specifies \"with another instead of your husband\"; only she who is with a husband drinks, not all these [other cases].", + "\"Impurity\" — This excludes [acts of] impurity through body parts." + ], + [ + "\"And you\" — You were intentional.", + "\"If you have gone astray while married to your husband and if you have become impure\" — This includes a boy of nine years and one day, who can cause her to become impure and she can drink the bitter waters under his influence.", + "\"Another interpretation: 'and a man lay with you carnally, and it was hidden from your husband's eyes'\" — We do not adjure you only concerning this [specific man], but for anyone with whom you have strayed without your husband's knowledge." + ], + [ + "\"And the priest shall adjure the woman with the oath of the curse\" — One might think that even the oath of judges (taken in a court setting) would come with a curse. It says, \"And the priest shall adjure the woman with this oath.\" The woman's oath comes with a curse, but the oath of judges does not come with a curse. What can be inferred from \"And the priest shall adjure the woman with the oath of the curse\"? If he adjured her with an oath, she is exempted; if he adjured her with a curse, she is not exempted.", + "\"And the priest shall say to the woman\" — This excludes a woman who is deaf.", + "\"By these curses and this oath\" — One might think the woman herself [takes the oath] with the curse and the oath. But it says, \"among your people,\" meaning all women swear by you, cursing each other, saying, \"If you have done this deed, may your end be like the end of so-and-so.\"", + "\"May the Lord make your thigh fall away and your belly swell\" — The punishment begins from the place where the transgression started. ", + "The thigh, which initiated the transgression, is punished first, followed by the belly. The rest of the body remains intact. Similarly, it is said, \"And every living thing from man to beast was blotted out\" (Genesis 7:23). The one who began the transgression first was the first to be punished. Similarly, it is said about the men of Sodom surrounding the house, and then, \"But the men who were at the entrance of the house were struck with blindness\" (Genesis 19:4,11). The ones who started the transgression first were the first to be punished. Similarly, it is said, \"And every firstborn in the land of Egypt shall die\" (Exodus 11:5). The one who began the transgression first was the first to be punished. Samson followed his eyes (lusted), and therefore the Philistines gouged out his eyes." + ], + [ + "\"And these cursed waters shall enter your innards\" — I only know about [the effect on] her innards. How do we know that it applies to every limb and every hair? It says, \"And enter\" and \"and enter,\" indicating that it applies to every limb and every hair.", + "\"To make the belly swell and the thigh fall away\" — Rabban Gamliel says, \"From where do we derive that just as the waters examine the woman, they also examine the man?\" The scripture says, \"To make the belly swell and the thigh fall away.\"", + "\"Amen, amen\" — \"Amen\" for the curse, \"Amen\" for the oath, \"Amen\" [asserting] that [it was not] with this man, \"Amen\" [asserting] that [it was not] with another man, \"Amen\" for past [incidents], \"Amen\" for future [incidents], \"Amen\" that I have not been defiled since the betrothal, \"Amen\" that I have not been defiled since the marriage." + ], + [ + "\"And he shall write these curses\" — one might think that he writes all the curses in the Torah. The scripture specifies \"these,\" indicating only these specific curses.", + "\"The priest\" — this implies that if the curses are written by an ordinary Israelite or by a minor priest, they are invalid." + ], + [ + "\"And he shall make the woman drink against her will\" — Rabbi Eliezer says: \"They would strike her with the flat of a sword, intimidate her, and make her drink against her will.\" Rabbi Akiva responded to him: \"We don't know whether she is pure or impure. If she says 'I am impure,' or if she says 'I am pure,' when do we make her drink against her will? Only after the Name is erased.\"", + "\"And these cursing waters will enter her to become bitter\" — What does the scripture teach us here? It means that these waters will produce various unique afflictions in her. If she was pale, it would turn her skin very dark; if she was very thin, her neck would swell; her flesh would become scabby; she would discharge excessively from her private parts; her face would become bloated; she would sneeze frequently; and her limbs would break apart limb by limb." + ], + [ + "\"And the priest shall take from the hand of the woman\" — It says here 'from the hand', and elsewhere it says 'give from your hand'. Just as the 'hand' mentioned elsewhere requires waving (tenufah), so too the 'hand' mentioned here requires waving.", + "\"Her grain offering of jealousy\" — This indicates that she brings one grain offering for the sake of two jealousies.", + "\"And he shall wave the grain offering before the Lord and bring it to the altar\" — This teaches that it requires both waving (tenufah) and presentation (hagashah).", + "\"And the priest shall take a handful from the grain offering\" — From the attached grain offering, so that it should not be placed in two vessels, and he then takes a handful." + ], + [ + "\"And he shall burn it upon the altar\" — The handful (kometz) is burned, and the remainder is eaten by the priests.", + "\"And afterward he shall make the woman drink the water\" — After all these procedures. And how do we know this applies even to individual actions? The text says \"and afterward.\" - Rabbi Shimon says: \"It mentions making her drink before the grain offering, and it also mentions making her drink after the grain offering. So, what does \"and afterward\" come to teach us? Rather, if the grain offering preceded [the drinking], it is valid, and if the drinking preceded, it is also valid.\"" + ], + [ + "\"And he made her drink the water\" — This is what we said: once the scroll is erased, she is made to drink the water against her will.", + "\"And it shall be, if she was defiled and had committed a breach against her husband\" — This excludes those who acted unintentionally." + ], + [ + "\"And if the woman has not been defiled\" — This refers to her past actions. \"And is clean\" — This pertains to her future actions. Some say, \"And she is clean\" means that her offspring is pure. Rabban Gamliel says, \"and she will be free and will conceive\" to exclude her conceiving, meaning that a pregnant woman does not undergo the Sotah drinking process.", + "\"And will conceive offspring\" — Rabbi Meir says it's worth the pain to grant her the reward of children, for if she was barren, she will now conceive. Rabbi Yehuda says, if she used to give birth to ugly children, she will now give birth to handsome ones; if she gave birth to dark-skinned children, she will now give birth to light-skinned ones; if she used to give birth to short children, she will now give birth to tall ones; if she used to give birth to females, she will now give birth to males; if she used to give birth once every two years, she will now give birth every year; if she used to give birth to one child, she will now give birth to twins. Rabbi Shimon says that one doesn't reward a transgression, but because she was previously prohibited to her husband's seed, one might think she will remain so in the future. Therefore, the scripture says, \"and will conceive offspring\", indicating she is permitted to her husband from now on." + ], + [ + "\"This is the law of jealousies\" — A husband may express his jealousy and subject his wife to the Sotah procedure both in Shiloh and in the eternal Temple. One might think this can also be done with a \"Bamah\" (a private altar), but the Torah states \"this\", indicating a limitation.", + "\"When a woman goes astray under her husband\" — What does the Torah mean by \"woman\"? The term \"woman\" is repeated throughout this section to include various categories of women. This encompasses a widow married to a High Priest, a divorced woman or a woman who underwent the levirate marriage procedure (chalitzah) married to an ordinary priest, a mamzeret (a woman born from certain forbidden relationships) and a Nethinah (a member of a group assigned to perform menial tasks in the Temple) married to an Israelite, an Israelite woman married to a mamzer, Nethin, Ammonite, Moabite, Egyptian, or Edomite, a man with crushed or severed genitals married to a convert, and a profaned priestess (daughter of a priest and a woman forbidden to him). This includes all women who are disqualified but still undergo the Sotah procedure. Rabbi Elazar, the son of Rabbi Shimon, says that disqualified women are not subjected to the Sotah procedure." + ], + [ + "\"Or a man who has relations with her\" — The term \"man\" or \"a man\" is used to include a priest and a eunuch, indicating that they can initiate the Sotah procedure. One might argue that a priest shouldn't have the right to initiate the procedure. For example, if a woman was taken captive (and therefore might have been defiled), she is temporarily forbidden to an Israelite, but she is perpetually forbidden to an ordinary priest. Similarly, a woman deemed mentally unstable (shoteh) is temporarily forbidden to an Israelite. So, shouldn't she be perpetually forbidden to a priest? The Torah uses the terms \"man\" or \"a man\" to include a priest and a eunuch, emphasizing that they too can initiate the Sotah procedure.", + "\"And he shall set the woman before the Lord\" — This includes the wife of a priest and the wife of a eunuch, indicating that they can undergo the Sotah procedure.", + "\"And the priest shall do unto her\" — One might think that everything mentioned in this context must be done. However, from where do we derive that even if the priest only made her take an oath, gave her the water to drink, and burned a handful of her grain offering, it is sufficient? The Torah states, \"And the priest shall do unto her according to this entire law\", emphasizing that these actions alone are sufficient for the procedure." + ], + [ + "\"But the man will be free from guilt\" — This indicates that the man bears a responsibility for the sin until the woman drinks the water. From where do we derive that the woman too bears the responsibility for the sin? It is stated, \"And that woman shall bear her iniquity.\" Rabbi Yehuda says: If she drank and was found to be impure, her husband need not be concerned that she might have secretly sinned another time and became impure without his knowledge. As it's written, \"But the man will be free from guilt.\" - Rabbi Chalfta says: If a woman drank the water and had merits on her side, these merits will protect her temporarily. But from where do we derive that eventually, she will be examined after some time? It is stated, \"And that woman shall bear her iniquity.\" Rabbi Shimon says: There was a desecration of God's name in this matter because if the water did not examine her immediately, when she would leave the Temple, she might say to her friends, \"Do not refrain from sinning. I already drank, and the waters did not harm me,\" giving the impression that the waters are ineffective. Therefore, it is stated, \"And that woman shall bear her iniquity\" — immediately." + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "Verse from the Torah: \"ויהי העם\" (And the people were) Midrash commentary: \"The word 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially. It teaches that they were accustomed to being corrupted and returned to their initial corruption. Similarly, it is said, 'And there was that man, Job, great' (Job 1:3). 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially, namely, good deeds. Likewise, it is said, 'And there was a certain man from Ramathaim Zophim' (1 Samuel 1:1). 'ויהי' (And it was) indicates something that they did not have initially, and here also it indicates something that they did not have initially, as it teaches that they were accustomed to being corrupted and returned to their initial corruption. 'העם' (The people) indicates wicked individuals, as it is stated, 'I have seen this People, and indeed, they are a stiff-necked people' (Exodus 32:9). But when it says 'My people,' 'עמי' (My people) refers to the righteous, as it is stated, 'Send forth My people, and they shall serve Me' (Exodus 7:16). 'Met'ananinim' (murmuring) refers to those who seek trouble. How can one separate from the Divine presence? It is said about Jehoram the son of Ahab, 'Only know and see that trouble has come from the Lord' (2 Kings 6:33). Likewise, it is said about Samson, 'For he sought an occasion against the Philistines' (Judges 14:4) Rabbi Eliezer ben Yaakov says that 'met'ananinim' (murmuring) refers to those who mock, as it is stated, 'The words of a mocker are like playful blows' (Proverbs 26:22). But a knife descended from heaven and cleaved their bellies, as it is stated, 'And they fell out of the belly' (Jonah 1:15) Rabbi Shimon says that 'met'ananinim' (murmuring) refers to those who complain, as it is stated, 'I have not eaten from it in my mourning' (Deuteronomy 26:14). 'Like met'ananinim' (like complainers) indicates something evil. 'Ra' (evil) refers to idol worship, as it is stated, 'When you do what is evil in the sight of the Lord, to provoke Him through the work of your hands' (Deuteronomy 31:29).\"", + "Verse from the Torah: \"באזני יי\" (In the ears of the Lord) Midrash commentary: It teaches that they intended to make their words heard by God. A parable can illustrate this. It is similar to someone who stands in the marketplace and curses the king. When the king passes by, he tells him to be silent so that the king doesn't hear. The person says to him, \"Who told you that I intended only to make him hear?\" Similarly, the Israelites intended to make their voices heard by God. And the Lord heard, and His anger was kindled. His wrath was aroused against them, and fire descended from heaven and consumed them with the fire of one hand, and it went back and forth among them. There was nothing between the living and the dead, as it is stated, 'And he stood between the dead and the living' (Numbers 17:13).\"", + "Verse from the Torah: \"ותבער בם אש יי\" (And the fire of the Lord burned among them) Midrash commentary: Rabban Gamliel says, because the Israelites spoke derogatorily about the Lord and said, \"Can God prepare a table in the wilderness?\" (Psalm 78:19), and the Lord saw that they spoke against His glory, and His glory, which is fire, consumed them. As it says, \"And the fire of the Lord burned among them.\" From here you learn that anyone who speaks ill of their fellow in secret has no remedy, as it is stated, \"You slander your own kin; you smear your brother's reputation. These things you have done and I have been silent; you thought that I was one just like yourself. But now I rebuke you and lay the charge before you\" (Psalm 50:20-21). Fire descended from heaven twelve times: six were for praise, and these are the first one on the eighth day, the second one for Gideon, the third one for Manoah, the fourth one in the days of David, as it says, \"He called upon the Lord, and He answered him with fire from heaven\" (1 Chronicles 21:26), the fifth one in the days of Solomon, as it says, \"And fire came down from heaven\" (2 Chronicles 7:3), the sixth one on Mount Carmel, and six for disgrace, and these are the first one for Nadab and Abihu, the second one for those who spoke derogatorily, the third one for Korah, the fourth one in the days of Job, as it says, \"And fire of God fell from heaven\" (Job 1:16), the fifth and sixth ones in the days of Elijah when messengers of Ahaziah came to him.", + "Verse from the Torah: \"ותאכל בקצה המחנה\" (And she ate at the edge of the camp) Midrash commentary: Rabbi Shimon ben Menasya says, these are referring to the converts who would stand at the edge of the camp. Rabbi Shimon says, \"And she ate at the edge of the camp\" refers to the great ones among them and the average ones among them.\n" + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "ספרי זוטא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "ספרי זוטא", + "enTitle": "Sifrei Zuta", + "key": "Sifrei Zuta", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/Leipzig, 1917.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/Leipzig, 1917.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9b109353388fe38bfb0da6c5aefc3576d088bbb6 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/Leipzig, 1917.json @@ -0,0 +1,1542 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sifrei Zuta", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001197571/NLI", + "versionTitle": "Leipzig, 1917", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ספרי זוטא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "text": { + "": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "לפי שנאמר בכל קדש לא תגע (ויקרא יב ד) יכול אף במעשר ת״ל ואל המקדש לא תבא קדש שהוא כמקדש אין באין אלא אחר ביאת שמש אף קדש אין באים לו אלא אחר ביאת שמש אף אני ארבה קדשי קדשים ת״ל בכל קדש לא תגע שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש או מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אף הקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אלו קדשי מקדש אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש ולמה מעטת המעשר מפני שהוא נאכל בטבול יום. אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אבל אומר אני מה היולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל המטמאים במגע ובמשא כמוה כשאמר צו את בני ישראל לרבות את הטמאין במגע אבל לא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ אל יכנס לפנים אבל המיטמא בפנים אל יצא לחוץ [אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. וישלחו הרי בעשה ומנין בלא תעשה] אמרת ולא יטמאו את מחניהם. ומנין אם יהיו שוגגין יהו בהבאת חטאת אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו' (ויקרא ה ו) יכול אף המטמא טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת וכי היכן היא עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' (במדבר יט כ) אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר טמא לרבות שהוזה ולא שנה יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא מת ממקום טבול יום [וממקום מחוסרי כפרה וישלחו זב ישתלח זב ממקום טמא מת] וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן שלש מחנות יכול כולן ישתלחו חוץ לשלש מחנות אפשר שהן נחלקין זה למקום זה וזה למקום זה [וזה למקום זה] הא מה הדבר החמור שבכולן חוץ לשלש מחנות זה מצורע [והזב חוץ לשתי מחנות וטמא מת חוץ למחנה אחת]. מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה ערי חומה מקודשת מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה ירושלם מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלם ואין נאכלין בערי חומה הר הבית מקודש מירושלם שזבים וזבות נכנסים בירושלם ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שארמיים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל [עזרת הנשים מקודשת מן החיל שטבול יום נכנס לחיל ואינו נכנס לעזרת הנשים] עזרת ישראל מקודשת מעזרת הנשים שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל ישראל מעורבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים על רוחב אחת עשרה ועל אורך מאה ושלשים וחמש אבל לא היו עומדים על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסים לפנים מכאן ובעלי מומין כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן אבל לא היו נכנסים בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות ושאר הכהנים נכנסי' לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדש הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדש הקדשים ארבע פעמים ביום הכפורים. אמר ר' יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהן פורשין מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אבא שאול אומר העלייה היתה מקודשת מכולם שלא היו עולים לשם אלא אם כן היה להם צורך. ר' יהודה אומר הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב:", + "צרוע, זה מוחלט כל צרוע זה מוסגר זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שראה שתי ראיות וכל זב לרבות זב שראה ראיה אחת:", + "כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, יכול שאין לי שהוא משתלח אלא אדם שהוא יכול להשתלח כשאמר טמא לרבות כלים הנוגעים במת [כל טמא לרבות כלים הנוגעין בשרץ] וכל טמא לרבות שאר כל המיטמאין שיראו קודם לרגל:", + "דבר אל בני ישראל, לרבות ערי חומה ובצד השני וישלחו זב שבשעה שהן עושין הפסח בטומאה זבין וזבות יולדות לא היו אוכלין ממנו ואם אכלו הרי אלו פטורין:", + "מזכר, זה טבול יום ועד נקבה לרבות מחוסרי כפרה אל מחוץ למחנה תשלחום חוץ לשלש מחנות:" + ], + [], + [ + "ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הוצרכו ומנין אף המשתלחים לא הוצרכו ת״ל כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל הן מעצמן עשו לא הוצרכו שיעשיאום משה ואהרן:" + ], + [ + "וידבר, דבר אל בני ישראל איש או אשה, לפה שנאמר והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה ה) יתודה על חטא אשר חטא. עליה על החטאת כשהיא קיימת לא משנשחטה אין במשמע שיתודה היחיד אלא על ביאת המקדש [ומנין את מרבה שאר כל המצות אמרת דבר והתודו] ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה אין במשמע ודוי אלא ליחיד מנין אף לצבור ודוי אמרת דבר והתודו [יכול בזמן שהן מביאין מתודין ומנין אף בזמן שאין מביאין אמרת בני ישראל והתודו ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה] אין במשמע ודוי אלא בארץ ומנין אף בגלות ודוי אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כו מ) וכן דניאל אומר לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים (דניאל ט ז) מפני מה כי חטאנו לך:", + "דבר אל בני ישראל, ע״י ישראל מתודים ואין מתודים לא ע״י גוים ולא ע״י תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות הגרים:", + "איש או אשה כי יעשו, שחשבו לעשות ולא עשו:", + "מכל חטאת האדם, ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזלות ועל לשון הרע:", + "למעול, אף על אשמות מתודים יכול בזמן שהן מביאין מתודין מנין בזמן שאין מביאין ת״ל למעול [יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומנין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל למעול] מעל לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל. ואשם ואשמה לרבות כל חייבי מיתות שיתודו יכול אף הנהרגין על פי זוממין אמרת לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא:" + ], + [], + [ + "והשיב את אשמו בראשו, כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם ממעט אני בגנב שאינו משלם לאחר שבועה לא אמעט בגזלן שהוא משלם אחר שבועה ת״ל והשיב את אשמו בראשו כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם:", + "וחמישיתו יוסף עליו, על החומש לבד ממנו:", + "ונתן לאשר אשם לו, למי שנגזל ממנו:" + ], + [ + "ואם אין לאיש גואל, לאיש מחזירין ואין מחזירין לקטן. אין לי אלא איש מנין את מרבה אשה ויורשי קטן ת״ל ואם אין לאיש גואל ואיזה הוא האיש שאין לו גואל זה הגר שמת ואין לו יורשין למי הוא גזילו הוי אומר לכהן:", + "להשיב האשם אליו, מיכן אמרו הרי כהן שגזל את הגר ומת הגר מנין שמוציאין מידו ונותנין לכהן אחר ת״ל האשם המושב לה' לכהן:", + "האשם, זה הקרן המושב זה החומש לה' לאסרו לזרים או יכול יהא מקודש לשם ת״ל לכהן:", + "- מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, מכאן אמרו משמרה שזכת בכסף תזכה באיל:", + "אשר יכפר, פרט שיקדים איל לכסף בו פרט לאיל שמת עליו לרבות האיל שמת ובצד השני אתה אומר עליו מכפר הוא אשמו עליו:" + ], + [ + "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, ריבה קדשים אחרים סתומין שאין מפורשין בענין הזה ואת מה אני מרבה החלה והחרמים והעורות והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור. ומנין אתה אומר רשאי הוא אדם ליתן את קדשיו לכהן אחד אמ' אשר יקריבו לכהן לו יהיה ק״ו אמר רבן גמליאל לפני ר' עקיבא ומה אם דבר שאין לי בו חלק אם תתנהו לי הרי הוא שלי דבר שיש לי בו חלק אם תתנהו לי לא יהיה שלי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת בדבר שאין לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן אין לאחר עמך בו חלק תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן יש לאחר עמך בו חלק אמר רבן גמליאל ומה אם אשה שאין לי בה חלק אם אקדשנה לי הרי היא שלי זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת באשה שאין לך בה חלק אם אקדשנה לך תהא שלך זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידיך שכן אין לאחר עמך חלק בה תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתננו לך יהיה שלך שכן לאחר עמך בה חלק אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [ + "ואיש את קדשיו לו יהיו, קדשי ישראל לישראל מעשר כספו ומעשר בהמתו ושלמיו קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו:", + "איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לפה שאמרת משמרה שזכת בכסף תזכה באיל הרי מי שנתן כסף לכהן לא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה. אמר ר' אלעזר ביר' שמעון זו היתה משנת ר' עקיבא עד שלא בא מזפרין משבא מזפרין אמר לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכסף הרי מי שנתן כסף ליהויריב לא הספיק להביא את האיל עד שנכנסה ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויחזיר לידעיה אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה:", + "- איש אשר יתן, מתנת איש מתנה אין מתנת קטן מתנה אין לי אלא מתנת איש ומנין את מרבה מתנת אשה ויורשי קטן אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, על ידי ישראל מקנין אין מקנין לא על ידי גוים ולא על ידי תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש איש לרבות את הגרים. ואשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו שיקנא להם בעשה ומנין בלא תעשה אמרת וידבר ה' אל משה לאמר. ועדיין אין במשמע אלא אשתו הנשואה לו לקנוי ומנין אתה מרבה ארוסתו ויבמתו וכל שהיא לו משום אשות אמרת לאמר ואמרת אליהם. לפי שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקין או האיש מקנא ואין בית דין מקנין אמרת ישראל וקנא לרבות בית דין שיקנו מיכן אמרו אלו שב״ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתובתה האיש וקנא לרבות שכינו שיקנא לו:", + "- איש איש כי תשטה אשתו, אשתו אסורה אין קרובותיה אוסרות אותה והלא תאמר וכי דין הוא הואיל והוא אוסר עליה והיא אוסרת עליו מה לימד באיסור שהוא אוסר עליה אם בא עליה אחד מכל האסורים לה נאסרה עליו מיד יכול אף באיסור שהיא אוסרת עליו אם בא על אחת מכל האסורות לו תאסר אשתו ולא תהא מותרת לו ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה [ממעט אני בקרובותיה ולא אמעט באמה ואחותה ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה]:", + "ומעלה בו, שינת בו אין לי אלא בו מנין אתה מרבה שאר כל בני אדם ת״ל ומעלה בו מעל:" + ], + [ + "ושכב איש, ע״י איש הוא מקנא אותה אינו מקנא אותה ע״י בהמה:", + "אותה, זו שהתרו בה:", + "ונעלם מעיני אישה, אין לי אלא מאישה מנין אני מרבה כל בני אדם ת״ל ונעלם מעיני:", + "ונסתרה והיא נטמאה, איני יודע כמה אמרת שכבת זרע כדי שכבת זרע הוי אומר כמה היא סתירה כדי טומאה כמה היא טומאה כדי ביאה כמה היא ביאה כדי הערייה כמה היא הערייה כדי חזרת דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת כוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמעה. ר' יהודה בן בתירה אומר כדי לגמות שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. ר' אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גרדי את הנימה. פלומו אומר כדי שתושיט ידה ותטול ככר מן הסל אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו):", + "ועד, שהוא כשר להועיד ומנין אף עד שאינו כשר להועיד ת״ל עד ועד. מיכן אמרו אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין לפסלה מכתובתה ואינה שותה ותאסר על בעלה לעולם:", + "והיא נטמאה, ר' עקיבא אומר מה ת״ל נטמאה שלשה פעמים אלא טמאה לבעל טמאה לבועל וטמאה לתרומה:" + ], + [], + [ + "והביא האיש את אשתו אל הכהן, זה הוא שאמרנו האיש משקה ואין בית דין משקין:", + "- והביא את קרבנה עליה, יכול אף בזמן שחללה שבת ת״ל קרבנה. כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את שהן באין לטהרה וממעט אני אלו שאין באין אלא לכפרה:", + "לא יצוק עליו שמן, צק הוא על שייריו:", + "ולא יתן עליו לבונה, מגיד שהוא בשתי אזהרות משום בל יצוק עליו שמן ומשום בל יתן עליו לבונה:", + "כי מנחת קנאות הוא, לשם שהוא מנחת קנאות כל העם עוברין בו יכול יהוא עוברין בפיסולו ת״ל זכרון. נאמר כאן זכרון ונאמר להלן זכרון מה זכרון אמור למטן הושעה והטבה אף זכרון האמור כאן הושעה והטבה יכול אף על פי שלא חטאה ת״ל מזכרת עון. ד״א מזכרת עון שכל הרואה אותה מזכיר עונה ועון אבותיה שגידלו אותה:" + ], + [ + "והקריב אותה הכהן, אינה באה בתוך הרגל:", + "והעמידה לפני ה', יפנה עליה העזרה:" + ], + [ + "ולקח הכהן מים קדושים, מקודשין מן הכיור ושיעורן חצי לוג. - אי חרס יכול בשבר של חרס ת״ל בכלי חרס הא מה הדבר בקערה של חרס:", + "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יהא לו מקום מתוקן שם כיצד נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. מניין אתה אומר אם אין שם עפר מתקן שם ת״ל יקח הכהן. דוסתאי בן יהודה אומר יקח הכהן ולא זר:", + "ונתן על המים, כדי שייראה עפר שוטה כדי שייראה אפר פרה כדי שייראה רק יבמה כדי שייראה דם צפור מצורע כדי שייראה:" + ], + [ + "יחגרנה בחבל של מגג, ר' אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחד למעלה מדדיה ואחד למטה מדדיה מה ת״ל והעמיד ונתן ולא קטעת וחיגרת:", + "ונתן על כפיה את מנחת הזכרון, נאמר כאן זכרון ונאמר למעלן זכרון מה זכרון אמור למעלן הושעה והטבה אף זכרון אמור כאן הושעה והטבה:", + "מנחת קנאות הוא, שיהו כל מעשיה לשם קנאה יכול אם לא היו כל מעשיה לשם קנאה לא תהא כשרה ת״ל היא:", + "וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, יראה אותה את המים:" + ], + [ + "והשביע אותה הכהן, אין משביעין שתי סוטות כאחת ולא שורפין שתי פרות כאחת ולא עורפין שתי עגלות כאחת ולא הורגין שני אנשים כאחת ולא מסגירין שנים כאחת ולא מחליטין שנים כאחת:", + "ואמר אל האשה, בלשונה אל הגנב ואל הגזלן בלשונם:", + "אם לא שכב איש אותך, לרבות המערה אותה מכל צד:", + "- ואם לא שטית טומאה תחת אישך, לרבות אשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו יכול כל אלו שותות ת״ל תחת אישך את שהוא תחת אישה שותה אין כל אלו שותות:", + "טומאה, להוציא דרך איברים:" + ], + [ + "ואת, מזידה היית:", + "כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, לרבות בן תשע שנים ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו:", + "ד״א ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, לא על זו אנו משביעין אותך בלבד אלא על כל מה ששטית מבלעדי אישך:" + ], + [ + "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, יכול אף שבועת הדיינין באלה אמרת והשביע הכהן וגו' שבועת האשה באלה אין שבועת הדיינין באלה מה ת״ל והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה אם השביעה בשבועה יצא אם השביעה באלה לא יצא:", + "ואמר הכהן לאשה, פרט לחרשת:", + "לאלה ולשבועה [יכול עצמה של אשה לאלה ולשבועה אמרת] בתוך עמך, שיהיו כל הנשים נשבעות בך ולטות זו את זו ואומרות אם עשית חפץ זה יהא סופך כסופך של פלונית:", + "בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, ממקום שהתחילה העבירה משם התחיל הפורענות:", + "הירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפי כך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן ושאר הגוף לא פלט וכה״א וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה (בראשית ז כג) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית וכת' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (בראשית יט ד, יא) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ומת כל בכור ארץ מצרים (שמות יא ה) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות. שמשון הלך אחר עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו:" + ], + [ + "ובאו המים המאררים האלה במעיך, אין לי אלא במעיך ומניין אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה ת״ל ובאו ובאו אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה:", + "לצבות בטן ולנפל ירך, רבן גמליאל אומר ומניין כדרך שהמים בודקין את האשה כך הן בודקין את האיש ת״ל לצבות בטן ולנפל ירך:", + "אמן אמן, אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן לשעבר אמן לעתיד לבוא אמן שלא נטמאתי מן הארוסין אמן שלא נטמאתי מן הנשואין:" + ], + [ + "וכתב את האלות, יכול כל האלות שבתורה הוא כותב ת״ל האלה:", + "הכהן, שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה:" + ], + [ + "והשקה את האשה על כרחה, ר' אליעזר אומר מכין אותה ברחבו של סייף ומערערין אותה ומשקין אותה על כרחה. אמר לו ר' עקיבא לא נדע אם טהורה היא אם אמרה טמאה אני ואם אמרה טהורה אני אימתי משקין אותה על כרחה משהשם נמחק:", + "ובאו בה המים המאררים למרים, מה ת״ל אלא יהו עושין בה מיני פורעניות משונות היתה מלובנת עושין אותה שחורה מאודמת עושין אותה ירוקה יתרע פיה יתפח צוארה יהא בשרה נצל תהא זבה מבית השלחים תהא מפהקת תהא מתעטשת תהא מתפרקת איברים איברים:" + ], + [ + "ולקח הכהן מיד האשה, נאמר כאן מיד ונאמר להלן הטנא מידך מה מיד שנאמר להלן תנופה אף מיד שנאמר כאן תנופה:", + "את מנחת הקנאות, מגיד שמביאה מנחה אחת לשם שתי קנאות:", + "והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח, מלמד שהיא טעונה תנופה והגשה:", + "וקמץ הכהן מן המנחה, מן המנחה המחוברת שלא תהא מונחת בתוך שני כלים וקומץ:" + ], + [ + "והקטיר המזבחה, מקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים:", + "ואחר ישקה את האשה את המים, אחר כל המעשים הללו ומנין אף למעשה יחידי ת״ל ואחר. - ר' שמעון אומר נאמר השקאה קודם למנחה ונאמר השקאה לאחר המנחה ומה ת״ל ואחר אלא אם קדמה מנחה כשרה ואם קדמה השקאה כשרה:" + ], + [ + "והשקה את המים, זו היא שאמרנו משנמחקה המגילה משקין אותה על כרחה:", + "והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה, פרט לשוגגת:" + ], + [ + "ואם לא נטמאה האשה, לשעבר וטהורה היא לעתיד לבא ויש אומרים וטהורה היא טהור הוא הולד רבן גמליאל אומר ונקתה ונזרעה זרע פרט לזרועה לומר אין עוברה שותה:", + "ונזרעה זרע, ר״א אומר כדאי הוא הצער שינתן לה שכרה בנים שאם היתה עקרה נפקדת. ר' יהודה אומר היתה יולדת כעורים תלד נאים, שחורים תלד לבנים, קצרים תלד ארוכים, נקבות תלד זכרים, היתה יולדת לשתי שנים יולדת בכל שנה, יולדת אחד תלד שנים שנים. ר' שמעון אומר אין נותנין לעבירה שכר אלא לפי שהיתה אסורה לזרע לשעבר יכול תהא כן לעתיד ת״ל ונזרעה זרע מותרת היא לזרע מעתה:" + ], + [ + "זאת תורת הקנאות, המקנא יקנא בשילה ובבית העולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:", + "אשה תחת אישה, מה ת״ל אשה אשה בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולעמוני ולמואבי מצרי ואדומי פצוע דכא וכרות שפכה לכותי ולחלל לרבות כל הפסולות שישתו. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר אין משקין את הפסולות:" + ], + [ + "או איש אשר תעבור עליו, איש או איש לרבות כהן והסריס שיקנו והיה בדין שלא יקנא כהן והלא אומר וכי דין הוא ומה אם שבויה שאינה אסורה איסור שעה לישראל הרי היא אסורה איסור עולם לכהן הדיוט שוטה שהיא אסורה איסור שעה לישראל אינו דין שתהא אסורה איסור עולם לכהן ת״ל איש או איש לרבות כהן והסריס:", + "והעמיד את האשה לפני ה', לרבות אשת כהן ואשת סריס שהן שותות:", + "ועשה לה הכהן, יכול כל האמור בענין ומניין אע״פ שלא עשה לה אלא השביעה והשקה והקטיר קומץ מנחתה דיו ת״ל ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת:" + ], + [ + "ונקה האיש מעון, מגיד שהוא בנשיאות עון עד שלא תשתה האשה ומנין אף האשה תהא בנשיאות עון אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' יהודה אומר הרי ששתת ונמצאת טמאה אין בעלה חושש שמא נסתרה פעם אחרת ונטמאה ולא היה יודע בה שנאמר ונקה האיש מעון. - ר' חלפתא אומר הרי אשה ששתת מים והיו בידיה זכיות יתלו לה לשעה ומניין שסופן לבדקה אחר זמן אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' שמעון אומר חלול השם היה בדבר שאילו לא היו המים בודקין אותה על אתר כיון שהיתה יורדת מן המקדש היתה אומרת לחברותיה אל תמנעו מלחטוא כבר שתיתי ולא פגעו בי המים דומה שאין בהן צורך כלל לכך נאמר והאשה ההיא תשא את עונה מיד:" + ] + ], + [ + [ + "לפה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו יגדל בקדושה אל יעביר בתער ובמספרים אל יתלוש ואל ימרוט ואל יחוף באדמה ואל יתן סמנין בעשה ומנין בלא תעשה אמרת תער לא יעבור על ראשו אין במשמע בלא תעשה אלא התער כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה הכל. אבל אומר אני מה התער שהוא בהעברת שער וכלי [אף אני ארבה את המספרים שהוא בהעברת שער וכלי] מה בין תער למספרים שהתער מכלה והמספרים משיירות דבר אל בני ישראל ריבה התולש והמורט ואמרת אליהם ריבה המספסף באור הא מה שיירתי במצות עשה החופף באדמה והנותן סמנין:" + ], + [ + "דבר אל בני ישראל, בני ישראל נודרין נזירות אין הגוים נודרין נזירות וכה״א אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריב לה' לעולה (ויקרא כב יח) לעולה הן נודרין אין נודרין לנזירות. - בני ישראל נודרין נזירות אין העבדים נודרין נזירות מפני שרבו כופהו ואומר לו לשתות יין והוא שותה לגלח והוא מגלח ליטמא למתים והוא מיטמא. או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:", + "איש או אשה, ר' יוסי הגלילי אומר יכול כשידירנה בעלה מפני שהיה לי בדין מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו הרי הוא אוסר עליו נדרים מקום שהוא מיפר נדרי אשתו אינו דין שיאסור עליה נדרים אמרת ואשה כי תדור נדר (במדבר ל ד) לא כשידירנה בעלה. ר' עקיבא אומר יכול אף הנזירה לא תהא מיטמאה למתים והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים לא עשה בהן נשים כאנשים מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנדרים אינו דין שלא נעשה בהן נשים כאנשים אמרת או אשה וגו' על נפש מת לא יבא:", + "איש כי יפליא, כשיפרש:", + "לנדור, פרט למהרהר בלב ומנין אתה מרבה הגומר בלב ת״ל נדר:", + "נדר, נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור כאן כי יפליא אף נדר האמור להלן כי יפליא ומה נדר האמור להלן אל תאחר לשלמו אף נדר האמור כאן אל תאחר לשלמו:", + "נזיר להזיר, נודר הוא נזירות בתוך נזירות והיה בדין שלא יזיר הואיל והנגעים גורמים להבאת קרבן והנזירות גורמת להבאת קרבן מה מצינו בנגעים שאם נולד לו נגע בתוך נגעו אינו גורם לו להביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון וכן הנזירות שאם נולדה לו נזירות בתוך נזירותו אינה גורמת לו שיביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון ובצד השני אתה אומר נזיר להזיר מזיר הוא בנו הקטן כשירצו הקרובים:", + "לה', מגיד שהנזירות לשם כשהיא דרך קדושה:" + ], + [ + "מיין ושכר יזיר, נאסר הנזיר בשלש מצוות מלשתות יין ומלגלח ומליטמא למתים והותר בשתים מהן במקום מצוה לגלח תגלחת מצוה ולהיטמא למת מצוה יכול יהא מותר ביין מצוה והלא דין הוא ומה אם האונן שהוא מותר ביין הרשות הרי הוא אסור ביין מצוה נזיר שהוא אסור ביין הרשות אינו דין שיהא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא אסור באוכל מצוה תאמר בנזיר שהוא מותר באוכל מצוה הרי כהן יוכיח שהוא מותר באוכל מצוה ואסור ביין מצוה וכן אל תתמה על הנזיר שאע״פ שהוא מותר באוכל מצוה הרי הוא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא במיתה תאמר בנזיר שהוא במיתה הואיל ואינו במיתה יהא מותר ביין מצוה אמרת מיין לרבות יין מצוה:", + "מיין ושכר, ר' אלעזר הקפר אומר מיין זה יין מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג ת״ל ונסכו רביעית ההין (במדבר כח ז). חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי. - יכול שאין לי אלא יין מנין אפילו חומץ ת״ל חומץ. אי חומץ יכול אף חומץ של תמד ת״ל חומץ יין התיר במעורב שאינו בנותן טעם אין לי אלא חומץ יין מנין אף המטיל מים לתוך ענבים והבאישו ת״ל משרת ענבים ומנין אף משרת בוסר ת״ל וכל משרת. יכול לא יתן על מוחו ועל מגפתו ולא ירד בתוך הגת ת״ל לא ישתה משום שתיה הוא עובר אינו עובר משום כל אלה. יכול שאינו עובר אלא בשתיה ומנין אף באכילה ת״ל וענבים לא יאכל. לפי שאמרת גפן יין בעונש אין טרוקטי בעונש ומנין אתה אומר טרוקטי באזהרה ת״ל וענבים לא יאכל. אין לי אלא ענבים מניין אפילו בוסר ת״ל לחים ומניין אף יבשים ת״ל ויבשים. יכול אף החוטין והעלים והלולבין ומי גפנים והסמדר ת״ל מחרצנים ועד זג יצאו אלו שאינן פרי ולא פסולת פרי אלא כעץ הן חשובין:" + ], + [ + "מחרצנים ועד זג, אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החיצונים והזוגים אלו הן הפנימיים דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבול נמצא החרצנים הן הפנימיין שזורעין אותן והזוגין הן הקליפה החיצונה:", + "מחרצנים, אמרת מיעוט חרצנים שנים ועד זוג זה זג אחד ר' עקיבה היה מרבה בכולן כזית שנאמר מכל אשר יצא מגפן היין החזירן לכלל שהיו בו:" + ], + [ + "כל ימי נדר נזרו, ימי נזרו לא יגלח ימי נזרו לא ישתה יין ימי נזרו לא יטמא למתים. מי שאמר הרני נזיר לשתות יין בשבת זו לגלח בשבת זו ליטמא במתים בשבת זו אין זה אלא כנודר בנזיר. ממעט אני בנודר סתם שאם גלח יום שלשים שיעלה לו יכול אף במפרש כן ת״ל ימי נזרו לא יגלח. מי שאמר הרני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לנזירות הואיל והרשות בידו לגלח יכול תהא רשות בידו לשתות יין ת״ל ימי נזרו לא ישתה יין עד מלאת הימים וגו' מי שאמר הרני מוסיף על נזירותי עוד שלשים יום אמ' עד מלאת הימים אשר יזיר לה'. - מי שניזור בארץ טמאה ובא לו לארץ טהורה יכול יגלח וישלח פרע שני ת״ל קדוש יהיה גדל פרע גדל פרע הוא. מעשה בהלני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום הרני נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ולסוף שבע שנים עלת לארץ ישראל והורה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ולסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה אחת ועשרים שנה:", + "קדוש יהיה, מיכן אמרו סתם נזירות שלשים יום מנין יהיה:", + "גדל פרע, מצות עשה:", + "גדל פרע, אין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו פרע מנין ת״ל קדוש יהיה כמה שהוא ואין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו מנין ת״ל שער ראשו מה שהוא:" + ], + [ + "כל ימי הזירו לה' על נפש מת, יאמר מת מה ת״ל נפש להביא את הדם:" + ], + [ + "לאביו לא יטמא, יכול לא יטמא על מת מצוה והלא אומר וכי דין הוא הואיל והכהנים בלא תעשה מליטמא למתים אם מיטמא הכהן על מת מצוה אף הנזיר יטמא על מת מצוה קל וחומר ומה במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים הרי הן מיטמאין על מת מצוה מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנזיר אינו דין שלא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה. - יכול יטמא הוא על מת מצוה ברגל ת״ל לאמו לא יטמא אבל מטמא הוא על מת מצוה ברגל. יכול יטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ת״ל לאחיו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים. יכול יטמא על מת מצוה בקרובים ברגל אבל לא יטמא על מת מצוה ברחוקים ברגל ת״ל ולאחותו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ברגל:", + "לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, פרט לנוגע בשפוד:", + "במותם, ריבה ד״א שיטמא במת שלם ואת מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי:", + "כי נזר אלהיו על ראשו, מגיד שהנזירות בראש:" + ], + [ + "כל ימי נזרו קדוש הוא לה', מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש ולא עוד אלא ששקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא):" + ], + [ + "וכי ימות מת עליו, לרבות שנפל עליו הבית ועל המת:", + "בפתע פתאום, לרבות שמת עליו בפונדקי:", + "וטמא ראש, יכול שאין לי שהנזיר מגלח אלא כשהוא נוגע במת שלם ובשדרה ובגולגולת ובחצי לוג דם ובחצי קב עצמות ואבר מן החי ואבר מן המת שיש עליהן בשר כראוי כשאמר טמא ריבה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. טמא וטמא ריבה כזית מן המת וכזית מן הנצל ומלא תרוד רקב ורוב בנינו ורוב מנינו. נזרו ריבה עצם כשעורה שיטמא במגע ובמשא:", + "וגלח, יכול יגלח את כל שערו אמ' לא אמרתי אלא ראשו ממעט אני בכל שערו ולא אמעט בזקנו שהוא בכלל ראשו אמ' וגלח ראשו פרט לזקנו. וגלח, יכול עד שלא טהר אמ' לא אמרתי אלא ביום טהרתו. יכול בין ביום בין בלילה אמ' ביום השביעי ביום ולא בלילה:" + ], + [ + "וביום השביעי יביא שתי תורים, היה רבי שמעון בן נחוניא אומר משום רבי שמעון הואיל ונאמרה הבאת קרבן ביחיד ונאמרה הבאת קרבן בצבור מה למד בצבור אם עבר יומו עבר קרבנו יכול מה הבאת קרבן צבור אם עבר יומו עבר קרבנו כך הבאת קרבן ביחיד אם עבר יומו עבר קרבנו אמרת ביום השמיני וביום השמיני ריבה תשיעי ועשירי:", + "יביא תורים, יכול הרבה אמ' לא אמרתי אלא שתי תורים. יכול יביא תורים ובני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה. יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו אמ' שתי תורים או שני בני יונה לא מצא תורים ומניין שיביא בני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה:" + ], + [ + "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה, חטאת כפרה אין בעולה כפרה. יכול שאין בעולה שיורי כפרה ת״ל עשה ועשה:", + "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, משום טומאת המתים. ר' שמעון אומר מאשר חטא על הנפש משום שחטא על נפשו:", + "- וקדש את ראשו, יחזור ויגדל בקדושה:", + "ביום ההוא, ביום שטהר:" + ], + [ + "והזיר לה' את ימי נזרו, יחזיר וישלים ימי נזירותו שהזיר:", + "והביא כבש, לא איל:", + "בן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לאשם, הרי זה קנס:", + "אמר ר' שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו:", + "- והימים הראשונים יפלו, מפיל הוא לאחר בדם רביעית לאחר ברובע עצמות על מגע שפוד ועל ימי חלוטו של מצורע. יכול שהוא סותר בכל אלו ת״ל כי טמא נזרו טומאה סותרת אין כל אלו סותרים. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמאה את האדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה נזף בי ואמר לי אין דנין בנזיר מקל וחומר וכשבאתי אצל רבי יהושע אמרתי לו את הדבר אמר לי רואה אני להקל ולהחמיר אבל מה אעשה שגזרו חכמים חצי לוג:", + "והימים הראשונים יפלו, ר' אליעזר אומר בזמן שיש לו אחרונים הוא סותר את הראשונים לא בזמן שאין לו אחרונים. ר' עקיבא אומר הימים הראשונים יפלו מה שגזרו הראשונים שלשים יום:" + ], + [ + "וזאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה יכול אף בבמה ת״ל זאת ומניין אתה מרבה הנזיר [נזירות עולם ת״ל תורת יכול שאת מרבה הנזיר] נזירות שמשון ת״ל זאת:", + "ביום מלאת, ביום. יביא אותו, לא בלילה:", + "ביום מלאת ימי נזרו, ראוי לגלח תגלחת טהרה ביום אחד ושלשים ומניין שאם גלח ביום שלשים יצא ת״ל ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. - יביא, יביאם בעל כרחו מכאן היו בית שמאי אומרים נודרין לנזירות ובית הלל אומרים אין נודרין שמא ינזר לחייו. אמרו להם בית שמאי מפני מה אתם אומרים שלא ילמוד לאכול משל בריות אם אינו נזיר והוא אומר נזיר אני נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל לאכול סעודה אחת:" + ], + [ + "והקריב את קרבנו לה', מגיד שהבהמה מקודשת לשם:", + "כבש אחד, לא שנים. אמרת אחד שיהא הקדש לשם אחד:", + "בן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לעולה, שיהא הקדשו לשם עולה:", + "וכבשה, יכול שתים אמ' אחת לא אמרתי אלא אחת. אמרת אחת אין מגלחין שתי נזירות כאחת:", + "בת שנתה, בת שנה לעצמה לא בת שנה לשנים:", + "לחטאת, שיהא הקדשה לשם חטאת:", + "ואיל, יכול שנים אמ' אחד לא אמרתי אלא אחד. אמרת אחד מגלח הוא על זבח אחד בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לשלמים, שיהא הקדשו לשם שלמים:" + ], + [ + "וסל מצות, יכול מצוה שיביא בסל אין לי אלא בסל מנין את מרבה שאר כל הכלים ת״ל סל וסל:", + "סלת חלות בלולות בשמן, יכול יתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה ת״ל מצות למצה שוו לא שוו לבלילה ולמשיחה:", + "ורקיקי מצות משוחים, יכול כדרך המושחין אמרת בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו כמין כי:", + "ומנחתם ונסכיהם, אבל אומר אני מה האיל שהוא בא בנדר ונדבה שהוא טעון נסכים אף אני ארבה את העולה שהוא בא בנדר ונדבה ולמה מיעטתי את החטאת שאינה באה אלא לכפרה:" + ], + [], + [ + "ואת האיל יעשה זבח שלמים לה', שיקדים הקדשו לזבחו זביחת תודה מעכבת את לחמה זביחת שני כבשי עצרת מעכבת את לחמן אימתי בזמן שהזבח בירושלם והלחם בירושלם ולא בזמן שהזבח בירושלם והלחם בבית פגי. ר' יהודה אומר יעשה זבח שלמים לה' יעשה של שלמים תחלה:" + ], + [ + "וגלח הנזיר פתח אהל מועד, יכול אף במדינה אמרת גלח וגלח אף במדינה מה בין מגלח פתח אהל מועד למגלח במדינה המגלח פתח אהל מועד משלח שערו תחת הדוד והמגלח במדינה אינו משלח את השער תחת הדוד וחכמים אומרים אחד זה ואחד שולחין שער תחת הדוד. ר' יהודה אומר מגלח פתח אהל מועד משלח שער תחת הדוד והמגלח במדינה בטומאה קוברו במקומו:", + "וגלח הנזיר, ר' שמעון השזורי אומר לא הנזירה. - ר' אלעזר בר' שמעון אומר גלח וגלח אף הנזירה. ר' יוחנן הסנדלר אומר נזיר אל פתח אהל מועד אין הנזירה פתח אהל מועד [אמרו לו למה אמר להם] שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה. אמרו לו והלא שוטה תוכיח אמר להם לא דומה שוטה לנזירה ששוטה לא גודלת ולא כוחלת ולא פוקסת והנזירה מותרת בכל אלו. - פתח אהל מועד את ראש נזרו, יכול בזמן שלא נטמא מנין אף בזמן שנטמא ת״ל שער ראש נזרו:", + "תחת זבח השלמים, נטמאו שלמים מנין שיתן תחת זבח אחר ת״ל זבח. נטמא הזבח מנין ת״ל ונתן על האש מכל צד:" + ], + [ + "ולקח הכהן את הזרוע בשלה, שתהא שלוקה:", + "מן האיל, לרבות את האיל שישלק כולו:", + "ונתן על כפי הנזיר והניף, יכול בישראל היה מניף ת״ל המקריב המקריב יניף (ויקרא ז כט). אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך (במדבר יח יט) ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף. יכול יהו עושין שמיני כהן ת״ל המקריב יניף יכול יהו עושין כשמיני כהן מושיט לכהן ת״ל המקריב יניף. יכול בישראל היה מניף ת״ל לך ולבניך או לך ולבניך אהרן ובניו היה מניף ת״ל המקריב יניף אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף הא מה הדבר מה שלימד בנזיר ומה לימד בנזיר אמרת ונתן על כפי הנזיר והניף הכהן אף במקום שנאמר המקריב יניף כהן מניח ידו תחת ידי ישראל ומניף:" + ], + [ + "והניף אותם הכהן תנופה, תנופה אחת ולא שתים:", + "לפני ה', שתהא תנופה לפנים מן המניף:", + "על חזה התנופה ועל שוק התרומה, אף איל נזיר היה בכלל שלמים יצא מכלל שלמים לטענו בזרוע בשילה. יכול שבא לפטרו בחזה ושוק אמ' על חזה התנופה ועל שוק התרומה הא ידעת שלא בא לפטרו מן החזה ושוק ולמה בא לטענו זרוע בשילה:", + "ואחר ישתה הנזיר יין, אחר כל המעשים הללו ומנין אף לאחר מעשה יחידי ת״ל אחר ואחר משיזרק עליו אחר מן הדמים הותר אע״פ שלא נתן על כפיו ולא הניף ולא גלח:" + ], + [ + "זאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירות שיביא קרבן טהרה ותנהוג בשילה ובבית עולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:", + "אשר ידור קרבנו, זה האומר הרי עלי נזירות שיביא שלש בהמות ויקום:", + "קרבנו לה' על נזרו, הרי נזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כן מועלין בשער. ר' אלעזר ב״ר שמעון אומר אין מועלין בשער:", + "- מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו, כפי נדרו שלא יפחות או כפי נדרו שלא יוסיף. אמרת מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו שלא יפחות ולא כפי נדרו שלא יוסיף:", + "כן יעשה על תורת נזרו, זה הנודר בנזירות כחול הים שבכל שעה שרוצה להקל מראשו יקל. יכול אף האומר הרי עלי נזירות כן אמרת לא אמרתי אלא כן יעשה על תורת נזרו:" + ], + [], + [ + "דבר אל אהרן, יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב״ה אמרת אלה החקים והמשפטים וגו' (ויקרא כו מו) הא כל המצות הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני ומה ת״ל לאהרן אלא כל דבר שהיה הוגין לאהרן היה נתלה באהרן וכל דבר שהיה הוגין לישראל היה נתלה בישראל. הא לפי שהדבור היה הוגין לאהרן לפיכך נתלה באהרן אעפ״כ כולם שמעו את הדבור:", + "ושמו את שמי על בני ישראל, אין לי אלא ישראל גרים ועבדים משוחררין מניין ת״ל אמור להם מכל מקום:", + "אמור להם, יכול יהוא מברכין אותן עד שלא יהיה החזן אומר ת״ל אמור להם החזן אומר תחלה והן מברכין אחר כן:" + ], + [ + "יברכך ה', זו ברכה האמורה בתורה ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז יד) ברוך פרי בטנך וגו' (דברים כח ד) ברוך אתה בבאיך וברוך אתה בצאתיך (דברים כ״ח ו) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה הרי הן מבורכין מניין אף שמורין ת״ל וישמרך. ר' יצחק אומר אתה אם מבורכין הן שמורין הן ואם שמורין הן מבורכין הן ומה ת״ל וישמרך אלא וישמרך מיצר רע שלא יוציאך מן העולם. ד״א וישמרך ישמרך מן המזיקין המקיפין אותך שנא' יפול מצדך אלף וגו' (תחלים צא ז) הרי הן מבורכין ושמורין ומניין אף שכינה תהא ביניהן ת״ל יאר ה' פניו אליך אף שכינה תהא ביניהן. ד״א יאר ה' פניו יגן עליך ממאור השכינה הרי הן מבורכין ושמורין ושכינה ביניהן ומניין אף חנונים בדעת ובבינה ת״ל ויחנך אף חנונים בדעת ובבינה. דבר אחר ויחנך יתן בהם דעת שתהו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה כענין שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים יג יח). ד״א יברכך בנכסים וישמרך בנסכים ר' נתן אומר יברכך בנסכים וישמרך בגוף. ר' יצחק אומר יברכך בגוף וישמרך מיצר רע וכה״א כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד (משלי ג כו). ד״א וישמרך שלא ישליט עליך אחרים וכה״א יומם השמש לא יככה וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' (תהלים קכא ו - ז). ד״א וישמרך ישמור לך ברית אבותיך שנ' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' (דברים ז יב). ד״א וישמרך ישמור לך את הקץ שנא' משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו' אמר שומר אתא בוקר (ישעיה כא יא - יב). ד״א וישמרך ישמור את נפשך בשעת המיתה שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) שומע אני בין צדיקים בין רשעים שנא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ״ה כ״ט). ד״א וישמרך ישמרך בעולם הזה וכה״א רגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט). ד״א וישמרך ישמרך לעתיד לבא שנ' וקוי ה' יחליפו כח וגו' (ישעיה מ לא):" + ], + [ + "יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור פנים ור' נתן אומר זה מאור השכינה שנא' קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א) ואומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' (ישעיה ס ב) ואומר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (תהלים סז ב). ד״א זה מאור התורה וכה״א כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג):", + "ויחנך, יחנך במשאלות לבך וכה״א וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט). ד״א ויחנך יתן לך חן בעיני בריותיו וכה״א ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר (בראשית לט כא) ואומר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (אסתר ב טו) ואומר ויתן ה' את דניאל לחסד וגו' (דניאל א ט) ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). ד״א ויחנך בדעת בחכמה ומוסר ובינה והשכל. ד״א ויחנך בתלמוד תורה שנא' תתן לראשך לוית חן כי לוית חן הם לראשך (משלי ד ט). ד״א ויחנך יחנך במתנות חנם שנא' הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם עד שיחננו (תהלים קכג ב) ואומר חנינו לך קוינו (ישעיה לג ב). ד״א ויחנך אם יש לך יתן לך ואם אין לך ילוה לך:" + ], + [ + "ישא ה' פניו, יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו כלפי אצלך לא דומה אדם שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל שלומו מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יופך פניו אצלך:", + "ד״א ישא ה' פניו אליך בשעה שאתה עומד ומתפלל וכה״א ויאמר אליו הנה נשאתי פניך (בראשית יט כא) והלא דברים קל וחומר אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. ר' יוסי בן דוסתאי אומר כא״א ישא ה' פניו אליך וכא״א אשר לא ישא פנים (דברים י יז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ישא ה' פניו בדברים שבינך לבינו אשר לא ישא פנים בדברים שבינך לבין חבירך. ר״ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכא״א לא ינקה (שמות לד ז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ונקה בדברים שבינך לבינו לא ינקה בדברים שבינך לבין חבירך מיכן היה בן עזאי אומר ונקה לא ינקה מנקה הוא ואינו מנקה מנקה לשבים ואינו מנקה למחזיקים. ד״א כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים היאך יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו ישא וכשאין ישראל עושין רצונו לא ישא. - היה ר״ש אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום נתנה לצדיקים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי שלום מקדימות אותן הראשונה אומרת יבא שלום השניה אומרת נוחו על משכבותם והשלישית אומרת הולך נכחו (ישעיה נז ב) ואילו לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנ' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (ישעיה נח ח) ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום מנעה מן הרשעים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן הראשונה אומרת אין שלום השנייה אומרת אמר ה' לרשעים (ישעיה נז כא) השלישית אומרת למעצבה תשכבון (ישעיה נ יא) ואם לא דיין לרשעים שמיתתן בידי מחבלים שנ' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים (איוב לג כב) יהדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו (איוב יח יח) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (תהלים לה ה) ולא עוד אלא שהן מתקנטרין לפניהם ואומרין אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון. ד״א היה ר' שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה מדת בשר ודם כשהוא הולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובליגיונין וכשהוא הולך לשלום אינו הולך אלא יחידי ומדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בליגיונות ובאוכלוסין שנא' אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י) ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו (איוב כה ג) ואומר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש (תהלים סח יח) וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנא' פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו' (ישעיה סג ג). וכן את מוצא כשפרע מדור המבול לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו יז). וכן את מוצא כשפרע מדור הפלגה לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ (בראשית יא ט). וכן את מוצא כשפרע מחמשת כרכי סדום לא פרע מהן אלא יחידי שנא' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים (בראשית יט כד). וכן את מוצא כשפרע מן המצריים לא פרע מהן אלא יחידי שנ' וה' הכה כל בכור (שמות יב כט). וכן את מוצא כשפרע מדור האמורי לא פרע מהן אלא יחידי שנ' הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י יא). וכן את מוצא כשפרע מסנחריב לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור (ישעיה לז לו). ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שלא בקש מן המקום אלא שלום שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי (בראשית כח כא). וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה). וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנא' וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז). [וכן את מוצא שלא נתן הקב״ה שכר תלמוד תורה אלא שלום שנא' שלום רב לאוהבי תורתך (תחלים קיט קסה). וכן את מוצא שלא נתן המקום שכר עושי צדקות אלא שלום שנא' והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב יז). וכן את מוצא שלא נמשלה ירושלם אלא בשלום שנא' יהי שלום בחילך (תהלים קכב ז)]. וכן את מוצא שאין הקב״ה עתיד לנחם את ירושלם אלא בשלום שנא' וישב עמי בנוה שלום (ישעיה לב יח). וכן את מוצא שלא כונן הקב״ה את מלכות בית דוד אלא בשלום שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ (ישעיה ט ו). וכן את מוצא שלא פרע המקום מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנא' לא תדרוש שלומם (דברים כג ז):" + ], + [ + "ושמו את שמי, שמי המיוחד שלי. מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד יכול אף בגבולין יהו מתברכין בשם המיוחד ת״ל ושמו את שמי ולהלן הוא אומר לשום שמו שם (דברים יב כא) מה להלן מקדש אף כאן מקדש אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין אותו לצנועים שבכהונה. אמר ר' טרפון מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמרו בתוך נעימת אחיו הכהנים או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ כא) אף בגבולין אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכינויו בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן:", + "ואני אברכם, יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הן מבורכין ואם לאו אינן מבורכין ת״ל ואני אברכם בין רוצים בין אינם רוצים אני אברכם מן השמים. הכהנים מברכים את ישראל מי מברך את הכהנים ת״ל ואני אברכם הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך את אלו ואת אלו:" + ] + ], + [ + [ + "ויהי ביום כלות משה וימשח את המשכן, איני יודע אם ביום שהתחיל בו או ביום שגמרו כשהוא אומר ויהי ביום כלות משה אינו ביום שהתחיל בו אלא ביום שגמרו:", + "וימשח אותו ויקדש אותו, משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כד טז). אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם שנא' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' (ויקרא ח ל). משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את אהרן היה מפשיטו ומרחיצו וסך בין עיניו כמין כי וחוזר ומלבישו ושמונה בגדים מעכבין זה את זה. משיחת בניו כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את בניו היה מפשיטן ומרחיצן וסך בין עיניהם כמין כי וחוזר ומלבישן ובני אהרן מעכבין זה את זה. הלוים נתקדשו בהזייה ובתגלחת בקרבן ובתנופה, בהזייה מניין הזה עליהן מי חטאת (במדבר ח ז), בתגלחת מניין והעבירו תער על כל בשרם (במדבר ח' ז'). בקרבן מניין ולקחו פר בן בקר (במדבר ח' ח'), בתנופה מניין והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח' י״א). ישראל נתקדשו בפרת חטאת שנ' דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובשמן המשחה, בעמידה מניין ויהי בחדש הראשון הוקם המשכן (שמות מ יז), בפירוק מניין ולא יבואו לראות כבלע את הקדש (במדבר ד כ), בשמן המשחה מניין ויקח משה משמן המשחה וימשח את המשכן (ויקרא ח י). משיחת המשכן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את המשכן, היה מושחו ומעמידו ומפרקו ובשמיני היה מושחו ומעמידו ולא מפרקו, ר' שמעון או' אף בשמיני היה מושחו ומעמידו ומפרקו. - כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס כשהיה משה מפרקו היה מפרקו מבפנים ויוצא:" + ], + [ + "ויקריבו נשיאי ישראל, הם נשיאי המטות במצרים הן העומדין על הפקודים הם שהיו עומדין על המניין ועל הדגלים:" + ], + [ + "שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנ' בצבים ובפרדים (ישעיה סו כ) ר' שמעון אומר אין צב אלא צמודות שנא' והביאו בניך בחצן (ישעיה מט כב) ר' ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות ר' נחמיה אומר כצבעו של רקיע:", + "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, מפני מה לא הביאו חציין שוורים וחציין עגלות היה משה מתירא שמא ימות שורו שלאחד מהן שמא תשבר עגלה שלאחד מהן ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן מניין אתה אומר שבשרו המקום שאין אחד מן השוורים מת ולא אחת מן העגלות נשברת אמרת והיו לעבוד את עבודת אהל מועד:" + ], + [], + [ + "קח מאתם, היה משה מתירא ואומר דומה שמא עברה ממנו רוח הקדש ושרת על הנשיאים אמר לו המקום אלו אני אמרתי להן להקריב לא לך הייתי אומר שתאמר להן אלא הן התנדבו בעצמן והיה משה מסרב לקחת מידם א״ל המקום קח מאתם:" + ], + [], + [ + "את שתי העגלות וגו', מה היתה עבודתם באהל מועד אמ' ונשאו את יריעות המשכן וגו' (במדבר ד כה) ואת ארבעת העגלות וגו' ומה היתה עבודתם באהל מועד אמ' ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן וגו' (במדבר ג לו):" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ה' אל משה, חמשה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד ואיזה זה יום הוקם המשכן. ואלו הן אדם כי יקריב מכם קרבן, צו את אהרן, קח לך עגל, יין ושכר אל תשת, איש איש מבית ישראל אשר ישחט, כמעשה ארץ מצרים, קדושים תהיו, אמור אל הכהנים, וישלחו מן המחנה, כה תברכו, קח מאתם, נשיא אחד ליום, בהעלותך, קח את הלוים, ויקחו אליך פרה אדומה:", + "- ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום, אמר להם משה לכולכם נאמר לי שתקריבו אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון. נתנו עיניהם בנחשון אמרו זה קדש שמו של הקב״ה על הים והוא ראוי להוריד השכינה והוא מכם יקריב ראשון לכך נאמר המקריב ביום הראשון נחשון בכלם כתיב קרבנו ובו כת' וקרבנו בכלם כת' עתדים חסר ובו כת' עתודים:" + ], + [], + [ + "קערת כסף, מה ת״ל אחת מזרק כסף מה ת״ל אחד אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה וכה״א קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יסך בהן (שמות כה כט) וכי בהן היו מנסכין והלא כבר נאמר ואת קשות הנסך (במדבר ד ז) ומה אני מקיים אשר יסך בהן אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה:" + ], + [], + [], + [], + [ + "זה קרבן נחשון, מניין אתה אומר שכולן נתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שווה ת״ל זה קרבן נחשון זה קרבן נתנאל זה קרבן אליאב זה קרבן אליצור. - באותו היום ראתה אלישבע בת עמינדב ארבע שמחות ואבל אחד, ראתה יבמה מלך אחיה נשיא בעלה כהן גדול שני בניה סגני כהונה ואבל אחד על שני בניה. על אותו היום הוא אומר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו באתי לגני אחותי כלה (שיר השירים ד טז, ה א):" + ], + [ + "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער, למה כתיב ביששכר הקריב לפי שהקריב שני למלך מפני שהוא בן תורה והוא שנתן עצה לשבטים שיביאו עגלות וכה״א ישיב ושמרון (דה\"י א' ז א) והלא שמו יוב ושמרון ולמה נקרא שמו ישיב שהשיב עצה לשבטים לעשות עגלות לפי כך נאמר בו הקריב כאלו הוא לבדו שהקריב ואינו טפלה לאחרים:", + "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו, אין ידוע אם ביום שגמרו או ביום שהחל להעמידו כשהוא אומר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן הא כבר כילוי אמור וכשהוא אומר אחרי המשח אותו עדיין הדבר חלוק הא ידעת שאינו אומר כן זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו לא ביום שגמרו אלא ביום שהחל להעמידו:", + "ביום המשח אותו, יכול שהוא נמשח מעתה אמ' זאת עוד אינו נמשח מעתה אדיין אני אומר לא ימשח לימות המשיח אבל ימשח לעתיד לבא אמרת זאת חנוכת המזבח אחרי וגו' עוד אינו נמשח לעתיד לבא וכה״א זאת משחת אהרן ומשחת בניו (ויקרא ז לה) יכול שהן נמשחין מעתה אמרת זאת אינן נמשחין מעתה עדיין אני אומר לא ימשחו לימות המשיח אבל ימשחו לעתיד לבא אמרת זאת אינן נמשחין לעתיד לבא ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדין על אדון כל הארץ (זכריה ד יד) זה אהרן ודוד זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו:", + "מאת נשיאי ישראל, מה ת״ל מאת נשיאי ישראל אלא מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה כארכן כן רחבן כן משקלן. ר' שמעון אומר מה ת״ל מאת נשיאי ישראל אלא מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה ולא הקריב אחד מהן יותר על חברו שאלו הקריב אחד מהן יותר על חברו לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת. א״ל המקום אתם חלקתם כבוד אחד לחברו ואני חולק לכם כבוד שנ' ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום:", + "שלשים ומאה הקערה האחת כסף כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות, וכי אין ידוע שאלפים וארבע מאות בשקל הקדש יכול בזמן שהוא שוקלן כולן כאחת היו יתירים ובזמן שהוא שוקלן אחת אחת היו חסרים אמ' כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש בין שוקלן כולן כאחת בין שוקלן אחד אחד:", + "- כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש, אין לי אלא מדת הכלים שיהיו שווין מדת בהמה גסה מניין אם שחורות שחורות אם לבנות לבנות אמרת כל הבקר לעולה שנים עשר פרים אין לי אלא מדת בהמה גסה מדת בהמה דקה מניין ת״ל אילים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים:", + "זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו, זה הוא שאמרנו ביום המשח אותו למעלה:", + "ובבא משה אל אהל מועד, כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מהוא אומר ולא יכול משה מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מהוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו. שלש מדות היה בו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם משה היה מדבר עמו עומד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח) [ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד)] משה היה מדבר עמו פה אל פה שנא' פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח) [ובבלעם כתיב נאם שומע אמרי אל (במדבר כד ד) שלא היה מדבר עמו פה אל פה] משה היה מדבר עמו פנים אל פנים שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות לג יא) [ועם בלעם לא היה מדבר כי במשלים כמד׳׳ת וישא משלו ויאמר וגו' (במדבר כד טו). שלש מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה. משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנא' נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה (במדבר כ״ד ד) משה לא היה יודע אימתי הקב״ה מדבר עמו] ובלעם היה יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו שנ' ויודע דעת עליון (במדבר כ״ד ט״ז). משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו [ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו] כך היה בלעם יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנא' נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד ד') [היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה] ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנ' ובבא משה אל אהל מועד כיון שהיה רוצה היה נכנס והוא מדבר עמו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר שומעני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט) ומה אני מקיים ובבא משה אל אהל מועד אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו משום שנא' מבין שני הכרובים וידבר אליו:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בהעלותך את הנרות, אין ידוע אם בהעלותך להעלותם או בהעלותך לסדרם כשהוא אומר יאירו שבעת הנרות להעלותם אבל לא לסדרם יכול שהיה מעלה כולה כאחת אמרת להעלות נר תמיד (שמות כז כ) אחד אחד יכול אהרן לא היה מעלה כולה כאחת אבל בניו יהוא מעלים כולה כאחת ת״ל יאירו שבעת הנרות יערוך אותו אהרן ובניו (שמות כז כא) אחד אחד ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה ת״ל יאירו שבעת הנרות ומניין שיהיו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי ת״ל אל מול פני המנורה וכה״א והוא יושב ממולי (במדבר כב ה). אמר ר' שמעון כשהלכתי לרומי וראיתי שם את המנורה היו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי:" + ], + [ + "ויעש כן אהרן, עשה מה שנתפקד לא פחת ולא הוסיף:" + ], + [ + "וזה מעשה המנורה, מניין שהמנורה מן המשוך אמרת מקשה תעשה המנורה (שמות כה לא) אין לי אלא מעשה המנורה מניין לרבות קנים ופרחים ת״ל תעשה. יכול אף הצבתים והמחתות ת״ל היא, אי אפשר לומר היא שכבר נאמר תעשה ואי אפשר לומר תעשה שכבר נאמר היא אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשים למנורה מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין [ומנין שהמנורה מן הככר אמרת ככר זהב טהור יעשה אותה (שמות כ״ה לט) מנין לרבות קנים ופרחים תלמוד לומר יעשה אותה. יכול אף הצבתין והמחתות ת״ל אותה אי אפשר לומר אותה שכבר נאמר יעשה ואי אפשר לומר יעשה שכבר נאמר אותה הא כיצד אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשין למנורה מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני מרבה את כל הכלים שמשמשין ואינן זזין יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסים ויוצאין. רבי יהושע בן קרחה אומר אם לומר שהמנורה מן הככר הרי כבר נאמר ככר זהב טהור ומה אני מקיים ואת כל כליה אלא מה מנורה זהב טהור אף כליה זהב טהור]. חומר במנורה מבחצוצרות ובחצוצרות מבמנורה שהמנורה אינה אלא מן המשוך אם אין לו מן המשוך אל יעשה משאינו משוך אם אין לו של זהב עושה הוא מן הכסף או מן הנחושת חומר בחצוצרות מבמנורה שהחצוצרות אינן אלא מן המשוך אם אין לו מן המשוך עושה הוא משאינו משוך אם אין לו של כסף אל יעשה מן הזהב ומן הנחושת. - כמראה אשר הראה ה', מלמד שהראה אותה לו ארבעה פעמים ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכחה וחזר וראה אותה שנייה מיכאל עומד וממשיח בה וראה אותה ונעשית וחזר וראה אותה עשויה לכך נאמר כן עשה את המנורה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וידבר זאת אשר ללוים, השנים פוסלות בלוים ואין המום פוסל בהן והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שלא פסלו מומין פסלו שנים כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו מומים ת״ל זאת אשר ללוים השנים פוסלין בלוים אין המומין פוסלין בלוים:" + ], + [], + [ + "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, זו עבודת המשוי:", + "ולא יעבוד עוד, רבי אומר הואיל ואמרה תורה יעבוד אמרה תורה שלא יעבוד אם למדת שהוא עובד שנת עשרים וחמש יכול יעבוד כל עשרים וחמש ת״ל ולא יעבוד עוד:" + ], + [ + "ושרת את אחיו, אע\"פ שנפסל מן המשא חזר להיות שוער שומר ומשורר שנא' לשמור משמרת:", + "ועבודה לא יעבוד, זה משא שהיה במדבר ומשבא לארץ כשיתקלקל קולו נפסל מלומר שירה:", + "ככה תעשה ללוים במשמרותם, השנים פוסלות בלוים ואינן פוסלות בכהנים והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שלא פסלו המומין פסלו השנים מקום שפסלו המומין אינו דין שיפסלו שנים ת״ל ככה תעשה ללוים השנים פוסלות הלוים אינן פוסלות בכהנים:", + "במשמרותם, מגיד שהן עשויין משמרות הרבה והן ארבעה ועשרים משמר משמר לכל שבת וחוזרין חלילה:" + ] + ], + [ + [ + "וידבר ה' אל משה במדבר סיני, נאמר כאן במדבר סיני ונאמר בראשו במדבר סיני מה מדבר סיני האמור בראשו באהל מועד אף מדבר סיני האמור כאן באהל מועד. מאהל מועד נאמרו כל המצות מאהל מועד נאמר לו למשוח את המשכן מאהל מועד נאמר לו לשרוף את הפרה מאהל מועד נאמר לו להעמיד את האהל מאהל מועד נאמ' לו כל הטמאות והטהרות:" + ], + [ + "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, מה ת״ל בראשון מלמד שלא קדמו אחר. במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה יכול שאין לי שאינו דוחה את הטומאה אלא בחול ומנין אף בשבת ת״ל במועדו. - יכול אף השלמים הבאים עמו יהו דוחין את השבת ואת הטומאה ת״ל תעשו אותו אותו דוחה את השבת ואת הטומאה אין השלמים הבאים עמו דוחין לא את השבת ולא את הטומאה אימתי מביאת עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול ובמועט. חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן:", + "ויעשו בני ישראל, יכול אין לי שהוא דוחה את השבת אלא בשחיטתו אמרת ויעשו ויעשו ריבה קבול דמו וזריקתו ומיחוי קרביו והקטר חלביו. ר' אליעזר מוסיף ארבעה דברים חתיכת יבלתו ונותן משכון ולוקח הרכיבו מירושלם להר הבית והבאתו מחוץ לתחום שהיה ר' יהושע אומר הבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה את השבת. ר' אליעזר אומר דוחה היא מקל וחומר אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הבאה שהיא משום שבות. אמר לו ר' יהושע הרי שחיטה שהיא במקראי קודש בגבולין תוכיח שהתיר בה משום מלאכה ואסר בה משום שבות. אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע אין דנין רשות מחובה ולא חובה מרשות אלא רשות מרשות לגזרה שוה וחובה מחובה לגזרה שוה. נסתלק ר' יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו הרי מי שהוזה הזאה ראשונה ואירע יום שביעי שלו ביום שבת בערב פסח אומר אתה לו שיזה בשביל שיאכל את הפסח. אמר לו ר' אליעזר הוא עיקר דיני אם התרתה שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הזאה שהיא משום שבות. אמר לו ר״ע אתה כופר בי ואני כופר בך אם אסרת הזאה שהיא משום שבות לא נאסור שחיטה שהיא משום מלאכה. אמר לו ר' אליעזר עקיבא אין אתה יכול לכפור בי לעולם מפני שאמרה תורה במועדו, במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת:" + ], + [ + "בארבעה עשר יום לחדש הזה בין הערבים יעשו אותו במועדו, בארבעה מקומות הוא אומר בין הערבים יכול בערבו של ערב ובערבו של שחר ובחצות היום כיון היא שחיטת הפסח ת״ל בין הערבים בא לחלוק בין הערבים שנים או בערב משחשכה אמ' בשלישי בין הערבים או בין הערבים בין השמשות אמ' ברביעי בין הערבים בא לחלוק בין חצות יום ובין לילה לכוין שמונה ומחצה. כל ימות השנה היה התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ערב פסחים היה נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו בזמן שחל ערב פסחים להיות ערב שבת [היה נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה בזמן שחל להיות בשבת] ר' ישמעאל אומר כסדורו בערב שבת ר' עקיבא אומר כסדורו בחול:", + "ככל חקותיו וככל משפטיו, כחקות כחקתי חקתיו וככל חקתיו כמשפט כמשפטי משפטיו וככל משפטיו ליתן בפסח דורות מה שלימד בפסח מצרים [ומה לימד בפסח מצרים אמ'] שה תמים זכר בן שנה (שמות יב ה) אף של דורות כן. מה לימד בפסח מצרים אמ' מן הכבשים ומן העזים תקחו (שמות י״ב ה') אף של דורות כן [כללו של דבר כל שלימד בפסח מצרים לימד בפסח דורות]:" + ], + [ + "וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד. כיוצא בו ר' אליעזר ביר' שמעון אומר וישבתו העם ביום השביעי (שמות טז ל) מלמד שלא עשו ישראל שבת כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא שבת הראשונה בלבד:" + ], + [ + "ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישר', יכול שלא היו מקריבין אמ' ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל מקריבין היו יכול משל צבור היו מקריבין ודאי אמ' הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל (עמוס ה כה) מלמד שלא היו מקריבין אין לי אלא לענין הפסחים מניין את מרבה חטאות ואשמות ושאר כל קרבנות צבור אמרת ככל אשר צוה ה' כן עשו מקריבין היו. - אי אפשר לומר שהיו מקריבין שהרי כבר נאמר הזבחים ומנחה הגשתם וגו' מלמד שלא היו מקריבין ואי אפשר לומר שלא היו מקריבין שהרי כבר נאמר ויעשו ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו הא מה הדבר מלמד שהיה שבטו של לוי מקריב [משלו כל קרבנות צבור ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וכשרי ישראל סמוכין לו]:" + ], + [ + "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, שבאותו היום נטמאו. איסי בן יהודה אומר ולא יכלו לעשות מתקנין היו עצמן לעתיד לבא, ר' אלעזר בר״ש אומר יכולים היו לעשותו ביום שלאחריו מפני שהיה שלישי להזייתן:" + ], + [ + "ויאמרו האנשים, בעלי שמות היו:", + "ההמה אליו, הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח:", + "אנחנו, יחידים [מיכן אמרו יחידים לפסח שני אין המרובין נדחין]:", + "טמאים לנפש אדם, אין בתוכנו לא זבין ולא מצורעין:", + "למה נגרע, למה אנו נגרעין מישראל:", + "- לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו, את שהוא במועדו בהכרת אין שני בהכרת. ד״א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות:", + "בתוך בני ישראל, למה נהיה כמנודים בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם:" + ], + [ + "ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, כדיים אתם שידבר עמכם ד״א כדיים אתם שידבר עמי על ידכם:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, בני ישראל עושין פסח שני ואין הגרים עושים פ״ש:", + "איש, האיש עושה פ״ש אין הקטן עושה פ״ש. ר' שמעון אומר האיש עושה פ״ש אין הצבור עושין פ״ש:", + "איש, לרבות את כל שלא נזרק עליהם את הדם שיהו עושים פ״ש:", + "כי יהיה טמא ועשה פסח, יכול כל הטמאים יהו עושים פסח הרי מי שהוזה הזאה אחת וזב שראה ראיה אחת והקטן והחולה וטבול יום ומחוסר כפורים והאונן והמפקח בהגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורין ת״ל כי יהיה טמא לנפש טמא מת עושה פ״ש אין כל אלו עושים פ״ש:", + "או בדרך רחוקה לכם, יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות אמרת לדורותיכם אף לדורות:", + "ועשה פסח לה', את היחידים. ועשה בעשה:" + ], + [ + "ר' יוסי הגלילי אומר לפי שנאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב כ) מצה הנאכלת בכל מושבות אתה יוצא בה ידי חובתך אי אתה יוצא ידי חובתך בביכורים ואומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז ח) מצה הנאכלת כל ששה אי אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר מפני שהן נאכלין ליום אחד תלמוד לומר. ר' עקיבא אומר מה אם שומע אני בדבר קצר משניהן לפי שנאמר בפסח קטן על מצות ומרורים יאכלוהו שאינו צריך לאמרו והלא כבר נאמר כחקת הפסח וכמשפטו הלא בכלל חקת הפסח מצה ומרור אלא הקיש מצה למרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים מה מרור נאכל כל ששה אף מצה נאכלת כל ששה אין אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד:" + ], + [ + "לא ישאירו ממנו עד בקר, לימד על פ״ש שאף הוא בבל תותירו:", + "ועצם לא ישברו בו, יכול עצם שאין עמו בשר אבל עצם שיש עמו בשר שבור ואכול את הבשר שיש בו ת״ל ועצם לא תשברו בו:", + "- לא תשברו בו, פרט לטמא פרט ליוצא ולנותר. ר' יהודה אומר בו למעט שאר כל הפסולין:", + "ככל חקת הפסח יעשו אותו, כל שלימד בגדול לימד בקטן:" + ], + [ + "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה, היכן היה בבית המטבחים. ר' אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת ר' עקיבא אומר כל שהוא מן המודעים ולחוץ פטור מן ההכרת:", + "וחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם לשחיטת הפסח יכול שהוא חייב אמרת וחדל לא ממה שחדל זה לרבות שהיה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא:", + "ונכרתה הנפש לא הצבור, ההיא כשהיא יחידית:", + "ההיא, לא אנוסה לא שוגגת לא מוטעת:", + "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא, לפי שרבינו היה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא לומר שאינו בהכרת יכול שאינו בנשיאות עון אמרת חטאו ישא האיש ההוא:" + ], + [ + "כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, כל שלימד באזרח לימד בגר:", + "- חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, מה אזרח לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית אף הגר לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית מה אזרח אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני אף הגר אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני לכך נאמר תורה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ:" + ] + ], + [ + [], + [ + "וידבר ה' עשה לך שתי חצוצרות כסף, עשה לך משלך. לך לא נעשו ליהושע. חצוצרות כמה אמ' שתים של מה אמ' של כסף:", + "מקשה תעשה אותם, מן הקשה לא מן הרך. - אלעזר בן מתיא אמר לימדתך תורה להיות שולחני לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף מצוה יכול אם היו של זהב לא יהו כשרות ת״ל כסף בזמן שהן כסף כשרות אם אינן כסף אינן כשרות. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף יכול שאין את עושה לכנוס אמרת תעשה עושה את לכנוס. ר' יהודה אומר מה אם שומע אני מיעוט חצוצרות שתים הא מה אני מקיים שתי שיהו שתיהן שוות:", + "והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות, שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות:" + ], + [ + "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה, איני יודע לאיכן ת״ל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ואם באחת יתקעו, באחת יתקעו ובשתיהן יכלו כאחת או באחת יכול באחת מהן אמ' אם באחת יתקעו ובשניהן יכלו כאחת או ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל נאמר כאן ונועדו אליך ונאמר בעדה ונועדו אליך מה ונועדו שנאמר בעדה אל פתח אהל מועד אף ונועדו אליך שנאמר כאן אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה, במזרח יסעו תחלה כשאמר ותקעתם ריבה תרועה אחת לכל מחנה ומחנה:" + ], + [ + "ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה, החונים בדרום יסעו שנייה. כשאמר ותקעתם ותקעתם ריבה שתי תרועות לכל מחנה ומחנה. ומניין שהן שלש של שלש שלש ת״ל ותקעתם תרועה שנית אם לימד שיהא שנייה שלפניה קדמתה אחרת יודע אני שהיא שנייה לה ומה אני מקיים ותקעתם תרועה שנית אלא זו שלפניה תהא פשוטה אף מאחריה תהא פשוטה:" + ], + [ + "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, מריע אתה בשל נשיאים:" + ], + [ + "ובני אהרן, יכול בני חללה ובני גרושה ובני חלוצה ת\"ל הכהנים:", + "יתקעו בחצוצרות, לא בשופרות:", + "והיו לכם לחקת עולם, לפני שילה:", + "לדרתיכם, לבית העולמים:" + ], + [ + "וכי תבאו מלחמה, יכול כיון שתבאו בשעת מלחמה ומניין על שדפון ועל ירקון ועל חסיל ועל כל צרת צבור אמ' על הצר הצורר אתכם והרעותם מיכן אמרו על אלו מתענין ומתריעין על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השדפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החליים ועל המזונות ועל המטר שנאמר על הצר הצורר אתכם כל שיציר לכם:", + "על הצר הצורר אתכם, אין במשמע אלא אם הלכת אצלם הריע ומניין אם באו עליך הריע אמ' על הצר הצורר אתכם והרעתם. או מה לימד בחוצה לארץ מקום המלחמה הריע יכול אף בארץ כן ת״ל בארצכם והרעתם:", + "והרעתם בחצוצרות, לא בשופרות. - ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, נאמר כאן זכרון ונאמר למטה זכרון מה זכרון האמור כאן הושעה והטבה אף זכרון הנאמר למטן הושעה והטבה:" + ], + [ + "ביום, זה יום טוב וביום זה יום השבת וביום זה יום הכפורים:", + "שמחתכם, אלו הרגלים. מועדיכם אלו התמידים כשאמר ומועדיכם רבה כל תמיד ותמיד:", + "ובראשי חדשיכם, אלו ראשי חדשים וראשי חדשיכם רבה ר״ה:", + "ותקעתם בחצוצרות, לא בשופרות:", + "על עולותיכם, אלו עולות חובה ועל זבחיכם זו זביחת הפסח על זבח זבחי רבה כל כתובתם:", + "ועל זבחי שלמיכם, רבה שני כבשי עצרת:", + "והיו לכם לזכרון, נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון מה זכרון האמור למעלה הושעה והטבה אף זכרון האמור למטה הושעה והטבה. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלה מסעי בני ישראל לצבאותם, כסדר חנייתן כך סדר נסיעתן ומניין שבכל המסעות לא היו נוסעין אלא כסדר הזה ת״ל ויסעו:" + ], + [ + "וכי חובב היה חותנו של משה והלא רעואל היה חותנו שנ' ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח). אמ' ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה חובב היה חותנו של משה לא רעואל היה חותנו ומי היה רעואל אבי אביהן של תינוקות. ר' יוסי או' רעואל היה שמו שהיה רעו של אלהים שנ' ויבא אהרן וכל זקני ישר' לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות יח יב). ר' שמעון אומר שלשה שמות נקראו לו נקרא שמו יתרו שהותיר דבר אחד בתורה ומה דבר אחד שהותיר בתורה שאמר למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) הא כשם שהותיר דבר אחד בתורה כך המקום הותיר אות אחת על שמו שבראשונה נקרא שמו יתר חזר להיות נקרא יתרו. נקרא שמו קיני שקינא למקום בעבודה זרה, נקרא שמו חובב שהיה מחבב את התורה. הא כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו חיבבו אותה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין ויאמרו לא נשתה יין (ירמיה לה ב). וכן את מוצא בשעה שעלו מיריחו הרי הן מניחין כל א״י בית פירות מאכל ומשקה והלכו להן לערד למדבר אצל יעבץ הא כשם שהיה מחבב את התורה כן בניו חיבבו אותה מאחריו. וכשם שעשה מאהבה כך המקום נתן לו מאהבה שכן המקום אומר לירמיה לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיה ל״ה יט) שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם. הא אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברחב הזונה שהטמינה את מרגלי יהושע שנא' וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א). יש אומרין כלי נגרות היו בידן ויש אומרין כלי קדרות היו בידן. ר' שמעון אומר אמר להן עשו עצמכן כחרשין ואתם עומדין על רזיהן. וילכו ויבאו בית אשה זונה, ר' יהודה אומר ארבעה שמות של גנאי היה לה. נקרא שמה רחב הזונה כשמה, ד״א רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ שנא' כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת (יהושע ב טו). ד״א רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהם. ד״א רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו מאותן שכתוב בהן כלייה שנ' כי החרם תחרימם (דברים כ יז) ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דה״י א' ד כא) שהיתה עסוקה בבוץ ד״א שהטמינה את המרגלים בבוץ. ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן לבית אשבע לבית שנשבעו לה המרגלים שנא' ועתה השבעו לי בה' (יהושע ז יב) ונאמר ותשב בקרב ישראל עד היום הזה (יהושע ו כה). ר' שמעון אומר לפי שהיום הזה רודה ברקיע כך יהא זרעך קיים לפני לעולם שעמדו ממנו שמונה נביאים וכולהם כהנים ואלו הן ירמיה וחלקיהו שרייה מחסייה ברוך בן נריה חנמאל שלום ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי ואף חולדה הנביאה מבני בניה היתה כתיב הכא אשת שלום בן תקוה (מלכים ב' כב) וכתיב התם את תקות חוט השני תקשרי בחלון (יהושע ב יח). ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היתה מישראל. וכן את מוצא בגבעונים על שקירבו את עצמן קירבן המקום שנ' ויוקים ואנשי כוזבא (דה״י א' ד כב) יוקים שקיים להם יהושע ברית, כוזבא שכיזבו ביהושע שאמרו לו מארץ רחוקה באו עבדיך (יהושע ט ט) והלא לא היו אלא מארץ כנען ומה אם מי שהיה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שקירבו את עצמן קירבן המקום על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברות המואבייה על שאמרה לחמותה עמך עמי ואלהיך אלהי (רות א טז) ניתן לה שתהא המלכות שלה בעולם הזה ובעולם הבא ועליה הוא אומר ויואש ושרף (דה״י א' ד כב) זו מחלון וכליון יואש שנתיאשו מן החיים ושרף ששרפו את התורה ד״א יואש שנתייאשו מארץ ישראל ושרף ששרפו את בניהם ואת בנותיהן לעבודה זרה אשר בעלו למואב שנשאו להם נשים מואביות. ד״א שהניחו את כל ארץ ישראל והלכו ונסתחפו בשדה מואב ויושבי לחם זו נעמי השבה בית לחם והדברים עתיקים כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו המה היוצרים זה בועז ורות ויושבי נטעים זה שלמה המלך שהוא דומה לנטע וגדרה זו סנהדרין היושבת עמו וגודרת דברי תורה עם המלך במלאכתו ישבו שם מניין אתה אומר שלא מתה רות עד שראת שלמה בן בנה יושב בדין של זונות שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם ואומר (מלכים א' ב יט) וישם כסא לאם המלך זו בת שבע ותשב לימינו זו רות המואביה. הא כל כלי שהוא עושה דבר אחד בפני המקום המקום נותן לו שכרו וכן הוא אומר ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה זו היתה לו כנגד הכל שהיה נקרא חותנו של מלך:", + "נוסעים אנחנו, וכי משה היה נוסע עמהן והלא כבר נאמר וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה (דברים ג כז). יש אומרין עדיין לא היה הדבר בידו ר' שמעון אומר כבר היה הדבר בידו שנ' כי אנכי מת בארץ הזאת וגו' (דברים ד כב) ד״א נוסעים אנחנו בשביל לחזק ידו של יתרו. ד״א נוסעים אנחנו לא כמות שהיינו נוסעים בכל שעה שהיינו נוסעים מן המקום הזה וחונים בזה אלא עכשיו אנו נכנסים כיון אל ארץ ישראל מיד:", + "אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכם הוא אין לגרים חלק בו שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני אלא על מנת כן את בא על מנת שאין לגרים נחלה בארץ אעפ״כ לכה אתנו והטבנו לך:", + "כי ה' דבר טוב על ישראל, והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים ולך אנו מטיבים מכל הגרים. ומה היתה הטובה שהטיבו לו כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש ואמרו איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה תחת מקום בית המקדש לקיים בה באחד שבטיך ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה שנ' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל וגו' ויבן הבית לה' (מלכים א' ו א) באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם שנ' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה (שופטים א טז). וי״א שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים שהיו מוצאין ללמוד תורה לאחר מיתתו אמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה ועכשיו אני זורע וקוצר ואימתי אני למד תורה אמרו לו יש אדם למד תורה בעיר וזה המקום צונן הוא מדבר ואין שם חטים כיון ששמע מהם כך הלך שנא' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים הלכו ומצאו את יעבץ יושב בבית המדרש וכהנים ולוים ומלכים יושבין עמו וכל ישראל יושבין שם אמרו אנו גרים איך נשב עם אלו מה עשו ישבו על שערי בית המדרש והיו שומעין ולומדין שנ' (דה״י א' ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שהיו יושבין על השער שמעתים שהיו שומעין ולומדין סוכתים שהיו ישראל מסכין להם:" + ], + [ + "ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי, אמר לו אם בשביל ארץ אם בשביל נכסים אני הולך יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה אני איני כן אלא יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ומקום היה בעירי אם לא אלך בשביל ארצי אלך בשביל משפחתי אם לא אלך בשביל משפחתי אלך בשביל ארצי. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה אלא כך היה יתרו מחשב ואומר וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה משה חמה ואהרן לבנה מה אור יש לי ביניהם אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה לפי כך הוא אומר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך יכול הלך ולא עשה ת״ל ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וישב את העם (שופטים א טז) מלמד שהיה עמהן עם רב. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אלא כך היה יתרו מחשב ואומר כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר ואם אני מניחן והולך לי הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך אלא הריני הולך ומחזיר את כולן. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר אלא היה מחשב ואומר השנה הזאת שנת בצורת היתה ואני לויתי ופרנסתי את העניים ואם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים אלא הריני הולך ופורען ומנין ששנת בצורת היתה שנאמר והפשתה והשעורים נכתה (שמות ט לא) אף על פי שלא לקו החטים אלא השעורים אם אין שעורים החטים מתיקרים:" + ], + [ + "ויאמר אל נא תעזוב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין את בוא ולך עמנו בבקשה בגזירה אין את מותר להניחינו:", + "וכי על כן ידעת חנותינו במדבר, אמר לו אלו אדם שלא הכיר נסיו של הקב״ה והולך עמנו לא היה לו להניחנו אפשר אתה שהלכת עמנו והכרת נסיו של הקב״ה על אחת כמה וכמה בגזירה אין את מותר להניחנו:", + "והיית לנו לעינים, שלא תהא לנו לעינים לעיני כל באי העולם ויאמרו דומה שאין אנו רוצים לקבל את הגרים ועוד דנים את הדברים מקל וחומר ואומרין מה אם מי שהיה נקרא חותנו של מלך לא רצו לקבלו על אחת כמה וכמה שאר כל הגרים נמצאת מונע את הגרים לבוא עמנו וממעט כבודו של מקום אלא אף את בוא ולך עמנו ונמצאת מרגיל את הגרים לבוא עמנו ומרבה כבודו של מקום לקיים מה שכתוב ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח):" + ], + [ + "והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, הטוב זה בית המקדש שנא' ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה). ד״א הטוב זו תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב). ד״א הטוב זה מתן שכרן של צדיקים שנ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ) הבטיחו שיש לבניו חלק בכל אלו:" + ], + [ + "ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים, וכי דרך שלשת ימים היה והלא כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א ב) מה אני מקיים דרך שלשת ימים אלא מלמד שהילכו באותו היום כדרך שהיו מהלכין בשלשת ימים שבכל יום היו מהלכין שנים עשר מיל ואותו היום הילכו שלשים וששה מיל. היה ר' שמעון אומר בוא וראה חיבתה של א״י כמה היא חביבה שכל מי שהוא הולך למלחמה הרי הוא רץ והולך כשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות אבל ישר' אינן כן אלא כשהיו קרובים לא״י היו רגליהם נושאות אותן ואומרין אלו לאלו אלו אנו נכנסין לא״י ומתים מיד אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע י״י לאבותינו לתת לנו:", + "וארון ברית י״י נוסע לפניהם, ונאמר וארון ברית י״י ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר יד מד) יש אומרין שתי ארונות היו עמהן אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה זה שהיה לפנים מן המחנה היתה התורה בתוכו וזה שהיה באמצע המחנה היו שברי הלוחות בתוכו:", + "לתור לכם מנוחה, ר' שמעון אומר מושלו משל למה הדבר דומה לקנסור הזה שהוא מקדים לפני האומות קודם שלשה ימים לתקן להם את הדרך שנא' ובדבר הזה אינכם מאמינים בי״י אלהיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם (דברים א לב - לג):", + "וענן י״י עליהם יומם וגו' ונא' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט) ונא' כי ענן י״י על המשכן יומם (שמות מ לח) ונא' לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות יג כב) ונא' וי״י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן (שמות י״ג כא) מלמד שהיה עמהם שבעה ענני כבוד אחד לפניהם ואחד אחריהם ואחד מימינם ואחד משמאלם ואחד על גבי ראשיהם מפני החמה ואחד מתחת רגליהם כדי שלא יהו מהלכין יחפים וענן שכינה היה מקדם לפניהם קודם לשלשה ימים משפיל להם את ההרים ומגביה את הגיאיות הנמוך מגביהו והגבוה משפילו ועושה להם דרך ואיסרט להלך:", + "חביב הוא הארון שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון וכל נסים שהיו נעשין בישראל בארון היו נעשין וכה״א וארון ברית י״י נוסע לפניהם שהיה הורג נחשים ועקרבים והיה הורג לפניהם שונאיהן של ישראל. ד״א וענן י״י עליהם יומם אפילו יחיד מישר' היה נמשך חוץ למחנה היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו יכול שהיה מגין על אחרים ת״ל עליהם עליהם היה מגין לא היה מגין על אחרים יכול שהיה מגין בלילה ת״ל יומם ביום היה מגין לא היה מגין בלילה יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה אבל עמוד האש יהא מאיר ביום ת״ל ואש תהיה לילה בו (שמות מ לח) עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה בכל מסעיהם אפילו יחיד מישר' היה נכנס חדר לפנים מן החדר היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו יכול שהיה מאיר על אחרים ת״ל לעיני כל בית ישר' לעיני ישר' היה מאיר לא היה מאיר על אחרים. - כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיוגה. יש אומרין לא נאמרו כל השעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה היה צריך לומר וענן י״י עליהם יומם בנסעם מן המחנה ויאמר ויהי העם כמתאוננים אלא מושלין אותו משל למה הדבר דומה לבני מדינה שהלכו אצל מושל שבעכו אמרו לו היגעתה עמנו נלך אצל מושל שבצור הגיעו לצור והלכו לצידון ומצידון הלכו לכידון משנתיגעו אמרו הוגעתנו וטירפתנו היגעתה שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה:" + ], + [], + [ + "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, מלמד שהיו נוסעין על פי משה:", + "כת' ויהי בנסוע הארון ויאמר משה ובנחה יאמר שובה י״י וכת' על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו (במדבר ט כג) וכי היאך אפשר לקיים כל הכתובים הללו הא כיצד - בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה נמצאת מקיים על פי י״י ועל פי משה משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הריני ישן לי עד שתעירני משנתי כך אמר הקדוש ברוך הוא איני מהלך עד שתאמר לי לך. קומה י״י ויפוצו אויביך, מלמד שכולן בשעה שהן מתכנסין למלחמה וינסו משנאיך מפניך בשעה שפניך עמנו הם נסים וכן הוא אומר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו):", + "ויפצו אויביך וינסו משנאיך, וכי מה הם כל גויי הארץ וכל ממלכות האדמה שהם קרואים אויבים ושונאים למקום אלא כל שהוא אויב ושונא לישראל כאלו הוא אויב ושונא למקום וכן הוא אויבי המקום שנא' ואיבתי את אויביך וצרתי את צרריך (שמות כג כב) ונאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאור (בראשית יב ג) ואומר הלא משנאיך י״י אשנא תכלית שנאה שנאתים (תהלים קלט כא - כב) ואומר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו ואם אינו צר לו כשהוא אומר עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדש כאלו עמהן בצרה. וכן את מוצא בשעה שהיו ישר' משועבדין במצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה וכן הוא אומר ויראו את אלהי ישר' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים אמר להם אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר וכן הוא אומר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב' ז כג) ר' אליעזר בן יעקב אומר מלמד שעברה עמהן ע״ז בים אמר לו ר״ע חס ושלום לא עברה עמהם ע״ז בים אלא כך אמר להם כדרך שהייתם משועבדים כביכול השעבוד לפני וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' אלעזר בנו של ר״י הגלילי אומר כאלו הוא מושיט אצבעו בתוך עינו של עצמו ועוקרה אמר לו ר' שמעון אין הדבר כן כלפי הקדש הכת' מדבר וכל מי שעוזר את ישר' כאלו עוזר את מי שאמר והיה העולם שנא' אורו מרוז וגו' כי לא באו לעזרת י״י לעזרת י״י בגבורים (שופטים ה כג):" + ], + [ + "ובנחה יאמר שובה ה', הא כדרך שהיו נוסעין ע״פ משה היו חונין ע״פ משה:", + "ובנחה, בהי כנגד ארבעה דגלים והארון מלמד שאף הארון לא היה נוסע אלא על פי משה:", + "שובה י״י רבבות אלפי ישראל, ר' יהודה אומר אמר משה איני מניח שכינה שתרד בארץ עד שתברך את עמך ישר' ובמה אני רוצה שתברכם שיעשו אלפים ורבבות שוב ועשם אלפים ורבבות על כל מסע ומסע שיהו נוסעין יהו אלף נעשה רבוא לקיים מה שנאמר י״י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא). ר' שמעון אומר תרד שכינה לארץ ויהי שם אלפים ורבבות שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות כדרך שהיא שורה למעלן שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח יח) אף בארץ אינה שורה אלא בתוך אלפים ורבבות שנא' שובה ה' רבבות אלפי ישראל:" + ] + ], + [ + [ + "ויהי העם, אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול (איוב א ג). ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה למעשה הטוב וכן הוא אומר (שמואל א' א א) ויהי איש אחד מן הרמתיים [צופים אין ויהי אלא דבר שלא היה תחלה אף כאן דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון]. ויהי העם אין העם אלא רשעים שנא' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא) אבל כשהוא קורא אותם עמי אין עמי אלא כשרים שנא' שלח את עמי ויעבדני (שמות ז טז). כמתאוננים אין מתאוננים אלא כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי (מלכים י ב' ה ז) וכן הוא אומר בשמשון כי תאנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים יד ד). ר' אליעזר בן יעקב אומר אין מתאוננים אלא מתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים (משלי כו כב) אבל סכין ירדה משמים ובקעה את כריסן שנא' והם ירדו חדרי בטן. ר' שמעון אומר אין כמתאוננים אלא כמאנינים שנא' לא אכלתי באני ממנו (דברים כו יד). כמתאוננים רע אין רע אלא עבודה זרה שנא' כי תעשו את הרע בעיני י״י להכעיסו במעשה ידכם (דברים לא כט):", + "באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונים להשמיע למקום מושלין אותו משל למה הדבר דומה באחד שהיה עומד ומקלל את המלך בתוך השוק נמצא המלך עובר אמ' לו שתוק שלא ישמע המלך אמר להם מי יאמר לכם שלא נתכוונתי אלא להשמיעו כך היו ישראל מתכוונין להשמיע את המקום. וישמע י״י ויחר אפו, נתמלא עליהן חימה וירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהן מאחת יד והולכת ולא היה בין המתים לבין החיים כלום כענין שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים (במדבר יז יג):", + "ותבער בם אש י״י, רבן גמליאל אומר לפי שהלשינו ישראל על הקב״ה ואמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (תהלים עח יט) וראה הקב״ה שהלשינו על כבודו וכבודו אש אוכלה שלח בהן אש ואכלה אותן שנ' ותבער בם אש י״י מיכן אתה למד שכל המלשין על חברו בסתר אין לו רפואה שנ' מלשני בסתר רעהו אתו אצמית (תהלים קא ה). שתים עשרה פעמים ירדה אש מן השמים ששה לשבח ואלו הן ראשונה של ויהי ביום השמיני שניה של גדעון שלישית של מנוח רביעית בימי דוד שנ' ויקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דה״י א' כא כו) חמישית בימי שלמה שנ' ואש ירדה מן השמים (דברי הימים ב' ז ג) ששית בהר הכרמל וששה לגנאי ואלו הן ראשונה של נדב ואביהו שניה של מתאוננים שלישית של קרח רביעית בימי איוב ואש אלהים נפלה מן השמים (איוב א טז) חמישית ושישית בימי אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה:", + "ותאכל בקצה המחנה, ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר ותאכל בקצה המחנה בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן:" + ], + [ + "ויצעק העם אל משה, וכי מה היה משה יכול להועיל להם והלא לא היה צריך לומר אלא אלא ויצעק העם אל י״י מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו והלך לו אותו הבן אצל אוהבו של אביו אמר צא ובקש לי מאבא כך אמרו ישרא' למשה צא ובקש לנו מן המקום יכול שעיכב בידם משה אמ' ויתפלל משה אל י״י יכול שעיכב בידו המקום אמ' ותשקע האש שקעה היא במקומה שאלו הלכה לאחת מכל הרוחות סופה היתה לכלות את כל הרוח או אלו עלתה לשמים סופן היה לחזור לקלקולן הראשון אלא ותשקע האש שקעה היא במקומה. ר' יהודה אומר אותה האש שירדה מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה למקומה לשמים אלא נכנסה לאהל מועד וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר היתה האש יוצאה ואוכלת אותן שנ' ותרד אש מן השמים ותאכל (ויקרא ט כד) אין כת' אלא ותצא ואותה האש היא שאכלה נדב ואביהו שנאמר ותצא אש מלפני י״י ותאכל אותם (ויקרא י ב) והיא שאכלה עדת קרח שנאמר ואש יצאה מאת י״י ותאכל את החמשים ומאתים איש (במדבר טז לה) ואין אדם נפטר מן העולם אלא עד שיעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ שנ' ותשקע האש:" + ], + [ + "ויקרא שם המקום ההוא תבערה, אין תבערה אלא כאדם שהוא אומר לחבירו תבער אש פלו' במקומו כך אמר הקב״ה לישר' אם עשיתם תשובה ותשקע האש ואם לאו אדיין היא במקומה יכול כן היה שמו מקודם ת״ל כי בערה בם אש י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם. כיוצא בו אתה אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שמות יז ז) יכול כן היה שמו מקודם ת״ל על ריב בני ישראל ועל נסותם את י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:" + ], + [ + "והאספסוף אשר בקרבו, אי אתה יודע מי אלו שהיו מרגילים את ישר' לעבירה ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שנ' והאספסוף אשר בקרבו. ר' שמעון אומר אלו הזקנים שנ' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא טו) אם כן עשו הזקנים על אחת כמה וכמה שאר הטרטינים. וכן הוא אומר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) מלמד שהיו אוחזין בנשים ומענין אותן בשווקים אם כן עשו בני הדיינין על אחת כמה וכמה שאר בני אדם:", + "התאוו תאוה, יכול שהיו מתרעמין על דבר שלא טעמו מימיהן ת״ל התאוו תאוה על המן שהיה יורד להם בכל יום היו מתרעמין לא על דבר שלא טעמו מימיהן:", + "וישובו ויבכו גם בני ישראל, ר' שמעון אומר הא ידעת שהראשונים לא היו מבני ישר'. ר' שמעון אומר בני ישר' גם בני ישר' אף הראשונים היו מבני ישר':", + "ויאמרו מי יאכילנו בשר, יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלא כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד (במדבר לב א) אלא שהיו מבקשי עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:" + ], + [ + "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, אמר ר' שמעון וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם (שמות ה יח) מה תבן לא היו נותנין להם חנם אבל דגים יהו נותנין להם חנם אם כן מה אני מקיים חנם חנם מן המצוות:", + "את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ר' שמעון אומר מפני מה היה המן משתנה להן לכל מין חוץ מחמשת המינים הללו אלא מושלין אותו משל למה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו אמר לו הזהר בכבוד בני שלא יאכל בני מאכל רע ושלא ישתה משקה רע וכ״ש היה אותו הבן אומר לא בשבילי שהוא אוהבני אלא שאי אפשו לאכול וחכ״א אף המן היה משתנה להן לכל מין אלא שלא היו רואין בעיניהן אלא המן בלבד שנ' אין כל בלתי אל המן עינינו אין לנו אלא המן בשחר והמן בערב:", + "ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל כך היו אומרין ר' שמעון אומר מה את משיב ויתד תהיה לך על אזיניך והיה בשבתך חוץ וגו' (דברים כג יד) אמור להן מה שהיו תגרי גוים מוכרין להן יצא מהן אבל המן לא יצא מהן לעולם שנ' לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שהוא ניטוח באיברים:", + "בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד, אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה ישר' אמרו אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם ואומר להם ראו מפני מה הן מתרעמין עלי והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח. כיוצא בדבר אתה אומר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (בראשית לח כו) אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה יהודה אמר צדקה ממני וגו' על כן לא נתתיה לשלה בני והמקום אומר ולא יסף עוד לדעתה משידע יהודה שהיא כלתו לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בדבר אתה אומר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח) אתה סבור על מי שנאמר זה נאמר זה לא על ישראל נאמר ואתה עיף ויגע ועל עמלק נאמר ולא ירא אלהים. כיוצא בדבר אתה אומר בסיסרא מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) עד כאן אמרה אמו חכמות שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל עד כאן אמרה אשתו נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש אף היא אמרה אל תצפי לסיסרא בנך עוד מעתה כן יאבדו כל אויביך י״י. כיוצא בדבר אתה אומר אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד ח) עד כאן אמרו כשרים שבהן הרשעים אמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר אמרו עשר מכות היו לו להביאן על המצרים ושאר מכות כלה בעמו במדבר מעכשיו אין לו מכה עוד מעתה אמר להן המקום אתם אמרתם שאין לי עוד מכה מעתה אף אני אביא עליכם מכה שלא נהיה בכל העולם כיוצא בה הא כיצד היה אחד מהן יושב בטחור ועכבר עולה מן הארץ ושומט את מעיו ונבלע בתהום שנ' ותכבד יד י״י על האשדודים וישתרו להם טחורים (שמואל א' ה ט). ד״א היה אחד מהן יושב על הארץ ועכבר עולה מן הארץ ושומט בני מעיו ויורד לתהום עשו להם ספלים והיה אחד מהן יושב בתוך הספל ועכבר עולה ואומר לספל תן כבוד למי שבראך והיה הספל נבקע מאליו ועכבר עולה ושומט את בני מעיו ויורד לתהום. כיוצא בדבר אתה אומר ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר י״י צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה וגו' (ירמיה כו יח - יט) עד כאן אמרו כשרים רשעים מה אמרו וגם איש היה מתנבא בשם י״י אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך יהויקים וגו' (ירמיה כ - כא) לא רצה לקברו ואמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג שנאמר אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בדבר אתה אומר בבעז חי י״י שכבי עד הבקר (רות ג יג) מלמד שהיה יצר הרע מסערו כל הלילה ואומר לו אתה מופנה מבקש אשה והיא מופנה מבקשת איש עמוד ובעלה ותהי נא לך לאשה נשבע בעז ליצרו ואומר חי י״י שלא אקרב בה ואל האשה אמר שכבי עד הבקר וכן הוא אומר אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם והמן כזרע גד הוא:" + ], + [], + [], + [ + "שטו העם ולקטו, יכול משהיו מצטערים בשעת לקיטתו היו מתרעמין ת״ל שטו העם ולקטו לפתח ביתו היה יוצא ומפרנס צרכו וצורך ביתו ואח״כ וחם השמש ונמס. כתיב שטו העם ולקטו וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב וברדת הטל על המחנה הא כאיזה צד צדיקים מוצאין אותו על פתח בתיהן בינונים יוצאין ללקוט רשעים שטו ולוקטין. וטחנו ברחים, והלא לא ירד לרחים מעולם אלא מלמד שהיה משתנה לכל הנטחנים ברחים:", + "או דכו במדוכה, והלא לא ירד למדוכה למעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנידוכין במדוכה. יכול שאין לי שהיה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין אתה אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הוצרכה אשה למיני בשמים אלא היו מתעשנות מן המן ת״ל או דכו במדוכה ונאמר זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב ז) לא היו חסרין אלא דבר כלומר כל מה שאתה שואל היה ניתן לך אלו דברת בפיך:", + "ובשלו בפרור, והלא לא ירד לקדרה לעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל המתבשלין בקדרה:", + "ועשו אותו עוגות, והלא לא ירד להם לתנור מעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנאפים בתנור יכול שאין לי שלא היה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין לכל הנלקטין בשדה ת״ל לקטו ולקטו. משל באדם שהוא אומר לחבירו רוצה אני לאכול תאנים רוצה אני לאכול ענבים כך היה המן (משתנהה) [משתנה] להן לכל הנלקטים בשדה:", + "והיה טעמו כטעם לשד השמן, הדבר הזה אמור נוטריקון הדבר הזה משמש לשלשה דברים לייש ושמן ודבש כליש שהוא ערוך בשמן ומקוטף בדבש זו היתה בריתו של מן וכך היו כשרים אוכלים אותו. לשד השמן מה הדד הזה שהוא עיקר לתינוק והכל טפילה לו כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה לו. ד״א לשד השמן מה הדד שהוא מין אחד ובו מינים הרבה לכך אומרין לאשה אל תאכלי שום אל תאכלי בצל בשביל התינוק. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק יונק ממנו כל היום ואינו ניזוק כך היו ישראל אוכלין המן ואינן נזוקין. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק מצטער בשעה שהוא פורש ממנו כך נצטערו ישראל בשעה שפירשו מן המן. וישבת (העם) [המן] ממחרת וגו' (יהושע ה יב) אלו היה לישראל מאותה הקניטה שקנטו באותו היום שמת משה שהיו אוכלין ממנה ארבעים יום לא אכלו מתבואת ארץ כנען. כת' לחם וכת' שמן וכת' דבש הא כאיזה צד לחם לנערים שמן לתינוק דבש לזקנים:" + ], + [ + "וברדת הטל על המחנה ירד המן עליו, מגיד שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות או לפי שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות יכול יהו אוכלין אותו מלוכלך ומטונף אמרת ותעל שכבת הטל (שמות טז יד) הא כיצד גליד היה יורד תחלה ונעשה כאסקוטלין והמן יורד עליו הרי מלמטן אבל מלמעלן יהיו שרצים וזבובים שוכנים עליו אמרת ותעל שכבת הטל שהיה מונח כבגלוסקים והיו קוראין את שמע ומתפללין ואדם יוצא אל פתח ביתו מתפרנס צרכו וצורך ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס (שמות ט״ז כא). ר' שמעון אומר מפני מה לא היה המן יורד לישראל פעם אחת בשנה כדי שלא יופכו את פניהם מאביהן שבשמים מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וגזר להיות מפרנסו פעם אחת בשנה ולא היה הבן מביט להקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו גזר להיות מפרנסו בכל יום ויום והיה אותו הבן אומר אלו איני מקביל פני אבא אלא בשעת פרנסתי דיי כך היה בתוך ביתו של אדם חמשה זכרים או חמש נקבות והוא יושב ומצפה ואומר אוי לי שמא לא ירד המן למחר ונמצא בני מתים ברעב יהי רצון מלפניך שירד נמצאו הופכין פניהן לאביהן שבשמים. ד״א כדי שיאכל אותו חם, ד״א מפני משוי הדרך. יוסי בן יהודה אומר מפני מה לא ברא הקב״ה חמים בירושלם שלא יהא אדם אומר לחבירו לכה לך ואנו עולים לירושלם והוא אומר לו למה והוא אומר לו אלו בשביל רחיצה אחת אנו עולין לירושלם דיינו נמצאת עלייתן שלא לשמה:" + ], + [ + "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, ר' נהוראי אומר מלמד שהיו בוכין בשעה שאמר להן לפרוש מן העריות היה כל אחד מהן נושא לאחותו לאחות אביו לאחות אמו לאחות אשתו וכיון שאמר להם לפרוש מן העריות התחילו מתרעמין. בוכה למשפחותיו כיון שגבה לבם בחטא נזדווגו משפחות ואמרו את הדברים ברבים:", + "איש לפתח אהלו, כיון שהיו משמרים את משה יוצא מן המדרש היו יושבין ומתרעמין:", + "ויחר אף י\"י מאד ובעיני משה רע, כאן המקום מגביה ומשה ממיך ובמקום אחר משה מגביה והמקום ממיך:" + ], + [ + "ויאמר משה אל י״י למה הרעת לעבדך, עליו הכתוב אומר ועשיר יענה עזות (משלי יח כג) כי תאמר אלי שאהו בחיקך אימתי אמר לו את הדבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב לד) עדיין הדבר תלוי ולא תלוי. כיוצא בדבר אמ' וידבר י״י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להן בני סרבנין הן טרחנין הן על מנת כן תהוא מקבלין עליכם שיהו מקללין אתכם ומסקלין אתכם באבנים:" + ], + [], + [ + "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, וכי אחד הוא או שנים:" + ], + [], + [ + "ואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקב״ה למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:" + ], + [ + "ויאמר י״י אל משה אספה לי, לפי שאמר משה לא אוכל לבדי לשאת אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך. אספה לי שתהא סנהדרין לשמי, כל מקום שהוא אומר לי הרי זה קיים לעולמי עד:", + "שבעים, שתהא סנהדרין של שבעים:", + "איש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:", + "מזקני ישראל, לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד ומניין אף לעתיד לבוא המקום חולק כבוד לזקנים אמ' וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' (ישעיה כד כג) אינו אומר לא נגד מלאכיו ולא נגד כהניו ולא נגד נביאיו אלא נגד זקניו כבוד ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים עאכ״ו בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד. וכן את מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד שנ' קפצתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמתי להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מז ו) כביכול מחול לך על כל מה שעשית חוץ מעל זקן הכבדת עלך מאד:", + "אשר ידעת, אתה צריך לידע כבר הן גלויין לפני. ד״א וכי צריך הקב״ה לומר למשה אשר ידעת והלא גלוי לפניו מי שהוא ראוי לגדולה אלא מלמד שכל זקן שחלק לו ראש הדור כבוד מן השמים הסכימו על ידו שכן הבריות משיבין ואומרין כשר הוא איש פלוני וחסיד ונאה ליקרא חכם ולמה אמר לו ושוטריו לפי שנא' ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד) אמר לו כשם שראו עמהן בצער שבמצרים ומסרו עצמם עמהם ולקו בעבורם יבאו ויראו עמהן ברווח שראן וינהגו עליהם בסררה וגדולה:", + "ולקחתם אותם לי, קחם בדברים בתחלה אמ' להם דברי שבח חזור ואמור להם דברי פגם על מנת כן תהו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם באבנים:", + "אל אהל מועד, הכניסם עמך לאהל מועד לא שישמעו את הדיבר אלא שיהו כל הבריות נוהגין בהן בכבוד ומראה ואומרין אשריהן אלו שנכנסו עם משה לשמוע את הדיבר מפי הקדש:" + ], + [ + "וירדתי, הרי זו אחת מעשר ירידות שבתורה שהיה יום מנוי זקנים גדול כיום מתן תורה במתן תורה הוא אומר וירד י״י על הר סיני (שמות יט כ) ובמנוי זקנים הוא אומר וירדתי:", + "ודברתי עמך שם, ודברתי עמך שם ולא עמהם:", + "ואצלתי מן הרוח, כאדם שהוא אוצל על חבירו:", + "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, למה היה משה דומה לנר שהיה מונח על גבי מנורה ודלקו ממנו נרות הרבה אבל אורו של נר לא היה חסר כלום כך לא היתה חכמתו של משה חסירה כלום:", + "ונשאו אתך במשא העם, לפה שאמר משה איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א יב) אמר לו ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך:" + ], + [ + "ואל העם תאמר התקדשו למחר, אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות כענין שנאמר התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הריגה (ירמיה יב ג). כי בכיתם באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונין לפני המקום:", + "מי יאכילנו בשר, לפי ששאלו את הבשר ממלא מעיין לפיכך נתחייבו כלייה וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול שלחנם:" + ], + [ + "לא יום אחד תאכלון, עד חדש ימים וכתיב הבשר עדנו בין שניהם הא כיצד הכשרים כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היו מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה והרשעים היו מתבלסים בו ומתבלקטים בו עד שנפשם יוצאה:" + ], + [ + "עד חדש ימים, מלמד שנשתהה השליו אצלם שלשים יום:", + "והיה לכם לזרא, שתהא מרחיקין אותו יותר ממה שקרבתם אותו:", + "- יען כי מאסתם את י״י אשר בקרבכם, מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיו בניו ועבדיו גונבין ומביאין לפניו והוא מקבל מהם והיו הכל אומרין תדעו שהוא שפוי במעשיהם שהוא מקבל מידם [כך אמר הקב״ה לישראל מי גרם לכם שתיכנסו לדברים הללו שכינתי לביניכם שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לדברים הללו]:" + ], + [ + "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו' הצאן ובקר ישחט להם וגו', ר' שמעון היה אומר ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו דבר אחד ונראים דברי מדבריו ר״ע הוא אומר וכי אינו אפילו את מכנס כל הצאן שבעולם הן ספיקות להן אם את כל דגי הים יאסף להם וכי אינו אפילו את מכנס כל דגים שבעולם הן ספיקין להן ואני דורש בו ד״א ונראין דברי מדברי ר' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלה כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א) אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:", + "אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, יכול מפני שלא היו להם דגים לאכול היו מתרעמים והלא באר היתה עמהן ומעלה להם דגים שמנים כל צורכן אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד״א הצאן ובקר ישחט להם לפה שהראה המקום למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה רבינו וכי הוגן אומרין לחמור הא לך כור שעורים וינטל ראשך אומרין לאדם טול כבר ורוד שאול אמר לו ומה אתה אומר אמ' לו אני הולך ומפייסן אמר לו עד שאתה אומר כן אני אומר לך שאינן שומעין לך עתה תראה היקרך דברי אם לא כיון שהלך משה לפייסן אמר להם היד י״י תקצר אמרו לו הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אלא אם יכין תת שאר לעמו (תהלים עח כ) אמרו פטורת היא שאין בו כח לתת את שאלתינו:" + ], + [], + [], + [ + "ויצא משה וידבר לעם את דברי י״י, מלמד שפייסן בדברים ולא רצו לקבל ממנו:" + ], + [ + "ויהי כנוח עליהם הרוח, מלמד ששרת עליהם רוח נבואה והתחילו לדבר ברוח הקדש כל זמן שהיתה הרוח עליהם בלבד שנא' ויתנבאו ולא יספו שלא יספו עוד להתנבאות מאחר אותה שעה:" + ], + [ + "וישארו שני אנשים במחנה, י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כאיזה צד אעשה אברור חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסירין ששה מכל שבט נמצאו שנים יתירין אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה נמצא אני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה מכל שבט ושבט והביא שבעים ושנים פטקין על שבעים מהן כתב זקן ושנים חלקים ובללן ונתנן בקלפי ואמר להם בואו וטלו פטקיכם מי שעלה בידו זקן אמר לו כבר קדשך המקום ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש אמר אלדד ומידד אין אנו ראויים לגדולה זו הלכו והטמינו את עצמן אמר להן הקב״ה הואיל ומעטתם את עצמכם הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו הן התנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר על עסקי שלו נתנבאו עלה שלו עלה שלו:" + ], + [ + "וירץ הנער ויגד למשה, י״א שהיה יהושע והלא כבר נאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל (שמות לג יא) הא ידעת שלא היה יהושע. ר' שמעון אומר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר האיר עתה שאף הראשון היה יהושע:", + "אלדד ומידד מתנבאים במחנה, זה הוא שאמרנו שהיו מתנבאין והולכין עד יום מותן:" + ], + [ + "אדני משה כלאם, אמרו לו רבינו משה כלה אותם מן העולם בני אדם שבישרו אותך הבשורה הקשה הזאת ד״א כלאם אסרם בזקים ובקולרים ולא כמות שהוא אומר בירמיהו ונתתם אותו אל בית הכלא (ירמיה לז יח). ד״א אדני משה כלאם מיהושע למדנו מורא רבך כמורא שמים שאמר למשה רבי כשם שהקב״ה מכלה את המורדים אף אתה כלה אותם וכן את מוצא בגיחזי כשאמר לו רבו קח משענתי בידך ולך (מלכים ב' ד כט) התחיל מסתמך והולך על מקלו פגעו בו בני אדם אמרו לו לאיכן אתה הולך אמר להן להחיות את המת אמרו לו והלא הקב״ה שממית ומחיה אמר להן אף רבי ממית ומחיה:" + ], + [ + "ויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו משה יהושע סבור את שאני מקנא בך אלואי כל ישראל כיצא בך אלואי בני כיוצא בך ומי יתן כל עם י״י נביאים:" + ], + [ + "ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, מלמד שלא הביא המקום עליהם מכה עד שנכנסו צדיקים למחנה:" + ], + [ + "ורוח נסע מאת י״י ויגז שלוים מן הים, מלמד שהיה עולה מן הים כמין גזי צמר ונרטשת על גבי המחנה וי״א שהרגה בירידתה יתר ממה שהרגה באכילתה. ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' כדרך יום כה כלפי הדרום וכדרך יום כה כלפי הצפון. ר' מאיר אומר אף כדרך יום כה כלפי המערב:", + "וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיה עולה מן הארץ על רום שתי אמות כדי שלא יהו מצטערין עליה בשעת לקיטה. ר' יוסי אומר ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' שלש פרסאות לכל רוח וכן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו (תהלים עח כח). אחרים אומרים ויטש על המחנה כדרך כדרך הלוכו הבינוני עשרה פרסאות יום עשרים כה ארבעים מה ת״ל שוב וכדרך יום כה הרי שמונים כלפי מעלה וכן הוא אומר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג ה). יכול שהיו אסתרסואות מקולקלות ת״ל וכאמתים על פני הארץ על הפנוי שבארץ ולהלן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו שהיה מסובב למשכנות וב' אמות היתה נטולה מן הארץ. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אף מן לא אכלו אותו ישראל אלא מן הגבוה כיצד יצאה רוח צפונית וכבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא:" + ], + [], + [ + "ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה, אמרו העצלים והחגרים והקטנים שבהן לקטו מאה כור:", + "וישטחו להם שטוח סביבות המחנה, ר' יהושע בן קרחה אומר א״ת שטוח אלא שחוט מגיד שהיא טעונה שחיטה. אמר לו ר' יוסי מיכן אתה למד שירד להם דבר הנטען שחיטה והלא כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ים עוף כנף (תהלים עח כז) מגיד שהיא טעונה שחיטה אלא מה ת״ל שטוח שירד להן משטוחי משטוחי מלמד שעשאוהו משטוחים משטוחים סביבות המחנה:" + ], + [ + "הבשר עודנו בין שניהם, כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה אמרו רשע שבהן אכל נרתז מיד כשר שבהן נרתז לאחר שלשים יום:", + "ואף י\"י חרה בעם ויך י\"י בעם מכה רבה מאד, מלמד שלא הביא עליהם המקום מכה קשה כיוצא בה משעה שיצאו ממצרים שנ' לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלה' עלה בהם (תהלים ע\"ח ל):" + ], + [ + "ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה, יכול כן היה שמו מקודם אמ' כי שם קברו את העם המתאוים משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:" + ], + [ + "מקברות התאוה נסעו העם חצרות, זו היתה בשעה שנצטרעה מרים מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהם בשביל מרים:" + ] + ], + [ + [ + "ותדבר מרים ואהרן במשה, קשה היא לשון הרע שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע שנא' ותדבר מרים ואהרן מרים פתחה הדברים ואמרה לאהרן והוסיף אהרן על דבריה ונשאו ונתנו בדבר. ר' שמעון אומר אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים ומרים אמרה לאהרן ואהרן הוסיף על דבריהם ונשאו ונתנו בדברים ומה היו הדברים אמרו כיון שנתמנו הזקנים הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה וכיון שראת מרים הנרות אמרה אשרי אלו ואשרי נשותיהן אמרה לה צפורה אל תאמרי אשרי נשותיהן אלא אוי לנשותיהן שמיום שדבר הקב״ה עם משה אחיך לא נזדקק לי מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה על עסקי פרישתו מן האשה אמרו גיותן הוא משה וכי לא דבר הקב״ה אלא עמו בלבד כבר דבר עם נביאים הרבה ועמנו ולא פירשנו מנשותינו כמו שפירש שנ' הרק אך במשה דבר ה'. על אדות האשה הכושית, וכי כושית היתה והלא מדינית היתה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היתה צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים וכן הוא אומר שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני (תהלים ז א) וכי כושי היה שאול והלא משבט בנימין היה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היה שאול ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר וישמע עבד מלך הכושי (ירמיה לח ז) וכי כושי היה ברוך בן נריה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך ברוך בן נריה היה ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום י״י (עמוס ט ז) וכי כושים הם ישראל אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היו ישראל ניכרין באהבתם מכל האומות לפני המקום. ר' יוסי אומר יש לך אשה שהיא נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת ומניין אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ונאה בזקנותה אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח. ר' יהודה אומר יש לך ענייה בת ענייה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג במנהג המלכות ומניין אתה אומר שהיתה צפורה כושית בעניות וכושית במלכות אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח ומניין אתה אומר בשביל כך לקחה משה ת״ל כי אשה כושית לקח:" + ], + [ + "ויאמרו הרק אך במשה דבר י״י והלא גם בנו דבר, גם באבותינו רק לא היינו נוהגין כך אך לא כך נצטרכנו לנהוג אלו דברי ר' שמעון. יעקב היה אומר רק לא היה מדבר עמנו פה אל פה אך לא היה מדבר עמנו פנים אל פנים:", + "וישמע, יכול שאין לי ששמע אלא המקום ומניין אף משה שמע ת״ל וישמע י״י והאיש משה:" + ], + [ + "והאיש ענו מאד, מיכן אתה יודע שאמרו משה גיותן הוא ולא פירש מאשתו אלא דרך גיאות שהרי הכתוב מכחישן אחריו ואומר והאיש משה עניו מאד לא כמות שהן אומרין שהוא גיותן. והאיש משה עניו מאד מלמד שהיה גבור בענוה ומניין אתה אומר שהיה גבור בענוה וכך היה גבור בגבורה ת״ל האיש והאיש. ד״א יכול שהיה ענו בממון ולא היה נאה ומשובח ת״ל מאד מכל. יכול שהיה נאה ומשובח ולא היה גבוה בקומתו ת״ל ויפרש את האהל על המשכן (שמות מ יט) מה משכן עשר אמות אף משה עשר אמות. יכול שהיה עניו ממלאכי השרת או יכול עניו מאברהם יצחק ויעקב אמ' מכל האדם אשר על פני האדמה ממה שעל פני האדמה היה עניו מאבות הראשונים יכול שהיה עניו מדורות האחרונים ת״ל אשר על פני האדמה מדורו מדורו אמרו לא מדורות האחרונים:" + ], + [ + "ויאמר י״י פתאום אל משה, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר פתאום בתכוף. אין לשון פתאום אלא לשון טומאה כענין שנאמר וכי ימות מת עליו בפתע פתאום (במדבר ו ט) מגיד שהיו מחוסרי טבילה אותה השעה כמדה שמדדו:", + "צאו שלשתכם, יוסי בן יהודה אומר בדיבור אחד יצאו שלשתם. ר' יוסי אומר בשלשה דברות יצאו שלשתם כאחת וכי משה היה צריך לצאת עמהם ולמה יצא לשם שני צדדים שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחיתי מן הדבור ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן הדיבר:" + ], + [ + "וירד ה' בעמוד ענן, מגיד שהיה מדבר עמהן בענן ומניין כדרך שהיה מדבר עמהם כך היה מדבר עם שמואל בענן אמ' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו בעמוד ענן ידבר אליהם (תהלים צט ו) אמרו בשעה שהיו ישראל רואין את עמוד הענן בין השמים ובין הארץ היו יודעין שהוא מדבר עם משה וכן שמואל:", + "ויעמד פתח האהל, ולמה לא נכנס לאהל שלא נתקדש המשכן לפורענות אלא לטובה ואלו לא שנכנס נדב ואביהו לא לקו אבל אלו שהן בחוץ לא הכניסן לפנים:", + "- ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם, ולמה יצאו שניהן חוץ לאהל מועד [והניחו את משה בתוך האהל] שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחתי מן האהל ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן האהל. ר' יהודה אומר משלו משל למה״ד למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר דבר לבן ביתו אמר המלך מה אני מוציא את אוהבי לשוק אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק [אף כאן הוציא אהרן ומרים מפני כבודו של משה שאין מושכין את הגדול מלפני הקטן לדבר עמו אבל מושכין את הקטן מלפני הגדול לדבר עמו] ד״א אין אומרין שבחו של אדם בפניו ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו:" + ], + [ + "ויאמר שמעו נא, בבקשה שמעו דברי בנחת:", + "אם יהיה נביאכם י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, אמר להם הנביאים שאמרתם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם שנ' בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים (איוב לג טו) לא כן נהגתי עם עבדי משה אלא בכל ביתי נאמן הוא כל מה שבמעלה ושבמטה גליתי לו כל מה שבים וכל מה שבחרבה. ד״א בכל ביתי נאמן הוא אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן:" + ], + [], + [ + "פה אל פה אדבר בו, מלמד שלא היתה נבואתו על ידי מלאך יכול שהיתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו ודבר י״י אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו מה אוהבו של אדם מדבר ואין אימתו עליו כך לא היתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו:", + "ותמונת י״י יביט, אמר ר' שמעון שהיה רואה את הדמות מיד:", + "- ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה, מה ת״ל בעבדי אלא לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי שאין רע מן הגנב אלא מי שהוא מקבל ממנו:", + "ד״א בעבדי אני אמרתי לו לפרוש מן האשה:" + ], + [ + "ויחר אף י״י בם, בשניהם:", + "וילך, מיד נתרפא אהרן. ואומר והענן סר מעל האהל מלמד שסר הענן מעליו ולמה פרסם הכתוב במרים ורמז באהרן לפי שהיא התחילה בדבר משל למה הדבר דומה לשנים שעברו על כרם ירד אחד מהן לתוכו וליקט ואכל והאכיל חבירו כשבא בעל הכרם לא תפס אלא אותו שנמצא בתוך כרמו כך אהרן ומרים שניהם דברו ושניהם לקו ולא פרסם אלא מרים שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג מפני שהתחילה בדבר. י״א וילך שנסתלקה שכינה כענין שנאמר אלכה ואשובה אל מקומי (הושע ה טו) ולמה נסתלקה השכינה שלא תטמא מרים בפני השכינה. ד״א שלא יהא הענן עומד ויבקש משה רחמים שלא יצטערו ואף אהרן היה ראוי לכך לכך נאמר בם אלא שהיה לובש את המעיל שהוא מכפר על לשון הרע והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שדברו באחיהן הקטן מהן ולא דברו בגנותו אלא שהשוו אותו לשאר נביאים כך נענשו המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר זכור את אשר עשה י״י אלהיך למרים (דברים כד ט) שחטאת בפה ולקו כל איבריה:" + ], + [ + "והענן סר מעל האהל, מיד נסתלקה שכינה כמו שנאמר למעלה וכיון שנסתלקה שכינה והנה מרים מצורעת כשלג. לפי שהיו מלבינים ומאדימים לפי כך נטמאו בבהרת עזה ולבנה:", + "- ויפן אהרן אל מרים, לפי שנסתכל אהרן בנגעו והלך לו אמר אהרן עכשיו אני מסתכל בנגעה של אחותי והוא הולך לו ומניין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת אמרת ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. ד״א ויפן אהרן אל מרים אמר הקב״ה אם יצטרע אהרן אין כהן בעל מום יכול להקריב על גבי המזבח אלא הוא יראה אחותו ויתמה ויתוכח מעצמו שנאמר ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת:" + ], + [ + "ויאמר אהרן אל משה, יכול שהצריך אהרן למי שיאמר לו צא ובקש ממשה כדרך שהצריכו רעי איוב שנא' ויאמר י״י אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך וגו' (איוב מב ז) אמר להם אתם הייתם יוצאים פתח שאצא אני בזכות ואיוב עבדי היה יוצא פתח שאצא אני והוא בזכות ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים לבלתי עשות עמכם א״ל כדאי אתם ליעשות נבלה ומה אם מי שזיכה את הזכאי וחייב את החייב כדאי היה ליעשות נבלה על אחת כמה וכמה המזכה את החייב והמחייב את הזכאי [ת״ל ויאמר אהרן אל משה לא הצריך למי שיאמר לו צא ובקש ממשה]:", + "בי אדוני, בבקשה. אל נא תשת עלינו חטאת, אל תקבל עלינו חובה. אשר נואלנו ואשר חטאנו, אמרו לו נטפשנו ששלחנו יד בך. ד״א אשר נואלנו ואשר חטאנו אמרו לו זו היתה תחלה לנו שלא קלקלנו בך מימינו:" + ], + [ + "אל נא תהי כמת, אמר לו אדוני אין האחים מתפרשים אלא מתוך המות שנא' כי הוא בין אחים יפריא (הושע יג טו) אחותינו עד שהיא בחיים נתפרשה ממנו. ד״א אל נא תהי כמת אל תעש אחותינו מיטמא כמתים:", + "- אשר בצאתו מרחם אמו, כולנו יצאנו מרחם אחד. ויאכל חצי בשרו, מגיד [שהיא חציינו היית] שהיא היתה מלמדת הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים מכאן היה ר' אלעזר ביר' שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים. אשר בצאתו מרחם אמו מרחם אמינו יצאת אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו (מלאכי א יג) אותי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח יז) אפי אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א' ג יג) כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר הלא אתה מקדם י״י אלהי קדושי לא נמות (חבקוק א יב) כלפי מעלה היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל (ירמיה ב יא) כבודי היה אלא שכינה הכתוב. כיו״ב א״א מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל (מלכים א' יב טז) לאלהיך היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ) כבודי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אין כתיב כן אלא בבת עינו כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכינה הכתוב:" + ], + [ + "ויצעק משה אל י״י לאמר, ומניין אתה אומר שלא הצריך משה לשמוע מפי אהרן אלא אמר משה אינו בדין שתהא אחותי בצרה ואני ברוחה ת״ל ויצעק משה אל ה' לאמר:", + "אל, תקיף קשה. נא, בבקשה. רפא נא לה, בגזירה:" + ], + [ + "ויאמר י״י אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, אמר לו המקום משה אביה שהוא בשר ודם שאלו נזף בה היתה בושה ממנו שבעת ימים אני שיצרתיה ולאביה אינו דין שתהא בושה ממני ארבעה עשר יום אלא למענך אמחול לה על הסגר שני:", + "תסגר שבעת ימים, מיכן לנידוי מן התורה. תסגר שבעת ימים ואחר תאסף, מתוך גנאי שבח מתוך ירידה מעלה מתוך גניין של צדיקים הוא שבחן ומתוך ירידתן היא עלייתן לפה שאמר אהרן על תעש אחותינו שתהא מטמאה כמתים אמר לו המקום אני כהן אני מסגירה ואני מטהרה:" + ], + [ + "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, כיון שהתפלל עליה משה נפטרה מהסגר שני שהרי נתרפאת מתוך שבוע ראשון:", + "והעם לא נסע עד האסף מרים, לפה שנא' ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד) מרים המתינה שעה אחת לידע מה יעשה באחיה אמ' המקום יהא משה ואהרן ושכינה וארון וישראל ממתינין לה שבעת ימים עד שתטהר לפי שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיה כז ח) במדה שאדם מודד בה מודדין לו:" + ], + [ + "ואחר נסעו מחצרות, כיצד היו השבטים נוסעין חציין נסעו וחציין לא נסעו שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות. כיון שטהרה מרים ויחנו במדבר פארן כיון שבאו למדבר פארן היו ראוין ליכנס לארץ ישראל מיד אלולי שעמדו ובקשו לשלוח לפניהם מרגלים לפי שעיקר חנייתן במדבר פארן היתה להכנס לארץ ישראל שנאמר ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג) ואין מנוחה אלא ארץ ישראל וירושלם שנא' זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהלים קלב יד):" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "במספר הימים אשר תרתם, אמ' ר' ישמעאל וכי ישראל תרו אותה והרי שנים עשר בלבד תרו אותה אלא לפי שהיו שלוחיהן ששלוחו של אדם כמותו בכל מקום. ר' עקיבא אומר מניין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר והקרבתם אשה לי״י (ויקרא כג ח) והלא הכהנים היו המקריבין אלא ששלוחו של אדם כמותו. ר' יהושע אומר מניין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (שמות יב ו) וכי כל הקהל כולן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ר' אליעזר אומר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ויהי דבר י״י אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה (ירמיה לו י כז - כח) מה עשה ירמיה לקח מגלה אחרת ונתנה לברוך בן נריה וכתבה והלא הקב״ה אמר לו כתוב אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ממי למד ממשה רבינו שאמר לו הקב״ה ראה ועשה בתבניתם (שמות כה מ) וכתיב ויעשו כל חכם לב (שמות לו ח) מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ר' זכאי אומר הרי הוא אומר כה אמר ה' למשיחו לכרש וגו' (ישעיה מה א) מה הוא אומר בסוף אנכי העירתיהו בצדק (ישעיה מ״ה יג) והקב״ה אומר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישעיה מ״ה י״ג) וכרש אומר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל (דברי הימים ב' לו כג) מיכן ששלוחו של אדם כמותו. וכן את מוצא שהקב״ה מצוה את אליהו ואמר לו ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל (מלכים א' יט טז) ואליהו צוה את אלישע ואלישע שלח את יונה ומשחו שנא' ואלישע הנביא קרא לאחד מן הנביאים (מלכים ב' ט א) מיכן למדנו ששלוחו של אדם כמותו אף הקב״ה הסכים על ידו כאלו אליהו משחו שנאמר ומאלהים היתה תבוסת אחזיה (דברי הימים ב' כב ז). וכן את מוצא באלישע שמשח את חזאל והלא לאליהו צוה הקב״ה שימשח אותו שנא' ומשחת את חזאל למלך על ארם (מלכים א' יט טו) אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ד״א מניין ששלוחו של אדם כמותו שנא' ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וכי בדוד עשו כלום אלא כיון שעשו לשלוחיו כאלו עשו בו ששלוחו של אדם כמותו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [ + "וידבר דבר אל בני ישראל משל צבור הנסכים באין אינן באין משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים מניין לרבות יחידים וגרים נשים ועבדים שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לאמר לרבות יחידים. דבר אל בני ישראל, לרבות גרים. ואמרת אליהם, לרבות נשים ועבדים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר את הגדולים על ידי הקטנים להנהיגן במצות. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לעולות גוים לעולות התושבים לעולות הנמצאות ועל ידי מי שהניח עולתו וברח. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לשלמי גוים ולשלמי תושבים ולשלמים הנמצאים ועל ידי מי שהניח שלמיו וברח. דבר אל בני ישראל שיהיו שוקלין שקלים ולוקחים מלח שיהו הכהנים מולחים בו חטאותיהם ומנחותיהם ומולחין בו את העורות. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחים עצים שיהו הכהנים מבשלין בו את חטאתיהן ומנחותיהן ועושין בו מדורות בית המוקד להתחמם כנגדן. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין פרת חטאת ושעיר משתלח ועל ידי כהן המאבד ועל ידי מי ששינה ועשה חטאת העוף למעלה וחטאת בהמה למטה חובה כנדבה ונדבה כחובה ולבושי כהן גדול ביום ועשירית האיפה של כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו:", + "כי תבאו אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא לארץ [משתבא לארץ להקריב נסכים שבזכות שתקבל עליך תבא לארץ] יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין להקריב נסכים שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם חייבין להקריב נסכים ולא בחוצה לארץ או אשר אני נותן לכם אין לי אלא בית הבחירה מניין לרבות במה ת״ל בכל מושבותיכם לרבות במה אלו דברי ר' ישמעאל. ר״ע אומר יכול יעשו במה בחוצה לארץ ויקריבו עליה נסכים אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם עושין במה ולא בחוצה לארץ:" + ], + [ + "ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, אחר שיזבחו האישים יקרבו הנסכים ולא בזמן שקדמו נסכים לאישים. יכול אם קדמו נסכים לאישים יהו כשרים ת״ל לעשות ריח ניחוח לה' אם עשית ריח ניחוח הנסכים באין ולא בזמן שיקדמו לאישים. יכול כל הקרבנות כולן יטעון נסכים אמרת זבח פרט לעופות או זבח פרט למנחות:", + "לפלא נדר או בנדבה, את שהוא בא לפלא טעון נסכים את שאינו בא לפלא אינו טעון נסכים. שנדר פרט לפסח נדר פרט למעשר ומניין אתה אומר שלמים פרט לחטאת שלמים פרט לאשם הואיל ואין התמידין באין לפלא יכול לא יטענו נסכים תלמוד לומר מועדיכם ריבה כל תמיד ותמיד:", + "מן הבקר, פרט לכלאים ובצד השני אתה אומר מן הבקר פרט לשור שנגח והמית ויש לו עדים:", + "מן הצאן, פרט לרובע ולנרבע ובצד השני אתה אומר מן הצאן פרט למוקצה לעבודה זרה ולנעבד:", + "מן העזים, לחלוק את הגנוב ואת הגזול שידעו בו הרבים והשעיר שנתן ריח והחולה. מן העזים, ומן העזים לרבות שאר כל הפסולין:" + ], + [ + "והקריב המקריב קרבנו לה', הרי מי שאמר הרי מנחה ולא פירש מניין שיביאנה בלולה אמרת ונפש כי תקריב קרבן מנחה לי״י סלת יהיה קרבנו (ויקרא ב א). פפייס איש אונן היה מקיימה מכאן והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול:" + ], + [ + "ויין תקריב לנסך רביעית ההין, כמדות היין מדות השמן שלשת לוגין של עשרון:", + "תעשה על העולה, לפי שאמרת לפלא את שהוא בא לפלא טעון נסכים ת״ל תעשה על העולה לרבות עולת יולדת ועולת מצורע:", + "או לזבח זבח, פרט לפסח זבח פרט לבכור ולמעשר:", + "לכבש, לרבות פסח שעבר זמנו:", + "האחד, לרבות אחד עשר במעשר:" + ], + [ + "או לאיל תעשה, לרבות את שהוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי איל [אימתי הוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי איל] מבן שנים עשר חדש ויום אחד עד בן שלשה עשר חדש. ר' טרפון קורהו פלגס, בן עזאי קורהו נוקד, ר' ישמעאל קורהו פרוגדוס:" + ], + [ + "ויין תקריב לנסך שלישית ההין, במדת היין מדת השמן שלשת לוגין:" + ], + [ + "וכי תעשה בן בקר, נסכי הפר או העגל בין זכר בין נקבה שוה:" + ], + [ + "והקריב על בן הבקר מנחה, שומע אני שאם לא הביא עמו יביא אחריו ומניין אתה אומר שאם לא הביא היום יביא למחר ת״ל תעשה. מניין אתה אומר שאם לא הביא בשבת יביא בשאר כל ימות השבת ת״ל תקריב ומניין אתה אומר שאם לא הביא בראש החדש יביא בשאר כל ימות החדש ת״ל תעשה ומניין אתה אומר שאם לא הביא בראש השנה יביא בשאר כל ימות השנה ת״ל תקריב ומניין אתה אומר שאם לא הביא עד שלא בשלו ענבים בגפן יביא משבשלו ענבים בגפן ת״ל תעשה תקריב תעשה תקריב:" + ], + [ + "לפי שנאמר נסך אשה יכול על גבי האישים יהו כשרים ת״ל נסך יהא לעצמו. נסך, אל יהא שותת. נסך, אל יהא מטיף. נסך, אל יהא מערב קימאה:" + ], + [ + "ככה יעשה לשור האחד, כנסכי בן הבקר לשור:", + "או לשה בכבשים או בעזים, כנסכי כבש כן נסכי העזים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות. פסוק יב", + "כמספר אשר תעשו, מביא את נסכיהם ומערב יכול שלא בא לומר שאת מערב נסכים בנסכים אלא נסכי אילים בנסכי אילים ונסכי כבשים בנסכי כבשים ת״ל כמספרם מערב את נסכים בנסכים נסכי פרים בנסכי אילים בנסכי כבשים אבל לא נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים:", + "ככה תעשו לאחד, הרי שהקריב עשר עולות או עשרה זבחים יכול יביא מנחה אחת לכולן ת״ל ככה תעשו לאחד כמספרם כשיעור הזה לכל אחד ואחד:" + ], + [], + [ + "כל האזרח יעשה ככה, את אלה עשרונות שלמים אף הוא לא יביא אלא עשרונות שלמים או מה אלה ששים עשרון אף הוא לא יביא אלא ששים עשרון ת״ל להקריב את שהוא רוצה להקריב יקריב. יכול שהוא מביא כצבור ת״ל את אלה אי אפשר לומר את אלה שכבר נאמר להקריב ואי אפשר לומר להקריב שכבר נאמר את אלה [הא מה הדבר מביא הוא כצבור חסר עשרון אחד] הא כיצד רבי אליעזר בן יעקב אומר הצבור מביא ששים ואחד והיחיד מביא ששים:" + ], + [ + "וכי יגור גר, יכול זה גר שנתגייר אצל גוים במדינת הים אמרת לא אמרתי אלא אתכם. אין לי אלא שעלה עמכם ממצרים מניין אפילו עמכם באותה השעה אמרת או אשר בתוככם לדורותיכם:", + "ועשה אשה ריח ניחוח לה', מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. יכול אף מנחות ת״ל כאשר תעשו בבהמה מניין אף בעופות ת״ל כן יעשה הא מה הדבר דמים לא מנחות:" + ], + [ + "הקהל חוקה אחת לכם, לרבות שני כבשי עצרת לנסכים:", + "ולגר הגר, מכאן היה ר' אליעזר אומר גר שנתגייר צריך רבעת הקן ר' יהושע אומר אינו צריך שהיא תקלה לו. גר אלו הגרים, הגר לרבות נשי הגרים:", + "חקה אחת לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני י״י, לרבות גר כאזרח לרצייה:" + ], + [], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל, בני ישראל חייבין בחלה [אין הגוים חייבין בחלה] או בני ישראל לרבות את הגרים:", + "ואמרת אליהם, ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים ע״י הקטנים להנהיגם במצות:", + "בבאכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ כשתבוא אל הארץ להפריש חלה בזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ. יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין להפריש חלה שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני מביא אתכם שמה אתם חייבין להפריש חלה ולא בחוצה לארץ:" + ], + [], + [ + "ולקחתם לכם מלחם הארץ, את שהוא לחם חייב שאינו לחם אינו חייב איזהו לחם החטה והשעורה וכו' קמחים בצקות ותבואה אסורין בחדש מלפני הפסח מלקצור לפני העומר ואוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ בהיכרת וכל שנתערב בו אחד מחמשתן הרי זה עובר בפסח ובלבד שיהא בו מראה פת וטעם פת ת״ל לחם מלחם הארץ ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה איזו היא גדולה שבעת רבעים של מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו. ר' יוסי אומר חמשת רבעים מתוקין לפטור. מלחם ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרית והמדומע [שפטורים מן החלה] והקנוקנות חייבים ובצד השני אתה אומר והיה לרבות שאור שנשבו בסרידה מכאן אמרו שתי נשים שעשו שני קבין ונשכו זה בזה פטורין מן החלה אין צריך לומר האשה שעשת שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע אין מצטרפין שכבר נתחייב בחלה. קב ישן וקב חדש שנשכן זה בזה ר' ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין:" + ], + [ + "ראשית עריסותיכם, יכול אף חטים וקמח ת״ל חלה אי חלה יכול אף חלה אפויה ת״ל ראשית הא כיצד יעמיד עריסה ויפריש מן המובחר. ראשית עריסותיכם שלכם חייבת אלא של גוים אינה חייבת מכאן אמרו נכרי שנתן לו עיסה פטורה מן החלה נתנה לו במתנה עד שלא גלגל חייב משגלגל פטור. העושה עיסה עם הגוים אם אין בשל ישראל כשעור פטורה מן החלה:" + ], + [ + "מראשית עריסותיכם, אם ללמד שלכם חייבת בשל גוים אינה חייבת כבר לימד הא מה אני מקיים ראשית עריסותיכם שלכם חייבת של חיה אינה חייבת מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ ונקחת בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינם חייבים בחלה וכו':", + "תתנו, יכול יוצאי מצרים מניין אף לדורות אמרת תתנו לה' תרומה לדורותיכם:" + ], + [ + "תשגו, וכי תשגו לומר אם שגגתם באחת מכל המצות סופכם להזיד בהם אם שגגתם בכל המצות סופכם להזיד בהם אם הזדתם בכל המצות סופכם לשגות בע״ז וכי תשגו בע״ז סופכם להזיד בה. תשגו ולא תעשו יכול שהוא מדבר בכל המצות אמרת אם מעיני העדה נעשתה בשגגה באחת מכל המצות דבר ולא דבר בכל המצות אי אפשר לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת ואי אפשר לומר באחת שכבר נאמר בכל המצות הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו עבודה זרה שנאמ' השמר לך פן תשכח את ברית ה' וגו' (דברים ד ט):" + ], + [ + "צוה י״י, ביד משה איזוהי שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרה זו מילה:", + "אליכם ביד משה, סופכם לשלוח יד במשה:", + "מן היום אשר צוה ה', סופכם לשלוח יד בנביאים:", + "והלאה לדורותיכם, סופכם לשלוח יד בבית הבחירה:" + ], + [ + "והיה אם מעיני העדה, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני הקהל (ויקרא ד יג) מה עיני האמור כאן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה אף מעיני הקהל האמור להלן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה:", + "נעשתה, פרט לשלא נעשית:", + "בשגגה, פרט למזיד:", + "ועשו כל העדה פר, מצוה להביא פר לא כשבה ולא שעירה:", + "בן בקר, לא חלוף והלא דין הוא הואיל והמשיח מביא פר והצבור מביאין פר אם אין משיח מביא חלוף פרו אף הצבור לא יביאו חלוף פרו וקל וחומר ומה אם משיח שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות אינו מביא חלוף פרו לא אם אמרת במשיח שאינו מביא חלוף פרו שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות וקרב ביום הכפורים תאמר בצבור שיביא חלוף פרו מפני מה ששוה קרבנו לאחת מכל המצות לקרבן במצות יחידית ת״ל ועשו כל העדה פר מצוה להביא פר לא כשבה ולא שעירה בן בקר ולא חלוף:", + "לריח ניחוח לה', לפה שאמרת לפלא נדר (במדבר טו ג) את שהוא בא לפלא נדר טעון נסכים ואת שאינו בא לפלא נדר אינו טעון נסכים הואיל ואין הפר הזה בא לפלא יכול לא יהא טעון נסכים אמרת לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט:", + "ושעיר עזים אחד לחטאת, שיהא קרבנו לשם חטאת. לחטת חסר אל״ף ללמדך שקרבן זה על שגגת עבודה זרה הוא מה אל׳׳ף ראשון לכל האותיות כך זה כפר ביחידו של עולם שהוא ראשון לכל בריותיו:" + ], + [ + "וכפר הכהן, הואיל והמשיח בכלל עם יצא מכלל עם לידון בפר והנשיא בכלל עם יצא מכלל עם לידון בשעיר יכול שיהיו נידונין על עבודה זרה בפני עצמן ת״ל וכפר הכהן על עדת בני ישראל אין לי אלא עדת ישראל ומניין לרבות עדת גרים נשים ועבדים ת״ל על כל עדת בני ישראל:", + "ונסלח להם כי שגגה היא, על ששגגו וחטאו לשם:", + "והם הביאו את קרבנם אשה לה', מביאים הם:", + "וחטאתם לפני ה' על שגגתם, הרי חטאתם כשגגתם לומר מה שגגתם טעונה וידוי ותנופה וכפרתה מבפנים ושרפתה אבית הדשן אף חטאתם כך:" + ], + [ + "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, זה גר שנתגייר עם השבט שיתכפר לו עמו שנא' והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו (יחזקאל מז כג) וכי יש לגרים נחלה בארץ ישראל ואיזו היא נחלתו זו כפרתו. גר, אלו הגרים. הגר, לרבות נשי גרים:", + "כי לכל העם, ריבה נשים ועבדים:", + "בשגגה, פרט למזיד:" + ], + [ + "ואם נפש אחת תחטא בשגגה, לפה שנאמר ועשו כל העדה פר בזמן שהורו בית דין ועשו צבור בית דין מביאין פר על ידיהן [יכול יביאו בית דין פר על ידיהן] ויחזרו יחידים ויביאו שעירה לכל אחד ואחד ת״ל ואם נפש אחת תחטא בשגגה החוטא בפני עצמה מביאה לא החוטא עם הצבור יכול שאין לי אלא בזמן שהורו בית דין ועשו [צבור בזמן שהורו בית דין ועשו] מרובין בית דין מביאין פר על ידיהן יכול יביאו בית דין פר על ידיהן ויחזרו יחידים ויביאו שעירה לכל אחד ואחד ת״ל ואם נפש אחת תחטא החוטא בפני עצמה מביאה לא החוטא עם המרובין. הורו בית דין וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן והיה אחד נוהג בהוראתן יכול שהוא מביא כצבור ת״ל ואם נפש אחת תחטא החוטא בפני עצמה מביאה לא על הוראת בית דין. ממעט אני את אלו שהן תלויין בהוראת ב״ד ולא אמעט את אחד שהורה מפי עצמו כהוראת בית דין שהוא מביא כצבור ת״ל ואם נפש אחת תחטא נפש אחת תחטא בפני עצמה היא מביאה לא על הוראת בית דין. בשגגה, פרט למזיד. בשגגה, פרט לאנוס. בשגגה, שתהא שגגה מתחלה ועד סוף לא בזמן שתחלתו שוגג וסופו מזיד תחלתו שוגג וסופו אנוס תחלתו מזיד וסופו שוגג תחלתו מזיד וסופו אנוס תחלתו אנוס וסופו שוגג תחלתו אנוס וסופו מזיד בית שמאי אומר נידון על השגגה ואחר כך נידון על הזדון ועל האונס ובית הלל אומר אם אין שגגה מתחלה עד סוף הרי זה פטור:", + "והקריבה עז, יצאה חטאת עבודה זרה מכלל כל החטאות ונקבעה בשעירה:", + "בת שנתה, בת שנתה לעצמה לא בת שנתה לשנים:", + "לחטאת, שיהא הקדשה לשם חטאת:" + ], + [ + "וכפר הכהן, לרבות יחידים שהיו בתוכם שלא חטאו עמהן שהן צריכין כפרה יכול אם הביאו לא יתכפר להן ת״ל וכפר הכהן על הנפש השוגגת:", + "בחטאה בשגגה לפני ה' לכפר עליו, על ששגג וחטא לשם:" + ], + [ + "האזרח בבני ישראל, האזרח מביא חטאת אין הגויים מביאין חטאת או האזרח פרט לגרים אמרת גר אלו הגרים הגר לרבות נשי גרים:" + ], + [ + "והנפש, זה האומר אין רשות בשמים. נפש ונפש, זה האומר שתי רשויות בשמים:", + "אשר תעשה ביד רמה, לרבות את המזיד:", + "את ה' הוא מגדף, למה עובדי עבודה זרה דומין לאחד שנטל קערה וגדפה ולא שייר הימינה כלום:", + "- ונכרתה הנפש, לא הצבור. ההיא, כשהיא יחידה. ההיא, לא אנוסה ולא מוכרעת:" + ], + [ + "כי דבר י״י בזה, זה האומר למה נכתב זה:", + "ואת מצותו הפר, זה האומר כל התורה מן השמים חוץ מן הפסוק הזה:", + "- הכרת תכרת, הכרת עבודה זרה קודם לכל הכריתות שבתורה:", + "והנפש ההיא, לרבות בעל אוב או ידעוני:", + "עונה בה, אף לאחר מיתה:" + ], + [ + "ויהיו בני ישראל במדבר, לפה שאמר שבו איש תחתיו (שמות טז כט) יכול אם היה מוטל צפון דרום אל יפול לו מזרח מערב מזרח מערב אל יפול לו צפון דרום תלמוד לומר אל יצא איש ממקומו יהא לו מקום וכמה אמרו ארבע אמות וכן מי שיצא שכור וכן מי שהוציאתו רוח רעה וכן מי שהוציאוהו גוים או ליסטים אין לו אלא ארבע אמות יכול אף למהלכי שבתות לא יהא להם אלא ארבע אמות ת״ל ויהיו בני ישראל במדבר מלמד שאמר להם משה צאו וראו אם יש אדם שחלל את השבת אבל אין אתה יודע כמה נתן להם משה וכמה לא נתן להם אמרת ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה והעיר בתוך (במדבר לה ה) כשאמר זה אף למהלכי שבתות יש להם אלפים אמה לכל רוח. ויהיו בני ישראל במדבר, אמר ר' אליעזר בן יעקב נאמר כאן ויהיו בני ישראל במדבר ונאמר להלן אבינו מת במדבר (במדבר כז ג) מה מדבר שנא' להלן צלפחד אף מדבר האמור כאן צלפחד. - אמר לו ר' שמעון אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה בעשרים ואחד לחדש השני וכי אפשר שיהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת וכי באיזו שעה מת צלפחד בשעה שנ' וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר לג מ) באותה שעה מת צלפחד:", + "וימצאו איש, איש אחד היה:" + ], + [ + "ויקריבו אותו, אלו שנצטוו לצאת אלו שהתרו בו:", + "אותו, לא אחז אדם בידו, ר' יהודה אומר אותו לא הביאו חבילתו עמו:", + "המוצאים אותו מקושש עצים ביום השבת, והלא כבר נאמר להלן מקושש עצים [מה אני מקיים כאן מקושש עצים] אלא מאחר שאמרו לו שבת בראשית היא חזר להיות מקושש:" + ], + [ + "ויניחו אותו, לא הניחוהו אצל מקלל:", + "במשמר בית האסורים כי לא פורש מה יעשה לו, מלמד שהיה משה יודע שהוא חייב מיתה אבל לא היה יודע במה מיתתו. ר' אליעזר ביר' שמעון אומר לא היה משה יודע שהוא חייב מיתה ולא היה יודע במה היא מיתתו שמתשובת הדבר אתה למד ויאמר י״י אל משה מות יומת האיש חייב הוא מיתה במה היא מיתתו אמ' בסקילה:" + ], + [ + "רגם ירגמו אותו באבנים כל העדה, במעמד כל העדה:" + ], + [ + "ויוציאו אותו, לא הוציאו אותו אצל המקלל:", + "אל מחוץ למחנה, חוץ לשלש מחנות חוץ למחנה שכינה ולמחנה לויה ולמחנה ישראל:", + "וירגמו אותו לא כסותו באבנים, אם לא מת באבן אחת ממיתין אותו באבנים הרבה:", + "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, עשו כמה שנצטווה. למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך מת חייב בציצית:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, בני ישראל חייבים בציצית אין הגוים חייבים בציצית או בני ישראל פרט לגרים אמרת ויאמר י״י אל משה לאמר לרבות יחידים. דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה עבדים משוחררים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר את הגדולים על ידי הקטנים להנהיגן במצות ציצית מכאן אמרו כל תינוק שיודע להתעטף חייב בציצית וכל שהוא יודע לנענע חייב בלולב וכל שהוא יודע לשמור תפילין חייב בתפילין וכל שהוא יודע לדבר אביו מלמדו תורה וקרית שמע ולשון הקודש [ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם] כל שהוא יודע להכיר לאביו שוחטין עליו את הפסח וכל שהוא אוכל כזית דגן פורשין מצואתו ומימי רגליו ארבע אמות וכל שהוא יודע לפתוח חיקו הכהנים חולקים לו תרומה בבית הגרנות:", + "ועשו להם ציצית ולא מן העשוי ועשו להם משלהם, פרט לשאול לגנוב ולגזול מיכן אמרו טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מיכן ואילך חייבת. ועשו להם לדורותם אין לי אלא לדורות ומניין אף ליוצאי מצרים ת״ל להם. ציצית, אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ה ג):", + "על כנפי בגדיהם, יכול באמצע הטלית ת״ל על כנפי. שומע אני חוט אחד בפני עצמו ת״ל גדילים תעשה לך (דברים כב יב):" + ], + [ + "והיה לכם לציצית, יכול שהן שתי מצוות מצות תכלת ומצות לבן ת״ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות:", + "- ולא תתורו אחרי לבבכם, אל יהי לבך ילילך וכן הוא אומר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ (במדבר יד ו) [אינו אומר תרים אלא ילילים אף שנ' כאן ולא תתורו אחרי לבבכם אל יהי לבך ילילך] להגיד לך כמה אזהרות הנואף עובר משום ארבעה עשר לאוין משום ואהבת, לא תשא, ולא תחמוד, לא תתאוה, לא תגנוב, לא תגזול, לא תקום ולא תטור, לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש, לא תחסום, לא תתורו, לא תקרב לא תגלה, לא תנאף:" + ], + [ + "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, מגיד שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות וכל הרגיל בה כאלו קיים כל המצות כולן:", + "והייתם קדושים לאלהיכם, לא היה צריך לומר אלא והייתם קדושים כאלהיכם כשם שאי אפשר לכל ברוי ליגע בשכינתי כך כשתהוא קדושים אי אפשר לכל ברוי ליגע בכם:" + ], + [ + "אני י״י, אני דיין אני נאמן לשלם שכר:", + "אלהיכם, מוראכם ודיינכם:", + "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו מצות ציצית עליכם שכל המודה במצות ציצית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות ציצית כופר ביציאת מצרים:", + "להיות לכם לאלהים, על כרחכם יכול אם רציתם הריני אלוה לכם ואם לא רציתם איני אלוה לכם אני י״י אלהיכם על כורחכם וכן הוא אומר חי אני נאם י״י אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל י כ לג) על כרחכם ושלא בטובתכם:", + "דבר אחר נאמר במצות ציצית אני י״י אלהיכם שני פעמים אני י״י אלהיכם ליפרע ממי שבטלה וכופר בה אני י״י אלהיכם ליתן שכר למי שמקיימה ומודה בה:" + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "ויאמר ה' אל אהרן, הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן ע׳׳י משה נאמרו לו ומה ת״ל לאהרן אלא כדי היה הדבור לאהרן אלא שגדולת משה גרמה:", + "אתה ובניך, אלו הכהנים:", + "ובית אביך אתך, אלו הלוים. מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים. ומניין אף הכהנים על ידי הלוים שנאמר ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם:" + ], + [ + "וגם את אחיך מטה לוי, אין מטה אלא שבועה שנאמר שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג ט). לוי כדאי לוי בפני עצמו. שבט כדאי שבט בפני עצמו. אביך, כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמן. וגם את אחיך כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה:", + "הקרב אתך וילוו אליך וישרתוך, הם טפלה לך לא אתה טפלה להם:", + "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר בחוץ:" + ], + [ + "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, מלמד שהכהנים והלוים שומרים בעשרים וארבעה מקומות בבית המקדש הכהנים בשלשה והלוים בעשרים ואחד:", + "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו, יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין אין חייבין משום מגע:", + "ולא ימותו גם הם, יכול שאין לי אלא הלוים על ידי הכהנים במיתה הכהנים על ידי הלוים מניין ת״ל ולא ימותו גם הם גם אתם, ומניין כדרך שהכהנים מוזהרים זה על ידי זה [כך הלוים מוזהרים זה על ידי זה] אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זה על ידי זה במיתה, אמרת הם הם עליהם במיתה אין אתם עליהם במיתה, אתם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה. ר' שמעון אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה במה דברים אמורים בעבודת המשכן אבל בעבודת בית האלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים ואף לא בלא תעשה:" + ], + [ + "ונלוו עליך, יטפלו עליך:", + "ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל, אמר ר' שמעון הא למדנו שהן שני אהלות אהל העבודות ואהל הדברות:", + "- משמרת אהל מועד, זו משנה. לכל עבודת האהל, זה תלמוד:", + "וזר לא יקרב, אין לי אלא בלא תעשה בעשה מניין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש. גדולה למקדש שיש עליו שומרין. לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרין משמרת המשכן (במדבר ג לח) מה תלמוד לומר למשמרת בני ישראל אלא בזמן שהקטן שומר הגדול פוסע עליו ונכנס ובזמן שהגדול שומר אין הקטן פוסע עליו ונכנס:" + ], + [], + [ + "ואני, מוסיף על מעשיך הנה בשמחה. כל מקום שהוא אומר הנה הרי ענין שמחה:", + "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל, במעשר מן הערימה ואתם בתרומת מעשר:", + "לכם מתנה נתונים, יכול הם לכם ודאי ת״ל לה' אמור מעתה שלי הן אלא שיהיו שמשין לפניכם וכן הוא אומר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו (דה״י א' כג יג):" + ], + [ + "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם, מגיד שעון הקדשים אינו מסור אלא בידי הכהנים אין לי אלא עון קדשי קדשים קדשים קלים קדשים נאכלים קדשים שאינן נאכלין מניין ת״ל לכל דבר המזבח. יכול אף תרומה ותרומת מעשר וחלה ת״ל ולמבית לפרוכת מה בית לפרוכת מיוחד דבר שאי אפשר לדעת צבור יצא דבר שאפשר לדעת צבור:", + "עבודת מתנה אתן את כהונתכם, מקיש עבודת מתנה לכהונתכם מה זו בנטילת ידים אף זו בנטילת ידים. או מה זו אינה אלא בקדוש ידים ורגלים יכול אף זו לא תהא אלא בקדוש ידים ורגלים אמרת לאו זו לפי צורך העבודה וזו לפי צורך העבודה אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה מעלין עליו כאלו הוא עובד עבודה [וכהן שאוכל תרומה כמצותה מעלין עליו כאלו עובד עבודה]. אמרו עליו על רבי טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר ואומר הקרבתי תמיד של שחר ואוכל תרומה בין הערבים ואומר הקרבתי תמיד של בין הערבים. ומניין שאכילת כהנים לקדשי גבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם ומניין מסרו עצמכם לכהונתכם אמרת עבודת מתנה אתן את כהונתכם הא כדרך שעשה עזריה הכהן שנאמר ויבוא אחריו עזריה ויעמדו על עוזיהו המלך ויזעף עוזיהו ויפן אליו עזריה כהן הראש (דה״י ב' כו יז - יט) עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית (דברי הימים א' ה לו) וכי הוא כהן בלבד והלא קדמוהו הרבה ושמשו אחריו אלא בו נתקיימה מצות כהונה גדולה שנאמר עבודת מתנה אתן וגו':", + "והזר הקרב יומת, מיתה בידי שמים ר' עקיבא אומר אף מיתת בית דין שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה (ויקרא כד טז) אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר כל הקרב אל משכן ה' ימות:" + ], + [ + "וידבר ה' אל אהרן, לאהרן נאמרה המצוה:", + "הנה, לשון שמחה כל מקום שהוא אומר הנה שמחה כשאמר ואני הנה נתתי הריני מוסיף על זכותך לכרות ברית בשמחה:", + "- נתתי לך את משמרת תרומותי, שמורה היא תרומתי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרתה ברית על עבודתם:", + "לכל קדשי בני ישראל, קדש לרבות העולה. קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור לך נתתים למשחה, לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שריפת פרה ועריפת העגלה ותקיעת החצוצרות וההקדשות והערכים ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת הדלתות:" + ], + [ + "זה יהיה לך, יש לך מתנה אחרת חוץ ממה שנכרת לך ברית עליה אלו העורות יכול אף עורות הפסולין ת״ל זה יהיה לך:", + "מקדש, לרבות עור העולה. מקדש לרבות עור חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור:", + "הקדשים, לרבות עור הבכור:", + "מן האש, אין לך בהם אלא לאחר מתנת האישים:", + "כל קרבנם, לרבות שתי הלחם ולחם הפנים. קרבנם למנחתם יכול מנחה שהיא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף מנחה באה על חטא. מנין אתה מרבה מנחת נדבה תלמוד לומר לכל מנחתם. חטאתם למנחתם יכול חטאת שהיא כמנחה מה מנחה שהיא קרבן יחיד אף חטאת קרבן יחיד ומניין אתה מרבה חטאת צבור ת״ל לכל חטאתם [אין לי אלא חטאות נאכלות חטאות נשרפות מניין ת״ל לכל חטאתם]. אשמם לחטאתם יכול אשם שהוא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף אשם בא על חטא מניין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל ולכל אשמם. יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומניין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל ולכל אשמם:", + "אשר ישיבו לי, לרבות כסף מושב:", + "קדש קדשים לך הוא ולבניך, לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע:" + ], + [ + "בקדש הקדשים תאכלנו, על מנת כן נכרתה לך ברית על מנת שתאכלו קדשים בקדש הקדשים תאכלנו פרט לטמא יאכל אותו פרט ליוצא דופן תאכלנו פרט ליוצא ולטמא ר' יהודה אומר למעט כל הפסולים:", + "כל זכר, לזכרים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לנקבות:", + "קדש יהיה לך, לרבות לוג שמן של מצורע:" + ], + [ + "וזה לך תרומת מתנם, לרבות תרומת מעשר וחלה:", + "לכל תנופות, ב״י לרבות חזה ושוק של שלמים:", + "- לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לדור' עולם, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ומכשיר ופוסל בבנים ומכשיר ופוסל בבנות אם פסל בני חללה בבנים דין הוא שנפסל בני חללה בבנות קל וחומר מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות שהבנים גוררין אחרים לאכול בתרומה אין הבנות גוררות אחרות לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים שהבנות נגררות לאכול בתרומה [אין הבנים נגררים לאכול בתרומה] אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות ת״ל בניך פרט לבני חללה [בנותיך פרט לבנות חללה] הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות ויש בבנות מה שאין בבנים אל ידונו זה מזה:", + "כל טהור בביתך יאכל אותו, לטהורים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לטמאים:", + "בביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה ומניין אתה מרבה משזכו במעשה ידיה אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו:" + ], + [ + "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, חלב יצהר יצהר חלב תירוש תירוש וחלב דגן דגן. חלב יצהר אלו הזיתים חלב תירוש אלו הענבים, כל חלב יצהר ריבה שאר כל פירות האילן וכל חלב תירוש ריבה שאר כל הפירות:", + "ראשיתם אשר יתנו לה', זו היא תרומה גדולה:", + "- אשר יתנו לה' לך נתתים, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא לך ידך:" + ], + [ + "בכורי כל אשר בארצם, לפה שנ' ראשית בכורי אדמתך עד שישייר מקצת ומניין אם עשה כל שדהו בכורים הרי אלו בכורים ת״ל בכורי כל אשר בארצם:", + "- בכורי כל אשר בארצם, על בכורי בני ישראל נכרת ברית ולא נכרת על הגוים ועל התושבים ומנין אתה מרבה בכורי גרים ת״ל כל בכורי כל:", + "אשר יביאו לי״י לך יהיה, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא ידך לך:", + "כל טהור בביתך יאכלנו, לטהורים נכרתה ברית לא לטמאים נכרתה ברית:", + "בביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה מניין את מרבה משזכו במעשה ידיה ת״ל כל טהור בביתך יאכלנו:" + ], + [ + "כל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל מניין את מרבה חרמי גרים ת״ל כל חרם ומניין שאם החרים אדם כל נכסיו סתם הרי אלו לכהנים ת״ל כל חרם בישראל לך יהיה מלמד שסתם חרמים לכהנים:" + ], + [ + "כל פטר רחם לכל בשר, על פטר רחם נכרתה ברית לא נכרתה ברית על יוצא דופן יכול שאין לי שנכרתה ברית על בכור בנו אלא מי שנכרתה ברית על בכור בהמתו אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם אמרת כל פטר רחם לי לרבות הלוים לכל בשר לרבות הגרים:", + "באדם ובבהמה יהיה לך, כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם אף הן יצאו מבכור בהמתן טמאה ומניין שיצאו הלוים מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה ת״ל באדם ובבהמה יהיה לך כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה יכול יצאו מבכור בהמתן טהורה ת״ל אשר יקריבו לי״י כשאינה קרבה לשם חלקתי ולא הקריבה לשם:", + "יהיה לך פדה תפדה, את שהוא לך פדוי ואת שאינו לך אינו פדוי מכאן אמרו הרי מי שהפריש בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה יכול שהוא פדוי ת״ל יהיה לך ופדה תפדה את שהוא לך פדוי את שאינו לך אינו פדוי:" + ], + [ + "ופדויו, מאימתי אמ' מבן חדש מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע״פ שלא נתן לכהן יתן לו מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו:", + "תפדה, במה אמ' כסף בכמה אמ' חמשה שקלים באיזה שקל אמ' בשקל הקדש לא ערביות וכמה הוא שקל הקדש אמ' עשרים גרה כשאמר תפדה ריבה אסימון של כסף ואסימון של זהב וטבעות של נחושת:" + ], + [ + "כלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים אל תפדהו [ואם היה בעל מום פדהו ת״ל בבכור שור לא תפדה יכול אם היה בעל מום ובעלת יבלת אל תפדהו] ואם היה פסח או עור פדהו ת״ל בכור כשב לא תפדה יכול אם היה בעל מום אחר ת״ל בכור עז לא תפדה. קדש לרבות שליא היוצאת עם המוקדשין או יכול שאני מרבה היוצאת עם הבכור ת״ל הם:", + "את דמם תזרוק על המזבח, ר' יוסי הגלילי אומר להביא את הפסח ואת המעשר שינתן מדמם מתנה אחת בשפיכה אחת כנגד היסוד באיזה רוח שירצה:", + "ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחוח לי״י, מגיד שיש בחלביהן אשה ריח ניחוח:" + ], + [ + "ובשרם יהיה לך, יכול יום אחד ת״ל כחזה התנופה או כחזה התנופה של איל נזיר ליום ולילה ת״ל וכשוק הימין כשוק של שלמים לשני ימים:" + ], + [ + "נתתי לך ולבניך אתך, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא מזהיר ועונש לענין קדשי הגבול ומזהיר ועונש לענין קדשי מקדש. אם פסל בני חללה לענין קדשי מקדש דין הוא שנפסול בני חללה לענין קדשי הגבול קל וחומר מה אם קדשי המקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין פסל בני חללה בהן קדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תאמר בקדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא ולמדו קדשי מקדש מקדשי הגבול ומה אם קדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא פסול בני חללה בהן קדשי מקדש שחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין תאמר בקדשי מקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין ת״ל בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש אל ידונו זה מזה:", + "ברית הוא, בודאי ולא בספק:", + "לך ולזרעך אתך, לרבות טומטום ואנדרגינס שהן מזרעו:" + ], + [ + "ויאמר י\"י אל אהרן בארצם לא תנחל, זו ארץ שבעה עממים:", + "וחלק לא יהיה לך בתוכם, אף בבזה של מלחמה:", + "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל, יש לך מורם לשמי כדי נחלתך בארץ וכדי חלקך בבזת הכנענים:" + ], + [ + "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, אין הנה אלא שמחה שמחה היתה לפני המקום שנתן מעשרות ללוים כדרך שהיה שמחה לפניו כשנתן מתנות לכהן כך היתה שמחה לפניו כשנתן מעשרות ללוים. - לפה שנאמר (דברים יד כח) מקצה שלש שנים אבל אין אתה יודע חילופים למה חילופים לשני או לראשון ת״ל לנחלה [מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק] מה נחלה אינה מתחלפת אף מעשר אינו מתחלף הא חלופין לשני אין חלופין לראשון:", + "חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד, כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר ת״ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק אלא אע\"פ שבטלה העבודה הרי הן אוכלין בו שכר מה שכר מה שעשו עמי במדבר:" + ], + [ + "ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד, יכול אם ירצו ישראל לומר יהא מעשר שלנו ואנו עובדים עבודה יכול שומעין להן אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד. יכול מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר לפיכך אם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה [יכול שומעין להם] אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות. יכול מפני שהן מבקשין לדחות בני לוי על כרחם לפיכך הם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדים עבודה אבל בן לוי שאמר אי אפשי לא ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה יכול שומעין לו ת״ל ועבד הלוי הוא מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו:" + ], + [], + [ + "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו, מניין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה מניין שעושה ת״ל כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים ת״ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:", + "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נקרא המעשר הזה תרומה מה תרומה לשם השם אף זה לשם השם מה תרומה חייבין על זדונה מיתה אף זה חייבין על זדונו מיתה [מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל]:", + "נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם וגו', לפי שנתתי להם את המעשר אמרתי להם אין לכם חלק בארץ אין לי אלא בארץ כנען מניין אף בעבר הירדן ובארץ שלשה אמרת לא ינחלו נחלה [בעבר הירדן ובארץ שלשה אין לי אלא בעבר הירדן ובארץ שלשה ומניין אף בבזה של מלחמה אמ' לא ינחלו נחלה] אפילו בבזה שבמלחמה או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ לא בשעה שהן בח״ל:" + ], + [], + [ + "וידבר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו וגו', מאת בני ישראל אתם לוקחים את המעשר אין אתם לוקחים את המעשר מיד הכהנים. מיכן אמרו אין מוציאין המעשר מיד הכהנים וכו':", + "אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, מגיד שנכרתה ברית ללוים על המתנות שלהם וכדרך שנכרתה ברית לכהנים על המתנות שלהם כך נכרתה ברית ללוים על המעשרות שלהן שאין להן בו כלום עד שיקבל עליהם להפריש את תרומתו:", + "והרמתם ממנו תרומת ה', מה ת״ל ממנו מלמד שאין תורמין ממין על שאינו מינו. - יכול שאין לי לחייב בתרומה אלא מעשר ישראל ודאי [אין לי אלא מעשר ישראל] מניין את מרבה מעשר גוים וגרים ת״ל מעשר מן המעשר [מניין אתה מרבה מעשר לוים ת״ל מעשר מן המעשר] אין לי אלא מעשר לוים שנוטלין מאחרים מישראל מניין את מרבה מעשר לוים שלהם תלמוד לומר מעשר מן המעשר:" + ], + [ + "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב שנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר. יכול יהא מרים מן התלוש על המחובר ומן המחובר על התלוש אמרת כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב האמור להלן מן התלוש מן הקרקע אף כאן מן התלוש מן הקרקע:" + ], + [], + [ + "ממנו, שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו שלא יטול מן הרע על היפה:" + ], + [ + "ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב, מה תבואת גורן ותבואת יקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר:" + ], + [ + "ואכלתם אותו בכל מקום, לפי שמצינו במעשר שני שהוא טעון הבאת מקום [יכול אף זה יטעון הבאת מקום] ת״ל ואכלתם אותו בכל מקום:", + "אתם וביתכם כי שכר הוא לכם, אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר והלא בבת ישראל מותר אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר והלא בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה מה אני מקיים אתם וביתכם אלא כדרך שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה:", + "- חלף עבודתכם באהל מועד, כבני אדם שנטלו שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר:" + ], + [ + "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, מניין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון ת״ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו:", + "- ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות ומניין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות מניין אף ישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל לי על גרני שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אף ישראל חייב מיתה על חלול קדשים:" + ] + ], + [ + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, משל צבור היתה פרה באה אינה באה לא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר הגדולים על ידי הקטנים להנהיגם במצות:", + "ויקחו אליך, יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ומניין אף על השמן ת״ל ויקחו אליך שמן זית זך (שמות כז כ). יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומניין אף אהרן אמ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה משה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברין לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כ״ז כ'). לפה שנ' ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה כשאמר חקה רבה הממלא והמקדש שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה יכול אף האוסף כשאמר חקה ריבה אמ' זאת יכול אף המקדש והממלא אמ' אשר צוה ה' את משה:", + "- ויקחו פרה, שלא יקחו עגלה ויגדלו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מן הגוים [והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולדה כשר לפרה] והיו משמרין אותה עד שהיתה בת שלש שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. ר' אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הגוים וחכמים מכשירין אמרו מעשה שלקחו מפרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת:", + "ויקחו פרה, יכול מולבנת או מושחרת ת״ל אדומה או אדומה יכול בזמן שרובה מאדים ת״ל תמימה אם לומר שהיא תמימה מן המומין והלא כבר נאמר אשר אין בה מום אלא מה אני מקיים תמימה אם אינו ענין למומין תנהו ענין לאדומות:", + "מכמה יהא בה ותהא פסולה ר' אליעזר אומר משתים ועד שלש הרי זו פסולה ר' יהושע אומר מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה. - ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה ה״ז פסולה ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם במכחול אבל אם היו שתים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא נראית כמין קרחת. השיניים והלשון אין פוסלין בפרה הקרנים והטלפים הרי זה יגוד [ואם גרר בזכר הרי זה פסולה] פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו הרי זו פסולה:", + "אשר אין בה מום, מגיד שהיא נפסלת במום מיכן אמרו כל המומין הפוסלין במוקדשין פוסלין בפרה. אשר אין בה מום לרבות שהיה בה מום וחיה ומקומו ניכר הרי זה מום:", + "- אשר לא עלה עליה עול, פוסלה נתן עליה ידו ועבר מכאן ולהלן הרי זו פסולה היתה עוברת בנהר או עולה במעלה או יורדת בירידה נתלה בזנבה לסעדה כשרה שתסעדנו פסולה קשרה במוסרה הרי זו כשרה קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה פירש טליתו עליה מפני החמה ומפני הדבורים הרי זו כשרה עשה לה סנדלין בשביל שלא תחליק הרי זו כשרה [שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר לדעת הבעלים פסולה שלא לדעת הבעלים כשרה] מעשה שירדו זקני ירושלים אצל גוי אחד ששמעו שפרה אדומה אצלו ושמה עליהם באלף זהובים אמ' למחר היהודים אומרין אשר לא עלה עליה עול היה מניח עליה עול על צוארה א״ל הוציאה אלינו ונתנו לו אלף זהובים הוציאה להן א״ל אפילו אתה נותנה לנו חנם אין לנו בה הנאה החזר לנו את הדמים כיון שלקחו הימנו את הדמים עלה לראש הגג ונפל ומת. סימן היה לחכמים ששתי שערות היו בכתפה שתי וערב ובשעה שעולה עול על צוארה היו נושרות והיו עיניה בולטות למקום הניר:" + ], + [ + "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, יכול אף של דורות לאלעזר ת״ל אותה אותה [לאלעזר אין של דורות לאלעזר מה ת״ל הכהן זה] המכהן בבגדים דברי ר' חנינא א״ל ר' יונתן בן המשולם ומה ת״ל לאלעזר א״ל ר' חנינא תמהני עליך יונתן שאמרת דבר זה אלו שני אלעזר בתורה הייתי אומר אלעזר כהן ואלעזר ישראל ומה תלמוד לומר הכהן המכהן בבגדים אמרו פעם אחת שאלו את הלל באיזו לבוש הפרה נשרפת אמר להם בגדול אמרו לו אינה נשרפת אלא בלבן א״ל אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול א״ל אנו ראינו ששרפה בלבן אמר ליה אתה אומר משמו ואני אומר משמו מי יוכיח אמר ליה לך לתורה מי שרף פרה ראשונה אמר ליה אלעזר א״ל וכי לובש אלעזר בגדי גדול בימי אביו א״ל אל תבוזו שכחה לאדם שאם מה שראו עיני שכחתי מה ששמעו אזני לא אשכח מה ת״ל הכהן שהוא מכהן בבגדים:", + "ושחט, יכול אלעזר עצמו היה שוחט ת״ל ושחט אותה לפניו אחר היה שוחט לא אלעזר. - כיוצא בדבר אתה אומר והפילו השופט והכהו (דברים כה ב) יכול השופט עצמו היה מכה אותו ת״ל והכהו לפניו אחר היה מכה לא השופט:" + ], + [ + "אמרו פעם אחת היה ר' יוסי הגלילי יושב ודורש בפרה בטבריה ור' שמעון בן חנינא יושב עמו א״ר יוסי הגלילי נאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, בכלי אבל לא ביד אמר לו ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה הכשר שמן אשם ביד אבל לא בכלי אף הכשר דם פרה ביד אבל לא בכלי [א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ופרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי אבל לא מן היד א״ל ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה שמן אשם מן היד אבל לא מן הכלי אף הכשר פרה מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבאצבע מהכשר שבאצבע ואל יוכיח דם צפור מצורע מפני שהכשרו באגודה אמר לו ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם הפרה מן הכלי אבל לא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם ואל יוכיח שמן אשם שאין הכשרו הכשר דם. א״ל ר' שמעון בן חנינא והרי דם אשם מצורע יוכיח שאע״פ שהכשרו הכשר דם הרי הוא מן היד ולא מן הכלי [אף אתה אל תתמה על הפרה שאע״פ שהכשרה הכשר דם תהוי מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם הכשר קודש מהכשר קודש ואל יוכיח דם צפור מצורע שאין הכשרו הכשר קודש א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי ולא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי ולא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבחוץ מהכשר שבחוץ ואל יוכיח דם אשם מצורע מפני שהכשרו בפנים הא צרכת לומר ולקח אלעזר הכהן מדמה בכלי ולא ביד:", + "ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, נאמר כאן כהן ואצבע ונאמר במצורע כהן ואצבע מה כהן ואצבע שנא' במצורע היא המיומנת שבימין אף כהן ואצבע שנא' כאן היא המיומנת שבימין:", + "מדמה שבע פעמים, שתהא פעם האחרונה שווה לשניה. יכול מטבילה אחת היה מזה שבע הזיות אמ' בדם והזה שבע שיהיו שבע טבילות כנגד שבע הזיות. יכול שהיה מזה כולן כאחת אמ' פעמים זו אחר זו זו אחר זו:" + ], + [ + "ושרף את הפרה לעיניו, שיהיו עיניו בה שלא יעשה מלאכה בה עד שתעשה אפר ואם עשה בה מלאכה פסולה:", + "- את עורה ואת בשרה, עורה מחובר לבשרה. בשרה לא בשר עוברה או בשרה יכול פרט לדמה ת״ל ואת דמה או דמה פרט לפרשה ת״ל על פרשה ישרוף [כשאמר דמה שלא יצא דמה חוץ לגת שאם יצא דמה חוץ לגת פסולה. כשאמר על פרשה ולא אמר עם פרשה מה פרשה במקומו אף כולן במקומן וכן] הפוקעין שיצאו חוץ למערכה אם יש בהם כזית יחזירם למקומן או יתן עליהם עצים וישרפם במקומם. ישרוף את שהוא רוצה לשרוף ישרוף מיכן אמרו שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפלו בקש אפלו בגבבה כשרה ומצותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה ר״י אומר חבילי אזוב היו משליכין לתוכה בשביל לרבות את האפר." + ], + [ + "ולקח הכהן עץ, יכול אחד מכל העצים ת״ל ארז או ארז יכול אף טורף של ארז ת״ל עץ ארז הא מה הדבר בקעת מתוך לבו של ארז וכמו מחוק היה:", + "ואזוב, לא אזוב יון [ולא אזוב כוחלית ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי] ולא אזוב תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר מכאן היה ר' שמעון אומר צפור תלויה בשמה שמן תלוי בשמו יין תלוי בשמו כשר לנכסים:", + "ושני, יכול אחד מכל הצבעים ת״ל תולעת או תולעת שני זה לבן ת״ל ושני הא מה הדבר השני שבתולעת ר' שמעון אומר המשונה שבתולעת:", + "והשליך אל תוך שרפת הפרה, משהוא נושא להבקיע כשרה להזות ממנה. - ר' מאיר אומר אין מזין ממנה עד שתיעשה אפר ותעשה בבגדי כהונה ובכהנים המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:" + ], + [ + "וכבס בגדיו הכהן, מלמד שהוא טמא ומטמא בגדים:", + "ואחר יבא אל המחנה, ר״ש אומר נאמר כאן ואחר וביאה ונאמר להלן ואחר וביאה מה אחר וביאה שנאמר כאן אחר ביאת השמש וקודם ביאת השמש מפני טומאה ומפני מצוה אף אחר וביאה שנאמר להלן אחר ביאת שמש וקודם ביאת שמש מפני טומאה ומפני מצוה:" + ], + [ + "והשורף אותה, איזה הוא שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש ודומה להן יכול אף המסדר את המערכה והמצית את האור יהא מטמא בגדים ת״ל אותה. אותה כולה כשאמר השורף והשורף לרבות כזית:", + "וכבס בגדיו, ולא בגדים המנוגעין:", + "במים, במים שתי פעמים מה ת״ל שהיה בדין הואיל ואדם טעון טבילה וכלים טעונין טבילה מה אדם טובל בראוי לו אף כלים טובלין בראוי להן ת״ל במים במים במקום שאדם טובל שם ידים וכלים טובלין במה דברים אמורים במקוה אבל במעין אדם טובל בראוי לו וכלים טובלין בראוי להם:" + ], + [ + "ואסף איש, ריבה נתין גר וממזר עבד משוחרר או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן:", + "למשמרת, כיצד היו עושין היו כותשין אותה במכתשת וכוברין אותה בכברות ר' ישמעאל אומר בשל אבן ר' עקיבא אומר בשל עץ ובור היה נתון תחת האבן שהיתה נשרפת בתוכו עשוי חלונות חלונות חוטמה של זו כנגד חורדה של זו [וחוטמה של זו כנגד חורדה של זו] מפני קבר התהום כיצד היו עושין חולקים אותה לשלשה חלקים מניחים שליש בחלונות וסותמין אותן ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש בהר הבית לקיים מה שנאמר ואסף איש טהור והניח אוסף היה לפני מחנה ישראל ומניח במחנה ישראל:", + "והניח אל מקום, היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור [היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור] היה עומד על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של הלגין של חטאת בידו פסול היה נסר מונח על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של זיתים [ולגין של חטאת תלוי בה] ב״ש פוסלין ובית הלל מכשירים:", + "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי פרה ששתת מי חטאת ונשחטה על אתר מהיא והיו מבקשין לטמ' את בשרה אמר להם ר' אליעזר בן יעקב לכך נאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינן שמורים אינם מי נדה:", + "לעדת בני ישראל למשמרת, כיצד היו משמרים אותה היו מוסרים אותה לאדם נאמן והוא משמרה אלא שחזרו לומר הכל נאמנין על טהרת הקדש ועל החטאת בן בג בג אומר והיתה למשמרת אינה רועה בעדר. למי נדה לפה שנאמר ונתן עליו מים חיים יכול אפר על המים או מים על האפר אמרת למי נדה על המים תן נדה:", + "חטאת, שיהיו מועלין בבשרה ומנין אף באפרה ת״ל היא:", + "חטאת, שיהיו כל מעשיה לשם חטאת יכול אם לא היו מעשיה לשם חטאת לא תהא כשרה ת״ל היא:" + ], + [ + "וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו, אם הסיט את הפרה ה״ז טמא ומטמא בגדים:", + "והיתה לבני ישראל, בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה. אמרו פעם אחת היה ר' אליעזר בן יעקב יושב ודורש בפרה בטבריה ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע יושבין שם. - אמר רבי אליעזר בן יעקב לכן נאמר והיתה לבני ישראל בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה א״ל ר' מאיר והרי כבר נאמר תתחטאו אתם ושביכם (במדבר לא יט) א״ל בודאי שאמרת אלא שהנחת שם דבר אחד ואנו צריכין לו אתם ושביכם מה אתם בני ברית מקבלין הזייה אף השבוייה כשתבוא לברית ותטמא תהא מקבלת הזייה:", + "ולגר, זה הגר הגר בתוכם לרבות נשי הגרים:", + "חקת עולם, מזין מזו מפני זו:", + "לחקת עולם, מזין מזו לקדש אחרת:" + ], + [ + "הנוגע במת, נוגע במת טמא אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא אין בנה של שונמית טמא אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה וכשחיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו טמאוהו הם הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני. השורף פרה ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מטמאין בגדים הן עצמן אין מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני האוכל מנבלת העוף הטהור טמא ומטמא בגדים אבית הבליעה והוא עצמו אין מטמא בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני טהורי כלי חרס שהיו מטלטלין לאויר התנור במקום הנגע טהורין צפו משקין על גבי התנור נטמא או באחורי התנור נגעו בכלי חרס טמא הרי אומ' וכו'. מזה שעומד בתוך משקין ומטפחות במתניו נתזו מתחת רגליו וטמאו את המטפחות חזרה המטפחת וטמאתו הרי זה אומר וכו' מקרצות נמשכות זו בזו וככרים נוגעים זה בזה ובהם גומים מלאים משקים נגע שרץ באחת מהם נטמא וטמא את כולם הרי זה אומר וכו' האוכלים והמשקים והמרכב והמושב שהיו מונחים תחת אבן מסמא והמשכב תחתיהן טהור הלך טהור ועמד שם ונטמא נגע בהם טימא את כולם הרי זה אומר וכו' קערה שהיא מלאה משקין טהורים ואחוריו טמאים ומונחים על גבי טבלא וככר של תרומה נתון עליה וצפו המשקים על גבי הקערה נטמאו באחורי קערה נפלו על הטבלא וטמאוה חזרה הטבלא וטמאה את הככר הרי הככר אומ' לטבלא מטמאיך ופו׳:", + "הנוגע וכל אשר יגע בחלל חרב, פרט לאשה שהמת בתוך מעיה ומנין חכמה ששלחה ידה בתוך מעיה שהיא טמאה ת״ל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמאה אף האשה טמאה אמרת הוא יתחטא פרט לזה:", + "הנוגע במת, פרט לנוגע בשיניו בשערו ובצפורניו בזמן שפרשו יכול שאני מרבה בשעה שהם מחוברין ת״ל וטמא:", + "הנוגע במת, יכול כל שהוא אמרת שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמ׳ שוב במת הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו. אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת״ל או בעצם [יכול כל שהוא אמ׳ שוב או בעצם] יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן עצם כשעורה אמרת שוב בעצם הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת [מנין אף הנוגע בדם ת״ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת״ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם מניין לרבות אף הנוגע בדם ת״ל או יכול אמר שוב בדם] כמה הוא דמו של אדם שעורו בבינונית רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת״ל נפש [יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת״ל נפשות (ויקרא כא יא)] ומנין אתה מרבה דם קטן כולו ת״ל נפשות יכול שאני מרבה שחלה והלך לו אמ׳ לא אמרתי אלא אשר ימות [רש״א רביעית מן המת ושמינית מן החי שבללו זה בזה נוטל מזה ומזה דם רביעית זהו דם תבוסה. ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הרי הוא כדם בהמה וכדם החי] איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם [ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה ה״ז] מצטרף והמת שדמו נוטף ונמצא תחתיו רביעית דם אינו מצטרף [ר׳ יהודה אומר חלוף הדברים השותת אינו מצטרף והמנטף מצטרף] אין במשמע שיטמא המת אלא במגע ובאהל ומנין אף במשא ת״ל וטמא שבעת ימים לרבות שיטמא במשא דברי ר׳ אלעזר בן מתיא א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אינו צריך ומה אם נבלה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא מה משא נבלה עד הערב אף משא המת לא יהא אלא עד הערב א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמא׳ במגע ובמשא אם לא חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלוק משא המת ממגעו א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא כל כך מבלעדי נבלה אפשר לך לחיות בוא וראה שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק וקוליתו של מת מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא וכן אל תתמה על נבלת המת שאע״פ שהיא מטמא׳ במגע ובאהל לא תהא מטמאה במשא הא צרכת לומר וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא:" + ], + [ + "הוא יתחטא בו, יכול דבוק למת אמרת לא אמרתי אלא בשלישי אי בשלישי יכול חטוי אחד אמרת לא אמרתי אלא בשביעי אי בשביעי יכול חטוי שנים אמרת לא אמרתי אלא בשלישי [יכול תהא הזייתו קבועה בלילה אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי] יכול תהא הזיית שלישי קבועה ביום אבל הזאת שביעי תהא קבועה בלילה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ונאמרה הזאה בשלישי ונאמרה הזאה בשביעי מה מצינו שהזיית שלישי קבועה ביום אף הזאת שביעי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שלישי שאין הזאתו כשרה עד שתכשירנה אחרת הרי הזאתו קבועה ביום שביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת אינו דין שתהא הזאתו קבועה ביום לא אם אמרת בשלישי שהוא סמוך לטומאה תאמר בשביעי שאינו סמוך לטומאה אלא סמוך לטהרה אמרת לא אמרתי אלא ביום השביעי ילמד שלישי משביעי הואיל ונאמרה הזייה בשביעי ונאמרה הזייה בשלישי מה מצינו שהזיית שביעי קבועה ביום אף הזיית שלישי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שביעי [שהוא סמוך לטהרתו הרי הזייתו קבועה ביום שלישי] שהוא סמוך לטומאה אינו דין שתהא הזייתו קבועה ביום לא אם אמרת בשביעי שהזייתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת תאמר בשלישי שאין הזייתו כשרה עד שתכשירנה אחרת אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי:", + "הוא יתחטא בו ביום השלישי, יכול סמוך למיתה אמרת שוב בשלישי אם לומר שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד הא מה אני מקיים שלישי שאפילו רחוק מן המיתה יכול הזיית שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזיית שביעי תהא סמוכה לשלישי אמרת שוב בשביעי אם לומר שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי יכול אם לא הוזה טהור אמרת לא אמרתי אלא אם לא יתחטא לא יטהר יכול שבא לטענו זריקה וחטוי אמרת לא אמרתי אלא כי מי נדה לא זורק עליו זריקה אמרתי לך לא חטוי יכול שבא להכשיר חטוי בזריקה אמרת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי בהזייה הוא טהור אינו טהור באצבע:" + ], + [ + "את משכן י״י טמא ונכרתה, הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמרה הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי זה ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דין שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במשכן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ׳ מקדש י״י טמא ונכרתה ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ׳ את מקדש י״י טמא ונכרתה:", + "ונכרתה הנפש ההיא, מזידה. מישראל, וישראל בשלום. כי מי נדה לא זרק עליו, זה הוא שאמרנו זריקה אמרתי לא חטוי. טמא יהיה עוד טומאתו בו, הא למדנו שטמא שנכנס למקדש במזיד שהוא בהכרת וכן הוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה ואין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עקר כשאמר טמא לרבות שהוזה ולא שנה:", + "טמא יהיה, לרבות שהוזה ושנה ולא טבל:", + "עוד, לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו:", + "טומאתו בו, לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפוריו הא רביתי לכולן בהכרת:" + ], + [ + "זאת התורה אדם כי ימות באהל, אם לומר אדם פרט לנבלה כבר למד הא מה אני מקיים אדם לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם את מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורובע עצמות מרוב הבנין ורובע עצמות מרוב המנין ורובע מרוב גדולי גויה הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל ואלו מטמאים במגע ובמשא ואין מטמ׳ באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי. השדרה והגולגולת שחסרו כמה חסרון בשדרה ב״ש אומר שתי חוליות וב״ה אומ׳ חוליא אחת ובגולגולת ב״ש אומ׳ מלא מקדח וב״ה אומ׳ מלא מקדח של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית ומלא עקבו של עול השרוני. הגולל והדופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא:", + "כל הבא אל האהל, באין לו ומביאין אליו זה האהל שבאין לו ומביאין אליו אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח. הבא אל האהל שיש לו בית ביאה בית ביאתו מטמאה מאחוריו אהל שאין לו בית ביאה אין בית ביאתו מטמא ואינו מטמא מאחוריו אם קורא אני הבא אל האהל יכול מרחוק ת״ל וכל אשר באהל אי וכל אשר באהל בכלו מנין אפילו במקצתו ת״ל אשר באהל:", + "כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם [אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם] מה אהל סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא ור' יוסי אומר לפי שנאמר הנוגע בקבר יכול אף בקבר חדש אמר שוב בקבר אמר ליה ר' עקיבא אי אפשר לומר בקבר חדש אלא בקבר שהמת בו שנ' והזה על האהל מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה:", + "התורה, תורת האהל תורת כל המאהילין את מה אני מרבה הבתים הבורות והמערות המנהרות והשכנים והשקפין והסלעים וכותל שהוטה יכול שאני מרבה שהוטה מאליה ת״ל זאת שאמרה תורה ריבה זרעים וירקות התלושין מן הקרקע שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת״ל זאת שאמרה תורת ריבה נפה וכברה ונפש והפולחן והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין ת״ל זאת. שאמר תורת ריבה עדר רחלים עדר גמלים ומכונות חיה ועוף שמוכן את מה מרבה חיה דולגת ועוף הפורח וטולית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים תלמוד לומר זאת את מה מרבה ביצת המים וכיפת השלג והברד והגליד והכפור ת״ל זאת:" + ], + [ + "וכל כלי פתוח, הכלים ניצולים בצמיד פתיל ואין הקרקע ניצול בצמיד פתיל אלו כלים ניצולים בצמיד פתיל כלי חרש וכלי נתר כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה וכלי חרסית ת״ל כלי וכל כלי לרבותם דבית הלל אמר להם בית שמאי ומה כלי חרס וכלי נתר שהן מקבלין טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל אלו שאין מקבלין טומאה אינו דין שיהו מצילין בצמיד פתיל אמרו חכמים לב״ש אמר לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה להציל וכל שאין לו טומאה יפה כחו להציל הרי חמור שנכנס לבית המנוגע שמא אין כליו מטמא אדם הרי אדם שנכנס לבית המנוגע שמא אינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס אמרו לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה כחו להציל וכל מי שאין לו טומאה לא יפה כחו להציל. אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך החבית מנין אפילו בתוך מגופה ת״ל כלי יכול בזמן שהוא בתוך מגופה בתוך אוירה של חבית מנין ת״ל כלי מנין אתה מרבה מכנגד השפה [ולפנים ת״ל טמא] בשפך ובשרף בשעוה ובזפת וגסטרון:", + "פתוח, כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו כל העושה מאור בתחלה שעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה פתח בינה לבין ביתה בינה לבין חברתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שעורו בפותח טפח הדלת ששייר בה החרש בין מלמעלן בין מלמטן בין מן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שעורו כל שהוא דברי בית שמאי ובית הלל אומר בפותח טפח החור שבדלת שעורו מלא אגרוף דברי ר״ט ר״ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה וכן לכר או לאיספטי שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח אמר להן ב״ה לבית שמאי חור הדלת מהו אמר להן ב״ש בפותח טפח אמרו מ״ש אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך בלויי הכתלים שחררום שרצים או שאכלתו מלחת שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח. מי שהיה טח בתנור ושייר בו הרי זה כ״ש ובזמן שפרע מעצמו שעורו בפותח טפח. תנור שניקב מעינו שעורו מלא חוט תמרה כפול דברי ב״ש ובה״א מלא כוש דולק. ניקב מצדו שעורו מלא צדו דולק נכנס מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס. ר' ישמעאל אומר באמצע נכנס מן הצד אינו נכנס מגופת חבית שנקבה שעורה מלא מידה של שיפון מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס רש״א מן האמצע נכנס מן הצדדין אינו נכנס כסוי כדי יין וכדי שמן וכסויי טפיחי הרי אלו כל שהן רשבג״א הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח לרבות את הסדוק:" + ], + [ + "אין במשמע אלא אדם מאהיל על מת טמא ומנין אם מאהיל שהאהיל עליו המת ת״ל וטמא שבעת ימים:", + "פני השדה, זה פתחו של קבר [אשר יגע לרבות הגולל אשר יגע לרבות הדופק] אשר יגע לרבות דופק אחר דופק:", + "בחלל חרב, בחלל שדרכו ליהרג בחרב פרט לאשה שמת עוברה בתוך מעיה ומנין אף חכמה שהושיטה ידה לתוך מעיה של אשה תהא טמאה [ת״ל כל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמא אף האשה תהא טמאה] אמרת הוא יתחטא פרט לזה:", + "אשר יגע, משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר הגולל מטמא משום משא מק״ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לאח' פרישה תאמ' בגולל שאינו מטמא במשא לאח' פרישה א״ל ר״י והלא סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו א״ל מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח ה״ז טהורה ואם לאו ה״ז טמאה נסתלק ר״י וקפץ ר״ע א״ל אתה או' את מי רבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא ממועט א״ל אתה או' את מי רבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שרבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שהרבה מטמא במשא ואין מטמא באהל [זבין וזבות יוכיח נדות ויולדות מטמ' במשא ואין מטמ' באהל] אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה אמר לו השיבות על ידיך השיבני על ידי אמר לו אני משיב על ידך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א״ל טמא [המוסיף ידו על המשקוף מהו א״ל טמא] על הקנה והסיט וכפר זה בזה א״ל אתה כופר שלא יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלים ומשקים אמר ר' שמעון לא היינו צריכים להזדקק לכך אלא הואיל ואדם הנוגע במת טמא המאהיל טמא והמסיט טמא והכלים הנוגעין במת טמאים ומאהילין טמאין ומסיטין טמאין מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם ולא להקישו למשא שאינו שוה לכלים כאדם ר' אליעזר אומר הגולל מטמא במשא רבי יהושע אומר אינו מטמא אמר רבי שמעון אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא אמר לו ר' יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש [בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא אמר ר' יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב פסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה] בזמן שחרש כל המענה כאחת הרי זה עושה חרש חצי מענה וחזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה כיצד בית הפרס שאבד קבר בתוכה חרשה צפון ודרום וחזר וחרשה מזרח ומערב זהו בית הפרס שעושה בית הפרס כיצד בית הפרס שאינו עושה בית הפרס שדה שאבד בה קבר חרשה בשחר וחזר וחרשה בין הערבים אינו עושה בית הפרס עושה בית הפרס אפילו בבקעה גדולה דברי בית שמאי ובית הלל אומ' אפילו מאה אמה. ר' אליעזר אומר הגולל מטמא אין לי אלא הגולל מנין לרבות דופק אחר דופק שאם ימשך האחרון שבנו השני נופל אלא שהיה רשב״ג אומר הגולל והדופק טמא אבל דופקי דופקין טהור:" + ], + [ + "ולקח, ולקחו אחד האיש ואחד האשה לקדש. עפר פרט לסיד מעפר פרט לחרסית שריפה ולא בזמן שנשבר הקלל ולא בזמן שפרחתו הרוח ולא בזמן שהגיפו ולא מירחו ומניין אתה מרבה פיחם שיש עליו מקצת עפר שיכתשנו ויזה ממנו ת״ל מעפר שריפת החטאת:", + "מים חיים, פרט למימי תערובות ולמימי משואות ולמבוע הפוסלת. מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט:", + "אל כלי, בכלי מקדשין ואין מקדשין בקרקע מכאן אמרו מכתשת שמחוברת לקרקע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צ״פ ואין פוסלת את המקוה ואינה מכשרת את הזרעים ובזמן שהיא תלושה מן הקרקע ממלאין ממנה וכו' עד מכשרת את הזרעים:" + ], + [ + "ולקח אזוב, באזוב מזין ולא בקיסם הקשור בו:", + "וטבל, ולא המספיג:", + "במים, ולא המערה אמרו מספגין לטבילה ואין מספגין להזייה ויש אומרים אין מספגין לא לטבילה ולא להזייה:", + "איש טהור, איש פרט לאשה או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן אמרו מסעדת האשה את הקטן והוא מזה אבל לא תטבול את האזוב ותתן לו אם טבלה ונתנה לו הזייתו פסולה:", + "ועל כל הכלים, ריבה אדם נוגע בכלים נוגעים במת שיגעו בכלים אחרים אינו היה רע״א חמשה מטמאין במת ארבעה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה אדם נוגע בו טמא טומאת ערב אדם בין הכלים גוררים ארבעה לטומאה וכלים באדם גוררים שלשה לטומאה ואדם באדם גוררים שנים לטומאה חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם שהכלים שלשה ואדם שנים חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע הם ארבעה אינו באמצע הם שלשה ר' יוסי אומר כל המטמא בזב ט״ע טהור בזב מכלים:" + ], + [ + "והזה הטהור על הטמא, כל הטמאין מקבלין הזייה כגון זבין וזבות נדות ויולדות. והזה הטהור על הטמא ולא בזמן שלא נתכוון להזות על הטמא:", + "ורחץ במים וטהר בערב, מה ערב שהוא בא כולו אף הוא כשיבא כולו במים וטהר:" + ], + [], + [ + "ומזה מי נדה, מים שהן ראוין לנדה לטמא אדם ולטמא בגדים ולא מים שאין בהן כדי הזייה מה אני מקיים הנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שיש בהן כדי הזייה שהן מטמאין במגע ובמשא הנוגע והנוגע ריבה מי חטאת שאין בהן כדי הזייה שאין מטמאין במגע אבל לא במשא העיד רבי חנינא משום חמשה זקנים שבאו מיהודה ואמרו מי חטאת שנעשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמאין את הכהן ואת תרומתו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש מי חטאת שלא עשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמ' את הכהן בידו אבל לא ברגלו ואינו מטמא את הכהן לא בידו ולא ברגלו בזמן שנפסלים ממימי הטללים ממימי השלגים מטמא הכהן ברגלו אבל לא בידו ואינו מטמא את המזה בידו ולא ברגלו ק״ו אר״ש לפני ר״ע ומה במקום שאין הכהן מטמא בידו הרי המזה מטמא בידו וברגלו מקום שהכהן מטמא בידו וברגלו אינו דין שיהא המזה מטמא בידו וברגלו מה לכהן מטמא לטמאים ומטמא לטהורים מה למזה שאינו מטמא לטמאים ואינו מטמא לטהורים. אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמא את הכהן ואת התרומה ר' יעקב אומר מטמאים הם משום משקה אפר פסול שנתערב במים כשרים ר' שמעון אומר מטמאים הם משום משקה ר' אליעזר בן יעקב אומר כשרין הן ללוש בהן את העיסה:" + ], + [ + "וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, מגיד שמטמא בגדים יכול בגדים שנטמאו מתחת המת ומניין אף בגדים שנטמאו מתחת הזב ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו כלים באדם ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו אדם וכלים אמרת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ר' יוסי אומר היה מטמא בכולן טומאת שבעה:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הפשט אהרן את בגדיו, הפשיטו בגדי כהונה והלבישם לאלעזר וכן שני וכן שלישי א\"ל הכנס למערה ונכנס למטה ועלה פשוט ידיך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זה לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד, הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו קל וחומר לביתו קל וחומר לגופו קל וחומר למשפחתו קל וחומר לבית אביו וכה״א ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח כג) לשבח בו את כל שבטו ק״ו לביתו ק״ו לגופו ק״ו למשפחתו [ק״ו לבית אביו וכה״א ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא) לגנות בה את כל שבטה ק״ו לביתה ק״ו לגופה ק״ו למשפחתה ק״ו לבית אביה] ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולו אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד בדור סדום זכה ליטול שכר כולו אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותאמר אל גברתה אחלי אדוני (מלכים ב' ה ב - ג) מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (מלכים ב' ה' ד) מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים אבל אין את יודע אימתי היו של בית אביה עושין את התורה בשעה שאמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא) לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל דלית קפיץ קני מיניה באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד״א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו שכן הוא אומר בחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך (ישעיה לח ה) וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא ארבעה עשר דורות היו בינתים אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולהו בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א' טו ל):", + "ואלה שמות בנותיו, ולמעלן הוא אומ' ושם בנות צלפחד שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה [טוב וכה״א שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל (בראשית כט טז) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה טוב וכה״א] שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א טו) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב וכה״א איש היה בארץ עוץ איוב שמו (איוב א א) שם היה לו בזכות ושם היה לו במעשה טוב הא כל השמות שבתורה ושבנביאים ושבכתובים אם לענין הזכות שם לו בזכות ואם לענין רשע שם לו ברשע:", + "מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה, ולהלן הוא אומר ותהיין מחלה ותרצה ומלכה ונועה בנות צלפחד מה ראה לשחלפן כאן אלא מלמד שהיו כולן שקולות זו בזו:" + ], + [ + "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, אמר ר' אלעזר ביר' שמעון וכי יש בעיניך משהלכו אצל משה הלכו אצל אלעזר והלכו אצל הנשיאים וכל העדה אלא בתחלה הלכו אצל שרי עשרות אמרו להן אין אנו יודעין הלכו אצל שרי חמשים אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי מאות אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי אלפים וכו' הלכו אצל אלעזר אמר להן אין אני יודיע ניהגן אליעזר והוליכן אצל משה מניין אתה אומר אף משה אמר אין אני יודיע ת״ל ויקרב משה את משפטן לפני י״י:" + ], + [ + "אבינו מת במדבר, ר' אליעזר בן יעקב אומר נאמר כאן אבינו מת במדבר ונאמר להלן ויהיו בני ישראל במדבר מה כאן צלפחד אף להלן צלפחד אמר לו ר' שמעון אפשר לומר כן מקושש בשנה ראשונה שיצאו ממצרים בשנים ובעשרים לחדש השני וכי אפשר שהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה ולא נשאת וכי באיזה שנה מת צלפחד בשעה שנאמ' וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (במדבר כא א) באותה השעה מת צלפחד:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר י״י אל משה כן בנות צלפחד דוברות, מנין אתה אומר שראת עינם בדבר שלא ראת עינו של משה אמרת כן בנות צלפחד דוברות כל מה שתבעו מוטב תבעו:", + "נתן תתן להן, זה חלק אביהן:", + "בתוך אחי אביהן, זה חלק אחי אביהן:", + "והעברת את נחלת אביהן להן, זה חלק בכורה תן להן:" + ], + [ + "ואל בני ישראל תדבר לאמר, יכול יוצאי מצרים בלבד ומניין אף לדורות אמרת ואל בני ישראל תדבר לאמר אף לדורות:" + ], + [], + [], + [ + "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, הקרוב הקרוב יורש ראשון ומנין אתה אומר יורש הוא אדם את אשתו ת״ל וירש אותה יכול בזמן שגרשה ת״ל וירש אותה בזמן שהיא עמו לא בזמן שגרשה אמר ר' יהודה בן בתירה ק״ו ומה אם אמו שאינו זכאי במעשה ידיה הרי הוא יורשה אשתו שהוא זכאי במעשה ידיה אינו דין שיירשנה אמרת וירש אותה יורש אדם את אשתו מנין אתה אומר יורש הוא חלקו של אביו ממטה ראובן וחלקו של אמו ממטה שמעון אמרת וכל בת יורשת נחלה ממטות (במדב' לו ח) אינו אומר ממטה אלא ממטות אבינו:", + "וירש אותה, יורש הוא את אשתו:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה, ולהלן הר נבו ובמקום אחר את קוראהו הר ההר וראש הפסגה נמצא קרוי ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי [והלא דברים ק״ו ומה פסולת הרי א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י] כיוצא בו צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו סניר (דברים ג ט) ובמקום אחר קורהו שיאון נמצא קרוי ארבעה שמות חרמון שריון שניר שיאון ומה צורך לבאי עולם [לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי והלא דברים קו״ח ומה פסולת ארץ ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליו קו״ח לשבחה של ארץ ישראל כיוצא בדבר אתה אומר ודנה וקרית סנה היא דביר (יהושע טו מט) ובמקום אחר הוא אומר ושם דביר לפנים קרית ספר (יהושע ט״ו טו) נמצאת קרויה ארבעה שמות דנה וקרית ספר ודביר וספר וכי מה צורך לכל באי העולם לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת תקרא לשמי וזאת אומרת תקרא לשמי והלא דברים ק״ו ומה פסולת א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י]:", + "אין לי אלא מיתת משה מפי הקב״ה מנין אף מיתת אהרן אמרת כאשר מת אהרן אחיך (דברים לב נ) ומנין אף מיתת יהושע שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה) ומנין אף מיתת הצדיקים אמרת והלך לפניך צדקך כבוד י״י יאספך (ישעיה נח ח) ומנין שהיו מכבדין אותן עד שהיו בחיים ת״ל כבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנא' ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים (איוב לג כב):", + "עלה אל הר העברים, עליה היא לך ולא ירידה:", + "וראה את הארץ, יכול שלא בבקשה ושלא בתחנה ת״ל ואתחנן אל י״י (דברים ג כג) גדולה ראייה שנ' במשה מראייה שנ' באברהם באברהם מהוא אומ' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית יג יז) אבל במשה הוא אומ' עלה וראה:", + "אשר נתתי לבני ישראל, מלמד שהראה לו הקב״ה תחומי כל שבט ושבט זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:" + ], + [ + "וראיתה אותה, אותה אתה רואה אי אתה רואה מקצתה כולה את רואה ואי אתה רואה חציה אמרו כל לשונות שהיו מהארץ לח״ל היה משה רואה אותן וכל לשונות שהיו מח״ל לארץ לא היה משה רואה אותן משום אבא יוסי החורוני אמרו כל הארצות היה רואה הקרוב לפי קורבו והרחוק לפי רחקו ובארץ ישראל היה רואה הרחוק בקרוב:", + "וראית אותה ונאספתה, על מנת וראית ונאספת:", + "אל עמיך, זה אברהם יצחק ויעקב ד״א זה לוי וקהת ועמרם. - גם אתה, ר' אסי בן מתיא אומר לפי שנתפרשה גויעה באהרן ולא נתפרשה גויעה במשה אמר כאן גם אתה ניתן לו גויעה מיכן:", + "כאשר נאסף אהרן אחיך, כמיתה שחימדת לאחיך ר' סימאי אומר הרי הוא אומר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו מלמד שהעמיד משה את אהרן על הסלע והיה מפשיטו בגדי כהונה עד שנמצא לבוש בגדי שכינה אמר משה אשרי אדם שראה לו כן בחייו אפשר יהא לי כן גם אני א״ל המק' גם אתה וכה״א וירא כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום (במדבר כ כט) אמר משה אשרי אדם שבכו לו כל ישראל אפשר יהא לי כן גם אני אמר לו המקום גם אתה:" + ], + [ + "כאשר מריתם פי במדבר צין, משה אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעתי ממנו אמר לו המקום אני כותבה שלא היתה אלא על המים שנא' כאשר מריתם פי במדבר צין. איוב אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעת ממני א״ל המקום אני כותבה שלא היתה אלא על חנם שנ' ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב ג). דוד אמר לפני המקום רבוני אל תכתוב מפני מה פרעת ממני אמר לו המקום לא שווה לך שלא יהו הבריות אומרין הרבה עבירות היו ביד דוד אלא שלא כתבן המקום אלא אני כותבה שלא היתה אלא אחת שנ' אשר עשה דוד הישר בעיני ה' רק בדבר אוריה החתי:", + "הם מי מריבת קדש מדבר צין, הם שהיו שהמרו במרה הם שהיו שהמרו על הים הם שהיו שהמרו במדבר צין:" + ], + [ + "וידבר משה אל ה' לאמר, אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר אלא כאן אמר לו הודיעני אם אתה ממני תחתי. וזה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אין אתה עושה לי אמר לו המקום אני עושה וידבר משה אל י״י לאמר (שמות ו יב) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם אין אתה גואלן כיוצא בדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקל' (שמות יז ד) מה ת״ל לאמר אלא אמר הודיעני אם אני נופל בידם ואם איני נופל כיוצא כדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם מרפא אתה את מרים ואם אין אתה מרפא כיוצא בדבר אתה אומר ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג כג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם נכנס אני לארץ ואם איני נכנס וכאן מה הוא אומר וידבר י״י אל משה לאמר מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם ממנה אתה אחר תחתי ואם אין אתה ממנה:" + ], + [ + "יפקוד י״י אלהי הרוחות לכל בשר, האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד איזו בגבוה איזו בנמוכה איזו הימני' ואיזו קפדנית [וכן הוא אומר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו) ואומר ותוכן לבות ה' (משלי כא ב)]:", + "איש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:", + "על העדה, שלא יהא תומהן כמו שנא' מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים (שמואל א' י יא):" + ], + [ + "אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין שהן מוציאין את בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהם אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם שכן הוא אומר בדוד וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א' יח טז):", + "ואשר יוציאם ואשר יביאם, שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שמואל ב' ה ב) [מה שאתה מוציא אתה מביא]:", + "ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה, אמר משה לפני המקום רבש״ע לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שיהו חוטאין ואתה נפרע מהן אלא על מנת שיהו חוטאין ואתה מוחל להם לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שלא יהו להם פרנסים אלא על מנת שיהו להן פרנסים לא כמות שהוא אומר ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה (מלכים א' כב יז) ד״א ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה למה היה משה דומה לרועה נאמן שאמר לו בעל צאנו הסתלק מצאני א״ל איני מסתלק עד שתודיעני מי אתה ממנה תחתי:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, לפה שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך:", + "- קח לך, משלך. מפני מה לא אמר משה ילך יהושע בן נון תחתי שהיה מתירא שלא יענש מושלין אותו משל למה״ד לתינוק שנכוה בגחלת והיה רואה אבן טובה סבור בה שהיא גחלת היה רואה מרגלית סבור בה שהיא גחלת כך אמר משה אהרן אחי ילך תחתי וענשו המקום:", + "איש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן:", + "וסמכת את ידך עליו, שיתברך תלמודו על ידך:" + ], + [ + "והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, שיהא מומחה מפי אלעזר הכהן ומפי כל העדה [מלמד שאמר לו הקב״ה למשה לך והעמיד תורגמן ליהושע ויהא יושב ודורש ושואל לפניך בראש כל גדולי ישראל:", + "] וצוית אותו לעיניהם, אבל אין אתה יודע הצווי הזה מהוא נאמר כאן וצוית אותו ונאמר להלן קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו (דברים לא יד) הא אין צווי בכל מקום אלא ד״ת:" + ], + [ + "ונתת מהודך עליו, מן ההוד שניתן עליך מהר סיני שנאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות לד לה) מלמד שקרנים היו יוצאות מפני משה כקרנים שיוצאות מגלגל חמה שנא' ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו (חבקוק ג ד). ד״א מהודך ולא כל הודך למה משה דומה לאבוקה שהיא דולקת ודלקו ממנה כמה נרות אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום כן לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום:", + "למען ישמעו כל עדת בני ישראל, שיהו נוהגין בו בכבוד וביראה כדרך שהיו נוהגין בך:" + ], + [ + "ולפני אלעזר הכהן יעמוד, פסק לו הקב״ה גדולה לאלעזר שאפילו מלך עומד מלפניו:", + "ושאל לו, יכול יצוה ת״ל לפני י״י יכול בלב ת״ל ושאל לו הא מה הדבר שואל בפיו ואורים ותומים משיבין אותו:", + "- במשפט האורים, למה נקרא שמו אורים ותומים אורים שהן מאירין דבריהם תומים שהיו שלמין בהם ולא היו מבדין ומה שכבר בידו בגבעת בנימין מפני לא שבחנו כל צרכן בראשונה אמר עלו ולא אמר אתננו בידך בשניה אמר עלו כי מחר אתננו בידך:", + "על פיו יצאו ועל פיו יבאו, יכול שהן נשאלין בהן להדיוט ת״ל הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה מה יהושע פרנס אף הן אינן שואלין אלא למלך ובית דין ולמי שצורך הצבור בו:" + ], + [ + "ויעש משה, בשמחה מלמד שהיה משה שמח שהוא מוריש את כבודו ליהושע כאדם שהוא מוריש נכסיו לבניו:", + "ויקח את יהושע, כמה שנאמר קח לך את יהושע:", + "ויעמידהו, כמה שנאמר והעמדת אותו:" + ], + [ + "ויסמוך את ידו עליו, כמה שנאמר וסמכת את ידך עליו:", + "ויצוהו, כמה שנ' וצוית אותו לעיניהם יכול שאין לי אלא שהיה משה שמח אלא לכל אלו מניין אף לענין ההוד אמ' כאשר דבר י״י ביד משה אף לענין ההוד:" + ] + ], + [ + [], + [ + "צו את בני ישראל, משל צבור התמידין באין אינן באין לא משל יחידין ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות יחי' גר' נש' ועב' שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לאמר לרבות יחידים צו את בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על ידי קטנים להנהיגם במצוות:", + "צו את בני ישראל, ר' יוסי בן לוי אומר כל מקום שהוא אומר צו אין בו התר אכילה ר' שמעון אומר כל מקום שהוא אומר צו הרי זה בפחת כיס:", + "- את קרבני, זה הדם. לחמי, אלו התמידין. לאשי, אלו החלבים. ריח ניחוחי, אלו הנסכים שהן השמן והיין. ר' יהודה אומר את קרבני לחמי כאלו קרב על שלחני וכי יש אכילה ושתיה לפניו ת״ל לאשי לפי שהן מעלין לאישים עולה היא בנחת רוח לפני וכן הוא אומר בקבלה אם ארעב לא אומר לך האוכל בשר אבירים כי לי כל חיתו יער (תהלים נ י) אם כן למה נאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו בשביל להרבות שכרן של ישראל:", + "תשמרו, תשקלו להביא מן השקול [יכול שאין לי שתשמרו להביא מן השקול] אלא מה שבענין כשאמר לי ריבה כל שהן מביאין לשמי שתשקלו להביא מן השקול:", + "להקריב לי במועדו, יהא לו מועד מכאן עדות בן ארבעים יום למזבח:" + ], + [ + "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה', יכול אף מנחות ועופות אמרת כבשים ולא עופות כבשים ולא מנחות שומע אני כבשים ולא בקר עדיין אני אומר אם הביא מכל בהמה דקה עולה לו ת״ל כבש ממעט אני את הרחל [ולא אמעט את העז ת״ל כבש ממעט אני את העז] ולא אמעט את הגדי ת״ל כבש ועדין אני אומר אם הביא מכל בהמה גסה עולה לו ת״ל זה [שאמר ריבה שיביא נדבה וחובתה ומה הן מביאים מותר תרומה ועולות כבנות שוע למזבח]:", + "בני שנה, בן שנה לעצמו ולא בן שנה למנין עולם:", + "שנים ליום, שיהא הקדישו לשם היום. בן זומא אומר של שחר לידעיה של בן הערבים למלכיה:" + ], + [ + "את הכבש אחד, לפה שאמרת שנים יהו שניהן שוין ומקחן שוה יכול שאינו לוקח אחד אחד אמרת את הכבש אחד תעשה בבקר:", + "תעשה בבקר [ונאמר להלן והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר (שמות ל ז) אבל איני יודע איזה יקדים כשהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבקר] הוא יקדים יכול שחיטתו מנין אף זריקת דמו ת״ל תעשה בבקר תעשה אי אפשר לומר שיקדים הקטר קטרת לזריקת דמו של כבש שכבר נאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואי אפשר לומר שיקדים הקטר חלבו של כבש להקטר קטרת שכבר נאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר הא מה הדבר מלמד שהקטר קטרת בין זריקת דמו של כבש להקטר חלביו וכבר זכינו שאין מקריבין אלא על מערכה בנויה ת״ל וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כט לח) אם לומר מזבח בנוי והלא כבר נאמר וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך (שמות כ כא) הא מה אני מקיים וזה אשר תעשה על המזבח אלא זו המערכה מכאן זכינו שהמערכה קודמת לכל המעשים ושחיטת הכבש האחד אח״כ וזריקת דמו אח״כ והקטר קטורת אח״כ והקטר חלבי הכבש אחר הקטר הקטורת וכן בבקר:", + "ואת הכבש השני, לפה שאמרת שני יהא שני של שחר שלא יקדמנו אחר יכול אף קדמו אחר לא יהא כשר ת״ל תעשה יכול שחיטתו מנין אף זריקת דמו ת״ל תקריב יכול קודם חצות מנין לאחר חצות אמרת תעשה תקריב לפי שנאמר שני יכול יהא שני של שחר שלא יקדמנו הפסח יכול אם קדמו פסח לא יהא כשר ת״ל תעשה יכול שחיטתו מנין זריקת דמו ת״ל תקריב לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת״ל תעשה תקריב יכול קודם חצות מנין אף לאחר חצות ת״ל תעשה תקריב:" + ], + [ + "בלולה בשמן כתית, כל השמנים כשרים למנחות לא נאמר כתית אלא למובחר - לפה שאמרת ויקחו אליך שמן זית זך כתית כשאמר שמן ריבה שמן של עטנים יכול הבא מן הממל מנין אף מתחת הקורה ת״ל שמן כשאמר שמן ריבה שמן של נובלות יכול הבא מן הממל מנין אף מתחת הקורה ת״ל שמן כשאמר שמן ריבה שמן של גרגרים יכול שאני מרבה אף שמן של שלוקים ושל כבושים ושל שרויים במים ת״ל שמן כתית נמצא השמן של שלוקים וחביריו כבעל מום למזבח:" + ], + [ + "עולת תמיד העשויה בהר סיני ונאמר עולת תמיד לדורותיכם (שמות כט מב) הקיש עולת דורות לעולת הר סיני מה עולת הר סיני טעונה כלי אף זו טעונה כלי אמר ר' שמעון מנין לעולת הר סיני שטעונה כלי שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו). עולת תמיד העשויה בהר סיני משקרבה בהר סיני עוד לא פסקה:", + "לריח ניחוח, מלמד שהיא לריח ניחוח ושהריח נחת רוח לפני הקב״ה:", + "אשה לה', מלמד שהיא לאישים:" + ], + [ + "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד, כתוב אחד אומר האחד אין מערבין נסכים בנסכים וכתוב אחד אומר כמספר כיצד מביא את הנסכין במספר ומערב יכול שלא בא לומר שאתה מערב נסכים בנסכים אלא נסכי תמידין בנסכי מוספין ומניין נסכי מוספין בנסכי תמידין ת״ל כמספר כמספרם מערב את נסכים בנסכים נסכי תמידין בנסכי מוספין ונסכי מוספין בנסכי תמידין:", + "בקדש הסך נסך, שלא יצא הסך ידי קדש:", + "שכר, לפי שהעיד בן בבא לומר הכבש כשר עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת״ל הסך נסך שכר לה' אף הוא העיד לומר כשר היין בן ארבעים יום למזבח:", + "נסך שכר, דאנא רוי דאנא שבע:" + ], + [ + "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו, כל שלימד בשל שחר לימד בשל בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות בלבד:" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "לפה שנאמרו נדרים דבק לרגלים יכול כולן נאמרו בענין אחד אמרת זה הפסיק הענין יכול שאין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא מה שבענין נדרים כשאמר וידבר ריבה אבל אומר אני מה אלו שהן נדרים אף אני ארבה כל סדרי נדר האמורים בתורה שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אמרת דבר אל בני ישראל לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה לבני ישראל כל שנצטוו בני ישראל שקדמו נשיאים לשמוע ר' יוסי בן יהודה אומר מנין אתה אומר שנמסרו נדרים לגדולים להתיר אמרת וידבר משה אל ראשי המטות:", + "לבני ישראל, בני ישראל עוברים בלא יחל אין הגוים עוברין בלא יחל או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:" + ], + [ + "איש כי ידור נדר, יכול שנדר שיש בו הקדש לשם או נדר שאין בו הקדש לשם ת״ל לה' נדר שיש בו הקדש לשם או בנדרים הוא עובר מניין אף בשבועות ת״ל או השבע שבועה והלא דין הוא מחמיר הוא בנדרים מה שאינו מחמיר בשבועה שעושה בנדרים נדר שהוא על תנאי דבר כנדר שאינו על תנאי דבר והוא חייב ולא עשה בשבועה כן אם עובר בנדרים בלא יחל יהא עובר בשבועה בלא יחל או מחמיר הוא בשבועה מה שאינו מחמיר בנדרים שעושה בשבועות שיש בו הקדש לשם כשבועה שאין בה הקדש לשם והוא חייב ולא עשה בנדרים כן אם עובר הוא בנדרים בלא יחל אינו דין שיעבור בשבועה בלא יחל או בנדרים ובשבועות הוא עובר מניין אף לאחרים ת״ל לאסור אסר על נפשו לא יחל דב2רו ריבה הנשבע להרע לאחרים נאמר כי ידור נדר ריבה הנשבע להרע לבהמתו מפני שהוא זכאי להרע לה ולהטיב לה או השבע שבועה ריבה הנשבע להרע לעבדו ולשפחתו מפני שהוא זכאי במכירתן בין גדולים בין קטנים לאסור אסר [ריבה הנשבע להרע לבתו מפני שהוא זכאי במכירתה כשהיא קטנה:", + "על נפשו] ריבה הנשבע להרע לבנו מפני שהוא יורשו ומורישו לא יחל דברו ריבה הנשבע להרע לאשתו מפני שאינה יורשתו אלא הרי היא מורישתו ככל היוצא מפיו יעשה ריבה הנשבע להטיב לכל אדם. חנן היה אומר יכול שאין לי עובר בדברו בלא יחל אלא הוא מניין אף אחרים יהו עוברין עמו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. הלל היה אומר הרי מי שאמר קונם לבית הזה שאני נכנס ככר זה שאני טועם יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו דמי ככר ויאכלנו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. ר' חנניה אומר מניין אף האומר ליתן מתנה לחבירו ליתן מתנה לעני לעשות רצון אחרים שיעשה מיד ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה:" + ], + [ + "כי תדור נדר לה', ביודעה לשם מי הוא נודרת פרט לקטנה מכאן אמרו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד בזמן שאומרים אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד בזמן שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש. מעשה בתינוק אחד שבא לפני ר' עקיבא א״ל רבי הקדשתי קרדומי א״ל בני שמא לחמה וללבנה הקדשת א״ל רבי אל תתיגע לא הקדשתי אלא למי שברא את אלה א״ל צא בני נדריך נדרים:" + ], + [ + "והחריש לה, [לא לנדריה והחריש לה] לא לשלוחה [מפני מה לא הפרת א״ל לא הייתי יודע שקינמה הרי זה יפר] מפני מה לא הפרת אמר להן לא הייתי יודע שאני זכאי להפר הרי זה יפר [מפני מה לא הפרתה אמר להן] לא הייתי יודע שזה נדר הרי זה יפר:" + ], + [ + "וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, הפר ולא ידעה והזידה ועברה עליהן מניין שהיא פטורה ת״ל וה' יסלח לה [או יכול אפילו עברה קודם שהפר לה והפר לה אח״כ תהא פטורה ת״ל כי הניא אביה אותה בזמן שקדמה הפרתו לעבירתה ולא בזמן שקדמה עבירתה להפרתו] ובשבת יאמר לה אכולי ולא יאמר לה הרי מופר ליך:" + ], + [], + [], + [ + "ואם ביום שמוע אישה, אמרה קונם שניסת משאצא עד ג' שנים אמר אין קיים לה הפר יפירנו כאילו מופר. קונם שאני טועמת מחנותו של פלוני אינו יכול להפר לה ר' יהודה אומר אם אין פרנסה אלא מאותו חנות הרי זה יפר. קונם שאני אבא אוכל ואמי אוכלת ואחי אוכלין אינו יכול להפר. קונם שאני טועמת ואוכלת מתאני העיר הזאת מענבי העיר הזאת יביא לה מעיר אחרת מפירות העיר הרי זה יפר:" + ], + [ + "ונדר אלמנה וגרושה, יכול כל אלמנה וגרושה במשמע ת״ל אם בית אישה נדרה פרט לשנדרה חוץ לבית אישה אחר שריבה נדרי אלמנה להקם נדרי אלמנה להפר כיצד נדרה שנתארמלה או שנתגרשה משיצאת מרשותו אינו יכול להפר יכול אם לא יצתה מרשותו יהא זכאי להפר אבל אם יצאת מרשותו לא יהא זכאי להפר ת״ל יקום יכול אם היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר ת״ל יקום:" + ], + [], + [], + [], + [ + "האומר לאפיטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו'. אישה יקימנו ואישה יפרנו, מה ת״ל בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת לכותי ולחלל לרבות כולן. ביום שמעו אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן גמלא מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרנו א״ר עקיבא מה אם טובל אני לטומאה שלא באת לזיקתה אינו דין שאטבול לטומאה שבאת לזיקתה וכשבאתי אצל ר' יהושע אמר לי הרי זה תשובת צד ממה שזה חמור יהא זה קל וממה שזה קל יהא זה חמור אלא הרי זו תשובה לדבר ומה אם במקום שלא עשה נדרים כשבועת בטוי עשה בו טובה כרעה שנאמר להרע ולהטיב במקום שעשה נדרים כשבועת בטוי אינו דין שיעשה טובה כרעה אלא שאמרו נדר לכל נדר שבועה לכל שבועת אסר לכל אסר לעשות טובה כרעה. אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן ממל מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרו לי מקו״ח בזמן שפתח להקים כלו קיים להפר כלו מיפר כיצד אמרה פת שאני טועמת היום ואני שותה ביין למחר אמר אין קיים לה הפר יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת ולא קיים ליך על היין הקם יקימנו כלו קיים קיים ליך על היין ולא קיים ליך על הפת כלו מותר לפי שהוא טובה כרעה יכול שהוא עושה טובה בפני עצמה ורעה בפני עצמה מניין שהוא עושה טובה ורעה כאחת אמרה קונם פת שאני טועמת היום ואיני שותה יין ישן מחר אמר אין קיים לה הפר יפרנו כלו מופר:" + ], + [], + [], + [ + "אלה החקים והמשפטים וגו', ומה הן החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות שהוא מקים אחר שמיפר מיפר אחר אחר שהוא מקים והרי הוא בנשיאות עון בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים איסורים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות לילה ויום כשבת הן בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו הן בין אב לבתו ומה הן החקים שבין איש לאשתו שהוא אומר לה בשבת אכולי ואינו אומר לה הרי הוא מיפר ליך:", + "בין אב לבתו, יכול יהא זכאי בירושתה משל אבי אמה ת״ל אלה באלה הוא זכאי ואינו זכאי בירושתה משל אבי אמה מה הוא מוכר פירות ולוקח קרקעות בהן שאמר חקים יש לך מתנה אחרת כדרך שהוא זכאי במציאתה ובהפר נדריה כך הוא זכאי בקנסיה ומעשה ידיה שלו ומכרה מכר:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הן הנה היו לבני ישראל, אין זו תחלה להם או שנייה להם. ר' אלעזר בר״ש אומר מלמד שהיו מכירין את כולן ואומר זה לזה זו היא שחטא עמה פלוני:" + ], + [], + [], + [ + "ואתם חנו, אין לי אלא אתם מנין לרבות גרים נשים ועבדים ת״ל אתם אתם:", + "כל הורג נפש, לרבות השדרה והגולגולת:", + "נוגע בחלל, לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליו בשר כראוי וכשהוא אומר וכל נוגע ריבה עצם כשעורה שהוא מטמא במגע ובמשא:", + "וטהרתם אתם ושביכם, [יכול יהוא מקבלין הזייה עד שלא נכנסו לברית ת״ל אתם ושביכם] מה אתם בני ברית מקבלים הזייה אף השבויה כשתבוא לברית ותטמא מקבלת הזייה:" + ], + [ + "וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים, אין במשמע שיטמא אלא משום שלש על שלש מנין משום שלש על שלש למדרס ומשום ארבעה על ארבעה לטמא מת ומשום חמשה על חמשה ומשום ששה על ששה מכל כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית הורג נפש לרבות השדרה והגולגולת הורג ונוגע לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי וכל נוגע ריבה עצם כשעורה במגע ובמשא:" + ], + [ + "לפי שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י טז) [אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר] ואהרן מדבר הא ידעת שלא היתה זו אלא מדת כבוד אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברין לפניו אינו בדין שיהא משה יושב ואנו משיבין אותו שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו יכול מפני שלא היה כח באלעזר להשיב אמרת ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הא כשרצה דבר לפני משה ולפני הנשיאים וקבלו לו:" + ], + [ + "אך את הזהב, אמר אך לחלוק חלודה שלהן:" + ], + [ + "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, את שדרכו להבליע באור יבליע באור זו האסכלה והשפוד:", + "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, כלים שהן מחוסרין הגעלה אלו הדודים. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים כלים שהם מחוסרים שטיפה אלו הקיתונות והדוליות והסיטליות. וכל אשל״י באש ת״ב כלים שאינם עשוים לקבלה אלו הפשוטים אלו הסכינים והסיפים והרמחים. וכל אשל״י בת״ב כלים שאינם עשוים למלאכה אבל עשוים לנואי אלו קטליות ונזמים וטבעות ונזמי האף כשאמר דבר ריבה כלים תלוים בשמותיהם ומשמשין בשמות אחירין כן שלפני המטה וקלה ומנורה דבר וכל דבר ריבה כלים תלוים בשמות אחרין ומשמשין בשמותיהן פיה של מנורה ופלס של מנורה פיה של קרן ופלס של קרן יכול שני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת״ל אך יכול יצאו במי שטיפה ת״ל במי נדה יתחטא יכול יצאו במי הזייה ת״ל וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם (במדבר לא כד) מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה:" + ], + [ + "וכבסתם בגדיכם אחר תבואו אל המחנה, אחר טבילה וכיבוס בגדים:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ערי מקלט, מגיד שהן קולטות ערי מקלט קולטות שבעבר הירדן ושבארץ כנען שבארץ כנען ושבעבר הירדן:", + "ערי מקלט, אל יעשו גנות ופרדסין ערי מקלט אל יעשו חנויות ופונדקין ערי מקלט אל יעשו בית יצורה:", + "תהיינה, הלחם עליהם תהיינה תן ממונך עליהן תהיינה אל יעשו עיר נדחת תהיינה שש שאם ניטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה אם חרבו יבנו אותם אינם צריכין שש ומנין שימנו להן מה שירצו אמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אינם צריכין אלא אחת או שתים אמרת לאמר ואמרת אליהם:", + "בבואכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ משתבוא אל הארץ למנות ערי מקלט בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ יכול כיון שבאו לארץ יהוא חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם באשר אני נותן לכם אתם חייבין למנות ערי מקלט לא בחוצה לארץ:", + "והקריתם לכם ערים, יכול ערים גדולות או קטנות מן הערים שבנו גוים או מן הערים שיבנו ישראל משבאו ת״ל ערים ערים גדולות לא ערים קטנות מן הערים שבנו גוים לא מן הערים שיבנו ישראל משבאו. לפה שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה לנוס (דברים ד מא) יכול מפי עצמו ת״ל שמה נאמר כאן שמה ונאמר להלן שמה מה שמה שנאמר להלן מפי הדבר אף שמה שנאמר כאן מפי הדבר או לעולם יהוא ממונות מפי הדבר ת״ל שמה הראשונות מפי הדבר והשניות מפי עצמו:", + "ונס שם, לאיין אמ' שמה:", + "רוצח, לא זומם:", + "מכה נפש בשגגה, פרט למכה מזיד ממעט אני את השוגג לא אמעט את המזיד דברי ר' חנניה אלעזר בן מתיה אומ' בשגגה פרט למכה בשבת יכול שני מרבה המכה אביו בחול אמר בשגגה פרט למכה אביו בחול:" + ], + [ + "והיו לכם הערים למקלט מגואל, יהוא קולטות מגואל לפה שנאמ' ולא ימות הרוצח הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא הווי יודיע שכתוב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו) א' להן אע\"פ כן הורג הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל נפשו של זה בנפשו של זה וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה מות יומת הנואף והנואפת א' להן אע\"פ כן נואף הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל אשתו של זה בדמו של זה יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט ר' יונתן בן דורס אומר הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט:" + ], + [ + "והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה, משהן שש הן קולטות ואם אינן שש אינן קולטות. באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען יכול ימנו שש שש אמרת את שלש הערים תתנו מעבר לירדן. באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן יכול ימנו שש שש אמר ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען:" + ], + [ + "ערי מקלט תהיינה לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם, פרט לגוים. לפה שאמרתה אם חרבו ימנו אחרות תחתיהן חזרו הראשונות ונתיישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה ת״ל שש ערי מקלט תהיינה והשניות חוזרות למקומן לפה שנאמר עד מות הכהן הגדול הרי הכהן הגדול שהרג ומנ' שיגלה אמר בשגגה פרט למזיד:" + ], + [], + [ + "בכלי ברזל הכהו, יבוא העד ויעד במה היכהו אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל מיוחד זה הסייף והרומח שאמר בכלי ברזל ריבה האסכלה והשפוד ואם בכלי ברזל ריבה העשת שלהן. באבן יד הכהו, אין לי אלא שהכהו באבן ומנ' את מרבה שהכהו בגוש של מלח או בפלח של דבילה או הפיל עליו סל מלא עפר או סל מלא צרורות ת״ל ואם באבן יד. שא' באבן יד מגיד ששיערו את האבן ואת היד ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית נא' כאן כלי ובברזל כלי מה כלי שנ' בברזל ששיערו את היד ואת הכלי את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף כלי שנ' כן מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. בכלי עץ הכהו יבא העד ויעד במה הכהו אין לי אלא שהיכהו בכלי עץ מיוחד זה המקל ומנ' את מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה ת״ל או בכלי עץ יד שאמר בכלי עץ מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אמ' ר' שמעון והלא כלי ברזל מיוחד הורג בכל מקום ומנ' אתה מרבה הדוחה את חברו לתוך המים או לתוך האור או שהשיך בו את הנחש:" + ], + [], + [], + [ + "לפה שנ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמי' ויד כל ה' בא' (דברים יז ז) הרי מי שברח לבבל יכול ילכו אחריו לשם א' כן גואל הדם הוא ימית את הרוצח ומנ' אפ' אמר איני יכול להקבילו ת״ל בפגעו בו הוא ימיתנו:" + ], + [ + "ואם בשנאה יהדפנו, והלא איבה היא שנאה ושנאה היא איבה ומה ת״ל איבה ושנאה אלא מה שנאה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף איבה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית:" + ], + [], + [ + "או השליך עליו בצדיה וימות, נא' כאן צדיה ולמטן צדיה מה צדיה שנ' למטן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף צדייה שנ' כן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. לפה שנא' מות יומת המכה יכול מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות לפה שנ' מות יומת המכה יכול כל המכים מתים קטן שהיכה ושוטה שהיכה והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה א' כי יזיד (שמות כא יד) פרט לשוגג איש פרט לקטן על רעהו פרט לחושב להורגו שנתכוון לו בערמה פרט לשוטה. אך אם יום או יומים יעמוד לפה שאמרתה בבלי דעת (דברים ד מב) פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה. לפה שנ' ועשיתם לו כאשר זמם לעש' לאחיו (דברים יט יט) יכול אף השוליח להכות אמרת מות יומת המכה לא השוליח ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה והכה לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה אמרת מות יומת המכה לא השוליח מקל אני באלו לא אקל בעבד אחרים ת״ל מות יומת המכה מקל אני בעבד אחרים לא אקל בעבד עצמו ת״ל מות יומת המכה אמרתה רוצח מת אין בעל השור מת מרבה אני אביו נשיא לא ארבה אביו דיין ת״ל מות יומת המכה מרבה אני אביו דיין בבית דין הגדול ת״ל מות יומת המכה אפשר לומר כל אלו באביו אבל בזמן שעשה בהם חבורה מגיד שהוא חייב. לפה שנא' וכל ישראל ישמעו ויראו (דברים יג יב) התקינו שיהו הורגין ברגל יכול [אם לא היתה אשה עברה לא יאריכו לה עד שתלד אבל] אם היתה אשה עברה יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת המכה יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת. או מות יומת מיתה שגזרו עליו בית דין מניין שיכו אותו באבנים בחצים ובפלחות ת״ל מות יומת מכל צד אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה בזמן שאין הסנהדרין במקומה נתחייב אדם סקילה ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו' לפי שנאמר כבד את אביך הרי מי שהרג את בנו מניין שבנו מותר בו ת״ל גואל הדם הוא ימית וגו':" + ], + [ + "ויפל, לרבות שקפץ לתוך מעין:", + "והוא לא, אויב לו העד:", + "ולא מבקש רעתו ושפטו, מגיד שדבבו של אדם לא דנו ולא מעידו:" + ], + [], + [ + "והשיבו אותו העדה, יכול משנתחייב גלות ולא הספיק לגלות עד שמת כה״ג יגלה ת״ל והשיבו שאינו זז ממקומו:", + "אל עיר מקלטו, החזירו רוצח לידון היו מגלין אותו יכול יהו מגלין אותו לעיר שדר ת״ל אל עיר מקלטו:", + "אשר נס שמה, לא יצא למול את הקטן. שמה לא יצא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדליק' מן המפולת. לא יצא לחלק לעניים יכול אם היה עני לא יצא אבל אם היה עשיר יצא ת״ל שמה. יכול אם היו עשירים כיוצא בו לא יצא אבל לא היו עשירים כיוצא בו יצא ת״ל שמה:", + "וישב בה, אל יהי מחזר מעיר לעיר. ממעט אני שנמשח בימיו והוא איש ולא אמעט שנמשח בימיו והוא קטן ת״ל בשמן הקדש הוא תלוי הדבר ולא באיש:", + "והשיבו אותו העדה, הרי מי שנתחייב לגלות וגלה חוזר למיתתו של שני שומע אני עד מות זה ועד מות זה ת״ל עד מות הכהן הגדול שאמר עד מות הכהן הגדול זה המרובה בבגדים. אשר משח לרבות משוח מלחמה. אותו פרט למשח את עצמו:", + "לפי שנאמר מקלט העיר קולטת ואין מגרשה קולט או העיר מצלת ואין מגרשה מציל ת״ל אל עיר מקלטו:" + ], + [], + [ + "ומצא אותו, פרט למצא הוא גואל הדם. לפי שנאמר ערי מקלט העיר קולטת ואין תחומה קולט או העיר מצלת ואין תחומה מציל ת״ל מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם, ביד כל מי שיהרגנו וכה״א אך את דמכם לנפשותיכם (בראשית טח) מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו:" + ], + [ + "כי בעיר מקלטו ישב, לרבות אנשי עיר מקלטו שגלו וגלה עמהן שומע אני ישב לו בגלות ת״ל כי בעיר מקלטו ישב לרבות שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:", + "עד מות הכהן, מגיד שאחוזתו מצלת אין לי אלא אחוזתו מצילתו מנין אף כל הארץ מצלת ת״ל ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו מגיד שאחוזתו מצלת:" + ], + [ + "בכל מושבותיכם, בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ ת״ל אלה הדיינין נוהגין בארץ ובחוצה לארץ וערי מקלט אינן נוהגת אלא בארץ:", + "מכה נפש, לפי עדים מנין אף הגולה לפי עדים ת״ל מכה לפי עדים ודיני גלות ומלקות מנין ת״ל כל מכה נפש לפי עדים:", + "עד, שהוא כשר להעיד מנין אף עד שאינו כשר להעיד ת״ל עד ועד שאמר עד ועד לרבות בעל דין:" + ], + [], + [ + "ולא תקחו כופר, הרי מי שנתחייב לגלות וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל אמרת לנפש לגולה. ולא תקחו כופר לנוס לרבות שגלה לעיר מקלט וחבלו בו אמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב. הנמכר לשנים ושלמו שש וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב:" + ], + [], + [ + "ולארץ לא יכופר, הרי עגלה כאדם מה אדם תולה אף עגלה תולה. ולא תטמא את הארץ היא טהורה מליטמא ואין כל הארצות טהורות מליטמא. שוכן בתוך יכול בתוך מאה בתוך אלף ת״ל בתוך בני ישראל ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט ויש אומרים בכל השבטים ר' נהוראי אמר כי אני ה' שוכן בגלות ת״ל בארץ או בארץ ואתם בגלות ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני אדם בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ." + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "ספרי זוטא", + "enTitle": "Sifrei Zuta", + "key": "Sifrei Zuta", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/merged.json b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..016c237b430f7b3e129fe249d50e73b3b461ee59 --- /dev/null +++ b/json/Midrash/Halakhah/Sifrei Zuta/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,1540 @@ +{ + "title": "Sifrei Zuta", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sifrei_Zuta", + "text": { + "": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "לפי שנאמר בכל קדש לא תגע (ויקרא יב ד) יכול אף במעשר ת״ל ואל המקדש לא תבא קדש שהוא כמקדש אין באין אלא אחר ביאת שמש אף קדש אין באים לו אלא אחר ביאת שמש אף אני ארבה קדשי קדשים ת״ל בכל קדש לא תגע שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש או מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אף הקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אלו קדשי מקדש אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש ולמה מעטת המעשר מפני שהוא נאכל בטבול יום. אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אבל אומר אני מה היולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל המטמאים במגע ובמשא כמוה כשאמר צו את בני ישראל לרבות את הטמאין במגע אבל לא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ אל יכנס לפנים אבל המיטמא בפנים אל יצא לחוץ [אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. וישלחו הרי בעשה ומנין בלא תעשה] אמרת ולא יטמאו את מחניהם. ומנין אם יהיו שוגגין יהו בהבאת חטאת אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו' (ויקרא ה ו) יכול אף המטמא טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת וכי היכן היא עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' (במדבר יט כ) אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר טמא לרבות שהוזה ולא שנה יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא מת ממקום טבול יום [וממקום מחוסרי כפרה וישלחו זב ישתלח זב ממקום טמא מת] וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן שלש מחנות יכול כולן ישתלחו חוץ לשלש מחנות אפשר שהן נחלקין זה למקום זה וזה למקום זה [וזה למקום זה] הא מה הדבר החמור שבכולן חוץ לשלש מחנות זה מצורע [והזב חוץ לשתי מחנות וטמא מת חוץ למחנה אחת]. מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה ערי חומה מקודשת מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה ירושלם מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלם ואין נאכלין בערי חומה הר הבית מקודש מירושלם שזבים וזבות נכנסים בירושלם ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שארמיים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל [עזרת הנשים מקודשת מן החיל שטבול יום נכנס לחיל ואינו נכנס לעזרת הנשים] עזרת ישראל מקודשת מעזרת הנשים שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל ישראל מעורבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים על רוחב אחת עשרה ועל אורך מאה ושלשים וחמש אבל לא היו עומדים על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסים לפנים מכאן ובעלי מומין כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן אבל לא היו נכנסים בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות ושאר הכהנים נכנסי' לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדש הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדש הקדשים ארבע פעמים ביום הכפורים. אמר ר' יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהן פורשין מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אבא שאול אומר העלייה היתה מקודשת מכולם שלא היו עולים לשם אלא אם כן היה להם צורך. ר' יהודה אומר הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב:", + "צרוע, זה מוחלט כל צרוע זה מוסגר זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שראה שתי ראיות וכל זב לרבות זב שראה ראיה אחת:", + "כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, יכול שאין לי שהוא משתלח אלא אדם שהוא יכול להשתלח כשאמר טמא לרבות כלים הנוגעים במת [כל טמא לרבות כלים הנוגעין בשרץ] וכל טמא לרבות שאר כל המיטמאין שיראו קודם לרגל:", + "דבר אל בני ישראל, לרבות ערי חומה ובצד השני וישלחו זב שבשעה שהן עושין הפסח בטומאה זבין וזבות יולדות לא היו אוכלין ממנו ואם אכלו הרי אלו פטורין:", + "מזכר, זה טבול יום ועד נקבה לרבות מחוסרי כפרה אל מחוץ למחנה תשלחום חוץ לשלש מחנות:" + ], + [], + [ + "ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הוצרכו ומנין אף המשתלחים לא הוצרכו ת״ל כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל הן מעצמן עשו לא הוצרכו שיעשיאום משה ואהרן:" + ], + [ + "וידבר, דבר אל בני ישראל איש או אשה, לפה שנאמר והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה ה) יתודה על חטא אשר חטא. עליה על החטאת כשהיא קיימת לא משנשחטה אין במשמע שיתודה היחיד אלא על ביאת המקדש [ומנין את מרבה שאר כל המצות אמרת דבר והתודו] ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה אין במשמע ודוי אלא ליחיד מנין אף לצבור ודוי אמרת דבר והתודו [יכול בזמן שהן מביאין מתודין ומנין אף בזמן שאין מביאין אמרת בני ישראל והתודו ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה] אין במשמע ודוי אלא בארץ ומנין אף בגלות ודוי אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כו מ) וכן דניאל אומר לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים (דניאל ט ז) מפני מה כי חטאנו לך:", + "דבר אל בני ישראל, ע״י ישראל מתודים ואין מתודים לא ע״י גוים ולא ע״י תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות הגרים:", + "איש או אשה כי יעשו, שחשבו לעשות ולא עשו:", + "מכל חטאת האדם, ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזלות ועל לשון הרע:", + "למעול, אף על אשמות מתודים יכול בזמן שהן מביאין מתודין מנין בזמן שאין מביאין ת״ל למעול [יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומנין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל למעול] מעל לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל. ואשם ואשמה לרבות כל חייבי מיתות שיתודו יכול אף הנהרגין על פי זוממין אמרת לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא:" + ], + [], + [ + "והשיב את אשמו בראשו, כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם ממעט אני בגנב שאינו משלם לאחר שבועה לא אמעט בגזלן שהוא משלם אחר שבועה ת״ל והשיב את אשמו בראשו כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם:", + "וחמישיתו יוסף עליו, על החומש לבד ממנו:", + "ונתן לאשר אשם לו, למי שנגזל ממנו:" + ], + [ + "ואם אין לאיש גואל, לאיש מחזירין ואין מחזירין לקטן. אין לי אלא איש מנין את מרבה אשה ויורשי קטן ת״ל ואם אין לאיש גואל ואיזה הוא האיש שאין לו גואל זה הגר שמת ואין לו יורשין למי הוא גזילו הוי אומר לכהן:", + "להשיב האשם אליו, מיכן אמרו הרי כהן שגזל את הגר ומת הגר מנין שמוציאין מידו ונותנין לכהן אחר ת״ל האשם המושב לה' לכהן:", + "האשם, זה הקרן המושב זה החומש לה' לאסרו לזרים או יכול יהא מקודש לשם ת״ל לכהן:", + "- מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, מכאן אמרו משמרה שזכת בכסף תזכה באיל:", + "אשר יכפר, פרט שיקדים איל לכסף בו פרט לאיל שמת עליו לרבות האיל שמת ובצד השני אתה אומר עליו מכפר הוא אשמו עליו:" + ], + [ + "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, ריבה קדשים אחרים סתומין שאין מפורשין בענין הזה ואת מה אני מרבה החלה והחרמים והעורות והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור. ומנין אתה אומר רשאי הוא אדם ליתן את קדשיו לכהן אחד אמ' אשר יקריבו לכהן לו יהיה ק״ו אמר רבן גמליאל לפני ר' עקיבא ומה אם דבר שאין לי בו חלק אם תתנהו לי הרי הוא שלי דבר שיש לי בו חלק אם תתנהו לי לא יהיה שלי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת בדבר שאין לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן אין לאחר עמך בו חלק תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן יש לאחר עמך בו חלק אמר רבן גמליאל ומה אם אשה שאין לי בה חלק אם אקדשנה לי הרי היא שלי זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת באשה שאין לך בה חלק אם אקדשנה לך תהא שלך זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידיך שכן אין לאחר עמך חלק בה תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתננו לך יהיה שלך שכן לאחר עמך בה חלק אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [ + "ואיש את קדשיו לו יהיו, קדשי ישראל לישראל מעשר כספו ומעשר בהמתו ושלמיו קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו:", + "איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לפה שאמרת משמרה שזכת בכסף תזכה באיל הרי מי שנתן כסף לכהן לא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה. אמר ר' אלעזר ביר' שמעון זו היתה משנת ר' עקיבא עד שלא בא מזפרין משבא מזפרין אמר לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכסף הרי מי שנתן כסף ליהויריב לא הספיק להביא את האיל עד שנכנסה ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויחזיר לידעיה אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה:", + "- איש אשר יתן, מתנת איש מתנה אין מתנת קטן מתנה אין לי אלא מתנת איש ומנין את מרבה מתנת אשה ויורשי קטן אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, על ידי ישראל מקנין אין מקנין לא על ידי גוים ולא על ידי תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש איש לרבות את הגרים. ואשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו שיקנא להם בעשה ומנין בלא תעשה אמרת וידבר ה' אל משה לאמר. ועדיין אין במשמע אלא אשתו הנשואה לו לקנוי ומנין אתה מרבה ארוסתו ויבמתו וכל שהיא לו משום אשות אמרת לאמר ואמרת אליהם. לפי שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקין או האיש מקנא ואין בית דין מקנין אמרת ישראל וקנא לרבות בית דין שיקנו מיכן אמרו אלו שב״ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתובתה האיש וקנא לרבות שכינו שיקנא לו:", + "- איש איש כי תשטה אשתו, אשתו אסורה אין קרובותיה אוסרות אותה והלא תאמר וכי דין הוא הואיל והוא אוסר עליה והיא אוסרת עליו מה לימד באיסור שהוא אוסר עליה אם בא עליה אחד מכל האסורים לה נאסרה עליו מיד יכול אף באיסור שהיא אוסרת עליו אם בא על אחת מכל האסורות לו תאסר אשתו ולא תהא מותרת לו ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה [ממעט אני בקרובותיה ולא אמעט באמה ואחותה ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה]:", + "ומעלה בו, שינת בו אין לי אלא בו מנין אתה מרבה שאר כל בני אדם ת״ל ומעלה בו מעל:" + ], + [ + "ושכב איש, ע״י איש הוא מקנא אותה אינו מקנא אותה ע״י בהמה:", + "אותה, זו שהתרו בה:", + "ונעלם מעיני אישה, אין לי אלא מאישה מנין אני מרבה כל בני אדם ת״ל ונעלם מעיני:", + "ונסתרה והיא נטמאה, איני יודע כמה אמרת שכבת זרע כדי שכבת זרע הוי אומר כמה היא סתירה כדי טומאה כמה היא טומאה כדי ביאה כמה היא ביאה כדי הערייה כמה היא הערייה כדי חזרת דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת כוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמעה. ר' יהודה בן בתירה אומר כדי לגמות שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. ר' אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גרדי את הנימה. פלומו אומר כדי שתושיט ידה ותטול ככר מן הסל אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו):", + "ועד, שהוא כשר להועיד ומנין אף עד שאינו כשר להועיד ת״ל עד ועד. מיכן אמרו אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין לפסלה מכתובתה ואינה שותה ותאסר על בעלה לעולם:", + "והיא נטמאה, ר' עקיבא אומר מה ת״ל נטמאה שלשה פעמים אלא טמאה לבעל טמאה לבועל וטמאה לתרומה:" + ], + [], + [ + "והביא האיש את אשתו אל הכהן, זה הוא שאמרנו האיש משקה ואין בית דין משקין:", + "- והביא את קרבנה עליה, יכול אף בזמן שחללה שבת ת״ל קרבנה. כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את שהן באין לטהרה וממעט אני אלו שאין באין אלא לכפרה:", + "לא יצוק עליו שמן, צק הוא על שייריו:", + "ולא יתן עליו לבונה, מגיד שהוא בשתי אזהרות משום בל יצוק עליו שמן ומשום בל יתן עליו לבונה:", + "כי מנחת קנאות הוא, לשם שהוא מנחת קנאות כל העם עוברין בו יכול יהוא עוברין בפיסולו ת״ל זכרון. נאמר כאן זכרון ונאמר להלן זכרון מה זכרון אמור למטן הושעה והטבה אף זכרון האמור כאן הושעה והטבה יכול אף על פי שלא חטאה ת״ל מזכרת עון. ד״א מזכרת עון שכל הרואה אותה מזכיר עונה ועון אבותיה שגידלו אותה:" + ], + [ + "והקריב אותה הכהן, אינה באה בתוך הרגל:", + "והעמידה לפני ה', יפנה עליה העזרה:" + ], + [ + "ולקח הכהן מים קדושים, מקודשין מן הכיור ושיעורן חצי לוג. - אי חרס יכול בשבר של חרס ת״ל בכלי חרס הא מה הדבר בקערה של חרס:", + "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יהא לו מקום מתוקן שם כיצד נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. מניין אתה אומר אם אין שם עפר מתקן שם ת״ל יקח הכהן. דוסתאי בן יהודה אומר יקח הכהן ולא זר:", + "ונתן על המים, כדי שייראה עפר שוטה כדי שייראה אפר פרה כדי שייראה רק יבמה כדי שייראה דם צפור מצורע כדי שייראה:" + ], + [ + "יחגרנה בחבל של מגג, ר' אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחד למעלה מדדיה ואחד למטה מדדיה מה ת״ל והעמיד ונתן ולא קטעת וחיגרת:", + "ונתן על כפיה את מנחת הזכרון, נאמר כאן זכרון ונאמר למעלן זכרון מה זכרון אמור למעלן הושעה והטבה אף זכרון אמור כאן הושעה והטבה:", + "מנחת קנאות הוא, שיהו כל מעשיה לשם קנאה יכול אם לא היו כל מעשיה לשם קנאה לא תהא כשרה ת״ל היא:", + "וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, יראה אותה את המים:" + ], + [ + "והשביע אותה הכהן, אין משביעין שתי סוטות כאחת ולא שורפין שתי פרות כאחת ולא עורפין שתי עגלות כאחת ולא הורגין שני אנשים כאחת ולא מסגירין שנים כאחת ולא מחליטין שנים כאחת:", + "ואמר אל האשה, בלשונה אל הגנב ואל הגזלן בלשונם:", + "אם לא שכב איש אותך, לרבות המערה אותה מכל צד:", + "- ואם לא שטית טומאה תחת אישך, לרבות אשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו יכול כל אלו שותות ת״ל תחת אישך את שהוא תחת אישה שותה אין כל אלו שותות:", + "טומאה, להוציא דרך איברים:" + ], + [ + "ואת, מזידה היית:", + "כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, לרבות בן תשע שנים ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו:", + "ד״א ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, לא על זו אנו משביעין אותך בלבד אלא על כל מה ששטית מבלעדי אישך:" + ], + [ + "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, יכול אף שבועת הדיינין באלה אמרת והשביע הכהן וגו' שבועת האשה באלה אין שבועת הדיינין באלה מה ת״ל והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה אם השביעה בשבועה יצא אם השביעה באלה לא יצא:", + "ואמר הכהן לאשה, פרט לחרשת:", + "לאלה ולשבועה [יכול עצמה של אשה לאלה ולשבועה אמרת] בתוך עמך, שיהיו כל הנשים נשבעות בך ולטות זו את זו ואומרות אם עשית חפץ זה יהא סופך כסופך של פלונית:", + "בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, ממקום שהתחילה העבירה משם התחיל הפורענות:", + "הירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפי כך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן ושאר הגוף לא פלט וכה״א וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה (בראשית ז כג) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית וכת' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (בראשית יט ד, יא) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ומת כל בכור ארץ מצרים (שמות יא ה) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות. שמשון הלך אחר עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו:" + ], + [ + "ובאו המים המאררים האלה במעיך, אין לי אלא במעיך ומניין אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה ת״ל ובאו ובאו אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה:", + "לצבות בטן ולנפל ירך, רבן גמליאל אומר ומניין כדרך שהמים בודקין את האשה כך הן בודקין את האיש ת״ל לצבות בטן ולנפל ירך:", + "אמן אמן, אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן לשעבר אמן לעתיד לבוא אמן שלא נטמאתי מן הארוסין אמן שלא נטמאתי מן הנשואין:" + ], + [ + "וכתב את האלות, יכול כל האלות שבתורה הוא כותב ת״ל האלה:", + "הכהן, שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה:" + ], + [ + "והשקה את האשה על כרחה, ר' אליעזר אומר מכין אותה ברחבו של סייף ומערערין אותה ומשקין אותה על כרחה. אמר לו ר' עקיבא לא נדע אם טהורה היא אם אמרה טמאה אני ואם אמרה טהורה אני אימתי משקין אותה על כרחה משהשם נמחק:", + "ובאו בה המים המאררים למרים, מה ת״ל אלא יהו עושין בה מיני פורעניות משונות היתה מלובנת עושין אותה שחורה מאודמת עושין אותה ירוקה יתרע פיה יתפח צוארה יהא בשרה נצל תהא זבה מבית השלחים תהא מפהקת תהא מתעטשת תהא מתפרקת איברים איברים:" + ], + [ + "ולקח הכהן מיד האשה, נאמר כאן מיד ונאמר להלן הטנא מידך מה מיד שנאמר להלן תנופה אף מיד שנאמר כאן תנופה:", + "את מנחת הקנאות, מגיד שמביאה מנחה אחת לשם שתי קנאות:", + "והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח, מלמד שהיא טעונה תנופה והגשה:", + "וקמץ הכהן מן המנחה, מן המנחה המחוברת שלא תהא מונחת בתוך שני כלים וקומץ:" + ], + [ + "והקטיר המזבחה, מקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים:", + "ואחר ישקה את האשה את המים, אחר כל המעשים הללו ומנין אף למעשה יחידי ת״ל ואחר. - ר' שמעון אומר נאמר השקאה קודם למנחה ונאמר השקאה לאחר המנחה ומה ת״ל ואחר אלא אם קדמה מנחה כשרה ואם קדמה השקאה כשרה:" + ], + [ + "והשקה את המים, זו היא שאמרנו משנמחקה המגילה משקין אותה על כרחה:", + "והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה, פרט לשוגגת:" + ], + [ + "ואם לא נטמאה האשה, לשעבר וטהורה היא לעתיד לבא ויש אומרים וטהורה היא טהור הוא הולד רבן גמליאל אומר ונקתה ונזרעה זרע פרט לזרועה לומר אין עוברה שותה:", + "ונזרעה זרע, ר״א אומר כדאי הוא הצער שינתן לה שכרה בנים שאם היתה עקרה נפקדת. ר' יהודה אומר היתה יולדת כעורים תלד נאים, שחורים תלד לבנים, קצרים תלד ארוכים, נקבות תלד זכרים, היתה יולדת לשתי שנים יולדת בכל שנה, יולדת אחד תלד שנים שנים. ר' שמעון אומר אין נותנין לעבירה שכר אלא לפי שהיתה אסורה לזרע לשעבר יכול תהא כן לעתיד ת״ל ונזרעה זרע מותרת היא לזרע מעתה:" + ], + [ + "זאת תורת הקנאות, המקנא יקנא בשילה ובבית העולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:", + "אשה תחת אישה, מה ת״ל אשה אשה בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולעמוני ולמואבי מצרי ואדומי פצוע דכא וכרות שפכה לכותי ולחלל לרבות כל הפסולות שישתו. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר אין משקין את הפסולות:" + ], + [ + "או איש אשר תעבור עליו, איש או איש לרבות כהן והסריס שיקנו והיה בדין שלא יקנא כהן והלא אומר וכי דין הוא ומה אם שבויה שאינה אסורה איסור שעה לישראל הרי היא אסורה איסור עולם לכהן הדיוט שוטה שהיא אסורה איסור שעה לישראל אינו דין שתהא אסורה איסור עולם לכהן ת״ל איש או איש לרבות כהן והסריס:", + "והעמיד את האשה לפני ה', לרבות אשת כהן ואשת סריס שהן שותות:", + "ועשה לה הכהן, יכול כל האמור בענין ומניין אע״פ שלא עשה לה אלא השביעה והשקה והקטיר קומץ מנחתה דיו ת״ל ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת:" + ], + [ + "ונקה האיש מעון, מגיד שהוא בנשיאות עון עד שלא תשתה האשה ומנין אף האשה תהא בנשיאות עון אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' יהודה אומר הרי ששתת ונמצאת טמאה אין בעלה חושש שמא נסתרה פעם אחרת ונטמאה ולא היה יודע בה שנאמר ונקה האיש מעון. - ר' חלפתא אומר הרי אשה ששתת מים והיו בידיה זכיות יתלו לה לשעה ומניין שסופן לבדקה אחר זמן אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' שמעון אומר חלול השם היה בדבר שאילו לא היו המים בודקין אותה על אתר כיון שהיתה יורדת מן המקדש היתה אומרת לחברותיה אל תמנעו מלחטוא כבר שתיתי ולא פגעו בי המים דומה שאין בהן צורך כלל לכך נאמר והאשה ההיא תשא את עונה מיד:" + ] + ], + [ + [ + "לפה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו יגדל בקדושה אל יעביר בתער ובמספרים אל יתלוש ואל ימרוט ואל יחוף באדמה ואל יתן סמנין בעשה ומנין בלא תעשה אמרת תער לא יעבור על ראשו אין במשמע בלא תעשה אלא התער כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה הכל. אבל אומר אני מה התער שהוא בהעברת שער וכלי [אף אני ארבה את המספרים שהוא בהעברת שער וכלי] מה בין תער למספרים שהתער מכלה והמספרים משיירות דבר אל בני ישראל ריבה התולש והמורט ואמרת אליהם ריבה המספסף באור הא מה שיירתי במצות עשה החופף באדמה והנותן סמנין:" + ], + [ + "דבר אל בני ישראל, בני ישראל נודרין נזירות אין הגוים נודרין נזירות וכה״א אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריב לה' לעולה (ויקרא כב יח) לעולה הן נודרין אין נודרין לנזירות. - בני ישראל נודרין נזירות אין העבדים נודרין נזירות מפני שרבו כופהו ואומר לו לשתות יין והוא שותה לגלח והוא מגלח ליטמא למתים והוא מיטמא. או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:", + "איש או אשה, ר' יוסי הגלילי אומר יכול כשידירנה בעלה מפני שהיה לי בדין מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו הרי הוא אוסר עליו נדרים מקום שהוא מיפר נדרי אשתו אינו דין שיאסור עליה נדרים אמרת ואשה כי תדור נדר (במדבר ל ד) לא כשידירנה בעלה. ר' עקיבא אומר יכול אף הנזירה לא תהא מיטמאה למתים והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים לא עשה בהן נשים כאנשים מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנדרים אינו דין שלא נעשה בהן נשים כאנשים אמרת או אשה וגו' על נפש מת לא יבא:", + "איש כי יפליא, כשיפרש:", + "לנדור, פרט למהרהר בלב ומנין אתה מרבה הגומר בלב ת״ל נדר:", + "נדר, נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור כאן כי יפליא אף נדר האמור להלן כי יפליא ומה נדר האמור להלן אל תאחר לשלמו אף נדר האמור כאן אל תאחר לשלמו:", + "נזיר להזיר, נודר הוא נזירות בתוך נזירות והיה בדין שלא יזיר הואיל והנגעים גורמים להבאת קרבן והנזירות גורמת להבאת קרבן מה מצינו בנגעים שאם נולד לו נגע בתוך נגעו אינו גורם לו להביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון וכן הנזירות שאם נולדה לו נזירות בתוך נזירותו אינה גורמת לו שיביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון ובצד השני אתה אומר נזיר להזיר מזיר הוא בנו הקטן כשירצו הקרובים:", + "לה', מגיד שהנזירות לשם כשהיא דרך קדושה:" + ], + [ + "מיין ושכר יזיר, נאסר הנזיר בשלש מצוות מלשתות יין ומלגלח ומליטמא למתים והותר בשתים מהן במקום מצוה לגלח תגלחת מצוה ולהיטמא למת מצוה יכול יהא מותר ביין מצוה והלא דין הוא ומה אם האונן שהוא מותר ביין הרשות הרי הוא אסור ביין מצוה נזיר שהוא אסור ביין הרשות אינו דין שיהא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא אסור באוכל מצוה תאמר בנזיר שהוא מותר באוכל מצוה הרי כהן יוכיח שהוא מותר באוכל מצוה ואסור ביין מצוה וכן אל תתמה על הנזיר שאע״פ שהוא מותר באוכל מצוה הרי הוא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא במיתה תאמר בנזיר שהוא במיתה הואיל ואינו במיתה יהא מותר ביין מצוה אמרת מיין לרבות יין מצוה:", + "מיין ושכר, ר' אלעזר הקפר אומר מיין זה יין מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג ת״ל ונסכו רביעית ההין (במדבר כח ז). חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי. - יכול שאין לי אלא יין מנין אפילו חומץ ת״ל חומץ. אי חומץ יכול אף חומץ של תמד ת״ל חומץ יין התיר במעורב שאינו בנותן טעם אין לי אלא חומץ יין מנין אף המטיל מים לתוך ענבים והבאישו ת״ל משרת ענבים ומנין אף משרת בוסר ת״ל וכל משרת. יכול לא יתן על מוחו ועל מגפתו ולא ירד בתוך הגת ת״ל לא ישתה משום שתיה הוא עובר אינו עובר משום כל אלה. יכול שאינו עובר אלא בשתיה ומנין אף באכילה ת״ל וענבים לא יאכל. לפי שאמרת גפן יין בעונש אין טרוקטי בעונש ומנין אתה אומר טרוקטי באזהרה ת״ל וענבים לא יאכל. אין לי אלא ענבים מניין אפילו בוסר ת״ל לחים ומניין אף יבשים ת״ל ויבשים. יכול אף החוטין והעלים והלולבין ומי גפנים והסמדר ת״ל מחרצנים ועד זג יצאו אלו שאינן פרי ולא פסולת פרי אלא כעץ הן חשובין:" + ], + [ + "מחרצנים ועד זג, אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החיצונים והזוגים אלו הן הפנימיים דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבול נמצא החרצנים הן הפנימיין שזורעין אותן והזוגין הן הקליפה החיצונה:", + "מחרצנים, אמרת מיעוט חרצנים שנים ועד זוג זה זג אחד ר' עקיבה היה מרבה בכולן כזית שנאמר מכל אשר יצא מגפן היין החזירן לכלל שהיו בו:" + ], + [ + "כל ימי נדר נזרו, ימי נזרו לא יגלח ימי נזרו לא ישתה יין ימי נזרו לא יטמא למתים. מי שאמר הרני נזיר לשתות יין בשבת זו לגלח בשבת זו ליטמא במתים בשבת זו אין זה אלא כנודר בנזיר. ממעט אני בנודר סתם שאם גלח יום שלשים שיעלה לו יכול אף במפרש כן ת״ל ימי נזרו לא יגלח. מי שאמר הרני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לנזירות הואיל והרשות בידו לגלח יכול תהא רשות בידו לשתות יין ת״ל ימי נזרו לא ישתה יין עד מלאת הימים וגו' מי שאמר הרני מוסיף על נזירותי עוד שלשים יום אמ' עד מלאת הימים אשר יזיר לה'. - מי שניזור בארץ טמאה ובא לו לארץ טהורה יכול יגלח וישלח פרע שני ת״ל קדוש יהיה גדל פרע גדל פרע הוא. מעשה בהלני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום הרני נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ולסוף שבע שנים עלת לארץ ישראל והורה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ולסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה אחת ועשרים שנה:", + "קדוש יהיה, מיכן אמרו סתם נזירות שלשים יום מנין יהיה:", + "גדל פרע, מצות עשה:", + "גדל פרע, אין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו פרע מנין ת״ל קדוש יהיה כמה שהוא ואין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו מנין ת״ל שער ראשו מה שהוא:" + ], + [ + "כל ימי הזירו לה' על נפש מת, יאמר מת מה ת״ל נפש להביא את הדם:" + ], + [ + "לאביו לא יטמא, יכול לא יטמא על מת מצוה והלא אומר וכי דין הוא הואיל והכהנים בלא תעשה מליטמא למתים אם מיטמא הכהן על מת מצוה אף הנזיר יטמא על מת מצוה קל וחומר ומה במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים הרי הן מיטמאין על מת מצוה מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנזיר אינו דין שלא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה. - יכול יטמא הוא על מת מצוה ברגל ת״ל לאמו לא יטמא אבל מטמא הוא על מת מצוה ברגל. יכול יטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ת״ל לאחיו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים. יכול יטמא על מת מצוה בקרובים ברגל אבל לא יטמא על מת מצוה ברחוקים ברגל ת״ל ולאחותו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ברגל:", + "לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, פרט לנוגע בשפוד:", + "במותם, ריבה ד״א שיטמא במת שלם ואת מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי:", + "כי נזר אלהיו על ראשו, מגיד שהנזירות בראש:" + ], + [ + "כל ימי נזרו קדוש הוא לה', מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש ולא עוד אלא ששקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא):" + ], + [ + "וכי ימות מת עליו, לרבות שנפל עליו הבית ועל המת:", + "בפתע פתאום, לרבות שמת עליו בפונדקי:", + "וטמא ראש, יכול שאין לי שהנזיר מגלח אלא כשהוא נוגע במת שלם ובשדרה ובגולגולת ובחצי לוג דם ובחצי קב עצמות ואבר מן החי ואבר מן המת שיש עליהן בשר כראוי כשאמר טמא ריבה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. טמא וטמא ריבה כזית מן המת וכזית מן הנצל ומלא תרוד רקב ורוב בנינו ורוב מנינו. נזרו ריבה עצם כשעורה שיטמא במגע ובמשא:", + "וגלח, יכול יגלח את כל שערו אמ' לא אמרתי אלא ראשו ממעט אני בכל שערו ולא אמעט בזקנו שהוא בכלל ראשו אמ' וגלח ראשו פרט לזקנו. וגלח, יכול עד שלא טהר אמ' לא אמרתי אלא ביום טהרתו. יכול בין ביום בין בלילה אמ' ביום השביעי ביום ולא בלילה:" + ], + [ + "וביום השביעי יביא שתי תורים, היה רבי שמעון בן נחוניא אומר משום רבי שמעון הואיל ונאמרה הבאת קרבן ביחיד ונאמרה הבאת קרבן בצבור מה למד בצבור אם עבר יומו עבר קרבנו יכול מה הבאת קרבן צבור אם עבר יומו עבר קרבנו כך הבאת קרבן ביחיד אם עבר יומו עבר קרבנו אמרת ביום השמיני וביום השמיני ריבה תשיעי ועשירי:", + "יביא תורים, יכול הרבה אמ' לא אמרתי אלא שתי תורים. יכול יביא תורים ובני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה. יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו אמ' שתי תורים או שני בני יונה לא מצא תורים ומניין שיביא בני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה:" + ], + [ + "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה, חטאת כפרה אין בעולה כפרה. יכול שאין בעולה שיורי כפרה ת״ל עשה ועשה:", + "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, משום טומאת המתים. ר' שמעון אומר מאשר חטא על הנפש משום שחטא על נפשו:", + "- וקדש את ראשו, יחזור ויגדל בקדושה:", + "ביום ההוא, ביום שטהר:" + ], + [ + "והזיר לה' את ימי נזרו, יחזיר וישלים ימי נזירותו שהזיר:", + "והביא כבש, לא איל:", + "בן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לאשם, הרי זה קנס:", + "אמר ר' שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו:", + "- והימים הראשונים יפלו, מפיל הוא לאחר בדם רביעית לאחר ברובע עצמות על מגע שפוד ועל ימי חלוטו של מצורע. יכול שהוא סותר בכל אלו ת״ל כי טמא נזרו טומאה סותרת אין כל אלו סותרים. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמאה את האדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה נזף בי ואמר לי אין דנין בנזיר מקל וחומר וכשבאתי אצל רבי יהושע אמרתי לו את הדבר אמר לי רואה אני להקל ולהחמיר אבל מה אעשה שגזרו חכמים חצי לוג:", + "והימים הראשונים יפלו, ר' אליעזר אומר בזמן שיש לו אחרונים הוא סותר את הראשונים לא בזמן שאין לו אחרונים. ר' עקיבא אומר הימים הראשונים יפלו מה שגזרו הראשונים שלשים יום:" + ], + [ + "וזאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה יכול אף בבמה ת״ל זאת ומניין אתה מרבה הנזיר [נזירות עולם ת״ל תורת יכול שאת מרבה הנזיר] נזירות שמשון ת״ל זאת:", + "ביום מלאת, ביום. יביא אותו, לא בלילה:", + "ביום מלאת ימי נזרו, ראוי לגלח תגלחת טהרה ביום אחד ושלשים ומניין שאם גלח ביום שלשים יצא ת״ל ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. - יביא, יביאם בעל כרחו מכאן היו בית שמאי אומרים נודרין לנזירות ובית הלל אומרים אין נודרין שמא ינזר לחייו. אמרו להם בית שמאי מפני מה אתם אומרים שלא ילמוד לאכול משל בריות אם אינו נזיר והוא אומר נזיר אני נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל לאכול סעודה אחת:" + ], + [ + "והקריב את קרבנו לה', מגיד שהבהמה מקודשת לשם:", + "כבש אחד, לא שנים. אמרת אחד שיהא הקדש לשם אחד:", + "בן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לעולה, שיהא הקדשו לשם עולה:", + "וכבשה, יכול שתים אמ' אחת לא אמרתי אלא אחת. אמרת אחת אין מגלחין שתי נזירות כאחת:", + "בת שנתה, בת שנה לעצמה לא בת שנה לשנים:", + "לחטאת, שיהא הקדשה לשם חטאת:", + "ואיל, יכול שנים אמ' אחד לא אמרתי אלא אחד. אמרת אחד מגלח הוא על זבח אחד בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:", + "לשלמים, שיהא הקדשו לשם שלמים:" + ], + [ + "וסל מצות, יכול מצוה שיביא בסל אין לי אלא בסל מנין את מרבה שאר כל הכלים ת״ל סל וסל:", + "סלת חלות בלולות בשמן, יכול יתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה ת״ל מצות למצה שוו לא שוו לבלילה ולמשיחה:", + "ורקיקי מצות משוחים, יכול כדרך המושחין אמרת בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו כמין כי:", + "ומנחתם ונסכיהם, אבל אומר אני מה האיל שהוא בא בנדר ונדבה שהוא טעון נסכים אף אני ארבה את העולה שהוא בא בנדר ונדבה ולמה מיעטתי את החטאת שאינה באה אלא לכפרה:" + ], + [], + [ + "ואת האיל יעשה זבח שלמים לה', שיקדים הקדשו לזבחו זביחת תודה מעכבת את לחמה זביחת שני כבשי עצרת מעכבת את לחמן אימתי בזמן שהזבח בירושלם והלחם בירושלם ולא בזמן שהזבח בירושלם והלחם בבית פגי. ר' יהודה אומר יעשה זבח שלמים לה' יעשה של שלמים תחלה:" + ], + [ + "וגלח הנזיר פתח אהל מועד, יכול אף במדינה אמרת גלח וגלח אף במדינה מה בין מגלח פתח אהל מועד למגלח במדינה המגלח פתח אהל מועד משלח שערו תחת הדוד והמגלח במדינה אינו משלח את השער תחת הדוד וחכמים אומרים אחד זה ואחד שולחין שער תחת הדוד. ר' יהודה אומר מגלח פתח אהל מועד משלח שער תחת הדוד והמגלח במדינה בטומאה קוברו במקומו:", + "וגלח הנזיר, ר' שמעון השזורי אומר לא הנזירה. - ר' אלעזר בר' שמעון אומר גלח וגלח אף הנזירה. ר' יוחנן הסנדלר אומר נזיר אל פתח אהל מועד אין הנזירה פתח אהל מועד [אמרו לו למה אמר להם] שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה. אמרו לו והלא שוטה תוכיח אמר להם לא דומה שוטה לנזירה ששוטה לא גודלת ולא כוחלת ולא פוקסת והנזירה מותרת בכל אלו. - פתח אהל מועד את ראש נזרו, יכול בזמן שלא נטמא מנין אף בזמן שנטמא ת״ל שער ראש נזרו:", + "תחת זבח השלמים, נטמאו שלמים מנין שיתן תחת זבח אחר ת״ל זבח. נטמא הזבח מנין ת״ל ונתן על האש מכל צד:" + ], + [ + "ולקח הכהן את הזרוע בשלה, שתהא שלוקה:", + "מן האיל, לרבות את האיל שישלק כולו:", + "ונתן על כפי הנזיר והניף, יכול בישראל היה מניף ת״ל המקריב המקריב יניף (ויקרא ז כט). אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך (במדבר יח יט) ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף. יכול יהו עושין שמיני כהן ת״ל המקריב יניף יכול יהו עושין כשמיני כהן מושיט לכהן ת״ל המקריב יניף. יכול בישראל היה מניף ת״ל לך ולבניך או לך ולבניך אהרן ובניו היה מניף ת״ל המקריב יניף אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף הא מה הדבר מה שלימד בנזיר ומה לימד בנזיר אמרת ונתן על כפי הנזיר והניף הכהן אף במקום שנאמר המקריב יניף כהן מניח ידו תחת ידי ישראל ומניף:" + ], + [ + "והניף אותם הכהן תנופה, תנופה אחת ולא שתים:", + "לפני ה', שתהא תנופה לפנים מן המניף:", + "על חזה התנופה ועל שוק התרומה, אף איל נזיר היה בכלל שלמים יצא מכלל שלמים לטענו בזרוע בשילה. יכול שבא לפטרו בחזה ושוק אמ' על חזה התנופה ועל שוק התרומה הא ידעת שלא בא לפטרו מן החזה ושוק ולמה בא לטענו זרוע בשילה:", + "ואחר ישתה הנזיר יין, אחר כל המעשים הללו ומנין אף לאחר מעשה יחידי ת״ל אחר ואחר משיזרק עליו אחר מן הדמים הותר אע״פ שלא נתן על כפיו ולא הניף ולא גלח:" + ], + [ + "זאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירות שיביא קרבן טהרה ותנהוג בשילה ובבית עולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:", + "אשר ידור קרבנו, זה האומר הרי עלי נזירות שיביא שלש בהמות ויקום:", + "קרבנו לה' על נזרו, הרי נזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כן מועלין בשער. ר' אלעזר ב״ר שמעון אומר אין מועלין בשער:", + "- מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו, כפי נדרו שלא יפחות או כפי נדרו שלא יוסיף. אמרת מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו שלא יפחות ולא כפי נדרו שלא יוסיף:", + "כן יעשה על תורת נזרו, זה הנודר בנזירות כחול הים שבכל שעה שרוצה להקל מראשו יקל. יכול אף האומר הרי עלי נזירות כן אמרת לא אמרתי אלא כן יעשה על תורת נזרו:" + ], + [], + [ + "דבר אל אהרן, יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב״ה אמרת אלה החקים והמשפטים וגו' (ויקרא כו מו) הא כל המצות הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני ומה ת״ל לאהרן אלא כל דבר שהיה הוגין לאהרן היה נתלה באהרן וכל דבר שהיה הוגין לישראל היה נתלה בישראל. הא לפי שהדבור היה הוגין לאהרן לפיכך נתלה באהרן אעפ״כ כולם שמעו את הדבור:", + "ושמו את שמי על בני ישראל, אין לי אלא ישראל גרים ועבדים משוחררין מניין ת״ל אמור להם מכל מקום:", + "אמור להם, יכול יהוא מברכין אותן עד שלא יהיה החזן אומר ת״ל אמור להם החזן אומר תחלה והן מברכין אחר כן:" + ], + [ + "יברכך ה', זו ברכה האמורה בתורה ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז יד) ברוך פרי בטנך וגו' (דברים כח ד) ברוך אתה בבאיך וברוך אתה בצאתיך (דברים כ״ח ו) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה הרי הן מבורכין מניין אף שמורין ת״ל וישמרך. ר' יצחק אומר אתה אם מבורכין הן שמורין הן ואם שמורין הן מבורכין הן ומה ת״ל וישמרך אלא וישמרך מיצר רע שלא יוציאך מן העולם. ד״א וישמרך ישמרך מן המזיקין המקיפין אותך שנא' יפול מצדך אלף וגו' (תחלים צא ז) הרי הן מבורכין ושמורין ומניין אף שכינה תהא ביניהן ת״ל יאר ה' פניו אליך אף שכינה תהא ביניהן. ד״א יאר ה' פניו יגן עליך ממאור השכינה הרי הן מבורכין ושמורין ושכינה ביניהן ומניין אף חנונים בדעת ובבינה ת״ל ויחנך אף חנונים בדעת ובבינה. דבר אחר ויחנך יתן בהם דעת שתהו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה כענין שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים יג יח). ד״א יברכך בנכסים וישמרך בנסכים ר' נתן אומר יברכך בנסכים וישמרך בגוף. ר' יצחק אומר יברכך בגוף וישמרך מיצר רע וכה״א כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד (משלי ג כו). ד״א וישמרך שלא ישליט עליך אחרים וכה״א יומם השמש לא יככה וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' (תהלים קכא ו - ז). ד״א וישמרך ישמור לך ברית אבותיך שנ' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' (דברים ז יב). ד״א וישמרך ישמור לך את הקץ שנא' משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו' אמר שומר אתא בוקר (ישעיה כא יא - יב). ד״א וישמרך ישמור את נפשך בשעת המיתה שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) שומע אני בין צדיקים בין רשעים שנא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ״ה כ״ט). ד״א וישמרך ישמרך בעולם הזה וכה״א רגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט). ד״א וישמרך ישמרך לעתיד לבא שנ' וקוי ה' יחליפו כח וגו' (ישעיה מ לא):" + ], + [ + "יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור פנים ור' נתן אומר זה מאור השכינה שנא' קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א) ואומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' (ישעיה ס ב) ואומר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (תהלים סז ב). ד״א זה מאור התורה וכה״א כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג):", + "ויחנך, יחנך במשאלות לבך וכה״א וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט). ד״א ויחנך יתן לך חן בעיני בריותיו וכה״א ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר (בראשית לט כא) ואומר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (אסתר ב טו) ואומר ויתן ה' את דניאל לחסד וגו' (דניאל א ט) ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). ד״א ויחנך בדעת בחכמה ומוסר ובינה והשכל. ד״א ויחנך בתלמוד תורה שנא' תתן לראשך לוית חן כי לוית חן הם לראשך (משלי ד ט). ד״א ויחנך יחנך במתנות חנם שנא' הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם עד שיחננו (תהלים קכג ב) ואומר חנינו לך קוינו (ישעיה לג ב). ד״א ויחנך אם יש לך יתן לך ואם אין לך ילוה לך:" + ], + [ + "ישא ה' פניו, יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו כלפי אצלך לא דומה אדם שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל שלומו מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יופך פניו אצלך:", + "ד״א ישא ה' פניו אליך בשעה שאתה עומד ומתפלל וכה״א ויאמר אליו הנה נשאתי פניך (בראשית יט כא) והלא דברים קל וחומר אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. ר' יוסי בן דוסתאי אומר כא״א ישא ה' פניו אליך וכא״א אשר לא ישא פנים (דברים י יז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ישא ה' פניו בדברים שבינך לבינו אשר לא ישא פנים בדברים שבינך לבין חבירך. ר״ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכא״א לא ינקה (שמות לד ז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ונקה בדברים שבינך לבינו לא ינקה בדברים שבינך לבין חבירך מיכן היה בן עזאי אומר ונקה לא ינקה מנקה הוא ואינו מנקה מנקה לשבים ואינו מנקה למחזיקים. ד״א כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים היאך יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו ישא וכשאין ישראל עושין רצונו לא ישא. - היה ר״ש אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום נתנה לצדיקים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי שלום מקדימות אותן הראשונה אומרת יבא שלום השניה אומרת נוחו על משכבותם והשלישית אומרת הולך נכחו (ישעיה נז ב) ואילו לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנ' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (ישעיה נח ח) ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום מנעה מן הרשעים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן הראשונה אומרת אין שלום השנייה אומרת אמר ה' לרשעים (ישעיה נז כא) השלישית אומרת למעצבה תשכבון (ישעיה נ יא) ואם לא דיין לרשעים שמיתתן בידי מחבלים שנ' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים (איוב לג כב) יהדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו (איוב יח יח) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (תהלים לה ה) ולא עוד אלא שהן מתקנטרין לפניהם ואומרין אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון. ד״א היה ר' שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה מדת בשר ודם כשהוא הולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובליגיונין וכשהוא הולך לשלום אינו הולך אלא יחידי ומדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בליגיונות ובאוכלוסין שנא' אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י) ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו (איוב כה ג) ואומר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש (תהלים סח יח) וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנא' פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו' (ישעיה סג ג). וכן את מוצא כשפרע מדור המבול לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו יז). וכן את מוצא כשפרע מדור הפלגה לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ (בראשית יא ט). וכן את מוצא כשפרע מחמשת כרכי סדום לא פרע מהן אלא יחידי שנא' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים (בראשית יט כד). וכן את מוצא כשפרע מן המצריים לא פרע מהן אלא יחידי שנ' וה' הכה כל בכור (שמות יב כט). וכן את מוצא כשפרע מדור האמורי לא פרע מהן אלא יחידי שנ' הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י יא). וכן את מוצא כשפרע מסנחריב לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור (ישעיה לז לו). ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שלא בקש מן המקום אלא שלום שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי (בראשית כח כא). וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה). וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנא' וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז). [וכן את מוצא שלא נתן הקב״ה שכר תלמוד תורה אלא שלום שנא' שלום רב לאוהבי תורתך (תחלים קיט קסה). וכן את מוצא שלא נתן המקום שכר עושי צדקות אלא שלום שנא' והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב יז). וכן את מוצא שלא נמשלה ירושלם אלא בשלום שנא' יהי שלום בחילך (תהלים קכב ז)]. וכן את מוצא שאין הקב״ה עתיד לנחם את ירושלם אלא בשלום שנא' וישב עמי בנוה שלום (ישעיה לב יח). וכן את מוצא שלא כונן הקב״ה את מלכות בית דוד אלא בשלום שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ (ישעיה ט ו). וכן את מוצא שלא פרע המקום מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנא' לא תדרוש שלומם (דברים כג ז):" + ], + [ + "ושמו את שמי, שמי המיוחד שלי. מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד יכול אף בגבולין יהו מתברכין בשם המיוחד ת״ל ושמו את שמי ולהלן הוא אומר לשום שמו שם (דברים יב כא) מה להלן מקדש אף כאן מקדש אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין אותו לצנועים שבכהונה. אמר ר' טרפון מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמרו בתוך נעימת אחיו הכהנים או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ כא) אף בגבולין אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכינויו בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן:", + "ואני אברכם, יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הן מבורכין ואם לאו אינן מבורכין ת״ל ואני אברכם בין רוצים בין אינם רוצים אני אברכם מן השמים. הכהנים מברכים את ישראל מי מברך את הכהנים ת״ל ואני אברכם הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך את אלו ואת אלו:" + ] + ], + [ + [ + "ויהי ביום כלות משה וימשח את המשכן, איני יודע אם ביום שהתחיל בו או ביום שגמרו כשהוא אומר ויהי ביום כלות משה אינו ביום שהתחיל בו אלא ביום שגמרו:", + "וימשח אותו ויקדש אותו, משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כד טז). אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם שנא' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' (ויקרא ח ל). משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את אהרן היה מפשיטו ומרחיצו וסך בין עיניו כמין כי וחוזר ומלבישו ושמונה בגדים מעכבין זה את זה. משיחת בניו כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את בניו היה מפשיטן ומרחיצן וסך בין עיניהם כמין כי וחוזר ומלבישן ובני אהרן מעכבין זה את זה. הלוים נתקדשו בהזייה ובתגלחת בקרבן ובתנופה, בהזייה מניין הזה עליהן מי חטאת (במדבר ח ז), בתגלחת מניין והעבירו תער על כל בשרם (במדבר ח' ז'). בקרבן מניין ולקחו פר בן בקר (במדבר ח' ח'), בתנופה מניין והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח' י״א). ישראל נתקדשו בפרת חטאת שנ' דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובשמן המשחה, בעמידה מניין ויהי בחדש הראשון הוקם המשכן (שמות מ יז), בפירוק מניין ולא יבואו לראות כבלע את הקדש (במדבר ד כ), בשמן המשחה מניין ויקח משה משמן המשחה וימשח את המשכן (ויקרא ח י). משיחת המשכן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את המשכן, היה מושחו ומעמידו ומפרקו ובשמיני היה מושחו ומעמידו ולא מפרקו, ר' שמעון או' אף בשמיני היה מושחו ומעמידו ומפרקו. - כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס כשהיה משה מפרקו היה מפרקו מבפנים ויוצא:" + ], + [ + "ויקריבו נשיאי ישראל, הם נשיאי המטות במצרים הן העומדין על הפקודים הם שהיו עומדין על המניין ועל הדגלים:" + ], + [ + "שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנ' בצבים ובפרדים (ישעיה סו כ) ר' שמעון אומר אין צב אלא צמודות שנא' והביאו בניך בחצן (ישעיה מט כב) ר' ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות ר' נחמיה אומר כצבעו של רקיע:", + "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, מפני מה לא הביאו חציין שוורים וחציין עגלות היה משה מתירא שמא ימות שורו שלאחד מהן שמא תשבר עגלה שלאחד מהן ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן מניין אתה אומר שבשרו המקום שאין אחד מן השוורים מת ולא אחת מן העגלות נשברת אמרת והיו לעבוד את עבודת אהל מועד:" + ], + [], + [ + "קח מאתם, היה משה מתירא ואומר דומה שמא עברה ממנו רוח הקדש ושרת על הנשיאים אמר לו המקום אלו אני אמרתי להן להקריב לא לך הייתי אומר שתאמר להן אלא הן התנדבו בעצמן והיה משה מסרב לקחת מידם א״ל המקום קח מאתם:" + ], + [], + [ + "את שתי העגלות וגו', מה היתה עבודתם באהל מועד אמ' ונשאו את יריעות המשכן וגו' (במדבר ד כה) ואת ארבעת העגלות וגו' ומה היתה עבודתם באהל מועד אמ' ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן וגו' (במדבר ג לו):" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר ה' אל משה, חמשה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד ואיזה זה יום הוקם המשכן. ואלו הן אדם כי יקריב מכם קרבן, צו את אהרן, קח לך עגל, יין ושכר אל תשת, איש איש מבית ישראל אשר ישחט, כמעשה ארץ מצרים, קדושים תהיו, אמור אל הכהנים, וישלחו מן המחנה, כה תברכו, קח מאתם, נשיא אחד ליום, בהעלותך, קח את הלוים, ויקחו אליך פרה אדומה:", + "- ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום, אמר להם משה לכולכם נאמר לי שתקריבו אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון. נתנו עיניהם בנחשון אמרו זה קדש שמו של הקב״ה על הים והוא ראוי להוריד השכינה והוא מכם יקריב ראשון לכך נאמר המקריב ביום הראשון נחשון בכלם כתיב קרבנו ובו כת' וקרבנו בכלם כת' עתדים חסר ובו כת' עתודים:" + ], + [], + [ + "קערת כסף, מה ת״ל אחת מזרק כסף מה ת״ל אחד אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה וכה״א קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יסך בהן (שמות כה כט) וכי בהן היו מנסכין והלא כבר נאמר ואת קשות הנסך (במדבר ד ז) ומה אני מקיים אשר יסך בהן אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה:" + ], + [], + [], + [], + [ + "זה קרבן נחשון, מניין אתה אומר שכולן נתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שווה ת״ל זה קרבן נחשון זה קרבן נתנאל זה קרבן אליאב זה קרבן אליצור. - באותו היום ראתה אלישבע בת עמינדב ארבע שמחות ואבל אחד, ראתה יבמה מלך אחיה נשיא בעלה כהן גדול שני בניה סגני כהונה ואבל אחד על שני בניה. על אותו היום הוא אומר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו באתי לגני אחותי כלה (שיר השירים ד טז, ה א):" + ], + [ + "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער, למה כתיב ביששכר הקריב לפי שהקריב שני למלך מפני שהוא בן תורה והוא שנתן עצה לשבטים שיביאו עגלות וכה״א ישיב ושמרון (דה\"י א' ז א) והלא שמו יוב ושמרון ולמה נקרא שמו ישיב שהשיב עצה לשבטים לעשות עגלות לפי כך נאמר בו הקריב כאלו הוא לבדו שהקריב ואינו טפלה לאחרים:", + "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו, אין ידוע אם ביום שגמרו או ביום שהחל להעמידו כשהוא אומר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן הא כבר כילוי אמור וכשהוא אומר אחרי המשח אותו עדיין הדבר חלוק הא ידעת שאינו אומר כן זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו לא ביום שגמרו אלא ביום שהחל להעמידו:", + "ביום המשח אותו, יכול שהוא נמשח מעתה אמ' זאת עוד אינו נמשח מעתה אדיין אני אומר לא ימשח לימות המשיח אבל ימשח לעתיד לבא אמרת זאת חנוכת המזבח אחרי וגו' עוד אינו נמשח לעתיד לבא וכה״א זאת משחת אהרן ומשחת בניו (ויקרא ז לה) יכול שהן נמשחין מעתה אמרת זאת אינן נמשחין מעתה עדיין אני אומר לא ימשחו לימות המשיח אבל ימשחו לעתיד לבא אמרת זאת אינן נמשחין לעתיד לבא ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדין על אדון כל הארץ (זכריה ד יד) זה אהרן ודוד זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו:", + "מאת נשיאי ישראל, מה ת״ל מאת נשיאי ישראל אלא מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה כארכן כן רחבן כן משקלן. ר' שמעון אומר מה ת״ל מאת נשיאי ישראל אלא מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה ולא הקריב אחד מהן יותר על חברו שאלו הקריב אחד מהן יותר על חברו לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת. א״ל המקום אתם חלקתם כבוד אחד לחברו ואני חולק לכם כבוד שנ' ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום:", + "שלשים ומאה הקערה האחת כסף כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות, וכי אין ידוע שאלפים וארבע מאות בשקל הקדש יכול בזמן שהוא שוקלן כולן כאחת היו יתירים ובזמן שהוא שוקלן אחת אחת היו חסרים אמ' כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש בין שוקלן כולן כאחת בין שוקלן אחד אחד:", + "- כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש, אין לי אלא מדת הכלים שיהיו שווין מדת בהמה גסה מניין אם שחורות שחורות אם לבנות לבנות אמרת כל הבקר לעולה שנים עשר פרים אין לי אלא מדת בהמה גסה מדת בהמה דקה מניין ת״ל אילים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים:", + "זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו, זה הוא שאמרנו ביום המשח אותו למעלה:", + "ובבא משה אל אהל מועד, כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מהוא אומר ולא יכול משה מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מהוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו. שלש מדות היה בו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם משה היה מדבר עמו עומד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח) [ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד)] משה היה מדבר עמו פה אל פה שנא' פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח) [ובבלעם כתיב נאם שומע אמרי אל (במדבר כד ד) שלא היה מדבר עמו פה אל פה] משה היה מדבר עמו פנים אל פנים שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות לג יא) [ועם בלעם לא היה מדבר כי במשלים כמד׳׳ת וישא משלו ויאמר וגו' (במדבר כד טו). שלש מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה. משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנא' נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה (במדבר כ״ד ד) משה לא היה יודע אימתי הקב״ה מדבר עמו] ובלעם היה יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו שנ' ויודע דעת עליון (במדבר כ״ד ט״ז). משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו [ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו] כך היה בלעם יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנא' נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד ד') [היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה] ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנ' ובבא משה אל אהל מועד כיון שהיה רוצה היה נכנס והוא מדבר עמו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר שומעני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט) ומה אני מקיים ובבא משה אל אהל מועד אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו משום שנא' מבין שני הכרובים וידבר אליו:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בהעלותך את הנרות, אין ידוע אם בהעלותך להעלותם או בהעלותך לסדרם כשהוא אומר יאירו שבעת הנרות להעלותם אבל לא לסדרם יכול שהיה מעלה כולה כאחת אמרת להעלות נר תמיד (שמות כז כ) אחד אחד יכול אהרן לא היה מעלה כולה כאחת אבל בניו יהוא מעלים כולה כאחת ת״ל יאירו שבעת הנרות יערוך אותו אהרן ובניו (שמות כז כא) אחד אחד ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה ת״ל יאירו שבעת הנרות ומניין שיהיו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי ת״ל אל מול פני המנורה וכה״א והוא יושב ממולי (במדבר כב ה). אמר ר' שמעון כשהלכתי לרומי וראיתי שם את המנורה היו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי:" + ], + [ + "ויעש כן אהרן, עשה מה שנתפקד לא פחת ולא הוסיף:" + ], + [ + "וזה מעשה המנורה, מניין שהמנורה מן המשוך אמרת מקשה תעשה המנורה (שמות כה לא) אין לי אלא מעשה המנורה מניין לרבות קנים ופרחים ת״ל תעשה. יכול אף הצבתים והמחתות ת״ל היא, אי אפשר לומר היא שכבר נאמר תעשה ואי אפשר לומר תעשה שכבר נאמר היא אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשים למנורה מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין [ומנין שהמנורה מן הככר אמרת ככר זהב טהור יעשה אותה (שמות כ״ה לט) מנין לרבות קנים ופרחים תלמוד לומר יעשה אותה. יכול אף הצבתין והמחתות ת״ל אותה אי אפשר לומר אותה שכבר נאמר יעשה ואי אפשר לומר יעשה שכבר נאמר אותה הא כיצד אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשין למנורה מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני מרבה את כל הכלים שמשמשין ואינן זזין יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסים ויוצאין. רבי יהושע בן קרחה אומר אם לומר שהמנורה מן הככר הרי כבר נאמר ככר זהב טהור ומה אני מקיים ואת כל כליה אלא מה מנורה זהב טהור אף כליה זהב טהור]. חומר במנורה מבחצוצרות ובחצוצרות מבמנורה שהמנורה אינה אלא מן המשוך אם אין לו מן המשוך אל יעשה משאינו משוך אם אין לו של זהב עושה הוא מן הכסף או מן הנחושת חומר בחצוצרות מבמנורה שהחצוצרות אינן אלא מן המשוך אם אין לו מן המשוך עושה הוא משאינו משוך אם אין לו של כסף אל יעשה מן הזהב ומן הנחושת. - כמראה אשר הראה ה', מלמד שהראה אותה לו ארבעה פעמים ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכחה וחזר וראה אותה שנייה מיכאל עומד וממשיח בה וראה אותה ונעשית וחזר וראה אותה עשויה לכך נאמר כן עשה את המנורה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וידבר זאת אשר ללוים, השנים פוסלות בלוים ואין המום פוסל בהן והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שלא פסלו מומין פסלו שנים כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו מומים ת״ל זאת אשר ללוים השנים פוסלין בלוים אין המומין פוסלין בלוים:" + ], + [], + [ + "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, זו עבודת המשוי:", + "ולא יעבוד עוד, רבי אומר הואיל ואמרה תורה יעבוד אמרה תורה שלא יעבוד אם למדת שהוא עובד שנת עשרים וחמש יכול יעבוד כל עשרים וחמש ת״ל ולא יעבוד עוד:" + ], + [ + "ושרת את אחיו, אע\"פ שנפסל מן המשא חזר להיות שוער שומר ומשורר שנא' לשמור משמרת:", + "ועבודה לא יעבוד, זה משא שהיה במדבר ומשבא לארץ כשיתקלקל קולו נפסל מלומר שירה:", + "ככה תעשה ללוים במשמרותם, השנים פוסלות בלוים ואינן פוסלות בכהנים והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שלא פסלו המומין פסלו השנים מקום שפסלו המומין אינו דין שיפסלו שנים ת״ל ככה תעשה ללוים השנים פוסלות הלוים אינן פוסלות בכהנים:", + "במשמרותם, מגיד שהן עשויין משמרות הרבה והן ארבעה ועשרים משמר משמר לכל שבת וחוזרין חלילה:" + ] + ], + [ + [ + "וידבר ה' אל משה במדבר סיני, נאמר כאן במדבר סיני ונאמר בראשו במדבר סיני מה מדבר סיני האמור בראשו באהל מועד אף מדבר סיני האמור כאן באהל מועד. מאהל מועד נאמרו כל המצות מאהל מועד נאמר לו למשוח את המשכן מאהל מועד נאמר לו לשרוף את הפרה מאהל מועד נאמר לו להעמיד את האהל מאהל מועד נאמ' לו כל הטמאות והטהרות:" + ], + [ + "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, מה ת״ל בראשון מלמד שלא קדמו אחר. במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה יכול שאין לי שאינו דוחה את הטומאה אלא בחול ומנין אף בשבת ת״ל במועדו. - יכול אף השלמים הבאים עמו יהו דוחין את השבת ואת הטומאה ת״ל תעשו אותו אותו דוחה את השבת ואת הטומאה אין השלמים הבאים עמו דוחין לא את השבת ולא את הטומאה אימתי מביאת עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול ובמועט. חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן:", + "ויעשו בני ישראל, יכול אין לי שהוא דוחה את השבת אלא בשחיטתו אמרת ויעשו ויעשו ריבה קבול דמו וזריקתו ומיחוי קרביו והקטר חלביו. ר' אליעזר מוסיף ארבעה דברים חתיכת יבלתו ונותן משכון ולוקח הרכיבו מירושלם להר הבית והבאתו מחוץ לתחום שהיה ר' יהושע אומר הבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה את השבת. ר' אליעזר אומר דוחה היא מקל וחומר אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הבאה שהיא משום שבות. אמר לו ר' יהושע הרי שחיטה שהיא במקראי קודש בגבולין תוכיח שהתיר בה משום מלאכה ואסר בה משום שבות. אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע אין דנין רשות מחובה ולא חובה מרשות אלא רשות מרשות לגזרה שוה וחובה מחובה לגזרה שוה. נסתלק ר' יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו הרי מי שהוזה הזאה ראשונה ואירע יום שביעי שלו ביום שבת בערב פסח אומר אתה לו שיזה בשביל שיאכל את הפסח. אמר לו ר' אליעזר הוא עיקר דיני אם התרתה שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הזאה שהיא משום שבות. אמר לו ר״ע אתה כופר בי ואני כופר בך אם אסרת הזאה שהיא משום שבות לא נאסור שחיטה שהיא משום מלאכה. אמר לו ר' אליעזר עקיבא אין אתה יכול לכפור בי לעולם מפני שאמרה תורה במועדו, במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת:" + ], + [ + "בארבעה עשר יום לחדש הזה בין הערבים יעשו אותו במועדו, בארבעה מקומות הוא אומר בין הערבים יכול בערבו של ערב ובערבו של שחר ובחצות היום כיון היא שחיטת הפסח ת״ל בין הערבים בא לחלוק בין הערבים שנים או בערב משחשכה אמ' בשלישי בין הערבים או בין הערבים בין השמשות אמ' ברביעי בין הערבים בא לחלוק בין חצות יום ובין לילה לכוין שמונה ומחצה. כל ימות השנה היה התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ערב פסחים היה נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו בזמן שחל ערב פסחים להיות ערב שבת [היה נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה בזמן שחל להיות בשבת] ר' ישמעאל אומר כסדורו בערב שבת ר' עקיבא אומר כסדורו בחול:", + "ככל חקותיו וככל משפטיו, כחקות כחקתי חקתיו וככל חקתיו כמשפט כמשפטי משפטיו וככל משפטיו ליתן בפסח דורות מה שלימד בפסח מצרים [ומה לימד בפסח מצרים אמ'] שה תמים זכר בן שנה (שמות יב ה) אף של דורות כן. מה לימד בפסח מצרים אמ' מן הכבשים ומן העזים תקחו (שמות י״ב ה') אף של דורות כן [כללו של דבר כל שלימד בפסח מצרים לימד בפסח דורות]:" + ], + [ + "וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד. כיוצא בו ר' אליעזר ביר' שמעון אומר וישבתו העם ביום השביעי (שמות טז ל) מלמד שלא עשו ישראל שבת כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא שבת הראשונה בלבד:" + ], + [ + "ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישר', יכול שלא היו מקריבין אמ' ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל מקריבין היו יכול משל צבור היו מקריבין ודאי אמ' הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל (עמוס ה כה) מלמד שלא היו מקריבין אין לי אלא לענין הפסחים מניין את מרבה חטאות ואשמות ושאר כל קרבנות צבור אמרת ככל אשר צוה ה' כן עשו מקריבין היו. - אי אפשר לומר שהיו מקריבין שהרי כבר נאמר הזבחים ומנחה הגשתם וגו' מלמד שלא היו מקריבין ואי אפשר לומר שלא היו מקריבין שהרי כבר נאמר ויעשו ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו הא מה הדבר מלמד שהיה שבטו של לוי מקריב [משלו כל קרבנות צבור ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וכשרי ישראל סמוכין לו]:" + ], + [ + "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, שבאותו היום נטמאו. איסי בן יהודה אומר ולא יכלו לעשות מתקנין היו עצמן לעתיד לבא, ר' אלעזר בר״ש אומר יכולים היו לעשותו ביום שלאחריו מפני שהיה שלישי להזייתן:" + ], + [ + "ויאמרו האנשים, בעלי שמות היו:", + "ההמה אליו, הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח:", + "אנחנו, יחידים [מיכן אמרו יחידים לפסח שני אין המרובין נדחין]:", + "טמאים לנפש אדם, אין בתוכנו לא זבין ולא מצורעין:", + "למה נגרע, למה אנו נגרעין מישראל:", + "- לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו, את שהוא במועדו בהכרת אין שני בהכרת. ד״א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות:", + "בתוך בני ישראל, למה נהיה כמנודים בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם:" + ], + [ + "ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, כדיים אתם שידבר עמכם ד״א כדיים אתם שידבר עמי על ידכם:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, בני ישראל עושין פסח שני ואין הגרים עושים פ״ש:", + "איש, האיש עושה פ״ש אין הקטן עושה פ״ש. ר' שמעון אומר האיש עושה פ״ש אין הצבור עושין פ״ש:", + "איש, לרבות את כל שלא נזרק עליהם את הדם שיהו עושים פ״ש:", + "כי יהיה טמא ועשה פסח, יכול כל הטמאים יהו עושים פסח הרי מי שהוזה הזאה אחת וזב שראה ראיה אחת והקטן והחולה וטבול יום ומחוסר כפורים והאונן והמפקח בהגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורין ת״ל כי יהיה טמא לנפש טמא מת עושה פ״ש אין כל אלו עושים פ״ש:", + "או בדרך רחוקה לכם, יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות אמרת לדורותיכם אף לדורות:", + "ועשה פסח לה', את היחידים. ועשה בעשה:" + ], + [ + "ר' יוסי הגלילי אומר לפי שנאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב כ) מצה הנאכלת בכל מושבות אתה יוצא בה ידי חובתך אי אתה יוצא ידי חובתך בביכורים ואומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז ח) מצה הנאכלת כל ששה אי אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר מפני שהן נאכלין ליום אחד תלמוד לומר. ר' עקיבא אומר מה אם שומע אני בדבר קצר משניהן לפי שנאמר בפסח קטן על מצות ומרורים יאכלוהו שאינו צריך לאמרו והלא כבר נאמר כחקת הפסח וכמשפטו הלא בכלל חקת הפסח מצה ומרור אלא הקיש מצה למרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים מה מרור נאכל כל ששה אף מצה נאכלת כל ששה אין אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד:" + ], + [ + "לא ישאירו ממנו עד בקר, לימד על פ״ש שאף הוא בבל תותירו:", + "ועצם לא ישברו בו, יכול עצם שאין עמו בשר אבל עצם שיש עמו בשר שבור ואכול את הבשר שיש בו ת״ל ועצם לא תשברו בו:", + "- לא תשברו בו, פרט לטמא פרט ליוצא ולנותר. ר' יהודה אומר בו למעט שאר כל הפסולין:", + "ככל חקת הפסח יעשו אותו, כל שלימד בגדול לימד בקטן:" + ], + [ + "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה, היכן היה בבית המטבחים. ר' אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת ר' עקיבא אומר כל שהוא מן המודעים ולחוץ פטור מן ההכרת:", + "וחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם לשחיטת הפסח יכול שהוא חייב אמרת וחדל לא ממה שחדל זה לרבות שהיה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא:", + "ונכרתה הנפש לא הצבור, ההיא כשהיא יחידית:", + "ההיא, לא אנוסה לא שוגגת לא מוטעת:", + "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא, לפי שרבינו היה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא לומר שאינו בהכרת יכול שאינו בנשיאות עון אמרת חטאו ישא האיש ההוא:" + ], + [ + "כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, כל שלימד באזרח לימד בגר:", + "- חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, מה אזרח לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית אף הגר לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית מה אזרח אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני אף הגר אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני לכך נאמר תורה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ:" + ] + ], + [ + [], + [ + "וידבר ה' עשה לך שתי חצוצרות כסף, עשה לך משלך. לך לא נעשו ליהושע. חצוצרות כמה אמ' שתים של מה אמ' של כסף:", + "מקשה תעשה אותם, מן הקשה לא מן הרך. - אלעזר בן מתיא אמר לימדתך תורה להיות שולחני לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף מצוה יכול אם היו של זהב לא יהו כשרות ת״ל כסף בזמן שהן כסף כשרות אם אינן כסף אינן כשרות. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף יכול שאין את עושה לכנוס אמרת תעשה עושה את לכנוס. ר' יהודה אומר מה אם שומע אני מיעוט חצוצרות שתים הא מה אני מקיים שתי שיהו שתיהן שוות:", + "והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות, שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות:" + ], + [ + "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה, איני יודע לאיכן ת״ל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ואם באחת יתקעו, באחת יתקעו ובשתיהן יכלו כאחת או באחת יכול באחת מהן אמ' אם באחת יתקעו ובשניהן יכלו כאחת או ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל נאמר כאן ונועדו אליך ונאמר בעדה ונועדו אליך מה ונועדו שנאמר בעדה אל פתח אהל מועד אף ונועדו אליך שנאמר כאן אל פתח אהל מועד:" + ], + [ + "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה, במזרח יסעו תחלה כשאמר ותקעתם ריבה תרועה אחת לכל מחנה ומחנה:" + ], + [ + "ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה, החונים בדרום יסעו שנייה. כשאמר ותקעתם ותקעתם ריבה שתי תרועות לכל מחנה ומחנה. ומניין שהן שלש של שלש שלש ת״ל ותקעתם תרועה שנית אם לימד שיהא שנייה שלפניה קדמתה אחרת יודע אני שהיא שנייה לה ומה אני מקיים ותקעתם תרועה שנית אלא זו שלפניה תהא פשוטה אף מאחריה תהא פשוטה:" + ], + [ + "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, מריע אתה בשל נשיאים:" + ], + [ + "ובני אהרן, יכול בני חללה ובני גרושה ובני חלוצה ת\"ל הכהנים:", + "יתקעו בחצוצרות, לא בשופרות:", + "והיו לכם לחקת עולם, לפני שילה:", + "לדרתיכם, לבית העולמים:" + ], + [ + "וכי תבאו מלחמה, יכול כיון שתבאו בשעת מלחמה ומניין על שדפון ועל ירקון ועל חסיל ועל כל צרת צבור אמ' על הצר הצורר אתכם והרעותם מיכן אמרו על אלו מתענין ומתריעין על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השדפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החליים ועל המזונות ועל המטר שנאמר על הצר הצורר אתכם כל שיציר לכם:", + "על הצר הצורר אתכם, אין במשמע אלא אם הלכת אצלם הריע ומניין אם באו עליך הריע אמ' על הצר הצורר אתכם והרעתם. או מה לימד בחוצה לארץ מקום המלחמה הריע יכול אף בארץ כן ת״ל בארצכם והרעתם:", + "והרעתם בחצוצרות, לא בשופרות. - ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, נאמר כאן זכרון ונאמר למטה זכרון מה זכרון האמור כאן הושעה והטבה אף זכרון הנאמר למטן הושעה והטבה:" + ], + [ + "ביום, זה יום טוב וביום זה יום השבת וביום זה יום הכפורים:", + "שמחתכם, אלו הרגלים. מועדיכם אלו התמידים כשאמר ומועדיכם רבה כל תמיד ותמיד:", + "ובראשי חדשיכם, אלו ראשי חדשים וראשי חדשיכם רבה ר״ה:", + "ותקעתם בחצוצרות, לא בשופרות:", + "על עולותיכם, אלו עולות חובה ועל זבחיכם זו זביחת הפסח על זבח זבחי רבה כל כתובתם:", + "ועל זבחי שלמיכם, רבה שני כבשי עצרת:", + "והיו לכם לזכרון, נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון מה זכרון האמור למעלה הושעה והטבה אף זכרון האמור למטה הושעה והטבה. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלה מסעי בני ישראל לצבאותם, כסדר חנייתן כך סדר נסיעתן ומניין שבכל המסעות לא היו נוסעין אלא כסדר הזה ת״ל ויסעו:" + ], + [ + "וכי חובב היה חותנו של משה והלא רעואל היה חותנו שנ' ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח). אמ' ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה חובב היה חותנו של משה לא רעואל היה חותנו ומי היה רעואל אבי אביהן של תינוקות. ר' יוסי או' רעואל היה שמו שהיה רעו של אלהים שנ' ויבא אהרן וכל זקני ישר' לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות יח יב). ר' שמעון אומר שלשה שמות נקראו לו נקרא שמו יתרו שהותיר דבר אחד בתורה ומה דבר אחד שהותיר בתורה שאמר למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) הא כשם שהותיר דבר אחד בתורה כך המקום הותיר אות אחת על שמו שבראשונה נקרא שמו יתר חזר להיות נקרא יתרו. נקרא שמו קיני שקינא למקום בעבודה זרה, נקרא שמו חובב שהיה מחבב את התורה. הא כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו חיבבו אותה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין ויאמרו לא נשתה יין (ירמיה לה ב). וכן את מוצא בשעה שעלו מיריחו הרי הן מניחין כל א״י בית פירות מאכל ומשקה והלכו להן לערד למדבר אצל יעבץ הא כשם שהיה מחבב את התורה כן בניו חיבבו אותה מאחריו. וכשם שעשה מאהבה כך המקום נתן לו מאהבה שכן המקום אומר לירמיה לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיה ל״ה יט) שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם. הא אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברחב הזונה שהטמינה את מרגלי יהושע שנא' וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א). יש אומרין כלי נגרות היו בידן ויש אומרין כלי קדרות היו בידן. ר' שמעון אומר אמר להן עשו עצמכן כחרשין ואתם עומדין על רזיהן. וילכו ויבאו בית אשה זונה, ר' יהודה אומר ארבעה שמות של גנאי היה לה. נקרא שמה רחב הזונה כשמה, ד״א רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ שנא' כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת (יהושע ב טו). ד״א רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהם. ד״א רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו מאותן שכתוב בהן כלייה שנ' כי החרם תחרימם (דברים כ יז) ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דה״י א' ד כא) שהיתה עסוקה בבוץ ד״א שהטמינה את המרגלים בבוץ. ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן לבית אשבע לבית שנשבעו לה המרגלים שנא' ועתה השבעו לי בה' (יהושע ז יב) ונאמר ותשב בקרב ישראל עד היום הזה (יהושע ו כה). ר' שמעון אומר לפי שהיום הזה רודה ברקיע כך יהא זרעך קיים לפני לעולם שעמדו ממנו שמונה נביאים וכולהם כהנים ואלו הן ירמיה וחלקיהו שרייה מחסייה ברוך בן נריה חנמאל שלום ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי ואף חולדה הנביאה מבני בניה היתה כתיב הכא אשת שלום בן תקוה (מלכים ב' כב) וכתיב התם את תקות חוט השני תקשרי בחלון (יהושע ב יח). ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היתה מישראל. וכן את מוצא בגבעונים על שקירבו את עצמן קירבן המקום שנ' ויוקים ואנשי כוזבא (דה״י א' ד כב) יוקים שקיים להם יהושע ברית, כוזבא שכיזבו ביהושע שאמרו לו מארץ רחוקה באו עבדיך (יהושע ט ט) והלא לא היו אלא מארץ כנען ומה אם מי שהיה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שקירבו את עצמן קירבן המקום על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברות המואבייה על שאמרה לחמותה עמך עמי ואלהיך אלהי (רות א טז) ניתן לה שתהא המלכות שלה בעולם הזה ובעולם הבא ועליה הוא אומר ויואש ושרף (דה״י א' ד כב) זו מחלון וכליון יואש שנתיאשו מן החיים ושרף ששרפו את התורה ד״א יואש שנתייאשו מארץ ישראל ושרף ששרפו את בניהם ואת בנותיהן לעבודה זרה אשר בעלו למואב שנשאו להם נשים מואביות. ד״א שהניחו את כל ארץ ישראל והלכו ונסתחפו בשדה מואב ויושבי לחם זו נעמי השבה בית לחם והדברים עתיקים כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו המה היוצרים זה בועז ורות ויושבי נטעים זה שלמה המלך שהוא דומה לנטע וגדרה זו סנהדרין היושבת עמו וגודרת דברי תורה עם המלך במלאכתו ישבו שם מניין אתה אומר שלא מתה רות עד שראת שלמה בן בנה יושב בדין של זונות שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם ואומר (מלכים א' ב יט) וישם כסא לאם המלך זו בת שבע ותשב לימינו זו רות המואביה. הא כל כלי שהוא עושה דבר אחד בפני המקום המקום נותן לו שכרו וכן הוא אומר ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה זו היתה לו כנגד הכל שהיה נקרא חותנו של מלך:", + "נוסעים אנחנו, וכי משה היה נוסע עמהן והלא כבר נאמר וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה (דברים ג כז). יש אומרין עדיין לא היה הדבר בידו ר' שמעון אומר כבר היה הדבר בידו שנ' כי אנכי מת בארץ הזאת וגו' (דברים ד כב) ד״א נוסעים אנחנו בשביל לחזק ידו של יתרו. ד״א נוסעים אנחנו לא כמות שהיינו נוסעים בכל שעה שהיינו נוסעים מן המקום הזה וחונים בזה אלא עכשיו אנו נכנסים כיון אל ארץ ישראל מיד:", + "אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכם הוא אין לגרים חלק בו שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני אלא על מנת כן את בא על מנת שאין לגרים נחלה בארץ אעפ״כ לכה אתנו והטבנו לך:", + "כי ה' דבר טוב על ישראל, והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים ולך אנו מטיבים מכל הגרים. ומה היתה הטובה שהטיבו לו כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש ואמרו איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה תחת מקום בית המקדש לקיים בה באחד שבטיך ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה שנ' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל וגו' ויבן הבית לה' (מלכים א' ו א) באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם שנ' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה (שופטים א טז). וי״א שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים שהיו מוצאין ללמוד תורה לאחר מיתתו אמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה ועכשיו אני זורע וקוצר ואימתי אני למד תורה אמרו לו יש אדם למד תורה בעיר וזה המקום צונן הוא מדבר ואין שם חטים כיון ששמע מהם כך הלך שנא' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים הלכו ומצאו את יעבץ יושב בבית המדרש וכהנים ולוים ומלכים יושבין עמו וכל ישראל יושבין שם אמרו אנו גרים איך נשב עם אלו מה עשו ישבו על שערי בית המדרש והיו שומעין ולומדין שנ' (דה״י א' ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שהיו יושבין על השער שמעתים שהיו שומעין ולומדין סוכתים שהיו ישראל מסכין להם:" + ], + [ + "ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי, אמר לו אם בשביל ארץ אם בשביל נכסים אני הולך יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה אני איני כן אלא יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ומקום היה בעירי אם לא אלך בשביל ארצי אלך בשביל משפחתי אם לא אלך בשביל משפחתי אלך בשביל ארצי. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה אלא כך היה יתרו מחשב ואומר וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה משה חמה ואהרן לבנה מה אור יש לי ביניהם אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה לפי כך הוא אומר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך יכול הלך ולא עשה ת״ל ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וישב את העם (שופטים א טז) מלמד שהיה עמהן עם רב. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אלא כך היה יתרו מחשב ואומר כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר ואם אני מניחן והולך לי הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך אלא הריני הולך ומחזיר את כולן. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר אלא היה מחשב ואומר השנה הזאת שנת בצורת היתה ואני לויתי ופרנסתי את העניים ואם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים אלא הריני הולך ופורען ומנין ששנת בצורת היתה שנאמר והפשתה והשעורים נכתה (שמות ט לא) אף על פי שלא לקו החטים אלא השעורים אם אין שעורים החטים מתיקרים:" + ], + [ + "ויאמר אל נא תעזוב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין את בוא ולך עמנו בבקשה בגזירה אין את מותר להניחינו:", + "וכי על כן ידעת חנותינו במדבר, אמר לו אלו אדם שלא הכיר נסיו של הקב״ה והולך עמנו לא היה לו להניחנו אפשר אתה שהלכת עמנו והכרת נסיו של הקב״ה על אחת כמה וכמה בגזירה אין את מותר להניחנו:", + "והיית לנו לעינים, שלא תהא לנו לעינים לעיני כל באי העולם ויאמרו דומה שאין אנו רוצים לקבל את הגרים ועוד דנים את הדברים מקל וחומר ואומרין מה אם מי שהיה נקרא חותנו של מלך לא רצו לקבלו על אחת כמה וכמה שאר כל הגרים נמצאת מונע את הגרים לבוא עמנו וממעט כבודו של מקום אלא אף את בוא ולך עמנו ונמצאת מרגיל את הגרים לבוא עמנו ומרבה כבודו של מקום לקיים מה שכתוב ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח):" + ], + [ + "והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, הטוב זה בית המקדש שנא' ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה). ד״א הטוב זו תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב). ד״א הטוב זה מתן שכרן של צדיקים שנ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ) הבטיחו שיש לבניו חלק בכל אלו:" + ], + [ + "ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים, וכי דרך שלשת ימים היה והלא כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א ב) מה אני מקיים דרך שלשת ימים אלא מלמד שהילכו באותו היום כדרך שהיו מהלכין בשלשת ימים שבכל יום היו מהלכין שנים עשר מיל ואותו היום הילכו שלשים וששה מיל. היה ר' שמעון אומר בוא וראה חיבתה של א״י כמה היא חביבה שכל מי שהוא הולך למלחמה הרי הוא רץ והולך כשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות אבל ישר' אינן כן אלא כשהיו קרובים לא״י היו רגליהם נושאות אותן ואומרין אלו לאלו אלו אנו נכנסין לא״י ומתים מיד אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע י״י לאבותינו לתת לנו:", + "וארון ברית י״י נוסע לפניהם, ונאמר וארון ברית י״י ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר יד מד) יש אומרין שתי ארונות היו עמהן אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה זה שהיה לפנים מן המחנה היתה התורה בתוכו וזה שהיה באמצע המחנה היו שברי הלוחות בתוכו:", + "לתור לכם מנוחה, ר' שמעון אומר מושלו משל למה הדבר דומה לקנסור הזה שהוא מקדים לפני האומות קודם שלשה ימים לתקן להם את הדרך שנא' ובדבר הזה אינכם מאמינים בי״י אלהיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם (דברים א לב - לג):", + "וענן י״י עליהם יומם וגו' ונא' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט) ונא' כי ענן י״י על המשכן יומם (שמות מ לח) ונא' לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות יג כב) ונא' וי״י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן (שמות י״ג כא) מלמד שהיה עמהם שבעה ענני כבוד אחד לפניהם ואחד אחריהם ואחד מימינם ואחד משמאלם ואחד על גבי ראשיהם מפני החמה ואחד מתחת רגליהם כדי שלא יהו מהלכין יחפים וענן שכינה היה מקדם לפניהם קודם לשלשה ימים משפיל להם את ההרים ומגביה את הגיאיות הנמוך מגביהו והגבוה משפילו ועושה להם דרך ואיסרט להלך:", + "חביב הוא הארון שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון וכל נסים שהיו נעשין בישראל בארון היו נעשין וכה״א וארון ברית י״י נוסע לפניהם שהיה הורג נחשים ועקרבים והיה הורג לפניהם שונאיהן של ישראל. ד״א וענן י״י עליהם יומם אפילו יחיד מישר' היה נמשך חוץ למחנה היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו יכול שהיה מגין על אחרים ת״ל עליהם עליהם היה מגין לא היה מגין על אחרים יכול שהיה מגין בלילה ת״ל יומם ביום היה מגין לא היה מגין בלילה יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה אבל עמוד האש יהא מאיר ביום ת״ל ואש תהיה לילה בו (שמות מ לח) עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה בכל מסעיהם אפילו יחיד מישר' היה נכנס חדר לפנים מן החדר היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו יכול שהיה מאיר על אחרים ת״ל לעיני כל בית ישר' לעיני ישר' היה מאיר לא היה מאיר על אחרים. - כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיוגה. יש אומרין לא נאמרו כל השעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה היה צריך לומר וענן י״י עליהם יומם בנסעם מן המחנה ויאמר ויהי העם כמתאוננים אלא מושלין אותו משל למה הדבר דומה לבני מדינה שהלכו אצל מושל שבעכו אמרו לו היגעתה עמנו נלך אצל מושל שבצור הגיעו לצור והלכו לצידון ומצידון הלכו לכידון משנתיגעו אמרו הוגעתנו וטירפתנו היגעתה שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה:" + ], + [], + [ + "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, מלמד שהיו נוסעין על פי משה:", + "כת' ויהי בנסוע הארון ויאמר משה ובנחה יאמר שובה י״י וכת' על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו (במדבר ט כג) וכי היאך אפשר לקיים כל הכתובים הללו הא כיצד - בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה נמצאת מקיים על פי י״י ועל פי משה משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הריני ישן לי עד שתעירני משנתי כך אמר הקדוש ברוך הוא איני מהלך עד שתאמר לי לך. קומה י״י ויפוצו אויביך, מלמד שכולן בשעה שהן מתכנסין למלחמה וינסו משנאיך מפניך בשעה שפניך עמנו הם נסים וכן הוא אומר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו):", + "ויפצו אויביך וינסו משנאיך, וכי מה הם כל גויי הארץ וכל ממלכות האדמה שהם קרואים אויבים ושונאים למקום אלא כל שהוא אויב ושונא לישראל כאלו הוא אויב ושונא למקום וכן הוא אויבי המקום שנא' ואיבתי את אויביך וצרתי את צרריך (שמות כג כב) ונאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאור (בראשית יב ג) ואומר הלא משנאיך י״י אשנא תכלית שנאה שנאתים (תהלים קלט כא - כב) ואומר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו ואם אינו צר לו כשהוא אומר עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדש כאלו עמהן בצרה. וכן את מוצא בשעה שהיו ישר' משועבדין במצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה וכן הוא אומר ויראו את אלהי ישר' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים אמר להם אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר וכן הוא אומר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב' ז כג) ר' אליעזר בן יעקב אומר מלמד שעברה עמהן ע״ז בים אמר לו ר״ע חס ושלום לא עברה עמהם ע״ז בים אלא כך אמר להם כדרך שהייתם משועבדים כביכול השעבוד לפני וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' אלעזר בנו של ר״י הגלילי אומר כאלו הוא מושיט אצבעו בתוך עינו של עצמו ועוקרה אמר לו ר' שמעון אין הדבר כן כלפי הקדש הכת' מדבר וכל מי שעוזר את ישר' כאלו עוזר את מי שאמר והיה העולם שנא' אורו מרוז וגו' כי לא באו לעזרת י״י לעזרת י״י בגבורים (שופטים ה כג):" + ], + [ + "ובנחה יאמר שובה ה', הא כדרך שהיו נוסעין ע״פ משה היו חונין ע״פ משה:", + "ובנחה, בהי כנגד ארבעה דגלים והארון מלמד שאף הארון לא היה נוסע אלא על פי משה:", + "שובה י״י רבבות אלפי ישראל, ר' יהודה אומר אמר משה איני מניח שכינה שתרד בארץ עד שתברך את עמך ישר' ובמה אני רוצה שתברכם שיעשו אלפים ורבבות שוב ועשם אלפים ורבבות על כל מסע ומסע שיהו נוסעין יהו אלף נעשה רבוא לקיים מה שנאמר י״י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא). ר' שמעון אומר תרד שכינה לארץ ויהי שם אלפים ורבבות שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות כדרך שהיא שורה למעלן שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח יח) אף בארץ אינה שורה אלא בתוך אלפים ורבבות שנא' שובה ה' רבבות אלפי ישראל:" + ] + ], + [ + [ + "ויהי העם, אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול (איוב א ג). ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה למעשה הטוב וכן הוא אומר (שמואל א' א א) ויהי איש אחד מן הרמתיים [צופים אין ויהי אלא דבר שלא היה תחלה אף כאן דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון]. ויהי העם אין העם אלא רשעים שנא' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא) אבל כשהוא קורא אותם עמי אין עמי אלא כשרים שנא' שלח את עמי ויעבדני (שמות ז טז). כמתאוננים אין מתאוננים אלא כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי (מלכים י ב' ה ז) וכן הוא אומר בשמשון כי תאנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים יד ד). ר' אליעזר בן יעקב אומר אין מתאוננים אלא מתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים (משלי כו כב) אבל סכין ירדה משמים ובקעה את כריסן שנא' והם ירדו חדרי בטן. ר' שמעון אומר אין כמתאוננים אלא כמאנינים שנא' לא אכלתי באני ממנו (דברים כו יד). כמתאוננים רע אין רע אלא עבודה זרה שנא' כי תעשו את הרע בעיני י״י להכעיסו במעשה ידכם (דברים לא כט):", + "באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונים להשמיע למקום מושלין אותו משל למה הדבר דומה באחד שהיה עומד ומקלל את המלך בתוך השוק נמצא המלך עובר אמ' לו שתוק שלא ישמע המלך אמר להם מי יאמר לכם שלא נתכוונתי אלא להשמיעו כך היו ישראל מתכוונין להשמיע את המקום. וישמע י״י ויחר אפו, נתמלא עליהן חימה וירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהן מאחת יד והולכת ולא היה בין המתים לבין החיים כלום כענין שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים (במדבר יז יג):", + "ותבער בם אש י״י, רבן גמליאל אומר לפי שהלשינו ישראל על הקב״ה ואמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (תהלים עח יט) וראה הקב״ה שהלשינו על כבודו וכבודו אש אוכלה שלח בהן אש ואכלה אותן שנ' ותבער בם אש י״י מיכן אתה למד שכל המלשין על חברו בסתר אין לו רפואה שנ' מלשני בסתר רעהו אתו אצמית (תהלים קא ה). שתים עשרה פעמים ירדה אש מן השמים ששה לשבח ואלו הן ראשונה של ויהי ביום השמיני שניה של גדעון שלישית של מנוח רביעית בימי דוד שנ' ויקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דה״י א' כא כו) חמישית בימי שלמה שנ' ואש ירדה מן השמים (דברי הימים ב' ז ג) ששית בהר הכרמל וששה לגנאי ואלו הן ראשונה של נדב ואביהו שניה של מתאוננים שלישית של קרח רביעית בימי איוב ואש אלהים נפלה מן השמים (איוב א טז) חמישית ושישית בימי אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה:", + "ותאכל בקצה המחנה, ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר ותאכל בקצה המחנה בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן:" + ], + [ + "ויצעק העם אל משה, וכי מה היה משה יכול להועיל להם והלא לא היה צריך לומר אלא אלא ויצעק העם אל י״י מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו והלך לו אותו הבן אצל אוהבו של אביו אמר צא ובקש לי מאבא כך אמרו ישרא' למשה צא ובקש לנו מן המקום יכול שעיכב בידם משה אמ' ויתפלל משה אל י״י יכול שעיכב בידו המקום אמ' ותשקע האש שקעה היא במקומה שאלו הלכה לאחת מכל הרוחות סופה היתה לכלות את כל הרוח או אלו עלתה לשמים סופן היה לחזור לקלקולן הראשון אלא ותשקע האש שקעה היא במקומה. ר' יהודה אומר אותה האש שירדה מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה למקומה לשמים אלא נכנסה לאהל מועד וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר היתה האש יוצאה ואוכלת אותן שנ' ותרד אש מן השמים ותאכל (ויקרא ט כד) אין כת' אלא ותצא ואותה האש היא שאכלה נדב ואביהו שנאמר ותצא אש מלפני י״י ותאכל אותם (ויקרא י ב) והיא שאכלה עדת קרח שנאמר ואש יצאה מאת י״י ותאכל את החמשים ומאתים איש (במדבר טז לה) ואין אדם נפטר מן העולם אלא עד שיעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ שנ' ותשקע האש:" + ], + [ + "ויקרא שם המקום ההוא תבערה, אין תבערה אלא כאדם שהוא אומר לחבירו תבער אש פלו' במקומו כך אמר הקב״ה לישר' אם עשיתם תשובה ותשקע האש ואם לאו אדיין היא במקומה יכול כן היה שמו מקודם ת״ל כי בערה בם אש י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם. כיוצא בו אתה אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שמות יז ז) יכול כן היה שמו מקודם ת״ל על ריב בני ישראל ועל נסותם את י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:" + ], + [ + "והאספסוף אשר בקרבו, אי אתה יודע מי אלו שהיו מרגילים את ישר' לעבירה ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שנ' והאספסוף אשר בקרבו. ר' שמעון אומר אלו הזקנים שנ' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא טו) אם כן עשו הזקנים על אחת כמה וכמה שאר הטרטינים. וכן הוא אומר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) מלמד שהיו אוחזין בנשים ומענין אותן בשווקים אם כן עשו בני הדיינין על אחת כמה וכמה שאר בני אדם:", + "התאוו תאוה, יכול שהיו מתרעמין על דבר שלא טעמו מימיהן ת״ל התאוו תאוה על המן שהיה יורד להם בכל יום היו מתרעמין לא על דבר שלא טעמו מימיהן:", + "וישובו ויבכו גם בני ישראל, ר' שמעון אומר הא ידעת שהראשונים לא היו מבני ישר'. ר' שמעון אומר בני ישר' גם בני ישר' אף הראשונים היו מבני ישר':", + "ויאמרו מי יאכילנו בשר, יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלא כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד (במדבר לב א) אלא שהיו מבקשי עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:" + ], + [ + "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, אמר ר' שמעון וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם (שמות ה יח) מה תבן לא היו נותנין להם חנם אבל דגים יהו נותנין להם חנם אם כן מה אני מקיים חנם חנם מן המצוות:", + "את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ר' שמעון אומר מפני מה היה המן משתנה להן לכל מין חוץ מחמשת המינים הללו אלא מושלין אותו משל למה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו אמר לו הזהר בכבוד בני שלא יאכל בני מאכל רע ושלא ישתה משקה רע וכ״ש היה אותו הבן אומר לא בשבילי שהוא אוהבני אלא שאי אפשו לאכול וחכ״א אף המן היה משתנה להן לכל מין אלא שלא היו רואין בעיניהן אלא המן בלבד שנ' אין כל בלתי אל המן עינינו אין לנו אלא המן בשחר והמן בערב:", + "ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל כך היו אומרין ר' שמעון אומר מה את משיב ויתד תהיה לך על אזיניך והיה בשבתך חוץ וגו' (דברים כג יד) אמור להן מה שהיו תגרי גוים מוכרין להן יצא מהן אבל המן לא יצא מהן לעולם שנ' לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שהוא ניטוח באיברים:", + "בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד, אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה ישר' אמרו אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם ואומר להם ראו מפני מה הן מתרעמין עלי והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח. כיוצא בדבר אתה אומר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (בראשית לח כו) אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה יהודה אמר צדקה ממני וגו' על כן לא נתתיה לשלה בני והמקום אומר ולא יסף עוד לדעתה משידע יהודה שהיא כלתו לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בדבר אתה אומר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח) אתה סבור על מי שנאמר זה נאמר זה לא על ישראל נאמר ואתה עיף ויגע ועל עמלק נאמר ולא ירא אלהים. כיוצא בדבר אתה אומר בסיסרא מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) עד כאן אמרה אמו חכמות שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל עד כאן אמרה אשתו נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש אף היא אמרה אל תצפי לסיסרא בנך עוד מעתה כן יאבדו כל אויביך י״י. כיוצא בדבר אתה אומר אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד ח) עד כאן אמרו כשרים שבהן הרשעים אמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר אמרו עשר מכות היו לו להביאן על המצרים ושאר מכות כלה בעמו במדבר מעכשיו אין לו מכה עוד מעתה אמר להן המקום אתם אמרתם שאין לי עוד מכה מעתה אף אני אביא עליכם מכה שלא נהיה בכל העולם כיוצא בה הא כיצד היה אחד מהן יושב בטחור ועכבר עולה מן הארץ ושומט את מעיו ונבלע בתהום שנ' ותכבד יד י״י על האשדודים וישתרו להם טחורים (שמואל א' ה ט). ד״א היה אחד מהן יושב על הארץ ועכבר עולה מן הארץ ושומט בני מעיו ויורד לתהום עשו להם ספלים והיה אחד מהן יושב בתוך הספל ועכבר עולה ואומר לספל תן כבוד למי שבראך והיה הספל נבקע מאליו ועכבר עולה ושומט את בני מעיו ויורד לתהום. כיוצא בדבר אתה אומר ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר י״י צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה וגו' (ירמיה כו יח - יט) עד כאן אמרו כשרים רשעים מה אמרו וגם איש היה מתנבא בשם י״י אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך יהויקים וגו' (ירמיה כ - כא) לא רצה לקברו ואמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג שנאמר אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בדבר אתה אומר בבעז חי י״י שכבי עד הבקר (רות ג יג) מלמד שהיה יצר הרע מסערו כל הלילה ואומר לו אתה מופנה מבקש אשה והיא מופנה מבקשת איש עמוד ובעלה ותהי נא לך לאשה נשבע בעז ליצרו ואומר חי י״י שלא אקרב בה ואל האשה אמר שכבי עד הבקר וכן הוא אומר אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם והמן כזרע גד הוא:" + ], + [], + [], + [ + "שטו העם ולקטו, יכול משהיו מצטערים בשעת לקיטתו היו מתרעמין ת״ל שטו העם ולקטו לפתח ביתו היה יוצא ומפרנס צרכו וצורך ביתו ואח״כ וחם השמש ונמס. כתיב שטו העם ולקטו וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב וברדת הטל על המחנה הא כאיזה צד צדיקים מוצאין אותו על פתח בתיהן בינונים יוצאין ללקוט רשעים שטו ולוקטין. וטחנו ברחים, והלא לא ירד לרחים מעולם אלא מלמד שהיה משתנה לכל הנטחנים ברחים:", + "או דכו במדוכה, והלא לא ירד למדוכה למעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנידוכין במדוכה. יכול שאין לי שהיה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין אתה אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הוצרכה אשה למיני בשמים אלא היו מתעשנות מן המן ת״ל או דכו במדוכה ונאמר זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב ז) לא היו חסרין אלא דבר כלומר כל מה שאתה שואל היה ניתן לך אלו דברת בפיך:", + "ובשלו בפרור, והלא לא ירד לקדרה לעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל המתבשלין בקדרה:", + "ועשו אותו עוגות, והלא לא ירד להם לתנור מעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנאפים בתנור יכול שאין לי שלא היה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין לכל הנלקטין בשדה ת״ל לקטו ולקטו. משל באדם שהוא אומר לחבירו רוצה אני לאכול תאנים רוצה אני לאכול ענבים כך היה המן (משתנהה) [משתנה] להן לכל הנלקטים בשדה:", + "והיה טעמו כטעם לשד השמן, הדבר הזה אמור נוטריקון הדבר הזה משמש לשלשה דברים לייש ושמן ודבש כליש שהוא ערוך בשמן ומקוטף בדבש זו היתה בריתו של מן וכך היו כשרים אוכלים אותו. לשד השמן מה הדד הזה שהוא עיקר לתינוק והכל טפילה לו כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה לו. ד״א לשד השמן מה הדד שהוא מין אחד ובו מינים הרבה לכך אומרין לאשה אל תאכלי שום אל תאכלי בצל בשביל התינוק. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק יונק ממנו כל היום ואינו ניזוק כך היו ישראל אוכלין המן ואינן נזוקין. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק מצטער בשעה שהוא פורש ממנו כך נצטערו ישראל בשעה שפירשו מן המן. וישבת (העם) [המן] ממחרת וגו' (יהושע ה יב) אלו היה לישראל מאותה הקניטה שקנטו באותו היום שמת משה שהיו אוכלין ממנה ארבעים יום לא אכלו מתבואת ארץ כנען. כת' לחם וכת' שמן וכת' דבש הא כאיזה צד לחם לנערים שמן לתינוק דבש לזקנים:" + ], + [ + "וברדת הטל על המחנה ירד המן עליו, מגיד שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות או לפי שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות יכול יהו אוכלין אותו מלוכלך ומטונף אמרת ותעל שכבת הטל (שמות טז יד) הא כיצד גליד היה יורד תחלה ונעשה כאסקוטלין והמן יורד עליו הרי מלמטן אבל מלמעלן יהיו שרצים וזבובים שוכנים עליו אמרת ותעל שכבת הטל שהיה מונח כבגלוסקים והיו קוראין את שמע ומתפללין ואדם יוצא אל פתח ביתו מתפרנס צרכו וצורך ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס (שמות ט״ז כא). ר' שמעון אומר מפני מה לא היה המן יורד לישראל פעם אחת בשנה כדי שלא יופכו את פניהם מאביהן שבשמים מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וגזר להיות מפרנסו פעם אחת בשנה ולא היה הבן מביט להקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו גזר להיות מפרנסו בכל יום ויום והיה אותו הבן אומר אלו איני מקביל פני אבא אלא בשעת פרנסתי דיי כך היה בתוך ביתו של אדם חמשה זכרים או חמש נקבות והוא יושב ומצפה ואומר אוי לי שמא לא ירד המן למחר ונמצא בני מתים ברעב יהי רצון מלפניך שירד נמצאו הופכין פניהן לאביהן שבשמים. ד״א כדי שיאכל אותו חם, ד״א מפני משוי הדרך. יוסי בן יהודה אומר מפני מה לא ברא הקב״ה חמים בירושלם שלא יהא אדם אומר לחבירו לכה לך ואנו עולים לירושלם והוא אומר לו למה והוא אומר לו אלו בשביל רחיצה אחת אנו עולין לירושלם דיינו נמצאת עלייתן שלא לשמה:" + ], + [ + "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, ר' נהוראי אומר מלמד שהיו בוכין בשעה שאמר להן לפרוש מן העריות היה כל אחד מהן נושא לאחותו לאחות אביו לאחות אמו לאחות אשתו וכיון שאמר להם לפרוש מן העריות התחילו מתרעמין. בוכה למשפחותיו כיון שגבה לבם בחטא נזדווגו משפחות ואמרו את הדברים ברבים:", + "איש לפתח אהלו, כיון שהיו משמרים את משה יוצא מן המדרש היו יושבין ומתרעמין:", + "ויחר אף י\"י מאד ובעיני משה רע, כאן המקום מגביה ומשה ממיך ובמקום אחר משה מגביה והמקום ממיך:" + ], + [ + "ויאמר משה אל י״י למה הרעת לעבדך, עליו הכתוב אומר ועשיר יענה עזות (משלי יח כג) כי תאמר אלי שאהו בחיקך אימתי אמר לו את הדבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב לד) עדיין הדבר תלוי ולא תלוי. כיוצא בדבר אמ' וידבר י״י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להן בני סרבנין הן טרחנין הן על מנת כן תהוא מקבלין עליכם שיהו מקללין אתכם ומסקלין אתכם באבנים:" + ], + [], + [ + "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, וכי אחד הוא או שנים:" + ], + [], + [ + "ואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקב״ה למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:" + ], + [ + "ויאמר י״י אל משה אספה לי, לפי שאמר משה לא אוכל לבדי לשאת אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך. אספה לי שתהא סנהדרין לשמי, כל מקום שהוא אומר לי הרי זה קיים לעולמי עד:", + "שבעים, שתהא סנהדרין של שבעים:", + "איש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:", + "מזקני ישראל, לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד ומניין אף לעתיד לבוא המקום חולק כבוד לזקנים אמ' וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' (ישעיה כד כג) אינו אומר לא נגד מלאכיו ולא נגד כהניו ולא נגד נביאיו אלא נגד זקניו כבוד ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים עאכ״ו בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד. וכן את מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד שנ' קפצתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמתי להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מז ו) כביכול מחול לך על כל מה שעשית חוץ מעל זקן הכבדת עלך מאד:", + "אשר ידעת, אתה צריך לידע כבר הן גלויין לפני. ד״א וכי צריך הקב״ה לומר למשה אשר ידעת והלא גלוי לפניו מי שהוא ראוי לגדולה אלא מלמד שכל זקן שחלק לו ראש הדור כבוד מן השמים הסכימו על ידו שכן הבריות משיבין ואומרין כשר הוא איש פלוני וחסיד ונאה ליקרא חכם ולמה אמר לו ושוטריו לפי שנא' ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד) אמר לו כשם שראו עמהן בצער שבמצרים ומסרו עצמם עמהם ולקו בעבורם יבאו ויראו עמהן ברווח שראן וינהגו עליהם בסררה וגדולה:", + "ולקחתם אותם לי, קחם בדברים בתחלה אמ' להם דברי שבח חזור ואמור להם דברי פגם על מנת כן תהו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם באבנים:", + "אל אהל מועד, הכניסם עמך לאהל מועד לא שישמעו את הדיבר אלא שיהו כל הבריות נוהגין בהן בכבוד ומראה ואומרין אשריהן אלו שנכנסו עם משה לשמוע את הדיבר מפי הקדש:" + ], + [ + "וירדתי, הרי זו אחת מעשר ירידות שבתורה שהיה יום מנוי זקנים גדול כיום מתן תורה במתן תורה הוא אומר וירד י״י על הר סיני (שמות יט כ) ובמנוי זקנים הוא אומר וירדתי:", + "ודברתי עמך שם, ודברתי עמך שם ולא עמהם:", + "ואצלתי מן הרוח, כאדם שהוא אוצל על חבירו:", + "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, למה היה משה דומה לנר שהיה מונח על גבי מנורה ודלקו ממנו נרות הרבה אבל אורו של נר לא היה חסר כלום כך לא היתה חכמתו של משה חסירה כלום:", + "ונשאו אתך במשא העם, לפה שאמר משה איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א יב) אמר לו ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך:" + ], + [ + "ואל העם תאמר התקדשו למחר, אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות כענין שנאמר התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הריגה (ירמיה יב ג). כי בכיתם באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונין לפני המקום:", + "מי יאכילנו בשר, לפי ששאלו את הבשר ממלא מעיין לפיכך נתחייבו כלייה וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול שלחנם:" + ], + [ + "לא יום אחד תאכלון, עד חדש ימים וכתיב הבשר עדנו בין שניהם הא כיצד הכשרים כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היו מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה והרשעים היו מתבלסים בו ומתבלקטים בו עד שנפשם יוצאה:" + ], + [ + "עד חדש ימים, מלמד שנשתהה השליו אצלם שלשים יום:", + "והיה לכם לזרא, שתהא מרחיקין אותו יותר ממה שקרבתם אותו:", + "- יען כי מאסתם את י״י אשר בקרבכם, מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיו בניו ועבדיו גונבין ומביאין לפניו והוא מקבל מהם והיו הכל אומרין תדעו שהוא שפוי במעשיהם שהוא מקבל מידם [כך אמר הקב״ה לישראל מי גרם לכם שתיכנסו לדברים הללו שכינתי לביניכם שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לדברים הללו]:" + ], + [ + "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו' הצאן ובקר ישחט להם וגו', ר' שמעון היה אומר ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו דבר אחד ונראים דברי מדבריו ר״ע הוא אומר וכי אינו אפילו את מכנס כל הצאן שבעולם הן ספיקות להן אם את כל דגי הים יאסף להם וכי אינו אפילו את מכנס כל דגים שבעולם הן ספיקין להן ואני דורש בו ד״א ונראין דברי מדברי ר' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלה כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א) אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:", + "אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, יכול מפני שלא היו להם דגים לאכול היו מתרעמים והלא באר היתה עמהן ומעלה להם דגים שמנים כל צורכן אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד״א הצאן ובקר ישחט להם לפה שהראה המקום למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה רבינו וכי הוגן אומרין לחמור הא לך כור שעורים וינטל ראשך אומרין לאדם טול כבר ורוד שאול אמר לו ומה אתה אומר אמ' לו אני הולך ומפייסן אמר לו עד שאתה אומר כן אני אומר לך שאינן שומעין לך עתה תראה היקרך דברי אם לא כיון שהלך משה לפייסן אמר להם היד י״י תקצר אמרו לו הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אלא אם יכין תת שאר לעמו (תהלים עח כ) אמרו פטורת היא שאין בו כח לתת את שאלתינו:" + ], + [], + [], + [ + "ויצא משה וידבר לעם את דברי י״י, מלמד שפייסן בדברים ולא רצו לקבל ממנו:" + ], + [ + "ויהי כנוח עליהם הרוח, מלמד ששרת עליהם רוח נבואה והתחילו לדבר ברוח הקדש כל זמן שהיתה הרוח עליהם בלבד שנא' ויתנבאו ולא יספו שלא יספו עוד להתנבאות מאחר אותה שעה:" + ], + [ + "וישארו שני אנשים במחנה, י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כאיזה צד אעשה אברור חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסירין ששה מכל שבט נמצאו שנים יתירין אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה נמצא אני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה מכל שבט ושבט והביא שבעים ושנים פטקין על שבעים מהן כתב זקן ושנים חלקים ובללן ונתנן בקלפי ואמר להם בואו וטלו פטקיכם מי שעלה בידו זקן אמר לו כבר קדשך המקום ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש אמר אלדד ומידד אין אנו ראויים לגדולה זו הלכו והטמינו את עצמן אמר להן הקב״ה הואיל ומעטתם את עצמכם הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו הן התנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר על עסקי שלו נתנבאו עלה שלו עלה שלו:" + ], + [ + "וירץ הנער ויגד למשה, י״א שהיה יהושע והלא כבר נאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל (שמות לג יא) הא ידעת שלא היה יהושע. ר' שמעון אומר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר האיר עתה שאף הראשון היה יהושע:", + "אלדד ומידד מתנבאים במחנה, זה הוא שאמרנו שהיו מתנבאין והולכין עד יום מותן:" + ], + [ + "אדני משה כלאם, אמרו לו רבינו משה כלה אותם מן העולם בני אדם שבישרו אותך הבשורה הקשה הזאת ד״א כלאם אסרם בזקים ובקולרים ולא כמות שהוא אומר בירמיהו ונתתם אותו אל בית הכלא (ירמיה לז יח). ד״א אדני משה כלאם מיהושע למדנו מורא רבך כמורא שמים שאמר למשה רבי כשם שהקב״ה מכלה את המורדים אף אתה כלה אותם וכן את מוצא בגיחזי כשאמר לו רבו קח משענתי בידך ולך (מלכים ב' ד כט) התחיל מסתמך והולך על מקלו פגעו בו בני אדם אמרו לו לאיכן אתה הולך אמר להן להחיות את המת אמרו לו והלא הקב״ה שממית ומחיה אמר להן אף רבי ממית ומחיה:" + ], + [ + "ויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו משה יהושע סבור את שאני מקנא בך אלואי כל ישראל כיצא בך אלואי בני כיוצא בך ומי יתן כל עם י״י נביאים:" + ], + [ + "ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, מלמד שלא הביא המקום עליהם מכה עד שנכנסו צדיקים למחנה:" + ], + [ + "ורוח נסע מאת י״י ויגז שלוים מן הים, מלמד שהיה עולה מן הים כמין גזי צמר ונרטשת על גבי המחנה וי״א שהרגה בירידתה יתר ממה שהרגה באכילתה. ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' כדרך יום כה כלפי הדרום וכדרך יום כה כלפי הצפון. ר' מאיר אומר אף כדרך יום כה כלפי המערב:", + "וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיה עולה מן הארץ על רום שתי אמות כדי שלא יהו מצטערין עליה בשעת לקיטה. ר' יוסי אומר ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' שלש פרסאות לכל רוח וכן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו (תהלים עח כח). אחרים אומרים ויטש על המחנה כדרך כדרך הלוכו הבינוני עשרה פרסאות יום עשרים כה ארבעים מה ת״ל שוב וכדרך יום כה הרי שמונים כלפי מעלה וכן הוא אומר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג ה). יכול שהיו אסתרסואות מקולקלות ת״ל וכאמתים על פני הארץ על הפנוי שבארץ ולהלן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו שהיה מסובב למשכנות וב' אמות היתה נטולה מן הארץ. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אף מן לא אכלו אותו ישראל אלא מן הגבוה כיצד יצאה רוח צפונית וכבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא:" + ], + [], + [ + "ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה, אמרו העצלים והחגרים והקטנים שבהן לקטו מאה כור:", + "וישטחו להם שטוח סביבות המחנה, ר' יהושע בן קרחה אומר א״ת שטוח אלא שחוט מגיד שהיא טעונה שחיטה. אמר לו ר' יוסי מיכן אתה למד שירד להם דבר הנטען שחיטה והלא כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ים עוף כנף (תהלים עח כז) מגיד שהיא טעונה שחיטה אלא מה ת״ל שטוח שירד להן משטוחי משטוחי מלמד שעשאוהו משטוחים משטוחים סביבות המחנה:" + ], + [ + "הבשר עודנו בין שניהם, כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה אמרו רשע שבהן אכל נרתז מיד כשר שבהן נרתז לאחר שלשים יום:", + "ואף י\"י חרה בעם ויך י\"י בעם מכה רבה מאד, מלמד שלא הביא עליהם המקום מכה קשה כיוצא בה משעה שיצאו ממצרים שנ' לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלה' עלה בהם (תהלים ע\"ח ל):" + ], + [ + "ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה, יכול כן היה שמו מקודם אמ' כי שם קברו את העם המתאוים משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:" + ], + [ + "מקברות התאוה נסעו העם חצרות, זו היתה בשעה שנצטרעה מרים מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהם בשביל מרים:" + ] + ], + [ + [ + "ותדבר מרים ואהרן במשה, קשה היא לשון הרע שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע שנא' ותדבר מרים ואהרן מרים פתחה הדברים ואמרה לאהרן והוסיף אהרן על דבריה ונשאו ונתנו בדבר. ר' שמעון אומר אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים ומרים אמרה לאהרן ואהרן הוסיף על דבריהם ונשאו ונתנו בדברים ומה היו הדברים אמרו כיון שנתמנו הזקנים הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה וכיון שראת מרים הנרות אמרה אשרי אלו ואשרי נשותיהן אמרה לה צפורה אל תאמרי אשרי נשותיהן אלא אוי לנשותיהן שמיום שדבר הקב״ה עם משה אחיך לא נזדקק לי מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה על עסקי פרישתו מן האשה אמרו גיותן הוא משה וכי לא דבר הקב״ה אלא עמו בלבד כבר דבר עם נביאים הרבה ועמנו ולא פירשנו מנשותינו כמו שפירש שנ' הרק אך במשה דבר ה'. על אדות האשה הכושית, וכי כושית היתה והלא מדינית היתה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היתה צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים וכן הוא אומר שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני (תהלים ז א) וכי כושי היה שאול והלא משבט בנימין היה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היה שאול ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר וישמע עבד מלך הכושי (ירמיה לח ז) וכי כושי היה ברוך בן נריה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך ברוך בן נריה היה ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום י״י (עמוס ט ז) וכי כושים הם ישראל אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היו ישראל ניכרין באהבתם מכל האומות לפני המקום. ר' יוסי אומר יש לך אשה שהיא נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת ומניין אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ונאה בזקנותה אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח. ר' יהודה אומר יש לך ענייה בת ענייה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג במנהג המלכות ומניין אתה אומר שהיתה צפורה כושית בעניות וכושית במלכות אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח ומניין אתה אומר בשביל כך לקחה משה ת״ל כי אשה כושית לקח:" + ], + [ + "ויאמרו הרק אך במשה דבר י״י והלא גם בנו דבר, גם באבותינו רק לא היינו נוהגין כך אך לא כך נצטרכנו לנהוג אלו דברי ר' שמעון. יעקב היה אומר רק לא היה מדבר עמנו פה אל פה אך לא היה מדבר עמנו פנים אל פנים:", + "וישמע, יכול שאין לי ששמע אלא המקום ומניין אף משה שמע ת״ל וישמע י״י והאיש משה:" + ], + [ + "והאיש ענו מאד, מיכן אתה יודע שאמרו משה גיותן הוא ולא פירש מאשתו אלא דרך גיאות שהרי הכתוב מכחישן אחריו ואומר והאיש משה עניו מאד לא כמות שהן אומרין שהוא גיותן. והאיש משה עניו מאד מלמד שהיה גבור בענוה ומניין אתה אומר שהיה גבור בענוה וכך היה גבור בגבורה ת״ל האיש והאיש. ד״א יכול שהיה ענו בממון ולא היה נאה ומשובח ת״ל מאד מכל. יכול שהיה נאה ומשובח ולא היה גבוה בקומתו ת״ל ויפרש את האהל על המשכן (שמות מ יט) מה משכן עשר אמות אף משה עשר אמות. יכול שהיה עניו ממלאכי השרת או יכול עניו מאברהם יצחק ויעקב אמ' מכל האדם אשר על פני האדמה ממה שעל פני האדמה היה עניו מאבות הראשונים יכול שהיה עניו מדורות האחרונים ת״ל אשר על פני האדמה מדורו מדורו אמרו לא מדורות האחרונים:" + ], + [ + "ויאמר י״י פתאום אל משה, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר פתאום בתכוף. אין לשון פתאום אלא לשון טומאה כענין שנאמר וכי ימות מת עליו בפתע פתאום (במדבר ו ט) מגיד שהיו מחוסרי טבילה אותה השעה כמדה שמדדו:", + "צאו שלשתכם, יוסי בן יהודה אומר בדיבור אחד יצאו שלשתם. ר' יוסי אומר בשלשה דברות יצאו שלשתם כאחת וכי משה היה צריך לצאת עמהם ולמה יצא לשם שני צדדים שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחיתי מן הדבור ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן הדיבר:" + ], + [ + "וירד ה' בעמוד ענן, מגיד שהיה מדבר עמהן בענן ומניין כדרך שהיה מדבר עמהם כך היה מדבר עם שמואל בענן אמ' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו בעמוד ענן ידבר אליהם (תהלים צט ו) אמרו בשעה שהיו ישראל רואין את עמוד הענן בין השמים ובין הארץ היו יודעין שהוא מדבר עם משה וכן שמואל:", + "ויעמד פתח האהל, ולמה לא נכנס לאהל שלא נתקדש המשכן לפורענות אלא לטובה ואלו לא שנכנס נדב ואביהו לא לקו אבל אלו שהן בחוץ לא הכניסן לפנים:", + "- ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם, ולמה יצאו שניהן חוץ לאהל מועד [והניחו את משה בתוך האהל] שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחתי מן האהל ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן האהל. ר' יהודה אומר משלו משל למה״ד למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר דבר לבן ביתו אמר המלך מה אני מוציא את אוהבי לשוק אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק [אף כאן הוציא אהרן ומרים מפני כבודו של משה שאין מושכין את הגדול מלפני הקטן לדבר עמו אבל מושכין את הקטן מלפני הגדול לדבר עמו] ד״א אין אומרין שבחו של אדם בפניו ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו:" + ], + [ + "ויאמר שמעו נא, בבקשה שמעו דברי בנחת:", + "אם יהיה נביאכם י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, אמר להם הנביאים שאמרתם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם שנ' בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים (איוב לג טו) לא כן נהגתי עם עבדי משה אלא בכל ביתי נאמן הוא כל מה שבמעלה ושבמטה גליתי לו כל מה שבים וכל מה שבחרבה. ד״א בכל ביתי נאמן הוא אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן:" + ], + [], + [ + "פה אל פה אדבר בו, מלמד שלא היתה נבואתו על ידי מלאך יכול שהיתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו ודבר י״י אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו מה אוהבו של אדם מדבר ואין אימתו עליו כך לא היתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו:", + "ותמונת י״י יביט, אמר ר' שמעון שהיה רואה את הדמות מיד:", + "- ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה, מה ת״ל בעבדי אלא לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי שאין רע מן הגנב אלא מי שהוא מקבל ממנו:", + "ד״א בעבדי אני אמרתי לו לפרוש מן האשה:" + ], + [ + "ויחר אף י״י בם, בשניהם:", + "וילך, מיד נתרפא אהרן. ואומר והענן סר מעל האהל מלמד שסר הענן מעליו ולמה פרסם הכתוב במרים ורמז באהרן לפי שהיא התחילה בדבר משל למה הדבר דומה לשנים שעברו על כרם ירד אחד מהן לתוכו וליקט ואכל והאכיל חבירו כשבא בעל הכרם לא תפס אלא אותו שנמצא בתוך כרמו כך אהרן ומרים שניהם דברו ושניהם לקו ולא פרסם אלא מרים שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג מפני שהתחילה בדבר. י״א וילך שנסתלקה שכינה כענין שנאמר אלכה ואשובה אל מקומי (הושע ה טו) ולמה נסתלקה השכינה שלא תטמא מרים בפני השכינה. ד״א שלא יהא הענן עומד ויבקש משה רחמים שלא יצטערו ואף אהרן היה ראוי לכך לכך נאמר בם אלא שהיה לובש את המעיל שהוא מכפר על לשון הרע והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שדברו באחיהן הקטן מהן ולא דברו בגנותו אלא שהשוו אותו לשאר נביאים כך נענשו המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר זכור את אשר עשה י״י אלהיך למרים (דברים כד ט) שחטאת בפה ולקו כל איבריה:" + ], + [ + "והענן סר מעל האהל, מיד נסתלקה שכינה כמו שנאמר למעלה וכיון שנסתלקה שכינה והנה מרים מצורעת כשלג. לפי שהיו מלבינים ומאדימים לפי כך נטמאו בבהרת עזה ולבנה:", + "- ויפן אהרן אל מרים, לפי שנסתכל אהרן בנגעו והלך לו אמר אהרן עכשיו אני מסתכל בנגעה של אחותי והוא הולך לו ומניין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת אמרת ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. ד״א ויפן אהרן אל מרים אמר הקב״ה אם יצטרע אהרן אין כהן בעל מום יכול להקריב על גבי המזבח אלא הוא יראה אחותו ויתמה ויתוכח מעצמו שנאמר ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת:" + ], + [ + "ויאמר אהרן אל משה, יכול שהצריך אהרן למי שיאמר לו צא ובקש ממשה כדרך שהצריכו רעי איוב שנא' ויאמר י״י אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך וגו' (איוב מב ז) אמר להם אתם הייתם יוצאים פתח שאצא אני בזכות ואיוב עבדי היה יוצא פתח שאצא אני והוא בזכות ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים לבלתי עשות עמכם א״ל כדאי אתם ליעשות נבלה ומה אם מי שזיכה את הזכאי וחייב את החייב כדאי היה ליעשות נבלה על אחת כמה וכמה המזכה את החייב והמחייב את הזכאי [ת״ל ויאמר אהרן אל משה לא הצריך למי שיאמר לו צא ובקש ממשה]:", + "בי אדוני, בבקשה. אל נא תשת עלינו חטאת, אל תקבל עלינו חובה. אשר נואלנו ואשר חטאנו, אמרו לו נטפשנו ששלחנו יד בך. ד״א אשר נואלנו ואשר חטאנו אמרו לו זו היתה תחלה לנו שלא קלקלנו בך מימינו:" + ], + [ + "אל נא תהי כמת, אמר לו אדוני אין האחים מתפרשים אלא מתוך המות שנא' כי הוא בין אחים יפריא (הושע יג טו) אחותינו עד שהיא בחיים נתפרשה ממנו. ד״א אל נא תהי כמת אל תעש אחותינו מיטמא כמתים:", + "- אשר בצאתו מרחם אמו, כולנו יצאנו מרחם אחד. ויאכל חצי בשרו, מגיד [שהיא חציינו היית] שהיא היתה מלמדת הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים מכאן היה ר' אלעזר ביר' שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים. אשר בצאתו מרחם אמו מרחם אמינו יצאת אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו (מלאכי א יג) אותי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח יז) אפי אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א' ג יג) כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר הלא אתה מקדם י״י אלהי קדושי לא נמות (חבקוק א יב) כלפי מעלה היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל (ירמיה ב יא) כבודי היה אלא שכינה הכתוב. כיו״ב א״א מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל (מלכים א' יב טז) לאלהיך היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ) כבודי היה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו אתה אומר כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אין כתיב כן אלא בבת עינו כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכינה הכתוב:" + ], + [ + "ויצעק משה אל י״י לאמר, ומניין אתה אומר שלא הצריך משה לשמוע מפי אהרן אלא אמר משה אינו בדין שתהא אחותי בצרה ואני ברוחה ת״ל ויצעק משה אל ה' לאמר:", + "אל, תקיף קשה. נא, בבקשה. רפא נא לה, בגזירה:" + ], + [ + "ויאמר י״י אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, אמר לו המקום משה אביה שהוא בשר ודם שאלו נזף בה היתה בושה ממנו שבעת ימים אני שיצרתיה ולאביה אינו דין שתהא בושה ממני ארבעה עשר יום אלא למענך אמחול לה על הסגר שני:", + "תסגר שבעת ימים, מיכן לנידוי מן התורה. תסגר שבעת ימים ואחר תאסף, מתוך גנאי שבח מתוך ירידה מעלה מתוך גניין של צדיקים הוא שבחן ומתוך ירידתן היא עלייתן לפה שאמר אהרן על תעש אחותינו שתהא מטמאה כמתים אמר לו המקום אני כהן אני מסגירה ואני מטהרה:" + ], + [ + "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, כיון שהתפלל עליה משה נפטרה מהסגר שני שהרי נתרפאת מתוך שבוע ראשון:", + "והעם לא נסע עד האסף מרים, לפה שנא' ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד) מרים המתינה שעה אחת לידע מה יעשה באחיה אמ' המקום יהא משה ואהרן ושכינה וארון וישראל ממתינין לה שבעת ימים עד שתטהר לפי שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיה כז ח) במדה שאדם מודד בה מודדין לו:" + ], + [ + "ואחר נסעו מחצרות, כיצד היו השבטים נוסעין חציין נסעו וחציין לא נסעו שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות. כיון שטהרה מרים ויחנו במדבר פארן כיון שבאו למדבר פארן היו ראוין ליכנס לארץ ישראל מיד אלולי שעמדו ובקשו לשלוח לפניהם מרגלים לפי שעיקר חנייתן במדבר פארן היתה להכנס לארץ ישראל שנאמר ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג) ואין מנוחה אלא ארץ ישראל וירושלם שנא' זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהלים קלב יד):" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "במספר הימים אשר תרתם, אמ' ר' ישמעאל וכי ישראל תרו אותה והרי שנים עשר בלבד תרו אותה אלא לפי שהיו שלוחיהן ששלוחו של אדם כמותו בכל מקום. ר' עקיבא אומר מניין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר והקרבתם אשה לי״י (ויקרא כג ח) והלא הכהנים היו המקריבין אלא ששלוחו של אדם כמותו. ר' יהושע אומר מניין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (שמות יב ו) וכי כל הקהל כולן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ר' אליעזר אומר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ויהי דבר י״י אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה (ירמיה לו י כז - כח) מה עשה ירמיה לקח מגלה אחרת ונתנה לברוך בן נריה וכתבה והלא הקב״ה אמר לו כתוב אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ממי למד ממשה רבינו שאמר לו הקב״ה ראה ועשה בתבניתם (שמות כה מ) וכתיב ויעשו כל חכם לב (שמות לו ח) מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ר' זכאי אומר הרי הוא אומר כה אמר ה' למשיחו לכרש וגו' (ישעיה מה א) מה הוא אומר בסוף אנכי העירתיהו בצדק (ישעיה מ״ה יג) והקב״ה אומר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישעיה מ״ה י״ג) וכרש אומר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל (דברי הימים ב' לו כג) מיכן ששלוחו של אדם כמותו. וכן את מוצא שהקב״ה מצוה את אליהו ואמר לו ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל (מלכים א' יט טז) ואליהו צוה את אלישע ואלישע שלח את יונה ומשחו שנא' ואלישע הנביא קרא לאחד מן הנביאים (מלכים ב' ט א) מיכן למדנו ששלוחו של אדם כמותו אף הקב״ה הסכים על ידו כאלו אליהו משחו שנאמר ומאלהים היתה תבוסת אחזיה (דברי הימים ב' כב ז). וכן את מוצא באלישע שמשח את חזאל והלא לאליהו צוה הקב״ה שימשח אותו שנא' ומשחת את חזאל למלך על ארם (מלכים א' יט טו) אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ד״א מניין ששלוחו של אדם כמותו שנא' ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וכי בדוד עשו כלום אלא כיון שעשו לשלוחיו כאלו עשו בו ששלוחו של אדם כמותו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [ + "וידבר דבר אל בני ישראל משל צבור הנסכים באין אינן באין משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים מניין לרבות יחידים וגרים נשים ועבדים שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לאמר לרבות יחידים. דבר אל בני ישראל, לרבות גרים. ואמרת אליהם, לרבות נשים ועבדים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר את הגדולים על ידי הקטנים להנהיגן במצות. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לעולות גוים לעולות התושבים לעולות הנמצאות ועל ידי מי שהניח עולתו וברח. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לשלמי גוים ולשלמי תושבים ולשלמים הנמצאים ועל ידי מי שהניח שלמיו וברח. דבר אל בני ישראל שיהיו שוקלין שקלים ולוקחים מלח שיהו הכהנים מולחים בו חטאותיהם ומנחותיהם ומולחין בו את העורות. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחים עצים שיהו הכהנים מבשלין בו את חטאתיהן ומנחותיהן ועושין בו מדורות בית המוקד להתחמם כנגדן. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין פרת חטאת ושעיר משתלח ועל ידי כהן המאבד ועל ידי מי ששינה ועשה חטאת העוף למעלה וחטאת בהמה למטה חובה כנדבה ונדבה כחובה ולבושי כהן גדול ביום ועשירית האיפה של כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו:", + "כי תבאו אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא לארץ [משתבא לארץ להקריב נסכים שבזכות שתקבל עליך תבא לארץ] יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין להקריב נסכים שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם חייבין להקריב נסכים ולא בחוצה לארץ או אשר אני נותן לכם אין לי אלא בית הבחירה מניין לרבות במה ת״ל בכל מושבותיכם לרבות במה אלו דברי ר' ישמעאל. ר״ע אומר יכול יעשו במה בחוצה לארץ ויקריבו עליה נסכים אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם עושין במה ולא בחוצה לארץ:" + ], + [ + "ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, אחר שיזבחו האישים יקרבו הנסכים ולא בזמן שקדמו נסכים לאישים. יכול אם קדמו נסכים לאישים יהו כשרים ת״ל לעשות ריח ניחוח לה' אם עשית ריח ניחוח הנסכים באין ולא בזמן שיקדמו לאישים. יכול כל הקרבנות כולן יטעון נסכים אמרת זבח פרט לעופות או זבח פרט למנחות:", + "לפלא נדר או בנדבה, את שהוא בא לפלא טעון נסכים את שאינו בא לפלא אינו טעון נסכים. שנדר פרט לפסח נדר פרט למעשר ומניין אתה אומר שלמים פרט לחטאת שלמים פרט לאשם הואיל ואין התמידין באין לפלא יכול לא יטענו נסכים תלמוד לומר מועדיכם ריבה כל תמיד ותמיד:", + "מן הבקר, פרט לכלאים ובצד השני אתה אומר מן הבקר פרט לשור שנגח והמית ויש לו עדים:", + "מן הצאן, פרט לרובע ולנרבע ובצד השני אתה אומר מן הצאן פרט למוקצה לעבודה זרה ולנעבד:", + "מן העזים, לחלוק את הגנוב ואת הגזול שידעו בו הרבים והשעיר שנתן ריח והחולה. מן העזים, ומן העזים לרבות שאר כל הפסולין:" + ], + [ + "והקריב המקריב קרבנו לה', הרי מי שאמר הרי מנחה ולא פירש מניין שיביאנה בלולה אמרת ונפש כי תקריב קרבן מנחה לי״י סלת יהיה קרבנו (ויקרא ב א). פפייס איש אונן היה מקיימה מכאן והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול:" + ], + [ + "ויין תקריב לנסך רביעית ההין, כמדות היין מדות השמן שלשת לוגין של עשרון:", + "תעשה על העולה, לפי שאמרת לפלא את שהוא בא לפלא טעון נסכים ת״ל תעשה על העולה לרבות עולת יולדת ועולת מצורע:", + "או לזבח זבח, פרט לפסח זבח פרט לבכור ולמעשר:", + "לכבש, לרבות פסח שעבר זמנו:", + "האחד, לרבות אחד עשר במעשר:" + ], + [ + "או לאיל תעשה, לרבות את שהוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי איל [אימתי הוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי איל] מבן שנים עשר חדש ויום אחד עד בן שלשה עשר חדש. ר' טרפון קורהו פלגס, בן עזאי קורהו נוקד, ר' ישמעאל קורהו פרוגדוס:" + ], + [ + "ויין תקריב לנסך שלישית ההין, במדת היין מדת השמן שלשת לוגין:" + ], + [ + "וכי תעשה בן בקר, נסכי הפר או העגל בין זכר בין נקבה שוה:" + ], + [ + "והקריב על בן הבקר מנחה, שומע אני שאם לא הביא עמו יביא אחריו ומניין אתה אומר שאם לא הביא היום יביא למחר ת״ל תעשה. מניין אתה אומר שאם לא הביא בשבת יביא בשאר כל ימות השבת ת״ל תקריב ומניין אתה אומר שאם לא הביא בראש החדש יביא בשאר כל ימות החדש ת״ל תעשה ומניין אתה אומר שאם לא הביא בראש השנה יביא בשאר כל ימות השנה ת״ל תקריב ומניין אתה אומר שאם לא הביא עד שלא בשלו ענבים בגפן יביא משבשלו ענבים בגפן ת״ל תעשה תקריב תעשה תקריב:" + ], + [ + "לפי שנאמר נסך אשה יכול על גבי האישים יהו כשרים ת״ל נסך יהא לעצמו. נסך, אל יהא שותת. נסך, אל יהא מטיף. נסך, אל יהא מערב קימאה:" + ], + [ + "ככה יעשה לשור האחד, כנסכי בן הבקר לשור:", + "או לשה בכבשים או בעזים, כנסכי כבש כן נסכי העזים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות. פסוק יב", + "כמספר אשר תעשו, מביא את נסכיהם ומערב יכול שלא בא לומר שאת מערב נסכים בנסכים אלא נסכי אילים בנסכי אילים ונסכי כבשים בנסכי כבשים ת״ל כמספרם מערב את נסכים בנסכים נסכי פרים בנסכי אילים בנסכי כבשים אבל לא נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים:", + "ככה תעשו לאחד, הרי שהקריב עשר עולות או עשרה זבחים יכול יביא מנחה אחת לכולן ת״ל ככה תעשו לאחד כמספרם כשיעור הזה לכל אחד ואחד:" + ], + [], + [ + "כל האזרח יעשה ככה, את אלה עשרונות שלמים אף הוא לא יביא אלא עשרונות שלמים או מה אלה ששים עשרון אף הוא לא יביא אלא ששים עשרון ת״ל להקריב את שהוא רוצה להקריב יקריב. יכול שהוא מביא כצבור ת״ל את אלה אי אפשר לומר את אלה שכבר נאמר להקריב ואי אפשר לומר להקריב שכבר נאמר את אלה [הא מה הדבר מביא הוא כצבור חסר עשרון אחד] הא כיצד רבי אליעזר בן יעקב אומר הצבור מביא ששים ואחד והיחיד מביא ששים:" + ], + [ + "וכי יגור גר, יכול זה גר שנתגייר אצל גוים במדינת הים אמרת לא אמרתי אלא אתכם. אין לי אלא שעלה עמכם ממצרים מניין אפילו עמכם באותה השעה אמרת או אשר בתוככם לדורותיכם:", + "ועשה אשה ריח ניחוח לה', מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. יכול אף מנחות ת״ל כאשר תעשו בבהמה מניין אף בעופות ת״ל כן יעשה הא מה הדבר דמים לא מנחות:" + ], + [ + "הקהל חוקה אחת לכם, לרבות שני כבשי עצרת לנסכים:", + "ולגר הגר, מכאן היה ר' אליעזר אומר גר שנתגייר צריך רבעת הקן ר' יהושע אומר אינו צריך שהיא תקלה לו. גר אלו הגרים, הגר לרבות נשי הגרים:", + "חקה אחת לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני י״י, לרבות גר כאזרח לרצייה:" + ], + [], + [ + "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל, בני ישראל חייבין בחלה [אין הגוים חייבין בחלה] או בני ישראל לרבות את הגרים:", + "ואמרת אליהם, ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים ע״י הקטנים להנהיגם במצות:", + "בבאכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ כשתבוא אל הארץ להפריש חלה בזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ. יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין להפריש חלה שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני מביא אתכם שמה אתם חייבין להפריש חלה ולא בחוצה לארץ:" + ], + [], + [ + "ולקחתם לכם מלחם הארץ, את שהוא לחם חייב שאינו לחם אינו חייב איזהו לחם החטה והשעורה וכו' קמחים בצקות ותבואה אסורין בחדש מלפני הפסח מלקצור לפני העומר ואוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ בהיכרת וכל שנתערב בו אחד מחמשתן הרי זה עובר בפסח ובלבד שיהא בו מראה פת וטעם פת ת״ל לחם מלחם הארץ ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה איזו היא גדולה שבעת רבעים של מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו. ר' יוסי אומר חמשת רבעים מתוקין לפטור. מלחם ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרית והמדומע [שפטורים מן החלה] והקנוקנות חייבים ובצד השני אתה אומר והיה לרבות שאור שנשבו בסרידה מכאן אמרו שתי נשים שעשו שני קבין ונשכו זה בזה פטורין מן החלה אין צריך לומר האשה שעשת שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע אין מצטרפין שכבר נתחייב בחלה. קב ישן וקב חדש שנשכן זה בזה ר' ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין:" + ], + [ + "ראשית עריסותיכם, יכול אף חטים וקמח ת״ל חלה אי חלה יכול אף חלה אפויה ת״ל ראשית הא כיצד יעמיד עריסה ויפריש מן המובחר. ראשית עריסותיכם שלכם חייבת אלא של גוים אינה חייבת מכאן אמרו נכרי שנתן לו עיסה פטורה מן החלה נתנה לו במתנה עד שלא גלגל חייב משגלגל פטור. העושה עיסה עם הגוים אם אין בשל ישראל כשעור פטורה מן החלה:" + ], + [ + "מראשית עריסותיכם, אם ללמד שלכם חייבת בשל גוים אינה חייבת כבר לימד הא מה אני מקיים ראשית עריסותיכם שלכם חייבת של חיה אינה חייבת מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ ונקחת בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינם חייבים בחלה וכו':", + "תתנו, יכול יוצאי מצרים מניין אף לדורות אמרת תתנו לה' תרומה לדורותיכם:" + ], + [ + "תשגו, וכי תשגו לומר אם שגגתם באחת מכל המצות סופכם להזיד בהם אם שגגתם בכל המצות סופכם להזיד בהם אם הזדתם בכל המצות סופכם לשגות בע״ז וכי תשגו בע״ז סופכם להזיד בה. תשגו ולא תעשו יכול שהוא מדבר בכל המצות אמרת אם מעיני העדה נעשתה בשגגה באחת מכל המצות דבר ולא דבר בכל המצות אי אפשר לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת ואי אפשר לומר באחת שכבר נאמר בכל המצות הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו עבודה זרה שנאמ' השמר לך פן תשכח את ברית ה' וגו' (דברים ד ט):" + ], + [ + "צוה י״י, ביד משה איזוהי שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרה זו מילה:", + "אליכם ביד משה, סופכם לשלוח יד במשה:", + "מן היום אשר צוה ה', סופכם לשלוח יד בנביאים:", + "והלאה לדורותיכם, סופכם לשלוח יד בבית הבחירה:" + ], + [ + "והיה אם מעיני העדה, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני הקהל (ויקרא ד יג) מה עיני האמור כאן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה אף מעיני הקהל האמור להלן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה:", + "נעשתה, פרט לשלא נעשית:", + "בשגגה, פרט למזיד:", + "ועשו כל העדה פר, מצוה להביא פר לא כשבה ולא שעירה:", + "בן בקר, לא חלוף והלא דין הוא הואיל והמשיח מביא פר והצבור מביאין פר אם אין משיח מביא חלוף פרו אף הצבור לא יביאו חלוף פרו וקל וחומר ומה אם משיח שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות אינו מביא חלוף פרו לא אם אמרת במשיח שאינו מביא חלוף פרו שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות וקרב ביום הכפורים תאמר בצבור שיביא חלוף פרו מפני מה ששוה קרבנו לאחת מכל המצות לקרבן במצות יחידית ת״ל ועשו כל העדה פר מצוה להביא פר לא כשבה ולא שעירה בן בקר ולא חלוף:", + "לריח ניחוח לה', לפה שאמרת לפלא נדר (במדבר טו ג) את שהוא בא לפלא נדר טעון נסכים ואת שאינו בא לפלא נדר אינו טעון נסכים הואיל ואין הפר הזה בא לפלא יכול לא יהא טעון נסכים אמרת לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט:", + "ושעיר עזים אחד לחטאת, שיהא קרבנו לשם חטאת. לחטת חסר אל״ף ללמדך שקרבן זה על שגגת עבודה זרה הוא מה אל׳׳ף ראשון לכל האותיות כך זה כפר ביחידו של עולם שהוא ראשון לכל בריותיו:" + ], + [ + "וכפר הכהן, הואיל והמשיח בכלל עם יצא מכלל עם לידון בפר והנשיא בכלל עם יצא מכלל עם לידון בשעיר יכול שיהיו נידונין על עבודה זרה בפני עצמן ת״ל וכפר הכהן על עדת בני ישראל אין לי אלא עדת ישראל ומניין לרבות עדת גרים נשים ועבדים ת״ל על כל עדת בני ישראל:", + "ונסלח להם כי שגגה היא, על ששגגו וחטאו לשם:", + "והם הביאו את קרבנם אשה לה', מביאים הם:", + "וחטאתם לפני ה' על שגגתם, הרי חטאתם כשגגתם לומר מה שגגתם טעונה וידוי ותנופה וכפרתה מבפנים ושרפתה אבית הדשן אף חטאתם כך:" + ], + [ + "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, זה גר שנתגייר עם השבט שיתכפר לו עמו שנא' והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו (יחזקאל מז כג) וכי יש לגרים נחלה בארץ ישראל ואיזו היא נחלתו זו כפרתו. גר, אלו הגרים. הגר, לרבות נשי גרים:", + "כי לכל העם, ריבה נשים ועבדים:", + "בשגגה, פרט למזיד:" + ], + [ + "ואם נפש אחת תחטא בשגגה, לפה שנאמר ועשו כל העדה פר בזמן שהורו בית דין ועשו צבור בית דין מביאין פר על ידיהן [יכול יביאו בית דין פר על ידיהן] ויחזרו יחידים ויביאו שעירה לכל אחד ואחד ת״ל ואם נפש אחת תחטא בשגגה החוטא בפני עצמה מביאה לא החוטא עם הצבור יכול שאין לי אלא בזמן שהורו בית דין ועשו [צבור בזמן שהורו בית דין ועשו] מרובין בית דין מביאין פר על ידיהן יכול יביאו בית דין פר על ידיהן ויחזרו יחידים ויביאו שעירה לכל אחד ואחד ת״ל ואם נפש אחת תחטא החוטא בפני עצמה מביאה לא החוטא עם המרובין. הורו בית דין וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן והיה אחד נוהג בהוראתן יכול שהוא מביא כצבור ת״ל ואם נפש אחת תחטא החוטא בפני עצמה מביאה לא על הוראת בית דין. ממעט אני את אלו שהן תלויין בהוראת ב״ד ולא אמעט את אחד שהורה מפי עצמו כהוראת בית דין שהוא מביא כצבור ת״ל ואם נפש אחת תחטא נפש אחת תחטא בפני עצמה היא מביאה לא על הוראת בית דין. בשגגה, פרט למזיד. בשגגה, פרט לאנוס. בשגגה, שתהא שגגה מתחלה ועד סוף לא בזמן שתחלתו שוגג וסופו מזיד תחלתו שוגג וסופו אנוס תחלתו מזיד וסופו שוגג תחלתו מזיד וסופו אנוס תחלתו אנוס וסופו שוגג תחלתו אנוס וסופו מזיד בית שמאי אומר נידון על השגגה ואחר כך נידון על הזדון ועל האונס ובית הלל אומר אם אין שגגה מתחלה עד סוף הרי זה פטור:", + "והקריבה עז, יצאה חטאת עבודה זרה מכלל כל החטאות ונקבעה בשעירה:", + "בת שנתה, בת שנתה לעצמה לא בת שנתה לשנים:", + "לחטאת, שיהא הקדשה לשם חטאת:" + ], + [ + "וכפר הכהן, לרבות יחידים שהיו בתוכם שלא חטאו עמהן שהן צריכין כפרה יכול אם הביאו לא יתכפר להן ת״ל וכפר הכהן על הנפש השוגגת:", + "בחטאה בשגגה לפני ה' לכפר עליו, על ששגג וחטא לשם:" + ], + [ + "האזרח בבני ישראל, האזרח מביא חטאת אין הגויים מביאין חטאת או האזרח פרט לגרים אמרת גר אלו הגרים הגר לרבות נשי גרים:" + ], + [ + "והנפש, זה האומר אין רשות בשמים. נפש ונפש, זה האומר שתי רשויות בשמים:", + "אשר תעשה ביד רמה, לרבות את המזיד:", + "את ה' הוא מגדף, למה עובדי עבודה זרה דומין לאחד שנטל קערה וגדפה ולא שייר הימינה כלום:", + "- ונכרתה הנפש, לא הצבור. ההיא, כשהיא יחידה. ההיא, לא אנוסה ולא מוכרעת:" + ], + [ + "כי דבר י״י בזה, זה האומר למה נכתב זה:", + "ואת מצותו הפר, זה האומר כל התורה מן השמים חוץ מן הפסוק הזה:", + "- הכרת תכרת, הכרת עבודה זרה קודם לכל הכריתות שבתורה:", + "והנפש ההיא, לרבות בעל אוב או ידעוני:", + "עונה בה, אף לאחר מיתה:" + ], + [ + "ויהיו בני ישראל במדבר, לפה שאמר שבו איש תחתיו (שמות טז כט) יכול אם היה מוטל צפון דרום אל יפול לו מזרח מערב מזרח מערב אל יפול לו צפון דרום תלמוד לומר אל יצא איש ממקומו יהא לו מקום וכמה אמרו ארבע אמות וכן מי שיצא שכור וכן מי שהוציאתו רוח רעה וכן מי שהוציאוהו גוים או ליסטים אין לו אלא ארבע אמות יכול אף למהלכי שבתות לא יהא להם אלא ארבע אמות ת״ל ויהיו בני ישראל במדבר מלמד שאמר להם משה צאו וראו אם יש אדם שחלל את השבת אבל אין אתה יודע כמה נתן להם משה וכמה לא נתן להם אמרת ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה והעיר בתוך (במדבר לה ה) כשאמר זה אף למהלכי שבתות יש להם אלפים אמה לכל רוח. ויהיו בני ישראל במדבר, אמר ר' אליעזר בן יעקב נאמר כאן ויהיו בני ישראל במדבר ונאמר להלן אבינו מת במדבר (במדבר כז ג) מה מדבר שנא' להלן צלפחד אף מדבר האמור כאן צלפחד. - אמר לו ר' שמעון אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה בעשרים ואחד לחדש השני וכי אפשר שיהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת וכי באיזו שעה מת צלפחד בשעה שנ' וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר לג מ) באותה שעה מת צלפחד:", + "וימצאו איש, איש אחד היה:" + ], + [ + "ויקריבו אותו, אלו שנצטוו לצאת אלו שהתרו בו:", + "אותו, לא אחז אדם בידו, ר' יהודה אומר אותו לא הביאו חבילתו עמו:", + "המוצאים אותו מקושש עצים ביום השבת, והלא כבר נאמר להלן מקושש עצים [מה אני מקיים כאן מקושש עצים] אלא מאחר שאמרו לו שבת בראשית היא חזר להיות מקושש:" + ], + [ + "ויניחו אותו, לא הניחוהו אצל מקלל:", + "במשמר בית האסורים כי לא פורש מה יעשה לו, מלמד שהיה משה יודע שהוא חייב מיתה אבל לא היה יודע במה מיתתו. ר' אליעזר ביר' שמעון אומר לא היה משה יודע שהוא חייב מיתה ולא היה יודע במה היא מיתתו שמתשובת הדבר אתה למד ויאמר י״י אל משה מות יומת האיש חייב הוא מיתה במה היא מיתתו אמ' בסקילה:" + ], + [ + "רגם ירגמו אותו באבנים כל העדה, במעמד כל העדה:" + ], + [ + "ויוציאו אותו, לא הוציאו אותו אצל המקלל:", + "אל מחוץ למחנה, חוץ לשלש מחנות חוץ למחנה שכינה ולמחנה לויה ולמחנה ישראל:", + "וירגמו אותו לא כסותו באבנים, אם לא מת באבן אחת ממיתין אותו באבנים הרבה:", + "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, עשו כמה שנצטווה. למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך מת חייב בציצית:" + ], + [], + [ + "דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, בני ישראל חייבים בציצית אין הגוים חייבים בציצית או בני ישראל פרט לגרים אמרת ויאמר י״י אל משה לאמר לרבות יחידים. דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה עבדים משוחררים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר את הגדולים על ידי הקטנים להנהיגן במצות ציצית מכאן אמרו כל תינוק שיודע להתעטף חייב בציצית וכל שהוא יודע לנענע חייב בלולב וכל שהוא יודע לשמור תפילין חייב בתפילין וכל שהוא יודע לדבר אביו מלמדו תורה וקרית שמע ולשון הקודש [ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם] כל שהוא יודע להכיר לאביו שוחטין עליו את הפסח וכל שהוא אוכל כזית דגן פורשין מצואתו ומימי רגליו ארבע אמות וכל שהוא יודע לפתוח חיקו הכהנים חולקים לו תרומה בבית הגרנות:", + "ועשו להם ציצית ולא מן העשוי ועשו להם משלהם, פרט לשאול לגנוב ולגזול מיכן אמרו טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מיכן ואילך חייבת. ועשו להם לדורותם אין לי אלא לדורות ומניין אף ליוצאי מצרים ת״ל להם. ציצית, אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ה ג):", + "על כנפי בגדיהם, יכול באמצע הטלית ת״ל על כנפי. שומע אני חוט אחד בפני עצמו ת״ל גדילים תעשה לך (דברים כב יב):" + ], + [ + "והיה לכם לציצית, יכול שהן שתי מצוות מצות תכלת ומצות לבן ת״ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות:", + "- ולא תתורו אחרי לבבכם, אל יהי לבך ילילך וכן הוא אומר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ (במדבר יד ו) [אינו אומר תרים אלא ילילים אף שנ' כאן ולא תתורו אחרי לבבכם אל יהי לבך ילילך] להגיד לך כמה אזהרות הנואף עובר משום ארבעה עשר לאוין משום ואהבת, לא תשא, ולא תחמוד, לא תתאוה, לא תגנוב, לא תגזול, לא תקום ולא תטור, לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש, לא תחסום, לא תתורו, לא תקרב לא תגלה, לא תנאף:" + ], + [ + "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, מגיד שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות וכל הרגיל בה כאלו קיים כל המצות כולן:", + "והייתם קדושים לאלהיכם, לא היה צריך לומר אלא והייתם קדושים כאלהיכם כשם שאי אפשר לכל ברוי ליגע בשכינתי כך כשתהוא קדושים אי אפשר לכל ברוי ליגע בכם:" + ], + [ + "אני י״י, אני דיין אני נאמן לשלם שכר:", + "אלהיכם, מוראכם ודיינכם:", + "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו מצות ציצית עליכם שכל המודה במצות ציצית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות ציצית כופר ביציאת מצרים:", + "להיות לכם לאלהים, על כרחכם יכול אם רציתם הריני אלוה לכם ואם לא רציתם איני אלוה לכם אני י״י אלהיכם על כורחכם וכן הוא אומר חי אני נאם י״י אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל י כ לג) על כרחכם ושלא בטובתכם:", + "דבר אחר נאמר במצות ציצית אני י״י אלהיכם שני פעמים אני י״י אלהיכם ליפרע ממי שבטלה וכופר בה אני י״י אלהיכם ליתן שכר למי שמקיימה ומודה בה:" + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "ויאמר ה' אל אהרן, הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן ע׳׳י משה נאמרו לו ומה ת״ל לאהרן אלא כדי היה הדבור לאהרן אלא שגדולת משה גרמה:", + "אתה ובניך, אלו הכהנים:", + "ובית אביך אתך, אלו הלוים. מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים. ומניין אף הכהנים על ידי הלוים שנאמר ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם:" + ], + [ + "וגם את אחיך מטה לוי, אין מטה אלא שבועה שנאמר שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג ט). לוי כדאי לוי בפני עצמו. שבט כדאי שבט בפני עצמו. אביך, כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמן. וגם את אחיך כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה:", + "הקרב אתך וילוו אליך וישרתוך, הם טפלה לך לא אתה טפלה להם:", + "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר בחוץ:" + ], + [ + "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, מלמד שהכהנים והלוים שומרים בעשרים וארבעה מקומות בבית המקדש הכהנים בשלשה והלוים בעשרים ואחד:", + "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו, יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין אין חייבין משום מגע:", + "ולא ימותו גם הם, יכול שאין לי אלא הלוים על ידי הכהנים במיתה הכהנים על ידי הלוים מניין ת״ל ולא ימותו גם הם גם אתם, ומניין כדרך שהכהנים מוזהרים זה על ידי זה [כך הלוים מוזהרים זה על ידי זה] אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זה על ידי זה במיתה, אמרת הם הם עליהם במיתה אין אתם עליהם במיתה, אתם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה. ר' שמעון אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה במה דברים אמורים בעבודת המשכן אבל בעבודת בית האלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים ואף לא בלא תעשה:" + ], + [ + "ונלוו עליך, יטפלו עליך:", + "ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל, אמר ר' שמעון הא למדנו שהן שני אהלות אהל העבודות ואהל הדברות:", + "- משמרת אהל מועד, זו משנה. לכל עבודת האהל, זה תלמוד:", + "וזר לא יקרב, אין לי אלא בלא תעשה בעשה מניין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש. גדולה למקדש שיש עליו שומרין. לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרין משמרת המשכן (במדבר ג לח) מה תלמוד לומר למשמרת בני ישראל אלא בזמן שהקטן שומר הגדול פוסע עליו ונכנס ובזמן שהגדול שומר אין הקטן פוסע עליו ונכנס:" + ], + [], + [ + "ואני, מוסיף על מעשיך הנה בשמחה. כל מקום שהוא אומר הנה הרי ענין שמחה:", + "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל, במעשר מן הערימה ואתם בתרומת מעשר:", + "לכם מתנה נתונים, יכול הם לכם ודאי ת״ל לה' אמור מעתה שלי הן אלא שיהיו שמשין לפניכם וכן הוא אומר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו (דה״י א' כג יג):" + ], + [ + "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם, מגיד שעון הקדשים אינו מסור אלא בידי הכהנים אין לי אלא עון קדשי קדשים קדשים קלים קדשים נאכלים קדשים שאינן נאכלין מניין ת״ל לכל דבר המזבח. יכול אף תרומה ותרומת מעשר וחלה ת״ל ולמבית לפרוכת מה בית לפרוכת מיוחד דבר שאי אפשר לדעת צבור יצא דבר שאפשר לדעת צבור:", + "עבודת מתנה אתן את כהונתכם, מקיש עבודת מתנה לכהונתכם מה זו בנטילת ידים אף זו בנטילת ידים. או מה זו אינה אלא בקדוש ידים ורגלים יכול אף זו לא תהא אלא בקדוש ידים ורגלים אמרת לאו זו לפי צורך העבודה וזו לפי צורך העבודה אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה מעלין עליו כאלו הוא עובד עבודה [וכהן שאוכל תרומה כמצותה מעלין עליו כאלו עובד עבודה]. אמרו עליו על רבי טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר ואומר הקרבתי תמיד של שחר ואוכל תרומה בין הערבים ואומר הקרבתי תמיד של בין הערבים. ומניין שאכילת כהנים לקדשי גבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם ומניין מסרו עצמכם לכהונתכם אמרת עבודת מתנה אתן את כהונתכם הא כדרך שעשה עזריה הכהן שנאמר ויבוא אחריו עזריה ויעמדו על עוזיהו המלך ויזעף עוזיהו ויפן אליו עזריה כהן הראש (דה״י ב' כו יז - יט) עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית (דברי הימים א' ה לו) וכי הוא כהן בלבד והלא קדמוהו הרבה ושמשו אחריו אלא בו נתקיימה מצות כהונה גדולה שנאמר עבודת מתנה אתן וגו':", + "והזר הקרב יומת, מיתה בידי שמים ר' עקיבא אומר אף מיתת בית דין שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה (ויקרא כד טז) אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר כל הקרב אל משכן ה' ימות:" + ], + [ + "וידבר ה' אל אהרן, לאהרן נאמרה המצוה:", + "הנה, לשון שמחה כל מקום שהוא אומר הנה שמחה כשאמר ואני הנה נתתי הריני מוסיף על זכותך לכרות ברית בשמחה:", + "- נתתי לך את משמרת תרומותי, שמורה היא תרומתי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרתה ברית על עבודתם:", + "לכל קדשי בני ישראל, קדש לרבות העולה. קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור לך נתתים למשחה, לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שריפת פרה ועריפת העגלה ותקיעת החצוצרות וההקדשות והערכים ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת הדלתות:" + ], + [ + "זה יהיה לך, יש לך מתנה אחרת חוץ ממה שנכרת לך ברית עליה אלו העורות יכול אף עורות הפסולין ת״ל זה יהיה לך:", + "מקדש, לרבות עור העולה. מקדש לרבות עור חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור:", + "הקדשים, לרבות עור הבכור:", + "מן האש, אין לך בהם אלא לאחר מתנת האישים:", + "כל קרבנם, לרבות שתי הלחם ולחם הפנים. קרבנם למנחתם יכול מנחה שהיא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף מנחה באה על חטא. מנין אתה מרבה מנחת נדבה תלמוד לומר לכל מנחתם. חטאתם למנחתם יכול חטאת שהיא כמנחה מה מנחה שהיא קרבן יחיד אף חטאת קרבן יחיד ומניין אתה מרבה חטאת צבור ת״ל לכל חטאתם [אין לי אלא חטאות נאכלות חטאות נשרפות מניין ת״ל לכל חטאתם]. אשמם לחטאתם יכול אשם שהוא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף אשם בא על חטא מניין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל ולכל אשמם. יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומניין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל ולכל אשמם:", + "אשר ישיבו לי, לרבות כסף מושב:", + "קדש קדשים לך הוא ולבניך, לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע:" + ], + [ + "בקדש הקדשים תאכלנו, על מנת כן נכרתה לך ברית על מנת שתאכלו קדשים בקדש הקדשים תאכלנו פרט לטמא יאכל אותו פרט ליוצא דופן תאכלנו פרט ליוצא ולטמא ר' יהודה אומר למעט כל הפסולים:", + "כל זכר, לזכרים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לנקבות:", + "קדש יהיה לך, לרבות לוג שמן של מצורע:" + ], + [ + "וזה לך תרומת מתנם, לרבות תרומת מעשר וחלה:", + "לכל תנופות, ב״י לרבות חזה ושוק של שלמים:", + "- לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לדור' עולם, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ומכשיר ופוסל בבנים ומכשיר ופוסל בבנות אם פסל בני חללה בבנים דין הוא שנפסל בני חללה בבנות קל וחומר מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות שהבנים גוררין אחרים לאכול בתרומה אין הבנות גוררות אחרות לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים שהבנות נגררות לאכול בתרומה [אין הבנים נגררים לאכול בתרומה] אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות ת״ל בניך פרט לבני חללה [בנותיך פרט לבנות חללה] הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות ויש בבנות מה שאין בבנים אל ידונו זה מזה:", + "כל טהור בביתך יאכל אותו, לטהורים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לטמאים:", + "בביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה ומניין אתה מרבה משזכו במעשה ידיה אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו:" + ], + [ + "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, חלב יצהר יצהר חלב תירוש תירוש וחלב דגן דגן. חלב יצהר אלו הזיתים חלב תירוש אלו הענבים, כל חלב יצהר ריבה שאר כל פירות האילן וכל חלב תירוש ריבה שאר כל הפירות:", + "ראשיתם אשר יתנו לה', זו היא תרומה גדולה:", + "- אשר יתנו לה' לך נתתים, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא לך ידך:" + ], + [ + "בכורי כל אשר בארצם, לפה שנ' ראשית בכורי אדמתך עד שישייר מקצת ומניין אם עשה כל שדהו בכורים הרי אלו בכורים ת״ל בכורי כל אשר בארצם:", + "- בכורי כל אשר בארצם, על בכורי בני ישראל נכרת ברית ולא נכרת על הגוים ועל התושבים ומנין אתה מרבה בכורי גרים ת״ל כל בכורי כל:", + "אשר יביאו לי״י לך יהיה, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא ידך לך:", + "כל טהור בביתך יאכלנו, לטהורים נכרתה ברית לא לטמאים נכרתה ברית:", + "בביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה מניין את מרבה משזכו במעשה ידיה ת״ל כל טהור בביתך יאכלנו:" + ], + [ + "כל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל מניין את מרבה חרמי גרים ת״ל כל חרם ומניין שאם החרים אדם כל נכסיו סתם הרי אלו לכהנים ת״ל כל חרם בישראל לך יהיה מלמד שסתם חרמים לכהנים:" + ], + [ + "כל פטר רחם לכל בשר, על פטר רחם נכרתה ברית לא נכרתה ברית על יוצא דופן יכול שאין לי שנכרתה ברית על בכור בנו אלא מי שנכרתה ברית על בכור בהמתו אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם אמרת כל פטר רחם לי לרבות הלוים לכל בשר לרבות הגרים:", + "באדם ובבהמה יהיה לך, כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם אף הן יצאו מבכור בהמתן טמאה ומניין שיצאו הלוים מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה ת״ל באדם ובבהמה יהיה לך כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה יכול יצאו מבכור בהמתן טהורה ת״ל אשר יקריבו לי״י כשאינה קרבה לשם חלקתי ולא הקריבה לשם:", + "יהיה לך פדה תפדה, את שהוא לך פדוי ואת שאינו לך אינו פדוי מכאן אמרו הרי מי שהפריש בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה יכול שהוא פדוי ת״ל יהיה לך ופדה תפדה את שהוא לך פדוי את שאינו לך אינו פדוי:" + ], + [ + "ופדויו, מאימתי אמ' מבן חדש מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע״פ שלא נתן לכהן יתן לו מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו:", + "תפדה, במה אמ' כסף בכמה אמ' חמשה שקלים באיזה שקל אמ' בשקל הקדש לא ערביות וכמה הוא שקל הקדש אמ' עשרים גרה כשאמר תפדה ריבה אסימון של כסף ואסימון של זהב וטבעות של נחושת:" + ], + [ + "כלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים אל תפדהו [ואם היה בעל מום פדהו ת״ל בבכור שור לא תפדה יכול אם היה בעל מום ובעלת יבלת אל תפדהו] ואם היה פסח או עור פדהו ת״ל בכור כשב לא תפדה יכול אם היה בעל מום אחר ת״ל בכור עז לא תפדה. קדש לרבות שליא היוצאת עם המוקדשין או יכול שאני מרבה היוצאת עם הבכור ת״ל הם:", + "את דמם תזרוק על המזבח, ר' יוסי הגלילי אומר להביא את הפסח ואת המעשר שינתן מדמם מתנה אחת בשפיכה אחת כנגד היסוד באיזה רוח שירצה:", + "ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחוח לי״י, מגיד שיש בחלביהן אשה ריח ניחוח:" + ], + [ + "ובשרם יהיה לך, יכול יום אחד ת״ל כחזה התנופה או כחזה התנופה של איל נזיר ליום ולילה ת״ל וכשוק הימין כשוק של שלמים לשני ימים:" + ], + [ + "נתתי לך ולבניך אתך, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא מזהיר ועונש לענין קדשי הגבול ומזהיר ועונש לענין קדשי מקדש. אם פסל בני חללה לענין קדשי מקדש דין הוא שנפסול בני חללה לענין קדשי הגבול קל וחומר מה אם קדשי המקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין פסל בני חללה בהן קדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תאמר בקדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא ולמדו קדשי מקדש מקדשי הגבול ומה אם קדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא פסול בני חללה בהן קדשי מקדש שחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין תאמר בקדשי מקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין ת״ל בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש אל ידונו זה מזה:", + "ברית הוא, בודאי ולא בספק:", + "לך ולזרעך אתך, לרבות טומטום ואנדרגינס שהן מזרעו:" + ], + [ + "ויאמר י\"י אל אהרן בארצם לא תנחל, זו ארץ שבעה עממים:", + "וחלק לא יהיה לך בתוכם, אף בבזה של מלחמה:", + "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל, יש לך מורם לשמי כדי נחלתך בארץ וכדי חלקך בבזת הכנענים:" + ], + [ + "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, אין הנה אלא שמחה שמחה היתה לפני המקום שנתן מעשרות ללוים כדרך שהיה שמחה לפניו כשנתן מתנות לכהן כך היתה שמחה לפניו כשנתן מעשרות ללוים. - לפה שנאמר (דברים יד כח) מקצה שלש שנים אבל אין אתה יודע חילופים למה חילופים לשני או לראשון ת״ל לנחלה [מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק] מה נחלה אינה מתחלפת אף מעשר אינו מתחלף הא חלופין לשני אין חלופין לראשון:", + "חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד, כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר ת״ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק אלא אע\"פ שבטלה העבודה הרי הן אוכלין בו שכר מה שכר מה שעשו עמי במדבר:" + ], + [ + "ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד, יכול אם ירצו ישראל לומר יהא מעשר שלנו ואנו עובדים עבודה יכול שומעין להן אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד. יכול מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר לפיכך אם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה [יכול שומעין להם] אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות. יכול מפני שהן מבקשין לדחות בני לוי על כרחם לפיכך הם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדים עבודה אבל בן לוי שאמר אי אפשי לא ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה יכול שומעין לו ת״ל ועבד הלוי הוא מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו:" + ], + [], + [ + "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו, מניין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה מניין שעושה ת״ל כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים ת״ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:", + "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נקרא המעשר הזה תרומה מה תרומה לשם השם אף זה לשם השם מה תרומה חייבין על זדונה מיתה אף זה חייבין על זדונו מיתה [מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל]:", + "נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם וגו', לפי שנתתי להם את המעשר אמרתי להם אין לכם חלק בארץ אין לי אלא בארץ כנען מניין אף בעבר הירדן ובארץ שלשה אמרת לא ינחלו נחלה [בעבר הירדן ובארץ שלשה אין לי אלא בעבר הירדן ובארץ שלשה ומניין אף בבזה של מלחמה אמ' לא ינחלו נחלה] אפילו בבזה שבמלחמה או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ לא בשעה שהן בח״ל:" + ], + [], + [ + "וידבר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו וגו', מאת בני ישראל אתם לוקחים את המעשר אין אתם לוקחים את המעשר מיד הכהנים. מיכן אמרו אין מוציאין המעשר מיד הכהנים וכו':", + "אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, מגיד שנכרתה ברית ללוים על המתנות שלהם וכדרך שנכרתה ברית לכהנים על המתנות שלהם כך נכרתה ברית ללוים על המעשרות שלהן שאין להן בו כלום עד שיקבל עליהם להפריש את תרומתו:", + "והרמתם ממנו תרומת ה', מה ת״ל ממנו מלמד שאין תורמין ממין על שאינו מינו. - יכול שאין לי לחייב בתרומה אלא מעשר ישראל ודאי [אין לי אלא מעשר ישראל] מניין את מרבה מעשר גוים וגרים ת״ל מעשר מן המעשר [מניין אתה מרבה מעשר לוים ת״ל מעשר מן המעשר] אין לי אלא מעשר לוים שנוטלין מאחרים מישראל מניין את מרבה מעשר לוים שלהם תלמוד לומר מעשר מן המעשר:" + ], + [ + "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב שנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר. יכול יהא מרים מן התלוש על המחובר ומן המחובר על התלוש אמרת כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב האמור להלן מן התלוש מן הקרקע אף כאן מן התלוש מן הקרקע:" + ], + [], + [ + "ממנו, שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו שלא יטול מן הרע על היפה:" + ], + [ + "ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב, מה תבואת גורן ותבואת יקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר:" + ], + [ + "ואכלתם אותו בכל מקום, לפי שמצינו במעשר שני שהוא טעון הבאת מקום [יכול אף זה יטעון הבאת מקום] ת״ל ואכלתם אותו בכל מקום:", + "אתם וביתכם כי שכר הוא לכם, אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר והלא בבת ישראל מותר אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר והלא בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה מה אני מקיים אתם וביתכם אלא כדרך שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה:", + "- חלף עבודתכם באהל מועד, כבני אדם שנטלו שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר:" + ], + [ + "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, מניין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון ת״ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו:", + "- ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות ומניין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות מניין אף ישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל לי על גרני שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אף ישראל חייב מיתה על חלול קדשים:" + ] + ], + [ + [], + [ + "דבר אל בני ישראל, משל צבור היתה פרה באה אינה באה לא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר הגדולים על ידי הקטנים להנהיגם במצות:", + "ויקחו אליך, יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ומניין אף על השמן ת״ל ויקחו אליך שמן זית זך (שמות כז כ). יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומניין אף אהרן אמ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה משה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברין לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כ״ז כ'). לפה שנ' ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה כשאמר חקה רבה הממלא והמקדש שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה יכול אף האוסף כשאמר חקה ריבה אמ' זאת יכול אף המקדש והממלא אמ' אשר צוה ה' את משה:", + "- ויקחו פרה, שלא יקחו עגלה ויגדלו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מן הגוים [והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולדה כשר לפרה] והיו משמרין אותה עד שהיתה בת שלש שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. ר' אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הגוים וחכמים מכשירין אמרו מעשה שלקחו מפרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת:", + "ויקחו פרה, יכול מולבנת או מושחרת ת״ל אדומה או אדומה יכול בזמן שרובה מאדים ת״ל תמימה אם לומר שהיא תמימה מן המומין והלא כבר נאמר אשר אין בה מום אלא מה אני מקיים תמימה אם אינו ענין למומין תנהו ענין לאדומות:", + "מכמה יהא בה ותהא פסולה ר' אליעזר אומר משתים ועד שלש הרי זו פסולה ר' יהושע אומר מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה. - ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה ה״ז פסולה ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם במכחול אבל אם היו שתים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא נראית כמין קרחת. השיניים והלשון אין פוסלין בפרה הקרנים והטלפים הרי זה יגוד [ואם גרר בזכר הרי זה פסולה] פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו הרי זו פסולה:", + "אשר אין בה מום, מגיד שהיא נפסלת במום מיכן אמרו כל המומין הפוסלין במוקדשין פוסלין בפרה. אשר אין בה מום לרבות שהיה בה מום וחיה ומקומו ניכר הרי זה מום:", + "- אשר לא עלה עליה עול, פוסלה נתן עליה ידו ועבר מכאן ולהלן הרי זו פסולה היתה עוברת בנהר או עולה במעלה או יורדת בירידה נתלה בזנבה לסעדה כשרה שתסעדנו פסולה קשרה במוסרה הרי זו כשרה קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה פירש טליתו עליה מפני החמה ומפני הדבורים הרי זו כשרה עשה לה סנדלין בשביל שלא תחליק הרי זו כשרה [שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר לדעת הבעלים פסולה שלא לדעת הבעלים כשרה] מעשה שירדו זקני ירושלים אצל גוי אחד ששמעו שפרה אדומה אצלו ושמה עליהם באלף זהובים אמ' למחר היהודים אומרין אשר לא עלה עליה עול היה מניח עליה עול על צוארה א״ל הוציאה אלינו ונתנו לו אלף זהובים הוציאה להן א״ל אפילו אתה נותנה לנו חנם אין לנו בה הנאה החזר לנו את הדמים כיון שלקחו הימנו את הדמים עלה לראש הגג ונפל ומת. סימן היה לחכמים ששתי שערות היו בכתפה שתי וערב ובשעה שעולה עול על צוארה היו נושרות והיו עיניה בולטות למקום הניר:" + ], + [ + "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, יכול אף של דורות לאלעזר ת״ל אותה אותה [לאלעזר אין של דורות לאלעזר מה ת״ל הכהן זה] המכהן בבגדים דברי ר' חנינא א״ל ר' יונתן בן המשולם ומה ת״ל לאלעזר א״ל ר' חנינא תמהני עליך יונתן שאמרת דבר זה אלו שני אלעזר בתורה הייתי אומר אלעזר כהן ואלעזר ישראל ומה תלמוד לומר הכהן המכהן בבגדים אמרו פעם אחת שאלו את הלל באיזו לבוש הפרה נשרפת אמר להם בגדול אמרו לו אינה נשרפת אלא בלבן א״ל אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול א״ל אנו ראינו ששרפה בלבן אמר ליה אתה אומר משמו ואני אומר משמו מי יוכיח אמר ליה לך לתורה מי שרף פרה ראשונה אמר ליה אלעזר א״ל וכי לובש אלעזר בגדי גדול בימי אביו א״ל אל תבוזו שכחה לאדם שאם מה שראו עיני שכחתי מה ששמעו אזני לא אשכח מה ת״ל הכהן שהוא מכהן בבגדים:", + "ושחט, יכול אלעזר עצמו היה שוחט ת״ל ושחט אותה לפניו אחר היה שוחט לא אלעזר. - כיוצא בדבר אתה אומר והפילו השופט והכהו (דברים כה ב) יכול השופט עצמו היה מכה אותו ת״ל והכהו לפניו אחר היה מכה לא השופט:" + ], + [ + "אמרו פעם אחת היה ר' יוסי הגלילי יושב ודורש בפרה בטבריה ור' שמעון בן חנינא יושב עמו א״ר יוסי הגלילי נאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, בכלי אבל לא ביד אמר לו ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה הכשר שמן אשם ביד אבל לא בכלי אף הכשר דם פרה ביד אבל לא בכלי [א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ופרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי אבל לא מן היד א״ל ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה שמן אשם מן היד אבל לא מן הכלי אף הכשר פרה מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבאצבע מהכשר שבאצבע ואל יוכיח דם צפור מצורע מפני שהכשרו באגודה אמר לו ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם הפרה מן הכלי אבל לא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם ואל יוכיח שמן אשם שאין הכשרו הכשר דם. א״ל ר' שמעון בן חנינא והרי דם אשם מצורע יוכיח שאע״פ שהכשרו הכשר דם הרי הוא מן היד ולא מן הכלי [אף אתה אל תתמה על הפרה שאע״פ שהכשרה הכשר דם תהוי מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם הכשר קודש מהכשר קודש ואל יוכיח דם צפור מצורע שאין הכשרו הכשר קודש א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי ולא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי ולא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבחוץ מהכשר שבחוץ ואל יוכיח דם אשם מצורע מפני שהכשרו בפנים הא צרכת לומר ולקח אלעזר הכהן מדמה בכלי ולא ביד:", + "ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, נאמר כאן כהן ואצבע ונאמר במצורע כהן ואצבע מה כהן ואצבע שנא' במצורע היא המיומנת שבימין אף כהן ואצבע שנא' כאן היא המיומנת שבימין:", + "מדמה שבע פעמים, שתהא פעם האחרונה שווה לשניה. יכול מטבילה אחת היה מזה שבע הזיות אמ' בדם והזה שבע שיהיו שבע טבילות כנגד שבע הזיות. יכול שהיה מזה כולן כאחת אמ' פעמים זו אחר זו זו אחר זו:" + ], + [ + "ושרף את הפרה לעיניו, שיהיו עיניו בה שלא יעשה מלאכה בה עד שתעשה אפר ואם עשה בה מלאכה פסולה:", + "- את עורה ואת בשרה, עורה מחובר לבשרה. בשרה לא בשר עוברה או בשרה יכול פרט לדמה ת״ל ואת דמה או דמה פרט לפרשה ת״ל על פרשה ישרוף [כשאמר דמה שלא יצא דמה חוץ לגת שאם יצא דמה חוץ לגת פסולה. כשאמר על פרשה ולא אמר עם פרשה מה פרשה במקומו אף כולן במקומן וכן] הפוקעין שיצאו חוץ למערכה אם יש בהם כזית יחזירם למקומן או יתן עליהם עצים וישרפם במקומם. ישרוף את שהוא רוצה לשרוף ישרוף מיכן אמרו שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפלו בקש אפלו בגבבה כשרה ומצותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה ר״י אומר חבילי אזוב היו משליכין לתוכה בשביל לרבות את האפר." + ], + [ + "ולקח הכהן עץ, יכול אחד מכל העצים ת״ל ארז או ארז יכול אף טורף של ארז ת״ל עץ ארז הא מה הדבר בקעת מתוך לבו של ארז וכמו מחוק היה:", + "ואזוב, לא אזוב יון [ולא אזוב כוחלית ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי] ולא אזוב תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר מכאן היה ר' שמעון אומר צפור תלויה בשמה שמן תלוי בשמו יין תלוי בשמו כשר לנכסים:", + "ושני, יכול אחד מכל הצבעים ת״ל תולעת או תולעת שני זה לבן ת״ל ושני הא מה הדבר השני שבתולעת ר' שמעון אומר המשונה שבתולעת:", + "והשליך אל תוך שרפת הפרה, משהוא נושא להבקיע כשרה להזות ממנה. - ר' מאיר אומר אין מזין ממנה עד שתיעשה אפר ותעשה בבגדי כהונה ובכהנים המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:" + ], + [ + "וכבס בגדיו הכהן, מלמד שהוא טמא ומטמא בגדים:", + "ואחר יבא אל המחנה, ר״ש אומר נאמר כאן ואחר וביאה ונאמר להלן ואחר וביאה מה אחר וביאה שנאמר כאן אחר ביאת השמש וקודם ביאת השמש מפני טומאה ומפני מצוה אף אחר וביאה שנאמר להלן אחר ביאת שמש וקודם ביאת שמש מפני טומאה ומפני מצוה:" + ], + [ + "והשורף אותה, איזה הוא שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש ודומה להן יכול אף המסדר את המערכה והמצית את האור יהא מטמא בגדים ת״ל אותה. אותה כולה כשאמר השורף והשורף לרבות כזית:", + "וכבס בגדיו, ולא בגדים המנוגעין:", + "במים, במים שתי פעמים מה ת״ל שהיה בדין הואיל ואדם טעון טבילה וכלים טעונין טבילה מה אדם טובל בראוי לו אף כלים טובלין בראוי להן ת״ל במים במים במקום שאדם טובל שם ידים וכלים טובלין במה דברים אמורים במקוה אבל במעין אדם טובל בראוי לו וכלים טובלין בראוי להם:" + ], + [ + "ואסף איש, ריבה נתין גר וממזר עבד משוחרר או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן:", + "למשמרת, כיצד היו עושין היו כותשין אותה במכתשת וכוברין אותה בכברות ר' ישמעאל אומר בשל אבן ר' עקיבא אומר בשל עץ ובור היה נתון תחת האבן שהיתה נשרפת בתוכו עשוי חלונות חלונות חוטמה של זו כנגד חורדה של זו [וחוטמה של זו כנגד חורדה של זו] מפני קבר התהום כיצד היו עושין חולקים אותה לשלשה חלקים מניחים שליש בחלונות וסותמין אותן ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש בהר הבית לקיים מה שנאמר ואסף איש טהור והניח אוסף היה לפני מחנה ישראל ומניח במחנה ישראל:", + "והניח אל מקום, היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור [היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור] היה עומד על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של הלגין של חטאת בידו פסול היה נסר מונח על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של זיתים [ולגין של חטאת תלוי בה] ב״ש פוסלין ובית הלל מכשירים:", + "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי פרה ששתת מי חטאת ונשחטה על אתר מהיא והיו מבקשין לטמ' את בשרה אמר להם ר' אליעזר בן יעקב לכך נאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינן שמורים אינם מי נדה:", + "לעדת בני ישראל למשמרת, כיצד היו משמרים אותה היו מוסרים אותה לאדם נאמן והוא משמרה אלא שחזרו לומר הכל נאמנין על טהרת הקדש ועל החטאת בן בג בג אומר והיתה למשמרת אינה רועה בעדר. למי נדה לפה שנאמר ונתן עליו מים חיים יכול אפר על המים או מים על האפר אמרת למי נדה על המים תן נדה:", + "חטאת, שיהיו מועלין בבשרה ומנין אף באפרה ת״ל היא:", + "חטאת, שיהיו כל מעשיה לשם חטאת יכול אם לא היו מעשיה לשם חטאת לא תהא כשרה ת״ל היא:" + ], + [ + "וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו, אם הסיט את הפרה ה״ז טמא ומטמא בגדים:", + "והיתה לבני ישראל, בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה. אמרו פעם אחת היה ר' אליעזר בן יעקב יושב ודורש בפרה בטבריה ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע יושבין שם. - אמר רבי אליעזר בן יעקב לכן נאמר והיתה לבני ישראל בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה א״ל ר' מאיר והרי כבר נאמר תתחטאו אתם ושביכם (במדבר לא יט) א״ל בודאי שאמרת אלא שהנחת שם דבר אחד ואנו צריכין לו אתם ושביכם מה אתם בני ברית מקבלין הזייה אף השבוייה כשתבוא לברית ותטמא תהא מקבלת הזייה:", + "ולגר, זה הגר הגר בתוכם לרבות נשי הגרים:", + "חקת עולם, מזין מזו מפני זו:", + "לחקת עולם, מזין מזו לקדש אחרת:" + ], + [ + "הנוגע במת, נוגע במת טמא אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא אין בנה של שונמית טמא אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה וכשחיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו טמאוהו הם הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני. השורף פרה ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מטמאין בגדים הן עצמן אין מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני האוכל מנבלת העוף הטהור טמא ומטמא בגדים אבית הבליעה והוא עצמו אין מטמא בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני טהורי כלי חרס שהיו מטלטלין לאויר התנור במקום הנגע טהורין צפו משקין על גבי התנור נטמא או באחורי התנור נגעו בכלי חרס טמא הרי אומ' וכו'. מזה שעומד בתוך משקין ומטפחות במתניו נתזו מתחת רגליו וטמאו את המטפחות חזרה המטפחת וטמאתו הרי זה אומר וכו' מקרצות נמשכות זו בזו וככרים נוגעים זה בזה ובהם גומים מלאים משקים נגע שרץ באחת מהם נטמא וטמא את כולם הרי זה אומר וכו' האוכלים והמשקים והמרכב והמושב שהיו מונחים תחת אבן מסמא והמשכב תחתיהן טהור הלך טהור ועמד שם ונטמא נגע בהם טימא את כולם הרי זה אומר וכו' קערה שהיא מלאה משקין טהורים ואחוריו טמאים ומונחים על גבי טבלא וככר של תרומה נתון עליה וצפו המשקים על גבי הקערה נטמאו באחורי קערה נפלו על הטבלא וטמאוה חזרה הטבלא וטמאה את הככר הרי הככר אומ' לטבלא מטמאיך ופו׳:", + "הנוגע וכל אשר יגע בחלל חרב, פרט לאשה שהמת בתוך מעיה ומנין חכמה ששלחה ידה בתוך מעיה שהיא טמאה ת״ל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמאה אף האשה טמאה אמרת הוא יתחטא פרט לזה:", + "הנוגע במת, פרט לנוגע בשיניו בשערו ובצפורניו בזמן שפרשו יכול שאני מרבה בשעה שהם מחוברין ת״ל וטמא:", + "הנוגע במת, יכול כל שהוא אמרת שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמ׳ שוב במת הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו. אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת״ל או בעצם [יכול כל שהוא אמ׳ שוב או בעצם] יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן עצם כשעורה אמרת שוב בעצם הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת [מנין אף הנוגע בדם ת״ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת״ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם מניין לרבות אף הנוגע בדם ת״ל או יכול אמר שוב בדם] כמה הוא דמו של אדם שעורו בבינונית רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת״ל נפש [יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת״ל נפשות (ויקרא כא יא)] ומנין אתה מרבה דם קטן כולו ת״ל נפשות יכול שאני מרבה שחלה והלך לו אמ׳ לא אמרתי אלא אשר ימות [רש״א רביעית מן המת ושמינית מן החי שבללו זה בזה נוטל מזה ומזה דם רביעית זהו דם תבוסה. ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הרי הוא כדם בהמה וכדם החי] איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם [ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה ה״ז] מצטרף והמת שדמו נוטף ונמצא תחתיו רביעית דם אינו מצטרף [ר׳ יהודה אומר חלוף הדברים השותת אינו מצטרף והמנטף מצטרף] אין במשמע שיטמא המת אלא במגע ובאהל ומנין אף במשא ת״ל וטמא שבעת ימים לרבות שיטמא במשא דברי ר׳ אלעזר בן מתיא א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אינו צריך ומה אם נבלה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא מה משא נבלה עד הערב אף משא המת לא יהא אלא עד הערב א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמא׳ במגע ובמשא אם לא חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלוק משא המת ממגעו א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא כל כך מבלעדי נבלה אפשר לך לחיות בוא וראה שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק וקוליתו של מת מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא וכן אל תתמה על נבלת המת שאע״פ שהיא מטמא׳ במגע ובאהל לא תהא מטמאה במשא הא צרכת לומר וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא:" + ], + [ + "הוא יתחטא בו, יכול דבוק למת אמרת לא אמרתי אלא בשלישי אי בשלישי יכול חטוי אחד אמרת לא אמרתי אלא בשביעי אי בשביעי יכול חטוי שנים אמרת לא אמרתי אלא בשלישי [יכול תהא הזייתו קבועה בלילה אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי] יכול תהא הזיית שלישי קבועה ביום אבל הזאת שביעי תהא קבועה בלילה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ונאמרה הזאה בשלישי ונאמרה הזאה בשביעי מה מצינו שהזיית שלישי קבועה ביום אף הזאת שביעי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שלישי שאין הזאתו כשרה עד שתכשירנה אחרת הרי הזאתו קבועה ביום שביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת אינו דין שתהא הזאתו קבועה ביום לא אם אמרת בשלישי שהוא סמוך לטומאה תאמר בשביעי שאינו סמוך לטומאה אלא סמוך לטהרה אמרת לא אמרתי אלא ביום השביעי ילמד שלישי משביעי הואיל ונאמרה הזייה בשביעי ונאמרה הזייה בשלישי מה מצינו שהזיית שביעי קבועה ביום אף הזיית שלישי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שביעי [שהוא סמוך לטהרתו הרי הזייתו קבועה ביום שלישי] שהוא סמוך לטומאה אינו דין שתהא הזייתו קבועה ביום לא אם אמרת בשביעי שהזייתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת תאמר בשלישי שאין הזייתו כשרה עד שתכשירנה אחרת אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי:", + "הוא יתחטא בו ביום השלישי, יכול סמוך למיתה אמרת שוב בשלישי אם לומר שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד הא מה אני מקיים שלישי שאפילו רחוק מן המיתה יכול הזיית שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזיית שביעי תהא סמוכה לשלישי אמרת שוב בשביעי אם לומר שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי יכול אם לא הוזה טהור אמרת לא אמרתי אלא אם לא יתחטא לא יטהר יכול שבא לטענו זריקה וחטוי אמרת לא אמרתי אלא כי מי נדה לא זורק עליו זריקה אמרתי לך לא חטוי יכול שבא להכשיר חטוי בזריקה אמרת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי בהזייה הוא טהור אינו טהור באצבע:" + ], + [ + "את משכן י״י טמא ונכרתה, הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמרה הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי זה ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דין שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במשכן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ׳ מקדש י״י טמא ונכרתה ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ׳ את מקדש י״י טמא ונכרתה:", + "ונכרתה הנפש ההיא, מזידה. מישראל, וישראל בשלום. כי מי נדה לא זרק עליו, זה הוא שאמרנו זריקה אמרתי לא חטוי. טמא יהיה עוד טומאתו בו, הא למדנו שטמא שנכנס למקדש במזיד שהוא בהכרת וכן הוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה ואין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עקר כשאמר טמא לרבות שהוזה ולא שנה:", + "טמא יהיה, לרבות שהוזה ושנה ולא טבל:", + "עוד, לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו:", + "טומאתו בו, לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפוריו הא רביתי לכולן בהכרת:" + ], + [ + "זאת התורה אדם כי ימות באהל, אם לומר אדם פרט לנבלה כבר למד הא מה אני מקיים אדם לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם את מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורובע עצמות מרוב הבנין ורובע עצמות מרוב המנין ורובע מרוב גדולי גויה הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל ואלו מטמאים במגע ובמשא ואין מטמ׳ באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי. השדרה והגולגולת שחסרו כמה חסרון בשדרה ב״ש אומר שתי חוליות וב״ה אומ׳ חוליא אחת ובגולגולת ב״ש אומ׳ מלא מקדח וב״ה אומ׳ מלא מקדח של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית ומלא עקבו של עול השרוני. הגולל והדופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא:", + "כל הבא אל האהל, באין לו ומביאין אליו זה האהל שבאין לו ומביאין אליו אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח. הבא אל האהל שיש לו בית ביאה בית ביאתו מטמאה מאחוריו אהל שאין לו בית ביאה אין בית ביאתו מטמא ואינו מטמא מאחוריו אם קורא אני הבא אל האהל יכול מרחוק ת״ל וכל אשר באהל אי וכל אשר באהל בכלו מנין אפילו במקצתו ת״ל אשר באהל:", + "כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם [אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם] מה אהל סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא ור' יוסי אומר לפי שנאמר הנוגע בקבר יכול אף בקבר חדש אמר שוב בקבר אמר ליה ר' עקיבא אי אפשר לומר בקבר חדש אלא בקבר שהמת בו שנ' והזה על האהל מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה:", + "התורה, תורת האהל תורת כל המאהילין את מה אני מרבה הבתים הבורות והמערות המנהרות והשכנים והשקפין והסלעים וכותל שהוטה יכול שאני מרבה שהוטה מאליה ת״ל זאת שאמרה תורה ריבה זרעים וירקות התלושין מן הקרקע שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת״ל זאת שאמרה תורת ריבה נפה וכברה ונפש והפולחן והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין ת״ל זאת. שאמר תורת ריבה עדר רחלים עדר גמלים ומכונות חיה ועוף שמוכן את מה מרבה חיה דולגת ועוף הפורח וטולית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים תלמוד לומר זאת את מה מרבה ביצת המים וכיפת השלג והברד והגליד והכפור ת״ל זאת:" + ], + [ + "וכל כלי פתוח, הכלים ניצולים בצמיד פתיל ואין הקרקע ניצול בצמיד פתיל אלו כלים ניצולים בצמיד פתיל כלי חרש וכלי נתר כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה וכלי חרסית ת״ל כלי וכל כלי לרבותם דבית הלל אמר להם בית שמאי ומה כלי חרס וכלי נתר שהן מקבלין טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל אלו שאין מקבלין טומאה אינו דין שיהו מצילין בצמיד פתיל אמרו חכמים לב״ש אמר לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה להציל וכל שאין לו טומאה יפה כחו להציל הרי חמור שנכנס לבית המנוגע שמא אין כליו מטמא אדם הרי אדם שנכנס לבית המנוגע שמא אינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס אמרו לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה כחו להציל וכל מי שאין לו טומאה לא יפה כחו להציל. אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך החבית מנין אפילו בתוך מגופה ת״ל כלי יכול בזמן שהוא בתוך מגופה בתוך אוירה של חבית מנין ת״ל כלי מנין אתה מרבה מכנגד השפה [ולפנים ת״ל טמא] בשפך ובשרף בשעוה ובזפת וגסטרון:", + "פתוח, כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו כל העושה מאור בתחלה שעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה פתח בינה לבין ביתה בינה לבין חברתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שעורו בפותח טפח הדלת ששייר בה החרש בין מלמעלן בין מלמטן בין מן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שעורו כל שהוא דברי בית שמאי ובית הלל אומר בפותח טפח החור שבדלת שעורו מלא אגרוף דברי ר״ט ר״ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה וכן לכר או לאיספטי שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח אמר להן ב״ה לבית שמאי חור הדלת מהו אמר להן ב״ש בפותח טפח אמרו מ״ש אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך בלויי הכתלים שחררום שרצים או שאכלתו מלחת שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח. מי שהיה טח בתנור ושייר בו הרי זה כ״ש ובזמן שפרע מעצמו שעורו בפותח טפח. תנור שניקב מעינו שעורו מלא חוט תמרה כפול דברי ב״ש ובה״א מלא כוש דולק. ניקב מצדו שעורו מלא צדו דולק נכנס מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס. ר' ישמעאל אומר באמצע נכנס מן הצד אינו נכנס מגופת חבית שנקבה שעורה מלא מידה של שיפון מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס רש״א מן האמצע נכנס מן הצדדין אינו נכנס כסוי כדי יין וכדי שמן וכסויי טפיחי הרי אלו כל שהן רשבג״א הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח לרבות את הסדוק:" + ], + [ + "אין במשמע אלא אדם מאהיל על מת טמא ומנין אם מאהיל שהאהיל עליו המת ת״ל וטמא שבעת ימים:", + "פני השדה, זה פתחו של קבר [אשר יגע לרבות הגולל אשר יגע לרבות הדופק] אשר יגע לרבות דופק אחר דופק:", + "בחלל חרב, בחלל שדרכו ליהרג בחרב פרט לאשה שמת עוברה בתוך מעיה ומנין אף חכמה שהושיטה ידה לתוך מעיה של אשה תהא טמאה [ת״ל כל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמא אף האשה תהא טמאה] אמרת הוא יתחטא פרט לזה:", + "אשר יגע, משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר הגולל מטמא משום משא מק״ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לאח' פרישה תאמ' בגולל שאינו מטמא במשא לאח' פרישה א״ל ר״י והלא סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו א״ל מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח ה״ז טהורה ואם לאו ה״ז טמאה נסתלק ר״י וקפץ ר״ע א״ל אתה או' את מי רבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא ממועט א״ל אתה או' את מי רבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שרבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שהרבה מטמא במשא ואין מטמא באהל [זבין וזבות יוכיח נדות ויולדות מטמ' במשא ואין מטמ' באהל] אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה אמר לו השיבות על ידיך השיבני על ידי אמר לו אני משיב על ידך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א״ל טמא [המוסיף ידו על המשקוף מהו א״ל טמא] על הקנה והסיט וכפר זה בזה א״ל אתה כופר שלא יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלים ומשקים אמר ר' שמעון לא היינו צריכים להזדקק לכך אלא הואיל ואדם הנוגע במת טמא המאהיל טמא והמסיט טמא והכלים הנוגעין במת טמאים ומאהילין טמאין ומסיטין טמאין מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם ולא להקישו למשא שאינו שוה לכלים כאדם ר' אליעזר אומר הגולל מטמא במשא רבי יהושע אומר אינו מטמא אמר רבי שמעון אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא אמר לו ר' יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש [בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא אמר ר' יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב פסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה] בזמן שחרש כל המענה כאחת הרי זה עושה חרש חצי מענה וחזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה כיצד בית הפרס שאבד קבר בתוכה חרשה צפון ודרום וחזר וחרשה מזרח ומערב זהו בית הפרס שעושה בית הפרס כיצד בית הפרס שאינו עושה בית הפרס שדה שאבד בה קבר חרשה בשחר וחזר וחרשה בין הערבים אינו עושה בית הפרס עושה בית הפרס אפילו בבקעה גדולה דברי בית שמאי ובית הלל אומ' אפילו מאה אמה. ר' אליעזר אומר הגולל מטמא אין לי אלא הגולל מנין לרבות דופק אחר דופק שאם ימשך האחרון שבנו השני נופל אלא שהיה רשב״ג אומר הגולל והדופק טמא אבל דופקי דופקין טהור:" + ], + [ + "ולקח, ולקחו אחד האיש ואחד האשה לקדש. עפר פרט לסיד מעפר פרט לחרסית שריפה ולא בזמן שנשבר הקלל ולא בזמן שפרחתו הרוח ולא בזמן שהגיפו ולא מירחו ומניין אתה מרבה פיחם שיש עליו מקצת עפר שיכתשנו ויזה ממנו ת״ל מעפר שריפת החטאת:", + "מים חיים, פרט למימי תערובות ולמימי משואות ולמבוע הפוסלת. מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט:", + "אל כלי, בכלי מקדשין ואין מקדשין בקרקע מכאן אמרו מכתשת שמחוברת לקרקע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צ״פ ואין פוסלת את המקוה ואינה מכשרת את הזרעים ובזמן שהיא תלושה מן הקרקע ממלאין ממנה וכו' עד מכשרת את הזרעים:" + ], + [ + "ולקח אזוב, באזוב מזין ולא בקיסם הקשור בו:", + "וטבל, ולא המספיג:", + "במים, ולא המערה אמרו מספגין לטבילה ואין מספגין להזייה ויש אומרים אין מספגין לא לטבילה ולא להזייה:", + "איש טהור, איש פרט לאשה או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן אמרו מסעדת האשה את הקטן והוא מזה אבל לא תטבול את האזוב ותתן לו אם טבלה ונתנה לו הזייתו פסולה:", + "ועל כל הכלים, ריבה אדם נוגע בכלים נוגעים במת שיגעו בכלים אחרים אינו היה רע״א חמשה מטמאין במת ארבעה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה אדם נוגע בו טמא טומאת ערב אדם בין הכלים גוררים ארבעה לטומאה וכלים באדם גוררים שלשה לטומאה ואדם באדם גוררים שנים לטומאה חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם שהכלים שלשה ואדם שנים חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע הם ארבעה אינו באמצע הם שלשה ר' יוסי אומר כל המטמא בזב ט״ע טהור בזב מכלים:" + ], + [ + "והזה הטהור על הטמא, כל הטמאין מקבלין הזייה כגון זבין וזבות נדות ויולדות. והזה הטהור על הטמא ולא בזמן שלא נתכוון להזות על הטמא:", + "ורחץ במים וטהר בערב, מה ערב שהוא בא כולו אף הוא כשיבא כולו במים וטהר:" + ], + [], + [ + "ומזה מי נדה, מים שהן ראוין לנדה לטמא אדם ולטמא בגדים ולא מים שאין בהן כדי הזייה מה אני מקיים הנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שיש בהן כדי הזייה שהן מטמאין במגע ובמשא הנוגע והנוגע ריבה מי חטאת שאין בהן כדי הזייה שאין מטמאין במגע אבל לא במשא העיד רבי חנינא משום חמשה זקנים שבאו מיהודה ואמרו מי חטאת שנעשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמאין את הכהן ואת תרומתו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש מי חטאת שלא עשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמ' את הכהן בידו אבל לא ברגלו ואינו מטמא את הכהן לא בידו ולא ברגלו בזמן שנפסלים ממימי הטללים ממימי השלגים מטמא הכהן ברגלו אבל לא בידו ואינו מטמא את המזה בידו ולא ברגלו ק״ו אר״ש לפני ר״ע ומה במקום שאין הכהן מטמא בידו הרי המזה מטמא בידו וברגלו מקום שהכהן מטמא בידו וברגלו אינו דין שיהא המזה מטמא בידו וברגלו מה לכהן מטמא לטמאים ומטמא לטהורים מה למזה שאינו מטמא לטמאים ואינו מטמא לטהורים. אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמא את הכהן ואת התרומה ר' יעקב אומר מטמאים הם משום משקה אפר פסול שנתערב במים כשרים ר' שמעון אומר מטמאים הם משום משקה ר' אליעזר בן יעקב אומר כשרין הן ללוש בהן את העיסה:" + ], + [ + "וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, מגיד שמטמא בגדים יכול בגדים שנטמאו מתחת המת ומניין אף בגדים שנטמאו מתחת הזב ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו כלים באדם ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו אדם וכלים אמרת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ר' יוסי אומר היה מטמא בכולן טומאת שבעה:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הפשט אהרן את בגדיו, הפשיטו בגדי כהונה והלבישם לאלעזר וכן שני וכן שלישי א\"ל הכנס למערה ונכנס למטה ועלה פשוט ידיך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זה לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [ + "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד, הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו קל וחומר לביתו קל וחומר לגופו קל וחומר למשפחתו קל וחומר לבית אביו וכה״א ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח כג) לשבח בו את כל שבטו ק״ו לביתו ק״ו לגופו ק״ו למשפחתו [ק״ו לבית אביו וכה״א ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא) לגנות בה את כל שבטה ק״ו לביתה ק״ו לגופה ק״ו למשפחתה ק״ו לבית אביה] ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולו אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד בדור סדום זכה ליטול שכר כולו אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותאמר אל גברתה אחלי אדוני (מלכים ב' ה ב - ג) מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (מלכים ב' ה' ד) מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים אבל אין את יודע אימתי היו של בית אביה עושין את התורה בשעה שאמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא) לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל דלית קפיץ קני מיניה באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד״א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו שכן הוא אומר בחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך (ישעיה לח ה) וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא ארבעה עשר דורות היו בינתים אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולהו בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א' טו ל):", + "ואלה שמות בנותיו, ולמעלן הוא אומ' ושם בנות צלפחד שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה [טוב וכה״א שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל (בראשית כט טז) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה טוב וכה״א] שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א טו) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב וכה״א איש היה בארץ עוץ איוב שמו (איוב א א) שם היה לו בזכות ושם היה לו במעשה טוב הא כל השמות שבתורה ושבנביאים ושבכתובים אם לענין הזכות שם לו בזכות ואם לענין רשע שם לו ברשע:", + "מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה, ולהלן הוא אומר ותהיין מחלה ותרצה ומלכה ונועה בנות צלפחד מה ראה לשחלפן כאן אלא מלמד שהיו כולן שקולות זו בזו:" + ], + [ + "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, אמר ר' אלעזר ביר' שמעון וכי יש בעיניך משהלכו אצל משה הלכו אצל אלעזר והלכו אצל הנשיאים וכל העדה אלא בתחלה הלכו אצל שרי עשרות אמרו להן אין אנו יודעין הלכו אצל שרי חמשים אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי מאות אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי אלפים וכו' הלכו אצל אלעזר אמר להן אין אני יודיע ניהגן אליעזר והוליכן אצל משה מניין אתה אומר אף משה אמר אין אני יודיע ת״ל ויקרב משה את משפטן לפני י״י:" + ], + [ + "אבינו מת במדבר, ר' אליעזר בן יעקב אומר נאמר כאן אבינו מת במדבר ונאמר להלן ויהיו בני ישראל במדבר מה כאן צלפחד אף להלן צלפחד אמר לו ר' שמעון אפשר לומר כן מקושש בשנה ראשונה שיצאו ממצרים בשנים ובעשרים לחדש השני וכי אפשר שהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה ולא נשאת וכי באיזה שנה מת צלפחד בשעה שנאמ' וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (במדבר כא א) באותה השעה מת צלפחד:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויאמר י״י אל משה כן בנות צלפחד דוברות, מנין אתה אומר שראת עינם בדבר שלא ראת עינו של משה אמרת כן בנות צלפחד דוברות כל מה שתבעו מוטב תבעו:", + "נתן תתן להן, זה חלק אביהן:", + "בתוך אחי אביהן, זה חלק אחי אביהן:", + "והעברת את נחלת אביהן להן, זה חלק בכורה תן להן:" + ], + [ + "ואל בני ישראל תדבר לאמר, יכול יוצאי מצרים בלבד ומניין אף לדורות אמרת ואל בני ישראל תדבר לאמר אף לדורות:" + ], + [], + [], + [ + "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, הקרוב הקרוב יורש ראשון ומנין אתה אומר יורש הוא אדם את אשתו ת״ל וירש אותה יכול בזמן שגרשה ת״ל וירש אותה בזמן שהיא עמו לא בזמן שגרשה אמר ר' יהודה בן בתירה ק״ו ומה אם אמו שאינו זכאי במעשה ידיה הרי הוא יורשה אשתו שהוא זכאי במעשה ידיה אינו דין שיירשנה אמרת וירש אותה יורש אדם את אשתו מנין אתה אומר יורש הוא חלקו של אביו ממטה ראובן וחלקו של אמו ממטה שמעון אמרת וכל בת יורשת נחלה ממטות (במדב' לו ח) אינו אומר ממטה אלא ממטות אבינו:", + "וירש אותה, יורש הוא את אשתו:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה, ולהלן הר נבו ובמקום אחר את קוראהו הר ההר וראש הפסגה נמצא קרוי ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי [והלא דברים ק״ו ומה פסולת הרי א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י] כיוצא בו צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו סניר (דברים ג ט) ובמקום אחר קורהו שיאון נמצא קרוי ארבעה שמות חרמון שריון שניר שיאון ומה צורך לבאי עולם [לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי והלא דברים קו״ח ומה פסולת ארץ ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליו קו״ח לשבחה של ארץ ישראל כיוצא בדבר אתה אומר ודנה וקרית סנה היא דביר (יהושע טו מט) ובמקום אחר הוא אומר ושם דביר לפנים קרית ספר (יהושע ט״ו טו) נמצאת קרויה ארבעה שמות דנה וקרית ספר ודביר וספר וכי מה צורך לכל באי העולם לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת תקרא לשמי וזאת אומרת תקרא לשמי והלא דברים ק״ו ומה פסולת א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י]:", + "אין לי אלא מיתת משה מפי הקב״ה מנין אף מיתת אהרן אמרת כאשר מת אהרן אחיך (דברים לב נ) ומנין אף מיתת יהושע שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה) ומנין אף מיתת הצדיקים אמרת והלך לפניך צדקך כבוד י״י יאספך (ישעיה נח ח) ומנין שהיו מכבדין אותן עד שהיו בחיים ת״ל כבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנא' ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים (איוב לג כב):", + "עלה אל הר העברים, עליה היא לך ולא ירידה:", + "וראה את הארץ, יכול שלא בבקשה ושלא בתחנה ת״ל ואתחנן אל י״י (דברים ג כג) גדולה ראייה שנ' במשה מראייה שנ' באברהם באברהם מהוא אומ' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית יג יז) אבל במשה הוא אומ' עלה וראה:", + "אשר נתתי לבני ישראל, מלמד שהראה לו הקב״ה תחומי כל שבט ושבט זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:" + ], + [ + "וראיתה אותה, אותה אתה רואה אי אתה רואה מקצתה כולה את רואה ואי אתה רואה חציה אמרו כל לשונות שהיו מהארץ לח״ל היה משה רואה אותן וכל לשונות שהיו מח״ל לארץ לא היה משה רואה אותן משום אבא יוסי החורוני אמרו כל הארצות היה רואה הקרוב לפי קורבו והרחוק לפי רחקו ובארץ ישראל היה רואה הרחוק בקרוב:", + "וראית אותה ונאספתה, על מנת וראית ונאספת:", + "אל עמיך, זה אברהם יצחק ויעקב ד״א זה לוי וקהת ועמרם. - גם אתה, ר' אסי בן מתיא אומר לפי שנתפרשה גויעה באהרן ולא נתפרשה גויעה במשה אמר כאן גם אתה ניתן לו גויעה מיכן:", + "כאשר נאסף אהרן אחיך, כמיתה שחימדת לאחיך ר' סימאי אומר הרי הוא אומר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו מלמד שהעמיד משה את אהרן על הסלע והיה מפשיטו בגדי כהונה עד שנמצא לבוש בגדי שכינה אמר משה אשרי אדם שראה לו כן בחייו אפשר יהא לי כן גם אני א״ל המק' גם אתה וכה״א וירא כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום (במדבר כ כט) אמר משה אשרי אדם שבכו לו כל ישראל אפשר יהא לי כן גם אני אמר לו המקום גם אתה:" + ], + [ + "כאשר מריתם פי במדבר צין, משה אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעתי ממנו אמר לו המקום אני כותבה שלא היתה אלא על המים שנא' כאשר מריתם פי במדבר צין. איוב אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעת ממני א״ל המקום אני כותבה שלא היתה אלא על חנם שנ' ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב ג). דוד אמר לפני המקום רבוני אל תכתוב מפני מה פרעת ממני אמר לו המקום לא שווה לך שלא יהו הבריות אומרין הרבה עבירות היו ביד דוד אלא שלא כתבן המקום אלא אני כותבה שלא היתה אלא אחת שנ' אשר עשה דוד הישר בעיני ה' רק בדבר אוריה החתי:", + "הם מי מריבת קדש מדבר צין, הם שהיו שהמרו במרה הם שהיו שהמרו על הים הם שהיו שהמרו במדבר צין:" + ], + [ + "וידבר משה אל ה' לאמר, אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר אלא כאן אמר לו הודיעני אם אתה ממני תחתי. וזה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אין אתה עושה לי אמר לו המקום אני עושה וידבר משה אל י״י לאמר (שמות ו יב) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם אין אתה גואלן כיוצא בדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקל' (שמות יז ד) מה ת״ל לאמר אלא אמר הודיעני אם אני נופל בידם ואם איני נופל כיוצא כדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם מרפא אתה את מרים ואם אין אתה מרפא כיוצא בדבר אתה אומר ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג כג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם נכנס אני לארץ ואם איני נכנס וכאן מה הוא אומר וידבר י״י אל משה לאמר מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם ממנה אתה אחר תחתי ואם אין אתה ממנה:" + ], + [ + "יפקוד י״י אלהי הרוחות לכל בשר, האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד איזו בגבוה איזו בנמוכה איזו הימני' ואיזו קפדנית [וכן הוא אומר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו) ואומר ותוכן לבות ה' (משלי כא ב)]:", + "איש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:", + "על העדה, שלא יהא תומהן כמו שנא' מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים (שמואל א' י יא):" + ], + [ + "אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין שהן מוציאין את בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהם אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם שכן הוא אומר בדוד וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א' יח טז):", + "ואשר יוציאם ואשר יביאם, שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שמואל ב' ה ב) [מה שאתה מוציא אתה מביא]:", + "ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה, אמר משה לפני המקום רבש״ע לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שיהו חוטאין ואתה נפרע מהן אלא על מנת שיהו חוטאין ואתה מוחל להם לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שלא יהו להם פרנסים אלא על מנת שיהו להן פרנסים לא כמות שהוא אומר ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה (מלכים א' כב יז) ד״א ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה למה היה משה דומה לרועה נאמן שאמר לו בעל צאנו הסתלק מצאני א״ל איני מסתלק עד שתודיעני מי אתה ממנה תחתי:" + ], + [ + "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, לפה שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך:", + "- קח לך, משלך. מפני מה לא אמר משה ילך יהושע בן נון תחתי שהיה מתירא שלא יענש מושלין אותו משל למה״ד לתינוק שנכוה בגחלת והיה רואה אבן טובה סבור בה שהיא גחלת היה רואה מרגלית סבור בה שהיא גחלת כך אמר משה אהרן אחי ילך תחתי וענשו המקום:", + "איש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן:", + "וסמכת את ידך עליו, שיתברך תלמודו על ידך:" + ], + [ + "והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, שיהא מומחה מפי אלעזר הכהן ומפי כל העדה [מלמד שאמר לו הקב״ה למשה לך והעמיד תורגמן ליהושע ויהא יושב ודורש ושואל לפניך בראש כל גדולי ישראל:", + "] וצוית אותו לעיניהם, אבל אין אתה יודע הצווי הזה מהוא נאמר כאן וצוית אותו ונאמר להלן קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו (דברים לא יד) הא אין צווי בכל מקום אלא ד״ת:" + ], + [ + "ונתת מהודך עליו, מן ההוד שניתן עליך מהר סיני שנאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות לד לה) מלמד שקרנים היו יוצאות מפני משה כקרנים שיוצאות מגלגל חמה שנא' ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו (חבקוק ג ד). ד״א מהודך ולא כל הודך למה משה דומה לאבוקה שהיא דולקת ודלקו ממנה כמה נרות אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום כן לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום:", + "למען ישמעו כל עדת בני ישראל, שיהו נוהגין בו בכבוד וביראה כדרך שהיו נוהגין בך:" + ], + [ + "ולפני אלעזר הכהן יעמוד, פסק לו הקב״ה גדולה לאלעזר שאפילו מלך עומד מלפניו:", + "ושאל לו, יכול יצוה ת״ל לפני י״י יכול בלב ת״ל ושאל לו הא מה הדבר שואל בפיו ואורים ותומים משיבין אותו:", + "- במשפט האורים, למה נקרא שמו אורים ותומים אורים שהן מאירין דבריהם תומים שהיו שלמין בהם ולא היו מבדין ומה שכבר בידו בגבעת בנימין מפני לא שבחנו כל צרכן בראשונה אמר עלו ולא אמר אתננו בידך בשניה אמר עלו כי מחר אתננו בידך:", + "על פיו יצאו ועל פיו יבאו, יכול שהן נשאלין בהן להדיוט ת״ל הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה מה יהושע פרנס אף הן אינן שואלין אלא למלך ובית דין ולמי שצורך הצבור בו:" + ], + [ + "ויעש משה, בשמחה מלמד שהיה משה שמח שהוא מוריש את כבודו ליהושע כאדם שהוא מוריש נכסיו לבניו:", + "ויקח את יהושע, כמה שנאמר קח לך את יהושע:", + "ויעמידהו, כמה שנאמר והעמדת אותו:" + ], + [ + "ויסמוך את ידו עליו, כמה שנאמר וסמכת את ידך עליו:", + "ויצוהו, כמה שנ' וצוית אותו לעיניהם יכול שאין לי אלא שהיה משה שמח אלא לכל אלו מניין אף לענין ההוד אמ' כאשר דבר י״י ביד משה אף לענין ההוד:" + ] + ], + [ + [], + [ + "צו את בני ישראל, משל צבור התמידין באין אינן באין לא משל יחידין ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות יחי' גר' נש' ועב' שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לאמר לרבות יחידים צו את בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על ידי קטנים להנהיגם במצוות:", + "צו את בני ישראל, ר' יוסי בן לוי אומר כל מקום שהוא אומר צו אין בו התר אכילה ר' שמעון אומר כל מקום שהוא אומר צו הרי זה בפחת כיס:", + "- את קרבני, זה הדם. לחמי, אלו התמידין. לאשי, אלו החלבים. ריח ניחוחי, אלו הנסכים שהן השמן והיין. ר' יהודה אומר את קרבני לחמי כאלו קרב על שלחני וכי יש אכילה ושתיה לפניו ת״ל לאשי לפי שהן מעלין לאישים עולה היא בנחת רוח לפני וכן הוא אומר בקבלה אם ארעב לא אומר לך האוכל בשר אבירים כי לי כל חיתו יער (תהלים נ י) אם כן למה נאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו בשביל להרבות שכרן של ישראל:", + "תשמרו, תשקלו להביא מן השקול [יכול שאין לי שתשמרו להביא מן השקול] אלא מה שבענין כשאמר לי ריבה כל שהן מביאין לשמי שתשקלו להביא מן השקול:", + "להקריב לי במועדו, יהא לו מועד מכאן עדות בן ארבעים יום למזבח:" + ], + [ + "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה', יכול אף מנחות ועופות אמרת כבשים ולא עופות כבשים ולא מנחות שומע אני כבשים ולא בקר עדיין אני אומר אם הביא מכל בהמה דקה עולה לו ת״ל כבש ממעט אני את הרחל [ולא אמעט את העז ת״ל כבש ממעט אני את העז] ולא אמעט את הגדי ת״ל כבש ועדין אני אומר אם הביא מכל בהמה גסה עולה לו ת״ל זה [שאמר ריבה שיביא נדבה וחובתה ומה הן מביאים מותר תרומה ועולות כבנות שוע למזבח]:", + "בני שנה, בן שנה לעצמו ולא בן שנה למנין עולם:", + "שנים ליום, שיהא הקדישו לשם היום. בן זומא אומר של שחר לידעיה של בן הערבים למלכיה:" + ], + [ + "את הכבש אחד, לפה שאמרת שנים יהו שניהן שוין ומקחן שוה יכול שאינו לוקח אחד אחד אמרת את הכבש אחד תעשה בבקר:", + "תעשה בבקר [ונאמר להלן והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר (שמות ל ז) אבל איני יודע איזה יקדים כשהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבקר] הוא יקדים יכול שחיטתו מנין אף זריקת דמו ת״ל תעשה בבקר תעשה אי אפשר לומר שיקדים הקטר קטרת לזריקת דמו של כבש שכבר נאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואי אפשר לומר שיקדים הקטר חלבו של כבש להקטר קטרת שכבר נאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר הא מה הדבר מלמד שהקטר קטרת בין זריקת דמו של כבש להקטר חלביו וכבר זכינו שאין מקריבין אלא על מערכה בנויה ת״ל וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כט לח) אם לומר מזבח בנוי והלא כבר נאמר וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך (שמות כ כא) הא מה אני מקיים וזה אשר תעשה על המזבח אלא זו המערכה מכאן זכינו שהמערכה קודמת לכל המעשים ושחיטת הכבש האחד אח״כ וזריקת דמו אח״כ והקטר קטורת אח״כ והקטר חלבי הכבש אחר הקטר הקטורת וכן בבקר:", + "ואת הכבש השני, לפה שאמרת שני יהא שני של שחר שלא יקדמנו אחר יכול אף קדמו אחר לא יהא כשר ת״ל תעשה יכול שחיטתו מנין אף זריקת דמו ת״ל תקריב יכול קודם חצות מנין לאחר חצות אמרת תעשה תקריב לפי שנאמר שני יכול יהא שני של שחר שלא יקדמנו הפסח יכול אם קדמו פסח לא יהא כשר ת״ל תעשה יכול שחיטתו מנין זריקת דמו ת״ל תקריב לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת״ל תעשה תקריב יכול קודם חצות מנין אף לאחר חצות ת״ל תעשה תקריב:" + ], + [ + "בלולה בשמן כתית, כל השמנים כשרים למנחות לא נאמר כתית אלא למובחר - לפה שאמרת ויקחו אליך שמן זית זך כתית כשאמר שמן ריבה שמן של עטנים יכול הבא מן הממל מנין אף מתחת הקורה ת״ל שמן כשאמר שמן ריבה שמן של נובלות יכול הבא מן הממל מנין אף מתחת הקורה ת״ל שמן כשאמר שמן ריבה שמן של גרגרים יכול שאני מרבה אף שמן של שלוקים ושל כבושים ושל שרויים במים ת״ל שמן כתית נמצא השמן של שלוקים וחביריו כבעל מום למזבח:" + ], + [ + "עולת תמיד העשויה בהר סיני ונאמר עולת תמיד לדורותיכם (שמות כט מב) הקיש עולת דורות לעולת הר סיני מה עולת הר סיני טעונה כלי אף זו טעונה כלי אמר ר' שמעון מנין לעולת הר סיני שטעונה כלי שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו). עולת תמיד העשויה בהר סיני משקרבה בהר סיני עוד לא פסקה:", + "לריח ניחוח, מלמד שהיא לריח ניחוח ושהריח נחת רוח לפני הקב״ה:", + "אשה לה', מלמד שהיא לאישים:" + ], + [ + "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד, כתוב אחד אומר האחד אין מערבין נסכים בנסכים וכתוב אחד אומר כמספר כיצד מביא את הנסכין במספר ומערב יכול שלא בא לומר שאתה מערב נסכים בנסכים אלא נסכי תמידין בנסכי מוספין ומניין נסכי מוספין בנסכי תמידין ת״ל כמספר כמספרם מערב את נסכים בנסכים נסכי תמידין בנסכי מוספין ונסכי מוספין בנסכי תמידין:", + "בקדש הסך נסך, שלא יצא הסך ידי קדש:", + "שכר, לפי שהעיד בן בבא לומר הכבש כשר עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת״ל הסך נסך שכר לה' אף הוא העיד לומר כשר היין בן ארבעים יום למזבח:", + "נסך שכר, דאנא רוי דאנא שבע:" + ], + [ + "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו, כל שלימד בשל שחר לימד בשל בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות בלבד:" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "לפה שנאמרו נדרים דבק לרגלים יכול כולן נאמרו בענין אחד אמרת זה הפסיק הענין יכול שאין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא מה שבענין נדרים כשאמר וידבר ריבה אבל אומר אני מה אלו שהן נדרים אף אני ארבה כל סדרי נדר האמורים בתורה שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אמרת דבר אל בני ישראל לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה לבני ישראל כל שנצטוו בני ישראל שקדמו נשיאים לשמוע ר' יוסי בן יהודה אומר מנין אתה אומר שנמסרו נדרים לגדולים להתיר אמרת וידבר משה אל ראשי המטות:", + "לבני ישראל, בני ישראל עוברים בלא יחל אין הגוים עוברין בלא יחל או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:" + ], + [ + "איש כי ידור נדר, יכול שנדר שיש בו הקדש לשם או נדר שאין בו הקדש לשם ת״ל לה' נדר שיש בו הקדש לשם או בנדרים הוא עובר מניין אף בשבועות ת״ל או השבע שבועה והלא דין הוא מחמיר הוא בנדרים מה שאינו מחמיר בשבועה שעושה בנדרים נדר שהוא על תנאי דבר כנדר שאינו על תנאי דבר והוא חייב ולא עשה בשבועה כן אם עובר בנדרים בלא יחל יהא עובר בשבועה בלא יחל או מחמיר הוא בשבועה מה שאינו מחמיר בנדרים שעושה בשבועות שיש בו הקדש לשם כשבועה שאין בה הקדש לשם והוא חייב ולא עשה בנדרים כן אם עובר הוא בנדרים בלא יחל אינו דין שיעבור בשבועה בלא יחל או בנדרים ובשבועות הוא עובר מניין אף לאחרים ת״ל לאסור אסר על נפשו לא יחל דב2רו ריבה הנשבע להרע לאחרים נאמר כי ידור נדר ריבה הנשבע להרע לבהמתו מפני שהוא זכאי להרע לה ולהטיב לה או השבע שבועה ריבה הנשבע להרע לעבדו ולשפחתו מפני שהוא זכאי במכירתן בין גדולים בין קטנים לאסור אסר [ריבה הנשבע להרע לבתו מפני שהוא זכאי במכירתה כשהיא קטנה:", + "על נפשו] ריבה הנשבע להרע לבנו מפני שהוא יורשו ומורישו לא יחל דברו ריבה הנשבע להרע לאשתו מפני שאינה יורשתו אלא הרי היא מורישתו ככל היוצא מפיו יעשה ריבה הנשבע להטיב לכל אדם. חנן היה אומר יכול שאין לי עובר בדברו בלא יחל אלא הוא מניין אף אחרים יהו עוברין עמו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. הלל היה אומר הרי מי שאמר קונם לבית הזה שאני נכנס ככר זה שאני טועם יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו דמי ככר ויאכלנו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. ר' חנניה אומר מניין אף האומר ליתן מתנה לחבירו ליתן מתנה לעני לעשות רצון אחרים שיעשה מיד ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה:" + ], + [ + "כי תדור נדר לה', ביודעה לשם מי הוא נודרת פרט לקטנה מכאן אמרו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד בזמן שאומרים אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד בזמן שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש. מעשה בתינוק אחד שבא לפני ר' עקיבא א״ל רבי הקדשתי קרדומי א״ל בני שמא לחמה וללבנה הקדשת א״ל רבי אל תתיגע לא הקדשתי אלא למי שברא את אלה א״ל צא בני נדריך נדרים:" + ], + [ + "והחריש לה, [לא לנדריה והחריש לה] לא לשלוחה [מפני מה לא הפרת א״ל לא הייתי יודע שקינמה הרי זה יפר] מפני מה לא הפרת אמר להן לא הייתי יודע שאני זכאי להפר הרי זה יפר [מפני מה לא הפרתה אמר להן] לא הייתי יודע שזה נדר הרי זה יפר:" + ], + [ + "וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, הפר ולא ידעה והזידה ועברה עליהן מניין שהיא פטורה ת״ל וה' יסלח לה [או יכול אפילו עברה קודם שהפר לה והפר לה אח״כ תהא פטורה ת״ל כי הניא אביה אותה בזמן שקדמה הפרתו לעבירתה ולא בזמן שקדמה עבירתה להפרתו] ובשבת יאמר לה אכולי ולא יאמר לה הרי מופר ליך:" + ], + [], + [], + [ + "ואם ביום שמוע אישה, אמרה קונם שניסת משאצא עד ג' שנים אמר אין קיים לה הפר יפירנו כאילו מופר. קונם שאני טועמת מחנותו של פלוני אינו יכול להפר לה ר' יהודה אומר אם אין פרנסה אלא מאותו חנות הרי זה יפר. קונם שאני אבא אוכל ואמי אוכלת ואחי אוכלין אינו יכול להפר. קונם שאני טועמת ואוכלת מתאני העיר הזאת מענבי העיר הזאת יביא לה מעיר אחרת מפירות העיר הרי זה יפר:" + ], + [ + "ונדר אלמנה וגרושה, יכול כל אלמנה וגרושה במשמע ת״ל אם בית אישה נדרה פרט לשנדרה חוץ לבית אישה אחר שריבה נדרי אלמנה להקם נדרי אלמנה להפר כיצד נדרה שנתארמלה או שנתגרשה משיצאת מרשותו אינו יכול להפר יכול אם לא יצתה מרשותו יהא זכאי להפר אבל אם יצאת מרשותו לא יהא זכאי להפר ת״ל יקום יכול אם היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר ת״ל יקום:" + ], + [], + [], + [], + [ + "האומר לאפיטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו'. אישה יקימנו ואישה יפרנו, מה ת״ל בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת לכותי ולחלל לרבות כולן. ביום שמעו אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן גמלא מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרנו א״ר עקיבא מה אם טובל אני לטומאה שלא באת לזיקתה אינו דין שאטבול לטומאה שבאת לזיקתה וכשבאתי אצל ר' יהושע אמר לי הרי זה תשובת צד ממה שזה חמור יהא זה קל וממה שזה קל יהא זה חמור אלא הרי זו תשובה לדבר ומה אם במקום שלא עשה נדרים כשבועת בטוי עשה בו טובה כרעה שנאמר להרע ולהטיב במקום שעשה נדרים כשבועת בטוי אינו דין שיעשה טובה כרעה אלא שאמרו נדר לכל נדר שבועה לכל שבועת אסר לכל אסר לעשות טובה כרעה. אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן ממל מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרו לי מקו״ח בזמן שפתח להקים כלו קיים להפר כלו מיפר כיצד אמרה פת שאני טועמת היום ואני שותה ביין למחר אמר אין קיים לה הפר יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת ולא קיים ליך על היין הקם יקימנו כלו קיים קיים ליך על היין ולא קיים ליך על הפת כלו מותר לפי שהוא טובה כרעה יכול שהוא עושה טובה בפני עצמה ורעה בפני עצמה מניין שהוא עושה טובה ורעה כאחת אמרה קונם פת שאני טועמת היום ואיני שותה יין ישן מחר אמר אין קיים לה הפר יפרנו כלו מופר:" + ], + [], + [], + [ + "אלה החקים והמשפטים וגו', ומה הן החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות שהוא מקים אחר שמיפר מיפר אחר אחר שהוא מקים והרי הוא בנשיאות עון בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים איסורים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות לילה ויום כשבת הן בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו הן בין אב לבתו ומה הן החקים שבין איש לאשתו שהוא אומר לה בשבת אכולי ואינו אומר לה הרי הוא מיפר ליך:", + "בין אב לבתו, יכול יהא זכאי בירושתה משל אבי אמה ת״ל אלה באלה הוא זכאי ואינו זכאי בירושתה משל אבי אמה מה הוא מוכר פירות ולוקח קרקעות בהן שאמר חקים יש לך מתנה אחרת כדרך שהוא זכאי במציאתה ובהפר נדריה כך הוא זכאי בקנסיה ומעשה ידיה שלו ומכרה מכר:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הן הנה היו לבני ישראל, אין זו תחלה להם או שנייה להם. ר' אלעזר בר״ש אומר מלמד שהיו מכירין את כולן ואומר זה לזה זו היא שחטא עמה פלוני:" + ], + [], + [], + [ + "ואתם חנו, אין לי אלא אתם מנין לרבות גרים נשים ועבדים ת״ל אתם אתם:", + "כל הורג נפש, לרבות השדרה והגולגולת:", + "נוגע בחלל, לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליו בשר כראוי וכשהוא אומר וכל נוגע ריבה עצם כשעורה שהוא מטמא במגע ובמשא:", + "וטהרתם אתם ושביכם, [יכול יהוא מקבלין הזייה עד שלא נכנסו לברית ת״ל אתם ושביכם] מה אתם בני ברית מקבלים הזייה אף השבויה כשתבוא לברית ותטמא מקבלת הזייה:" + ], + [ + "וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים, אין במשמע שיטמא אלא משום שלש על שלש מנין משום שלש על שלש למדרס ומשום ארבעה על ארבעה לטמא מת ומשום חמשה על חמשה ומשום ששה על ששה מכל כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית הורג נפש לרבות השדרה והגולגולת הורג ונוגע לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי וכל נוגע ריבה עצם כשעורה במגע ובמשא:" + ], + [ + "לפי שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י טז) [אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר] ואהרן מדבר הא ידעת שלא היתה זו אלא מדת כבוד אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברין לפניו אינו בדין שיהא משה יושב ואנו משיבין אותו שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו יכול מפני שלא היה כח באלעזר להשיב אמרת ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הא כשרצה דבר לפני משה ולפני הנשיאים וקבלו לו:" + ], + [ + "אך את הזהב, אמר אך לחלוק חלודה שלהן:" + ], + [ + "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, את שדרכו להבליע באור יבליע באור זו האסכלה והשפוד:", + "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, כלים שהן מחוסרין הגעלה אלו הדודים. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים כלים שהם מחוסרים שטיפה אלו הקיתונות והדוליות והסיטליות. וכל אשל״י באש ת״ב כלים שאינם עשוים לקבלה אלו הפשוטים אלו הסכינים והסיפים והרמחים. וכל אשל״י בת״ב כלים שאינם עשוים למלאכה אבל עשוים לנואי אלו קטליות ונזמים וטבעות ונזמי האף כשאמר דבר ריבה כלים תלוים בשמותיהם ומשמשין בשמות אחירין כן שלפני המטה וקלה ומנורה דבר וכל דבר ריבה כלים תלוים בשמות אחרין ומשמשין בשמותיהן פיה של מנורה ופלס של מנורה פיה של קרן ופלס של קרן יכול שני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת״ל אך יכול יצאו במי שטיפה ת״ל במי נדה יתחטא יכול יצאו במי הזייה ת״ל וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם (במדבר לא כד) מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה:" + ], + [ + "וכבסתם בגדיכם אחר תבואו אל המחנה, אחר טבילה וכיבוס בגדים:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ערי מקלט, מגיד שהן קולטות ערי מקלט קולטות שבעבר הירדן ושבארץ כנען שבארץ כנען ושבעבר הירדן:", + "ערי מקלט, אל יעשו גנות ופרדסין ערי מקלט אל יעשו חנויות ופונדקין ערי מקלט אל יעשו בית יצורה:", + "תהיינה, הלחם עליהם תהיינה תן ממונך עליהן תהיינה אל יעשו עיר נדחת תהיינה שש שאם ניטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה אם חרבו יבנו אותם אינם צריכין שש ומנין שימנו להן מה שירצו אמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אינם צריכין אלא אחת או שתים אמרת לאמר ואמרת אליהם:", + "בבואכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ משתבוא אל הארץ למנות ערי מקלט בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ יכול כיון שבאו לארץ יהוא חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם באשר אני נותן לכם אתם חייבין למנות ערי מקלט לא בחוצה לארץ:", + "והקריתם לכם ערים, יכול ערים גדולות או קטנות מן הערים שבנו גוים או מן הערים שיבנו ישראל משבאו ת״ל ערים ערים גדולות לא ערים קטנות מן הערים שבנו גוים לא מן הערים שיבנו ישראל משבאו. לפה שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה לנוס (דברים ד מא) יכול מפי עצמו ת״ל שמה נאמר כאן שמה ונאמר להלן שמה מה שמה שנאמר להלן מפי הדבר אף שמה שנאמר כאן מפי הדבר או לעולם יהוא ממונות מפי הדבר ת״ל שמה הראשונות מפי הדבר והשניות מפי עצמו:", + "ונס שם, לאיין אמ' שמה:", + "רוצח, לא זומם:", + "מכה נפש בשגגה, פרט למכה מזיד ממעט אני את השוגג לא אמעט את המזיד דברי ר' חנניה אלעזר בן מתיה אומ' בשגגה פרט למכה בשבת יכול שני מרבה המכה אביו בחול אמר בשגגה פרט למכה אביו בחול:" + ], + [ + "והיו לכם הערים למקלט מגואל, יהוא קולטות מגואל לפה שנאמ' ולא ימות הרוצח הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא הווי יודיע שכתוב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו) א' להן אע\"פ כן הורג הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל נפשו של זה בנפשו של זה וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה מות יומת הנואף והנואפת א' להן אע\"פ כן נואף הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל אשתו של זה בדמו של זה יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט ר' יונתן בן דורס אומר הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט:" + ], + [ + "והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה, משהן שש הן קולטות ואם אינן שש אינן קולטות. באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען יכול ימנו שש שש אמרת את שלש הערים תתנו מעבר לירדן. באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן יכול ימנו שש שש אמר ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען:" + ], + [ + "ערי מקלט תהיינה לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם, פרט לגוים. לפה שאמרתה אם חרבו ימנו אחרות תחתיהן חזרו הראשונות ונתיישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה ת״ל שש ערי מקלט תהיינה והשניות חוזרות למקומן לפה שנאמר עד מות הכהן הגדול הרי הכהן הגדול שהרג ומנ' שיגלה אמר בשגגה פרט למזיד:" + ], + [], + [ + "בכלי ברזל הכהו, יבוא העד ויעד במה היכהו אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל מיוחד זה הסייף והרומח שאמר בכלי ברזל ריבה האסכלה והשפוד ואם בכלי ברזל ריבה העשת שלהן. באבן יד הכהו, אין לי אלא שהכהו באבן ומנ' את מרבה שהכהו בגוש של מלח או בפלח של דבילה או הפיל עליו סל מלא עפר או סל מלא צרורות ת״ל ואם באבן יד. שא' באבן יד מגיד ששיערו את האבן ואת היד ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית נא' כאן כלי ובברזל כלי מה כלי שנ' בברזל ששיערו את היד ואת הכלי את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף כלי שנ' כן מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. בכלי עץ הכהו יבא העד ויעד במה הכהו אין לי אלא שהיכהו בכלי עץ מיוחד זה המקל ומנ' את מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה ת״ל או בכלי עץ יד שאמר בכלי עץ מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אמ' ר' שמעון והלא כלי ברזל מיוחד הורג בכל מקום ומנ' אתה מרבה הדוחה את חברו לתוך המים או לתוך האור או שהשיך בו את הנחש:" + ], + [], + [], + [ + "לפה שנ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמי' ויד כל ה' בא' (דברים יז ז) הרי מי שברח לבבל יכול ילכו אחריו לשם א' כן גואל הדם הוא ימית את הרוצח ומנ' אפ' אמר איני יכול להקבילו ת״ל בפגעו בו הוא ימיתנו:" + ], + [ + "ואם בשנאה יהדפנו, והלא איבה היא שנאה ושנאה היא איבה ומה ת״ל איבה ושנאה אלא מה שנאה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף איבה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית:" + ], + [], + [ + "או השליך עליו בצדיה וימות, נא' כאן צדיה ולמטן צדיה מה צדיה שנ' למטן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף צדייה שנ' כן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. לפה שנא' מות יומת המכה יכול מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות לפה שנ' מות יומת המכה יכול כל המכים מתים קטן שהיכה ושוטה שהיכה והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה א' כי יזיד (שמות כא יד) פרט לשוגג איש פרט לקטן על רעהו פרט לחושב להורגו שנתכוון לו בערמה פרט לשוטה. אך אם יום או יומים יעמוד לפה שאמרתה בבלי דעת (דברים ד מב) פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה. לפה שנ' ועשיתם לו כאשר זמם לעש' לאחיו (דברים יט יט) יכול אף השוליח להכות אמרת מות יומת המכה לא השוליח ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה והכה לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה אמרת מות יומת המכה לא השוליח מקל אני באלו לא אקל בעבד אחרים ת״ל מות יומת המכה מקל אני בעבד אחרים לא אקל בעבד עצמו ת״ל מות יומת המכה אמרתה רוצח מת אין בעל השור מת מרבה אני אביו נשיא לא ארבה אביו דיין ת״ל מות יומת המכה מרבה אני אביו דיין בבית דין הגדול ת״ל מות יומת המכה אפשר לומר כל אלו באביו אבל בזמן שעשה בהם חבורה מגיד שהוא חייב. לפה שנא' וכל ישראל ישמעו ויראו (דברים יג יב) התקינו שיהו הורגין ברגל יכול [אם לא היתה אשה עברה לא יאריכו לה עד שתלד אבל] אם היתה אשה עברה יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת המכה יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת. או מות יומת מיתה שגזרו עליו בית דין מניין שיכו אותו באבנים בחצים ובפלחות ת״ל מות יומת מכל צד אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה בזמן שאין הסנהדרין במקומה נתחייב אדם סקילה ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו' לפי שנאמר כבד את אביך הרי מי שהרג את בנו מניין שבנו מותר בו ת״ל גואל הדם הוא ימית וגו':" + ], + [ + "ויפל, לרבות שקפץ לתוך מעין:", + "והוא לא, אויב לו העד:", + "ולא מבקש רעתו ושפטו, מגיד שדבבו של אדם לא דנו ולא מעידו:" + ], + [], + [ + "והשיבו אותו העדה, יכול משנתחייב גלות ולא הספיק לגלות עד שמת כה״ג יגלה ת״ל והשיבו שאינו זז ממקומו:", + "אל עיר מקלטו, החזירו רוצח לידון היו מגלין אותו יכול יהו מגלין אותו לעיר שדר ת״ל אל עיר מקלטו:", + "אשר נס שמה, לא יצא למול את הקטן. שמה לא יצא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדליק' מן המפולת. לא יצא לחלק לעניים יכול אם היה עני לא יצא אבל אם היה עשיר יצא ת״ל שמה. יכול אם היו עשירים כיוצא בו לא יצא אבל לא היו עשירים כיוצא בו יצא ת״ל שמה:", + "וישב בה, אל יהי מחזר מעיר לעיר. ממעט אני שנמשח בימיו והוא איש ולא אמעט שנמשח בימיו והוא קטן ת״ל בשמן הקדש הוא תלוי הדבר ולא באיש:", + "והשיבו אותו העדה, הרי מי שנתחייב לגלות וגלה חוזר למיתתו של שני שומע אני עד מות זה ועד מות זה ת״ל עד מות הכהן הגדול שאמר עד מות הכהן הגדול זה המרובה בבגדים. אשר משח לרבות משוח מלחמה. אותו פרט למשח את עצמו:", + "לפי שנאמר מקלט העיר קולטת ואין מגרשה קולט או העיר מצלת ואין מגרשה מציל ת״ל אל עיר מקלטו:" + ], + [], + [ + "ומצא אותו, פרט למצא הוא גואל הדם. לפי שנאמר ערי מקלט העיר קולטת ואין תחומה קולט או העיר מצלת ואין תחומה מציל ת״ל מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם, ביד כל מי שיהרגנו וכה״א אך את דמכם לנפשותיכם (בראשית טח) מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו:" + ], + [ + "כי בעיר מקלטו ישב, לרבות אנשי עיר מקלטו שגלו וגלה עמהן שומע אני ישב לו בגלות ת״ל כי בעיר מקלטו ישב לרבות שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:", + "עד מות הכהן, מגיד שאחוזתו מצלת אין לי אלא אחוזתו מצילתו מנין אף כל הארץ מצלת ת״ל ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו מגיד שאחוזתו מצלת:" + ], + [ + "בכל מושבותיכם, בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ ת״ל אלה הדיינין נוהגין בארץ ובחוצה לארץ וערי מקלט אינן נוהגת אלא בארץ:", + "מכה נפש, לפי עדים מנין אף הגולה לפי עדים ת״ל מכה לפי עדים ודיני גלות ומלקות מנין ת״ל כל מכה נפש לפי עדים:", + "עד, שהוא כשר להעיד מנין אף עד שאינו כשר להעיד ת״ל עד ועד שאמר עד ועד לרבות בעל דין:" + ], + [], + [ + "ולא תקחו כופר, הרי מי שנתחייב לגלות וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל אמרת לנפש לגולה. ולא תקחו כופר לנוס לרבות שגלה לעיר מקלט וחבלו בו אמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב. הנמכר לשנים ושלמו שש וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב:" + ], + [], + [ + "ולארץ לא יכופר, הרי עגלה כאדם מה אדם תולה אף עגלה תולה. ולא תטמא את הארץ היא טהורה מליטמא ואין כל הארצות טהורות מליטמא. שוכן בתוך יכול בתוך מאה בתוך אלף ת״ל בתוך בני ישראל ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט ויש אומרים בכל השבטים ר' נהוראי אמר כי אני ה' שוכן בגלות ת״ל בארץ או בארץ ואתם בגלות ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני אדם בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ." + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Leipzig, 1917", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001197571/NLI" + ] + ], + "heTitle": "ספרי זוטא", + "categories": [ + "Midrash", + "Halakhah" + ], + "schema": { + "heTitle": "ספרי זוטא", + "enTitle": "Sifrei Zuta", + "key": "Sifrei Zuta", + "nodes": [ + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Orchot Chayim, trans. Reuven Brauner, 2014.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Orchot Chayim, trans. Reuven Brauner, 2014.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cc8b8c63d4543bbf44c4853c0473a282155612c3 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Orchot Chayim, trans. Reuven Brauner, 2014.json @@ -0,0 +1,195 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Orchot Chaim L'HaRosh", + "versionSource": "http://www.halakhah.com/rst/pirkei.pdf", + "versionTitle": "Orchot Chayim, trans. Reuven Brauner, 2014", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "This version is a blend of the standard printed edition of the Rosh’s work with the expanded translation, originally in Yiddish, and elucidations of the Tosafos Yom Tov, as well as certain modifications and added maxims as found in the “Montefiore Manuscript” as published in L’Ma’alah L’Maskil by R’ Alexander Sternbuch in 1994, the latter of which are almost certainly not those of the Rosh himself but, nevertheless, dovetail nicely with our Master’s practical and wise adages.", + "versionTitleInHebrew": "", + "versionNotesInHebrew": "גרסה זו משלבת את נוסח הדפוסים, כמו גם שינויים המופיעים בכתב יד מונטיפיורי כפי שפורסם בקונטקרס 'למעלה למשכיל' מאת ר' אלכסנדר שטרנבוך , 1994", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אורחות חיים להרא\"ש", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "text": [ + [ + "Avoid disagreements which are not for the sake of Heaven.1From the Montefiore manuscript of Orchos Chayim as published Kuntres L’Ma’alah L’Maskil, by R’ Alexander Sternbuch, Bnei Brak, 5754 but absent in the standard printed editions. Distance yourself, as much as possible, from conceit,", + "flattering others,", + "hypocrisy, lies, fraud and dishonesty,", + "mockery,", + "slandering, tale-bearing, provoking others into argument,", + "and anger.", + "Beware of the danger in making vows. Do not deceive other people, neither in words nor in monetary matters. Do not be envious or hateful of others.", + "Never call anyone by a nickname, whether invented by you or already in existence, unless it is of a respectable nature. ", + "Do not tell defamatory tales about other people, nor listen to or even believe the veracity of gossip.", + "Do not associate with loiterers and loafers, nor frequent the synagogues of the ignorant masses.", + "Do not look at a woman whom you are forbidden to marry.", + "Do not speak when handling a Cup of Blessing, such as one used during the Grace after Meals (Birkas Hamazon), until you drink from it.", + "Do not talk between Boruch She’omar and the end of the silent, Shemoneh Esrei Prayer, and including Tachanun, nor when the Chazan is reciting his Repetition, unless it is a matter of Torah, determining a Halacha or performing a pressing Mitzvah, or to greet someone with or respond to Shalom.", + "Do not talk neither when Hallel is recited nor when the Torah is being read in public.", + "Do not eat Gentile-baked bread, even from their commercial bakeries, unless Jewish-baked bread is unavailable.", + "Do not participate in dinner parties (attended by a lot of people), except if it involves a Mitzvah.", + "Do not engage in idle talk, even of those matters which there is no sin. Make it your habit to fall asleep at night whilst learning Torah, and not in the middle of a pointless conversation. That is, tire yourself on Torah.", + "Do not put yourself into a matter of doubt regarding the time of sunset and the start of Shabbos. Instruct and caution your family regarding the proper observances of Shabbos. Daven Mincha on Erev Shabbos early in order to accept the Sabbath while it is still daytime.", + "When it comes time for any of the three daily Prayers, set aside your business and pray. Concentrate on your prayers. Importantly, do not look at things which are not yours, so that you will not come to illicitly desire them.", + "Do not speak between the Washing of the Hands and the Blessing on Bread. Be first in wishing people Shalom, good morning and other such salutations.", + "Praise God for satiating your appetite and quenching your thirst. If people curse or shame you, do not answer them at all. Rather, be of those who are offended and not of those who offend. Ignore their bad behavior.", + "Do not hurry and be argumentative. Stay clear of making oaths and vows. Because of the sin of broken promises, one’s young children die.", + "Distance yourself from jesting and anger, for these things confuse the minds and spirits of men. At all times serve your Creator out of love. Forget not any of these matters.", + "Love God with all your heart and soul, and with all your resources. When you recite the Shema, sincerely intend that, were it to be necessary, you would sacrifice your life and all your assets in order to sanctify His Name; and never do anything to desecrate His Name or degrade His Commandments. By doing this, you fulfill the words of the Singer, “Because, for your sake, we are killed all the time” (Psalms 44:23).", + "Trust God with all your heart and believe in His personal Providence; He, alone, can help everyone with everyone’s needs. With this, you unify Him completely, for His Eyes rove everywhere on Earth and see all the doings of Man, without exception. He knows the hearts and minds of everyone. The one who does not believe that He “took you out of the Land of Egypt” does not believe the beginning of the verse “I am the Lord, Your God”, and he cannot fully make God One. What makes Israel special among the Nations of the World, and is the foundation of the entire Torah, is to make God One. This has always been at the center of the faith of Israel. " + ], + [ + "Distance yourself from arrogance and anger. Rebuke your Evil Inclination and thoughts which exhort you to listen to your own will. Do not follow them. Rather, fulfill the Will and Ways of God as revealed in the Torah, which are clear, pure and straight.", + "Distance yourself from falsehood and matters of lies. Do not use God’s Name in vain nor ever express any of God’s various Names in a filthy place, even if you have reason to use one of them.", + "Remove the yoke of envy which burdens the hearts of men. Rely not on people; be modest and humble before your Creator. Trust not in gold and wealth, for this is the first step in idolatry, and causes you to divert your attention from the Holy One, blessed be He. Disburse your monies as He wishes, for He has the power to restore all your losses, and satisfy all your and your household’s needs.", + "Know who is this God of your fathers. Know that your words will be weighed in the Scale of Justice, and justice will be meted out. Say nothing wrong or irrational or inappropriate. Keep your word and do not change what you have promised. Make the dispersion of your monies easier than your speech. Do not be quick in speaking evil. Therefore, do not say a harsh word, even if there is good reason to nor say nothing until you weigh your words sensibly and carefully.", + "Confess your sins each morning and evening. Remember Zion and Jerusalem with a broken heart, sincere concern, groans and tears.", + "Always have in mind the day of your demise, and equip yourself with the provisions for your final trip, that is Torah and good deeds. If you remember this at all times, as well as regretting your sins and doing repentance, you will be prepared for the day of death and your journey to the Next World; and your bed should be soaked in tears remembering your sins. It should frighten you to contemplate that even the great and pious Talmudic Scholar, Rabbi Yochanan ben Zakai of blessed memory, who was the leader of Israel during the time of the destruction of the Second Temple, and who had many outstanding students who he taught until they, themselves, were great Torah scholars, was himself afraid of his ultimate fate when he took ill. He was an exemplary human being and learned much Torah and did enormous good. And yet, he was terrified that maybe he failed to do enough good or that possibly he may have once committed some minor injustice and, for that, Gehinna was awaiting him. All the more so should we be horrified.", + "Be a good friend to the God-fearing. Associate and bond with them. Distance yourself from those who are ungodly, lawless and unjust. Love your reprovers and their admonitions.", + "It is beneficial and proper for you to belittle your good deeds in your own eyes, while exaggerating the number and gravity of your offenses. Contemplate, at all times, the boundless compassion and unlimited grace your Creator bestows upon you; the One who feeds you when you need to be fed. Do not serve Him for recompense, rather do so because you were so commanded, and for the glorification of His Holy Name.", + "Remember and speak of this at all times: at night when you retire, envelop yourself with love for Him. In the day, when you arise, when you go about your business, turn to Him, be quick and meticulous with your service to Him. With this, He will give you strength and support, and direct you to do His Will.", + "Pray with devotion, for prayer is worship of the heart. Think. Was your son to speak frivolously with you, would you not be angry with him? So, too, you who came from a putrid drop, standing before the King and Master of the world, should you not be earnest in your prayers? Do not be like a slave who was assigned an honorable task, one beneficial for him, and yet he spoils it. How dare he stand before the king! What, then, would be better than to ask for forgiveness when we say, “Selach lonu” (forgive us) in the Shemoneh Esrei, but worse than to recite it without conviction? If it is impossible to maintain concentration and devotion during the entire Prayer, say at least the first Blessing of the Shemoneh Esrei with sincerity, as well as the first verse of Krias Shema. For one does not fulfill his obligation for Prayer if he does not say at least these sections with intent.", + "Learn the weekly Torah portion each week, reciting the Torah text twice, the Targum once, and then learn Rashi’s commentary. This should be completed before the time the Reader concludes the weekly, public Torah reading in Synagogue on Shabbos morning. Understand what Rashi is saying. Greatly embrace and attach yourself to his commentary. When learning Gemara, be certain that you correctly understand that, too, and cling to it. For it is a proper thing to learn Mishna and Gemara, and one will receive reward for so doing. The one who sacrifices himself and carefully and scrupulously learns Gemara so that he understands it correctly, makes himself beloved. There is no greater and unique a reward than there will be for learning Torah, and no better profession than to learn Gemara. The Mishna says that learning Torah is equal, for God, to all the best Good Deeds. It is impossible to properly understand the Torah without the Gemara. Talmud Torah is equal to all else." + ], + [ + "Never eat or drink anything without making the appropriate blessings before and after with as much zeal as you can. Comprehend the meaning of the blessing. Cover your head when mentioning God’s Name, and close your eyes. When making a blessing or praying to God be not as it says, “With their mouths and lips they honored Me, but their hearts were distant from Me” (Isaiah 29:13).", + "Wash your hands before praying and eating. When you come from the bathroom, make the Asher Yotzar blessing, but do not make the blessing on washing the hands2The Rosh says that if one is about to say his Prayers, he should add the blessing Al Nitilas Yodoyim; but the Halacha is not like him, excepting in the morning before Shacharis..", + "Make fringes (Tzitzis) on the four corners of your garment in order that you remember God’s commandments, and in order that you sanctify yourself in all your doings. Act with modesty in the bathroom. When at home, remember that you will be held accountable for even light conversations between husband and wife. Do not accustom yourself to act frivolously, and put the fear of Heaven upon yourself. Do not gaze at a woman, even one who is unmarried. Place Mezuzos on all your doorposts.", + "Do not reveal the secrets of others. Even non-confidential matters, keep in the confines of your heart. If you again hear these same things from someone else, do not tell him that you have heard this before. You need not tell your wife everything, and do not assume that she will keep secrets.", + "Be heedful to pray at set times in the morning, afternoon and evening. Prepare yourself an hour before the time so that you can pray with intent. Be punctual, and be of the first ten in the Minyan. Do not speak idle talk in Shul. Make sure you are not without Tallis and Tefillin.", + "Weigh carefully each step you take. Be moderate with food and drink, and with all your attributes. Take the middle path and do not veer neither to the right or left. Stick to the truth. Deal honestly with people. Vigorously pursue peace and friendship between people.", + "Establish times for Torah before you eat and before you retire to bed at night. Speak Torah at your table. Instruct the members of your household to do right; train and caution them in accordance with the ways of the Torah. Let them not speak conceitedly. Warn them against speaking in a degrading and shameful manner. Remember, the first thing a person will be judged on when he arrives before the Heavenly Court is whether or not he established times for Torah.", + "Be as happy when you are rebuked as you would be if you found great spoils of war - for which you never have to pay. The wise man loves the one who admonishes him, for open reproof is better than concealed love, and it is pleasant for him. ", + "Understand how things will end up before you begin them. Contemplate the loss of not performing a Mitzvah versus the reward for performing it, as well as the punishment for sinning against the reward for avoiding the sin. The wise man sees the consequences of his actions.", + "Do not rely on your own will and judgment. Listen to advice and accept reproof. Be quick to perform your tasks, and all God’s commandments. Above all, never think evil.", + "Do not accustom yourself to arise from your bed lazy. Rather, rise promptly in order to serve your Maker.", + "Run to the House of Prayer; never be late. Watch that you do not step into filth. Concentrate on your prayers and not on other matters. Be prompt to bless and glorify your Maker. ", + "Do not speak mockingly or otherwise when the Chazan is praying. Be meticulous in answering Amen. Do not pray with soiled and impure hands or an unclean body, for your prayers will not be heard or accepted. Do not pray quickly nor swallow your words. Rather, have proper intent, and pray at ease, understand what you are saying, enunciating and slightly vocalizing each word.", + "Never forget that death can come suddenly and that there will be judgment before God. Do not forget your omnipotent Creator. Direct your entire will and hopes to Him. Imagine that He is standing before you at all times.", + "Do not perform any Mitzvah in order to receive a reward nor distance yourself from sin simply to avoid punishment from Him. Rather, serve God out of true love. " + ], + [ + "Do not procrastinate in performing a Mitzvah which falls in your lap. Do it right away and for the sake of Heaven. ", + "Do not be lazy in reciting the Blessing of the Moon, as this is a most delightful prayer for Heaven. From the time of the Exodus from Egypt until the destruction of the Temple, God dwelt amongst us in the Tabernacle and Temple, and was close to us. This is what is called the Shechina (God’s neighboring Presence). Now, when we sanctify the New Moon, God again draws His Shechina near to us. How can we not be diligent and careful that we do not omit this blessing? For if Israel did not merit anything other than receiving the Shechina but once a month with this prayer, this would be enough!", + "Do nothing to mislead people or that would cause them to joke about. For it is the manner of the ignorant masses to latch onto the mistakes and the bad things people do, yet they disregard the good in people.", + "Never make fun of your father or mother nor minimize their honor, and do not cause them any pain or distress. Honor them as much as you can while they are alive. ", + "Do not be irate with wayfarers and your guests. Receive them with a cheerful face. ", + "Do not fail to give them provisions for their journeys. Accompany them on their way, and comfort them for they are far from home and dejected..", + "Do not look towards those who are wealthier than you. Rather, turn your sights to those less fortunate than you. By so doing, you will avoid jealousy and you will be happy with your own lot, and you will be able to conduct a God-fearing and Jewish life.", + "Do not be quick to anger about anything. Be slow to anger lest you lose your wisdom. ", + "Do not speak perversely and with foul language for you will be judged for all what you say. Never raise a hand against your fellow man, even were he to curse your mother or father to your face.", + "Do not remain angry with your fellow man for even one day. Beg forgiveness from him before he comes and asks forgiveness from you. ", + "Do not speak conceitedly and do not be brazen so as not to accept upon yourself the fear of Heaven.", + "Do not respond to those who curse or revile you or those who call you a liar. Seal your lips and be silent lest you heat up your heart to anger.", + "Do not involve yourself in other people’s disputes and don’t take sides, for in the end they will reconcile and the side you took up against will be angry with you because you interfered in the argument.", + " Do not be arrogant with people. Be of a lowly spirit, and consider yourself like the dirt upon which everyone tramples.", + "Do not shame anyone or anything, for there is no one who does not have his hour or anything which doesn’t have its place or a circumstance where it is needed. ", + "Pursue justice! For the one who pursues justice and righteousness and gives charity and is quick with his compassion – in words and deeds - will find life and justice and honor. Do not fail to give the half Shekel once a year. Each week and month donate as much as you can to charity. Each day, before Prayers, give at least something, however small, to charity. When you can, tithe your assets and profits. Make sure you always are stocked with food and other provisions and resources at home with which you can readily help the needy, whether they are dead or alive, poor or rich.", + "Do the Will of your Maker! Commit in your heart to discharge all what your Creator and Master has requested of you! Be as equally happy with your portion in life whether you have been allotted a little or much. Beseech God, at all times, that He turn your heart to executing His commandments. Cast your fate with God in all what you do. Do not be stingy with regard to expenditures for all the needs of the Sabbath or the Holidays. Try and bring these days in early, while it is still daylight, for this is honor for them. Enjoy them with good food and drink, and respectful clothing, and spend half the day in the Study Hall and the synagogue. Honor these days when they begin and when they end. Set a table at the end of the Sabbath.", + " Do not sleep a lot like a indolent person. Train yourself to rise early, at sunrise. Arise from your bed at the morning chirp of the birds in order to serve the Holy One, blessed be He.", + "Do not pray with soiled and impure hands or an unclean body, for your prayers will not be heard or accepted.", + "Do not pray quickly nor swallow your words. Rather, have proper intent, and pray at ease, understand what you are saying, enunciating and slightly vocalizing each word.", + "Do not forget your omnipotent Creator. Direct your entire will and hopes to Him. Imagine that He is standing before you at all times." + ], + [ + "Do not be overly joyous. Remember that life is fleeting. You are descendant of Adam, the first man, who was created from dust, and in the end you will be consumed by worms. ", + "Do not say regarding any Mitzva, “I will do it tomorrow” lest you not have the time or opportunity to do so then.", + "Do not separate yourself from learning Torah wisdom and ethics. Allow yourself to be covered with the dust of the feet of the Sages by following in their footsteps, and you, too, will become wise.", + "Never stop performing acts of loving-kindness3Alternatively, “Do not stop in the middle of performing an act of loving-kindness because someone is mocking you”. even though others mock you for this. Never be ashamed to perform a Mitzvah.", + "Do not clench tight your fist and desist from always giving to the poor and indigent. Never turn from helping your relatives making like you don’t know them.", + "Rush to prepare food for them immediately, they may be ravenous.", + "Do not tarry in bringing a tithe to the communal kitchen. The act of bringing charity in secret checks God’s anger against you.", + "Do not look up to those who are lesser than you in their Service of God or their Awe of Heaven. Rather, set your eyes on those who are greater than you in these affairs.", + "Never raise a hand against your fellow man, even were he to curse your mother or father to your face.", + "Never speak evil or slanderously about anyone. Never be contentious or spread lies about other people.", + "Do not overreact and respond hastily and vehemently to someone who speaks bad things.", + "Do not scream and yell like a wild, boorish person, for by so doing you will lose your Fear of Heaven. Do not speak so loudly at home that your voice can be heard outside of your house. Do not bellow like an animal. Always speak gently.", + "Never humiliate anyone in public for one who does so has no portion in the World to Come.", + "Never bully anyone because you are stronger than him. Remember, there may come a time when you will be the weak one.", + "Never pursue honor or authority. Never aspire to heights beyond your capabilities4Literally, what you deserve..", + "Never compel people to honor you because of your wealth or powerful position. Someone might resent this and will try to disgrace you or cause your downfall in return.", + "Never let up in your pursuit of making new friends and supporters. Do not take lightly even one enemy.", + "Do not consider lightly something your friend acquired, for this will upset him and cause him consternation. To do so is the manner of fools.", + "Never say, “God has made me rich because of my righteousness”. Rather, be worried that you have received your reward in this World, and not in the World to Come5Where the rewards are greater..", + "Do not cause your fellow man to turn from the good way to a bad one, like those who entice and seduce people from the worship of God.", + "Do not be a gourmand and stuff your belly with food, for many illnesses result from overeating.", + "Do not socialize with people who devour wine or are gluttonous carnivores lest you forget your Maker and make yourself ill or become sinful.", + "Do not terrorize your family and household for many serious failings result from such behavior. ", + "Never be alone in a room with any woman other than your wife, mother or daughter, and even if there are two women with you. Never look at women or their clothing.", + "Never praise a woman for her beauty or her good deeds lest others suspect her of immorality6Literally, “and others will come and praise her”. That language is difficult. Rabbi Reuven Melamed in the name of Rabbi E. Lapian says that this text is a printer’s error and should read, “and others will come to desire her.”.", + "Do not venerate yourself nor make yourself precious in your own eyes. Rather, underrate yourself.", + "Act patiently. Do your work with forethought and not hastily.", + "Even regarding matters which are beneficial and not damaging, talk succinctly. Speak to the point.", + "Perpetually make efforts to acquire and maintain a faithful friend. Good friends are most beneficial." + ], + [ + "Do not inveigle your fellow man with flattery. Never say anything you do not mean.", + "Never anger a Gentile, for every Gentile has his hour; his memory is long, and he keeps his anger forever.", + "Never join with an evil person or one who is sinful or one who is angry or irate or a fool. For one day you will be shamed by them.", + "Do not even think that you can best a wise Torah scholar. You will not get any cleverer for trying to do so, nor will this result in your being considered a greater scholar.", + "Do not be pedantic and petty with other people about every little thing they do. Doing so will result in accruing needless enemies.", + "Make no effort to learn about other people’s secrets or things which have been hidden from you.", + "Do nothing in private for which you would be humiliated if done in public. Never ask, “Who sees me?”", + "Think no evil of the one who comes to apologize to you, regardless if he is telling the truth or lying.", + "Never rely on receiving other people’s gifts, for they are only human beings9They may not be able to fulfill their promise to give you the gift and you will be left wanting.. Work for your sustenance.", + "Never make your money more important for yourself than your general well-being as, for example, by putting yourself in danger by cheating on your taxes or traveling clandestinely alone.", + "Never be envious. This is a terrible, incurable illness.", + "Do not make vowing a habit, even for a true matter, for children die because of false oaths.", + "Do not be accustomed to swearing by your life, even for a true matter.", + "Never delay in making total repentance nor tarry in seeking emotional, spiritual or religious help.", + "Do not occupy yourself with useless activities. Listen not to nonsense.", + "Never call anyone by a derogatory or offensive nickname; and don’t invent one for someone. For the one who does so has no place in the World to Come.", + "Do not trust in your own wealth, for anyone who trusts in his money accumulates enemies, and will falter and collapse because of them.", + "Do not make it a habit to oppose your neighbors or fellow citizens and communal leaders. Sublimate your will to theirs.", + "Do not make it a habit to eat out of your home with large groups of people other than for purposes of a Mitzvah.", + "Do not become accustomed to getting drunk. You might act foolishly or speak foul-mouthed, and then regret what you have done.", + "Never be angry with your wife. If you pushed her away with your left hand, draw her near energetically with your right, and without delay.", + "Never humiliate your wife. Rather, honor her and, by so doing, she will avoid sin.", + "Do not make it your habit to hang around with mockers and lowlifes lest they draw you into sin.", + "Do not be lazy in pursuing wisdom nor slow in respectfully rebuking your friend in private.", + "Speak only when the time is right and never say anything which has no benefit. Simply, scrupulously watch what you say. ", + "Never join with an evil person or one who is sinful or one who is angry or irate or a fool. For one day you will be shamed by them.", + "Do not be oblivious to the good that others do for you. Acknowledge even those who do something as simple as opening a door for you7Train your children to acknowledge other peoples’ kindnesses by always saying “thank you” or by making some other obvious gesture such as nodding or waving in appreciation to a driver who stopped for them at a crosswalk. The very first thing we do when we awake each morning is say the very words “Modeh Ani” thanking God for returning our souls to our quiescent bodies. Hakaras Hatov is fundamental to Torah Im Derech Eretz. - RB, which you surely could have done on your own.", + "Never utter a lie or speak deceitfully. Be trustworthy with everyone, Jew and Gentile alike.", + "Make an effort to be first in the saying of Shalom to everyone, Jew and Gentile alike, because of peace." + ], + [ + "Day Seven – A Summary:
Tithe for the benefit of charity all the profits and savings God has granted you.", + "Give charity immediately, and as much as you can. Fix an amount to give at the end of every month and year.", + "Pray three times each day, every evening, morning and afternoon with the congregation. ", + "Don Tefillin and wear Tzitzis every day.", + "Affix a Mezuzah on every one of your doorposts and gates upon which the Law requires one. It is insufficient to have a Mezuzah only on the front door or gate.", + "Establish fixed times for learning Torah.", + "Be faithful and honest in your business dealings, and in your speech.", + "Honor, as much as you can, those who learn Torah.", + "Do not hold back from reproving your fellow lest you carry the burden of the sin by your silence. ", + " Judge your fellow man as innocent; always give him the benefit of the doubt. ", + "Each night, before going to sleep, forgive anyone who sinned against you in words.", + "Try to make peace between husband and wife, and between other people.", + "Caution your family regarding the proper observance of praying, ritually washing the hands, and reciting blessings on anything from which we benefit, such as before food, drink or things we smell.", + "Give charity every Friday. ", + "Learn the weekly Torah portion by reading the text twice, the Targum once, and Rashi’s commentary.", + "Read Rabbeinu Yona’s Letter of Repentance the week before Rosh Hashanna11In some texts, it says Rosh Chodesh..", + "Establish the eating of the Third Meal every Shabbos afternoon after Mincha. ", + "Honor Shabbos, as it is a blessing which your God gave to you as a present. ", + "Set your table for a meal on Saturday night after Havdalah, eating at least something, however little.", + "Help your fellow man with whatever he needs, whether it is material or with words.", + "Repent every night before retiring, except on those nights when it is forbidden to deliver a eulogy or to fast. Mourn your sins, the length of the Exile, and the destruction of our glorious and holy Temple – may it be quickly rebuilt in our days.", + "Fast once each month on a day when the Torah is read. If you cannot do this, give charity.", + "Perform all your good deeds modestly and humbly, and not for public adulation. What can be done quietly should not be done with fanfare in public. For this is the Service of God which is the choicest and most desired by Him.
THESE ARE THE PRUDENCES WHICH BRING GREAT GOOD. BLESSED IS THE PERSON WHO TAKES NOTE OF THESE MATTERS. " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c86f015e6dba066f2c136cafd64db13c35c61587 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,51 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Orchot Chaim L'HaRosh", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "versionNotes": "", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אורחות חיים להרא\"ש", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "text": [ + [ + "Distance yourself from haughtiness as much as possible", + " As well as from flattery.", + "As well as from lying and deceit.", + "As well as from clowning around", + "And from Gossiping", + "And from Anger", + "Be cautious about the trap of vows; from tricking people with regard to money, words, and from their jealousy and hatred.", + "Don't give your friend a new nickname that is disrespectful or unworthy.", + "Don't speak 'lashon hara'--evil talk and don't receive it.", + "Don't sit with the vagrants and don't go into the synagogues (gathering houses?) of simpletons.", + "Don't gaze at a woman who is prohibited to you.", + "Don't get distracted when holding a cup of wine about to make a blessing.", + "Don't engage in conversation from the beginning of Shacharit service (baruch Sheamar) until you finish the silent prayers and not during the time the amidah is repeated by the chazan, unless it is talking about Torah or mitzvot or to greet someone or respond to their greeting.", + "Don't speak during the recitation of Hallel and not when the reader is reading from the Torah.", + "Don't eat the bread of private non-Jews and not from public bakers who are not Jewish unless there is not bread of a Jew.", + "Don't eat a voluntary meal.", + "Don't engage in idol chatter, be careful to study Torah at night until you fall asleep from the Torah and not from idle chatter.", + "Bring Shabbat in early so you don't get caught violating Shabbat as it begins; teach your family about the importance of observing Shabbat; pray mincha right befor Kabbalat Shabbat so you accept Shabbat while still day.", + "When it is time to pray leave aside all other business and focus on prayer. Most important: guard your eyes fromthings which are not yours. ", + "Do not speak between washing your hands and making the blessing of Hamotzi; be first to say hello to all.", + "Bless God for giving sustenance to your soul. If you are cursed or embarrassed to not respond to them but be from the insulted.", + "Don't engage in battles with them.", + "Distance yourself from laughter and anger for it confuses your spirit and mental facilities; serve God always with love and never cease to focus on this type of service.", + "Love God with all your heart... sacrifice your body and money for His holiness, and that way you will fulfill the words of the poet: 'for upon You will are killed all the day'.", + "Have faith in God with all your heart, believe in His personal providence, that way you will fulfill in your heart the true singularity of belief in Him; for His eyes hover over all the land, set upon every person, discerning the heart and investigating the insides. for one who does not believe 'that He took you out from the land of Egypt', or in 'I am the Lord your God' does not believe and this is not absolute singularity of God. This was the uniqueness of Israel from the other nations and this is the foundation of the entire Torah." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..70bc59c9f4303b37997552fd204e3195afeaadd3 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/English/merged.json @@ -0,0 +1,190 @@ +{ + "title": "Orchot Chaim L'HaRosh", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Orchot_Chaim_L'HaRosh", + "text": [ + [ + "Avoid disagreements which are not for the sake of Heaven.1From the Montefiore manuscript of Orchos Chayim as published Kuntres L’Ma’alah L’Maskil, by R’ Alexander Sternbuch, Bnei Brak, 5754 but absent in the standard printed editions. Distance yourself, as much as possible, from conceit,", + "flattering others,", + "hypocrisy, lies, fraud and dishonesty,", + "mockery,", + "slandering, tale-bearing, provoking others into argument,", + "and anger.", + "Beware of the danger in making vows. Do not deceive other people, neither in words nor in monetary matters. Do not be envious or hateful of others.", + "Never call anyone by a nickname, whether invented by you or already in existence, unless it is of a respectable nature. ", + "Do not tell defamatory tales about other people, nor listen to or even believe the veracity of gossip.", + "Do not associate with loiterers and loafers, nor frequent the synagogues of the ignorant masses.", + "Do not look at a woman whom you are forbidden to marry.", + "Do not speak when handling a Cup of Blessing, such as one used during the Grace after Meals (Birkas Hamazon), until you drink from it.", + "Do not talk between Boruch She’omar and the end of the silent, Shemoneh Esrei Prayer, and including Tachanun, nor when the Chazan is reciting his Repetition, unless it is a matter of Torah, determining a Halacha or performing a pressing Mitzvah, or to greet someone with or respond to Shalom.", + "Do not talk neither when Hallel is recited nor when the Torah is being read in public.", + "Do not eat Gentile-baked bread, even from their commercial bakeries, unless Jewish-baked bread is unavailable.", + "Do not participate in dinner parties (attended by a lot of people), except if it involves a Mitzvah.", + "Do not engage in idle talk, even of those matters which there is no sin. Make it your habit to fall asleep at night whilst learning Torah, and not in the middle of a pointless conversation. That is, tire yourself on Torah.", + "Do not put yourself into a matter of doubt regarding the time of sunset and the start of Shabbos. Instruct and caution your family regarding the proper observances of Shabbos. Daven Mincha on Erev Shabbos early in order to accept the Sabbath while it is still daytime.", + "When it comes time for any of the three daily Prayers, set aside your business and pray. Concentrate on your prayers. Importantly, do not look at things which are not yours, so that you will not come to illicitly desire them.", + "Do not speak between the Washing of the Hands and the Blessing on Bread. Be first in wishing people Shalom, good morning and other such salutations.", + "Praise God for satiating your appetite and quenching your thirst. If people curse or shame you, do not answer them at all. Rather, be of those who are offended and not of those who offend. Ignore their bad behavior.", + "Do not hurry and be argumentative. Stay clear of making oaths and vows. Because of the sin of broken promises, one’s young children die.", + "Distance yourself from jesting and anger, for these things confuse the minds and spirits of men. At all times serve your Creator out of love. Forget not any of these matters.", + "Love God with all your heart and soul, and with all your resources. When you recite the Shema, sincerely intend that, were it to be necessary, you would sacrifice your life and all your assets in order to sanctify His Name; and never do anything to desecrate His Name or degrade His Commandments. By doing this, you fulfill the words of the Singer, “Because, for your sake, we are killed all the time” (Psalms 44:23).", + "Trust God with all your heart and believe in His personal Providence; He, alone, can help everyone with everyone’s needs. With this, you unify Him completely, for His Eyes rove everywhere on Earth and see all the doings of Man, without exception. He knows the hearts and minds of everyone. The one who does not believe that He “took you out of the Land of Egypt” does not believe the beginning of the verse “I am the Lord, Your God”, and he cannot fully make God One. What makes Israel special among the Nations of the World, and is the foundation of the entire Torah, is to make God One. This has always been at the center of the faith of Israel. " + ], + [ + "Distance yourself from arrogance and anger. Rebuke your Evil Inclination and thoughts which exhort you to listen to your own will. Do not follow them. Rather, fulfill the Will and Ways of God as revealed in the Torah, which are clear, pure and straight.", + "Distance yourself from falsehood and matters of lies. Do not use God’s Name in vain nor ever express any of God’s various Names in a filthy place, even if you have reason to use one of them.", + "Remove the yoke of envy which burdens the hearts of men. Rely not on people; be modest and humble before your Creator. Trust not in gold and wealth, for this is the first step in idolatry, and causes you to divert your attention from the Holy One, blessed be He. Disburse your monies as He wishes, for He has the power to restore all your losses, and satisfy all your and your household’s needs.", + "Know who is this God of your fathers. Know that your words will be weighed in the Scale of Justice, and justice will be meted out. Say nothing wrong or irrational or inappropriate. Keep your word and do not change what you have promised. Make the dispersion of your monies easier than your speech. Do not be quick in speaking evil. Therefore, do not say a harsh word, even if there is good reason to nor say nothing until you weigh your words sensibly and carefully.", + "Confess your sins each morning and evening. Remember Zion and Jerusalem with a broken heart, sincere concern, groans and tears.", + "Always have in mind the day of your demise, and equip yourself with the provisions for your final trip, that is Torah and good deeds. If you remember this at all times, as well as regretting your sins and doing repentance, you will be prepared for the day of death and your journey to the Next World; and your bed should be soaked in tears remembering your sins. It should frighten you to contemplate that even the great and pious Talmudic Scholar, Rabbi Yochanan ben Zakai of blessed memory, who was the leader of Israel during the time of the destruction of the Second Temple, and who had many outstanding students who he taught until they, themselves, were great Torah scholars, was himself afraid of his ultimate fate when he took ill. He was an exemplary human being and learned much Torah and did enormous good. And yet, he was terrified that maybe he failed to do enough good or that possibly he may have once committed some minor injustice and, for that, Gehinna was awaiting him. All the more so should we be horrified.", + "Be a good friend to the God-fearing. Associate and bond with them. Distance yourself from those who are ungodly, lawless and unjust. Love your reprovers and their admonitions.", + "It is beneficial and proper for you to belittle your good deeds in your own eyes, while exaggerating the number and gravity of your offenses. Contemplate, at all times, the boundless compassion and unlimited grace your Creator bestows upon you; the One who feeds you when you need to be fed. Do not serve Him for recompense, rather do so because you were so commanded, and for the glorification of His Holy Name.", + "Remember and speak of this at all times: at night when you retire, envelop yourself with love for Him. In the day, when you arise, when you go about your business, turn to Him, be quick and meticulous with your service to Him. With this, He will give you strength and support, and direct you to do His Will.", + "Pray with devotion, for prayer is worship of the heart. Think. Was your son to speak frivolously with you, would you not be angry with him? So, too, you who came from a putrid drop, standing before the King and Master of the world, should you not be earnest in your prayers? Do not be like a slave who was assigned an honorable task, one beneficial for him, and yet he spoils it. How dare he stand before the king! What, then, would be better than to ask for forgiveness when we say, “Selach lonu” (forgive us) in the Shemoneh Esrei, but worse than to recite it without conviction? If it is impossible to maintain concentration and devotion during the entire Prayer, say at least the first Blessing of the Shemoneh Esrei with sincerity, as well as the first verse of Krias Shema. For one does not fulfill his obligation for Prayer if he does not say at least these sections with intent.", + "Learn the weekly Torah portion each week, reciting the Torah text twice, the Targum once, and then learn Rashi’s commentary. This should be completed before the time the Reader concludes the weekly, public Torah reading in Synagogue on Shabbos morning. Understand what Rashi is saying. Greatly embrace and attach yourself to his commentary. When learning Gemara, be certain that you correctly understand that, too, and cling to it. For it is a proper thing to learn Mishna and Gemara, and one will receive reward for so doing. The one who sacrifices himself and carefully and scrupulously learns Gemara so that he understands it correctly, makes himself beloved. There is no greater and unique a reward than there will be for learning Torah, and no better profession than to learn Gemara. The Mishna says that learning Torah is equal, for God, to all the best Good Deeds. It is impossible to properly understand the Torah without the Gemara. Talmud Torah is equal to all else." + ], + [ + "Never eat or drink anything without making the appropriate blessings before and after with as much zeal as you can. Comprehend the meaning of the blessing. Cover your head when mentioning God’s Name, and close your eyes. When making a blessing or praying to God be not as it says, “With their mouths and lips they honored Me, but their hearts were distant from Me” (Isaiah 29:13).", + "Wash your hands before praying and eating. When you come from the bathroom, make the Asher Yotzar blessing, but do not make the blessing on washing the hands2The Rosh says that if one is about to say his Prayers, he should add the blessing Al Nitilas Yodoyim; but the Halacha is not like him, excepting in the morning before Shacharis..", + "Make fringes (Tzitzis) on the four corners of your garment in order that you remember God’s commandments, and in order that you sanctify yourself in all your doings. Act with modesty in the bathroom. When at home, remember that you will be held accountable for even light conversations between husband and wife. Do not accustom yourself to act frivolously, and put the fear of Heaven upon yourself. Do not gaze at a woman, even one who is unmarried. Place Mezuzos on all your doorposts.", + "Do not reveal the secrets of others. Even non-confidential matters, keep in the confines of your heart. If you again hear these same things from someone else, do not tell him that you have heard this before. You need not tell your wife everything, and do not assume that she will keep secrets.", + "Be heedful to pray at set times in the morning, afternoon and evening. Prepare yourself an hour before the time so that you can pray with intent. Be punctual, and be of the first ten in the Minyan. Do not speak idle talk in Shul. Make sure you are not without Tallis and Tefillin.", + "Weigh carefully each step you take. Be moderate with food and drink, and with all your attributes. Take the middle path and do not veer neither to the right or left. Stick to the truth. Deal honestly with people. Vigorously pursue peace and friendship between people.", + "Establish times for Torah before you eat and before you retire to bed at night. Speak Torah at your table. Instruct the members of your household to do right; train and caution them in accordance with the ways of the Torah. Let them not speak conceitedly. Warn them against speaking in a degrading and shameful manner. Remember, the first thing a person will be judged on when he arrives before the Heavenly Court is whether or not he established times for Torah.", + "Be as happy when you are rebuked as you would be if you found great spoils of war - for which you never have to pay. The wise man loves the one who admonishes him, for open reproof is better than concealed love, and it is pleasant for him. ", + "Understand how things will end up before you begin them. Contemplate the loss of not performing a Mitzvah versus the reward for performing it, as well as the punishment for sinning against the reward for avoiding the sin. The wise man sees the consequences of his actions.", + "Do not rely on your own will and judgment. Listen to advice and accept reproof. Be quick to perform your tasks, and all God’s commandments. Above all, never think evil.", + "Do not accustom yourself to arise from your bed lazy. Rather, rise promptly in order to serve your Maker.", + "Run to the House of Prayer; never be late. Watch that you do not step into filth. Concentrate on your prayers and not on other matters. Be prompt to bless and glorify your Maker. ", + "Do not speak mockingly or otherwise when the Chazan is praying. Be meticulous in answering Amen. Do not pray with soiled and impure hands or an unclean body, for your prayers will not be heard or accepted. Do not pray quickly nor swallow your words. Rather, have proper intent, and pray at ease, understand what you are saying, enunciating and slightly vocalizing each word.", + "Never forget that death can come suddenly and that there will be judgment before God. Do not forget your omnipotent Creator. Direct your entire will and hopes to Him. Imagine that He is standing before you at all times.", + "Do not perform any Mitzvah in order to receive a reward nor distance yourself from sin simply to avoid punishment from Him. Rather, serve God out of true love. " + ], + [ + "Do not procrastinate in performing a Mitzvah which falls in your lap. Do it right away and for the sake of Heaven. ", + "Do not be lazy in reciting the Blessing of the Moon, as this is a most delightful prayer for Heaven. From the time of the Exodus from Egypt until the destruction of the Temple, God dwelt amongst us in the Tabernacle and Temple, and was close to us. This is what is called the Shechina (God’s neighboring Presence). Now, when we sanctify the New Moon, God again draws His Shechina near to us. How can we not be diligent and careful that we do not omit this blessing? For if Israel did not merit anything other than receiving the Shechina but once a month with this prayer, this would be enough!", + "Do nothing to mislead people or that would cause them to joke about. For it is the manner of the ignorant masses to latch onto the mistakes and the bad things people do, yet they disregard the good in people.", + "Never make fun of your father or mother nor minimize their honor, and do not cause them any pain or distress. Honor them as much as you can while they are alive. ", + "Do not be irate with wayfarers and your guests. Receive them with a cheerful face. ", + "Do not fail to give them provisions for their journeys. Accompany them on their way, and comfort them for they are far from home and dejected..", + "Do not look towards those who are wealthier than you. Rather, turn your sights to those less fortunate than you. By so doing, you will avoid jealousy and you will be happy with your own lot, and you will be able to conduct a God-fearing and Jewish life.", + "Do not be quick to anger about anything. Be slow to anger lest you lose your wisdom. ", + "Do not speak perversely and with foul language for you will be judged for all what you say. Never raise a hand against your fellow man, even were he to curse your mother or father to your face.", + "Do not remain angry with your fellow man for even one day. Beg forgiveness from him before he comes and asks forgiveness from you. ", + "Do not speak conceitedly and do not be brazen so as not to accept upon yourself the fear of Heaven.", + "Do not respond to those who curse or revile you or those who call you a liar. Seal your lips and be silent lest you heat up your heart to anger.", + "Do not involve yourself in other people’s disputes and don’t take sides, for in the end they will reconcile and the side you took up against will be angry with you because you interfered in the argument.", + " Do not be arrogant with people. Be of a lowly spirit, and consider yourself like the dirt upon which everyone tramples.", + "Do not shame anyone or anything, for there is no one who does not have his hour or anything which doesn’t have its place or a circumstance where it is needed. ", + "Pursue justice! For the one who pursues justice and righteousness and gives charity and is quick with his compassion – in words and deeds - will find life and justice and honor. Do not fail to give the half Shekel once a year. Each week and month donate as much as you can to charity. Each day, before Prayers, give at least something, however small, to charity. When you can, tithe your assets and profits. Make sure you always are stocked with food and other provisions and resources at home with which you can readily help the needy, whether they are dead or alive, poor or rich.", + "Do the Will of your Maker! Commit in your heart to discharge all what your Creator and Master has requested of you! Be as equally happy with your portion in life whether you have been allotted a little or much. Beseech God, at all times, that He turn your heart to executing His commandments. Cast your fate with God in all what you do. Do not be stingy with regard to expenditures for all the needs of the Sabbath or the Holidays. Try and bring these days in early, while it is still daylight, for this is honor for them. Enjoy them with good food and drink, and respectful clothing, and spend half the day in the Study Hall and the synagogue. Honor these days when they begin and when they end. Set a table at the end of the Sabbath.", + " Do not sleep a lot like a indolent person. Train yourself to rise early, at sunrise. Arise from your bed at the morning chirp of the birds in order to serve the Holy One, blessed be He.", + "Do not pray with soiled and impure hands or an unclean body, for your prayers will not be heard or accepted.", + "Do not pray quickly nor swallow your words. Rather, have proper intent, and pray at ease, understand what you are saying, enunciating and slightly vocalizing each word.", + "Do not forget your omnipotent Creator. Direct your entire will and hopes to Him. Imagine that He is standing before you at all times." + ], + [ + "Do not be overly joyous. Remember that life is fleeting. You are descendant of Adam, the first man, who was created from dust, and in the end you will be consumed by worms. ", + "Do not say regarding any Mitzva, “I will do it tomorrow” lest you not have the time or opportunity to do so then.", + "Do not separate yourself from learning Torah wisdom and ethics. Allow yourself to be covered with the dust of the feet of the Sages by following in their footsteps, and you, too, will become wise.", + "Never stop performing acts of loving-kindness3Alternatively, “Do not stop in the middle of performing an act of loving-kindness because someone is mocking you”. even though others mock you for this. Never be ashamed to perform a Mitzvah.", + "Do not clench tight your fist and desist from always giving to the poor and indigent. Never turn from helping your relatives making like you don’t know them.", + "Rush to prepare food for them immediately, they may be ravenous.", + "Do not tarry in bringing a tithe to the communal kitchen. The act of bringing charity in secret checks God’s anger against you.", + "Do not look up to those who are lesser than you in their Service of God or their Awe of Heaven. Rather, set your eyes on those who are greater than you in these affairs.", + "Never raise a hand against your fellow man, even were he to curse your mother or father to your face.", + "Never speak evil or slanderously about anyone. Never be contentious or spread lies about other people.", + "Do not overreact and respond hastily and vehemently to someone who speaks bad things.", + "Do not scream and yell like a wild, boorish person, for by so doing you will lose your Fear of Heaven. Do not speak so loudly at home that your voice can be heard outside of your house. Do not bellow like an animal. Always speak gently.", + "Never humiliate anyone in public for one who does so has no portion in the World to Come.", + "Never bully anyone because you are stronger than him. Remember, there may come a time when you will be the weak one.", + "Never pursue honor or authority. Never aspire to heights beyond your capabilities4Literally, what you deserve..", + "Never compel people to honor you because of your wealth or powerful position. Someone might resent this and will try to disgrace you or cause your downfall in return.", + "Never let up in your pursuit of making new friends and supporters. Do not take lightly even one enemy.", + "Do not consider lightly something your friend acquired, for this will upset him and cause him consternation. To do so is the manner of fools.", + "Never say, “God has made me rich because of my righteousness”. Rather, be worried that you have received your reward in this World, and not in the World to Come5Where the rewards are greater..", + "Do not cause your fellow man to turn from the good way to a bad one, like those who entice and seduce people from the worship of God.", + "Do not be a gourmand and stuff your belly with food, for many illnesses result from overeating.", + "Do not socialize with people who devour wine or are gluttonous carnivores lest you forget your Maker and make yourself ill or become sinful.", + "Do not terrorize your family and household for many serious failings result from such behavior. ", + "Never be alone in a room with any woman other than your wife, mother or daughter, and even if there are two women with you. Never look at women or their clothing.", + "Never praise a woman for her beauty or her good deeds lest others suspect her of immorality6Literally, “and others will come and praise her”. That language is difficult. Rabbi Reuven Melamed in the name of Rabbi E. Lapian says that this text is a printer’s error and should read, “and others will come to desire her.”.", + "Do not venerate yourself nor make yourself precious in your own eyes. Rather, underrate yourself.", + "Act patiently. Do your work with forethought and not hastily.", + "Even regarding matters which are beneficial and not damaging, talk succinctly. Speak to the point.", + "Perpetually make efforts to acquire and maintain a faithful friend. Good friends are most beneficial." + ], + [ + "Do not inveigle your fellow man with flattery. Never say anything you do not mean.", + "Never anger a Gentile, for every Gentile has his hour; his memory is long, and he keeps his anger forever.", + "Never join with an evil person or one who is sinful or one who is angry or irate or a fool. For one day you will be shamed by them.", + "Do not even think that you can best a wise Torah scholar. You will not get any cleverer for trying to do so, nor will this result in your being considered a greater scholar.", + "Do not be pedantic and petty with other people about every little thing they do. Doing so will result in accruing needless enemies.", + "Make no effort to learn about other people’s secrets or things which have been hidden from you.", + "Do nothing in private for which you would be humiliated if done in public. Never ask, “Who sees me?”", + "Think no evil of the one who comes to apologize to you, regardless if he is telling the truth or lying.", + "Never rely on receiving other people’s gifts, for they are only human beings9They may not be able to fulfill their promise to give you the gift and you will be left wanting.. Work for your sustenance.", + "Never make your money more important for yourself than your general well-being as, for example, by putting yourself in danger by cheating on your taxes or traveling clandestinely alone.", + "Never be envious. This is a terrible, incurable illness.", + "Do not make vowing a habit, even for a true matter, for children die because of false oaths.", + "Do not be accustomed to swearing by your life, even for a true matter.", + "Never delay in making total repentance nor tarry in seeking emotional, spiritual or religious help.", + "Do not occupy yourself with useless activities. Listen not to nonsense.", + "Never call anyone by a derogatory or offensive nickname; and don’t invent one for someone. For the one who does so has no place in the World to Come.", + "Do not trust in your own wealth, for anyone who trusts in his money accumulates enemies, and will falter and collapse because of them.", + "Do not make it a habit to oppose your neighbors or fellow citizens and communal leaders. Sublimate your will to theirs.", + "Do not make it a habit to eat out of your home with large groups of people other than for purposes of a Mitzvah.", + "Do not become accustomed to getting drunk. You might act foolishly or speak foul-mouthed, and then regret what you have done.", + "Never be angry with your wife. If you pushed her away with your left hand, draw her near energetically with your right, and without delay.", + "Never humiliate your wife. Rather, honor her and, by so doing, she will avoid sin.", + "Do not make it your habit to hang around with mockers and lowlifes lest they draw you into sin.", + "Do not be lazy in pursuing wisdom nor slow in respectfully rebuking your friend in private.", + "Speak only when the time is right and never say anything which has no benefit. Simply, scrupulously watch what you say. ", + "Never join with an evil person or one who is sinful or one who is angry or irate or a fool. For one day you will be shamed by them.", + "Do not be oblivious to the good that others do for you. Acknowledge even those who do something as simple as opening a door for you7Train your children to acknowledge other peoples’ kindnesses by always saying “thank you” or by making some other obvious gesture such as nodding or waving in appreciation to a driver who stopped for them at a crosswalk. The very first thing we do when we awake each morning is say the very words “Modeh Ani” thanking God for returning our souls to our quiescent bodies. Hakaras Hatov is fundamental to Torah Im Derech Eretz. - RB, which you surely could have done on your own.", + "Never utter a lie or speak deceitfully. Be trustworthy with everyone, Jew and Gentile alike.", + "Make an effort to be first in the saying of Shalom to everyone, Jew and Gentile alike, because of peace." + ], + [ + "Day Seven – A Summary:
Tithe for the benefit of charity all the profits and savings God has granted you.", + "Give charity immediately, and as much as you can. Fix an amount to give at the end of every month and year.", + "Pray three times each day, every evening, morning and afternoon with the congregation. ", + "Don Tefillin and wear Tzitzis every day.", + "Affix a Mezuzah on every one of your doorposts and gates upon which the Law requires one. It is insufficient to have a Mezuzah only on the front door or gate.", + "Establish fixed times for learning Torah.", + "Be faithful and honest in your business dealings, and in your speech.", + "Honor, as much as you can, those who learn Torah.", + "Do not hold back from reproving your fellow lest you carry the burden of the sin by your silence. ", + " Judge your fellow man as innocent; always give him the benefit of the doubt. ", + "Each night, before going to sleep, forgive anyone who sinned against you in words.", + "Try to make peace between husband and wife, and between other people.", + "Caution your family regarding the proper observance of praying, ritually washing the hands, and reciting blessings on anything from which we benefit, such as before food, drink or things we smell.", + "Give charity every Friday. ", + "Learn the weekly Torah portion by reading the text twice, the Targum once, and Rashi’s commentary.", + "Read Rabbeinu Yona’s Letter of Repentance the week before Rosh Hashanna11In some texts, it says Rosh Chodesh..", + "Establish the eating of the Third Meal every Shabbos afternoon after Mincha. ", + "Honor Shabbos, as it is a blessing which your God gave to you as a present. ", + "Set your table for a meal on Saturday night after Havdalah, eating at least something, however little.", + "Help your fellow man with whatever he needs, whether it is material or with words.", + "Repent every night before retiring, except on those nights when it is forbidden to deliver a eulogy or to fast. Mourn your sins, the length of the Exile, and the destruction of our glorious and holy Temple – may it be quickly rebuilt in our days.", + "Fast once each month on a day when the Torah is read. If you cannot do this, give charity.", + "Perform all your good deeds modestly and humbly, and not for public adulation. What can be done quietly should not be done with fanfare in public. For this is the Service of God which is the choicest and most desired by Him.
THESE ARE THE PRUDENCES WHICH BRING GREAT GOOD. BLESSED IS THE PERSON WHO TAKES NOTE OF THESE MATTERS. " + ] + ], + "versions": [ + [ + "Orchot Chayim, trans. Reuven Brauner, 2014", + "http://www.halakhah.com/rst/pirkei.pdf" + ] + ], + "heTitle": "אורחות חיים להרא\"ש", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/Orchot Chaim -- TE.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/Orchot Chaim -- TE.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..38c382185a576cdc6bc0cd10f7ac83854950d355 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/Orchot Chaim -- TE.json @@ -0,0 +1,194 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Orchot Chaim L'HaRosh", + "versionSource": "http://www.ateret4u.com/online/f_01675.html", + "versionTitle": "Orchot Chaim -- TE", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "אורחות חיים להרא\"ש", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "text": [ + [ + "א. לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה בְּתַכְלִית הָרִיחוּק:", + "ב. וְכֵן מִן הַחֲנִיפוּת:", + "ג. וְכֵן מִן הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב:", + "ד. וְכֵן מִן הַלֵּיצָנוּת:", + "ה. וְכֵן מִן הָרְכִילוּת:", + "ו. וְכֵן מִן הַכַּעַס:", + "ז. ח. שֶּׁיִּזָּהֵר מִמִּכְשּׁוֹל הַנְּדָרִים, וּמֵאוֹנָאוֹת הַבְּרִיּוֹת, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּדְבָרִים. וּמִקִּנְאָתָם וּמִשִּׂנְאָתָם:", + "ט. שֶּׁלֹּא יְכַנֶּה שֵּׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶּׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ בְּכִנּוּי שֶּׁכִּנּוּהוּ אֲחֵרִים, אִם לֹא יִהְיֶה נִזְכָּר וְנִכְבָּד בִּשְּׁמוֹ:", + "י. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר לְשּׁוֹן הָרָע וְשֶּׁלֹּא יְקַבְּלוֹ:", + "יא. שֶּׁלֹּא יֵשֵּׁב עִם יוֹשְּׁבֵי קְרָנוֹת, וְלֹא בִּישִּׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶּׁל עַמֵּי הָאָרֶץ:", + "יב. שֶּׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה שֶּׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ:", + "יג. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ עַל כּוֹס שֶּׁל בְּרָכָה:", + "יד. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּרוּךְ שֶּׁאָמַר עַד שֶּׁיְּסַיִּיִם תְּפִלּוֹת לַחַשּׁ, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ בִּדְבַר מִצְוָה אוֹ לָתֵת שָּׁלוֹם וּלְהַחֲזִיר שָּׁלוֹם:", + "טו. שֶּׁלֹּא יְדַבֵּר בִּקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא בַּתּוֹרָה:", + "טז. שֶּׁלֹּא יֹאכַל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶּׁל כּוּתִים וְלֹא שֶּׁל פַּלְטָר, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ שֶּׁל יִשְׂרָאֵל:", + "יז. שֶּׁלֹּא יִסְעוֹד בִּסְעוּדַת הָרְשּׁוּת. (וכפי מה שכתוב עוד להלן בסי' קכא):", + "יח. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ שִׂיחָה בְּטֵלָה. וְיִזָּהֵר לִלְמוֹד בַּלַּיְלָה עַד שֶּׁיִּשַּׁן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה בְּטֵלָה:", + "יט. שֶּׁלֹּא יַכְנִיס עַצְמוֹ בְּסָפֵק חֲשֵּׁכָה. וְיַזְהִיר בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל שְּׁמִירַת שַּׁבָּת, וְיַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל עֶרֶב שַּׁבָּת תְּפִלַּת מִנְחָה כְּדֵי שֶּׁיְּקַבֵּל עָלָיו הַשַּׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם:", + "כ. כְּשֶּׁיַּגִּיעַ עֵת תְּפִלָּה מִשָּׁלשּׁ תְּפִלּוֹת שֶּׁבַּיּוֹם, יַנִּיחַ כָּל עֲסָקָיו וְיִתְפַּלֵּל. וְרֹאשּׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶּׁיִּשְּׁמוֹר אֶת עֵינָיו מִכָּל דָּבָר שֶּׁאֵינוֹ שֶּׁלּוֹ:", + "כא. אַל יְדַבֵּר בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְיַקְדִּים שָּׁלוֹם לְכָל אָדָם:", + "כב. לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ שֶּׁהִשְׂבִּיעַ נֶפֶשּׁ שּׁוֹקֵקָה. וְאִם יְקַלְּלוּהוּ בְּנֵי אָדָם אוֹ יְחָרְפוּהוּ, אַל יָשִּׁיב לָהֶם דָּבָר אֶלָּא יְהֵא מִן הַנֶּעֱלָבִים:", + "כג. וְאַל יֵצֵא לָרִיב מַהֵר, וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׁבוּעוֹת. וּמִן הַנְּדָרִים, כִּי בַּעֲוֹן הַנְּדָרִים בָּנִים מֵתִים:", + "כד. וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק, וּמִן הַכַּעַס, כִּי מְבַלְבֵּל רוּחוֹ וְדַעְתּוֹ שֶּׁל אָדָם. וְשֶּׁיַּעֲבוֹד תָּמִיד לְיוֹצְרוֹ בְּאַהֲבָה. וְשֶּׁלֹּא יַנִּיחַ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מֵעִנְיַן זֹאת הַתַּקָּנָה: ", + "כה. לֶאֱהוֹב אֶת ה' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְּׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהַסְכֵּם בְּאָמְרְךָ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ' לִמְסוֹר גּוּפְךָ וּמָמוֹנְךָ עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בְּעַצְמְךָ דִּבְרֵי הַמְּשּׁוֹרֵר כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם:", + "כו. לִבְטוֹחַ בַּה' בְּכָל לְבָבְךָ וּלְהַאֲמִין בְּהַשְּׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בִּלְבָבְךָ הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, בְּהַאֲמִין בּוֹ כִּי עֵינָיו מְשּׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְעֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישּׁ, וּבוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת, כִּי מִי שֶּׁאֵינוֹ מַאֲמִין ''אֲשֶּׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם'' אַף ''בְּאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ'' אֵינוֹ מַאֲמִין. וְאֵין זֶה יִיחוּד שָּׁלֵם. כִּי זֶה הָיָה [נ''א הוּא] סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה:" + ], + [ + "כז. לְהַרְחִיק גַּאֲוָה וָכַעַס, וּגְעַר בְּיֵצֶר הָרָע הַמַּשִּׂיאֲךָ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי לִבְּךָ. וְאַל יֵשְׂט, כִּי דְרָכָיו [נ''א ואל תשט אל דרכיו כי דרכיך] זַךְ וְיָשָּׁר:", + "כח. מִדְּבַר שֶּׁקֶר תִּרְחָק. וְאַל תּוֹצִיא שֵּׁם שָּׁמַיִם לְבַטָּלָה וְלֹא בְּמָקוֹם מְטֻנָּף:", + "כט. הָסֵר מִמְּךָ [נ''א משענת הקנה הרצוץ] מִשְּׁעֶנֶת בְּנֵי אָדָם, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם בּוֹרְאֶךָ. וְאַל תָּשִׂים זָהָב כִּסְלֶךָ, כִּי זֹאת תְּחִלַּת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּפַזֵּר מָמוֹנְךָ כַּאֲשֶּׁר הוּא רְצוֹנוֹ. כִּי בְּיָדוֹ לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנְךָ וְלָתֵת טֶרֶף בְּנֵי בֵּיתֶךָ:", + "ל. דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ. וּדְבָרֶיךָ בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק תִּשְּׁקֹל, וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לְךָ. וְיֵקַל בְּעֵינְיִךָ הוֹצָאַת מָמוֹנְךָ מֵהוֹצָאַת דְּבָרֶיךָ. וּפִיךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָּבָר רָע עַד אֲשֶּׁר תִּשְּׁקְלֵהוּ בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלֶךָ:", + "לא. וִידּוּי עַל עֲוֹנוֹתֶיךָ עֶרֶב וָבֹקֶר אַל יֶחְסַר. וְזִכְרוֹן צִיּוֹן וִירוּשָּׁלַיִם בְּשִּׁבְרוֹן לֵב וּבִדְאָגָה וּבַאֲנָחָה וּבְדִמְעָה:", + "לב. זְכֹר יוֹם הַמָּוֶת תָּמִיד. וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ הָכֵן. וְשִׂים בֵּין עֵינֶיךָ שְּׁנֵי אֵלֶּה תָּמִיד. וְיִהְיוּ מְזֻמָּנִים לְךָ לְיוֹם הַפֵּירוּד, וּמִטָּתְךָ בְּדִמְעָה תַּמְסֶה. וִיבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ מִדֵּי זָכְרְךָ חֶרְדַּת רַבָּן יוֹחָנָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:", + "לג. חָבֵר טוֹב הֱיֵה לְיִרְאֵי ה'. הִתְחַבֵּר בְּחֶבְרָתָם. וּמֵחֶבְרַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן הַרְחֵק, וֶאֱהוֹב הַמּוֹכִיחִים:", + "לד. טוֹב וְיָשָּׁר לְךָ לְהַמְעִיט בְּעֵינֶיךָ פְּעֻלּוֹתֶיךָ הַטּוֹבִים וְהַגְדֵּל פְּשָּׁעֶיךָ. [נ''א ולהגדיל בעיניך פשעיך] וּלְהַרְבּוֹת חַסְדֵי בּוֹרַאֲךָ, וְיוֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, וְנוֹתֵן אָכְלְךָ בְּעִתּוֹ. וְלֹא תִּהְיֶה מְשַּׁמֵּשּׁ עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס בַּעֲשׂוֹתְךָ מִצְוֹתָיו: ", + "לה. יוֹמָם וָלַיְלָה זִכְרוֹ מִפִּיךָ אַל יָמוּשּׁ. בְּשָּׁכְבְּךָ תִּשְׁגֶּה בְּאַהֲבָתוֹ, וּבְקוּמֶךָ וּבְהִלּוּכֶךָ תִּמְצָאֶנּוּ, וַהֲקִיצוֹתָ בּוֹ תְּשַּׁעֲשָּׁע, וְהוּא יְיַשֵּׁר אוֹרְחוֹתֶיךָ:", + "לו. כַּוֵּן בִּתְפִלָּתְךָ, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא עֲבוֹדַת הַלֵּב. וְאִם בִּנְךָ יְדַבֵּר לְךָ וְלֹא מִלִּבּוֹ, הֲלֹא יִחַר לְךָ, וּמַה תַּעֲשֶׂה טִפָּה סְרוּחָה לִפְנֵי מַלְכּוֹ שֶּׁל עוֹלָם. וְלֹא תִּהְיֶה כְּעֶבֶד שֶּׁמָּסְרוּ לוֹ מְלָאכָה נִכְבֶּדֶת לְטוֹבָתוֹ, וְחִבְּלָהּ. וְאֵיךְ יַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּמַה טּוֹב לְבַקִּשּׁ סְלִיחָה, עַל אָמְרְךָ סְלַח לָנוּ, בְּלֹא כַּוָּנָה. וְאִם אִי אֶפְשָּׁר בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, בְּרָכָה רִאשּׁוֹנָה שֶּׁל שְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה, וּפָסוּק רִאשּׁוֹן שֶּׁל קְרִיאַת שְּׁמַע אַל יֶחְסַר. כִּי לֹא יָצָא חוֹבַת הַתְּפִלָּה מִי שֶּׁלֹּא כִּוֵּן בָּהֶם:", + "לז. לְמֹד פָּרָשִּׁיּוֹתֶיךָ עִם הַצִבּוּר, שְּׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וּפֵרוּשּׁ רַשִּׁ''י ז''ל, וּתְדַקְדֵּק בּוֹ כַּאֲשֶּׁר תּוּכַל, וְכֵן יִהְיֶה לְךָ בַּגְּמָרָא, כִּי הָעוֹסֵק בַּגְּמָרָא מִדָּה טוֹבָה, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ שָׂכָר. וְאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, וּתְנַן תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם: " + ], + [ + "לח. מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶּׁר יֵאָכֵל וּמִכָּל מַשְּׁקֶה אֲשֶּׁר יִשָּׁתֶה, אַל תִּהְיֶה בְּלֹא בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף. וְכַוֵּן בָּהּ כַּאֲשֶּׁר תּוּכַל. וְכַסֵּה רֹאשְּׁךָ כְּשֶּׁתַּזְכִּיר אֶת ה', וְיָזְמוּ [נ''א ותסגור] עֵינֶיךָ. כִּי מִדֵּי דַּבְּרוֹ בוֹ, אַל תְּהִי כָּאָמוּר: ''בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי'':", + "לט. נְטוֹל יָדֶיךָ לַתְּפִלָּה וְלַאֲכִילָה, וּבְעֵת צֵאתְךָ מִצְרָכֶיךָ בָּרֵךְ אֲשֶּׁר יָצַר, וְעַל נְטִילַת יָדַיִם לֹא תְּבָרֵךְ, אִם לֹא קִנַּחְתָּ אוֹ שִּׁפְשַּׁפְתָּ, וְתִרְצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד אָז תִּתְפַּלֵּל [נ''א תברך] אֲשֶּׁר יָצַר וְעַל נְטִילַת יָדָיִם:", + "מ. גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ, עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ. לְמַעַן תִּזְכּוֹר וְקַדֵּשּׁ עַצְמְךָ בְּכָל דְּבָרֶיךָ. וֶהֱוֵי צָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא. וְעִם בֵּיתְךָ, כִּי אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶּׁבֵּין אִישּׁ לְאִשְּׁתּוֹ, עָתִיד לִיתֵּן עָלֶיהָ אֶת הַדִּין, וְאַל תִּנְהַג עַצְמְךָ בְּקַלּוּת רֹאשּׁ. וִיהִי מוֹרָא שָּׁמַיִם עָלֶיךָ, וְהִשָּׁמֵר מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה וַאֲפִלּוּ פְּנוּיָה. וּמְזוּזוֹת עַל פִּתְחֵי בֵיתְךָ אַל יֶחְסָרוּ:", + "מא. סוֹד אַחֵר אַל תְּגַל. גַּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶּׁר יְדַבְּרוּ לְפָנֶיךָ שֶּׁלֹּא עַל דֶּרֶךְ סוֹד, טוֹמְנֵהוּ בְּקִירוֹת לִבֶּךָ. [נ''א טמנם בקרב לבך] גַּם אִם תִּשְּׁמְעֶנּוּ מֵאַחֵר, אַל תֹּאמַר כְּבָר שָּׁמַעְתִּי זֶה. וּמִשּׁוֹכֶבֶת חֵקֶיךָ שְּׁמוֹר פִּתְחֵי פִּיךָ:", + "מב. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם שְּׁמוֹר הָעִתִּים הַקְּבוּעִים לַתְּפִלָּה, וּפְתַח לִבְּךָ שָּׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּפִלָּה. וֶהֱוֵי זָהִיר שֶּׁתִּהְיֶה מֵעֲשָׂרָה הָרִאשּׁוֹנִים. וְאַל תְּדַבֵּר שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּתְפִלִּין עַל רֹאשְּׁךָ וְעַל זְרֹעֲךָ אַל יֶחְסָרוּ:", + "מג. פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ, לְיַשֵּׁר עַצְמְךָ בְּדֶרֶךְ בֵּינוֹנִי בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, וּבְכָל מִדּוֹתֶיךָ. וְאַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל. וּבְדִבּוּרֶיךָ וּבְהַסְבָּרַת פָּנִים, עִם הָאֱמוּנָה. וּרְדוֹף אַחַר הַשָּׁלוֹם:", + "מד. קְבַע עִתִּים לַתּוֹרָה, קוֹדֶם אֲכִילָה וּשְּׁכִיבָה, וְדִבַּרְתָּ בָּם עַל שֻּׁלְחָנֶךָ. וְהִזְהַרְתָּ בָּם אַנְשֵּׁי בֵּיתְךָ לְהַדְרִיכָם עַל פִּי הַתּוֹרָה, בְּכָל הַדְּבָרִים הַצְרִיכִים אַזְהָרָה. לִשְׁמוֹר פִּיהֶם מִלְּהִתְהַלֵּל, [נ''א מלהתחלל] כִּי תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶּׁל אָדָם קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה:", + "מה. שְׂמַח בְּשָּׁמְעֲךָ תּוֹכַחַת, כְּמוֹצֵא שָּׁלָל רָב. וְהוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָ. כִּי טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסוּתָּרֶת, וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם:", + "מו. תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ הַבֵּט סוֹפָם, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָה. כִּי הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשּׁוֹ:", + "מז. הִזָּהֵר שֶּׁלֹּא תִּסְמוֹךְ בִּלְבָבְךָ, וּשְּׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, וְתִּהְיֶה זָרִיז לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת, וּמִכָּל מִשְׁמָר נְצוֹר לִבֶּךָ:", + "מח. אַל תָּקוּם מִמִּטָּתְךָ כְּאִישּׁ עָצֵל, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת כְּדֵי לַעֲבוֹד לְיוֹצְרֶךָ:", + "מט. אַל תְּאַחֵר לָרוּץ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה. וְשָּׁמַרְתָּ רַגְלֶיךָ פֶּן יִהְיוּ מְטֻנָּפוֹת. אַל תָּשִׂים לִבְּךָ אֲחוֹרַנִּית בִּשְּׁעַת הַתְּפִלָּה, וְהִתְכַּוֵּין לְבָרֵךְ לְיוֹצְרֶךָ:", + "נ. אַל תְּדַבֵּר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשּׁוֹן אֲחֶרֶת, כָּל עֵת שֶּׁהַחַזָּן מִתְפַּלֵּל, וְתַעֲנֶה אָמֵן:", + "נא. אַל תִּנְשֶּׁה פְּגִיעַת הַמָּוֶת שֶּׁתָּבוֹא פִּתְאוֹם, וְתִזְכּוֹר מַעֲמַד הַדִּין:", + "נב. אַל תִּתְעַסֵּק בְּמִצְוָה כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרָס, וְאַל תִּרְחַק מִן הָעֲבֵרוֹת מִפְּנֵי הָעוֹנֶשּׁ, רַק עֲבוֹד מֵאַהֲבָה:" + ], + [ + "נג. אַל תִּתְרַשֵּׁל בְּמִצְוָה אִם בָּאָה לְיָדְךָ וְתַעֲשֶׂנָּה לְשֵּׁם שָּׁמַיִם בְּלֹא אִיחוּר:", + "נד. אַל תִּתְעַצֵל בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה שֶּׁאִם לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְּׁכִינָה בְּכָל חוֹדֶשּׁ דַּיָּם:", + "נה. אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶּׁיַּלְעִיגוּ הַבְּרִיּוֹת, שֶּׁדַּרְכָּם לְהַעֲלִים הַטּוֹבוֹת וּלְגַלּוֹת הָרָעוֹת:", + "נו. אַל תַּקְלֶה אָבִיךָ וְאִמְּךָ, וְאַל תְּצַעֵר אוֹתָם, וְכַבְּדֵם כְּפִי יְכָלְתְּךָ כָּל יְמֵיהֶם:", + "נז. אַל יִהְיוּ פָנֶיךָ זְעוּמוֹת נֶגֶד עוֹבְרִים וְשָּׁבִים, וְקַבֵּל אוֹתָם בְּפָנִים מְאִירִים:", + "נח. אַל תִּשְּׁכַּח לְהַעֲנִיק לָהֶם צֵדָה וְלָעֲשׂוֹת לְוָיָה לָהֶם, וּתְנַחֲמֵם בִּדְבָרִים:", + "נט. אַל תָּשִׂים עֵינְךָ לְמִי שֶּׁעָלָה לְעוֹשֶּׁר יוֹתֵר מִמְּךָ, אֶלָּא לְמִי שֶּׁהוּא תַּחְתֶּיךָ:", + "ס. אַל תְּבַהֵל לִקְצוֹף מִשּׁוּם דָּבָר. וְהַאֲרֵךְ אַפֶּךָ, פֶּן תְּאַבֵּד אֶת חָכְמָתֶךָ:", + "סא. אַל תּוֹצֵא מִמְּךָ עִקְּשּׁוּת פֶּה וְנִבּוּל פֶּה כִּי עַל כָּל דְּבָרֶיךָ תָּבֹא בְּמִשְּׁפָּט:", + "סב. אַל תַּחֲזִיק כַּעַסְךָ עִם חֲבֵירְךָ יוֹם אֶחָד, וְתִכָּנַע לְפָנָיו לְבַקֵּשּׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה קוֹדֶם:", + "סג. אַל תְּדַבֵּר בְּצַוָּאר עָתָק וְאַל תָּעִיז מֶצַח שֶּׁלֹּא לְקַבֵּל עָלֶיךָ יִרְאַת שָּׁמַיִם:", + "סד. אַל תָּשִּׁיב לִמְחָרְפֶיךָ וְלִמְכַזְּבֶיךָ, [נ''א ולמבזיך] וְתָשִׂים יָד לַפֶּה וּשְּׁתוֹק, פֶּן יֵחַם לְבָבְךָ:", + "סה. אַל תִּתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָךְ, כִּי לְסוֹף הֵם יַשְּׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בְּכַעַס:", + "סו. אַל תִּתְגָּאֶה עַל הַבְּרִיּוֹת, וְתִהְיֶה שְּׁפַל רוּחַ, וְכֶעָפָר שֶּׁהַכֹּל דָּשִּׁין בּוֹ:", + "סז. אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם וּלְכָל דָּבָר, שֶּׁאֵין לְךָ אָדָם שֶּׁאֵין לוֹ שָּׁעָה וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶּׁאֵין לוֹ מָקוֹם:", + "סח. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף, כִּי רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד. וְאַל יֶחְסַר מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָּׁנָה בְּפַעַם אֶחָד, וּבְכָל חֹדֶשּׁ וּבְכָל שָּׁבוּעַ כְּפִי מִסַּת יָדְךָ. וּבְכָל יוֹם לֹא תֶּחְסַר מַתָּנָה מוּעֶטֶת לְכָל הַפָּחוֹת קוֹדֶם תְּפִלָּה. וְאִם הִגִּיעַ לְמַעֲשֵׂר תִּתֵּן. וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתְךָ. בְּכָל אֲשֶּׁר תִּמְצָא יָדְךָ לִגְמוֹל, הֵן לַחַיִּים הֵן לַמֵּתִים הֵן לַעֲנִיִּים הֵן לַעֲשִּׁירִים:", + "סט. רְצֵה בַּאֲשֶּׁר יִרְצֶה יוֹצֶרְךָ, שְׂמַח בְּחֶלְקְךָ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו תָּמִיד לְהַטּוֹת לְבָבְךָ לְעֵדוֹתָיו. וּבִשְּׁאָר דְּרָכֶיךָ הַשְּׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ. וְאַל יִקְשֶּׁה בְּעֵינְיִךָ לְהוֹצִיא לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּכָל הַצָרִיךְ. וְהִשְּׁתַּדֵּל לְכַבְּדָם, וּלְקַבְּלָם מִבְּעוֹד יוֹם. וּלְהִתְעַנֵּג בָּהֶם בַּאֲכִילָה וּשְּׁתִיָּה, וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשּׁ. וְכַבְּדֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, לַעֲרוֹךְ שֻּׁלְחָן בְּמוֹצָאֵי שַּׁבָּת:", + "ע. אַל תִּישַּׁן כְּעָצֵל שֵּׁנָה רַבָּה, וְתַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְהָקִיץ בְּהָנֵץ הַחַמָּה, וּלְקוֹל הַצִפּוֹר קוּם מִמִּטָּתְךָ:", + "עא. אַל תִּתְפַּלֵּל בְּלֹא נְקִיּוּת כַּפַּיִם וּבְלֹא טָהֳרָה, כִּי תְּפִלָּתְךָ לֹא תְּהֵא נִשְּׁמַעַת:", + "עב. אַל תִּתְפַּלֵּל כִּי אִם בְּכַוָּנַת הַלֵּב וּבְנַחַת, כְּדֵי שֶּׁיִּשְּׁמַע הָאוֹזֶן:", + "עג. אַל תִּשְּׁכַּח צוּר יְלָדְךָ וּמְחוֹלְלֶךָ, וּבְכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ וּתְבִיאֵהוּ [נ''א ותשווהו] לְנֶגְדְּךָ תָּמִיד:" + ], + [ + "עד. אַל תַּרְבֶּה לִשְׂמוֹחַ. וּזְכוֹר כִּי רוּחַ חַיְּיִךָ. אַתָּה נוֹצָר מֵעָפָר, וְאַחֲרִיתְךָ רִמָּה:", + "עה. אַל תֹּאמַר עַל שּׁוּם מִצְוָה אֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ לְמָחָר, שֶּׁמֶּא לֹא תִּפָּנֶה לַעֲשׂוֹת:", + "עו. אַל תִּפָּרֵד מֵהֶגְיַית [נ''א מהגיון] חָכְמָה וּמוּסָר, וְתִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים וְהִתְחַכֵּם:", + "עז. אַל תַּנִּיחַ דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, אַף עַל פִּי שֶּׁמַּלְעִיגִין עָלֶיךָ, וְאַל תֵּבוֹשּׁ לִדְבַר מִצְוָה:", + "עח. אַל תִּקְפֹּץ יָדְךָ מִלִּתֵּן תָּמִיד אֶל הָעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים, וּמִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלָּם:", + "עט. אַל תְּאַחֵר לָרוּץ וּלְמַהֵר וּלְהָכִין לִפְנֵיהֶם שֻּׁלְחָן וָלֶחֶם, כִּי שֶּׁמֶּא הֵם רְעֵבִים:", + "פ. אַל תִּתְעַצֵל לְהָבִיא מַעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, כִּי מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף:", + "פא. אַל תַּבִּיט לְמִי שֶּׁהוּא קָטָן מִמְּךָ בַּעֲבוֹדָה וּבְיִרְאָה, כִּי אִם לְגָדוֹל מִמְּךָ:", + "פב. אַל תָּרִים יָדְךָ עַל חֲבֵרְךָ, וְאַף אִם הוּא מְקַלֵּל אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ בְּפָנֶיךָ:", + "פג. אַל תּוֹצִיא דִּבָּה וּלְשּׁוֹן הָרָע עַל שּׁוּם בְּרִיָּה, וְלֹא לְזוּת וּרְכִילוּת:", + "פד. אַל תְּהִי נִבְהָל לְהָשִּׁיב בְּעַזּוּת לְמִי שֶּׁאָמַר דְּבָרִים אֲשֶּׁר לֹא טוֹבִים:", + "פה. אַל תַּשְּׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלֶךָ, וְאַל תִּהְיֶה צוֹוֵחַ כַּבְּהֵמָה. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת:", + "פו. אַל תַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרְךָ בָּרַבִּים, כִּי הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:", + "פז. אַל תַּרְאֶה יְכוֹלֶת נֶגֶד שּׁוּם אָדָם אִם יָדְךָ גָּבְרָה, כִּי לֹא תֵדַע אִם תַּחֲלוֹשּׁ:", + "פח. אַל תִּרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד, וְלֹא תַּעֲלֶה בְּמַעֲלָה שֶּׁאֵינָה רְאוּיָה לָךְ:", + "פט. אַל יְכַבְּדוּךָ בְּנֵי אָדָם פֶּן יְבַעֵט וְיַשְּׁפִּילְךָ:", + "צ. אַל תֶּרֶף יָדְךָ מִלְּבַקִּשּׁ רֵעִים וְאוֹהֲבִים. וְאַל יִמְעַט לְפָנְיִךָ שׂוֹנֵא אֶחָד:", + "צא. אַל תְּגַנֶּה מֶקַּח חֲבֵרְךָ, וְאַל תַּחֲלִישּׁ דַּעְתּוֹ כִּי זֶה מִנְהָג לַחֲסֵירֵי דַּעַת:", + "צב. אַל תֹּאמַר בְּצִדְקָתִי [נ''א בצדקתי העשרתי], וְתִירָא שֶּׁלֹּא תְּקַבֵּל שְׂכָרְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה:", + "צג. אַל תַּטֶּה אֶת חֲבֵרְךָ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה אֶל דֶּרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:", + "צד. אַל תֹּאכַל אֲכִילָה גַּסָּה עַד שֶּׁתְּמַלֵּא כְּרֵסְךָ, כִּי הַרְבֵּה חֳלָאִים בָּאִים עַל רוֹב אֲכִילָה:", + "צה. אַל תְּהִי בְּסוֹבְאֵי יַיִן בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר, פֶּן תִּשְּׁכַּח אֶת בּוֹרַאֲךָ וְתַחְלִיא. [נ''א ותחטא]:", + "צו. אַל תַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים עַל רוֹב מוֹרָא:", + "צז. אַל תִּתְיַחֵד עִם שּׁוּם אִשָּׁה חוּץ מֵאִשְּׁתְּךָ וְאִמְּךָ וּבִתְּךָ, וַאֲפִלּוּ עִם שְּׁתֵּי נָשִּׁים:", + "צח. אַל תְּשַּׁבֵּחַ אִשָּׁה בְּיָפְיָהּ וּבְטוּב מַעֲשֶׂיהָ, פֶּן יְאַשְּׁרוּהָ הַשּׁוֹמְעִים:", + "צט. אַל תִּתֵּן תִּפְאֶרֶת לְעַצְמְךָ וְאַל תְּיַקִּר גּוּפְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְתַקְטִין אֶת עַצְמֶךָ:", + "ק. אַל תְּבַהֵל מַעֲשֶׂיךָ:", + "קא. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר בִּדְבָרִים הַמּוֹעִילִים, וּבְלֹא נֶזֶק, כִּי אִם בְּקוֹצֶר לָשּׁוֹן:", + "קב. אַל תֶּרֶף יָדְךָ לִקְנוֹת לְךָ חָבֵר נֶאֱמָן וּשְּׁמוֹר אוֹתוֹ, וְאַל תְּאַבְּדֵהוּ כִּי טוֹב:" + ], + [ + "קג. אַל תְּפַתֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בְּשִׂפְתֵי חֲלָקוֹת וּבַחֲנִיפוּת, וְאַל תְּדַבֵּר בְּלֵב וָלֵב:", + "קד. אַל תַּכְעִיס [נ''א תונה] לְשּׁוּם נָכְרִי כִי אֵין נָכְרִי שֶּׁאֵין לוֹ שָּׁעָה וְעֶבְרָתָם שְּׁמוּרָה נֶצַח:", + "קה. אַל תִּתְחַבֵּר לְאָדָם רָע וְחוֹטֵא וְכַעֲסָן וּכְסִיל פֶּן תָּבִיא כְּלִמּוֹת עָלֶיךָ:", + "קו. אַל תַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ לְנַצֵחַ אֶת הֶחָכָם, כִּי לֹא תַּרְבֶּה עַל חָכְמָתְךָ חָכְמָה:", + "קז. אַל תְּהִי קַפְּדָן לְדָבָר מוּעָט נֶגֶד שּׁוּם אָדָם, פֶּן תְּלַקֵּט שׂוֹנְאִים עַל חִנָּם:", + "קח. אַל תְּהִי לָהוּט לָדַעַת הַסְּתָרִים שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְדָבָר הַמְּכֻסֶּה מִמְּךָ:", + "קט. אַל תַּעַשׂ בַּסֵּתֶר מַה שֶּׁתִּתְבַּיֵּשּׁ בְּגָלוּי, וְאַל תֹּאמַר מִי רוֹאֵנִי:", + "קי. אַל תַּחְשּׁוֹב עָוֹן לְמִי שֶּׁיָּבוֹא לְהִתְנַצֵל לְפָנֶיךָ אִם אֱמֶת וְאִם שֶּׁקֶר:", + "קיא. אַל תִּסְמוֹךְ לְיַד מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, וְתַעֲבוֹד לְבַקִּשּׁ מְזוֹנוֹתֶיךָ:", + "קיב. אַל יְהִי מָמוֹן שֶּׁלְּךָ חָבִיב עָלֶיךָ יוֹתֵר מִגּוּפְךָ, כְּמוֹ לַעֲבוֹר עַל הַמֶּכֶס וְלָלֶכֶת יְחִידִי:", + "קיג. אַל תִּתֵּן בִּלְבָבְךָ קִנְאָה שֶּׁזּוֹ הִיא חוֹלָה רָעָה שֶּׁאֵין לָהּ רְפוּאָה: במהדורת התוי''ט אין תקנה קי''ד כלל. הוספנו התקנה עפ''י כת''י:", + "קיד. אַל תְּהִי רָגִיל לֹא בִּשְּׁבוּעָה וְלֹא בִּנְדָרִים כִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים:", + "קטו. אַל תַּרְגִּיל לִשָּׁבַע עַל גּוּפְךָ וַאֲפִלּוּ עַל דְּבַר אֱמֶת:", + "קטז. אַל תְּאַחֵר לַעֲשׂוֹת תְּשּׁוּבָה שְּׁלֵמָה, וּלְבַקֵּשּׁ רְפוּאָה לְחוֹלִי נַפְשֶּׁךָ:", + "קיז. אַל תַּעֲמוֹל לָרוּחַ, וְאַל תִּשְּׁמַע דְּבָרִים בְּטֵלִים:", + "קיח. אַל תְּכַנֶּה שֵּׁם רָע [נ''א לחברך] כִּי הַמְכַנֶּה שֵּׁם [נ''א רע] לַחֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:", + "קיט. אַל תִּבְטַח בְּעָשְּׁרְךָ, כִּי הַבּוֹטֵחַ בְּעָשְּׁרוֹ מְלַקִּט שׂוֹנְאִים, וְיִכָּשֵּׁל תַּחַת שׂוֹנְאָיו:", + "קכ. אַל תְּהִי סַרְבָּן אֶל אַנְשֵּׁי עִירְךָ, לְבַטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹן אֲחֵרִים:", + "קכא. אַל תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לֶאֱכוֹל חוּץ מִבֵּיתְךָ, עִם קִבּוּץ הַרְבֵּה שֶּׁלֹּא לִסְעוּדַת מִצְוָה:", + "קכב. אַל תְּשַּׁבֵּר [נ''א תשכר] גּוּפְךָ לְהִשְּׁתַּכֵּר מִיַּיִן, פֶּן תִּהְיֶה מְגֻנֶּה וּתְנַבֵּל אֶת פִּיךָ וְתִתְחָרֵט:", + "קכג. אַל תִּכְעֹס בְּאִשְּׁתְּךָ, וְאִם רִחַקְתָּ אוֹתָהּ בִּשְׂמאֹל קָרֵב אוֹתָהּ בְּיָמִין בְּלֹא אִיחוּר:", + "קכד. אַל תְּבַזֶּה אֶת אִשְּׁתְּךָ וְכַבֵּד אוֹתָהּ, וּתְסִירֶנָּה מִן הַחֵטְא:", + "קכה. אַל תְּהִי רָגִיל לֵישֵּׁב עִם הַלֵּצִים פְּחוּתֵי הַנֶּפֶשּׁ פֶּן יַחֲטִיאוּךָ:", + "קכו. אַל תִּתְעַצֵל לְבַקֵּשּׁ חָכְמָה, וּלְיַסֵּר אֶת חֲבֵרְךָ בְּסֵתֶר וְדֶרֶךְ כָּבוֹד:", + "קכז. אַל תְּדַבֵּר בְּלֹא עִתּוֹ וּבְדָבָר שֶּׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, וּשְּׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ:", + "קכח. אַל תְּדַבֵּר עִם מְהוֹלָל וּמְשֻּׁגָּע, שֶּׁלֹּא יְקַבֵּל דְּבָרֶיךָ וִיבַזֶּה אוֹתָם:", + "קכט. אַל תְּהִי כְּפוּי טוֹבָה, וְכַבֵּד כָּל מִי שֶּׁפָּתַח לְךָ פֶּתַח לְבַקִּשּׁ דֵּי סִפּוּקְךָ:", + "קל. אַל תּוֹצִיא מִפִּיךָ דְּבַר שֶּׁקֶר וְכָזָב, וְנֶאֱמָן לְכָל אָדָם וַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי:", + "קלא. אַל תִּתְעַצֵל לְהַקְדִּים שָּׁלוֹם לְכָל אָדָם, וַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי דַרְכֵי שָּׁלוֹם:", + "קלב. אַל תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לַעֲמוֹד, כִּי אִם אֵצֶל חָכָם, וּשְּׁמַע וְהַאֲזִין דְּבָרָיו:" + ], + [ + "אוֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָה:
א. שֶּׁיַּפְרִישּׁ מַעֲשֵׂר מִכָּל רֶוַח שֶּׁיָּבִיא ה' יִתְעַלֶּה לְיָדוֹ:", + "ב. שֶּׁיִּתֵּן מִיָּד לִצְדָקָה אֲשֶּׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְלִבְסוֹף כָּל חֹדֶשּׁ וּלְסוֹף כָּל שָּׁנָה זָהָב וָחֵצִי:", + "ג. שֶּׁיִּתְפַּלֵּל עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם עִם הַצִבּוּר:", + "ד. שֶּׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם:", + "ה. שֶּׁיִּקְבַּע מְזוּזָה בְּכָל שַּׁעֲרֵי בֵּיתוֹ הַמְחֻיָּבִים בִּמְזוּזָה:", + "ו. שֶּׁיִּקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה:", + "ז. שֶּׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן בְּמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ וּבְדִבּוּרוֹ:", + "ח. שֶּׁיְּכַבֵּד לוֹמְדֵי תּוֹרָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ:", + "ט. שֶּׁיּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתוֹ וְלֹא יִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:", + "י. שֶּׁיָּדִין אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת:", + "יא. שֶּׁיִּמְחוֹל בְּכָל לַיְלָה קוֹדֶם שֶּׁיָּלִין לְכָל מִי שֶּׁחָטָא לוֹ בִּדְבָרִים:", + "יב. שֶּׁיִּשְּׁתַּדֵּל לְהַכְנִיס שָּׁלוֹם בֵּין אִישּׁ לְאִשְּׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ:", + "יג. שֶּׁיַּזְהִיר אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל הַתְּפִלָּה וְעַל נְטִילַת יָדַיִם וְעַל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:", + "יד. שֶּׁיִּפְרַע הַתָּמִיד בְּכָל שִּׁשִּׁי:", + "טו. שֶּׁיִּלְמוֹד הַפָּרָשָּׁה בְּכָל שָּׁבוּע שְּׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, וּפֵרוּשּׁ רַשִּׁ''י ז''ל:", + "טז. שֶּׁיִּקְרָא אִגֶּרֶת הַתְּשּׁוּבָה שֶּׁחִבֵּר רַבֵּינוּ יוֹנָה ז''ל בַּשָּׁבוּע שֶּׁיָּחוּל רֹאשּׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ:", + "יז. שֶּׁיִּקְבַּע סְעוּדָה שְּׁלִישִּׁית בְּכָל שַּׁבָּת אַחַר מִנְחָה:", + "יח. שֶּׁיְּכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶּׁר נָתַן לוֹ:", + "יט. שֶּׁיַּעֲרוֹךְ שֻּׁלְחָן בְּכָל מוֹצָאֵי שַּׁבָּת וְיֹאכַל אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט:", + "כ. שֶּׁיְּסַיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ בְּגוּפוֹ וּבִדְבָרָיו:", + "כא. שֶּׁיִּתְוַדֶּה בְּכָל לַיְלָה קוֹדֶם שֶּׁיִּשַּׁן, מִלְּבַד הַלֵּילוֹת שֶּׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית. וְיִתְאַבֵּל עַל עֲוֹנוֹתָיו וְעַל אֹרֶךְ גָּלוּתֵנוּ וְעַל חֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵּׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. שֶּׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ:", + "כב. שֶּׁיַּעֲשֶׂה יוֹם אֶחָד תַּעֲנִית בְּכָל חֹדֶשּׁ בְּיוֹם שֶּׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה, וְאִם לֹא יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת שֶּׁיִּתֵּן שְּׁנֵי פְשִּׁיטִין לִצְדָקָה:", + "כג. שֶּׁיְּקַיֵּם בְּהַצְנֵעַ לְכַלְכֵּל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כִּי הוּא עֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ הַנִּבְחֶרֶת וְהָרְצוּיָה לְפָנָיו:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1bf65522544af7701176e7279291aa2b019d1624 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Orchot Chaim L'HaRosh/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,191 @@ +{ + "title": "Orchot Chaim L'HaRosh", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Orchot_Chaim_L'HaRosh", + "text": [ + [ + "א. לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה בְּתַכְלִית הָרִיחוּק:", + "ב. וְכֵן מִן הַחֲנִיפוּת:", + "ג. וְכֵן מִן הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב:", + "ד. וְכֵן מִן הַלֵּיצָנוּת:", + "ה. וְכֵן מִן הָרְכִילוּת:", + "ו. וְכֵן מִן הַכַּעַס:", + "ז. ח. שֶּׁיִּזָּהֵר מִמִּכְשּׁוֹל הַנְּדָרִים, וּמֵאוֹנָאוֹת הַבְּרִיּוֹת, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּדְבָרִים. וּמִקִּנְאָתָם וּמִשִּׂנְאָתָם:", + "ט. שֶּׁלֹּא יְכַנֶּה שֵּׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶּׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ בְּכִנּוּי שֶּׁכִּנּוּהוּ אֲחֵרִים, אִם לֹא יִהְיֶה נִזְכָּר וְנִכְבָּד בִּשְּׁמוֹ:", + "י. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר לְשּׁוֹן הָרָע וְשֶּׁלֹּא יְקַבְּלוֹ:", + "יא. שֶּׁלֹּא יֵשֵּׁב עִם יוֹשְּׁבֵי קְרָנוֹת, וְלֹא בִּישִּׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶּׁל עַמֵּי הָאָרֶץ:", + "יב. שֶּׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה שֶּׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ:", + "יג. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ עַל כּוֹס שֶּׁל בְּרָכָה:", + "יד. שֶּׁלֹּא יְסַפֵּר מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּרוּךְ שֶּׁאָמַר עַד שֶּׁיְּסַיִּיִם תְּפִלּוֹת לַחַשּׁ, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ בִּדְבַר מִצְוָה אוֹ לָתֵת שָּׁלוֹם וּלְהַחֲזִיר שָּׁלוֹם:", + "טו. שֶּׁלֹּא יְדַבֵּר בִּקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלֹא בְּעוֹד שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא בַּתּוֹרָה:", + "טז. שֶּׁלֹּא יֹאכַל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶּׁל כּוּתִים וְלֹא שֶּׁל פַּלְטָר, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא יִזְדַּמֵּן לוֹ שֶּׁל יִשְׂרָאֵל:", + "יז. שֶּׁלֹּא יִסְעוֹד בִּסְעוּדַת הָרְשּׁוּת. (וכפי מה שכתוב עוד להלן בסי' קכא):", + "יח. שֶּׁלֹּא יָשִׂיחַ שִׂיחָה בְּטֵלָה. וְיִזָּהֵר לִלְמוֹד בַּלַּיְלָה עַד שֶּׁיִּשַּׁן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה בְּטֵלָה:", + "יט. שֶּׁלֹּא יַכְנִיס עַצְמוֹ בְּסָפֵק חֲשֵּׁכָה. וְיַזְהִיר בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל שְּׁמִירַת שַּׁבָּת, וְיַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל עֶרֶב שַּׁבָּת תְּפִלַּת מִנְחָה כְּדֵי שֶּׁיְּקַבֵּל עָלָיו הַשַּׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם:", + "כ. כְּשֶּׁיַּגִּיעַ עֵת תְּפִלָּה מִשָּׁלשּׁ תְּפִלּוֹת שֶּׁבַּיּוֹם, יַנִּיחַ כָּל עֲסָקָיו וְיִתְפַּלֵּל. וְרֹאשּׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶּׁיִּשְּׁמוֹר אֶת עֵינָיו מִכָּל דָּבָר שֶּׁאֵינוֹ שֶּׁלּוֹ:", + "כא. אַל יְדַבֵּר בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְיַקְדִּים שָּׁלוֹם לְכָל אָדָם:", + "כב. לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ שֶּׁהִשְׂבִּיעַ נֶפֶשּׁ שּׁוֹקֵקָה. וְאִם יְקַלְּלוּהוּ בְּנֵי אָדָם אוֹ יְחָרְפוּהוּ, אַל יָשִּׁיב לָהֶם דָּבָר אֶלָּא יְהֵא מִן הַנֶּעֱלָבִים:", + "כג. וְאַל יֵצֵא לָרִיב מַהֵר, וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׁבוּעוֹת. וּמִן הַנְּדָרִים, כִּי בַּעֲוֹן הַנְּדָרִים בָּנִים מֵתִים:", + "כד. וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק, וּמִן הַכַּעַס, כִּי מְבַלְבֵּל רוּחוֹ וְדַעְתּוֹ שֶּׁל אָדָם. וְשֶּׁיַּעֲבוֹד תָּמִיד לְיוֹצְרוֹ בְּאַהֲבָה. וְשֶּׁלֹּא יַנִּיחַ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מֵעִנְיַן זֹאת הַתַּקָּנָה: ", + "כה. לֶאֱהוֹב אֶת ה' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְּׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהַסְכֵּם בְּאָמְרְךָ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ' לִמְסוֹר גּוּפְךָ וּמָמוֹנְךָ עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בְּעַצְמְךָ דִּבְרֵי הַמְּשּׁוֹרֵר כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם:", + "כו. לִבְטוֹחַ בַּה' בְּכָל לְבָבְךָ וּלְהַאֲמִין בְּהַשְּׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בִּלְבָבְךָ הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, בְּהַאֲמִין בּוֹ כִּי עֵינָיו מְשּׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְעֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישּׁ, וּבוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת, כִּי מִי שֶּׁאֵינוֹ מַאֲמִין ''אֲשֶּׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם'' אַף ''בְּאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ'' אֵינוֹ מַאֲמִין. וְאֵין זֶה יִיחוּד שָּׁלֵם. כִּי זֶה הָיָה [נ''א הוּא] סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה:" + ], + [ + "כז. לְהַרְחִיק גַּאֲוָה וָכַעַס, וּגְעַר בְּיֵצֶר הָרָע הַמַּשִּׂיאֲךָ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי לִבְּךָ. וְאַל יֵשְׂט, כִּי דְרָכָיו [נ''א ואל תשט אל דרכיו כי דרכיך] זַךְ וְיָשָּׁר:", + "כח. מִדְּבַר שֶּׁקֶר תִּרְחָק. וְאַל תּוֹצִיא שֵּׁם שָּׁמַיִם לְבַטָּלָה וְלֹא בְּמָקוֹם מְטֻנָּף:", + "כט. הָסֵר מִמְּךָ [נ''א משענת הקנה הרצוץ] מִשְּׁעֶנֶת בְּנֵי אָדָם, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם בּוֹרְאֶךָ. וְאַל תָּשִׂים זָהָב כִּסְלֶךָ, כִּי זֹאת תְּחִלַּת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּפַזֵּר מָמוֹנְךָ כַּאֲשֶּׁר הוּא רְצוֹנוֹ. כִּי בְּיָדוֹ לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנְךָ וְלָתֵת טֶרֶף בְּנֵי בֵּיתֶךָ:", + "ל. דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ. וּדְבָרֶיךָ בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק תִּשְּׁקֹל, וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לְךָ. וְיֵקַל בְּעֵינְיִךָ הוֹצָאַת מָמוֹנְךָ מֵהוֹצָאַת דְּבָרֶיךָ. וּפִיךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָּבָר רָע עַד אֲשֶּׁר תִּשְּׁקְלֵהוּ בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלֶךָ:", + "לא. וִידּוּי עַל עֲוֹנוֹתֶיךָ עֶרֶב וָבֹקֶר אַל יֶחְסַר. וְזִכְרוֹן צִיּוֹן וִירוּשָּׁלַיִם בְּשִּׁבְרוֹן לֵב וּבִדְאָגָה וּבַאֲנָחָה וּבְדִמְעָה:", + "לב. זְכֹר יוֹם הַמָּוֶת תָּמִיד. וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ הָכֵן. וְשִׂים בֵּין עֵינֶיךָ שְּׁנֵי אֵלֶּה תָּמִיד. וְיִהְיוּ מְזֻמָּנִים לְךָ לְיוֹם הַפֵּירוּד, וּמִטָּתְךָ בְּדִמְעָה תַּמְסֶה. וִיבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ מִדֵּי זָכְרְךָ חֶרְדַּת רַבָּן יוֹחָנָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:", + "לג. חָבֵר טוֹב הֱיֵה לְיִרְאֵי ה'. הִתְחַבֵּר בְּחֶבְרָתָם. וּמֵחֶבְרַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן הַרְחֵק, וֶאֱהוֹב הַמּוֹכִיחִים:", + "לד. טוֹב וְיָשָּׁר לְךָ לְהַמְעִיט בְּעֵינֶיךָ פְּעֻלּוֹתֶיךָ הַטּוֹבִים וְהַגְדֵּל פְּשָּׁעֶיךָ. [נ''א ולהגדיל בעיניך פשעיך] וּלְהַרְבּוֹת חַסְדֵי בּוֹרַאֲךָ, וְיוֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, וְנוֹתֵן אָכְלְךָ בְּעִתּוֹ. וְלֹא תִּהְיֶה מְשַּׁמֵּשּׁ עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס בַּעֲשׂוֹתְךָ מִצְוֹתָיו: ", + "לה. יוֹמָם וָלַיְלָה זִכְרוֹ מִפִּיךָ אַל יָמוּשּׁ. בְּשָּׁכְבְּךָ תִּשְׁגֶּה בְּאַהֲבָתוֹ, וּבְקוּמֶךָ וּבְהִלּוּכֶךָ תִּמְצָאֶנּוּ, וַהֲקִיצוֹתָ בּוֹ תְּשַּׁעֲשָּׁע, וְהוּא יְיַשֵּׁר אוֹרְחוֹתֶיךָ:", + "לו. כַּוֵּן בִּתְפִלָּתְךָ, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא עֲבוֹדַת הַלֵּב. וְאִם בִּנְךָ יְדַבֵּר לְךָ וְלֹא מִלִּבּוֹ, הֲלֹא יִחַר לְךָ, וּמַה תַּעֲשֶׂה טִפָּה סְרוּחָה לִפְנֵי מַלְכּוֹ שֶּׁל עוֹלָם. וְלֹא תִּהְיֶה כְּעֶבֶד שֶּׁמָּסְרוּ לוֹ מְלָאכָה נִכְבֶּדֶת לְטוֹבָתוֹ, וְחִבְּלָהּ. וְאֵיךְ יַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּמַה טּוֹב לְבַקִּשּׁ סְלִיחָה, עַל אָמְרְךָ סְלַח לָנוּ, בְּלֹא כַּוָּנָה. וְאִם אִי אֶפְשָּׁר בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, בְּרָכָה רִאשּׁוֹנָה שֶּׁל שְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה, וּפָסוּק רִאשּׁוֹן שֶּׁל קְרִיאַת שְּׁמַע אַל יֶחְסַר. כִּי לֹא יָצָא חוֹבַת הַתְּפִלָּה מִי שֶּׁלֹּא כִּוֵּן בָּהֶם:", + "לז. לְמֹד פָּרָשִּׁיּוֹתֶיךָ עִם הַצִבּוּר, שְּׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וּפֵרוּשּׁ רַשִּׁ''י ז''ל, וּתְדַקְדֵּק בּוֹ כַּאֲשֶּׁר תּוּכַל, וְכֵן יִהְיֶה לְךָ בַּגְּמָרָא, כִּי הָעוֹסֵק בַּגְּמָרָא מִדָּה טוֹבָה, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ שָׂכָר. וְאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, וּתְנַן תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם: " + ], + [ + "לח. מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶּׁר יֵאָכֵל וּמִכָּל מַשְּׁקֶה אֲשֶּׁר יִשָּׁתֶה, אַל תִּהְיֶה בְּלֹא בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף. וְכַוֵּן בָּהּ כַּאֲשֶּׁר תּוּכַל. וְכַסֵּה רֹאשְּׁךָ כְּשֶּׁתַּזְכִּיר אֶת ה', וְיָזְמוּ [נ''א ותסגור] עֵינֶיךָ. כִּי מִדֵּי דַּבְּרוֹ בוֹ, אַל תְּהִי כָּאָמוּר: ''בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי'':", + "לט. נְטוֹל יָדֶיךָ לַתְּפִלָּה וְלַאֲכִילָה, וּבְעֵת צֵאתְךָ מִצְרָכֶיךָ בָּרֵךְ אֲשֶּׁר יָצַר, וְעַל נְטִילַת יָדַיִם לֹא תְּבָרֵךְ, אִם לֹא קִנַּחְתָּ אוֹ שִּׁפְשַּׁפְתָּ, וְתִרְצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד אָז תִּתְפַּלֵּל [נ''א תברך] אֲשֶּׁר יָצַר וְעַל נְטִילַת יָדָיִם:", + "מ. גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ, עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ. לְמַעַן תִּזְכּוֹר וְקַדֵּשּׁ עַצְמְךָ בְּכָל דְּבָרֶיךָ. וֶהֱוֵי צָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא. וְעִם בֵּיתְךָ, כִּי אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶּׁבֵּין אִישּׁ לְאִשְּׁתּוֹ, עָתִיד לִיתֵּן עָלֶיהָ אֶת הַדִּין, וְאַל תִּנְהַג עַצְמְךָ בְּקַלּוּת רֹאשּׁ. וִיהִי מוֹרָא שָּׁמַיִם עָלֶיךָ, וְהִשָּׁמֵר מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה וַאֲפִלּוּ פְּנוּיָה. וּמְזוּזוֹת עַל פִּתְחֵי בֵיתְךָ אַל יֶחְסָרוּ:", + "מא. סוֹד אַחֵר אַל תְּגַל. גַּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶּׁר יְדַבְּרוּ לְפָנֶיךָ שֶּׁלֹּא עַל דֶּרֶךְ סוֹד, טוֹמְנֵהוּ בְּקִירוֹת לִבֶּךָ. [נ''א טמנם בקרב לבך] גַּם אִם תִּשְּׁמְעֶנּוּ מֵאַחֵר, אַל תֹּאמַר כְּבָר שָּׁמַעְתִּי זֶה. וּמִשּׁוֹכֶבֶת חֵקֶיךָ שְּׁמוֹר פִּתְחֵי פִּיךָ:", + "מב. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם שְּׁמוֹר הָעִתִּים הַקְּבוּעִים לַתְּפִלָּה, וּפְתַח לִבְּךָ שָּׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּפִלָּה. וֶהֱוֵי זָהִיר שֶּׁתִּהְיֶה מֵעֲשָׂרָה הָרִאשּׁוֹנִים. וְאַל תְּדַבֵּר שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּתְפִלִּין עַל רֹאשְּׁךָ וְעַל זְרֹעֲךָ אַל יֶחְסָרוּ:", + "מג. פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ, לְיַשֵּׁר עַצְמְךָ בְּדֶרֶךְ בֵּינוֹנִי בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, וּבְכָל מִדּוֹתֶיךָ. וְאַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל. וּבְדִבּוּרֶיךָ וּבְהַסְבָּרַת פָּנִים, עִם הָאֱמוּנָה. וּרְדוֹף אַחַר הַשָּׁלוֹם:", + "מד. קְבַע עִתִּים לַתּוֹרָה, קוֹדֶם אֲכִילָה וּשְּׁכִיבָה, וְדִבַּרְתָּ בָּם עַל שֻּׁלְחָנֶךָ. וְהִזְהַרְתָּ בָּם אַנְשֵּׁי בֵּיתְךָ לְהַדְרִיכָם עַל פִּי הַתּוֹרָה, בְּכָל הַדְּבָרִים הַצְרִיכִים אַזְהָרָה. לִשְׁמוֹר פִּיהֶם מִלְּהִתְהַלֵּל, [נ''א מלהתחלל] כִּי תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶּׁל אָדָם קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה:", + "מה. שְׂמַח בְּשָּׁמְעֲךָ תּוֹכַחַת, כְּמוֹצֵא שָּׁלָל רָב. וְהוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָ. כִּי טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסוּתָּרֶת, וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם:", + "מו. תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ הַבֵּט סוֹפָם, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָה. כִּי הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשּׁוֹ:", + "מז. הִזָּהֵר שֶּׁלֹּא תִּסְמוֹךְ בִּלְבָבְךָ, וּשְּׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, וְתִּהְיֶה זָרִיז לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת, וּמִכָּל מִשְׁמָר נְצוֹר לִבֶּךָ:", + "מח. אַל תָּקוּם מִמִּטָּתְךָ כְּאִישּׁ עָצֵל, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת כְּדֵי לַעֲבוֹד לְיוֹצְרֶךָ:", + "מט. אַל תְּאַחֵר לָרוּץ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה. וְשָּׁמַרְתָּ רַגְלֶיךָ פֶּן יִהְיוּ מְטֻנָּפוֹת. אַל תָּשִׂים לִבְּךָ אֲחוֹרַנִּית בִּשְּׁעַת הַתְּפִלָּה, וְהִתְכַּוֵּין לְבָרֵךְ לְיוֹצְרֶךָ:", + "נ. אַל תְּדַבֵּר בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשּׁוֹן אֲחֶרֶת, כָּל עֵת שֶּׁהַחַזָּן מִתְפַּלֵּל, וְתַעֲנֶה אָמֵן:", + "נא. אַל תִּנְשֶּׁה פְּגִיעַת הַמָּוֶת שֶּׁתָּבוֹא פִּתְאוֹם, וְתִזְכּוֹר מַעֲמַד הַדִּין:", + "נב. אַל תִּתְעַסֵּק בְּמִצְוָה כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרָס, וְאַל תִּרְחַק מִן הָעֲבֵרוֹת מִפְּנֵי הָעוֹנֶשּׁ, רַק עֲבוֹד מֵאַהֲבָה:" + ], + [ + "נג. אַל תִּתְרַשֵּׁל בְּמִצְוָה אִם בָּאָה לְיָדְךָ וְתַעֲשֶׂנָּה לְשֵּׁם שָּׁמַיִם בְּלֹא אִיחוּר:", + "נד. אַל תִּתְעַצֵל בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה שֶּׁאִם לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְּׁכִינָה בְּכָל חוֹדֶשּׁ דַּיָּם:", + "נה. אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶּׁיַּלְעִיגוּ הַבְּרִיּוֹת, שֶּׁדַּרְכָּם לְהַעֲלִים הַטּוֹבוֹת וּלְגַלּוֹת הָרָעוֹת:", + "נו. אַל תַּקְלֶה אָבִיךָ וְאִמְּךָ, וְאַל תְּצַעֵר אוֹתָם, וְכַבְּדֵם כְּפִי יְכָלְתְּךָ כָּל יְמֵיהֶם:", + "נז. אַל יִהְיוּ פָנֶיךָ זְעוּמוֹת נֶגֶד עוֹבְרִים וְשָּׁבִים, וְקַבֵּל אוֹתָם בְּפָנִים מְאִירִים:", + "נח. אַל תִּשְּׁכַּח לְהַעֲנִיק לָהֶם צֵדָה וְלָעֲשׂוֹת לְוָיָה לָהֶם, וּתְנַחֲמֵם בִּדְבָרִים:", + "נט. אַל תָּשִׂים עֵינְךָ לְמִי שֶּׁעָלָה לְעוֹשֶּׁר יוֹתֵר מִמְּךָ, אֶלָּא לְמִי שֶּׁהוּא תַּחְתֶּיךָ:", + "ס. אַל תְּבַהֵל לִקְצוֹף מִשּׁוּם דָּבָר. וְהַאֲרֵךְ אַפֶּךָ, פֶּן תְּאַבֵּד אֶת חָכְמָתֶךָ:", + "סא. אַל תּוֹצֵא מִמְּךָ עִקְּשּׁוּת פֶּה וְנִבּוּל פֶּה כִּי עַל כָּל דְּבָרֶיךָ תָּבֹא בְּמִשְּׁפָּט:", + "סב. אַל תַּחֲזִיק כַּעַסְךָ עִם חֲבֵירְךָ יוֹם אֶחָד, וְתִכָּנַע לְפָנָיו לְבַקֵּשּׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה קוֹדֶם:", + "סג. אַל תְּדַבֵּר בְּצַוָּאר עָתָק וְאַל תָּעִיז מֶצַח שֶּׁלֹּא לְקַבֵּל עָלֶיךָ יִרְאַת שָּׁמַיִם:", + "סד. אַל תָּשִּׁיב לִמְחָרְפֶיךָ וְלִמְכַזְּבֶיךָ, [נ''א ולמבזיך] וְתָשִׂים יָד לַפֶּה וּשְּׁתוֹק, פֶּן יֵחַם לְבָבְךָ:", + "סה. אַל תִּתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָךְ, כִּי לְסוֹף הֵם יַשְּׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בְּכַעַס:", + "סו. אַל תִּתְגָּאֶה עַל הַבְּרִיּוֹת, וְתִהְיֶה שְּׁפַל רוּחַ, וְכֶעָפָר שֶּׁהַכֹּל דָּשִּׁין בּוֹ:", + "סז. אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם וּלְכָל דָּבָר, שֶּׁאֵין לְךָ אָדָם שֶּׁאֵין לוֹ שָּׁעָה וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶּׁאֵין לוֹ מָקוֹם:", + "סח. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף, כִּי רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד. וְאַל יֶחְסַר מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָּׁנָה בְּפַעַם אֶחָד, וּבְכָל חֹדֶשּׁ וּבְכָל שָּׁבוּעַ כְּפִי מִסַּת יָדְךָ. וּבְכָל יוֹם לֹא תֶּחְסַר מַתָּנָה מוּעֶטֶת לְכָל הַפָּחוֹת קוֹדֶם תְּפִלָּה. וְאִם הִגִּיעַ לְמַעֲשֵׂר תִּתֵּן. וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתְךָ. בְּכָל אֲשֶּׁר תִּמְצָא יָדְךָ לִגְמוֹל, הֵן לַחַיִּים הֵן לַמֵּתִים הֵן לַעֲנִיִּים הֵן לַעֲשִּׁירִים:", + "סט. רְצֵה בַּאֲשֶּׁר יִרְצֶה יוֹצֶרְךָ, שְׂמַח בְּחֶלְקְךָ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו תָּמִיד לְהַטּוֹת לְבָבְךָ לְעֵדוֹתָיו. וּבִשְּׁאָר דְּרָכֶיךָ הַשְּׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ. וְאַל יִקְשֶּׁה בְּעֵינְיִךָ לְהוֹצִיא לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב בְּכָל הַצָרִיךְ. וְהִשְּׁתַּדֵּל לְכַבְּדָם, וּלְקַבְּלָם מִבְּעוֹד יוֹם. וּלְהִתְעַנֵּג בָּהֶם בַּאֲכִילָה וּשְּׁתִיָּה, וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשּׁ. וְכַבְּדֵהוּ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, לַעֲרוֹךְ שֻּׁלְחָן בְּמוֹצָאֵי שַּׁבָּת:", + "ע. אַל תִּישַּׁן כְּעָצֵל שֵּׁנָה רַבָּה, וְתַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְהָקִיץ בְּהָנֵץ הַחַמָּה, וּלְקוֹל הַצִפּוֹר קוּם מִמִּטָּתְךָ:", + "עא. אַל תִּתְפַּלֵּל בְּלֹא נְקִיּוּת כַּפַּיִם וּבְלֹא טָהֳרָה, כִּי תְּפִלָּתְךָ לֹא תְּהֵא נִשְּׁמַעַת:", + "עב. אַל תִּתְפַּלֵּל כִּי אִם בְּכַוָּנַת הַלֵּב וּבְנַחַת, כְּדֵי שֶּׁיִּשְּׁמַע הָאוֹזֶן:", + "עג. אַל תִּשְּׁכַּח צוּר יְלָדְךָ וּמְחוֹלְלֶךָ, וּבְכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ וּתְבִיאֵהוּ [נ''א ותשווהו] לְנֶגְדְּךָ תָּמִיד:" + ], + [ + "עד. אַל תַּרְבֶּה לִשְׂמוֹחַ. וּזְכוֹר כִּי רוּחַ חַיְּיִךָ. אַתָּה נוֹצָר מֵעָפָר, וְאַחֲרִיתְךָ רִמָּה:", + "עה. אַל תֹּאמַר עַל שּׁוּם מִצְוָה אֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ לְמָחָר, שֶּׁמֶּא לֹא תִּפָּנֶה לַעֲשׂוֹת:", + "עו. אַל תִּפָּרֵד מֵהֶגְיַית [נ''א מהגיון] חָכְמָה וּמוּסָר, וְתִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים וְהִתְחַכֵּם:", + "עז. אַל תַּנִּיחַ דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, אַף עַל פִּי שֶּׁמַּלְעִיגִין עָלֶיךָ, וְאַל תֵּבוֹשּׁ לִדְבַר מִצְוָה:", + "עח. אַל תִּקְפֹּץ יָדְךָ מִלִּתֵּן תָּמִיד אֶל הָעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים, וּמִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלָּם:", + "עט. אַל תְּאַחֵר לָרוּץ וּלְמַהֵר וּלְהָכִין לִפְנֵיהֶם שֻּׁלְחָן וָלֶחֶם, כִּי שֶּׁמֶּא הֵם רְעֵבִים:", + "פ. אַל תִּתְעַצֵל לְהָבִיא מַעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, כִּי מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף:", + "פא. אַל תַּבִּיט לְמִי שֶּׁהוּא קָטָן מִמְּךָ בַּעֲבוֹדָה וּבְיִרְאָה, כִּי אִם לְגָדוֹל מִמְּךָ:", + "פב. אַל תָּרִים יָדְךָ עַל חֲבֵרְךָ, וְאַף אִם הוּא מְקַלֵּל אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ בְּפָנֶיךָ:", + "פג. אַל תּוֹצִיא דִּבָּה וּלְשּׁוֹן הָרָע עַל שּׁוּם בְּרִיָּה, וְלֹא לְזוּת וּרְכִילוּת:", + "פד. אַל תְּהִי נִבְהָל לְהָשִּׁיב בְּעַזּוּת לְמִי שֶּׁאָמַר דְּבָרִים אֲשֶּׁר לֹא טוֹבִים:", + "פה. אַל תַּשְּׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלֶךָ, וְאַל תִּהְיֶה צוֹוֵחַ כַּבְּהֵמָה. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת:", + "פו. אַל תַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרְךָ בָּרַבִּים, כִּי הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:", + "פז. אַל תַּרְאֶה יְכוֹלֶת נֶגֶד שּׁוּם אָדָם אִם יָדְךָ גָּבְרָה, כִּי לֹא תֵדַע אִם תַּחֲלוֹשּׁ:", + "פח. אַל תִּרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד, וְלֹא תַּעֲלֶה בְּמַעֲלָה שֶּׁאֵינָה רְאוּיָה לָךְ:", + "פט. אַל יְכַבְּדוּךָ בְּנֵי אָדָם פֶּן יְבַעֵט וְיַשְּׁפִּילְךָ:", + "צ. אַל תֶּרֶף יָדְךָ מִלְּבַקִּשּׁ רֵעִים וְאוֹהֲבִים. וְאַל יִמְעַט לְפָנְיִךָ שׂוֹנֵא אֶחָד:", + "צא. אַל תְּגַנֶּה מֶקַּח חֲבֵרְךָ, וְאַל תַּחֲלִישּׁ דַּעְתּוֹ כִּי זֶה מִנְהָג לַחֲסֵירֵי דַּעַת:", + "צב. אַל תֹּאמַר בְּצִדְקָתִי [נ''א בצדקתי העשרתי], וְתִירָא שֶּׁלֹּא תְּקַבֵּל שְׂכָרְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה:", + "צג. אַל תַּטֶּה אֶת חֲבֵרְךָ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה אֶל דֶּרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:", + "צד. אַל תֹּאכַל אֲכִילָה גַּסָּה עַד שֶּׁתְּמַלֵּא כְּרֵסְךָ, כִּי הַרְבֵּה חֳלָאִים בָּאִים עַל רוֹב אֲכִילָה:", + "צה. אַל תְּהִי בְּסוֹבְאֵי יַיִן בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר, פֶּן תִּשְּׁכַּח אֶת בּוֹרַאֲךָ וְתַחְלִיא. [נ''א ותחטא]:", + "צו. אַל תַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים עַל רוֹב מוֹרָא:", + "צז. אַל תִּתְיַחֵד עִם שּׁוּם אִשָּׁה חוּץ מֵאִשְּׁתְּךָ וְאִמְּךָ וּבִתְּךָ, וַאֲפִלּוּ עִם שְּׁתֵּי נָשִּׁים:", + "צח. אַל תְּשַּׁבֵּחַ אִשָּׁה בְּיָפְיָהּ וּבְטוּב מַעֲשֶׂיהָ, פֶּן יְאַשְּׁרוּהָ הַשּׁוֹמְעִים:", + "צט. אַל תִּתֵּן תִּפְאֶרֶת לְעַצְמְךָ וְאַל תְּיַקִּר גּוּפְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְתַקְטִין אֶת עַצְמֶךָ:", + "ק. אַל תְּבַהֵל מַעֲשֶׂיךָ:", + "קא. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר בִּדְבָרִים הַמּוֹעִילִים, וּבְלֹא נֶזֶק, כִּי אִם בְּקוֹצֶר לָשּׁוֹן:", + "קב. אַל תֶּרֶף יָדְךָ לִקְנוֹת לְךָ חָבֵר נֶאֱמָן וּשְּׁמוֹר אוֹתוֹ, וְאַל תְּאַבְּדֵהוּ כִּי טוֹב:" + ], + [ + "קג. אַל תְּפַתֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בְּשִׂפְתֵי חֲלָקוֹת וּבַחֲנִיפוּת, וְאַל תְּדַבֵּר בְּלֵב וָלֵב:", + "קד. אַל תַּכְעִיס [נ''א תונה] לְשּׁוּם נָכְרִי כִי אֵין נָכְרִי שֶּׁאֵין לוֹ שָּׁעָה וְעֶבְרָתָם שְּׁמוּרָה נֶצַח:", + "קה. אַל תִּתְחַבֵּר לְאָדָם רָע וְחוֹטֵא וְכַעֲסָן וּכְסִיל פֶּן תָּבִיא כְּלִמּוֹת עָלֶיךָ:", + "קו. אַל תַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ לְנַצֵחַ אֶת הֶחָכָם, כִּי לֹא תַּרְבֶּה עַל חָכְמָתְךָ חָכְמָה:", + "קז. אַל תְּהִי קַפְּדָן לְדָבָר מוּעָט נֶגֶד שּׁוּם אָדָם, פֶּן תְּלַקֵּט שׂוֹנְאִים עַל חִנָּם:", + "קח. אַל תְּהִי לָהוּט לָדַעַת הַסְּתָרִים שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְדָבָר הַמְּכֻסֶּה מִמְּךָ:", + "קט. אַל תַּעַשׂ בַּסֵּתֶר מַה שֶּׁתִּתְבַּיֵּשּׁ בְּגָלוּי, וְאַל תֹּאמַר מִי רוֹאֵנִי:", + "קי. אַל תַּחְשּׁוֹב עָוֹן לְמִי שֶּׁיָּבוֹא לְהִתְנַצֵל לְפָנֶיךָ אִם אֱמֶת וְאִם שֶּׁקֶר:", + "קיא. אַל תִּסְמוֹךְ לְיַד מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, וְתַעֲבוֹד לְבַקִּשּׁ מְזוֹנוֹתֶיךָ:", + "קיב. אַל יְהִי מָמוֹן שֶּׁלְּךָ חָבִיב עָלֶיךָ יוֹתֵר מִגּוּפְךָ, כְּמוֹ לַעֲבוֹר עַל הַמֶּכֶס וְלָלֶכֶת יְחִידִי:", + "קיג. אַל תִּתֵּן בִּלְבָבְךָ קִנְאָה שֶּׁזּוֹ הִיא חוֹלָה רָעָה שֶּׁאֵין לָהּ רְפוּאָה: במהדורת התוי''ט אין תקנה קי''ד כלל. הוספנו התקנה עפ''י כת''י:", + "קיד. אַל תְּהִי רָגִיל לֹא בִּשְּׁבוּעָה וְלֹא בִּנְדָרִים כִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים:", + "קטו. אַל תַּרְגִּיל לִשָּׁבַע עַל גּוּפְךָ וַאֲפִלּוּ עַל דְּבַר אֱמֶת:", + "קטז. אַל תְּאַחֵר לַעֲשׂוֹת תְּשּׁוּבָה שְּׁלֵמָה, וּלְבַקֵּשּׁ רְפוּאָה לְחוֹלִי נַפְשֶּׁךָ:", + "קיז. אַל תַּעֲמוֹל לָרוּחַ, וְאַל תִּשְּׁמַע דְּבָרִים בְּטֵלִים:", + "קיח. אַל תְּכַנֶּה שֵּׁם רָע [נ''א לחברך] כִּי הַמְכַנֶּה שֵּׁם [נ''א רע] לַחֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:", + "קיט. אַל תִּבְטַח בְּעָשְּׁרְךָ, כִּי הַבּוֹטֵחַ בְּעָשְּׁרוֹ מְלַקִּט שׂוֹנְאִים, וְיִכָּשֵּׁל תַּחַת שׂוֹנְאָיו:", + "קכ. אַל תְּהִי סַרְבָּן אֶל אַנְשֵּׁי עִירְךָ, לְבַטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹן אֲחֵרִים:", + "קכא. אַל תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לֶאֱכוֹל חוּץ מִבֵּיתְךָ, עִם קִבּוּץ הַרְבֵּה שֶּׁלֹּא לִסְעוּדַת מִצְוָה:", + "קכב. אַל תְּשַּׁבֵּר [נ''א תשכר] גּוּפְךָ לְהִשְּׁתַּכֵּר מִיַּיִן, פֶּן תִּהְיֶה מְגֻנֶּה וּתְנַבֵּל אֶת פִּיךָ וְתִתְחָרֵט:", + "קכג. אַל תִּכְעֹס בְּאִשְּׁתְּךָ, וְאִם רִחַקְתָּ אוֹתָהּ בִּשְׂמאֹל קָרֵב אוֹתָהּ בְּיָמִין בְּלֹא אִיחוּר:", + "קכד. אַל תְּבַזֶּה אֶת אִשְּׁתְּךָ וְכַבֵּד אוֹתָהּ, וּתְסִירֶנָּה מִן הַחֵטְא:", + "קכה. אַל תְּהִי רָגִיל לֵישֵּׁב עִם הַלֵּצִים פְּחוּתֵי הַנֶּפֶשּׁ פֶּן יַחֲטִיאוּךָ:", + "קכו. אַל תִּתְעַצֵל לְבַקֵּשּׁ חָכְמָה, וּלְיַסֵּר אֶת חֲבֵרְךָ בְּסֵתֶר וְדֶרֶךְ כָּבוֹד:", + "קכז. אַל תְּדַבֵּר בְּלֹא עִתּוֹ וּבְדָבָר שֶּׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, וּשְּׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ:", + "קכח. אַל תְּדַבֵּר עִם מְהוֹלָל וּמְשֻּׁגָּע, שֶּׁלֹּא יְקַבֵּל דְּבָרֶיךָ וִיבַזֶּה אוֹתָם:", + "קכט. אַל תְּהִי כְּפוּי טוֹבָה, וְכַבֵּד כָּל מִי שֶּׁפָּתַח לְךָ פֶּתַח לְבַקִּשּׁ דֵּי סִפּוּקְךָ:", + "קל. אַל תּוֹצִיא מִפִּיךָ דְּבַר שֶּׁקֶר וְכָזָב, וְנֶאֱמָן לְכָל אָדָם וַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי:", + "קלא. אַל תִּתְעַצֵל לְהַקְדִּים שָּׁלוֹם לְכָל אָדָם, וַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי דַרְכֵי שָּׁלוֹם:", + "קלב. אַל תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לַעֲמוֹד, כִּי אִם אֵצֶל חָכָם, וּשְּׁמַע וְהַאֲזִין דְּבָרָיו:" + ], + [ + "אוֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָה:
א. שֶּׁיַּפְרִישּׁ מַעֲשֵׂר מִכָּל רֶוַח שֶּׁיָּבִיא ה' יִתְעַלֶּה לְיָדוֹ:", + "ב. שֶּׁיִּתֵּן מִיָּד לִצְדָקָה אֲשֶּׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְלִבְסוֹף כָּל חֹדֶשּׁ וּלְסוֹף כָּל שָּׁנָה זָהָב וָחֵצִי:", + "ג. שֶּׁיִּתְפַּלֵּל עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם עִם הַצִבּוּר:", + "ד. שֶּׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם:", + "ה. שֶּׁיִּקְבַּע מְזוּזָה בְּכָל שַּׁעֲרֵי בֵּיתוֹ הַמְחֻיָּבִים בִּמְזוּזָה:", + "ו. שֶּׁיִּקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה:", + "ז. שֶּׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן בְּמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ וּבְדִבּוּרוֹ:", + "ח. שֶּׁיְּכַבֵּד לוֹמְדֵי תּוֹרָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ:", + "ט. שֶּׁיּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתוֹ וְלֹא יִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:", + "י. שֶּׁיָּדִין אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת:", + "יא. שֶּׁיִּמְחוֹל בְּכָל לַיְלָה קוֹדֶם שֶּׁיָּלִין לְכָל מִי שֶּׁחָטָא לוֹ בִּדְבָרִים:", + "יב. שֶּׁיִּשְּׁתַּדֵּל לְהַכְנִיס שָּׁלוֹם בֵּין אִישּׁ לְאִשְּׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ:", + "יג. שֶּׁיַּזְהִיר אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל הַתְּפִלָּה וְעַל נְטִילַת יָדַיִם וְעַל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:", + "יד. שֶּׁיִּפְרַע הַתָּמִיד בְּכָל שִּׁשִּׁי:", + "טו. שֶּׁיִּלְמוֹד הַפָּרָשָּׁה בְּכָל שָּׁבוּע שְּׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, וּפֵרוּשּׁ רַשִּׁ''י ז''ל:", + "טז. שֶּׁיִּקְרָא אִגֶּרֶת הַתְּשּׁוּבָה שֶּׁחִבֵּר רַבֵּינוּ יוֹנָה ז''ל בַּשָּׁבוּע שֶּׁיָּחוּל רֹאשּׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ:", + "יז. שֶּׁיִּקְבַּע סְעוּדָה שְּׁלִישִּׁית בְּכָל שַּׁבָּת אַחַר מִנְחָה:", + "יח. שֶּׁיְּכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶּׁר נָתַן לוֹ:", + "יט. שֶּׁיַּעֲרוֹךְ שֻּׁלְחָן בְּכָל מוֹצָאֵי שַּׁבָּת וְיֹאכַל אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט:", + "כ. שֶּׁיְּסַיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ בְּגוּפוֹ וּבִדְבָרָיו:", + "כא. שֶּׁיִּתְוַדֶּה בְּכָל לַיְלָה קוֹדֶם שֶּׁיִּשַּׁן, מִלְּבַד הַלֵּילוֹת שֶּׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית. וְיִתְאַבֵּל עַל עֲוֹנוֹתָיו וְעַל אֹרֶךְ גָּלוּתֵנוּ וְעַל חֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵּׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. שֶּׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ:", + "כב. שֶּׁיַּעֲשֶׂה יוֹם אֶחָד תַּעֲנִית בְּכָל חֹדֶשּׁ בְּיוֹם שֶּׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה, וְאִם לֹא יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת שֶּׁיִּתֵּן שְּׁנֵי פְשִּׁיטִין לִצְדָקָה:", + "כג. שֶּׁיְּקַיֵּם בְּהַצְנֵעַ לְכַלְכֵּל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כִּי הוּא עֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ הַנִּבְחֶרֶת וְהָרְצוּיָה לְפָנָיו:" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Orchot Chaim -- TE", + "http://www.ateret4u.com/online/f_01675.html" + ] + ], + "heTitle": "אורחות חיים להרא\"ש", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/Yesod hayirah, London 1919.json b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/Yesod hayirah, London 1919.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8b3a1f34f576a00467a1cdfb1865ee70e9ecce28 --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/Yesod hayirah, London 1919.json @@ -0,0 +1,340 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Yesod HaYirah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753", + "versionTitle": "Yesod hayirah, London 1919", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "יסוד היראה", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "text": { + "Prelude": [ + "הלא כתבתי לך שלישים במועצות, ודעת לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה, ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד.", + "שאלוני מתי בינה להורות / אליהם אורחות מוסר וחכמה,
וחוקים ימצאו בהם תחייה / לגופותם בעודם על אדמה,
ויום יקראו לעלות מרומים / יהיו להם לחיי הנשמה.", + "ותמהתי מאד על שאילתם / והנה היא בעיניי נפלאתה,
למען נסגרה גם נעלמה, / ומעין כל יצורים נחבאתה,
ולא ידע אנוש ערכה ודרכה, / לבד ליראי אלהים נמצאתה.", + "וסבותי אני לדרוש ולתור / בתורת אל ואכין רעיוניי,
ובחנתי בכור מצרף תבונות / בני שכל אשר היו לפניי,
וראיתי אשר הכל כאיין / והבל בלעדי יראת יי.", + "ועתה מה אני יושב ודומם, / הלא טוב לי להקיץ את שנתי,
ואבנה בית זבול נישא ונכון / בראש הרים, ושמה תחנותי,
יסוד יראה איסד מוסדותיו ואעמיד על שעריו את דלתי.", + "שמעוני והטו אזניכם לי, / ושימו לב ועיניכם פקחו,
ואל תמרו לדברי פי וקולי / אשר אקרא, ומוסרי לקחו,
ואוכיחה ואערכה משלים / ישרים עד מאד זכו וצחו.", + "קחו מוסר, ואל תקשו לבבכם, / ולמה תהיה לכם למוקש,
ונסו ודעו כי כל אמריי / בצדק הם, ואין נפתל ועקש,
והנה נוזלים על הלבבות, / לרוותם כמו יורה ולקש.\n" + ], + "On Fear": [ + "ירא ה', והיא ראשון וראשית / לכל חכמה, ויש לה סוף ותכלה,
בראשיתה מנוחת הגוייה, / ובה תשכח יגונה ועמלה,
וגם באחריתה נמצאת לנפש / אנוש שלום ושום טוב ותהילה.", + "ירא האל, ולא תירא בני איש / ואם עלו בכסא המלוכה,
הכי יראת אל תהיה לך / למעוז אם תהיה שפל ודכא,
ובה תבטח, ואין מי יחרידך, / והיא מידה לכל מידות נסוכה.", + "ירא האל יראוך אנשים, / ואם הם ממך עזים וקשים,
וכי תעוז ביראת אל למולם, / בפחדם יחרד לבם כנשים,
וכי בטחה ושקט שאננות / להוציא רגלך מפח יוקשים.", + "ירא מאהבה האל והיתם, / ויראתך אזיי תהיה שלימה,
וזה ייאות, למען כי יצרך / מאפס, ומאין כל מאומה
הביאך לעמוד תמיד לפניו, / וריקם אותך צורה נעימה.", + "ירא ופחד בתוכן מעשיך, / וכולם יהיו אוליי ושמא,
ואל תבטח בעשרך ותעוז, / ועין לך ואיך תהיה כסומא,
ומי ידע הכיום מחרתו, / ואם לא יהיה נמשל ונדמה.", + "ירא האל, ושיתהו לנגדך / במעשיך, ולא תחטא לעולם,
וזיכר שם כבודו יהיה על / שפתיך בכל דבר ותשלם,
ואל נא תעצים עין כעור / וגם אל תחסום פיך ותאלם.", + "ירא האל, והיה חרד לקיים / אשר צווה בתורתו וחוקיו,
וכי תחטא, תשוב שגג כזדון / להנחם וחסד רחמיו קו,
והוא יחשוב לך זדון כשגג, / וכי תשוב לדבקה עם דביקיו." + ], + "On Prayer and Service": [ + "ירא האל, ודו בקה בו לעובדו / בלב שלם, וקו טובו וחסדו,
ויעלז לבך על כל גמוליו / אשר יגמול, וברך שם כבודו
ובלתתו אל תעשה מאומה, / הלא הוא אל, ואין עוד מלבדו.", + "עבודת אל עוד תהיה לנפשך, / ובלעדה תהי עובד לזרים,
ומה יתרון לך על כל עמלך, / אשר תעמל ותוריש לאחירים,
ומה שואל לך כי אם ליראה, / אהוב חסד, ומשפטים ישרים.", + "ירא האל, והתפלל לפניו, / ותמצא חן ושכל טוב בעיניו,
וכי תשאל מלפניו שאלתך, / היה ירא וחרד מחרוניו,
ואת פתחי שפתיך שמור, אז / יחנך ויפק לך רצוניו.", + "ירא אל, קדמה פניו בתודה / בטרם תעשה כל עבודה
ונס רגלך בשם קדשו תרימו, / ואין על כל דרכיך חרדה,
והבן שפתיך וליבך / לאל אחד, ולא תמוט למועדה:", + "ירא האל, וכי תערך לפניו / תפילתך ירא ועמוד במורא,
עצום עינך וידך אזור נא, / לבבך פן יהי פונה בזרה,
התדרוש מלכך בשר כמותך / ותפנה אל מלאכה או סחורה.", + "קבע מקום אשר תעמוד לפניו, / ומדוע תהי נע אנה ואנה,
ובקש לו לבד די מחסורך / אשר תחסר בכל רגע ועונה,
והמותר שמור אל תבקש, / וריחמך ונתן לך חנינה.", + "ערוך סדר תפילתך, ואחר / קרא אליו ודרשתו לשוכנו.
והבן את אשר תוליך בידך / תשורת שי בבואך אל מעונו,
היאות לערוך שיח לפניו / אשר מרמה ושקר על ימינו.", + "בעמדך אל פני מלך מלכים / לבקש מלפניו כל צרכים,
זכור מי את, ומה ומה הם מעשיך / אשר ישרו ואם המה הפוכים.
ומי האל אשר תעמוד לפניו, / והוא צופה בסתרי מחשכים.", + "בבקשך פני גבר עמיתך, / הלא תבוש ותתכסה כלימה,
וספק אם שאילתך בידו, / ואם תקדים גמול כמה וכמה,
ואיך לא תעטה אימה בדורשך / אשר קדם גמלך כל מאומה.", + "הנה תודה על כל מה שקדמך / גמולות הרחמים וחסדים,
והתבונן על הבא לבקש / והתפלל לך על העתידים,
וזאת היא מערכת התפילה / והיא עיקר עבודת החסידים." + ], + "On the Law and Wisdom": [ + "ירא האל, ירא את חכמיו / אשר יורו לך דרך ישרה,
והתבונן לך צאת אחריהם, / ומפיהם למוד דעת ותורה,
ודע כי נפשך היא בידם / על צרור החיים צרורה.", + "ירא האל ותורתו קדושה / ותהיה לך יקרה מפנינים,
ועל פיה תישר מעשיך / ונפלו לך חבלים בנעימים,
והנה היא לבדך אוצר לנפשך / וגם בה תאריך שנים וימים.", + "קנה בינה, קנה תורה ומצוה, / ובהם תהיה ידך חזקה,
וכי היא המסילה הקרובה / ליראת אל ואם נראית רחוקה,
וכמה יעבור איש לא יבונן / וידע סוד עבודת אל רחוקה.", + "קנה תורה קנה קניין ספרים / אשר מפז ותרשישים יקרים,
ואם נולד לך ספק בשכלך, / שאל בהם כמו אורים ותומים,
הילך בקרב גיבור ויעוז / וחרבו על ימינו אין להרים.", + "קנה חכמה ותורה, והגה בה / עדי תהיה בלוח לב כתובה,
וכי תוסיף בכל יום להגותה, / תהיה אורה פרי חדש באיבה
ואיש יפתח וישדד האדמה / כמו יוסיף חרוש יוסיף תנובה.", + "ראו, מה נעמה תורה ויראה, / כמו עלמה יפפייה ונאה,
אשר תעדה עדי זהב, ותלבש / לבוש שנים ותתיפה במראה,
והנה היא מבורכת בטעמה, / אשר נעם וחן היא נשואה.", + "ותורה מבלי יראה, כאשת / מדנים סוררה סרה בטעמה,
ועינה קרעה בפוך וכחל / וגם תעד בחלייתה ונזמה,
ומה בצע ביפעתה וזיוה, וסות ערייה וערוותה ערומה.", + "ראו תורה אשר הושת יסודה / ביראת אל מצאתיה למבצר,
ומגדל עוז לתלפיות בנוים, / מיוסדים יסוד רחב ולא צר,
לעולם יעמד חזק ואמיץ / למול אויב, ואם יעוז ויפצר.", + "ותורה מבלי יראה, כבית / ומגדל רם ואין להם יסודות,
תמול גבהו ורומו עד שחקים, / כטור גזית למבצר ומצדות,
ומה בצע, ויום מחר כתילים, / ירקדון בני שעיר ושדות.", + "קנה תורה בלימוד והבנה, / ותזהר לעובדה ולשומרה,
ולימוד מבלי מעשה כאיין / ותוהו נחשב ויהי לזרה,
והוא טענת אלהים על ברואיו, / בתיהם לו לבד שפה ברורה.", + "אשר יחכם להורות לאחרים, / ונפשו בחלה תורה וחכמה,
תבונתו ושכלו יהיה לו / לפח יקוש, ולא יועיל מאומה,
ותוכחותיו נשיאים רק ורוח / מטר אבק ועפר על האדמה.", + "קנה תורה, ואל תאמר ירושת / אבותיי היא, והיתה לי לנחלה,
הגא בה ועסוק בה יומם ולילה, / תהי חכמה שכרך בעמלה,
זרע את ארצך וקצור יבולה, / ואם תשים בקוץ ודרדר גדילה.", + "ראו על כל ירושת איש ירשה / אנוש החי, אבל המת נטשה,
והמנחיל לבניו נחלת דת / ודין חכמה ותורה הקדושה,
תהי גם היא ירושתו לנפשו, / כמו לבנו אשר על הירושה.", + "קנה תורה, קנה דיעה לנפשך, / ואל ירע לך אם רב מחירה,
למען כי מאד מקחך לרב / עלי מתן אשר תתן תמורה,
והיא תעמוד לך בעת אשר איין / כדי רב הונך כח לעזרה.", + "קנה תורה, קנה חכמה ומוסר, / ולא תאמר אני נדיב וטפסר,
למי יאות היות משכיל, ואם לא / לאיש נדיב ושם נעים ואיש שר,
ומה בצע באילן רם ויבש / ולא יעשה פרי, גם צללו סר.", + "קנה חכמה, ולא תאמר ביד מי / מצאתיה, ובמה נחשב הוא,
היחשב כלי חרש בחרשו, / הלא מה יש בתוכו יחשבוהו,
ויש חוח אשר יפרח כשושן, / ועל פרחו בראש חן יעלוהו.", + "קנה תורה, קנה עמה ענווה / ומוסר חן, ולא תעוז בגאוה,
ולא תמצא במידות התמודות / כחברתם אשר נעמה ונאוה,
והן עקב ענוה רוב שלומים, / וסוף תרת אמת שקט ושלוה.", + "התתגאה בתורה או בחכמה, / וירום לבבך על כי קניתה,
ותרהב בה עלי ריעים ואחים אשר לא חכמה לנפשם לדעתה,
ידע כי אין ירושתה לבנך, / למען כי באוותך כליתה.", + "ראה חכמה עלי יראה שתולה, / כעץ שתול על פלגי נהרים,
ישלח יונקותיו וגדעיו / למרחקים, וגם יעשה קצירים,
ופירותיו יבכר לחדשים, / בשמים ראש, נרדים עם כפרים.", + "חכמה מבלי יראה, כערער / אשר יצא וצמח בערבה,
ואם רבו ענפיו וקציריו / בעודו לח, ויונקתו רטובה,
למחר יבשו שרשי גזעיו, / ואיכה יעשה פירות תנובה.", + "ראו חכמה כשמש בשחקים, / מאירה עלי קרובים ורחוקים,
הכי מועיל תבונות איש ושכלו לנפשו, בעשות מצוות וחוקים,
וזרים יאכלו הלוך לאורה, / כדת ודין כנופת צוף מתוקים.", + "קנה חכמה, ובה תעבד עבודה, / ואל תעש מאומה בלעדה,
תשיתנה לראש כל מעשיך, / ואם קדמו תחרד חרדה,
כאופני עגלה בחלוף על / פני המושכות סיבת פרידה.", + "דעה אם גדלה חכמתך על / אשר תעשה פעוליך ישרים,
ואיך יתיישרו לך מעשיו / עלי חכמתך אם הם יתרים,
התטעון לבך מה לא נשאו, / ואם ישא זבוב משא עירים.", + "שאל חכמה, ותלמד לא למדתו, / ולשואל ענה על שאילתו,
ואם תדע, אמור הנה ידעתיו, / ולמה זה תכחד על אמתו,
ומה בצע בעת יעלו נשיאים / ואין מלקוש ולא יורה בעתו.", + "שאל חכמה, ולמה תהיה בוש, / הלא רב בושתך אם לא ידעתה.
ולא תאמר יביניני לבבי, / אני דיי לי בנפשי ועצתה,
הכי אם יטענו אותך אחירים / תהי נושא את אשר לא נשאתה.", + "גווית איש בלי חכמה משולה / כצי אדיר בלב ים ומצולה,
אשר ינוד וינוע כקנה / לכל רוח, קטנה או גדולה,
ואיך יעמוד, ואין תופש במשוט, / ולא חובל ופורש גם למעלה.", + "שבה את החכמים וחכם, אך / חסום פה, ופקח עיין ואוזן,
ראה ושמע, ושימה את לבבך / לדבריהם בכף פלס ומאזן,
והטה באשר יטו וטוב לך, / ולא תאמר אני נגיד ורוזן.", + "למוד חכמה, ולמה לאחירים, / ורק אם היא בעיניהם חשובה,
ולמה זה תלמד לכסילים, / בני נבל, והם לא יחפצו בה,
התזרע זרעך על הסלעים, / ואם יצמח במדבר כערבה.", + "רדוף חכמה לעבר ים רחוקים, / עדי תמצא אנוש תמים בדיעיו,
למען מכנף ארץ יבואון / לשומעך כל נדיבי עם ושועיו,
ויש יונק יחלפו את / מקום נטעו, ויוסיף על גזעיו.", + "האמור לבך מה לחכמים / בחכמתם ואם בה מחייתם,
ומה יתרון אליהם על הכסילים, / לא נעמו בחייהם במותם,
ראה כי גם פראים ביערים / מזונם ימצאו מדי חיותם.", + "קנה חכמה, ולא תחסר מאומה, / ותמצא כל אשר תחפוץ ותבחר,
ובלעדה התקנה כל, ואם רב / וגדל עשרך נחשב לפחר,
והחכמה יקרה מפנינים, / ותשוה כל יקר חפץ ומסחר." + ], + "On Appreciation": [ + "ירא האל, והכר את גמוליו / אשר גומל לבריותיו וטובו,
ודע כי לא יהא צריך אליהם, / אבל צורכי יצוריו נמצאים בו,
וכי תאמר עלי מה זה בראם, / להודיעם גבורת עוז רהבו.", + "פקח עיני לבך, להכיר / אשר תראה בעיני הגוייה
וכמה באנוש עינים פקוחה / ויביטו, ולא יראו ראייה,
ויש עין עצומה תחזה כל, / וגם מה יש במסתרים גלוייה.", + "אנוש משכיל להכיר את מקומו, / וכל מעשיו כפי יראה בעצמו,
הכי ישקוט, וימצא אחרית טוב / בעולמו כדי לכתו לתומו,
ואם יט אל ימינו או שמאלו, / כבר נמג ופג ריחו וטעמו.", + "ומה בצע בהכר האנוש, / אם לפיהו לא יישר את פעליו,
הימלט אנוש בין סלעים / ומכשולים ואם הוא קל ברגליו,
ואם אין בו להכיר טוב, ושומר / פתאים ישמרוהו על מסיליו.", + "אנוש רוצה להכריח טעיו / להכיר באשר אין בו מותר,
פרעהו, ואל נא תעבור בו, / סטה מנהו ומעליו תנתר,
כיוצא ממסילה הישרה / ותת דרך בחלמיש יחתר.", + "היה משכיל זמן הבא, להכיר / בשעבר ובין את אחריתו,
ותשיג את אשר לא בא לידך / במה שבא לידך ועברתו,
כאיש צד צפורים עפות בצפור / אשר צד מתמול שלשם ברשתו.", + "והכר בדברים עד אשר לא / עשיתם אם במעש או במבטא,
ומה בצע בהכר אחרי כי / כבר נעה, ומה תועיל חרטה,
התשוב עוד ותשור לחזור עין / אנוש אחר תנוקר בעלטה.", + "אשר יראה ויכיר באחרים / ואם נמצא פתיל שער בעינם,
ולא יכיר בעצמו את אשר בו / עלי מה נפקחו עיניו ואינם,
הלא טוב עוצמו עיניו ויקל / בעל זרים אשר נושא ללחנם." + ], + "On Shame and Shamelessness": [ + "ירא האל, והתבייש בעצמך / בטרם תחטא תיטב ותישר,
וכי תעטה לבוש בשת ומסוה, / תהי ירא ועד עולם תאושר,
והיא תהיה לכסות מהאנשים, / ובה נחשב אנוש צדיק וישר.", + "הטוב לך אם יביישוך אחרים / במעשיך, ותמצא בוז וחרפה,
הלא טוב תעמיד עיני לבבך / עלי כל אורחותיך למצפה,
ולמה תעצים עיין כעור, / ולא תבוש בערוותך חשופה.", + "התשית מצחך עוז כנחושה / ואם תהיה בעיני כל מגונה,
ותוליך את קלונך במצחך / לשמצה בך באויב ומקנה,
ולא תרגיש להתבייש למען / אשר נבל ועוז פניו ישונה.", + "ולא תבוש בלכתך את החכמים / היות שואל במה שלא ידעתו,
וגם את צעירים לימים / הכי יורו לך דין על אמתו,
ומה רב בשת אם ישאלוך / ותאמר לא שמעתיו, או שכחתתו.", + "ירא האל, ותבוש מלפניו, / ויראת לך מאף חרוניו,
ואיכה תהיה בוש מאנוש, / פן במעשיך תהי נקל בעיניו,
ולא תבוש לך מהאלהים, / אשר כל סתרך גלוי לפניו." + ], + "On Pride and Meekness": [ + "ירא האל בצדק וענוה, / ויראתך תהי תמה ונאוה,
ואם ישיאך לרום לבבך, / ואם יגבה ויתנשא בגאוה,
זכור אליו מסלות תולדותיו / אשר בא בה, ולא ישוב ושגה.", + "היתגאה אנוש עבר במעבר / מקור דמים בזוכרו את מבואו,
וכי יפקוד ימי חייו, ויזכור / עמלו בם, הלא לבו יניאו,
ויום קצו יהי רמה יצועו, / וגם אם יעלה לרום בשיאו.", + "דעה כי הענוה נוצחה את / חמת גבר אשר תעלה לשטנו,
והיא תשיב חרון מלך ואפו, / ושם כטל עלי עשב רצונו,
הלא קט נוזלים קרים ישובון / רתיחת סיד ואם עלה עשנו.", + "התתגאה, ואם ירום לבבך, ביום / לובשך חליפות עז וגאוה,
ותתפאר בסכלות גאותך / למען רב בך גאון וגאוה,
זכור יום שכבך ערום ועריה / עלי עפר והיית לדאווה.", + "התרים ראשך לשא עטרת / וכתר גאוה עם שם תהילה,
ודע האל, אשר לבש לבדו / לבוש גאות, ורק לו הגדולה,
והוא משפיל עד דקה גבוהים, / והוא מרים שפלים עד למעלה.", + "דעה כי בענוה תעמוד עלי / מצודת עוז ושן סלע וצורים,
ובו ישב לבבך בשפל / ובו שבתך מעלות לזרים,
ראה שמן, אשר רק יעל על, ובו ימשחו מלך ושרים.", + "היחכם איש אשר יראה לבבו / ברום המעלות על גאותו,
ולא יסבול לבב אישים ושכלם, / ואיכה יסבלו סכלות שטותו,
הלא ישב לבדד, כמצורע / בלי ריעים, ויעטה על שפתו.", + "הימלט אנוש גאוה בגובהו, / בעוז לבו אשר רם להנפה,
ואת משקוף מבוא ביתו ישבר / ברום ראשו בקומתו זקופה,
היעמוד עיר ומגדל רם בניתו / בעפר או לבנה לא שרופה.", + "היה שפל בעיניך ותרום / בעין זרים, ואין תקוה לשנאך,
וגדופת אנוש רק בענוה / ושפלות תעבירה לא תבואך,
ותכיף ראש למול אבני קלעים, / ואל חץ וחנית תחטיאך.", + "דעה כי הענוה תעזרך, / ואם רבו ועצמו לוחמיך,
והכנע בנפשך, ולמה / תהי נכנע ביד מתקוממיך,
ובעדה קרנך תרום בכבוד, / ולא תמוט לעולם פעמך." + ], + "On Endurance": [ + "ירא האל, וסובלה את שפטיו אשר ישפוט בך באמת ובתמים,
ואם מרו טעמם לגוויה / הלא מתקו לנפשך כנעימים,
התתרפא לעולם מחלת לב / אנוש אם לא בשיקוים עצומים.", + "ירא וסבול גזירת אל ודיניו, / ואל נא תענם עתק ועזות,
ויסבול ממך את מעשיך / בארך אף ולא יעלה רגזות,
התפלל נשא אם לא נשאתו, / ודע כי ממך לא נתנה זאת.", + "סבול אישים ויסבלך אלהים, / ועמך יאריך אפו ברחמיו,
וכי תסבול אנשים יסבלוך, / ואל יתן בך עז ממרומיו,
היה כחמור רובץ במשא, / ואם ישבור גרמיו ועצמיו.", + "התסבול את גדוליך בפחדם / ותלבש מגאון עוזם חרדה,
הלא תסבול צעיריך, ותפחד / לבל תקל וחיית לנדה,
התמיש את יתידתך כמוץ הר / ולא תמיש כמו אבן כבידה.", + "סבול דבר ותחסום [פה] ותחריש, / ואם תענה כסיל תשמע דברים,
וטוב לך תסבלם אתה לבדך / בטרם ישמעו אותם אחירים,
ותגרום על דברך לגלות / בך שמץ ומומים הסתורים.", + "הלא טוב תהיה סובל אשר אין / בך כח ולא עוז להסירו,
ומי יסיר יגונות עצבון איש / כמו סבל אשר נמצא בעזרו,
ובו תנחם לכל אבל ותוגה, / ובו מרפא לכל מחלת בשרו." + ], + "On Humility": [ + "ירא האל גלוי או בסתר, / והצע לך לכת לפניו,
וגילוייך עשה דרך צניעות, / ולא תירא קהל עם והמוניו,
וסתרך תעשה אותו בגלוי, / ודע האל ישורך ממעוניו.", + "התשאל נא עלי מדת צניעות / למען הנך חפץ לדעתה,
להדריך את סתריך בדרך / אשר תיטב לך עד אחריתה,
ואם ימצאך איש בה תכובד / ותתפאר עלי חן מעלתה.", + "התסתיר מבני אדם ותעלים / פעוליך אשר לא ידעו בם,
והנך בוש ונכלם מפניהם / ותירא פן יקילוך בלבם,
הלא תבוש ותירא מאלהים / אשר מבין סתריך וחובם.", + "ירא ועשה פעליך בסתר / והצנע, ואיש למה יבינם,
ואם תמצא בגילוים הנאה, / הלא תוכל לגלות את צפונם
ולמה תעשה אותם בגלוי / ואין כח בך אחר לטמנם.", + "ראה מה יקרה מדת צניעות / לשלות גוף ורוב שלום לנפש,
ובה נמלט חכם לב בנופלו / ביד נבל, ובה יצא לחופש,
פרי רימון ופילחו היטונף, / ואם יטבע בעב טיט או ברפש.", + "ידע כי הצניעות מעלת חן / באין דופי בלא מומי אחרים,
ובה יתפארו כל הנדיבים / ואנשי שם וכל רוזנים ושרים,
אם לא מצאו ידם וחכמו / עשות כל מעשיהם בסתרים.", + "שאל רודף כבוד עם והמוניו / לשושנה בין חוחים כלואה,
בעוד פרחה ועליה צנועים / היקרב קוץ וחוח להניאה,
ויום תיגל להתפאר ביופייה נשכוה, / וסר מר הודה ומראה.", + "התצנע ותסתיר מעשיך / אשר לא ידעו זרים כבודם,
ומדוע תהי שואל לדיעה / עלילותם ותחשוף את יסודם,
היה תמיד ותמצא חן וחסד / ושכל טוב בעיני אלהים ואדם." + ], + "On Chastity": [ + "ירא האל יצרך לו לעבד, / ואל תט לבך מאורחותיו,
ואם ישיאך רע יצרך בו / להדיחך בחלק רוב שפתיו,
אטום אוזן, ולא תשמע בקולו, / ולא תדע בנוע מעגלותיו.", + "שתה מבורך מים ונוזלים, / ואל תתאו למימי המצולה,
ואת אשת נעוריך שמח בה, / ואל תשגה בחן זרה וסכלה,
ואל תתן לזרים חילך, / עצביך בבית נכרי בכסלה.", + "התתפתה ביופי בעלת חן / למען היא ביפעתה יפיפייה,
ותצהל בעדה כסוס מזויין, / ותחשוב כי באהבתה תרופה
תנה לבך להבין אחריתה, / ותמצא אחרית קלון וחרפה.", + "התביט אל יופי מראה ונייה / ורקמה שש וארגמן לבושה,
ולא תביט עלי מעין מקורה / אשר נשחת ונמלט טיט ורפשה,
כלי חרש מצופה פז בגנו, / ותוכו צחנת צואה באושה.", + "חשוף שת יצרך הרע ושוליו / בטרם תחשוף ערוותך בו,
וסור אחר ראותך את קלונו, / ולמה זה לבושתך תאהבו,
התבאיש שמנך רקח מרוקח / בטיפת ריר זבוב מות וזובו.", + "ראה זרה אמריה החליקה / במו פיה, וכי המה פתיחות,
להדיח פתאים וחסר לב / אשר לא ידעו דרך נכוחות,
ופתאום נלכדו רגלם ברשתם / ופחיהם ואין להם מנוחות.", + "ופתי יהלוך אל אחריה / כשה יובל אלי טבח ויובא,
ואיש צדיק לפני אלהים / יהי נמלט, וחוטאים נלכדו בה,
בזוגתך דבק לכן ותשמח / בדדיה, ותשגה אהבתה.", + "ראה מה טוב לחבק וחק לביא לנפשך מחבוק אשת כסילות
וטוב תישק שפת נחש ועקרב, ולא תישק שפתיה בסיכלות,
ותנעם כי תמלא תאוותך, ואם רב עמך קלון וזולות.", + "בהתחבר לך אשת נעורים / ראה ודבק באנשי האמונות,
ואל ישיאך יופי סכלה, / ואל ידיחך ממון והונות,
למען כי לפי שרש וגזע / פרי עץ יעשה ויבול דגנות.", + "אהוב רעייתך אהבת אמונים, / ואהבתה תהי אתך צפונה,
ואם תדחה שמאל ימין תקרב / לבד ינוד לבך אנה ואנה,
והתמר לה באימה הנקלה, / ואז תשלם בכל רגע ועונה.", + "שמח ועלז באיילת אהבים / אשר מהאלהים לך יעודה,
והיא תשמח בך לעד, ותגל / בכל שמחה וכל חשק וחמדה,
ודע כי לחבוק עיתים, ויש עת אשר טוב מלחבק הפרידה." + ], + "On Desire": [ + "ירא האל, ותעש את רצונו, / ורף מעשות את כל רצונך,
ותמצא את רצונך בעשותך / רצון חפצו בנפשך או בהונך,
ודע מה טוב לך תעוז ותגבר / לחפצו יעצים כוחך ואונך.", + "שמור לך, פן יפתוך בחלקם / שני רעים אשר ירעעו בך,
ראות עין ותאות לב, שניהם / אשר יתנכלו בך העציבך,
היבוא לחתוך גרזן וכשיל / בלי עץ בעצי יער ובסבך.", + "שמע אליי ולא תשמע לתאוות / לבבך פערה פיה לבלי חק,
וכי תאבה להיימין או להשמאיל, / סטה מעל דרכיה ותרחק,
לתפארת יהי לך בתחילה, / ואחר תהיה לבוז ולשחוק.", + "ראה כי תאוותך נוססה בך / כמו רקב ועש כוסם בגדים,
וכי תחשוב להשיג בה אשר לא אל / כבר נמצא בידך מחמדים,
הלא חכמת תבונתך ושכלך / אשר בך נמצאו ממך פרודים.", + "שמור מתאוה הלוחמה בך / במלחמה כבידה ועצומה,
לחם עמה, ולא תחפוץ שלומה, / ונגדה החזק מגן וצנה,
למען כי במלחמתה שלומך, / ומלחמה תהי לך עם שלומה.", + "אנוש יחרץ בהשג תאוותיו / מצוא חכמה ויאמר כי מצאה.
ולא ישכיל וידע כי בחרץ / חמודותיו אשר מצא הניאה,
כנער המבקש אש, ויחתה / בתוך מחתה אשר מים מלאה.", + "משול על תאוות לבך בטרם / אשר תמשול בך עד השברים,
ואם לא תהיה מושל ברוחך, / ראה איך תהיה מושל בזרים,
ולמה תעמוד נפשך כעור / בחירותה בבית מלך ושרים.", + "עזוב את תאותך בטרם / אשר היא תעזוב אותך ותרגע,
ולא תחמד אשר אינו בחלקך, /ולא תקנה לך עמל ויגע,
וקום קח לך צרי חכמה לרפאות/ אלי יצרך ואם נושן כנגע.", + "עלוז ושמח במה שיש בחלקך, / ונס ממך יגונים ואחנה,
והתיאש במה שלא מצאתו / כגודל חלקך ומצא מנוחה,
הלא תוסיף בעיצבון למהר / עזבתו כאשר תוסיף בשמחה.", + "ראה אם קדחה אש תאוותך / בחדרי לבך על כל גדותיו,
ותבער בך כאש תבער ביער / ולהבה מלהטת שדותיו,
ענן ייאוש אשר ייזיל טלליו / בתוך לבך יכבה להבותיו,", + "קחה מוסר, ושית את תאוותך / ביראת אלהים נעבדה,
והישמר לך, אל נא תינתק / עבותות מוסרותיה ואגדה,
ואיך תירא נזקיה לעולם / ורתוקות מטיל ברזל בידה." + ], + "On Contentment": [ + "ירא האל אשר יפתח ארובות / שמי רצון ויריק לך ברכה,
והסתפק לך באשר הכינך, / ואם רב אם מעט נמצא בידכה,
ותטעון רישך בא כמהלך, / ומחסורך כאיש מגן לתומכה.", + "מצא ספקך במה שיש בידך, / ולא תיגע להרבות מאוויים
וכי תשמח בחלקך כאשר הוא, / וכי תמעט הכי תנעם בחיים,
וקיבל האלהים מעשיך, / ואם המה במיעוטם נקיים.", + "אכול אל לחמך די מחייתך / ושובע נפשך, אך לא ביתרון,
ומה תועיל במותר כי תקיאו / בעצבון ותחר חיך וגרון,
ומלא שקך תוכל לקושרו, / ולא תתן תבואתך לחסרון.", + "ידע, כי מאכל יוליד גווייה / כמו גשם אשר תוליד אדמה,
ירווה גם ידשן העצומים / ויפריחם ויגביהם בקומה,
הלא ברבות גשמים זרעך בם / יהי נרקב ולא תועיל מאומה.", + "אכול די חקך לחם ומים, / ולא תאכל ערי תוסיף לשובעה,
ותמצא במעט לגוף הנאה / ותועלת, ובמותר זעווה,
מלח תבשילך יזעם בטעמו, / ואם רב מלחך מה טוב לגומעה.", + "ארוחת עשבות הרים וירק / ארח ותהי לעת אוכלך נכונה,
ומה תמצא בשה ביראה הנאה / תבקשנה לרעבונך ואינה,
מטר גשם בעתו בו ברכה, / ומה יועיל בלא עתו עננה.", + "אכול מאכל אשר תמצא בהתמד, / ואל תתאויו לשולחן המלכים,
ומה תיגע לבקש את אשר לא / תהי מוצא לעיתים הרציכים,
ואיך תפסיד הנאתך המצויה / לבקש רב ותתהלך חשיכים.", + "אכול ושבע בבית ריע ועמית, / ודי לך באשר הכין לצידו,
ודע מה טוב בשלווה פת חריבה / בבית נדיב וטוב עין לבדו,
ועם כילי ורע עין התועיל / בזבחי ריב ואם ישמן לשדו.", + "אכול מאכל אשר תשיג ולאכל / ושים את חקך אכול והותר,
והשמר ונפשך אל תשקץ / בנאסר לך, ותימצא די בהיתר,
התגעל נפשך בצחי צחנת / אכילתך ואם נעמה ביותר.", + "מזוג את סבאך ומהול במים, / ואם רב אתך עסיס ויין,
ולא תאמר הלא נעים לשותיו / בטוב טעם ומראה צח לעין,
ואולי מחרת כמה תבקש / לרוות צמאך בו ואיין.", + "הטוב תמשול עלי לחמך ויינך / כדי אכלך והם לא ימשלו בך,
ודע כי יינך הרבה יגלה / בעל כרחך, ויחסוף סוד לבבך,
ויפרע מומך נמצא לשמצה / בקמיך ואם טמון בחובך,", + "חסום פיך, ולא תאכל ותשתה / מאומה עד תברך אל יצרך,
אשר הכין לך טרם בראך, / וערך כל לצרכי, מחסורך
ואחר שובעך יאות לך עוד / לברך שמו ברוך ומבורך.", + "קבע בית תחנותך בית אבנים, / ועליו תהיה ידך פתוחה,
וכי תשב בעת קיץ וחורף / בצל קורתך השקט ובטחה,
הלא ציפור דרור תשכון בקינה, / ואם רב הסתיו תמצא מנוחה.", + "עטה ולבוש חליפות מחלצות / לכבוד אשר תשיג ותמצא,
ולא תלך לך ערום ועריה, / ולא תעט בארגמן ושבצה,
והכן חוקיך הכל כראוי, / והיה לך לכבוד ולא לשמצה.", + "עשה את כל פעליך במשפט, / והסדר את יציאתך כחוקה,
היות תמיד בגדיך לבנים, / ופת שלחנך נמצאת בספקה,
ולא תתייף במכלול פז ורקמה, / ולא תרגיל אכול שמן ומתקה." + ], + "On Industry": [ + "ירא האל, והשלך בו ועליו / יהבך, ולא תעוז, בהונך,
ולמה תחרץ לקנות יגיעה / ורוב עמל לנפשך על ממונך,
זכור יום תעזוב אותו ואם רב, / ויום בך יעבור רוח ואינך.", + "קנה די חקך לך הון בצדק, / ומה תיגע ותייגע במותר,
ומזה תחרץ עליו ואינינו / בחלקך ומה תבוא במחתר,
הלא בו חלקך רק היגיעה, / והמותר לזר נשאר ונתור.", + "התבטח באשר הון עשרך רב, / וגם באשר בצדק לא קניתו,
הלא תזכור לך יום אחריתך, / לזרים תתנו כאשר לקחתו,
והנה בעמלך כקורא / אשר דגר ולא חלבו בלדתו.", + "אנוש חוץ אשר ייגע ויטרח / לקבץ הון ולעשותו סגולה,
ולא ישבע ואם גדל והעשיר, / ועליו תאות לבו משולה,
כמו צמא אשר ישתה מלוחים / אשר יוסיף בצמאתו נקלה.", + "התראה הכסילים יעלו רום / ותתמה על אשר גאו בהונם,
ואולי לבך ישיאך על / גאון עוזם בשלוותם ואונם,
פקח עין ראה עבי עננים, / ורוח עברה במו ואינם.", + "כסיל עוטה מעילים או רקמות / ידמה בעדם למצוא נעימות,
וגם יעז בהוותו ויתא / לראשי עם לא יבין מזמות,
והוא כטווס בנוי נוצת כנפיו יגל / בושתו ולא יסג כלימות.", + "חכם משכיל ותוקד אשר בדעתו, / ומה תחכם לכבד את בגדיו,
בעוד ליל הלא חיש יפשטמו, / ולא תבוש לכבד את יתידיו,
בחר מהאגוז מה יש בתוכו, / והשלך חוץ חליצותיו ומדיו.", + "ראה יתרון חכמים על כסילים, / ואם רבו ועצמו אוצרותם,
חכמים ינחלו כבוד בעודם / ושם טוב לזכרון במותם,
וזכרון הכסילים עם כבודם / בבוא קצם כמו זכרון בהמתם.", + "ראוי חכם אשר נשפט בריב את / אויל, ירגז ואין נחת ושחק,
והנה מדברי חכם בנחת, / וקול בוז הכסיל שמע למרחק,
ומי יתן ויכתב בספר / ויחצב בצור לעד ויוחק.", + "אויל ענה לפי עזות שטותו / נבונותי בחכמי ושכלי,
והרבתי לקבץ הון סגולה / וכל חמדה בעוז כוחי וחילי,
ואשיג תאוות לבי בעשרי, וחכמתי בכיסי עמדה לי.", + "נאם חכם, שמע תורה ומצווה, / עד תמצא לך מוסר וחכמה,
ובה תמצא למלאות תאוותך / אשר תחפוץ, ולא תחסר מאומה,
ואיה עושר אשר ייקר כחכמה, / ואי חמדה כחמדת בין מזימה.", + "אויל ילבש תכלת חור וכרפס / וארגמן וכל מיני צבעים,
מלכים יחזו אותו יקומון, / ולו משתחוים שרים וכורעים,
הלא יבוש חכם לבם בשבתו / בסוד עדה והוא לבוש קרעים.", + "כסיל ישא כבודו על בגדיו, / ויסור כל כבודו עם כסותו,
ואם הוא כחמור ישא חמורות, / היסור שם חמור מנהו לעתו,
והחכם יכבד הוא בגדיו, / ולא יסור כבודו עד היותו.", + "אויל יטעום במטעמים ומשתה / שמנים לחמו לחם חמודות,
ונכון כל אשר יתאו לעתו / בידו יום כיום משנה סעודות,
הישביע חכם לב רעבונו / בחכמתו בלי לחם וצידות.", + "אוילים לחמו לחם ברשע / בשלוותם וישתו יין חמסים,
וכשאול פערו פיהם בלי חק, / ולא שבעו ורעבו אבוסים,
והחכמה בעליה תחייה / באין לחם חמודות ועסיסים.", + "ראו כל יושבי חלד, ושמעו / ושפטו משפטי צדק ויושר,
ברוב חכמה ישרה מפנינים / ועושר רב והון עתק לפשר,
הלא יקנה חכם עושר וחכמה, / ולא יוכל לקנות חכמה בעושר.", + "קנה ממון בצדק ואמונה, / וצרכי מחסורך תמצאה בו,
ודייק בחוק ביתך וחוקך, / ומה תיגע באלף או בריבו,
ובמותר תנה חלק לנפשך, / וקו אל חסדי יי' וטובו." + ], + "On Silence and Speech": [ + "ירא האל בלב תמים, וכלכל / דבריך במשפט בין ושכל,
והסר ממך עקשות פה / ולב חורש עלי און ונוכל,
ולמה תהיה מפליג וחולק / בכל דבר כאיש לשון ורוכל.", + "ירא האל, ושים מחסום לפיך, / ואל תענה עתק לפניו,
ואל תחשוב להשיג את שבחו / במהללך ותמצא חן בעיניו,
ותמיד תהיה ירא ויגור / וחרד משאתו וחרוניו.", + "חסום פיך, וסגרה את פתחיו / בצור ברזל עלי דלתות נחושה,
וחזק את בריחיהם לנפשך / בכף מנעול מאד עזה וקשה,
אשר לא יהיה נקל לפותחם / כנף ציפור ברוחה החלושה.", + "ידע כי בשלשה אין יכולת / להנחם ולא תועיל חרטה,
בתולה אחרי כי נבעלת, / ואבן מידי קלע שמוטה,
וחצי הקשתות אם ישובון, / וכהנה דבר גבר במבטא.", + "פתח שערי לבבך בטרם / אשר תפתח לדבר שערי פה,
והתבונן אליהם מה יבואך / ומראש אחרית דבר תצפה,
למען כי ביד לשון עצורים / כלי מות והחיים ומרפא.", + "משול על מדברי פיך, והמה / בך לא ימשלו, תעז ותגבר,
ואחר תחריש תוכל לדבר, / ולא להשיב מה ידובר,
ומה נעים וטוב דבר בעתו, / כמו יורה ומלקוש יעטיף בר.", + "בשבתך את חכמים וזקנים / שבה דומם ולא תרבה דברים,
והט אוזן לדבריהם, וטוב לך / בחדרי לבך אם הם עצורים,
ודע כי חלקך נמצא באוזנך, / ובלשונך יהיה חלק לזרים." + ], + "On Counsel and Secrets": [ + "ירא האל, והתאמץ לעובדו / וייסד מועצותיך כבודו,
ושית אנשי עצתך וסודך / ירא האל ואיש שכל לבדו,
באמור סוד יי' ליריאיו, להודיעם עצת שכל וסודו.", + "קחה את רעך אל סוד עצתך, / ומאלף קחה אחד ובחור,
וסורה מעצתך אל עצתו, / ואם שכלך כשכלו זך וצחור,
הכי תראה בך את מלפנים / והוא יראה בך פנים ואחור:", + "בחר מהאנשים איש אמונים / אשר סוגר במנעולך לבבו,
ומסגרת בריחך על שפתו / לבל תמוט ותנוע בעבו,
הלא טרם אשר תאצור יבולך / תהי בונה וסד בסיד סביבו.", + "ראה טרם תגל סודך לגבר / אשר ישית לבבו לך כקבר,
ואם אין יהי קברו לבבך / ולמה תאשים ריע וחבר,
למי תזעף בשומך שמנך אל / צרור נקוב ואם כתות בשבר.", + "התחפץ את פעוליך לכונן / היות קץ מועצותיך תשועה,
שמור מתאוותך, פן תביאה / בסודך ואל תתחר לרעה
למען תשכל את עצתך, / ולרכסים תשו מישור ובקעה.", + "שמור פתחי לבבך מלגלות / לאשה סודך אם היא כנפשך,
למען כי ביום יזעף לבבה / תגליהו ושב דמך בראשך,
ואם קט יעלוז לבה מצילות / שפתה נשמעו מצור לששך.", + "בגלותך לאיש אין לגלות, / ידעה כי לאדון לך קניתו,
ועבד הנך, אחרי היותך / כאיש חופשי ונלכדת ברשתו,
שמור לך, פן תשלח את דרונך / במדבר אין בך כח לקחתו.", + "ראה אם המינך אחירים / בסוד רזם, שמור לך אל תגלה,
למה תחשוף ערוות לבבך / באוולתך חשוף סוד רז ונפלא,
וטוב אם פתך תאכל תקיאו, / ולא תוציא אסיר מבית כלא.", + "ראה אם רעך נועץ ושואל / לך עיצה למען יאמין בך,
יעץ אותו ביושר ואמונה / בישראל, וזה חסדך וטובך,
ולמה תחליק לשון ואין לב, / המאל תעמיק סתרי לבבך.", + "מקום סודך קבע תחת אוירים, / ולמה תאשים אישים ישרים,
ודע כי יזעקו מקיר אבנים, / וכפיס יענה מה בחדרים,
והשפל קול עצתך בערבים, / והבט אל סביבך בשחרים." + ], + "On Dignity and Dominion": [ + "ירא האל, והתאמץ לעובדו, / למען כי יצרך לכבודו,
והקל על כבודו את כבודך, / והשפל בעיניך לנגדו,
ודע, כי המכבד את אדוניו / יהי נכבד, וישא הוד כנגדו.", + "ברח מהשררה אך ברודפה / להשיגך, ונוס כי תרדפך,
למען כי מרוצתה נקלה / בנוסה עד אשר תתקפך,
ואם תרדוף ותרוץ אחריה / בנוסה עם עקיבה תהרפך.", + "היה נכבד במעשים הנעימים, / ולמה תהיה נכבד ברום לב,
ודע, כי רום לבבות הוא קלונם, / ובו ישו לאולת ככלב,
וישיתהו שפל רוח לראש עם, / ואם נבזה הוא בעיניו עלב,", + "אשר יגאה בחכמתו, וישמח / לשם כבוד כשמות הגדולים,
ומגודל לבבו יעלה רום / ויתעופף ויטוס על זבולים,
פרעהו, ואל תתאו לשכלו / וחכמתו, והיא חכמת אוילים.", + "הירום לבך על השרה / והכבוד אשר יעלו לחלקך,
ודימית עלי גודל לבבך / אשר כל מצאה ידך ברחקך,
ידעה, כי לפי רום מעלתך / תהי סבת נפילה להזיקך.", + "שלשה הם מכובדים באדם, / ובשנים יהו שפתי חלקות,
במו נכבד לעושר או שררה / וממשלת בידים חזקות,
הלא יפנה כבודו עם פנותם, / ואחרי כן יהי אליו לפוקות.", + "ירש כבוד שלישי מן האלהים / לך יתן, והוא כבוד אמיתי,
קניתו בעבודת אל ונפש / שפלה, כי תנהלנה לאיטי,
ויום יגבה לבבך בו, וחלף / והלך לו כאיש הלך ועיתי.", + "ירש [כבוד] ילדתו צניעות, / וממך לא יהי נפרד בתומו,
וכי תאיץ להראות בית נכאתו, / בעיני האנוש יכלה ביומו,
כיין טוב בשוקעו על שמריו, / ויום הורק ופג רוחו וטעמו.", + "ירא האל, וכבד יולדיך, / ובכבודם תהי נכבד לעולם,
ובין וזכור יגיעם יגעו בך, / ומתי תעמול בם בעמלם,
ובעל הגמול יגמול לך / כאשר תגמול לגומליך גמולם.", + "התשכח את שדי מניקתך אם / כבר זקנה, ותלעג אב בשיבה,
ומי ידע התירש את זהבם, / ואולי יירשו אותך בסיבה,
ויום זקנה תבואך, הלא את / גמולך למצאה בזה ובבא.", + "היה נכבד לכבד כל בני איש, / ומהם תהיה יקר ונכבד,
וכי תקל בעיניך תהי רם / בעיניהם, וזבד טוב תזובד,
לפני מלכך הקל כבודך, / ואליו תהיה נכנע ונעבד." + ], + "On Deliberation and Haste": [ + "ירא האל, וקוה את חסדיו, / ויחל את תשועתו משוכה,
ותוחלת ממושכה ביד איש / למחלה, אך בתוחלתו ארוכה,
למען כי בידו להביאה, / ואתו היא שמורה וערוכה.", + "ירא ועשה במתון מעשיך, / ואל תרכב לך על עב מהירות,
היווקש אנוש יכין צעדיו / בתום יושר ויתהלך בישרות,
ואיש ירצע תנוך אזניו בחפזו, / הינצל ואם יצא לחירות.", + "במתון תעשה מה לא עשיתו, / ולמה תהרוס מגדל בניתו,
ואם תאיץ להחל כל מאומה / עדי תביט בראשו אחריתו,
ושדד וחרוש תלמי לבבך, / ואז יוציא לך פריו בעיתו.", + "ראה כי יש לך יתרון במתון, / למען אחריה אין חרטה,
וטוב תהר במחשבות לבבך / ימי מספר במעש או במבטה,
ודע מה טוב ימי הרה שלימים, / ואם תאיץ בלדתה לעלטה.", + "שנים נסעו ממחנותם, / והחזיקו בדרך אורחותם,
והגיע מהלך אט לחפצו, / והרץ מעדו רגליו בלכתם,
בטרם יעלה כנף היעוף, / ויאבר נץ באין אברה ויתם." + ], + "On Visiting and Its Abuse": [ + "ירא האל, והיכלו תבקר, / לבקש רחמים רב ובוקר,
והתנהג לבקר את יריאיו / בצדק ואמת אך לא בשקר,
ומבית רעך בחוק ומשפט / תפלס מעגלות רגלך והוקר.", + "בבקרך פני מלך ושרים / שבה דומם, ואל תרבה דברים,
ושית ביקוריך נכון לעיתים / בלכתך, ואל תקל אשורים,
ופרסת רגלך תשית נחושה, / ולשוב תהיה קל כנשרים.", + "ידע, כי המבקר יום ביום לא / יהי נחשב, והנו לכבדות,
ומה יקר מאד אם לא תבקר / בהתמידך, וזאת אות לך ועדות
מטר גשם יקוצין בו בהתמד, / ואם נעצר יבקשוהו בהודות.", + "ראו, מה טוב לבקר לרגעים, ולא יכבד ולא יהי למשא,
ואם נראה לך ביקור נעימות, / אכול הרבות דבש קו ומבוסה,
כהתחדש לבנה יש לברך, / למען היא כיומים מכוסה.", + "ראה, מה טוב ומה נעים לריע / לבקר לו בשמחתו ואבלו,
וכוף צווארך תמיד לנגדו / להקל לו במשאו ועוולו,
והתנכר, ולא תאיץ לבקר / בקילקולו, ואל תשב למולו.", + "תבקר רעך הנאמן לך, / ואל תתמיד לבקר בית חברתו,
ואם אתה ביראת אל מיוסר / וגם (היא) מתאמצת בדתו,
למען כי שפת נבל תשקר / על נדיב להכזיבו את אמיתו.", + "לכה פעם לבקר איש במחלה, / למען כי בביקור יש תעלה,
ושית מחסום לפי והלוך אט, / ושם תהיה עמידת נקלה,
ואם יכבד בחוליו אל תבקר, / וטוב אם בעדו תשא תפילה.", + "ידע, כי הדברים הם כבידים / במאזנים ופלס בעלותם,
ולא תחשוב להקל בם לבבך / ונפשך על שפתיך בצאתם,
ואיך תכבד ליגע אחירים / במילך, ולא תוכל שואתם.", + "שאלוך עלי משקל כבידות / במאזנים ופלס בעלותה,
אמור להם תשובה הנכוחה / אשר יכבד בלב שקר שאתה,
ואם תהיה כמוץ הרים נקלה, / מטיל ברזל ועופרת דמותה." + ], + "On Love and Companionship": [ + "ירא האל, ושית את אהבתו / ויראתו בתוך לבך נטועה,
ואהבת לך גם את יריאיו, / וחברת יריאיו תבחר לריעה,
התמצאי אנוש ירא מבעט / ואהבת האמת על חיק נקועה.", + "אהוב את רעך הנאמן לך, / וחברתו תהי אתך שמורה,
והתנדב לך אליו בנפשך / ובמאדך בעת צריך לעזרה,
וזאת היא אהבת כל הנדיבים, / והיא חיבה מפוארת לחברה.", + "אשר יאהבך ליקח צרכיו / בעתו ממך או כל הנאות,
ויום נמצא לך צורך בנפשו / יהי נסתר ויבוא מתבואות,
פרעהו, וסור מאהבתו, / ומה לך לחלקת מחמאות.", + "קנות האוהבים קניין אמונות, / והנה טוב לשומרה אהבתם,
והעלם עיניך מכל זדונם / ושגגתם, כאילו לא ראיתם,
היוכל לחבור יוצר חרסיו / אשר הפריד, ואם יהיו במותם.", + "התקנה לך לשירותך עבדים / בעוד עמך לך הם כעבדים,
ולמה לא תהי קונה לנפשך / בני חורים, ושרים ונגידים,
במתק חכך, ולשון נעימות, / ובגמולות אמונות וחסדים.", + "נשלם ספר יסוד היראה", + "שבח לאל ", + "אשר כבודו לעמו נגלה ונראה." + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "יסוד היראה", + "enTitle": "Yesod HaYirah", + "key": "Yesod HaYirah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פתיחה", + "enTitle": "Prelude" + }, + { + "heTitle": "שער היראה", + "enTitle": "On Fear" + }, + { + "heTitle": "שערי התפילה והעבודה", + "enTitle": "On Prayer and Service" + }, + { + "heTitle": "שער התורה והחכמה", + "enTitle": "On the Law and Wisdom" + }, + { + "heTitle": "שער ההכרה", + "enTitle": "On Appreciation" + }, + { + "heTitle": "שער הבשת והעזוז", + "enTitle": "On Shame and Shamelessness" + }, + { + "heTitle": "שער הגאות והענווה", + "enTitle": "On Pride and Meekness" + }, + { + "heTitle": "שער הסבל", + "enTitle": "On Endurance" + }, + { + "heTitle": "שער הצניעות", + "enTitle": "On Humility" + }, + { + "heTitle": "שער יצר הערווה", + "enTitle": "On Chastity" + }, + { + "heTitle": "שער התאווה", + "enTitle": "On Desire" + }, + { + "heTitle": "שער ההסתפקות", + "enTitle": "On Contentment" + }, + { + "heTitle": "שער החריצות", + "enTitle": "On Industry" + }, + { + "heTitle": "שער מעלת השתיקה והדיבור", + "enTitle": "On Silence and Speech" + }, + { + "heTitle": "שער העצה והסוד", + "enTitle": "On Counsel and Secrets" + }, + { + "heTitle": "שער הכבוד והשררה", + "enTitle": "On Dignity and Dominion" + }, + { + "heTitle": "שער המתון והמהירות", + "enTitle": "On Deliberation and Haste" + }, + { + "heTitle": "שער הכבדות", + "enTitle": "On Visiting and Its Abuse" + }, + { + "heTitle": "שער האהבה והחברה", + "enTitle": "On Love and Companionship" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/merged.json b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b7e459ce1e3d7a1fddc0c816657b0b178650f9cb --- /dev/null +++ b/json/Musar/Rishonim/Yesod HaYirah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,336 @@ +{ + "title": "Yesod HaYirah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yesod_HaYirah", + "text": { + "Prelude": [ + "הלא כתבתי לך שלישים במועצות, ודעת לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה, ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד.", + "שאלוני מתי בינה להורות / אליהם אורחות מוסר וחכמה,
וחוקים ימצאו בהם תחייה / לגופותם בעודם על אדמה,
ויום יקראו לעלות מרומים / יהיו להם לחיי הנשמה.", + "ותמהתי מאד על שאילתם / והנה היא בעיניי נפלאתה,
למען נסגרה גם נעלמה, / ומעין כל יצורים נחבאתה,
ולא ידע אנוש ערכה ודרכה, / לבד ליראי אלהים נמצאתה.", + "וסבותי אני לדרוש ולתור / בתורת אל ואכין רעיוניי,
ובחנתי בכור מצרף תבונות / בני שכל אשר היו לפניי,
וראיתי אשר הכל כאיין / והבל בלעדי יראת יי.", + "ועתה מה אני יושב ודומם, / הלא טוב לי להקיץ את שנתי,
ואבנה בית זבול נישא ונכון / בראש הרים, ושמה תחנותי,
יסוד יראה איסד מוסדותיו ואעמיד על שעריו את דלתי.", + "שמעוני והטו אזניכם לי, / ושימו לב ועיניכם פקחו,
ואל תמרו לדברי פי וקולי / אשר אקרא, ומוסרי לקחו,
ואוכיחה ואערכה משלים / ישרים עד מאד זכו וצחו.", + "קחו מוסר, ואל תקשו לבבכם, / ולמה תהיה לכם למוקש,
ונסו ודעו כי כל אמריי / בצדק הם, ואין נפתל ועקש,
והנה נוזלים על הלבבות, / לרוותם כמו יורה ולקש.\n" + ], + "On Fear": [ + "ירא ה', והיא ראשון וראשית / לכל חכמה, ויש לה סוף ותכלה,
בראשיתה מנוחת הגוייה, / ובה תשכח יגונה ועמלה,
וגם באחריתה נמצאת לנפש / אנוש שלום ושום טוב ותהילה.", + "ירא האל, ולא תירא בני איש / ואם עלו בכסא המלוכה,
הכי יראת אל תהיה לך / למעוז אם תהיה שפל ודכא,
ובה תבטח, ואין מי יחרידך, / והיא מידה לכל מידות נסוכה.", + "ירא האל יראוך אנשים, / ואם הם ממך עזים וקשים,
וכי תעוז ביראת אל למולם, / בפחדם יחרד לבם כנשים,
וכי בטחה ושקט שאננות / להוציא רגלך מפח יוקשים.", + "ירא מאהבה האל והיתם, / ויראתך אזיי תהיה שלימה,
וזה ייאות, למען כי יצרך / מאפס, ומאין כל מאומה
הביאך לעמוד תמיד לפניו, / וריקם אותך צורה נעימה.", + "ירא ופחד בתוכן מעשיך, / וכולם יהיו אוליי ושמא,
ואל תבטח בעשרך ותעוז, / ועין לך ואיך תהיה כסומא,
ומי ידע הכיום מחרתו, / ואם לא יהיה נמשל ונדמה.", + "ירא האל, ושיתהו לנגדך / במעשיך, ולא תחטא לעולם,
וזיכר שם כבודו יהיה על / שפתיך בכל דבר ותשלם,
ואל נא תעצים עין כעור / וגם אל תחסום פיך ותאלם.", + "ירא האל, והיה חרד לקיים / אשר צווה בתורתו וחוקיו,
וכי תחטא, תשוב שגג כזדון / להנחם וחסד רחמיו קו,
והוא יחשוב לך זדון כשגג, / וכי תשוב לדבקה עם דביקיו." + ], + "On Prayer and Service": [ + "ירא האל, ודו בקה בו לעובדו / בלב שלם, וקו טובו וחסדו,
ויעלז לבך על כל גמוליו / אשר יגמול, וברך שם כבודו
ובלתתו אל תעשה מאומה, / הלא הוא אל, ואין עוד מלבדו.", + "עבודת אל עוד תהיה לנפשך, / ובלעדה תהי עובד לזרים,
ומה יתרון לך על כל עמלך, / אשר תעמל ותוריש לאחירים,
ומה שואל לך כי אם ליראה, / אהוב חסד, ומשפטים ישרים.", + "ירא האל, והתפלל לפניו, / ותמצא חן ושכל טוב בעיניו,
וכי תשאל מלפניו שאלתך, / היה ירא וחרד מחרוניו,
ואת פתחי שפתיך שמור, אז / יחנך ויפק לך רצוניו.", + "ירא אל, קדמה פניו בתודה / בטרם תעשה כל עבודה
ונס רגלך בשם קדשו תרימו, / ואין על כל דרכיך חרדה,
והבן שפתיך וליבך / לאל אחד, ולא תמוט למועדה:", + "ירא האל, וכי תערך לפניו / תפילתך ירא ועמוד במורא,
עצום עינך וידך אזור נא, / לבבך פן יהי פונה בזרה,
התדרוש מלכך בשר כמותך / ותפנה אל מלאכה או סחורה.", + "קבע מקום אשר תעמוד לפניו, / ומדוע תהי נע אנה ואנה,
ובקש לו לבד די מחסורך / אשר תחסר בכל רגע ועונה,
והמותר שמור אל תבקש, / וריחמך ונתן לך חנינה.", + "ערוך סדר תפילתך, ואחר / קרא אליו ודרשתו לשוכנו.
והבן את אשר תוליך בידך / תשורת שי בבואך אל מעונו,
היאות לערוך שיח לפניו / אשר מרמה ושקר על ימינו.", + "בעמדך אל פני מלך מלכים / לבקש מלפניו כל צרכים,
זכור מי את, ומה ומה הם מעשיך / אשר ישרו ואם המה הפוכים.
ומי האל אשר תעמוד לפניו, / והוא צופה בסתרי מחשכים.", + "בבקשך פני גבר עמיתך, / הלא תבוש ותתכסה כלימה,
וספק אם שאילתך בידו, / ואם תקדים גמול כמה וכמה,
ואיך לא תעטה אימה בדורשך / אשר קדם גמלך כל מאומה.", + "הנה תודה על כל מה שקדמך / גמולות הרחמים וחסדים,
והתבונן על הבא לבקש / והתפלל לך על העתידים,
וזאת היא מערכת התפילה / והיא עיקר עבודת החסידים." + ], + "On the Law and Wisdom": [ + "ירא האל, ירא את חכמיו / אשר יורו לך דרך ישרה,
והתבונן לך צאת אחריהם, / ומפיהם למוד דעת ותורה,
ודע כי נפשך היא בידם / על צרור החיים צרורה.", + "ירא האל ותורתו קדושה / ותהיה לך יקרה מפנינים,
ועל פיה תישר מעשיך / ונפלו לך חבלים בנעימים,
והנה היא לבדך אוצר לנפשך / וגם בה תאריך שנים וימים.", + "קנה בינה, קנה תורה ומצוה, / ובהם תהיה ידך חזקה,
וכי היא המסילה הקרובה / ליראת אל ואם נראית רחוקה,
וכמה יעבור איש לא יבונן / וידע סוד עבודת אל רחוקה.", + "קנה תורה קנה קניין ספרים / אשר מפז ותרשישים יקרים,
ואם נולד לך ספק בשכלך, / שאל בהם כמו אורים ותומים,
הילך בקרב גיבור ויעוז / וחרבו על ימינו אין להרים.", + "קנה חכמה ותורה, והגה בה / עדי תהיה בלוח לב כתובה,
וכי תוסיף בכל יום להגותה, / תהיה אורה פרי חדש באיבה
ואיש יפתח וישדד האדמה / כמו יוסיף חרוש יוסיף תנובה.", + "ראו, מה נעמה תורה ויראה, / כמו עלמה יפפייה ונאה,
אשר תעדה עדי זהב, ותלבש / לבוש שנים ותתיפה במראה,
והנה היא מבורכת בטעמה, / אשר נעם וחן היא נשואה.", + "ותורה מבלי יראה, כאשת / מדנים סוררה סרה בטעמה,
ועינה קרעה בפוך וכחל / וגם תעד בחלייתה ונזמה,
ומה בצע ביפעתה וזיוה, וסות ערייה וערוותה ערומה.", + "ראו תורה אשר הושת יסודה / ביראת אל מצאתיה למבצר,
ומגדל עוז לתלפיות בנוים, / מיוסדים יסוד רחב ולא צר,
לעולם יעמד חזק ואמיץ / למול אויב, ואם יעוז ויפצר.", + "ותורה מבלי יראה, כבית / ומגדל רם ואין להם יסודות,
תמול גבהו ורומו עד שחקים, / כטור גזית למבצר ומצדות,
ומה בצע, ויום מחר כתילים, / ירקדון בני שעיר ושדות.", + "קנה תורה בלימוד והבנה, / ותזהר לעובדה ולשומרה,
ולימוד מבלי מעשה כאיין / ותוהו נחשב ויהי לזרה,
והוא טענת אלהים על ברואיו, / בתיהם לו לבד שפה ברורה.", + "אשר יחכם להורות לאחרים, / ונפשו בחלה תורה וחכמה,
תבונתו ושכלו יהיה לו / לפח יקוש, ולא יועיל מאומה,
ותוכחותיו נשיאים רק ורוח / מטר אבק ועפר על האדמה.", + "קנה תורה, ואל תאמר ירושת / אבותיי היא, והיתה לי לנחלה,
הגא בה ועסוק בה יומם ולילה, / תהי חכמה שכרך בעמלה,
זרע את ארצך וקצור יבולה, / ואם תשים בקוץ ודרדר גדילה.", + "ראו על כל ירושת איש ירשה / אנוש החי, אבל המת נטשה,
והמנחיל לבניו נחלת דת / ודין חכמה ותורה הקדושה,
תהי גם היא ירושתו לנפשו, / כמו לבנו אשר על הירושה.", + "קנה תורה, קנה דיעה לנפשך, / ואל ירע לך אם רב מחירה,
למען כי מאד מקחך לרב / עלי מתן אשר תתן תמורה,
והיא תעמוד לך בעת אשר איין / כדי רב הונך כח לעזרה.", + "קנה תורה, קנה חכמה ומוסר, / ולא תאמר אני נדיב וטפסר,
למי יאות היות משכיל, ואם לא / לאיש נדיב ושם נעים ואיש שר,
ומה בצע באילן רם ויבש / ולא יעשה פרי, גם צללו סר.", + "קנה חכמה, ולא תאמר ביד מי / מצאתיה, ובמה נחשב הוא,
היחשב כלי חרש בחרשו, / הלא מה יש בתוכו יחשבוהו,
ויש חוח אשר יפרח כשושן, / ועל פרחו בראש חן יעלוהו.", + "קנה תורה, קנה עמה ענווה / ומוסר חן, ולא תעוז בגאוה,
ולא תמצא במידות התמודות / כחברתם אשר נעמה ונאוה,
והן עקב ענוה רוב שלומים, / וסוף תרת אמת שקט ושלוה.", + "התתגאה בתורה או בחכמה, / וירום לבבך על כי קניתה,
ותרהב בה עלי ריעים ואחים אשר לא חכמה לנפשם לדעתה,
ידע כי אין ירושתה לבנך, / למען כי באוותך כליתה.", + "ראה חכמה עלי יראה שתולה, / כעץ שתול על פלגי נהרים,
ישלח יונקותיו וגדעיו / למרחקים, וגם יעשה קצירים,
ופירותיו יבכר לחדשים, / בשמים ראש, נרדים עם כפרים.", + "חכמה מבלי יראה, כערער / אשר יצא וצמח בערבה,
ואם רבו ענפיו וקציריו / בעודו לח, ויונקתו רטובה,
למחר יבשו שרשי גזעיו, / ואיכה יעשה פירות תנובה.", + "ראו חכמה כשמש בשחקים, / מאירה עלי קרובים ורחוקים,
הכי מועיל תבונות איש ושכלו לנפשו, בעשות מצוות וחוקים,
וזרים יאכלו הלוך לאורה, / כדת ודין כנופת צוף מתוקים.", + "קנה חכמה, ובה תעבד עבודה, / ואל תעש מאומה בלעדה,
תשיתנה לראש כל מעשיך, / ואם קדמו תחרד חרדה,
כאופני עגלה בחלוף על / פני המושכות סיבת פרידה.", + "דעה אם גדלה חכמתך על / אשר תעשה פעוליך ישרים,
ואיך יתיישרו לך מעשיו / עלי חכמתך אם הם יתרים,
התטעון לבך מה לא נשאו, / ואם ישא זבוב משא עירים.", + "שאל חכמה, ותלמד לא למדתו, / ולשואל ענה על שאילתו,
ואם תדע, אמור הנה ידעתיו, / ולמה זה תכחד על אמתו,
ומה בצע בעת יעלו נשיאים / ואין מלקוש ולא יורה בעתו.", + "שאל חכמה, ולמה תהיה בוש, / הלא רב בושתך אם לא ידעתה.
ולא תאמר יביניני לבבי, / אני דיי לי בנפשי ועצתה,
הכי אם יטענו אותך אחירים / תהי נושא את אשר לא נשאתה.", + "גווית איש בלי חכמה משולה / כצי אדיר בלב ים ומצולה,
אשר ינוד וינוע כקנה / לכל רוח, קטנה או גדולה,
ואיך יעמוד, ואין תופש במשוט, / ולא חובל ופורש גם למעלה.", + "שבה את החכמים וחכם, אך / חסום פה, ופקח עיין ואוזן,
ראה ושמע, ושימה את לבבך / לדבריהם בכף פלס ומאזן,
והטה באשר יטו וטוב לך, / ולא תאמר אני נגיד ורוזן.", + "למוד חכמה, ולמה לאחירים, / ורק אם היא בעיניהם חשובה,
ולמה זה תלמד לכסילים, / בני נבל, והם לא יחפצו בה,
התזרע זרעך על הסלעים, / ואם יצמח במדבר כערבה.", + "רדוף חכמה לעבר ים רחוקים, / עדי תמצא אנוש תמים בדיעיו,
למען מכנף ארץ יבואון / לשומעך כל נדיבי עם ושועיו,
ויש יונק יחלפו את / מקום נטעו, ויוסיף על גזעיו.", + "האמור לבך מה לחכמים / בחכמתם ואם בה מחייתם,
ומה יתרון אליהם על הכסילים, / לא נעמו בחייהם במותם,
ראה כי גם פראים ביערים / מזונם ימצאו מדי חיותם.", + "קנה חכמה, ולא תחסר מאומה, / ותמצא כל אשר תחפוץ ותבחר,
ובלעדה התקנה כל, ואם רב / וגדל עשרך נחשב לפחר,
והחכמה יקרה מפנינים, / ותשוה כל יקר חפץ ומסחר." + ], + "On Appreciation": [ + "ירא האל, והכר את גמוליו / אשר גומל לבריותיו וטובו,
ודע כי לא יהא צריך אליהם, / אבל צורכי יצוריו נמצאים בו,
וכי תאמר עלי מה זה בראם, / להודיעם גבורת עוז רהבו.", + "פקח עיני לבך, להכיר / אשר תראה בעיני הגוייה
וכמה באנוש עינים פקוחה / ויביטו, ולא יראו ראייה,
ויש עין עצומה תחזה כל, / וגם מה יש במסתרים גלוייה.", + "אנוש משכיל להכיר את מקומו, / וכל מעשיו כפי יראה בעצמו,
הכי ישקוט, וימצא אחרית טוב / בעולמו כדי לכתו לתומו,
ואם יט אל ימינו או שמאלו, / כבר נמג ופג ריחו וטעמו.", + "ומה בצע בהכר האנוש, / אם לפיהו לא יישר את פעליו,
הימלט אנוש בין סלעים / ומכשולים ואם הוא קל ברגליו,
ואם אין בו להכיר טוב, ושומר / פתאים ישמרוהו על מסיליו.", + "אנוש רוצה להכריח טעיו / להכיר באשר אין בו מותר,
פרעהו, ואל נא תעבור בו, / סטה מנהו ומעליו תנתר,
כיוצא ממסילה הישרה / ותת דרך בחלמיש יחתר.", + "היה משכיל זמן הבא, להכיר / בשעבר ובין את אחריתו,
ותשיג את אשר לא בא לידך / במה שבא לידך ועברתו,
כאיש צד צפורים עפות בצפור / אשר צד מתמול שלשם ברשתו.", + "והכר בדברים עד אשר לא / עשיתם אם במעש או במבטא,
ומה בצע בהכר אחרי כי / כבר נעה, ומה תועיל חרטה,
התשוב עוד ותשור לחזור עין / אנוש אחר תנוקר בעלטה.", + "אשר יראה ויכיר באחרים / ואם נמצא פתיל שער בעינם,
ולא יכיר בעצמו את אשר בו / עלי מה נפקחו עיניו ואינם,
הלא טוב עוצמו עיניו ויקל / בעל זרים אשר נושא ללחנם." + ], + "On Shame and Shamelessness": [ + "ירא האל, והתבייש בעצמך / בטרם תחטא תיטב ותישר,
וכי תעטה לבוש בשת ומסוה, / תהי ירא ועד עולם תאושר,
והיא תהיה לכסות מהאנשים, / ובה נחשב אנוש צדיק וישר.", + "הטוב לך אם יביישוך אחרים / במעשיך, ותמצא בוז וחרפה,
הלא טוב תעמיד עיני לבבך / עלי כל אורחותיך למצפה,
ולמה תעצים עיין כעור, / ולא תבוש בערוותך חשופה.", + "התשית מצחך עוז כנחושה / ואם תהיה בעיני כל מגונה,
ותוליך את קלונך במצחך / לשמצה בך באויב ומקנה,
ולא תרגיש להתבייש למען / אשר נבל ועוז פניו ישונה.", + "ולא תבוש בלכתך את החכמים / היות שואל במה שלא ידעתו,
וגם את צעירים לימים / הכי יורו לך דין על אמתו,
ומה רב בשת אם ישאלוך / ותאמר לא שמעתיו, או שכחתתו.", + "ירא האל, ותבוש מלפניו, / ויראת לך מאף חרוניו,
ואיכה תהיה בוש מאנוש, / פן במעשיך תהי נקל בעיניו,
ולא תבוש לך מהאלהים, / אשר כל סתרך גלוי לפניו." + ], + "On Pride and Meekness": [ + "ירא האל בצדק וענוה, / ויראתך תהי תמה ונאוה,
ואם ישיאך לרום לבבך, / ואם יגבה ויתנשא בגאוה,
זכור אליו מסלות תולדותיו / אשר בא בה, ולא ישוב ושגה.", + "היתגאה אנוש עבר במעבר / מקור דמים בזוכרו את מבואו,
וכי יפקוד ימי חייו, ויזכור / עמלו בם, הלא לבו יניאו,
ויום קצו יהי רמה יצועו, / וגם אם יעלה לרום בשיאו.", + "דעה כי הענוה נוצחה את / חמת גבר אשר תעלה לשטנו,
והיא תשיב חרון מלך ואפו, / ושם כטל עלי עשב רצונו,
הלא קט נוזלים קרים ישובון / רתיחת סיד ואם עלה עשנו.", + "התתגאה, ואם ירום לבבך, ביום / לובשך חליפות עז וגאוה,
ותתפאר בסכלות גאותך / למען רב בך גאון וגאוה,
זכור יום שכבך ערום ועריה / עלי עפר והיית לדאווה.", + "התרים ראשך לשא עטרת / וכתר גאוה עם שם תהילה,
ודע האל, אשר לבש לבדו / לבוש גאות, ורק לו הגדולה,
והוא משפיל עד דקה גבוהים, / והוא מרים שפלים עד למעלה.", + "דעה כי בענוה תעמוד עלי / מצודת עוז ושן סלע וצורים,
ובו ישב לבבך בשפל / ובו שבתך מעלות לזרים,
ראה שמן, אשר רק יעל על, ובו ימשחו מלך ושרים.", + "היחכם איש אשר יראה לבבו / ברום המעלות על גאותו,
ולא יסבול לבב אישים ושכלם, / ואיכה יסבלו סכלות שטותו,
הלא ישב לבדד, כמצורע / בלי ריעים, ויעטה על שפתו.", + "הימלט אנוש גאוה בגובהו, / בעוז לבו אשר רם להנפה,
ואת משקוף מבוא ביתו ישבר / ברום ראשו בקומתו זקופה,
היעמוד עיר ומגדל רם בניתו / בעפר או לבנה לא שרופה.", + "היה שפל בעיניך ותרום / בעין זרים, ואין תקוה לשנאך,
וגדופת אנוש רק בענוה / ושפלות תעבירה לא תבואך,
ותכיף ראש למול אבני קלעים, / ואל חץ וחנית תחטיאך.", + "דעה כי הענוה תעזרך, / ואם רבו ועצמו לוחמיך,
והכנע בנפשך, ולמה / תהי נכנע ביד מתקוממיך,
ובעדה קרנך תרום בכבוד, / ולא תמוט לעולם פעמך." + ], + "On Endurance": [ + "ירא האל, וסובלה את שפטיו אשר ישפוט בך באמת ובתמים,
ואם מרו טעמם לגוויה / הלא מתקו לנפשך כנעימים,
התתרפא לעולם מחלת לב / אנוש אם לא בשיקוים עצומים.", + "ירא וסבול גזירת אל ודיניו, / ואל נא תענם עתק ועזות,
ויסבול ממך את מעשיך / בארך אף ולא יעלה רגזות,
התפלל נשא אם לא נשאתו, / ודע כי ממך לא נתנה זאת.", + "סבול אישים ויסבלך אלהים, / ועמך יאריך אפו ברחמיו,
וכי תסבול אנשים יסבלוך, / ואל יתן בך עז ממרומיו,
היה כחמור רובץ במשא, / ואם ישבור גרמיו ועצמיו.", + "התסבול את גדוליך בפחדם / ותלבש מגאון עוזם חרדה,
הלא תסבול צעיריך, ותפחד / לבל תקל וחיית לנדה,
התמיש את יתידתך כמוץ הר / ולא תמיש כמו אבן כבידה.", + "סבול דבר ותחסום [פה] ותחריש, / ואם תענה כסיל תשמע דברים,
וטוב לך תסבלם אתה לבדך / בטרם ישמעו אותם אחירים,
ותגרום על דברך לגלות / בך שמץ ומומים הסתורים.", + "הלא טוב תהיה סובל אשר אין / בך כח ולא עוז להסירו,
ומי יסיר יגונות עצבון איש / כמו סבל אשר נמצא בעזרו,
ובו תנחם לכל אבל ותוגה, / ובו מרפא לכל מחלת בשרו." + ], + "On Humility": [ + "ירא האל גלוי או בסתר, / והצע לך לכת לפניו,
וגילוייך עשה דרך צניעות, / ולא תירא קהל עם והמוניו,
וסתרך תעשה אותו בגלוי, / ודע האל ישורך ממעוניו.", + "התשאל נא עלי מדת צניעות / למען הנך חפץ לדעתה,
להדריך את סתריך בדרך / אשר תיטב לך עד אחריתה,
ואם ימצאך איש בה תכובד / ותתפאר עלי חן מעלתה.", + "התסתיר מבני אדם ותעלים / פעוליך אשר לא ידעו בם,
והנך בוש ונכלם מפניהם / ותירא פן יקילוך בלבם,
הלא תבוש ותירא מאלהים / אשר מבין סתריך וחובם.", + "ירא ועשה פעליך בסתר / והצנע, ואיש למה יבינם,
ואם תמצא בגילוים הנאה, / הלא תוכל לגלות את צפונם
ולמה תעשה אותם בגלוי / ואין כח בך אחר לטמנם.", + "ראה מה יקרה מדת צניעות / לשלות גוף ורוב שלום לנפש,
ובה נמלט חכם לב בנופלו / ביד נבל, ובה יצא לחופש,
פרי רימון ופילחו היטונף, / ואם יטבע בעב טיט או ברפש.", + "ידע כי הצניעות מעלת חן / באין דופי בלא מומי אחרים,
ובה יתפארו כל הנדיבים / ואנשי שם וכל רוזנים ושרים,
אם לא מצאו ידם וחכמו / עשות כל מעשיהם בסתרים.", + "שאל רודף כבוד עם והמוניו / לשושנה בין חוחים כלואה,
בעוד פרחה ועליה צנועים / היקרב קוץ וחוח להניאה,
ויום תיגל להתפאר ביופייה נשכוה, / וסר מר הודה ומראה.", + "התצנע ותסתיר מעשיך / אשר לא ידעו זרים כבודם,
ומדוע תהי שואל לדיעה / עלילותם ותחשוף את יסודם,
היה תמיד ותמצא חן וחסד / ושכל טוב בעיני אלהים ואדם." + ], + "On Chastity": [ + "ירא האל יצרך לו לעבד, / ואל תט לבך מאורחותיו,
ואם ישיאך רע יצרך בו / להדיחך בחלק רוב שפתיו,
אטום אוזן, ולא תשמע בקולו, / ולא תדע בנוע מעגלותיו.", + "שתה מבורך מים ונוזלים, / ואל תתאו למימי המצולה,
ואת אשת נעוריך שמח בה, / ואל תשגה בחן זרה וסכלה,
ואל תתן לזרים חילך, / עצביך בבית נכרי בכסלה.", + "התתפתה ביופי בעלת חן / למען היא ביפעתה יפיפייה,
ותצהל בעדה כסוס מזויין, / ותחשוב כי באהבתה תרופה
תנה לבך להבין אחריתה, / ותמצא אחרית קלון וחרפה.", + "התביט אל יופי מראה ונייה / ורקמה שש וארגמן לבושה,
ולא תביט עלי מעין מקורה / אשר נשחת ונמלט טיט ורפשה,
כלי חרש מצופה פז בגנו, / ותוכו צחנת צואה באושה.", + "חשוף שת יצרך הרע ושוליו / בטרם תחשוף ערוותך בו,
וסור אחר ראותך את קלונו, / ולמה זה לבושתך תאהבו,
התבאיש שמנך רקח מרוקח / בטיפת ריר זבוב מות וזובו.", + "ראה זרה אמריה החליקה / במו פיה, וכי המה פתיחות,
להדיח פתאים וחסר לב / אשר לא ידעו דרך נכוחות,
ופתאום נלכדו רגלם ברשתם / ופחיהם ואין להם מנוחות.", + "ופתי יהלוך אל אחריה / כשה יובל אלי טבח ויובא,
ואיש צדיק לפני אלהים / יהי נמלט, וחוטאים נלכדו בה,
בזוגתך דבק לכן ותשמח / בדדיה, ותשגה אהבתה.", + "ראה מה טוב לחבק וחק לביא לנפשך מחבוק אשת כסילות
וטוב תישק שפת נחש ועקרב, ולא תישק שפתיה בסיכלות,
ותנעם כי תמלא תאוותך, ואם רב עמך קלון וזולות.", + "בהתחבר לך אשת נעורים / ראה ודבק באנשי האמונות,
ואל ישיאך יופי סכלה, / ואל ידיחך ממון והונות,
למען כי לפי שרש וגזע / פרי עץ יעשה ויבול דגנות.", + "אהוב רעייתך אהבת אמונים, / ואהבתה תהי אתך צפונה,
ואם תדחה שמאל ימין תקרב / לבד ינוד לבך אנה ואנה,
והתמר לה באימה הנקלה, / ואז תשלם בכל רגע ועונה.", + "שמח ועלז באיילת אהבים / אשר מהאלהים לך יעודה,
והיא תשמח בך לעד, ותגל / בכל שמחה וכל חשק וחמדה,
ודע כי לחבוק עיתים, ויש עת אשר טוב מלחבק הפרידה." + ], + "On Desire": [ + "ירא האל, ותעש את רצונו, / ורף מעשות את כל רצונך,
ותמצא את רצונך בעשותך / רצון חפצו בנפשך או בהונך,
ודע מה טוב לך תעוז ותגבר / לחפצו יעצים כוחך ואונך.", + "שמור לך, פן יפתוך בחלקם / שני רעים אשר ירעעו בך,
ראות עין ותאות לב, שניהם / אשר יתנכלו בך העציבך,
היבוא לחתוך גרזן וכשיל / בלי עץ בעצי יער ובסבך.", + "שמע אליי ולא תשמע לתאוות / לבבך פערה פיה לבלי חק,
וכי תאבה להיימין או להשמאיל, / סטה מעל דרכיה ותרחק,
לתפארת יהי לך בתחילה, / ואחר תהיה לבוז ולשחוק.", + "ראה כי תאוותך נוססה בך / כמו רקב ועש כוסם בגדים,
וכי תחשוב להשיג בה אשר לא אל / כבר נמצא בידך מחמדים,
הלא חכמת תבונתך ושכלך / אשר בך נמצאו ממך פרודים.", + "שמור מתאוה הלוחמה בך / במלחמה כבידה ועצומה,
לחם עמה, ולא תחפוץ שלומה, / ונגדה החזק מגן וצנה,
למען כי במלחמתה שלומך, / ומלחמה תהי לך עם שלומה.", + "אנוש יחרץ בהשג תאוותיו / מצוא חכמה ויאמר כי מצאה.
ולא ישכיל וידע כי בחרץ / חמודותיו אשר מצא הניאה,
כנער המבקש אש, ויחתה / בתוך מחתה אשר מים מלאה.", + "משול על תאוות לבך בטרם / אשר תמשול בך עד השברים,
ואם לא תהיה מושל ברוחך, / ראה איך תהיה מושל בזרים,
ולמה תעמוד נפשך כעור / בחירותה בבית מלך ושרים.", + "עזוב את תאותך בטרם / אשר היא תעזוב אותך ותרגע,
ולא תחמד אשר אינו בחלקך, /ולא תקנה לך עמל ויגע,
וקום קח לך צרי חכמה לרפאות/ אלי יצרך ואם נושן כנגע.", + "עלוז ושמח במה שיש בחלקך, / ונס ממך יגונים ואחנה,
והתיאש במה שלא מצאתו / כגודל חלקך ומצא מנוחה,
הלא תוסיף בעיצבון למהר / עזבתו כאשר תוסיף בשמחה.", + "ראה אם קדחה אש תאוותך / בחדרי לבך על כל גדותיו,
ותבער בך כאש תבער ביער / ולהבה מלהטת שדותיו,
ענן ייאוש אשר ייזיל טלליו / בתוך לבך יכבה להבותיו,", + "קחה מוסר, ושית את תאוותך / ביראת אלהים נעבדה,
והישמר לך, אל נא תינתק / עבותות מוסרותיה ואגדה,
ואיך תירא נזקיה לעולם / ורתוקות מטיל ברזל בידה." + ], + "On Contentment": [ + "ירא האל אשר יפתח ארובות / שמי רצון ויריק לך ברכה,
והסתפק לך באשר הכינך, / ואם רב אם מעט נמצא בידכה,
ותטעון רישך בא כמהלך, / ומחסורך כאיש מגן לתומכה.", + "מצא ספקך במה שיש בידך, / ולא תיגע להרבות מאוויים
וכי תשמח בחלקך כאשר הוא, / וכי תמעט הכי תנעם בחיים,
וקיבל האלהים מעשיך, / ואם המה במיעוטם נקיים.", + "אכול אל לחמך די מחייתך / ושובע נפשך, אך לא ביתרון,
ומה תועיל במותר כי תקיאו / בעצבון ותחר חיך וגרון,
ומלא שקך תוכל לקושרו, / ולא תתן תבואתך לחסרון.", + "ידע, כי מאכל יוליד גווייה / כמו גשם אשר תוליד אדמה,
ירווה גם ידשן העצומים / ויפריחם ויגביהם בקומה,
הלא ברבות גשמים זרעך בם / יהי נרקב ולא תועיל מאומה.", + "אכול די חקך לחם ומים, / ולא תאכל ערי תוסיף לשובעה,
ותמצא במעט לגוף הנאה / ותועלת, ובמותר זעווה,
מלח תבשילך יזעם בטעמו, / ואם רב מלחך מה טוב לגומעה.", + "ארוחת עשבות הרים וירק / ארח ותהי לעת אוכלך נכונה,
ומה תמצא בשה ביראה הנאה / תבקשנה לרעבונך ואינה,
מטר גשם בעתו בו ברכה, / ומה יועיל בלא עתו עננה.", + "אכול מאכל אשר תמצא בהתמד, / ואל תתאויו לשולחן המלכים,
ומה תיגע לבקש את אשר לא / תהי מוצא לעיתים הרציכים,
ואיך תפסיד הנאתך המצויה / לבקש רב ותתהלך חשיכים.", + "אכול ושבע בבית ריע ועמית, / ודי לך באשר הכין לצידו,
ודע מה טוב בשלווה פת חריבה / בבית נדיב וטוב עין לבדו,
ועם כילי ורע עין התועיל / בזבחי ריב ואם ישמן לשדו.", + "אכול מאכל אשר תשיג ולאכל / ושים את חקך אכול והותר,
והשמר ונפשך אל תשקץ / בנאסר לך, ותימצא די בהיתר,
התגעל נפשך בצחי צחנת / אכילתך ואם נעמה ביותר.", + "מזוג את סבאך ומהול במים, / ואם רב אתך עסיס ויין,
ולא תאמר הלא נעים לשותיו / בטוב טעם ומראה צח לעין,
ואולי מחרת כמה תבקש / לרוות צמאך בו ואיין.", + "הטוב תמשול עלי לחמך ויינך / כדי אכלך והם לא ימשלו בך,
ודע כי יינך הרבה יגלה / בעל כרחך, ויחסוף סוד לבבך,
ויפרע מומך נמצא לשמצה / בקמיך ואם טמון בחובך,", + "חסום פיך, ולא תאכל ותשתה / מאומה עד תברך אל יצרך,
אשר הכין לך טרם בראך, / וערך כל לצרכי, מחסורך
ואחר שובעך יאות לך עוד / לברך שמו ברוך ומבורך.", + "קבע בית תחנותך בית אבנים, / ועליו תהיה ידך פתוחה,
וכי תשב בעת קיץ וחורף / בצל קורתך השקט ובטחה,
הלא ציפור דרור תשכון בקינה, / ואם רב הסתיו תמצא מנוחה.", + "עטה ולבוש חליפות מחלצות / לכבוד אשר תשיג ותמצא,
ולא תלך לך ערום ועריה, / ולא תעט בארגמן ושבצה,
והכן חוקיך הכל כראוי, / והיה לך לכבוד ולא לשמצה.", + "עשה את כל פעליך במשפט, / והסדר את יציאתך כחוקה,
היות תמיד בגדיך לבנים, / ופת שלחנך נמצאת בספקה,
ולא תתייף במכלול פז ורקמה, / ולא תרגיל אכול שמן ומתקה." + ], + "On Industry": [ + "ירא האל, והשלך בו ועליו / יהבך, ולא תעוז, בהונך,
ולמה תחרץ לקנות יגיעה / ורוב עמל לנפשך על ממונך,
זכור יום תעזוב אותו ואם רב, / ויום בך יעבור רוח ואינך.", + "קנה די חקך לך הון בצדק, / ומה תיגע ותייגע במותר,
ומזה תחרץ עליו ואינינו / בחלקך ומה תבוא במחתר,
הלא בו חלקך רק היגיעה, / והמותר לזר נשאר ונתור.", + "התבטח באשר הון עשרך רב, / וגם באשר בצדק לא קניתו,
הלא תזכור לך יום אחריתך, / לזרים תתנו כאשר לקחתו,
והנה בעמלך כקורא / אשר דגר ולא חלבו בלדתו.", + "אנוש חוץ אשר ייגע ויטרח / לקבץ הון ולעשותו סגולה,
ולא ישבע ואם גדל והעשיר, / ועליו תאות לבו משולה,
כמו צמא אשר ישתה מלוחים / אשר יוסיף בצמאתו נקלה.", + "התראה הכסילים יעלו רום / ותתמה על אשר גאו בהונם,
ואולי לבך ישיאך על / גאון עוזם בשלוותם ואונם,
פקח עין ראה עבי עננים, / ורוח עברה במו ואינם.", + "כסיל עוטה מעילים או רקמות / ידמה בעדם למצוא נעימות,
וגם יעז בהוותו ויתא / לראשי עם לא יבין מזמות,
והוא כטווס בנוי נוצת כנפיו יגל / בושתו ולא יסג כלימות.", + "חכם משכיל ותוקד אשר בדעתו, / ומה תחכם לכבד את בגדיו,
בעוד ליל הלא חיש יפשטמו, / ולא תבוש לכבד את יתידיו,
בחר מהאגוז מה יש בתוכו, / והשלך חוץ חליצותיו ומדיו.", + "ראה יתרון חכמים על כסילים, / ואם רבו ועצמו אוצרותם,
חכמים ינחלו כבוד בעודם / ושם טוב לזכרון במותם,
וזכרון הכסילים עם כבודם / בבוא קצם כמו זכרון בהמתם.", + "ראוי חכם אשר נשפט בריב את / אויל, ירגז ואין נחת ושחק,
והנה מדברי חכם בנחת, / וקול בוז הכסיל שמע למרחק,
ומי יתן ויכתב בספר / ויחצב בצור לעד ויוחק.", + "אויל ענה לפי עזות שטותו / נבונותי בחכמי ושכלי,
והרבתי לקבץ הון סגולה / וכל חמדה בעוז כוחי וחילי,
ואשיג תאוות לבי בעשרי, וחכמתי בכיסי עמדה לי.", + "נאם חכם, שמע תורה ומצווה, / עד תמצא לך מוסר וחכמה,
ובה תמצא למלאות תאוותך / אשר תחפוץ, ולא תחסר מאומה,
ואיה עושר אשר ייקר כחכמה, / ואי חמדה כחמדת בין מזימה.", + "אויל ילבש תכלת חור וכרפס / וארגמן וכל מיני צבעים,
מלכים יחזו אותו יקומון, / ולו משתחוים שרים וכורעים,
הלא יבוש חכם לבם בשבתו / בסוד עדה והוא לבוש קרעים.", + "כסיל ישא כבודו על בגדיו, / ויסור כל כבודו עם כסותו,
ואם הוא כחמור ישא חמורות, / היסור שם חמור מנהו לעתו,
והחכם יכבד הוא בגדיו, / ולא יסור כבודו עד היותו.", + "אויל יטעום במטעמים ומשתה / שמנים לחמו לחם חמודות,
ונכון כל אשר יתאו לעתו / בידו יום כיום משנה סעודות,
הישביע חכם לב רעבונו / בחכמתו בלי לחם וצידות.", + "אוילים לחמו לחם ברשע / בשלוותם וישתו יין חמסים,
וכשאול פערו פיהם בלי חק, / ולא שבעו ורעבו אבוסים,
והחכמה בעליה תחייה / באין לחם חמודות ועסיסים.", + "ראו כל יושבי חלד, ושמעו / ושפטו משפטי צדק ויושר,
ברוב חכמה ישרה מפנינים / ועושר רב והון עתק לפשר,
הלא יקנה חכם עושר וחכמה, / ולא יוכל לקנות חכמה בעושר.", + "קנה ממון בצדק ואמונה, / וצרכי מחסורך תמצאה בו,
ודייק בחוק ביתך וחוקך, / ומה תיגע באלף או בריבו,
ובמותר תנה חלק לנפשך, / וקו אל חסדי יי' וטובו." + ], + "On Silence and Speech": [ + "ירא האל בלב תמים, וכלכל / דבריך במשפט בין ושכל,
והסר ממך עקשות פה / ולב חורש עלי און ונוכל,
ולמה תהיה מפליג וחולק / בכל דבר כאיש לשון ורוכל.", + "ירא האל, ושים מחסום לפיך, / ואל תענה עתק לפניו,
ואל תחשוב להשיג את שבחו / במהללך ותמצא חן בעיניו,
ותמיד תהיה ירא ויגור / וחרד משאתו וחרוניו.", + "חסום פיך, וסגרה את פתחיו / בצור ברזל עלי דלתות נחושה,
וחזק את בריחיהם לנפשך / בכף מנעול מאד עזה וקשה,
אשר לא יהיה נקל לפותחם / כנף ציפור ברוחה החלושה.", + "ידע כי בשלשה אין יכולת / להנחם ולא תועיל חרטה,
בתולה אחרי כי נבעלת, / ואבן מידי קלע שמוטה,
וחצי הקשתות אם ישובון, / וכהנה דבר גבר במבטא.", + "פתח שערי לבבך בטרם / אשר תפתח לדבר שערי פה,
והתבונן אליהם מה יבואך / ומראש אחרית דבר תצפה,
למען כי ביד לשון עצורים / כלי מות והחיים ומרפא.", + "משול על מדברי פיך, והמה / בך לא ימשלו, תעז ותגבר,
ואחר תחריש תוכל לדבר, / ולא להשיב מה ידובר,
ומה נעים וטוב דבר בעתו, / כמו יורה ומלקוש יעטיף בר.", + "בשבתך את חכמים וזקנים / שבה דומם ולא תרבה דברים,
והט אוזן לדבריהם, וטוב לך / בחדרי לבך אם הם עצורים,
ודע כי חלקך נמצא באוזנך, / ובלשונך יהיה חלק לזרים." + ], + "On Counsel and Secrets": [ + "ירא האל, והתאמץ לעובדו / וייסד מועצותיך כבודו,
ושית אנשי עצתך וסודך / ירא האל ואיש שכל לבדו,
באמור סוד יי' ליריאיו, להודיעם עצת שכל וסודו.", + "קחה את רעך אל סוד עצתך, / ומאלף קחה אחד ובחור,
וסורה מעצתך אל עצתו, / ואם שכלך כשכלו זך וצחור,
הכי תראה בך את מלפנים / והוא יראה בך פנים ואחור:", + "בחר מהאנשים איש אמונים / אשר סוגר במנעולך לבבו,
ומסגרת בריחך על שפתו / לבל תמוט ותנוע בעבו,
הלא טרם אשר תאצור יבולך / תהי בונה וסד בסיד סביבו.", + "ראה טרם תגל סודך לגבר / אשר ישית לבבו לך כקבר,
ואם אין יהי קברו לבבך / ולמה תאשים ריע וחבר,
למי תזעף בשומך שמנך אל / צרור נקוב ואם כתות בשבר.", + "התחפץ את פעוליך לכונן / היות קץ מועצותיך תשועה,
שמור מתאוותך, פן תביאה / בסודך ואל תתחר לרעה
למען תשכל את עצתך, / ולרכסים תשו מישור ובקעה.", + "שמור פתחי לבבך מלגלות / לאשה סודך אם היא כנפשך,
למען כי ביום יזעף לבבה / תגליהו ושב דמך בראשך,
ואם קט יעלוז לבה מצילות / שפתה נשמעו מצור לששך.", + "בגלותך לאיש אין לגלות, / ידעה כי לאדון לך קניתו,
ועבד הנך, אחרי היותך / כאיש חופשי ונלכדת ברשתו,
שמור לך, פן תשלח את דרונך / במדבר אין בך כח לקחתו.", + "ראה אם המינך אחירים / בסוד רזם, שמור לך אל תגלה,
למה תחשוף ערוות לבבך / באוולתך חשוף סוד רז ונפלא,
וטוב אם פתך תאכל תקיאו, / ולא תוציא אסיר מבית כלא.", + "ראה אם רעך נועץ ושואל / לך עיצה למען יאמין בך,
יעץ אותו ביושר ואמונה / בישראל, וזה חסדך וטובך,
ולמה תחליק לשון ואין לב, / המאל תעמיק סתרי לבבך.", + "מקום סודך קבע תחת אוירים, / ולמה תאשים אישים ישרים,
ודע כי יזעקו מקיר אבנים, / וכפיס יענה מה בחדרים,
והשפל קול עצתך בערבים, / והבט אל סביבך בשחרים." + ], + "On Dignity and Dominion": [ + "ירא האל, והתאמץ לעובדו, / למען כי יצרך לכבודו,
והקל על כבודו את כבודך, / והשפל בעיניך לנגדו,
ודע, כי המכבד את אדוניו / יהי נכבד, וישא הוד כנגדו.", + "ברח מהשררה אך ברודפה / להשיגך, ונוס כי תרדפך,
למען כי מרוצתה נקלה / בנוסה עד אשר תתקפך,
ואם תרדוף ותרוץ אחריה / בנוסה עם עקיבה תהרפך.", + "היה נכבד במעשים הנעימים, / ולמה תהיה נכבד ברום לב,
ודע, כי רום לבבות הוא קלונם, / ובו ישו לאולת ככלב,
וישיתהו שפל רוח לראש עם, / ואם נבזה הוא בעיניו עלב,", + "אשר יגאה בחכמתו, וישמח / לשם כבוד כשמות הגדולים,
ומגודל לבבו יעלה רום / ויתעופף ויטוס על זבולים,
פרעהו, ואל תתאו לשכלו / וחכמתו, והיא חכמת אוילים.", + "הירום לבך על השרה / והכבוד אשר יעלו לחלקך,
ודימית עלי גודל לבבך / אשר כל מצאה ידך ברחקך,
ידעה, כי לפי רום מעלתך / תהי סבת נפילה להזיקך.", + "שלשה הם מכובדים באדם, / ובשנים יהו שפתי חלקות,
במו נכבד לעושר או שררה / וממשלת בידים חזקות,
הלא יפנה כבודו עם פנותם, / ואחרי כן יהי אליו לפוקות.", + "ירש כבוד שלישי מן האלהים / לך יתן, והוא כבוד אמיתי,
קניתו בעבודת אל ונפש / שפלה, כי תנהלנה לאיטי,
ויום יגבה לבבך בו, וחלף / והלך לו כאיש הלך ועיתי.", + "ירש [כבוד] ילדתו צניעות, / וממך לא יהי נפרד בתומו,
וכי תאיץ להראות בית נכאתו, / בעיני האנוש יכלה ביומו,
כיין טוב בשוקעו על שמריו, / ויום הורק ופג רוחו וטעמו.", + "ירא האל, וכבד יולדיך, / ובכבודם תהי נכבד לעולם,
ובין וזכור יגיעם יגעו בך, / ומתי תעמול בם בעמלם,
ובעל הגמול יגמול לך / כאשר תגמול לגומליך גמולם.", + "התשכח את שדי מניקתך אם / כבר זקנה, ותלעג אב בשיבה,
ומי ידע התירש את זהבם, / ואולי יירשו אותך בסיבה,
ויום זקנה תבואך, הלא את / גמולך למצאה בזה ובבא.", + "היה נכבד לכבד כל בני איש, / ומהם תהיה יקר ונכבד,
וכי תקל בעיניך תהי רם / בעיניהם, וזבד טוב תזובד,
לפני מלכך הקל כבודך, / ואליו תהיה נכנע ונעבד." + ], + "On Deliberation and Haste": [ + "ירא האל, וקוה את חסדיו, / ויחל את תשועתו משוכה,
ותוחלת ממושכה ביד איש / למחלה, אך בתוחלתו ארוכה,
למען כי בידו להביאה, / ואתו היא שמורה וערוכה.", + "ירא ועשה במתון מעשיך, / ואל תרכב לך על עב מהירות,
היווקש אנוש יכין צעדיו / בתום יושר ויתהלך בישרות,
ואיש ירצע תנוך אזניו בחפזו, / הינצל ואם יצא לחירות.", + "במתון תעשה מה לא עשיתו, / ולמה תהרוס מגדל בניתו,
ואם תאיץ להחל כל מאומה / עדי תביט בראשו אחריתו,
ושדד וחרוש תלמי לבבך, / ואז יוציא לך פריו בעיתו.", + "ראה כי יש לך יתרון במתון, / למען אחריה אין חרטה,
וטוב תהר במחשבות לבבך / ימי מספר במעש או במבטה,
ודע מה טוב ימי הרה שלימים, / ואם תאיץ בלדתה לעלטה.", + "שנים נסעו ממחנותם, / והחזיקו בדרך אורחותם,
והגיע מהלך אט לחפצו, / והרץ מעדו רגליו בלכתם,
בטרם יעלה כנף היעוף, / ויאבר נץ באין אברה ויתם." + ], + "On Visiting and Its Abuse": [ + "ירא האל, והיכלו תבקר, / לבקש רחמים רב ובוקר,
והתנהג לבקר את יריאיו / בצדק ואמת אך לא בשקר,
ומבית רעך בחוק ומשפט / תפלס מעגלות רגלך והוקר.", + "בבקרך פני מלך ושרים / שבה דומם, ואל תרבה דברים,
ושית ביקוריך נכון לעיתים / בלכתך, ואל תקל אשורים,
ופרסת רגלך תשית נחושה, / ולשוב תהיה קל כנשרים.", + "ידע, כי המבקר יום ביום לא / יהי נחשב, והנו לכבדות,
ומה יקר מאד אם לא תבקר / בהתמידך, וזאת אות לך ועדות
מטר גשם יקוצין בו בהתמד, / ואם נעצר יבקשוהו בהודות.", + "ראו, מה טוב לבקר לרגעים, ולא יכבד ולא יהי למשא,
ואם נראה לך ביקור נעימות, / אכול הרבות דבש קו ומבוסה,
כהתחדש לבנה יש לברך, / למען היא כיומים מכוסה.", + "ראה, מה טוב ומה נעים לריע / לבקר לו בשמחתו ואבלו,
וכוף צווארך תמיד לנגדו / להקל לו במשאו ועוולו,
והתנכר, ולא תאיץ לבקר / בקילקולו, ואל תשב למולו.", + "תבקר רעך הנאמן לך, / ואל תתמיד לבקר בית חברתו,
ואם אתה ביראת אל מיוסר / וגם (היא) מתאמצת בדתו,
למען כי שפת נבל תשקר / על נדיב להכזיבו את אמיתו.", + "לכה פעם לבקר איש במחלה, / למען כי בביקור יש תעלה,
ושית מחסום לפי והלוך אט, / ושם תהיה עמידת נקלה,
ואם יכבד בחוליו אל תבקר, / וטוב אם בעדו תשא תפילה.", + "ידע, כי הדברים הם כבידים / במאזנים ופלס בעלותם,
ולא תחשוב להקל בם לבבך / ונפשך על שפתיך בצאתם,
ואיך תכבד ליגע אחירים / במילך, ולא תוכל שואתם.", + "שאלוך עלי משקל כבידות / במאזנים ופלס בעלותה,
אמור להם תשובה הנכוחה / אשר יכבד בלב שקר שאתה,
ואם תהיה כמוץ הרים נקלה, / מטיל ברזל ועופרת דמותה." + ], + "On Love and Companionship": [ + "ירא האל, ושית את אהבתו / ויראתו בתוך לבך נטועה,
ואהבת לך גם את יריאיו, / וחברת יריאיו תבחר לריעה,
התמצאי אנוש ירא מבעט / ואהבת האמת על חיק נקועה.", + "אהוב את רעך הנאמן לך, / וחברתו תהי אתך שמורה,
והתנדב לך אליו בנפשך / ובמאדך בעת צריך לעזרה,
וזאת היא אהבת כל הנדיבים, / והיא חיבה מפוארת לחברה.", + "אשר יאהבך ליקח צרכיו / בעתו ממך או כל הנאות,
ויום נמצא לך צורך בנפשו / יהי נסתר ויבוא מתבואות,
פרעהו, וסור מאהבתו, / ומה לך לחלקת מחמאות.", + "קנות האוהבים קניין אמונות, / והנה טוב לשומרה אהבתם,
והעלם עיניך מכל זדונם / ושגגתם, כאילו לא ראיתם,
היוכל לחבור יוצר חרסיו / אשר הפריד, ואם יהיו במותם.", + "התקנה לך לשירותך עבדים / בעוד עמך לך הם כעבדים,
ולמה לא תהי קונה לנפשך / בני חורים, ושרים ונגידים,
במתק חכך, ולשון נעימות, / ובגמולות אמונות וחסדים.", + "נשלם ספר יסוד היראה", + "שבח לאל ", + "אשר כבודו לעמו נגלה ונראה." + ] + }, + "versions": [ + [ + "Yesod hayirah, London 1919", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002034753" + ] + ], + "heTitle": "יסוד היראה", + "categories": [ + "Musar", + "Rishonim" + ], + "schema": { + "heTitle": "יסוד היראה", + "enTitle": "Yesod HaYirah", + "key": "Yesod HaYirah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "פתיחה", + "enTitle": "Prelude" + }, + { + "heTitle": "שער היראה", + "enTitle": "On Fear" + }, + { + "heTitle": "שערי התפילה והעבודה", + "enTitle": "On Prayer and Service" + }, + { + "heTitle": "שער התורה והחכמה", + "enTitle": "On the Law and Wisdom" + }, + { + "heTitle": "שער ההכרה", + "enTitle": "On Appreciation" + }, + { + "heTitle": "שער הבשת והעזוז", + "enTitle": "On Shame and Shamelessness" + }, + { + "heTitle": "שער הגאות והענווה", + "enTitle": "On Pride and Meekness" + }, + { + "heTitle": "שער הסבל", + "enTitle": "On Endurance" + }, + { + "heTitle": "שער הצניעות", + "enTitle": "On Humility" + }, + { + "heTitle": "שער יצר הערווה", + "enTitle": "On Chastity" + }, + { + "heTitle": "שער התאווה", + "enTitle": "On Desire" + }, + { + "heTitle": "שער ההסתפקות", + "enTitle": "On Contentment" + }, + { + "heTitle": "שער החריצות", + "enTitle": "On Industry" + }, + { + "heTitle": "שער מעלת השתיקה והדיבור", + "enTitle": "On Silence and Speech" + }, + { + "heTitle": "שער העצה והסוד", + "enTitle": "On Counsel and Secrets" + }, + { + "heTitle": "שער הכבוד והשררה", + "enTitle": "On Dignity and Dominion" + }, + { + "heTitle": "שער המתון והמהירות", + "enTitle": "On Deliberation and Haste" + }, + { + "heTitle": "שער הכבדות", + "enTitle": "On Visiting and Its Abuse" + }, + { + "heTitle": "שער האהבה והחברה", + "enTitle": "On Love and Companionship" + } + ] + } +} \ No newline at end of file